‫ביטאון ארגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל‬ ‫קהילות יוון‬ ‫ערב השואה‬ ‫חברים רוקדים ושמחים‬ ‫במסיבת יום העצמאות‬ ‫(ראה כתבה בעמ’ ‪)17‬‬ ‫חברים בביקור במרכז למורשת‬ ‫יהדות שאלוניקי ויוון‬ ‫(ראה כתבה בעמ’ ‪)16‬‬ ‫גליון מס' ‪ # 19‬שנה עשירית‬ ‫‪#‬‬ ‫ראש השנה תשע”ג‬ ‫‪#‬‬ ‫ספטמבר ‪2012‬‬ ‫דבר היו”ר‬ ‫חברים‪ ,‬אוהדים וקוראים יקרים‬ ‫גיליון זה של ביטאוננו יגיע לידיכם‬ ‫ערב פרוס השנה החדשה תשי”ג‪.‬‬ ‫לרגל זאת ולרגל מועדי ישראל‬ ‫שבהמשך‪ ,‬אני פותח את דבריי‬ ‫בדברי ברכה אלה‪:‬‬ ‫שנה טובה ומבורכת‪ ,‬לכם ולבני‬ ‫משפחותיכם‪ ,‬שנת בריאות‪ ,‬ביטחון‬ ‫ושלום‪ ,‬הצלחה ואריכות ימים‪ ,‬וגמר‬ ‫חתימה טובה וחג שמח!‬ ‫במחצית השנה שחלפה‪ ,‬מאז הופעת הגיליון הקודם‪ ,‬גיליון‬ ‫מס’ ‪ ,18‬המשכנו בפעילותנו השוטפת בטיפול במכלול‬ ‫הנושאים הנוגעים לחברינו ניצולי השואה בכל הנוגע‬ ‫לפניותיהם למוסדות השונים המטפלים בענייניהם‪.‬‬ ‫תחום אחר נגע בארגון ובקיום כנסים ואירועים אחרים הן‬ ‫בתחום ההנצחה‪ ,‬הזיכרון והשמירה על מורשת יהדות יוון‪,‬‬ ‫וכן להידוק הקשרים בין חברי הארגון הניצולים ודורות‬ ‫הממשיכים‪ ,‬בין הוותיקים לבין החדשים‪ .‬עליי לציין כי בחלק‬ ‫מן האירועים היענות החברים הייתה קטנה מן הצפוי‪ ,‬דבר‬ ‫מצער כשלעצמו‪ .‬יש לזכור גם‪ ,‬כי במקרה של השתתפות‬ ‫מופחתת חלק מן ההוצאות‪ ,‬שהארגון מתחייב כלפי גורמי‬ ‫חוץ לא מנוצלים עד תום‪.‬‬ ‫הגברנו את המאמצים לגיוס חברים חדשים לארגון‪ ,‬וגם‬ ‫אוהדים‪ ,‬מבני דורות הממשיכים‪ .‬מתברר בכל פעם מחדש‪,‬‬ ‫שיש רבים מבני יוצאי יוון בארץ‪ ,‬שטרם הגענו אליהם‪ .‬כאן‬ ‫חברות וחברים אני פונה שוב אליכם ומבקשכם שתירתמו‬ ‫למשימה זו המאוד חשובה‪ .‬ראשית כל פעלו לרישום בני‬ ‫משפחותיכם‪ ,‬קרוביכם ומכריכם‪ .‬ככל שירבו החברים‬ ‫והחברות בארגון‪ ,‬כן ייטב‪.‬‬ ‫נקודה נוספת שאני מבקש להעלות בפניכם היא תשלום‬ ‫דמי החבר השנתיים‪ .‬בוודאי ידוע לכל אחד מכם‪ ,‬כי גוף‬ ‫שאינו יכול לגייס את האמצעים הדרושים לקיום פעילויותיו‪,‬‬ ‫חדל להתקיים במוקדם או במאוחר‪ .‬בתחום התקציב תלוי‬ ‫ארגוננו בקבלת תרומות ובעיקר בדמי החבר‪ .‬לכן חברות‬ ‫וחברים‪ ,‬אנא הקפידו בתשלום דמי החבר בזמן‪ .‬לאחרונה‪,‬‬ ‫וכדי להקל עליכם חברות וחברים‪ ,‬הנהגנו דרך נוספת לגבייה‬ ‫באמצעות כרטיסי אשראי‪ ,‬דרך הטלפון‪.‬‬ ‫לפני מספר ימים נפרדנו בצער רב מחברנו בני פארן ז”ל‪,‬‬ ‫שהיה חבר ההנהלה במשך מספר שנים‪.‬‬ ‫לסיום אני מאחל לכולכם‪ ,‬גם בשם כל חברי הנהלת הארגון‬ ‫שנה טובה ומבורכת!‬ ‫בברכת חברים‪,‬‬ ‫משה העליון‬ ‫יושב ראש הארגון‬ ‫הרמת כוסית לקראת ראש השנה‬ ‫חברי הארגון מוזמנים להרמת כוסית לקראת ראש השנה‪ ,‬שתתקיים במועדון הארגון‪,‬‬ ‫ביום ד’‪ ,‬כ”ה באלול תשע”ב‪ 12 ,‬בספטמבר ‪ ,2012‬בשעה ‪10:00‬‬ ‫חברים ואוהדים יקרים‪,‬‬ ‫הנהלת ארגון ניצולי מחנות ההשמדה‬ ‫יוצאי יוון בישראל‪ ,‬ומערכת “קול הניצולים”‬ ‫מברכים אתכם הקוראים‪,‬‬ ‫חברי הארגון הוותיקים והחדשים‪,‬‬ ‫האוהדים‪ ,‬ובני משפחותיהם‪,‬‬ ‫בברכת שנה טובה ומתוקה‪,‬‬ ‫שנת שלום וביטחון‪ ,‬שנת בריאות‪,‬‬ ‫אריכות ימים והגשמת כל השאיפות‪.‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪2‬‬ ‫דבר המערכת‬ ‫חברים וחברות‪ ,‬קוראות וקוראים יקרים‪,‬‬ ‫השנה החדשה תשע”ג‪ ,‬כבר בפתח‪ .‬גיליון מספר ‪ 19‬של ביטאוננו‬ ‫“קול הניצולים” פותח את השנה העשירית לתחילת הופעתו‪ .‬אנו‬ ‫מקווים שתיהנו גם הפעם לקרוא את מגוון הכתבות המופיעות‬ ‫בגיליון‪ .‬מערכת הביטאון משקיעה עבודה רבה באיסוף החומרים‬ ‫ומיונם‪ .‬ביטאוננו הפך למקור חשוב ביותר להפצת תולדות קהילות‬ ‫יוון השונות ומורשתן‪ .‬ההתעניינות בו גוברת‪ ,‬והוא מופץ בארץ‬ ‫בנוסף לחברי הארגון הוותיקים ולמצטרפים החדשים‪ ,‬גם לספריות‪,‬‬ ‫למוסדות ולארגונים שונים‪ ,‬כן מופץ הביטאון ברחבי העולם‪,‬‬ ‫לספריות ואוניברסיטאות שונות‪.‬‬ ‫בגיליון הנוכחי שזה עתה הגיע לידיכם‪ ,‬מופיעים המדורים המוכרים‪:‬‬ ‫במדור חדשות והודעות הארגון תמצאו הודעות בעניינים שוטפים‪,‬‬ ‫ביניהם שמות החברים החדשים שהצטרפו לשורותינו במחצית‬ ‫השנה האחרונה; במדור קהילות יוון ערב השואה ‪ -‬הפעם על‬ ‫קהילת לנגדה; פינת הלאדינו עוסקת הפעם בנושא המשרד‬ ‫ותכולתו; במדור יוונים חסידי אומות העולם מסופר על משפחת‬ ‫פאנוס מיכלופולוס שנתנה מחסה למשפחת טבוך ומשפחת‬ ‫קרונאוס שנתנה מחסה למשפחתה של מרתה רוסו חסיד; במדור‬ ‫מורשת הפעם על ד”ר יוסף שם‪-‬טוב יליד העיר סרס‪ ,‬שהיה‬ ‫הווטרינר הראשון בארץ ישראל‪ ,‬וסיפורו של הטייס אליעזר חזן ז”ל‬ ‫יליד שאלוניקי‪ ,‬שהיה טייס בחיל האוויר הישראלי וכן זיכרונותיו‬ ‫של אלי חסיד ממשחקי הילדות בשאלוניקי; במדור אירועים‬ ‫דיווחים על אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בבית הכנסת “היכל‬ ‫יהודה” וליד הגלעד בבית העלמין‪ ,‬על “לכל קהילה יש שם” בהיכל‬ ‫ווהלין בגבעתיים‪ ,‬על ביקור במרכז למורשת יהדות שאלוניקי ויוון‪,‬‬ ‫על מסיבת יום העצמאות שמחה ומוצלחת באולם “גאלרי פאלאס”‬ ‫בתל‪-‬אביב ועוד‪.‬‬ ‫המערכת שמחה על היענות החברים לקריאה לשלוח חומר הנוגע‬ ‫לעליית יהודים מקהילות יוון לארץ ישראל בשנות ה‪ 30-‬של המאה‬ ‫הקודמת‪ .‬הפעם סיפורו של בני פארן על אביו שמואל פארנטי‪ ,‬פעיל‬ ‫ציוני משאלוניקי‪ ,‬שעלה ארצה בשנת ‪ .1933‬משהו בנימה אישית‪.‬‬ ‫בני פארן‪ ,‬נפטר לפני מספר שבועות אחרי מחלה קשה‪ .‬בני ז”ל היה‬ ‫חבר במערכת של ביטאוננו “קול הניצולים” החל מראשית הופעתו‬ ‫בספטמבר ‪ 2003‬ולאחר מכן שימש כראש המערכת‪ ,‬והיה שותף‬ ‫לעיצוב המדורים המופיעים בו‪.‬‬ ‫במדור תרבות תמצאו הפעם שיר נוסף מפרי עטו של ד”ר אבנר פרץ‪,‬‬ ‫תחזית מזג האוויר למאה הזאת‪ ,‬בעברית ובלאדינו‪ ,‬וכן סקירה על‬ ‫ספרים מפרי עטם של חברי ארגוננו‪ .‬במדור נר זיכרון אנו מביאים‬ ‫את שמותיהם של החברים שהלכו לעולמם וכן הספד לבני פארן ז”ל‪.‬‬ ‫המערכת שבה ופונה לחברינו‪ ,‬ניצולי השואה‪ ,‬לספר את סיפוריהם‬ ‫לבני משפחותיהם‪ .‬חובה עלינו להמשיך במלאכת התיעוד והפצה ‪-‬‬ ‫ממקור ראשון ‪ -‬של קורותיהם של הניצולים‪ ,‬דור ההולך ופוחת‪ ,‬וכן‬ ‫של תולדות ‪ 33‬הקהילות המפוארות שהיו ביוון ערב השואה‪ .‬על כל‬ ‫חבר ארגוננו לראות כחובה אישית לצרף לארגוננו כל יוצא יוון החי‬ ‫בארץ‪ .‬החברים המצטרפים אלינו‪ ,‬הופכים לשגרירים של קהילת‬ ‫יוצאי יוון הקטנה אך החשובה שלנו ‪ -‬כי כוחנו במספרנו!‬ ‫המערכת פונה לחברים‪ ,‬להקדים לשלוח כתבות וסיפורים לגיליון‬ ‫הבא‪ ,‬ה‪ 20-‬במספר‪ ,‬שיופיע לקראת חג הפסח‪ ,‬עד לסוף חודש‬ ‫פברואר ‪.2013‬‬ ‫ולסיום‪ ,‬חברות וחברים יקרים‪ ,‬המערכת מברכת אתכם ואת בני‬ ‫משפחותיכם‪ ,‬בברכת שנה טובה ומתוקה‪ ,‬בריאות ואריכות ימים‪.‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫רחל העליון‪-‬מזריץ‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫חדשות והודעות הארגון‬ ‫פינת הלאדינו‬ ‫אירועים‬ ‫קהילות יוון ערב השואה‬ ‫יוונים חסידי אומות העולם‬ ‫עדויות ניצולים‬ ‫מורשת‬ ‫נר זיכרון‬ ‫מדור תרבות‬ ‫ממטבחה של אמא יווניה‬ ‫‪4‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪31‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫ביטאון ארגון ניצולי מחנות‬ ‫ההשמדה יוצאי יוון בישראל‬ ‫ראש המערכת‪:‬‬ ‫חברי המערכת‪:‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫עיצוב והפקה‪:‬‬ ‫‬ ‫כתובת המערכת‪:‬‬ ‫‬ ‫טלפון‪:‬‬ ‫טלפקס‪:‬‬ ‫אתר הארגון‪:‬‬ ‫דואר אלקטרוני‪:‬‬ ‫רחל העליון‪-‬מזריץ‬ ‫רחל לוי‬ ‫שרונה לזר‬ ‫יעקב מאסטרו‬ ‫שמואל מסוט‬ ‫משה מצא‬ ‫אברהם קוב’ו‬ ‫אלפא סיגמא תעשיות דפוס בע”מ‬ ‫טל’ ‪03-6915361‬‬ ‫רחוב לוינסקי ‪,68‬‬ ‫תל אביב ‪66855‬‬ ‫‪03-6884928‬‬ ‫‪03-6881930‬‬ ‫‪www.ighs.co.il‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫המערכת אינה מתחייבת לפרסם את כל החומר‬ ‫הנשלח אליה ואינה מחזירה כתבי יד‪.‬‬ ‫ראש המערכת‬ ‫‪3‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫חדשות והודעות הארגון‬ ‫דמי חבר‬ ‫חדש ‪ -‬ניתן לשלם באמצעות כרטיס אשראי בטלפון‬ ‫הננו פונים לחברות ולחברים‪ ,‬שטרם שילמו את דמי החבר לשנים ‪ ,2012-2011‬להסדיר התשלום בהקדם‪.‬‬ ‫לנוחיותכם הסדרנו אפשרות תשלום באמצעות כרטיס אשראי בטלפון‪.‬‬ ‫להזכירכם דמי החבר לשנה הם‪ :‬לבני זוג ‪ 150 -‬ש”ח‪ ,‬ליחיד ‪ 150 -‬ש”ח‪,‬‬ ‫לסטודנטים לתואר ראשון ‪ 100 -‬ש”ח‪ .‬חיילים בשירות חובה ‪ -‬פטורים מתשלום‪.‬‬ ‫דמי החבר הם המקור העיקרי‪ ,‬המאפשר לארגון להתקיים‪ ,‬לקיים את פעילויותיו ולתמוך בחבריו הנצרכים‪.‬‬ ‫קבלת קהל במשרדי הארגון‬ ‫ימי קבלת קהל במשרדי הארגון הינם‪ :‬בימים א’‪ ,‬ג’‪ ,‬ד’ ו‪-‬ה’‪ ,‬בין השעות ‪.13:00 - 09:30‬‬ ‫מענה טלפוני‪ ,‬בימים א’‪ ,‬ג’‪ ,‬ד’ ו‪-‬ה‪ ,‬בין השעות ‪.13:00 - 10:30‬‬ ‫מענה טלפוני ביום ב’‪ ,‬בין השעות ‪,13:00-11:00‬‬ ‫בימי ב’ לא תהיה קבלת קהל‬ ‫כדי שניתן יהיה לטפל בענייני החברים אצל המוסדות השונים‪.‬‬ ‫שליחת כתבות למערכת “קול הניצולים”‬ ‫חברים שבידיהם חומר וכתבות לגיליון ‪ ,20‬מתבקשים להעבירן למערכת עד ‪ 24‬בפברואר ‪.2013‬‬ ‫את הכתבות ניתן להעביר ב‪ ,CD-‬בצרוף תצלומים הקשורים בה‪ ,‬למשרדי הארגון‪,‬‬ ‫או בדואר אלקטרוני לכתובת‪[email protected] :‬‬ ‫צרוף חברים חדשים לארגון‬ ‫אנו ממשיכים ופונים בקריאה לחברי ארגוננו‪,‬‬ ‫לצרף את בניהם ובנותיהם‪ ,‬נכדיהם ונכדותיהם כחברים בארגון‪.‬‬ ‫ולבני דורות הממשיכים‪ ,‬אנו קוראים לעשות כן לגבי חבריהם‪ ,‬בני משפחות של יוצאי יוון‪.‬‬ ‫טפסי הצטרפות ניתן להזמין במשרדי הארגון בטל’ ‪03-6881930 ,03-6884928‬‬ ‫או במייל לכתובת‪[email protected] :‬‬ ‫ממשיכים ללמוד יוונית‬ ‫במטרה להמשיך לחשוף ולקרב את החברים‪,‬‬ ‫בני דורות הממשיכים‪ ,‬לשפת הילדות של הוריהם‪,‬‬ ‫גם השנה אנו ממשיכים להפעיל כיתות ללימוד יוונית‬ ‫עם המורה רולה קלפעזרא‪.‬‬ ‫כיתה חדשה למתחיליםֿ‪ ,‬תיפתח בחודש ינואר ‪.2013‬‬ ‫המעוניינים להצטרף‪ ,‬יפנה לרכזת פניות החברים‬ ‫במשרדי הארגון‪ ,‬בטלפון‪03-6884928 :‬‬ ‫או בדוא”ל לכתובת ‪[email protected]‬‬ ‫הוצאת דרכון יווני‬ ‫כל המעוניין וזכאי להוציא דרכון יווני‪,‬‬ ‫יפנה ישירות לשגרירות יוון בישראל‪ ,‬לגב’ ויקי ספיחה‪,‬‬ ‫בטלפון‪ 03-6953060 :‬שלוחה ‪104‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪4‬‬ ‫עליית יהודים מקהילות יוון‬ ‫לארץ ישראל בשנות ה‪30-‬‬ ‫של המאה הקודמת‬ ‫אנו שבים ופונים לחברים לשלוח למערכת‬ ‫“קול הניצולים” חומרים הקשורים לעליית היהודים‬ ‫מקהילות יוון השונות לארץ ישראל‪,‬‬ ‫מתחילת שנות ה‪ 30-‬של המאה הקודמת‪.‬‬ ‫עזרו לנו להביא לידיעת הרבים את הפסיפס הנפלא של‬ ‫סיפוריהם ותרומתם לבניין הארץ והחברה‪.‬‬ ‫רצוי לשלוח בדוא”ל לכתובת‪:‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫או למשרדי הארגון על גבי ‪CD‬‬ ‫מלווה בתצלומים ובמסמכי תיעוד‪.