ושלישי שני ,ראשון כלי חוםב איסורים בליעת
1 בליעת איסורי בחו כלי ראשו ,שני ושלישי בשיעורי הקרובי נעסוק בבליעה באיסורי ע"י חו )כלי ראשו שני ושלישי ,עירוי, גוש ,יד סולדת ואינה בו וכו'( .בשיעור הקרוב נעסוק בבישול ובליעה ע"י כלי שני ועירוי מכלי ראשו. מדוע ישנה אבחנה בי בישול להבלעה? בישול ענינו הכנת מאכל ,ואילו בליעה משמעותה העברת טעמי .ישנ הלכות שתלויות בבישול כמו איסור בישול בשבת ,או בשר וחלב שמדאורייתא אסורי רק כשנתבשלו יחד .לעומת זאת ,לעני במאכלות אסורות אנחנו עוסקי בטע האיסור המורגש במאכל הכשר .מבחינה מציאותית ,ברור שישנ מקרי שמעבירי טע א" אינ מבשלי כמו מליחה או כבישה ,והשאלה בה נדו היא הא קיימת העברת טעמי ע"י חו שאינה מלווה בבישול. בישול בכלי ראשו כשאינו על האש לעומת כלי שני )א( משנה שבת מב ע"אב משנה .האילפס והקדרה שהעביר מרותחי לא ית לתוכ תבלי ]רש"י :משתחש ,דכלי ראשו כל זמ שרותח מבשל[ ,אבל נות הוא לתו הקערה או לתו התמחוי ]רש"י :דכלי שני אינו מבשל[. )ב( שבת מ ע"ב אמר רבי יצחק בר אבדימי :פע" אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרח! ובקשתי להניח לו פ של שמ באמבטי ,ואמר לי :טול בכלי שני ות .שמע מינה תלת ,שמע מינה :שמ יש בו משו" בשול, ושמע מינה :כלי שני אינו מבשל ,ושמע מינה :הפשרו זהו בשולו. )ג( ירושלמי שבת פ"ג הל' ד הכל מודי בכלי שני שהוא מותר .מה בי כלי ראשו מה בי כלי שני? אמר רבי יוסי כא היד שולטת ]=לא סולדת/נכוית[ וכא אי היד שולטת ]=סולדת/נכוית[. אמר רבי יונה כא וכא אי היד שולטת ,אלא עשו הרחק לכלי ראשו ולא עשו הרחק לכלי שני. )ד( תוס' מ ע"ב ד"ה ושמע מינה ושמע מינה כלי שני אינו מבשל תימה מאי שנא כלי שני מכלי ראשו דאי יד סולדת אפי' כלי שני נמי ואי אי יד סולדת אפילו כלי ראשו נמי אינו מבשל ויש לומר לפי שכלי ראשו מתו שעמד על האור דופנותיו חמי ומחזיק חומו זמ מרובה ולכ נתנו בו שיעור דכל זמ שהיד סולדת בו אסור אבל כלי שני א) על גב דיד סולדת בו מותר שאי דופנותיו חמי והול ומתקרר. מדוע לא יכלו התוס' לקבל את הסברו של רבינו יונה המופיע בירושלמי? נראה שבי הבבלי לירושלמי מח' הא המבשל בתולדות האור בשבת חייב חטאת :לדעת הירושלמי אפילו המבשל בכלי ראשו אינו חייב א אינו על האש ,ואילו לדעת הבבלי רואי שבתולדות האור חייב חטאת ,כדלהל. 2 )ה( שבת לח ע"בלט ע"א משנה .אי נותני ביצה בצד המיח" בשביל שתתגלגל ולא יפקיענה בסודרי ,ורבי יוסי מתיר... גמרא .