‫סיכומים ושאלות חזרה לבגרות בתושב"ע‬ ‫‪1‬‬ ‫מבוא לתורה שבע"פ נושאי עיון (עמ' ‪)91-62‬‬ ‫בראש פרק זה מצוטטים דברי הטור על המילים מתוך ברכות התורה‪" :‬אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו"‪' .‬תורת אמת'‪ -‬זו תורה שבכתב‪' ,‬וחיי עולם‬ ‫נטע בתוכנו'‪ -‬זו תורה שבעל פה‪.‬‬ ‫לפי דבריו אלו‪ ,‬התורה שבכתב הינה התגלות האמת האלוקית‪ ,‬כפי שניתנה לעם ישראל מפי הקב"ה והתורה שבעל פה‪ ,‬היא הכח והיכולת שנטע הקב"ה בתוכנו‬ ‫לבאר ולפרש‪" .‬‬ ‫נושא ‪ :9‬התורה שבע"פ מפרשת את התורה שבכתב‬ ‫א‪ .‬ייעודה של התורה שבע"פ‬ ‫בבלי גיטין‪" -‬כי על פי הדברים‪ "...‬הברית שבין הקב"ה לעם ישראל באה לידי ביטוי דווקא בתורה שבעל פה‪ .‬יש כאן ביטוי למרכזיותה של התושב"ע ולכך‬ ‫שהיא מהווה בסיס לקיומה של התורה שבכתב‪ .‬ברית היא ביטוי גם לאהבה‪ ,‬וגם לחוזה של שותפות‪ .‬הברית באה לידי ביטוי במתן היכולת לעם ישראל לבאר‬ ‫את התורה וללמוד אותה בהעמקה גדולה ומתוך מחוייבות למצוותיה‪.‬‬ ‫מדרש אליהו זוטא‪:‬‬ ‫מפתיחת המדרש ניכר שמדובר על פגישה בין אליהו לבין אדם שהוא ככל הנראה צדוקי ‪ ,‬אדם שמקבל את התורה שבכתב אך לא את התורה שבעל פה‬ ‫("משנה לא ניתן לנו מהר סיני")‬ ‫משל החיטין והפשתן הוא ביטוי לרצונו של הקב"ה שהאדם יקח את חומרי הגלם שהקב"ה הניח עבורו בעולם‪ ,‬וישכלל ויפתח אותם‪ .‬הקדוש ברוך הוא נתן‬ ‫לעם ישראל בהר סיני גם את התורה שבכתב וגם את התורה שבעל פה‪ .‬אולם התורה שבעל פה ניתנה כחומר גלם‪ ,‬כפוטנציאל ליצירה‪ .‬הכל טמון במה‬ ‫שניתן למשה מסיני‪ ,‬אולם יש לשכללו ולהרחיבו‪.‬‬ ‫לימוד התורה שבעל פה על פי המדרש הינו נתינת כבוד והדר לריבונו של עולם‪ ,‬כאותו העבד שהתכונן למפגש עם אדונו ועמל רבות לקראתו‪ -‬אפה לכבודו‬ ‫לחם וכיסה את שולחנו במפה יפה‪ .‬מי שאינו עושה זאת‪ ,‬ואינו שותף לשכלולה של התורה מתבייש ונכלם‪.‬‬ ‫נקודה משמעותית המודגשת במדרש היא אהבתו הגדולה של ריבונו של עולם אלינו ונתינת התורה לעם ישראל כביטוי לאהבה גדולה זו "והיה אוהבן אהבה‬ ‫גמורה"‬ ‫ב‪.‬‬ ‫מדוע התורה שבעל פה לא ניתנה גם היא כתורה שבכתב?‬ ‫בפרק מופיעות שלוש סיבות שונות לכך שהתורה שבעל פה לא ניתנה בכתב‪:‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫מדרש תנחומא‪ :‬כדי למנוע מצב בו עם אחר יתרגם את התורה ויטען שהוא העם הנבחר‪ .‬מעבר לשמירה על ייחודיותו של עם ישראל מול שאר אומות‬ ‫העולם‪ ,‬יש כאן גם אמירה לגבי התורה עצמה‪ -‬חוסר היכולת לתרגם הוא ביטוי לאינסופיותה של התורה‪ ,‬לחיוניותה‪ ,‬ולריבוי הפנים שבה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫רבי יוסף אלבו‪ :‬התורה‪ ,‬כתורת חיים‪ ,‬יש בה פרטים רבים המתחדשים מדור לדור על פי המציאות המשתנה‪ .‬מה שנכתב בספר‪ ,‬כלומר התורה שבכתב‬ ‫היא העקרונות המרכזיים (="דרכים כוללים") וחכמי ישראל שבכל דור מוציאים מכך את הפרטים הרלוונטיים לדורם‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫המהר"ל‪ :‬לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה ייעוד שונה‪ .‬התורה שבכתב היא ביטוי ל"ציור האלוהי השכלי" כלומר לתכלית ולמהות של המצוות‪ ,‬ל"עצם"‬ ‫שלהן כלשונו‪ ,‬ואילו התורה שבעל פה היא ביטוי ל"פירוש המצווה ופרטי המצווה"‪ .‬לפי המהר"ל כתיבה מעידה על תמימות‪ ,‬כלומר על שלמות‪ -‬כל מה‬ ‫שרציתי לומר כתוב כאן‪ .‬הדיבור בעל פה הוא תמיד ביטוי לחוסר היכולת להגיד את הכל‪ ,‬לחלקיות‪ .‬התורה שבכתב‪ ,‬כמכילה את כל העקרונות‬ ‫והתשתית לציוויים האלוקיים‪ ,‬יכולה להיות כתובה‪ ,‬ואילו התורה שבעל פה‪ ,‬שהיא התפרטות של דינים וציוויים‪ ,‬אינה יכולה ואינה מתאימה להינתן‬ ‫כתובה משום שהיא דינמית ומתחדשת מעצם מהותה‪.‬‬ ‫על אף שהתורה שבעל פה לא ניתנה כתובה‪ ,‬מדגיש הרמב"ם שהאמונה שהתורה שבעל פה ניתנה למשה בסיני מפי הגבורה יחד עם התורה שבכתב היא‬ ‫חלק מעיקרי האמונה‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫כתיבת תורה שבעל פה‬ ‫הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה מסביר מה הביא את רבי יהודה הנשיא לכתוב את המשנה‪ ,‬על אף האיסור לכתוב את התורה שבעל פה‪:‬‬ ‫חורבן הבית יצר מצב שבו כבר אין מרכז רוחני אחד וברור לעם ישראל‪ .‬עם ישראל נפוץ לארבע קצוות תבל וגזירות העמים השליטים יצרו מצב שבו יכלה‬ ‫תורה להישכח מישראל‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫רבי יהודה הנשיא אסף את כל השמועות (=הלכות ופירושים שעברו במסורת) שנכתבו עד אותה העת ע"י גדולי הדור ואת כל הדינים והפירושים שהצטברו‬ ‫במהלך הדורות‪ ,‬ואיחד אותם לכדי חיבור אחד‪ ,‬תמציתי ומקיף‪ -‬ששה סדרי משנה‪ .‬בכך יצר רבי יהודה הנשיא מקור מכונן‪ ,‬שעליו דנו אחר כך האמוראים‬ ‫בתלמודים‪ ,‬ועל גביהם הראשונים והאחרונים וכן הלאה‪.‬‬ ‫נושא ‪ :6‬סמכות חכמים מאז ועד עתה‬ ‫הגמרא בירושלמי מסכת חגיגה מסבירה‪ ,‬כי אף דבר שנראה כלפי חוץ כחידוש‪ ,‬באמת ניתן ונאמר למשה בסיני‪ .‬התורה ניתנה למשה בשלמותה‪ ,‬אולם בכל‬ ‫דור ודור מתגלה חלק ממנה‪ ,‬על פי המתאים לאותו דור‪ ,‬וכך הדברים נראים כחידוש "ראה זה חדש הוא" אולם בעצם "כבר היה לעולמים"‪.‬‬ ‫באופן דומה הבבלי במסכת מגילה מדייקת מהמילים "ועליהם ככל הדברים"‪ .‬הדברים היו גנוזים בתורה שבכתב שניתנה למשה בסיני‪.‬‬ ‫סמכותם של חכמים לפרש ולפסוק בדברי תורה באה לידי ביטוי באופן מאד חזק בנוסח הברכות גם על מצוות שחכמים תקנו‬ ‫כמו נר חנוכה ומקרא מגילה‪" :‬אשר קידשנו במצוותיו וציוונו"‪ -‬תקנת חכמים מקבלת מעמד של ציווי אלוקי‪.‬‬ ‫הגמרא במסכת שבת מציעה שתי אפשרויות להסבר מטבע ברכה זה על דברים שתיקנו חכמים‪:‬‬ ‫ּושמֹאל" (דברים‬ ‫ֹאמרּו לְ ָך ַּתע ֲֶׁשה‪ֹ ,‬לא תָ סּור ִּמן הַ ָדבָ ר אֲ ֶׁשר יַגִּ ידּו לְ ָך י ִָּמין ְ‬ ‫אפשרות ראשונה‪ :‬מהפסוק‪" :‬עַ ל פִּ י הַ ּתו ָֹרה אֲ ֶׁשר יוֹרּוָך וְ עַ ל הַ ִּמ ְשפָ ט אֲ ֶׁשר י ְ‬ ‫יז‪ ,‬יא)‪ .‬ההדגש בפסוק הוא שמי שאינו שומע לתקנות חכמים עובר על מצוות לא תעשה‪ .‬הפסוק "זְ כֹר יְ מוֹת ע ֹולָם בִּ ינּו ְשנוֹת דוֹר וָ דוֹר ְשַאל ָאבִּ יָך וְ ַיג ְֵּדָך‬ ‫ֹאמרּו לְָך" (דברים לב‪ ,‬ז)‪ ,‬הפסוק בשירת האזינו מלמד שעם ישראל יוצר לעצמו תודעה קולקטיבית העוברת מדור לדור ע"י תקנות חכמים‪.‬‬ ‫זְ ֵּקנֶׁיָך וְ י ְ‬ ‫הרמב"ן הסביר‪ ,‬בעקבות רש"י‪ ,‬את דברי הפסוק על חובת הציות לדברי בית הדין הגדול "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"‪ -‬שאפילו אם נראה‬ ‫לאדם שחכמים טועים בפסיקתם ומצווים כביכול על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין‪ ,‬בכל מקרה צריך לשמוע לדבריהם‪.‬‬ ‫הרמב"ן מונה בדבריו שלוש סיבות לדרישה זו‪:‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫"ידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים"‪ -‬יכולות להיות דעות שונות ביחס למצבים והתרחשויות משתנות (בניגוד לדברים ואמיתות‬ ‫מוחלטות ואובייקטיביות) וכדי למנוע מחלוקת יש לקבוע סמכות הכרעה אחת ויחידה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫הקב"ה נתן לעם ישראל את התורה על דעת זה שהיא לא בשמים אלא ניתנה לבני אדם להכריע ולפסוק ע"פ שכלם על אף שהם עלולים גם לטעות‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫אנו מאמינים כי "רוח ה' על משרתי קדשו" חכמי ישראל פוסקים הלכה מתוך רוח הקודש והקב"ה שומר אותם מן הטעות‪.