‬‬ ‫חדשות והודעות הארגון‬ ‫הצטרפו לארגון כחברים מ‪ 1 -‬במרס ‪ 2012‬עד ‪ 31‬ביולי ‪2012‬‬ ‫מס’‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫מגורים‬ ‫רמת גן‬ ‫תל אביב‬ ‫תל אביב‬ ‫ראשון לציון‬ ‫קרית אתא‬ ‫עין הבשור‬ ‫בת ים‬ ‫תל אביב‬ ‫קרית חיים‬ ‫ראש העין‬ ‫נס ציונה‬ ‫בת ים‬ ‫חולון‬ ‫ניר בנים‬ ‫גבעת שמואל‬ ‫הולנד‬ ‫רעננה‬ ‫שם משפחה ושם פרט י‬ ‫אלוש עמליה ‬ ‫אקוניס לוסטיג ‬ ‫אקוניס מנחם ‬ ‫‬ ‫ארוך עידו‬ ‫‬ ‫אריה ג’נט‬ ‫ארנלדס יוסי ‬ ‫‬ ‫בללי מרדכי‬ ‫בן יהושע אלגרה ‬ ‫בן עוזיאל יוסף ‬ ‫‬ ‫בן קנז הניה‬ ‫‬ ‫בר עליזה‬ ‫‬ ‫ברזילי שרה‬ ‫‬ ‫גניס אליהו‬ ‫דניאלי שולמית ‬ ‫‬ ‫המאירי רחל‬ ‫ואן רויאן סימה ‬ ‫חגואל דניאל ‬ ‫מס’‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫שם משפחה ושם פרט י‬ ‫‬ ‫יאיר עדי‬ ‫יום‪-‬טוב רבקה ‬ ‫‬ ‫ינאי שרה‬ ‫‬ ‫כהן אידה‬ ‫‬ ‫כהן ברזלי‬ ‫‬ ‫כהן חדווה‬ ‫‬ ‫לוי משה‬ ‫‬ ‫לזר שי‬ ‫‬ ‫מירון אורלי‬ ‫‬ ‫מנו רוני‬ ‫‬ ‫נגרין דניאל‬ ‫נחמני כוכבה ‬ ‫‬ ‫נניש אסתר‬ ‫‬ ‫צבי יוסף‬ ‫‬ ‫קלמרו שבתאי (סבי)‬ ‫‬ ‫קרן רונית‬ ‫מגורים‬ ‫גן יבנה‬ ‫רמת גן‬ ‫רמת השרון‬ ‫גבעת אבני‬ ‫חולון‬ ‫חולון‬ ‫רמת גן‬ ‫רמת גן‬ ‫אלקנה‬ ‫רמת השרון‬ ‫רמת גן‬ ‫ירושלים‬ ‫בת ים‬ ‫יודפת‬ ‫ארה”ב‬ ‫מודיעין רעות‬ ‫ערב סליחות בנוסח יהודי שאלוניקי‬ ‫בהשתתפות‬ ‫החזן משה שוחמי‬ ‫יתקיים אי”ה בבית הכנסת‬ ‫“בית תפילה לזכר יהודי שאלוניקי”‬ ‫ברח’ מקור חיים ‪ ,47‬שכונת שפירא‪ ,‬תל‪-‬אביב‬ ‫ביום ג’‪ ,‬כ”ד באלול תשע”ב (‪ 11‬בספטמבר ‪)2012‬‬ ‫בשעה ‪.20:30‬‬ ‫יוגש כיבוד קל‪.‬‬ ‫החברים מוזמנים להשתתף!‬ ‫‪5‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫חדשות והודעות הארגון‬ ‫אסיפה כללית ‪2011‬‬ ‫מאת שרונה לזר‬ ‫ביום ‪ ,16.5.2012‬בשעה ‪ ,16:30‬התקיימה במועדון הארגון‪,‬‬ ‫האסיפה הכללית השנתית‪ .‬כיו”ר האסיפה נבחר משה העליון‬ ‫וכמזכירת האסיפה‪ ,‬שרונה לזר‪.‬‬ ‫האסיפה נפתחה בדיווח של משה העליון על פעילויות הארגון‬ ‫בשנת ‪ ,2011‬תוך כדי התמקדות בשני נושאים עיקריים‪ ,‬האחד‪,‬‬ ‫צמצום תמיכתה של קהילת שאלוניקי בארגון‪ ,‬והשני‪ ,‬הפסקת‬ ‫קבלת הקצבה ממשרד האוצר לתמיכה בחברים ניצולים‬ ‫נצרכים החל משנת ‪ ,2012‬עקב החלטה ביורוקרטית‪.‬‬ ‫הדו”חות הכספיים הוצגו בפני חברי הארגון ע”י גזבר הארגון‪,‬‬ ‫אברהם אשכנזי‪ .‬לאחר מכן הציג חבר ועדת הביקורת‪ ,‬דוד‬ ‫(דריו) צבי‪ ,‬את דו”ח ועדת הביקורת ואת המלצותיה‪.‬‬ ‫באסיפה נכחו יועץ המס ומנהל החשבונות‪ ,‬רוני שמעוני‪ ,‬וכן‬ ‫רואה החשבון‪ ,‬רותם עטר‪.‬‬ ‫האסיפה אישרה הן את הדו”ח המילולי והן את הדו”חות‬ ‫הכספיים פה אחד‪ ,‬וללא התנגדות‪.‬‬ ‫בסעיף “שונות” הביע דריו את תקוותו ושאיפתו לכך שבאסיפה‬ ‫הבאה יהיה מועדון הארגון מלא עד אפס מקום‪.‬‬ ‫החברים באסיפה הכללית‬ ‫יו”ר חדש במרכז הארגונים‬ ‫של ניצולי השואה בישראל‬ ‫הגב’ קולט אביטל‪ ,‬ח”כ‬ ‫לשעבר‪ ,‬נבחרה ליושבת‬ ‫הראש של מרכז הארגונים‬ ‫של ניצולי השואה בישראל‪,‬‬ ‫עם פרישתו של משה זנבר‪.‬‬ ‫ארגוננו מאחל לגב’ קולט‬ ‫אביטל הצלחה בתפקידה‬ ‫החדש והמשך שיתוף‬ ‫פעולה פורה עם ארגוננו‪.‬‬ ‫אתר חדש למען ניצולי שואה‪:‬‬ ‫כך תדעו מהן הזכויות שלכם‬ ‫כדי לסייע לניצולי השואה למצות את מלוא זכויותיהם‪,‬‬ ‫השיקה עמותת “המשפט בשירות הזקנה” מודל זכויות‬ ‫ממוחשב‪ .‬המודל פשוט ונוח לשימוש והוא כולל שאלות‬ ‫שהתשובות עליהן מובילות את הניצולים אל דפי מידע ואל‬ ‫טפסים רלוונטיים שיכולים לעזור להם לקבל את כלל הזכויות‬ ‫וההטבות המגיעות להם‪ .‬המודל הוקם במימון ובתמיכה של‬ ‫החברה לאיתור ולהשבת נכסים של הנספים בשואה‪.‬‬ ‫כתובת האתר‪www.elderlaw.org.il :‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪6‬‬ ‫מנהל מוזיאון דוד המלך‪ ,‬מר ערן כץ‪ ,‬יצר קשר עם ארגוננו ואנו‬ ‫מתכבדים לפרסם את הזמנתו לארח את חברי ארגוננו במשכן‬ ‫החדש בתל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫דוד המלך מוזיאון פרטי ומרכז מחקר בע”מ‬ ‫מתכבד להזמין את חברי ארגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי‬ ‫יוון בישראל ובני משפחותיהם לביקור במוזיאון החדש‬ ‫ברחוב ברנר ‪ ,5‬בתל‪-‬אביב‪ ,‬טלפון‪03-7741776 :‬‬ ‫המוזיאון ידידותי ונגיש‪.‬‬ ‫המבקרים מוזמנים לקבל מבט חטוף על דוד המלך‪ ,‬הן בהיבט‬ ‫התנכ”י והן בהיבט ההיסטורי‪ .‬בנוסף נחשפים המבקרים למרכז‬ ‫מחקר ייחודי ובלעדי המציג את אילן היוחסין של דוד המלך‪.‬‬ ‫במוזיאון ‪ -‬מרכז אודיו‪ ,‬ממצאים ארכיאולוגים‪ ,‬תמונות‪ ,‬ספרים‬ ‫ומוסיקת רקע הלוקחת את המטייל לעולם תנכ”י קסום עם צלילי‬ ‫נבל עתיקים‪ .‬כמו כן‪ ,‬במוזיאון חנות מתנות בהשראה תנכ”ית‪.‬‬ ‫המוזיאון ממוקם בקרבת מקום לשוק הכרמל ‪ -‬המהווה פתרון‬ ‫טוב לחניית אוטובוסים והזדמנות לסיור בשוק‪.‬‬ ‫ניתן להגיע בכל יום בימים‪ ,‬א’‪-‬ה’ בין השעות ‪18:00-11:00‬‬ ‫ולקבל סיור הדרכה‪ .‬סיור יכול להיות בין חצי שעה לשעתיים‬ ‫הכולל זמן קניות בחנות המוזיאון‪.‬‬ ‫הכניסה ללא תשלום‪ .‬המוזיאון נגיש לבעלי מוגבלויות‪.‬‬ ‫פינת הלאדינו‬ ‫מאת משה העליון‬ ‫‪7‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫אירועים‬ ‫לקט מאת המערכת‬ ‫הרמת כוסית לקראת חג הפסח במועדון הארגון‬ ‫הרמת הכוסית המסורתית לקראת חג הפסח‪ ,‬התקיימה ביום‬ ‫ד’‪ 4 ,‬באפריל ‪ ,2012‬במועדון הארגון‪ .‬החברים הרבים שהגיעו‬ ‫לאירוע‪ ,‬התיישבו סביב שולחנות ערוכים‪ ,‬עמוסים בכיבוד‬ ‫ויין‪ ,‬במצב רוח מרומם‪ .‬משה העליון‪ ,‬יו”ר הארגון‪ ,‬פתח דבריו‬ ‫בציינו בפני החברים את הנוהג הקיים מזה שנים רבות‪ ,‬להתכנס‬ ‫ולהרים כוסית פעמיים בשנה‪ ,‬לקראת חג הפסח ולקראת ראש‬ ‫השנה‪ .‬משה דיווח‪ ,‬שהארגון ממשיך לפעול במרץ למען החברים‪,‬‬ ‫אמר שהוא שמח לפגוש את החברים שהגיעו‪ ,‬אך ממשיך לייחל‬ ‫שבאירועים הבאים ישתתפו יותר חברים‪ ,‬בעיקר מקרב הניצולים‬ ‫ודורות הממשיכים‪ .‬השתתפותם של האחרונים משמחת את‬ ‫הניצולים‪ ,‬מרחיבה את לבם וגורמת לקירוב הלבבות‪ .‬משה‬ ‫איחל לכל החברים ובני משפחותיהם‪ ,‬ילדיהם‪ ,‬נכדיהם וניניהם‪,‬‬ ‫חג פסח כשר‪ ,‬בריאות טובה ואריכות ימים‪ .‬כתוספת למפגש‬ ‫עצמו‪ ,‬הכיבוד הטעים והיין‪ ,‬רוממו את רוחם של החברים והם‬ ‫נשארו ישובים בחברותא סביב השולחנות‪ ,‬ניהלו ביניהם שיחות‬ ‫ערות‪ ,‬העלו זיכרונות על מנהגי החג ביוון והצטרפו לאיחוליו של‬ ‫משה העליון‪ ,‬כשהם מתבלים בברכות בלאדינו‪.‬‬ ‫חברים במפגש הרמת הכוסית‬ ‫ביקור וחלוקת שי לחברי הארגון השוהים בבתי אבות‬ ‫מאת אברהם קוב’ו‬ ‫כמדי שנה‪ ,‬ובעצם פעמיים בשנה בחגים‪ ,‬התקיימה גם השנה‪,‬‬ ‫לקראת חג הפסח‪ ,‬המסורת היפה של ביקור אצל חברי הארגון‬ ‫השוהים בבתי האבות‪ .‬השנה‪ ,‬מלבד חלוקת השי בבית האבות‬ ‫רקנאטי בפתח תקווה‪ ,‬חולק השי גם לחברים השוהים בבתי‬ ‫אבות אחרים‪ ,‬על פי מיטב ידיעתנו‪ .‬מספר ימים לפני ערב חג‬ ‫הפסח תשע”ב‪ ,‬ביום ד’‪ ,4.6.12 ,‬נסענו שרונה לזר וכותב שורות‬ ‫אלו לבית האבות לחלוקת השי‪ .‬הפעם נבחר עבור החברים שי‬ ‫נאה במיוחד עם מבחר שוקולדים ממולאים בתוספת תליון‬ ‫סמלים בעיצוב מהודר‪ .‬כשרשימת החברים בידנו‪ ,‬התחלנו‬ ‫את הביקור במקום יחד עם הגב’ אירית‪ ,‬העובדת הסוציאלית‬ ‫של בית האבות‪ .‬התחלנו את הסיור בבנין הדיירים המטופלים‬ ‫ולאחר מכן עברנו לחדר האוכל‪ .‬החברים‪ ,‬שרבים מהם אני‬ ‫מכיר מביקורים קודמים במקום‪ ,‬שמחו מאוד מהמפגש איתנו‪,‬‬ ‫ובמיוחד מההתעניינות במצבם‪ .‬הם הודו מקרב לב על השי והיו‬ ‫שבעי רצון שהברכות שברכנו אותם והשיחות שניהלנו היו בשפת‬ ‫הלאדינו‪ .‬צביטה קטנה בלב הייתה על מספר החברים הפוחת‪.‬‬ ‫במשך הביקור ניכר היה הטיפול המסור שמקבלים החברים‬ ‫מצוות עובדי בית האבות‪ ,‬והיחס הטוב והחם לו הם זוכים‪.‬‬ ‫בתום המפגש עם החברים סיירנו ברחבת הכניסה לבית האבות‪,‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪8‬‬ ‫בה מונצחים על הקיר שמות המייסדים‪ ,‬התורמים והנדבנים‬ ‫יוצאי יוון שהקימו את בית האבות על שם ליאון רקנאטי‪ ,‬במטרה‬ ‫לדאוג ליוצאי הקהילה לעת זקנתם‪ .‬נפרדנו בלבביות ממנהל בית‬ ‫האבות‪ ,‬מר רוני ארניה‪ ,‬וממזכירתו‪ ,‬הגב’ ויוי כהן בברכת חג פסח‬ ‫שמח וכשר‪.‬‬ ‫במקביל לביקור זה חילקו רחל העליון‪-‬מזריץ ושמואל מסוט‬ ‫שי לחברים המתגוררים בבתי אבות שונים בחולון‪ ,‬בבת‪-‬ים‪,‬‬ ‫בגבעתיים ובתל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫משמאל לימין‪ :‬חיים רפאל‪ ,‬אברהם קוב’ו ושלמה ביבס‬ ‫אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬ ‫טקס ההתייחדות בבית הכנסת היכל יהודה‬ ‫טקס ההתייחדות המסורתי לזכר קורבנות השואה‪ ,‬שמקיים‬ ‫ארגוננו מידי שנה‪ ,‬בבית הכנסת “היכל יהודה”‪ ,‬לזכר יהדות‬ ‫שאלוניקי בתל‪-‬אביב‪ ,‬התקיים השנה ביום רביעי‪ ,‬ליל כ”ז בניסן‬ ‫תשע”ב‪.18.4.2012 ,‬‬ ‫שעה ארוכה לפני פתיחת טקס ההתייחדות‪ ,‬החל הקהל להגיע‬ ‫לבית הכנסת‪ :‬ניצולי השואה מלווים בבני משפחה‪ ,‬בנים‪ ,‬נכדים‬ ‫ונינים‪ ,‬וקהל רב‪ .‬הרחבה שלפני הכניסה לבית הכנסת הייתה‬ ‫מלאה מפה לפה‪.‬‬ ‫השונות‪ .‬בשאלוניקי חיו כ‪ 55,000-‬יהודים שניהלו עד אז חיי‬ ‫קהילה שלווים ומגוונים‪ .‬קצרה היריעה מלהזכיר את הגיהינום‬ ‫שגרמו הצוררים הגרמנים‪-‬הנאצים ליהודי אירופה וליהודי יוון‪.‬‬ ‫“בתקופת השואה השמידו הגרמנים‪-‬הנאצים באירופה ‪6‬‬ ‫מיליונים מבני עמנו במחנות המוות ובאתרי השמדה באכזריות‪,‬‬ ‫בדרכים בלתי אנושיות‪ ,‬וזאת לאחר שלילת חירותם והחרמת‬ ‫רכושם ובתיהם‪ ,‬אותם נאלצו למסור‪ ,‬כדי לפנות מקום‬ ‫למגוריהם של הקלגסים ותכולתם נבזזה [‪ .]...‬בנוסף להשפלתם‬ ‫והשמדתם יש להוסיף את השמדת התרבות היהודית‪ .‬עם‬ ‫כניסתם לשאלוניקי בשנת ‪ ,1941‬הורו הגרמנים להחרים את‬ ‫נכסי התרבות היהודית בעיר‪ .‬הוחרמו ספרי תורה‪ ,‬מחזורי‬ ‫תפילה‪ ,‬כלי קודש ועבודות אמנות מדהימים‪ ,‬כלי כסף וזהב‬ ‫מלאכת מחשבת ועבודות יודאיקה‪ ,‬מעשה ידי אומנים וצורפים‬ ‫יהודים בעיר ובאירופה‪ .‬הוחרמו אוספים רבים לרבות ספריות‬ ‫שבהן ספרי קודש‪ ,‬פילוסופיה והגות‪ .‬ארכיונים ייחודיים‪ ,‬שנאספו‬ ‫בקהילת שאלוניקי במשך מאות בשנים‪ ,‬והיו מקור ייחודי לחקר‬ ‫ההיסטוריה וחיי הרוח של היהדות מגירוש וגלות ספרד עוד‬ ‫מ‪ ,1492-‬נארזו ונשלחו לגרמניה‪ .‬רוב החומר אבד [‪.]...‬‬ ‫הקהל בבית הכנסת‬ ‫בשעה ‪ 19:30‬בדיוק‪ ,‬החל טקס ההתייחדות בתפילת ערבית‪ ,‬מפי‬ ‫החזן מר אבי כהן עבדן‪ .‬עם סיום התפילה‪ ,‬פתח יו”ר הארגון‪,‬‬ ‫משה העליון‪ ,‬את החלק הטקסי‪“ :‬אנו מתחילים את הטקס‪,‬‬ ‫בהדלקת נרות לזכר ‪ 6‬מיליונים של בני עמנו‪ ,‬שנספו בשואה‪,‬‬ ‫וביניהם גם בני קהילות יוון”‪ .‬ששה מחברי הארגון‪ ,‬ניצולי שואה‬ ‫ובני משפחה של ניצולות שואה‪ ,‬עלו נרגשים והדליקו נרות לזכר‬ ‫הקורבנות‪ .‬לאחר קריאת פרקי תהלים ע”י החזן‪ ,‬הוזמנו שני‬ ‫חברי הארגון בתורם‪ :‬אלי נחמיאס בשם הניצולים‪ ,‬ונציג דורות‬ ‫הממשיכים‪ ,‬ח”כ וסגן יו”ר הכנסת‪ ,‬אופיר אקוניס‪ ,‬לשאת דברים‬ ‫בענייני דיומא‪.‬‬ ‫קצרה היריעה מלהזכיר את הגיהינום‬ ‫שגרמו הגרמנים‬ ‫אלי נחמיאס פנה נרגשות לקהל‪ ,‬ואמר בראשית דבריו‪“ :‬התכנסנו‬ ‫היום בבית הכנסת זה‪“ ,‬היכל יהודה” כדי לזכור ולהזכיר את‬ ‫הזוועות שחוו על בשרם יהודי אירופה הכבושה ויהודי יוון‬ ‫בפרט‪ .‬שואת יהודי יוון מתקשרת לתודעה ולזיכרון היהודי‪,‬‬ ‫עם הטרגדיה של יהודי שאלוניקי בפרט‪ ,‬והאיים‪ :‬קורפו‪ ,‬רודוס‬ ‫וכרתים וכן שאר קהילות יוון‪ 33 ,‬במספר‪ .‬לפי אומדנים שונים‪,‬‬ ‫חיו באותה תקופה כ‪ 80,000-‬יהודים‪ ,‬נשים‪ ,‬גברים וטף בקהילות‬ ‫בעזרת הנשים‬ ‫“לאחר השואה‪ ,‬עלו הניצולים‪ ,‬שרידי השואה לארץ ולאחר‬ ‫מלחמה קשה הוקמה המדינה‪ .‬ואולם מאז ועד לתוך המאה‬ ‫ה‪ ,21-‬נגזר על העם היהודי בארץ ובעולם‪ ,‬להילחם על קיומו‬ ‫[‪ .]...