‫בינ"ו‬
‫בס"ד‬
‫עמ"י‬
‫עש"ו‬
‫שנת השבע‬
‫חלק א'‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫קובץ הלכתי ‪ -‬שביעית תשע"ה‬
‫לקט כללים ופרטים ופסקי הלכות מצויות בענייני‬
‫"שבת הארץ" ‪" -‬שמיטה"‬
‫מן התלמוד והפוסקים ‪ -‬ראשונים גם אחרונים ז"ל‬
‫עד פוסקי דורנו שליט"א‬
‫לבני ספרד ולבני אשכנז‬
‫וביניהם פזורים ושזורים "פרפראות לשמיטה"‬
‫טבלאות לשנות השמיטה ‪ -‬טעמים ורעיונות סיפורים והנהגות‬
‫בעניין השביעית ושומריה ‪ -‬אלו הם "גבורי כח עושי דברו"‬
‫מוגה ומתוקן ובתוספות רבות למלאכות השביעית‬
‫ובהוצאה חדשה בס"ד ‪ -‬שלהי קיץ תשע"ד‬
‫יו"ל ע"י ישיבת "באבא סאלי" ע"ש אדמו"ר עטרו"ת רבינו ישראל אביחצירא זצוק"ל‬
‫בנשיאות האדמו"ר רבי ברוך אביחצירא שליט"א‬
‫נתיבות ‪ -‬ת‪.‬ד‪493 .‬‬
‫טל‪ 8009938988 :‬פקס‪8009934/9/ :‬‬
‫להערות והבהרות ‪849-4/09334, 80-9933343‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪www.babasali.co.il‬‬
‫‪1‬‬
‫בס"ד‬
‫קובץ השמיטה‬
‫שנת השבע‬
‫הלכות שביעית ‪ -‬שמיטת קרקעות‬
‫חלק ראשון‬
‫גליון זה מוקדש‬
‫לכבוד ולע"נ מרן מלכא עטרת תפארת ישראל מרן מאור ישראל‬
‫עמוד האש בחשכת הגלות עמוד הענן לפני המחנה‬
‫פאר הדור והדרו רבן של כל בני הגולה‬
‫פוסק הדור‪ ,‬רב רבנן שר התורה וגדול הפוסקים‬
‫אבי יתומים דיין אלמנות ומתיר העגונות‬
‫לב חנון לכל דורש‬
‫ללא הבדל ולכל מבקש‬
‫אב רחמן לכל פונה‬
‫קטון וגדול שם הוא‬
‫הוא מורנו ורבינו הגדול הראשון לציון ונשיא מועצת החכמים‬
‫גאון עוזנו רבינו עובדיה יוסף‬
‫זצוקלל"ה‬
‫בן רבי יעקב ויפה (גורג'יה) ז"ל‬
‫אשר נסתלק מעימנו למנוחות ועזבנו לאנחות‬
‫במלאת י"א חודשים לעלותו בסערה השמימה‬
‫ג' מרחשוון תשע"ד –ג' אלול תשע"ד‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫אלול תשע"ד‬
‫©‬
‫כל הזכויות שמורות כולל צילום‪ ,‬העתקה והדפסה‬
‫לישיבת באבא סאלי ‪ -‬נתיבות‬
‫טלפון‪ 80-9998988 :‬פקס‪80-9995999 :‬‬
‫‪2‬‬
‫בס"ד‬
‫שנת השבע ח"א‬
‫תוכן העניינים‬
‫‪ ‬מועדי תשרי תשע"ה ולימוד מיוחד לערב ר"ה הקדשות וברכות ‪)-( ----------------------------------‬‬
‫‪ ‬תפילת לאומרה בשנת השמיטה (מהגה"צ רבי סלמאן מוצפי זצוק"ל)‪)-( - --------------------------------‬‬
‫‪ ‬שער לשמיטה (א)‪-‬המצוות שבשביעית והמקורות בתורה ‪)-(-------------------------------------------------‬‬
‫‪ ‬שער לשמיטה (ב) שביעית בזה"ז‪.‬כוונות בקידוש ר"ה ‪ /‬נשים במצוות השמיטה‪)-( ------------ ---------‬‬
‫‪ ‬מבוא לשמיטה (א‪-‬ב)‪[ -‬ברכת השמיטה ‪– 3X‬עובדות בעניין זה] ‪(-------- ---------------------------‬א'‪-‬ב')‬
‫‪ ‬הקדמה(א) (ב) (ג) טבלאות של שמיטין ויובלות בביהמ"ק ראשון שני ומניין השמיטות עד היום‪( ------‬ג'‪-‬ז')‬
‫‪ ‬אדמו"ר באבא סאלי זיע"א‪-‬ושנת השמיטה‪( -----------------------------------------------------------‬ח')‬
‫‪ ‬ערב השביעית(א‪-‬ב)‪"-‬תוספת שביעית" מה"ת ומדרבנן ובזה"ז‪ -‬וההכנות הנצרכות לשביעית‪( -------‬טי‪-‬י')‬
‫‪ ‬המלאכות האסורות בשביעית‪ -‬דאורייתא ודרבנן והלכה למעשה‪:‬‬
‫‪ ‬הקדמה וכללים‪(-------------------------------- ------------------------------------------------------‬י"א‪-‬י"ב)‬
‫‪ ‬זריעה [כללים ופרטים ודין השלכת זרעים וגידולי‪ -‬מים בשביעית]‪(------------------------------------‬י"ב‪-‬י"ג)‬
‫‪ ‬קצירה ובצירה –כללים ופרטי הלכות‪(-----------------------------------------------------------------‬י"ג‪-‬י"ד)‬
‫‪ ‬זמירה כללים ופרטי הלכות [גיזום‪/‬גיזום גדר חיה‪/‬כיסוח דשא]‪(--------------------------- ------------‬י"ד‪-‬ט"ו)‬
‫‪ ‬תולדות מדרבנן בשביעית‪ -‬השקאה‪ -‬כלליה ופרטיה‪(---------------------------------------------- ,‬ט"ז)‬
‫ניכוש וריסוס‪ ,‬זיבול ודישון‪(----------------------------------------------------‬י"ז‪-‬י"ח)‬
‫‪ ‬חרישה‪ ,‬ד"ת‪-‬דרבנן? בש"ס בראשונים ובאחרונים ז"ל‪ .‬פרטי הלכות מעשיות‪(------------------------‬י"ט‪-‬כ')‬
‫‪ ‬נטיעה‪ -‬ד"ת‪-‬דרבנן? פרטי הלכות‪ .‬דין עקירה בנזרע‪/‬בנטוע‪ -‬וחקירות בעניין זה‪( -------------------‬כ"א‪-‬כ"ה)‬
‫‪ ‬דין המלאכות בבית‪ ,‬חממות (גינות בבית משותף)‪ -‬ודין עציצים לפרטיהן ‪(-------------------------‬כ"ו‪-‬כ"ח)‬
‫‪" ‬מה עניין שמיטה להר סיני"‪ -‬דרשות וביאורים‪(--------------------------------------------------------‬כ"ט)‬
‫‪ ‬פירות שביעית‪ -‬שער‪ ,‬כללים ופרטים בששה (‪ )6‬פרקים‪:‬‬
‫‪ ‬שער לפירו"ש‪ -‬קדושתן‪ ,‬הקדמה והצוויים מן התורה ומדרבנן‪-‬‬
‫(ל'‪-‬ל"ב)‬
‫‪[ ‬פ"א] דין ספיחין והוצאת פירות‪ -‬שביעית לחו"ל‪------------------------------------------‬‬
‫‪[ ‬פ"ב]‪ -‬חלות הקדושה‪ -‬ומפת א"י‪ .‬חיובים שונים‪[.‬פ"ג]‪ -‬המינים בהן יש קדושת שביעית‪( ---------------‬ל"ג‪ -‬ל"ז)‬
‫‪[ ‬פ"ד]‪ -‬הפקר פירות שביעית ‪( ----------------------------------------------------------------------‬ל"ח – מ')‬
‫‪[ ‬פ"ה]‪ -‬איסור הפסד פירות שביעית והשימוש הראוי בהן [סחיטה וריסוק‪ ,‬קילוף וקליפות פח שמיטה‬
‫(מ"א‪-‬מ"ז)‬
‫האכלה לבהמה ולנכרי ועוד]‪-------------- -------------- ----------------------------------------‬‬
‫‪[ ‬פ"ו]‪ -‬סחורה בפירות שביעית‪ -‬ודין דמי שביעית‪(-------------------------------------------------‬מ"ח‪ -‬מ"ט)‬
‫‪ ‬דין אוצר בית‪ -‬דין‪ -‬מקור בש"ס יסוד התקנה השיטות עד דורנו‪( ----------------------------------------‬נ'‪ -‬נ"א)‬
‫(נ"ב‪ -‬נ"ג)‬
‫‪ ‬דין ארבעת המינים בשביעית‪ -‬לקראת סוכות תשע"ה‪----------------------------------------‬‬
‫‪"- ‬היתר מכירה"‪ -‬תמצית סקירה היסטורית וטענות האוסרים והמתירים ופסקי ההלכות הנובעות מכך(נ"ד‪-‬נ"ה )‬
‫הערה‬
‫קובץ זה – חלק א' עוסק ברוב ככל דיני שמיטת קרקעות והמסתעף מכך‪.‬‬
‫תשלום דיני שמיטת קרקעות – כגון ביעור פירות שביעית וכן הדינים השייכים לפירות שביעית (יין ושמן של‬
‫שביעית) וליבולי שביעית שתוקפם בשנה השמינית (תשע"ו) וכן דיני שמיטת כספים‪ -‬יובאו אי"ה ובישועתו‬
‫בקובץ שביעית‪ /‬חלק ב' שיצא לאור אי"ה בשלהי תשע"ה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫בס"ד‬
‫קובץ השמיטה‬
‫שנת השבע‬
‫הלכות שביעית ‪ -‬שמיטת קרקעות‬
‫חלק ראשון‬
‫זמנים ומועדים – חגי תשרי תשע"ה‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫ראש השנה (א'‪-‬ב' תשרי)‪ -‬ימים חמישי ושישי ‪,‬לכן צריך עירוב תבשילין (ביום ד') בכל המקומות (א"י וחו"ל)‪.‬‬
‫צום גדליה (ד' תשרי)‪( -‬דחוי) יום ראשון [בחזו"ע‪/‬תעניות למרן הגרע"י זצ"ל (עמ' ח' הערה ו') כתב שלפי מרן שו"ע צריך‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫יום הכיפורים (י' תשרי) ‪ -‬יום שבת ‪ .‬ולא מכריזין עליו לכל הדיעות‪.‬‬
‫חג הסוכות (ט"ו תשרי) ‪ -‬יום חמישי‪ .‬הושענא‪-‬רבא (כ"א תשרי)‪ -‬יום רביעי (הלימוד בליל רביעי)‪.‬‬
‫שמיני‪-‬עצרת (שמחת תורה בא"י)‪( -‬כ"ב תשרי)‪ -‬יום חמישי‪.‬‬
‫ליהודי חו"ל (או השוהים בארץ זמנית)‪:‬יו"ט ב' של סוכות (גלויות) וכן שמחת תורה (של חו"ל)‪ -‬יום שישי‪.‬‬
‫[לכן צריכים בני חו"ל שוב עירוב תבשילין גם ערב סוכות וגם ערב שמיני עצרת]‬
‫להכריז על צום גדליה‪( ,‬השנה בשבת שובה –ג' תשרי) "אך ברוב קהילות ספרד לא נהגו להכריז עליו" עכ"ל (באשכנז לא מכריזין‬
‫כלל על שום תענית בשנה)]‪.‬‬
‫לימוד מיוחד לשבוע של בריאת העולם‬
‫‪ ‬ביום שישי‪-‬כ"ד אלול‪ :‬מנהג טוב לקרוא בפר' וישלח‪"-‬ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום"‪ -‬עד "בת מי‪-‬זהב"‬
‫[בראשית ל"ו פס' ל"א‪-‬ל"ט] והם סוד מ"ש שהקב"ה היה בונה עולמות ומחריבן‪ .‬והתחלתן היתה ביום י"ז אלול וגמרם ביום‬
‫כ"ד אלול‪.‬‬
‫ובכ"ה אלול התחילו ששת ימי בראשית‪[ .‬כה"ח תקפ"א סקכ"א]‪.‬‬
‫‪ ‬יום שבת ‪ -‬כ"ה אלול‪ -‬יום בריאת העולם (לסברת ר' אליעזר) טוב ללמוד בפר' בראשית מ"בראשית ברא" עד "יום‬
‫אחד"‬
‫וכן ביום א'‪ -‬כ"ו אלול יקרא עד "יום שני"‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬וביום ה' א' דראש השנה יקרא פרשת "יום השישי"‪ -‬עד‬
‫"ויכולו"‪ .‬וביום שישי‪ -‬ב' דר"ה יקרא "ויכולו"‪ -‬עד "לעשות" (לשון חכמים‪ /‬ברכ"י‪ /‬מל"ח)‪.‬‬
‫ברכת שנה טובה ומבורכת – כתיבה וחתימה טובה‬
‫לכל בית ישראל בכל אתר שיחיו‪ .‬אמן‬
‫ברכה והצלחה וכתיבה וחתימה טובה‬
‫לכל התורמים החשובים‬
‫ולכל העוסקים במלאכת הקודש‪ ,‬בהכנת חוברת זו לדפוס והפצתה לרבים‬
‫להנהלת המוסדות וכן לכל המפיצים והמלמדים ברבים‪.‬‬
‫זכות הרבים וזכות סידנא בבא סאלי זיע"א תעמוד לכולם‪-‬להם ולבני ביתם אמן‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫תפילה לאומרה בשנת השמיטה‬
‫תפילה בשנת השמיטה מאת הגאון הצדיק המקובל רבי סלמן מוצפי זצוק"ל וזיע"א‬
‫תפילה זו ניתנה לנו לזיכוי הרבים באדיבות הגאון רבי יחזקאל מוצאפי שליט"א‬
‫נכד המחבר (וחתנו של מו"ר הראשל"צ הגרש"ם עמאר שליט"א) בעהמח"ס‬
‫"שדה יחזקאל" [זרעים‪/‬שביעית]‬
‫‪5‬‬
‫[א]‬
‫בתורתינו הקדושה מצווים אנו על ‪ 2‬סוגי שמיטות‪:‬‬
‫[א] שמיטת קרקעות‬
‫[ב] שמיטת כספים‬
‫‪ ‬במצוות השמיטה ‪ 9‬מצוות מתוך תרי"ג (‪[ :)316‬דהיינו ‪ 1.1%‬בקירוב מתרי"ג המצוות]‬
‫‪ 3‬מצוות (‪ 2‬מ"ע‪ .‬ו‪ 4-‬מל"ת) בשמיטת קרקעות‪ 6 .‬מצוות (‪ -1‬מ"ע‪ .‬ו‪ 2-‬מל"ת) בשמיטת כספים‪.‬‬
‫[ במצוות היובל ( הכולל הל' יובל ‪ /‬עבדים ‪ /‬מגרש ערי לויים ‪/‬ערי חומה )‬
‫מנו הרמב"ם והחינוך בנפרד – עוד ‪ 16‬מצוות (‪ 3‬עשין ‪ – 16 .‬לא תעשה )‬
‫וביחד – כל הל' שמיטה ויובל ‪ 22 :‬מצוות ‪ 9 :‬עשה ‪ – 16- .‬לא תעשה](שהן כ‪ 6.1%-‬מתוך תרי"ג מצוות) ]‬
‫[א] שמיטת קרקעות‪:‬‬
‫* בפר' משפטים [שמות כ"ג‪ -‬י"א]‪" :‬ושש שנים תזרע את ארצך‪.‬ואספת את תבואתה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫והשביעית תשמטנה ונטשתה‪ ,‬ואכלו אביוני עמך‪ ,‬ויתרם תאכל חית השדה‪ ,‬כן תעשה לכרמך לזיתך"‪.‬‬
‫* בפר' כי‪-‬תשא [שמות ל"ד‪-‬כ"א]‪" :‬ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות‪ .‬בחריש ובקציר‬
‫תשבות"‪.‬‬
‫[לפי ר' עקיבא הפסוק מדבר בשמיטת הארץ – וכ"פ הרמב"ם‪ -‬וראה לקמן עמ' ט'] [ודלא כר' ישמעאל שפי'‬
‫דהפסוק איירי בשבת]‪.‬‬
‫* בפר' בהר‪-‬סיני [ויקרא כ"ה א‪-‬ז]‪" :‬וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר‪ :‬דבר אל בנ"י ואמרת אליהם‪,‬‬
‫כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם‪ ,‬ושבתה הארץ שבת לה'‪ .‬שש שנים תזרע שדך ושש שנים‬
‫תזמור כרמך ואספת את תבואתה‪ .‬ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ‪,‬שבת לה'‪ .‬שדך לא תזרע‬
‫תזמור‪.‬את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור‪ ,‬שנת שבתון יהיה לארץ‪.‬‬
‫וכרמך לא‬
‫והיתה שבת הארץ לכם לאכלה‪ ,‬לך ולעבדך ולאמתך‪ ,‬ולשכירך ולתושבך הגרים עמך‪ .‬ולבהמתך‬
‫ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול‪ .‬וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית‪ ,‬הן לא נזרע‬
‫ולא נאסוף את תבואתינו‪ .‬וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים"‪.‬‬
‫‪ ‬כאן מנו הרמב"ם וס' החינוך – ‪ 2‬מצוות עשה ו‪ 4-‬מצוות לא תעשה‪:‬‬
‫‪ 2‬מצוות עשה‪( )1 :‬פ"ד‪ -‬פרשת משפטים)‪ :‬מצות שמיטת קרקעות ‪" -‬להפקיר כל מה שתוציא הארץ‬
‫בשנה השביעית"‪.‬‬
‫‪( )2‬מצוה קי"ב – פר' "כי תשא" ) מצות שביתת הארץ בשנת השמיטה ‪ -‬לבטל עבודת הארץ בשביעית‪.‬‬
‫‪ 4‬מצוות לא תעשה‪:‬‬
‫‪(.1‬שכ"ו‪-‬בהר)‪ :‬מצוה שלא נעבוד האדמה בשביעית‪.‬‬
‫‪(.2‬שכ"ז‪-‬בהר)‪ :‬מצוה שלא נעבוד עבודה גם באילנות‪.‬‬
‫‪(.3‬שכ"ח‪-‬בהר)‪ :‬מצוה שלא נקצור ספיחין בשנה השביעית‪.‬‬
‫‪(. 4‬שכ"ט‪-‬בהר)‪ :‬שלא נאסוף פירות האילן בשביעית כדרך אסיפת פירות של כל השנים‪.‬‬
‫[ב] שמיטת כספים‪:‬‬
‫‪ ‬בפרשת ראה [דברים ט"ו‪ ,‬א‪-‬ג]‪" :‬מקץ שבע שנים תעשה שמיטה‪ .‬וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל‬
‫משה ידו אשר ישה ברעהו‪ .‬לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'‪ .‬את הנכרי תגוש‪ ,‬ואשר יהיה‬
‫לך את אחיך ‪ -‬תשמט ידך" [ כאן גם נרמז על שנת "תשע"ה" – שהיא שמיטה] ‪.‬‬
‫‪ ‬הרמב"ם וס' החינוך מנו כאן ג' מצות [‪ 1‬מצות‪-‬עשה ו‪ 2-‬מצוות לא תעשה]‪:‬‬
‫‪(.1‬תע"ה) – לא לתבוע הלואה שעברה עליה "שביעית"‪.‬‬
‫‪(.2‬תע"ז) – מצוות השמטת כספים בשנה השביעית‪.‬‬
‫‪(.3‬ת"פ) – שלא להימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה‪.‬‬
‫עוד ‪ 2‬מצוות ששייכות בשמיטה אך לא נכללות בתרי"ג המצוות כהנ"ל‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ .‬איסור הפסד וסחורה בפירות שביעית‪"( .‬והיתה שבת הארץ לכם לאכלה"‪-‬ולא לסחורה‪/‬ולא להפסד)‪.‬‬‫‪ .‬ביעור פירות שביעית‪"( .‬ולבהמתך ולחיה אשר בארצך‪-‬תהיה כל תבואתה לאכול")‪.‬‬‫כל המצוות אשר ספרנום בהלכות שמיטה ויובל‪ ,‬מהם ‪ :‬לחמלה על בני אדם והרחבה לבני אדם כולם ‪ .‬כמו שאמר " ואכלו‬
‫אביוני עמך ויתרם תאכל" וגו' ושתוסיף הארץ תבואתה ותתחזק בעומדה שמוטה ‪ .‬ומהם ‪ :‬חנינה בעבדים ועניים כלומר‬
‫השמטת כספים והשמטת עבדים ‪ ,‬ומהם ‪ :‬עיון בתקון הפרנסה והכלכלה על ההתמדה ‪ ,‬והוא היות הארץ כולה שמורה‬
‫לבעלים ‪ ,‬אי אפשר בה מכירה לצמיתות ‪ :‬והארץ לא תמכר לצמיתות " ‪ ,‬וישאר ממון האדם שמור עליו ועל יורשיו‪.‬‬
‫[ס' מורה נבוכים להרמב"ם ז"ל ח"ג פל"ט]‬
‫‪6‬‬
‫[ ב]‬
‫שביעית בזמן הזה ‪ -‬דרבנן‬
‫‪ ‬נחלקו הראשונים ז"ל אם שביעית בזמן הזה – נוהגת מן התורה או מדרבנן או כלל לא נוהגת (רק מצד‬
‫חסידות) והאריכו והרחיבו בזה רוב הספרים באחרונים ובדורנו העוסקים בדיני שביעית [ראה "קול סיני" ויביע‬
‫אומר ח"ג (יו"ד י"ט) ובילקוט יוסף‪/‬שביעית [ושביעית והלכותיה – פסקי מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצוק"ל]‬
‫בהקדמה‪ .‬אור לציון‪/‬שביעית במבוא (ט"ו)‪ .‬ס' הבוחר בשמיטה למו"ר הגר"א חפוטא שליט"א (עמ' נ"ז‪-‬פ"ד)‪ .‬ס'‬
‫שביתת השדה (פ"א)]‪ .‬ועוד בספרי דורנו‪.‬‬
‫‪ ‬ומסקנא דמילתא – שביעית בזמן הזה – מדרבנן בין בשמיטת קרקעות וכ"ש בשמיטת כספים‪.‬‬
‫י"א שמצוה להוסיף תוספת שביעית בזמן הזה כמה רגעים לפני כניסת ראש השנה (תשע"ה) (עפ"י תוס' מו"ק ד‪.‬ד"ה מ"ה ) שזמן תוספת‬
‫החג עולה גם לזמן תוספת שביעית וטוב לאומרו בפיו [הגרמ"א ז"ל מאמר מרדכי (עמ' ל')‪ /‬ילקוט יוסף ומרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א]‬
‫כוונה בקידוש של ליל ראש השנה דשמיטה‪:‬‬
‫* כשמברך "שהחיינו" בקידוש של ליל א' דראש השנה‪ -‬ראוי לכוין (מלבד על החג והנרות כידוע) גם על קיום‬
‫המצוות עשה של שנת השמיטה‪[ .‬הערת הגר"ש גינזבורג ז"ל (עפ"י ירושלמי‪/‬סוטה ופי' הרדב"ז שם) והסכימו ע"ז‬
‫הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב זצוק"ל ]‪[ .‬וכ"פ הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א בילקוט יוסף‪ /‬שביעית עמ'‬
‫קי"ב]‪.‬‬
‫ כתב הגרש"ז אוירבעך זצ"ל בתשובה (כת"י ) "ומסתבר מאד שכל אדם צריך להרגיש ולהודות לה' כשזוכה להיכנס‬‫לשנה חדשה של שבת הארץ ולשנה שפירותיה הם קודש והפקר וכד'‪ .‬וזה הרי בא רק מזמן לזמן של שבע שנים‪ .‬אבל‬
‫לא עלה כלל על דעתי לחייב משום כך ברכה– כי אם שבברכת " שהחיינו " שעל היום טוב (בכניסת ראש השנה )‬
‫(קידוש) שיכוין גם לזה ‪.‬‬
‫ולדבר זה העירני ת"ח אחד [(והוא הרה"ג הרב שמאי גינזבורג ז"ל בספרו "אמרי שמאי" על המועדים)] ואני נהנתי‬
‫מזה וגם (מו"ח) הגרי"ש אלישיב (שליט"א) נהנה מזה עכ"ל‪.‬‬
‫[ס' דיני שביעית השלם‪ /‬תש"ס (עמ' נ"ב הלכה ו' ) דגל ירושלים וכעין זה הובא גם בקונטרס "איש על העדה" על‬
‫ענייני ראש השנה (תשע"ג) (עמ' י' הערה ח')‪.‬‬
‫[א]‬
‫שנת השבע‬
‫* טוב לומר בראש השנה של השביעית‪" :‬הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות "עשה" ו"לא תעשה" של שביעית‪ .‬ויהי‬
‫נועם ה' אלקינו עלינו‪ "...‬וגו'‪[.‬מכתב הרב עקיבא יוסף שלזינגר ז"ל ‪"/‬ושבתה הארץ"]‪[ .‬ספר דיני שביעית– דגל ההלכה – י‪-‬ם תש"ס]‪.‬‬
‫ומסופר על הגאון מפונוביז' ‪ -‬רבינו שלמה יוסף כהנמן זצ"ל כשביקר בשנת השמיטה בקיבוץ "חפץ חיים" (השובת‬
‫בשמיטה כהלכה) מהתרגשות וחיבת השמיטה‪ ,‬גחן לאדמה ונשקה ולחש לה‪" :‬שבת שלום‪ ,‬שבת שלום לך‪ ,‬אדמה‬
‫קדושה השובתת השנה"‪( .‬פאר הדור)‪.‬‬
‫מדוע אין ברכה על קיום מצות השמיטה?‬
‫אין מברכים על קיום מצות השמיטה [הכוונה כמובן על ה"עשה" שבה ולא על ל"ת שלא מברכין] כיון שאין מברכין‬
‫[רשב"א‪-‬שו"ת‪ /‬אנצ‪.‬תלמודית‪/‬רבבות אפרים‪-‬ס' דיני‬
‫על מצוה שאין בה מעשה‪-‬ומצות שמיטת קרקעות היא ללא‪-‬מעשה‪.‬‬
‫שביעית]‪.‬‬
‫נשים במצות השמיטה‬
‫מצות השמיטה כאמור לעיל – כוללת מצוות עשה (‪ )2‬וגם מצוות לא‪-‬תעשה (‪ .)4‬במצוות "לא תעשה" – פשוט שנשים‬
‫חייבות בכל הלא‪-‬תעשה שבתורה (מלבד ג' מצוות לא תעשה שנשים אינן שייכות בזה‪ :‬לא תקיפו‪ .‬בל תשחית‪ .‬בל‬
‫תיטמאו למתים) ומה לגבי חיוב נשים במצוות השמיטה? הרי זו מצווה הבאה פעם בשבע שנים‪-‬ומצות עשה שהזמן‬
‫גרמא נשים פטורות !‪ -‬אלא עיקר החיוב בזה מפני ‪ 2‬טעמים שנתנו הפוסקים‪:‬‬
‫‪ )1‬במצות השמיטה‪ -‬ישנם גם ציוויים באיסור "לאו"(לא תעשה) ונשים ב"לאוין" חייבות אף במצוות שהן זמן גרמא‪.‬‬
‫וקיימא לן כלל זה‪ :‬מצות לא תעשה שיש עימה גם מצות עשה –נשים חייבות גם ב"עשה" שבה אף שהוא זמן גרמא‪.‬‬
‫[מנחת חינוך (פ"ד‪.‬קי"ד)‪/‬שו"ת חת"ס –ס' דיני שביעית "דגל"]‬
‫‪ )2‬כל מצוות השביעית נחשבות מצוה אחת כללית‪ -‬שביעית קדושה ויש בה פרטים‪-‬איסור עבודת קרקע‪ ,‬סחורה‪,‬‬
‫הפסד‪ ,‬הפקר‪ ,‬ביעור פירות שביעית ואעפ"י שיש כאן מצות עשה ‪-‬מצוה אחת היא‪:‬קדושת שנת השביעית‪ ,‬כיון‬
‫שחייבות ב"לא תעשה"‪-‬אין מפרידין ממנה מצות עשה שבה‪-‬כולן מצוה אחת היא‪-‬קדושת השנה על כל פירותיה –‬
‫נשים חייבות בכולן‪[ .‬ראה עוד בזה בעמ' ל"א‪ -‬בהקדמה]‪.‬‬
‫[הגר"ח קנייבסקי שליט"א ב"דרך אמונה" (פ"א‪/‬ה"א)‪/‬ס' דיני שביעית]‬
‫‪7‬‬
‫[א]‬
‫[א]‬
‫"ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ"‬
‫[ויקרא כ"ה‪-‬ד']‪.‬‬
‫קרבה שנת השבע‪ .‬סמוכים ונראים אנו לשנת השמיטה‬
‫וההכנות הקדחתניות של וועדות השמיטה‬
‫תשע"ה‬
‫בעיצומן‪ .‬שמיטה זו היא השמיטה ה‪ 272-‬מאז חורבן‬
‫ביהמ"ק בעווה"ר ומדי שמיטה נוספת חוזרת העטרה‬
‫ליושנה ומתרבים שומרי השביעית הן מצד הצרכנים‬
‫הפרטיים המקפידים בקניית תוצרת כשרה וללא קולות של‬
‫"היתר מכירה" והן מצד אלו שנסיונם גדול יותר –‬
‫המצטרפים למעגל שומרי השביעית שעליהם נאמר "גבורי‬
‫כח עושי דברו לשמוע בקול דברו"‪ -‬אלו בעלי הקרקעות‪,‬‬
‫חלקות האדמה והפרדסים‪.‬‬
‫‪ ‬ג' טעמים יסודיים מביא בעל ספר "החינוך" ז"ל בעניין‬
‫מצות שמיטת הקרקעות [מצוה פ"ד]‪:‬‬
‫א‪ .‬לקבוע בליבנו ולצייר ציור חזק במחשבתינו עניין חידוש‬
‫העולם "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ"‬
‫וביום השביעי‪ ,‬שלא ברא בו כלום‪ ,‬נאמר "וביום השביעי‪-‬‬
‫שבת" ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיונינו דבר הקדמות‬
‫[קדמוניות העולם] אשר יאמינו בו הכופרים ההורסים כל‬
‫פינות התורה ופורצים חומותיה‪-‬באה חובה עלינו להוציא‬
‫זמנינו יום‪-‬יום ושנה‪-‬שנה על דבר זה‪ ,‬למנות שש שנים‬
‫ולשבות בשביעית‪ .‬תמיד תהיה לנגד עינינו בריאת העולם‪,‬‬
‫שיש בורא לעולם והעולם אינו הפקר‪ .‬והוא כעניין שאנו‬
‫מונין ימי השבוע בששת ימי העבודה והשביעי –יום מנוחה‪.‬‬
‫ולכן ציוה הקב"ה‪ ,‬להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו‪,‬‬
‫מלבד השביתה בקרקע כדי שיזכור האדם כי הארץ‬
‫המוציאה אליו פירות‪,‬לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם כי‬
‫יש אדון עליה ועל אדוניה וכשהוא חפץ הוא מצווה אליו‬
‫להפקירם‪.‬‬
‫ב‪ .‬לקנות מידת הוותרנות כי אין נדיב כנותן בלי תקווה אל‬
‫הגמול‪.‬‬
‫ג‪ .‬כדי שיוסיף האדם במידת הביטחון בהשם‪-‬יתברך‪ ,‬כי‬
‫כל המוצא לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גידולי קרקעותיו‬
‫ונחלת אבותיו הגדולים‪ ,‬בכל שנת השמיטה‪ .‬ומלומד הוא‬
‫בכך כל ימיו – לא תחזק בו לעולם מידת הקמצנות ולא‬
‫מיעוט הביטחון‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫‪ ‬במדרש רבה [ויקרא פ"א]‪ :‬אמר רבי יצחק‪" :‬גבורי כח"‪-‬‬
‫בשומרי שביעית הכתוב מדבר‪ .‬בנוהג שבעולם‪ ,‬אדם עושה‬
‫מצוה ליום אחד‪ ,‬לשבת אחת‪ ,‬לחודש אחד‪ ,‬שמא לשנה‬
‫אחת‪ -‬ודין חמי חקליה בייר (ואיש זה רואה שדהו ריקה)‬
‫כרמיה בייר (כרמו ריקה) ויהיב ארנונה ושתיק (ונותן על זה‬
‫מס ושותק)‪ -‬יש לך גיבור יותר מזה? ע"כ‪.‬‬
‫ שואל מרן ראש הישיבה הרב הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל‬‫[בספרו "קול יהודה"]‪" :‬איזו גבורה היא זאת‪ ,‬הלא עתיד ה'‬
‫לצוות את הברכה בשנה השישית כמ"ש "וציויתי את ברכתי‬
‫לכם בשנה השישית" אם כן מה המקום לגבורה כאן הלא‬
‫קיבל את הברכה מראש?‬
‫ומתרץ הרב זצ"ל‪ :‬אפשר לומר כי מדבר כאן על השמיטה‬
‫בזמן שהיא מדרבנן והתורה לא הבטיחה שיטול שכרן של‬
‫מצוות בעולם הזה וההבטחות שהבטיחה התורה הן על‬
‫מצוות דאורייתא‪ .‬ואם כן בזמנינו אין הבטחות‪ ,‬והוא רואה‬
‫ששדהו ריקה ושותק‪-‬זו באמת גבורה! אמנם‪-‬אין נראה כן‪-‬‬
‫שהרי המדרש מביא על זה פסוק מן התורה‪ :‬נאמר כאן‬
‫[בעניין השמיטה‪-‬תהלים ק"ג] "עושי דברו" ונאמר [דברים‬
‫ט"ו] "וזה דבר השמיטה"‪ ,‬מה "דבר" האמור כאן –שמיטה‬
‫אף "דבר" האמור כאן‪-‬שמיטה‪ .‬אם כן המדרש לומד מגזרה‬
‫שנת השבע‬
‫שווה שהוא דבר תורה וזה מדובר על זמן הבית שכך היתה‬
‫ההבטחה‪.‬‬
‫וחוזרת השאלה לעיל‪-‬ועוד קשה‪ :‬שלא ייתכן לומר שעל‬
‫מצוות מדרבנן‪-‬אין ברכה‪ .‬כי לא ייתכן שרבותינו ז"ל יטילו‬
‫עול על הציבור בלא הבטחה‪ ,‬שהרי גם התורה לא חייבה‬
‫אלא אם כן הבטיחה הבטחה מראש וכיצד חז"ל יחייבו‬
‫מבלי כל הבטחה‪ -‬דיו לבא מן הדין להיות כנדון ?‬
‫ונראה בס"ד דבאמת לעולם יש ברכה גם מדרבנן‪ .‬אם כן‬
‫מדוע זה נקרא "גבורה"? מפני שכל ההבטחות של התורה‬
‫הם בתנאי שרוב ישראל שומרים‪-‬אז יש שכר גם בזמן הזה‪.‬‬
‫ובכן – עתה בזמנינו‪ ,‬שלא זכינו עדיין שרוב בני‪-‬אדם ישמרו‬
‫שביעית אם כן אין כאן הבטחות כי זו דרך סגולה‪ ,‬אם כל‬
‫ישראל או רובם שומרים‪ ,‬יש שפע וברכה גם בזמן הזה דרך‬
‫נס אבל לפי הטבע לא כל שומר תורה יקבל שכרו גם בעולם‬
‫הזה‪ .‬עכ"ל הרב ז"ל‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬
‫ מרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצוק"ל ‪ -‬בספרו "מאמר‬‫מרדכי‪ -‬ושבתה הארץ" (עמ' ל"ד) כתב בזה"ל‪" :‬רבים‬
‫סבורים כהסמ"ע [ספר מאירת עיניים (הגאון ר' יהושע וולך‬
‫ז"ל [תלמיד הרמ"א והמהרש"ל בעל הדרישה ופרישה על‬
‫הטור) ומפרש החושן משפט (שו"ע סי' ס"ז סק"ב)] שסובר‬
‫שהברכה של "וציויתי" היא רק כששביעית נוהגת מן התורה‬
‫ וכשנוהגת מדרבנן אין ברכה זו ‪ -‬אך למעשה המציאות‬‫מוכיחה שגם בזמן הזה ישנה ברכה ‪ -‬ולמפורסמות אין צריך‬
‫ראיה"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫ גם שיטת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הייתה כזו (ראה‬‫בסיפור עמ' י"ח שענה כן לרב השואל שליט"א)‪.‬‬
‫ וכן לאחרונה ( פרשת בחוקותי‪ -‬תשע"ד) פורסמו דבריו של‬‫מרן הגרא"יל שטיינמן שליט"א בכנס לאברכים‪:‬‬
‫"שיטת הסמ"ע שהברכה של "וציוויתי את ברכתי" אינה‬
‫נוהגת אלא בזמן ששמיטת קרקעות נוהגת מן התורה – ולא‬
‫בזה"ז (דרבנן)‪.‬אך החזו"א ז"ל כתב שמסתבר שבית הדין‬
‫של מעלה עושין מה שגוזרין בי"ד של מטה‪ ,‬וממילא אף‬
‫בזה"ז יש ברכה בשנת השמיטה‪.‬וכל אותן מקומות ששמרו‬
‫שמיטה "בלא לחפש "קולות" ‪...‬זכו לראות ברכה גדולה‬
‫בשדותיהן‪.‬‬
‫ורבו מלספור‪ -‬שכן אחרי שבא החזו"א ופסק שיש ברכה גם‬
‫בזה"ז קיבלו בשמים את דבריו ומביא הקב"ה ברכה" ע"כ‪.‬‬
‫ודברים נפלאים אלו משלימים את הנכתב לעיל‪ ,‬בדברי‬
‫הגר"י צדקה והגר"מ אליהו ז"ל‪.‬‬
‫"ושבתה הארץ שבת לה' "[ויקרא כ"ה ב']‬
‫טעמה של מצות שמיטה שתשבות האדמה ותנוח כנגד כל השבתות שבהן‬
‫הצמיחה צמחים ועשתה מלאכה‪.‬‬
‫כל שנה מכילה [שנת חמה]‪ 563-‬יום‪-‬וביניהן‪ 35 -‬שבתות (בממוצע)‪.‬לפי‬
‫חשבון זה יוצא שמספר השבתות בשבע שנים [‪ .563=]35x7‬ומכיוון‬
‫שהאדמה עושה מלאכתה גם בשבתות עליה לשבות איפא שנת שמיטה‬
‫שלימה‪ 563 -‬יום‪ .‬כנגד השבתות שבהן לא שבתה‪ .‬ברם‪ ,‬מכיוון שבשנת‬
‫השמיטה עצמה ישנן ‪ 35‬שבתות (בממוצע) שהאדמה מוציאה בהן ספיחין‬
‫ויש בזה משום "חילול שבת" כלשהו‪ .‬לכן ציותה התורה שאחר שבע‬
‫שנות שמיטה שבהן נצטברו שוב ‪ 563‬יום אשר לא נשמרו כהלכה‪ -‬תהיה‬
‫ש נת יובל למען תנוח שוב האדמה שנה שלימה כנגד השבתות שלא שמרה‬
‫במשך ‪ 7‬שנות שמיטה שחלפו במשך ה‪ 34-‬שנים האחרונות‪[.‬מטה משה סי'‬
‫תע"ג‪/‬מעינה של תורה]‬
‫[ב]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫[ב ]‬
‫ברכת השמיטה ‪6x‬‬
‫"וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים" [ויקרא כ"ה‪-‬כ"א]‪.‬‬
‫בתוספת למאמר מרן הגר"י צדקה זצ"ל לעיל‪ ,‬חשיבותו של פסוק דנן‪ ,‬כפי המובא לקמן בסוף הקובץ הנוכחי‪( -‬עמ' כ"ט)‬
‫חידוש הכתב סופר בשם אביו החת"ם סופר ז"ל) שזו הוכחה לאמיתותה של תורה שהיא מן השמים כי מי הוא בן‪-‬‬
‫תמותה שיוכל להבטיח ברכה של תבואה בשנה אחת לשלש שנים‪-‬בכל הזמנים‪ ,‬בכל התקופות ?‬
‫אכן בין אם נאמר שברכה זו רק כשנהגה שמיטה מן התורה ובין אם נפרש שגם כעת כששמיטה נוהגת מדרבנן (כפי‬
‫ההסברים לעיל) ידועות כמה הוכחות על קבלת "יבול" משולש משנה רגילה כהבטחת התורה וכעובדות אמיתיות וחלק‬
‫קטן מהם –לפניכם ‪[ :‬וראה גם לקמן בסיפור המופיע בעמ' י"ח]‬
‫* בשנת תשי"ב (שמיטה) (‪ 1592‬למניינם) החליטה הסוכנות לנטוע פרדסים בכמה יישובים – ובכללם במושב‬
‫"קוממיות" (ליד ק‪ .‬גת)‪ .‬הנטיעה התעכבה כי אנשי המושב ‪,‬יראי ה'‪ ,‬היתנו תנאי שלא יעבדו (באיסור) בפרדס בשנת‬
‫שמיטה‪ .‬רק בשנת תשי"ח (‪ )1591‬ערב שמיטה תשי"ט הסכים המנהל האחראי על הפרדסים מטעם הסוכנות‪ ,‬מר‬
‫ויגודסקי להיענות לרבה של קוממיות ואישר נטיעה של פרדס באדמת קוממיות‪ ,‬בסך של כחצי מליון לירות‪ ,‬ועפ"י‬
‫הוראותיו של הרב המקומי ככל דיני שביעית‪.‬‬
‫שנת תשי"ט (‪ )'95‬היתה שנה שניה לנטיעת הפרדס‪ .‬אנשי הסוכנות הזהירום שאי‪-‬טיפול בפרדס כיאות יגרום לכל‬
‫ההשקעה האדירה לרדת לטמיון‪ .‬הרב התחזק בבטחון בה' –ולא סטה כי‪-‬הוא‪-‬זה מהוראות ההלכה‪ .‬בחדש מנחם‪-‬‬
‫אב תשי"ט (סוף שמיטה) הודיע מנהל הפרדסים לרב המושב שמכל ‪ 12‬פרדסי המושבים רק בפרדס קוממיות‬
‫הצליחה הנטיעה‪ .‬כמובן שהרב ענה לו שהכל תלוי בברכת ה' לשומרי השביעית‪ .‬אחר ג' שנות ערלה‪-‬היבול שהפרדס‬
‫הניב כ‪ 777 -‬מיכלי פרי‪-‬הדר בשנה‪.‬‬
‫בשנת תשל"ב (‪( )1592‬ערב שמיטה תשל"ג) (שנה שישית ככל מחזור שמיטה) ‪ -‬הניב פרדס זה ‪ 2777‬מיכלים‪ .‬תחילה‬
‫חשבו שאולי נפלה טעות בספירה‪ ,‬בדקו וחזרו ובדקו‪ ,‬אכן היבול הוא – פי ‪ – 3‬מכל שנה‪ .‬כשבאו לבקש הסבר‬
‫מהרב‪ ...‬ענה להם שזה פסוק מפורש בויקרא כ"ה "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית‪ ...‬וצויתי את ברכתי לכם‬
‫["מורשת אבות"]‬
‫בשנה השישית (תשל"ב) ועשת את התבואה לשלש השנים "‪.‬‬
‫* גינתו של הצדיק המקובל רבינו סלמאן מוצפי זצ"ל היתה מצמיחה מדי שנה – ‪ 7‬ק"ג חיטים‪ .‬בשנת תשי"א (שנה‬
‫שישית‪ -‬ערב שמיטה תשי"ב) – הוציאה גינתו ‪ 21‬ק"ג חיטים בדיוק‪.‬‬
‫הרב ז"ל התרגש והתפעל מאד‪ ,‬נכנס לישיבתו הכריז ופירסם את הנס של "וצויתי את ברכתי לכם‪ ...‬ועשת את‬
‫["איש צדיק היה"]‪.‬‬
‫התבואה לשלש השנים"!!!‬
‫* יהודי ירא‪-‬שמים ממושבי הדרום‪ ,‬ד‪.‬א‪ .‬ז"ל – נפטר לפני כ‪ 11-‬שנים‪ ,‬סיפר לכותב שורות אלו‪ ,‬בשנת השמיטה‬
‫תשנ"ד‪ ,‬שבכל שנת שמיטה הוא מוסר פרדסיו לאוצר בית‪-‬הדין של "קוממיות" אשר מקבל את המטעים מטפל בכל‬
‫הקטיף‪ ,‬אריזה ושיווק וכו' (בעל הפרדס‪-‬בהיותו שומר שביעית‪ -‬אינו נהנה ממטעיו בשנה זו אלא ברווח סמלי‬
‫ביותר)‪.‬‬
‫בשנה רגילה היה כל מטע של פרי מסויים מניב כ‪ 2-‬טון‪ .‬כן היה היבול במטע המשמש‪ ,‬השזיף אפרסק ותפוח‪.‬‬
‫וסיפר לנו שבכל שנה הסמוכה לשמיטה‪ -‬היה מניב לו כל מטע כזה כ‪ )!( 7-‬טון ‪ ...‬מעל ‪!6 x‬‬
‫חודש אייר לפני ‪ 2‬שמיטות ‪ :‬יומיים אביביים שנהפכים לסגריריים מאוד ‪ ,‬אביך וגשום מאוד ‪.‬‬
‫נקדים לומר בעל המעשה ח‪.‬ק‪ .‬קיבוצניק מהצפון החל לשמור תורה ומצוות וקיבל עליו גם את ניסיון של מצות השביעית –שמירת‬
‫שמיטה כדי לשווק את פירותיו הנשירים(אפרסק ‪ ,‬משמש‪ ,‬שזיף) בריכוזים דתיים במרכז הארץ –הגבילו הגר"מ לנדא שליט"א רבה‬
‫של בני ברק בכמה מלאכות‪/‬פעולות ובמיוחד "דילול הפירות" ‪ -‬ובהעדר פעולה זו כידוע לחקלאים אין אפשרות כלל שיגיעו‬
‫הפירות הללו לגודל ושבח הראוי ‪ .‬שכניו של ח‪.‬ק‪ .‬לקיבוץ –בזו בליבם לתוצרת חברם ‪ -‬וציפו בקוצר רוח לשבח פרותיהם הראוי‬
‫והרצוי‪....‬‬
‫והנה קדרו שמים בחודש לא צפוי –אייר של אותה השמיטה (תשס"א)‪ :‬גשמים מרובים רוחות עזות בכל רחבי הארץ כולם‬
‫מצטנפים בבתיהם עד שירגע המצב ‪ ,‬ואחרי יומיים הסגר‪ -‬חברי הקיבוץ דנן יצאו לראות במטעיהן‪ .‬גם מיודעינו ח‪.‬ק‪ .‬יוצא וכלא‬
‫מאמין וכנמצא בחלום ורוד – מה הוא מגלה? שאת אותה הפעולה (דילול) שאסורה בשביעית –עשו הרוחות והגשמים של אותן‬
‫יומיים‪ ....‬ואילו במטעי שכנים לקיבוץ –שוד ושבר ! כל פעולתן והשבחתן לעצי הפרי בשביעית – הלכו לטמיון וניזוקו בצורה קשה‬
‫‪ ...‬ואילו ח‪.‬ק נ"י שיווק באותו קיץ שנת תשס"א את פירותיו הנשירים במרכז הארץ כמשובחים ביותר משנה רגילה ‪...‬‬
‫"גבורי כח עושי דברו" ‪" -‬וציויתי את ברכתי לכם " ‪....‬‬
‫שנת השבע‬
‫[ג]‬
‫הקדמה (א)‬
‫הנה "שבת הארץ" [שמיטה] קרבה וממשמשת [תשע"ה]‬
‫"ודבר בעתו מה טוב" לעסוק לקראת שמיטה בהלכות‬
‫נחוצות אלו ונחוץ גם ליידע את הציבור הרחב הי"ו‬
‫בכללים חשובים וידיעות בהלכה בנושא זה‪:‬‬
‫** שנינו בריש מסכתא דראש השנה‪ :‬ארבעה ראשי שנים‬
‫הן‪ ...‬באחד בתשרי ‪ -‬ראש השנה לשנים ולשמיטין‬
‫וליובלות" מכאן ‪ -‬שתחילת שמיטה ‪ -‬כניסת ראש השנה‬
‫ א' תשרי‪ .‬ושמיטה נקראת "שבת הארץ" כמ"ש בפסוק‬‫בראש פרשת "בהר"‪" :‬והיתה שבת הארץ לכם לאכלה"‪.‬‬
‫** שנת תשע"ה היא שנת שמיטה ואין אומרים "תקון‬
‫רחל" בתקון חצות של לילות החול בכל השנה בארץ‪-‬‬
‫ישראל [אפילו בזמן הזה שאנו נוהגין שביעית דרבנן לרוב‬
‫ככל הפוסקים]‪[ .‬כולל אילת‪ -‬כך ענה לי בע"פ הראש"ל‬
‫הגר"ם אליהו זצ"ל]‪.‬‬
‫‪ .‬אמנם "תקון רחל" שאומרים בחצות היום בבין‬‫המצרים אומרים גם בשנת השמיטה בא"י [אחרונים‪/‬‬
‫הגר"ם מזוז שליט"א ‪ /‬ילקוט יוסף]‪.‬‬
‫** שנת תשע"ה היא השמיטה ה‪ 272 -‬מאז חורבן בית‬
‫המקדש השני בעוונותינו הרבים ‪.‬‬
‫ כידוע חורבן בית המקדש השני [וגם הראשון] היה‬‫במוצאי שביעית [ערכין יא‪ ]:‬ובביאור מהו "מוצאי‬
‫שביעית" נחלקו הראשונים ואנן קיימא לן כשיטת‬
‫הגאונים והרמב"ם שהסכים להם בעניין שמפרשים‬
‫שמוצאי‪-‬שביעית היינו שנה השמינית ‪ -‬א' לסדר‬
‫השמיטה הבאה‪ ,‬דהיינו שהבית חרב בשנת השמיטה‬
‫בחודש אב ומתשרי מונים שנה חדשה למחזור השמיטה‬
‫הנוסף‪( .‬כפי הסבר הכסף משנה)‪ -‬והיא הנקראת שנת‬
‫החורבן‪[ .‬וזה היפך דעת הראב"ד]‪.‬‬
‫ כידוע מקובל בידינו (מרב שרירא גאון ז"ל) סימן לזמן‬‫החורבן של ביהמ"ק השני‪ :‬עק"ב שנים [‪ ]192‬לפני סוף‬
‫האלף הרביעי [ג' תתכ"ח]‪ .‬אם כן השנה ה' תשע"ה‬
‫[‪ ]9999‬ממנה נפחית [ג' תתכ"ח ‪ ]3121 -‬הרי יתקבל =‬
‫‪ 1947‬לחורבן‪ .‬סימן אחר עשו חיי"ם [‪ ]81‬לפי הלועזי‪:‬‬
‫‪[ .1549 = 2119 - 81‬יש אומרים להוריד ‪= 39( 39‬‬
‫‪( 1548 =)2711‬הגר"ם מזוז שליט"א‪ -‬ע"פ כמה ראשונים‬
‫ואחרונים)]‪(.‬וכן מנהג תימן)‬
‫** סימן עשו חכמים ז"ל ‪ -‬והובא ברמב"ם סוף הלכות‬
‫שמיטה ויובל [פ"י הלכות א'‪-‬ד'] לדעת שנה מסויימת אם‬
‫היא שמיטה או איזו שנה לסדר השמיטה וכדלקמן‪:‬‬
‫חשבון לשמיטה ‪ -‬מבריאת העולם‪ :‬ה' תשע"ה ‪9999 -‬‬
‫תחלק ב‪ :9 -‬יתקבל = מספר שלם‪ 129 :‬שלמים‪ .‬הרי זו‬
‫[תשע"ה] שנת שמיטה‪ .‬קח‪ :‬ה' תשע"ד‪124.8=9994:9 .‬‬
‫השארית ‪ 8‬מסמלת שנה שישית למחזור השמיטה [מעשר‬
‫עני]‪ .‬ועוד דוגמא‪ :‬ה' תשס"ח = ‪ - 124 = 9981:9‬מספר‬
‫שלם ‪ -‬הרי זו שנת שמיטה‪ .‬ועוד דוגמא‪ :‬ה' תשע"ב =‬
‫‪ - 124.4 = 9992:9‬שארית ‪ - 4‬הרי זו שנה ד' למחזור‬
‫השמיטה [מעשר עני]‪[ .‬עי' רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ו]‪.‬‬
‫** מצות השמיטה בתורה ותחילת מנין השמיטה ‪ -‬בזמן‬
‫יהושע‪:‬‬
‫* יהושע בן‪-‬נון ע"ה נכנס עם בני‪-‬ישראל בי' בניסן שנת ב'‬
‫אלפים תפ"ט [‪ 2415‬לבריאת העולם]‪ .‬כיבוש הארץ על‪-‬‬
‫ידם נמשך ‪ 9‬שנים (מלחמות)‪ .‬ואח"כ ‪ 9‬שנים חלוקת‬
‫נחלות (עפ"י הגורל)‪ .‬וכיון שעתה אפשר שיתקיים‬
‫הפסוק‪" :‬שדך‪-‬לא תזרע‪.‬כרמך‪ -‬לא תזמור" ‪ -‬שכל אחד‬
‫כבר מכיר שדהו וכרמו‪ .‬לכן שנת הט"ו (‪ )19‬לכניסתן‬
‫לארץ [ב' תק"ג ‪ 2913 -‬לבריאת עולם] היתה שנה א'‬
‫למניין מחזור השמיטה הראשון בעולם‪ .‬ושנה כ"א [‪]21‬‬
‫לכניסתן לארץ [ב' תק"ט ‪ 2915 -‬לבריאת עולם] היתה‬
‫השמיטה הראשונה בעולם שקיימוה ישראל‪ .‬וכך מנו ‪9‬‬
‫מחזורי שמיטה ‪ 45 -‬שנים וקידשו שנת חמישים ‪ -‬כיובל‬
‫ראשון בעולם והיתה זו שנת ‪ 84‬לכניסתן לארץ עם יהושע‬
‫[רמב"ם – שם]‪.‬‬
‫[ב' תקנ"ב ‪ 2992‬לבריאת העולם]‪.‬‬
‫ בני‪-‬ישראל היו בארץ ‪ 217‬שנה ‪ -‬מתוכם לא קיימו‬‫במשך הדורות הללו – (לסירוגין) ‪ 91 -‬שנות שמיטה‬
‫[שמיטות‪+‬שנות יובל מסויימות] ‪ 91‬שבתות הארץ לא‬
‫שבתה האדמה במזיד ע"י יושביה היהודים ונתקיימה‬
‫בהם התוכחה שבפרשת "בחוקותי"‪" :‬אז תרצה הארץ‬
‫את שבתותיה‪ ...‬כל ימי השמה תשבות את אשר לא‬
‫שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה" וכמידה כנגד מידה ‪-‬‬
‫‪ 91‬שנות גלות בבל ‪ -‬כנגד ‪ 91‬שבתות הארץ שהעבידו את‬
‫האדמה להוציא פירותיה כנגד רצונה ‪ -‬רצון ה' שתשבות‪.‬‬
‫ואחר ‪ 91‬שנה חזרו לארץ בבניין בית שני‪.‬‬
‫** עם בנין בית שני – בשנה השביעית לבניינו עלה עזרא‬
‫הסופר והחלו למנות מניין אחר לשמיטה‪ .‬ובשנה הי"ג‬
