חיים - דרכי אבותינו מן המערב
ביח חי» 0להאחים צאייאג
ברחוב רוואמדן
בעובי
מסנאס
יע״א
לזיני׳ ׳ * י | | * V . 0 / 0
M P R I M ERIE S A Y A G
Rouamzine
MEKNES
Rue
^
^WI^Wז^ז^ ^ ל ^ ^ ^
xT^K
^dtif
^^^ /K^^^^^r^^C ^^C^^C
ן הקדמת ה ר ב המובהק מוהר״ר ן
טוליראנו זלה״ה ריין ומריץ ו 1
ר־זיים
ן
בעי״ת סאלי יעי׳א
}
I
) א׳ מיני ד ר ו של הרב המחבר זלה״ה(
*******
מראש
|
»*** ^ » ^ i 4 9 R ^ ^ « B V ^ ^ ^ ^ ^ i ^ ^ ^ « @ k
מקדמי׳ ארש׳ הארש׳ תענה אח דברי;הצירות .ציר הצירים על מוח
לבן גדל פ ר ע שערות שהורוה .בן עשרים לרדוף על צואר נרדף
בפרק אל .נערות .כי נגזר מאר! ר״/יי•
,
כל מאורוה.
ההוא יומא דנה
הובל לקברות • צר ואור חשך נחשכו
נפפיה דר׳ בעון ה ד ו מ ה .שתו העם
אשנליח מרורוה .ויכנו נל העם בבני וכימה .על זיו דההוא שופרא דבלי בעפרא
ולשש ועש היה ל י מ ה .שקוד ללמוד חורה ואיזן והיקר חיקן באמה בארוה .אין
די באר לשון צק ונקי וקצר נילל צשר שכירות .באיש׳ ערבה ושיחה נאה מאיריס
נ י ס פ ד י ס ואבנים יקרוה .עועמ נוף דבש אמריו ומנעמי מהקי קצור דבריו שם
ינוחו
ימצאו מזגיע לנפש עיפה ב ס ב ד ח ישרות .נלם ננוחיכ אין בהה נפחל
יצקש נלס אמרוה שהורוה .אלו הן הנצרפיס׳ והנסקלין׳ המסוקלוה מנל שגיאה בקע
וי ifר ס בשימה .מעשה ידי אומן שארינו נלילא חריפא ה ח נ כ השלם והותיק ותורה
חן וחסר על לשוני כהה״ר היי• מאימרא!
ע ע ד ו ח .בר
ובראשיהם
מההלך בג; בינן של צדיקים
מיניה
דמר
הוא גלי
עמיקהא ומםהרהא ומשניוחיו סדורוח • הנשר הגדול נ ע ל ה מ פ י ס ארך האבר רב
הנוצה מלא הרקמה סוה״ר השי־א ק•ישא ופרישאשארינוהרבהמפורססכמוהה״ר
משה מא מראן
י
מודעהנו.בר
המפורסם
פועל גבורוח .וזה משה האיש קרוב לגו בו עז
ר )3ס3
י
נ
י
ת
י
ה
מתהלך* בבית הדשן בחצר גנה ביחן המלך צור
בנגלות
אבי^ן.הוא
׳
ניהו ההייר הגדול הרב
ובנםהרוח • הוא משה בעלה של
העלובה הענייה *השוממה מרהי דודחי אחיהו של אוהו צדיק עע״ר
אמ״ו
עדן היא האשה
העינים והישרים
היקרוח .המלה
כרביב
א נ י הוכיח ה
,
בכשרון המעשים ההמימה במעשיה
בליירא מביית
מאן נינהו שרה ורבקה נשים
ד מ ע ־ על מוח לב; רך ויחיד
גס
הקדמות
גם בן ואח אין לו בשנים קצרוה .במספר ההמון לכפל העשרות .וחשאי
החכה
קפח רוח .ולא מצאה היונה מנוח .ומשלוס נפשה נזנחה זניח טל יום עברות.
יום ע י ר ה היום ההוא יום הוכחה ונאצה וצמה .היום ההוא
הששי חמשה ימים לחדש השרי
משנת שמרו
אחינו הרב המחבר זלה״ה .וגם הרב
יום חשך הוא יום
לפ״ק .יו עלה השמיס בםערוח
מד אביו
זלה״ה
נח נפשיה
בההיא שהא .כי יגונוהיו דאו וגבמ והשהרגו על צוארו משבית ארון הקדש וגניזה
אור יקרוה .בר מיניה דמר׳ פניו כזוהר מז;ירוח .זאת ההי נחמתנו כי הניח אחריו
ברכוה לזכר צדיק
שטים
שם טוב מבנים וממות ונעחרוח .ויעש לו ארבעה עמודי
מ ן במדבר׳ ארש' שעה ארש׳לי׳ מטוהרה
,
ה י
א מסכת p^inp
לארכה ולרחבה דורש על כל קוץ וקין רבו
ל
y׳' fשם היפיע ו ה ו ד ע המחיר זי׳ל עוצם
משערות •
^
בינהו ועוז תפארהו .הלא
בספר והרוח .ועוד
ו ש י נ ג ה
ה ר ת ע
היא
כתו:
מילא בקםח׳ ידו דרך קסהו׳ כאוהב נצי ימינו כשר רעש לי שיניה על
משביע בטיבו ולחמו לכל טדד ויתן לעםויאכלו3 D *]""ODD
}IT
וישבעו ויבערו והביא להם אה המוגממה .ושם
הנהר הרביעי׳ הוא פרה שמימיו פרין ורביןומברין אה האדם .הוא ההולך קדמה
אישור כולל ואישור מוסיף ואישיר חל על אישור ידו לו אגומה .הוא הספר היקי־
ורב ז
* •
נית
ג י נו:
^
י נ י ה ! י:
^'
נ ינה ע ב ה ה י י ד ה ג ר י
' הרא״2
י יו! -
>לה״ה בעצרת׳ הדברוח .ויאסיר אה רכבו יידו שנאה זו נ/קלקלה
ה
ז ה
,
ה
נ
מ
ו
ה
אח השורה ויכינהו ברוב פרשיו וחילו על פי החירות .בכי־ :•.ורשום בספר והראה
פנים להלכה פנים מסבירוח .נוחים כטל א ו מ ה .קול וםוברו׳ עמו אהא ואייתי
מהניהא בידיה מספרא וספרי ומכילהא והילקוט והש״ם והמה ס ד ר ו ה .ובעונוהינו
שרבו לא אסהייעא מילתא ולא בא הדבר לידי גמר כל הפרשיוח .כי בו בפרק
בפרשה הפלה למשה נח נפשיה של אחינו המחבל זלה״ה בפרשה קבלה עול מלכות
שמים בפסוק ואהבה אז ה״א ונטמן במערות ובמחלות ר א ש ע פ ר ו ח •
קראתי שם הספר הטוב בישראל
בש5
גלויות ידועות ללבבות .הא׳ ע״ש המקרא
חיים .מצורף אל מה שיהיה שם המחבר
f'Dn
היי•
3ן
לשחי סיבות
בתהלוח מי האיש החפץ
זל׳ נזכר בין החיים .והסבה הב׳ אל
היות שכל ישעיוחזצו של המחבר זל׳ היה ההתעסקות וההשתדלות בימים ובלילות
בזאת התירה הורת
עשק
א ל ד ״ ח *ם
ע״ש הההעסקית
י
עינים מאירות .על כן קרא הקורא שם הבאר
הנזכרות .ויוחר ממה שנהוב והזכרנו למעלה
עוד לו יתר שאה
הקדמות
קצה ממסכת הוריות והרכה ממסכח ד״זג גא
י
ועניינים אתריםוהמהמפיזרוח .הלא•
ספר במשנה עצרה מאמרוה
הם כתובים על
ומה כהי כי איחל להאריך לשין ומענות לספר
שפריו וחהלוחיו כי רבו מארבה יאין להם ספורוח .ולפי אשים מחסום רב ועצום
אשמרה על שפחי נ י הם מפורסמוח יניכרוח .לעיני אחינו כל ביה ישראל הצאן
המקושרוח .בבריח אהבה המקום ב״האשר אין ממנו פנוי כל מקום .המהולל בפי
כל נשמה בהשבחוח ושירוה .ושפהינו אהנו יוצאוחוחולוח.בעשר לשוטה שלחפלוח
מול צור נוראעלילוח .המהולל בעשר ספירוח.אנא ה' הבע משמים וראה בעלבון
ב,ין העלובים מסרבים יסלוניס סילון ממאיר וקוץ מכאיב רבו מצערוח.השבידך
כבוצר על סלסילות .ילבן הארמי כרוח במזמרוח .ושובה אלד׳ העירה בשר שלום
ל ע מ ך .ובנה כנה אשר נסעה ימינך הר הביח והעזרוח .שם נזבחה זרחי צדק
עולה וכליל ממלאים המבוקרוח לעשוח נחה רוח ליוצרנו צור עזרה בצרוח״ כד׳
הצעיר במדבר וניבו נבזה .גברא דלא חזי .נלעג הלשון והשסחים .מסובל ומעופל
ימכובל ומיחבל אין בו מחום מראש ועד רגלים .מחוי קידה על אפים .ו כ ד ע ה
על ברכים .קמי רבנן והלמידהון העוסקים בחורה לשם שמים .זעיר שם הקען
רחיים בדאי׳א עט׳ ר כיזהי׳ר יוסף טודיראנו
זלה׳ה .בלא!׳ כ מ י ה ל משה ייל .בלאן הח־דג כמוהה״ר יעקב
זלה״ה זיע״א
המדמת מני״ר שר צבא יש ״ ראש גולת אריאל
,
מ ת ל • מעוז ומגדול• נר
עט״יוצפ״ת• המאור
המערב• עצום ורב• יאשהרבגיםודאב״ד הגדול
בעי״ת רבאט יע״א * כסש״ח כמוהה״ר
י ה ו ש ע
יחש״ז • חי ובריא אולם • אכי-ר
ב י ר ד ו ג ו
ן
I
יתרו!
ד ע ת .כיתרון האור מן ה ח :ך .הוהירו דורוה הא׳ מהאחרונים .באמה
<$ו״ר אם הא׳ כמלאכים .המה מלכיהם .מאן מלכי רבנן בחכמחם
הנפלאה\ובקדושהס הנוראה .ובכקידהם למרומי עוף כנשר דאה .ירושה ל:ס
.ואחנה םימנא .המחבר הלזה
הגיעו שנותיו ליוצא צבא
Y
S
•
בישראל.
ע
1
עד
ד העולם .חי איקרי .שלא
שקראו רבו
צעיר לימים .
ומוריה ומחסין ליה ליה רח״ל .עכז׳יי-כ נעל ר זמנו בגשמיות .הגה מלא אח
החםרון ברוחניות.
בי .הדה״ג
שחיגר כמה חבולים ] ראה בהקדמה בן דירו .צדיק כיוצא
מוהריר יויים טיליראנו
יקראו לו .ג״א הרב
ושנין.אכל
וטוחנן זה
זלהיה[ שם
המופלה .וכבוד ה׳ מלא .חריף
ושבע והותיר
באמהחוהיי לים מלחמה
של הורה .עוקר הרים
ה י• מאימרא]
י
בבז .כקשה מוהר״ר
,
יחיד לעיר וקדיש נודע לש״ט ולההלה
כלשה
\jT[7
המחבר אשר
ז ל ה ה ׳ .בן
ה ר ה ג מוהרר׳
,
שפיר זלהה׳ .שנחבש״מ על פני אכיו• ולא נשאר בו רוח
היי•
המחבר הלזה .עודו אפרוח שלא נחפקהו עיניו .ילד מסכןוהככ.
היזתיה
^
ת
הדיי :ו
^
ת הי&,רי
• י יל ל
הנס
?ג ו
גע
הכנפים
• הרא״ם
זלהה׳ .כשמו כן הוא .כידוע לכל חופש ס פ ר .שבימינו אלה לא
יוכלו שאה דבריו אף האיתנים
מוסדי ומ5וי,י י ר ן .האם נמצא כבושם הזה
חפארח
ה ק ד מ ו ת
תפארת ארס • בזמן הזה .ואנחנו בני עירו נרים ראש בגאה וגאון במחבר הלז
שבשניו המועעיס נ ע ר יכתבס .הגביר היל ר ע ש את כל הכגוד הזה להגביה עוף
על מרומי הרי השס׳
ספרא וספרי ו נ ו ׳ .ארי נעשה ע ו ר ף .שואף זורח הוא
כגבור יצא .וכל מאמר קשה בדברי רש״י והרמב״ן והרא׳׳ס .אשר עוז פניו ישונה
ולא נרגש ע ע מ ו .הנה הרב ז״למקרב רחוקים בזרוע .ממרחק יביא לחמו .מגיד
מה שיחו .ומריח מי פלגיו הפריחו .הנצניס נראו בארן .ארן
ח ••
יי
חובחינו .בהקדמה נעשה.לנשמע .להצדיק דינו יהברך .על חשרונינו
מנטיעה ש״ק הלזה .הן היהה כזאח .להאיר לארן
למיעוכ• שניס
כאלה .ואס שגיס רבוח חיה .מה היו כחוחיו ומפעליו .לרוב יגיעתו יבקידהו
ומוחו החשמלי .קול לו קול אליו .הנה על כיוצא בזה אמרו יגע ר׳ בון ו כ י .
,
כחלילים יהמה .על הפרח הנקעף וקמע בלא עה עדנו ב א ג ו .
ללבי גליתי.
אך עלינו להצדיק דינו יהברך .כי הוא יודע חעלומוח ל ב .אס המלך מלכו ש״ע
'*£71־[
[ V * T " Qלמען היוח.לו חיים נצחיים בעוכס הגמול הנצחי .באכר
י
מ ע ו ד ו .ולא יכול יוכפ׳ להתאפק
גמר את חק למודו
להתמהמה בארן הלזו הנשמה חון מכבודו .ושם יקצור אשר ז ר ע .איש כמתנה
ידו .פרי מעשיו וצדקתו וחורחו חורת
^ י '
ה י י • .
עולמות ינחל ונהרי דאפרסמונא דכיא .רק למען הברכה הזאה .הברכה
העליונה אשר הניח אחריו היא הספר הזה .לההלה ולשם ולחפארח .
וזאת נחמח״נו בעוניינו .שעוב הוא מבנים ומבנוח מעשה ידיו להתפאר הולדוטה;
כין וזה חלקו מכל עמלו .כמיס כניס לפנים .כ ן הוא מעיד על בקיאוהו וחריפותו
ורוח דעהו ויפעה לגונו האדיר והיא אספקלריא המאירה חשכה לבבו הטוב .
וילמד סחוס מן המפורש .רבים וכן שלימים המה ראו כן המהו כל שומעי שמו
כי הוא הגבר הוקס על מאדירי ההורה מהוגיה ומשוק;י דלהוהיה .וקריאתה
זו הלולה .ושפחי כה; המהגר זלה״ה יהיו
דובבוח בקצר והרי צדיקים במיהחן
קרויים
ע ל י ^ ן
רק לשבח הגואל העהור אי דודו או גן דודו .או:::א״י :ממשפחתי
הן לאיש גואל נברח ומעולה•
א ו
יי
ו
כ
ה
ה י י • .
י'!"IT
מלי דאבות.
דחילורהיס ומוקי״ר .ידאה ה׳ היא
מ א י מ ר א ל יזייאיאשר הזיל תרומה כסף הנהון לקיים
לאדפוסי הדרא .זו תורת האדם הגדול
בענקים הזה .אנא דאמרי יהא רעוה שיתקיים בו מאי
דאמו׳יר מנוה גוררת
מ נ ו ה .יען מ א י ן לו .לפוקדו בבנים זכרים הגונים שיק .צדיקים כיוצא .למחיל
הקדמות
אוהבי יש שטחיו של הרב המחבר ונוסף עליהם נ ב הייא ורב הוגא .בעבודה
ה י
הין
״
ת
מ
יו
חס
בחיים
ז
יהיה לגויגדול .צדק כ ח מ ר י פ ר ח .או״ע קיהה עוהוחי .עמיהנו בהורה
מזה בן מזה .נחונים נחונים המה אליו החכמה והמדע כהימן ודרדמ.
הרב המופלא .גודלו וכגיבו מ ל א .כקשה מוה״רי
,
יחשל• אשר ערה ויגע בעשר
מרדכי עמאר
אצבעוחיו .ע ם רוחב
שכלו הזך להטה סגיס מחוך החוברח הלזו• אפשר לומר ונקה אח כל ־לאה.
עעוח ושגיאה .ואיזן וחיקר וחיקן הספר הנחמד הזה .יהי אלהיו עמו והרועה
מלך ב ו .חעמוד לו ולזרעו בו למיגהו .חכמים כיוצא בו .צדיקים כיוצא ב ו .
דלא ליפסיק גירסא מפימייהו בזכוח הרב המחבר דעביד להורהיה דלא השחזה
ח יר[
י
ויפה באפיו גשמה
הנני עונה בכל כהי .על ברכוה יעשה מורה .אחימן׳ ש:י .חמדה
אמן
מ^
ו ש י
•
שמ״ש
קרוב לנו האיש.
בצהרים .ז ה ב פ ר ו י ס .אב בחכמה ורך בשנים.
חכם
בחכמחו וצדק באמינהי .מושבה ועומד
בשבח המגיע לכחפים • דבש מצאה אכיל דייך .כל חיך שפיעמו אומר לילי
שא״ב
הרב
המובהק
.שמן הירק .כקש״חמוהדר
שדם משאש
יחש״ל ] ה מ י ס ד הברח דובב שפחי ישנים חכב״ןבעי״ח
מקנאםא יע״א [ יגמלהו ה׳ כצדקו .כבר ידיו ישיב ל ו .מגלגל•; זכוה ע״י זכאי.
שזוא הוא אשר נשה בו רוח חיים בהמשהדל והמייל .ודבריו עשו בו
גדול עד אשר הציל אח המחבר זלה״ה ומחברחו ממיחה •
3צח
רושם
לחיי•
זכור אזכור ידדיגו ידידיה .גבר הכס במיז מטאלי הרב המחבר מסערא
דנוקבאשלס בכל מ ד ה .אוצר בלום כלי חמדה .מאןדלביש מדא• יראהו קידמה
לחכמחו מיקירי ושועי ה ע ד ה .מגיהי מרחם אמו ע ד שובו אל האדמה אשר לוקה
משס
• מא ר
החה״ש
י
מאיר שמו.
כההיי
לא פסיק ע ע מ ו הו׳ .איש הזקן ונשוא
מאיד | ־ ז ב ב ^ T T E
י
שהשחדל בכל עוז וחעצומוח
הספר הבהיר הזה .ויהי לו עזרה להמו״ל הנז
פנים .
זלהה׳
בהדפסה
,
זכרה לו אלהי לעובה .והיה
שכרו אחו ..בעולם הגמול על עבודחו אשר עבד ב ה .וזכוחו וצדקהו .זכוה אבוח
לבנים הזכור .אלה בני היצהר .כאן ב ע י ש י ס ו ט ׳
לבדו]"
סלך!
חכ ב
מבנים יזיי״א .יאריכו ימים ושנוה
י
אדם שנברא בצלם
חיי•
ועד ה נ ט מחפללים ומחחננים לאל מלך יושב על כסא רחמים .נא
גבור
הקדמות
גבור הראנו בנהמח ציון ובנין
ביח מקדשך בקרוב .שלח
אליה
לבשרינו בביאח הגואל .הן משיה לישראל י כי ע ח צרה היא ליעקב וממנה יושע
חשו 3חנחמנו .וחאמר לצרוחינו ולצרוח כל העולם די .לחח שלם בארן .שלם
במלכיוח ואז מירושלים יזלו מים
כמסירה והחנה הכו״ח פ ה
רבאט
י ע א ׳ .בחדש אב הרחמן ש׳
אליה לשצס ל פ ג ׳ .הצעיר בעבדי ה אשר בחורחו יהגו
,
ךןיימ
וסראת
.
מה׳ יהושע בירדוגו סטי.
מלפנים ראב״ד בעיר מולדהו מקנאסא יע״א .וכעח ראש הרבנים וראב״ד הגדול
ישן׳ בעיה רבאע י ע א .בלאי׳ן אא׳ הרהג׳ רמי ורמ׳ הרה״ג אביר יעקב זצל׳
,
,
נין ונכד להגאון הגדול
המלאך ר׳׳ב
זצוקלה״ה וזיע״א •
ההדמת המאור דגדול .בבצר עוז וכגדול • פוה־ר
ושמו נודע בשערים• הנא ירתגלגאה • סבא
דמשפטים• מבניי עליה המעטים • ראג״ד כסודש
דאר לבידא יע״א
בעוב-י
המשט״ח אליסים
כסש-ת כמוהר-ר
•חש׳ל• הי ובריא א ?•,ם•
אבי-ר
!••••C5
נכברהיום.נורא
D1J
כיד ומעליה • ללוד מזעיר.
ואיום .בהגלוח נגלוח.
צרור ה מ ו ר .גס לי הנפש והלבב .יהר מ ב ג .הנו׳׳ה ו מ ע ו ל ? .מפן לא
יסולה • מ מ ש פ ח ה
רוחו
ואומן רוחו
רס.כה״רלור
מאימלא]
השהדל הוא
והמדפיסים האחי ט
המבורכיםט פנחסיהבייי״!יצחקמיכה״ר
,
יצו׳ להוציא לאור
יזייי׳א.
אשר בכל
חענומוח
אברהם צאייג
הכמה בנויוה
ברמה .אשר כ מ ע ע ק ע היו למאכולה עש ורמה.ואולם גכחםוהשה־לוגס יוציאו •
הספר הקדוש
הלב
חפי[ היי•
המחבר,
להצילו משני עכברים ו מ ש נ י ע ש .
הרב המופלא .כל יז לא אניס ליה.
קנקן חדש מלא ישן .החריף ובקי .משנחו קב ונקי.אין די באר לשין
צח ונקי .מבני ע ל י ה .רב העליליה .דבריו הזקיס כשלהבהיה .כקש״ח מוהר״ר
ח ם מא^מלא]
י י
זלה״ה .ושלחו לי איזה מלים להרופה .מנופיה
ביג׳ נ פ ה .וראיתי כי הוא נחל נובע מקור חכמה
עמו עז והעצומה • מעשה ידי אומן .פלפלא חריפא .ובעודו נעיר לימיה בגיל
ילדוחו חשף זרוע קדשו ונלחם
חבוי
ע
ל
כספירים.
הלא״ם
במלהמהו מלחמה מ ט ה .כי נעיס נאוה .והוא
ולא הגיע לבן עשרים .וחבר כמה ה ב ו ד ה .מאיריס
ט ל ה •אמרוה שהורוה .ואמיט יקרוה .ג ר מיניה דמר
n u
הידמות
הוא גלי עמיקחא ומסחרחא .מפניותיו סדורות .הנשר הגדול ג ע ל ה מ פ י ס .
ארך האבר.
ומגדול.
פועל גבורות .סוהי׳ר.
רסידא קדינא וכ־ריכא .ה ר ה ג ' .רעוז
;
כמוהר״ר משה מא מרא]
י
מ״ש עליו .וכבר סמך
זצל׳ ] ע י י ן בס מ ל ט רבנן•
,
את •ידו עליו .הרב המופלא .
טולידאנו
וכבוד ה׳ מלא .כמולר״ר
סאלי יע״א .עיין בהקדמתו
זלה״ה דיין ומון בעיית
,
למעלה ראש .ואך למותר
לספר בשבחיו .כי מי אני ומי בית אבי לבא• בסמיכה .רק לא באתי אלא לחזק
להוציא צשוכוה הכמה .-כי הרב
ולתז תודות וחנות .להמשהדל ילהמדפיםי;
מהרח׳ע למדומה היה קרוב כמבואר שם .בהקדמתו. .והוא מכיר כמה חבורים
שחגר הרב ה מ ח י ל .וגס מר אביו חבר הרבה חבורים ושימות .ופס״ר .עיין
בס׳ מלכי ר ב נ ן .וגס הסכמת מר אביו הובא בס תהלה לדוד למהרדב״ח זצל .
,
,
ובעוה׳׳ר כי הרב המהיר הוגזר מארן תיים בן עשרים לרדוף .נר ואור נחשכו
כל מאורות .יגע־ ר׳ בון וכי׳ .שתי העם אשכליה מדורות .וגעוה״ר לא הניח
נשקה .בוקה
ז ר ע .וגס ה ר ג ,מר אביו זצל׳ לא הניח ל ה ר • .דא עקא• ואש
ומגולקה .זאה היאיגחמחינו כי הניח אחריו ברכוה לאיש צדיק :ם עוב מגנים
ומגנוה נ ע ה ר ו ח .הבורים מזהירים ומזהירוה .ולהיוח שנסלןפק לי שאדוני מו״ז
עדינו העצני גס שב גס ישיש החכם הזקן י ו י ף י י י ו
כאימרא!
ה
ו ח ־ ד
־! " והיי•
כ
ש
ת
ז״ל אשר הוא גדלני כ א י ; כיחיד ורך הייחי לפני
מרת אמי היא גחו של שם מעיר אדוני זקני הנז׳ .ולא
ידעחיאםזקנו של
המה•':נהד״אמאימלאן
אדוני זקני אחי מצאצאיו• או מ ה ר ג
הא /אומה-ג
אי
מהרג
*
הניח
בנים
עוד .וא״כ
גלשה מאימראן
ר־זיי• מאימראן
שמעיה מאימראן
האי•
1
שעיד היום נמצא בהכ״נ בייקנאס על שמו
וזכורני שגהיוחי במקנאכ אמרו לי שזאה בהכ״נ היא עיש אמוז׳ ] עי׳ מלכי רבנן [
ונדאבון ליי • שקידם שיצאתי מזקי־דש אל ההו״ל גשנה הרעא׳ היהה גידי כתובה
אדוני זקני מהרה״מובה מבואר שלשלה היחם מדור לדור ע ד י י
מאימרא!
שהיה ממגורשי
אברהם
קאסעיליא כן׳ .ובחזרחי
לעיה״ק עבריא הוביב בשנת תרפ״ב ככלות המלחמה מצאתי
שנאבד כל ח פ ן שוב .וכמה כתיבות ידי שכתבתי בימי חורפי ביתר עמל ועבודה
וחדד שנחי מ ע ע י ע ד
שכהבהי כמה
עניינים והכל
נאבד והיה למאכולח אש
ומכללם
הקדמות
ומכללם נאנרה לי הכהונה הזאת ולכן נסחםממני כלי חזון .עכ״ס נזאח אמרינן
איישר חילייהו רבני מערבא שכותבי! בכל כחובה מגילה יוחסין לא כן אכן בדירן
הן מחה שנראה בעליל
בני ירושלמאה.
בשמחה ל ב ב י .אף רוחי
ה
ס
פ
י
ה נ כ ח י
ח פ ץ ךןיי•
י
כ ק ר נ י .אני אברך ולי נאה
ל ב י ך .כי הוא ממשפחת בית אמי .וזכוחם חגן במדי .ואסיים בברכה אח החו״ן
המעלוח לדוד הנז״ל שהשחדל להוציא לאור הספר היקר ה ז ה .ה!א ו ח ב י ד ו .
וזכוח הרבנים יגינו בעדו ובעד המדפיסים ויפקד בזש״ק רהיו נשיעוח דומות
לשרשים בעושר ואושר בגנים ובני בנים• בריב הוטס ואוניה• הכוחב וחוסם ביום
ר ח אלול הרחמים ש׳,
הכ״ד שועל דאתי מגוייס האריות.
תקריב
מ ח י לסקי
י
ושועל היוצא מקדש קדשים והוא
»•* משה מאיר חי אליסים ס״ש
מצאצאי משסחח הםמ״ח מססרא מוקבא רב ראשי וראג״ד בטוגיי דאר לבילא יעיא
Iהקדמת המגיה׳ יוצר אור• חשכו
־ יגיה .
1
$
|
|
|.
•״ענתה השירה הזאה לפניו לעד כי לא ת ש ב ח
מפי זרעו
ן
i
)לכדים לאי•(
I
|
ההבטחה
.הגדולה שהובעהנו לקיומנו יינו ע ם בני י ש .היא ההבטחה
,
שהבטיחנו בכורתו הקדושה .אשר היא לנו.למורשה .שהחוריז
הנצחית .הנמסרה לנו .לא חשכה מפינו לנצח .ככחוב כי לא השכח מפי זרעי.
והיא היא
בעמקי
הנשמה היחידה .והרוח החיוני
והנר והאבוקה הנוצן ומאיר לנו
יש גלוחינו .שלא'ישלוט בנוהכליין חלילה .ובזה נצח יש׳ חי וקייכ לנצח
י ולזה המצא שבכל הקופה
והקופה .ובכל דיר וד!ר הללו נוצצים והללו עוליס.
אנכיס של צורה .שלומי אמוני עס יש׳ .בעלי ככל אדיר ו ע ז .ונעלי בינה רחבה
ודעה ישרה ומקיפה .לצלול בנבכי חקר יש החלמוד.
נשארו בדורוח
הראשונים
מעורפלים.
ימסבות פונות דוהה הראשונים לא
לברר וללב; ההלכוח .אשד
וצריכיס בריר ולבון .אליבא דהלכהא.
שחו להם ל ב .אס מפני קוצר זמנם ורוב
אחרים שעמדו להם על ה פ ר ק .או לפי
ערדוחס .בסהוח וחצוב הרים גבוהים
ערך היקף ידיעחצו ובקיאוחם .נשעף העני! בזרם ׳דיעהס וביגחס הרחבה .והרי
הוא כמבואר .או יחכן ואפשר
שהראשונים לא ירדו
לעומק אוהה ההלכה על
ב ו ר י ה J .וכי מאן דלא ידע דא .לאו גברא רבה הוי [ ומשמיא קא זכו
והניחו
מקום להחגדר בו האחרונים הבאים אחריהם .ומזה כיהן החפץ והחשק בלב כל
חכם ל ב .לדרוש
ולחור בחכמה
לסלסל ולפלפל בה • ולדליח פנינים ומרגליוח
מעמקי.מצולוה יםהחלמוד .ולהפיץ׳ אור
מעירפלוח
ג1גה
על אותן ההלכוח שהיו עדיין.
ולא הוארו כל צרכן • להיוחס נר לרגלי רבני יש וחכמיהם .לנחוהם
,
הדרך אשר ילכו בה עפ״י אמחוח ההלכה המסורה .וכמה גדולים הס
דברי
חכמים המפרשים .שאמרו .כי כל רב וחכם הוא נצון 0׳ ממרע׳יה .ולזה נחכווט
הכמינו זל במליצחם הצחה .מפה שפיר
,
קאמרה מחוך ההשקפה הזאה .אנו עוברים
לאישהמופחהזה המחבר ד נ ן .ה ו א ניהו הרבהמופלג״
מוהר״ר היי•
מאימראן
הקדפות
מאיימלאן
.א ש ר למרוח גילו הרך שכל ימיו לא היו רק כמנץ
מחזור קטן ב ע ר ך מלה עלה בעוצה חכמחו וחריפוחו במדה נפרזה מאד .כאשר
ישקיף וירא הקורא מעל דפי ה ס פ ר .כחד מקמאי הוא עומד בצד המערכה .
ולוחס מלחמתה של חורה.
בפירושו.
נוגע בהם
לנו המחבר אח כל
נגדגאוניס מפורסמים.
באיזה מן ההלכוח שהוא
הגדול
חשוף ח:ף
הנשר
וביחוד נגד
הרא״ם ז״ל
בלבד פרי
זרוע עוזו ותוקפו .ולא זה
עשתונות רלדי המחבר הזה בימיו האחדים .כי עוד לו אנו רואים מתוך ספרו
זה .חרושים על גס״ח ) .ראה בס׳ בלק ד״ה בעת ההיא .רומז לחי למסי קידושין.
,
ט" ( •
גצר זה צן וסרח מסרי
ואהבח .רומז לחי למס
ונס׳ ואתחנן ד״ה
בטנו של איש הדגול מרבבה• הרב הגדונ המפורסם.
משה
,
מאיימראן
,
ז
מוהריי
זלה״ה שגס הוא הצטיין בין חכמי דורו בחוקף
תכמתו בתלמוד•
וגם הוא הניח אחריו שעוח על הש״ס .
בבקיאות עצומה .מי יתן ויהיה להם גואל גם ה ם .אמן.
הנכחי הנה הוא היה גנוז .ביד חכם א מצאצאי המשפחה הרוממה
,
משפחה
טו ל 1אנו
י
י
שלגזע משפחה זו התייחס המחיר מצד אמו
שהיא היתה בת בנו של שם הרב המפירםס מוהר״ר יעקב שולידאנו הנק׳ בפי׳יה
מהשייט
זלה״ה .אשר לו ולשמו רומז בתוך פי׳ בזה״ל .והרמ״ז ז״ל .וכעת נ ת ע ו
ונצנצה בו רוח עהרה א׳
מצאצאי
המשפחה להוציאו לאור הדפוס • היא נ י ה ו .
איש חמודות .צניע ומעלי .רמים ומוקיר רבנן .כ ה י ׳
נ ד ו .שהוא דור ששי להרב ר ט
ב; דוד זקנו
,
חיי•
להמחבר זלהיה.
דור מאיימראן
הא ז״ל.
,
אשר משוב לבו הזיל כסף כמסת ידו.
הוא נתן והוא יקחמיד ה׳ כידו המלאה .וכאשר הציב לו שם להמחבר
במחברתי הלז למזכרת נצח.
ט הן בעון
לקח אותו אלהיס בן ובת אין לו .כן
יעמוד לו זכות הרב המחבר ותורתו .להפרותו ולהרבותו בבנים כשרים והגונים
חכמים ונבונים .להחזיר העטרה כמאז ומלפנים .כי״ר.
להעיר אזן הקורא .כי ע ט ד ח ההגה הזאת אשר העמםחי ע ל י .
!^דאי
היא היחה רחוקה ממני .ביען כי מעבעי ומזגי .איני יכול לקבל
עלי אחריות דבר והצי ד ב ר .וביחוד לעח כזאח שמרכז המוח הוא פונה ושקוע
וצולל בתוך ים המחשבוח.
מבהיל .
ההגה
לרגלי המלחמוח
וגלי הטרדוח מצד חנאי החיים הקשים ומרים באופן
האיומוח
השוררות בעולם .הי ירחם .
ורק
לזה שיצאתי הון ממחיצחי .יען שהאיש היקר הזה המשחדל בהדפסה
השפר
הקדמות
הוא ממיודענו
השפר .
ובקש .ממני
לעמוד
בענייני
ההדפסה
.
זאת אומרת לתווך בינו ובין המדפיס .ואתרי אשר באו אל עמק השוכ .וסדרתי
להם הוזה ככל משפעי
ד ן ך
התנאיס אשר .עברו ביניהס• שס עינו עלי לעובה הר׳
ה נ ז .להעמיס עלי ל כ עבודה ה ה ג ה ה .באומרו'המההיל גמצוה ו נ ו /
,
ובחפץ לב ורצון עוב קבלתי עלי להשההף גס אני במצוה ר ב ה .להפיץ
להרב הצעיר והגדול הזה •
1 1ר • לא
מעיכות החכמה חוצה .ולהקיס שס
אוכל להתפאר לפניך קורא נ ע י ם .שיצא מהריח ידי דבר ־ משוכלל
ומתוקן
באותו השכלול וההדור
שבאו דברי המחבר
השלס .פן אתבדה .ביען ישיש לפעמים באיזה מקומות
כמעט סתומים .וניכר הדבר יבולע לעין שנפל בהם איזה
ע ע ו ת .וכדי לרדת למצוי הבנתם צריך היה לראות הדברים במקורן .אכןהסנאי.
לא היה מסכים לזה• מסבה .נהימת .ומהירות המדפיס וגם בעעיות ה ד פ ו ס .
לצערי ל כ יש
מקומוח שאחרי חקון ההגהה הנעשיח מן הצד נשמעו איזה ,
הקונים מעין השגחתם של המשדרים .ולפעמים נשחלבבו עעיוחחדשוח וכבר קנו
שביחה במקומן ולא היה אפשר לחזור להקנןשובץאךבכלזאח רמה מועמים וכולם
נכוחים למבין ועם מרוצח לשון המשכיל המה יענדו ואינם .ורק בזה טכל להחפאר
כי בחסד אלהים בדקנו עד מקום שיד שכלנו והשגתנו מגעה .וכל אוחם העעיוח הגסוח
והנשההוח .המשחיחיס הוד והדר יופי הספר הרגילים ומצרים בהעחקוח ישטח
כאלה .כולם נגוזו ועברו ואינם .מקור העוב והחסד .ישלם ויגמול לאישכמפעלו
אכייר
ך א 0 3י
הרואה שחובה ונחוץ הוא מאד .לסדר ולערוך
איזה ק ע ע ח ש ו ב .
שיכיל חולדוח המחבר ופרשה גדולה חורחו .וביחס ג״כ לסרבנים
בני המשפחה .
להודיע חהלח המשפחה .אשר שרשה ומקורה פחוח הוא ארן
ספרד ארץ משכן חכמה חכמינו המגורשים נ״ן .האמנם אין אחנו יודע ע ד מה
מעניינים כאלה • ואין אנו שלמים בידיעה זאח כראוי .ורק מ ע ע מזער אשר השיגה
ידנו מפי סופרים וספרים .אוחם מלאחי אח יד בני החביב .חכם בני ושמה
ב י
ע י נ י .ל ע ר ו ך אוחם עלי כליון מיוחד כיד השפה הצחה והברוכה
ל
אשר
חונן בה שפתים ישק .יואל אלוה ישמרהו .ואורך ימיסישגיעהו•
ברכה
הקדמות
ברכה והצלחה יעודדהו .ואני חקוה ולו איחל .לא אטע ולא חשוב רוחי
ממני ״ ע ד אשורנו ולא רחוק • שיהיה כולו מוקדש לחורה ולחעודה • לא ימוש
מהון האהל אהלה של ח ו ר ה .ולא ימושו מסיו ומסי זרעו ופו׳ אמן כן יאמר ה ׳ .
וליה עינינו ישיג אס שטחינו .יאיר חשכנו• ויקבץנדחינו .ויראנו במין ביח
קרשט והסארתנו .ואז ימלא שחוק סינו .החו״ףמקנאם באלול ש׳
קדשלס״ק כה א מ ר .הצסירהמצפה לחשועח ה׳ בלב חמרמר.
ע׳׳ה מרדכי עמאר היי׳ו
בכםוה״ר שלם זיה״ה •
בכמו1ן״ר שמואל זלה״ה
המחבר ס .דגר שמואל.
,
שבת
השכמה
הרבנים המופלאים .בפז מסולאים .מלאים• ויו ומפיקים.
בידינא רבא •ויקרא -בעי״ח מקנאס ימאי .ובראשם,הרהג .שלשלה
,
יוחסין.כקש״חכמוסדירפאל
כרוך טולידאנו
יחש״^ל .אחה ה י ־ ח ש מ ר ם .וכצנה רצוןחעמרם נהר״א ויאריכו ימים
ושנים על ממלכחס הם וזרעם וז״ז בקריש׳ אכי״ר.
כ א ו • 0
בושם .ושניו ולשם המשעשעים אח בעליהם .כן ה ס פ ר הבהיר
הזה .י ד ץ וידשן נפש כל הוגה בו בשום שכל • ומה •גס בידעו כי
הוא פרי" נ ו ע ל המחבר המפורסם
זיט״א.
כמוהר״ר
דיי• מאיימראן
אשר בעוןהדור .לקח אוחו אלהים בחשרי
התלטי׳ו
ליצירה .והוא בן יח׳ שנה .על פני אביו הרהג
כמוהי״י
,
המפורסם
ט ש ה ז י ע א ׳ .וסלוקו דכא אח נפש אביו .עאוחה
שנה בשבעה באב .נשחלק
האב
זצ״ל חכמה וקדושה אוחו ואח בנו
הנ״ל מפורסמות ה ם .בהעיר עז לנו אצל בני״דורם הרבנים ו ה ע ם .ואצל הבאים
אחריהם .כאשר שמענו מפי י מ ן קשישאי חבה״ זיעא׳ .וכאשר ראו עינינו ספרן
של צדיקים אשר אתנו בכחובים .כלם מלאים זיו
ומסיקים נגה בעומק השכל
והרעיון ועיצם הבקיאות .וקדושת מחבריהם .חיפפת עליהם ולא לאשר ולקיים
דברי קדשס באנו
פ ה בהסכמה .,כי אין אנחט כדאיס להשמיע במרום קולנו
להעיד על השמש בחקופת חמוז .כי צח אורו .כי הוא דבר מלה לעין ג ל .רק
באני להגיש תודתנו מעמקי .לבנו להאי נשיעה של קדש
נחמד ונעים .איש חכם ונבון כ ה י
,
.ממשפחת ר ם .כלו
דלל מאצטלא]
ישצ״ו .אשד
נדבה
הקדמות
נדבה רוחו אוהו לזכוחנו כהיום הזה בחורח חיים הרהר! המחבר זיננ״א אשר היחה
,
צשינה ע ד כה בשכר זאת יריק ה׳ עליו ברכח שמים מ ע ל ו י ע ש סרי הנובה בזרע
קדש חי ובריא ואסיריין נמעייה לחד מנן חכם עדיף ,מכלל יוסי במדות ובדעוח ,הרב
הכולל בנש״ק
כמוהר״י מרדכי
אשר זכה וזכה את
,
הצדיק למשסחח
?}מאד
הרבים בהעמיסו
בהעחקח הספר והגהחו ועורח הדססתו אשר הם משא
הרוממה ישצ״ו
ע ל שכמו תשא
כבד.
ובסרמ בזהיז.
ע ד אשר הביא לסנינו סרי שלם .בעח כי זכוה המחבר חהי לו ולזרעו אחו מגן
יצכה באורך ימים ושנוח חיים וכל טוב סלה אמן .נאום צעירי צאן קדשים החו*ס
מכנאס יעיא בשלהי אלול שבת לס״ק:
ע ב ד המקוה רחמי קומ
ר פ א ל ברוך טולידאגו
מבד לצור דוק וחוג אשש.
יוסהמשאשס׳מ
ע׳הברוך טולידאנוס׳מ
״אך אחד ה נ ע ר ממקומו לא ימיש
מאחריו והלאה החיים האורה-
ומה אהה שמיר ,מה אחה חלמיש
לפני נ ע ר עברי החושק בחורה״.
).המתמיד״ ח .נ .ביאליק ז״ל(
ה י ב י חיים
דל במכנס
ז״ל המחבר נולד לאביו הרב
י משה מאיימראן
]מרוקו[ בשנה החקכ״ו ו נ פ ע ר
בחמשה בחשרי החק״מוו י( אביו היה רב מפורסם במכנס והנך אח בנו יחידי על ברכי
ההורה מ פ ״ ח .וכנראה כי מילדוחו נחן הילד נככרינוח יוצאים מן הכלל3,הבונה
בלחי שכיחה בבני גילו ובחשק נמרץ י ללמוד בלי הרף ולכן הצליח ועפה חיל
בלמודו באפן כה מפליא ,ביחס לגילו הרך ,ע ד אשר בלי ה ס ח ה י ח ר ה ,אני
רשאים להניח כי אלו חי הילד בליעא או בפולוניה היה זוכה בודאי לחאר מלוי
או ילד פלאים ,אלא מכיון שאין האריס אלה נוהגים אצלנו במרוקו ,טבעי .הדבר
כי גם גאונייחו לא
ואכל
נהפרסמה ולא באה
לידי
גלוי כי
אם
אחרי מוחו.
מוחו בלא ע ח בעודנו באבו ,מלא כה נעורים ושופע חיים ורעננוח ,כשכלי
נתון לשקידה ילהחמדה בלמודיו במסירוח נפש ממש עד כדי בעול היש ,מוחו במבחר
עלומיו ובאביב חיי רוחו כשרצון הברזל שלו מחוה ללא שום רפיון ושאיפחו עזה
להיוח-כוכב נו5ן ברום שמי היהדוח גרם לפרסום אישייחו המפליאה ומפעל חייו
הקצרים בשדה ,ההורה ,כי הרב הצעיר הזה מה רק כבן חשע עשרה שנה והניח
לסי המסרת מספר חבורים שוה למספר שנוח חייו .חבור לשנה חבור לשנה.
מתי
למד ומחי כהב כל כך ? זוהי חידה סהומה אפר הפסיכולוג״החוקר
יעמוד
נגדה אחוז-החפלאוח וחמסין .ייט חבורים לבן י ״ ט ש נ ה ? ! זלו
י ( ע״פי הקדמה בן דודו ,אחי אמו של הרב המחיר ז״ל ״ -ה י ב ר חיים טו׳
,
ז׳׳ל,הבאה בראש ה ס פ ר .והרב ר יעקב מ׳ טילידאנו ני׳ ב ״ נר המערב ״ שלו
,
דךז « 1°מקדים אח החאריך הזה בשנה אחה עפ״י כי דודו של הרב המחיר
,
ז״ל
— הרב ר שלמה מאיימראן ז״ל .ונראים דברי בן דודו כי הוא מדיח בלעינו
,
ואומר :״ וגם הרב מר אביו זלה״ה נח נסשיה בההיא שהא״ לאתרההקמ״ו מה
שגס ד ו ד מאשר ומקים.
כמובן למעלה מכה א נ ו ש ! ואע״שי כן ,אין להשיל שום שסק באמחוח המשרה
ה ל ל כי היא בה העבר הקרוב ורחוקה היא מהשלגה והגזמה ,מה גם כי היא
אינה מסרח המוניח עממיה ,העלולה להחנפח מפה לפה ,זוהי קבלה שנשחמרה
בחוגי החורה והרבנים ונמסרה מרב לחלמידו.עמדהלו למחבר טדאי,במדח-מה
ע ם גאוניוחו ,גס החמדחו שלא ידעה כל גבול ואשר בלעדיה לא היה כוחכ כ״כ
במשך זמן כה מועע .חבל כי לא נשאר לנו מחטריו רק זה )ואפשר עוד אחר(
שלפנינו המשמש כשלעצמו מוסח ודוגמה לאוחס שאבדו .בחבור זה באום לידי גלוי
חכונוח המחבר ומדוחיו הנעלוח ובו משחקפח בבהירוחדמוחו הרוחניח בכל זיוה
והדרה ובכל מלוא קומחה ,חכן החבור הזה הוא פלפול עמק וישר בפרוש רש״י
על ההורה ומפרשו הרא״ם״הקויס האפייה שלו הםקדם•כל :עמקהמחשבה ,סברה
זכה וברה ,הבחנה דקה מן הדקה ,שקלא ועריא הגיוניח ומסקנה ישרה ונכונה
טלטח ביחוד בדברי המחבר הנעיה לאיימשוא סנים בחורה כי האמח נר לרגליו
בכל משאו ומחט ואס״י מקרני הרא״ם לא יחח.סגנונו ששיטוברו -והרצאחו קלה
כאחד המחברים הקדמונים.
ה ר ב ר׳ ך״זייםרל
היה נכדו בן בח ב נ ו ) ( 2של הר״הג והמסורסם
יעסב טולידאנו ז״ל
הידוע
בשם מהרי״ט
ד
הוא אחי
מ ה ד ה ע מחבר; .ח ס ומשפט״
בספרו זה .מלבד הספר הזה ,היו״ל בפעם הראשונה עכשיו בשם .חפ<י חיים״
והידוע גם בשם .פרי ע<ז חייב״ בהעחקוה אחרוה בכ״י ,שאר חטריו לא נודע
ואוחו הוא מזכיר פעמים רבוחבשם הר״מז
גורלם ורק אחדים מהם אנו יודעים בשמוחם ואלו הם :
שטה על ארבע מסכחוח
ע"ז,הוריוח ,שטעיח וקדושין)אגב בפר׳ בלק ד״ה ,ב ע ח ההיא" הזכיר המחבר את
חדושיו על קדושין ,עיז העירני אבא מרי
ההגדה ש״ס
2
[
יהשל״א(.חסת הפסח״
פרוש על
וירשוה .
ראה למעלה הקרמה בן דודו אחי אמו של הרב המחבר ז״ל-־-הרב ר׳ חיים
טילידאנו
ז״לממקנס .אגב בהקדמה המצורפחאל כחב היד לא נמצא כי הרב
ר׳ חיים עולידאנו ז״ל היה .דיין ומ״ון כע״יח סאלי יע״א .ועמה מי שהוסיף המלים
האלה בטהרה ההקדמה פה ,כי הוא היה דיין ומ״ון רק במכנס עירמולדחוובסרק
זמן ע ם הר״הג ר יעקב בירדוגו ז״ל .יאלו הרב ר ׳ חייס
,
מולידאנו זיל,
שהיה
.בע״יח סאלי יע״א ״ הוא אחר לגמרי ואין לו עני! ע ם זה כי הוא היה ב״ר יהודה
ונפערעוד לפני הרב המחבר—י״א שבט החק״מג וזה ב״ר יוסף כמו שהוא בעצמו
חוחס אח הקדמחו שמח בביח הסהר בפס בשנה החר״ח .
)ראה .נ ר ה מ ע ר ב י •188
(179
כ ד י י להשלים את הרשימה הזאה רואיסאנו מונה לענמנו ליחד
אתהלטרעל
מהפחת המחבר ז״להקובעחברכה לעצמה• וכאן מקום לצין כי ר נ הדברים הנאים
פ ה פאול הוא מאת ההםמוריון היהודי היחידי הבקי בתולדות ה ק ט ן היהודי במרוקו
ובשאלות הנוגעות לדברי ימיו; הרב ר י.מ.עולידאנו נ״י
,
מטבריה מספרו ,נר
ה מ ע ר ב ״ ) ירושלם תר״ע( ומאת הסופר החוקר ר יוסף בן נאים נ״י מפס מספרו
,
״מלכי רבנן״ )ירושלסחרצ״א( ומעומס ,מעוט הנכר ,הוא סרי חקירתו שלאבא
מרי-שליט״א והכל כמובן ערוך ומעבד ע״י כותב הטורים האלה.
משפחת מאיימראן
אשר אליה יתיחס הרב המחבר ז״ל היתה משפח׳
גדולה ומפורסמת במרוקו ביהוד
ישראל היושבת במכנס בתור
בין עדה
משפחת חכמים וסופדים ,עסקנים ושתדלנים ,מסרת
היא בידי בניה ,ואותה רגילים הס לכתו׳ בכתבותיהם כי אבותיהם הראשונים שהתישט
במכנס היו ממגורשי קסטיליה אלא שמיחסים דבר זה לאישיוח מאוחרת מאד ביחס
להאריך הגרוש הזה )הרכ״ז( .אולם אפשר כי מסני כסילוחהשמוח המרבה שאנו
פיגשים במשפחה זו בסרמוברבהמשפחוח היהודיוח במרוקו בכלל נפלה איזו עעות
בסדר היחס שלהם ויחסו בעעוח החאר ״ממגורשי קסטיליה' למי שאינו מחאים לו.
איך שיהיה פ ר ע זה אינו חשוב כ״כ הטקר הוא כי בגי המשפחה הזאח מלאו הפקידים
חשובים ושמשו במשרות גטהות בשלטון המדיני ועל ידי כן השפיעו השפעה רבה
על החיים החמרים והרוחנים של ה ק ט ן היהודי במרוקו בחקופה ידועה ,ע ד כי
פחגס
עממי
שגור
בסי רבים ע ד היום
ימ^יימראניס
להם
״טול״״יראניס
אומי:
לבדם נחנה
הארץ,
לאמר
)משפחה רבה ומסורסמח במכנס ג״כ( ולבני מאיימראן נחנה
זו קנחה לה שם כיחוד לרגל יועצי השולטן
לבני טולידאנו
הארץ .משסחה
ומגידים שיצאו ממנה .הנגיד היה
כעין מורשה ממונה על ידי השולטן בחור בא כח העדה היהודיה בעיר או במדינה
לפניו .עול בימי מלכוח השולטן מולאי ארשיד אנו רואים אח
הנגיד הראשון
ממשפחה זו מימון מאיימראן ובמלוך אהיויהשולמן מולאי ישמעאל)הח״לב( ידע
גם הוא לבחור אח יועציו מבני
המשפחה
הזאת
ומנה אח
יוסף מאיימראן
ליועצו הפרעי ולנגיד העדה היהודית במכנס .אחריו מגה כמו כן לנגיד אח אחיו
או קרוט מימון מאיימרא; ״ ובכלל הצמינו ש ל בימי השולטן ה ז ה ,ש מ ע י ה ) ( 3
( 3בני המשפחה הזאת אצלנו ^ממנגס מהיחסים בכחטחיהם ע ל אברהם הנגיד
בן
ר׳ שמעיה #ן ר מ ל כ ן אפשר לשער כי שמעיה זה ובגו אברהם הם הם ר׳
אחי יוסף הנגיד ובניו שלמה ואברהם וגס בגיו של יוסף עצמו :אברהם ,משה)(4
ושמואל .ביהוד הצטין אברהם בנו שמלא את מקומן בתור יועץ השולטן ואיש סודו
הנאמן ונגיד
והוקרה רבה כמו
ראשי ע ל כל יהודי מרוקו אשר רחשו לו כבוד
שמעידים התארים שנתנו' לו אז; ,גדול ליהודים ודורש עוב לעמו* ״נגיר ומצוה לאמיס"
,שר ציא ישראל״ .גס על השולק היתה לו השפעה רבה ,וכנראה כי קנאת המושלמים
פ ג ע ה בו כי הוא מת מהרעלה ע״י רופא מושלמי בליל עו׳ בטבת התפ״ג ומותו
עורר אז אבל כבד בין יהודי מרוקו .בימי
,
הנגיד הזה היו גם לקרוביו מהלכים
בחצר השולטן כמו מאיר .י מאיימראן שהיה איש נכיי־ ונשוא
ובעיני רבי המלוכה.
ושמואל
שי\ה
בן יעקב מאיימראן
פנים בעיני עמו
גדול וטשיר
סוחר
מפורסם וגס קרוב למלכוח.אחרי א?רהס הנגיד מלא את מקומו לנגיד מימון
מאיימראן אחד מקמביו וגס הוא היה חשוב בעיני הממשלה.
מכתבים עתיקים למר
H D t ^ O
זקני הרב ר שלם עמאר ז״ל מצא אבא
,
מרי יבדל הימנו לחיים ארכים מכתב נלוח~"להרב ר׳ שאול
סירירו
אברהם
דל מאח
מאיימראן
חיים
?...גיסו של הרב ר׳
בכה״ר
ורציף אליו שער יקבלה כתוב
מקוימת
בב״הד על ידי ר׳
יוסף
לע
יהודיח״ספרדיח
משה בן ציר
מכה בן צור ז״ל
וקרובו
יהודה
יגו נזכר
מאיימראן
וחתום עליו יהודה הנ״ל וחתימתו
הלל ור
,
דניאל
׳
עולידאנו זיל
תאריך שער הוא שמנה וארבעים לספירה שנת שלש מאות ותשעים ותשע
לפ״ק
ימחכן המכתב נראה כי הם היו אנשים של צורה במכנס .בזה מסתימת
שורת
היועצים ,הנגידים וסתם עסקנים בעלי השררה שעמדו ממשפחה זו במכנס ,השפיעו
השפעה כלשהי על מצבם המדיני של אחיהם בני ישראל
בעמדם
בסרן על כל
צרה שלא 'הביא אליהם ובהליצם עוב בעדם.
V t J O J J Iאנו נוחנים להלן רשימה חכמים י וסופרים אנשי שם שקמו ממשפחה
זו בדירוה שרגיס במכנס ,ובסס .ומכיון שאנו יודעים כבר כי אביה
.המשפחה הראשונים התישבו במכנס ,קרוב לודאי כי גם אלהיםבפם או במקימות
אחרים הם חער מגזע המשפחה הזאה :
שמעיה ואברהם הנגיד בנו ה ל ל .
,
* (משה אחיהם של אברהם ושמואל לא הזכירו הרב י .מ .טילידאנו נר״ו ב,נר המערב״
שלו ,והראה לי אבא מרי שי׳ פס״דח׳ משנת פד׳׳וחלפ״ק ובו;זכר״גם משה ה ל ל
בחאר ,נגיד״ והחום עליו ז ר ג ר׳ יעקב טו׳ ז״ל ויפרוש כהו*• שם, :הנגיד הרא״ם
)אברהם מאיימרא;(ה.:ול מכל אחיו וכל תהיו עמו הרימ )משה( והרש״מ״)שמואל(.
במכנס חיו :ר שמעיה ) ( 5ה ' 6חותנו של הרב ל חביבמולידאט השני שחי נ מ מ ש
,
בשטח ) ח י ״ ח ־ ח ע ״ ו ( ,ל שמעיה השניבןאנרסםהנגיד בן ל שמעיה ה ל ל ,
שמעיה השלישי בן אברהם בן ל שמעיה השני ,ל ח י י ם בן ל שמעיה
ל
השליו/
ל אברהם בן ל חיים הלל ,ל אברהם בן משה אחי ל שמעיה השליש /ל משה
ל משה
) ( 6ל ש ל מ ה ( 7 ) ,ל דניאל ו ל ברון ב ט ל אברהם האחרון ו ר חיים בן
,
הוא המחבר שלנו שלא הניח אחריו זרע.
בפס חיו :ל יוסף ,ל ישראל ב; ל יוסף)מח ה ת ל ל ג ( ,ל יוסף ח י י ם ) ת ל י ג ת ל ל ח ( ,
רפאל ו ל יהונחן בני ל ישראל ,האחרון מהם נרצח ע״י מרבים הי״ד.
ל
ולבסוף כראי לצין גס ל שמואל ,מקום מגוריו לא נודע והיה בן דורו של הרב ל
שמואל הצרפחי מפם]:מאה החמישיח
בערך[ ו ל שלם)(8אשר לא נודע לא
זמנו ולא עיר מולדתו ומגוריו .וחיחי לו למ״ול ה .דוד מאיימראן מעירנו שהוא
ל ;׳מעיה ה ל ה ל ל שהוא בן דוד זקנו של הרב * מ ח ב ר
נין ונכד ל ד חיים בן
שהציל משני הערף והכליון של הזמן אח
הזה
השריד המעמ
מפרי רוחו של
המחבר ז״ל והציב לו בזה יד ושם בין שאר גאוני הרוח נושאי דגל ההורה של עמנו
שבכל דור ודור .יה׳׳ר שיפקדהו האל בזרע אנשים חכמים וצדיקים
ה ע פ ר ה לישנה וזכיה הרב המחבר ז״ל חגן בעדו כי״רא.
מכנס ,שלהי אלול התש״ב
שיחזירו אח
מאיר עמאר
(5ע ד היום יש בעירנו בית כנסת הנקרא על שמו.
(5מת ז באב התק״מו וחבר שעה על מסכת שביעות
,
הזכירה גנו הרב המחבר
ז״ל להלן ב ת ל צו ושעה על מסכת סנהדרין הזכירה ל כ
להלן ב פ ל
)אגב השמה האחרונה נמצאת בכ״י כעת בבית הספרים של שארנו הרב
עמאר ז״ל ביד יורשיו ומצשינת לפי
פינחס.
ל אברהם
עדות ראית אבא מרי ישי' בחריפות גדולה
ובבקיאות עצומה( גס שעה על מסכח
מציעה החחיל לחברה בחשו! ש׳ תל״קת
וםימה בסיון ע״ל אורות כן נמצא כתוב בכ׳י הרב עצמו .והרב ל p j g vגאיש
נלו
בספרי,מלכי
רבנן ״
ב ל י ע ל מ ס כ ת מ ג ל ה ברכוח
׳
אומר כי נמצאות
עוד בידו
שלש שעות אחרות
וקדישין להרב ז״ל וחבר עוד דרושים ,פסקי דין
ונמוקים על החמש.
r
(א־.יו ,תלמידו וחתנו נולד במכנס החק״כד וחי אחרי חק״ן חבר קונעריס
,שפח אמח ״ על דקדוק נסח החפלה כ״י.
( 3הזכירו הרב ל יוסף משאש ני־״ו מעירנו בספרו כ״י ,אוצר המכתבים ״ח״א
בין שאר חכמי המשפחה
ד
nיי
חפץ
A1״
בראשי
פ ר ש ת בראשית •
רש״י ד־ה
שתירן.והיינו לקא׳ דקושטא הוא דלא
ר׳ יצחק וכו׳ נראה שלא
היל׳ להחחיל אלא מהחדש .כמש׳
הוצרכו ישראל לחשובה זו
הראם׳ זל׳ אלא שאף אם חאמר שצריך
לאוהע׳ אלא לפי ד ע ח ס .אבל קושעא
הוא להזכיר מילה וגיד הנשה וחאמר
הוא דכל מלך ועם אפר גברה ידו על
דבכלל מצות ההורה הם .מכז׳ למה
זולתו וכבש אח ארצו מידו קנאה מן
פחח בבראשיח .והם ענייני הבריאה
הדין .וכדאמרי׳ ב פ השולח דלח׳ גבי
ולא היל׳ לפחוח אלא באוחס מצוח.
גוי ששבה גוי חבירו במלחמה שקונה
וחירן משוס כח מ ע ש י ו .ועוד אפשר
אוחו .ומייחי ראיה מעמון ומואב שמיהרו
דב׳ קושיוח הס א׳ שהיל׳ לההחיל
בסיהון וגמלו ישראל אח ארצם.ואם
מ ה ח ד ש .ב ׳ .למה החחיל בבראשיח .
איחא דלאקנה שיחון אח ארצם הרי
שהרי פי׳ רשי׳ בסמוך שבריאה שמים
קרקע אינה גגזלח ועדיין היא ברשות
וארן היחה אחר בריאה המים ודוח
עמון ומואב בעליה .ואיך ירשו אוחה
ולמה הקדימם ה כ ח ו ב .ולזה הירן
ישראל .׳אלא ודאי דגוי קנה קרקע
כיוןדכל עיקר כוונה הכחוב בסיפורי׳
חבירו עי׳ מלחמה .וכי היכי דקנה
אלי להודיע ש ה א ק של הקב״ה היא.
קרקעו קנה גופו עש׳ ואכ׳ לפיז׳ אין
משו״ה הקדים האי קרא לשמים וארן
כאן דין לסעיוח כלל שכך הדין נוהג
שהוא
נכחב
אף במלכי האומוס אלא שלפי דעחם
הסיפור הזה״ ובמלה אח רמוזים גם
שסוברים שכל אומה שקדמה והחזיקה
חולדותיהם להורוח שהכל שלו .ואגב
באיזה קרקע זכהה ט לכך הוצרכו
חזר לפרש הכל בדרך פ ר ס .וכמש׳
ישראל לחשובה ז ו :
הראם׳ עש׳ .ועיין בזה בהרב מוז׳
אמר
,
t
בא״ך
מה טעם פחח בבראשיח
וכו׳
הלשון
כפול
עיי׳
במפרשים .ואפשר לומר כמש הראם׳
,
זל׳ דהאיכא מילה וגיד הנשה .עש׳ מה
עיקר
מ ה ד ס ׳ זל׳
הראם׳
הכל
שבשבילה
בספרו מש׳
בזה
על
זל׳.משםמהראנ״ה זל׳.ועיי׳
גכ׳
הפץ
ודים
בראשית
גכ׳ מ״שמ״ל בה׳ מלכים על הר״אס
או מפני שכבר עלה סנחריב וכלכל
מה שהקשה הר״אם
אה כל האומוה ואין בני כנען ידועים
דהא כנען עבדו של שם וכו׳
קלל
והואפשוע.גם
ז״ל
אבל אין לו
שםובריס
,
שלא
נר׳ דלא ישיא דהא| קללה בעלמא
אלא לכנען ולא לזרעו .ולכן נאסר
היא ולא עבד דמה כה י :ביד נח לשעבד
גזל בני נח אפי׳ זרע כנען .דזה
אהב; בט לבניו.ואע״ג דבסנהזרין
דוחק .ולמה שאמרנו דלדברי הראם'
חלק כשבאו בני כנען לדון עם
יקשה וכי יש כח לנח לשעבד אה
ג ט ה ה ב ן פ ם י ם ה נצחם בטענה דמה
בן בנו ל ב נ י ו .ייל דמ״מ נהי דלא
שחנה עבד קנה רבו.י״ל דבמילחא
וי
גס רש״י ז״ל
בעלמא אוחמינהו
היהבידוכהלזהאע״פכ כיון שבנבואה
נאמר לו כן וגס נכחב בהורה ־״"מ
עבד למו .למס עובד
דאל״כ
פ
,
כהב ד״ה
ובפסוק הב׳ פי׳ שימכרו לעבדים .
על
למה נכהב בהורה
ידו
דבר בעל
כיון
עבדים
שלא יועיל ד ב י ר ו .ג ס מה שהבאחי
נמכרים מגניו .וכ״ע שלא ימכרו
ראיה מדברי רש״י שכחב למס עובד
אין גופו קנוי לשום א ׳ .והרי אמרו
משרע
להם•
ז״ ל והביאה רש״י זיל בפסוק והכנעני
ק׳ ו
בגופו
אז בארן וכו׳ .ולא זכה בה אברהס
ז״נ
דמ״מ קללה
ע ד י י ן .נר׳ שאין לו שום זכוה בה
עבדיס יהיה לאחיו היא עבדוה ממש.
לא מינה ולא• מקצחה .דאל״כ מה
אלא שאח״ך פ י פ ר מה שעהיד להיוח
תשובה.היא לרועי *'מקנה לוט שאפשר
שסוף
לשם .ויהיה
שיאמרו שהם מרעים בהמוחיהםבהלק
כנען
קללה
והיא
אברהם
יהיו
שהמיר
שבא .משם .ועוד
היה גזל הגרם בני כנען
שא״כ
מוחר וזה
אבל לא
.
למנין
י״ל
האר;
דסובר
א
הראס'
שאמר
,
לינחן
למס
דיש
עבד
עובד .ע״ש ברש״י .
וגם בזמן שהיו
ידם חקיפא
ישראל גולים
לכובשם
ואין
לעבדים מימ
א״א.אלא ודאי כמ״ש .ומה שכחב
יהיו נמכרים מזרע כנען להם לעבדים
נהירא
לפי
הש״ח
בזה
משם
נח״י לא
לי .א ך מדברי החום׳ דהגיגה ד״ב
דה
גמוכ
לא
ההו
וכו׳
משמע
דעבד
הוא.וכמו שהבין הראם ז״ל
,
ולדידהו צ״ל דאיברא
דממון
כנען
אין בו משום גזל מצד עצמו אלא
מפני
שאינו של
אדם מיוחד שכל
בני שם ויפה יש להם
חלק בו .
עי
,
.זה .נ ד
אחרים
דברי
הראם
שיהיה
בעבד
ועוד
נר
,
,
ליישב
ז״ל
שסובר
ממש
וגופו
להק
ג״כ
דקללו
קנוי .
ד6ף שקללו
שיהיה ע ב ד עבדים .לא שיהיה ג ו פ ו .
קנוי
אלא כשאר
בבא׳.דאמרי׳
עבדים
הנוהגים
בפ׳ השולח דגויאינו
קונה גוי אלא למעשה ידיו .ו ע ד
י
חפץ
ברא
ית
ב
חיים
כאן לא אמרו מה שקנה ע ב ד וכו׳
וכן ראיתי מ ק זה משס ה ר נ יפ״ח ז״ל
הנמכר לישראל
ויש לדחוק לדעתו דר״י ראע״ג דאיהו
שאינו
ביזייא כמ״ש
אלא בעבד כנעני
קנוי .
שטפו
קונהו אלא
משאכ׳
למעשה
בגוי
,
צריך
לעעמא דליסין
ידיו .ואע״ס
בעבורך עכ״ז לא ניחא לו׳ שכל הקללה
שגביהה בן פסיסא דחה אוחס וכו׳
אינה בשביל כך דלא יועיל הך טעמא
הבעל :
לדדיה אלא כלפי שמקודס לא נזכר
ורוח אלהים וכו׳ אבל לדברי
עונה ע ד עכשיו שנענש אדם שאין זה
רדל בהגיגה שמנו הרוח
אס לא מטעס דלישין ביזייא .אבל ר״פ
מאוחם שנבראו ביום א׳ צ״ל דאינו כסא
סובר דעיקר הקללה בשביל כך .ומ״מ
כ ב ו ד .ודו״ק:
אי; צורך כי דרך רש״י ז״ל ל פ פ ע ם
ך ״ ך ן יוסאיוכו׳ .וגבי ד נהרוחלא שייך
כחד ופעם כבר פלוגהיה .ואין לו
שם הראשון ושם השני
דלרי״בפ ז״ל ס׳׳ל דהא דכתי ארורה
שאין בריאה ויציאה הא׳ קודם לחבירו
האדמה בעבורך שתעלה דבר ״ם הארו׳
נ ב ר א ו .אלא שהחשוב
כגון נמלים ופרעושים הוא בשביל ליעין
הקדימו הכחוב .וכן לא שייך למכחב
ביזייא כדכהי בעבורך אבל לא בשביל
בשני ושם השני .וגבי אח הכבש האחד
חעאה.כיון שחעאה היה בגדולי קרקע
נמי לא שייך למכחב הראשון שקודם
אין לקללה אלא בגדולי קרקע
אבל
שהוקרב אינו ראשון אלא אהד מב׳
קללת קוץ ודרדר שהיא גדולי קרקע
הכבשים .ועוד כבר דרשו ז״ל מאי אחד
מעין ה ע א ה .היה בשביל עונה ור״פ
מיוחד שנעדרו:
ס״ל דהכל היה בשביל ליפין ביזייא
ע כ ׳ נמך׳ והשאר
ד״ךן
לו׳
בזמן שבב׳׳א
ך״ךן
נאבד
,
,
,
,
ע ן פרי וכו׳ על ע ו נ ה .אבל
שהרי שם בבר׳ פ ׳ ה׳ ארישא דארורה
בב״ר משמע דפליגי וז״ל למה
האדמה נקע פלוגתייהו .אלא נ ר כמ״ש
גחקללה .רי״ה בר שלום אמר שעברה
דריב״ש סובר שאין ע ע ם ליעין ביזייא.
על הציווי שכך א״ל ע ן פרי מה הפרי
מספיק לקלל בלא הסא כיו; שלא הי״ל
נאכל אף העץ נאכל .והיא לא עשחה
גרמא בדבר .אלא מפני שיש לתלות
כן אלא עץ עושה פרי הפרי נאכל ואין
שהיא גרמה לו.וכדרך גערה מאורסה
העץ נאכל .ר׳ פנחס אמר לעשוח רצון
פסוקלי; אותה ע״פ בית אביה ל י ראו
יוצרה הוסיפה על הציווי אפי׳ אילני
גידולים .ולולי
האדמה לא
סרק עשו פירוח .על דעחיה דר״י ניחא
היה מקללה אלא החלה כשחעאה לא
דעחיה דר״ס למה נחקללה אלא
פ׳ גצביס ששמים
על
כאיניש דאמריןליעיןביזייא דהדין מיניקן.
פי׳ ארורים דדים שמניקים ל ך .ע ״ ש .
שחעאה
קללה כמיש רש״י
וארן לא נבראו לשכר ועונש .שאם
העאו אינם מקבלים פורענוח .ולכך
לא
חפץ
חיים
בראשית
לא חש לקללה.אך כשחעא א; ם הנוצר
שנמצא,בנ״ר פ׳ ג׳ כדגריהס הרי שם
ממנה נזכר עונה ותלה בה הקללה לו׳
בפי יא ויל נמצא כדברי רש״י ז״ל .
שטבע אמו שחטאה גרמה לנוצר ממנה
וז״ל ברכו
במאורות אע״פי פנתקללו
לחעוא לכך נזכר עונה וקללה בשביל
המאורוח מע״ש לא לקו ע ד מוצ״ש •
שגרמה בחטאה לאדם .וזהו ארורה
ופי׳ הרמ״ך אור האי הבדילו הקב״ה
,
האדמה בעבורך .ירצה ארורה בחטאה
לעחיד
בשבילך שגרמח לה להזכיר עונה .אבל
וגזירה זו נגזרה מעיש כשחעא אדם.
היא לא נבראת לשכר ולעונש .והא ראמ׳,
וכמ״ש רש״י סוף פ ' ב׳ ואע״* שנתלו
רש״י כאיניש דאמר יהון ליעין מפני
המאורות ביום ד׳ לא נגנז אור הא׳
חעאה קללה כדרך שמקללין ב״א אע״פ
ע ד מוצ׳׳ש .אד״י אור שברא הקב״ה
שב״א מקללים בלא ע ע ס .אבל .א״ל
ארה צופה ומביע נו מסוף העולס
דריב״ש ס״ל דמה שמקללי; את האם
וע״ס וכיון שנסתכל וכו׳ עמד וגנזו.
בעלמא מפני שתולין לו׳ שטבעה ה ר ע
ר׳ לוי אמר לו׳ שעות שמשה אותה
דבלי
האורה יב׳ שעות של נלש ויב׳ של ליל
סבה מקללים 'האם כיון שמ״מ עי׳
שבת ויב׳ של יוס שבת וכו׳ ע״כ .
נמצא בעולם .והיא גדלהו .שדאין זה
ואמרי התס דבליל שבת נגנזו דכתי׳
מתיישב בל׳ הב״ר .ומ״ש נר׳ ברור.
אדם ביקר בל ילין וכן במקצת הפריס
למה״רש
גרסי׳ ברש״י שפת ימבי .וא״כ מבואר
וגדולה גרם לו כן .ור״פ ס״ל
ועיי׳
בס׳ נמוקי
שמואל
צרפתי ז״ל :
ד י ה
מפני
שאינו כדאי לרשעים •
מכאן כדברי רש*י וא״כ עכ״ל שהס
ותוצא האדן .דא״ל דלמינהו
אגדות חלוקות הס בזה .ורש״י ז״ל פי׳
קאי אתרוייהי והוא עצמי מה
כחדא .וכ״ש דהכי פשעא וכמ׳׳ש הראה׳.
ש;ילה הכתוב בעשייה האדן דא״כ
או שנאמר דמ״ש בביר פ׳ ג׳ דלא שמש
הול״ל יען פרי שע״י ויו׳ החיבור יהי:
אלא ג׳ ימיס היינו שבאותה ג׳ ימים
חיזרלמינהו עלשניהש .וכן דרשו גבי
היה מיוחד אותו האור לידו .אבל ככל
כפות וכו׳ שא״ :לאגוד האתרוג -עם
שאר הימיס היה עמו * ס אור ה ב ׳ .
הלולב מדלא כהי׳ וכפיה- .ידו״ק.:
ושה שמדבר הכתוב על האור האי׳
ד ״ ה להבדיל.אבל•בז׳ ימי בראשית
לא היל׳ להזכיר אלא יהל ימיה ראשוניה
שמשו האיר והחשך הא׳ זה
שהיה מיוחד הוא לבדו .ואף שאין זה
ביום וזה בלילה כ ל ל וכן גרים הראש׳.
נ ט ן עכ״ז דברי רש״י ברוריה כמ״ש:
ועיי׳ מ״ש בשם ה ר מ ל ן ז״ל .והראם׳
ההנינם הגדוליס עיי׳ הראש׳
"1״ךן
כתב שרש״י לא ס״ל כן שאינו פשוטו
ז״לוז״ל הש׳יס התנינם הגדולים
אנלפ
הכא תרגמו אורזילי דימא ריו״ח אמר
ש״מ .ואני תמיה עליהם כי
V 1
חפץ
חיים
בראשית
ג
זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתין
ואינו חשר כלוש ע׳׳כנר׳ שנכללו החיוה
שנא׳ יפקוד וכו׳ הנה מבו׳ שפי׳ תנינם
בכלל אדם שנולדו ע מ ו .גס מכאן יפורש
א״א לפ׳ על לויתן אי לאו קרא דיפקוד.
ע ע ם לברכה אדם ועיי׳ בש״ח:
דמהיכן נדע שהם־ ב׳ לויתן .ואפשר
ך ״ ך ,ורמש וכו׳ מדברי רש״י כאן
דהיינו מפרשים אורזילי דימא כפי׳ הא׳
נד׳ דרמש ושרץ חדא מלתא
או איזה ב ד ה אחרת .והך קרא דגלי
היפך דברי עצמו במס׳
היא והם
שנים השתא איכא
פסחים דכ״ד ע״ב ששם סובר דשרן
לפרושי תנינם עלייהו .ובזה ניחא קו׳
נאמר על הנמוך ורמש על הגבוה .ויש
דתנינם
ליישב דעחו כאן עם ש״ס דההס לחי׳
ח פ ר כמו פילגשים אין נר׳ דא״כ מ :
התוס׳ שם .ועי׳ הרמ״ב; בס׳ המצות בזה
ידרשו במ׳ס למה היא־משמשת .והרב
ך ץ ק נעשה אדם וכו׳ ענותנותו וכו׳
עצמו המה בזה בפ׳ חיי שרה ע״ש וכ״ש
נר׳ דב׳ העעמיס צריכי דאם
הכא דכהי׳ הגדולים] .א״ה לא רא:
ללמד מדת הענוה לחוד למה עשה
בזה יפה[ גם הש׳יח פי׳ בעא׳ ע״ש
כן בבריאת האדם ולא בשאר הנבראים
בדבריו בפ׳ הנ״ז :
ע ם שיי׳ל כי בדבר חשוב דרך ארן
ויברך איתםוכו׳ והחיות ובו׳
לימלך ולא בדבר שאינו חשוב .י׳יל ג״כ
ואעיפ שלא נתברכו הם מרובים
ע ע ם אחר דעשה כן משום ק נ א ה .
הצילם ואילו
נתברכו
היו
ועעמא דקגאה לחוד לא שייך גבי קרא
מריבים יותר .ואפשר
שהדגים
הם
זא־ןאב .ועוד למה נכתב זה בתורה
מרובים ומילידים הרבה בפ״א יותר
אם לא ללמד לב״א מדת ענוה וק״ל:
מהחיות ועיי׳ רא״ם דל שנכללו בכלל
ר״ךן
על לויתן שהם
הרא״ס דל ומ״ש־רא״ם ז״ל
ד״ח
לכרכי
וירדו בדגת הים וכו׳ לא ידענא
נפש החיה .ואין ני־׳ :שהברכה היהה
מאי כוונתו.ויי׳ל דיייק מדלא
ביי :ה׳ והדוח לא נבראו עד יום ו׳.
כתיב וימשלו כמ״ש ולמשול ביום וכו׳
ולא מטנו ברכה למה שעדיין לא נוצר
א״נ דהוק״ל מה כוונת ה׳ בסיפור
היום בכלל נפש חיה .ואפשר
מעשה זה האדם ימשול בדגת הים מה
שנכללו בברכה אדם כיון׳ שמיים א׳
שלא אמר כן בכל הנבראים.וכ״ש אם
נבראו ודל ביר פ׳ א׳ ברביעי נבראו
יהיה סיפור זה למלאכים כפשע הכתוב
עופות ידגים ובני אדם שוחעיןמהם
כי אדרבא בתום׳ זו יוסיפו קנאה על
ואוכלים וכדין דגים ואוכלים וכחי׳ בהם׳
קנאתם .ועו״ק דירדו במשמעו נמי'ל׳
ברכה ואינם חסרים כלום.בששינברא
ירידה וזו להפיס דעתם כי אינו במעלה
אדם ובהמה וב״א שוהעים הבהמה
תמיד כמותם שלפעמים אפשר שתהיה
ואוכלים וב״א מתים יכהי׳ בהם ברכה׳
לו ירידה :ועיי בש״ח .ובס׳ צרור הכסף
ו*ימ
,
בי
חפץ
חמה בזה איך יגלה הקב״ה למלאכים
דבר זה שהרי אמרו בבר׳ שאמרהקבה׳
חיים
n
היה יורד עומר וגמיש וכו׳ .
n J f f l
הראם׳ זל׳ הוגר שהכווה
זה עחידים צדיקים
שנשאר ימי השגוע היה יורד
לצאח מ מ נ ו .ולא אמל׳עחירים רשעים
שיעור עומר לכלא׳ ויותר מעמ.שהיה
יקטרגו עליו .
נשאר נעשה נחלים .דאין סנרא שהיה
ומהרימע׳ זל׳ כחב דאגדוח חלוקיה
הנס נעשה שירד ה ר נ ה לנעלה וכעש׳
ה ס .דהא איחא בהדייא בסנהדרין
היה יורד נ ׳ עומרים לכ״א .ואין נר׳
אמה אומר אל יברא שכלו מלא שקרים
דניומא ס׳ יוה״כ יליף דגונהו של מן
אלמא דהוו ידעי דעחידים לצאח ממנו
ס׳ אמה נ ר ו ח נ מחנה ישראל משמע
רשעים .וממ׳ אין בזה חימא כי אף
שהיה יורד ה ר נ ה נכל יום.ועוד דאכ׳
אם יסטר הך מד׳ דגילה להם שעחידין
לא היה צריך ה ר נ ר שיעוד אלא היה
לעמוד ממנו צדיקים ולא גילה להם
יורד כדי צרכן ויוחר מ ע ע .והחם
הרשעים כדרשא דוירדו דהכאל״ק כי
ניומא קא' ע״ז איזה מדונה מדה טונה
א ע פ ׳ שלא גילה להם שיהיה דבז׳
או מדח פורענוח .ומאי נ ע י והרי
במציאוח שעחיד שיעמדו ממנו רשעים
שיעירו ידוע עומר לכ״א ויוסר מ ע ט .
כדי שלא יקערגועכז׳ גילה להם שעונשו
ועוד דאיכא מיד החם שהיה ג ט ה ע ד
אס לא יזכה להיוח ירוד לפניהם .ולפי
שהיו רואים כל העולם כ ל ו .ג ס בילקוט
הפשע יל׳ דמה שהוצרך לו׳ להם וירדו
ס׳ בשלח ארש״נא מזון אלף שגה היה
ע ע ם למש׳ בצלמינו כדמוחינו
יורד ליש׳ בכ״י .שנא׳ דבר יום ביומו
הוא
כדי
ויומו של הקב״ה אלף שנה .וזה מבואר
הים .כי עי׳
צלם
היפך דבריו.ואולי יאמר הרב דאגדות
אלהי שעליו הם מחייראים ממנו כמש׳
חלוקיה ה ם .אבל הנכון לפ׳ מלח היורד
בסנהדרין .ודוק׳ .
ע ל הנמדד כי השאר שהיה יורד לא
בצלמו בדפוס וכו׳ .משוס דהאי
היה לצורך אכילה אבל היורד לצורך
בצלמו לאואהקבה׳קאידאכ׳
אכילה היה עומר בשאר ימים וכפלים
בצלם אלהים ברא אוחו ל״ל .לז״א דכינוי
בע״ש .והר״מז זל׳ כאן ובפ׳ יהרו כחב
צלמו קאי ע ל האדם צלמו המחוקן לו
כי הראם׳ שכח דברי רשי׳ דפ׳ בשלח
שהוא צלם אלדיס׳.
דה׳ משגה על אשר היו רגילים וכו׳
ויברך ברכו במן וכו׳ סשט
סובר הרב שהכוונה שבשאר ימים אף
הדברים שהברכה היא מה
המלקט חצי עומר היה מוצא ע ו מ ר
שהיה ללקט ב עומרים יוחר משאר
שלם .וכאן ברכה יחירה שמוצא ב׳
היונים .וז״ל הב״ר שבכל ימוח השבוע
עומרים .והדברים אמח אבל אין
למלאכים אדם
לעמוד ממנו
הוא
שעמם
יצירחו
שירדו
בדגח
דייה
ךץ״ן
שלא
בצלמינו
,
ענין
חפץ
בר*
•ת
ד
חיים
ענין דברי רש״י שס לזה דכונח רש״י
והיה נ ר להסכים דברי רש״י כאן
שם לו׳ שבשאר ימים שהיו רגילים
כחומש וחחיישב םוגייא דעידובין .דלא
בשופע לא היו מוצאין אלא
היקשי דבריו דכהו׳ דס״ל ד;ס למ״ד
ללקוש
,
עומר א׳ .והיום הזה שלקעו ג״כ
פרצוף קשו קראי ההדדי דלא הו״ל •
בשופע כשאר ימים מצאו ב׳ עומרים .
למכחב נעשה אדה כיון שהס ב׳.ולא
ועיי' הראם׳ ז״ל פ ' יחרו דה' ברך
ניחא ליה לשנויי שנוף שניהם א הוא
,
כיון שהם ב׳ צורוה הול״ל בצלם אלדים ׳
ויקדשהו .ישם פ ׳ בשלח .
זכר ונקבה בראם וכוי עיי'
עשה אוחסאב׳פרצופין משו׳׳ה הוכרח
הראם׳ ודבריו חמוהים דכיון
לשנויי בהחלה עלה במחשבה .והא
דסוגייא דכהו׳ ההיא אליבא
דמ״ד
קא׳ דלמ״ד פרצוף זכר
פרצוף .ואפי״ה קא׳ החס
לדדיה
ונקבה בראם על בי' פרצופין היינו •
ה ד י ש שעלה במחשבה לברוא-ב׳ וברא
מקמי דמייחי שינוייא דרומייא דקראי'
א׳ .א״כ הדרא קו׳ לדוכחה למה לא
דר״י אבל בחר דמ־יהי להו ס״ל לש״ס •
פי רש״י*,נסוגייא דשס׳ ד י ד ן .וצ״ל
דלמ״ד פרצוף• נמי זכר ונקבה בראם
ך״ך;
דבעירובין
,
דרשי׳י בחומש מפי כפי׳ ההוסידכחובוח
י
במחשכה
איירי .אבל רש״י .בחומש c
דמ״ד .יצירה א׳ הואי היינו מ״דזנב
•שהק' זכר ונקבה אקרא דויקח א׳
ואליביה דוקא" דרשי׳ ה ך ד ר ש א ד ע ל ה
מצלעוחיוא״צ לתרץ דמחחלה עלה וכו׳•
במחשבה מ״ש .משום דלמ״ד פרצוף.
אלא דבי פרצופי; נבראי ואח״ך חלקם:
לא קשיין ליה קראי כלל דקרא דזכר
אלא דאין זה נכון דמ״מ קרא דזכר
ונקבה בראם היינו .דו פרצופי; .וקרא
ונקבה בשם׳ מפי ליה על המחשבה
דבצלם אלדים׳ עשה אוחו היינו כללוה
וב׳ גיפוהממש קא׳ ורש׳י מפי ליה על
האדם בשני פרפוצין כיו; שהם גוף א׳
ב׳ פ ר צ ו פ י ן ב ג ו ף -א ׳ .ו א פ ש ר שדרשח
נ ק ע ל׳ יחיד וכן בעירובי; קא׳ בשלמא
השס׳ אינה לפי הפשע .ודוק׳
למ״ד פרציף ה״ד זכר ונקבה אלא למ״ד
ף״ךן
־
לכס יהיה לאוכלה ולא לאכול׳
זנב מאי זכר .והי׳ כדרב יהודה בחחי׳
וכו׳ הימה למה הוצרך לאסור.
עלה במחשבה וכו׳ אלמא למיד פרצוף
לאד״הר אמ״ה ח״ל דכל בשר נאסר
האי דכהי׳ זכר ונקבה על ב׳ פרצופים
ל ו .כבר חי׳ החוס׳ בסנהדרין דהיינו׳
ולפי״ז דברי רש״י בחומש אחיין בגמ׳
להמיח ולאכול .אבל מחה מאליה
דידן אליבא דמ״ד פרצוף דקראימוכחי.
שרייא ואמי ה מה מאליו אסור .עש׳.
כווחיהדכחי׳ אחור וקדם צרחני .דלמ״ד
וראיתי להרש״בש בחשו׳ סי׳ חקמב׳
זנב צריך לשנויי אחור למעשה בראשיח
נשאל על קו׳ זו והשיב
דרב דאמר
וקדם לפורעניוח ולא א״פ חיבה צרחני'.
אדה״ר לא הוחר לו לאכי־ל בשר פליג
אריוה׳
חפץ
בר*
חיים
ית
אדוח׳דאמר אדה״רנצמווה ע ל אמ״ה
מאחוריו קא׳ אעשה אוחה כ נ ג ד ו .
דרב סבר דלא נצטוה אדהיר אלא על ו׳
נגד סטו שיכול לפרוח ולרטח ע מ ה שוב
מצוח .וכה׳ דעחהרמבם׳ זל׳ שכחב על
מצאחי זה בזוהר] .וכ״כ רמבין בחומש[
ו׳ מצוחנצמיהאדה״ר .הוסיף לנח
וייצר מן האדמה וכי׳ עיי׳
ך״ך,
ה ר א ם ׳ .ומש׳
אמ״ה .עש׳ .ואיברה דכדבריו ז״ל
והאי
ועוד
איחא בב״ר ס׳ נח ס׳ לה וזל׳ ר׳
לימדך כאן אינו ממה שהשיב וכו׳
יוסי בר אייבו בשר׳ יוחנן אדה״ר שלא
דבריו צריכים ביאור דמהיכן יש ללמוד
הוחרלו בשר חאוה לא הוזהר על
ועוד זה של רשי׳ מהחשו׳ של אפיקורוס
אמ״ה .אגל ב״נ שהותרו בבשר חאוה
לב החשובוח של ב׳ הלשונוח .ורוק .
הוזהרו על אמיה .ע כ ׳ .ואס׳ כעז׳
יסגור מקום החחך .ה ו ר ה
,
,
ך״ה
סמך הרמבס׳ להאי פיסקא .אבל
בזה כי פי׳ חחחנה במקומה
לדעחי אין קו׳ ממדרש זה לדברי ההום׳
כמו החחח אלדיס' אני .לא מל׳
גס דברי הרב אינם מסכימים ע ם סוגייה
ההחיח .והיינו גם למד׳ פרצוף וה״ק
דהא החם מייחי דחנא דבי
מקום החחך כלו׳ באיזה מקום סגר
מנשה דריש גזל מכירק עשב ופריך
הבשר במקום שממנו חחך וחיסר גבו
ואידך .פי׳ ד ו ח ׳ ה ד י ש ז׳ מצוח
ש ל א ד ס .ו א ע ף ׳ של׳ זה נאמרבגמ׳
מקראדויצו .וגזל ממכל ע ן ה ג ן מאי
למד׳ זנב אין בכך כלום • ולכך היפך
ד ד ש בהאי קרא דכירק עשב ומשני
רש״י ז״ל ואחר שכחב זש׳ ב׳ פרצופי׳
ההוא למשד בשר הוא דאחא .הנה
נבראו .כחב ויסגור .לו׳ דקאי' גס למד׳
אכיל
פרצוף ודלא כמ״ש השח׳ בשם נחי׳ ם׳ ע ׳
חאכל ולא אמ״ה קא׳ השס׳ דאחי
ע׳׳ש ]ומה יענה במ״ש ב ד ה ויישן רקח[
למישרי בשר ל ב ״ נ .אלמא מקמי הכי
גם מ״ש רש״י לקמן
ד ה ויכן הם
דהיינו לאדה״ר היה אסור כדביי ההוס׳
אליבא דמ״ד פרצוף כדאיחא בעירובין
והיסך מ ד ב ד הבר׳ והרשבש׳ זל ודוק׳:
הראם׳ כאן
השס׳
מ ט א ר דאפי׳ לדוח׳
דדדש
,
JT
ובברכות ע״ש .ומ״ש
פישון וכו׳ דאלך׳ למאי נמ׳1
דחוק מאד.שהיאך יס׳ רשיי החלה
קמל׳ שמוחיהם.והכי הולל׳
דבור פי׳
כמ״ד פרצוף
האחד סובב .ועוד מאי שם הא׳ סיכון
כמיד
דבקיצור הולל׳ סישון הסובב .אלא
ופי׳כמיד
למדרש משמוחיהם שכל
בפע׳
ך״ך!
א׳ ברייחו
והיא מגדולהו יח׳ .
זנב
ותכף
נר׳
מפני
שהיחה
כדי
דיטר חזר
פרצוף .גם היאך יפ׳
למ״ד זנב שאין לו זכר בדבריו אעו
הלומד פירושו הוא בקי בש״ס כהראם
עזר כנגדו וכו׳ לפי הפשע
החלה
ותוך כדי
ודו״ק
ך״ך
זאח
.
ה פ ע ם מלמד וכו׳ כל
המפ׳
חפץ
בר
ית
ה
חיים
המפ׳ הקשו היאך נתעברו והולידו
בכל יום א ואי אס היא שיה למזגו
הא בהמה נעקרת מביאת אדם כדאיתא
ומבעו אם יוכל להזדווג אליה .ולא
בע״ז פ״א .ולכאו׳ נר׳ שכבר נתעברו
נהקררה דעהו אלא במחשבחו לשמש
הנקבות או הולידו קודם שבא עליהם
ע ם חוה .אפי׳ במחשבה קודם מעשה
אדם .וראיה לזה ממה דאמרי׳ בע״ז
נתקררה דעהו וידע שעבעו שוה ל ה .
שור שהקריב אדה״ר קרניו קודמות
ודו״ק :
לפרסותיו דכל מעשה בראשית בקומתן
,
והנחש היה ערום .עיי׳ רא״ם
ך״ך)
נ ב ר א ו .והתם מפ׳ שהקריבו למחרת
ולי נר׳ דא״אלו׳כןדאם קרא
ביום השבת שנברא ואם לא הרתה
דויעש ה׳ וכו׳ היינו מחמה ההעא
הנקבה ק-ידם לכן היה השור א ב ו ד .
שעי׳ אכילחם הרגישו בגילוי ערוה .
שהוליד
והוצרכו לכתנות עור .א״כהי״ל לכותבו
ביום שנברא .כי מניעת ההולדה היא
קודם ויקרא האדם שם אשתו שהוא
גדולים
חוזר לענין הא׳ והוא ענין נפרד וקרא
כשנבראו ודאי שהיו יכולים להוליד אפי׳
דויעשהי״ל לחברו עם ענין החעאכיון
בקוענס .אך ראיתי בל׳ ר רכל הבריות
שהוא סבה העשייה .אלא ודאי דקרא
לא שמשו קודם שנזדווגו אדם והוה
מימש הוא מני] נ פ ר ד והוא הוזרלענין
א״כ הדרא קושיין .ול״ק לפ״ד הב״ר
הראשון
דויקרא הארס
ההיא דשור ד ע ״ ז .דאם הקריבו ביום
ושניהם קודם החעא .גס מ״ש איך
השבת א״כ נמצא השור אבוד דאיפשר
היו ערומים אין זה הימה כי כן הוא
לו׳ דביום ו׳ אחר זיווגו של אדם עם
דרך החשמיש .או גחגלו במקרה ולא
חוה שמש השור והרתה הנקבה ונר׳
הרגישו לכסוח עצמן .ודוק׳ :
ואפ׳ ג״כ שהולידו כאד״הר
מחמת
הקמנות ואלו שהיו
לתדן דאנירי׳ בע״ז גטל יש לה פחותה
ך״ךן
מעשה בראשית כיון דבקומתן נבראו
יפירש״י מה שהיו עתידים ליגדל אח״ז
נבראו ב ו .א״כ הרי היא כבת ג״ש
ואינה נעקרת .א ב ל לא ראיתי למי
שיאמר שהיה זה בדרך נס לקיום המין
כמו
אף כי אמר אלהיס .שראה
אוחם אוכלים .דאל״ך מהיכן
מבת ג׳ נ ע ק ר ת .אלמא דאוחה שהיא
גדולה בת ג״ש אינה נ ע ק ר ת .א״כ ה״נ
קרא
אכלו שהרי לא הוזכר בכחוב בגן כ״א
האילנות ונדכתיב ויצמח וכו׳ וכמ״ש
הר״אם וכתיב נמי כגן ה׳ כאר״מ וסיר״שי
כגן ה׳ לאילנות כאר״מ לזרעים .ועיי׳
בש״ח ודוק׳ :
ך״ךן
לא מות תמותון .יש מקשים
ועיי׳ מהרש״א ז״ל מ״ש בזה וכבר
אםאדםנצעוהחוההיכןגצמוית
כתבתי סתירת דבריו .ויותר <ר שלא
ובילקוע טי א שאל את ר׳ אבהו כתוב
בא עליהם אלא במחשבתו היה מחשב
בתורה ויצוה״א על האדם אדם נצעוה
,
-בו
חפץ
חוה היכן גצעויח א״ל מה כחיב על
האדם לאמר מאי לאמר יאמר לאבריו
חיים
ית
יבוא אחריו המן הטן :
ך״ךן
השיאני וכו׳ עיי׳ רא׳׳ם שכחב
וחוה א׳ מצלעוחיו ונראה דלמ״ד פרצוף
דל׳ משיאו עצה הוא ל׳ העעאה
ל״ק דהכחיבזכר ינקבה בראם ויקרא
וזה שלא כדברי התוה׳ בע״ז דליל ע״ב
א״ש אדם אלמא דשניהם נקראו אדם
ד״ה משיאו .לסוברים הס ז״ל דהוא
ולדידיה הרי הדבור היה לשניהם .
ל׳ הסתה .ושייכא גם בעצה הוגנה :
ששניהם היה בהם רוח חיים וכדבעי
כי עשית זאת וכו׳ ולכך לא
ך״ך!
בברטח הי מנייהו מסגי ברישא .ולמ״ד
שאלי מהתלה למה עשית לראוה
זנב הוא ־ פ ר י ך דאע״פ שהיהה חלק
מה יהיה בפיו .ואה׳׳ך יקללו .ועיי
מאדם והציווי היה על כלל הגוף .
הראי׳ם ז״ל ונס׳ קרני רא״ם רצה ליישב
מ״מ עכשיו חזרה לפגים חדשות גוף
בדברי רוח .ונעלם מעיניהם דירי
ונשמה לעצמה .וק״ל:
החום׳ בסנהדרין דכע׳ וז״ל וא״ח כל
גם לרבות בהמה עיי׳ הראם׳
מסיח יפעור עצמו בזו ה ע ע נ ה .וי״ל
אבל גרסתינו בל׳ ד פ׳ יע׳
דוקא נחש שלא נצעווה כלא להםיה.
הוא הפך דבריו וכ״נ מתום׳ ב״ק דנו׳
ולא נענש אלא לפי שיאה חקלהעי׳י.
ע״ש:
אבל מסית שנצעווה שלא להסית נמצא
ך״ךן
ך״ךן
,
וחפקחנה וכו׳ לא שנחפקהו
כשמשיה עובר ע״כ .ובזה ניחא קושייתו.
ונחביישו מחמה שהיו ערומים
ודע שהרב מ״ל פ״ב דרוכה הק׳ היכי
דא״כ מאי וידעו כי עירומים הם הרי
מהני נחש בהאי ע ע נ ה .הא ק•"ל
ידיעה זו כבר קדמה להם מקודם
אע״ג דאין שליח לד״ע בדי״ש מיהא
היו מהביישי׳
מחייב .וחי׳ דלא מחייב ב ד ש אלא
והול״ל ויחבוששו כי עירומים הם מיהו
שוכר להרוג דעביד מעשה אבל בדבור
ק׳ דלקמן בקרא דמי הגיד לך מפרשי׳
לא מחייב .וכן הי׳ הש״ך ה/ז סי׳לב׳
אע׳׳ג דלא כחיב למה
סק״ג .ולי נר׳ דמ״ש הרמל׳ם ששלח
גחביישח מהמה שאחה ערום .וצ״ל
עבדיו וכו׳ דס׳׳ל לחלק דבאדם הכפוף
כיון דל׳ הכהוב מורה שמקודם לא
לו ורגיל לעשוח שליחוחו כגון עבדו
שהם
ערומים
ניחא
שהמעשה געשה ע״י דבורו בהאמיהייב
קרא
כפשעיה אע״ג
בד״ש וכן השוכר אחרים להרוג שע״י
דבקרא דמי הגיד לך צריך לפרושי
ממון שנותן להם מסהמא עושים שליחוחו
בע״א .ועיי׳ ה ר א ם ׳ .ודוק׳ :
והורגים אבל האומר לאדם דעלמא לך
האכילה
אלא
ערום ממש
היו
לן
יודעים
לפרושי
ף״ךן
שלא
מי הגיד לך וכו׳ דלא שייך
והרוג אה הנפש לא מחייב משלחו אפי׳
על המצוה דאיך
בד׳׳ש דכיון דלא כייף ליה אדעהא
לפ׳ כאן
דנפשיה
חפץ
בה
•ת
דדם
ו
דנפשיה קעביד וכו׳ וכן נר׳ דעה החוס׳
ה ע ט ר ה .וראיהילהרב פרשה ררכיםלו׳
בב״ק לנ״ו ע״ש ומ״ש הש״ך לחרן
כתב בפס יפה הואר רב״נ נהרג אף אס
משוגייאלקילושיןי״ל לההם נמיבסחם
כלח שליח להרוג הטרו והורגין אותו
שלוחו שרגיל לעשוח שליחוחו כגון ע נ ד ו
בביר אגל ביש לינו מכור לשמיס .והק׳
והיינו דמייחי מדנחי׳ואוחו הרגה וכו׳
עליו הרב מהא לנחש שהי״ל למעון
דואב מיכף הוה כייף לדוד ולפי מ״ש
לברי הרב ורברי החלמיר וכוי והא
הש״ך משם הריעבא׳ ראם נשתלם הנזק
בב״נ לא מהני ליש שליח לל״ע .נ ר
מן השליח לא מיהייב הו משלח אפי׳
מדברי הרב ז״ל שלא הוק״ל כן אלא
בד״ש יש להרן עוד כיון דאדם והוה
על היס״ח אבל אס היו ב״נ וישראל
קיימים בעולם ובידו ליפרע מהם הו
טיס לא הקשי ליה ואמאי דבלאו דברי
לא מיחייב נחש מיהו אין זה נכון דענ״פ
היפית הקשי ליה דליחייב נחש בד״ש
אף אחר שנהקללו חועאים מיקרו וראוי
כמ״ש הוא עצמו במ״ל ואפשר כיין
הנחש לקללה .ולע שהמגיה הירן שם
דהך זמנא לא הוה דיני אדם בעולס
מפי השמועה משם הרב מש״ל לכיון
שאין מי שידון אוחס אלא הקב״ה ודן
להאי עבירה הוייא מ י ד לאכילה זה
אוחם בעוה״ז לאלהר בפניהם כשאר
נהנה וזה מהחייב לא אמרי׳ וללילי
דיני אדם .א״כ דיני שמיס דהחם
נ ד ללאו שינוייא הוא ללא אמרי׳ כן
כדיני אדם הוא ואמרי׳ ביה אין שליח וכו׳
בקדושין למ׳יג אלא לשמאי הזקן ראיה
א״נ ס״ל ב״נ נהרג אפי׳ שליח ואינו
ליה משלח חייב ולאי כל כמה לזה נהנה
שוכר דקעביד מעשה .אבל לפ״ז לא
והמשלח לא נהנה פעור וחיוב מיחח
יהיישב מ״ש היפ״ה ז״ל וז״ל אבל ביש׳
ב״ד הוא על טף העבירה והרי לא עשה
דינו מסור לשמים לאמאי כיון דאינו
ע ב י ר ה .אבל חיוב דדיגי שמים עעמא
שוכר אף ב ד ש לא מיחייב והנה שם
הוא משום גרמא שבאה לאלם הקלה
הי׳ הרב פר:ח דרכים ב׳ חירוצים א׳
ע ל פיו וכי נהנה שליח וזה לא נהנה
דלאאמרי׳ דב״ננהרג אלא בש״ד דרבי
מאי הוי הרי עכ״פ על פיו נעשיח
קרא ולא בשאר עבירוח .ועוד חי׳
העבירה ובר״ש מיהא מיחייב .והרע
דזה נהנה וזה מהחייב לא אמרי׳ בנחש
דאי אדני שמים נמי קאי אמאי לא
להשווחו לב״א דבן נא גופיה אס אמר
אמר רבא אלא אליבא לשמאי דליה
להכירו צא ובעול הערוה שליח חייב
הלכהא כווחיה ולא כרבנן.ועול למי קצה
ופעור המשלה מל״א כך היא כוונחו ז״ל
לשוכר עלי שקר למיחייב משלח ב ד ש
ונר׳ שהשומע שמע שהרב מהרן כן על
אע״ג לשליח נהגה אע״ג ללא למי כ״כ
קו׳ זו חשב שבזה יחורן ג״כ קושייה
דהכא גבי אלה״ר ההנאה גופה היא
הרב מש״ל דהנה ודאי ל״ק מנחש אמאי
,
,
חפץ
בי
דדם
־ת
לא מיחייב בל״ש לי״ל לולאי לא אמרי׳
דשופך דם הארס נ ר דפליג אמר בזה
לשליח חייב בל״ש אלא ביש׳ משום
דבין בג בין יש חיוב מיהה אינא הריגה
רהוזהרו שלא לגרוס לחביריהס ח ע א .
בבד ליכא ולכך לא הזכיר זה בהל
כמ״ש לפגי עור לא תתן מכשול וגם
מלכיס ועוד נ ר דהא דקא דהי״ל להשיב
הם ערבים זל״ז ונתפשים זע״ז כשיש
דברי הרב וכו אין הכוונה שבזה יהיה
בילס למחות כ״ש כשיגרמו העא יענשו
פעור לגמרי דהאבד״ש חייב אלא שעי
אבל נחש שלא הוזהר על כך כיון לאין
ע ע נ ה זו יהיה עונשו על העבירה קל
שליח לל״ע לא מיהייב אפי בל״ש .
מעונש אדס שלא יחמיר בעונשו כדרך
] א ה זה תי׳ התוס עצמו שהביא המחבר
שהחמיר בארס דכי היכי דחי״ל דשליח
ז״ל בתחלת רבריו [ .ובזה תחול קו׳ הרב
חייב בד״א והורגין אוחו לאלחר ומשלח
,
חייב כ ד ש ואיני נהרג לאלהר דעוגשו של
בהו מ ה ר ג ע״י שליה אע״ג ללא שייכי
משלח קל לגבי שליח ה נ החס שנידונו
הני טעמי א״כ נחש נמי ראוי לעונשו
כילס בד״ש אלו עען אותה ע ע נ ה דברי
,
הרב וכו׳ לא היה מחמיר בעונש הנחש
הרב ללא אמרו כן בב״נ אלא בש״ל
להשוותו לשל ארס שכ״א קללו ע קללות
אבל בשאר עבירוח ביש הוא לאיכא
אבל היה מקיל עליו קצת ומשוש דאין
עונששמים .ובב״נליכא לא בר״איולא
טועני; למסית קפץ ופסק דינו והחמיר
בל״ש ונחש לכווחייהו .ועול זה נהנה
בו כשל אלס ויותר וכ״ש לאמרי׳ דלא
וזה מהחייב לא אמרי א״כ כיון לב״נ
אמרן אלא באלס בן לעת המשלח
לא מיחייב בל״א ובל״ש לא מצינו שיחחייב
חבירו להרוג כיון שהמשלח היא בן
בב״נ וה״ה נחש ומ״מ נר׳ לבין קי הרב
דעת כמו השליח קרוב הדבר שישמע
בין קו הרב פ״ל לא קשייןללוקאיש
,
לו השליח ולכן משלח חייב שהוא גורם
שנצטוו שלא לגרום חעא הם רוקא נענשי
,
אבלאדה״ר שהיה בן דעת מלא ח כ מ ה .
ב ד ש אף משלח וכן ב״נ שנצטווה בכך
והנחש היה
כשאר חיות ואין ע ר ך
כמ״ש היפ״ח לרעה הב״ר אבל נחש שלא
פקחוחו לגבי אדם ולאהי״ל להיות
נצטווה אינו אלאכב״נ ולא כישראל ופעור
נשמע לו לעשות דבריו ולא אדנחש
המשלח .ואע״ג לגבי בהמה נרבעתאמרי׳
סמיך אלא אדעתא דנפשיה ק ע ב י ד .
דהורגין אוהה משום הקלה שבאה ע״י
והוה מצי נחש לפעור עצמו בעענת
החם שאני שגוף העון נעשה בה אבל כאן
דברי הרב וכו׳ ודו״ק :
,
,
,
,
פיל על היפ״ת לכיון לגם בב״נ אמרי
בל״א או בל״ש וצריך להרן כמו שהי
,
,
,
,
אינו אלא מסיח בעלמא .אבל הרמבם
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
ך ״ ך ן .היה כאחד וכו׳ ולפי״ז יהיה
פ״ב דרוצח הביא ראיה דיש׳ ששכר להרוג
פי׳ כאחד ממנו כמיוחד שבנו ועל
הבירו דחייב מיתה בידי אדם מקרא
עצמו הוא אומר וכה״ג דרשו גבי כמעט
שכב
חפץ
בי ית
ז
חיים
שכב אחד העם והראם׳ לא כ״כ ע״ש :
אלמא דרשי׳ אחין ובסנהדרין דנ״ח
.ומה היא וכו׳ פי׳ דה״פ
אמרי׳ מפני מה לא מחה חוה מיד
דקרא דהן האדם היה
שאכלה ע ן הדעה וישא אדס אה בחו
כיחיד העליון שהוא אלוה והוא יחיד כך
כדי שישא קין אחוחו .והביא זה רש״י
הוא יחיד בהחהונים שאין דומה לו בדעה
בפ׳
קדושיה בפ׳ חסד הוא אלמא
עור׳ ועתה אם יחיה לעולם כיו; שהוא
דנולדה תאומה מס קין והיה יכול
יחיד ומעולה בדעתו על הבריות יגיעה
חוה
בא״ך
ג״כ לו׳ שהוא אלוה ודו״ק :
ךי׳ךן.
לנושאה
אלמא
חרס
בשטה שתמות
שכבר נולדה ובסוטה אמרי׳
והאדם ידע וכו׳ עיי׳ ראם׳
סוטה נתנה עיניה וכו׳ וכן בקין וכו׳
בפי׳ א׳ והוא דחוק ופי׳ ב׳
ופירש״י כנתן עיניו בתאומה יתירה
נר׳ עי׳ אך ק״ל גם עליו דהא לקמן
שנולדה ע ם הבל וכ״כ התוס׳ בסנהדרין
משיק רש״י דביום שנברא הוליד מדכתי׳
דל״ח
דעלו למעה ב׳ וירדו וכו׳ הם
זה ספר וכו׳ ביום ברוא וכפירש״י שם
קין ותאומתו אבל הבל וב׳ תאימותיו
וע״כ נר׳ דאין כוונת הכתוב ורש״י
בעיבור אחד נולדו .ובהא פליג ש״ס
להשמיענו חידושים אלו דכבר ידענו
ד ד ן אב״ר וכל זה נעלם מהראס׳ ז״ל
זה מכמה פסוקים .אלא דרי׳שי הוק״ל
גס מ״ש הראם׳ סו״פ קדושי׳ בד״ה חסד
שינוי ל׳ פסוק זה מכל הפסוקי׳ דכתי׳
הוא דקין נולד חון לג״ע אינו כן כמבואר
ביה והאדם ידע ותי׳ דמכום דלקוכעא
בסוגייא דסנהדרי; וכמ״ש הרב עצמו
דמילתא דבר זה כבר ידוע כמו שנודע
כ א ן .אך ק׳ על התוס׳ שכתט דב׳
מכמה פסוקיםהנ״ז.נקעקרא קושעא
תאומות נולדו ע ס הבל שהוא היפך
דמילתא .וכה״ג צ״ל לעיל ד״ה מעל
סוגייא דיבמות .גם הרב מהר״שא תמה
לרקיע על הרקיע וכו׳ אע״פ שכבר
שם עליהם ואפשר דלישגא דב״ר נקעו
למדנו זה מדכתי׳ בתוך המים כמ״ש
אע״ג דש״ס דידן לא ס״ל הכי א״נ התוס׳
הרמ״ז ז״ל שם ע״ש ודו״ק :
ש״ל כסוגייא דסופה .וכפיר״ שי שס
את קין וכו׳ עיי׳ הראם׳ ז״ל
דב׳ תאומות נולדו עם הבל אך לדעתי נר׳
ך״ך!.
ודבריו ז״ל תמוהים שהוא
להסכים הסוגיות דלא נולד ע ם הבל אלא
סובר דקין והבל דוקא נולדו כאחד
תאומה א׳והא דקא׳שם בקין וכו׳הוא ע ם
ולא נולדה עמהס תאומה לדעת ש״ס
מ״ש בש״ר פ׳ לא׳ דקמ״ט וז״ל כשהיה
ד ד ן ואינו כן דהא אמרי׳ ביבמות פרק
קין ע ם אחיו שנא׳ ויהי בהיותם בשדה
הבע״י דב״ש סברי פריה ורביה ב׳
אמרו זל״ז בואו ונחלוק העולם אמר קין
זכרים וב׳ נקבות ומייתו לה מדכתיב
עול אתה המעל׳ ואני הקרקעות חלקו
את קין את הבל קין ואחותו הבל ואחותו
ביניהםונטלהבלמטל׳וקיןאתהקרקעות
ותשב
בי !ית
חפץ
דרים
וחשב קין להוציאו מה״ע היה הבל מהלך
בעילם וקין או לו צא מחוך שלי הולך
,
ודו״ק:
ל י ה
שמען קולי וכו עיי הראיס
,
,
בהרים א״ל צא מחוך שלי עד שעמד
שהק׳וא״חא״הלמה לא נמנית
עליו והרגו הוי נבהל להון איש ר ע עין זה
פו״ר בכלל ז׳ מצוח .י׳׳ל כמ״ש ההוס׳
קין שהיהה עינו רעה באחיו ולא ידע כי
מצוה קום עשה לא קהשיב .ולא ירדהי
חסר יטאנו .ומה חסרון הגיע לו שא״ל
להו״ד הרב זיל .דקי׳ מעיקרא ליהא
הקב״ה נ ע ונד יהיה ע״כ והס ממש
דפשיעא דלא מנו בהרי ז מצוח אלא מצוח
דברי הש״ס שרצה קין ליעול מה שאינו
שהמיר כוהניה בב״נ לעד ונעולמי עולמים
שלו .כי האחים שחלקו ס־^להס דרך
אבל פו׳׳רשניטלהמהם מהר סיני והלאה
זע״זוהוא רצה לגזול הבל מהכל .ולכן
לא קחשיב כמו פלא מנה אכילה עץ
,
גס אדמהו עצמה שעלהה לו לחלקו
הרעה ואכילה בשר לאהדר שלא נהגי
נפלו ממנו והיה נ ע וגד וכמ״ש כי
לשאר ב״נ .גם על תירוצו ק דמאי שנא
חעטד אה האדמה לא הוסף וכו׳ ודברי
אם פו״ר קום עשה אמאי לא קחשיב
הרב מהדשא בסועה הם על דרך זה
ומ ש הרב שכ״כ ההוס ליחא וז״ל
אך אינם מכוונים בעיני וק׳־ל :
הש״ם והרי פו״ר שנאמרה לב״נ.דכהי׳
,
ך״ך|
מן האדמה.עיי׳ ראם והימה
,
,
,
י
ואהם פרו ורבו ונשניח בסיני שיט
על חמיההו רעל דברי רז״ל
לכם וכו׳ .וליש נאמרה ולא לב״נ .
הי״ל להמוה שהרי הכחוב צווח כדברי
וכהבו החום הימא מנלן דלא נאמרה
,
,
רש״י וכדכחי׳ אשר פצחה ואם לא פעלה
לבינ ואי משוס דלא חשיב לה ב ה ד ז
אין בזה למה י ^ י ר ה .וע״כ נ ר כמ״ש
מצוח הא אמרי׳ לעיל קום עשה לא
הרי״ןש זיל דפחיחה זו רעה היא שהסהירה
קחשיב וי״ל דשב וא״ח הוא ע״כ .הנך
על הרשע היפך השי״ח לפרסם עוברי
רואה שההוס׳ העלו דהוייא שב וא״ח
עבירה ומשו״ה קא׳ דמשום דפחחה
ועוד דלדברי הרב דמאי דלא השיב
מצוח משים
דהוי
פריך
והרי
ץ
,
ז
,
פחיחה רעה זו נענשה ולא פחחה לו׳
לה
בהדי
שירה דכהי׳ מכנף הארץ ולא מפי ה א ק .
קום
עשה
וקס״ד דענשה בלא פחחה פיה כוב בין
פור יכי' דאימא קושעא הוא דלזה
לרעה נין לעובה דהרעה עצמה היאלרצון
ולזה נאמרה והא דלא הניא בהדי ז
הק״בה .ומשו״ה פריך דהא אשכחן
מצוח משום דקו^ עשה לא קחשיב .
דפחחה פיה דכהי׳ והפחה ה א ק אה
כ״ז פשוע .שוב זיכני ה וראיחי
פיה .ומפני לשובה הבריוח לא פהחה
שהרב מ״ל הלי מלכים הפיר עליו
לרעה פחיזה כגון הך דקרה אע״ג
בזה .ודע דאיכא פלוגהא בש ס דאיכא
דשם נמי לעשוה רצו! יוצרה פחחה .
בהרבעה בהמה
,
.מאי
,
,
,
י
מ״ד דנצעוו
ב״נ
ובהרבעח
הפץ
בי
ית
ח
חיים
ובהרבעח אילן וכפסק הרמ׳׳בם פ״י
יום מפכח עד עצרה ואפי״ה נגזר עליו
דהל׳ מלכים .ולפי״ד מה שהזכירו
נ ע ונד הרי דנענפ מאותו זמן ובודאי
חז״ל ז׳ מצוח •:כל מקום .אע״ג דאליבא
עעמא הוי משוס יהיו נבראיס בדעתה
דהלכהא הוא ח׳ .לא מיו אלא אוהם
והיו ראוייס למונשיס מיד שהרי היו
שנהרג עליהם .אבל השאר חיוב מיחה
חולקים את העולס ומריביס זע״ז ולא
איה בהו ואינו נהרג .וראיה שהם
יעש :זה אלא בן רעת גמור ודו״ק :
מוזהרים בכך ממ״ש בחלק שדור המבול
היו
מרביעין מין בשא״מ .אלמי?
דמוזדריס היו על כך ועון הוא בידם
סליק פ׳ בראשית בעזרך
יוצר בראשית
וראיחי להרשי׳ך ב״ייד סי׳ רנ״ב סכ״ב
בשם הדרישה בשם הרמ״בס אס ז׳
פרשר־ז נוח נר־ן
מצוה אמרו רז״ל ולא יוהר .ובאמה
שאין להאשים הרב ז״צ בזה בכל מה
f ] Jהואיל וכו׳ עיי׳ הראם׳ ודבריו
שכחב כי המדפיס גרם לי שציין פ׳
מגומגמיס כמ״ש הש״ח .ונר
ו׳ דמלכיס ואינו אלא פ׳ יוד׳ ו ד ר י :
דמה שהזר להזכירן הוא להורות לנו
אפר יבואו וכו׳ לפי׳יז כך המשך
עעס לידתו ג׳ בניס אלו ותו״ל כי אס
הכהוב הנפילים והס הענקים
היה מוליד מקודס הי־,׳ שנה היו לו
היו בארץ בימים ההם וגס אח׳׳כ כאפר
בנים הרבה והיה מורח הרבה ולהכי
יבאו בני האלהיס אל בנוח האדם
קא׳ עעמא דויולד גח ג׳ בנים דוקא
לפי
כי והשהה הארץ וכו׳ וגמכך כל הענין
שמאוחה הלידה היו יולדוה נפילים המה
עד שהביא עליהם אח מי המבול.
ך״ך,
וילדו להם
לכ
היו הנפילים
,
הגבורים וכו׳ והרא״ס כחב בענין אחר
וע״כ לא הוליד כא ג׳ אלו כ״א היה מוליד
בן חק׳ כנה יכו׳ יפה הגדול
אחרים בין חיים ביןמתיס היה צער לאו״ן
וכו׳ וא״ח למה נענש אד״הר
וכן אמרו בב״ר פ בראשיח אמר הקב״ה
על עוניוהא ביום שנברא הפא וכמ״ש ז״ל
אס רשעים הם אין רצוני שיאבדו במים
בסנהדרין לק״מ דשאני ב״א שהם נולדס
ואם צדיקים הס אעריח עליו לעשוח
ובקענס הסירי דעה ואינם ראויים
חיטה הרבה וכבש ה מעיינו ע״ש .
לעונכיס עד ך שנה אבל אדה״ר שהיה
מוכח כמ״ש ודו״ק :
ך״ך
,
יציר כפיו יה׳ ונברא בדעחו ככל ב״א
,
,
,
ך״ךן.
כי השהיה וכו ע י הרא״ם.
,
,
הגד׳ ראוי הוא לעונש וכצ״ל בקין כשהרג
וק׳ אי נימא דטעמא כעעם
הבל אחיו עדיין לא היה אפי׳ בן שנה
האחרון א״כ למה לא מחו דגים שבים
שהרי א׳ במ״ד דהבל לא היה אלא המשים
מהך עממא וגר דלא מחו בשביל
,
האדם
דדם
בי ית
חפץ
האדם אלא אותם שהשחיתו דרכם או
טכשיו אגל מפני שניתן רשות למשחית
מעצמן או שדור המבול הרביעו אותם
להרוג הרעים מפקיד דינא עלייהו
כדאיחא נחלק .ומ״מ כיון שהיה כל
ומעניש גס הטוגים בעוגותיהם גם יש
שב״א
ל פ טובים על הגהמות והחיות שהם
הרביעו אותם כיון שנעבדה בהם ענירה
טובים ואף אם היו משחיתים דרכם לא
וכ״ש אס עפו כן מאליהן פאע׳׳פ שלא
נצטוו על כך ודו״ק ועדיין הדבר צריך
גצעוו על כך אפי״ה מתו .אבל דגים
תלמוד :
הדור
אוחו
מקולקל
אע״ס
,
ך״ךן
שהיו מתוקנים ולא נעבדה בהם עבירה
כי מלאה ה א ק וכו .עיי
,
,
אע״פ שמת האדם ולא נשאר אלא נח
מהדשא בפ׳ חלק הבי״ד הראם׳
ובניו אינו בזין שיתמעעו גם הס אלא
והקשה מהא דאמרי ד נז׳ דמייתי
יהיו כולם קיימים בשביל נח ובניו ועיי׳
התם לתנא דבי מנשה ז׳ מצות כל חרא
,
,
,
מהרש״׳א בפ׳ הלק מ״ש ע״ד הראם׳.
מקרא באנפי נפשה .ועטרה זרה
,
מייתי לה מדאענופ עלה דור המבול
ד ד י פליגא אברייחא
וגזל מדכתיב כירק עשב ולא כירק גינה
ואדרבא איפכא משמע מדבריו כאן
והקשה אמאי לא מייתי מדכתי' כי
ובס נח וחידון הרב שם פשוט ודו״ק:
אלמא דאיעגוש
ולא ידענא היכן נרמז בדברי הראם
שסובר
דהך
,
ך״ך!
קן כל בשר .יש לחמוה מאי
מלאה הארץ חמס
דור המבול וי״ל רגיהא ליה לאתויי
האי דבתחילה הגזירה גגזרה
מכירק עשב דהיא אזהרה גופה .
על הרעים והשובים שאף א״ת שישראל
אינו
אבל מדאעגוש
ערבים זל׳׳ז יהיו נתפסים הטובים בעון
אלא גילוי
הרעים מכיון שהם ערבים זל׳׳ז אף
ועוד נ ר ל ת ק דהמש דקרא אינו
במקום שאין הדי״ן לתופסם בשאר
מוכרח דהוא גזל דבב״ר דרשו חמס זו
עבירוח .מ״מ תינח בישראל אבל ב״נ
ע״ז שגא כי מלאה הארן חמס .ופי
למה עוביס ורעים גס ב פ וירא גבי
הרמ״ך דדריש מלת המס הימוס דברים
סדום כתב רש״י ועל הפחוח לא בקש
א״נ מדכתי׳ כי מלאה ה א ק שהעמידו
שהרי בדור המטל היו ח׳ אלמא דלא
ע״ז ע״כ תלם תמס זה גילוי עריות
היה שם צדק אחר ואיך קא והורגת
חמסי ושארי על בבל ל זנות כמדא׳
רעים וטובים ותו דהרי נח ובגיו גמלעו
אל כל שאר •*שרו .חמס זו שיד שנא׳
,
,
דלא
דור
המטל
ענש אא״כ הזהיר
,
,
,
,
מפני צדקתם ואפשר דנח נמלע מפני
מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי
קיום העולם ולכאו נר׳ דהאי טובים
חמש כמשמעו .ע״כ .ומשו״ה לא מייחי
דקא׳ ל״ד דהיינו טובים לגמרי אלא
ראיה מדאיענוש מלה דור המבול דילמא
אותם שראוי להאריך אפו ולמהול להם
חמס זו ע״ז וג״ע וש״ד דחע״ג דפשטא
,
ת
ט
חיים
לקרא הייגו גזל הכא כיון רכחי׳ קרא
כן דנין ידיעת המשחיתים ונין ידיעת
מעיקרא וירא אלהים אח הארץ והנה
עהור וממא היתה עיי התינה משום
נשחתה דהיינו ערוה וע״ז והדר כחי׳
דא״ל למד תורה לא שייך לו הממאה
וקשו אהדדי כמ׳׳ש
והמהורה ראם לא למד תורה לא ינין
הרא־־ס הו״א דחמס נמי היינו ערוה
טהורה ושמאה שכלם טהורים לנ״נ
כי מלאה וכו׳
ך ךן
״
וע״ז ודו״ק היטב :
,
ועוד מאי חקה לך הא לדעת הש״ס
.צדיק לפני וכו׳ הק׳ מהרש״י
מאליהן נאו לכך הוכרח לו שלמד תורה
דאי הוה כתי׳ הכא צדיק
וא״כ א״צ קליטת החינה בדב״ז להנחין
תמיס הוה משמע דצדיק תמים לא
נין טהור לטמא ומהרש״א שם דרך נדרך
ראה בדור הזה אבל צדיק לחוד מצא
זה .אך רצה להסכים סיגייא דזנחים
ולק״מ דודאי ליכא לפרושי דאמו צדיק
עם דברי רש״י ולא נהירא כי אם
לחוד ימות על מגן .וא״כ אפי׳ אי
הש׳׳ס סונר דלמד נח תורה מאי פריך
כחיב צדיק המיס הוה מפרשי׳ דה״ק
מנא
ידע עד שהוצרך לו׳ דהנחין
דאחה צדיק המיס ושאר הדור ולא
נקליטות התיבה אימא דידע עיי לימוד
כלום וקיל :
תו ודו״ק בזו הסוגייא והרמ״ז ז״ל הק׳
ך״ך;
.העהורה עיי׳ הרא״ם גם
,
,
והא א מסימני טהרה הוא קרקנן
,
הרמ״ז נתקשה בזה והצי׳ע
נקלף וזה א״א לידע מחיים ותי׳ ששחט
מהמין ונדקו ולדידי ל״ק דהא
לבסוף והמחוור בכל זה הוא כי לדעה
א׳
רש־׳י ב׳ סימנים הוצרכו קליעה החיבה
כתב הרמב״ם פיא דהל׳ מאכ״א דכ״ד
ולימוד ההורה כי קליעה החיבה לא
עופות טמאים יש.בעולם והבקי בהם
היחה אלא להבחין בין המשיייחים
ובשמותיהם אוכל מין אחר שאינו מהם
דרכם לזולחם אבל מאוחס שלא השחיחו
שודאי הוא טהור ונח היה בקי בהם
באו הרבה בין מהטמאים בין מהטהורים
ועוד שכבר כתבנו שלא היה צריך
והחיבה יכולה לקלוט כולם אבל ע״י
נח אלא לידע עהור וממא אהיכא
לימוד חורה שהיה מכיר בין טמאה
קאי עוד הק' דהא קי״ל בן נח שלמד
לטהורה היה לוקח מאלו ב׳ ומאלו ז׳.