איבעיא להו :גלגל מאי? אמר רב יוס) :גלגל חייב חטאת. אמר מר בריה דרבינא :א) אנ נמי תנינא :כל שבא בחמי מלפני השבת שורי אותו בחמי בשבת ,וכל שלא בא בחמי מלפני השבת מדיחי אותו בחמי בשבת ,חו! מ המליח יש וקולייס האיספני שהדחת זו היא גמר מלאכת .שמע מינה ]רש"י :מדקרי ליה גמר מלאכתו שמע מינה זהו בישולו ,וחייב[. )ו( מאירי ש" אמר המאירי ...אי נותני ביצה בצד המיח" ,ר"ל הוא סיר של נחושת שהיא על האש או שהוסרה מש" ועדיי היא חמה ביותר ,ואמר שאי נותני ביצה בצדה כדי שתתגלגל מחומה .ופירשו בגמ' שא" עשה כ ונתקיימה מחשבתו ר"ל שנתגלגלה חייב ,שהמבשל בתולדת האור כמבשל באור עצמו .ואמר אח"כ ולא יפקיענה בסודרי ר"ל שלא יכרכנה בסודר שהוח" בחמה כדי שתתגלגל מחומה של סודר ,ואע"פ שתולדות חמה אינ כתולדות האור ליקרא בישול ,גזרו עליה משו" תולדות האור .ובזו מ"מ בדיעבד פטור .ור' יוסי מתיר לכתחילה ,שאינו גוזר תולדות חמה אטו תולדות האור .ואי הלכה כמותו אלא כתנא קמא .ומ"מ בהוח" ע"י האור חייב כנתינה בצד המיח"... בישול קלי הבישול בכלי שני ,וכשכלי שני רותח הא הקביעה ש'כלי שני אינו מבשל' היא קביעה מציאותית או הלכתית? א זו קביעה מציאותית ,אז לא יהיו לה יוצאי מ הכלל .לעומת זאת ,א זו קביעה מציאותית ,הרי שבמקרי בה נדרש בישול מועט ביותר ,או כשהכלי השני ח ביותר עדיי יתרחש בישול. )ז( תוס' שבת לט ע"א ד"ה כל שבא כל שבא בחמי מלפני השבת פירוש שנתבשל לגמרי כדמפרש לקמ בפרק חבית )ד) קמה (:כגו תרנגולת דרבי אבא שורי אותו בחמי אפילו בכלי ראשו. וכל שלא בא כו' מדיחי אותו לפירוש רשב"א דמפרש דעירוי ככלי שני אתי שפיר הכא דאי שורי אותו בכלי ראשו אבל מדיחי אותו מכלי ראשו דר עירוי. אבל לפר"ת דמפרש דעירוי הוי ככלי ראשו ע"כ מדיחי אותו מכלי שני קאמר וא"כ מאי איריא מדיחי אפילו שורי נמי! ואומר ר"י ...א"נ ה"ה שורי אותו כיו דאיירי בכלי שני והא דנקט מדיחי לאשמעינ דאפילו הדחה הויא גמר מלאכה במליח היש וקולייס האיספני. )ח( רמב"" הל' מעשר ג ,טו השמ משירד לעוקה אע"פ שירד נוטל מ העקל ומ הממל ומבי הפסי ונות לקערה קטנה ולתמחוי לתו התבשיל אעפ"י שהוא ח" מפני שאינו מתבשל בכלי שני ,וא" היה ח" ביותר כדי שיכוה את היד לא ית לתוכו מפני שהוא מתבשל. 3 )ט( רדב"ז ש" איכא למידק דמשמע מדבריו דאפילו כלי שני מבשל ואנ קי"ל בכל דוכתא דכלי שני אינו מבשל... עוד יש לתר! דאע"ג דבעלמא בישול כלי שני לא חשיב בישול לעני קביעת מעשר הוקבע כיו שע"י בישול זה הוא מכשירו לאכילה נגמרה מלאכתו... )י( חזו איש אורח חיי" סי' נב ס"ק יחכ הא" עירוי מכלי ראשו מבשל? הא" הוא מבליע ומפליט? )יא( פסחי" עו ע"א גמרא .