‫לבניינו – היתה שמיטה ראשונה‪ .‬מנו ‪ 9‬שמיטות וקידשו‬
‫שנת חמישים – ואעפ"י שלא נהגו יובל בבית שני – היו‬
‫מונים אותו לקדש שמיטות‪ .‬מדוע לא נהגו יובל?‬
‫בפרשת "בהר" [ויקרא כ"ה‪-‬י'] כתיב "וקראתם דרור‬
‫בארץ לכל יושביה" דרשו חכמים ז"ל [ערכין ל"ב‪]:‬‬
‫אימתי תקרא דרור [תקיים שמיטה ויובל‪-‬שחרור עבדים‬
‫וכד']? בזמן ש"כל יושביה עליה"‪ .‬וחזרת ישראל מן גלות‬
‫של חורבן ראשון לא היתה נחלת כולם‪ :‬בעליית עזרא‬
‫ונחמיה ‪ -‬לא עלו עמו חלק ניכר של עם ישראל בבבל‪-‬מדי‬
‫[פרס] [כידוע אז קנס עזרא את הלוויים] תימן וצפון‬
‫אפריקה [המיעוט שגלה לאותן מקומות]‪ .‬אם כן אי‪-‬‬
‫אפשר לקיים את הדין של "דרור [שמיטה ויובל] בארץ‬
‫לכל יושביה" [ודבר זה נהג כבר כ‪ 191-‬שנה קודם חורבן בית‬
‫א' – עת גלו שבטי גד וראובן וחצי שבט מנשה (רמב"ם וס'‬
‫החינוך)] ונמשך זה כל משך בניין בית שני [‪ 421‬שנה]‬
‫וביתר שאת בחורבן בית שני מזה ‪ 1548‬שנים בגלות ‪ -‬עד‬
‫היום הזה שאין כל ישראל שרויין על אדמתן‪ .‬ומכאן‬
‫אתה למד‪:‬‬
‫** בבית שני ‪ -‬נהגו שמיטין ‪ -‬מדרבנן‪ .‬ומנו יובלות‬
‫[לקדש שמיטין] אך ללא כל חיוב מן התורה ‪ -‬ובלא‬
‫נפקא‪-‬מינא של שחרור עבדים וכדומה רק זכר בעלמא‬
‫ליובל שנהג בבית ראשון [וזו שיטת רש"י אליבא דרבי‬
‫בגמרא גיטין (ל"ו)‪ .‬והיפך דעת ר"ת]‪ .‬וכל שכן אחר‬
‫חורבן בית שני ‪ -‬ועד עצם ימינו אלה ‪ -‬נוהגת השמיטה‬
‫מדרבנן [ויובלות אחר החורבן אין מונין כלל ‪ -‬רק‬
‫שמיטות ‪ -‬וכדעת הגאונים שהובאה ברמב"ם פ"י‬
‫מהלכות שמיטה ויובל] וזו דעת רוב ככל הפוסקים‬
‫ראשונים ואחרונים ששביעית נוהגת בזמן הזה ‪ -‬מדרבנן‪.‬‬
‫* קיום דין שמיטה ויובל מן התורה ‪ -‬אינו תלוי כלל‬
‫בבניין בית המקדש אלא בהווייתן של כלל ישראל על‬
‫אדמתן ‪ -‬ארץ ישראל הקדושה [וכמו שהיה למעשה בזמן‬
‫יהושע בן‪-‬נון שלא היה מקדש ‪( -‬אמנם משכן היה)]‬
‫שנאמר "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" ‪ -‬בזמן שכל‬
‫יושביה עליה נוהג דין שמיטה ויובל‪.‬‬
‫[הסבר זה כפי הבנה אחת ברמב"ם (פ"ד הכ"ה) וכפירוש הרדב"ז‬
‫ומהרי"ט ז"ל ועוד וכ"כ אור לציון‪/‬שביעית בהקדמה]‪.‬‬
‫** טבלאות לשנות השמיטה בזמן ישראל על אדמתן ‪ -‬ורשימת השמיטות מאז חורבן המקדש עד שנה זו ‪ -‬ראה לקמן (עמ' ה'‪-‬ו'‪-‬ז')‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫הקדמה (א) (המשך)‬
‫פרט חשוב זה של מציאותן של כלל ישראל בארץ ‪-‬‬
‫משותף למצוה זו של שמיטה ויובל ועוד כמה מצוות‬
‫התלויות בארץ ‪ -‬חלה‪/‬תרומות ומעשרות‪:‬‬
‫ חלה‪ :‬כתיב [במדבר ט"ו‪-‬י"ח]‪" :‬בבואכם אל הארץ‪...‬‬‫והיה באכלכם מלחם הארץ" ‪ -‬פירשוהו‪" :‬בביאת‬
‫כולכם"‪ .‬שמצות חלה נוהגת מן התורה כשכל ישראל‬
‫בארץ‪ .‬ועתה ‪ -‬נוהגת מדרבנן גם בארץ ישראל‪.‬‬
‫והחידוש הוא בזה ‪ -‬שמצות חלה נוהגת גם בחו"ל‬
‫מדרבנן "שלא תשתכח תורת חלה מישראל" [ופרט זה ‪-‬‬
‫וגזירה זו חלה גם לגבי שמיטת כספים ‪ -‬וכדלקמן]‪.‬‬
‫ תרומות ומעשרות ‪ -‬החלה נקראת "תרומה" ומכאן‬‫למדו שגם תרומות ומעשרות קיומן מן התורה‪ -‬תלוי‬
‫"בביאת כולם"‪ .‬אם כן עתה נוהגות תרומות ומעשרות‬
‫בארץ ‪ -‬מדרבנן [היינו אפילו בדגן תירוש ויצהר] ‪ -‬וזו‬
‫סברת מרן שולחן ערוך ( יו"ד סי' של"א ס"א) עפ"י דעת‬
‫הרמב"ם [ויש חולקים ומחלקים בין תרומות ומעשרות‬
‫לחלה ‪ -‬טור‪/‬ר"י ורמ"א – יו"ד סי' של"א]‪ .‬בחוץ לארץ ‪-‬‬
‫לא נוהגין תרומות ומעשרות כלל‪.‬‬
‫** דין שונה במצוות שתלויות בארץ ‪ -‬ובהן אין כלל קשר‬
‫למציאות כלל ישראל על אדמתן‪:‬‬
‫ ערלה ‪" -‬וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל"‬‫[ויקרא י"ט] ‪ -‬נוהגת בארץ ‪ -‬מן התורה (להלכה – לפי‬
‫רוב הפוסקים) גם בזמן הזה ‪ -‬שאין כולם בארץ‪ .‬ונוהגת‬
‫גם בחו"ל ‪ -‬מהלכה למשה מסיני וגם בשל גוי‪ .‬ההבדל‬
‫ההלכתי‪ :‬ספק ערלה בארץ ישראל ‪ -‬אסור‪ .‬ספק ערלה‬
‫בחו"ל ‪ -‬מותר!‬
‫ חדש ‪ -‬איסור תבואה חדשה ‪ -‬לא לאוכלה עד (אחר)‬‫ט"ז ניסן‪ .‬נוהג מן התורה בכל מקום בכל זמן וגם בשל‬
‫גוי‪ .‬וזו דעת מרן השו"ע [יו"ד סי' רצ"ד]‪(.‬ויש חולקים‬
‫בזה – ואכמ"ל)‬
‫ כלאים ‪ -‬נוהג בארץ ‪ -‬גם בזמן הזה ‪ -‬מן התורה‪ :‬כלאי‬‫אילן‪ ,‬כלאי זרעים וכלאי הכרם‪ .‬בחוץ לארץ ‪ -‬נוהג‪:‬‬
‫בכלאי אילן ‪ -‬מן התורה‪ .‬בכלאי הכרם ‪ -‬מדרבנן‪ .‬בכלאי‬
‫זרעים ‪ -‬מותר‪.‬‬
‫ שמיטת כספים ‪ -‬אינה חובת הארץ ‪ -‬אלא חובת הגוף‪.‬‬‫ובכל זאת תלויה היא בשמיטת קרקעות ויובל ‪ -‬דאם‬
‫נוהגים בזמנינו [דרבנן] נוהגת גם שמיטת כספים [דרבנן]‬
‫וגזרו בזה בכל מקום בעולם [דעת מרן שו"ע חושן משפט‬
‫[ד]‬
‫סי' ס"ז] כדי "שלא תשתכח תורת שמיטת כספים‬
‫מישראל"‪.‬‬
‫"‪...‬אז תרצה הארץ את שבתותיה" [ויקרא כ"ו‪-‬ל"ד]‪.‬‬
‫רמזה פה התורה הקדושה שהגלות שתהיה אחר חורבן‬
‫מקדש ראשון כנגד אותן שמיטין ויובלות שלא שמרו‬
‫ישראל בהיותן בארץ‪ -‬והעונש הוא מידה כנגד מידה‪,‬‬
‫שבעים שנות גלות בבל‪ -‬כנגד ‪ 91‬שמיטין ויובלות‬
‫שביטלו –הכיצד יוצא חשבון זה במדוייק?‬
‫** פסוק בדברי הימים [ב'‪-‬ל"ו] "למלאות דבר ה' בפי‬
‫ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה‬
‫שבתה למלאות שבעים שנה"‪.‬‬
‫** יהושע הכניסן לארץ‪-‬ואחר י"ד (‪ )14‬שנה‪ ,‬בתחילת‬
‫שנה ה‪-‬ט"ו (‪ )19‬החלו למנות לשמיטה ושנה כ"א (‪)21‬‬
‫לכניסתן‪ -‬היא שמיטה ראשונה‪.‬‬
‫** מכניסתן לארץ עד בניין בית ראשון עברו ‪ 441‬שנה‪.‬‬
‫בית המקדש הראשון עמד‪ -‬עד חורבנו וצאתם לגלות‬
‫בבל‪ 411 -‬שנה‪ .‬הרי שישבו בארץ – ‪ 191‬שנה‪ .‬עשרת‬
‫השבטים גלו ‪ 133‬שנה קודם החורבן‪.‬‬
‫** מתוך ‪ 191‬שנה לישיבתן בארץ‪ -‬הכעיסו לקב"ה בגלל‬
‫העוונות –במניין כולל של‪ 431 :‬שנה‪.‬‬
‫‪ 431‬שנה של עוונות – מתחלקים כך‪ 351 :‬שנה [עפ"י‬
‫נבואת יחזקאל ד'] כאשר מתוכם הכעיסו ‪ 111‬שנים‪,‬‬
‫‪ 243‬שנים בזמן השופטים והמלכים – מימי ירבעם בן‬
‫נבט עד גלות עשרת השבטים בימי הושע בן אלה‪.‬‬
‫והשאר‪ 38 -‬שנה‪ -‬סתומים ולא מפורשים‪ .‬וכך עד ‪41‬‬
‫שנה אחרונות עד החורבן‪-‬הרי ‪ 431‬שנה‪.‬‬
‫** ‪ 431‬שנה כוללים ‪ 91‬שמיטות ויובלות‪ .‬כיצד? בתוך‬
‫‪ 411‬שנה ישנן ‪ 98‬שמיטות ו‪ 1-‬יובלות‪ ,‬הרי ‪ 84‬שבתות‪,‬‬
‫בתוך ‪ 31‬שנה – ישנן ‪ 4‬שמיטות וחלק משמיטה‬
‫החמישית‪ -‬הרי ‪" 9‬שבתות" – ביחד ‪.85‬‬
‫ויובל אחרון בו גלו נחשב לעוון שהרי בעוונו גלו‪ -‬הרי‬
‫‪ 91‬שבתות‪ -‬שמיטות ויובלות כנגדן יצאו לגלות בבל ‪91‬‬
‫שנה‪.‬‬
‫[הקדמה להלכות שמיטה‪ .‬רש"י דבה"י (ב'‪-‬ל"ו) ורש"י‬
‫בחומש על פרשתינו עשה חשבון אחר בכמה עניינים]‪.‬‬
‫"כי תבואו אל הארץ ‪...‬שש שנים תזרע שדך‪...‬ובשנה השביעית" [ויקרא כ"ה]‬
‫רומז על חיי האדם שידוע ימי שנותיו בהם שבעים שנה‪ .‬והעולם הזה‪ -‬קרוי חול והעולם הבא קרוי –שבת‪ .‬ומי שלא‬
‫הכין בחול‪-‬אין לו מה יאכל בשבת‪ .‬כשנתבונן בעבודת האדם‪,‬ימי עבודתו רק ‪ 81‬שנה כי עשר שנים ראשונות ימי‬
‫קטנות ואין בהם עבודה‪,‬לכן הפסוק מנה רק ‪"– 81‬שש שנים" הן ‪ 81‬שנה כי כל אחת כלולה מעשר‪ .‬וכל אשר תמצא‬
‫ידך לעשות בכוחך מצד הקדושה‪ -‬עשה‪.‬‬
‫שדה וכרם‪ -‬משום שיש גן‪-‬עדן של מטה [שדה] ושל מעלה [כרם]‪ .‬וזהו אסיפת התבואה שתאסוף לאכול בעולם הבא‬
‫שהוא שבת‪ .‬וזהו‪":‬ובשנה השביעית"‪-‬היא שביעית לעבודתך והיא שמינית לימיך‪" ,‬שבת"‪ -‬תכנס לעוה"ב‪ ,‬אותה שנה‬
‫"שנת שבתון יהיה לארץ –שבת לה' "‪.‬לא נשאר באותה השעה לעשות מעשה‪ ,‬שבו תקנה גן‪-‬עדן של מטה ושל‬
‫מעלה‪,‬לפיכך הוי זהיר וזריז בעודך בעוה"ז שהוא "חול" לטרוח ולהכין לאותו עולם שהוא "שבת" שבאותו עולם‬
‫אין שם כי אם אכילת תגמול השכר‪.‬‬
‫["פתוחי‪-‬חותם" למרן אביר יעקב זיע"א]‪.‬‬
‫"שש שנים תזרע"‪-‬סופי תיבות "שמע"‪ ,‬הוא תחילת פסוק היחוד "שמע ישראל"‪ .‬בפסוק זה שש תיבות‪ ,‬לומר לך‪:‬‬
‫כל הזורע שש ונח בשביעי‪,‬מעיד ביחודו של הקב"ה‪ ,‬שהוא יחיד וברא כל העולם בששה ימים וינח ביום השביעי‪ .‬וכל‬
‫[נחל קדומים למרן החיד"א ז"ל]‪.‬‬
‫הזורע בשמיטה כאילו כופר ביחודו של עולם"‬
‫עיקר מצות שבת ושמיטה היא להעיד שהקב"ה מקיים הנבראים בכל עת מחדש‪ .‬כמאמר "אומר ועושה"‪ ,‬פירוש‪,‬‬
‫[שפת אמת]‪.‬‬
‫לבד המציאות שהמציא יש מאין‪ ,‬רק שנותן בהם כח חדש תמיד‪.‬‬
‫שנת השבע‬
‫[ה]‬
‫הקדמה (ב)‬
‫טבלת יסוד‪ -‬שנות השמיטה והיובלות בכניסת עם ישראל לארץ ישראל‬
‫ע"י יהושע בן נון – י' ניסן – ב' אלפים תפ"ט [סדר הדורות (י"א תפ"ח)]‬
‫טבלה א' – עד חורבן ביהמ"ק הראשון וגלות בבל‬
‫–‬
‫מס'‬
‫השנים‬
‫לכניסתן‬
‫לארץ‬
‫מס'‬
‫השנים‬
‫למניין‬
‫השמיטה‬
‫מה נהג בשנה זו (או בשנים אלו)‬
‫‪1-9‬‬
‫‪-‬‬
‫‪ 9‬שנים מלחמה וכיבוש‬
‫תצ"ו עד‬
‫תק"ב‬
‫‪1-14‬‬
‫‪-‬‬
‫‪ 9‬שנים של חלוקת נחלות עפ"י הגורל‬
‫ל‪ 5.9-‬שבטים‬
‫בני גד וראובן וחצי שבט מנשה התנחלו בעבר‬
‫הירדן (הגברים שבהם עזרו במלחמת ‪ 9‬השנים‬
‫בארץ‪-‬ואח"כ חזרו לארצם – נשיהם וטפם)‪.‬‬
‫תק"ג‬
‫תק"ד‬
‫תק"ה‬
‫תק"ו‬
‫תק"ז‬
‫תק"ח‬
‫תק"ט‬
‫תק"י‪-‬‬
‫תקט"ו‬
‫תקט"ז‬
‫‪19‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪11‬‬
‫‪15‬‬
‫‪21‬‬
‫‪21‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪9‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫תרומות ומעשרות (מעשר שני)‬
‫תרומות ומעשרות (מעשר שני)‬
‫תרומות ומעשרות (מעשר עני)‬
‫תרומות ומעשרות (מעשר שני)‬
‫תרומות ומעשרות (מעשר שני)‬
‫תרומות ומעשרות (מעשר עני)‬
‫שנת שמיטה‬
‫יהושע בן נון מנהיג העם‪ .‬כל מקום שכבש‬
‫יהושע‪ -‬נתחייב במעשרות‪ .‬וכן קידשו ערי חומה‪.‬‬
‫יהושע מדריכם גם על המצוות התלויות בארץ‬
‫ועל השמיטה‬
‫‪22-29‬‬
‫‪1-13‬‬
‫תרומות ומעשרות כנ"ל (שני‪/‬עני)‬
‫‪21‬‬
‫‪14‬‬
‫שמיטה שניה בישראל‬
‫תקכ"ג‬
‫‪39‬‬
‫‪21‬‬
‫שמיטה שלישית בישראל‬
‫תק"ל‬
‫‪42‬‬
‫‪21‬‬
‫שמיטה רביעית בישראל‬
‫תקל"ג‬
‫‪49‬‬
‫‪31‬‬
‫תרו"מ (מעשר עני)‬
‫תקל"ז‬
‫תקמ"ד‬
‫תקנ"א‬
‫‪45‬‬
‫‪98‬‬
‫‪83‬‬
‫‪39‬‬
‫‪42‬‬
‫‪45‬‬
‫שמיטה חמישית בישראל‬
‫שמיטה שישית בישראל‬
‫שמיטה שביעית בישראל‬
‫תקנ"ב‬
‫‪84‬‬
‫‪91‬‬
‫שנת היובל *‬
‫תקנ"ג‬
‫‪89‬‬
‫‪91‬‬
‫תרו"מ (מעשר שני)‬
‫תקנ"ו‬
‫ב' אלפים‬
‫תתקכ"ח‬
‫‪81‬‬
‫‪94‬‬
‫תרו"מ (מעשר שני)‬
‫‪441‬‬
‫‪418‬‬
‫תרו"מ (מעשר שני)‬
‫מנין השנים‬
‫לבריאת‬
‫העולם‬
‫ב' אלפים‬
‫תפ"ט עד‬
‫תצ"ה‬
‫הערות‬
‫יהושע בן נון מנהיג העם [אלעזר כהן גדול]‬
‫השמיטה הראשונה שהונהגה אי פעם בישראל!‬
‫שנים א'‪-‬ו' למחזור השני של השמיטה‬
‫כ"ו ניסן תקט"ז – פטירת יהושע בן נון (בן ‪)111‬‬
‫לערך אותו הזמן‪ -‬נפ' אלעזר כהן גדול ע"ה וממלא מקומו‬
‫פינחס בן אלעזר כה"ג! (סדר הדורות)‬
‫זקנים שקיבלו מיהושע (בכללם כלב בן‬
‫יפונה‪/‬פנחס) מנהיגים העם ‪ 19‬שנים אחר‬
‫יהושע‪ .‬י"א עתניאל בן קנז (אחיו של כלב) מנהיג‬
‫העם (סה"ד)‪.‬‬
‫לדעה שעתניאל קיבל מהזקנים‪ :‬בשנה זו –‬
‫תקל"ג – הנהיג העם‪.‬‬
‫עתניאל מנהיג העם ומדריכם על המצוות‬
‫ושמיטה ויובל שבימיו‪( – .‬פינחס כהן גדול)‪.‬‬
‫היובל הראשון שנהג בישראל אי פעם‪.‬‬
‫אינו נספר עם שאר שנים (כרבנן) (רמב"ם)‬
‫שנה א' למחזור חדש של שמיטה (‪ )1‬ושל היובל‬
‫השני‪.‬‬
‫אהוד בן גרא מנהיג העם ומדריכם על המצוות‬
‫תחילת בניין ביהמ"ק הראשון ע"י שלמה המלך‬
‫נמשך ‪ 9‬שנים עד ב"א תתקל"ה‪.‬‬
‫ גלות שבטי גד ראובן וחצי שבט מנשה מעבר‬‫הירדן‪.‬‬
‫שמיטה חמישית במחזור היובל ה‪14-‬‬
‫‪819‬‬
‫‪855‬‬
‫ג"א קפ"ז‬
‫ מתבטל שמיטה ויובל מן התורה – כיון שאין‬‫כל ישראל בארצם [רמב"ם‪ .‬ס' החינוך]‬
‫גלות עשרת השבטים‬
‫‬‫‪913‬‬
‫‪919‬‬
‫ג"א ר"ה‬
‫ג' אלפים‬
‫תרו"מ (מעשר שני) מוצאי שביעית שנה א' חורבן ביהמ"ק הראשון – מוצאי שביעית‪ .‬שנה‬
‫‪138‬‬
‫‪191‬‬
‫‪ 38‬ליובל ה‪** 19-‬‬
‫למחזור השמיטה השישי ביובל ה‪.19-‬‬
‫ט' אב של"ח‬
‫* הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל – פ"י ה"ט)‪ -‬כתב שבזמן שהיובל נוהג (מן התורה‪ ,‬כבית ראשון כאן) – נוהג דין עבד עברי ודין‬
‫ערי בתי חומה ושדה חרמים ושדה אחוזה ומקבלין גר תושב ונוהג שביעית בארץ (ישראל) ושמיטת כספים בכל מקום מן‬
‫התורה‪ .‬וכשהיובל לא נוהג (מה"ת‪ -‬כג' בבית שני ועד ימינו) – דינים הנ"ל לא נוהגים והשביעית‪/‬שמיטת כספים – מדרבנן!‬
‫** הרי מכניסתם לארץ – עברו (גם אם לא שמרו הכל כהלכתה) ‪ 18‬יובלים שלמים ו‪ 38-‬שנים מהיובל ה‪.19-‬‬
‫ג"א של"ח – ג"א ת"ח‪ 77 :‬שנות גלות בבל‪ .‬למסקנת הרמב"ם כדעת גאונים‪ -‬לא מנו אלא שמיטות בלבד ‪ -‬ב‪ 91-‬שנה אלו‪.‬‬
‫[ו]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫הקדמה (ג)‬
‫שמיטין ויובלות‬
‫טבלה ב' ‪-‬‬
‫מנין השנים לבריאת‬
‫העולם‬
‫מבניין ביהמ"ק השני – עד חורבן המקדש בעווה"ר – ‪ 427‬שנה‪.‬‬
‫(עפ"י הרמב"ם וסדר הדרות)‬
‫מס' השנים‬
‫לבניין מקדש‬
‫שני‬
‫ג' אלפים ת"ח כ"ד אלול‬
‫כ"ד כסלו ת"ט‬
‫ת"ט‪-‬תי"ב‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫‬‫‬‫‪-‬‬
‫תי"ג‪-‬תי"ד‬
‫‪9-8‬‬
‫‪-‬‬
‫תט"ו‬
‫‪9‬‬
‫תט"ז‪-‬ת"ך‬
‫‪1-12‬‬
‫שנים ב'‪-‬ו'‪ .‬תרו"מ (שני ‪ +‬עני)‬
‫תכ"א‬
‫‪13‬‬
‫שמיטה ראשונה בבית שני‬
‫תכ"ח‪-‬תל"ה‬
‫‪21/29‬‬
‫שמיטה שנייה ושלישית בבית שני‬
‫תמ"ב‬
‫‪34‬‬
‫שמיטה רביעית בבית שני‬
‫תמ"ח‬
‫‪41‬‬
‫שנה ו' לשמיטה החמישית תרו"מ (מעשר עני)‬
‫תמ"ט‪,‬תנ"ו‪,‬תס"ג‬
‫‪41/41/99‬‬
‫שמיטות חמישית‪/‬שישית‪/‬שביעית בבית ב'‬
‫תס"ד‬
‫‪98‬‬
‫יובל ראשון בבית שני‬
‫תס"ה‬
‫‪99‬‬
‫שנה א' למחזור החדש‪-‬שמיטה ויובל‬
‫תקי"ד‬
‫תקס"ד‪ /‬תרי"ד‬
‫‪118‬‬
‫‪198/218‬‬
‫יובל שני בבית שני‬
‫יובל שלישי‪/‬רביעי במקדש זה‬
‫תרכ"א‬
‫‪213‬‬
‫שמיטה ראשונה ביובל החמישי‬
‫תרס"ד‪ /‬תשי"ד‬
‫‪298/318‬‬
‫היובל החמישי והשישי‬
‫תשמ"ב‬
‫‪334‬‬
‫תש"ן‬
‫‪342‬‬
‫שמיטה רביעית ביובל השביעי‬
‫מוצאי שביעית‪ -‬שנה א' לשמיטה ה‪ 9-‬ביובל ה‪.7-‬‬
‫תרו"מ (מעשר שני)‬
‫תשס"ד‬
‫‪398‬‬
‫יובל ה‪ 7-‬בבית השני‬
‫תתי"ד‬
‫‪418‬‬
‫יובל ה‪ 2-‬בבית השני‬
‫תתכ"א‬
‫‪413‬‬
‫שמיטה א' ליובל התשיעי‬
‫תתכ"ב – תתכ"ז‬
‫‪414-415‬‬
‫תרו"מ (מעשר שני ‪ +‬עני)‬
‫ט' אב תתכ"ח‬
‫‪421‬‬
‫י"ג (‪)421‬‬
‫שמיטה ב' ושנה אח"כ‪ -‬מוצאי שביעית‬
‫היא שנה ‪ 19‬ביובל ה‪9-‬‬
‫מה נהג בשנה זו (או בשנים אלו)‬
‫שנה א' (‪ )1‬למחזור שמיטה חדש‬
‫תרו"מ (מעשר שני) לראשונה בתולדות בית שני‬
‫הערות‬
‫הכינו צרכי בניין ביהמ"ק השני‪.‬‬
‫התחילו לבנות ביהמ"ק השני (במשך ‪ 4‬שנים)‪.‬‬
‫נבנה ביהמ"ק השני לגמרי (סדר הדורות)‪ .‬וסימנ"ך‪:‬‬
‫הבי"ת נבנה (הושלם) בשנת בי"ת (לאלף הרביעי)‪..‬‬
‫[לרמב"ם (ורש"י) ורוב הפוסקים עדיין לא נהגו‬
‫שמיטין בשנים אלו]‪.‬‬
‫עולה עזרא הסופר הכהן ע"ה מבבל מנהיג העם‪.‬‬
‫מקדש ערי חומה‪ .‬וכל מקום שנכבש – מתחייב‬
‫במעשרות וכן מצווה למנות לשמיטה [מתקן ‪11‬‬
‫תקנות חשובות בישראל (ב"ק פ"ב)]‪.‬‬
‫השמיטה היא מדרבנן כיון שלא כל ישראל נמצאים‬
‫בארצם ושמיטה תלויה ביובל (רמב"ם)‪.‬‬
‫כנ"ל‬
‫פוסקת הנבואה‪-‬פטירת חגי‪ .‬זכריה ומלאכי‪.‬‬
‫י' בטבת‪ -‬פטירת עזרא הסופר (י"א הוא מלאכי)‪.‬‬
‫כל אלו י"א בתמ"ב י"א בתמ"ח (לקמן)‪.‬‬
‫אלף שנה ליציאת מצרים‪ .‬שנה א' למניין השטרות‬
‫הנז' ברמב"ם (ועוד) ונהגו בזה בני תימן עד קרוב‬
‫לזמנינו‪.‬‬
‫השנה תשס"ז‪ 2619-‬לשטרות (לפי הרמב"ם)‪.‬‬
‫מנו יובלות לקדש שמיטין‪ .‬אך לא נהג יובל עם כל‬
‫מצוותיו (כאמור בעמ' הקודם – בהערה בסוף) דהוי‬
‫דרבנן – שאין כל ישראל בארצם [רמב"ם‪/‬חינוך]‪.‬‬
‫נמנית בנפרד אינה עולה לכאן ולכאן כרבנן‬
‫(רמב"ם)‪.‬‬
‫מרד מתתיהו ובניו החשמונאים [יהודה המכבי‪-‬‬
‫התרכ"ב] צאצאיו מלכו ‪ 113‬שנה (עד תשכ"ד)‪.‬‬
‫בתשי"ג‪ -‬נולד ריב"ז‪ .‬מנהיג העם ומתקן תקנות‬
‫חשובות בישראל (גם אחר החורבן)‪.‬‬
‫התחיל בניין הורדוס (שכלול ביהמ"ק השני)‪.‬‬
‫הושלם שכלול ביהמ"ק ע"י הורדוס (‪ 1‬שנים)‪.‬‬
‫(בתש"ס נולד רבי עקיבא)‪.‬‬
‫שמיטה אחרונה בבית שני – לפני החורבן שגם הוא‬
‫היה בשביעית כדלקמן‪.‬‬
‫שמיטה אחרונה בבית שני –ואעפ"י שאמרו בש"ס‬
‫"מוצאי שביעית" ‪ -‬זהו לפי הרמב"ם שרוב השנה‬
‫שאח"כ‪ -‬מוצאי שביעית‪.‬‬
‫* הערה נחוצה מאד‪:‬‬
‫‪ 2‬תירוצים חשובים לסתירה המתבקשת בין חשבון שנת חורבן ביהמ"ק השני [ג"א תתכ"ח‪ -‬כפי המופיע בעמ' זה בסוף הטבלה] לחשבון תחילת מנין השמיטות מאז חורבן ביהמ"ק‬
‫השני [ג"א תתכ"ט]‪ -‬עפ"י הב"י בדעת הרמב"ם (עמ' ז') (כי כך הוא החשבון משנה זו (תשע"ה ‪ -‬שמיטה קרובה) לאחור כל ‪ 9‬שנים עד תחילת המניין – ג"א תתכ"ט)‪:‬‬
‫א‪ .‬דרישה (חו"מ סי' ס"ז סק"ט) (וכעין זה תירץ האור שמח ע"ש)‪ :‬מניין השמיטות והיובלות בזמן כניסתן לארץ וביהמ"ק (ראשון ושני) כפי שהשתמשו בו האמוראים בש"ס‪ -‬זה לפי‬
‫מניין בריאת העולם (מולד וי"ד כידוע לבקיאים שהוא לפי בריאת האדם הראשון בחשבונות העיבור והמולדות)‪.‬‬
‫‪ .‬אך מה שמנו ומונים אנו שמיטין מאז החורבן‪ -‬ושנת החורבן ג' אלפים תתכ"ט ועד ימינו שנת השמיטה ה' תשע"ה (הרשימה בעמ' ז') כפי מניינו של הרמב"ם‪ -‬זה לפי שנת היצירה‬‫(מולד בהר"ד) שהוא נחשב ל"שנה" קודם יצירת אדה"ר בא' תשרי (היינו מכ"ה אלול) וזה גם מנייננו‪ -‬תשע"ד ‪ .‬וכעין זה כ' באור לציון [ח"א (יו"ד סי' כ"ו)]‪.‬‬
‫ב‪ .‬תירוץ נוסף כפתור ופרח ונפלא של בעל הכפתור ופרח ז"ל (ח"ב סי' נ"א) (מלפני כ‪ 911-‬שנה)‪:‬‬
‫‪ .‬הרמב"ם רק מציין שנות החורבן בזמנו (‪ )1119‬ואינו מונה אותם‪ ,‬מאיזו שנה מתחילין?‬‫לכן המסקנא‪:‬‬
‫‪ )1‬למניין השמיטין מאז החורבן‪ -‬הוא מונה משנת ד"א תתכ"ט לבריאת העולם (וזה החשבון בדף ז')‪.‬‬
‫‪ )2‬הרמב"ם מונה לחורבן משנת ג' אלפים תתכ"ח לבריאת העולם‪( -‬וסימנו עק"ב שנים לסוף אלף רביעי) וכן הרגילות להזכיר בקהל חשבון שנות החורבן עפ"י הרמב"ם כל ליל ט' באב‬
‫מפני עגמת נפש‪( .‬השנה ‪ 1943‬לחורבן‪ -‬תשע"ד ‪ -‬ערב שביעית)‪.‬‬
‫‪ .‬בס' ילקוט יוסף‪/‬שביעית (פ"א) ובס' שביתת השדה (פ"א) – כתבו שהרמב"ם פסק לגבי זמן שנות קיום ביהמ"ק (‪ )421‬כרש"י ולגבי מניין שנות השמיטה‪ -‬ס"ל כר"ת (שהבניין נחרב‬‫בשנת תכ"א (‪ )421‬לבניינו‪ .‬ותירוצם זה כעין תירוץ הכפתור ופרח‪.‬‬
‫שנת השבע‬
‫[ז]‬
‫הקדמה (ד)‬
‫מנין שנות השמיטה‬
‫מניין שנות השמיטה – מאז חורבן ביהמ"ק השני – עד שנת השמיטה הסמוכה שלפנינו (ה' תשע"ה) !‬
‫וזא"ת למודע"י – מניין כל שנות השמיטה שמוצגים כאן‪ ,‬נכתבו‬
‫אחר עיון ועמל רב בבדיקת המקורות בש"ס ראשונים רמב"ם‬
‫ובית יוסף ובתיאום המניינים המובאים שם וכל זאת אליבא‬
‫דשיטת הרמב"ם ומרן הבית יוסף ז"ל‪ .‬דיו רב נשפך ורבות היו‬
‫המחלוקות על מדוכה זו החל מביאור ‪ 3‬סוגיות בש"ס [גמ' ר"ה‬
‫(ט‪ ).‬ע"ז (ט‪ ):‬וגמ' ערכין (י"ב‪ ]):‬ונחלקו גם במניין השנים של‬
‫ביהמ"ק השני והאם מנו יובלות בחורבן וכן אימתי החלו למנות‬
‫בבית שני דרך מחלוקתם של הגאונים והרמב"ם כנגד הראב"ד‬
‫בביאור המושג בש"ס "ביהמ"ק נחרב במוצאי שביעית" (ערכין‬
‫י"ב) והמשך במחלוקתם של רש"י כנגד נכדיו (רשב"ם ור"ת) ונינו‬
‫(תוס' ר"י) ור"ח והרא"ש ז"ל עד גירסת הטור ב"י ודרכי משה‬
‫והב"ח הדרישה הרדב"ז (והכפתור ופרח והמהרלנ"ח) וכלה‬
‫בשיטת הבית‪-‬יוסף בבדיקה המייגעת מהי שנת השמיטה‬
‫האמיתית – ומאז ועד היום "ותשקוט הארץ ‪ 437‬שנה" ואין כבר‬
‫מחלוקות בדבר –וכדלקמן‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬חשבון מדוקדק זה‪ ,‬הוא אמין עפ"י שיטת הרמב"ם במסקנתו‬
‫כסברת הגאונים (שכתב כן בהל' שמיטה ויובל פ"י ה"ה) שהשנה ההיא‬
‫(בה כתב הלכה זו) – שנת ד' אלפים תתקל"ו היא מוצאי שביעית‪-‬‬
‫ועפ"י זה הכריע הבית‪-‬יוסף ששנת פ"ט לאלף החמישי שנזכרה בטור‬
‫(יו"ד של"א) (חו"מ ס"ז) היא השמיטה האמיתית לרמב"ם‪ .‬וכן לפי זה‬
‫כ' הב"י שבזמנו שנים רצ"ט ש"ו שי"ג ש"ך הן השמיטות הנכונות‬
‫להרמב"ם [ב"י יו"ד (סי' של"א) וחו"מ (סי' ס"ז)‪ -‬וסיים שם הב"י (סי'‬
‫של"א) בדברי הרמב"ם שם‪" :‬וע"ז אנו סומכים וכפי חשבון זה אנו‬
‫מורים לעניין מעשרות ושביעית והשמטת כספים שהקבלה והמעשה‬
‫עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי להיתלות" ובחו"מ (סי' ס"ז) סיים‬
‫הב"י "ונראה שכך עלתה הסכמת כל החכמים הנז' שכך נוהגים בא"י‬
‫שנת הרצ"ט ש"ו ושי"ג השמיט (הקרקעות)‪ -‬זה עולה בהסכמה‬
‫הנזכרת"‪ .‬וכן סיים ה"בית‪-‬חדש" (יו"ד סי' של"א) "‪...‬ולעניין הלכה‬
‫הסכימו האחרונים לד' הרמב"ם"‪[ .‬ומנה שם את השנים ה'שנ"ה‬
‫וה'ש"ץ‪-‬כשנות שמיטה ודאיות]‪.‬‬
‫נתונים אלו היו נר לרגלינו בסיכום ופירוט מניין שנות השמיטה ‪-‬‬
‫וכדלקמן בס"ד‪:‬‬
‫‪ ‬ג' אלפים תתכ"ט‪-‬ט' באב‪-‬זמן החורבן‪[ -‬והיא שנת שמיטה ועליה נרמז שבית‪-‬המקדש נחרב "במוצאי שביעית"‪-‬כפי הסבר‬
‫הרמב"ם] [‪ 85‬למניינם]‪>>[ .‬ראה הערה נחוצה בעמוד קודם להבדל בין שנת חורבן בית שני המופיעה כאן (ג' תתכ"ט) לשנת חורבן בית שני‬
‫המופיעה בטבלה לעיל (עמ' קודם) (ג' תתכ"ח)>>]‪.‬‬
‫ג"א תת"ל שנה א'‪ .‬תתל"ו (שמיטה ראשונה מהחורבן)‪ .‬תתמ"ג‪( .‬שמיטה שניה) תת"ן‪ .‬תתנ"ז‪ .‬תתס"ד‪ .‬תתע"א‪ .‬תתע"ח‪.‬‬
‫תתפ"ה‪.‬תתצ"ב‪ .‬תתצ"ט‪ .‬תתק"ו‪ .‬תתקי"ג‪ .‬תתק"ך‪ .‬תתקכ"ז‪ .‬תתקל"ד‪ .‬תתקמ"א‪ .‬תתקמ"ח (חיבור המשנה ע"י רבינו‬
‫הקדוש) תתקנ"ה‪ .‬תתקס"ב‪ .‬תתקס"ט‪ .‬תתקע"ו‪ .‬תתקפ"ג‪ .‬תתק"ץ‪ .‬ג' אלפים תתקצ"ז ‪[.‬סוף האלף הרביעי]‪.‬‬
‫‪ ‬ד' אלפים [‪ 247‬למניינם]‪[ :‬האלף החמישי]‬
‫ד'‪ .‬י"א‪ .‬י"ח‪ .‬כ"ה‪ .‬ל"ב‪ .‬ל"ט‪ .‬מ"ו‪ .‬נ"ג‪ .‬ס'‪ .‬ס"ז‪ .‬ע"ד‪ .‬פ"א‪ .‬פ"ח‪ .‬צ"ה‪ .‬ק"ב‪ .‬ק"ט‪ .‬קט"ז‪[ .‬קי"ח‪-‬חבור הלוח‬
‫העברי] קכ"ג‪ .‬ק"ל‪ .‬קל"ז‪ .‬קמ"ד‪ .‬קנ"א‪ .‬קנ"ח‪ .‬קס"ה‪ .‬קע"ב‪ .‬קע"ט‪ .‬קפ"ו‪ .‬קצ"ג‪ .‬ר'‪ .‬ר"ז‪ .‬רי"ד‪ .‬רכ"א‪ .‬רכ"ח‪.‬‬
‫רל"ה‪ .‬רמ"ב‪ .‬רמ"ט‪ .‬רנ"ו‪[ .‬ר"ס‪-‬שנת חתימת התלמוד] רס"ג‪ .‬ע"ר‪ .‬רע"ז‪ .‬רפ"ד‪ .‬רצ"א‪ .‬רח"ץ‪ .‬ש"ה‪ .‬שי"ב‪ .‬שי"ט‪.‬‬
‫שכ"ו‪ .‬של"ג‪ .‬ש"מ‪ .‬שמ"ז‪ .‬שנ"ד‪ .‬שס"א‪ .‬שס"ח‪ .‬שע"ה‪ .‬שפ"ב‪ .‬שפ"ט‪ .‬שצ"ו‪ .‬ת"ג‪ .‬ת"י‪ .‬תי"ז‪ .‬תכ"ד‪ .‬תל"א‪.‬‬
‫תל"ח‪ .‬תמ"ה‪ .‬תנ"ב‪ .‬תנ"ט‪ .‬תס"ו‪ .‬תע"ג‪ .‬ת"פ‪ .‬תפ"ז‪ .‬תצ"ד‪ .‬תק"א‪ .‬תק"ח‪ .‬תקט"ו‪ .‬תקכ"ב‪ .‬תקכ"ט‪ .‬תקל"ו‪.‬‬
‫תקמ"ג‪ .‬תק"ן‪ .‬תקנ"ז‪ .‬תקס"ד‪ .‬תקע"א‪ .‬תקע"ח‪ .‬תקפ"ה‪ .‬תקצ"ב‪ .‬תקצ"ט‪ .‬תר"ו‪ .‬תרי"ג‪ .‬כת"ר‪ .‬תרכ"ז‪ .‬תרל"ד‪.‬‬
‫תרמ"א‪ .‬תרמ"ח‪ .‬תרנ"ה‪ .‬תרס"ב‪ .‬תרס"ט‪ .‬תרע"ו‪ .‬תרפ"ג‪ .‬תר"ץ‪ .‬תרצ"ז‪ .‬תש"ד‪ .‬תשי"א‪ .‬תשי"ח‪ .‬תשכ"ה‪.‬‬
‫תשל"ב‪ .‬תשל"ט‪ .‬תשמ"ו‪ .‬תשנ"ג‪ .‬תש"ס‪ .‬תשס"ז‪ .‬תשע"ד‪ .‬תשפ"א‪ .‬תשפ"ח‪ .‬תשצ"ה‪ .‬תת"ב‪ .‬תת"ט‪ .‬תתט"ז‪.‬‬
‫תתכ"ג‪ .‬תת"ל‪ .‬תתל"ז‪ .‬תתמ"ד‪ .‬תתנ"א‪ .‬תתנ"ח‪ .‬תתס"ה‪ .‬תתע"ב‪ .‬תתע"ט‪ .‬תתפ"ו‪ .‬תתצ"ג‪ .‬תת"ק‪ .‬תתק"ז‪.‬‬
‫תתקי"ד‪ .‬תתקכ"א‪ .‬תתקכ"ח‪ .‬תתקל"ה [השנה בה ציין הרמב"ם ז" ל את שנת השמיטה הסמוכה בה כתב את פסקי הלכות שמיטה‬
‫ויובל –(פ"י ה"ד‪-‬ה"ו)‪-‬ושנת תתקל"ו היא מוצאי שביעית]‪.‬תתקמ"ב‪ .‬תתקמ"ט‪ .‬תתקנ"ו‪ .‬תתקס"ג‪ .‬תתק"ע‪ .‬תתקע"ז‪.‬‬
‫תתקפ"ד‪ .‬תתקצ"א‪ .‬תתקצ"ח‪[ .‬תתקצ"ט‪-‬תת"ר—סוף האלף החמישי]‪.‬‬
‫‪ ‬ה' אלפים [‪ 1247‬למניינם]‪[ :‬האלף השישי]‬
‫ה'‪ .‬י"ב‪[ .‬השמיטה המפורסמת בתוס' ע"ז במחלוקת בין רש"י (שנת י"א) כנגד רשב"ם ר"ת ור"י] י"ט‪ .‬כ"ו‪ .‬ל"ג‪ .‬מ'‪ .‬מ"ז‪ .‬נ"ד‪.‬‬
‫ס"א‪ .‬ס"ח‪ .‬ע"ה‪ .‬פ"ב‪ .‬פ"ט השמיטה שציינה הטור [ביו"ד סי' של"א וחו"מ סי' ס"ז]‪ .‬צ"ו‪ .‬ק"ג‪ .‬ק"י‪ .‬קי"ז‪ .‬קכ"ד‪ .‬קל"א‪.‬‬
‫קל"ח‪ .‬קמ"ה‪ .‬קנ"ב‪ .‬קנ"ט‪ .‬קס"ו‪ .‬קע"ג‪ .‬ק"פ‪ .‬קפ"ז‪ .‬קצ"ד‪ .‬ר"א‪ .‬ר"ח‪ .‬רט"ו‪ .‬רכ"ב‪ .‬רכ"ט‪ .‬רל"ו‪ .‬רמ"ג‪ .‬ר"ן‪[ .‬שנת‬
‫רנ"ב‪-‬גירוש ספרד) רנ"ז‪ .‬רס"ד‪ .‬רע"א‪( .‬שנים אלו נזכרו כשמיטות נכונות במהרלנ"ח ובב"י חו"מ)‪ .‬רע"ח‪ .‬רפ"ה‪ .‬רצ"ב‪ .‬רצ"ט‪.‬‬
‫ש"ו‪ .‬שי"ג‪ .‬ש"ך‪ .‬שכ"ז‪( .‬שמיטות אלו נזכרו כנ"ל בבית‪-‬יוסף שם‪-‬וברדב"ז ובב"ח)‪ .‬של"ד‪[ .‬פטירת מרן ב"י‪-‬של"ה]‪ .‬שמ"א‪.‬‬
‫שמ"ח‪ .‬שנ"ה (נז' בב"ח) שס"ב‪ .‬שס"ט‪ .‬שע"ו‪ .‬שפ"ג‪ .‬ש"ץ (נז' בב"ח)‪ .‬שצ"ז‪ .‬ת"ד‪ .‬תי"א‪ .‬תי"ח‪ .‬תכ"ה‪ .‬תל"ב‪.‬‬
‫תל"ט‪ .‬תמ"ו‪ .‬תנ"ג‪ .‬ת"ס‪ .‬תס"ז‪ .‬תע"ד‪ .‬תפ"א‪ .‬תפ"ח‪ .‬תצ"ה‪ .‬תק"ב‪ .‬תק"ט‪ .‬תקט"ז‪ .‬תקכ"ג‪ .‬תק"ל‪ .‬תקל"ז‪.‬‬
‫תקמ"ד‪ .‬תקנ"א‪ .‬תקנ"ח‪ .‬תקס"ה‪ .‬תקע"ב‪ .‬תקע"ט‪ .‬תקפ"ו‪ .‬תקצ"ג‪ .‬ת"ר‪ .‬תר"ז‪ .‬תרי"ד‪ .‬תרכ"א‪ .‬תרכ"ח‪ .‬תרל"ה‪.‬‬
‫תרמ"ב‪ .‬תרמ"ט‪[ .‬שמיטה הראשונה ל"היתר המכירה" (‪ 1115‬למניינם)]‪ .‬תרנ"ו‪ .‬תרס"ג‪ .‬תע"ר‪ .‬עזר"ת‪ .‬תרפ"ד‪ .‬תרצ"א‪.‬‬
‫תרח"ץ‪ .‬תש"ה‪ .‬תשי"ב‪ .‬תשי"ט‪ .‬תשכ"ו‪ .‬תשל"ג‪ .‬תש"ם‪ .‬תשמ"ז‪ .‬תשנ"ד‪ .‬תשס"א‪ .‬תשס"ח ‪.‬תשע"ה‪.‬‬
‫(*) עד כאן ‪ 272‬שמיטות מחורבן ביהמ"ק השני ‪.‬‬
‫(**) פסק הרמב"ם [הל' שמיטה ויובל פי"ב הט"ז]‪" :‬וכן לעתיד לבא בביאה שלישית בעת שייכנסו לארץ יתחילו למנות שמיטין‬
‫ויובלות ויקדשו בתי ערי חומה ויתחייב במעשרות כל מקום שיכבשהו" – ולמד מכאן מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל שאף אם יבוא‬
‫המשיח באמצע שני שבוע (למחזור השמיטה) יתחילו מניין חדש לשמיטין – כיון שלהרמב"ם המניין שאנו מונים כיום (בזמן הגלות)‬
‫אינו המניין האמיתי שהרי אין מונים יובלות – כשיבוא המשיח יתחילו מניין חדש [אורל"צ‪/‬שביעית‪-‬ביאורים על הרמב"ם]‪.‬‬
‫(***) יהי רצון שיתקיים בע"ה בקרוב מ"ש הרמב"ם בסוף הלכות מלכים (פי"א ה"א)‪" :‬המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד‬
‫ליושנה לממשלה הראשונה‪ .‬ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל‪ .‬וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם‪ :‬מקריבין קרבנות‪ .‬ועושין‬
‫שמיטין ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה"‪ .‬אמן כן יהי רצון !!!‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫אדמו"ר בבא סאלי זיע"א –ושנת השמיטה‬
‫[ח]‬
‫פגישת אדמו"ר באבא סאלי זיע"א עם הגאון פאר הדור מרן החזון איש זצ"ל‬
‫בשנת השמיטה תשי"ב‬
‫ ביקורו היחידי של אדמו"ר באבא סאלי זיע"א‬‫אצל החזון איש ז"ל ‪ ,‬היה בשנת התשי"ב – שנת‬
‫השמיטה הראשונה לאחר קום המדינה ובריחת הערבים‬
‫מגבולותיה‪ .‬באותה שנה לא היו ועדות שמיטה וחנויות‬
‫לממכר ירקות בלי כל חשש‪.‬‬
‫אדמו"ר באבא סאלי שהיה מדקדק במצוות ומחמיר על‬
‫עצמו בכל דבר ודבר‪ ,‬ובפרט במצוות התלויות בארץ‪.‬‬
‫ואמר אז שכן עיקר ביאתנו לארץ כדי לשמור את המצוות‬
‫התלויות בארץ‪[ ,‬תרומות‪ ,‬מעשרות‪ ,‬ערלה ושביעית]‪,‬‬
‫שאל את החזון איש‪ ,‬מה דעתו ושיטתו בדיני השמיטה‬
‫בזמן הזה? והאם הוא מהמתירים למכור לגוי קרקעות‬
‫בא"י‪ ,‬או שהוא מהאוסרים? החזון איש השיב לאדמו"ר‪,‬‬
‫כי הוא מהאוסרים‪ .‬אדמו"ר זיע"א אמר ל"חזון איש"‪ ,‬כי‬
‫גם דעתו היא לאסור את ה"מכירה"‪ ,‬ולכן הוא אינו אוכל‬
‫ירקות או פירות של שביעית‪ ,‬למרות הקושי הגדול‬
‫שבדבר‪ .‬אך בעיית הבעיות שעמדה לאדמו"ר היתה בעית‬
‫הלחם‪ ,‬המתפרסת על פני השנה הבאה‪ ,‬כי שנה לאחר‬
‫השמיטה עיקר הלחם הוא מהתבואה שנזרעה בשנת‬
‫" ושבתה הארץ שבת לה' "‬
‫שנת תשי"ב [‪ ]1592‬היתה שנת שמיטה הראשונה עבור אדמו"ר‬
‫"באבא סאלי" בארץ הקודש‪ ,‬והראשונה בארץ‪ ,‬לאחר מלחמת‬
‫השחרור שסגרה את הגבולות בפני כל סחורה חקלאית של נכרים‬
‫‪.‬כשהישוב בארץ נאבק על קיומו באופן כללי לשמור את הלכות‬
‫השמיטה‪,‬היה קושי כפול ומכופל‪.‬‬
‫אדמו"ר באבא סאלי הכיר את דיעות הפוסקים המחמירים ואת‬
‫המצדדים להקל מחמת מצבה הכלכלי של המדינה‪ ,‬אך אין‬
‫כאדמו"ר לקבל על עצמו קשיים של מצוה בשמחה וכן הציע גם‬
‫לסובבים אותו לשמור על השמיטה לכל דקדוקיה ופרטיה‬
‫ומובטחת ברכת ה' "לשלש השנים"‪.‬‬
‫מארחיו של האדמו"ר בירושלים [משפ' ר' חזן דהן עולה ממרוקו‬
‫ובן תורה ועסקן גדול] נתקלו בקושי גדול בגלל המגבלות של‬
‫השמיטה והיו במצב של צער ודאגה‪,‬על שאין הם יכולים למלא‬
‫את כל חסרונו‪.‬‬
‫אך לא כך אדמו"ר‪ ,‬הוא פנה אליהם והסביר להם‪,‬שעבורו קל‬
‫מאד לשמור את השמיטה‪ .‬דבר ראשון‪ ,‬משום שהוא הרגיל את‬
‫עצמו להסתפק במועט ומעט פלפל חריף‪ ,‬לטבל בו את הלחם אותו‬
‫הוא אוכל רק בערב‪ ,‬מספיק עבורו‪ .‬ודבר שני‪ ,‬הוא בטוח בה'‪,‬שלא‬
‫יחסיר ממנו דבר‪,‬לו הוא נזקק‪ ,‬כך שהוא מקבל על עצמו את‬
‫שמירת השמיטה בצורה רגועה ובוטחת‪.‬‬
‫פלפל חריף‪ ,‬זהו מאכלו העיקרי של אדמו"ר‪ ,‬אבל איפה ניתן‬
‫להשיג את המצרך הפשוט הזה‪ ,‬טרי‪ ,‬שגדל בעיבוד לא‪-‬יהודי?‬
‫למחרת השיחה עם אדמו"ר התפנה ר' חזן לקיים מצות ביקור‬
‫חולים‪ .‬בן‪-‬דודו אושפז בביה"ח הצרפתי "נוטרדם" השוכן בשכ'‬
‫מוסרארה‪ -‬ממש על קו הגבול עם ירושלים שבידי הערבים‪ .‬לאחר‬
‫שהייה קצרה בחדר עם החולה‪ ,‬יצאו השניים להתאוורר בחצר‬
‫ביה"ח‪ ,‬והנה להפתעתו הרבה רואה ר' חזן גינת ירק פורחת‪ .‬ומה‬
‫גדל בה? פלפל חריף לרוב‪ ,‬חצילים שחרחרים מאורכים ומעט‬
‫צנונית‪ .‬ללא הרבה היסוסים ניגש אל הגוי שהיה ממונה על הגינה‬
‫ושאלו‪-‬אם יוכל לקנות מהם מעט פלפל חריף עבור אורח חשוב‬
‫שנמצא אצלו ואשר אינו אוכל רק פלפל חריף‪ .‬ענה לו הלה‪ ,‬אתה‬
‫יכול לבוא לכאן כל יום‪,‬ולקבל לא רק פלפל חריף אלא גם חצילים‬
‫וצנון כפי צריכותך כל עוד הם צומחים בגינתי‪ .‬ומאת ה' היתה‬
‫זאת שכל אותם שבועות בהן שהה האדמו"ר בביתו של ר' חזן לא‬
‫פסקו מעל שולחנו פלפלים חצילים וצנוניות מתוצרת כשרה‬
‫למהדרין מן המהדרין‪ .‬אדמו"ר באבא סאלי הירבה להודות לה'‬
‫על חסדו זה ותמיד היה שגור בפיו שבני ‪-‬ישראל זוכים למעלה‬
‫מיוחדת ע"י שמירת המצוות התלויות בארץ כתרומות ומעשרות‬
‫ושמיטה וזכות היא לנו לדור בארץ אבותינו ולקיים בה את‬
‫מצוות ה' ותמיד היה מרבה לדבר בשבחה של ארץ ישראל‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫השמיטה‪ .‬וכלשון רבינו‪" :‬הפת עיקר"‪ .‬התעניין רבינו איך‬
‫וכיצד אפשר לוודא‪ ,‬כי הקמח או הלחם הנמכר בשוק אין‬
‫בו חשש של נשמר ונעבד‪ .‬על הכל אמר אדמו"ר אפשר‬
‫לוותר‪ ,‬אך "על הלחם לבדו יחיה האדם"‪ .‬החזו"א ענה‪:‬‬
‫פה בבני ברק ישנם אנשים יראי ה' המטפלים בכל ענייני‬
‫השמיטה ומשתדלים לספק לחרדים מצרכים‪ ,‬שאין בהם‬
‫כל חשש‪ .‬ומסתמא גם בירושלים ישנם חרדים לדבר ה'‬
‫המשתדלים בעניין‪ ,‬ומן הסתם בחוגי נטורי קרתא והעדה‬
‫החרדית ימצא את מבוקשו‪ .‬לאחר מכן עברו לדון בנושא‬
‫התרומות והמעשרות‪ ,‬ובמשך שעה ארוכה דנו בנושא‬
‫חיוב תרומות ומעשרות בזמן הזה‪ ,‬ושמירת השמיטה‬
‫הלכה למעשה‪.‬‬
‫בשעת פרידתם – נתן החזו"א ז"ל לאדמו"ר באבא סאלי‬‫ז"ל את ספרו "חזון איש – שביעית" במתנה‪.‬‬
‫אמנם כשעמד לצאת אמר הבאבא סאלי לעוזרו שישאל‬
‫את האברכים ששם‪ ,‬מה מחירו של הספר לשלם לחזו"א‬
‫על ספרו ‪ .‬כשנודע דבר זה לעוזרו של החזו"א ואמר כן‬
‫לרבו – מיד סירב החזו"א בכל תוקף לקבל סכום כלשהו‬
‫על ספרו‪.‬‬
‫ [מר משה (מוריס) דהאן ז"ל‪ ,‬שבהיותו עובד‬‫הקונסוליה הצרפתית בירושלים‪ ,‬דאג דרך עובדי‬
‫הקונסוליה להביא ירקות מעיר העתיקה לכבוד‬
‫האדמו"ר במשך שנת השמיטה‪ .‬וכן היה המשב"ק ר'‬
‫ניסים אזראד ז"ל נוסע ליפו לשכונת ג'בליה‪ ,‬שהיו בה‬
‫ערבים וזורעים בחצר ביתם‪ ,‬וקונה מהם ירקות‪ .‬וכן‬
‫בעיר רמלה אצל הערבים שם‪ .‬ואדמו"ר הזהירו שלא‬
‫יקנה בשוק מערבים אלא דווקא מהגינות‪ ,‬ויראה איך‬
‫הם תולשים את הירקות בחצר ביתם‪ ,‬והוא לא יתלוש‬
‫בעצמו‪ .‬אמנם לאחר כל המאמצים‪ ,‬לא היו משיגים‬
‫באותם הימים ירקות בשפע כיום‪ ,‬כי אם בצמצום רב‬
‫ומבחר מועט]‪[ .‬מתוך סבא קדישא – סידנא באבא‬
‫סאלי ח"ב]‪.‬‬
‫‪ ‬כידוע סידנא באבא‪-‬סאלי זיע"א ערך חיבור על תרי"ג‬
‫מצוות שבתורה וכולם נרמזו בתיבת "ואהבת" אמנם‬
‫לצערינו הרב נעלם כמעט כל החיבור ונמצאו בשנים‬
‫האחרונות רק ביאור ל‪-‬קכ"ז (‪ )127‬מצוות בלבד‪:‬‬
‫א‪ .‬מצוה ס"ט‪" :‬להפקיר פירות שביעית‪ ,‬שנאמר [שמות‬
‫כ"ג‪-‬י"א]‪" :‬והשביעית תשמטנה ונטשתה‪,‬ואכלו אביוני‬
‫עמך"‪.‬‬
‫וכתבו ז"ל הטעם כדי לבטוח בה' הבטחה נאמנה‪ ,‬כי הוא‬
‫אדון הכל וזן את הכל‪,‬כי לה' הארץ ומלואה‪ .‬ואפשר לרמוז‬
‫המצוה הזאת בפסוק הנזכר‪ ,‬כי "ואהב"ת" ר"ת‪ :‬השביעית‬
‫תשמטנה ונטשתה אסורה בזריעה‪ .‬כלומר אהבתו יתברך‪-‬‬
‫שהוא רעך‪-‬תאהבהו "כמוך"‪ ,‬דהיינו כנפשך‪ ,‬ותפקיר פירות‬
‫שביעית ולא תזרע הארץ ובטח עליו והוא יעשה‪ .‬והנזהר בזה‬
‫"אני ה' "‪ -‬נאמן לשלם שכר‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫מצוה ק"ח‪ :‬מצות "שביתת הארץ בשנת השמיטה"‬
‫שנאמר "בחריש ובקציר השבות" (שמות ל"ד‪-‬כ"א)‪ .‬ואפשר‬
‫לרמוז המצוה הזאת בפסוק "ואהבת לרעך כמוך‪ -‬אני ה' "‪:‬‬
‫"ואהבת" – ר"ת את השמיטה בחריש ובקציר תשבות‪.‬‬
‫כלומר "ואהבת לרעך" שהוא יתברך – "כמוך"‪ ,‬דהיינו –‬
‫כנפשך‪ ,‬ובחריש ובקציר תשבות‪ .‬והנזהר בזה "אני ה'" –‬
‫נאמן לשלם שכר‪.‬‬
‫שנת השבע‬
‫[ט]‬
‫[א ]‬
‫הכנות קודם השמיטה‬
‫א‪ .‬תוספת שביעית ‪ -‬מהי?‬
‫ וזאת עלינו לדעת ‪ -‬שכל מקום שיש בו ‪ -‬שביתה‬‫בלשון התלמוד] דהיינו מחמת קדושה מסויימת של זמן מסויים‬
‫ יש בו "תוספת" ‪ -‬מ"חול" על "הקודש" דהיינו שצריכים‬‫להוסיף עוד זמן נוסף מן "החול" ולהוסיפו ל"קדושה" ודבר‬
‫זה הן בכניסת הזמן הזה והן ביציאתו‪.‬‬
‫ היכן מצויה "שביתה" זו? ‪ -‬ביום הכפורים‪ .‬שבתות‪ .‬ימים‬‫טובים‪ .‬שנת שמיטה‪[ .‬בש"ס נזכרו גם "תוספת בכורים" –‬
‫"תוספת כתובה" אך אינו דומה עניינם לכאן]‪.‬‬
‫ ישנן שתי שיטות הלומדות מהו מקור הדין של "תוספת‬‫שביעית"‪:‬‬
‫‪‬שיטה א'‪[ :‬ברייתא יומא (פ"א‪ ).‬ראש השנה (ט‪ ).‬וכסברת‬
‫"ועיניתם את נפשותיכם בתשעה‬
‫רבי ישמעאל‪-‬שם]‪:‬‬
‫לחדש"‪ ...‬מתחיל ומתענה מבעוד יום‪ .‬מלמד [על יום‬
‫זה בכניסתו‪.‬‬
‫הכפורים] שמוסיפין מחול על הקודש‪.‬‬
‫ביציאתו‪-‬מנין? שנאמר‪" :‬מערב עד ערב" ‪ -‬וזה יום הכפורים‪.‬‬
‫שבתות‪-‬מנין? [שיש בו תוספת]‪ :‬תלמוד לומר‪" :‬תשבתו"‪.‬‬
‫ימים טובים‪-‬מנין? [כנ"ל]‪ :‬ת"ל‪" :‬שבתכם"‪ .‬הא כיצד? כל‬
‫מקום שיש בו שבות ‪ -‬מוסיפין מחול על הקודש‪.‬‬
‫ והכוונה כולל שביעית ‪ -‬שיש לה תוספת מחול על הקודש ‪-‬‬‫שאין עושין מלאכה כבר קודם כניסת שנת שמיטה‪.‬‬
‫ יוצא לפי שיטה זו‪ :‬המלמד על ה"תוספת" הוא יום‬‫הכפורים‪-‬שנזכר בפסוק ‪ -‬וממנו נלמדו "תוספות מחול על‬
‫הקודש" לשבת ויו"ט ושביעית‪.‬‬
‫‪‬שיטה ב'‪[ :‬רבי עקיבא ‪ -‬עפ"י משנה דשביעית (פ"א מ"ד)‬
‫וברייתא‪ :‬ראש השנה (ט‪ ).‬מועד קטן (ג‪ ):‬מכות (ח‪ :]).‬כתוב‬