‬‬ ‫בהקשר זה חשוב להדגיש כי בפסוקים שב וחוזר הביטוי "המקום אשר יבחר ה'" (דברים יז‪ ,‬ח‪-‬י)‪ ,‬לא רק כתיאור המקום שבו יושבים חכמי בית הדין‪ ,‬אלא גם את‬ ‫העובדה כי פסיקת בית הדין הגדול נובעת מתוך המקום בו בחר ה' לשכן את שכינתו ומתוך כך היא מקבלת את תוקפה וסמכותה‪.‬‬ ‫כדי להדגים כמה חשוב לקבל את סמכותו של בית הדין ולא לסור מדבריו‪ ,‬מזכיר הרמב"ן את הסיפור המפורסם על מחלוקת שהיתה בין רבי יהושע לרבן גמליאל‬ ‫בנו גע לקידוש החודש‪ .‬רבן גמליאל קבע את ראש החודש על פי עדות של עדים שלדעת רבי יהושע היו עדי שקר‪ .‬בעקבות זאת רבן גמליאל ציווה על רבי יהושע‬ ‫להגיע אליו במקלו ובתרמילו (כלומר להפר את קדושת היום בטלטול אסור) ביום בו על פי חשבונו של רבי יהושע חל יום הכיפורים‪.‬‬ ‫רבי י הושע כמובן הצטער מאד על גזירה זו ובצר לו פנה לשני חכמים‪ -‬רבי עקיבא ורבי דוסא‪ ,‬כל אחד מהם ענה לו תשובה אחרת כחיזוק לגזירתו של רבן‬ ‫גמליאל‪:‬‬ ‫רבי עקיבא סומך את דבריו על הפסוק "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם"‪ -‬הקב"ה נתן לעם ישראל את הכוח לקבוע את הזמנים‪ .‬קדושת הזמנים‬ ‫נובעת לא מכוח החלטה אלוקית אלא מכוח קביעת בית הדין‪ .‬החלטה של בית הדין לקדש את החודש ביום זה או אחר‪ ,‬היא המעניקה את הקדושה למועדי אותו‬ ‫חודש‪.‬‬ ‫אל מול תשובתו המהותית של רבי עקיבא‪ ,‬רבי דוסא בן הורכינס מציע תשובה כביכול פרקטית ‪ -‬אין לערער על פסיקותיו של בית דין משום שאז לא יהיה לדבר‬ ‫סוף‪ .‬התורה העניקה סמכות לחכמים לפסוק‪ ,‬וכל בית דין נחשב מבחינת סמכותו כבית דינו של משה שאין לערער אחריו‪.‬‬ ‫אילו רבי יהושע היה מתעקש על קביעת יום הכיפורים בזמן בו הוא חל על פי חשבונו‪ ,‬הדבר היה יכול ליצור קרע של ממש בעם ישראל ויצירת לוחות שנה‬ ‫נפרדים‪ .‬אך רבי יהושע באצילותו ובגדלותו קיים את גזירתו של רבן גמליאל והכפיף עצמו לסמכותו‪ ,‬שהיא בעצם סמכותם של חכמים בכל הדורות‪ .‬בברייתא‬ ‫המובאת בגמרא (ראש השנה כה ע"ב) נוסף עוד‪ " :‬תנו רבנן‪ :‬כיון שראה אותו עמד מכסאו‪ ,‬ונשקו על ראשו‪ ,‬אמר לו‪ :‬שלום עליך רבי ותלמידי! רבי ‪ -‬שלמדתני‬ ‫תורה ברבים‪ ,‬ותלמידי ‪ -‬שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד‪ .‬אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים‪ ,‬קל וחומר קטנים לגדולים"‪.‬‬ ‫המקורות האחרונים בפרק זה עוסקים בכוח שהתורה שבעל פה שואבת מההסכמה של כלל האומה‪ .‬העובדה שעם ישראל קיבל על עצמו את דברי התנאים‬ ‫והאמוראים‪ ,‬ונהג כפסיקתם נותנת תוקף לפסיקה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫רבי יוסף קארו מסביר כי המשנה והגמרא נתקבלו כמקורות מחייבים שאין לחלוק עליהם‪ .‬הוא משתמש בביטוי ממגילת אסתר‪" :‬קיימו וקבלו" (אסתר ט‪ ,‬כז)‪,‬‬ ‫שהגמרא (מכות כג ע"ב) נעזרת בו על מנת להסביר את העובדה שמקרא מגילה היא תקנה שעשו בית דין של מטה והתקבלה ע"י בית דין של מעלה‪ .‬אותו עיקרון‬ ‫גם כאן‪ .‬עם ישראל קבל עליו את ההסכמה הזו‪ ,‬והיא רצויה גם כן‪.‬‬ ‫סופו של הפרק מתאר את הפיצולים השונים בהנהגות ובפסיקות ההלכתיות‪ -‬ע"פ תפוצות ישראל השונות או על פי ההשתייכות החברתית‪ -‬דתית השונה‪.‬‬ ‫תשובה (עמ' ‪)93-91‬‬ ‫הגדרת התשובה היא עזיבת החטא‪ ,‬תיקון וחזרה למסלול החיים הנכון‪.‬‬ ‫ארבעת שלבי תשובה והם‪:‬‬ ‫א‪ .‬עזיבת החטא‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חרטה‬ ‫ג‪ .‬וידוי – החוטא מפרט בפיו את חטאו לפני ה' ושלא ישוב לחטאו‪ (.‬ואומר ‪ :‬אנא ה' חטאתי עוויתי ופשעתי ועשיתי כך וכך ומתחרט ולא אחטא‪)...‬‬ ‫ד‪ .‬קבלה לעתיד – שלא יחטא‪.‬‬ ‫תשובה לפי הרמב"ם ( אם עשה חטא בשוגג או במזיד)‬ ‫א‪ .‬הרמב"ם כותב התשובה היא שיעזוב את חטאו‪ ,‬ויסירו ממחשבתו‪ ,‬ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכן יתנחם (יתחרט) על שעבר עבירה‪ ,‬וצריך להתוודות‬ ‫בשפתיו ואלו הם בעצם ‪ 4‬שלבי התשובה‪"( .‬ויעזוב רשע דרכו‪ ,‬וישוב אל ה' ויירחמהו ואל אלוקינו כי ירבה לסלוח לו")‬ ‫ב‪ .‬יום הכיפורים מכפר רק על עוונות בן אדם למקום‪ ,‬ואין מכפר על עוונות בן אדם לחברו—כי עד שיפייס את חברו‪.‬‬ ‫ג אדם שחטא כלפי חברו‪ ,‬חייב לפייסו ולשלם הנזק ובנוסף צריך כפרה מהקב"ה כי עבר על עבירה מהתורה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אם חברו מסרב לסלוח‪ ,‬אז ישלח ‪ 9‬מחבריו שיבקשו בשמו סליחה‪ ,‬ואם בשנייה ובשלישית סירב למחול‪ ,‬לא ישלח שוב‪ ,‬וזה שלא מחל הוא החוטא‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אם פגע ברבו‪ ,‬אז ישלח שלושה מחבריו אפילו אלף פעם‪ ,‬עד שרבו ימחל‪.‬‬ ‫ו‪ .‬המוחל לא יהא אכזרי‪ ,‬אלא ימחל מהר ובלב שלם‪.‬‬ ‫תשובה לפי הראי"ה קוק – תשובה היא שישוב האדם אל עצמו‪ ,‬אל שורש נשמתו ומיד ישוב אל האלוקים – הכוונה‪ ,‬חזרה לנקודת ההתחלה‪.‬‬ ‫תשובה לפי הרב עדין שטיינזלץ – התשובה היא לא תמיד תלויה בעבירות‪ ,‬שהרי התשובה נבראה לפני בריאת העולם‪ ,‬ואז התשובה היא חזרה לקב"ה ("שובו אלי‬ ‫ואשובה אליכם") וידע האדם מה מטרתו בעולם ומה העיקר בעולם ומה לא עיקר‪.‬‬ ‫דרכי תשובה‬ ‫‪ .9‬הרב משה פיינשטיין על נער שגנב בהיות קטן מגיל שלוש עשרה והיום הוא גדול מגיל שלוש עשרה‪.‬‬ ‫א‪ .‬אם השתמש בהיותו קטן מגיל שלוש עשרה אז פטור מלהחזיר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אם נמצא אצלו או השתמש בהיותו גדול משלוש עשרה‪ ,‬אז חייב להחזיר‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בגניבה מההורים צריך להחזיר או לבקש סליחה והם יסלחו במפורש‪( .‬ואין לסמוך על כך שההורים סתם כך יסלחו)‪.‬‬ ‫ד גבאי צדקה – אם הציבור חושב שהוא עובד בחינם והוא לקח כספים על עבודתו‪ ,‬אז חייב להחזיר‪ ,‬או שיסלחו לו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הגונב ואינו יודע ממי גנב ייתן את הכסף דווקא לצורכי ציבור‪ ,‬כגון למקוואות ועוד‪( .‬ולא לצדקה)‬ ‫‪ .6‬הרב עובדיה יוסף‬ ‫א‪ .‬אדם שפגע בחברו חייב ללכת בעצמו ולבקש סליחה ‪ ,‬ואם חברו לא נוח לרצות‪ ,‬אז ישלח אדם מכובד במקומו שיבקש סליחה ובסוף הוא בעצמו ילך ויבקש‬ ‫סליחה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הבנים חייבם כל אחד לבקש סליחה מהוריו בערב יום הכיפורים‪ ,‬ואם הבן לא ביקש‪ ,‬אז ההורים יסלחו‪ ,‬כדי שלא ייענש‪( .‬מובא בספר בן איש חי)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הבעל יבקש סליחה מאשתו בערב יום הכיפורים וגם האישה תבקש סליחה מבעלה‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪ .9‬הרב נחום רבינוביץ‬ ‫א‪ .‬אדם שהיו לו הרהורים רעים על נשים וזנות‪ ,‬לא יחשוב על זה עוד‪ ,‬אלא ישתדל לעסוק יותר בתורה או בדברים אחרים‪ ,‬כי אם יחשוב על זה אז יבוא ליפול שוב‬ ‫פעם לחטא הזה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אדם שיש לו עכשיו הרהורים רעים יפנה מחשבתו לתורה ולדברים אחרים‪.