‬לאחר השואה התגלתה תופעה‪ ,‬שחשבנו שתיעלם מהעולם‬ ‫לאחר הכנעתה של גרמניה‪ ,‬האנטישמיות‪ .‬הדוגמא הבולטת‬ ‫והקיצונית האחרונה לפריחת האנטישמיות‪ ,‬היא השתלחותו‬ ‫של הסופר הגרמני גינטר גראס‪ ,‬חתן פרס נובל‪ ,‬ששירת בעברו‬ ‫ב‪ ,SS-‬נגד מדינת ישראל‪ .‬עלינו להזכיר גם את הרצח הנתעב של‬ ‫בני עמנו מהעיר טולוז בצרפת‪ ,‬רק בשל היותם יהודים‪ ,‬וכן את‬ ‫הצורר האיראני‪ ,‬המכריז השכם והערב‪ ,‬על רצונו להשמיד את‬ ‫מדינת ישראל”‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬ ‫“לא לשכוח ולספר”‬ ‫“אנו יודעים שמדינת ישראל היא מדינה חזקה‪ .‬המלחמה‬ ‫באנטישמיות היא מלחמה יומיומית הנוגעת לכולנו‪ ,‬כפי שכתוב‬ ‫בתורה‪“ :‬זכור את עשה לך עמלק”‪ .‬עלינו לדאוג להנחיל את זיכרון‬ ‫קורבנות השואה לדורות הבאים‪ .‬אנו מקיימים את הצוואה של‬ ‫רבים מהקורבנות‪“ :‬לא לשכוח ולספר”‪.‬‬ ‫יהא זכרם של הנספים בשואה ברוך!‬ ‫אנטישמיות שלא הייתה קיצונית ממנה‬ ‫בכל הדורות‬ ‫חה”כ וסגן יו”ר הכנסת‪ ,‬אופיר אקוניס‪ ,‬נציג דורות הממשיכים‪,‬‬ ‫אמר בתחילת דבריו‪“ :‬הפשע הגדול ביותר‪ ,‬שאין דוגמתו בתולדות‬ ‫האנושות כולה‪ ,‬ההשמדה השיטתית‪ ,‬המתוכננת והמובנית‪ ,‬שלא‬ ‫הייתה קיצונית ממנה בכל הדורות‪ ,‬הסתיימה בהשמדתם של ‪6‬‬ ‫מיליון יהודים מהם מיליון וחצי ילדים‪.‬‬ ‫האם יש משהו נפשע כזה בתולדות האנושות המשתווה לו? לא‬ ‫היה ולא יהיה [‪ ]...‬את זכרם של ‪ 6‬מיליוני היהודים‪ ,‬מנציח העם‬ ‫היהודי בארץ ובעולם”‪.‬‬ ‫ח”כ אקוניס הזכיר את המנהיג זאב ז’בוטינסקי‪ ,‬שזיהה את‬ ‫הסכנה בזמן‪ ,‬ובנאום שנשא בבית הכנסת הגדול בערב ט’‬ ‫באב‪ ,‬שנה לפני תחילת המלחמה אמר‪“ :‬אני מזהיר אתכם‬ ‫שהקטסטרופה מתקרבת‪ ,‬אינכם רואים את הר הגעש שיתחיל‬ ‫לפלוט את אש ההשמדה”‪ .‬והמשיך ח”כ אקוניס‪“ :‬לדאבון הלב‪,‬‬ ‫הרוב היהודי החליט להישאר באירופה והושמד ע”י הצורר הנאצי‬ ‫יימח שמו [‪.]...‬‬ ‫“קהילת יהודי יוון הייתה מהמפוארות ביותר‪ ,‬המסורתיות ביותר‬ ‫והעתיקות ביותר של העם היהודי [‪.]...‬‬ ‫למעשה‪ ,‬קהילת יהודי יוון‪ ,‬משקפת את תולדותיו של העם היהודי‬ ‫מחורבן בית שני‪ ,‬דרך גירוש ספרד‪ ,‬עד ימי התנועה הציונית‪,‬‬ ‫שיבת ציון ועד לשואה [‪.]...‬‬ ‫חבר כנסת אופיר אקוניס נציג דורות הממשיכים‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪10‬‬ ‫“בשנות ההשמדה השיטתית ב‪ ,1945-1942-‬נרצחו גם יהודי יוון‬ ‫ובתוכם כ‪ 50,000-‬יהודי שאלוניקי [‪.]...‬‬ ‫“ב‪ 64-‬השנים מאז הקמתה‪ ,‬נאבקת מדינת ישראל על קיומה‪.‬‬ ‫למדנו מההיסטוריה‪ ,‬שכאשר מנהיג מדינה כלשהי אומר שיש‬ ‫להשמיד את מדינת ישראל‪ ,‬צריך להאמין לו‪ .‬יש לנו מדינה‬ ‫מפוארת‪ ,‬שתעשה הכול כדי להגן על העם היהודי‪ ,‬צבא מפואר‬ ‫ויכולת להגן על עצמנו במדינה ריבונית‪ .‬שנים רבות לא היה‬ ‫ליוצאי יוון נציג בכנסת וגם לא צוינה קהילה זו בטקסים‪ .‬בטקס‬ ‫“לכל איש יש שם” המתקיים בכנסת ביום השואה‪ ,‬אעלה על‬ ‫נס את פועלם והיעלמותם של יוצאי יוון ואקרא את שמות בני‬ ‫משפחתי שנספו בשואה [‪.]...‬‬ ‫“ערב יום השואה תשע”ב‪ ,‬כנציגה של מדינת ישראל אומר‪:‬‬ ‫לא נשכח‪ ,‬לא נסלח‪ ,‬לעולם לא עוד!”‪.‬‬ ‫המשך הטקס וסיומו‬ ‫מר דוד רקנאטי‪ ,‬מגבאי בית הכנסת‪ ,‬קרא את הפרק “אמר רבי‬ ‫אבא”‪ .‬לאחר מכן נאמרה תפילת “אל מלא רחמים” על ידי החזן‬ ‫מר בני כהן עבדן‪ ,‬וקדיש דרבנן על‪-‬ידי כל הקהל‪.‬‬ ‫לקראת סיום הטקס ציין יו”ר הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬את שביעות‬ ‫רצונו מכך שבית הכנסת היה מלא עד אפס מקום‪ ,‬ושהחברים‬ ‫והחברות ניצולי השואה הגיעו מלווים בבני משפחותיהם‪ ,‬בני‬ ‫דורות הממשיכים‪ ,‬המגיעים בכל שנה לכבד את זכר קורבנות‬ ‫השואה בנוכחותם‪.‬‬ ‫הוא קרא לבני דורות הממשיכים להצטרף כחברים בארגון‪ ,‬כדי‬ ‫שהארגון יוכל להמשיך במפעל החשוב כל כך של שימור הזיכרון‪,‬‬ ‫ההנצחה והמסורת של יהדות יוון‪.‬‬ ‫הטקס ננעל בשירת “התקווה” בפי כל הנוכחים בבית הכנסת‪.‬‬ ‫הקהל שיצא מבית הכנסת לאחר סיום הטקס‪ ,‬לא מיהר להתפזר‬ ‫ומראה החברים המתחבקים‪ ,‬השמחים לפגוש את מכריהם היה‬ ‫מרגש‪.‬‬ ‫מר‬ ‫מדליק נר זיכרון לידו משה העליון‪ ,‬יו”ר הארגון‬ ‫אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬ ‫טקס ההתייחדות ליד הגלעד בבית העלמין בחולון‬ ‫במשך זמן ארוך מדי ההורים לא דיברו‬ ‫על השואה‬ ‫טקס ההתייחדות לזכר קורבנות השואה אותו מקיים ארגוננו‬ ‫מידי שנה‪ ,‬נערך ביום הזיכרון לשואה ולגבורה‪ ,‬כ”ז בניסן תשע”ב‪,‬‬ ‫‪ 19.4.2012‬בשעה ‪ ,16:00‬ליד הגלעד לזכר ‪ 33‬קהילות יוון שחרבו‬ ‫בשואה‪ ,‬בבית העלמין בחולון‪ .‬הבאים לטקס ראו כבר מרחוק “נס גדול קרה למשפחתי הקרובה שכולנו ניצלנו‪ ,‬אך בני המשפחה‬ ‫את דגלי ישראל המתנוססים מעל הגלעד‪ .‬שעה ארוכה לפני שהתגוררה בשאלוניקי ובקסטוריה‪ ,‬הושמדו‪ .‬בשל תושייתו של‬ ‫תחילת הטקס‪ ,‬החלו להתקבץ ברחבה שליד הגלעד חברי הארגון אבי ובשל אנושיותם וטוב ליבם של יוונים שעזרו לנו בהגיענו‬ ‫לכפר סיכיה‪ ,‬ניצלה‬ ‫ניצולי השואה‪ ,‬מלווים בבני‬ ‫משפחתנו על ידי אנשים‬ ‫משפחה‪ ,‬ילדים‪ ,‬נכדים‬ ‫שלאחרונה הוכרו כחסידי‬ ‫ונינים‪ ,‬שהגיעו מכל קצוות‬ ‫אומות העולם‪ .‬במשך‬ ‫הארץ‪ ,‬כדי להשתתף‬ ‫זמן ארוך מדי ההורים‬ ‫בטקס‪ .‬שגריר יוון בישראל‪,‬‬ ‫לא דיברו על השואה וכך‬ ‫מר קיריאקוס לוקאקיס‬ ‫גם אני‪ .‬החברה מסביב‪,‬‬ ‫כיבד את הטקס בנוכחותו‪.‬‬ ‫הצברים‪ ,‬נתנו לי להרגיש‬ ‫יו”ר הארגון‪ ,‬משה העליון‪,‬‬ ‫שלא מדברים על זה‪ ,‬כי‬ ‫פתח את הטקס בברכו את‬ ‫זה מבייש ולא מביא כבוד‪.‬‬ ‫המשתתפים והזמין את‬ ‫הייתה שתיקה רועמת‬ ‫החזן‪ ,‬מר יצחק צפון‪ ,‬לקרוא‬ ‫בנושא‪ .‬לא צריך לדבר על‬ ‫פרקי תהילים (ט”ז‪ ,‬פ”ג)‪.‬‬ ‫העבר‪ ,‬במיוחד כשמדובר‬ ‫לאחר מכן הוזמנו לשאת‬ ‫בארץ יוון‪ .‬שם לא קרה‬ ‫דברים בענייני דיומא‬ ‫אסון‪ .‬בעשור האחרון‪,‬‬ ‫חברות הארגון‪ ,‬ניצולת‬ ‫אני מעורה היטב בנושא‪,‬‬ ‫השואה‪ ,‬רחל פנקס‪ ,‬ונציגת‬ ‫טובה ריבייר נציגת דורות הממשיכים נושאת דברים‬ ‫מדברת ומחפשת חומר‬ ‫דורות הממשיכים‪ ,‬טובה‬ ‫על מה שעברתי בשנות‬ ‫ריבייר‪.‬‬ ‫ילדותי‪ ,‬שהשפיעו על מהלך כל חיי‪ .‬חובה עלינו לזכור כי גם‬ ‫בימינו אנו‪ ,‬האנטישמיות שרירה וקיימת ואויבי העם היהודי‬ ‫לי ולאחי התינוק אסור היה לבכות‬ ‫ממשיכים לאיים על קיומו ועל קיום מדינתו‪ ,‬היא מדינת ישראל‪.‬‬ ‫רחל‪ ,‬ילידת ווריה שבמקדוניה‪ ,‬היא ילדת שואה‪“ :‬כבכל שנה‪ ,‬אנו אי לכך עלינו להיות כל הזמן על המשמר‪ ,‬להילחם נגד הגזענים‬ ‫מתאספים ליד האנדרטה‪ ,‬כדי לזכור ולהזכיר את שואת יוצאי והאנטישמים בעולם‪ ,‬ולסכל את מזימות אויבינו”‪.‬‬ ‫יוון על כל קהילותיהם‪ .‬נולדתי כחצי שנה לפני פרוץ המלחמה‬ ‫בכייה החרישי של אימי היה נשמע‬ ‫בשנת ‪ .1939‬כשפלשו היוונים ליוון הייתי רכה בשנים‪ ,‬אך יודעת‬ ‫לאורך שעות‬ ‫שבתקופה זו הנאצים הטילו מגבלות רבות על היהודים והקשו‬ ‫על חייהם‪ ,‬ובתחילת אפריל ‪ ,1943‬הגרמנים כיתרו את השכונה‬ ‫היהודית‪ ,‬כינסו את היהודים לפני בית הכנסת‪ ,‬העלו אותם על טובה ריבייר‪ ,‬נציגת דורות הממשיכים‪ ,‬פנתה במילים נרגשות‬ ‫המשאיות‪ ,‬ושלחו אותם למחנות ההשמדה‪ .‬אף אחד מהם לא לקהל‪“ :‬ברצוני להזכיר כי גורל יהדות יוון‪ ,‬שרבים אינם מודעים‬ ‫חזר‪ .‬אבי שראה את הנולד‪ ,‬הצליח להבריח את המשפחה שמנתה לה‪ ,‬לא היה שונה מזה של היהודים ביתר חלקי אירופה וסופר‬ ‫‪ 10‬ילדים וההורים‪ ,‬בעזרת יווני טוב וממון לא מבוטל‪ ,‬לכפר יווני עליה מעט‪ .‬שואת יהודי יוון הייתה שונה מהיבטים רבים‪ ,‬משואת‬ ‫בסביבת העיר ווריה‪ ,‬עוד לפני כיתור השכונה‪ ...‬כשנתיים נדדנו יתר תפוצות ישראל‪ .‬היא הייתה מהירה ואכזרית‪ ,‬התחילה‬ ‫והושלמה תוך שנה והיקפה היה הרחב ביותר‪ ,‬פרט אולי לשואת‬ ‫מכפר לכפר‪ ,‬היינו עם הפרטיזנים‪ ,‬התחבאנו ביערות [‪.]...‬‬ ‫“לא תמיד היינו יחד‪ .‬סבלנו מפחד‪ ,‬מרעב‪ ,‬ממלריה‪ ,‬מכינמת יהודי פולין‪ .‬עצם המאורעות שקרו ביוון‪ ,‬ידיעתם לא הופצה‪.‬‬ ‫ומדלקת ריאות‪ .‬הפחד שלט בכל‪ .‬לי כילדה קטנה ולאחי התינוק‪ ,‬ניצולי המחנות שריפאו את פצעיהם הפיסיים והנפשיים בשקט‪,‬‬ ‫אסור היה לבכות‪ ,‬כדי לא לגלות את מקומנו‪ ,‬לה להיחשף‪ .‬בחזרנו לא התפנו כדי להעיד על קורותיהם‪ ,‬על סבלם‪ ,‬גבורתם ועל גורל‬ ‫לביתנו בדצמבר ‪ ,1945‬גילינו שאנשים פלשו לביתנו ומתגוררים משפחותיהם‪ .‬לצערי‪ ,‬מרובה הנסתר על הגלוי‪ ,‬אם מפאת מיעוט‬ ‫השיחות על השואה שניהלנו עם הורינו ז”ל‪ ,‬ואם מפאת אובדן‬ ‫שם”‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬ ‫המקורות והדיווחים‪ .‬במשך כל שנות נעורי‪ ,‬מעולם לא דיברנו‬ ‫בבית על משפחתה של אימי‪ ,‬שכולם נספו בשואה‪ .‬מעולם לא‬ ‫העזנו לדבר על כך בגלוי‪ .‬זה היה מעין “טאבו”‪ ,‬הסכם שבשתיקה‪,‬‬ ‫כאילו חששנו להכאיב עוד לאימי [‪ ]...‬אולי אפילו קצת התביישנו‪.‬‬ ‫אני זוכרת שבימי הזיכרון‪ ,‬האווירה בבית הייתה כבדה‪ .‬לא הדליקו‬ ‫אורות‪ .‬בכייה החרישי של אימי היה נשמע לאורך שעות‪ ,‬אווירה‬ ‫של אבל‪ .‬בחלוף השנים‪ ,‬עם התבגרותנו‪ ,‬הבנו שאסור לשתוק‪,‬‬ ‫צריך לשאול‪ ,‬לחקור‪ ,‬לדעת ולהנחיל הלאה לדורות הבאים את‬ ‫ההיסטוריה המרה של משפחתנו ושל בני עמנו”‪.‬‬ ‫עייפים עד מוות‪ ,‬רעבים ללחם וצמאים‬ ‫לטיפת מים‪ ,‬אך ישועה אין‬ ‫טובה עמדה בדבריה על גורל מקדוניה המזרחית ותראקיה‪ ,‬בה‬ ‫שוכנת העיר קומוטיני‪ ,‬מקום הולדת אמה‪ ,‬מרים לבית שיבי‬ ‫ז”ל‪ ,‬שנכבשה על ידי הגרמנים‪ ,‬שמסרו אותה לידי הבולגרים‪,‬‬ ‫בני בריתם‪“ :‬רדיפת היהודים הייתה זהה‪ ,‬הם אולצו לענוד‬ ‫את הטלאי הצהוב‪ ,‬לסמן את החנויות והבתים‪ ,‬להפסיק את‬ ‫הלימודים ועוד‪ .‬בבוקרו של ‪ ,3.3.1943‬הוצאו היהודים מבתיהם‪,‬‬ ‫תוך שימוש בצעקות ובאיומים והוליכו אותם למתקן כליאה‬ ‫באחד ממפעלי הטבק‪ .‬לאחר מספר ימים נלקחו מהעיר‬ ‫והועמסו על רכבות משא דחוסות‪ ,‬בקרונות פתוחים‪ ,‬שלושה‬ ‫ימים ולילות קרים וגשומים‪ ,‬דרך בולגריה‪ ,‬עד גדות הדנובה‪.‬‬ ‫עייפים עד מוות‪ ,‬רעבים ללחם וצמאים לטיפת מים‪ ,‬אך ישועה‬ ‫אין! משם הובלו על ספינות לוינה‪ ,‬על נהר הדנובה‪ ,‬משם הובלו‬ ‫לפולין‪ ,‬לקטוביץ‪ ,‬טרבלינקה ואושוויץ‪ .‬כל יהודי קומוטיני נרצחו‬ ‫בטרבלינקה [‪ ]...‬גם גורל יהודי קוואלה‪ ,‬מקום הולדתו של אביה‪,‬‬ ‫אלברט לבית אברביה ז”ל‪ ,‬נחרץ והם הובלו לאושוויץ [‪ ]...‬היום‪,‬‬ ‫כשהאנטישמיות בעולם עולה וגואה [‪ ]...‬מוטלת עלינו החובה‬ ‫לעמוד איתן‪ ,‬ולהנחיל לדורות הבאים את ההיסטוריה המרה של‬ ‫עמנו‪ .‬לזכור ולא לשכוח! בשנת ‪ 2007‬השתתפתי ב”מצעד החיים”‪,‬‬ ‫הלכתי בשבילי מחנות המוות בגאון ובגאווה [‪ ]...‬נושאת בידי את‬ ‫דגל מולדתי‪ ,‬ובליבי‪ ,‬את גבורת בני משפחתי‪ ,‬לה אני עדות עולם‬ ‫[‪ ]...‬בכל טקס ועם כל שם שהוקרא‪ ,‬נוספה עוד קריעה על לוח‬ ‫ליבנו [‪ ]...‬ואנו כולנו הוכחה חיה וניצחת כי לא יכלו לנו ולעמנו‪.‬‬ ‫כי אבותינו‪ ,‬ברוח אפם הקלושה ובכוח רצון הישרדותם‪ ,‬שבו‬ ‫והקימו מדינה לתפארת”‪.‬‬ ‫דברי שגריר יוון מר קיריאקוס לוקאקיס‬ ‫יו”ר הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬הזמין את שגריר יוון בישראל‪ ,‬מר‬ ‫קיריאקוס לוקאקיס לשאת דברים‪ .‬השגריר מלווה בג’וש‬ ‫שתרגם את דבריו‪ ,‬הודה על ההזמנה לטקס הנערך מידי שנה‪:‬‬ ‫“הכבוד הוא לי‪ ,‬לחלוק אתכם את כל רגשות הזעם‪ ,‬הייאוש‬ ‫הקהל בטקס ההתייחדות ליד הגלעד‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪12‬‬ ‫אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬ ‫וחוסר האונים‪ ,‬על הפשע המתועב שחרץ את ההיסטוריה‬ ‫העולמית [‪ ]...