‫בתורה [שמות ל"ד פרשת "כי תשא"]‪" :‬ששת ימים תעבוד ‪-‬‬
‫בחריש ובקציר תשבות"‪ .‬רבי עקיבא אומר‪ :‬אינו צריך לומר‬
‫חריש וקציר של שביעית [עצמה] שהרי נאמר [פרשת "בהר"]‪:‬‬
‫"שדך לא תזרע" וגו' אלא מדובר בחריש של ערב שביעית‬
‫הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית"‬
‫["שבות"‬
‫[פירש"י‪ :‬שלא יחרוש שדה אילן ערב שביעית‪ ,‬חריש שיועיל לשביעית‪ .‬וכן‬
‫תבואה שהביאה שליש בשביעית‪ ,‬אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית]‬
‫במועד קטן ג‪ ]:‬וכאשר בית המקדש לא בנוי ‪ -‬נתבטלה "הלכה‬
‫למשה מסיני" זו ואין תוספת שביעית כלל‪.‬‬
‫‪ .‬וזו הלכה למעשה [עפ"י הרמב"ם] ‪ -‬אין תוספת שביעית‬‫כלל בזמן הזה שחרב בית המקדש בעוונותינו‪.‬‬
‫‪ ‬ויש מחמירים ‪ -‬זו סברת מהר"ש סיריליאו ז"ל [מפרש‬
‫התלמוד ירושלמי והרמב"ם (מלפני כ‪ 411-‬שנים)] שגם בזמן‬
‫הזה יש להוסיף תוספת שביעית לפני ראש השנה ‪ -‬וכמה? יום‬
‫אחד‪-‬ערב ראש השנה ‪ -‬דהיינו לא לעבוד עבודת האדמה‬
‫בכ"ט באלול שלפני שנת שמיטה!‬
‫* הנה בפוסקים מובאת דעת התוספות בגמ' מועד קטן (ד‪).‬‬
‫שסוברים שמ"מ גם לדעת רבן גמליאל (שם) צריך להוסיף‬
‫שיעור מועט כתוספת שביעית בערב ראש השנה ‪ -‬כמו לפני כל‬
‫יום טוב ‪ -‬וה"ה בשמיטה ‪ -‬וכן ראוי לנהוג‪ .‬כ"כ הילקוט יוסף‪-‬‬
‫שביעית (בהערות‪-‬עמ' קמ"ו) בשמם ובשם הגר"ח קנייבסקי‬
‫שליט"א (דרך אמונה) וכן הבין הוא את המהר"ש סיריליאו‬
‫הנז"ל‪ .‬וכ"פ במאמר מרדכי אליהו ז"ל (עמ' ל') והבאנוהו לעיל‬
‫בשער לשמיטה (ב)‪.‬‬
‫* למסקנא‪ :‬בזמנינו רוב עבודות האדמה מותרות עד כניסת‬
‫ראש השנה דשמיטה (וכדלקמן)‪ .‬ומה שהזכרנו בשם מהר"ש‬
‫סיריליאו ז"ל שבכ"ט באלול אין עבודת קרקע‪ -‬כדין‬
‫"תוספת" זו רק חומרא‪ -‬ולא מצד הדין !‬
‫המותר והאסור קודם השמיטה‬
‫[והוראות נוספות ממכוני השמיטה השונים]‬
‫א‪ .‬על כל פנים להלכה למעשה – יש חיוב לשמור כעין תוספת‬
‫שביעית – מ"ד (‪ )44‬יום קודם לשמיטה אך מדין "מראית‬
‫עין"‪ :‬גזירת חכמים שאסור לנטוע עץ מאכל אחר ט"ו באב‪.‬‬
‫מדוע?‬
‫‪ .1‬כל עץ – השרשתו באדמה‪ 14 -‬יום‪ .‬ויש כלל נוסף‪ :‬שלושים‬
‫יום בשנה‪ -‬חשובים שנה‪ :‬כל שנטע עץ מאכל קודם השקיעה‬
‫של ט"ו באב (תשע"ד) "הרויח" שנה ונחשב שנטע בשנת‬
‫תשע"ד (שנה א')‪ .‬תשע"ה – שנה ב'‪ .‬תשע"ו שנה ג' (למעשה‪:‬‬
‫שנתיים ומ"ד יום)‪ .‬ממתין מראש השנה תשע"ז ‪-‬עד ט"ו‬
‫בשבט תשע"ז – והפירות שיצאו אח"כ מותרים (וכמובן אחר‬
‫פדיון רבעי)‪.‬‬
‫‪ .‬מי שנטע עץ מאכל בתוך מ"ד יום לראש השנה תשע"ה ‪-‬‬‫מט"ז אב ( תשע"ד) ואילך ‪ -‬הרי בכל אופן שנת תשע"ה‬
‫(שמיטה) תיחשב לשנה א' לשנות ערלה‪.‬‬
‫‪ .‬ומעתה‪ ,‬ששנת תשע"ה (שמיטה) נחשבת לשנה אחת לערלה‪,‬‬‫הרי יש כאן "מראית עין" שירננו העם ויאמרו שנטע בשנת‬
‫שמיטה עץ מאכל‪-‬לכן אסרו חכמים ז"ל לנטוע עץ מאכל אחר‬
‫ט"ו באב שקודם שנת שמיטה (ט"ו באב תשע"ד) וממילא‬
‫הוברר שיש כאן כעין "תוספת שביעית" של מ"ד יום מתקנת‬
‫חכמים בענין נטיעת עץ מאכל‪.‬‬
‫‪ .2‬דין הברכה והרכבה בעצי מאכל שווה לדין הנטיעה בענין‬
‫זה של "מראית עין"‪.‬‬
‫‪ .6‬לכן מי שנטע‪/‬הבריך‪/‬הרכיב –עץ מאכל‪ ,‬בתוך מ"ד יום‬
‫לראש השנה‪ :‬נטע בט"ז אב – אינו חייב לעקור העץ‪[.‬כיון‬
‫שי"א(חזו"א) שמקצת היום ככולו] נטע מי"ז אב ואילך –‬
‫חייב לעקור העץ‪ .‬ואם מת קודם שעקר ‪-‬מחייבין את היורשין‬
‫לעקור‪ .‬הפירות‪ -‬מותרים בכל אופן גם אם לא עקר‪.‬‬
‫‪ .4‬עץ או כנה הנטועים קודם ט"ו באב מותר להרכיב עליהם‬
‫עץ רוכב עד סמוך לראש השנה כיון שאין מונים שנות ערלה‬
‫מזמן הרכבתה אלא מזמן נטיעת הכנה [ואפילו בכנת סרק ואפילו‬
‫הרי שמכאן נלמדה תוספת מחול על הקודש של שביעית‬
‫לשיטה זו‪.‬‬
‫ב‪ .‬תוספת שביעית ‪ -‬במשנה ‪ -‬אימתי?‬
‫* "עד אימתי חורשין בשדה האילן בערב שביעית [שנה ששית‪-‬‬
‫כהשנה תשע"ד]? בית שמאי‪ :‬כל זמן שיפה לפרי‪ .‬ובית הלל‪:‬‬
‫עד העצרת [שבועות של השנה הששית]"‪" .‬וקרובים דברי אלו‬
‫להיות כדברי אלו" [אותו זמן לערך]‪.‬‬
‫* "עד אימתי חורשין בשדה הלבן [שדה של תבואה וקטניות]‬
‫ערב שביעית?‪ ...‬עד הפסח"‪[ .‬שביעית פ"א‪/‬פ"ב‪-‬מ"א]‪.‬‬
‫הרי שתוספת שביעית לעבודות האילן [בפרדסים] עד חג‬
‫השבועות שלפני השמיטה [כ‪ 4 -‬חדשים תוספת] ותוספת‬
‫שביעית לעבודות קרקע בשדה תבואה ‪ -‬עד פסח שלפני שמיטה‬
‫[כחצי שנה תוספת]‪.‬‬
‫ג‪ .‬כתבו מפרשי המשנה [הרמב"ם‪ .‬הרב שמשון מקוצי‪ .‬הרב‬
‫עובדיה ברטנורא ז"ל] שמשנתינו זו אינה הלכה למעשה ‪ -‬כיון‬
‫שרבן גמליאל ובית דינו ביטלו זמני תוספת אלו והתירו לחרוש‬
‫ולעבוד בקרקע ‪ -‬עד ראש השנה של שביעית [וכנזכר בתוספתא‬
‫דשביעית פ"א ה"א] ורבן גמליאל היה אחרי חורבן בית‬
‫המקדש [השני] וסובר כרבי ישמעאל שתוספת שביעית אינה‬
‫מן התורה [ודלא כרבי עקיבא שס"ל מפסוק "בחריש ובקציר‬
‫תשבות"] אלא הלכה למשה מסיני ‪ -‬וקיבלו חכמים ז"ל ‪ -‬במרכיב על כנה בפחות מגובה טפח כל שהיא מעל פני האדמה]‪.‬‬
‫שכאשר בית המקדש בנוי ‪ -‬ישנה הלכה למשה מסיני שיש לכתחילה יש לסיים את ההרכבה באופן שהיא תיקלט קודם‬
‫תוספת לשביעית ‪ -‬וכמה היא? שלושים [‪ ]67‬יום [ר"ח אלול] ראש השנה‪.‬‬
‫‪ -‬כך פסק הרמב"ם [הלכות שמיטה ויובל פ"ג ה"א] [עפ"י הגמרא‬
‫יש הידור לקנות אתרוג שנקטף לפני ר"ה של השביעית (תשע"ה)‬
‫פרטים והרחבת דיני ארבעת המינים בשביעית ראה לקמן (בסוף הקובץ)‪.‬‬
‫[י]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫( ב)‬
‫הכנות קודם השמיטה (המשך)‬
‫לסיכום‪ :‬איסור נטיעת עצי‪-‬מאכל [חשופי שורש] הוא‪ :‬אחר ט"ו באב‬
‫[לספרדים (רמב"ם‪/‬מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ) או אחר ט"ז באב –‬
‫לאשכנזים (הרא"ש‪ /‬חזו"א)]‪ .‬בכל אופן הנוטע מי"ז באב ואילך –‬
‫יעקור‪.‬‬
‫ב‪ .‬עצי מאכל הנטועים בגוש‪-‬אדמה (או בעציץ שאינו נקוב) קודם ט"ו‬
‫באב – מותר לנוטעם עד כ"ט אב סמוך לשקיעה ובתנאי שבזמן‬
‫הנטיעה גוש האדמה לא התפורר [גם בזה רצוי לנטוע קודם ט"ו באב]‪.‬‬
‫ג‪ .‬עצי פרי הנטועים בגוש בתוך עציץ נקוב [לפוסקי ספרד‪ :‬הנקב‬
‫בקוטר ‪ 2.9-‬ס"מ‪ .‬לחלק מפוסקי אשכנז (חזו"א)‪ 2 -‬ס"מ ומעלה ] –‬
‫קודם ט"ו באב‪ ,‬ומונחים עג"ב קרקע גלויה קודם לר"ח אלול‪ -‬מותר‬
‫ושנת‬
‫לנוטעם עד ערב ר"ה של השמיטה [כל שהגוש נשאר בשלימותו]‬
‫‪‬‬
‫השמיטה תיחשב לשנה השניה למנין שנות ערלה‪.‬‬
‫ד‪ .‬עצי‪-‬סרק‪ ,‬גדר‪-‬חיה‪,‬שיחי‪-‬נוי‪ ,‬ובשמים [כהדס‪ ,‬ורד‪,‬שיב"א‪,‬קא"ת‬
‫(ג'את)‪[ -‬חשופי שורש]‪-‬מותר לנוטעם מן הדין עד ערב ראש השנה‬
‫תשע"ה ‪.‬‬
‫ אמנם כיון שהרבה ראשונים מחשיבים את קליטת הנטיעה ששל‬‫העץ באדמה – תוך ‪ 14‬יום – כנטיעה בשביעית‪ ,‬לכן הקפידו להורות‬
‫לכתחילה לנוטעם עד ט"ו באלול תשע"ד סמוך לשקיעה –וכן הוראת‬
‫כמה מפוסקי דורנו– ורק במקום הצורך אפשר להקל עד ערב ר"ה‪.‬‬
‫‪ .‬כל הנ"ל בסעיף זה (ד) אפילו היו בעציץ שאינו נקוב מותר לנוטעם‬‫עד ערב ר"ה דשמיטה‪ -‬ויקפידו שלא יתפורר הגוש בעת הנטיעה‪.‬‬
‫ ושיטת הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל (ס' ושבתה הארץ) שוודאי‬‫לכתחילה כבר מט"ז אב ואילך של ערב שביעית‪ -‬אין לנטוע אף אילן‬
‫סרק‪ -‬ואם נטע‪ -‬לכתחילה יש לעוקרו [כיוון שהרמב"ם לא חילק‬
‫באיסור "נטיעת אילנות" (בתוספת שביעית) (פ"ג הי"א) בין אילן‬
‫מאכל לאילן סרק‪ -‬והטעם מפני החשד – שיחליפו באילנות פרי ]‪.‬‬
‫ואם לא עקר – הפירות בכ"ז מותרים‪.‬‬
‫וסיים שם (הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל)‪ " :‬מ"מ המיקל לא לעקור –‬
‫עד ראש השנה דשביעית – יש לו על מי לסמוך ‪ ".‬ע"כ‪.‬‬
‫ה‪.‬נטיעת עצים אחר ט"ו באב של ערב שביעית – אסורה גם לחקלאי‬
‫המשתמש בהיתר מכירה‪ ,‬מפני שהרואים עלולים לחשוד בנוטע שנטע‬
‫באיסור‪ -‬בשמיטה עצמה‪( .‬הגר"ם אליהו זצ"ל)‪.‬‬
‫ו‪ .‬תבואה וקטניות ‪ -‬צריך לזורעם לפני השמיטה כדי שיביאו "שליש‬
‫בישולם" קודם שמיטה דאם לא כן‪ -‬אסורים משום "ספיחין"‬
‫ואסורים באכילה [רמב"ם (פ"ד ה"ט –ה"י)] ‪.‬‬
‫ז‪ .‬ירקות‪:‬‬
‫* זרעי ירקות‪ :‬צריך לזרעם כדי שישתרשו היטיב ויתחילו לצמוח‬
‫(יוציאו גבעול) מעפ"נ האדמה קודם השביעית [לכל מין –זמן שונה‪.‬‬
‫והזמן היותר מאוחר לנביטה‪ -‬שבועיים]( פוסקי ספרד ‪/‬חזו"א ז"ל ) ‪.‬‬
‫ לד' הגר"ש אויערבאך ז"ל (ס' מעדני ארץ) צריך שהירקות יגיעו‬‫לעונת המעשרות ‪ ,‬ואם לאו –יש להם דין ספיחין ‪.‬‬
‫ מ"מ ד' הרמב"ם ז"ל שכל שנלקט הירק בשביעית – יש לו דין‬‫ספיחין ואסור ‪ .‬ויש נוהגין כן(ס' שבת הארץ) ‪.‬‬
‫ וכן ד' האור לציון ז"ל (שביעית פ"ה ה"א) לאסור מדין ספיחין‬‫לכתחילה [ וחולק האורל"צ על החזו"א – אם כוונת הרמב"ם אפי'‬
‫לא הוסיפו בצמיחה בשביעית (אורל"צ) או דווקא רק בהוסיפו‬
‫(חזו"א)] וסיים שם שמ"מ המיקל יש לו ע"מ לסמוך רק שינהג בהם‬
‫דיני קדושת שביעית‪.‬‬
‫ וגם בילקו"י (שביעית עמ' תק"ו) כתב הראש"ל שליט"א שאף‬‫שעיקר לדינא להקל מ"מ המחמיר לאוסרן‪ -‬תע"ב ‪.‬‬
‫* שתילי ירקות [חשופי שורש]‪-‬עד כ"ז אלול לפני השקיעה ["שביתת‬
‫השדה"‪/‬שבילי שביעית] [בני ספרד]‪[ .‬וי"א עד כ"ו אלול –מכוני‬
‫השמיטה השונים][בני‪-‬אשכנז]‪.‬‬
‫ וה"ה לנטיעת פרחים וצמחי‪-‬נוי שנתיים וצמחי‪-‬תבלין (חשופי‬‫שורש)‪ .‬ובשעת הצורך‪-‬מותר עד ערב ר"ה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫* ירקות בגוש [בתבניות כהיום‪-‬שיכולים להתקיים ג' ימים] וכן‬
‫פרחים וצמחי‪-‬נוי – בגוש‪ -‬מותר לזורעם עד סמוך מאד לכניסת ר"ה‬
‫דשמיטה‪(.‬ולוודאות שהגוש לא התפורר)‬
‫ח‪ .‬נרקיסים פקעות ובצלים וכד' [שמשרישים עם הקור והגשם]‪-‬‬
‫מותר לשותלם עד ערב ר"ה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫ט‪ .‬פירוט והרחבה לגבי פרחים ‪ - :‬פרחים ושושנים העומדים לריח‬
‫בלבד (אין בהם טעם) ‪ - :‬לפוסקי הספרדים‪ -‬שאין נוהג בהם איסור‬
‫ספיחין –אף שמעיקר הדין אפשר לזורעם עד ערב ר"ה דשביעית (כ"ש‬
‫פרחים בעציצים ) מ"מ ראוי לכתחילה לזורעם ‪ /‬לסיים השתילה‬
‫קודם לכן כדי שתיקלט קודם השמיטה[אור לציון ‪/‬ילקוט‬
‫יוסף‪/‬שביתת השדה]‬
‫ לפוסקי האשכנזים‪ -‬מותר‪ -‬רק אם גדלו מעט לפני השמיטה ולא סגי‬‫בהשרשה בלבד(ס' שבת הארץ בשם הגר"נ קרליץ שליט"א ‪/‬חזו"ע ז"ל‬
‫ועוד) ובשתילים מוכנים –סגי ב‪ -‬ג' ימים לפני ר"ה דשביעית בקרקע‬
‫לחה (שם)‪.‬‬
‫פרחים ללא ריח (לנוי בלבד)‪:‬‬
‫ לפוסקי הספרדים – כ"ש מהנ"ל – עד ערב ר"ה ‪.‬‬‫ לפוסקי האשכנזים‪ -‬כיון שאין בהם קדושת שביעית‪ - :‬י"א שמותר‬‫לזורעם עד ערב ר"ה (אף אם ישרישו אח"כ ) (דרך אמונה להגר"ח‬
‫קנייבסקי שליט"א) ‪ .‬י"א עד ג' ימים לפני ר"ה משום שביתת הארץ‬
‫(הגרש"ז אויערבאך ז"ל) ‪.‬‬
‫י‪ .‬שתילת מדשאה חדשה‪:‬‬
‫* דשא במרבדים‪ -‬יש לשתול לכתחילה כ‪ 21-‬יום לפני השמיטה‬
‫[כך‪,‬שבשבוע הראשון‪-‬ישקוהו ‪ 2/3‬פעמים ביום –בין ‪ 9‬ל‪ 11-‬דק' כל‬
‫פעם‪.‬ובשבוע ב'‪ -‬פעם אחת ביום ובדק' כנז'‪ .‬ובשבוע ג' –פעם ביומיים‬
‫וכנז'‪ .‬ובשבוע הרביעי שהיא שמיטה‪ -‬יעבור להשקייה רגילה]‪.‬‬
‫ובשעת הדחק – אפשר לשותלם כ‪ 14-‬יום קודם ר"ה‪[ .‬שבילי‬
‫שביעית‪/‬מכון בית עוזיאל] {וי"א במרבדים לשותלם כחודש לפני‬
‫השמיטה]‪.‬‬
‫*דשא בשתילה ידנית‪ /‬או "פלגים" – יש לשותלם כ‪ 31-‬יום לפני‬
‫שמיטה ‪ -‬ומותנה בכך שהדשא יושקה כראוי לפני השמיטה [שבילי‬
‫שביעית]‪ .‬וי"א שתילת דשא כזה כ‪ 3-‬חדשים לפני ר"ה דשמיטה‪[ .‬יש‬
‫מחמירים עוד לפני כן‪(-‬באביב)]‪.‬‬
‫יא‪ .‬גינות נוי‪ -‬אשר סביבות הבתים וכל השכנים משתתפים בהוצאות‬
‫הכוללות גם את החזקת גינת הנוי‪-‬אם הדיירים יראי‪-‬שמים ושומרי‬
‫תורה ומצוות‪,‬לא יעבדו בגינות אלו בשביעית במלאכות האסורות [כג'‬
‫זמירה‪ ,‬זיבול‪ ,‬סיקול וכד'] ויעשו בה רק את העבודות המותרות [כפי‬
‫שיבואר בס"ד]‪ .‬ואם יש בין הדיירים שכנים שאינם שומרים תומ"צ‬
‫ואינו יכול להשפיע עליהם להפסיק מלעבוד בגינה בשנה השביעית‬
‫יבקש מ"וועד הבית" יפוי‪-‬כח בלתי חוזר וילך לרבנות למכור הקרקע‬
‫לגוי ["היתר מכירה"] כדי שלא יהיה שותף לדבר‪-‬עבירה‪ .‬אבל אם כל‬
‫השכנים מסכימים שלא לעשות מלאכות האסורות בגינה בשנת‬
‫השמיטה –ואין חשש שיכשלו מחוסר ידיעה בעבודות האסורות‪ -‬אין‬
‫להזדקק ל"היתר מכירה" ["השביעית והלכותיה" להראש"ל הגרי"צ‬
‫יוסף שליט"א]‪.‬‬
‫יב‪ .‬במקומות [גינות נוי] של דיירים [או כל אדם בגינתו הפרטית]‬
‫ששומרים על דיני השביעית בשמיטה‪-‬גם כן צריכים לעשות מספר‬
‫הכנות קודם השמיטה‪.‬‬
‫* גיזום ‪ -‬מומלץ לגזום‪ -‬קודם השמיטה [בשלשת השבועות‬
‫האחרונים של השנה] באופן מלא את כל הצמחים הזקוקים לגיזום‪.‬‬
‫* דישון ‪ -‬יש לדשן במיני קומפוסט או בדשנים איטיי תמס לפני‬
‫השמיטה את העצים‪ ,‬השיחים‪ ,‬המדשאות‪ ,‬הוורדים‪ ,‬הפרחים וצמחי‬
‫הכיסוי העשבוניים‪.‬‬
‫* עשביה ‪ -‬להקפיד על נקיון הגינה מעשבים לפני השמיטה‪ ,‬מומלץ‬
‫להשתמש בריסוס מונע נביטה‪.‬‬
‫* מדשאות ‪ -‬יש לבצע קודם ראש השנה את כל המלאכות שניתן‬
‫להימנע מביצוען בשביעית כגון‪ :‬דילול דשא‪ ,‬איוורור דישון וכדומה‪.‬‬
‫[מקורות‪ :‬פוסקי הדור ומכוני מצוות התלויות בארץ]‬
‫ בחודש האחרון הופצה חוברת "שבילי שביעית"(תשע"ה)‬‫ובה פירוט והדרכה מקצועית והכוונה לחקלאים למטע‬
‫ולגינות הנוי ‪ -‬ע"י המכון למצוות התלויות בארץ‪ -‬מושב בית‬
‫עוזיאל בראשות הרה"ג רבי ש‪.‬ז‪ .‬רווח שליט"א‪ .‬לפרטים‬
‫והדרכה‪ :‬מושב בית עוזיאל טל‪(.72-9214229:‬שלוחה ‪)2‬‬
‫דוא"ל‪ [email protected] :‬פקס‪.72-9277911:‬‬
‫שנת השבע‬
‫[י"א]‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫הקדמה וכללים‬
‫• כתוב בתורה [ויקרא פרשת "בהר"‪-‬כ"ה ב'‪-‬ז']‪" :‬כי‬
‫תבואו אל הארץ‪ ...‬ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה‬
‫לארץ שבת לה' שדך לא תזרע ‪ -‬וכרמך לא תזמור את‬
‫ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור"‪.‬‬
‫• הרי שנזכרו כאן ‪ 4‬מלאכות בלבד‪ :‬זריעה‪ .‬זמירה‪.‬‬
‫קצירה‪ .‬בצירה‪ :‬ועניינם הוא כך‪:‬‬
‫• זריעה ‪ -‬הטמנת זרעים באדמה כדי שיגדלו‬
‫מהם צמחים חדשים‪.‬‬
‫• זמירה ‪ -‬כריתת וקציצת או קצירת זמורות בגפנים על‬
‫מנת שיגדלו הגפנים יותר טוב‪.‬‬
‫• קצירה ‪ -‬כריתת וקטיפת שיבולים בשדה‪ ,‬במגל או‬
‫בחרמש או במכונת קצירה‪.‬‬
‫• בצירה ‪ -‬קטיף ענבים מן הגפנים ‪ -‬איסוף פרי הגפן‪.‬‬
‫‪‬‬
‫• במלאכות אלו ריכזה התורה את כל העבודות השייכות‬
‫לשדה ‪ -‬כאב טיפוס ליתר העבודות‪ ,‬אך כיון שהתורה לא‬
‫הזכירה מלאכות אחרות [לקמן נזכיר עניין "חרישה"‬
‫(ונטיעה)] רצתה התורה להדגיש שאינו לוקה רק על ‪4‬‬
‫מלאכות אלו בלבד [כמובן ‪ -‬רק כאשר הייתה נוהגת‬
‫"שביעית מן התורה" ‪ -‬לוקה על זה]‪.‬‬
‫• ארבעה מלאכות אלו‪ :‬שניים מהן "אבות" ושניים מהן‬
‫"תולדות"‪:‬‬
‫* הזריעה [אב] והקצירה [אב] ‪ -‬בפירות האדמה‪.‬‬
‫* הזמירה [תולדה] והבצירה [תולדה] ‪ -‬בפירות האילן‪.‬‬
‫בשתי מלאכות נוספות [בלבד] ‪ -‬ישנן מחלוקות האם גם הן‬
‫נאסרו מן התורה או רק מדרבנן? והן‪ :‬חרישה‪.‬‬
‫נטיעה‪(.‬ואי"ה יבוארו לקמן)‪.‬‬
‫• הזריעה והקצירה הן מלאכות שדה הקשורות לפירות‬
‫• ומאידך‪ -‬קצירה ובצירה‪ -‬יש שהותר גם בשנת השמיטה‪ -‬כג'‬
‫האדמה הנזרעים מידי שנה (כגון ירק‪ ,‬תבואה וקטניות) בפירות (כגון פירות הדר) שחנטו בשנה השישית (תשע"ד)‬
‫ונאסרו בלאו מן התורה (כשנהגה שביעית מן התורה)‪.‬‬
‫ונקטפים ומשווקים בשנה השביעית (תשע"ה)‪ -‬ולא נוהג בהם‬
‫‪/‬‬
‫האילן‬
‫•הזמירה והבצירה הן מלאכות הקשורות לפירות‬
‫קדושת שביעית‪ -‬לכן אין הגבלה בקצירתן ובבצירתן‪ .‬וכן הדין‬
‫לשתי‬
‫תולדות‬
‫כרם ונאסרו מן התורה ג"כ בלאו אף שהינן‬
‫באותן פירות שחנטו בשביעית ( תשע"ה) ונקטפים ומשווקים‬
‫אבות המלאכות דלעיל‪:‬‬
‫בשנה השמינית (כג' תשע"ו) – אף שיצאה שנת השמיטה‪ -‬הרי‬
‫של‬
‫תולדתה‬
‫‬‫הבצירה‬
‫‪,‬‬
‫זריעה‬
‫ה‬
‫ הזמירה‪ -‬תולדתה של‬‫נוהג בהם דין קדושת שביעית‪ -‬וכל ההגבלות של קצירה‬
‫הקצירה‪.‬‬
‫ובצירה של השביעית‪.‬‬
‫‪ 2‬הבדלים מהותיים בין הזריעה (אב‪ )1 -‬והזמירה (תולדה‪-‬‬
‫‪ #‬בנוסף ל‪ 4 -‬מלאכות הללו הנז'ל שנאסרו מהתורה – (לקמן‬
‫‪ )1‬לקצירה‪(-‬אב‪ )2-‬והבצירה (תולדה ‪:)2‬‬
‫(א) הזריעה והזמירה נאסרו באופן מוחלט (ראה לקמן עמ' י"ט‪-‬כ"ג) נציין ונפרט בעז"ה ובל"נ לגבי חרישה ונטיעה –‬
‫אם נאסרו מהתורה או מדרבנן‪.‬‬
‫מחלוקת ראשונים והיכן ומתי אפשר להקל)‪.‬‬
‫ הקצירה והבצירה לא נאסרו באופן מוחלט – אלא ‪-‬מותר ‪ #‬שאר מלאכות שהן עבודות שדה ואילן‪ /‬כרם נאסרו מדרבנן ‪,‬‬‫לקצור ולבצור לאכילה ("והיתה שבת הארץ לכם לאכלה") שהן כעין תולדות למלאכות מהתורה {מלבד ‪ 2‬תולדות שהן‬
‫וכוונת התורה באיסור קצירה (אב) ובצירה( תולדה) (כמ"ש ד"ת (זמירה ובצירה)} ודומות הן לאיסורי תורה בשביעית ויש‬
‫בפסוק בראש העמוד) רק לאסור מלאכות אלו כדרך כל שנאסרו מדרבנן גם משום מראית עין ‪.‬‬
‫השש השנים האחרות [בכמות (כדעת הרמב"ם ורוב ‪ #‬הכלל החשוב שקבעו חז"ל בהיתר או איסור המלאכות‬
‫הראשונים) או גם באופן הפעולה‪ /‬כלים (לד' הר"ש– חזו"א שבשדה ובאילן ‪ /‬כרם הוא כך‪{:‬עפ"י גמרא מועד קטן(ג')}‪.‬‬
‫ ישנן מלאכות שהן בגדר "אברויי אילנא" – השבחת הצמח‬‫ועוד)]‪.‬‬
‫ב‪ .‬הזריעה והזמירה הן מלאכות שדה שנאסרו למשך כל והאילן‪.‬‬
‫זמן השמיטה [א' תשרי (תשע"ה)] ועד כ"ט אלול (תשע"ה)] ‪ -‬וישנן מלאכות ופעולות שהן בגדר "אוקומי אילנא"‪-‬‬
‫כלומר מלאכות אלו תלויות בזמן חלות שנת השמיטה שמירת קיום הצמח והאילן שלא ימות‪.‬‬
‫בפועל‪ . .‬אמנם הקצירה והבצירה שהן מלאכות הקשורות ‪ -‬וקבעו חז"ל – כלל בזה‪:‬‬
‫לפירות האילן) (או האדמה) הקדושים בקדושת שביעית ‪ #‬כל מלאכה שנאסרה מהתורה – אסור לעשותה אפילו לצורך‬
‫בלבד – ששייכים לשנת השמיטה – לכן איסורים אלו נקבעו "אוקומי אילנא"‪ -‬שימור הצמח‪ /‬אילן‪ .‬וכ"ש לצורך שבח‬
‫האילן‪.‬‬
‫עפ"י שייכות הפירות או הירק לשנה השביעית‪.‬‬
‫ [ירק‪ -‬לקיטה בשביעית (למי שלא אוסרם כ"ספיחין") ‪ #‬וכל מלאכה שאסור לעשותה מדרבנן‪ -‬אסור לעשותה אם‬‫תבואה‪ -‬כשהביאו ‪ 1/3‬גידולן בשביעית‪ .‬פירות העץ ‪ -‬אם היא באה " לאברויי אילנא"‪ -‬לשיבוח והצמחה של הצמח‪/‬‬
‫אילן‪ .‬אך מותר לעשותה אם היא בגדר של "אוקומי אילנא"‪-‬‬
‫חנטו בשביעית]‬
‫לקיום ושימור הצמח ‪ /‬האילן שלא ימות‪.‬‬
‫לכן הנפקא מינה היוצאת כאן‪:‬‬
‫• זריעה וזמירה נאסרו מהתורה מר"ה דשביעית – ועד ‪ #‬כשהותרו מלאכות דרבנן בשמיטה כדי למנוע נזק –היינו‬
‫למנוע מיתה והתייבשות של חלקים ניכרים בעץ או למנוע‬
‫צאתה ( כ"ט אלול)‪.‬‬
‫נזק משמעותי לאיכות העץ או לאיכות הפירות (ולא מצד‬
‫[ובעניין "תוספת שביעית" בזמן חז"ל ובזה"ז וכל ההגבלות הקדמת בישול הפירות או שיניב פירות גדולים ויפים)ויש‬
‫בזריעה וכד' מדרבנן ובנטיעת " עץ מאכל" קודם שביעית לעשותם בצמצום האפשרי‪.‬‬
‫משום מראית עין‪ -‬ראה לעיל בהכנות לשמיטה (עמ' ט'‪ -‬י' )] ‪ #‬וכן הותרו הנ"ל – גם כשיש "הערכה" של מומחה נאמן על‬
‫נזק שיגרם וכד'‪( .‬שבילי שביעית ‪/‬פ"ד)‬
‫[י"ב]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫הקדמה וכללים‪-‬המשך‬
‫•וכן מלאכות שנאסרו מדרבנן‪ -‬הותרו כדי למנוע הפסד או נזק לשדה‪ /‬לאילן – כגון " השקאה" (שאיסורה מדרבנן‪ -‬מדין‬
‫"זורע") שהותרה במקום שללא ההשקאה תיעשה האדמה בשדה לחה וימות כל עץ בה (ויפורט בע"ה לקמן)‪.‬‬
‫[ ואפילו ספק שמא ימות האילן‪ .‬ואפילו לא ימות אלא ינזקו רוב הפירות וכן אם לא ישקוהו לא יתן פירות כלל ג"כ מותר]‬
‫• מה שקיימא‪-‬לן שמלאכות שאסורות מן התורה – שנאסרו גם לצורך "אוקומי אילנא"‪ -‬כדי קיום להצלת האילן – הנה זה‬
‫עפ"י פסקיו של הרמב"ם ז"ל עפ"י מ"ש חז"ל בגמ' מו"ק (ג‪ – ).‬אמנם דעת רש"י ז"ל שמלאכה הנעשית לצורך קיום האילן אינה‬
‫מלאכה כלל – וגם במלאכות מהתורה מותר‪ -‬לשיטת רש"י – לעשותן לצורך האילן (מלבד חרישה‪ -‬שי"א שאף לצורך קיום‬
‫נאסרה)‪.‬‬
‫• אכן קיי"ל כהרמב"ם להלכה ולמעשה ‪ ,‬אך כיון שיש בזה מחלוקת ראשונים‪ -‬ובזמן הזה שביעית היא מדרבנן פסקו בדורנו‬
‫הפוסקים שליט"א שניתן להקל בעת הצורך‪ -‬ולכן מורים הם להקל לחקלאים שמלאכות דאורייתא הדרושות לצורך קיום האילן‬
‫(בלבד) טוב שייעשו ע"י גוי ואם אין גוי או שדרוש מומחה יהודי וכד' – טוב שיעשה את המלאכה (הדאורייתא)בשינוי ‪ ,‬שכל‬
‫שנעשית המלאכה בשינוי הרי היא כדרבנן‪ -‬ובדרבנן גם לדעת הרמב"ם יש להקל {ילקוט יוסף שביעית (עמ' ק"מ‪ /‬רע"א‪ /‬תנובות‬
‫שדה (ג‪ / ) 25 .‬שביתת השדה (פ"ה הט"ז הערה ‪[ .)33‬ובחוברת "שבילי שביעית (תשע"ד) החמיר הרש"ז רווח שליט"א (עמ' ‪15‬‬
‫הלכה ‪) 2‬שרק לצורך גדול מותר בשינוי וע"י גוי בלבד)‬
‫דוגמאות נוספות להיתר מלאכות מצד "אוקומי אילנא"‪:‬‬
‫ עישון עצים‪/‬אילנות כדי שהחרקים לא יעלו על הפירות ויפסידו רוב הפירות ‪.‬‬‫ שורשי עץ שנתגלו ויכולים לגרום להפסד העץ – לכסותם ! וכן כיסוי עצי פרי ממזיקים – שיינזקו רוב הפירות‬‫ צביעת גזעי אילנות כדי שחרקים לא יעלו עליהם ויפסידו רוב הפירות‪.‬‬‫ צביעת אילן בצבע אדום –לסימן שעץ זה אינו עושה פירות‪ /‬או פירותיו נושרים – ויתפללו עליו הרואים אותו ‪.‬‬‫ סילוק שלג מעג"ב עצים שלא ישברו‪.‬‬‫ בניית גדר סביב עץ בננות כדי שהעופות לא יאכלו הפירות‪.‬‬‫ קשירת מקל לאילן שיגדל ישר – ובלא זה יפסד העץ‪.‬‬‫‪ ‬ומאידך אוסרים לתלות על האילן –"שטר סגולה" כדי שיעשה פירות (ירושלמי ‪/‬שביעית –פוסקים)‬
‫ אמנם בילקוט יוסף (עמ' קי"ג ‪/‬ד' ) התיר לעשות פעולה בדרך סגולה בשינוי –אף לאברויי (תועלת ) עי"ש ‪.‬‬‫[עפ"י רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"א ‪/‬חזו"א ‪/‬ס' שבת הארץ פ"ו ילקוט יוסף (שביעית עמ' קי"ג)]‬
‫פירוט והרחבה ב‪ 4-‬מלאכות הללו‬
‫זריעה‬
‫אב מלאכה מן התורה בשביעית‪ .‬עניינה‪ -‬הטמנת זרעים באדמה כוונת החזו"א מצד שהופך "בית" (חממה) ל"שדה" אלא מצד שמסייע‬
‫לגדילה}[ וראה עוד לקמן בהרחבה‪ -‬בעניין חממות (עמ' כ"ו) ]‪.‬‬
‫כדי שיגדלו מהם זרעים חדשים כנז"ל‪.‬‬
‫איסור זריעה בשמיטה נזכר בתורה גם בויקרא – כנז"ל – פר' בהר ‪ ‬גם בחוברת "שבילי שביעית" (תשע"ה) כתב הרש"ז רווח שליט"א‬
‫שאסור להסיר התקרה מעל עציצים שבחממה (או מרפסת סגורה) על‪-‬‬
‫"שדך לא תזרע" וכן בפר' משפטים(שמות כ"ג‪ -‬י"א) "ושש שנים‬
‫מנת לחושפם לשמש‪.‬‬
‫תזרע את ארצך‪ ..‬והשביעית תשמטנה ונטשת"‪ -‬ופירש רש"י שם‪-‬‬
‫ וכן אסר שם להסיר תקרה מעל הצמחים במטרה להשביחם ולאווררם‪.‬‬‫וכן הרמב"ן ז"ל "תשמטנה (מחרישה) וזריעה"‬
‫אך להסיר תקרה‪ -‬לא לתועלת הצמח‪ -‬רק לשם החלפת ניילון בלוי וכד'‬
‫או מסיר גג בביתו לשם בניית סוכה‪ -‬מותר!‬
‫• איסור זריעה בשביעית – קיים בכל הזרעים שזורע – זרעי תבואה‪,‬‬
‫• זריעה בתוך בית‪ -‬חממות וכן עציצים העברתן וטלטולן ממקום למקום‬
‫ירקות עצים ופרחים (לנוי או לרפואה) קטניות וירק (עלי ירק)‪.‬‬
‫• כל הזורע בשביעית כשנהגה מן התורה ‪,‬לוקה‪( !!!.‬בימינו נוהגת לרוב (ראה לקמן (עמ' כ"ו‪-‬כ"ח)‪.‬‬
‫• זריעה על גבי גג (גינה שבגג) ‪:‬‬
‫ככל הפוסקים מדרבנן)‪.‬‬
‫י"א שדינו כזורע עג"ב שדה רגיל ‪ .‬ויש חולקים שהגדל בגג אינו כשדה רגיל‪.‬‬
‫• וכמה הוא שיעור הזורע בשביעית?‬
‫י"א שאיסורו כל שהוא כדין הזורע בשבת {עפ"י שיטת הרמב"ם וה"ה גידולים עג"ב הגג‪ -‬נחלקו הפוסקים אם יש בהם קדושת שביעית או‬
‫ותוספות ורוב הראשונים והאחרונים ז"ל בדיני שבת – וה"ה דינם כתלושים ולא נוהג בהם קדושת שביעית‪ -‬ולכו"ע לא נוהג שם איסור‬
‫ספיחין‪.‬‬
‫לשביעית}ואפילו חיטה אחת!!‬
‫ י"א ששיעורו כגרוגרת(‪ 11‬ג')‪ -‬כדיני שבת (באוכלין){עפ"י שיטת זריעה במים (גידולי מים)‪ -‬לקמן בסמוך(עמוד הבא)‪.‬‬‫השלכת זרעים‪/‬גרעיני פירות בשביעית‪.‬‬
‫רש"י בהבנת רוב המפרשים את שיטתו בש"ס בסברת הירושלמי}‪.‬‬
‫• איסור זריעה בשביעית קיים בין אם זורע ביד ובין אם זורע ע"י • הגר"ח קנייבסקי שליט"א כתב (בשם דודו החזו"א זצ"ל)(בסיפרו דרך‬
‫אמונה‪ -‬כ"ה בס' שבת הארץ הנד"מ) שיש להמנע מלהשליך גרעיני פירות‬
‫מכונה‪ -‬ואין המכונה נחשבת כגרמא‪ ,‬ובין אם זורע ע"י בעלי חיים‪.‬‬
‫• זרע (או "נטע" – כדלקמן)‪ -‬בין במזיד ובין בשוגג‪ -‬צריך לעקור אפילו מבעד לחלון לכיוון גינה וכדו' בשביעית‪.‬‬
‫אולם בס' ילקוט יוסף למורנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א (שביעית‪-‬‬
‫אילן סרק או ירק (כנטיעה לקמן)(מפורט לקמן)‪.‬‬
‫עמ' קצ"א) פסק שמותר לזרוק גרעין של פרי לגינה – אף שייתכן וגרעין זה‬
‫• כיסוי זרעים המונחים עג"ב עפר‪ -‬ג"כ נקרא זורע (כבשבת)‪.‬‬
‫ייקלט בקרקע וכו' כל זמן שאין כוונתו בזריקה זו – לזריעה בשביעית‪.‬‬
‫ ויש שמצדדים שהמחפה זרעים בשביעית‪ -‬אינו לוקה‪.‬‬‫• מותר בשביעית לכל הדיעות‪ -‬להשליך זרעים‪ /‬גרעיני פירות במקומות‬
‫ ומכאן ששורשי האילן שנתגלו‪ -‬לא יכסום בעפר אא"כ ייגרם נזק שוודאי לא יצמחו שם‪-‬וכמפורט לקמן‪:‬‬‫לאילן (ילקוט יוסף‪ /‬שביעית‬
‫בבוחן)‪ ,.‬בודק זרעים‪ /‬שתילים או מתכוין להתלמד ‪ -‬במקום שבני אדם רגילים ללכת‪/‬דורסים שם (לא ייקלט באדמה)‪.‬‬
‫• זריעה שנאסרה‪ -‬גם‬
‫ בחול שבגינה ציבורית (כנ"ל שבנ"א דורכים שם‪ /‬המים מחלחלים למטה‬‫ו‪/‬או אח"כ מתכוין לעוקרו (שם)‪.‬‬
‫• בס' שבת הארץ (הנד"מ) כתב שאסור לפתוח בשמיטה חממה כדי בחול)‪.‬‬
‫שתיכנס שמש לפירות וירקות‪ -‬שע"י זה מתבשלים מהר יותר{וזאת עפ"י ‪ -‬בחול ים (אינו מצמיח הגרעינים כלל)‪.‬‬
‫החזו"א ז"ל שפסק (סימן כ"ב סק"א) שאסור להסיר התקרה מעג"ב ‪ -‬במקום שישנם תרנגולים (כי אוכלים הם את הגרעינים)‪.‬‬
‫הצמחים}‪{.‬והסביר הגרש"ז אויערבאך ז"ל דבריו(ספר מעדני ארץ) שאין [מקורות‪ :‬ילקוט יוסף‪/‬שביעית‪ .‬שביתת השדה‪ ,‬הבוחר בשמיטה‪ ,‬ס' דיני‬
‫שביעית (דגל י‪-‬ם)‪ ,‬ס' שבת הארץ (הנד"מ)]‪.‬‬
‫[י"ג]‬
‫שנת השבע‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫זריעה‪ -‬המשך‬
‫גידולי מים ‪( -‬שיטת "הידרופוניקס" בלע"ז)‬
‫בשביעית ובתרומות ומעשרות‬
‫** שיטת "הידרופוניקס" (בלע"ז) – גידולי מים‪-‬‬
‫בשביעית‪:‬‬
‫[נותנים זרעים על רשתות שמתחתם יש מים המהולים‬
‫בחומרי מזון הדרושים לצומח]‪:‬‬
‫** ישנה מחלוקת באחרונים אם שיטת "גידולי מים" הנ"ל‬
‫מותרת מבחינת השמיטה שהרי ציוותה התורה "שדך לא‬
‫תזרע" ואין כאן כלל "שדה" וכן לא שייך כלל "ושבתה‬
‫הארץ" או שבכל זאת יש לדון לחומרא ולאסור מכמה‬
‫ראיות‪:‬‬
‫** מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל [יחוו"ד ח"ג סי' י"ב]‪/‬‬
‫ויבדלח"א בנו הראש"ל הגרי"צ יוסף בילקוט יוסף‬
‫[שביעית עמ' רל"ח]‪ /‬והרש"ז רווח שליט"א‪/ .‬הגרב"י‬
‫זילבר ז"ל [אז נדברו] (בשם חזון איש זצ"ל)‪ /‬ובספר‬
‫השמיטה להגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל ‪ /‬והראש"ל הגר"ם‬
‫אליהו ז"ל מתירים לזרוע בגידולי מים בשביעית‬
‫‪[.‬וממילא מובן שלדעתם של הפוסקים האלו‪-‬אין בגידולי‪-‬‬
‫מים קדושת שביעית‪ .‬וצריך תרומות ומעשרות –ללא‬
‫ברכה!]‬
‫** דעת הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב ומרן‬
‫הגרב"צ אבא שאול ז"ל [אור לציון שביעית פ"א‪/‬ב']‬
‫ויבלח"א הגר"ש וואזנר שליט"א וכ"כ בספר "דיני‬
‫שביעית" [ובשם חזון איש] ‪ -‬לאסור גידולי מים‬
‫בשביעית‪.‬‬
‫** ‪ -‬לדעת המיקילים מותר להניח גרעין אבוקדו בכוס‬
‫מים‪ .‬והמחמירים ‪ -‬אוסרים בכך‪ .‬אמנם גם לאוסרים ‪-‬‬
‫מותר להניח בכוס בבית‪ ,‬פרחים שאין בהם איסור ספיחין‬
‫בכלי [שאינו נקוב] עם מים אעפ"י שע"י כך נפתחים‬
‫הניצנים [כמובן לא בשבת]‪.‬‬
‫ גם לדעת מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל שאוסר לעיל‪-‬‬‫מותר לשם לימוד והדגמה בשיעור טבע ‪ -‬להניח גרעין‬
‫בכלי שיש בו צמר גפן ומים בלבד (ולא אדמה) ["אור‬
‫לציון"‪"/‬שביעית" פ"א ה"ג]‪ .‬וכ"ש לפי שיטה א' (וכ"כ‬
‫בילקוט יוסף‪ -‬שביעית‪ ,‬שהתיר גם להניח גרעיני חומוס‬
‫בצמר גפן) ‪ .‬וכ"כ במפורש הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל (ס'‬
‫שבתה הארץ עמ' מ"ה)‬
‫** "נבטים" ‪ -‬לכל הדיעות אין בהם קדושת שביעית ‪ -‬לא‬
‫רק מחמת שהם גידולי מים אלא גם שדרך גידולם כיום‬
‫הוא תחת מבנה של בית גמור [והגידול כיום ללא מים ‪-‬‬
‫אלא גידול באויר ובטמפרטורה מיוחדת] – [וברכתם‬
‫"שהכל" וצריך מחומרא להפריש תרומות ומעשרות ללא‬
‫ברכה (עפ"י מרן הגר"ע יוסף זצ"ל וכ"כ בקצירת השדה‬
‫להרש"ז רווח שליט"א (אך עפ"י הגר"ם לוי ז"ל – ברכתם‬
‫של הנבטים ב"פ האדמה)]‪.‬‬
‫קצירה ובצירה‬
‫קצירה‬
‫אב מלאכה‪ -‬בפירות האדמה‪[.‬ומדאורייתא]‪.‬‬
‫• עניינה – כריתת וקטיפת שיבולים בשדה‪ ,‬במגל או בחרמש או במכונת קצירה‪.‬‬
‫• איסור "הקצירה" – בשביעית ‪ ,‬נזכר בפר' בהר (ויקרא כ"ה) בלשון זו‪:‬‬
‫"‪...‬את ספיח קצירך לא תקצור"‬
‫בצירה‬
‫תולדה (דקצירה) בפירות האילן (גפן) ‪[.‬ומדאורייתא]‪.‬‬
‫•עניינה – קיטוף ענבים (בצירה)מן הגפנים – דהיינו איסוף פרי הגפן‪.‬‬
‫•איסור "הבצירה" בשביעית נזכר (כנ"ל) בפר' בהר(ויקרא כ"ה) "‪...‬ואת ענבי נזירך לא תבצור"‪.‬‬
‫•בפסוק הנ"ל "‪ ....‬לא תקצור ‪ ....‬לא תבצור" – האיסור הזה‬
‫של קצירה ובצירה בשנת השמיטה לכאורה קשה‪ ,‬אם כן מהו‬
‫הכתוב שלאחר מכן "והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה"? אלא‬
‫שחז"ל דרשו וביארו {בתורת כהנים‪/‬תלמוד ירושלמי‪-‬‬
‫שביעית (פ"ח ה"א)} שהכוונה לאסור לקצור ‪/‬לבצור כדרך כל‬
‫השנים כג' באותה כמות – בבת אחת כמות גדולה‪ ,‬אך‬
‫קצירה (ובצירה) בכמות קטנה – מעט מעט ואוכל – כדרך‬
‫הלוקחים מן ההפקר‪-‬שרי‪.‬‬
‫• וזה לשון הרמב"ם ז"ל בעניין זה (פ"ד הכ"ד מהל' שמו"י)‪:‬‬
‫"ויש לו להביא (מן ההפקר) לתוך ביתו מעט‪ ,‬כדרך שמביאין‬
‫מן ההפקר‪ -‬ואם הביא יותר מזה‪-‬מותר" [וראה עוד בעניין‬
‫זה בעמ' מ' לקמן בענייני אסיפת פירות שביעית]‪.‬‬
‫ מוכח מהרמב"ם שהאיסור לקצור‪/‬לבצור הוא דווקא‬‫כדרך הקוצרים‪/‬הבוצרים כן כל השנה‪ -‬והעושה כן לוקה!!‬
‫כג' שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר או קצר כל השדה‬
‫בבת‪-‬אחת‪.‬‬
‫• אופן הקצירה‪-‬בצירה‪:‬‬
‫מהרמב"ם משמע שהשינוי רק בכמות הקצירה‪/‬הבצירה‪ ,‬אמנם‬
‫לדעת רבינו שמשון‪-‬השינוי צריך להיות גם באופן (צורת)‬
‫הקצירה‪/‬בצירה ולשנות גם בסוגי הכלים הן בקצירה‪/‬בצירה‪-‬‬
‫הן באסיפה אחר הבציר‪/‬קציר‪.‬‬
‫ ולהלכה‪-‬כתבו האחרונים שכן ראוי לכתחילה היכא דאפשר‪-‬‬‫ולקצור‪/‬לבצור בשינוי גם באופן הפעולה וגם לא בכלים‬
‫המיוחדים לפעולות אלו‪.‬‬
‫• כמות הקצירה‪/‬הבצירה המותרת‪:‬‬
‫כיוון שהרמב"ם ז"ל (שהובא לעיל) לא פירש במדויק מהו‬
‫השיעור של "כדרך שמביאין מן ההפקר" לכן מצאנו כמה‬
‫וכמה שיטות בפוסקים ז"ל עד אחרוני זמנינו בנדון זה‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫[י"ד]‬
‫קצירה ובצירה – המשך‬
‫(=) י"א שיעור הצריך לאכול בסעודה {ס' השמיטה בשם‬
‫הרידב"ז}‪.‬‬
‫(=)י"א שיעור מזון ג' סעודות {(הגר"ח ברלין) וכן משמע‬
‫מהתוספתא והגאונים והרדב"ז}‪.‬‬
‫(=)י"א שכל שלוקט כמות הרגילה לו בקנייה בכל השנים‬
‫בכל זמן מסוים הרי זה כדרכו‪-‬ומותר‪{.‬ילקוט יוסף‬
‫שביעית‪/‬שביתת השדה בשם הגרש"ז אויערבאך ז"ל‬
‫בספר מעדני ארץ ]‬
‫(=)וי"א שאפשר ללקוט כשיעור שאדם מכין עבור בני ביתו‬
‫להשתמש לכמה ימים(חזו"א ז"ל)‬
‫‪ ‬פרטי הלכות שונות וכללים נוספים בענייני קצירה‬
‫ובצירה‪:‬‬
‫ י"א שאיסור הקצירה‪/‬הבצירה בכמות רגילה‪-‬זה רק‬‫לבעל הבית אך לכל אדם אחר‪-‬אכן כל כמות מותרת‬
‫{חזו"א –הגרב"צ אבא שאול ז"ל}‪.‬‬
‫ בקצירה‪/‬בצירה כדרכה‪ ,‬בשדה‪/‬מטע בעה"ב –לכולי‬‫עלמא הוי דאורייתא (כשנהגה שביעית מה"ת)‪.‬‬
‫אך בקוצר‪/‬בוצר בשדה אחר י"א הוי ד"ת (הגרש"ז‬
‫אויערבאך ז"ל ‪/‬מעדנ"א)‪ ,‬וי"א דהוי איסור דרבנן (חזו"א‬
‫ז"ל)‪.‬‬
‫• לסיכום‪ :‬ג' שינויים שצריכים לכתחילה לכו"ע בקצירה‪-‬‬
‫בצירה בשביעית‪:‬‬
‫א‪ .‬שיקצור‪/‬יבצור כמות קטנה מהרגיל‪.‬‬
‫ב‪ .‬שישנה פעולת הקצירה מהרגיל‪.‬‬
‫ג‪ .‬יניח הפירות בכלים אחרים ממה שרגיל בכל שנה (ס'‬
‫שבת הארץ הנד"מ להגר"א עדס שליט"א)‬
‫ כשבדעתו של הבעה"ב להפקיר את הפירות‬‫שקוצר‪/‬בוצר‪ -‬עדיין הוא בגדר איסור קצירה‪/‬בצירה כרגיל‬
‫(כסף משנה‪ /‬אחרונים‪/‬שבת הארץ הנד"מ)‪.‬‬
‫ וכן לכו"ע איסור הקצירה‪/‬הבצירה הנ"ל היינו אף‬‫בשדה‪/‬מטע המופקר (מטעם בעה"ב)‪.‬‬
‫ עבר וקצר‪/‬בצר באיסור‪ -‬הפירות לא נאסרים‬‫באכילה‪.‬‬
‫ קצירה ביד‪ -‬גם בתאנים‪ -‬נקרא "שינוי" (שבת הארץ‬‫הנד"מ)‪.‬‬
‫ גם קצירה‪/‬בצירה במזמרה גדולה‪ -‬שאין רגילים‬‫לקצור איתה‪ -‬נקרא שינוי ושרי (שם)‪.‬‬
‫ איסוף פירות שנשרו מהעץ‪-‬גם כן צריך שינוי (בכמות)‬‫ואין לו לאסוף יותר ממה שהיה קוטף בשדה הפקר (שבת‬
‫הארץ הנד"מ בשם הגר"נ קרליץ שליט"א)‪.‬‬
‫ כל איסור הנז"ל היינו ביבול שביעית‪-‬בפירות‬‫הקדושים בקדושת שביעית‪ ,‬אך אם רק נכנסה שנת השבע‪-‬‬
‫אך הפירות שייכים לשנה שישית‪-‬שאין דינם כפירות‬
‫שביעית‪ -‬והם רוב ככל פירות העץ מראש השנה (תשע"ה) ‪-‬‬
‫עד ט"ו בשבט(תשע"ה) אין איסור הנ"ל נוהג בהם‬
‫וקוטף‪/‬בוצר כדרכו בכל שנה ‪.‬‬
‫{אמנם לגבי ירקות כבר כתבנו לעיל שיהיו דינים אלו‬
‫נוהגים רק למ"ד שלא נאסרו באכילה –עי"ש}‪.‬‬
‫• קטיפת פרחים וענפי בושם ‪ -‬כדי להשתמש בהם‪ ,‬תיעשה‬
‫בשינוי מדרך הקטיף הרגילה כל השנה [קטיף במקום גבוה או‬
‫נמוך יותר בענף]‪.‬‬
‫• כל קצירה ובצירה לצורך "אוצר בית דין" אינה מצריכה‬
‫שום שינוי‪-‬לא בכמות ולא באופנים של הפעולות הללו (וכן‬
‫לא בכלים) ויכולים לעשותן כדרכם בכל השנים‪.‬‬
‫{ילקוט יוסף(שביעית פ"י ) ס' הבוחר בשמיטה ‪/‬ס' שבת הארץ‬
‫הנד"מ‪/‬ס' דיני שביעית פ"ט‪ /‬ס' שביתת שדה פי"ב)}‪.‬‬
‫זמירה‬
‫תולדה (דזורע) בפירות האילן[ומדאורייתא]‪.‬‬
‫עניינה של הזמירה‪ -‬כריתת וקציצת או קצירת זמורות בגפנים עמ"נ שיגדלו הגפנים טוב יותר‪.‬‬
‫בדורנו "זמירה" – היינו "גיזום"‪.‬‬
‫כתיב בתורה‪"....‬וכרמך לא תזמור" (ויקרא כ"ה) וזה המקור לאיסור הזמירה בשביעית שהיא"תולדה" של‬
‫"הזריעה" ואע"פ כן גם היא נאסרה מן התורה!‬
‫•‬
‫וזה לשון הרמב"ם[הלכות שמיטה ויובל (פ"א ה"ג –ה"ד)] "הזמירה‬
‫בכלל זריעה‪ .‬ובצירה בכלל קצירה‪ .‬ולמה פרטן הכתוב? לומר לך שרק‬
‫על שתי תולדות אלו {זמירה ובצירה} בלבד חייב ועל שאר האבות שלא‬
‫נתפרשו בעניין זה אינו לוקה עליהם אבל מכין אותו מכת מרדות‬