‬‬ ‫זהירות בדרכים (עמ' ‪)49-42‬‬ ‫חומרת שפיכות דמים – כותבת הגמרא במסכת שבת שבעקבות עוון שפיכות דמים חרב המקדש‪ ,‬השכינה מסתלקת מישראל‪.‬‬ ‫הרמב"ם כותב שאונם יש עוונות חמורים משפיכות דמים‪ ,‬אך רק בחטא זה יש השחתה של המשך קיום העולם ולכן חטא זה חמור מאוד‪ .‬מי שרצח ושפך דמים‬ ‫נחשב לרשע גמור‪ ,‬וכ המצוות שעשה לא יעמדו מול העוון הזה‪ .‬כפי שהיה בדינו של אחאב שמה שהכריע את דינו היה רצח נבות‪.‬‬ ‫נהיגה שלא בזהירות ופגיעה ללא כוונה תחילה‬ ‫‪ .9‬הרמב"ם מונה שלושה סוגים של רוצח בשוגג‪:‬‬ ‫א‪ .‬הורג בהעלם גמור ( הרג בטעות גמורה ללא כוונה ותכנון לכך) דינו – בורח לעיר מקלט וניצל‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬הורג בשגגה הקרובה לאונס (הרג בטעות בצורה שהיתה ממש לא באשמתו‪ ,‬ולא יכל למנוע זאת)‪ ,‬דינו – פטור מעיר המקלט ואסור לגואל הדם להרוג אותו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הורג בשגגה הקרובה לזדון – הריגה מתוך רשלונות‪ .‬דינו – אינו יכול לברוח לעיר מקלט וגואל הדם רשאי להורגו‪.‬‬ ‫‪ .6‬דין כהן שנהג במכונית והרג אדם אחר‪ ,‬האם יכול להמשיך לעלות לדוכן לברכת כהנים?‬ ‫כוהן שהרג בזדון אינו ראשי לעלות לדוכן‪ ,‬האם תאונת דרכים נחשבת כרצח?‬ ‫על פי הרב עובדיה יוסף‪:‬‬ ‫אם הנהג נהג ברשלנות (מהירות מופרזת חוסר ציות לתמרור) הרי הוא שוגג הקרוב לזדדון ואסור לו לעלות לדוכן‪ ,‬אפיול אם עשה תשובה או יצא זכאי בבית משפט‬ ‫אם נהג בזהירות והתאונה קרתה באונס גמור (=לגמרי לא באשמתו – לדוגמא קפץ לו ילד מתחת לגלגלים) הדבר שנוי במחלוקת‪:‬‬ ‫יש אומרים – שאפילו כשזה לא באשמתו לא יישא כפיו‪.‬‬ ‫ויש פוסקים – שאומרים שניתן להקל מכיוון שזוהי שגגה הקרובה לאונס‪ ,‬ולכן יכול לשאת כפיו אם עשה תשובה שלמה‪ .‬וכך פוסק הרב עובדיה יוסף‪.‬‬ ‫נהג עייף שיכור או תחת השפעת סמים‬ ‫‪ .9‬רמב"ם‪ :‬אדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד ביו ער בין ישן בין שיכור" – כלומר‪ ,‬אד תמיד אחראי על מעשיו‪ .‬גם כשהוא ישן או שיכור‪.‬‬ ‫‪ .6‬אדם שהשתכר בחתונה זרק בקבוק ופגע באדם אחר חחיב לשלם על הנזק למרות שהיה שיכור ולא ידע מה הוא עושה‪ ,‬שכן ההשתכרות הייתה באחריותו והיה‬ ‫עליו לא להשתכר‪ .‬וזהו הדין לגבי נהג שיכור שאחרי לנזק שעושה במקרה של תאונה‪.‬‬ ‫‪ .9‬דינו של נהג שנרדם בנסיעה וכתוצאה מכך פגע באדם אחר‪:‬‬ ‫על פי הרב וואזנר‪ -‬אדם שנרדם מיד בתחילת הנסיעה – אשם מכיוון שעלה לרכב כשהוא עייף‪ .‬וזהו שוגג הקרוב למזיד‪.‬‬ ‫אדם שנרדם בסוף הנסיעה כשהיא ארוכה מאוד ‪ -‬אי נו אשם‪ ,‬שכן קורה שהדרך הארוכה מעייפת את הנהג‪ .‬ואינו נקרא שוגג הקרוב למזיד‪.‬‬ ‫על כך מוסיף הרב עובדיה – שנהג שמרגיש שהוא עייף חייב לעצור ולנוח שהרי יש לו אחריות על הנוסעים בכביש‪ ,‬ואם לא עצר לנוח הרי הוא כמי שפגע בידיו ממש‬ ‫באחר‪.‬‬ ‫על החובה לנהוג בזהירות – הרב נבנצל‬ ‫חלה עלינו חובה להקפיד על כל חוקי התעבורה ולנהוג בזהירות‪ .‬שהרי "חמירא סכנתא מאיסורא" – כלומר חמורה סכנה מן האיסור‪ .‬ואדם שנוהג בחוסר זהירות‬ ‫לאחרים ולעצמו עובר על איסור רודף (=מסכן נפש של אדם אחר) ולכן זו עברה חמורה מאוד וצריך לעצור בעדו‪.‬‬ ‫אסור לו לאדם להגיד נהגתי מהר וב"ה לא קרה כולם" – כי קרה זבר נורא‪ .‬עצם ההתרשלות בעניין של חיים ומוות היא חמורה מאוד‪.‬‬ ‫תקנת יום העצמאות (עמ' ‪)31-29‬‬ ‫הלל כשנגאלים מצרה‬ ‫‪ .9‬גמרא מסכת פסחים – חכמים תקנו לישראל שיאמרו הלל בכל חג ובכל צרה שהם נגאלים ממנה‪ ,‬כמו בחנוכה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪ .6‬רב אחאי גאון – עמ"י חייבים להגיד הלל כאשר מתרחש להם נס‪ .‬כמו שכתוב "הללו את ה' כל גויים ‪..‬כי גבר עליונ חסדו" אם האומות צריכות להל את ה' אז ברור‬ ‫שעמ"י צריך להלל מפני שהוא מקבל את החסד הגדול ביותר – גבר עלינו חסדו‪.‬‬ ‫‪ .9‬המאירי – יחיד או ציבור שארע להם נס רשאים להגיד הלל על נס זה‪ ,‬בלי ברכה‪.‬‬ ‫‪ .4‬החתם סופר ‪ -‬ציבור יכול לקבוע לעצמו יום חג או אמירת הלל ביום שניצל מצרה‪ ,‬אבל קביעה זו היא בתנאי ש‪-‬‬ ‫א‪ .‬יש גאולה מעבדות לחרות ב‪ .‬יש נס הצלה ממוות לחיים‪.‬‬ ‫לכן כל עוד אנו בגלות אומרים הלל רק על נס הצלה ממוות לחיים‪.‬‬ ‫הלל ביום העצמאות‬ ‫‪ .9‬הרב משולם ראטה קובע כי יש לומר הלל ביום העצמאות מפני ש‪-‬‬ ‫א‪ .‬יש כאן פדיון מעבדות לחרות – נעשנו בני חורין בכך שהכרזנו עצמאות ושליטה על עצמינו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬יש הצלה ממוות לחיים – שניצלנו במלחמה‪ ,‬וניצלו גם יהודי הגולה שיכלו לעלות לארץ‬ ‫ג‪ .‬נס זה משך אחריו גם את נס קיבוץ הגליות‬ ‫‪ .6‬הרב צבי יהודה – כואב על כך שלא כל א"י בידינו‪ ,‬ומתאר את העצב שלו ביום הכרזת האומות על חלוקת הארץ משום שלא קיבלנו לידינו את כל א"י ואיך אפשר‬ ‫לוותר על גרגיר מאדמת א"י? אך לבסוף הבין ש"מאת ה' הייתה זו היא נפלאת בעיננו" – אומנם זה לא מושלם אך גם על זה צריך להודות‪.‬‬ ‫‪ .9‬הרב שלום משאש – מדגיש כי יש לומר הלל ביום העצמאות משום ש‬ ‫א‪ .‬זוהי פסיקה של רבנים גדולים הרב הרצוג והרב עוזיאל שהיו הרבנים הראשיים בזמן הקמת המדינה‪ .‬ולא יתכן לחלוק ולסתור את דבריהם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬איך אפשר להיות כפוי טובה כלפי הקב"ה ולא להודות על נס כה גדול שכולל – ממשלה עצמאית‪ ,‬ריבוי לימוד תורה‪ ,‬וקיבוץ גליות‪.‬‬ ‫‪ .4‬הרב עובדיה יוסף – פוסק שיש לה גיד הלל ללא ברכה‪ .‬יש לומר הלל על הנס הגדול בהצלה במלחמת השחרור‪ .‬אך אין לומר ברכה מכיוון ש‬ ‫‪ .9‬לא כל ישראל ניצלו בנס זה‪.6 ,‬ואין הגאולה שלמה‪.‬‬ ‫סיבות מדוע ישנם רבנים גדולים שקובעים לא לומר הלל ביום העצמאות‪-‬‬ ‫א‪ .‬עדיין ישנם איומים בטחוניים רבים על עמ"י ואי אפשר לומר שניצלנו באופן גמור מאויבינו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המצב הרוחני בארץ ירוד‪.‬‬ ‫הרב עובדיה יוסף מדגיש – שאומנם המצב הרוחני ירוד‪ ,‬אך צריך להסתכל גם על הדבריים החיוביים שקורים בא"י לגבי לימוד התורה וההתקרבות לדת ובזה‬ ‫להתמקד‪.‬‬ ‫כשרות המזון בארץ (עמ' ‪)21-44‬‬ ‫שלושה סוגים של נותני כשרות בישראל‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫הרבנות הראשית היא הגוף האחראי במדינת ישראל לכל נושא הכשרות ותעודות ההכשר למזון בארץ‪ ,‬או למזון המיובא לארץ‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫הרבניות המקומיות‪ :‬כל אחת אחראית למקומה‪ (.‬והן כפופות לרבנות הראשית)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬גופי כשרות פרטיים כגון בד"צים‪- .‬לא מפוקחים מטעם מדינת ישראל‪ .‬יש שיש להם השגחה קפדנית ויש פחות‪ .‬למוצר שיש השגחת בד"ץ מקובל שתהיה גם‬ ‫השגחה מטעם‬ ‫הרבנות המקומית‬ ‫תחומי אחריות של הרבנות הראשית הם ‪ ( :‬כל הנוגע כשרות המזון בארץ והמיובא מחו"ל )‬ ‫א‪ .‬בשר – כגון משחטות‪ .‬מניעת טריפות מזריקות לעופות וטיפולים וטרינרים‪ .