קראו את מאמרה של עליזה לבנון
1 עליזה לבנון מאפיינים לספרות הדרוש הרבנית בתקופת השואה 1 פתיחה "כי חולת אהבה אני ,אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה :רבונו של עולם ,כל חלאים שאתה מביא עלי בשביל להביאני לך .ד"א כי חולת אהבה אני ,אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם ,כל חלאים שאומות העולם מביאין עלי בשביל שאני אוהבת אותך .ד"א כי חולת אהבה אני ,אע"פ שאני חולה .אהובה אני לו תני עד שלא יחלה אדם אוכל מה שמוצא .כיון שחלה מבקש לאכול כל מיני תענוגים .א"ר יצחק לשעבר היתה התורה כלל. והיו מבקשין לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה .א"ר לוי לשעבר היתה הפרוטה מצויה והיה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד .ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן חולים מן השעבוד אין מבקשים לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות") .שיר השירים ב ,יד( מדרש זה מסביר תופעה מעניינת הקיימת בספרות הרבנית ,שנכתבה בימי השואה והגיעה לידינו .רבנים שכתבו ספרים באותה תקופה ,נטו להעלות על הכתב בעיקר דרשות .אכן נכתבו גם ספרי שו"ת ,אולם הללו נאספו והוצאו לאור כספרים רק לאחר השואה .רבנים שכתבו ספרים בתחומי קודש שונים לפני השואה ,כותבים רק דרשות בימים של מצוקה .וזאת ,אם להסתמך על דברי המדרש ,משום שזהו צורך הציבור .בעת שהם "חולים מן השעבוד" מבקשים הם לשמוע "דברי ברכות ונחמות" .דהיינו ,דברי תורה המסבירים את משמעות הייסורים העוברים עליהם, ודברי עידוד המסייעים להם לעמוד בסבל. דרשותיו של הרב משה קלנברג ממץ ,אשר נכתבו במחנה הריכוז לה-לנד שבצרפת .הן חוליה חשובה בשרשרת ספרי הדרוש שנכתבו בתקופת השואה ,וניתן ללמוד מדרשותיו רבות ,הן בעמדן בפני עצמן ,והן בהשוואה לדרשות אחרות שנכתבו באותה תקופה .תכליתו של המאמר הזה היא להאיר את המיוחד בדרשותיו של הרב קלנברג ,כשהן מושוות לדרשות אחרות שנכתבו באותה תקופה. סקירה כללית של ספרי דרשות בולטים המפורסם שבספרי הדרשות ,שנכתבו בתקופת השואה הוא הספר "אש קודש" ,או כפי שקרא לו המחבר ,האדמו"ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצ'נה" ,חידושי תורה משנות הזעם ת"ש – תש"א – תש"ב" .הספר נכתב בוורשה על ידי הרבי ,שהיה ידוע גם כמחבר הספרים "חובת התלמידים"" ,הכשרת האברכים"" ,צו וזירוז" ו"דרך המלך" .שני הספרים הראשונים הנם ספרי 1 המאמר מבוסס על עבודת חקר מקיפה שכתבתי לתואר מ.א .בטורו קולג' בנושא":דרשות של רבנים שנדרשו בתקופת השואה בארצות הכיבוש הנאצי בין השנים "1945 – 1939אב תשנ"ב. 2 הדרכה חינוכיים לתלמידי ישיבות ,ספרים הנלמדים עד היום בישיבות ,ומקובלים כספרי הדרכה חשובים ביותר .האחרונים הם ספרי דרשות שנכתבו בשנים שלפני השואה .מיד עם תחילת המלחמה החל הרבי לכתוב את הדרשות שדרש בוורשה תחילה בעיר ,ולאחר מכן בגטו. בתקופה שלפני חיסול הגטו הוגה כתב היד של ספר הדרשות על ידי הרבי ,ומאוחר יותר הוטמן בכדי חלב .הוא נמצא אחרי המלחמה ,הובא לארץ ,ונדפס בידי חסידי פיאסצ'נה אשר קראו לו "אש קודש". "אש קודש" הוא ספר דרשות מובהק ,שדרשותיו ניתנו בשבת ,והיו מבוססות על פרשת השבוע, ואילו ספר הדרוש המפורסם השני "אם הבנים שמחה" ,של הרב יששכר שלמה טייכטל הוא ספר סיכום דרשות .סגנונו הוא סגנון דרוש ,והוא אף מביא דרשות שלמות מדי פעם .אולם מחברו כתב אותו במגמה להעביר באמצעותו את המסר הרעיוני שהיה תמצית דרשותיו ,ובכך הוא שונה מספרי הדרשות האחרים .מחבר הספר ,היה רב בסלובקיה ,אשר נמלט להונגריה ,וכתב שם את הספר ,ואף ראה אותו יוצא לאור .המסר ,שהיה חשוב בעיניו מאד ,היה להפיץ את התובנה אליה הגיע ,שמוראות השואה התרחשו על עם ישראל משום שהתמהמה לעלות לא"י .בדרשותיו הוא השתדל לשכנע את קוראי הספר כמו את הקהל שהאזין להן ,כי על מנת להינצל מן השואה, יש צורך לעשות מעשים שיחישו את עליית רוב העם לארץ .הרב טייכטל כמו האדמו"ר מפיאסצ'נה ניספה בשואה .וסיפרו אשר ראה אור בבודפסט עוד בחייו ,נדפס שוב על -ידי בניו בניו-יורק ,ולאחר מכן פורסם בשלישית ע"י הוצאת "מכון הארץ" בישראל. אוסף דרשות הנמצא עדיין בכתב יד ,ולא יצא לאור ,הוא של הרב שבתי הכהן רפפורט ,רב העיר פינצ'וב בפולין .מצויים בידי צילומים של שלוש מדרשותיו שנדרשו בחגים )ראש השנה ושבת הגדול( ושניתנו לי על -ידי ר' שאול רפפורט ז"ל ,בנו של הרב .הדרשות נמסרו לבני משפחתו של הרב שהיו בארץ ,על ידי כומר העיר אשר בידיו הפקיד הרב את הדרשות למשמרת בעת שנלקח למחנות .גם הרב מפינצ'וב לא שרד את השואה .בדרשותיו ניתן למצוא רבים מן המאפיינים הנמצאים בספרי הדרוש האחרים שנכתבו באותה תקופה. אם שלושת הספרים שהזכרתי קרובים לדרשות הרב קלנברג מבחינת זמן חיבורם ,הרי ש , Les Temps D'epreuveספר הדרשות של הרב יעקב קפלן ,מי שהיה לימים רבה הראשי של צרפת -נכתב גם סמוך למקום בו דרש הרב קלנברג .אמנם הרב קפלן כתב את הספר אחרי השואה ,אבל בשלושת חלקיו נכללות גם דרשות ,מתקופת המלחמה ,דרשות שנשא הרב בעיר ליון שהיתה תחת שלטון וישי. במאמרי אתייחס גם לדרשתו של הרב מרדכי רוקח מבילגוריי ,אשר מכונה "דרשת הפרידה". את הדרשה הזו השמיע הרב בבודפסט ,ערב יציאתו לארץ ישראל עם אחיו האדמו"ר מבעלז. בדרשה זו קיימים מאפיינים אשר ניתן להשוותם לדרשות אחרות מתקופת השואה .בחרתי להתייחס לדרשה זו גם משום שיצאה לאור בבודפסט במהדורות אחדות ,שמן קצר לאחר 3 שהושמעה ,וזכתה לפופולריות רבה .גם בעת שנאמרה הדרשה ,סיפרו עדים ,היה האולם מלא עד אפס מקום. 2 תופעה זו מעידה על צימאונו של הציבור למסר של מנהיגיו הרוחניים. מצויות בידינו עדויות לא מעטות על הצימאון לשמוע דברי תורה .צימאון זה היה המניע העיקרי לדרשות שדרשו הרבנים באותה תקופה ,ולכך שכתבו אותן. על צימאון זה מעיד גם סיפורה של פייגלה ביגל בתו של הרב של טרכנברוד .פייגלה היתה צעירה בת 23בוגרת סמינר "בית יעקב" ,אשר נהגה לתת שעורים קבועים בפרשת השבוע לנשים בגטו וילנה .מי שמספר על דרשותיה 3מציין שבתחילה הן ניתנו במקום קטן ,ופייגלה נאלצה לעבור מדי פעם למקום גדול יותר כי כל העת נוספו מאזינות לשיעוריה. מלבד רצון הציבור לקרוא דברי תורה ,ניתן להצביע גם על תחושת השליחות של הרב לקיים דיאלוג עם הציבור בעת קשה ,כמניע לכתיבתן .בדרשותיו של הרב קלנברג ניתן ביטוי לתחושה זו .לדוגמה אומר הרב בדרשת שבועות תש"א ":אפילו עני שבישראל וחולה ובעל ייסורין חייב בלמוד התורה" ,ותפקידו של הרב הוא לסייע לו במילוי חובתו .היבט נוסף המופיע בדרשותיו של הרב הוא אחריותו של הרב לתקן דברים הטעונים תיקון בציבור .בדרשותיו של הרב מצויות התייחסויות לא מעטות לענייני ציבור הטעונים תיקון ,דוגמת שמירה על סדרים נאותים בתלמוד תורה של הילדים 4,הימנעות מגזל מגויים 5,והשכנת שלום בקרב קהילת יושבי המחנה בענייני התפילות 6.דרשותיו של הרב רצופות בהתייחסויות לנושאים החברתיים הטעונים תיקון .ומכאן משתמע שמלבד רצונו של הרב לעודד את שומעי לקחו הוא רצה גם לשפר את מצבם החברתי והרוחני ,כדי שיהיו ראויים לשיפור מצבם הכללי. הרבנים דורשים בדרך כלל בשבתות ,ויש בדרשותיהם משום פרשנות לפרשת השבוע .