‬לחלוק אתכם את השאלות למה זה קרה‪ ,‬איך זה‬ ‫קרה‪ ,‬ואת ההתחייבות שדבר כזה לא יקרה שוב‪ ,‬יחד עם חובתנו‬ ‫לזכור גם את אלה שהביאו את התקווה‪ .‬עלי לציין‪ ,‬שיוון שילמה‬ ‫מחיר כבד על הקורבנות בשואה [‪ ]...‬ואלה שניצלו בנס במחנות‬ ‫ההשמדה‪ ,‬או אלה שהתחברו לפרטיזנים‪ ,‬או בגלל טוב ליבם‬ ‫של יוונים שעזרו להם להסתתר”‪ .‬מר קיריאקוס הזכיר שכ‪300-‬‬ ‫אנשים הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם‪ ,‬ונתן לדוגמא‬ ‫‪ 2‬מקרים‪ :‬בזקינתוס שבה הצילו ראש העיר והארכיבישוף את כל‬ ‫‪ 275‬תושבי האי‪ ,‬ובאתונה‪ ,‬שבהן הארכיבישוף דמסקינוס הציל‬ ‫יהודים רבים‪“ .‬חובתנו לזכור הרבה אנשים אלמונים‪ ,‬שאני מכנה‬ ‫אותם התקווה [‪ ]...‬אבקשכם עם כל הכאב על האובדן הקשה‬ ‫שלכם‪ ,‬לשמור את התקווה‪ .‬מאחל לכם ולבני משפחותיכם‬ ‫בריאות טובה ואריכות ימים”‪.‬‬ ‫האנדרטה יצרו מראה צבעוני מרהיב‪ .‬הטקס הסתיים בשירת‬ ‫ההמנון הלאומי “התקווה” בפי כל הנוכחים‪ .‬יו”ר הארגון‪ ,‬משה‬ ‫העליון‪ ,‬הודה לקהל הרב שהגיע והביע פעם נוספת את תקוותו‬ ‫להצטרפותם של בני דורות הממשיכים לארגוננו‪ .‬חברים‬ ‫רבים מהקהל הרב שמילא את הרחבה‪ ,‬ניגשו לשגריר יוון‪ ,‬מר‬ ‫קיריאקוס ושוחחו איתו בלבביות‪ .‬ראוי לציין שלקראת הטקס‬ ‫ביום הזיכרון לשואה ולגבורה‪ ,‬הצבנו לצד הגלעד מתקן להדלקת‬ ‫נרות נשמה‪.‬‬ ‫המשך הטקס וסיומו‬ ‫יו”ר הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬הזמין את החזן מר יצחק צפון לקרוא‬ ‫את “חזון העצמות היבשות” שבספר יחזקאל‪ ,‬בהמשך נישאה‬ ‫תפילת “אל מלא רחמים”‪ ,‬והגברים שבקהל אמרו קדיש דרבנן‪.‬‬ ‫לאחר מכן נערך הטקס המסורתי של הנחת הזרים למרגלות‬ ‫הגלעד‪ ,‬בראשם הונח זר ארגוננו‪ ,‬זר שגרירות יוון ובהמשך‬ ‫זרים בשם הקהילות השונות של יוצאי יוון‪ .‬הזרים שעטפו את‬ ‫מימין‪ :‬משה העליון יו”ר הארגון‪ ,‬שגריר יוון בישראל מר לוקאקיס‬ ‫וג’וש מהשגרירות היוונית בישראל‬ ‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע”ב ‪ -‬הטקס ב”יד ושם”‬ ‫מאת אברהם קוב’ו‬ ‫במסגרת אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה‪ ,‬מתקיים מידי‬ ‫שנה טקס ב”יד ושם”‪ ,‬בכיכר גטו ורשה‪ .‬השנה ייצגו את ארגוננו‬ ‫בטקס זה אברהם קזז‪ ,‬ניצול השואה‪ ,‬שרונה לזר וכותב שורות‬ ‫אלה‪ ,‬מדורות הממשיכים‪ .‬ראשי המדינה ביניהם נשיא המדינה‪,‬‬ ‫מר שמעון פרס‪ ,‬ראש הממשלה‪ ,‬מר בנימין נתניהו‪ ,‬סגן יו”ר‬ ‫הכנסת‪ ,‬ח”כ אופיר אקוניס‪ ,‬נשיא בית המשפט העליון‪ ,‬מר אשר‬ ‫גרוניס‪ ,‬יו”ר הסוכנות היהודית‪ ,‬מר נתן שרנסקי‪ ,‬הרמטכ”ל‬ ‫רא”ל בני גנץ ונכבדים נוספים כיבדו את המעמד לצד קהל רב‬ ‫של נציגי ארגוני ניצולים‪ ,‬ארגוני לוחמים‪ ,‬ומשלחות מרחבי‬ ‫הארץ ומחו”ל‪ .‬קבוצה ססגונית במיוחד הייתה קבוצת נציגי‬ ‫הווטרנים‪ ,‬ממלחמת העולם השנייה‪ ,‬מפקדים במדי קצונה‬ ‫של הצבא הרוסי‪ ,‬מכוסים ממש במדליות ובעיטורים צבעוניים‪.‬‬ ‫מחזה מרהיב‪ .‬עצרת הזיכרון נפתחה בשעה ‪ 10.00‬בהשמעת‬ ‫צפירת דומייה בת שתי דקות‪ .‬הקריין הידוע והוותיק מר בני‬ ‫הנדל‪ ,‬פתח את הטקס בקריאת “יזכור” בנוסח מיוחד לחללי‬ ‫השואה‪ .‬לאחר מכן נשאו דברים נשיא המדינה‪ ,‬ראש הממשלה‪,‬‬ ‫הרמטכ”ל ועוד מספר נכבדים‪.‬‬ ‫טקס הנחת הזרים נפתח‪ ,‬כאשר כל אחד מהנכבדים מלווה‬ ‫בצמד חיילות‪ ,‬עלה להניח ברחבה את הזר בשם המוסד‬ ‫שבראשו הוא עומד‪ .‬לאחר מכן הניחו זרים ראשי ונציגי‬ ‫הארגונים השונים‪ .‬אנחנו‪ ,‬נציגי ארגוננו‪ ,‬נשאנו בהתרגשות את‬ ‫הזר כשאברהם קזז באמצע ושרונה ואנוכי מצדדיו‪ ,‬הנחנוהו‬ ‫במקום המיועד ועמדנו דקה בדומיה כשכל אחד נושא תפילה‬ ‫בליבו‪.‬‬ ‫אירוע נוסף התקיים בהמשך ב”אוהל יזכור” שב”יד ושם”‬ ‫תחת השם “לכל איש יש שם”‪ .‬זהו מפעל להנצחת קורבנות‬ ‫השואה‪ ,‬שבמהלכו מוקראים שמות הנספים בשואה ע”י‬ ‫קרובי משפחתם‪ .‬בטכס שבתוך אהל “יזכור” שררה אווירה‬ ‫כבדה של קדרות ואפלוליות‪ ,‬ומתוך האפלוליות בצבץ רק פס‬ ‫צר של אור שחדר ל”אוהל”‪ ,‬מבעד משקוף המבנה‪ .‬על רצפת‬ ‫ה”אוהל” בערה “אש התמיד”‪ .‬המבנה כולו צבוע בצבע שחור‬ ‫ואף הריצוף הוא בצבע שחור‪ ,‬למעט אותן המרצפות שעליהן‬ ‫מוטבעים שמות של מחנות ההשמדה השונים באותיות לבנות‬ ‫בעברית ובלועזית‪ .‬כל מי שעלה להנציח ולהקריא את שמות‬ ‫יקיריו‪ ,‬קיבל פרח בצבע לבן‪ .‬בתום הקראת השמות הונח הפרח‬ ‫על המרצפת שעליה רשום שם מחנה ההשמדה בו נספו קרוביו‪.‬‬ ‫אני הקראתי את שמות כל בני משפחתי מצד אימי ואבי‪ ,‬דודים‪,‬‬ ‫דודות ובני דודים‪ ,‬ילידי שאלוניקי‪ ,‬שנספו בשואה‪ .‬היה זה‬ ‫מעמד מרגש מאוד‪ .‬חשתי שעם הקראת שמותיהם מלאתי חוב‬ ‫של כבוד לבני משפחתי שלא זכיתי להכיר‪ .‬יהי זכרם ברוך!‬ ‫‪13‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫אירועים‬ ‫“לכל קהילה יש שם”‬ ‫ערב ההתייחדות עם הקהילות הספרדיות של ארצות הבלקן‬ ‫שהוכחדו בשואה‪“ ,‬לכל קהילה יש שם”‪ ,‬שאותו מקיים ארגוננו‬ ‫מזה מספר שנים בשיתוף פעולה עם יד ושם‪ ,‬התאחדות עולי‬ ‫יוגוסלביה לשעבר‪ ,‬ועמותת דור ההמשך של יהודי מקדוניה‪,‬‬ ‫התאפשר גם השנה בסיועה של הרשות הלאומית לתרבות‬ ‫הלאדינו‪ ,‬הפדרציה העולמית של הקהילות הספרדיות בישראל‬ ‫ומרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל‪.‬‬ ‫הערב נערך ביום ג’‪ ,‬א’ בסיוון תשע”ב‪ ,22.5.2012 ,‬ב”היכל יהדות‬ ‫ווהלין”‪ ,‬שלוחה של בית הספר המרכזי להוראת השואה של יד‬ ‫ושם‪ ,‬בגבעתיים‪.‬‬ ‫לפני תחילת האירוע‪ ,‬בשלב ההתכנסות מפגש החברים הוגש‬ ‫לבאים כיבוד קל‪ .‬בתחילת העצרת באולם המרכזי הוקרא‬ ‫“יזכור” לזכר הקורבנות‪ .‬לאחר מכן הוקרן סרט קצר על הגב’‬ ‫ארטמיס מירון‪ ,‬ילידת ינינה‪ ,‬שהייתה השנה אחת משישה מדליקי‬ ‫המשואות בטקס שנערך בליל יום השואה והגבורה ביד ושם‪.‬‬ ‫יֹוסיף‪-‬פֵ ּּפֹו בטיש נולדה בשנת‬ ‫ארטמיס מירון בת ֵאפְ ִטיכִ ָיאה ִוא ִ‬ ‫‪ 1928‬בינינה שביוון‪ .‬לארטמיס היה אח צעיר ממנה בשש שנים‪,‬‬ ‫סולומון‪-‬מ ִקיס‪ .‬בקיץ ‪ 1943‬נכנסו הגרמנים לינינה‪ .‬באחד‬ ‫ָ‬ ‫הלילות באוגוסט ‪ 1943‬פרצו אנשי אס‪-‬אס לביתה של ארטמיס‪,‬‬ ‫שדדו כסף ועצרו את אביה‪ .‬אביה וסבה נסים הוסעו לבית‬ ‫לו‪-‬מלָ ה בשאלוניקי ולאחר שבועיים הוצאו להורג‬ ‫הסוהר פָ ּבְ ֵ‬ ‫בירי‪ ,‬נקמה על פעילות המחתרת היוונית‪ .‬בליל ‪ 24‬במרץ ‪1944‬‬ ‫הצטוו היהודים להגיע בשמונה בבוקר למחרת לנקודת איסוף‪.‬‬ ‫באותו יום ירד שלג כבד‪ .‬אמה של ארטמיס צררה לכל ילד תיק‪,‬‬ ‫ובו בגדים ומזון‪ .‬הם גורשו ללריסה ולאחר שמונה ימי מעצר‬ ‫הועלו לרכבת והוסעו בקרונות דחוסים ללא אוכל במשך שמונה‬ ‫ימים‪ .‬שלוש פעמים עצרו בשדות לרוקן את דלי השפכים‪ ,‬למלא‬ ‫מים לשתייה ולהעביר את גוויות הנספים לקרון הגוויות‪ .‬ב‪11-‬‬ ‫באפריל ‪ 1944‬לפנות ערב הגיעו ארטמיס‪ ,‬אמה ואחיה לאושוויץ‪.‬‬ ‫האם הלבישה על כתפיה של ארטמיס מעיל פרווה בגלל השלג‬ ‫הכבד שירד באותה עת‪ .‬בזכות המעיל נראתה ארטמיס מבוגרת‬ ‫מגילה‪ .‬הרופא שעשה את הסלקצייה‪ ,‬הכה במקלו על כתפה של‬ ‫ארטמיס והורה לה להיכנס לטור הנשים הצעירות‪ .‬ארטמיס‬ ‫נופפה לשלום לאמה ולאחיה‪ ,‬והם הועלו למכוניות ונעלמו‪.‬‬ ‫בבירקנאו הופשטו הנשים‪ ,‬שערן נגזז ובזרוען הוטבע מספר‪ .‬הן‬ ‫הובלו למקלחת וקיבלו שמלה שהוטבע בה מספר זהה למספר‬ ‫שעל הזרוע‪ .‬עוד קיבלו גרביים‪ ,‬תחתונים‪ ,‬מטפחת ראש ונעליים‬ ‫שסולייתן עשויה עץ‪ .‬ארטמיס עבדה תחת כיפת השמים‪ ,‬בגשם‬ ‫ובשלג‪ .‬כשתהו היווניות היכן יקיריהן שהגיעו אתן ברכבת‪,‬‬ ‫הסבירו להן האסירות הוותיקות כי הם נלקחו לתאי הגזים‪.‬‬ ‫רגשותיה של ארטמיס נעו בין ייאוש לתקווה‪ :‬היא לא רצתה‬ ‫להמשיך לחיות אך קיוותה שאביה עדיין חי‪ .‬בינואר ‪ 1945‬גורשה‬ ‫בצעדת מוות לגרמניה והגיעה למחנה רוונסברוק‪ ,‬ומשם נשלחה‬ ‫לעבוד בבית חרושת לנשק ליד מלכוב‪.‬‬ ‫בתחילת מאי ‪ 1945‬שחררו בעלות הברית את ארטמיס‪ ,‬והיא‬ ‫שבה ליוון בעזרת הג’וינט‪ .‬בהגיעה לאתונה גילתה שהגרמנים‬ ‫ירו באביה עוד לפני גירושה לאושוויץ‪ .‬היא התגוררה אצל דודּה‬ ‫מצד אביה והמשיכה את לימודיה בתיכון‪ .‬ארטמיס עלתה ארצה‬ ‫הקהל באירוע‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪14‬‬ ‫אירועים‬ ‫ב‪ 1946-‬באניית המעפילים “חביבה רייק” ונשלחה לעתלית‪ .‬עם‬ ‫קבלת הסרטיפיקט נסעה לירושלים‪ ,‬לדודּה מצד אמה‪ .‬היא‬ ‫הוסמכה לשמש מורת דרך‪ ,‬עבדה בעבודות מנהליות והייתה‬ ‫מורת דרך בעברית וביוונית עד פרישתה לגמלאות‪ .‬ארטמיס‬ ‫מתנדבת ביד ושם בתרגום מיוונית לעברית‪ ,‬והיא אשת עדות‬ ‫בבתי ספר‪ ,‬במתנ”סים ובצבא‪ .‬היא מילאה ‪ 1,838‬דפי עד לזכר‬ ‫בני קהילת ינינה שנספו בשואה‪ .‬לארטמיס ולבעלה יוסף שלושה‬ ‫ילדים‪ ,‬עשרה נכדים ונינה אחת‪.‬‬ ‫לאחר מכן נערך טקס הדלקת נרות הזיכרון לזכר הקהילות‬ ‫שחרבו‪ ,‬על ידי נציגים ממקדוניה‪ ,‬מיוגוסלביה ומיוון על‪-‬ידי‬ ‫שישה נציגים מארגוננו‪ ,‬כשברקע הקריא יו”ר הארגון‪ ,‬משה‬ ‫העליון את שמות ‪ 33‬הקהילות‪.‬‬ ‫בני הנדל‪ ,‬מנחה הערב‪ ,‬הזמין את הגב’ אורנה שטיינפלד‪ ,‬מנהלת‬ ‫מחלקת חסידי אומות העולם‬ ‫ביד ושם‪ ,‬שברכה בשם יושב‬ ‫ראש יד ושם‪ ,‬מר אבנר שלו‪.‬‬ ‫מבין דבריה‪“ :‬ביום הניצחון על‬ ‫גרמניה הנאצית‪ ,‬העולם חגג‬ ‫את תבוסת הגרמנים‪ ,‬אך העם‬ ‫היהודי‪ ,‬החל את המסע לחיים‪.‬‬ ‫אני נרגשת מהעובדה שהניצולים‬ ‫מצליחים להוציא מסר חיובי‪,‬‬ ‫למרות החורבן והאובדן‪ .‬אתם‬ ‫אוספים‪ ,‬מתעדים‪ ,‬מחנכים‬ ‫ובונים‪ .‬מחברים את החוליות‬ ‫בשרשרת”‪.‬‬ ‫הייתה אתנחתא עם יוסף‬ ‫המספר שהביא סיפורים‬ ‫מעניינים ומשעשעים‪ .‬אחריו‬ ‫עלו לבמה הזמרת שולי נתן יחד‬ ‫עם הזמר לוליק‪.‬‬ ‫לבמה הוזמנה הגב’ מרים בן אביעזר‪ ,‬יושבת ראש התאחדות‬ ‫עולי יוגוסלביה לשעבר‪ ,‬שדיברה בשם הארגונים‪“ :‬התכנסנו‬ ‫כאן הערב כבכל שנה‪ ,‬לערב התייחדות עם הקהילות הספרדיות‬ ‫של ארצות הבלקן שהוכחדו בשואה‪ .‬כאחיהם היהודים בשאר‬ ‫ארצות הכיבוש הנאצי‪ ,‬סבלו יהודי הבלקן מרדיפות‪ ,‬השפלות‪,‬‬ ‫שוד מאורגן וגזירות קשות‪ .‬רובם הגדול נרצח בייסורים קשים‬ ‫ובאכזריות‪ .‬קהילות מפוארות‪ ,‬עשירות ברוח וביצירה‪ ,‬נמחו‬ ‫מעל פני האדמה‪ ,‬ואולם מורשתן לא אבדה והעשייה התרבותית‬ ‫הענפה והמרשימה‪ ,‬ממשיכה ותמשיך לנבוע ממנה”‪.‬‬ ‫בהמשך הערב שרו שולי נתן יחד עם לוליק שירים בלאדינו‬ ‫ובעברית וריגשו את הקהל‪ ,‬שאף הצטרף לשירה‪ ,‬הדבר ניכר‬ ‫במיוחד בעת ששרה את השיר “ירושלים של זהב”‪.‬‬ ‫הערב ננעל בשירת “התקווה”‪.‬‬ ‫הקהל באירוע‬ ‫אלי נחמיאס מדליק נר בטקס‬ ‫רחל פינקס מדליקה נר בטקס‬ ‫‪15‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫ביקור חברי הארגון במרכז למורשת יהדות שאלוניקי ויוון‬ ‫כחלק מפעילות הארגון לחיזוק הקשר עם החברים ולהכרת‬ ‫המורשת‪ ,‬ביקרו חברי הארגון במרכז למורשת יהדות שאלוניקי‬ ‫ויוון‪ .‬הביקור הראשון התקיים ב‪ 18.7.2012-‬והביקור השני‬ ‫ב‪ .1.8.2012-‬את פנינו קיבלו בלבביות שרון סלע‪ ,‬מנהלת המרכז‬ ‫למורשת ורוני ארניה‪ ,‬מנהל בית האבות ליאון רקנאטי‪ ,‬שבתחומו‬ ‫ממוקם המרכז למורשת‪ .‬לאחר תדרוך קצר התכבדו החברים‬ ‫בארוחת בוקר טעימה ולאחריה התכנסו באודיטוריום‪ ,‬שם‬ ‫הוקרן לחברים סרט על תולדות קהילת שאלוניקי‪ .