‬מניעת קדושת בכור בהמה ועוד וכו'‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מצוות התלויות בארץ – כל הקשור לגידולים‪ ,‬תרומות ומעשרות‪ ,‬ערלה ועוד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬תעשיות המזון בארץ‪.‬‬ ‫ד‪ .‬יבוא בשר ומזון לישראל‪.‬‬ ‫ה‪ .‬בתי אוכל כגון מסעדות‪ ,‬אולמות‪ ,‬מלונות וכודו'‪.‬‬ ‫רמת הכשרות בדרך כלל יש ‪ 6‬רמות‪ .‬א)כשרות רגילה ‪(.‬סומכים גם על דעות מקלות‪ --‬כמקובל בהלכה בכל תחום)‬ ‫ב) וכשרות מהדרין‪ .‬ההשגחה קפדנית יותר‪ ,‬ובד"כ בחומרים שאין בהם מחלוקת‪ ,‬וההכרעה בספקות היא לחומרא‪,‬‬ ‫בעייתיות בהכשרים (‪ 6‬בעיות)‬ ‫הראשונה‪ :‬אין נהלים אחידים להכשרת משגיחי כשרות ומנהלי מחלקת כשרות‪,‬‬ ‫השנייה‪ :‬אין נהלים אחידים לרמת הכשרות‪ ,‬יתכן והכשרות או המהדרין בעיר אחת יותר חזק מהשנייה‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫שיפור בהשגחה ברבנויות‪ :‬על הרבנות הראשית לעשות ‪ 6 ( :‬דברים)‬ ‫א‪ .‬לקבוע נהלים להכשרה ולרמת משגיחי הכשרות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לקבוע נהלים אחידים לגבי הדרישות לכל רמת כשרות‪ ,‬ואז כשרות מהדרין או כשרות רגילה זהה בכל מקום‪.‬‬ ‫" עד אחד נאמן באיסורין" אם רב מסוים חותם או מעיד על כשרות המוצר או המקום‪ ,‬ניתן לסמוך עליו ולאכול‪( .‬בתנאי שהוא לא בעל העסק)‪.‬‬ ‫מזון באריזות סגורות בהכשר אין חובה לקנות ממקום שיש לו הכשר‪ .‬לכן‪ ,‬מותר לקנות קוקה קולה שהוא מוצר כשר מקיוסק ללא תעודת כשרות‪.‬‬ ‫מזון שמכינים במסעדה או בפיצרייה וכד'‪ :‬חייבים תעודת כשרות מקורית בתוקף (לא צילום תעודה) במקום כדי לאכול שם או לקנות שם‪.‬‬ ‫בעל מסעדה חובש כיפה ללא תעודת כשרות‪ :‬אין לאכול שם ללא תעודת כשרות‪( .‬בעל המסעדה לא יכול להעיד על הכשרות‪ ,‬כי הוא נוגע בדבר)‪.‬‬ ‫הבשר ומוצריו (עמ' ‪)94-19‬‬ ‫סימני כשרות‪:‬‬ ‫א‪ .‬בבהמות ובחיות התורה נתנה שלושה סימנים‪ ,‬מפריס פרסה‪ ,‬שוסע שסע‪ ,‬ומעלה גרה‪ (.‬הגמל‪ ,‬הארנבת והשפן הם מעלים גרה ולא מפריסים פרסה וטמאים‪,‬‬ ‫לעומתם החזיר מפריס פרסה ואינו מעלה גרה וגם הטמא‪ ---‬כולם טמאים כי יש להם רק סימן כשרות אחד)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לדג‪ ,‬התורה נתנה שני סימנים‪ ,‬סנפיר וקשקשים‪ .‬אך מקובל אצל חכמים אם יש קשקשים הוא כשר כי ודאי יש סנפיר‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בעופות התורה רק פירטה את העופות האסורים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ולד הנולד מכלאיים של ‪ 6‬בעלי חיים טהורים‪ ,‬מותר באכילה‪.‬‬ ‫הדרך עד אכילת הבשר‬ ‫‪ . 9‬א‪ .‬זיהוי בעל החי הטהור‪ .‬ב‪ .‬שחיטה כשרה‪ .‬ג‪ .‬הסרת חלקים אסורים כגון גיד הנשה וכו'‪ ,‬ד‪ .‬מליחה=הכשרה‪.‬‬ ‫‪ .6‬היום אנחנו קונים בשר מוכשר וכל הטיפול שייך למשחטה ולמשגיחים‪( .‬לרוב האנשים אין ידע)‪.‬ויש מעט מקרים המכשירים הבשר‪.‬‬ ‫‪ .9‬מסורת שחיטה – היום אנחנו אוכלים בשר רק מבעלי חיים טהורים וגם שיש להם מסורת שהם כשרים לאורך השנים‪ .‬ישנם בעלי חיים טהורים שלא אוכלים מהם‬ ‫כי לא נהגנו לאכול מהם ואין בהם מסורת שחיטה‪.‬‬ ‫בשר חלק‪ ,‬כשר‪ ,‬טרף‬ ‫לאחר השחיטה בודקים חיצונית את הריאה של הבהמה (פרה או כבש)‪ .‬אם אין סירכא [ריר] וגם בודקים אם יש חור בריאה‪(.‬הסימן הנפוץ לבהמה טריפה)‪.‬‬ ‫סירכא הם ריר או קרום על הריאה מבחוץ שיש בו חשש לפצע בריאה‪( ,‬הרמ"א מתיר את הבהמה אם הסירכא יורדת בהעברת האצבע עליה והשו"ע אוסר )‬ ‫בהמה טרפה היא בהמה שיש לה פגיעה פנימית או מחלה פנימית‪ ,‬כגון חור בריאה או בקיבה וכו' שתגרום לה למות תוך שנה ‪ ,‬הבהמה אסורה וגם החלב אסור כי‬ ‫"היוצא מן הטמא‪-‬טמא" (אם יודעים שהיא טרפה)‪ .‬וברוב המקרים זה מתגלה לאחר השחיטה‪--‬לאחר בדיקת הריאה‪.‬‬ ‫טריפה בגלל ניתוחים במקרה זה ידוע לנו שבהמה זו טריפה בחייה‪( .‬בישראל יש פיקוח על זריקות וטיפולים—בחו"ל אין פיקוח ויוצר בעיות כשרות)‬ ‫א‪ .‬בשר חלק (גלאט) אין לריאה של הבהמה חור ולא סירכא [ריר שיש חשש לפצע בריאה או חור]‪ .‬לדעת השו"ע מותר רק בשר 'חלק' כמותו נוהגים הספרדים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בשר כשר (לא חלק)‪ ,‬אין לריאה חור‪ ,‬אבל יש סירכא רכה מבחוץ‪ ,‬ובהעברת האצבע עליה היא יורדת‪ .‬לרמ"א מותר לאכול בשר כשר וכמותו האשכנזים‪.‬‬ ‫ג‪..‬בשר טרף אם יש חור לריאה‪( .‬זוהי הסיבה הנפוצה ביותר לטריפות ‪--‬חור בריאה הוא סימן לבהמה טריפה‪ ,‬שלא תחיה יותר משנה מהחולי שלה‪).‬‬ ‫הערה א' – יש אשכנזים המחמירים לאכול "בשר חלק" כדעת השולחן ערוך‪ ( .‬כי הרמא מגדיר את ה"כשר" כקולא (פשרה) גדולה ויש עוד דעות להחמיר)‪.‬‬ ‫הערה ב' ‪ -‬ספרדי המתארח אצל אשכנזי יכול לאכול את הבשר המוגש ולא יחשוש שמא הבשר המוגש לו אינו "בשר חלק" כמנהג הספרדים‪.‬‬ ‫בשר עוף‬ ‫א‪ .‬בעופות התורה לא נתנה סימני כשרות‪ ,‬אלא מנתה את העופות הטמאים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חכמים הם שנתנו את סימני הזיהוי לעוף טהור‪.‬‬ ‫ג‪ .‬היום נהוג לאכול רק מעופות שיש מסורת שחיטה בהם‪ ,‬כלומר שנהגנו לאכול מהם מדורי דורות‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‪ .‬בשר "חלק" "וכשר" הם מושגים רק בבהמה‪ ,‬ששם בודקים את הריאה (בעוף אין חובה לבדוק את הריאה משום שמום זה אינו נפוץ)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הרישום "חלק" על אריזת עוף אומר לנו שהכשרות היא מהדרין‪.‬‬ ‫ו‪ .‬בכשרות מהדרין בודקים בעופות את הריאות‪ ,‬צומת הגידים‪ ,‬למרות שאין חיוב מהדין‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ביצים – ביצים של עוף טמא אסורות לפי הכלל "היוצא מן הטמא טמא"‪.‬‬ ‫איסור אכילת דם ודין מליחת בשר (עמ' ‪)19-19‬‬ ‫תערובת בשר וחלב (עמ' ‪)11-993‬‬ ‫הרחקות בין אכילת בשר לחלב (עמ' ‪)992-999‬‬ ‫הפסקה מבשר לחלב (כמה להמתין אחרי הבשר כדי לאכול חלבי?)‬ ‫התורה אוסרת אכילת בשר וחלב יחדיו רק אם בושלו ביחד‪,‬‬ ‫וחכמים אסרו לאוכלם ביחד בכל צורה‪ ,‬ההרחקות והגדרים בין חלב לבשר נועדו להרחיק האדם מן העבירה‪.‬‬ ‫בגמרא מסופר על חכם בשם מר עוקבא ‪ ,‬ש אם אכל בשר בסעודה אחת אז המתין עד לסעודה השנייה כדי לאכול חלבי‪" .‬מסעודה לסעודה"‬ ‫למנהג זה יש שני הסברים אפשריים‪:‬‬ ‫‪ .9‬מסעודה לסעודה = הזמן שעובר בין ארוחה לארוחה (‪ 2‬שעות) (דעת הרמב"ם)‬ ‫‪ .6‬מסעודה לסעודה – מר עוקבא היה מפריק בין סעודה בשרית לסעודה חלבית‪ .‬ע"י ברכת המזון והחלפת הכלים‪ .‬ללא המתנה של שעות‪( .‬דעת התוספות)‬ ‫שני טעמים הביאו הפוסקים להמתנה מבשר לחלב‪ :‬א‪ .‬בגלל שאריות הבשר בשיניים‪ ,‬שלא יתערבב בשר בחלב (רמב"ם)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬טעם הבשר זמן רב בפה [טעם העולה מהקיבה] בגלל העיקול הארוך בקיבה—רש"י)‪.‬‬ ‫‪.9‬מנהג האשכנזים (בהמתנה מבשר לחלב)‬ ‫א‪ .‬המהרי"ל כותב חסידים ראשונים והאידנא (עכשיו) ממתינים ‪ 2‬שעות ‪ ,‬והמנהג להמתין שעה אחת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הרמ"א מביא ‪ 9‬מנהגים [מהקל לכבד] ובסוף ממליץ על המתנה ‪ 2‬שעות (רמ"א סי' פט ס"א)‬ ‫דעה המקלה ביותר—שאין להמתין כלל ו די בסילוק השולחן [פינוי] וברכת המזון ומיד יאכל חלבי‪.