איתמר :ח" לתו ח" דברי הכל אסור ]רש"י :דבלע היתר מאיסור[ .צונ לתו צונ דברי הכל מותר .ח" לתו צונ ,וצונ לתו ח"; רב אמר :עילאה גבר ]רש"י :העליו נוצח ,הלכ :ח" לתו צונ אסור ,שהעליו מחממו לתחתו והרי שניה חמי ובלעי מהדדי ,וצונ לתו ח" מותר שהעליו מצננו לתחתו, ולא בלעי[ ,ושמואל אמר :תתאה גבר ]רש"י :הלכ ח" לתו צונ מותר וצונ לתו ח" אסור ,וא) על גב דהילכתא כרב באיסורי בהא הילכתא כשמואל ,דהא תניא תרתי מתניתי כוותיה כדלקמ[... תניא כוותיה דשמואל :ח" לתו ח" אסור ,וכ צונ שנת לתו ח" אסור .ח" לתו צונ וצונ לתו צונ מדיח .ח" לתו צונ מדיח .כיו דח" הוא ,אדמיקר ליה אי אפשר דלא בלע פורתא ]רש"י :קוד" שיצטנ בלע כל דהו[ ,קליפה מיהא ניבעי! אלא אימא :ח" לתו צונ קול) ,צונ לתו צונ מדיח. הא מהגמרא בפסחי נית ללמוד שעירוי מבשל כדי קליפה? הא אפשר ללמוד ממנה כמה עירוי מבליע? )יב( זבחי" צה ע"ב מתני' .אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכה רותח ,אחד קדשי הקדשי" ואחד קדשי" קלי" טעוני מריקה ושטיפה; ר"ש אומר :קדשי" קלי" אי טעוני מריקה ושטיפה. 4 גמ' .ת"ר +ויקרא ו +אשר תבושל בו אי לי אלא שבישל בו ,עירה לתוכו רותח מני? ת"ל :ואשר תבושל בו ישבר ]רש"י :מדסמי ישבר אצל בו ולא כתב א" בכלי חרס תבושל ישבר למידרש א" נבלע בו מ"מ ישבר[. בעי רמי בר חמא :תלאו ]רש"י :לשפוד של חטאת לצלותו[ באויר תנור ]רש"י :דנתבשל בו אבל לא נבלע בו כלו"[ ,מהו ]רש"י :מי הוי צרי תנור שבירה או לא[? אבישול ובילוע הוא דקפיד רחמנא ,או דילמא אבישול בלא בילוע? אמר רבא ,ת"ש :אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח ]רש"י :אלמא אחדא קפיד דהא עירה לתוכו בלוע איכא בישול ליכא[ .בלוע בלא בישול לא קמיבעיא ל ]רש"י :דכיו דהוי נותר והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעול" ובעי שבירה[ ,כי קמיבעיא ל בישול בלא בילוע, מאי? הא מהגמרא בזבחי נית ללמוד א עירוי מבשל או רק מבליע? )יג( ירושלמי שבת פ"ג הל' ה מהו לית תבלי מלמטה ולערות עליה מלמעלה? רבי יונה אמר אסור ועירוי ככלי ראשו הוא. חייליה דרבי יונה מ הדא אחד שבישל בו אחד שעירה לתוכו רותח. אמר רבי יוסי תמ כלי חרס בולע ,תבלי אינ מתבשלי. התיב רבי יוסי בי רבי בו :והתני א) בכלי נחושת כ אית ל למימר כלי נחושת בולע?... רבי יצחק בר גופתא בעא קומי רבי מנא :עשה כ בשבת חייב משו" מבשל? עשה כ בבשר בחלב חייב משו" מבשל? אמר