לעתים הם מעלים בדרשה רעיון הקשור לפרשה בדרך כלשהי ,אשר חשוב לעסוק בו מפאת צרכי הקהילה .יש דרשות הנאמרות סמוך לחגים או באירועים חברתיים כלשהם ,וכאן ניתן להבחין בין דרשותיו של הרבי מפיאסצ'נה ,אשר נאמרו בשבתות וחגים ,לבין הדרשות של הרב קלנברג, אשר נשא דרשות גם באירועים מיוחדים .המשותף לכל הרבנים הן דרשות הנישאות בזמנים שהרב דורש תמיד ,כגון שבת הגדול ושבת שובה. דרשותיהם של הרבנים היו גם אמצעי להעביר לציבור מסר נסתר .הרבנים היו אומרים רעיון אשר יודעי ח"ן יכלו להבין מתוכו מסר שלא היה רצוי שייאמר במפורש .דוגמה לכך ניתן לראות 2 אולי ניתן לייחס את התעניינות הציבור בבודפשט לצורך הפנימי לשמוע דברי הרגעה .בהקשר זה התעורר פולמוס נוקב על הדרשה. 3 המספר הוא יוסף פוקסמן במאמר":פייגל פון וילנער גיטו" שהתפרסם בשבועון האידי דער אמעריקאנער 9.8.57 עמ' 12התייחסות לסיפור ניתן למצוא גם בתדפיס הרצאתו של דר' מאיר דבורז'צקי אוניברסיטת בר-אילן 1960 אודות החיים היהודיים בגיטו וילנה. 4 דרשת שבועות תש"א ,דרשתו הראשונה ,וכן דרשת פרשת שלח תש"ב. 5 דרוש למען נחדל מעושק ידינו. 6 דרשת שבת שובה תש"ב. 4 בדרשה השניה בספרו של הרב קפלן ,דרשת פרשת וירא תש"א אשר בה הוא עורך השוואה נסתרת בין סדום ובין משטר וישי ,ובה גם עולה השאלה של המתת רבים בעוון מעטים .כאן ההתייחסות היא נסתרת ,בגלל החשש להשמיע דברים בגלוי כנגד השלטונות. 7 ניתן לומר שרבנים השתדלו למלא את תפקידם בתקופת השואה ,והדרשות שמשו להם כלי. רבנים מכל גווני הקשת דרשו :רבני קהילות ,אדמו"רים ,רבנים רפורמיים ואפילו נשים .ובכל מקום בערים ובעיירות ,במקומות הגלות בגטאות ובמחנות .ובמקום שהתאפשר להם הם אף העלו את דרשותיהם על הכתב ,כדי שיישארו לזיכרון הדורות הבאים. מאפיינים כלליים למבנה ,לשון וסגנון בספרי הדרשות. מבנה הדרשות הוא בדרך דומה ,בספר הדרשות המצוי .המבנה המקובל הוא זה הנותן את הדעת גם לצד הרטורי של הדרשה .דהיינו ,לצורך למשוך את לב השומעים ,ולשמור על רמת קשב אחידה לאורך הדרשה כולה .משום כך ,בנויות הדרשות בדרך דומה ומקובלת .הדרשן מתחיל את דרשתו בשאלה ,שרצוי שתהיה נוקבת או מסעירה ,ותישען על מובאה מפרשת השבוע ,כאשר הדרשה ניתנת בשבת .בדרשת חג ,מובא בפתיחה טקסט הקשור לחג 8.בהמשך הדרשה הרב נוהג לפתח רעיון ,ולהביא מובאות מתוך ספרים כדי לבססו ,כשהוא משלב בדרשתו דברים מענייני דיומא ,או דברי שנינות וחידוד ,ולפעמים גם דברי הומור .הדרשה מסתיימת לרוב בסגירת מעגל ,כאשר הרב מקפיד לענות על השאלה שנשאלה בתחילת הדרשה .בדרשותיו של הרב קלנברג קיימים רבים מן המאפיינים הללו ,אולם ,לפעמים הוא נסחף כאשר הוא מדבר בלהט על נושא מסוים ,והדברים זורמים בקשר אסוציאטיבי .אצל הרבי מפיאסצ'נה ניתן לראות את המבנה הקלאסי במדויק ,וכן אצל הרב קפלן ,הרבי מבעלז והרב רפפורט .למרות שהרב טייכטל מביא תמצית דרשות ,ניתן לעמוד על המבנה שלהן מן הדרשות הבודדות המובאות כלשונן בספר ,ונראה שגם להן היה מבנה קלאסי. 9 בדרך כלל נשאו הרבנים את דרשותיהם בשפה המדוברת של מאזיניהם .במזרח אירופה היתה זו היידיש ,ואילו במערבה ,היתה זו השפה המדוברת -מדינה ומדינה כלשונה .אולם ,תופעה מעניינת היא ,שכאשר כתבו הרבנים את דרשותיהם ,ברוב המוחלט של המקרים ,הם עשו זאת בעברית .הסיבה לתופעה זו היא פשוטה .רב שכתב את דרשותיו ,רצה שתהיינה נחלת הכלל. וספר שכותב רב בישראל ,יהיה נחלת כלל ישראל רק אם ייכתב בשפה העברית )אין לצפות מיהודי המזרח שייקראו יידיש ,או מיהודי אירופה שייקראו ערבית( .עם זאת ,עקבותיה של 7 מגמה דומה מצויה גם בהרצאותיו של הרב ד"ר ליאו בק בטרזיינשטט .ההרצאות הן על ההיסטוריה של הרומאים, ודרך תיאור המאפיינים של הרומאים הוא מצליח לתאר את הגרמנים ואת מעשיהם בדרך שרק השומעים שלו מבינים .בדרך זו הוא מעלה ביקורת כנגדם באופן סמוי. 8 הרבי מפיאסצ'נה למשל ,נהג לבסס את דרשות ר"ה שלו על הפסוקים של קר"ע שט"ן הנאמרים לפני התקיעות. ודרשות חג הפסח היו מבוססות על פסוקים קבועים מתוך ההגדה. 9 אם הבנים שמחה ,עמ' רכז בהערת השוליים ,דרשה שדרש בבית הכנסת "לינת צדק". 5 השפה שבה נישאו הדרשות בעל פה ,ניכרות תמיד בדרשה שבכתב. 10 מעניין להזכיר בהקשר זה הבדל מהותי בין הרב קלנברג לבין הרב קפלן .על אף ששניהם דרשו בצרפת ,הרב קלנברג היה קשור בעבותות המסורת למזרח אירופה – צור מחצבתו .ומשום כך דרש ביידיש ,וכתב את דרשותיו בעברית .לעומתו ,הרב קפלן היה מעורה בתרבות הצרפתית במידה כה רבה ,עד אשר אפילו הכתיבה של דרשותיו היתה בצרפתית .הרב קפלן הוא יוצא דופן מבחינה זו ,כי ברור שהמחיר של כתיבת הדרשות בצרפתית הוא שרבים מבני עמו לא יוכלו לקרוא אותן וללמוד מהן. בבדיקת סגנונן של הדרשות ,ניכר שנעשה בהן שילוב של מרכיבים המושכים את אוזנם של השומעים .אין ספק ,שכל הדרשנים משלבים מרכיבים אלו ,במידה זו או אחרת ,בדרשות שבעל- פה .עם זאת ,קיימים הבדלים ,במידת השימוש שלהם במרכיבים הללו .בדרשות שבכתב .היקף השימוש במרכיבים הפונים ישירות למאזין ולקורא תלוי במגמת הרב הכותב .דרשותיו של הרבי מפיאסצ'נה מאופיינות באווירה של כובד ראש ,אשר אינה מאפשרת שילוב של דברי בדיחה וחידוד .נראה גם ,שלרב חשוב היה תוכן הדברים שאמר יותר מן הצורה .לא נראה שהוא יצא מגדרו על מנת למשוך את אוזן השומעים באמצעים חיצוניים .לעומתו ,הרב טייכטל נזקק לסיפורים ,בדיחות וגימטריאות, 11 אפילו בספר שהוא "תמצית דרשות" .הכללת מאפיינים אלו מצביעה על שייכותו של הספר לז'אנר של ספרות הדרוש ,מחד גיסא ,ועל רצונו של הרב למשוך את לב הקוראים מאידך גיסא. דרשותיו של הרב קלנברג הן דוגמה מרתקת לרב ,ששנינותו וחוש ההומור שלו הם יוצאי דופן ומיוחדים במינם .לשונו גדושה בציטטות .וכמעט כל ביטוי שהוא משתמש בו לקוח מן המקורות, מה שהופך את הקריאה בדרשותיו למהנה ביותר. 12 וסאטיריות שללא ספק עשוהו לדרשן אהוד ופופולרי. דרשותיו של הרב רצופות הערות שנונות 13 ברצוני להוסיף שלשונו של הרב קלנברג נראית לקורא ארכאית משהו .הסיבה לכך היא כנראה שהרב הכיר את השפה העברית רק מן הספרים שלמד ,ולא השתמש בה בשפת יומיום .זו אולי גם הסיבה מדוע הוא מכנה את ה"טלאי הצהוב" – "ירוק" .שמותיהם של הצבעים ידועים למשתמש בשפה כשפת יומיום ,ותיתכן טעות אצל מי שמכיר את השפה רק מן הספרים. הצד החיצוני של ספרי הדרשות הוא מרכיב חשוב למדי בזיהוין ככאלו ,ובזכותו הקורא מוצא בהם עניין. 10 גם הרבי מפיאסצ'נה וגם הרב טייכטל מביאים דברים ביידיש .אם זה מפני שבשפה זו הדברים נשמעים להם טוב יותר ,או שהם קוראים דברים מנהמת הלב .דוגמאות לכך:אש קודש ,עמ' קנד" ,עס זאל זאגגען שירה" או הקריאה "ראטעווע" בעמ' קפז שם .אם הבנים שמחה עמ' רנח – רנט .שם הוא מצטט קטע שלם ביידיש. 11 למשל אם הבנים שמחה ,עמ' קפב ,סיפור הומוריסטי על פרץ הגבאי של ר' אליעזר'ל מקומרנא. 12 ראה על כך במאמרה של אסתר פרבשטין "ויהי ידיו אמונה" בספר זה ,ובהערות השולים לדרשות ולכתבים. 13 דוגמה לסגנונו המיוחד ,הדימוי של הבתולה שהרתה וילדה רעיון אודות בית הילדים ,וההקשר שלו בתנ"ך ובהיסטוריה .דרשת "דרוש למען נחדל מעושק ידינו". 