‬‬ ‫דעה שנייה שהמנהג להמתין שעה אחת‪,‬‬ ‫דעה שלישית ולדעתו היא העדיפה להמתין ‪ 2‬שעות כהמדקדקים ומסיים "וכן נכון לעשות"‪.‬‬ ‫ד‪ .‬רבנו ירוחם ‪ -‬יש מנהג המתנה של ‪ 9‬שעות‪ ,‬כמו רש"י‪ ,‬והוא היה נהוג ביוצאי גרמניה‪..‬‬ ‫דעות אלו שנוהגות להמתין בין שעה לשלוש – מסתמכות על ה'תוספות' שהסבירו שיש צורך להפריד בין ארוחה חלבית לבשרית ע"י ברכת המזון והחלפת כלי‪,‬‬ ‫אלא שלדעתם ההפרדה צריכה להיות ע"י המתנה של שעה עד שלוש שעות‬ ‫או – שהדעה על המתנת ‪ 9‬שעות מסתמכת על פירושו של הרמב"ם שצריך להמתין ‪ 2‬שעות – הזמן שעובר בין ארוחה לארוחה‪ ,‬אלא בבמקומות אלו הזמן שהיה‬ ‫עובר בין ארוחה לארוחה הוא ‪ 9‬שעות‪.‬‬ ‫להלכה באשכנזים שלוש דעות‬ ‫א‪ .‬הרוב מחמירים המתנה שש שעות‪(-‬כמנהג המדקדקים או כהרמב"ם או כהמלצת הרמ"א‪ .) -‬וכך המלצת הפוסקים‬ ‫ב‪ .‬ויש הממתינים שלוש שעות‬ ‫ג‪ .‬ויש המסתפקים בשעה אחת כפי המנהג‪ ( .‬הולנדים )‪ .‬וזה גם לכתחילה לחולה וגם לאשה בהריון‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪.6‬מנהג הספרדים (בהמתנה מבשר לחלב) כמו השו"ע‪.‬‬ ‫‪ .9‬השולחן ערוך (פסק כהרמב"ם) שחייב המתנה שש שעות מבשר לחלב וכך מנהג הספרדים‪.‬‬ ‫‪ .6‬כמה הקלות לנוהגים להמתין ‪ 2‬שעות ‪ :‬א‪ .‬בשעת הדחק מספיק להמתין חמש וחצי שעות‪ (.‬כי הרמב"ם כתב כמו ‪ 2‬שעות‪ ,‬והמאירי ‪ 3‬או ‪ 2‬שעות ועוד)‬ ‫ב‪ .‬אישה בהריון‪ ,‬חולה מספיק שעה המתנה‪ .‬וזה גם לאשכנזים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ילדים ‪ 4-99‬מספיק שעה המתנה‪ .‬והמקל יש לו על מה לסמוך (תלוי לפי העניין)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ילדים פחות מגיל חינוך אין צורך בהמתנה‪.‬‬ ‫‪ 9‬בעלי תשובה (בהמתנה מבשר לחלב)‬ ‫א‪ .‬בעל תשובה ספרדי ימתין שש שעות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בעל תשובה אשכנזי ינהג כמנהג אבותיו ועדיף שיחמיר שש שעות המתנה‪.‬‬ ‫כמה זמן ימתין מחלב לבשר (עמ' ‪)999-999‬‬ ‫בגמרא מובא ‪:‬שאין להמתין מחלב לבשר‪ ( .‬בגמ' אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה‪ ,‬אכל גבינה מותר לאכול בשר וגם רבי יוחנן אמר שאין המתנה)‪.‬‬ ‫להלכה‪ :‬אין המתנה בין חלבי לבשרי בתנאי‪ .9 :‬שינקה ידיו‪ .6 ,‬ישטוף פיו ‪ .9‬ויאכל משהו לניקיון הפה‬ ‫יש שנהגו המתנה חצי שעה (לא מן הדין)‪.‬‬ ‫אשכנזים – המתנה מגבינה קשה‬ ‫לבשר‪( .‬לא לספרדים)‬ ‫א‪ .‬הרמ"א אמר שעדיף להמתין ‪ 2‬שעות אחרי גבינה קשה כדי לאכול בשר‪ (.‬עיקול הגבינה הקשה איטי) אך אין למחות במקלים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬היום רוב הגבינות הצהובות לא נחשבות קשות‪ .‬וההמלצה כך‪ :‬אחרי אכילת גבינות‪-‬טירן‪ ,‬עמק‪ ,‬גוש חלב גלבוע וכד' אין להמתין כלל‪.‬‬ ‫אך אחרי אכילת גבינות פרמזאן‪ ,‬קצ'קבל‪ ,‬גלעד‪ ,‬מרעה וכו' ימתין כמו מבשר לחלב‪..‬‬ ‫שימוש באותו שולחן פעם לאכול עליו בשרי ופעם חלבי‪( .‬עמ ‪)996‬‬ ‫א‪ .‬או ינקה היטב את השולחן בין אכילת בשרי לחלבי וההפך‪,‬‬ ‫ב‪ .‬או יעשה מפה לחלבי ומפה לבשרי‪,‬‬ ‫ג‪ .‬או מגש לבשרי ומגש לחלבי ויאכל על המגש המתאים‪.‬‬ ‫הלכות בין אדם לחברו‬ ‫הלכות פריקה וטעינה (עמ' ‪)993‬‬ ‫א‪ .‬אדם שפוגש את חברו ורואה אותו עם בהמה רובצת בדרך מכובד המשקל של המשא שעליה מצווה עליו לפרוק את המשא שנאמר – עזוב תעזוב עמו‬ ‫ועליו גם לעזור לו להקים הבהמה לטעון מחדש שנאמר – הקם תקים‪.‬‬ ‫אדם שלא פרק ולא טען ביטל מצוות עשה (עזוב תעזוב והקם תקים) וביטל לא תעשה (לא תראה את חמור אחיך‪)..‬‬ ‫ב‪ .‬הפטורים ממצווה זו – כהן כאשר הבהמה בבית הקברות‬ ‫חכם או זקן מכובד‬ ‫ג‪ .‬אדם שרואה רכב שהתקלקל ונתקע בדרך‪ ,‬וחבה להגיש עזרה כל עוד לא מסכן עצמו בכך‪.‬‬ ‫הלכות גניבה וגזלה (עמ' ‪)993-994‬‬ ‫א‪ .‬גנבה מיהודי – אסור מן התורה לגנוב מיהודי אפילו פחות משווה פרוטה‪ .‬אסור לגנוב מגדול ומקטן‪ ,‬גם לא בצחוק ולא על מנת להחזיר – כדי שלא יתרגל לכך‬ ‫גנבה והחזרת הגנבה לגוי– יש אומרים שהאיסור לגנוב מגוי והחיוב להחזיר הוא מן התורה‪.‬‬ ‫ויש אומרים שאיסור הגנבה מגוי וחיוב ההחזרה הם מדרבנן‪ .‬משום קידוש ה'‪.‬‬ ‫חומרת החטא – צריך להיזהר מאוד מעוון זה‪.‬כשיש הרבה עוורות‪ ,‬זהו העוון שמכריע את הכף נלמד מדור המבול שנחתם בגלל הגזל (למרות שעשו עוד עוורות‬ ‫רבות וחמורות)‪ .‬בעוון גניבה רעב בא לעולם‪.‬‬ ‫קטן שגנב ‪ -‬מן הדין קטן עד גיל ‪ 99‬פטור מלהחזיר‪ ,‬אך ראוי לחנכו להחזיר אפילו משהו‪ .‬והורים חייבים לחנך את ילדיהם היטב ולהרחיק אותם בתקיפות מהגניבה‪.‬‬ ‫קטן שהזיק ‪ -‬פטור מלשלם על נזק שעשה וכך גם הוריו‪ .‬אך ראוי להעניש אותו מדין חינוך‪ ,‬על מנת שלא יתרגל לכך‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ב‪ .‬גנב – לוקח ממון בסתר‪ .‬גוזל – לוקח את הממון בחוזקה ובגלוי‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מהתורה – הגונב צריך לשלם כפל (פי שניים ממה שגנב) ואם גנב הרג ומכר את הגנבה צריך לשלם פי ארבעה או חמישה‪.‬‬ ‫בימינו – דין זה אינו נוהג ויש להחזיר את הגזלה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אדם שנכנס לחנות וטועם מן הדברים שבחנות‪ .‬אם יש בדעתו לקנות – מותר‪ .‬אם אין בדעתו לקנות – אסור משוב גזל וגניבת דעת‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אסור להפציר יותר מידי במוכר להוריד מכיר של מוצר‪ ,‬אם הור מסכים לכך מתוך בושה או הכרח‪.‬‬ ‫ו‪ .‬קניה מגנב – אסור לקנות מגנבב חפץ גנוב‪ ,‬ומי שקונה ממנו הרי הוא מחזק עוברי עברה‪ ,‬וגורם לו להמשיך לגנוב‪ .‬כי אם לא יימצא קונה יפסיק לגנוב‪.‬‬ ‫אדם שקונה חפץ – מגנב מפורסם ויודע שהחפץ גנוב לא יכול לבוא בטענות כאשר הבעלים האמיתיים של החפץ יבוא לקחת את החפץ ששייך לו ללא תשלום‪.‬‬ ‫שהרי ידע שהחפץ שקנה גנוב‪.‬‬ ‫יש אומרים שאם מתכוון לקנות על מנת להחזיר לבעלים (במקרה שהבעלים לא יכולים לעשות זאת בעצמם) – מותר‪.‬‬ ‫ז‪ .‬אדם שרואה את חברו גונב – יוכיח אותו באופן אישי ולא בפני רבים‪ .‬אבל אדם שחוזר וגונב או אם פרץ אדם לתוך ביתו – מותר להודיע למשטרה‪.‬‬ ‫ח‪ .‬הימורים על כסף – אסורים משום גזל‪.‬‬ ‫ט‪ .‬יש פוסקים שאוסרים לנסות משרת או מנקה – ולהשאיר סכום כסף גלוי על השולחן על מנת לבדוק אם המנקה לא תגנוב את הכסף‪ .‬והעושה כך עובר על "לפני‬ ‫עיוור לא תתן מכשול"‪ .‬יש פוסקים המקלים ומתירים זאת‪.‬‬ ‫י‪ .‬כל דבר שי עליו "זכיות שמורות" שהשקיעו כסף בהוצאתו לאור – כגון ספר‪ ,‬דיסקים סרטים וכד' אסור להשתמש ללא תשלום‪ ,‬או להפיץ ללא בקשת רשות מן‬ ‫הבעלים‪.‬‬ ‫יא‪ .‬אדם אינו רשאי להשתמש במגבת של חברו על מנת לנגב ידיו לאחר נטיל ידיים אם לא ביקש רשות לפני כן‪.‬‬ ‫יב‪ .‬קרקע (אדמ ה) תמיד שייכת לבעלים‪ .‬אם קרקע נמכרה ללא ידיעת הבעלים מן הדין עליה לשוב לבעליה‪.‬‬ ‫יג‪ .‬מורה בכיתה – רשאי לקחת חפץ של אחד התלמידים אם מפריע לו ללמידה‪ .‬בתנאי שבכוונתו להחזים‪ .‬אין לקחת בלי להחזיר או לאבד‪.‬‬ ‫אם רוצה אדם להשתמש בחפץ של תלמידו לצורך הדגמה – חייב לבקש רשות‪.‬‬ ‫דין חובל (מכה) בחברו (עמ' ‪)994‬‬ ‫א‪ .