‫ביטאון ארגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל‬ ‫קהילות יוון‬ ‫ערב השואה‬ ‫יו”ר הארגון‪ ,‬משה העליון‬ ‫נושא דברים בעצרת‬ ‫במלאת ‪ 70‬שנה להתחלת‬ ‫השמדת יהדות שאלוניקי‬ ‫ויוון‪( .‬ראה כתבה בעמ’ ‪)8‬‬ ‫צילום של דגל הארגון על‬ ‫מסילת הברזל בתחנת הרכבת‬ ‫בשאלוניקי (ראה כתבה בעמ’ ‪)11‬‬ ‫גליון מס' ‪ # 21‬שנה אחת עשרה ‪ #‬ראש השנה תשע”ד ‪ #‬ספטמבר ‪2013‬‬ ‫דבר היו”ר‬ ‫קוראים‪ ,‬אוהדים וחברים יקרים‪,‬‬ ‫מחצית השנה האחרונה עמדה‬ ‫בסימן הטקסים והאירועים שנערכו‬ ‫בארץ ובשאלוניקי במלאת ‪70‬‬ ‫שנה להתחלת השמדת יהדות יוון‪,‬‬ ‫המסומלת בצאת המשלוח הראשון‬ ‫משאלוניקי לאושוויץ‪-‬בירקנאו‬ ‫ב‪ 15-‬במרס ‪ .1943‬בגלל קוצר הזמן‬ ‫בין ההתרחשויות להופעת הגיליון‬ ‫הקודם‪ ,‬לא כוסו האירועים בגיליון‬ ‫הקודם‪ .‬כתבות נרחבות על כך‬ ‫תמצאו בגיליון זה‪ .‬אני מזכיר כאן‪ ,‬כי ארגוננו הנפיק לרגל‬ ‫המאורע מדליה מיוחדת‪ ,‬שחברים וחברות הארגון‪ ,‬שטרם‬ ‫קיבלו אותה מוזמנים לפנות לשם כך למזכירות הארגון‪.‬‬ ‫בימים אלה סיכמנו עם הקרן הקיימת לישראל על הקמת‬ ‫חניון על שם הארגון ביער בן שמן‪ .‬על מועד חנוכתו נודיע‬ ‫בקרוב‪.‬‬ ‫בשאר התחומים פעילות הארגון בטיפול בענייני החברים‬ ‫בכלל‪ ,‬והניצולים בפרט‪ ,‬נמשכה כסדרה‪ .‬ברצוני לציין את‬ ‫המאמצים לגיוס חברים חדשים לארגון‪ ,‬וקורא לכל חבר‬ ‫להקדיש מאמצי שכנוע לגייס את שאר בני ביתו וחבריו‪.‬‬ ‫לפני כחודש ארגנו לחברים ולמלוויהם‪ ,‬ביקור במרכז‬ ‫למורשת יהדות שאלוניקי ויוון‪ .‬עקב הביקוש מצד החברים‬ ‫אנו מארגנים עוד שני ביקורים (‪ 50‬איש כל אחד) בחודשים‬ ‫ספטמבר ואוקטובר (פרטים בגוף החוברת) ‪.‬‬ ‫משמחת מאוד העובדה שחברים רבים רואים חשיבות‬ ‫ומוצאים עניין לשלוח כתבות מפרי עטם לפרסום בביטאוננו‪.‬‬ ‫באסיפה הכללית שהתקיימה בחודש מאי השנה‪ ,‬שבה נבחרו‬ ‫הנהלה וועדת ביקורת לארגון (ראו עמוד ‪ ,)6‬הצגנו בהרחבה‬ ‫את פעילויות הארגון בתחומי הטיפול בחברים הניצולים‪,‬‬ ‫ההנצחה‪ ,‬שימור המורשת ועוד‪ .‬בתחום התקציבי עמדנו על‬ ‫המצוקה הכספית שבה נמצא הארגון בגלל הצמצום הניכר‬ ‫של הקצבת קהילת שאלוניקי לארגוננו עקב המצב שם‪.‬‬ ‫לאור זאת חברות וחברים‪ ,‬אני פונה לאלה שטרם שילמו את‬ ‫דמי החבר לשנה זו‪ ,‬לעשות כן בהקדם‪ .‬תרומות תתקבלנה‬ ‫בברכה‪.‬‬ ‫לסיום אומר‪ ,‬השנה החדשה‪ ,‬שנת תשע”ד‪ ,‬עומדת בפתח‪,‬‬ ‫ואחריה שאר המועדים והחגים המסורתיים‪ .‬לקראתם‪,‬‬ ‫אני מברך אתכם בשמי ובשם חברי הנהלת הארגון‪:‬‬ ‫שנה טובה ומבורכת‪ ,‬לכם ולבני משפחותיכם‪,‬‬ ‫בריאות‪ ,‬אריכות ימים והצלחה בכל מעשיכם‪,‬‬ ‫גמר חתימה טובה וחג שמח!‬ ‫הרמת כוסית לקראת ראש השנה‬ ‫בברכת חברים‪,‬‬ ‫משה העליון‬ ‫יושב ראש הארגון‬ ‫חברי הארגון מוזמנים להרמת כוסית לקראת ראש השנה‪ ,‬שתתקיים במועדון הארגון‪,‬‬ ‫ביום ב’‪ ,‬כ”ז באלול תשע”ג‪ 12 ,‬בספטמבר ‪ ,2013‬בשעה ‪10:00‬‬ ‫חברים ואוהדים יקרים‪,‬‬ ‫הנהלת ארגון ניצולי מחנות ההשמדה‬ ‫יוצאי יוון בישראל‪ ,‬ומערכת “קול הניצולים”‬ ‫מברכים אתכם הקוראים‪,‬‬ ‫חברי הארגון והאוהדים‪ ,‬הוותיקים‬ ‫והחדשים‪ ,‬ובני ביתכם‪,‬‬ ‫בברכת שנה טובה ומבורכת‪,‬‬ ‫שנה מתוקה שנת שלום וביטחון‪ ,‬שנת בריאות‪,‬‬ ‫אריכות ימים והגשמת כל השאיפות‪.‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪2‬‬ ‫דבר המערכת‬ ‫חברים וחברות‪ ,‬קוראות וקוראים יקרים‪,‬‬ ‫גיליון מספר ‪ 21‬של ביטאוננו “קול הניצולים” מגיע אליכם בפרוס‬ ‫השנה החדשה תשע”ד‪ .‬הגיליון פותח את השנה ה‪ 11-‬לתחילת‬ ‫הופעתו של הביטאון‪ .‬צוות המערכת של הביטאון המשיך להשקיע‬ ‫עבודה רבה באיסוף החומרים ומיונם‪ .‬הביטאון המופץ לחברי‬ ‫הארגון פעמיים בשנה‪ ,‬הפך למקור חשוב מאד להפצת תולדות‬ ‫קהילות יוון השונות‪ ,‬וגם להידוק הקשר בין החברים‪ ,‬ההתעניינות‬ ‫של הקוראים בו גוברת‪ .‬את הביטאון ניתן למצוא גם ברחבי העולם‪,‬‬ ‫בספריות ובאוניברסיטאות שונות‪.‬‬ ‫בגיליון הנוכחי שזה עתה מגיע לידיכם‪ ,‬מופיעים המדורים‬ ‫המוכרים‪ :‬במדור חדשות והודעות הארגון תמצאו הודעות בענייני‬ ‫דיומא‪ ,‬ביניהם שמות החברים החדשים שהצטרפו לשרותינו‬ ‫במחצית השנה האחרונה‪ ,‬הודעה על קיום ערב סליחות בנוסח‬ ‫יהודי שאלוניקי בבית הכנסת בשכונת שפירא‪ ,‬חוזר על ביקורים‬ ‫קרובים נוספים במרכז למורשת יהדות שאלוניקי ויוון בפתח‬ ‫תקווה‪ ,‬ועוד; במדור קהילות יוון ערב השואה הפעם על קהילות‬ ‫נאה אורסטיאדה וסופלי; פינת הלאדינו עוסקת הפעם בנושא‬ ‫תפירה; במדור יוונים חסידי אומות העולם על המטרופוליט‬ ‫יואקיס אלכסופולוס מוולוס שנענה לפנייתו של הרב הראשי‬ ‫של הקהילה היהודית בעיר‪ ,‬מואיסיס פסח‪ ,‬לעזור בהצלת יהודי‬ ‫העיר‪ ,‬וקוסטאס אנאגנוסטופולוס‪ ,‬רופא כירורג מפטרה שהציל‬ ‫את משפחת בן‪-‬רובי; במדור מורשת מאמר על עולים מיוון לפני‬ ‫קום המדינה מאת המנהיג הציוני דוד פלורנטין ז”ל; במדור עדויות‬ ‫ניצולי שואה על קורותיה של משפחת מיזן מקורפו; וזיכרונותיו של‬ ‫אנג’ל דריו משאלוניקי‪ ,‬כפי שסיפר לנכדתו ניצן; במדור אירועים‬ ‫דיווחים נרחבים על האירועים בישראל וביוון לציון מלאות ‪ 70‬שנה‬ ‫לתחילת השמדת יהדות יוון; על אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬ ‫בבית הכנסת “היכל יהודה” וליד הגלעד בבית העלמין‪ ,‬על ביקור‬ ‫במרכז למורשת יהדות שאלוניקי ויוון; על אירוע הצדעה לקהילת‬ ‫שאלוניקי במלאת ‪ 80‬שנה לתחילת ההתיישבות בשכונת שפירא;‬ ‫על סיור בבסיסי חיל האוויר ועוד‪.‬‬ ‫במדור תרבות תמצאו הפעם שיר מפרי עטו של אלי חסיד‪,‬‬ ‫“שאלוניקי‪ ,‬אהובה או שנואה?” בעברית ובלאדינו‪ ,‬וכן סקירה על‬ ‫ספרים מפרי עטם של יוצאי יוון‪ .‬במדור נר זיכרון אנו מביאים את‬ ‫שמותיהם של החברים שהלכו לעולמם‪ .‬במדור ממטבחה של אמא‬ ‫יווניה הפעם מתכון קציצות בשר ברוטב סלרי ׁ(קיפטיקס די קארני‬ ‫קון קאלדו די אפיו)‪.‬‬ ‫המערכת שבה ופונה לחברינו‪ ,‬ניצולי השואה‪ ,‬לספר את סיפוריהם‬ ‫לבני משפחותיהם‪ .‬או להעלותם על הכתב‪ .‬הזמן קצר והמלאכה‬ ‫מרובה‪ .‬חובה עלינו להמשיך במלאכת התיעוד וההפצה של‬ ‫קורותיהם של הניצולים ממקור ראשון‪ ,‬כל עוד הם עימנו‪ ,‬וכן של‬ ‫תולדות ‪ 33‬הקהילות המפוארות שהיו ביוון ערב השואה‪ .‬כמו כן‬ ‫אנו קוראים לחברינו לצרף לארגון את כל אחד מבני משפחתם ואת‬ ‫כל יוצא יוון ממכריהם שטרם עשה כן‪ .‬כל מצטרף הופך לשגריר של‬ ‫קהילת יוצאי יוון הקטנה אך החשובה שלנו ‪ -‬כי כוחנו במספרנו!‬ ‫חברות וחברים‪ ,‬הירתמו לגיוס בני דורות הממשיכים והשתתפו‬ ‫בפעילויותינו‪.‬‬ ‫המערכת פונה לחברים‪ ,‬להקדים לשלוח כתבות וסיפורים לגיליון‬ ‫הבא‪ ,‬ה‪ 22-‬במספר‪ ,‬שיופיע לקראת חג הפסח‪ ,‬עד לסוף חודש‬ ‫פברואר ‪.2014‬‬ ‫ולסיום‪ ,‬חברות וחברים יקרים‪ ,‬המערכת מברכת אתכם ואת בני‬ ‫משפחותיכם‪ ,‬בברכת שנה טובה ומתוקה‪ ,‬בריאות ואריכות ימים‪.‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫‪4‬‬ ‫חדשות והודעות הארגון‬ ‫‪7‬‬ ‫פינת הלאדינו‬ ‫האירועים במלאות ‪ 70‬שנה להשמדת יהדות יוון ‪8‬‬ ‫‪15‬‬ ‫אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬ ‫‪18‬‬ ‫אירועים‬ ‫‪23‬‬ ‫קהילות יוון ערב השואה‬ ‫‪24‬‬ ‫יוונים חסידי אומות העולם‬ ‫‪25‬‬ ‫מורשת‬ ‫‪26‬‬ ‫עדויות ניצולי שואה‬ ‫‪27‬‬ ‫נר זיכרון‬ ‫‪28‬‬ ‫עדויות ניצולי שואה‬ ‫‪29‬‬ ‫תרבות‬ ‫‪31‬‬ ‫ממטבחה של אמא יווניה‬ ‫קול הניצולים‬ ‫ביטאון ארגון ניצולי מחנות‬ ‫ההשמדה יוצאי יוון בישראל‬ ‫ראש המערכת‪:‬‬ ‫חברי המערכת‪:‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫עיצוב והפקה‪:‬‬ ‫‬ ‫כתובת המערכת‪:‬‬ ‫‬ ‫טלפון‪:‬‬ ‫טלפקס‪:‬‬ ‫אתר הארגון‪:‬‬ ‫דואר אלקטרוני‪:‬‬ ‫רחל העליון‪-‬מזריץ‬ ‫תמי אברמסון‬ ‫שרונה לזר‬ ‫שמואל מסוט‬ ‫משה מצא‬ ‫אברהם קוב’ו‬ ‫לביא ר‪.‬מ‪ .‬יעוץ והפקה בע”מ‬ ‫טל’ ‪03-6366358‬‬ ‫רחוב לוינסקי ‪,68‬‬ ‫תל אביב ‪6685512‬‬ ‫‪03-6884928‬‬ ‫‪03-6881930‬‬ ‫‪www.ighs.co.il‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫המערכת אינה מתחייבת לפרסם את כל החומר‬ ‫הנשלח אליה ואינה מחזירה כתבי יד‪.‬‬ ‫רחל העליון‪-‬מזריץ‬ ‫ראש המערכת‬ ‫‬ ‫‪3‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫חדשות והודעות הארגון‬ ‫דמי חבר‬ ‫חדש ‪ -‬ניתן לשלם באמצעות כרטיס אשראי בטלפון‬ ‫הננו פונים לחברות ולחברים‪ ,‬שטרם שילמו את דמי החבר לשנים ‪ ,2013-2012‬להסדיר את התשלום בהקדם‪.‬‬ ‫לנוחיותכם הסדרנו אפשרות תשלום באמצעות כרטיס אשראי בטלפון‪.‬‬ ‫להזכירכם דמי החבר לשנה הם‪ :‬לבני זוג ‪ 150 -‬ש”ח‪ ,‬ליחיד ‪ 150 -‬ש”ח‪,‬‬ ‫לסטודנטים לתואר ראשון ‪ 100 -‬ש”ח‪ .‬חיילים בשירות חובה ‪ -‬פטורים מתשלום‪.‬‬ ‫דמי החבר הם המקור העיקרי‪ ,‬המאפשר לארגון להתקיים‪ ,‬לקיים את פעילויותיו ולתמוך בחבריו הנצרכים‪.‬‬ ‫קבלת קהל במשרדי הארגון‬ ‫ימי קבלת קהל במשרדי הארגון הינם‪ :‬בימים א’‪ ,‬ג’‪ ,‬ד’ ו‪-‬ה’‪ ,‬בין השעות ‪.13:00 - 09:30‬‬ ‫מענה טלפוני‪ ,‬בימים א’‪ ,‬ג’‪ ,‬ד’ ו‪-‬ה‪ ,‬בין השעות ‪.13:00 - 10:30‬‬ ‫מענה טלפוני ביום ב’‪ ,‬בין השעות ‪,13:00-11:00‬‬ ‫בימי ב’ לא תהיה קבלת קהל‬ ‫כדי שניתן יהיה לטפל בענייני החברים אצל המוסדות השונים‪.‬‬ ‫שליחת כתבות למערכת “קול הניצולים”‬ ‫חברים שבידיהם חומר וכתבות לגיליון ‪ ,22‬מתבקשים להעבירן למערכת עד לתאריך ‪ 28‬בפברואר ‪.2014‬‬ ‫את הכתבות בפורמט ‪ ,word‬ניתן להעביר ב‪ ,CD-‬בצרוף תצלומים‪ ,‬למשרדי הארגון‪,‬‬ ‫או בדואר אלקטרוני לכתובת‪[email protected] :‬‬ ‫צרוף חברים חדשים לארגון‬ ‫אנו ממשיכים ופונים בקריאה לחברי ארגוננו‪,‬‬ ‫לצרף את בניהם ובנותיהם‪ ,‬נכדיהם ונכדותיהם כחברים בארגון‪.‬‬ ‫ולבני דורות הממשיכים‪ ,‬אנו קוראים לעשות כן לגבי חבריהם‪,‬‬ ‫בני משפחות של יוצאי יוון‪.‬‬ ‫טפסי הצטרפות ניתן להזמין במשרדי הארגון‬ ‫בטל’ ‪03-6881930 ,03-6884928‬‬ ‫או במייל לכתובת‪[email protected] :‬‬ ‫קריאה לעדכון פרטים‬ ‫החברים מתבקשים לעדכן את כתובות הדואר‬ ‫האלקטרוני שלהם‬ ‫באמצעות משלוח פנייה במייל לכתובת‪:‬‬ ‫עליית יהודים מקהילות יוון‬ ‫לארץ ישראל בשנות ה‪30-‬‬ ‫של המאה הקודמת‬ ‫אנו שבים ופונים לחברים לשלוח למערכת‬ ‫“קול הניצולים” חומרים הקשורים לעליית היהודים‬ ‫מקהילות יוון השונות לארץ ישראל‪,‬‬ ‫מתחילת שנות ה‪ 30-‬של המאה הקודמת‪.‬‬ ‫עזרו לנו להביא לידיעת הרבים את הפסיפס הנפלא של‬ ‫סיפוריהם ותרומתם לבניין הארץ והחברה‪.‬‬ ‫רצוי לשלוח בפורמט ‪ word‬בדוא”ל לכתובת‪:‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫או למשרדי הארגון על גבי ‪CD‬‬ ‫מלווה בתצלומים ובמסמכי תיעוד‪.‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫הוצאת דרכון יווני‬ ‫כל המעוניין וזכאי להוציא דרכון יווני‪,‬‬ ‫יפנה ישירות לשגרירות יוון בישראל‪ ,‬לגב’ ויקי ספיחה‪,‬‬ ‫בטלפון‪ 03-6953060 :‬שלוחה ‪104‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪4‬‬ ‫הבעת תודה‬ ‫ברצוננו להודות לועידת התביעות‬ ‫על התמיכה המתמשכת בארגוננו‬ ‫חדשות והודעות הארגון‬ ‫הצטרפו לארגון כחברים מ‪ 1 -‬במרס ‪ 2013‬עד ‪ 31‬ביולי ‪2013‬‬ ‫מס’‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫שם משפחה ושם פרטי מגורים‬ ‫ראשון לציון‬ ‫אביב מזל‬ ‫אברמסון אמר‪-‬אל תמי רמת גן‬ ‫ראשון לציון‬ ‫אמריליוס יוסי‬ ‫תל אביב‬ ‫בורלא בצלאל‬ ‫ראשון לציון‬ ‫בן‪-‬אחדות כהן חיים‬ ‫בן‪-‬אחדות כהן שמואל ראשון לציון‬ ‫יסוד המעלה‬ ‫בן‪-‬ארי בועז‬ ‫צורן‬ ‫בר‪-‬אילן עינת‬ ‫תל אביב‬ ‫גברילוב ליזה‬ ‫רעננה‬ ‫ברוך יעקב‬ ‫חיפה‬ ‫ג’רסי יהודה‬ ‫חולון‬ ‫דנטס ניסים‬ ‫חולון‬ ‫דנטס שמואל‬ ‫‬ ‫הולנד‬ ‫ואן רויאן שמחה‬ ‫תל אביב‬ ‫זהבי אירית‬ ‫קריית ביאליק‬ ‫זיידמן חיננית‬ ‫בת ים‬ ‫חלבה רחל‬ ‫בת ים‬ ‫טרפון יוסף‬ ‫ראשון לציון‬ ‫כהן דוד‬ ‫אבן יהודה‬ ‫כהן קסורלה חיים‬ ‫אלוני אבא‬ ‫מור ג’רסי רחל‬ ‫לוד‬ ‫מורדוס שלמה‬ ‫נס ציונה‬ ‫מזרחי פנינה‬ ‫מס’‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫שם משפחה ושם פרט י מגורים‬ ‫ראשון לציון‬ ‫מימון קלרה בהיר ה‬ ‫ראשון לציון‬ ‫מכלוף בלה‬ ‫רמת גן‬ ‫מנשה רבקה‬ ‫חולון‬ ‫משיח רינת‬ ‫קריית אונו‬ ‫נוביק חיים‬ ‫רעננה‬ ‫נחמן זהבית‬ ‫פתח תקווה‬ ‫סיגלר רבקה‬ ‫הרצליה‬ ‫סילבס משה‬ ‫תל אביב‬ ‫סרדס מרדכי (מוטי)‬ ‫רמת השרון‬ ‫פייראייזן עליז ה‬ ‫הרצליה‬ ‫פרץ שלמה‬ ‫תל אביב‬ ‫קובו רחל‬ ‫תל אביב‬ ‫רומנו אברה ‬ ‫ם‬ ‫אשדוד‬ ‫שבתאי אב י‬ ‫תל אביב‬ ‫שיקר אמיליה‬ ‫רמת גן‬ ‫שכטר עליזה‬ ‫רמת גן‬ ‫שמשי ליטל‬ ‫הצטרפו לארגון כאוהדים‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ירושלים‬ ‫תל אביב‬ ‫תל אביב‬ ‫אמיר שמחה‬ ‫אשר הדסה‬ ‫אשר יעקב‬ ‫ערב סליחות בנוסח יהודי שאלוניקי‬ ‫בהשתתפות‬ ‫החזן משה שוחמי‬ ‫יתקיים אי”ה בבית הכנסת‬ ‫“בית תפילה לזכר יהודי שאלוניקי”‬ ‫ברח’ מקור חיים ‪ ,47‬שכונת שפירא‪ ,‬תל‪-‬אביב‬ ‫ביום ג’‪ ,‬ו’ בתשרי תשע”ד (‪ 10‬בספטמבר ‪)2013‬‬ ‫בשעה ‪.20:00‬‬ ‫יוגש כיבוד קל‪.‬‬ ‫החברים מוזמנים להשתתף!‬ ‫‪5‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫חדשות והודעות הארגון‬ ‫ביקור במרכז למורשת יהדות‬ ‫שאלוניקי ויוון‬ ‫חברות וחברים יקרים‪,‬‬ ‫ארגוננו‪ ,‬ביחד עם מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‪,‬‬ ‫מארגנים ביקורים במרכז למורשת יהדות שאלוניקי ויוון‪,‬‬ ‫בבית אבות ליאון רקנאטי‪ ,‬רח’ איינשטיין ‪ ,23‬פתח תקווה‪,‬‬ ‫אשר יתקיימו אי”ה הראשון ביום א’‪ 22.9.2013 ,‬והשני ביום ג’‪,‬‬ ‫‪.15.10.2013‬‬ ‫בתוכנית‪:‬‬ ‫יציאה ממשרדי הארגון באוטובוס‪.‬‬ ‫‪09:00‬‬ ‫‪ 12:30 - 10:00‬הגעה למרכז וכיבוד‪.‬‬ ‫הרצאת דר’ גילה הדר בנושא‪ :‬להתפלל‪ ,‬לאהוב‪,‬‬ ‫‬ ‫לאכול‪ ,‬מאכלים במעגל החיים היהודי ספרדי‪.‬‬ ‫‬ ‫הקרנת הסרט‪ :‬בנוכחות שכניי‪ ,‬הבמאי ג‪ .‬גדעון‪.‬‬ ‫‬ ‫ביקור מודרך במרכז למורשת‪.‬‬ ‫‬ ‫חזרה לתל‪-‬אביב למשרדי הארגון‪.‬‬ ‫‪12:30‬‬ ‫בכל מחזור יוכלו להשתתף לא יותר מ‪ 50-‬חברים‪.‬‬ ‫הרשמה‪:‬‬ ‫ל‪ 2-‬המחזורים‪ ,‬עד יום א’‪ ,15.9.2013 ,‬במשרדי הארגון‪,‬‬ ‫בטלפונים‪.03-6881930 ,03-6884928 :‬‬ ‫כל הקודם זוכה‪.‬‬ ‫חבר למען חבר‪...‬‬ ‫‪ .1‬קריאה למעוניינים להתנדב למען‬ ‫ניצולי השואה‬ ‫הנהלת הארגון החליטה להפעיל פרויקט התנדבות אישית למען‬ ‫ניצולי השואה חברי הארגון‪ .‬המדובר במתן סיוע לניצולים הכולל‬ ‫ביקורים בתדירות קבועה בבית הניצול‪ .‬הביקור הינו בעיקר‬ ‫בעל אופי חברתי‪ ,‬על מנת להפיג את הבדידות ולהוות אוזן‬ ‫קשבת ועזרה‪ .‬ניתן גם לסייע בתחומים שונים כגון‪ :‬תיקונים‬ ‫קלים בבית‪ ,‬סדר וניקיון ‪ ,‬יציאה לטיולים קצרים בסביבת מקום‬ ‫המגורים וכו’‪ .‬מעבר למתן הסיוע‪ ,‬מטרת התוכנית היא בין היתר‬ ‫לחבר בין הדורות השונים השייכים לארגון‪ .‬הניצולים עצמם‬ ‫זוכים לאוזן קשבת‪ ,‬לב מבין וחווים קשר אנושי חם‪.