6 תכני הדרשות בתקופת השואה – מאפיינים וקווים משותפים מטבע הדברים ,תכני הדרשות שהרבנים דורשים בתקופת השואה נגזרים ממגמתם של הדוברים ,שהיתה בראש וראשונה לעודד את מאזיניהם .ואכן ,ניתן לומר שמגמה זו ניכרת בכל הדרשות .עם זאת ,דרכי העידוד הינם פועל יוצא של המקום שבו הדרשות נאמרות ונכתבות. תופעה מעניינת היא שיש הבדלים מהותיים בין דרשה הנאמרת במקום שבו הייסורים והרדיפות קשים מנשוא ,כמו גטו ורשה ,ובין זו הנאמרת במקום בו יש קשיים ,אבל החיים נסבלים ,כמו מחנה לה -לנד ,העיר ליון ,או העיר בודפסט .ההבדלים ניכרים גם בתכנים של הדרשות וגם באופיין. העידוד -מוטיב מרכזי בדרשות ישועת ה' כהרף עין אין צורך להסביר ,מדוע רב הדורש בתקופת השואה ,רואה צורך לעודד את שומעיו .השאלה המעניינת היא כיצד הוא עושה זאת ,והאם הוא מצליח בכך .מאחר שאין לנו קשר אם שומעי הדרשה ,קשה לנו לענות על השאלה אם אכן הרב הצליח לעודד את קהלו ,מה גם שרוב הדרשנים אינם כבר בין החיים .ואין באפשרותנו לשמוע מהם על מידת ההיענות של הקהל לנאמר בדרשות .ולכן ,כשנלמד על דרכי העידוד של הדרשנים נוכל רק לשער באיזו מידה הצליחו במשימתם. המלים "ישועת ה' כהרף עין" עוברות כמילות עידוד או כמילות קסם בדרשותיהם של כל הרבנים הדורשים בתקופת השואה .וככל שהרב נמצא במקום מיוסר יותר ,הוא חוזר עליהן יותר. האדמו"ר מפיאסצ'נה מרבה להשתמש בהן ,ואלו הן כמעט המלים החותמות את דרשתו האחרונה .הן מופיעות בהגהותיו ובמכתביו ,וכמעט בכל אחת מדרשותיו .משמעות המלים הללו בדבריו היא כי הקב"ה יכול להפוך את המצב הנורא על פניו כהרף עין ,וברור שהדבר יכול להיעשות רק בדרך נס. ציטוט אחד להמחשת הרעיון" :פשוט הוא כשח"ו ישראל בצרה שאין רואים שום מבוא לישועה ח"ו ,ושואלים מאין וכו' אז התשובה עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ,שגם ברא אותם ה' יש מאין שלא היה שום יסוד ומבוא לבריאתם ,כן גם לנו יושיע עתה יש מאין". 14 ככל שמצב השומעים רע יותר ,כן ברור להם שרק נס יכול להושיע .וזה ההסבר הפשוט שניתן לכך שהרבי נזקק הרבה למלים הללו בבואו לעודד את קהלו .כל הרבנים הדורשים בתקופת השואה נזקקים למילות קסם אלו ,מי יותר ומי פחות ,ונראה שככל שקהל המאזינים מתייסר 14 אש קודש ,דרשה לחג השבועות ת"ש ,עמ' נב. 7 יותר ,נזקקים להן יותר .הרב רפפורט מפינצ'וב מדבר בדרשת שבת הגדול תש"א ,על האפשרות שתהיה גאולה נסית ,כשם שהיתה במצרים: איתה באו"ח הלכות פסח סי' ת"ל" :שבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו" ונראה לפרש דמצווה עלינו לקרות אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו, כלומר גם עכשיו בכל שנה ושנה נעשה אותו הנס ,שהקריאה מעוררת את הזמן של הניסים ונפלאות שיתחדשו עלינו גם בימינו בהזמן הזה ממש. משמעות הייסורים דרך עידוד מרכזית נוספת היא זו המוצאת משמעות בייסורים .כי קשה מכל לאדם היא התחושה של מקריות וחוסר טעם .העלולה לגרום לו שיאבד את אמונתו ,ועם אבדן אמונתו הוא כמובן יאבד את תקוותו .תפקידו המרכזי של הרב ,לדאוג ששומעיו לא יאבדו את אמונתם ,ואם עליו לעשות זאת באמצעות מתן תשובה על השאלה הקשה של משמעות הייסורים הרי שמלאכתו קשה מאד. אין תשובה אחת לשאלה הקשה הזאת .וגם כאן ניכרת המגמה של הבדלים בין הרבנים הנמצאים במקומות קשים יותר לבין אלה הנמצאים במקומות קשים פחות .הרעיון המשותף לכל הדרשנים הוא שהייסורים באים כחבלי משיח .ברעיון זה טמונה תקווה ברורה לעתיד טוב יותר, שיכול לבוא כהרף עין .הדרשן אינו מטיל אשמה כלשהי על השומעים ,הסובלים מאד בלאו הכי, מתחושת חוסר האונים ורגשות אשמה ,כתוספת לייסוריהם עלולה להביאם לייאוש מוחלט .הרבי מפיאסצ'נה ב"אש קודש" מסביר באריכות את משמעותם של הייסורים שהם חבלי משיח. 15 הוא שואל מדוע צריך דורו של משיח להתייסר לא רק בעוונותיו שלו ,אלא גם בעוונות הדורות הקודמים ,ומסביר את הצורך ב"היעדר" שיבוא טרם הגאולה .ונראה שמאחר שהייסורים שהוא רואה סביבו הם קשים מנשוא הם מעידים על כך .בדרשותיו האחרונות ,אין הוא מסתפק ברעיון שהייסורים הם חבלי משיח ,ודורש יותר על הצורך בצידוק הדין .דהיינו ,חייב האדם המתייסר לקבל עליו את הייסורים באהבה כדרך להתקרב לקב"ה" :כל העולם של הקב"ה הוא גם אנחנו לא שלנו אנו רק של הקב"ה ...ואין לנו רשות לבעט ח"ו ברצונו צריכים להתפלל ...שיטיב עמנו חסדים טובים ...אבל כשחס וחלילה רוצה הוא ית' ליסר אותנו גם זאת צריכים לקבל באהבה ,ולקוות שלא יעזבנו רק יושיענו ויקרבנו אליו ית' כלומר כשהאיש מחזק את עצמו רק בתקוה להישועה אז את הרגשת רעת וכאבי הייסורים לא החליש ולא הקל בו ,ואז קשה לו לסבול ח"ו כשהישועה מתאחרת ,מה שאין כן כשיחד עם התקוה לישועה גם כופף את ראשו ואומר אלוקים הוא והטוב בעיניו יעשה.16... 15 אש קודש ,דרשת פרשת מסעי תש"א ,עמ' קה–קח. 16 אש קודש ,דרשת פרשת זכור תש"ב ,עמ' קסו. 8 מאחר שעומק הייסורים שקשה לשער גרוע הימנו היה בגטו ורשה ,נראה שהנימוק של חבלי משיח היה קשה להבנה על הרבי ועל שומעיו .ובסופו של דבר לא נותרה לרבי דרך לתת משמעות לייסורים ,אלא על – ידי צידוק הדין שזו דרך להתקרב לקב"ה. הרב קלנברג בדרשתו ליו"ט שני של שבועות מתאר את קושי הגזרות ,ומזכיר שיש לשוב בתשובה ,כדברי הנביא חבקוק שלפי דברי המלבי"ם ,דברי תפילתו מתחלקים לשלושה חלקים, והאחרון שבהם מתייחס לגזרות שיבואו על ישראל בזמן הגאולה" :התפלל על העת שיהיו ישראל למשיסה ועל חבלי משיח והרי אנחנו באחרית הימים ובקרוב יתקיים בנו 'ואני בה' אעלוזה וגו'". בהענקת המשמעות לייסורים ובהצגתם כחבלי משיח ,יש משום עידוד רב ,שכן כמו היולדת הסובלת כאבים ויודעת שיש להם קץ ובסופם תזכה לילד ,יודעים אנו שהגאולה תגיע מיד לאחר הייסורים. מספרים בשם הרבי שר שלום מבעלז על ביאור הפסוק בפרשת בשלח "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" 17,כפי ששמע בחלום מפיו של ר' אלימלך מליז'נסק .הסיפור הוא על בת מלך שהקשתה בלידתה וחכם יעץ למלך לפרסם כאילו ילדה כבר ,ואז תלד .המלך עשה כן ,והיא ילדה בן .החכם הסביר ,שבכך שפרסם את דבר לידתה הפסיק את פעולת הקוסמים והמכשפים אשר ניסו למנוע אותה .וכן קרה גם בקריעת ים סוף :המקטרגים על ישראל הפסיקו את קטרוגם בעת שראו את ישראל נכנסים לים .גם הרב טייכטל ב"אם הבנים שמחה" וגם האדמו"ר מבילגוריי בדרשת הפרידה שלו מזכירים את הסיפור הזה .וניתן לייחס דרך הסתכלות דומה לשני הדרשנים בעניין חבלי המשיח .שניהם רואים עתה את ישראל בעת משבר כשהם על סף הגאולה – הלידה ,סובלים מכאבים קשים ואין להם כח ללדת ,דהיינו נראה שנקלעו למצב אין מוצא. משמעות הייסורים היא לכן ,צירי לידה – חבלי הגאולה .מעניינת היא הדרך שלפיה ניתן להקל על הייסורים .מסקנתם של שני הדרשנים היא שיש להסיח את הדעת מן הגלות .לפי הרב טייכטל צריך לעשות זאת באמצעות תכנון עליה לארץ: "וכמו כן הוא בימינו ,שהגענו עד למשבר ,וכח אין ללידה מחמת המקטרגים שעומדים עלינו לעכב מאתנו את הגאולה ,על כן העצה לזה ...לדבר אל בני ישראל ויסעו לארץ ישראל, ויסיחו דעתם לגמרי מארצות הגולה ,ואז יבינו וידונו המקטרגים שכבר נגמר כן למעלה ,א"כ ממילא ינוחו מלקטרג עוד ,ואז תבוא באמת הגאולה האמיתית מבלי מונע כלל". 