‬אסור לאדם להכות את חברו בין גדול‪ ,‬בין קטן‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המכה את בנו הגדול עובר על "לפני עיוור לא תיתן מכשול" שפירושו שעלול להחטיא את בנו שיחזיר לאבא או יתחצף ויעבור על מצות כיבוד הורים‪ .‬גם עם בניו הקטנים צר‬ ‫לחנך במילים טובות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬החובל לגדול או לקטן חייב (אבל קטן החובל לאחר פטור)‪.‬‬ ‫מעקה (עמ' ‪)994-969‬‬ ‫‪.9‬כתוב בתורה "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך‪ ,‬לא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו"‪ .‬מי שלא עושה מעקה עובר על מצוות עשה ("ועשית מעקה‬ ‫לגגך") ועובר גם על מצוות "לא תעשה" ("לא תשים דמים בביתך") שהרי כתוב " ונשמרתם מאוד לנפשותיכם "‪.‬‬ ‫‪ .6‬א‪" .‬ועשית מעקה לגגך" זוהי מצוות עשה מהתורה לעשות מעקה או גדר לגג או לבמה גבוהה שלא יפלו אנשים‪.‬‬ ‫ב‪" .‬לא תשים דמים בביתך" היא מצוות לא תעשה ‪ ,‬שפרושה אל תגרום לסכנה או אל תשאיר מכשול או דבר שיסכן את האנשים‪ .‬כגון ‪:‬‬ ‫חוטי חשמל גלויים‪ ,‬בור פתוח‪ ,‬מכשול בכביש או בבית‪ .‬גג או מדרגות ללא מעקה‪ .‬מעקה חלש ולא בטיחותי‪ .‬בלמים מקולקלים במכונית וכד'‪ .‬חנייה על‬ ‫המדרכה הגורמת לאנשים לרדת לכביש ולהסתכן נהיגה במהירות מופרזת או לא לפי החוק‪.‬‬ ‫נהג (או הלומד נהיגה) שיש לו מחלה סמויה המסכנת נהיגתו‪ -‬במקרה זה מצווה חובה לדווח למשרד התחבורה‪( .‬לא תשים דמים בבתיך)‪.‬‬ ‫וכל מכשול או סכנה יש לסלק שלא לעבור על מצוות לא תעשה "לא תשים דמים בביתך"‬ ‫‪ .9‬המסכן עצמו במזיד ואומר אלו החיים שלי—זה עוון גדול שהרי כתוב " ונשמרתם מאוד לנפשותיכם "‪ ,‬וצריך למנוע ממנו להסתכן ואפילו מכים אותו ואפילו מכים‬ ‫אותו מכת מרדות‪ ( .‬החיים לא שלנו )‪.‬‬ ‫‪ .4‬המעקה‬ ‫א‪ .‬גודל‪ -‬גובה המעקה חייב להיות לפחות ‪ 99‬טפחים שהם ‪ 99‬ס"מ‪ ,‬וכדאי להחמיר ‪ 14‬לפי החזון איש כי "סכנתא חמירא מאיסורא" שפרושו ‪ :‬בסכנה מחמירים‬ ‫יותר מאשר באיסור‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מעקה ליופי‪ -‬הרגילים לעשותו בגובה ‪ 3‬או ‪ 2‬טפחים ‪ ,‬יש להגביהו לפחות ל‪ 99-‬טפחים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬חוזק‪ -‬ההתקנה תעשה על ידי בעל מקצוע מנוסה כדי שיהיה חזק ובטיחותי (ולפעמים צריך תוכנית מהנדס )‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ד‪ .‬מצווה בו משלוחו‪ -‬דבר זה אומר שיש מצווה שבעל הבית יתקין את המעקה‪ .‬אבל בגלל הבטיחות והסכנה‪ ,‬ההתקנה תעשה על ידי בעל מקצוע מנוסה (ולפעמים‬ ‫לפי תוכנית מהנדס ) לפני שנים כולם היו בקיאים בהתקנת מעקה מעץ‪ ,‬ואז באמת הייתה המצווה מוטלת על בעל הבית‪.‬‬ ‫ה‪ .‬חובת ההתקנה‪ -‬או הדאגה להתקנה היא על בעל הדירה שכתוב "ועשית מעקה לגגך"‪ -‬הכוונה לדירתך‪.‬‬ ‫ו‪ .‬דירה שכורה‪ -‬חובת המעקה על השוכר ‪ ,‬ואם השוכר מסרב אז המשכיר חייב כי הוא בעל הדירה‪.‬‬ ‫ז‪ .‬הברכה על התקנת המעקה ‪ ".. :‬אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות מעקה "‪.‬‬ ‫ח‪ .‬מתי יברך ‪ :‬יש דעה שיברך בסיום התקנת המעקה ‪,‬שזה "עובר (קודם) לעשייתן" – יברך ויכה את המכה האחרונה לסיום ההתקנה‪ .‬ויש דעה שיברך קודם‬ ‫התחלת הקמת המעקה‪ -‬וכך פסק הרב עובדיה יוסף‪.‬‬ ‫ט‪ .‬ברכת שהחיינו‪ -‬אין לברך על התקנת המעקה ‪ ,‬והרוצה לברך ילבש בגד חדש ויברך עליו שהחיינו ויכווין גם על המעקה‪.‬‬ ‫י‪ .‬בתשעה באב – מותר להתקין מעקה‪ -‬כי יש בזה מצווה למנוע סכנה‪.‬‬ ‫‪ .3‬היכן צריך לעשות מעקה‪.‬‬ ‫א‪ .‬גג רעפים משופע פטור ממעקה‪ ,‬כי זה לא מקום שמשתמשים בו אנשים או עולים אליו‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בית של שותפים‪ -‬חייב במעקה ‪ ,‬כי כתוב "כי ייפול הנופל ממנו"‪ -‬שזה מתייחס לכל מקום שיששיהיה בו נופל‬ ‫ג‪.‬‬ ‫גג משותף‪ -‬אם השכן מסרב להשתתף ‪ ,‬אז יעשה מעקה לחלק שלו ‪ ,‬אך לא יברך‪ -‬כי הברכה היא על עשיית המצווה בשלמותה‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫בתי מדרשות ובתי כנסת‪ -‬פטורים ממעקה לגג‪ ,‬כי כתוב "מעקה לגגך" שזה רק לדירה פרטית‪( .‬אך אם עולים מידי פעם לגג ואפילו משתמשים בו ‪ ,‬אז יש‬ ‫חובה להתקין שם מעקה ולא יברך על התקנתו‪ -‬כי הציווי רק לדירה פרטית )‬ ‫ה‪.‬‬ ‫בור‪ -‬יתקין גדר או מעקה סביב הבור ‪ ,‬ולא יברך‪ -‬כי יש ספק בדבר‪ ,‬ובספק לא מברכים ( ספק ברכות להקל )‪ ,‬או ישים מכסה לבור למניעת סכנה‪.‬‬ ‫במות מוגבהות‪ -‬יתקין גדר או מעקה מסביב למניעת סכנה‪.‬‬ ‫(מי שלא רוצה לעשות מעקה נותנים לו מכת מרדות עד שיסכים)‪.‬‬ ‫מלאכת מבשל בשבת (עמ' ‪)969-999‬‬ ‫מלאכת מבשל היא פעולת המכשירה או משביחה את המזון ע"י אש או חום (מבישול או אפייה וכד')‪.‬‬ ‫פעולת בישול בשבת אסורה כי היא מלאכת מחשבת‪ -‬שאנחנו יוצרים דבר חדש ע"י חום או אש והוא הדבר שהתבשל‪.‬‬ ‫א‪ .‬לרוב הבישול מרכך המזון אבל יש שמתקשה כמו ביצה‪ ,‬אפיה‪ ,‬צלייה וכו'‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אסור מהתורה לבשל מים כי זה משביחם‪ ( .‬לדוגמא ‪ :‬מים חמים מסוגלים לבשל מזון או קפה וכד' וקרים לא יכולים)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בישול בדבר שאין דרכו לבשל יתכן שאסור מדרבנן‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בישול במיקרוגל אסור מהתורה כי זה דרך בישול‪.‬‬ ‫ה‪ .‬בישול בתולדת האש כמו טיגון ביצה על מחבת חם (שהתחמם קודם מהאש) אסור מהתורה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬בישול בתולדת החמה כגון טיגון ביצה על מחבת שהתחממה מחום השמש אסור מדרבנן‪.‬‬ ‫שלושה אסורים במלאכת שבת‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫איסור הבישול הוא מהתורה (כי אנחנו יוצרים דבר חדש ע"י חום או אש)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אסור מדרבנן לעשות דבר שיכול לגרום להגביר האש‪ ,‬לכן‪ ,‬אסור לשים סיר לא מבושל על האש מלפני שבת שמא יגביר האש לזרז הבישול‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אסור מדרבנן לעשות דבר הנראה כאילו מבשל בשבת‪ ,‬לכן ‪,‬אסרו הנחת תבשיל אפילו מבושל לגמרי על האש בשבת או החזרתו לתנור ‪ ,‬שנראה כמו מבשל‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫מתי האוכל נחשב מבושל (ומותר לחממו – כי אין כאן בישול אחר בישול‪ ,‬או אין כאן תוספת בישול)‬ ‫א‪ .‬לדעה אחת אם האוכל ראוי בדוחק לאוכלו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לדעה שנייה וכך ההלכה אם האוכל מוכן לגמרי להגשה לאורחים ללא התנצלות‪.‬‬ ‫סיר אוכל לא מבושל לגמרי (על הפלטה)‬ ‫כאן אסור לעשות פעולות הנראות כזירוז הבישול‪.‬‬ ‫א‪ .‬אסור להזיז הסיר למקום חם יותר בפלטה (ובוודאי שאסור להחזיר סיר לא מבושל לפלטה)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אסור לעטוף הסיר במגבת וכו'‪( .‬או להחזיר את המגבת)‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ג‪ .‬אם נפתח הסיר והתברר שלא התבשל לגמרי אסור לסגרו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אסור להגיס (לערבב האוכל בסיר – כי ערבוב מזרז הבישול)‪.