‬לאחר מכן‬ ‫עברה הפעילות למרכז למורשת עצמו‪ ,‬שם העבירה ד”ר גילה‬ ‫הדר סקירה על תולדות קהילת שאלוניקי‪ ,‬כשהיא מתמקדת‬ ‫בשמות המשפחה של הנוכחים והשתייכותם לקהילה מסוימת‪,‬‬ ‫אחת מ‪ 37-‬קהילות שהיו בעיר‪ .‬לאחר מכן סיירו החברים‬ ‫באופן עצמאי במרכז למורשת‪ ,‬ויכלו להתרשם ממגוון המוצגים‬ ‫במקום‪ .‬מספר חברים שחפצו בכך‪ ,‬ערכו סיור בבית האבות ליאון‬ ‫רקנאטי להתרשמות מהמקום‪.‬‬ ‫החברים התכנסו שנית באודיטוריום שם פגשה את מספרת‬ ‫הסיפורים מתילדה כהן‪-‬סראנו שסיפרה בכישרון רב מסיפורי‬ ‫ג’וחה‪ ,‬אגדות עם ופתגמים בעברית מתובלת בלאדינו‪ .‬ההנאה‬ ‫הייתה רבה‪.‬‬ ‫לאחר מכן הופיעו לפני החברים הזמרת דגנית דדו מלווה בבעלה‬ ‫הפסנתרן‪ ,‬ההנאה הייתה סוחפת‪ .‬דגנית זמרת בעלת קול ערב‪,‬‬ ‫שרה את השירים המוכרים לכולם בלאדינו‪ ,‬המשיכה בשירים‬ ‫בעברית וביוונית וחלק מהחברים קמו לרקוד לצלילי המוסיקה‬ ‫הנפלאה והצטרפו לשירה יחד איתה‪.‬‬ ‫בגמר המופע הוזמנו החברים לחדר האוכל לארוחת צהריים‬ ‫טעימה‪ .‬צוות בית האבות לא חסך במאמציו לגרום לכולם הנאה‬ ‫ועל כך נתונה להם תודתנו‪ .‬לסיום קיבל כל חבר שי‪ ,‬את הספר‬ ‫המגדל הלבן‪ ,‬מחיי היהודים בקהילת שאלוניקי‪ ,‬נשמתה של‬ ‫קהילה‪ ,‬מאת המחבר יוסף בן פנחס עוזיאל‪ .‬החברים התפזרו‬ ‫לבתיהם מלאי חוויות והנאה מבוקר גדוש בתוכנית מעניינת‪.‬‬ ‫זה המקום להודות גם למרכז הארגונים של ניצולי השואה‬ ‫ששיתף פעולה עם ארגוננו‪ ,‬תמך ועזר בקיום האירוע‪.‬‬ ‫חברים במרכז למורשת עם דר’ גילה הדר‬ ‫חברים במרכז למורשת מתבוננים במוצגים‬ ‫חברים במרכז למורשת באודיטוריום‬ ‫חברים במרכז למורשת במפגש עם מתילדה כהן‪-‬סראנו‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪16‬‬ ‫אירועים‬ ‫מסיבת יום העצמאות ‪2012‬‬ ‫מאת שרונה לזר‬ ‫המסיבה השנתית לחברי הארגון‪ ,‬לרגל יום העצמאות של‬ ‫מדינתנו התקיימה השנה בתאריך ‪ 5‬ביוני ‪ ,2012‬באולמי גאלרי‬ ‫פאלאס‪ ,‬בתל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫בשעה ‪ 19:00‬החלו להגיע חברי הארגון והתקבלו בלבביות‬ ‫ובמאור פנים על ידי צוות קבלת הפנים‪ ,‬שייצג את הנהלת‬ ‫הארגון‪ ,‬אברהם קובו‪ ,‬רחל לוי וכותבת שורות אלה‪ .‬החברים‬ ‫נכנסו לתוך האולם והתיישבו סביב שולחנות ערוכים ומסודרים‪,‬‬ ‫עם שפע של מאכלים‪.‬‬ ‫את הערב פתח יושב ראש הארגון‪ ,‬משה העליון‪ ,‬שברך את‬ ‫הנוכחים ואיחל להם ערב שמח ומהנה‪ .‬כמו כן ברך את המזכיר‬ ‫הראשון של שגרירות יוון‪ ,‬מר קונסטאנטינוס אלכסנדיס‪ ,‬שמילא‬ ‫את מקומו של שגריר יוון‪ ,‬מר קיריאקוס לוקאקיס‪ ,‬שנבצר ממנו‬ ‫להשתתף באירוע‪.‬‬ ‫בהמשך הביא עו”ד אהוד מוזס בפני חברי הארגון את החידושים‬ ‫בנושא הזכויות לניצולי השואה ואף שוחח עם ניצולים שפנו אליו‬ ‫באופן אישי‪.‬‬ ‫הזמרים קובי זרקו ואסי יחיאל‪ ,‬בליווי חבר נגנים‪ ,‬הנעימו במיטב‬ ‫השירים המוכרים והאהובים ביוונית ובלאדינו ואף תיבלו בשירים‬ ‫בעברית‪ ,‬והלהיבו את החוגגים‪ .‬האווירה באולם הייתה שמחה‬ ‫ותוססת‪ ,‬ואי אפשר היה שלא להתפעל מחברי הארגון שמילאו‬ ‫את הרחבה בריקודים סוערים כמיטב המסורת היוונית‪.‬‬ ‫לקראת סיום האירוע נערכה הגרלת פרסים בין המשתתפים‬ ‫בהנחייתו החיננית של קובי זרקו ולהנאת החברים‪ ,‬ובמיוחד הזוכים‪.‬‬ ‫יו”ר הארגון מצא את ההזדמנות להודות להנהלת מרכז הארגונים‬ ‫של ניצולי השואה בישראל‪ ,‬על הסיוע הרב בקיום האירוע‪.‬‬ ‫כמו כן הודה לחברי הנהלת הארגון שעמלו בארגון ובהוצאה אל‬ ‫הפועל של הערב‪.‬‬ ‫כמו כן ברך את הנהלת אולמי גאלרי פאלאס‪ ,‬שלא חסכה‬ ‫במאמצים וללא ספק תרמה רבות להצלחת האירוע ‪ .‬הארוחה‬ ‫שהוגשה הייתה טעימה ובשפע והשירות היה טוב מאוד‪.‬‬ ‫החברים שהשתתפו במסיבה הביעו שביעות רצון מהערב וחזרו‬ ‫לבתיהם שמחים‪.‬‬ ‫חברים במסיבה‬ ‫הפלגה באוניה “גולדן איריס” של חברת מנו ספנות‬ ‫לקראת סוף חודש מאי השנה‪ ,‬פנתה לארגוננו חברת מנו ספנות‪ ,‬והציעה לצרף חברים ניצולים מארגוננו‪ ,‬במחיר מיוחד‪ ,‬להפלגת‬ ‫תענוגות באוניה “גולדן איריס” לאי קפריסין‪ .‬בתאריך ‪ 28‬במאי ‪ ,2012‬יצאה קבוצה של כ‪ 50-‬חברים‪ ,‬שנענו בשמחה להזמנה‪ ,‬להפלגה‬ ‫בת שלושה ימים באנייה שיצאה מנמל חיפה‪ .‬החברים נהנו מאירוח למופת‪ ,‬האווירה הייתה שמחה‪ ,‬מצב הרוח היה מרומם לאורך כל‬ ‫ההפלגה‪ .‬כשעגנה האנייה בנמל לימסול‪ ,‬הצטרפו חברים רבים לטיולים באי היפה קפריסין‪ .‬ראוי לציין שכבר לפני מספר שנים‪ ,‬ארחה‬ ‫חברת מנו ספנות חברים‪ ,‬ניצולי שואה מארגוננו‪ ,‬בהפלגה בת שבועיים לאיטליה‪ ,‬יוון וטורקיה‪ .‬ארגוננו מודה לחברת מנו ספנות על‬ ‫שהעניק לחברינו חופשה מהנה‪.‬‬ ‫האחיות לבית ניצחון בארוחת בוקר‬ ‫חברים בטיול בהרים בקפריסין‬ ‫במסיבה באוניה בערב היציאה להפלגה‬ ‫‪17‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫קהילות יוון ערב השואה‬ ‫קהילת ַלנְ ּגָ ָדה*‬ ‫מאת משה העליון‬ ‫לנגדה היא עיר קטנה במחוז שאלוניקי‪ ,‬והיא ידועה במרחצאות‬ ‫החמים המצויים בה‪ .‬בפי יהודי שאלוניקי נקראה לנגזדה‪.‬‬ ‫בלנגדה התארגנה לראשונה קהילה יהודית בסוף שנות המאה‬ ‫ה‪ .19-‬ב‪ 1893-‬התקבל אישור מהשלטונות בקושטא להקים‬ ‫בית כנסת‪ .‬בניין בית הכנסת נועד לכלול גם בית ספר ומעון לרב‬ ‫הקהילה‪ .‬למימון ההקמה של מבנה בית הכנסת‪ ,‬בית הכנסת‬ ‫פנו אנשי הקהילה לרבה הראשי של צרפת‪ ,‬צדוק כהן‪ ,‬לברון‬ ‫רוטשילד‪ ,‬לברון הירש‪ ,‬לרב הראשי של לונדון ועוד‪.‬‬ ‫הקהילה לא יכלה לספק את מלוא השרותים לחבריה‪ ,‬וכך‬ ‫במקרה הצורך הובא מוהל משאלוניקי‪ ,‬ובאין בית קברות יהודי‬ ‫בה‪ ,‬הועברו הנפטרים לקבורה באותה העיר‪.‬‬ ‫בתחילת המאה ה‪ 20-‬הוקם במקום ועד קהילה‪ ,‬שהיה מדווח‬ ‫לרב הראשי של שאלוניקי‪ ,‬יעקב קובו‪.‬‬ ‫ב‪ 1912-‬עבר המקום לשלטון יוון‪ ,‬כמו כל שטחי מקדוניה‬ ‫ותראקיה‪ .‬לאחר הדלקה הגדולה בשאלוניקי בשנת ‪ ,1917‬עברו‬ ‫מספר יהודי שאלוניקי לגור בלנגדה‪ .‬בשנת ‪ 1928‬התגוררו בה‬ ‫‪ 161‬יהודים‪ .‬בשנים שלאחר מכן פחת מספר היהודים בה‪ ,‬ובשנת‬ ‫‪ 1940‬נמצאו בה רק ‪ 50‬נפשות‪.‬‬ ‫בעת הכיבוש הגרמני המשיכו להתגורר בה יהודים‪ .‬אלה שולחו‬ ‫לאושוויץ עם המשלוח הראשון שיצא משאלוניקי ב‪ 15-‬במרס‬ ‫‪ .1943‬איש מהם לא שרד‪.‬‬ ‫מפת קהילות יוון ערב השואה‬ ‫__________________‬ ‫* מתוך “פנקס הקהילות – יוון” בהוצאת יד ושם‪ ,‬באדיבות יד ושם‪ ,‬והשלמות‬ ‫מתוך הספר ‪( Ελληνικές Εβραïκές Κοινότητες‬קהילות יהודיות של יוון)‪ ,‬וולוס ‪.2006‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪18‬‬ ‫חסידי אומות העולם מיוון*‬ ‫משפחת מיכלופולוס‬ ‫משפחת קורונאוס‬ ‫תרגם מאנגלית‪ :‬משה העליון‬ ‫מאת מרתה רוסו חסיד‬ ‫פאנוס מיכלופולוס הישיש התגורר עם אשתו ועם בתו קולה‬ ‫בת העשרים בכפר ההררי המרוחק פרדיקובריסי‪ ,‬קרוב‬ ‫לנאוופאקטוס‪ ,‬שם נתנו מחסה למשפחת ָטּבוׂך‪ .‬מרקוס (מרדכי‪,‬‬ ‫יליד ‪ ,)1924‬אחותו (ילידת ‪ )1928‬והוריהם עברו מקסאנתי‬ ‫לשכונת פאגראטי באתונה‪ ,‬לפני המלחמה‪.‬‬ ‫בספטמבר ‪ ,1943‬כאשר הגרמנים נכנסו לאתונה‪ ,‬אביו של‬ ‫מרקוס זומן למשרדו של ראש משטרת פאגראטי‪ .‬שם נאמר לו‪,‬‬ ‫כי התקבלו הוראות מלמעלה (הכוונה למפקד משטרת אתונה‬ ‫אנגלוס אוורט) שיש לנפק תעודות זהות מזויפות לבני משפחתו‪.‬‬ ‫הוצע לו לעזוב את ביתו מוקדם ככל האפשר ולמצוא מקלט אצל‬ ‫חברים יוונים‪.‬‬ ‫האב של מרקוס פנה מיד לאחד מחבריו‪ ,‬קונסטנטינוס‬ ‫מיכלופולוס‪ ,‬וזה נתן לו מכתב‪ ,‬המופנה לאביו פאנוס‪ ,‬שהתגורר‬ ‫בכפר פרדיקובריסי‪ .‬במכתב הבן ביקש מאביו לסייע למשפחת‬ ‫טבוך‪ ,‬שהייתה זקוקה למקום מסתור‪.‬‬ ‫באוקטובר ‪ 1943‬האב והבן הגיעו בשלום לכפר הנזכר‪ ,‬לאחר‬ ‫שהצליחו לעבור דרך תחנות המשמר הגרמניות בסיוע‬ ‫תעודות הזהות המזויפות‪ .‬האימא והבת הגיעו בנפרד‪ ,‬משפחת‬ ‫מיכלופולוס קיבלו בחמימות את משפחת טבוך‪ ,‬והעמידו‬ ‫לרשותם את הקומה הראשונה של ביתם הצנוע‪ .‬הם חילקו עימם‬ ‫את מזונם ולעולם לא ביקשו כל תשלום או תמורה‪.‬‬ ‫מיכלופולוס נתן למרקוס ספרים לקריאה‪ ,‬ולקח אותו למסעות‬ ‫ציד‪ .‬הכפריים ידעו שהם יהודים‪ ,‬אך שמרו על הסוד‪.‬‬ ‫לאחר המלחמה מרקוס טבוך הפך להיות אישיות חשובה‬ ‫בקהילה היהודית של אתונה‪ ,‬והמשיך את הידידות החמה עם‬ ‫משפחת מיכלופולוס‪.‬‬ ‫ב‪ 11-‬במאי ‪ 1987‬הכירה יד ושם בפאנוס מיכלופולוס‪ ,‬אשתו‬ ‫ובתם קולה כחסידי אומות העולם‪.‬‬ ‫עם נפילת איטליה בסוף ‪ ,1943‬כבשו הגרמנים את אתונה ואנו‪,‬‬ ‫משפחה בת שבע נפשות‪ ,‬נאלצנו לברוח מהעיר‪ .‬מצאנו מסתור‬ ‫אצל משפחת קורונאוס‪ ,‬אשר התגוררה בפרבר של אתונה‪,‬‬ ‫ריסטרי‪ ,‬בחדר קטן בחצר פנימית‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ּפֶ‬ ‫עם הזמן‪ ,‬בני הבית‪ ,‬האב תאסוס‪ ,‬האם תאוני והבן פטרוס‬ ‫ומשפחתנו‪ ,‬חיינו כבני משפחה אחת‪ .‬אנו הצגנו את עצמנו‬ ‫כפליטים מצפון יוון‪ ,‬בעלי שמות נוצריים‪.‬‬ ‫התקיימנו ממנות אוכל שחולקו לעובדי הרכבת (אבי עבד כפקיד‬ ‫ברכבת)‪ .‬את מנות האוכל חילקנו בצורה שווה ומדי פעם זכיתי‬ ‫בתוספת‪ ,‬כי התייחסו אליי כילדה הקטנה במשפחה‪ .‬מפחד‬ ‫הגרמנים‪ ,‬לא יצאנו מחוץ לחצר‪ ,‬רק אחת האחיות נהגה לצאת‬ ‫ברגל למרכז אתונה כדי להביא לנו את מצרכי האוכל הנדרש‪.‬‬ ‫ממכירת תכשיטי זהב של אמי‪ ,‬רכשנו דברי מזון כדי להשתיק‬ ‫את הרעב‪ .‬בעלת הבית נהגה לצאת לשדות ללקט שיחים יבשים‬ ‫כדי להסיק אש לבישול‪.‬‬ ‫כאשר הגרמנים פרסמו שכל יווני נוצרי אשר ייתן מחסה ליהודים‬ ‫יוצא להורג‪ ,‬הודיע אבי לבעל הבית תאסוס‪ ,‬שאנו יהודים‪.‬‬ ‫תגובתו הייתה‪“ :‬ידעתי שאתם יהודים ואתם נשארים כאן‪ ,‬קודם‬ ‫הגרמנים יהרגו אותי ואחר כך אתכם”‪ .‬כעבור כמה חודשים נפטר‬ ‫תאסוס‪ ,‬זאת הייתה עבורנו אבידה גדולה‪ .‬בנו‪ ,‬פטרוס‪ ,‬המשיך‬ ‫את התנהגותו האנושית של אביו וגרנו תחת חסותו עד גמר‬ ‫הכיבוש הגרמני‪ .‬מאז אנו ביחסי ידידות חמים‪ ,‬וכפי שפטרוס‬ ‫אומר “אנו בני משפחה אחת”‪.‬‬ ‫פנינו ליד ושם בבקשה להכיר במשפחת קרונאוס שהצילה‬ ‫את משפחתנו כ”חסידי אומות העולם”‪ .‬בשנת ‪ 1999‬הוכרו בני‬ ‫משפחת קורונאוס כ”חסידי אומות העולם”‪.‬‬ ‫* באדיבות יד ושם‪.‬‬ ‫גאורגיוס ופנגיוטה לנרס ונסטורס קרמיטסופולוס‬ ‫בגיליון מספר ‪ 18‬פרסמנו שבני הזוג גאורגיוס ופנגיוטה לנרס‬ ‫ונסטורס קרמיטסופולוס הוכרו כ”חסידי אומות העולם” על ידי‬ ‫“יד ושם”‪ .‬בתחילת חודש יולי ‪ 2012‬נערך טקס בעיר וריה במעמד‬ ‫שגריר ישראל ביוון‪ ,‬מר אריה מקל‪ ,‬וראש הקהילה היהודית ביוון‪,‬‬ ‫מר דוד שאלתיאל‪ ,‬נציגי משפחת דניאלי‪ ,‬המתגוררים בארץ‪,‬‬ ‫וקהל רב‪ ,‬שבו הוענק התואר “חסידי אומות העולם” לצאצאי‬ ‫המצילים‪ .‬התקשורת ביוון דיווחה בהרחבה על הטקס‪ ,‬שאף‬ ‫הוצג כתשובה הולמת לעליית המפלגה הניאו‪-‬נאצית ביוון‪.‬‬ ‫השגריר מקל אמר בטקס‪“ :‬באנו לכאן כדי להדגיש את האופי‬ ‫האמיתי של האדם היווני‪ ,‬שמוכן לסכן את חייו וחיי משפחתו כדי‬ ‫להציל אדם אחר‪ ,‬שהוא יהודי”‪ .‬המצילים קיבלו תעודה מ”יד‬ ‫ושם” וכן מדליה‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫מורשת‬ ‫זיכרונות ילדות משאלוניקי‬ ‫מאת אלי חסיד‬ ‫לעומת משחקי הילדים של ימינו‪ ,‬אני זוכר במה שיחקנו‬ ‫בשנים המוקדמות של שנות ה‪ 30-‬במאה הקודמת‪.‬‬ ‫קאשארטה (‪ - )Kashareta‬כלי המשחק היה עצם הברך‬ ‫של כבש או פרה שאותו גלגלנו על הרצפה ולפי עמדתו צברנו‬ ‫נקודות בהתאם לארבע צורות האפשריות‪.