18 לעומתו מציע האדמו"ר מבילגוריי ליהודי הונגריה לאסוף כספים עבור שארית הפליטה ויהיה במעשה זה כעין הודיה על הנס ,אשר תסיח את הדעת מן הייסורים ,ואלו דבריו: "וכמו כן הוא מצב ישראל עתה ,שהגענו עד למשבר וכח ליולדת אין מחמת המקטרגים שעומדים עלינו מכל הצדדים לעכב את הגאולה ,ע"כ העצה לזה לדבר אל בנ"י ויסעו שיסיחו דעתם מן הגלות כאילו כבר תמו כל הצרות והגואל הנה הוא עומד אחר כותלנו והגאולה 17 שמות יד ,טו. 18 אם הבנים שמחה ,עמ' רלב. 9 ממשמשת ובאה וכאילו כבר הגיע הישועה ואז יתבטלו כל המקטרגים ותבא הגאולה באמת". 19 מובן ששני הדרשנים הללו הבאים מרקע דומה ,דהיינו נמצאים בבודפסט ,לפני כניסת הגרמנים אליה ,הם בלבד יכולים להציע פתרון לבעיית הייסורים שהם חבלי המשיח ,בדרך של הסחת דעת .לרבי מפיאסצ'נה היה כמובן קשה יותר לפתור את הבעיה בדרך זו .הוא היה עד לכך שאכן הייסורים הם קשים מנשוא ,ולכן דרך ההתמודדות שלו עם פשרם היא הדרך של צידוק הדין. העמקת הנושא של צידוק הדין הוא הרעיון של תשלום העקדה, לייסורים ,כמו הרעיון של מסירות הנפש וקידוש השם. 21 20 רעיון שנותן משמעות נוספת היותם של ישראל בגלות בייסורים והיותם מוכנים למסור את נפשם על אהבת ה' וקיום מצוותיו ,נותנת משמעות לייסורים ,ומעודדת את השומעים .וכך ,באופן דומה אומר הרב קלנברג ,שמשמעותם של הייסורים היא להגדיל את שמו של ה' בעולם על ידי הגליית ישראל בין האומות .ואלה הם דבריו: 22 ע"כ מסמיך המדרש שפיר הכתוב בתהלים מ"ו 'לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ' היינו שמות וחרבות בראשונה בישראל ,ועבדום וענו אותם ואח"כ שמות וחרבות במצרים באותות ובמופתים על הים להודיע שהוא אלקי השמים וארץ והכל יכול ושכל העולם יודו שהוא הכל יכול ...וזה התכלית כל הגלויות שגלינו למען יתגדל ויתקדש שמו יתברך בעולם וידעו כי ל"ה' המלוכה ומושל בגויים". ראיית הייסורים כדרך להזדכך מן החטא אף היא מצויה אצל רוב הדרשנים. "הרבה פעמים יש שישראל מתיסרים כדי לנקותם ולעורר בהם יראת ה'" -דברי האדמו"ר מפיאסצ'נה. 23 יש לציין שהאדמו"ר אומר דברים אלו בראשית המלחמה ,רק חדשים אחדים לאחר שפרצה ,לפני שהוקם הגטו ,ולפני שהתחילה ההשמדה הגדולה .ככל שהזמן עובר ,הרב ממעט להזכיר חטאים בהקשר לייסורים .ניתן לשער שהייסורים היו כה קשים שאין חטא בעולם שאפשר לקשור אותו כסיבה להם .מה גם ,שדיבור על חטאים יעמוד בסתירה לרצונו לעודד את קהלו. הרב קלנברג ,לא נרתע מלהזכיר חטאים ,וההסבר שלו מופיע בדרשת יום הכיפורים תש"ב קודם תפילת מוסף .בראשית דבריו הוא מביא משל לאב שלבנו נתקע קוץ בידו ,ואין הוא נרתע לחתוך מעט בידו של הבן ,על מנת להוציא את הקוץ .הוא משווה זאת לאלו מישראל שחטאו ,וכך הוא אומר" :כאשר חטאו ישראל בעבירות גדולות וחמורות ,אז נתחבו בנפשותם קוצים ודרדרים. מכל בחינות הקליפות והחיצונים ,באופן שאם היה מניחם כך ,היה מתפשט כאבם עוד יותר, ולא היית ח"ו תקומה ,ושלח הקב"ה עליהם אויבים ליסרם בכל מיני יסורים ,ולהכשיל כוחם 19 "הדרך" הוצאת מכון מחקר "כתר מלכות" ירושלים תשנ"ד ,עמ' כה. 20 אש קודש ,דרשת סוכות תש"א ביום היארצייט הראשון של בנו ,עמ' עא–עד. 21 אש קודש ,דרשת פרשת וארא תש"ב ,עמ' קמו–קמט. 22 דרשת שבת שובה תש"ב. 23 אש קודש ,דרשת פרשת בא ת"ש ,עמ' יט. 10 בכל מיני פרעניות בדבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ר"ל ,שעי"ז יוסרו מהם הקוצים אשר סביבותיהם ,ותהיה להם תקומה בסוף הימים "...הרב מדבר על זיכוך באופן כללי ולא ניתן להבין מדבריו אם כוונתו לחטאים או לחוטאים ,ויתכן שהוא מתכוון לשניהם .ברור ,מדבריו שמטרת הייסורים היא לזכך את העם כולו. אותו רעיון עצמו מופיע גם בדרשתו של הרב קפלן לשמיני של פסח תש"א .בדבריו הוא מזכיר את הסבל ככור היתוך ,אשר נועד לחשל את העם ולהשיבו בתשובה .הוא מוסיף גם ,שעם ישראל נועד להיות "אור לגויים" ,ולפיכך ,משמתגלה קלקול כלשהו בעם ,חייב לבוא לו תיקון בדרך של יסורים. הרב טייכטל עקבי לשיטתו בנושא ארץ ישראל ,ומקשר את הייסורים עם העלייה או אי העלייה אליה .הוא אומר שיש שלושה דברים הנקנים בייסורים :תורה ,ארץ ישראל ועולם הבא .ודעתו היא שייסורי הגלות באים כדי להראות לישראל באופן מוחשי ,שהגיעה העת לעזוב את הגלות ולעלות לארץ ישראל .ובלשונו" :יש להכיר ממהות ותוכן היסורים שמורין לו באצבע לעלות לארץ הקודש". 24 ניתן לומר שרוב הדרשנים מאמינים שמתן משמעות לייסורים היא דרך לעודד את המתייסרים. תהיה המשמעות אשר תהיה ,הם יוכלו להתמודד אתם .אם מדובר בחבלי משיח ,המתייסר יכול לקוות שהתהליך יתקצר ,והוא יכול להתנחם שאין הוא אשם במה שבא עליו ,ובכך שאין מנוס מן הסבל .אם מדובר בזיכוך מן החטא ,הוא יכול להתאמץ ולשוב בתשובה שלמה ,ובמקרה הגרוע מכל ,עליו לקבל את הדין באהבה ,ולדעת שהוא מצטרף אל דורות מקדשי ה' ומוסרי נפשם על קדושתו ,שעשו מעשה אברהם בצאתו לעקוד את יצחק .אלא ,שהוא רק התנסה באפשרות העקידה ,ואילו הם עקדו את יקיריהם ממש .ואם באים הייסורים לקרבנו לעלייה לארץ ,לא נותר למתייסר אלא ,לקבל על עצמו לפעול לקראת עליה לארץ לכשיתאפשר. קריאה להתעלות רוחנית למרות הייסורים הפיזיים דרך עידוד נוספת היא הקריאה להתגברות והשתדלות בקיום מצוות למרות הייסורים .הקריאה הזאת מנסה להפריד בין ההוויה הפיזית המיוסרת ובין ההוויה הרוחנית ,שלכאורה אין לאויב שליטה עליה .יכולתו של הרבי מפיאסצ'נה בגטו ורשה בתנאים של ייסורי תופת ,לכתוב ספר דרשות שהוא קורא לו "ספר חידושי תורה" ,מעידה על חירות רוחנית אדירה .בדרשותיו הוא קורא לציבור להשתדל ולהתגבר על אף הצרות והייסורים .והמצוה הקשה מכל ,היא מצוות השמחה ,וגם אותה מעודד הרבי לקיים .בפורים ת"ש הרבי כותב" :כן גם שמחת פורים ,לא רק אם האדם מעצמו בשמחה או על כל פנים במצב שיכול לשמח את עצמו צריך הוא לשמח ,רק גם אם הוא בשפלות ובשבירת הלב ,המוח וכל רוחו נרמס ,חוק הוא שצריך על כל פנים איזה 24 אם הבנים שמחה ,עמ' קמז. 11 ניצוץ של שמחה להכניס אל ליבו". 25 מצוה קשה נוספת היא מצוות לימוד תורה ועליה כותב הרבי "כי האם אפשר לעיין בתורה כשכל ראש לחלי...עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה כיון שויהי לי לישועה כפי צרכיותי שיהיה טוב לי וגם אני ארגיש הישועה אפשר לי להגיע לבחינת זה אלי"... 26 שתי מובאות אלו מ"אש קודש" הן רק דוגמאות לדברים של הרבי ,המנסה לרומם את שומעיו מבחינה רוחנית כדי לעודדם ,ולאפשר להם לשאת את משא הייסורים. בדרשות ראש השנה שלו אומר גם הרב מפינצ'וב עד כמה חשוב לקיים את כל המצוות ,ולהיות "בשמחה" בזמן החגים ,גם בתקופה זו של יסורים .כמו הרבי מפיאסצ'נה הוא מדגיש עד כמה חשוב לקיים מצוות למרות הייסורים. רבים שואלים היכן היה הקב"ה בתקופת השואה ,שהיא תקופה של הסתר פנים בעליל .גם הרבנים דורשי הדרשות שואלים שאלה זו .אם כי אולי לא בדרך כל כך בוטה .ולפעמים הם משיבים עליה איש איש בדרכו ,בלי לנסחה כשאלה מפורשת .הרעיון שהשכינה מצטערת בצערם של ישראל מופיע בדרשות רבות .