‬‬ ‫סיר מבושל לגמרי (על הפלטה)‬ ‫מותר לסגור המכסה‪ .‬או להחזיר המגבת ‪,‬ומותר להזיז הסיר למקום חם יותר ואפילו להחזירו לפלטה בתנאי חזרה‪( .‬כי הוא מבושל לגמרי)‪.‬‬ ‫חום שהיד סולדת בו (חיס"ב) זה חום שמבשל‬ ‫זהו החום הנמוך ביותר שיכול לבשל ‪ ,‬לכן אסור לחמם מים או מזון לא מבושל לחום כזה‪ ,‬כי זה גורם לבישול ואסור‪.‬‬ ‫(יש אומרים ‪ 43‬מעלות ‪-‬קשה לגעת לזמן ארוך‪ ,‬ויש אומרים ‪ 49‬מעלות שאי אפשר לגעת כלל בסיר יש כלל פשוט‪ :‬זהו חום שאי אפשר לשתות או לאכול בקלות)‪.‬‬ ‫א‪ .‬כדאי לא לחמם את המים בין ‪ 43‬ל‪ 49-‬כי אי אפשר לדעת מתי זה מתבשל‪.‬‬ ‫ב‪ .‬סיר חם (בחום שהיה סולדת בו )–גם אם כיבינו את האש הוא מסוגל לבשל אם נכניס לתוכו מזון לא מבושל‪.‬‬ ‫הפשרת מים – אסור להניח מים קרים שיפשירו ליד אש או מקור חום‪ ,‬אם יש סיכוי שאחרי זמן יתחממו המים לחום שהיד סולדת בו‪,‬‬ ‫ומותר להניח מים קרים שיפשירו רחוק מהאש אם אין סיכוי שיתחממו המים לחום שהיד סולדת בו‬ ‫(הערה מכאן ואילך נכתוב "חם" (או חיס"ב) במצב של חום שהיד סולדת בו ‪).‬‬ ‫הנחת סיר חמין עם עצמות קשות מלפני השבת על הפלטה (ובהמשך השבת יתרככו העצמות)‬ ‫א‪ .‬לרגיל לאכול העצמות כשיתרככו‪ ,‬התבשיל נחשב לא מבושל בתחילת השבת‪( .‬לכן אסור לסגור את המכסה ולא להזיז הסיר על הפלטה וכו')‪.‬‬ ‫ב‪ .‬למי שלא אוכל העצמות‪ ,‬אז התבשיל נחשב מבושל כראוי‪( .‬ומותר להזיז הסיר על הפלטה או להחזיר המגבת וכו')‪.‬‬ ‫מותר לחמם תבשיל יבש (מבושל לגמרי ) על הפלטה בשבת‪ ,‬כי אין בישול אחר בישול ביבש (והחימום לא גורם לתהליך בישול ביבש)‪ ,‬לכן‪ ,‬מותר לחמם חתיכות דגים‪,‬‬ ‫בשר‪ ,‬אורז‪ ,‬בורקס ועוד (בתנאי שהם מבושלים היטב)‪.‬‬ ‫אין בישול אחר בישול ביבש פרושו חימום האוכל המבושל אינו גורם לעוד בישול—וזה מותר בשבת‪.‬‬ ‫האם מותר לחמם תבשיל נוזלי (מבושל) בשבת כגון מרק לחום שהיד סולדת בו‪ ,‬האם יש בישול אחר בישול בלח ואסור (בתבשיל נוזלי)?‬ ‫א‪ .‬יש ראשונים האוסרים (רש"י‪ ,‬רא"ש) חימום ‪ ,‬כי לדעתם יש "בישול אחר בישול בלח" (ברוטב)‪ ,‬משום שבלח החימום הוא בעצם משמעות הבישול‪ .‬וכך פסק‬ ‫ה"שולחן ערוך" וכמותו הספרדים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬יש ראשונים המתירים (רמב"ם ועוד) חימום תבשיל נוזלי כגון מרק בשבת וכך נוהגים מבני תימן ( לדעתם אין בישול אחר בישול בלח)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬האשכנזים כמו הרמ"א שעשה פשרה‪ ,‬נוהגים לחמם תבשיל נוזלי רק אם הוא מעט חם‪ ( .‬הרמ"א במקור סובר כמו הרמב"ם שמותר לחמם בנוזלי)‬ ‫הערה א' ספרדי או אשכנזי המתארח אצל תמני יכול לאכול מהתבשיל הנוזלי שהתמניחימם‪.‬‬ ‫הערה ב' ספרדי בביתו לא יבקש מאחד מבני תימן שיחמם את המרק‪ ( .‬כי לספרדי יש בישול אחר בישול בלח ואסור)‪.‬‬ ‫חימום בשבת מאכל יבש עם רוטב ( כגון דגים)‪ :‬יש המתירים רק אם הוא יבש לגמרי‪( .‬ואם יש מעט לחלוחית זה זניח)‪.‬‬ ‫ויש המתירים אם הוא רובו יבש (ומעט הרוטב טפל לתבשיל היבש)‪.‬‬ ‫האם מותר לחמם בשבת מאכל עם רוטב קרוש א‪ .‬לספרדים מותר כי זה נחשב יבש‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אשכנזים אסור‪ ,‬אם הרוטב הקרוש טפל למוצק – מותר‬ ‫כלי ראשון‪ ,‬כלי שני‪ ,‬כלי שלישי‬ ‫כלי ראשון‬ ‫הוא הסיר שהתבשל על האש (או מיחם המים)‪ .‬כל זמן שהסיר חם אז יש לו יכולת לבשל‪ .‬לכן‪ ,‬אסור להכניס לסיר חם (כלי ראשון) אוכל לא מבושל או תבלינים‪ ,‬כי הם יתבשלו (כלי‬ ‫ראשון לא חם אינו מבשל נימוק‪ :‬כי רק ב"חום שהיד סולדת בו" יש תהליך בישול)‪.‬‬ ‫כלי שני הוא הכלי אליו העברנו את המאכל מן הכלי הראשון‪ .‬כלי שני נחשב לא מבשל למרות שהוא חם יד סולדת חוץ ממאכלים שהם קלי בישול‪ , .‬הנימוק ‪ :‬הדפנות של הכלי קיררו‬ ‫מעט את האוכל‪ .‬אבל להלכה אסור להכניס מאכל לא מבושל לכלי שני מכיוון ש‪ .9 :‬אנו לא יודעים אילו מאכלים נקראים קלי בישול‬ ‫‪ .6‬הכנסת אוכל בקלי שני נראית כבישול‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫כלי שלישי‬ ‫‪ -‬הכלי אליו עבר המאכל מן הכלי השני‪ .‬כלי שלישי חם יד סולדת לא מבשל‪ .‬לכן‪ ,‬מותר לשים תבלינים לאוכל החם בצלחת‪[ .‬הערה‪ :‬אם מזגנו את האוכל ישירות לצלחת‪ ,‬אז‬ ‫היא נחשבת כאן כלי שני‪ -‬ואז זה יכול לבשל מזון שהוא מוגדר כ"קלי בישול" ]‪.‬‬ ‫סיכום מתי מבשל בחום שהיד סולדת בו ?‬ ‫כלי ראשון חם מבשל‪ ,‬אסור להכניס לסיר בו אוכל לא מבושל או תבלינים‪ ,‬כי הם יתבשלו‪.‬‬ ‫כלי שני חם לא מבשל כי דפנותיו קרים (אבל מבשל מאכלים המוגדרים כקלי הבישול‪-‬ביצה ‪,‬תיון‪ ,‬דגים מסוימים)‪ ,‬אך לא מכניסים לתוכו מאכלים לא מבושלים‪.‬‬ ‫כלי שלישי חם לא מבשל כלל‪ .‬מותר לשים תבלינים לאוכל החם‪.‬‬ ‫הכנת תה‬ ‫בשבת – התה נחשב מ"קלי הבישול" ומחמירים שאפילו בכלי שני מתבשל‪.‬‬ ‫א‪ .‬הכנת תה ע"י שקית תה ‪ -‬מהמיחם (כלי ראשון) מוזגים מים חמים לכוס (כלי שני)‪ ,‬וממנה מוזגים לכוס אחרת (כלי שלישי)‪ ,‬ואז שמים שקית תה‪,‬‬ ‫(סיכום את התיון שמים בכלי שלישי – כי הוא לא מבשל )‬ ‫ב‪.‬‬ ‫הכנת תה ע"י תמצית תה נוזלית – לפני שבת מבשלים תמצית תה מרוכזת וכל פעם שרוצים מוזגים מים חמים לכוס שהיא כלי שני‪ ,‬ולכוס שמים מעט תמצית תה (תמצית תה‬ ‫שמים לכלי שני‪ -‬כי התמצית התבשלה לפני שבת)‬ ‫הערה ‪ :‬יש המחמירים לשים בהתחלה את התמצית בכוס ריקה ואחר כך למזוג מים חמים שלא תהיה צביעה במים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אם התמצית הנוזלית נגמרה ונשארו עלי תה אז יערה מים חמים מכלי שני עליהם וכך יש לנו תמצית חדשה מוכנה‪.‬‬ ‫עירוי מים חמים לכוס רטובה‬ ‫האם צריך לנגב את הכוס שלא יתבשלו הטיפות בכוס?‬ ‫א‪ .‬יש המחייבים ניגוב הכוס ואח"כ עירוי מים חמים לתוכה‪ .‬לדעתם‪ ,‬יש איסור מהתורה גם בבישול כמה טיפות מים‬ ‫ב‪ .‬רוב הפוסקים מתירים מזיגת מים חמים לכוס רטובה ולדעתם אין בישול לטיפות‪( .‬הנימוקים שלהם‪ :‬אין דרך לבשל כמה טיפות מים‪ ,‬וגם אינו מתכוון לבשל את טיפות המים ועוד) ומי שרוצה‬ ‫להחמיר ינגב הכוס לפני כן ("ציץ אליעזר"‪" ,‬יביע אומר")‪.‬‬ ‫האם גוש חם מבשל בכלי‬ ‫שלישי? (כגון חתיכת בשר‪ ,‬אורז‪ ,‬פשטידה ואורז וכדו' והם חמים)‬ ‫למדנו שכלי ראשון חם מבשל‪ ,‬כלי שני חם לא מבשל חוץ מקלי הבישול‪ ,‬כלי שלישי חם לא מבשל‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬האם גוש חם (כגון חתיכת בשר‪ ,‬תפו"א‪ ,‬פשטידה וכדו') בכלי שלישי יכול לבשל ? (כי חומו אינו מושפע מהדפנות ולא מתקרר מהר )‪.‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫רוב הפוסקים אומרים שגוש חם אינו מבשל בכלי שלישי‪ ,‬כמו ביתר המאכלים‪ (,‬ואפשר לשים עליו תבלינים וכו')‬ ‫ויש מחמירים שגוש חם כן מבשל בכלי שלישי (כל זמן שהוא חם) כי לא התקרר מהדפנות והוא מבשל‪ ( .‬ואסור לשים עליו תבלינים וכו')‪.‬‬ ‫להלכה‪ :‬מחמירים שגוש חם מבשל בכלי שלישי‪ ,‬כי מדובר באיסור תורה‪ .‬לכן‪:‬‬ ‫א‪ .