ליה :כיי דמר רבי זעירא ואי זהו חלוט ברור כל שהאור מהל תחתיו, וכא איזהו תבשיל ברור כל שהאור מהל תחתיו. הא מהירושלמי אפשר ללמוד א עירוי מבשל או רק מבליע? מהי הכרעת הירושלמי במח' האמוראי? )יד( תוס' שבת מב ע"ב ד"ה אבל נות אבל נות הוא לתו הקערה כו' מהכא ליכא למידק דעירוי ככלי שני מדקתני לא ית לתוכה תבלי ולא אשמעינ רבותא אפילו שלא יערה על הקערה שתבלי בתוכה ,דאדרבה ,דוק מסיפא דקתני אבל נות הוא לתו הקערה ולא קתני מערה על הקערה שתבלי בתוכה. ורבינו שמואל מביא ראיה דעירוי ככלי שני מהא דקי"ל תתאה גבר. ולר"י נראה דעירוי ככלי ראשו .ומביא ראיה דבזבחי" בפרק ד" חטאת )ד) צה :וש"( ת"ר :אשר תבושל בו ,אי לי אלא שבישל בו ,עירה לתוכו רותח מניי? תלמוד לומר ]אשר תבושל[ בו ישבר, אלמא דעירוי חשיב מבשל .ובירושלמי בפרק כירה בעי מהו לית תבלי מלמטה ולערות עליה מלמעלה ,ר' יונה אמר אסור דעירוי ככלי ראשו .חיליה דר' יונה מ הדא :אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח .ודחי ר' יוסי :תמ כלי חרס בולע ,תבלי אינו מתבשל .השיב רבי יוסי בר בו, והתניא מניי שבכלי נחשת כ תלמוד לומר וא" בכלי נחשת בשלה אית ל למימר כלי נחשת בלע?! בתמיה פי' ע"י עירוי א" אינו מבשל לא בלע ,אלמא דמסיק דעירוי ככלי ראשו. ונראה דעירוי לא הוי ככלי ראשו ולא ככלי שני אלא מבשל כדי קליפה דהא קי"ל כשמואל דאמר תתאה גבר ,דתניא כוותיה בכיצד צולי )פסחי" עו ,(.ומ"מ מבשל כדי קליפה ,דאמר הת" תניא כוותיה דשמואל ח" לתו צונ או צונ לתו צונ מדיח ופרי ח" לתו צונ אדמיקר ליה בלע 5 אלא אימא ח" לתו צונ קול) צונ לתו צונ מדיח .וכ משמע בשילהי מסכת ע"ז )ד) עו ,(.דאמר מר עוקבא זב יורה מעכו"" אהדר ליה גדנפא ,ומסיק כבולעו כ פולטו ,מה בולעו בניצוצות א) פולטו בניצוצות ,ואי עירוי ככלי ראשו מאי איריא משו" דבלע בניצוצות ,אפילו בלע בליעה גמורה פלט בניצוצות שהוא עירוי! אלא ודאי לא מבשל אלא כדי קליפה .וא" עירו רותחי" על התרנגולת צריכה קליפה .וכלי שתשמישו ע"י עירוי כגו קערות ,יכול להגעיל ע"י עירוי דכבולעו כ פולטו ,אבל כלי שנתבשל בו איסור לא סגי להגעילו על ידי עירוי... )טו( תוס' זבחי" צה ע"בצו ע"א ד"ה עירה לתוכו עירה לתוכו רותח מני ת"ל אשר תבושל בו ישבר מכא מדקדק ר"ת דעירוי ככלי ראשו מדחשיב כמבושל .ונראה דאדרבה קשה מכא ,דהא קרי ליה בסמו בלוע בלא בישול! מיהו י"ל דחשיב ליה בלוע בלא בישול לפי שאינו מתבשל מחמת הכלי ,דבכלי אחר נתבשל .ורבינו שמואל היה מדקדק דעירוי ככלי שני ...