לדוגמה ,דרשה מפורסמת של הרבי מפיאסצ'נה ,בה הוא מתאר כיצד הקב"ה בוכה בבתי גואי שלו על ייסוריהם של ישראל 27 "דהנה האיש הישראל המעונה ביסוריו חושב שרק הוא מצטער וכאלו כל יסוריו הפרטיים ויסורי הכלל ישראל אינם נוגעים למעלה ח"ו ,אבל הפסוק אומר ובכל צרתם לו צר ובגמרא איתא בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי ובספ"ק איתא שהרבה יותר ממה שהאדם מצטער כביכול הוא ית' מצטער "...הרעיון שהקב"ה שבכל צרתנו לו צר ,בוכה בצערם של ישראל ,הוא ללא ספק רעיון עידוד חשוב בדרשותיו של הרבי ,וחוזר גם בדרשות אחרות. 28 הנקמה בגויים הנושא האחרון אשר יש בו מן העידוד הוא נושא הנקמה בגויים .יש נחמה פורתא ,בידיעה שהעמים עתידים ליתן את הדין על כך שהם עינו את ישראל .בדרשת הרבי מפיאסצ'נה לפרשת זכור בשנת תש"ב ,הוא עוסק גם בהענשת האויבים ,ומבקש שתיעשה במידת החסד ולא במידת הגבורה ,שכן אז ייענשו עמם גם אנשים מישראל .הוא מאריך לתאר את דרגתם של האויבים ואת סופם ,כשנקודת המוצא שלו היא הפסוק בתהלים" :ובחסדך תצמית ...והאבדת כל צוררי נפשי". 25 29 אש קודש ,דרש לפורים ,עמ' ל .אמנם דרשה זו נכתבה לפני הקמת הגטו ,אולם אין ספק שמצב היהודים היה כזה שקשה היה לקיים מצוות שמחת פורים כבימים ימימה. 26 אש קודש ,דרשת פרשת נשא ת"ש ,עמ' מט. 27 אש קודש ,דרשת פרשת משפטים תש"ב ,עמ' קנט-קסד. 28 דוגמה נוספת בדרשת פרשת ראה תש"א ,עמ' קטו .וכן גם באם הבנים שמחה ,עמ' סט. 29 אש קודש ,עמ' קסד-קע. 12 עם כל היותה של הנקמה "מתוקה" אין הרבנים הדורשים מרבים לעסוק בה ,ולו משום החשש שדבריהם יפלו על האוזניים הלא נכונות ,או שיימצא מי שיקרא את דבריהם ויעביר אותם הלאה. 30 היחס לגויים בספרי הדרשות הרב קלנברג והרב קפלן שונים בגישתם אל הגויים מן הרבי מפיאסצ'נה ,וקרובים זה לזה .ניכר בהם ששניהם באים מאותו מקום ,ומטבע הדברים השקפתם דומה .יהודי צרפת התגאו תמיד בהשתייכותם לאומה הצרפתית ,עד כדי הזדהות לאומית מוחלטת עמה .הרב קפלן מדבר בדרשתו הראשונה על מצבת החייל היהודי בבית הקברות הצבאי דואומונט, 31 ובדרשה זו הוא רוצה להדגיש את הסולידאריות שהיתה לעם היהודי עם העם הצרפתי במלחמת העולם הראשונה. עם זאת ,הרב קפלן מרבה לדבר על אכזבתו מן העם הצרפתי שחרט על דגלו עקרונות נעלים כמו חופש שוויון ואחווה .ועתה ,בשיתוף הפעולה שלו עם האויב הגרמני ,הוא מפר אותם באופן בוטה .הוא אומר" :נקטו כנגדנו באמצעים שלא חשבנו שיפעילו נגדנו ,האם היינו מאמינים ביולי 1940שיהודים צרפתים בצרפת הכבושה ,יצטרכו לשאת את הטלאי הצהוב? האין בינינו כאן פליטים אשר נושלו מכל נכסיהם? ...יהודים צרפתים! אמנם מכירים אנו את ההיסטוריה של צרפת ,צרפת אשר לה נתנו את כל ליבנו ,ואשר בה היינו שותפים לעצב ולשמחה ,צרפת זו של זכויות האדם והאזרח ,אשר העניקה שוויון זכויות ליהודים ,מציגה היום בפנינו באורח ברוטאלי היסטוריה אחרת". 32 גם הרב קלנברג מתייחס לגזרת הטלאי הצהוב באורח דומה ,וכן דומה יחסו לאומה הצרפתית. מאפיין משותף נוסף לרב קפלן ולרב קלנברג הוא ,אי רצונם להטיח בצרפתים ביקורת גורפת. שניהם מזכירים גם את הצד החיובי של העם הצרפתי .בדרשת פרשת שלח תש"ב הזכיר הרב קלנברג את גזרת הטלאי הצהוב ,ואמר בין השאר" :וכמסופר עוד נמצאים הרבה צרפתים נכונים וטובים ,אנשי לבב ושכל טוב המראים סבר פנים יפות לנושאי הכתם הירוק ,ובסרים טובים ונחומים מחזקים ידים רפות לאמור שכל זה הוא נגד רצונם וכלימה תכסם בראותם הנעשה במדינתם מעשים כעורים כאלה ,מעשים אשר לא יעשו זה מאות בשנים ."...עם רצונו של הרב קלנברג להציג גם את דמותו של ה"צרפתי הטוב" ,זה אשר לא ייתן יד למזימתם של האנטישמים ,הוא לא נמנע מלהוקיע מגמות שליליות בקרב הגויים .בראש ובראשונה הוא מוקיע את האנטישמיות" :המעלילים תמיד על עם הישראלי לאמור שהם רודפי שלמונים ורווחים". 30 ראה לעיל עמ' 2הערה .7אודות הרצאתו של ד"ר לאו בק. 31 המצבה היא לזכרם של החיילים היהודים הצרפתים אשר נפלו במלחמת העולם הראשונה ,בבית הקברות הצרפתי .Douamont 32 ,Les Temps D'Epreuveעמ' .107תרגום ע.ל. 33 דרשת הרב קלנברג ליו"ט שני של ר"ה תש"ב. 33 13 כן הוא מוקיע בבוז את מנהגם של הגויים להשתכר בחג ראש השנה שלהם ,כשהוא משווה אותם ליהודים העסוקים ביום זה בתפילה ובקריאה בתורה ,דהיינו בעניינים שברוח .באותה דרשה הוא מסיים את התייחסותו לעמים ,בקריאה נרגשת אליהם לחדול מן המלחמה: וכן בעת רצון קודם תקיעת שופר...שימו לבבכם למה שאנו אומרים ומעתירים ...כל העמים תקעו כף ...וכוונתנו לומר בזה לכל העמים :כידוע סיבת כל המלחמות הם משני דברים ,או משנאת הדת הנהוגה בימי קדם ,או משנאת הלאומיות כנראה ביום הזה ]בזמננו אנו[, ואנחנו קוראים ומבקשים לכל אומות העולם לאמור ,מה לכם לתרועת מלחמה זו שאתם מבלים בהם ,חדוות ימים ושנות עולמים? הלא טוב יותר שכל העמים יתקעו כף זה לזה ויקראו לשלום". 34 היבט נוסף ביחסם של הרב קפלן והרב קלנברג לסביבה הצרפתית ,הוא הצורך לשמור על תדמית חיובית בעיניה .גישה זו אופיינית מאוד ליהודי צרפת .הרב קפלן מתחיל את ספר הדרשות שלו בתיאור תרומתם של היהודים לעם הצרפתי במלחמת העולם הראשונה .דרשה זו, אגב שודרה ברדיו פריז ,ומגמתה היתה להזכיר לצרפתים את תרומתם של היהודים לצרפת, ואת מסירות נפשם למענה .וכאשר הרב קפלן מבקר בדרשותיו את מעשיהם של הצרפתים הוא מקפיד לציין את התייחסותם החיובית של הצרפתים ליהודים בעבר ,ואת העובדה שהעניקו להם שוויון זכויות .נראה שיש לו עניין להציג את הצרפתים ה"רעים" דהיינו משתפי הפעולה עם הנאצים ,כמיעוט בעם הצרפתי ,אשר ברובו שוחר חירות ,ודוגל במתן זכויות שוות לכל בני האדם. גישתו של הרב קלנברג דומה .בדרשתו "למען נחדל מעושק ידינו" בשבת ניצבים תש"א – יום ראשון של סליחות .הוא מוכיח את שומעיו על מעשי גניבה מכרמים או מטעים באזור .מסתבר שתושבי המחנה ,אשר היו רעבים ,נהגו לגנוב מיבול האיכרים בסביבה ,ועל כך מוכיח אותם הרב .טענתו העיקרית היא שחובה עליהם לשמור על הדימוי החיובי של היהודי. "...אבל חלילה לאיש אחר לאו לילד לבוא לכרם או לשדה וגן יהיה ממי שהוא ,אפילו מרעהו, ולקטוף או ללקט בידיו איזה פרי הגן ולאכלו או לשימו לתוך כליו ,והרי זה גזל גמור... ולא כימים הראשונים הם אלה אשר לפנינו ,חיים אנחנו בשעת מלחמה ,שעה שעין בריה צרה בחברתה ,וחרב איש ברעהו ולית דין ולית דיין ובפרט למען העם הישראלי אין אומר ואין דברים .ואך בעלילות באים על אחב"י ונפשות נתבעים ר"ל וכלל ישראל ערבים זה לזה והכלל נאשם בחטאות היחיד.ואפילו אם ימצא עוולה בנער קטן שאינו בר עונשין חטאו ישאו האבות והכלל כולו ...ומלבד אסור הגניבה והגזילה הרי זה גם חילול כבוד כלל ישראל .למה יאמרו הגויים"... 35 דוגמה נוספת בדרשותיו של הרב קלנברג ליחס אל הגויים ניתן למצוא בהספד שלו לאשת המנהל של המחנה .הרב דרש באזכרה מיוחדת שערך לה ב 2 -במאי .1942הנימוק שמביא 34 שם. 35 דרשת הרב קלנברג שבת ניצבים תש"א. 14 הרב לעריכת האזכרה הוא "משום דרכי שלום". 36 באזכרה הוא מונה את הטובות שעשתה הנפטרת עם תושבי המחנה ,ומציין שהוא מספיד אותה מתוך תחושה של הכרת טובה .עם זאת, יתכן שעריכת האזכרה נכפתה עליו .