‫(מדרבנן)כגון החופר או החורש לצורך קרקע או המסקל‪ ,‬המזבל‪ ...‬וכן‬
‫המבריך‪ ,‬המרכיב‪ ,‬הנוטע‪ ,‬וכיו"ב מעבודת האילנות‪ -‬מכין אותו מכת‬
‫מרדות"‪{.‬וכמובן ‪ -‬דינים אלו רק כשנהגה שביעית מן התורה ולא‬
‫בימינו בשביעית דרבנן}‪.‬‬
‫(=) יש לציין שאיסור זמירה בכרם (גפנים)‪-‬הוא לכל הדעות מן התורה‬
‫ואילו זמירה בשאר אילנות הוא שנוי במחלוקת הפוסקים‪:‬‬
‫• דעת הרמב"ם ז"ל [וכן הבינו בדעתו הרבה אחרונים ז"ל] שהזמירה‬
‫הזו היא ג"כ מן התורה (וכדעת רבו מהר"י מיגאש והרשב"ם ז"ל) ‪.‬‬
‫• ולדעת כמה ראשונים‪ -‬הראב"ד והמאירי ז"ל (וכ"כ המנחת חינוך‬
‫מצווה שכ"ז) וכ"ד החזו"א ז"ל – שהזמירה בשאר אילנות נאסרה‬
‫מדרבנן {ולכו"ע הזמירה בעצי סרק מדרבנן}‪ ( .‬וכן גיזום ירקות –‬
‫מדרבנן ) ‪.‬‬
‫• וכל הקוצץ ענף או יחור באופן שהוא מועיל לאילן‪-‬כיון שע"י כך הוא‬
‫מתגדל או מתעבה עובר ב"לא תעשה"(רמב"ם שם ה"א)‪.‬‬
‫• איסור "הזמירה" – הוא "בכל שהוא" וחייב ‪ ,‬ודווקא שמכוין לחיזוק‬
‫האילן‪.‬‬
‫• במקומות שהותר הגיזום‪/‬זימור שלא יתכווין לצימוח או השבחה של‬
‫האילן‪.‬‬
‫• בכל מקום שנזכר בפוסקים‪-‬זמירה(גיזום) בהיתר בשינוי‪ -‬הכוונה‬
‫היא לא לפי כללי הגיזום הרגילים בכל שנה‪ :‬וכגון ‪.‬‬
‫(=) כריתה‪/‬קיצוץ בשינוי ניכר מצורת הגיזום הרגילה‪.‬‬
‫(=) אם משאיר זיזים ארוכים‪.‬‬
‫(=) או שיגזום רק מצד אחד‪.‬‬
‫(=) או שיעשה כן‪-‬אדם שאינו בקי בכללי הזמירה‪/‬הגיזום‪.‬‬
‫[ט"ו]‬
‫שנת השבע‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫זמירה‪ -‬המשך‬
‫• גנן הכורת עצים לפני חג הסוכות אם אין מכוין לזמירה ועושה‬
‫מעשה הדיוט כגון שקוצץ רק מצד אחד‪ -‬מתירים לזמור‬
‫באופן זה‪.‬‬
‫ ואם מכוין הוא לזמירה‪-‬אין לבקש ממנו שיעשה זאת כיוון‬‫דהוא כשלוחו לדבר איסור‪ ,‬אא"כ נמכרו האילנות לגוי‪.‬‬
‫ והוסיף הגר"ם שטרנבוך שליט"א (ס' השמיטה כהלכתה פ"א‬‫ס"י) שאם יש בכוחו למונעו לקוץ בצורת הזמירה מונעו בכך‬
‫מאיסור שביעית (שם בהערה י"ב)‪.‬‬
‫• בכל האופנים דלקמן הותר גיזום ענפים כששומרים על כללי‬
‫השינוי האמורים לעיל‪:‬‬
‫ בענף שהותקף במזיקין‪/‬מחלות עץ‪.‬‬‫ בהצלה מנזק חלקי או הפסד שאינו גדול (כיוון ששביעית‬‫דרבנן – וספק דרבנן לקולא)‪.‬‬
‫ בנזק שאינו ודאי ומטעם הנ"ל דספק דרבנן לקולא‪.‬‬‫ לצורך שימוש בענפים כגון לצורך סכך או להסקה‪.‬‬‫ להסיר ענף‪ /‬עלים להצלת פרי מרקבון או שלא יזיקו לשאר‬‫הענפים‪.‬‬
‫ ענפים המפריעים לחוטי חשמל‪.‬‬‫ ענפים הנכנסים לתוך חלון‪/‬בית ומפריעים לשגרת החיים או‬‫לעוברים ושבים‪.‬‬
‫ כריתת ענפים לצורך ל"ג בעומר או לצורך הכאה בבהמה‬‫וכד'‪.‬‬
‫ ענפים‬‫ המסתירים את הנוף‪.‬‬‫ קוטף עלים‪ /‬זרדים מעץ שעובר לידו בדרך הילוכו‪.‬‬‫[אמנם פרחים שהתייבשו –אסור להסירם כיון שגורם לצימוח‬
‫חדש לפרחים חדשים]‬
‫‪ ‬פעמים שלצורך הטיפול בעץ נותנים חומר מיוחד במקום‬
‫הגיזום‪ -‬כדי לשמור על האילן שלא יתקלקל – מותר בשמיטה‬
‫ליתן ‪/‬למרוח חומר זה[שבילי שביעית (פ"ד) ‪( /‬ס' שבת הארץ‬
‫הנד"ם פ"ד עפ"י גמ' ע"ז נ"ט)] ואם מטרתו שהענפים יתרבו –‬
‫אסור (שם)‪.‬‬
‫‪ ‬עלי קא"ת וענפי בשמים ודומיהן –צמחים שהשימוש בהם‬
‫הוא בעלים שלהם – שדרך גיזומם כל השנים הוא גיזום הענף‬
‫עם העלים‪ -‬מותר בשמיטה לקטוף מהם כדרכו ‪.‬‬
‫ולכתחילה ראוי לשנות מדרך הקטיף הרגילה ובכל אופן לא‬
‫יקטוף כשכוונתו לחזק העץ ולצימוחו מחדש (שבילי שביעית‬
‫תשע"ה ‪ /‬פ"ב) ‪.‬‬
‫• גיזום גדר –חיה‪:‬‬
‫‪ )1‬שתהיה יפה או זימור עץ שיהיה יפה – בגדר מלא ובוגר –‬
‫מתירין {אור לציון (עמ' ל"א)} ‪/‬ס' שביתת השדה (פ"ז ‪/‬י"א)‬
‫והגר"ם שטרנבוך ‪/‬הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ס'‬
‫השביעית והלכותיה‪ /‬ילקוט יוסף)‪/‬ס' הבוחר בשמיטה למו"ר‬
‫הגר"א חפוטא שליט"א (פ"ג‪/‬ז') וכתב שם שעדיף להחמיר ע"י‬
‫גוי}‪.‬‬
‫ ויש שאוסרים גם לנוי [(מדרבנן) הגר"י טיקוצ'ינסקי והגרי"ש‬‫אלישיב ז"ל {וכ"ד הגר"נ קרליץ שליט"א –ס' שבת הארץ]‬
‫‪[.‬גם בשו"ת באר יצחק (בן שושן) (פ"ב סי' ג') אוסר גיזום גדר‬
‫חי אפי' לנוי ושימור צורה]‪.‬‬
‫‪ )2‬וכן כל גיזום שמטרתו לשמור על הנוי כגון גדר חי המעוצב‬
‫בצורת שער או כדור (והוא מלא ובוגר) מטרת הגיזום לשימור‬
‫צורתו ומותר בשמיטה ‪.‬‬
‫• במרבית צמחי ועצי הגינה אין צורך בגיזומים בשנת השמיטה‪.‬‬
‫ובפרט אם הכין את הנצרך בערב שנת השמיטה ‪ -‬ולכן אסור‬
‫לגזום בשנת השמיטה את השיחים והעצים כשהמטרה לגרום‬
‫לצמיחה של ענפים חדשים למלאות את חלל העץ או להרבות‬
‫צימוח והתפשטות [הנ"ל]‪.‬‬
‫• מעבודות האילן האסורות בגידול ערבות‪ :‬גוזמים אילן הערבה‬
‫בט"ו באב בשביעית ולא משאירים עלים כלל‪ .‬פעמיים בשבוע‬
‫משקין כדי שבסוכות יהיו הרבה ערבות נאות‪ .‬וכן בהדסים‪-‬‬
‫שורפים העץ שיצאו משולשים‪ .‬לכן הדסים וערבות מפעולות‬
‫הנ"ל‪ -‬מעיקר הדין מותרים והמחמיר לא להשתמש לארבעת‬
‫המינים תבוא עליו ברכה (ילקוט יוסף עמ' תמ"ז)‪.‬‬
‫בכל מקום שהותר להסיר ענפים –וכנז"ל –אסור להסירם אם יש‬
‫בהם פירות שביעית –לכן העצה היא שיוריד את פירות השביעית‬
‫קודם קציצת הענפים‪.‬‬
‫מותר לכסות עצים בכיסוי ‪ ,‬כשיש מכות קור למנוע כליון בעצים‬‫(שם) ‪.‬‬
‫• זמירה וגיזום בעציצים‪ :‬בעציץ שאינו נקוב בבית מקילים (כיון‬
‫שגם לזרוע בבית –מתירים) ובעציץ שנקוב (בבית) – מתירים‬
‫(עפ"י פאת השולחן ועוד) – והחזון איש ז"ל מחמיר‪.‬‬
‫כיסוח דשא‬
‫כיסוח דשא נאסר בשביעית מצד מלאכת "זומר" אך אינו‬
‫דאורייתא –אלא מצד איסור דרבנן –כיון דדשא הוי כאילן סרק‬
‫{וכמ"ש לעיל (עמ' י"ד) שלכו"ע באילן סרק לא הוי זימור ד"ת}‪.‬‬
‫*אמנם כדי להציג את צדדי האיסור וההיתר בכיסוח‪-‬דשא יש‬
‫לציין קודם –את מטרות הכיסוח‪:‬‬
‫• בגינות הנוי מבצעים כיסוח דשא לשתי מטרות בלבד‪:‬‬
‫(א) למטרת השבחה (צימוח וגדילה שיתפשט הדשא בכל השטח‬
‫וכד')‪.‬‬
‫(ב) למטרת שימור הנוי –יופי וצורה‪.‬‬
‫• הנה‪ -‬כשמטרת הכיסוח‪-‬השבחה וצימוח ודאי יש לאסור‬
‫(מדרבנן) כיסוח דשא‪ -‬וכגון בדשא שאינו מלא ובוגר וצפוף –גם‬
‫אם כוונתו תהיה לנוי‪ -‬הרי כשהוא גורם לצימוח והתפשטות‬
‫ומילוי הדשא‪-‬אוסרים זאת {וכן מפורש באור לציון ז"ל (שביעית‬
‫פ"א ‪ /‬י"א בהערות) שכתב "שאף שלצורך יפוי הדשא –אינו דומה‬
‫כלל לזימור –אך כיון שעפ"י מומחים הכיסוח מועיל לצמיחה –‬
‫אף שאינו מתכוין לכך יש לאסור –אא"כ בדשא צפוף ומלא אפשר‬
‫דשרי"}‪.‬‬
‫‪ ‬אכן הרבה פוסקים ג"כ מתירים בדשא בוגר ומלא וצפוף‬
‫לכיסוי‪,‬לשם נוי ושימור צורת יופיו בלבד –וכן כשמכסח‪ /‬חותך‬
‫הדשא (הגבוה) מלמעלה להשוותו שכוונתו לנוי בעלמא שלא‬
‫יפסיד צורתו {אור לציון הנ'ל‪ /‬ס' שביתת השדה‪ /‬הראש"ל‬
‫הגרי"צ יוסף שליט"א (שם)} וכן כשההימנעות מכיסוח תגרום‬
‫לקלקול ונזק לדשא שאי אפשר לתקנו (אחר שמיטה) אלא‬
‫בהוצאה מרובה [ס' שביתת השדה‪ /‬מו"ר בס' הבוחר בשמיטה‬
‫(פי"ב‪/‬י"ד)]‪.‬‬
‫ ומ"מ יש אוסרין גם לנוי (מדרבנן) בכל אופן {הגרימ"ט ז"ל‬‫‪/‬הגרי"ש אלישיב ז"ל‪/‬הגר"נ קרליץ שליט"א הביאו בס' שבת‬
‫הארץ פ"ד]‪.‬‬
‫ וממילא מובן שכיסוח ראשוני בדשא כשזרעוהו (ולא‬‫כשהביאוהו במרבדי דשא מוכנים) וצריכים לכסחו לגידול‬
‫והתפשטות יש לאסור‪.‬‬
‫• וכן מותר בשמיטה לכסח דשא ארוך המפריע להליכה או בחשש‬
‫לשריצת נחשים ועכברים ובתנאי שיעשה זאת בשינוי {(קצת‬
‫יכסח ביד – ואת השאר יעשה בפעמיים לא כדרך שרגיל בשנה‬
‫רגילה – כג' הפרש שבועיים בין פעם לפעם ) (משנת יוסף ‪/‬שבת‬
‫הארץ) }‪.‬‬
‫ מותר לילדים לשחק בכדור או אופניים עג"ב דשא בשמיטה‬‫אעפ"י שנתלש דשא–דאינם מתכוונים לכך שהדשא יצמח (שם)‪.‬‬
‫[ט"ז]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫תולדות מדרבנן‪-‬בארבע המלאכות הנזכרות לעיל‬
‫השקאה – תולדה דזריעה היא‪-‬ומדרבנן‬
‫* השקאה‪ – :‬השקאה בשביעית – היא מהמלאכות הנעשות‬
‫לתועלת העץ ‪/‬הצמח או הפירות ואסורה מדרבנן משום תולדת‬
‫הזריעה ‪.‬‬
‫ אמנם התירו חז"ל (מועד קטן – פ"א משנה א') להשקות‬‫(בחול‪ -‬המועד) ובשביעית את "בית השלחין" [היינו "שדה " שמי‬
‫גשמים אינן מספיקין לקיום גידולן וללא השקאה מתאימה ייגרם‬
‫נזק להנ"ל]‪.‬‬
‫ מכאן הסיקו ולמדו גדולי הפוסקים שכל המלאכות האסורות‬‫בשביעית מדרבנן – הותרו בשביעית אם הן באות למנוע הפסד‬
‫העץ ‪/‬השדה או הפירות‪.‬‬
‫• וכך הוא למעשה לשון הרמב"ם ז"ל (הל' שמיטה ויובל פ"א‬
‫ה"ח‪-‬ה"י) "משקין בית השלחין ‪ ...‬וכן שדה האילנות ‪...‬ועושין‬
‫עוגיות לגפנים (כדלקמן) ואמת המים‪ ...‬ומפני מה התירו כל אלו?‬
‫שאם לא ישקה – תיעשה הארץ מליחה וימות כל עץ שבה והואיל‬
‫והאיסור מדבריהם לא גזרו על אלו ע"כ‪.‬‬
‫• ומהרמב"ם הנ"ל למדנו שמותר (עפ"י הגמ' מו"ק ג‪ ).‬לעדור תחת‬
‫העצים‪ /‬ולעשות צלחות סביב העצים וכמו"כ להתקין מערכות‬
‫השקייה בשביעית (שביתת השדה עמ' ע"ז) ‪(.‬וכן כתב ג"כ בשבילי‬
‫שביעית – עמ' ‪)21‬‬
‫• כל שדה שמחמת תכונות הקרקע או מחמת סוג הצמחים – יש‬
‫חשש שללא השקאה ייפסד השדה – או ימות העץ או יפסדו‬
‫הפירות או ייגרם להם נזק ניכר – דינו כשדה בית השלחין הנ"ל –‬
‫ומותרת ההשקאה במקום ההוא‪.‬‬
‫• ההשקאה עצמה תהא רק בכמות הנצרכת – ולא תהא יותר מן‬
‫ההכרח‪ -‬הן בכמות והן בשטח ‪.‬‬
‫ לכן יש להגדיל את מרווח ההשקייה – ועדיף ליתן באותם‬‫פעמים מנות מוגברות של מים‪ .‬בעונות בהם יש עומס של פרי על‬
‫העצים – יש לתת את הכמויות הנצרכות של המים בתכיפות‬
‫(שביתת השדה‪ /‬שם) ‪.‬‬
‫* אף שהזכרנו שהתירו חז"ל להשקות בשמיטה לצורך קיום‬
‫הצמחים שבגינה – הנה ברור הוא שבמרבית המינים ניתן להפחית‬
‫את כמות ההשקאה ולרווח את זמני ההשקאה [צמצום תדרי‬
‫ההשקאה ‪ -‬והגדלת הפרשי הזמן בין השקאה להשקאה] [וראוי‬
‫להתייעץ עם מומחה נאמן ‪ -‬כיון שפעמים ומניעת השקאה בזמנה‬
‫יכולה לגרום נזק בלתי הפיך ‪ -‬ובפרט בקרקעות חוליות ובזנים‬
‫רגישים]"‪"[ .‬שביתת השדה"]‬
‫ בשיחים ניתן ברוב המקרים לוותר על ההשקאה אף בקיץ‪.‬‬‫["דיני שביעית" ע"מ פ']‬
‫• דשא שנזרע לנוי‪ - :‬י"א לצמצם התדירות בהשקאה כנז"ל‬
‫(ותלוי באקלים ובסוג האדמה) עד שייראו סימני יובש (משנת‬
‫יוסף‪/‬ברית עולם) אך י"א שכיון שהותרה השקאה לצורך אין‬
‫להגביל זמני ההשקאה כל זמן שבא למנוע התייבשות הדשא [אור‬
‫לציון‪ .‬וכן נוטה דעת הילקוט יוסף]‪.‬‬
‫• כל השקאה שהיא לצורך ירקות האסורים באכילה ("ספיחין")‬
‫או בכל מקום שהוא לשבח (ולא מניעת הפסד) או בעונת הגשמים‬
‫(כשכמות הגשמים מספיקה) –אסורה‪ .‬וזה בין בהשקאה ידנית‬
‫(צינור)‪ ,‬בין ע"י ממטרות‪/‬שעון מחשב‪.‬‬
‫ מותר להשקות בשמיטה "שדה הפקר" שיש בו פירות שביעית‬‫[ילקוט יוסף (שביעית עמ' שמ"ז) ‪/‬חזו"א ז"ל ‪/‬הגר"נ קרליץ‬
‫שליט"א ‪/‬ס' שבת הארץ פ"ה)] ‪.‬‬
‫• השקאה ע"י ממטרות ‪ -‬עדיפא לכמה פוסקים מהשקאה ידנית‬
‫[שעושה כאן מלאכה בכל רגע ורגע]‬
‫[חת"ם סופר‪/‬ברית עולם‪/‬תורת השמיטה (דיני שביעית‬
‫פ"א)]‪[.‬וכן ציין בס' יבולי השדה (מ‪ .‬בית עוזיאל ) הר"ר ראובן‬
‫אוחנה נ"י (צפת)]‪.‬‬
‫• בהשקאה שע"י שעון – מחשב‪ :‬יש המתירים אף יותר מכדי‬
‫הצורך [הגרי"ש אלישיב זצ"ל] ויש אוסרים גם כך [הגרש"ז‬
‫אויערבאך ז"ל‪ /‬חוט השני להגר"נ קרליץ שליט"א]‪.‬‬
‫• נחלקו הפוסקים האם מותר לכווין ממטרות ע"י מחשב‪ /‬שעון‬
‫מים להשקאה(או לדישון) מערב שביעית (קודם כניסת שנת‬
‫השמיטה)באופן כזה שכאשר תיכנס השמיטה הממטרה תשקה‬
‫(או תדשן) את השדה אפי' כאשר עושה כן "לאברויי" (לתועלת‬
‫השדה) (ובאופן שבשביעית לא מבוצעת שום פעולה‪/‬שינוי נוסף)‬
‫ הגרי"ש אלישיב זצ"ל מתיר זאת כיון שבשביעית אין שום‬‫פעולה בזה (וכ"ז כשאין חשש מראית עין) ‪.‬‬
‫ [עפ"י הנימוקים הנזכרים בילקוט יוסף ‪/‬שביעית (עמ' רל"ב –‬‫במקורות – קטע ב') משמע שהראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א‬
‫מסכים עימו מטעם שאיסור העבודה מצד "גברא" ולא "חפצא"] ‪.‬‬
‫ אמנם ד' הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לאסור – כיון שכתוב‬‫"ושבתה הארץ" משמע שגם הארץ צריכה לשבות (חפצא) ולא רק‬
‫אדם מישראל (גברא)! [ס' דיני שביעית עמ' ע"ט בשמם ‪/‬ס' ושבת‬
‫הארץ הנד"מ בשמם פ"ה]‬
‫ [גם בס' יבולי השדה (שביעית –בהוצ' המ‪ .‬בית עוזיאל) כתב‬‫הר"ר ראובן אוחנה שליט"א (צפת) שאף שיש מקום להקל בדין‬
‫הנ"ל כרוב הפוסקים דשביעית בזה"ז דרבנן מ"מ ראוי לכל בעל‬
‫נפש להחמיר לקיים "שבת הארץ" לחומרא ומצד מראית העין‬
‫לפחות "בשבתות" של שנת השמיטה אמנם העורכים שם (עמ'‬
‫קי"ד) הרה"ג הרש"ז רווח והר"ד אביטן שליט"א כתבו שמדיוק‬
‫מפסקי מרן הראש"ל הגר"ע יוסף (זצ"ל) ביחוו"ד (ח"ג סי' י"ח)‬
‫ובהליכות עולם (ח"ג‪ /‬נ"א) שהתיר במכונת כביסה בע"ש ה"ה‬
‫הכ"א לעניין שביעית ס"ל להקל בזה מצד מראית עין ]‪.‬‬
‫• בכמה וכמה פרטים ג"כ נחלקו הפוסקים בעניין השקאה שלא‬
‫מכוונת –וכדלקמן‪:‬‬
‫(‪ .)1‬בתליית כביסה מעג"ב גינה – והמים מטפטפים לגינה – והוא‬
‫מרוצה מכך שיטפטפו שם ‪.‬‬
‫(‪ .)2‬להדליק מזגן שהצינור שלו מכוון לגינה –ומרוצה מכך‪.‬‬
‫(‪ .)3‬לשטוף רצפת הבית ומסלק המים לגינה [כשמעורב חומר מזיק‬
‫לצמחים – לכו"ע מותר ולא נחלקו בזה]‬
‫(‪)4‬נטילת ידיים בכיור שהצינור היוצא ממנו מכוון לגינה‪.‬‬
‫(‪ )9‬נטילת ידיים עג"ב גינה – ואינו מכווין להשקאה‪-‬וגורם‬
‫תועלת לצמחים ‪.‬‬
‫ בכל הדינים הללו ‪ :‬גדולי פוסקי הספרדים מקילים מכמה‬‫וכמה טעמים ‪[ .‬אמנם בשו"ת באר יצחק (בן שושן ) (ח"ב ‪/‬א' )‬
‫אסר לכווין לכתחילה צינור המזגן ומיקל רק כשכבר מכוון ולא‬
‫ניחא ליה וה"ה במים היוצאים ממכונת הכביסה‪.‬‬
‫ ובין פוסקי האשכנזים ישנה מחלוקת – כאשר בתליית כביסה‬‫הנ"ל (‪ )1‬והפעלת מזגן כנ"ל (‪ )2‬ובשטיפת רצפות (‪ )3‬וכן בנט"י ע"י‬
‫צינור מהכיור (‪ -)4‬הגר"ש וואזנר והגר"נ קרליץ שליט"א‬
‫(ולרפו"ש) היקלו בזה אך הגרי"ש אלישיב זצ"ל (וכ"ד החזו"א)‬
‫והגר"ח קנייבסקי שליט"א החמירו בזה ‪ .‬ובנט"י עג"ב גינה (‪ )9‬גם‬
‫הגר"נ קרליץ שליט"א מחמיר‪.‬‬
‫ בילקוט יוסף (שביעית עמ' שמ"ו ) הוסיף להקל גם בשטיפת‬‫רכב ברחוב העיר והמים יורדים לגינתו וכשאינו מתכווין להשקאה‬
‫זו‪.‬‬
‫שנת השבע‬
‫[י"ז]‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫תולדות מדרבנן‪-‬בארבע המלאכות הנזכרות לעיל‬
‫ניכוש וריסוס – תולדות דזריעה הן‪-‬ומדרבנן‬
‫ריסוס ‪ -‬תולדה דזריעה היא‬
‫ניכוש‪ -‬תולדה דזריעה היא‬
‫• ריסוס‪ -‬הנחת חומרי הדברה‪ -‬נגד מזיקין בחקלאות‬
‫(שדה‪/‬מטע‪/‬אילן) איסור דרבנן הוא‪ -‬והוא מתולדות הזריעה‪.‬‬
‫ י"א שאסור לרסס כדי להמית תולעים וכגון לפני שיגיעו‪.‬‬‫ וי"א שכל זה בריסוס שמטרתו להשביח את האילן‪ -‬ובמקום‬‫שהאילן לא יינזק‪ ,‬אך אם האילן יינזק – ימות או יתקלקלו‬
‫הפירות – מותר לרסס‪.‬‬
‫ אמנם ריסוס מסביב לגזע האילן‪ -‬שרק גורם שהאילן יצמח‬‫יותר טוב‪ -‬אסור‪.‬‬
‫• לכן כתבו הפוסקים שריסוס נגד מזיקים או מחלות הגורמות‬
‫נזק לעצים וליבול שבשדהו מותר בשמיטה‪ -‬וכן ניכוש עשביה‬
‫החונקת את האילן (כנז"ל)‪.‬‬
‫•וכתבו‪ -‬שעפ"י הניסיון ומומחים בדורנו‪ -‬שיש מזיקים רבים‬
‫בחקלאות וגם החקלאות צפופה ביותר כמעט כל ריסוס היום‬
‫הוא "לאוקומי אילנא" – להצלת האילן ‪/‬היבול‪.‬‬
‫• וכן מי שגדלו בשדהו עשבים רעים המפריעים לצמחים וחונקים‬
‫אותם וללא טיפול יזיקו לצמחים נזק ממשי‪ -‬מותר לרסס‬
‫בחומרי הדברה ואם לא הועיל – מותר לעדור במעדר רגיל‪ ,‬וראוי‬
‫לשאול בזה שאלת חכם‪.‬‬
‫ וכן בגינה ישנה צמחיה שגדלה שם ומפריעה להליכת בני‬‫אדם בגינה‪ -‬מותר הריסוס‪.‬‬
‫• בכל האופנים‪ -‬ראוי קודם הריסוס שיברר כראוי על חשש זה‬
‫האם זה הכרחי לפירות וירקות‪.‬‬
‫ ועוד יותר‪ -‬אם אפשר קודם השמיטה לעשות פעולת מניעה‬‫מראש בלא שיצטרכו את הריסוס או ניכוש עשביה ‪.‬‬
‫• ניכוש ‪ -‬מתולדות הזריעה היא ‪ .‬ואסרו חז"ל לנכש עשבים‬
‫בשביעית ‪.‬‬
‫ אמנם במקום שמניעת הניכוש ייגרם נזק ניכר לצמחים –‬‫כגון שהעשבים חונקים את הצמח –מותר לכסח ‪/‬לקצוץ את‬
‫העשבים‪.‬‬
‫ אם כיסוח בלבד לא ימנע את הנזק –מותר לעוקרם ‪/‬לנכשם‬‫ביד‪ .‬ואם לאו –מותר אף במעדר‪.‬‬
‫• בחצרות שסביב הבתים ‪ -‬שמנכשים בהם את העשבים מדי‬
‫פעם מחשש לשריפה או נחשים ‪ -‬מותר לנכש גם בשמיטה ויש‬
‫לצמצם כמה שאפשר שלא יהיה לצמחים תועלת‪ .‬הניכוש‬
‫ייעשה מעל פני האדמה בעזרת מכסחת‪.‬‬
‫ ומותר אף לרסס אח"כ בריסוס למניעת צמיחה מחודשת‬‫וכדלקמן‪.‬‬
‫•פסולת ולכלוך שהצטברו בגינה או בחצר שעל‪-‬יד ביתו וכגון‪:‬‬
‫ענפים‪ ,‬עצים שנשרו וכיו"ב‪ ,‬מותר לסלקם לשם נקיון כדרך‬
‫שעושה כל השנים ‪ -‬כיון שניכר שהאיסוף מטרתו לנקיון בלבד‪.‬‬
‫ולא יאסוף דבר שאין דרכו לאסוף בשאר השנים‪.‬‬
‫ אם כוונתו להכשיר את המקום לזריעה [בשנה השמינית] או‬‫לתועלת הצמחים ‪ -‬אסור‪.‬‬
‫• אף בגינה שאינה סמוכה לבית ‪ -‬מותר ללקט עצים‪ ,‬כגון‬
‫להסקה ומעמיד שם מתקן לצליה ‪ -‬מותר‪ ,‬כשאין כוונתו‬
‫לתיקון השדה‪.‬‬
‫ בשו"ת "באר יצחק (להגר"י בן שושן ) (ח"ב סי' ב' ) דן גבי‬‫גינה שמשמשת כחצר לפני הבית ועתה בשנה השביעית רוצים‬
‫לרצף אותה האם יש כאן חשש מראית עין של חפירה בגינה ? • גינת נוי מטופחת וחושש שיעלו בה עשבים שיפריעו לנוי הגינה ‪ -‬או‬
‫ומסקנתו שם שצריך להביא מרצפות ויניחן בערימה בגינה ובזה שיפריעו להליכה בגינה מותר לרסס במונע נביטה ‪ -‬על מנת שלא יעלו‬
‫יסיר החשד של זריעה וכן כתב שם להתיר נקיון גינה כזו העשבים שם‪.‬‬
‫ כשיש חשש נזק לצמחים ‪ -‬מותר לרססה בעזרת קוטלי עשבים או‬‫הסמוכה לביתו במטאטא דלא נראה בכך שמכשירה לזריעה‪.‬‬
‫"אז תרצה הארץ את שבתותיה "‬
‫מה טעם נשתנתה מצוות שמיטה משאר מצוות שבתורה‪,‬‬
‫שבעטיה באה הגלות?‬
‫ברם‪ ,‬הלא מצוות שמיטה באה ללמדנו כי השם יתברך‬
‫הוא אדון העולם ולו כל הארץ ומלואה‪ ,‬הרי אם עושה‬
‫אדם רצונו של מקום מעניק לו השם יתברך את אדמתו‬
‫לשש שנים נוספות‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬אבל אם איננו עושה רצונו‬
‫של מקום ואיננו מקיים מצוות שמיטה‪ ,‬הרי זאת אומרת‬
‫שהוא רואה את עצמו אדון לאדמה‪ ,‬ואם כן אין‬
‫עצה ‪-‬‬
‫אחרת אלא להגלותו מעל האדמה הזאת‪ ,‬למען ייווכח‬
‫לראות שהיא אינה שלו כלל ועיקר‪(...‬מעינה של תורה‪/‬‬
‫חשבה לטובה)‪.‬‬
‫לנכשה בעזרת חרמש מוטורי המכסח מעל פני האדמה ובשעת הצורך‬
‫אף מותר לעוקרה ביד או בעידור קל‪ .‬ועדיף להניח "תוחמי דשא"‬
‫במקום שיש התפשטות דשא לכיוון צמחי הנוי‪.‬‬
‫ אם כבר עלו עשבים ‪ -‬אסור לנכשם ולהוציאם כיון שאינם מזיקים‬‫לצמחים ‪ -‬רק לנוי הגינה ‪ -‬אך מותר לגוזמם מעל פני הקרקע בגיזום‬
‫גבוה מהרגיל ‪ -‬ובלבד שלא יתכווין לתועלת הקרקע והאילן‪.‬‬
‫• עכברים המפסידים לאילן או לשדה הלבן (תבואה) הסמוכה לאילנות‬
‫מותר לצודן כרגיל‪.‬‬
‫וכן מותר לתת רעל עכברים בשביעית בשדה –למנוע נזק של‬
‫‬‫העכברים באילנות‪.‬‬
‫ הסרת ופינוי שלג שירד על שדה‪/‬גידולים‪/‬אילנות במקום שיש‬‫הפסדים לגידולים‪ /‬לפירות‪/‬לשבירת ענפים‪ ,‬מותר בשמיטה‪.‬‬
‫• מותר לכסות יריעות ניילון וכדו' עג"ב זרעים‪/‬גידולים‪/‬פירות כדי להגן‬
‫עליהם מפני שמש ושרב או מפני צינה ‪ ,‬שלג‪ ,‬וגשם‪ .‬וכן עטיפת עץ‬
‫להגנה מפני הקור‪.‬‬
‫[ילקוט יוסף שביעית פ"ח‪/‬ס' שבת הארץ הנד"מ‪ /‬אור לציון(עמ' ל"ב'‪/‬ל"ג)‪ /.‬ס'‬
‫שביתת השדה (פ"ו) ‪/‬הבוחר בשמיטה(פ"ג)‪ /‬ס' דיני שביעית (פי"א)]‬
‫[י"ח]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫תולדות מדרבנן‪-‬בארבע המלאכות הנזכרות לעיל‬
‫זיבול ודישון – תולדות דזריעה הן‪-‬ומדרבנן‬
‫*‬
‫הזיבול והדישון – מתולדות הזריעה הן –ואסורים‬
‫מדרבנן בשמיטה‪.‬‬
‫ לפיכך אסור לזבל השדה כל שמועיל לה שתהא יפה‬‫לזריעה בין לצורך שביעית‪ -‬בין לצורך השמינית‪.‬‬
‫ זיבל (אפי') לצורך השמינית‪ -‬קנסינן ליה שלא יזרע‬‫בשמינית!‬
‫ עבר והסיר הזיבול‪-‬וביטל ההכנה לזריעה‪ -‬הותר לו!‬‫• בספר אור לציון‪-‬שביעית [(פ"ד‪ /‬ה"א) (הערה ד')] אוסר‬
‫הרב ז"ל לזבל אף צמחים שבבית(מקורה – כג' בעציצים‬
‫וכדו') כל שמכווין להשבחת הצמחים אף שיש קולא בבית‬
‫יותר מן השדה‪( .‬כשיטת הירושלמי)‪.‬‬
‫• כל זמן שרגילים לזבל השדות‪ -‬אסור אף להוציא זבל‬
‫מביתו‪ -‬לשדה ולעשות אשפה ולצוברו במקום אחד‪ .‬עבר‬
‫זמן הזיבול של השדות מותר להוציאו כאשפה עד שיעור‬
‫סאה‪( .‬קרוב ל‪ 1-‬ק"ג)‪.‬‬
‫• למנוע כל מיני היתרים בזיבול‪/‬דישון בשביעית –ראוי‬
‫לכל בעלי הפרדסים והשדות‪ ,‬לזבל את שדותיהם קודם‬
‫השמיטה כמה שאפשר להימנע מעבודה בשביעית ‪ ,‬ואם‬
‫בכל זאת יש חשש לסכנה קיומית לאילן‪ -‬הותר‬
‫הזיבול(והדישון) (אף שי"א שאסור לזבל הקרקע גם באופן‬
‫זה לעולם‪ -‬קיימא לן להקל)‪.‬‬
‫ אמנם הפוסקים מציעים לצמצם הזיבול‪/‬הדישון וכג'‬‫שאם יכול לזבל בפעם אחת לא יעשה בפעמיים וכן יעשה‬
‫שיקול דעת זהיר אם זה להצלת האילן ‪ ,‬וכן לדחות כמה‬
‫שאפשר לעשות כן בשמינית‪.‬‬
‫ ואם יכול לדשן ‪/‬לזבל דרך השקאה (כידוע) עדיף כן‬‫לחסוך במלאכות (ראה לקמן) [ילקוט יוסף‪/‬שביעית‪( -‬פי"ג‬
‫עמ' שמ"ח –שנ"א)‪/‬ס' דיני שביעית (פ"י‪ -‬פי"א)]‬
‫הוראת הרה"ג הרש"ז רווח שליט"א לחקלאים‪ -‬בעניין‬
‫הזיבול והדישון‪-‬בשנה השביעית‪:‬‬
‫ בדרך כלל ניתן לתת זבל (אורגני) ודשן (זרחן ואשלגן)‬‫קודם השמיטה – ואף להשלים את החסר משנים קודמות‪.‬‬
‫דשן חנקני –יש ליתן מנות מוגברות לקראת הסתיו קודם‬
‫השמיטה‪ -‬ובשמיטה עצמה במטעים מסחריים‪ ,‬קשה‬
‫להימנע מלתת דשן זה עקב צורת ההשקייה הנהוגה כיום‬
‫–ולכן אפשר לדשן בשמיטה ברמה ההכרחית ויש להוסיף‬
‫את הדשן לדוד ההשקייה ובזמן ההשקייה תדשן האדמה‪.‬‬
‫ בעצים בודדים שבגינות ניתן להמנע מכל דישון נוסף‬‫בשמיטה‪ -‬ומכל מקום יש תמיד להתייעץ עם מומחה‬
‫ולבדוק עלים וקרקע ובמידת ההכרח יש להתיר‪{.‬במידת‬
‫האפשר עדיף להצניע בערב השמיטה בקרקע‪-‬כופתיות‬
‫דשן‪ ,‬המתפרקים באופן איטי בתוך שנת השמיטה}‬
‫[ס' שביתת השדה‪-‬פ"ו‪/‬ס"י עמ' ע"ח] ‪.‬‬
‫*‬
‫"קאדילאק"‪ -‬של שביעית‪...‬‬
‫שמיטה תש"ם (‪ 1511‬למניינם)‪ -‬אפי – חקלאי בבקעת הירדן‪ ,‬פונה‬
‫למוסר השיעור הקבוע‪ ,‬הרב האיזורי‪ ,‬הגרש"ז גרוסמן שליט"א‬
‫(כיום מרא דאתרא באלעד) "תבטיח לי ברכה ‪ -‬אשמור שמיטה"‪.‬‬
‫לאחר התייעצות עם הגרי"ש אלישיב (זצ"ל) שענה לו‪ :‬שיראה‬
‫סיעתא דשמיא גדולה‪ .‬והקב"ה בודאי יעזור לו‪ .‬ענה הרב לאפי‪:‬‬
‫אוכל להבטיח לך שלא תינזק‪.‬וזה הספיק עבורו‪.‬‬
‫לאחר שנה שלימה‪ -‬שהפך למזכיר היישוב (זמני) ואחר לעגי שכנים‬
‫ועמידה בניסיונות (לא להשכיר כלי עבודה חקלאיים‪ -‬טרקטור‪,‬‬
‫מלגזה‪ ,‬וכדו')‪ -‬תמה השמיטה‪.‬‬
‫אפי לא הספיק לזרוע מחמת זמן מוגבל לזריעה‪ .‬גם חלוקת‬
‫הזרעים‪ -‬נסתיימה (ע"י הסוכנות)‪".‬נשארו לי רק זרעי סלרי‬
‫גרועים‪ -‬בכמות מרובה‪ ,‬אתנם לך חינם במקום לזורקם בפח" ענה‬
‫לו ידיד חבר הסוכנות‪ .‬בלית ברירה זרע אפי את כל הכמות בכל‬
‫שדותיו‪.‬‬
‫לתדהמת כולם גדל הסלרי לממדי ענק‪ ,‬פי שלושה מהגודל הרגיל‪.‬‬
‫צמחו שדות של סלרי שעברו את גובה המותניים‪.‬‬
‫שאלו בני היישוב בלעג " מה תעשה בכ"כ הרבה סלרי"?‬
‫"אני את שלי עשיתי‪ -‬הקב"ה יעשה את שלו"‪ -‬ענה בביטחון‪.‬‬
‫אף הרב גרוסמן עצמו הוטרד מכמות הסלרי הגדולה שהיה בה‬
‫להאכיל את מדינת ישראל כולה בסלרי במשך כמה חודשים‪.‬‬
‫יום אחד התקשר לאפי החבר שנתן לו את זרעי הסלרי‪" :‬תגיד לי‬
‫אפי‪ -‬אתה זוכר שנתתי לך זרעי סלרי? עשית איתם משהו?"‬
‫ענה לו אפי‪" :‬אתה שואל אם עשיתי איתם משהו? אני אוכל סלרי‪,‬‬
‫נושם סלרי‪ ,‬ישן סלרי‪ ,‬קוראים לי 'מר סלרי'"‪ .‬שאל אותו הפקיד‪:‬‬
‫"יש לך כמות גדולה?" ענה לו אפי‪" :‬יש לי כמה שתרצה"‪" .‬מצוין"‬
‫ענה הפקיד‪" ,‬מחירו של סלרי בשוק הוא חצי דולר‪ ,‬אתה תוכל‬
‫למכור כל ראש סלרי בשלושה דולרים‪ ,‬ואם תרצה תוכל למכור‬
‫אפילו גם בארבעה עד חמישה דולרים לראש סלרי"‪.‬‬
‫שאל אותו אפי‪ " :‬מה קרה"? והפקיד ענה בהתלהבות‪ :‬בשבועיים‬
‫האחרונים תקף את אירופה גל קור‪ .‬הכל קפא‪ ,‬ואנשים אינם יוצאים‬
‫מהבית‪ .‬כולם יושבים בבית‪ ,‬רוצים לאכול מרק חם‪ ,‬ואירופה‬
‫משותקת‪ .‬אין סלרי כי הכל קפוא‪ .‬יש דרישה עצומה לסלרי‪ ,‬ובעלי‬
‫החנויות ורישתות השיווק באירופה מתחננים לסלרי‪ ,‬אי אפשר‬
‫לאכול מרק בלי טעם של סלרי ‪ .‬גייס עובדים רבים ככל האפשר‪ ,‬ואני‬
‫אשיג צי של מטוסים לכל רחבי אירופה‪ :‬לאנגליה‪ ,‬להולנד‪ ,‬לבלגיה‪,‬‬
‫לצרפת‪ ,‬וכו'"‪.‬‬
‫הרב גרוסמן סיפר בהתרגשות שהתמונה הזו עומדת מול עיניו‪ :‬מאות‬
‫ערבים מהכפרים ויהודים מהבקעה עבדו יום ולילה מאז אותו‬
‫טלפון‪ .‬קטנים כגדולים התגייסו למבצע הגדול‪ .‬כולם עמדו וקטפו עלי‬
‫סלרי‪ ,‬צי של משאיות המתין‪ ,‬משם נסע לשדה התעופה‪ ,‬ומשם לכל‬
‫רחבי אירופה‪ .‬היה זה בסביבות פורים והרב גרוסמן סיפר שהוא‬
‫רצה סלרי לפסח בשבילו‪ ,‬וכבר לא נשאר עלה אחד‪...‬‬
‫אותו יהודי התעשר‪ ,‬וקנה מכונית חדשה ומפוארת‪ ,‬הוא הסביר לרב‪:‬‬
‫" כולם צחקו עלי במשך השנה‪ ,‬אני אקרא למכונית 'קדילאק של‬
‫שביעית' ‪ .‬ואח"כ קנה סוסה ערביה שעולה כסף רב‪ ,‬וקרא לה‬
‫"הסוסה של שמיטה"‪ .‬הסיפור הזה קידש שם שמים בצורה מופלאה‪.‬‬
‫אפי עמד והכריז‪" :‬תראו מה הרווח של שומרי שמיטה"‪.‬‬
‫הוא התחזק והתמיד בשמירת תורה ומצוות‪ .‬וכאשר הרב גרוסמן‬
‫סיפר זאת לאחר זמן באחת מדרשותיו‪ ,‬קם אחד מהשומעים ואמר‬
‫שהוא מכיר את אותו יהודי‪ ,‬והיום הוא תלמיד חכם ומוסר שיעורים‬
‫לרבים‪.‬‬
‫‪[.‬סיפור זה באדיבות הרב צ‪ .‬נקר שליט"א (אלעד)‬
‫בעהמח"ס אמונה שלימה ‪ /‬הובא גם במטעמים של שבת‬
‫בהר]‬
‫פר'‬
‫[י"ט]‬
‫שנת השבע‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫חרישה ונטיעה‬
‫בשתי מלאכות הללו – חרישה ונטיעה נחלקו קדמונינו ז"ל מהו חיובן בשביעית מדאורייתא או מדרבנן?‬
‫*בחרישה‪-‬מחלוקת תנאים ואמוראים‪-‬ראשונים ואחרונים ז"ל‬
‫*בנטיעה‪ -‬מחלוקת ראשונים ואחרונים ז"ל‬
‫להלן בס"ד פירוט והרחבה בנושאים אלו‪:‬‬
‫חרישה‬
‫כתוב בפרשת "כי תשא"{שמות ל"ד} ‪" :‬ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות"‬
‫כאן נתפרשה מלאכת "החרישה" בשביעית לשיטה אחת (ר' עקיבא וכדלקמן)‬
‫חרישה בשביעית‪-‬ד"ת או דרבנן?‬
‫עפ"י הגמ' הנ"ל במו"ק אכן לא הוכרע הדבר‪-‬אם לוקין או לא‬
‫‬‫המחלוקת בתנאים ובאמוראים ז"ל‪.‬‬
‫אך בירושלמי {שבת פ"ז‪/‬ה"ב) כלאים (פ"ח‪/‬ה"א) סנהדרין(פ"ז‬
‫על המלאכות שנזכרו כאן חרישה וקצירה‪ -‬נחלקו רבי ישמעאל‬
‫‬‫ורבי עקיבא [גמ' מו"ק (ג‪:‬ד)‪ -‬ומקורו בשביעית (פ"א – מ"ד) וגם גמ'‬
‫ר"ה (ט) ומכות (ח) והוזכר ברש"י על החומש שם] האם הכוונה על‬
‫מלאכות שבשבת קודש או על המלאכות שקשורות לשנה השביעית‪.‬‬
‫ודעת רבי עקיבא היא שאכן הכוונה בפסוק זה לשביעית‪":‬אינו צריך‬
‫הכתוב לומר חריש וקציר של שביעית – שהרי כבר נאמר "שדך לא‬
‫תזרע" וגו' אלא{הכוונה על} חריש של ערב שביעית היוצא למוצאי‬
‫שביעית {"שלא יחרוש שדה אילן –בערב שביעית –חריש‪ ,‬שיועיל‬
‫לשביעית"‪-‬רש"י} ועל קציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית"‬
‫{"כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג שביעית‬
‫בשמינית"‪-‬רש"י}‪.‬‬
‫ הרי שלשיטת רבי עקיבא גם חרישה נאסרה מן התורה בשביעית‬‫וזו המלאכה החמישית שנאסרה‪ .‬אלא שאם חרש בשביעית {כשנהגה‬
‫מן התורה} לצורך הקרקע אינו לוקה עליה כיון שהיא נאסרה לא‬
‫בצורת "לאו" אלא ב"עשה" "בחריש ובקציר תשבות"‪.‬‬
‫ולשיטת רבי ישמעאל‪ -‬החרישה בשביעית הוי איסור דרבנן‬
‫‬‫(והפסוק איירי בענייני שבת)‪.‬‬
‫• מ"מ אין מקור אחר בתורה לחרישה בשביעית מלבד המצויין‬
‫בפסוק הנ"ל בפר' משפטים‪.‬‬
‫• לעיל‪ -‬בעמ' ט' בענייני "ערב שביעית"(א) והכנות שקודם לשמיטה‪-‬‬
‫הבאנו הפסוק דידן‪-‬שמכאן למדו חז"ל שישנה "תוספת‬
‫שביעית"(איסור מלאכה) קודם לשמיטה‪-‬בזמן שהיה ביהמ"ק בנוי‬
‫עי"ש ‪.‬‬
‫• והנה מלבד שיטת רבי עקיבא במחלוקת התנאים הנז"ל –גם‬
‫אמוראים ז"ל נחלקו בעניין החרישה‪ -‬כפי המובא בש"ס (מועד קטן‬
‫ג')‪" :‬איתמר‪ :‬החורש בשביעית –ר' יוחנן ור' אלעזר‪:‬חד אמר‪-‬לוקה‪.‬‬
‫וחד אמר‪-‬אינו לוקה"‪.‬‬
‫ועוד שם (לעיל) ‪" :‬אמר רבא‪ :‬על אלו התולדות(זמירה‪-‬בצירה)‬
‫‬‫לוקה (חייב מלקות) ואאחרנייתא‪-‬על תולדות אחרות‪-‬אינו חייב‬
‫מלקות‪.‬‬
‫• ונפסק להלכה ברמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"א ה"ג)‪ .‬דאינו לוקה‬
‫על חרישה!‬
‫(=) עפ"י כל הנ"ל במחלוקות התנאים והאמוראים ז"ל ועפ"י נו"כ‬
‫הרמב"ם ראשונים ואחרונים יוצא לנו –דאינו לוקה על חרישה‪-‬‬
‫מכמה טעמים‪:‬‬
‫איסור חרישה בשביעית לא נאמר כ"לאו" בשביעית‪-‬אלא‬
‫‬‫כ"עשה"‪" -‬בחריש ובקציר תשבות" ‪.‬ואין לוקים על "עשה"‪( .‬אליבא‬
‫דרבי עקיבא )‪.‬‬
‫איסור חרישה בשביעית‪-‬היא הלכה למשה מסיני –עפ"י אופני‬
‫‬‫הש"ס‪-‬ואין לוקים על הלכה למשה מסיני‪.‬‬
‫עפ"י הגמ' במו"ק (ג‪ ):‬החרישה היא ספק‪-‬ועל ספק לא לוקים‬
‫‬‫(כסף משנה‪/‬מהרי"ק)‪.‬‬
‫ה"ה)}מפורש שר' יוחנן הוא הסובר דאינו לוקה וא"כ ריו"ח ור"א –‬
‫הלכה כר' יוחנן דאינו לוקה אף שבבלי סתום‪-‬וילמד סתום מן‬
‫המפורש (בירושלמי) והלכה דאינו לוקה‪.‬הרבה פוסקים ס"ל דחרישה‬
‫דרבנן –והפסוקים אסמכתא בעלמא –לכן פסק הרמב"ם דאינו לוקה‬
‫על חרישה‪.‬‬
‫חרישה בשביעית‪-‬ד"ת או דרבנן?‬
‫המחלוקת בראשונים ובאחרונים ז"ל‪.‬‬
‫גם הראשונים ז"ל ובעקבותיהם גם האחרונים ז"ל –עד פוסקי דורינו‬
‫שליט"א נתחבטו בסוגיא זו‪ -‬ומסקנת השיטות בקצרה לפניכם בס"ד‪:‬‬
‫• כמה וכמה מגדולי הראשונים והאחרונים ז"ל סוברים שאיסור‬
‫חרישה‪-‬מן התורה‪ .‬כן דעת רש"י (גמ' ר"ה ב')‪.‬‬
‫{וברש"י על התורה‪ -‬פר' משפטים (כ"ג ‪/‬י"א )‪ /‬בהר (ויקרא‬
‫כ"ה)}‪.‬רמב"ן {עה"ת פר' משפטים שם) } (ויש שהבינו בדעתו –‬
‫אחרת‪ -‬לקמן) תוספות (סנהדרין‪/‬ר"ה‪/‬ע"ז‪/‬גיטין‪/‬מו"ק) ר"ן רבינו‬
‫שמשון והספורנו והר"ש סיריליאו ז"ל‪.‬‬
‫• כמה מגדולי הראשונים ובראשם הרמב"ם ז"ל ס"ל דחרישה‪-‬‬
‫דרבנן היא –וכך לשון הרמב"ם(פ"א ה"ד) "החורש או החופר לצורך‬
‫הקרקע‪...‬אינו לוקה עליהן אך מכין אותו מכת מרדות מדבריהם"‬
‫עכ"ל וכן סוברים בדעתו דהוי דרבנן – המבי"ט התוספות רי"ד‬
‫התוס' יו"ט הכסף משנה –למרן ז"ל‪ ,‬הפאת השולחן תלמיד הגר"א‬
‫מוילנא ז"ל ועוד‪.‬‬
‫• אמנם יש שהבינו מהרמב"ם דחרישה ד"ת –אך לא לוקה עליה‪ -‬כך‬
‫ד' הרדב"ז והמהר"י קורקוס והשער המלך והמנחת חינוך ז"ל וכ"כ‬
‫הפר"ח (במים חיים על הרמב"ם)‪.‬‬
‫• המהר"י קורקוס והרדב"ז ז"ל –כדי לבאר שיטתם ברמב"ם‪-‬‬
‫הרחיבו והעלו בידם מרגניתא טבא שישנן ג' סוגי חרישה ולא קשה‬
‫מדי‪:‬‬
‫(א) יש חרישה‪ -‬לצורך האילנות שיגדלו – זוהי חרישה שאסורה‬
‫בשביעית מן התורה‪ -‬ובזה גם הרמב"ם מודה דהוי ד"ת ‪ )1:‬או מצד‬
‫שזה הלכה למשה מסיני – שבאה לומר שהחרישה בכלל "ושבתה‬
‫הארץ"{וזה לכו"ע –גם ר"ע וגם ר' ישמעאל)} שמודה לו בשביעית –‬
‫וכל מחלוקתם היא על הלכה למשה מסיני בתוספת שביעית}‪.‬‬
‫‪ )2‬או מהפסוק " בחריש ובקציר תשבות"‪ -‬כ"ד רבי עקיבא (וזה כד'‬
‫רש"י בחומש ובש"ס וכר"ש ושאר הראשונים)‪.‬‬
‫(ב) יש חרישה בקרקע – כדי לזרוע בשביעית‪ -‬כחרישה בשדה‪-‬לבן‬
‫(תבואה) וגם היא אסורה מהתורה – וגם בזה מודה הרמב"ם‬
‫דאסורה מהתורה‪.‬‬
‫(ג) יש חרישה‪-‬לצורך הקרקע שלא יפסיד ויתקלקל או חרישה‬
‫לייפות הקרקע או להשביחה או חרישה לצורך פירות שישית‬
‫שנשארו באילן – והיא מותרת מן התורה‪ -‬אך רבנן אסרוה בשביעית‪-‬‬
‫וזו דעת הרמב"ם (פ"א ה"ד) "כיצד‪-‬החורש או החופר לצורך‬
‫הקרקע‪(...‬אינו לוקה) ומכין אותו מכת מרדות מדבריהם"! –מלשון‬
‫זה של הרמב"ם משמע שישנה חרישה "שאינה לצורך הקרקע" ואז‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫עליה‪.‬‬
‫יתחייב‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫חרישה‪ -‬המשך‬
‫הפסיקה להלכה בפוסקי דורנו‬
‫מ"מ –מידי מחלוקת לא יצאנו‪ -‬לכן הכריעו האחרונים בדורנו כך‪:‬‬
‫(=)החזו"א ז"ל הכריע כרוב הראשונים "החרישה אסורה מן‬
‫התורה"‪.‬‬
‫גם יבלח"א הראש"ל הגרש"מ עמר שליט"א העלה {בספרו‬
‫‬‫כרם שלמה (שביעית סי' ג') ובתנובות שדה (ג‪ )32/33 .‬והביאו‬
‫בשביתת השדה עמ' ס"ו} שס"ל שחרישה אסורה מן התורה‪ -‬אך‬
‫תולדותיה אינן מהתורה‪ ,‬ועוד כתב שם שנראה שהחרישה אסורה‬
‫מהלכה למשה מסיני‪.‬‬
‫(=)הגרב"צ אבא שאול זצ"ל (אורל"צ שביעית עמ' קכ"ה‪ /‬קכ"ו)‪.‬‬
‫סובר שפשט הרמב"ם מורה שאיסור חרישה – מדרבנן‪.‬‬
‫(=)מרן מופה"ד הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל – ג"כ נראה מדבריו‬
‫(מאור ישראל ח"א –מו"ק עמ' רצ"ז)‪ ,‬שסובר שחרישה היא‬
‫מדרבנן‪.‬‬
‫‪ -‬לכל הדיעות – חרישה אסורה בשביעית וכדלקמן‪.‬‬
‫עניינים שונים להלכה במלאכת החרישה‬
‫ אסור לחרוש בשביעית את הקרקע בין בשדה האילן (מטע)‬‫(י"א ד"ת‪ -‬י"א מדרבנן)‪(.‬וכנז"ל)‬
‫ כל חפירה לצורך הקרקע‪ -‬ושאר תולדות‪ -‬עבודות האדמה‬‫הבאות להכשיר קרקע לזריעה או להשביח הקרקע לתועלת‬
‫הצמחים – כגון סיקול‪ ,‬עידור‪ ,‬השמדת עשבים (לחרישה) יישור‬
‫קרקע‪ ,‬חפירת בורות (לנטיעה) וכד' נאסרו בשמיטה (מדרבנן)‪.‬‬
‫ כל חדירה לקרקע והפיכתה –פירור רגביה (שמיטיב עם‬‫הקרקע) או כל חרישה שבאה להיטיב עם גידולי‪ -‬הקרקע הנטועים‬
‫בה וכן כל עבודות הבאות להכשיר לזריעה או להשביח קרקע‬
‫לתועלת המטעים {לרוב הפוסקים הנז"ל – וכהכרעת החזו"א‬
‫ז"ל‪ /‬והראש"ל הגרש"מ עמאר שליט"א – וכמה פוסקים בהבנת‬
‫הרמב"ם הוי איסור תורה גמור (שביתת השדה)‪ .‬וי"א מדרבנן‬
‫(אור לציון‪/‬הראש"ל מרן הגר"ע יוסף זצ"ל)}‪.‬‬
‫• ולכל הדיעות‪ -‬פעולת חרישה שבאה לתועלת הקרקע שלא‬
‫תיפסד‪ -‬וכן גירוד קל מאוד בקרקע שמטרתו רק לכלות את‬
‫העשבים והקוצים אסורה רק מדרבנן ‪(.‬שם)‬
‫ חרישה שלצורך חיפוי הזרעים –הוי תולדה דזורע (שם) {וכ"מ‬‫מהרבה מפרשים על גמ' מו"ק (ג‪ ).‬ונו"כ הרמב"ם (פ"א‪ /‬פ"ד)‬
‫ועוד}‪.‬‬
‫ גם חורש‪ -‬שלא לשם "חרישה" – אלא כדי להוכיח בעלות על‬‫אותו מקום – שדה או כרם‪ -‬אסורה (ילקוט יוסף שביעית עמ'‬
‫שכ"ז)‪.‬‬
‫‪ ‬איסור חרישה בשביעית –הוא בין במחרשת יד בין במחרשת‬
‫מכונה‪ -‬כל מכונה המיועדת לכך וכדלקמן‪:‬‬
‫•חרישה ע"י טרקטור‪-‬נחשבת חרישה גמורה בין שמפעיל את‬
‫הטרקטור ישירות ע"י כפתור‪ -‬והוי ככוחו ולא חשיב –"גרמא"‬
‫(חזו"א ‪/‬אור לציון) ובין אם הטרקטור מופעל ע"י שלט רחוק והוא‬