‬‬ ‫‪ .2‬קבלת סיוע בהתנדבות מחברי הארגון‬ ‫במסגרת פרויקט התנדבותי חדש ביוזמת הארגון‪ ,‬בו יתנדבו‬ ‫חברי הארגון למען הניצולים‪ ,‬אנו פונים לניצולי שואה‬ ‫חברי הארגון‪ ,‬המעוניינים בקבלת סיוע בתחומים שונים‪,‬‬ ‫כגון‪ :‬אוזן קשבת‪ ,‬תיקונים קלים בבית‪ ,‬סדר וניקיון ועוד‪.‬‬ ‫המעוניינים להתנדב או לקבל סיוע‪ ,‬ליצור קשר‬ ‫עם רכזת פניות החברים‪ ,‬עדנה‬ ‫בטלפון‪ 03-6884928 :‬או ‪03-6881930‬‬ ‫או בכתב לדוא”ל של הארגון‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫ולהשאיר הודעה עבור שרונה לזר‪ ,‬רכזת הפרויקט‪,‬‬ ‫ואנו נשמח להיענות לפנייתכם בהקדם האפשרי‪.‬‬ ‫רוח חדשה מנשבת בארגון‬ ‫מאת אברהם קוב’ו‬ ‫האסיפה הכללית השנתית והבחירות להנהלה ולוועדת הביקורת‬ ‫התקיימו בתאריך ‪ .28.5.2013‬לאחר האסיפה הכללית והבחירות‬ ‫שהיו לאחריה‪ ,‬השתנו הרכב חברי ההנהלה וועדת הביקורת‪.‬‬ ‫חלק מהחברים המבוגרים פינו את מקומם לחברים חדשים‬ ‫וצעירים יותר‪.‬‬ ‫להנהלת הארגון נבחרו‪ :‬משה העליון‪ ,‬יו”ר הארגון‪ ,‬משה מצא‪,‬‬ ‫סגן היו”ר‪ ,‬אברהם אשכנזי‪ ,‬גזבר‪ ,‬רחל העליון‪-‬מזריץ‪ ,‬מזכירה‪,‬‬ ‫שרונה לזר‪ ,‬חברת הנהלה‪ ,‬שמואל מסוט‪ ,‬חבר הנהלה‪ ,‬חיים‬ ‫סוסתיאל‪ ,‬חבר הנהלה‪ ,‬אברהם קוב’ו‪ ,‬חבר הנהלה‪ ,‬יצחק קפטס‪,‬‬ ‫חבר הנהלה‪ .‬לועדת הביקורת נבחרו‪ :‬שמואל שבח‪ ,‬יו”ר‪ ,‬שמואל‬ ‫אמון‪ ,‬חבר‪ ,‬רחל פנקס‪ ,‬חברה‪.‬‬ ‫משקיפים בארגון‪ :‬תמי אברמסון (אמר‪-‬אל)‪ ,‬אהרון אלקפס‪,‬‬ ‫רחל לוי ודוד (דריו) צבי‪.‬‬ ‫במערכת ביטאון “קול הניצולים” חלו גם כן מספר שינויים‪:‬‬ ‫ראש המערכת‪ ,‬רחל העליון‪-‬מזריץ‪ ,‬תמי אברמסון (אמר‪-‬אל)‪,‬‬ ‫שרונה לזר‪ ,‬שמואל מסוט‪ ,‬משה מצא ואברהם קוב’ו‪.‬‬ ‫חברי ההנהלה וועדת הביקורת שפינו את מקומם לחברים‬ ‫החדשים הם‪ :‬אהרון אלקפס‪ ,‬שרה בז’רנו‪ ,‬יעקב מאסטרו‪ ,‬אהרון‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪6‬‬ ‫מנו‪ ,‬דוד (דריו) צבי ואברהם פרדו‪ .‬המשקיף שמעון דניאלי‪,‬‬ ‫הפסיק את פעילותו בשל מצב בריאותו‪.‬‬ ‫באחת הישיבות בתחילת חודש יולי‪ ,‬השתתפה גב’ איבון‬ ‫קפון‪ ,‬עולה חדשה משאלוניקי‪ ,‬בתה של הגב’ נלי קפון‪ ,‬ממרכז‬ ‫ההדרכה בקהילת שאלוניקי‪ .‬איבון דוברת עברית רהוטה‬ ‫ומייצגת את הדור החדש של צעירים‪ ,‬עולים חדשים משאלוניקי‪.‬‬ ‫לדבריה‪ ,‬עלו מיוון במהלך השנים האחרונות כשבעים עולים‬ ‫והתחזית היא כי עד סוף הקיץ‪ ,‬יעלו לארץ כשלושים משפחות‬ ‫נוספות‪ .‬איבון ביקשה לבדוק את האפשרויות לקבל סיוע מחברי‬ ‫הארגון במציאת עבודה או במילוי טפסים עבורם‪ .‬בישיבה‬ ‫הוחלט לפנות אליהם להצטרף כחברים בארגון‪ .‬הארגון מאחל‬ ‫לאיבון ולחבריה הצעירים הצלחה בתהליכי הקליטה בארץ‪.‬‬ ‫הארגון החליט על מבצע לגיוס חברים חדשים שבמסגרתו‬ ‫יפיצו דפי מידע ובהם קול קורא לגיוס חברים‪ .‬הכוונה היא‬ ‫להפיץ דף זה בכל דרך אפשרית כדי שיגיע לידם של יוצאי יוון‪,‬‬ ‫ניצולי שואה‪ ,‬בני דורות הממשיכים וכן אוהדים במטרה לעורר‬ ‫הצטרפות מוגברת יותר לשורותינו‪ .‬אנו מקווים שלמבצע הגיוס‬ ‫ירתמו חברים רבים כדי להגיע לתוצאות ממשיות‪.‬‬ ‫הלאדינו‬ ‫פינת‬ ‫מאת משה העליון‬ ‫העליון‬ ‫פינתמשה‬ ‫מאת‬ ‫הלאדינו‬ La kostura – ‫תפירה‬ La shastra La kuzidera El shastre El kuzidor La a(l)guja La alfinet-e "-" ingleza El boton La botonyera La fodra Enflorado/a Rayado/a Mat ‫הווה‬ Salgo Sales Sale Salimos Salish Salen ‫תופרת‬ ‫החייט‬ ‫פועל תפירה‬ ‫מחט‬ ‫סיכה‬ ‫סיכת ביטחון‬ ‫כפתור‬ ‫לולאה‬ ‫בטנה‬ El punto ‫ עין‬,‫תפר‬ La kuzidura ‫תפר‬ El ganchete ‫קרס רכיסה‬ El richrach '‫ריצ'רץ‬ La tijera ‫מספריים‬ La tijerika ‫" קטנים‬-" El dedal ‫אצבעון‬ El fierro ‫מגהץ‬ El uti El metro ‫מטר‬ Adjektivos - ‫תארים‬ ‫פרחוני‬ ‫ עם פסים‬Pepita ‫ לא מבריק‬Delikado La makina de kuzir "-" de pie "-"de mano El filo de kuzir La veta La mostra La albodra La vayna El patron ‫ משובץ‬Enfilar ‫לבן‬-‫ שחור‬Dar fierro/utí ‫ עדין‬Kuzir ‫מכונת תפירה‬ ‫" רגל‬-" ‫" יד‬-" ‫חוט תפירה‬ ‫ חתיכת בד‬,‫דוגמית‬ El doble La pliga La mezura La fason La moda La ropa El panyo ‫ מכפלת‬La dantela ‫ דגם התפירה‬El tul Verbos - ‫פעלים‬ ‫ להעביר חוט‬Kortar ‫ לגהץ‬Mezurar ‫ לתפור‬Deskuzir ‫קפל‬ ‫מדידה‬ ‫גזרה‬ ‫אופנה‬ ‫בד‬ ‫מלמלה‬ ‫תחרה‬ ‫טול‬ ‫לגזור‬ ‫למדוד‬ ‫לפרום‬ Verbo Irregolar Salir – ‫פועל חריג לצאת‬ ‫עבר‬ ‫עבר לא‬ ‫עתיד‬ ‫תנאי‬ ‫צווי‬ ‫בינוני‬ ‫מוגדר‬ ‫פועל‬ Sali(y)a Sali Salire/Salre Saliri(y)a/ Salri(y)a Saliendo Sali(y)as Salites Saliras/Salras Saliri(y)as/ Salri(y)as Sale ‫בינוני פעול‬ Sali(y)a Salio Salira/Salra Saliri(y)a/ Salri(y)a Salido Sali(y)amos Salimos Saliremos/Salremos Saliri(y)amos/ Salri(y)amos Sali(y)ash Salitesh Saliresh/Salresh Saliri(y)ash/ Salri(y)ash Salid 1 Sali(y)an Salieron Saliran/Salran Saliri(y)an/ Salri(y)an Saliendo ‫ בשאלוניקי גם‬1 ‫משפטים‬ Frazas Al kavo del mez djunyo los elevos de las eskolas salieron en vakansa. Madam Dudun es muy buena shastra. Jeneralmente eya kuze a su kaza, ma la puedes tambien invitar, ke venga a kuzir ende ti. Ultimamente la situasion ekonomika de Israel non esta tanto buena komo estava atras dos-tres anyos. Al mez de mayo tuvieron lugar eleksiones en muestra asosiasion, i hueron elejidas la mueva direksion i la mueva komision de kontrol. Sinko Proverbos Ven mi padre, t'ambezare a fazer fijos. No favles mal del dia, fina ke viene la noche. La yida sta en mi mano, la venida no se kuando. Dime kon kien vas. te dire kien sos. Atan ke la noche esta mas preta, mas presto amanese. .‫בסוף חודש יוני התלמידים יצאו לחופשה‬ ‫ בדרך כלל היא תופרת‬.‫גב' דודון היא תופרת טובה מאוד‬ .‫ אך את יכולה להזמינה לבוא לתפור אצלך‬,‫בביתה‬ ‫לאחרונה המצב הכלכלי של ישראל איננו כל כך טוב כפי‬ .‫שלוש‬-‫שהיה לפני שנתיים‬ ‫ ונבחרו ההנהלה‬,‫בחודש מאי נערכו בחירות בארגון שלנו‬ .‫ וועדת הביקורת החדשה‬,‫החדשה‬ ‫חמישה פתגמים‬ .‫ ואלמד אותך לעשות ילדים‬,‫ אבי‬,‫בוא‬ .‫ לפני שיגיע הלילה‬,‫אל תדבר רעות על אודות היום‬ .‫ מתי החזרה אינני יודע‬,‫היציאה לדרך היא בידי‬ .‫ ואומר לך מי אתה‬,‫אמור לי עם מי אתה מתהלך‬ .‫ השחר מפציע מוקדם יותר‬,‫ככל שהלילה שחור יותר‬ ‫הערות כלליות‬ .(‫ = ח או כ בלי דגש‬h ,‫ = טשׁ‬ch ,‫ = שׁ‬sh :‫ לתשומת לב‬."Aki Yerushalayim" ‫פי השיטה של‬-‫( כללי הכתיב של הלאדינו הם על‬1 .‫ אותיות ההברה המוטעמת מעובות‬,(‫( במלים שההטעמה איננה מלעיל )הברה לפני האחרונה‬2 ‫קול הניצולים‬ 7 ‫האירועים לציון מלאת ‪ 70‬שנה לתחילת השמדת יהדות יוון בישראל וביוון‬ ‫העצרת בישראל‬ ‫מאת רחל העליון‪-‬מזריץ‬ ‫בתאריך ‪ 15.3.1943‬יצא הטרנספורט הראשון משאלוניקי‬ ‫לאושוויץ‪ ,‬שסימן למעשה את התחלת השמדת יהדות יוון‪ .‬ארגוננו‬ ‫בשיתוף עם יד ושם ומרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬ ‫קיים עצרת לציון מלאת ‪ 70‬שנה לאירוע זה‪ .‬העצרת התקיימה‬ ‫במרכז שטיינברג בחולון בהשתתפות מאות מחברי הארגון‬ ‫שהגיעו מכל רחבי הארץ‪ ,‬ומוזמנים מהארץ ומחו”ל‪ .‬כבר בשעה‬ ‫מוקדמת לפני פתיחת העצרת הגיעו החברים לאולם‪ ,‬ניצולי שואה‬ ‫מלווים בבני משפחה‪ ,‬בני דורות הממשיכים והאורחים‪ .‬בשולחן‬ ‫הקבלה בכניסה לאולם חולקה לניצולי השואה המדליה שהנפיק‬ ‫ארגוננו במיוחד לציון התאריך ההיסטורי והרה הגורל הזה‪.‬‬ ‫ברחבת הכניסה חיכו לבאים שולחנות עם כיבוד ושתייה‪ .‬היו‬ ‫מפגשים מרגשים מאד בין ניצולי השואה לחבריהם ומכריהם‪,‬‬ ‫חיבוקים‪ ,‬נשיקות‪ ,‬העלאת זיכרונות‪ ,‬הבעת תקוות ואיחולים‬ ‫לעתיד טוב ובריאות איתנה‪ .‬שגריר יוון החדש‪ ,‬מר ספירידון‬ ‫למברידיס‪ ,‬מלווה בקונסול מר קונסטנטינו אלכסנדריס‪ ,‬הסתובבו‬ ‫בין האנשים והתקבלו בברכות ובהתרגשות‪ .‬זמן קצר לפני תחילת‬ ‫החלק הטקסי של העצרת הגיע מר יצחק נבון‪ ,‬הנשיא החמישי‬ ‫של מדינת ישראל ויו”ר הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו‪,‬‬ ‫והתקבל ע”י משה העליון‪ ,‬יו”ר הארגון ומשה מצא סגן היו”ר‪.‬‬ ‫יצחק נבון בהגיעו לארוע מתקבל על ידי משה העליון ומשה מצא‬ ‫הקהל הוזמן לאולם והעצרת החלה‪ .‬מנחה הערב מר בני הנדל‪,‬‬ ‫שהנחה את הערב במקצועיות‪ ,‬ובחינניות‪ ,‬פתח בסקירה על‬ ‫השתלשלות האירועים בתקופה שקדמה לשואה בשאלוניקי‬ ‫וביתר קהילות יוון‪ ,‬על הרדיפות השיטתיות והאכזריות של‬ ‫הגרמנים שהסתיימו בשילוחים למחנות ההשמדה‪ .‬לאחר מכן‬ ‫הוזמנו שישה חברי הארגון‪ ,‬ניצולי שואה להדלקת נרות זיכרון‪:‬‬ ‫יעקב מאסטרו‪ ,‬מרים כהן‪ ,‬שמעון דניאלי‪ ,‬סילביה סילבס‪ ,‬אהרון‬ ‫אלקפס ומתילדה אמון‪ .‬בהמשך הוזמן היו”ר משה העליון לומר‬ ‫תפילת יזכור לזכר קהילות יוון שהוכחדו בשואה‪ ,‬כשלצידו החזן‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪8‬‬ ‫מר משה שוחמי שקרא פרקי תהילים ולאחר מכן אמר קדיש‬ ‫כשכל הקהל עומד על רגליו‪.‬‬ ‫יעקב מאסטרו מדליק נר זכרון‬ ‫הגב’ קולט אביטל‪ ,‬יו”ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה‬ ‫בישראל‪ ,‬הביאה את ברכת המרכז ובין היתר אמרה‪“ :‬המלחמה‬ ‫הגיעה ליוון שנה וחצי לאחר שפרצה באירופה‪ .‬באותה תקופה חיו‬ ‫ביוון כ‪ 78-‬אלף יהודים הרוב הגדול מהם‪ ,‬כ‪ 55-‬אלף בשאלוניקי‬ ‫והיתר בערים אחרות‪ .‬יוון חולקה בין ‪ 3‬ארצות כובשות‪ :‬גרמניה‪,‬‬ ‫איטליה ובולגריה‪ .‬בועידת ואנזה בשנת ‪ ,1942‬התייחסו‬ ‫ליהודי יוון כאל יחידה אחת [‪ ]...‬ב‪ 1943-‬יושמה מדיניות‬ ‫ההשמדה המאורגנת גם לגבי אזור הכיבוש האיטלקי‪ ,‬היום‬ ‫אנחנו מציינים ‪ 70‬שנה להקמת הגטאות הצפופים בשאלוניקי‬ ‫קרוב לתחנת הרכבת‪ ,‬בדרך לגירוש בדרך למוות‪ .‬ב‪ 10-‬במרס‬ ‫‪ ,1943‬היום לפני ‪ 70‬שנה נודע לציבור כי ‪ 300‬קרונות רכבת הגיעו‬ ‫לתחנת הרכבת‪ ,‬הרב קורץ וחברי הוועדה שפעלה לצידו‪ ,‬הגישו‬ ‫ליועץ לעניינים אזרחיים שליד הממשל הצבאי הגרמני‪ ,‬כתב ויתור‬ ‫על כמחצית מנכסי הקהילה‪ ,‬ובלבד שיבוטלו הטרנספורטים‪.‬‬ ‫כעבור ‪ 24‬שעות התקבלה תשובה שלילית‪ .‬ב‪ 13-‬במרס ‪1943‬‬ ‫התקבלה הוראה להחרים את הרכוש‪ .‬בחודש מרס ‪ 1943‬יצאו‬ ‫הטרנספורטים הראשונים לאושוויץ‪ .‬עד אמצע אוגוסט ‪ 1943‬יצאו‬ ‫סה”כ ‪ 19‬טרנספורטים [‪ ]...‬סבלם היה כפול כיוון שהיו שונים‪.‬‬ ‫אנו נמצאים בהיכל הזה כדי להתייחד עם זכרם של הנספים‬ ‫ולזכור את הכחדתה של קהילה יהודית מפוארת [‪ ]...‬אין בטקס‬ ‫כגון זה כדי לתת תשובות לשאלה כיצד התאפשר רצח העם הנורא‬ ‫הזה [‪ ]...‬אנחנו כאן במדינת ישראל העצמאית כדי להבטיח שלא‬ ‫עוד‪ ,‬כדי להבטיח שגורלם של היהודים יהיה תמיד בידם בלבד‪.‬‬ ‫אנחנו כאן כדי להצדיע לשרידים‪ ,‬לקומץ הניצולים שהצליחו‬ ‫לגבור על הרשע ועל הקשיים הבלתי אנושיים‪ ,‬להגיע לארץ‪ ,‬לבנות‬ ‫ולהיבנות‪ .‬אנו מצדיעים לחיים‪ ,‬לכל אלה שנתנו לנו את החיים‪.‬‬ ‫אתכם ועם הדורות הבאים נזכור תמיד את יהדות יוון המפוארת”‪.‬‬ ‫האירועים לציון מלאת ‪ 70‬שנה לתחילת השמדת יהדות יוון בישראל וביוון‬ ‫המברך הבא‪ ,‬מר נתן איתן‪ ,‬מנכ”ל יד ושם‪ ,‬אמר‪“ :‬ב‪ 23-‬במרס‬ ‫‪ 1944‬קראו הגרמנים ליהודי אתונה להתכנס בבית הכנסת‬ ‫המרכזי בעיר‪ ,‬ברחוב מלדוני‪ ,‬בטענה של חלוקת מצרכים לחג‬ ‫הפסח‪ ,‬מקצת מהיהודים שהגיעו נעצרו בידי הגסטאפו‪ .‬ביניהם‬ ‫ישראל דנטי‪ .‬אשתו קטי ששמעה על כך‪ ,‬מיהרה למקום המעצר‬ ‫עם שניים מילדיה אוותימיה בת ה‪ 7-‬ורפאל בן ה‪ ,4-‬את בתם‬ ‫הבכורה נינה בת ה‪ 9-‬מסרה למשפחה יוונית שכנה‪ ,‬משפחת‬ ‫קלאודטוס‪ .‬זו הייתה הפעם האחרונה שראתה נינה את בני‬ ‫משפחתה‪ .‬קטי ו‪ 2-‬ילדיה נשלחו לאושוויץ והושמדו עם הגיעם‪.‬‬ ‫אבי המשפחה‪ ,‬ישראל‪ ,‬נרצח גם הוא באושוויץ בשנת ‪.1944‬‬ ‫נינה דנטי נמצאה על ידי דודתה מלכה דנטי ויחד הסתתרו‬ ‫בפרבר של אתונה‪ .‬בתום המלחמה חזרה מלכה לבית המשפחה‬ ‫ולקחה את כל מה שלא נבזז‪ :‬כלי מיטה‪ ,‬מצעים‪ ,‬מפות‪ ,‬בגדים‬ ‫וביניהם חולצתו של רפאל דנטי‪ .‬נינה עלתה ארצה ב‪,1946-‬‬ ‫השנה כמעט ‪ 70‬שנה אחרי‪ ,‬מסרה נינה‪ ,‬היחידה ששרדה‬ ‫ממשפחתה‪ ,‬את חולצתו של רפאל דנטי ושאר חפצי המשפחה‬ ‫ליד ושם‪ ,‬במסגרת הפרויקט “לאסוף את השברים”‪ .‬הפרויקט הוא‬ ‫מבצע איסוף לאומי להצלת פריטים אישיים מתקופת השואה‪.‬‬ ‫אנו רואים בכך מבצע הצלה של ממש כנגד השעון‪ ,‬במאמץ לאסוף‬ ‫כל פריט וכל סיפור כדי שלא יאבדו‪ .‬חולצתו של רפאל הקטן‬ ‫היא העדות האילמת היחידה שנותרה‪ ,‬המספרת את סיפורו של‬ ‫הילד הרך שנרצח באושוויץ בהיותו רק בן ‪ ]...[ 4‬מבחר קטן מתוך‬ ‫כל הפריטים הללו מוצגים בתערוכה ביד ושם‪ .‬זה המקום שבו‬ ‫יד ושם מתחבר לעבודת הזיכרון והחינוך‪ .‬רק כאשר נעניק פנים‬ ‫וקול ונספר את הסיפור האישי והאנושי‪ ,‬רק אז נוכל להשריש‬ ‫את הזיכרון ונבטיח שגם בעתיד‪ ,‬בדור הנכדים והנינים של ניצולי‬ ‫השואה‪ ,‬יסופר הסיפור לעד‪ .‬מפעל ההנצחה הוא מפעל אדיר‪,‬‬ ‫עבודת ההנצחה טרם הושלמה‪ ,‬אנו ביד ושם נמשיך לעמול‬ ‫להיות אתכם‪ ,‬ניצולי השואה ובני דורות ההמשך להמשיך ולשמר‬ ‫את הזיכרון לדורות הבאים”‪.‬‬ ‫השגריר החדש של יוון בישראל‪ ,‬מר ספירידון למברידיס עלה‬ ‫לבמה ופתח את דבריו דווקא בעברית‪ ,‬ואמר שהוא נרגש‬ ‫להשתתף בעצרת‪ .‬מר ספירידון עבר לדבר ביוונית וג’וש קוסטי‬ ‫עובד השגרירות תרגם את דבריו‪“ :‬באנו לכאן הערב כדי לכבד‬ ‫את הזיכרון של האנשים שנספו‪ ,‬וגם לכבד את השורדים‪.‬‬ ‫הטקס לא נערך במיוחד עבורם אלא גם עבור הדורות הבאים‪,‬‬ ‫כפי שקרל מרקס אמר שהחיים חוזרים פעמיים פעם כטרגדיה‬ ‫ופעם כקומדיה‪ .‬נוכחותי פה מעידה על אותה הכוונה לתת‬ ‫כבוד לניספים בשואה‪ ,‬כפי שאמר ראש ממשלת יוון‪ ,‬מר‬ ‫סאמאראס‪ ,‬שישתתף בעוד שבוע באירועי הזיכרון במלאת ‪70‬‬ ‫שנה להתחלת השמדת יהודי יוון‪ ,‬בכיכר החרות ובבית הכנסת‬ ‫מונאסטירליס בשאלוניקי‪ .‬השתתפות יוון כולה בטקסים‬ ‫מסוג זה מעידה על החשיבות הגבוהה שמייחסת ממשלת יוון‬ ‫לנושא [‪ ]...‬כל מה שקורה עכשיו לעם‪ ,‬כשכל מיני ארגונים‬ ‫קיצוניים מרימים ראשם‪ ,‬כל התופעות הקיצוניות של גזענות‪,‬‬ ‫לאומנות‪ ,‬פשיזם ונאציזם לא תגרומנה לכך שנאבד את זהותנו‪,‬‬ ‫אלא למשהו הרבה יותר חמור‪ .‬יוון קמה על הפילוסופיה והערכים‬ ‫של דמוקרטיה‪ ,‬של שוויון וסובלנות כלפי האחרים‪ ,‬והיא לא‬ ‫מוכנה לקבל שום תופעות קיצוניות ודחויות מסוג זה‪ .‬יהי זכרן של‬ ‫הקהילות היווניות שלכם‪-‬שלנו לברכה”‪.‬‬ ‫שגריר יוון ספירידון למברידיס וג’וש קוסטי‬ ‫מר הנדל הזמין את מר פנחס פרנטה נציג ראש קהילת שאלוניקי‪,‬‬ ‫שהגיע במיוחד משאלוניקי לעצרת‪“ :‬לעצרת הזיכרון של היום‬ ‫יש חשיבות מיוחדת מסיבות רבות‪ .‬ראשית‪ ,‬היא מתקיימת‬ ‫בישראל‪ ,‬המקום שאליו קשורים כל יהודי העולם‪ .