לסיכום ניתן לומר שבדרשותיו של הרב קלנברג ניכר המאמץ לשמור על תדמיתם החיובית של היהודים בתוך האוכלוסיה הנוכרית ,ומאמץ זה נראה פתטי כשמתוודעים לגורלם הסופי של תושבי המחנה ,אך עם זאת הוא גם מעורר התפעלות. התוכחה בדרשות מאז ומעולם היתה מטרתם העיקרית של רבנים הדורשים לפני הציבור להוכיח את שומעיהם. ומשום כך נשאו לפעמים הדרשות אופי של הטפה .גם הרבנים הדורשים בתקופת השואה, מוכיחים את קהל שומעיהם .ומעניין לבדוק מה הם הנושאים שעליהם הם מוכיחים .בבדיקה זו מתברר לנו מה היו הבעיות החברתיות והדתיות אשר היו בקהילותיהם. כדאי להזכיר ,שלא כל הרבנים מוכיחים בדרשותיהם .הרבי מפיאסצ'נה בספרו "אש קודש", ממעט מאד להוכיח ,אם בכלל .וגם כאשר הוא מוכיח ,הוא עושה זאת במתינות רבה ,יותר בדרך של קינה על המצב ובוודאי שלא בדרך הישירה והתקיפה ,אשר בה נהג להוכיח ,בדרשותיו בתקופה שקדמה לשואה. 37 השערתי היא ,שככל שגברו הייסורים ,כן נמנע הרב מהוכחתה של קהילתו .בקהילה אשר בה החיים הם עדיין נסבלים ,יש מקום להוכיח את הציבור ,ויש גם מקום לקוות ,שאכן הוא יישמע למוכיחים .אולם כאשר הסבל הוא נורא מכל ,והחיים אינם חיים ,אין טעם להוכיח ,כי יותר מכל הציבור צריך עידוד .מה גם ,שאין חטא בעולם שייסורים נוראים כאלה יהיו העונש עליו .יש לציין גם ,שהרבי מפיאסצ'נה אינו מזכיר לשומעיו את חטאי העבר שלהם, בדרך של "הרי כבר התרעתי על המתרחש ,מדוע לא שמעתם בקולי?" ובכך ניתן לראות רגישות וגדלות כאחד. מה הם הנושאים אשר עליהם מוכיחים רבנים בתקופת השואה? מגמות אחדות מסתמנות בבחירת נושאי התוכחה של הרבנים .מגמה מרכזית היא הרצון להביא מרפא לייסורים באמצעות התוכחה ,או לפחות להקל מהם .דוגמה לתוכחה מסוג זה הוא הספר "אם הבנים שמחה" ,אשר מגמתו המרכזית היא להביא שינוי ברצון העם לעלות לארץ .הרב טייכטל מאמין ,שהשואה קרתה משום שעם ישראל הסיח את דעתו מן העלייה לארץ .ומשום כך, הדרך היחידה להינצל היא באמצעות קבלת החלטה לעלות לארץ בהקדם האפשרי ,ועל – ידי עיסוק בלימוד נושא יישוב ארץ ישראל .עבורו היתה בכך תפנית משמעותית מאד ,בהשוואה להשקפתו בתקופה שלפני השואה .הרב טייכטל היה היה מתלמידיו של האדמו"ר בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקטש ,אשר היה מראשי המתנגדים לעליה לארץ .בספרו הוא מזכיר זאת ,ומתוודה 36 הזכרה. 37 תוכחות נוקבות של הרבי על חילולי שבת והיתפסות להשכלה ניתן לראות ב"דרך המלך" ,דרשת שבת שובה תרצ"ז. 15 שהשקפתו באותם ימים היתה מוטעית .אמונתו הלוהטת בצדקת דרכו ,וכן בעובדה ,שהשינוי שחל בו יכול להציל את אשר ניתן להציל מן השואה ,הביאה אותו לתבוע מן הציבור בכל מקום שרק ניתן לו ,שישנה את השקפתו. מעניין מאד להשוות את השקפתו של הרב קלנברג על הגורמים לשואה ,עם זו של הרב טייכטל. הרב קלנברג מפנה אצבע מאשימה כלפי הציונים נושאי דגל ההשכלה ,הוא מאשים אותם שחרטו את ה"לאומיות" על דגלם ,ועל כך שנטשו את התורה .בעוד שהרב טייכטל טוען שיש לישב את הארץ גם במחיר של יצירת קשר עם המתיישבים החילוניים שבה )תוך תקווה שניתן יהיה להשיב אותם בתשובה( ,הרב קלנברג מכנה אותם "ערב רב" ,ומרחיק לכת עד כדי האשמתם בצרת הדור ,אם כי יש להדגיש ,שבעת שנאמרו הדברים ,לא ידע הרב עדיין מה עלה בגורל אסירי המחנות בצרפת ,וכמובן שלא ידע את ממדיה של השואה" :אבל אלה האחרונים )הציונים – מתיישבי הארץ החדשים( שינו את טעמם ושמם לשם "לאומיות" והדבר הזה עוד לא עוולתה בו ...כוונת הלאומיות ...לאחות את שה פזורה ישראל תחת דגלם ...ובהתלהבות גדולה עלתה בידם רכישת ארץ והרחבת הישוב ...ומשם התחילה הפרעניות הערב רב הוסיפו לאמר אלה אלהיך ישראל ...הלאומיות הוא היהדות כולו ואין נחוץ יותר לשום עבודה שבלב לא יפלא אם על כן באה עלינו הצרה הזאת ממש מידה כנגד מידה 'לאום מלאום יאמץ' לאומיות מתגרות זו בזו .בשכר שאמרתם לאומיות ודתות שני דרכים הם ,הקים לנו למולינו לאומות בלא דתיות ולא אמון בם" .דבריו של הרב הם נוקבים ומרחיקי לכת .מעניינת במיוחד היא תוכחתו של הרב בנושא המגמה ,שאכן היתה לאנשי היישוב בארץ ,לחלק סרטיפיקטים רק למקורבים לציונות ,תוך שאיפה ברורה ,לא לאפשר ליהודים שומרי מצוות לעלות ,על מנת לשמור על ה"איזון" הפוליטי המתאים להם .מעניין לחקור מניין היתה לרב הידיעה הזאת .אביא מדבריו" :ואין חפצי בהאמור לקנתר או להוציא דבת הארץ עליה ח"ו כי מעולם אהבה רבה לי ולאבותי לארץ וכל ישעי וחפצי בה )ובל נשכח שהדרשה היא דרשת פרשת שלח העוסקת בחטא המרגלים ,ובאמנות רבה הרב משתמש בלשון התורה המופיעה בפרשה( אך לבי עלי דוי בידעי כי מדורשי השטה הזאת ההפוכה היו גם ראשי העם ושוטריו ובידם היה לחלק רשות כניסה לארץ ובזרוע רחקו הרבה יראים וגרשום מהסתפח בנחלת א' לאמור אין אנחנו צריכים ליהודים דתיים בארץ .וגם את זה לעומת זה עשה א' .אות הטלאי הירוק במגן דוד על הלב כנגד המגן דוד שנשאו ופרקו אות התפילין וכד' ...וכל בית ישראל יבכו עתה את השריפה ,וישאו עון חטאתם". אף על פי שלכאורה נראה שמגמותיהם של הרב טייכטל והרב קלנברג מנוגדות ,רב ביניהם המשותף .ב"אם הבנים שמחה" אין התייחסות להגבלות שהיו באותה תקופה על עליית יהודים לארץ .הרב טייכטל עוסק בהיבט הרעיוני דתי של הרצון לעלות .ומשתמע מדבריו ,שכל שעל הציבור לעשות הוא לרצות לעלות ,והקב"ה ישנה את הנסיבות באופן שיאפשר זאת .גישתו ספוגה אמונה לוהטת ,ועם זאת ,יש בה מידה מסוימת של תמימות .הרב קלנברג הוא מעשי יותר ,וקובע שיש לעשות מעשה כדי לשנות את המצב הרוחני העגום בארץ .אבל הוא רחוק 16 מלקבוע שאין לעלות לארץ בשל מצב זה .וכאן מצוי הדמיון בינו ובין הרב טייכטל .שניהם רואים את השואה כעונש על חטאים בקנה מידה לאומי ,דהיינו כעונש על חטאי הכלל. תוכחה כללית אחרת שניתן לראות ב"אם הבנים שמחה" ואשר נזכרת גם בדרשת הפרידה של האדמו"ר מבעלז ,מופנית כלפי אלה שלא עשו די כדי להציל יהודים .גם הרב טייכטל וגם האדמו"ר מבעלז מדברים על הצורך לאסוף כספים כדי להציל יהודים רבים ככל האפשר. ומוכיחים את הציבור הנמצא בתנאים טובים יחסית )הונגריה טרם השתלטות הגרמנים עליה(, על אדישותו לצרת היהודים בארצות שבהן הם נפגעו במיוחד. 38 לעומתם ,הרב קלנברג מזכיר את נושא הצלת היהודים באורח חיובי ולא בדרך תוכחה .הוא מספר בדרשתו ,כיצד עמד לפני הציבור וביקש לתרום למען יהודים ,אשר נלקחו למחנות "קשים יותר" ממחנה לה -לנד )פיטיויה ובון–דה -לה-רולנד למשל( ,הוא אומר: "אמרתי דרך ארץ קדמה לתורה ונשאתי המשא ביום ההוא ,למען האומללים האלה לעמוד לעזרתם ,ולעשות הלכה למעשה כדרשת רע"ק "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". וב"ה שדברי עשו פרי ,ותכף נדרו נדרים ונדבות למענם ...וכל אחד מלא חובתו יותר מיכולתו."... דרשותיו של הרב קלנברג הן מקור מעניין במיוחד לנושאים שהיו טעונים תוכחה בקרב צאן מרעיתו .דרך התוכחה שלו ,אף היא ראויה לציון .הרב משתמש בהומור ובציניות ,אשר ללא ספק מושכים את קהל השומעים ואף משפיעים עליו. 39 נראה שמגמתו העיקרית בדרשות היתה התוכחה כדי לשפר את מצבה הרוחני של הקהילה ,כמו גם בעניינים חברתיים ובעיקר בנושאי חינוך 40.תופעה חברתית שהרב מוכיח עליה היא השתלטות חזנים על העמוד ,וכנראה ,לא תמיד לרוח הציבור .חזנים אלו ,לא מוותרים על "חזקה" שיש להם לעבור לפני התיבה ,והתנהגותם גורמת לפילוג ולריבוי מניינים ,וכן "לריב ומדנים" .