‫נוסע מאיליו‪ -‬והאדם מפעילו ע"י "גרמא" והטרקטור חורש‬
‫והאדם מכוונו לפי תלמי השדה {שם‪ /‬הבוחר בשמיטה‪ .‬ילקוט‬
‫יוסף(שם) הגרש"מ עמאר שליט"א‪/‬ס' שביתת השדה להרש"ז רווח‬
‫שליט"א (עמ' ס"ז)}‪.‬‬
‫[כ ' ]‬
‫• המיקילים לחרוש (או לזרוע) ע"י טרקטור שיש מעליו גג ומוקף‬
‫מחיצות ורוצים לדונו(להקל) כדין "בית" (שבירושלמי הוי קולא‬
‫בשביעית) אין להם על מה לסמוך להתיר – כיון שמלבד שזה אוהל‬
‫עראי ולא נחשב "בית" הרי עיקר היתר זה אינו אלא חוכא‬
‫ואיטלולא וחשיב כעושה מלאכה בשדה רגיל {אור לציון – עמ'‬
‫כ"ז] ‪.‬‬
‫• עידור‪ -‬הוא מתולדות החרישה‪ .‬וכן החפירה‪ .‬וכן הפיכת האדמה‬
‫כדי לאווררה הוי תולדה דחורש – ומדרבנן הן‪.‬‬
‫• סתם עידור לצורך השבחת האילן – אסור אף לצורך השמינית‪.‬‬
‫אך עידור סביב האילן כדי שלא ימות האילן או עושה ערוגה עגולה‬
‫(צלחות) סביב האילן לצורך השקייה – כדי שהמים יתקבצו שם ‪,‬‬
‫כדי שהאילן לא ימות – מותר בשביעית לפי הצורך ‪ ,‬ועדיף שיעשה‬
‫זאת במעדר בשינוי ולא במחרשה‪({ .‬ילקוט יוסף עמ' של"ג)(ס'‬
‫שביתת השדה עמ' ס"ז)(ס' שבת הארץ הנד"מ פ"ד)}‪.‬‬
‫ ‪ -‬ובס' שבת הארץ הנד"מ (שם) התיר (עפ"י החזו"א ‪ /‬משפטי ארץ)‬‫לחפור תעלה בין עץ לעץ – כדי שהמים יגיעו לכל העצים‪ -‬אך התנה‬
‫זאת בעומק חפירה של יותר מ‪ 31 -‬ס"מ‪ ,‬אמנם בילקוט יוסף (עמ'‬
‫של"ד) שהתיר ג"כ כזאת – לא התנה תנאי זה‪.‬‬
‫• עקירת אילנות בשביעית‪ -‬כדי להכשיר קרקע לזריעה בשמינית‪,‬‬
‫הוי ג"כ תולדת חורש ואסורה (שבת הארץ) וכ"ש חרישה בשביעית‬
‫לצורך השמינית שתהא קרקע יפה לזריעה בשמינית‪ -‬אסורה‬
‫והעושה כן – קנסינן ליה שלא יזרענה בשמינית (ס' השביעית‪/‬שבת‬
‫הארץ‪ -‬ילקוט יוסף)‪.‬‬
‫• גידור סביב עץ צעיר להגן עליו (שלא יתקלקל) ע"י עוברי דרך‪-‬‬
‫מותר‪(.‬ילקוט יוסף עמ' של"ה)‪.‬‬
‫ וכן לסמוך עץ שעלול להישבר אם לא יסמיכוהו ויגיע לידי נזק‬‫ממשי (שם עמ' של"ו)‪.‬‬
‫• שפיכת חצץ לאוורר האדמה – אסורה אא"כ מחמת שהצמחים‬
‫עלולים למות‪ -‬שרי (שבת הארץ פ"ד)‪.‬‬
‫• בחפירת תעלות להכנסת צינורות באדמה‪ -‬יניח לידם צינורות‬
‫וכד' או ע"י טרקטור המיועד לחפירת תעלות כאלו או בחפירה‬
‫שעמוקה יותר מ‪ 31 -‬ס"מ (שם)‪.‬‬
‫ מותר לחפור תעלת ניקוז ‪ ,‬תעלת השקייה בשדהו ‪ ,‬בורות שיחין‬‫ומערות‪.‬‬
‫ קבלן שחופר לשם בנייה ומעוניין בחול זה – לפזרו בגינה במוצאי‬‫שמיטה –יערים ערימות ‪ :‬כל ערימה לפחות בגודל ‪ 191‬סאה [כ‪-‬‬
‫‪ 1.25‬ליטרים‪ .‬לחזו"א ‪ 14.4‬ליטרים] ויכול להעמיד ‪ 3‬ערימות‬
‫כאלה בתוך שטח של בית סאה אחד [‪ 998‬מ"ר ‪.‬לחזו"א ‪131‬‬
‫מ"ר]‬
‫ ואם צריך פחות מזה – יניח האדמה על אבנים וכד' –או במקום‬‫שלא ראוי לזריעה (שבילי שביעית) ‪.‬‬
‫ וכנ"ל ג"כ בחרישה לצורך סלילת כביש או מדרכה – ע"י סימון‬‫מיוחד לזה או הנחת חומרים מתאים לזה בסמוך‪(.‬שם)‬
‫ משחק גולות ע"י ילדים‪ -‬מותר בגינה וכד' אפילו שחופרים גומא‬‫לצורך המשחק(שם)‪.‬‬
‫שמיטה – אמונה בה'‬
‫איכר מפתח תקוה נכנס אל ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל ‪ ,‬רבה של ירושלים‪ ,‬בפרוס שנת השבע ושאל‪:‬‬
‫"איך אעשה בשמיטה? ממה אתפרנס? ואולי למכור את האדמה לגוי?"‬
‫במקום להשיבו ניגש ר' יוסף חיים אל כוננית הספרים ‪ ,‬הוציא מתוכה ספר "ירמיהו"‪ ,‬דפדף בו והראה לאיכר מה שכתוב בפירוש‬
‫רש"י לפסוק (י"ז ה) "ארור הגבר אשר יבטח באדם ומן ה' יסור ליבו"‪ ,‬שהוא מבאר‪" :‬אשר יבטח באדם" בחרישו ובקצירו‪ ,‬לומר‬
‫אזרע בשביעית ואוכל "ומן ה' יסור ליבו שהבטיחו "וציויתי את ברכתי"‪.‬‬
‫[ס' דיני שביעית]‬
‫[כ"א]‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫שנת השבע‬
‫סיקול – תולדה דחורש היא‬
‫* סיקול אבנים מן השדה או מן החצר ‪/‬גינה ‪ -‬תולדה‬
‫דחורש היא‪:‬‬
‫* אם מתכוין לתקן שדהו ‪ -‬אסור לקחת אבנים ממנה ‪ -‬בין‬
‫קטנות בין גדולות‪.‬‬
‫* אך אם אין כוונתו לתיקון השדה ‪ -‬אלא שצריך אבנים‬
‫לבניית גדר או עשיית שביל וכדומה‪ ,‬מותר לו ליטול אבנים‬
‫עליונות ולהשאיר הנוגעות בארץ‪[ .‬ובאמצע בניה – מותר אף‬
‫את כולם ‪ .‬וכן "בלוקים " בימינו – ניכרים הם לבניה –‬
‫מותרים כולם]‪.‬‬
‫* והוא הדין בסיקול אבנים משבילים ‪ -‬ממגרשי חניה‪,‬‬
‫ממגרש משחקים ואפילו אבנים קטנות‪ ,‬כל זמן שאין כוונתו‬
‫למטרה חקלאית וניכר לרואים ששטח זה אינו משמש כגינה‬
‫או שדה‪.‬‬
‫* מצוי שאדם בונה גדר בגינתו‪/‬חצרו או שדהו כדי להוות‬
‫חייץ בינו לבין שטח חבירו בשנת השמיטה‪ ,‬מה הדין?‬
‫ בין שדהו ‪ -‬לרשות הרבים‪ .‬בין שדהו ‪ -‬לשדה הגוי‪ .‬בין‬‫חצרו‪ /‬ביתו לבין חצר או בית של חבירו ‪ -‬מותר בכל אלה‬
‫בשביעית‪.‬‬
‫ בין שדהו לשדה חבירו ‪ -‬אסור לבנות הגדר שחששו חז"ל‬‫שמא יימלך ‪ -‬ויבא לזרוע שם ‪ -‬ונמצא מתקן שדהו לזריעה‪.‬‬
‫*אסור לבנות טראסות ולמלאותן בעפר אף שאינו מתכוין‬
‫לזרוע בשמיטה אמנם מותר לבנות גדר אבנים סביב‬
‫המדרגות על‪-‬מנת שלא יפול עפר‪.‬‬
‫* קבלן שמתחיל עבודת בנין חדש בשמיטה ‪ -‬יסמן את‬
‫המקום כפי הנהוג או עפ"י שילוט מתאים שמקום זה מיועד‬
‫לבניה ומותר לו לעשות את כל המלאכות הנצרכות לו לבנין‬
‫כגון‪ :‬חפירה‪ ,‬יישור קרקע וכד'‪ .‬וכן מותר לחפור תעלות‬
‫להכנת תשתית לחשמל‪ ,‬טלפון וכד'‪.‬‬
‫*‪ .‬פסולת שנערמה סביב בניין שבנייתו הסתיימה בשמיטה‪,‬‬
‫מותר לפנותה כל שמטרתו לפנות מיפגעים ‪ -‬ואין כוונתו‬
‫להכשיר את הגינה‪ .‬ולכן אחר שסיים את הרחקת הפסולת ‪-‬‬
‫לא ימשיך ליישר את האדמה או לסלקה מאבנים קטנות‬
‫וכיו"ב‪ .‬ואמנם אם מכשיר שביל להליכה ‪ -‬מותר לסקל כל‬
‫הפסולת וכפי הנצרך‪.‬‬
‫* בור גלוי (או גומא) בתוך גינתו ורוצה לסותמו לבל יזוקו‬
‫אנשים ממנו מותר לעשות כן בשמיטה אולם עליו לסותמו‬
‫באופן שניכר שאינו מכוין להכשרת הקרקע‪(.‬ויש מציעים‬
‫למלא אותו באבנים)‪.‬‬
‫ מותר לנקות גינה מעלי שלכת המושלכים שם או ניירות‬‫ושאר פסולת שמפוזרת בגינה שניכר המטרה לניקיון הגינה‬
‫ולא לעבודת האדמה ואפשר גם במגרפה ‪[ .‬ארחות רבינו‬
‫הסטייפלער ז"ל ‪/‬ס' שבת הארץ פ"ד]‬
‫* להלכה מותר (כדעת רוב הפוסקים) להקים סוכה על דשא‬
‫בשמיטה ולפרקה אחר החג [אף שע"י הפירוק הדשא חוזר‬
‫לצמוח יותר]‪[ .‬ויש מי שהחמיר בזה–חזו"א]‪.‬‬
‫[פסקי הגרימ"ט והגרשז"א ‪/‬ס' דיני שביעית‪ .‬אור לציון ח"א‪ .‬ילקוט‬
‫יוסף‪/‬שביעית (פ"ט)‪ .‬שביתת השדה (פ"ה‪-‬פ"ז) ‪/‬ס' שבת הארץ הנד"מ )‬
‫שבילי שביעית (עמ' ‪. ])49-48‬‬
‫נטיעה‬
‫מחלוקת ראשונים ואחרונים ז"ל האם איסור נטיעה בשביעית מדאורייתא או מדרבנן ?‬
‫*במלאכת הנטיעה בשביעית‪ -‬כמו דחזינן במלאכת החרישה –‬
‫נתחבטו בה מאוד פוסקים רבים –החל מן הראשונים ז"ל –עד‬
‫פוסקי דורנו שליט"א האם איסורה הוא מן התורה‪-‬או מדרבנן‪.‬‬
‫שהרי בפר' בהר(ויקרא) ציינה התורה רק ‪ 4‬מלאכות לאיסור‬
‫בשמיטה (כנז'ל) ‪ 2‬אבות מלאכות (זריעה‪ ,‬קצירה) ו‪ 2-‬תולדותיהן‬
‫(זמירה ובצירה)‪ .‬ובפר' משפטים (לד' ר' עקיבא)ציינה התורה רק ‪2‬‬
‫מלאכות‪" :‬בחריש ובקציר תשבות" –חרישה וקצירה‪ .‬ונטיעה לא‬
‫נזכרה כלל בתורה לאיסור‪ -‬אלא אכן כיוון שמלאכת הנוטע –ביחד‬
‫עם הזריעה והזמירה‪-‬עניינם חד הוא –המטרה להצמיח ‪ ,‬לכן‬
‫צריכים הדברים בירור במלאכה זו ‪ -‬הנטיעה‪ -‬ומה חיובה?‬
‫•נציין כאן שבש"ס (גמ' גיטין נ"ג) מופיעה סוגיא העוסקת בעקיפין‬
‫בנדון דידן ‪:‬‬
‫"‪...‬דתניא‪" :‬הנוטע בשבת‪ :‬בשוגג –יקיים ‪ .‬במזיד‪ -‬יעקור‪.‬‬
‫(הנוטע) בשביעית‪ -‬בין בשוגג בין במזיד‪-‬יעקור‪ ,‬דברי ר' מאיר‪ .‬ר'‬
‫יהודה אומר‪ :‬בשביעית‪-‬בשוגג‪-‬יקיים ‪,‬במזיד‪-‬יעקור‪ .‬ובשבת‪ -‬בין‬
‫בשוגג בין במזיד‪-‬יעקור" עכ"ל הברייתא‪.‬‬
‫ושואלת הגמרא‪":‬וליטעמיך‪ ,‬תיקשה לך היא גופה‪ :‬מכדי הא‬
‫מדאורייתא (נטיעה בשבת) והא מדאורייתא (נטיעה בשביעית) –‬
‫מאי שנא בשבת ומ"ש שביעית? וכו'‪.‬‬
‫ הנה מוכח מסוגיא זו שסברת הש"ס דידן (בבלי) דנטיעה‬‫בשביעית‪ -‬דאורייתא!‬
‫• בראשונים ז"ל‪-‬מצאנו את שסברתו של רבינו שמשון (שביעית‬
‫פ"א מ"א‪ /‬פ"ב מ"ו) דשקיל וטרי ומסיק דנטיעה בשביעית היא מן‬
‫התורה –מצד שעניינה הוא כזורע בשבת וה"ה לשביעית‪ -‬ומלאכה‬
‫היא יותר מזמירה ‪ .‬ז‪.‬א‪ .‬שאם הזמירה‪-‬שהיא הטבת ההצמחה‪-‬‬
‫נאסרה מן התורה במפורש "כרמך לא תזמור" (בהר) כ"ש וק"ו‬
‫נטיעה שהיא הצמחה גופה שתהיה הנטיעה אסורה מן התורה‬
‫בשביעית!‬
‫ בסיעתו של הר"ש מצאנו עוד כמה מפרשים ז"ל – כגון‬‫המהר"ש סיריליאו‪ ,‬מראה הפנים (על הירושלמי ) (שביעית פ"א‬
‫מ"א {מצד שאיסור נטיעה היא ביטול "עשה" של "תשבות"} וכן‬
‫דעת הערוך השולחן (זרעים ‪/‬שביעית פי"ט ה"ג) (אותו ציין רבינו‬
‫האור לציון ז"ל על הרמב"ם ‪/‬שביעית פ"א) –כולהו ס"ל דנטיעה‬
‫הוי איסור תורה ממש בשביעית אמנם סברת רבינו תם (הובא‬
‫בר"ש‪/‬שביעית שם) שאכן נטיעה בשביעית היא איסור דרבנן‬
‫בלבד‪.‬‬
‫• והמאור הגדול‪ -‬רבינו הרמב"ם ז"ל פסק בלשון זו (הל' שמיטה‬
‫ויובל פ"א ה"ג‪/‬ה"ד) ‪( :‬ה"ג) "‪ ...‬ועל שאר תולדות שבעבודת‬
‫הארץ‪...‬שלא נתפרשו בעניין זה אינו לוקה‪"...‬‬
‫(ה"ד) "כיצד? החורש או החופר ‪....‬או הנוטע‪ -‬וכיוצא בהן‪...‬מכין‬
‫אותו מכת מרדות מדבריהם"‪.‬‬
‫• הנה פאר הדור החזון איש ז"ל מוכיח מלשון הרמב"ם ז"ל שאכן‬
‫נטיעה בשביעית אסורה מן התורה (כמו בשבת) וראייתו של‬
‫החזו"א ז"ל מן הגמרא שהובאה לעיל (גיטין נג‪ ):‬שמפורשת דעת‬
‫הש"ס דידן שנטיעה בשביעית –דאורייתא‪ .‬ומ"מ החזו"א לומד‬
‫ברמב"ם דאין לוקה מהתורה על מלאכה זו בשביעית כיון שנטיעה‬
‫נלמדת בקל וחומר מן הזמירה (שזו סברת הר"ש לעיל‪ )-‬וכל דבר‬
‫הנלמד מן הדין (קל וחומר) אין לוקין עליו‪ .‬וכסברתו של‬
‫החזו"א נגרר בדורנו אחיינו הגר"ח קנייבסקי שליט"א‬
‫בספרו דרך אמונה ‪.‬‬
‫[כ"ב]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫נטיעה –האם הוי ד"ת או דרבנן?‬
‫וכן נוטה דעתם של הגר"מ בראנדסדורפר והגר"י נויבירט‬
‫ז"ל (קיצוש"ע –קיצור דיני שמיטה עמ' ‪)841‬‬
‫• איברא שרוב ככל האחרונים הבינו –דברי הרמב"ם ז"ל‬
‫כפשוטן "מכין אותו מכת מרדות מדבריהם"‪ -‬היינו שעל‬
‫נטיעה (כמו שאר המלאכות בשביעית הנזכרות באותו סעיף‬
‫ברמב"ם‪-‬חורש ‪,‬חופר וכדו' )‪-‬דהוי איסור דרבנן ולא ד"ת‪:‬‬
‫הרדב"ז על הרמב"ם (פ"א ה"ד) המהר"י קורקוס על‬
‫הרמב"ם (פ"א ה"ד‪/‬פ"ג הי"א) המהריט"ץ (ס' קע"ז) המנחת‬
‫חינוך (מצווה שכ"ז סק"ב) האגלי‪-‬טל (זורע‪/‬סק"ב‪-‬ה')‬
‫שו"ת בית הלוי‪ .‬הפאת השולחן (תלמיד הגר"א מוילנא ז"ל )‬
‫וכ"ד הגרצ"פ‪/‬פראנק ז"ל (שהביא סיוע לרמב"ם מירושלמי‬
‫אך המהר"ש סיריליאו דחאו)‪ .‬ועוד כמה אחרונים‪ .‬וכ"ד‬
‫רבינו הגרב"צ אבא שאול ז"ל (אור לציון שביעית על‬
‫הרמב"ם (פ"א‪/‬ה"ג) במפורש‪.‬‬
‫ וכ"ד הציץ אליעזר (וולדינברג)ז"ל (חי"א‪/‬ס"ח) וכן נוטה ד'‬‫הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל (הגהות על קיצוש"ע עמ' ‪)841‬‬
‫ונ"ל גם דעת מרן מאור ישראל פאה"ד רבינו עובדיה יוסף‬
‫זצ"ל {מדויק מספרו מאור ישראל (על מו"ק ג‪ ).‬בעניין‬
‫חרישה ברמב"ם וה"ה וכ"ש נטיעה שלא נזכרה בתורה‬
‫כחרישה}‪.‬‬
‫ וכ"ד הגר"ש וואזנר שליט"א (שבט הלוי ח"ג‪/‬קנ"ח) וכ"ד‬‫הראש"ל מו"ר הגרש"ם עמאר שליט"א (תנובת השדה ג‪.‬‬
‫‪ )21‬וכ"ד מו"ר הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א (בספרו‬
‫ילקוט יוסף עמ' קצ"ו –ושם בהערות)‪ .‬וכ"ד הרה"ג הרש"ז‬
‫רווח שליט"א {שביתת השדה עמ' ס"ז ‪ /‬ה"ד (הערה ‪})9‬‬
‫ועוד פוסקים בדורנו‪.‬‬
‫במכלול טענותיהם של פוסקים אלו נאמרו כמה‬
‫‪‬‬
‫תירוצים לקושיות התומכים בסברא שנטיעה דאורייתא‪:‬‬
‫ בנטיעה בשביעית אין להשוותה לנטיעה בשבת דהוי אב‬‫מלאכה דזורע –כיוון שבשבת לומדים כל המלאכות מן‬
‫המשכן ואז נטיעה‪-‬הוי כזורע (בשבת) לכן נחשבת כאב‬
‫מלאכה אך בשביעית – אבות שלא נתפרשו בכתוב (מלבד‬
‫זורע‪-‬קוצר) לא נאסרו ואין לך רק מה שאסרה התורה‪,‬‬
‫וממילא רוה"פ טוענים שנטיעה –למ"ד מדרבנן‪ -‬הוי ג"כ‬
‫תולדה שלא נזכרה בכתוב והוי דרבנן ולא לוקים עליה‬
‫(מנחת חינוך ‪/‬שכ"ז‪ .‬אור לציון ‪/‬שביעית עמ' קכ"ו)‪.‬‬
‫ גם לא תיקשי לך גמ' במו"ק (ג‪ ).‬שסברה לומר "נטיעה‬‫מדאורייתא" כנז"ל די"ל שהרמב"ם(שסובר דרבנן ולא‬
‫לוקה) ס"ל דהש"ס התם אזיל כמ"ד נוטע מדאורייתא‪ -‬אך‬
‫(מנח"ח –שם)‪.‬‬
‫להלכה אינו כן!‬
‫וכן אין לומר שנאסור את הנטיעה בשביעית מצד "תשבות"‬
‫כמו שאסרנו בחרישה(למ"ד) ואז הוא יהיה בגדר "עשה"‬
‫(דהיינו ביטול עשה) והוי ד"ת‪ ,‬כיוון שהפסוק (במשפטים)‬
‫"בחריש ובקציר תשבות"‬
‫מדבר רק בחרישה וקצירה –‬
‫ודומיהן שנאסרו בתוספת שביעית‪ ,‬די"ל שרק באותן ‪4‬‬
‫מלאכות (זורע‪ ,‬קוצר‪ ,‬זומר‪ ,‬בוצר) שנאסרו מהתורה‬
‫בשביעית‪ -‬יחול עליהם איסור תורה של"תשבות" (אור לציון‬
‫שם)‪ .‬אמנם המנח"ח נשאר בצ"ע רק בגלל הק"ו שלמד‬
‫הר"ש (ק"ו נוטע מזמירה שנאסרה בשביעית)!‬
‫פרטי הלכות נוספים הקשורים למלאכת הנטיעה‬
‫• כל נטיעת אילנות בשביעית נאסרה (בין למ"ד ד"ת בין‬
‫למ"ד דרבנן)‪ :‬אילנות מאכל (עצי פרי) אילנות סרק (כל מיני‬
‫זרעים וירקות) או נטיעות שושנים ופרחי נוי‪ ,‬עצי פרחים‪,‬‬
‫דשאים (ושאר זרעוני סרק)‬
‫• איסור הנטיעה‪-‬כולל הברכה והרכבה ושתילת יחורים‪.‬‬
‫• לגבי זריעת גרעיני אילן‪:‬‬
‫ הגרא"י קוק ז"ל (בספרו שבת הארץ) והגרי"מ‬‫טיקוצ'ינסקי (בס' שמיטה) סוברים שזריעתן של גרעיני‬
‫אילן הוא בגדר מלאכת "זורע" ‪ .‬אולם החזו"א ז"ל (סימן –‬
‫יז'‪/‬כ') חולק עליהם דזריעתן של אלו הוי נוטע‪ .‬וכדעתו‬
‫פסקו המשפטי ארץ להגר"ש רייכנברג שליט"א והראש"ל‬
‫הגרש"מ עמאר שליט"א וכן הכריע הראש"ל הגרי"צ יוסף‬
‫שליט"א (ילקוט יוסף‪/‬שביעית‪-‬עמ' ר"ה)‪ ,‬וכן נוטה דעת‬
‫הרש"ז רווח שליט"א {ס' שביתת השדה עמ'‪-‬ס"ז –ס"ח‬
‫(הערה ‪.})5‬‬
‫• ולגבי שתילת שתילי ירקות‪:‬‬
‫ הגרא"י קוק (שם) בקונט"א כ' שהשותל שתילי ירקות‬‫נחשב כנטיעה ולא כזריעה‪ .‬ומאידך הגר"נ קרליץ שליט"א‬
‫(חוט השני סי' פ"א‪-‬עמ' ע"א)‪ ,‬כתב בדעת החזון איש ז"ל‪,‬‬
‫שהשותל שתיל ירקות נחשב כזורע‪-‬ונוטע לעולם באילנות‪.‬‬
‫כ"כ הרש"ז רווח שליט"א (בספרו שביתת השדה עמ' ס"ח‬
‫הערה ‪.)5‬‬
‫• אילן שנעשתה בו עבודה האסורה בשמיטה‪ ,‬הפירות‬
‫מותרים באכילה ואעפ"י כן אסור לקנות ממנו הפירות‪.‬‬
‫ולצורך מצוה כגון להשתמש באתרוג (והדס) לשם מצות‬
‫ארבעת המינים טוב להחמיר בדבר שנעבד בשביעית ולא‬
‫להשתמש בו לצורך מצוה‪( .‬אור לציון‪-‬שביעית עמ'‬
‫ל"ה‪/‬ילקוט יוסף עמ' קפ"ג) ‪.‬‬
‫• יש שנוטעים אילנות אקליפטוס (סרק) כדי לזכך את‬
‫האוויר‪-‬במקומות שהאויר שם לא טוב‪-‬לכן כדי לחוש‬
‫לבריאות הגוף –מיקילים לנטוע בשביעית ע"י גוי –עצי סרק‬
‫כאלו (ילקוט יוסף שם עמ' ר"א)‪.‬‬
‫• יש שאוסרים לגדור השדה מפני שטף מים רבים‪-‬אם נוטע‬
‫שם עצים שיחים צברים (סאברס) וכיו"ב‪ .‬אך יש שמתירים‬
‫כן בעצי סרק שאינן מוציאים פירות אם זה לשם גדר וסייג‪,‬‬
‫ועדיף לעשות כן ע"י גוי‪.‬‬
‫ ולכל הדיעות מותר לחפור ולהתקין גדר סביב לשדהו –‬‫להגן מפני שטף מים שגורם הפסד (ילקוט יוסף עמ' ר"ב)‪.‬‬
‫גינה לשם מצווה‬
‫האדמו"ר מבעלז‪-‬רבי אהרן רוקח זצ"ל היה קדוש א‪-‬לקים‪ .‬כל כולו היה שקוע בעבודת ה'‪ ,‬כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה‪.‬‬
‫באחד הימים התפלאו אנשיו לשמוע מפיו שרצונ ו שיזמינו גנן שינכש ויעדור את חצר הבית ויכין בה גינת נוי‪ .‬בין החסידים רבו הניחושים על‬
‫ברור‪ .‬בו ביום הוזמן גנן שהתחיל מיד בעבודתו‪ .‬כשהודיעו לרבי שהגנן גמר עבודתו‬
‫ובקציר ידע דבר‬
‫בחריש אחד לא‬
‫זו‪ ".‬אך אף‬
‫בהכנת גינה‬
‫מטרתרקהרבי‬
‫תשבות" –‬
‫וקציר‪-‬‬
‫בחרישה‬
‫מדבר‬
‫ביקש הרבי שהגנן ימשיך לטפל ולטפח את הגינה כמקובל‪.‬‬
‫עברה שנה‪ -‬הגיעו ימי אלול‪ ,‬חרדת התשובה הקיפה את כל הבאים לבית הרבי‪.‬‬
‫בערב ראש השנה בשעה שהמונים צבאו על פתח החדר וציפו לברכה קרא הרבי למשמשו וציווה להודיע לגנן שזהו יום עבודתו האחרון‬
‫ואינו רוצה שימשיך בעבודתו‪.‬‬
‫עתה התפרסם סוד מעשה הרבי‪" :‬באחד בתשרי ראש השנה לשמיטין‪ "...‬ומאחר שהשנה הבאה היא שנת השמיטה‪ ,‬שכר הרבי במשך כל‬
‫["שלשת‬
‫השנה גנן שיעבוד בגינה כדי שבבא שנת השמיטה יקיים הרבי מצות " ושבתה הארץ שבת לה' " ע"י הפסקת העבודה‪.‬‬
‫הרועים"‪/‬מורשת אבות]‬
‫שנת השבע‬
‫[כ"ג]‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫נטיעה ‪-‬המשך‬
‫מי שעבר ונטע בשביעית מה דינו? ומה לגבי הזורע?‬
‫ראשיתה של סוגיא זו במס' תרומות (פ"ב מ"ג) וכך שנו חכמים‬
‫שם‪" :‬הנוטע בשבת‪ :‬שוגג‪-‬יקיים‪ .‬מזיד‪ -‬יעקור‪.‬‬
‫ובשביעית‪ -‬בין בשוגג בין במזיד‪ -‬יעקור"‪.‬‬
‫ לשון משנה זו מופיע כברייתא בגמ' גיטין (נ"ג‪ ):‬ר' מאיר ור'‬‫יהודה‪ .‬ושיטת ר' מאיר שם היא שיטת סתם משנה דהכא ‪.‬‬
‫ ושם בגמ' גיטין (נ"ג‪-‬נ"ד) מובאים ‪ 2‬טעמים לגזירת חז"ל זו‪-‬‬‫של עקירת הנטיעה בשביעית –יותר משבת‪:‬‬
‫(א) אם לא יעקור הנטיעה‪ ,‬הרי בחשבון שנות הערלה‪ ,‬כשישראל‬
‫מונין שנות נטיעותיהן לשביעית‪ ,‬כשיגיעו לפדות בשנה הרביעית‬
‫–הרואה ימנה השנים ויודע שניטעה בשביעית ויבואו להתיר‬
‫הנטיעה בשביעית‪.‬‬
‫(ב) ישראל חשודין על השביעית [רוב המפרשים(כולל הרמב"ם)‬
‫פירשו‪ :‬חשודים לעשות בה עבודת‪-‬קרקע בשביעית במזיד‪-‬‬
‫ויאמרו ששוגגים הם‪ .‬ורש"י פירש‪ -‬שחשודים להתיר הנטיעה‬
‫בשביעית] ולא חשודים על השבתות[דחמורה להן השבת]‪.‬‬
‫ ומשמע מהגמ' שם (נ"ד) שבמקומות שלא חשודים על‬‫השביעית –אפשר להקל ולא גזרו (אך הרמב"ם לא חילק‪-‬‬
‫וכדלקמן)‪.‬‬
‫ ואותה הברייתא דגיטין בתלמוד בבלי מופיעה גם בתלמוד‬‫ירושלמי (תרומות פ"ב סוף ה"א) אך שם הגירסא "ר' יוסי"‬
‫במקום ר' מאיר‪ .‬ו‪ 2-‬הטעמים הנזכרים בבבלי (גיטין) מופיעים‬
‫גם בירושלמי‪.‬‬
‫* ומעתה נציין את פסקו של הרמב"ם ז"ל [הלכות שמיטה‬
‫ויובל (פ"א הי"ב)]‪:‬‬
‫"הנוטע בשביעית‪-‬בין בשוגג בין במזיד‪-‬יעקור‪-‬מפני שישראל‬
‫חשודין על השביעית‪ ,‬ואם תאמר‪ :‬בשוגג יקיים יאמר המזיד‬
‫"שוגג הייתי" ע"כ‪.‬‬
‫ הנה חזינן שהרמב"ם פסק כרבי מאיר (בבבלי כר' יוסי‬‫בירושלמי) והוא כסתם מתניתין דתרומות (פ"ב)‪ .‬ואע"ג דר"מ‬
‫ור"י –הלכה כר' יהודה (עירובין מ"ו) בכ"ז הרמב"ם פסק כר"מ‬
‫משום דסתם מתניתין דתרומות (פ"ב) קאי כוותיה דר"מ‪:‬‬
‫וסתם מתני' ומחלוקת בברייתא‪ -‬הלכה כסתם מתניתין (יבמות‬
‫מ"ב)‪- :‬כך יישב המהר"י קורקוס ז"ל (פ"א הי"ב) פסק זה של‬
‫הרמב"ם‪.‬‬
‫ והרמב"ם לא חילק כאן בין מקום שחשודין או שלא חשודין ‪,‬‬‫ותירץ הערוך השולחן (סי' י"ז סק"א)‪ ,‬דהרמב"ם לא הזכיר‬
‫זאת ואפשר דסבירא ליה דהאידנא אי אפשר לסמוך על זה‪.‬‬
‫ אלא דקשה קמן‪ ,‬מדוע הרמב"ם כאן הזכיר רק טעם השני‬‫המופיע בש"ס (חשודין על השביעית) ולא הזכיר הטעם הראשון‬
‫שם (מראית עין דערלה ונטע רבעי)‪ .‬ומצאנו בס"ד שהיקשה כן‬
‫רבינו הגדול הגרב"צ אבא שאול ז"ל (אור לציון‪-‬שביעית‪-‬על‬
‫הרמב"ם פ"א הי"ג עמ' ק"ל) והגדיל התימה מדיליה‪ -‬הרי‬
‫הרמב"ם הביא להלכה גם את הטעם הראשון (פ"ג הי"א)!‬
‫והרב אור לציון ז"ל תירץ דאם הרמב"ם היה כותב את הטעם‬
‫הראשון(בלבד) היה קס"ד שדין העקירה לנטיעה בשביעית‪ .‬הוא‬
‫רק באילן מאכל ששייך בו דין של "מונים שני ערלה‬
‫מהשביעית"‬
‫אך בדין אילן סרק שאין בו חשש מניין שנות ערלה – לא גזרו‬
‫לעוקרו‪ -‬וכיון שאין זו אמת‪ ,‬לכן כתב הרמב"ם את הטעם השני‬
‫(חשודין על השביעית) שמשמע ממנו שגם אילן סרק צריך‬
‫לעקור‪ .‬והרב ז"ל כיון לתירוצו של הפאת שולחן ז"ל ודפח"ח‪.‬‬
‫ מ"מ למדנו על הדיוק מהרמב"ם שחיוב עקירה‪ -‬חל גם על‬‫אילנות‪-‬סרק‪.‬‬
‫ וכן הכריע הגרש"ז אויערבאך ז"ל [מנחת שלמה‪-‬ח"א סי'‬‫מ"ח]‪.‬‬
‫ וכן דייק ופסק הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל (בס' מאמר‬‫מרדכי‪ -‬ושבתה הארץ) ולא רק בנוטע בשביעית – אלא גם‬
‫בנוטע "בתוספת שביעית" [בין י"ז אב‪ -‬לראש השנה דשביעית]‬
‫[ועוד כתב שם דהמקיל לא לעקור (אילן סרק ‪ -‬בנוטע בזמן‬
‫תוספת שביעית) יש לו ע"מ לסמוך] ‪.‬‬
‫ וכמו כן פסק הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א בילקוט יוסף‬‫(שביעית עמ' קפ"ב) שחיוב עקירה בשביעית גם באילן סרק ולא‬
‫רק באילן מאכל‪.‬‬
‫ וכ"כ מו"ר הגר"א חפוטא בס' הבוחר בשמיטה בסתמא (פ"ב‬‫ה"ג‪/‬פי"ג ה"ג)‪.‬‬
‫ וכ"כ בס' שביתת השדה [(פ"ד ה"ד) (פ"ה ה"ד) (פט"ז הי"ז)]‪.‬‬‫ [בס' דיני שביעית(עמ' קע"ו) כתבו "חייב לעקור את הנטיעה"‬‫כיוון שעבר על מ"ש בתורה "שדך לא תזרע" ולא חילקו שם בין‬
‫אילן מאכל לאילן סרק‪].‬‬
‫ ודיוקם של האחרונים הוא עפ"י מ"ש הרמב"ם (פ"א ה"ד)‬‫"אין נוטעים בשביעית אפילו אילן סרק" שבזה הדין כלל‬
‫הרמב"ם שני סוגי האילנות (מאכל‪/‬סרק) ואילו בדין עקירה‬
‫להלן(פ"א הי"ב) כתב שצריך לעקור הנטוע‪ -‬ולא חילק פה כמו‬
‫לעיל‪ -‬ולכן מסתמא גם אילן סרק הוא בכלל הגזירה של‬
‫העקירה‪.‬‬
‫מסקנת הדברים להלכה‪:‬‬
‫• מי שעבר ונטע (וזרע) בשביעית עצמה –בין בשוגג בין במזיד‪-‬‬
‫חייב לעקור את מה שנטע (או זרע)‪ .‬וכן הדין בהרכבה או‬
‫הברכה או בשתילת ייחורים (וזריעת גרעיני עצים) בשביעית –‬
‫שצריך לעקור‪.‬‬
‫• דין זה של העקירה‪ -‬בין באילנות מאכל (עצי פרי) בין באילני‬
‫סרק (וכן בירקות)‪.‬‬
‫• אם לא עקר‪ -‬הפירות מותרים‪ ,‬ואם מת הנוטע‪ -‬מחייבים את‬
‫היורשים לעקור‪.‬‬
‫• חיוב עקירה הוא לא רק בנוטע בשביעית עצמה‪ -‬אלא אף‬
‫בנוטע עצי מאכל – מבריך‪ /‬מרכיב‪/‬שותל ייחורים בזמן איסור‬
‫"תוספת שביעית" (מי"ז אב ואילך שקודם שביעית)‪[ .‬ודין זה‬
‫הבאנו לעיל (עמ' ט'‪-‬י') עי"ש]‪ .‬וגם בזה אמרינן שאם לא עקר –‬
‫הפירות מותרים‪ .‬ואם מת הנוטע‪ -‬מחייבים את היורשים‬
‫לעקור‪.‬‬
‫• אסור לקנות עציץ עם צמח – נוי שנשתל בשביעית באיסור‪,‬‬
‫ואף לקבלו במתנה‪ -‬אסור‪[ .‬הגר"ח קנייבסקי שליט"א (דרך‬
‫אמונה)‪ /‬הגרי"ש אלישיב זצ"ל‪/‬דיני שביעית (שם) בשמם]‪.‬‬
‫לימוד הלכות שביעית ‪ -‬כסגולה לרפואה‬
‫לאחרונה נתפרסם שרב נכבד וגדול בתורה סבל לאחרונה מכאבי רגלים עזים‪-‬ושלח מכתב למרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א‪ ,‬לשית עצות‬
‫לנפשו לרפו"ש "תמסור לו רפו"ש בשמי ותגיד לו שאמרתי שילמד שביעית "! לא הבין השליח מה הקשר בין כאבי רגלים‪ -‬לשביעית? "האם‬
‫למסור לו שילמד משניות שביעית"? הרים הגר"ח את ידיו "לא‪.‬לא‪ .‬לא רק משניות‪ ,‬שילמד הכל‪ ,‬משניות‪ ,‬סוגיות הש"ס בענייני שביעית‪ ,‬ירושלמי‬
‫רמב"ם‪ -‬הכל‪ ,‬כל מה שיש על שביעית"!‬
‫ובסמוך נערך כינוס על השמיטה אצלו בבני ברק ‪ ,‬ואמר הגרח"ק לנשיא קרן השביעית גאב"ד קומימיות‪ -‬י‪-‬ם הגרי"צ מנדלסון שליט"א‬
‫"מצוות השמיטה יש לה כח לרפא‪ .‬כשהיהודים עושים מעל לדרך הטבע אף הקב"ה נוהג עימם כן"!‬
‫[כ"ד]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫נטיעה –המשך‬
‫חקירה ובירור‪ :‬האם יש חיוב עקירה על כל הנזרע בשביעית‪ -‬כמו על הנוטע בשביעית?‬
‫• הנה למדנו לעיל (עמ' כ"ג) עפ"י המשנה בתרומות (פ"ב מ"ב)‬
‫וברייתא דגיטין(נ"ג‪ :‬עפ"י ד' ר"מ)‪ .‬וכן הוא בירושלמי – תרומות‬
‫(פ"ב ה"א‪ -‬כר' יוסי) שכל הנוטע בשביעית ‪ ,‬בין בשוגג בין במזיד‪-‬‬
‫יעקור(כיוון שחשודין על השביעית)‪ .‬והוא הדין של הנוטע בתוספת‪-‬‬
‫שביעית (עצי פרי‪ -‬מ"ד יום קודם ר"ה דשביעית)‪ -‬במשנה‬
‫דשביעית(פ"ב מ"ו) "אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב‬
‫שביעית‪....‬ואם נטע‪...‬יעקור" (ומטעם מראית עין)‪.‬‬
‫ שני דינים אלו פסק הרמב"ם ז"ל הלכה למעשה [הל' שמיטה ויובל‬‫(פ"ב הי"ב) (פ"ג הי"א)]‪.‬‬
‫• הוברר לנו שכל נטיעה באיסור או נטיעה שיש לה השלכה עתידית‬
‫של "מראית עין"‪ -‬צריך לעקור‪ .‬א"כ אין הבדל בחיוב העקירה בין‬
‫נטיעה הנ"ל (בשביעית‪ /‬תוספת שביעית) באיסור‪ ,‬לבין הזורע‬
‫בשביעית באיסור‪ -‬בין במזיד (דעבר על "שדך לא תזרע" ד"ת) (או על‬
‫גזירת חכמים –דרבנן כג' חשוד או מראית עין)‪ .‬בין בשוגג שצריך‬
‫לעקור‪ -‬כיוון שיש כאן עניין של "מראית עין" על הנזרע בשביעית‪.‬‬
‫(לגבי הפירות‪ -‬שלא עקר כדת‪-‬ראה לקמן)‪.‬‬
‫ מקור נוסף שיכול לסייע לנו בנד"ד – במשנה שביעית (פ"ב מ"י) גבי‬‫"דלועין שקיימן לזרע‪ -‬אם לא היקשו לפני ר"ה‪ -‬אסורין כספיחי‬
‫שביעית‪ "...‬והרמב"ם (פ"ד הי"ח) הוסיף בדין הדלועין גם‬
‫ירקות"‪...‬וכן הירקות‪..‬ואם היו רכים‪ -‬אסור לקיימן משום ספיחין"‬
‫(ז‪.‬א‪ .‬צריך לעוקרן משום מראית עין)‪ .‬וחידוש זה (ירקות) שהוסיף‬
‫הרמב"ם‪ -‬מקורו בתוספתא השביעית (פ"ב ה"ט)‪.‬‬
‫וכאן המקום לקושיא דידן‪ :‬במקום שלא זורע באיסור‪ -‬או אם‬
‫אין חשש של "מראית עין"‪ -‬האם חייב לעקור? אכן אחר העיון‬
‫במפרשי הרמב"ם ז"ל ובאחרונים עד פוסקי דורינו‪ -‬נראה שישנן ‪2‬‬
‫שיטות‪ 2 -‬הבנות שונות של הפוסקים בדברי הרמב"ם ז"ל‪.‬‬
‫שיטה א'‪ :‬הנה החזון איש ז"ל (פ"ד ה"ט דשביעית‪/‬זרעים)‬
‫‪‬‬
‫מתוספתא הנ"ל‪ -‬שהיא פיסקו של הרמב"ם בעניין הירקות הרכים‪,‬‬
‫למד שאכן יש חיוב לעקור כל ירק בשביעית (או בשמינית) האסור‬
‫משום ספיחין‪.‬‬
‫ אמנם נו"כ הרמב"ם‪ -‬מרן הכסף משנה (פ"ד הי"ח) והמהר"י‬‫קורקוס (פ"ד הט"ו) כתבו במפורש דלא כן‪ ,‬אלא מותר לקיים‪ -‬וא"צ‬
‫לעקור הנזרע בשביעית כג' ספיחין‪ -‬כ"ז שלא נזרעו באיסור או שאין‬
‫בהם "מראית עין"‪ .‬גם רבינו הגדול הגרב"צ אבא שאול ז"ל (אור‬
‫לציון שביעית‪(-‬הלכות פ"ה ה"ז ועפ"י הרמב"ם פ"ד הט"ו‪ /‬הי"ח)‬
‫תומך בסברתם שלא כהחזו"א‪ .‬ולקמן עוד נכתוב בס"ד בל"נ את‬
‫פיסקו בעניין זה‪.‬‬
‫ ולך נא ראה מ"ש בערוך‪ -‬השולחן העתיד [זרעים הל'‬‫מלוקטות‪/‬שביעית פי"ז סק"א וסק"ב] שכתב שם כך‪( :‬ה"א) "הנוטע‬
‫בשביעית‪ -‬יעקרו הנטיעות ‪...‬ואפי' בשוגג כג' ששכח ששנה זו שביעית‬
‫היא או שחשש שאין איסור בזה‪ "...‬ועוד שם (ה"ב)‪" :‬ופשוט הוא‬
‫דלאו דווקא נוטע‪ -‬דה"ה זורע – צריך לעקור הזרעים"‪ .‬ראיה חזקה‬
‫מביא ערוה"ש ממשנה דשביעית (פ"ד מ"ב) שדה שנתקווצה‪ -‬תזרע‬
‫במוצ"ש‪ .‬נטייבה או נדרייה‪ -‬לא תזרע במוצאי שביעית ע"כ‪ ,‬שקנסו‬
‫חז"ל למי שחרש שדהו בשביעית כדי שתהא יפה לזריעה בשמינית או‬
‫נרה (חרישה יפה ומתוקנת) או שיתן בה זבל בשביעית‪ -‬לייפותה‬
‫לשמינית‪ -‬הרי זו לא תזרע במוצאי שביעית‪.‬‬
‫ מוכח מכאן‪ -‬כותב ערוה"ש‪ -‬שלא קנסוהו להשליך הזבל לתוכה‬‫(בחזרה) או לקלקל החרישה – ודיו (לקונסו) במה שלא יזרע אותה‬
‫בשמינית דהעיקר הוא שאם נוטע או זורע‪ -‬מחייבים אותו לעקור‪-‬‬
‫דאל"כ יגדלו הזרעים‪/‬הפירות‪ .‬ע"כ‪ .‬מוכח מערוה"ש כאן דאין‬
‫מציאות להתיר הנזרע בשביעית (גם לא מצד מראית עין או איסור‬
‫אחר) ולא שייך היתר באכילת פירות מן הנזרע בשביעית‪ -‬וחיוב יש‬
‫לעקור כל הניטע או הניזרע בשביעית‪ .‬א"כ שיטתו של הרב ז"ל ממש‬
‫כשיטת החזו"א כדלעיל‪ ,‬אמנם בבירור מעמיק‪ -‬וכמו שנוכיח בס"ד‬
‫לקמן‪ -‬שניהם ז"ל ניתלו באילן גדול הוא הראב"ד ז"ל ונפרט הדברים‬
‫בס"ד‪.‬‬
‫• הנה הרמב"ם [בהל' שמיטה ויובל – פ"ד הי"ד – ט"ו] פסק‪" :‬פול‬
‫המצרי שזרעו לזרע בשישית‪...‬עבר וזרעו בשביעית ויצא לשמינית‪:‬‬
‫אם זרעו לזרע‪...‬אסור‪...‬כשאר ספיחין‪ .‬ואם זרעו לזרע ולירק‪ -‬הואיל‬
‫ונלקט בשמינית‪ -‬בין ירקו בין זרעו‪ -‬מותר‪( .‬ואם) זרעו לזרע ולירק‬
‫זרעו אסור‪ ,‬משום ספיחין‪ .‬וירקו מותר"‬
‫ ומקורו של הרמב"ם בהלכה זו‪ -‬עפ"י ירושלמי דשביעית (פ"ב‬‫ה"ה)‪.‬‬
‫• ובהשגות של הראב"ד ז"ל כתב‪" :‬א"א לא מצינו שום היתר בזורע‬
‫בשביעית‪ ,‬שהרי אמרו (פ"ב מ"ו) "הנוטע והמבריך קודם ל' (‪ )31‬יום‬
‫לפני ר"ה – אסור לקיימן בשביעית‪ ,‬והנוטע בשביעית‪-‬יעקור (במזיד)‬
‫‪...‬ואי משכחת לה (ואם נרצה לקיים ולהבין דברי הרמב"ם‬
‫שהתוצאה תהיה מותרת מהנזרע בשביעית) לא משכחת לה אלא‬
‫בנזרע ע"י גוי‪ .‬אי‪ -‬נמי (או גם) במקומות שהשביעית מדבריהם‬
‫(מדרבנן) (דאז) אפשר דלא אמרינן בהו שיעקור ע"כ‪.‬‬
‫ הא קמן שיטתו של הראב"ד ז"ל בסוגיא דנן‪ -‬ומתוך דבריו נסיק‬‫בס"ד‪:‬‬
‫(א) הראב"ד מבין שהרמב"ם ס"ל שיש לחלק בין נטיעה בשביעית‬
‫דאסורה מ"מ וצריך לעקור הנטיעות בכל אופן (בתוספת שביעית או‬
‫בשביעית עצמה) לבין הנזרע בשביעית כשלא נזרע באיסור או בחשש‬
‫מראית עין‪ ,‬שהרמב"ם מתיר הירק – דזה לא יתכן כיון שלשיטתו‬
‫של הראב"ד‪ -‬לעולם צריך לעקור הניטע או הנזרע בשביעית בלא‬
‫לחלק ביניהם כלל‪.‬‬
‫(ב) הראב"ד מבין מהמשנה דשביעית (פ"ב מ"ו) "אין נוטעין‪...‬ואם‬
‫נטע יעקור"‪ -‬משמע שבכל מקום שחייבו חז"ל לעקור הנטוע –אם לא‬
‫עקר – הפירות אסורין‪ .‬לכן לא ייתכן ‪ ,‬לדעתו של הראב"ד ‪ ,‬להתיר‬
‫את הירק הנז"ל במוצאי‪-‬שביעית כמו שהתיר הרמב"ם‪ ,‬אמנם‬
‫הרמב"ם גופיה ס"ל דבנטיעה‪ ,‬אם לא עקר‪ -‬במקום שאין איסור‬
‫ערלה‪ -‬מותרים הפירות באכילה (פ"ג הי"א)‪.‬‬
‫•‪ 2‬הוכחות אלו‪ -‬מן הראב"ד – הוכיח הגרב"צ אבא שאול ז"ל (אור‬
‫לציון‪ -‬שביעית עמ' קמ"א)‪ .‬והוכחה ב' כתבה גם החזו"א במפורש‬
‫(שביעית סי' י' סק"ג וסק"ו) שנחלקו הראב"ד והרמב"ם בעניין‬
‫היתר הפירות אם לא עקר הנטיעה‪.‬‬
‫• לכן הנראה בס"ד מכל הלין שהראב"ד ‪ -‬הוא מקורן של שיטות‬
‫הערוה"ש והחזו"א הנ"ל ועוד זאת שהערוה"ש גופיה(בשביעית פכ"ג‬
‫ה"ט) מביא לשון הרמב"ם הנז' לגבי ירק שיצא לשמינית‪ -‬והרמב"ם‬
‫התירו‪ .‬והביא ג"כ את השגת הראב"ד עליו‪ ,‬ואף שהביא את יישובו‬
‫של מראה‪ -‬הפנים על הירושלמי (יובא לקמן בסמוך בס"ד)‪ -‬מ"מ שב‬
‫הערוה"ש ומחזק את שיטתו "‪...‬וכבר כתבנו (בסי' י"ז ס"ב) דלאו‬
‫דווקא נוטע – והבאנו ראיה ברורה לזה ממשנה דשביעית (פ"ד מ"ב)‬
‫עי"ש " ותומך הוא בשיטת הראב"ד הנז' "‪...‬ויותר נראה כהראב"ד‬
‫(יישובו על שיטת הרמב"ם) דדווקא כשנזרע ע"י עכו"ם עי"ש‪ .‬ושולל‬
‫הוא תירוצם של המהרי"ק והכסף משנה (יובאו לקמן בס"ד)‪.‬‬
‫ הרי שהושוו כאחת שיטות הראב"ד וערוה"ש והחזו"א שגם‬‫זריעה כנטיעה שצריך לעקור – גם בנזרע מאיליו ואין מראית עין או‬
‫שחשוד על השביעית וגם כשלא נזרע באיסור‪.‬‬
‫שיטה ב'‪:‬‬
‫ליישב קושייתו של הראב"ד על הרמב"ם – נחלצו מגדולי נושאי כלי‬
‫הרמב"ם וכמה פוסקים כדלקמן‪[ :‬פ"ד הלכה ט"ו] ‪:‬‬
‫• מהר"י קורקוס ז"ל‪ -‬ביאר ראשונה שדברי הרמב"ם הן מירושלמי‬
‫מפורש (פ"ב ה"ה ששביעית) ומסתמא איירי שם הירושלמי בכל‬
‫הראב"ד)‪.‬‬
‫מקום (ולא רק במקום שביעית דרבנן כסב'‬
‫•‬
‫לימוד הלכות שביעית ‪ -‬כסגולה לפרנסה‬
‫אשתקד (תשע"ג) התרבו גזירות ממשלת השמד על בני התורה ועל עניי ישראל גם יחד וקיצצו קצבאות של אלו ושל אלו ‪ ...‬ולפני מרן הגר"ח‬
‫קנייבסקי שליט" א הגיע ראש כולל ממרכז הארץ ונפשו בשאלתו מה מציע הרב כסגולה לאברכים בני תורה עמ"נ שיוכלו להתמודד קצת עם‬
‫דוחק הפרנסה וקיצוץ קצבאותיהם ע"י ממשלת השמד החדשה ‪" ...‬תלמדו בכולל הלכות שביעית" כך הורה לו הרב הגאון שליט"א (וזה‬
‫עוד כשנה וחצי קודם השביעית) ומני אז הפכה ההוראה הזו לסיפור מסעיר (באותה תקופה) ולנחלת רבים שראו בה כמה וכמה ישועות‪.‬‬
‫[כ"ה]‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫נטיעה‪-‬המשך‬
‫שנת השבע‬
‫חקירה ובירור בעניין הנזרע בשביעית בהיתר‪ :‬המשך‬
‫וגם באופן שזרעו ישראל (ולאו דווקא גוי‪ .‬כמ"ש הראב"ד) ולא קשה‬
‫ממ"ש שם‪ ,‬דאע"ג דאסור לזרוע – ואם זרע‪ -‬ולא רק במזיד אלא אף‬
‫בשוגג‪-‬צריך לעקור ‪ ,‬מ"מ כאן מדובר "בעבר וזרע‪ -‬ולא עקר‪"...‬וכבר‬
‫נתבאר (פ"ג הי"א ברמב"ם) דאע"ג דהדין נותן לעקור אם עבר ולא עקר‪-‬‬
‫בכ"ז הפירות מותרין! והדין שונה אפילו במקום ששביעית‬
‫מהתורה‪[.‬וצ"ל דהלשון בירושלמי ‪/‬רמב"ם "עבר וזרע בשביעית ויצא‬
‫לשמינית" הכוונה על הזרע גופיה שעבר ויצא לשמינית וכו'] עכת"ד‪.‬‬
‫• מרן הכסף משנה ז"ל – הביא תירוצו של המהרי"ק הנז' כפשוטן‬
‫וכבהירותם והסכים להם ‪.‬‬
‫• הרדב"ז‪ :‬הרמב"ם כתב "עבר וזרעו" והנה בגוי (כמ"ש ראב"ד) לא‬
‫שייך לשון "עבר" (כי הוא לא מצווה) גם מ"ש (הראב"ד) דמדובר‬
‫במקומות "דלא אמרינן בהן יעקור"‪ ,‬לא משמע כך מהירושלמי בדומה‬
‫לרישא שאין חולק שם‪ ,‬לכן צ"ל דהדברים (של הרמב"ם) כפשטן וכג'‬
‫דלא הספיקו לעקור אותם עד שנכנסה שמינית‪ -‬אף שנתחייבו בעקירה‪.‬‬
‫ואפילו דתאמר דקנסינן ליה אם מ"מ בעינן למידע אם יש עליהם‬
‫"איסור שביעית" לאחרים או לא? אי‪-‬נמי דמת (הנוטע) ולא קנסינן‬
‫לבנו" [וצ"ל לדברי הרדב"ז –דבזה הדין (ירק לשמינית) לא "מעבירין"‬
‫הקנס לבנו (של הזורע) כמו בנטע בערב שביעית בזמן איסור‪ -‬תוספת‬
‫שביעית (כמ"ש במשנה פ"ב מ"ו) דקנסינן גם לבנו של הנוטע‪ -‬כיון‬
‫דסברא הוא דאינו דמי הא להא]‪ .‬ובסיום דבריו כתב הרדב"ז "כללא‬
‫דמילתא לא איירי הירושלמי אלא בדיני הפירות‪ -‬מה תהא עליהם" ע"כ‪.‬‬
‫• מראה הפנים [על הירושלמי – שביעית פ"ב ה"ה]‪– :‬סברת הרמב"ם‬
‫דבנטיעה החמירו הרבה (מזריעה מאליה‪ -‬ולא בזרע באיסור) משום‬
‫שהנטיעה קיימת היא ["למשך שנים רבות"‪ -‬לשון ערוה"ש בדעת‬
‫מראה"פ] ויש בה משום מראית עין תמיד שיאמרו "נטיעה של השביעית‬
‫היא זו"‪ .‬וכולא טעמה דמילתא משום שחשודין על השביעית ולפיכך‬
‫אמרו בה "יעקור" וכו' ‪ .‬הרי לך‪ ,‬שלפי מראה"פ יש לחלק – לדברי‬
‫הרמב"ם‪ ,‬בין נטיעה שגזרו בה לעקור בכל אופן מפני חשש מראית עין‬
‫לבין זריעה דהכא כשבמקומות שלא נזרע באיסור‪ -‬לא נאסרו הפירות‬
‫דהזריעה לא קיימת כנטיעה למשך זמן רב‪[ .‬גם בערוך השולחן סי' כ"ג‪/‬‬
‫הל' ט' דשביעית) וגם באור לציון (שביעית עמ' קמ"ב)‪ .‬הביאוהו‬
‫למראה"פ הנז']‬
‫• מקדש דוד‪([ :‬סי' נ"ט אות ג')‪( -‬כך הביאו האור לציון‪ -‬שם עמ'‬
‫קמ"א)]‪ .‬כתב שלדעת הרמב"ם א"צ לעקור רק בנטיעה ולא בזריעה‪-‬‬
‫משום דדוקא בנטיעה צריך לעקור כיון שלא שייך להמתין בזה "בכדי‬
‫שיעשו"‪.‬‬
‫• מהר"ש סיריליאו ז"ל (שביעית פ"ב ה"ח) וכן הצפנת פענח ז"ל [ הל'‬
‫מתנות עניים פ"ב ה"ח] ג"כ תירצו ששיטת הרמב"ם שרק בנטיעה‬
‫החמירו לעקור בכל אופן משא"כ בזריעה באופן שלא נאסר מצד‬
‫"חשודין על השביעית" או "מראית עין" או כשלא זרע באיסור‪ -‬לא גזרו‪.‬‬
‫• [וקצת נראה שזו ג"כ דעת הגר"א מוילנא ז"ל ריש פ"ט דשביעית‬
‫בירושלמי]‪.‬‬
‫• וזו בבירור גם שיטת רבינו האור לציון ז"ל (שביעית עמ' קמ"א)‬
‫שמכריח כשיטה זו של רוב הפוסקים שיש לחלק בין זורע לנוטע‪.‬‬
‫עד כאן נימנו כל הפוסקים (שיטה ב')שסוברים שיש לחלק בדעת‬
‫הרמב"ם בין נטיעה בשביעית‪ -‬שבכל אופן צריך לעוקרה‪ -‬לבין זריעה‬
‫שאין בה איסור או מראית עין שא"צ לעוקרה לד' הרמב"ם – ואלו הן‪:‬‬
‫המהר"י קורקוס‪ ,‬הכסף משנה‪ ,‬הרדב"ז‪ ,‬המראה הפנים‪ ,‬המקדש דוד‪,‬‬