‬שנית‪ ,‬היא‬ ‫מאורגנת ע”י ארגון ניצולי המחנות יוצאי יוון‪ ,‬כלומר‪ ,‬ע”י עדים‬ ‫ישירים למעשיהם של החיות הנאציות ולבסוף‪ ,‬היא מאורגנת‬ ‫לרגל מלאת ‪ 70‬שנה ליום שהפך להיות התחלת הסוף של‬ ‫קהילת שאלוניקי אך גם של ‪ 33‬הקהילות היהודיות של יוון‪.‬‬ ‫מר פרנטה המשיך בתיאור הדרישות של הגרמנים למסור את‬ ‫חפצי הערך ולהחליף את הדרכמות למטבע הפולני‪ ,‬זלוטי‪,‬‬ ‫את תלאות הנסיעה בקרונות המשא לבהמות וההגעה למחנה‬ ‫אושוויץ‪-‬בירקנאו‪“ .‬איש מהם לא יכול היה לתאר לעצמו את‬ ‫השתלשלות העניינים‪ ,‬וגם לא‪ ,‬כי קומץ של שלדי‪-‬אדם‪ ,‬ללא‬ ‫כוח‪ ,‬פגועים עמוק בנפשותיהם‪ ,‬יתהלכו שוב ברחובותיה של‬ ‫שאלוניקי‪ ,‬שאיננה מזכירה כלל את “העיר ואם בישראל”‪ ,‬שבה‬ ‫הם חיו [‪ ]...‬אמי רחל‪ ,‬מספר ‪ ,77061‬ואבי יצחק‪ ,‬מספר ‪,116575‬‬ ‫נמנו בין הניצולים‪ .‬אין זה אומר כי אני ובני הדור הראשון‬ ‫שלאחר המלחמה לא הרגשנו את האבידה‪ .‬להיפך‪ ,‬הדור שלנו‬ ‫גדל ללא הסבים והסבתות‪ ,‬ללא הדודים והקרובים‪ .‬אולם אנו‬ ‫הרגשנו כי אנו בני מזל‪ ,‬בכך שגדלנו ליד הניצולים ויכולנו להרגיש‬ ‫את המטען הנפשי העצום שלהם למה שנקרא קהילת שאלוניקי‬ ‫ובכלל יהדות יוון‪ .‬לידם למדנו להכיר את הערכים שלהם‪,‬‬ ‫אך גם של אלה שאבדו‪ .‬היום‪ ,‬כשאנו בוכים באומרנו קדיש‪,‬‬ ‫ומנסים לראות את פניהם של אלה שאבדו לשווא‪ ,‬אותם שלא‬ ‫הכרנו‪ ,‬אנו לא עושים זאת מתוך חובה רשמית‪ ,‬כי אם בגלל‬ ‫רגשותינו ומתוך חובה קדושה‪ :‬לא לשכוח אותם לעולם ולהמשיך‬ ‫את פועלם‪ .‬במקביל כשאנו מדברים על השואה‪ ,‬אין זה משהו‬ ‫שנוגע רק לנו‪ .‬פשע השואה אינו נוגע רק ליהודים‪ ,‬אלא לאנושות‬ ‫כולה‪ .‬הדבר נעשה יותר ברור ככל שחולף הזמן‪ 70 .‬שנה אחרי‪,‬‬ ‫‪9‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫האירועים לציון מלאת ‪ 70‬שנה לתחילת השמדת יהדות יוון בישראל וביוון‬ ‫ביוון ובארצות נוספות רבות אי‪-‬הסובלנות הדתית‪ ,‬הגזענות‬ ‫ושנאת הזר נמצאות בסימן עליה‪ .‬אידיאולוגיות מסוימות‬ ‫שבבסיסן דומות לאלו שהביאו את אירופה לתהום‪ ,‬מנצלות את‬ ‫הקשיים‪ ,‬הנובעים מהמשבר הכלכלי‪ ,‬מאשימות קבוצות מסוימות‬ ‫של בני אדם‪ .‬נוכחותנו כאן לא קשורה רק במתן כבוד לנפשות של‬ ‫אלה שהלכו לשווא‪ .‬אנו כאן‪ ,‬כי כאשר מדברים על השואה‪,‬‬ ‫אנו עושים זאת כדי שלעולם לא יצעדו למעמקי המוות בני‬ ‫אומה כלשהי‪ .‬כדי שלא יימצאו לעולם אסירי מחנות מול דור של‬ ‫פושעים‪ .‬וכמובן כדי שלא יימצא שוב איזה דור בעתיד‪ ,‬שיחפש‬ ‫תשובה לשאלה שלא ניתן להשיב עליה‪ ,‬למה?”‬ ‫מר פנחס פרנטה נציג ראש קהילת שאלוניקי‬ ‫מר הנדל הזמין במילים חמות את משה העליון‪ ,‬יו”ר הארגון‬ ‫לשאת דברים‪ .‬משה ברך את באי העצרת ואמר שלאחר שהקהל‬ ‫שמע מהדוברים הקודמים את ההתרחשויות הנוגעות ליהודי‬ ‫יוון מרגע כניסת הגרמנים ועד הגירוש למחנות ההשמדה‪,‬‬ ‫דבריו יתייחסו למצב ולהלך הרוחות ששררו במשפחתו ובקרב‬ ‫היהודים בשאלוניקי באותה תקופה‪ ,‬תוך בחינת האפשרויות שהיו‬ ‫בפניהם לפעול ולהינצל‪ ,‬ומה מנע זאת מהם‪“ .‬כשנכנסו הגרמנים‬ ‫לעיר ב‪ 9-‬באפריל ‪ 1941‬היינו כולנו מפוחדים מאוד והסתגרנו‬ ‫בתוך הבית‪ .‬זאת כי היינו מודעים למה שעשו הגרמנים ליהודי‬ ‫גרמניה ‪ -‬רדיפות‪ ,‬הפלייה‪ ,‬הנהגת חוקי הגזע ועוד‪ ,‬וחיכינו שזה‬ ‫יהיה גם מנת חלקנו‪ .‬בגלל הפחד‪ ,‬וכדי לא להתבלט בהליכה‬ ‫בחוצות העיר‪ ,‬כאשר נפטר אבי אליהו ז”ל‪ ,‬שבוע לאחת כניסת‬ ‫הגרמנים לעיר‪ ,‬לא הלכנו אחרי ארונו בעת הלווייתו‪ ,‬אלא נסענו‬ ‫בנפרד לבית העלמין‪ ,‬ושם נערכה קבורתו בחופזה‪ .‬כיבוש יוון‪,‬‬ ‫עד להשתלטות על כולה נמשך כחודש ימים‪ ,‬והיו ציפיות לרדיפות‬ ‫מצד הגרמנים‪ .‬להפתעתנו‪ ,‬לא קרה דבר ממה שציפינו‪ ,‬החיים‬ ‫החלו לחזור למסלולם‪ ,‬החנויות נפתחו‪ ,‬היהודים המשיכו‬ ‫בעבודותיהם והורשינו אנחנו‪ ,‬התלמידים היהודים בגימנסיות‬ ‫היווניות‪ ,‬להמשיך בלימודינו [‪ ]...‬במשפחתנו המורחבת התחלנו‬ ‫לחשוב שאולי הייתה הגזמה בתיאור הרדיפות של היהודים‬ ‫בגרמניה‪ .‬סייעה בכך בוודאי העובדה שהעם הגרמני נחשב אז‬ ‫לעם תרבותי ומתקדם‪ ,‬ואם קרה משהו ליהודי פולניה ולארצות‬ ‫אירופה נוספות לאחר כיבושן ע”י הגרמנים‪ ,‬לא ידענו על כך‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪10‬‬ ‫דבר‪ ,‬כי עיתוני יוון וגם הרדיו היו מצונזרים‪ ,‬ואסור היה להאזין‬ ‫לתחנות חוץ [‪ ]...‬ב‪ 11-‬ביולי ‪ ,1942‬נקראו היהודים לרישום‬ ‫ב”כיכר החירות” של העיר לקראת גיוסם לעבודות כפייה‬ ‫למען צבא הכיבוש‪ .‬מאותו יום החלו הרדיפות נגדנו‪ :‬קביעת‬ ‫המקומות שבהם הורשו היהודים להתגורר (גטו)‪ ,‬הפסקת‬ ‫הלימודים‪ ,‬ענידת תלאי צהוב‪ ,‬סימון חנויות ובתים של היהודים‬ ‫ועוד‪ ,‬והודעה שנועבר לפולין”‪ .‬משה המשיך בתיאור קורות‬ ‫משפחתו‪ .‬המשלוח שבו היא נכללה – התשיעי ‪ -‬יצא ב‪6.4.1943-‬‬ ‫והגיעה לאושוויץ ב‪ .13.4.1943-‬עוד קודם‪ ,‬הגרמנים שהיו‬ ‫מעוניינים שהדברים יהיו חלקים ככל האפשר מבחינתם‪ ,‬דאגו‬ ‫שתופצנה שמועות כי התקבלו ידיעות‪/‬מכתבים מאלה ששולחו‬ ‫קודם לכן‪ ,‬לפיהם הם הגיעו למקום וכי הכול בסדר‪ .‬משה המשיך‪:‬‬ ‫“פעמים מספר בעת עדותי בפני קהלים שונים נשאלתי מדוע‬ ‫לא התנגדנו‪ ,‬מדוע לא סירבנו‪ ,‬מדוע לא ברחנו‪ .‬גם כאן‪ ,‬ושלא על‬ ‫מנת להצטדק אומר כך‪ :‬בעם ישראל מתמיד אחדות המשפחה‬ ‫היא הגורם הבסיסי ביותר‪ .‬בהנחה שמי מבני המשפחה חשב‬ ‫לעזוב אותה‪ ,‬לברוח‪ ,‬להסתתר‪ ,‬להצטרף למחתרות‪ ,‬מיד ניצב בפני‬ ‫הדילמה‪ :‬מי ידאג למשפחה בכל המובנים ‪ -‬פרנסה‪ ,‬התאקלמות‬ ‫וכן הלאה ‪ -‬בפולין? והחלטתו ברוב המקרים הייתה שלא לעזוב‬ ‫את המשפחה”‪ .‬לאחר יציאת שני הטרנספורטים הראשונים‬ ‫משהגיעו השמועות על התנאים הקשים‪ ,‬הצפיפות והתנאים‬ ‫הבלתי אנושיים בקרונות‪ ,‬קמה צעקה גדולה בין יהודי העיר‬ ‫שהופנתה לראשי הקהילה‪ .‬האנשים נקראו להתכנס בבית הכנסת‬ ‫ונשמעו דרישות מהרב הראשי‪ ,‬הרב צבי קורץ‪ ,‬לפעול לשיפור‬ ‫התנאים‪ ,‬איש לא חשב לדרוש להפסיק את ההעברה לפולין‪,‬‬ ‫יהודי העיר השלימו עם השילוח ההמוני לפולין‪ .‬זה היה הלך‬ ‫הרוחות‪“ .‬אני יכול להעיד שבקרב האנשים שנסעו עמנו בקרון‪,‬‬ ‫האווירה הייתה של ציפייה להגעה ליעד‪ .‬כשנעצרה הרכבת ונפתחו‬ ‫הדלתות‪ ,‬למרות הירידה החפוזה מהרכבת‪ ,‬הפקודה להתחלק‬ ‫לקבוצות‪ ,‬הצעקות והבלבול‪ ,‬לרגע לא חלפה מחשבה בראשנו‬ ‫שכאן מתבצע חיסול שיטתי של בני אדם‪ ,‬ושבעוד זמן קצר‬ ‫נופרד לתמיד מאהובינו‪ ,‬בני משפחותינו ולא נשוב עוד לראותם‬ ‫לעולם”‪ .‬משה גם סיפר כי הוזמן בתחילת חודש מרס כאיש‬ ‫עדות במשלחת עם תלמידי בתי ספר תיכוניים‪ .‬מלווה בבת רחל‪,‬‬ ‫הנושאת את שם אמו ז”ל ונכדתו מעין‪-‬אסתר‪ ,‬הנושאת את שם‬ ‫אחותו אסתר ז”ל‪ .‬בעת שעמדו בפתחו של מחנה אושוויץ‪ ,‬מתחת‬ ‫לשלט “העבודה משחררת” הוא שיתף אותן במחשבותיו באומרו‪:‬‬ ‫“בליבי מחשבה על המשפחה שאיבדתי במקום הארור ההוא‪.‬‬ ‫אנחנו עכשיו כאן ארבעה דורות ‪ -‬אני משה‪ ,‬את בתי רחל‪ ,‬את‬ ‫נכדתי מעין‪-‬אסתר‪ ,‬והצאצא שבדרך‪ ,‬שעליו התבשרתי זמן קצר‬ ‫לפני כן‪ .‬גם אנחנו ההוכחה שהצורר הגרמני לא הצליח במזימתו‪,‬‬ ‫ושיש המשכיות למשפחתנו‪ .‬עם ישראל חי!”‬ ‫אחרון הדוברים היה מר משה מצא‪ ,‬סגן יו”ר הארגון‪ ,‬נציג דורות‬ ‫הממשיכים‪ .‬משה סיפר על בני משפחתו‪ ,‬שמואל מצא וחנה לבית‬ ‫ווכורופולוס‪ִ ,‬מיָנינה‪ ,‬שכל משפחתם נספתה בשואה‪ .‬התאריך‬ ‫‪ ,15.3.1943‬לפני ‪ 70‬שנה‪ ,‬בו יצא המשלוח הראשון של יהודי יוון‬ ‫האירועים לציון מלאת ‪ 70‬שנה לתחילת השמדת יהדות יוון בישראל וביוון‬ ‫למחנות ההשמדה‪ ,‬מהווה אבן דרך בחייהם של ניצולי השואה‬ ‫“תאריך שנצרב לדיראון עולם אצל הניצולים‪ .‬במועד זה חל השינוי‬ ‫הדרמטי ביותר בחייהם של יהודי יוון‪ ,‬מי למוות ומי לחיים”‪.‬‬ ‫הצוררים הגרמנים הנאצים ביצעו את תוכניותיהם בנחישות‪,‬‬ ‫בדייקנות ובחייתיות שאין לה אח ורע בעולם הנאור‪“ .‬סלקציה‪,‬‬ ‫הייתה המילה שייצגה את המעשה‪ ,‬מילה מצמררת שעד היום‬ ‫מעבירה בי רעד עז בעת השמעתה‪ ,‬ובעיקר אצל ניצולי השואה‬ ‫החיים עמנו‪ .‬השואה השאירה צלקת בתודעה היהודית‪ ,‬האדמה‬ ‫הרוויה בדמם של יקירנו זועקת אלינו‪ ,‬זכרם מחייב אותנו להזכיר‬ ‫את השואה וסבלות עמנו [‪ ]...‬עלינו דורות הממשיכים‪ ,‬החובה‬ ‫לדאוג שזכרה לא יישכח‪ ,‬להעלות על הכתב את זכרם‪ ,‬לספר את‬ ‫סיפורם ברבים”‪ .‬משה דיבר על הכחשת השואה‪“ :‬להם נאמר‪,‬‬ ‫המעשים הנוראיים בוצעו‪ ,‬לא ניתן לכסות את העיניים ולומר‪ ,‬זה‬ ‫לא קרה‪ ,‬יש עובדות ויש עדויות‪ .‬חובה עלינו לסתור את מכחישי‬ ‫השואה ולפעול על מנת למנוע מהם להפיץ את הרעל [‪ ]...‬אמונתו‬ ‫של העם היהודי באלוהיו מחד‪ ,‬ומאידך קיומה של מדינה ריבונית‬ ‫לתפארת‪ ,‬עם צבא המוכן‪ ,‬בכל עת‪ ,‬להגן בחירוף נפש על עמו‪,‬‬ ‫תורמים לביטחוננו אנו ולביטחונם של מיליוני יהודים החיים‬ ‫בתפוצות‪ .‬כיום אין מצב שבו קולנו לא יישמע בעולם ואין מצב‬ ‫שבו אנו לא ניקח אחריות ונעשה כל הנדרש על מנת להבטיח‬ ‫את עתידנו‪ .‬חובה עלינו דורות הממשיכים‪ ,‬לעשות הכול ובכל‬ ‫האמצעים‪ ,‬במדיה‪ ,‬בתקשורת‪ ,‬בערוצים הדיפלומטיים‪ ,‬על‬ ‫מנת למנוע קיום שואה שנייה‪ .‬לעולם לא יהיה כדבר הזה שוב‪,‬‬ ‫לעולם!!!” משה סיים באחלו לניצולים אריכות ימים בשיבה‬ ‫טובה‪ ,‬בריאות ונחת ממשפחותיהם‪.‬‬ ‫שולי נתן ואהרון פררה הופיעו באתנחתאות בין הנאומים‪ .‬הקהל‬ ‫הרב הצטרף לשירים ביוונית‪ ,‬בלאדינו ובעברית בהנאה רבה‪ ,‬בין‬ ‫השירים שהושמעו “אדיו קרידה”‪ ,‬והשיר‪ ,‬שכתב והלחין בלאדינו‬ ‫משה העליון לזכר אחותו‪ ,‬שבתרגומו לעברית שמו הוא “הנערה‬ ‫מן הלאגר” ‪.‬‬ ‫החברים שנכחו בעצרת היו נרגשים מאד‪ ,‬הודו מקרב לב למארגנים‬ ‫ולא מיהרו להתפזר בסיומה‪.‬‬ ‫הקהל בעצרת‬ ‫המדליה שהפיק הארגון לציון ‪ 70‬שנה לתחילת השמדת יהדות יוון‬ ‫האירועים בשאלוניקי‬ ‫מאת רחל העליון‪-‬מזריץ‬ ‫בתאריך ‪ ,15.3.1943‬יצא הטרנספורט הראשון של היהודים‬ ‫משאלוניקי לאושוויץ ולמעשה התחילה השמדת יהדות יוון‪.‬‬ ‫במלאת ‪ 70‬שנה לציון התאריך‪ ,‬החליטו הקהילה היהודית‬ ‫בשאלוניקי בראשותו של מר דוד שאלתיאל ועיריית שאלוניקי‪,‬‬ ‫בראשותו של מר יאניס בוטאריס‪ ,‬לקיים מספר אירועים‪ .‬ליוזמה‬ ‫חברו גם שגרירות ישראל ביוון‪ ,‬בראשותו של השגריר מר אריה‬ ‫מקל‪ ,‬הקונגרס היהודי העולמי‪ ,‬בראשותו של מר רון לאודר‬ ‫ואוניברסיטת אריסטוטלוס בשאלוניקי‪ ,‬בראשותו של הרקטור‬ ‫מר יאניס מילופולוס‪.‬‬ ‫יו”ר הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬הוזמן להשתתף באירועים‬ ‫בשאלוניקי‪ ,‬ונסע כנציג הארגון יחד עם עוד מספר חברים‪,‬‬ ‫ביניהם חברי ההנהלה אברהם אשכנזי וכותבת המאמר‪,‬‬ ‫שהתארגנו באופן פרטי והחליטו להצטרף לנסיעה‪ .‬ביום הגיענו‬ ‫לשאלוניקי‪ ,‬ביום ה’‪ ,14.3.2013 ,‬הוזמנו לפגישה בלשכתו‬ ‫של ראש עיריית שאלוניקי‪ ,‬מר יאניס בוטאריס‪ .‬בפגישה‬ ‫נכחו גם סגן ראש העיר‪ ,‬מר חסדאי קפון ונציגה מהקהילה‬ ‫בשאלוניקי‪ ,‬הגב’ נלי קפון‪-‬ארוך‪ .‬הפגישה הייתה לבבית מאד‪,‬‬ ‫מר בוטאריס אמר למשה העליון‪“ :‬בלי עבר אין עתיד‪ ,‬ולא ניתן‬ ‫לתאר את ההיסטוריה של שאלוניקי בלי היהודים‪ .‬איננו יכולים‬ ‫לשכוח את חברינו‪-‬אזרחינו מהקהילה היהודית בשאלוניקי‪ ,‬שחיו‬ ‫בעיר במשך מאות בשנים והיו דומיננטיים בכלכלה ובתרבות‪.‬‬ ‫לא זאת בלבד ש‪ 50,000-‬מיהודי העיר‪ ,‬חברינו נעלמו‪ ,‬יחד אתם‬ ‫נעלמו הכישרונות‪ ,‬החלומות והשאיפות”‪ .‬במעמד הפגישה‬ ‫העניק משה העליון לראש העירייה את המדליה‪ ,‬שהנפיק הארגון‬ ‫לרגל ‪ 70‬שנה לתחילת ההשמדה‪.‬‬ ‫פתיחת התערוכה “שאלוניקי “פרח הבלקן”‬ ‫למחרת‪ ,‬ביום שישי ‪ 15.3.2013‬השתתפנו בפתיחת התערוכה‬ ‫הניידת “שאלוניקי פרח הבלקן” שהושאלה על‪-‬ידי יד ושם‬ ‫לעיריית שאלוניקי‪ ,‬והוקמה באולם הכניסה של בניין העירייה‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫האירועים לציון מלאת ‪ 70‬שנה לתחילת השמדת יהדות יוון בישראל וביוון‬ ‫שהגענו מישראל‪ .‬לאחר התפילה התקיימה במועדון הקהילה‬ ‫ארוחת ערב חגיגית רבת משתתפים‪ ,‬שבה הסבו סביב שולחנות‬ ‫עם כיבוד מסורתי טעים‪ ,‬אחינו מהקהילה בשאלוניקי‪ ,‬ומוזמנים‪:‬‬ ‫נציגי הקונגרס היהודי העולמי שהגיעו מרחבי העולם‪ ,‬נציגי‬ ‫משרד החינוך היווני ועיריית שאלוניקי ואנשי קבוצתנו‪.‬‬ ‫הצעדה מכיכר החירות לתחנת הרכבת‬ ‫של שאלוניקי‬ ‫מימין לשמאל‪ :‬יאניס בוטאריס‪ ,‬משה העליון‪ ,‬אריה מקל ודוד שאלתיאל‬ ‫קהל רב הגיעה לפתיחה של התערוכה המרשימה‪ ,‬המביאה את‬ ‫סיפורה של קהילת שאלוניקי המפוארת על שלל מוסדותיה‪,‬‬ ‫בתי הכנסת שלה‪ ,‬העסקים החשובים שפעלו בעיר‪ ,‬והדמויות‬ ‫האופייניות‪ .‬לאחר הסיור בתצוגה הוזמנו הנוכחים לבמה‬ ‫שעליה עמדו ראש עיריית שאלוניקי‪ ,‬ראש הקהילה היהודית‬ ‫בעיר ושגריר ישראל ביוון‪ .‬בתום דברי הברכה‪ ,‬ירד לפתע מר‬ ‫יאניס בוטאריס מהבמה‪ ,‬ניגש למשה העליון‪ ,‬יו”ר הארגון‪ ,‬חיבק‬ ‫אותו בחום והזמינו לעלות עמו לבמה‪ .‬מר בוטאריס הציג את‬ ‫משה העליון ואמר‪“ :‬משה העליון‪ ,‬ידידי‪ ,‬יליד שאלוניקי‪ ,‬שנלקח‬ ‫למחנה ההשמדה אושוויץ‪ ,‬שם עבר תלאות רבות אך שרד‪,‬‬ ‫עלה לישראל‪ ,‬עומד בראש ארגון המטפל בניצולי שואה יוצאי‬ ‫יוון בישראל‪ .‬אני מבקש שתאמר מספר מילים”‪ .‬משה העליון‬ ‫עמד על הבמה‪ ,‬ולמרות שההזמנה לשאת דברים הגיעה‬ ‫בהפתעה‪ ,‬הוא פנה ואמר‪“ :‬אני יליד שאלוניקי‪ ,‬נלקחתי‬ ‫לאושוויץ עם כל משפחתי שהושמדה‪ .‬שהיתי במחנה זה‬ ‫‪ 21‬חודשים ועוד ארבעה חודשים בעוד שלושה מחנות‪.‬‬ ‫שוחררתי באוסטריה‪ ,‬ואחרי שהות של שנה באיטליה‪ ,‬עליתי‬ ‫לישראל‪ ,‬נישאתי והקמתי משפחה בשנים האחרונות אני משמש‬ ‫כיו”ר ארגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל‪ ,‬הארגון‬ ‫היחיד הפועל בישראל‪ ,‬שחברים בו ניצולי שואה שנולדו ביוון‪.‬‬ ‫בישראל חיים כ‪ 380-‬ניצולי שואה וארגוננו פתח שעריו גם‬ ‫לדורות הממשיכים‪ ,‬כדי שתהיה המשכיות לפעולות ההנצחה‬ ‫של הקהילות היהודיות שהיו על אדמת יוון ושהושמדו‪ ,‬ובראשן‬ ‫קהילת שאלוניקי המפוארת‪ ,‬כפי שיכולתם לראות בתערוכה‪.‬‬ ‫פגשתי את ראש העירייה‪ ,‬מר בוטאריס‪ ,‬בעת ביקורו בתל‪-‬אביב‬ ‫ומאז אנחנו ידידים‪ .‬אני מודה לו ומתרגש להיות כאן באירוע‬ ‫החשוב הזה שנועד לזכור ולהזכיר את אשר אירע לפני ‪ 70‬שנה”‪.‬‬ ‫תפילה מרגשת בבית הכנסת בליל יום שישי‬ ‫בשעות הערב‪ ,‬מיד לאחר סיום האירוע של פתיחת התערוכה‬ ‫“שאלוניקי פרח הבלקן”‪ ,‬השתתפנו בתפילה בבית הכנסת‬ ‫שבבניין הקהילה היהודית‪ .‬בית הכנסת היה מלא במתפללים‬ ‫והתפילה נוהלה על‪-‬ידי רב הקהילה‪ ,‬מר אליהו שטרית‪ ,‬שקידם‬ ‫בברכה את כל האורחים שהגיעו מרחבי העולם ובעיקר אותנו‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪12‬‬ ‫ביום שבת‪ ,16.3.2013 ,‬התקיים האירוע המרגש ביותר‪ ,‬שאותו‬ ‫ארגנה עיריית שאלוניקי‪ :‬צעדה מכיכר החירות לעבר תחנת‬ ‫הרכבת של שאלוניקי‪ ,‬מול שכונת הברון הירש‪ ,‬תחת הכותרת‪:‬‬ ‫(פוטה ָ‬ ‫ֶ‬ ‫‪ΠΟΤΕ ΞΑΝΑ ,NEVER AGAIN‬‬ ‫קסנָ ה) לעולם לא עוד!