ור"ת אומר דאדרבה ...ואע"ג דקי"ל כוותיה דשמואל דאמר תתאה גבר מודה שמואל דמבשל כדי קליפה ...ועוד מייתי ר"ת ראיה מהא דקאמר בפרק כל שעה )פסחי" ד) לז (:המעיסה ב"ש פוטרי וב"ה מחייבי ,החליטה ב"ש מחייבי ובית הלל פוטרי, איזו היא המעיסה ואיזו היא החליטה? המעיסה קמח על גבי מוגלשי פירוש מוגלשי מי" רותחי .ופרי מ"ש המעיסה ומאי שנא החליטה? ומשני תברא מי ששנה זו לא שנה זו .אלמא מא דפטר מחלה בקמח על גבי מוגלשי משו" דלאו לח" הוא כיו שנילוש ברותחי פטר נמי במוגלשי ששפכ על גבי קמח ,אע"פ שנשפכו לכלי שני .אלמא עירוי ככלי ראשו .מיהו קשה היכי פטר ,הא אינו מבשל אלא כדי קליפה לשמואל דאמר תתאה גבר דקי"ל כוותיה? וי"ל דמיירי כגו דליכא אלא כדי חיוב חלה מצומצ" או מעט יותר ,דבתר קליפה אי נשאר כשיעור חלה .ועוד מביא ר"ת ראיה ...ומה שכתב בסדר של פסח המתחיל אדיר דר מתוחי" 'הכנת קערות ומיליה" ,בכלי שני שימושיה" ,כשופכי מסיר בה ,כ שופכי רותחי עליה' אומר ר"ת דליתיה ,דכל כלי" שבעול" מהניא שפיכת רותחי ,דעירוי ככלי ראשו .וקשה לרבינו שמואל ,נהי דמהני עירוי רותחי מכלי ראשו לתו קערות ושאר כלי" שדר לערות בה ,היא יועיל לאות קערות וכלי" שהוכנסו כול לתו כלי ראשו ומלוא ]צ"ל ומלאי[ איסורי מכל צד בכל עובי הכלי ,לעני שיוכל לחזור ולהכניס בתו אילפס וקדירה מרותחי של היתר ,כיו דקיימא ל כשמואל דאמר תתאה גבר ואינו מבשל אלא כדי קליפה! וא" היינו מפרשי" דעירוי ככלי ראשו לגמרי ומבשל יותר מכדי קליפה ,ומאי דאמר שמואל דאינו מבשל אלא בכדי קליפה ,זה דוקא בשני דברי" יבשי" שנוגעי זה בזה ,ואפילו בדבר לח כגו נט) מרוטבו על הסולת שאותו רוטב אינו כמו עירוי שהרי נפסקה ,אבל עירוי שאי כח הכלי ראשו נפסק מבשל לגמרי לפי זה יתיישב מה שאומר ר"ת דשופכי רותחי עליה הוא הכשר גמור אפילו לקערות שנותנ בתו הסיר והאילפס ,ולא תקשי נמי מה שפירשתי לעיל דמוגלשי על גבי קמח היכי פטור מחלה והלא אינו מבשל אלא כדי קליפה ,דאיכא למימר דמבשל לגמרי כדפירשתי. מיהו ר"ת לא היה סובר כ ,מדאיצטרי ליה למימר דעירוי אינו מבשל אלא כדי קליפה משו" קושיא דתתאה גבר... כמה בליעה מתרחשת בכלי שני לדעת רשב" ור"ת? כמה מתרחשת בעירוי? הא יש לחלק בי עירוי לעירוי? 