‬‬ ‫קאליסטאס (‪ - )Kalista‬הכנסנו בספר בין הדפים‪ ,‬ציורים‬ ‫שונים וגזורים‪ ,‬של דמויות או חפצים בגודל ‪ 2-3‬ס”מ‪ ,‬ולפי מספר‬ ‫הדף שנקב השואל‪ ,‬דפדף הקופאי‪ ,‬ואם נמצאה קאליסטא‪,‬‬ ‫השואל זכה בנקודה‪ .‬לרוב היו תמונות של (‪ )Angelikos‬בני‬ ‫מלאכים‪.‬‬ ‫גלישה (לא באינטרנט) על מעקה מדרגות ‪ -‬רכבנו בראש‬ ‫המעקה של המדרגה העליונה עד למטה ‪ .‬גם התחרינו מי יקפוץ‬ ‫מהמדרגה הכי גבוהה‪.‬‬ ‫קפיצה לגובה מעל חבל מתוח ‪ -‬שני ילדים החזיקו בקצוות‬ ‫החבל והאחרים התחרו מי יקפוץ יותר גבוהה ‪.‬‬ ‫הגלגלון (‪ - )El Karriko‬גלגלנו על הקרקע חגורת פח של חבית‬ ‫ורצנו אתו בעזרת הכאה עם מקל או תיל עבה‪.‬‬ ‫כפוף ועבור (‪ - )Passar i abokar‬ילד כפף את גבו‬ ‫במקביל לקרקע וייצב את עצמו באחיזת ידיו על ברכיו‪ .‬החברים‬ ‫רצו וקפצו מעליו‪.‬‬ ‫אתון ארוך ׁׁ(ביוונית מאקריה גַ יידּורה) ‪ -‬ילד עמד עם‬ ‫רגלים פשוקות‪ ,‬ילד שני הכניס ראשו בין רגליו של הראשון תוך‬ ‫כיפוף גבו ‪ .‬השלישי שם ראשו בין רגליו של השני והרביעי שם‬ ‫ראשו בין רגליו של השלישי‪ .‬שאר הילדים קפצו בתור עליהם עד‬ ‫שהתמוטטו ‪.‬‬ ‫קרש נע ‪ -‬הנחנו קרש שאורכו מטר ורוחבו ‪ 20‬ס”מ על מדרגה‬ ‫ארוכה של כניסה לבית‪ ,‬ונסענו באיטיות על ידי מתניע‪ ,‬מוט‬ ‫ברזל עבה מתחת לקרש‪.‬‬ ‫חפץ קשור לחוט ‪ -‬בקופסת קרטון של נעלים שמנו כמה‬ ‫אבנים קטנות ועיתונים ישנים ועטפנו את הקופסה בנייר של‬ ‫מתנות עם סרט צבעוני נאה‪ .‬הנחנו אותה על המדרכה‪ ,‬קשרנו‬ ‫אותה בחוט ארוך לבן בלתי נראה‪ ,‬והחזקנו את קצהו כשאנחנו‬ ‫מסתתרים מאחורי הדלת‪ .‬חיכינו לעובר אורח שיתכופף לבדוק‬ ‫את המציאה ולהפתעתו הקופסה התרחקה ממנו‪.‬‬ ‫‪ - Chilika choumaka‬בעזרת מקל באורך של כ‪ 40-‬ס”מ‪,‬‬ ‫הקפצנו מהקרקע מקלון מחודד באורך כ‪ 25-‬ס”מ‪ ,‬שהיכינו‬ ‫בחוזקה להרחיקו רחוק עד כמה שניתן‪.‬‬ ‫ספינה קטנה (‪ - )Vaporiko‬על מיכל מים רחב ידיים מלא‬ ‫במים‪ ,‬הנחנו חצי אטב כביסה מעץ השט כספינה עם כמה נמלים‬ ‫קטנות כמלחים ונמלה גדולה כרב חובל‪.‬‬ ‫‪ - Diabolo‬שני מקלות באורך כ‪ 30-‬ס”מ‪ ,‬קשורים בחוט‪ ,‬עליו‬ ‫הנחנו גליל גדול וגלגלנו אותו מימין לשמאל ולהיפך תוך הקפצה‬ ‫באוויר‪.‬‬ ‫כדורגל ‪ -‬שיחקנו עם כדור עשוי מבדים‪.‬‬ ‫קביים ‪ -‬במועדון הספורט הלכו על קביים עשויים מזוג‬ ‫כלונסאות גבוהים ועליהם בליטה מעץ לאחיזת הרגל‪ .‬אנו‬ ‫הילדים יצרנו תחליף‪ .‬על שתי קופסאות שימורים ריקות קשרנו‬ ‫חוט משני הצדדים‪ ,‬החזקנו בידיים וצעדנו‪.‬‬ ‫טלפון ‪ -‬על שתי קצוות חוט קשרנו קופסה ריקה של גפרורים‬ ‫או סיגריות ודיברנו ממרחק מסוים‪.‬‬ ‫פסלים ‪ -‬ילד עמד עם הפנים אל הקיר וספר עד שלוש‪ .‬יתר‬ ‫הילדים מאחוריו זזו צעד קדימה בפוזה של רקדן ‪ .‬מי שנתפס זז‬ ‫בתום הספירה היה מחליף את הילד על הקיר‪.‬‬ ‫בינגו של ימינו (‪ - )Tombola‬היה כייף לשמוע את ההורים‬ ‫מכריזים על מספר‪ ,‬בצירוף ביטוים הומוריסטיים‪ .‬למשל‪:‬‬ ‫‪ - Kuatro pachas del gato= 4‬ארבע רגלי החתול ‪.‬‬ ‫‪ - Una duzena de bovos = 12‬תריסר טיפשים ‪.‬‬ ‫‪ - Dos ermanikas ke se van a la eskolika= 66‬שתי‬ ‫אחיות הולכות לבית הספר‬ ‫‪ - La balta kon el klavo = 71‬גרזן ומסמר ‪.‬‬ ‫וביטוים אחרים ‪.‬‬ ‫לבטח היו עוד משחקים שנמחקו מזיכרוני ‪.‬‬ ‫הנהלת המרכז למורשת יהדות שאלוניקי ויוון‬ ‫מזמינה את חברי הארגון ובני משפחותיהם לבקר במקום‪.‬‬ ‫יש לתאם את הביקורים בטלפון‪.03-9185707 :‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪20‬‬ ‫מורשת‬ ‫הרופא הווטרינרי הראשון בארץ ‪ -‬ד”ר שם טוב יוסף‬ ‫ריכזה רחל העליון‪-‬מזריץ‬ ‫שמו של ד”ר שם‪-‬טוב עלה לראשונה בעקבות פנייתו של פרופ’‬ ‫ארנון שמשוני‪ ,‬לשעבר מנהל השירותים הווטרינריים בישראל‪,‬‬ ‫בדואר אלקטרוני‪ ,‬שבה הוא ביקש לדעת אם ידועים פרטים על‬ ‫גורל משפחתו של ד”ר יוסף שם‪-‬טוב מהעיר סרס שביוון‪ .‬פרופ’‬ ‫ארנון שמשוני העביר אליי את הסיפור המעניין והמרגש של ד”ר‬ ‫שם‪-‬טוב והוא מובא לפניכם‪.‬‬ ‫הוטל עליו לעצור את מגפת דבר הבקר‬ ‫שם‪-‬טוב (סינטו) בן יצחק למשפחת יוסף‪ ,‬נולד ביום א’ של חג‬ ‫השבועות תרל”ט (‪ )1879‬בעיר סרס שבצפון‪-‬מזרח יוון‪ .‬הוא היה‬ ‫בן זקונים במשפחה שכללה עוד ‪ 11‬אחים ואחיות‪ ,‬שהקדימוהו‪.‬‬ ‫לימים התחלפו שמו הפרטי ושם משפחתו והוא היה ליוסף שם‪-‬‬ ‫טוב‪ ,‬השם המופיע על מצבת קברו בתל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫ב‪ ,1896-‬לאחר סיום בית הספר היסודי בעיר הולדתו ואת‬ ‫הגימנסיה בעיר המחוז שאלוניקי‪ ,‬נתקבל שם‪-‬טוב (סינטו)‬ ‫ללימודים בבית הספר הממלכתי הגבוה לווטרינריה באיסטנבול‪.‬‬ ‫הוא ו‪ 11-‬חבריו למחזור ח’‪ ,‬נבחרו מתוך מועמדים מכל רחבי‬ ‫הממלכה העותומאנית; הממשלה מימנה את שכר הלימוד‬ ‫והמחיה שלהם במשך ארבע השנים‪ ,‬בתנאי פנימייה‪ ,‬והבטיחה‬ ‫העסקתם בהמשך‪ .‬הרופא הטרי הוצב לעבודה בערי השדה ‪-‬‬ ‫תחילה‪ ,‬למחצית השנה באדריאנופול‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬למשך כשלוש‬ ‫שנים‪ ,‬בנפת סמירנה‪ .‬הוטל עליו לעצור את מגיפת דבר הבקר‬ ‫שהשתוללה באנתוליה‪ .‬חיש התבלט סינטו בכישרונותיו‪ :‬כאשר‬ ‫נתקל במקרי מחלה שלא הגיבו לטיפול המקובל‪ ,‬ניסה מינונים‬ ‫שונים של הנסיוב‪ ,‬עד להצלחת הריפוי‪ .‬את ממצאיו סיכם ופרסם‬ ‫בצרפתית‪ ,‬אחת משש השפות בהן שלט‪ .‬פרטים על תולדותיו של‬ ‫שם‪-‬טוב‪ ,‬השכלתו ועבודתו‪ ,‬מופיעים ברשימה “הרופא הוטרינרי‬ ‫הראשון בא”י‪ ,‬אשר נתפרסמה בירחון “השדה” ביוני ‪ .1934‬את‬ ‫הרשימה חיבר “אפיאטרוס*”‪.‬‬ ‫הממשלתי מדמשק ולעזרתו גם הרופא הווטרינרי הממשלתי‬ ‫תופיק ביי‪ .‬עבודת שני הרופאים האלה לא נשאה פרי והם הוחזרו‬ ‫לאחוזותיהם‪ .‬אז הוחלט לשלוח את הד”ר שם‪-‬טוב לחקור את‬ ‫מקור המחלה‪ ,‬התפשטותה ודרכי הטיפול בה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1904‬בא הד”ר שם‪-‬טוב לארץ”‪ .‬הרופא בן ה‪ ,25-‬הגיע‬ ‫לירושלים ברכיבה‪ ,‬עם עוזרו הטורקי‪ .‬בדרכו למלון אמדורסקי‬ ‫שליד שער יפו‪ ,‬על סוסו‪ ,‬תרבושו ושפמו המטופח‪ ,‬שמע את‬ ‫אחת הכובסות היהודיות ברחוב לוחשת לחברתה “מירה‪,‬‬ ‫מירה‪ ,‬אל פחה ארמוזו” (בלאדינו‪ :‬תראי‪ ,‬תראי איזה פחה יפה)‪.‬‬ ‫דממה קידמה את פניו כשנכנס‪ ,‬בערב שבת‪ ,‬לבית הכנסת‪ .‬גם‬ ‫המתפללים חשבוהו לטורקי‪ ,‬עד שהצליח לשכנעם‪ ,‬בעברית‪,‬‬ ‫ביהדותו‪ .‬השמועה על בואו של שם‪-‬טוב לארץ עשתה לה‬ ‫כנפיים‪ .‬הצלחתו המקצועית הרשימה‪ ,‬גם הודות להצלחתו‬ ‫במלחמה בדבר הבקר‪ ,‬מחלה שנחשבה עד אז חשוכת מרפא‪.‬‬ ‫מוכתר היישוב היהודי בירושלים‪ ,‬אלטר ברנבלום‪ ,‬פרסם בגיליון‬ ‫יום שישי‪ 3 ,‬ביוני ‪ 1904‬של “השקפה”‪ ,‬עיתונו של אליעזר בן‬ ‫יהודה‪ ,‬את המודעה הבאה‪“ :‬תודה‪ .‬אני חושב לחובה לי להגות‬ ‫את תודתי והכרת טובה להאדונים ד”ר שם‪-‬טוב יוסף וד”ר עלי‬ ‫ראסיס‪ ,‬רופאי בהמות‪ ,‬שטרחו והשתדלו לרפא את בהמותי‬ ‫שנחלו ממחלת הדבר של הבהמות ויצילו אחת עשרה בהמות‪.‬‬ ‫ברגשי כבוד‪ ,‬אלטר ברנבלום”‪ .‬דא עקא‪ :‬השימוש המוצלח‬ ‫במינון הגבוה של הנסיוב הביא לקושי ביורוקרטי‪ .‬בלשונו‬ ‫של “אפיאטרוס”‪“ :‬לפי הוראות מיניסטריון החקלאות צריך‬ ‫היה להזריק נסיוב באותה הכמות שהזריקו באדריאנופול‪,‬‬ ‫בואו של ד”ר שם טוב לירושלים‬ ‫על בואו של שם‪-‬טוב לארץ‪-‬ישראל הוא מספר‪“ :‬בשנת ‪,1903‬‬ ‫פרץ דבר הבקר בארץ‪-‬ישראל ובמשך זמן קצר התפשט בכל‬ ‫הארץ והפיל חללים רבים‪ .‬כל זמן שלא נגעה המחלה בבקר‬ ‫השולטן עבדול חמיד (בשלוש חוות)‪ ,‬לא שמו השלטונות לב‬ ‫למגיפה‪ ,‬אך כשנגעה בבקר השולטן‪ ,‬נשלח הפקיד הווטרינרי‬ ‫צילום מהירחון “השדה” מיוני ‪ :1934‬הד”ר שם טוב זורק נסיוב נגד דבר‬ ‫הבקר בסביבות ירושלים בשנת ‪1904‬‬ ‫__________________‬ ‫*שם העט של ד”ר שי‪-‬ישעיה גור‪ ,‬בנו של המורה‪-‬המילונאי יהודה גור‪-‬גרזובסקי‪ ,‬ולימים מנהל השירותים הווטרינריים של מדינת‬ ‫ישראל‬ ‫‪21‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫מורשת‬ ‫כ‪ 25-‬סמ”ק לכל ראש בקר‪ ,‬ואילו ד”ר שם‪-‬טוב מצא שיש‬ ‫להעלות את הכמות עד ‪ 100‬סמ”ק כדי שתועיל‪ .‬הדרישות‬ ‫לכמויות גדולות של נסיוב היו חשודות בעיני פקידי המחלקה‬ ‫בקושטא והם דרשו דינים וחשבונות מדויקים”‪.‬‬ ‫עצר את התפשטות מחלת הדבר‬ ‫באמצעות הסגרים ובידוד‬ ‫להנחת דעתם‪ ,‬סיכם ד”ר שם‪-‬טוב את ממצאיו בכתב‪ ,‬צירף‬ ‫קטע מעיתון צרפתי‪ ,‬שבו הופיעו ממצאים דומים מאת החוקר‬ ‫הגרמני הידוע רוברט קוך‪ ,‬על סמך תצפיותיו בסודן ובמצרים‪,‬‬ ‫ושיגר כל זאת במכתב להנהלה בקושטא (איסטנבול)‪“ .‬לא עבר‬ ‫זמן רב ופקודה באה לשלטונות הארץ לתת חופש גמור לד”ר שם‬ ‫טוב במלחמתו בדבר הבקר”‪ ,‬כותב אפיאטרוס‪ ,‬ומצרף למאמרו‬ ‫צילום‪ ,‬שכותרתו‪“ :‬הד”ר שם‪-‬טוב זרק נסיוב נגד דבר הבקר‬ ‫בסביבות ירושלים בשנת ‪ .”1904‬בעלי הבקר בארץ ידעו מימים‬ ‫ימימה‪ ,‬כי דבר הבקר היא מחלה ממיתה וחשוכת מרפא‪ .‬צריך‬ ‫היה לשכנעם כי לא תמיד הדבר כך‪ .‬עדרי השולטאן‪ ,‬העילה‬ ‫העיקרית לשיגורו של שם‪-‬טוב לארץ‪ ,‬נמצאו בסביבות חברון‬ ‫ועזה‪ .‬בגלל מרחקם מירושלים‪ ,‬חיפש שם‪-‬טוב מקום מגורים‬ ‫בחברון‪ .‬הוא שכר חדר בביתם של אלתר אשר אנשיל ריבלין‬ ‫(יליד רוסיה‪ ,‬מנכבדי העדה האשכנזית‪ ,‬נציג היהודים במועצת‬ ‫העיר חברון) ואשתו חאשע ליפשה חסיה ריבלין (ילידת חברון)‪.‬‬ ‫ב”השקפה” מ‪ 16-‬באוגוסט ‪ ,1904‬הופיעה ידיעה בחתימתו של‬ ‫“בן חברון”‪“ :‬הא’ שם‪-‬טוב יוסף רופא הבהמות מקושטא בא‬ ‫לעירנו‪ ,‬ברוך הבא”‪ .‬מחברון יצא שם‪-‬טוב על סוסו למסעותיו‬ ‫לעדרי השולטאן ולכפרים הנגועים‪.‬‬ ‫הוא עצר את התפשטות המחלה באמצעות הטלת הסגרים ובידוד‬ ‫בהמות חולות‪ ,‬על פי כללי תורת האפידמיולוגיה‪ .‬בבהמות יקרות‬ ‫ערך טיפל באמצעות הנסיוב‪ .‬ובין לבין‪ ,‬נבט ופרח סיפור אהבה‬ ‫בין הדייר לבין בתו בת ה‪ 17-‬של בעל הבית‪ ,‬ססיליה (זיסל)‪.‬‬ ‫בתוך כשלוש שנים הושלמה הדברת המחלה באזור‪.‬‬ ‫בעקבות ההצלחה התמנה ד”ר שם‪-‬טוב על ידי הממשלה‬ ‫לתפקיד הרופא הווטרינר הנפתי‪ .‬הד”ר שם‪-‬טוב נישא לססיליה‬ ‫ועבר לבירת הנפה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬שם נולדו ילדיהם‪ .‬אז נהפך שם‪-‬טוב‬ ‫(סינטו) יוסף ליוסף שם‪-‬טוב (סינטו)‪ .‬מביתו שברחוב החבשים‪,‬‬ ‫יצא שם‪-‬טוב ברכיבה לכפרים שבתחום אחריותו‪.‬‬ ‫בחזרתו מאחד מביקוריו‪ ,‬בכפר צור‪-‬באהר‪ ,‬עבר באותו מקום‬ ‫שרוח צחה מנשבת בו‪ ,‬אווירו טוב‪ ,‬וממנו רואים הן את הר הבית‬ ‫והן את ים המלח‪ .‬המקום שבה את לבו והוא חזר לשם מדי פעם‪.‬‬ ‫לימים רכש פיסת קרקע זו‪ ,‬הקים עליה סוכת קיץ‪ ,‬נטע שקדים‪,‬‬ ‫ולעיתים הביא עמו לשם את אשתו הצעירה ואת ילדיו הרכים‪.‬‬ ‫היכרות עם הסופר שי עגנון‬ ‫בינתיים היה לאחד ממייסדי חברת צער בעלי חיים בירושלים‪.‬‬ ‫בין הנושאים שהיו בתחום עיסוקו‪ :‬הפיקוח על השחיטה (היגיינה‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪22‬‬ ‫של בשר) ומניעת מחלת הכלבת‪ ,‬אשר בשנים מסוימות‪ ,‬למשל‬ ‫ב‪ ,1912-‬הגיעה לממדי מגיפה‪ .‬ב‪ 1915-‬גויס שם‪-‬טוב בן ה‪36-‬‬ ‫לצבא הטורקי ושירת כקצין וטרינר הממונה על תחזוקת מערך‬ ‫התחבורה הצבאית‪ ,‬סוסי רכיבה‪ ,‬בהמות משא וגמלים‪ ,‬בכמה‬ ‫מחזיתות ארץ‪-‬ישראל ובגליפולי‪.‬‬ ‫עם תום המלחמה חזר לירושלים‪ ,‬והתחדש מינויו‪ ,‬תחת השלטון‬ ‫החדש‪ ,‬הבריטי‪ ,‬כרופא וטרינר ממשלתי‪.