‫המהר"ש סיריליאו‪ ,‬והצפנת פענח ( וכ"מ מהגר"א מוילנא) וכן דעת‬
‫האור לציון ז"ל ‪.‬‬
‫ וכ"פ כל הפוסקים מחכמי ספרד בדורינו כשיטת הרמב"ם – וכ"כ‬‫בילקוט יוסף שביעית (עמ' קס"ב ‪ /‬קפ"ב) ובס' הבוחר בשמיטה‪ .‬ובס'‬
‫שביתת השדה (עמ' נ"ט ‪ /‬רע"ו)‪.‬‬
‫ ובדרך אגב יש לציין שהפאת השולחן ז"ל (בביאור ‪-‬בית ישראל סי' כ'‬‫סקכ"א) שלמעשה מחלוקתם של הרמב"ם והראב"ד ז"ל בעניין אם‬
‫הפירות עצמם (או כג' כאן‪ -‬ירק) מותרים באכילה כשלא עקרו האילן ‪/‬‬
‫הזרעים‪ -‬היא גופה מחלוקת אמוראים בירושלמי (פ"ב ה"ד דשביעית)‬
‫וכמו שמובא שם ‪" :‬אין נוטעין ‪....‬ערב שביעית פחות מ‪ -‬ל יום לפני ר"ה ‪,‬‬
‫ואם נטע ‪...‬יעקור"‪ .‬ושואל התלמוד (שם) ‪":‬אם לא עקר פירותיו – מה‬
‫הן"? ר' בא (הוא ר' אבא) ור' לא (הוא ר' אילא) ישבו בצור ובא מעשה‬
‫כזה לפניהם (באחד שנטע באיסור ולא עקר)‪ :‬ר' אילא‪ -‬הורה שישפכו‬
‫פירותיו‪ -‬יאבדם וישליכם לחוץ דאסורין הם‪[ .‬והרי זה כשיטת הראב"ד‬
‫ז"ל שהפירות אסורין במקום שנאסרה הנטיעה]‪.‬‬
‫אמר לו ר' בא‪ :‬אני לא נמניתי עם החברים – לאסור הפירות‪ .‬בא נצא‬
‫ונשאל את שאר החברים (בביהמ"ד) מה אומרים בזה‪ .‬יצאו ושמעו שר'‬
‫יונה ור' יצחק בר טבלייא בשם ר' אלעזר אמרו‪ -‬שאין מחדשים על‬
‫הגזירה [דנטיעה עצמה‪"-‬גזירה" היא ולא איסור ד"ת ואין לחדש עליה‬
‫ולאסור את הפירות – פני משה]‪ .‬וכן ר' יוסה אמר "אין מוסיפין על‬
‫ההלכה [דהיינו אף אם היתה הלכה כזו [דהיינו אף אם היתה הלכה כזו‬
‫ולא גזירה‪-‬אין מוסיפים להחמיר עוד עליה‪ -‬ודי במה שקיבלו חכמים‬
‫להחמיר לא ליטע לכתחילה ואם נטע‪ -‬יעקור‪ .‬ואם לא עקר‪ -‬אין לנו‬
‫להוסיף ולאסור את הפירות‪-‬פני משה] ע"כ‪ .‬הרי שזו ממש כשיטת‬
‫הרמב"ם ז"ל להתיר הפירות כשלא נעקרה הנטיעה‪ /‬הזריעה‪ .‬אמנם‬
‫פאה"ד רבינו החזו"א ז"ל (שביעית סי' י' סק"ו ד"ה פ"ד) ג"כ ציין‬
‫מחלוקת זו בירושלמי שקשורה לנד"ד [מחלוקת הראב"ד והרמב"ם]‬
‫אך לטענתו ז"ל שהטעם שמסקנת הירושלמי להתיר הפירות היינו רק‬
‫ובדווקא דנטע ערב שביעית‪ -‬יעשו פירות אחר השביעית (או אפילו‬
‫בשביעית) וזו היא א"כ שיטת הראב"ד (פ"ד הט"ו) אולם לד' הרמב"ם‬
‫אף בעבר וזרע (ונטע)‪ -‬הפירות מותרין כמו בשדה שניטייבה‪ .‬ומ"מ –‬
‫מסיים החזו"א – יש לפירות דין פירות השמורים ואין לוקחים ממנו‬
‫הפירות בדמים עכ"ל‪ .‬וכמובן שהחזו"א ז"ל אזיל בתר הראב"ד ז"ל‬
‫וכמ"ש לעיל שאוסר כל ירק האסור משום ספיחין – וזה היפך הרמב"ם‪.‬‬
‫מסקנת הדברים להלכה‪:‬‬
‫•נחלקו ראשונים גם אחרונים ז"ל – כמו בנטיעות (בשביעית‪ /‬תוספת‬
‫שביעית) האם חובה לעקור ג"כ בנזרע באדמה שלא באיסור‪ -‬או שלא‬
‫במקום של חשש מראית העין (כמו ירקות הרכים)?‬
‫• שיטה א' – הראב"ד‪ ,‬ערוך השולחן‪ ,‬חזון איש ז"ל – סבירא להו‬
‫דחובה לעקור‪ .‬וכמו כן הנזרע אסור באכילה‪.‬‬
‫לכן לשיטת החזו"א ז"ל יש חיוב לעקור בשביעית כל ירק האסור משום‬
‫ספיחין אף כשלא זרעו ואף כשאין "מראית עין" (חזו"א סי' ט' סק"ד ‪/‬‬
‫סק"ו)‪ .‬וכ"כ בשמו בס' דיני שביעית (ע"מ קכ"ב – קכ"ג) שכל הגידולים‬
‫האסורים משום ספיחין מצוה לעוקרם כדי שלא יחשדוהו שדעתו‬
‫לאוכלם‪ .‬והספיחין שעקרן צריך להניחם במקומם שיירקבו מאליהם‬
‫ולא להשמידם בידיים‪( .‬כיון שמן התורה הם קדושים בקדושת שביעית‬
‫– ואסרום חז"ל מצד "ספיחין" – מדרבנן‪ ).‬ואם יש חשש שייכשלו‬
‫באכילתן – יכול לקוברם (שם)‪.‬‬
‫(=) וכן הוראה לבני אשכנז (עפ"י החזו"א ) (=)‬
‫• שיטה ב'‪ -‬הרמב"ם ז"ל – כפי שהבינוהו רוב האחרונים – המהרי"ק‬
‫הכסף משנה‪ ,‬הרדב"ז פאת שולחן‪ ,‬המקדש דוד‪ ,‬המהר"ש סיריליאו‪,‬‬
‫(הגר"א) (צפנת פענח) האור לציון ז"ל ובס' שביתת השדה‪.‬‬
‫ וסבירא להו להנ"ל – שיש לחלק בין הניטע באיסור או הנזרע‬‫באיסור ובמקום של חשש מראית עין‪ ,‬לבין הנזרע שלא במקום חשש‬
‫איסור‪ -‬או מראית‪ -‬עין ‪ ,‬שאין חובה לעוקרם‪ .‬וגם במקום שלא עקר ‪,‬‬
‫במקום שחייבוהו לעקור‪ ,‬הפירות מותרין באכילה ‪ .‬כשאין איסור‬
‫ערלה כגון הנוטע‪.‬‬
‫ וכך פסק באור לציון (שביעית פ"ה ה"ז)‪ " :‬אין צריך לעקור ספיחים‬‫שגדלו בשדהו בשביעית אא"כ זרע באיסור או במקום שיש חשש‬
‫מראית עין שזרע באיסור (כגון שיש לו בשדהו ירקות הרכים) וכבר‬
‫עבר זמן מתחילת שנת השמיטה בכדי שיהיה אפשר לזרוע ירקות אלו‬
‫ויגיעו לגודל זה והעוקרם‪ -‬יזהר שלא ילקט אותם דרך לקיטה‪ -‬אלא‬
‫יעקור אותם מן השורש"‪.‬‬
‫ וכך פסק גם בס' שביתת השדה (עמ' רע"ו) ‪" :‬יבולים האסורים משום‬‫ספיחין – אם יש חשש מראית עין שמא יאמרו שנזרע בשביעית ‪ ,‬כגון‬
‫בשתילי ירקות הרכים‪ ,‬חובה לעוקרם‪ .‬ובוודאי שהזורע באיסור‪ -‬אף‬
‫בשוגג‪ -‬חייב לעקור‪ .‬אולם באופן שאין חשש למראית‪ -‬עין‪ ,‬אין חובה‬
‫לעוקרם – אף שזה אסור משום ספיחין‪ ,‬ומ"מ גם כשעוקרם‪ ,‬לא יעקור‬
‫אותם כדרך לקיטתם" ‪ .‬ע"כ‪)=( .‬וכן ההוראה לבני ספרד (=)‪.‬‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫[כ"ו]‬
‫דין בית‪,‬חממות וגינת נוי בבניין משותף‬
‫א‪ .‬דין "בית" כתוב בתורה [ויקרא כ"ה] "ושבתה הארץ‬
‫שבת לה' " ובהמשך "שדך לא תזרע"‪ .‬והסתפקו חז"ל‬
‫בתלמוד הירושלמי אם נוהג ב "בית" דיני שביעית לכל‬
‫פרטיהן ?‬
‫‪ .‬הספק הוא כך‪" :‬בית" אינו מוגדר כ"שדה"‪-‬כיון שזה‬‫(שדה) –פתוח לכיפת השמים וזה (בית)‪-‬מקורה‪ .‬אמנם מצד‬
‫אחר כתיב "ושבתה הארץ" –ובית אכן מוגדר כארץ‪ -‬א"כ‬
‫נוהג בו דיני שביעית ככל אשר נוהג בארץ!‬
‫ בירושלמי ‪ -‬לא הוכרעה מחלוקת זו‪:‬‬‫ יש הפוסקים לקולא ‪ -‬כיון ששביעית בזמן הזה דרבנן ‪-‬‬‫ספק דרבנן לקולא‪ .‬וכן אין נוהג ביבולים שבבית ‪ -‬קדושת‬
‫שביעית [פאת השולחן‪ .‬ערוך השולחן‪ .‬הגרי"א הרצוג‪.‬‬
‫והגרא"י קוק זצ"ל] [וכ"ד מרן הראש"ל מופה"ד הגר"ע‬
‫יוסף זצוק"ל ]‪.‬‬
‫ ויש פוסקים לחומרא ‪ -‬לנהוג בבית ככל דיני שביעית [חזון‬‫איש‪/‬מראה הפנים בירושלמי ‪ /‬הגר"ם אליהו ז"ל ועוד]‪.‬‬
‫ ויש המחלקים‪ :‬שאין איסור לאו "דלא תזרע שדך" בבית‬‫ אך יש בו איסור עשה "ושבתה הארץ"‪.‬‬‫• להלכה ‪ -‬אין איסור ספיחין על תבואה וירקות הגדלים‬
‫בבית‪ .‬והרוצה להקל בכל המלאכות של שביעית בתוך הבית‬
‫ יש לו על מה לסמוך‪[ .‬שביתת השדה (עמ' צ"ט)‪ /‬הראשל"צ‬‫הגרי"צ יוסף שליט"א ילקוט יוסף (עמ' ר"י)‪ /.‬ובס' שבתה‬
‫הארץ להראשל"צ הגר"ם אליהו ז"ל (פ"ד ה"ה)‪ /‬ובספר‬
‫הבוחר בשמיטה למו"ר הגר"א חפוטא שליט"א (פ"ד ה"ה )‬
‫נטו קו להחמיר כשיטת החזו"א ז"ל ואוסרים לזרוע בבית‬
‫וכ"פ בס' דיני שביעית (פי"ב) ‪.‬‬
‫ב‪ .‬בהגדרה של "בית" יכנס כל מבנה קבע ‪ -‬המכוסה גג‬
‫אטום וגובהו לפחות ‪ 11‬טפחים [‪ 11‬ס"מ] וראוי שיהיה בעל‬
‫דפנות לפחות בגובה הנ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬דין שונה הוא ב"חממות" ‪ -‬בתי גידול מיוחדים ‪ -‬המצויים‬
‫כיום לרוב ‪ -‬לירקות‪ ,‬צמחים וכד' ‪ -‬מדוע? פוסקי הדור‬
‫החמירו ולא הסתפקו בקולא של חממה כ"בית" שיש בו‬
‫ספק בירושלמי [ובבית הקילו רוה"פ כיון ששביעית בזמן‬
‫הזה דרבנן] [וכנ"ל בסעיף א'] כיון שהקולא של בית שאין בו‬
‫דין "שדך לא תזרע" ‪ -‬מחמת ש"בית" הוא רועץ לצמחים‪,‬‬
‫לכן ננהג בו לקולא [במיוחד שהירושלמי הסתפק בזה‬
‫ושביעית בזמן הזה דרבנן – ואזלינן בו לקולא] אך "חממות"‬
‫המצויות כיום לרוב ‪ -‬הינן טובות לצמחים‪ .‬מכל מקום גם‬
‫בזה יש חסרון ‪ -‬כיון שהגידול בחממה תלוי גם בעונות השנה‬
‫אם כן בקיץ ‪ -‬זה רועץ לצמחים‪ .‬ויש סברא שזה רועץ כל‬
‫השנה ‪ -‬כיון שאין כאן [בחממות] גשמים וצריך להשלים‬
‫מים ומינרלים רבים להשלמת הגידול ‪ -‬ואף שיש לומר שגם‬
‫בחורף זה טוב מצד אחד ‪ -‬על כל פנים מסקנת גדולי‬
‫הפוסקים להחמיר ב"חממות" יותר מ"בית" על כן צריכים‬
‫עוד סניפים להקל כדי להתיר שם מלאכות [כגון היתר נוסף‬
‫של "מצע מנותק"] [פסקי הראש"ל הגרש"מ עמאר שליט"א‪.‬‬
‫ודעת הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א (ילקוט יוסף‪/‬שביעית)‬
‫ובספר שביתת השדה פ"ח]‪[ .‬וכן דעת מרן הגרב"צ אבא‬
‫שאול זצוק"ל (אור לציון‪-‬שביעית פ"א‪/‬ד') שאף בזריעה‬
‫בחממות [שדינם כזריעה בשדה רגיל] יש לאסור אף ע"י מצע‬
‫מנותק מן הקרקע‪ ,‬מחמת דעת הרמב"ם שלא מחלק בין‬
‫עציץ נקוב לשאינו נקוב]‪.‬‬
‫ ועוד כ' שם הרב אור לציון זצ"ל (הובא לעיל עמ' כ')‪:‬‬‫* שהמקילים לחרוש וכדומה ע"י טרקטור שיש מעליו גג‬
‫ומוקף מחיצות ורוצים לדונו כבית ‪ -‬אין לסמוך על זה כלל‬
‫מכמה טעמים ‪ -‬דהוי כאהל עראי ולא חשיב כבית (דהוי‬
‫קבע) (ושכ"כ החזון איש שהאהל עראי אינו מבטל שם‬
‫"שדה" כלל ועוד אחרונים ס"ל כן) אם כן היתר הנ"ל הוי‬
‫חוכא ואיטלולא (צחוק) וחשיב כעושה מלאכה בשדה רגיל‪.‬‬
‫* וכן חידש הרב ז"ל שם שאין להתיר לחרוש בטרקטור וכד'‬
‫המופעל בשלט‪-‬רחוק בשמיטה‪ ,‬אף אם מפעיל אותו בדרך‬
‫גרמא‪ .‬וכל שכן שמפעיל את הטרקטור שלא בדרך גרמא‪.‬‬
‫אלא לוחץ על הכפתור המפעיל ישירות את הטרקטור דהוי‬
‫כוחו ממש ‪ -‬ולא גרמא]‪[ .‬וכ"פ בילקוט יוסף עמ' שכ"ז‬
‫‪/‬ומאמר מרדכי להגרמ"א ז"ל]‪.‬‬
‫ד‪ .‬להלכה ‪ -‬בבתי גידול וצמיחה הנהוגים כיום [סוגי‬
‫חממות] אם הבית הוא מבנה ממש [כגון‪ :‬המשמש לגידול‬
‫הפטריות הנבטים והעולש] דינו כבית גמור ‪ -‬וכנ"ל‪ .‬אם הוא‬
‫בית‪ -‬רשת אין להקל שום קולא במבנה כזה ‪ -‬ונוהג שם כל‬
‫דיני שביעית‪ .‬ואם הוא מבנה כחממות של זמנינו שמכוסים‬
‫ניילון או פלסטיק קשיח מאד והם בעלי דפנות נראה שדינם‬
‫כדין בית ואמנם אין להתיר שם עשיית מלאכות לכתחילה‪,‬‬
‫אין להקל אלא אם כן המלאכות ייעשו בתוך עציצים שאינם‬
‫נקובים‪[ .‬שביתת השדה פ"ח ה"ג‪/‬ילקוט יוסף שם]‪.‬‬
‫ה‪ .‬כדי להתיר עשיית מלאכות בחממות של ימינו ‪ -‬ושהיבול‬
‫הגדל שם לא יהיה קדוש בקדושת שביעית יש להקפיד על כל‬
‫התנאים של "בית" [כנ"ל בהגדרה ‪ -‬סעיף ב']‪ .‬ולענין‬
‫המצעים ["מצע מנותק"] ‪ -‬יש לפרוש ניילון עבה על כל‬
‫החממה ‪ -‬למנוע יניקה מחורי הניקוז‪ ,‬ויניקה מנוף הצמח‬
‫ולהניח את המצעים על הניילון‪ .‬לאחר קיום כל התנאים‬
‫הנזכרים מותר לעשות את כל המלאכות בחממה כולל‬
‫זריעה וקצירה והיבולים הגדלים שם אינם קדושים‬
‫בקדושת שביעית וחייבים להפריש מהם תרומות ומעשרות‬
‫(ללא ברכה) כדין יבול הגדל בעציץ שאינו נקוב ‪ -‬ויפריש‬
‫מעשר עני ויתנו לעניים [על יבול הגדל באדמה "במצע‬
‫מנותק" מברכים "בורא פרי האדמה" ועל הגדל על סוגי‬
‫מצעים אדישים כגון בצמר סלעים‪ ,‬פרלייט‪ ,‬פלמיקס מברך‬
‫"שהכל" (ספר "שביתת שדה" פ"ח ה"ט ‪ -‬ופסקי הראש"ל‬
‫הגרש"ם עמאר שליט"א) ‪ /‬וכ"כ הגרש"ז אויערבאך זצ"ל‬
‫ב"מנחת שלמה" בענין שבחממות של ימינו שמותרות ‪4‬‬
‫מלאכות שהן מן התורה ואין קדושת שביעית בצירוף סניף‬
‫של ענין עציץ שאינו נקוב]‪.‬‬
‫גינת נוי בבניין דיירים משותף‬
‫אם כולם שומרי תורה ומצוות ויראי שמים ‪ -‬לא יעבדו בשביעית במלאכות האסורות ‪ -‬כגון‪ :‬זמירה‪ ,‬זיבול‪ ,‬סיקול וכד' ויעשו בה‬
‫רק את העבודות המותרות וכמבואר‪.‬‬
‫אם בין הדיירים ישנם גם דיירים שאינם שומרים תורה ומצוות?‬
‫* צריך להסביר להם בדרכי נועם ‪ -‬ולשכנעם שאפשר להחזיק את גינת הנוי ביופיה וצורתה אף בשנת השמיטה‪.‬‬
‫* אם הדיירים מסרבים לנהוג כהלכה ‪ -‬אסור להשתתף בתשלום הוצאות הטיפול בגינה דמסייע לעוברי עבירה‪.‬‬
‫* כיוון שבדרך‪-‬כלל אי‪-‬תשלום בכגון זה יגרום למחלוקת ומריבה [במידה והגינון יבוצע בכל אופן] וכן אם יש חשש שהמסרב יועמד‬
‫למשפט ‪ -‬בכגון אלה ‪ -‬מפני דרכי שלום ‪ -‬מותר לשלם חלקו כשם שמשלם תשלומי מיסים שונים שבכספיהם מבוצעים פעולות‬
‫האסורות עפ" י ההלכה ויכול לומר להם שאינו משלם כסף עבור הגינון אלא עבור שאר צרכי הבנין המותרים בשמיטה [חשמל‪ ,‬ניקיון‬
‫וכד'] [או מלאכות גינון המותרות בשביעית]‪.‬‬
‫* אם בכל זאת עושים השכנים מלאכות האסורות מהתורה – הצעת רוב הפוסקים שיפקיר חלקו בגינה המשותפת בפני שלשה‬
‫אנשים‪[.‬אך לד' הגרשז"א והגרב"צ אבא שאול ז"ל א"צ להפקיר חלקו – והוסיף האור לציון (פ"א הט"ז) שאם הוא חבר בוועד הבית‬
‫צריך להתפטר][מקורות‪ :‬רמב"ם פ"א‪ /‬פ"ה מהלכות שמיטה ויובל‪ .‬דיני שביעית‪ /‬ילקוט יוסף להגרי"צ יוסף שליט"א‪ .‬ספר "שביתת‬
‫השדה"‪/.‬שבילי שביעית (תשע"ה ) דיני שביעית פ"ח‪.‬פ"י‪.‬פי"א‪/‬ס' הבוחר בשמיטה (פ"ג)]‬
‫*‬
‫*‬
‫[כ"ז]‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫דין עציצים בשמיטה והעברתם ממקום למקום‬
‫עציצים‬
‫‪ ‬פשוט הדבר שמצד איסור "זורע" בשביעית אין להוציא‬
‫שתילים הנטועים בעציץ מתוך העציץ להעבירם לגינה‪ .‬ואפילו‬
‫אם שיימנע מזה – ימותו השתילים מחוסר מקום מתאים‬
‫בעציץ (אפילו יש עליו עדיין אדמה ) דנידון הוא כשתיל חדש‬
‫(ספר ושבתה הארץ פ"ב)‪.‬‬
‫א‪ .‬עציץ נקוב (הגרמ"א) [כפי שיבואר לקמן] מחוץ לבית דהיינו‪-‬‬
‫מונח תחת כיפת השמים‪ :‬איסור המלאכה בו‪ -‬מן התורה‬
‫[כשנוהגת "שביעית" מן התורה] דאז הרי הוא כארץ וקרינן בו‬
‫"ושבתה הארץ"‪"-‬שדך לא תזרע" ויש חולקים שגם אז הוי‬
‫דרבנן [ילקוט‪-‬יוסף לד' מרן שו"ע‪/‬הגרש"ז אויערבאך ז"ל]‪.‬‬
‫**עציץ שאינו נקוב [וכדלהלן]‪-‬מחוץ לבית‪-‬שמונח תחת כיפת‬
‫השמים‪ :‬איסור המלאכה בו‪-‬מדרבנן לכו"ע‪.‬‬
‫**בכל עציץ שיהיה‪-‬אין גזירת "ספיחין" דהיינו כל מה שגדל בו‪-‬‬
‫לא נאסר בשביעית [דעת הגרש"ז אויערבאך ז"ל‪/‬הרש"ז רווח‬
‫שליט"א בס' שביתת השדה (פ"ח ה"י)‪ ,‬ונראה שכן ד' מרן‬
‫הגרב"צ אבא שאול ז"ל] ויש פוסקים לחומרא‪-‬דקיימת גזירת‬
‫"ספיחין" בעציץ נקוב שתחת כיפת השמים [ד' הראש"ל‬
‫הגרש"מ עמאר שליט"א‪ /‬הגר"ח ברלין ז"ל]‪.‬‬
‫ב‪ .‬הגדרתו של "עציץ נקוב"‪:‬‬
‫** כל שיש בתחתיתו‪-‬או בצידו (כנגד הגזע הטמון בעפר)‪-‬נקב‪:‬‬
‫‪ .‬בדיני ערלה‪ -‬יש קולא עד קוטר ‪ 2‬ס"מ‪-‬ולמעשה עד ‪ 2.1‬ס"מ‬‫[הוראת מרן הראש"ל מופה"ד הגר"ע יוסף זצ"ל‪ /‬הרש"ז רווח‬
‫שליט"א]‪.‬‬
‫‪ .‬בדיני שביעית‪ -‬יש להחמיר בשיעור קטן יותר‪:‬‬‫*הגדרת הרמב"ם "כדי שורש קטן ופחות מכזית"‪.‬‬
‫* הגדרת החזון‪-‬איש "כדי שייצאו משקין ברווח"‪ .‬וכמה הוא?‪-‬‬
‫יש המציינים (פוסקי אשכנז) שזה כ‪-‬מילימטר אחד (‪ )1‬דבפחות‬
‫מזה הוי לצורך הוצאת עודפי‪-‬מים [חזון איש‪.‬מנחת יצחק‬
‫ז"ל‪/.‬הגרי"ש אלישיב זצ"ל‪ .‬ספר "שביעית להלכה‬
‫ולמעשה"‪.‬דיני שביעית]‪.‬‬
‫‪ .‬יש המציינים (פוסקי ספרד) שזה לא פחות מ‪ 7.1-‬ועד ‪ 1‬ס"מ‬‫דזה גם הנוהג בעציצים ומשתלות [מ‪ 7.1-‬ס"מ] כי הוא החור‬
‫המינימאלי המצוי כיום בעציצים לסיבת חיותו של צמח שיהיה‬
‫ניקוז הוגן לבל ימות הצמח ללא ניקוז‪ .‬אם‪-‬כן אין צריך להחמיר‬
‫בפחות מ‪ 7.1-‬ס"מ ואפשר להקל עד ‪ 1‬ס"מ להלכה דנקרא "אינו‬
‫נקוב" [ילקוט יוסף‪/‬שביעית‪.‬ס' שביתת השדה הנ"ל]‪.‬‬
‫ג‪ .‬בתוספת להגדרה של "עציץ נקוב" כפי המידות שנימנו לעיל‪-‬‬
‫ישנו תנאי חשוב בדיני עציצים‪ -‬והוא "סוג העציץ" דהיינו‪-‬גם‬
‫אם העציץ "אינו נקוב" כדי הצורך וכפי המידות שפורטו לעיל [‪1‬‬
‫מ"מ או ‪ 7.1-1‬ס"מ‪-‬כל דיעה כשיטתה] בכל זאת ישנו חילוק הן‬
‫לגבי סוג העציץ והן לגבי הנטוע בתוכו‪:‬‬
‫**עציץ העשוי מחרס‪-‬עץ‪-‬או פלסטיק (קל שאינו קשיח)‪:‬‬
‫‪ .‬אילן הנטוע בו [וכן שאר שיחים בעלי גבעול קשה] [או‬‫"צמחים‪/‬גידולים רב שנתיים" כלשון החזו"א] כאילו נטוע הוא‬
‫בארץ‪-‬אפילו אין בתחתיתו [צידו]‪-‬נקב (כנ"ל בסעיף ב')‪.‬‬
‫‪.‬אם נטועים בעציץ –ירקות ושיחים בעלי גבעול רך‬‫["צמחים‪/‬גידולים חד שנתיים" כלשון החזו"א] אפילו בעציצי‬
‫חרס‪/‬עץ‪ ,‬נטיעתם מתפרשת כזרועים בעציץ שאינו נקוב אא"כ‬
‫יש בו חור בגודל הנז"ל [‪ 1/7.1‬ס"מ]‪.‬‬
‫**עציץ‪ -‬שעשוי ממתכת –או זכוכית‪-‬או פלסטיק קשיח‪ :‬הנטוע‬
‫בו [כאילן‪-‬או צמחים וגידולים רב שנתיים]נחשב כנטוע בעציץ‬
‫שאינו נקוב‪-‬אלא אם כן יהיה בתחתיתו‪/‬צידו נקב בקוטר ‪7.1‬‬
‫ס"מ‪ 1 -‬ס"מ‪.‬‬
‫ד‪ .‬פרט חשוב נוסף בעניין העציצים "נקוב"‪"-‬אינו נקוב" הוא –‬
‫"נוף" [עלים] הצמח‪:‬‬
‫‪ .‬אם נוף הצמח בולט מחוץ לעציץ‪/‬לדפנות העציץ‪-‬הרי הוא יונק‬‫מן הקרקע ונחשב כמחובר‪ .‬ואז אפילו נטוע צמח‪/‬אילן בעציץ‬
‫שנת השבע‬
‫שאינו נקוב‪-‬הרי יניקת נופו מחשיבתו לנקוב‪ .‬וכל זה בתנאי‬
‫שהנוף יונק מן הקרקע ישירות מאהיל על הקרקע‪-‬אך אם‬
‫היניקה באלכסון‪-‬ולא כמאהיל‪-‬אין לאסור[והחזון איש מחמיר‬
‫אף ביניקה באלכסון] [ס' שביתת השדה פ"ח ה"ו‪/‬חזו"א]‪.‬‬
‫‪ .‬ויש מקילים בזה שהנוף לא מחשיבו כמחובר [מרן הראש"ל‬‫הגר"ע יוסף זצוק"ל ‪/‬והגרש"מ עמאר שליט"א‪-‬שם בשביתת‬
‫השדה (הערה ‪ )13‬והגרש"ז אויערבאך ז"ל]‪.‬‬
‫‪ .‬וכשעציץ כזה נמצא בבית‪-‬ודאי שיש קולא יותר‪:‬אם זה שהוא‬‫נמצא בקומת קרקע מרוצפת [לדעת גדולי הפוסקים הספרדים]‬
‫ואם זה שהוא נמצא בקומות העליונות [ולא בקומת קרקע אף‬
‫מרוצפת] [לדעת גדולי הפוסקים האשכנזים]‪.‬‬
‫ה‪ .‬לכל הדיעות‪-‬בעציץ "נקוב" או "שאינו נקוב" שנופו בולט‪-‬‬
‫כשנמצא בבית [למחמירים] או בחוץ [למקילים בבית] אם הניח‬
‫תחתיו כל דבר המנתק [כל צמח כדינו‪-‬לעיל ס"ג‪ /‬ס"ד ] הרי הוא‬
‫נחשב עציץ שאינו נקוב‪,‬אך אויר אינו מנתק‪.‬‬
‫ו‪ .‬יש אומרים שעציצים כבדים שאינם מיטלטלין לרוב גודלן אף‬
‫אם אינם נקובים‪-‬נחשבים כמחוברים לקרקע [אגלי טל‪/‬חזון‬
‫איש‪ ,‬שכתב נפח של ‪ 41‬סאה (כ‪ 811 -‬ליטר בממוצע)]‪.‬‬
‫ויש אומרים שהעיקר להלכה שאין לחוש לזה וכל שהעציץ אינו‬
‫נקוב ‪ -‬ואין נוף הצמח יוצא לחוץ דינו כאינו נקוב ‪ -‬אף אם הוא‬
‫כבד ואינו מיטלטל [הראש"ל הגרש"מ עמאר שליט"א]‪.‬‬
‫ להלכה ‪ -‬יש להורות שיעשה בכלים שאפשר לטלטלם אך אם‬‫זה דורש הוצאה כספית גדולה ‪ -‬וכן אם כבר ברשותו מצעים‬
‫מנותקים גדולים‪,‬אפשר להקל ולהחשיב מצעים אלו כמנותקים‬
‫[ובפרט שכדי לנתק את הנוף מהקרקע נהוג כיום לפרוש יריעות‬
‫ניילון על פני כל החממה] ["שביתת השדה" פ"ח ה"ח]‪.‬‬
‫ז‪ .‬מותר להניח בשנת השמיטה עציץ נקוב [לפי כל דיניו ‪-‬‬
‫שנחשב נקוב וכמבואר עד עתה] על דבר המנתק ‪ -‬ואין בזה כל‬
‫איסור ‪ -‬ומכאן ואילך דינו כעציץ שאינו נקוב‪ .‬והוא הדין‬
‫שמותר לסתום נקב של עציץ נקוב בשביעית וכן מותר לכנס‬
‫[שם‪" /‬שביעית‬
‫ענפים [נוף] שבלטו חוץ לעציץ שאינו נקוב‪.‬‬
‫הלכה למעשה"‪ /‬הגרש"ז אויערבאך ז"ל‪ /‬דיני שביעית]‪.‬‬
‫ח‪ .‬לעומת זאת ‪ -‬אסור לנקוב עציץ שאינו נקוב או לעשות בו כל‬
‫שינוי שיהפכנו מאינו נקוב ‪ -‬לנקוב‪ .‬דהרי הוא כזורע [מדרבנן]‬
‫כיון שהוא משביח את הזרעים! וכן אסור לסלק חציצה שבין‬
‫עציץ ‪ -‬לקרקע‪ .‬וכמו‪-‬כן חל איסור העברת עציץ נקוב ממקום‬
‫[תחת כיפת השמים] למקום [כנ"ל]‪[ .‬כשיש משטח מנתק בין‬
‫האדמה לעציץ יכול להעבירו שם (ויבואר אי"ה בסמוך)]‪.‬‬
‫ט‪ .‬וכן אסור להעביר עציץ אפילו אטום לחלוטין הנמצא תחת‬
‫התקרה ולהניחו תחת כיפת השמים ‪ -‬לשם אוורורו ותועלתו‬
‫[כניסת אור או קרני השמש] [דזה נקרא מתכוין להשביח ‪-‬‬
‫דאסור]‪.‬‬
‫ דבר דומה בענין פתיחת חלונות כדי שיהיה אויר לצמחים‬‫[וכגון שבני הבית אינם בבית] בלבד דהוי מתכוין לתועלת‬
‫הצמחים ‪ -‬ורק במקום שייפסד העציץ באופן ניכר ‪ -‬מותר‪(.‬ס'‬
‫שבת הארץ הנד"מ)‬
‫עציצים שבבית‬
‫י‪ .‬כבר הקדמנו שפעולות שמיטה בבית ‪ -‬הוי ספק בירושלמי‪.‬‬
‫ויש שדנו בו להיתר [כגון פאת השולחן] ויש שהחמירו בו ["חזון‬
‫איש"]‪.‬‬
‫* ולעניין עשיית פעולות האסורות בשמיטה מן התורה‬
‫בעציצים שבבית הנה נחלקו בזה הראשונים‪:‬‬
‫ט"ז‪ .‬לפי ה"חזון איש" זצ"ל עדיין שייך להחמיר מלעשות בזה‬
‫איסורים שהם מן התורה‪ .‬והיינו שצריכים לדעתו ‪ 2‬קולות‪:‬‬
‫בית ‪ -‬ועציץ שאינו נקוב ‪ -‬שהמקיל בזה יש לו על מה לסמוך אך‬
‫דעתו לכתחילה להחמיר ולהמנע מכך [מזריעה בעציץ שאינו‬
‫נקוב בבית] [אך השקאה מותרת בתנאים של פעולות דרבנן‬
‫במקום הפסד כידוע "אוקמי אילנא"]‪.‬‬
‫[כ"ח]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫המלאכות האסורות בשביעית‬
‫דין עציצים בשמיטה והעברתם ממקום למקום‬
‫ וכן מורה ובא מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל להחמיר יותר‬‫ולהימנע כלל מזריעה בעציץ שבבית ‪ -‬אף בעציץ שאינו נקוב‪.‬‬
‫** ויש מן הפוסקים שדעתם להחמיר בעציץ נקוב ‪ -‬וכשהוא אף‬
‫בבית בקומות העליונות [מקומה ‪ 2‬ואילך] אסורות בו‬
‫המלאכות [כשהוא אינו מנותק תחתיו] ‪ -‬דסבירא להו דרצפה‬
‫אינה חוצצת [הגרי"ש אלישיב זצ"ל ‪ /‬הגרמ"א ז"ל ]‪.‬‬
‫** ויש מן הפוסקים שסוברים להחמיר רק בקומת קרקע‬
‫כשהעציץ נקוב [ללא ניתוק תחתיו] ומקילים בקומות עליונות‬
‫יותר לטפל בו כדרכו כל השנה ואף בזריעה ושתילה באופן זה ‪-‬‬
‫יש לו על מה לסמוך [הגרש"ז אויערבאך ז"ל]‪.‬‬
‫י"א‪ .‬דעת גדולי הרבנים מהפוסקים האחרונים הספרדים וכן‬
‫עוד פוסקים בדורנו ‪ -‬שבתוך בית ‪ -‬בקרקע מרוצפת ‪ -‬ובפרט‬
‫בבלטות של ימינו ‪ -‬גם עציצים נקובים נחשבים כעציצים‬
‫שאינם נקובים [אפילו בקומת קרקע] ומותר לעשות את כל‬
‫המלאכות בעציץ זה בשמיטה [אפילו שיש אילנות נטועים‬
‫כעציצים]‪[.‬מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל והגר"ם‬
‫ברנדסדורפר זצ"ל ועוד מרבני ירושלים ת"ו והגר"ם לוי ז"ל‬
‫במנוחת אהבה‪/‬הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א בילקו"י‬
‫‪/‬והראש"ל הגרש"ם עמאר‪ /‬והרש"ז רווח שליט"א]‬
‫[חלק מן הנימוקים לכך‪ :‬אין העפר מונח ישר על הרצפה אלא‬
‫בעציץ על הרצפה‪ .‬בבלטות של ימינו אין שום חלחול מים‪.‬‬
‫ואין מאיפה לינוק לא מן הרצפה ולא מסדקיה ודינם של‬
‫המים‪-‬כמונחים על רצפה של אבן שאינו יונק‪ .‬וכל שכן לגבי‬
‫הנוף (ענפים) שבולטים שאפשר להקל כיון דשנוי במחלוקת‬
‫הוא ‪ -‬וכח יניקתו קטן מן השורשים ‪[ -‬ספר "שביתת השדה"‬
‫(פ"ח הי"ב הערה ‪.])24‬‬
‫י"ב‪ .‬אין לשכוח ‪ -‬גם למחמירים ביותר ‪ -‬בכל מקום שישנו‬
‫עציץ אפילו נקוב הותרה השקאה [שהוא איסור מדרבנן] כדי‬
‫שלא ימות הצמח‪/‬הגדל בעציץ ‪ -‬רק יש לצמצם תדירות‬
‫ההשקאה ולרווח ‪ -‬להגדיל את הפרשי הזמן בין השקאה‬
‫להשקאה [רמב"ם‪/‬אחרונים]‪.‬‬
‫י"ג‪ .‬עציץ שנשבר בבית ושרשי הצמח מחוברים עדיין לאדמה‬
‫שבעציץ ‪ -‬מותר להעבירם לעציץ אחר‪.‬‬
‫העברת עציצים‬
‫י"ד‪ .‬העברת עציצים ‪ -‬במיוחד מדובר כאן באותם הנקובים‬
‫[עפ"י מה שמוגדר כ"נקוב" (כפי שהובא לעיל)]‪ -‬בשנת‬
‫השמיטה ‪ -‬מבית לבית‪ ,‬כרוכה לדעת הפוסקים המחמירים‬
‫בכך‪ -‬באיסור זריעה ‪ -‬נטיעה והשבחה לעציץ‪.‬‬
‫‪ .‬לכן אסורה ההעברה מבית לבית או מחנות לבית כי מוציא‬‫הוא את העציץ ממקום המקורה ‪ -‬דרך מקום שאינו מקורה‪,‬‬
‫פתוח כאויר השדה ויש כאן "שדך לא תזרע" או נטיעה‬
‫למחמירים שנטיעה היא איסור תורה ‪ -‬לכן יש לעוטפו בניילון‬
‫כשעובר דירה [דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל לאסור אף בהעברה‬
‫בעלמא ואפילו אינו מתכוין לתועלת וכ"ד הראש"ל הגר"ם‬
‫אליהו זצ"ל לאסור בהובלה באויר מעל הקרקע]‪.‬‬
‫ אמנם מסקנת הרבה פוסקים להתיר העברת עציץ נקוב‬‫מבית לבית בשנת השמיטה ‪ -‬מכמה וכמה טעמים‪ :‬כיון‬
‫ששביעית בזמן הזה ‪ -‬דרבנן ונטיעה היא ספק איסור תורה ויש‬
‫כאן "אינו מתכוין" להשבחה‪/‬לזריעה ונטיעה אלא דרך העברה‬
‫בעלמא וגם אם נחוש לזריעה הוי זריעה לזמן קצר‪ .‬וגם כן הוי‬
‫פסיק רישיה דלא איכפת ליה באיסור דרבנן [משפטי ארץ‪.‬‬
‫הגר"ש אויערבאך והגרב"צ אבא שאול (אורל"צ שביעית פ"א‬
‫ה"ה) והגר"ש ישראלי ומרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל‪ /‬וכ"ד‬
‫הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א (ילקוט יוסף‪/‬שביעית עמ'‬
‫הרש"ז רווח שליט"א (ספר "שביתת השדה" פ"ח‬
‫רכ"ז)‪.‬‬
‫הי"ג)]‪.‬‬
‫ ומכל מקום גם לדעתם של המקילים ‪ -‬ראוי להחמיר‪ ,‬ובנקל‬‫יכולים לעשות כן‪ ,‬שקודם העברה של העציץ מדירה לדירה או‬
‫המעביר עציץ נקוב מחנות לדירה ‪ -‬יש ליתן תחת העציץ פח‬
‫וכדומה דבר המנתק בין העציץ לקרקע או לעטפו בניילון‬
‫וכיו"ב‪ .‬ויש שכתבו שהידור הוא לסתום הנקב בזמן ההעברה‬
‫[דעת הגרש"ז אויערבאך ז"ל באחרונה‪ -‬שיש להקל בכל אופן‬
‫ואין מקום להחמיר כלל]‪.‬‬
‫ אם מתכוין להשבחה ‪ -‬אין צריך לומר דאסור להוציאו‬‫בהעברת הדירה ולכן אסור להוציא‪/‬להעביר עציץ אפילו אטום‬
‫לחלוטין [אינו נקוב] ‪ -‬הנמצא תחת תקרה‪ ,‬ולהניחו תחת כיפת‬
‫השמים לשם אוורורו ותועלתו [וכן אסור להסיר תקרה מעל‬
‫עציץ ורק כשניכר וכשמתכוין לדבר אחר ‪ -‬כגון לעשות שם‬
‫סוכה וכדומה ‪ -‬מותר]‪.‬‬
‫ט"ו‪ .‬עפ"י דעת המחמירים שבהעברה ישנה זריעה‪/‬נטיעה‪,‬‬
‫בהוצאה מבית לחוץ ישנן כמה אפשרויות להקל בהעברה עפ"י‬
‫סדר העדיפויות כדלהלן‪:‬‬
‫‪ .1‬כאשר הצמחים עטופים בניילון [מלמעלה ומלמטה]‬
‫[הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל] או מונחים עג"ב משטח מנתק‪.‬‬
‫‪ .2‬כאשר יש משטח מנתק על האדמה כגון‪ :‬כביש או מדרכה‪.‬‬
‫‪ .6‬כאשר ההובלה היא מעל לגובה של ‪ 11‬ס"מ‪.‬‬
‫‪ .4‬כאשר ההובלה נעשית בתנועה רצופה מבלי לעצור‪.‬‬
‫ט"ז‪ .‬בגין האמור לעיל וביתר שאת‪ :‬עציצים שבבית מותר‬
‫להעבירם ממקום למקום ואף אם מונחים על השולחן‪-‬‬
‫להורידם לארץ‪ .‬וכן צמחים שבבית ‪ -‬להעבירם בבית ממקום‬
‫שאין החמה מצויה שם למקום שהחמה מצויה שם – מותר!‬
‫והיתר זה בין בקומת קרקע ובין בקומה העליונה ‪ -‬ואפילו‬
‫שמתכוין לתועלת הצמח‪ ,‬כיון שאינו מתכוין לשיפור הגידול‬
‫ע"י היניקה מהקרקע במקומו החדש‪ .‬ואין לחוש שבהגבהת‬
‫העציץ מופסקת יניקתו וכשחוזר ומניחו שוב מחבר היניקה‬
‫כיון שזה לזמן מועט ולפני שהניחו עדיין יש בו מהלחות ששאב‬
‫תחילה מהארץ ‪ -‬הרי זה נחשב שעומד גם עכשיו על הארץ‪.‬‬
‫ וכמו‪-‬כן העברת עציץ נקוב שמונח בבית על דבר חוצץ בינו‬‫לרצפה ולהניחו באותו הבית על דבר אחר שחוצץ – מותרת‬
‫ואפילו שבינתיים לא יחצוץ דבר בין נקב העציץ לרצפה‬
‫כהעברת עציץ משולחן‪-‬לשולחן או מצלחת שתחת העציץ ‪-‬‬
‫לצלחת אחרת‪ ,‬כיון שנעשה דרך העברה בעלמא [כנ"ל] ויש‬
‫אוסרים כיון שאינו ניכר להשבחה‪.‬‬
‫[פסקי מרן הגרע"י זצ"ל‪/‬הגרי"צ יוסף שליט"א‪ .‬ספר "שביתת השדה"‬
‫להרש"ז רווח שליט"א‪ .‬אור לציון‪ /‬ספר שביעית פ"א ה"ה במקורות‪/‬‬
‫פסקי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל‪/‬דיני שביעית בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל‪/‬‬
‫והגר"נ קרליץ שליט"א]‪.‬‬
‫י"ז‪ .‬עציץ נקוב‪ -‬הנמצא בחוץ‪[ -‬ללא תקרה מעליו ועג"ב‬
‫הקרקע ממש] והוא מוגבה‪-‬אין להניחו עג"ב קרקע כיון שמגביר‬
‫יניקתו וכן אין להגביהו מהקרקע ולשוב להניחו‪.‬‬
‫ כמו‪-‬כן אין להעבירו ממקום למקום אפילו בגרירה הואיל‬‫ונחשב כעוקרו מהאדמה במקומו ונוטעו במקום אחר‪.‬‬
‫[‪ -‬לדעת האוסרים (הגרי"ש אלישיב זצ"ל) בבית גם המרוצף ‪-‬‬
‫אין להוריד עציץ נקוב שבמקום גבוה (או שולחן) לקרבו‬
‫לאדמה]‪.‬‬
‫י"ח‪ .‬הכרעת פוסקי דורנו שיש להקל לעבור תחת מרפסת שיש‬
‫בה עציצים תלויים אפילו נקובים ‪ -‬ואף‪-‬על‪-‬פי שבעמידתו‬
‫תחתם או בעוברו תחתם מפסיקה מעט יניקתו מן הארץ בכל‬
‫זאת ‪ -‬מותר‪.‬‬
‫[אור לציון‪/‬שביעית (פ"א)‪ .‬ילקוט יוסף(שביעית עמ' רל"ב)]‪.‬‬
‫שנת השבע‬
‫[כ"ט]‬
‫"מה עניין שמיטה להר סיני"‬
‫"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר‪ :‬דבר אל בנ"י‪.....‬כי תבואו אל הארץ‪...‬‬
‫ושבתה הארץ שבת לה'" וגו' [ויקרא כה'‪ :‬א'‪ -‬ב']‬
‫פירש"י‪" :‬מה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות (כולן) נאמרו מסיני?! אלא מה "שמיטה"‬
‫נאמרו כללותיה פרטותיה ודקדוקיה מסיני (כאן‪ -‬בפר' בהר) אף כולן (כל המצוות) נאמרו כללותיהן‬
‫ודקדוקיהן מסיני"‪.‬‬
‫הקושיא המפורסמת כאן‪ ,‬עליה רמז רש"י "מה עניין שמיטה אצל הר סיני"‪ -‬הפך למושג וביטוי עממי‬
‫לכל רעיון הנאמר‪ -‬לכאורה‪ -‬שלא במקומו‪ :‬ורש"י ז"ל תירץ כדרכו לפשוטו של מקרא‪ .‬ובכל זאת מצינו‬
‫הרבה ממפרשי התורה ז"ל שהתייחסו לבאר משפט זה באופנים שונים ובדרשות מיוחדות ‪ -‬וחלקם‬
‫הקטן לפניכם‪:‬‬
‫האלשיך מבאר סמיכות הפרשיות של שמיטה להר סיני‪ ,‬שאם תשאל היאך תיתכן שמיטה בארץ וכי איזה קדושה שייכת בארץ? לכן‬
‫אמר כמו ששרתה שכינה על הר סיני‪ ,‬על מקום ממש‪ ,‬כעת שורה נשמה יתירה על הארץ ממש‪ ,‬אף על פי שהארץ דומם בלתי מרגיש‪ ,‬בכל‬
‫אופן השמיטה מורה על חיבת הארץ אשר חשב הקב"ה עליה שתשבות כדרך בנ"א השובתים ממלאכתם בשבתות וימים טובים‪.‬‬
‫כמו שאמר הכתוב‪ " :‬כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ" כלומר על מנת כן נתתיה לכם שתשבות הארץ שבת בעצמה‬
‫שבת לה'‪( .‬אברבנאל)‪.‬‬
‫וכשם שהבריאה נבראה בשבעת הימים ובכל שבת מתחדשת הבריאה לשבעה ימים נוספים(אור החיים בראשית ב' ג')‪ ,‬כך נתינת הארץ‬
‫הייתה לשבע שנים ובכל שמיטה מתחדשת לשבע שנים נוספות‪( .‬שם שמואל)‪.‬‬
‫ מרן החיד"א ז"ל‪ :‬בגמרא [ברכות ל"ה‪ ]:‬אמרו‪ :‬אמר רבא לתלמידיו‪ :‬לא תתראו לפני בחדשים ניסן ותשרי שתטרחו בהם‬‫בקציר ובבציר כדי שבשאר ימי השנה תהיו פנויים ללמוד תורה‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬בכל שנה מתבטלים מן התורה‪ -‬חדשייים‪ ,‬בשש שנים יש ביטול י"ב חדשים‪.‬לכן באה שנת השמיטה כולה דאין לטרוח‬
‫בה בשום דבר כדי שילמדו תורה ב‪-‬י"ב חדשים להשלים ביטול של שש שנים‪.‬‬
‫וזהו עניין "בהר‪-‬סיני" שבת‪-‬קול יוצאת בכל יום מהר חורב על עלבונה של תורה והוא כמערכה למצוות "השמיטה" שיהיו‬
‫פנויים להשלים חסרון תלמוד‪-‬תורה‪.‬‬
‫ מרן בן איש חי ז"ל‪ :‬מהר סיני לומדים שהחסרון הוא סיבה ליתרון‪ .‬כמו הר‪-‬סיני שהוא הכי נמוך ובכל זאת הוא הכי חשוב‬‫ועדיף ועליו ניתנה תורה‪ .‬כן הוא בשמיטה‪ :‬ע"י שמשמט ואינו זורע‪ ,‬מפקיר ואינו שומר ונראה שהוא מחסר ממונו‪-‬לימד כאן‬
‫שבזה תהיה ברכה גדולה בארץ כאותם שנים שזורע בהם‪.‬‬
‫"ע"י שמיטה יכניע האדם את ליבו ולא יאמר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"‪ -‬כי רואה עין בעין שהכל מן השמים וביד‬
‫השי"ת הוא‪ .‬וע"י זה ימצא עצמו מחוייב להיות נכנע לפניו ולשמור מצוותיו‪.‬‬
‫וזהו שנאמר "מה שמיטה נאמרה בסיני" וכו' כי שמיטה היא יסוד האמונה והביטחון‪ ,‬ודבר זה מעוררו לזכות עצמו‪ ,‬כי הכל‬
‫תלוי ברצונו יתברך‪ .‬ויש להוסיף כי התורה ניתנה בסיני שהוא הר קטן‪ ,‬להורות שלא יגבה לב האדם‪ ,‬כי ה' שוכן את דכא‪ .‬וזה‬
‫כלל גדול בתורה שאל יתגאה האדם וע"י שמיטה יכנע לבבו"‪.‬‬
‫"‪....‬ושמעתי משמיה דאבא (ה"חת"ם סופר") כי ע"י שמיטה נראה לעין כי התורה מן השמים היא ולא משה רבינו מעצמו‬
‫אמרה‪ ,‬כי איך אפשר שיבטיח "ועשת את התבואה לשלש השנים"‪-‬שהוא שלא בטבע‪ ,‬אלא ודאי שהתורה מן השמים היא"‬
‫[כתב סופר]‬
‫ונראה לי כוונת רש"י‪ ,‬דהנה טעם הפשוט למצוות שמיטה‪ ,‬לשמור את האדם שלא יתגאה‪ ,‬כי אם ירכוש לו נכסים רבים ויתנו לו‬
‫פרי למכביר‪ -‬הוא עלול להגיע ל‪" -‬וישמן ישורון ויבעט" וישכח כי ה' נתן לו הכח לעשות חיל ‪ ,‬אבל בזה שציוה ה' לעשות‬
‫שמיטה‪ ,‬זכור תזכירהו המצוה הזאת כי לה' הארץ וכגרים וכתושבים אנחנו בה‪.‬‬
‫ובאמת‪ ,‬מכל המידות‪ -‬מידת הענווה היא העיקרית שצריך האדם לסגל אותה‪ ,‬והרחק ירחיק עצמו עד קצה האחרון ממידת‬
‫הגאווה המגונה מאוד‪ ,‬ואם יעשה מצוות ויעסוק בתורה אבל יתגאה בזה‪ ,‬כי אז הוא כמו האוצר תבואה ושכח ליתן בה חומטין‪,‬‬
‫אשר מהרה תאכלנה אש ‪ ,‬וכן היא מידת הגאווה שתשחית את האדם‪ ,‬ע"כ במכוון זה נתן ה' את התורה בהר סיני הנמוך מכל‬
‫[מעיינה של תורה ‪/‬גנזי ישראל מצ'ורטקוב ז"ל]‬
‫ההרים‪ ,‬להראות לנו כמה חביבה לפניו מידת הענווה‪.‬‬
‫מובנה של מצות‪ -‬שמיטה הוא‪ ,‬להשריש בתוך הלבבות את ההכרה‪ ,‬שהעולם השפל נתון תדיר תחת השגחתו של השם יתברך וממנו‬
‫באה השפעתה‪ -‬להוציא מליבם של מינים הטוענים‪ ,‬כי אין זה לפי כבודו של מלך עליון‪ ,‬המושל בשמי‪-‬שמים שיתעסק בעולם החומרי‬
‫השפל – אלא "במקום גדולתו שם ענוותנותו"‪ ,‬וכן "רם ה' ושפל יראה"‪ .‬על אף רוממותו וגדולתו‪ ,‬הנהו משגיח על הנמוכים והשפלים‬
‫ביותר‪.‬‬
‫ההוכחה הברורה ביותר לכך היא‪ ,‬שבחר לו השם‪ -‬יתברך את ההר הפעוט והנמוך סיני‪ ,‬לגלות עליו את שכינתו ולתת שם את תורתו‪.‬‬
‫בזה הוכיח לנו בעליל‪ ,‬כי למרות גדולתו ורוממותו הריהו מחבב שפלות רוח‪.‬‬
‫אם כן יוצא‪ ,‬שהשראת השכינה על הר סיני הינה הראיה הברורה ביותר למצות שמיטה‪ ,‬שבאה להורות לנו כי הריבונו של עולם הוא‬
‫[קומץ המנחה למהר"ל חריף‪/‬מעיינה של תורה]‪.‬‬
‫המשפיע והמשגיח על העולם השפל ‪.‬‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫]ל'[‬
‫ כתבו התוספות [סוכה לט‪ .‬סד"ה שאין]"‪" ...‬ואין מספר לדינים ולאיסורים שיש בפירות שביעית שצריך לנהוג‬‫בהם קדושת שביעית"‪.‬‬
‫ ובתוספות‪ -‬רא"ש (שם) נקט גם בלשון כזו"‪ ...‬וכמה דינין ואיסורין יש בפירות שביעית שאין ע"ה בקי בהן"‪.‬‬‫ וכל‪-‬שכן היא דמחייב אותנו בני התורה ולומדיה בבית‪-‬המדרש ללמוד הדברים על בוריין ולהיות בקיאין בדיני‬‫פירות שביעית‪.‬‬
‫חשיבות לימוד הלכות שביעית‬
‫"ראוי לכל אחד ואחד לעסוק בהלכות אלו ופרטיהן קודם שתגיע "שנת שבתון"‪ -‬כל אחד לפי דרכו‪ ...‬ואפילו‬
‫בחוץ‪-‬לארץ שאין נוהג שם שמיטה כלל‪ ,‬כי בכל דבר עלינו לתקן את אשר שיחתנו‪ ...‬והחיוב על כל איש ישראל‬
‫לתקן העוון הגדול הזה אם בכח ואם בפועל‪ ,‬ובפרט בעת הזאת עקבתא דמשיחא‪"[ "...‬שנת השבע" להגר"ם‬
‫נחמיה כהנוב מחאסלביץ' ז"ל‪/‬ס' דיני שביעית (עמ' רפ"ז)]‪.‬‬
‫קדושת פירות שביעית‬
‫פירות שביעית יכניסו בהם (בישראל) קדושה מצד ה' יתברך‪ ,‬כי פירות שביעית יש בהם קדושה‪ ,‬כמו שכתוב‬
‫בגמרא "אוכלו בקדושת שביעית"‪ .‬ולמדו מלשון הכתוב "כי קודש היא" שאין מועיל בהם פדיון ותופסת דמיהם‬
‫(סוכה מ‪ ).‬והפירות יכניסו קדושה בלב האוכל גם כן וכו'‪ .‬שביעית דומה לשבת‪ ,‬ואכילת פירות שביעית מכניסה‬
‫[פרי צדיק‪/‬מעינה של תורה ‪ /‬ס' דיני שביעית]‬
‫קדושת שבת בלב האוכל כמו אכילת שבת‪.‬‬
‫אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כו לד) מה טעם נשתנתה מצוות שמיטה משאר מצוות ומעין אור החוזר ניתן‬
‫לומר שעצם הקדושה‪ ,‬שופעת בשנת השמיטה על הפירות והיא הסיבה להפקרתן כדברי האלשיך וז"ל באשר רוח‬
‫קודש מעולם העליון שורה בארץ עצמה והיא מגדלת הפירות‪ ,‬אם כן לא מדארץ עצמה נתהוו כי אם מהויה‬
‫קדושה זו‪ ,‬ולא אתה בעל הפירות כי שייכים הם לכלל ישראל‪ ,‬כי כל ישראל יש להם חלק בקדושה עליונה זו‬