הורה חייב מיחה ע״פ שנדחק וגס זה
ומיהו שיס דידן בפ׳ בחרא דזבהים
לק״מ דהיינו דוקא אהד שקבלוה יש׳
סובר שגס היכר ממאיס וטהורים היה.
משוס דכחי׳ מורשה קהלח יעקב וגזל קא
עי׳ קליטה החיבה .דמהטהורים קלטה
גזיל לה או
מאורשה ודיניה כדין
ז׳ וממאים ב׳ ופי׳ העהורה שאני מהיד
נערה מאורסה דיש׳ אבל קידם שקבלוה
לםהרה לדורוח ואיכא למ״ד דמאליהן
יש׳ אין כאן לא מורשה ולא מאורסה
באו מאלו ז׳ ומאלו כ׳ ומה שלא פרש״י
ופשוט :
;"ה
הפץ
ך״ךן.
ם
חיים
זית
צפור כל כנף בחולין דקל״מ
צפור כל כנף ש״ג שמות אלו כוללים
אמד׳ עהור איקרי צפור
שלשתם טהור וטמא וחגבים לכולם
ממא לא איקרי צפור עוף משמע בין
גכלל טוף אלא שהטמא או יכלל גכלל
טהור נין טמא ופריך והכתי׳ תבנית
צפור
ינלל גכל כנף
ורו״ק
היל״ל .אלא
מהעוף
או
כל צפור כנף מאי לאו צפור נין טהור בין
]לפי״ז
טמא כנף לרנות חגנים לא צפור
למינהו כל כנף העוף כ ג ר ירטנו
טהור כנף טמא וחגנים ת״ש כל צפור
דכולל טמאים ומהורים וכ״ש לפי ס״ד
כל כנף מאי לאו כדאקשינן ע״כ .
דצפור כולל פניהם למה הזר לאו
וזה לכאו׳ היפך דברי רש״י ז״ל ומ׳׳מ
אחר עוף ולכ״נ דשתם טוף נאמר
נר׳ דלשיטחיה אזיל שפי׳ בפ׳ מצורע
על הרוב על עופות שאינם פורחים
טהורות למעוטי
וסתם צפור על העופוח הפורחים ורו״ק
ב׳
חיות
צפרים
טמאוח והוא מדברי שפרי אלמא דצפור
לא
ך׳׳ךן
םחם טמא וטהור משמע ועיי׳ רא׳׳ם
,
מ״כ חע״ן :
.ערף גפיה לפי מ״ש ז״ל
ז״ל שם והרמ״ז ז׳יל בםפרו נתקשה
דמג״ע הגיאתו או מא״י
בםוגייא זו דבין לס׳ המקשה דצפור
מהיכן ירע שקל המים והרמ״ז תרן
כולל טהור וטמא בין למתרן ק דהא
גדרך דרש ע״ש גנימוקו ולפי הפשט
כבר כתי מן העוף ועוף טהור וטמא
נרי כי בשליחות א לא הלכה כלל
משמע ופירש״י כדכתי כל עוף מהור
כי היו מיס מרובים וא׳׳א לה לצאח ולטא
תאכלו וכתי וכל שרן העוף ממא
אבל כאן שהלכה היום כלו והיא משועשח
תשקצו מן העוף
בעולם ע ד שהלכה למקומוח הרהוקי
וא״כ אמאי הדר תו למי כל צפור
ומצאה מנוח לכף רגלה וגערב היא
,
,
,
,
,
הוא לכם וכתי׳
,
,
וכו׳ וא״ל דקרא תני והדר מפרש דתחי׳
באה ידע כי קלו המים ונר׳ דהא
אמר עוף סתם וחזר לפ׳ מהו העוף צפור
נשליחוח א ולא מצאה אין
עהורוכנףממא דמה שמענומן המפורש
יותר מן הסתום וכ׳׳ש לדעת המק
,
דכחי
,
הכוונה
,
שלא
מצאה
מקום לנוח
בו כלל מפני המים שהרי ראשי ההרים
דצפור כולל עהור ועמא וצ״ע עכ״ל
כבר נתגלו בחדש העשירו ועברו מ
ול״נ דודאי קרא תני והדר מ פ והיינו
יום אח״ךוז שאחר שליחות העורב אלא
דלאכתי׳ וכל צפורבוא״ו והיינו גופיה
הכוונה שלא מצאה מקום מנוחה כי
ד מ פ קרא שלא תאמר דעוף לא יפול
ראשי ה ה ד 4לא תנוח בהם
ואפי
אלא בעהוריס א״נ מהורים וממאים
שהי״ז מפני שהיו עדיין המיס מרובים
,
,
ולא חגבים כי הם יקראו שרן העוף
ולא
העוף
לא
אלא יש בכללו
,
,
והצינה
ך״ך״!.
מרובה והרמיז הצ״ע :
ושרצו בארן מיתורא ד נ א ק
דייק
הפץ
דייק
חיים
בראשית
דכהי׳
ואזהרחם רמיזא לעיל
ע ר וזכרתי את
הול״ל אה קשתי וכו׳
המה וכל החיה למינה דאקשינהו לב״א
בריתי אשר ביני וביניכם ותו״ל שהרי
דחיבת המה יהירה ודו״ק .
כ ב ר מפו׳לעיל על מה היה הברית ולא
ך״ךק
.לא אוסיף ונו׳ הכי אמרי׳
בא כאן אצא לפ׳ אות הברית וא״כ קרא
בשבועוה דל״ו אמר רבא לאו
דולא יהיה יתר הוא ולשבו׳ הוא דאתא
לאו שנו׳ דכתי׳ ולא יכדה כל בשר עוד
אך ק׳ מה שהק׳ הרא״ם ראימא שבו׳
מימי המבולולא יהיה יכי׳ וכתי׳ ולא יהיה
הוא
הברית ה ל ז כאן ו מ ל ל דלאו לאו
שבו׳
ותיל־וינו ז׳יל לא נהירא לי רמי
r
>\* • kוי
K/ /
מגיל לא
מנים לו׳ דהנני מקים ה־יגי אנ:1ה חיזוק
על השה:ת האר;
לשביעה שנשבעתי כבר ע ר שיחיייב מזה
IV 1
רלאו לאו שבו׳ ולא נאמר רעכשיו כורת
על האדם אבל שבי׳ איבוד הארס אינם
כך ונשבע כי פי׳מקיס אינו
ונר׳
ודאי ולא יהיה
חשיב שהיא שבו׳
r
>UK
עיר
,1
j I.V w I
,
ברית על
אלא ב׳ ולכי ;יישא זו הני תרי לא
קיים אצא ל׳ הנימדה כמו ואה גריתי
י«״י<»• ׳ Ak-י* יי ־־׳—
אקיש אה ינתק וכפירשי׳ בס׳ וארא וגת
אלא בלבו ועיקר השבו׳ היא
הקימותי וא׳יל דדיוק רז״ל ראם הברים
מה שנשבע לנק בפועל ושם אינם אלא
היא השבוי ולא כפל הלאוץ א״כ יקשה
ב׳ אכל ך:״י;ורם בש ׳ש צא אוסיף ולא
למה הלאוין דאכה׳ ק׳ קו׳הרא׳׳םהב׳
איסיןט ולאוי דלקמן לא קחשיג דאינם
רה׳־ל להביא ראיה מקרא רהנני מקים אה
אלא ס כ י ־ דברים בעלמא כאשר ביאר
יי״״ייזיהי ד ״ י י י י ״ •יי' ו ד י י י י יי"״
גי׳ זו הל־־א״ש ז״ל בפסקיו וכתב שם
ר״^דיי* וי״^ י י ד ד ה י ' די •״*״דיי—ו י»<»-ויי
הו״״יין ייוד
ויצייד ואמ״ורזוה״ר! *•״דו׳ ה י ^ ו ה ד י ה י •
דיי*״
הקב״ה
•־יי״י״ה
>>\'m
• >/׳r
יו״״ ־־־הי׳
׳•
P
w/
i
י• I
* \
» Lי• י י—^י'
k
t
ו׳« <
י״ידו^ י—יי »»״^ —»A»-
— As
^»»» AlA
יי י
|k
י" ׳־
יי' י
Vוי
/ו
>«-״»
ר״י^ד״״ וי£׳ *זי•*״ י״יייץ
w
ו
w»>k״l
ך<»«ן««>•
| V״
^}ן
ו^יי״ ייוד
Its
w
j ^ j
.J׳-׳lv^ ••. -i
ן I״;/י•'1.?1
ן
A^1״>
- s
\
—ml
) I
-
kיי t k
IJ
\*ץ*~.1
\L
-k
עזובה ולארנך לא יאמר עיר שממה אבל
שבו׳ בהדייא לא מנינו ועוד שאס היתה
די״יי׳ ייי••
שבי׳ גמורה;ב׳ נח ינבי הגלית למה הלה
להכיה אה כל וקרא דונא יכרת לא
שבו׳ המביל בגלית לו׳ כמו שקיים שבו׳
החשיב
דסיכיר דברים בעלמא היא
די•"״• י"^-״•״ יר•״^ ד י י י ייי-י•• ך^י)״י
> /J w , J׳k
י ^ .ן
1 ,% v
מבול כן י ד י ם בגלית הא יראי שיריים כיון
״•**•דיי
ודי^י ד ד י ׳ ד ו ^
^ יייי
I'^A-,
»» 1 V«.י• י״ יד ^ •«A'v
^ I • P׳i׳* • ו! ן ' ^ ; » /י • * * v uן I״ 7׳*
על דב״ז שלא יכרת יכה נחית אלא להודיע
ד י ^ ו ^ AAA
™ Akר• י«<״ ״ '\~.י
i׳> ו Wו .״ , u״ י j״ VI k vו
ענין הברית ומהיתי מהו אבל קרא דלא , P iג 1
יי־יי״ יייד יי״י״ ״י״•־״* *״די׳ וי״״ירזודי
הי-ץ׳-ץ Aws-יי fיי־יי״י־יי״^י
ר״^• ^,י^יי•
•< ׳» ׳» /k < -׳« k • /-י * ן t uJ
י/
׳ ^ ^ • vוו ן ו• . r f i i / kו I vן
v
ץ
ץ
י
,
*•;J,.*' kי ׳»'» Jי •0׳
*<+ו
ור,ייה
*1J
בי
הפין
וקיים ודוק ושם בשבו הארכנו בזה ע״ש
,
דת
ולאכול רק אס מתה מאליה כ״ש הוא
שלא ישלופ לאוכלה בעור נפשה נה
בחירו׳
ד״ךן
חיים
,
לחתוך חלק ממנה ואף אס נשל מאלץ
הרא״סוז׳׳ל רשיי ביומא דכ״ע
כיון שהבהמה עדיין היא חיה אבל נח
שילהי קייטא חומו ק׳ מחום של חמוז
ששלע על החיוח לאכול מהם עי׳
לשי שכבר נתחמם כל האויר וגופי
שחיטה הו״א דשרי נמי לאכול נשר
הבריות מחום הקיץ שעבר עליו תמיד
ננפשו קמ״ל
דמאי
מהחמס עתה בחום קל ומזיקו וסימניך
־כתי׳ כירק עשב נחחי לכם אח כל
תנירא פגירא וכו׳ פי׳ תנור שהוסק
כולל הכל בין בשר בין אמה׳׳ח ולדבריו
היום פעמים ו:׳ נח הוא להסיקו עור
ז״ל ניחא מאי דגרפי החם דנ״ט ח״ר
בעצים מועמיס אבל מהוח החום בעצמי
אך גשר בנפשו רמו זה אבמ״ה רחביג
ודא• חוס חמוז הס יותר אלא שאינו
אומר אף דם מן החי וכחבו התום
קשה לגבי האדם המקבלוונר׳ שנעלם
אף דם וכו׳ ולרבנן אמה ח וקשה
זה מהרא״ס ז״ל :
דחנא דלעיל דדריש דנפ׳׳ל אבמ״ה מאכול
בשר בנפשו עיי׳ הרא״ם ז״ל
חאכל ולא מוקי האי קרא אלא למישרי
וז״ל הש״ם פד״מ דנ״זחנא
שרצים ע ״ כ ולדברי הרא״ס ניחא דקרא
דבי מנשה דריש לז׳ מצוח כל חרא
לגופיה אצטריך לאמ ה וש״ס דלעיל
באנפי נפשה וקא׳ שפיכוח דמים דכהי׳
דלא שגי הכי י״ל חרא מתרתי שינויי
שופך דם האדם וכו׳ ואידך ר׳ יוחנן
נקט ותדע דהא גבי שופך דם האדם
דדריש לה מויצו מאי דרש בהאי קרא
ה ימ לשנויי דאצעריך לי דב נ גהרג
ומשני ההוא לגלויי קטליגהו הוא ראתא.
על
העוברים וכדדריש התם מיניה
ך״ך!
קור קשה מחורף וכו׳ עיי
דהו״א
ועוד
,
,
,,
,,
,
,,
,
ואמה״ח רכתי׳ אך בשר בנפשו דמו
דנ׳ ז וחרא מינייהו נקע וכ״כ ה ל ץ
ואידך ההוא למשרי שרצים הוא דאהא
ז״ל ע ש אפירכא דאמה ח לפי דרכו
ע״כהנך רואה שקו׳ הרא״ם הק׳אותה
ועוד נר׳ ליישב דבריו דודא• מה שהוצרך
בש״ס והי שלא כתירוץ הרא׳׳ס ולבא
הקב״ה לחזור ולצוות לנח העעס הוא
לישוב דבריו עם הסוגייא צריכים אנו
כמ״ש הרא׳׳ם שלא יחשוב שהותר לו
ליישב דבריו מעצמם דלכאו ק׳ מי
הדבר אך מה שנכתב אזהרה זו בתו'
תלה זו בזו דהא אדה״ר שהותר לו
בשביל ב ״ נ ^ ר שכבר נכתבה באדה׳יר
בשר מתה מאליה לא הותר לו אבמ״ה
הוא יתר דאנן לא ס ד למימר הכי
גם מהרש״א כתב עליו שאין לדבריו
דהותר אמ״ה הואיל והותר להם נשר
עיקר מטפס זה אך כוונתו ז״ל דדוקא
דישראל יוכיחו אע״ש שהותרו בנשר
ארה׳יר שלא שלט על שום בדיה להמית
תאוה נאסרו באמ״ה כדכתי ולא תאכל
,
,
,
,,
,,
,,
,
הנפש
הפץ
בר
ית
יא
חיים
הגשש עם הבשר וכן הותרה להם
לציווי הוא .וק מ״ש הראיס דנינמות
שחיטת בהמות ולא ש״דוא״כה״הב״נ
משמע דקרא לארה״ר הוא לציווי .ותו
דא״עג דיש׳ ריבה בהם מצות יתירות
אסוגייא דינמית ק׳ מכלן דהוי צווי עסי
,
וליכא למילף מינייהו מ״מ כיון דעיקר
מקרא קמא מ ת .ואס שר דסוגייא
אזהרת אמ״ה כתיבא בב״נ אלא דכי
דינמות נמי סברא דקרא דאדם לא
היכי דלא ניטעי לו׳ דבהיתר הבשר
היי אלא ברכה בעלמא כמו קרא מ ח
היתר אמ״ה הא מצינן שסיר למילף
אלא רמי־׳מ רבנן דייקי מהחם מדכתי
,
בגילוי מילתא מיש׳ להעמיד אזהרתם
וכבשה אלמא שלא כלל בכלל ברכה אלא
במקומה .אלא ודאי שנכחב בתו׳ הוא
האי :ואס יש צורך לאשה בש״ו ער שהיא
השם׳ .אבל לנח
בכלל ציווי הנאמר אח״ךלנח למה לא
עצמו ודאי הוצרך ליאמר מסגי הטעיה
כללה בכלל הברכה אך זה אינו כלום
כדברי הרא״ם והוצרך הרא׳׳ס לזה ליישב
גם מדברי התום׳ שם אין נר׳ .שכתט
השש׳ דקא׳ יכול לא יהא אנדה נוהגבו
דסרו ורבו ל׳ רבים היינו לברכה ע ש /
וכו׳ עש׳ .שור׳ מהרש״א זל׳ השיג על
עוד נר׳ דקרא דאדהי׳ר הוי צווי אבל
הרא׳׳ס בזה וכחב דמה שהביא מהא
קרא דנח תחייהו לברכה כדלקמן
לאיזה חידוש כמש׳
דקא׳ יכול לא יהיה אמה״ח וכו׳ אינה
דקראדאדםכיון דכתי׳ ביה וכבשת
ראיה דרב ס׳׳ל דלא נצעוה אדה״ר על
למעועי אשה ע״כ מציווי ממעע ל ה .
אמ״ה כלל וכ״ה בירושלמי ע״ש ול״נ
וסיגייא דשנהדרין ק׳ לזה וצע׳ .תו קשה
בס׳
דאמרינן בסנהדרין דנז׳ וי״אאף על
בראשית דאיסור בשר ואמ״ה לא נמצאו
הסירוס דנתי׳ שרצו בארן ורבו בה
בזמן א׳ וש׳׳ס דידן לא ס״ל הכי כמ״ש
ואידך ההוא לברכה בעלמא עכ׳ .סירשי׳י
שם .ודברי הרא״ס נכונים ליישב קו׳
לא לשרות ולרבות צום אלא ברכס נס״ו
התוס׳ומ״מ בלא״ה לא ידענאמאיקו׳
ע״כ.אלמא לסוס סוגייא זו קראי דנת
דחי׳ק דקא׳ זו אמ״ה .לאו דעיקר
תחייהו לברכה .ואין להק׳ תרתי ל׳׳ל
אזהרה מהכא נסקא ליה אלא אתא
כי כיון שהם צריכים למלאת העולם היו
לאסוקי מרהבג׳ דדריש מינה דם מן החי
צריכים ברכה אהר ברכה שלא ימותו
קא׳איהו דלאו הכי דלא איירי קרא אלא
ויתמעטו כדור המבול וגס הוסיף להם
ב^מ״ה ומיהו עיקר קרא לא אחא אלא
בברכה שרצו בארן שיתרבו כשרצים
למשרי אמ״ה דשרצים דוקא וריק:
ויולידו י׳ בכרס א׳ .ומ״מ הך סוגי־א ק׳
דהירוש׳ ס״ל
רה
״
כהב״ר שכהבתי
י ואתם סו״ר .הכי אמרי
בסנהדרין דעו׳ והרי מילה
שנאמרה לב״נ דכחי׳ ואחם פור׳ אלמא
דסליגא אסוגייא דד׳ עו׳ דמשמע רקרא
בתרא הוי ציווי .וראיתי להמהרש״א
ז״ל שס במש׳ עמד בכל זה והביא
סוגייא
הפץ
בראשית
דרים
סוגייא רדף נ׳ ז ולא הרגיש שהיא
אלא משום דאין דרכם לכבוש אבל
סיהרח שניהם * ונר׳ דרשי׳ ה״ ק לא
עבדים דרכם לכבוש .ואשי׳ נימא
לפרוח וכו׳ ציום במה שאמ״ל עכשיו
דאין טעם כיעורם משום כיבוש הא
שרצו בארן כדקם״ד למי דבא להזהירם
אככחן מיהא בב״נ דנשים פעורים
,
שיניחי איברי הזרע כדי לפרוח ולרבות
ועבדים חייבים .וראיה מכנען .וא״כ
אלא לברכה בעלמא ולעילם לא נצטוו
גם אחר מיה שאוהו ציווי נכחד ליש׳
על הכירום מיהו פ״ו גושה נצטוו
כיון שלא נכנה בםיגי א״כ כל מה
שרו ורבו .
שנכלל באוהו ציווי לב׳׳נ ניחן לישראל
יהדב מר׳ אבא בנימוקיו לםנהדרין
דכשם שבאוהו ציווי היו כלולים בגי
האריך בזה ע״ש באורך .אך מי :שהק׳
חורין ועבדים כך לישראל .ושוב זיכני
שם הרב על ההיס׳ דיבמוה ע״ש לא
ה׳ ומצאתי להרב מ״ל בפ׳׳י דמלכים
ק״מ דבאדה׳׳ר שהיה מדבר עם שניהם
כהב כדברי ע״ש ומ׳ימ למ״ש ההוס
דוקא זכר ונקבה ע״כ אמר פרו ורבי
שם בשם י״מ דעבד כעיר מפיו ומה
ל׳ רבים אהרייהו קאי .אבל בנח שהיה
שכיפין אה רבי אינו י*לא משום לא
מדבר עמו ועם בניי אפי׳ כהי׳ פרו
הוהו וכו׳ .דמשמע דלא היהו שייכא
קאי
אף במי כאינו מצווה וק׳ דאמרינן
עליה
ברישא
דכהי׳
ורבו אינו מוכרח דאנשוהיהם
,
אלא על נח ובניי .וכ'כ החום׳ בחגיגה
ביגמיה דש״י ואשה לא משקרא והאמיר
להוכיח דעבד מיפקר הירייה ורבייה
יצחק מעשה באשה א׳ שחניה שפחה
וז״ל ר״ב דיה לא תהי וכו׳ ועוד פרו
וחניה בה חורין וכפו את רבה ועשאה
ורבו אכלהו ב״נ כהיב אף לכנען .פי׳
בת חורין .אמר ר׳ נחמן ביי מנהג
שהוא עבד ומ״מ קיק לדבריהם המקרא
הפקר נהגו בה ע׳יש .ו)י.אי קושייא
הזה נאמר קודם שנהקלל כ נ ע ן .וי׳׳ל
דהא בעבד דאע״ג דלא מיפקד כופין
דמ׳׳מ אין םברא שמהמה עבדיהו יפער
אה רבו משום לא ההו וא׳׳כ אשה נמי
מקידם דא״כ הו׳׳ל
כופין מהך עעמא דאין טעם לחלק
לפרישי ביה בהדייא .ומהרש״א תמה
בין איש נאשה אלא מ;מע דלא תהי
עליהם דהא אמרי׳ בסנהדרין דפיו ליש׳
וכו׳ לא שייך אלי במאן דאיפחד אפיו
וצ״ע ע״כ .וי״ל
שו״ר שהחום׳ בגטין הרצו דשמא לא
ממה
שנתחייב
נאמר ולא לב׳ינ
דכיונתם להוכיח בין קידם מ״ה שעדיין
לא ניטלה מהם מניה פיו היו גם
העבדים מנייים בה וראיה מכנען אע׳׳פ
רדןים אח׳'כ .ע״ש :
ך״ך״!
שיפך דם ההרם .לעני; גויס
בזמה״׳ז
כתב הרמנ״ם פ״י
שהנשים היי פטורים אלמא דלא הליין
דה׳ ע״ז דאםור לרחם עליהם .לפיכך
נשים בעברים משים דנשים לא ממעטי
אם ראה גיי איבד או טיבע בנהר
הפץ
בר
ית
יב
חיים
לא יעלנו וכו׳ אבל לאבדו ניד או
שס וכ״כ הרמב״ם לא קאי אמיש דמותר
לדוחפו לנור וכיוצא נזה אשור.מפני
להורידן כמ״ש הט״ז -זה א״א כמיש
שאינו עושה עמנו מלחמה מכיל .ונשוף
הרמב״ס אלא איפכא וכמ״ש אלא מ״ש
אוחו פרק סיים אין כל אלו הדנרים
מרן׳ וכ״כ הרמ״נם קאי אמה שחילק
אמורים אלא נזמן שגלו ישראל לנין
בין שטח מלהמה דבהא הרמי׳גה הובר
האומות או שיד גויס תקיפה על י xא ל
כן כמש״ל .ובש׳ נקוה״נ נ ׳ על הש״ז
אבל אם יד יש׳ תקיפה עליהם אשור לגו
וזיל השיגעלהבי׳י ולא קשה מירי דהא
גויס בינינו וכו׳ עד שיקבל
מבי׳ בבי׳י דדוקא כשאין מקיימין ז״מ
ז׳ מצות בנ״ג ע״כ והתוס׳ במס׳ עי׳ז
והכי מוכח בתום׳ ס׳ ד״מ להדייא
דכ״ו כתבו ואע״ג דסתם גויס עע״ז
דהיכא דאין מקיימין ז״מ ב״נ חייגיס
ועוברים על ז מצות מ״מ אין מורידין
מיחה .והא ראשו׳ להורידן היינו
דרביגהו קרא להתירא דנתי׳ והיו לך
כשמקיימיס וממש׳ התום׳ פיק דע״ז אין
למס ועבדוך.וזה היפךדברי הרמב״ם
ראיה דהתה אטו מי ידע אנטוגינוש
שסובר שכופין אותס לקיים ז״מ .
מי שאינו מקיים ז״מ ב״נ .חייב מיתה
ומ״ש התוש׳ דרנינסו קרא אין לסי
אבל מי שהוא מין או מכור ידע שפיר.
דמותר להגיחס וגס מותר להורגם אם
בורר
להגיח
,
ועוד דכשתירנו החוס׳ שהיה
ירצה .רזה איגו דהא לעיל דיר דיה
המיניס
ש״מ משמע להדייא מדנריהס דאסור
ומהומת שבהה מותר להורגה ודאי
להורידם עיש אלא כווגתס לו׳ דאע״ג
כל שאינ״מ ז״מ ב״נ למינים ולמסורות
דמסנרא היה גר׳ דאםור להגיהם אפייה
דמייןעכיל .ואין דבריו נראים לענ״ד
רנינהו קרא להחירא וממילא איכורא
דהא התוס׳ דכ״ו בסתם גויס איירי
גמי איכא נהורדחם .הגם שעונדים על
שאין מקיימין ולא
ואפי״ה
ז׳ מצות כ״ע שלא נידונו ננ״ד לא מיחיינ
קאמרי דמותר ודאסור להורידן וההיא
כמ׳׳ש התום׳ נעיז דסיד דיה איזהו
דםנהדרין ודאנטונינוס נמי בסתם גויס
גר תושנ עיש .וראיתי למדין הנ״י זיל
איירי .ואפייה אמרי דאסור להורידן.
ניודיע סי' קגית הנין מדנרי התוס׳
ושוד איני מבין מ״ש דהא דאסור להירידן
דמותר להורידו ע י ש .ודבריו תמוהים
היינו כשמקיימין .דאס ידוע שמקיימים
היסך דברי התוש׳ במקומות
א״כ הוי גר תושב ומעלין ילא מורידין
שזכרט .עוד סימא שלא זכר ס הרמיבם
גם מה שהביא ראיה ממ״ש התום׳ פ׳
שהם
,
והמסורות
אלמא
בידוע
דמיניס
שאוסר .וראיתי להס״ז שס השיג עליו
ד״מ אין
מסוגייא דםגהדרין גם דחה ראייתו
חייבים מיתה כיו; שעדיין נא נידונו
מדברי הרמבים עיש ולי נר׳ שמ״ש מרין
נר׳דלי יהיה כדבניו שהם
לאו בני קעלא נינהו .כמ״ש התום׳
דו1״«
חפץ
חיים
בראשית
דע״ז דס״ד .ולכן העקיר דהתוש .
וראיה דאמרינןהתם תדע דדרךחכמהם
דדכ״ו גמי בסתם גויס איירי .והאי
קחשיג להו לכתיב ויהי נח כן ח׳׳י!
להתיראדכתבו לד ואפשר שאף בידוע
,
שנה ויולל נח ו כ ו .שה גלול מחה
שעברו על זי׳מ כיון בלא נידונו אסור
שנה .חם גלול מיפת שנה נמצה שם
להורידן .ושוב מצאתי בהגהת אכירי
גלול מיפת ב׳ שנים וכתיב ונח נן
דע״ז פ השוכר וז׳יל ובן נח אפע״ג
שש מאות שגה והמבול היה וכתי
שעובר על ז״מ ב״נ ואזהרחו זו ריא
בן קי שגה ויולד ו כ ו ׳ .שגתים אחר
מיחחו וא״צעדים והזראה .מ״מ כ״ז
המבול בן ק׳ בן ק׳יב הוי אלא לרך
פלא דנוהו בב״ד אין חייבים מיחה
חכמחם קחשיב ל ה ו .רב זביל אמר
ואסור להירגו .ע״כ ודו״ק.
מהכא אחי יפת הגדול פירש״י בר
,
,
,
!""]"J
,
בגו הקען .עיי הרא׳׳ם
ק״ב הואיל והוא גדול מכולם נמצא
ודבריו אין מתיישבים דרשי׳
שנולד בן ת״ק שנה ובמבול היה בן
כתב ב פ בראשית ולקמן ד ה אחי יפת
ק אלא ש״מ קטן מכולם הוה ובתק״ב
הגדול דיפת הוא הגדול והוא מ ב ר
לאבוה אתייליד וכו הרי דשם קטן
והכי איתא ב פ סורר .ומשמע דלאו גדול
היה מכולם .אך עדיין קשה פירש
משם לחור קא וחם היה הבכור אלא
כתב כן לפי המוגת שעשה דא גדול
גדול שבכולם .וכןפירשייבב״ר פרשת
מחבירו שנה אבל לפי האמת אינו
בראשית פ כ״ז וז ל והלא יפת הוא
מוכרח דדלמא יפח נולד בשנת ת ק
,
,
,,
,
,
,
,,
,
,
,,,
,
,,
הגדול גדול שבאחין רכתיב ולשם יולד
ושם בשנת תק ב וחס בשנת חק ג
ו כ ו .ושם בפי גח פ׳ ל״ז כחב ו ד ל
לנח .וי ל כמ 'ש הרא״ס ד ל לקמן
וא״ת שלא הוברר לגו ע״י החשבון
ד ה אחי יפת שכיון שסתם הכתוב
שאמרנו תם ויפת איזה מהם גדול
זמן לילתם מסתמא פנה אחר פנה
לפיכך גילה לנו הכתוב אחי יפת הגדול
נוללו .אבל רבריו שם ז ל מגומגמים
שיפת הוא הגדול שבהם ע ״ כ .ומה
כמ״ש שם .ויותר גר׳ לכוונת רש י
,
,,
,,
,,
,
,,
,,
,,
שהקפה דא״כ למה מזכיר חם קודם
לאף אס חם הוא הקטן מאי נ מ
יפת .ל״ק דהא אמרינן בפרק סורר
שקורא אותו כאן בשם קטן ומה בכך
קחשיב .והתום שם
אם הוא קטין או גלול אלא ולאי לשון
דרך חכמתם
,
,,
הקשו דא״כ הי״ל למנות יפת קודם
חס ומ״מ אין תימה כ״כ דדרך חכמתם
אמרו ולא דרך צדקתם ובחכמת התורה
ד״ךן
י ביזוי ודייק:הוא החל ו כ ו ׳ .עיין הרא״ס
ואגי אומר שאף אם גפרש
או שאר חכמות היה חס גדול יותר
מלשון התחנה ל״ק לפי מ״ש הרמב״ם כי
אבל כוונת רש״י שם דשם הוא הקען
דור אנוש לא היתה כוונתש בע״ז לכפור
הפץ
חיים
נהקנ״ה אלא מגדולה העבד מעלח
בבקעה וגה רש״י ככתב כהן נעלה
החחיל
לרקיע ינעשה עמס מלהמה .י״ל דהיו
להמרידס לגמרי שעשה עצמו אלוה :
צריכים בקעה המהזקת כולס כרי שיכינו
אחי יפה וכו׳ עי׳ הראיס .
להס שס צרכי המלחמה .והרמי׳ז זלה״ה
וכבר כהבני דע״כ יפה גדול
בנימוקי חומש הנין פי׳ אחר בש״ס
או שס גדול ונח בשנה ח״ק ההחיל
והניח בצ״ע ע״ש ..ועיי׳ל דלר״א ל״ק
להוליד וכיון ששס נולד בשנה חק״ב
כי כיון שהוי צריכיס להההלק
לג
יפה נולד בח״ק ולא בחק״ג דא״כ הנולד
כהוה היו צריכיס מקוס רחב להספקה
בח׳׳ק הוא הס וחם גדול לח שמענו
כולס ולכן
בבקעה הרחבה
כמ״ש רשיי בב׳׳ר ודו״ק :
אבל בהר לא יספיק לכולס .משא״כ
האדון ניכרה אבל
ך״ך,
נמרוד
בחרו
,
ודברים אחדים וכי׳ נעלה
חס היו רוציס כילם כ״א לעליה לרקיע
לרקיע וכו׳ .בפ׳ חלק מאי עבוד
לחור יקכה היו יכיליןי למוח על אחר
אמרי דבי ר׳ שילא נבנה מגדל ונעלה
ההריס .וגס רב״י ככהב כאן נעלה
לרקיע ונכה בקרדומיה כרי שיזובו
לרקיע וכו׳ ל״ק כלל ליבנו וכו׳ דשמא
מימיו מחבורה אהכו עלה במערבא א״כ
לא
לעלוח לרקיע וצריכיס
ליבנו בא׳ ההרים אלא אמר ר׳ אלעזר
לההאספ בבקעה ולעשוח עמו מלחמה
נחלקו לג׳ כהוה א׳ אומרה נעלה ונשב
ואס יניהס לעלוח יעשו מלחמה ברקיע
שם .וא׳ אומרה נענה ונעבוד ע״ז
עצמו ואס לא יניחס ילחמו מן הבקעה
וא׳ או׳ נעלה ונעשה מלחמה וכו׳ ע״כ.
ועור כי כל המלחמה היא לננוח או
ופירש״ א״כ שבנו אוהו כדי לעלוח
להננח ואס יגוצחו צריכים לנוס אל
לרקיע למה בני אוהו בבקעה היה להם
הבקעה ולכן צריכין בקעה מחזקה
לבניהו על א׳ ההרים ע״כ .פי׳ כיון
כולס ודו״ק .סליק :
ך״״ךן
,
שכל כוונחם היהה להכיה
הרקיע
פרשרז לך לך
ואעשך לגוי זה כאומריסאלהי
בקרדומיה :יזובו מימיו ולא יכול להביא
יידי•^ י^1יי״״«
מתיי*
תיי^ייייי•
יניחס
A״»
*•ייי ״•י״יי דייר!״ ^ י ״ ד ״-״ ך י־ דיי
^.י־-יי• י«»״י-ייי
,L,יו
^ ה י *״יייד ו ^ י ״ ד ^יריו
י« ». w /
*J1
כיי מר אלהא דמיזיר היאך ייחד :מו
יה׳ על עצמו יהי דהא אין הקביה מיחד
»
~ * r־ •^י״״ד ~— י^י״דייו דיי"?
,
אברהס ונו׳ ואייה ר׳ מאיר
>
״״יין
,־יי׳
,,*,ו
*,ו
ל-י-וי• ~ -ו״»»»»•»-י»ן««»"י- £יי"»
י
ן *יעי
י^י^ /*'/״ ו
; 1
M
רבקעה
וכי׳ דאוירא
לק״מ
יירוי**• ךי״י•
ליבנו יימי
לידי* דו
המגדצ^י*ו
ייי£-
פי׳ שצא נהכוון אלא להקב״ה המאיר
^י״נוהו
לא ;-ולדריס ודוחק .ויוהר נר׳ שלא
אמרו כן אלא על החב׳ ה שאינו מייחד
וייהיי
יא<ה~
*דיה
י־ייי־״ו
חפץ
חיים
לומר כה אמר ה׳ אלהי פ׳ אלא אלהי
יענה הקכ״ה אלהי ישראל גוי ערל .
ישראל לפי שאין ראוי ליחד שמו עליו
אך ק ממ״ש אלישע איה ה אלהי
בכך שהרי השם יה׳ אלוה כל העולם
אליהו והיאך ייחר שמו ית׳ עליו אע״ג
זה דווקא אס לא
דאין בזה משוס ייחוד בחייו כיון שעלה
באדם גיול שהוא חשוב באומה כאץ׳
בסערה לשמיס ולא שייך עעמא דהן
וגיכ דוקא אחר מיחה אבל האדם
בקדושיו מ״מ מי הרשהו לייחד שמו
עצמו יכול לו׳ ה אלהי שאין כאן יחוד
של הקב״ה עליו בהרי איו׳ ודוד היו
שמו של הקב״ה עליו כיון שהוא מדבר
צריכים הבטחה בכך .ועוד שהצרפיח
או׳ גיכ אלהי כלו׳ שאגי עובד אוהו
אמרה לו חי ה׳ אלהיך ו כ ו .ועובדיה
ומודה באלהוחו .יכן דהע״ה אמר ה׳
אמר חי ה׳ אלהיך וכל זה היה קודם
אלהי גדלה מאד .ועזרא אמר משחי
עלייחו לשמים והיאך יחדו כמו של
ונכלמחי להרים אלהי .ונחמיה אמי
הקב״ה עליו בחייו ויעקב אביגו אמר
אלהי וכו׳ ורבים כאלה אלא שאחרים
ופחד יצחק מפגי שלא רצה לייהד שמו
אינם יטלים לומר אלהי פלוני כמ״ש
של הקב״ה ע ל י ו .ויש מי פחירן דיש
רש״י לקמן פ׳ ויצא ד ה ופחד יצחק
לחלק בין הנך דוכהי לעלמא דהתס
שלא רצה יעקב לומר אלהייצחק דכיון
כיון שהיו מדברים עמו פנים בפנים
שגם אוחו המחפלל עובדלהקביה כמו
מה שאמר אלהיך לא השיב יחוד והוי
הצדיק למה הוא מזכיר אלהותו יחברך
כהדס האומר על עצמו אלהי ה״נ אלהיך
מל אותו צדק מפי מיניה אס לא מפגי
שאחה מאמין בו כמוחי מכא״כ שלא
חשיבותו של אותו צדיק וזה ודאי הוי
בפניו .אבל אין לו דנביא המשחלח
חשיבוח גדול שמייחד שם הקביה על
להוכיח לעם לפרסם אלהוהו יח שייך
אדם א׳ יוחר מכל העולם ולא יאוח
לו ענין אלהיך דריל ששכינתו שורה
דבר זה בחיי הצדיק משוס הן בקדושיו
עליך בשביל לפרסם אלהותו ויראהו
אבל ד מ שאמר לגוי לו׳ אלהא דמאיר
וכמו שנקרא
איש האלהים
אינו לייהד שם הקב״ה עליו אלא ה״ז
ואין זה יחוד שמו על הצדיק .דאכהי
ולמה בחר על
,
,
,
,
,
,
,
הנביא
כשמתפלל ואו׳ אלהי ענני כך .זה
ק׳ מיצחק .אנ״מ אי׳ לומר דההם
יאמר אלוה שעובד איחו מאיר ומפני
בצרפית ועובדיה שייחדו שמו עליו בחייו
שהגוי עע״ז איל שיאמר בחפלחו מאיר
מאת ה׳דהיה מענה זה בפיהם כיון
א״נ ה״ק דמאיר יש לו צורך בדבר
שעתיד לעלות בסערה השמים רזה דבר
זה וכיון שאהה אלוה שלו צריך אהה
נוסןז בו משאר כל הצדיקים הורכי
להצילו .ואס היה מצוה אוחו לומר
לייהד שמו יה׳ עליו .ועי׳ הרא־ס ז״ל
אלהי יש ענני אין»עם לדבריו כי למה
בזה ודבריו ז״ל לא הבנתי דלא אליהו
,
חיים
ה פ ץ
יד
אמר ק אלא אלישע .ו א י עוד דכל
המעיין ק ״ ל [ .ולא נהיראאלא כוונתו
הצדיקים יכולים לייחד שמו של הקב״ה
דאה על עצמו הי״ללויעחק שהוא לשון
,
עליהם במיתתם .ומה שהוצרכו איו
,
ודוד הבעחה לכך אינו אלא לקבוע
התנתק וששש :
אהלה וכו עיין הרא״ס .
ך״ךן
,
הדבר כך לנהוג חמיד באיו ודור שאנו
וכדברי הרב כתבו התוספות
מברכים בשמם בכל יום .וכן נראה
בהגיגה ד ה יראה יראה דיש לדרוש
מדברי רש״י פ ויצא אך אין כן דעת
המקרא חהלה ואי דהכא ל״ל קרא
הרא״ס ז״ל ודו״ק :
דודאי נמה אהל אשהו ולמה הזכירה
,
,
JTH
,
אפר אראך וכו׳ הרא״ס פי׳
אלא בא ללמד שנעה אהלה החלה .
לחבב ארצו ולא נהירא דארצו
דאין לו דאפמועי איפכא דשלו החלה
מאן דכר שמה ברש״י ולא נזכרה אלא
דא״כ למה לי קרא מפחמא
שלו
א״י .ועוד דל׳ הב״ר הוא לחבב המצוה
הקדיס אלא ודאי דאיפכא קמ׳׳ל .ועוד
,
,
ואין זה חיבוב המצוה אלא חיבוב ארצו
דסברא הוא למדרש אהלה בתהל* רכל
להקשות המצוה בעיניו .ולכן נראה
כבודה בת מלך פנימה ודו״ק:
דה״ק למה לא גילה לו הארץ מיד
דייה
ואלי אשר אראך לדי לחבב א״י בעיניו
שע״י
דאי
בכל העולה מה הועיל
יהיה לבו
בירידתו לארץ מצרים יותר מא״י ופשוע:
משתוקק ומתאוה לידע מה היא הארץ
ך ״ ך ״ ! הנה נא וכו .עיין הרא״ם
חביבה המצוה בעיניו
ואין דבריו מתיה לי דפלשהים
ועי״ז
שיסתום הדברים
ויהי רעב בארץ באוחה וכו
,
תהיה
ופשופ
,
״
:
געי מכוערים הם דהא ממצרים יצאו
ויבן שס מזבח וכו פי׳ רעל
וכדכתיב ומצרים ילד וכו׳ ואת כסלוחים
שניהם בנה מזבח דאי משום
אשר יצאו משם פלשתים ובודאי שבזו
בנים לחוד הי״ל לבנות כשא״ל ואעשך
כולם שוים לרעה .ועוד דרש׳׳י כתב
דייה
דייה
,
לגוי גדול וק״ל :
ב פ וירא ד ה רק אין יראת וכו .
ויעתק משם וכו׳ .עי בפיח
אפסנאי שבא לעיר על עםקי אכילה
,
,
,
| נ״ב וז״ל הרב ש״ה .דק״ל
ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו
דהעתקה לא שייך בגיף אשר בו רוח
שואלים אותו אשתך היא אלזוהך היא
חיים אלא לבון יציאה כמו שכתב לעיל
ע״כ .אלמא שהיו שואלים *ותו על כך
ויקח אברהם וכו .או לשין נסיעה
והיה מוכרח להשיב אחותי שאילולי
כמי שכתב ויםע אברהם ונו׳ .ועל
שעיניהם נחנו בה לא היו שואלין .
,
זה פירש״י אהלו היה מעתיק משם .
וזהו שפירש״י לקמן קח ולך לא כאבימלך
עכ״ל הרב ז י ל .כ״ז כתבתי לצורך
וכו ?המצרים שסופי זעה הם והקשו
,
חפץ
חיים
עליו למה לא סי שהמצריים שחורים
ודור רביעי ישוט הנה וכו׳ עכ״ז עם
ומכוערים כמו שפי כ א ן .ולפי מ״ש
הרועים לא דבר ואי שלא ידעו מזה
ניחא דבזו כולם הם שוים שהם שחירים
ועוד כי אין משם ראיה דאף שהיא
ומכוערים אחיהם של כושיים ודו״ק :
שלו וזכה בה לא יגורש האמורי ממנה
ויהי ריב ו ט .ולא מפני
עד
דור ר והרמ״ז זיל ומהרמ״מ
שלא הספיק מקום המרעה
זיל בספרו מלאכה הקדש
,
,
ך״ךן
,
,
,
לשניהם והיו מריבים זע״ז דאיכ מה
קשר במיש והכנעני ו כ ו .בא׳ד ולא
,
האריכו
בזה ע״ש :
ך״ך־!
זכה בה אברהם וכוי ולא שייך להשיבם
כגן ה ו כ ו ׳ .הימה דהכא
,
משמע דקאי אככר הירדן
שיהיה לו זרע ליורשו שהרי מימ הם
שהוא כגן ה וכארן מצרים ורשיי עצמו
לפי דעחם סטרים שאין לו יירש ולא
בס שלח לך דיה וחברון שבע שנים
נחכווגו לגזול.ולכןכחב חשו הכנעני
ונו׳ כתג ואין לך מעולה מכל הארצוח
להוכיח רשעחס שכיון שראו שהכנעגי
כמצרים שגא כגן ה וכו נראה מזה
אז ב א ק משם ידעו דלא זכה בה
דכגן ה קאי אמצרים .ולזה י״ל דלעולם
אברהם ראם איחא דזכה בה אברהם
כגן ה קאי אככר הירדן אלא דמ״מ
מיד הי״ל לגרש הכנעני משם לאלחר דלא
מדשבחה שהיא כארן מצרים אלמא
קצרה יד ה להושיע וכו ועוד עדיין יש
דמצרים היא המעולה .ושוב ראיחי
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
לשעון כיון שאברהם ולוע אנשים אחים
שפירש כןמהרשיא פרק בחרא דכחו
מוחלין זליז שהרי אברהם בלאיה אין
אבל רש״י כחב שם וזיל ואין לך מעולה
לו הנאה מאוחם השדוח והס ביר
שהרי נמשלה לגן וכו גם רשיי בחומש
הכנענים ויוחר שוב שירעו בהם בהמוח'
ס שלח לך דיה ככם כגר וכו כחב
של לוע ולא יעלו אוחס אחרים • ומה
,
,
,
כגן וכו כן ארן מצרים.ודבריו קשיין
,
שסירש״י כי הכחוב משיבם כך ולא פ י
אהדדי גם מצד עצמם קשה דאעו
שרועי אברהם השיט כן משום דא״כ
בשבח מצרים משחעי הכא .ועי הרמיז
כיון שהזכירם ברישא דקרא היל״ל
זלה״ה בזה ב ס פ ר ו .וי״ל דלאו בשבח
ויאמרו להם הכנעני אז ב א ק וכו לא
מצרים משחעי אלא הק בשבח ככר
לכחבה סחם .אנ׳־מ י״ל דסיל דאס
הירדן .אלא מדלא כחיב בהדיא כגן
'הם דברי רועה אברהם מי גילה להם
ה וכאק מצדם להכי דרשינן דבא
,
,
,
ח זה שלא זכה בה עדיין אלא ודאי
שהקביה אמר כן כי לא שלם עון
האמורי .ואפי למיד דמראח בין
,
,
להקיש ארן מצרים לגן ועיקרו לאו
לשבח מצרים אחא אלא לשבח ככר
,
הבחדם קדמה לכל זה ושם נאמר בס
הירדן שהיחה כשניהם בזרעים ואילגוח
וקרא היק ככר הירדן היחה כגן ה
לאילטת
,
,
חפץ
טו
חיים
לאילנות שצמחה מצליחים כן היתה
וז״ל יונתן וזיין ית טולימוי דהניך לקרנא
ארץ מצרים מצלחת בזרעים דמה שא
,
מרנייני ביתיה ולא צבו למהלכה עימיה
הכתוב כ א ק מצרים אין הכוונה לו
,
ונחר מנהון ית אליעזר בר נמרוד דהוה
שארץ מצרים דומה באילנות לגן ה אלא
מתיל בגבורתיה ככלהון תלת מאה
ר״ל כשם שגידולי קרקע הגן מצליחים
ותמנסר ע״כ ועיין הרמ״ז מהרי״מז״ל
כן א״מ היתה מצלחת בגידולי קרקע
בספרו :
,
מיהו הא כדאיתא והא כדאיתא זו בזר׳
והאמין בה וכו עי׳ הראיס
JI'H
,
,
וזו באילנות ומדכתב קרא שבח ארץ
הקשה למה שאל אות על
מצרים הכא שימ רבעי לאוקושי ככר
ירושת א״י ובבנים האמין .יעיין מ״ש
הירדן לשניהם שהיה מצליח בשתיהס.
בשם רמב״ן זיל ודחה הרא״ס תירוצו
^
ותיבת בא״מ אתרחי קאי אגן דסמיך
כי למה האמין כשא״ל לזרעך נתתי
c
ליה וריל כן ארץ מצרים כגן וקאי
את הארך ע־ש .ותירץ הוא ז״ל ן על
גמי ארישא דככר הירדן היה כארץ
הבנים ודאי האמין אבל על הארץ כיון
מצרים
ד ״ ה
:
שלא היתה כאן הבמחה אלא סיפור
ממרא ו כ ו ׳ .עיין הראיס .
,
דברים בעלמא וכו ע י ש .מלבד שדבריו
ועיין מיש הוא עצמו פ מיי
ז״ל מנומנמים דמה סיפור שייך כאן
,
שרה דיה קרית ד בזה ודו״ק :
,
דייה
,
וכו ולפיי יהיה
לתת לך ו כ ו .ומה כוונת ה בזה אם
מקרא חסר והיק בהר שלהם
לא להבעתה .ועוד שאיך אמר לו
שהוא שעיר .ועיין הראיס .ובגור
במה אדע אם אין כוונתו להבעיחו
אריה כתכ כי דוגמתו ותפתח ותראהו
אבל עיקר דברי הרב ז״ל לק״מ על
ך״ךן
בהררס
במ״ש ה אט ה אפר הוצאתיך וכו׳
,
,
את הילד ודויק :
וינא
הפלימ
,
,
הרמב״ן וגס תירוץ הרי ז״ל .שכבר
וכו .והא
כתט התוס פיק דע״ז ופ״ק דברנות
דכתינ וישאר אך נת ואשר
ופ״ק דשבת דגזירת בין הבתרים היתה
אתו נתינה ליק שעוג שהיה נצידי
כשהיה אברהם בן ע ׳ שגה ומלחמת
תינה מזי קרינן ניה אתו נתינה .
המלכים היה בן ע״ה והזכיר זה הראיס
ועיין הראיס וכו ודו״ק .
ד״ה בארצך .גמצא כ• מ״ש הכתוב
,
,
,
חניכיו וכו׳ ודאי דאין מקרא
ואברהם בן ע״ה שגה בצאחו מחרן
שכולם
היתה יציאה שנייה ובתריה כתיב לזרעך
נזדרזו אנל לא נלחמו אלא אליעזר
אתן את הארץ אלמא דהבעחה זו דבין
ואנרהם.ואחר שנסו מלפניהם נצמרפו
הבתרים קדמה לכל הבמחות ה נ ן .
עמו ענדיו וכדכתינ הוא ו ע נ ד ו ויכם
ואף שרש״י בחומש דיה אחר הדברים
דייה
יוצא מידי
סשומו
,
פי׳
חיים
חפץ
פ י דהיינו אחר מלחמת המלכים היינו
,
שהאמין בהנמחה דא״כ
דוקא ע ד ויחשבה לו צדקה אבל מויאמר
כחיב
אליו אני ה׳ וכו׳ דהיא גזירה בין
אחא לו׳ דבזו האמין אבל בהבעחת
הנחרים לכיע בן ע שנה היחה וכמ׳׳ש
הארץ לא עשה ק ושאל אות .ו ע י י ,
התו il׳ • ומעהה דנרי הרמנ״ן דל
עובא
הקב״ה בהזכירו
עלו כהוגן נזה .ולעיקר קישייחו נר׳
הבעחת הארץ לאברהם ג״פ .תחילה
כי נשורח המים כרידיה חלה והוא
א״ל לזרעך נחחי וכו׳ ויבן שם וכו׳
היה יודע כעצמו שהיה צ״ג וראוי לכך
עוד א״ל כי כל הארץ אשר אהה רואה
אבל הנעהח כניו לירושה א״י שהיא
וכו׳ ויבן שם וכו׳ וכאן הזר לו׳ אני
,
הכי
מה
לעיל
אמאי לא
כוונת
אלא
לריוקא
לדור רביעי חשש שמא יגרום החעא ולא
ה׳ אשר הוצאתיך יכו׳ לחח לך וכו׳
ירשוה.ואפשר שזהו שהוק״ל לרבותינו
והלא הנוחן להבירו חפץ אהד מפעם
עד שפירשו שבמה אדע היא שאלה
א׳
וליחנו
לו׳ באיזה זכות יתקיים בה דאי כפשעה
כמה פעמים אלא וראי שכוונח הקב״ה
למה שאל אות בא״י טפי מבנים .
לרמוז על גלויוחינו שגלינו ממנה שני
זכה
בו
ול״ל
לחזור
בתענית דף כ״א כתב שלא
פעמים ובפעם ג׳ כחוב לא יוסיף
עיש ומתיש ניחא .ויש מי
להגלוחך ולזה בפעם א׳ היה מזכיר
במזלא
לשון מחנה ולא לשון ירושה דירושה
תליא
מילתא .וכיון שהוציאו יימזל
אין לה הפםר ,משא״כ מחנה יכול
מקר
הבנים
להפסיקה ולו׳ אחריך לפלוני .ולכן
והכניסו במזל עוב האמין אבל איי
בפעם א׳ אמר לו לזרעך אחן אח
בזכותא תלייא מילתא .ואדוני אבי ומורי
הארץ הזאת והיינו על מה שנכנכו
שאל
ישראל תחלה לארץ .שזו היתה נתינה
עכשיו בהבעחת האדן ולעי׳
א׳ ולכן ויבן שם מזבח לה׳ הנלאה
בפרשה הבעיהו והאמין ובנה מזבח על
אליו שהאבות סי׳ לבנים להורות שגם
זה על בשורה הזרע ועל בשורה איי
הם עתידים למוח ב׳׳ה ומזבח להקריב
ולמה חזר עכשיו עוד להרהר ועוד אמאי
ואמר הנר׳ אליו להורות שבבת אחד
ורשיי
מלבו
דמי
שחיק
המורה
זיל ת י ק
אוח
חיי
על
ומזוני
מניעת
ר ת ו ק ג״כ
למה
שם גילוי שכינה
ואח־׳כ הזר
כחיב הכא והאמין וכו׳ ויחשבה לו
היה
צדקה ולא כחב לן קרא הכי לעיל
להזכיר להנהיגה פ ע ם ב׳ וזו הוראה
באוהם הבעחוח .ולזה י״ל שזה כיוון
שהנעל מידם ביני ביני אחר נחינה א׳
רש״י לתרץ שכהב לא שאל לו אוח על
ואה׳׳כ יחזרו לזכוח בה כעם אחרה
זאת אבל על ירושה הארץ וכו׳ דהיק״ל
והיינו בביח שני ולכן כהי׳ :ם והיה
מ״ש ולזיכ דקרא לאו היא גופה קמ״ל
זרעך כעפר הארץ שאז היו שפלים
חפץ
טז
חיים
תחת יד מלכי פרס ואמר שם ויבן שם
כ אייל לך אחננה ולזרעך היה סטר
מזבח והיא רמז לבית שני שבנו ביה
אאע״ה שעיקר המחנה לו ולזרעו ונניו
,
ולאו מכחו לגד קאתואלא מפני זכותס
אליו כי בבית שני לא היה שם גילוי
ג״כ כי יודע אלהים שיצאו ממנו מיס
שכינה וגס לא בנאוהו תכף אלא ויאהל
צדיקים וזכותה ג״כ גורס שהרי זכוח
ויבא וישב וכ! כי לא מיד בעלייתם
הנולדים גורס 'אשי למי שהוא רשע
נבנה שהתחילו לבנותו ואח״כ עמדו
כעניןהעמוניס והמואגיס מפניפדרוש
השונאים ובשלו ה מ י ן .אכן במראה
מיטת כ״ש גצדיק מעיקרו וכ״ש גאא״עה
השלישית א״ל הבע נא השמימה וספור
וא״כ לא היה
שמא יגרום
הכוכבים שיהיו ישראל עליונים על כל
החעא דזכותא דרגים שהם זרעו גפיש.
גויי הארץ וא״ל אני ה וכו לרשתה
אך עכשיו שא״ל אשר הוצאתיך וכו׳
רמז לי שאחר נתינה שניה תנעל מידם
לתת לך את הארץ הזאת ולא קא
ויחזרו לזכות גה פעם שלישית כירושה
ליה לתת לך ולזרעך ש״מ דעיקר
שאין לה הפסק ולא יהיו החת יד כאומות
הנתינה לו לגד וכגיו מכחו קא ירתי
אגל כנחינוח הא היחה ניפלה מידם
כדרך הירושה שהיא מאג לגן ולכן
ולזה כיון שראה אאע״ה שהזכיר לו
א׳׳ל כמה
אדע כי אירשינה דכיון
ה ב ט ח ־ פעם אחר פעם וכל נחינה
שהוא יחידי חשש שמא יגרום החמא
הנין שכיונה הקג״ה לו שה:ט :מידם
וי״ל דה״ק אני ה׳ אשר הוצאתיך ע״ד
גיני גיני ואח״כ חחזור להנהן להם
מ״ש רש״י כפי וארא ד״ה לך אמור
ועכשיו א״ל נשון ירושה שאין לה הפשק
לגני ישראל אני ה׳ אני ה הנאמן
שנפטס ג׳ לא הנעל מידם ולזה שאל
גהכעחתי .והר׳ יחייא ת י ק דהא תלי
אוח כמה אדע כי אירשגה רייקא שלא
ההבטחה כזכות והייני דקא״ל אני נ
המקדש ומזבח .וכאן לא כתי׳ הנר
,
,
,
,
,
,
,
,
חושש
,
,
יהיה לה הפסק דשמא יחטאו והנעל
דהיינו נאמן לשלם שכר אשר הוצאתיך
מידם כמו בג׳ פעמים האי וכרה טמו
ומפני שהוצאתיך והלכת אחיי אחה
גריה יניהא נמי דלא גנה כאן מזכה
זוכה בנתינת הארץ .וכיוון שהלה נתינתה
כמו כשני פעמים הא׳ כי מין המזגח
כזכוח חשש שמא יגרום החטא משא״כ
היה סי׳ לג״השעחיד ליכנוח כ ה ע ״ י
כשני פעמים הא׳ שלא חלאה גזכוח
יש׳ וה:יה הג דלעחיד אין מיינו ע״י
היה סגור אאע״ה שמצא חן געיניו
אדם אלא כידי שמיס זה נר לי נכון
ע״ד וחנותי יכו' וזה נכון ימהיישב .
ולענין
אך יש ל:מיה על הרא״ס שמה שהקש:
קושייחנו לפי דגרי רשיי ייל דמזחלה
על הרמב״ן קשיא גס לדידיה שאחר
ככל הנך היה אומר לזרעך וגפעס
שא״ל הקב״ה מקודם לזרעך נתתי ונו
,
,
ואמתי
גפשמי
המקראוה
,
חפץ
דדם
ששהררחה
היאך חזר ואמר ואנכי הולך ערירי
אישורא דאיכא למימר
•יימה לא האמין בהבעחה ובזו א״א
ונתנתה לו לאשה מ״מ ק׳ דהא מצדית
ט׳ דהיא קדמה להבעחוח הא׳ שזה
ראשונה הואי ואאע״ה קייס אפילו
היה אהר מלחמה המלכים ואחר כל
עירובי תכשילין .ומהרש״א הי׳ דקודס
אוחס ההבעחוח ומ״מ אי׳ שנן הוא
שנימול לא היה מ קייס את ההורה
דמלחמח המלכים היהה כשהיה בן ע״ג
שהרי לא קייס מילה ושוב לא:ירשה
שנה לדעה רש״י .עיין בהוס׳ פיק
אחר שנימול דהואיל ואשתרי אשתרי
דשבח .ואף למיד בן ע״ה אפשר שהיה
מיש .ולפ׳׳ז צ״ל רהא רנשא אברהס
ואח״כ הובעה אוהס
הנר אח״נ והיא קעורה רכתיב ויוסף
הבעחוח .א״נ אע״פ שהובעה היה
בהחלה
ע״ה
אברהס ויקה אשה ושמה קעורה משמע
המזל דוחקו עד שהוציאו מהמזל דכחי׳
ס וי״״
^י~.ויזי• "יייידעשה בה
ויי•'!
לו זה אחר המילה רהא מצריה א
מקן עשר שנים וכו׳ עיין
הואי .אלא צ״ל דלא;ירשה מעולס אלא
הרא״ס הביא סוגייא דיבמוח
שגירשה מאצלו בלא גע דאע׳׳ג ראס
והק׳ דמאי פריך אברהס נמי עקור
היתה נשאח לאחר אין כאן אשת איש
ו ידי*-.
ויוצא אוהו החונה וק״ל :
ף״ךן
הוחר
,
היה הא אברהם כבר הובעח דכהי׳
רבני נח זה הוא גירושם נשיפררו זה
ואעשך לגוי גדול .וחירן דהכי פריך
מזה .מ״מ לענין ליאסר לו משוס
כיון דעעמא דלא ילפינן מיצחק משום
מצרית שעתירה ליאסר לישראל שרייא
דהוא עקור היה ומצדו היה העכוב
כיון שלא נתגרשה •בגירוש ישראל .
ולכך המהין כ״כ א״כ אברהם נמי
א״נ שאני החס דע׳׳פ הרבור נשאה
עקור היה וא״כ איכא למימר דלא
נראיתא בב״ר .ונ״ז רחוק .גס הרא״ס
ילפינן מאברהם שהמחץ עשר שנים
ז״ל סובר דגס קורס שנימול היה מקייס
דבעלמא ליא בעינן אלא ה׳ שנים דמה
ההורה ע״ש בסוף פרשה זו .ולכן נר
שהמחין אברהם עשר היא מפני שידע
ראף שקייס כל ההורה מ״מ מצרים לא
שהוא עקור אמר שמא לא הבנייחני
נאסרו עד דיר ; ׳ א א מפני שבעברו
1
הקב״ה שמיד שבכניסהי אהיה ראוי
*/•>-׳«*
לזרע אלא ששס אזכה לזרע ועדיי :אני
ו
ר1י*וי• »^«ך
1 /'( U׳*׳״|
יי״«י•• -יי— י ו 1*4• -
| \>10%
**000
*>- 0
110
I m
•0ויי י
י * י -ו י•••^
< i0vPו •k׳»_Jw
\0
איי" ה
^יי^ו״״־״ז יי י״ י י י י ״
*•ןיי־ו ז~י~י•—
•t**.\x״•
^*ייא
0
שרה ליקה הגר ושמע לרה׳׳ק שבה .
ודברי מהרש״א בזה אינם ב־וריס לי
לאברהם
ע״ש .ומיהי ק׳ היאך היה־
׳«
לישא הגר דחע״ג רמשים שפחה ליכא
בבעה הדחק לפיכך בניס אבר יולדו להס
דור ג׳ וכי׳ ושחר אימיה מיהריס מיד
ץ״ץ'
ן
* pי י•
-
י-.י־י-י«.
יי״-
•I
*
I׳«
-
I/
ן1
I.
0
׳w>10.01
—•»•ך «׳» >- A-^,-» 1׳ Aו » י» #Iי » 010א
׳10
- mJ׳#
חפץ
דרים
חעאו בכך ואדרבא עשו לו כביד
מותרים היו מיד ופוקד עון בנים על
אבית לא שמענו ואוחם החוטאים עצמן
הם מוחרים קודם שחטאו כי אין דני;
את האדם אלא באשר הוא שם ודו״ק :
ך״ ך־ ,וערל זכר וכו׳ ראם על הציווי
שאיני אלא לזכר הא כבר כתי׳
המול לכם כל זכר .ול הרא״ם אינו
מדוקדק ע״ש .וז״ל יב״ע הגר ברת
פרעה בר נמרוד דטלקך לאתינא
מורא ע״כ א׳׳כ משמע דכישיז היא
ומותרת ונק׳ מצרית על שם מקימה
,
יו
י•
ואת בריתי .ברית המילה
ך״ך|
וכו משמע מהכא רבני
ישמעאל וב״ק לא מחייבי במילה דהא
כתי׳ ואת בריתי אקים את יצחק .
יק׳ דבםנהדרין דף נ״ט ע׳׳ב דמילה
לא נתנה לישמעאל דכתי כי ביצחק
יקרא לך ז ר ע .ופריך בני עשו ליחייבו
ביצחק ולא כל יצחק .בני קעירה לא
,,
,
ליחייבו אמר קרא את בריתי הפר
לרטת בני קעורה ע ״ כ .וק׳ אמאי לא
מייתי לה מדכתיב ואת בריתי אקים
את יצחק למעוטי ישמעאל .ואפשר
דאהנ״מ חלא משום דמקרא דכי ביצחק
אצשריך משום עשו נקע ליה לישמעאל
א״נ אי מואת נריתי הוה דרשינן לה
כדרבי אבא מכאן למד ק״ו וכו׳ כמ״ש
רש״י נםמוך .רש להקשה בםוגייא זו
טובא דמנלן דקרא דאת בריתי הפר
לרטת בני קטורה אימא דמרבי עשו
יז
וישמעאל כיפי מנייק רמאי הזיה ונר׳
לחרץ עמ״ש הרא״ם פ׳ ויגפ רני ביצחק
יקרא לך
זרע וכוי לא
ממעט
אלא זרעו של ישמעאל שנבר בא
לעולם ולא ב״ק שעדיין לא באו לעולם
עיש ד ה והנה עיניכם מאוח .וכדבריו
ז״ל נר׳ להדיא מדברי הרמב״ם פ״י
דמלכים דין ה' וז׳יל אמרו חכמים
שביק שהם זרבי של אברהם שבא אקר
ישמעאל וינמק חייבים במילה ע״כ
מטאר כמ״ש הרא׳׳ם .ויש שהקשו
על הרא״ם דהא ש״ם פריך אלא מעתה
ב״ק לא לחייבו ואצטריך לרבויינהו
מאת בריחי הפר ואמאי לא משני
דב״ק לא ממעטי מכי ביצחק כיון שלא
באו לעולם .ולק״מ דש״ם הכי פריך
אצא מעתה ב״ק לא לחיינו דמנלן דכי
ביצחק לא קאי אלא אאותס שבאו
לעולם כיון דלא כחי קרא אהרינא
לרבויינהו .ומשני הא רבי קרא ב״ק
מאח בריחי וא״כ ע׳׳כ קרא דכי ביצחק
לא מעיע אלא בני ישמעאל ועשו שבאו
לעילם .דא״אלו דמדבי הכל דהא כהינ
אתה וזרעיך אחייך וכחי׳ כי ביצחק
ובו .ובזה תחיישב קושייהינו ונתבררו
דברי הרמב״ס והרא״ם ז״ל .ומ״מ יש
לתמוה על ה־א״ם שפי־ ר ב ד דש״י
עם דברי הרמב״ס •דרש״י פי׳ בםנה ::ין
דזרע ב״ק לא מחייבי במילה גם נ פ
בא ד ה תושב ונו נתב שם הרא׳׳ם
דערבי מהול וגנמוני מהול הם מבני
קטורה שגתחייט במילה ע״ש .ג ם ק׳
,
,
,
,
,
שהרה״ם
חפץ
חיים
שהרא״ם סצמו פ׳וישנ דיה איש מבר•
נ ת נ דשמעאל וגני קטורה לא נקראו
של ום אלא למי שנצסוזס טל המילה
ולא למי שאיגו מצווה ואינ כיון דטרני
מנרי אע״ס שהם ממשפחת אנרס•
וגגמוגי היי<ו גיק כמ״ש הרא״ם והגי
מצינו שלא נקרא זרע אברהם אלא
מחייבי נמילם וזרע אגרהס מיקרו
יצחק לבדו שנא׳ כי ביצחק יקרא לך
א״כ אמאי קא נהו שיש ואעיג דמהילי
זרע וכו׳ ע״ש .הרי דגם מ י קעורה
ממעשי מקרא דכי ביצחק הפך דבריו
כאן והפך הש״ס דביק בכלל כי ביצחק
ונכלל ולזרמך דגני מילה .אך הא
קשייא לן לרמת הרא״ם ז״ל דנ״ק
מיקרו זרע מהא דאמרינן סרק
אין מעמידן דף כ״ח מנין למילה בגוי
שהיא פסולה שנא׳ ואחה את וריחי
חשמיר ושירש״י אתה וזרעך אחריך
ולא גוי .ר״י אמר שנא׳ המול ימול
המל ימול .ומסיק מאי ניגייסו ערני
מהול וגנעוני מהול.למ״ד המל ימול
אינא .למיד ואתה אח נריחי תשמור
כמאן דלא מהילי דמיין והא לדברי
הרמנ״ם שטמא הוי משום דלא נצטוו
וג״ק נצטוו .וחי קשה לסי״ז גני
נדרים דקי״ל הנודר מן המולים אשור
נטרלי ישראל ומותר במולי אויה ולדעת
הרמנים וטעמו יהיה אסור נמולי ל ק
והרב מ״ל בה׳ מלכים יישנ וה 1כתנ
וכיון ו נ ח ע ר ט כל םאומות לא מחית
איגיש נסשיה לססיקא ואין כונתו אלא
טל ישראל .אבל לא יועיל יישובו לסוגיא
לע״ז דקאי אמי קסורא בלחוד ואף
אם נאמר דערני וגנטוני לאו היינו
ג״ק נמ״ש הרא״ם אלא אומה מהולה
נפירש״י שם מ״מ צריך שעם למה אמרו
מילה נגוי ססולה דמשמט איזה גוי
שיהיה .מיהו לזה י״ל דס»מא משוס
דמעורנין נין האומות וצל״נ עוד
תמה הרב מ״ל טל סרא״ם ס׳ חיי שרה
ד״ם שסר מתנה וכו שהקשה איך
העביר אנרהם הגחלה מישמעאל ונ״ק
ליצחק והא קי״ל לא תהוי וכו׳ .ות•'
רשאני הנא ונתיב כי ביצחק יקרא
לן זרע .ג^ק׳ הריב ואנתי היאך
העביר הנחלה מנני קטורה שהם זרעו
כמ״ש סרג סי ויגש והצ״ע .ונ״ל דל״ק
ול״מ ולגבי מ י קטורה לא שייך אעבורי
אחסנתא שעדין לא נולדו ולא נאו
לינא ו נ ו ׳ .וקשה ניון דערני וגנעוני
היינו ניק שנצטוו נמילה לדעת הרמנ״ם
וסרא״ס אינ היני קאמר דלמאן דאמר
ואתה את נריתי תשמור לינא ואמאי
כיון דביק ננלל זרע אנרהם סם
היני ממטסי מואתה את בריתי תשמור
הא בני שמירה נינהו וזרעך קרינן
נ ה ו .ובן ק׳ אהא דסריך החם ולמיד
המל ימול לינא והחניא הנודר מן
הערלים מותר נטרלי ישראל ואסור
נמול• אויה אלמא אטיג דלא מהילי
נמאן דמהילי דמו וכו׳ עיש וקשיא לן
דאסי׳ מיש םרמג״ם ויל נםלכוס
נדרים שסשעם םוא מסגי שאין טוני*
,
,
לעולם
חפץ
יח
חיים
לנולס ולא נשא אמס בשעס שנחן
ג ב ימים א׳ איכא סכנה ש ס י .ולא
,
המחנה ליצחק ולא שייך בהא עבורי
ידטתי איך יתיישב לשיטתו לדעת חזל
אחשנחא ולא קשייא לן אלא מישמעאל
ל הכתוב בהיותם כואבים .ולמה לא
שכנר כילד ובהך איכא לשנויי דלאו
הלנו ב ל ימים הא׳ שהיו כואבים
זרמו מיקרי ולא נקט הראיס בני
יותר .אבל הנר דודאי לכ״ע איכא
קמורה נקושייחו אלא נאשיגרח לישנא
סננה בב ימים• מפי מיום ג .אבל
ושם אכחוב אי״ם ודו״ק :
בענין החולשה חולי וכאב ותשות כת
ך׳׳ךן
,
,
,
,
,
יליד ביח וכו׳ .דברי רש״י
בל יום ג הוא יותר מ נ ימים ה א .
והרא״ס חמוהיס .ואיני רוצה
והיא ע״ר שלהי קיימא קשה מקייעא.
האריך נהם
ולכך אז״ל איי מבקרין את החולה אלא
מהרש״א במס שבח והרמ״ז זלה״ה
ביום ג .ואנ׳ כיון שראינו שבחרו
ע ש ודוק :
שמעון ולוי להורגם ביום ג יוהר מב׳
שכנר
להאריך בזה
,
,
,
,
,
,
,
ימים הא׳ מסתברא רהביקור ג כ היה
,
פרשת ריזיין
ךי״ךן
וירא וכו עיין הרא״ם .ונר
,
ביום ג ׳ .וכ״כ הרן זל׳ בהדייא בנדרים
,
,
ך״ךן
דף לא׳ .ע ש ׳ :
והנהג אנשים .עיי הראם״
,
,
כי אם אין זה לניקור אלא
שהקשה דבתרי סגי ו נ ע .
לדינור שאח״כ לא היה לו להקב״ה
ע ש י .וגר כי אא׳ למלאך ההופך
להראוח אליו כלל כיון שהוא שלה
סדום שהוא דין לעשית שליחות אחרת
למלאכ ס להיות לו כאורחים היה לו
לבשר את שרה אי לרסאת אברהם
להניתו להתמסר! ממם וכאשר יצאו
כעגייגס רחמים והס שליהיות הפכיים.
מאתו להפוך סדום אז הי״ל לדנר עמו
ופשוע .י נ כ זיל :
,
,
,
כך .אלא יראי עיקר הגילוי היה
ך״׳
להראות אליו נלנד לנקרו ומפני שפייסו
הוא וכו׳ לשונו זל׳ מגומגם .כיון דהיינו
שלא לעטר הוצרך להמחין ע ד שדבר
לפניו מה ל׳ נקייה הוא .ואולי הוא
עמו וק״ל :
מ״ש כל הינאדאינא למדרש דרשי׳.
יום ג׳ למילחו .הראם׳
ועיי׳ הראם׳ זל׳ מש בזה .ובאמת
האריך נזה והעלה ולדעת
שדבריו זל אינם מובנים .ונר׳ שמיש
רשי׳ נשנח ואף נ ג ׳ ימים הא׳ איכא
אגל במציעא וכו׳ חוזר ע״כ דברירג״י
ה נ ג ה .צ״ל דהא גמרהגמיר לה .גם
שהוא סוגר דעליו לסגיו וסמוכים לו
בא׳יך״
־
ע ל י ו .לכניו אבל לי גקייה
,
,
.וזהו שכחי
כתנדסוג־יא דפס׳ פליגא אאונקלוס
קא׳ ולא לפניו ממש
שחרגם כד חקיסו להוןניביהון • דלשס׳
אחז׳ ראה שסיו נצביס במקום א׳
וקדם
חיים
חפץ
וקרם סוא ורץ .נר׳ שפירוש נצבים
הוא ניחא דלוהשהחוס דםום קאי אגנא.
מליו םיינו שהיו רחוקים ממנו קצת .
דלאי במציעא .וקל .
והיה צריך לרוץ אליהם .אבל במציעא
,
ך״ףן
,
ויאמרו אליו .עיי׳ הראם
,
סוברים דעליו היינו לפניו ממש אלא
ולסי דרכו י״ל עוד דאילמירק
,
אייו לחוד אחא לא הי״ל לנקד אלא
אחריהם
הלמד ונשאר איו והוי הכתנ ר נ ה
מנעיל .וי״ל דגם םם סוברים שגם
על הנקודה ודרשי׳ םכתב .אלא ודאי
אחר שפירשו ממנו היו)צנים נמקום
לעקור כל החינה נאלאשמועי׳ ד א .
א׳ שלא להפריחו • ופניהם אליו והיינו
ומ׳׳מ ג״ל שהדין עס החוס׳ שכאשר
לקראתם • ומהר״שא סי׳ לקראתם היינו
נפרש מאיו דאף לשרה שאלו איו׳ א נ ׳ .
לקרוא אותם .ודוק :
ממילא שמעי דדרך ארץ כ ן .דאליכ
שאחך פירשו ממנו .וקל .ולפי
,
,
רנותי ק מאי לקראתם
,
,
ך*ה
,
,
,
ורחצו רגליכם .לאנק רגליהם .
ק׳ נשלמא שאלת איה שרה היהה או
ק׳ איך
השתחוה להם .
כדי לנשרה .או להודיע שהיא צנועה
מרן
קיג׳
או לשגר לה נוס שנ״ר .אנל פאלח
המתפלל ונא בגגדו גוי שי״ל שתי וערנ
אנרהס למה הרי יודעים הינן היה .
והגיע למקום שצריכים לשחות לא ישחה.
ואם לא ידעו ושאלו נדרך השואלים
ונמס ע״ז אמרי מעין המקלח מים
מם צורך לכתונ עוד להודיעני זה .
נפט ע״ז לא ישוח לשתות מ מ נ ו .מפני
אלא ודאי ללמד ד״א אתא .וגס שיעת
.שנר כמשחחוה לעיו .ואפי במקום
רשי׳ נחומש נ ן היא .ולכן הוסיף
סכנה .וכיון שהם עונדים לאנק
ולאשה על האיש .דהיינו איו שמשם
רגליהם אסור להשתהות להם .והפריח
עיקר הלימוד רכך הוא דא׳ .ומ:
נאו״ח תי שהאבק לא היה כנגדו .
שנתקפה אמאי דאמרי קול נאשה
כיונ
.והא
,
נא״ח
סי׳
,
,
,
,
ועוד נר׳
,
דאנק
ערום .לאו קושייא דלא נאמר זה אלא
אנק הם
נקול שירה או נשאלת פלוס שהוא ענין
לע״ז
של חינה .אנל שאלת עניינים אחרים
קמכוין • דאי הכי למה השחחוה לאוחו
לא .עוד נהכ שהתוס תירצו םוגייא
אבק ולא לשאר אבק שבקרקע .אלא
דמציעא עם סוגייא דקי דהתס נאומר
ודאי להם השהחוה .ועוד דהכא כיון
אים סןלונות .אכל לשאול בשלומה
שמרצה אוהם אחך׳ לביא אל ביהו
אפור אפי ע י בעלה .ודייק מינה
מוכחא מילהא דעל כ; השהחוה .ועוד
הראם דאיה פלונית שהוא שואל על
כ מ ר נודע אאע״ה שעקר ע״ז מן
האשם עצמה והוא דבר של חיבה אפי
העולם .ולפי דברי רזל׳ דאדני קדש
שלא ע י בעלה אסיר דאיכא קירוב
רגליהם
לסי מש׳ הרא״ם
,
לד׳ אלא
לכל
משחהויס .א״כ מוכח דלאו
,
,
,
,
,
,
,
חפץ
תים
יט
ו ע ח .אנל כששואל סל נמלה וליכא
והא ואמרי׳ בעלמא בעובדא דרב ור״ח
קירונ ו פ ת נ ה ו ה אפי׳ שואל לאשה
בריה רהוה מפיך לאימיה י וא״ל אם
שרי וושוע .גס נעיקר טוגח סתוס׳
לא תעביד הכי משום למוו לשונם ו ג ר
נ״ל שאין כוונתם נמו שהבין ה ר נ זל׳.
שקר ולא שרי מפני שלום .י״ל והתם
אלא ואיה סלוני ופלונית ושאלת שלום
כיון שהיה עושה כן פ ד ר בקבעאיבא
ו נ ר א׳ הו* .אלא נוו*תם דווקא
למיחש שיהא ל ג י ל .וכדכהיב
שאלה שתהיה נשאלת איה מ׳ שזו השאלה
לשוגס .ותו והתם לא סייל לעשות כן
אינה יודעת נ ה האשם נ ל ל .אלא שואל
דאעג׳ ואיכא שלום םיליל כן לרב
לאשה .אנל לשאול נשלומה בלו׳ לשלוח
שישנה לה נ ו י שתעשה כרצונו ולא הים
לה שלום .אסור אפי׳ עי׳ נעלה .
צריך לשנות .וא״ת מאי שנויי יש הלא
למוו
וכן תי׳ התיס׳ נהדייא נקדושין ד׳
אין כאן אלא קיצור .שגס סיא אמרה
ע ׳ .וםוא עצמו תי׳ הרב .ואם לא
איזרי בלותי ואמאי שינה .והיינו ואמר
תאמר בן ותבין דברי התוס׳ נאשר
במציעא דלא מותינ איסו נוקא׳ איהי.
הנין הרב א״נ אמאי קא׳ שס׳ ע״י
אבל א״ל דשינה סייגו קיצר .רליתא
נעלה שאני .הא אין הדנר תלוי נע״י
ונהוייא אמרי׳ בירוש׳ • ק ׳ וסאה איר
נעלם .דהא שמואל נמי נע״י נעלה
חנינא נא ולאה במה קשס לה״ר שדברו
מיירי :ועיקר התי׳ הוא שיש חילוק
הכהינים רנרי בדאי להשיל שלום נין
בין איה ס׳ לשאלת שלום והבי הולל׳
אב׳ ושרם דכתי׳ ותצחק שרי בקרבה וכוי׳
והכא באיה
ואדוני זקן ולאנרהם אינו אומר כן אלא
סלונית ־ .וממילא או תרווייהו בעיי
ואני זקנתי ואדוני זקן אין כתי׳ אלא ואני
נעלה .או נאמר דאיה מ׳ אהי׳ שלא
זקנתי עכ״ל .הרי בהדייא דאינו קיצור
עיי נעלה שרי .אלא נר׳ כוונת התוס׳
אלא דברי נדאי .וכן העלה כראם׳ ז״ל:
כמש׳ .וכ׳׳פ הריס׳ זל׳ נטוגתס ע״ש
ך״״ףן לממן אשר יציה ונו׳ כוונתו
החם• בשאלת שלום .
וקל׳ :
דלמען אינם דנרי םנתונ
כוס שב״ר .סמס כוס שנ״ר
שנותן עעם למה מצוום אב׳ כ ך .למען
של
הניא .וח״כ יהיה ע״מ לקבל סרס .
נרםמ״ז נדאמרי׳ בעלמא לישור לה
והבתוב אמר אגרהם א ו ה נ י .לכן סי׳
מר נסא דנרנתא לילתא .ואטם׳ שלמם
שםס וברי אברהם שאו׳ נ ך לנגי ביתו
לא הל*א היינו לחם חם שרצה למשות
לחננס .והיינו וקא׳ נ ת ר ה נ י על ביס
TND
בל׳ חז׳יל םוא נוס
*יום" אבל לחם קר של אתמול םניא.
אגרהם לא נאמר ונו׳ :
א<׳ כמ״ו ננ״ר שגם אותו ה ג י א .וקלי:
ף ״ ״ ף ן ואברהם ע ו ו ט מומו תיקון
ואני זקנתי ונו׳ מפל השלום.
סופרים וכו׳ סי׳ שהלשון תקני
ך״ך,
הכתוב
חיים
חפץ
ועיי׳
ולא מיחו .ולולא אמירתם היו מתים
הראם ס ' ח ט א דה׳ישכננה .עיש
שלא מיחו .אגל נח וגניו היו מוחים
הכשונ כסופר המתקן לשונו
,
ודוק :
,
ומוכיחים לדור המטל ולכך נמלשו .
דייה כי רנה וכו אין קו מזה
מיהו נש״ס ן מ״ז ד ד .סריך אהאי
לסירשי ס' ויחי דה׳ פחז
קרא ולא והכחי והכרחי ממך צדיק
כמים וכו׳ שכחנ שם להיסך ע״ש .
ורשע .ומשני החס שיש גידם למחוח
שכן ראיחי שהקשו והניחו נ צ ע ' .כ י
וכו משמע דגני סדום גאין נידם איירי.
לא נחנרשי׳ כאן כלל זה אלא נחינט
ומ״מ הנ״ר ורש״י סוכרים כמ״ש .וגם
שהיא ל׳ נקנה ויסודה נ אוחיוח .
שם נשס משמע דלא כפי׳ הראם׳ .
כמטאר נונריו ס׳ לך לך דה ויהי
ע״ש ודוק׳ .
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
ך״ך!
חלילה לך לעוהכ׳
.
חלילה ל ך .שלא יאמרו וכו׳
דנין נעוהז׳ נין
נעוהנ׳
עיי׳ הראם׳ ולאהננחי דנריו
יתחלל שמך ח״ו שיאמרו כך היא
נקושייא א .דנדור המטל איכא
אומנותו .א״נ היק חלילה וחולין הוא
למימר שגם הצדיקים מחו ולא נמלמו
לך להשוות צדיק ורשע נין נעוה״ז
נח ונטו אלא מסגי קיום המין .ושאר
נין נעוה״נ והזניר שניהם מפני שאנשי
םצדיקים מחו .אנלנסדום כשימלטו
סדוס נסרדו משניהם כדאי נחלק ודנרי
•םצדיקים מס פחחון פ ה לו כ ן היא
הראם נזה דחוקים :
השמש נאה .ע״ש :
ך״ךן
,
,
,
,
אומנותו שהרי כאן גמלתו ואם כך םיא
כלו
,
JI'H
שני המלאכים וכו׳ עיי׳ הרא״ם
אומנותי היה מאנד הכל.אלא ודאי
מיש מ״ז .ול״נ דס״ק כי
אין צדיקים חון מאלו .גם מה שהקשה
אנרהם שהיה כחו
נדמו לו
מאי שלא יאמרו דמשמע שלולי אמירחם
כאנשים דעלמא כאורח נמה
היו מחים גם הצדיקים .ואמאי והא
אנל ליע היה כחו ר ע נדמו לו כמלאכים
נדור המטל נמלטו .הא נמי לא קשייא
לא שהיה ס ט ר שהם מלאכים אלא
די״ל ודאי לולי אמירחם היו מחים דכ״מ
שהיו נעיניו כ״א של שורה ונוראים מאד
שאתה מוצא זטח וכו יהורגח רעים
כמלאכים .אנל סנר שהם אנשים
ועונים .ואנשי סדום היו פרוצים
וחשונים .וכן אשח מטח אמרה איש
נעריות .אנל נדור המטל אעס שהיה
האלדיס׳ &א אלי ומראהו כמראה
שם זנוח נמלסו נח ונטו לקיום העולם.
מלאך האלדכ׳ נורא מאד .וקל׳ :
והייט דאמרי נחנק אף על נח ונטו
מקעון ומד גדול • והא דאמרי׳
,
,
,
נחחםגז״ראלא שמצא ח ן .א נ ׳ האי
צדיקים דסדום היינו שהיה נידם למתוח
ך}!
,,
-
גדול
ללון.
ננרכוח נקלקלה מחחיליןמן
הקסן.שהרינתחלהנתקלל נחש ואחע
,
חפץ
כ
חיים
חוה וארס .ומאי ראיה דילמא החס משום
דנחש התחיל נענירה .יל׳ הנח׳ אם
מי הכניסה לשיטש זה שהס .
היו בצוער וראו עולם כמנהגו טהג .
הושוו כלם כעבירה כי הכא ודאי
יעטר כוס
המתחיל נענש תחלה .אבל גני נחש
שאין בידו עין שלא נצטווה שלא להסית
נמש׳ בפ׳ בראשית .ועיקר העבירם
היא לעוברי הציווי ראוי היה לקלל
אלסוהוה תהילה אס לא מפני קטנוחו.
וק• .
ד״ךק ויהפוך .וכו׳ עיי׳ הראם .ואין
ספק כי לא נהפכו אלא ד׳
שהחמישית היא צוער ומפו׳ נכתוב
שנמלטה .אבל כוונת רזל׳ שכל החמשה
נסלע א׳ היו יושבים .וכולם היו
ראויוח ליהפך ובא מלאך והפכן
לאוחם הנז׳ בכהו׳ דהיינו ד׳ .ולא
הוצרך להוציא א׳ מהכלל .וששיט .
ך״׳יךק ויזכור אלדים וכו׳ ולא פי׳
שזכר לו עזיבה ארצו ומולדחו.
כי זה מעצמו עשאו להנאהו כיון שראהו
לאנרהם בכל דרכיו חשנילוה׳ ע מ ו .
גם הרן׳ אביו הטיל עצמו לנבשן מוגי
ז . :וכן נסוף נאמר לליע ההולך וט׳
ופירשי׳ מי גרם לו זאת הליכתו טם
אברהם׳ וטיי׳ הרא״ם:
ך״״ךן נ י ירא לשנת נצוטר .לא
ידטחי למה לא סירש מפני
שירא שמא ימלאו יחיה גם היא ותחמלא
ואולי חשט שגס עליה
משני שהיא קרונה לסדום :
הכי אמרי ס ד ואעג
ך״ך,
דמואנ ראויה היו להריגה ולא
נמלטו אלא משני נ׳ סדירות מונות.
וה״מ לא שייך נאנגרייא משאנ עמון
י״ל ממ נני עמון למה נאסר אף הגרוי
יותר מכל האומות .ונשי שגם הם
ראויים לעונש שהחעיאו יש וגס לא
קדמום נלחם וכמים וע״ד זה <תענו
ומורחקי מקהל ה ' .וכמ״ש לא תדרוש
שלומם .ולמה נאסרו נ ג ר ו י .אל הא
אתיא כפי׳ האחר שפירשי׳ ס סנחס
דמואנ לא נתחיינו שלא נכנסו לדנר
אלא מחמת יראה .והריף נע״י האריך
נזה :
ויאמר אנרהם .וכו׳עלכרחה
וכו׳ .סי עיכ שודאי היא
לא תרצה לו׳ כן ע ו ד .ולכן עשה נע״כ
נלי נטילת רשות .והרא״ם הנין נזם
דרך רחוק .ודו״ק :
ך ״ ך ן כי נביא הוא .דאל״ך אשת נניא
נ ע י אםדורי וכו׳ וכדשריך
נם׳ החוצל .וא״ל נ י נניא הוא ויכול
להמיתך נחשלתו דא״נ ני צדיק הוא
,
,
,
,
,
,
,
ך״ךן
,
מנע״ל .ועיי׳ הרא״ס וק״ל :
המסיר ונו נעלות השחר
סאחה שאין ניגיהם אלא שנה א ולא
ך״ך!
נמלטה עכשיו אלא מפני מיעות עונות.
הרא׳ ן מוסא סמסמנ״ל דלמאנהנן
ודוק:
םחמה .ומקרא מלא ונר הכתונ ט
,
JYH
ואיש אין נ א ק .לא ידעתי
,
,
לא אוכל למשוח מר .וט ומה שהניא
,
יי״-י
חיים
חפץ
ושי׳ ראיה מדכחי׳ וכמו החס לאו
מציגן לאוקומי דפקידח שרה ג ד ה
והמערה איירי אלא שדחקו ללוע לילך
בהריון ממש משחעי ו נ ג ר קודם ד ה
נעמוד השחר והציע .ולנ׳ דהאי בואך
התפלל על אנימלך ובר״ה נפקדה
שמה איגו ד ל הגיעך לשם אלא שיק.ם
שרה ואחר ר״ה נתרפא אבימלך וביוה״כ
לנוא לשם ויהיה הון לסדום ונא לשם
נימול אברהם וביום ג׳ באו המלאכים
והכירו וילך הרנה וכפירשי׳ שם .
עכ״ד ואני אומר שדברי התום ברורים
והוכרחו רז״ל לזה שהרי הזהירו אל הבט
דקשייא לן עובא רפיון דקייל בר״ה
אחריך .משום דאינו כדאי לראוח
נפקדה שרה .ולפי״ז פקידת שרה
בפורענוחם והוא ניצול .וע״כ זה היה
אברהם שהיתה
,
היתה קודם מילת
בדרך קודם הגיעו לצוער אבל אחר
ביוה״ך .
שנסגר בעיר דלתים ובריח לא יוכל
המלאכים נהפכה סרום .ואחד הפיכת
לראוה והרי הוא ככל בני העיר .
סדום באו לוע ובנותיו למערה ומפני
ואס ליא היתה הפירעניוח עד הגיעו
שבא על בנותיו ויצא ש׳יר עליו ׳׳או
וביום
ג׳
למילה
שבאו
למה הוזהר על ההבטה ולמה נעשה
מפ;י שנתמעעו עוברים ושבים עי׳
אשחו נציב מלח .והלא לא היה עדיין
הפיכת סדום נסע משם אברהם דכתי׳
אז פורענות .א״נ האי לא אוכל לעשות
וישע משם אברהם ויגר בגרר .ואז
דבר .היינו ההפיכה שהפך המלאך
לוקחה שיה לבית אבימלך .ואחר
שירד מאליו
בשלחה התפלל עליו אברהם .וא״כ
מאת ה׳ מה״ ש היה מעלות השחר .
תימא ע״ע דפקידת שרה שהיתה עי׳
.אבל המטר
הסלע
וכ״כ הרמי׳ ז״ל.ודו״ק ;
ך״ךן
הפלת חברה -עכ׳ לא היתה נר״ה
וה׳ פקר את שרה זיל התוש׳
שהרי לקיחה שרה היחה אהר ר״ה
פ׳ החובל וז״ל לא בהריון
כמה ימים דאע״ג דאמרי׳ הוא גענה
משתעי קרא שהרי המלאכים בשרו
החלה היינו
שהחפלל על חבירו
את שרה מפסח שלפניו אלא ילדה
קודם
דלמד׳
בריוח כמו
אברהם על
דהפיכח סדום היחה אחר ד ה סל׳
אבימלך ע״כ והנה דבריהם .סוחרים
דמעשה אבימלך היה קורם הפיכה
מ״ב הס ז״ל בפק׳ דר״ה דש״ש דדן
סדום כדעה מהרש״א ואע״ג דכחיב
נימול אברהם ובי״ג
ויםע משם^אין מוקדם ומאוחר בהו
בחשרי באו המלאכ־ם גם מהרש״א
וקודם לכן היה זה .ולא ס״לכסירש״י
כחב עליהסוז״ל דבריהם סוחרים מ״ש
שמפני ש״ר דבטח לוע נסע .זה לא
סבר דביוה׳׳ך
שהתפלל
ולא
שיחפלל .וא״ל
בסק׳ דר״ה ד׳ דאברהס גימול ביוה״ך
וביום ג׳ למילתו נחבשרה שרה ושפיל
%
,
יהכן שהרי כשחזר ממצרים נהיישב
בחברון דכתי ויאהל אברהם ויבא
,
וישב
חפץ
כא
חיים
וישב באלוני ממרא .והמילה היתה
הוק׳ לו דסקידה זו אינה צריכה .
באלוני ממרא .הרי דהנדלה קדמה
טוו כחב וארכיב קושייתו אחרי רכשי
למעשה אבימלך .ועוד דנגרר שהה
ע ״ ש .ונר׳ דג״ז ל״ק ולא הק הראיס
כו׳ שנה כפי׳ רשיי בסוף הפרשה .
והב״ר אלא שהביא
,
אלא טל רש״י
וא״כ איך אפשר דרפואח אבימלךהיחה
סוגייאור״הללמוו ממנה שא״א להריון
אהר ר״ה והמילה שהיחה גיוה״ך היחה
בעחוח מזה .והנה רש״י סי׳ בהחובל
בממרא .וא״כ לא שהה בגרר אפי׳
והאי ורשא נסקא מונחי׳ וה׳ ס ק ו .
חצי חדש .ובקרא כהי׳ ימים רניס .
וכמ׳׳ש הרא״ס .ויש לחמוה למה לא
ועוד דבקרא כחי׳ ויסע משם אלמא
ודשו גני וה׳ המטיר טל סדום והיינו
דקאי אממרא שנימול ב ו .וסוף דברי
מטלוח השחר והיינו רקא׳ השמש יצא
מהרש״א חמוהים הס ב ע י ט .וע״כ
וכי׳ ולוט בא צוטרה וכבר וה׳ המטיר
נר׳ ברור דהאי מ״ד דאמר בפ׳ החובל
וי״ל דהחם בלא״ה שמטינן לה דהמטר
דפקידה שרה היחה מפני הפלח אב׳
היה בטלוה הש־ר כמש״ל .מיהו ק׳
על אבימלך .לא ס־ל ביוה״ך נימול
גבי וה׳ פקד אח כרה למה לא דרשו
אברהם .אלא ס״ל כדעה ס״ע דבניסן
הוא וביד כמו וה׳ המטיר .וא״ל
נימול .ובניסן נחבשרה פרה .ונהפכה
ודייקי׳ לה החס מדכהי׳ כאשר אמר
העטן .וקודם ר״ה
ומפרש לה החס כאשר אמר אל אבימלן
לוקחה לביח אגימלך והחפלל עליו
חרא דרש״י בחומש לא פי׳ כ ן .וחו
סדום ונמשך
אברהם • ונפקדה שרה בר״ה ואבימלך
דאכחי מי״ל רהואגעגה החלה דמכא'
נחרפא לאחר ר״ה .ובזה יבואו דברי
אמר לא שמטען אלא שנענה גס הוא וי״ל
החום׳ מכוונים שהקשו שפיר שהרי
ודו״ק מ״מ דברי הרא״ס ז״ל מגומגמים
מפסח שעבר נהבשרה שרה .דאע״ג
שכחב דאס לא הפקד בריה אימחי.
דש״ס בר״ה ׳L״ bדבהשרי היה זה ע״כ
והביא
דר״ה והיא
ש״ס דהחובל לא סבר אלא כדעה ס״ע
כנגדו .דההס קאמר בהדייא דילדה
וכמ״ש .ואין דבריהם סוחרים כאשר
למקועעי; וההריון היה ביט׳ לחשרי
השב הרב ז״ל .והרמ״ז ז״ל השיג*.ל
רלדה במו׳ בניסן .ואס ההריון היה
מהרש״א בזה .אך גס הוא זיל לא
ברה׳ לא היה הש״ס צ״ל ד ל ו ה למקו׳
כיון בזה יפה וע״ש .עוד חמה מהרש״א
דניון דשנה מעוברח היחה א״כ ילדה
על הרא״ם שנעלכ ממנו חידון החום׳
לז׳ הדשיס ומו׳ ימיס ועוד שא״כ יהיה
וחלילה .אבל הרא״ס הקשה לדעח
בן ח׳ .וצ״ל שכוונח הרא״ס להק׳
רש״י שפי׳ כאשר אמר בהריון .וע״ז
דכיוןדע״כ חפקד באוחו זמן מה בכך
ראיה
מסיגייא
אס
חפ• ן
דרים
אס נפקדה מקורס בימיס מוטעיס .
דהיל״ל וידע הדבר ונו׳ ותו״ל .ונידאי
ודע דלסוגייא דדיה ־ההריון היה ביע׳
דהיינו על הורוה בהי .יעיד דהקב״ה
לחשרי .א׳׳כ הפקידה שהיהה בר״ה
אמ״ל על הנער ועל אמתך .ויקרא
אינה לא פקידה הריון ולא פקידה
קמא לא נהי׳ אלא על אי דוה בני .
שהלד בריוה .פנבר כהבנו דסוגייא
לכך פי׳ דהרהי קא׳ קרא .וירע
דדי; .פליגה אדההובל .ואינה אלא
הדיר הגז׳ בעיני אברהס .דהיינו
פקידה גמורה שהלד בשנה זו .ונמ״ש
גירוש הנער ואמו ו:ה ר ע על אודוה
הרמב״ן .ודברי ההוס׳ דהדזובל אינס
בנו שיצא לה״ר .ויהשר ואו׳ ועל אוי וה
אלא לסוגייא דההס .דסברא דמי ש ן
בנו .וכמוהו רביב .והקל־ה הביב
שנבר נגזר
אצ ירע על הגירושין .וגה על יציההו
עליה לילד .ולנך היצרנו לו׳ דהפקידה
לה׳ר הביבו ני ביצהק וכו׳ אבל זה
היה לילד בריוח .ואל ההמה אס
אינו בנך .וביב״ע ראיהי וז״ל יבאיש
הסוגיוה הילקיס .ד:א ר״ה סיבר
פהגמא ונו׳ על עיסק ישמעאל בריה
דסוגייא דר״ ה ס״ל כמי־ ד בניסן נברא
דנכק לכילהנא
ואמר ה׳
העילס.וא״נ לר״א דס״ל ההסבהשרי
לאברהה לא יבאש בעיניך על עליי f
שעבר
גחבשרה אלמא
נברא העולס וס״ל דבפסה נולד יגהק
דנפק מהרבוהך ועל אמהך ראנת
דמפיק לה מדכהי׳ למועד אשיב נ ע ה
מה :ך נל דהימר לך שרה קבל מינה
היה .ע׳׳כ דמפיק לה מרכהי׳ למועד
דנביאהה היא אדום ביניזק יהקרו; לך
הזה בשנה האהרח וס״ל כדעה סייע
בנין ודין בר אמהא לה מהייהס בהדך
דסוגיא דההובל אחייא כווהיה .וכ״ז
ולפי״ז ההיה נל אש־ האמר השיבה
ברור .ומהרפ״א פ״ק דר״ה הבין שהי׳
יי י י *
דנ״.:
ההוס׳ דההובל קאי גס לסוגייא י• >
וליהא כמ״ש וקיל :
ך״ך,
01
נונראה
1
ך״ח
* יי׳ * .ו׳״
/ .
I / I
r v vן 01/
ן
0
.
ואה הילד ונו׳ עיי׳ הראיס
מי מלל .ע י ׳ הרא״ס .ואני
מש׳ מההיא דמציעא נ ״ נ
המה כי נמצאו הרכה כהול
ההוס׳ בי״ ב ד׳ יו׳ גה :הו׳ שדהה
כי מי גוי גדול ומי גוי גדול מי כמוך
יישביהו ההוס׳ שה .וק״ל .
באליס .ומי צור זולהי .מי אל כמוך
ך״ך״! אהר הדברים ונו׳ וצ״ל שדבריו
יזיי^
*•יי ו יי ז
*
*
0
י ג ל שטן לא היו ביוה המשהה
י״ ״•ידי־״
•»»
M0.10
w
ועשה מי ברא אלה .ודו״ק :
ך׳יה
שהרי המשהה.לסוף כד׳ הדש והפקידה
על אודות בני• עיי׳ הראיס
אהריו לה׳ שנה .והין אהר סמוך .
דרזיל הוקיל
ויש להדיה מדוע איהר השטן קטרוגו
ואפשר לו׳
חפץ
כב
חיים
עד פה.וצ״ל שהיה הולך ומקערג כל
עניינו בגירושי שרה שגירשה אותו כ ד
זמן זה.אלא פלא נחקבל קטרוגו עד כה
שלא יירש וחזר עוד להריב עליה .
ברצון הקב״ה שאז הנכיון גד,ל ואז
וכאן גמי שנת הרהור אברהם כבר
א״א זקן גדול וחכיב לו בנו כיכ וא״א
נזכר .והוא העקידה .ומה שהכרית
להוליד וגם בנו גדול ורע בעיניו כ״כ
רז״ל לס נן ולא סי׳ אחר העקידה
וגס למד׳ אחר דבריו של ישמעאל לא
שסוברים כפי׳ רשב״ם וז״ל כ״מ שגא׳
היו דבריס אלו בעח גירושיו .שהרי
אחר הדברים מחובר על הפ׳ שלמעלה
יהיה ג״כ אחר מופלג .אלא סמוך
ע״ש באורך .כלו׳ שהדברים שעברו
לעקידה דבר כן כשהיו מריבים על
הם שבה לאלו .וכ״כ מהרש״א בפ׳
הגחלה כמט׳ ביב״ע שאעס״י שגורש
הנחנקיןגבי אחר דפ׳ העקידה .ועוד
מבית אביו היה הולך ובא .ונן מצינו
שאם דברים אגו אינם עגין לעקידה
שהיה עם אברהם בעת העקידה דנתי׳
גם היו מופלגים קצת דכהי׳ אחרי וכו׳
ושני נעריו ע מ ו .ושם ביב״ע אומר
יותר מוי הי״ל לסמיך לפ׳ העקידה
שאמר יצחק הנני הייס בן לו׳ שנה .
ס׳ מיתת שרה שהיתה לה העקידה
ואס חפן הקב״ה בנל איברי איני
סבת מיתתה .וגם סמוכה ל ה .אלא
,
מעכב בידו מיד והאלהים נסה את
ודאי לא נסמכו אלו הדברים אלא
אברהם .ענ־׳ד ע״ש .ד;א כמהרש״א
מפני שי״׳ל קשר ושייכות עם העקידה
בפ׳ הנחנקין .ע״ש :
ע״י הרהורי דברים וכן דקדק רש״י
ר י ׳ ה קת נא ונו׳ שלא העדף דעתו
וכתב וזהו הדברים האלה שהיו ע״י
כתב הרא״ם שלא מצא זה
עקידה .נר׳ שכיון לפ׳ מלת האלה ודו״ק.
בשום מקום י ונעלם ממנו שהיא כוגייא
ך ״ ך ן ו ב ת ו א ל ילד .פי׳ דהוק״ל דבכולן
גש״ס בהנהנקין ע״ש וק״ל :
לא חשיב בני בגיס וגם לא
אחר הדברים הרא״ם חמם
בנותיהן .ועוד דלנן מסתמא גדול
בזה .ילמה שהק' מאי האלה
מרבקה .דאל״כ יהיה בן שנתים ימים
לא ידעחי למה לא הק׳ כן בס׳ העקידה
בנישואי רבקה ועשה כל אותם המעשי׳
דע״כ דאע״ג
וא״כ למה לא הזכירו ודו״ק ובילקוע
שהדנדם עצמם לא נזכרו מ״מ סבח
ראיתי דקמואל הוא לבן ע״ש .והוא
דייה
דכחי׳ האלה .אלא
הדברים נזכרו דסברח־ אמירח השען
תימא בעיני דקמואל הוא מבני נחור
הוא מפני המשחה הנז׳ וכן מחלוקה
ולבן הוא בן בתואל שהרי אחי רבקה
ישמעאל ויצחק שהיהה על ירושה שאמר
הוא .ואולי נתואל נשא אשת אביו
ישמעאל שהוא צדיק יוחר כבר נזכר
והוליד רבקה .וא״כ לבן אחי בתואל
ואחי
חיים
חפ^
ואחי רבקה.ואיי באיסור נשאה בחואל
בר עונשין היינו שאין מענישץ אופי
דאשח אב אסורה לב״נ אף לאח״מ
על אוחס עבירוח שעשה עד שיגדל.
ופליגא נמי אהא דאמרי׳ והביאו רשי׳
ואז יענישוהו עליהס .אבל אין זה נר׳
דיה לבן וגהואל וזיל רשע היה וקדם
כלל יפשיט הוא .
להשיב לפני אביו .עיש ודו״ק :
ע ר ך
סליק פרשה וירא בשיר:
הר,׳ הראיס ממ״ש רשי׳ ס
,
בראשיח ע״ש .ונראה דמ״ש
רש״י וכן לפני מח״ח לאו דוקא בכל
פרשות חיי שרר־!
ך׳״ךן
דורוח שקודם מח״ח .אלא דיקא בדורוה
הא׳ באותם יוד׳ דורות שמנת ועד אב
,
מאה שנה .עיי׳ הראיס
שחיו שנים ארוכים ולא היו בני דעת
ידבריוחמוהים בעיני שהקשה
עד ק׳ שנה .אבל בימי אב׳ נתמעעו
חחלה מז־כח׳ רשי׳ משיגיע לכלל עונשים
השנים ואם יהיה בן עונשין ער בן ק
יג׳ אע״פ שאין
שנה .א״ך יעברו שני שלישי ימיו בלא
דבריו מוכרחים דלכלל עונשין יל׳ היינו
עונשים .וזה דוחק .גס מה שנראה
עונשי שמים •ואחיך חי׳ דחיוב כרח
מדברי הרא״ש דכשקגלי עליהם תריג׳
היינו למלקוח .וזה יצדק ל ה ק דברי
מצות היו נענשים עליהם געונשי שמיס
הרמב״ס .אבל דברי רשי׳ דאיירי במילה
לכאי׳ ק׳ מנ״ל דאינם אלא כאעי
ומילה מיע היא ואין בה מלקוח וא״כ
מצווה ועושה והרשות בידם וי״ל דכייז
היאך חייבגוהו מנן יג׳ כ ר ח .והרמיז
דקבלו עליהם לקיים המידאיכאעינש*
וסחמא היינו מבן
,
זלה״הנעהלו׳ נהיפך מכה זה דכרח
שמים אי הדרי דומה למ״ש התום׳ גגי
דכחנ רשי׳והרמנ״ם .אינו אלא מבן
תפלת ערגית רשות .ראם התפלל
כ ׳ .אנל הרמנ״ם פא׳ דה״ל מילה
פעם א׳ שגייה הוגה ועי׳ מ״ש גזה
כחנוכל יום ויום שיענוד עליו משיגדל
כפ׳ פרשה דרכים .ודו״ק ;
ולא ימול אח עצמו הרי הוא מנעל
דייה
גקריח ארכע .ועיי הראיס
מ ״ ע ואינו היינ כרח ע ד שימוח והוא
כחג ולא ידעחי למה .ונר׳
ערל .והראניד השיגו דננל יום ויום
כי כיון דכחי׳ קריח הארכע בהא׳
קאי נכרה .ע י ש .ואף הרמנים לא
היריעה שאינה נופלח עיש העצם .
פישרו אלא מפני שיכיל למול אחיך.
ע״כ הוכרחו לו׳ דהיינו מספר הארבע
ומדכחנ סחם משיגדל משמע וראי
ומושל העיר נקרא על שס עירו .
דהייט מנן יג שגה .וכיכ הראיה
וק־ל ־
,
לדוכחה וציעאסמ״ש זיל רב; כ׳ אינו
ך״ך!
לספוד לשרה.הראיס האריך
וכסו״ד
חפץ
חיים
ובסו״ד העלה דקבלה בידם היחה.
וא״כ ק׳
דלא הי״ל לרש״י
ך׳״ךן
כג
ונקיה וכו׳ הק׳ הרא״ם דלקמן
להביאו
סירשי מבנות לומ או ישמעאל
דלא הול״ל
והצ״ע .ונ״ל דליק ששם לא אמ״ל
ויבא אברהם .אלא ויספור אברהם
האמת דקת מבנות ה כ נ ע נ י .שכיון
לשרה וחו לא .ולמאי נ״מ מודיענו
שהגיד להס שאדוניו השביעו שלא יקח
הכחוב שמיחח שרה היחה סמוכה
מבנות כגעגי ׳והיו מאוסים בעיטו
לעקידה סמינוח זמניי .אלא ע״כ שע״י
והקפיד שלא להשיאו כא ממשפחתו.
העקידה מחה ש ר ה .ולנן הודיענו
היחה זחה דעתם עליהם והיו עושים
ולכן נר׳ דרז״ל דייקי
שהיו סמוניס .ודו״ק :
,
,
לו עיכוב כי ידעו שיקבל אוחו ולא יקה
גר וחושב .עיי׳ הרא״ם שהק׳
בנוח כנען .לכך אל שי״ל אחרים ממש׳
מפ׳ לך לך וחי׳ דההם עדין
אברהם ליקח ויקפצו הם לשלחה שלא
לא הי״ל זרע .וזה דוחק שהכהוב
יקדמם אחר .אבל האמה שאברהם יוחר
השיגם שם לפי שיעהה שהיו אומרים
רצה בבנוח מנר והביריו שהיו צדיקים
דלוס הוא במקום זרעו .ועוד דמה
מבנוח ישמעאל שהיה רשע ובנותיו
שלא זכה ג ה אכרהם אזיל משום שעדיין
רשעים .וגםבטח לוש שיצאעלי׳ו ש״ר ע ד
הכנעני מחכקש לו זכוה .וכחי׳ ודור
שהוצרך אברהם להחרחק מהם .ואיך
רביעי וכו׳ כי לא שלם וכו׳ ואפשר
ישא מהם .ואליעזר מעצמו אמר אוהם
להרן דודאי אכרהה זכה ג ה והיא
דברים כדי לייראם .גם מה שהקשה
קנייה לו כחזקה .ואה המקום אשר
למה לא השיא לו בהו של אליעזר שהיה
ך״ך,
,
יגהר גו יקריכ אליו .אך אין לו זכוה
צדק יוחר.כבר כהב רש״י לקמן שאין
־לגרש יושגי האדן רק להיוח כאחד
ארור מהדבק בברוך דאע״ג דעגר
העם לדור ולקכור ככל איה נפשו ־
ואשכול נמי כנענים היו .מ״מ גחקיימה
ודיין ;
בו הקללה שהיה עבד יוחר מהם ון״ש
ויקם השדה .עיי׳ הרא״ס ונר׳
שהוא מבדו .וכ״ש לפי מ״ש הדא״ם
שהוק״ל דאי מל׳ קנין א״כ
מכ״ר לקמן דאניעזר הוא כנען בן
השדה בחרא יחירא .והכי הול״ל
הם .דודאי יש לבחור יוחר מ ר ע
ויקם שדה עפרון והמערה אשר בי •
הארור מהארור עצמו .ודו״ק :
ך״ך,
אלא יראי חרחי קא׳ רקם שדה עפרון
ד״ח
וכל סוב וכו׳ עיי׳ הרא״ם.
קימה היחה ל ו .ו ז ה ענין האחד וחזר
וכבר חמהנו בפ׳ בראשיח מה
ואמר השדה והממרה וכו׳ לאברהם
חי׳ על ביק שהם נקראים זרעכמ״ש
למקנה .וק״ל ;
הוא ז״ל בפ׳ ויגש ושו״ר שלא ממד
חיים
חפץ
ה ר נ נשעה א׳ נזה .כי ראיחי לו
סונר שאינה אלא דרך תחינה ונפיג
ד ל נס׳ וישנ ד״ה ע נ ד כחנ דנ״ק
דתטניח אמרי ג שאלו שלא כהוגן
,
,
לאו נכלל ז ר ע -ע ״ ש נשיעחו שנכאן
אליעזר ע נ ד אנרהס וכו יכול אקי׳
ומה שנ״ל נזה כהנחיו נ פ נראשית
חגרת וסומא .והק׳ השוס אמאי לא
והנה ראיחי למי שחי׳ לקושייתו ד ל
קאמר ממזרח ושפחה.ותירצו דהקודס
דנן שפחה אינו יורש את אכיו .דהכי
מח אין נכך כלוס .וחימא לי דהא
קי״ל כפשק ה ר מ נ ״ ס .פא׳ דוחלות.
אכרהס וזרעו נאסר נכפתה .והכי
וליחאדודאיאאע״ה שחררה כשנשאה.
אמרי נינמוח ד ק דקא מזהר ליה
וכמ״ש פ לך לך כשם מהרש׳יא .
רחמנא לאב׳ לא חינסנ שפחה וגויה רלא
וכ״כ הרא׳ס פ חולדוח.והכי איחא
ליזיל זרעך בתרה .ומשמע שס נסדיא
נ ה ד א נחרגום ינ׳׳ע .וששונו הוא.
יש״ם דלאו אסמכתא היא ותו הימה.
ואגי חמה על מהרש״א ד ל דנחלק
דכפ תולדות כהב רפי׳ ושפחה לא
דצ״א חי׳ לקי זו של הרא״ם שישמעאל
רצה לישא לו שהיה עולה תמימה .
נן שפחה היה ונילד קודם שנשתחרה
מיהו מהא לא קשייא כמ״ש הרא״ם
ו נ י נ ״ ע מבואר שחררחה ונחנחה לו
שס .וחו חימא דבפ׳ ר״מ קחשינעשר
אפי׳ כפעם א׳ .וכ׳יכ הוא עצמי נינמוח
מציה נצעוו ישראל נמרה ולא מני האי
דף ק׳ .גם מה שחירן שם על נ״ק
נהדייהו.וכן הרמנ׳׳ס נה׳ל מלכים
אין לומונןלרעחי ע״ש .וא׳׳כ ננו
לא הזכירה נמצוח שנצסווה אנרהס .
גמור הוא .עוד ראיחי מהרצים דלא
ותו ק דהא לדעת הרמנ״ם איכןר
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
נאמר זה אלא נש״מ וכ״כהג״שנשם
השפחה מ ד ר נ נ ן .כמט׳ נדנריו סינ׳
היפיח עיש .ולא נהירא מדאמרי' נבחו׳
לא״כ .וכמו שהוכהחי נ פ ׳ חצא .ואולי
מ ג ר פפא איעסק ליה לבדיה בהדי
י״ל דאוחו ציווי לאנרהס נלנד נאמר
נ ח אבא סוראה ולא רצה יהודה נ ר
ולא לכל זרעו .אנל ראיחי להרנ
מרימר למיזל כ ה ד ה למכהנלה כהו׳
מהרש״א ז״ל נינמוח שס הבין ראותו
מפני שאז ירנה להנשניל כטדוויחן
ציווי היה לזרעו אחריו.והרגיש נסוגיא
,
,
לנח מה שראויס המים לירש .ואמר
דסגהדרין .מ״ש .ויש להמוה עליו
שמואל לא חיהוי נ ע ט ר י אחסנחא מ״ש
דהא
וזה
מט׳
דייה
היפך דנריהם ודויק .
דנחעגיח
האטח
הי(׳
קיימו
התיס׳
על
כל החו׳ ולא הק׳
ונה א ד ע .הודע לי נ ה .
נפשיסות דשסחה אסורה מן הדין .
נחכוון ל ה ק קו׳ החוס׳ נ פ ׳
וצ״ע :
גיד הנשה היאך ניחש .מיש ורש״י
ך׳ ךן
,
פילגשים .פילגש א׳ ונא׳
פילגשים
חפץ
דרים
פילגשים ל״ר .כלפי מה שנקראה
בי׳
בתו׳
ולקחה
במות
עצמה לאיש א כרצונה הוייא קדשה
,
ש;י
וליקין .איל
פעמים .וביי׳ מ״ :הרא״ס בזה .
ודעת הרמב״ס פ״ד דה״ל מלכים הוא
הפקירה עצמה אפי לאיש א .וזהו
כדעת הרמב״ן .ומה שהביאהרא״ם ראיה
שסיים רבינו לפיכך היוצא עליה ש״ר
מדאמרי׳ י^תיתופל התיר גילוי עריית
בילדותה אין לה קנס .שהרי נ מ ק ה
,
,
מדנתי׳ בא אל פילגשי אביך יל׳ דלאו
שהפקירה עצמה לדביז ברצונה .אלמא
וו
אפיי יצא עליה ש״ר מפעם א א״ל
אסירים צהדיוע .וגס היו של אייו.
קנס .וקדשה ומופקרה קרינן בה
והדבר מכוער .יאביזרא דג״ע ג׳יע
ו:־מונה .דברי רבינו בה״א .אבל
ו
r
,
מיקרו .וכ׳־כ הל״מ שס .ועוד הק׳
מרן׳ נהב דב״ה אישות סמך על מש׳
הרא״ס מסוגייא ־סנהדרין .ויל׳ ב::ע:ה
בהצ׳ נערה דבעינן מופקרת .וק׳
יחידי ליכא אזהרת לא תחלל על ה י .
אנ׳ למה אסר הפילגש בהל מלנים
אבל יראי א׳הרת .לא תהיה קדשה
והרי היא מיוחדה לאדם א׳ ומרן׳ שם
,
ג
נ ח ־ נהדיא משוס קדשה .ואולי ס״ל
t
.
•*,ן
.
m
* ׳P1"«11
y
•%fmVl
^
ה<\£ *0ו
——
ד״״ר•
j0
~6י•
*00
1*0
1
ו״י*1י*• יזי״ו*•
.
ץ-״ץ••
v"-«,
V
קדשה איל באקראי לא .א״נ איסור
i0וL
י״• י״רי»\
ץ•^׳ י»^»״««
אשה .דדוקא עי׳ קידושין כמ״ש ה״ה
/
^דיגיי
<
J
ן ד י ^ ־ ייייי״י
בה״א
ומ״ש רבינו
vi
׳« • /׳•| //
בפי״ח דאיסורי ביאה וכן הבא על
יץ־ייייד״י-
ו » ^ -1* /
< V» • V BT
רטלי׳״
דכשהי* מופקרת לאדם א׳ תמיד הוייא
הפילגש משים עשה דכי יקה איש
י״״״ו
•^דייח
* . \ 0010
הי״יי״
<\*1
הנבעלת
ע״י פיתוי
ואונה אין זו קרויה קדשה .שהרי לא
rו
'0%
כר
.
״ץ-ו *
,
1י*£י"י
\& י • -י י • י*״•*
פ״ק
והראם׳
0
הפנויה אעפ׳ שהיא קדשה שהפקירה
דבפ׳ ב׳ ד״ה נערה כתב רבינו .
עצמה לכל אע״פ שהיא במלקות וכו׳ האי
והמכין בתו לכך ה״ה קדשה ולוקה
הכי׳׳פ לדעת מרן׳ קאי אמופקרת .
הבועל והנבעלת משוס לא תהיה קדשה.
ולדעת ה״ה קאי אכל בא על הפנויה.
לא בא לו׳ דבאינו מנין בהו נסך לא
כס בס׳ המנות מנוה נראה כדעת
הויא קדשה .אלא משוס דרבינו קאי.
ה״ה .יעיי׳ הנחימ שעמד עיז והניח
ךי0w
1
*
1
*
.
ו
*01
התם אקרא דאל תחלל את בתך .
-י״יי
דדוקא במנין איירי .ועלה קי.׳ ־העיבה
לוקה משום תגיהקדשא .יאנהנ׳
0Jי״• • י •י י -J Iי <» JJ׳vUl/ W00 •0 -
דמלך היה .כפיד״שי פ׳ לך לך ד״ה
דצא תהיה קדשה לחוד אינה אף בחינה
ע.:ק המלך .וגבי יעקב דנתי׳ וישכב
מופקרת כל שהיא בלא קדושין והפקירה
את בלהה פילגש אביו אעפ׳ שלא היה
כן
גי~•״ דר*• יל י״ ר י״ י•
ילי^י ״ י • • י י•
מלך
חפץ
חיים
מ ל ך .צ״ל שלא היו מקיימין המצות
החשא .אבל גני ישמעאל ע״כ שנה
בחו״ל כמ״ש הרא״ס ס תולדות .וכיון
שנה לכתי ניה לחלק יצאתה דלא
שגשאה בהיתר לא גירשה כש גכגס לא״י
ראי זה כראי זה .כמ״ש הרא״ם זיל
ולפ״ז ראובן לא העא כלום .דכיון
נראש ה פ .א׳׳כ למאי נ״מ אשמועיי
דפילגש בלא קידושין פגויה גמו׳ היא.
קרא שנותיו כיון שרונס היו ברשע .
ומ׳׳ש רזל׳ שעשה השובה על מעשה
מיהו ק׳ רנהוגייא דכנהדרין משמע
היא על חילול יצועי אביו .
דישמעאל לא עשה תשו .ואלו ננתרא
ולפי הפשע ג״כ היה הדבר מכוער .
ל י ו ׳ אמריי שעשה תשובה כמ״שרשיי
אבל למ״ד לא יצאו האבות מכלל ב״ג
נסמוך .ועוד הק ה ר נ תו״ח דאי
להקל .א״כ הפילגש לב״נ אשח איש
איתא דישמעאל לא עשה תשו .א״כ
גמו היא שהרי איל קידושן וביאה
היאך נק׳ ר ישמעאל כשה זה .הא
קונה בב׳׳נ וגעשיח אשהו .וב שבאו
אמרי ושם רשעים ירקנ דלא מסקינן
על הזונה .ראשון פעור וב חייב
נשמייהו .ושמא ייל שעשה תשו .
משו= א״א .כמ״ש החום פ׳ אין
אינה תשונה גמו .וצריך עכ״פ יםורי
מעמידין דלו ע ב ׳ .וא״כ הסא ראובן
גהינם .ולהכי א מ ד דאין אברהם
באשה אב ובא״א חלילה .ודוק׳ ושוב
מצילו וכו א״ג לדוגמא בעלמא נקע
מצאחי בס פ דרכים פלפל בזה .