‬ ‫שעה ארוכה לפני תחילת האירוע‪ ,‬התחילה הכיכר להתמלא‬ ‫בקהל רב‪ ,‬יהודים חברי הקהילה היהודית בעיר‪ ,‬האורחים‬ ‫שהגיעו מרחבי העולם ואזרחי העיר שאלוניקי‪ ,‬שהגיעו לאות‬ ‫הזדהות‪ .‬האירוע נפתח בברכתו של מר יאניס בוטאריס‪ ,‬ראש‬ ‫העירייה שאמר שהוא נרגש לראות את הכיכר מלאה באנשים‪.‬‬ ‫מר דוד שאלתיאל‪ ,‬ראש הקהילה אמר בדבריו שבכיכר החירות‪,‬‬ ‫נערך המפקד לרישום היהודים בעיר מגיל ‪ 18‬עד גיל ‪ ,45‬ב‪11-‬‬ ‫ביולי ‪ .1942‬כשהם עומדים בשמש הקופחת במשך שעות רבות‪,‬‬ ‫סובלים מצמא‪ ,‬הוכו היהודים באכזריות רבה בידי הגרמנים‪.‬‬ ‫משה העליון וברקע השלט עם סיסמת הצעדה‬ ‫בתחילת ההתכנסות בכיכר החירות‪ ,‬ליד האנדרטה‪ ,‬עמדו חברי‬ ‫המשלחת שלנו כשדגל ארגוננו פרוש לפניהם‪ ,‬דבר שעורר‬ ‫התרגשות רבה‪ .‬רבים מהנוכחים ביקשו לדעת מה מסמל הדגל‪.‬‬ ‫יושב ראש הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬התראיין אצל כתבים מרשתות‬ ‫תקשורת ועיתונות רבים מיוון ומרחבי העולם וסיפר להם על‬ ‫הארגון שלנו‪ ,‬על מטרותיו ועל פעילויותיו‪ .‬רבים מהנוכחים‬ ‫ביקשו להצטלם עם הדגל‪ .‬כשיצאה הצעדה לדרך הלכנו כל חברי‬ ‫המשלחת יחד כשהדגל פרוס‪ .‬כולם היו נרגשים מאד‪ .‬בהמשך‬ ‫הצטרף לשורה גם ראש עיריית שאלוניקי‪ ,‬שהביע חיבה רבה‬ ‫למשה העליון‪ .‬בתום צעדה של כשעה‪ ,‬הגענו לתחנת הרכבת שם‬ ‫נערך הטקס הרשמי‪ ,‬שכלל נאומים מפי ראש עיריית שאלוניקי‪,‬‬ ‫ראש הקהילה‪ ,‬ועוד אורחים‪ .‬כמו כן היה חלק טקסי דתי שאותו‬ ‫ניהל רב הקהילה‪ ,‬מר אליהו שיטרית‪ .‬מקהלת שאלוניקי בניצוחו‬ ‫האירועים לציון מלאת ‪ 70‬שנה לתחילת השמדת יהדות יוון בישראל וביוון‬ ‫של מר קוסטיס פאפאזוגלו‪ ,‬שרה מספר שירים‪ ,‬ביניהם “אלי‬ ‫אלי” וכן את השיר “הנערה בלאגר” שאותו חיבר והלחין משה‬ ‫העליון‪ ,‬שהיה נרגש מאד מהמעמד ואמר‪“ :‬עבורי זו סגירת מעגל‪,‬‬ ‫כאן בתחנה הזאת התחיל הסיוט הנורא מכול של משפחתנו‪,‬‬ ‫שהושמדה‪ ,‬והשמעת השיר שהוקדש לאחותי אסתר‪-‬נינה ז”ל‬ ‫הי”ד כאן ליד מסילת הרכבת מרגשת אותי מאד”‪.‬‬ ‫חברי המשלחת מישראל בצעדה עם דגל הארגון‬ ‫קונצרט חגיגי‬ ‫עם צאת השבת התכנסנו באולם באוניברסיטת אריסטוטלוס‬ ‫לקונצרט חגיגי ומרגש במיוחד‪ .‬המנצח היהודי‪ ,‬מר בנימין אשכנזי‪,‬‬ ‫ניצח על תזמורת עם עשרות נגנים‪ ,‬ברפרטואר של שירים יהודיים‬ ‫מרגשים‪ ,‬כשהזמרים אדית אדלרובה ואמיר גווירצמן שרים את‬ ‫המילים באידיש‪ ,‬בעברית ובלאדינו‪ .‬בין השירים‪ :‬שלום עליכם‪ ,‬דונה‬ ‫דונה‪ ,‬ישמחו השמיים‪ ,‬קוואנדו אל ריי נימרוד‪ ,‬אלי אלי‪ ,‬הבה נגילה‬ ‫וירושלים של זהב‪ .‬הקהל שנכח באולם‪ ,‬יצא מגדרו‪ ,‬השתתף באופן‬ ‫פעיל בשירה והריע בתשואות רמות לתזמורת ולמנצח המוכשר‬ ‫והמרגש מר אשכנזי שנענו והשמיעו הדרנים לשמחת הקהל‪.‬‬ ‫הרבים עורר התרגשות גדולה‪ ,‬רבים מהנוכחים שהכירו את בית‬ ‫הכנסת מילדותם ואחרים‪ ,‬ודאי דמיינו את בית הכנסת בגדולתו‬ ‫כשקהל המתפללים מילא אותו מידי יום‪ ,‬ובמיוחד בשבתות‬ ‫ובחגים‪ .‬האירוע נפתח בתפילת יזכור בקולו הצלול‪ ,‬המודגש‬ ‫והמרגש של הרב אליהו שיטרית‪ ,‬לאחר מכן נאמרה תפילת‬ ‫אל מלא רחמים וקדיש דרבנן שאליו הצטרפו רבים מהנוכחים‪.‬‬ ‫לאחר מכן עלה לבמה הכנר היהודי‪ ,‬עברי גיטליס‪ ,‬מלווה בהרכב‬ ‫של כנרים מתלמידיו שניגנו שתי יצירות שאחת מהן הוצגה‬ ‫כשיר של תקווה‪ .‬הישראלים וחלק מהקהל שנכח בבית הכנסת‪,‬‬ ‫שזיהו את הנעימה כ”התקווה”‪ ,‬עמדו דום והצטרפו בשירה‬ ‫לביצוע המופלא והרגיש של עברי גיטליס והמלווים אותו‪.‬‬ ‫בהמשך מר לוי בן‪-‬עוזיליו מסגל הקהילה‪ ,‬הזמין את מר דוד‬ ‫שאלתיאל שאמר בדבריו שהוא נרגש לראות את בית הכנסת‬ ‫מלא באורחים מיוון ומרחבי העולם שבאו להזדהות עם הסבל‬ ‫והכאב על אובדן חיים כה רבים בתקופה החשוכה של השואה‪,‬‬ ‫על אובדן התרבות ולמעשה קהילה שלמה חרבה‪“ :‬למרות‬ ‫שחלפו ‪ 70‬שנה‪ ,‬הקהילה היהודית של שאלוניקי ממשיכה‬ ‫להתאבל [‪ ]...‬הניצולים ששרדו את התופת‪ ,‬ממשיכים להרגיש‬ ‫בחסרונם הכבד של מבוגרים וילדים שנרצחו ושלא ישובו עוד‬ ‫לעולם”‪.‬‬ ‫הדובר הבא היה מר יאניס בוטאריס שאמר‪“ :‬לפני ‪ 70‬שנה‪,‬‬ ‫הוצאו חברינו‪-‬אזרחינו מהקהילה היהודית למסע שבסופו‬ ‫רבים לא חזרו [‪ ]...‬לא זו בלבד שהעיר איבדה ‪ 50,000‬מתושביה‬ ‫היהודים‪ ,‬עמם נעלמו הכישרונות‪ ,‬החלומות והשאיפות‪ .‬איתם‬ ‫נעלמו השכנים והחברים [‪ ]...‬היום אנו מכבדים את זכרם‪ .‬אנו גם‬ ‫מכבדים את הניצולים‪ ,‬שנשאו במשך שנים את כובד האובדן”‪.‬‬ ‫לבמה עלה מר אריה מקל שאמר‪ 70“ :‬שנה חלפו מאז האסון‬ ‫שפקד את יהודים שחיו בשאלוניקי‪ ,‬הידועה גם בשמה ירושלים‬ ‫של הבלקן [‪ ]...‬היום אנחנו משלבים ידיים ואומרים לאחינו‬ ‫מהקהילה היהודית שהם לעולם לא יישכחו”‪.‬‬ ‫יזכור בבית הכנסת מונאסטירליס‬ ‫ביום ראשון‪ ,17.3.2013 ,‬בשעות הבוקר התקיים בבית הכנסת‬ ‫מונאסטירליס‪ ,‬היחיד ששרד את תקופת השואה ונשאר‬ ‫בשלמותו‪ ,‬טקס רב משתתפים שבו לקחו חלק ראש ממשלת‬ ‫יוון‪ ,‬מר אנטוניוס סמאראס‪ ,‬אליו נלוו נציגים ממשרד החינוך‬ ‫והתרבות היווני‪ ,‬ראש עיריית שאלוניקי‪ ,‬שגריר ישראל ביוון‪,‬‬ ‫יו”ר הסוכנות היהודית‪ ,‬מר נתן שרנסקי‪ ,‬נציג הקונגרס היהודי‬ ‫העולמי‪ ,‬רקטור אוניברסיטת אריסטוטלוס בשאלוניקי‪ ,‬ראש‬ ‫הקהילה היהודית בשאלוניקי‪ ,‬קהל רב של ניצולי שואה‪ ,‬וחברי‬ ‫הקהילה היהודית המתגוררים בשאלוניקי‪ ,‬אורחים יהודים מרחבי‬ ‫העולם ונציגים בכירים של הכנסייה היוונית‪-‬אורתודוקסית‪.‬‬ ‫בית הכנסת היה מלא מפה לפה‪ .‬התכונה סביב בית הכנסת‬ ‫הייתה רבה והשמירה הדוקה‪ ,‬והתאפשרה כניסה רק לאנשים‬ ‫שהגיעו עם הזמנות‪ .‬מראה בית הכנסת שהתמלא באורחים‬ ‫חברי המשלחת מישראל על הבמה בביה”כ מונאסטירליס‬ ‫ראש ממשלת יוון‪ ,‬מר אנטוניוס סמאראס‪ ,‬נשא נאום מקיף‪,‬‬ ‫בו הזכיר את החיים בקהילות היהודיות של יוון לפני השואה‪,‬‬ ‫‪13‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫האירועים לציון מלאת ‪ 70‬שנה לתחילת השמדת יהדות יוון בישראל וביוון‬ ‫את תרומתם בכל תחומי החיים ביוון לפני השואה‪ ,‬את העובדה‬ ‫שהיהודים שרתו בצבא יוון ונלחמו במלחמותיה‪ .‬במיוחד הוא‬ ‫הדגיש את עובדת הימצאותה של מפלגה ניאו‪-‬נאצית בפרלמנט‬ ‫היווני והתחייב כי יפעל לחוקק חוק חדש שימנע ממפלגות‬ ‫מכחישות שואה להתמודד בבחירות לפרלמנט‪“ :‬החברה היוונית‬ ‫נגועה בקולות המבקשים לשקם את הגזענות‪ ,‬הניאו‪-‬נאציזם‬ ‫הופיע מחדש באירופה [‪ ]...‬ממשלת יוון ברשותי תמשיך לחוקק‬ ‫חוקים לחוסר סובלנות מוחלט כלפי אלימות וגזענות”‪.‬‬ ‫מר רון לאודר הזכיר בדבריו במפורש את המפלגה הניאו‪-‬נאצית‬ ‫שהצליחה להכניס נציגים לפרלמנט היווני‪ ,‬באמרו‪“ :‬השחר‬ ‫הזהוב” המפלגה הניאו‪-‬נאצית‪ ,‬חושבים כמו נאצים‪ ,‬מדברים כמו‬ ‫נאצים‪ ,‬הם מתנהגים כמו נאצים‪ .‬הם נאצים!”‪.‬‬ ‫מר נתן שרנסקי ציין‪“ :‬בגלל ההיסטוריה שלנו‪ ,‬ליהודים יש סיבה‬ ‫להיות פרנואידים‪ ,‬אנו דורשים מממשלת יוון להילחם ללא פשרות‬ ‫בקולות המהווים סכנה ליהודים”‪ .‬לאחר מכן עלו ניצולי שואה‬ ‫המתגוררים בשאלוניקי‪ ,‬והדליקו נרות לזכר הנספים‪ .‬מקהלת‬ ‫שאלוניקי ריגשה את הקהל בבית הכנסת במחרוזת שירים‬ ‫בלאדינו ובעברית בניצוחו של המנצח‪ ,‬מר קוסטיס פאפאזוגלו‪.‬‬ ‫אירוע סיום בהזמנת הקונגרס היהודי העולמי‬ ‫בתום כל האירועים‪ ,‬זמן קצר לפני שהמראנו חזרה לישראל‪,‬‬ ‫הוזמנו להשתתף בארוחת ערב חגיגית‪ ,‬שערך הקונגרס היהודי‬ ‫העולמי במלון היאט ריג’נסי בשאלוניקי‪ .‬הקונגרס היהודי‬ ‫בחר לערוך את האסיפה השנתית שלו בשאלוניקי‪ ,‬כדי להביע‬ ‫הזדהות עם קורבנות השואה‪ ,‬ולשימור זיכרון השואה לרגל‬ ‫מלאת ‪ 70‬שנה לתחילת הגירוש של יהודים משאלוניקי לאושוויץ‬ ‫והשמדתם של כ‪ 50-‬אלף יהודים‪ .‬שורה ארוכה של נואמים‬ ‫עלו לבמה לברך‪ ,‬ביניהם ראש עיריית שאלוניקי‪ ,‬יו”ר הקונגרס‬ ‫היהודי העולמי‪ ,‬ראש קהילת בשאלוניקי‪ ,‬ואחרים‪ .‬בשלב מסוים‬ ‫הזמין מר דוד שאלתיאל את יו”ר הארגון מר משה העליון לבמה‬ ‫לשאת מספר דברים‪ .‬באותה הזדמנות העניק משה העליון‬ ‫למר דוד שאלתיאל ולמר פנחס פרנטה‪ ,‬גזבר הקהילה‪,‬‬ ‫את המדליה שהפיק ארגוננו לרגל מלאת ‪ 70‬שנה ליציאת‬ ‫הטרנספורט הראשון של היהודים משאלוניקי לאושוויץ‪.‬‬ ‫הרמת כוסית לקראת חג הפסח במועדון הארגון‬ ‫מספר ימים לפני ליל הסדר התכנסו חברי ארגון רבים שנענו להזמנה והגיעו להשתתף בהרמת‬ ‫הכוסית המסורתית לקראת חג הפסח‪ ,‬שהתקיימה ביום ד’‪ 20 ,‬במרס ‪ ,2013‬במועדון הארגון‪.‬‬ ‫החברים הסבו מסביב לשולחנות ערוכים עמוסים בכיבוד ויין‪ .‬מצב הרוח היה מרומם ‪ .‬משה‬ ‫העליון‪ ,‬יו”ר הארגון ברך את החברים הנוכחים ואחל להם ולבני משפחותיהם‪ ,‬חג כשר ושמח‪,‬‬ ‫חברות בהרמת הכוסית‬ ‫בריאות טובה ואריכות ימים‪ .‬משה ציין בפני החברים את שביעות רצונו מכך שחברים רבים‬ ‫הגיעו להשתתף בהרמת הכוסית‪ ,‬דיווח שהארגון ממשיך לפעול במרץ למען החברים וציין את העצרת במלאת ‪ 70‬שנה לתחילת‬ ‫השמדת יהדות יוון שהתקיימה מספר ימים לפני הרמת הכוסית ב‪ .10.3.2013-‬היו”ר הביע את רצונו ומשאלתו להשתתפותם של בני‬ ‫דורות הממשיכים באירועים השונים‪.‬‬ ‫ביקור וחלוקת שי לחברי הארגון‬ ‫השוהים בבתי אבות‬ ‫מאת שרונה לזר‬ ‫כבכל שנה‪ ,‬לקראת חג הפסח‪ ,‬יצאו נציגי הארגון‪ ,‬לביקור וחלוקת‬ ‫שי לניצולים חברי הארגון השוהים בבתי אבות‪ ,‬על פי מיטב‬ ‫ידיעתנו‪ .‬רחל לוי ואנוכי‪ ,‬כותבת שורות אלו ובני יהלי בן התשע‬ ‫שנלווה אלינו‪ ,‬יצאנו ביום ד’‪ 20.3.2013 ,‬לבית האבות ליאון רקנאטי‬ ‫בפתח תקווה‪ .‬בהגיענו לבית האבות‪ ,‬קיבלו את פנינו בלבביות‬ ‫ובחמימות רבה‪ ,‬העובדות הסוציאליות‪ ,‬לידיה ועירית‪ ,‬שהתרגשו‬ ‫מאד לפגוש את הילד הצעיר‪ ,‬יהלי‪ ,‬שהיה חדור מוטיבציה‬ ‫לשמח את החברים ולהכניס מעט שמחת ילדות למעמד המרגש‬ ‫הזה‪ .‬מצוידים ברשימת חברי הארגון‪ ,‬הצטרפנו ללידיה‪ ,‬לסיור‬ ‫במחלקות השונות ובחדר האוכל‪ .‬ראוי לציין שאף ממבט קצר‪,‬‬ ‫ניכרה החמימות השוררת בין הצוות המקצועי והדיירים‪.‬‬ ‫חברי הארגון שמחו והתרגשו מאוד מהמפגש איתנו ומקבלת השי‪,‬‬ ‫וחלקם אף שיתפו אותנו במצבם וחלקו עימנו זיכרונות‪ ,‬במיוחד‬ ‫החבר ברוך יוסף חיים (חבר טוב של סבי‪ ,‬קלמרו ז”ל) שהתרגש‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪14‬‬ ‫מאוד מביקורו של בני‪ ,‬יהלי‪ ,‬והביע רצון לספר לו את סיפור חייו‪.‬‬ ‫בתום המפגש‪ ,‬נפרדנו מהחברים ומהצוות בברכת חג פסח שמח וכשר‬ ‫ובהחלטה שנחזור כדי לתעד את סיפורי חייהם של מספר חברים‪.‬‬ ‫השנה צירפנו לשי המסורתי‪ ,‬מדליה‪ ,‬שהונפקה על ידי ארגוננו‬ ‫לציון מלאת ‪ 70‬שנה ליציאת המשלוח הראשון של יהודי יוון‬ ‫משאלוניקי לאושוויץ ב‪ .15.3.1943-‬בנוסף לביקורנו בבית‬ ‫האבות בפתח תקווה‪ ,‬חילקו רחל לוי ושמואל מסוט‪ ,‬שי לחברים‬ ‫השוהים בדיור מוגן בת”א ובגבעתיים‪ .‬רחל העליון‪-‬מזריץ חילקה‬ ‫שי לחברים המתגוררים בבתי אבות בחולון ובבת‪-‬ים‪.‬‬ ‫לקט מאת רחל העליון‪-‬מזריץ‬ ‫אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬ ‫טקס ההתייחדות בבית הכנסת היכל יהודה‬ ‫ארגוננו מקיים מידי שנה‬ ‫בירקנאו‪ ,‬והתחלת השמדת‬ ‫יהדות יוון‪ ,‬וכן עם שישה מיליון‬ ‫בשנה בליל יום הזיכרון‬ ‫הקורבנות מבני עמנו [‪]...‬‬ ‫לשואה ולגבורה את טקס‬ ‫ב‪ 15.3.1943-‬יצא הטרנספורט‬ ‫ההתייחדות המסורתי לזכר‬ ‫הראשון מגטו “הברון הירש”‬ ‫קורבנות השואה בבית הכנסת‬ ‫ואחריו במשך ‪ 4‬חודשים עוד‬ ‫“היכל יהודה”‪ ,‬ע”ש יהודה‬ ‫‪ 18‬טרנספורטים‪ .‬בהגיעם‬ ‫ליאון ומטלידה רקנאטי ז”ל‪,‬‬ ‫לאושוויץ נקבע גורלם בהינף‬ ‫לזכר יהדות שאלוניקי‪ .‬השנה‬ ‫יד לשמאל או לימין‪ ,‬מי למוות‬ ‫התקיים הטקס ביום ראשון‪,‬‬ ‫מיידי ומי לחיים בתנאי עבדות‪,‬‬ ‫‪ 7‬באפריל ‪ .2013‬כבר שעה‬ ‫תת תזונה והקושי לתקשר עם‬ ‫ארוכה לפני השעה היעודה‬ ‫הסביבה בגלל קשיי השפה‪.‬‬ ‫התמלאה הרחבה שלפני‬ ‫באנו להביע הערכה וכבוד‬ ‫הכניסה לבית הכנסת בקהל‬ ‫בעזרת הנשים‬ ‫לשורדים אשר בינינו‪ .‬הניצולים‪,‬‬ ‫רב שהגיע לטקס ההתייחדות‬ ‫מכל הארץ‪ :‬חברים ניצולי השואה מלווים בבני משפחותיהם‪ ,‬פגועים בנפשם ובגופם‪ ,‬חזרו כדי לספר את הבלתי יאומן [‪ ]...‬אני‪,‬‬ ‫בנים‪ ,‬נכדים ונינים‪ ,‬ועוד רבים מיוצאי יוון בארץ‪ .‬המפגשים בין יליד שאלוניקי‪ ,‬הייתי ילד בן ‪ ,5‬ואחד מקבוצה של ‪ 367‬מיהודי‬ ‫החברים מבין ניצולי השואה לרעיהם לסבל ועם חברי הארגון העיר‪ ,‬שניצלו בזכות היותם בעלי נתינות ספרדית‪ .‬מנהיג ספרד‬ ‫מבני דורות הממשיכים היו מרגשים‪ ,‬חיבוקים‪ ,‬נשיקות וטפיחות פרנקו‪ ,‬בעל בריתם של הגרמנים‪ ,‬ביקש לקבל את נתיניו‪ ,‬וכך‬ ‫על השכם‪ .‬בשעה ‪ 19:30‬בדיוק‪ ,‬החל טקס ההתייחדות בתפילת ניצלו חיינו‪ .‬ב‪ 2.8.1943-‬הועלינו על קרונות המשא לבהמות‪,‬‬ ‫ערבית‪ ,‬מפי החזן מר משה שוחמי‪ .‬עם סיום התפילה‪ ,‬פתח יו”ר בצפיפות נוראה שנמשכה ‪ 11‬ימים עד שהגענו ב‪13.8.1943-‬‬ ‫הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬את החלק הטקסי‪ “ :‬נתחיל את הטקס‪ ,‬למחנה ברגן‪-‬בלזן‪ .‬בהגיענו הופרדנו הגברים לצריף אחד‬ ‫בהדלקת נרות לזכר ‪ 6‬מיליונים של בני עמנו‪ ,‬שנספו בשואה‪ ,‬והנשים והילדים לצריף אחר [‪ ]...‬החורף שהגיע היה קר מאד‪,‬‬ ‫וביניהם גם בני קהילות יוון”‪ .‬ששה מחברי הארגון ניצולי השואה‪ ,‬ואנחנו שהיינו סגורים בצריפים רעדנו מהכפור‪ .‬שהינו בברגן‪-‬‬ ‫ובן משפחה של ניצולות שואה‪ ,‬עלו זה אחר זה והדליקו נרות בלזן ‪ 6‬חודשים‪ .‬ב‪ 9.2.1944-‬הועמסנו על רכבת וב‪14.2.1944-‬‬ ‫לזכר הקורבנות‪ .‬לאחר קריאת פרקי תהלים ע”י החזן‪ ,‬הוזמנו הגענו לברצלונה שבספרד שם שהינו מספר חודשים‪ ,‬מתגוררים‬ ‫שני חברי הארגון בתורם‪ :‬יהודה ספורטה‪ ,‬ניצול שואה‪ ,‬ויעקב בבתי מלון‪ .‬ביוני ‪ 1944‬הועברנו לקזבלנקה שבמרוקו‪ ,‬שם שהינו‬ ‫כ‪ 4-‬חודשים‪ ,‬ולאחר מכן הפלגנו לנמל פורט סעיד שבמצרים‪,‬‬ ‫גטניו‪ ,‬נציג דורות הממשיכים‪ ,‬לשאת דברים בענייני דיומא‪.‬‬ ‫בהגיענו בסוף אוקטובר ‪ 1944‬הועמסנו על משאיות שהמתינו‬ ‫דברי יהודה ספורטה‬ ‫לנו‪ ,‬חצינו את מדבר סיני והגענו לעזה‪ ,‬כשהמטרה הייתה‬ ‫יהודה פנה נרגש לקהל‬ ‫להגיע לפלסטינה‪ .‬בגלל איסור‬ ‫הרב‪ ,‬ואמר בראשית דבריו‪:‬‬ ‫האנגלים על כניסה לארץ‪,‬‬ ‫“התכנסנו כאן הערב‪ ,‬בבית‬ ‫נשארנו כלואים במחנה נאסרת‬ ‫הכנסת הזה‪“ ,‬היכל יהודה”‪,‬‬ ‫כחודשיים ורק בדצמבר ‪1944‬‬ ‫כדי להעלות את זכרם של‬ ‫הורשינו סוף‪-‬סוף להגיע לתל‪-‬‬ ‫אחינו מקהילות יוון‪ ,‬קטנות‬ ‫אביב לבית העולים ברחוב‬ ‫כגדולות‪ ,‬שהגרמנים לא פסחו‬ ‫העלייה‪ .‬כך החלו חיי בארץ‬ ‫על אף אחת מהן‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫ישראל [‪ ]...