‬‬ ‫הוא שיקם את מטע שקדיו שנהרס במלחמה‪ ,‬ופנה לבניית ביתו‬ ‫בתלפיות‪ ,‬השכונה הדשה‪ .‬עמיתיו למקצוע הכירו בבכירותו‬ ‫וכיבדוהו‪ ,‬אף שברח מפני הכבוד‪ .‬ביולי ‪ 1922‬השתתף ד”ר‬ ‫שם‪-‬טוב באסיפת היסוד של הסתדרות הרופאים הווטרינרים‬ ‫העבריים‪ ,‬שנערכה בביתו של ד”ר יצחק סמסונוב בבת‪-‬גלים‪.‬‬ ‫מספר המשתתפים באותה אסיפה היה ארבעה‪ .‬ד”ר שם טוב‪,‬‬ ‫הכיר היטב את הסופר ש”י עגנון‪ .‬היכרותם החלה עוד בתקופת‬ ‫שהותו הראשונה של עגנון בארץ בשנים ‪ ,1912-1908‬כאשר‬ ‫ביישוב היהודי הקטן היה ד”ר שם‪-‬טוב הרופא הווטרינר היהודי‬ ‫היחיד‪ .‬אחת התופעות שבהם נתקל עגנון באותן שנים הייתה‬ ‫מחלת הכלבת‪ ,‬שהפילה קורבנות לא מעטים‪ ,‬בעיקר בירושלים‪.‬‬ ‫שמו של ד”ר שם‪-‬טוב נזכר בעיתונות תכופות בקשר לטיפול‬ ‫באירועי המחלה ומניעתה‪ ,‬במיוחד ב‪ ,1912-‬השנה שבה התגורר‬ ‫עגנון בירושלים‪ .‬אותה מגיפת כלבת‪ ,‬המיתה שניים מגיבוריו‬ ‫של עגנון‪ ,‬יצחק קומר והכלב בלק‪“ .‬תמול שלשום” עוסק בדיוק‬ ‫באותן שנים‪ ,‬ויש בו תיאורי מחלה‪ ,‬באדם ובכלב‪ ,‬אשר ללא ספק‬ ‫נסמכו על עצת מומחה‪.‬‬ ‫ההיכרות העמיקה לאחר שובו של עגנון לירושלים ב‪.1924-‬‬ ‫בעקבות רעש האדמה בירושלים‪ ,‬עברה משפחת עגנון להתגורר‬ ‫בתלפיות‪ ,‬במרחק כמאה מטר מבית משפחת שם‪-‬טוב‪ ,‬העומד‬ ‫ברחוב בית”ר ‪ .15‬למעשה ד”ר שם‪-‬טוב היה ממקימי שכונת‬ ‫תלפיות‪.‬‬ ‫ד”ר שם‪-‬טוב יליד יוון‪ ,‬דובר הלאדינו השורשי‪ ,‬נהג לרכוב על‬ ‫סוס או חמור‪ ,‬ועד יומו האחרון לא נהג במכונית‪ .‬רק בשנת ‪,1945‬‬ ‫נודע בארץ ישראל‪ ,‬גם למשפחת שם‪-‬טוב‪ ,‬על גורלה המר של‬ ‫משפחתו שנותרה ביוון‪ 476 .‬בני קהילת סרס העתיקה נלכדו‪,‬‬ ‫נכלאו ונשלחו לדרכם האחרונה בלילה שבין ‪ 3‬ל‪ 4-‬במרס ‪.1943‬‬ ‫רק שלושה מהם שרדו‪.‬‬ ‫ד”ר יוסף שם טוב נפטר בשנת ‪ ,1967‬והובא לקבורה בבית‬ ‫העלמין בקריית שאול‪.‬‬ ‫נכדו של שם‪-‬טוב‪ ,‬יורם נחמיאס‪ ,‬יליד ‪ ,1939‬בנה של רבקה בת‬ ‫יוסף שם‪-‬טוב‪ ,‬שנולדה ב‪ ,1911-‬חי בארץ בעיר רמת גן‪.‬‬ ‫לפני מספר ימים נחנך שלט זיכרון של המועצה לשימור אתרים‬ ‫היסטוריים ועיריית חיפה‪ ,‬בחזית הבית בבת‪-‬גלים‪ ,‬בו התקיימה‬ ‫אסיפת היסוד של הסתדרות הרופאים הווטרינריים בארץ ‪-‬‬ ‫בדיוק לפני ‪ 90‬שנה‪.‬‬ ‫מורשת‬ ‫הטייס אליעזר חזן ז”ל‬ ‫אליעזר חזן‪ ,‬בן מרדכי ויהודית ז”ל‪ ,‬נולד בשאלוניקי שביוון בי”ג נמוך מעל לכפר סירקין‪ .‬תוך כדי פנייה‪ ,‬הטייסים היו אמורים‬ ‫בכסלו תרצ”ג‪ .12.12.32 ,‬בהיותו בן חצי שנה‪ ,‬עלתה המשפחה להתניע את המנוע ולהמשיך לטוס‪ .‬במהלך הפנייה‪ ,‬ביצע עזרא‬ ‫ארצה והתיישבה בתל‪-‬אביב‪ .‬אליעזר למד בבית ספר היסודי אטלס‪ ,‬המכונאי שטס עם חזן‪ ,‬טעות גורלית‪ .‬במקום להניע את‬ ‫“השחר”‪ ,‬שם התגלו כישרונותיו בנגינה‪ ,‬בהלחנה ובציור‪ .‬למי המנוע הסגור‪ ,‬הוא סגר את ברז הדלק של המנוע הפועל‪ ,‬וכיבה‬ ‫רות שכתב ביד שמאל‪ ,‬היה מסוגל לצייר בשתי ידיו‪ ,‬ובין היתר אותו‪ .‬שניות ספורות לאחר מכן המטוס התרסק אל הקרקע‪ .‬חזן‬ ‫סייע למורתו לציור‪ ,‬הגב’ ג’ניה ברגר‪ ,‬לצייר תפאורות להצגות והמכונאי נהרגו במקום‪ .‬חזן הובא למנוחות בבית הקברות בקי‬ ‫לתיאטרון “האוהל” בתל‪-‬אביב‪ .‬את לימודיו התיכוניים עשה ריית שאול‪ .‬חברו‪ ,‬אורי‪ ,‬שדיבר איתו דקות לפני עלותו למטוס‬ ‫בביה”ס המקצועי “שבח” ובו גם התגייס לשורות ארגון האצ”ל‪ .‬לטיסתו האחרונה‪ ,‬הספיד אותו‪ ,‬בין היתר בדברים אלו‪:‬‬ ‫“חזנצ’יק”‪ ,‬כפי שכונה בפי חבריו‪ ,‬הפך לחובב רדיו‪ ,‬בנה משדר “חבר המשווע לסדר‪ ,‬אדם שאפר או בדל סיגריה על ריצי‬ ‫רדיו ויצר קשר עם חובבי רדיו רבים בחו”ל‪ .‬הוא גם היה בין הראי פת החדר‪ ,‬דיים לקלקל לו את מצב רוחו למשך מחצית השעה‬ ‫שונים שנרשמו למועדון קלוב התעופה בתל‪-‬אביב‪ ,‬והיה ל”אלוף הבאה‪ .‬אדם שחוש הסימטריות‪ ,‬הסדר והניקיון המופתי היו‬ ‫ישראל” בתחרות הארצית לבניית והטסת טיסנים‪ .‬לאחר מספר טבועים עמוק באופיו‪ .‬בחברה בחדר הלימודים‪ ,‬אם היית בקי‬ ‫שנים גם מונה למדריך במועדון התעופה‪ .‬לפני גיוסו‪ ,‬עסק כחרט רבתו‪ ,‬מובטחת הייתה לך עזרה תיאורטית מבוססת על ידיעה‬ ‫וכחשמלאי לצרכי תחביביו‪ .‬כשהתגייס לצה”ל צורף לחיל האוויר בחומר‪ .‬לרוב היה מתובל בחוש הומור המיוחד לו המורכב גם‬ ‫ובשנ ת ‪ 1952‬סיים קורס טיס מס’ ‪ ,6‬שנערך בבסיס סירקין‪ .‬אל�י הוא משמות והגהיים החרוזים לרוב במבטא צרפתי לתוספת”‪.‬‬ ‫עזר סיים את הקורס בשנת ‪ 1952‬וחתם לשירות בקבע למשך בני משפחתו‪ ,‬הוריו ואחותו‪ ,‬ממרום גאוותם ואושרם התרסי‬ ‫שנתיים‪ .‬הוריו‪ ,‬שקיבלו בשורות רעות על בני משפחותיהם שני קו עם לכתו‪ .‬ההורים החליטו להקים לזכרו גל‪-‬עד‪ .‬הם קיבלו‬ ‫ספו בשואה כמה שנים לפני כן‪ ,‬התעודדו בראותם את בנם עם מעיריית תל‪-‬אביב מקום בקרייה כדי להקים בו מועדון על שמו‪,‬‬ ‫כנפי הטיס במדינת ישראל‪ ,‬זו הייתה נחמתם‪ ,‬הם היו גאים בו‪.‬‬ ‫והשקיעו כספים לריהוטו ולהכנתו של המועדון לקליטת חניכים‬ ‫צעירים‪ .‬המועדון נחנך ברוב כבוד‪ ,‬עם תמונתו המתנוססת מעל‪,‬‬ ‫נסיבות נפילתו‬ ‫שלט המציין את שמו ופועלו‪ ,‬וכן גביע נודד‪ .‬חברו‪ ,‬חובב רדיו‬ ‫מקפריסין ששמע על המקרה‪ ,‬הגיע מיוון והביא אתו גביע נוסף‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1953‬הוחלט במטה חיל האוויר‪ ,‬כי חשוב להפגין בפני שני הגביעים נמסרו מידי שנה על ידי האם לאחד מהתלמידים‬ ‫פרחי הטיס של החיל את יכולותיו ורמות הביצוע של מטוס הפעילים במועדון שהצטיין באותה שנה‪.‬‬ ‫באחד מביקורי האחות חוה חן‪ ,‬במוי‬ ‫“המוסקיטו”‪ ,‬כיוון שבחייל נפוצו שמוי‬ ‫עדון בקרייה היא נדהמה לגלות שפיי‬ ‫עות שמטוסי “המוסקיטו”‪ ,‬העשויים‬ ‫נת ההנצחה שהוקמה לזכרו של אחיה‬ ‫מעץ‪ ,‬שאך הגיעו מצרפת‪ ,‬שם נרכשו‪,‬‬ ‫אינה קיימת עוד‪ ,‬אך בעזרת מדריכה‬ ‫אינם אמינים ויכולים להתפרק באוויר‪.‬‬ ‫שהייתה במקום עם מספר תלמידים‪,‬‬ ‫המוראל היה נמוך עקב תאונות רבות‪,‬‬ ‫הופנתה למחסן של העירייה ובו מצאה‬ ‫ופרחי הטיס והנווטים סירבו להיות‬ ‫את השלט הנעלם (בינתיים נהרס הבי‬ ‫מוצבים בטייסות ה”מוסקיטו”‪.‬‬ ‫ניין לצרכי נדל”ן)‪ .‬התמונה והגביעים‬ ‫ביום כ’ כסלו תשי”ד ‪ ,27.11.53‬לקראת‬ ‫על שמו של אליעזר חזן ז”ל לא נמצאו‬ ‫מסדר הכנפיים‪ ,‬התקיימה בבית הספר‬ ‫עד היום‪ .‬נעשו פניות לעיריית תל‪-‬‬ ‫לטיסה בכפר סירקין‪ ,‬תצוגה אווירית‬ ‫אביב‪ ,‬למפקד חיל האוויר וליד לבנים‬ ‫בה השתתפו גם מטוסי ה”מוסקיטו”‪,‬‬ ‫אך דבר לא נשא פרי‪ .‬הסיפור פורסם‬ ‫כשהכוונה הייתה להציג את ייחודו‬ ‫בביטאון חיל האוויר ובאינטרנט ובו‬ ‫הבולט של המטוס‪ :‬עובדת היותו דו‪-‬‬ ‫בקשה שהאדם שבידו הגביעים על‬ ‫מנועי‪ .‬בתצוגה השתתפו ארבעה מטוי‬ ‫שמו של אליעזר חזן ז”ל‪ ,‬לפחות גביע‬ ‫סים של טייסת העמק‪ ,‬שטסו במבנה‬ ‫אחד מהשניים שהיו מוצבים במועדון‪,‬‬ ‫מכונס‪ .‬את המבנה הוביל הוגו מרום‪,‬‬ ‫ישיבו למשפחה‪ .‬גם פה לא הייתה היעי‬ ‫ובו היה דוד אורלי‪ ,‬זאב תבור ואליעזר‬ ‫נות‪ .‬הגביעים הללו שייכים למשפחה‬ ‫חזן‪ .‬לפי התוכנית‪ ,‬אחרי כמה שניות‪,‬‬ ‫שתשמח לקבלם חזרה‪.‬‬ ‫סגר כל טייס מנוע אחד והניע את המי‬ ‫הטייס אליעזר חזן ז”ל ליד מטוס “המוסקיטו”‬ ‫יהי זכרו ברוך!‬ ‫דחף‪ .‬המבנה עבר מצפון לדרום ובגובה‬ ‫‪23‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫מורשת‬ ‫עליית יהודים מקהילות יוון לארץ ישראל בשנות ה‪ 30-‬של המאה הקודמת‬ ‫שמואל פארנטי ‪ -‬פעיל ציוני בשאלוניקי‬ ‫מאת בני פארן‬ ‫אבי‪ ,‬שמואל פארנטי‪ ,‬בן שמואל ואסתר לבין אוויו‪ ,‬נולד (נינה)‪ .‬בארץ נולדו זמירה‪ ,‬שלמה‪ ,‬ותאומים‪ ,‬בנימין ורחל‪.‬‬ ‫בשאלוניקי בשנת ‪ .1904‬בילדותו למד מספר שנים “בחדר” לאבי‪ ,‬שמואל‪ ,‬הייתה אחות צעירה בלה‪ ,‬אותה ביקש להשיא‬ ‫ומאוחר יותר בבית ספר‬ ‫בשידוך‪ ,‬כנהוג באותם ימים‪.‬‬ ‫“אליאנס”‪ .‬הוא שלט בשפות‬ ‫הוא הפעיל קשרים אצל שתי‬ ‫צרפתית‪ ,‬עברית ולאדינו‪,‬‬ ‫שדכניות האחת מיפו והשנייה‬ ‫השפה השגורה בפי היהודים‬ ‫שבמצרים‪.‬‬ ‫מאלכסנדריה‬ ‫מגורשי ספרד ואף בטורקית‬ ‫במשפחה מספרים‪ ,‬שהוא‬ ‫ויוונית‪ .‬בשנות העשרים‬ ‫לקח על עצמו אחריות לשתי‬ ‫לחייו היה חבר פעיל באגודה‬ ‫משימות נוספות בטרם‬ ‫הציונית “מקס נורדאו”‬ ‫בואו לארץ ישראל‪ .‬האחת‪,‬‬ ‫בשאלוניקי‪ ,‬לקח על עצמו‬ ‫להשיא את אחותי הצעירה‬ ‫תפקידים ארגוניים שונים‬ ‫בלה‪ ,‬אותה שלח ליפו בלוית‬ ‫בתנועה‪ ,‬והפך להיות בה‬ ‫הוריו‪ .‬הוא ניצל את הנסיעה‬ ‫בוגר פעיל‪ .‬בהיותו בן ‪30‬‬ ‫על מנת לשכור דירה או‬ ‫היה אף נשיא אגודת “דגל‬ ‫לפחות חדר עבור המשפחה‬ ‫ציון”‪ .‬באותה תקופה הגיעו‬ ‫ביפו‪ .‬המשימה הצליחה‬ ‫לשאלוניקי מהגרים‪/‬פליטים‬ ‫ואחותו נישאה‪ ,‬בהסכמת‬ ‫מפולין שנקלטו בקהילה‬ ‫שתי המשפחות‪ ,‬ליצחק סלם‬ ‫לזמן קצר‪ .‬מאוחר יותר צוידו‬ ‫(לימים שלום)‪ ,‬והוריו שלמה‬ ‫בסרטיפיקטים‬ ‫הפליטים‬ ‫ואסתר שכרו חדר בבית‬ ‫(הרשאות כניסה לארץ‪-‬‬ ‫ערבים ביפו‪ .‬בינתיים דאג‬ ‫ישראל)‪ .‬אבי היה מעורב‬ ‫אבי להכנת סרטיפיקטים‬ ‫בפעילות מבורכת זו עד‬ ‫עבור כל המשפחה‪ :‬הוריו‪,‬‬ ‫עלייתו לארץ‪-‬ישראל‪ .‬אחד‬ ‫אשתו‪ ,‬בתו ואחותו‪ .‬בסוף‬ ‫התפקידים הנוספים שלקח‬ ‫שנת ‪ 1933‬המשפחה מגיעה‬ ‫על עצמו היה שליחת נערות‬ ‫ליפו‪ .‬הם השתכנו בבית ערבי‪.‬‬ ‫יהודיות לבית הספר החקלאי‬ ‫אבי‪ ,‬עסק לפרנסת המשפחה‬ ‫שמואל וריטה פארנטי ביום נישואיהם‬ ‫“נהלל”‪ .‬ב‪ 10.1.1931-‬מועצת‬ ‫כרוכל במיני סדקית‪ .‬שלוש‬ ‫הקהילה של שאלוניקי‪,‬‬ ‫שנים לאחר הגעת המשפחה‬ ‫מינתה את אבי לחבר הועד המנהל של הרובע “הברון הירש”‪ .‬ליפו‪ ,‬החלה השתוללותם של המתפרעים הערבים‪ ,‬מאורעות‬ ‫ב‪ ,23.6.1931-‬נבחר אבי כחבר המשלחת המכינה לקונגרס הציוני ‪ ,1936‬בעקבותיה נאלצה המשפחה לברוח בחשכת הלילה‬ ‫מטעם ההסתדרות הציונית ביוון‪ .‬בנוסף היה חבר בהנהלת למקלט של הסוכנות היהודית בנווה שלום‪ ,‬על גבול תל‪-‬‬ ‫קבוצת הכדורגל “מכבי” בשאלוניקי‪.‬‬ ‫אביב‪ .‬מאוחר יותר עברה המשפחה להתגורר בשכונת שובע‪,‬‬ ‫שבה התגוררו עולים משאלוניקי‪ ,‬ואשר שכנה בקרבת מקום‬ ‫ההכנות לעליית המשפחה לארץ‪-‬ישראל‬ ‫לשכונת יד אליהו ולוואדי מוסררה‪ ,‬וסבלה משטפונות‪ .‬לאחר‬ ‫מספר מקרים עברה המשפחה להתגורר בתל‪-‬אביב‪ .‬אבי שעסק‬ ‫במסגרת הפעילות באגודת “מקס נורדאו”‪ ,‬בה היו לאבי חברים ברוכלות‪ ,‬הצליח לרכוש עגלה ולאחר מכן רכש חנות בשוק‬ ‫רבים‪ ,‬הכיר את ריטה בת בורלא ושבתאי כהן‪ ,‬שנולדה בשנת הכרמל לממכר צעצועים‪ .‬אמי‪ ,‬ריטה‪ ,‬נפטרה בשנת ‪ ,1987‬ואבי‪,‬‬ ‫‪ ,1902‬בעיר שאלוניקי‪ ,‬והם הפכו לזוג‪ .‬ב‪ 11.1.1931-‬נישאו שמואל‪ ,‬נפטר בשנת ‪.1990‬‬ ‫שמואל וריטה ושנה לאחר מכן ב‪ 1932-‬נולדה להם בת‪ ,‬אסתר‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪24‬‬ ‫מורשת‬ ‫שמואל פארנטי מסומן בחץ ‪ -‬חבר בהנהלת קבוצת הכדורגל “מכבי” בשאלוניקי‬ ‫‪25‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫נר זיכרון‬ ‫חברים שהלכו לעולמם מ‪ 1-‬במרס ‪ 2012‬עד ‪ 15‬באוגוסט ‪2012‬‬ ‫שם פרטי ‬ ‫שם משפחה ‬ ‫‬ ‫אלגרה‬ ‫מספר על הזרוע שמות המחנות או המקום בה שהה בזמן השואה‬ ‫‬ ‫אקוניס‬ ‫‬ ‫‪45058‬‬ ‫בירקנאו‪ ,‬ברגן בלזן‬ ‫שרינה‬ ‫‬ ‫‬ ‫בילו‬ ‫‬ ‫‪76948‬‬ ‫אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ ,‬ברגן בלזן‬ ‫יוסף‬ ‫‬ ‫‬ ‫זקר‬ ‫‬ ‫‪182739‬‬ ‫אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ ,‬מאוטהאוזן‪ ,‬מלק‪ ,‬אבנזה‬ ‫שמואל‬ ‫‬ ‫‬ ‫חבר‬ ‫משה ‬ ‫‬ ‫‬ ‫חלגואה‬ ‫‬ ‫‪137032‬‬ ‫אסתר‬ ‫‬ ‫‬ ‫כהן‬ ‫אלמנת ניצול‬ ‫מרים‬ ‫‬ ‫‬ ‫לז’ה‬ ‫מוסתרת‬ ‫‬ ‫מלליס‬ ‫מוסתר‬ ‫חיים‬ ‫‬ ‫‬ ‫‪8732‬‬ ‫יליד יוון‪ ,‬עלה לארץ לפני המלחמה‬ ‫אושוויץ‪ ,‬בירקנאו‪ ,‬דכאו‪ ,‬ורשה‪ ,‬מילדורף‪ ,‬ברגן בלזן‬ ‫בירקנאו‪ ,‬ברגן בלזן‪ ,‬מאוטהאוזן‬ ‫ויקטוריה ‬ ‫‬ ‫מנוח‬ ‫‬ ‫בנימין‬ ‫‬ ‫פארן‬ ‫‬ ‫דורות הממשיכים‬ ‫יוסף‬ ‫‬ ‫‬ ‫פורטיס‬ ‫מוסתר‬ ‫שמואל‬ ‫‬ ‫‬ ‫פורטיס‬ ‫מוסתר‬ ‫אברהם‬ ‫‬ ‫‬ ‫קופינס‬ ‫מוסתר‬ ‫יעקב‬ ‫‬ ‫‬ ‫קלדרון‬ ‫‬ ‫‪110578‬‬ ‫רחמים‬ ‫‬ ‫‬ ‫קלדרון‬ ‫בירקנאו‪ ,‬אושוויץ‪ ,‬בוכנוולד‬ ‫מוסתר‬ ‫יהי זכרם ברוך!