‫[ספר דיני שביעית עמ' ק"ו]‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫תוכן פרקי "פירות שביעית"‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫בחלק זה – "פירות שביעית" – של הקובץ הנוכחי יידונו בס"ד כל פרטי וענייני‬
‫הפירות הקדושים בקדושת שביעית ‪ -‬בששה(‪ )6‬פרקים שונים‪.‬‬
‫[למעט דיני יין של שביעית ושמן‪ -‬זית של שביעית שעניינם יופיע בס"ד בל"נ בקובץ הבא (ח"ב) שיפורסם אי'ה‬
‫ובישועתו בשלהי השביעית‪ -‬סמוך לשנה השמינית שהיין והשמן של שביעית ישווקו בארצנו סמוך לצאתה של‬
‫השביעית כידוע]‪.‬‬
‫ששת הפרקים בקובץ הנוכחי‪ -‬יפורטו אי"ה בסדר זה‪:‬‬
‫א‪ .‬הציוויים בתורה ומדרבנן‪ .‬ב‪ .‬מקום חיוב וחלות הקדושה‪.‬‬
‫ג‪ .‬המינים בהן יש(או אין) קדושת שביעית‪ .‬ד‪ .‬הפקר הפירות‪.‬‬
‫ה‪ .‬איסור הפסד פירות שביעית‪,‬והשימוש הראוי בהן[ויפורט בו ‪ -‬סחיטת פירות שביעית‪ ,‬ריסוקן‪ ,‬קילופן‪ ,‬דין קליפות‬
‫פירו"ש‪ ,‬פח שמיטה‪ ,‬מאכל אדם לבהמה‪ -‬ולהיפך‪ ,‬האכלה לנכרי ועוד]‪.‬ו‪ .‬סחורה בפירות שביעית‪.‬‬
‫[ל"א]‬
‫שנת השבע‬
‫הקדמה‬
‫הפוסקים האחרונים מביאים דעת הרמב"ן ז"ל בספר המצוות ‪ -‬בהוספותיו על מצוות‪-‬עשה מצוה ג' ‪ -‬שכתב שיש מצות עשה‬
‫הנלמדת מהפסוק "והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה" ‪ -‬שדרשו "לאכלה" ולא לסחורה‪ .‬שהעושה סחורה בפירות שביעית עובר‬
‫בעשה‪ .‬והמפרש על ספר המצוות שם‪ ,‬הרב "מגילת אסתר" הבין בדעתו של הרמב"ן שהמצות‪-‬עשה היא באכילת פירות‬
‫שביעית וכן הביאו בעל פירוש "זוהר הרקיע" על האזהרות דרשב"ג(רבי שלמה אבן גבירול ז"ל) [מצוה ס"ו] והמהרי"ט‬
‫אלגאזי ז"ל שדעת הרמב"ן שיש מצוה כזו אמנם ה"מגילת אסתר" דוחה שאין בזה מצוה ושכן דעת הרמב"ם שלא מנה מצוה‬
‫זו וכוונת התורה "לאכלה" שהותר באכילה ונאסר בסחורה אך לא מצוה היא‪.‬‬
‫ יוצא חוצץ בהבנת הרמב"ן ‪ -‬הוא החזון‪-‬איש ז"ל שס"ל שגם להרמב"ן ז"ל אין מצות‪-‬עשה לאכול פירות שביעית [כמו שיש‬‫מצוה לאכול שלמים] אלא כוונת הרמב"ן שהסוחר בפירות שביעית עובר בעשה ‪ -‬והיינו הך שאיסור סחורה הבא מכלל‬
‫הנאמר "לאכלה" נחשב במנין העשין‪ .‬וכן דעת ערוך השולחן כהחזון איש‪ .‬וכן פוסק מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל‪.‬‬
‫והמסקנא לדעתם‪ :‬פירות שביעית אין חובה לאוכלם ואין איסור להניחם שיירקבו מעצמם אלא שאסור לקלקלם [אפילו‬
‫כלשהוא] או להפסידם או לסחור בהם‪.‬‬
‫‪ -‬דין נשים שווה לאנשים בעניין מצוות הקשורות לפירות שביעית כגון‪ :‬איסור סחורה בפירות שביעית או הפסד פירות‬‫שביעית ואין זה בכלל מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות מהן‪ .‬והטעמים לכך‪:‬‬
‫א) עפ"י האבודרהם‪ ,‬שאשה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא משום שמשועבדת לבעל ולפי זה כל זה רק במצוות עשה שיש‬
‫בהן עשיה‪ ,‬אבל באי‪-‬עשיה נשים חייבות‪.‬‬
‫ב) עפ"י החת"ם סופר כיון שאיסור סחורה בפירות שביעית הוא לאו הבא מכלל עשה‪.‬‬
‫ג) יש חילוק נוסף‪ ,‬במצוות התלויות בגוף העושה [כגון‪ :‬מילה]‪ ,‬נשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא‪ ,‬אבל במצוות התלויות‬
‫בדבר אחר‪ ,‬כגון במצות סחורה בפירות שביעית‪ ,‬שאינן תלויות בגוף‪ ,‬נשים חייבות גם במצוות עשה שהזמן גרמא‪.‬‬
‫[אור לציון‪/‬שביעית פ"ב ה"א‪ .‬ילקוט יוסף‪ /‬שביעית (עמוד תי"ח‪-‬תכ"א)‪ .‬שביתת השדה (פ"א ה"ב הערה ‪ .)11‬ספר "דיני‬
‫שביעית" (פרק ט"ז ה"א)]‪.‬‬
‫פרק א'‬
‫המצוות שנצטווינו מן התורה ומדרבנן‪ -‬לעניין פירות‬
‫שביעית ‪.‬‬
‫‪ ‬המצוות מן התורה‬
‫‪ ‬מן התורה נצטוינו ארבעה דברים בעניין פירות שביעית‪:‬‬
‫‪ .1‬הפקר ‪ -‬חייבים להפקיר את הפירות שנאמר‪:‬‬
‫"והשביעית תשמטנה ונטשתה" [שמות כ"ג]‪.‬‬
‫‪ .2‬הפסד ‪ -‬אסור להפסיד פירות שביעית שנאמר [ויקרא‬
‫כ"ה]‪" :‬והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה" ודרשו חז"ל לכם‬
‫לאכלה ‪ -‬ולא להפסד‪[ .‬פסחים נ"ב‪.]:‬‬
‫‪ .3‬סחורה ‪ -‬איסור סחורה שנאמר‪" :‬לאכלה" ודרשו חז"ל‬
‫[עבודה זרה ס"ב‪ ].‬לאכלה ולא לסחורה‪.‬‬
‫‪ .4‬ביעור ‪ -‬החיוב לבערם [להלכה‪ :‬הפקר בפני שלשה‬
‫אנשים] בזמן הביעור שנאמר‪" :‬ולבהמתך ולחיה אשר‬
‫בארצך" [ויקרא כ"ה] דרשו חכמים [פסחים נ"ב‪ ]:‬כל זמן‬
‫שהחיה אוכלת מן השדה ‪ -‬האכל לבהמה שבבית‪ .‬כלה‬
‫לחיה אשר בשדה – כלה לבהמתך מן הבית‪.‬‬
‫‪ ‬פירוט והרחבה בענייני "הפקר פירות‪-‬שביעית" יבוארו‬
‫לקמן בס"ד בפרק ד'‪.‬‬
‫ענייני "הפסד פירות שביעית"‪ -‬בפרק ה'‪ .‬וענייני "סחורה‬
‫בפירות שביעית בפרק ו'‪.‬‬
‫ ענייני "ביעור פירות שביעית "– יבוארו ויפורטו בל"נ‬‫אי"ה ובישועתו בקונטריס בנפרד בקובץ "שנת השבע‬
‫(ח"ב)" שייצא בס"ד בשלהי תשע"ה‪ ,‬כיון שרוב ככל פירות‬
‫העץ‪ -‬זמן ביעורם בשמינית (תשע"ו) ומיעוטם בשלהי‬
‫שמיטה (קיץ תשע"ה)‪.‬‬
‫ והירקות‪ -‬לרובם אין ביעור ולמיעוטם שיש ביעור‪ -‬זמנם‬‫בקיץ תשע"ה‪.‬‬
‫‪ ‬המצוות מדרבנן‬
‫‪ ‬המצוות שנצטוינו בהן מדרבנן בעניין פירות שביעית‬
‫שתיים הנה‪:‬‬
‫א‪ .‬איסור ספיחין ב‪ .‬איסור הוצאה פירות שביעית לחו"ל‪.‬‬
‫א‪ .‬איסור ספיחין‬
‫ ספיח‪ -‬פירוש‪ :‬נספח‪ .‬מחובר‪ .‬וכמ"ש בשמואל א' (ב'‪-‬ל"ו)‬‫"ספחני נא אל אחת הכהונות"‪.‬‬
‫ ועניינו‪ -‬מחובר לקציר שנה שעברה‪ .‬תבואה שצומחת‬‫מעצמה‪ -‬מגרגירים שנשרו בשעת הקציר בשנה שעברה‪.‬‬
‫ מן התורה‪ -‬כל מה שתוציא הארץ בשביעית‪ -‬בין מפירות‬‫האילן בין מספיחין שצמחו מזרע שנפל לארץ בשישית ובין‬
‫מהעיקרים שנקצרו קודם השביעית (שישית) וחזרו ועשו‬
‫ובין מן העשבים והירקות שעלו מאליהן ואין להם זרע ‪-‬‬
‫הכל מותר באכילה ‪ -‬רק שצריך לאוכלו‪/‬לשומרו בקדושת‬
‫שביעית‪.‬‬
‫ אך חז"ל גזרו על ה"ספיחין"‪ -‬מה שצמח מתבואה זרעים‬‫וירקות הגדלים בשביעית אף אם גדלו מאליהם‪.‬‬
‫ טעם הגזירה‪ :‬מפני עוברי עבירה שנתרבו‪ -‬וזרעו בסתר‬‫בשביעית בשדותיהם ואמרו‪" :‬ספיחין הן"‪" -‬צמחו מאליהן‬
‫מזרעי שישית "[והיינו שיאמרו שזו תבואה שגדלה מאליה‬
‫מגרעינים שנפלו לאדמה בעת הקצירה של שנה שישית] ולכן‬
‫נק' "ספיחין" – לשון שתבואה זו "נספחה" מאליה ממה‬
‫שקצרו בשישית‪.‬‬
‫ הגזירה כללה‪ :‬כל מה שצמח בין מעיקר‪/‬שורש שנשאר‬‫באדמה‪ -‬בין שצמחו לגמרי מאליהם‪ .‬וכ"ש כשנזרע באיסור‬
‫בשביעית‪.‬‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫פירות שביעית‬
‫[ל"ב]‬
‫פ"א‪ -‬המצוות מדרבנן‪/‬ספיחין והוצאת פירו"ש לחו"ל‬
‫היכן גזרו על הספיחין ? – רק בתבואה קטניות ירקות‬
‫[ופרחים (ריח‪/‬נוי) – לשיטות מסויימות (חלק מפוסקי אשכנז‬
‫\והגר"ם אליהו ז"ל )‬
‫* איסור הספיחין‪ -‬הוא באכילה ‪ -‬לכל הדיעות‪.‬‬
‫* האם לגבי הנאה נאסרו?‬
‫א‪ .‬להרבה פוסקים מותר בהנאה [הגרש"ז אויערבאך‪.‬מרנן‬
‫הגרב"צ אבא שאול והגר"ע יוסף זצ"ל‪ /‬הראש"ל הגרי"צ יוסף‬
‫והרש"ז רווח שליט"א]‪.‬‬
‫ב‪ .‬ויש אוסרין כל שימוש והנאה בהם [חזו"א ועוד]‪.‬‬
‫ג‪ .‬יש מתירין בהנאה‪ -‬רק בספיחין של אכילה אך כשעומדים‬
‫לשאר הנאות ‪ -‬אוסרין [הגרשז"א ז"ל וכן נוטים להחמיר ‪ -‬אור‬
‫לציון ז"ל‪ /‬הרש"ז רווח]‪.‬‬
‫ מצווה לעקור הספיחין במקום חשש מראית עין או כשזרע‬‫באיסור‪ .‬ויניחם שם כך ‪ -‬ואם יש חשש מכשול אכילה יקברם‪.‬‬
‫‪ ‬ספיחין ב"מאכל בהמה"‪ :‬תבן וקש‪-‬מותר לכולי עלמא‬
‫(למעט הרדב"ז שהסתפק בזה)‬
‫‪ ‬שאר מאכל בהמה הצומח‪:‬‬
‫ בפסקי החזו"א (וס' דיני שביעית) והגרימ"ט והגרב"י זילבר‬‫ז"ל החמירו‪ .‬וכן ד' מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א ("הבוחר‬
‫בשמיטה")‪.‬‬
‫ הרבה פוסקים (ובכללם פוסקי ספרד) הקילו בזה‪ :‬ילקוט‬‫יוסף‪/‬שביעית‪ .‬הרש"ז רווח שליט"א‪[ .‬וכ"פ הגרש"ז אויערבאך‬
‫וכן נוטה ד' הציץ אליעזר ז"ל]‪[ .‬וכ"מ בשו"ת באר יצחק (בן שושן)‬
‫( ח"ב \ד')] ‪.‬‬
‫ אותה מחלוקת פחות או יותר גם בפרחים אף העומדים‬‫לריח‪( .‬והגרימ"ט ז"ל הקיל בוורדים ושושנים שלא זורעים אותם‬
‫כל שנה)‪(.‬והגר"ם אליהו ז"ל שהוא מפוסקי ספרד המחמירים)‬
‫ ולכל הדיעות פרחים שגדלו מעל קודם השמיטה –אפי'‬‫כלשהוא לא נאסרו מדין ספיחין ‪.‬‬
‫‪ ‬היכן לא גזרו על הספיחין?‬
‫ בפירות האילן – (כיון שגדלים כל שנה ושנה מאליהן)‪.‬‬‫ צמחים שאין דרך לזורעם לרוב בנ"א‪/‬צמחי בר‪.‬‬‫ פירות או יבול של שיחים רב שנתיים ‪ -‬בשנתם השניה כג'‬‫פאפיה‪ .‬שעונית (פסיפלורה)‪ .‬נענע‪ .‬בננה‪ .‬אננס‪ .‬וכ"ז כשלא זרעם‬
‫בשמיטה‪[ .‬ויש אוסרים בנענע וכן חצילים ופלפלין]‪.‬‬
‫ כל מה שצמח בשדה‪/‬מקומות שאין דרך בני אדם לזרוע שם‪:‬‬‫שדה בור (לא ראוי לזריעה) שדה ניר (חרוש ועומד לזריעה בשנה‬
‫אחרת) כרם (איסור כלאי כרם) או שדה זרע (זרועים שם מינים‬
‫אחרים)‪.‬‬
‫‪ .‬ביבול הגדל בבית [תחת תקרה‪/‬גג] או בעציצים שאינם נקובים‬‫(י"א אף בנקוב)‪.‬‬
‫ במה שגדל בשדה בבעלות נכרי‪(.‬וכשליהודי יש חלק בפירות‪-‬‬‫אסורין)‪.‬‬
‫ בזרעים שהתפתחו כששהו במחסן וכד'‪(.‬שפטורים גם‬‫מתרו"מ) ‪.‬‬
‫‪ ‬ירקות שצמחו וגדלו מעט בשישית (תשע"ד) ונגמרו ונלקטו‬
‫בשביעית – מחלוקת מפורסמת‪:‬‬
‫הירקות כספיחין ואסורים באכילה‪-.‬‬
‫א) לדעת הרמב"ם נאסרו‬
‫וכמותו פסק הגרב"צ אבא שאול ז"ל‪[ .‬אמנם הוא מתירן באכילה‬
‫רק לקטנים וחולים וישמרום בקדושת שביעית]‪.‬‬
‫ב) לדעת רבינו שמשון מקוצי והרא"ש והרמב"ן ז"ל ועוד כמה‬
‫ראשונים ‪ -‬אין זה נקרא "ספיחין" ומותרין באכילה אך צריך‬
‫לשומרן ב"קדושת שביעית" וכדיעה זו הכריעו רוב ככל‬
‫הפוסקים בדורנו [חזו"א ומנחת יצחק והגרש"ז אויערבאך‬
‫ז"ל‪/‬וכ"פ מרן הגר"ע יוסף זצ"ל‪ /‬והגרי"צ יוסף והגר"ם מזוז‬
‫והרש"ז רווח שליט"א]‪[ .‬הגרש"ז אויערבאך ז"ל חילק שאם עונת‬
‫המעשרות היתה בשביעית – רק אז אסורים באכילה לדעתו‬
‫כספיחין]‪(.‬ובספר "הבוחר בשמיטה" נטה מו"ר להקל כרוה"פ)‪.‬‬
‫‪ .‬ובכ"ז בילקוט יוסף‪/‬שביעית (עמ' תק"ו) כתב שהמחמיר כדעת‬‫הרמב"ם (דיעה א') תע"ב ‪ -‬ובכל אופן ודאי שיש להעדיף יבול‬
‫‪ .‬ורבותינו הספרדים דעתם נוטה בדרך‪-‬כלל לא לזוז מפסק‬‫הרמב"ם שלא חילק בזה (לאיסור)‪.‬‬
‫יהודי כזה‪ -‬כדי לחזק את החקלאים היהודים לשמור שמיטה‬
‫ושיהיה להם פרנסה‪.‬‬
‫‪ ‬ירקות שנגמרו לגמרי בשישית – ונלקטו בשביעית‪:‬‬
‫ירקות‪ -‬שנגמר גידולם לגמרי בשישית (תשע"ד)‪-‬ומקום חיבור‬
‫הירק‪ -‬יבש‪ ,‬ואין לו כל תועלת מחיבורו לאדמה (ואדרבא היא לו‬
‫לנזק)‪ -‬אפשר להקל להחשיבו כיבול שישית אף שנלקט (נקטף)‬
‫אחר ראש השנה (תשע"ה)‪.‬‬
‫ בשדה הפקר ג"כ גזרו על הספיחין‪.‬‬‫‪ .‬וכתבו האחרונים שאף הרמב"ם יודה בזה שאין בהם איסור‬‫ספיחין‪.‬‬
‫‪ .‬וכן הלכה שאין בהם קדושת שביעית‪-‬ומותרים באכילה כירק‬‫רגיל (שנקטף קודם ר"ה)‪.‬‬
‫‪ .‬ועפ"י זה‪ -‬בצלים שנלקטו מיד אחר ר"ה דשמיטה‪-‬מותרים‬‫באכילה לכו"ע ואין בהם איסור "ספיחין" ולא קדושת שביעית‪.‬‬
‫[והטעם‪ :‬ג' חדשים קודם ר"ה‪ ,‬בקיץ‪ ,‬מפסיקים להשקותם‪-‬‬
‫ובתשרי כבר אין להם כל חיבור ויניקה מן הקרקע (וכל התועלת‪-‬‬
‫למטרת איחסון במידה ולא ירד גשם)]‪.‬‬
‫‪[ .‬אמנם בצלים שמגיעים מן הערבה (הצפונית) בתחילת חודש‬‫כסלו‪-‬יש בהם קדושת שביעית וכנ"ל]‪.‬‬
‫‪ .‬ועפ"י הנ"ל דנו בדורנו הפוסקים לגבי צמח ה"פפריקה"‬‫שמגדלים במושבים מסויימים עבור חברות התבלינים‪ .‬ותכנית‬
‫פעולתם היא שהפסקת ההשקאה לחלוטין תהיה עד ר"ח אלול‬
‫(תשע"ד) ובחודש אלול מתייבש צמח הפפריקה ומאדים באדמה‬
‫שלו נמשך מאז‪ -‬ועד כשבוע אחר ר"ה דשמיטה‬
‫והקטיף‬
‫(תשע"ה)‪ -‬והכריעו בזה [בס' שביתת השדה (פ"י ה"ו) להרש"ז‬
‫רווח שהניף ידו שנית בתנובות שדה (מס' ‪ 85-91‬כסלו‪-‬אדר‬
‫תשס"ז עמ' ט"ז) שהציע הדברים לפני מרנן הראשל"צ הגר"ע‬
‫יוסף זצ"ל \ויבלח"א הראש"ל הגרש"ם עמאר והגר"ש בן שמעון‬
‫שליט"א והסכימו לפסק זה] שדין הפפריקה כיבול שישית‪-‬‬
‫וצריך לעשרו כדת (מעשר עני) ואין בו קדושת שביעית כלל‪.‬‬
‫ב‪ .‬איסור הוצאת פירות שביעית לחו"ל‬
‫א‪ .‬שנינו במשנה [שביעית פ"ו מ"ה]‪" :‬אין מוציאין שמן שריפה‬
‫ופירות שביעית לחוצה –לארץ"‪ .‬והסתמכו חז"ל על הפסוק‬
‫[ויקרא כ"ה] "‪...‬בארצך‪ -‬תהיה כל תבואתה לאכול"‪.‬‬
‫ב‪ 2 .‬טעמים עיקריים נאמרו לאיסור זה ‪:‬‬
‫‪ )1‬כיוון שבחו"ל מצויים פירות שאין בהם קדושת שביעית‪ ,‬חששו‬
‫חז"ל שמא יתחלפו לו פירות שביעית בפירות חולין‪-‬ולא ינהגו‬
‫בהם קדושה כראוי [ר"ש משאנץ‪/‬ראב"ד]‪ .‬וה"ה שמתוך כך יבואו‬
‫לזלזל בפירות שביעית [רמב"ם]‪.‬‬
‫‪ )2‬כיוון שפירות שביעית צריכין "ביעור" בארץ ישראל‪ -‬אסור‬
‫להוציאם לחו"ל [תוס'‪.‬רא"ש‪.‬ר"ש‪.‬רש"ס‪.‬רע"ב]‪.‬‬
‫ג‪ .‬הנפק"מ היוצאות מטעמים הללו‪ :‬אם מוציא דבר מועט‪-‬‬
‫משמע שיהיה מותר‪ .‬וכן אם נחלק בין איסור סחורה בפירו"ש‬
‫לחו"ל לבין הוצאה לאכילה בלבד (ליחיד)‪ .‬וכן אם מחזיר הפירות‬
‫לארץ‪ -‬לפני זמן הביעור –כל אלו לטעם השני –יהיו מותרים‬
‫[משום "ביעור"]‪ -‬ואכן כמה אחרונים ס"ל הכי ומתירים עפ"י‬
‫התנאים הללו בשעת הדחק לקחת לחו"ל מפירו"ש צידה לדרך‬
‫בלבד [פוסקי אשכנז‪-‬עפ"י פאת השולחן‪ /‬החזו"א‪-‬ס' דיני‬
‫שביעית‪ /.‬מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א‪-‬ס' הבוחר בשמיטה]‪.‬‬
‫אמנם רוב ככל פוסקי ספרד לא הקילו בזה כ"כ כיון שהרמב"ם‬
‫לא חילק באיסור ההוצאה של פירו"ש לחו"ל ואסרו בכל אופן‪.‬‬
‫ד‪ .‬בדיעבד‪ ,‬אם הוציאו פירו"ש לחו"ל באיסור‪-‬הפירות לא נאסרו‬
‫ובקדושתן קיימי‪-‬ויש לבערן שם עפ"י זמן הביעור של הפרי‬
‫בארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫ה‪ .‬כשנאסרה ההוצאה לחו"ל‪ -‬היינו לכל מקום בחו"ל – כולל‬
‫סוריא אך לאילת וסביבתה וכ"ש למקומות שכבשו עולי מצרים –‬
‫יש להקל מכמה ספיקות [ראה סעיפים ‪ 2-3‬בעמ' ל"ג]‪.‬‬
‫ו‪ .‬משלוח אתרוגים הקדושים בקדושת שביעית לחו"ל‪-‬יש בזה‬
‫דיון גדול בפוסקי דורנו‪:‬‬
‫‪ .‬יש המצדדים להיתר כיון שהוא לדבר מצוה דודאי יש להקל‬‫במיוחד במקומות שקשה להשיג אתרוג כשר כהלכתו‪ .‬וי"א שרק‬
‫ליחיד אפשר להתיר כן‪.‬‬
‫‪ .‬בשם החזון‪-‬איש זצ"ל מובאות דיעות לכאן ולכאן‪.‬‬‫מקורות‪[ :‬שביעית (פ"ו מ"ה)(תוספתא‪-‬פ"ה הי"ד)‪.‬רמב"ם הל' שמו"י (פ"ה‬
‫הי"ג)‪.‬ס' דיני שביעית (עמ' קמ"ד)‪.‬אורל"צ‪/‬שביעית (הגה"ה על הרמב"ם‬
‫הנ"ל) ס' הבוחר בשמיטה(פ"ו הי"ד) ילקוט יוסף‪/‬שביעית (עמ' תכ"ה‪.‬תנ"ח‪-‬‬
‫ט)‪.‬שביתת השדה(פי"א)]‪.‬‬
‫שנת השבע‬
‫[ל"ג]‬
‫פירות שביעית‬
‫פרק ב‪-‬מקום החיוב וחלות הקדושה‬
‫‪ ‬קדושת "פירות שביעית" תיתכן רק במקום שנוהג דיני‬
‫שביעית ועפ"י החלוקות הבאות‪:‬‬
‫א) דיני שביעית נוהגים בארץ ישראל בלבד שנאמר‪" :‬כי‬
‫תבואו אל הארץ‪ ...‬ושבתה הארץ שבת לה'" [ויקרא כ"ה]‪.‬‬
‫[והיינו שמיטת קרקעות ‪ -‬כי שמיטת כספים נוהגת בחו"ל]‪.‬‬
‫ סוריא ‪ -‬חכמים גזרו על היבול הגדל שם שיש בו קדושת‬‫שביעית [בקרקע של ישראל] [ויש חולקים שאין שם קדושת‬
‫שביעית] ולכל הדיעות אין נוהג בסוריא איסור ספיחין‪.‬‬
‫ עבר הירדן ‪[ -‬המזרחי ‪ -‬שטח עמון ומואב (וארץ סיחון)‬‫שטוהרו בסיחון] נוהגים שם דיני וקדושת שביעית מלבד‬
‫איסור ספיחין שלא נוהג שם (ראה מפה מעבר לדף)‪.‬‬
‫ ארץ מצרים ‪ -‬בבל ‪ -‬עמון ומואב [שלא טוהרו בסיחון] ‪-‬‬‫לא נוהגין שם דיני שביעית ‪ -‬ודינם כחו"ל לכל דבר‪.‬‬
‫ב) ארץ ישראל – חילוק המקומות‪.‬‬
‫לגבי גבולות הארץ ישנן ג' חלוקות‪:‬‬
‫‪ )1‬מקומות שנכבשו ע"י עולי מצרים‪.‬‬
‫‪ )2‬מקומות שנכבשו ע"י עולי בבל‪.‬‬
‫‪ )6‬מקומות שלא נכבשו אף ע"י עולי מצרים‪.‬‬
‫ועתה יבוארו בס"ד הדברים בהרחבה‪:‬‬
‫‪ )1‬מקומות שנכבשו ע"י עולי מצרים‬
‫ כיבוש שנעשה ע"י יהושע בן נון וסיעתו‪ .‬חייבים שם‬‫בתרומות ומעשרות מתקנת חז"ל [מלבד מקומות‬
‫מסויימים] לא נוהג בהם איסור ספיחין‪ .‬אך אסור לעבוד‬
‫שם עבודת קרקע וכן הגדל שם קדוש בקדושת שביעית‬
‫ומבערים [הפקר] את הגידולים משם בזמן ביעורם [ביעור‬
‫פירות שביעית] זו דעת רוב הפוסקים וכן הלכה למרות שיש‬
‫מי שאומר שכיבוש "עולי מצרים" אין במקומותם קדושת‬
‫שביעית [ד' הגר"א ז"ל]‪.‬‬
‫ על מקומות אלו נאמר "קדושה ראשונה [ע"י יהושע]‬‫קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא" כלומר בחורבן‬
‫בית המקדש הראשון ‪ -‬יצאו לגלות ונתבטל כיבוש יהושע ‪-‬‬
‫נתבטלה הקדושה הראשונה‪.‬‬
‫ רבו הדיעות בפוסקים מהן המקומות והגבולות לעולי‬‫מצרים‪ .‬ומתמצית דברי רוב הפוסקים יוצא ומשתמע‬
‫שהגבול הצפוני ‪ -‬בין כזיב‪/‬ראש הנקרה [במערב] ‪ -‬עד‬
‫הבניאס [במזרח] [ויש אומרים‪ :‬מראש הנקרה או ביירות‪-‬‬
‫עד‪-‬נהר המזרחי (יש אומרים‪ :‬ליטאני‪ .‬ויש אומרים‪:‬‬
‫פרת)]‪ .‬והגבול הדרומי ‪[ -‬גם בו רבו מאד המחלוקת] נוקטים‬
‫הפוסקים עד צומת נוה חריף [כ‪ 99 -‬ק"מ צפונית לאילת]‬
‫[מעלה ‪ 31‬במפה] והוא הגבול בין צפון הערבה [שמחמירים‬
‫בה] לדרום הערבה‪ /‬אילת שדינם כחו"ל גמור‪[ .‬ויש דיעות‬
‫שעולי בבל ‪ -‬מצד דרום ‪ -‬כבשו כעולי מצרים ‪ -‬עיין "אור‬
‫לציון"‪"/‬שביעית" פ"ו‪ /‬ראה מפה במקביל]‬
‫‪ )2‬מקומות שנכבשו ע"י עולי בבל‬
‫עפ"י המשנה בגיטין והרמב"ם הלכות תרומות [פ"א]‪:‬‬
‫ כיבוש שנעשה ע"י עזרא הסופר וסיעתו ‪ -‬עולי בבל בזמן‬‫בניית בית שני ועל זה נאמר‪" :‬קדושה שניה‪-‬קידשה לעתיד‬
‫לבא" ‪ -‬שהקדושה [והיינו דיני תרומות ומעשרות (כשכולם‬
‫בארץ ‪ -‬מן התורה) ושביעית ושאר מצוות התלויות בארץ]‬
‫אינה בטילה לעולם‪.‬‬
‫ כל דיני שמיטה נוהגים במקומות של כיבוש עולי בבל‪.‬‬‫כבר כתבנו שיש דיעות ["אור לציון"‪"/‬שביעית" פ"ו]‬
‫שבדרום הארץ ‪ -‬כבשו עולי בבל כמו עולי מצרים‪ .‬וכמובן‬
‫שיש הרבה חולקים‪.‬‬
‫ תמצית דיעות רוב הפוסקים לענין כיבוש עולי בבל‪:‬‬‫* הגבול הצפוני קו אופקי עכו ‪ -‬דרום רמת הגולן‪ .‬והגבול‬
‫הדרומי אשקלון ‪ -‬ים המלח ‪ -‬וקו אלכסוני ביניהן עד באר‬
‫שבע שלכל הדיעות היתה בכיבוש עולי בבל [ובתוך תחום זה‬
‫ישנן "מובלעות" כגון‪ :‬בית שאן‪ .‬בית ג'וברין‪ .‬רמלה ועוד‪.‬‬
‫שדעת הפוסקים שלא נכבשו על‪-‬ידי עזרא]‪.‬‬
‫* איזור (גוש קטיף‪/‬חבל עזה) נתיבות‪/‬אופקים‪/‬תפרח שנוי‬
‫במחלוקת הפוסקים אם נכבש גם ע"י עולי בבל ‪ -‬או ע"י‬
‫עולי מצרים בלבד‪ .‬וכיון שממחלוקת לא יצאנו ‪ -‬אין היתר‬
‫לעבוד במקומות אלו בשביעית והפירות קדושים בקדושת‬
‫שביעית‪.‬‬
‫ לכן מסקנת הפוסקים זצ"ל ופוסקי דורינו אשר חיים‬‫עדנה שליט"א שאין להקל באף חלק מחלקי ארץ ישראל‬
‫[דהיום ‪ -‬מלבד אילת והאיזור ‪ -‬וכדלקמן] ויש לנהוג שם כל‬
‫דיני שביעית והפירות קדושים בקדושת שביעית במקומות‬
‫הנזכרים עד כאן‪.‬‬
‫‪ )6‬מקומות שלא נכבשו אף ע"י עולי מצרים‬
‫ לרוב דיעות הפוסקים בדורנו [ראה "שביתת השדה" (פ"ב‬‫ה"ו) ‪" -‬תנובות השדה" (מספר ‪ -)13‬וכ"ד מרן הראשל"צ‬
‫הגר"ע יוסף ז"ל] כל מה שמדרום למעלה ה‪ - 31 -‬צומת נווה‬
‫חריף [‪ 99‬ק"מ צפונית לאילת] נקרא חו"ל גמור ובכלל זה‪:‬‬
‫יטבתה‪ .‬גרופית‪ .‬קטורה‪ .‬אליפז סמר‪ .‬חבל אילות ואילת‪.‬‬
‫ולא נוהגים שם דיני תרומות ומעשרות או דיני שביעית‪:‬‬
‫אין קדושת שביעית בפירות שגדלו שם‪ .‬כן הוא מנהג‬
‫הספרדים ונוהג כן הבד"צ בית יוסף‪.‬‬
‫ יש דיעות בפוסקים שהחל מנאות הכיכר [דרום ים המלח]‬‫ חצבה ‪ -‬עין יהב [עד קטורה‪/‬יטבתה‪-‬אילת] לא נוהג שם‬‫שום דיני שביעית וכן נוהגים הבד"צ העדה החרדית [עפ"י‬
‫החזו"א‪/‬המנח"י ז"ל‪ -‬וכ"ד הגרי"ש אלישיב זצ"ל] וכ"ד‬
‫הגרב"צ אבא שאול ז"ל ["אור לציון"‪" /‬שביעית"] שהגבול‬
‫הדרומי של עולי בבל‪/‬ומצרים [לדעתו] מנאות הככר עד נהר‬
‫מצרים במערב [ואדי אל עריש או הנילוס]‪.‬‬
‫ [ויש דיעות מסויימות שאף איזור אילת נכבש ע"י עולי‬‫מצרים [וכ"ד הגרי"ם טיקוצ'ינסקי והגר"י קנייבסקי‬
‫(הסטייפלער) והראשל"צ הגרב"צ מ"ח עוזיאל והציץ‬
‫אליעזר ז"ל‪ /‬והגר"י מלצר] ולהלכה לא נוהגים כמותם]‪.‬‬
‫ [ויש להוסיף שגם מרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל סובר‬‫כמותם (מאמר מרדכי עמ' ל"ה) שהעיר אילת וסביבתה הן‬
‫מקדושה ראשונה‪ -‬דהיינו נכבשו ע"י עולי מצרים (כיבוש‬
‫יהושע) וממילא (לדעתו) אין היתר לעשות שום מלאכות‬
‫האסורות בשמיטה כהפוסקים הללו‪].‬‬
‫[מקורות‪ :‬אור לציון‪-‬שביעית (פ"ו הלכה א‪/‬ב) ילקוט יוסף‪-‬‬
‫שביעית (פ"א) שביתת השדה (פ"ב)ושבתה הארץ להגר"ם‬
‫אליהו ז"ל (ע"מ ל"ה)]‪.‬‬
‫ג) שביעית בירושלים עיר הקודש‬
‫אמרו במסכת "בבא קמא" (דף פ"ב‪ ):‬עשרה דברים נאמרו‬
‫בירושלים ‪ -‬וקסבר "ירושלים לא נתחלקה לשבטים"‪.‬‬
‫והרמב"ם פסק [הלכות "בית הבחירה" פ"ו הט"ז] שבמקדש‬
‫ובירושלים קדושה ראשונה ‪ -‬קדושתן לעתיד לבא לפי‬
‫שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה‬
‫בטילה‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫לכן ‪ -‬יבול הגדל בירושלים [בין החומות] נוהג בו כל דיני‬
‫שביעית אף‪-‬על‪-‬גב שירושלים לא נתחלקה לשבטים‪ .‬ואף‬
‫שירושלים עומדת בקדושתה לעולם ועד ‪ -‬ולא בטילה‬
‫לעולם‪ ,‬מכל מקום אין שביעית נוהגת בה [עתה] אלא‬
‫[שם]‬
‫מדרבנן כמו בכל ארץ ישראל‪.‬‬
‫[ל"ד]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫מפה זו‪ -‬מתוך חוברת‬
‫"שבילי‪ -‬שביעית" בהוצאת‬
‫המכון בבית עוזיאל‪ -‬באדיבות‬
‫יו"ר המכון הרה"ג רבי שניאור‬
‫ז‪ .‬רווח שליט"א‪.‬‬
‫[ל"ה]‬
‫שנת השבע‬
‫פירות שביעית‪/‬פ"ב‪ -‬חלות הקדושה‪ /‬קרקע של גוי בא"י‬
‫חיובים שונים‬
‫ד) כל דיני שביעית ‪ -‬שייכים גם בשדה של שותפים [אע"ג‬
‫דכתיב "שדך לא תזרע"]‪.‬‬
‫ה) שביעית נוהגת גם באדמות השייכות לציבור או לעיריה‬
‫וכד'‪.‬‬
‫ אולם ישנם אופנים שבאדמות עיריה וכד' יש לצרף סברת‬‫המיקילין באיזה אופנים כגון גבי גיזום גדר חי וכיו"ב‪ ,‬ויש‬
‫לעשות שאלת חכם‪.‬‬
‫ו) דיני שביעית נוהגים גם במדברות ובשדה הפקר שבארץ‬
‫ישראל‪ .‬ואסור לעבוד שם עבודות האסורות בשמיטה‪.‬‬
‫וצריך לשמור קדושת שביעית בפירות הגדלים שם בשנה זו‬
‫[ויש שכתבו להסתפק בזה דשמא אין שביעית נוהגת בשדה‬
‫הפקר ‪ -‬דבעינן "שדך" שיהיה שדה מסויים]‪.‬‬
‫[ע"כ מספר "ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" פ"ג]‬
‫ז) שביעית נוהגת גם בקרקע הקדש ‪ -‬ולכן יש לנהוג‬
‫[בימינו] כל דיני שמיטה בגינה שבחצר בית הכנסת [ויש‬
‫חולקים ואומרים שבקרקע הקדש ממש אין שביעית נוהגת]‪.‬‬
‫* מצוות התלויות בארץ – בשנת השמיטה *‬
‫ח) ידוע ששנת השמיטה לא נוהג בה תרומות ומעשרות‬
‫כיון שהיבולים הקדושים בקדושת שביעית הם הפקר לכל‬
‫וכמ"ש מרן שו"ע (סי' של"א סי"ט)‪" :‬ושנת השמיטה כולה‬
‫הפקר ואין בה לא תרומה ולא מעשרות" [בארץ ישראל]‪.‬‬
‫אמנם ישנם אופנים שמפרישים בהם תרומות ומעשרות‬
‫כגון‪ :‬אם בעל השדה לא הפקיר שדותיו או מטעיו ‪ -‬לפי‬
‫מנהג הספרדים ההולכים בפסקי מרן שו"ע ‪ -‬המקבל ממנו‬
‫פירות [או ירקות (שאין בהן איסור ספיחין כגון הנוהגים‬
‫כשיטת ר"ש ורא"ש שנזרעו הירקות וצמחו בשישית ורק‬
‫נקטפו בשביעית(ראה לעיל ע"מ ל"ב)] חייבים להפריש‬
‫מהם תרומות ומעשרות כיון שדעת מרן שו"ע [בית יוסף‬
‫סי' של"א ‪ -‬שו"ת אבקת רוכל סי' כ"ד] שהכל תלוי בהפקר‬
‫הבעלים‪ .‬למנהג בני אשכנז ‪ -‬כפסק המבי"ט ז"ל והחזון‬
‫איש ז"ל שהכריע כמותו שהשביעית היא אפקעתא דמלכא‬
‫ ומופקרים הם מצד התורה בשנת השבע‪ -‬לכן למנהגם‬‫אין צורך להפריש תרומות ומעשרות אם בעל השדה לא‬
‫הפקירם‪.‬‬
‫ט) פירות העץ [חוץ מאתרוג‪ -‬ראה עמ' נ"ב] שחנטו‬
‫בשישית (תשע"ד) (‪ 1/3‬בישולן) ‪ -‬ורק נקטפו בשביעית‬
‫(תשע"ה) מפרישים תרומות ומעשרות רגיל [מעשר עני]‬
‫ואין בהם קדושת שביעית‪.‬‬
‫י) ירקות שגדלו במצע מנותק ‪ -‬בחממות‪ ,‬אין חובה‬
‫להפקירם ואין בהם קדושת שביעית וחייבים תרומות‬
‫ומעשרות (ללא בברכה) (מעשר עני)‪ .‬וכנ"ל בירקות שגדלו‬
‫ב"גידולי מים" ["הידרופוניקס" בלע"ז] אין בהם קדושת‬
‫שביעית [ויש אוסרים לזרוע בגידולי מים [כמ"ש לעיל (עמ'‬
‫י"ג) וכן עי' לגבי נבטים‪ -‬שם)]‪.‬‬
‫ לגבי חיוב מעשרות בפירות של נכרי‪/‬היתר מכירה ראה‬‫לקמן (עמ' ל"ו ס"ט)‪(.‬וכן בסוף הקובץ)‪.‬‬
‫י"א) ירקות שגדלו בערבה הדרומית [דרומה לצומת "נוה‬
‫חריף"] [כ‪ 99 -‬ק"מ צפונית לאילת] אין בהם קדושת‬
‫שביעית ופטורים מתרומות ומעשרות [כדין יבול חו"ל]‬
‫אמנם אם הגמר מלאכה [כגון מיון ואריזה] נעשה בתוככי‬
‫ארץ ישראל ‪ -‬חייבים בתרומות ומעשרות‪.‬‬
‫י"ב) בכל מקום שכתוב שצריך להפריש תרומות ומעשרות‬
‫בשביעית [לא מצד יבול שישית אלא כג' מפירות שביעית שלא‬
‫הופקרו (לדעת הב"י)] צריך להפריש במעשרות ‪ -‬מעשר עני‬
‫וליתנו לעני‪ .‬ויש מצריכים גם מעשר שני [ולכן לצאת ידי חובת‬
‫שתי הדעות ראוי להפריש "על תנאי"‪ :‬מעשר עני וגם מעשר‬
‫שני‪ .‬ולפדות על מטבע (לפחות ‪ 11‬אג') או פרי שווה פרוטה‬
‫(היום‪-‬תמוז תשע"ד‪-‬כ‪ 9.9 -‬א"ג ) ובלא ברכה]‪(.‬וראה עוד‬
‫לקמן ע"מ מ"ד ס"ז)‬
‫י"ג) מעשר עני ‪ -‬בכל מקום שצריך ליתנו‪-‬או שנותן לעני את‬
‫שוויים ‪ -‬היינו למי שעונה על ההגדרה "כל שאין לו כדי‬
‫פרנסתו בריווח‪ -‬לו ולבני ביתו"‪ -‬ובכלל הגדרה זו נכללים‬
‫אותם שמקבלים מילגה‪ ,‬שאין הנותן חייב ליתנה להם ויכול‬
‫להפסיק להם את זה בפתע‪-‬פתאום ואי‪-‬אפשר לתבוע את‬
‫כספם בדין וכגון אברכי הכוללים וכיו"ב‪-‬דינם כעני המתפרנס‬
‫מן הצדקה ויכולים ליטול מעשר עני‪ .‬וגם עניי כהנים ולווים –‬
‫יש להם חלק בזה כשאר עניים‪.‬‬
‫י"ד) בשנת השמיטה נוהגים דיני ערלה [וכיון שהמטע הפקר‬
‫יש לציין בשלט שפירות מסויימים הינן ערלה ועדיף לקוטפם‬
‫בעודם באיבם שלא יכשלו בהם]‪ .‬ופירות ערלה (גם שחנטו‬
‫בשביעית) אינם קדושים בקדושת שביעית ויורידם מהעצים‬
‫על מנת שלא להתכוון להוסיף כח וצימוח בעצים‪.‬‬
‫ט"ו) נטע רבעי נוהג בפירות שביעית ויש לציין בשלט כנ"ל‬
‫שצריך לחללם‪/‬לפדותם כדין‪ ,‬והמעות אינם נתפסים בקדושת‬
‫שביעית כיון שמחלל את הקדושת רבעי ולא את השביעית‪.‬‬
‫[מקורות‪ :‬אור לציון‪" /‬שביעית" פ"ו ה"א‪ /‬ה"ב‪ .‬ספר "שביתת השדה"‬
‫פ"ב‪ /‬פט"ו‪" .‬ילקוט יוסף"‪" /‬שביעית" פ"א‪ /‬פי"ט‪ .‬ספר "דיני שביעית"‬
‫פכ"ג]‪.‬‬
‫ט"ז) פירות שגדלו בקרקע של גוי בארץ ישראל‬
‫* יסודות הדין‪-‬ופסק ההלכה‪:‬‬
‫א‪ .‬מחלוקת ידועה ומפורסמת בהלכה‪ ,‬האם יש לנהוג‬
‫"קדושת שביעית" בפירות של נכרי שגדלו בארץ ישראל‪ ,‬בין‬
‫מרן הבית‪-‬יוסף [רבינו יוסף קארו ז"ל בעל השו"ע בספרו‬
‫"אבקת רוכל" (סי' כ"ד)] לבין רבינו המבי"ט [הרב משה בן‬
‫יוסף טיראני ז"ל בתשובותיו (ח"א סי' של"ו) (וח"ג סי' מ"ה)]‪.‬‬
‫ונציג בס"ד את שרשי הדברים בקצרה מיסודם‪ -‬עד להלכה‬
‫למעשה‪:‬‬
‫ב‪ .‬בגמרא גיטין (מ"ז ע"א) נחלקו רבה ורבי אלעזר‪ :‬רבה‬
‫סובר‪" :‬אין קניין לעכו"ם (גוי) בארץ ישראל להפקיע מידי‬
‫מעשר" [פירש"י‪ :‬אם קנה העכו"ם קרקע בא"י אין קניינו קנוי להפקיע‬
‫מקדושתה שלא תתחייב במעשר‪ .‬וישראל שקונה ממנו פירות אלו‪-‬צריך‬
‫לעשר"]‪ .‬והטעם דכתיב בפסוק [ויקרא כ"ה] "כי לי הארץ"‪-‬לי‬
‫קדושת הארץ [היינו שאין הגוי יכול להפקיע זאת הקדושה בקנייתו‬
‫קרקע בה]‪.‬‬
‫רבי אלעזר סובר‪ :‬שיש קניין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע‬
‫מידי מעשר‪.‬‬
‫‪ .-‬הרמב"ם ז"ל פסק כרבה בהלכות תרומות (פ"א ה"י) דאין‬‫הגוי מפקיע מן המצוות בקנייתו הקרקע בארץ‪.‬וכן בהלכות‬
‫שמיטה ויובל (פ"ד הכ"ט) פסק כך‪" :‬עכו"ם שקנה קרקע‬
‫בא"י וזרעה בשביעית‪-‬פירותיה מותרין שלא גזרו על הספיחין‬
‫אלא מפני עוברי‪-‬עבירה‪ ,‬והעכו"ם אינם מצווין על השביעית‬
‫כדי שנגזור עליהם"‪.‬‬
‫והיקשו האחרונים מן הרמב"ם הנ"ל (בהל' שמיטה ויובל)‪ -‬מה‬
‫יש לדון בספיחי הגוי‪ ,‬אם מותרים או לא כדי שנלמד אם גוי‬
‫מצווה על השביעית? הרי בקרקע של גוי אין קדושה כלל!‬
‫וא"כ איסור ספיחין מניין? אלא מכאן ראיה שהרמב"ם ז"ל‬
‫פוסק כרבה ש"אין קניין לגוי להפקיע והארץ נשארת‬
‫בקדושתה [כ"פ הרדב"ז שם‪.‬וכן לימדנו הרב באור‬
‫לציון‪/‬שביעית בהקדמה ענף ו'‪-‬א']‪.‬‬
‫ ועתה קשה‪ :‬כיון שהרמב"ם הוא מרא דאתרא דארץ‬‫ישראל‪ ,‬במיוחד בענייני מצוות התלויות בארץ‪-‬ופוסקים בדרך‬
‫כלל כמותו‪ ,‬מדוע א"כ בעניין דנן אנו הספרדים נוהגים להקל‬
‫[וכדלקמן ס"ד] והגוי מפקיע קדושת הארץ?‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫פירות שביעית‪ /‬פ"ב‪ -‬דין פירו"ש בקרקע של גוים‬
‫ואכן ג' תשובות בדבר‪:‬‬
‫‪ )1‬דעת הרדב"ז [פ"ד הכ"ט בהל' שמיטה ויובל] [ובתשובות ח"ה‬
‫ב' אלפים רנ"א] שסמכו להקל על מאן דאמר [ר' אלעזר] [שם‬
‫בגמרא] (גיטין מ"ז) שיש קניין לגוי להפקיע הארץ מקדושתה‬
‫[במעשרות וה"ה בשביעית] כיוון שהוא מילתא דרבנן‪.‬‬
‫‪ )2‬גם סמכו על הגאונים הסוברים דהלכה כרבי בשביעית‬
‫בזמן הזה‪-‬דרבנן‪.‬‬
‫‪ )6‬מרן הבית‪-‬יוסף ז"ל בכסף משנה [שם] ובשו"ת אבקת‬
‫רוכל הנ"ל [שם] ביאר דברי הרמב"ם באופן אחר‬
‫שהכוונה שכל מ"ש הרמב"ם שאין לגוי קניין בא"י‬
‫להפקיעה מקדושתה‪-‬זה דווקא אם חזר הישראל ולקחה‬
‫מן העכו"ם אבל כשעודנה ביד הנכרי הרי היא מופקעת‬
‫מקדושתה [ראה אורל"צ שביעית פ"ב הי"ד ושם במקורות]‪.‬‬
‫ג‪ .‬ועתה ניגש למחלוקת הבית יוסף והמבי"ט ז"ל‪:‬‬
‫ דעת מרן הבית יוסף [וכן הסכים לו הרדב"ז]‪ -‬אין קדושת‬‫שביעית נוהגת בפירות נכרים [בא"י] דדרשינן "והיתה‬
‫שבת הארץ לכם" [ויקרא כ"ה –ו']‪"-‬לכם" ולא לעכו"ם‪ .‬וכל‬
‫זמן שהקרקע בידי עכו"ם הרי היא מופקעת מקדושתה‬
‫[והיינו לכל המצוות התלויות בארץ‪-‬תרומות ומעשרות‬
‫ושביעית וכד'‪-‬ומלבד ערלה כידוע [וכן נטע רבעי לד' מרן‬
‫השו"ע] שנוהגת –בא"י מן התורה גם בשל גוי‪ .‬וערלה‬
‫נוהגת גם בחו"ל וגם בשל גוי‪-‬מהלכה למשה מסיני‪-‬‬
‫ומקילים בחו"ל רק בספק ערלה]‪.‬דעת המבי"ט (ובנו של‬
‫המבי"ט‪-‬המהרי"ט ז"ל וכ"ד מהר"י קורקוס ז"ל][וכ"ד‬
‫המהר"ש סיריליאו(מפרש הירושלמי)] ‪-‬אף בפירות נכרים‬
‫[שבארץ ישראל] יש קדושת שביעית ‪ -‬ויש לנהוג בפירות‬
‫אלו כדין פירות ישראל הקדושים בקדושת שביעית כיון‬
‫שאין לגוי קניין להפקיע קדושת קרקע בא"י‪.‬‬
‫ד‪ .‬נתפרסם בשם ספר חרדים [הקדמה ל"מצוות התלויות‬
‫בארץ" פ"ז] שמרן הבית יוסף ז"ל [כנראה] חזר בו בסוף‬
‫ימיו‪ -‬וזאת עפ"י מה שפסק מרן בשו"ע יו"ד [סי' של"א‬
‫סי"ט] ש"בשנת השמיטה אין בה תרומות ומעשרות"‬
‫בסתם ולא חילק בין פירות גוי לפירות ישראל ושכן‬
‫המנהג וכן הביאו השל"ה ז"ל‪.‬‬
‫‪ .‬לבירור דבר זה "נחלץ" מרן החיד"א [ברכ"י סי' של"א‬‫אות י'] להוכיח ההיפך‪-‬שהתשובה הנודעת באבקת רוכל‬
‫(שבה נחלק עם המבי"ט) נכתבה בשנת השל"ד (‪[ )1994‬שנה‬
‫אחת בלבד לפני פטירתו של מרן הבית יוסף ז"ל ] והשולחן‪-‬ערוך‬
‫נכתב בשנת השי"ג [‪-]1993‬קודם לכן ב‪ 21-‬שנים‪ .‬ואת‬
‫תשובת מרן ז"ל העיד וקיים המהר"ם גאלאנטי ז"ל‪ ,‬א"כ‬
‫ודאי הוא שאי אפשר לומר שמרן ז"ל חזר בו‪.‬‬
‫‪ .‬עדות הרבנים הנ"ל ועוד הרבה פוסקים שהמנהג‬‫נשתרש ונפוץ בגלילי ארץ‪-‬ישראל‪-‬ירושלים‪ ,‬צפת ושאר‬
‫ערי הארץ‪-‬לא לנהוג קדושת שביעית בפירות של גוי‪,‬‬
‫כפסק מרן הבית‪-‬יוסף [וכ"פ פאת השולחן ז"ל תלמיד הגר"א‬
‫מוילנא ז"ל]‪ .‬וכן הוא מנהג ירושלים עד היום(וכדלקמן)‪.‬‬
‫החזון‪-‬איש ז"ל [סי' כ' סק"ז] פקפק בדברי מרן באבקת‬
‫רוכל –ופסק והכריע כהמבי"ט ז"ל לנהוג קדושת שביעית‬
‫בפירות של גוי וכן נוהגים בהרבה מקומות היוצאים ביד‬
‫החזו"א ז"ל ורבני אשכנז ברובם [בני‪-‬ברק]‪.‬‬
‫ הספרדים‪-‬נוהגים כמנהג‪-‬ירושלים דאז וכפסק מרן הב"י‬‫דהוא מרא דאתרא בארץ ישראל ובמיוחד לאחר שמרן‬
‫באבקת רוכל‪-‬העיד‪-‬שקמו כל חכמי צפת דאז והחרימו‬
‫והכריזו בכל בתי‪-‬הכנסיות בגזירת נידוי שכולם יפרישו‬
‫תרומות ומעשרות מפירות גוי שישראל עשה בהן גמר‬
‫מלאכה והיינו‪-‬דאין לשמור גם קדושת שביעית בפירות‬
‫מקרקע של גוי [שעשה בהן הגוי גמר מלאכה]‪ .‬והעיד‬
‫[ל"ו]‬
‫המהרשד"ם שהגזירת נידוי לא היתה רק על תרומות‬
‫ומעשרות אלא גם על מי שישמור קדושת שביעית‬
‫בפירות של גוי‪ .‬וכן אנו הספרדים נוהגים [כ"פ מרן‬
‫הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל‪/‬וכ"ד מרן הגרב"צ אבא שאול‬
‫(אורל"צ שביעית פ"ב הי"ד) וכ"פ הגרי"ם טיקוצ'ינסקי‬
‫זצ"ל]‪.‬‬
‫ונוסיף עוד שכן פירסמו וועד הכשרות של הבד"ץ העדה‬
‫החרדית ירושלים ‪ -‬בלוח הכשרות שנת תשס"ח‪ ,‬שלפי‬
‫הוראות הבד"צ בירושלים מקדמת‪-‬דנא שפירות וירקות‬
‫וכד' משדות נכרים ושנעבדו ע"י נכרים‪ -‬אין בהם קדושת‬
‫שביעית (וכן פטורים ממעשר) כמו שנהגו מימי מרן הבית‬
‫יוסף ז"ל‪.‬‬
‫ה‪ .‬ספרדי המארח אחד מבני אשכנז שנוהג קדושת‬
‫שביעית בפירות גוי‪-‬צריך להודיעו על כך [הגרש"ז‬
‫אויערבאך ז"ל]‪.‬‬
‫ו‪ .‬ספרדי הרוצה להחמיר לנהוג קדושת שביעית בפירות‬
‫של גוי‪ :‬פסק מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל (שם) שלא‬
‫יעשה כן אלא בצינעא בתוך ביתו באופן שלא יהא ניכר‬
‫שמחמיר בזה‪ .‬וכשנותן את הקליפות בשקית לפני‬
‫השלכתן לאשפה‪ ,‬יעשה כדרך שיש רגילים לעשות כן‬
‫תמיד שלא משליכים פסולת לאשפה בלא שקית‪.‬‬
‫וכשמתארח אצל אחרים ומגישים לו יין לאחר זמן‬
‫הביעור (פסח תשע"ו) לא יאמר שמחמיר‪ ,‬אלא יתלה‬
‫בסיבה אחרת וכן כל כיו"ב‪.‬‬
‫ז‪ .‬הקונה פירות מנכרי ממקום שחזקתו שהם מפירות‬
‫נכרים‪-‬אין צריך לחוש בסתמא שמא הביאו פירות אלו‬
‫משדה ישראל [שם]‪.‬‬
‫ח‪ .‬אף שאומרים שיש גזירת נדוי [לספרדים] בשמירת‬
‫קדושה בפירות נכרי [מעשרות‪/‬שביעית] מכל מקום נפסק‬
‫להלכה שמי שקנה פירות מחנות שמיטה המוכרת גם‬
‫פירות נכרים וגם פירות של אוצר בית דין [שקדושים‬
‫קדושת שביעית ‪ -‬מפירות של ישראל שהפקיר פירותיו]‬
‫ואינו יודע אם הפירות שקנה הם מאוצר בית דין שצריך‬
‫לנהוג בהם קדושת שביעית או מפירות נכרים‪ ,‬אין חשש‬
‫איסור להחמיר ולנהוג בהם קדושת שביעית משום‬
‫החרם‪ ,‬כיון שיש לומר שהחרם לא היה במקום ספק‬
‫[אלא על פירות נכרים ודאי]‪.‬‬
‫[‪ -‬וכן יש לומר שיש כאן ספק ספיקא‪ :‬שמא פירות אלו‬
‫מאוצר בין דין‪ .‬ואם תאמר מנכרים ‪ -‬שמא הלכה‬
‫כהמבי"ט שצריך לנהוג לשמור קדושת שביעית]‪.‬‬
‫["ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" (עמ' שס"ז‪-‬ח')‪ .‬וכ"ד הרה"ג הנאמ"ן‬
‫מאזוז שליט"א]‪.‬‬
‫ט‪ .‬אמנם ‪ -‬פירות של גוי ‪ -‬היינו שגדלו בקרקע של גוי‬
‫בארץ ישראל –או פירות משטח שנמכר ב"היתר מכירה"‬
‫(למנהג הספרדים) וגמר המלאכה נעשה בידי ישראל‪-‬‬
‫היינו שלקחו הישראל אחר שנתלשו קודם שתיגמר‬
‫מלאכתן וגמרן הישראל‪ -‬חייבים בתרומות ומעשרות‪.‬‬
‫וזה בכל השנים‪ .‬כגון‪ :‬הקונה ענבים מגוי ‪ -‬ענבים‬
‫שמיועדים לעשיית יין‪ ,‬ועשה מהן יין ‪ -‬שהיא גמר‬
‫מלאכתן ‪ -‬חייב להפריש מהן תרומות ומעשרות‪.‬‬
‫ואף שבכל שנה מפרישים בברכה ‪ -‬בשנת השמיטה‬