‬בליל זה‪ ,‬ליל יום‬ ‫קהילת שאלוניקי הגדולה‬ ‫הזיכרון לשואה ולגבורה‪ ,‬נזכור‬ ‫והמפוארת‪ ,‬שהייתה ידועה‬ ‫כולנו‪ ,‬שלמרות השואה‪ ,‬למרות‬ ‫בכינויה “עיר ואם בישראל”‪,‬‬ ‫התלאות‪ ,‬הסבל והאסונות‬ ‫במיוחד עתה‪ ,‬במלאת ‪ 70‬שנה‬ ‫שפקדו אותנו‪ ,‬אנחנו כאן כדי‬ ‫ליציאת הטרנספורט הראשון‬ ‫להישאר‪ .‬יהי זכר הנספים‬ ‫מתחנת שאלוניקי לאושוויץ‪-‬‬ ‫בלבנו לעולמי עד!”‬ ‫יהודה ספורטה לידו משה העליון‬ ‫‪15‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬ ‫[‪ ]...‬מדינת ישראל כיום‪ ,‬מהווה חוסן בטחוני לכל יהודי בכל‬ ‫העולם‪ ,‬ובד בבד היא מדינה ששבעה ממלחמות ושוחרת שלום‪,‬‬ ‫ולמרות שהקריאות להשמדתנו עדיין נשמעות‪ ,‬מוטלת על כולנו‬ ‫האחריות להבטיח לשמור על מדינתנו”‪.‬‬ ‫דברי יעקב גטניו‬ ‫יעקב פנה לקהל באמרו‪“ :‬כבוד ניצולי השואה מיוון המהווים‬ ‫לי כהוריי ומוריי‪ ,‬קהל יקר וקדוש‪ .‬נשבענו לזכור ודבר לא‬ ‫לשכוח! באנו לכאן להזכיר ולהנציח את זכרם של יהודי קהילות‬ ‫המשך הטקס וסיומו‬ ‫יוון שנספו בשואה‪ ,‬באנו לכאן כחלק מאומה מכובדת‪ ,‬מתוך‬ ‫כוח התקומה והגבורה‪ ,‬באנו לכאן כיהודים‪ ,‬כישראלים‪ ,‬כבני‬ ‫אדם‪ ,‬כדי לזכור ולהזכיר לָ עולם שלא לשכוח לעולם‪ ,‬את ששה מר דוד רקנאטי‪ ,‬מגבאי בית הכנסת‪ ,‬קרא את הפרק “אמר רבי‬ ‫מיליון קורבנות העם היהודי שנספו בשואה‪ ,‬ובכללם את בני ‪ 33‬אבא”‪ .‬לאחר מכן נאמרה תפילת “אל מלא רחמים” על‪-‬ידי‬ ‫קהילות יהודי יוון המפוארות‪ ,‬ובראשן קהילת שאלוניקי‪ ]...[ .‬החזן מר משה שוחמי‪ ,‬וקדיש דרבנן על‪-‬ידי כל הקהל‪.‬‬ ‫אתכם קורבנות השואה‪ ,‬שאת זכרם אנו מציינים ומכבדים היום‪ ,‬לקראת סיום הטקס פנה יו”ר הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬לקהל‬ ‫אתם יקירנו‪ ,‬בני משפחותינו‪ ,‬שעל אפרכם נבנתה מדינתנו‪ ,‬תמיד והביע את שמחתו ושביעות רצונו מהעובדה שבית הכנסת היה‬ ‫נזכור ונתפלל בעד נשמותיכם‪ ,‬בגן עדן תהייה מנוחתכם [‪ ]...‬לכם מלא עד אפס מקום‪ .‬הוא ציין את העובדה כי חברי וחברות‬ ‫ניצולי השואה‪ ,‬שתיבדלו לחיים ארוכים‪ ,‬מיותר שאזכיר את אשר הארגון‪ ,‬ניצולי השואה‪ ,‬הגיעו לבית הכנסת עם בני משפחותיהם‪,‬‬ ‫עולל ליהודים בכלל ולקהילתנו בפרט הצורר הנאצי‪ .‬זה מיותר בניהם‪ ,‬נכדיהם וניניהם‪ ,‬וכמובן גם בני דורות הממשיכים‪,‬‬ ‫כי הלא אתם הייתם אלה שחשו את כל מעשי הנבלה בגופכם‪ ,‬הממשיכים להגיע בכל שנה כדי לכבד בנוכחותם את זכר‬ ‫בנפשכם ובדם משפחותינו‪ ,‬ולכן בשם כולנו אני מבקש רק קורבנות השואה‪ .‬משה פנה בקריאה לבני דורות הממשיכים‬ ‫להצטרף כחברים בארגון ולהשתתף בפעילויות אותן הוא מקיים‪,‬‬ ‫להודות לכם על תעוזתכם‪,‬‬ ‫כדי שהארגון יוכל להמשיך‬ ‫על גבורתכם ועל פועלכם‬ ‫במפעל החשוב כל כך של‬ ‫להקמת מדינתנו המפוארת‬ ‫שימור הזיכרון‪ ,‬ההנצחה‬ ‫[‪ ]...‬רק לפני ‪ 70‬שנה‬ ‫והמסורת של יהדות יוון‪.‬‬ ‫הייתם אתם ניצולי השואה‬ ‫הטקס ננעל בשירת‬ ‫יקירנו‪ ,‬שהובלו יחד עם‬ ‫“התקווה” בפי כל הנוכחים‬ ‫יקיריכם למחנות הריכוז‬ ‫בבית הכנסת‪ .‬בצאתו‬ ‫שבהם נכלאתם ובהם‬ ‫מבית הכנסת‪ ,‬הקהל‬ ‫ספק חייתם‪ ,‬ספק מתתם‬ ‫שהגיע לטקס ההתייחדות‬ ‫[‪ ]...‬אני בן לניצול שואה‬ ‫להתפזר‪,‬‬ ‫מיהר‬ ‫לא‬ ‫משאלוניקי‪ ,‬אלי גטניו ז”ל‪,‬‬ ‫חברי הארגון ניצולי‬ ‫שגורש עם משפחתו ויתר‬ ‫השואה התחבקו ושוחחו‬ ‫חבריו למחנות הריכוז‪ .‬אבי‬ ‫עם חבריהם במשך שעה‬ ‫שרד את השואה אך איבד‬ ‫ארוכה כשלצידם בני‬ ‫בה את כל משפחתו [‪]...‬‬ ‫משפחותיהם‪.‬‬ ‫אבי עלה לארץ נישא בשנית‬ ‫הקהל בביה”כ‪ ,‬על הבמה החזן משה שוחמי‬ ‫והקים משפחה‪ .‬בביתנו‬ ‫ניתן היה לזהות את סממני‬ ‫השואה בדמות ההקפדה שנסיים כל ארוחה עד הפירור כאחרון‪,‬‬ ‫ובדאגה שלא יחסר לנו דבר אף פעם [‪ ]...‬על הקורות אותו הקפיד‬ ‫אבי שלא לדבר‪ .‬השואה פרצה אל תודעתי במלוא עוצמתה רק‬ ‫בהגיעי לפולין‪ ,‬במסגרת מסע למחנות הריכוז‪ ,‬רק כשראיתי את‬ ‫הגדרות‪ ,‬כשנגעתי בעמודי התלייה‪ ,‬כשגירדתי את קירות חדרי‬ ‫הגז‪ ,‬מיששתי את עפר המשרפות‪ ,‬הבנתי את הסיבה להדחקת‬ ‫השואה בביתי [‪ ]...‬למרות התקומה‪ ,‬לא ניתן לומר שהעצב‪,‬‬ ‫הצער והטראומה של ניצולי השואה ששרדו‪ ,‬נשארו מאחור‬ ‫ונשכחו‪ ,‬לא‪ ,‬זיכרונות אלו הודחקו אך אף פעם לא נעלמו [‪]...‬‬ ‫כל שנשאר לנו לעשות כפרטים‪ ,‬כאומה וכמדינה‪ ,‬הוא לחבק‬ ‫בחום את ניצולי השואה‪ ,‬לתמוך בהם ולהיענות לכל צרכיהם‬ ‫משה סילבס מדליק נר בשם אמו סילביה‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪16‬‬ ‫אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬ ‫טקס ההתייחדות ליד הגלעד בבית העלמין בחולון‬ ‫טקס ההתייחדות לזכר קורבנות השואה אותו מקיים ארגוננו‬ ‫מידי שנה‪ ,‬ליד הגלעד לזכר ‪ 33‬קהילות יוון שחרבו בשואה‪ ,‬בבית‬ ‫העלמין בחולון‪ ,‬נערך השנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה‪ ,‬כ”ח‬ ‫בניסן תשע”ג‪ 8 ,‬באפריל ‪ 2013‬בשעה ‪ .16:00‬שעה ארוכה לפני‬ ‫תחילת הטקס‪ ,‬החלה הרחבה שליד הגלעד להתמלא בחברי‬ ‫הארגון שהגיעו מכל קצוות הארץ‪ .‬החברים ניצולי השואה‪,‬‬ ‫הגיעו מלווים בבני משפחה‪ ,‬ילדים‪ ,‬נכדים ונינים‪ .‬לטקס הגיעו‬ ‫נציגי שגרירות יוון‪ ,‬הממונה על השגרירות‪ ,‬הגב’ דספינה לורבקו‪,‬‬ ‫הקונסול‪ ,‬מר קונסטנטינו אלכסנדריס וג’וש קוסטיס‪.‬‬ ‫יו”ר הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬פתח את הטקס בברכו את המשתתפים‬ ‫והזמין את החזן‪ ,‬מר משה שוחמי‪ ,‬לקרוא פרקי תהילים (ט”ז‪,‬‬ ‫פ”ג)‪ .‬לאחר מכן הוזמנו לשאת דברים בענייני דיומא חברי‬ ‫הארגון‪ :‬ניצול השואה‪ ,‬אברהם (טולי) אשכנזי‪ ,‬כנציג החברים‬ ‫ניצולי השואה‪ ,‬ורחל העליון‪ -‬מזריץ‪ ,‬כנציגת דורות הממשיכים‪.‬‬ ‫אברהם (טולי) אשכנזי‪ ,‬נולד בשאלוניקי ביולי ‪ ,1939‬ליעקב‪-‬ז’קו‬ ‫וחנה (אנה) לבית חגואל‪-‬בואנו‪ .‬כילד חווה את התקופה הנוראה‬ ‫של השואה יחד עם משפחתו‪.‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫החזן משה שוחמי ולידו יו”ר האירגון משה העליון‬ ‫דברי אברהם (טולי) אשכנזי‬ ‫אברהם פנה לקהל שלפניו‪ ,‬ניצולי השואה ובני דורות הממשיכים‬ ‫במילים נרגשות‪“ :‬משפחתי‪ ,‬כמו משפחותיכם‪ ,‬עברה תלאות‬ ‫רבות וסבל בל יתואר בתקופה החשוכה של הכיבוש הגרמני ביוון‬ ‫שהחל ב‪ ]...[ 1941-‬גם הם היו במפקד בכיכר החירות בשבת ‪11‬‬ ‫ביולי ‪ ,1942‬השבת השחורה‪ ,‬וסבלו מההשפלות וההתעללות‪.‬‬ ‫מאוחר יותר כשיצאה הפקודה בסוף חודש פברואר ‪1943‬‬ ‫ליהודים להירשם ולהתרכז בשני הגטאות‪ ,‬הברון הירש וסינגרו‪,‬‬ ‫כשמטרת הריכוז הייתה לשלוח יהודים לפולין לאזור קרקוב‬ ‫כדי שיעבדו ב”עיר היהודים” שמוקמה שם‪ ,‬הבין אבי את העומד‬ ‫להתחולל‪ ,‬והחליט שהוא לא יתפקד ולא יירשם‪ ,‬אלא גיבש החלטה‬ ‫לברוח עם משפחתו משאלוניקי [‪ ]...‬בעזרת ידידים נוצרים הונפקו‬ ‫לנו תעודות זהות מזויפות בהן השמות הנוצריים שניתנו לנו [‪]...‬‬ ‫פנינו למבריח אמין ודיסקרטי‪ ,‬שהיה חבר במחתרת היוונית‪,‬‬ ‫מנוליס פליניס שמו‪ ,‬הגענו לאתונה [‪ ]...‬השואה הייתה אסון נורא‪,‬‬ ‫משפחות שלמות נספו‪ ,‬קהילות שלמות נכחדו‪ ,‬ולא נותר מהן זכר‪.‬‬ ‫אברהם (טולי) הדגיש את החשיבות שבהנצחה‪ ,‬את החשיבות‬ ‫בקשר שבין ניצולי השואה‪ ,‬שמספרם הולך ופוחת לבין בני דורות‬ ‫הממשיכים‪ ,‬שתפקידם יהיה לקחת על עצמם את נושא ההנצחה‬ ‫והמורשת‪“ :‬על מנת לכבד את זכרם של היהודים מקהילות יוון‬ ‫שחרבו‪ ,‬אחינו ובני משפחותינו‪ ,‬חובה עלינו לפעול להנצחתם‬ ‫[‪ ]...‬כל אחד מאתנו‪ ,‬אחיי ניצולי השואה‪ ,‬הקים משפחה‪ ,‬יש‬ ‫לנו דורות ממשיכים‪ ,‬כולנו שירתנו בצבא [‪ ]...‬הוכחנו שאנחנו‬ ‫כאן‪ ,‬שהצורר הגרמני הנאצי לא הצליח להשמידנו‪ .‬אני תקווה‬ ‫ששואה כזו לא תחזור שוב לעולם”‪.‬‬ ‫דברי רחל העליון‪ -‬מזריץ‬ ‫רחל פתחה דבריה בפנייה לבאי טקס ההתייחדות בהדגישה‬ ‫את החשיבות של ההתכנסות של המשותפת של ניצולי השואה‬ ‫ובני דורות הממשיכים‪ ,‬הבנים‪ ,‬הנכדים והנינים מול הגלעד‬ ‫ל‪ 33-‬קהילות יוון‪ ,‬ובראשן קהילת שאלוניקי המפוארת‪,‬‬ ‫עיר ואם בישראל‪ ,‬ולהתייחד עם זכרם של ששה מיליון יהודים‪,‬‬ ‫שהושמדו בשואה על‪-‬ידי הצוררים הגרמנים‪ ,‬רק בשל היותם‬ ‫יהודים‪ ,‬ולא באו לקבר ישראל‪“ :‬בדיוק בעת הזאת לפני ‪ 70‬שנה‪,‬‬ ‫שעטה רכבת שיצאה מתחנת הרכבת בשאלוניקי‪ ,‬ובה ‪2,800‬‬ ‫מיהודי העיר [‪ ]...‬בתוכם בני משפחתו של אבי [‪ ]...‬שהוצאו מגטו‬ ‫הברון הירש‪ ,‬והועלו לרכבת ב‪ ,6.4.1943 -‬דחוסים בקרון צפוף‬ ‫עם שכניהם למסע לעבר הבלתי נודע‪ 19 .‬פעמים חזר המראה‬ ‫הנורא‪ ,‬של אלפי יהודים‪ ,‬משפחות שלמות‪ ,‬בהם סבים‪ ,‬הורים‬ ‫וילדים‪ ,‬שנצטוו לעזוב את בתיהם‪ ,‬ולצעוד לעבר גטו הברון הירש‪,‬‬ ‫שליד תחנת הרכבת בשאלוניקי‪ ,‬וכעבור יום‪-‬יומיים הועלו על‬ ‫קרונות לבהמות‪ ,‬מצטופפים בתנאים בלתי אנושיים‪ ,‬למסע בן ‪7‬‬ ‫ימים‪ ,‬שבסיומו הגיעו אל התופת‪ ,‬אל תאי הגזים ואל הכבשנים‪,‬‬ ‫המשרפות”‪.‬‬ ‫רחל הדגישה את העובדה שהצוררים הגרמנים‪ ,‬לא חסכו‬ ‫במאמצים והגיעו אף למקומות הקטנים והנידחים כדי לתפוס‬ ‫ולו יהודי אחד‪ .‬בפנותה לניצולים אמרה‪“ :‬אתם הגיבורים‬ ‫האמיתיים‪ .‬למרות כל הקשיים‪ ,‬המחסור‪ ,‬העצב והבלבול‪,‬‬ ‫השתתפתם בהקמת המדינה האהובה שלנו והקמתם משפחות‬ ‫לתפארת‪ .‬אני ביחד עם שאר בני דורות הממשיכים‪ ,‬מבטיחים‬ ‫לכם לשמור עליכם‪ ,‬לתמוך בכם‪ ,‬להיות לכם לפה ולאהוב אתכם‬ ‫[‪ ]...‬אני קוראת לבני דורות הממשיכים להצטרף אלינו ולהיות‬ ‫חלק ממשפחתנו‪ .‬יחד נוכל להפיץ את סיפורן של קהילות יוון‪,‬‬ ‫כי כוחנו במספרנו [‪ ]...‬יחד עלינו לעמוד מנגד ולומר לאויבינו‬ ‫ולמכחישי השואה‪:‬‬ ‫‪ ,NEVER AGAIN, POTE KSANA‬לעולם לא עוד!‬ ‫‪17‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫אירועים‬ ‫דברי נציגת שגריר יוון‪ ,‬הגב’ דספינה לורבקו‬ ‫בהיעדרו של שגריר יוון שנכנס לתפקידו לפני מספר שבועות‪,‬‬ ‫מר ספירידון לאמברידיס‪ ,‬מלאה את מקומו בטקס הממונה‬ ‫על השגרירות‪ ,‬הגב’ דספינה לורבקו‪ ,‬מלווה בקונסול מר‬ ‫אלכסנדריס ובעובד השגרירות מר ג’וש קוסטיס‪ ,‬הדובר‬ ‫עברית‪ ,‬ששימש כמתורגמן‪ ,‬והביאה את ברכת השגריר לבאי‬ ‫טקס ההתייחדות‪ .‬בין היתר אמרה‪“ :‬יום זה הוא יום זיכרון‬ ‫והתכנסות עצמית‪ .‬השואה מהווה אחת הטרגדיות הגדולות‬ ‫ביותר בהיסטוריה המודרנית‪ ,‬ובה נפלו קורבן ונרצחו ‪ 6‬מיליון‬ ‫יהודים‪ ,‬אנשים תמימים‪ ,‬אשר שפשעם היחידי היה זהותם‬ ‫ומתו שם‪ .‬לנו‪ ,‬לעם היווני‪ ,‬אין אלא להרגיש עצב עמוק וזעם עצום‬ ‫על כל מה שקרה [‪ ]...‬אנחנו‪ ,‬שני עמים שעומדים לבדם‪ ,‬מעטים‬ ‫במספר‪ ,‬וחיינו במשך מאות בשנים תחת כיבוש והתמודדנו עם‬ ‫אסונות רבים‪ .‬אך תמיד הצלחנו לעמוד חזקים ולהפוך את האסון‪,‬‬ ‫את הטרגדיה להיוולדות מחדש ולפריחה [‪ ]...‬חשוב לציין את‬ ‫התנהגותם האמיצה של יוונים רבים‪ ,‬אנשי עם ודת‪ ,‬שתוך סיכון‬ ‫חייהם‪ ,‬הגנו על יהודים יוונים והצילו את חייהם [‪ ]...‬כשאירופה‬ ‫מתמודדת עם המשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז המלחמה‪ ,‬זכר‬ ‫השואה יעלה לנצח את חובתנו לא לאפשר לעולם חזרה לפשעים‬ ‫מסוג זה‪ ,‬ולא להרשות שוב לאי‪-‬סובלנות להוביל למעשי זוועה”‪.‬‬ ‫המשך הטקס וסיומו‬ ‫נציגי שגריר יוון הגב’ לורבקו ומר אלכסנדריס‬ ‫הדתית והלאומית‪ .‬מזעזע לחשוב לאיזה דרגת אכזריות‪ ,‬אי‪-‬‬ ‫סובלנות וגזענות עלולים להגיע בני האדם‪ .‬לכן‪ ,‬מתוך הטרגיות‬ ‫שבה‪ ,‬אפשר לומר כי אחד מלקחי השואה הוא הערך העליון‬ ‫של כבוד האדם והסובלנות [‪ ]..‬השואה מהווה טרגדיה גם עבור‬ ‫מדינת יוון עצמה‪ ,‬אשר ראתה כיצד הקהילה היהודית שלה‪ ,‬שעד‬ ‫אז הייתה כל כך דינמית ופורחת‪ ,‬כמעט נמחקה‪ .‬עשרות אלפי‬ ‫אזרחים יוונים הובלו לגיהינום של מחנות הריכוז‪ ,‬חיו את הזוועה‬ ‫יו”ר הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬הזמין את החזן מר משה שוחמי‬ ‫לקרוא את “חזון העצמות היבשות” שבספר יחזקאל‪ .‬בהמשך‬ ‫נישאה תפילת “אל מלא רחמים”‪ ,‬והגברים שבקהל אמרו קדיש‬ ‫דרבנן‪ .‬הזמר קובי זרקו שנכח בטקס‪ ,‬שר בלאדינו את השיר‬ ‫יורן” כשהקהל מצטרף אליו בשירה חרישית‪,‬‬ ‫המרגש “ארוׁׂולֶ ס ָ‬ ‫ורבים מוחים דמעה‪ .‬בהמשך נערך הטקס המסורתי של הנחת‬ ‫הזרים למרגלות הגלעד‪ ,‬בראשם הונח זר ארגוננו וזר שגרירות‬ ‫יוון‪ ,‬ובהמשך זרים בשם הקהילות השונות של יוצאי יוון‪ .‬הזרים‬ ‫שעטפו את האנדרטה יצרו מראה צבעוני מרהיב‪ .‬הטקס הסתיים‬ ‫בשירת ההמנון הלאומי “התקווה” בפי כל הנוכחים‪.‬‬ ‫יו”ר הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬הודה לקהל הרב שהגיע והביע פעם‬ ‫נוספת את תקוותו להצטרפותם של בני דורות הממשיכים‬ ‫לארגוננו‪ .‬חברים רבים מהקהל הרב שמילא את הרחבה‪ ,‬ניגשו‬ ‫לנציגי שגרירות יוון‪ ,‬ושוחחו אתם בלבביות‪ .‬הקהל לא מיהר‬ ‫להתפזר‪ .‬היו מפגשים מרגשים בין חברים ניצולי שואה לאחיהם‬ ‫לגורל ולבין דורות הממשיכים‪.‬‬ ‫הקהל בטקס בבית העלמין‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪18‬‬ ‫אירועים‬ ‫אירוע הצדעה לקהילת שאלוניקי‬ ‫אירוע מרגש התקיים בבית הכנסת “בית תפילה לזכר יהודי‬ ‫שאלוניקי”‪ ,‬שבשכונת שפירא‪,‬בכ”ח בניסן תשע”ג (‪,)2.4.2013‬‬ ‫במלאת ‪ 80‬שנה לתחילת ההתיישבות של השאלוניקאים בשכונת‬ ‫שפירא בשנת ‪ .1932‬בית הכנסת היה מלא בקהל שהגיע לשמוע‬ ‫סיפורים מבית אבא‪ ,‬על הווי השכונה ובית הכנסת‪ .‬בחצר בית הכנסת‬ ‫קיבלו את הבאים תערוכה על חיי היהודים בשאלוניקי וצילומים‬ ‫מתקופות שונות ומהווי בית הכנסת ושכונת שפירא‪ .‬חברים שזיהו‬ ‫את עצמם בצילומים העלו זיכרונות וניכר היה שהם מתגעגעים מאד‬ ‫לאנשים שניבטו אליהם‪ ,‬להווי ולחוויות שחוו בילדותם בשכונת‬ ‫שפירא ובבית הכנסת‪ ,‬שהיה חלק בלתי נפרד מהם‪.‬‬ ‫אנחנו כילדים ממש גדלנו בבית הכסת‬ ‫גבריאל ציון‪ ,‬מגבאי בית הכנסת‪ ,‬פתח את האירוע וברך את‬ ‫הנוכחים‪ .‬בהמשך אמר‪“ :‬אנחנו כילדים ממש גדלנו בבית הכנסת‬ ‫הזה‪ ,‬והוא היה חלק בלתי נפרד מחיינו‪ .‬מי שגדל בשכונה ודאי‬ ‫זוכר את האחווה ששררה בין השכנים‪ ,‬את הריחות של האוכל‪,‬‬ ‫האחדות‪ ,‬ההתכנסות בבית הכנסת בשבתות ובחגים”‪.‬‬ ‫משה שוחמי‪ ,‬גם הוא מגבאי בית הכנסת‪ ,‬סיפר כיצד התחיל‬ ‫הכול‪“ :‬הורי‪ ,‬ילידי שאלוניקי‪ ,‬שמעו נאום של זאב ז’בוטינסקי‬ ‫ואבא חושי‪ ,‬שביקרו בשאלוניקי בשנות השלושים במטרה לעורר‬ ‫את היהודים לעלות לארץ ישראל‪ ,‬התלהבו ולאחר שנישאו עלו‬ ‫ארצה‪ .‬הם עלו ממניעים ציוניים ובחרו לגור בשכונת שפירא‪ ,‬כי‬ ‫הם רצו להיות בקרבת קרובי משפחה‪ ,‬שכבר עשו עלייה‪ ,‬ובנוסף‬ ‫הם היו שומרי מסורת ובשכונה פעלו כבר כמה בתי כנסת‪,‬‬ ‫ביניהם בית כנסת יווני‪ .‬מהר מאד הבינו העולים שבתי הכנסת‬ ‫הקיימים בשכונה לא עונים על הצורך לשמר את המסורת‬ ‫הייחודית ליהדות שאלוניקי‪,‬‬ ‫ששימרה במשך מאות שנים‬ ‫את הלאדינו העתיקה‪ ,‬בין‬ ‫היתר בעזרת המנהג לשיר‬ ‫את התפילות וניגוני החגים‬ ‫בעברית ובלאדינו‪ ,‬היינו‪ ,‬לשיר‬ ‫פסוק בשפה העברית ומיד‬ ‫אחר כך לחזור עליו בלאדינו‬ ‫[‪ ]...