6 )טז( הגהות אשר"י ע"ז פ"ה סי' לא ואור"ת דעירוי שמערה מכלי ראשו חשיב כלי ראשו ויוכל להגעיל כלי" ע"י עירוי. וא" עירו מכלי ראשו על התרנגולת ומלגוה אסורה ,דהא דקי"ל תתאה גבר היינו בשני דברי" יבשי" כשה נוגעי" זה בזה או אפי' דבר לח כגו נט) מרוטבו על החרס שאותו עירוי ראשו אי נוגע כל שעה ברותחי שה בכלי ראשו ,אבל עירוי שאי כח כלי הראשו נפסק מבשל לגמרי. אבל רשב"" אומר דעירוי לא הוי אלא כלי שני. ותרנגולת שנמלגו יחד בכ"ש ממש ונמצאת אחת מה טריפה אור"י שמעשי" בכל יו" שמתירי" כל האחרות שנמלגה עמה .ומפרש דכלי שני אי מבשל ואי מפליט ולא מבליע .ומייתי ראיה מירושלמי. אבל ה"ר חיי" אומר דלא פלט פחות מבית השחיטה למ"ד בית השחיטה רותח ,דסכי ששחט בה בעי הגעלה ,אלמא אע"ג דלא מבשל מ"מ מבליע .ולפי דבריו היו נאסרי כל הכלי" שמולגי בה את התרנגולת מחמת הד" שפלט מ התרנגולת ונבלע בכלי .מיהו שאר תרנגולות לא היו נאסרי א) על פי שבולעות ד" שנפלט מאחרות שסו) יוצא ע"י מליחה. ואי נראה לר"י אלא הכל הוא מותר ,ואפי' לא רחצו צואר התרנגולת ומלגו אותה כ מלוכל בד" הכל מותר .ומה שנהגו לרחו! ,זהו לפי שרגילי להרתיח אותו מי" על האש שנמלג בה וחוזרי" ומולגי בה אחרת או שופכי אות" על הכלי להדיחו פר"י מהרי"ח: )יז( תורת הבית לרשב"א בית ד שער א ) (1באי זה ח" אנו חוששי לפליטת האיסור ולבליעת ההיתר ממנו :יש מ החכמי" הראשוני" ז"ל שאמרו שאינו ראוי להפליט ולהבליע אלא כלי ראשו ,דכלי שני אינו מבשל ,וכ עירוי דכלי ראשו ככלי שני הוא ולא ככלי ראשו ,וכל שאינו מבשל אינו מפליט ואינו מבליע ,וכמו שנראה מסוגיא ירושלמית שבפרק כירה ובפ"ק דמעשרות ,והרי אנו כותבי אותו למטה. ורש"י ז"ל ורבנו ת" ז"ל סוברי דעירוי דכלי ראשו מבשל ככלי ראשו. ) (2ומכל מקו" בי כדברי אלו בי כדברי אלו א" איתא דכל שאינו מבשל אינו מפליט ומבליע ,א" כ היתר שנפל לתו איסור שבכלי שני אינו בולע ובהדחה בעלמא סגי ליה ואפילו שניה" חמי, כיו שלא נגעו זה בזה אלא בכלי שני .וכ א" עירה איסור רותח מכלי שני לכלי של היתר אינו בולע ואינו צרי הגעלה. ) (3ואלו דברי" שאי הדעת סובל ואי פשט של סוגיות שבגמרא מסכי" עמה" ,שהרי בשוחט בסכי של נכרי" נחלקו בפרק קמא דחולי רב ורבב"ח ,רב אמר קול) ורבה אמר מדיח ,ואמרינ דטעמא דרב משו" דקסבר בית השחיטה רותח .וכ ללישנא אחרינא אמרינ דלכולי עלמא בית השחיטה רותח ולפיכ לרב קול) ורבב"ח דאמר מדיח משו" דקסבר דאיידי דטרידי סימני לאפוקי דמא לא בלעי .ובודאי ח" בית השחיטה מועט אפילו מרותח שבכלי שני ואפילו הכי מבליע... ) (4ועוד דאמר אמימר משמיה דרבא לא ליסחו) איניש כפלי עילוי בשרא ,דדאיב תרבא ובלע בשרא ]ד) ב עמוד א[ .ומדקאמר דייב ובלע משמע ודאי לכאורה דבולעי ה ממש וצרי קליפה לכל הפחות .וכ נראה מדברי רש"י ז"ל וכמו שכתבתי בניקור חלב .