הרב חוזר ומדבר על שנאת חינם גם בדרשת יום הכפורים תש"ב וגם בדרשת חנוכת בית הכנסת בשבת פרשת שמות תש"ב .לא ברור מן הנאמר בפירוש ,לאלו תופעות מתייחס הרב .יתכן שמטעמי לשון הרע וחוסר רצון להעכיר את האווירה ,הוא אינו מזכיר את הדברים במפורש. הרב דן גם בתופעת ההתבוללות שבעיניו היא עוד סיבה לאומית לשואה .הוא מראה כיצד גם כאן ,יש מידה כנגד מידה .יהודים שרצו להתבולל בגויים מסווגים כיהודים בתעודותיהם ,על אפם ועל חמתם. 41 בדרשות הרב מופיעים גם דברי תוכחה ,המכוונים להתנהגות הפרט דוגמת ביטול תורה.42 לכאורה ,ליהודים הנמצאים במחנה ריכוז אין פנאי ללימוד תורה .הרבי מפיאסצ'נה אינו מוכיח, שנסגרו ה"חדרים" והישיבות ואין עוד לימוד תורה ,אלא מקונן על כך .כי הוא יודע שאין כל סיכוי 38 ראה אם הבנים שמחה הקדמה שניה ,עמ' מ–מב ,הסיפור של בנותיו של המחבר אותו הוא מביא כמשל לא"י ,ובו טמונה תוכחה ליהודי הונגריה שאינם עוזרים ליהודים בארצות השכנות .וכן חוברת "הדרך". 39 דרשת היום הראשון של סליחות" :למען נחדל מעושק ידינו" היא דוגמה קלאסית. 40 ראה מאמרה של א' פרבשטין" ,ויהי ידיו אמונה" ,בספר זה. 41 ישראל המצוין. 42 דרשת שבת שובה תש"ב. 17 שייתכן לימוד תורה במציאות היומיומית של גטו ורשה .עם כל זאת ,היו יחידי סגולה שלמדו, והאדמו"ר היה אחד מהם .הרב קלנברג אינו מוותר על לימוד תורה ,מה שמעיד ,כנראה ,על האפשרות שהיתה ליושבי המחנה להקדיש זמן ללימוד תורה. מעניינת מאד הדרך שבה הרב מוכיח בעניין זה ,הוא מביא מדרש שנאמר בו על בני ישראל במצרים שמילאו את התיאטראות" :עוד בהיות אבותינו במצרים אמר הכתוב שמות א' 'ותמלא הארץ אותם' ומדרשו שהיו ממלאים כל בתי טיאטראות וכדומה .ולכל אלה הדברים היה להם סבלנות ...פנאי מוח ולב .אך בבא משה לדבר אליהם בדבר ה' ,אז לא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה ".ואחר כך מרחיב הרב את הדיבור על הבטלה מלימוד תורה אשר באה לצורך פרנסה ,ועם זאת ,על הצורך לקיים לימוד על אף קשיי היום יום .מסקנתו של הרב היא "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה ,בין עני בין עשיר ,בין שלם בגופו ,בין בעל יסורים ,בין בחור בין זקן גדול ואפילו מחזיר על הפתחים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה בין ביום ובין בלילה .מדבריו אלו של הרב משתמע ,כאילו היו אנשים במחנה ,אשר הקדישו את זמנם הפנוי לבילוי שלא נראה לרב ,והביטוי "תאטראות" השאול ממצרים מסמל את עיסוקיהם. תוכחה ליחידים ,אשר יש לה היבט כללי ,היא תוכחתו של הרב על גזל המטעים שנעשה ,כנראה, על – ידי צעירים מתושבי המחנה .כאן מוכיח הרב את השומעים על שני היבטים של המעשה: ההיבט האישי חינוכי ,דהיינו איסור גזל ,וההיבט הכללי של חילול ה' ,מאחר שמדובר היה במטעים של גויים. 43 לסיכום ,ניתן לומר ,שככל שהדרשן רחוק ממקום שבו הסבל הוא יומיומי וחריף ,כן מרובים יותר הנושאים שעליהם הוא מוכיח .מדרשותיו של הרב קלנברג ניתן ללמוד ,שהוא ראה בתוכחות את עיקר ייעודו כדרשן ,ומשום כך דרשותיו משופעות בדברי תוכחה רבים בנושאי הפרט והכלל .עם זאת חשוב לומר כי נימת התוכחה אינה נוקבת .ונעימתה אופיינית יותר להוראת דרך וחינוך, מאשר לתוכחה .בנושאי הכלל הוא נמנה עם הדרשנים הסבורים שיש בדרשותיהם שליחות לשיפור כללי של המצב ,ובכך הם רואים עצמם כשליחים שנועדו להציל את העם הנתון בצרה. עם קבוצה זו נמנה גם הרב טייכטל ,ובכך קיים דמיון ביניהם. תכלית כתיבת הדרשות עד כה עסקנו בתכלית אמירתן של הדרשות לפני הציבור .וציינו כי הדגש הושם על עידוד ותוכחה של השומעים .אולם ,הרבנים הדרשנים שאנו עוסקים בדרשותיהם לא הסתפקו בדרישתן לפני הציבור ,אלא כתבו אותן ,מתוך מגמה שיראו אור בעתיד .ונשאלת השאלה מה היתה תכלית כתיבתן .שאלה זו נשאלת גם על כלל ספרות הדרוש בעם ישראל .והיא חריפה יותר כאשר דנים בספרות הדרוש בתקופת השואה ,במיוחד כשזוהי הספרות הרבנית היחידה כמעט הנכתבת 43 שם ,ובמאמרה של א' פרבשטין "ויהי ידיו אמונה". 18 באותה תקופה .התשובה המקובלת לשאלת תכלית כתיבת דרשות בכלל ,היא שדרשנים כותבים את דרשותיהם מתוך ידיעה שדרשנים אחרים ימצאו בהן עניין בעתיד ,כדי להסתייע בהן לצורך כתיבת דרשותיהם .תופעה מעניינת היא שהדרשנים לא תמיד מחדשים כאשר הם כותבים את דברי התורה שלהם .פעמים רבות עצם ארגון הדברים והקישורים שביניהם הם החידוש ,אשר בשלו כדאי להעלות על הכתב את הדרשה. 44 אבל פעמים אחרות הדרשן מחדש ,ולא זו בלבד, אלא שהוא חש שיש לו מסר חשוב להעביר לכלל ישראל ,ולא רק לקהל שומעיו ,ולכן הוא עושה מאמץ כדי להביאן לדפוס. 45 עם אלה נמנה ללא ספק הרב טייכטל וספרו "אם הבנים שמחה". כאן ניתן לומר שיש לרב מגמה להורות דרך לרבים ,אשר יש בה חידוש ,ולכן הוא רואה חשיבות מרובה בהבאת הספר לדפוס .הרבי מפיאסצ'נה צרף לכתב היד של חידושי התורה ,כפי שכינה את דרשותיו ,מכתב שבו הוא "מבקש ומתחנן" להביאם לדפוס ,וכן לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל .על דרשותיו ניתן לומר שכשמן כן הן" ,חידושי תורה משנות הזעם" .משום כך קרוב לוודאי ,שתכלית כתיבתו את הדרשות היתה להנציח את החידושים שנתחדשו לו ,בעת שעסק בתורה בגטו ורשה .ונוסף לכך ,יתכן מאד שרצה להראות לכלל ישראל דרך רוחנית להתמודדות עם יסורים .ואכן ,צוואתו התקיימה במלואה ,וספרו הפך להיות נכס יקר בבתים רבים בישראל. בדרשותיו של הרב קלנברג המגמות הן מעורבות .לא נראה שיש בהן חידושי תורה מקוריים. אולם המיוחד בהן הוא השפע של הרעיונות ,שנינותו של הרב וחיוניות לשונו ,המושכים מאד את הקורא .גם אם הרב מרבה לעסוק בעניינים שהיו רלוונטיים מאד לתושבי המחנה ,שבאזני יושביו נשא את הדרשות ,מי שקורא בהן היום ,מוצא בהן עניין רב ,ויכול ללמוד מהן מוסר גם לימינו אלה .לו היינו שואלים את הרב ,לשם מה הוא כתב אותן ,ייתכן שהיו לו תשובות אחדות .ונראה שהעיקריות שבהן היו ,שהוא רצה להעביר מסרים חינוכיים .החשובים שבמסרים אלו הם עד כמה חשובים הם החינוך ,לימוד התורה והשמירה על צלם אנוש גם בתנאים לא תנאים .כן ראה חשיבות בשמירה על אחדות הקהילה ,בצורך להימנע משנאת חינם ,ובהתנהגות נאותה כלפי הגויים .בהחלט יתכן שהרב ראה בספר הדרשות שלו מעין ספר מוסר שנועד לחנך את הציבור. נוסף על כך ,כל אחד מספרי הדרשות שנכתב בתקופת השואה ,נועד גם לתעד את התקופה ,כדי שהיא תיזכר לעד .הזיכרון היה מאז ומעולם מרכיב חשוב מאד בעמנו ,העם העתיק בעולם ,ויש בזיכרון השואה חשיבות אין קץ ,לעצמנו ולעולם הסובב אותנו .כך ללא ספק סברו הדרשנים הכותבים את דרשותיהם בתקופת השואה .וחשיבות התיעוד עבור האדם המאמין ,היא לא רק בתיאור המאורעות שקר,ו אלא גם ,ואולי בעיקר ,להראות כיצד האדם המאמין מתמודד עם הקשיים הפיזיים והרוחניים שמולם הוא נאלץ לעמוד ,ועמם נאלץ לחיות. 44 דוגמה קלאסית לספר דרשות כזה הן דרשותיו של רבי יהושע אבן שועיב בן דורו של הרמב"ן .ספר דרשות זה היה פופולארי מאד ,אם כי נכללות בו רק מובאות של דברים שנאמרו כבר .החידוש שבו הוא ארגונם של הדברים. והוא היה כנראה לתועלת עבור דרשנים רבים לאורך הדורות. 