‬אפשר לומר שנולדתי‬ ‫עם בית הכנסת‪ .‬הצריף‬ ‫שבו חיו הוריי ברחוב בעל‬ ‫העקידה‪ ,‬היה צמוד לצריף‬ ‫שאותו שכר אבי ביחד עם‬ ‫הרב שבתאי אנג’ל‪ ,‬להקים בו‬ ‫את בית הכנסת‪ .‬בית הכנסת‬ ‫הוקם בשנת ‪ 1936‬ואני יליד‬ ‫‪ ,1937‬כך שאפשר לומר שאת‬ ‫הניגונים והתפילות ינקתי עם חלב אמי [‪ ]...‬כסף לא היה להם‬ ‫ובבתי הכנסת פה היה נהוג למכור מצוות לכל המרבה במחיר‪.‬‬ ‫אבי מצא את עצמו עומד מנגד‪ ,‬הוא וחבריו לא היו יכולים‬ ‫להזכיר שמות של נפטרים‪ ,‬לקחת ספר תורה ולהוביל אותו‪ ,‬לא‬ ‫לקיים אירועי בר מצוות‪ ,‬חתונות ובריתות‪ ,‬או לא עלינו‪ ,‬אירועי‬ ‫ימי אבל‪ .‬כאשר הוקם בית הכנסת שלנו‪ ,‬הם החליטו‪ ,‬אפשר‬ ‫לומר בהחלטה מהפכנית‪ ,‬שבבית הכנסת לא ייגבו כספים בעד‬ ‫מצוות‪ ,‬ושאף אחד מנושאי התפקידים‪ ,‬לא החזן‪ ,‬לא הרב ולא‬ ‫הגבאים‪ ,‬לא יקבל משכורת‪ .‬מכאן דבק בבית הכנסת הכינוי‪:‬‬ ‫“בית הכנסת של הקומוניסטים”‪ .‬את ספר התורה הראשון‬ ‫הם קיבלו כתרומה‪ ,‬אך בבית הכנסת לא היו כיסאות‪ ,‬אנשים‬ ‫היו באים להתפלל‪ ,‬כשביד אחת הם אוחזים בספר התפילה וביד‬ ‫השנייה כיסא מהבית”‪.‬‬ ‫אנשים ידעו שפה נהוג שמה ששלך שלי‪,‬‬ ‫ומה ששלי שלך‬ ‫השינוי הגדול חל עם הגעתם ארצה של ניצולי השואה מיהדות‬ ‫שאלוניקי שהגיעו לשכונה וגדשו את בית הכנסת‪ .‬אז התקבלה‬ ‫ההחלטה לעבור לבניין מאבן‪ ,‬שיוכל להכיל את כולם‪ .‬עד לפני‬ ‫כ‪ 25-‬שנים‪ ,‬בית הכנסת היה שוקק חיים‪ ,‬עד כדי כך שבשלושת‬ ‫הרגלים גם בית הכנסת החדש לא הספיק ושכרנו אולם‪.‬‬ ‫כיום יש בו רק כמניין יהודים יוצאי שאלוניקי‪ ,‬היתר הם מעדות‬ ‫אחרות‪ ,‬שבמשך השנים קיבלו על עצמם את הנוסח שלנו‪ .‬כאשר‬ ‫הוקם בית הכנסת‪ ,‬הדלת שלו הייתה פתוחה לכל החלכאים‬ ‫והנדכאים‪ .‬אנשים ידעו שפה נהוג שמה ששלך שלי‪ ,‬ומה ששלי‬ ‫שלך‪ .‬הזמנים השתנו‪ ,‬אבל המנהג לא לקבל משכורות ולא לגבות‬ ‫הקהל בבית הכנסת‬ ‫‪19‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫אירועים‬ ‫מתקופת שהייתו בשכונת שפירא‪“ :‬אחרי עלייתי ארצה בשנת‬ ‫‪ 1946‬נכלאתי למשך כחודש בכלא עתלית‪ ,‬עם השחרור הגעתי‬ ‫לשכונת שפירא יחד עם חברים אחרים והתגוררנו באוהלים‬ ‫בשכונה‪ ,‬מאוחר יותר אחרי שנישאתי לרעייתי חנה ז”ל‪ ,‬עברנו‬ ‫להתגורר ברחוב לוינסקי בתל‪-‬אביב”‪.‬‬ ‫בחצר בית החולים “הברון הירש” התקיימה‬ ‫הכשרה חלוצית‬ ‫הקהל בבית הכנסת‬ ‫כספים בעד מצוות נשאר עד היום‪ .‬כמו בימים הראשונים‪ ,‬כל אחד‬ ‫מבאי בית הכנסת יכול לרשום את התאריך בו יש לו אירוע‪ ,‬או‬ ‫בקשה להוביל את ספר התורה‪ .‬מי שרוצה תורם מכספו‪ ,‬אבל זה לא‬ ‫חובה ואני מעולם לא עסקתי בגביית כספים‪ ,‬כל אחד לפי יכולתו”‪.‬‬ ‫משה העליון‪ ,‬יושב ראש הארגון‪ ,‬פנה לחברים ואמר שהוא שמח‬ ‫שרבים נענו להזמנה והגיעו לכבד את בית הכנסת‪ ,‬ושאירוע‬ ‫ההצדעה לקהילת שאלוניקי כבר הפך למסורת וכן ערב‬ ‫הסליחות הנערך לקראת הימים הנוראים‪ .‬משה העלה זיכרונות‬ ‫המספר הבא היה אברהם חולי‪ ,‬שאביו משה ז”ל היה יליד‬ ‫שאלוניקי שעלה לארץ ישראל בשנת ‪ 1936‬תחילה לבדו‪ .‬לאחר‬ ‫כשנתיים חזר לשאלוניקי לקחת את אשתו וילדיו וחזר לארץ‬ ‫ישראל‪ .‬הם התגלגלו לשכונת פלורנטין‪ .‬טרם עלייתו ארצה‪,‬‬ ‫הצטרף להכשרה חלוצית שהתקיימה במבני ציבור שונים‬ ‫בשאלוניקי‪ ,‬ביניהם בית החולים “הברון הירש”‪ .‬בחצר בית‬ ‫החולים עברו את ההכשרה הראשונית בחקלאות‪ .‬בכל פעם חלק‬ ‫מאנשי ההכשרה עלו לארץ ישראל‪ .‬לא כולם עלו יחד‪ .‬לאחר‬ ‫נדודים במקומות שונים בארץ שבהם התגוררו שאלוניקאים‬ ‫כגון מגדיאל‪ ,‬בנימינה ועוד‪ ,‬בשנת ‪ 1937‬התיישבו בנקודה חדשה‬ ‫בין הכפר קדימה לבית כפר יונה‪ ,‬שהוקם במתכונת של “חומה‬ ‫ומגדל” שהפך למושב כפר קופינאס‪ ,‬ע”ש ד”ר משה קופינאס‪,‬‬ ‫שהפך לאחר מכן לצור משה‪.‬‬ ‫ביקור במרכז למורשת יהדות שאלוניקי ויוון‬ ‫ארגוננו ביחד עם מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‬ ‫ארגנו ביקור במרכז למורשת קהילות שאלוניקי ויוון‪ ,‬שהתקיים‬ ‫ביום ג’‪ 9 ,‬ביולי ‪ .2013‬בהגיענו למרכז למורשת הממוקם בבית‬ ‫האבות ליאון רקנאטי בפתח תקווה‪ ,‬התכנסנו באודיטוריום שם‬ ‫חיכו לחברים שולחנות עם כיבוד טעים‪ ,‬שהוכן על ידי עובדי בית‬ ‫האבות ליאון רקנאטי‪.‬‬ ‫מר רוני ארניה‪ ,‬יו”ר המרכז‪ ,‬ושרון סלע‪ ,‬מנהלת המרכז‪ ,‬קידמו‬ ‫את פנינו בברכות‪ .‬לאחר מכן הוקרן הסרט “בנוכחות שכניי”‬ ‫מאת הבמאי ג’ורג’ גדעון‪ .‬הסרט שהושאל באדיבות בית‬ ‫התפוצות‪ ,‬הביא את סיפורן של חלק מהקהילות היהודיות ביוון‬ ‫ואת היחסים המורכבים ביניהן לבין השכנים היווניים בתקופת‬ ‫הכיבוש הגרמני‪ ,‬תוך הדגשת העזרה הרבה שהעניקו התושבים‬ ‫היוונים בזקינתוס‪ ,‬באתונה ובעוד מספר קהילות‪ ,‬שסייעה‬ ‫להציל יהודים מהגורל המר שפקד את אחיהם בקהילות אחרות‪.‬‬ ‫כמו כן מתעד הסרט את נושא האנטישמיות ביוון בעבר ובהווה‪.‬‬ ‫בהמשך שמענו הרצאה מעניינת‪ ,‬מלווה בשקופיות‪ ,‬מפי דר’ גילה‬ ‫הדר‪ ,‬בנושא “מנמל שאלוניקי לחיפה”‪ ,‬על עליית פועלי הנמל‬ ‫לישראל‪ ,‬אבא חושי‪ ,‬הקשיים שהוערמו על העולים‪ ,‬יהודי יוון‪,‬‬ ‫מאורעות ‪ 1939 - 1936‬והקמת נמל תל‪-‬אביב‪ .‬בתום ההרצאה‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪20‬‬ ‫החברים באודיטוריום בבית אבות רקאנטי‬ ‫נערך ביקור במוזיאון למורשת יהדות שאלוניקי ויוון בהדרכתה‬ ‫של שרון סלע‪ ,‬מנהלת המרכז‪ .‬החברות והחברים שהשתתפו‬ ‫בביקור‪ ,‬הביעו שביעות רצון מבחירת הנושאים‪ ,‬מהאווירה‬ ‫הטובה ומהמפגש בין החברים ניצולי השואה לבין חברי הארגון‬ ‫מקרב דורות הממשיכים‪.‬‬ ‫אירועים‬ ‫הביתן היהודי (בלוק ‪ )27‬במחנה אושוויץ‬ ‫ממשלת ישראל החליטה בשנת‬ ‫הרב ישראל מאיר לאו‪ ,‬יושב ראש‬ ‫‪ 2006‬על חידוש התערוכה בביתן‬ ‫הנהלת יד ושם‪ ,‬מר אבנר שלו שהיה‬ ‫היהודי‪ ,‬שהיה קיים בבלוק‬ ‫גם האוצר של התערוכה החדשה‪,‬‬ ‫‪ 27‬באושוויץ מזה שנים רבות‪,‬‬ ‫בכירים מיד ושם ומוזמנים מהארץ‬ ‫האחריות לתכנון ולביצוע הוטל‬ ‫ומחו”ל לרבות ניצולי שואה‪ ,‬ביניהם‬ ‫על הנהלת יד ושם‪.‬‬ ‫משה העליון‪ ,‬יושב ראש ארגוננו‪.‬‬ ‫לאחר ההכנות‪ ,‬שכללו‪ ,‬קביעת‬ ‫בסיור קצר שנערך למוזמנים לפני‬ ‫הקונספציה‪ ,‬תכנון התערוכה‬ ‫סיורו של ראש הממשלה ופמלייתו‪,‬‬ ‫ופירוט אמצעי התצוגה‪,‬‬ ‫ניתן היה להתרשם מן הרמה‬ ‫התקשרויות עם ספקים ועם‬ ‫הגבוהה של אמצעי התצוגה ושל‬ ‫הגופים המבצעים בשטח ועוד‪,‬‬ ‫הארגון בכללותו‪ .‬אחד האמצעים‬ ‫החל הביצוע בפועל לקראת סוף‬ ‫הוא ספר ענק עם שמות הנספים‬ ‫שנת ‪ .2009‬העבודה הסתיימה‬ ‫בשואה‪ ,‬לפי רישומי יד ושם על‬ ‫בתחילת שנה זו‪ .‬לפני הצבת‬ ‫סמך דפי העד שהוגשו לו עד כה‬ ‫התערוכה החדשה החליט יד ושם‬ ‫ומתוך מסמכים ארכיוניים רבים‪,‬‬ ‫לבצע עבודות לשימור וחיזוק‬ ‫בו מצא משה העליון את שמות בני‬ ‫המבנה‪ .‬התערוכה החדשה בבלוק‬ ‫המשפחה‪ ,‬שהומתו בשואה‪.‬‬ ‫הנקראת “שואה” נועדה להשלים‬ ‫בטקס עצמו‪ ,‬שנערך ברחבה‬ ‫את הביקור במחנה עצמו‪,‬‬ ‫שהוכנה לפני בלוק ‪ ,27‬נאמו ראש‬ ‫משה העליון ליד ספר השמות‬ ‫והיא עשויה במיטב הטכניקות‬ ‫הממשלה‪ ,‬השר של ממשלת פולין‪,‬‬ ‫והאמצעים המתקדמים בתחום המוזיאונים בעולם כיום‪.‬‬ ‫הרב לאו ומר אבנר שלו‪ .‬נאמרו תפילת יזכור‪ ,‬על ידי החזן הראשי‬ ‫טקס חנוכת הביתן המחודש נקבע ליום ‪ 13‬ביוני ‪ ,2013‬ונוכחו של צה”ל‪ ,‬וקדיש מפי הנוכחים‪ .‬כמו כן הושרו מספר שירים‬ ‫בו ראש הממשלה‪ ,‬מר בנימין נתניהו‪ ,‬שרים מממשלת ישראל‪ ,‬וכמובן “התקווה”‪.‬‬ ‫שר התרבות הפולני בוגדן זדרוייבסקי‪ ,‬יושב ראש מועצת יד ושם‪,‬‬ ‫אירוע הוקרה והצדעה לפרטיזנים‪ ,‬לוחמי המחתרות והגטאות‬ ‫ארגון הפרטיזנים‪ ,‬לוחמי המחתרות והגטאות בשיתוף יד ושם‬ ‫ארגנו אירוע הוקרה והצדעה שהתקיים בבית שמואל בירושלים‪,‬‬ ‫ב‪ .6.6.2013-‬נציגי ארגוננו הוזמנו להשתתף באירוע המרגש‪ .‬חברי‬ ‫ארגוננו הפרטיזנים פנחס כהן‪ ,‬יצחק (זקינו) פילוסוף הגיעו לטקס‬ ‫מלווים בבני משפחתם‪ .‬הטקס נפתח בברכות מפי מר ברוך שוב‬ ‫יו”ר ארגון הפרטיזנים‪“ :‬הארגון הוא היחיד בישראל המייצג את‬ ‫הלוחמים והפרטיזנים במלחמה נגד הנאצים‪ .‬הוא נוסד באירופה‬ ‫המשוחררת בין השנים ‪ 1945-1948‬תוך מיזוג של מספר ארגונים‪.‬‬ ‫רבים מחבריו העפילו לארץ‬ ‫ישראל והשתתפו בהקמת‬ ‫המדינה ובהנהגתה‪ .‬בתום‬ ‫מלחמת העצמאות הוקם‬ ‫הארגון בישראל”‪ .‬בהמשך‬ ‫דבריו הדגיש את הפעילות‬ ‫החשובה לכיבוד זכרם‬ ‫של הקורבנות והלוחמים‪,‬‬ ‫פנחס כהן עם המדליה ולידו משה העליון‬ ‫ללימוד לקחי השואה והצבת יד ושם לזכרם‪ ,‬תוך הוספת מימד ערכי‪,‬‬ ‫חינוכי והיסטורי בשיתוף בני הדור השני והשלישי‪ .‬המברך הבא היה‬ ‫יו”ר יד ושם‪ ,‬מר אבנר שלו שהדגיש את החשיבות הרבה בהמשך‬ ‫התיעוד‪ ,‬ההנצחה והלימוד את קורות היהודים בתקופת השואה‬ ‫ואחריה‪ .‬מר שמעון פרס‪ ,‬נשיא המדינה שהתקבל בחמימות רבה על‬ ‫ידי הקהל הרב שנכח באולם‪ .‬בדרכו לבמה ובצאתו מאוחר יותר‪ ,‬עבר‬ ‫הנשיא בשביל האנושי שנוצר‪ ,‬שוחח והצטלם עם האנשים‪ .‬בעלותו‬ ‫לבמה התקבל בתשואות רמות‪ .‬מר פרס ברך את המשתתפים‬ ‫והעלה על נס את פעילותם‬ ‫החשובה בתקופת מלחמת‬ ‫העולם השנייה בהדגישו‬ ‫שעוז רוחם ונחישותם היוו‬ ‫מודל לדורות של לוחמים‬ ‫במדינת ישראל‪ .‬הפרטיזנים‬ ‫קיבלו מדליה למזכרת‪.‬‬ ‫יצחק פילוסוף עם המדליה‬ ‫‪21‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫אירועים‬ ‫סיור בבסיס חיל האוויר‬ ‫מאת שמואל מסוט‬ ‫ביוזמת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל וחיל האוויר‬ ‫הוזמנו ניצולי שואה ומלוויהם‪ ,‬מכל רחבי הארץ להתארח‬ ‫בבסיסי חיל האוויר השונים‪ .‬בתאריך המיועד ה‪ 11-‬ביוני ‪,2013‬‬ ‫נערכו בבסיסי חיל האוויר ברחבי הארץ הסיורים‪ .‬חברי ארגוננו‬ ‫הוזמנו גם הם להשתתף בביקורים ורבים מהם נענו‪ .‬משפחתי‬ ‫ואני‪ ,‬התארחנו בבסיס פלמחים‪.‬‬ ‫כבר בשער הבסיס היה ניתן לראות את התכונה לקראת‬ ‫הגעת האורחים ומלוויהם שהגיעו באוטובוסים מרחוק‪ .‬כל‬ ‫אנשי הבסיס לבושים מדי א’‪ ,‬והכול סביב מקושט בדגלים נקי‬ ‫ומצוחצח‪ .‬בכניסה לבסיס הצטרף לאוטובוס שהסיע אותנו קצין‬ ‫המשרת במקום‪ ,‬אשר ליווה אותנו לאורך כל יום הסיור‪ .‬מגרש‬ ‫החנייה היה עמוס באוטובוסים‪ .‬הקבוצה שלנו הופנתה לטייסת‬ ‫מסוקים‪ .‬ברחבת הדשא המוצלת חיכו לנו חיילים וחיילות‪ ,‬שעזרו‬ ‫לנו להתמקם‪ ,‬ודאגו שנתכבד בכיבוד שהוכן עבורנו‪ .‬מיד נוצר‬ ‫חיבור בין החיילים לבין ניצולי השואה‪ ,‬המבוגרים מהם בשנים‬ ‫רבות‪ .‬לאחר מכן התארחנו בחדר ההדרכה של הטייסת‪ ,‬שם‬ ‫קיבלנו הסבר מקצין צעיר שזה עתה סיים את קורס הטיס‪ ,‬וגם‬ ‫ממפקד הטייסת הוותיק בדרגת סגן אלוף‪ .‬המשכנו בסיור במוסך‬ ‫שבו ממוקמים המסוקים‪ ,‬וגם שם קיבלנו הסברים על פעילות‬ ‫הטייסת‪ ,‬על תכונות המסוק וכן פרטים על יכולת ההובלה שלו‪.‬‬ ‫לפתע החלה תכונה מסביבנו‪ ,‬ושיירה של כלי רכב בליווי שמירה‬ ‫הגיעה לרחבה שליד מוסך המסוקים‪ .‬מפקד הטייסת הודיע‬ ‫ברמקול כי זכינו בביקור של מפקד חיל האוויר‪ .‬להפתעתנו‪,‬‬ ‫האלוף אמיר אשל‪ ,‬מפקד החיל‪ ,‬הגיע מלווה בגב’ קולט אביטל‪,‬‬ ‫יו”ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‪.‬‬ ‫מפקד חיל האוויר בירך את הנוכחים והודה לניצולי השואה על‬ ‫חלקם בהקמת המדינה ובבנייתה‪ .‬לאחר מכן ניתנה האפשרות‬ ‫לשאול שאלות או לספר זיכרונות מהעבר‪ ,‬חלק מהנוכחים סיפרו‬ ‫את קורותיהם בתקופת הקמת המדינה ומה הם עשו בצבא‬ ‫כאשר בחיל האוויר היו מטוסי “פייפר”‪.‬‬ ‫לסיום הוזמנו כל המבקרים אל אולם הכנסים שם הוקרן הסרט‪,‬‬ ‫“מטס חיל האוויר מעל מחנה אושוויץ בפולין” שבו השתתף‬ ‫האלוף אמיר אשל‪ .‬מפקד הבסיס בירך את הנוכחים ולהקת‬ ‫חיל האוויר הנעימה את זמננו בשירה‪ .‬עם סיום המופע‪ ,‬נסענו‬ ‫באוטובוס הממוזג חזרה לנקודת הפיזור בתל אביב‪.‬‬ ‫כל האירוע מתחילתו ועד סופו התנהל בצורה מדויקת ביותר‪,‬‬ ‫כפי שחיל האוויר יודע לעשות‪ ,‬ועל כך כל הכבוד להם על היוזמה‪,‬‬ ‫הרצון והביצוע‪.‬‬ ‫אני ששרתתי בחיל האוויר במשך חמש וחצי שנים‪ ,‬נהניתי‬ ‫כפליים‪ ,‬מעצם הביקור בבסיס חיל האוויר‪ ,‬ומכך שהצטלמתי עם‬ ‫מפקד חיל האוויר האלוף אמיר אשל‪ .‬כל התודות נתונות לחיל‬ ‫האוויר כולו ולמרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‪.‬‬ ‫חברי האירגון בביקור בבסיס שדה דב‬ ‫מסדר סיום קורס טייס‬ ‫מראה כללי של מגרש המסדרים בטקס סיום קורס הטייס‬ ‫מספר שבועות לאחר המבצע שבמסגרתו ביקרו ניצולי שואה‬ ‫ומלוויהם בבסיסי חיל האוויר השונים ברחבי הארץ‪ ,‬שנערך‬ ‫ביוזמת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל וחיל האוויר‪,‬‬ ‫הגיעה הזמנה להשתתף במסדר סיום קורס טייס “מסדר כנפיים”‬ ‫בבסיס חצרים‪ .‬חברים מארגוננו נענו והגיעו לחזות במסדר‪.‬‬ ‫האירוע היה מרגש מאד‪ .‬הרחבה הייתה מקושטת בדגלי הלאום‬ ‫ודגלי חיל האוויר‪ .‬את האירוע כיבדו בנוכחותם נשיא המדינה‪,‬‬ ‫מר שמעון פרס‪ ,‬ראש הממשלה‪ ,‬מר בנימין נתניהו‪ ,‬שר הביטחון‪,‬‬ ‫מר בוגי יעלון‪ ,‬הרמטכ”ל בני גנץ ומפקד חיל האוויר אמיר אשל‬ ‫וכמובן בני משפחותיהם וחבריהם של הטייסים הצעירים שזה‬ ‫עתה סיימו את המסע הארוך של קורס הטייס‪ .‬אחרי הנאומים‬ ‫והברכות שנישאו בפי ראשי המדינה שנכחו בטקס‪ ,‬הגיעה הרגע‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪22‬‬ ‫המרגש ביותר כשכל אחד מהטייסים נקרא בשמו ומפקד חיל‬ ‫האוויר ענד לו את כנפי הטייס המיוחלות‪ .‬מספר דקות לאחר‬ ‫מכן החל מופע של מטוסי חיל האוויר כשבאחת הגיחות של‬ ‫מטוסי הקרב עמדו הטייסים והניפו את כובעיהם לגובה‪ ,‬כמיטב‬ ‫המסורת הנהוגה בחיל האוויר‪ .‬במשך שעה ארוכה חזינו במטוסי‬ ‫חיל האוויר מהישנים והוותיקים ביותר‪ ,‬הספיטפיירים‪ ,‬ועד‬ ‫המסוקים ומטוסי הקרב החדישים ביותר‪ .‬צוות האווירובטיקה‬ ‫ביצע מופע מרהיב‪ .‬אין ספק שכל מי שראה את הביצועים וחש‬ ‫את העוצמה של מטוסי חיל האוויר שלנו המוטסים בידי טייסים‬ ‫מוכשרים ונחושים‪ ,‬חש גאווה גדולה וכולנו נושאים תפילה‬ ‫בליבנו שיגנו על מדינתנו ושתמיד יחזרו הביתה בשלום‪.‬‬ ‫קהילות יוון ערב השואה‬ ‫סּופ ִלי‪¹‬‬ ‫יא ָדה‪ְ .‬‬ ‫קהילת נֵ ָאה אוׁ ֶׂר ְס ִט ָ‬ ‫נאה אורסטיאדה‬ ‫נאה אורסטיאדה היא עיר קטנה בתראקיה‪ ,‬שסופחה ליוון בשנת‬ ‫‪ ,1920‬במקומה של עיר טורקית קודמת‪ ,‬קאראגאץ‪ .‬ב‪ 1923-‬היו‬ ‫בה כ‪ 22-‬משפחות יהודיות‪ ,‬שייסדו את הקהילה והיו בה ועד‬ ‫קהילה בין ‪ 5‬איש‪ ,‬בית כנסת ורב‪ ,‬הרב אברהם יוסף פארין‪ ,‬ופעלו‬ ‫בה שתי אגודת צדקה‪ .‬ב‪ 1925-‬הגיעו ‪ 6 – 5‬משפחות בעלות נתינות‬ ‫ספרדית וטורקית‪ ,‬והתושבים היהודים חששו מתגובת השלטונות‪.‬‬ ‫התושבים היוונים‪ ,‬ביניהם פליטים מאסיה הקטנה‪ ,‬היו עוינים‬ ‫את היהודים ודרשו להרחיקם מן העיר‪ .