אלמא אפילו ח" מועט כח" חלב הכסלי" בשעה שנחתכו מ הבהמה סמו לשחיטתה יש כח להפליט ולהבליע. 7 ) (5ועוד שא" אתה אומר כ הלוקח כלי תשמיש מ הנכרי" כלי" שדרכ להשתמש בה בשני אינ צריכי הגעלה כלל ,וכלי" שנשתמש בה בכלי שני בחמ! אי צריכי הגעלה בפסח. ) (6אלא ודאי כל שיש בו ח" אפילו כח" בית השחיטה מפליט ומבליע .ואעפ"י שאי כלי שני מבשל ולא אפילו עירוי דכלי ראשו מכל מקו" מבליעי ה .וג" כ ראיתי דעת הרמב" ז"ל. ) (7והביא ראיה מקערה שמלח בה בשר שאסרוה כדאיתא הת" בפרק כל הבשר משו" דמליח הרי הוא כרותח ואעפ"י שאי במלח משו" מבשל לגבי שבת ואפילו בדקא בעי ליה לאורחא כדאיתא בפרק כלל גדול. ) (8ומה שאמר בירושלמי שבפרק כירה ...דמשמע מתו סוגיא ירושלמית זאת דכל שאינו מבשל אינו מבליע שהרי השוו אות ש" .כבר פירשה יפה הרמב" ז"ל ,דלא דנו בירושלמי מבשל מבולע אלא מפני שעשה הכתוב עירוי ככלי ראשו ובעי הגעלה ומריקה ושטיפה אלמא בלע טובא ,הילכ לגבי שבת אסור לכתחילה בתבלי ,דאלו כלי שני בהגעלה דכלי שני סגי ליה ולא מצינו לו מריקה ושטיפה .אלו דברי הרב ז"ל ויפה כיו .ומפירושו ג" כ אנו למדי דאפילו כלי נחשת שעירו לתוכו בי מכלי ראשו בי מכלי שני בולע הוא וצרי הגעלה ,שלא אמרו ש" בירושלמי ש'אינו בולע אלא בשהאור מהל תחתיו' אלא שלא להצריכו מריקה ושטיפה כמערה לתוכו חטאת רותח ,אבל בולע הוא וצרי הוא הגעלה .ושלא כדברי הרב בעל העיטור ז"ל שהכשירה בלא כלו" ואי דבריו נכוני" בזה כלל. )יח( שו"ע ורמ"א סי' סח סעיפי" ייא )י( אי מולגי גדיי" וטלאי" ועופות בכלי ראשו אלא א" כ ניקר את החלב ומלח" .וכ לא יערה עליה" מכלי ראשו .וא" עירה ,די בקליפת העור .וא" ראש העו) למעלה כשמערה עליו ,אי צרי קליפה .הגה :ולא מקרי עירוי אלא כשלא פסק הקלוח מכלי הראשו כשנגע למטה ,אבל א" פסק כבר לא מיקרי עירוי ,ואינו אוסר )ר" ושאר פוסקי" וע"ל סימ ק"ה סק"ד(. )יא( אפילו בכלי שני ,יש אומרי" שלא ימלוג; וא" מלג ,מותר .הגה :דקיימא ל כלי שני אינו מבשל, ואפילו היד סולדת בו )מרדכי פרק השוכר( ובדיעבד שרי ,אבל לכתחלה אסור )הגהות ש"ד שער י"ד( ולכ נהגו באלו המדינות שלא למלוג שו" דבר רק אחר מליחה מיהו לכבוד אורחי" או צור שבת ,מותר להניח בכלי שני ,אפילו לכתחלה ,חתיכה מלאה קרח וכפור כדי למהר מליחתו .וטוב ליזהר לכתחלה שלא להניחו רק במי" שאי היד סולדת בה" .ואי חילוק בי כלי חרס או כלי נחשת או שאר כלי" ,לעני כלי שני) .כ משמע לו מדברי הפוסקי"(. כאיזו שיטה פסקו שו"ע ורמ"א?
© Copyright 2024