לו׳ דאבא לא מזכי ברא .דאברהם לא
ואלה שני חיי .פירשיי במגילה
יציל את ישמעאל א״ל היה עושה תשו
וכ״כ הרא״ס דמה לנו ולשנוח
אלא שתשובתו הצילתו .או שמא לאו
הרשעים .ותימא דבסמוך כחב רש״י
ישמעאל ממש אלא זרע ישמעאל ועשו
שעשה ישמעאל תשובה .וא״ל דס׳׳ל
קא׳ דלא תועיל להם זכותו של אברהם
לרש״י כההיא דאמד׳ בסנהדרין דקי״ד
להצילם .דהא דאמרי בעלמא דזכות
ואין מידי מציל .אי! אברה; ,מציל את
אטת מגנא היינו רוקא מיסורי העו״הז.
ישמעאל ולא יצחק מציל את עשו .דמוכת
אבל לזכות לעו״הב אבא לא מזכי
מהתם שלא עש :תשו׳ .וא״כ ק שיהיו
ברא .ועיי׳ בתוח בסגהדרין ודו״ק.
דברי רש״י םותריכ חיך כלי דיבור .
סליק פרשת היי שרה בסיד:
,
בלהה
,
,
,
,
,
,
דייה
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
ושמא י״ל דאע״ג שעשה תשוב למה
,
מנה שנותיו .דבשלמא גבי אברהם
ושרה שהיו צדיקים כל ימיהם מנה
שנותיהם וכחב בהם שנה בכל כלל
וכלל לו׳ שכל ימיהם היו נקיים
,
p
פ׳ תולדות
חפ• ן
חיים
הולדה
כה
להשהוהה ימים אם לא שהדין טחן
כן בנערה לא היו עושים כן הם .
פרשת תולדות
אלא ודאי שכך המנהג בנערה .וע״כ
רצו הם למשיח כן אפ שהיחה בוגרח.
ואלה וכו הרא״ס כחב
ף״ףן
מאבימלך או מ פ ר ע :בשם
מדרש הנחומא .והוא הימא דהא
כשבא ממצרים היה לוע עמו.ואהיך
נלחם עם המלכים בשבילו .והיה אז
בן ע ג כ נ ה .ובהולד יצחק היה בן ק
ועוד הגר הביאה ממצרים .וכשהולידה
היה בן פוי ש נ ה .ואחד עבור יד׳
שנים נולד יצחק .ויל׳ דכיון שנלקחה
פעם א׳ יאמרו ליצני הדור שמפני
חבה שהיהה ביניהם היה שולח אהדה
אחך' .והימא דהא הזינן דפםק ממנה
אורח כנשים .ואפי׳ נימא שהיה שולח
אחריה אפי אחר שחזר לה אורח
כנשיכ ואהעבר הימנו הא קי״ל לא
,
,
,
,
,
עביר קב״ה ניסא לשקרי .וי״ל ודו״ק.
ך ״ ך ן בן מ׳ שנה עיי הראם האריך
והק׳ מהאי דפריך ,גבי נשא
אשה יכו והי ד ע ד פ א מינה משני
ע״ש .וי.י; כאן עדיפוח .גס הרב
,
,
,
,
עצמו דחה הירוצו זה לקמן .אבל
האמה הוא דהך כםוגייא ם״ל כםוגייא
דההם בההוא פירקא רקא׳ חין בחולה
אלא גערה .אלמא דרבקה העזה בה
יו וחצי .וכ״כ החום שם ביבמוה
דס״ד ועיש .ו מ ה שהק מסוגייא ד פ
אמיפ יל דהכי גמרינן דמכיון דרצה
,
,
,
,
דודאי מ״ש ז״ל מוחגים לבחולה יב״ח הו׳
מדברי חז״ל ואסמכוה אקרא שראינו
שרצו לעשוח לרבקה יבח .ורצו להשווח
בוגרח לנערה .ואפ׳ דמעעס זה
לא רצה אליעזר לשהוח כיון שהיא
בוגדה .ועיי מ ש החוש יבמוח דף
כג׳ ע ב .וע ש במהרשא בח״א מ״ש
לקושייא זו .ומ״ש על הרא״ם י ע ש
ודו״ק :
,
,
,
,
,,
,
,,
,,
ך ״ ך ן משמרהי.גזירוח להרחקה וכו
עיי הראם מה שהביא
מסוגייא דיומא .וכן הגירסא בע״י
ומהרשא כהכ ואינו מחוור דהא
משמרי .ש:ביא רש״י גזירוח להרחקה
כנון שניוה לעריוח חינם אלא בלאו
דלא השיר .ואפיה דרך הפשע סובר
פירושי שיקראוהו משמרהי כמ״פ רש״י
כחומש' .ע כ .ילק״מ דוישמור משמרחי
היינו שעשה משמרה למשמרהי .
כדדרשינן בכי׳ כיצר כלו שאוחם
שמירוח שלי שצויהיהו לשמור והס
המציח עשה להם הוא משמרח אחרה
ואין פ י משמרחי על הגזירוה אלא
על המצוח .ואפי אס יהיה פ י משמרחי
ג*ירוח שלי .יוחר יחכן לקרוהם שלו
כיון שלם לצירך מצוח שלו מלקרוח
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
דברי סופרים בשם חורחי .ומ״ש
הראם
,
ח£ץ
דרים
הולדות
הראס׳על הרמב״ן מהך דפסחיס ודאי
בה בארי והיא אהליבמה בה ענה בה
לא חמא .אלא שמ״מ היה דבר שעחידה
כבעין כמ״ש רש״י בפ׳ רשלח * .למה
חורה לאוסרן וז״ל הש״ש שס לפי
שכבר נולד ענה זה כמה ועוד כי י״א
ב׳ אהיוח בחייס שעהידה
בע״ש בה״ש.כדאיחא
שנשאתי
דפרד
נולד
תורה לאוסרן עלי ע״ש .ואינו חטא
בפ׳ מקוס שנהגי .וגס ר יוסף סבר
אבל גנאי הדבר .הרע דיצחק ואברהס
דאדה״ר המציאס .וזה כהבהי לשאלה
לא רצו לברך שיצא מהס ישמעאל
קנה ב״אץאה״ז מצאהי למהרשא׳ כפסהי׳
ועשו ומה בכך והרי אין זה חטא .
כ־־כ ע׳ ש .ולפי ההמה פרדוהיו לדוגמא
,
אלא שרצו לו׳ שלא היו שלמיס לגמרי .
בעלמא נקע .כלו׳ בהמוחיו ׳ ודומה
ומדרך ענוה עשו כן ויברך אדס :שלס.
למ״ש רכ״י בענמי שנדמו המלאכיס
י-׳*• ;7׳״• ׳*׳״ .ו ן • .
ר״
לאברהס כערבייס .וערבייס
עדיי;
ה וירא והנה וכו׳ משמש מעהו.
לא היו בעוצס .והס בני ישמעאל י
דייק מדכהי׳ מנחק .וכהי׳
ופשוט.ועיי' הוס׳מציעא דס״הגרסי
בהמותיו .ע ׳ פ .
הביא לנו איש עברי לצחק ונהי׳ הבאת
לנו לצחק בי .אלמא דצהוק היינו
ך״ך!
שיעה .עש׳ הבריח .בהרא
משכב ממש .ולא גפופ ונכוק כמש׳
כהי׳ עכ׳ שס העיר באר
ועיי׳ הרא״ס .והע״ג דאסור לשמש
שבע .וכאן כהי׳ גני יצחק ע״כ קרא
בשני רעבון .חשוך בגיס היה שעדיין
למקיס ההוא באר שבע .ודוהק לו׳
לא קייס פי״ר שלא נולדה לו בה .
רב׳ מקומוה היו • ועוד הק׳ הרמוז׳
ומהרשא׳ חירן דבגרר לא היה רעב •
דאברהס בגרר היה דכהי׳ ו־ גר בגרר
והרא״ס הי׳ שכבר עבר הרעב דכהי׳
ומשמע דגרר גק׳ באר שבע | .פי
ויהי כי ארכו לו שס הימיס .ואין
שנק באר שבע על מעשה זה[ משמע
היבריס כן דהכהיב בארן ההיא בשנה
שב׳ מקימוח הס .עי׳ש ואינו מוכרה
אע״פ שלא היתה
בירר.כשאמ״ל
ההיא .פירש״י
כתקנה שהיתה שנת בצורת .דגס
בגרר היה הרעב אותו זמן .
ך״ך!
אב׳
דמחהלה גר
אבימלך הנה ארצי לפניך הלך למקוס
אהר .ואפ׳ ^שבאר שבע היה בסוף
כי גדל מאד .זבל פרדותיו
ארן פלשהיס .וכהי׳ ויכרהו בריח
של יצחק .אעיג דפרד בימי
בבאר שבע ויקס אבימלך ופיכל שצב׳
יי
ענה היה .כפירשי׳ פ׳ וישלח עכ״ז
וישיט וכו׳ דהייכי לגרר .ששס היה.
בני העיר החירי כבר היו בזמן זה .
החלה יבא לכרוח בריח והזר לשס .
שהרי כשהיה עשו בן מ׳ נשא יהודיה
או אפ׳ דבאר שבע אינה מארן פלשהיס
חפץ
חיים
ייילייה
בו
כלל .וכשנלקחה שרה לאיימלך ושלחה
שהיה יושב אהלים עוסק בהו סירכיה
הלך אברהם לבאר שבע .והלך אלץ
גקיע ואחי וע״כ היהש״ש שגור בפיו
איימלך והחזירו לארץ פלשהים .והיינו
אבל עשו שלא היה רגיל בכך מפני זה
דכהי׳ ויגר אברהם בארץ פלשחיםי״ר.
לא היה ש״ש שגור בפיו .ודו״ק .
וזה מוכרח לייישי דברי הראם׳ ששובר
,
ר
״ ה אם יעקב ו ע ש ו .איגייודע
דמקום א׳ הוא .מ״מ עדיין ק׳ ; כאן
מה מלמרגו .מה שלא חמה
משמע שנק׳ כן ע״ש שבועה יצחק
גכ׳ על חיבה אל לבן בן בחואל ולמה
וכפי הקודמה קא׳ דע׳׳ י שבו אברהם
כל הםימגם הללו .והלא הכל ידוע
נק׳ כ ן .ודברי ר אס׳ סהומים ביי :יי
ומפורסם .ויל רהכהוב בא לחה עעם
,
,
קו׳ זי .ואין להס מובן .ואפ׳שאע׳פ
לכליחוחו שאל החמה היאך שלח יצחק
שנק׳ איתו שם לא נתקיים לה אותו
אח יעקב בגו
החביב לו אל לבן
שם .ובימי יצחק נתקיים .וכתיב הכא
ב׳׳ב הארמי רשע בן רשע
עד היום הזה .והחם לא כתי׳ הכי
גדול
אנ׳ שבימי אברהם לא נק׳ באר שבע
לדון
אלא אותו מקום של הבאר וםביבוהיי.
הכהוב אחי רבקה .ר״ל כי חשב יצחק
ותיל .והיינו דכתי׳ ע׳יכ קרא למקום
כיון שהוא אקי אמו לא יחנהג עמו
ההוא באיש .אבל בימי יצחק נק׳ כל
ברמאוה .אי׳נ ה״ק שמפני שהיה קרוב
העיר עש׳ זה מפני השט׳ שנשבעו
ואחי ריקה בחר יוהר ליקה מבטחיו
שם ודייק .והראבע׳ כתב נק׳ כן
ולא מינוח כנען .כי אפשר שהמוח
על ב׳ דברים או היא עיר אחרה .
יהיו רומים לרבקה אחוח אביהם .
וככ׳ רשב׳׳ם שהי^ עיר אחרה .עיש
הכשרה .איל אם יעקב ועשו יהירה
והביאו הראם׳ .ונד שהבין בדבריו
ומפילה .וזה ימים פירשחי בחלום ע ד
,
שהב׳ דברים הס א׳ ע״ש הבאר שנק
,
ויעקב
ורמאי
עם
הי:
הם ומי יוכל
שהקיפ
ממנו .והשיב
,
מש׳ ז״ל רוב בנים רומים לאחי האס
שבעה לאיזה עעם .יא׳ ע״ש שבועה
ועכ׳ בא הכתוב ל ת ק תמיהה א
,
אברהם .ועכ׳ כחב וא״צ יכו׳ כי גס
מבטן מי יצא הקרת שנולד עשו מב
,
ע־ש השגו׳ הוא .
צדיקים יצחק ורבקה .ועז אמר אחי
הקול קול י ע ק ב .לא ידעתי
ריקה אם יעקב ועשו .כנו כי מפני
למה לא פי׳ לע ל דה׳ גשה
שהיה לבן אחי רבקה ורוב הבנים
נא ואמישך נמי כי הכא .או כאן יפ׳
דומים לאחי אמם ע״ז היחה
רבקה
כמיש שם .וצלב׳ .והא דקא׳ ש״ש
אם יעקב ועשו שיצא ממנה עשי הרשע.
שגור בפיו .לאו לגריעותא .אלא שיעקב
זאח אצלי כוונה הכחוב
הבאר
דייה
,
,
,
rUJ—fl
!t'gf
בראש
וכו׳
הפרשה
היי•
תולדות
ואלה
תולדות
הצדקת דמיקרבא הנייהה טשי מ;יה
הדור
כעוידא דאבא חלקיה * אבל הקביה
פי׳ רשי׳ שהיו ציצני
או׳ וכו׳ והוא תימה מה ראה לו׳ כאן
תלה בזנות יצחק *
דבר זה בשעה שהוליד ולא בשעה
שנולד .אך עמש׳ כי ליצני הדור
מקודם אין ולאו ורפייה
ויטתד לו ותהד
ן״״ךן
והיינו דנתי׳
וני׳ י
ויתרוצצו ונו׳ הנה נודט ני
נידייהו .
כשהיתה ונו׳ כפי״רשי •והנה
אבל כאשר ראו תולדות יצחק יעקב
כאשר ראתה רבקה הצדקת כי א׳
ועשו .נתאמת להם שמאבימלך הרשע
מהה רשע * ותאמר א״כ שלא יהיו
נהעברה שרה .וזה הלקו עשו הרשע
צדיקיה למה זה אנני
מתאוה וכו׳
והלק שרה היא יעקב עכ׳ בא הכחי׳ לו׳
כי מה ח•:ן לי שיצא ממני רשע .
דליתא • אלא אברהם היליד את יצחק
יאמר נמש״זצ ני רבקה היתה
א,י
וא״כ הדרא קו׳ לדוכתה .ובא כמתרץ
ראויה להעמיד יב׳ שבעיה והיינו
ויהי יצחק בן מ׳ שנה וכו׳ בה בתואל
דקא׳ אה כן למה זה אנני י ז״ה
הארמי אחוה לבן הארמי וכו׳ כלו׳
בגימ׳ יב׳ י כלו׳ למה אערח עורח
אל החמה על החפץ כי הגורס לעשו
גדול להתעבר יב׳ פעמיה • וע׳׳כ
אינו יצחק אלא רבקה שהיחה בה רמאי
ותלך לדרוש אה׳ ־ להגיד לה השינוי
ואחות רמאי ורוב הבנים דומים וכו׳
הזה • והשיבה אל ירע בעיניך שא׳
ד י ך ״ ! ויעתר יצחק וכו׳ הביאור כי
רשע ־ עד שאתה מתחרטת על ההריון
הנה נודע שיצחק אבינו עקור
כי גס ברשע יש בו תועלת דנפיק
היה • ואפשר שלא היה יודע בעקרותו •
מניה זרעא מיעלייא י והיינו דקא׳
וע״כ כאשר התפלל לא היד אלא לנוכח
ב׳ גויים בבע׳ *לו אנעונינוס וכו׳
אשתו כי עקרה היא• ולא היה מתפלל
ועל אשר היתה תמיהה עוד שככ׳ גדול
על עקרותו • ועכ״ז ויעהר לו ה׳
צער העיבור * וגס
היתה תמיהה
כלו׳ שעשה לו אפי׳ מה שלא בקש
דקי״ל אין יצ״הר גיחן באדס אלא
והסיר עקדוהו ועקרוחה • וזהו ויעהר
עד שגילד * ויצ״הט עד יג׳ שנה •
וח:ררבקה
וכאן מנעיריהק^יתן בהסוזהו שאמרה
לו ה׳ להסיר עקדוהו
אשתו להסיר עקרוחה •
א ך יאמר עד׳ מש׳הז״ל כל התולה
א״כ שיצ״הר
ניתן בהם מקענותס
למה זה אנכי וכו׳ י
והוא
עמש׳
בזכוה אידים חולין לו בזכוח
בסנהדרין דר׳ סבר דיצ״הר משעת
עצמו * והנה יצחק כאן היה מחסלל
יצירה י ואנעונינוססבר משעת לידה*
לנוכח אשתו ואומר עשה בזכוח זו
והכי מסיק התם י
דא ,ך׳
י
באמו
טעע
הפץ
באמו ויוצא * והיינו דקא׳ רבקה אם
הבנים׳ בני ניחן בהם
חיים
ויצא
דיה
כז
ויפגע במקום וכו
ינ׳׳הר משעה
,
הראם סי ־מקום
,
עיי
,
היינו
,
יצירה למה זה מחאוה וכו׳ והלא ר ע
הקב״ה י ולא ידעחי למה דהא אי:א
עלי המעשה דשמא יבעוע בי ויצא ־
לפרושי נמי מקום כששמה
שההפלל
ולזו השיבה פאע״פי שבכל בא׳ אינו
להקב״ה במקום הגז שהוא ביהמ״ק
כן י ממ׳ בם נתז ה׳ יצ׳־הר משעה
עי׳ קפיצת הדרך ״ אבל לסי הראם
יצירה לםימן י כדאמרי׳ ביומא גבי
ק י דא״כ לדברי רטתי לפי דרש
שבתאי אצר פירי וקרו עליה זורו
עם וילן שם •
רשעים מרחם י ועל ריוח׳ קרו בערס
,
,
,
בהם יצ״הר משעת יצירה
י
ועיי׳
בעקב
אולי הוא עם מש׳
עשו
,
זה לא יקושר כלל
רע״כ קאי אמקוס הנז י גס הראב״ע
,
אצרךבבען וכו׳ אלמא דפעמיסגיתן
במהרש״א בסנהדרין י ומה שהיהאוהז
,
רחה פי
ך״ךן
,
זה י ורוק .
,
מראשותיו וכו׳ עלי יניח ונו
,
פי כי ד אבנים כמש יבע •
,
ג ל;
,
,
,
,
דפנות םביב ראשו .
,
וא׳
בזוהר׳ רכישראל עושקי׳ בתו׳ מקצצים
היתהתחת ראשו .ועיכ היו מריבים
רגלי הנחש י והוא סמ׳ שרו של עשי :
אותם שסביב ראשו עם אותה שתחת
ראשו שנם הם
פרשת
ויצא •
ויצא עושה רושם י עיי׳ הראם״
ד״ה
,
רוצים להניח
היו
עליהם ראשו ממש • ונעשו אבן א'
ככלי י ועיי
,
הראם *
,
ואפ׳ לו׳
רמראשו׳ משמע כביב ראשו
ומינה
הגיח הבר׳ שהוציאוה
דייקי׳ שהיו אבנים הרבה * דבאבן
מקושייח והלא כמה המרים יצאו י
א לא שייך אלא תחת ראשו * ויל
הבר׳
אין זה מוכרח דמראשותיו היינו תחז
הק׳
למה
ואפשר שרש״י סובר דכיונת
כך היא י דבשלמא אס יציאת יעקב
היתה משונה מכל שאר יציאות שפיר
,
ראבו י כמו מרגלותיו *
ך״ה
ורוק׳ :
שוכב ולו׳ קיפל וכו׳ לכאו
,
אשמועי יציאתו :אבל כיון שכמה
משמע ״הקיפול הוצרך כמש׳
המרים יצאו ואין צירך בהזכרתם כיון
שיהיה דבר בפועל •
,
שאין בהם תועלת י כך לא
הראם׳ כדי
,
הול׳
וק׳ דא״כ מנל׳ רהקיפול היה כדי
להזכיר יציאה יעקב ! ובהכרח לפ׳
שתהא נוהה ליכבש * אימא דהקיפול
כמה
היה בשביל הנתינה כדי להיות בפועל
וכו אעו ההו הספר לנו
וכן הק׳ מהרש״א בחולין עש׳•ויל׳
דברים שאין בהם הועלה הו׳ * ודוק׳:
רעל הנתינה אינו סימן כלל • דאעו
כן י דאלכ מאי קו׳ דוהלא
,
המרים
,
,
אוחם
הפץ
חיים
ויצא
אותם ד׳ אמות עצמם ככר גיתגו לו
שנע * שאינו במשמעות הנחו׳ כלל •
באיזה קנין עד שיקיש להם שארהארן
ואתא ריגס׳ למימי
דלא היה כלל
בבח״ש מל׳ הכהו׳ •
וקראי דמייתי
והלא כלהארןניתנה אלא באמירה־
דמי
ריב״ש לאו לאתי״ דהיה עומד בבית
דרמז לו כשם שיוכל אדם לכבוש דא׳
אל * דהא פשיעא אלא לו׳ ולידהי
בנחת כך יכבשו בניך אה כל הארץ י
דברי רא״ל דס׳׳ל דהיה בבאר שבע
א״נ יל׳ דהקיפול היה כדי לרמוז לו
קא׳ דלא היא י שהרי לא נזכר בכתוב
כן ולא משום מעשה בפועל • אלא
אלא בית אליומ״מ יש לתמוה מנל׳
משום שלא היתה הבע־ןה עז׳ בפה
לריב״ש שהיה הסלס בבי״המק • ולא
הוצרך לענותה במעבה ״ לא כן בנתינה
שנאמר :היה נלו בכללותו בבית י ל
שכבר היתה הבעתה בפה י א״נ יל׳
וקפצה בי״המק לכאן י ודוק׳ :
אכל לענין נח הכיבוש שפיר
כדברי הראש/ומה שנא דרשו ־הקיפול
באיר
ולפי שאמרו ונו׳ דברי
הראה׳ 3זה דחוקים• ופי׳
היה לנתינה משו׳ דבנהינה כבר הובעחו
עכשיו אלא
דגרירש״י כך הם דרז־׳ל חמדו יעקב
על
קראו וכו׳ לא כאברהם שקראי הר .
קיפול
אלא כיעקב שקראו בית י וזה מבואר
שכנר נתנה זה כמה לאברהם וזרעו.
בכתיב שהיא לוז י וא׳׳כ אינה ירושליה
וכתי׳ כי ביצחק ולא כל יצחק י ובודאי
וא׳׳כ מהיכן למדו
כיעקב
בה אבותיו * ולא בא
לבאר לו אותה הבעתה
היא
יעקב י וע״כ לא היה צריך
לו׳ כן
דהיא יעקב הצדיק• אבל שתהא נוחה
קר*ו בית לירושלים ־ שהרי בכתו׳
ליכבש זה דבר חדש והיה צריך מעשה
לא נזכר מזה כלוה * וכ״כ מהרש׳׳א
בפועל י דאלך׳ היל׳ לאו׳ בפה ולא
בתולין פ׳ גיד הנשה
־ אנ׳ הפי׳
היה צריך לקיפול • וזה עיקר י ודוק׳:
:רז״ל אמרו שיעקב קראו בית אל
כי אם בית וכו׳ עיי׳ הראם׳
וזו לוז היא * ובודאי אינה ירושלים
הק׳ מלשון הבר׳ י דמשמע
וא״כ הילל׳ יעקב קרא ללוז בית אל•
ולנ׳
ומפני שלא תדחה לו׳ ד ל שמות היו
ה״ה
שראש
הםולם היה בבי״המ י
דהנךקראי לא צריך לאתויינהודהא
לה לוז וירושלים וא״כ אין קו׳ מהכתוב
מפו׳ במקרא שהשילה במקום שהיה
אכתי ק׳ מהיכ\ למדו לו׳ כן דוק׳ *
שוכב ראה אותו דהיינו בית אל •
בשלום ־ עיי׳ הראם׳ י ואולי
כדמייתי ר׳ יוםי בר םימון ־ וממילא
ך״ך!
נרמז זה במש׳ והנה
אנכי
עמך ״ וכמשיזל גבי דוד דכתיב וה׳
ולא הוצרך להביא ראיה אלא על באר
עמו וכו׳ איפשר תעא
בא על ידו
«׳«־ י י י
\0J
• W
הפץ
דרים
ויצא
כח
ושכינה פורה עליו י ואעיפ שכבר
דל ישמעאל אגל לסירפ״י וכו וכור
,
עמדי וכו׳
ככוונה הרג לו
,
כחי׳ אס יהיה אלהיס
,
,
שאין צורך לזה ־
הזר ופי׳ בביאור .אנ ל השיבותיך דייק
דקי׳ הרמכ״ן אינה קו שהרי אין הכל
דלולל׳ והביאוחיך דל׳ שיבה משמע
מוריה לרגריו ריאסמין רכממ׳ הוא
ביאה
דל׳ ישמעאל'ואין רכז״ מוסככ לכיע
,
הזר
לנמוח
,
שהיה שההיה
כיציאה י ודוק׳:
ד״ה
,
כ״א לא הפירושיס כך נ ר כי׳ דגריו
,
ז״ל י ודו ק 1
ויחבק לו וכו׳ דייק מל׳ לו •
דהולל׳
,
וינשקהו •
ן ״ ״ ך ן רכות ־ דייר ,מדלא כחי היו
אלא לו לצורכו אנ׳ לו להפ-י׳דלו׳ שאין
רכוח כמו ורחל היתה יפת •י
החיבוק לצורך הנישוק כדרך המנכקיס
אלא משוס דלא היו כן מהחלת כרייתה'
דיה
ויחבקהו
,
לחבק
ההילה
דודאיס
וכו׳
,
,
:
וגפ׳ יש נוחלין פליגי כזה •
עיי׳ הראס׳
ד״ה
הפעס ילוה וכו׳ כחג הראס
,
שהגיה סימלק .ונעלמה ממנו
דהא פליגא אההיא רמגילה •
סו;ייח השס׳ בסנהדרין דיט׳ ־דאערי׳
לי״
מאי דודאיס י רב אמר
יברויין ־
וכן פירש״י לקמן דה יוסף ה
,
אגל מהרש״א בברכיה
,
כחג דאינו
ריוח׳ אמר סיבסך .לויאמרסיגלי
אלא עד׳ ניגא ולא
וא׳כ עעגהו של הרמב״ן שכהב שאינו
עיש * וגס הרמ״ז הגיאו ־ ולא נהירא
נמצא בימי קציר חעיס הפול ע׳׳ד
רמה יעשה גמש׳ ואתר ילדה גח •
רבותינו *ואולינמצאיס במקרה בדרך
שדנה דין
ולמה עשחה כן
מציאה * יעוד דשס פירש״י בגמ׳ דבימי
אל׳ ידעה שיצאו מיעקג יב
קציר שלא כפירושו דהכא אלא ר״ל
עד שאמרה לא חהא רחל אלא כא
שהכל
השפחות * ולמה עלה על לגה כך ־
נכנסיס להוכן י או שיהיה סיגלי אינו
ולא שייך גזה לו׳ ניגא ולא ידע מה
בנפסז׳ כמו שאומריס מ״מ ל׳ סראס׳
ניגא .ואע״פ שמהרש״א שס גפ׳ הרואה
שס מגומגס מאד י שכחב ולפיז׳ אין
ככ׳ עז׳ ־ ממ׳ דגריו אל׳ שהר גזה
יאסמין דפ׳ כמה עומנין אוחו יאסמין
ועיר דא״כ הנה
דמייחי לה החס
דל׳ ישמעאל• ול׳ אין אין לו מובן דלפי׳
מדכחי׳ רמה קרני ולא רמה פכי •
במע׳
דאיכא
אחר שכבר נקצרו
השדוח
הפרוך והרמב״ן יאסמי״ן דפ׳
הנז׳ הוא דל׳
בעצמה
ידע מה ניבא
ואביגיל מדכחי׳ זאה מכלל
שגעיס
,
ישמעאל ואולי עעיה
אהריחי ־ למה לא נאמר ג״כ דאמרה
היא בהי׳ אין והי׳ לכ״ע * וצ״ל ולפיז׳
זה ע״ד ניבא ולא וכו והו
דלעיל
יאסמי״ן דפ׳ במס׳ הוא אוחי יאסמי״ן
ב פ חולרוח דה ויוגד לרבקה פירש״י
,
,
,
ברו״הה
,
הפץ
דרים
ויצא
ברו״הק י והחם לא חשיב לה בהדי
מלפני השליט • ומ״ש
נביאוח *ואין לחלק בין רו״הק לגטאה
לרבקה אט״ג דעשו בלבו אמר כן ״
,
אפשר שאחיך גחיען טם אחרים והגיד
דהא במגילה קא׳ שרה מכלן ־ ארי
רבקה ויוגד
יסכה זו שרה ולמה נק׳ שמה יסכה
להם והגידו לרבקה י וכפ״י הראב״ע
שסוכה ברו״הק ע״ם׳ אלא ע״כאגדוח
או שם ועבר שהיו גביאיס י ו ד ו ק !
חלוקיה הן כדברי הרא״ם י או נאמר
ואבנה גס אנכי וחגר מתניו
,
ך״ך
כנגד שרה וכו לא ידעתי היכן
,
דשאר האמהוח לא היו יודעים כא׳
נמצא זה כלל * וצעג •
,
בענייני עצמם דשייכי להם ולא לאדם
אחר י אגל ז׳ נביאוח היו נביאוח
גמורוח • ומדים
בלילה הוא ־ עיי הרא״כ •
ך״ך,
,
וק׳ דבפ׳ וישלח כתי׳ ויקם
דמייחי לה ההם
הנגיאה אהיח וכו׳ שהיחה
בלילה הוא .וצ״ל דהחם נמי לדדכא
מחנכאה וכו׳ אע״ג רהחם מילי דידה
דאמרי פ׳גידהנשה מכאן לח״חשלא
הוו י י החס עיקר הראיה אינה אלא
יצא יהירי בלילה* ולהכיקא׳ הואכלו
מדכחי הנביאה י משמע שהיחה נכיאה
הוא גרם לעצמו שהוזק אה״ך כשנשאר
מדכחי
,
,
,
לגמרי אלאמדכהי אהיה אהרן דרשי
,
,
א׳ מנבואוהיה שהיחה וכו׳ ולפי דברי
יחידי
מפני
שקם
,
בלילה י אנ׳ כל
היכא דאיכא למדרש דרשינן ועיי׳
מהרשיא פ המפלח׳ ודוק׳ .
,
הראיס דסובר דש״ס די; ן עליגאדהכא
צ״ל לדעה השים דמ״ש לאה הפעם
ילוה והפעם אודה ודנה דין בעצמה
ורחל אמרה יוסף ה לי בן וכו לא
,
בנבואה
,
אמרו כן אלא שכך קבלו
מיעקב שהיה נביא שיוליד יב׳ שבעים
אבל קריאת ראובן היחה ע״ד ניבא
וכו׳ כלוי שהש״יח שם בפיה שם זה •
ך״ךן
וי״ל דכיון שבעל המעשה הזה
שעשה ללבן הוא יעקב הוליל
שמה רוח שיצא ממנה בן שריווהווכו
דאש״ג דאביה טי היה ולא
נביא
אלא שהשי• ה עשה בפיהם זה לרמוז ־
הייחי עושה לביהך
ך״ך״!
זאיז :אלא כגבואה
אעשה
•
ואבנה וכו׳ עיי׳ בסמוך *
ואולי יל׳ דדייק מדכתי׳ חמםי
עליך ופירש״י ^שהיתה קובלת עליו
למה לאהתפלל^עליה׳ וכיון שמסרה
דין מליו ודאי
היה מתפלל
עליה
אח״כ • ודוק •
,
,
וכשגגה שיוצא
ועכשיו
לביתי י ודוק׳
וכן מ״ש רבקה למה אשכל וכו לפי
חומה אמרה כ ך שיקומו זעיז ויהרגו
ומחי
אעשה אנכי גם לביחך יכנו׳ ההחלה
ודוגמתו אמרי׳ ההם ברוח למה כק׳
,
גס אנכי לביחי • עיי׳ הרא״ם
ך״ך,
דברכני וכו עיי הראיס
,
אבל
בגמ
,
,
פרק
מברכי;
כיצד
היים
ויצא
אמרי׳
מברכין
כט
תכף לת״ח ברכה
בלהה וזלפה היו בנותיו .א״כ ליפרוך
במעשה ידיהס .שנא׳ ויברכני ה׳
אימא אידי ואידי מצדוה דעלמא .י.ס
בגללך .עש׳ בהא׳:
ך׳
חסנה אה בנוהי רחל ולאה שהקת
ך״! והיה שכרי .עיי׳ הרא״ס כתב
נדות עליהס בחייהס .ואס ימוהו אלה
והוכרח לפ׳ וכו׳ ולא היפך.וכו׳
אס תקח נשיס על בנותי שהס זלפה
תמוהיס רינתי׳ מפו׳ וכל
ובלהה .ומזה הכרית דש״ס דדן סבר
ודבריו
שה חוס בנש.יס .ידוק׳ .
דבלההוזלפה לא היו בנותיו ואי מ:א לא
ד י ׳ ה דרך ז׳ ימיס • עיי׳ הרא״ס
ארייא דל״ק כלל • דא״כ אמאי :נ י
כתב יא׳׳ל שדרך ז׳ ימיס
קרא דבוריה דברחל ולאה כתב ל׳ עינוי
ממקיס י ע ק ב .וא׳׳כ כל מה שהלך
ובשפחות כתב ואס תקח .ובחד לישנא
יעקב בעשרה הלך לין בז׳ .ופ״ס הוא
הול״ל אס תקח ואס תקח .ואי קשייא
וצ׳׳ל בד׳ ימיס .שהרי לא הוגד ללבן
הא קשייא דאימא אס זענה אב׳ היינו
ע ד יוס הג׳ .או נאמר דיעקב הגיע
רחל ולאה .וכולל כל מיני עינוי צרות
דרך ז׳ ימיס .ותקע אהלו .ואתר
דידיה וצרות דעלמא .ואס חקח וכו׳
ג׳ ימיס הגיעו לין הונה שס .ולא
נהירא .ודוק׳ :
ך״ךן
אס הענה א״ב .הכי אמרי׳
ביומא דע״ז ע״א השמיש המעה
היינו אבלהה וזלפה דהיינו צרות דעלמא
וצ״ל דודאי לבן לא אמר על בנותי
בפי' .דא״כ לקישעא דמלתא דאס
תענה היינו מחשמיש .ואס חקח היינו
ראקרי עינוי • מכלן דכהי׳ אס חענה
צרות אעו לא הזהיר על הגבירות אלא
א״ב וכו׳ אס תענה מתשמיש ואס חקח
מתשמיש ועל השפחות מצרות .ולמה
מצרוה .ואימא אידי ואידי מצרוח חד
לא יזהיר משניהס על שניהס .אלא
לצ־וח דדיה .וחד לצרוח דעלמא .
ודאי לבן אמר סתס אס תענה א״ב
מי כתי׳ אס תקח ואס תענה .אס
ואס חקה נשיס עליהס .אלא דהכתוב
תענה ואס תקת כתי׳ .פירש״י צרות
שצא הול יענו כמה הס בנוהיו .הוצרך
דידה שלא יעשה בלהה וזלפה גבירות
לכפול בכיתי להודיענו שעל ארבעתן
להן .צרות דעלמא גשיס מן השוק .
היה מדבר .וא״כ בקיצור הי״ל ללבן
מי כתי וכו דצרות דעלמא קשות להס
לו׳ אס תענה א״ב שכולל ב דבריס
מן הראשונות וברישא הו״ל לאקדומי
צרות דידה וצרות ךנןלמא .וקאי אכל
הקשה יותר ואח״ך ה ק ל .ובסוגייאזו
בנותיו וכל ^ ד ^ מ ^ י ך ביה ולמה
גתקשו הרב ש״ש ז״ל והר״מז זלה״ה
היצרך לו & ס תקה »*לא הוא בכלל
דלפי פירשיי דפי׳ ד״ה בניתי דגס
את בנותי קמא כיון סכוז^יייבטחיו.
,
,
,
,
י
וזה
חיים
פרשח ויצא
הלקיחה .וני״כ פי שלא כדרכה .
וזה נר׳ בדוחק .
,
ז״ל למ״ד
אכחי תימא למה לא פי׳ גס כאן דאה
בכתובות עונתה מזונות שנא׳
תנגנה היינו שלא כדרכה .וע״כ גר׳
ויענך וכו׳ ה״נ טמא אם תענה וכו׳
בעיני שרש״י ז״ל כחומש סובר כשטח
ממזונות .ואולי י״ל ראם תענה דומייא
הי״מ שהביא ביומא דמביאוח אחרות
ראם חקח רהוא דבר הלמד מעניינו.
היינו שלא כדרכה .ואע״ג דרש״י שס
^ור
הק׳ הרב ש״ש
ואם חקח הוא נישואין וביטול עונת
דחה פירושם .כאן בחומש סובר כפי׳.
הראשונים .והי׳נ אם חנ1נה כהכי
ומה שהק שם דא״כ אם תענה נמי
איירי .עוד הק׳ הרב ז״ל ככתובות
נימא היינו שלא כדרכם .י״ל דדבר
דמ״ז דקא׳ עינתה זה תשמיש שנא׳ אם
הלמד מעניינו דומייא ראם חקח רצחת.
תענה וכו׳ אמאי לא מייתי מדכתי׳
שע״י הצרוח איכא מניעח חשמיש .
וישכב או׳הה ויענה דאיירי מביאות
וטור דעינוי דצרוח הוי טפי מעיניי
,
אחרות דהיינו מניעת תשמיש .אבל
דשלא כד־כה שאין דרך הנשים להקפיד
אם תענה איכא לפרושי מצרות כדפריך
בכן .וא״׳כ הדרא קושייא אם חקח
ש״ס והצ״ע והאי ליק כלל דלא פסיקא
ואם חענה מנ״ל שאין אשה מתקנאת
לן דהאי ויענה היינו מביאות אחרות .
אלא מירך חבירחה .וע״כ פי׳ הש״ס
אלא משוס דאככחן דמניעת תשמיש
דהיינו מניעה התשמיש דהוי צערא
קרי עינוי • מדכתי׳ אס תענה .אבל
דגופא מפי מנרות .וזו היא דעת רשי׳
מויענה לחוד הו״א ביאה באונס מקרי
בחומש כדעת ש״ס דידן .ואל תתמ:
עינוי .ודוק׳ בזה .אבל יש לתמוה על
שגם בש״ש מנינו לו כ ן :דדיה אדריה
רש״י שפי׳ הכא אם תענה היינו מניעת
דבנדה דט״ו גבי שפחחו של מציק הביא
תשמיש .ובקרא דויענה פי׳ שלא
פי׳ ששמע וסתרו.ובע״ז דמ״ב ובפסח•׳
כדרכה .ושם כתב רש״י ביומא דא״א
דלו פי׳ בסתם כדעת שמועתו .כלל
לפ׳ מביאות אחרות שלא כדרכה הי פ ך
ליישב דברי רש״י והש״ס .והר״מז הניח
ש״ס דידן רסיבר מביאוח אחרות .
זה ב ל ע .ועיי׳ בב״ר מה שפי׳ בקרא
וא״ל דרש׳׳י פי׳ כשיעת הב״ר ררריש
ראם תענהאתז2ותי • ודוק׳ .חםלת
התם הכי.
פ׳ ויצא :
מפום רפשעא דמילתא
הכי משמע ליה ולא מניעת תשמיש.
כי דוחק לו׳ ששכם שמסר עצמו למיתה
עליה בישל עינהו .ותו דקרא דוישכב
אותה ויענה .משמע שהכל היה בעת
פרשת וישלח
ך״ךן
ויירא
ויצר וכו׳
להעתיק
ראיתי
״ :ס ויכליז
חפיז
להעתיק בכאן ל׳ הרמ״בם בהקדמהי
ז״ל כשיבטיה הקב״ה
חיים
עי׳
שהציע גזה עש׳ .והי ק דאי סעמא
,
נביא.
מניה ה:ז:ת נביא • א״כ על תנאי
א״א שלא יעשה כדי כתת־ךכ נבואתו
א מ ד יינו חוזר הא ניכא ה»:בת נביא.
לבא׳ .והוא מ״ש מיה כל דבר שיצא
אך כאשד
בדגרי רכינו
משי הקב״ה לטובה אשי׳ על תנאי
מצאתיה סשומיש ,והוא ש:ענין נחלק
אינו חוזר ט .אבל טמן סהד יעקב
ל:׳ חלקיס .הא׳ ״ והוא כי כאשר
אהר שהבטיחו וכו׳ אחז״ל שהיה מפחד
יננדח ה ק ל ה הבמחה לנביא לעצמו
מעון .וזהו מ״ש קסבד שמא יגרום
או לאחרים ולא יהיה שם חטא שיעכב
החטא .יורה זה שהקב״ה מבטיח
ההבטחה .הנה זאח התקיים בהכרח
בטונה ויגברו עוטח ולא יתקיים הטוב
כי דברי ה> חיים וקיימים .ואשי׳
ההוא .רש לדעה שטנין זה איני אלא
ההיה ע״ח כהגעחח ואעשך וט׳ שאף
בין הקב״ה ובין הנביא .אבל שיאמר
א״ל היהה מחקיימח אין בה שום חזרה
הקנ״ה לנניא להנגדה ב״א בבשורה
שהרי ע״ח היחה .עכ״ז כיון שאין שוס
מונה נמאמר מוחלט נלא חנאי ואה״ך
חטא מעכב ולעולם ה׳ דברך נצב
לאיחקייס הטונ ההוא זה נטל וא״א
בשמים :
להיוח נשניל שלא יהיה נשאר לנו מקום
לקיים ט אמונה הנטאה .והקניה
התטננהי
.
הב׳
ה ח ל ק
״
כאשר
חהיה
ההבטחה מ״חיוהמנין
נתן לנו נחורחו מיקר שהנטא יבחן
שיבטיח הקב״ה לעצמו או לאחדם ע״ס
נשיאמט הנטחוחיווכו׳ עש׳ כי קצרחי.
שלא יחטאו .ואם יחטאו אח״כ הגה
והנה דנים חמהו עז׳ שדנדו סוחרים
זאח ההבטחה נמלה .וראיה מ״ז החלק
חנאי
הוא כל הנרטח האמורות צחורה אם
ולבסוף כתב בלי חנאי .ועוד דהחילוק
בתקתי תלכו .שלא יתקיימו נטכ״א
שחילק בין היכא דאיכא הטבח נביא
כשנשמור המצות ולא שיגרום החמא.
או לא .ק׳ דמיש ז״ל כל דטר שיצא
וזהו שכחנ רניט במאמר מוחלט בלי
מפי הקב״ה אפיי על חנאי ממשה הוא
חנאי • לאשוקי כשהי• נחנאי שלא
דלפי .לה .דכחי׳ הרף ממני וכו׳
יחטאו ובזה נחה שקמה קו׳ הרא״ם
ואטשך לטי גדול .והחם הבטחה לנביא
שהק׳ מדכהי• אז יעטר וט׳ דקא׳
עצמו היא י וליכא הכזנח נביא .יכבר
אלא שגרם החטא .דל״ק כלל דהחם
גחקשה נכ״ז הרנ סר״ח נפי׳ דהל׳
ההבטחה משה וכלישראל םם שאמרום
יסודי ההורה ד ן ד ׳ .ומהשיישנ שם
לעצמם .והמחנבא לעצמו דליכא הכזבש
לא נהיר כ ל ל .ועיי׳ נס׳ לחם יהודה
נטא אפשר שלא תתקיים ההבטחה״
זא״ז דחחלה $חנ אפי׳ מל
וזס
פרשת ויפלח
חיים
וזה פשיע .וכ״כ הפר״ח .והחלק
ותירץ דהא ברציחה יהרג ואל יעבור.
ה״ג והוא כאשר חהיה ההבעחה ס־זס
וקורס שגדי!׳ עליו מסוגיית הש״ס נל
בלי שום חנאי שלא יחעא .אז הענין
דלאי קו׳ דמה בנך אס הביאס בע״כ
גחלק שאס היחה ההבעחה לנביא עצמו
באונס כיון שהס באו להציל עצמים
שאיןכה הכזבת נביא אז כשיגרוס החעא
בנפשו של יעקב נס הוא היה מותר
אז ת חבעלההבעחה ואס תהיה לאחרים
להציל נפשו בנפשס .ראשו מי שאנסו
כיוןשהיההההבפחהסהםאעפ״ישחעאו
אנס להרוג הבירו יהיה הבירו מזמין
תתקיים ההבעחה מפני הנזבח נביא
לו עצמו להורגו • הא ליתא דודאי
וכאשר תדקדק בזה יתורצו כל הקושיות
ילחס נגדו בנל יכולתו בחרב ובחנית .
שהצ״ע בהם הפר״ח והלח :יהודה ז״ל.
ואס ה־גו אין בכך כלוס .ומה גס
ומהשה״ק הפר״ח ג״כ מהך ריאשירו
דגא הי׳־ל ליעקב לחוש שמא באו בע״כ
דכת״י ונאספת אל קברוחיך בשלום
וימסיר עצמו למיחה ומה שחירן הרב
וחצינו שנהרג ע״י פ ר ע :נכה• אף׳ שלא
דבעי׳ז וג״ע וש״ד יהרג וכו׳ לא גהירא
הלחה ההבעחה אלא שלא ירא :כרעה
דה״מ בישראל אבל ב״נ אינו מצווה
הבא :אחרי כן שהיה מזכיר שהיא רעת
על ק״ה דהני מסקינן בסו״ף בן סורר
החרבן .וקרא דרגע אדבר וכו׳ ל״ק
כ^ל .דההם
איירי בגזירה פגוזר
הקב״ה בשמים לעובה או לרעה ולא
נאמר לנביא שיאמר אוהו .לבעל דבר
.בןה דנא הוא שיחזור כשיהיה ח ^
דליכא הכזבה
נביא .וה״ז רומא
להבשחה סחס שהיא לנביא עצמו כההיא -
מעקב שחוזר בו כשיהיה החעא .
כלל בזה ודו״ק :
דייה
אל עשו אחיי .עיי׳ הרא״ם.
ול״ק
ומורה ונפסק הרמב״ם פ״ע דמלכיס
וראיה למ״פ דאונס חבי׳ להרוג ינול
הנרדף להציל עצמו בנפשי של רודף .
אע״ף שהרודף לא היה בר מיתה .
מקען הרודף דניתן להצילו בנפשו כמ״ש
הרמבי־ס פ׳־א דרוצם דין ו׳ .ועוד
ראיה ברורה מדאמרינן שאס נהפך
זמרי והרגו לפנחס .אינו נהרג עליו.
מ״ע רודף הוא .הרי שאע״ף שפנחש
ברשית רדף וליפ 6איסורא כלל ענ״ז
דאע״ג דגבי לאדוני
פאי; מצוה ב״דיפהו אלא רשות .יכיל
• •־לעשו ליכא למדרש הכ> כל היכא
הנרדף להציל עצמו כנפשו פל ר ו ד ף .
ידא:כא למדרש דרשי וקיל:
,
דייה
ועיש במש״ל וה־בריס ק״ו לנד״ד .
וייריא יעקב וכו שמאיהריג
ונר׳ להמגיה בה״ל מלכיס כתנ נשס
הוא את• אדירים .עיי הראיס הק׳
פ״ד דהא דאמרי :ב־נ איני מנווה על
דילמא £שו גברא אלמה והביאם בע״כ:.
ק!ה .דוקא בשאר עבירות ־. .אבל
,
,
חפץ
פרשה יישלח
חייט• ־ לא
ברוצח רמסנרא גפקא לן• גוי ויש׳ סוים.
ולמה לא הצר אלא •על הריגה ע & ו -י
ולפי״ז יחיישט כאן דברי הרא׳׳ם דהכא
וגס זה אינה קו׳־דלמה יצר לו;צ׳יז-
ברציחה איירי ,אבל אינו גר׳ בעיגי
ראם יהיה יכול להצילם בא׳מאיכריהם
שדברי הרמב׳׳ס שש שכחב ב״נ שאנסו
יציל.ואיל יהרגם .אגל כעשי היה ירא
אנס לעבור על א ממצוח ה׳ מוהר
שמא לא יוכל להציל ויהרגגו ויקללנו
לו• לעבור אפי נאנס לעטר ע״ז עובד.
א ג י ו .אך בעיקר דגרי ה ר נ שהילק יי
אלמא דא ממכותיו איזה שחהיה .ועוד
גין גרדף עצמו לאחר המציל שהגרדף
דהא הנאנס להרוג את הנפש אין ב ׳ד
עצמו א״צ להצילו גא׳ מאיגריו .משא״כ
,
,
,
ממיתין אותו .כדכתב רנינו בפ״ה
דהל יסוד התורה .ולמדה שסמדכתי
,
,
אהר המציל .וע״כ הוצרך ל״ו דשמא
יהרוג אחרים שעמו־• לי׳הא 'שאע״ף ־
ג כי ע״ז הוא ו ^ אניס .וק״ו לשאר
שהרמג״ס ז״ל ס״א דרוצח כהבידין זה
מצות .אלמא דע״ז חחירא עפי מרוצח
גאחר המציל ולא נגרדף .
דנהרג
וליהא להך סבכא לחיוביה מיתה טפי
וראי לאו• מקא הוא .:ורש״י
מ ע ״ ז .וכיון דבן נח אינו מנויה על
בםנהדרין דע״ד ע״א כחי ויכיל הנרדף
ז״ל
ק״ :בע״ז כ״ש ברציחה .ועיר הגע
או הרואהו להציל ולא הציל א׳א בנפשו.
עצמך סברא זו מה עיבה .אכנו מסברא
נהרג ע ל י ו .וכ״כ עוד כפ׳ ז־״מ דנ״ז
יהיה חייב למוח .ואם גאמר שהסברא
וז־׳ל ויכול הנרדף להציל עצמו •בא/׳
היעילה שאפ״י נאנס איכא לא דרגיחה.
מאיכריו של רודף .ונעלמו כל זה ז
א״כ אפ״י נאנס יהיה חייב מיתה או
מעיני הרא״ס ז״ל ודכרי רש״י גמרא
מלקוח .אלא וראי שכל דבר שהשכל
ערוכה הס דאמרי בסו״ף נגמר ה ד ן
גוזר עליו מחוייכ הארס לקיימו .ואם
דמ״מ אהיוה ליואכ א״ל למה קעלהיה ׳
מבר עליו ה״ה בכלל מחלל אח ה׳ וזהו
לאבנר .אמיל גואל הדס דעשאל הואי .י
איסורו וחו״ל .וכיון שכן ב״נ דאינו
עשאל רודף הוא .א״ל הי״ל להצילו ׳׳
עיניו? על ולא תחללו .רז׳ מצות הם ולין
באימאיבריו ומסיק החם דא״ל ניזל אבנר ז
,
ה׳ • פשיטא דתוהר לו לפטר ולרצוח
הרי שגס הנרדף היה צריך להצילו בא׳
מפני האונס וזה ברור אצלי אס לא
מאיבריו היפך לדלוק הרא״ם ושו״ר ־
אמצא ראיה מכרתה כדבריו ז״ל .
שהראשוניייפגוזהבעד הרא״ם .ומ״מ י
והשתא ליהנהו לדברי הרא״ם :
^ ן ך
לקושייתו ייל לסי מ״ז הוא זיל דהאנוה
הק׳ הרא״ם דשמא לא באו
יצאו מכלל כ״ג א״כ הא קי״ל דישראל בגוי.׳
שיאי
בכי האי ג מ א מוהרכדצי׳ בף״ ד״מ מ י ז :
עמו והרי רודף ;יכיל להצלו יכו׳
ואע״פ שרש״י כתכשם פעור ,.אס׳ זל״ז:
להרי :אלא אחרים
פרשה וישלח
ח^£
ומשום חייב גקמ סמור .דהאהגוישלא
והשחא ניחא ש:וצרך ל״נ דברים .
מעליןילא מירידן וכשהיא רודף ודאי
דאי משום מיעוע זכיותיו שע״י החםדם
מירידי :אפ שיכול להצילו :
ה מ ע ח ה שאחץ־ תועיל .איל כיון
דהא דאמר״י בעלמא סוב
שחשש שמא יגדוש החמא שחסא אחד
שכגייס הרוג והקשו התו״ס
ה מ מ ח ה וזכיות מרוטת א״ל להגין
במ״ס עיז דכ״ו ע״ב דהא אמריי הגוים
עליו ולדחוח קסרוג החמא .ולסייז
לא מעלין ולא מורידן .ותירצו דההיא
המשך הכחוביס כך הוא ויירא יעקב
בשעת מלחמה .והא דיעקב שעת
וכו וא״ח למה הרי הובמח .ע׳יזאמר
מלתמה הואי ואדרבא מצוה להורגי.
קמינהי וע״כ הוצרכתי לחסלה • וז״ש
ועוד דהא רשיי כתב שם דהיינו לוקא
הצילני וכו ואחה אמרת סי וא״ך
לריביש .אבל לרבנן רודף אתר חבירו
אעיף שאין זכוח גידי עשה למען זכוח
היתר גמור הוא להורגו אעיף שיכול
אגוחי לחוד .ודו״ק :
להצילו .והא* דרשא דהכא א־ייא
,
,
דייה
,
ויוחד יעקב .שכח פכים
קענים וחזר ע יהש .עיי
1
כרבנן .ודייק:
,
קענתי .עיי הראיס ולא
הרא״ה .ול״נ שרש״י הוציא השכחה
נהירא דאין לו ליירא שמא
שאש משני שחשכה לי הא אמרי לעיל
י ה ר ג .דהא מסקינן בסי במה בהמה
שעשה עצמי כגשר .וא״ך לא עבר
ד ש מיחה בלא חסא .ומאן דא׳ דאין
כלל לצד האחר של הנחל עד שייוחד
מיתה וכוי איתותב החם .ועוד שהרב
לבדו .אלא ודאי שבשעה שאסף כל
והיפך
אשר לו ונחנו אצל הנחל כדי להעבירם
ה ע ג י ן .וליתא .כמ״ש התוס שם .
שכח ולא הביא סכים קמנים לשם
וע״כ נ ר דאם לא היה שם חעא לא
וע״ך הוצרך לחזור ולמטר ממקומם
הי״ל ליירא כיון שהיחה ההבעחה .
ה א .ומ״ש סכים ראיחי כחוב בשם
וכ״כ מהרשיא בברכוח ע״ש .ומ״מ
מדרש רז״ל רדרשי׳ אל חיקרי לבדו אלא
עדין ק׳ לפי מיש רשיי לקמן היסב
לכדו .פי כדשלי .והואפךואס' שלזה
בזטתך אימיב בזכות אבותיך .איך
כיון הראיס אלא שיש סיס בדבדו ו״ל:
ה״ז בהכסחה ע״ח יכול לחזור ט אם
ך ״ י ך ן מד אשר אבא וכו הרחיב
אין שם זכוה .ולכ״ן דלק״מ לפי מיש
לו אח הדרך וכו הכי אמדי
ך׳״ךן
,
כתב אין מיתה בלא חמא
,
,
,
,
,
%
,
,
הרב עצמו לקמן בשם הרמב״ן שהיק
בס אין מעמידן דכיה .אבל מ״ש
שהחסדים שהזכ;ר הכחוב שנעשו לו
ואימחי ילך הוא מביר • ולכאו׳ ג ד
כבר נעשו קודם ההבמחה ולא נתייראו־
שהם דרשוח חלוקיה ורש״י חיבר שלהם.
,
ויי-
,
פרשה
חפץ
:נ
לב
חיים
וגיר דרש״י סובר ראם להרחיכ לו
ועי״י הראיס ומהרש״א שם :
הדרך לחוד נחכוון אמאי הוציא דבר
ד י י ה סרה ורבה .עיי הראיס
שקר מפיו .ולא הול״ל אלא ואני
הדבר ברורמדגרסי
,
ול׳נ
,
אהנהלה לאפי למקום אחר .ולא היל״ל
מגילה דייו דששה חדשים עשה בביח
ע ד אשר אנא אל וכו׳ דהין אמז
אל • שששה חדשים חסרו לכ״ב שגה
ליעקב .אין רש״י דייק דאי משום
ששי׳ מאביו שפירש יוסף ממגו כנגדן.
הרחבה הדרך הכי הולל ואני א הנהלה
ואחיך ינסיעחו נדרך נולד בגימין.
לאפי לבוא אל אדוני שעירה .מאי עד
וא״ך ע״ך שכנר נחענרה קידם שנא
אשר אבא .דמשמע שלא ילך עכשיו
לניח אל .ודוחק לו שנולד בן ז
אלא עד זמן רחוק גס בירושל׳
פ׳
אין מעמידן דרכי אלו ב׳ דרשוה
כדברי רש״י ז י ל .ועיי׳ מהרשי׳א ז״ל
,
ולנ.קשעין .ודו״ק :
ך ׳ ׳ ך ן בח ענה בח צבעון .עיי׳
הראיס וההוס׳
נ פ ׳ יש
שם בזה :
נוחלין גרסי׳ שנא ענה על אמו והוליד
ר׳יךק על לב הנערה .ממון בזבז.
ממנה אהלינמה .ועיש במהרש״א .
הא לא אהייא כפיר״שי דלעיל
ומה שהק׳ דאימא ענה אחי צבעין מח
דקשיעה היינו מעה דא״ך אין כאן
ונשא צנעון אשתו והקים שם המח
ממון :
זקרא ננו כשם אחיו .והא דכחי׳
ך ״ ך | נסע סוכיהה וכו׳ ננ ׳ שהביא
הוא ע נ ה ליק כ ל ל .דא״ך למאי נימ
זה רש״י לייחס בלם יד׳ שנה
קא׳ קרא דהוא מנהדמעיקרא ועיש
שהיה יעקב בביח עבר .למיס רש״י
נקרא ויהיה איך שיהיה .והראיס הציע
ס׳ חולדוח דיה ואלה שני ישמעאל .
דנימא ע נ ה נקבה היא ונא צנעון על
ודע דכא דקא׳ כוכיה קין ב״ף לאו
אחיהו ונחו והוליד אהליבמה .ולא
מהרהי סי כוח מפיק לה דליכא בהו
ידענא מאי קושייא דלמה לן לדהוקי
יחירא .אלא מסוכות ל״ר וזיל רשיי
נפשין בהכי טון דעליף צבעון רשע
פיק דמגילה ויבן לו ביה נימוח החירף.
הוא .דב״ן אסור באהוהו • ועוד
עשה כונית בימוה הקץ ב״ף שני ימוח
דפשסא דקרא משמע דזכר הוא דהא
הקין הרי י״ח חדשים .ע״ך .ונר
,
שהוצרכו רבוחי׳ לדרוש כן ולא כפשע
הפסוק
שהביח
לדרה
והסוכוח
למקנהו .מפני שלכאו׳ אין חועלח
בסיפור זה כי כך הוא דרך העילס
,
חשיב ליה בבני שעיר ולא מצינו נפויא
שמנה ננ.היו .וכחיב הוא ע נ ה בל
,
?כר .וגם רשנ״ם שם מ נ ר כ ן :
ך״ך״! מגדיאל .היא ר ו מ י .עיי׳
הראיס .ולין דאעיג דאלוף
מלכוחא
חפץ
חיים
וישנ
מלכותא בלא חגא .מ״מ קישעא הוא
ולפיכך הכזיב כל החלום .ולא מפני
שכמה שניס ברומי שלא היו מלכיס
שנתכוון להוציא וכו׳ דודאי לא היה
כלל אלא נשיא וש׳ יועציו .כראי׳
יעקב אע״ה טועה בזה .עיש .והא
בס׳ יוסיפון וכפ״י התו״ס במ״ם ע״ז
לאו קו׳ היא כלל .דא״א לו׳ דיעקב
בהא דאמרי׳ הסס כל נשיאיה ולא כל
הכזיכ את כל ההלוה דהא כתי׳ ואביו
פריה .פי׳ שם משיאיה היינו הנשיא
שמר את הדבר .עוד כתכ דש לתמוה
וש׳ יועציו .ועיש ודו״ק :
לפי׳ למה לא פחד שמא ירעו כניו
סליק פרשהא
שאין חלוה בלא דבריה בעליה ויבינו
שאינו אומר כן אלא דדך תחבולה
פרשת וישב
ע״ש .והא נמי ל״ק דדוקא גבי בלהה
שתקרא אמו דהוייא מלתא דסברא אס
הבוא נבוא וכו׳ ל׳ זה צריך
ד״ך,
היה יידע יעקב כן לא היה אומר
ביאור דק׳ מנלן דילמא היה
הבוא כבוא דידיתי גס בניו יבינו זה
יודע ואמר כן להוציא מלב אחיו .ועוד
מעצמס • אבל אין חלוס בלא ר״ב
קו׳ הראיס .ע״ס .ול״ן דלפי פי׳ א׳
דלאו מילתא דסברא היא אלא ענין
ס״ל דיעקב נתכוון להוציא וכי׳ וחרוייהו
מקיבל היה אצלו ולא מסרו לבניו
איתנהו .והוא דאס יעקב היה יודע
מהיכן יש להס לבכיו לידע שהיא דרך
דאקי על בלהה אין כאן תימא .ואינה
החבולה .ולכן אעיף שידע שאין חלוס
הוצאה מלב אחיו כלל שגס הס ידעו
מלהוציא מלב
בלא וכי׳ לא נמנע
דב״ז דמלהא דסברא היא .אלא ודאי
לא ידע .ועכ״ז ק׳ דגר׳ דימקב הכזיב
ב נ י ו .ידו״ק:
ך״ך,
אהכחנהי ..פי׳ וקרא תרתי
כל החלום כיון שיש שקר על דבר
קא׳ את כתנתו והוא החלוק.
האם .ובתר הכי כתי׳ ואביו שער
כמו החינה דכהניס וכתנת הפסיס .
את הדבר .אלא ודאי שיעקב אע״ה
והוא המלבוש העליון .והוא המעיל
החלום אלא נתכוון
דכתי׳ בתמר ועליה כתונת פסיס .
להוציא .איל רטחי׳ שלמדו מכאן
כי כן תלבשנה'בנות המלך מעיליס •
ע״ך דסברי דאמו ממש קא׳ והוא
ושלא ככל דברי הרא״ס זיל גזה י.
שקר .וע״ך רצה יעקב להוציא מלב
ודו״ק :
לא הכזיב כל
בניו לו שכל החלום שקר .והרא״ם
,
ך׳ךן
מעמק חברון • עיי׳ הראיס.
כתב ויעקב נתכוון וכו׳ דאיל שלא
דמהך קרא אין ראיה דההס
ידע שאין חלום בלא דברים בעלים .
משוט שאיי גטהה מכל וכו׳ ושמא
דייה
חיג״ן
פרשת
:־
לג
היים
דייק מרכה׳׳ עלן זה בנגב ועליהם אח
פ ל י ג .וצלי׳ב .וכ; מנאהי בשם הרמב״ן
ההר .וכחי׳ ויעלו בנגב ויבא עד
אבל ק׳ מהמדרש שהביא רשי׳י פ׳ ויהי
חברון ומהרש״א ז״ל נסועה רי״א כהנ
ויבאו איהו בניו וצא בני בניו .מפני
עליהס דא״' דשמא כך ידוע לרביהי׳
שהיי׳ מבנוה כנען .ושם רוחק לו
שהיא בהר .ואני אומר לא כדברי זה
שפל כל שאר אומוה היה מקפיד כמו
ולא כדברי זה .אלא ראיה גדלה יש
שהקפיד שלא ישא איש מצרי מ פ ח ו .
לרבוהי׳ דכהי׳ ביהושע סי׳ ייד שגגש
ולכן •נר׳ דר׳ נחמיה דייק דכנעניוה
כלב ואמרליהן לו חברון דכה׳ייוישיננ
היו מהחם שלא הניחם למי גניו ליטול
משה ביום ההיא לאמר אס לא ה׳^רן
מפני שהיו מבטח כ נ ע ן .יפליג אההיא
,
אשר דרכה רגלך בה לך ההיה לנחלה
דפםהים גבי יהורה דקא׳ אפשר וכו׳
וגיהה חנה לי אה ה:ד הזה אשר דבל
וש״ס דפסהיס סבר כר׳ יהודה דלאו
ה׳ ביום ההוא ויברכהו יהושע ויהן
כנעניוה ה י ו .והראיס בפ׳ ויחי דרך
לו אה חברון .הנה מבואר דחנרץ
בדרך אחרה .ומהרש׳א בפ׳ אלו
בהר היהה .ודו״ק :
עוביין סובר כמ״ש .והרמ״ז הניח
ך״׳״ךן ונל בנותיו • כנעגיוה היו .
כאן בצ״ע .עי׳ש :
בדור דלד׳ דמי בקש
נר׳
ך״ך!
נסעו מזה .ולפי פשוטו וכו׳
זאה מיד רינ חמיה להגיד לנו מאיזה
ויהיה פי׳ נסעו מזה שאל
אומה הס .ומהיכן ידע שננעניוה
חחשוב שהם עדיין בשכם אלא שהם
היי .ולא עמוניות ולא מואביוה .
קרובים ממקום זה שאנו עומדים בו
וכל כוונת ר׳ נחמיה אינ :אלא לו׳
מלא עין אלא נסעי לנמרי .והי־א״ס
דלא היו בנוהיו אלא מאומה אחרה
פי׳ ממחוז הזה והלכו למחוז אחר .
השוכנוה בארן כנען באותו זמן .ומפני
ואין נר׳ מדכחב רש״י בסנהדרין דק״ב
שהשוכנים באותו זמן היו כנען אמר
אהא דאמרי׳ דבשכם מכרו יוסף .
כנעניות .ובודאי שלא היו מבנות כנ..ן
וז״ל ואע״ג דבדוחן נמכר • דוחן הייט
הארור אלא איזה אומה שהיתה אז
כסר הסמיך לשכם ונק׳ ע״ם שכס .
בארץ כנען .ונק׳ ע״ש רוב הגרים
א׳׳ן כמדרשו שהיו דנים עליו להורגו
שם שהם כנענים .וכן פ ׳ י רש־י לקמן
עכ״ל .אלמא דלפי פשיטו נמי מאוהו
בת איש כנעני גברא הגרא .דאמרי׳
מתיז גיא
:
בפסח ם אפשר בא יצחק והזהיר אה
ך״ך״! ויספר .כוונהו דאין כיונה
יעקב לא חקח אשה מבטה כגפן ויהודה
הסיפור הזה לצורך שניהם
טשא כנעניח .ידוחק לו׳ דר׳ נחמיה
כמשמעוח הכהוב שכבר ספרו לאחיו.
f
אלא
פדשח וישכ
P g n
ח*י•
אלא שכוונת הסיפור היתה לצורך אביו
הרא׳׳ם
לוקא אלא שהיה זה בפני אחיו ודברי
הולידו .וכ״ה כס׳׳ע ובילקינו גם הק׳
הרא״ס סותרים מ״ש הוא עצמו בפ׳
היאך נטנשו
פקוח מגן י״ג שנה.
משפעים ד ה ואת כל המשפעים דסיפור
וכחג דאפי אה״ל גן י״ג קשה גמי.
תפול אף על שאינם חדשים .ע״ש
ול״נ דודאי לאו גני עונשין ה ם .אלא
דגני ח׳
,
רמהי
ודו״ק :
שנהב
שנים
גע-ן יהודה
ג״נ והא והא
ך ״ ך ן היה רעה .עגין השיתיף
גרמא • והייגו דאמרי׳ פ״ק דסיעה
אולי הוא עי׳ד צדיק מושל
כל המהחיל במצוה ואינו גומרה קוגר
ביראת אלהים .וא״ח מ;לן דמשוס החרם
אשהו וגניו מנ״ל מיהודה .ור ,דגני
ללמא הקב״ה רצה בכך לקיים גזירת
יהודה גחעאם מחו .אלא ודאי לאו
בה״ב .ואם היה יודע יעקב היה
גגי עונשין הם ילא נחהם גז״ד אלא
פודהו משם .י״ל דמ״מ הי״ל לגלית
געון אביהם אלא דהעאם נמי גרם .
שעדיין היא חי .א״ן אחר שמלך מיד
וכמ״ש מהרשי׳א .שם :
,
הי״ל לגלות .אךהרא ם פי׳ בע״א .
והכריח דבריו דא״ך איך לא התירו
ך״ך״ ,כי כסתה פניה .עיי׳ הרא״ם
החרם כשגילו הסיד לאביהם .ואני
ובם׳ פ״ד חמה עליו דהיא
תמיה דמי יאמר שלא התירו .וכ׳׳ה
קייל המקדש בלא עדים אין חוששין
בילקומ וז״ל אמרו נחרים בינינו שאין
לקידושיו .וכל זרטו של יעקב קרובים
א׳ מגיד ליעקב .אמייל יהודה ראוי :ן
הם ליהודה .ותירן דהגיים היו עדים
אין כאן אין החרם מתקיים בש׳ מה
ול״ק דכיון דלא אפשר לא קילו עליהם
עשו שתפו למקום עמהם ותרמו .
מה שאינם יכולים לקיים דאפי׳ אשתו
ושמע החרס
גמורה לא היה יכול לקדשה בעדים .
ושתק י ואףהקב״ה דכתי׳ מגיד דבריו
מ״מ תימא דאפ׳י ב״ן קי״ל עשרה
הגידו החרם לראובן
הגיד מפני
שבאו על הזונה ראשון קנאה וכלם
החרם .וכשבאו למצרים ומצאוהו אז
ליעקב .דבר זה לא
חייבים משום א״א כדאיתא בירישל׳ .
החירו החרם ושמע יעקכ ותהי רוחו .
והזכירוהו הי&ס׳
רל׳׳ו ד״ה משים
כיון שהחירו החרס שדהה עליו רוה״ק
נשג״ז .ואיך ליון שחשבה לזונה .
כבחחלה .רע״ק או׳ החרם הוא השיו׳
אשה איש .ואע״ג דאמרי׳ בםועה
וכו׳ עכ״ל וזה מבו׳ היפך דבריו ד ל .
ששאלה ואמרה פנויה אני .מ״מ עועה
וק״ל :
היחה בכך שסטרה שביאח זנוח אינה
דייה
ויהי נ ע ה
ההיא
• עיי׳
קונה .ותו ק׳ דכיון שיהודה בא עליה
געשיה
חפץ
נמשיה אשחו יהיאך
לד
חיים
פלחה לנפשה
כהנה כיון שאכיה כהן לדונה כשריפה.
והיה עונר חיו על לפני עור וכו״
ומיד דדוק כשנשאה לא מן הפסולים
שחלו וחזנה עם אחר * והנה לפ״ד
ונחחללה .משוס דקרא כהיב ט החל
הרמנ״ס ז״ל שסונר דגירושי נ״ן הם
לזנוח דמשמע שאינה מחללחו לאניה
ע״י שישלהגה לגפשה דאע״ף שזיגחה
אלא ע״י זנוח ז ה .יצהה זו שככר
מקודם כיון ששלחה לנפשה נחגרשה
נהחללה וחיללחו מ״י מכרה שקדמה
ממנו י והא דאמרי שהשאר היינים
שנשאה לא׳ מן הפסולים .אגל כאן
משום א״א ־ ה״ד שנאו עליה נמעמד
שהקכ״ה רצה לימול כהונה מזרמו של
א • וכן ג״כ ליהודה אעיף שנעשיח
שם ולא משחה חמר שום דגר להחחלל
אשחו ע״י כיאה ע ״ י שילוחה הוחרה
ט .א״ך זנוחה הוא חחלח חילול
יצאו אטהינו
א ג י ה .והא דמייא לנשאה ליש דמודה
מכלל ג״נ • אגל למ״ד יצאוא״ך היחה
ר/ז דאע״ג דההםאכחי כהנה
,
,
וזה יהיישב למ״ד לא
צריכה גש .ודוחק לו שגחן לה ג ע .
,
ושמא אע״ג דיצאו להחמיר ע״ע אכל
,
,
,
נה
הוייא אם אין לה זרמ .וק״ל:
דייה
ע ג ר י .עיי הרא״ם ודכריו
,
לאחרים כג״ן חשיכ .א״ן כיון דלא
סוחרים מיש ג ף ויגש ד ה
הוה אפשר כגע שאין כאן ע ד ם לא
ו מ ז עיניכם ריאיח דכ״ן ככלל זרע .
יצאו לעגין זה .אכל זכירגי שהר״ן
וכ״ג מדכרי הרמגים וככר הארכחי
כסנהדרין כשש ה״ר דוד כחג דאיכא
מ״ז לעיל • וזו סחירה למיש הסיד
רג״ן אין לי גירושין
כשם מהריכ״א דזרע עע״ז לא מקרי
מ״ד גירושל
,
זרע .ויליף לה מישמעאל • וליחא
.זtו ק ,
ד״ה
הוציאוה וכוי
,
עיי הרא״ם
,
והק׳ עליו דמארה דשמעחא
דגהו של שס היחה ר״מ היא ושמעי׳
דההם גלי קרא .וכני קעורה יוכיחו.
וע״ש שכל ראיוחיו ליחגהו .ודו״ק:
סליק פדשח וישג כס״ד:
ליה לר״מ דאמר ג ף ׳ ד״ם דנ״א דגה
פרשת מקץ
כהן שנשאה לכהן ולממזר אינה גשרפה
שאינה כהנה שככר נחחללה ע״י כיאה
פסול .אע״פ שאכיה כהן .ול״ק
ךי׳ךן
נער מ ג ד שאין ע י ר מולך
דאנה״נ אלא דעיקר השרפה חומרא
ומה שמלך יוסף שלא כנימוסי
געלמא היא ומדנא לא מיהייכא .
מצרים .משום דמעס המס׳ו ככהוב
נ״ו וכיין
כי הוא איש כשר ורוח אלהים ט
שהחמירו החג־ר rג״ך שאע״ף שאינה
יצוריך לכל הנרלס ט ופיקוח נפשוח.
יכמ״ש החויס שם גדף
ומור
הפץ
חיים
יייזז
ועוד דמלהא דלא שכיחא היא שיהיה
כחג משום ואישור השמיש בשני רטגון
המגד כך וכמלהא דלא שכיחה לא
אינו אלא משום שהעולם שרוי גצער .
ג ז ר ו .וזהו אומרו אני פרעה ובלעדיך
ויורדי מצרים יודעים היו בעצמם שהם
לא ירים .כלו׳ שאהה דוקא יצאה
ע • ויוסף נמי יודעים היו גו שהוא
מכלל גזרה ז ו .אבל בלעדיך ע י ר
שרוי גריוח ־ אגל יוסף היה סגור שהם
אחר א״א לו למלוך .אין הגיד לו
שרויים גצער ולכך לא שמש י ומר״ן
יוספ שהוא גנוב ואינו עבד באמה .
המה עז״ דמפשעי הכחי׳ נ ר
שלא
וראיה שהיא גרמני כדאיהאבילקוע :
ידעו גו אס הי ואם מה עד שנהידע
,
,
בשרםחבוא• מרן׳ זיל בא״ח
להם י עיש י ולין כדגרי הרין זיל
הירוץ
דודא• הם שנעים כאוחו זמן וכמ״ש
הראיס דא״ך גם יוסף היה מוחר
רש׳׳י והראיס דיה למה חהראו • ונם
לשמש שלא היה לו בה .דבלא׳׳ה היקשי
יודעים ביוסף ששרוי בדוח מצרוח
כיון דקי״ל חשוני בנים מוהר .איך
הרעכ מיהא .שכיון שנמכר למצרים י
איך קא׳ קרא• בערה הביא דיוסף
ונעו שמניעו שהלכו לגקשו שם אחיך
קודם שנולדו לו השיך בניס הוא ומוהר
נמ״ש רשיי גדיה אחי יוסף .ובמצרים
לשמש אף בשנה ר ע ב ו ן .ומזה הכריח
היה מצוי שגר הרגה לא היו דואגים
דאסמכחא היא ..עיש .ולין דלאקשה
עליי מהרעג כי אדוניו יחייהו עמי .
דקרא ה״ק שהולדוח אלו היו צערם
ועוד שלא היו צריניס כילם ליגעל
הבוא .משמע דה״ק שלא שמש יוסף
ניסו״ר גשגיל א׳ מהם ששרוי בצטר .
ך״ך,
ס״י חקע״ו
דחה
כדי להוליד אלא ערם שנוח הרעב .
איל הוא היה צריך לחוש ניון שכל גני
אבל י!חר ג׳ שני הרעב לא היה יכול
יש׳ שרויים גצער י ועוד אם גאו לחוש
לשמש ולהוליד עיר מפני הרעב .
לנערו של יוסף כל ימיהם היו צרינים
אלמא דאסיר חיה בשני רעבון .ואיה
לחוש שכל ימי יוסף שרוי כנער הוא .
הא לא היחה לו נח וחשוך בנים היא .
גם לא ידעו אס חי אס מה * ולצער
ל״קדמחמיר ע״ע הוא .אלא דאנן
שאר אומוח אין לחוש כלל .שויר
ילפ״י מדהחמיר יוסף ע״ע אף בחשוך
כהרין שכחבקיאמרי׳ כף׳ יין דיינגד
בניס אלמא דאיכא איסורא באינו חשוך
הורחה כדרך היהה .ני׳ והיינו אחר
מיהא ראם היה מוהר אף בקיים פו״ר
שנחודעיוסף אל אחיו י וכשגאו אל
לא היה נמנע יוסף מפיו כיון שעדיין
יוסף נהעגרה בדרך .וכזה דגרי הרין
לא קיי :פו״ר ולוי לא נהג הך מדה
למהרש״א בהעניה
חסידוה זהו דעה הראיס זיל .אבל הרין
גרורים .שויר
כחג מזה עיש :
דיה
חיים
חפץ
ך״ך,
לה
למה התראו .עי״י הרא״ם
ולא ל ירידה .מיהו ק׳ מבי יוסף
דבריו
כהי רדה אלי וכהי והורדהם אה אני
בשונית .ובאמת ל׳ הש״ס משמע
וכו׳ לכך נ ר דעיקר הדיוק מיחורא
כפירושו וכ״מ בילקיע ע״ש .אך דברי
רשמה .אלא דמה נמי מדוקדק שלא
רש״י כאן הפך דבריו .ומ״ש דורה
אמר ל כ ו .וק״ל:
דחה
ומהרשיא
הוא העני לא שמענו פי זה מעולם
,
,
,
,
,
ך״ך,
ויכר יוסף אח וכו שהניחם
,
מד שיביא רא־ה רש׳׳י ממנו לאחר כאלו
וכו הק הרמב״ן והא יששכר
הוא פשיע .גס ל המקרא אינו סוכל
וזבולן לא היו גדולים מיוסף אלא שנה
פירושו .ומ׳׳ש בגי ישמעאל ועשו .
או שגחים .ול״ק כי כך מגהג הטולס
הראיס כחב למבני כנען לא הי״ל לחוש
שמי שהוא איש שעיר גיכר כו חהימח
שגס הם היה להם אוכל .וזו נ.:יאה
זקן מיד כקענוחו .ויש
עד יגדל
היא דאעו מפני שיעקב שהיה שרוי
הרכה .אכל א״ל שהכירה מסגי כתיבה
שם הי׳׳ל אוכל כל אנשי ה ארן יהיה
שמוחיהם שנתנו לו השוערים .דא״ך
אוכל .וע״ך הנראה כדכרי
לא הכירם .ועוד דויכר יוסף יהירא
,
להם
הרמבין זיל שנתיירא פן יתקנאו בו
ויפילו עצמם ע ל י ו .ואע״ף שאין להם
,
,
דככר כחי' ויכירם .ודו״ק :
ך״ך,
אוחי שכלחם .עיי הראיס
,
לרך עליו מ :בכך כיון שיתראה שבע
ואף דהכא לא קא׳ שידע
בשנ• יושבי ־ ה א ד ן .חברך חברא אית
יעקב כן אלא שחשדס ככך .ואפשר
ליה והס יגידו להם .ועוד אף׳ כי
דגם ביוסף חשודים היו בעיניו בכך
לא היה ירא רק מעשו ומישמעאל שהם
אבל לא ידע שכן הוא ודאי דמסזמא
זרע אברהם .אבל הכנענים כבר היו
אוהו יש לחוש
נכנעים החת ידו ממעשה שכם שנלי־מו
עמו כל כני כנמן ונצחם והכניעם .
ועיש כמהרש״א .ודו״ק :
ך״ך!
,
כיון שהיו שונאים
שיהרגוהו או ימכרוהו .ודו״ק :
ך״׳ךן
אשר יאמר לכס העשו.מכאן
ק למ״ש הרב בי״ד סי רס״ג
,
,
רדו שמה ולא אמר לכו וכ׳ו
ס״ה וז״ל ואסור למול גיי שלא לשם
דאע״ג דא״י גבוהה .מ״מ
גירוח אפי כחול .ופי העס״ז והעיז
כיון ששייך בה נמי ל הליכה גהי
דעעמא שלא להחחימו באוח בריח .
דכש:ם דברי הנתיב כגון וירדו אתי
והימא דא״ך היאך מל יוסף להמצריס
יוסף ש:ואנסזר שייך שפיר ל' י ר י ד . :
הרי לא נתגיירו ועדיי; עע״ז .וזה
מימ כשהאדם מדבר לטכחעס חביריי
ברור שהיאך
פרעה
איבעי ליה למנקע לישנא מעלייא .
להתגייר .ולעזוב דחו .ועוד אפי׳
,
,
,
היה
מניחם
חפץ
חיים
י
אם יהגיירו אינה גירוח דהא בע״כ
על ז
היא .ואיך היאך מלן .גם השיך חמה
ואולי שלא היה יוסף יכול לבעל מהם
,
דבר הניגע לדתם .אבל המילה לא
עליהם שם מסוגייא דעיז דכ״ו דקא
,
מ5וח שהם חייבים בהם .
ישראל מל אח הגוי לשם גר לאפוקי
היתה נוגעת לרחם וכפאס עליה .
לשום מורגא דלא .ופירש״י משום
אולי מפני שהיה יוסף לשמצה בקמיהם
דאסורלרפאחםבחנס .אלמאדבשכר
על
כסאס
שרי ולאחיישי שמהחימן בבריח קדש •
להיותם
עיש .ואפשר לחרן ולו דרבינו ירוחם
בחי
,
,
היותו
נימול .ולכן
כלס ניימולים .וכן מצאתי
מהרמ׳׳מ בשם מהר״ש י פ ה .
,
ע״ש וק״ל:
סובר דהא דקא החם לאפיקי לשם
,
מורנא ללא .לא כפירשיי דעעמא
ד י י ך ! ויקוד וישחהו .הכי אמרי
משום רפואה אלאעעמא מפני שמחהימן
דייו וז״ל
בפיב לשבועות
,
בב״ק ואי לחרן ולו לרבי ירוחם סובר
קידה על אפים .וכהיא ותקוד ביש
להא רקא החם לאפיקי לשוםמורנא
אפים .כריעה על ברכים .וכה״א
דלא .לא כפרשיי לעעמא משוס רפואה
מכרוע על ברכיו .השתהואה זו פישוע
אלא עעמא מפני שמחהי בביק .והא
הטא נבוא
,
,
,
,
,
ידים ורגלים .וכהיא
דלא
להשתהות לך ארצה • עכיל .ו נ ר
מכעייא לשום מצוה דמחכוין להחחימו
ברור רכל השההואה אפי סתם הייגו
דאסור .אלא אפי לשם מורנא שמחכוין
פישוע ידים ורגלים כדברי רש״י שבכאן
לרפואחו אעיף שהוא בשכר דליכא כיה
אע״ג דלא כה׳ בה א ר ן .ובזה ניחא
משוס שמרפא הגוי מ״מ אסור כיון שע״י
לקושייא רבחא פהק המפרשי זיל
מעשיו מהחימו בב״ק .משום דמשמע
דאמאי מייהי מקרא דהטא נטא ולא
ליה לש״ס דליכא לפלוגי כין מחכוין לכך
מיית• מקרא ר אברהם וירן לקראחם
אילא .יככלהו אסיר דחר עעמא היא .
וישתחו ארצה .וכן
מיעקב דכחי
אבל דעחהרמב״כ רמוחרוכמיש השיך
וישתחו ארצה ז פעמים .ובמ״ש ניחא
שם .ואדרבא מדכחב שהרי לא נתכוון
דאי מהתם ליכא למכמע אלא היכא
למצוה .משמט שאם נחכוון למצוה
דכתי ארצה היינו
פישוע ידים וכו
מקש לשוה מורנא רבוחאקא׳
,
״
,
,
,
,
,
,
,
,
,
מצוה למולו .וכ״כ בפ״י דהיל מלכים
כמשמעות ל׳ ארצה.אכל היכאדכתי׳
ב״ן שרצה למשוח מצוה ממצוח ההורה
השתחואה סתם ליכא למידק דהיא
כרי לקבל שכר אין מונעין אותו .
פישיע יליס .דדלמא דומה לקידה
מלעשותה כהלכתה .מיהו ק מה
היא .אבל מהאי קרא דהטא נטא
,
דייק שפיר דהא בהלום יוםף כתי'
ראה יוסף לכופס עיז שלא כדין ולא
־»
י
משח״! ים
חפץ
פרשת מקן
חיים
לו
משתתוים לי .וכשבא יעקב לפתור
וא׳׳ך הש:א ניחא דע״ך כיון דגין
החלום אמר להשתהות לך ארצה שהוא
בקידה בין בהשתחואה נהי ארנה
שקר ח׳׳ו .ולא הול״ל אלא להשההיות
וכחיב אפיה איה לן לאוקומי קידה על
לך ואדרבא בא לסלק :נאה אתיו והוא
אפיס כמשמעית ל'
קידה .ואפ
עורר איחה ייהר מדאי אלא ודאי
דפסיקא ליה לברייתא
דסהס השתחיאה היא פישיע י:יס .
קדקד .ונריע ה על ברניס .מל
והתיש כת:ו שם קידה ע .אפיס .
כרעיס .והשההואה שאין בה שס
תימא השתתואה נמי אשכחן על אפיס .
מקביל על אבלי פרשי הוייא פישוט
1
,
,
דקידה מל׳
,
דכת״י ויוצא יוסף אותם וישתהי לאפיו
ידיס ורגליה .אלא דמייתי דיקרא
ארצה • אפיס ארן ישתחוו לך .ויקוד
נמי אשנתן הני .והשתא אין קו
רשהחו לאפיו .דבלעס .וי ל דמגמרא
מקרא דויקוד
ארצה וישהחו דניון
איה לן דקירה על אפיס .ומייתי
דקידה היינו קרקר א׳׳ך הוי האלו כהי׳
דאשכהן נמי בקרא הכי .ע נ ״ ל .והרב
רכוף קרקרו ארצה • והוי ממש כקרא
מי״ז זלה״ה כשם מהר״ח אחיו חמה
דותקיד כ״ש אפיס ארצה .איל קרא
עליהם .לל״ק קישייהס כלל דודאי
דוישההו ארצה דהוייא סחס היינו ודאי
בכלהו כחיכ על אפיס • אלא דבקידה
כל הגוף כלו .ואיה אכתי היקשי כיון
על אפיס הוא דהוי וה״ל .וכריעה
להשהחואה היינו ככל הגוף אמאי כתי׳
מלבד פישוט
במקצה פסוקי׳ וישהחו לאפיו .וכן
ובהשהחואה
נוסף
עליהם
יש להק׳ גס לדברי ההוש׳ .ונר׳
פישוט ידים ועגלים
מלבד
אפים
ליישב בא׳ משגי פנים .או שגאמר
הוי נמי על
אפיס
ברכים
וכרכים .ט׳־ש שהאריך .ולכאו׳ קו
,
,
לודאי כל הש־חואה אע״ג דכחי׳ בה
זו מבוארת בדבריהם .איל ליק לדעהי
אפים הוי בכל רגוף .וכ׳ך רשיי
שכבר דחה הריטב״א ז״ל תירוץ זה
עצמו לעיל ב ד ה וישההו אפיס ארצה
בחידושי שבועות .וכהי ולא נהירא
כל השחתואה פישוט ידים ו :גלים .
לי דהא בקידה נ מי כהי׳ ויקד ארצה
אלא שביין שתהלת ההשתתואה היא
וישתחוי׳ גבי משה וא׳׳ך מנלן דקירה
נפילת אפיס ונק׳ הכל כשם החלק .
מהשתתואה דהא
או כנאמר דודא היכא דכתי׳ השתהו אה
בתרוייהו כתי׳ ארצה וכתי׳ אפיס ומאי
סהס או השה דאה 3הדי ארצה הוי
אולמיה דהאי מהאי .ומ״מ נ״ל שאין
פישוט ידים ורגלים .אבל היכא לכתי
צורך לדברי החיש׳ לפי דברי רשיי
השהחיאה בהדי אפיס לא הוי אלא
בחומש שכחב קידה כפיפה קדקד.
כריעת אפיס .והשתא הה צוק שבין
על אפים
מפי
קידה
,
חפי*
חיים
פד:ח רגש
קידה להשהחואח אפים .הוא .דגני
הא׳ .עכיז מאחר כנחברר לו כן
קידה ט ע ן גודליו בארץ .משא ׳ך
על כך ;
שינה הלשון ולא יחפש
השהחואח אפים .דאינה אלא שדיה
*ודו״ק :
בעלמא .מיהו בקרא דויקד וישההו
ך ״ ך ״ ! וזורדהם אולי ריק מדכחי׳
לאפיו ק׳ ראם השההואה אפיס שחייה
גם אח זה .דגם רבוייא ואח
בעלמא .מה הוסיף על הקידה שעשה
בהחלה .ונ״ל דחחלה ע:ה קידה ואחר
ריבוייא לרחל ויוסף וק״ל :
ך״ךן
כי עבדך וכו׳ עיי׳ הרא־ם
שזקף שוב עשה עיר השהחיאה אחרה .
שלא ידע מהיכן הוציא זה .
והריעב״א נחי׳ שכיעוה הסכים לשי׳
וכדברי רש״י א־הא בילקיט א״ל יוסף
הב׳ .ולפ״ז יש להרן עוד לקוגייה
ליהידה למה אחה דברן והלא אחיך
ההרס דכיון דבכל דוכהא כחי׳ קידה
גדולים ממך .א״ל אעפ״ך כלס חון
ובחר השחחואה ע׳׳ך דחחלהעש :דיר
לזיקה הס עומדי׳ ואני מעי קומפין וכו׳
קעון ושוב הוסיף דבר גדול ממנה .
אלא כך אמרהי לאבא אה fבנידוי
וא״ך ע״ך א״א לו׳ דקירה הוי פישוע
בעוה״ז ובעה״ב שנק׳ ימים .עכ׳־ל .
ידים וכו׳ והשחחואה על אפיס .דאין
ונר׳ דמפשעא
מפקי נידוי
זה דרך שהחלה עושים שישוט ושוב .
דעוה׳־ז אלא דמיהורא רכל הימים מפקי
יעשה השהחואה אפים אלא ההיפך.
נמי עיה״ב .ובב״ר שאמרו כל הימים
וכעין זה כהב מהרש״א במגילה .
דקרא
לעוה״ב .לפרושי הי׳ כל הימים לבד
המש ידוה .ולס״ז ה״ה וחרב
אחו .ועוד דכיון דכהי׳ וחעא;י לאבי
ממשאה כלס עד שכללוהה
ודאי בעוה׳־ז איירי .דבעוה״ב דהיינו
היחה ה׳ ידוה .והמפרשי׳ פירשו
לא מעייל למהיבהא וכו׳ לא הול״ל
כע״א :
לאני .וק״ל :
ך״ך,
סליק פרשה מקן בס״ד :
ך״ך״ ,גשו נא אלי .
נ ר דדייק
,
דהראה להם המילה מדכהי'
פרשת ויגש
גשו נא אלי .ואי משוס גסוגיס לחוד
היל״ל גשו נא* .או גשו לנני .מאי
ואחיו מ ה .היה מוציא דב״ש .
אלי .אבל ודאי היק גשו נא לנ אוח
ך״ך,
ואע״ף שמקודם היה יודע
בי • ומדהונרך ל׳ בקשה למדנו שראה
שלא מה שהרי אמיל שלחפשו באו .
שהם נכלמים הונרךבקשה .גס מדלא
עכיז יאמרו שביני ביני נהברר שמה .
הלך אנלס הוא והגישם אליו ודאי ראה
ואע״ג שדברים אלו הם סיפור דירים
שהיי נסוגים .גם פששא דקרא הכי
משמע
חפץ
פרשת
ונטמין ונו׳ צואריו צוארו נחינ לא
משמע • ועי״י הראיס וקיל :
א׳׳ך״,
חיים
רגש
לז
והנה עיניכם י וכו׳ כי נ׳
מצאט כן נכל ס״ח .גם בילקוט ונש״ש
ראיוח צריכי והא נלא הא
אין הגירסא כ ן .גם דנרי רש״י שהנאט
לא סגייא .ונר׳ דראיח המילה ראיה
נסמוך הניא ראיה משם דהוי ל׳ רכים".
גמיו היא .חרא דרשיי ז״ל סונר
ה א ק מס
גם מיש הראיס מארוגי
מחייני נמילה
ימגס נקרא לויקח אדוגי יוסף .שאיגו
והיאך נ ח ק דבריו היסך דעהו • ועוד
כיגוי והוא ביל רניס .ויוסר הי״ל ל ה ק
נסגהדרין דנין לא
כי אף לדעח הרמב״ם שסונר דחייניס.
ששסאדנרז יגילה להכחנ ב״לרנים .
מכיז הדגר צרור שאינו מגט קעורה
כמו גגלו אליו האלהים .וכסירשיי
ראע״ג דבני^-ןסורה זרמו של אנרהם
נהדייא נף׳ וישלח
ד ה נגלו .ותו
סם ונצסוו נמילה עכ״ז בפריעה לא
דגני משו כחי׳ ייפול מל צאוריו נלא
נצסוו דלא נחנה סדמח *ילה לאנרהס
יו״ד .אמ״ף שהוא טטי• .ולכן נר׳
אע״ה :אבל פכ״ז אנרהס וזרמו סם
דהכא דוקא־מדצוארי לדרשא צואריו
פורעים כשם שקיימו כל ה ח ו ׳ .ונזה
נמי לדרשא .־מיהו לדעפ רש״י דצוארי
ישים ניכר יוסף מנ״ק .ולסיז העיקר
י
נמי אורח* דקרא הוא .צ״ל דדרשם
כדנרי &רמנ'ן דראייח לסיק .אינה
חיל הוי מויסול וינ״ך .אנל .רשיי
ראיה גמו׳ םיא .אלא סנץז ואומדנא
בניר פירש דצוארי ליר משמע צואריו
בעלמא"לםסי־ר םפלא הגדול אשר נפל
יל׳ יחיד ש״ש .ומייי מסרש״א נמגילם
בלכס להכחיש ט יהיה ־*ה יוסף .ואם
יי־
נפשך לקיים לנרי הרא״ם אולי נאמר
"TT'1והקול נשמע וכו׳ כאן איא
שדרך בני ישמעאל וביין הים למול
לסריש כמו ניש ימקנ .דא״ך
כמנהג.אנרםם וגם לפרוע ולפי זה
והקול שמעו כיח פרעה מנעיל והראיס
־שחי הראיוח א׳ הם כלעח הרא״ם .
כחנדרשיילא הוצרך להוציאו מפשסו
אבל אלו ואלו לנרי וניאות .וק״ל:
והוא תמוה דלאכגי נלא״ה .ושמא
יעל צואיי וכו עיי׳ הראיס
הוקיל למה לא •ירשו כמו ניס ימקנ .
שהניא הכיר וט כמה צואריס
וטסף ג״ך נית .השימוש .וק״ל :
ך״ה
,
םיו לנטמיןי .אנל רשיי נמגילה מחק
זו ה ט ר ס א .וכחנ שכן לרך הכחונ
• נזה .עיש :
י
ך״ךן
אל פרגזו נ ד ר ך .מיי׳ הראיס
־ודנרידשיי הם גמרא ערוכה
לקרות צואר ל׳ רבים ?גל חלקת צואדיו.
נחמלס דף יויד .מיש:
בכה פל צואריו .מיך .וזה היסך
ך ״ י ך ן את כל ד נ ח י1סף .לא
חילוק הראיס .גם מיש הראיס גבי
לאימא
ידמנא
מאי
קיל
סהדבריס
חיים
פרשת ויחי
שהלבריס הם שלגרו שילך אליו כלי
אנא .דההה לגבי הכן כרו־ אביו
כטד אמו
לכלכלו .ונ״ר לעי״ז לא היה מאמין י
ואמו שוים .אלא שיניח
ולסי״ז וירא את העגלוח • כלו ששלח
משני שגס אמי חייבח בכנור א נ י ו .
לו עגלות לסימן זה .ע״ל ראה מעשה
אבל כאן לגבי הבן כבוד אביו הוא
ונזכר הלכה • והרא״ם כתב לר׳ל
מחויינ נו יוחר מאני אביו .לאבי
וישמע לבר העגלות .ולשון הכתוב
אניו גופיה מכח אנוה קאחי .ולא
,
מגומגם לכתיב לשאת אותו .וצ״ל לה״ק
יהיה הטפל חמור מן העיקר .ועיי׳
שע״י סימן זה יכולים לשאת אותו
מור״ס ניויל סי׳ ר״ם סכ״ל .ורו״ק :
ולהאמין להם להביאו .וז״ל המ״ר
וננוח נגיו וכו׳ עיי׳ הרא״ם
לייה
ובילקוט כיון שהלך יוסף מאצלי חיה
מ״שמלהרמנ״ן ששכח לנרי
יולע יעקב באיזה סרק סירש מ מ נ ו .
רש״י וחלילה כי אדרנא הרא״ם שכח
כיון שגאו אחי יוסף אצלו וא״ל עול
לנרי יש״י לנסמוך .למוח החאומוח
יוסף חי נזכר כאיזה סרק שירש ממנו •
מחו קולם ירילחס למצ״ים ולכן לא
ואמר בלט יולע אני שכס עגלה מרופה
נ מ נ ו ,ועול מה יענה נקרא לנסמוך
םירש ממני א״ל אם אחם יולעים באיזה
לכחי׳ כל נפש מיו וננוחיו ל״ג .ולא
סרק סירש ממני אני מאמין לכם .
נמניח אלא דינה .ואולי י ח ק שהיא
ואף יוסף היה יולמ באיזה סרק סירש
לינה ויוכנד ומי מים ה״ה כמים ״
מ מ ט .מה עשה יוסף נחן להם עגלוח
אלא שכאן סרט ננוח לחול וננוח
שנא ויחן להם יוסף עגלוח • עכ״ל •
לחור .ושם כלל בחו ובח בכו ככלל
והשחא קרא כסשסיה הוא .מדלא
בנוחיו .אבל אין כ״ז מחוור .אלא
כחי נמי שראה החמורים הנושאים
שנק׳ בה בשם ננוחיו כמו ימי
ק
ג ר .ועיי( האמין .אלא ולאי שהעגלוח
חושים • אנל נקרא לכל בניו וכל בטחיו
היה בהם סימן גמיר פמיש .והמ״ך
לכחי׳ כל מ״ך חרחי משמט .ולכן
כחב ללייקי לולאי מגלוח היו נמצאים
לרשי אחיוח או כנמטוח והא ללא
בארן מ מ ן .ולי״ק :
מפרשי׳ ננוחיו היינו לינה וסרח משום
,
,
,
דייה
לאלהי אביו יצחק .לא למי
ללא ניחא לפרושי נטחיו נחרי גווני
להאי לאמרי בקידושין אבא
נחו ונח בט ' .ולו׳יק :
,
או השקני מים ואימא או השקני
ד ׳ י ך ן ואלה מ י ל א ה .וקרא לאשה
מניח אני כ ט ל אימא ומושה כ ט ל
כי חזריע ליכא למילף מטה
אבא שאט ואמי חייבים בכטל אבא.
אלא אשה מזרעת חחלה יולרח זכר
וה״ן אני ואבא חייבים בכטל אני
אבל איש מזריע החלה לא חלל נקנס
,
,
בהכרה
פרשת
חפץ
חיים
ייגש
לח
נהכרח אלא או זה או ז . :כמו אם
וכו׳ עיי הרא״ם .ולי
הזריעו ננ״א .ואי מקרא דאלה נגי
רשי' ברורים לאם כנוחיו הם בכלל
לאה לא ידעי התלייה שתלה הכת״ו
מלבד נשי בני יעקב מה עעם שלא
באיזה עגין היא .א ן הו״א לאדרנא
ימנם הכהובויכללם בכלל ולא בפרט
איש מזריע בסוף יולד׳ נקנה .קמ״ל
ככל אחיהם ועיר שהרי דינה אשח שמעון
כי ימריע דחזריע תחלה משמע .א ן
היתה ומנאה הכתוב .אלא ודאי דה״ק
כמ״ש הרא״ס דכאן מוכרח לתלותם
קרא כל הנפש הנאה וכו כלו״ שהאחיות
מ״ש הרא ׳ס
תאומות מתו ונשאו אחרים תחתיהם .
דכשהזריעו בנ״א זה מבעל את זה .
או שהיו נשואים נ נשים תחתיהם •
,
,,
,,
בלא״ה
ע״ש .אך
,
נ ר שדברי
,
,
,
ליתא דהא בסרק הרואה מוקי דהא
וקא׳ שכל הנפשות שהיו יוצאי ירכו
דמהנו רחמי 2יהיה זכר בתוך מ׳ היינו
מלבד נשי נכי יעקנ שאינם יוצאי ירכו.
בהזריעו בנ״א .ועיי׳ מהרשא נפי
והוצרך לו מלנד להודיענו שהיו להם
המפ לת כתב מזה אך מש׳ הרא״ס דהא
נשים .ולא מנה אלא יוצאי ירכו .
דיני :זכר הוא האמז הוא כמו שתירץ
ולא נחמד שנירידתם לא
היו להם
הראיס .אכל מש׳ מהרש״א שההיפוך
נשים .ולכן כל מי שירד עמו לא היה
הוא שהזכר שבבען לאה ניתן נבסן
אלא יוצאי ירכו .ונזה יתיישנו כל
רחל .ונקבה שככטן רחל ניתנה בבטן
קושיותיו .שש ורוק :
,
לאה להשתא איש דעיקר יצירתה של
,
,
TND
,
שש נפשות .הכל תמהים
דינה נקבה היא עכיל .אינו נר׳ כלל
שאין שם אלא חמש .ומורי
,
זקיני מהר״מט זל׳ תידץ לקרח הנז׳
יהר׳ שתלד אשתי זכר הז׳ תפלת שוא
שם מנני אליפז הוא ולא ממי עשו
מהא דדינה .ומשני אין מזכירין מעשה
ובנותיו נ הרי ש ש .ועול יש •ליישב
נסים ואכעא׳ תוך מ׳ הואי .פי׳ ואינה
דאעג׳ דכתי ויקח אינו מוכרח שאחר
מעשה נסים .ואם היה ההיפוך כדברי
שנולד כל אלה לקחם .אלא ׳שהכתוב
דהא בפ׳ הרואה פריך אהא דהאו
,
,
הרב אכתי מעשה נסים הוא .ותו
סיפר תולדותיו יחזר לשפר הלקיחה .
להתס הדר פריך ומי מהנו רחמי תוך
אלא דדייקי מדכתי את בכיו ב׳ ננותיו
מ׳ והא איש מזריע וכו׳ ומשני שהזרימו
נ ׳ כל נפשות ביתו נ ׳ • .הרי שש .
בבת א׳ • אלמא דההיא דדינה נמי
וזה נר עיקר נעיני ־ ודוק :
,
,
הזריעו בגא׳ היה ולמה תלאה ב י ע ק ב .
אלא עכל׳ כ ת י ר ^ א ״ ם וברור :
ד״ךן
כל הנסש וכו ולרגרי האי׳
,
ף׳׳ךן
רעמםס וט׳
ומה שנקשו
לישנ נארן גושן לא שיתן
כל
פרשת
חפץ
חיי•
רגש
ג ל האר! אלא שלא ישנו במצרים״אלא
הכ׳ שלישיה לשני הרעכ .אכל בד״ה
במחוז גושן נאיזו עיר שחהיה ונחן
ולחס .כחב רש״י ולחם אין .להחלה
להם רעמסם .וא״צ לדנרי הרא״ם .
שני הרעכ .ונר דקאי אמ״ש וילקט
ךן וחן זרע לזרוע .חימה דנשגה
יוסף וכו אכל מיש ויחוס הכסף הוא
השניח היינו לשני הרעב דהא
כשנה ב לרטכ שהיא א לביאחס
פירש ״י דהייט החלח שני
ליוסף .אגל הרא ם לא כ״כ .ושוב
הרעכ .וכחי׳ רחן להם לחם ולכל
ראיחי גשם מהרא״ה ג ס יוסף לקח
מקניהם בשנה .וכחי׳ והחום השנה
שהצ׳׳ע ג ז ה .
ך
״
פנה א
,
ההיא ויבואו אליו
,
,
,
,
,,
,
בשנה השניח .
ד י ׳ ה מקצה .כוונחו שאיןפי מקצה
ומשמע דגחחלח השנה באו .וא״כ
עיר
,
י
שהיה מעגיר יושכי
היאך׳ אמרו וחן זרע.והרי היו סטרים
שהיו במקצוע דרוס להגיאם לסוף
שאין חריש וקציר .ומהיכן ידעו שיגא
מקצוע צפון דמה הועלה בזה וגיציאחם
יעקב ויפסק ׳הרעג עד שכקשו זרע •
מארצם'די .אלאקראה׳׳ק ואח כעס
והרי יעקב לא בא אלא ע ס השנה .
העציר מעיר לעיר .וזה המעשה ע פ ה
ואם נאמר דבסוף השנה אחר שבא
לכל מצרים מקצה ועד קצה .וק״ל:
יעקב והוזל׳ השער באו לבקש זרע .
סליקא פרשח רגש בס״ד .
ז
א״כ מה אכלו
כל
ההיא
השנה
פרשת ויחי
ומהיכן אכלו שהרי לא כחי אלא
,
רנהלס בלחם בשנה ההיא .ובאמח
שבסשעי הכהו' היה'נר דשנה'היא '
,
,
ך״ה
לרעב לא הוצרכו ליוסף וכל א אכל
,
גפפסי
ונחחיך וכו הגה
,
גחוכיס יש לפ כפגים שוגים.
,
ממה שקבן בשני שובע שאע״ס שהרקיב׳
הא והיא דקרא כחיכ גוי וקהל גויס .
היו יכולים להספיק להם לשנה א '
גוי הוא בנימין וקהל גויס הס מגשה
מיהא .וגם היו קונים בכסף .ובשנה
ואפרים .וה״ק קהל של ב גויס •
הב לרעב חס הכסף ומכרו מקגיהס .
א״נ קהל שיחלק לב גויס .וקרא
ובשנה הג לרעב שהיא ב' לביאחס
דלקהל עמים יםייכו נמי קהל של עמים
ליוסף בחחלחה שראו שפסק הרעב׳
והס מנשה ואפרים ומימין לא הזכירו
באו לבקש מיוסף לחה להם׳ זרע־.
כאן .הב גוי וקהל גרם הוא כמו
וגס מאכל אשר יאכלו ביני ביני עד
שפירשנו .וקהל עמים הייגו קהלועמיכ.
הצמח חטאהס .וגס בקצה נוםהאוח
קהל הייינו בנימין. .ועמים הם מגשה
ברש״י ד ה בשנה מצאהי כך .בשנה
ואפרים .ובי הפירושים יחכנו בדברי
,
,
,
,
,
,
,
פרשת
חפץ
חיים
ייחי
לט
רשיי פ וישלח ט״פ .הג׳ והוא לגוי
דעח ש״ש דירן .מ ר ס י בהוריות ד׳
הוא בנימין וקהל גויס ר״ל קהל דהיינו
ה׳ .דאמרי׳ ההם שבט א׳ מכלן
,
דאקרי קהל .אר״א מהכאונחחיך
בל׳ רבים ט״ש שנטל נחלה נ ב מקומיח
לקהל עמים .מאן אחייליד בההיא
רחוקים כב׳ שבטים .וכן לקהל עמים
פעהא בנימין ש״מ ה״ק רחמנא .
היינו קהל וטמיםדהיינו מנשה ואפרים.
מחייליר לך השהא קהל אחרינא .
,
פירש״י אלא מהכא וכו והיכא א״ל
,
אפרים וגוים דהיינו מנשה .ונק
,
ולזה הפי מטין דברי רש״י כאן ואכ
,
,
,
דבריו סוחרים .וטיי הרא״ם שם .
ה כ י .דכחי' גוי וכו מ״ש .וחימא
,
אמאי לאמייחי ש״ש מהך קרא דגוי
הב והיק רש״י בשרני שעחיד לצאח
וקהל טיס .ורוחק לו׳ רמהחם הו״א
ממני קהל שהוא בנימין .ועמים שהש
ה״ק גוי היינו נגימין וקהל גויס הייגו
מנשה ואפרים .ואעפ״י שאמ״ל גוי
כל כללוה בניו יהיו רביס .משו״ה
וקהל גויס .פי אל חחשוב שקהל
מייהי מהכא רלא כחיב אלא קהל
,
ונר ליישב דבריו שבכאן כפי הסי
,
,
,
,
גויס וקהל עמים פירושם שוה .דאכ׳
עמיס טכ והיק קהל היינו בנימין
יהיו ד׳ גויס .גוי א׳ .וקהל א׳ .
שהוא קהל טמיס .ראי לא״ה הולל
,
,
,
עמים ב׳ .הרי ד ׳ .ולא גולד שוס
גוי וקהל עמיס .וזה דוחק מאד .ונר
גוי אלא קהל גויס שהש בגימין ומנשה׳
דשיס רידן גמי סבר כפי׳ הב שכחנחי
ואפרים אלא פי׳ ההבשחה באופן אחר.
דגר היינו בגימין וקהל גויס היינו
וגוי הייגו בטמין קהל גויס היינו מנשה
מגשה ואפרים .והייט דמייתי מדכחי'
ואפרים והיק קהל שהוא יוסף יהיה
לק*ל ממיס .דהייט קהל שהוא בגימין.
לב גויס .־ ובזה יהיו דברי רש״י שרם
וטמיס שהם מגשה ואפריס .אלמא
,
הפי׳ הר׳
והוא
דגר
וקהל
וכו
,
,
דשבט א׳ אקרי קהל .אבל מגר וקהל
הכל על בגימין לבד .והכפל אולי
גויס לא מצי לאמרי דההוא על בני
יאמר ש היה מרובה באוכלוסין כב׳ .
יוסף גאמר שהם ג׳ שבסיס .ואיכא
וכן הא דכחי׳ לקהל עמים הוא נמי
למימני רב .שבמים הוא דאקרו קהל
בגימין .ולא הזכירו בכאן אלא מפגי
כדדחי החם גמי גני יהושפט מ״ש .
הבעהח הארץ שהייחה עמה שהוצרך
אבל חימא לאס הש״ם סיבר דאפריס
להזכירם כדי להשווח אפרים ומגשה
ומנשה נזכרו כאן בקרא דגוי וקהל
לראובן ושמעון בנחלתם .ואגב הזכיר
גרס א״כ מנליה דקהל עמים היינו
,
כל ההבמהה ואעג׳ שהשמיע מחלציך
ב נ ע ר ן .אימא דהיינו מגפה ואפרים .
ובנימין לא הוזכרו .גס הרמז ז״ל
,
יצאו איני מזיח .וזה הפי׳ נר׳ שהוא
כתג
חפץ
חיים
פרשת ריח
כתב מזה ע״ש .ודויק :
כשם שאפ׳ נהיות זכר או נקבה .כך
ך ״ ך ן וזרעו יהיה וכו׳ שאם כמששעו
אפשר להיות שניהם ותתחלק הטפה
על רכוי זרעו ק׳ דכי היכי
ל ב ׳ .ובקצת יגבר חלק הזכר .ובקצת
רגמנשה הקדים תחלה ריגוי הכניס .
הנקבה .ושוב מצאחי גליקיכיי פרדס
וכתר הכי כתיג וגם הוא יגדל .ה״נ
בראש הס שאפ להיות דביז .ועיי׳
ג ט אסריס הול״ל ואולם אחיו הקעון
גיכ במס׳ נדה ח״ך ע״א .ידכ״ה
זרעו יהיה מלא הגוים ויגדל ממנו .
ט י ב .ומ״מ נ ר דלאו קושייא היא .
ואולי לזה נתכוון הרא״ם עיש .
דייה
,
,
,
דרש״י במשל השפופרת לא בא לו
,
וישם את אפרים .בברכות
דהנכנס א׳ א״א לצאת אי .אלא שנא
שהקדים
להרץ דלמה אחז ט יעקוב וע״ז כתכ
בכרכתו כאפרים וכמנשה הוא להקריס
דמישום דמתרמי מלתא שהיה טשו
אותו בדגלים .וזהי ברכה אחרת
םמוך לפחח השפופרת .יכול היה
לאפרים .ולא מפגי חשיבותו אצלו
להתגגר טל יטקוי ..ויטקכ היה רוצה
לבד הקדימו .דא״כ וישם יתירא .
להתגגר טליו ולדוחקו ולקדמו .ראם
דהא קחמןלה בקרא .ועיי׳ הראיס
נאמר פא״א להיות זה במציאות .
ראשית אוני .ראיתי ושמעחי
דא״כ מה היה
מועלת אחיזתו של
תמהים בזה .דהא רש״י פי׳
יעקב .והרי סוף כל סוף לא יצא
לטיל דתאומות נולדו טם השבטים .
תחילה אלא ע ש ו .אלא ודאי שכאשר
והנה ע״כ גס עם ראובן נולדה .והנה
לא ימצא מעכב עליו יכול היא לקדום .
רש״י כתכ לעיל ס׳ תולדות גבי משל
וענין פרן וזרח יעיד בזה קצת וזה
השפופרת שהנכנס אחרון יצא א ׳ .
ברור .ולפיז א״ל שנודע זה ליעקב
וכיון דראוכן הוא ספה א׳ שלו א׳׳כ
בנטאה .שאש שיצא ראובן ראשון נולד
הוא ככור ליצירה .וא,כ אינו בכור
משפה א׳ .ודוחק הוא .ולכן תירוץ
ללידה .ומאי בכורי דקא׳ .וכבר
א׳ נכון יותר שנולדו שניהם בהזרעה
ראיתי שתמה זה בס׳ עין יעקב פ׳
א .וכ; נ ר ממ״ש רז״ל שתמר מיעכה
יש טהלין נשם גדול ח ׳ .ודרכו בתירוץ
באצבע ונתע13ה מביאה א' .הרי
שם נדרך נסחר והגה אין לו׳ דהתאומה
מבואר שבהזרעה א׳ ילדה תאומים
וראונן נולדו מטפה אחת כי עם שאין
כדברי הפרדס זיל .מני״ן .ודויק
נקיאין נטנט .טכ״זלכאו׳ א״א דהא
ועיי׳ גס׳ בן אירי במ״ש בזה .תבין
איש מזריט חחלה וכו׳ ולא יהחנרו נ ׳
בסודם וכו׳ עיי׳ הרא״םהצ״ע
פי׳
ד״ךק
שהקדימה
ההשכים ואולי נאמר דנהזדעו ננ״א
,
ך׳׳ךן
,
בזה .ולא ידעתי למה .שאם
מפני
סרשח
חיים
ויחי
מ
מפגי שדנרי רש״י היפך השיס מה
מניהך .פי שלא רצה שיצא
בכך .והלא הב״ר היא כדברי רשיי.
יעקב ויקכר בעיר אחרה כיון שבאה
והפשע כן הוא .ולא על המרגלים
להש ברכה לרגליו .או שנחיירא שמא
שזה לא מיוחד לשמעון אלא לכולם .
ישב יוסף בארץ כנען .ועי״י הרא״ס
ולדעח הש״ס צ״ל דמפני שרצה לכקש
מה שחמה • ואמה כי בש״ס לידן לא
רחמים ע״ע כאן שלא יזכר כמהלוקח
גרסי' כגירסה
ד ל .אלא
,
היב
קרח הזכיר ג״כ עמה הך דמרגלים
הגירס״א אשחבע לי ללא מגליה .
וכקש רחמים עליה' .גם מה שהק'
כלו שלא יגלה שפרעה אינו יורע .
דגני זמרי לא מצינן שנחייחש עד
ואף לגיר הרב לא משחבע בהראי
יעקנ .ל״ק דש ללמוד מיחוש דקרח
קא כי לו ביזוי הוא שלא ירע להשיבו •
שאין דרך הכהו לייחש אלא עד השנע
או שילנר עמו בפני שרים .וכשלא
אלא עד יעקכ .וא״כ אמאי כחינ
ילע להשיט יתברר חשרונו .ונ״ש
הכא לשמשני ולא כחי נן יעקנ איל
כשהיה ניהול עם אתיו .וכבר היו
7
,
,
,
,
שנקש רחמים .גםמהשהק׳ שאדרבא
יודעי' שהוא יודע לה״ק ואין כאן חשש
יקשה נדנרי הימים ל״ק דלכשנאמר
ודו״ק :
שדרך הכחונ לייחס עד יעקנ כקרא
אשר כדתי ל .:כתנ מהרש״ל
דייך,
דדיה מצינו עמם למה שלא ייחס קרח
כשומה וז״ל ותמיהאלי דלמה
יעקנ משום נ ס ו ר ס .
לא השינ עשו ליעקב נהי שמכרתי מיהו
אבל אס נאמר בהפך לא נמצא עעם
הקטרה אינה מכורה .רהמוכר את
ליחוסו בדיה עד יש .מיהו גבי זמרי
קנרו נאין מ י משפחה וגומלין ממנו
י״ל דכיון דאין כווגח הכחו לייחס
מ״ש .וליק כלל.דעעמא משום פגם
אלא להודיענו על.איזה שבס.היה
משפחה .וכאן אין פגם .שהרי אק
,
שם אלא מקיםקנר א׳ .יעכ״פ א״א
דמדכחי הכא בשדם דייקי .דאיו
ליקנרשם שגיהם אלא א׳ מהם .
לא״ה היה מחייחס עליו.ודו״ק :
וימקנ יקנר שם שאינו איש נ כ ד .
עד
נקראי
,
,
נשיא למה יאמר בן יעקב .ואפ
,
,
ך ״ ״ ר ן ואגידה לכם .בקש וכו׳ ־.
ואין לו דמ״מ גנאי הוא לזרע עשו
דייק מדכחי' באחריה הימים
כל המפפהה .שהרי
ודלאכהרא״ם .מ י ש :
דייה
ך״ךן
,
שלא חקנר
עכ״ם זרעו לא יקנר ממו וצריכים
עלי שור וכו׳ דברי הרא״ם
למשוח קנורה מיוחדה .ועוד שהמוכר
בכאן מגומגמים :
עצמו אינו יטל לערער .שהרי מחל
כאשר השבימך .לא הייהי
מל ס ג מ ו .ועוד הא כחנ מ ד ן ניו״ד
חיים
פרשת שמות
סי׳ שסיו דצריכין להחזיר לו הדמים .
מה לעשוחלו .וכן וישימו עליו כמ״ש
וכאן נתחכם יעקב אעיה שנחן לו
הראיס .
שהוא משמש
ממון עצום שימחול באלף אלפי מערות
לב נהחכס להקביה וגס לעס שן
בשבילו ואס היה עשו מודה במכירה
ירבה .וכיון שהוצרך לי׳ כאן בל׳
היה חייב להחזיר הדמים וקיל:
יחיד לדבר הרמוז בונרןס כלה סרשה
סליקא לה סרשח ויסי יעקב בסיר
הכי .וכיכ הרי״ף ז״ל וגבי וישימו
אלא וראי
,
ע ל י ו .גר׳.שדרשו על סרעח מדכהי׳
ספר שמות
דייך״! ויוסף היה .כיונחי דמכמעוח
'למען עמסו כדאיתא בסיעה .ועיש
בהרייף :
ן״״ךן
את פיתום .עיי׳ הרא״ם
הכחיו לכאורה שכל יוצאי
והנכון כדברי מהרש״אדבימי
ירך יעקב הנאים ע׳ נסש ויוסף היה
יעקב כבר היתה רעמסס דכהיב במיסב
במצרים כלו׳ ועל כן איט בכלל ע ׳
י האדן בארן רעמסש .ועיש :
שהזכרחי שסם הבא״ס .יעיז הוק״ל
ךץ״ן
ששרה :דיק מדכתי׳ אשר
והלא ונו׳ ואס נאמר דמיש ויושף היה
שם הא׳ כאלו הוא ידוע כבר.
היא חסר שיין כלו׳ שהיה .ואז ייל
אלא יוכבד ומרים שנזכרו כבר בתורה
דהיק ע ׳ נפש עם יוסף שהיה שהוא
וכיכ מהרשיא .אבל ק׳ נאמר הם
המשלים ע ׳ ״ א״נ אין כוונח הכתוב
סרח גת אשר ויוכבד • ועיכ הנטן
להידיענו שיוסף היה בכלל מ׳ או חיץ
כסי׳ הראיס :
ממנה .אלא להודטנו שאינו מן הבאים
אלא היה שם כ ב ר .מ״ז ק׳ ומה בא
ך״ךן
אם .בן הוא .אמח שדברי
י
רש'י חמוהים .חרא .למה
להודיעט .ודברי הראיס מטמגמים .
לא• סי׳ סמם הריגה הזכרים משום
ומיק:
ונלחם 3ט .ואץ לרך אשה להלחם.
ד״ה
לי .ומהרשיא
וכ׳׳כ התו״ס בששה דיינ דיה בשבילי.
והראיס נחקשו בזה .ונר׳
פי׳ מה שרט אוחם
נחחכמה
ומו״ק דלעי׳
דקו׳ חיל דהי״ל לסחוב כל הפרשה
במים־ כדי שלא חזור הקגיה ליסרע
כלה בל׳ רבים דקאי אבני יש׳ .אלא
מ ה ם .ולקמן דיה לכל ממו כחב מפני
יראי משום דאיכא קראי דקאי מל
שראו שמושיען שי״ש לוקה במים .
היחיד דהיינו הקביה מ ו ן נחחכמה
וכדי להבין הע:ין נביא משזיל בסושה
לו וכגון וישימו עליו שאם נסרשם מל
העם הם דחוקיס .דהוליל נחחכס
אריח ב״ח ג׳ גזירוח גזר מתחלה א3
בן הוא והמחן אוחו .ואחיכ היאורה
השליכוהו
חפץ
סרשת
n
מא
חיים
השליכוהו .ואחיך לכל עמו גזר .
לא ידעו שהוא לוקה במים אלא הם
ע״כ .וחימא דגזירה ב׳ מאן דכר
תיקנו לסעור עצמם לדונם במים .
דהיאורה בגזרה ג׳
וגזרה ג׳ גזר אס על עמו משני שראו
כ ח י ׳ .ולכאו׳ נר׳ דהאי גזרה רמיזא
שהיום טלר וגם ראו שילקה במים .
בקרא .דכחי׳ הבה נחחכמה לו .
והוצרכו ח י ל ל ו שראו שילקה במים ולא
שמה .דקרא
,
ודרשי׳ למושיען שייש לדונם במים .
אמרו דעעם השלכתו לים גם בגזירה הג׳
ואי קאי אגזרה ג׳ החם סעמא דמים
כדי לסעור מצמם .חדא .מדכתי׳ המה
משום שמושיען לוקה במים .ולא שייך
מי מריבה כדאמרי התם׳ .ועוד מדאמר
לו׳ בזה נחחכמה לו כלו׳ שנחחכם
להסמשהבשביליוכו׳דהייטמשוסשכבר
מליו ויוחר ממנו דהיינו מל הקביה.
לקה הוא בעלוה לגזירתייהו .וזה הכרח
דלא שייך לס׳ גחחכס להרוג הולד
גדול לרש״י זיל דמעס גזרות הראשוטת
המושיע דאחר שהגירו לו חכמיו שהוא
גיכ משום המושיע • דאם גאמר דגזרה
לוקה במים אין כאן חכמה בדיטר
ג׳ בדוקא היתה משום כן .א״כ כי
סרמה .ואיכ ג׳ גזירוח הם .והוא
שדיוה למשה אמאי בעלוה לגזרתייהו ״
דגזירה א׳ דאס בן היהה גיכ בשביל
נהי שכבר מת מושיען מימ חחזור
המושיע .ולא בשביל ונלחם וכו׳ ונמשך
גזרה א׳ למקומה פן ירבה וכו׳ ונלחם
רש״י בזה אחר המיר שאמרו מפש היה
בגו ולא יצשרך למושיע • וכיש אם
להרוג הזכרים .אלמא דעעמא לאי
יסכים הוא ושונאים אחרים הבאים
משים מלחמה שלא כדברי החוס׳ .
להלחם• אלא
גזרות
והנה בגזירה א׳ אבדה חכמח מצרים
הראשוטח בשביל המושיע היו ובסיר
דלא עשי הקנה לפעור מצמס .ואס׳
הסבה יסור המסובב .אבל ברנוי
דבגזירה זו לא מת שום ולד שהרי
במינוי לחוד היה ד והוחר ״ ומהרש״א
המילדות לא קיימו דבריו .והשתא
בסיעה דחה דברי רש״י והאריך עיש .
,
ודאי
דגם
הא דאמרי׳ החס דאיל משה ליש׳
ובילקוע איהא כדברי רש״יעש והבין.