‬באוגוסט ‪ 1925‬כתב‬ ‫מושל האזור‪ ,‬מכתב למושל מקדוניה‪ ,‬כי היות והיהודים הם‬ ‫בעלי הון‪ ,‬הם ריכזו בידיהם את רוב הפעילות המסחרית‪ ,‬ומונעים‬ ‫מהפליטים חלק ניכר של מקורות הפרנסה‪.‬‬ ‫ב‪ 1929-‬חיו בנאה אורסטיאדה ‪ 30‬משפחות יהודיות (‪139‬‬ ‫נפשות)‪ ,‬שעסקו במסחר ומלאכה‪.‬‬ ‫סּופ ִלי‬ ‫ְ‬ ‫הכיבוש הגרמני‪ ,‬השואה‬ ‫עם הכיבוש ב‪ 6-‬באפריל ‪ ,1941‬השאירו הגרמנים את האיזור‪,‬‬ ‫בהיותו קרוב לגבול הטורקי‪ ,‬בשליטתם‪ .‬מספר היהודים בשתי‬ ‫הערים יחד היה ‪ .197‬יהודי נאה אורסטיאדה‪ ,‬ששמעו על הגרוש‬ ‫של יהודי שאלוניקי לפולין‪ ,‬סברו שהבעיה איננה אלה אי‪-‬הנוחות‬ ‫שבנסיעה ברכבות משא‪ ,‬והדבר יבוא לפתרונו עם ההגעה לפולין‪.‬‬ ‫ב‪ 4-‬במאי ‪ 1943‬יצאה הוראה שעל כל היהודים להתרכז בבית‬ ‫הכנסת‪ .‬כולם נענו ובתוך כמה שעות מצאו את עצמם מובלים‬ ‫עם משאיות לדידימוטיכו (כל אחד הורשה לקחת מטלטלין‬ ‫במשקל ‪ 20‬ק”ג) ב‪ 5-‬במאי הובלו בקרונות משא לשאלוניקי‬ ‫(‪ 1,070‬נפשות) ושוכנו בגטו הברון הירש‪ .‬שם נלקחו מהם הכסף‬ ‫וחפצי הערך שברשותם‪ .‬בבוקרו של יום ה‪ 10-‬במאי הועלו על‬ ‫רכבות בתוך קרונות משא ושולחו לאושוויץ‪-‬בירקנאו‪ ,‬שם הגיעו‬ ‫ב‪ 17-‬במאי ‪ .1943‬למשלוח זה צורפו יהודים משאלוניקי‪ ,‬סה”כ‬ ‫היו במשלוח ‪ 4,500‬איש‪.‬‬ ‫ב‪ 1945-‬היו בנאה אורסטיאדה ‪ 5‬יהודים‪ ,‬ובסופלי ב‪.4 – 1948-‬‬ ‫עיר זו‪ ,‬הקרובה לנאה אורסטיאדה נוסדה בתקופת השלטון‬ ‫הטורקי‪ ,‬במאות ‪ .17-16‬במאה ה‪ 19-‬הפך המקום למרכז עירוני‬ ‫הודות לחיבורה למערכת הרכבות‪ .‬ב‪( 1940-‬שלטון יוון) חיו‬ ‫בה ‪ 40‬יהודים‪ ,‬שעסקו במסחר ותעשיית המשי‪ .‬בסופלי לא‬ ‫התקיימה קהילה‪.‬‬ ‫מפת קהילות יוון ערב השואה‬ ‫__________________‬ ‫‪ .1‬באדיבות יד ושם‪ ,‬מתום “פנקס הקהילות – יון”‪ ,‬בהוצאת יד ושם‪.‬‬ ‫‪ .2‬י’ בן‪ ,‬יהודי יוון בשואה ובהתנגדות ‪ ,1944 – 1941‬תש”א – תש”ד‪ .‬יצא לאור בסיוע המכון לחקר יהדות שאלוניקי‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫חסידי אומות העולם מיוון*‬ ‫המטרופוליט (חשמן) יואקים ָא ֶלכסֹופּולֹוס‬ ‫הרב מואיסיס (משה) פסח‪ ,‬הרב הראשי של הקהילה היהודית‬ ‫של וֹולוס‪ ,‬זומן למפקדה הגרמנית ב‪ 30-‬בספטמבר ‪( 1943‬היום‬ ‫הראשון של ראש השנה) ונצטווה להגיש בתוך ‪ 24‬שעות רשימה‬ ‫שמית של כל חברי קהילת וולוס‪.‬‬ ‫הרב פסח התקשר מיד עם למטרופוליט של דימיטריאדה‪,‬‬ ‫יואקים אלכסופולוס (נולד ב‪ ,)1873-‬וגילה מה היו כוונות‬ ‫הגרמנים‪ .‬מכיוון שהוא היה ביחסים טובים עם הקונסול‬ ‫הגרמני‪ ,‬אלכסופולוס שלח מיידית איש כמורה נאמן לביתו של‬ ‫הקונסול‪ .‬הקונסול הציע כי היהודים יעזבו את העיר ללא דיחוי‪,‬‬ ‫ואלכסופולוס יעץ לרב הראשי לדחוק ביהודים לעזוב את העיר‬ ‫מיד‪ ,‬ולמצוא מקלט בכפרים שבהרים‪ .‬הוא נתן לפסח מכתב‬ ‫המלצה מופנה לאנשי הכמורה של הכפרים שמסביב לוולוס‪,‬‬ ‫בו הוא מורה להם להגן על היהודים “בכל דרך אפשרית”‪.‬‬ ‫בעזרתם של חברי ההתנגדות‪ ,‬הרב פסח ברח עוד באותו הלילה‪,‬‬ ‫ובכך נתן דוגמה לכל אנשי הקהילה ללכת ולהסתתר‪ .‬פעולותיו‬ ‫של אלכסופולוס היה הגורם לאחוז הגבוה של יהודי וולוס‬ ‫שניצלו‪ .‬לפני שעזבו‪ ,‬היהודים הביאו למטרופוליט דברי ערך‬ ‫רבים‪ ,‬כדי שישמור אותם‪ .‬היהודים היחידים שנשארו בעיר היו‬ ‫אלה שלא נשמעו לעצה‪ .‬אלה נעצרו ונשלחו למחות ההשמדה‪.‬‬ ‫לאחר השחרור‪ ,‬כל דברי הערך‪ ,‬שנשמרו על ידי אלכסופולוס‪,‬‬ ‫הוחזרו‪ .‬הוא גם פרסם בעיתונות שעל אלה שמחזיקים בגדים‪,‬‬ ‫רהיטים או חפצים אחרים של יהודים‪ ,‬להחזירם‪.‬‬ ‫המטרופוליט נפטר ב‪ .1959-‬ב‪ 13-‬באוקטובר ‪ 1997‬הכירה יד‬ ‫ושם במטרופוליט יואקים אלכסופולוס כחסיד אומות העולם‪.‬‬ ‫קוסטאס (קונסטנטינוס) אנאגנוסטופולוס‬ ‫דר’ קוסטאס אנאגנוסטופולוס‪ ,‬אשר נולד בכפר סטרּוסי‬ ‫ב‪ ,1892-‬היה כירורג ידוע בפאטרה‪ ,‬שבה החזיק קליניקה פרטית‬ ‫לכירורגיה‪ .‬הוא היה נשוי והיו לו שלושה ילדים‪ָ .‬סם בן רּובי‪,‬‬ ‫בו ‪ ,18‬פגש אותו לראשונה במרס ‪ 1943‬בפאטרה בעת שברח‬ ‫מהגסטאפו עם הוריו ואחותו‪ .‬בהיותם מחפשים מקום מסתור‪,‬‬ ‫משפחת בן רּובי שמוצאה משאלוניקי‪ ,‬הם הופנו לדר’ קוסטאס‬ ‫על ידי חתנו דימיטריס פאכאקיס‪ .‬נודע להם שהוא היה אדם טוב‬ ‫לב‪ ,‬שעזר לאנשי ההתנגדות וגם לכל אדם שהיה נזקק לעזרה‬ ‫בדחיפות‪.‬‬ ‫הם נפגשו עימו‪ ,‬הציגו לו את מצבם הקריטי והציעו לו תשלום‪.‬‬ ‫הוא סרב לקבל‪ ,‬אך היה מוכן לתת להם מחסה‪ .‬הוא אישפז‬ ‫אותם בקליניקה הפרטית שלו‪ ,‬למרות הסכנה להתגלות‪ .‬חיים‪,‬‬ ‫__________________‬ ‫* באדיבות יד ושם‪.‬‬ ‫אב המשפחה‪ ,‬הוצג כחולה‪ ,‬וסם הוכלל לסגל הרפואי‪ ,‬כסטודנט‬ ‫לרפואה‪ ,‬סטאז’ר אצל דר’ קוסטאס‪ .‬באותו הזמן האמא‬ ‫והאחות היו עם המשפחה של דר’ קוסטאס‪ .‬כולם היו מוסתרים‬ ‫אצל משפחת אנאגנוסטופולוס מחודש יולי ‪ 1943‬ועד ספטמבר‬ ‫‪ .1944‬זו הייתה תקופה מאוד מסוכנת‪ ,‬כי הגרמנים פשטו‬ ‫מספר פעמים על הקליניקה‪ ,‬מכיוון שחשדו במעשיו של הדוקטור‪.‬‬ ‫בעת הפשיטות‪ ,‬דר’ קוסטאס‪ ,‬היה מפנה את הקליניקה בזמן‪,‬‬ ‫ומסתיר את משפחת בן רובי במקום אחר‪.‬‬ ‫לאחר השחרור משפחת בן רובי הייתה בקשר עם מציליהם‪.‬‬ ‫דר’ קוסטאס (קונסטנטינוס) אנאגנוסטופולוס נפטר בשנת ‪.1958‬‬ ‫ב‪ 16-‬בנובמבר ‪ ,1988‬יד ושם הכיר בקוסטאס (קונסטנטינוס)‬ ‫אנאגנוסטופולוס כחסיד אומות העולם‪.‬‬ ‫יד ושם מחפש את עזרתכם באיתור משפחה‬ ‫יד ושם מחפש את עזרתכם באיתור משפחת ישראל (‪)Israel‬‬ ‫מן האי אריקוסה (‪ )Erikoussa‬שליד קורפו‪.‬‬ ‫בני המשפחה שרדו את השואה במסתור אצל משפחות נוצריות מהאי‪.‬‬ ‫ידוע כי אב המשפחה‪ ,Savas Israel ,‬עבד כחייט באריקוסה ונפטר בשנת ‪ 1944‬ונקבר‬ ‫על האי‪ .‬בנותיו‪ ,‬ניני ורוזה‪ ,‬עזבו את אריקוסה אחרי המלחמה וככל הנראה עלו לישראל‪.‬‬ ‫כל היודע דבר אודות המשפחה או על המקרה מתבקש‬ ‫ליצור קשר עם מחלקת חסידי אומות העולם בטלפון ‪02-6443166‬‬ ‫או בכתובת האי‪-‬מייל ‪[email protected]‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪24‬‬ ‫מורשת‬ ‫עולי‬ ‫יוון‪1‬‬ ‫מאת דוד פלורנטין‪2‬‬ ‫צעיר משאלוניקי עלה ארצה לפני ארבעים וחמש שנה על מנת‬ ‫להשתלם בנגרות בבית הספר למלאכה של האליאנס בירושלים‪.‬‬ ‫וכך נוצר הקשר החדש הראשון בין ארץ ישראל ובירת מקדוניה‪,‬‬ ‫תחת אשר לפני כן הייתה העלייה מוגבלת אך ורק ללומדי תורה‬ ‫ולזקנים וזקנות שבאו להיקבר בעיר הקודש‪ .‬ושבע עשרה שנה‬ ‫אחרי זה‪ ,‬בבקורי הראשון בארץ‪ ,‬בשנת ‪ ,1909‬מצאתי כחמישים‬ ‫משפחות עובדים משאלוניקי בירושלים‪ ,‬ביפו ובחיפה‪ .‬כיבוש‬ ‫שאלוניקי על ידי יוון בשנת ‪ ,1912‬הכריח אי‪-‬אלו משפחות‬ ‫יהודיות לצאת מעיר מולדתם זו ולבא להתיישב בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ואולם העלייה במובנה הרגיל התחילה ב‪ ,1921-‬אחרי הזרם של‬ ‫מיליון הפליטים היוונים שבאו מאסיה הקטנה ליוון החדשה‪.‬‬ ‫העליה התגברה ב‪ 1925-‬אחרי הטלת איסור העבודה ביום‬ ‫ראשון גם על היהודים השומרים את השבת‪ .‬כתוצאה מפרעות‬ ‫אנטישמיות ושריפת שכונה יהודית ב‪ ,1931-‬קיבלה העלייה‬ ‫משאלוניקי צורה המונית‪ ,‬ותופסת מני אז את המקום הרביעי‬ ‫בשורת ארצות העלייה הראשיות‪ ,‬אחרי פולין‪ ,‬גרמניה ורומניה‬ ‫(לפעמים המקום החמישי אחרי תימן)‪ .‬במשך ארבע השנים‬ ‫האחרונות הגיעה העלייה משאלוניקי עד ‪ 1700‬נפש לשנה‪,‬‬ ‫רובם הגדול עובדים‪ ,‬ומיעוטם בעלי הון‪ ,‬קרובים והתלויים‬ ‫בהם‪ .‬יש לשער כי מספר עולי יוון בארץ מגיע כעת ל‪10.000-‬‬ ‫נפש‪ ,‬כמעט כולם משאלוניקי‪ :‬העלייה מיוון ברובה המכריע היא‬ ‫משאלוניקי‪ .‬עד לפני שנתיים לא הייתה כלל עלייה משום עיר‬ ‫אחרת מיוון‪ .‬בזמן האחרון התעוררה תנועת עלייה בערים שונות‬ ‫שביון החדשה‪ .‬ובקהילות אחרות שבערי יוון הישנה‪ .‬ואולם היא‬ ‫איננה מקיפה חוגים רחבים‪ .‬יש כעת בארץ ישראל‪ ,‬מלבד עולי‬ ‫שאלוניקי‪ ,‬גם עולים מקסטוריה‪ ,‬קומוטיני‪ ,‬קאבאלה‪ ,‬דימוטיקה‪,‬‬ ‫דראמה‪ ,‬סיריס‪ ,‬קאניאה‪ ,‬קורפו‪ ,‬יאנינה‪ ,‬וכו’‪ ,‬אבל מסופקני אם‬ ‫מספרם עולה על ‪ 500‬נפש‪ ,‬היינו חמשה אחוז מכל עולי יוון‪ .‬רובם‬ ‫הגדול של עולי יוון (‪ 7000‬נפש) חיים בתל‪-‬אביב ומתפרנסים‬ ‫מיגיע כפים‪ ,‬בכל מיני עבודות קלות וקשות‪ ,‬בבנין ובמלאכת יד‪,‬‬ ‫במסחר ובתעשיה‪ ,‬בהובלות ובכל עבודה שחורה‪ .‬יש ביניהם כמו‬ ‫כן אומנים ובעלי מקצוע‪ ,‬רופאים ועורכי דין‪ ,‬רבנים ומשכילים‪,‬‬ ‫שולחנים ועמילים‪ ,‬עובדי ים ורוכלים‪ ,‬וכדו’‪ .‬על פי רוב – הסוחרים‬ ‫הזעירים‪ ,‬הפקידים‪ ,‬העובדים ובעלי מלאכה דרים בסביבות‬ ‫מרכז מסחרי‪ ,‬בשכונת שפירא וביפו‪ :‬העמידים והעשירים דרים‬ ‫בכל שאר חלקי העיר ופרווריה‪ ,‬ביחוד בלב ת”א‪.‬‬ ‫עולי יוון בתל אביב מהווים במידה ידועה זעיר אנפין של העדה‬ ‫היהודית בשאלוניקי‪ .‬הם יסדו בתי כנסיות רבים‪ ,‬חברות עזרה‪,‬‬ ‫___________‬ ‫‪ .1‬המאמר לקוח מתוך אתר האינטרנט‪ ,‬עיתונות יהודית היסטורית‪ ,‬הקשור ליהדות יוון‪ ,‬כפי שהשתקף בעיתונות היהודית‪ ,‬בעיקר‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬המאמר פורסם בעיתון דבר ב‪ 17-‬במאי ‪.1936‬‬ ‫‪ .2‬המנהיג הציוני דוד פלורנטין‪ ,‬ממארגני העלייה מיוון‪ ,‬נולד בשאלוניקי בשנת ‪ ,1874‬עלה לארץ ישראל בשנת ‪ ,1933‬ונפטר בשנת ‪.1941‬‬ ‫חברות מקצועיות‪ ,‬הסתדרויות וארגונים שונים מכל הגוונים‪ ,‬ויש‬ ‫ביניהם כמו כן‪ ,‬הלוקחים חלק בהסתדרויות ומוסדות כלליים‬ ‫שונים‪ ,‬לפי נטיותיהם והשקפותיהם‪ .‬קשה יהיה להם להתמזג‬ ‫לחטיבה אחת עם עולי שאר הארצות‪ ,‬בלי עבודה שיטתית‬ ‫רחבה לשם כך‪ .‬אין ספק‪ ,‬שהזמן יעשה את שלו במובן זה‪ ,‬אבל‬ ‫פעולה תרבותית מיוחדת דרושה להרמת מצבם הכללי ולהפצת‬ ‫השפה העברית בין העולים החדשים‪ .‬חיפה מונה כ‪ 1500-‬נפש‬ ‫מעולי יוון‪ ,‬רובם הגדול עובדי‪-‬ים‪ ,‬שבאו בעזרת הסוכנות‬ ‫היהודית והסתדרות העובדים‪ ,‬והשתרשו במקום הודות‬ ‫לפעולתה המתמדת של מועצת פועלי חיפה‪ .‬מהמעמד הבינוני‬ ‫מבין עולי יוון ישנן כיום בחיפה רק כמאה משפחות והשפעתם‬ ‫בחיים הכלכליים מוגבלת עד מאד‪ .‬יש לשער שבשנים הבאות‬ ‫יגדל ישוב יהודי יוון בחיפה על ידי עליית מומחים משאלוניקי‬ ‫בעבודות ים ובכל ענפי עבודת הבניין‪ .‬ירושלים משכה עד עתה‬ ‫רק מספר מצומצם של עולי יוון‪ ,‬כ‪ 1000-‬נפש במשך דור שלם‪,‬‬ ‫ואולם רישומם ניכר בחיי העדה הספרדית כולה‪ .‬בזמן האחרון‬ ‫מורגשת תנועת עליית עובדים לירושלים מבין עולי יוון מתל‪-‬‬ ‫אביב‪ .‬אין ספק שזה ישפיע במדה רבה על העולים החדשים‬ ‫לבכר את עיר הבירה במקום התישבותם‪ .‬שאר עולי יוון – כ‪500-‬‬ ‫נפש – מפוזרים‪ ,‬מקצתם בעכו ובערים אחרות‪ ,‬ורובם במושבות‬ ‫יהודה‪ ,‬השרון‪ ,‬והשומרון‪ :‬במגדיאל‪ ,‬רחובות‪ ,‬נתניה‪ ,‬גן שלמה‪,‬‬ ‫הרצליה‪ ,‬כפר סבא‪ ,‬זכרון‪-‬יעקב‪ ,‬בנימינה‪ ,‬ועוד‪ .‬מחנה פועלים‬ ‫לעולי שאלוניקי הולך ונוצר במגדיאל על אדמת קרן הקיימת‪.‬‬ ‫ארגון מיוחד של פועלים חקלאיים מתכונן ליצירת מושב עובדים‬ ‫חקלאים ליהודי יוון על אדמת קרן הקיימת בבית שאן‪ ,‬ויש לקוות‬ ‫שהוצאת העבודה הזאת לפועל תתחיל במשך הקיץ הבא‪.‬‬ ‫עולי יוון בכלל‪ ,‬והעולים החדשים בפרט‪ ,‬זקוקים להתאמצות‬ ‫גדולה ולעזרה סוציאלית רחבה לשם הרמת מצבם החברתי‬ ‫והתרבותי‪ ,‬ואולם ישנה פעולה אחת חשובה שאיננה סובלת‬ ‫דיחוי‪ ,‬וזו היא מפעל שיכון לעובדים‪ .‬כשש מאות משפחות‬ ‫עולים מחוגי העובדים בתל אביב ובחיפה דרות בצפיפות נוראה‪,‬‬ ‫בצריפים ובחדרים צרים‪ ,‬למרות שהן משלמות בשכר הדירה‬ ‫לירה וחצי או שתי לירות‪ ,‬ולפעמים עד שתי לירות וחצי לחודש‪.‬‬ ‫יש לפעול בלי דחוי‪ ,‬בהשתתפות כל המעוניינים‪ ,‬לשם שיכון‬ ‫לעובדים מבין העולים היכולה להתבטא בהצלת אנשים‪ ,‬נשים‬ ‫וילדים מעולי יוון‪ ,‬פעולה שמגמתה להציל מהתנוונות ומחלאים‬ ‫רעים‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫עדויות ניצולי שואה‬ ‫גיהינום באי גן העדן‬ ‫קורותיה של משפחת מיזן מהאי קורפו שביוון‬ ‫מאת דניאל טלמור (מיזן)‬ ‫האי קורפו נמצא בצפון הים היוני במערבה של יוון ונודע בכינויו‬ ‫“אי גן העדן”‪ .‬קהילת קורפו מוצאה מאיטליה ומצאצאי היהודים‬ ‫שהוגלו לרומא עם כיבוש ארץ ישראל ע”י הרומאים‪ .‬הקהילה‬ ‫היהודית באי קורפו התגוררו לפני השואה כ‪ 4,000-‬יהודים‪ ,‬שחיו‬ ‫בשלווה באי הפסטורלי לצד שכניהם היוונים‪ .‬מן המחנות חזרו‬ ‫‪ 110‬נפשות‪ ,‬היתר נספו בתאי הגזים‪.‬‬ ‫המשפחה‬ ‫משפחת מיזן נמנית עם המשפחות הבודדות מקהילת קורפו‪,‬‬ ‫שהצליחו להימלט מציפורני הנאצים‪.‬‬ ‫ויטוריו ולואיזה מיזן ז”ל הביאו לאוויר העולם ארבעה ילדים‪:‬‬ ‫דניאל (כותב שורות אלו) מיכאל‪ ,‬חנן‪ ,‬ואברהם‪ .‬לויטוריו היו‬ ‫‪ 17‬אחים ואחיות‪ ,‬מתוכם ‪ 8‬מתו בילדותם‪ 8 ,‬אחים נוספים‬ ‫וכל בני משפחותיהם‪ ,‬נספו במשרפות של הצורר היטלר‪ ,‬יימח‬ ‫שמו וזכרו‪ .‬נותרה אחותו אווה ומשפחתה‪ ,‬שעלו לארץ ישראל‬ ‫מאיטליה‪ ,‬בשנות העשרים של המאה הקודמת ממניעים ציוניים‪.‬‬ ‫הכיבוש הגרמני‬ ‫השמדת היהודים באירופה נמשכה כ‪ 4-‬שנים‪ .‬היינו בטוחים‬ ‫שהקלגסים הנאצים לא יגיעו לאי הפסטורלי קורפו שבו חיינו‪.‬‬ ‫ב‪ 13-‬בספטמבר ‪ ,1943‬הגרמנים הפציצו את האי ללא הפוגה‪,‬‬ ‫כבשו אותו והפכו אותו מגן עדן לגיהינום‪ .‬מוסדות הקדושה של‬ ‫הקהילה נחרבו‪ ,‬בתוכם שלושה מתוך ארבעת בתי הכנסת‪ .‬ב‪13-‬‬ ‫במאי ‪ 1944‬שלח הימלר הוראה למפקדה הגרמנית שבאי‪ ,‬להוביל‬ ‫את היהודים להשמדה‪ .‬למחרת היום הופץ באי כרוז ע”י קצין‬ ‫ה‪ S.S-‬ברגר‪ ,‬בזו הלשון‪“ :‬היהודים הם עם גורם מפריע ופועלים‬ ‫נגד רווחת החברה והינם אנשים בלתי רצויים‪ ,‬שיש לסלקם‪.‬‬ ‫עליהם להתייצב פעמיים בשבוע לרישום והתפקדות”‪ .‬בעזרת‬ ‫איומים על ראשי הקהילה‪ ,‬הצליחו הגרמנים לקבל את הרשימות‬ ‫השמיות של כל היהודים באי‪.‬‬ ‫משפחתנו התגוררה באחד‬ ‫הכפרים במרחק של ‪ 35‬ק”מ‬ ‫מהעיר קורפו‪ .‬אבי שעסק‬ ‫באותה עת במסחר‪ ,‬שם‬ ‫פעמיו אל העיר ופגש ידיד‬ ‫משפחה‪ ,‬נוצרי מהכפר‪ .‬הייתה‬ ‫זו פגישה גורלית‪ .‬הידיד גער‬ ‫באבי‪“ :‬השתגעת? חזור מיד‬ ‫על עקבותיך‪ ,‬הגרמנים עוצרים‬ ‫את כל היהודים”‪ .‬אבי חזר‬ ‫הביתה ומרגע זה החל תכנון הבריחה של המשפחה‪ .‬בעזרת‬ ‫ידידים בכפר מצאנו מקום מחבוא‪ ,‬והם בכל תקופת שהותנו‬ ‫במחבוא‪ ,‬דאגו למזון והתריעו על התקרבות של גורמים עוינים‬ ‫מתומכי המשטר הפשיסטי הפרו‪-‬נאצי ששלט ביוון באותה עת‪.‬‬ ‫אמי לואיזה‪ ,‬הייתה אז בהריון‪ ,‬ועל שכמם של ההורים הוטלה‬ ‫הדאגה לטפל בשלושת הבנים‪.‬‬ ‫לא חלפו ימים רבים עד שהגרמנים הגיעו לכפר ובידם שמות בני‬ ‫המשפחה שלא התייצבו‪ .‬הידידים הנוצרים התריעו על הגעת‬ ‫הגרמנים לכפר מבעוד מועד‪ .‬בעזרת חבלים‪ ,‬ירדנו דרך החלון‬ ‫שהיה בחלקו האחורי של הבית‪ ,‬מהקומה השנייה של ביתנו‪ ,‬אמי‬ ‫מעדה‪ ,‬נפלה ונחבלה אך הצלחנו להיחלץ והוברחנו אל ההרים‬ ‫למקום מחבוא‪ .‬מאוחר יותר נולד בטרם עת האח אברהם‪ ,‬ששרד‬ ‫רק ששה חודשים לאחר היוולדו‪.