‬לא לשים תבלינים על גוש חם בצלחת שהיא כלי שלישי (ומותר מלח כי אין בישול במלח)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מותר להניח סלט או מלפפון חמוץ על הגוש החם בצלחת‪ ,‬כי אין כוונתו לבשלם‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מותר לשים עליו רוטב מבושל קר ‪,‬הנימוק ‪ :‬כי יש הסוברים שאין בישול אחר בישול בלח (מרק)‪.‬‬ ‫האם יש בישול אחר אפייה או‬ ‫צלייה? האם מותר לשים ביסקוויט בתה חם‪ ,‬או לחם במרק החם בשבת \ או בשר צלוי טוב בסיר הבישול ?‬ ‫א‪ .‬יש הסוברים שאין בישול אחר אפייה (או אחרי צלייה) ואין בזה בישול חדש וזה מותר‪ ,‬ולדעתם מותר לשים ביסקוויט בתה חם או לחם במרק חם ‪ ,‬ומותר לשים בשר צלוי טוב בסיר‬ ‫הבישול‪ ,‬וכך נוהגים חלק מהפוסקים הספרדים (מנו"חא‪ ,‬יחו"ד)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬יש פוסקים שיש בישול אחר אפייה (או אחר צלייה)‪ ,‬וזה נחשב בישול חדש ואסור‪ ,‬לכן לדעתם אסור לשים ביסקוויט בתה חם או לחם במרק חם וגם אסור לשים בשר צלוי טוב בסיר‬ ‫הבישול וכך נוהגים האשכנזים וחלק מפוסקים הספרדים ("בן איש חי")‪,‬‬ ‫הערה‪ :‬גם לדעת אוסרים אם שמנו בטעות ביסקוויט בתה החם או לחם במרק‪ ,‬או אם טעה ושם בשר צלוי טוב בסיר הבישול‪ -‬מותר לאכול‪.‬‬ ‫עצה ופתרון למחמירים מותר לשים ביסקוויט בתה החם בכלי שלישי או לחם במרק חם הנמצא בכלי שלישי‪ ,‬כי ידוע שכלי שלישי אינו מבשל‪.‬‬ ‫תבשיל לא מבושל הגסה (ערבוב האוכל בסיר) ‪ /‬הוצאת אוכל מהסיר‬ ‫א‪ .‬אסור מהתורה לערבב אוכל בסיר החם (שלא מבושל לגמרי)‪ ,‬כי זה מזרז הבישול‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אסור מדרבנן להוציא אוכל מסיר חם שלא התבשל כראוי‪ ,‬כי זה גורם למעט ערבוב‪( .‬ומותר להוציא רק אם האוכל בסיר התקרר)‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫הגסת (ערבוב) תבשיל מבושל לגמרי‬ ‫א‪.‬‬ ‫אם הסיר על האש אסור לערבב‪ ,‬כי נראה כמבשל‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫אם הסיר על פלטה מותר לערבב‪ ,‬כי לא נראה כמבשל‪.‬‬ ‫אם מותר להוציא אוכל מסיר מבושל המונח על הפלטה או על האש‬ ‫א‪ .‬למנהג הספרדים מותר להוציא אוכל מסיר מבושל היטב בהיותו על הפלטה‪ ,‬בתנאי שלא יערבב את האוכל בסיר‪( .‬שו"ע שיח‪ ,‬יח)‬ ‫ב‪ .‬למנהג האשכנזים וקצת מהספרדים יוריד את הסיר וייקח ממנו אוכל‪( .‬הרמ"א שם מחמיר‪" -‬ולכתחילה יש להיזהר אף בקדרה בכל עניין" ובדוחק מותר)‬ ‫מיחם על הפלטה‬ ‫מותר להוציא מים חמים מהמיחם הנמצא על הפלטה‪.‬‬ ‫הוספת מים חמים מהמיחם לתבשיל שעל הפלטה שלא ישרף האוכל‬ ‫א‪ .‬רוב המכריע של הפוסקים מתיר‪ ( ,‬מ"ב‪ ,‬שש"כ ועוד) ולדעתם אין בכך בישול‪ ,‬וכך נוהגים הרבה מצפון אפריקה‪ ,‬תימן ואשכנזים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ויש האוסרים ולדעתם המים היוצאים מהמיחם נחשבים כלי שני ואז שוב נכנסים לסיר שהוא כלי ראשון ויש בזה בישול‪ ,‬וחלק מהספרדים נוהגים כך וכך פסק הרב עובדיה יוסף‪.‬‬ ‫הערה‪ :‬אסור בהחלט לקחת מים מהברז ולשים בסיר החם‪ ,‬כי זה בישול מוחלט ואסור מהתורה‪.‬‬ ‫דיני מלאכת בורר (עמ' ‪)949-933‬‬ ‫ישנן ‪ 4‬מלאכות העוסקות בהפרדת אוכל מן הפסולת – דש זורה בורר ומרקד‪.‬‬ ‫דש – פירוק האוכל מבית גידולו‪.‬‬ ‫זורה – העפת התבואה ברוח על מנת שתעוף הפסולת‪.‬‬ ‫בורר – הוצאה מתוך ערמת גרגירי התבואה את האבנים והפסולת – בידיים‪.‬‬ ‫מרקד – העברת הקמח בנפה‪ .‬כאשר הפסולת נשארת בנפה והקמח יורד למטה‪.‬‬ ‫שני הבדלים בין בורר למרקד‪:‬‬ ‫‪ .9‬מלאכת בורר – נעשית ביד ומלאכת מרקד נעשית ע"י כלי =נפה‬ ‫‪ .6‬במלאכת בורר – מוציאים את הפסולת מן התבואה‪ .‬במלאכת מרקד – הפסולת נשארת בנפה והאדם מנשאר עם הקמח בו הוא מעוניין‪.‬‬ ‫כל מלאכה שנעשית כדרך שעושים אותה בדרך כלל –אסורה מן התורה‬ ‫כל מלאכה שנעשית בשינוי‪ -‬אסור בדברי חכמים‬ ‫כל מלאכה שנעשית דרך אכילה‪ -‬מותרת‬ ‫‪ . 9‬מי שיש לפניו בוטנים עם קליפות יכול לקחת בוטנים ולהשאיר את הקליפות ואין בכך משום בורר מכיוון שכך היא דרך האכילה רגילה של בוטנים ומותר אפילו‬ ‫לצורך אחרים‪.‬‬ ‫‪ .6‬יש שלושה תנאי היתר כדי שהברירה תחשב דרך אכילה ולא מלאכה אסורה‬ ‫א‪ .‬אוכל מתוך פסולת (לקחת את המאכל אותו מעוניין לאכול)‬ ‫ב‪ .‬ביד ולא בכלי‬ ‫ג‪ .‬סמוך לאכילה‬ ‫‪ . 9‬כל שני מינים המעורבים יש בהם דין בורר ולפיכך צריך לברור את המין שרוצה לאכול לפי התנאים הנ"ל‪.‬‬ ‫דוגמא‪ :‬מי שיש לפניו אגוזים ושקדים וחפץ באג וזים מותר לו להוציא אותם בידו ולצורך אכילה סמוכה‪ .‬אבל אם יוציא את השקדים הרי שברר את ה"פסולת"‪.‬‬ ‫במקרה וחפץ בשני המינים מותר לו להוציא את שניהם שהרי כל אחד מהם נקרא "אוכל"‪.‬‬ ‫‪ . 4‬חתיכות בשר בגדלים שונים אינן נחשבות לשני מינים שהרי אינן שונות בטעמן‪ .‬בשר עוף ובקר נחשבים לשני מינים‪.‬‬ ‫‪ . 3‬בורר שייך רק במינים מעורבים (כמו במלאכה המקורית שעם גרעיני החיטה היו מעורבים אבנים קטנות ושאר פסולת)‬ ‫‪ .2‬שני מינים המונחים ב"קומות" – אחד על גבי השני אין בהם משום בורר שהרי אינם מעורבים‪.‬‬ ‫‪ .4‬כל דבר שניכר בתוך התערובת ואין צורך לחפש אחריו (כגון מרק ובו חתיכות בשר גדולות) אין בו דין בורר‪.‬‬ ‫‪( .9‬סעיף ה) גם כאשר קל יותר להוציא את הפסולת אסור להוציאה מדין בורר‪ .‬לפיכך אם רוצה להוציא את הפסולת יוציא אותה עם מעט אוכל וכך זו הפרדת‬ ‫‪14‬‬ ‫אוכל מאוכל ומותר‪ .‬הלכה זו נוהגת רק כאשר מדובר בהוצאה חד פעמית (קליפת ביצה נפלה לסלט ואני רוצה להוציאה מותר לי להוציא עם קצת ביצה) אבל אין‬ ‫חזור על פעולה זו כמה פעמים (להוציא פטריות שאינני אוהב מתוך מרק כל פעם עם קצת מרק)‬ ‫‪( .9‬סעיף ו) מותר לברור רק בתנאי שהבריר ה תהיה סמוכה לסעודה כלומר בזמן סביר שנהוג להכין את האוכל לקראת הסעודה‪ .‬מותר לברור בתחילת הסעודה כדי‬ ‫להגיש בסופה גם אם מדובר בזמן רב‪.‬‬ ‫מי שברר בדרך היתר ונשאר לו ‪ ,‬מותר להשתמש גם לסעודה הבאה‬ ‫‪ .1‬קליפה‪ -‬כבר אמרנו שדרך אכילה מותר לברור ולכן מותר לקלף את קליפת הפרי לצורך אכילה מיידית‪ .‬ומותר להעזר בסכין בנחשבת כ"יד ארוכה"‪.‬‬ ‫קילוף במקלף – פירות שלא אוכלים את קליפתם – אסור לקלף במקלף משום שזה הוא כלי המיוחד לכך‪.‬‬ ‫פירות שרגילים לאכול את קליפתם (תפוח מלפפון וכד') –‬ ‫יש שפסקו שמותר לקלף במקלף – משום שהקליפה ראויה לאכילה ולכן איננה נחשבת לפסולת‪ ,‬ופעולת הקילוף לא נחשבת ברירה‪.‬‬ ‫יש שפסקו שאסור לקלף במקלף משום שברגע שאינני מעוניין בקליפה היא נחשבת לפסולת‪ .‬ולכן אסור להשתמש בכלי מיוחד לצורך הקילוף‬ ‫אלא רק בסכין‪.‬‬ ‫להלכה – הרוצה להקל יש לו על מי לסמוך‪.‬‬ ‫כמו כן מותר להוציא את הגרעין כי זו דרך אכילה‪ .‬ואפילו את כל הגרעינים כמו במלון‪.‬‬ ‫‪ .99‬עצמות‪ -‬יש דעות שפסקו שהעצמות הן פסולת ולכן חלים עליהן כל דיני בורר ויש שכתבו שכיוון שמוציא את העצמות בדרך אכילתו הרגילה אין בכך משום‬ ‫בורר‪( .‬עצמות שאינן דבוקות בתבשיל דינן לכל הדעות‪ -‬פסולת) עיקר הלכה כדעת המקילים ויש מחמירים‪.‬‬ ‫‪ .99‬אבטיח‪ -‬טוב להסיר את הגרעינים בשינוי‪.‬‬ ‫יש ש הקלו להוריד את הגרעינים כדרכם שכך היא דרך אכילה ויש שהחמירו להכניס את האבטיח לפה ולהוציא את הגרעינים‪.‬‬ ‫למעשה אין צורך להחמיר אלא מותר להסיר את הגרעינים לפני הכנסת האבטיח לפה‪.‬‬