בשבילי גצלהם כלכס • והק׳ התום׳
גם הרמ״ז כחב כמ״ש עיש ודייק
אררבא בשבילי היתה הגזירה • יתירצו
,
ךי״ךן
וחחין .עיי'׳ הראיס ולכאו׳
שרוא א׳ שהישלן ליאיר .וגזרה א׳
ל״קדהאדריש החם ולא עשו
היחה בשביל ונלחם בגו * ורש״י סובר
כאשד דבר אליהן מלך .מלמד שחבען
דלא מה שויא בגזירה א׳ .ובגדרה ב' היא
לדבר עבי׳ ולא נתבעו .וא״כ עלכרהין
נהחנמה לו
למכתב ולא המיתו את הילדים .ואולי
היסה ג״כ בשביל המושיע .אבל מדין
סוגר הרג דההיא מדכתי׳ אליהן ולא
הרמוזה בקרא דהבה
לק
חיי•
פרשה שמות
להן דרשיגן לה י אבל וראי אין מקרא
דלפ.באיש שכנף אפה הרה דמשלס
יוצא מידי סשושר דקאי אהריגה הבנים
דמי ולדות ולא מנכה דמי חיה • פ י
ומימ רש״י יתרץ כמ״ש דאי כחי׳ ולא
שכר המילרת• משוס דא״ל אחתא דירי
אלא אדברי
פיקחה היא ולא כעייא חיה .ע״כ .ועיי
הכתוב לכוללם •
הראיס כזה .מיהו ק׳ שפרעהפאל שניה
והשתא גיחא הא דאמרי׳ התם ולא עשו
שאמר מרוע• והחיין• דהיינו מספיקות
כאשר דבר אליהן מלך •ץק׳ והלא כתב
להס מיס ומזון .והס לא השיט אלא
רש״י רכל לי ולהן ולו הסמוכים אצל דיבור
על מה םלא המיתו .ונר׳ דכהספקת
הםבל׳עלוהכאלאשייךל׳על-אלא,אלי
מיס ומזון היו יכיליס להכחיש כזה .
אליי אליהן והגה זה ימים הקשו לי קו׳ זו
איל כמה שלא המיחו כיון שהם היו
ושוב ראיחיה בח״א• ולכאו׳ נר׳ דל״ק
מיילדות הידועות ליילד היו צריכים
דטנתהש״סלו״ דלכתובלהןולכתובאשר
עעס לדכריהם :
המיתו לא הוה משמע
עכירה ולא רצה
אמר • דבאמירה נופל ג׳ לי ולו ולהם.
,
לכל עמו .
ך״ך,
לאילן הילוד
ועעמא כיון דכתי׳ ויאמר .מלך מצרים
לעברים מכע״ל .ועול שאין
הנ' -הול״ל כאשר אמר לתם י ועוד
לכל עמו אלא להעמיד
נר׳ דעיקר דרשתם מקרא דלא עשו
דהוי יתירה דייקי׳ .אלא דלפי ירשתם
דרך :לציות
פקידים המיוחדים לכך לחפש .
ך״ך״!
ויקה וכו׳
להיות
נערה ״
t
ניחא גמי דכתי אליהן דגקא ררמיז אגיע
i
ומה שיליד עוד בזה ע^ש5.ח'א ודו״ק.
לה אירח כנש ם ונחפשעי הקמעים.
כי תיות הנה־ .הוק״ל ראשו,
והימא דלדעה השים חלה ירחי מעיקרא
מפני שהם מילדות לא יצשרכי
הוה מיעברא ביה .וטלאי' שהיל אורח
מילדת• וחי׳ דחשר כפ׳ הדמיון והיק
ננ&ים ואולי נקע רש״יכן משוס רמח
כי הס בקיאות ליילד עצמן כמיילדות
מדרש שסובר דלמקושעין ילדחו .
הבקיאות ליילד אחרים ודומים למילדות
יקיל.
דייה
פירש״י בפ׳׳ק ר ש ע ה שהזר
,
:
הוא בענין בקיאותם• אבל רז״ל סוברים
ך״ךן
על יד היאור• ורבוחי׳ וכו
,
שאין הכתו מדמה איתם לענין הבקיאות
עייןהרא״םישכחב אבל לרז״ל וכו
דהא לא כתי אלא כי היות • ר״ל כי
וע״ס יש בדבריו וצ׳יל אבל גס לרז״ל.
אעו
ועוד אפ לדעהם שיהיה על יד כמו
מיילדות לא בעו מילדת אחרת וע״כ
בשביל .ודיל שמחו ע״ע היאור ע״י
דרשו היות ממש .אבל מודים שפשע
שעיכט על ידה .אבל לא גמצא כן
הכהוב כדברי רש״י .כדאמרי׳ בביר.
בשום מקום בל׳ הכחובי אלא בדברי
,
,
.מיילדות המה י וע״כ הוק״ל
,
,
,
רז״ל
,
,
סרשח
רז״ל .וק״ל.
ך ך|
אגל האמת הוא כהי הג׳ נכהב מרין
,
והנה נער .אעיג דכחי
,,
חיים
שמות
מכ
,
דההיא דגן ל היינו נזמן המשכן
מה נעשה לנער היולד .
דעטדה ג כ ה ן ו .אגל גגית המולמיס
ונחי וינתש דוד כעד הנער .הכא
משיגדיל • ולא הגיא רגינוקראדמבן
מאני .דקרי ליה ילד וקרי ליה נ ע ר .
ל אלא ללמוד דאינו נכנס לעטרה
חראים
עד שילמוד ה שנים .וסשוע הוא .
,
,
כדאיחא
נסועה .ועיי
ומהרויא כחנ עליו
,
שמדנריו נ ר
,
,
,
שהנער כשר לשיר .וק דהא לא
,
ודויק :
כי עוג הוא .ע י הראיס.
ךץ״ן
,
יקרא נער אלא עד ל כמיש הראיס
ואין זה מוכרח דמאן לימא
ס וישנ .ועטדח הלוים לשיר אינה
לן שלא הממינו גניהם .ולא גא הכהו׳
מחחלח כי אם מל שנה ואילך .עכ״ד
לספר אלא מנין המושימ .וכיש שלדגרי
זיל • וליק כלל דמימ כיון שעכשיו
החום משה הוא א שהושלך ליאור .
גס אח״כ
ועודדלדעחהש״ס דהוח מיעגראגיה
כשיגדל ויהיה ראוי לשיר יהיה קולו
חלח ירחי מעיקרא ודאי יכולה להצסינו
ע נ ה .גם אפ לסי מיש הראיס נסרשח
יוחר משאר נשים וע״כ הנר ראם
נהעלוחך דמנן ל׳ עד נן ן הוא
כפשוסו הול״ל כי יפה הוא .גס גגי
לעגין חיוכ טחא .עיש .דאיכא למי'
גנוה האדם כי עוטח הנה דרשו
דמקורםל׳ ראוי לשיר הוא אלא שאיט
שהיו מסיטן אוחם .ועוד דלא היה
חיינ .ונזה נ ר להרןמה שהק' מרין
צריך הכהו' לחח עמם להצפנחו ויהים
זיל עיר רטנו סיג דה״ל כלי המקדש
מאיזה מעם שיהיה • וכיש שדרך נשים
וזיל אין נן לוי נכנס לעטדחו עד
רחמניוח לחמול מל גניהם ואפי יהיה
שילמדוהו ה שטס חחלה .שנאי זאח
כעור אם חהיה יכולה להצפינו ולזה
אשר ללוים וכו׳ וכחונ אחד אומר מנן
דרשו שראחה שכינה .ולזה הצסינחו
ל׳ .הא כיצד חמש ללמוד .ואינו
כי אמרה אולי יעשה
עמו נס .
נכנס לעטרה מד שיגדיל ויהיה איש.
וקיל :
,
,
,
נני גילו
קולו ע נ על
,
,
,
,
והיק מרין דחחלה כחנ מנן ל׳ ואחיכ
,
,
,
,
וירא כי אין איש וכו מיי
ך״ך!
,
,
הראיס י ורע שהרמו״ם זיל
כחנ עד שיגדל דהיינו מנן יג׳ .
ומ״ש שחירוצו מגומגם .ולמיש ניחא
ס״י דבל מלכים כחג דגוי ששכח או
דלענן חיוכ אינו נכנס ע ד נ ן ל ׳ .
שעסק כ ח ו .או שהכה אח יש ווייכ
וזהו שכחכ לעטדחו המועלה ע ל י ו .
מיחה ואינו נ ה ר ג .וכדין גד שהכה
אכל למטן רשוח משיגדל רשאי הוא.
רניט
,
,
הגיא מרן'
,
ראיה
לדעח
מדשקלינן
חפץ
פר
ח ם
יי
שמוח
מדשקלינן וערינן במכוח בגוי שהרג
דה״ק וליחשניה כהרי ז מצוח ויהרג
יש אס גולה או נהרג ולא שהיכל
גם עליה .ומשני רעל קום עשה אינו
ביש ולכאו לאו ראיה היא .וכבר
ג ה ר ג .ראשי יש אינו נהרג על עשה .
השיט מהרש״א בח״א דהחם בשוגג
עש .ולא גהירא דא״כ היכי משגי
איירי ומסהייןלו׳ דבהרג בשוגג שיהרג
ההם דינין קום עשה ושבוא״חגיגהו.
ולא כחנל .עיש .כוונחו דבחנל הוי
דמשמע דברינין גושייהו לא השיג אלא
כשאר מצוחיו שכחב הרמב״ם כרי׳ פ״י
שב וא״ח איגו ג ה ר ג .והא רביגו כתנ
,
,
,
דבשוגג פעור
,
,
,
,
אכל לדעחי אין זה
בש״מ רנחחייט
אנשי שכס הריגה
מספיק דלא גאמר כן אלא בשאר
משני שלא דנו אה שכס אלמא לעל
מצוחיו שאינו חב לאחרים .אבל במזיק
קום עשה נהרג ודוחק לו׳ דמשני שנהרג
יש נ ה ר ג .חרע דהא הרמב״ם ז״ל
נשכ וא״ח נהרג כקוס ע ש ה .דאדרכא
פיה דרוצח דין ד יהיב עעמא לגוי
דאגוי
,
,
שהרג יש׳ בשוגג דנהרג משום דאדם
זיל לאידך גיסא .ואש לו
,
שהרג לק׳ לן
,
משום דהוי אניזרא
מועד לעולם .והאי עעמא שייך גס
דששיכוח דמים .כדאמרי בעלמא
בחובל ביש .אלא ודאי דגוי שחבל
מלקוש במקום מיחה עומדח .ואע״ג
בישראל ליכא אלאמיחה בידי שמים-עוד
.דלא דמי דששיכוח דמים כיון שהרג בין
רויפן כה וכה
טי בין ישראל ונהכאה ריקה יש מ״מ
אשמכהא בעלמא היא .ע״כ וזה דוחק
דמייא לה .דהאגוי שעסק בהו׳ משום
דא״כ מגלן דחייב מיהה ביש״מ .אלא
דדמייא לגזל נקש לה בכלל .אע״ג
.נר דודאי מקרא מוכח דבשביל שהכה
.רעל גזל נהרג ולא על עסק ההו״ .
הרי חייב מיחה .דאל״ך לא הי״ל
ולא גהירא • גם א״ל דמשוס דגוי
להמיחו .ומדהוצרך לראיה שאין איש
שזבח וגוי שעסק לא הוי מילחא דסברא
יוצא ממנו שמעינן דאינו נהרג אלא
פריך דליחשבה אע״ג דלא
m״. f
שהוא החמיר עליו להורגו לפי ראיח
משא״כ גוי שהכה .דא״כ מאי ריפני
עיניו כדי לסלק הזיקו מעל יש כמ״ש
קחשיכ .ושמא ייל
,
כחב מרן
,
דקרא
,
,
,
,
קזם עשה :לא
,
דודאי מ״ד ההם דנז דעל ד מנוח
דהא דפריך ש״ס למנינהו בהרי ז׳
גהרג ב״נ ס״ל דטי שהכה יש לא
מצוח .היינו לאיםורא ולא לקעלא .
מחייב מיחה .מרלא מני ליה בהדי
והמה עליו מהרשיא לא״כ אמאי לא
Vמנוה .וקרא דויפן וכו לא דייק
מגי גוי שהכה אה יש • דהוי שכ ואל
כולי האי ראיכא למימר שהרגו מפני
העשה ולאיסורא והיא פי השוגייא
מה שעשה לו בביס .אינ מפני שהיה
הרא״ס .עוד כחב מרין זי׳ל דין ע
,
,
,
,
,
,
רודף
ח פ ץ
ז
פרשח
רודף אחריו להורגו .כדאי׳ בש״ר ע י ש .
מג
חיים
אלא לנח ואפייה נהרג טליו .י״ל
ור״ח דמחיינ בגוי שהכה איהו גופיה
מ״מ אכל חאנל כחי החס דהוי ציווי
אמר לעיל גבי ב״ג שייחד שפחה לעבדו
לאדה״ר הוי •ממטט עץ הגן אכול
נהרג עליה .אלמה רעל הגזל נהרג
חאכל ולא כשר .וכדקי״ל דאדה״ר
וההיא ע״כ אחייא כמ״ר על ז״מ ב״נ
לא הוחר לו לאכל כשר .וכי כחי
נ ה ר ג .אכל ההיא דריו״ח ור״ל דגוי
כירק משב לנח להחיר לוכשר .כחינ
חלמורא
בחריה אך בשר וכו דהיינו אמה״ח
לאוקומפ אפי כמ״ד על ר׳ מצויה נינ
כלוישלאדה״ר בין בשר מן החי בין מן
,
המח נאסר והחיר לנח בשר מחה
מצוס .ולא בעי לשטי• רלא מני אלא
ואמה״ח לא החירו ונשאר באיסורו הא
אוחס שנהרג עניהם .דא״כ למיד
ונהרג מליו .ונשאר אציל חאצל לאמה״ח.
ששבח
בחו
ועסק
בעי
,
,
,
,
נהרג .והיינו דבעי וליחשביה גבי ז
,
על ד׳ סצוס ב״ג גהרג ליח ליה הא
,
י ורו״ק .
דריו״ח .משו״ה בעי למידע אי איכא
ך״ךן
חכה .אע״ג דשניהם היו
שיטייא רויחא לכ״ע .אבל בדר״ח
רשעים בלא״ה .מכיז ע״כ
ידם הש״ס דליכא שוס שינוייא .ור״ח
מה שקראו הכחוב רשע הוא מסני
לטעמיה אזיל .וצ״ע .ומ״מ לכלהו
שהרשיע במעשה זה .והיינו דכחי'
שינויי ק׳ דהא אמרי החם רטל ז״מ
לרשע דמשמע שהס דברי הכחוב שטחן
ב״נ נ ה ר ג .וקא החם עעמה משוס
סימן לאיזה מהם אמר לאוחו שהיה
,
,
לגלי רחמנא בש״ד דמו ישפך והיה
רשע במעשה זה .אבל אם הס ר ב ד
לכלהו .וא״כ ק לא״כהנינמי היקשי
משה שקורהו רשע משום שהיה רשע
אמאי לא ילסי׳ להו מהחם .ובשלמא
קודם לזה .הול״ל ויאמר רשע למה
גגי גוי ששבח וח״ח איכא לחרוצי
סכה .וכ״כ מהרש״אבח״א •
רליכא למילף מש״ד אלא מילי דחמירי
ן ״ ״ ך ן למה זה .עיי הרא״ם .
לגבי
ונר׳ שהשקאח צאן הרועים
יש׳ .איל שבח וחיה דליש׳ הוו מצוה
לא היתה אלא עיי שנחמלא הבאר
אין נ״נ נהרג עליהם .אלא גוי שהכה
שעי״ז הושקו מיד כל הצאן .אבל
,
השקאח צאן יחרו מפגי שהרועים גירשו
דלא ילפינן אלא ז׳ מצוח מהדדי משוס
בטחיו היה צריך הוא ליטפל בצאן
ראיחקיפ בקרא דויצו היא על הארס
ולהביאם אצל היאור ולהשקוח כ״א כ ד
וכו ואמיג דלדעח הרמביס אמיה
סיפוקו .והיינו דכחי מעיקרא וישק
דאמיה לא נצטווה
אח צאנם .ולא כחי אח הצאן .
,
דהוו
טוחיה
איכורא
אף
קשייא אמ fלא ילפי מהחם .ונר
,
,
לא כחי החם
,
,
,
,
ואי
חפץ
חיים
פרשה שמוח
ואי מה שהשקה כל הצאן ע״י דלייה
שטעה נסעות עיש .ול״ן דאף אם
הוא לעיל נמיהול״לכל הצאן.ובלא״ה
נאמר דכגר ירדו מנכסיהם קודם
ליק דבש״ר דרשי לה מדכתי דלה.
השט לאו כסעוח היא שאין זם דגר
כל
מוכמז שמי שהוא מני לא יהיה מלשין.
הצאן ונתברכו המיםוכו׳.ומלט דריש
וככר ראינו כדור הזה כמה מזה המין.
,
דלה .דלייה א דלה והשקה
,
פגם הם הושלכו .ע״ש ו ת נ י ן .
וימת .גצשרט .והא דכתי
ך״ךן
,
וע״כ אע״ס שכשעה שנדר אמר מסני
,
האנשים המכקשיס אין זו שטעה נעעוח.
משום
אלא דהוי סתח כלבד .והסרה גמו היה
שהיו יראי לצעוק על הכנים שהם
צריך עוד כתב הר״ב ז״ל וז״ל כבר
לרפואת המלך .ולא היו צועקים נ פ ה
מתו קודם שנשבע .הנה בטסחאות
אלא מן העטרה .ועיי מיש נדרוש
שלשני בגמ הכי איתא .ורבנן מאי
לשה״ג נזה :
טעמייהו • קסנרי מי מייתי וכו אלא
ך ׳ ׳ ך ן אל יתר ונו הראיס האריך
אר״ל שירדו מנכסיהם .סירש״י וכבר
וזיל סילקומ ותגחומא למה
ירדו קודם השט .עוד כתב מי מייתי
פה
והא וכו כולהתירוצא דרבנן הוא .
עשס קשר ענן שם כביכול התיר נדרו
ודבריו תמוהים דאמאי אצעריך לו
.ד״א שהלך ליעול רשות
שירדו מנסיהס אימא לעולם מתו ממש
מ מ נ ו .מיכ .ורש״י כאן סי בר״א
והמיתה היתה קידם השטמה .ואין
דס״ל דהשט מתחלה היתיו שלא יצא
לו׳ דכיון דהנדר היה משני המבקשים
שלא ברפות ופליג אגמרא כאן דס״ל
ומתו כבר הויה השט׳ געעות ולא
דצריך התרה .ומה שהק הראיס
היה צריך התרה דמה בכך .אימא
דמשמע דבלא״ה
הוא לגלות
מן העטרה הייט
,
,
שנ אל יתר חתנו להתיר נדרו
,
,
,
דא״כ מאי כי מתו
,
,
,
,
של משה
,
,
,
דמה
.שהלך לחותנו
,
לא היה הילך • ליק .דלדעת רש״י
לו שהיא בעעית .וכדברי הרא״ס .
כאן האי כי מתו איט פתח שתהיה
.יעוד דעיקר התירן חסר מן ה ש פ ר .
שטעה ב ע ע ו ת .אלא כדי שיוסר מלט
דהו״ל לש״ס לוי שכבר העט •ומדברי
יראת סרעה .אבל על השט׳ כבר
הרא״ם צר שגורס כך .ורבנן קסבר
היה נסער בנשילת רשות .ועיי בהר״ן
הנך כבר מתו .ומי מייתי ו ט גם
בנדרים דס״ה .ודו״ק :
נ ר מלבדו לקו׳ ומי מייתי באנסי
,
,
,
,
דמגמ׳
נפשה היא .ומלתא אחריתא היא .
דםומה משמע שהיה
אכל אין נר׳ כ ן .מדכרי רשיי שכתב
צריך התרה .ואלו התם משמע דהוייא
דתירוצא דרכנן הוא .ונר׳ שאם סי
י ה ר א
,
,
•
ז״ל
הק׳
מתו
,
הפץ
חיים
שרכח
מד
מחו מיחה ממש לא ניחא לן למימר
בו הנגע מקורס מת״ת ער חיזר מת״ת .
לקלא איח
אבל אס נחרפא במת״ח וחזר נגע
להו וטדאי היה יודע משה ככך .
חרש הוא .אך ק׳ דא״כ היכי משכחת
ולמה היה צריך הקכ״ה לומר לו כי
לה דהא כל יש נתרפאו במח״ח .
דכגר מחו קולס הפט׳
,
מתי ולא היל״ל אלא לך והתר .וכ״ש
ואין מציאות לדין זה .והרמ״ז חי
דמסתמא מיד קודם השט׳ ידע שמתו
לזה דאס נחרפא הנגע קודס מת״ת
ואפיה נשכע .וא״כ אין שט׳ מפני
לא היה חייב להזוח ג׳ וזי אהר מח״ח .
כאן פחח .וע״כ
ולא נהירא דהא פשימא דאוחו זמן
דמיתתן אחר הש5ועה היחה זמן מה •
לא היה מקבל עומאה .ולא אצפריך
וא״כ איכא לאוכוהי דפותחין כנולד
קרא דיהיה אלא כשעדיין ט הנגע .
משו״ה אצעריט רכנן לפ׳ רמתו הייני
דאפי״ה כיון שתחלחו היה קזדס מ״ח
שאפי׳ אם
עהור .ולכן נרי רקושמא הוא דאין
היה עמהם כעיר לא י ד ע .דיש מתרושש
לדין זה מציאוה .אלא ה״ק שאס היה
והון רכ וא״כ[י'ל דהענו קודם השט׳
אפ׳ דבר זה הוא מהור ודרוש וקבל
ולא ידע 1ה משה עד שהודיע לו הקב״*.
שכר .א״נ ההיא דנחרפאו יש׳ דרשא
גם הרמ״ז זלה״ה דרך' בדרך זה עיש .
בעלמא היא ולפום פשעה מיהו איכא
וזנה הרין זיל פיק דגדרים ל״ז כתב
למדרש יהיה
להט .וקרא דיהיה
דא״ל רמתו היינו מצורעים .דהא
אצמריך למילי אחריני ע״ש בהר״ש :
כחינ נקרב המחנה .ואין לי׳ שנתרפאו
ויבקש המיחו .הראיס הק׳
המכקשיס ואין
עניות .ולית לה קלא .
ך״ךן
,
במת״ת דהא כעגל חזרו למומן .וק׳
היאך הוחר לו למטר על
לרילמא נתרפאו קודם מת״ת ולכן לא
המילה מסני הסכנה .הא וחי בהם
•חזר להם ה מ ע ב ע ג ל .וי״לכיון לעל
טשי כחיב .עיש .דאעג׳ דאטחיט
לה״ר נתנגעו וכבר ראיגו שהיו עומדים
קיימו• כל התורה הג״מ להחמיר ולא
ברשעתם .איכ ודאי לא נתרפאו כלל.
להקל .עיש .ואחר שדבריו מתמיהיס
אלא במת*ח וחזרו בעגל .וכתב הדמיז
אצלי שהרב עצמו ס׳ וישב גבי אמ״ה
שהק׳ בס׳ גימוקיי יהושע וזיל דאע״ג
;מפרכסת כתב הרב דיצאו אבותיגו
לחזרו למומן בעגל הא קייל בפיז
מכלל ב״ג אפיי להקל .וגדולה מזו
לנגעים •אלו בהרוח מהורוח שהיו
כחב בפי חיי
'בו קודם מחיח וכו׳ ואיכ ניחא מצורעים
עליהם בעונשי שמים כיש׳ גמור .והכי
היו ואפי׳ הכי לא נשתלחו .ופשוע
מסתגר • וכדאמרי׳ גוי שהכה את יש׳
מגעים שהיו קודם מת״ת היינו שנשאר
שרה שהיו נענשים
ח י י ג .ומייתינן לה מהריגת המצרי.
אלמא
חיים
פרשה שמות
אלמא דיש׳ קרויים הם .והגה הרב
בסרהסייא אפ
דניש כה״ג מחייג
,
כאן סתר דבריו .גס מה שתירץ הרב
גשאר
זיל כאן דהאי קולא דאהי לידי הומרא
בפרהסייא .אבל במקום פקוח נפש
וכו לא ה מ ח י ׳ דאי לא יצאו אטחינו
ובעלמא קי״ל ביש דככל מחרפאין
מנללב״נ • להקל .מינהןלהם רשוה
חיץ מעצי אשרה .ואפי׳ בפרהסייא.
להקל אפי בחומרא דאהי לידי קולא .
ועעמא דאינו מחטין לעטר על רח
אלו דברי נביאות הם ולעיקר קו׳ הרב
אלא להנאחו • ואפי׳ באנסו אנסקי״ל
זיל נר׳ דליק כ ל ל .דהא אמרי׳ בםויפ
דאס מניין להנאתו אפי׳ כפרהסייא
בן סורר בן נח מצווה על ק״ה או
בשאר מצות יעגור ואל יהרג .א״כ
דנעמן דכחי׳
ב״נ נמי במקום פיקוח נפש לא מחייב .
בהשחחויחי וכו׳ ויאמר לי לך לכלום .
דאע״ג דוחי בהם ביש כחיב כבר
ואם איחא לא לימא ליה לך לשלום
כחט החוש׳ שם דגלאו יחי בהם הוה
שנר שהודה לו ודה״ הא בצנעה הא
סשרינן אינס .ולא אצעריך וחי נהם
בפרהסייא * והשחא לא מיבע-יא לדעה
אלא כי היכי דלאנילף מרוצח .עיש
החוס׳ והרמב״ס דסל החם דנפשעה
וזה גרור .ועוד דלא מגעי•* לן גני
הבעייא י דאפי׳ בפרהםייא איני מצווה
נ״נ אלא אם אנכי אנס לעבוד עיז
על ק״ה כמטאר בדטייהס .דודא׳
במעשה דכה״ג ביש מחייב לממםר
לפ״ז קו׳ הרב ליק כלל .דהא ב״נ
גפשיה .אבל בכופין אותו לשבת ולבעל
אינו מגווה על ק״ה .אלא דאפי׳
המצוה .אינו חייב למסור ע צ מ ו .
לגירסח רש״י דכהיבנא עכיז נחבאר
וכדאמרי׳ אסתר קרקע עולם .וגם
,
,
לא .וסשיע מקרא
,
,
מהסוגייא
דלא
מספקא לן אלא
מצוח.
נמי
מוי
מחייב
,
,
,
במצות עשה אין יש׳ חייב למסור עצמו
בפרהסייא .דהיינו כפני משרה מיש׳
ואף אס גורה לדברי הראיס דוחי בהם
עפירשיי שם .אבל בצנעה אינו מצווה
לא כתי׳ גבי ב״נ הי גו שלא יעשה
על קיה .והא דמרע״ה צנעה הואי
העבירה בפועל .אע״פ שנמשך לו
שהרי לא היו שס עשרה מיש׳ וזה
סננה .אבל לקיים המצוה ולעשות
ברור .וכבר הושג בזה מהראשונים
סננה ל&צמו .זה לא ש מ ע נ י .דהא
ז י ל .וזו דלא ממריא לי אלא בב־ינ
נרי עבירה היא דנתי׳ ואך את דמ;ס
שאנסו 6נס לעביר על מניהו דדלמא
ונו׳ וניש שיהרוג התינוק נדי לקיים
איה ביה לאי דלא חחללו .אבל במי״י
הוא המצוה • יכידרוץ זה מצאתי בשם
דיש׳ לא מיהייב במקים סכנה סשיסא
היפית זיל .ומה שנתחייב מרעיה
דהיה נמי גוי .סי׳ דדוקא באנסו אנס
על המילה אמיג דאינה אלא עשה
אפפר
ז
מה
חיים
אפשר מסוס וסביניו נשערה מאד .
הלנו כא׳ אהרן לא נצטווה אלא שילך
גס מ״ש הרא׳׳ס לקו׳ א׳ בשם הרא׳
המדגרה עד שיגיע שה משה .ולעיקר
ממיץ יש לתמוה למה הניא עצות
קושייתו גר׳ דהונרים רש״י וסיעחו
מרחור . ,והלא רש״י והרא״ש והר״ן
דהא דקא׳ אמיל ואצא סננה לא מפני
פי׳ נן בנדרים .וראיתי להרב בעל
הלינת הדרך אלא מפני שיהיה ג׳
מקום שמואל בחי׳ נדרים תמה עליהם
ימיה התינוק בדרך והוא נימול ואיכא
למה הונרחו לזה • וזיל דבלא״ה הא
למיחש לצניס פהיס .ואפי׳ אס ישהה
כהב רש״י ש׳ יחרו דיה אחר שילוחיה
בדרך ג״י בלא הלינה אינא סננה .
מהמכילתא שפגשם אהרן ואמיל לני
אי׳נ א״א לו׳ שאותו מלון היה אחר
לבית אביך .הרי דלא הלך משה עם
ששגשי אהרן והחזירה והיה יכול למול
אשתו ובניו למצרים .וא״כ ע נ ׳ שי׳
ותשהה שס צפורה ג״י .וגס דעהו של
על שנהעסק במלין חחלה .הוא אותו
משה היה לעשות כן אלא שנתעסק במלון
מלון שפירבו עצמם זמ״ז .ואיל חשוב
החלה דרא דאדרבא פטור היה מהמילה
אל ביח אביה .והיה לו אז למול את
כל עיקר כיון שדטחה לחזור וא״א לשהות
הנער.ואי משום סכנה לחזור לבית אביה
בדרך ג״י דאינא סננה לנימול אלא
הרי אפשר שתשהה ג׳ ימיס .וע״נ
ודאי לא פגשו אהרן עד למחר ונסדר
צ״ל דהאמת נן היה דכיון שמלה שם
הנחוביס .אבל במלון היה דעתו
צפורה את בנה ־ הוצרנה לשהות ג׳
להולינן עמו .וא״כ ציל דאוחו מלון
ימים .גס לשי מ ר י רשיי דש׳ יהרו
סמוך למצרים היה
דאל״ך פטור
איא לו׳ דהיה סמוך למצרים .דעינ
הוא מהמילה כ״ט .ולנןנטנש שנתע:ק
באס הדרך היה נאשר גשגשו אהרן
במלין החלה .והנה היינו ינוליס לומר
ומשה .ונן איתא להדייא בילקוט ירעם
ראותו מלון סמיך למדין היה .ובאותו
אל בקולו נפלאות .נ ב ע ה שנקש
מלין כבר פגשו אהרן ורנה להחזירה
הקב״ה לשלוח את משה והיה במדין איל
למחר ביקר והיה ינול למול בגו דליכא
לך שוב מצרים נחלק הדבור לב׳ קולוח .
סננה אלא פנחעסק במלון תחלה.
ושמע משה לך שוב ונו׳ ואהרן שמע
ונן משמע קצת דהא אהרן בהורב
לך לקראה משה .ונמצא דברי רשיי
פיכו ומשמע דהורב סמוך למדין .
סוחרים דבריו ודברי המנילחא וצ״ע
שהרי ראינו שמשה היה רועה צאן
עניל .והנה מה שהכרח מהילקיש
יתרו שם נדנתיב.וינהג אתהנאן ויבא
שלא היה סמיך למצרים מהלך יום או
אל הר האלהיס חורבה .אלא דכיון
יוחרמעשאיןכאן הכריח שאעיג ששניהם
דסדר הנתובי׳ מוניח שאחר המלון
והמילה
חיים
פרשח וארא
והמילה היחה הפגישה פי׳ הם זיל
תראה .אנל חשב שאינה אלא גזירה
כ ן .ן ולפי״ז ציל ש חר שמלה צפורה
בטלמא ועיי תפלה תתבטל הגזרה .
אח נגה והחזירה אהרן חזרה נדרך
אנל גזרת מי מריבה היתה עמה שנו
ואעיג דאיכא סכנה לא מצאה הקנה
ואיל כישיל עולמית .וע׳כ קודם מי
אחרח .כי גם נהליכחה למצרים אולי
מריבה אמר נוסעים אנחנו .ובזה
4
יתיישבו כל קישיותיו
היחה חשש סננה .וצל״נ :
דייה
וירפ מ מ נ ו .הראיס חמה
נזה .ואפ׳ שאע״פ שאמרה
,
ושו״ר למהרש״א
ב פ חלק כיכ עיש .ורו״ק
,
ונצלתה וכו שמעתי מקשים
דייה
,
כי החן דמים •לא נררך פשיפוח אמרה
על רשיי מדכתי ונחצחם את
כן .אלא שכך נעה דעחה .אנל
מזבחותס דהוי
בחיריק והוא מל
ונפעלחם • אעיס
,
,
עדיין היחה משופקח דילמא משים
ופעלחם .ולא
חעא אחר אלא שמפני זכוח נריח
דיסווה הוא נותן כמו נוחן .והיא
שהיחה ט לא הים יכול לנלוע גם המילה
קושיא נכונה .אנל איני נקי בדרך
אנל אחר שראחה כשמלה ו ד פ ממנו
הדקדוק .וצל״נ • ודו״ק :
אז אמרה שנחנרר לה כי עונשו לא
פרשת וארא
היה אלא על המילה .ומ״מ דנרי
אונקלוס פירושם נר׳ כדנרי הראיס.
ך״ך״!
ומיש רש״י שהוא! מפרש דמים על
נ״ב הדיבורים אלו כך .כי
המילה אקמייחא קאי דוקא .ודויק :
הוא סי׳ ויאמר אליו אני ה׳ הוא תשובה
וכו׳ הרהרה
ללמה זה שלחתני .ואחיך מסיים
נמי
הכתו שמספר לו שנגלה אל האטת
הרהור הוא וגא שאלה .וכדקא׳ נחר
נאל שדי ולא נשם הויה ביה .ולכאו
ך״["!
מחה חראה
וכו דלמא
,
הרעוח
וארא אל האבות .כוונתו זיל
,
,
,
,
,
דנריס אלו איל קשר ושייטת מס
קובלנא ולא שאלה כי כ נ ר שאל למה
התשו כלל ע״כ סי דהאי וארא היינו
הרעוח .וכן כסנהדרין דקייא מייחי
הנמחתים הגעהות נאל שדי .והוי
קרא דומאז נאחי אל סרעה וכו ועי״י
אמר ואט יחם הנעחות נאל
הכי ומאז נאחי אל פרעה .שהוא ל
,
,
כאלו
,
1
הראיס :
ש ד י .ושמי ה .כלו כי כלשםהוים
ולאנמלחמחלא׳מלטם.
הוא המורה על קיום ההנשחוח .
מיש .
ועיכ אמר ונשמי ה לא נודעחי כלו
ודנריו דחוקים .ונר׳דודאיכנרידע
שהמחחיינ ממה ששמי ה הוא קיום
משה שאיטנכנס ממה שאמר לו מחה
ההנעחות .ואני עדיין לא נכרחי להם
בא״ד
הראיס האריך
,
,
,
,
,
,
נמעשה
חיים
סרשח וארא
במעשה בסועל שהרי עדיין לא קיימחי
ההנטחוח .והיינו
דקא׳
ואבמיח
לאטח על א״י באל שדי׳ .וטדאי
מו
הנזכרת .משום דלמס י צ ס ע שטי ב׳
אחר שכברנשבמשט׳ א ׳ .וק״ל:
מקוצר רוח .לא שאלו לי
ך״ךן
שחייב אני לקיים .שאין הפרש בין
וכו׳ המשך דבריו חמלההק׳
הבמחוח שיהיו באל שדי׳ לשם ה ר ה ׳ .
דהולילי לא שאלו לי שהמחחייב ממנה
דההוא אמר ולא יעשה .ח ־ ו .וא״כ
הוא ואחה שאלח • ואם ס ח ק לזה
ה ד אני ושמי ה׳ לא נודעחי כלו׳ לא
וחאמר לא הודימס שכך ש מ ו .וא״כ
קיימחי ההבשחה שעל דבר הקיום
טון
שמו
נק׳ שמי ה׳ וא״כ לא לחנם שלחחיך .
יחחייב מזה שלא שאלו שאס שאלו היה
סוף דבר דמ״ש ושמי ה׳ הוא במקום
מודימס ודאי .וא״כ האי דכחיב לא
לא קיימחי .ומ״ש רש״י שהרי הבטחחיס
נודעחי הוא במקום ולא שאלו לי והיק
אינו ראיה * אלא סי׳ .והראיס ז״ל
שמי ה לא הודעחי לסם כ ל ל .ואין
חילק בין ההבטחה דאל שדי׳ לשם
זה אלא מפני שלא שאלו .אבל אחה
שלא
הידימם
שכך
,
הרה׳ .ואני חמה מי נחן לו רשוח
הודמחי לך שמי עיי ששאלס ״ זה
בכך חיו ״ ועוד דהבמחח הארץ היחה
א י נ ו .דהא מצינו שהודימם שכך שמו
ג״כ בשם ה׳ .ולאברהם נא׳ אני ה׳
אע״פ שלא שאלו .וא״כ אין המדר
אשר הוצאחיך לחח לך וכו׳ וליעקב
השאלה מחחיינס מהעדר הידיעה .
נא׳ אני ה׳ אלהי אברהם וכו׳ ה א ק
וא״כ הדרא קושיין דהוליל לא שאלו
אשר שוכב וכו׳ גם ש ף ר ב ד רש״י
וכו׳ כלו׳ שכמה פעמים נגליחי עליהם
שכחב שהרי וכו׳ עמדו לעדו ז״ל
ולא שאלו מד שאח״כ הודעחים אני
וכדבדו כווגח הרמב״ן .וכיכ הרב
ב ע צ מ י .ואתסמידשאלסוכסייהרמ״ו
רוי״ה זיל .ומיש רש״י לכן ע י פ אוחה
בשס הרא״ש בדברי רש״י מיש :
השט׳ דמשמע דמצד ההבמחה לא
ר״ךן
אחוס נחשון וכר הכא ליכא
נחחייב לקיים .כווגחו רכל לכן ל׳
למידרששמם ממיגדב והשיאה
שט׳ כמו לכן נשנעחי וכו׳ ואיכ סשמא
נחשק אחיה כמו שדרשו גבי נביוח
דקרא שעכשיו נשדע לגאול י ש ׳ .וכפיי
דשא״ה דקא משממ לן הךמלסא לייחד
חיל אין לכן אלא ל׳ שט׳ נשבע ה׳
שטחיו של יעקב ששמן בביס ע ב ר יד׳
שיגאלם שהיה ירא משה שמא מדהיר
שנה .אבל הכא מאי קמ״ל •בזה
חעכב גאולחם .עיכ .ורשיי שהוא
ודו״ק :
סשסגי סי׳ לכןדמשמעלכן ל׳ שטעה
ך ^ ז ך ן אםה הדבר .עיי׳ הראיס
איט שט׳ חדשה׳אלא מיס אוסה השט׳
מה ששמן מל הרמב״ן מהמטלסא .
ואינא
חפץ
חיים
פרשש וארא
ואיגה עעגה כי לא צרף לו הקניה
הכביד אח ל ב ו .ולא שה׳ הכבידו .
אהרן למלין .אלא משום ואני ערל
וא״כ מאי כאשר .ועיכ סי׳ דכאשר
ששחים .ועענה זו לא הועילה אלא
דבר היינו אולא ישמע דוקא • ולא
ששרעה לא ישמע לו מצד שהוא ערל
על ואני אקשה .וכן בכנים נמי כחי
שפתים .אנל יש לא משני כן לא
ויאמרו החרעומים וכו׳ והיה עולה
שמעו לו אלא או מקוצר רות לשי
עה״ד לו שהקב״ה חזק ולא מעצמו
לדעת
נתחזק דמה לו לששוח• זו שהרי לא
משה ״ וא״כ לא הוצרך אסרן אלא
היה מחזק לט אלא מחשר כששים .
,
וכאן שהודה למה נתחזק .אלא ודאי
אתה תדכר היינו עיכ שמשה ידגר
ה׳ חיזק את לט .וא״כ האי כאשרי
ליש ולפרעה ולאהרן .וכשחזר והוציא
דיבר היינו ואני אקשה .וע״כ סי
,
האמת או שלא קגלו דגריו
גדכרס אל סרעה .ואיך כיון דכתי
,
מן הכלל לא הוציא אלא פרעה ויש
,
,
,
דגם כאן קאי אולא ישמע ומעצמו
כדקיימי קיימי .ומ״ש הראיס שאין
חיזק לגו וחיכ גבי דם נמי מעצמו
הסרש כין פרעה ליש אינו מוכרח .
חיזק לט כי הכא .וכסירש״י רבה
כמ״ש .ודויק :
מכוח הראשונוח לא הוצרך ה׳ לחזק
,
ונהסכו
ד׳׳ךן
לדם .עמם
זה
כילקומ .ולקמן דיה אח
,
אח ל ב ו .ודו״ק :
ך״ך״!
הערונ סי נענין אחר .ישניהס שם
למתי אעחיר וכו נ ר שביום
,
,
ו למכה •היחה צוחח פ ר ע ה
,
,
ויש שהציע נזה :
שהרי ז ימים היחה המכה משמש
כאשרדכר וכו וכס״י גם
וכצ״ל במכח ה ע ר ו ב .ויש שהציע בזה.
נמכח הכניס .וק׳ למה לא
והראב״ע סי׳ שיום א׳ שימשה .וא״ח
סי כן כדם :ונר כ״ הכחו אמר
ונמכח חשך הרי לא היחה אלא וי
ו נ ד ם ואני אקשה אח ל נ סרמה
ימים • כבר חי רזיל במדרש שיום
ולא ישמע אליכם סרמה• והנה כמכח
הזי נשלם להם בים .דכחי ויהי הענן
,
והחשך וא״ח כיון דבאייר החחילו המכוח
הקניה .והיינו דכחי׳
ומשפע מצרים יב חדש .ומכח הברד
ך״ךן
,
,
נ
,
,
,
,
הדם דכחי ויחזק ה .איכא למי
,
דהיינו ע י
,
,
,
,
,
,
כאשר דנר .והיינו מיש ואני אקשה •
היחה בחשרי .והיכיקאמרשהשעורה
אגל נצפרדעים דכחי והכנד א ח ל ט
אביב .ואין דרך זריעה בזמנים א ל ו .
שהוא ל פעול כפירשיי נסמוך כאלו
הא ליק דמצרים הם משקים אוחה
אמרויכנד אח לט .ועוד דכחי׳ וירא
כגן הירק וטדאי אס בזמנים אלו
פרמה כי היחה הרוחה • משמע שעייכ
הגדל עיי השקאה .וק״ל :
,
,
חיים
סרשח וארא
ך״ך
כצאחי
מז
אח העיר .אכל
בכורות .שזהו סוף המכות .ולא
,
דרשוה על מכת הברד משום דמצעו
נמכוח הראשונוח לא כחי
הכי .משום דשם לא ססקו עד למחר
דמכת בכורו קשה יותר כסירש״י ס
ומשו״ה לא הודיעו ש!א יחסלל יוד
שמות ד״ה את מ ך בכורך .ויותר
צאחו .אנל כאן שהיה דנרו נחון
יתכן מ״ש מהרוי״ן ז י ל .
,
ד ך |
שיחדל הנרד משמע ראותו יום חדלו.
,
טאסילוחהנה.עי״יהרא״ם
״
ונר שזהו שאז״ל פלאי סלאות
ולכך הוצרך לו שלא יחדלו מיד אלא
,
,
סד שיצא מן העיר .מיהו 5״ע ראם
כלו מ ם החסה והכוסמת אביב ה י ו .
נאמר דניום ו משה זה .א״כ לא
ואעס״ך לא נוכו ונמצא שהם ב תלאות.
שמשה המכה ו ימים .ונרי שבכולן
שהרי אף עשב הרך הכה הברד •
ניום ז׳ היה צועק .ונתחלח מחר
ולא כן הכוסמת והחשה .ולא עוד
היו סוסקי אנל נ נ ר ר ניום סצמו
אלא שהיתה החמה אביב .ואף כסי
,
,
,
,
,
ססקו ומקצח היום ככלו .מיהו חימא
המבע היתה ראויה ללקות .ועכ f
,
לא לקתה .והשתא ה״ק קרא והסשתה
ואולי ננס אלדי .מיהו ק למה היה
והשעורה כסי ה ע נ ע נוכתה .שהרי
צריך להפילה נצסרדעים ונמרונ.כיון
השעורה אביב אבל החעה וכו׳ אע״ף
שנשלם ז׳ ימים שרגילה המכה לשמש
שגס הס ממיני מ ן ומסחמא כלן נזרעו
שהרי גם כדם וכנים לא שימשה אלא
בזמן א עיי השקאה והיו ג״כ אביב
איך לא היה מהעורר עד יום הז
,
,
,
ז׳ ימים שלא מ״י חפלה .ואסשר כי
עכ״ז לא נוכו כי סלאוח המה .ונמצא
היה ירא משה דשמא הקנ״ה יאריך
שלא זכר הכחוב
השעורה
זמן מכה על חנירחה .וכ״ש אלו
היסה כסי השכע אלא להגדיל <ס
קשות .והא דקא משה החשאר עלי
החמה .וכזה כחכ הרמ״ז ז״ל ע״ש .
ה״ה נמי שאה היה או שלא יסורו
מחלקחח וכו נס נ ח ו ן ג ס .
,
,
ך״ך,
נ ר רהב׳ נסים שמלנד שאין
,
דרך האש לירד כמו שדרך הנרד
שהוא יוחד מ ז ׳ .
ךה
״
,
,
ע ד אחר ג ימים יהיה כ ן .אעס״י
אח כל מגסוחי וכו׳ ואס
שלקוח
,
לירד אלא נס אחר שג״כ היו ממירנין.
נכורוח כסשמה .
וי״מ שהנס האי הוא המרוכ .והנ׳
כי ר׳ יהודה חילק המטח לגי דצ״ך
שהנרד עצמו היה דולק .וע״י נילקוס
עד״ש נאח״נ .וע״כ אמר דנפעס
נזה :
שתהיה
הזאח אגי שולח .כלו׳ בסי׳ ז* הג
אני שולח כל
,
מגפוחי שהיא מכח
דייה
ואיך ישמעני .כוונתו דלאו
חרהי מילי יןא' .חרא .
שמה
חיים
פרשת נא
שמה שאחה שולחני לנני״ש לא שמעו
להם ליש למחול בממונם ולא יחזרו
א ל י .וגס לשליחוח פרעה איני יטל
להשחעבד מלעזוב בניהם וכל אשר
שאגי ערל שפתים .וזה איגו .דאמו
לאיש יחן ג ע ר נפשו אלא שכיון שראה
היה שולחו לישראל עד שיאמר לא שמעו
המכות ממשמשוח וכאות כרי שישלחם
א ל י .אלא נד*ך קו״ח הוא מקיש לה .
עם שפם .בחרמןהרעמיעומוואמר
ולשי״ז האי ואני ער״ש מלחא נאנפי
שהצאן והבקר מיהא יוצג אע״ג דלא
נסשה וחרחי קא׳ .ועיי׳ הראיס למה
חשיבי כמפ .ומימ ל הכתו מוכיח
לא הכליע הפירכא ונר׳ דכוונחו דאחר
יוחר .דהיק יהי כן ה עמכם אם
שהודע ה׳ למשה דמשוס קוצר רוח
אשכים גס בשליחוח הפפ לחוד שוראי
אכחי קו״חקאי מבליע הפירכא .
אני לא אסכים כיש שלא אסכים לשלוח
ומיהו לא ק׳ דאין כלל זה אלא דרך
גם הצאן והבקר מלבד הסס .מיהו
משל אס נרצה ללמוד שאפה נקניח
צאן ובקר בלא ספ לא נחנאר בכחוב
בביאה מקו״ח דינמה שאינה נקניח
אם היה מסכים דודאי מפ עדיפי
בכסף ונקניח נביאה ליכא למפרך מה
כמ״ש .והיינו דקא לכו נא הגברים
ליבמם שכן זקוקה ולכן נקניח בכל
ולא הסס .נ ר שהסכיםבהליכח הצאן
ד ה ו .דכיון דאעפ״י שהיא זקוקה אין
שחרי אוחה היו מבקשים כדי ל ז ט ח .
נקניחבכסף .א״כ אין זקיקחה סייח
ואס מוד שאס בהליכח הצאן לחוד לא
קנייהה • וא״כ נבליע הפירכא .לא
הסכיס והעכור חהיה מ״י חסלה .
כן כאן דאין מעם להנלעה .וק״ל:
והא דקא כי אוחה אחם מבקשים .
סליקא סרשח וארא
וסירש״י נלכה נזבח׳ . :אין הכוונה
,
,
,
,
,
,
,
,
,
שנחרצה במה שהם מבקשים .אלא
פרשת בא
ד ךן
״
שהוא חופשס בדבריהם .שלפי דבריהם
אין הסף צריכים לילך .ואין צריכים
למ״ש הרא״ם .ודו״ק :
כאשר אשלח וט׳ פי׳ שאף אם
אסכים לשלוח הצאן והנקר כדי
ד״ה
לא נשאר ארבה א .עיי׳
,
שחזנחו כחג .מכ״ז לא אסכים נשליחוח
יהרא״ם .ולדבריו ז״ל לאו
הסף כיון שאין דרך הסף לזטח .ומה
מיחורא דיקי׳ אלא משום דאל״ך היו
שהק׳ הראיס דלקמן נמכח החשך
שמחים ונר׳
דמיחורא דחי ארנה
משמע שיוחר ח נ י נ לו הצאן שהרי
דיקי הכי דהול״ל לא נשאר א כמו
אמר צאנכם ונקרכם יוצג .אינו מוכרח
ג נ י הערוכ דכחי לא נש׳ אחד לאשמומי׳
דודאי סס מ ד ס .ואדרנא יותר יש
ללא הימא דלא הלך אלא הרונ אנל
,
,
,
עדין
חיי•
סרשח גא
מח
עדיין נשאר המיעוע משו״ה כחי לא
שהיה במעשה .לכתי׳ חשך אפלה .
,
ומ״ש וחשכו של לילה וכו הוא סי'
,
נשאר א׳ .ואמאי כחי׳ אדנה אלא לו
דלא נשאר כלל הנק נשם ארנה אס
,
,
רמש חשך .ועיי הרמ״ז .
,
אוחס שכנר מ ח ו .ועוד נ ר דרז״ל
,
לבר נא באזני .בבקשה .
דייה
משקי לה מהכרח אחר דדוקא כעריכ
סי ללריש נא לכאן ולכאן
,
אלבר ואבאזני מללא כתיב נא לבר .
היינו לאפיקי שלא נאמר שלא הלך
והוצרך בקשה כי יש לא היו רוצים
אלא הרוכ אכל הארכה שהלכחם עיי
נזה כלאמרי התם וישאילום בע״כ
הרוח טדאי שלא ישאר כ ל ל .וא״כ
שהיו אומרים ולואי שנצא נמצמנו .
האי דכחי לא נשאר ע״כ למלוחים
אחריהם
איכא למי דהא דכחי לא נשאר א
,
,
,
אחא .ועי״ל ודו״ק .
ך״ךן
,
,
,
כי עי״כ
יתחזקו
לרדוף
וכמעשה שהיה .ודיכא הוא כיון שאין
רמש חשך וחשכו של לילה
רצונם בנך שהקב״ה סמור אלא שאותו
וכו אין זה סי וימש חשך .
צדק יאמר כנוס שהעטלה עבלום
,
,
דא״כ מנליה שחשך שהיה כיום היה
יוחר מחשכו של לילה .אלא כוונחו
במ״כ כך הרכוש
ף״ךן
גט״כ .
כה אמר ה .בעומלו וכו׳
,
לוימש חשך סירושו לחשך של יום
נס׳ א׳ לעוד נגע א׳ לא
יהיה מחשיך יוחר מחשכו של לילה .
סי׳ כן משוס לאין הכרח לו׳ כן לאולי
ועייז כשינא חשך של לילה כ״ש שיחשיך
לא נאמרה לועד אחר שיצא .שהרי
עוד .ומיש וחשכו של לילה דנרי
ציוויה אינו אלא ליש׳ .או נאמרה
רש״י הם .וכוונתו להוציא מרנרי
קודם טאו לסרעס ואין מוקדם ומאוחר
התרגום דמש׳ נתר דערי קנל לילייא
נחו׳ .אנל נס׳ זו שהיא החראם
שנר׳ שלא היה נא החשך אלא טוס .
לסרעה וע״כ נסני סרמה היה מ ד נ ר .
אנל נלילה לא היה אלא חשך של
כדכחי וירדו כל ע נ ד ך .וכחי׳ נחלים
לילה לנד .ואפשר עוד דגם אונקלוס
ויצא מעם סרעה ע״כ צ״ל דנעומדו
מורה נזה ומ״ש נחר דיעדי אינו אלא
לסניסרמה נ א מ ׳ ל ו .דא״לשיצא וחזר
לו שאע״ס שילך חשך לילה ישאר
ונכנס שהרי וכו׳ וכאן למחרשה ץ
חשך הנוסף אנל נלילה ישמשו שניהם.
מוכרח לו׳ דנעומדו שם נאמרם ל ו .
ולס״ז חהים טונח רש״י מדיז דמ״ש
א״כ ודאי גם ס עוד גגע א שם
ויחשיך סליהם חשך הוא סי׳ ויהיה
נאמ״ל אלא שאין אגו מוכרחים לומר
ומ״ש יוחד מחשכו וכו הוא
כן אלא מכחס׳ אחרוגה .ונזה ד נ ד
דנרי ה ר נ .והוסיף נ א מ ד ה מה
רש״י מסכימים ל ד נ ד רז״ל .ושלא
,
חשך
,
,
,
,
כדנד
פרשת
הפץ
כדכרי הרא״ם .וק״ל :
ך״ך,
היים
נא
ך״ך,
כחצות .בדאי הוא וכו׳ אבל
עכשיו
שאמר כחצות
החדש הזה .עיי׳ הרא״ם
מ׳׳ש מהמכילתא
תי
על
,
לא
התוס׳ .ואמת כי לתי׳ הא׳ לק״מ ־ודאי
יהפשוהו לו׳ שאם הוא אלוה לא יהיה
כוונת המכיצתא לו׳ שדבור ה׳ למשה
ספק לפניו .שיאמר להם שהקב״ה
פל דברו לא היה געשוד .אלא אדלעיל
גזר שלא יהיה כן בחצוה ממש אלא
קאי .אכל דברי משה ליש׳ לא איירי
סמוך לו מלפניו או מלאחריו .ועיי׳
כה .אלא לתי׳ הב׳ ק' .ומ״מ אין
הרח״ם מ״ש אדרכ אשי .ונר׳ לו׳
תימה דבכה״ג בכמה דוכתי מייתי ש״ס
כפי׳ רש״י
שינויי אהריני פלא כדברי הברייתא י
דכעומדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה
כל היכא דלא פליג כדינא .ודו״ק :
.
הזה .הדפ ניכן .ועיי׳
דש״ש וידן אינו סיכר
זו אלא מקודם נאמרה לו
ביום
ך״ך,
וכשאמרה משה לפרעה וליש׳ באורח׳
דחליסר הוה קאי ואמר כחצוח .וכ״כ
הרוי״ן ז״ל פ׳
וארא ד״ה אח כל
הראייה .וככוגייא דריה ד״ז
מנגדח לדבריו ואכמ״ל • עש׳
ך״ך,
מגפוחי שאוחה שעה נאמ״ל נבו׳ זו .
דבריו .עיי׳ הרא״ס .ול״ן
דכיון דכהי׳
אהה
הדבר
וכשאמרה משה לפרעה לילה היה :
ולא כהי׳ לפרעה או לאהרן כדכחי׳
שהיה כליל ז׳ לחשך צעק להם וא״ל
בהר הכי ואהרן ידבר אל פרעה .
אל הוסף שאז היו יכולים לעמוד שכבר
שמעי׳ מינה דבכל הדיבוריס היה מכה
הלך החשך .אבל היה סבור שעדיין
מדבר למי שנפלה לו הדיביר .גה גי׳
יהיה חשך כג׳ ימים הא׳ .אבל ביום
הטסהאות נכינה .דמה נשחניח מצוה
ו׳ לחשך מי צעק למשה והרי לא קמו
שבת מכל המצוח מיהו ק׳ דדילמא לא
איש מחחחיו וכיום ז׳ ככר הלך ההפך
כתי׳ הכי אלא בדיבור שנא׳ למשה
ולמה צעק• וכן נר׳ מפשעי הכהו׳ שקידם
ל י ד ו .אבל דיבור זה כתב רש״י לעיל
לכן נאמרה לו נטאה ז ו .דאל״ך על
שנכלל נס הוא בדיבור .אימא כיון
מי המך משה שאמר כן דברת .ומ״פ
שעס שניהס דבר .שניהס דברו ליש׳.
בש״ס וה״ק משה ליש׳ .ר״ל להרעה
אבל בילר\ט רמז קעט׳ מהמכילתא
וליש׳ .גם כילקוט לא גרשי׳ וליש׳
קא׳ דגם האי פרשה למשה דוקא
ע״ש .ועיי׳ מהרש״א ומ״ש הרמ״! ז״ל
נאמרה .ועש׳ שיפלפ׳ גס דברי רש״י
עליו .ואפ הראיס אין כוונתו אלא
כן .ודו״ק :
ליישג דכרי רפ״י ויישוכו נכון לרעת
רש״י ודו״ק :
ך״ך,
כ; שנה .עיי׳ הרא״ס .ונר׳
פי׳ רכרי רי״ש רכל שנתו היינו יום
תשלום
חיים
פרשת
מט
תשלום שנתו .ול׳ הרא״ם נזה א״ל
שהים .נא וממשל לוקה ג .אניי
מובן אצלי .ונר דכוונתו דאין מונין
אמר אין לוקין על לאו שבכללוח .
,
,
שנה לשנות העולם .אלא מיום ליום
איכא לאמרי חרחי הוא רלא לקי חרא
ויליף מעולה דכתי׳ בן שנהו .וזה עיקר
מיהא לקי .וא*ל חלא נמי לא לקי ללא
ודו״ק :
מיוחל לאויה כלאו לחסימא .ענ״ל .
דייה
ושחמו אותו וכוי ואין צורך
והרמניס זיל .ס״ח להל .קו״ס
לדכריו ז״ל דלא הוצרך ש״ס
מפרש לסלוגתייהו בלאו לנא ו מ ט ש ל .
,
לזה כקידושין אלא• למאן• למסיק התם
דלרנא הוי לאו שבכללות לגירסתו •
ושחעו לו שכל יש יוצאים כפסח א .
ופסק דלוקה א׳ כלישנא קמא .ותמה
דהשחא מושחטו ליכא למילף שליחוח
מרן ז״ל עליהע״פ .ותי׳לטוןראיכא
,
,
,
,
אלא בכה״ג לאית ליה שותפות בגויה •
א״ד וא״ד לאאתבריר הי לישנאקמא .
אגל רש״י פי כריביק למפיק התם
נקמי׳
והי לישנא בתרא .והיל״ל
,
,
לקולא .ומה גס בדן מלקות שהיא
יוצאין בפסת א לכעינן כזית לכ״א
כמיתה ע״כ .ודבריו תמוהים ראררנא
ואפ״ה־ קא׳ שישחממ׳א׳ מכל יש׳ אלמא
פסקלחומרא ״׳ואולי סונר מ ר ן דל
שליחות מושהטו וס״ל לאין כל יש
,
לשלוחו ש״א כמותו אע״ג ללית ליה
דקולא מיקרייא כיון דאית ליה כפרה
שותפות כגויה .ועיש כחוס .וקרא
דומייא להא דאמרי נםגהדרין דמעניר
לויקחו להםאצשריךלכדדרישליההתם
כל זרמו למולך פ ע ו ר .ופי׳ זיל דעעמא
ע ש .ומ״ש-הש״ח כשם גח״י ליתא .
משום דלית ליה כפרה .וזה נר׳ לכאו׳
וק־ל :
אכל האמת יורה ררכו למיס נפל
,
,
,
ך״ך״,
בין הערבים וכו׳ כתכ הרא״ם
כדכרי מרן וכ5״ל וממ ק׳ להיל״ל
רטן ל׳ ותוך .ואין צורך
נקמי וכו והנר ליישנ דכרי רטנו
,
,
שהוא מפ׳ כך .דאביי סכר לוקה ג
שרש״י הולך ומבאר דבריו:
דייה
,
,
,
במים • נר׳ לפי״ז דמדם
דלוקין מל לאו שבכללות
,
ורבא אמר
ל״ד אלא י שדבר הכתוב בהווה
אין ליקין וקא א״ד תרתי הוא דאינו
לסתם בישול במים הוא ] .צ״ל וליכא
לוקה .וק׳ דהכי הול״ל תלת הוא
למעמי וכו׳ ודו״ק[ וכיון דליכא למעעי
דלא לקי .אלא מכממ דתרתי לקא׳
ולו דבמיס דוקא דהא איכא רבוייא .
הכא לא על המלקיות אלא על ב׳
וכ״כ מהרש״א ועיי הראיס :
לאוין שבכללות שבכתוב הא׳ הוא לאו
,
,
ף״׳ה
,
,
לנא ומטשל .והב דכי אס צלי אש .
ס״ב לפסחים אמר רבא אכלו נא לוקה
לאהא קא׳ לל& לקי משוס הנך תרתי
כיא צלי אש .הכי אמרי
,
לאוין
חיים
פרשת בא
לאוין שבכללות ללקוח שלש הא חרא
זו על ר ט ט .ונעל מגלהאסהרחירן
ל ק י .דהיינו שילקה משם א׳ דהייט
לססיקא דאורייהא לחומרא .והאריך
קרא דנא ומטשל • ולוקה נ משום
נזה ע״ש .ו נ ט ר אלהיס הסחר דנר
נא ומשוס מטשל .וקרי ליה חרא
שלא יאמר כן אלא מי שלא למד נ ס פ ר
,
משום דא׳ לאו שנכללוח ק א י .ואיד
הרמכ״ם מימיו .ולא ידע כלל הססיקוח.
חרא נמי לא לקי כלו משום לאו
עוד הק הרמנ״ן ז״ל למה לא הקשו
שבכללות דנא ומטשל נמי לא לקי
למיד חדא נמי לא לקי מהאי נרייחא
ארחי כדאמר אניי משום נא ומשום
דחני החם אכל כזיח נא משחשכה חיינ.
מטשל אלאחדאדוקא :והיינו דקתני
אלמא דחדא מיהא לקי .והמיא ח י ק
החס נ נ ד י ח א אכלו נא חיינ .ולא
בזה דשמא לא הקסידו להשינ מליו.
,
,
סרכינן מינה למיד חדא נ מ י ל א ל ק י .
ולפי״ז ניחא מפי מה שפסק רטנו
משום למלקוח א'לכיע לוקה • והשחא
כמ״ד חדא מיהא לקי כיון לנרייח'
ססק רטנו כלישנא נחרא ולקולא .
אחייא טוחיה .אנל ג ר דאין צורך
וסהדיכמרומים שאחרשסירשחימצאחי
דנרייחא חיינחניא ואפ׳להייט איסור
שכ״כ ה ר נ נ ע ל שער אסרים שאלה
לאו נעלמא .ולא מלקוח .אינ נרייחא
ח ׳ .גם הנין דנרי מרן כמ״ש .וכנר
אחייא כמ״ד לוקין על לאו שנכללוח
כחנחי דודאי מ״ס הוא .והל מוכיח
דאיכא מאן דסנר הכי .ועוד נר׳
כן .עוד נרי דרניט מסרש כמ״ש
נרור
שפסק כל״ק משום
תחלה וסוסק כלישנא קמא לחומרא .
דננזיר דל״ח לא אייחי ש״ס אלא הך
וסממא דמלחא דטון דלאניי לוקה
לישנא דקא רנא אמר אינו לוקה אלא
,
א נאכל זג וחרצן אלמא חדא מיהא
,
,
חרחי ורנא סליג עליה • ולא ידעי
,
דרנינו
,
,
אי פליג עליה בחרחי וס״ל ללא לקי
ל ק י .וכן נס״ק דכריחוח גני חלנ
כ ל ל .או לא סליג עליה אלא בחלא .
ושור וכנש ועז דסליגי החס רננן
איח לן למימל לבחרחי רוקא הוא
ודייש אם לוקין על לאו שבכללות .
לסליג מכמה מעמים .חלא לאפושי
ולרכנן דהחם לוקה א׳ מיםא וכי!
סלוגחאלאמסשינן .ועול לטון ררבא
נרור fobשהדין עם ר נ י ט ז ״ ל .ושו״ר
מססקא לן מאי סבר ולאי הלריגן
למרן סייח דסנהדרין קצח מזה .
למילתים לאנייטוןללאאחברר ררנא
מש׳:
ססק מוציא מ י ד
סליג עליה ואי
,
ך״ך,
,
מהמכילהא .ועיין נש״ח :
.ו ל א י .וזה ל נ ר נרור .ושרר שגס
הרמב״ן נשורש מ למ״מ הקשה קו׳
,
והנוחר וט׳ נ ׳ הסי׳ הם
ך״ך,
מחניכם .מונחודלמהימשו
כן
חיים
סר*א*
נ
כ ן .אכל לא כמיש הרא״ם דקרא
שנא בראשון ביד .רגג״י אמר ראשון
לאו דוקא הוא .דזה אינו .ומה
דמעיקרא משמע ..דכהי הראשון
שהכיא ראיה ממ״ס ססחים .אינה
אדםתולד .רבאאמרמהכאלאחשחס
,
,
,
ראיה דטון דכל הטענין חסזון ה ו א .
מל חמן ואימא כל חד ט שחימ זמן
ומטעם חסזון עכדינן להו .כללם
שחישהאמר רחמנא וכו והרמ״ז הציע
הסנא כלם כשם חשזון:
במה נדחקו כל האמוראים טון דאיכא
ך״ךן
,
אטשה שפסים .עיי׳ הרא״ם
קרא מסו לא חשחמ מל ח מ ן .ואיל
,
ומה שהק׳ מהא דאמד׳ הוא
דהוא ס״ל כל חד כי שחיס .דאיכ
וגיח דינו .י״ל שאין כיח דינו טצמם
היכי סריך החם אדאביי ואימא לרטח
השכימו
ליל ס ו .ד*ל סו'לא צדך קראדמלוא
כהכאתם .אכל כיח דינו לא הכו ״
חשחמ נסקא .אבל ניל דל״ק כלל
וכדאמרי׳ אני ה׳ ולא יאחר .כלו׳
דמלא השחס הויא שאין איסור סחמן
ולא אחר משייסיממי ־ .ומה שחק׳
ביום יד׳ כלל אלא מפני שחיסח הססח.
מדכחי׳וה׳ המסיר י״ל דהממרהלחוד
ואם היה ממא או בדרך רחוקה או
י
וגיד
המכים אלא שהוא
,
והסיכה לחוד והממרה מאח ה׳ היחה ־.
חולהדסעור מססח מוהר לאכול ח מ ן .
והסיכהשהיויושגוח כסלטא׳והסדן:
וכן אחר ששחסססחו מותר ללוש מיסה
וההסכם היחה טי׳ המלאך ושם הארכחי
ולחמצה ולאוכלם אסי' בליל ש ׳ משו״ה
כזה .גס מה שרציזהרא״ם להסטם
אצמריך קלא דחשבחו שאין השנחחו
דברי המטלתא עם ׳דגרי רש״י ע״ש •
חלויה בססחכלל.ולרנאהחםרמסיק
איט נר׳ דבמכילת׳ לא מסקי לה מאט
לה מלאחשחס סייגו כמ״ש הסוש׳שס
ה ׳ .אלא י הכי איתא התם והכיתי
ד״ה זמן דמסברא נסקא ליה ט״ש .
שומע אני עי׳ שלית תיל וה׳ הכה כל
והנח רש״י ז״ל הניא דרשה דרגא
בכור .ולא מאני ה .משום דאני ה
,
•אחא לדרשא אחדתי
כדדדש
,
ליה
בילקוט .מ״ש :
ודרנג״י גדמוח
דרשה א .וכבר
,
נחקשה גזה מהרש״א ו״ל .ונר׳ שהדגר
גרור דרש״י לא ה כ ד ח הטני! אלא
אן ביום הראשון .מעי״מ .
כדרשה דרגא .אלא שמגר רשיי דגם
סק׳ דססחים ד ה חמן משש
הכא צריך לסירושא דרנכיי דראשון
שמוח מנלן דאסיר .אמר אביי כחיב
ל׳ קודם ,דאליך מאי א׳ ד ק ^ קרא
שבמח ימים שאור וכו׳ וכחיאןניוצז
דמשמט ראשון לז׳ הימים שהוא סו׳
ך״ה
האי-.האיטצדלרבוח יום יד׳ לביעור.
דני׳רי״סחנא מציט יו׳ שנק׳ ראשון.
אלא שהחילוק שגיניהם הוא דלרנכ״י
$״ל דמשממוסא דראשון הייט קורס
ומהאי
סרשס
תים
נא
ומהאי משמעוחא.לחוד מסיק לה .
וכוי כלו׳ ואין כאן קושייא מלי ראשון.
והיינו דאקשינן עליה מדכחי׳ ולקחהה
ירש״י ז״ל שהניא הכרח דרייש דלא
לכם ניום הא׳ .אבל לרנא ודאי הראשון
חשחט ,ולא הניא סי חינח ראשון
אץ נו משמעוח ויכולים אנו לפרשה
כרייש אלא כרנכיי .מעמו משום
או כמו קודם או כמו ניום הראשון
דראייח רי״ש הראשון היינו יר אינה
דלולכ • וכיון דאחא קרא דלא חשחש
סשעיח • דקרא דנראשון ניד האי
לסרושה הראשון היינו
כראשון לסששהכחונ אניסןקאי שהוא
קודם .וכזה ניחא מה שחמהו החוס׳
ראש לחדשים • אלא דהדרא קושייין
שם דרי״ש מסיק לה החםמלאחשחט.
על החום ז״ל שסונרי׳ דהגא דני
ולעיל אמרי׳ דחנא דני רי״ש מסיק
רי״ש מדמצינו יד׳ שנק ראשון לחוד
לה מדמצינו יד׳ שנק׳ .ראשון והדנר
נסקא ליה מאי ראיה היא זו הא מציט
ברור לדעח רש״י דודאי עיקר דרשא
מו נמי איקרי ראשון ״ י״ל דשמא ג״ש
דדיש לא הוי אלא מלא חשחע .אלא
קנעי למילף ונחקנלה ג״ש דמקומוה
לכי היכי דלא היקשי לן ל׳ ראשון
ולא של חינוח .א״< ה״ק כיון דמצינו
דמשמע ראשון ל ז ׳ .מיכאמרדמציט
ידי שנק ראשון וסחם קרא ולא ניאר
יד׳ שנק׳ ראשון שט וממט מחחילין
האי ראשון מאי הוא אם יד׳ שהוא
מנייני הססח .אנל מדמצינויד׳שנק׳
קרוי ראשון .או שו׳ שהוא קרר גכ׳
ראשון לחוד אין ראיה דמו׳ נמי איקרי
ראשון .ודאי סמן הכחונ שיש לנו
ראשין .וכדכחי׳ כהדיא כי כל אוכל
להחמיר .דומייא להא דאמרי׳ כעלמא
חמץ ונכרחה מיום הראשון עד יום
לחומרא מקשינן .דלאו מססיקא קי״ל
p׳ .והיינו מו׳ דניד׳ אין ט כרח .
הכי אלא מחורה ודאי דכיון דסחם
נדיחא
הכהו ולא ניאר ההיקש להיכן הוא .
דמצינו .יד וכו׳ נחר נרייהא דלא
ודאי סמן מליט שלא נקיש כ״א
חשחס שהוא עיקי ההכרח .משום
להחמיר .ודוק מינה ואוקי נאחרין.
דלא נחכוון ש״ס אלא לשטיי אמילחיה
וקל׳:
.
לא ימשה נהם • עיי' הרא״ם
ע״כ איכא
והאי דלא אייחי ש״ס
האי
,
דאניי דמוכח מכח רומייא
דקראי
,
,
,
,
,
,
,
,
,
ד״ךן
ד
דראשון היינו יד׳ .וכי היכי דלא
ואיני יודע מהו לשון איט
היקשי האי ראשון סמן לים האי כדיחא
צ ד ן דקא' ר׳ יונחן כיון דמיסלג סליג.
לד״ש דמציטוט׳ ודוק נל׳רי״ש שלא
ולכן נר׳ עיקרכגירסתםילקומ מ ד ס
אמר אין ראשון אלא יד׳ כדאמר רנניי
הכי לא חמשה אחה ולא יעשה הכירן .
ראשון דמעיקרא .משמע אלא מציט
אנל טי יעשה מלאכחן .או איט
אלא
חפץ
חיים
פרשת.
נא
אלא לא יעשה גוי מלאכחך חל׳ ששת
בייש .וצל״מ בפוסקים סובא מס :
ימיה וכו אגל יעשה טי מלאכ׳ דביר
לכל נפש.א״ך וכי׳ ב מ נ י ל ה
,
ף״ך,
יאשיה .ר׳ יונח! או׳ איצ ק״ו וכו׳
ד י הגלילי או לכלנסש אס
ע כ ׳ .והשחאלכימ אמירה לגוי שטח ״
נסש בהמה גמשממ .משמע מביא
ומ״שרש״י עי׳ אחרים היינו יש׳ אחר .
נפש בהמה ומשמע נסשוח אחדם .
וניחא קי׳ הרמב״ן זיל .ודוק׳ :
ת״ל אך ע כ .ויעיק מפיק לה התם
ך״ףן
הוא ולא
,
,
מכשידו .עיי׳
מלכם .וכן איתא בש״ס ד ד ן .ומדי
הראיס מה שהק׳ לדעח ר״י
העתיק דברידה״גואין קשידא .ועיי
עיש .והנה הקו׳ ראשונה שבראשוטח
לטון דבאוכל נסש ליכא קו' דקראי
ך׳׳ה
לישחד אפי׳ באששר ליק לרעח ד י
,
הרא״ם וק״ל:
ושמרתם ו נ ו
,
עיי׳ הראיס
כדרך וכו׳
ואינה ראיה
דסנרא הוא דלא שרי אלא בא״א .
דאין מחמיצין את המצות לאו מושסרתם
,
נשקא דהא כתי׳ לא יראה ולא ימצא
גיל שכן הוא הדוק ללמח ד י הוא
כמ״ש הראיס עצמו בתחלת הדיבור נ
לנלו להייט נאוכל נשש לוקא נמקום
עד יום וכו׳ עיי׳ הרא״ם
ולקו׳ ומול לטון דמיעומא דהוא וכו
.ך״ך״!
שהחרחי לךלאחילקחיט כ ל ל .ל נ כ ל
האריך וזיל וא״ת אי ה ט
גוונא שרי כין אסשר לעשוחם ממייט
מהיחיחי דלילה וט׳ דבדו מגומגמים
אלא שהוא מחקלקל .בין א״א כלל
דמאי קו׳ דאכתי מהיכא תיסוק לן
לעשוחס כגון שנאנס .או איקלעו לו
דתהיי חונה הא ליכא אלא קרא לעל
אורחים .אבל במכשידן אף במקום
מצות ומרודם .דהוי
בזמן שביס
שהחרחי שהוא דבר שאיט מחקלקל
המק״ק .וק״ל .גם יש ברבדו קצת
אני מחלק בין אפשר ללא אפשר .
גמגום .ומיי׳ בסוגיית השיס בערכין
מיהו ק׳ כיון דכל מכשידן איט מחקלקל
דיא׳ כי אמיל לאסס הסגאי:
א״כ כלהו אפשר נינהו .וי״ל דמ״מ
בא׳׳ך
אך ק׳ דהשסא נמי ומ׳
אע״ס שאינם מחקלקלים כ״כ מ״מ
ייל דהכי הול״ל בראשון
ואוחם
בחמשה משר לחדש חאכלו מצות עד
מוחדם .אינ היק דאי לאו הוא הויא
יום וכו׳ וכלכחי בעשור לחדש ולא
דשדוחא דמכשירין הוי כחבלי! דכלהו
כחי׳ יום וכיון דלא כחי׳ יום איכא
אינםמחקלקלים.וכלהו אפשר כינהו.
למשמע מינה נמי ליל סו׳ בערב ליל
אפפר אסור
לקובעו חובה • ודמ שכ״מ שסלסל
וליכא שדוחא אלא כטןסכין שנפגמה
הרב בקורא רקראי ח״ ימים אינו
יש שהם מחקלקלים
קמיל דאף במכשירין
מעס
,
אלא
פרש:.
חיים
בא
אלא לדעח המכילחא .אבל למכילחא
עונש שמענו אזהלה מנין .וכמו שביאר
דרי״ש ודאי ק׳ ז' ימים חאכל מצוח
הרמנ״ם זיל בס המצות נהקימחו
לא ליכתונ אלא נ ע ר ב תאכלו מד יום
אחר שורש מ ׳ .וביוה״כ גופיה אע״ג
וכו׳ שאור וכו׳ וקרא דמיוס הראשון
דלא כח ביה .אןהרה הא החם ביומא
דמשמע מניה ליל סו׳ נכרת דאכילת
דפ״א מפקינןלםמג״שלכלמר כדאיח
חמן ז׳ ימים וששת ימים ליל .ודוחק
ליה .ואפי לר״ל דלית ליה החם דלא
לו׳ דמכילחא דרי״ש נמי סיל דמיום
נאמרה אזהרה בעינוי היינו כדמס׳
הא״ היינו מטקרו של א ׳ .ולא ליל
החם משום דלא אפשר .אבל א 9היה
ס ו ' .משו״ה אצסריך קרא דז׳ ימים•.
אפשר ודאי דצריך הכחוב לאומרה ״
,
,,
,
דאם אינו עטן לימים תנהו מנין ללילות.
דאל״כ לא היה לוקה כלל .וכאן שאפי
1ליתא ; ועוד שהראיס סונר דמכילווא
לו אזהרה ודאי שיצשרךהכחונ להזהיר
דד״ש איהלההקישאדסיקדססחים •
בעיכ .וששוש :
ואיכ מהחסחיפוק לי ליל מ ו י .ומסני
,
ך״ףן
כל מחמצח וכו׳ להביא ו נ ו
,
קו׳ זו הוכרח הראיס »״ל לעיל דיה
עיי הרא״ם שכחב מל הר״ן
חל׳ בערב ל ח ק ראורחא דמילחא קא׳.
דקשייא סח&א אסחמא .ואין זו קו'
ועוד ״דכיון דכחר הכי קא׳ כי כל אוכל
דודאי כל היכא דלא מצען להשוות
מ מ ן שהוא׳ עונש לא שייך לו׳ כי כל
מחגי׳ אהדדי ומ״כ לו׳ דסליגי ודאי
וכוי :ע ד שיאמר חחלה חאכלו*מצוח
סחמא׳ בחרא).דקר;•וכדברי החוח׳
•ולא חמן כי כל וכו׳ והשחא ׳ניחא
•זיל .אבל כל היכא דמצינן לו׳ דרבי
חמיהח הראיס שחמה.למה למדרשו
לא חזר ט ולתרץ דבריו אהדדי ודאי
דהוי עשה :.דכיוןדאצסדךקרא למי׳
;לא אמרינן וכההיא דמם׳ ביצה .ווה
!.הכי^או משום אורחא דמילחא .או
ט
י
,
.מטאר בכמה דוכחי בש״ס ואין
משום אזהרה דאנחריה לאו משה .הוא
גמגום .ודוק' :
דהיכא דליכא יחורא לא דרשינן ללאו
ד •יה בכל וט׳ מיי׳ הרא״ם בשם
הנא מכלל משה .כדאיחא להדייא
דקידושין .ומעוח
נחילין דס״א .דסדך ואימא לכדר׳
אפעוריקי
עיש .ודו״ק :
החום׳
דמוכח tFבלשונו ונצ״ל חד נ א ק
.בזמן דאיכא םםח .והיימ קרא דעל
ד י י ה כל מחמצח וט׳ אזסרא וכו׳
מצוח ומרורים וחד לחיל בזמן המקדש.
מיי׳׳ הראיס .ואיט מכין
.והייט קרא דבערב ועיי׳ נחוש׳ קידוש ן
• דנריו זיל דהא סשיעא דלא מנש הכחו׳
'אאיכ הזהיר .וככללוכחאקננעש״ס י
דל״ז מ״ב דיה בזמן • כנ״ל5הניה מם
.גממיץ .הלשון מ^ומגס • ודוק׳ .ועיי׳
הראיס
חרם
סרשת
נב
הרא״ם ל״ה ע ל יום האחר .וכן נר׳
אצמריך לכדכתנ מרן׳ זיל .וצימ .
שמחרצים בע״ז :
וכבר העיר בקצת מזה הל״מ .ויותר
חושב .עיי מ״ש לעיל ל״ה
יש לתמוה ע״ל הראבל׳ ז״ל שפי לתושב
כל ין גכר ע ל א״כ למה
וכו היינו יש שהוא תושבו ושכירו
ך״ך,
,
,
,
,
כהב הרמב״ם בס״ב להל׳ מילה לגוי
שאינו ממונה עמו כמטאר בלכדו .
לא ימול .ולא חילק לערבי דהול
ותימה להוי ללאכמאן .ל ר ע י ק ר ד ש
כשר לר״ילקי״לטוחיה באשה .ועול
ליה לגר שמל ולא מ ב ל .ור״א ררי״ש
שכחב שם ליש ערל כשר למול.ואם
ליה לג״ש .וללבד הראב״ל אינה
יש חילוק בין גררים לעלמא א״כ יש׳
מופנה וכבר תמה הל״מ והניח בציע •
מרל גמי לא ימול כלל לדו״חכלאיחא
ול״נ ליישב ל ב ד הראב״ל ללק״מ לולאי
החם .אלא מחוורחא לרבינו אינו
הראב״ל כר״א וכמז שאבאר לקמן
סובר ככל חילוקי הרב ז״ל .והו ק׳
להלכתא כוותיה .וקשייא ליה מובא
גס לחי׳ הא׳ שחיק הרא״ם .להא
מה שהלן׳ התוס לאיך בחב קרא
ר ט ט בס״ז למרומוח לין יול׳ סםק
מילתא להוי שקרא משום ג״ש .ולא
לערל אינו אוכל בחרומה מגיש לחושב
ניחא ליה לשנויי לבגוי מרל אייד כמו
ושכיר כר״א .אלמא לס״ל למוסנה
שתי׳ התום לזה בכלל ערל הוא .
,
,
,
היא לג״ש .ואי׳כ איך רצה הרב להסכימו
ואין ט חילוש כ ל ל .ואע״ג למופנם
בב׳ חירוציו אליבא לרמ״ק .וראיחי
היא לג״ש • מיהו אין מקרא יוצא מ י ד
למרן׳ ז״ל סס להל ק״ש ד ן ז׳ שהשיב
סמושו .וקרא איירי בתושט ושכירו
על השגח הראבר׳ 3׳ השוטח מ״ש .
כמו תושב ושכיר לתרומה .
אלא
וחי׳ הא׳ הוא קרוב ללברי הרא״ם .
לקושמא הוא לבפםח לא אצסדך לו׳
,
,
עול יישב בחי׳ האחרון לאזהרה ערל
שאם לא נמגהממו איטאוכל .משום
אחא לערל יש׳ שהוא עצמו מוזהר
להא איכא למי^ז מתרומה לכי היכי
ל א ט ל .וחושב ושכיר אצשדך להזהיר
לתרומה אינו אוכל בה .אלמא ללא
ליש׳ שלא יאכילטמכ״ל ולבדו חמוהיס.
קגי ליה רביה .ה״נ גבי שסח איל
לא״כ הימה מל מצמך אמאי לא משני
נמנה עמו אינו אוכל ואינו ע ר ר אחר
לרמ״ק רחושב ושכיר אצסדך להט .
ר ט .אלא למופגהלג״ש .ומה נממו
ואצסדך ללחוקי במל ולא מבל לאינו
אלי סי׳ הסוגייא שם לף מ׳ ללמחו
במשמעוח הכחוב כלל והו היכי הוה
זיל וזיל האי הושב ושכיר לכהי׳ ב פ ס ח .
מוסנה חושב ושכיר לר״א מל להר
מאי גיסו ״ אי נימא חושב ושכיר ממש
ר ט ט כמומ .הא
משום להול׳ הושב ושכיר איפסר ליה
. pfjlוססק
מפסח
חפי*
חיים
שרשח:גא .
מפסח • והא קי״ל גבי חרומה ללא
גר .כדאיתא התם דמ״ו .א״כ דקא׳
אכיל אלמא לא קגי ליה רביה .ה״ג
התם וריא לטעמיה קושעא דמילחא
לא קני ליה רניה .וחי׳ דאפי אי
קא דהכי אשכחן דשבר ר״א ההם
קני ליה רביה מידי דהוה אענד כנעני
דגר מטלייא הוא .ו&יכא למי כמי
כמיש ה ח ו ס ,אלא ודאי רהט קא׳
דס״ל א״צ להטיף ממנו דם כרית .
,
,
,
,
דאי אחא קרא לו׳ דאס לא נמנה עם
אכל לקושטא דמילתא ודאי אשי׳ למ״ד
רבו לא יאכל ..סשיטא .משום ראשו
דלאו גר היא .וכן למ״ד צריך להטיף
דהוי שכיר איפטר ליה מפסח וא״צ
ממנו דם ברית .לא דרשינן
ליה
להמנוח לא עם אחרים ולא עם רבו
כרע״ר ,י משום דתושכ ושכיר לא משמע •
והא ג ט חרומה קי״ל דלא ק נ י .ה״נ
דאיירי נהכי ואין משמעות הכתוכ סוכל
ג ט פסח פשיעא דצריך לימנוח ולא
זה .ורע״ר ,לא דריש ליה להכי אלא
דמי לעבד כ נ ע נ י .אלא לאו לאפודי .
משוס דערל נשקא ליה מאיש איש
ובזה נחיישט קו החום׳ שם .והוא
ולייתר ליה תושנ ושכיר .אנל לדידן
סי נכון בסוגייא .אבל הרמביס זיל
דלא דרשי איש איש לא דרשי תושנ
ש כ ר כשי׳ החוס׳ דחושב ושכיר לריא
ושכיר לגר וקשן .דאין זו משמעות
היינו גר ששב וססק כר״א כסעם
אלא לג״ש .ועוד דכיון דר״א קיבצ
שכתב הרב לח״מ.ע״ש ואעג׳ דרב
הך ג״ש מרבותיו ודאי דנכל גווגא
יוסף החם בסוגייא ש״ל דלאו כיע״ק
אינעי לן למידרשא ולא דרשי קרא
,
לדרשא אחרינא .וש״ס דקא ור״א
חגיגה ו ד ו ק ׳ [ .לא קי״ל הכי דםוגייא
לעעמיה קושמא קא דהא נ ג ר שמל
דש״ס־ ס״ק דהגיגהגני ראיה קא׳ הא
וכו אשכחן לר״א דסכר הכי נהדייא
מני־ רע״ק היא * ע״ש .וכ״ש רביע
ואיכא למי דה ה כקשן .וע״כ ציל
יפ״י דפרה אדומה דין ו עיש .ומה
כן כיון דשים ס״לבחדאכר״אוגחדא
שהק' שם הרכ ל״מ דר״א לא דריש
כרע״ק .עוד ג״ל דליק כלל ממ״ש
החם לג״ש אלא משום דסיל דגר שמל
ה ר נ לח״מ דמה שהק דהא אגן קי״ל
ולא מבל גר מעלייאהוא .וס״ל דקפן
ד ע .אינה
,
,
היא עשי דע״ב ע״ב ] .עיי׳ שיא דה
1
,
,
,
,
,
,
,
,
ז
,
דקען צריןילהנדף ממנו
י בנולד מהול צריך להעיף ממנו דם
קו׳ דר״ע כדל כמ״ד נשנח דקל״ה
בריח אבל רטנו פסק בשניהם היסך
דודאי ערלה כטשה היא .והיא גושה
זה ע ״ ש .ואפ לו׳ דרנינו סונר כיון
קמ״ל קרא דערל מיקרי אבל אנן
דש״ס פסיק הלכהא כר״א נפסח ונגר
קי״ל כמ״ד ספק ערלה כנושה היא.
• שמל ולא עכל הלכתא כר׳יגשי דאינו
וא״כלא שייך למי׳ לאחא קרא למשעי
,
ספיקא
חפץ
שישי*
חיים
גא
נג
ספיקא דקמי שמייא גלייא .ואם הוא
אלא גוי גמור הוא ולא אצמרין קרא
ערל ה״ה ככלל ערל • ואס הוא מהול
כלל גרור .והי אלהיס אמח יגחכו ג ד ר ן
למה יאסר .ואדרכא אי דרשי׳ קרא
אמת מטו״ע אני״ר .ומ״ש מרן׳ טל
להכי איכא למיפשע דערל גמור ליא
!1קה כוא
וזה כרור .גס לקי׳ א׳ די
כמ״ד גר ד* י :י
1,
* ־•
:
מ״ :ר••:־־
י,
־•׳
־•י •.
,
4
״ ־ -־ ־ י־
,
1
4
רגקיט חגלא כתרי רישין׳ .
י ל הרא״ה כתג שאינו לוקה .משום
זאין בו מעשה ט״ש וצ״ע :
:־ •־
י..
v
גישר שני .ה?
במכילתא .אכל
••.
״
-לי׳ו
הנן דיוצאין
• וכן חלות תודה נפקח
לן החם דל׳׳ח מקרא אחרינא .ופרין
••
״
שינן מפסח
ההם והיפוק לי דאינן נאכלוח ככל
־ י .־.
* ,כי היכי דר׳׳א לא
מופכוח .ומשני זאה אומרה הלוח
1
״ י משים דגר מעלייא
הורה נאכלין בנוב וגכעון ע״כ .מיהו
;״׳׳
!.Vs:ג־.־:.::־:ד
המיהא לן חילהא דהא החם דל״ו בין
מעלייה הוא ודאי אסיר .וכ״מ כדכרי
לריה׳׳ג נין לרע״ק דרשי׳ מקרא דכל
רכינו כסיג׳ דהל׳ איסירי כיאה דמאטח
מושכוחיכם מצה הנאכלח בכל מושבוח
יליף לה כסוגייא דכריתיח עש׳ .והשחא
למעועי ככודס ע״ש .ואילו בפיק
אייחד חושכ ושכיר לג״ש וכדכרי רטנו
דקידושין דריש לה לקבעו חובה .
ז״ל :
והרא׳׳ם לא הרגיש בזה והביא עצות
גר שיש להר; קי׳ ההוס׳
מרחוק .ולא עוד אלא שכתב דסוגייא
כא״א דודאי רעק׳ כר״א
דקידושין אתייא כר׳ יהורה רהלכחא
ס״ל דגר שמל ולא עכל כעלמא גר
כוותיה .וא״כ ר״י לא אתי לא כרי״ש
מעלייא הוא אלא דכפםח לא אכיל
ולא כרע״ק דדרשי מושכות ככרייתא
דמעמיה קרא .מידי דהוה אערל
דמכילתא ע״ש .ולכאו׳ נר׳ דסוגייא
דישראל גמור הוא .וגהאי סכרא
דקידושין אתייא כריה״ג דדריש התם
פליגי רע״ק ור״א דר״א ס׳׳ל דכיון
אוני פרע למעיש אלא דבהא פליג
דבעלמא גר מעלייא הוא לא מסתגר
עליה דריה״ג כיל דבכורים מותרים
למעמדה .ורע״ק ס״ל דגפסח מיהא
לאונן ולא ממעמי מאוגי והן תנאי
ממעיט .אבל אנן לא קייל כהרוייהו
םגר דאםורים לאינן וממעמי מאוני
,
ולא
פרשת
ולא
חיים
גא
אצעריך מושכות אלא לקוכעו
להזהיר לא תצאו .אלא ודאי לא היתה
חוכה .גם התום׳ כקידושין תי׳ תי׳
האזהרה אלא ממחבל מנח בכורוה
אחר דתנאי ניגהו וכו׳ עיש .ומ״מ
אע״ס שנס לבתים היה נכנס .עעיז
יש לתמוה מאי דוחקיה דש״ס התם
אוחו שבבית ה״ה בכלל החמלה והחנינה
לו׳ כן דתנאי גיגהו .וגם דהך תנא
ונמלמ עי׳ דס המשקיף והמזוזות ולא
לא סכר כריהיג וריע״ק דהכא ולישני
היוצא .ומה שדרשו ממנה במכילחא
דמושכ אצעריך לכדרע״ק וריה״ג .
ליכנס ככי עוג .וכן בב״ק ד״ס הוא
וצ״ע .ולעיקר הקו׳ היה נר׳ דמכל
דכיון דכמשחית מכח בכו׳ לא הוכעחו
מושטתיכם שמעי׳ תרתי .דאי לחרא
בשמירה היו צריכיס ליסגר בבחיס עס
מינייהו אמאיאצסריך תו למימר תאכלו
שלא היו ראוייס ללי י •
־״י
מצות .ולעיל דהיה׳ כתיב ז׳ ימים
בשאר לילות לדיר
מצות תאכלו .הול״ל תאכלו בכל
הובעחנו בשמירה
מושבותיכם והוה שמעי׳ מינה לקובעו
ככחיס ולא נסמוך צנ ד׳:ית ; : :י ת
תוכה .כיוןדהדרכתטההכא תאכלו
ראכיניס .ודי״ק :
מצות
לסמוך
תאכלו
למושטתיכס
ך״דן
: ; ...נ ־
:־ • :י :־־״י
.־,:־
הגברים .ולפי׳ז יהיה פי׳
לו׳ מצה הנאכלת ככל מושטת .אכל
לבד מעף שאף אוחו בן יג׳
זה רותק .גם התוס׳ לא כ״כ .וצליב
שגה ע פ קרוי לגבי הגברים .ובמכילתא
ודו״ק :
לבד ממף לבד מנשיס ע ף וזקנים .
ך״ך!
ואתם לא תצאו וכו׳ עיי׳
הרי דתי׳ עף כולל עף ודכוותיה שאינו
הראיס .ולכאו׳ הדין עם
גק׳ גכריס • וק״ל .ועי״י הרא״ס
רשיי שהרי ל׳ המכילתא מוכיח כן
רקא׳ למדך שכתצא לדרך הכגס בכי
ז״ל :
ך״ךן
כל כן נכר .עיי׳ הרא״ס
סוב .אבל יותר שהנכון כדברי הרמב״ן
האריך כצריכותא דקראי .
ז״ל .דהא כתיב ליל שמורים .ליל
ואיני מבין דבריו דשכיר ל״ל הא מתושכ
המשומר ובא מן המזיקים .וע״כ
נפקא גר תושב וכ״ש גוי .דא״ל דהו״א
היינו מזיקי לילה המצויים בלילות .
דהושב היינו ערבי מהול שלא קבל
וע״כ ביוצאים חון לבית איירי שאז
ז״מ דהאודאיגר תושב לא עדיף מיש׳
צריכים שימור .אבל המתחבא ככיתו
מומר למכירה א׳ .וכתי׳ כל בן נכר
אינו ניזוק .כדאי׳ פ׳ מיס .ואיך
וכו׳ אכל העיקר דמופנה היא לג״ש
יתכן שלדורות יהיה משומר מן המזיקין
כדלקמן .וזהו שכהט ההום והכיאס
ולא בדור שאירע ט הנס עד שהוצרך
הרב ד״ה הושב דלא עדיפי מערל וכ
,
נכר
חפץ
פרשת
חיים
נשלח
נד
נכר ויש לחמוה טליו זיל שנר׳ מדבריו
גר שמל ולא פנל ; ר מעלייא איהו.
שם דצרכיוח זו שעשה הועיל לר״א
רהנ״מ כשמל לשס גירות כאבותינו
משו״ה ק״ל החס דאינה מופנה .וזה
כדיליף התם רא כינמות דמ׳׳ו .אכל
הימה גדול רהא כדמוקי החס חישכ
ערכי מהול וגכעוני מהיל אפו כאמיר׳
,
ושכיר לרע״ק בערכי מהול וגכעוני
כעלמא יקרא גר וראי גוי גמור הוא
ס ד ן .להא ערליס ניגהו והוו ככלל כל
כ״ע שלא טבל •ילא אצשריך ליה קרא
ערל לא יאכל בו .וא״כ בערל ובן
כ ל ל .דאכתי ערל הוא .גס התי׳
נכר סגי דגויס ממעעי מערל י • ואיל
הב׳ שתירץ דלכיטתו השיכו • מלכד
דהוה מוקמי׳ בן נכר בגוי ,דלמה
שהוא דוחק גדול אלא דק׳ דאמרי׳ פ׳
לי קרא מערל נסקא .והחס איייבא
אין מטמידי; מגין למילה בגוי שהיא
פסולה .רב אמר ואתה את בריתי
דרע׳׳ק • לא מחוקם אלא במל ולא
סבל .ור״אס״ל דגר מעלייא הוא
תשמור .־ ריויח אמר ־המל ימול .מאי
\
ואיכ גא איירי כיה קרא .וא״כ ע״כ' י" בינייהו טרגי מהול .לאיד י המל ימול
חושכ ושכיר.מופנה היא .ויוחד יש
לגמגס על .ההוס׳ שכחנו דלא עדיף
מערל • וכפשיעוח הול׳׳ל דערל היא .
גם הקו׳ הב׳ שהק׳ ככר חירצוה החופ׳
שם ביבמוה ד ע עי־ב דיה אלא ולפי״ז
-י-יי*׳
_ ך א י כ א .ופריך והתנן הנודר וכוי׳ ומשני
י
ן1ב אשה .ואס נאמר גס כאן לשיטתו
^
1
איצ למה כתנ הרמנ״ם דמילה נגוי
פסולה ולא הילק דנגוי מהול שרי:
פליקא לה פרשת כא נסיר
יהכן שרשי׳ שכתכ כגון ערבי מהול
כשימח ד״א
־ פרשת בשלח
אמרה וכדכרי החום׳
אלא דרשי; לא העחיק הגיש דר״א
שאינו ענין לו • ובזה נסתלקה טענה
"1״ךן
הרמבץ ,אך מה שתירץ הרב זיל
ואילי התס נמיאיכא למדרש
לטענתו בנ׳ איפניס .הנה בתירוץ
דאת tלו׳ דהשבת המטות שעשה משה
הא׳ לא ידעתי מה הועיל .דאגתי
לא כיון בה להנאתי שלא יערער אדם
למה לא כתנ רש״י ערני מסיל שבא
עוד עליו .אלא עשה כן מפני ציווי
להתגייר .וכיש הרמבים ז״ל שכתב
השי״ת .וק׳־ל:
גר חושב .ועוד למה לא העתיק כילד ^
כשהוא מהול .ץעיי״ל
ך
ויעשו כן .עיי׳ הראיס .
״ה וייגר .ברביעי חזרו והגידו
ד ה הושב
לפרעה .ולפי׳׳ז מהלך קך׳
ושכיר הארכהי בזה ליישב דברי רכינו
מיל דמרעמסס לסוכות שהלכי אוהו
ע׳׳ש .ועוד דהיכי מסיק התם דר״א
יש׳ בנס נייס א׳ .הלנו גס האוקטידין
כיוס
סרשת
חפץ
ד1יים
בשלח
ביום א׳ .שהרי מה שהלכו ישראל טוס
אלא מעחה ביהושע דכה* ־ אז׳ יבנה
הנ׳ חזרו טוס הג׳ ונשארו רחוקים
ה״נ שבקש ומאי קו׳ התם מהיד במקום
קך׳ מ י ל .ואולי נעשה להם נס זה
מבר ככל הנך קראי דמייחי הרמב״ן
לחזק את לנס שישונו וירדפום .וז״ל
ז״ל .וליכא למדרש ביה אבל הכא
הילקוט ופרעה הקריב מה שהלכו
דאיכא למדרשיה ש י ד .וכ״ש דהכא
יש׳ בג׳ ימים הלכי האוקטורין ביום
מוכרח לדורשו כן .כדמשמע מקרא
ומחצה הלך סרטה ביום אחד .וק״ל.
דכלבב דוד אבי דמחמאנמי לא חטא .
טכ״ל :
ועיי׳ מ״ש מהרש״א בס׳ חלק דצ״א :
ואת עמו וכו׳ ואט״ג דכתי׳
ך״ך!
ויהפך לבב פרעה וטכדיו.
,
ך״ה
אלופי אדום .עיי׳ הרא״ם
בזה .ואין דבדו
נראים
עדיין היה לכס חלוק שלא נתחזק לבס
די*.ף אס נאמר דאל תצר את מואב
כסרמה והוצרך למושכם .ועוד דעבדיו
קדמה לצרור את המדינים .אבל נאמר
היינו קרובי המלטת רואי סני המלך.
שנאמרה מיד ביצימ קודם כל ציווי
ועמו הם המון העם • וכרכתי׳ ובכה
התורה זה לא ב מ ע נ ו .והכי משמע
ובעמך ובכל ע ב ד ך .ומייתורא דייקי׳
פשמא דקראי בס׳ דברים דבשנת המ׳
לס כדברי הרא״ם • ולא משום דאין
נאמרו דכתי׳ ונפן ונעטר דרך מדבר
לקיתהנוסל באנשים כדברי מהרוי״ן.
מואב ויאמר ה׳ אלי אל תצר וכו׳ וכתי׳
כי מצימ ויקת יתרו את צפורה וכו׳:
אתה עובר היום אתגטל מואב וקרבת
וירא יש׳ .שפלט! .אעיג
מול בע״מ וכו׳ .ולכן הנר׳ שהכתוב
דלקמן ד״ה תבלעמו וכו׳פ י׳
הנפלאות שנעשו
ךי״ךן
הולך ומשפר כל
זכו לקבורה על שאמרו ה׳ הצדיק י
מיצמ׳ עד טאתם לאי׳ .דכתי׳ נחית
עכיז דרך הים לפלוע אחר ג׳ ימים
בחסדך דהיינו ביאת האר; .ואז שמעו
או׳ ד ׳ .ואותו זמן תכס עליהם הארץ.
עמים ירגזון שהם יושט ה א ר ן .וע״כ
וגס לא כל מסלעים נסלמים למקום
הוק״ל דאותו זמן למה נתייראו שכנר
א׳ אלא זה למזרח וזה למערב .וגס
היה הציווי .אלא משום אנינות .וכן
נפלטו מיד במקום א׳ לצורך יש׳ .
גני פלשת *ייהיק״ל מה לו לפירמם
וראיחי למ שנדחק בזה ׳
משחר אומות .וכ״ש שלא היו יכולים
ד״ך״,
4
אז ישיר .מיי׳ הראיס מה
להם מסגי שט׳ אנרהם לאנימלךולכן
הרמב״ן .
דרשו שיראו מסגי שהרגו נני אפרים
וקשייא לי דאיכ כי משני ס׳ במה
כמ״שבילקיט .כיון ששמעו נניסלשת
אשה אההיא דשלמה שבקש לבכיה .
שישראל יצאו ונכנסים לאק אמרו וכו׳
שחיק
לטטנח
והא
חיים
סרשח
נה
והא דאיחא החם במכילתא ובילקוע
בס סוס ורוכנו • כיון שיצאו מצדם
זיל שמעו עמים ירגזון כיון ששמעו
לרדוף אחריהם א״ל פרעה יודע אגי
אוה״ע שאבד סרעה וחילו בים ובמלה
שנטלו זהבכס
וכפפכם .אלא אל
מלטח מצרים וכפשיס שנעשו בע״ז
תתנו דעתכם בביזה .מה עשה פהח
שלהם .החהילו מהרגזיס .ד״א כיון
להם אוצרות של יוסף א״ל עלו לכם
,
כסף וזהנ ונעלו ועערו את סוסיהם
ומכניסן לאק החהילו מחרגזי אלמא
עכ׳׳ל .אלמא דניזה זו משל סרעה
דלפי קמא היראה וההרגז מיד ביצמ״צ
היתה מאוצרות יוסף ולא של מצרים.
היחה .וא״כ לריא איכא למי הכי .
וק״ל :
ששמעו אוה״ע שהרים קרנן של יש
,
,
,
,
שהרי מיד מדע שהם נכנסים לארץ.
דייה
ל״ק כלל דה״ק שמפני שהכהו סיפר
,
שם שם לו .עיי הרא״ם
,
שהצ״ע ט .ונעלם ממנו
החלה ב״ עניינים בכללוח היציאה
שכן
והכניסה וחזר לבאר יראה העמיס
כאשר .ואס לו ששנת א שנצעוו
הק התוס נשנת דס״ז ד״ה
,
,
,
,
,
בשני דברים א ל ו .והוא שכאשר שמעו
נ ה ונשלמו כל דיני שנת היא אותה
העמים יצי״מ ירמון כל אוה׳׳ע בכלל
שנת .שהרי נ ה נא אישר הוצאה
שלא היו חפצים בעובחן של יש .
ואיסור חחימין כמ״ש הראיס לקמן
ונס כאשר נשמע שהם החחילו ליכנש
ד״ה טוס א ע״ש :
,
לארץ אז חיל אחז יושט סלפה ואלופי
,
,
ר״ה
אדום ואילי מואב אף שלא היי נכנסים
לארצם וגם נמיגו כל יושבי כנען ״
וכדבריהם האלא כחב הרמ״ז זלהיה
בשם הרב
דייה
הרא״ס .וי״ל דא״כ הול״ל
לנסותו .והו .ושם ל י ל .וסשוס:
ך״ך!
ס ד ר .והוא זיל דחה
דבריו .וכבר נהיישב במ״ש :
ושם נסהו לעם וכו עיי
,
,
נ ע ו יום.ולפ״זבשבח נ ס ע ו .
,
וצ״לדלאהיונץ נ ׳ המקימות
שיעור י נ מיל שהן חהומין דאורייתא
,
ויסע משה • הכל חמהיס
לדעה קצה פוסקים .ועיין הרא״ס :
ביזה זו מ :סיבה .דהא
אכלוהו היוס .עיי הרא״פ
ד״ךן
,
כחי׳ וינצלו את מצ עשאוה כמצילה
ז״ל המכילחא אכלוהו היום
וכו והנר' לו כי בדברים הראוים
איר זריקא מכאן ל; כעודוח נשבח
להשאיל טלם נמלום .ויש דברים
לפי שהיו רנילין לצאח כשהריח .איל
עשרם לכך • וגם לא היו
מרעיה נצא כשהריח .איל אכלוהו
צריכים להם יש לחוג בהם וא״לס״ס
היום א״ל הואיל ולא יצאנו שחריח
לשאול אוהס .אבל מצאחי בילקוע
נצא בין הערכים .א״ל כי שכח היום .
,
,
שאינס
,
,
,
ע״כ
שרשה
ע׳׳כ ] .י״מ דדייק שהם כ׳ שאלות
חיים
בשלח
מכוס
ואולי
הרנר
עיכוב
לא
מדכהי׳ היום הרי זמני[ .משמע דכערכ
היה כוללו עמהס במיאון א׳ שנראה
חזרו ושאלי אוהו כשירש״י מדקא׳ הואיל
פמיאון שניהם שוה .ועוד כי היוצאים
ולא יצאנו ולא קא׳ הואיל ולא נצא .
לליןוע לא היו אלא מקצת מן העם
ואיח הרי כין הערכים דהיינו משש
לא
שעוח וכן בערב דכהב רש״י היינו
משש שעוח .וכלכהי׳ השהע אח הפסח
מחוסרי אמנה והרכה כשרים
ד׳יך,
בערכ .והמן היה נמס כל׳ שעוה
יצאו .וק״ל :
ה׳ נסי • עי־ הרא״ם מדכהי
,
,
ויקרא לו ה׳ שלוס .ואמח
כראיה׳ החס כמכילחא וביומא פ׳
דהכי הוא פשעיה דקרא רעל המזכח
בחרא .ודוחק לו׳ דכד׳ היה.מהחיל
ק א י .איל מ״מ פיק דשכח דף יוד׳
והיה מושך ער שש כמו שנר מדברי
קא׳
אהאי קרא .דהקכ״ה גופיה
הרא״ם .וי״ל שעדיין לא ידעו ענין
איקרי שלום .ע״ש כחוס דדייק מדלא
הירידה נשבח שחשבו אולי ׳בשבח ירד
כחי׳ ה׳ שלומי .והרמכ׳ים .ז״ל פי׳ג
נ ע ר ב ולא בבקר בשאר ימים לאיזה
דה*ל קיש דין ד ססק־דמוחר לו׳
סבה .וא״ה למה היו יוצאים ללקע
כביח המרחץ רחום ״ וחנון
.אכל
נין הערנים אה לצורך מחר כדנרי
לא שמוחי שאינם:נמחקים .וחמה
הרא״ם הוא הימה דכיון דוס ראשון
מר״ן יזיל למה לא הזכיר שלום .ע״ש ״
הוא חול וירד המן נו למה ירד נשנה
והנר׳ בעיני דרביגו׳ פוסק כסוגייא
לצורכו • והו דק״ו הוא ראם צורך
דס״ק להימס דיוד׳דקאמר החם שמשון
השנה עצמו לא ירד נ ו .לצורך חול
ע״ש של ה ק ל ה נק׳ .לכהי׳ כי שמש
ירד בוי .ונר דבבקר באו לשאול על
ומגן .ופריך אלא מעחה־לא ימחה
סעידה הבקר אס יאכלו ממה שבידם
וכוי וככר המהו ההיס׳ ומה כפך
אוי אסורים לאכול ממנו אלא ילקעו
דשליס יוכיח ;היא שם ונמחק .והי׳
אחר .והשינה שיאכלו ממה שניזם .
דחנא ושייר • וק׳ עוכא חרא דמאי שייר
זמן סעודה ג׳ חזרו
שיר .ועוד אדהני שם אל
,
,
ובין הערבים
,
,
דהאי
לשואלו * ס יאכלו מ :שנוהר להם
אנהיס דליזז בהו יבוחא ל חני שלום
.
דאיח ביה רטהא .ועוד מאי פריך
כי היום לא
לא ימחה ואימא אגהי׳ג .ו*ע'ג ללא
תמצאוהו בשדה .יבזה נסהלקו ריב
חשיב ליה אימא הנא ושייר ,ואף
מסעודה הבקר
או ילקנגו הד!,
והשיכס כי לא יחכן
שיש לדחות דש״ם
עשנות הרא״ם זיל ע״ש :
ך״ך,
עד אנה .עיי׳ הראיס
.
שריך מכח שלא
שמענו למי שאמר כן היא דח-יק .
אלא
נו
ח •
יי
סרשת יחרי
אלא נר׳ דשיס החם ס״ל דשלום הוי
נאזניהס .כדאי׳ בילקוט עיש .אנל
נמי נמחק ונאמן שאינו אלא נמו רחום
הנר׳ שהתעוררותו
היהה מפני נ ׳
יחנין וכגרייח׳ דשגועוח דלא חני אלא
דברים אלו דוקא .אנל מ״מ כיון
ז׳ שמוח דוקא .ולא ס״ל כרכ המנונא
לכתי׳ אה כל אשר עשה ודאי ששמע
וכרייח׳ דהחס דאםרה שאלה שלום
כל הדברים דהיינו המן והבאר ועמלק
כשמזכיר ה׳ כמו ה׳ עמך וכו׳ ורג
וכי הוציא וכו׳ דהיינו נמי קייס שהרי
המנונא מס׳ כרייח׳ דהחס לשיעחיה .
הכליח ההוצאה היא קי״ס .שאלולי
ואולי ש״ל דפליגא אההיא דשבו׳ רלא
כן היו חוזרים .נמצא שכל הדברים
השיכ לה כהרי שמוח שאינם נמחקי׳
נזכרו בכתוב * אבל עיקר המעוררות
ואנן לא קי״ל טוחיה .וכמיש :
היתה דוקא על שנים מהם .ומה
סליק פרשה
כשלה
שלא הזכיר התו׳ משום דאיכא מייד
פרשת יתרו
ך׳׳ה ויפמע .כאן פירשי׳
יתיו קודם מת״ת בא .ואע״ג דלקמן
הזכירה שמא תורה דהתם היינו המצות
שקבלו עליהם נמרה וכאן לא הזכירם .
כ׳
כי אין עמס לו׳ שמפני ששמע הציוויים
רכריס .ולקמן ד״ה א״כ
ההם בא להתגייר .ולקמן גבי כל
אשר ע פ ה הזכיר המן והגאר ועמלק *
העיבה
הזכיר דברים שהן הקרבת
ולא קי״ס .ולקמן ע״כ השוכה הזכיר
התועלת ולא
מן וכאר והחידה .ואמה שדכריו
וקי״ס משוס דכתי׳ למשה וליש׳ דמשמע
צריכים כיאור .והוי ק׳ דכחכ רש״י
בשביל שגיהס .אבל קייס לא הוצרכה
גדולה על כלן .וק׳
אלא בשביל ים׳ שהיו בשעבוד במצרים
כיון דזו גדולה למה נתעורר לכוא על
וגרהו ולא למשה .וע״כ הוסיף רפי
קי״ס דוקא .וכשלמא למ״ד מלחמה
חי׳ להם .ומיהוקי״ס גכללאשר משה
עמלק שמע י״ל דאע״פ דצמ״צ גדילה
ליש׳ היא .אגל הדגרים אשר משה
יוחד עכ״ז גחעורר יוחר מעמלק שהיה
להם כשוה אלי הס לוק& כ ל ל .והראיס
גן גילו והיה עמו כאוחה עצה כדאי׳
הציע גזה .ומהרשיא גזגהי׳ דקי״ו
ו ט הוציא זו
גמ״ד .ושמא גם למ״ד קי״ם אע״ס
שהיציאה ממצרים המלאה
כספים
הזטר מלחמת עמלק
,
דרך גדרך אחרה .עיש :
ך״ך״!
גדולה יוחד.עכ״זמהכין ה״ה לחיש .
יהרו
ז׳ שמיה
ונו׳ עיי
,
הראיס .ואי; קושי שהרי לא
שיצ״מ שמע ע״י שיפור אחרים .אנל
אמרו ז שמוח יש לו אלא גק׳ לו׳ .
הקריעה
ונק׳ לו אף גזמניס מחולפים משמע .
קייס כל
אוה״ע
שמעו
,
ומה
חפ״ץ
פרשה
חיים
יחמ
ומה שהביא ראיה מהמכילחא י״ל דודאי
ותכינו דהם לא :סתפקו אלא היכא
דהחילוק הוא אם הם בזמן א או
שנזכרו שם שניהם ט הנא דכתי׳
,
חוחנו • וקיל .גס מ״ש לגם יחרו
לו מיהא .אבלציע היכא אקרי חבר
גק איש וכו כ נ ר חירן ננח״י והוא
דהא קרא למבני חובב קאי איחרו
פשוט:
,
בב זמנים .אבל לכ״ע ז שמוח נק
,
,
ובנו שהוא קרוי חבר .וכבר חמה
,
,
T״J"1
ויחל יתרו וכו חידודין וכו
,
בזה הרא״ם ז״ל .ואולי שמצינו שהיו
לפי זה אין פי ויחל סמוך
רגילי לקרוא לבן בשם האב .דהא
עם מה שלאחריו להיינו ט״כ הטובה
יחרו ואביו שניהם נק רעואל .וצ״ע :
שלא היה מצר טל טובח יש .אלא
וישחחו וכו עיי הרא״ס •
שויחד כוללח חרחי לפשטה הוי ל'
ול״ק דבעשו ע״כ רץ בשביל
שמחה וגם ל' הידולין .והוי כאלו
מדרכם
כתי תרי זמני ויהל .וקאי אדלטיל
,
,
דייה
,
,
כי
החיבוק ובודאי נשק
להחחבר .וכן בלבן דאל״ך למה רצו.
ועוד רבלבן דרשו שעשה כן מפני
הממון מדכחי' לו .ועוד דבשלשהם
ל״ק דבעשוכתי בתריה וישא את עיניו
,
,
,
ויםפר משה לחותנו וכו׳ ויחד י^
ט״ז שנטשה בשרו
חידודין .יי* •
וישמח יחדו ע״כ הטובה .וק״ל :
דייה
מתתת יד מצדים .וכפשט
וכו׳ וע״כ אעשו קאי .וא״כ עי׳כ
הכתו׳ י״ל דחחלה דכר טס
לכל הפעולות הקולטות שלו הם לאס
משה ואהרן וא״ל ברוך ה׳ אשר וכו׳
הנישוק של יעקב הול״ל וישא עשו את
אתכם דייקא מיד מצרים ומיד פרעה
ע י נ י ו .ועור שהניקול של וישקהו ע״כ
שלא הרגו אתכם .ולכן ל 6אמר
אעשו ק א י .וכן בלבן כתי וינשק לו
מתחת כי לא היו בשעבוד .וגם אשר
ויביאהו אל ביתו .והיינו ע״כ לבן
הציל את העם וכו׳ .ודו״ק :
,
ליעקב .וכתי
,
בתריה נמי ויספר
ללבן .אלמא שהפעולות הקודמות
דייה
כי כרכר אשר
וכו׳ עיי׳
הרא״ם ונעלם ממט
ז״ל
,
דםוגיית הש״ס כשועה דיג׳ כדכרי רש״י
בתריהויגד משה לאהרן.ואם הפעולות
דקא׳ מאי^משמע דהאי גזיר לישנא
הא הם של משה הול״ל ויגד לו .
לקדירה הוא דכתי׳ ויזד יעקכ נזיד
]וק״ק דהא כאן אנו מת׳ וישתחואיש
ע״ש .וצ״ע :
לרעהו זה משה ואפיה הזר לו אחדו
ך ״ ׳ ׳ ך ! ויהי ממחרת וכו׳ עיי הרא״ם
[ .ועוד
הק׳ דא״כ אכלו בצום כ פ ו ר .
דגבי אהרן כתי׳ וראך ושמח בלט .
ול״נ רכיון דפירש״י למחרת לאו מחרת
היו לבן ליעקב .וכן גבי אהרן כתי
,
,
ויספר משה לחתנו .וי״ל
,
הסעודה
שרשח
הסעודה אלא מחרה רדהו מן ההר .
א״כ ודאי למ״ד יחדו קודם מחיה היה
ניחא דהסעודה היחה קודם מחית
ביום ניאחו .וכן למיד אחר מח״ח
בא׳ להייט אחר לוחוח האי .איכ
נוכל לו׳ דהסעודה היחה ביום ביאתו.
והביאה היחה ביום כס׳ באב שירד
מן ההר .ואולי ירד בנקר וכל היום
היה מסוק עם חוחט .ולמחר נרח׳
אלול מלה נהשכמה .או נוכל לו׳
דהסעודה לא היחה ניוס ניאחו .כי
ביום ניאחו לא הי״ל סנאי לסעולה
טון שהיה מרעיה נהר ולא היחה
הסעולה מל אחר מוצאי כסור אחר
ג' או ל׳ ימים שהם סמים .ואין
מוקדם ומאחר נחו׳ .ולו״ק .ועיי׳
נחוס׳לעז׳לכל׳ל״היחרו .שדנריהם
מטמגמים:
ך ״ ך ן כי יהיה להם .עיי׳ הראיס.
ולבדו חמוהים שאיך כחב
ררש״י מס׳ והולמחי מל הליני! והוא
היסך מיש רשיי לעיל שהכדח מיהי
ממחרחאחרמח״ח מלכחי׳ והולמהי •
ואי קאי מל הדטן אין כאן הכרח .
שכנר נצמוו במרה .וכמיש הרא״ם
טפיה לעיל .ולכן הנכון שכוונה רשיי
רל לדק׳ לשון הכהו׳ לכהי׳ נא אלי
דהוליל באים אלי .ולכך כהנ רשיי
שהכהו׳ חסר^אלו כחי׳ כך כי יהיה
להם .מי שיהיה לו הדבר בא אלי .
ומ״ש רש״י הדבר בהא׳ ה י ד מ ה איט
יתיי
חיים
מ
לרמוז על הדנר הנז׳ נס׳ כי יבא
אלי העם כמו שהבין הרא״ם .אלא
קאי על הי׳ כי יהיה להם דכר .וקא׳
מי שיהיה לו אוחו הדנר נא אלי.
כאלו אמר כי וכו׳ דנר .נעל הרנר
נא אלי .וקל׳ :
ך ״ ה ויהי אלהים .עיי׳ הרא״ם
ודנרי ראנ״ע נטנים .דויהי אלהים
ר\זר מל שמע בקולי שהכוונה קבל
דברי אשר איעצך ויעזרן האל .
וברור :
ך ׳ י ה ומשה מלה .עיי' הרא״ם
אמאי הוצרכו לסממאדחילשא
דארחא .וייחר גר׳ דהוצרט להך .
מעמא משום דלא ססיקא אם באו
ביום הא׳ בבקר למדבר או״ל דשמא
באו מיד בנקר .שהיה יכול
למלוח מיד בהשכמה .משו״ה נקס
מלחא ססיקחאמנום חולשאדארחא.
וכ״כ מהרש״אוכ״מהחסבש״ס דלכיע
בא׳ בשבח שהוא ר״ח חט והנסיעה
היחס בשבחי או בעיש .ועישולו״ק :
ונטע בקצהו • כוונחו דל׳
ך״ך,
הכחוב הר כסחח בכד וסיים
בחגיה דבאזהרה הזהיר על נגיעה
קצהו וחזר ואמר כל הנוגע נדד .
לכשי׳ דבכלל האזהרה היא גכ׳ ההר
דהאי בקצהו אפי׳ בקצהו .ודברי
הרא״ם אינם מונגים לי:
ך״ך״! או ירה .עיי׳ הראיס הקשה
טמא לאם נמו נדחים בסקילה יצא.
חיים
סרשח יתרי
ואיני מבין דבריו דמי הגיד לו שאם
ואינו רוצה לקיימה מכין ו כ ו ׳ .אלמא
נסקל ומה צריך עוד דחייה דאין אחר
דהאי כפיתה נמי להבא וזה גרור .
מיחה כלום .ואין הדחייה אלא להקל
אבל אם מתן שכרה בצדה אין כופין
עליו שאם מח בה א״צ סקילה .ומ״ש
אפי׳ להבא .שהרי ביאר הכתו׳ שזהו
דא״כ ירה יירה היכי משכהח .ליק
מונשוולא יותר .ומפני כן יש לתמוה
דקרא מזהיר אוחנו למשוח כן שלא
עלמ״ש הרא״הז״ל במצות כיטד או״א
נעשה כו שקילה מיד אלא ע ד שנרחהו
סי׳ לג׳ שכתב ואם יש כח ביד ב״דכופין
החלה .אכל אם נשקל כ ב ד ה ו לא
אותו כמש״ל שבביעול עשה טפיןעכ״ל
הדכר דרחייה
ולכאו׳ הוא סובר דמה שאין כוסין
בעי אהימ .א״כ ק׳ מנלן דדחייה
בשמתן שכרה בצדה היינו לשעבר ולא
קידמת לסקילה .אימא דבכל דוכחי
לסבא כדברי
הרא״ם ז״ל .ולסי זה
הסקילה קודמה לדחייה .והדחייה
משמע שבשאר מ״ע מלקי! אותו אף
אינה אלא אחר שמח .אלא משמע
אחר העבירה • ואני תמה שמעולם
דאחר שמח הו לא צריך .וא״כ ע״כ
לא מצינו זה שילקה האדם על מ״ע מן
דחייה קודמה לסקילה שאם נקדים
החי׳ ..וכ״ה במכוח דיג׳.להדייא .
סקילה כ נ ר מה עיי הסקילה .׳ א״נ
והיכן נזכר זה ב ת ו ׳ .וא״ל דמדרבנן
שם רשקילה סמכה
לוקה .שכבר דחה זה הראיס ואמר
צריך ועוד אם אמה
פמ״ש
החוס׳
הכתוב למיתה .ע״ש :
דל מוזהרין דאורייתא משמע .וסוד
,
וכו׳ ובילקומ
בלא״ה א״א לו׳ כן .דאי מדרבנן לוקה
גרים אמור תעתה מה אתה
על עשה .א״כ היכי קא׳ בברייח׳
מחיצה לעצמך אף הם מחיצה לעצמן.
בדיא במצוח ל״ח .דהא אין חילוק
בדברי רש״י
בין ל״ת למשה .והכי הול״ל בשכבר
שלפנינו .ונסתלקו קושיות הראיס .
נעשית העבירה .אבל קודם שנמשית
ר״ח
ועלית אתה
והעם וכו׳ וכן הגיר׳
עש -:
,
ך״ך״!
מכין אותו .ותרוייהו במ״ע .ואולי
*
וידבר אלהים .עיי ה ר א י ס .
נאמר כי מה ־שמלקין על העשה אחר
ואני אומר שאין כאן מקום
שעבר עליו כיון שהוא מדרבנן אין ט
גמגים רודאי להבא היו מלקי] אותו.
שיעור קצוב אלא הכל לסי ראוחעיני
וכיכ רש״י ז״ל שם דק־י ע י ב ו ז י ל .
ב י ד .ומשו״ה לא מפליג אלא בין ל״ת
כפתוהו ע ל העמוד להלקותו .כדשניא
לעשה .וכן ראיחי להר״ן בהי׳ חולין
בד״א דארבעיס ותו״ל במצות ל״ת שכבר
דקליב
כחב נ״ל דמל״ת ועשה לאו
נמשיה העבירה .אבל במיע שלפניו
דוק׳ .אלא ה״ק בד״א דמלקין אוחו מ׳
,
וחויל
סרכת
חפץ
חיים
יתיי
נו־ז
ותו״ל במל״ת ד ל שמכין אותו ואומר
בדברי הרמב״ן שכתב.דלקדשו דשמור
לו לא תעשה עוד מה שעשית )פי׳בין
הוי שלא לחללי .ולא קידוש בפיה •
עשה ובין ל ת ׳ ( .ואז כיון שהעבירה
כוונח הרמב״ן לו׳ ׳שכיון
עשויה לא מלקינןליהתו .וכן כשעיר
ולכן נר׳
.