‬‬ ‫“את הכפר נוכל לבנות מחדש”‬ ‫הגרמנים לא ויתרו‪ ,‬הם דרשו מראש המועצה להסגירנו‪ ,‬ואיימו‬ ‫שישרפו את הכפר‪ .‬התשובה שקיבלו הייתה חד משמעית‪“ :‬אם‬ ‫נמסור לכם את המשפחה היהודית‪ ,‬אתם תהרגו אותם‪ ,‬את הכפר‬ ‫נוכל לבנות מחדש”‪( .‬פניתי ליד ושם בבקשה להכירם כחסידי‬ ‫אומות העולם‪ ,‬מקווה שבקרוב הם יוכרו)‪ .‬הגרמנים לא ביצעו‬ ‫את איומם‪ ,‬והסתלקו מהכפר‪.‬‬ ‫באחד מימי הבריחה עלו על עקבותינו בעת שהסתתרנו בתוך‬ ‫כנסייה ששכנה בשיפולי ההרים‪ .‬מטוס גרמני החל יורה עלינו‪.‬‬ ‫הכדורים פילחו את גג הרעפים‪ .‬גם הפעם יצאנו בשלום‪.‬‬ ‫במקרה אחר‪ ,‬אבי ואני נסענו במכונית קטנה עם נהג שהסיענו‪,‬‬ ‫ככל הנראה להשיג מזון‪ .‬מטוס גרמני הבחין בנו והחל צולל ויורה‬ ‫לעברנו‪ .‬מיד הסתתרנו בתעלות שבצידו הכביש ויצאנו ללא פגע‪.‬‬ ‫ההחלטה התקבלה ‪ -‬נוטשים את האי‬ ‫משפחת מיזן בקורפו‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪26‬‬ ‫אירוע טראומתי שנחרט עמוק‬ ‫בזיכרוני ובנשמתי התרחש‬ ‫בעת שהסתתרנו בתוך צריף‬ ‫עזוב‪ ,‬בינות לצמחייה עבותה‪.‬‬ ‫מרחוק שמענו צעקות בשפה‬ ‫הגרמנית‪ .‬אחי חנן בן ה‪3-‬‬ ‫החל לבכות‪ .‬אמי הבינה שאם‬ ‫ניתפס‪ ,‬המשפחה תוצא להורג‬ ‫במקום‪ .‬היא סתמה את פיו‬ ‫ואפו של חנן על מנת שיפסיק‬ ‫לבכות‪ .‬אבי ניסה לעקוב אחר‬ ‫עדויות ניצולי שואה‬ ‫תנועת הגרמנים דרך חריר קטן‪.‬‬ ‫כשהפנה את מבטו אלינו‪ ,‬הבחין‬ ‫שחנן מכחיל מחוסר חמצן‪ ,‬הוא‬ ‫הבין שאימא עומדת להקריבו קרבן‬ ‫כדי להציל את המשפחה‪ .‬ללא‬ ‫היסוס סטר לאמי בעוצמה וחנן נפל‬ ‫מידיה‪ .‬חנן השתתק‪ .‬הגרמנים לא‬ ‫הצליחו למצוא את מקום מחבואנו‪,‬‬ ‫אך היה ברור שהם מנסים להדק‬ ‫את החגורה סביבנו‪ .‬ואז התקבלה‬ ‫ההחלטה ‪ -‬נוטשים את האי‪ .‬בעזרת‬ ‫ידידי המשפחה‪ ,‬הועברנו בסירה‬ ‫קטנה ובאישון לילה לאלבניה‪,‬‬ ‫מרחק כ‪ 3-‬ק”מ מהאי קורפו‪ ,‬שם‬ ‫הסתתרנו עוד מספר חודשים עד‬ ‫תום המלחמה‪ .‬הנדודים למסתור‬ ‫במערות ובנקיקי סלע תמו‪ ,‬אך‬ ‫הפחד והדאגה עדיין לא הסתיימו‪.‬‬ ‫לאחר השחרור‬ ‫נגד המשטר הפשיסטי ביוון בעת‬ ‫המלחמה‪ .‬הוא עמד להיות מוצא‬ ‫להורג ללא משפט‪ .‬אמי ואחי הצעיר‬ ‫חנן‪ ,‬שחגג את יום הולדתו ה‪ ,4-‬הלכו‬ ‫לבקר את אבי בכלא‪ .‬מאחר ואמי‬ ‫לא ילדה בנות שמאוד השתוקקה‬ ‫להן‪ ,‬גידלה את חנן כילדה בסממנים‬ ‫החיצוניים‪ .‬חנן היה היפה במשפחה‬ ‫עם שער ארוך מתולתל‪ .‬בהגיעם‬ ‫לביקור שאל מפקד הכלא‪“ :‬מה‬ ‫עושה כאן הילדה היפה הזו” אמי‬ ‫ענתה‪“ :‬היא באה לבקר את אביה”‪.‬‬ ‫מפקד הכלא היקשה‪“ :‬אביה יושב‬ ‫בכלא?”‪ .‬רחמיו נכמרו עליה ולמחרת‬ ‫אבא שוחרר מהכלא לביתו‪ .‬גם‬ ‫כאן התערבה יד הגורל‪ .‬הבנימין‬ ‫שבמשפחה הציל את אביו ממוות‬ ‫בירייה‪ ,‬כפי שאבא הצילו ממוות‬ ‫בחנק‪.‬‬ ‫סרטיפיקאט של דניאל‬ ‫עם כניעתה של גרמניה‪ ,‬פרצה‬ ‫ביוון מלחמת אזרחים‪ .‬אבי נכלא באשמה של משתף פעולה‬ ‫על המשך קורות המשפחה‪ ,‬בגיליון הבא מס’ ‪.22‬‬ ‫נר זיכרון‬ ‫חברים שהלכו לעולמם מ‪ 1-‬במרס ‪ 2013‬עד ‪ 31‬ביולי ‪2013‬‬ ‫שם משפחה שם פרטי מספר על הזרוע שמות המחנות או המקום בה שהה בזמן השואה‬ ‫בירקנאו‪ ,‬ורשה‪ ,‬דכאו‪ ,‬מילדורף‬ ‫‬ ‫‪114105‬‬ ‫‬ ‫הוגו‬ ‫אמר‪-‬אל‬ ‫אושוויץ‪ ,‬בודי‪ ,‬בוכנוולד‬ ‫‬ ‫‪109434‬‬ ‫משה‬ ‫ביבס‬ ‫בירקנאו‪ ,‬ורשה‪ ,‬דכאו‪ ,‬מילדורף‪ ,‬פלדפינג‬ ‫‬ ‫‪137179‬‬ ‫חיים‬ ‫ורסנו‬ ‫הסתתר ביוון‬ ‫‬ ‫רפאל‬ ‫יהושפט‬ ‫פרטיזן‬ ‫יוסף‬ ‫כהן‬ ‫בירקנאו‪ ,‬רוונסבריק‪ ,‬מלחוב‬ ‫‬ ‫‪A 8425‬‬ ‫אליקי‬ ‫סרדס‬ ‫דורות הממשיכים‬ ‫משה‬ ‫פרג’י‬ ‫אושוויץ‪ ,‬בירקנאו‬ ‫‬ ‫‪182434‬‬ ‫חיים‬ ‫רפאל‬ ‫הסתתר ביוון‬ ‫‬ ‫שאלתיאל עמנואל‬ ‫יהי זכרם ברוך!‬ ‫(על‪-‬פי מה שנמסר על‪-‬ידי המשפחות או החברים)‬ ‫‪27‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫עדויות ניצולי שואה‬ ‫“הרפתקה בליל קיץ שאלוניקי”‬ ‫מאת אנג’ל וניצן דריו‬ ‫הסיפור המסופר כאן בקצרה הוא אחד מהסיפורים הרבים‬ ‫שסיפרתי לנכדתי‪ ,‬ניצן בת ה‪ ,14-‬על ילדותי בשאלוניקי‪,‬‬ ‫שהעלתה אותו על הכתוב‪:‬‬ ‫הפרנסה הייתה קשה מאד‬ ‫זה היה בקיץ ‪ .1942‬סבי אנג’ל‪ ,‬היה אז כבן ‪ 15‬שנה‪ .‬יוון הייתה‬ ‫תחת כיבוש של הגרמנים‪ ,‬בתי הספר כבר מזמן נסגרו ולא‬ ‫התקיימו לימודים‪ .‬סבי עזר לאביו עם סירת הדיג שלהם שנקראה‬ ‫“מיכאיל אנגלוס”‪ ,‬ע”ש אחיו הצעיר‪ .‬הפרנסה הייתה קשה מאוד‬ ‫בימים אלה‪ ,‬ומלבד בדיג עסקו גם בסחר עם הימאים שפקדו‬ ‫את הנמל‪ .‬הימאים היוונים שהגיעו עם סחורותיהם מהכפרים‬ ‫לא הורשו להיכנס לתוך העיר וסבא רבה שלי מכר להם סיגריות‬ ‫בשוק השחור וקיבל בתמורה פירות יבשים ובעיקר מזוט ששימש‬ ‫להסקה ולמאור‪.‬‬ ‫יום אחד אביו אמר לו שהלילה יישנו בסירה‪ ,‬סבי לא שאל שאלות‬ ‫כי לא שואלים שאלות את אבא‪.‬‬ ‫התחנה בה עגנה הסירה של משפחת אנג’ל‬ ‫באותו לילה אביו העיר אותו‪ .‬היה חשוך מאוד ולסירה עלו שני‬ ‫גברים רזים וגבוהים שלא הכיר‪ ,‬זרקו את תרמיליהם לתוך הסירה‬ ‫והם השמיעו רשרוש של כלי מתכת‪ .‬אביו יצא מהסירה ואמר לו‬ ‫להישאר ולעשות כדבריהם‪ .‬אחד מהגברים לקח את המשוטים‬ ‫והתחיל לחתור מערבה בכל הכוח והמהירות‪ .‬סבי נמנם ומידי‬ ‫פעם כשפקח את העיניים הבחין שהם מתחלפים בחתירה‪ .‬הם‬ ‫חתרו מערבה זמן רב‪ .‬פתאום נראה מרחוק הבהוב אור מתוך‬ ‫החשיכה‪ ,‬ואחד הגברים לקח פנס שהחביא מתחת לחולצתו‬ ‫ואותת בחזרה פעמיים‪.‬‬ ‫כעבור זמן נשמע מרחוק טרטור מנוע של קאיק (ספינה קטנה)‪.‬‬ ‫התקרב הקאיק לסירה ונצמד אליה וימאי מהקאיק זרק אליהם‬ ‫פיאסה” (ילד‪ ,‬תפוס) והוציאו‬ ‫ֶ‬ ‫“מיקרה‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫חבל ואמר לסבא ביוונית‬ ‫מהקאיק סולם חבלים‪ ,‬שני הגברים עלו אליו והימאי מלמעלה‬ ‫פיסה” (ילד‪ ,‬תעזוב‪ -‬הכוונה לחבל)‪ .‬אחד‬ ‫אמר לי “מיקרה‪ָ ,‬א ֶ‬ ‫מהגברים שעלו לקאיק אמר לסבי ביוונית “ אדיו מיקרה‪ ,‬קיֶה או‬ ‫תאוס ָמזִ יסּו” (שלום ילד והאלוהים איתך)‪.‬‬ ‫בתרמילים היו כלי נשק ללוחמי החופש‬ ‫סבא נשאר לבדו בסירה כשחושך מסביב ולא ידע איך לחזור‪ ,‬אך‬ ‫הניסיון שצבר בזמן שעזר לאביו הועיל לו‪ ,‬ועלה במוחו רעיון‪.‬‬ ‫הוא ידע שלפנות בוקר מתחילה רוח מערבית‪ ,‬הוציא כמה קרשים‬ ‫מתחתית הסירה והכין מפרש מחבלים ובדים שהיו בסירה‪ ,‬הלך‬ ‫לישון וקיווה לטוב‪.‬‬ ‫בבוקר התעורר כשהרגיש שהסירה מתנדנדת והבין שהתקרב‬ ‫לחוף‪ .‬הסתכל וראה שהגיע בדיוק לאותו מקום שיצא ממנו ואביו‬ ‫עומד על הרציף ומנופף לו‪.‬‬ ‫הוא הבין שאביו רוצה שיפרק את המפרש כדי שלא ימשוך‬ ‫תשומת לב‪ .‬ברגע שאביו נכנס לסירה אמר לו “מה שהיה הלילה‪,‬‬ ‫לא היה”‪.‬‬ ‫רק לאחר שנים‪ ,‬כשניתח את הסיפור בראשו‪ ,‬הבין שאלו היו‬ ‫לוחמי חופש שעזר להבריחם ושבתרמילים היו כלי נשק‪.‬‬ ‫פרידה מחברי הנהלה וועדת הביקורת‬ ‫במהלך חודש יוני נפרדה הנהלת הארגון ממספר חברים שכיהנו‬ ‫בהנהלה ובוועדת הביקורת‪ ,‬ואשר לא העמידו את עצמם לבחירה‬ ‫בבחירות האחרונות שהתקיימו בסוף חודש מאי ש‪.‬ז‪.‬‬ ‫משה העליון‪ ,‬יו”ר הארגון‪ ,‬הודה במילים חמות לאהרון מנו‪,‬‬ ‫אהרון אלקפס ודריו צבי על שנים רבות של תרומה‪ ,‬במסירות‬ ‫אין סופית לרווחת החברים‪ ,‬אחל להם בריאות טובה ואריכות‬ ‫ימים והביע תקווה להמשיך לראותם באירועים השונים שהארגון‬ ‫עורך‪ .‬לכל אחד מהחברים הוענק הספר “בנתיבי שאול”‪ ,‬יהודי‬ ‫יוון בשואה ‪ -‬פרקי עדות‪ ,‬בעריכת שמואל רפאל‪ ,‬שיצא לאור‬ ‫בסיוע ארגוננו בשנת ‪.1988‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪28‬‬ ‫מימין לשמאל‪ :‬דריו צבי‪ ,‬אהרון אלקפץ ומשה העליון בטקס‬ ‫מדור תרבות‬ ‫על מדף הספרים – מפרי עיטם של יוצאי יוון‬ ‫המערכת החליטה לפתוח מדור חדש שבו יסוקרו בקצרה ספרים‬ ‫מפרי עטם של חברי הארגון ושל יוצאי יוון בכלל‬ ‫כימירה‬ ‫יצחק בורלא‪ ,‬מחבר הספר‪ ,‬נולד בשאלוניקי ב‪ 13-‬בדצמבר ‪ ,1927‬כבנם הבכור של אלברטו‬ ‫ופלור‪ .‬מספר שנים לאחר מכן נולד אחיו הצעיר‪ ,‬הנרי‪ .‬בספר מתוארת משפחתו כמשפחה חמה‬ ‫ואוהבת וילדותו כילדות שמחה‪ ,‬שקטה ורגועה‪.‬‬ ‫כימירה במיתולוגיה היוונית היא מפלצת יורקת אש בעלת שלושה ראשים‪ .‬השם מסמל כל דבר‬ ‫שהוא דמיוני‪ ,‬בלתי מוגדר ואוטופי‪ .‬לא לשווא בחר מחבר הספר בשם זה‪ ,‬כדי לתאר את קורותיו‬ ‫מלידתו‪ ,‬תקופת ילדותו בעיר שאלוניקי‪ ,‬ועד שחרורו ממחנות ההשמדה‪.‬‬ ‫בהיותו בן ‪ 15‬נלקח למחנות ההשמדה‪ .‬הגיע לבונה ואחר כך הועבר לבוכנוולד והיה אחד‬ ‫מהאסירים הצעירים ביותר‪ .‬כתב יד זה הוא הרחבה של עיקרי הדברים אותם כתב ביוונית‬ ‫כשהשתחרר‪ .‬בנוסף לסיפורי חיי השגרה במחנה המתוארים בספרי עדות רבים שכתבו ניצולי‬ ‫שואה‪ ,‬כותב המחבר את רשמיו‪ ,‬מחשבותיו ורגשותיו – רגשות של נער תמים‪ ,‬אידיאליסט‪ ,‬שנלקח‬ ‫לפתע מעולם אחד והושתל בעולם אחר‪ ,‬זר לחלוטין‪ ,‬וכמו מיליוני אנשים‪ ,‬לא יכול היה לתאר‬ ‫שעולם כה שפל יכול להתקיים‪ .‬לאחר שתי השנים האפלות ביותר בחייו‪ ,‬שוחרר מן התופת‪.‬‬ ‫הדפים המצהיבים של זיכרונותיו המקוריים שכבו במגירה במשך למעלה משלושים וחמש שנים‪.‬‬ ‫בעקבות הפצרות מצד בת זוגו‪ ,‬החליט לתרגמם לאנגלית‪.‬‬ ‫הספר יצא לאור בשפה העברית בשנת ‪ 1995‬בהוצאת המכון לחקר יהדות שאלוניקי‪.‬‬ ‫החייט משאלוניקי מספר‪,115906 :‬‬ ‫סיפורו של אלברטו אברהם ארנלדס‬ ‫כשהיה בן שבעים‪ ,‬הפצירו בו ילדיו של אלברטו אברהם ארנלדס‪ ,‬לכתוב את סיפור חייו‪ .‬אלברטו‬ ‫נענה להפצרות וכתב את קורותיו ביומן‪.‬‬ ‫עשרים שנה העלה היומן אבק‪ ,‬עד אשר החליטו ילדיו להוציא את סיפורו לאור‪.‬‬ ‫זהו סיפורו של אלברטו משאלוניקי‪ ,‬איש עניו מסתפק במועט ושמח בחלקו‪ .‬בעל חוש הומור‬ ‫ושמחת חיים עם לב זהב וידי זהב‪ .‬איש אשר נתיבי חייו הובילוהו אל ביצה טובענית ארוכה‬ ‫בשנים‪ ,‬ייאוש‪ ,‬חוסר אונים ואובדן תקווה‪ .‬בפסח ‪ 1943‬הגיע למחנה אושוויץ עם אחיו שבתאי‪,‬‬ ‫לאחר שעברו את התהליך של התפשטות‪ ,‬חיטוי בד‪.‬ד‪.‬ט‪ ,‬תספורת‪ ,‬רחצה‪ ,‬לבישת בגדי אסיר‬ ‫ובדיקת רופא קועקע המספר על זרועו ולאחר מכן קיבל רצועת בד עם מספרים התואמים‬ ‫למספר המקועקע על הזרוע‪ .‬אחד מצוות האחראים שאל אם יש ביניהם חייט‪ .‬מיד לאחר שענה‬ ‫בצרפתית‪“ :‬אני”‪ ,‬קיבל מחט וחוטים ותפקידו היה לתפור את מספרי הבד על מדי האסירים‪.‬‬ ‫עשר שנים קשות מנשוא עברו עליו‪ .‬סבל‪ ,‬השפלה וחרפת רעב היו מנת חלקו‪ .‬אובדן סופי של כל‬ ‫בני משפחתו‪ ,‬ביניהם ארוסתו ואהבת חייו פלומבה‪.‬‬ ‫אך אלברטו לא נפל ברוחו‪ ,‬הוא לא נתן לייאוש לנצח‪ .‬כעוף החול נפל וקם שוב‪ ,‬בכוחות נפש‬ ‫גדולים‪ ,‬ברצון עז לחיים ובתקווה לעתיד טוב יותר‪.‬‬ ‫בתום המלחמה נשא לאישה את סנדרה בללי ילידת האי קורפו‪ .‬יחדיו עברו את התלאות‬ ‫שלאחר המלחמה ועלו לארץ בספינת המעפילים חביבה רייך‪ .‬הם נעצרו ע”י הבריטים ונכלאו‬ ‫במחנה המעצר בעתלית‪ .‬לאחר שחרורם בנו את ביתם בארץ ישראל‪ ,‬העמידו חמישה צאצאים‬ ‫הנושאים את שמם של חלק מבני המשפחה שנרצחו בשואה ואף זכו לראות נכדים‪.‬‬ ‫סיפורו‪ ,‬כסיפורם של יתר נצולי השואה‪ ,‬הוא נר לרגלי הדורות הבאים‪ ,‬למען לא יישנה הדבר לעולם‪...‬‬ ‫‪29‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫מדור תרבות‬ ‫שיר מתוך הספר “ שאלוניקי שלי “ בלאדינו ובעברית‬ ‫מאת אלי חסיד‬ Salonik – te amo o te aboresko ? Vieja Salonik,dulce patria ande nasi Dame atras las alegrias ke un tiempo alkansi. De mi tchikes te amava , sivdad mia, ? ‫ אהובה או שנואה‬, ‫שאלוניקי‬ Me alegrava o yorava sigun tu pasadia. Amava tus viejas murayas de “Yedi kule” ,‫ בה פקחתי את עיניי‬,‫ עיר הולדתי‬,‫שאלוניקי‬ La “kamara” los parkos de “Beas kule”, .‫את שמחת החיים החזירי שוב אלי‬ Me plazian tus kazas altas del molo, ?‫ לא נלחמת למען יקיריי‬,‫מדוע לא עזרת‬ No kreiya ke me vas a dechar solo. ? ‫ קרוביי ומכיריי‬,‫כאשר הוגלו הוריי‬ Ma oy todos estos rekuerdos me paresen lonjanos. ,‫אני אוהב אותך למרות הכול‬ Sos kulpavle Salonik, por la piedrita de mis ermanos. . ‫ מולדת אלכסנדר הגדול‬,‫עיר עתיקת ימים‬ Tomates a mis keridos, parientes i amigos ‫אהבתי והערכתי אותך תמיד‬ I los dates en manos de nuestros enemigos. .‫ נער ותלמיד‬,‫בהיותי ילד‬ Vites la tragedia de la deportation ‫ראיתי את הנופים ואת הבתים הלבנים‬ I no dates una mano de salvasion. .‫ כאם בחברת בנות ובנים‬,‫מסביב למפרץ‬ Ma Salonik, sivdad ande me engrandisi ‫אהבתי את חומותייך ואת המגדל הלבן‬ Es ke te aboresko? No kiero dizir si. .‫את הים גם את דגלך בתכלת ולבן‬ Me akodro de tus ermozuras,de tu cielo ,de tu mar ‫ מה מוזר‬,‫לכל זה אני אדיש כעת‬ I no se en mi mezmo kualo kon mi boka esklamar: .‫ אפילו זר‬,‫אצלך אני מרגיש בודד‬ Te amo o te aboresko,vieja Salonik ?? ‫ שאלוניקי האכזרית‬,‫שנאתי נתונה לך‬ .‫ לא פעלת למרות מה שראית‬,‫שתקת‬ ‫ עיר הולדתי‬,‫בכל זאת שאלוניקי‬ ?‫האם חלפה מלבי כל אהבתי‬ ‫אני אוהב אותך גם את שמך הרך‬ .‫ את ההרים ואת השמים שלך‬,‫את הכפרים‬ ,‫אני שואל את עצמי בקול מחניק‬ ?‫אוהב או שונא אותך שאלוניק‬ 30 ‫קול הניצולים‬ ‫ממטבחה של אמא יווניה‬ ‫קציצות בשר ברוטב סלרי‬ ‫קיפטיקאס דה קארני קון קאלדו די אפיו‬ ‫מאת יפה אשכנזי (כהן)‬ ‫רשימת המצרכים‪:‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫עלי סלרי בלבד (ללא הגבעולים) משני ראשים (לא סלרי אמריקאי)‪.‬‬ ‫חצי קילו בשר טרי טחון‪.‬‬ ‫פטרוזיליה‪.‬‬ ‫בצל ‪.‬‬ ‫שום ‪.‬‬ ‫פרוסת לחם לבן סחוט היטב‪.‬‬ ‫ביצה‪.‬‬ ‫מלח ופלפל‪.‬‬ ‫כף אבקת מרק‪.‬‬ ‫כף קמח מצה‪.‬‬ ‫כף שמן קנולה‪.‬‬ ‫אופן ההכנה‪:‬‬ ‫לשטוף היטב את העלים ולהניח במסננת כשעה‪.‬‬ ‫לטחון הבשר ולהוסיף בסוף פרוסת לחם לבן סחוט‪.‬‬ ‫לשים בסיר קטן כרבע כוס מים‪ ,‬כף אבקת מרק‪ ,‬פלפל שחור‪ ,‬כף קמח ושמן קנולה‪ .‬להביא לידי רתיחה ולהנמיך את הלהבה‪.‬‬ ‫לתבל את הבשר הטחון עם כל התבלינים (כמו לקציצות)‪.‬‬ ‫כשהרוטב רותח‪ ,‬לגלגל מהבשר קציצות קטנות ולהכניס לתוך הרוטב אחת אחת‪ .‬לבשל כ‪ 30-‬דקות תוך כדי ניעור הסיר מידי‬ ‫פעם (ללא כף או מזלג)‪ .‬עד שהרוטב מסמיך‪.‬‬ ‫המלצות‪:‬‬ ‫כדאי לטבול חתיכות חלה טרייה וחמה ברוטב ולאכול‪.‬‬ ‫בתיאבון !‬ ‫בית אבות ליאון רקנאטי‬ ‫לדוברי הלאדינו ‪ -‬נוסד בשנת ‪1956‬‬ ‫הוועד המנהל וההנהלה‪ ,‬מברכים אתכם‬ ‫חברי ארגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל‬ ‫בברכת שנה טובה ומבורכת‬ ‫מאחלים לכם בריאות טובה‬ ‫ואריכות ימים‬ ‫הנכם מוזמנים לבקר בבית האבות בכל עת‬ ‫‪31‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫נציגי הארגון בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ג ביד ושם (התצלום באדיבות יד ושם)‬ ‫ניצולת השואה גב’ מתילדה אמון‪ ,‬מדליקה נר זיכרון בעצרת שהתקיימה בחולון ב‪10.3.2013-‬‬