45 יש מקום להעיר שיש גם דרשנים ,הכותבים בדרך כלל את דרשותיהם לפני הדרשה ולא אחריה ,הללו כותבים אותן כדי שהם עצמם יזכרו את הדברים ,ואולי גם יעשו בהם שימוש מאוחר יותר .לא תמיד דרשנים אלו יביאו את דבריהם לדפוס ,ולא בהם עסקינן. 19 אופן כתיבת הדרשות הרבנים שכתבו את דרשותיהם בתקופת השואה נאלצו להתמודד גם עם קשיים טכניים ,נוסף על הקשיים הרוחניים .וגם אלו היו ,כמובן ,כפופים למקום הימצאם .כלי כתיבה ,נייר ,ובעיקר ספרים, היו יקרי מציאות ,ותוכיח המחברת של הרב קלנברג ,שהיתה לפי התיאור ,עשויה נייר מסוג זול, כמו זה שהיה מצוי בסביבות המחנה בעיתות המלחמה .הרב טייכטל מרבה לקונן שהוא כותב בלי ספרים ,אך לקורא הממוצע די בציטוטים כפי שהוא מביא אותם .כי למרות שאולי אין הם מדויקים מילולית ,הם מעידים על זכרונו המופלא ועל בקיאותו של הרב טייכטל .נראה שגם הרבי מפיאסצ'נה מצטט בדרשותיו מתוך הזיכרון ,אם לשפוט לפי הציטוטים שלו שלא תמיד הם מדויקים מילולית .וגם הקורא ב"אש קודש" מתרשם מבקיאותו המופלגת בספרי חסידות וקבלה, שלא לדבר על תורה ,משנה ,מדרש ,תלמוד ופרשניהם. לאחר שהרב "פתר" את בעיית כלי הכתיבה והספרים ,היתה לו ללא ספק בעיה של פנאי ,ריכוז ושלוות הנפש הנדרשות לכתיבה .במציאות של גטו ורשה אלו לא נמצאו כלל .ונראה שפעמים המצב היה כה קשה ,שאכן הרבי לא יכול היה לכתוב .מה שמסביר את ההפסקות של מספר חדשים בין הדרשות .כנראה ,בזמנים שהמצב בגטו היה קשה במיוחד ,ויתכן שהרבי אף לא דרש .פעמים אחרות הוא כנראה לא יכול היה לכתוב את הדרשה ,גם אם נאמרה .ודוגמה לכך היא ,כאשר הרבי מציין בסיומה של אחת הדרשות שלו "יתר דברנו בזה איני זוכר". 46 כתבי היד של הדרשות כולם שרדו בדרכים מופלאות ,כל אחד וסיפורו .הספר היחיד שראה אור עוד בתקופת השואה ,הוא "אם הבנים שמחה" שיצא לאור בחשוון תש"ד בשלהי ,1943טרם השתלטות הגרמנים על הונגריה .הרב קפלן הוציא לאור את ספרו אחרי השואה ,ולכן יצא לאור בצורה מסודרת .הרבי מפיאסצ'נה הגיה את ספרו ,וניתן לראות בפקסימילית כתב היד המצויה בספר ,את המחיקות והתיקונים ,וכן את ההגהות כפי שהיו בכתב היד המקורי .מחיקות ותיקונים ניתן לראות גם בפקסימיליה המצורפת ל"אם הבנים שמחה" .תופעה מעניינת הקשורה לספר זה היא ,שנראה בעליל שהספר לא הוגה כראוי :יש טעות במספור הסעיפים ,אשר לא תוקנה עד היום ,משום שהופיעה במהדורה הראשונה .כמו כן ,הרב הוסיף דברים בכתב ידו ,לראשית הספר אחרי שהספר כבר נדפס ,וזאת ,נוסף על ארבע ההקדמות שכבר היו לו .המסקנה המתבקשת היא ,שתנאי המלחמה ,והחיפזון בהוצאת הספר ,פגמו בצד הטכני והביאו לטעויות אלו .חשוב לציין שבהשוואה ל"אם הבנים שמחה"" ,אש קודש" עבר הגהה מדויקת של המחבר. כתב היד נטמן בכדי חלב ,ומכאן ואילך יד ההשגחה העליונה הביאה לכך ,שהוא יימצא בין חורבות הגטו ,יועבר לידי ברוך דובדבני שהיה בפולין ,יוברח לארץ בדרך לא דרך ,ויראה אור. כתב היד של הדרשות של הרב מפינצ'וב ,שונה מכתבי היד של הרב טייכטל והרבי מפיאסצ'נה בכך שאין בו כמעט מחיקות .יתכן שהוא הוגה קודם שהועתק ,ויתכן שהרב מטבעו היה כותב בלי 46 אש קודש ,דרשת פרשת בא ת"ש ,עמ' יט. 20 צורך למחוק .כתב זה עדיין לא ראה אור ,אולם גם הוא שרד בדרך מופלאה ,בעזרתו של הכומר של העיר ,שהעביר אותו לידיד המשפחה ,אשר העבירו לבנו של הרב שהיה בארץ .גם סיפור הישרדותו המופלא של ספר הדרשות של הרב קלנברג ,מעיד על המזל שדרוש לספר תורה שבהיכל ,כדי שיגיע למי שיגיע על מנת שיהפוך לנחלת הכלל. הדרשות הן כלי הכתיבה של החיים. מה שעושה את ספרי הדרשות בכלל ,ואת הדרשות שנישאו בתקופת השואה בפרט ,למרתקים במיוחד היא החיוניות שבהם .כאשר רב דורש בפני קהילתו ,מטבע דברים יהיה לדבריו קשר לחיי היום יום של קהל שומעיו .על כן ,מי שקורא את הדברים יכול לראות בעיני רוחו את הרב ואת אישיותו המיוחדת ,וגם לחוש כאילו הוא אחד מן השומעים .גם אם הרב הדורש מצטמצם בדרשתו ואומר דברי תורה בלבד ,דבריו מושפעים מאירועי הימים ,ומן הסביבה בה הוא נמצא, ויותר מכל הוא מושפע מן האנשים אשר לפניהם הוא מדבר .והדברים כולם משתקפים בדברים שהוא כותב .גם הערות אגב ,הנספחות לדרשות שופכות אור על האירועים המקומיים ועל יחסו של הדרשן למתרחש .כזו היא ההערה של הרבי מפיאסצ'נה" :בשבת זה הייתי בהחבא" 47,אשר מעוררת את רצון הקורא לדעת מה גרם לרבי לומר את דרשתו בהיחבא באותה שבת .החוקר שיחפש תשובה לשאלה ביומנים שנכתבו בוורשה באותה תקופה ,ימצא תשובה לשאלה ביומנו של חיים אהרן קפלן "מגילת יסורין" .בשבוע שקדם לאותה שבת ,גזרו הגרמנים על סגירת כל בתי הכנסת של ורשה .מכאן קל מאד לשער ,שהרבי ,שקרוב לודאי שנשא את דרשותיו בבית הכנסת ,נאלץ להסתתר כדי להמשיך ולדרוש כהרגלו. רבות מאד הן הדוגמאות לאירועים היסטוריים המשתקפים בדרשות .אוסיף רק דוגמה אחת מדרשותיו של הרב קפלן .הדרשה באה בעקבות נס ההצלה שהיה בבית הכנסת .סיפור המעשה הוא שבעת תפילת קבלת שבת בבית הכנסת בליון ,כאשר בית הכנסת היה מלא מפה לפה, הגיעה חבורת בריונים לפתח בית הכנסת ,כדי להשליך אל תוכו רימונים ולהרוג נפשות רבות ככל האפשר .ברגע שעמדו הבריונים בפתח בית הכנסת היפנה כל הציבור את פניו לעברם, משום שפנו לעבר מערב באמירת "בואי כלה" .הבריונים נבהלו כאשר ראו לפתע את כל הציבור פונה לעברם ,השליכו את הרימונים בפתח ,וברחו .הרימונים גרמו לנזק מועט ,ולא היתה כל פגיעה בנפש .אין ספק שהיה כאן נס גדול מאד .בדרשה שנשא שבת לאחר מכן ,הרב קפלן מודה לקב"ה על הנס ,ומספר את הסיפור .לפנינו דוגמה נוספת לחיוניותן של הדרשות המאפשרות הצצה לאירועי העבר ב"זמן אמת". דרשותיו של הרב קלנברג משופעות באירועים שניתן ללמוד עליהם ולחוות אותם רק מדרשותיו. הקורא בדרשותיו משתתף בדיונים של אנשי המחנה על גורל תלמוד התורה ,הוא שותף 47 אש קודש ,דרשת פרשת יתרו ת"ש ,עמ' כא. 21 למאבקים על עמוד התפילה ,הוא עוקב בחרדה אחר ההידרדרות במצב במחנה כאשר נוספו לו שומרים וגדרות תיל ,ותושביו איבדו ביום בהיר את חירותם .הוא שותף לתחושת ההשפלה המלווה את ראשית ענידת הטלאי הצהוב ,ולבסוף הוא נוטל חלק בנורא מכל -פינוי המחנה מיושביו ,כאשר ברור לכל לאן נשלחים המפונים .ועם כל זאת ,מי שלומד את הדרשות שותף גם ללבטיו של הרב ולענייני הרוח המעסיקים אותו. מתוך דפי ספר הדרשות עולה דמות דיוקנו של הרב ,ואין לך ציור דיוקן מדויק יותר מזה המשתקף ממנה .הרבי מפיאסצ'נה חושף לעין כל ,את גדלותו בתורה ,את אהבת האין קץ שהוא מרגיש כלפי הציבור ואת אהבת ה' שלו .הרב טייכטל מגלה את התלהבותו ונחישותו להצלת הכלל ,כאשר הוא משוכנע שהדרך היחידה היא עלייה לארץ .הרב קפלן מגלה בפנינו את דמותו של הרב בחברה מודרנית ,המכבד את הסביבה הנוכרית שבה הוא גר ,ואת ערכיה ,ועם זאת לא חוסך ממנה את שבט לשונו ועטו ,כאשר היא משתפת פעולה עם שלטונות האופל בניגוד גמור לערכי עברה .על רקע זה ניתן לראות את דמותו של הרב קלנברג ,שיש בו מעט מכל הרבנים שהזכרתי .הוא מגלה אחריות ואהבה רבה לאנשי המחנה ,ודאגה רבה למצבם הפיזי והרוחני. חשוב לו מאד לשמור על התדמית הנאורה של היהודי בסביבה הנוכרית הצרפתית ,וכל זאת תוך אהבת תורה ויראת שמים אמיתית וקנאות לדבר ה'.
© Copyright 2024