שהא מנין קידוש בפה שהוא
,
עשה
סוכות ולא ישב בסוכה אי לא גמל
וא מנין שמירת מלאנא שהיא ל״ח .־
לולב כ י ו י ־ ל י ח י ליה תו למיתב בסוכה
והס ב ענייניה א״א לשניתמזה לזה
וליעול לולב מלקינן ליה מ׳ הסר א׳
גם מה שיהק׳ לדברי הלמב״ן דהשמר
והו״ל ״ וכן אם אכל המן בפסח אחר
מ נ ש ה " ע ש ה ל״ק דריש לקיש אמרה
שהעבירה עשויה Iאבל היה• בססה.
ב פ בחרא זיומא י אבל לריו״ח במנחות
והיה אוכל המןמלקינן ליה :יא״לרצה
דלייו השמל רעשה הוי לאו .עיש".
,
,
,
לעמוד מלאכול" חמץ •אע״ג דמצוח ל״ח ,״
וכפ״יירש״יי
היה מהוגי.ליה הו ע ד שחצא גסשו .
אשר וכו׳ וזיל לטשוח כל מנות/עשה
מ כ י ל .ומימ אס לדעחובשמחןשכרה
באזהרה שכל שמירה..שבתו׳,אזהרה
בצדה.אין צופיי אפי׳ להבא .כמש״ל.. .
היא'במקום לאו י•.ע״כ ...ובשי .ראי$
ועיר בס׳ ידי מלאכי סי׳ חקי״ד ו ה ב י ן .
ד ה תשמרו; ליק ל״ת ע ל .עשה שכל
פ משפטים ד ה .ו ב כ ל
,
השמר ל׳ •ליש הוא .אלא שאין .לוקין
\'ודוק :
,
לשוא וכו׳ הראשון ל שקר
עליו והיינו כריו״ח .ד ל ד ל עשה גמול
כחרגומו.גר׳שכןהיה^גוכס
הוא דאל״ן למה לא נאמרה אזהרה
בתרגום.אך מיש דהשגי הוא ל מגן־ לא
.בעינוי .-מ י ה ו .ק ע״ד רש״י ג מ א
כן לעת רטתימ בשיק ־ דשט׳ רכ״ח
דאמרי במכות די״ג ע״ב רבעי למילף
ד״ה
,
7
,
מלקות בלאוין.מלכתי׳ איל
שדרשולשואינתראלשבו׳ שקר.דאיכל
:
ולא אוכל לרטיינהו למלקות עיש ודוק:
'לעשות אניד
התו
,
תשמור
והפלא ה׳ וכו׳
זכור וכו עיי׳ הראיה והדבר
ופריך איה חייבי עשה נ מ י .
סשומ דמה שהוצרכו לו שהם
א״ל תשמור כתי׳ וכדר׳ איין נדאר״א
ב ,אזהרות בדיבור א׳משיס שהם ב׳
כ׳׳מ שנא׳ הפמר פן ואל אינו אלא
ענייניםא לשמירהממלאכה וא׳ לקידוש
ל״ת .א״ה לחו שאין בו מעשה כ מ י .
, -היום .ואולילזה כיון הרמב״ן ולקדשו
־ עשות כתיב .לאו שניתק לעשה נ מ י .
היינו' שלא לחללו ולקדשו .
דומייא דלאו לחסימה י ,השתה דאתית
.
ד,זכוך,הוא קידוש בסה .אבל הרא״ם
'להכי כלהו נמי דומייאדלאו דהסימה
.
הבין תחלה דשמור וזכור שניהם רומזים
ע״כ •והשתא ק מאי משני אילי תשמור
.מל.קידוש היום • ולא ידעחי איך יס׳
כתיב .הא בחייבי עשה כמי כתי׳
!"״ה
,
,
,
,
;
},׳:ידשמור
ומשני
,
בהו
חפץ
נר
חיי•
יתרי
בהו שמירה דהוי או עשה או ל א ו .
־ כגון הך דמגחול^יאמאי אין לוקין טליהס
ומנין דלא תשמור אלוין קאי .וא״ל
שהרי יש גהם
מעכה ואינם בכלל
דכיון דכתי׳ א״ל תשמור ע״כ דאתא
לאו שיש גו מטשה'.י״לדאצה״נדהו״מ
למעוטי שמירות דמ״ע ולרבויי דל״ת •
ל מ פ ר ף ה כ י אלא דטדיפא מינה שדיך •
דאי לא .לא תשמור ל׳׳ל .לישתוק
כגון לאויס גמורים דלאו שאי; גו מע׳ש:
מניה ואנא ידענא דאכולהו לקידאכתי
לעשה י .ולפום מסקנא
היכי שייך למעועי מלא תשמור מידי.
ניחא
ה כ ל .ועי״ל דלא הו״מ ש״ש
?
דאימא
למפרך •.מזייני יעשה נמי כתיב כהו
דלא תשמור מיעע שמירה
.
דכתי ביה שמירה
.ועוד
,
איסכא
ולאו הניתק
יבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו•
עשה .גס א׳׳ל
משוס־דאיכא לרחוייזלאוי^כיאתא .
דשמירה דכתי׳ כעשה היא כוללת כל
אלא כרכר אחר דפיהדי כצו
א״נ
התורה ולא ג ר ע מלאו שבכללות דאין
לקושטא דמלתא סבר פ״ס כדבר א ח ר .
למעוטי
וה״ה ד ה ר מ ל מ פ ר ך מ ה נ ך משין',דפ׳
לפום
ראה דםתי׳ בהו ה ש מ ר א ל ^ ד ע ד י פ א
מסקנא דמסקינן טפמא דומייאיללאו
מינה יפריך ׳.אנל לא * Vbi׳למה כיזב
מ מ ע ע נמי לאו
רש״י מל עשה האמולים ג פ ׳ ולאי יהיה
שבכללות כדאי׳ ב פ כל שעה דמ׳׳ב .
חוור ע ״ ב התונמ $סיפ>ה °דקרא דלא
אבל לסוס ס״ד דאכי־.י לאי קים לן^וך
תוסף עליו דמשמע ראכל התו׳ קאי.
דל״ת ומרבי חייבי
לוקין עליו דלמזא .דליכא
לאו שבכללות ממלקות
לחסימה .דמה׳׳ע
אלא
,
טעמא^ודאי דלאד !:בכללית נמי לוק ן
עליו׳ וי״ל דמ״מ ב׳ מיני שמירות יש
ירייה
ל ־ ^ ״ ל .ודז״ק:
י
נ ד ך * ן ד « א ׳ ^ :י הרא״ם.
'יוכל'
.שיש שמירה המיוחדת בעבירה ע צ מ ה .
־
r
היא כמ״ש
שהברכה
ויש שמירה כללית לכל ה ת ו ר ה .וכיין
•רש״י פ ׳ בשלח סלאחא' שיביאו היה
לכתי׳ א״ל תשמור ע״כ דאתא לרבויי
נעשה לחם משנה • שאפי׳ לוקש חצי
שמירס סרעית ולמעיטי כללית מיתורא
עומר היה מוצא ב׳" עומרים שלמים.
דאם תשמור ואע״ג דלפום משקנא נמי
בס 'בראשית .
וככר
כתכתי בזה
לא דרשי בה מ י ד י .מ״מ י״ל דאתי^א
,
׳לדרשא אחרינא .אבל השתא דבעי
למימר דאתייא לאורויי מחריבי מלקית.
דייה
,
ע״ש:
י
למען יאריפון ;
כוונת
פ י שאין
,
הכתו׳ לו׳ שאם לא
ע״כ למטוסי עשה אתא .אלא דק׳
יככד לא יאריכוןימיו ולא יקצרו! דהא
דאכתי אמאי לא סריך משאר השמד
אמרינן לעיל דמשו״ה
כתי׳ אלהים
רטשה שהם סרטיים על דבר מיוחד
דבעשרת ׳הדברות אם עובר .מקבל
״
סירנגצמ?^
פרפח
חפץ
חיים
יסיי
נט
פורעטח דכאןנמי יש פורעגוהדמכלל
דכופי; עליה • אבל אי; זה נ ר כ ל ל .
שומע לאו .ומה״ע קי״ל
גס א״ל דהא דאין טפין היינו קודם
דמצוח עשה שמחן שכר בצדן' אין
שהעשה העבירה .אבל במעגישו ע ל
וחי״ל .
מה שעבר דאינה במ״ע אלא במל״ח.
והנה החוש׳ כחולין דק״י הק׳ מצדקה
משו״ה גם בשלוח הקן כ ו פ י ן .להא
דאכפייה רבא לר״ן בר אמי אע״ג
לאין ביד כופין היינו קודם שהעשה
רמתן שכרה בצדה .וחי דאכפייה
העבירה שלא הזהירה ההו׳ לכפוחם.
בדברים .א״נ בצדקה איכא לאו דלא
וגם חז״ל לא הקנו בזה אבל אחר
ילא תאמן • ע״ש .יראיתי
העבירה ודאי אע״ג דמדאורייח׳ אין
להרב בעל מש״ל בהל׳ עבדים פ״ג דין
מדרבגן כופין ובמ״ע
הן אהא
כופין עליהם דזהו עונשם
,
תקפי!
יד הק לשיגוייא קמא
,
כופין .מ״מ
דאפי בלאו
שמחן שכרה בצדה לא הקנו לכנות
אי א«כא מתן שכרה בצדה אין טפין
ונ״ש בשמהן שכרה בצדה אבל בל״ח
עליה .מהא דאמרי׳ פ׳ שילוח הקן
דשילוח הקן אע״ג דמראו אין מלקין
דקמיא ההוא דגזיגהו לן;דפא .ושלחה
בשום ל״ח הניחק .
מדרבנן מלקי!
ואח״ך תפסה נגדיה״ ר ^ /ו ד ה אמ״ל
בטלס .ואפ ,בזו שמח״ש בצדה דלא
רבי לה גדפה.ושלסה^ נמאן אי כר׳
.-נאמר כלל זה אלא להבא דאין לה
יהודה לוקה.,ןאינו,משלח .איכר^גן
ע ע ם .ובאמת נ ר
ברור
משלחואיגנ לוקה .לעולם כךבנן[ומכת
לכל מבין ואני המה על הרב מש״ל
מ ז ד מ ן • .והק׳ להא שילוח
שהק מההוא דגזינהו ל ג ד פ ה . .נ ר
הקן מת״ש בצדה .ובשלמא' לשיטייא
דםוכר דמ״ע שמחן שכרה כצדה אין
בחרא ניחא .דהחם איכא לאו ללא
טפין א פ י /ל ש ע ב ר .וא״כ דעדיפא
חקח .אבל .לשינוייא קמא קשה \
מינה חקשי ליה היאך לוקה על שיליח
והצ״ע .•.ואמש שהוא.קיש• עצום . ,
הקן .והא מחש״ב ול״ד ללאו דהסימה.
סברי
אלא ודאי א מב פנים או שנאמר
התוס דלא .תאמן ולא סקסון לא הוי
דכיון שיש בו לאו הרי גילה הכהוב
אלא בבא עני.לפניו לשאול ולא נתן
שילקה .או דכלל זה להבא נאמר
ל י .אבל בעני הבא לשאול מהצבור.
ולא לשעבר .וא״כ מאי ק״ל מההוא
וצטר כופין היחידים ל י ת ן .אס אינם
דגזינהו .דמכ״מ דרבנן במקום מלקוח
טחני ליכא לאו .אלא חיובא בעלמא
דאורייתא ק א י .ואין להק א״כ ההוא
דמח״ש בצדה אין
דלא הוה מיקרי אביה אמאי אמ״ל
כופין -עליה .אגל מורו דאיכא לאו
היה מלקין
,
,
מרדוח
ולכאן׳ היה.נראה דבחי
,
,
א
,
,
,
רמי עלייהו וכיון
,
שדבר זה
,
,
,
,
,
,
שנקוה
דילמא לשעבר
ו f
i
אוחו
חיים
יתיי
אותו .י״ל דנכל מ״מ איןמלקין לשענר
רצה לאכול דם שלא נ ט ף אוחו חלילה
כמש״ל .ועייל דהתם השכרקאי דוקא־
ואלו קושיוח גדולוח .לכן נר׳ כמ״ש.
• ודו״ק.
על העשה דסמיך ליה .אנל גני צדקה
סמוך ללאו דכתיכ ולא ירע וכו׳ כי
ך ץ י י ן בחחתיח ההר וכו הכיאמרי׳
נ ג ל ל ו כ ו ׳ ו י ׳ ׳ ל .ו ע ״ כ נ ר דם״ללהתוס׳
.*.וכהנו
,
סי רע״ק דס״ח
,
נ ת י א׳ דודאי קושעא הוא דהיכא•
החוש ואע״ס שכנר הקדימה נעשה
עליו כמו
חוזרים כשיראו.
,
דמת״ש נצר הלאו טפין
,
ונשמע .שמא היו
גכי דם דכתי׳ לא תאכלגו למען ייענ
האש הגדולה שיצאה נ ש מ ח ן .ע כ ״ ל .
לך .ועעמא דא״א לו דהכתונ טון
והדנ מ ק ׳ זקנינו ז״ל הק׳ דמה הועיל
נ כ ז י נ ת השכר לו׳ זהו עונשו ותו״ל.
להם חזדחם .דבשלמא אם מ״שנעשה,
דהא איכא כיה מלקות ככל הלאוין
ונשמע היה נדינור בעלמא יל כן׳
אלמא דאית כיה עונש כידי אדם .
שיוכלו לחזור ולא יחששו .דאעו אדם
וכון שכן
וליאי^ טסין עליה .ולאי•
,
שהנעיח חנירו לחה לו מהנה אינו יכול
נאמר השכר אלא להוסיף לו עונש
לחזור .אבל בנד״ד שאמרו נעשה
ולא לסחות מעונשו < ומה״מ נמי ג ט
ונשמע קבלו עליהם בא^ה ו נ ש נ ו .
שילוח הקן
דלאו ד י ד ה .איח כיה י
,
דכהי׳ נפרשח משפעים ויקח ם׳ ה נ ד ת
מלקוח כי לא יקיים העשה ש נ ו .ולא
ויקרא באזני העם ויאמרו.כל.וכו׳
חיקן העבירה אלמא דיש בלאו שלו
ופירש״י שם דפ; זו נאמרה נדי כסיון .
עונש בידי אדם .וא״כ ע״כ דאין
וכחי ויקח מ ש ^ א ח הדם וכו ויאמר
כתיבת שכרו אלא לעסויי ע ו נ ש א .
הנה דם הכריח אשר כרח הי עמקם
אנל גני מ״ע שאין בהם עונש בידי
ע׳׳כ הדברים ועוד היכיקאמר מכ£ן
אדם .וכן בצדקה דלאוי דידה אין
מודעא וכו׳ שמודעא זו
לאו כלים
בהם מלקות שהרי לאו שאין בו מעשה
•היא שקודם האונ^ נחרצו^ וקבלו:,
ליקין.סליו .א״כ השכר
והאריך נזה ע״ש נשהזצ״ע נ ד נ ר .ונאמת
שנכתב ט הוא לו׳ זהו עונשו ותו״ל.
שכן נראים "ששמי הכהו׳ .ולכאו׳ היה
שהרי לא עשה בו הכתוב שום עונש
נ ר דשטעחם לאו כלום היא . .דהא
בידי אדם לכן אין כופין ע ל י ה .וחילוק
•איןמחוייבים לקיים שטעתם . .אלא
זה נ״ל נכון דאל״ךק מובא לדבריהם
כאשר ירצו לקבל התורה שהזהירה על
דאפי בלאוין הכי .הוא .א״כ אמאי
שנו שיא .אנל כיון שאינם מקנלים
נקס ברייחא מצוח עשה וחו דהא בדם
התו׳ יכולים הם ל ע ט ר על ה ש ט .
כחיב למען יימב לך האם נאמר שאם
אלא דא״כ ק׳ ממ״ש התום׳ שם נהא
,
:
הוא ואין
,
,
,
,
:
,
,
,
,
חפץ
שרשת משסנרם
וכו
ויהושע השביעום
D
פרשת משפטים
לקא׳ מכאן מולעא וכו׳ להא משה
,
חיים
>V
עיש ומאי
קושייא הא לא ירצו לקיים שבועתם.
ואלה ונו׳ הרא״ס האריך
ך״ך,
ועול לאפי ב׳׳נ מוזהרים על בל יחל
בזה ודבריו מגומגמים מאל .
בזה הרב משיל
אבל הנר׳ בעיני ררש״י מי כדעס ר׳
,
וכו׳ כמי שהאריך
בראיות בפ״י דהל׳ מלכים עיש .ועוד
,
יהודה ללינין במרה איסקול.
)כפיי
,
בס׳ יחרו .וגם לקמן בס׳ זו .ומ״מ
התום דאע״ס שאמרו נעשה ונשמע
חזרו ונשנו בםיני
הראי׳ם
לא היה אלא דיבור בעלמא .והיו
עצמו .ועכשיו נתרן
שראיתי
למהרש״א דל שתירץ לקו
,
יכולין לחזור כיון שלא היתה
בשבו
,
ע״ש .לכן נל׳ דודאי לא היתה שים
.כמיש
קושיותיו ח׳
לא׳ .א׳ למה לא סתח בשעם הסמיכות
תחלה .י״ל דרש״י רצה .לס׳
דאפי
,
שבו׳ .דהא דכתי הנה דם הברית
לסי סירושו שסי׳
אשר וכו׳ לא הוי על מה שקרא לפטהם
כאמ וא״כ איכא
בס׳ הברית אלא מלמצות ב״נ והמצות.
ס י ל ק .עכי׳ז ק׳ ולמה נ ס מ כ ה .משום
שנצעוו במרה .ועליהם נ ש ב ע ו .א ב ל
רמסהמא ס מזכח ואזהרת כרובים
המצות שעתיד לצוותם לא היו אלא
לא נאמרו אלא ע ם אזהרוח מלאכת
בדיטר במלמא מ״י שהקדימו נעשה
המשכן
מני
לנשמע .כלו׳נמשה מה שנשמע אח״כ.
שייכי
והיו יכולים לחזור .ומ״מ הק׳ החוש׳
נצעוו בהם סעם א׳
שסיר שכיון שהקדימו נעשה לצשממ
ולפרשם מיד בציווי א׳ אלא לו לך
מאין הרגלים לו שעכשיו יחזרו בחכם.
שתשים סנהדרין ונו׳ ומה שח יש ל׳
מד שהוצרך כסייה .אלא ע״כ משוס
מפני
,
,
רדיגים גם ^ ס י נ י
,
למי׳ רכך
הוא
,
דכהובי׳ אח״כ
.ועוד שהמצות
דהני
אלו שכבר
היי׳ל להקדימן
,
ד א ולא ל׳ המכילתא .הוא
זיל .
שר״א ביאר יותר ההיליק .שבין אלה
ועי״ל דאסי׳ אם נשבעו היו יטלים
לגאלה .ומה כלא הביא דברי ר׳ אבהו
לחזור מיראח האש הגדולה .דהוי
באלה הילדות
וכו ודומיהם מפני
כשט׳ בשעוח שעל דעת כן לא נשבעו /
בשם לא שממנו חידוש בתום׳ הואו׳
ועי״י בדרושים :
שכבר ידענו שהא׳ פסולים .אלא
האש .ושלא כחי מהרש״א
,
סליקא לה סרשה יהרו ב ס י ד :
שדרך
,
הכתו׳ לו׳ ואלה כאשר יהיו
השטים חלוקים מהאי .אבל
כאן
שהשמיעט חידוש שגם הס היו בסיני
העסיקו רש״יז״ל • ומ״שדילמא הואו׳
הוא
חפץ
שרשת משססים
הוא מוסיף וחסרון הואו אינו להוסיף
ולא לפסול -.אני אומר דבר ברור
שמיש אלה ססל אח הא׳ .לאו מילחא
ססיקחא היא אלא משום דמייחי עלה
רא דחהו וטהו .נקמו האי לישנא
דסיסל .אבל אין משמעות אלה לפסול
רק לו אין אצה כמו אלה .ועל כן
לגבי חולדות השמים שהיו הראשוני'
ססולין אמרו שהעדר דימוים הוא
משום סישילים .וה״נ אי הוה כחי׳
אלה הוימ שאין אלה כמו־ אלה .
שהראשוני׳ מסיגי ואלה אינם מסיגי.
משו״ה כתי׳ ואלה שהוא מוסיף לו׳
שכולם מסיני היו .אע״ס שלא היו
ממש בקילוח וברקים כעשרההדנרוח.
שאיכ היו נכחבים בלוחות עמהם .
ומ״ש דהא כבר כחי׳ אלה המצוחי״ל
דאי לא הוה כתי׳ ואלה אלא אלה הו״א
דלא נאמרו מסיני דאלה המצות לא
קאי עלייהו דהא בסי׳ חילקם הכתוב
מהאי בחי אלה .א״נ הו״א דדוקא
שאר משסמים הנכחבי׳ להלן נאמרו
בשיני .אבל סרשה זו שנאמרו במרה
ודאי לא נשנו בסיני י קמ״ל ואלה .
ונזם יחורצו כל שאר קושיותיו שם
דוק וחשכח .ולס״ז נר׳ דד״ש ודי
דמכילחא לא סליגי .ומה שמק׳ עוד
דהיאך אמדו אלה סיסל .דהא כתי׳
אלה המצוח .וכמו שהאריך השיח
בזה .דכלל זה נאמר באלה הנאמר
קודם הדבדם ואחר דברים הקודמים
,
,
חיים
וסמוכים לו לעיל .אכל אלה אחר
הדנריםאין בו לא לססול ולא להוסיף
םהרי א״א לכחוב ט חי׳ ואלה בואו׳
שאין על מה להוסיף ולא לססול .
ודו״ק :
ושריר
נחעניח לכ״א רש״י דה
אל •מול וכי' ז״ל כל ימוה
החורף שעסקו כמלאכח המשכן שרחה
שכינה בהר ומשם ניחנו כל המצות
בקולי קולות ולסידיס כיוס עשרת
הדברות עד וכוי ע״ש .וזה דברי
הרא״ס .ואולי גם הרא״ם סובר כן
אלא ששאר כל התו׳ לא נאמרה ימעמד
כל יש׳ .ודו״ק .ועיי׳ חוס׳ שיבח
ד״א .ודו״ק :י
ך ׳ י ך ן כי תקנה .מיד ניד .חימה
היכי קא׳ דמכרוהו ב״דלא
יצא בשש .דכי ימכר עיי אחרים
משמע כדאי״ ס״ק דקי׳ ד' יד /ותו חימה
ליל לאוטחי מקרא דכי ימוך ת״ל
מגיש דעיבד מברי כמ״ש הרא״ם לעי׳
והראיס מחקמ״ש רש״י אבי מכרוהו
ב״ד וכו׳ וקושיא זו היקשי גםלדדה.
ולכאו׳ נר׳ דרש״י לא ס״ל כשימח הש״ש
דכי ימכר מיי אחרים משממ .וזו
היא דעת המכילתא דהש״ש דס״ל כן
ס״ל נמי דכי חקנה מאחדם משמע
וכן.כסב רש״י שם ד׳ יד׳ עיב דה
מכרוהו ב״דנמכר לשש דכי הקנה עיי
אחדם משמע אבל המטלחא לא ס״ל כן.
משו״ה כחב רשיי אבל מכרוהו ב״ד
,
1
לא
.
חפץ
סרשח
חיי•
פנדם
סא
לא יצא ב ש ש .דכי ימכור נמי היינו
ומה״מ גופיה משממ לן דכי ימכור
ב׳ דברים
י ע״י אחרים משממ .ובזה ניחא כ״מ
כסירש״י שם .אבל השחא דקי״ל דכי
שהקשינו ל ע י ל .אך פשמ• הל אינו
במ״ע .
ונכחבה מסט
חקנה במכרוהו
ב״ד .
,
א׳׳פ איכא
למילף מג״שדעברי עברי דכי ימכור
דייה
נמי במכרוהו ב ״ ד .אך ק' מאי הוכחה
היא ז ו .אס *במוכר עצמו הירי כבר
מורה כן-וצ״ע :
בגפו .עיי בחידושי
אם
,
קידושין דף׳ ך הארכנו בזה :
,
ך״ך!
נאמר כי ימוך וכו׳ ומאי קו׳ג דהחם
אם בעל אשם.־ עיי׳ הרא״ם
ואיני
מבין
דבריו
דמי
לא כחי אלא יציאח היובל .והכא
הכריחו לו׳.דאיירי שנשאה בעבירה .
כחי׳ יציאה׳ השש" .ואיל דאיכא למילף
דלמא בהיחר א :מ ? ׳ .׳ ו ה ״ ק מ ס ו
.יוכמ״ש
.יצא ולא ימסור לו שסהה .ואם בעל
דשכיר
מפני שהיה כשוי ליש׳
ליה מג״ש לשכיר שכיר
;
הרא״ס
דג״ש
• .דליחא
שכיר היינו מדכחי׳
שפחה
הוא
במכרוהו ב״ד
ויצאה שפחחו עמו •ועז״א יזה * א״א
כי משנה שכר שכיר בס׳ כי ימכר .
דהרי כבר נאמר האשה וילדיה ולא
יבס׳ כי ימוך כחי כשכיר כ ח ו ש ב .
חצא • ואעיס שלא היה ש ל ה נגה״ד
ימכר
י שהרי מבואר בכהוב ה ס כ ו :זהו דרך
גוסיה במוכר עצמו איירי וכמ״ש .
רז״ל לבאר לשון הכהו׳ הסחוס שלא
וא״ל דאכהי הא״ סרשה יחירה דכבר
י יראה כ ס ו ח ר .וסשומ הוא .יק״ל.
כחי כי ימכר וכו דליחא דאכחי כי
•לדבריו כסם שהיינו
,
ולסי סירש״י להכא
,
ס״לילכי
,
אף
מתוקמי חרוויהו •במכרוהו ב״ד נמי
יכולים לסרש בעבר האדון
היקשי .אלא ודאי שכן דרך משנה
כך נוכל לס׳ נ ע ב ר ה ע ב ד ונשאה .
תורה להוסיף ע ל מה שכחב לעיל ,
והוא דהיכא משאה בעבירה .יוחר
ועוד הימה דכמה דינים הכא .כגון
קנסה החו׳ האדון שמסרה ל ו ; ולא
אס בגפו וסו׳ והיכי מצי לשחוק מהאי׳
העבד שלקחה מאימה רבו באונס ואין
סרשה ומסרשה דהחם נמי לא סגי דלא
ראוי לקונסו .משו״ה' מיימי דאי הכא
יציאח' יובל
בכנמניח איירי הול״ל אם אדוציו וכו׳
ואזהרה לא תעבוד בו וצ״ע .ובדוחק
כדכחי׳ באר ה כ י .ודברי הרב מש״ל
י י״ל דכוונת רש״י דכיון דהחם במו״ע
ס״ג דעבדים דין ד׳ אין נראים ל י .
כתי׳ כי ימוך ונמכר .אם איחא דהכא
אס אדוניו וכו׳ייעיי׳ הראם
• למכחבה '.דכתי׳
בה
ך״ך!
נמי במו״ע איירי הול״ל כדכחי׳ החם
הק׳ טמא דהיבה היא .ולא
ולימא כי ימוך אחיך ונמכר לך שש שנים
נהירא דמסירח שפחה לא ה ר אלא
משום
ח
סרשמ משפמים
י
י
ם
משום ד ע ע ׳ עובד ביום ובלילה״ .ואמו
לגופיה אחא שמגישי לפניה .ומשו״ה לא
אם מחל לו ה ר ? יכריחנו הכחוב לענוד
דרשי׳ איסכא דא״כ לא הוזכרה,שם
ו ת ע ב ׳ .ומהכא ילפי׳ דע״ע עובד
מזוזה .אך ק דא״כ מאי האי דקא׳ א״כ
בפ״ק ד ק י ׳ ר ע ״ ו .ועוד שאיך יחכן
למה נאמר וכו ומפי הול״ל לאל המזוזה
שאיסור האשור ליש׳ יהיה מצוה ב ע ב ד .
אצשר״ך להגשה להא עיקר משמיה
נהיר
לקרא הכי הוא .ושמאי״ל לאי משום
דוהחנחלחם הוא במי שכבר בא לעולם.
הגשה לישחוק קרא מיניה והכי הול״ל
דאעו מחריב לקנוח עבדים לקיים מצווח
והיגישו אלוניו אל האלהים ורצע אלוניו
,והחנחלח/ואע״ג דרי״ש נפקה ליה רשוח
אח אוזנו בללח ולא לכחיכ הגשה כ ל ל .
מקרא ראב״י נפקה ליה משברה ואפושי
אלא לאקשויי אחא מיהו אס נאמר
פלוגחאלא מפפינן .וכ״ד הרמביס
די״גשהזו מעכבת מכ״ס או אצל דלת או
ז״ל ס״ג דהל׳ ע ב ד י ם .וכן נר׳ מהא
אצל מזוזה קשה .ונר לולאי האי הגשה
דסריך בס׳ ו דחמורה שסחה כנעניח
אורחא דמילתא קא׳ קרא .ל ה א ולאי
למ״ע מישרא שרי ולא הוי א ח נ ן .ולא
.כיו! מ ר צ ע ע״ג הדלחודאי שהרי הוא
והתנחלתם
ומ״ש משום
לא
,
סריך בסשימוח מסי דמצוה היא .
די׳ך,
,
,
,
מקורב אצל הללת אלא לקרא ה״ק
אל הרלח וכו׳ הרא״ם הצ״ע
שיחקרב בין אצל הדלה בצל שאין בי
.בזה וכבר האיר עינינו בזה
מזוזה .שיעמול במזוזה ררצע בללח .
,
כלל
.הרמב״ם סיג דהל׳
,
עבדים דין
ע
יחירא הוא
והא
ללא• לכחוב
שכחב ומגישו לסוף שש אל הדלה או אל
והגישו .ומהיכא חיחי שצריך שיעמול
המזוזה כשהם עומדים צבנין ונוקב וכו׳
אצל ה ל ל ח מ מ ש .א ל א להיקשאאחא.
.ע ד שיגיע לרלח ולא נאמר מזוזה .אלא
וגם
שיהיה ש מ ד בין אצל דלח בין אצל מזוזה
ומה מזוזה כשהיא עומדת אף הדלת
:כשהיא ש מ ד ת .אבל הרציעה בדלת
ועיי מ״ש
,
בזה הל״מ
והמיל
אנחנו כחבנו ש ד בזה בחי׳
קידושין
קחנו מ ש ם . .יק״ל:
1 Tל א
חצא ומ׳.׳,עיי״ הרא״ס,
אעיסשאין כאן מזוזה מ כ י .ונראה
הק׳ היכ* קא׳ יכול העברי
דמ״ש אע״ס שאין כאן מזוזה ר״ל שאין
יוצא בראשי איברים .דמהיכא נ י ל ף .
:הרציעה במזוזה .אבל צריךשתיהיה
אי מק״ודעבד מ מ נ י הא אדרבא איכא
.מזוזה כדמשמע מהחלה לשונו .שכתב
למעבד ק״ו מאמה העבריה .ע״ש •
ב מ י ן .ויש לדחוח .ודאתן
ודבריו חמוהים דמאי ק״ו איכא מאמה
ל״ק קישיית
ל הא איכא למיסרך מבד כנעני יוכיח
הרב זיל דמזוזהלאולטסיה אתאדהא
בראשי
שמדים
מלה מיהא
דהשתא
שאינו יוצא בסימנים* ויוצא
אברים
חפץ
אברים ״ אבל המכילתא
לכ
הראיס • ושי׳
חיים
פרשה משפעים
סב
הקשו קו׳
אע״ג דאיח ביה קיו מסי איה •לן
כחירוצא .קמא
דומייא דעגריה
למעושיה מהקישא
דהרא״ם .ועיי׳ בילקוט .עוד הק'
ראיה בה נמי ק י ו .ועיי׳ בחי׳ לקידושין
הא כיון דאיכא לאוקומיהיקישא וק״ו
הארכהי בזה :
מוקמינן .וצ״ע .ומהרש״א בקידושין
ד״)־־,
דיך דיה דלא ג ר ע כתב עליו דלק״מ
והסדה׳ .הראיס הק ל״ל
,
קרא לגדעון כססח״ל מ ל ש
דכיון דאין היקש למהצה מתבעל הק־״ו.
וכו מואו דוכי תשיג ודבריו מגומגמים.
עיש .ואמת שכל צדדו התוס בחולין
דלמה הוצרך לואו דוכי תשיג דהא
דקי״ו דיה מה .ובסםחי/דכ״ד .אבל
ט ל ה מילחא מ ל * ישכיר שכיר מציגן
במציעא דקי״ד דה ואידך כחבו כדברי
למילף דהא בנמכר לגוי נמי
כתי׳
הרא״ם עיש .ומ״מ לכאו דבריהם
שכיר כדאי בהדייא
בקידושין
דיי
תמוהים שהרי כתבו התום ,קי ד״ר
עיש • ולעיקר קושייתו עיי בתום שם
ע״בד״ה מ״עדהקישא דעברי לעבריה
משמע בהדייא מדבריהם שם דגרעון
לא אצסריך לקנין כ ס ף .דאיכא למילןו
למילף מגוי ״ p'pטעמם
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,לא מציגן
,
ליה מ ל ש דשכיר ש כ י ר .ולא אצעדך
בחידושינו ״ גס מיש הרב זיל דאצטריך
הקישא אלא לשאין עברי יוצא בראשי
והסרה למסדין אותה בע״כ של:אב .
אברים .וכן חי הרמ״ז ז״ל .ץליחא
.כדאי בקי׳די״ח .הם דברים תמוהים
דאכתי צריך הקישא לשתהא עבריה
דהאי .מילתא לאו דאורייתא קיא אלא
וכן
דרבנן תקנו כך .ומעמא משום סגם
לשיהא ע ב ד גקנה בשטר
.משסחה כדאי התם .והאי נגממא וראי
.דגמכר
לאו דאורייתא .עוד כתב דליכא למי׳
לגוי אינו נקנה בשער כמ״ש הסוס׳
דוהפדה אצעריך לקנין כסס • דלישתוק
שם דיה הואיל • עיש .וא׳׳כ'הדרא
מניה ותיתי מהקישא דאחרת .סובר
קו׳ למכתה .וי״ל דודאי בעלמא אית
הרב זיל דאטיג ראשה מקנייא סעי׳
לן לאוקומי הקישא וקיו כיון דק״ו
בסרומה .ובאמה בעינן דנר-משום
י\כא
• גירעון כדאי/התם די״א אסי״ה עיקר
היקשא .למלתא
קנין כסס נילסמאשה ומדומים דימוי
,
יוצאת ביובל כמ״ש תום שם .
,
אצעריך
כאמה • דמהקישא גסקא
סברא הוא לא ד ח ק ליה כל
דאיכא
לאיקומי
אחדתא .אבל
הכא כיון דהך קיו
,
,
ידעי׳ דבעינן דינר :,או..ב׳ פרושות-:
זה
דאיכא בע״ע שייך נמי בעבקיה ,דאי
לאו קרא היה ילפי׳ מק״ו ליוצאה .
ואפייה מיעטה קרא .א״נ נגיע נמי
כדאי׳ התס • אבל-ינ&ע דבריגתמוהיס
אצלי .דלמה הוצרך ללימוד אהר דהא
קנין כספ
איכא למילס ליה מ ל ש
ישכיר
פרשס פשפשים
לשטר שטר מנמכר לגוי כמוגרעון
כספ .ו מ המס* שם דה ע״מ
להלייא .וכבר נהעורר ע״ד מהרשיא
ז״ל והשיגו בזה &"ש .ומה שהק'
דמה בין זו לשכורה וכו'ע״ש.לאיוענא
מאי יץ' דהא אמה גיסה קטי לרבה .
וכדמסקי׳ בפ״ק לקידושין מ״ע טסו
קנוי ופשיסאלה״ה אמה .תיק לטפה
קמי וראי אי לאו fipו1אי הוה
מחייבא להשלים כל שש .דסא סעמא
לפועל יכול לחזור ט • הזי משוס
עבד הס ולא עבדם לעברים שהשכיר
מ5מו לא מקרי עבר כמיש הסוס׳
במציסא דו״ר .אבל וו כבר נקי עבר
משעה שנמכרה .וסדע להא בפועל
קי״ל דט״ל ט .ואפי הקדם לו
שטחשוא״ל לשלם ה״ה מצוה אצלו
וא״כ אין החמיר הכסוב בע״ע שאין
יכול לפרוס עצמו אלא במפות מזומני׳.
אלא ולאי עבד שאני לגוש קטי :
,
ד״ח
וזה במר .ומ״ק :
וכי ימכור איש .מכורה
קולם לכן .עיי הראיס .
,
ושמפחי להר!׳ מלע רלכשנאמר להאב
מוכר בסו נפרה לא אצמריך קרא
רלאסה לו שמוכרה לפסולים רמקיו
,
נפקאאי מקדשה לפסולים לאימכרנה
לפסולים ולא פדך האי קו ההם אלא
,
דמה לקידושין שרשאי לקדשה בנערותה
האמר במכירה ס״ש • דיל דאיכא
למיפרך מה לקמשין שי״ל זטת לקדשה
חיים
פעם אמרח לא ק מכירה • אינ
סה לקידושין ככן אוסם קידושין הס
נתפסים בה עד פולס .הר* שזכהה
לו הורס כ״כ .האפר במכירה שאין
מכירתו נהמה בה אלא בקסטס .
יברייהא נקסא מלא מסרי<rfמסלה
פירכי .וסימא לדבריו דא״כ השסא
נמי לפי האמה מנ״ל למידרש לממשה
הבס לאב דהא לאמה אצסרין שיכול
למוכרה לאמה .ודוחק לוי דהדרמס
שרגליה דהא ודאי פשסא לקרא באמה
איירי .ושמא ייל לס״ל רדרשא לדה
מהקישא לחול נפקא ולא מימרא .
אבל רש״י בקידושי; כהב דמימרא
לריש .ע״ש ד ג .ומ״כ למלמל להוי
נמי יהירא דרשי הרמי .וא״כ ע״כ
ליהיה לתי׳ הראיס .ועיי' מ״ש מהרש״א
בזה במים קימשץ לי״ד .ןאין דבריו
נראין .ושו״ר שגם במש״ליפיד להל׳
עבדם דן א׳ חמה על הרא״ם .
ע״ש:
ויצאה חנם .עיי הראיס .
ד״ח
ומה שיש ללק׳ עליו עיי
מהרש״א דל .ומהשהק מול לחיפוק
לימלאמה מ״ש .ללק״מ דלאמה
אץ להכריח דויצאה חנם הייט ימי
נערוח ״ רלמולס ימי בגרוח רוקא .
והשהאיליכא ק״ו למטרה קורם .
אלא רמימ מקרא ללאמה גופיה
ראצסריך לאשמוסי׳ רממש״י לאביה
שמעי׳ ראיט מוכרה כשהיא נמרה .
,
,
,
,
,
חיים
סמ«»«w
סג
דאי מוכרה פשיכןא למעשיי שלו .
קרא ודאי איכא לנמנר סכי .אלא
דהשסא זבוכי מ ז ק לה ממשה ידה
למקרא אחריגא איכא למעמד מ ל ו
מבסייא .ומיהו אמ״פ שאינו יכול
ומשיס דמהן קרא מד לא שממי'
למוכרה בנערות .מימ אם מכרה
דבגדכן מיסה נקמ לאפוקס מקרא
בקסמה לא תצא בסימני נעמה .
דמכה איש .וסוד נרי דס.נס רש״י
וזה ניל במר .וסיר שכן סי הרב
והמכילתא * ג ס לו׳ לסייע אוי p
בעל משיל סיג לעבדם ״ ושם הק׳
לסי האמה .אלא דנקסו לסמ* מה
הרב ז*ל על ח* הא׳ של הראיס
שסי׳ ס׳ זה יסר על הניח .גם מם
דאכתי ע״כ יצאה חנם לנשמת 6סא
שהק׳ סרא״ם דנדרוש מיסך .ל״ק
לאי לממס ל״ל קרא ת״ל מלאצןס
כלל .לא״כ ומס ל״ל .ומס שכהב
למעשה הבת לאב .ואיכ ס״כ שיוצאה
לא״כ גט כי ימצא איש גונב נמי
בממס ״ לא• אינה יוצאה ה״ה שיכול
ל״ל איש .ל״ק כלל .להא אצסרין
למוכרה להא ליכא קיו ואיכ .פשיסא
איש לממומי קמן .סול כק' למה
למעש״י לאב .דהשסא זטני מזבין
לא דרשו בהיפך ואפי׳ קסן שהכה
וכו׳ והציע .עיש .ולי נרי ללא
וגנב יהיה חייב ״ ל״ק מלא לסברא
בעינן קיו אלא בנערה רהריא ברשות
הוא למפונר קסן ככל ההורה ,וסוד
אביה להפרת מדים ולשאר מילי הו״א
דהשהא שפיר ססוקמי ס ד קראי .
דמצי מזבין לס לקרא סחמא כתי' אס
דקרא דמכה דלא כתיב בזה איש
בתו לאמה אי לאו קיו למטרה .
אהא לרברי אשה .וקרא לאיש אהא
אבל בוגרת בלאו קיו ,מד.משהברא
לממומי קסן .אכל אי דרשיכן איפכא
דלימ מזבין לה רבנסוריה דת אטה
לא א״ש דאיכאישל״ל .גםמהשהק׳
ולא טגרת .אנא דמ״מ.בשמכרה
סראים לאימא איש לממוכד קסן
בקמטתה אפ׳ דאינה יוצאה בממס.
ונפלים .ונסש לרבוס אשם .נר״
דאפיג לאין זטת לאב גממת .מימ
ללענין נהתיס אשה וקק כי הדד
כבר נשתעבדה והא למזיד לקמנה
טנהו .ואטיג רקמן .לאו בר מ5וח
שקידשה אביה שאין קימשיה נפקסים
הוא לא מסתבר למעושיה כיק לאיכא
בממת סשויה אצסרין קרא שיוצאה:
לאוקומי קרא גמסהבר .וק״ל:
שוממ אט אפי׳ קק
.
Tומיק 3
N
. ,םרא״םתמה להיכאאשכחן רהקסן
ד י י ך ! מכה איש וכו׳? .ראיס האדך
והציע ".ושמא י״ל למזש • .יענש־ דא5סדך קרא למשסיה מיש.
ואפ׳ לו׳ להא אמדי גס׳ ל״מ מיה
סמטלתא אסי׳.סמרו היימ למקאי
,
י
וחפץ
רחיים
פרשת משסמים
ל ק ק שפבר מבירה חקלה מקרייה.
•דסגהדרין ד ן ב ׳ .וא״כ מ״כ ד מ י
אעג׳ ללאו בר עונשין כיון למזילא
פצמם .ושממא
מליה'•
היא .אלא ררחמנא חס
והשחאהוא׳ ללא חסרח׳ מליה אלא
בפובר פבירה למצמו .אבל
פמירי אפי׳ ההילו
בדברי רנינו ס׳ה דהל׳ רוצח ד ן ה״ו
ד״ףן
מ פ ס מ ז ב ח י .כחב הרא״ם
במדק
דהא דרציחהדוחה פבודה
,
ל״צ
אחרים כנון גונב יהורג לא חש רח
אפי׳ קרבן צבור .אבל
עליה במקום לאיכא ססילה לאחריני
קרא
שלא ירגיל בכך .והרי הוא ככלב המדק
נהירא לי דהא אמרי ש אר״מ דל״ה
שחייבי לבערו שלא יזיק • 'משו6
מ״ב אמר אביי השחא דאמרח אין
ובערה ה ר ע מקיבך.וגבי ניאוס גלא״ה
רציחה דוחה שבח י אין רציחה רוחה
ל״ק דכבר חי׳ החוס קידושי׳ ד״ד וזל׳
עבודה מ ק ״ ו .אלא הא דכחי' מעם
איש סרס ל ק ע ן .ואע״ג דקען לאו
ולא דחי
,
,
דמהיכא
דיח^ד
חיחי • פ״ש :..ולא
,
,
מזבחי ההוא לקרבן יחיד
בר עונשין הוא .מ״מ אצעריך קרא
שבח .ורבא מסיק
דמזבחי המיוחד
נהרג •
לי וכי׳ הרי לאביי
קרבן יחיו .ביה
למעועי משום דס״ד שיהיה
כיון דהאשה נהרגח על י ד י .ע כ ״ ל .
איירי קרא ולא בק״ץ ראיה ביה ק״ו.
וזה נעלם מעיני הרא״ם זיל ,.,מיהו
ולדברי
הרא״ס ק ׳ . :לאניי
למאי
ק' דליכחוב מ י ע ו ע א ^ ק ע ן ^ מ כ ה
אצעדך
.יחיד
ועוד
איש׳ וה״ה ג נ נ ^ -י י ^ ^ ם ^ , .גונב
מאי קא׳ אין רציחה דוהה מק״ו הא
הו״א דוקא .ג ^ ,ד ל ^ 1ק ע ל י ה חס
אדרבא קרא לא אצמריך .אלא לק״ן
עליה " Lאבל מכה לא ״
כמי
רחמנא
קרא
דאית ביה
ק״ו
לקר׳
...ורגא
ואי צסב מכה הו״א מכה דוקא משום
שפיר הוה מחוקק ליה קרא ..אי לאו
דלאשכיח דליעביד ה?יזמ?אאחדנאן
מזביחי .ולכן הנר׳ דלק״ינמיאצסריך
כיון רקמן הוא^. .אבל גנב אימא לא
.קרא דלא ידמינן איזה מהם ידחה
ס׳
מפני חבירו כיון ששניהם מצות.ועוד
קדושים ע״ש .ועיי הרמב״ם .ס״ג
לרציחה אינם מוברח .שהרי
יכול
דאישורי ביאה׳ ודוק'.
הוא ללונו אחר שיעמד פ ג ו ל ה • ואי
קמ״ל.ועי״ימיש'.הראיס
בזה
,
עיי׳
• לאו קרא הו.א דלא דחי ..פ ו ר .הק׳
ך ״ ך ן ו ט יזיד י• והשוגג .
הרא״ם כתב דבהתעז עצמם
הראם׳נימא ג״ש איפכה ררציחה דוחה
למיתה ודאי חייבים .ודבר1ממוהיס
שבח • מ ״ פ .ולא שייך ל ו .ללזומרא
ב נ מ ן שיחיר
יליפינן כיון לאדרבא זיל לאידך גיסא
מצמו למיחה .כמ״ש הרמצ,ם סי״צ
להא נמ• חומרא היא שאנו מקיימים
דהא באדם דעלמא
,
חפץ
פרשת משסכדם
מצות רציחה לאלתר .ולא ק״מ .ראי
ג״ש להט הוא דאחא ל״ל חיל מקיו
שתהא רוחה כמ״ש הרב עצמו רא״ל
מילתא דאתייא בקיו סרח וכחב לה
קרא בג״ש .כמישבס׳י״מסי׳חימ׳.
ועול להיכא לאיכא למלרש לרשי׳
כלאי׳ בקי׳ ליל .ועול במה שאין
מחללין שבת הוי חומרא .אבל במה
שאין ממתינין להורגו אין כאן אלא
זירוז במצוה :ולו״ק :
אלהיס •לא תקלל .מיי
הראיס מה שהק׳ בזה
ותיק '.ואיט מבין מה שסקי יעל
אונקלוס מלברי רמ״ק מיש .דאסי
אונקלוס מס׳ או סוסק להק׳ עליי
מרע״ק ,.׳והרי נם הוא קבל מלרטתיו
רא״ל ור״י .גם מה שהק׳ על רש״י
ל״ק ולא מיד־ .דאליבא רכיע אלהיס
לא תקלל תרתי שמעי׳ י מינה מדהו״ל
למכתב לא תקל וכתב לא תקלל .
והכימסקינן נהדיא־סד״מ דש״ו .
מ״ב•• וסירשיי לא תקלל ב׳ קללות
במשמע .ואלהים • שסי לשונות יש
ט .הילכך לא אקלל דרסי׳ אתרוייהו.
מ״כ .והשתא דיש ורעיק סליגי
במיקר קרא דלד״ש לדין אתא .
ולרע״ק למגדס .־ונ״מ אס אלהים
קדש ואינו נמחק או לא .וממילא
רווחא שמעחחא .לדכרי רשי׳ אחיין
ככיע .ומיי׳ הרא״ס מיש בשם הרמב״ם
ומהרש״א כסב מליו ולא הבנחי לבדו
ד״ךן
,
םד
חיים,
דהיכן בזאר עונש של מקלל הדיין.
דהא לא אהי דלוקין עליו אלא מאלהים
לא תקלל ׳ שהוא לאו שבכללות לאתי
נמי אזהרה לברכת ה ׳ .אבל הנר׳
בזה ומ׳ ומיהו י״ל אמאי לקי אקללת
ליין .הא הוי לאו שניתק לאזהרת
מיתת 3״ד> .וע״כ נר׳ לקללת ךין
לא אצשריך .מהאי קרא לאתי מנשיא
וחרש כרקא׳ ש״ש הכא .ולאאצמרין
אלא לאביו .ובאבע קושמא 'הוא
ראק לוקין עליו עכ״ל .ולבד הרמבים
ברורים .שמ״ש ולע .היות המין הזה
אינו מלבר על ס׳ אלהיס וכו׳ אלא
מל מין לאו שבכללות אשר יכלול
רבריה רבים שנתבאר עונשם במקום
אתר^• וז״ש בכל מנין וכו׳ .ואולם
רצה ,הרב להוריענו שגם באלהיםילא
::.תקלל לא נחוש אס האזהרה בברכם
־ ה׳ היא מלאו שבכללות .להא מיקר
.קרא אצטריך לליין .כיון שכבר
.נחבאר עונשו במיא .אבל שנאמר
ללא ילקה על קללת ריין כיון להוי
/לאו.שבכללות ..זה אינו .ןץראיטיקר
.האזהרה היא לליין לביה ולאי איירי
קרא ממילא משיא דכתי׳ בתריה אלא
.למרמזיק רמוזיגס ברכת ה׳ ומשו״ה
•לא קרי האי לאו לא לאו שבכללות
ולא לאו שניתק לאזהרת ביד .ולפיו
נד׳ שרביט פוסק כמ״ש דאלהים
מזול .וק׳ דהא דיש ורע״ק סליגי
.בהכי .וקי״ל הלכה כרט״ק מחבימ.
1
4
וראב״י
ח ם*
יי
פרשס משפעים
וראב״יינמי החם 'ס״ל כר״ע וקי״ל
שייך הך
*׳' מדאורייתא • ואעייג דלא
משנה ר א ל י קב ונקי .ולכאו׳ נר׳
מעמא .וכ״כ החוס שס .ו נ ד דל״ק
ואע״ג דקללח
כלל ואדרבא היא הנותנת דטון דכתו׳
לאו שבכללות לוקין עליו
במולהדעלמא דרבנן אצטריךלאשמועי׳
מוהסלא ה את מכותיו כדאי בתמורה
הכא במפחה שכיון שהוא עצמו משאה
ונמצא דאין המלקות שלוקין עליו מהאי
במולה • צריך הוא לכתוב לה כתובה
לאו כ ל ל .אלא אזהרה בעלמא .תדע
ככל הבתולות ואע״ס שהיא בעולה .
ג ע י למילס ש״ס התם
משיל הוק׳ לו כן
דרבינו פוסק כרע״ק
דיין הוי
,
דאל״ך היכי
,
,
ושו״ר שהרב במל
וחרש .הא קייל
בפ״א דהל׳ נ ע ר ה וחי׳ כמ״ש .גם
אין מז&ירין מה״ד .אלא ודאי הכא
הרמב״ם ז״ל כתב
דכתובתה
שאני דמלקוח מקרא אחרינא נסיק •
מאתים .אע״ס שהוא םונר
קללח דיין מנשיא
ואיכ הכא נמי
לדידן ל״ק • ושרר
להרב בעל לח״מ סיה דהל׳ ממרים
ד ן ר׳ כסב קצח ממ״ש .ע״ש .ועיי
,
ד״ח
,
שהיציאו זה
מנ״ל
דאי׳
,
דכתו׳
הא .
במכילתא
ונ״ל
מהר
ימהרנה למה נאמר .לפי שהוא אומר
ונתן האיש השוכב ע מ ה וכו
סכ״ו מהצ׳ סנהדדן ודו״ק :
מהור ימהרנה .לכאו נ ר
מדם
.ותימה
שם
אני כשם שהתפוסה
נותן
,
שומע
מיד כך
סובר כמ״ד כחו׳
המפותה מתן מידת״למהור ימהרנה
מ ר ס .אלא שמכ״ז כך היה המנהג
וכו׳ מגיד שהוא נעשה עליו מוהר .
לאשתו מוהר .ומ״כ אמר
הרט
״•
לסלוק
שרש״י
ואין מוהר י אלא כתו׳ שנאמר
הכתוב שגם זו יססוק לה מוהר .
על; ׳מוהר ומתן עכ״ל .הרי• כדברי
אע*ס שהיא ב ש ל ה כבתולות .אבל
.ר ש י י .ומעתה נאצזר דהרמב״ס ז״ל ״
זה דוחק .ונר׳ שרש״י סונר דכתו׳
יסבור לא׳
דאודיחא כמש׳ הרא״ם כאן .ובס׳
דכתו׳ מפותה ,לכ״מ דאורייתא .או
חיי שרה ד ה ולבני הסילגשים .ע״ש .
שיאמר דהאי ברייתא ס ״ ל כ מ י ד כ ת ו ׳ ־׳
וכס׳ ה ת ו ס ׳ ב כ ת ו ׳ ד ו ״ ד .אבל הימא
דאורייש' ובעולה דרבנן .וכיון דמפותה
דהא כתי׳ ב ש ל ה לכ״צנ דרבנן כאלמנה.
.חשבה הכתו' כבתולה להך מ״ד כיון
ד ר ב נ ן .וכ״מ
א״כ למ״ד נמי דכתו׳
דאמרי׳ החם' דהיייא
׳שהוא פגמה
מב׳ פנים או
שיאמר
בכחו׳ דמ״ל רגבי אונס לא
דבחולה נמי דיס אלא דהוייא מאחים
הקיק ליה כתו׳ משום דלא שייךמעמא
זוז כבחילה חשיבא
ויש לה מאתים
דלא תהא קלה בעיניו .ואי כתו׳
כיון שהוא במלה .ובזה אין צורך לכל
מיחיב
מ״ש .
להדייא
בעולה
דאורייתא
הוה
מה שנרחק בזה הרב מש״ל
ומ״מ
חפץ
חיים
פרשת משפטים
בזה
ומ״מ יש חולקים על הרמב״ם
הרא״ם
ולא
גהירא
סד,
לי
דודאי
כמ״ש שם .ומה שהוכיח הרב שם
ג״ש גמו׳ היא מלאמריגן בםגהדרין
ביבמוח דס״ו ס״ל
לנ״; א״ל ר׳דרא לאגיי שארהנםקלין
דשקל של חו לאו כסול היה • הא
דגמרי מאוב וידעוני במאי גמרי במוח
וראי ליהא דכל שקל האמור בהו הוא
יימחו או בדמיהם בכ .פידש׳׳י איזי
סלע של דבריהם .ול׳כ החים׳ להדייא
חיבה מושגיה לג״ש .א״ל בדמיהם
ד״ה גחן לו .
בס .דאי במוח יומחי דמיהס ליל .
דלדעח
החום
,
,
,
בכחו
דצ״ע ע״א
,
וק״ל:
ך״ך,
ע״ש .אלמא ד;־ש גמו׳ היא ובעיגן
ולא ילין חלב ה ג י .ח״ל כל
מופנה .ואע״ס שאין המלוח דומוח
.דברי רש״י בכאן
מה בכך .והא ודאי עדיף משיבה
דברי המכילה אוח באוה ויש
וביאה דריש .וההיא דאיש מהאיש
לחמוה על הרא״ס שחמה על רשיי
לא דמי כלל .דכלהיכאדאיכאדדמי
בחנם ״ עיש ומ״ש ה״ל כל הלילה ע ד
כיה ודאי מדדמי ־ ליה י ל פ י ׳ .והכי
הרא״ם זיל
מפני ש״ס בכמה דוכחין אלא ברור
דבא להחיר הקמרחם כל הלילה כשהם
דג״ש גמו היא .והאי בנה אב לכהי
על המערכה .דהא אפי חון למערכה
רש״י ר״ל זה אב המלמד ע״כ דמיהם
נמי אלא דמיחורא לקרא מפקינן .
בם דבםקילה .דאי במ/ז הו״א ככל
הלילה
הם
,
הבקר אינו כמו שהיין
,
,
,
שכאשר
על ה מ ע י כ ה רשאי
יהיו
סהם מיחה בחנק וק״ל :
להקסירן ו א ע פ שכבר לנו לא נפסלו
,
בלינה .והא
נקם ינקם וכו׳ עיי׳ הרא״ם
jT'T
דכתי׳ ע ד יקר היינו
הק׳ אימא הוי דבר שהיה
אפ בבקרגיפיה מיחוראדקראולישנא
ב כ ל ל .וכל יש׳
יהיו בדי; יום או
דקרא נמ״ הכי הוא .דכחי לא חוחירו
יומים .ול״ק דהא קרא יהיב ע ע מ א
בבקי
.הא ישראל דעלמא
,
ממנו ע ד בקר .והיינו ע״כ
גופיה .וה״נ
על מוקדה בבקר •
כי כספו הוא
דלאו כספו הוא לא .וזה ברור .גם
ואין חילוק בין בקר לכל היום .ו .ו״ק •
מה שהק למיד לא הוה גמר מכלליה
,
ולא כלליה גמר מגיה .מגליה דרו5ח
להמלוחה למזבח דוקא כל הלילה .
בסייפ .ל״ק דדברי
הרמב״ם הם
הא אם כבר עלחה יקעירה אפי׳ ביום.
סוגייא ערוכה בסנהדרין דג״נ ע״ב
וזה עיקר • וכ״נ מדברי רש״י פ״ק
דיליפ לה מגקס יגקם .ולמ״ד דחנק
דחגיגהדש״ו ע ״ ב .ע ״ ש ו פ פ ו מ :
חמור יליס מעגלה מרופה וא״כ מ״ד
איג הכי דייקי׳ היא העילה וכו׳ פ י
ך״ך!
מוח יומה .בסקילה .עיי׳
,
דכלליה לא גמר מיגיה איכא למימר
דיליף
הפץ
רחיים
פ ר כ ת משכמיס
אבל לפיס
דלא קרי בכה״ג עונש מ ה ״ ד .וכ״נ
קושעא דמלחא דמ״ר כלליה לא גמר
מרברי הרמב״ס ז״ל סיב .דה״ל .רוצח
מעגלה ערופה
דיליף
מיניה נ מ י .הנא ילקה מנקם ינקם
י דין י״ר שלמר מיתורא דבשבע למעוסי
.חרא -דהכא גילוי
שמדברי המכילה׳
מכמה עעמי
מילהה בעלמא באיזו
מיתה נמיח
1
גס
אבן מ״ש .
גר׳ דמיהורא
דבשבע
ילפי
לחוד
,
הרוצח .ועוד דמה שהוציאו הכהו׳
דבעיגן כדי להמית. .ולא
מן הכלל הוא להקל עליו לדונו בדין
גר׳ כן מדברי רש״י .ז״ל,. ..גס מ״ש
דאפי בעבד
מיתה לזה ותשלומין
יום או יומים .וכיין
שהקל
,
אינו נר׳ דהוי
לזה
בו החמיר בו פמיחהו בסייפ
קיו ליש׳
שלא
ח:א מיהחו בחנק
כשהם מיחה אלא בסייפ .והכי אמרי
ך
דחייב ודו״ק :
״ה ולא
יהיה
הראיס .
,
מקו :ח ואין
אסון
ולי
עיי
.
,
נד׳\דסע3
החם בן חורין מנלן .ולאו ק״ו הוא
•רבעו הוא.דכיון דכהי׳ איש כל4דלא
קמל עבדא בסייפ בר חורין בחנק .
אתברר דהוי בן קיימא לא מיחייכ׳.
ע״ש .ובק״ו גמר ודאי כצליה מניה .
ועוד דבמעי אמו לאו נפש ' ה ו א ־ .:
ד״ה
ואף אס סופו להחקייס אח״ך בהד
.כדלקמן
וכן איהו מכלליה
כשבע
.ודו״ק .י
השהא אזליני ,,אבל מ״פ הרב לעעמא
בשיע
וכו ,-גדגי׳» הרא״ס
משוס החראח ספק .לא נהירא לי •..
בשם המכילהא . . .והכל
מדאי .דאעו ד ל ודיו״ח דפלי:י בהי׳ס
חמהיסדאדרבא קולא היא •דילפינן
•בס״ק דשבו׳ .ו ד י סבר החס רשמה
מה״ד ובחי׳ פירפהי ע ם מאי דאמרי
׳התראה סליג בהא .והא מחני׳ היא
בסנהדרין חייבי מיחוח שוגען פעירין
בנדה דאין יומו דוקא מיתייב .כמ״ש
מן החשלומין וקי״ל דאין עינשין ממון
הכ״מ •ועור דינן קי״ל כמ״ד התראת
כי
ספק שמה החראה כריו״ח .וכ״ה
יכרה וכר בשם המכילהח <וא״כ־אם
דעח רבינו כמבואר יחידושינו למש׳
הכי :ע ב ד בדבר שא״ב כדי•••־ להמית
שבועות .ועוד שאין מנין ה״ס אלא
בשוגג ונתחייב תשלומין ממקיס אחר
כשודאי
אלא
.כיון
שבשעה
ד׳׳ךן
,
e
מ ה י ד .כמ״ש הרא״ם
אי לאו ק״ו זה היה
ד ה אי
פעור
עיר.
עבירה
ההחיאה
ספק ־ אס
שחייב מיחה .וע״י קו״ח זה הוא
י ע ט ר או״ל .כההיא
מהחייב בהשלומין .והרבה דברים
כ כ ר זה היוס ועברי היום ולא אכלה .
אינם מ ח ו ו ר י ם .
אבל זה שהיא ספק אס עובר או״ל
ולדעתי משבשתא היא האי ברייתא .
אינו לוקה מספק רשמה אינו חייב .
נאמרו בזה וכלם
דשבו שאוכל
,
הפץ
וספק
גפשות להקל • גס מה שהק׳
דמי איכא מידי וכו׳ כן הק
בסנהדרין דע״ו דיה
התוס
,
ליכא
הרב א״ל מוגן לדעתי .
ומ״ר שגס לקמן
,
הרא״ם ג״כ
.ותי׳
כ ד י ה י ׳ ש ל ה ר א ״ ס .א ך תי׳הא׳פתי
ך״ך,
,
וניע :
איש או אשה ל״ל הא
יגת נפקא במכ״ש
דבב״ק
דה מימב ו נ ו פי'
,
באופן זה ע׳׳ש .ונרי
שהרב ז״ל
מסוגייא
העתיק דבריו
ד ש דמפנ• התס ד ה הכי .
ויש לתמוה עליו איך לא ראה סוגיית
או בן יגח .וא׳ת והמית
דאנעריך להא
וחיים
פרשת משפ׳
סו
הש״ס שס
דמסיק התס רכל
ד״ז
מנן
משלסלין אפי׳ סובין דין משב יש ל ה ס .
.וכתב• הראיס
ליה מימב
וני לית ליה משל יהיב
,
דאמרי׳ פ״ק דבב״ק
מקרקע ע ״ ש .והוא עצמו כוונת רפ״י
דע״ו השוה הכתוב אשה לאיש .ולא
לק דיה מיעב פדהו .והן פסקו כל
הבנתי דבריו דהך ילפותא גיפה הוה
הפושקיס .והשתא ניחא מאי דפריך
מצינן למילף מבן או בת .דהא בת
״
נמי אשה היא .ועוד שהרי
חרא
כהבושס דש״ס
מהתה נפקא
ך״ך״!
הכחוב
וקרא
דוהמית אצשריך לדרשא דהתס דמ״ב
ע״ב • לכ״נ דהכא
ש״ס אי איה ליה
,
מתרי קראי
נקש .וקושמא הוא דהשוה
אשה לאיש לאו
התוס
,
מחייבינן לבעליו
מיתה בד״ש .ואין עונשין מה״ד
כמה מרפוס
:
ודו״ק
אס זרהה וכו כוונתו דאין
,
חילוק בין •וס ללילה .דא״כ
מאי עליו
דקא׳ .
ואני
הראב״ד ז״ל בהשגות
תמה על
סוף
הלכות
מידי
גניבה שכתב דאין מקרא יוצא
.
פשועי .ודוקא גנב לילה ע׳׳ש .שהרי
כמו כרת ד ל פ י לה מאחותו .ובהא
במכילהא אמרו בהדייא שאי; חילוק
אפי ש״ס ד ד ן מודה .עיי׳ לקמן
בין יוה ללילה .ואין כה בידינו לחלוק
,
,
ד״ה כי יכרה .וק״ל:
רייך
עליה .ושו״ר שגס
כסף ישיב וכו כתב הרא״ס
,
דבש״ס
הק קראי אהדדי
,
בהגמ״י הביאוה
ע״ש .ואולי ליש;א דברייהא
ש״ס
דמייחי
בםנהדרק דייק הכי דקא וכי
,
מ״ש • ותימא דא״כ מאי פריך ש״ס .
השמש עליו בלבדז־הה .והכי הול״ל
הביאה הרב ז״ל
אס ז ר ח ה .אס ללמד שיש חילוק בין
השתא אי אית ליה כמה מרפות יהיב
יוס ללילה .וכי השמש וכו אלא אס
ד ד ה מבעייא .ומאי קו׳
וכו ומדקא סחמא וכי משמע דקושמא
אלא
אלא
ולקמן
ליה וכו
ד״ה והמת
,
דסרפות דמלמא לא יהיב ליה
כי לית ליה כסף או קרקע
ודידה
מצי יהיב ליהאע״ג דאית ליה מ י מ ב .
,
,
,
הוא ד ש חילוק בין יוס ללילה
דק״ל עליי ל ״ ל .ונדי
,
הרא״ם מה
שהצ״ע על רש״י .וראיתי להרמב״ס
ז״ל
ךעשץ
פרשת
ז״ל פ״ע דגניג :כתב כרברי רש״י
ניחא סיגייא דפסחי׳ דקא׳ אס ברור
מפרסי׳
נפשוה
בחומש ע״ש .
הסיגייא
ונ״ל שהס
לך הרבר נאור רעל עסקי
בארא .והי׳ק לא קשייא
בא כגון בן על האב הרגהו .ואס
ברייתא
ואל
כאן באב על הבן וכו׳ כלו׳
מספי׳ל מילחא כלילה יהי כגנב
לך כשמש
חהרגהו .והיינו אב על הבן .וכ פירשי׳י
הין
שס .והשתא ניחא דלדינא לא פליגי
שהוא ברור מבנל־א שי״ל שלוס עמך
ברור
ברור
בתרא דקתני אס
שי״ל שלוס עמך איידי באי על
אז אל תהרגהו
ורמיס
לו .ואייל
ברייתות .אלא
ואיזה ספק
איזה
.וע״כ
מירי
רש׳־י בחומש
כגון בן על האי או ארס רעלמא או
והרמב״ס ז״ל תפסו כבריית׳ בתרייתא
אב שנתברר לך היפך הסברא הורגהו
מקרי .
רהכא דאב על הבן ברור
אין לו רמיס .
רקרא
ועעמייהו משיס דפשעא
לאי
ברור
משמע רלקמיית׳ נריכיס אנו לו דאס
לך .ולארס דעלמא קרי ליה סהמא
זרחה אקרא קמא קאי .ואין זה פשע
דשתמא להרוג אתא .והיינו דקחני
שהוא
והיה
בכלל
קמא והאי ברייתא קרי
ברייתא ביומא דפי׳ה ומה זה שספק
על ממון בא
ספק על
נפשות בא
רקרא הכי
,
הכתו .ומה פפירש״י כשמש
,
שלה׳ בעולס .כרברי
ולא
פי׳
ברור
המכילתא .
כשמש
כברייתא
ניתן רשות להצילו ב נ פ ש ו .ק״ו לפיקוח
רסנהררי; • משוס דלש״ס אין מבואר
רהאי
בכתוב מהו הביריר שהוא מיואר צי
ק״ו אית ליה פ״רכא משוס דהאי לאו
כשמש אס שי״ל שלס׳ עמו או לא .
יא
.
ינריך שיהיה הכתו׳ הסר אעפ׳ שהוא
רהכא
.
מרכתי׳ רמיס לו .
נפש וכו׳ .וקא׳
ספק הוא אלא ודאי
רבא התס
להרוג
ע״ש .וברייתא בתרייתא
בכה
אתייא כברייתא דהתס .דכיון דאדס
המאמר
רמשמע
דהבייור
הוא דייל
שלוס
ספק .באי הוי יראי
ע מ ך .עכ״ז כיון דבמכילחא מפרשי
דלא להר.ג בא .וברייתא קמיי׳ איירי
לה לענין השלוסשאז לא יהיה הכתוב
בבן על האב .ובריית׳ קיימת׳ קרי
חסר כלוס .ואף אס הש״ס לא הזכיר
דעלמא הוי
,
זה מה ב כ ך .
ע מ ך .ו פ ד א מ ר ר ב א התס בס׳ בתרא
וזה נר׳
לבן על
האב ברור שאין .לו שלס
דיומא .והיינו דקא׳ אס
ברור
לך
שאיל שלס עמך ה ר ג ה ו .וא״ל כגון
אב על ב; דהוי םפיקא אל ת ה ר ג ה ו .
ראכ על הבן ספיקא הוא .
והשתא
ך]"!
,,
דרשיי מפ׳ הפשע
.
ברור .ודויק :
אס במחתרת .הרב מו״ז
ז״ל תמה על הרמב״ם
סוף הל׳ גניבה
שפסק
רבין
ז״ל
בגגו
ובחצירו וקרפיפו רשאי להורגו בלא
התראה
פרשת משפעים
חפץ
התראה .אלא שריר הכתו׳ בהווה
ע״ש :ותמה הרב ז״ל מדאמרי׳
פ׳
הגוזל המכיר כליו וספריו ביד אחר
וכו׳ וק״א ש״ס כגון שלנו י״א בביתו
בלילה .ומסיק
ועמד והפגין
חיי•
סז
לקסלא .
שהחתירה
מסרי נפשייהו
ולא לימס .עי״י
היתה כדי לצאת
הדמב״ס פ״ק ד ג נ י :
,
ך׳׳ה
כגון
אס המצא תמצא .שלא עבה
ונו׳
אין שלא
פי
טבח
,
בהון־ ביהו
בידו .אלא תחילה פירשי מלת בידו
וב״א שלנו בהוך ביחו יצאו וחבילות
דל״ד בידו אלא ברשותו .יאח״ך חזר
של כליס ע ל כ ח פ י ה ס .ו פ ר י ך והאמ״ר
טבח
שהיסה מחהרח חתורה
בא במחחרח ונשל כליס ויצא פעור .
מ״מ בדמיה
במחתרת
ומשני
קנינהו .
מסר
דמעיקרא
נפשיה
לקעלא .אבל הני כיון רלא
נפשייהו לקעלא • ע״ש •
ה״מ
מסרי
פי׳
,
לפ׳ מנין הכתוב דאיירי שלא
דאי עבח ומכר .ד׳ וה׳
כרכתי׳ ועבחו
ך׳׳ך,
והרא״ס נתקשה בזה
נרש:
משור וכו עיי׳ הרא״ס .כיי
נוראות
כיון
בעי שלומי
מגדולתו
נפצאחי
שזו היחה ח זורה כבר .ואיכ תימא •
של הרב זי׳ל דאקרייה רישא דסוגייא
דהא לדעת הרמב״ם אפי׳ בא ררך
לא אקרייה סיפא
ה״ו
שכל דבריו
גגי אצ׳ התראה .אלמא דאפי׳ פתח
תמוהיס .תחלה
כתב
לה
זה שכבר היה פתוח ונכנס בו .להרוג
מכלל ו פ ר ע ולא קיימא מסקנא ה כ י .
שכבר
עור תמה על רש״י דההיא
בסט״ג
היתה ההורה כבר .דאמרינן החס
כתי׳ .ויש לתמיה
דאשבר׳
גופיה
בסוגייא ־הגוזל דלאו בר קעלא הוא
תיקש׳ ליה הכי .אבל אינה קו כלל .
ולא קנינהו בדמיה ע״ש שהאריך בזה
דהה בריש מריבה קא׳ רלמ״ד
קרא
והצ׳׳ע ב ד ב ר .ואני אומר דיש לחלק
דאס ימצא הגנב בגנב ע צ מ ו .וקרא
בין מתתרת התורה כבר ואוחס ב״א
דע״כ דגר פשע במע״ג איתקוש תרוייהו
לניס בו .
להדדי .ואי כ איכא למילןז גנב מעע״ג
דהנהו לא מסרי נפשייהו אבל י״א
ורש״י
בא .וה״ז כנכנס
גנבו בתוך הבית
במחתרת
שהיו
הבאים לגנוב ממקיס אהר אף שנכנסו
דמייתי
,
דבתרייהו אתרבי כל מילי
ז״ל פי׳
.
והד
כן לקמן דחד בגנב
ודאי להרוג
ב ע ע י ־ ג .ולמ״ד בעמ״ג יליס התס מאס
לנים שם אינם
המצא תמצא לרבויי כל מילי ע פ ׳ גס
יכוליןלהשמע .ועודגר׳דכגוןשהיחה
כתובה
במחחרח חהורה לגנוב
באו
כיון שלא
היו
מהתרה וכו׳ דקא׳ הכוונה
הס עצמם
מה שתירן דכיו; דמדת כסל
שחחרוה
בשניהס עיש הוא סימא דכיון דמצינו
דלא
בלא
שגנבו ומ״מ קא׳
שהס הלוקיס דזה
בשנו׳ וזה
שבוייה
חפץ
חיים
פרשה משפטים
שבועה וראי רבעע״ג אשבועה איכא
שגנב משלם .או יליף לה
לרברי כל דבר עפי מגנב עצמו דבלא
דגנב וגזלן כ״ הדרי כינהו .ונסמוך
שבועה .ועוד דאי איה לן למילף הא
יחנאר
הראנ״ד .
מהא בגלוי מלחא,א״כ אמאיאצשריך
ורש״י ז״ל שכתב מנהג דייגים הוא .
אם המצא חמצא להך מ״ז לרבוה
לא נתבאר לי כוונתו אם רצה
לו׳
כ״ד שאין בו רוח חיים ,וכ״ז מבו׳
דלאי דינא הכי אלא שכך ראו הדיינים
למעיין בםיגייא שם וצ׳ע .
לתקן ולדו; .ובזה ניחא דברי הרא״ם
די׳ךן
חיים
או דינא קא :
,
שנים ,עי׳ הרא״ם
חמה על רש״י שהניח ש״ס
ד ד ן ע״ש ,דע
שכך צ״ל לדעה
דהכי איחא
מנזלן .
r U n l
ראיתי להראב״ד ז״צ פ״א
הל׳ גניבה
פ״ק
כתב
דה*
די״א אמר שמואל אי; שמי;
אין שמי; היינו בקרנא אבל בכפלא
דיינים
שמין .ע״ש בהשגות • הרי מבואר
בהמה יכלים
שאינו םובר כדרשת הירוש דאי דריש
ונפחחו אצלו אין שמין הגבלה והשבריס
מחיים אפי׳ כ פ י ל א נ מ י .וממתהבאו
לבעלים ,אלא ישלם בהמה וכלים
וראיתי שהכל
דבב״ק
לגנב ולגזלן ,פירש״י מנהג
הוא שאם גזל או גנב
מעולים והשבריס שלו ע ״ כ .וכהבו
החוס׳ דבירוש׳
,
דברי הרא״ס ע״ן .
תמהו עליו בזה
וכדכתיבנא :
מפיק לה מדכהיב
חיים שנים ישלם ,ולא מהים ,הרי
ואין כאן תימא .
ך״ךן
דדרשא זו איתא גם לדעת ש״ס דידן
ונקרב בעה״ב קריבה זו וכו
ראם
תימא
קריבה
,
לאו
רק׳ דהא אצעריך לכדדדיש התם דם״ה
שבועה .א׳כ ל״ל דכתב רחמנא כפל
שגנב וכדרב ע״ש ,י״ל כיון
בגניבה השתא עע״ג דבהתירא אתא
דכהי׳ חיים ישלם ולא כתיב ישלם חיים
לידיה מיחייבכפל .גנב גופיה לכ׳׳ש .
כי היט למדרש חיים דקאי אהרוייהו
עיב
כעין
ארישא
וה״ק חיים כעין שגנב ישלם
וכה״ג קא׳ החם בב״ק
ע״ש .וא״ל
דס״ד
מילתא דאתייא בק״ו
ואםיפא חיים ולא מתים ,כמו תתננה
ערה וכתב לה קרא דכל היכא דאיכא
ואכלה או מכור .כן כר׳ לדעת ההום׳.
למדרש
עצמו
אבל דעת הרא״ם דהך מילתא דאין
משעה שגנבה גחהייב בכפל .אבל
.
עע״ג שכפר חון לב״ד אע״פ שאח״ך
דאצעריך לדרשא אחריכא כדכהיבכא .
נמצאה אצלו לא מיחייב כפילא ע ר
שמין לאו מקרא
כפקא
רחיים
אלא משברא כפקא .דכם ה ישיב לא
(
כחי׳ אלא בגזקין .אבל בגכיבה כעין
דרשי .וי״ל
,
שיכפור בב״ד
ושו״ר
.
דגנב
וזה נר׳ לכאו׳
להרמ״ז ז״ל כהב בזה
ועי״י
ע״פ
פרשה משי :טיס
הפץ
•עי״י מיש הראיס זיל ע׳׳ד
ס ח
ח י י ם
הרמב״ן
אשי עמי משיר והוצרך ללווה לקנומ
״ל .ולל שכיונה הרג י ל לו׳ דשנו׳
אבנים מובוה להרוייז ,ונכרי או גר
שלא שלח בה יד אינה חיוב לישבע .
-חושב שהוצרך ללווה להחיוח אח נשכו
ואינה נזכרה בכהוב כלל .אלא שכאשר
רלא הימא כיו; ח ה צריך לההיוח אה
הוא מחוייב לי :נ ע שכדבריו מגלגל
נפשו וזה צריך להנאחו להרויח א״כ
עליו שלא שלח יד אבל א״ל נחחייב
רווהא דבע״הב דלישקול מגוי רביחא
וכ״ד הרמב״ס
עור נ ר לחרן רגרסי פ״ק
שבו׳ זולחה לא
.
,
קמ״ל.
,
,
והרמב״ן ז״ל כמ״ש הרה״מ פ׳׳ד דהל׳
דע׳׳ז ד״כ וה״מ להקדים וכו׳ וכחבו
שאלה ופקדו! ד ן א׳ עש׳ ובלח״מ .
שי״ל הפץ למכור
והרמ״ז במ״ב
ך׳׳ך,
האריך
בזה .
ע״ש
וריק:
אה עמי
החום
ואיה מי
,
יחננו לגר קודם שימכרנו לגוי .והלא
וי׳׳ל
אפי/יש׳ אינו מצווה על כך .
.
הרא״ם הצ׳׳ע
בזה מיש .
לדעה
מ ו ע ע עכ׳׳ל .והשחא גיהא דמהחס
ר ט נ ו דס״לפ״ח ־מלוה וליה דהלווחת
ליכא למיל,ה אלא דבר
מועט משרה
גוי ברביח הוייא מ״ע .ניחא דהשחא
נ ק ד ם לגר מפי מגוי .אבל הלוואה
ומכירה
מובא .הו״א
והנה
ליכא למילפ מנהיגה דגר
דגוי .דההם בנהיגה גר מנוה ראהה
מצווה לההיוחי .
אבל
מכירה דגר
רשאנ
נבילה שאינה שוה אלא דבר
•ברביח דהוי רווחה
גוי קודם .קמ״ל '.לו״ק :
י
ודמעך
ד ׳ י ך ! מלאחך
.
עייי
אע״ג ראיה בה הנאה ליה בה מטה
בחמורה דק״ג ברש״י וחוס״
אבל הלוואה נכרי והלוואה יש׳ דחרוי־הו
והבין ד ב ד רש׳׳י כ א ; .ועי״י הרא״ס
הנאה
כרש בזה ואני מצאחי בילקוט מהמכילחא
בהלואח גוי ברביח ש י י ,קמ׳׳ל עמי
כדברי רש״י ז״ל • ח״צ מלאחך אלו
קודם .אבל לדעח הראב״ד ורעמיה
.
מציה ה י א דטון ראיה ליה
הבכורים
הניעליס
דם״ל דהלואח גכרי ברביח לאו כרע
קשה .וי״ל דאצסריך
מן המלאה
מכ״ל:
להלואה ישראל
ך ׳ ׳ ך ן .ואנשי קדש .טי" הראיס־.
בחגם והלואח גר וחושב ברבית ,דהא
־ -ואני אומר שכדברי רש״י מ ג י
הליאח גר חושב מצוה היא
דאהה
1
במכילחא י רש״א
כשאחם
קדושים
מצווה להחיוחי ,וא״כ הדרא שיטיח
אחם לי איסי ב ן .גיר אריה אומר
לדוכחה דכיון רחרוייהו מצוה ה י א
נאמר כאן קדושה ונאמר להלן קדושה -
מצוה דהנאהו ע ד ף ,קמ״ל .ועוד גרי
מה
קדושה האמורה להלן
אסורה
להרז דהאי ממי ו נ כ ד עמי קודם היינו
באכילה .אף
קףשה וכי
אסורה
סרשת
אישי בן
באכילה .
כשהמקום מחדש
מוסיף קדושה
עקביא
מצוה
אומר
שעיס
אין הכרח להסן
דאערסה
סרישא ו ה ג ב ל ה ,ורש״י רדף אחר
,
הפשע כדרכו בכמה
ב פ יחרו
.
,
פרשת ת מ מ ה
עיש:
לא תבשל גדי וכו
,,
מקומות.
סליק סרשת משפעים
ובכל אשיא אליכם .כבר
ךה
סדר הכתובים ,
ליש הוא
.משמע
כתבתי בזה
יי
אלא ודאי ביוס ד נאמרו ב׳ האזהרות
,
קאי .וק״ל:
ד״ה
ח ם
• עי״י
,
הרא״ם דלהאי תנא אצעריך
ך״ך!
אמר
זהב וכסף .
הצעיר
תועבה ואצעריך לא
אמת שמעודי ע ד היוכ הזה
הו״ל לאו
נתקשה בעיני ל׳ זה ולא ראיתי בו
שבכללוח .ואיני מבין דבריו דאכחי
יישוב מספיק נשום מחבר .גס הרמ״ז
תיעבה ליל חיל מלא
גמגס בו הרבה ודבריו סותרים זא״< .
ה ב ש ל .לכן נר׳דלהנךאצעריך ל ה ו .
הכלי שרת
לא חאכל כל
הבשל דאי מלא
לא האכל כל
חאכל
גס לא נתבאר מה הס
הפועלים דס״ו
שהכל לא עשו אלא מזהב וגחשת .
מצשרפין
ושמעתי אומריס שהס הססליס שהיו
תועבה
במזבח .ואין זה כלוס לדעתי כי מי
מצערפין
ה;יד לרש״י שבמשכן היו של כסף .
אצעריך להזהיר על פסולי המוקדשין
ועוד איך לא היתה נדבה אלא בשביל
פסולי
דה״ק
דאמרי פ
,
השוכר
,
מנין לכל איםורין
שבחו
,
ז ע י ז .שנא לא תאכל כל
,
מיש ..ולמיד
החם דאין
דה״ל
כמיש הרמב״ם פי״ח
ע״ש :
המוק ד ן ג י ד .
,
־דיה
כליס אלו .
וסטר הייתי לו׳
רפיי שמתחלה כתב ג' תרומות אמורות
א ״ כ ד ב ר י ה .ע י ״ י הראיס
כאן וכו והוא שהכסף הנזכר כאן
דהש״ס
הוא כסףהאדניס שהיה בשוה ותרומת
מדכתיב
המשכן שהיתה איש איש מה שנדבו
ויגד לעם .ךאל״ך מה הגיד
וכו
,
לבו היסה בשאר יב דברים האמורים
ועיכ
אנו
ב ע נ י ן .וחזר להק על דבריו דמנליה
מוכרחי להפך הכתובי דהא בקרא
הא דילמא כסף שנא׳ כאן הוא איש
קדמה פרישה להגבלה .אבל ר יהודה
איש מה שנדבו לבו כשאר הדברים.
דפליג החם אדקי״ו ומס ויגד שהיה
יאיט כסף של אדנים שהיה בשוה •
,
הצ״ע
בזה ״ ול״נ
הו$רך לו דבתלתא הגבלה
,
כמט'
שם בםיגייא
,
.
,
,
,
מושכן ב ד ב ד ם .וכן לרש״י והמכילת
,
שפי שאמרו רצונט לראות את מלכט
,
,
,
,
ותירןשא״א זה שהרי לא מצינו שהוצרך
שם כסף אחר .שנא
,
וכסף סקודי
העדה
רחיים
העדה
אה
עשה
ווים .ה ר י
עשו
לכלי
נדגה
פה
מסקינן
רלא
הכסף
עשאוהו
כלו׳
אלא
גס
בש״וח כיח
בדחוקים,
כ ס ף י ו ח ר • וא׳־כ ע ״ כ כ ס ף ר כ ה י ׳
ממר׳
רש״י
שנרגו
כשוה .
הכא
לגו קא׳
דאי מ א י ש
נדגה
כדגה
.ולכן לא
גהחלה
כמ״ש
הרוחק .
לא
הוזכר
שכחי:
בנדבה
אינו
נפקוהא
כי תשא
שהיה
כחג
גשוה
קרויה
איש איש
ראיהי
אגל
לכפר
כתג
ג׳
היא
תרומת המשכן
תרומת
ר״ל
גאוחה
ה ד י ג ו ר .וזה
ד״ה
תרומות
גרי
לייבב
לא
היהה
שאע״פך
דכםף
נדבה
אלא
כל
מריס
כולם שוה
ע״כ,
לאדנים,
אלא
חרומה
המשכן
המשכן
ה ס • ,או
נאמר
לא
שאמרו
עמהס
שהרי
כלס
לצורך
להם
הספיקו
ש נ ן הי׳ ק צ ה
קבלה
.
היהה,
ממנה .לאלפים
כדברי
דייה
קרא
הכפרה
כה
נמי
והדר
ןדוס
צוהאותם
להביא כ ס ף א ח ר בנדבה
שלא היו
הס
לאיזה
מני;
לחהו
על
הביאו גס
הכסה
ירו״ק .
ונחה
כהע
ואל הארון
נרדנח
הוצרך
,
המ״פ.
אגל היוחר נכון
ואלהארוןוכו׳.ואעי׳ג דבהאי
לגאר
אבל
מנעלים
מ׳
ה א ׳ .ושו״ר
.ה ר א ״ ס זי׳ל.
דודאי ה כ ה ו ב
מעצמם
לשעה
בלחה מטל רגלך ,וכל
שמפני
בנדבה לבס
יניח
ומיד נדו אותם ועשו מ נ ע ל י ם
שהיה
צריכים לו
ובמידי
רליכא
ועי׳ הרא״ס
אולי א ו ה ה ש ע ה נ ב ר א ו
והיה
רכתי׳
והאדנים
א׳
היהה
כאן .והג׳
התם
הזכירו ה כ ה ו ב
ריה״א
חיה
וכ׳׳שבמצהא דהוי
דאע״פ
ול; י נ ו ח
דשבה
ע״ש
קפידא אם
נ ר ע מי יצדק י
ואפשר
ד ב נ ך ס ריר;
שנה
יד
נמי
לדינא
והי׳
נ פ ׳ וכי׳
על
ב ה .א ל א איש איש מש״ל
ה י ה נ״ל
אין
בצ״ע
בזה
במרבד וקרן
הש׳׳ם ש ל נ ו ,
כי לא
הדל
העתיק
ההם
ע״ש
אם
דבריו
ומהום׳
כ מ נ ח ה וכי׳
דכ״ח
והרמ״ז הניח
ז״ל
על
ואח״יכ נ ג נ ז י ו ה י ו כ ל א ה י ו ,ו כ ה י ׳ נ ע ל ך
שנא׳
היהה
וכו׳
ל ר ש ״ י ז״ל
אמורות
וכו׳ וצא
איש
גזולה
מזה
א י ש א י ש מש״ל .א ל א
ואע״ף
מה
הכריעו
דהני
היחה
לה
הרי
כלום ואע״ף
ר״ל
וגזה
והילקיע
כשבח
א י ל נ״ל א ע ״ ג
,
המהו
יעקב המה
הנחומא
י ד ו ק ד ק ל׳
יהא
אם בהמה ,
ליעייודים .וא״כ מ ע ה ה לא ה ו צ ר ך
שכחי:
כיון
הנוהר
חיה
ו כ ל י ש ר ה לי׳ר
הרב
ב־וה
הכסף הבא
וכו׳.הכל
ז״ל
איחא
הכא
לא
ך"ך״!
ע״ב
בשיה
תחש־ס
הכיירשי׳י
הוא
פ׳
ושאר
שהגיאו
פרה .
ווים
לפי
שהכסף
ב נ ד ב ה כלוי
מאוהה
שם
שגגו
ממנו האדנים .ושאר
שם
ונ״גג.
ב ק ע ו כ ו ׳ ויהי מ א ח כ כ ר ל צ ק ת
אדני ה ק ד ש וכו׳ ו א ח ה א ל ף וחש׳
סט
הכפרה
עסוק
החלה
הוא .
הארון
.
וכו׳
לא
ל ע ד ו ח ,אלא
בציווי.
הכפרה
הכליה
ואמר
אח
עפייהו
שהוא
ואח״ז ח ז ר
שבעודו
כדי
לבאר
חיים
תרומה
אבל
ולכך בכלהו איכא לספוקי ,והפסק
בארון שכבר כתב וגתת אל הארון .
בקנה א׳ אינו מוכרע כ״כ כיון דבקרא
אעיף שאיגואלא להודיע צורך הארון
אחרינא יש אתנח בתיבת גביעיס ,
עכ־׳ז מהתם נמי שמעי ציווי הנתינה .
ועוד יש מקוס לו דרבינו שובר רבקרא
וא״צ לחזור ולשנות הענין בלי חידוש .
קמא לא נסתפקו כלל רז׳׳ל ,דודאי
ועי הראיס.
משוקדיס אתרוייהו ק א י ,כמו בנשך
שבעודו ארון יתן בו העדות .
,
,
ד״ךן
,
ובמרבית רקי״ל דקאי ארישא ואסיפת
דהל בית הבחי דין ב׳
כיון דיש
משוקדים .הרמב״ם זיל פ
ג
,
,
,
,
אבל בקרא
בתרא דע״כ
ופרחים שהיו
אתנח יש להסתפק אי אזצי בתר סישוק
בקנים היו משוקדיס מספיקא .והרב
עעמים ולא קאי אלא אגביעיס ,אי
בעל מש״ל תמה דלא מספק״ל אלא
נימ׳א דאתרוייהו ק א י ,ודו״ק .ענין
בהאי קרא דהוי בגוסה של מ נ ו ר ה ,
מלאכת
להבינו על
אבל בקרא דג׳ גביעים משוקדיס בקנה
השלמות יעיין בס׳ מעשה חושב שפי׳
הא׳ כסתור ליכא ססיקא ,דודאי
כל הצורך .ולכן אין לי להאריך חנם
לא קאי אלא אגביעים דבקגה הא׳
כרובים וכו׳ .עי׳ הראיס
כפתורים
כתב שגם
,
רה
״
המשכן לרוצה
הפשיק בין משוקדיס לכפתור עיש
כתב ושמא לזה כיון ו כ ו ,
שהצ״ע .ולי נר׳ דרבינו סובי דבהך
כוונתו דכפורת כרובים דידה היינו
ועעמא ראם
כרובים ממש ,כרביא ,ע״כ לא אמר
בקרא קמא ליכא ספיקא וטדאי קאי
צורת כרובים ,אבל כרובים דפרכת
אגביעים ,ודאי דבקרא דבתריה נמי
ודמשכן תרגם צורת כרובים ,ר״ל
כלל דילמר סתום מן
ציורי! בעלמא ,לא צורת הילדים אלא
המסורשותרוייהו אגביעים קאי ,וכן
נ ר אלא
קרא נמי מ ס פ ק ״ ל ,
ליכא ססיקא
הק׳ הרמ״א זיל
עיש ,אלא ודאי
,
שאר צורות .ולדידי אין
דכרובים דכסרת שהיו בולעים
,
ויש
דבתרוייהו איכא לססוקי .והא מקמו
בהם ממש תרגם כרביא ,אבל אלו
רש״י ותוס קרא בתרא ,אסשר דלא
שלא היו צורות אלא עיי מחמ או
דמקרא קמא
אריגה תרגם צורת ופשוט .גס המשיל
לו׳ דקאי
השיט
,
סליגי ע ל רבינו אלא
לחודיה ודאי יותר נוכח
אגביעים ,אבל בקרא בחרא דיש אחנח
פיח דהל׳ כלי המקדש דייו
בזה ו ק ״ ל .
במלח גביעים ומשמע דאבחריה קאי
אכפתורים ,כמ״ש החוס׳ ש ם ,ובודאי
סליק סרשת ת ר י מ ה .
דכל הגביעים והכסתורים שויס הס
סרשת
חפץ
ח "•
סרשח חציה
,,
לנרוה ביה קיבול ונו׳
פרשת תצוה
.והוא סותר
מ״ש אחין בשם ריב״א שהיו עושים
בימוה ה ק ץ סחילוח גםוח .אלא נ ר
ד״ך|
וכו כהב
זך וכו מגרגרו
,
הראיס דיש
,
היכי
לחמיה
נקע בלישניה לישנא דמגרגרו .והא
ביעייא היא בגימ ע״ש ולי נר׳ דלק״מ
דהא רש״י שם במנחות
,
דבפתילות בינוניוח משעריגן הצי ל ו ג .
דייה
־
ופשוט הוא :
אה
האורים וכו עיי מיש
בזה
הלוי
,
הר׳׳ר
,
מנהס
דפ״ו כתב
שהעהיק כל דברי המס ב ז ה .וכחב
ן הביעייא היא כלישנא רעלמא • אבל
עליהם שהיא פליאה גדולה .שהרי
.וע״ש
גם במקדש ב היה שם המפורש ולמה
אין חילוק משמעוח־ ביניהם
בתום פי׳יבעניןאחר.
,
לא •כהבוהו וכו והצ״ע ע ש וליהא .
,
ך״״ךן
,
,
,
כתית וכו׳ כתב הראיס וא״ת
שהרי כחב הרמב״ס ז״ל שה לא ציוה
,
למשה לעשוהו אלא הוא סוד מסור
ואין דבריי מובנים לי רמאי קו' דהא
לו• מפי הגבורה
א&י אס
הוא עצמו כתב ראי לאו כתיח דמנחות
היו יודעים אוחו• לא ניחן להם לכוחבו
הו״א כתית דמאור לאכשירי הוא דאתא
ולחחו שם • שהרי לא נצעוה לעשוחס
ולמידק מינה פיסולא דמנחות .והשתא
.ואולי לא
לישתוק קרא
ליכא קיו
מכחית .וכו
כלל דהא
,
ומעחה
לא במשכן ולא במקדש
,
במנורה גופה
ירצה ה׳ לכוחבו וליתנו שם .וכ״ש
לא פיסל אח השני אלא שבח להכשיר
.
ככה;י בית ב לא היו הגונים כ״כ
,
א׳ במטרה ולפופלו למנחוח • .ומה
ועוד מהיכן ידעו אוחס השמוח שהיו
,
כתובים שם מה הס ע ד שיכחבו אותם
שתירץ
וכו
דגבי מאור .א' עדיף
אינו נ ר דהא התם במתט קא אפ
,
,
המנחות בדין היו שיעענו
ה ם .ודו״ק :
,
סליק פרשח חטה
שמן זית
ז ך .ומה מנורה שאינה לאכילה עעונה
שמן זית זך .מנחות שהם לאכילה
אינו דין• שטעונים
זית זך .ולדברי
הרב דל מאי קו׳ איכא דלמנורה א׳
עדיף .
ולמנחות
מחוק
ד׳ך|
פרשת חשא
ב
,
עדיף שהוא
.ודו״ק :
דייה
הימא היאך טעה דהע״ה
בדב״ז.
דאיל • הקב״ה
ואע״ג
שכבר אזל
מסיח קריח לי חייך
מ ע ר ב ע ד בקר .חצי לוג
שאני מכשילך בדבר פחשנ״ר יודעים
וכו עיייהרא״ס כתב שהיו
יחכז
,
אוחו כדאי ביומא .ע ל ז לא
,
שעעה
^ חפץ•:״-
שעעה:על חנם .׳ולא
פרשה?׳
יתק־.ש?פח^
ולכאו
כוונה רש״י דאין סי בשקל
,
,
הץ:
הקדש }!הן־יע־ • מ ו ס • ה ש ק ^ כ מ ה
לייחקיך .ונחי כי דהע״ה היה• סטגי ־
וע״כ אמר שהוא "כמו שקצבהי
ה ע ק ר £מאן .רכהי ־ביה:זמירוח
,
הי!א אלא
דהא.י,מצוהןלאו .לדןרוה
ז
:
הכי ל״ל למי • ׳ הו ך גרה.השקל
?ילקק׳.־;
והיינו מ•הי׳׳ כופר נפשי ולא
שייך
;
דנחי׳ ולא •יהיה .בהם נגף׳ ה״ק ולא ״
והעעם ׳
בסקור• אוח? בסביל׳ מנץ ׳זה שיחנו.
מ^ציח
דאבי&י
השקל .ומיש• • -.ה ר ? .מ ה ך
והלא׳ כבר
,
.
ה ו ד ב ק ה .. .ולכך.. .כתב
c
רש״י ••עכשיו פי׳ .לך כלי; .שאץ טונה י
כופר :אלא יבמי .שנהחייב -כ ב ! .והאי:
י י ^ ה ג ה ^ נגף בגןון:הענל.
לך -במקום אהר שהואי׳ך׳ גרה ״.־ דא*־ן
,
אוחו מחציה השקל לא היה חלא לכפר
ע^מעשס* :..מגל -כדאי׳
הוא
:
וחי^ז׳עי׳׳ש׳ %לא ^נהירא . .
רמימא •סוכח־לא&יי/במק^אסור:
הנחו• באו׳ .בשקל ה ק ר ע _לרמט
מ נ י ן ^ ש ק ל . .א ל א .עכשיו
ז
על
:
פי .ל ך
ז
,
וכו׳ ומ״ש בשקל הקדש .הוא^להודיע,
ששקל זה הוא שוה .-לשאר .שקלים
.
׳;
ירי״ק• .
י׳ י z
ף ״ ך ן ונחה אוהו ..הראייה האריך
י /
:
,להשיב עלי ע ע ג ח .הרטב״ן,
אלא ׳ע׳׳? $ $ק ן • ד׳מנאם -בבזק •או׳ ׳
ז״ל , .ו ה נ ה פשע השמועה ,בערכין',.
עלאיס כ׳שאו׳ל:׳ .אי 3מ5ג»ת •והחזירום י
ד^ח מוכחת,כדברי! כמקרא לומעלה
r
להם •:.ולא הזכץלו הכתוב .,.ור^״ל -:.׳
לא.ילפי׳נן .אלא׳ששגה ך/כלמעה ממנה,.
ך5״ךן
זה ־יתנו-וכו ,עג״ו־׳עהרא״ש.-
ולא ־ מ מ ן מעל״ע • 1ב ע ר כ י ן ,ר ב ע י נ ן .
״י
ה.ק/׳ אמאי״לא ,/מנ?־ .׳ליה •
מ מ ע ל ה .ילפי \
,
בימ־י• דברים : .ש נ ת ק ש ה ,ולק״מ׳שכבר•,
כעמ׳
התום :במנחות,׳דכ״ע
,
:
דלא^
מעל״ע־לאו. .מקרא.
כדעה הרמב״;
,
.גסי לאו
הלכחא !
גמולי לה.כמו שנדחקהרא״ס דבמילהא
חשיב אלא דבריה׳ •שהראה לו לענין
כי-האילא הוהגגשחעי^ש״שמלבארק^,.
עשייחס ואע^״כ ?הקשה בהם .אבל
א^אעיקרההי׳_כמ״ש..שם ל״סלערכין,.
איזהו א״ל
דאמרימבן.חדש רבעי'׳ .חירש־ •שלה V
כאן מהיכן
הי״ל
לידע
היה מליאה• אותו[ לו
ע* 1:ד^ם מה
מהק׳ בקרא" דוזה אשר וכו׳ ל״ק״דלא
ה מ ו א ל ־ א ב מ י ל ה א ^ י ת ׳ ב ה קיקיp -
ויש.,לסמוה.על הריא״ם ' ז ״ ל ,ש #זכר
רברי.הס . .אבל,.ראיסי.לרפ״י..בנדה^
4דמ-״ח-ל״ה < ל ע כ ג כ ^ נ וז1ל.
י
1 tey
r
אי&׳במילתא דליה׳ בה: ,קושי הדבר
רכסי/מנן .ס שנה ומנגצהסשישא"לן'
מוכ׳יע מעצמו ׳דוזה^.הוא-על־המעשה.
דשנה ס כלמעק 'ךה 6וממלה כ ס י ' .
ד׳׳ה
-ופי?׳.-יל1״ל.ג •
־־•׳״ ־
ע ש ר י ם -ג ר ה .מייי-הלאיקv
,
,
:
אבל ק י ה ׳ שכיס-ידלא כס:ב..אלאימבן-
חןןשולאעןי!ומעלה...אי לןאאשממינן
הכא
ז
ה פ י ך !
פרשת שי׳*
רחיים ך3־:עא
-־־
ה$א ןמכנל״עיהו״א שקי ה ' ל ל מ ע ל ה ׳
כתג מ ו י ?ס*ק,לח^יגה _לטע3א:משי^
» v J fולכאוס ער?םי.אלו.׳הם ,כובר?::
שזיו :נ $ג פ ץ ? ^ :ןייןכץ ,להאי נ ז י פ ה
הרמבץ רהיכא׳ דנתי* ־ ו מ ע ל ? ׳בעינן
מןץן-העגל! ׳׳דהוי ־•׳,מקמי•..:מלאכת•׳
מעל״ע .:קמי׳לנ אוני ?מבין למהךקניך;
המשק ^,לא^מטון:ףמר-לצסלכמלש־ד
:
5
מעל׳׳ע לשלמעה •דהא־יבשנת׳״ס׳ נמי
המיכ^ב״במות
אע״ג,:־דהויי:כלמעה .-מ״מ :לללמא׳׳
הןתה אלא נןז)־?־ש אב שב׳או המרגלים.,
r
בתר שנות׳ ע ו ל ^ א ז ל י /־ • .גאם׳דעקו:
וקולם
כ ז ע ת הרמג״ן:ה<"ל:ךמומעלה:.ילסי׳:
כסדרן .י ו צ ד ק ו לגביה שקליק ,לצורך ׳
.:תרתי ..וכעת אין ב<ד״:לתרן•;-:־:• .
^ ח ״
$
מג:נ־־>:ומיהה:זו־לא ׳
$היו מקריבין:תמיר!.׳
ה ק ר ב נ ו ם ו ג ב ו י ^ ר נ ץ •בא׳ בניסן• .
c
כתב הראי׳םr : c w t p a r j ::
ו אח״ן ב א י ן נ ־ כ נ ^ ו ץ ה ו ^ כו ל:תן מר.צ ת •
הקדישי.שהל3לקרמית לא
ה3קצגתעהו $״כ לקר־בטת ? .גסשלא ע
;
שנצעוי־להב־יא מחנית השקל•: :לין־־ היה*;
הןו־צרלכים-לו.:י .מ!יהו׳לישנא דשבמו,
רק׳ בשב?להמק־שלא׳,הקרי^קרבנות
של׳־ליי-שלא 99״* הנ<הקריבו-אותה •
בס^דבר .וגזה מתורצת תמיהס.׳מהר;׳ש•;
מ^מט-להלייה :דהנ-זיפה -ה -א מ ע ו ^
יפה שתמה ׳עלי ר&׳׳?#7הרי\.־מ?י־ן ז
המגל :שלא :כ ל ב ד התוכן .•/ושקא הא.-
חומש ׳ הפקודים היה׳באייר .׳ובשקליק:
והא .גרמא^ • חי־נ -לאוהה .תרומה,
ובילקוט־־אמריי -רפא •/מ י $ן :הוקם:
ש$למ< כניס; }יתה מ ח ק ה ^ כ ף אחר
המשקונפרמהתרומת׳המענןוהצ׳יע :..
שנותר; .להס :מקורס .ץלא .גבו־כלום
ולדברי הרא״כ לי׳קסמחצי^השקל־לא:.
כשעדיין לא נצ-עוו .ובמנץ שנמנו באייד,
היה ל ק .ג ע י ו ר :המכין.׳:ול&_שכיון־׳
ג ^ -ל ט ר ן ה ק ר ב ט ס , -ואע״ס שלדורות
ש מ ו אותם הטילוהו בל־שכה־לקףבנות•:..-
הגבייה׳ץההרומ^ היא בניסן .ב ש נ ה -
ואם היתיזתחלתגייית!׳ בשביל הקרגן^
א; •לא־ ה י ה ~ ק ־ י -ל ט ע מ א •מאי משום׳.
ה ? צריכים ) ג מ ח י ע י ס ן ־ ^ מ -״ מ -ק ׳ :
חןש והבא לי בתרומה ה ל ש ^ .ובשנה..
אותה יתרומם שנתרמה.בניסן ,מהיכן-
א/הסל־קרוי׳קזש.״.ווהיעו׳.
קהב;£
ה*תה ולמה גבואןתה-ש^רי^לא הקריבו׳׳
ה ר מ ב ״ ן \ ל - .מ ל ה -שהוק״ל .לבאוהו,
ק ד מ י ת ׳ ב מ ד ב ר • . :רתק; שאותו •כסף,׳
מטן׳ היו• מבן .ך . /גרי לולי/י.המנין
הניתר לסם מ מ ג ת המשכן ־ והניחום:׳
ל א .ה י ה בשביל השקלים.לבלא
מטן
לקדמות jsfrיצערכו י •להם rפרברי,
לא:היו י-כולים • לגבות כ מ ג לדורות
:
:
0
;:
;:
ךז
:
r
:
:
;
ז
הדא״ס-ז אבל ״ ז ה -׳ ל ץ ח ק ־ ^ ו ה ץ ת ר ־
אלא.עיקר המכין מפני תייבתן ..אלא-
נר׳׳טמטןזההיה׳באייל-בשנה הבי•• .
שאע״פ• שהע יכולים למעת; בבזק-או
וסה.שלא הקריבו קרמןס במדבר
; j
בטלאים א 1יחזירו להם .מעותיהם _
חיים
פרשת .חצוה
עכז׳ גבו להם בשביל הקרבן .ואותם
ועיי׳ רש״י ס׳ קרח דיה אל חסן אל
שלא נמנו היו צריכים ליתן בלי שוס
מנחחס נראה דמשל יש היו מקריבין
מנין .כמו לדורות .אלא שיש להבין
תמירים קורס המרגלים .ע״ש .
,
ך״ך״,
דאיך אפשר הקריבו קרגטת צגונ׳
המשים ומאתים סך כולו .
מעשה מרגלים .רהא לר״א
עי׳ הרא״ס בזה .ואני ג ע ר
אמרי׳ בפ״ק לחגיגה רלא קרבה עולת
ולא אדע מי דחקו בכך •לו׳ ־מחציתו
תמיד בסיגי כלל .משמע כלל כלל
רקנה בושם .קאי אקנמון והרי לא
המלואיס
נכתב מחציתו כלל בקנה בושם .אלא
הקריבוה .מ״מ
לשעה היה דבר
•להקישה
ומיהו י״ל
דקא ר״א
קודם
לא .
זה .
ואע״ג
ימי
רגז׳
להא
היינו .רוצים
שאנחנו
ולהשוותם .וכיון רלא כהי׳ מחצה ומחצה
,
ע״כ דלא דמו .וד״ק.
לא קרבה היינו קולס שהוקם המשכן
ך״ךן
וראיתי להרב מש״ל פ" :דהל׳תמידי;
וידבר ל׳ קושי .עי׳ הרא״ס
כחב דהיינו •מש־ס דלאכהי
הצ״ע אסוגייא דחגיגה מהא דאמרי׳
פ ג דמ״ק דע״ו מנודה מהו שישלח
לאמר.
קרבנוחיו .ח״ש כל אוחס שנים שהיו
ואינו נ״ל דבילקוע ש ממוח בבי נקום
ושלחו
נקמה דכהי׳ החס וידבר וכהי׳ לאמר
קרבנוחיהס.אלמא ששלחו קרבנוחיהס
דריש החם ל׳ קושי
גס חימא ע״ ר
והקריבו במדבר .ולוחק לו׳ רבני לוי
דאמרי׳ במכוח די״א מפגי מה נאמרה
,
ישראל במדבר
מנודים
היו
גס עי׳
,
וארא
,
פ׳ רוצחין גל׳ עזה דכהי׳ וידבר ה׳ ׳
היו מזכים לכל יש׳ • ונר׳ דל״ק דמה
שלאהקריבו יש׳ במדבר היינו קורבנוה
בדבריו
ס
,
1
אל יהושע לאמר מפני שהם של חורה:
חיבה שלציבור כגון חמילין ומוספין.־•
ע׳׳ש .אלחא דאפי' היכא-דכתי' לאמר
אבל נדרים ונדבוח •היו מקרבים שהרי
הוא ל נגיה .ומיהו הא ל״ק דההם
נאסר •הס בשר חאוה והיו צריכים
שאני דבכוליה ס .יהושע לא כחיב
לעשות שלמים וכן קרבנות היחיד של
אלא ויאמר .וכיון דשני הכא למכתב••:
חיבה כגון חמאת ואשם היויגוהגיס
וידבר ע״כ ל׳ עזה היא .אבל בכל ׳
ואף קרבנות צביר שהיו לשעה ולא
התורה דדרך לכתוב •כן לא הוי קושי י
לדורות היו מקריבין .כגון קרבנות
אלא אי לא כתי׳
נר׳ ־
של ז׳ ימי המלואיס ושל יום ח שהם י
מפרשי שם .ומ״מ נ״ל שעיקר התי ־•
של כל י ש ׳ .שהקרבגות שהם חובה
דבדבר שהוא מצוה וציווי למשה וליש
,
,
,
לאמר .וכן
,
,
,
לדורות לא היו מקריבים וא״כ מהנהו
ככל תרי׳״ג מצות לא היצרכו לדרוש.
דקרבי איכא למילף • א מ ש ל ח • .ו ד ו ק '
ב ו .שודאי כל התורה כלה בל עזה:
,
,
•צריכה.
פרשח כ׳
ח2ץ
השא
עב
דרים
הס חיוב
לרעה הרא״ס דא״כ למה נהרג ח ו ר .
כדאמרי׳ התם במצוח מפגי שהם של
והרי מהחייב
לרעה
חורה .ובמקום שאינו ציווי מציוויי
הרמב״ם וסיעחו דכבר כחב מרן בפיה
החו גאמרה בל׳ קושי הוצרכו לבאר
דהל׳ יסודי ה ח י דאדס גדול.רשאי
שנאמ׳ בל׳ קושי לאיזו סבה .ושו״ר
להחמיר ע״ע .וכ״ש הפא שהיא עבירה
ליכהב
צריכה
שמצוחיה
,
למהרש״א
הוא
בנפש!
דרביס ואהרן גופיה ודאי היה מחמיר
מזה.
ואשליכהו באש י עי׳ הרא״ס
אי לאו
ואין דבריו מכונים כי חלילה
לדעחי ברור הוא רעל עבירה כזו יהרג
שיוציא אהרן שקר מפיו .אבל מה
ואל יעביר משוס דהוי אביזרהא דע״א.
שקצר ואמר למי זהב .ולא אמר
וג׳ עבירוח שאמרו איגהי וכל אביזרייהו
סרקו כדי שלא יחשד שאדרבא ר ע ה
דג״ע .כמ״ש המש״ל פ״ה מ״ה יסודי
לפרוק מעליהם
ההורה .וחדע עוד שהרי הרמב״ם
בשביל העגל אע״פ שהוא לעובה כיון.
ז״ל סע׳ מ״ה מלכיס כחב שאין מגיחין
הוא
לב״נ ליעע אשירוח ולהקיס מצבוח
שאעפ׳ שצר אוחו
ולעשוח צורוח אלמא דהני אביזרהא
בחרפ ונהנו בכור לא היה ראוי לצאח
דע״ז מיקרו .וה״ה בכלל ע״ז שנצעוו
אילולי כשפי ע ר ב רב .והס דברי
עליה .דמה״ע מבעייא צן בפ׳ בן
א ה ר ן .ופשוס הוא .ודו״ק .
סורר ומורה אם ב״נ מצווים על ק״א
ךי ך,
,
עשה במה שציוס
גם מש
,
שיצא מעצמו
וכפירפי׳ לעיל
אמה
מעעמא דכחיבנה .ומ״מ
מה עשה לך העם הזה .
וה״נ לענין זה .וזה נ ר סםומ .אן
עי׳ הרא״ס בשס הרמב״ן
עמדו לנגדי דברי הרמב־ס ורא״ם
וחמה ע ל י י .ואני חמה עליו ז״ל מאן
שהם הסך מ״ש .ואיך שיהיה אני
סשע ליה דחמא זה הוא מן החמאים
זה
ך״ך!
,
תמה עליהם
כי אןז לא יקרא
שיהרג ואל יעבור .ולרעחי איפכא
מאביזרהא דע״ז.
הוי .ואין חימא ממה שלא גהרג
עכ״ז
כל
אהרן.שכבר אז״לבסנהדרין ובמדרש
קי״ל דבפרהסייא יהרג ואל
שנחיירא דלמא מקיים בהו אס יהרג
יעבור .ואיל סרהסייא גמלה מ ז ו .
במקדשה׳ כה; ונביא וליה להוחקנהא
שהיא במעמד כל יש׳ .ושמא יל׳ דהיינו
ואע״ג דקי״ל אין אומדסלאדסחעוא
במחכוין להעבירו על ד ח .א ב ל אלו
בשביל שיזכה חבירך הא אמרי׳ ס״ג
לאנהכוונואלא להנאחם .כ ד י למשוח
דקידופין דגיהא ליה לחבר למעבד
להם העגל שהיו צריכים לו הס .
איסורה רבה וכו׳ ומ״מ אין להקשוח
שו״ר בהרמב״ןעצמו שלא כחב כדברי
בשאר
הרא״ס
המצוח
פרשה
חפץ
הדא״ס.וז״ל
מן
הזה
ואולי
ואיני נכו; בעיני ש ה ח ע א
החעאיס
שיהרג ואל
א מ ד כ; ל ה ג ר י ל
ע״ש.
דאיך
כוונחו
יעבור .
אשמהו
עכ״ר.
כחב
מה
יסורי;
סבל
היה
חיים
ת5וה
דקילא
רלא
מצינן
למילפ
רע״ק .
קרא
צריך
ליהדג
.ו ת י ר ץ שא״ל ס ב ל ש ו ס יסורין
המתי
היהה
אשמהו .וזה מ ס כ י ס
החוס׳
וכו׳
אפי׳
והלא
גדולה
אז
עור
'1
גכל
מינה
חוש׳
ה ״ ק ה ד נ ז״ל
לועניהס
למקץ
אס
אשירא
שניס .ע״ש
שס
ת״ל.מקרא
ו ה צ י ע י .ולא
שלא
די״ב ע ״ ב
כליליף
ל ר י ״ ש ל״ל
להוספה .
ר ב ד י ו ז״ל
מלאכות
לגרי
כייס
בקושייא שהביא
למ״ש .ו נ ו ס ח א מ ש ו ב ש ח נ ז ר מ ה ל ה ר א ״ ס
הרי
לשויייא ל ה ד מ ב ״ ן ז״ל ע י ע ה ח ל י ל ה לו ז ״ נ .
דיליף
תוספת מקיא
.
משיס
ד ע ב ו ר ת ק ר ק ע בשמינית מ ת ו ר ת
ה ר ש י ׳ ץ ז״ל
ושו״ר שגס
יע״ש
ך׳׳ףן
וקל
ויגוף .
עי׳
ראעיי׳ג
חייביס
נעשה
אף
הוראת
שעה
ששניהס
שעונו
יש
חייבי
בידקיס
היהה
בהס
במגפה
ותרע
היהה
רמ:״ד
כריתות
.ואסוריס
לעולס .
.
וראי
ד״ךן
לא
שלא
היו
יגיעו
ע״ש
אע״ס
עכ״ז
וראי ריוה״כ
שאסוריס
היס׳
אלא
.
ללמיר
.
ע״ש
לא
.וא״כ
שמעי׳ הוס׳
בסתירה
מיתתו
כלל .
בפידוח
שביעית
לעולס •
ו א י ן זו
ממנה
חוס׳ שבה
אבל'מקרא
רבחריש
למוח
ובקצ ר ראיירי ב ע ב ו ר ה ק ר ק ע בשמיניח
לששיס .ועי׳
מ ע ע ס חוס׳ •
חייביס
,
רעעס
.
ע״כ
:
המיר
בשבח
דאסיד
וי״ע .
ושבה וי״ע מ ש ב י ע י ת
רלא
ומשוה׳
מחסרי אלא
יליף מ י נ ה
וכיונאבהסץעול
אלא
רנילף
במלאכה ובעינוי משא״כ
דלא
קרא
חמורה
ש ב ח ויו״ע
וי׳ל
׳מקרא
ר מ ק :לא
ויוה״כ
בחריש• ובקציר .
ריוה״ך
מיתסר
אלא משוס
איידי
אלא
בעבורה י קרקע
לכען
וי״ע
מהדרוקן
לגאן
דאיידי
שהיה
עי׳הדא״׳ס
שה״ק
ענין
בעריס
רמיחה; בסייף
ורו״ק
מי
הוס׳
מעעס
ועש׳ שפירש״
כבני נח
מה
יירוה"!־
גס
אלא
שביעית
ואין
מיקרו
חוס׳
חמודה
'ביומא ר ס ו ׳ ע ב ׳
הוא
כרה .
יוחד
ריותד
אלא
.
לאל״ך אינו עני! לתיש׳
נר׳
אוהס .
ולכן
דבהריש ובקציר..
ר פ י ר ו ה • ש ה ב י א ו שליש ג ש ב י ב י ח פ י ר ו ת
ה ד א ״ ס ולי
לבכל
המיר
והתראה.
יאבל
:
ע מ ה ס .ד :א בלא עריס ו ה ת ר א ה
בעלמא
סייף
הוספת הוא
בלא ע ר י ס .לא כרי; ג מ ו ר
אין
מיר
הרגיש
,
בזה
ז׳־ל מ ש מ ס .ו כ ת ב ו ר ה ש ת א נ י ח א
חוס׳
דמדבינן
שבינרח ולא
־.משו״ה
קרא
מה
שה״ק
גס
ד מ ק ן ה״ל
כולה
מבחריש ובקציר .
רל״קראי,מבחריש
חוס׳
אנעריךועניהס
מיניה כלהו .
ז״ל ל ר ע ״ ק ל ״ ל
מילהא
ר מ ק ר א ר מ ק ! לא ילפי׳
מוצאי
ערבשביעיח
ר ע ״ ק ל ח ו ס ׳ ייה״ך
לכאו׳ היה
ובקציר הו״א ל א פ י ׳
גדל
פרשה
כי
חש*
עג
חיים
גדל מ ע ע בשביעיח אף שלא הביא שליש
חמידין דעומר דחי שבח .וגם פסק
אשור ,קמ״ל קרא דמקרי שנח השמעה
דנקצר ביום כשר .ובמנ:וח דע״ב גר׳
לרבנן
ד ס ח ר ן ,וכבר הוק׳ זה
ע ד הג השוכוח .וקיס להו
דכל
חיואה
דנקצרח בסוטה כבר
דהוו חרחי
להל״מ והצ״ע .וכן הי
הביאה שליש בשביעיה .והא מלחא
צבי
לא נפקא אלא מקרא דמקן ולא מקרא
דהך דקא׳ אלא קפבר
דבחריש ובקציר.
סי׳ קסו׳.
,
בחשו הכם
,
ונר׳ ש ס ב ר רביכו
רבי
עומר
ומיהו יש לרקדק
לא דחי שבח לאו קושטא דמלהא הכי
בסוגייא דהחס דמשמע
אלא לסוס סברח המקשה דהוה ס״ל
דהבאח שליש איכא למיגמר לה מקרא
דלא שייך לו׳ בהא חביבה מצוה בשעחה
דחג האסיף בצאח ה ש נ ה ,או מקרא
כיון דעדיין לא דחחה שחיטה ומשו״ה
דלשלש השנים כדמסיק החם .ולכן
דחיק כל הנך דוחקי .אבל לקושעא
נר׳ דקרא דמקן ז׳ שנים לרע״ק לא
דמלתא כול ל מ ח ק דר׳ וראברש׳בהך
דריש ליה כלל ל ה כ י ,אלא לכדדרשי׳
מלחא גוסה סליגי ,אי אמרי׳ חביבה
בסועה דמ״ה ע״ש .ועי׳ בה ס׳ ר״ה
מצוה וכו׳ כשעדיין צא דהחה שהיסה
די״ג ד ה וקרי ליה נר׳ דמ׳׳ש החלה
או לא
איגטרין לן
ע י ק ר ,והרמב׳״םז״ל ס׳׳א דשמעה נר׳
לדחוקי ולו׳ דםחמי
דמפ׳ בחריש ובקציר לחריש וקציר
א ה ד ד י ,וגס הדא מינייהו דלא כר׳
של שביעיח עצמה ,והוא הימה דהוי
ואגן קי׳׳ל הלכה
מהבירו ולא
דלאכרי״ש ודלא כר״עק ,והו חימא
מחבידיו ,וכן ברייחא דמייהי ההם
דבס״א מהל׳ חמידין ססק וקצירה
דאלה מועדיייוכו׳
דמהוקמא שפיר
העומר דחייה שבח כסחס מחניהין
כפשסה ואכן אשינויי דחיקי לא סמכי׳
וע״כ היינו כרי״פ
במקום אלא
ע״ז ולעיין
דמנחוח דע״ב ,
,
דהשחא לא
או שנאמר דגי׳
דמהגי׳
כר׳
רבינו
סחרי
דאלו
ק ס ב ר ,איבעיח אימא קסבר דהשחא
לר״עק לא דחי כדמוכח החס בש״ס
לשינויא קמא לר׳ מעמא משום חביבה
וכמ״שהרא״ם .וכיון דרכינו מפי קרא
וכו׳ והיינו דקא׳ החס ולד׳ ה׳ינ דחהה
בקציר של שביעיח א״כ לא אייהר ליה
שהיעה כלו׳ אע״ג דלא
שבח
קרא ל ה כ י ,ושי״ל דודאי גס רבינו
מקמי קצירה מיהו הא שבח
דיליף
לה מבחריש ובקציר ,
דריש לה כרי״ש
אלא דמ״מ פשעא
רקרא בשביעיח גופה
איירי ,אלא
דמיחורא דרשי׳ לה לענין שבח דדחי
מיהא בשחיעה
דחי׳
מידחי
אחר קצירה ופוסק
כשינויא קמא דהוי
רויחא ,ואם
גירסתו כן דבריו מחיישבים ,וצ״ע :
ליה ע ו מ ר .אבל חימא על מ״ש בהל׳
פרפח
חפי*
פרשת ויקהל
פרשת ו ק ה ל
ף׳יך,
דיבמות.
חבננרו,
לא
ח י י ם
נקטי ,
היא .והוש׳ רישא דמלהא
אבל הדבר ברור שגרס להרב כל זה
הרא׳ים ז״ל
שלא
התום׳ דסנהדרין
ראה דביי
האריך בזה ותמה על פ י ד ש י
דל״ה ודל וי״ל מדכחיב לא חבטרו
גם מלרש״ל שם תמה על
מלאכה בכל
רש״י ולכאו׳ הדין ע מ ה ם ,אבל
לא
ולא
כחי׳
מושגוחיכס
לא
חעשו
דהוה
ניח דין
דרשי׳
ידעתי איך נעלם מעיניהם דברי התום׳
וההיא דשבח ,אבל אהה עושה מלאכה
בשבת ד״ע שכתבו ממש כדברי רש״י
במדורת ביח ה מ ו ק ד ,עכ״ל .והיא
דקרא רלא תבערו לא שמעי׳ מיניה
דאןז אי
אלא לשלול דלא בעינן כל על׳ מלאכות
אבל
חילוק
מלאכות להתחייב ע״כ
כוונתה ג״כ במס׳ שבת.
הוה כתי׳ לא
הוה
תעשו מלאכה
דרשי׳ ההיא דמאהיזין .ודוק׳ .
א״וא לא נפקא אלא מדברים הדברים
סליק פרשת ויקהל בס״ד
וכמו שביאר דבריהם מהר״מ ז ״ ל .