‬ ‫(על‪-‬פי מה שנמסר על‪-‬ידי המשפחות או החברים)‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪26‬‬ ‫נר זיכרון‬ ‫הספד לאחי בני פארן‬ ‫מאת רחל נוביק‬ ‫צ’ט אחי היקר‪,‬‬ ‫עכשיו זה נגמר‪ .‬לא עוד “רחל בואי תקראי מה כתבתי”‪,‬‬ ‫“רחל לא תאמיני מה מצאתי בארכיון בירושלים‪ ,‬תמונה‬ ‫של הבית שלנו בזמן השיטפון”‪ .‬דמעות הציפו את עיניי‪.‬‬ ‫איזה מאמצים עשית כדי למצוא עדות חיה של הבית‬ ‫שלנו והצריף של סבא וסבתא צף על מי ואדי מוסררה‪.‬‬ ‫כזה היית‪ ,‬רגיש עד דמעות‪.‬‬ ‫היה חשוב לך לספר על ילדותך‪ ,‬שם בשכונה ההיא‪,‬‬ ‫והיה חשוב לך לשתף אותי בחוויות שלך [‪ ]...‬עכשיו‬ ‫אחרי שהלכת‪ ,‬נשארתי לבד עם המחשבות והזיכרונות‬ ‫שלנו יחד‪ .‬המחשבה שלא אראה אותך יותר ולא אשמע‬ ‫את “הי רחל” לא נותנת לי מנוח‪.‬‬ ‫תנוח על משכבך שם למעלה‪ ,‬מקום בו רק צדיקים‬ ‫ואצילי נפש נחים‪ ,‬ואני פה בלעדיך‪ ,‬לא אחדל מלבכות‬ ‫על שאינך אתי‪.‬‬ ‫שלום לך אח יקר שלי‪ ,‬אחי התאום‪.‬‬ ‫לפני מספר חודשים חלה בני פארן במחלה חשוכת‬ ‫מרפא‪ .‬את השיר המובא כאן כתב למשפחתו זמן‬ ‫קצר לאחר שהמחלה התגלתה‪ .‬ביום ו’‪ ,‬כ”ב באב‪,‬‬ ‫‪ 10‬באוגוסט ‪ ,2012‬נפטר בני והוא בן ‪.73‬‬ ‫ֶא ָש ֵׁאר כָ ּאן ִע ָמּכֶ ם‬ ‫מאת בני פארן‬ ‫גָ ּם ִאם ָאמּות‪ֶ ,‬א ָש ֵׁאר ִע ָמּכֶ ם‪,‬‬ ‫שׁב ֵבּינֵ יכֶ ם‪,‬‬ ‫ימה ְתּנַ ֵ ּ‬ ‫רּוחי ַהנְ ִּע ָ‬ ‫ִ‬ ‫ַתּזְ כִ ּיר ָלכֶ ם י ִָמים ֶש ָׁהיּו י ִָפים‪,‬‬ ‫ימים ֵמ ַה ָע ָבר‪.‬‬ ‫רּועים נְ ִע ִ‬ ‫ֵא ִ‬ ‫ּברּוחי‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫ִע ְצמּו ֵעינַ יִם וְ ָתחּוׁשּו‬ ‫יסים‪.‬‬ ‫ַה ְמ ַּל ֶט ֶּפת ֶאת ָה ִר ִ‬ ‫כָ ּל ַמה ֶש ָׁק ָרה הּוא נו ָׂרא‪,‬‬ ‫ַא ֶתּם ַת ְּח ְסרּו ִלי וַ ֲאנִ י ָלכֶ ם‪,‬‬ ‫י ַַחד נֶ ֱאזֹר ּכוׂחוׂת וְ נִ ְתגַ ֵּבּר‪.‬‬ ‫ַא ֶתּם ֱהיּו ֲחזָ ִקים ִב ְּש ִׁב ִילי‪,‬‬ ‫ּבש ִׁב ְילכֶ ם‪.‬‬ ‫וַ ֲאנִ י ֶא ְהיֶה ָחזָ ק ְ‬ ‫ָא ָבּא‬ ‫בני פארן באמצע במסיבת חנוכה‪ ,‬דצמבר ‪2003‬‬ ‫‪27‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫מדור תרבות‬ ‫על מדף הספרים – מפרי עיטם של יוצאי יוון‬ ‫המערכת החליטה לפתוח מדור חדש שבו יסוקרו בקצרה ספרים‬ ‫מפרי עטם של חברי הארגון ושל יוצאי יוון בכלל‬ ‫ובחרת בחיים‪ ,‬מסלוניקי לירושלים דרך אושוויץ ופריס‬ ‫יעקב (ז’ק) סטרומזה‪ ,‬מחבר הספר‪ ,‬נולד בעיר שאלוניקי שביוון בינואר ‪ .1913‬בשנת‬ ‫‪ 1943‬הגיע לאושוויץ‪-‬בירקנאו עם גלי המשלוחים של יהודי יוון‪ .‬בדומה לאנשים רבים‬ ‫שעברו את שנות האימה והמאבק לחיים במחנה‪ ,‬היו הזיכרונות והניסיונות מהתקופה‬ ‫הזו לחוויה מרכזית בחייו‪ .‬בכתיבה פשוטה‪ ,‬כנה ומרגשת‪ ,‬מתאר סטרומזה איך ניצל בנס‬ ‫מאושויץ בעזרת כמה נתונים‪ :‬הוא דיבר גרמנית‪ ,‬ניגן בכינור והיה בעל תעודת מהנדס‪.‬‬ ‫הוא נתקבל ככנר בתזמורת המחנה ומאוחר יותר עבד כמהנדס מומחה במפעל לתחי‬ ‫מושת אוניון‪ ,‬בו היו מועסקים אסירי המחנה‪ ..‬הוא כותב “המוסיקה היא שעזרה לי לא‬ ‫לשקוע בייאושי‪ .‬במחנות‪ ,‬אדם ללא תקווה היה כבר בחזקת מת‪ .‬המוסיקה אפשרה לי‬ ‫לסבול את הבלתי נסבל [‪ ]...‬בזכות המוסיקה לא מתי רוחנית‪ .‬הם לקחו ממני את הכינור‬ ‫שלי ונתנו לי מייד כינור אחר במקומו‪ .‬הכול התרחש כאילו מישהו נתן לי מכת פטיש על‬ ‫הראש ואז כשהייתי עדיין מטושטש‪ ,‬ביקש ממני לנגן וניגנתי”‪ .‬בשנת ‪ 1967‬עלה ארצה‬ ‫בעקבות בנו גי‪ .‬מאז הוא התגורר בירושלים‪ ,‬עיר חלומותיו‪ .‬ז’ק נפטר בחודש נובמבר‬ ‫‪ ,2010‬בן ‪ 94‬היה במותו‪ .‬נטמן בבית העלמין גבעת שאול בירושלים‪.‬‬ ‫נתיב הייסורים מספר ‪115170‬‬ ‫צבי מיכאלי‪ ,‬מחבר הספר‪ ,‬ניצול שואה‪ ,‬החליט בהיותו כבן ‪ ,94‬לכתוב ספר המתאר את‬ ‫זיכרונותיו מתקופת ילדותו‪ ,‬בחרותו‪ ,‬אובדן בני משפחתו‪ ,‬שהייתו במחנות ההשמדה‪,‬‬ ‫השחרור מן המחנות והעלייה לארץ ישראל‪“ :‬סיפורי האישי הוא סיפור של מאבק בלתי‬ ‫פוסק ברעב‪ ,‬בקור‪ ,‬בעבודה הקשה ובמכות שהיו מנת חלקי יום‪-‬יום ושעה שעה‪ .‬לא‬ ‫היה לי אפילו יום אחד של נחת‪ ,‬בשנתיים שחייתי במספר מחנות בפולין ובגרמניה”‪.‬‬ ‫המחבר נולד בשאלוניקי בסוף שנת ‪ ,1917‬כשמלחמת העולם הראשונה עדיין נמשכה‬ ‫בארצות הבלקן‪ .‬באפריל ‪ 1938‬גויס לצבא היווני לשירות צבאי של שנתיים‪ .‬חצי שנה‬ ‫לאחר שחרורו נקרא להשתתף במלחמה בין יוון לאיטליה‪ ,‬שהתחוללה בשטח אלבניה‪.‬‬ ‫כשנכבשה יוון על‪-‬ידי גרמניה‪ ,‬שב לשאלוניקי ובמשך שנתיים חי תחת הכיבוש הגרמני‪,‬‬ ‫עד שבאפריל ‪ 1943‬גורש לפולין עם בני משפחתו‪ .‬במשך שנתיים היה אסיר בארבעה‬ ‫מחנות השמדה‪ .‬צבי הצליח לשמור על תמונות קטנות של בני משפחתו והן היוו עבורו‬ ‫עוגן של שפיות בתוך הטירוף שסבב אותו‪“ :‬הטקס של התבוננות בתמונות בסופו של‬ ‫יום‪ ,‬היה למקור של כוח‪ .‬כמו מדיטציה”‪ .‬בינואר ‪ 1945‬יצא לצעדת המוות שבסופה הגיע‬ ‫לברגן בלזן שם שוחרר‪ ,‬הועבר ע”י הצלב האדום לשבדיה לצורך טיפולי החלמה מתת‬ ‫התזונה ממנה סבל‪ .‬כעבור ‪ 4‬שנים ב‪ 1949-‬עלה לארץ ישראל‪ ,‬זכה להקים משפחה עם‬ ‫אשתו אלווירה ז”ל‪ .‬נולדה בתם הלן שלימים נישאה לדן ולהם ‪ 3‬בנים‪ ,‬נכדיו של צבי‪.‬‬ ‫במשך שנים רבות פעל המחבר להנחלת מורשת השואה לדורות הממשיכים‪.‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪28‬‬ ‫מדור תרבות‬ ‫האודיסיאה‬ ‫בלאדינו על ידי משה העליון‪ ,‬ובעברית על ידי ד”ר אבנר פרץ‬ ‫בתחילת השנה יצא לאור בהוצאת “יריעות” (שליד מכון מעלה אדומים) הספר‪“ :‬שי‬ ‫לנבון – האודיסיאה מתורגמת ללאדינו ולעברית בידי משה העליון ואבנר פרץ‪ ,‬לכבודו‬ ‫של יצחק נבון‪ ,‬הנשיא החמישי של ישראל ויו”ר הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו‪,‬‬ ‫במלאת לו ‪ 90‬שנה‪.‬‬ ‫והרי דבריו של דר’ אבנר פרץ‪ :‬הספר הזה הינו בראש ובראשונה הישג יחיד במינו ביצירה‬ ‫הקלאסית בלאדינו בכל הדורות! חמש שנים תמימות עסק משה העליון (אשר בימים‬ ‫אלה מלאו לו ‪ 87‬שנים) בתרגום האודיסיאה להומרוס מן המקור היווני‪ .‬גם סיפורו האישי‬ ‫הינו מופלא ומיוחד במינו‪ :‬יליד שאלוניקי‪ ,‬ששולח בהיותו בן ‪ 18‬לאושוויץ וחזר משם יחיד‬ ‫מכל משפחתו‪ ,‬עלה לארץ‪ ,‬התגייס לצבא קבע והגיע לדרגת אלוף משנה‪.‬‬ ‫לאחר שעלה אצל משה העליון הרעיון לתרגם את כתביו של הומרוס‪ ,‬קיבל עידוד רב לכך‬ ‫מחוקר הלאדינו אבנר פרץ‪ ,‬שגם הוסיף תרגום עברי חדש לתרגום הלדינו של האודיסיאה‪.‬‬ ‫לדברי משה העליון במשימת התרגום הוא נעזר במידה רבה במילון “לשון באספמיא”‬ ‫מילון לאדינו‪-‬עברי שחיבר פרץ‪ ,‬אך גם בתנ”ך מתורגם ללאדינו ובעוד מילונים ושיחונים‪.‬‬ ‫בינתיים יצא לאור רק הכרך הראשון של האודיסיאה (שירות ‪ .)12 – 1‬הכרך השני (שירות‬ ‫‪ )24 – 13‬צפוי להתפרסם עד סוף השנה הנוכחית‪.‬‬ ‫בית אבות ליאון רקנאטי‬ ‫לדוברי הלאדינו ‪ -‬נוסד בשנת ‪1956‬‬ ‫הוועד המנהל וההנהלה‪ ,‬מברכים אתכם‬ ‫חברי ארגון ניצולי מחנות ההשמדה‬ ‫יוצאי יוון בישראל‬ ‫בברכת‬ ‫שנה טובה ומבורכת‬ ‫מאחלים לכם בריאות טובה ואריכות ימים‬ ‫הנכם מוזמנים לבקר בבית האבות בכל עת‬ ‫‪29‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫מדור תרבות‬ ‫השיר “תחזית מזג האוויר למאה הזאת”‪ ,‬נכתב על‪-‬ידי אבנר פרץ‪,‬‬ ‫משורר ומתרגם‪ ,‬מן המעטים הכותבים היום שירה מקורית בספניולית (לאדינו)‪.‬‬ ‫אבנר עוסק בחקר הספניולית (לאדינו) ותרבותה במכון מעלה אדומים שבהנהלתו‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1986‬פירסם ספר שירה דו‪-‬לשוני (ספניולי‪-‬עברי) “עשן ואפר” לזכר יהודי שאלוניקי‪,‬‬ ‫השיר מובא כאן באדיבות המחבר‪.‬‬ ‫תחזית מזג האוויר‬ ‫למאה הזאת‬ ‫ֲענָ נִ ים יְכַ ּסּו‬ ‫ֶאת ּפְ נֵ י ַה ָּשׁ ַמיִם‬ ‫עֹוד ְׁשנָ ַתיִם ָׁשלֹוׁש‪.‬‬ ‫ִמ ְמ ָט ִרים ֲאפֵ לִ ים‬ ‫צְ פּויִים‬ ‫לְ כָ ל ֵאּלֶ ה‬ ‫ּפֹור ִטים‬ ‫ֶׁשּיּובְ לּו ּבִ ְט ַרנְ ְס ְ‬ ‫ַעל ַא ְד ַמת ֵאירֹוּפָ ה‪.‬‬ ‫לַ ּנִ ּצֹולִ ים‬ ‫ִּתזְ ַרח יֹום ֶא ָחד ַה ֶּשׁ ֶמׁש‪,‬‬ ‫ַאְך ִּת ְהיֶה זֹו ֶׁש ֶמׁש ַא ֶח ֶרת ‪-‬‬ ‫ּבִ ְׁשבִ ילָ ם‬ ‫לְ עֹולָ ם‬ ‫ֹלא ָּתחּול ּכְ בָ ר ִה ְתּבַ ֲהרּות‪.‬‬ ‫‪El buletin meteorolojiko para‬‬ ‫‬ ‫‪este siglo‬‬ ‫‬ ‫‪El tiempo‬‬ ‫‪Estara enuvlado‬‬ ‫‪Otros dos o tres anyos.‬‬ ‫ ‪Luvias pretas‬‬ ‫ ‪Son previstas‬‬ ‫‪A todos los ke deven ser‬‬ ‫‪Transportados por trenos‬‬ ‫‪Sovre la Evropa.‬‬ ‫‪A los reskapados‬‬ ‫‪Esklaresera un dia el sol,‬‬ ‫ ‪Ma sera un sol demudado‬‬‫‪Para eyos el tiempo‬‬ ‫‪Nunka‬‬ ‫‪tornara‬‬ ‫‪A ser klaro.‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫‪30‬‬ ‫ממטבחה של אמא יווניה‬ ‫מוס ָקה‬ ‫ָ‬ ‫מאת יפה אשכנזי (כהן)‬ ‫רשימת המצרכים‪:‬‬ ‫‬ ‫‪ 4‬חצילים‬ ‫לרוטב הבשר‪:‬‬ ‫‪ 750‬גרם בשר טחון (רצוי עגל טרי)‬ ‫‬ ‫בצל בינוני‬ ‫‬ ‫‬ ‫מעט שמן לטיגון‬ ‫‬ ‫‬ ‫‪ 2‬שיני שום‬ ‫‬ ‫‪ 2‬כפיות אורגנו‬ ‫‬ ‫מעט קינמון‬ ‫‬ ‫כוס רסק עגבניות‬ ‫‬ ‫מלח‪ ,‬ופלפל גרוס‬ ‫‬ ‫לרוטב הלבן‪:‬‬ ‫‪ 2‬כפות מרגרינה‬ ‫‬ ‫‪ 2‬כפות קמח‬ ‫‬ ‫כוס מים‬ ‫‬ ‫‪ 2‬ביצים‬ ‫‬ ‫קורט מלח‬ ‫‬ ‫צילום המוסקה‪ :‬אברהם אשכנזי‬ ‫אופן ההכנה‪:‬‬ ‫‪ .1‬לקלף את החצילים לאורך‪ ,‬באופן חלקי‪ ,‬לחתוך פרוסות בעובי של כ‪ 1.5-‬ס”מ‪ .‬להניח בתבנית על נייר אפיה‪ ,‬להבריש במעט‬ ‫שמן‪ ,‬לפזר מלח ופלפל‪ .‬לאפות בטמפרטורה של ‪ 180‬מעלות עד להשחמה‪.‬‬ ‫‪ .2‬לרוטב הבשר‪ :‬לקצוץ את הבצל ולטגן במעט שמן‪ ,‬להוסיף את הבשר ולבחוש בכף עץ במשך כ‪ 10-‬דקות עד לפירור הבשר‪.‬‬ ‫להוסיף את התבלינים‪ ,‬השום ורסק העגבניות‪ ,‬לבחוש ולהקטין את הלהבה‪.‬‬ ‫‪ .3‬לכסות את הכלי ולבשל כ‪ 30-‬עד ‪ 45‬דקות‪ .‬לבחוש מדי פעם כדי למנוע חריכה‪ ,‬להוסיף מעט מים חמים לפי הצורך‪ .‬לטבל‬ ‫בפלפל ומלח לפי הטעם‪.‬‬ ‫‪ .4‬הרוטב הלבן‪ :‬להכניס את המרגרינה לסיר בינוני ולהמיס‪ ,‬להוסיף את הקמח ולבחוש במשך ‪ 2-3‬דקות‪ ,‬להוסיף את המים תוך‬ ‫כדי בחישה מתמדת ולבשל עד להתעבות‪ ,‬לכבות את הלהבה‪ .‬בקערה נפרדת‪ ,‬לטרוף את הביצים‪ ,‬להוסיף מעט מהרוטב הלבן‪,‬‬ ‫לערבב‪ ,‬להחזיר לסיר ולטבל לפי הטעם‪.‬‬ ‫‪ .5‬בכלי חסין אש‪ ,‬בעל שוליים גבוהים‪ ,‬לסדר את החצילים בשתי שכבות וביניהם הבשר‪ .‬לצקת את הרוטב למעלה ולאפות בחום‬ ‫של כ‪ 180-‬מעלות‪ ,‬עד שהרוטב מקבל גוון שחום ויפה‪.‬‬ ‫המלצות‪:‬‬ ‫רצוי להכין יום מראש‪ ,‬להגיש מחומם עם כוס אוזו‪.‬‬ ‫בתיאבון !‬ ‫‪31‬‬ ‫קול הניצולים‬ ‫נציגי הארגון בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ב ביד ושם (התצלום באדיבות יד ושם)‬ ‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע”ב ‪ -‬זרים למרגלות הגלעד לזכר קהילות יוון‬