והנה קו׳ זו הק׳ אותה התום׳ .ומה
שפירש הרב בכוונת דבריהם כן הוא
להדיא
פרשת פקודי
בדבריהם סנהדרין דל״ה .
גס מ״ש הרב מההיא
דמאחיזין את
דשבת ד״ע
ככר ס׳ מנה .לסיכך וכו׳
וביאר הרב ז״ל דכוונתם דאסמכתא
עיין הרא״ס .ולי נר׳ שאין
ב ע ל מ א ,ועיקר טעמא משום דכהנים
.
האור ותי׳ בשם
התום׳
זריזים ה ם ,לא ידעתי מנ׳׳ל
דהא
זה הכרח שמכריח
אלא
רשיי
פירושו
ה״ק דלפי מה שסי׳ דמנה של
מוכח
קדפ היה כפול אז אין אנו צריכים
להריא דלר״ה מדאורייתא ,ורחיים
דפרטי דככר לא קא חשיב אלא משום
הוא דקא׳ התם טעמא דכהנים זריזי׳
לפיכך
סשעא
דשיגויא דשנת
ה ס ,ודוחק לו׳
דמר
ד״ך
אסמיך
אקרא ומר לא אסמיך ל י ה .
דמנה של קדש
כפול היה .
ליה
לא מגה כל הפרמיס שאינם מגיעים
ועוד
לככר ולא מעמם אחר .ו ד ו ק ׳ .
דאין עיקר קו׳ התום׳ מההיא דמאחיזי;
וכו׳ ע ד שנאמר דההיא אסמכתא היא•
סליק ספר שמות ופ׳ פקודי בש״ד
דהך דמאהיזין הא דחי לה רח״ס ,
ומסיק דמוםבותיכם אינסריך לאברים
ופרדים וההיא ודאי
לאו
אסמכתא
י*
׳ג /
חפץ
חיים עד
שישה ויקרא
םפר ו ק ר א
ף״ךן
האריך
היצינייס בשליהוה הסנה דהשהא ניחא
ע״ש שדחז פי׳ רבינו ה ל ל .
הא דקה׳ ת״כ דלכל דיבוריס קדמה
על
קדיאה .והק׳ הרא״ס דא״כ קדאי
דבריו דאכחי אמאי מייהי לה מקרא
דסנה וסיני ל ״ ל .ובזה ניחא דמדבר
עלה שכן באש
וידבר לינא לדבויי אלא ציווי חורה
ולייחי מקרא דויקרא אליו ה׳ לאמר
ממש בהא דאהל
קראי
דהשזא ליכא למיפרך מ י ד י .ואע״ג
דסנה .וכן דסיני צורך חורה הוא
ד :ז ס ל א נ א מ ר ק ד א :ודיבורכרהכא
ולא מציה עצמה ,מיהו קו׳ א׳ דסיני
מ :ב כ ך .ו ל כ ן ל ל ד הכי פריך דסיני
ל״ל ליהי מסנה ואהל מועד ,ובדברי
כיו; ש ד ח ה בו מ:לה יהירה שיש זמ;
הרא״ס איני רואה חי׳ לקו׳ ז ו ,וגס
שהיה מדבר באש לכן היחה בו ג״כ
דבריו המיהיס מאד שהק׳ עלהמעייניס
מעלה אחרה של קריאה ,אבל ודאי
דא״כ קרא דסיני ל״ל .ילדידיה קשיא
דקריאה לא היהה בזמ; שמדבר באש
דליחי סיני במה ה צ ד ,ועוד דבורי
דוקא ומ״מ לא ירעהי למה לא דחה
אהל מועד גופייהו שאר הדבוריס
פי׳ רבינו הללמהא ד פ ד ך לא אמרח
דאצשריך לרבויינהו בחינ מדבר וידבר
בהר שהוא לכל יש׳ ובאיחו זמן עדיין
ל״ל ליחו במה הצד בכל החו׳ נזלה
שהיה רוצה לדבר ע ס
דלא אצעריך להו קרא וצ״ע .גס מ״ש
שנאמר שהוצרך .קריאה
הרא״ס להכריח דקרא רסנה מיוהר
להבדילו מהס ,ויש לדחוח • והרא״ס
וכו׳ דאל״כ לא היו דורשיס מה שדרשו
הק׳ כזה דליכהיב סנה ואהל מועד
בואל הקרב הליס וצ״ע .באמח לא
־ וצייד סיני מ נ י י ה ו ,א׳׳נ ליכחוב סיני
יכולהי להבי; כוונה הרב בזה ,ואיני
ואהל מיעד וליהי סנה מנייהו ,והי׳
יודע מה היא דרשה דאל הקרב הלוס
ויקרא
.
הרא״ס
עיש .ודבריו מגימגמיס דקשה
דהרא״ס ער ד •:דיך
לא
פולס
הודיעס
עד
עיש ,ולי נר׳
וצ״ע.
דסנה מחרוייהו לא
אהי דדילמא בשביל שהס צווי הורה
היהה בהס קריאה אבל לא צווייס
מועד ולא
ר ח
״
מאהל מ ו ע ד ,עי׳ הרא״ס
מה שהק׳ דה״כ איך היה
דומוי
חיים
ייקיא
שומע קול הקריאה חיץ ל א ה ל ,וחי׳
איש הוה דדשי׳אדס לגריםואי לאו אדם
דאגדוח חלוקות ה ס ,ע״ש דאכחי ק׳
הוה דרשי׳ איש איש לגריס וגם זה ננון
לרבדיו אעו בכל זמן שהיה הדיבור
מיהו ק׳ על מש׳ הרא״ס למעועי מומרים
ענן באהל
ונו׳ ק׳ דאכתי תיקשי אימא אדם לרבות
מועד היה נמצא שם משה באהל מועד
מומרים ומכם למעע גרים ונפרש רבני
שישמע הקריאה ,ובודאי שפעמים
ישראל כ פ פ ע ה בגי מקבלי ברית וא״ל
יהיה' בביתו ויצטרך לדבר אליו והיה
דא״כבנייש׳ ל״ל ליתא דהשהא כמי
קיראו ומהיכן שמע ה ק ו ל ,וע״כ ני׳ל
דמפרשי׳ למעע מימרים ל״ל תיפוק לי
דהא .דאז׳׳ל שהיה הקול נפסק היינו
מקרא דמכם וי״ל דמקרא דמכם סשעא
קול הדיבור ע צ מ ו ,אבל קול הקריאה
דידיה
גרים שאינם
שהיתה צריכה לצאת חון לאהל א״ל
ממשפחתכם
היה משה עומד שם היתה יוצאת חוץ
משמע ממשפחתכסוליכאלמעועיגרים
לאהל ,דהא קרא דאהל מועד בריבוד
אלא אי הוה כתיב כ נ ם והשתא ניחא
כ ת י ג .ויתכן עוד כי הקול עצמו היה
דכיו;
דמכם למעועי גרים
נפשק באהל מ ו ע ד ,אבל מ״מ מאותו
ואדם לרבות מומרים ,אם איתא רבני
קול יהיה יוצא קול נמוך ונשמע מבחוץ
יש׳ היינו בני מקבלי ברית ל״ל ת״ל
בקיל הנשמע ,וכמו שפי׳ המפרשים
ממכם ,אלא וראי מקבלי ברית קא׳
בעני; בת קול שהוא קיל היוצא מקול
וגלי אמכם למעועי.מימרים ,והרב
ואותו היה שומע משה ובזה תתורץ
ק״א
ב ע י א .והנ״ל
גס קו׳ האחדת למה הוצרך מיעוט ליש׳
כ ת ב ת י ,ודוק׳ .ולקושיא א׳ י״ל עוד
ובמ״ש ניחא .ושו״ר ק״א כחב ממש כזה
דהא דהגוים בנדרים וכו׳ היינו עולות
ד ״ ה א ר ס י כ ו /עי׳ הדא״ס מ״ש
והכא מרבי אפי׳ שלמים דבה איירי
בשם הת״לרלדבויי גדים אתא ע״ש .
נמי האי פרפתא אבל עולות לא צריך
ותימאל״לרךא לדבויי גרים האהכא
א״נ .לעולת הטוף ,וכמ״ש הרמב״ם
קרא בנדרים ונדבית איירי והא אמרי׳
וק״ל.
כדיך אליו
ולא
היה
איש איש לרבות הגייס וכ״ש גרים ושדר
הוא
ולאו למומרים
דפשעא
פי׳ הברייתא
פ״ג דמעה״ק
ך״ך,
למעוםי
ופשוע הוא ,
דמכם
מן הבקר ו כ ו ׳ ,עי׳ הרא״ס
שגס הקא׳ הוק״ל כ; ונדחק בזה מאד
דכיו; דיש בזה מה שאין בזה
והיותר נ״ל רוראי לנדרים ונרביח לא
אינם שקולים .ולי נר׳ דעעמא משום
אנעדיך אלא לקדמות חובה כחטאות
דאין החומרית שקולות ,וכ״כ התום׳
ואשמות ואע״ג דקדא בנדבה איידי
בב״ק ד״מ ע״ב ,ודבריהם נעלמו
דדשי׳ באס אינו עני; וי״מ דאי לאו איש
מהרב ז״ל ע״ש וק״ל.
ך!£ץ
דיה
ויקר!!
פרשה
עד,
חיים
והקריבו ,לכאו׳ דיוק רש״י
והשתא איבא להרוציבגוונא רויהא והוא
אינו אלא מהדייא הא שאחר
דנני אהרן נוכל לפ׳ נ ה ב פירושי׳
שחיסה וכמ״ש הרא״ש .וזימא דנידוק
הא׳ כל מי שיהיה מזרע אהרן איך
איפכא מדקחני בחרה זריקה נימא
שיהיה וזהו פשט ה נ ה ו נ ,או נאמר
הולכה שאחר זריקה .ועוד
והיינו דקא׳
דהיינו
,
דרוקא הדומה לאהרן ,
הק׳ הרא״ם דבח״כ לא משמע כן .
בני אהרן
יכול חללים /שנפרש בני
ושוב גס הוא חמה על ה ח ״ . :ע״ש
אהרן זרע
אהר; ה״ל הכהניס יצאו
ולכאו׳ נר׳ דטפ״ ניחא לו׳ דוהקריבו
הלנים ,אוציא חללים ולא אוציא בעלי
היינו קבלה שלאחר השחיעה דהשחא
מ י מ י ן ,דכיו; דאכהי לא פסיקא לן
,
מלהא דבעלי מומין פסולים בכל מין
והקריבו שהוא קודם הזריקה ,אבל
הקרבה מםהברא דב״מ בכלל כהנים
אס נאמר דהיינו הולכה דקודס זריקה
הוו וכשיד ,דכיון דכהנים הוא כס
שאחר
מורה על השירוח איכא למי׳ דב״מ
השחיטה בכתוב ועור דהולכה דין הוא
ככרים לקצה מינו שירוה וא״כ כהנים
שלא יזכירנה הכהוב ,כיון שאינה
מיקרו ה״ל נ ,־
דע״כ האי
מוכרחת להיוח המיר קורס הזריקה
בני אהר; לאו זרע אהרן קא׳ לרבוח
שהרי אפשר לבעלה וזה נר׳ פשוע .
בע״מ דל״ל קרא ומהי היהי למעועינהו
די״ג
דהא מסברא דכהניס ה י ו ,אלא בני
בםופ״ק רחגיגה הקשו קו׳ זו ,גס
אהרן הדומים בכהונחס לאהרן שאינו
קו הרא״ם,ודהו פיר״שי ע״ש שחירצו
קרא גבי
גם ההולכה נמי נזכרה בכחוב מל
א״כ לא
נזכרה קבלה
ושו״ר שהחוש׳
כלל
ורש״י זבחים
,
קו׳ הרא״ם בזה ודוק׳.
ך ץ ־ ן
בני א ה ר ן .ע י ׳
בע״מ .ולמעיפינהו אסא
טומאה אדרבא הסברא נוהנה דבע״מ
הראיס ,
לאו בכלל כהניס כיון שכבר מיעען
וקודם כצ לברי אני המה
מין שירוח ,א״כ ה״ה
למאי איצמריךלמעע בעלי מימי; דהא
קרא בהדיא כחיב כל איש אשר בו
מום גא
אהרן,
הכחוב מכל
למומאה • ועוד דכהניס
הוא וא״כ ־ אי
ל׳
שיחה
כחי׳ הכהניכ הו״א
י ק ר נ .ומרבינן מניה נמי
מ מ ע ע חללים ובע״מ ,ה״ל בני אהרן
זריקח ה ד ם ,עי׳ הרמב״ס ה׳ איסורי
לרבויי ב ע ״ מ ,ועי׳ בק״א .ודוק .
מזנה ובכ״מ ע״ש .ולכאו׳ נר׳ דלא
הרא״ס
אצעריך אלא
למעוטי
בעלי
,
ך״ך״!
אח
הדס
.עי׳
מומי;
שחמה עירוב חיים מעירוב
מקבלה הדס ולא מזריקה ,והימא
דמים וכו׳ ולקמ׳ דהכא דם לס הרי
דבה״כ דריש קבליה נמי מ ה ח ם ,ונ״ע
זימני כהי׳ והחייהו יהירי הד לרבייי
חפ״ז
פרשת ויקרא
מינו וחד לשאינו מינו
גס התי׳
.
שכתב הרא״ם מדעתו .כבר
רדשי׳ ליה לאקדומי ולא לתופסו על
בי״הש כלל .ועיש .ו ד ו ק ׳ .
מבוי
הוא בדברי רש״י בזבחי׳ דפא׳ ע״ב
ך ׳ ״ ך ן מן העיף עיין הדא״ס מש
ותמצא מבואר כמ״ש .וק׳ ל״ל
בזה .ואיני יודע איך יישב
עיש
,
דם תרי זימני הא למינו לא אנעריך
ל הכתו׳ דקזני ביקר בכשביס ובעזיס
קרא דת״ל מעירוב בעל חיים .וי״ל
רהול״ל בבקר ובצאן .גס זכר דגבי
דחד לאשם וחד ל מ ע ש ר .ו ד ו ק ׳ .
צאן דרשי׳ לה למעע עומעוס כמ״ש
דייה
,
את ה נ ת ח י .מהכא ילפי׳ בייש
רש״י לעיל וגס אוהו כלל שחידש רואו
ס״ב דהולין דשחיעה מן הצואר .ותימה
לא מיקרי היק :ליהא .וכבר השיגו
אתאאלא
בחידושי׳
,
מנ״לאימאדכוליהקראלא
לו׳דהפדדחיפהו
ע ל בית השחיעה
יד
הרב
מלאני
ואמן
,
שבועות .וראיתי להרב ל״מ
,
פיג
נמי ראש .
דאיסירי מזבח :הביא דברי הראיס
ויש מתרצים מ ר ק ר דיוקא מדכתי׳
ורחאס ע״ש .וגס הוא נדחק לתרץ :
ב פ שמיני ואת העילה הקריבו אליו
ואגי שמעתי ולא אבין כי לדעתי שגגו
לא כתי׳
בפי׳ הת״כ דהאי דקתני בבקר וכי׳
פ ד ר ועיכ לא אתא אלא לרביייה
פסוק הוא בס׳ אמר לרצוגכס תמיס
שכבר הותז
זכר בבקר בכשביס ובעזיס .ופירש״י
דא״כ אקרא
תמית
וא״כ
אצעריך
למכתב
,
לנתחיה יאה הראש דהתם
בכלל
נתחים.
מפני
בשהיעה .ולא נהירא
בס
בחומש מייהודא דקרא
דהתס הו״ל לר׳ חייא למידרש הכי .
וזכרוה וכו׳ והכי איהא שס בחכ׳ .
ולח בקרא ו ה נ א דאצעריך לגופיה .
וכן פידש״יבזה בפיקדקידושיןדמההס
אלא הדבר ברור כמ״ש התיס׳ שם
דייקינן .וכ״כ ההוס׳
פ״ק דחולי;
דליכתוב רחמנא חד ראש ותרי פ ד ר .
דכ״ג דיה המוח וזכרות .ע״ש ופשוע
ותי׳ דא״כ הוא דרשינן
היא .
פ ד ר וראש
לחופהו על בית השחיעה .והיד פ ד ר
ךי׳׳ךן
תוריס .עי׳ הראיס
שפי׳
להקדימו וממילא יקרוס הראש .ראש
מה
ב:ס רש״י .ואמת
בחרא ליל אלא לו׳ שכבר הוהז • וייל
שכיב התוס׳ ב :::י .התוריס גדוליש
דחופהי.
שלפנינו בדיה
בע״ח רמפדד לחיד ירעינ;
משמע
אך בפירב״י
ודאי
ואימא כתב בהרייא דהוריס בין גדוליס
זע״ז .ואי;
בין קעגיס משמע .י״ל השים מאי
להאריך ורוק .וראיהי להקיא הק׳
תלמודא אמר יבא לא אשתמיפ קרא
וחד פ ד ר והוה
וליכתוב מן בני התולים או מ; בגי
כיו; ששניהם קידמין להקרבה
דמפדר
ידעי׳ דחופה
,
דליכהיב הדי ראש
דיוייי!
פרשה ויק ־א
חפץ
היונה אימא בני יונה דכהב
חיים עו
רחמנא
אלא כגירהח הרא״ס .ודוק ושגבה
בהו בנים .קטנים אין גדולים לא .
ובדור .דאל׳יהה ק׳ ע ו ב א ,הלא למאי
חורים אי בעי גלולים .אי בעי קטנים
מכני לא לישחמיט
בני
ויש
דכיון
ליחי דומייא רבני יונה ע״כ .
ההורים
,
לכתיב
דהורים
נן
גדולים
להמוה ראם חורים גדולים משמע .
וקענים משמע ל״ל לכחוב בגי בהנם
דלא
הא מהורים נמי משמע קטגים .ואע״ג
אישחמיע קרא לכחוב בני חורים ע ״ נ
דהיינו גופיה לכריך בהר הכי ואימא
דגדוליס דוקא וליח לן לרבויי קטנים
וכו׳ אי בעי וכו׳ עכ׳־ז חין ה ה י ; 0חי׳
פריך
ועוד אי
איכ
ע״כ דהכי
מק״ו
.
משני דכיון
וא״כ מאי
הדר
ע ד שיצערך עליו קושיא ,
אימא הא כבר שנינן לה משום דלא
כחי׳ בני חורים ה י א רבעי׳ קעניס
לשחמיע .ועוד חימא מאי קאמר אי
למטה קמ״ל הורים לכי היכי לבעי
דשניהם שוים .
יונה דמשגי לא
בעי וכו
,
דמשמע
לייחי ,דלגבי בגי
והול״ל גדולים למצוה וקטנים לעיכובא.
לישהמיע
ובדוחק י״ל דהאי אי בעי ל״ר .אלא
היונה הו״א דלא בעי קעגיס למיטה
ר״ל כשלא ימצא יביא קעניס וגכשירס
אלא כי היכי רבעי ,
כיון
מק״וח • גם קו׳ א׳ קשה .וגם הרא״ם
דבכולהו קראי כתי׳ בני יונה ובחד
הק׳ כן בסוף דבריו ע״ש .ונר׳ מדבריו
•כחי׳ יונה ודאי דלמנוה בעינן קענים
שלא היה גורס נש״ס לא לישחמיע
אם
דליכחונ מן
לא
היקשי דאי כהי׳
דור אי
וצעיכובא א ט ׳ גדולים ,
וכ״ש
מן
נני החיריס אלא ה״ג
יהיה יונה םהם כולל קעגיס וגדולים
לא לישחמיס דליכחונ מי נני החורים
ובחד קרא כחיב יונה ובשארא כתיב
נ נ י היונה .וכן העהיק בל׳
בני דשמעי׳ קשניס למצוה ,
ודלא
הש״ס .והשתא ניחא קושייתנו ,והשהא
כמהרש״א שהצ״ע בדבר ע״ש ,
אבל
מה שהק׳ הרא״ם אמאי לא משני ג נ י
גבי הורים ודאי קשיא .ולכן הנכון
הורים לא לישתמיע לק״מ דלא שייך
כגירסח הרא״ם .והנה לכאורה נ ר ׳
לישהמיט אלא גני יונה *שאין
ליישב הגירכא וליישב פיר״שי דהורים
הכהוב מחסר לעולם,בני״ אבל נחירי׳
גדולים משמע,ולהצילו מקישיה הראם׳
אין לדייק ממה שלעילם אין הכחוב
וה״פ דשמעהא דמעיקרא קא׳ דחירים
מזכיר בני דמה לו לכחוב ולייחד מלה
גדולים ,משום רכך הוא משמעיה ,
ב נ י ב ח נ ם ,כיון דמצינןלמילף כשרוח
לרבויי קטטם וגדולים
אי מן
דלא
קטנים מקיו
החודים הדחי
.
ואף
לפי׳
ומק״וח בעי
החום׳
דקרא לא הוו לעיכובא ,ומשני דלא
משמע ,אין לגרוס
לישהמיש לכתוב מ; בני החורים נשום
דיכהא
פרשת
חיים
יקיא
דחורים
לא מיתכשרי בקטנים ,וחי דתורים
כשרים בקענים ,ואע״ג דלא ניחא
גדולים משמע ,ואס כפי מש״ל דלשי
קאי
סרתי מ :מ ע ,לא
דונתא
דהה
ליה לכתוב
משמע נמי
ליחר
בני
מלח
,
המסקנא תורים
אתרוייהו ,אלא ע״כ דוקא גדולים
נתיישבה קושייתם בדברי רש״י כ ל ל ,
כמשמעות הכתוב ,והדר פריך ואימא
ועוד שהס הק׳ עליו היכי בעי למילף
לתגא
דתוריס גדולים
קו לאפוקי ממשמעותא דקרא ,ומאי
וממילא
משתמיע
קו כיון דלפי המסקנא תוריפ חרתי
בני תורים ,דייקי דדוקא
מ ש מ ע ,ע ״ נ הדבר ברור דמ״ש התיס'
גדולים ,אימא דתוריס גדולים וקעניס
בשס רש״י דתוריס גדוליס משמע ,
דיוקא
היינו אף לפי המשקנא ,ומ״ש רש״י
דמדלא אשהמיע ,דכיון דתוריס תרי
דתוריס תרתי משמע נר׳ שהתיס׳ לא
בכתו׳ ששניהם
היו גרסי ליה ברש״י ,או נפרש דמ״ש
דברי רש״י
רש״י משמע לאו ממשמעיתא דקרא
ב ד ה ואימא דתורים גדולים
קא אלא מכח הק״וח ,והקיא דבר
וקענים משמע ,ותימא רהא התום׳
סרה על הראיס שלא כדין .עוד כתב
והראיס כ ת ב ו ב פ מ ו ל ה י פ ך ,א ל א ודאי
הראיס
תורים
דרש״י כ״כ בקושיית ה ש י ם ,ומשני נהי
גדולים וכו׳ לאו לפרושי וכו והרמ״ז
מ״מ היקשא
פ י בזה וממיש יתבאר לך שלא כיין
והשתא ל״ק כלל
בריר
כלו׳ מגליה
משמע ,
ליכתיב
מדלא
,
משמע ,והשתא אזדא
משמע ,הרי מנו׳
כשרים ,ונזה
שכתב
דתוריס תרתי
יתיישבו
משמע
איכא לגני י ו נ ה ,
לה
,
,
,
ולפ״ז
דקתני
הא
,
,
יפה
בכוונתו,
אבל
הדבר
קו׳ הראיס .ויאיתי להרמ״ז זלה״ה
דכוונתי דהאי רקתני תורים גדולים
שכתב שהוא גרור ותמה על הרא״ם
אינו לו׳ שהתנא מפי לנו פ י מחודש
בזה .ולדעתי אין מונח לי שהרא״ם
בכתוב דתורים גדולים ,דהא פשעיה
למעבד קו׳
דקרא הכי הוא ,אלא ה״ק אע״ג
הול״ל שיכיל תורים בין גדולים בין
רתוריס דפשעיה היינו גדולים איכא
תורים ,פ י דאתקשו
לפרוש• למ5וה וכו והשחא ניחא דלא
אכתי
חקשי דהא רשיי בחולין ד״ה תורים
לפיס המסקנא דשמעתא דתורים תרי
גדולים כחב להדיא דאקרא קאי היפך
מ ש מ ע ,הדרא קושיין ,וכן יש להוכיח
ולפי מיש אין כאן
הוק״ל אנןאי
קסנים ,ת״ל
איצעריך
לבני יונה ,ולפי
,
שיעה זו
,
,
דברי הראיס ,
מדברי ההוס׳ שלא הגינו כן בדברי
רש״י ,שהרי הם הגיאו דברי רש״י
לתרן הישייחם שהקשו מנלן רתורים
ק ו ,וברור הוא ו ד ו ק .
,
ד׳
,
ך ,מן החורים ,ע י הראיס .
,
ו מיש החום חילוקים יפים
,
מטיח
םרשח
חפץ
«
עז
חיים
מעוח גמור הוא ,ונחחלף לסופרים
דמקעיר גס הנוצה ,וע״ש ו ה ב י ן .
ממ״שגסוף הלשון דגמ׳ ערוכה החס
ויצקוגחן ,עי׳הרא״ס מה
ך״ך!
גס מ״ש א״ד הוא מעוח סוסר אלא
בעייא היא החס ב ג מ ׳ .
ך!״ךן
שנסתפק במנחה הסולה אי
צריכה ג׳ מתנות ש מ ן ,ו נ ר
,
שלא
הכהן ומלק ,כחב הרא״ס
ראה דברי החוס׳ במנחות
ולאו למעועי הולכה והובאה
ועיין בלח׳׳מ סי׳׳ג מהל עבה״ק דין
ונר׳ דאין כוונתו לס׳ דברי רש״י כן
דהא בשו״ד כתב דמ״ש רש״י וחותך
רעיה.
,
ך״ךן
ה׳ מ״ש .
וכי הקריב ,
עי
,
הרא״ס
לאו למעועי מחזיר .וכו׳ אלמא דרש״י
שהביא סוגייא דמנהות דאמרי׳
סבר כבני רי׳ח ובני ר״ח סברי מוליך
ההא בלולה ברקיקין מק״וח ,ע״ש .
ומביא ס ס ו ל ,ואיך סי׳ בדברי רש״י
והנה
רש״י במנחוח דע״ה לא סי׳
דברים סותרים ,אלא נר׳ דמ״כולאו
כדברי ה ר ב ,דהאי דקא׳ מאי חלמודא
קאי
היינו לעיכובא ,מנלן חיחי בק״וח ,
דהכי מס׳ לה התם בש״ס ס״ק דחולין
אלא כחב רש״י וז״ל מאי חלמודא אימא
דס״ל מוליך ומביא כשר ומיהו ורש״י
דנלולוח אחרוייהו ק א י ,וה״נ משוחים
לא סבר ה כ י ,ומ״מ איני רואה ע ע ם
שניהם משוחים ע ״ כ .וחימא דא״כ
בדבריו ז״ל דמגליה דרפיי ס״ל כבני
אמאי איצעריך ברייחא למעבד ק ״ ו ,
ר״ת ,ולא כמ״ד דמוליך ומביא כשר
לימא שיכול בלולים ומשוחים אחרוייהו
ואולי מ״ש הרא׳׳ס בםו״ד דרש״י ס״ל
ק א י ,ושמא הק״ו
לומר
כבני ר״ח היק דלשון וחותך המפרקת אין
דאחרוייהו קאי ,ומיהו חימא למה
לדייק ממנו ראינו רשאי להחזיר ,דא״כ
לא פי׳ כפשעיה דקא בע• אמאי לא
היקשי ברייחא לבני ר״ח דאמרי אף
ילפינן בק״ו .והא לק׳ דליכא למילף
כהך לישנא
קו׳ כיון דראינו ששינה הכחוב וכחב
דנקט רש״י אלא יראי דמהאי לישנא
בזה בלילה ובזה משיחה ,דא״ל דהיינו
ליכא למידק ,וא״כ דברי רש״י יחפרשו
למצוהמשו״ה בעי עיכובאמנלןדקושפא
בא׳ מפני פ נ י ם .וראיתי להרב מ״ל
הוא דליכא עיכובא
מדלא חני לה
פ״י דהל׳ מעשה הקרבנות תמה ע ל
בחולין כמו שהק' ה ר א ״ ס ,דכי היכי
הרא״ם בזה .ע ״ ש .
דק״יל א״ל בלל כ ש ר ,ה״נ אס שינה
למעוטי אמילתיה דרב
מחזיר
דנקטה
נמי
כהנא
מכריחנו
ב כ נ פ י ו ,עי׳ הרא׳׳ם .וכן
הך משיחה דקא מוסיף חוס׳ בעלמא
דק׳־ח
היא ולא פסלה .וראיחי שגם הרב
סי׳ כפי׳ הר׳ ישעיה ,וגס פי׳ שם
ח
ך״ח
רש״י גופיה
בשבח
בעל לה״מ פי״ג
דמע״הק
השיגו
דן
,
ו׳ץ׳׳׳
ח נ א י ,ועוד רהא ר״ש ש״ל ־למשיחה
השיגו בזה ע״ש ודוק׳ .
באייר
מה ה״ל ב ש מ ן ,דמהא
דממעשינן
למאור ולא
למנחוח לחור הו״א דלא מעעיה אלא
מעיכובא
דלמנורה
משוס
U ' l l
כמין כי כרא״בי ,ומשמע וראי דמקרא
,
ררא׳׳בי דריש לה ו ר ו ק .
,
בא״ך
האפויות וכו כחבהרא״ס
,
דהיינו
פסול,
מנחח
למעומי
אבל למצוה ודאי דגס במנחוח בעינן
הסולח שלא היחה גאה ע פ ר ,ועס״ז
הך
חמה על רש״ימדדיה אדידילומכוגיא
ברייחא רלמצוה אחיא כר׳ אבין דרריש
רמנחוח ע״ש .׳והנה מ״ש גשס רש״י
בשמן לדרשא אחריחי • והראיס חמה
דמנחוח ליחיה בגירסחנו בפיר״שי,
דהא בשמן דרשי לה 'במנהוה דס״ג
אגל הרע׳׳ב פ י
פ״ו
ע״ב ל ד יהודה וריש לכל מר כדאית
דמנחוח משנה ה ע״ש ,ומפני קו״
,
ליה ,ולכאן׳ נר׳ דהתס-מבשמן קמא
זו נדחק הראי׳ס ליישב ל רש״י ,גס
בה בי; חלות
התו״יע כסב ליישב חמיהחו ע״ש ,
לרקיקין ,אבל בשמן בחרא להכשיר
ולא הבנחי יישובו של הרא״ס דהרא״ס
שמן ב׳ וג׳ דהרוייהו מחד שמן נפקי
'לא הק מאוחה סוגיא עד שיועיל חי׳
ומיהו ע׳׳כ לא אחיא כראב״י דרא״בי
הרב שס ,אלא ה ק
מחני׳
ידריש לה גריגוי אחר ריבוי ,אלמא
ושס אין שייך יישובו כלל ,ואיני יודע
דהרוייהו יהירי ,אגל לתיק לא מיהר
והריב והח״יע
שמן ראשו; קמ״ל בשמן .א״נ
,
להוד
דריפ דהפסיק
ילה ,אגל בשמן בתרא דמשמן קמא
'הוא דדרשי׳
,
,
מהיכן ידעו הראיס
דמנחח
מהאי
,
הסולח -היחה
נאפח
עד
מרלא
כהיב
שנאמר שהיהה נאפח עשר ח ל ו ח ,
דאייחר שמן
דרשי׳
דלדידי משמע דשלח היחה מההלקה
להפסיק
לבסוף .וכיון
כן
,
גמחני
,
לדברי 3׳ ו ג ׳ ,דכיו; רב׳ גמי פסיל
בין הכהניס וכ״א
למנורה ורבייה קרא ה״ה ג .הרע
ומתני׳ דקתני עשר על אוחס שנאפוח
דמחד קרא נפקי רהא הד בשמן ע״כ
ק א י .וכן נר׳ מדברי רש״י במנחות
במה •מושחן,
'דיעד ע״בכתב וזיל מנחת הסלת לח
שמן
היה בה חלות דבעודה סלת נקמצת
דרשי ליה רייה וי״ש מחד שמן דרשי
ע ״ כ .משמע דלעולס לא היה בה חלות
לה ,והק״א כחב חי׳ זה בשס גיא ,
ושלא כדברי הת״יס ,ומ׳יש רש״י כל
שכבר נהיישב במ״ש ,
המנחות יכו׳ הפי׳ כל אותס האפויות
בעיני
לפני קמיצה ,לאפוקי מנחח הסולת
דמנליה לש״ס דר״ש לא ו ד ש כהנך
שאין אפי• הה אלא לאחר קמיצה שכבר
,
אצעריך לגופיה לו׳
ואפי׳ נאמר דהני חנאי מהרי
ודחאו
עיש
ומה שתירץ הרא״ס גזה
ק׳
אופה אח ש ל ו . ,
ניעל
פרשח־ויק
*
עח
חיים
גימל ממנה צורך.המזבח ,ואז כ״א
ל זה ממ״ש שם ד ן י ב ׳ ,ואס היתה
אופה אוחה בביחו דאז אי; בה ע ש ר
היחה מן
חלות.
,
מנחת
הסלה
וכו ואם
,
וכן לקמן ד״ה פחיח כתב
המנחות האפויות וכו׳ אלמא דסלת
הרא״ם דכיוין רש״י למעמ מנחח הסולח
לאו מן האפויות הוא ,שלא כדברי
ומצאתי ראיה ברורה
הל״מ שם שכתב דרבינו פליג ע ל רש״י
לדברי שכן סי׳ לשון זה שהרי ההמ״ג
דליתא ,דא״כ מאי האפויות ו כ ו ועוד
העתיק לשון המשנה
רבינו מנחת
ושםאפרש.
ד׳ ריז׳ ע״א
,
שכבר הוכחנו
דלדעת
כלשון רש״י כאן .ושם ד׳ ריו׳ ע״ב.
הסלת לא שייך בה עשר חלות כ ל ל ,
שאפויה כשחולקין
ההיכחה שהוכיח הל״מ שם
כחב וז״ל מפני
ואזדא
אוחה אנשי ביח אב כל שיגיע חלקו
ממילחיה
אסי׳ כזית סח הרי הוא ראוי ל ו .
ספא אמנחוח הנאפיח ק א י .ושויר
אבל הסלח אם יחלקו אותה ביניהם
שגם בעל ת״ל הלך בשטה ז ו ,אלא
לכל אנשי ביח אב שמקריבין באוחו
שדקדק מל רש״י דפליג ארביגו וס״ל
היום נמצא מגיע לזה מלא כסו סלח
דהיחה בה אפייה אלא שאינה ע ש ר
או סחוח שאינו ראוי ללוש אוחו או
ח ל ו ח .ואין טעם לדברים א ל ו ,גם
היה עולה ע״הד
ד ב ד ה ס מ ״ ג ה י ו חיובחיה וכדכחיבנא
לאפותו,
לסיכך
דרב הפא
,
ודוק׳.
שיחלקו מנחה כגגד מנחם ,לכך הוצרך
לס׳ לכל בני אהרן וכו׳ מ כ י ל .וכ״כ
לליחא ,דרב
J X T
פחות אוחה
פחים
וכו׳
כלשון הזה סרק יוד׳
ה נ א פ ו ח ו כ ו ׳ .כחב הרא״ס
דמע״הק דין עו׳ ע ״ ש ,הרי מבואר
היינו למטע מנחח
הסלח .והימא
דשלח חולקין אותה ,וא״כ ע ״ כ ל ס ׳
לדבריו דאיכ אמאי לא הזכיר׳ בש״ס
המשגה שהעחיק רש״י והםמ״ג
בהדי לחם ה פ נ י ם ,ולימא הכי למעועי
כמ״ש .וסשימא דאין בה עשר חלוח
מנחח הסלח ולחם
ועוד
וכן נר׳ מדברי הרמי״ם ס״יג דין יוד׳
דהחס אמרי׳ כל המנחוח הנעשות
מגחוח אלו האסויוח
בכלי עעונות פ ת י ח ה ,ואמרי׳ בגמרא
כשאופין אוחם אופין כל משרון עשר
למעועי לחם הפנים אבל מנהח הסלת
דמ״ש האפרוח
כיון דנעשיח בכלי ע י כ ליכא למעונך
כיין למעס מנחח הסלח שאינה אפרה
דאם אינה נאפיה בכ״ש היכן נאפית
והארבעה הם מחבח ומרחשח ומאפה
מיהו הא ל״ק דשמא גס היא לא היו
להו
אופין אותה בכלי פרת כמו מאפה
בתרתי סייב דין ד ׳ .וחדע שכן פי׳
פי״ג
גם הרמב״ם
ל׳
כתב
כל
ד׳
חלוח ,ע״כ .וגר׳
תנור
דחלוח ודרקיקין
דמני
חנור.
וראיחי
הפנים .
להרב
לה״מ
דמע״הק
פרשת
חיים
יא
הק על הרא״ם
מאפה תנור ,ויש שאין מטוניס בשחי
כל זה .ומה שיישב שם כמדומה שאין
כל
דמע״הק דין יוד׳
,
הלחם ולח״הפ ,ואי
הוה
תני
לקושיות אלו ,אלא
המנחוח הנקמצות הו״א דה״ה מנחת
מחוורתא דתרצתא דמלתא כדכתיבנא
ה ס ל ח ,וליחא רהא אין בה אפייה,
השלח אי; בו אפייה כ ל ל ,
נקמי
בו ריח יישוב
דמנחח
ואע״ג דמלחא דפשיעא היא
לי:ינארוחא ,ודוק׳.
ומהיע לא שייך בה פתיחה ,ומשו״ה
למגיע
ואח כל החלב ,עי״ הרא״ם
מנחת הסלת דלא אצעריך תנא למעיעה
וחימאדרש״י בחולין כחבוז״ל וזהו חלבי
כלל ,וכ״כ הרב מש״ל ע ״ ש .ומה
שעל הדקי; שנחלקו בו ד י ש ור״עק בפ׳
ע י ר רש״י שפי׳ למעועי
א״ע עכ״ל ונר שאין כוונתו' אלא לו שזהו׳
ב׳ הלחם שאי; נאפות בכלי ו כ י ע׳׳ש
החלב שעל הדקין שנזכר בפלוגתייהו
לא הבנתי דבריו דאין כוונת רש״י לו׳
דרי״ש ורע״ק ולאו ביה מפלגי ו מ ד ן ז״ל
דעעס דממעע ב׳ הלחם משום דאין
בביי סי סר׳ על מ״ש העור חלב שעל•
נעשות בכלי דמי תלה ז״בז ,אלא
הדקי! אסור כתב בו י דהוי פלוגתא
הנעשות
כריעק דאםר.
לא אצעריך ש״ס לו׳ דאתא
םהק׳ שם
הבדית׳
רש״י מבאר מ״ש
,
,
,
דתנאי וידוע דהלכה
משמע מיעיעאדשתי
ע כ ״ ל -י ־ ^ א תימא דהא בדקין כ״ע
הלחם ממ״ש הבריית׳ הנעשות בכלי,
מורו .וצע״ג ־בסיגייא להתם .ודוק ,
וע״ז פי׳ משוס רב׳ הלחם אינם נעשות
פר וכיו /עיי הרא״ס.והשתא
בכלי ,דהכי
ך״ך,
ככלי .וכוונת הברייתא ל מ ע ו ע י נ ה ו ,
ניחא
הא
דאמרי׳ בת״כ >
גם מה שהק' דכלל זה אינו חותך
ומייתי לה במס פרהזפ״א משנה בי
דמנחת מאפה תנור שאין נעשית בכלי
רמיא א ף -ב נ י
ד ובני•ה׳ כ ש ד ם ,
עעונה פ פיתה ,ומנחת הםלת שנעשת
וע״ש בת״יט דהא
בכלי אין בה פתיתה . ,ל״ק דמנחת
זקן ,ול״ק דההוא׳־קרא בעילה איירי
התנא להוציאה
ואע״ג
לא הוצרך
השלת
,
מקרא ממסמינן
ובעולה מודה•ר״מ ד פ ם ו ל ,
מהכלל ,דכיו; ראין בה אפייה מהיכן
דחולה ומזוהם •ירובע ונרבע ודומיהם
תהא פתיתה שיביתו לא יעלה ע״הד
הכא
לא בעינן להו קרא
לפותתה ,והשתא הוי כללא דברייתא
שפיר
דהנעשות
האפויות
בכלי,
בכלי דקא׳
היינו
אחרינא
שאגי דפר גלזל משמע .
ך״ך!
את פני פרוכת ,ולא
היו
אבל מנחת הסלת
נותנים ,פי׳ לכתחלה ל4
אע״ג דנעשית בכלי לא ביארה הבריית׳
*תן עליה ,ואם אירע שנגעו אין בכך
דינם .ויש מהם שממונים פתיתה כגון
דנ״ה ,ו 6
כלוש ,
כדאי׳
ביומא
ז
יי
ח©ץ
דדי ם
פרשת ויקרא
הרא״ס מגומגם אצלי שנר׳ שמהפך
הדברים דלכחחלה יתנם עליה .ועיש•.
ך״ךן
כאשר יורם שלם בעולם ,
עט
שהיה שס ד ש ן .שיקמה.לשם ד ש ן .
-
ומייחי להאי
בדיתא בזבחים
ופיד״שי שיקדוס
לשה
לקיו
דשן המזבח
ע י הרא״ם מ״ש בזה ,ונראין
ציהיה צק׳ מקום שפך הדשן מיש ופי
דלדברי4
י שיקרום היינו שכבר נתנו שה אע״פ
,
לי דברי רבינו הלל מדבריו
ק׳ ל״ל זבח לרבוייחעאוח ח״ל מהקישא•.
,
• שאין בו עכשיו ,ובריית /יזני והדר
ומה צורך להקיש מה שגכחב בביאור
מפ׳ שיהיה •־מם־ דשן ,כלו׳ שיקלוס
ולכן דברי רבעו הלל אינם תמוהים,
לשסילשןאע״פ
ולא
כי יוחד יגדל חמא הנשיא מהמא שאר
מהאי • קרא ־מפיק
העם ובו יעלה ע״הד שלא יועיל קרבנו
אייתורא• לישרף דלקמיה ,ועי׳ בק״א
אלא לכפר ולא
לשום שלום .
:
ועוד
יש לתרץ דמזבח לא נפיק אלא שכולם
שרם ,אכל הו״א דאין ״שלומם שוה
f T H
•י
שאינו עכשיו
לה
א^א םמי׳ף
וליק־
או צפש \' 'שזדונו
כדת .
״ "••'הראיס תמה על רש״י בזה
דשלמים משימים שלום יותר • שאץ
דאה צתכוו; לדרשת ת״כ
באים על חשא כלל ,קמ״׳ל .דכלם
אותה בשבועות ד״ז.׳'ואיני מבן• רבריז.
שרם בשלם .וכן אי
לא כתי זבח
,
דהש״סילא דחה'הבריית׳
כ ב ר .דחו
שהרי לא
הו״א דלא אתקשו להדדי אלא ששניהם
א מ ד דה^יא משבשחא ,אלא שלימוד-,
עושים שלום ,אבל מסתבדא דאינם
הבדיחא ־•הועיל ־לבאר על •םומ;!$־זי
י מקדשי וקדשיו מיהא ׳איירי ולא ••בגל..־:
שרם ,ו ד ו ק .
,
ך״ך,
וכו ע י ׳
שאר עבירות ש ב ח ו ,אלא שהוקשה;י:
הראיס כתב דלמצוה בעינן
לנו אימא תרומה •נמי אע״ג לאין בה•?..
ע ל שפך
הדשן
,
,
דשן שם ולא לעיכוב׳ וילין! לה מדתניא
אלא מיתהזלהא אצצנדיך ג״ש ,ורש״י:
בת״כאל שפך הדש; שיהא שם׳ :דשן
נ ק ע לימוד הבדיית דסמכא נמי אגיש /
וכו ,עיש ,וחיפשתי
ב ה ד מ ד ם ולא
,
וכ״ז ביאדוהו החום ' שס ד״ה אתייא
,
מצאתי ד; זה ונ״ל דהאי אע״פ שאגן • • עומאת-וע״ש .גס מה שתירץ דאחא-.
ל מ ע ע י ע ו מ א ח כ מ י ם • /לא הבנתי
שם ר ק ל ק א ׳ ,ר״ל שנתנו בו תחל* :־
לש; המזבח ואח״כ זירהו הדוח והלך
:ראם כוונתו דה״ק לווקא-טל טומאת ,־
ד
הדשן א ע פ ׳ כן ישדף.אבל אס לא נתנו -׳ :מקדשי וילאי־טומאחכהנים ,כדילסי׳ י
בו דש; המזבח
מעולם באותו מקום
שרוצים
לא.
'אעפ׳
ליתנו אח״ך
והיינו דקא׳ ברייתא אל שפך
.מצי״ש ליחא ,דלעומאת .כהנים
לא :
:-אצפריך לאג״ש ולא בנין אב וכמ״ס
ה ד ש ן . -התום׳־שס .וז״לומעומאת כהנים ל״מ
ויקרא
למסרן שלא הוזהרו אלא על המח.
והכא כתי׳ שרץ ונבלה עכ״ל עיש .
ודוק׳.
ואשם ,באכילת קדש ,עי׳
הראיס הק׳ איך יתפרש והוא
ידע ואשם ,והנה רז״ל כבר דרשו בו
בשבועות ד ד מיב דהסל והוא ידע
בין חד ונעלם ודרוש מינה ידעה
בהחלה עיש .והרב זיל דבר כסי
סשמ הכחו׳ ודוק׳ .
והיחה לכהן כמנחה וכו׳.
ד״ך,
חימאדבמנחוח דע״ג עיב
משמע דקרא f iאצעריך להאידרשא
כלל ,משום דקרא רכל מנחה כהן
בין בשל נדבה בין בשל חובה איירי
ולא היה צדך קרא דהכא אלא למדרש
שהכהן החועא יכול להקדבה כמנהח
נדבתו .אלא דסריך החסדילמאה״ק
קרא שמנחה זו של כהן חהא כמנחת
יש׳ שיהיו שיידהנאכלי; ,וקראדכליל
חהיה איירי במנחה נדבה ואהא משני
דא״א זהדכיון שנקיש נדבה לחובה,
נקיש ג״כ מה נדבחו אינה נאכלה אןן
חינחו .אבל עיקר קרא לאאצעריך
להכידאפי׳אי שתיק מקרא דכליל
חהיה הוה שמעינן חדוייהו ,וצ״ל דמ״מ
כיון דאצמדך האי קרא דוהיחה לכהן
לימר שכשרה בעצמה ,וכיון שהיצדך
ליכחב ונכחב הוה סעינן לו׳ דשייריה
נאכלין ולא ממנגדנן לה אלא מהאי
הקישא ,אע״ג דמיקר קרא לא צריך
ד״ךן
%
ח״ם
להכי נקמיה רש'יז״ל,וצ'ט
חטאח היא ונקשרה לשמה.
עי׳ הראיס הקשה מהא
לתנן כל המנחות שנקמצו וכו׳ ואיני
מבין לבריו דאיכ בזבחי׳ נמי לקתני
שנזבחו וכו׳ נימא להיינו לוקא שנזבחו
והא ליחא להא בהדא איחא התם
בד״ז ובכוליהסרקיןלבכל ל׳ עטלוח
פשלה מחשבה שלא לשמו עיש .וז״ל
חוס׳ ברים מנחוח עבולה קמייחא
נקמ והיה נחינה בכלי והולכה והקסרה
כלקחני סיפא ל׳ עבולוח יש בקומץ
כנגד ד מבורות שיש בלם וכוי מכיל
עיש .והכי איחא להדיא במנחות לייג
ע״ב ,המקמיר קומץ מנחה היימ
זורק בדם ,וממחה אין מקום למה
שהק׳ מהקערה אמורים דאשם דהחם
אין הקסרחאימוריםסוסלחנהמשום
מחשבה ואינה מחרח הבשר ,אבל
הקמרח קומץ מחרת השיריים ,כדם
ד״ךן
,
המחיר הבשר .ולוק׳.
וחמאה בשגגה אלא מל
ד״ך,
האוכל וכו׳ .סי׳ הראיס
שאינו ר״ל האוכל ולא נהנה קא׳,
שהרי בכ״מ שגא לאתאכללאחאכלו
אסור אכילה והגאה במשמע ,ואיני
מבין לבדו לזר שנ6נה מתרומה לא
מיהייבואפי' לכחחלצ מותר להרימה
אינה אסורה בהנאה כמ ש הרעיכ
.פיי דחרומוח משנה ד ׳ .וכןסיר״שי
גפ׳ בחרא דעיז אהך מתני׳ ואע״ג
,
!
חפ*
J
דכחי׳ בה
לא
פרשה ויי
דדים
לה
דקא׳ מיה לא על גוף ע״ז 'bpדהא
בפסחים ומשנינן חרומחכס כחי׳ שלכם
משנחה לה שכבר כעבלה דליח .בה
ההיה ,וזר לא מיחיוב אלא באכילה
שינוי אלא על
ק א י ,וכן
ושהיה וסיכה כדאיחא בחרומוח פ״י
סיר״שי שינוי שמשנה עצמו משכינה
מ״י ואי ק׳ מהמעול מעל לא דריש
ל ע ״ ז .וכך הי״ל להרב לו דבע״ז איכא
לה בש״ש אלא לצירוף ,וכמ״ש הרא״ס
פ ג ה שהוא סוגם ומחלל עצמו מאלהים
הרב ז״ל פי׳ דברי רפ״י ע״ז
החוס׳ שס ל״ה יכול
והנה
יאכל
פרכינן
*
פ
העובדה
,
חייס ,וכמ״ש
האופן דה״ק אי מה להל! לא הזהיר
גהנה .ועול אחי היכן
אלא על האוכל כלו׳ אוכל ונהנה אף
לרשא ז ו ,וגר׳ סהרא״ם מס׳ הא
בלא פגם ח״ל חמעולוכו׳ומציני של׳
לאמרי׳ החס בש״ס אקשה לעיז ל ע ל
בע״ז בפגם שאוסר ע ז
לאיח
בה שיטי גבי הקלש נמי ע ל
בהנאה ,ואיירי בדבר שמקבל פגם
לבקע
בקורלוס ו י פ ג ו ם ,שהכוונה
והנה אין קיום לפי׳ זהדאזיללשימחיה
לני היכי לבע״ז איכא
מעילה נא׳
י
מצא רש״י
כינוי
ופגם
מהנה
ה״נ בעינן פ ג ם .אבל איןנר׳ מדברי
בלא פגם וכבר כתבנו דליחא ,ועוד
•החום׳ ורש״י ,ואין להאריך .והנה
די״ח וז״ל
'ע״פ דברי הרב ז״ל שפי׳ דמ״ש לש״י
הש״ם יכול פגם ולא נהנה או נהנה
חמעול מעל ריבה ,לאו יהורא קא
ולא פגם ה״ל • ו ח ע א ה ,נאמר חטא
דריש ,נ״ל לפ׳ באופן אחר וה״ק אי
בהרומה יכו׳ מה חעא האמור בהרומה
מה להל; לא הזהיר אלא על האוכל
פ ג ם ו נ ה ג ה ,אףהעאהאמור במעילה
שהיא הנאה שיש בה פ ג ם ,אף כאן
מבואר דגם
לא הזהיר אלא ע ל האוכל או נהנה
בהרומה לאמיחייבאלאבפיגפ ונהנה
בדבר שיש בו סגס ,
ונאמר שאינו
וכמ״ש החים׳ שם דא״א לאכילה בלא
מהחייב ע ד שיפגום בדבר הג.פגם ,
סגימה .גם יחבאר מכאן דהא רבעי׳
אבל נהנה בדבר
שאינו נפגם כגון
במעילה פ ג ם לאומע״ז ילפי׳ לה אלא
ע ב ע ח לא ,ת״ל חמעול מעל ריבה
מחרומה היפך דבריו ז״ל ,וכיכ החוס׳
סי׳ דכיון דכתי׳ ל׳ מעילה ואשכחן
שם ר״יע ד״ה אקשיה ע״ש .ועוד דל׳
ל׳ מעילה בלא סגס כגון גבי סועה
רש״י שכחבלא ה ז :י ר מ ש מ ע דהיינו
וכדאמד ההם בש״ס אקשה רחמנא
רוצים להקל עליו ולא להחמיר עליו,
לסוטה דאע״ג
פ ג ם .והרא״ס
גס מ״ש הרב דבע״ז איכא סגס שהוא
הזכיר פי׳ זה ודהאו בקושיותיו ,הא׳
רסובר דחרומה אסיר אף
דלהדיא איחא
פוגם
ונהנה .
במע־ילה
הנה
אוש־ה ב ה נ א ה ,אינו מחוור /־שינוי
דלא
דסמעול .מעל לא אשכחן לה אלא
לענין
פרשת
> I״U
ויקרא
לעני! צירוף ,ולא ק׳ דתמעול דקא׳
ועכ״ז ט״כ אין הסי׳ כדברי הראיס
שהוזכרה בש״ס .
זיל דמאי דילסי מעיז היינו ע ד דסגים
דבעינן
דאית בה שינוי ,אנל נהנה ולא סגס
סגס ונהנה ,ליחא ,דההיא בדבר
לא ,דהא מתרומה ילסי׳ לה .וכן
ה נ פ ג ם ,גם מה שהק מש תרומה
נ ר מדברי המוס׳ שהק וזיל וא״ת
מכל איסורי הנאה ליק דתרומה אינה
מדוע לא הזכיר גם סטור מ ה נ ה בלא
בכלל איסורי הנאה כלל ,ועדיין ציע
פגם גבי דתרומה דהא נמי מתרומה
במ״ש הש״ס אקשה רחמנא לע״זדעד
דלא סםיקא
היינו נמי דסוסה
ומה שהק
,
מת״כ דאמרינן
,
,
,
,
,
מכוס
ילפי׳ ל ה ,וי״ל
הקדש נמי ע ד
ליה דהא איכא נהגה בלא פגם דהייב
דבקע בקרדום ויפגום .פיר״שי דאיח
בדבר שאין בו פגם וכו עכ״ל .ומאי
בה שינוי שמשנה עצמו משכינה לע״ז
שינויא דאכתי כי היכי דיליפלהמע׳׳ז
דבקע בקוררוס
הינ הו״ל
דאיח בה שינוי גבי
גבי הקדש נמי עד
עצי
חולין דשינה
ממלאכה
קדש
,
אעיג דלא
פפיקא ליה
למיגקמ לה גבי תרומה .
ועוד יש
ע ד דביקע
ל פ דברי רשיי בחומש כששינה מרשות
הפגמה ע כ ״ ל ,ודבריו לאו רישייהו
נ ה נ ה ,כגון
למלאכה חול .לא מעל
,
לרשות ,חע״פ 8לא
פמפ׳
שנתן לחבירו קורה פל הקדש דילפי
שיטי מקדש לחול .ואה״ז אמר דפגמה
מעיז דהייב׳ כמישהתוס' דיה וחומר
משמע שהשינוי הוא כפגימה כדברי
ודוק׳ •
סיפייהו .דמפשט דבריו
הראיס,
נר
,
,
ואם נאמר דמ״ש דפגמה
לאו מעיז ילפי׳ לה אלא קוששא דמלחא
קא׳ דבעינן עד ־ שיפגום
היקשי מהו זה דקא׳
,
ויקרא
סליק •פרשה
בהיד.
אכהי
פ ר ש ת צו
שינוי מקדש
להול ,ולאפיקי מאי אמרי הכי וילפי׳
,
מ ע י ז * ,י לאפוקי מקדש לקדש כגו;
ך״ךן
זאת תו ה ע ו ל ה ,
,
שפסול;
שביקע בי עצי הקדש דפעור אע״פ
בקדש ,ע י הראיס שרש״י
ילפי׳ מריבויא
פי׳ דהיינו שנפסלו קודם שהוקדשו,
,
ונד׳ דלפי מאי דמםיק השים בנדה
כגון
לבהמת
שפגמה ,הא החם
דהמעול מעל אפי מקדש לקדש דאל
,
דההה בדברים
שהם לצורכו
,
דלא
אצעדך
קרא אלא
בה עצי
קדשים שנרבעה ,א״כ גם רש׳׳י יפי
הקדש נמי סגס ולא נהנה הואוסעור
כפי׳ התוס׳ דמ״ש שפסילן בחול היינו
ומזרומה איכא למילף ל ה ,וצ״לב.
להיות פיםולן בהול .ו ד ו ק ׳ .
שקלו וכיוצא דאכהי ביקע
שיכול
דיה
פרשת
\V*X
דדם
י
פא
והאש על המזבח ,הרא״ם
פיר״שי קורס הטיגין שאז היא
פי׳ דמערכה של קיום האש
ועדיין לא הושחרה כשמן ובמחבת ,
היינו של שני גזירי עצים ,ואיני יודע
ליח אמר ממגנהואחיכ אופה והופיני
מנליה הא דשני גזירי עצים ,נפקא
האפנה
נא ,פירש״י כשעה אפייה
לן מדכחי׳ ובער עליה הכהן ו כ ו ׳ ,
שהיא נא ,דהיינו כשיל ולא כשיל מפני
כל
שלא טיגנה כ״כ תחלה ,ע״ש .אלמא
מערכה אחרה ,
דלמאן דמפ׳ האפינה נא ס״ל מטגנה
ונשקא לן ממוקדה ,ועוד דמערנה
תקלה ,דנא לאו
הוא,
של קיום האש איכא מאן דפליג בה
כדאיתא להדיא פ׳ כל שעה גבי פשה
בהו
שרביט
ך״ך!
כדאיחא ביומא דל״ג ,ומערכה
קיום האש
וב׳ גזירים
היינו
ודאי
לא
אשכחן
פלוגהא .ו ב ס פ ר י ,והאש וכו׳
ר׳
הי
גס מ״ש הרב בד״ה
גמור
תופיני
הלל גורס רכה ,לא
נאה
ודעחי למה
יוסי או׳ מנין שיעשה מערכה לקיום
הביא עצוח מרחוק ,והלא גס רש״י
שני
פי׳ כן במנחות .גס מדברי הרא׳ים
גזירי עצים שהם מקיימין אה האש
גד׳ שרש״י גורס כגי׳ רבינו ה ל נ ,ולא
שהזכירו
אלא כמו
האש שנא׳ והאש ,וחכ״א אלו
ע כ ״ ל ,גם מערכוח אלו
פי׳ הנחוב לפי
הפשט
של מערכה
בריבו ב ה״כ אנא שרש״י מפי דאפיה
גדולה כמו שחשב הרב ז״ל ,אלא היא
רבה לאו היינו ב׳ אפיוח אלא הטיגון
•מיוחדה בפ״ע בנד המערכה הגדולה
והאפייה קרי לה אפיוח רבוח ,ומלבד
כמו מערכה של קערה ,וכשרואין
שבש״ס לא פי׳ כ; אלא דרלא״ה
לא
שהאש של מערכה גדולה אינו מהגבר
יחנן פי׳ זה נש״ס דקא החס רלמ״ד
רש״י
חאפינה רבה איה ליה נאה ואיה ליה
הרמל׳ם
כפיר׳׳שי ז״ל
ררל אינה חים׳ עצים
ימוסיפין
עליה
מזו.
וכייפי
ביומא .וכ״ז מבו׳ בדברי
בפ׳׳ה דהל׳
המידי! ומוספין ,גס
הל״מ השיגו בזה ודוק׳ .
,
נא ואין
זה אלא
אלא הדבר ברור שרש׳״י פי׳ כן לפי
הפשט ,וסי׳ל דהטיגון
ג׳יכ
יקרא
הרא״ם
בפח בשכ אפייה .ולולי דמסחפינא
דאע׳׳ג דהטיגון נזכר קודם
הו׳׳א דט״ס נפל בדברי רש״י ,וצ״ל
האפייה •יהחליעה ,מיהו כיון דכהי׳
ומעינה במחבת ו א ו פ ה .ועי׳
מ״ש
חאפה וכו׳ .ויש לתמוה עליו ראזיל
הרב לח״מ פ״יג דמהע״ק בזה .ודוק׳
בהר איפכא דבמנחוח ד״ןעיב אמרי׳
ך ״ ך ! ינבו ,עי׳
הרא״ס רלינח
אר״ה בא׳ ארי׳ אופה ויאהיב מטגנה
לילה הוי גט״לפ ,עי׳ בתדו׳ ה נ ס
האפנה נאה ,
צבי כי׳ פ׳ מי׳שבזה ,ולינר׳דנט״לפ
ך ׳ י ך ן מורננח
,
ומסיח דמפ׳ תופיני
כהב
לא
חיים
לא שרי אלא
ודוק׳ .
כש&נלע באחר שלא
יאסור ת ע ר ו כ ת ו ,אבל זה אסור מנד
ובשר זבח וכוי ע י הראיס
ד״ה
,
עצמו מפני שהוא ניתר וצריך ל ב ע ר ו ,
האריך ליישב ע ע נ ת הרמב״ן
ואף אם הוא פגים מה י כ ך שם נותר
ז״ל .ולא הבנתי שהרמב״ן הכריח דא״א
עליו ,ואע״פ שאינו כעין כ״ע שלא
לו׳ רהוייא כבן תימא • רבן תימא לאו
נפסל מאכילה אדם כנבלה מושרהת
מהאי קרא יליף לה אלא מדהוקש
כדאי׳ בפ׳ בחרא דע׳יז ,ומ״מ מדברי
לפשח דמהתס יליף זכר בן שנה וכל
הרב למדנו דין מחודש דהיחר שנכבש
דיני פסח וא״כ ע*כ רבנן היא .וצ״ע •
בכלי איסור מע׳ילע אסור ולא נאמר
ועומאתו ע ל י ו .אזהרה ו ט ׳
דאימתי
ך״ך״!
כדברי
נבלע בתשלום מעת לעת ,
רש״י במס׳ מכות
הבליעה
די״ד .ועי׳ בשבועות דפ״ז דבמםקהא
והפגימה באין כאחד ואסור ,ושלא
כריתות
ואז
נפגם ,
כבר
אלא
דסוגייא דהתס משיק
דג׳
סי׳ קה׳
לאו לעומאה האמורה שחס אתייא .
שהאריכו להורות היתר בזה ,ע״ש .
אלא לדברים שאינם נאכלים .עיש .
שו״ר שהחוש' והרא״ש הק׳ קו׳ זו בפ׳
ורש״י נקע תחלת הסוגייא ולא נתכוון
איירי
אלא לו׳ דאינס יתרים .וכבר נדרנו
דמוכח כדברי
בשבועות וניע .והרמ״ז האריך בזה
הש״ז .גס מה שהק׳ למה לא ישהה
וכל דבריו תמוהים .וכבר השיגו איא
כדברי הפ״ז והש״ך ביו״ד
בתרא דע׳׳ז,
ותירצו
כשנישל בלילה עיש
איתו ע ד
דקרא
אחר עמוד השחר ,הק׳
עליו רהא אץ מבטלי! אישיר לכתחלה
וכה״ג כחנו
התום׳ בפסחים
נרו׳.
ך״ך״,
עי׳ בחי׳ לשבועות
ידיו חביאינה .עי׳ הרא״ם
כתב אבל ק׳
ד״ל
.
בעיני וכו׳
ופריך החס ארב דאמר קדרות בפסח
ולא הבנתי דבריו דאכתי הכהן היכן
,
חציצה .ועוד
ישברו .ופריך ולישהינהו וכו׳ והק
בתוש׳ רהא אי! מבעלין איסור וכו׳ .
יניח ידו דהא
הוייא
דדוקא כהן ובעלים שראינו
שהצריך
ויל׳ דהרב זל׳ סובר כדעת הסוברים
הכתיב
רהא דאין מבעלי! איסור אינה אלא
חציצה א״א אם לא שזה אוחז למעה
מ ד ר ב נ ן .וקל״ .
וזה למעלה .אבל
לכה; ה מ ק ר י ב .ה ר א ״ ס ה נ ״ ע
להם לאחוז בשני מקימות משונים אלא
ב ז ה .ומה שנ״ל בתיי קישיותיו
במקום א׳ המיוחד לנעלים • והא לא
ך״ךן
מצאתיהו להרב לח״מ פרק יוד׳ דה״ל
מעה״ק
תנופה בשניה׳ וע״כ משוס
דין מוי ע״ש .ובס׳ ק׳׳א
ב׳ בעלים א״א
אפשר משום חציצה .ומה שיש לדקדק
עור בזה
כתבתי
בפ׳ כי תבוא .
יעו״ש
חפץ
חיים
פרפה שמיי
פב
כדברי הרב מקים שמואל ששבח א״ע
יעו״ש .
בחידון זה
סליק פרשה צו אח אהרן בש״ר
ד״ה
קהלך עגל וכו׳ה״ק הראיס
איך יודע
פ ר ש ת שמיני
ך״ך!
שמכפר ל י .ולא ידעחי למה העלים
עין ממש׳ בח״כ גבי עגל
העם חיל
ונשל
הכי אמרי׳
כי עבירה
,
עשר
ע י לקיחה עגל
,
יבא עגל ויכפר על עגל חדעו שנהרגה
.ויהי ביום .ו כ ו .
עערוח
.
המקום לכפר
עליכם .
בשבח פ׳ רע״ק ד פ ״ ז .וא׳ מהם א׳
שאחס מחייראיס ממגה כבר גזבהה
ששעיר
לפני המקום שגא׳ לזבוח לפגי ה ׳ .
הנשרף הוא של נחשון .ושלא כדברי
עי׳
לנשיאים .וכן פירש״י לק׳
.
עכ״ל
וידיעה זו אינה אלא
הביי באח׳ סי׳ חכ״ש שכחב
לקיחה העגל וזביחחי ושריפחו .ומה״ע
דנחשון ביום כני לחדש נ י ס ן .וי״מ
לא שייך אין קעיגור נעשה סניגור •
מרין
דברי
ודוק׳.
מדין שם רמש׳ בריח הוקם
ויב׳ ימים שאחריו הקריבו
המשכן
ך״ךן
וכמזיל
שלך
ישעיה
דמה
קערח שכל
נשחגה
היה
הקרבנוח היה מלמדו כל ז׳ הימים
דעהו .איל הקב״ה
ע״ש .ואיני מבין קו׳
זו שהקערח
שאחה מדליק
יום
נמו הקרבח
שכשראה
עמהם חלשה
ויבא משה
הראיס מה שחמה על רבי׳
הנשיאים .היינו ששבט לוי גיכ היה
קרבנו ביום יג׳ והוא הדלקה הנדוח .
ללמדו וכו׳ עי׳
אהרן שלא
גדול משלהם
היא
חובה לכל
ומטיב אח הנרוח .והביאו רש״י בס׳
ה ח מ י ר .והרי הרב עצמו כחב לעיל
בהעלוחך .וא״.כ קרבן אהד; ביום
מלבד שהחמיר לא הקריבוהו
דה
הדלקה הנרוח .ואין זה
כל ז׳ ימים .ובודאי דגם הקמרח לא
גיחגה
הוקרנה לסי שלא קרבו אלא •קרבנוח
לאהרן ביום י ג ׳ .שכבר נצשוו עליה
שהיו חובה לאוחו יום .גם מה שעען
מקודם הקמח ה מ ש כ ן .והיא מעשרה
עליו שהדי גס בשעה שהקטירו אוחה
יג׳
הוא
נכו; כלל שהדלקה גרוה לא
סדשיוח שהרי משה הדליק הנרוח
ביום הה׳ כדכחי׳ בס׳ פ ק ו ד י .ומשם
ואילך ודאי אהר; הדליקה אלא שהקביה
איל
שהטבח
מ ר ו ח שנה; לו כבד
היה מספיק במקום קרבן .
ופלא
לא ירדה האש .
אינה
בהחלה חשבו לאחר
עענה
הקערחה
כי
עד
פחדד האש ואח״כ ה ק ט י ר ו .כי אמרו
אולי עי׳ הקטרח חמהר ביאח האש •
אבל הראיס חירץ לזה לטון רקי״ל אין
מחנכין
rשמיני
מחנכי; וכו׳ לא חששולהקעירה בזמנה
ו
דבזמן
וי!_1
י
שהיחה האש שה על המזבח
.ויחכן ה ע ע ס להודיע שאינה
הידור האיברים ררבהא על המזבח היא
חובה אלא ללמד אהרן שידע להקעירה
עצמה הקמרחם .וכמו שהעלה הרב
נין הערבים .ואני חמה על מ״ש הרב
מ״ל פ־׳ד דהלכוח חמיד; ד ן ו׳ מ״. :
היהה ללמד אהרן
ולכך היו צריכים להקעירקםרחקודם
שיקעירנה נין הערנים .והלא נין
למזבח
עש
,
ז״ל שהקשרה זו
הערבים הקשירה משה כמבואר נ ס
פקודי וברש״י
שהקדום
להקשרה
הקערח
עליו •
איברים .אבל כאן שלא היחה האש
.
היו רשאים ליחן האיברים ע״ג המזבח
הי״ל להכניס עמי אהרן בין הערבים
החלה .ואה״ך הקערה שבזה ההיה
וללמדו .ועוד שאין זה ענין לחינוך
הקערח
האיברים
המזבח שהמזבח כבר נחחנך ע י משה
ובזמנה
מיום כג׳ באדר .ואע״פ שעדין לא
ילפי׳ לה ביומא דלג׳ משום דוקדם
הוקם מה בכך .וזה חינוך אהר;
בבקר בבקר לחמיד שלא
וא״כ למה
ד״ה ויקער
,
שיעלה האיברים
כדי
מן הכבש
הקעירוה בבקר כלל
,
שנא׳
הקערה
קודם
נעשיח .וחדע דהאי מלהא
בו
הוא לא חינוך המזבח .ואמה
דלפום
נאמר בו אלא העשה בבקר .והאי
דודאי
בזמנה
.
ריהעא .
היה
נ״ל
קרא ודאי אהקמרח החמיד קאי
סיפר החלה
אבל העלאה האיברים למזבח אינה
הקרבנוח
מעבודוח הכשרה כלל .ויכולה לקדום
שנצעוה עליהם בפ׳ זו ואה״ך הזכיר
לקערה כמו העלאח איבדם לכבש .
עמו
ונר׳ שלזה כיון רבינו ישעיה ז״ל ואין
הקעירוה אלא שהכהו׳
מה שעשה אהרן שהקריב
מה שעשה מפה ונכנס
אהרן
לההלמד והיא הקערה אלא שאין נ ד
כן ממש׳ ויצאו ויברכו אח ה ע ם וירא
כ ב ו ד .דמשמע מיד
מקום נחמיהח הרא״םז״ל ו ד ו ק ׳ .
JTH
בכחנותס
.של מחים
.
שיצאו וכרכום
בסנהדרין ש ד מ דנ״ב איכא
שהשרה שכינה שרחה ואכלה ה ע ו ל ה .
מאן דליף שריסה דלאו שדסה הגוף
נר׳ שכבר היהה שם העולה • אבל
היא מקרח • ואיכא מאן דליף מבני
דדילמא אחד
אהרן דכחי׳ בהו וימוחו כעי; מיחה .
שירדה האש ערכו שם איברי עולה •
גוף
ודאי אין זה
ועוד
מוכרח
נ״ל ויחכן שהיא
כיונה רבינו
ואידך שבר דשרסח
בני אהרן
היא .והאי דכחי׳ וימותו
דאחחיל
דקטדח
בהו מגואי כעי; מיחה .דחני אבא
היחה קדיבהבין דם לאיברים היינו בין
יוסי
חוסי; של אש וכו
זריקה הדם להקשרה האיברים ומשום
ושרפום • ו ש ד ך והכהי׳ אוחם איחס
ישעיה דהא רקי״ל בעלמא
ב ד א ב׳
ולא
,
חפ ז
#
דדם
פרשה
פג
ולא בגליהם ע״כ .ומהרש״א חמה
יחיישב כ״מ שחמה הרמ״ז זיל במ״ק
ד ב חוסי;
ו ב מ ׳ ג י ע ו ״ ש .כי לא רציתי להאריך.
על רש״י דהאי
ברייחא
,
מוקי לה כמ״ד שריסת ט ף .וכמ״ש
החוס בשם ח ״ כ .ורש״י הביא דרשא
,
זו למיד שרישח נשמה
ך״ךן
וגוף קייס .
ולא חי כלום .ולאו קו היא דהש״ס
,
ועי׳ בקא פ י
,
,
זה .ולא
,
בע״א .
ולא ת מ ו ת ו .כ ת ג הרא״ם
שלא ירע היכן מצא
ר:״י
ידעחי למה שהרי
בת׳׳כ
כמ״ד
נדרש כ ; .וסוגייא דמו״ק אסמכתא
שריפח גוף .אלא למ״ד שריפה גוף
בעלמא היא .וכן מ״ש רשיי מכאן
מיישב הפסוק כ; אבל ודאי דאף מ״ד
שהאכל.
גם
שריפה נשמה איח ליה האי סברא
מדהוצרך להזהירם ש״מ שכן דרך
דב חוסי; .ושמא קבלה היא :י ד ו .
הנכון ל ע ש ו ת .
לא קא דהך ברייחא סברא
,
,
דברים סוחרים החלה
גם בח״כ יש
ך ך,
7
אמרו דנשרף גוסס .וכמו שהכירוה
אמר
ע״ד אסמכתא
אל ת פ ר ע ו • תימא
דב״ס
הנשרפין דפ״ג ילין!
פרועי
הכי איחא וזיל
ראש במיחה מדאתקש לשתויי יין ולמאי
מבית קה״ק
אצמריך והא מקרא מפו׳ הוא .וי״ל
ושרף נשמתם .אבא יוסי וכו׳ ושנים
דקרא איכא
לפמשי אאבל דעלמא
בחוטמו שלזה .ותאכל אותם נשמתם
ולהתיר תגלהח לכהנים .וכפי ש״ם
בגדיהם • שנא ויקרבו
דמי״ק .א״נ י״ל דהו״א הוראת שעה
וי שאום ככתנותם כתונת הנישאים או
לבגי אהרן באותו היום ולא לדורות.
אינו אלא כתונת הנושאים ת״ל אותם
ותדע דבעלמא
היו צריכים ליממאות
ולא בגדיהם ואומרו לבני אהרן תעשה
להם ועוד דביום זה היו כלם ככהן גדול
כתנות • כתוטת לכהנים ולא גלוים .
וכמ׳יש הרא״ס לקמן ד״ה ה; היום .
ע כ ״ ל .והאי ראיה בתרא לאו ראיה
ובכ״ג כתי את ראשו לא י פ ר ע והו״א
גמו׳ היא .דאל״ך אותם ל ״ ל .וכ״כ
דדוקא כ״ג
וראיתי
התום בסנהדרין .מ״מ מבואר להדייא
למר״ן פ״א דה״ל ביאת מקדש די; ה
החום שם .ובהר
,
ותצא אש
שיצאה אש
נשרפה ולא
,
,
כדביי
רש״י .ומ״מ נשמתם
ולא
בגדהם ה״ה כמי ולא גוסס .אלא
,
,
הוי במיתה
.
,
כתב בזה .ע״ש .ו ד ו ק ' .
ך׳יך!
ולהורות וכו׳
ה״ק הראיס
ודאי אם היה גופם נשרף גם בגדיהם
ד מ י ך אצפריך לגופה .ואי
היו נשרפים ומדלא נשרפו בגדיהם
מאתה דריש ולא בניך מיל .ואי; זה
שמעינן מינה דלא גשרף ג ו פ ם .דלא
מוכרה דלעולס אתה קא דריש .אלא
נס ובזה
דע״כ אחה לאו למעועי בניס א ח א .
ניחא ליה לו דנעשה בהם
,
פרשת
U"1יני I
דהא כתיב ולא ת מ ו ת ו .רמפמע שאם
ש ה ד אין מ פ ו ג כ ח ו נ אלא קרננות
יפתו ימותו שניהם .אלא ה״ק אתה
שהיו חובה ליוס .
בך .שהם
שאזה כהן וכן כיוצא
כהנים ולא ישראל ״ וק״ל
,
ך״ךן
היום וכו
רש״י
.
באמח שדברי
,
בחון־
סוחריה זא״ז
קחו אח •המנחה .עי׳הרא״ם.
כ״ד .ויחפן
ולא ידעחי מה הוק״ל דודאי
לפרש כאן אליבא דמר •וכאן בהיפך .
שם מנחה אינו מוכרח שיהיה כולל
.
ך׳ ק
,
ואל חתמה
כי כן דרכו של רש״י
פהסחירוח
סמוכים
כולל כל
דגדולה מזו כהב הראיס פ׳ בראשית
מנקה נסכים שהיבאו בו ביום ־ ואף
ד ה ויסגור .ודיה ויגן מיש .והראיס
בפ״ע • וגם שיש לחלק
כאן הציע בזה .עוד ה״ר ,הראיס
שהוחר להם
אסוגייא דפמעחין והציע .ולא ידטחי
בהם אנינוח .אין ללמיד מזו ל ז ו .
למה לא כחב בשם החום׳ שה״ק אותה
שמיני
בזבחים דקי א ושמא י״ל כיון דאנינוח
נדבה או
מדום מסחיין לאוקומי
כל
המנהוח כמו
שאלו הם
שאינו
ביניהם שכיון שחידוש
כי שמא לא הוחר אלא בשל
שהיא חובה .ולא
ההיפך .גם
בשל
לילה קליש
קרייה נאנינוח לילה .וק״ל .
מה שה״ק דלגופיה•
אצנני־יך דייל דא״כ הול״ל קחו אח
הנוהרח מן המנחה כדכחי'
ויישב במיניו .כתב הראיס
ד״ח
ששמע
ב פ צו
,
כן; בפי׳ .ותימא
הנוחרח
שהחום במנחות דיס ע״ב דיה ושמואל
משמע הדחי קא קחו אח המנחה
הק אמאן דיליף דורוח משעה מהן
דהיינו מנחת נחשון וגס מנחה שמיני.
שמא אולי כך
מרכהיב קחי
אה המנחה
,
הנותרת מאפי ה׳ מ פ נ י שזו
ניתרה שלא
נשרפה. .
לבדה
,
,
דהנא .וחי בדרך
,
נאמ״ל נ פ י
,
.ומאי
קישייא בדבר
המפו' בפ״ס .וצ״ע ,
מפני שכל
הקדמות שהניאו חיבה ליום העאוח
,
זאת
ף״ף;
ע י הראיס
ההיה .
,
יעילות .כלס נשרפו וזו נותרה מהם
וכבר תירצו קושיותיו התום
לאכילה .א״נ ה״ק קחו מנחת נחשון
ב ד פ אלו עדיפות .ועי ב פ כי תשא
וגם
,
קחו הניתרת וכו של יום זה .
,
וק״ל .
ן״״ךן
ה; היום וכי
מיש בשם
,
טי
,
,
הרא״ס
הדמב״ס יכבר
.השיגיהו דדש״י בפסחים רפ״ב
כהב
בהיפך דקדב; ריח היה אחר האניגוה.
,
מש בזה .וא״כ מיל
1״ה
,
.
מ פ ר כ ת • כתג הראיס ואלו
בחזיר וכו׳ דבריו תמוהים .
ו נ ר דצ״ל להודיע שמי שסרסתו יכו׳
,
ך״ך״,
ו״־וק׳ .
מבשרם וכוי הראיס האריך
בזה
חיים
פרפת שמיני
בזה תחלה תמה
ישעיה
פ״ב דהמ״א ותראה הכרה הרמב״ן
תמיהה דבהך .
ד ל .ו ע ז ׳ בכס הרמבם׳ בס׳ המנות
סיגייא דמכות סי׳ החוש׳ די״ח רהא
ו־ תכן צפ׳ דבריו עי׳פ רברי הרמב״ן
דקא׳ איסורא בעלמא ר״ל איסור לאו
ל ס ה״ח
עש׳ .ואין כאן
ע״ד רבינו
פר
וכן נר׳ מדברי
ודוק' .
שהוא חמור .ואין צורך לבאר זה .
אחר זה חמהעלהרמב״ן ז״למברייח׳
הראיס
ך״ך!
ו ב ג ב ל ת ס ל א ת ג ע ו .ברגל .
דקחני מ ק י ו .ואין זו חמיהה שכבר
עי׳ מיש הרא״ס
בזה בס׳
היא .גס
הרב
מ״ל סוף
כתב הרב דלאו מתרצחא
ראה .וכיש עליו
מה שה״ק דא״כ גס אחותו היו לומדים
הלכות עומאת אוכלי! עיש עליו וכס
איתה מאותו הדרך .ל״ק רגבי אחותו
אכתוב בם״ד .ודברי
רש״י כבכא!
מש׳ הכתוב בת אביו או בת אמו איגו
נעלמו מהרב מיל שתמה על
ע ע ם ה^יסיר אלא הוא ביאור איוז
ולמה לא הביא דרשה זו בס׳ שמיני .
היא אחותו • אבל ודאי אין להביא
בת אחיו ובת אמו אלא מקו׳ .אבל
ולא ראה
ך״ך!
יצדק בכל שאין בהם שום סימן .
יפה .וע״ש ודוק׳ .
ושקץ .עי׳ הרא״כ .ועי״ל
דציר הוי ניעבמאתים .וכמ״ש
כאן שדי היה לו׳ איסיר הגמל ולא
יותר שכיון שביאר מעמו אותו ה ע ע ס
רשיי
הלימ סוף פע״ו מהמיא ע״ש .
ך״ך,
לא יאכלו י
עי׳
הראיס .
עכז הלא תשאר שום קושייא מקושיותיו
ותימא דכיו; דשאר מנות אתו
גס אש׳ הרב
מבינייא דשרציס ידס .א״כ ל״ל לא
וברייתא זו אליבא דמד׳ עונשי! מ ה ״ ד .
אתו
דצ הרמב״ן ז״ל .
יאכלו גבי עופות .עופות נמי
דגילוי
מבינייא וצ״ע .ועי׳ במ״ס פסחים .
בעלמא
.לדעתי לא נתכווץ
ונכון
הרב לסלוגתא
אלא
תמה הרא״ס רהא
מלתא
מסקינן
דאביי ורבא .
להא דאיתא בסגהדרין דע״ד דרשב״י
ומ״ש הרמ״ז בשם מהרח״א .
הוא .
ך״ך!
תנור וכיריס .הראיס האריך
ס״ל דעונשין מה״ד .אבל תימא בי;
להביא דעת הרמב״ס דפלוג
ע״ב
דתנור וכירים
כך ובי; כך דהא במכות דייז
אדברי רשי׳י .וש״ל
קא׳ דאפי׳ למ״ד שנשין מן הדין אין
טמאים אפי׳ במחובר לקרקע .ואני
מה״ד
עם
מזהירי; מהיד והנא אזהרה
היא .וצ״ע .ושוב הביא ר ב ד היה
חמה
איך יחלוק בזה רש״י
הרמב״ס .דהא במ״ס שבת פ׳
כל
שזה גרם לו להרמב״ן ל״ו כ;
הכלים דקכ״ה אמרי׳ בהדייא בש״ס
מפני שלא חלק בכך .עי׳ ב״ס מיל
ובפירש״י שם דמדכתיי יוחן ולא כתיב
ואמר
חפץ
פר:
חיי•
שמיני
ישבר משמע דגמה! בר איירי ד ס ד א
המערב ע״פ
כיון דחיריה בארעה כגופה דארעה
ששמם חגב .ואנו רואים בהכ ד׳
גמי
למעלה
רמי קמ״ל אלא דפאיגן מחובר
המבודח שהא׳ יל פו
הם
סימנים אנל הרגלים
מרבו ליה ההם רבנן מדכחיי עמאים
מהקרפוליס וכמדומה שהם אסורים .
יהיו לכם מ״מ .ור׳ יהודה פליג ההם
אבל ראיגו גאוני עולם אוכלים אוהס
כ״ע
ועעמס לא י ד ע נ ו .והנה הרב המערבי
מורו .ואי׳כ איך יחלוק רש״י בזה .
מהר״ח ן׳ ע ע ר בס׳ פרי חואר בסי׳
ונל המשניוח דמסכח כלים מבוארים
פיה קרא הגר על מנהגינו זה ואכרם
הרמב״ס לכן נר׳ רמש׳ רש״י המע״ל
הא׳ ממה
כשאינו
מחובר
לאו לאפוקי אס
אבל במחובר
חיברם בקרקע
.
ועען עליהם ד׳ ננענוח .
בניהם הקסניס שקורין
שאין אוכלים
אלא לאפוקיחנירים שלנו שאינם כלים .
אמר״ד .ואס אבותיהם עהוריכ למה
אלה הס בניס בכוהליס ואופים שם
אין בניהם עהוריס • ווז אינה ע ע נ ה .
לא
מה שאין אוכלים הבנים הוא
שהם קרקע
ודאי
גמור אלו
כי
מעמאיחלארוקאאס הסכליהמטלעל
מהמה
אע״ף שחברו גם מ׳׳ש הרב רמ״ש של
הזכריכ .הב׳ רהבנים החלה יש להם
חרש לאו דוקא .אינו מוכרח שהרי
עור על גופם בלי שום כנפיס וכשעבר
הי״ש ריפ פייה דכלים נםהפק אס
עליהם חדש או פחוס מפשיפין גופם
בכבשן.
הא׳ ויוצא כמין בדיה אחרה ואז יי׳ל
שהביא ראיה
אוהו .ואיך
ההניר היו
או
מצרפין איחו
לא .ע״ש .ומה
כחשותס כמו כאין אוכלים
אוכלים
כנפיס .־ ואז
י מ״ל שבירה ונתינה .לאו ראיה ה י א .
יחזרו לההיר מה שכבר א ס ר ו .וגם
דכהי׳ לשון
כחננו שלא
לפי הסוגייא שכהבהי
נזיצ; .לאשמועינן דאפי׳ אס הוא
מחיבר לקרקע לאו
כגיפא דארעא
מחמח איסור נוהגים שלא
ממעל לרגליו .הנה
בפי׳
לאוכלם
אלא מפני כחישוחס .או מפני שכיון
שצדיין כנפיהם לא
רמי .ודוק׳.
ך״ףן
זו אינה טענה שכבר
בהם .ומפני
נראי
מראיה
החמירו
העין .הג׳
ממעל ל ־גליו .נ ר ׳ לכאו'
שאי; במין זה זמן שכנפיו חיפין אה
שהרגלים אינם לממלה אלא הם למטה
רובו .שבעה פלא הפשימו גופם הא׳
.אבל
א״ל כנפיס וכשהפשיע כנפיו יחרים
למעלה
דאעו
מקרשולים ואז הם מותרים
בהיפך
אס
היו
הרגלים
על רובו .וזו טענה של חהו
כנפיו חופי; א״ר .רונו
מקרסוליס אסירים .וא״כ הימה על
מ״פ חז״ל
מנהגינו שאוכלים חגבים בכל ארצות
ולא כלו קאמרי .דליהא .רהא החס
פליגי
ח פ ץ
דרים
פרשה שמיני
פה
פליגי אס רוב אורכו או רוב ה ק י פ ו .
פרמי לכל
ואמ״ר פפא דלחומרא בעיגן ח ר ח י .
בוקפא״ז וכיוצא .ה ג אהר שנבאר
ולקולא
שא״ל • זנב
ולדברי
הרב
קולא היא .
מין בועח״ו .אמר׳יר
.
,
דברי רש״י בחומש ויש
קאמרי דלא בעינן כלו אלא רובו .
וצריך וכו׳ נר׳
אבל כ״ש אי הוו חוסי; כלו דהוי סימן
שמו חגב כדמיכהא
פפי .הד׳ העענה דממעל לרגליו .
וכבר הדגים-בזה מהרש׳׳א שס וכהב
וזו באמה ע ע נ ה גדולה .ויחכ; שסמכו
דיש להגיה ברש״י ויש שיש להס זנב
רז״ל דודאי אין סי׳ ממעל לרגליו .
ובהא בעינן שמו חגי .הכה
מוכח
דא׳׳כ אמאי לא מנו לה בש״ס בהדי
דגאין להס זנב לא בעינן שמו חגב .
ד׳ סימנים .ולימא קרסוליה והס
יכן נר׳ מפשע דברי הרמב״סבהמ׳יא .
כנפים
וסמ״ג עשי; סי׳ נ״ע .וכי׳כ רלבי׳ג
וכנפיו חופי; אח ר ו ב ו .ועוד דבשוס
קס דיגא
ממעל
לרגליו .כמו שמנו
סיס ק הרמב״ם וסמ״ג
בפי׳ התורה
מדבריו דלא בעינן
.
סוגייה לא״ע .
והשהא
ועור ומר״;
להגביה אלו מוהריס הס .וכ״ש שכבר
לא הזכירו דמעל לרגליו .אלא ודאי
כהבחי כשס חגב יש להס בלשוננו.
לאו
וכ״מ להרמב״ס בחילי; בפי׳ המשנה
אמקוס חיבורם קאי אלא מפני ש:ס
וז״ל אבל אס נמצאו בו אלו הסימנים
ארוכים וגבוהים למעלה מהרגלים .
ולא היה שמו חגב .או השם שקורי;
וא״כ ממעל לרגליו איגו תנאי .אלא
אוחו לשו; למה שאנו קורי; חגב אינו
הוא צורה קרסוליה היאך היא .ולכן
מוהר ע״כ וקרוב בעיני פההגבים
פוסק .ודמדומי
שלנו היא צפורה כרמים הנ״ז באל״ע .
ראיה מצאתי לזה בע״ז פ׳ אין מעמידי;
המנהג שלנו
שהכוונה היא דממעל
לא
נזכרה בשום
לרגליו
וכ״ז
והמחמיר חע׳ייב .ודוק .
דל״ז ע״ב .וז״ל הקרסוליס הס ב׳
רגלים מ; הד׳
ובהם הוא מדלג .
כחבנו
לקיים
,
ך״ך{
וכי
יומן .חימא
דמדברי
לנתר
רש״י משמע דמפבר* נפקא .
למ״ש .עוד
ובפ׳ העור והרועב דקי״ח ע״ב אמרי׳
עע; שצריך שיהיה שמוחגב וזו אינה
כשם
פומאה אלא
ע ע נ ה מג׳ פגיס .הא׳ דחגב גאכל
לכשיחלשו כך אין מקבלי; הכשר אלא
במשורה .הג׳ דחגב הוא בל״ע זרא״ד
עד שיחלשו .פי׳ רש״י שומאה אלא
והנה אנו רואים שלכל מינים הנאכלים
וכו׳ כדאמרי׳
אהה או׳
קורי; להם בשם כללי זרא״ד .דאעו
מחיבריס עמאיס עמאה אה הכל שאי;
בלה״ק יקראו אוהס .וגם קורי; בשם
מצויים
והיינו כרעים
ממעל לרגליו
וכו׳ עכ׳׳ל .וזה נועה
שאי;
לך מחוברים
מקבלי;
בח׳יכ אס
שאי;
שרצים
פרשה
ךןהץ
ן ויי•
שמיני
ואח׳ מההוא
יוכיח שמטהר ממאיס ואינו מציל על
עעמא דפשוט לו בטומאה חפפוע לו
העהורים .
דרשע; ק״ו
בהכשר .שאם אהה או׳ כן הכשרה
כ ה ״ ג .והדר סריך ש״ס
אצלם .וה״ק
הכל
החוס׳
במהיבר .וי״ל דאין זו חימא
אחרוח
אלמא לא
דעכדי׳
מגרייחות
קו׳ כה״ג .
ומכט
כ״כ אס נאמר דהוכשר הכל גמהובר
אין בעלמא דר שי׳ ק־־ו ושאני הכא דאמר
על
הזרעים
קרא וכו׳ והשחא במקיה
נמי הוה
עכ״ל .פי׳ דמשכחה לה
שיכשירו
דרכי׳ ק״ו אי לאי קרא .וכ״כ הר״ן
במחוגר עי׳ גשמים .ואין הימא לו׳
שה דע״ו ע״ב ד״ה ומהדדינן ע״כ .
פעמים
שאין
והס דברי רש״י ז״ל .ו ה ד ס המה על
אחר שכבר
גדלו
רש״י היכן מצא קי׳ו זה .וליהא •עוד
והס ראויים לאכילה .
המה הראיס אפר פרה יוכיח .ע ש ׳ .
הרי דהאי ענגמא דרשי׳ ז״ל לא ס״ל
וקושיוהיו הס על הש״ס דנדריס ולא
להש״ס דד; • גס בח״כ הוציאוה מ;
על רש״י זיל .גס ל״ק דמה
לאפר
הרהיב • ומ״ש הראיס דרשי׳ לא הגיא
פרה שכן היא מטמאה לכך
אע״פ
עי׳
גשמים
שנופלים
טמאה אח הכל דיש
הגשמים יורדים
ונעשו
זרע
דקרא .
שמטהרח אינה מצלה .האמר גמקוה
הך דרשא דלא הוי פשטא
הכריחו להביא
שאינו מטמא יציל על הטהודס ועוד
ד/ים בפי׳ הפסיקי׳ ולהוציאם מסברא
עברי׳
אינו מספיק .דמי
דהויה .
?}!״ד
ה״ק
וצ״ע .
הראיס
דאפר פרה חידוש הוא ולא
מניה קיו .וזה מוכרח בסוגייה הש״ס.
ודו״ק .
ל״ל הכשר
בשרן ליתי נגק״ו דכלי חרס .
והי׳ מילהא דאחייא בק״ו וכי׳
דייה
והאוכל וכו׳ ע י ׳ ה ר א ״ ס כ ה ג
ולא
דהרי מיעוטי שמעי׳ ממלח
ידעחי למה לא הי׳ :מ י שהי׳ בה״כ
בה ואח״ז ה״ק מנלן דילמא בה לא אחא
גבי שאר משקי; רלא אחי בקיו דכלי
אלא למעועי נבלה עוף טהור ממגע •
.דמה לכלי חרס שכ; מטמא
ונדחק ע׳יש .ולי נר׳ דבנבלה עוף
בדיה
גמי איכא קיו שהעמא ב מ ג ע .מנבלת
הדם׳
מאוירו .וכמ״ש
הוא
עצמו
בהמה שאינה מטמאה בכיה הבליעה.
יהנוגע בנבלתם • הכי אמרי׳
וכיון דבכל חרא איכא קיו ולא הוו
בנדרים דע״ה ע ״ ב .דהחס
הרי קיו דסהרי אהדדי ,דהא איכא
בעי רא׳ למיד; ק״ו שהבעל מפר נדרי
למילף חרוייהו גמה מצינו .כמ״ש
אשהו קידם שיבואו לכלל איסור מק״ו
ההו״ס כלל זה ככמה דוכחי .וכיו;
דאחד שבאו ומהדרי ליה רבנן מקוה
דככל הד איכא ק״ו כי אחא כה מ י ע ע
ד ה
״
הרוייהו
ע
פו
דדים
חרוייהו דהי מינייהו מפקח .והרב
ודדיש ההס אביי גדע״ר ע״ב טון
קא׳ הביא חי׳ זה בשס ג״א והשיגו.
שמלאו
.ומיקי לה
ואינה הפגה לפי דברינו .אלא מ״מ
בסיומה עש׳ .משוס דחרומה קילא.
הי׳ דנה לא אחא למעופ אלא עוף
אבל ודאי רישא דקרא לאו באכילה
ממגע אכל בהמה דכחי ביה והאוכל
הדומה איירי .גם מה שהק׳ דחיפוק
מכלן לאפוקי מפשעיה וייל דע״כ האוכל
ליה אזהרה הדומה
מן ובא השמש
היינו שיעוד אכילה .דאי אכילה ממש
ומהר .ויייני מבין .דהן קרא ליה
ל״ל קרא חיחי בקו׳ מ ע ו ף .וכיין רע״כ
ביה אזהרה .אלא לאי הבא מכלל
מפקינן מפפעיה ממעטינן חרוייהו.
עשה דהויעשה.וליכא למילףאזהרה
,
אבל מה שהשיג שם הקא׳ על הרא״ס
דלאו מבה קא ממעמיגן מ ג ע בעוף
טהרה
ימיה
אלא מבכל קדש
ך״ך!
ל״ה .ודוק׳ .
אחד לעולה .אקרא רקמא
נמי קאי
ע״ש .אולי געלם ממט דברי רש״י
אלא
דנע
עד
בחילי; דכ׳]ע״ב שכהבל הדייא דחרוייהו
דסליק מחרוייהו ופריך ע ל י י ה ו .א״נ
מבהדרש נןלהוע״ש בחידושי אמין ודוק
בקרא קמא דכחי׳ לבש לעולה ודאי
דאע״ג
פרשת תזריע
קודמה
דחטאח
בהקרבה
הקדיס העלה משוס דהוי כבש להשיב
עי׳ הרא״ס .
מפי מעוף .אבל בהאי קרא דחרוייהו
וכבד כהבהי בזה ב״פ ויגש .
סד״א דאי לאו עולה קידמת
כי חזריע .
ך״ך,
ך״ךן
בכל קדש .עי׳ הרא״ס מה
שגמגם בדברי החוס׳ ועיקר
עופוח
לא
קרא
הוה מ ק ד ה לה .ק מ ״ ל .וא״ת
גופיה תיקשי למה הקד׳כ לה
הא מילתאביבמות דע״ה ע״א .ובראותי
מקרא .י״ל לאגב קרא קמא גקמ
סוגיית הש״ס לא ראיתי מקום גמגום
הכי בקרא
בתרא .א״ג כיון דהכא
כ ל ל .ד ה א פשיעא דהך צריכותא למאן
איירי במי פלא
השיגה ידו
לכבש
.
העולה וזהו קרבן שנתחלף גקש עולה
בבעל ג׳
החלה דהכי אורהא דלישנא לאיבתעי .
אכתי לא אידכר התם בש״ס .ומ״מ
דאי לא השיג לכבש העולה יביא ע י ף
דמוקי קרא בזב בעל
ב׳
איתא דהא מא; דמיקי לה
ראיות
עולה
תלתא קראי לאו הייגו קראדבכלקדש
לא ת ג ע .דהא האי קרא מוקמי׳ ליה
ך״ך!
והנה
וק״ל.
עמוק וכו׳ הנה זה
בנגיעת תרומה או קדש .כסוגייא
ימיס בלומדי מ״ס שגעוח
דקרא בלחוד
בדברים אלו ולא
דמכות
אלא מסיתיה
דדיש דכתי׳ מד מלאת ימי סהרה .
ראיחי שיש
קושי
נחבררו לי הדברים כהוגן
ע ד אשר
כה
ו ו פין
חיים
פדשת נהל• שיני
כה עזרני ה .והנה הרמב״ס ז״ל פ״א
ו ט ונאכלין לפנים מהק״ל .והרמ״ז
דה״ל טומאה צרעה כחב כל מראה
בשם הרש״א ה״ק וזיל וצ״ע דלעיל
צרעה עור ה י פ ר אינו קרוי נ ג ע ע ד
ב פ שמיני כהי רש״י
בס אה הזה
שיהיה וכו׳ כמראה החמה הנראיח
התנופה .וכי אח הראשון ו נ ו
לעין עמוקה מן הצל .אבל אס היה
משס ששלמי צבור קרשים קליס ה ס .
מראה הלובן או הפיהוך ב ט ה עם
עכ״ל • ולאו קו היא דלא נל שלמי
שאר העור או גביה מן העור אינו
צבור הם קדשי קרשים .דדוקא כבשי
נ ג ע עכ״ל .והשיגו הראב״ד זה לא
עצרח דהוו חובה לדורוח גילה בהם
נאמר אלא ביהרח .אבל שאח מראהו
הכהו שהם ק״ק .אבל שלמים של
גבוה מן ה ע ו ר .שאין שאה אלא גובה.
מילואים שלא היו חובה לדירוח ה״ה
וכבר השיב מר״ן רהא דאמד׳ שאח
כשלמי יחיד .והס קדשים קלים .
,
גבוהה היינו
,
,
,
נר׳
,
,
ורות
לגבי בהרה ולא לגבי
העור וסיים הכהב ובזה עלהה ארוכה
,
,TH
,
ושם אמו .ע י הרא׳׳ם •
,
למ״ש רש״י בפי החימש ועמוק אין
וליק שהרי כחב רש״י אה״ז
מראיה לא ידעתי פ י .ודוק׳ וחשכח
שהיחה דברגיח .ועי״כ באה לירי
ע כ י ׳ ל .ואני העבד לא ידעתי מאי
כך והכי איחא במדבר רבה פ שמוח
הרב לקושיית
בה .ועי׳
,
,
היא הארוכה שהעלה
נאמר דמ״פ
רש״י .דאס
ועמוק אין מראה היינו
,
דע״י ד ב ו ר ה נהן עיניו
שם .
הכתוב
דלגבי נ ג ע
ך״יךן
ומכה אדם יומה .רש״י ז״ל
אחר אינה עמוקה .אבל וראי היא
נגרר בזא אחי ח״כ .אבל
עמוקה .ליהא כלל .דקרא קאמר
צ״ע דבסנהדרי; רי״ש פרק ר דבבהמה
ועמוק אין מראה .אלמא דלגבי העור
אף בלא חבלה .וצ״ע .
עמוק
אינה
,
כאן
נמצאו חסרים
מהספד שממנו מעהיקיס
נמו
פרשת בהר סיני
ע׳
עלין וזה מה שנפ׳ מפ׳ א מ ו ר .והבל
על דאבדין •
ד
״ה בהר
סיני
.הרא״ס ז״ל
חמה בזה רכך היל״ל דבהר
פ ר ש ת אמור
דייה
סיני מלמד על השממה שנאמרה בסיני
ואח״ז היל״ל ומה שממה נאמרה וכו
,
,
ובאמח שזה הוק״ל להרב ז״ל לסי מה
איזהו מקימן זבחי שלמי צבור
שפירש דה א ד56מדיך בהר סיני ללמד
קדש יהיו וכו׳ הכי חנן ב פ
דשמטה
חפ |
חיים פז
פרשה בי ־ ש י נ י
#
דשמעה נאמרה מפיני ולא
באוהל
דברינו מיושב גס זה .
אכל לפי
מ ו ע ד .רהא ליכא למילף מדלא נאמרה
במשנה הו׳ אס לא מיחורא דבהר סיני.
ודוק׳ .
גם
כס׳ ק״א נ ח כ כמי׳ש .אך לא
אכל לדעהי כי אבג״ף שהברייחא הזאה
ביאר ה ע נ י ן .
ס ב ר ה כר׳׳עק דכללוח ופרעוח נאמרו
ך ״ ך ן ביוס הכפוריס .עי׳ הראיס
מסיני עכ״זאין זה נלמד מבהר סיני.
ה׳׳ק אמאי לא פריך ב ה י פ ך .
דניוס
אלא עעמא דרע״ק דכיון דלכ״ע קרא
ול״ק
דאלה המצוח חוזר על כל כללוה המנוח
לכדדרשינן ליה בר״ה דל״ד .ביוס ולא
שבכל הספר שאינם באהל מועד לכ״ע.
בלילה .ועוד דביוס הנפוריס גיה;
ככה יחזור על סרטיהם שב״ס הזה
זה מכל
ליכהב
לא בעייא למילף
הכפורים
למה 'כשהגה יוס
שכלם נאמרו משיני .והברייחא הזאה
שאוחם
אצטרין
הימיס .וק׳׳ל .
הפרטוה
ך ״ ך ״ ! ע ד השנה ה ע .ק״ק כיו;
הנכהביס במשנה הו .לא בערבות
דהכואה שמיניח אינה כאכלה
,
,
מואב נאמרו .אלא בסיני נאמרו .
ע ד ט .גס של ששיח אינה נאכלה
ונשנו בערגוח מואב .ולק כהב רש״י
ע ד שנח ז׳ .וא״כ אין כא; אלא ב׳
שהוציאו זה כי כיון שהשמעה
לא
שניס ז וה׳ ושמא י״ל דודאי עיקר
א״כ
כל
אכילה מחבואה הישנה היא • אף
פרמוחיהס נאמרו כא; .ואס כן אלה
מניס; ואילך .אלא דמ״מ אוכליס
המצוח דסיף הספר קאי גס
על
מחבואה החדשה .והוי
סרעוחיה .וא״כ מש״וה כחיב
בהר
נשניח גערבוח מואב
.
,
,
מעע
גס
לשלש השניס .ו ע י
,
הרא״ס
שה״ק
סיגי ללמד ע״כ המצוה כלם שגאמרו
דברי
פרסוחיהס בסיני .והשתא קרא דגהר
משכחת לה שאי; אוכלים מחבואה ו
סיני לא אחא לשמשה כ ל ל .דסשיעא
אלא ע ד ניס; של ח׳ כשחהיה הבואה
נאמרה ולשאר מטח דוקא
השנה איגה מאוחרת .כגון שירדו
ודברי הרמב״ן ז״ל צ״ע.
גשמים מתחילת השנה שאז יכולים
ואולי הבין כמ״ש ועל כן ה״ק שהרי
לאכול מתבואת השנה מיד בניסן .
הרכה שלא נ ש נ ו .ויש ספק נהם אס
ויש שנה שהיא מאוחרת .וא״א לאכול
בשיני או נאוהל מ ו ע ד .וה״נ נשמעה
תבואתה ע ד ת ש ר י .ו מ ״ מ לא נהירה.
וא״כ ג ה ר סיני לא לימד אלא על
דמנליה לרש״י ל״פ כן
דבסיני
אצטריך .
השמיעה .ואוחס שלא נשנו בערבוח
מואב שנאמרו ולא באוהל
מועד.
ך״ךן
רש״י אהדדי .ועי״ל דודאי
,
כי לי הארץ .פ י שאין ע ע ם
,
זה לחזרה שצריך שהחזירה
לו
ךןשץ
חיים
פדשז בחיןתי
לו מפני שהיא שלי .דאי; זה ע ע ם .
דאעו כשהיא ביד הא׳ נקראה
מכר עולס אינה אחוזה עולס .ועוד
דהאי קרא יהירה הוא .
שלו
וכשהיא ביד ה ל אינה נקראה ש ל ו .
גר וחושב .ואוכל נגלות .
ך״ך!
בעיניו
נ ר שלא נתכוון רש״י לו שהוא מקיים
שנלקחה מידו כי אינה שלו ולא נלקח
דוקא מצות עי׳ז ולא כל שאר מצות .
מידו אלא דבר שאינו שלו .
וכסברת ר״׳מ בפ׳ השוכר את הסיעליס
אלא הוא העעם שלא ירע
ך״ה
,
יבכל ארן אחיזחכם וכו׳ עי׳
דף ס ד ׳ .אלא רישא ד״ז מצית נקע
הראיס .ולי נ י א ה דכיליה
יה״הלכלז׳ מצות וזהו שסייס ואוכל
קראיחירא .וכ; נראה להדיה מדברי
נבילות .כלו׳ שאד מצות שנצעוו בהם
רש״י בחומש ,ובקידושין דכ״א .וכבר
ישראל .ונקש נבילה משום והוזכרה
ה /־ כ ה ׳ גזה גח-דישי קידושין .וכה:הי
גבי גר דכתי׳ לא תאכלו כל נבלה
שדברי הרמג״ם גרורים עיש .
לגר אשר בשעריך תתננה .וכחכמים
ך'ה
ושדה הראיס הניח בצ״ע .
דשתם שא״א שיפרש רש״י כר״מ דלית
וי״ל דודאי הנך קראי בבהי
הלכתא כוותיה .
ערי חומה איירי .אלא דמ״מ ליכא
למימר רהאי ושדה היינו שלא ימכר
כ ל ל .דא׳׳כ מהו שאמר
אחוזה
אח״ז
עולם .והרי אין
כי
טעם זה
מחייג שלא ימכרו כלל .ואף
אם
פרשת בחקתי
ף׳׳ךן בעתם .לילי רביעיות וכו
הכי
אמרי
סיג
דתענית ואמרי׳
ימכרו אחוזת עולם כיו; שגאולה עולם
התם ובת׳׳כ דבימי שמעון ן׳ שפח
אחוזת
ירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי
עולם .להגיד מ :גרם .עכ״ל .אבל
שבתות ע ד שנעשו חעיס ככליות ותימא
נ ד דמגאולת
דב״פ עיס אמרי דבכל לילייא הוו שכיהי
עולםליכא למשמע אלא לאפוקי גאולת
ערימי ריח ן׳ דושא .והכא דרשינן
זמ; י כגון במכר סתם דבישראל אי;
בעהם ללילי רביעיוח .ואין לו׳ דבעחם
כגון
להם .וכ; סיימו בת״כ
קו׳ ב׳ קשה .ולכן
כי
לו אלא גאולה זמניה בא לחדש בהו
היינו בזמן שאין
בא׳
שחהא גאולה עולם .אבל בעני! שאין
בלילי רביעייה .
גם רש״י ז״ל
גאילה כלל כגון מכר עולם לא .ה״ל
עקב פי׳ בעחו בלילוח .ע״ש .דזה
אחוזה עולם .דהאי קרא לא איירי
אינו דהא בימי שמעון ן׳ שעח רהוה
בגאולה .אלא אמר ההם שצריך שחהיה
הזכירו לילי
ללוים
אחוזת
עולם .ואם מוכרים
מקמי ר״ח ן׳ דוסא
מצויים
פ׳
רביעיוח .ומהרשיא זיל נדחק בזה .
חיים
ולכן נ״ל דודאי מקמי ר״ח ן
דוסא
,
fTl
פח
וישן מפגי וכ״ו עיי״ הרא״ם
נמי הזכירו לילי רכיעיות הוו שטחי•
ולי נראה שאין כורך לדבריו
אכל אינם כאים עכ״ף .אכל כלילי
אלא
רביעיות ודאי היו כאים עכ׳׳ף .א״נ
להיניאו מפני החדש יקפידו ע״ז
מפני
שוב ויצערכו
שהישן
.
באותם לילות היו מזיקים יוחר מפני
כיון שהישן טיב ממט ו;עלס
כוכב מאדים ושבתאי כמ״ש הרא״ס .
הרב סוגייא דב״בדצ״א דגרסינן החס
והרע רהא כי שבק לה רחכ״ד רווחא
והיו ישראל אומרים היאך נוציא זה
רביעיות
מפני זה .פירש רשב׳ם יזיל דהני
ושבחוח .ולא אחרות אלא משום שיש
בעל
לא
לה
שבק
לילי
אלא
להכחלשלוע בהם יותר משאר לילות .
וע״כ
מצויין בהם בא׳ .ואפי׳
אין
מעיני
משמע וישן מפני חדש תוציאו
כרחכם .
להכניע
יהיה לכם מקום
שלא
החדש .ואע׳׳פי שהישן מעלי
כשאר לילות • וקי׳ל .אך מ״פ הראיס
פ פ י יוציאוהו מפכי החדש שהר! ש
למה לא דרשו דבעתס לאפוקי שלא
ראוי לההישן טפי מ; הישן ושכבר
ל״ק דהכ6
גם מהרפ״א ה ש י ג ו .
בעתו
מזיקים .
שהם
בברכות משתעי .ובודאי לא יורידם
בשעה שהם מזיקים שהיא .קללה ולא
גחיש; עכ״ל
דייה
ע״ש.
ולא חעשו וכו״ עיי״ הרא״ם
ע ד שפירש בלשון הברייהא
ברכה .ורוק׳.
המשה מאה .עי׳ הרא״ם .
דת״כ .ודבריו מגומגמין .ראם פשי׳
ולא ידעהי למה לא ריבוי
לן ראם לא ישמעו לא יעפו א״כ מאי
טונות הרבים כריבוי זכיוחיהם ומ״ש
משכי ת״ל וכ״ו הא כלאו קרא פשיטא
נעזרים ..אינו
נכון
לן הך מלתא .ולכן הדכר כדור דמלת
בריבויים
הס
ת״ל לא
דייה
דדילמא שהם
שהרי גס
הנרדפים
נעזרים .ועוד כי
העזר לא
ממאה לרבבה .א״נ ההם ל״ק
יועיל
תעשו יש לך אדם וכי וכן הוא ככל
דא׳
הרא׳ם
ירדיף אלף .אבל ב׳ לא יידפו אלא
שהאויבים
ינוסו
מאימהם
.
וזה
והרביתי אחכם י דאס הס
דבר א ׳ ,כמו
הנרככי דכתר הכי
והכיאס
ב ם מ ו ך .והכוונה לפי שאנו
שיש אדם שלומד ואינו
רואים
עושה .
אל
תאמר שיתמיד בכך אלא פופו שלא
עקר •
דייה
וכי הוא ט״ס .וכנ״ל מה
ובלי
וישרצו וכו׳ הול״ל והפריתי
אחכם .דהוי חרא .
ל ע פ ו ת .גם
והוא כרור .ודוק׳ .
פרו
והרביתי
הרכ כק״א
פירש כ;
ך״ך!
וזכרתי וכו׳ עיי׳
ואפשר כי
הרא״ס .
עעם
פעמיw
החמשה
.
פרשי
ך ן £ץ
אפי׳ אס
פעמיס לרמוז לו כי
!(יי•
בחקהי
ע״ש •
לא
יהיו זכאיס ויהיו ח״ו חסריס מחמשה
ד״ך)
ואס מכר׳
חומשי הו׳ עכ״ז יגאלס .וגס כשיהיו
שהוא מלא יחיש
זכאיס כשס יעקב
גאולהס .
ערכך וכו
ך״ך;
,
ע י הרא״ס •
ואני אומר דדבר ברור הוא
כי לפי פשע הכהוב אין
כף הכינוי .
דגרסי׳
ברש״י ואס בואו ניחא לי טפי דאחייא
,
הגזבר
מכרה
דס״ל דאפי׳ לא
.יוצאה
לכהניס .
וקרא או או קאמר וכן כחגו החוש
פי׳ ערכך
,
בערכין רצ״ו .ע״פ .
הול״ל
כערכו
לנודר .שהרי
הכחוב
לכאו׳ תימא מנליה רבשרה
כאן מדבר בלשון נסחר איש כי יפליא .
מקנה ג״כ
חמשיס
אלא ודאי שס דבר היא .יעיד שאף
שקל׳ .ולא בפיווייה .וכ״כ הרמב״ס
אס בערכך הא׳ דרשוה רז״ל שהוא
פ״ד דערכין רין כ ו ׳ .וכ״כ רשב״ס
כינוי • עכ״ז כל ע ר כ ך הכחוב בפרשה
בביב דע״ב ע׳׳ב וראיתי להרב מפ״ל
הזאה ע״כ אין לדרוש בו שוס לרשה .
שס תמה על רש״י בזה מאר
היכן
יל fיחכן פירושו .אכל אס יהיה שס
מצא זה .ואני יגעתי ומצאתי רהא
דבר גס רש״י ז״ל לא כהב דבר זה
ורבנן בערכין
שהוא כינוי
אלא בקרא
דא׳יכ
.
הראיס .ולגירהא
כר׳ יהודה .וד״ש
,
הגזבר
עי׳
׳דייה
ואס
שדה מקנתו
את
פריונה בשיעור
מילתא פלוגתא דר״א
־
דוהיה ע ר כ ך דליה ביה
דייר ע״ב .ורש״י זיל פי׳ הכא כר״א
דרשא .גס אין נכון לפ׳ לשו; ע ר כ ך
ולא ירעתי למה ואולי פשעיה רקרא
שב אל הכה; או אל גזבר ההקדש .
מוכה כוותיה מרכתי׳ והשב לו ה כ ה ן .
לא נזכר ב כ ת י ב .וגס כיין שאין
ולא כחיב והעריכו הכהן וצ״ע • גס
אלא
גירסחיגו
ברש׳׳י
היא כגירסח החיספוח והיא
העיקר
כי
ערכו סליי
בכה; או
בגזבר
קציב .אינו מן הראוי ליחסו אליו.
ושייר בהי״ע פיה דערכין השיג הרב
ז״ל בזה ע״ש .ודוק׳ .
ף״ךן
טוב ברע .
ולי נר׳
מיש גשס החוש׳
ודלא כהרא״ס זיל עיש ודוק׳ .
רי׳ה
וכל ע ר כ ך
.עי״י הראס .
עי׳ הרא״ס .
ותימה רבריש פ״ב דערכין
דפי׳ רש״י כאביי
בהשג יד
קא׳ להדייא ראך
הנידון
משוס דסוגייא רבכורוח קאי כווהיה .
אינו פחות משקל • ומייתי לה מדכ׳
כמ״ש החיש׳ שס דף ט׳ .ולא שייך
איחא
הכא לו׳ הלכהא כרבא לגבי
אביי.
דהא לא פליגי בדינא אלא בעעמא .
וכל
ערכך יהיה .וכיו זהכי
בבכורות דף יוד׳ ע״ב • ושמא פשע
הכתיב אינו כ ; .וצ״ע .
חפץ
ך״דן
פרשת בהקתי
חיים
פט
כל־ חרכ .עי׳ הרא״סכתב
כשור זה להעלותו ע ו ל ה .אע״ס שאינו
דאם היא נדבה וכו׳
רשאי .וטובה שהזכיר הרכ ז״ל לא
ולא ידעתי מאין הביא הרב ז״ל רהא
מצאתיה אלא נבי בכור ע״ש וזה פלא
,.כתג
בערכי; במתני׳ דכ״ת *ודל שור
זה
וצ״ע .
עולה אימדיס כמה־ אדס רוצה לית;
• תס ונפלס ספר ויקרא .בעזר עונה בעת נרה .
פרשה
ח^ן
ס פ ר
ח״ם
מדבי
חמה על
ב מ ד ב ר
דנס״ק דנכורוח
רש״י
דס״ד פ י איסכא .ויישב שרשיי זיל
,
די׳ךן אך אח מעה לוי .עי׳
הרא״ם .וחלילה לעז עליהם
פי׳ כאן כאביי משוה
כיוחיה .ואינו
דנג״מ מ״ש
מ ה י ר כלל דההוי
בהם .אלא דנקע
מלחא דר׳
הנינה
עגל מפני שהיה עין המיר ייתר ועליו
הנינא היא
דאמר החס שה א׳ של
ג״כ היהה ה;;יר; כמ׳ש הרא״ם יגם
בן לוי פ ע ר כמה .ולבא גופיה התה
דהיינו
שק-ל ועלי נ ה ך מ י ל ה א .ו ע י ד מדפדיך
במה שלא נכהב
נקע
מלחא
היתה
שכ.ר
רבא .ועוד אה איחא אפי׳ מבהמה
העגל .ידיק׳ .
דייה
משה
ואהרן .לא
דלא כרבא דר׳
ידעהי
פהורה
נפערו .והלי
היל״ל אפי׳
טינתו כזה .גס לעיל ד״ה
מבהמה עהורה נ פ ע ר ו דהא פער1ם
משפיוח ומה הוק״ל יוחד מכלם .
במדבר .ומדלא קא מסיים בה הכי
ואילי היק״ללמה לא נכללו אהרן ובניו
משמע דמילחא דפשימא היא דפמרו
בכלל בני קהה כרוה דרום • ואם
גס ה מ ה י ר ה .ומה שה״ק מדר׳ הנינא
כהנים לעצמם
דני־ןע פ ע ר י חמיריס .ליי ,כלל שכנר
ולוים לעצרם .עכ״ז משה למה לא
כהני ההוס׳ שס ד ג ע ״ נ ד״ה
דין
היה ככלל כני קהה .וע״כ היד; ט
וכי' עעמא דנקע פערי ה מ ו ד ה גס
חחים לעצמם
כ נ ר ע״ש .
רצה הקכ״ה להפריד
בני קהה ק ג ע להס
מפני
המחליקה
ו״ו,
שעטרה
להיוה
נחנו ע ע ס לאניי
וכאמה
מאי
שלפי ניאיר הכיגייא והנו׳
אשר הביא הרא״ס ז״ל
.
נ ד נ ד רש״י
אשר פקר .ע ׳ הרא״ם .
דהא בהמה טהורה ד ד ה י הפקיעה
היא דאנמנים
בהמה יש׳ ה ט ה ו ר ה .וכן נר׳ מדברי
קאיכדמשמעםי.ייא דברכוח דלמיני;
החוש׳ בדיה ד ; שכן גידסהכ .יכ״כ
ל״צ קרא לוראי לא נצעווה היא במכין
לקמןע״נד״הלא קדשו .ודאי ש ד ב ד
בני ל י י .ולא הוליל ואהרן • ואצעריך
רש״י
קשים להולמם דאדרבא פ ש ע
לנקוד עליו • אלא ודאי רה״ק אלה
הכהוב כ ד ב ד רבא הוא דכל בהמות
סקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן
יש׳ נשדו בין מהורים בין ממאיס .
כלם בכלל היו
אבל לפי גירסתנו נרש״י דלג׳ בהמת
כב׳ אלף .ובאה הנקודה לעקור שלא
שיגיין
דייה
ודבר בריר
ע ם אוחם הפקודים
היה מהפקודים .
דייה
ואחנהמחהלויסוכו׳ הרא״ם
יש׳ המהירה איכא
לפרישי
בגוונה אחדנא וםלקא בניהוהא כ״מ
שהק׳ החו״ס בד״ה ד ן ובד״ה לא
חפ*?
פרשה
חיים
נמ
ו
קדשו .וה״פ
דמחני׳
דאביי
הכי הוא
מס׳
ראם
הקו׳
ד״ךן
הפקיעה
בהמת הלוים פערי חמוריהם
צ
ו פ ו כ ו עליו .כי׳ שאל החשוב
נושאים היפה
ש נ ב ע ה כהיו
שלייש
האש מסתלקת דאלך׳ ישרך
הבגד
במרבד דיך ׳הוא שתפקיע אח פ ע ר י
שאה
טסעיס
היתה
חמוריהם של עצמן .ופריך רבא דאי
רבוכה כארי
דרשי׳ ק״ו גבי בהמה ח״כ גבי בכור
עליה פסכתר .ודלא כהרא״ס ז״ל.
בהמה טהורה נמי לפטרו לוים מהך
ך״ךן
(
בשעה
שהיו
כמנהגה אלא
שכיפין
את כל כלי וכו׳ לא ידעתי
קיו טפיה דאס בהמה טהורה של לוים
למה לא יהיה פי׳ בקדש על
היה בה כח להפקיע בהמה טמאה
המזבח כמ׳׳ש רשיי בסמוך ד״ה לכסות
של יש׳ מן הבכורה כ״ש שיהיה כח
את הקדש .וי״ל.
בבה׳׳ע שלהן להפקיע אח עצמן .
ך״ך״!
ופקודת • עי׳ הרא״ס .ואין
ודאי רלכ״ע גס במרבד לא
עעכה ע״ד הרמב״ן כי רש״י
הפקיעי בכורי טהורה של יש ומסיק
הוכיח דנריומהירושלמי.והחס איהא
נפקא .אבל בכור
הרש״ן ז״ל
אבל
,
דבא דמהיקשא
כדברי ה ר מ ב ״ ן .כמ״ש
ע״ש •
טהורה דליה ביה הקישא לויםנמי
ליחייבו
ביה משוס
דבמדבד נמי
איחייבי בה איכהו וכ״ש שלא
פדי
אחדים .ישו׳׳ ר להרמ״ז זלה״ה פי׳
כן אע״פ שיש בדבריו כמה גמגומים .
פרשת נשא
ך״ךן וישלחו וכוי הק׳ הרא״ס
מנ״ל דמהכיהס
וכ״כ מהרמ״ע ז״ל ובעל קרני רא״ס.
לפלוגי זב
אלא שלבי מהסס בזה דמאי ק״ו איכא
מעמא מה י אחא דלמא לפלוגי מצורע
הא איכא למפדך בהמה טהו׳ של יש׳
מזב וטמא מה אחא .אבל זב ועמא
הוכיח שמפקעה אח אחרים ואינה
מה כי הדדי נ י ג ה ו .ולאהבגחי דבריו
מ פ ק ע ח אח עצמה .ימיהול״ק ראיכא
דא״כ אמאי אצעריך מחניהס לפלוגינהו
למעבד ק״ו הכי ראם בהמה ;׳הורה
אי לפלוני מצורע מזב ועמא מה .
של לוים הפקיעה בהמה ממאה פל
לא חנעריך דכא נפקא מקרא דידד
יש׳ איני דין שבהמהס הטהורה הפקיע
י ש ב .שלא יהיו שמאיס אחריכ יישבי׳
פל עצמן דהשהאליכא יוכיח בי״ש אין
עמו אלמא דהוא חמור מכלם .וכיון
בהמחם מהורה מ פ ק ע ח עמאה של
משולח ממחנה לוייה ע כ
אחדים
אלא של עצמן .לכך לא
הפקיעה עצמה .ודוק׳ •
דמצורע
״
רזבים ומ״מאין משחלחין אלא ממחנה
שכינה .וא״כ אמאי אצמריך למכהב
מחגיהם
פרשה
חיים
נשא
דכוונח
השער אינו מה״ד אלא במנהג ויישוב
הרב לו דכיון דלפוכ קופסא דמילהא
מריני שנוהגים להוציא הנרוע מן העיר
נקע קרא
יען כי הוא חולי הנדבק .ונ״ש בציר
מחגיהם .דהוי ק־ שפא דמלהא ולא
המלוכה כזו .ואפי׳ בזה״ז מקפידים
רזה אינו
ע״ז וא׳׳ת א״כ אכהי ק אימא מצורע
דאינה י קרא מחניהם משים מנור:
הון למחנה לויה .
מח חון
וזב ועימ דכי הדד• נינהי אלא ע״כ
למח׳׳ש .זב חון לג׳ מהנוח .דהשהא
אחא .
מקיימו כלהו ק ר א י .ל״ק די׳׳ל רקרא
מחגיהם
ואיל
לפלוגינהו .
,
איכא
חילוקא
מחנם דהוי
בינייהו.
מחנה ח׳ .
דמחניהם לפליגי זב כיע׳׳מ
עמא
דברר ישב צא משמע
ורוק׳.
והנה
,
הרב ז״ל הי׳ לקושיוחיו .
אלא
שיהיה מצורע חמור
חומרא
מכלה .אבל
דא״א לו׳ דמצורע לא ישהלח
השהא זב המיר מניה .ואף שהרא׳׳ם
דארבעה
דנררוש
אלא חון למחנה
לוייה .
בקושייהו
לעיל
צידד
אנשים יוכיחו .וזה דוחק גיול דליה
לקולא .לא
גלוייא אלא בדברי קבלה .ו ע ו ר דאימא
אי דרשי׳ הכי הוי
דקושעא הוא דמצורע חין לג׳ מחנוה .
דלגבי
אבל זב וע״מ אין משהלחין אלא חון
לקולא .ולגבי
לו׳
נהירא .וכ״ש
דהכא
קולא וחומרא •
זב הוי מצורע
מימ
קיל
דרשי׳
ודרשי׳
קרא
מ״ש הרב שד׳
לחומרא .ושו׳״ר להרב מיל פ״ג דה״ל
א^שים היו חון לחומה ירושלים לא
ביאה המקדש העיר בקצה מזה .ועי
חון
מ״ש רבינו פ״י דהל׳ צ ר ע ה .ודוק׳ .
אלא בשומרון שהיא
ממא .עי׳ הרא״ס .והנכון
שכינה .גם
למחנה
הבינוהי
.
לירושלים
למלכי יש׳
כי
היו
ד׳ אנשים לא
.ואע״פ
עיירוח
כי אין צריך ראיה על עימי
משהלחין
מצינו
רכל
המוקפוח חומה מצורעים
מהם .ה״מ בעיירוה המיקפוח חומה
מימוחיב״ןכמ׳׳שדש׳׳י בפ׳׳ב רשבועוח
רי״ו ע׳׳א .אבל
ך״ה
שומרון לדעהי לא
שאינה מל׳ עומאה .כי לא
בל׳ ההרגיס כלל ל׳ פומאה שהעומאה
היא לה״ק .אבל לשון עצמוח ונמצא׳
היא בל׳ ארמי כמו אדריינוה וכו׳ .
ודוק׳.
היהה מוקפח חומה ולא מיושבח כלל
בימי
יב״ן שהרי עמדי
בנאה .ומקודם לא
,
מלך ישראל
היחה אלא הר
ולא היה בה יישוב כ ל נ .כדמשמע
£"£1
יש לחמוה
החרגום
ל מ ק ו ם .ואולי
עצם
למה
לשונו
שינה
ממקום
האדם
המח
פשעא דקראי במלכים א׳ יו׳
ומה
מחרגמו מימי .אבל עצם םחסיחדגם
אנשים המצורעים
פהח
אדם שבא
שהיו הד׳
גרמא • ולכן
גבי בעצם
אחריו
דרים
פרשה נשא
צא
אחריו ארס הוצרך להרגמו גרמא .
שוס עד הכל בסתירה יש עד וכל
,
עדוה היא בשניס .ולא נהירה דמננ׳
אח עצמוחי חרגס גרמייאק .וראיהי
לאימא דכי הינידבטומאה חשיב ע ד א׳
להרש ן צור חי כן .ו ר י ק ׳ .
כפניה ה׳־נ בסהירה .ורבנן לא מפקי
מיהו נקרא לעצמות יוסף וכן והעליח
,
,
ך״ך!
,
,
להשיב וכו׳ משמע רא״להורה
בהתירה ב׳ עדיכ אלא משיס ד מ פ
אלא אהימ הגר הוא ריחן
ל עריה .וכמה רשיי פי׳
וער היינו
ביאיר הענין ע״פ דעה רז׳־ל ב פ י
לכהניס .והימא דהא דלא כריה״ג
ודלא
ע״פ
כרע״ק לס׳׳ל בקמא דק׳׳ע בכל
גוונא הוי לכהניס
.
ך״ך;
והכי הול״ל
כשרצה להשיב וכו׳ ושמא רש״י מ פ
,
דרכהכ יק״ל .ו:״ע .
ועד אין בה בפימאה .הא
מלתא אהייא כ ר י ל ר בריש
,
כפיי הרמילס פיח דגזלה דבהודה
סיעה .ואע״ג
קידס מיחה אין חייב ליחן לכהן אלא
למעיעי
לקרא
אדסמיך ליה
להוציא גזלה מהחה ידו .ו ר ע .
ך״ך,
,
דיהיד
סחירה אחא עפי
ונכהב כבר .וכדכהי׳
ונסתרה והיא נכימאה
ועד אין בה .ע י הראיס .
,
שמא פשעא
.והו דבש״ס
ואמה דהכי מוכח ה ח ס .אבל ודאי רשיי
ההס מספ ק״ל אי הלכחא כווהיה וקא
לקרא
הייש למלהיה .וי־,א׳ דהאידנא לא
ראהשקאה רבהריה קאי והכי איחא
מקני
איני :לאנההיה דילמא קי״ל
החס בדפי סועה שיש לה עדיס במדינה
כריב״ר ומהסרא עליה .ויש להמוה
היס אין המיס בירקיס איחה מ״ע דאמר
ה ר מ ל ס סוף הלי סופה שדהה
לא פ*
כן אלא
,
כפשעיה
,
על
הך ד ר י ל ר
קרא יעד אי; בה דליכא דידע בה
ן
לאפי׳ הא ראיכא דידע בה פירשי׳י אע״ג
דדרשי׳ לעיל לעד א׳ גאמ; בסיעה יכו
| jי*ל£ן
לפ׳
,
לגמרי .וינ״ע .
׳-׳^ י* .׳ ,•V ji -ן
ע ע ס זה
לאשמיעי׳
אי; מ״ק יוצא מירי פשיעי ודרשי ליה נמי
דהלכהא כמ״ר מקריב המנקה ואה״כ
הכי ועד אי; בה הוא ראמרוהביא האיש
משקה איהה .אכל לעיל לא היצרך
וכו הא אס יש בה ע ד אין המיס בודקיס
לפ׳ .דפשוע הוא .ועי בשיה בזה •
אוחה ע״כ וזהוא פירושי של רש״י ומ״ש
הרא״ס ז״ל .
,
,
ך״ך!
חרצניס ע י
,
רש״י אח״ז אבל יש עדיס לשהירה .
ודבריו דחוקיס דלא אשכי!
,
פורצני בל׳ חרגוס על הקליפוח כא׳
דהיינו ב׳ עדיס .וא״כ ק דאי מ פ
,
ע ד דקרא ע ר אי היכי דייק מינה
על הגרגריס • יעוד שרש״י ז׳׳ל בסיפ
מ ס ת י ר ה בעינן ל עדיס ולא מהני
הכל שוהעין
המר סי
ע ד א .ייל דהכי דייק דבעומאה אק
שניהניס מיס בחרצניס והוא הוסס
,
דכ׳׳ה גבי
וכתב
,
הפץ
וכחב שס ש הס
הי־״ה
בהעלוחד
אי; יין בחרנניס
מזרת ומננדג היו מונקיס מודה הוא
ואמאי נק ע
דאל מול פני וכו׳ כלפי האמצעי קה׳
חרנניס דר׳ יהודה שהס קליפוה ולא
וס׳׳ל לר׳ דנר מערבי הוא הבי כמצר
זגיס כר ׳׳ אבל אני המה מהרב ז׳׳ל ששגג
מזרה ועעמי משי :רא׳־א לי׳ :ה ה
בזה ; :ג ה גדולה :כ ח ב דאין לחלק
ב׳ ה נ ד ת ננינד מערב מפני שפיהס
בין לחיס ליבשיס אלא בקליפיח רסיגייא
ניעי :כלפי מזרה ואין פיהס נופיה
ד^ד׳ ~יי״י־ו׳
:ה ו א הנר הא׳
לא היה חוסס לעולס .
י י •<*"<•־ די? י£וי יי**1יו-יי
,
ן
crn
,
1
j . i s j
ן
1
J
i
/
^
כלפי ה׳ .ואא״ל
החס החרנניס והזגיס :ל גויס לחיס
המזרהי רבעי׳ לפני ה׳ • וצריך:יהיה
אסודיס יב:יס מיהריב .ומפ׳ ההס
א׳ היצה לו ולא הג׳ .מכוס דאין
רכל יב׳ הרש הוו לחיס .וכ״כ סימבי׳ס
מעבירין עה״מ .ודברי הרב ליןוהיס
.
מדברי רב״י פ׳ במיד רנ׳יב .ולפ״ז
׳ i P i׳ J^vו
/י ן י4
.
ו^•
1
*w'i,
צ״ל דהא דאמרי׳נפ׳ :ה י הלהס מכלל
דייך,
פ ה ב פ ה א י ס ה י מ י דבכריהוה
פ״ב מסיק ש׳׳ס דפהע היינו
שוגג ושחאוס היינו מזיר .ואונס .
ואולי דברי רש״י הס מספרי •
ך״ך,
זרוע בשלה .כוונהו דאין
פי׳ בשלה הבדל אוח׳ הזרוע
לאפוקי
המבו:לה
האחדה :אינה
דכלהו לאו לפני ה׳ .אין
*•׳ w^-׳*קו
ו*
לפני ה׳ הו; מן
מדכחי׳
* י ו j/ /׳1
•״•*י
הא׳ .אלא
היק
לפני ה׳ מ :מ ע
לפני ה׳ .אלא יש
לפני ה׳ שהיא
ביאר לנו הכהו׳
הכוונה
בהס
פאי; כלס
א׳ :אינו
החיצון .ימפני זה
שהנר שאני מדבר
מבי:לח .אלא הכוונה :חיבה בכלה
נו הוא מאוהס שלפני ה׳ .אבצ רש״י
יקחנה אלא אחר
דלר׳ נ ר
היא ביאור
שלא
בפ׳ שחי הלחס דצ״ח פי׳
שנהבשלה ע ס האיל י והב; .ורוק׳ •
המערבי היינו נ ר ה״ז הפנימי שהוא
אמור להס .עי׳ הרא״א .
לפני ה׳ יוהר מכלס .והוא הימא
ונוסחא הנכונה בהרגוס היא
שהוא היפך דבריו דשבה והפך מהני
כד הימרו; להו; • ובזה יהיו ביאירו
דהוי ר״׳״י
דהמיד וצ״ע .ומ״מ לא ידעחי למה
ך״ך,
פרשת בהעלותך
,
הוצרך הרא״ס ז״ל לו׳ דליראצעריךלן
למילף מקרא דאל מול פני המנורה
דנר המערבי לאו היינו ג׳ הפנימייה
משוס רבעי׳ שיהיה גופו ופיו לפני
ך״ך,
אל מול פני וכי׳ עי׳ הדא״ם
ה׳ וזה לא נזכר בדברי רש״י כלל .
דאמד
אלא הדבר פשוע ד ר לא קפיד אלא
ז׳׳ל כהב דאפי׳ לד׳
,
שיהיה
ח2ץ
חיים
פרשת בהעלותן
צב
שיה״ה גיסו לפני ה .וכיון רכל
שהה עצמה במזרח .ואי׳ כ נרי המערבי
הכרות הון מ; הא׳ קרו לפני ה ודאי
הוא האמצעי לכ״ע .ומשנה ־תמיד
דדינא הוא דקרא דיעדוך קאי בשני
היא ק׳ לזה לב׳ גירכאות גס דבריו
משום דאין מעבירין עה״מ .דמה״ט
דבריו דמכחוה ודשבת .
,
,
אלו היפך
ונ״ע .
גיפיה כתי הראים דלא מפרש״י דהיינו
ג׳ אע״ג דהוי פנימי עפ־ .ו ע י מ״ש
,
ך׳יךן
ולקחי פר
קרבן
בדברי הדמכיםדחמיד .ו נ ר שמסעם
,
בן ב ק ר .והוא
ניביר
עי׳
גע״ז .
זה פסק רבינו כע;׳ דהג בית הבהי׳
הרי־רם .ודבריי אייל מובן .כי אס
כמ״ד צפין ודרום מינהים .ועממי
כיונתי להכריח שזה קרבן עי׳ז ממה
משום דגרסי׳ במגילה אל מול פה״מ
שנא מציגו פר לידו עילה בלא מין אחר
מלמד שמצדד פגיהם כלסי גר מערבי
עולה .רק בע״ז לא היה צריך להכריח
שכינה .ואריו״ה
זה .פי כיון שיש כאן חעאת הבאה
מכאן שאמצעי משובה .והשחא ריו״ח
על השא .ואין בשאר עבירות עולה
סבר כראב״ש .דאי כר׳ א״כ
רק כע״ז ע״כ שזה קרבן ע״ז הוא .
הפנימי שהוא
ויש מגיהיס כך .ואומר אני ששעיר
מערבי • דלר׳ מפרש אל מול פה״מ
היה ונו׳ כי לא מנינו פ ר וכו׳ עמו
יאירו היינו הפנימי שהיו כלם כנגדו
בע׳׳ז .וגס זה חינו נכין כי אין הדבר
,
ונר
פיכ
כל
מ פ ר ג י כלפי
הנריח ליו כלפי
כמבואר בדבריו
צריך ביאור • וניע .
פג׳ דחמיד ע ש .
י
וא״כהא׳ משיבח וראיחילרש״י מגילה
ך״ןק
כאשר כיה וכו׳ ע י הראיס.
,
נר
ול״נ דרש״י אחרי קראי קאי
צפון ודרום
והיק דבהני הרי קראי הגיד שבח
מונידם הוי אמצעי משוך קימעא כלסי
העושין והנעשה בהס .דקרא קמא
מערב חין משאר כרוח .ולמיד מזרח
קאי לשבת העישין .והיינו דכהי׳ ככל
במערב כלפי
אשר וכו כן עשו להם .וקרא בתרא
מזרח .עכ״ל • ולא ידמהי מה המשכה
קאי לשבח הנעשה בהם .יה״ד על
•היא זו דבמכחית מס׳ דאמצעי קרי
הלוים .ולא ללויס כמו בקרא ק מ א .
מרוח
וכ״כ כן עשו להם .ולא כחי בני
סוטס א ל י ו .והוא היה סונה לממרב .
ישראל כמו בקרא קמא .משוס דהך
ע ו ד כהב דלמד׳ מזדה ומערב הוי
קרא קמא דאהי לאשמועינ; שבח בני׳
אמצעי מערבי משום שאוחםהפכימיים
כתיב ביה בני י ש ׳ .אבל האי קרא
היה פיהם כלפי מזרח .וכיש המזרחיים
דאתא לשבח הליים כתי על הלויס
דף כא כהב נ ר
מערבי
א מ צ ע י .דלמד׳
נריח
ומסרב
משוס דהוי
הוייא
מערבי .משוס דהשאר היו
,
,
,
ו
פרשי
ך £ץ
(
חיי•
טליה ך
כל״ו שמה שגזר ה ק ל ה עליהלויס כ;
הכסח .לא אוכל־להבץ דבריו׳.
עשו להם .וקע״ע מה שעשו להם .
רהאי קרא
דכחקת הפםה לאו־גני
ך ־ ׳ ך ן ולא יעבוד ע ו ד .כחי הרא״ס
פשה ב׳ כתי אלא לבי גר דנתי
,
,
ט
כי השיר לא נקי שירוח .
ייגייר־אזכס גד ועסה פסה וכו •והאי
אמרי׳ בערכין והביאה
קדא לאו אפסה ב׳ קאי אלא אפסח
הרמב״ם פ״ג דה״ל כלי המקדש' דין
א׳ וזה פשוע .גס מה סגד מגירסת
ב .ושרח בשם ה״א זה השיר .גם
הדמב׳״ן דצלי אש מנות פעל טפו ה ן .
מיש ע״ד הרמב״ם ואינו נכון לפי
בל־סק׳׳י דנ״ה בפירשי משמע קצח
דבריו שאין ה ש ד שידוח נכון הוא .
דהוי מנות שבגופו .ולא הוי פעל גופו
במועדו .בפםהי׳ פ' אלו
אלא על מצות ומדודיס יאכלוהו .
דברים קא׳ דנםהפקו בני
לפני משה ולפני וכו׳ הרב
רהא
ול״נ
,
דייה
,
,
,
דייה
בחירא אם פסח דוחה שבח או לא .
ה״ה ז״ל ה״ ,אמאי לא הביא
וחמהו המ״פ ז״ל ומעו בה משם בעל
דש״י דל פליגהייהו דחנאי .דח״א
טירה כסף מאי םפיק יהו רהא פסח
,
בס
שעשו יש׳ במדבר בשבת היה .רהא
פנחס גס בש״ס במס
ברייה אז״ל שנעל עשר עעדוח וחרא
אפליגו בהאי קרא .ו ע י הרמ״ז ז״ל.
מנייהו ראשון למעשה בדאשיח אלמא
ואני מצאתי דבספרי איפליגו בה גמי.
ד ו ס ראשו; בשבח היה .וא״כ יום
ו נ ד לי שעעס דש״י משוס שפ״י שס
יד היה בשית .זוהי קי׳ ז״ל .ולדידי
ב״פחזקח דלמ״דםדס המק׳ודודשהו
ל״ק כלל .דכ״ע פסח זה לא היה
עעמא דהקדיס הכתוב משה לאלעזר.
מה״ד דהא לא נהחייבו בפסח למ״ד
משוס ד * ; דדך להזכיר תלמיד קודס
מבוס
רבו .והאי טעמא לא שייך אלא
דהוי ערלים אלא הודאה שעה .ואיכ
באלעזד .אבל אהרן ״דרך
הכתו
ליכא למימד דהוראה ג ע ה הוי למדחי
להקדימו לפני משה בכמה מקומות
שכה ולא גמדי׳ מינה .ו ד ו ק .
וא״כ למה הקדים הכתוב משה לאהרן
,
לאחד ירושה וישיבה .א״נ
,
דייה
,
סדס המק וכו וכמו שהביאו
,
,
בהרא
,
לא
,
,
,
ככל ח־ןהיו .עי׳ הראיס
שלא כשדר המעשה שהיה .וקיל .
ודבריו המוהים דאיך אפ׳ ל״ו דמצה ק ד
דייה
למה מ ר ע .עיי הרא״ס
שעל גופו משום דנאכל ע ם הפסח רהא
תמה עידהראב״ד .ואני שמעתי ולא
דש״י כתב ז׳ ימים למנה ומצה ז׳ ימים
אבין כי הדאב״ד ז״ל כתב ב פ י לק״פ
מה
די; ב׳ שלא באו לשאול ע ד שעבר זמן
דנא׳ כהקח
השהיעה .גם מר״נ ז״ל ה ק קו
לא
הוי שעל
שהכריח
מפסח
גופו
שני
.
גס
,
,
הראלד
,
פרשח נה!
דדם
ק־
צג
הראנ״ד .ואולי לא היו גורסים כן
דרך לקח׳ לא שהלכו ג ימים ממש
.ועוד דהא איכא לפרושי
א לו׳ סרסאוח .
נדנדו
,
אלא שהלכי ביום
,
דאוחם ממאיס קושעה הוא דלא נדהו
ולא חש למנקס ה נ ׳ מילין וחצי שאין
לססח ב .וכמ״ש החו״ס .וכבר כתב
מגיעים לפרסה .והייס דקרא גופיה
,
בזה הרב מ ״ ל .עו״ש .
דייה
ג׳
גקמ דרך
ימים .
אע״ג ר ע פ י
ולמשע וכו׳ בשעח סילוק .
מדרך ג״י ה ל כ ו .שהרי לו׳ פרסאות
שהם עוסקים
הוא יוחר ממהלך ג״י ו ח ג י .עכ׳יז
בסילוק • המסע .שמשעה שנעלה
כל שלא נשלם יום ד׳ לא חש למנקע
הענן והתחילו לסלק אהליהם ולזמן
נזה .
פי׳
בשעה
ליה .וראיחי רנים
והלל
עצמם לנסיעה .אבל אין נוסעים ע ד
שיתקעו ולכן לא כתב בשעת מסעות .
ך״ך,
נכונים
כחנחי • ודוק׳ .
למשפחוחיו
טכה
.עי׳
הרא״ם .והוא דחוק כי
ופשוש .ודלא כהרא״ם דל .
דרך ג׳ ימים .עי׳ הרה״ס
אף שנודה לו דמשרה
הביא ל׳ ס פ ר י .והוא דבר
אמרן משה ע ר עכשיו אע״ף כ כ ג ר
תימא מה הוק״ל שאמר איגו צ ד ך .
נצשוו העם כאינו כןלדעחי כיהקב״ה
ועוד מה השיב אלא מלמד ונו׳ גס
לא אמרן ע ד ר״חניסן .עכ״ז
הזם
מ״ש ל״ו מיל ״ והוא תימא ד;״ו מיל
כאני :ל א היה נ ה ם צורך .אכל פ ׳
אינם אפי׳ מהלך יום א׳ לארס בינוני
ה ע ד ו ח למה לא יאמרנה מיד ויהיו
שהוא ע פ ר סרסאות .והנכין בעיני
יש׳ נכשלים כל אוחו זמן באיסור
דתי׳ מיל ס״ס וצ״ל לו׳ סרסאות .
ערוה .ואולי נאמר כי מרע״ה לא
והוא דמהלך א״ב ני״א יום הס ק״י
היה מלמד להם כמ" שנצעוה נסיני
סרסאית .והס הלכו אותו הדרך ב;׳
ע ד שהיה חוזר הקנ״ה ואומר לו אמור
.נמצא
ליש׳ ואז א מ ר .וכ״כ הרכ נסו״ד .
בכ״י לו׳ סרסאות וב׳ מילין
ואין זה נכון למ״ש רשיי כמ׳ שנה
וחצי מיל בקירוב .והיינו דקא׳ דרך
נגמרה
כחכוה
וכו׳ כלו׳ אס נס׳ דרך ל ימים כפשמה
נשלימוח נ ש ע ה שנאמ״ל כסיני מד
ש ל ימים הלכו א״צ כ״כ ימים לזה .
שחזרו ושנאוה ב ע ר ט ת מואנ .אבל
שהרי מ ׳ ימים הלכו מהלך י״א יום
ודאי שכלה נאמ לי״ש כ ס י נ י .י כ ן יש
מחורב מד קדש ב ר נ ע .ואיך אמר
כמה סרשיוח שלא נ כ ח נ ו ע ד שנשנו
כאן שמחורב ע ד קנרוח החאוה משו
נאהל מועד כמשך כל מ׳ ש נ ה .כדאי׳
ג׳ י מ י ם .אלא מלמד וכו׳ סי׳ להאי
כחגיגה ד ו ע״ש .שכל המצוח נשנו
ך״ךן
ימים כסירש״י
שהלכו
ש׳ דברים
החו׳
היינו
םרשיוח לא
שלא
,
מפי
* לך
חפץ ״.
משי ה׳ למשה באהל מוער .אבל
היו יראים־ ל ע ר ע ר י
יחנן כי חחלה
חיים ־
ב שהם שנה א׳ לשנוח העולם ככר
,
היו בני כ׳ ולא ע ר ע ר ו אלא אוחם
בתי׳ ולא ע ר ע ר ו ע ד שמצאו עילה של
שיצאו ממצרים בני כ ואולי היה זה
מתאוננים ושל בשר ואז צירפו ע מ ה .
מחמח חםירותס .ורוק׳ .
ועוד שהערב רב שהביאום לערעור
,
.
ד י י ה .יישארו ב׳
אנכיכ
עי׳
.
זה לא היו מערערים כ״א על המן .
ה ר א י ה כחב דלי״א דאמרי
כי הם אייל עריות־של קורבה ומשפחה
בקלפי נשתיירו היינו שהם עלה ביריהם
כ״כ .ולכן לא ערננרו יש׳ תחלה כי*
חלק .ופי׳ רהמה בכתובים היינו עם
לא הי״ל מעיר לעזור ; ועור .כ י .
הכתובים .ואינו מחוור נלל .ועוד
בסיני היו יראים מכפיית ההר •שבה
כי אם הלכו ליעול פתקיהם ועלה
הכריחם לקבל התורה .ואז יפרןחס,
ב?דם חלק א״כ לא נשתיירו הקלפים
ג״כ על.העריות .וא״ח וערעור המן
בקלפי .ולמה החזירום
.ובאמת
עצמו למה לא ע ר ע ר ו ע ד עכשיו .
שאני המה מי
י׳׳ל שאז מצאו עילה• שכיון שנחרחקו
מפירש״י בש״ק דםנהדרין שפי׳ רבקלפי
מהיישוב ונכנסו במדבר כמ״ש הרא״ם
נשתיירו
מפני .הנושה שהיו
בשם הרמ״ק לא ימצאו בשר ו ק כל
יראים שמא יעלה נידם חלק לא הלכו
שאר הסירות כבראשונה .ודוק׳ .
ד י י ה שש מאות וכו׳ רמ״הפי׳ וכו׳
היינו
הכריחו לפ׳
היפך
.ליטול סתרןהס .עיש ודוק׳ .
ך״ךן
וכאמחים .פי׳ הראי׳ם דהיינו
למעע
מלמעלה.למעה .ול׳ ספרי
דהא כל יש׳ יצאו ממצרים .והש״ח
מלמד שהיתה פורחת ועולה על וכו׳
לא
בשם נחי׳
ידעתי מה בא
כתב
למעומי
הילודים
במדני
.ושיבוש
הוא כי
הילודים
במדבר
היו עדיין מועלים בעריסה
ע״ש.
פ ר ש ת שלח ל ך
ו ב מ ק שנראש הספר נמני הג׳ אלפים.
אלמא
שמי ך׳
היו.
וגר׳ סשוע
דביצאתס ממצריםלא היו אלא שש מאות
ך״ך!
שלח ו כ ו ׳ .ל מ ה נסמכה עי׳
הרא״ס .
ונ״ל דליק דהא
מאלף כרכתי׳ וישעו נ נ י י ש ׳ מ ר ע מ ס ס
לא שהו נחצרוח כ״א ז׳ ימים של
.והם יצאו
הסגר מרים .וכסירש״י נ ס ׳ דנרים
כשיצאו
ד״ה י״א יום מחורב .וכיון שכן ע״כ
ממצרים היו בני יט׳ שנה־ וכשנמנו
דמחלוקחו של קרח נ ח ו ן ימי הסגרה
בתשרי ־של שנה א ׳ .ובאייר של שנה
דעובדא
כשש מאות אלף רגלי
בניסן ואותם
הג׳
אלפים
של מרים הוה וא״כ
כיון
דמריס
ח^2
סרשה שלח לו
למרים ולקרח בחדאזמנה הוה איכ
הו״ל לאקלומי ס׳ מדם והוה מיו
ביום הראשון לביאחם לחצרוח־ .ובחר
הכי מניינא לקרח; ואמיג למטן
מרים נמשך מ״ס הז׳ ימים ומנין
קרח היה נחוך הז׳ ימים .מניז
כיון רחחלח ועיקר דטרה של מריס
קלם שהד ההרהור היה בשביל.מה
ששמעה מצסורה בעטן אלדד ומילל
שהיה בקברות הסאוה הייל להקדמו.
ולוק׳.
ך״ך! ויקרא משה»o׳מי׳הראיס:
והנכון לרעתי כי סי׳ רקרא
כסשסיה קדאת שם .אבל מנין
וצורך שיטי השם הזה לא היה אלא
להתפלל עליו .ולוק׳.
החזק הוא .עיי היא״ם .
ך״ך,
ול״ק כי המתליה אמרו כי
מז העם וגס בט ענק ראו שם זה
אות המזך כי אין הבצורות שימן
חולשתם אלא עשו כן לסארמקוס בית
מושבם ועול כא״ה החוזק הזה כשאר
המדס הבצורוח היה הי׳ לחולשתם
ואין להתיירא מהם .אבל אלו שהם
גלולות ובצורות בשמים אף ט נאמין
שהם חלשים מכ״ז יש להת*א מחוזק
העיר כייהיא קשה ואיא לטנשה
צשוס סטס שהד אינם כסתם נצורות
שאין.להתיירא מהם כ״כ .ודוק .
ך ׳ ך ,ימי בכוד מנביס סי׳ ט
אין ביאורו ימי הככוריסשל הענבים
י
חיים
צר
הראשונים של
העננים
שי
הבינירויס .דא״כ עננים ביכורים
הול״ל .כלו׳.ימי ענבים הביכורים .
אלא בטרי שם לבר ימי בכור של
ענבים ..־
וישובו והם הלכו ארכה
ר״ה
ורחבה .פי׳ הליכה וחזרה
.והוו קיש יום..
ך׳׳ךן.וגם זבח .בכאן לא מ5ימ
שסיפרו המרגלים שקר כלל
אלא שב״א אומרים משל זה על דוברי
שקר .וכן המרגלים שהיחס כווגסם
בסיסוריה לרעה ולא למובה אעיס
שלברו אמת .מכ״ז אמרו שאינם
יכולים עליה מחמס חוזקה .ואלולי
שאמרו אמח לא היו יש׳ גשמעיס
להם .שיאמרו פהסמתכווניס לגנוחה.
ומהרשיא בכוסה סי' במק.אחר .
ך׳׳ךן אל משה וכי זו בלבל וכו׳
• סי׳ דל׳ זה משמע על הרעה.
שמל הרמה היו מססדם כבר ועלה
קא׳ ז ו .
מ׳ שנה .אמ״ס שהכהו,
ך״ך,
ביאר מעמו נמססר הימים.
עכ״ז כיון שמן הראוי להיוס ק״ס יוה.
וה׳ קיצר לסניהס הדרך .למה לא
קיצר יוסר למרובה מדה סובה .וחי׳
וזה להנאחם כלא היו נכרתים .
וק״ל .
,
ך׳ך,
מראשית .עי׳ מ״ש הראיס
בזה ס׳ תבוא .ואחר שנבאר
לבדו
חפץ
שלה
לכדו שם אחזור לרבדיו שבכאן .
הנה שם הק הרב זיל לגירסא וגרסי׳
שאין בשי״ן ל״ל קרא רמראשיח ת״ל
מגיש דאק אדן .טול הק' מיס
הכא וורשי׳ למעועי שאר סירוח
מניכודכ .ומ״ש גבי חלה דררשי'
כל עיסתו חלה .ומשני כן קיים גיר
אין בלא שיין .וסיל ללםי האמת ממיס
ומראשית לרשי׳ שאין ששה כל שדהו
ביכורים• ואט שמעהי ולא אבין שמה
שהשכים הרב זיל דאחא למעוטי כל
שדהו ביכורים ״ ליחא .מהדיא
חנן בסיג וביכורים מש* ד עושה
אום כל שוסו מכורים .וסי׳ הרמבים
והדש מוכתי׳ בכורי כל אשר בארצם
מראשית כל .והנה נעלם מעיני הרב
זי ל משנה ־־ערוכה .ועור נעלם ממנו
סוגייא דמנחותדס״וע״כודויחודש
מראשיה ולא ראשיח כל מארצך ולא כל
ארצך •סירש״י ולא כל .למעוטי שאר
סירוח שאינםמז׳ המינים .וריש לקיש
גפקא ליה מגיש דאין א ר ן .ודוח׳
סי׳ אק חי .לג״ש לחור לכחו אק
מאימאק שמי תרחי עיש הנה מט׳
דחרוייהו בעינן ארן ומים ומראשית.
ואין ליישב הסיגייא לדגד הרג אלא
כרוחק .עור נעלם ממנו דנרי
הירושלמי הביאו הדש ס״א וגיטדם
מטא 9גהדיא שם דמתרוייהו ורשינן:
גם מ״ש הרג ויל מגי חלה ממים
ומראשית נסקא ליה שאין אום עושה
,
,
,
חיים ׳
!ן
כל עיסתו חלה .איט מוכרח ומוכתי׳ -
ראשיה לחוד נסק £דהכי איחא בחולין׳
דיןל״ו מיג וזיל אי מה תרומה־ געינ;
ראשית ששייריה נכרים .אף ראשית
הגז וכו׳ ע״ס .ובתרומה ליכא מים.
וא״ת א״כ גבי .ראשית הגז כתי' נמי
ראשית ליק דהמם אצמריך לדרשא
אחרינאשם נמ״א .ושו״רשגםהר״ש
ס״ד לתרומוח מ״ה ונסו״ס א׳ דחלה י
סי׳ כדברי .מיהו הרמנ״כ שם סי/
כדברי הרא״ם ..מימ מל .הש״ס
דקא׳ שיידה טכרים נר דמגיאשיזז
להוד דריש לה .זמעתה אפובה גא
לקו הרג זיל .לקי׳ א׳ ניל לתרן
דאי הוה כחי׳ ראשיתכל סרי האדמה
ודאי לא הוה לרש•׳ גש׳ וארן ארן.
שאף אם נאמר פנתקכלה ׳לל 13זה
בלבל .עכ״זאיא להיות מ ש סותרת-
הכתו׳ שהכהו או ראשיח כל ־סדי f
וכו׳ אלמא כל הסירוס ואגו נאמר
מגש׳ דרוקא ז המיטה .אבל אחר
שנכתב מראשית כל .לו למקצה
מהמיטה לוקא •אז באה הגש' לגלות
מה הם המינים החייבים .ואט״ג •
לכתי׳ כל סרי האי כל ררשי לה
לרישא אחרינא • ולאדקאי אכל
הסירות כיון מהאי קרא טסים ממיס
דלאו מכל הסירות ניתי .ה ה נ ר ׳
נחר למעיין גל׳ הירוש׳ שהניא
הדש .ט״ש ולקושייא ב ודאי ליק.
רהא איכא קרא אחרינא דרגי העושה
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
חפ*ז
שלח לך
כל שלהו ביכורים .ואולי הוא נמי
קרא לכל סרי האלמה לכתי׳ הכא .
ועול שאםנררוש כן גני ניטלים א״כ
תהיה לש ראק ארן סותרפ הכתוב
כמיש .וריש לסי מיש מחלה גוסה
לאו ממיםררשיילה ־ .ומעחה אשובה
ללבד הרב שבכאן שהיק בע״א קצה
ממ״ש .ו.הוא לכי היכי ללרשי׳ גבי
הלה למעונד שלא תאמר לעיסה א׳
ימיל אותה כלה .ושוב לא ימול.יותר
משוס עיסה, .משו״ה כתי׳ מראשית
מקצת מהראשית .ה״נ בביכורים
היייל למלרש •נןקציןו ולא כולו אפי׳
אשכול.אא ע״ש .הנה מלבד הרב
שבכאןלנר׳ שכמגיזו להק׳ לאי הוה
•w״״׳ ראשית" הוה משמע ככל
הראשית חייב להט כהי׳ מראשית
שאיגו חייב להביא אלא מקצת אע״ש
׳שאם רצה אין מעכב על ילו .ואס
לתרן רהא כתיב קרא אחדנא ראשיה
ב מ ד אדמתן .משמע שאינו חייב
להביא כל הביכודם אלא ראשית מהם
ששייריו .ניכדס .ראי לא .הוליל
ראשית פ ד אלמסן .א״נ ביכוד
ארמתן ראשית ל״ל .ועול שאין
לרטת מראשית שצדן להמא כל
הראשית וכמו גבי תרומה לכתי׳ בה
ראשית אנלג ללא דמי< .מי׳ פ״<ן
רפאה משי א׳ .ונהר״ש מיש בזה
#
מ״ש .ורוק׳.
ד״ה
חיים -צה
תחמא בשגגה .-ועוד להא
מעיז
מסקינן
בהוריות ל״ח
בעי שגגתו המאת .ממתי בתליה
והנפש אשר תמשה ניר רמה ונכרתה.
כי מ ר ה בזה .והיא מ״ז .אלמא
דמי קראי במיזאיירי .וקא לבשוגג
כך דינו • ובמזיד בכרת .ודוק׳ ..
ך׳׳ך ,ויהיו בניי במדבר .עי/
הראיה הק׳ מהא דאמרי׳
בגמ׳ אלמלא שמרו ישי שבת אחד •.
וייל להא• דקא הכא ששמרו שבה א׳
היינו מלהלל .אנל לא שמרוה כהיגן.
שיצאו ללקוע • וסשומ .ומ״ש המדרשוח
אהדד לדעתי נרור היא דפליגי •
ולא יצדק חי הרב שהרי כתבו ההוס׳
במ״ס בהרא לקי״ממ״נ בכס המדרש
דמקושש אחר ממשה מרגלים .ובילקומ
פ' סנהס איחא גבי צלסחל דמקישש
בשנה א בכיא לחדש השני היה .
עיש וק״ל •
ויוציאו אוחו עי היאי־ם וחימא
להא בציווי נמי כתי׳ רגוה ירגמו גו
כל המרה מהון למחנה '-:yfbואולי
ממקושש לא גמרינן רהנראמשמה
הוא > ואיכא למי׳ מהא נגד :הוראת
שמה• היא .אי לא הוה משכחי׳ לה
בלוכהא אחרינא ,ומרי הרמנים
תמוהים במיני .שיסור זה מה סיבו
רהא במינן חון לעיר אפי׳ יהיו בהן
אלןז מילין .וכלאיתא בסנהלד׳
למ״ב .ואם כשהיו בר׳ חון לעיר א״כ
ליכא למילף ממשה לההס במינן מ ן
,
,
,
,
,
,
,
ך״ךן
,
למהנה
ףן£ץ
״
שלי
סרשי*
דדם
לו
.
בנו ממש .ולא אל און ודהן ואבירם
וזכרחם.עי׳הרא"ם.ודבד
שלא היו ב נ י ו .ואינו כן כ* שלוא לא
דבריו
היל׳ בן ששמו א ו ן .וגם יקשה למה
והסי׳ שדהה
לא ייחס דחן ואבירם מד שבעיהס .
וכ״כ
ע״כ .סי ד מ י ראובן מוסב על דחן
הראש׳ שכ״ה בח׳״חומא ע״ש גס מ״ש
ראוכן •
למהנה
ך״ך;
רש״י
במנחוח
דהכא
דמ״ב ע״ב .
הם
הרב הוא סי׳יההיס׳שסנדע״ל
,
ואבירם ואון שהיו
הרב שעעם שחילק הב׳ קשרים מהג׳
אע״ס שאינם בניו
ף״ךן
שאלו מן החו׳ ואלו מדרבנן .מפשע
דברי דשיי והחום׳ שם נר׳
משוס מעלין בקדש ולא
למה
.
כמבואר שם בדבריהם בשם ר״ח ע״ש
ואי; להאריך .
•.
כלם קדושים :ה״ק הרא״ם .
דמעמא
מורידן
משנס
כמו קדושי׳
לא סי׳
ה ה י ו .ואין זו קו׳ שא״כ אין
שהרי לא
לדבריו
עמס
היה צועם גדילה
וכהונה אהרן מחמח סדישוח העריוח
ע ד שיאמר כן י ועוד מה עמם לסרומ
פ ר ש ת קרח
מ5וה זו
מכל
יוחר
המצוח .אלא
הדבור
אנבואה קאי ששומעים מסי
רקח קרח .לכאו׳ נר׳ דה״ק
ואהכי קא׳ רכל העדה כלם קדושים
ויקה קדח .ולמי לקח אח
.
ך״ך
עצמו ולא
הזכיר הכחוב
שמעו מסי הגבו׳
וק״ל.
מי הוא
הלוקח .אבל מ ר ב ד הדא״ם נראה
כאהרן מיהא
ד״
ה ויסל וכו׳ לסי
מ״ש
רש״י
שמס׳ דה״ק ויקה אח קדח כלו׳ לבו
ב ד ש שלח לך דמעשה קרח
לקחו .ומה שיש לה״ק ע״ד עי׳ מהדש״ן
קדם ניחא מה ששלחו נשיאים אחדם
ז״ל ואין ל ה א ד ך .כי דבריו ב ד ו ד ם .
לרגל שכבר מחו הא׳ בעדה קרח .
ע׳׳ש.
ד׳׳ךן
אבל לדברי רש״י
ב; יצהר ולא בן יעקב
.
כאן ק׳
.ואולי
ל ד נ ד ו נשיאים ראשונים מחו
באש
הראיס הצ״ע בזה ולא ידעחי
הבערה .מ ה י י בקצה ה מ ח נ ה .א י נ
למה כי דברי רש״י הם מבר׳ וכבר
בכוונה לא לצה לשלוח הנשיאים .כי
הארכחי בזה בס׳ ויחי בס׳ בקהלם
גנאי היה להם לישב בלא נשיאים •
אל החד כ ב י ד י .ימו״ש
דייה
בני ר א ו ב ן .
ואע״ג ממרגלים כחי״ כל נשיא בהם .
הכוונה שלא
ר״ל גדול כמו גבי קרח דלכל איש
קרי נשיאים וק״ל •
נחשוב כי בני ראובן שב אל
סלה
ונאמר
שהוא 'שלוא
שהיה
ך׳׳ך,
בקר ויודע .הרא״ס סי׳
שכרוח
ח פ י ן
חיים
שלי.
שכרות המחלוקת .ולא נהירא אלא
דייה
שכרות ממש .והכי איתא במ״ר מה •
צ,
ונו
והקר נחם איש
,
ט־׳
הרא׳יכ .ואינו מחוור כ ל ל .
ראה לו׳ בקר .אמר שמא מתוך
אלא כוונח רש״י שאין והקרנתם מוסב
מאכל ומשתה אמרו דבר זה ״ ושמא
והס
בין כך
כך יעשו תשובה לכך
ובין
נאמר בקר ויודע .א״ל אין לי רשות
ליננם
על כל הנד
ואהרן .שא׳יכ יהיו רננ׳.מחחוח
ועוד למה הזר לי ואתה ואהרן שהרי
נ נ ר הזכירו וק׳׳ל .
.
•העלו • כתנ הרא״ס כמו
ך״ך,
ושתינו .עכ״ל .
ך״ך
* יצועי עלה .ותימא רההיא
את אשר לו .עי׳ הרא׳׳ס
פי׳
דוהקרינ אליו
הקרנת הקערת ע״ש .
.
,
עכשיו אין לפניו לא אכילה
ולא שתייה׳ אלא בשבילנו על שאכלנו
לעיל שהם אחה
ל עליה הוא .ונר׳ דנ״ל מ ע ר ך מ
,
היינו
ואין דבריו
עלית .ונ״ע נמסרשים •
ואס בריאה חדשה .אולי
ך״ך
נכונים אצלי בביאור הכתוב .אלא
כיון ליישב ל׳ הכתונ דהו׳׳לל
שכתב אותם אליו לו׳
ואס תפצה .מאי ואס בריאה דהא
שאין פי׳ .והקריב מושב על הכהניס
מה שיש בעולם הוא דבר
כוונת רש״י
שהם
יקרינו
אליו
קרבנות .ולפ״ז
כלו
,
להקלה
יהיה והקריב מל׳
הקרבת קרנן וגם הוא חוזר על הכהן
שהוא יקריב ל ה ק ל ה ועיזכהב רש׳׳י
יראי
כל
יברא • .ולכן פי׳
שהכוונה נ ח י י ה
בריאה זו עכשיו הדשה והב; זדברי
ך׳׳ך
שאינו כך לאיך יהיה והקריב מוסב
הרא׳יס מגומגמים .
ותכל תלונותס .ותכלה וכו׳
כמו תלונתם
.
פי׳ דתכל
על הכהנים ועל .הלויס שהרי אינם •
היינו הכלה והיא ל׳ יחיד דלא כתי׳
בני הקרבה כ״א הנהנים ולא הלויס .
יחכלינה והחיו׳ היא היו׳ הנקבה ולא
אלא והקריב היינו על ה ק ל ה שיקריב
הנוכח׳
ומי׳פ כמו הלונחם הכוונה
אותם אליו .ולפי״ז יהיה ביאור הכתו׳
שהוא
כך והקריב אותם
פי׳
חכל
ל׳
יחיד שחכלה
אליו מוסב על
מעצמה התלונה שלהם .ולכן׳ אמר
לפניו
שאע״פ • שכתו׳ תלונתם .אינו ר״ל
ואח אשר ינחר בו להיות כהן יקריב
תלונות רבים .אלא כמו תלונתם שהיא
לשמשו • וניקרינ אליו
שם דבר בל׳ י ח י ד .ואמר שיש בין
הקרנה אלא
תלונתם לתלונתם .שהלוגחס הוא על
להשווח ניאור והקרינ ליקריב
תלונה א׳ .ותלונותס היא שם דבר .
הלוים שהוא מקריבן לעמוד
אוחו אליו
היינו יכולים לס׳ מל׳
יש
ודו״ק .
דהיינו חלונה והוא בל׳ יחיד דהיינו
תלונה
חפץ
חיים
פרשת בהעלותך
חלונה .אלא שכיון שהיא י שם דבר
ובילקוט ונססרי זוסאאיתה נ ל כ ד
חאמר גם על המרובים כיחידה .
רש״יוז״ל וזר לא יקרב אין לי אלא בלא
ומ״ש רש״י חחלה רחלוגוחם היא כמו
תעשה נ ע ש ה מ ט ן .אמרת ושמרתם
חלונחם הייני משום דחלונחס היא
את משמרת גלולה למקדש שיש עליי
בל׳ יחיד .אבל
שומרים ע״נ .
חלונוח בל׳ רבים
והיה עולה עה״ד שהם ב׳ חלונוח .
ך ׳ ׳ ך ן עבולת מתנה .הרא״ם לחה
משו״ה קא׳ שגס היא ל׳ יחיד דוקה
.ואני
לברי הרמב״ן עיש
כמו חלונהם דהוי שם דבר הנופל
חמה
על היהיד וגם לשונה ל יחיד .וזה
לברים .כי אף אס יהיה•סי כלברי
כחבהי לפי גי׳ הראיס .אבל בס״א
הרמב״ן למה לא נלמול מכלל הלבר
הנוסתא רחלוניחס הוי שם דבר בל׳
עונש לזר הקרב .ופשוט .
יחיד .ותלונתם היא תלונה א׳ אבל
ד י ׳ ך ן כחזה החנופה .טי הראיס
לא ידעתי למה קרא לתלונתם ל׳ יחיד
חמה ליל חדי קראי להא
,
ומ״מ גירסתינן עיקר .ו ר ו ק .
,
ד״ך,
ויאמר ה׳ אל אהרן .עי׳
הרא״ם
,
,
דרשי׳ ליה מדכחי׳ שנה בשנה כמ״ש
י־ש״י
פ׳
ראה עיש .ולינ דלק
,
הם
דפטגתא היא בהדייא גמיש בכודוח
בילקונ! מהמדרש דאמרו כן על סדשה
דכ״ז דאיכא מאן דדדיש דנאכל ליום
זו .ובספרי שלא הזכירו זה משום
מדחזה התנופה ודליש שנה בשנה .
איכא למעוטי
אזיהו שנה שנכנסה בהברוהיה ט״ש .
מקרא חכרון דענין א׳ הם .אלא
ואיכא מאן דדריש לה משנה בשנה
דאשי׳ הך פרשה בתרה ליכה למיגמר
דנאכל ליום ולילה .ואע״ג
דרשיי
מינה דלמשה נאמר מהך קרא גוסיה.
סי הכא כחד מיד ובסי ראה כבר
למלקא׳ התם כאשר לבר ה׳ ביל
סלוגחיה אין קסידא .כי כן דרכו
משה משמע שלא לבר ה׳ שתהיה
נ״ל
דודאי
האי
ודברי
פרשה
רש״י
שהוא
לוחה דבריו־ בעלילות
,
של רש״י בכמה דוכחי .וזה
הכהונה לאהרן אלא עי׳ משה .ואם
ברור .ו ק ל ׳ .
ס׳ זו האחרונה נאמ׳ לאהרן הרי
פ ר ש ת חקת
נאמר לאהרן עצמו שיהא הוא הכהן
ללנן מקבל כל אותם המתנות .וגס
התם כתי׳ את רמס תזרוק ואת חלבם
תקטיר .וזו עבודת הכהנים ו ר ו ק ׳ .
ךי׳ךן
וזר לא יקרב עי׳ הראיס
ך״ך
חקת זאת .ע י
מסשוק אח
,
הראיס הק׳
משססי
וכו׳
וכחב וי״ל וכו׳ ובאמת שחי הרב לא
,
נתבאר
חפץ
פרשח
חיים
ח?ס
צז
נחבאר לי שאם כיון לו׳ דבהך קרא
והשמירה וילמד א מסבירו אבל אס
בחרא דושמרהם למה נכהבו שניהם
טעם לו׳
לחרוצי
דקרא קמא
הוא על כללוח התו׳ אין
הו״ל
את המצוחתעשו ואח המצוה חשמורו
ראם חקים ומפפסים
ותעשו .
הקים ומשפעים .
הכי
,
ובפשיעוש
קאי אכל המצח למה
אלא
את המצות תשמודו
אכל ק״ל
ריש ס
על מ״ש הרא״ם
,
הוצרך לו׳ קרא דושמרהס רהא בקרא
בהקהי דאת מצותי השמורו לאו כקיום
קמא כחי נמי שמירה ועשייה ועוד
בהריה ועשיתם
,
דהא כתי'
המצות
שמא שזה פשיס
אוחכ .אלא אחא ללמוד ע״מ לשמור •
אף להינוקוח .ומ״מ מה בנר׳ מדנרי
ומאי קו הא שמירה ועשייה ב' עניינים
הרב דלצפון א׳ שמירה ועשייה חרא
כ ל ראשון
למה
היד! בדרך
היא .אינו מחוור בשיט דבהכי נא
פליגו לישני .אלא דל׳ א׳ לא ניחא
,
הם ושמא ההיא אהייא
,
לדעה הראיכ דענין א׳ הם ורוק׳
דייה
הל
.עי׳
אלעזר
הראיס
לוי כלשי; אחרון משוס דא״כ לינהוב
כהב אבל במס יומא וכו׳
קרא דושמרחס ל י ו ד .אבל בזה מודים
בין כ פ ר י
ד שמירה להוד ועשייה לחוד והלרא
קי הרב לדוכחה .אבל הניל להרץ
,
דבקרא דמצוחי חקהי ודאי
דהוייא
,
ולא ידעהי מה הפרש יש
למס׳ יומא דמ״ד
לכהן
הדייט קא׳
בהדייא דמ״ב
נמי לדורוח
אף
והכי מוכח ההם
דפריך בשלמא למ״ד
על מציה השכליוה והשמעיוח וא״א
בכהן הדיום שפיר אלא למ״ד
ל פ פי אחר וכן בקרא זהכא .אבל
מ נ ל ן .פירש״י כפיר דכיון דלא קבע
בפי בחקחי וכי ואח מצוחי איא לס׳
ליה קרא בהדייא כגן או כהיג כל
דקאי על ב׳ חלקי המצוח .דא״כ למה
נשרים בה .עכ״ל .ואולי
,
,
הפרידה הכהוב זה מזה • דאמר אס
יחקהי
הלכו ואח
והשמירה א'
נר
,
ש:יא
מטחי דההליכה
ע״ס גפל בדברי הרב ז• ל .וק״ל .
ך״ךן
והניח .עיי י הרא״ס
יטא
שההליכה
עיקר .וכ״כ הש״ח .אבל
שהזכיר אח״ך
לא ידעהי היכן פי׳ רשיי כן ט לא
והול״ל אס בהקהי
הש״ס .ומה
ה; .וכ״ש
העשייה
ועשיזס איחס •
כהגיס
בניג
נזכר
דב״ז
בטליה
ומצוהי השמורו .אלא ודאי ב׳ עניינים
שלמדונו בביח הספר
הם ,הלימוד והקיום .וכן יקרא דאה
אחרוה היינו שבכל סרה היו מערבין
משפטי העשו ואח חקהי חשמרו אס
בה משל משה ־ ודב״ז לא נזכר בשום
הס על ב׳ חלקי מצוה ניחא שחילקם
מקום כלל .וראיחי להדר בעחי״ע פ״ג
והזכיר
בכל
א׳ עניז אי העשייה
הוא דלפרוח
דפר׳ :כהי דצדעה הר״ש והרמב״ס
הקחדמשל החיל היו מקדשים .
דס״ל
תמה
חיים
סל
חמיהה
סרמג״ן
ומ״מ לסי מה שהבין הרב ק ׳ .צ״ל
עצומה .ונ״ל שהוק״ל להרמג״ן ז״ל
דהאי הכהנים מקדשים ממנו היינו
מה שהי! רש״י דאי מקרא מפקיכן
מזין ממט .ואני חמה רהרמב״ם
לה במשא נמי ליסמא .עוד הוק״ל
גופי :.בל׳ החוס׳ בסי׳ המשנה שבהר
כי מן
הידוע שהשריש לגו הרמב״ם
המשחה לפרוח אחרוה כהניס מקדשים
ז״ל כי מעולם לא
מ מ נ ו ) ע ס ד ב ל א ה ׳ בחיבורו אינו גורס
בדבר שבאה בו הקבלה למ״מ .והיאך
בחוש׳
כגי׳
המשנה פ״ש( והדבר
כאן סליגי אי הוי הלכחא .וחי דסריך
ברור
שמה
שפי׳ הר״ש והרמב״ס
בחד הכי ורע״ק עובר במעי אשה
דמשל החיל היו מזין הייט אהא דקא׳
עמא מגליה .וחי דמאי קו ומהי
החם מכל החעאיח שהיו שם .דהיינו
תיחי לעהוריה .דניון דקרא דע״ס
מכל הפדוח שנעשו מימוח עולם .
השדה לא מייתר עייש ירפ״י נתכוון
והא דקא׳ הכא דמהר המשחה היו
ליישב זה ולכן נ ר ד:ך סי הסוגייה
מזין היינו מאפר סרה שעשו קודם
דמעיקרא ס״ד דגולל ומסק לרע״ק
לזו שנשהייר ממנה בהר המשח׳ אבל
מדאורייתא יא:כי סריך ורי״ש מגליה
מכל הסרות לא היו יכולים למצוא
ומסיק דהלכתא גמירי לה .וכיון
אלא מאוחו ששמור ב ח י ל .אבל בהר
דאתייא הלכתא להכי ודאי דדע״ק
המשחה לא היו נותנים אלא אוחה
גמי לא סליג וקרא כששכרה
הוא
ששורפין ע כ ש י ו .ואע״ג ראותו שעשו
ואסמכתא בעלמא קא׳ והשתא ניחא
בההמ״ש בפרה א׳ א״א שיכלה שהרי
דסריך לרע״ק מג״צ דעובר עמא .
לא מזין ממנו כלל אלא עומד לפרות
ולא ממעעיגן ליה מע״ך השדה .גס
אחרות .אולי לאחר שכלה אותו של
בחידושי הרשב״א תמה תמיהה זו עיש
משמרז היו מזין משל הר המשחה .
מ״ש .א״ג הכי סי׳ ורייש .כלו׳ רי״ש
נשלו
דלא דריש גמי גולל ודופק טעמו משוס
בחיל .וזה
דהלכה היא .וא״צ שים אסמכתא .
בפי׳
ליה
א״נ
אחד שעשו
הפרה הב׳
הנשאר מהא׳ והניחוהו
מוכרח
רבד
לדעת
רבינו
,
באה המחלוקת
,
,
ורש״ק
ס״ל
דאפי״ה
,
,
עבדי
.ובזה יתיישבו דברי רש״י
אסמכתא .והשתא עיקר קרא לרעיק
בחימש שאינם סיתרים לדבריו דיומא
אצשריך להא,דדרשי׳ בס׳ כ״ג כל
ד״ד .כמו שהבין הרב.וצריך להחיישב
אשר יגע .זה המאהיל על המת .
בזה ואין פ נ א י .וק״ל .
וזהו שכתב הרמב״ן ומפני יתורו עשו
המשנה
רייך,
על פני השדה • עי׳ הרא״ס
בי מדרש .וכך אמדו בנזיד .כלו׳
חיים
סרשת הקת
צח
דדרשא מזיר הוי מל רש .ולא כמו
לרע״ק הוי דרבנן קשה חרסי.יזדא .
שחשב הראיס דבנזיר הוי סשושו דליחא
אמאי לא ג ע י קרא למאי אחא .והי
דסשוטו
מאי קא דלרי״ש הלכהא גמירי לה
לדעה רבוחינו הוא כסירש״י דקאי
מי הכריחו לכך נימא דגכ הוא הוגר
גוסיה
דהרמבין
כחב
,
אנג״עה .ואיך סתר דבריו בתוך כדי
דמדרבנ; היא .ואיך יחכן דרע״ק
,
שדרככ מקיא קא מפרשינן דמדרננן
מ״ג סי לא ידעתי מ ה ו .והמביאו
וקרא אסמכהא בעלמא .ורי״ש כלא
להרמב״ן ז״ל לזה הוא דאי מקראי
נמצא זכר להס ברבדיו כצל נפרש
מידריש גולל ודוסק .א״כ למה אין
מדאורייהא והלכחא ג מ ד י .
דיבור .גס מ״ש הרא״ס שהרי ב פ ר
,
פהס
על ביאת מקדש ואין
אחמהה .יציבא בארעא וגיורא 3נמי
הנזיר מגלח ע ל י ו .אלא ודאי שהיא
כמייא .ילכאו׳ היה ג ר לפ׳ גמו
הלכה .וכל דבר שאינו מפו בהירה
:פירשנו נ ד ע ה מ מ ב ״ ן דהכ׳ס ר,א
דאורייתא אין הנזיר
יהיב עעמא אמאי לא אכמיך גולל
וזה ראיה מכרהת
ודופק רי׳׳ש אקרא כרמ״ק .דמלשון
לדעתו ז״ל .ובזה נבוא ליישב דנרי
הברייתא משמע דלית ליה הך אסמכתא
הרמביס זיל כסובר דסומאת גולל
עד
עליו
חייבין
אע״ס
שהוא
מגלה
עליו
.
,
וקא׳ דאיהו לא סיל מדרגגי
ו־וסק מדרבנן וקרא אסמתא בעלמא .
דעכד
וכן מ ט א ר בדבריו ס״ה דעומאה מת
זה רחוק מאד שיעשה השיס מחלוקת
דין יא ע י ש .וראשונה נאמר שהכריח
חדשה בקישייה הלישה .ואפשר לבכי
רביגו לו כן ולא כסשט הכוגייא הוא
פריך דבשלמא רע״ק דשי׳ל דמדרבנן
מ ט ׳ בדבריו סיג שנהב שס גבי רביעיח
היא ואסמכוה אהאי קרא .ניחא
דס ג׳־כ שהוא מדים .והוכיח הוא
דגזרו במגע ובאהל ולא במשא משים
הנזיר
דאסמכי מילהייהי אמאי דמכמע בהאי
מגלה עליה ולאי אינה דין חורה .
קרא דאיירי במגע ובאהל .כמיש
לפיכך אני אומר כל
חוס׳ בחולין דקכ״ו .אלא לרייש דלא
מומאה שאין הנזיר מגלח עליה אינה
דריש הא׳ אכמכהא כלל .אי נימא
דין חורה עכ״ל • ופנה בגולל ולופק
דמדרבגן היא א״כ הי״ל לגזור אף
בסכ״ג לאין הנזיר
ומגיל .
,
,
זיל ממס הדבר דכיון שאין
וסייס וכחב
נחנאר
להלייא
לה אה אלא הלכחא .אגל
,
בשמא .וע״כ מדאורייהא
מגלח עליה .ואיכ אינה לין ח ו ר ה .
ומסיק דהלכתא היא והכי גמירי לה
,
דלמשא לא .א״נ לרעיק
אלא שיש לתמוה נסיגייח השיס לקה
ו ד י ש גויר הלכתא גמירי ליה .לאי
נהדייא
ראיה ליה האי אסמכתא ניחא שחלשו
מיל
פרשת
רזיל האי גזירה והשמיטה על הכתוב.
חיים
חקת
ומזה מי הנדה .עי׳ הראיס
ך״ך,
אבל לרי״ש כיון דליכא בהו אסמכתא
העלה שהנוגע במיה שיש בהם
מאיזה מעם גזרו עליו בחנם .אלא
כדי הזאה משמא בגדים שעליו .והציע
שזה אינו נכוןדגזרו עליו משיסדדמי
על רש״י שנתב בהיסך .והנה נעלם
לקבר .אלא דאכתי איכא לאקשויי
ממנו ז״ל מ״ש התום׳ ביומי! די״ד דיה
דריס הך
כובדי רש״י ע״ש .
דרי״ש לא
מנליה לשים
אלא .שהעלו
אשמכתא דילמא איהו נמי וריש .
גם מדברי הרמב״ם אין עעמו כעעכ•
אלא דעיקר קרא לעובר אתא .רהא
הראיס רמזה "קאי אתרוייהו .אלא
גם רע״ק דריש לה לררשא דנזיר פ ׳
כמ״ש
מרין שם הגוגע טמא שאיי
כ״ג ואפייה עביר מינה אשמ ושמא
אפשר שנא יסיע -והוי ננישא .ועיש
סייר ה:׳׳ס דמדאתא רע״ק לאדטרי
ותבין .
,
האי אסמכתא ואי
רי״ש גמי מודה
ך״ך״!
והנפש הנוגעת .ולפי״ז יהיה
פ כג׳ .
ביאור הכתוב שיי; אס ממא
אלא משמע דבהא גמי פליג רייש
מת הזה נ ג ע בטהור .ובין אם הנפש
הו״ל לאדכורי דרשא
אדרע״ק
לא
העהורה נ ג ע ה בעמא יממא ע ד הערב \
מסמכינן ליה כלל .דהלמ״מ הוא .
:
וזה פשע הכתוב לדעתי • •וראיתי'
גס אמין בחידושי חולין תמה בזה .
להרא״ם דל כתי דבספרי דרשו הני תרי׳
ועדיין צ״ע .וה׳ יאיר עיניגי בתורתו
קראי קמא לאדם בכלים שנטמאו במתי
ו ע י מ״ש מהרשין זיל .
וקרא בתרא לאדם באדם .ואני תמטי
אכי״ר .
וס״ל
ד0יר
דגולל
,
ידופק'
,
יעו״ש .
דמל' ספרי נ ר להרייא דהאי דרשא' *
,
וחעאו ביום הד .כוונתו
מבחלל חרב נ פ ק א ' .חרב י־ ה י י הוא•
שאין פ י וחעאו הוא כמו
1
כחלל .שכך אמרו שם לפי שהיא ־
וה״ק שיחעאני ביום
אומר יחלל חרב למדנו על"החרב׳
וחעאי ל הזאה
שהיא טמאה עומאת ז׳ ־ .הגוגע בה
.והוא יתר
ממא מומאת ד ויכו אלמא רכל האי
הגי וביום הז .ולכן
דרשא מיחלל חרב נפקא .וחרב הרי
פי׳ שפי' יחטאו הוא שע״י שיזה עליו
הוא כחלל .והיה לשאר כלים .ואיל
ביום הגי וביום הזי .אז וחשאו .
דמהן
ילפי אלא חרב
כלו יםהר אז ביום זי ונגמר עהרתו
ממש • וטלה כתב קרא דהנוגע בה
ולא ביום ה ג אע״פ שהוזה ג״כ בו .
טמא ז .אבל פאר כלים לא שמעני
דייה
,
ציווי והזה .
.וא״כ יהיה
הד
,
שיזה עליו ביום הזי
דהכתיב ביום
,
,
,
יין*
•
,
קרא לא
,
,
אלא מקרא דהנא הא ליתא דבקרא .
דבחלל
חפ״ן
דבחלל חרב
הכחוב
חח
פרשת
דרשו בספרי וול׳
ודו״ק .
דייה
ולימד על החרב שמעמאה
מוחאח ז׳ .והגוגע
חיים
בא
בה ע מ ו ז'
,
צט
.
יען וכוי מה שהאריך הרא״ס
בזו כ ח מ ו בפי שמוח .מ״ש
הא למדנו לכלים ואדם וכו׳ .ולכן
באורך .
דבר ברור היא דקרא רוכל אשר י ג ע
דרך
ך״ך,
האחרים
וכו
,
ועיי
בו הא דריש לה בסוף ענייגא ההם
הרא״ם .ואולי להגיד רשעו
בשסרי למעועי עמא מח שאינו מעמא
בא הכהו כי אך כי היה ע מ ס הארון
במשא אלא דמעיקרא' בעי למדרש
לא ירא אלהים .ובא להלחם עמהם .
מקר4י אחריני כל מא• דהוה ס״ד
ודו״ק .
,
למיררש מהאי קרא כי היכי דליהו*
על כן וכו יכחב הרא״ם
ך״ך!
,
קרא יתירה למאי דרריש בחר הכי י
שההר של ע ר נ ע ח ק ממקומו
ושו״ר להרב מש״ל פ״ה דהל׳ עומאת
ונדבק עם הר מואב .ולא הבנחי
מת השיג על הראיס בזה ע״ש ואין
עצמו הר מ ו א ב .
להאריך • .
ך״ך,
ויתמת
שם .
דכחי אח המואבים היושבים
,
בער .
הרא״ם
ופי' הכחו' כך הוא שההר של אמוריים
והחס ממשהילפינן להולא
נמה ממקומו כדי לשבח בהר מואב
מ א ה ק .דבאהרן לא ברירא לן לקאי
שהוא ע ר • ולא
ש ש ה נכדיה ל נ ד
אמיתה אלא אקבורה קאי שעלה נהר
אלא שנעה כ ד לפכח וכך עשה שישב
ההר ע״פ ה׳ .ולא מפרשינן ליה הכי
ונשען בער שהוא גבול מואב .וכ״פ
דקאיגם לאחריו ־ .אלא בתר דאשכחן
רש״י בברכוחוז״ל ההר שבעבר העמק
השיגו
נשה ונתפשע לצד חבירו ההר אשר
,
הכי במשה .גם
עי׳
דהר של ע ר הוא
מהרש״א
בזה.
T
לצד ע ב ר מואב ושם א ק מואב ע ר
׳ך ,פעמיים .עי׳ הרא״ס הק׳
ע״כ .גס
הרב חזר בו בהוך כ״ד
רש״י אהדדי .וגר׳
ופי כמ״ש יעי״ש .זמה שהק׳ הרמ״ז
דליק לאלילי לא בא לכלל כפם לא
ז״ל במ״ש רש״י שהקרנוח היו בהר
הוציאה
.
'דברי
היה נדמה לו׳
שמה שלא
,
האמורי
והמערות בהר
מיאב
מפני שצדך הכאה •ולחדש דבר זה
דאדרבא איפכא מסחבראדכיון דבעלי
מדעחו .אלא הי״ל להסחפק דילמא
העצה
פשימא שבהר
אינו זה הסלע שעליו נצסווה .שהרי
שלהם יעשו כך .ובהר מואב הוא
לא היו מכירי; אותו .ומה שהביאו
שהיו הקרמח .וכשנזדעזע הר האמוד
.
בהר מואב
לכלל כעס
הוא מ״ש דש״י כא;
הס אמודס
לצאח לקראת יש׳ פ ג ע
שכגגדו
סרשת
חיים
חקת
שכגגדו נכנסו הקרנות לתוך הנקעים
האריך בזה והחלה הכריח שימח רש״י
שבהר האמורי וצ״ע ואי לאו דמסחסינא
מעובדא דגבעונים .ודחה כל תשוטס
מיקר
הרמב״ם והרמב״ן ע ד שקיים שימח
עכ״ל .ודבריו מגומגמים כי לא עשו
רש״י.ואח'זהוק"למפסוק דלא היחה
לס׳ ר ש ״ י .
קריה ו ט ע׳ש .והנה כל חי׳ הרב
אלא מקודם געשו או כך גבראו שהרי
אינס
רשיי כלל
הקרגותלא היו מישים אותם האמורים
שהביא הרב גוסיה ב ס שוססיס דס״ל
קא׳
דבז' אומיח שבתוך א״י אף שקבלו
דהם עשו המערוח ש״ס דהחם לא
עליהם ז מציח אין מקגלין אוחם .
ס״ל כלל שאוסן ה ד ג ח ם היחה ט״י
אבל שסה בס״ע היא אבל אין תירוצו
הוזכר שם
ז״ל מחוור כלל .חדא .דיים מוהר
שוס קינוח אלא ע״י שהושוו ה ה ד ס
מן הדין היה לקבלם חלילה שירצו
לסניהם ונהמעכו בתוך ה ה ד ס מ״ש .
להורגם מסכי שרימו .אסו מאן דמשקר
אבל לסי המדרש ורשיי מיחחם ע״י
חייב מיחה .ורש״י שאין אדם נחסם
מיום
על צערו ולא נכנסו לדבר אלא מהמת
ולמדו רז״ל לו׳
יראה ועוד כיון שהגבעונים באו לקבל
שהנקעים היו נ ה ר מריב כי ל׳ הכחו׳
ז חצות .איך א״ל יהושע אולי בקרבי
מוכיח כן דכחי׳ אשר נסה לשבח ע ר
אתה יושב ואיך אכרות לך ברית .
מואב • ועי הם אשר
ומה בכך כיון שבאו לקבל ז״מ .וזה
ישב זב״ז והיה צריך ישיבה ע״כ דהיינו
קושי גדול בעני לדעת הרב ז״ל .
היה להם
ואולי תתלה לא אמרו שיקבלו ז׳ מצות
ונשמנו לגבול
מד אח״ך .ועוד כי מה היתה תלונת
מואב .א״כ הקרנום בהר האמורי.
יש מל הנשיאים כיאה בשביל הרמאות
משו
הרי לא ד מ ו כ״א לנשיאים ומה להם
השמים בלבם
בתגר זה .ע ו ד אני תמה על הרב ז״ל
כ ד להמיסם
הוא חחלה דחה הי הרמב״ס
הייתי מגיה כן ברש״י .וכן
האמוריים שום מערות
בחנם ־ ואע״ג דבש״ס דברכות
שנכנסו הריס זב״ז ולא
שהיו
אוחם קרנות
בדאח
םעולס .
ונשען לגטל
ונקעים
הקרנות שהיו חלויים ולא
מקום משען וישיבה
אף אס
ועוד כי
המערות .
לעשוחס
נחט מן
בהר
בהם .כשם
האמודים
מואב
שנחנו
בלבם לכוונם
,
מםנימיס
לדברי
,
,
,
,
כי
שאמר
,
שיושבי
גבמין
דימו
שאין
נגד הקרטה .ובילקוע איזה הר נ ע ה
סוחחיס בשלום כי הוא דבר רחוק לו
אצל זה אותם שהיו שיניים שיניים נמו
ששממו המלחמה ולא בקשת השלום
אצל אלו שעשויים מטרוח .וט״ש וק״ל.
והנה מענה זו הסול גס עליו איך
אעברה ב א ר צ ך .הרא״םז״ל
שמעו שקבלו עליהם מס וסבדוח ולא
ד״ך״,
שמעו
,
פרשח
£)n״l
חיים
r
p
ק
שמעו שלא קבלו ע ז .ועוד חימה לדבריו
לקרות להם שלום .אבל ללעח רש״י
למה הוצרך להשיב על הקושייא שהק
אפי בשלום
ח ׳ מצות אין חייבים
שמההיא דירושלמי •ההיא קודם שנכנסו
לקרות להם אלא כאשר יבואו מעצמם .
רז׳
מצוח
וביריחו והטי בקשו מהם אנשי יריחו
ועו״ק .
דהרמבין
העהיק
בלשון
וגם שהיו להם לחם ועבדות .ולא
הירושלמי
וזיל יהושע בן נון קיים
אמרו להם שיקבלו ז מצות .ולכן לא
סרשה זו ־ מה עשה יהושע היה שולח
שמעו להם יש׳ לו׳ להם שאם יקבלו
הילך
ז׳ מצות יטהוס .ולכן הגנעוגיס לא
,
ידעו כי אס היתה רצונם לקבל (״מ
מדקא קייס הס׳ הזאח משמע דמטוה
היו מניחים אותם כי לא נודע דב״ז
שנכנס
כלל לשום אדם .וכן לקו׳ כהקכ־ט
היה עושה כן לכל מירועוד הימה אם
מל׳ היחש׳ אפשר שהרב לא הוה גרים
עונש הגבעונים היה מסגי שרימו א״כ
בל׳ הירוש' .אבל כל שאר הקו׳ עדיין
אזדא לה ההכרח שהכריח לעיל שישח
קשים .וראיתי להרג בעל לת״מ פיו
רש״י מיונאי גבעון והא׳ ולפ׳־ז אין שוס
דה״ל מ ל כ י ה .ת מ ה על הראיס ממ׳־ש
הכרח כלל דעונש הגבעונים היה מפני
עוד הקשה הראיס עיד הרמב״ן מל
שרימו.ולעולם במלחמה מצוה הכהו׳
ספרי דקא' במלחמת הרשות הכתיב
מדבר • ועו״ק כי מה שהקשה •מרן א
מ ד ב ר .ילפי׳ הרמב״ן בומאיקמיל ע ש
דלא היחה קריה; .לא היה צריך לכל
וכבר חי׳ הלימ אך לדעח הרמביס
מה שהאריך.ובפשימוח איכא נחרוצי
ודאי ק .וגר דלדעח הרמביס כווגח
כמ״ש הוא עצמו על קו דמהירושלמי
ספרי לו דשלים פל מלחמח מצוה
דקידס שנכנסו היו כולחים ש ל ם ׳ .
ורשוח
מלהמח הרכוח
ד \ ק ק ר א דלא היהה שוס עירנהשלימה
צריך שיהיה שלומה שוה לשל מטה .
בין קו' שנכנסו בין אחר שנכנסו אעם״י
דהייגו קבלה ז׳ מצוח .וחדע ד ב פ ר נ ה
שקו׳ שנכנסו היו רשאים להשכים וכן
דבהר ה ט כי הצור אל עיר לא הכחיח
אחר שנכנסו אילי היו יכולים להערים
איחא בספרי במלחמה הרכוח הכתוב
כגבעוניס .ושום א׳ לא עשה כן בלחי
מדבר .וכן פי רש״י .ואלי הרמב״ס
החוי • והנה לקו׳ הא׳ שהקשינו על
זיל לא כהב שוס חילוק שם .ואדרבא
לזירוז הרב זיל כי כמו שדהה הי׳
משמע דבכל גווגא הוי ובודאי דהכי
הרמב״ס מפני שודאי שמעו השלם׳
מסהברא והא דקהגי בכפרי
היפ
כן יקשה להירוצו .ליק דלהרמב״ס
דל״מ באיי ומלחמה מצוה שלא ישחית
,
ולא משני דהיינו בשלום
שהיה
סרוזדגמא בכל מקום
לכבוש והיה ט ח ב בה מי ג מ ב י כ וכו
,
היה בכך .גס משמע דאחר
,
,
,
,
1
,
,
,
שוה
כאש
כ״ל דקרא גס במלחמה מטה שחייבים
עצה
פרשת
חיים
חקת
עצה .אלא אף מלחמת הרשות שאינה
לחוש .הוא חימא שהרי גחוך א״י היו.
מא״י וגם אנו צרין לדור בה ולאכול
ואעו בעינן סם ישראל בעירם אלא
מפרותיה אלא להחרים יושביה .אפי״ה
שיש לחמה מהא דגרסיי בסוסה דל״ה .
לא השחית .ואס לא נפ׳ כן יהיו
נמאן אזלא הא דהגיא ישגיח שביו
דברי רבינוצ״ע .ואי קשייאהא קשייא
לרביח כנענים שגחו״ל שאס חוזרים
גה
בחשובה מקבלים אוהס .כמאן כר״ש
לרביח כנענים ולמאי אצעריך הא דין
ע״כ ־ והחלה דע שהאי אס חוזרים
כנענים ודין שאר עיירות שוה הוא .
ע״ס הוא י דהאי קל א לאו בהאי
זו לדעת
עניינא איירי כלצ י אלא ביפח הואר.
עליו
אלא דהכי מייהי דכי היכי דאר״ש דקרא
הל״מ .ומ״ש ה!׳מ דלדעת רבינו י״ל
רלא החיה לא איירי אלא כשהם בהון
^דאצטריך לשלא השלימו .הוא תימא
א״י-אבלחוצה לה מקילים בחשו ה״ן
די5הייא מושבית שביו נפקא כמ״ש שם
ס״ל גבי יפה האר דאפי׳ כנעני שהון
הרא״ם .וצ״ע .עוד יש לתמוה על
לעיר מוהר לקיימו דלא קאי עלייהו לא
הרמב״ן והרמב״ס דם״ל בקבלו עלהם
החיה זהו פירש״י שם .וקשה שאס קרא
דההס רריש כל העם הנמצא
וכבר
הק׳
הרא״ם
קו
,
הרמב״ן ואינה קי׳ כמי שתמה
ז׳ מצות אפי׳ ז׳ עממי• שבא״י מותר
לקיסוכ״כ הרא״ס בשם הרמבן פ׳ שוס
,
,
דהחרם חארימם למען אשר לא ילמדו
קאי אאוחס שהון לא״י .איכ היני
שתמה צגל רש״י בסועה שכתב להיפך.
רבי קרא ושגיח שביו הא בהו נמי
ובאמת שתמיהות
הרמנ״ן על רש״י
איה נהו עשה דהחרס החרימם .
הס גדולות
והרא״ם רצה
וכיון שלא חזרו בחשו׳ למה מקיימים
הענין על
אוהס .ואל׳ דהכא גלי קרא כיון
היושבים הון מגבולי א״י .ע״ש ודבריו
שרוב העיר הם משאר אימוח .דא״כ
חמוהים כי אוהם לא נהן ה׳ נחלה .
ליכא למידק מהכא ראינס בכלל לא
ואולי נאמר דהאי טחן לך דהאי לאו
החיה דדילימאישנס בכ אלא דגלי קרא.
אערים קאי אלא אעמים .גס החי׳
ועו״ק דמשמע שם מפירשיי־ דאס היו
ה ב שה ר\ דמה״ר היה ראוי לקבלם
בכלל לא החיה לא היו מקילים אוחי
ו ט אינו מספיק כלל .דאי הכהוב
ב ח ש ו ׳ .ואהמהה מאי שנא גבי עשהי
דאשר לא ילמדו מדבר בהם מה כה
דהחרם .אע״ג דאיה בהו עשה כי
בידינו להורגם מכה דשמא אין עושין
עשו חשו׳ ליח בהו ה״נ בלא החיה .
אהך
מיהו לזה יל׳ דאי הוו בלא החיה
דשלמה דכיון שאי; דרים בהוכינואין
להדדי ואי;
שם
.
ליישבם והשיב כי יפורש
,
,
כ״א מיראה .גס מה שחירן
,
בלאו
א׳
משנע
דמו
מקבלי;
דדים
פרשח
קא
מקבלין איתס בתשו' ועוד תימה גדול
חותם
אצלי היאך כתב הרא״ס ד מ י קראי
כליה .אבל הם יתקבלו בתשובה .
לא״י איירי רהא קרא כתי׳
ואפשר דדינה ע ם דין כל נ :אומות
הכי רק מערי העמיס וכו׳ לא חחיה
שוה הוא • זהו לדעתי באור רש״י ודלא
כ״נ כי החרס וכו׳ והא פירשי׳ דלא
כרא׳ים ומה שעען הרמב״ן מהך דשלמה
חחיה אינו כשחין לא״י .ועור ק״ל
אולי מאת ה׳ היתה זאת לנסות בם את
אי לא חחיה לא איירי בהו
דמ״ש
כשחון
לפירש״י
א״ל
חקגח
חטבה
אלא
,
ישראל .והנה נ ב ר כתבתי
א״כ אמאי ואס הס בכלל אפי׳ בחשו׳.
בברייתה כאם חוזרים בחשו׳ הוא ע״ס
וע״כ נ״ל ברוד דרש״י מפרש דקרא
והפעם דהאי קרא לאו בהכי איירי .
וכו׳ כשהם בחוך ח״ איידי
מיהו יש לישב ד ה״ק כיון שאים חוזרים
וז״ל שם להודיע לע׳ אומוח היישביס
מקבלים אותם אלמא לאו בכלל לא
חון מגבילי א״י שלא נצעוו להחרימם
תחיה .א״כ ה״נ לענין יפ׳׳ת .ועי
אלא אוחם שבחיך גמלים גצטוו להחרים
בתום ד״ה נמאן כ ד ש • אבל לרעתי
כדי שלא ילמדו אוחגו מעשיהם הרעים.
ע״ס היא .ורש״י נתכוין למוחקה
אבל אותם היושבים חוצה לה אס אחס
שכתב ה׳׳ג ושבית .ובזה אפשר לתרן
חוזרים בחשו׳ נקבל אחכם .ושבתוכה
הסוגייא לרעת הרמב״ן ודרמב״ס דס׳׳ל
אין מקבלין שמחמת יראה עוםיןע״כ.
מקבלין בחשו׳ אפי׳ לז׳ עממין ונן
ונר׳ להדייא דרפיי מש׳ לקרא דהחרם
נר׳ מרבדי רש־׳י בחומש ס׳ שופעים
אומות שבתוך א״י .וה״ק
והכי פי׳ דשמעחתא .דר״ש דאשכחן
התדס תחרימם למען מכאן יש ללמוד
דקפיד אלמען ילמדו ונו׳ לאשמועי׳
דרוקא אותם היושבים < עמנו בתוך
הא אס חזרו בחשו׳ אפי׳ ז׳ עממין
למען וכו׳ הוא
מקבלים איחס כיון דלא שייך בהו
דהחרס תחרימם וא״ל תקנה ג ת ש ו ׳ .
לימוד שאינם ע מ נ ו .ואפי׳ בלא חשו׳
אוחס שהם חון לאיי דלא שייך
אבל רי״ה רגבי ז׳
דלמען
וכו׳
בז׳
גבולנו דשייך
הא
בהו
לקיימם
מוחר
,
בהי לימוד .אם חוזרים מקבלים
עממין
אותם וה״פ שכתבו התו׳ ע״ג האבנים
הקפיד הכתו׳ וס״ל דאפי׳ עשו חשו׳
מפגי אותם אומות שחון לאיי אם ירצו
.משוס שכבר
לחזור .וכהבו להם המקרא
אין
לא
מקבלין
סל׳
דדוקא במלמדים
אוחס
דלמען
נגזרה גזרה עליהם להחרימם .והא
לא ילמדו כדי שיאכלו ללמוד ממנו
דכחי׳ למען לא ילמדו היינו לי׳ שבא
משוס דלא קפיר
הנמשך להם
שיתקבלו
בתשו׳
קרא אלא על היושבים שלא ילמדנו.
להגיד
לישראל היזק
בהנחתם .אבל לענין החיוב בלאו
ה!
היים
בלק
פר שת בלק
הך טעמה כ ב י נההיבו כליה .וכיון
דצאו ר ק ח המלמריס א״כאיכאלמי .ד
שגס הכנענים :ח ו ן ליבולי א״י בכלל
ך״ןק
ויל א כלי־ . ,עי׳ הראיס .
ו,כקו׳ היה הפשר לו׳דהרחי
לא החיה א:י״ג דצא כייך בהו למען
כלק
וידא
לא ילמרו כיון שאינם עמנו הרי הס
קא׳ קרא
בכ.ל כל האזהדוח שהוזהרנו בכמה
ו ט ׳ ועוד ידאה אי.רח מאוד ט היראה
רק מ ־ח להחרים ז׳ עממין ונ״ל דמ״ש
היחה אלא
הא׳ שנצחו לאמורי נא
לפיכך ויגר
ע״ס
מגבורחם .ועוד ידאה אהדה כי אף
יט׳ה בספרי .והרב ל״מ הניח קו׳
אה גבודיס כמואביה .
לנו
זו׳ בצ׳ע .והנ״ל כ ה ב ה י .וה׳ יאיר
מדיבוייס .וזהו כי דכ הוא .
בבר יהא שאס חוזרים.וט׳ היא
יוכלו
ולפיו
עינינו בהורהו אכי״ד .
הי׳ ויגר קאי אדלעיל והיכח מאד קאי
ך ׳ ך ן ולא נחן :יחון .נ״ר שכוונה
אדכחדיה .וקא׳ כנחיירא מאד מכוס
ט במלך ארוס שלחו
כי רכ הוא .ועוד נר׳ דהמואביס
לו החלה ואמ ל :ל א יעברו .ואחר
היה
רש״י
ששלחו
פעם
שנייה
יצא לקראחס
למלחמה אבל סיחון מהחלה כששלחו
לו מיד יצא למלחמה .ולא היל׳ אלא
להשיבם שלא יעביו
.שהדי לא היו
חשבו כי נצהון ישראל לאמורי
מקמח ריבויים • ולכן נצהו
אך לא כ״כ
גטרים
כמנהג העולם .
כאמורים
המרובים .
האמורי
ודאי ינצחו
ט
אף
והשתא קרא חגי והדר
מכריחים אוחו החלה ע ״ ז .אלא ודאי
מפרש
שהוא היה שו׳ .ואף אס היו יש׳ מהרצים
ונתיירא משוס ד ט רב הוא .ו מ ע ע ס
שלא לעבוד דרך ארצו היה הוא צריך
זה עצמו נצחו האמורי .כ״ש הם
להלחם והרמ״ז האריך בזה מיש ודוק .
שהם
מכח
ך״׳ך״ן ויכו אוחו • ט ו ן לחרןדהול״ל
ריבויים .אעיף שהמואבים היו גבוריס
וכוי ע ד בלחי
מיש׳ לא הועיל גבורחס .שהרי לא
השאירו לו שריד .כמו שפהח בחהלח
הגנורים מהם .
ויכו אוחו
שמשה
לבד
הרגו
חלשים
שינצחו
הועילה לאמוריס
המקרא בל׳ רבים .אלא לאפמועי׳
.והיינו דכחיב
כי ראה מה שעשו לאמורי
אוהם
וקל׳.
ך״ך!
השאיר לו בל׳ י ח י ד .ודו״ק .
אל זקני וכו׳ מה ראה וכו׳ ולא
משאר אומוח ודלא כהראים
1
יה בעח ההיא .מנסיכי מדין וכו׳
פי׳ ט אף בימיםיהוןכהיהה
מדין החח ידו היו הס נסיכי מדין אלא
שלא
חפ״ן
דרים
פרשהנל
קב
שלא היו מלכיכ .וצור היינו בלק .
פנים .ו נ כ ר עשה כן בס׳ ויהי .א״ג
כדאיחה במ״ר .ובחידישי קידושין
מ״ש דאמיר עניהון הוא הוכהה לבאר
הארכהי
שעה הכהוב י גה מיש שהוא מקרא
ך״ך|
פהורה .עיי׳ הראס .ולא
מ כ ו ר ס .לא ירעחי למה .כי אין צורך.
דהא ודאי גס רדל
לנה איגנך .עיי׳ הראיס .
הבנחי
ך״ך,
מודיס שהוא שס עיר שהרי כחוב אחריו
ודבר ברור כי אין דברי ר»״ל
אשר על הנהר .ולא יחכן להיוח שב
לפשע הכהוב .חדא .דמאי באחריה
אל בלעס אלא אל עיר סחור .אבל
הימים רקח׳ הרי מעשה זה היה סמוך
רז״ל דייקי מדלא כחיב לפחוד ,ואעיג
דל
רכל חיבה שצריכה למדי-בחחלהה השיל
להי:אבסיפהכ!היכהדאיכא
למדרש
ונראה .
ך״ךן
סחורה
ך ךן
י
לבלעס .ויהיה סחירה חוזר
.
דחוקים מאוד
והוקע איהס .אע״גדהעובד
ג״ז מאהבה ומיראה דסעור
דרשי׳ .אי נמי מדלא כחיב ארן בגי
.ע מ ו סחורה אשר על הנהר וסמך
גס ב׳
פירושי
רש״י
והכא
מי הבה גפיס
היא י״ל ודאי
מהחלה היה כ ן .אבל אהר שהורגלו
לכאן ולכאן ודו״ק
בכך עצלוה ברצון ונדבקו בה .והיינו
לקרא לו .עיי׳הרא״ס ולא
דכחיב הרגו איש אנשיו הנצמדים
הבנהי דבריו .שהרי הוא
פעור
העיקר הוא דלקרא לו כלה
יחירה
ה י א .דהא כהיב ועחה לכה נא ארא
.גס הרמ״ז דל האריך בזה
והעלה כמ״ש .
עצמו כהב בד״ה אס לקרא לך וכו׳
דמדהוליל אוחך ה״נ הול״ל אוהו .ומ״מ
ל3עצ
פ ר ש ת פנחס
ד״ךן סגהס שסיסס וכי
,
אולי
לי .ו כ ן ב ד ״ ה א ס לקרוא לךוכו׳ ק״ל
הכוגה כי גס אמו היא
דמאי קא׳ אם לקרוא הרי כ ב ר נודע
גכריח שהיא מיהרו ואיך הוא קגא בבא
זה שלקרוא לו ב א ו .וסשומ .
על הגכריח .ע״ד בה יחרו מי החירה
ך״יךן
כי ירע וכו׳ עי׳ הרא״ם .
לך.וכן לא יקנאעלע״ז כיון שאבי אמו
עע״ז .וק״ל .
ולדעחי מקרא מסורס וצךסדרו הנה
אנכי יצאחי לשמן ירמ כי הדרך ל נ ג ד .
וה״ק אט יצאחי לשמן
ולקיירס .
־ משום שהדרך ל נ ג ד י .וק*ל.
דייה
ד״ןץ
ובני קרח לא ממ טי'הראיס
ונאמת כי בנוסחאוח שבידינו
בע״ילא גרסינןלא חיץ ולאנידוטן.
ע ס ר י ע ק ב .עי׳ הרא״ס .
גס הגירסא שהעחיק בסירש״י ליחא .
ואולי החרגום הרגמו בב׳
אלא ה״ג שלא העמיקו כ״כ בגהינס
ולא
פרשת !נחש
ךןסץ
ולא מתו ותו לא .ונזה נסתלקו כל
קישיותיו ,אנל טלקיס מנחתי דגריש
לאחייןולא טדונ .ונד דהייני בהחה״ם
אבל אפשר שלדו ומלו נכוה״ז לצידן
הנרש שיצאו מהם .וכן אפש־ שאחר
שהולידו חזרו למקום בלימתה והם
נדורש כל ל׳ יוש שש .אבל זה רחיק
מאוד .אס״ג שגם הרב רוי״ה כתב כן.
והגהבטשתאות עי הטשחא בדש״
כמ״פ .אך בטשחת הש״ס גרים ברש״י
כך ולא מתו וכל ל׳ יום חוזרים
לגהינם ופוליס לשש ע״כ .והוא
תימה .ובש״א נמצא האי וכל ל׳ יום
במלתיה לרבא בב״ח וכן סיקר ונראה
שכן ס״משו שרלורם כל משן ל׳ יום
בגהיגש ובתשלום סל׳ יום מודם
ופוליס למקים הביךפה ששם ננלסו.
וגס שם רוורם שהרי איחדון ליס
גככא ממורא .והייס וקא מהדרא
לסו גהיכם להכא כבשר בקלסס .
שסם ססספכים מנהיגם לכאן כגסי
סמתהסן ממץ• ב&לו * וסי׳ בס׳
הספיגה .וסיש אס*ן בחילושי מהלדן
יסו״ש.
,
,
,
,
pלגד סריאם3*pjn6J"VH
סצ״ס םס ולא מ מ י דבריו
wen
בצלו שאלו מ ר י רס״ה סש
אבל רשוימכשכאשרססיההמשפמה
ממנה מןרא גלש מ ר ס .וא״כ גס
סאן גרי שאצסן ס ל ד מ ס ס ר מ
ואמי ממיו היה והוליד מיס מ כ ס
היי ם
ונחלקו ל•.׳ משכהות ובשלה מנפחת
אננין ונשארה משנחה אזני .אנל
לדמ״ה .ודאי ק׳ ראש אזני!ה נתטמה
אמו בביאתן למצרים לתה לא הזכיר
מי היא אביו ולמטהס ולו״ משכחת אנו
ומשפחת בט אפיס שלא היו לו בנים
אחריה כאשר עשה בשלן וציל דמשפהה
הייט ישוה לאשרואצטן היא אזטאבל
לפי מ״שהרמבין לקמן דגה ר׳ מכה
הדרבן מורה דאין הכחוב מזכיר משפחת
האב מם הבן אלא כשיש לאב נרם
אחרים .וגם לרמ״ה ל״קוק״ל
ט לא התפקדו.הרא״ס ה5״ע
דיה
נזה .ונד׳ לל״ק כלצ דההם
לא שיין סמכ מתן הכתוב כאן ט
רוקאמנץ והסיה לצירןמחלהבמליו
נא׳ לאלה החלק הארץ מתלה אמית
שהיה ג״ג לסיבת המגפה או משוס
נדחס סשה שלכן מנו בני לוי .ולק
צלי! מפס הכתוב ט לא נמנו בר
ך כיון שלא נמלו נמלה -אבל x r b
המבין לאסיה סרן נמלה כלל שהרי
נכנסו לאק ואפיס שסדין לא עורה
גדרססכ״ו ftסיה את* סרן סרן
לנמלה ©צרכו לאותם שממיס .וסן
סט*ב מושת ג״כ מ י שלא מ ן מסס
וס סרסרן םאסתן .סיס במכין זה
ג״כ סס יכול ס מ ג 4ו מ א י מ א
לגיון שכלל אלא foppiקא״ .וסוד
לשם שנמס בשטלחינה 3פל0א ©א
לשייך סאי מסמא וקףל .וסי* סלאחס
״
סמוה
דפ״ן
פרשה מעיה
כג
זדים
תמוה דמה ביין תי׳ זה לפטם ה נ
רשיי ס״ל כפוגייא דפ׳ נ י נ ו צולין למפיק
שנהב רביי בם שהיא טטם לבן ף
מבנדעדו ו פ כ ה כ ו ו ח ה ש נ ת ו ס ו מ א ה ,
ך
וכיכ הראיס .מיש
ךיך!
־ה אה הכבש א ה ד .אמיג ו ה ת ם
כתיב לדורותיכם .היינו
והצנרת.פיי׳הראיס.ונמס׳
נ ה ד א דף יןו׳ימו״ש .
ךיך,
כאשר וכו׳ כ נ ר
כהנתי
כשיפנו מילואים לדורות נימי כלמה
ומזרא ולפתיל ־ והמפרכים נ ת ק כ ו מאד
בתידושיט למס״ קידושין מ״ש
בזה .
ך ״ ך ״ ,במופלו .מיי׳ הרא־ם ודבריו
ך י ך י ,נהון ה ת ן .סיי׳ מ״ר
מ ט מ ג מ י ם בפיני .דמאי קא״ ולדברי
ר׳ יונהן קא׳ ומה הכריח הוא זה כי
פ ר ש ת מטות
גהר׳ יונהן יסבור כמוהו לקרא לסימאה
אצסרין ולא לנ״ש .אלא נר״ שאם רב״י
ר ״ ך ן ר ד ב ר משה .כ ת ב הרא״ם
סובר כשפס ס פ ר י א ק ט ו נ ת ו בס״ש
אבל לא ילססי היכן מ נ א
בכל יום הוא אפיי נ ס ו מ א ה .א ל א מ פ ר
זה לדרוש באס אינו מנין וכוי ובא
שלשק בפוסלו מורה שהוא מ ר ב ה א
ה ב מ י דבריו ד מ ם חידש רשיי והלא
פ ס ס א'בשנה מזמן לזמן כ פ ס ח .ו ב י א ו ר
מרספיי״ןלעיהלרישםראשי המסות
נמוטדז ה כ © 3שם כשיגיס מ ו ס ד ו .
ד ה פ ר ס נדרים ביחיד מומחה ,וס״כ
אכל כאן הכוונה שבכל יום הזא מוסרו
מ ס מ א משום דימירא היא לפי פ כ ס
ומ״מ י ס ד א © א לררשא לספרי .ואיס
הכתוב.
דאי לאשמוסינן שהנשיאים
אספר׳יטפ־ה אמאי לא לדיש במוסדו
קרמו לא א י צ ס ד ן .וכן כספרי אמר
ל ס ו ס א ם כ מ ו גבי פ ס ח דדריש ה ס ס הכי.
שביארו נ ס י זה ש ם כ י א י ם קדמו אמרו
ו ם א ל ״ ק ד ל א ד ר י ש ה ס ס הכי אלא ב ס ר
ו ס ג ו ל אל ראשי ה מ ס ו ה מ ר ד שאין
מ פ ק א לן מ מ ו ס ד ו ק מ א אפיי בשבמ
ה ס ו ס נדרים אלא מ פ י מ ו מ ח ה ,
מג״ש ל ם מ י ל .אלמא למשמסוס במוסדו
בא״ד
הוא שידחה מ ר י ם אחרים ס פ ר ז מ ס
או יכול וכו״ ס י מגלן לראשי
ה ס פ ו ת ח ס ה מ ח י ל מומחה רינמח
ל ד כ ו ק כמוסדו כ ם ר א אןז
משום ת ל הדברות היה אומרם לכל
כטומאה .ואן* א ם נסרש כ מ ר י ה ו י
? ו ואשמופינןהכא לסי זו לא נ א מ ר ה
ויל כ מ ר י ה ר כ ל ל שלא ה נ י א ה ר י
fifeלנשיאים .ואהא bp
לרש© מ מ ר י ס פ ר י .מ ס פ ר י ודאי לא
ל נ א מ ר כאן זה ה מ ר וכו* וא״כ ס ״ כ
משמס ל © במוסדו כ ל ל .וכ״ה ©גייס
לאשי מ מ ו ת לימיל מ ו מ ח ה מ א לאםא.
5ו ס ס © ד ס < ו אלו מ ר י ס ת ר ו .א ב ל
וסי׳י* מ א ו ם ו מ ה שסילן ל ה א מ ס י ק
מהשהא
9
לזה א*א
למאי
״ מפיה
הפין
דרי•
למאי הלכתא היינו דאי כתב קרא סתם
לפרושי ראשי המעוח
ונו׳ לא הבנתי דבריו רהא אצמריך
מומח׳ ומרלא אנעריך לפרושי משמע
למכתב ראשי המעות לאשמועי׳ דין
דהך מילתא הוה פשיפא ליה ולא אחא
יחיד מומחה .וכי היכי רלא תדרוש
לפרושה השתא .אלא שרש״י למר מאותה
מינה דלא נאמרה אלא לנשיאים כהיב
ישראל • ודו״ק
ג״ש רזה הדבר.ולק״מדקו׳ ש״ס היא
ה;״ש שנאמרה לכל
ך״ך,
דאחא
ליחיד
לא יחל וכו׳ עיי הרא״ס ולי
,
דלהך מילהא לא היה אצעריך ג״ש ב׳
נר׳ דמ״ש הוא אינו מ ח ל .
חיבוח י ח ד ה דהו״ל למכחב אל ראשי
איני מענין מחילה אלא ממנין חלול
המסיח ואל בני ישראל .וחו לא צריך
וזהו ל׳ מחל ולא מוחל ונפי׳ הר״ן ורא״ש
אלא ודאי לג׳ הדיועוח אנעריך .ימ״מ
בנר ,י • רפיח,־חכם בלשון החרה דכחי
ק׳ לשני החיבוה ד ל פ אנעריך ללמד
לא יחל אבל אחריכ מיחלין ל ו ,שטושין
על שחיעי חון שהם בראשי המעוח
כדא״חא החס .ונ״ל דל׳ הברייחא דקא׳
,
אוהו חולין ע״ש.
ואס הניא .ביאור דבריו דחחלה
ך״ך
מה להל; אהרן ובניו וכל יש׳ אפ כאן
אמר שומעו וכו וחזר לפ׳ דהאי
אהרן ובניו וכל יש׳ ומה כאן ראשי
מניעה אינה שמנעה ע י ל ה ה ר ה .
אף להלן ראשי המשוח שיש
אלא שהפר לה כלו ׳ בל ה פ ר ה .והדר
שאלה בהקדש .ואי אאמירה קאי הו״לל
קא קשייא מכלן הא דבעינן בלשון הפרה
מה להלן נאמרה לאהרן .ומדלא ק זני
ואמר באמה הנאה זו י'י,י יודע מאי
נאמדה משמע דבדיני איירי דומייא
היא .אס הפרה אס ה ה ר ה .אבל מ ק
דסיפא' ומה כאן ראשי המעוח .דאי׳
אחרינא דכחינ
והגיא והפר שממי׳
דהמקשה דקא׳ למאי הלכחא לא הוה
דהנאה ל מניעה והפרה ולא ה ח ר ה .
דאצעריךלרבויי כל יש .והמחרן
והזר ל ו שפשוסוהוא לי מנימה בלבד
הו״מ להרוגי הכי אלא דניחא ליה למנקע
הנופל על ל׳ החרה והפרה שניהם
המשוח
ירע
,
,
,
,
,
,
,
מילחא רג״מ גס בזמן הזה ודין מהדנים.
וא״ל דמנ״ל למדרש ג׳ הדיועוח אימא
,
ך׳׳ךן
יחד .ועי׳
הרא״ם.
כל נ ד ר .עיי׳ הרא״ם ז״ל כחב
לא אחא אלא לאמירה .דזה ודאי אינו
דבפ׳ בחרא דנדריס
דאין לש לחצאין וחרוייהו ילפי׳ מינה.
דהאנ מפרהכל ,וגבר השיגוהו הכל
ועי׳ מ״ש אמ״ן בנדרים .ועוד דברייחא
בזה .ו כ מ ״ ש מ ר ן ׳ פ מ דנדרים• וראיחי
לאו למד׳ קראי קא אחי אלא הלכחא קא
להל״ם שם שחמה מל שי׳ רבינו מיש.
משמע לן ועוד דאי ברייחא מייחי
ולדעחי נראהדלהשנאמר רכל א׳ מ >
ג״ש דהאי ראש המשוח לא להם לבר
משר שהיא נרשוח כ״א מהם ולא ברשות
בחר דמיחי ג״ש הויל
שניהם בשוהפוח .א״כ ודאי שהאב
גאמרה
א״כ
מפר
איהא
הי ים
פרשה מפו
מפר
קד
הכל .דא״ל רלא רצחה התו׳
דליחא.דל:א לא אנעריך רעיון שהיא
להעדיפו על הארוס זה דינו :כיין
גרשוה שניהם בשותפות הלק כחלק
בדירים
אפ הם יפר נ א י הלקו בשאר נדרים
לי:י זק כגון עינוי נ פ :ושבינו
הלק הבעל נד ינרנו .וחזע רהא הרב
לבינה .א״כ אין יפר דברים :בינו
יהיאל
לידחק ג פ י .
לבינה שאין מגיע לו היזק מזה והארוס
גרייהא דםפרי ולאאוקמוה בפשיעןח
אינו מפר אלא מפני הזיקו ,וכן ני.ן
בעור :ארובה מטעמי דכהבינן .וזה
שהאב מכר נדרים שבינו לבינה לרה
פפיט:
:האריס אינו מפר
כמגיע
אלא
לא יפר גס שאר נדרים דמאי שנא דא״ל
ורמו הוצרכו
ך״ך,
,
,
מיום אל יום׳ עיי׳ הראי׳כ.
דלא רצחה הורה להעדיפו על הארוס
ואני המה למה הוצרך לדייק
שהרי עדיפ הוא שמפר שביט לנינה אס
דוקים מרברי הרמי׳גס .והלא כיס
שאין לו הזיק .וכ״ש שהרבר פ ט ע אס
ערוך הוא בנדרים דע׳׳ו דמא; דסגר
רבינו מפ׳ כפי׳ הר״ן שם דקו׳ שי׳ס
דהפרח נדרים מעילעמפיק לה מקרא
היא שהאב יפר לבדו ולא הארוס .אלי.
דמיוס אל יום .ומאן דסבר כל היום
שקיום הארוס קיום.דהשחא ודאי ק׳כיון
מפיק מי-יוס שמעו׳ ולכן ברור כם׳׳ס
שכח האב עדיפ למה לא יפר כל הנן ר ם
נפל בדברי רש״י זיל:
ומה גשחגו אלו מאלו לגבי אב והיאך
חילקה הורה חילוק
ד״ךן
א״צ לינדק׳ פי׳ דאפי׳ ידעה
בלי שחר אלא
נדרה נדר .וכחב הרמביס
ודאי דקושעא הוא דהי^ב יפר הכל.
פי״א דהל׳ נדרים דהיינו אפי׳ לא
וא׳כ ל״ל קרא בפנויה• גם מיש על
הגיאה ב׳ שערוה .וחמהו עליו הל״מ
הרב יחיאל ל״ק דהכא הא גלי קרא
יה״מל שהיא היפך סוגייא רנדה דמי׳ה.
בהקישא אחרינא בין אב לבהו .ומוקמינן
ואני מצאהי שהס״מג בהל׳ נדרים אהר
חרי הקיפי כי היכי דלא לישהרו אהדדי.
דס׳׳ל דמופלא
שהעחיק דברי רבינו
וא״ל דא״כ גם הודם שנחארהה לא
הסמוך לאיש
יסר כל הנדרים מהקישא דהויוח .זה
ושלא הביא ב׳ ש ע ר ו ה .כחב שכ״כ
אינו כלום דכי היכי דמהקישא דבין
בהלכוה ג״ולוח והמה עליו מהך סוגייא
אבלבחו לא ילפי׳ בטח אטה לא יפר
גס בפי׳ המשגה כחב רבינו דדוקא
אלא בעינוי נפש מפום דקראי מונחי
הניאו ב׳ שערוה היסךמ״שבהיבור .
איפכא דכחי׳ כל נדריה הנך קראי
ולכאו׳ יש ל ה ק שרביט סובר דרב
מפקי מהקישא דהויוח .גם א״ל
המנונא ור׳ זירא ס״ל מופלא הסמוך
דהקישא דנין אי לנחו טקמיה בארוסה.
דס״ל דהוי
נמי
ה׳ינו בן
לאיש דרבנן .ומאן
יג׳ ויום א'
דרבנן
חפץ
חיים
פרשת ממוח
דרבנן ס״ל דנדריו נירקי; כמי בן י׳׳ב
שהצ״עננלרגינומסוגייא מזיר יעו״ש•
שהניא ב׳ שערות דכי הדדי נינהו .ומאן
ואני אומר דדברי
ברורים
דס״ל דאורייתא ס״לדניריו קיימין אע״ס
ופשוטים רבסוגייא דנזיר קאמד לימא
שאינו יודע רבקרא לא מרכרבדיקא •
כהנאי .וסיס דכ״ע סל׳ מופלא הסמוך
ורבהמנונאוריזירא ס״לכמ״ד דרבנן
לאו מדאורייחא .ור דס״ל הלכה ס״ל
ומש״וה מוקמי למתני דקתני נדריו
דאתי ראוריית׳ ורחי דאורייה .וטעמא
קיימיןאע״ס שאינו יודע .ע״כבהביאב׳
דנתנה עליו
רשויות
שערות .אבל לדידן דקי״ל מופלא דאורי׳
רשיתטצמו ורשות אביו .וריב״רס״ל
ואע״פ שאינו יורע לשם מי נדר וכיו א״כ
דרכנן כדי לחנכו
אתי דרבנן
מתני׳ נמי בהכי איירי .ולפ״ז שים הו״מ
ודחי דאורייתא ודחי נא וכו׳ וסכמא
לשנויי הנך תיובתא דאוקי ר ה״מ ור׳
דסוגייא איכא לאתמוהי עונא היכי
זירא אדרב וריח דאינהו ס״ל מופלא
דרבנן.
,
רבינו
,
,
אותו זמן ב
ולא
קא משני דר ס״ל
,
מהסיל
,
הסמוך לאו דאורייתא ומתני לאו בהביא
וא׳׳כ ק׳ דהא
ב״ש איירי ור דרא דלא הוה ס״ל הכי
מחבירו וריו״ח ס״ל
משו״ה אוקי בחיובתא ותדע דהא כתב
דאורייחא .וחו דהיכי
הרמב״ן ז״לדהךתיובתאל״דדקושעא
לאוקומי סלוגהייהו דריו׳׳ח ור״ל .והא
הוא דסליגתא דתנאי היא כדאי׳ בשים
דמה״סל
,
,
קי״צ
הלכה
בנדה
אכחי מיהוקמא פלוגהא
כר׳
מופלא
דחיקא
ליה
בדוכתא אחריתי יעי״ש.א״ני״לדס״ל
דאיפליגו בה רב כהנא וריויח ור״ל
,
כמם נדה כתנאי .ואדרבא לפוסהך
מדאורייחא קא׳ מדקהני לאחר זמן
אוקמתא מיתוקם רריויה מ ר ה כתנאי
זה .משמע דלאח״ז זה דינו שוה וגדול
ודלא כהלכתא .ותו דבמס׳ נדה בעי
שעדות
לאוכוהי מכמה ברייתית דמופלא דרבנן
קען הוא אלא דרבנן תיקנו כ ן .והו״לל
ומוחיב לריו״ח .אלמא דלא כמיע לן
אינו
לא
לרבינו דרה״מ משמע .ליה
גמור הוא .וא״ל
הניא ב׳
דהוי מדרבנן והנהנה
ממנו
דמחני
,
דפליגי חנאי בהך
מילתא דאי
לוקה .אלא ודאי דכל אח״ך דין אחד
מאי פריך .וחו דבשינוייא דבחר הכי
להם י וא״כ ע״כ בהביא ב״ש איידי.
דקא׳ אבע״א דכ״ע כדי לחנכו ומופלא
כיון
הסמוך לאיש ד ר ב נ ן .וחימא רהא ד ל
דמפיק מקרא משמע מדאורייתא .ואם
ס״ל מופלא דאוריית ואיכ הוי דלא
בלא הביא ב״ש דהיינו מופלא הסמוך
כמאן׳ וא״כ ודאי
ותי
לאיש דרבנן בעלמא הוא .אבל* אין
דדחיקא ליה מילתא דהכא לאוקומי
להרב
דלא
וכן ברייתא
דמפיק מינה ד״ז
זה נכון י ע ד י ; צ״ע וראיתי
,
כתנאי ומוקי
תנאי
מילתיה
היא׳
דהתם
בעל ל״מ בפ׳־ב דהל נזירות די; יג׳
,
כמאן
,
ך!)£ץ
פרשח
קט
!י׳ק חיים
בלא מ ק ב ל .אבל אמירה חפול בלא
חלק דק״ח אמרי אף על נח נהתכ ג ד ר
מקבל .ולכן בפ׳ זו משעה שהזכיר
אלא :מצא חן : .נ א ׳ ונח מצא חן .
עגין המרגלים לא הזכיר דבור אלא
דמה״ד חייג מיחה .אלא
אמירה ע ד כאן
,
מגואר
וכאן גילה הכחוב
דמחן ומחנה חנס ניצול .ואע־׳ג רכהי׳
שאע״פ שמציגו ל וידבר אחר עגין
איש צריק לא היהה צרקהו ראויה
המרגלים לא היה בחבה .אלא כמו
להצילו מפורענוח עה״ז רלא היה נ״ג
בלי אמירה שהרי בפי זו הזכיר דבורים
וכמ׳ שאחה מוצא זנוח וצדקחו עומרח
שבנהייס בלי אמירה .וק״ל
לער לולי שמצא חן והוא ב ר ו ר .
,
ע ד אשר אעבור .עיי׳הרא״ס
ך״ך,
ך״ך,
לא חושינו .כחב הרא׳יס
ולא הבנתי דבריו דלא הי רש״י
וא״ת דמהנא משמע רהינא
כלום .ועיד כי למה לא נאמר שהיה
רלאאגיד ליה גהו איסור רגל הוסיף.
גבולו סמוך לירדן .אבל כוונה רש״י
ובסיפא קחני אס פחח לברך ברכה ונו׳
רעד אשר אעבור לא קאי אדיש'ן דקרא
כ נ י חי׳ נגמ׳ שאני הה דזמני׳ הוא ע" ש
כאש־ עשו ל׳ בגי ע ש ו .דאיכ הול״ל ע ד
ולדידן לא קשה ול״מ דודאי במילהא
אשר עברנו .ועוד מאי אה הירד; .
רשייךבהאגרנטןלולבוחסליןכלכמה ,
כי בני עשו ומואב לא היו מספיקים להם
דלא אגיד או כשאין צריכיס אגד .אמרי
מיס ומזון רק ע ד עבל־ם גבולם .ולא
האי להודיה קאי והאי לחודיה קאי .
ע ד הירדן שהוא רחוק מגבולם .וכ״כ
שהיא בדיבור
,
ך״ך,
,
אבל בברכה כהגים
,
הרש״ןז״ל יהוא ברור.
ואגידה ג׳
תוך הנחל • עיי׳ הרא״ם .ולא
להוציאם זה אחר זה כשיוציא אחריהס
ידעהי מי הגיד לו דיבוק בכלל
ד איכא בל הוסיף רזו היא
ברכה
ברכוח החובה כך הס
,
ויותר מעע.ררש״ידל אנהל ארנון קאי
אגידחם וא״א לאוגדם בע״א .והיינו
שהוא היה בכלל הגבול וגס יותר ממנו
דאצסדך בספרי לרבויי ברכה כהגיס
ע ד יבק ולא ע ר בכלל .דיבוק הוא גבול
מקרא רכל הדבר אפי דבור .כמ״ש
בני עמון ואין להם רשות ב ו .ודו״ק.
הראיס ס׳ ראה ד ה לא ח ו ס ף .ו מ ח ה
,
כבוא לדברי הרא״ם מיש שחרצו ב״שס
פרשת ואתחנן
שאני החס וכו הוציא זה מהאי דאיחא
,
ס ראוהו ב״ד דקא רנא החם דמצוח
,
ך״ך,
,
ואחחנן .עיי׳ הרא׳׳ם .ואין
שלא בזמנם כגון היושב בסוכה בשמיני
צורך כי אף שנודה דהן וחנון
ליה ביה ב ׳ ח .וסריך עלה מהך דברכת
הוא שורש ומנין א ׳ .לק״ כלל דבסר׳
כהנים .דאחר שמסיים ברכוה חובה
הוא
חפץ
דרים
סרשת ואתחנן
איכא צ״ח.
ליישב דבריו ז״ל ומעיקרא איירי במי
ומשני שאני החם דזמניה הוא .כיון
שיצא כבר י״ח לולב וניעלו פ ע ם אחריז
צבורא וכו׳ ומעחה לא
ומוסיף בו מין אחר דזה הוי שלא בזמנו
ידעחי מה ענין א ג י ד לבזמנן דשם׳ לא
ועובר אס מכוין למסקנא דההס .ואח״כ
קא׳ שאיה דזמניה הוא לו׳ דמשו״ה אע״ג
כתב דרש״י איירי בסעס א׳ שיוצא בו
דלא אגידי איח בהוב״ח דסשימא דאגירי
דהוי זמניה .הא וראי ליתא דיסוד דברי
היו • אלא דמ״מ ק״ל דהוי כשלא בזמנן
הרב חחלה הם אסוגייא ד פ הנחנקין
שאחר שגמר החובה ויצא י״ח מ ו ס י ף .
דס״׳ל דלענין ב״ח איירי • והחס ודאי
וא״כ גילף מהכא דגם שלא בזמנם עובר
קא׳ דבלולב ליכא נ״ח כלל א ס י /ס ע ס
ומשני דזמנם מיקרו .ואני חמה ע״ד
א שיוצא ב ו .י ל ק הוצרך הרב ליישבה
הרב ז״ל כ״א רצה ללמוד מדברי הש״ס
לפי׳ ב׳ ואיירי בזק; ווקא .וא״׳כ לא
דהינא דהוי זמניה כאגידי ד מ ו .עכ״ז
ידעהי מה קיוכ יש לשמה הראשונה
לא הועיל לקו׳ .שהוא הק׳ דין הלולב
והנה שעה הא׳ היא
שעח החים׳
דליח ביה ב״ח עם ברכח כהנים .זא״כ
בהנחנקי; דס״ל דהך סיגייא לענין ב״ח
אין חירוצי כלום רהא גם לולב זמניה
קיימא • וא״כ צ״ל לקושיית הראיס כמו
הוא .וא״כ אמאי אמרי׳ דליח בה ב״ח
שתירצנו א נ ח נ ו .אך התיס׳ י פ לינב
שהרי בשעה שנועל הד׳ מיעים לצאח
הגזול דל״א כתבו כדברי הראיס האחרו'
נועל גס הה׳ ע מ ה ם .והוי זמניה פ פ י
רסוגייא דהנחנקין לאי לענין בית מיירי.
מברכת כהנים שהם בזאח״ז ואלו הס
ילא :אשר כתב הראיס דכיו; דזמניה
בב״א .יסבור הייתי דהרב ז״ל בתירוצו
הוא כאגידי דמו .אלא קישעא דמלתא
לא בא לסרן הקו׳ אלא לסתור דבריי.
דלא ביניכן n\?Sלבית כלל .אלא
דליון רכש״פ תירצו שאיה רזמניה הוא
דבעינן ׳מניה משוס דשלא בזמנן אינו
א״כ יש ללמוד דכאגידי דמו .א״כ
עובר עליו אלא בכוונה
.וסוגייא
ה״ה בלילב קושמא הוא דאית ביה ב״ת.
דהנתנקין לטנין זקן ממרא דגעינן
וכמו שהעלה הרב בסו״ד .אבל מדבריו
ביה שיהיה גירע בהוספתו .אבל בית
בפ׳ ראה נר׳ להדייא ששני תירוצים
איכא .ומ״מ נר׳ דבר ברור היא דאף
הס .וא״כ לא ידעתי מה חשד ז״ל
לדעת התום בסנהדרין דבדלא אגידי
תחלה בלולב שהוא מכחיש המוחש .
ליכא ב״ח• הנימ במניח ה בתים בתסלין
וגס אח״כ חזר בו ואמר דלולב זמניה
דלא אבירו .אבל המניח ב חסלין
הואמוסייברכחוואסי״ה
דאי מחרמי
,
,
,
חשיב וכן ב״כ ולכן בתריייהו איתבהו
בית אע״ג רלא אגדי • עוד היה ג ר
,
,
,
,
כשרים ודאי דאיכא ב״ח .וכן הנועל
ב לולבים כשרים ודאי איכא ביח .
,
ועעמא
סרשת
״p
קי
חיים
ועעמא דבעבד ד׳ בחיס ואייחי אחרינא
ליה זיל לברי החוש׳ דסוכה והראיס
ואנח;בייהו .בין שחהיה סרשה מאיחס
שהם כדבריו ו פ ע ה כעיקר יש בהס
הכמובים בחסלין או אהרח דעלמא .
כאשר כתבט .ו ל ו ״ ק .
דכיון שאין שם חסלין עליה כי קיימא
ויוציאך בפניו * כסב הראיס
ך״ך,
וא״נ
לנסניו כמו לפניו • כמו
כיון דלא אגידא לא מצרסיגן לה נהדייהו
וירקה בפניו • ע״ש .וכיכ נפרשה
וליכא נ ״ ח .וחילוק זה סשוש הוא וכ״כ
חקח ליה במת בנפש רביח׳ במקום
הראיה זיל נם׳ החינוך ס׳ ראה ל9דייא
למל׳ כמו ושלה אח השעי׳ נ מ ל ב ר
עיש .ונזה נסחלקה חמיהח הרמ״ז
למדנר עיש אך כפ׳ חצא שסר לברי
זיל על העור בס׳ לד׳ שכחב בהנחה
האומ׳ לביח׳ במקום
למד׳ נקרא
ב׳ זוגוה חסלין דרשיי ודדיה ליכא
רוירקה בפניו מ״ש .ודבריו סוחרים
ב״ח אלא בעושה ה׳ בחיס .והמה
גס מה שדחה שם מהן דששון דברי
עליו משוגייא דעידובין וכמ״ש החי״ע
הימה הס דודאי היה דוחה אוחו בקש.
ב ד ש המוצא חפלין יעו״ש שה1״ע .
כיון שהיה מ ס בכחו׳ סירוסים זרים
ולדעהי ל״ק דכווגח המור לו׳ דכיון
ומהו.ואיל שיש לס׳ בהסך והמין לא
האמח
ידע להשיב דביח׳ במקום למדי.ומת־
יהיה חבירו כרצועוח בעלמא .וא״כ
דהחס היק אי כוה כחיב לששון אא׳
הא׳ מהם פ ס ו ל .ובהא ליכא ביח אלא
לס׳ סי׳ אחר אלא מה שהמין אומר
שאע״פ שההפנין פסול וגס
השחא דכחי׳ בששון ואין לט שום מחק
אוחה הניח אין שש חפלין עליה אפייה
בכהוב לפנוח הסי׳ אס׳ משניה דההוא
איכא נ״ח אי אגידי * אנל נ ׳ חפלין
וכו׳ וק״ל.
לחורה אלא בצירוף ד׳ האחרים
שהוא מכרן שכל א׳ שהוא
בה׳ בחים
,
ללא אגיד אי הוו כשרים איכא ביה
ואי הוו פסולים ליכא נ י ח .וכ״כ שם
* הראיה לגועל לולב אחר ססול ליכא
מ ת י פ ר ש .ו ש ר ר להמ״א בסי׳
פרשת כי תצא
לר׳
והיה אם לא תסצח בה.מיי׳
כמ״ש והרמיז זלה״ה לחה ל ב ד ו שהבין
ך״ך,
שהוא מחלק בין אם כחב סרשה מאוחס
הראיסמ״שהרבבזה• ובשם מהרשיל
הכהוביס בחסלין או ס׳ א ח ר ח .וע״כ
יישבו דדייק מחיבח והיה שהוא יחר.
חמה ע ל י ו .וכוונחו מבוארח כמ״ש .
גס השיה כחב מזה .ולא נסירא דסובא
גס הרב בעל ע״ז שם הבי״ל מעלני
והיה מכחישין זא״ז כגו; והיה אם שמוע
מלך וכחב שאין בהס ע ע ם ואשחמיע
חשמעו וכיוצא ולכאו׳ נר׳ דדייק מדכחי׳
חסצת
סרשח
חפץ
:י חצא
ררים
חפצה בה דהול״ל אם לא החסון ג ה
כחב וז״ל הוזהרנו שלא למטר יפ״ת
וחשלחנה ל נ פ ש ה .דהא הכהוב מצוה
אחר שגא עליה פ ע ה א׳ נ ט ח אקר
אוחו שישלחנה .ו ה ט הול״ל וחשלחנה
לקיחח העיר .והוא אומרו יה׳ והיה
כי היכי דכחי נחריה ומכיר לא חמכרנ׳
אל׳ חפצח כה הרי להרייא כמ״ש .והימה
בכסף אלא לו׳ שמבשרך שבודאי ישנאנה
על הל״מ שלא הרגיש גזה :.ואלדגה
וישלחה אבל זה איני דהא כלה פרשחא
תמה על הרמבין שגסחפק כזה .ולא
הכי הוא וראיה יחשקח והבאחה.־ משום
הרגיש שהרמב״ס אינו סובר .ואולי שגם
דהואו׳ הופכו להבא .ובשם ס׳ כלי
רטנו אינו גורס כן גכפרי .אגל נ״ל
יקר מצאחי שהי׳ כמ״ש .עוד היה נר׳
דספרי ג1״ל כמאן דאמר רגיאה א׳ ל *
שדרשו כן מוהיה משוס דקי״ל דל*
הותרה אלא אחר הגירות .א״כ ע״כ
שייך והיה אלא בדבר נ פ ר ד כגר והיה
טון דכתי׳ תחת אשר עניתה דה• יכו
אס שמוע .אבל ברבר שהיא היפך
טאה א׳• א״כ היא אשתו גמורה וכ״ם
הא׳ כגון זה דממיקרא קא׳ ולקחחלך
אס הוא מקדשה יאותה כיאה עצמה
לאשה .ואח״ ו אמר והיה וכו׳דמשמע
וע״כ דרשו ושלחתה גגט .אגל ר ג ע ו
דאחר שתקחגה אס לא וכו׳ וזה איגו
דפוסק
כשים
דהאי קרא דוהיה קאי אאותו שלאי
דידן א׳׳כ וםנחהה כפשקה בלא ג ע
ח פ ן ללוקחה וקא״ל שישלחה וכרכתי׳
דכיון דכחי׳ ח:ר עגיחה הייגי אטלו
החת אשד עניתה דהיינו ביאה א׳ .וא״כ
אחר ביאה א׳ דעייין לא קדשה .
,
היל״ל ואס לא חפנה בה וט׳ שהוא
דכיחה
!ראיתי
ח׳
שר־
כספרי וזיל הא איל
היפך ה א ׳ .ולא והיה שהוא כמחחיל
עשה ג ה כל המעשים
לדכי .אבל דאיהי בספרי ושלהחה
האלו וגא עליהה״ז לעילת זנוח .ואחר
לנפשה ב ג ע .וא״כ נר׳ שהם סוברים
כן תבא אליה ובעלתה י אין ל ך ג ה א ל א
דקאי והיה א״ל .היינו אחד הלקיחה
מצות בעילה וה־תה לך לאשה נ ע נ י ן
ואפייה דרשו שהיכחוב מבשרך ..אבל
שניגמר שארה וכו׳ גא יגרע .תחת
מדברי הרמי״ם ז׳׳ל פח־ למלטם דין
אשר עגיחה אפי׳ מעשה יחידי .עק״ל
ה׳ ו׳ נר׳ שהוא מפרש דקאי אקודס
ופי׳ הרמב״ן וז״ל בספרי אמרו אפילו
לקיחה שכחי אם דנה ה״ז מהגיידח
וכוי יחידי .ו :ו א מ ה שהזכיגו שהם
בה
סוברים שמוהר לבוא עליה ביאה א׳
משלחה וכו׳ וכן אם כבשה אהר שנבעלה
מיד שהביאה אל טחו .ומאוחה ש ע :
וכו׳ נר׳ שסובר דהכהוב מיידי קידם
מוזהר עליה בעימוד ומכירה .ע כ ״ ל .
הקי׳ והוא ה פ ך ספדי גס בס׳ המצוח
עול כרגדא׳ בככרי וכו׳ מנוה געילה
ונישאה בכהו׳ וקי׳ ואסלא ה פ ן
וכו׳
חפץ
פרשה
חיים
י«.
קיא
וכו׳ הופכין ב ה .וגם הבעילה לא לכם
מפני שדנה כגויה אני המה למה ד נ ה
קידושין שרינה עדיין כגויה :אין קידושין
כגויה דכיון דנהכ הרב לדמה ספדי
הופכין בה אלא ביתיר לו בעילהה .
ביאה א הותרה קודם כל המעשים .
ומפגי שאמר והיחה לך לאשה יורה
א״כ קרא דכהיב ואח״כ תבוא אליה
שהיא אשהו גמורה .ואם זגחה החהיו
ובעלחי; .דהיינו אהר כל המעשים .
חילון כאשה איש וכי׳א בקידושי! ניקיתי ן
היינו ע:׳נ בביאה ב׳ שהיא אהר הגירוח
יש לך ב ה .כלו׳ אח :כל המעשים .
וא״כ היאך כתב הרב שהיא כגויה .
ובספרי והיהה וכו כעגין לא יגרע .
ועוד ראם הרב איירי אחר ביאה •א׳
א״כ היא אשחו לגמרי .כי -.ההורה
שהיא כגויה וקרי• דובעלחה בהכי איירי
הקניה לי עכ״ל ודיה ושלחהה .והגה
הקשי ל׳ ספרי דקא׳ הא אייל עשה כל
כיון שהכתיב מזהיר שישלהנה לנפשה
המעשים הוי בעילה זנוח • ואם בביאה
ומזהיר שלא ימכרנה •יכו׳ נלמיד שאין
ח הא כחי :הרב דהוהרה קודם כל
צריך ממנו גט אבל הכחוב עשה אוהה
המעשים .וע״כ בביאה ב׳ קמיירי .ואי׳כ
כא:ח איש בהיוחה עמו וכאשר י:נא
קרא דובעלחה בביאה ב׳ איירי דהוייא
אוחה ישלהנה כאנוכה .ויחכן כי ע ע ס
אחר כל המעשים .ובהכי איירי ספרי.
הכהו׳ לו׳ שאם יבעלנה ויחפוץ בה
וא״כ אמאי כהב הרב דהוי כגויה •
ההיה לו לאשה אבל אס יבעננה ולא
ועוד ח מא דהוא ז״ל כחב דאס אחר
היהה עריבה עליו ולא יחפוץ בה כענין
בעילחה לא חפץ בה א״צ גט .ועיכ
אמנון ע ם חמר יכלחנה לנפשה והכל
היינו בעילה א׳ .דא״ל בעילה ב ראמאי
חלוי בבעילה • כי אם אחרי בעילהה
א״צ ג ע .ומאי שנא בעילה ב •מג׳
חעמוד עמו ימים ויבא עליה אס יחזור
דצריכם ג ע אע״פ שלא קדשה כלום
וישנא אוהה כאיש אשר ישנה אח אשחו
מפום שהחי׳ הקניה לו .ה״נ שגייה
כבר נעשיח אשחו והנה ^ י א יהודיה
כיון דבין ב ובין ג׳ הויין לאחר כל
ימהגרשה ב ג ע .עכ״ל .הנה לפי שני
המעשים .אלא ע״כ ביאה א׳ קאמר
הצדדים קרא דושלהההבלא ג ע והיינו
דהוייא קודם כל המעשים לכך לא
אחר ביאה א׳ .ואינו טרם בספרי כן
בעי ג ע .וק׳ דהכהיב ואח״כ וכו׳
ועוד רהחס בשם ר׳ יונחן אהמר אלמא
ובעלחה וע״כ היינו ביאה ב׳ דהוייא
דיחידאה היא והי ל״מ הבי״ד של הרמב״ן
אחר כל המעשים ועלה קאמר שאיל
בהל׳ מלכים .והקשו על רבינו ז״ל
יחפוץ בה אחר הבעילה י פ ע ר נ ה בלא
מברייחא דספרי ע " . :ולדעהי דבריו
ג ע וזה יש ליישב• וצ״ע .
,
,
,
,
,
,
זי׳ל צ״ע במ״ש שאין קידישין הופסין בה
ובפירושא
סרשת כ ח5א
ךן^ץ
ובפירושא
לססרי
ללכאו
,
חיים
גמו' שחייב נשאר ונו׳ וכה״ג גש״ס
רבריו סותרים
ולקחת ליקיחין י״ל ב ה .פירש״י קידושין
לכאו׳ היה גר׳ לו׳ לסבר לגם ביאה
חושסיןנהואע״ס שהיחה נכרית שהרי
א לא הותרה אלא לאתר כל המעשים
אינה מתגיירת מרמתה ובתר הכיקא׳
דהיינו אחד שיביאה אל ביתי ותעשה
ספדי ושלחתה בגמ והטונה שהוא מס
גרות מותר
דה״ק ואם אחר שלקחתה לאפה גמו׳
לבועלה .ואפ׳ דאף ביאה א׳ אחר
לא חפצת נ ה אז ושלחתה נגמ או
הגירות .אלא שמוח׳ לבעול בלא קירישין
לא גדסי׳ לה נ ם פ ר י .או מדברי ר ׳
לא כן ביאה ב׳ דבעייא גירות וקידו׳
יונתן הס שהוא הונר דא״צ קידושין
ואפ שזהו דעת ר׳ יוחנן בירושלמי
נלל שהתו׳ הקנית לו .ואפי עיי ניאה
שהביא שם מר״ן בכ״מ .וכזה מתירן
א־ נעשית אשתו ג ע רה וצריכה ג ע
קו׳ התום׳ בקידושין דכ״ב ד״ה שלא
ולית הלכתא ה ט ונתר הכי לא תתעמר
ילחצנה שהק׳ מה חילוק יש בין ביאה
דהיינו אפי אחר
,
חדש ימים אבל
בלא
,
,
,
א׳ לשנייה .ועתה יהיה פי׳ ל׳ ספרי
כך שאס לא עשה כל המעשים אף
אשר וכו׳
תחת
,
מעשה יחידי דהיינו ניאה א׳.
והשר״זא
ניחאדנדי הרמנ״ס
שכיון שהיא פיסק
בעילה א׳ אסור יהוי בעילת זנות והדר
קא׳ אין לך בה אלא מצות בעילה א׳
כשיש דיד; דניאה א שהיא קידש
לי׳ שבביאה א' א״צ קידושין .א׳נ
כל המעשיה
נעי
שאין מותר אלא ביאה א׳ שעדיין כגויה
קידושין .ועדיי ,דנריספרי צ״ע ורו'ק .
ואף אס היא גיירת התורה התירתה
מדנרי רש״י דש״ש לקידושין
,
3ם
א״כ לריאה נ
,
בלא כלום .וא״כ קרא איירי בביאה
ד״ה ליקוחין וכו קידושין תופשין
א׳ וס״ק ובעלתה ושוב ולקחת לך לאשה
נ ה .משמע ששוכר הרמב״ס דצריכה
עי׳ קדושין •והרי היאאיא גמו׳ישארה
קידושין גמוריכ .ידלא כהרמנין ז״ל .
וכסותה וכו׳ לא יגרע .ואע״ג דדבר
וכעת הרכד צ״ח והיוחר נכו; אצלי
פשוש הוא דטון שהיא גיורת על ידי
דמ״פ בספרי
א״ל בה אנא מצות
קידושין הוצרכו בספרי להשמיעגו זה
בעילה הכוונה שאינו רשאי לבעול אלא
כדי להבי; סי׳ הכתוב דוהיתה לך
בעילה א׳ ותו לא .וכ״& ר ט נ ו שש
לאשה כווגת הכתו׳ לי׳ שאח״כ תהיה
דין ב ואסור לבעול אותה ביאה ב׳ ע ד
מותרת על ירי היית קידושין וממילא
שישאנה .והיינו נמי דקא בתר הכי
מתחייב בשאר כסות ועונה• ולפרוט
ולקחת לך לאשה כענין שנאמר וכוי
לישנא דוהיה קאתו .שהכוונה כאשה
לו׳ שצריך הוא ליקחנה בקידישי; ככל
,
,
,
אשה
פרשת
חפץ
יא
חיים
:ית
קיב
אשה דעלמא ואז שרייא ביאה ב .
הכהו׳ .כי גמרה לה עונשה מגה
הצ״עהדא״ס כיון דהוי בצעגה
אניו ולא נ ח אמו הוי עונש מה״ר .
למה הוצרן להחירה .ול״ק
אנל כאן דחייבי מיחוח גופייהו כי
לדעחי דפרהםייא לאו היינו שבועל
הוו בלא החראה רהוו נ כ ר ה איכא
בפני ב״א אלא בידיעה ב״א כמו גבי
ממזר מיגייהו .א״כ אעו כי גחוספה
סרהסייא רגבי ע״ז וג״ע וש״ד דהיינו
נ ה ה מיהה ע״י החראה פ ק ע מיגייהו
בידיעה עשרה ב״א כמ״ש הפוס .
ממזרוח .והא ודאי לא מיקרי עונשין
וה״נ ניון שלוקהה בפניהם ומוליכה
מה״ד דלא ילפי׳ מדוכהא אהרינא .
לניחו ע״ד כ ן .הוי סרהסייא .וכן חי׳
אלא מוכהי מינה ובה ועיי סנהדרין
הל״מ שם וזכורני שכן הי׳ הראש׳ בחי׳
דע״ז ע״א .והך נמי לא דמי להאי
קידושין .וק״ל •
מעעמא דכחיבנא .ומ״מ מדברי רבי
,
-pjj
,
ן ך ^
,
,
שמ״ש רביט בס״ה מטה נב׳
וראי׳ס אלו יש להוכיח שלא כ ע ע ס
דאפי׳ בצנעה איכא כרה אינו
בסנהדרין סי ד״מ
הרב מהרש״א
סוחר לדברי הרא״ס וש״ס דע״ז דל״ו
דעעמא דאין עונשין מה״ד דכמאכיון
דרבינו איירי ההם בדרן חחטח דלוקה
שהוא חמור אין לו כפרה .דהא גני
מה״ה אפיי בצנעה .והחם אירא נ ר ה .
ממזר אס יהיה מחייני כריהוח כיש
ופשוע .ויש מי כ ע ע ה בזה.וא״כ:פיר
מחייבי מיהוח .ולא שיין האי מעמא
מקפה הרא״ם דביאה א׳ דרך זנוח
ד כ פ ר ה .וכחבחי זה לסי שראיחיבחי׳
היא
הר
וחשהרי ) .י״ב(
א״• ־
מהרמס זצל' בשם ס מים חיים חמה
,
,
1״! ,ולא יגלה
ע ל הרא״סז״ל נזה ודחה דבריו .ואין
כנןז אביו
רש״י ז״ל ודנרי
ע״ש .אין להק׳ ע ל הרב ז״ל מהא
דאמרי' במכוח דאיווחו בה אביו ובה
אמו לא נפקא בק״ו דבח אביו ולא
חמיהחו אלא על
הרא״ם ז״ל מנואריס כאשר כ ה נ נ ו .
ורו״ר
ש•
)ייג(
דייה
לא ההיה
בה אמו .משים שאין עונשין מ ה ״ ד .
קדשה .
אלמא דאע״ג דבח אביו ובה אמי יש
כחב הרא״ם ז״ל אבל אוגקלוס ורש״י
בכללה בה אביו אך לא בח אמו ואפייה
סוברים וכו׳
אמרי׳ עלה דאין עוגשין מ ה י ד .וה״נ
גבי חייבי מיהיח ביד .אע״ג דאיח
אמר
י ו צ ע י י
א<י חמה
בזה מל
בהו כריחיח .לאו קישייא היא .דהח׳
הרב ז״ל מה כוונתו במ״ש אבל וכו׳
ודאי כיון רבבה אביו ובח אמו לא עגש
הרי גם לדעת הרמב״ס הוי מ ר ס
,,
היאך
פרשח :י תצא
ךן^ץ
דדם
י
היאך כחב אבל אוגקליס וכו׳ הרי
מדברי הרמבץ נס״ה שירש ה ׳ .גם
היא כבטח ישראל
מדברי הרמב״ם ז״ל פיב' דאיסורי
כוונחו
ביאה על איסור השפחה כתב אל יקל
דלהרמב״ם ע ע ס מה שאינה
בעיניך עון זה מפני שאין כו מלקוח
אלא מדס״ו .משוס שהיא ממוצעח
שהריאונקליס כלל אוחי בכלל לא יהיה
בין גויה ליש׳ .ולרש״י ואונק הוייא
קדש .אלמא דלאונקלום אסור מהת״ו
בנוח יש׳ ממש .יל בך מוחרח לכן
ולוקה עליו • וכ״כ ה״ה שם דין י א .
חורין .ואינה אסירה אלא אם תה״ה
ובפא דאישות דין ד׳ • וזה פשוע .
קדשה ומופקרח .וזה הפך דברי רש״י
סיף דבר דברי הרב אין להם מובן
שכחב שהשפחה קדשה היא כיון שאין
לדעתי .
ונר
,
היא
לכאו' רכך
,
להגיה רבדיו
קי חוססין בה ויש
,
,
,
והואיל
ואתא לירן צריך להבין
דלרעה דש״י אסירה מה׳יח .והכווגה
ל׳ רביט פכתב והבא
דכיון רבה ישראל גמור היא ואין קי׳
עליה מכין אותו מכ״מ מד״ס שהרי
חופסי; בה .א״כ הרי היא קדשה
וכו׳ מדבריו מכו׳ שרוצה להביא ראיה
י ש .ועכ״ז אין גראין דבריו
דשפתה מותרת מדהתירה תורה לע״ע
כדלקמן־ גס חימה לדבריו היאךכחב
ואם היא אכירה מה״ת היאך הותרה
דלרש״י ואינק׳ לאמיחסר אלא מדס״ו.
ל ע י ע .ומה נשתנה מכל ישראל .ולפי
והרי רש״י ואונק' פי לא יהיה קדש
דעתו צ״ל רהא ראצעדיך בנ״ק דקי
לא יסב גברא בר יש אחחא אמה .
קרא להתיר שפחה כנענית היינו כדי
אלמא דאסירה מדאורייתא לדעתם .
למוסדה לי בע״כ אבל להתירה לו לא
הוא לקדשה
צריך דמהיכא תיתי לאיסדה דאין לו
המופקרת אלא שהתרגום כולל בתוכה
דהאי קרא גלי דאין שפחה בכלל לא
האשה המופקדח דהיינו שפחה דדמי
תהיה קדשה דז״א דבלא׳׳ה ים להביא
לה וע״ד האסמכתא .דמי הכניסנו
ראיה דלא אסרה
הורה אלא שפחה
להגר זה לו׳ לדעחס מה שלא אמרו
גחדפת כמי ש רביגי שם .ומיהו יל
-לא עלה ע י ר כלל • שאין לא יפרש
דייההס לחוד אין ראיה רכנחרפת דוקא
אונקלים פשע הכתו׳ ויפרש האסמכתא
איכא אשם אכל מלקוח איכא גכולהו
ש ב ו .גם דברי רש״י בחומש אין נרי
עיר כחי :בדין יב ולא גזרו חכמים
כן כ ל ל .גם יש״י ז״ל בקידושין פרק
וכו׳ נראה דקאי אע״ע וה״ק מדהחירה
האומד רש״ע ע״א ד״ה לכתהי׳ וד״ה
החו' בע״ע יש ללמוד דאינה אסורה
ממוח
,
,
,
וא״ל שעיקר
הכתוב
או יכו׳ נר׳ מ ט ׳ מרבדיו • וכן נ ר
,
,
,
,
,
מה״ת ואף חכמים שגזרו בעלמא בע״ע
לא
פרשת
ח2ץ
ית
קה
חיים
כמאן .אלא הדבר ברור ד מ י שינויי
דמשני דר״ע דרבנן ופליגי אי דחי הא
לאו קושעא דמילתאהיא אלא למידחי
להא .הינ אינא למי׳ דריע דאורייתא
לימא תנאי היא .משוס רכל לימא
ופלעי אי דחי אי לא .יה־ יאיר עינינו
בתו׳אכי״ר
כתנאי כוונת הקושייא היא גנבא גנוב
למה לך לימא הלכה כפלוני ומשו׳׳ה
ך״ה
.
מאח המדיניס .עיי׳ הראיס.
דר׳
ודבריו קשיס בעיני .כדמסייס
וריום׳ לגהכי פליגי לא הוו ר״י ור״ל
הקב״ה ב׳ פרידות
מסגי רודאי אי הוו
פליגי בהכי
אלא
כפלוני אלא
משוס
מלתייהו
חר פסיק
עובוח .משמע דהודה הקביה דהקו״ח
לא
אמת דמואב ראויס לענוש• יותר אלא
מפרשא דבהכי פליגי ואיכא נפז־ושי׳
שזכות הפרידות הגינה עליהס .וא״ל
בגווני
כל
החס בש״ס אייל
דמלחייהו
קבעו
אחריני ׳ משו״ה לא
רהא דהוצרך לטעס זה משוס דאע״ג
דבריה :אהך מילתא ולימא
הלכה
להקיו מיפרך .מ״מ
כזלוני .אנל קושפא הוא
דלרי׳י
נשחגו מואב מכל האומוה .ולכך ה״ל
וראי
נרמז
דאורייחא
ולר״ל דס״ל מופלא
עעס
הפרידות
עדיין ק׳ 0ה
דמ״מ היכן
דבהכי פליגי אי הלכה היא או
כדי
סתירת דברי מ ר ע ״ ה ׳ ועוד דמידי
בפ׳
כלי
דהוה אארוס דלית להו סעס פרידות
מקל
גצעוו עלהס.ולכ;נ״ל דהאיד״א שהביא
כקנאי
רש״י וסוגייא דבלי ק פליגי זס״ל למהמת
כ ר ב .והקשו
יראה עשי ג״כ המדיניס .וכיפי רשיי
מהרוייהו.
בפ׳ בלק ד״ה אלא זקגי מדין .וכ״כ
לפרושי
שסבשס מ״ר מדכתי׳ כל
לחנכו וכה״ג ממש איחא
הצלמים גבי הא
לפניה
דאמ״ר זרק
פעיר .ופריך לימא
ומשני דר״ע לא ס״ל
ז״ל דא״כ
ותירצי
חיקשי
דהכונה
פלוגתייהו בגוונא
לרב
דאיכא
הרא״ס
אחרינא לא שייך
סביבותינו כלהוך השור ולא כתי׳ כל
לאקפייי לרב גנבא וכו׳ ודע דהו״מ
סביבותי אלמא דשניהם מיראה עשו.
ודכ״ע
ומש״וה אין חילוק ביניהם אלא בענין
ש״ס לשנויי דכ״ע הלכה היא
מופלא דאורייתא
ופליגי
אי
אתי
דאורייחא ודחי דאורייתא .אלאדש״ס
לא נחח לחרן חירוציס רבים אלא לתרן
הפרידות ודו״ק
ד״ה
לכל מעות וכו׳ עיי׳ הרא״ם
ולא
ידעתי למה הוצרך
תי׳ א׳לר״י דכע׳ הלכה .וחי׳ א׳ לריל
לתרץ כן בדרך שמא רהא כוגייא
רבעו
ערוכה בספיק דהוריות דאפריס ומנשה
כובד כפי׳ התום' דהמקשה הוה ס״ל
לא הוקשו לראובן ושמעון אלא לנחלה
ד ד ע מופלא דרבנן אלא דמימ כיון
הוא דחשיבי כחרי ולא לדבר אחר .וכן
ל כ ע ׳ כדי לחגכו .ואפ׳ דגם
דגלים
ךן^ץ
סרשח
ח**•
ממות
לדגלים כדרך שמסר להם אבינו יעקב
מ מ ה ס .ועוד כי צור הוא גלק כדאי׳
וכן לנשיאים כרי לחלוק כ מ ד לנשיאים
במ״ר ו ב י ב י ע .וכיון שבלק היה אוחי
אבל לשאר דברים כגון צביר שעשו
זמן במדין הלך אצלו ליטול שכרו כי
לו כחן העצה .ודויק .
בהוראה ב״ד שנמ א ׳הוו •והינ הכא
לענין נקמח ה׳ * יעו״ש • וכמדומה
שלא ראה הרב סוגייא זו
ך״ה
וכל אשה .כתב הרא״כ טון
דאשה דהכא וכו׳.נל׳דל״ק משוס דאכתי
אותם .א ב י אמו .סי׳ דאפי׳
ק׳ אשה ל״ל הול״ל וכל יודעת איש
נאמר דאמיה דאימי׳ מיוסף
והיינו בקענה .אלאע״כאשה למימרא
שייך לקרותו אבי אמו ראם אמו קרויה
דאיירי נמי בגדילה הראויה ליבעל •
ך״ך,
ודו״ק •
אמו רבני בנים ה״ה כ ב נ י ם .וא״צ
לדברי הרא״ס זיל
ך״ך,
ה ר ו ג ו .עיין הראיס .ועוד
ך״ך!
-
גר׳
חמשת וכו׳ עיי׳ הנא״ם ולא
דאי לא כתיב הרוגו
הבנחי דבריו כי אף שזקני מדין
ה י א דה ק החייתם כל נקבה אפילו
הלכו להם ואמרו שאין ממש בו.היינו
אותם שנבעלו וניאפו הן הנה וכולי
שאין כח בו לקללם ב ס י ו .ובזו גס
ועתה וכו׳ וכל אשה כלו׳ גדולה הראויה
בלק עצמו אמר שאין בו ממש.שא״ל
ליבעל ולא נ ב ע ל ה .וכן ה ע ף בנשים
והנה מנעך ה׳ מ כ ט ד .אבצ בסוף
אשר לא
ידעו ונו׳ שאינם רארים
כשנחן להם עצה בעלמא בדרך ח כ מ ה .
ליבעל אע״פ שנבעלו ההיו לכס ולא
עצה זו היהה לשניהם בין מואב ובין
חהרגו אלא גדולה שנבעלה ״ והוה
מרין הפקירו בנוהיהם לזנוח ע״ס עצהו
מפרשיגן הכי מכה קו׳ הרב ולהט
ומשניהם צריך לקבל שכרו ומה שהלך
אצשריך ה ר ו ג ו .וקיל
למדין ולא למואב ששניהם היו באוחה
ד י ׳ ך ן כ ל הורג גפש .כ ח ב הראיס
עצה .י״ל כמ״ש הרב כי ארם היא
ומ״שהרמב״ן דמומאה בחיטרין
בהדרי קדם • וכן מדין וכוכחיב קדמה
דרבנן אינו מחוור
שהרי בס׳ אין
אל אקן קדם .ומסני כן הלך בדרך
מעמידן וכו׳ ואיני מבין דברי הרב
.עוברו לבקש ממדין הסמוכים לי .
ז״לבזה כי הוא עצמו בס׳ חקח כחב
ואח״כ ילך אל מואב .ועוד מי הגיד
דרש״י ז״ל סובר דעומאה בהיטרין
לגו שלא הלך למואב החילה וכבר קבל
דרבנן ולא סיל כדברי החוס׳ וחמה
שכרו וחזר לקבל גם מ מ ד י ן .א ו שמאה
מל האומדם להסך
ועוד שלסי
ה׳ היחה הליכתי למדיןחחצה כ ד שימצא
מה שחילק הרב שם דסומאח חיבודן
שה בעח המלחמה וימול שכרו שיהרג
דרבנן .והטרי
ז
אדם באדם לכ״ע
אדם
פרשה
חפץ
״
חיים
קו
אדם בכלים וכלים במה בהדייא פליגי
הרשות .ונ״כ שם דלוי,א אס ירעב ולא
בה הרמבי׳ס והרהביד לא היה צריך
מצא מה יאכל אלא רבריס אלו האסורים.
לכל האי שקלא ושריא דפשיעא דאי;
וה״כ למה לא צוה אונם נ ה כ כ ר כלים
ראיה מההיא דאין מעמידי; .ואין אנו
ועוד שנראה כס מדברי רבינו שלא
צריכים לדברי ההוס׳ כלל .אלא דההיא
הותרה להב אלה בטולס בגבול מ ר ם .
מיירי בחיבורי ארס בארס וההיא דרבנן
אבל כאשר יביאו השלל לעיירוהיהס לא
כנר׳ מדברי רש״י ל ר י ח .וכן נר׳
הוהר כלל כהרי יש להם מה לאכול .
להרייא מ מ ר י רש״י בנזיר דמ״ב עב׳
ואין קוני א לרב׳ רבי׳ מסול דחולין דיו׳
דמפ׳ ההסלהרייא דהיבורי ארס בארס
דבעי אגרי בשר נהירה שהכניסו יש׳
דרבנן ושלא כדברי החים׳ והסך לברי
מי אמרי׳ הואיל והנכרי רכר״ריאו לא.
הרא״םכאן .אלא וחיבורי א! ס בכלים
ופריך אימה אלימא 3כנע שכבשו הכהא
אפ׳ דהוי ראוריי׳ ונסתלקה קו׳ הרמב״ן
קרלי וחזירי אשהרי להו נהירה מכעייא
אך לא ראיתי למי נחלק נ כ ך ־ ו ר א י ו ח
ולדברי רבינו מאי קונייא לקללי דחזיד
הרא״ס שם אינם מוכרחוח .ועיי׳ במיל.
לא אשהרי אלא אכ ירעב ובשר נחירה
פ ״ ה ! ט ו מ י ה נ.ת דין ל ה א ר י ך בזה
שרי לגמרי הא לאו קו׳ למ״שרביטאם
אך לא הזכיר דברי הרא״ס בפ׳ זו• יעו״ש.
י ר ע ב אין הכונה שאס אכלה להכעיס
ך״! הההטאו .עיי׳ יבמוה דע׳ ז .
עובר בלאו לנבלה ובמאה אלא שלמר
וגס׳ יראים פוסקכשינויאקמא
רבינוכן מיפ׳ח שאעיפי כהוכרה לא
מל׳ י ג ׳ דיה
הוהרה אלא בקושי כנגד יצהיר .וזהו
ך
דהוי כהמא דש״סעיי׳
ך״ךן
אגל נ ר ׳ לי * עש,
ככהברבינואכהקסויצרו ר ג ע עצמך
אך אח הזהב חי׳ למה לא נצעוו
אי איהו אגרי יצהיר אנפשיה טמא
ע ל גיעילי נכרים במלחמה סימון ועיג
לחייב משוס בא ע ל הגדה .אלא שמץ
ולמה לא אמרה להם משה אוהו זמן.
איסור יש ברבר והין ראוי לעשוח כ ן .
והרמב״ן זל׳ הינק דהה״א מאיי היא
אבל היהי מה״ל הוא .וכן לני* קללי
ובכיבוש ה א י ן אפי׳ קדלי דהזירי אשהרי
ל ח ד ד אם אכלם במזיל אין איסור אלא
להו וכש׳ גיעולי נ כ ר י ם .ותירוץ זה לא
שלא יעשה האלם כ; אלא בקישי כשירעב
זל׳
שסובר
כי לין זה עם יפ״ח לין א׳ להם .וא״כ
מלכים
דדין
לבשר נחירה שהוא היחר מהחלהו .
בכל המלחמות אפי׳ בשל
שאין בו עכשיו איסור כלל כיון שאפילו
הרשות
ובודאי
דהכי
מםתברא
איסור גמור אשחרי עי׳ קושי מ ע ס .
דומייא
דיפ״ת
שהותרה
במלהמם
ועול להא החם משגי ש״ס לשלל כותים
יתכ; לדעת
בפח׳
זה נוהג
הרמג״ס
דה
אשתד
פרשה
ה ם
יי
ממוח
מכאן גר׳
היו כל יש׳ ממאיס וטומאה הוהרה
שלא געשה האיסור לגמרי .רמה ע ע ס
בצבור עכ״ל .וגס זה לא ידעחי מהו.
לחלק בין דידהו לדגויס .אלא דשלל
אמו היו מוחריכ ליכנס למקדש בלא
כוחיס בעח המלחמה דלא שכיח ההינ־א
הזאת ג׳ ו ז ׳ .ו מ ה עגין טמאה הוהרה
כ״כ אשהרי .־^בל דידכו כלו׳ כאשר
דהיינו בקרבן צבור לכאן .והגט׳ בעיני
יביאו השלל לביה^־ דשכיח להו החירא
כי גיעולי נכריס כבר הזהירה עליהס
לא אשחרי להו .בין מאיסור שיש בביהס
בכיהון ו ע ו ג .והכתוב לא הזטרכ כמו
בין של כוהיס דהשחא כרידהו דמי .
שלא הזכיר כ״מ שגכהב במכנה הו
ואפי׳ גימאדשלל של כיהיס אשהרי אף
ואע״פ שטלס נאמ׳ בכיני ובאהל מיעד
אחר שיביאוהו לביהס .עכ״ז כיון שלא
אלא שלא נכתבו .וגס כרי לכהוב
כוהיס
שאלעזר אמרהלהס .אלא שהיה כריך
והדבר הוא באיסירו עומר יש ללמוד
לחזור ולהזהירס בכל מלחמה .וכפירש״י
'שבקושי הותר לאכול שלל אויביו וא״כ
פ׳כהעלחך ד״ה וידבר וכו׳ לעשות
אין לו לאכול אלא כאשר ירעב ולא ימצא
הפסח .ותדע רהא ודאי כבר אמרו
אליו לחס לאכיל כמו יפ״ח .וא״כ חי׳
ליש׳ זה ימיס • דאלך׳ מהיכן נודע
הרמב״ן לא יחכן לרכינו .ודברי רטנו
לאלעזר • שהרי כשהיה מלמד מרעיה
.
חי׳ ודיבור שנאמ״ל לכל יש׳ היה אומרו
והרא״ש כחומש כתב דמלחמח סיהון
ולא נאלעזר לבדו .וא״כ ע״כ שכבר
היתה לחרס רכסי׳ ונהרס כל עיר מהיס
נאמ״ל זה הדיבור יאמרו ליש׳ .אבל
יכן אז״ל שעכן מעל בג׳ חרמיס כימי
היה צריך לחזור ולהזהירה בכל שעת
משה וכו׳ יעו״ש וזה הימא רקרא כה׳
מעשה .או שנאמר שזה הענין נאמר
כהדייא הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים
למשה אחר מלחמה סיחון • וכה״ג כחב
והאי ונהרס אה כל עיר קאי על הריגה
הרא״ס פ׳ בהעלהך:
אשתף דידהו לא אשהרי
התירה הורה
נרי^ייס נכוניס
אלא
של
בעעמס ונימוקה
הארס .וחרמים דעכן ככנעני היו .
למשפהוהיו .יעו5׳ בסוף
ך״ך,
וכפירש״י פ׳ נגמר הדין .ולןע״ג דבילקוע
הדבור והבין וצל״ב ואולי במלחמה
ס׳ וישב חשיב בחרמי עכן פל סיחו; ועוג
זו גאמר לו ואין קושי ממה שלא צוה
היינו שהחרימו מקנת מהשלל .הרע
אוהס ה׳ ק ו ר ס .
דבייוש׳ פ׳ נגמר הרי; חשיב בגווייהו
ך״ך,
אך במי גדה ו ט ׳ במ׳ סאה .
הדם מ ד י ן .גס לא ידעהי למה הוצרך
פ שאין מעהרין במעין יכל
להזהירם כא; על העומאה ולא בסיחון
שהוא .מיהו לדעה הרמב״ם דמעין
ועוג .וגס בזו ראיתי בשם הרמב״; דהחס
מ ע ה ר בכל שהוא .גס בנדה הנ׳ מהני
,
כדאיהא
,
חפץ
חיים
פרשה משות
קז
כדאיחא נטיו״ד כי׳ רא׳ והרב בעל
בא ליה; ע ע 0לאיסור טבילה אויר ומנלן
חיו״מ חמה עליהם ממהני׳ דמקואוח
הא .וע״ז כהר שהרי ראינו כהקס״רה
פ׳ ה׳ משנה ו׳ עש׳ .והצ״ע • ולכאו׳
התז׳ שאין מעהרין בזוהלין .סי׳ בעלמא
נ ר לאע״ג דהשיבי הנך גל כמעין למהר
במי גכמיכ אלמא רקפרינן לליהוו מיא
גזוחלין אע״פ שנחלש היינו לפי שיש בו
קביעי וקיימי .וא״כ כ״ש שיש להקפיר
חיוה כמעין ויכול לחזור למקומו אבל
בטבילה אויר .וא״כ שמנינו שהתירה
לעהד בכ״ש כיון שבאמח הוא חלוש
לא קפלה במעין ועיהרה אפי זוהלין.
ואינו מצורף עם מי המעין הרי אין
אין בילינו לו׳ ללא קפלה אפי על
כאן מ׳ סאה .ושו״ר שגס הרב בעל
אויר ־ כ י ו ן שההו׳ קסדה יימייא דקגיעי
ש״ך ה ׳ כן סי׳ כא׳ סק״ך וס־׳ק כ ב ׳ .
אכ איכא למי׳ דכי מעהריגן במעין
אך מה שהי׳ שם בשם הב״ה הוא הימה
בזוקלין מכוס לקביעי מיהא פורהא
שהרי הרמב״ם ז״ל בפי׳ח לפרה מש׳
אבל אויר ללא קביע כלל אפי במע־ן
יא׳ כתב בהדייא רכל הימים יש להם
אין בידינו לטהרו .וזה נר׳ פשוש לדעתי.
דין מעין לעהר בכ״ש .ועוד היה נל׳
עוד הק׳ מרין י ם בסי ר א על דבר•
דגל שנפל על האדם לאו זוחלין מיקרי
הרא״פ כיון דמכהמא כריו״ס .אמאי
לדעה הרמב״ס אלא אשבורן .וקושטא
לא משני בש״סדהאיאחאלאשמועינן.
הואדכיון דנחלשלאו כים חשיב .אלא
ו נ ר ללק׳ לודאי לא אמרי להזייא כר׳
שכיון שהוא בדרך נפילה מלמעלה
יוסי רלא משוס למהני כהמא ק ה נ י .
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
למעה אשבוק מיקרי .ואע״פי שהרא״ש
ומשמע אפי׳ מן ה י ם .אבל אס כל
,
הילושא לחנא בהאי מחני לא הניא אלא
כןלנדייא מדברי ההו״ס בחגיגה די״מ
למסחם כ ר יוסי פשיטא להו״ל לפרושא
ד״ה נגזר שכחבו אי לא מוקמינן כר״מ
בהדייא ולימא גל שנחלש מן הים ולא
וכו׳ אלמא דאי הוה מוקמינן כר״מ הוה
ממעין דוקא .דהה כל עיקרו עד״ז שנה
ניחא .אע״ג דקהני פהוריס אלמא
משנה זו.והיאך הניח העיקר בכח .
דאשטרן מיקרו .ע״ש .וראיחי למר״ן
ועוד דא״כ אמאי חני לה לגבי גל הו״ל
ז״ל בפ״ע להל׳מקואוהחמהעלרבינו
למםהס כ ר יוסי במי שירד לטבול ביס
,
אי נ ע ה ר בזוחלין .אלא ודאי אר.א
ר א .ולא ידעהי מה כל החררה הזאה
לאשמועי דטבילח גלמהנייא ולא גזרינן
כי דברי רבינו אצלי פשועיסדמ״פ לפי
מפיס הר דליה .וכהבחי עניןזה ע ם
שאין מעיילין בזיחלי; לאו אזוחלין רימיס
שאינו נוגע לענין הפרשה שלא ישכר.
האי • רהא ודאי ליתא .אלא שיבינו
מ מ נ י .ומה שנ״ל ע״ד הרא״ס כחבחי
יכור וב״י וכל המס לא כ״כ.עכ״ז נ ר
,
בדין זה .ע״ש שהאריך וכן ביו״ל סי
,
,
,
,
,
בחידושינו
פרשת
ך 0ץ
בחירושינו בםוף ע ״ ז .עיש בס״ד
דייה
עי
חיים
מדין ניהנה לב״; .ולג״נ־ כי ה״ל היא
ופשוט.
וחציה אח וכו׳ והא דאמרינן
במדרש נ פ ׳ ומקנה רב שב״ג
פרשת מסעי •
וב״ר העשירו ממלחמה מדין .אין
הכונה שהמקנה עצמו היה בחלקם
שנעלו רב למאור .אלא שבזזו הרבה
ך״ך!
וישמע הכנעני וכו׳ פי׳ ד ג פ
,
שטלטלים מכל שאר השבטים וקנו מקנה
הקת כהי׳ כי גא יש׳ דדן וכו׳
רב .וזה ששוט לרעתי .וראיתי למהרמ״ט
משמע שהכמיעה היתה ה ג י ה ה .אבל
שהאריך בקושייא זו כמו ד׳ עלין
הכא נהי׳ גגוא גניי דמני ע כאין זו
והעלה שהממצהשלמקגה היתהבדרך
השמיעה .אלא שהשמועה היההבזמן
זה .שכל מי שבזז באנשי הצבא אלף
בוא בניי ש .א׳ינ האי גגוא קאי אוהוא
צאן יהיו לו לבדו .אלא שיחן מהם מחצה
יושב והראיס גורס נדש״יגי׳ אגדת .
ז״ל
יעו׳׳ש .
לבני יש׳ .אבל לא יחלוק עם שאר אנשי
המלחמה .ואינו מחוור בעיני .גם
ך״]"!
אה כלש העדיס .עיי׳ הראיס•
לקיחח המכס כמדומה שלא יחכל לדרך
ועוד נד׳ כי אף השעוה יהיו
זה ומה שלא הזכיר הכה׳ סוםים ופרדים
מצויכ לפי המזידיס כי כיון שמי ה ע י י ס
וגמלים מפני שלא באו לכלל חלוקה .
פרוצים ורוצהיס בזדון ורגילים ב נ ך
ועיי׳ הרמ׳׳ז זלהה׳ מ״ש בענין זה כי אין
היא קלה בעיניהם .כי אף הנזהד בהס
רצוני להאריך בזה ודו״ק .
מלהרוג במזיד צא יזהר מלהרוג בשוגג.
אצעדה.צמידים של ר ג ל .ה כ ל
כי השוגג עצמו אינו הייב גלות אלא
ר״ה
חמהו על רש״י ז״ל דבשבח דצ״ג
מפני שהוא קרוב לפשיעה .שהייל
אמרו ־אצעדה על הזרוע .ומיהו להש״ס
ליזהר שלא יבוא היזק ממעשיו .ראל״ך
שם אינו מבואר כן אלארש״י כן פי׳
אונס הוי .והחום תי׳ במכות דע׳ וזיל
שם .וגס בססיקחא איחא כפירש״י ונחן
ולהכי הונרכנו לערי מקלע .לפי
ע ע ם קרויים כן מפני שצועדוח .והא
שכשהורגיס מזיר בלא עדיס הקב״ה
דכחי׳ בשאול ואצעדה אשד עצ זרועו.
מזמינה לפונדק א׳ וכו׳ עכיל .ונ״ל
כ ב ר פ י ׳ רז״ל שהם חפלין ש ל י ד .א ״ נ
שהכונה שכיון שהמזידים שהם רבים
החם באנשים והכא בנשים .ועגיל נמי
ומצרי :מכנ המקומות .וכן ישוגגים
מ פ ׳ ה ח ס בשבח לסיר דפוס שלדדין.
עצמם שהרגו בלא עדים מיד הם יכולין
עערוח וריבון.עיי׳ הראיס.
להרוג פ ע ם אהדת לאותם המזידיס
הגיר לו דארן
שהם רבים ומצרים .משא״כ אם המזיריס
ך״ךן
ולא ידעהי מי
מועעיס
חפץ
פרשת
!עי
חיים
קח
מועמים אין השוגגים יכולים להזדמן
אודחא דמילחא נקנו .דבאבןיד סחמא
ע ם המזידיס בפונדק כדי שיגלה אלא
איח נ ה כ ד להמיה .וקמל׳ דאגן יד
לזמן רחוק .
סחמא יש בה כ ד להמיח .וזה סשומ •
באבן י ד .עיי׳ הרא״ם .ודברי
ועוד דאצמדך באבן יד כי היכי דליהוי
ך״ך,
רש״י הם סוגייה הש״ס ס׳
אשרימוח בה יהיראונידרוש מינה לשער
ד ע ״ ו .דגרסי החס אמר
מקום המכה .כמיש הרמכיס שם .
שמואל מפנימה לא נאמרה יד בברזל
ומ״ש הרמב״ם שם מהאי קרא ע ל זריקח
מפני שהברזל ממיח בכל שהוא .פירש״י
א ג ן .באמח לא ידעחי היכן מצא זה
יד בבחל׳ כמו שנאמר באבן יד בכלי
ואיך שיהיה דרשא בעלמא היא מדלא
מן שיש בה כדי אחיזה דבעינן שיעורא •
כתיב מלא י ד .א״נ מיהורא
ד ד דהא
ע כ ל ׳ .וטדאי דאס אנו רואים שאבן יד
כתב אשר ימות בה .ומיהו סשטיה
אין בה כ ד להמיח פ ע ו ר .אלא קרא
דקרא בשיעור האבן קא מייד .ודוק׳:
הנשרפים
ץ *
פרשת דברים
ח פ
י
פרש
דברים
ך״ךן
והפכוה י• עי׳ הרא׳יכ׳ ולכיו׳
ך״ך!
רר •
ר׳׳׳ך,
את כל הדברים .עיי׳ הראיס
והרמי״ם פי״א דסנהדדין .
המדבר עיי׳ ה ר ח ״ ס .י נ ר ׳ :י
• -ק״לי על המהרג :שכל• אוהו
הס ודאי צא'היו יראים .ומה
המקים׳ היה נקי בשם חצרות .״אלא
שקראו נורא אינו לערך יש׳ אלא שהוא
שהלק״ממגיו נק׳ קברוה ההאוה ע״ש
מעצמו נורא לבני אדם .ואתם הלכתם
המעשה • ומ״מ מ״ס הראיס על פירצ£י׳י'
בו'בלא מורא •
בספרי לא נתכוונו
דמי :ואהס נדברהס .היינו ע ל :ב ש ר
למ״ש הרב .כי מה יראה יש במתים.
ליהא"־דהרעיחה הבשר היהה קודם
כניס עשר אנשים .עיי הראיס
מריס .
מעשה
ואיך ילמדו׳ ממה
:ה י ה אח׳׳ך וניע .
J
J
f
ך״ךן
,
ויתכן כי אין הכוונה שיתכוין
הכתיב להודיע זה כי הוא פשוע .אבל
~)
הכווונה שמשה אמ״ל דיר זה כי שבעו
חד :הבשר היה יום א׳ להסגר
לא היה עמהס בעצה להוכיחם .וזהו
L״/
ויו\i
.
/ < /
/
vV
מה שהניד הכתוב .וצ״׳ע .
מריס .י כ ן ל מ ״ :הרא׳יס ד:ל:יס לאו
דוקא .ויום ל ׳ :ל מריס היה :ל ס .
ך״ך,
צ״ל עכ״פ דיוס י ׳ של מריס הוא כע׳
הצי׳ע .ואין קובי דהכי הולל בשנאת ה
:לישר .
אוהני הביאנו לחת אותנו ביר האמרי.
ד י י ה אנשים חכמים .עיי׳ הרא״ם.
ועוד כי מה ע ע ס בזה דאעו באר״מ
מה שח:גהעל הרמב״ס ז״ל.
לא היו בשעבוד מר וקשה ימיהה בנים
ולדעהי אין קפידה בזה • כי מדרך
ימוחס כגוב מבחייהס.אלא ע״כ דה״ק
לכנול החכמה ובינה בשם חכמים .
מהחלה ההיצאה עצמה היתה ר ע ה .
וכמו שאנו קורין לחז׳׳ל והענוה למדה
ודוק׳.
רבינו ממ״ש :ס הוא עצמו סב דין ח׳
,
מה״ש יעו״ש .
ך״ך,
בשנאת ה׳ וכו׳ עיי׳ הרא״ס
,
וידבר ה׳ אלי וכו׳ עיי׳ הראיס
וראיהי להלימ שנהב
הצ״ע בזה .והנה לפי כרש
שהוציא זה מהירושלמי והביא דבריו
הרב פ׳ כי השא דאין דבור ל׳ קישי אלא
מדברי הסמ״ג .וליה׳ .דליה׳ הכי בירוש׳
כשאין אחריו אמירה .ל־ק כלל מי׳ש
כלל והסמ״ג מדברי הרמב׳־ס העתיקה
הכא .אבל לדעהי ל״ק כלל שכל דבורי
מהירוש׳
התורה הס קישי .וזה לא מפאח כעס
הרב שכ״ז
אלא מפאח חיובם והכרח קיומם .וכמ׳׳ש
אלא שהשמ״ג העהיק ענין
וסיים
בד׳ של ג׳ וחשב
מהירוש׳ ואינו.
במ״א מסיגייא דמכות אבל ל׳ דבור
בציווי התורה הוא חיבה .כי אין דיבור
:י ת «
קיג
חיים
לא גזרו לפי שא״כ היו נראים כעוקרים
ו נ ו ולא אחא כלל למשחרי שפחה לע״ע
דבר מה״ח שנדבר המפו׳ בהו אין
כשאר כל ישראל.אלא מיחורא דלו
דרכם של חז״ל לאומרו .כמ״ש העור
אנו מדייקים למעומי מוכר עצמו דאינו
ביו״ד'סי׳ קיז׳ובא״ח סי׳ תקפח׳ סק״ה
כופהו נ ע ״ כ .וזי שימח הגמרא מ״מ
וככחוב אצלי בקו׳ םדלה׳ יע״ש .וע״כ
דמ״ד מוכר עצמו אין רבו ולו מ י ע ע
לא אסרו חז״ל הפסחה בע״ע כיון
רהמגא וכו׳ לו ולא למו ע .ואידך לו
שהחירה החי .שהרי לא אסרה החו׳
ב ע ״ כ .פי׳ דאלו מגיפיה דקרא ראם
השפחה אלא ה נ ח ר פ ת .זהו המשך ל׳
אדוגיו לאו להכי אחא אלא לו׳ שאס
רבינו .אך חמיהה לי מילחא דכפ״ק
נהנה לי ברצונו האשה וכו׳ ואידך בגרכ
לקידושין דכא׳ בעי ההם ע״ע כהן
מכי משנה ש״ש נפקא ואייהר לי למעוטי
מוסר לו רבו שפחה כנענית או לא.
מו״ע ממחי דשרבינן ביה מכי משנה
חידוש הוא ל״ש כהן ל״ש ישראל וכו׳
ש״ש דמוסר לו בע״כ .קא׳ דבמיע
חידושא שאדי ע ״ ע שהחירה
לאו דינא הכי • משוס לקרא דכי משני
הכהו׳ לכל יש • וע״ע כא׳ יאין כאן
גלי אקרא דאס אדוניו וכו שאיןחלוי
חידוש .אבל לכהן ודאי אכירה גם
ברשוח העבד אלא נמ״כ • וממעמ
בע״ע ככל כהגיס דעלמא דאסירא
מו״ע מהך דיגא ״ ואידך אי מהחס הייא
ליה משוס זונה דלא ג ר ע מגיורח .
ה״מ מדעחיה אבל בע״כ לא .קמ״ל
ועוד הימה על ראיה רבינו רשפהה
פי׳ דקרא דכי משגה וכו׳ הו״א דלא
מד״ס מדהחירה לע״ע .והיקשי ליה
אחא לחיוכיה בע״כ אלא סיפור דבריה
לדידיה מע״ע כהן שרבו מוסר לו שפחה
בעלמא .וה״ק שאל י ר ע בעיניך שילוחו.
כנעניה אע״ג דבעלמא היא אסורה
שהרי גם הוא עבדך מרצונו ביוס ובלילה
לו .א״כ אין ראיה מע״ע .ובשמים
כ ש פ ח ה .ולהרצאח אדון קאחי .כמ״ש
שו״ר כן
החום׳ שם קמ״ל לו׳ בע״כ .אך מ״ש
להרב בעל ל״מ ס״ג ד״ה עבדים דין
הרב שם דקרא גופיה להתיר שפחה
ה ק ׳ .ובאמח שדברי מהרשד״ס
אח . tאין גר׳ דאע״ג דרביט למדה
נראים שמבוארים בדברי רביניומ״ש
משם .מימ קרא לאו להכי אחא .
עליו המ״ל בזה מסוגייא דקילושין דמיו.
ומיש עוד למה לא אסרו חז״ל השפחה
ללעחי ל״ק למאם אליניו יח״ל אשה
לע״ע .ומדברי רביגו גר׳ שמוחר .
ליכא למילף ראהא קרא לבע״כ בלא
והגה ג ר ׳ פ ס ו ע שהדבר מטאר בדברי
חיבה לו• לקרא לגופיה אחא שאם
רבינו פי״ב .דאיכ רגבי ע ע ׳ לא גזרו
האלון כחן לו שפחה האפה וילליה
חזיל בדבר .ו ה ע ע ס כמ״ש ל ע י ל .
,
,
ומאי
,
עדי שאחד שנחקשיחי בזה
ג׳
,
,
ז
,
שאיכ
חפץ
חיים
פרשת• כי חצא
שא״כ לא היה קיום לדיני התו׳ האלו
להוא דחיק ומוקי אנפשיה וכישראל
בשום אוסן .וכבר מבו׳ זה אצלי באורך
לחיל איירי .וע״ז השיג הש״ס כיון
וברוחב במיא .גס מיש מההיא דע״ע
למשירת שפתה לע״ע יש׳ הילוש הוא
לכאו׳ י״ל רשים מדרבנן קא
שהדי מוסרה לו כט״כ .וזה כלי ט ע ם .
בעי דסשיעא ליה דמדאורייחא פדייא
אימא נמי שחילש הכתוכ תידוש אחר
לכהן .דע״ע דקרא בכל גוונא איירי
להתירה לכהן לטובת האלון .אך זה
כהן ויש׳.אלא דמבע״ל אי גיזרירבגן
אינו כלום .וציע .טול תימאדמהיכן
כהן או לא כיון דחידוש הוא ״
יליף דבינו לשפחה אסורה מררבנן
שכל יש׳ אסורים בשפחה מדרבנן .
עט׳ כהן יוכיח לאסירא ליה מדאורייח׳
אפילו
׳ושרייא בע״ע כפסק יבינו פ״נ לעבליס
מדרבנן .ואע״ג דלישגא דבעייא משמע
באופן שדברי מהרשד״כ צ״ט עכ״ל
דמדאורייח׳ היא • י״ל דנקע סחם בהך
וכבר הקשינו זה לטיל אכל אני או
בעייא ד פ י ה .אבל
שאין תלונה בזה טל מהרשד״ס אלא
ביפ״ח שפיר דלא שייך החם לו׳סחמא
על רביט שלמדנן בפי׳ בפיב׳ דא״ב
כחיב .משום דממ״ן ללישנא קמא
היתר השפחה .
וא״כ אף שנאמר
להחס לס״ל לביאה א׳ שרייא שלא
דשפחה לדעת רביט אסורה מה״ה
לבדה הו׳ אלא כנגל •צה׳ר .ולא
אלא שאין כה מלקות כיון ששה הכריח
אצמדיך לו׳ לקרא סהמא כהיב .יילא
מדין ע״ע אלמא דם׳ ל רליכא איסורא
מפ׳ הוא בכחוב דלא לברה חודה וכו׳
כלל כמו בע״ע .דיס בעלמא אסורה
וכדדדיש החס בברייה׳ מקרא .וביאה
מד״ת הדרא קושיין למה הותרה לע״ע
ב׳ פליגי י ה ושמואל אסר .ולא שייך
וא״ל שכוונת רבעו סס לו׳ כיון דבע״ע
לו׳ קרא סתמא כ ח י ב .משום דעיקר
שרייא לגמרי רוחק הוא שתהיה השפחה
היתד הכתיב הוא ביאה א ׳ .שישראל
אסורה לשאר ב״א בלאו ולוקין ע ל י ה .
וכה; שויס ב ה .וביאה ב׳ לא אתשיל
אלא ודאי דליכא בשפחה איסור לאו
לה קרא כלל .וכהן באיסוריה קאי .
אלא איסורא בעלמא ומשו״ה שדייה
כהן.
וע״ע
וע״ע
מוהר גס בכהן שדיין
לישנא משום
והשהא ניחא גסלל״בדהתס .
רחמנא
,
בע״ע .אין־ זה נראה כלל
הםיגייא כפשטה והכי בעי
.מכמה עעמיכ* .הדא .מהו זה שכתב
מי נימא דקרא סחמא כחיב
רגיגו מכת מ ־ ד ו ה מריס .ואס נפשך
ובכל גוונא איירי .ומפני שלח יעלה
לו׳ דמד״ס היינו נמי דאורייתא דדבר
על הדעת להק׳ דאיך אפשר להחיר
שאינו מפו׳ בתו׳ קרי ד״ס .כמ״ש
שפחה לכהן .וא״כ פבקיה לקרא
פא׳ דאישות דין א ׳ .א״נ דמד״ס קאי
אמכ״ס
חפץ
חיים
סרשת
קיר
אמכ״מ אנל האיסור הוא מלאו /אנחי
רחמנא .אנל אס נ א דלכל ישראל
ק׳ מהיכן נמצא איסור זה של חירה
היא נמלקיח לא הוה כרי ליה נ ע ״ ע .
שאיןלוקין עליו ואם אינה נכללקלשה
שאין וה ג ד כלל .סוף ל נ ר ש ד נ ד
מי אסרה .אולי מכיון שאין קילושין
רניגו קשים לכל הצללים .והיה גר׳
בה הרי היא כאיסור עשה לכי יקח
לצדל ילהבין מדברי רניגו לאיש נ ה
איש וכו׳ לנעינן קיחה לקילושין .
איסודא דאורייה׳ .מדכהנ בדין י ג
וכמ״ש ה״ה סא׳ לאישות לין ל׳ •יא'כ
ו י ד שאין בה מלקוח מה״ח משמע
שסחהנמילא תססי בה קידושין מלכתי׳
דאיסורא איכא .ולכאו׳ היה נ ר לפי
,
,
,
ע ם החמור איסורא ראוריית׳ .ואכהי
ל רנינו דמה שמביא ראיה מ ע ׳ ע
,
הוא לאיםורא מדאו' .ומביא לאיה
למשמע דקאי אדלעיל מניה אע״ע .
מדאצשריך קיא למשרי בע״ע אלמא
וקאמר כיון שהתירה התו׳ לא אסרוה
בעלמא
כ ד י .ומיהו מלקות אין בה
חזיל .ובאמת שאין זה צודק אלא אם
שלא חייבה תו׳ מלקות נשסחה אלא
לאלם לעלמא היחה אסורה מגזירה
בנחרפת .ולפ״ז איסור השפחה מראו .
חכמים .קא רבינו שבכאן לא גזרו.
וכ; ילדק׳ מדברי היה דין יא׳ שכחב
אבל אם לשאר ב״א אסורה מ ד ח ל א
ובודאי מכח מרדוח איח בה דלא ג ר ע
שייך לו׳ ולא גזרו חז״ל שמאיזה ע ע ם
מאיסור של דבריהם .ואם איסור
הי״ל לגזור במה שהחירה חורה .וגם
הפסחה מדרבנן הכי הול״ל .ובודאי
זו איגה ראיה ח ו ח כ ח .אך מ״מ קושיית
מכימ איח בה דלא ג ר ע משאר איסורי!
הרב אכחי קשייא על רביגו היכי קא
ד ר ב נ ן .וכך הוא הלשון המכוון .אך
מ״יחי ראיה להחיר שסחה מע״ע .
ראיוח המיל אינם מכריחות • ומה
ואפי׳ נימא דלא מייחי אלא לסופרו
שהון׳ הרב מיל שם מאם נגסו יבא
ממלקוח כמ״ש לעיל .אכחי אינה
ג״ז אינה ראיה דאימא גדרה היא שלא
ראיה כ ל ל .דע״ע כהן יוכיח דשאר
יקח שסחה כנטגיח ע ב ל שי״ל אשה
כהניס איה בה מלקוח ח ו נ ה • ובע״ע
יבגים להא השחא גמי לעגין מסירה
ש ד רחמנא לגמרי .א״כ הינ נימא
ן נ ע ״ כ גזה״כ היא .ועול ללא היימ
לישראל היא כמלקוח ואסי״ס
יולעים לס׳ כלל לאם מ ס ו ' יבא היינו
ודוחק לו׳
לאכחי לא
ק מ ש רבינו ולא גזרו חכמים וכו
,
ג
,
,
דשסחה
שרייה רחמגא ב ע י ע .
,
שסחה כנענית .
כיון
דהשחא לא היקשי דכיון דביש׳ דלית
אשמועינן לנשאר ע״מ מוסרה לו נ ע י כ .
.
אינ דרשי׳ לה כ ל ר ד ש רבה בקילושין
דאיח ניה מלקוח שרא
ל״ב מ״ב מ ס ו שאינו יוצא בראשי איבדם
ביה מלקיח שרא רחמגא במימ
בכהן נמי
כעבל .עיש.
העולה
׳חפץ
הסולח מזה שיותר גר׳ רהששחה
דרים
סרשת-כי״תצא
הוא והם אינו ו ד ע על א׳ מהם משום
אסורה מה״ת כאשרדקדקתי
ערוה כלל .ענ׳׳ל ואס היה כגר גמור
דקי״ל דאין
היה אסור בכל שאר בשרו .גם בחולין
קידושין תופסין בה ודאי דאיכא איסור
דקי׳יד ע״ב גר׳ דעבד מוחר באמו •
עשה דכי יקה וכו׳ כמבו׳ בה״ה פא׳
ע״ש .שו״ר לרבינו פע״ו דהל׳ א״ב
דאיפות .גם אפשר דמה שהביא ראיה
דין ד׳ וז״ל לסי דבר זה החירו לממזר
מ ע ״ ע הוא שלא ההיה השפחה כגויה
לישא שפחה כדי למהר את בניו שהרי
עפי
הוא משחרר אותם ונמצאו בני חורין
מנויה .יעי ׳ פג׳ דהל׳ איסורי ביאה דין
ולא גזרו על השפחה לממזר מפני
יוד׳ שכחב רבינו מל׳א מדבריהם .ועיי׳
תקנת הבנים .עכ״ל .מכאן מגו׳ רהוי
כה״ה שם ובפא דא״ב דין ח׳ וצ״ע בכל
דרבנן כמהרשר״ס וצע״ג .וכן נראה
זה נר׳ שהדכריס יראים סוחרים .וגס
מרבדי רבינו פד׳ דאיסורי מזבח גבי
שם יש לפ׳ דחדבר׳הם היינו מפני שאיני
אתנן
ע ״ ש .ובפוגייא רמש׳ חמורה
מפי׳ בחורה .או קאיאמכ״מ .מ״מ יש
מכל זה נחברר לנו בירור 4מ.יר רשפחה
להמוה על הראיס שכחב שהשפחה אין
אינה גיורת במו' לדעת רש״י ודברי
איסורה אלא מד״ס מפני שהיא ישראליה
הרא״ם בזה אינם מכוונים כלל .זהו
גמ^יושאל לפ״זהעבד למה אינו חייב
מה שנר׳ לטנ״ר בזה .וה׳ יצילני משגילו
גס הראיה לזה
דמכיון
לעגין בעילה מדהוחרה לע״ע
,
,
בכל המצוה והשיב מפני שרשוח אחרים
עליו כאפה.׳•ואני שואל לפי שיטהו לפ׳
,
ויראנו מהו׳ נפלאות אכי״ר .־׳
די׳ד,
כלאים .הנה רש״י לא פירש
לי למה איןיקדושין חוססין בהכגיורח
אלא איסור זריעה .ובפ׳
ועיר מה יטעם• לגזירה חז״ל במקום
השוכר את הפיע׳ גר׳ המנכש יהמהפה
הזה שאסרו השפחה מה נשחניח מכל
בכלאים לוקה .רע״א אימר אף המקיים
והצהוב שהזהירנו לעבוד בע׳
מ״ע דר״עק א״ק כלאים שדך לא .
כנעני ב פ י ך ושלא ־ישחררו לעולם י־
פירש״י כליירס ר ה ר ג ע ה ק א ררישמרלא
אחמהה זו הו׳ •וזו שכרה .שהוא ג ר
כחי׳ בהמתך וכו׳ לא הזרע פדך כלאיס.
גמור ועיר י־איה ביורה דלאו גיורה
פמ״ שדך אכלאיס דלעיל מיניה גמי
גמו׳ מהא ראיהא ביבמוה דצ״ז המחיקה
דרשי׳ ומשמע רמזהיר הכהוכ כלא יהיו
רבינו פי״ד דאי״ב דין יא׳ גוי שגהגייר
כלאים כשדה וכו׳ ע ״ כ .וק׳ מאי קא׳
שנשהחרר ה״ה כהמן שנולד.
דהול״ל ולא הזרע דהא לא שני קרא
ובל שאר בשר שהיו לו כשהיה עבד
בדבורים .דהא גכי הרכעה נמי כהי׳
או גוי אינם שאר בשר ואם נתגייר
בהמתך לא הרביע כלאים.ושמאי״ל
הגיורוה
ועבד
די
1
חפ• ן
פרשה כי חיא
קיה
חיים
למכהב בגוונא
זה למקיים דרבנן הוא .ומשו״ה כריך
וכהב בגוונא
שכיר .דכיון דקיוס דרבנן הוא • ודאי
אחרינאודאי לררשאאחא וכהבו ההוס׳
לא גזרו אלא בשל יש שנאסר בזריעתו
אף המקיים • פירש״י שעשה להם ג י ר
אבל בשל גוי ודאי רבנן נמי לא גזרו.
סייג בקוצים .ויפה כיון רהא פ״ב
וא״כ מאי אירייא עוקדן .אך מ״ש מר״ן
דמכוח מוכיח דרע״ק איה ליה נאו
ז״ל שרביט פסק בס״ה דהלכיח שבס
שאין בו מעשה אין לוקין עליו וללא כפי׳
כרבה .אין נר׳ כי ה״ה כסב שס דפכק
הערוך שפי׳ מקיים בהנחה ; כלאים
כרב יוסף וכ״כ הוא עצמו וכ״כ הל״מ
ליגדל בחוך שדהו לוקה ראיה ליה
ואע״ג דקי״ל הלכהא כרבה לגבי רב
לאו שאין בו ממשה לוקין ע״יו .עכ׳׳ד.
יוסף בכא ודאי הלכהא כרב יוסף מכוס
ואמה כי היפשחי בפ״ב דמכות ולא
רבסוגייא דמכוח אר׳ ינאי משמא רגמרא
מוכה מהחם מידי .ואדרבא מצ:חי
כווחיה והכי ס״ל החס לריוי׳ה ור״ל ע״ש.
היפך דבריהם ז״ל .דבס״ק דשבועיה רף
אך מה שהירן שם מרן״ לפי שיטהו
ד׳ בכי שים לאוקומי רעי׳ק כמ״ד לאו
וכחב ראנן קיי׳ל כרבנן ע״ש.הואחימ׳
שאב״מ לוקיךעליו .וכ״כ הס עצמם
גדיל בעיני רעיון דרבינו פוכק כרבה
שם לחד שיטייא .־ ונראה דנ!״ס הוא
דמנכש הוי חורש וחרישה בכלאים נא
וצ״ל פ״ק דמכוח שמשם הק׳ החוש׳
אסרה הורה .ול^ אסר מנכש אלא רע׳יק
ד ה הלא״ה ע״ש .יס״ל
משוס דהוי מקייכ .וא״כ ק׳ היכי
כשיטייא בחרא שכהבו ש ם .ימ״מ חין
פסק דמנכש לוקה דהוי כרע״ק ורבנן
קו׳ ע ל פי׳ הערוך .והנה הרמב״ם
פליגי עליה ועוד שדבריו סוחרים שפסק
פא׳ דכלאיס פסק דהמנכש ומחפה
במנכש דלוקה ובמקיים דאינו לוקה
לוקה .והמקיים אינו לוקה איפירא
ואמאי והא הרוייהו איפורייהו משוס
מיהא איכא .וחימא לדבריו מהא
מקיים נינהו .וצ״ע .ולכן נר׳ שרבינו
ובמקיים פוסק
ל כ ל היכא
ללא
דהו״מ
מציגאילמדרפ
בשגנעוח
,
לאמרי׳ החס בע״ז אהא דהניא אין
פוסק
כרב
יוסף
עוררין ע ם הגוי בכלאים .אבל ע ו ק ד ן
כרבנן
וס״ל
דאיםורא מיהא• אי?א
עמו כדי ל מ ע פ החיפלא .וקא׳ רע״ק
מדרבנן וכבר יישבנו הסוגייא לרעהו
היא .דאי רבנן מאי אידיא עוקרין •
זי׳ל .ומה שהכריחו לו׳ ראיכא איסורא
אפי׳ קיומי נמי ש״ד .ומאי קו׳ רהא
הוא ממחט׳ דקחני אסורים מלזרוע
קיימי אפי׳ לרבנן איסורא מיהאאכא
ומלקיים דאהייא כרבנן וכדברי הירוש׳
פ ד י א לגמרי אע״פ שרוצה
אך ראיחי להסור ז״ל שכחב שהם
ועקירה
בקיומו ע ד שיעקור אוחו .ו כ ב ר נ ח ע ו ר ר
שס
אסורים מי׳ההו מלזרוע ומלקיים.וסוגייא
בזה הרב מ״ל .ואולי גאמר כי איסור
דהכא
סרשח
ן ע 5ץ
דדם
מצא
להכא ק״ל למשממ ללרבנן שרי .גם
ופוסקים כרבנן ולא היקשי להו סוגייא
הראב״לז״לשםבהשגוח כחב שהמקיים
להכא משום לזרימה מם הגוי בשדהו
בכלאים לוקה אם היה במעשה עיש .
של גוי ולאי לא מיחסר אלא מלרבנן
ולא ירעחי למה לא השיג על רבעו
וכן נראה מרברי רבעו שם .וסעמא
שכחב אינו לוקה ולכן נ״ל שהרמבים
לכרמך כ ה י ב .ואע״ג רדבעו סוסק
והראביד והעור סושקי׳ כרעיק למקיים
כמ״ל אין קנין לגר כבל ה י י ן מרן׳
אסור מ״החו לאלו לרבנן שרו לגמרי
סא לחלומוח זין יול לחל שינוייא
כדמוכח סוגייןדע״ז משום דסחם מחני׳
דהיינו שחזר ולקחה יש עיש .והשהא
לקחני אסורים לקיים אחיא כווחיה
פריך לאסילונימא למקיים אסור היינו
ולא חשו בזה לדברי הירוש׳ רהא ש״ס
בשל יש׳ אבל בשל גוי כיון לזריעה גוסה
ד ד ן בע״ז סליג עליה אך מה שכחב
ללוקין עליה בשל יכראג לא הוי בשל
הרמבים אינו ליהה רמשוס דס״ל כסי׳
גוי אלא מלרבנן לא הויל למגזר מקיים
הערוך
לוקה
ור״ע דאמר המקיים בכלאים
ש״ל
לא-י
שאב״מ
לוקין
,
,
,
לעוד
בשל גוי .
יש להרן רפריך אפי׳ למ״ל
ואנן לא קי״ל הכי ומשויה
אין קגין כלל .והיפ בכלמא אי
כחב דאינו ליקה דסחם מקיים הוא
רע״ק היא ניחא דכיון להסיר גמקיים
בלא מ ע ש ה .דהיינו בהנהה בעלמא .
אך בלא מעשה בשל יש׳ כפי העריך
ואם ניכש בלאיה חייב משום זורע .
משו״ה אצעריך לו׳ עוקרין כדי למעט
ואפשר ששובר דבעשייח גדר נמי לא
אבל בלאיה הוה מהםר אף בשל גיי
לקי שאין עשייח הגדר עבירה אלא
אע״ג ללא קעביר מ ע ש ה .כמו שרוצה
קיום הכלאים בקרקע שאב״מ .ועוד
בקיומו .ובודאי לבשל גוי ולא קעביל
דחסו בלא גדר זה היו עוקרים כלם
מעשה לא מיהםר אלא מררבנ; ״ וכן
ולפ״ז גיי שזרע כלאים בשדהו של יש׳
נר׳ מלברי ההוס׳ שם במיז לסיד עא׳
אם גכשו יש׳ מיחייב משום זורע .ואם
דיה רמ״ק .שנדחקו למצוא איסור
לאנכשו אץ בו מלקות ומפני כן לא
בבל גוי בלא מעשה אבל דרבנן דבפל
ידעתי למה הוצרך הראב״ד לו׳ והלא
יש׳ גופיה קל איסוריה דאין לוקיןאפי׳
א״א שלא ינכש אותם ולא ישקה אותם
במעשה בשל גוי בלא מעשה ודאי לא
ו ה ד הוא מקיים וליל טעמא דמקיים
גזרי׳ כלל :זה ניל ליישב דברי הרמבים
תיסוק לי׳ להיי זורע ואולי משום השקאה
והמור ז״ל .ומ״מ דברי הרמב״כאינם
נ ק ע ה .וזה נראה נכון לשיסחס ז״ל
אלא כמש״ל • והנה הירושלמי שהביא
ועוד נראה לשיטח הרמב״ס ז״ל והמור
מרן׳ בםיא לכלאיס ס״ל לקיים במעשה
דידאי ס״ל דמקיים אסור מדאורייחא
לוקה לכיע • ובלא מעשה סליגי .חה
עליו .
מסכים
סרשח כי הנא
חפץ
קיו
חיים
מסכים קצח לרברי הערוך אבל לא
מסוגייא למנחות ועל כן לא רציתי
לגמרי• ללש״ס לילן במעשה נמי פליגי
להאריך ב ז ה .
וללעח החום כך סי׳ הירושל׳ להכל
,
דייך,
ולקח ה כ ה ) .ר ע שחטסח
מ ו ד ם באיסור אןו בלא מעשה .ובמעשה
הביכורים מבוארח במשגה שהיטלים
לוקה לרע״ק .וקושיזמ מרן שס על
אוחזין בשפת הכלי
מלמעלה והכהן
היש מי שאומר לא ה ב ג ח י .ורו״ק .
מלמעה עיש בסיג משנה ז .אך בתנופת
,
,
השלמים
החום׳
פ ר ש ת בי תבוא.
מחלוקת .כי מ ל ב ד
נפל
נ י א ה שגם הם
לםוכה למ״ז
למעשה
עזה״ד .אך הרמב״ס זיל פיט
הקרבנוח לין ה ;בי הזה ושוק מבואר
,
ד י י ה ולקחהמראשיה .עיי׳הרא״ס
לחנופה השלמים הוייא כפשמה כהן החח
והר״ש ריש מ ס ביכורים מ״ג
יל בעלים אעיגלכביכורים כחב בפ׳־ג
הביא ל׳ ירושלמי בזה מבר כגירסה
לביכורים כמחני' וכ״כ הרא״ם כאן
שאין בשין .גם מה שהק הראיס
ולפיו מ״ש ה ר ב ח י ״ ע ש ם נ מ ס ביכורי
אמאי לא ררשי׳ כמו גבי חלה ל מ ע ע
ואוחזו וכו׳ שנר מלבריו שרצה להשוות
שלא •היה כל ראשיה ביכורים לבריו
החנופוח
ע" פ לברי החוספוח גם
תמוהים להא חני מהניחין החם פ״ב
ללעח הרמבים .ולי ל ק .וחמיהא לי
לביכורים מ י ל ׳ ועושה אלם כל שלהו
על מיש
ההוה בקידושין לחנופה
ביכורים .וסי הרע״ב מהירושלמי .
לביכורים היינו הכהן אוחז מלמעלה
והחיים׳ ימ שם והר״ש מדכחי׳ ביכורי
ולמנחוח הר איפכא שהוא נגל משנה
כל מראשיה כל מ״ש .ולא עור אלא
ערוכה .וע״כ נ ר
ברור למים נפל
שהרב ז״ל קייס כן לסי האמח להך
בספרים וצ״ל הכהן אוחז מלמטה .
גירסא לגרסי בלא שין היסך משנה
ומלח איסכא סיס וכן נ ר שהיה גורס
מדוכה .גס לקו ה א נראה לאי לא
הראיס בלבריהס זיל שם דליו בס צו
כחיב מראשיה אלא ראשיה כל פרי
ל״ה יליו הביאנה עיש .והנוסח המנחה
הארמה לא היה.שייך כלל ל ש .רהא
מי ברברי ה ר מ ל ס סיג לסוסה לק
הכחוב צווח כל סרי האדמה .ואין דרך
סו׳ להוי כשלמים וכיכ הסוס׳ בס״ק
גיש בזה לסחור הכחוב .אבל השחא
לקילושין לשיטייא קמא וכ״כ ה ר ע י ב
דכחי׳ מקצח מכל ס ד האדמה אחא
ירש״י ם״מ למגחוח מ״מ ס ״ ש .וצ״ע
ביש לאגמוד מאי נינהו וכן העלה
ללבריהס לכיון דאשכחן גבי ביכורים
הרמ״ז ז״ל ב מ ל והשיג על הראיס
לאיסיה להאי לישנא לכהן מטח ילו
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
תחת
פרשת• :י תבא
חפץ
תחת יד הבעלים ומניף .והתם ע״כ
ף״ק
דרים
לא אכלסי באוני . .הדא״ם
דהייני שהכה; אוחז למעה ובעלים
המה גזה על הרמב״ס ע״ש
למעלה כפירש״י שם א״כ מנלן לשנות
ולדעתי נראה שיבינו ז״ל הוק״ל קו
הפי׳ .והרמ״ז.זיל כתב דהרע״ב ורש״י
התום׳ שםדע״ג ד״ה והיכן הוזהר ע״ש
כדל רתחת יד הבעלים ממש קאמר
שהניחו בחימא דהא מסיגייא דססהי׳
ופירשו כברייתא דסוכה דפליגא אמתני׳
מיכח ״ולא ביערהי גושה היא אזהרה
דביכודס .וליתא דרש״י עצמו פירש
כדעת רביגו וקו׳ עצימה היא .וע״כ
שם בסוכה כמתני׳ דביכוריס • יעוד
מפ׳ רבינו דה״ק דמעיקרא קא' דלא
דהתסלא קתני ברייתא אלאדביכודם
כיעדתי היינו בין במומאת הגיף בי;
תנופה יש״ס הוא דהוסיף הך
בעומאת עצמו משו״ה קא׳ והיכן הוזהר
,
על כך פי׳ דמנלן דלא ביערתי היינו
כמי
פירושא
דייה
ומנליה
דפליגא אמתני
דביכורים .ודו״ק.
,
בין בעומאת הגיף בין געי' כולל הכל
ולא שכחתי .מי׳ הרא״ס
ופריך אהייא קא ג ע י אילימא אמימא׳
והתום׳ יש׳ בסוף מ ע פ ר
הגיף פשיעא דהוי :3לל לאגיערתי
ש נ י ע י ש .ומ״מדבריהרא״ס ז״ל אמת
שהרי בפי׳ הוזהר אלא קא ג ע י אעומאת
דכיין דברכוח י דרבנן יקרא אסמכתא
עצמן מנלן בכלל דהוי לא
ביערתי
בעלמא א״כ קרא יתירה הוא לא עברתי
דלמא לא ביערתי הוא על טומאת הגיף
דהא כחיב עשיתי ככל וכו׳ אלא ודאי
שכבר הוזהר עליה ועליה הוא מתודה
דשבח מיהא בטי והיינו פשעיה דקרא
ולהכי משני דאעימאת עצמן נמי הוזהר
והרמב״ן בס״ה שורש ח׳ כתב וז״ל
וא״כ ולא ביערתי כולל הכל א״כ ודאי
וכן דרשו בזה שלילוח אחר אמרו ולא
לא ביערתי לאו גמיר הוא אלא דלא
והדבר
תוכל גלי עליה במאי איירי .והשתא
ידים שאם הפריש ולא בידך אינו לוקה
ניחא םוגייא ״פסחים דמעיקרא גקמ
י ואינו עובר אע״ס ששולל עצמו מזה
למילף מולא גערחי דהוא הלאו העיקרי
שכחתי מלהזכיר שמך עליו
עכ״ל
גאזהרח
עומאה
אבל לא
תוכל
הגדתיהיום .לכאורה נראה
לא נזכר בו אלא ברמז וקרא דלא
דהיינו שטענה האילן בס׳
ביערתי איירי אף גמומאת עצמןמכח
בשנה והרא״ם לא סירש כן וכדבריו
דגלי עליה קרא דלא תוכל וכ״ת מקיו
• כתב הרמב״ם ס״ד דהלכות ביכורים
מיהא לא מצית למילף משו״ה קאמר
דין יא' ע״ש
היקשא הוא אגל אס עיקר האזהרה
ד י ה
אינה אלא מלא תוכל לא הוה שייך
למימר
חפץ
חיים
פרשתי!
קיז
למימר וכיח אין מזהידן מהיד אהך
ל׳ ספדי לב׳ ענייניה׳ ורישא בבכורים
קרא דלא חוכל דליח ביה אזהרה כלל
וסיפא בזק; • גס הרא״׳כ לא הגי; נ;
ו ע ו ד כי באמת ק אי קרא דלא חוכל
ברבדיו .וצ״ע.
,
דייה
להכי אחא למאי אצעדך למימד דהיקש׳
לא אנלהי ג א ו נ י ' /ע י י -מה
,
הוא חיפו ל• דאזה דבשער אכולהו קאי
שפירשתי לעיל בזה ־ •ושרר
אלא ודאי כיון דעיקד אזהרה במעשר
שרבינו דוה אחרת עמו בפי הסוגייא
כחי לא ביערחי כי כחיב נמי לא חוכל
כמבואר בדבריו להדייא בפי המש פג'
בשעריך אמעשר קאי והנך לא אתי
דמכות .והביאי מי־״ן זיל שס ד ה
אלא בהיקשא כניל לדעת רביכו .ומה
מעשר שני די; א ׳ .מבר מדבריו'שהוא
שתמה מדבריו בפי המשנה הנה רבינו
מס׳ דהני קא בעי והיק מוזהר על
בסה כתב דלוקה והביא עליו ל׳ המשנה
אכילתו .לא אמר והיכן הוזהר אלא
לקתני אשור אלמא שאינו מדקדק בכך
מוזהר .כלו שלא ידענו באיזה מקוס
,
,
,
,
,
,
,
,
מיש .
,
,
הוא מוזהר אס בידושליס או בכל מקום.
ד י י ה אשר יהיה בימים ה ה ם .ע י י
,
ופריך ש״ס עומאת הגוף בהדייאכתיב
הראיס זיל מיש על הדמב״ן זיל .ואמת
ביה ולא יאכל מן הקדשים כ״א דהן
שקושיותיו על הרב זיל אינם מוכרחות
בשרו במים .אלמא דהיכא דרהן בכדו
וכל חד כדאיתיה .גס כדברי הרמב״ן
מיהא ש ד .והיינו מ״כ בירושלים והחס
דרשו זיל פ׳ האימר בקי׳ דס״ו דרריש
הוא דקא מזהר ולא יאכל מהיק .וא״כ
בן גרושה וב״ח מאשר יהיה בימים ע י ש .
ה״נ קרא דלא בערהי לגבי עומאח הגוף
אך ל הרמב״ן ופירושו ק׳ בעיני מהו
ליח לן לרבויי מינה אלא כדאחפרש
זה שסיימו בספרי וכן הוא אומר אל .
בדוכחא א ח ד ח א .דהיינו בירושלים .
תאמר שהימים וכו׳ וזה אינו מגי; לכשר
אבל עומאח הגיף מנלן;׳ומסיק דיליף
שנודע פסלוחו .ובאמת כך הוא לי
מגיש דעומאת עצמן נ מ י ל א מ י ה י י ב
הרמב״ן ונר שהם דרשו שאם הקריב
אלא בירושלים .וכאשר כקב' לבינו סי'
ביכודס או עולה וקורבנוח בכהן שהוא
הג״ :גמשניוח והביאו מרן' שם אך
בחזקת כשר .ולאח״ז נמצא שהוא בן
ד מ י ו שם איגם מובטס לי מהיכא׳
גרושה הקרבנות כ ש ד ם כמו שמוזכר
משמע מהג״ש דאייד בירושלים ואדרבא
ב ס אחרון של קידושי; .ויכנס בו עוד
בבכור איירי בכימ ומגלן דהיק קרא.
שאם היה קרוב ונחרהק כשר וזה לענין
שאין אחה רשאי לאוכלו כ ב ש ע ד ך .
הזקן שאינו נידון ע״ס קרוב •ואינו מנין
ו מ ד ן ז״לוהתיו״ש לא הרגישו בזה
בכיפורים .ע כ ל .וצע שנר׳ שמחלק
וצ״ע • שו״ר בדברי רביכו ס״ה שורש
,
,
,
,
,
סי
פרשתי
חפץ
:י תנא
חיים
ח' שנחן רביני עמם לדבריו רוירוי זה
אח הגוף י ואם הוציא נשאר ובריס
נודמ ממנו אזהרה .והרמב״ן השיגו
אפילו בדבר מצוה כגון שלקח ממנו
מהאי םוגייא .ומהרי׳ די ליאין הרגיש
ארון וחכריכין למח מצוה ה״ז אוכל
בדברי רביט דמניח .ומאי דקשיהיה
כנגדו מכיל • ובאמח דרכינו פי׳ למח
סשיעא לן .ומאי דששיעא ליה קשי־א
חחרי ר כ ש י .וסוגייא דהערל שהק׳
לן .ע ש ׳ .
ממנה הראיס זיל נר׳ דהיינו גופה
תמה על רבינו
דפריך ואימא ליקח לו ארון והכריכין
וטעמו בס״ה דילמא אין
וקרא לרבוחא נקמ ולאו לדיוקא הא
אנו מוזהרין באלו אלא בלאו הבא מכלל
לחי שרי .ומשני ממנו כחיבאלמא
ע י ש .ולדעתי כפי ל׳ הכתיב
דאיירי בסיכה .ולגבי סיכה אין מצוה
תוודע האזהרה כאם היה מחורה בל׳
ב מ ח .שאינו חייב להציע לו מסה של
זה אכלתיו שלא באנינות ושלא בטומאה
זהב ואדרבא לחי עדיף עסי דיש לו
אז תהא אזהרת האנינות והסומאה לאו
חועלח מזה .וא״כ איכא למידק מינה
הבא מכלל ע ש ה .אבל כשאמר לא
הא לחי שרי והיינו בעמא .אבל כי
אכלתי באיני .וגס ככל אשר צויהני
הואסריך ואימא ליקח לו ארון דלמא
אז יורה שהציווי היי .שלא לאוכלו באנינו׳
בשהור איירי ובארון וחכריכין .ומכני
כלשון היידוי יהוי לאו ג מ ו ר .ועוד
דאםמא נמי קאי .ואסירה מדכהיב
כתבתי בזה לעיל .ומ״ש השיל בזה לא
מ מ נ ו .והשהא מחניתין דמ״ש דקחני
נדירא .
שלא לקחחי ממנו ארון וכו׳ בממכר
החייע
!* Uni
-
עשה
ולא נתתי ממנו ל מ ת .עיי'
טהור איירי כ פ ש ע ה .ואע״ג דלחי נמי
מיש הרא־׳ם .ובאמת שאותם
אסור לרבותאנקע .גסהרע״בוהר״ש
אחרים הס ג״כ דברי הרמב״ם פס
מסכימים דמהגי׳ במעשר טהור איירי.
שכתב במטה קנני וזל׳ מ($נס זכר
אלא שהם מיישבים מאי דנקס חכריכי
המת לחיזוק .כאלו יאמר ומנ״ס שהוא
מח בעטן א ח ר .ודלא כהראיס .ומ״מ
4הוציא בה ממעות מיש אלא
איני יודע מה היא קושייחו של הרב
כמזין לבד כמיש ונתת הכסף בכל
זיל שכחב ולא הבינוחי זה ובירושלים
אשר תאוה נפשך וכי׳ שאם הוציאהו
וכו׳ ומה בכך והוא עצמו מה שמחודה
בזולת המזון כאלו הוציאהו למת שאין
סמעוח ממשר שחילל עליהם המעשר
ייעלת לו בזה .ובפ״א דמ״ש כתב
לא קנה בהם אלא המזין ולא שאר
וזל׳ שנא ולא נתתי ממנו למת כלום
ל ב ד ם • וכאשר נצעוה .וכ״נ מדברי
לא הוצאחי אותו נ ד ב ר שאינו מקיים
הרמב״ם נ ש י ה ונר׳ שכוונחו להקשיח
חייה
מצוה
,
אמאי
חפץ
חיים
סרשח :יהי־א
קיה
אמאי נקע למח .הא כל דלא הוי מזון
לשבח י ש כ נ ג ה .פי' שהכהו׳ והוא ה ק ד
אסור יפשוט .ודו״ק .
כינה אוהה לקרוס :ישכבנה .שהוא
זיח שמן .עיי׳ הרא״ס ז״ל.
ל׳ סחוס .כי ל שכיבה נופל מל שכיבס
ולפ״ד יקשה הא דחנן בסיב
בלא זנוח .כמ״ש ישכב במקוכ ההוא.
לחירומוח אין חורמין מזיחי כבש • על
איל ל ישגלנה היא מבואר לגנאי .
זיחי שמן .פ י הרע״נ זיחי כנש *
כי היא ל׳ יורה טל הזנוה והמשגל .
זתיס שאין עושין מהם שמן וכונשים
א״ג כמ״ש רבי׳ במס מגילה רפוי
אוחס .וכן ראיחי שהמהו ע ל י ו .אך
דשגל הוי לי כ ל ב ה א .והשיח שגג בזה
אי מהא לא אידיא שהרב יפי כפי׳
פכחב רישכבנה הוי ל׳ מגונה מסי
הרמב״ס שם פמפני ששמני מועם הס
מישגלנה.והמעהו לירשי שכחב והנחו*
כובשים אוחס י מ״מ המציאוח יכחיש
כינהי .השב דקאי על הכתיב וליהא.
זה שודאי יש זהים שאין עושים שמן •
רהקרי נמי כחוב מיקרי .גס אולי
ועוד דרש״י והראיס עצמו בע׳ עקב
הטעהו ל׳ הרא״כ שהביא מדכחיב
כחבו זיחיס העושים שמן .אלמא דאיכא
ואנרהס מורנו ע ו מ ד .דהחם ה כ ס י
זחים שאין עושים כמ״ש הראיס שם .
עצמו הוא לשבח .וה״נ ה כ א .־ואולם
זמ״ם הש״ח ליישב זה ליחא .וא״כ ק׳
לא נחכוון הרב לזה כ מ ט שס ב ד ב ד ו
מגא להו לח״ל לו דבעיג; זיח אגיד.
אלא לס מלה חיקו! סוסדם ״ ו ד ב ד
ושמא מדלא כחי׳זיח כ פ ס דכולל ה כ ל .
הרמ״ז המוהיס אצלי ועיין ש ס .
ך״ך,
,
,
ובזה היא משובחח א״י שיש בה כל
מין זהים אף העושים שמן אלא למידרש
,
,
,
,
,
ך״ך
ונשארחכ .מועטים חילוף
מרובים .כיונתו דהאי החס
שעדיין שמנו ב ו .ודשי׳ בס ע ק ב סי׳
לא כמו־ החס אשר לא ע ב ד ה ו כ י י
סשסא דקרא .וכאן סי׳ ע״ס דרש
ועבדח וכו שעטינו שחחה מונכם יהיה
דזז״ל .ואפשר עוד דמיקר מיעומ >:אר
לכם כ ך .כי לא עשו עון בדברים .
שמנים אינו אלא כדקחני מ ח ^ ס י ק
גם לא על ידם נעשה אלא הקב״ה הוא
דביכודס לפי שאינם מן המובחר .והוי
שהרבה איחס .ל כ י ס דה״ק חילון
,
כהמריס
שבהדס ופירוח פבטמקיס
,
מרובים .ודלא כהרא״ס .ודו״ק .
דממעטינן להי החם• ובמנהוחדפ״ד
מייחי להו מדפחי׳ מארצך ולא כל
ארצך .
ועיש
בהרב
רעו״ב ז״ל
ודו״ק י
ך״ק
ישגלנה • ל שגל והכהו כינהו
,
,
ס׳ נצבים
׳ חפץ
פרשת .נצנים
פרשת נצבים
ךי׳ךן
ושב ה ׳ א ח ש ט ח ך .ק׳ לסי׳
חיים
שהראו׳ היא במקום שין׳ והנא נמי
הי״ל לפרש כ ; .אהמהה .וצ״ע .
ך׳׳ךן
לא ירפך .עי׳ הרא״ם .ויותר
רז״ל מקרא רושבתי את שבוס
נראה שכוונתו כמ״ש נ פ ׳
בני ממון וח״ו לא שרתה שכינה על
ואתחנן ד״ה לא ירפך ע״ש ונהרא״ם
אוה״סונר׳דעיקר דרשחרז״למדכחיב
שדנריו מכואריס כמ״ש הכא שנא לפרש
ושב ושי חרי זימני ושב וקבצך .וע״כ
שאי; הקנ״ה נותן לו הרפיון ממש
ררשו א׳ מהסמל הקביהוה״ק דאילו
דא״כ הי״ל לינקד י ר פ ך .אלא הרפיון
נאמר והשיב לא היו לו סנים לדורשו
שלא תהיהעוזכ ומופרש ממנו מלהחזיק
כלסי הקב״הוהשחא דכהיב ושבאיכא
נ ך והיא נתינת ה ר פ י ו ן .ודו״ק .
למידרש ה ן יחורא מל הקב״ה ושוב
ך׳׳ךן
ויכתוב מפה וכו׳ בני ש נ ס י .
מצאחי כן בזוה״ק ויקרא דכ״ב ע״א
כיונתו דלאו למימרא שלא
והשיב לא נאמר אלא ושב חרין ושב
כתב אלא ע ־ כאן וזה א״א שיהיה ס״ח
ושב כחיב הכא אלא חד לבלי וחד
חסר כל מה שכתוב אחרי כן ע ד
לקב״ה הה״דושב ה״אוכו׳ ושב וקבצן
לעיני כל ישראל .וע״כ כחב כשנגמרה
וכו׳ עכיל אבל גבי בני עמון דליכא
פי״ ע ד סופה כתבה ונתנה ומ״שלבני
יחורה ליכא למדרש ה כ י .ודו״ק .
שבעו כוונתו עמ״ש בגטי; רנ״ט ע״ב
מנלן דכה; קירא א׳ ואחריו לוי .א״ר
׳' פרשת ו ל ך
כהנא דכה׳ ויתנה אל הכהניס בני
לוי אעו לא ידעינן דכהנ־ס בני ליי
ף ל י ״ ה וה אמר אלי .וכו׳ כחב הראיס
נינהו אלא לכהניכ החלה והדר בני
שלא ידע מנציה דואו׳ במקום
לוי והוא ניצמו כווני רש״י רקשייא ליה
לסי ואני אומר דהרבה יש כגון ולא
חרחי הדא אמו לא ידעי׳ דכהנים בני
יקרא מלין אל ה׳ והיה בך חעא וכגון
לוי נ ^ ה ו ועוד היכיכחיב הנושאים אח
ואדם אין לעבוד וכו׳.פירש״י לסי שאדם
אה ארון יכהנים אינם נושאים הארון
אין וכן ולא ירבה לו סוסים ולא י ש ב
ועור קשה דלקמן בפרשה גופה קא׳
יכו׳ ו מ ל ם נ ל שהואו׳ במקום שין׳.
ויחנה אל בני לוי ואלו נהנים לא קא׳
וכמ״ש ב ד ש ביצה ואפר כירה מוכן
ע״כ כהברש״י בני שבעו והכונהדלאו
הוא דר״ל שאפר .ושין׳ היא כמו לפי
כהניס דוקא קא׳ קרא ־אלא חרחי אל
וסשומ ויש לחמוה על הרא״ם שכהב
הכהנים ואל בני לוי הנושאים כםוגייא
בסי שופעים גבי ולא ישינ אה העם
רש״ס א'נ אל הכהנים בני לוי ואל
ג
חיים
פרשת יילר
הנושאים והס הלויס וא״ת אמאי לא
והכי משמע מדכתיב ושמחם ואין זה
פריך ש״ס בגעין הכי אפו כהניס נושאי
אלא בכהניס ולס״ז כוונח רש״י כאן
ארון נינהו אלא תזלה וכו׳ .ומהריע״ן
דלא לכהניס לחוד נחנה אלא לכל
נתקשה בזה .ולק״מ דאכתי אי מ:א
בני שבעו שהם בכלל הנושאים .
לא תקשי דאימא ודאי דתרתי קא* קרא
ך״ך״!
ואצונו ואזרזנו .כוונחו דאין
וקמ״ל דנתנו לשניהם .דלא תימא לא
לשון ציווי נופל אלא על שוס
נתנו אלא לכהנים שיתנו י^וחו בארון
מעשה יאבל כאן לא צוה אותו שיעשה
קמ״ל אבל מנלן דלוי אחר כהן כקריאה
שוס דבר דמאי דכתי׳ לקמן ויצו אח
אי לאו מיתורא רבני לוי יא׳׳ת מא קא
יהושע וכו׳ לא היה אלא זירוז ולא
בעי התם מנ״ל הא במתני׳ תנן התם
ציווי שיכניסה לארן כי כבר ידע זה
מפני דרכי שלום• וי״ל כמ״ש ה ח ו ס ו ת
יהושע ולא
נאמר אלא לזירוז א״כ
בכמה דוכתי דהך טפיה דקא מפרש
ענ״ל שסי ואמנו ואזרזנו והיינו מאי
מגלן ומשו׳ דאיהו פסי לי׳ דמדאורייתא
דנתי לקמן ויצו את יהושע ויאמר
היא מכח הנך קראי רמייתי משו״ה
חזק ואמן שהם דברי הקב״ה כמ״ש
קבעי לה בדרךביעייא וכןדרןהש״ס
רש י שם ודברי הרא״ם אינם מובנים
בכמה דוכהי ועוי״ל דודאי ס״ל לש״ש
לי.
,
דלאו מפני ד״ש לחוד הוא דאי הכי
,
,
ד״ךן
הקהילו אלי .ולא תקעו וכוי
היל״ל דת״ח קודם ויעשו תקנה קבועה
לא ידענו מנליה• ואי משוס
בבן רהא ח״ח ערי!ה מכהן כדאיתא
דכהנים הם התוקעים והני לריס כינהו
דכהניס נכלל לויים
בהוריוח .אלא ע״כ מקראי נ פ ק י .
אי; זה הכרח
ועי׳ מהריט״ן סי׳ רפ״ו כל זה כחבהי
כינהו כמיש הרא״ה סי שע״ע! .ותדע
ע ״ פ מה שראיתי להרמ״ז ז״לוהרא׳יס
.דהא לעיל בפרשה כתיב ויתנה אל
׳ז״ל פ ׳ עקב ד״ה לצאת י מ ה ר י ע ץ
הכהניס ועיר דמי• ישים אותו אם לא
ומשמע נהו דלוייס דוקא משאי ארון
הנהנים ולא הליים שצריך להיות הארון
זלא הכהניס ואס' שלמדו כן מםוגייא
מכוסה בבגדים ולא יראו אותי כלל .
דסועה דל״ג ע י ב אבל אין הדבר כן
מצאתי להראב״ע שכתב ויצו
,
?31t
משה את הלוים דרך קצרה
אלא כהניסולויס שניהם כשרים לנשיאות
החרו; .ואדרבא הרמב״ם סובר דכהנים
כאלו
דוקא וכמ״ש כם״ה סי׳ שעיט .והכי
הכהניס ולא הלויס כי אינם נוגעים
משמע מדכתיב לקמן רצו משה את
בארון עכ״ל ואסשר דדייק טון דעם
הלייס נושאי וכו ושמתם אוחו מצד
כל הלויים בכלל היה מדבר לא הול״ש
,
אמי
הלויס
הגזכריס שהם
לכלהו
סרשה
חפץ
האזינו
אבל לפי מ״ש
א ח כ ם .מחצתי אוחם וארפא אסכם.
המשימיס הם הנהנים הא נמי ליתא
ואין מידי מציל לאומית .מידי להגביר
ודברי רש״י הס דברי מ״ד פ ׳ ויחי ו מ ד ד
מדה״ר .כי ל׳ רהא אשא • כי בשבועה
קהלת ס׳ אין אדם שליע ברוח דק״ה
גשבעתי שלא אעשה ע מ כ מדה״ר .
ע״ד .
ולפ״ז יפורש ג״כ כאשר .והיק אימתי
לכלהו הקהילו יכו
,
אין מידי מציל כי אשא אל שמים ירי
פרשת האזינו •
לבלתי עשוס עמהם מדהיר וק״ל..
וזה תרגום יב׳׳ע מחיתי ית עמא בית
ומחדרים אימה .הדרי לבו.
ישראל ואנא מסי יתהון יסוך יומייא
דייה
כ ״ ה ב ם פ ד .ומהשלאסירשו
ולית די משזיב מן ידי גוג ומשרייתיה
הדבר כפשוטו שבחדריהס יהיה להם
למםדרא סדרי קרבא ע מ ה ו ן .ארוס
אימת הגייסות שיכבשו ה ע י ר .הוא
זקפית ית ידי בשבועה וכוי אחזיר
מפני דבשלמא מהון ניחא ,מסיבת
פורענותי למעיקי עמי וכו מ כ י ל .
ההין שיש ט גייםוה עי״כ מהון השכל
אס שטתי ברק חרבי וכו׳
,
רייך,
חרב .אבל מהזרים אי,זה .אין לו
טיי׳ הראיס .ונרי דלא ג ד ש
ע ע ס .כי מסיבה אדם הטמון בחדרים
ד א אבל הוא ז״ל עצעו בדיה כי יראה
לא חטא לו האימ :והול׳׳ל ובחדרים
כי אזלת יד נר׳ שמפרש בע״א ע י ש .
אימה .אלאקאי על חדרי ל נ ו .והאימה
ולגירםת ספריגו דגרסי ד״א .נ ר
^ א אל ח ר ד לבו שיהיה בהם סחד
רכך פ י דלסי׳ א ה״ק שנשבע הקב״ה
ומורך .
לבלתי עשות דבר זה .וזהו חי אנכי
דייה
,
,
,
,
וראש פהניס אכזר .כוסס
לעולם .אס אשנ; ואחדד חרבי ותאחז
שהיא אכזר .פ י כוס היי;
ד ל אם אעשה פורטנות
,
במשפט ידי
הנזכר בכתוב וכדלקמן בכוך הפרשה
במשפט כ״א אשיב נקם לצרי ולמשנאי
כמוס עמדי .והש״ח לא דק בזה .
אשלם .ונמצא ד^ילתא חדאקא׳קרא
ע״ש .
שנשבע לחדד ספ^^ןצנגשית פ ו ר ע ט ת
כי אשא וכו׳ כתב הראיס
ותאחז במשפט י ^ * 5א ל ו א מ י אם
,
דייה
אעשה פורענות במשפט .ולפי הב׳
fpעל יוה״ע
החי אס אינו תלוי בפירש״י ל ק מ ן .
והיק על עבדיו יחנהם שיהפיך הדבר
וכמ״ש הראיס ע״ש
וה״ק נשבעתי
להיטיב ליש׳ ולהרע לאומית .ולזיא
אשר אשק את להב חרבי ואעשה במשפמ
ראו עתה כי אני אמית אוה״ע ואהיה
ודו׳׳ח.
שלא ירע פי׳ כ י .ואס׳ לו
דהך ואין מ י ד מציל
%
,
דיה
חפץ
סרשח
חיים
האזינו
קר
אשכיר חצי וכו׳ עיי הרא״ם
דלכ״ע האי קרא דאינה ירדוף א אלף
ולשונו מגומגם .ועיי׳ מה
איכא למשמע מינה יש׳ ירדפו אלף
שהגיה בו בס׳ קרני ר א ם .וליחא וברור
משוה דהא קי״ל מרובה מרה ע ו נ ה
הוא שהל׳ ה פ ו ך .וכצ״ל שעשהו בעבור
ו נ ו והיינו זאמרי במו״ק דיו׳ דדוד
חללי דם לא בעבור הדס .ומ״ש
היה מהאני ,על אלף משיה דכתי׳ איכה
למעלה וכו כצ״ל וברור .ודוק׳ בזה.
רדוף א׳ אלף .אעיג דהאי קרא באוה״ע
ו כ פ ר אדמזו ע מ ו .בפנים
כתיב איכא למשמע מינה נמי לישראל
אחרים וכו׳ איכה ירדוף וכו׳
דמרובה מרה עובה כ ד א מ ר י .ובהובע
אחד מן האומוח אלף מ ה ם .לפז׳ בין
גמי כהיב בישראצ איש א׳ מכם ירדוף
לר׳ יהודה בין ל ד נחמיה הרודפים
אלף .אלמא דביש׳ נמי הוי הכי .והחוכ'
האומיח .אבל בספרי הובא
בסושה ד״א הקשו דהא קי״ל מרובה
נילקוע א״ר יהודה דורשו כלפי י ש .
מרה עובה וכאן בפורעניה כחיב א
אין נהם חנונה אין נהם א .אמש
יר;וף אלף .ובמיבה כהיב ה מאה
א ממנו רודף אלף מן האומוח ושנים
והי דההס הל י;ה והכא ר ד י פ ה .וכבר
ד נ נ ה .אם לא כי צורם מכרם וכו׳
המהו עליהם מכוגייא דמ״ק .ואפילו
ר׳ נחמיה דורשו כלסי אוה״מ .ואי;
שגה הם םוברים כמ״ש המפ׳ דמאה
בהם חבונה אין בהם א׳ שיסחכל ויאמר
מכם היינו מן החלשים שבכם .אבל
עכשוו א׳ ממנו רודף מישראל אלף .
הגבירים א׳ ירדוף אלף .אלא דסוגרים
ולימוח המשיח א מישראל רודף ממנו
דגם קרא דאיכה ירדוף א אלף נמי
אלף ע כ ״ ל .נר׳ סשומ דלר׳ יהירה
בכל בגי אדם איירי ולא בגיבורים .
האי איכה ירדוף א אלף קאי על ישראל
דקרא בחרא גווגא הוו דכיון שמזכיר
שהיו אמש רודסיס .ורש״י לא רצה
החלשים דרודפים ה מאה ולא הזכיר
בזה • שא״כ יהיה חצר הכחו׳ ועכשיו
הגבירים אלמא דהך הוי רבוהא שפי
א׳ מאוה״ע רודף אלף מישראל א״נ
וא״כ ה״< הול״ל איכה ירדוף א׳ מכס
כווגח הילקוע היא ג״כ דהכחו קאי
אלף .אלא ודאי דקרא בכל העם איירי
אאוה״ע שהם דורסים אלף .דק״ל מיה
אף חלשים וא״כ ק דהוי מדח סורעטת
תמיהה היא זאח ש נ כ ד ח ממנה ד ה
מרובה .וע״כ חירצו שיש הילו^ בין
.הסגירם .דילמא מחמח מ״ז שלהם
הרינה ל ר ד י פ ה .דבהריגה החלשים לא
אלא ודאי דחמיהא היא .דמעיקרא
יוכלו אלא ה׳ מ א ה .וברדיפה יוכלו
היו יש רודסיכ אלף .ומכריו איכה
א׳ לאלף אף באוה״ע ובגטרים שלישי
ירדוף א׳ מן האומוח אלף • נמצא לס״ז
כיון דהוי חרתי לעיבוחא חדא להיו
JTH
,
,
ד׳יךן
הס
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
ידידיי•
חפץ
פרש
CPTI
האזיני
גכורים .ועוד דהוו של יש׳ .וכיון
לשונה חד דורשו כלפי אוה״ע • קא•
דקי״ל מרונה מד״ם .א״כ אם אוה״ע
אאלהימו כחחלח לשונם והיינו ד ״ ה .
רודפים אלף נ ר ד פ ה .ישראל יהרגו
דיש״ או לאומיה .וחד דריש אלהימו
והיינו דדהע״ה .כן נר׳ ליישנ ר נ ד
כלפי יש׳ והיינו ר׳ נחמיה .והרמ״ז
החוש׳.ועיי׳ מיש מהרש״א כמ״קעל
הנין בע״א והצ״ע ל נ ס ו ך .ואיא לו׳
רש״י בחומש .ודו״ק.
כרנריו מכח ל׳ ספרי הנז׳ דאייחינן
ד״ה
ואמר אי אלהימו .האויב
יאמר וכו׳ הכי איחא בגמין
,
ע״ש.
דייה
נעצם היום הזה .הא דלא
דני׳ ע״ב והכי איחא בספרי וזל׳ רי״ה
חשיב הך דאנרהם דכחינ
דורשו כלסי יש׳ .ר׳ נחמיה דורשו כלפי
בפ׳ לך לך כמ״ש רש״י שם משום דהחם
אוה״ע .ר׳ יהודה או׳ יש׳ אומרים להם
י לא היה זה מאח ה׳ אלא שאברהם
לאוה״ע היכןהסומיקיןוהגמוניס שלכם.
עשה כ; והנחו׳ הגיד שבחו שלא נחיירא
ר׳ נחמיה או׳ זה עיעוס ה ר ש ע ׳ .ועיי׳
זבעח בדבור הקב״ה* אבל הני דקא
הרא״ס והחום׳ במם׳ מ״ז כחבו אהא
חשיב .הקב״ה אמר
כ ן .וגם בנח
דאמרי׳ התם יין נסך מנלן מדכחיב
שדחקוהו המים ליכנם בעצם היום
אשר חלב וכי׳ וזל׳ למאן דדריש האי
לכיונה הזאח .
קרא באיה״ע ניחא .ולמאן דדריש לה
׳דייה
ושמה לא חבוא • כהב הראים
בגעין גבי עיעוס שאמר מקרא זה על
.ולא ידעהי היכן מצא ואו׳ במקום כי
ישראל ונן בספרי ד ״ ה ור׳ נחמיה חד
•ע״ש• וכבר כחבניבזה פ׳ וילך רואו׳
דורשו כלפי אוה״ע ״ וחד דורשו על
במקום ל פ י .גס במקום שין׳ וה״נ
יפ׳.
צ ד ך לפרש
ה כ א .ודו״ק
וכו׳ ע״ש ביאור
דבריהם שתחלה כ ת ט דלמאן ר ד ד ש
חי׳ אלהימו באוה״ע ניחא .והיינו ר׳
יהודה דדרש קראביש׳• שישראל או׳
כן לאומות .אבל ממין שאמרו שמימים
אמרו ואלהימו קאי איש׳ והיינו ר׳
פי וזאת ה ב ר כ ה
דייה
וזאה ליהודה מפני הנדר .
נתמיה דס״ל דקראכלסי אוה״עהוא.
כן פי׳ רפ״י פ״ק דסימה ד״ז
והס האומרים וכו׳ נמצא דקושייתם
כחב דמהכא נפקא לן דנדוי על חנאי
היא לר׳ נ ח מ י ה .ומ״ש מחחלהלמאן
צריך ה פ ר ה במס׳ מכוח ומיש רש״י
דדריש קרא באוה״ס קאי אלהימו.
מי גרם וכו׳ אע״ס שלא בעון זה היה
והיינו רי״ה .א״נ מ״ש החום׳ בסוף
נענש אלא מפני נידויו מ״מ כוונחו
להזכיר
חיים
פרשת וזאת הברכה
קכא
להזכיר זכיות . .כי מה שזכה וזיכה
זה כרישא דקרא דכי שמרו אמרהך
אחרים לא יאות לו דבר .והיאך יהי
ובליתך .והיינו כשמיו המילה .וה״נ
ראובן דעייל למחיבחא .ויהודה כך
ה״ק נהיו מורים ליכ חק ומשהמ וכן
עלחה בידו ופשוע .והרבמהרימ״ע
היו מקטירים וע׳יכ^רך ה׳ ר.ילו .וביומא
ז״ל נעלמו ממנו דברי רש״י בסיעה
דכ״ו אמרי׳ לא משכר .צורמ״ר דמורה
ונחקשה בזה ועשה מחלוקה .וליחא .
אלא דחהי משבש לוי או מכבש ישככר
דהרא״ם כחב ע ע ם שלא
לוי דכחי׳ יורו משפטיך וכו׳ יששכר
ביקש יהודה מאביו להחירו
דנהי ומבני יששכר יודעי בינה וכו
משוס שאין מועיל החרה לנידוי של
ואימא יהורהנמי דכחי׳ יהודה מחוקקי
העוה״ב אבל הרמב״ם ז״ל ס״ז דח״ח
אםוקי שמעחא אליבא דהלכחא קאמינא
כחב ח״ה שנידה לעצמו מסר לעצמו
עכ״ל וז״ל החום׳ יש מק׳ אמאי לא
והשיגו הראב״ד .א״כ יהודה למה לא
מייהי מדכתי׳
לא יסור שבע וכוי
החיר לעצמו ומר״ןחי׳ דכשנידהעצמו
ומחוקק וכו׳ וי״ל רהא בברכה הוא
לעשוח דבר פלוני לפלוני לא מהגי
דכחי׳ אבל מהאי קרא מייתי שכך
עוד חירן על מ״ש
היו ביהודה מחוקקים .עכ״ל י נראה
הראב״דלמהלא החיר לו יעקב דהיה
שהם מפ׳ דהאי יורו משפעיך לאו ברכה
שבוי שא״צ כיון שהעמידו לפניו ואני
היא אלא ה״ק שכך הדבר שהיו מורים
חמה א״כ למה הוציך ל ה ק חידון
ליש׳ יכן ביששכר כך היה באוחו זמן
אחר בעד יהודה לימא דיהודה ג״כ
שהיו יודעי בינה וממילא ה״ה כל הזמנים
היה ס ט ר שא״צהחרה ולכן לא החיר
או א•:׳ דגם החוס׳ סברי כפירש״י
לעצמו .ולכן יעקב לא הוציך להחיר
דהכא .וגס רש״י אין כוונתו לו׳ שמרע״ה
לו כיון שיהודה היה יכול להחיי לעצמו
מברכם
בכך דא״כ ק׳ מאי ״ישימו
או כחי היא״סוק״ל.ועי׳ מ״ש היא״ס
קטורה אמו זו מברכתו שי .משה היא
, ,
ן ך ^
החרה לעצמו.
,
ס׳ מקן ד״ה כל הימים • ולסי סי א
,
,
,
,
,
,
1
אלא ודאי ה״ק שהמעלה שאנו רואים
שכחב רש״י זיל צ״ל דוזאח דקא׳ היינו
אותם בההיא מפני זכוהם וע״כ זכה
שאוחה חפלה שהחסללחי על ראובן יחי
להוראה ולכהן וק״ל ובם׳ עמק יהושע
לעוה״ב היא עצמה אני מחסלל על
הק׳ על התום' ולא תי׳ ממש׳ שהוא
יהודה .וכן הוא בילקוע .
ברור .דדוקא גבי יהודה משים דהוייא
יורו משפעיך .לכאו משמע
ברכה אפ׳ שלא נתקיימה מסיבת איזה
ד״ה
דהיאיברכח משה וה״ק לפי
השא ח״ו משא״כ דלוי דאינה ברכה
ששמרו אמרחך וק מנ״ל דלא יהיה
וא״חהיכיקאמר דלא מסקי שמעתתא
,
,
אליבא
פרשת וזאת
חפץ
D^n
הברכה
אליבא דהלכתא אלא לוי ויששכר והא
נין הערבים .לא הקשירו בבקר יקטירו
בדור כתיב וה׳ עמו שהלכה כמותו
בהע״ר מ״ט כיין דלא שניחא וממחרא
ונפי חלק נמי אמרי׳ דואג
חבינא להו ולא פשעי• ו נ ח נ ו החוש׳
לא מ3קי שמעחחא וכו׳
השעה משוה ללא שכיחא דבפ״ק דיומא
דכחי׳ סוד ה׳ ליריאיו והא בלא״ה
מוכח מקרא לוכליל טל מזבחך ברך
לא היו משבט לוי ויששכר וכן בשאול
ה׳ ו ט ׳ לעולה נמי מעחרא עכ״ל.
א מ ד ׳ בעירובין דמשוס דלא גלי מסכחא
ונר׳ שהה מפרשי׳ לה״ק אי הכי עולה
נא׳ בו בכל אשר יפנה ירשיע וי״ל דה״ק
נמי והי״ל להכריז חדשיס לעולה .
דלא משכחח שיהיה בנמצא ומרובה
ומשט דמה שאין מכריזין משוס דשכיחא
ח״ח המורה ומסיק שמעחא וכו׳ אבל
וא״צ הכרזה דיראי הכנ
הקריבו •
בשאר שבמים אינם נמצאים אלא יחידי
אבל קערח דלא שדחא ומעהרא צריך
סגולה אשר יחן ה׳ אח רוחו עליהם
להכריז עליה שיש רוצה לההעשר עי׳
אבל ודאי יגיע אך בשאר שבסים .
עשייח הקערח דלא שכיחא והס דברי
כי תו׳ צוה לנו מ״מ קהלח יעקב .
החוס׳ דמנחוח והכי מ כ ה ג ר דלא ניחא
א״נ בשאר שבעים צ ד ך תנאים ומורח
למדרש ברך ה׳ חילו אלפני פניו .
גדול להשיגה כגון מאן דגלי מסכתיה
ולא שלפניו .ועוד דלא דרשי׳ סמוכים
ויגיעה רבה אבל בהנהו אפי׳ צורמ״ר
ב כ ה ע כיון שיש הפסק ביניהם .והחי״ע
בתירושי אג־ות
ס״ד רמנחוח הבי״ד החום וכחב עליהם
בכימ
ואחיחופל
דעלמא ישיג ומ״ש
וליחא וכו׳ ע״ש .מסוגייא דיומא .ולפי
אין ג״ל :
ר״ה
וכליל על מזבחך • עולה .
הכי
אמתני׳
אמד׳
דתנ; חדשים
,
מ״ש
ועי׳
ניחא
בזה .
ביומא דכ״ו
לקערת בואו
מיש הדמיז ז׳׳ל
ד״ה
עמים
הר יקראו .כחב
והפיסו תנא לא שנה בה מעולם .מיט
הרא״ס איני יודע מה מטינה
אר״ח מפני שמטשרת א״ל ר׳ פ פ ח
כל אסיפה זו לברכח יששכר וזבולון.
לאביי מ״ע אלימא משום דנתי׳ ישימו
ולא ירעחי למה לא ידע שהרי רש״י
קעורה וכו׳ והדר ברך ה׳ חילו אי
כחב ע״ס עחיהס ועיבוריהכ הס יקראו
הכי עולה נמי אמ״ל הא שכיחא והא
והם המודיעים
ליש׳ זמן אסיפתם
לא שכיחא .םירש״יומסחברא דכי כחיב
וחגיהם וע״כ כלל זה בברכתם .ועס״ז
עושר אדלא שכיח דא״כ נמצאו הכל
היה אפ׳ ל פ יקראו קאי איששכר וזבלן
עשירים .ע״כ ובמנחות דין אמריי אם
שהם הקוראים לעמים
שהם שאר
לא הקרינו תמיד בבקר לא יקריבו
השבעים ומודיעים להם לבא לחוג את
,
חג
פדשח וזאח הביכה
חפץ
חיים
קכב
חג הסיכות והחגים שעל ו׳ חדשים
שובי בהיסך דיאונן הגא ה ג נ ו י וגד
השלוחים יוצאים על ניסן מפגי הפסח
ע ב י עמו אע״פ שלא היה כמוהו אלא
וכו׳ והשתא ניחא קו׳ הרא״ם ז״ל אך
כשאי אחיו דהא דכחיב וסיף ז י ו ע
רש״י ז״ל מפרשה מל׳ נ פ ע ל יאספו
היינו שמבינה משה ולהלן נקרא ג מ ר
וע״ז ק׳ קישיית הרא״ס .ודו״ק
אכחי ק׳ חרחי .חרא שרש״י כאן ד ה
ך״
ה כלביא שכן וכו׳ עי׳ הרא״ם
ולזבלון סובר כדעה הבבלי ואלו בסמוך
דלמא היה כגבור כארי
ויהא ראשי ע ם כחב בגי גד
דה
ולק״מ רהא כתב רש״י דגד היה מן
גבוריס היו ואיל דגבודס היו נ ש ע ה
החלשים וזהו שהיק׳ לרש״י כאן דא״א
כיבוש א״י שכבר ברכם משה .רהא
ג ד ג ב ו ר מקודם .ולכך
מייחי ראיה מדכחי׳ חלוצים חעברו
המשילו ללביא כרכחיבנא אלא ע־׳כ
ואושה שעה חלשים היו.וא״כ לא היתה
.
עירתס לפגי העם מ ע ע ס גבורתם
מפני שקידם היה הלש וע״ז הוק״ל
כי אס•' בעת חולשתם קע״ע כן ודברי
למה נאמרה ברכה זו לגד יוחד מכלם
רש״י דלקמן לא יצרקו אלא לדעת
שגס הס היו חלשים ועוד לא הספיק
הנ״ר ד ג י היה מהגבודס והיה גר׳
לו כפל שמו ככל אחיו אלא וראי
דפלוגתא דב״ר והבבלי היה בשבעים
מפני שהיה על י ס פ ר היה צדך גבורה
עצמם ומפני שהיו אביתיהם חלשים
יוהד ודייק אך ק׳ דהגה בפ׳ ויגש
הוצרך מרע״ה לכפול שמותם לחזקם
הביא רש״י ב׳ לשוגוח ־למדרש אחד
במרת הגבורה לבניהם ולבני בניהם
ראובן מן החלשים וגד מן הי בורים .
כי חף שבאותו הדור היו בג׳ גבורים
ולמדרש הב׳ והוא שהזכיר כאן בהיפך
צריכים ברכה
אחד בניהם
וק׳ דבפ׳ מעיה כה :רבני גר ובני
הקמים תחחס שיהיו גס הס גבוריס
נחלן
אף שגד ראש השבע היה חלש והשתא
חושים לפני ב ל י וכןבפ׳ דברים דיה
ניחא רכל דברי רש״י דהכא ודסרשת
לפני אחיכם ע״ש איך אפשר שיהיו
מסות אילי לדעת הבבלי ועי׳ הרמ״ז
ב׳ אלו גבוריס דהוי דלא כבבלי ודלא
ז״ל כאן ובס׳ ויגש וצ׳׳ע .
לו׳ שהיה
שמשה
מברכי
עכשיו
בגבורה
ראובן היי ג ב ו ד ס ע״ש ד״ה
כאגדה איי .ואם גאמר דגד דוקא היה
ך״ך!
לדוד
כי שם חלקת מ ז ו ק ק .הכי
גבוד כדעה ב״ר אלא שכיון שקע״ע
איחא בסוסה דף י״ג חניא
גד ל ע ט ר לפני החלו; ע ב ר עמו גס
א ד יהידה היכן משה מת בחלקו של
ראובן .והיינו דמביא רש״י שם מדכחי׳
ראובן דכתי׳ ויעל משה אל הר גבו
בגד וערף זרוע אף קדקד אבל הבבלי
ו ג ט בחלקו של ראובן קיימא דכתיב
ובני
סרשח וזאח
חפץ
היי•
הברכה
ובני ראובן בנו ואח נבו והיכן מכה
ועיש כקיבל הלוטה בידיו גל ,קבלהו
קבור בחלקו של ג ד ד כ ח י וירא ראשיה
•עיש היד והיחה ידו הזקה וראויה
לו כי שם הלקה מחיקק כפין עיש
למעלה זאח ודויק והראביע פי' יד
והשיח הקשה בשה יש מקשיס ו ח י ק
החזקה נפלאוח היה ומורה הגדיל
עיש .ואשחמימיה דברי הש״ס עיש
מחית וגזה יהקכר סוף ההור בחחלהה
וק״ל.
לרמוז שההורה היא ההלה בריותיו
,
דייה
ברוך מכניס אשר משנ״ל עיין
הרמ״ז.
דץ״ן
,
,
של הקניה והיא קדמה לעילה וזהו
ולכל המורא הגדול והיא ההורה אשר
ולכל היד החזקה אם כוונה
הניא משה היא ראשיה נריאח אלהיס
רש״י כמיש הראיס הוא הלא
וכמיש ה קנט ראשיה דרכו קידה
של הבל כמ״ש הרמ״ז במ״ב ומור למה
,
מפעליו מאז
נילא״ו .
לא הזכיר רפ״י מהו הפלא שהיה בקבלח
סליק ספר דבריה .בעזר אומר אמריה
הלוחוח ויוחר נר׳ דכוונח רפיי על קבלה
וחהי השלמהו משיק גי אדי שנח
החורה
ממש שזכה מרעיה לקבלה
זקגהיי.
חפץ
ר־זשמטורח
חיים
קכג
אכ יפול בידם ואיךוניחהו הקב״ה ליפול
ומור דמרמ״ה דרך גוזמא ק א ׳ כ י ע ו ד
פרשת ואתחנן
מעט וסקלוני .ועוד שאחר ששאל מה
יעשה כדי שלא יסקלוהו.אי; מעם לו׳
לאמר .עיי׳ הרא״ם ויוחד עוב
הודיעני אס אט נוסל .כי ודאי על ידי
יש לחמוה׳ מדברי רש״י דבפ׳
המעשה לא יסול .אבל לא ידעחי למה
בהעלחך העחיק כל הד׳ דברים ע״ש.
אמרו בהך לס׳ וארא להשיבו הקב״ה
ולכן נר׳ כי שם העחיק ל׳ ססרי .אבל
עחה חראה ולא אמרו רמחשובה היחה
בביאורי המקראוח במקומם לא העחיק
מ״ש בסמוך וילבר וכו׳ וכו׳ להוציא
אלא ג׳ דברים שהם קרובים לפשוטו
אח בנ״י • ואס נאמר להשאלה היחה
של מקרא .ולכן פ ה הזכיר רש״י ג׳
אש יגאלם הוא בעצמי או ע״י שליח .
דוקא כי קרא מידבר משה לפני ה׳
לבגוף הגאולה ולאי לא היה מסססק
לאמר הן בני ישראל לא שמעו לאו
שכבר גאמר לו זה אלף ס עמים .וע״כ
פשעיה דקרא כלל• כי באוחם הג׳ חיבות
אמרו שהחשובה היחה עחה חראה
לאמר היא חוזרח על השאלה הנזכרח
למהסס משמע קצח רע״י הקב״ה בטצמו
בכחוב• ואמ״ל שישיב אוחו עליה :אבל
יגאלו .אכחי חימא לעחה הראה נאמ״ל
שם היא שאלה אחרח שלא נזכרה נכחו'.
קולם שאלהו זה כמה .ואיך חהיה
ואינה מן הענין .וכן קרא דמה אעשה
חשובה למה שאחריה .ולו״ק.
ואהבה .עיי׳ הרא׳׳ם .וכבר
השאלה היחה מ ה .ולא אס יסול בידם.
ל״ה
וכן ר״א בן עזריה בססרי ס׳ סנחס
הארכחי ליישב חמיהחו בחילושי׳למס׳
ובהעלחך לא מנה ז ה .כי איך יסחסק
ע״ז יע״ש.
השםטורת
הערוח וגרגרים על דברי הרב המחבר
שנמצא בסוף .הספר .ולא טדע למי
הם מיוחסים.
^ י י ל במ״פ המחבר פ׳ בראשית ד״ה
א״ר יצחק וכו׳ • עיין במ״ש
המחבר בפנים דמה כח יש ביד נח
לשעבד את בן בנו לבניו .ע״ש י ונר׳
רלק״מ דמימ מצינו שהסכים הקב״ה
על ידו בזה .וכן נר׳ מרבדי המכילתא
והביאו רש״י ז׳נ בס׳ יואל סי׳ ד׳ ע״פ
ומכרתי את בניכם וכו׳ כי ה׳ דבר .
ופי׳ רש״י והיכן דבר עבד עבדם יהיה
לאחיו • כך מפורש במכילתא .עכ״ל.
הרי מצינו שהסכים הקב״ה על ידו
בקללה זו וקראו דברי הקב״ה
עיי׳ מיש
עצמי וק״ל .עיכ •
המחבר ז״ל בפ׳ גשא ד״ה יישלחו וכו׳
ובאמת שכך מצאחי לרש״י 1״ל בפי׳
לס׳ יחזקאל׳ סי׳ כב׳ שכתב להדייא
דשומרון נבנית בימי ממרי וזיל ושמותן
אהלה הגדולה ואהליבה אחותה וכו׳
ושמותן שומרון וכו׳ ופי רש״ו שמותן
הראשיגים שומרון היא שאגי מכגה אהלה
שנעשית אהל מתחלה לעגלי ירבעה .
ובית הבעל לאחאי .:ואעפ׳ ששומרון
לא נבנית אלא בימי עמרי קורא את
מלכי ישראל על שמה שמשנבנית נעשיח
ראש .ע״כ הרי מבואר כדברי המחבר
ז5״ל .והיא קושייא .ע5ומה על הרא״ס.
ופשופ .ורש״י פי׳ שש פתח השער
דכתי' בדד ישב מחון למחנה וכו׳
וצ״ע .עיי׳ מש המחבר זל׳ פ׳
וישלח ד ה ויירא ע״ש שהשיג על הראיס
רבן נח אינו מצווה על קידוש ה ׳ .ע״ש.
נ״ב עיי׳ בהדן בפ׳ בן שורר ומורה
דפ עה׳ עאי^יתיישבו לך דברי הר אדם
דהכא ע ״ ן .ע״ש .ודו״ק .
,
,
© Copyright 2024