‫מפריש ללא ברכה ואינו נותן מעשר ראשון [ללוי] במקרה‬
‫זה‪ ,‬ומפריש מעשר עני [ולוקחו לעצמו]‪ .‬ויש אומרים‬
‫להפריש מעשר שני ‪ -‬ולכן טוב להחמיר לצאת מכל ספק‬
‫להפריש במקרה כזה את המעשר על תנאי אם הוא מעשר‬
‫שני או עני ואח"כ פודה בלא ברכה‪.‬‬
‫[ל"ז]‬
‫שנת השבע‬
‫פירות שביעית ‪/‬פרק ג'‪ -‬המינים בהם יש[או אין] קדושת שביעית‬
‫א‪ .‬שנינו במשנה דשביעית [פ"ז מ"א] "כלל גדול אמרו במידה ורוב הפרי‪/‬הצמח עומד לשימוש בו ‪ -‬והמיעוט לא‬
‫בשביעית‪ :‬כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין עומד לכך ‪ -‬הולכים אחר הרוב‪.‬‬
‫הצובעים וגידולו מן הארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית" ‪ -‬פשתן‪/‬סיבי כותנה שעומדים לשימוש בתעשיית הבגדים ‪-‬‬
‫יש פנים לכאן ולכאן ולמסקנא אין לחוש‪ ,‬דאינו קדוש‬
‫וכן נפסק ברמב"ם [פ"ה]‪.‬‬
‫ בתוספת של עוד מספר מקורות בש"ס [סוכה לט‪[ ].‬בבא בקדושת שביעית [שביתת השדה‪/‬מנחת יצחק]‪[.‬אמנם הגר"ם‬‫קמא קא‪[ ].‬ירושלמי פ"ז ה"א‪-‬שביעית] ורמב"ם הנזכר אליהו ז"ל חולק וס"ל דקדוש בקד"ש ויש בו איסור ספיחין]‪.‬‬
‫ גרעיני כותנה [מאכל בהמה] יש בהם קדושת שביעית‬‫לעיל ‪ -‬יוצאים לנו הכללים והפסקים הבאים‪:‬‬
‫ב‪ .‬קדושת שביעית חלה על הצומח בשנה השביעית ‪ -‬בארץ [ילקו"י‪"/‬שביעית"‪/‬שם]‪.‬‬
‫ישראל בקרקע שבבעלות ישראל [למנהג הספרדים ‪ -‬ג) "הנאתו שווה בכל אדם" ‪ -‬אותה הנאה שצריכים מחמתה‬
‫היוצאים כדעת מרן הבית יוסף‪ .‬וגם בבעלות גוי בארץ ‪ -‬לשמור קדושת שביעית‪ ,‬תהיה שווה בכל אדם דאם הנאה זו ‪-‬‬
‫כדעת המבי"ט כפי שפסק החזון איש והסוברים כמותו תשמש רק אנשים מסוג מסויים ‪ -‬לא יחול בו קדושת שביעית‬
‫[ויש מחמירים אף בזה]‪:‬‬
‫(אשכנז)]‪.‬‬
‫ לכן צמחי מרפא ‪ -‬שאינם עומדים למאכל כלל ‪ -‬רק לרפואת‬‫ג‪ .‬הצומח בשביעית ‪ -‬היינו לפי הפירוטים דלקמן‪:‬‬
‫** גידולי הארץ המיוחדים למאכל אדם [כולל תבלינים ‪ -‬חולים אין בהם קדושת שביעית‪.‬‬
‫ וכן עלי קא"ת [מצוי במיוחד אצל אחינו בני תימן שלועסים‬‫אף שאינם נאכלים ממש]‪.‬‬
‫וזורקים אותן] אין בעלים שלו קדושת שביעית כיון דהוא מר‬
‫** גידולי הארץ המיוחדים למאכל בהמה‪.‬‬
‫** גידולי הארץ המיוחדים לתשמישי האדם ‪ -‬כגון‪ :‬לסיכה ואינו ראוי לרוב בני אדם‪ .‬הנה פסק זה הוא לדעת הרש"ז‬
‫[כולל קוסמטיקה כגון חוחובה] ‪ -‬לצביעה‪ ,‬לצורך האדם או רווח שליט"א בספרו "שביתת השדה" שאין בו קדושת‬
‫כליו‪ .‬להדלקת הנר ולרפואת אדם [הראוי לכל אדם וראה שביעית‪ .‬וכ"ד הגר"י רצאבי שליט"א‪ .‬אמנם דעת הגר"ש‬
‫מחפוד שליט"א שבעלה האמצעי של הקאת יש קדושת‬
‫ס"ז‪/‬ג']‪.‬‬
‫ד‪ .‬גידולי הארץ ‪ -‬פירות וירקות ‪ -‬הקדושים בקדושת שביעית‪ .‬אך בעלים הקשים שלא אוכלים ולא לועסים אותם‬
‫שביעית‪ ,‬אינם תלויים ב"תאריכי" שנת השמיטה היינו מ‪ -‬בני‪-‬אדם‪ -‬שהם קשים ומרים‪ -‬ואין להם חשיבות‪ ,‬אין בהם‬
‫א' תשרי תשע"ה ‪ -‬כ"ט אלול תשע"ה ‪ -‬אלא תלויים בשלבי קד"ש‪ -‬ודמי לגרעינין שמשליכן‪ .‬וכן לגבי הפסולת הנותרת מן‬
‫הלעיסה ‪ -‬כ"ז שיש בהם טעם יש בה קד"ש‪ .‬וכשאין בהם כבר‬
‫גידולם ודבר זה יבואר אי"ה לקמן‪.‬‬
‫ה‪ .‬לגבי פרחים‪/‬צמחי ריח ובושם או העומדים לנוי ‪ -‬ישנה טעם – א"צ להזהר בפסולת זו‪ -‬דאין בה קד"ש‪ .‬ובמאמ"ר‬
‫חלוקה גדולה ומפורטת בפני עצמה ‪ -‬ויבואר בס"ד בהמשך‪ .‬להראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל אכן כתב מפורש (עמ' ק') ‪-‬‬
‫ו‪ .‬נחזור לכללי הצומח בשביעית‪ :‬בכל הצומח בשנה "עלי קאת המשמשים ללעיסה ומציצה יש בהם קד"ש ‪ -‬אבל‬
‫השביעית גידולי הארץ למאכל‪/‬תשמיש אדם או מאכל לאחר הלעיסה פקעה קדושתם"‪ .‬וכ"ד הראש"ל הגרש"ם‬
‫בהמה ‪ -‬לא תחול קדושת שביעית ‪ -‬אלא אם כן יהיו בו ג' עמאר שליט"א וחתנו הגר"י מוצפי שליט"א [בספרו "שדה‬
‫תנאים‪ :‬א) שיהיו הנאתו וביעורו ‪ -‬שווים‪ .‬ב) שיעמוד יחזקאל" (סי' ל"ז‪-‬ל"ח)]‪.‬‬
‫לשימוש המיועד לו‪ .‬ג) תהיה הנאתו שווה בכל אדם‪ - .‬ויש להוסיף שלד' הרש"ז רווח(שם‪ -‬בשביתת השדה)‬
‫שבעלי‪-‬גפן אכן יש קד"ש אע"פ שלעניין ערלה ‪-‬אינו נוהג בו‪-‬‬
‫ולקמן הפירוט‪:‬‬
‫ז‪ .‬א) הנאתו וביעורו שווים ‪ -‬בזמן ההנאה מן הצמח ‪ -‬בו אך כיון שבעלי גפן משתמשים בהם להנאת בני אדם ‪ -‬לדעתו‬
‫בזמן הוא מתכלה ומתבער מן העולם‪ .‬וכלל זה נאמר למעט אם לקטום לאכילה יש בהם קדושת שביעית‪[ .‬וכן הסכים‬
‫את העצים ‪ -‬המיועדים להסקה למשל‪ ,‬שההנאה מהם באה הגר"ם אליהו זצ"ל (שם) וכ"כ בשדה יחזקאל (מוצאפי) (סי'‬
‫רק אחר שכבר כלו מן העולם ונשרפו ונעשו גחלים ‪ -‬בהם לא נ"ב) והוסיף‪ :‬שגם אם אינו אוכל מהעלים הללו ו‪/‬או שאינם‬
‫תחול קדושת שביעית‪ -.‬אם ישנו צמח שההנאה היא קודם עומדים לאכילה ‪ -‬כיון שהם ראויים‪ -‬יש להחמיר עכ"ל‪].‬‬
‫תחילת ביעורו [לא בשעת ביעורו‪-‬כמו שאר פירות‪ .‬ולא אחרי ‪ .-‬וכ"כ בעלי‪-‬דפנה שמשתמשים בהם כתבלין‪-‬לנתינת טעם‬
‫ביעורו‪-‬כעצים הנ"ל] יש בענין זה מחלוקת הפוסקים ‪ -‬ונראה שיש בהם קדושת שביעית‬
‫שהנטיה היא יותר להחמיר שיש בזה קדושת שביעית [עיין ‪ -‬צמחים העומדים גם למאכל בריאים ‪ -‬לתוספת חיזוק‬
‫לבריאות ‪ -‬יש בהם קדושת שביעית [ובדומה להיתר אכילת‬
‫שביתת השדה עמ' קי"ז הערה ‪.]18‬‬
‫ יוצא דופן מן הכלל הנזכר ‪ -‬כך נראה בדברי הרמב"ם ‪ -‬ויטמינים בשבת]‪.‬‬‫ששאר מיני צמחים המשמשים לתועלת‪-‬כגון למאכל‪-‬סיכה‪ -‬ח‪ .‬נענ"ע ‪ -‬ראוי גם לאכילה [ואוכלים אותו] ואף שאר‬
‫צביעה‪-‬כיבוס ועוד‪ ,‬לעולם הם קדושים בקדושת שביעית אף תבלינים שאינם נאכלים ממש [שיב"א‪-‬וכדומה] יש בהם‬
‫קדושת שביעית‪[ .‬וכבר הבאנו לעיל (עמ' ל"ב) שד' רוה"פ‬
‫שפעמים אין הנאתם וביעורם שווה‪.‬‬
‫ב) שיעמוד לשימוש המיועד לו – הפרי‪/‬הצמח עומדים שבנענ"ע אין איסור ספיחין] טאב"ק ‪ -‬אין בו קדושת‬
‫לשימוש שלהם‪ :‬למאכל‪ .‬לשאר תשמישים‪ .‬אם אינו עומד שביעית‪ .‬ויש מחמירים [שנעשה לעישון סיגריות] ומעיקר‬
‫לשימוש שלו ‪ -‬אין בו קדושת שביעית ‪ -‬אפילו הוא פרי הדין מקילים ובמיוחד שרובו המוחלט גדל אצל גויים [ילקו"י‬
‫מאכל‪ .‬כגון פירות ערלה‪ :‬הרי אסורים באכילה‪ ,‬שזה עמ' שצ"ג]‪.‬‬
‫ט‪ .‬פטריות ‪ -‬לרוב הפוסקים בדורנו ‪ -‬אין בהם קדושת‬
‫שימושם‪.‬‬
‫ ופירות שנפסדו מאכילת אדם ‪ -‬דאינם עומדים לשימושם שביעית‪ .‬אמנם הגרא"י קוק זצ"ל פסק שיש בהם קד"ש וכן‬‫המקורי‪ .‬ומצוי גם שהגננים זורקים ירק מעופש [רמב"ם הורה הגר"ש ישראלי ז"ל‪ .‬ומרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל‬
‫פי"א מהלכות תרומות "קניבת ירק של הגננים מותרת פסק שיש להחמיר לשמור קד"ש מספק אא"כ גדלו בתוך‬
‫מבנה ‪ -‬וה"ה פטריות שגדלו במערה‪.‬‬
‫לזרים"]‪.‬‬
‫ יש מי שרצה להתיר [מקדושת שביעית] כל פרי רגיל שאינו י‪ .‬צמר גפן ‪ -‬וכן דבש המופק מפרחי הדר לא נוהג בהם‬‫עומד לאכילה כגון הנוטעים עץ תותים ‪ -‬שהמטרה‬
‫קדושת שביעית‪.‬‬
‫היא לצורך עלים בעבור התולעים ואת הפירות משליכים [מקורות‪ :‬משנה שביעית פ"ז‪ .‬רמב"ם "הלכות שמיטה ויובל"‪ .‬דיני שביעית‪" -‬דגל‬
‫[מהרי"ט] ויש חולקים עליו [חוט השני עפ"י הרמב"ם] וכך ירושלים" (פט"ז)‪" .‬הבוחר בשמיטה" פ"ה‪ .‬מדריך "שמיטה לחקלאי"‪/‬מכון‬
‫מסתבר להלכה שיש בהם קדושת שביעית [שביתת השדה התורה והארץ (תשס"א פ"ה)‪ .‬שביעית "הלכה למעשה" (פ"ז)‪" .‬ילקוט‬
‫יוסף"‪"/‬שביעית" (פט"ו)‪ .‬ספר "שביתת השדה" (פרק ט')]‬
‫עמ' קכ"ג הערה ‪.]21‬‬
‫[ל"ח]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫פירות שביעית ‪ /‬פרק ד'‪ -‬הפקר פירות שביעית‬
‫א‪ .‬מצות עשה מן התורה להפקיר את יבולי השנה השביעית‬
‫ הקדושים בקדושת שביעית‪ .‬זאת עפ"י הפסוק במשפטים‬‫[שמות כ"ג‪-‬י"א] "והשביעית תשמטנה ונטשתה" ‪ -‬שצריך לעזוב‬
‫ולנטוש בשביעית את השדה‪ .‬וממ"ש בפרשת "בהר" [ויקרא‬
‫כ"ה פס' ו'] "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" דרשו (בתורת‬
‫כהנים) "לכם" ‪ -‬ולא לאחרים‪ ,‬שפירות שביעית ניתנו לאכילה‬
‫רק ליהודים ולמרות שההפקר הוא לכל (כולל בהמה ונכרי) בכל‬
‫זאת אין ביטול מצות הפקרת הפירות במניעה מנכרי‬
‫מלאכלם קודם שזכה בהפקר‪ -‬וכדלקמן [ס"ה]‪.‬‬
‫ בעניין טעמי הפקר הפירות נביא ‪ 2‬טעמים‪:‬‬‫* "החינוך" [מצוה פ"ד]‪" :‬ולכן ציוה ברוך הוא להפקיר כל‬
‫מה שתוציא הארץ בשנה זו‪ ,‬מלבד השביתה בה‪ ,‬כדי שיזכור‬
‫האדם כי הארץ שמוציאה אליו פירות בכל שנה ושנה ‪ -‬לא‬
‫בכוחה וסגולתה תוציא אותם‪ ,‬כי יש אדון עליה ועל אדוניה‬
‫וכשהוא חפץ הוא מצוה אליו להפקירם"‪.‬‬
‫* רבינו בחיי [ויקרא כ"ה]‪" :‬אינו רשאי שינהוג בשדהו ובכרמו‬
‫כמנהג אדון כלל‪ ,‬אלא שיהיו כל פירותיו הפקר לכל העולם‬
‫וכו' שיתבונן האדם בליבו כי אין עיקר האדנות אלא לאדון‬
‫הכל ברוך הוא"‪.‬‬
‫ הנועל כרמו ‪/‬או מגדר שדהו כדי למנוע מאחרים להיכנס ‪-‬‬‫ביטל מצות עשה [וראה לקמן ס"ד]‪.‬‬
‫ב‪ .‬חלות ההפקר‪ :‬הפקר פירות שביעית חל על הפירות‬
‫עצמן‪ ,‬שהם קדושים בקדושת שביעית וגם על השדה‪,‬‬
‫הקרקע שנעשים הפקר לצורך לקיטת הפירות ‪ -‬זאת אומרת‬
‫כל קרקע המשמשת כדרך המוליכה לצורך קטיף פירות‬
‫ההפקר ‪ -‬בכלל זה ואסור לבעלים לעכב זאת [וראה עוד לקמן‬
‫(עמ' מ' ) ]‪.‬‬
‫ ההפקר אינו חל על פירות של שנה ששית [כגון תשע"ד ‪-‬שהיא‬‫שנת "מעשר עני" ועד חורף תשע"ה ‪ ,‬ישנם מטעים של פירות ששית ‪-‬‬
‫פירות הדר‪/‬אבוקדו]‪ .‬וכן אינו חל על מה שאין בו קדושת‬
‫שביעית ‪ -‬כגון העץ והזמורות או הצמח עצמו‪ .‬וצריכים‬
‫הנכנסים להזהר לבל יזיקו וכדלקמן [ס"ד‪/‬ס"ה]‪.‬‬
‫ג‪ .‬חיוב הפקרת פירות שביעית‪ :‬המחלוקת המפורסמת בין‬
‫מרן הבית יוסף ז"ל [רבי יוסף קארו ז"ל בעל השולחן‪-‬ערוך] לבין‬
‫הרב המבי"ט ז"ל [רבינו משה בן יוסף טיראני]‪:‬‬
‫* דעת מרן הבית יוסף‪ :‬ההפקר‪ ,‬ההפקעה‪ ,‬היא מדעת ‪-‬‬
‫מצוה המוטלת על בעל השדה‪ .‬חובה עליו מן התורה להפקיר‬
‫שדהו‪/‬פירותיו‪ .‬לא הפקיר עבר על מצות עשה ‪ -‬והפירות‬
‫אינן הפקר ונפקא מינא‪ -‬שאסור לקחת את הפירות ללא‬
‫רשות בעל הבית‪ .‬ואמנם לא נאסרים באכילה ואם הרשהו‬
‫בעל הבית לקחת מהם או שנתן לו מעצמו ‪-‬חובה עליו‬
‫להפריש תרומות ומעשרות מן הפירות הללו קודם שיאכלם‬
‫[תרומה גדולה‪ .‬תרומת מעשר‪ .‬מעשר ראשון ללוי ומעשר עני (וי"מ גם‬
‫מעשר שני גם מעשר עני ע"י תנאי וכדלעיל)]‪.‬‬
‫* דעת המבי"ט‪ :‬ההפקר של השדה‪/‬הפירות הוא "אפקעתא‬
‫דמלכא" [הפקעת מלכו של עולם] ‪ -‬התורה הפקירה הפירות ואף‬
‫שהבעלים לא הפקירום ‪ -‬מופקרים מדין תורה אלא שהאדם‬
‫מצווה שינהג בהם מנהג הפקר‪ .‬וזו כוונת התורה בפסוק‬
‫"והשביעית תשמטנה ונטשתה" לדעת המבי"ט ז"ל‪.‬‬
‫והנפק"מ‪ :‬מי שלא הפקיר שדהו‪ :‬להמבי"ט ז"ל ‪ -‬הרי הם‬
‫הפקר ואין צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות [ומותר‬
‫לקחת (לדעתו) ללא רשות] [וסימן לזכור ולא להחליף בין הרבנים‪:‬‬
‫"המבי"ט לארץ ותרעד" ‪ -‬מפני מלכו של עולם רועדת הארץ ‪ -‬זה‬
‫אפקעתא דמלכא ‪ -‬סברת המבי"ט ז"ל]‪.‬‬
‫ולבית יוסף ז"ל‪ -‬אינם הפקר‪ .‬וצריך להפריש תרומות‬
‫ומעשרות (מעשר עני) ואסור לקחת ללא נטילת רשות‪ -‬ואם‬
‫לוקח הוי גזל בידו‪.‬‬
‫‪ -‬מנהג בני ספרד כפסק מרן הבית יוסף [שו"ת אבקת רוכל סימן‬
‫כ"ב‪-‬כ"ד]‪.‬‬
‫ ומנהג בני אשכנז (חזו"א) ‪ -‬כפסק המבי"ט ז"ל‪.‬‬‫ד‪ .‬דרך ההפקר‪:‬‬
‫* יש הפוסקים ‪ -‬לשיטת הבית יוסף שס"ל שצריך בעל‬
‫השדה להפקיר ‪ -‬שיפקיר בפה ובפני שלשה אנשים כבכל‬
‫הפקר [אגרות משה פיינשטיין ‪ -‬והגרש"ז אויערבאך זצ"ל] [דיני‬
‫שביעית פי"ד]‪.‬‬
‫* בני אשכנז‪ ,‬שממילא פוסקים כסברת המבי"ט ז"ל שזה‬
‫הפקר מן התורה ‪ -‬אין צריך להפקיר לדעתם‪.‬‬
‫* ויש פוסקים ‪ -‬וזה פסק רבני הספרדים ‪ -‬שאין צריך‬
‫להפקיר את המטע‪/‬השדה בפני ג' אנשים וכן אין צריך‬
‫להפקיר בפיו [כן הדיוק מלשון הרמב"ם פ"ד הכ"ד מהלכות שמיטה‬
‫ויובל] ‪ -‬ודי בזה שנוהג בשדהו‪/‬פירותיו מנהג הפקר כשאינו‬
‫נועל שדהו ומניח לכולם להיכנס ולקחת הפירות לכל הרוצה‬
‫["אור לציון"‪"/‬שביעית" (פ"ד ה"ג) "שביתת השדה" (פי"ב ה"ד)]‪.‬‬
‫אמנם אינו צריך לפרוץ גדרותיו ‪ -‬ואף מותר להתקין גדר‬‫סביב המטע ובלבד שישאיר פתח לכניסת אדם לקטוף את‬
‫הפירות‪.‬‬
‫להלכה למעשה ‪ -‬הצעת הפוסקים בדורנו ‪ -‬במקום שיש חשש‬
‫גניבה מביתו‪/‬מהחצר ‪ -‬או נכרים הרוצים לקחת משדהו‬
‫[שעבורם אין חובת הפקר ‪ -‬וכדלקמן ס"ה] או חשש שמלקטי‬
‫הפירות או שבהמות ישחיתו את האילנות [וכן ביישובים‬
‫הסמוכים לגבול] רשאי לנעול את החצר ‪ -‬ויתלה שלט המורה‪:‬‬
‫שהפירות הפקר [או יודיע כן ברבים] ושאפשר לקבל את‬
‫המפתח במקום מסויים או שיוכלו לבא בשעה פלונית וכד'‪.‬‬
‫ה‪ .‬ההפקר ‪ -‬למי?‬
‫ ההפקר לכל‪ ,‬בין עניים בין עשירים‪ ,‬מישראל‪.‬‬‫ לגויים או לבהמות‪ :‬במידה וכבר זכו בפירות ‪ -‬ההפקר גם‬‫בעבורם ואסור למנוע מהם ברגע שזכו כיון שאין זה ממונו‪.‬‬
‫אך מותר ‪ -‬לכתחילה ‪ -‬קודם שיזכו בפירות ‪ -‬למנוע‬
‫מהם‪/‬בעדם מלהיכנס לשדה‪/‬למטע כיון דכתיב "והיתה שבת‬
‫הארץ לכם" ‪ -‬לכם ולא לאחרים ‪ -‬שפירות שביעית הם קודש‬
‫וניתנו לאכילה רק ליהודים‪ .‬לכן המונע מהם אינו מבטל בזה‬
‫מצות הפקר הפירות‪ .‬ומותר להושיב שומר סמוך למטע‬
‫למנוע שלא יפוצו גויים [או בהמות] ויבוזו פירות שביעית‪.‬‬
‫[כ"פ החזו"א והגרש"ז אויערבאך ז"ל מדיוק ברמב"ם (סופ"ד)]‪.‬‬
‫ו‪ .‬מצות "הפקרת פירות שביעית" היא מצוה שאין הזמן‬
‫גרמא‪ .‬כיון שפירות שביעית קדושתן לעולם עומדת [אפילו אם‬
‫"מעבירים" קדושתן על דמים או שאר מאכלים‪/‬מצרכים ‪ -‬הפרי לעולם‬
‫בקדושתו] [מנחת חינוך מצוה פ"ד] לכן ‪ -‬חובת ההפקר חלה הן על‬
‫האנשים והן על הנשים כגון שהאשה היא בעה"ב על‬
‫השדה‪/‬מטע‪/‬גינה פרטית‪ ,‬ו‪/‬או במצב שהבעל אינו יכול‬
‫להפקיר‪/‬ליתן רשות הפקרה וכד'‪.‬‬
‫ז‪ .‬מטע שנמסר לאוצר בית דין (ראה להלן עמ' נ'‪ -‬נ"א)‪ -‬שהם‬
‫שליחי ציבור להביא את פירות ההפקר לצרכן‪ ,‬אין רשות ביד‬
‫אנשי ביה"ד למנוע מכל אדם שרוצה להיכנס למטע וליטול‬
‫לעצמו כדי צרכו‪.‬‬
‫ח‪ .‬זמן חובת ההפקר‪:‬‬
‫‪ .‬אין ההפקר חל על יבול השנה השישית ‪ -‬לכן אין רשות‬‫לקחת פירות שנה שישית שבעצים בשמיטה וכן העצים אינם‬
‫הפקר ‪ -‬ועל הלוקטים [פירות שביעית] להזהר לא להזיק לרכוש‬
‫הנמצא בשדה‪.‬‬
‫‪ .‬לכן המציאות היא שעד אמצע חורף תשע"ה [הופעת שסק‬‫חדש שהוא מפירות העץ הראשונים שחל עליו קדושת שביעית (מלבד‬
‫אתרוג – שדינו שונה ותלוי גם בלקיטה לפי הרמב"ם)] אין בכל פירות‬
‫העץ המצויים [פירות הדר‪/‬אבוקדו‪ -‬או תפוחים‪/‬אגסים מקירור]‬
‫קדושת שביעית כלל [מצוי בחורף כג' בחודש שבט שמשווקים בארץ‬
‫פירות עץ כג' ענבים ואגסים שהן בד"כ יבוא מחו"ל]‪.‬‬
‫‪ .‬חובת ההפקר היא על היבולים הקדושים בקדושת‬‫שביעית‪ .‬פירות האילן שהגיעו לשליש בישולן בשנה השישית‬
‫[תשע"ד] אינם קדושים בקדושת שביעית ואינם הפקר‪.‬‬
‫‪ .‬אמנם – אם החנטה (‪ 1/3‬בישול) היתה בשביעית (תשע"ה)‬‫צריך כבר להפקירו החל מר"ה דשמיטה אעפ"י שר"ה של‬
‫האילן בט"ו בשבט (תשע"ה ) [אור לציון עמ' מ"ג]‪.‬‬
‫‪ .‬אתרוג ‪ -‬אם חנט בשביעית ונלקט בשביעית ‪ -‬דינו ככל‬‫פירות שביעית והוא הפקר לכל‪ .‬חנט בשישית ונלקט‬
‫בשביעית ‪ -‬או ‪ -‬חנט בשביעית ונלקט בשמינית‪ :‬חובת‬
‫ההפקר מספק‪-‬לכן אין ליטול ללא רשות הבעלים (ראה‬
‫‪.‬‬
‫מ')‬
‫עמ'‬
‫לקמן‬
‫שנת השבע‬
‫[ט"ל]‬
‫פירות שביעית‪ /‬פ"ד ‪ -‬הפקר פירות שביעית‬
‫‪ -‬פירות האילן ‪-‬חובה להפקירם החל מן השלב שאסור‬‫להפסידם [בגלל קדושת שביעית] [כמ"ש במסכת‬
‫"שביעית" (פ"ד מ"י) וברמב"ם (פ"ה ה"ח) ‪ -‬כגון‪:‬‬
‫החרובין משישלשלו (שרשרת) הגפנים משיגרעו‪ .‬זיתים ‪-‬‬
‫משינצו‪ .‬ושאר כל האילנות משיוציאו בוסר] ואעפ"י‬
‫שלענין תחלופת השנים ‪ -‬שלב "עונת המעשרות"‬
‫[המאוחר יותר] הוא הקובע‪.‬‬
‫ט‪ .‬הדין הוא שגם מי שאין ברשותו אלא עץ אחד וכן מצוי‬
‫בהרבה גינות פרטיות ‪ -‬ועץ זה אינו מספיק אלא כדי צורך‬
‫משפחתו‪ -‬מ"מ חייב להפקיר את הפירות [בדרך ההפקר‬
‫כנז' לעיל ס"ד] [ובזמן אסיפת הפירות‪ -‬אוסף כדי צרכו‬
‫ואפילו אם זה כל המטע‪/‬השדה ואינו מותיר כלום‬
‫לאחרים]‪.‬‬
‫י‪ .‬זמן הפקר ירקות שביעית [לפוסקים כר"ש ורא"ש להלכה –‬
‫ודלא כרמב"ם‪ /‬הגרב"צ אבא שאול ז"ל]‪ :‬ירקות שנכנסו משנה‬
‫שישית [תשע"ד] לשביעית [תשע"ה] ‪ -‬חובת ההפקר חלה‬
‫עליהם עם תחילת שנת השמיטה ‪ -‬וכן הדין בירקות שגדלו‬
‫בשביעית [באופן שלא נאסרו באיסור ספיחין] אע"ג‬
‫שיילקטו בשמינית [תשע"ו] וכן הדין בירקות שהתחילו‬
‫לגדול בשישית ‪ -‬ועתידים להילקט בשמינית ‪ -‬מ"מ חובה‬
‫להפקירם החל מכניסת השנה השביעית [תשרי תשע"ה ]‬
‫עד כניסת השנה השמינית [ראש השנה תשע"ו] שאז‬
‫הקדושה נפקעת מאליה וחוזרים היבולים לרשות הבעלים‬
‫[אלא שלענין אכילה החמירו באופנים מסויימים ויפורסמו‬
‫אי"ה בקובץ הבא (ח"ב) בל"נ]‪.‬‬
‫‪ -‬לכן מצוי היום בהרבה גינות‪ ,‬שגדלים שיחים כגון של‬‫נענע שיב"א וכד' ‪ -‬מה הדין בזה? הנה זה תלוי במה נוהג‬
‫"קדושת שביעית" וכיון שבנענ"ע [שהוא גם ראוי לאכילה‪-‬‬
‫ויש מקומות שאוכלים אותו כך] ושיב"א ושאר צמחי‬
‫תבלין [אף שאינן נאכלין ממש] נוהג בהם קדושת שביעית‬
‫(כמ"ש לעיל עמ' ל"ז) לכן יש חובה להפקירם או לנהוג‬
‫בהם מנהג הפקר במידה ואדם יש לו בגינתו מהם‪– .‬החל‬
‫מראש השנה תשע"ה עד כ"ט אלול תשע"ה ‪.‬‬
‫ אמנם להלכה איסור ספיחין אין בהם אך קדושת‬‫שביעית צריך לנהוג בהם‪.‬‬
‫ ויש נפקא‪-‬מינא הלכתית ביניהם‪ :‬נענ"ע – הוראת מרן‬‫מופה"ד הגרע"י יוסף זצוק"ל שצריכים להחמיר להפריש‬
‫תרומות ומעשרות [בשש שנות השמיטה] ושאר צמחי‬
‫תבלינים שיב"א וכד' [שאינם נאכלים] פטורים מהפרשת‬
‫תרומות ומעשרות‪ .‬ואדם שלא הפקיר גינתו ‪ -‬ויש לה דין‬
‫"שמור" ‪ -‬הרי כפי שביארנו לעיל ‪ -‬לספרדים הפוסקים‬
‫כסברת הבית‪-‬יוסף חלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות‬
‫באדם שלא הפקיר יבול שביעית [ללא ברכה] אם כן‪ :‬אדם‬
‫שמקבל "נענ"ע" בשביעית מחבירו ‪ -‬צריך לשאול את‬
‫חבירו ‪ -‬בעל הגינה אם הפקיר גינתו‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬הרי צריך‬
‫[הספרדי שקיבל הנענ"ע] להפריש תרומות ומעשרות‬
‫בשביעית ‪ -‬ללא ברכה ‪ -‬ובמקביל לשמור "קדושת‬
‫שביעית"‪ .‬שיב"א ושאר צמחי תבלין ‪ -‬פטורים מהפרשת‬
‫תרומות ומעשרות ‪ -‬אך צריך לנהוג בהם קדושת שביעית‪:‬‬
‫י"א‪ .‬איך דרך שמירת קדושת שביעית באלו [הנענ"ע‬
‫והשיב"א ודומיהם]? ‪ -‬כל זמן שראויים ליתן טעם‬
‫משתמשים בהם ‪ -‬אחר מיצוי כל הטעם [כפי שרגילים כל‬
‫השנים להשתמש בהם בנתינת הטעם] אפשר לזורקם‬
‫לאשפה כיון שעתה אין בהם שום שימוש ‪ -‬פקעה מהם‬
‫קדושת שביעית‪.‬‬
‫י"ב‪ .‬בכל אופן שאדם נכנס לשדה המופקרת מצד בעליה ‪-‬‬
‫בין ע"י שתלה שילוט מתאים ובין שהבעלים הפקירוה‬
‫בע"פ‪/‬בפני ג' אנשים ‪ -‬הורו מגדולי הדור שכדאי להודיע‬
‫לבעל השדה‪/‬המטע על לקיטת הפירות ולהודות לו על‪-‬כך‬
‫[הגרש"ז אויערבאך ז"ל‪-‬ועפ"י ירושלמי‪-‬ראשונים וחזון איש ז"ל]‪.‬‬
‫דין "שמור" ועוד מדיני הפקר‬
‫א‪ .‬כאמור ‪ -‬המצוה על בעל השדה‪/‬המטע להפקיר היבול‬
‫הקדוש בקדושת שביעית‪ -‬ולא לשומרם‪ .‬מי ששמר‬
‫פירותיו ולא הפקירם לכל ‪ -‬מה הדין?‬
‫‪ .‬הרמב"ם ז"ל פסק [הלכות שמיטה ויובל פ"ד‪-‬הכ"ד]‪:‬‬‫"מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית‪...‬‬
‫וכל הנועל כרמו‪ ...‬ביטל מצות עשה‪ ...‬אלא יפקיר הכל‪...‬‬
‫ויש לו להביא לתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן‬
‫ההפקר‪ ...‬ואם הביא יותר מזה ‪ -‬מותר"‪ .‬המהר"י‬
‫קורקוס והכפות תמרים והפאת השולחן ז"ל למדו‬
‫מהרמב"ם שאם שמר פירותיו ולא הפקירם ‪ -‬לא נאסרו‬
‫באכילה‪ .‬וכן דעת רש"י והמאירי והריטב"א ורמב"ן‬
‫ורשב"א ותוספות [מנחות] הר"ש והחינוך ז"ל‪ ,‬שהמשומר‬
‫לא נאסר באכילה [אמנם ד' רבינו תם והראב"ד ותוספות‬
‫(ר"ה) וכ"פ הגר"א מוילנא ז"ל שהמשומר נאסר באכילה]‬
‫["אור לציון שביעית" פ"ד ה"ח]‪.‬‬
‫‪ .‬ד' גדולי רבני ספרד בדורותינו לקולא כהרמב"ם וסיעתו‬‫ וכ"ד מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל ויבלח"א הרש"ז רווח‬‫שליט"א ‪ -‬וכן פסק מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א ["הבוחר‬
‫בשמיטה" פ"ד] וכ"פ הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א‬
‫בילקוט יוסף [שביעית] אלא שסיים שם "והמחמירים‬
‫שלא לאכול פירות אלו ‪ -‬תבא עליהם ברכה" וכן לצורך‬
‫מצוה טוב להמנע מלצאת ידי חובה בפירות אלו ‪ -‬שלא‬
‫הופקרו כדין כגון אתרוג של מצוה [ילקוט יוסף עמ' תמ"ח‪/‬אור‬
‫לציון‪/‬שביעית‪-‬שם]‪[.‬גם בשו"ת "באר יצחק" (בן שושן) (ח"ב‬
‫סי' י' ) כתב דהמיקיל בנד"ד יש לו על מה לסמוך –אלא‬
‫שטוב להחמיר במקום שאפשר והמחמיר – קדוש יאמר‬
‫לו]‪.‬‬
‫‪ .‬והנפקא‪-‬מינא ידועה כנזכר לעיל ‪ -‬שמי שלא הפקיר‬‫שדהו‪/‬מטע פירותיו ‪ -‬עפ"י הבית יוסף ז"ל צריך להפריש‬
‫תרומות ומעשרות‪.‬‬
‫‪ .‬גם דעת מרן החזון‪-‬איש זצ"ל להקל בדין זה ‪ -‬של‬‫"שמור" וכ"ד מרן הגרש"ז אויערבאך ז"ל ואת עלית על‬
‫כולנה ששביעית בזמן הזה דרבנן ואזלינן ביה לקולא‪.‬‬
‫ב‪ .‬גם למקילים בדין "שמור" שלא לאוסרם באכילה ‪-‬‬
‫כנ"ל‪ ,‬כל הקולא היא לאוכלם מן השומר אותם ‪ -‬בחינם ‪-‬‬
‫והיינו לקבלם ממנו במתנה אך לא לקנות ממנו פירות‬
‫שביעית אלו ‪ -‬דקנסו חכמים לקנות פירות שביעית‬
‫מהחשוד לשמור פירותיו [רמב"ם פ"ח הי"ד] [ואפילו‬
‫לקנותם ממנו בהקפה ‪ -‬אסרו] ומצד שאין מוסרים דמי‬
‫שביעית לעם הארץ‪.‬‬
‫ג‪ .‬למחמירים ב"שמור"‪ :‬השומע קידוש מאדם המקדש‬
‫שאינו נוהג להחמיר ב"שמור" ו"נעבד" [שעבדוהו בשביעית‬
‫באיסור] והיין בא מן ה"שמור" והשומע נוהג להחמיר על‬
‫עצמו שלא להשתמש ב"שמור" ו"נעבד" ‪ -‬יצא ידי חובת‬
‫קידוש‪.‬‬
‫ד‪ .‬אפשר לברך ברכת האילנות על אילן [מאכל] שנעבד או‬
‫שניטע בשביעית ‪ -‬וכל שכן על אילן השמור [הגרש"ז‬
‫אויערבאך זצ"ל‪/‬בשמו ס' דיני שביעית (פכ"ב ה"ז)]‪.‬‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫פירות שביעית‬
‫פ"ד‪ -‬הפקר‪ /‬פ"ה‪ -‬איסור הפסד‪ -‬והשימוש הראוי‬
‫[מ']‬
‫פרק ה'‬
‫ אמנם לפי מרן הבן איש חי ברב פעלים (וכף החיים‬‫(סופר)– לא יברך על עץ שניטע בשביעית‪ ,‬שמשבח את הבורא‬
‫בדבר שנגד רצונו‪ .‬ונראה שהראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א‬
‫נוטה לדיעה זו בשו"ת ילקוט יוסף בענייני מועדים [סי' ח']‪ .‬וכן‬
‫פסק במפורש הגרב"צ אבא שאול ז"ל (אור לציון מועדים‪-‬‬
‫שו"ת ח"ג פ"ו ה"ג) והיקל רק בנעבד ושמור‪.‬‬
‫ה‪ .‬כמות הפירות שמותר לקחת בהפקר‪ :‬הרמב"ם [פ"ד הכ"ד]‬
‫כתב ‪ -‬בשיעור לקיחה מן ההפקר‪ ..." :‬ויש לו להביא לתוך‬
‫ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר‪ :‬חמש כדי שמן‪ .‬חמשה‬
‫עשר כדי יין ‪ -‬ואם הביא יותר מזה ‪ -‬מותר"‪ .‬ועוד כתב‬
‫הרמב"ם [שם פ"ד הכ"ב‪-‬כ"ג]‪" :‬הפירות שיוציא האילן‬
‫בשביעית ‪ -‬לא יאספם כדרך שאוסף בכל שנה‪ ...‬ואם בצר‬
‫לעבודת האילן או שבצר כדרך הבוצרים ‪ -‬לוקה‪ .‬כיצד עושה?‬
‫תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה‪ .‬ולא ידרוך‬
‫ענבים בגת ולא יעשה זיתים בבית הבד ‪ -‬אבל כותש ומכניס‬
‫לתוך בד קטן ‪ -‬וכן בשאר הדברים ‪ -‬כל שיכול לשנות ‪ -‬משנה"‪.‬‬
‫‪ .‬הרי שההקפדה בלקיחת פירות שביעית היא ‪ -‬לא באסיפה‬‫כדרך כל השנים ‪ -‬באופן הקטיף וכד' ולא באותה הכמות‬
‫הרגילה כל השנה‪ .‬אלא מעט ‪ -‬וגם אותה אוסף בשינוי‪.‬‬
‫‪ .‬יש הפוסקים שאיסור האסיפה בכמות מרובה מפירות‬‫הפקר שביעית הוא לכל הצדדים ‪ -‬בין לבעל השדה‪/‬מטע בין‬
‫לאחרים הלוקטים מההפקר והכמות צריכה להיות כפי שרגיל‬
‫ללקוט לשימוש ביתו למספר ימים ‪ -‬והיינו שלוקט כמות‬
‫הרגילה לו בקניה בכל השנים בכל זמן מסויים [יש שמגדירים‬
‫זאת "כדי שיעור אכילה" ויש שמגדירים זאת "שיעור מזון ג'‬
‫סעודות" ‪ -‬אך אינו מוכרח שייחשב לצריכה רגילה]‪.‬‬
‫‪ .‬ויש הפוסקים [כ"ד מרן הגרב"צ אבא שאול והחזון איש‬‫זצ"ל] ‪ -‬שכל האיסור לאסוף בכמות מרובה ‪ -‬אינו אלא לבעל‬
‫הבית [בעל השדה‪/‬המטע] המצווה להפקיר הפירות ‪ -‬אך לכל‬
‫אדם הרוצה לקחת מההפקר ‪ -‬רשאים לקחת ככל שירצו ‪ -‬אף‬
‫כמות גדולה‪ .‬אך לעניין הבצירה או הקצירה עצמה ‪ -‬אין‬
‫הבדל בין בעל הבית או לשאר אדם שאסור כדרך הקוצרים או‬
‫הבוצרים ‪ -‬בכמות גדולה‪.‬‬
‫‪[ .‬מה ששיערו חכמים ז"ל (כנזכר ברמב"ם לעיל) שמותר‬‫לבעל הבית לקחת "חמשה כדי שמן" ו"חמשה עשר כדי יין"‬
‫היינו כמות של יין ושמן לשנה אחת (כ‪ 81 -‬ליטר יין לשנה‬
‫אחת וכ‪ 31 -‬ליטר שמן לשנה)] [מרן הגרב"צ אבא שאול ב"אור‬
‫לציון שביעית" פ"ד ה"ה]‪.‬‬
‫‪ .‬מי שעבר והביא יותר משיעור המותר לקחת [כל שיטה‬‫כהיתר שלה] ‪ -‬הפירות מותרים ולא ישמרם בביתו זמן מרובה‬
‫דחשיב כסחורה‪.‬‬
‫‪ .‬לגבי אותו מעט שאוסף ‪ -‬מבואר בפוסקים ‪ -‬עפ"י הרמב"ם‬‫הנ"ל‪ ,‬שיעבד אותם בדרך השונה מהרגיל כגון תאנים של‬
‫שביעית שלא ייבשם במקום הרגיל וכשדורך ענבים לא ידרכם‬
‫בגת כהרגלו וכן זיתים לא יכתשם בבית הבד כהרגלו ‪ -‬וכן‬
‫בשאר דברים משנה דרכו‪ .‬ויש אומרים ‪ -‬שמלבד השינוי‬
‫בעיבוד ‪ -‬גם צורת הקטיף והבצירה צריכה להיות בשינוי‪,‬‬
‫היינו שלא יקטוף ויבצור בכלי המיוחד אלא בכלי שונה או‬
‫ביד‪.‬‬
‫ והעיקר להלכה שאין שום צורך לשנות באופן הקצירה אלא‬‫העיקר שיקצור מעט מעט אפילו במגל ‪ -‬וכ"פ החזון איש ז"ל‬
‫שהסומך להקל לקטוף מעט מעט מההפקר בלא שינוי ‪ -‬לא‬
‫הפסיד ["שביתת השדה"]‬
‫איסור הפסד פירות שביעית‪-‬והשימוש‬
‫הראוי להשתמש בהן‪:‬‬
‫א‪ .‬נצטוינו בתורה "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה"‬
‫[ויקרא כ"ה] – ודרשו על זה חז"ל "לכם" ‪ -‬לכל צרכיכם‪.‬‬
‫"לאכלה"‪-‬ולא להפסד [בבא קמא ק"ב‪ .‬פסחים נ"ב]‪ .‬ועוד‬
‫נאמר "כי יובל היא קודש תהיה לכם" – הרי שיבול השנה‬
‫השביעית – קדוש בקדושת שביעית – ואסור להפסידו‪.‬‬
‫ המפסיד פירות שביעית – עובר על הצווי "לאכלה"‪-‬‬‫ולא להפסד‪.‬‬
‫ ולימדונו חז"ל שפירות שביעית ניתנו‪ -‬לאכילה‪ ,‬לשתיה‪,‬‬‫לסיכה‪ ,‬לצביעה [לאדם] ולהדלקת הנר‪.‬‬
‫ דבר גדול ומיוחד להסקה – בניית בתים – ייצור‬‫רהיטים‪ ,‬צביעת בהמה –אין בו קדושת שביעית כלל‪.‬‬
‫ב‪ .‬מצות עשה באכילת פירות שביעית‪:‬‬
‫בדעת הרמב"ן ז"ל‪ -‬נחלקו האחרונים ז"ל‪ :‬יש אומרים‬
‫שלדעתו של הרמב"ן בספר המצוות שלו שיש מצות עשה‬
‫באכילת פירות שביעית שנאמר "לאכלה" [מהרי"ט אלאגזי]‬
‫ויש חולקים וסוברים שגם להרמב"ן אין לדייק מדבריו שיש‬
‫מצות עשה של אכילת פירות שביעית [חזון איש‪ .‬ערוך‬
‫השולחן] ולכל הדיעות – כל האיסור הוא לקלקלם – אך לא‬
‫נאסר להניחם מעצמם שיירקבו מעצמם‪.‬‬
‫ג‪ .‬היתר השימוש בפירות שביעית – הוא באופן שימושם‬
‫הרגיל‪ :‬את שדרכו לאכול‪-‬לאכול‪ .‬את שדרכו לשתות‪-‬‬
‫שותים‪ .‬אך שימוש חריג‪-‬אסור‪ .‬דרכו להיאכל חי‪ ,‬אסור‬
‫לאוכלו מבושל‪ ,‬ולהיפך‪ :‬דרכו להיאכל מבושל – אסור‬
‫לאוכלו חי‪ .‬דרכו בשני האופנים – נוהגים בו כדרכו בשני‬
‫האופנים – כרצונו‪ .‬דרכו באפיה‪ -‬מותר בצליה ובישול –‬
‫דהכל אחד הוא‪ .‬ויש מסתפקים בזה‪.‬‬
‫ וכן "שימור" פירות ירקות מותר בפירות שביעית‬‫הנהוגין‪ -‬ודין השימור כדין בישול שיעשם כמקובל‪ .‬דבר‬
‫הנכבש – אסור לבשלו [כגון מלפפונים] אך בדרכו כן – מותר‬
‫[לכן מותר לבשל זיתים כבושים]‪.‬‬
‫ מכל מקום – גם אם השתמש בפירות שביעית לא‬‫כדרכן – הפירות לא נאסרו באכילה‪.‬‬
‫ הוא הדין עשיית מרקחת ["ריבה"]‪ -‬מותרת‪ ,‬במה‬‫שדרכו בכך‪.‬‬
‫ד‪ .‬מה נחשב "דרכו" של הפרי? מה שדרך בני המדינה בה‬
‫הוא נמצא להשתמש באותו אופן‪.‬‬
‫ יבולים שבעדות מסוימות נאכלים רק מבושלים‬‫ובעדות אחרות נאכלים חיים [כגון חבוש‪/‬נענע]‪ -‬זה נקרא‬
‫דרך אכילתו‪ -‬ומותר [כל אחד לפי עדתו]‪.‬‬
‫ אמנם חלוקה לפי מגזרים כגון "צמחוניים" וכד' – לא‬‫נחשב דרך אכילתו‪ ,‬אם רק אצלם אוכלים דבר מסויים בדרך‬
‫מיוחדת ‪ -‬אלא צריך להיות לפי רוב בני אדם‪.‬‬
‫ה‪ .‬איסור הפסד פירות שביעית – כאמור הוא בידיים ממש‬
‫וכג' להשליכו לאשפה או כל מקום מאוס [ויבואר בס"ד‬
‫בהמשך] ולא בגרמא [כגון אם רוצה לאכול חצי פרי – וחותכו‬
‫ומשאיר החצי האחר "ונגרם" מאליו הפסד לפרי]‪ .‬וכן אסור‬
‫למרר טעמם של הפירות [עירוב משקה שביעית עם משקה מר]‬
‫וכן אסור לאוכלם אכילה גסה [כגון שאוכלם כשנפשו קצה‬
‫באכילה מרוב שובע‪ -‬כיון שאינו נהנה מאכילה זו הרי הוא‬
‫מפסיד הפירות] וכן האיסור להוריד מחשיבות השימוש הנהוג‬
‫בו [כגון ליתן מאכל אדם לבהמה או להשתמש בו לרפואה]‬
‫שנת השבע‬
‫[מ"א]‬
‫פירות שביעית‪/‬פ"ה סחיטה וריסוק‬
‫סחיטת פירות שביעית‬
‫‪ ‬עפ"י מה שפסק הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל [פ"ה ה"ג]‬
‫"ולא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה‬
‫ומעשר שני" ‪ -‬למדו מכאן הפוסקים את עניין סחיטת‬
‫פירות הקדושים בקדושת שביעית‪ .‬ולפניכם סיכום‬
‫ותמצית הדברים לפי חלוקת הפירות‪.‬‬
‫ענבים וזיתים‪ :‬לכל הדיעות מותר לסחוט ענבים‬
‫הקדושים בקדושת שביעית לעשותם יין‪ .‬וכן הותרה‬
‫כתישת זיתים לעשותם שמן‪ .‬כיון שהנסחט מפירות אלו‪-‬‬
‫יש להם שם "משקה" ‪ -‬ועלו דרגה לטיבותא ‪ -‬והתורה‬
‫העידה בשמותם "תירוש" [יין] ו"יצהר" [שמן]‪.‬‬
‫[כאן המקום לציין שבכמה אופנים נחשבים הזיתים והענבים‬
‫כ"משקה" ממש לעומת המשקין משאר הפירות‪ :‬בברכות‪ -:‬שניהם‬
‫בורא פרי העץ‪/‬הגפן (רק שהשמן מזיק‪-‬בסתם‪-‬אין מברכין כלל לד'‬
‫מרן שו"ע והגר"ע יוסף זצ"ל) שאר משקאות ‪ -‬זיעה בעלמא‪-‬שהכל‪.‬‬
‫[מנהג יהודי מרוקו וכן נהג סידנא באבא סאלי ז"ל וכ"פ בא"ח‬
‫ז"ל‪/‬וכ"ד הגר"ם אליהו זצ"ל שעל שמן זית לברך ב"פ העץ]‬
‫בסחיטה בשבת‪ :‬שניהן סחיטתן מן התורה ‪ -‬חיוב חטאת‪/‬סקילה‪.‬‬
‫שאר הפירות ‪ -‬דרבנן‪( .‬אם נסחטין למשקה)‪.‬‬
‫בתרומות ומעשרות‪ :‬חיוב זיתים וענבים ‪ -‬מן התורה בתרומות‬
‫ומעשרות‪ .‬לכו"ע חיוב שאר פירות וירקות (לרוב הפוסקים) דרבנן‬
‫(בכל זאת תרומות ומעשרות ‪ -‬היום הוי דרבנן בכולן)‪.‬‬
‫בדיני שביעית‪ -‬כפי שמובא כאן מותר לסוחטן‪.‬‬
‫לימונים‪ ,‬תפוזים ואשכוליות‪:‬‬
‫בפירות אלו דווקא ‪ -‬שעומדין ודרכן לסחיטה ועושין מהן‬
‫משקאות [ולקמן נזכיר גבי תפוחים וגזר] נחלקו הפוסקים‬
‫בעניין זה ומצינו בזה שתי שיטות עיקריות‪:‬‬
‫* שיטה א' ‪ -‬להקל ‪ -‬דעת רוב הפוסקים וגדולי פוסקי‬
‫הספרדים‪:‬‬
‫ מכמה טעמי ותריצי שסחיטת פירות הללו אין בהם הפסד‬‫אף שהמשקה זיעה בעלמא‪ ,‬בכללם הטעם שהעצים ניטעים‬
‫לצורך זה ואין במשקה הפסד כיון שהוא עדיין קדוש‬
‫בקדושת שביעית‪.‬‬
‫ זו דעת החזון איש ז"ל [בפירות הדר דוקא‪-‬ולא בשאר‬‫פירות] הגרש"ז אויערבאך ז"ל [אך מחמיר מטעם אחר ‪-‬‬
‫מפני שהנשאר עם הפרי נמאס מאכילה לרוב בני אדם]‬
‫והערוך השולחן ז"ל ועוד‪ .‬ובספר "דיני שביעית" [פרק‬
‫ט"ז]‪ .‬וזו גם דעת מרן מלכא הראש"ל הגאון רבינו עובדיה‬
‫יוסף זצ"ל [יביע אומר ח"ח או"ח ל"ז] ומרן הראש"ל‬
‫הגר"ם אליהו זצ"ל [קיצור שולחן ערוך ‪ /‬ויבלח"א הראש"ל‬
‫הגרי"צ יוסף [ילקוט יוסף שביעית עמוד תט"ו] והראש"ל‬
‫הגרש"מ עמאר שליט"א והרש"ז רווח ["שביתת השדה"‬
‫עמוד קע"ד] ומו"ר הגר"א חפוטא שליט"א [הבוחר‬
‫בשמיטה פ"ה][(ובשו"ת "באר יצחק"( ח"ב‪.‬סימן ט')]‪.‬‬
‫ בעניין סחיטת גזר ותפוחים‪" :‬כיון שהיום בזמנינו כמעט‬‫בכל החנויות לממכר משקאות שסוחטים תפוזים סוחטים‬
‫גם גזר‪ .‬וכן תפוחים ‪ -‬יש תעשיה שלימה של משקה‬
‫תפוחים ‪ -‬יש מקום להתיר סחיטתם ואף שכתבו אחרונים‬
‫להחמיר בזה ‪ -‬אפשר שלא היה נפוץ בזמנם כל‪-‬כך‪ .‬ואולי‬
‫כן יש להחמיר כיוון דשונה הוא שבתפוזים ואשכוליות‬
‫רובם עומד למיץ ‪ -‬מה שאין כן‪-‬גזר וכד' ‪ -‬לכן המיקל בגזר‬
‫ותפוחים יש לו על מה לסמוך" [הגר"ש עמאר‬
‫שליט"א‪/‬הרש"ז רווח שליט"א ‪ -‬ספר "שביתת השדה"‬
‫פי"א עמוד קע"ד]‪(.‬והגרמ"א ז"ל) ‪.‬‬
‫[‪ .-‬כאן המקום להוסיף שבשנים האחרונות‪ -‬נתרחבה‬
‫תעשיית המיצים‪ -‬ופירות נוספים משווקים כמשקה‪ -‬כג'‬
‫אגסים‪ ,‬רימונים‪ ,‬תותים ועוד‪ -‬ויל"ע שמא דינם כהנ"ל]‪.‬‬
‫* שיטה ב' ‪ -‬להחמיר ‪ -‬פוסקים אלו סוברים שבסחיטה‬
‫מפירות אלו [שאינן כזיתים וענבים] ‪ -‬אינה כמשקה אלא‬
‫כזיעא בעלמא כמו לענייני ברכות ותרומות ‪ -‬והוי כמאבד‬
‫את הפרי והוי הפסד וכתיב "לאוכלה"‪-‬ולא להפסד‬
‫והפוסקים כן‪ :‬הגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל [בספר "תורת‬
‫השמיטה" ומיקל לחולים]‪ .‬ספר "ברית עולם" ו"שמיטה‬
‫כהלכתה"‪ .‬ובראש המחמירים מרן הגרב"צ אבא שאול‬
‫זצ"ל ["אור לציון"‪"/‬שביעית" פ"ב ה"ב]‪.‬‬
‫‪ .‬ונפקא מינא להלכה למעשה‪ -‬בלימונים הקדושים‬‫בקדושת שביעית (יופיע אי"ה בשלהי תשע"ה) [מיץ מ‪-‬‬
‫תפוזים ואשכוליות משביעית ‪ -‬רק בחורף תשע"ו]‪.‬‬
‫[תפוחים ‪ -‬גם בסוף הקיץ תשע"ה )]‪.‬‬
‫‪ .‬ולכן לפי מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל‪/‬ובנו‬‫הראש"ל הילקוט יוסף שליט"א וסיעתם [שיטה א'] ‪-‬‬
‫מותר לסחוט לימונים הקדושים בקדושת שביעית ‪-‬‬
‫לעשותן מיץ לימון טבעי או לסחטן לתוך כוס תה‪,‬‬
‫סלטים‪ ,‬דגים מטוגנים וכד'‪.‬‬
‫‪ .‬ולפי מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל [וסיעתיה] [שיטה‬‫ב'] ‪ -‬אסור לסחוט הלימון הקדוש בקדושת שביעית‬
‫והרוצה ליתן לימון בכוס תה או בסלט‪ ,‬בתבשיל דגים‬
‫וכד' יתן בהם חתיכות לימון ‪ -‬בלא לסוחטם‪ .‬אמנם‬
‫לדעתו‪ ,‬הרוצה לאכול פרי ע"י כפית [וכפי שרגילות‬
‫לעשות כן באשכוליות] רשאי להקל בכך כל שלוקח מגוף‬
‫הפרי יחד עם המשקה ‪ -‬דחשיב "דרך אכילה" והוא הדין‬
‫אם רוצה לקחת מעט לימון בכפית יחד עם מעט מהפרי‬
‫כדי ליתן לכוס תה או למרק ‪ -‬רשאי‪.‬‬
‫‪ .‬שאר פירות וירקות‪ :‬כגון תאנים בצל ומלפפונים וכד'‪.‬‬‫אלו ושכמותם ‪ -‬המכנה המשותף בכולם ‪ -‬אין דרך‬
‫לסוחטן למשקה ‪ -‬אם הם קדושים בקדושת שביעית לכל‬
‫הדיעות אסור לסוחטן ‪ -‬ובכל זאת אעפ"י שעשאם‬
‫באיסור וסחטן ‪ -‬יש במיץ הנסחט ‪ -‬קדושת‬
‫שביעית‪(.‬כמ"ש לעיל מ"א ס"ג)‬
‫ריסוק פירות‬
‫א‪ .‬ריסוק פירות שונה דינו מדין סחיטת פירות [שביעית]‪:‬‬
‫ ריסוק פירות מותר ‪ -‬כל שדרכו בכך‪ .‬ואעפ"י שיוצא מהם‬‫קצת מיץ‪ .‬וכגון ריסוק עגבניות בננות ואבוקדו‪ .‬ויכול אף‬
‫להשתמש לצורך זאת בכל כלי ‪ -‬וכג' בבלנדר‪.‬‬
‫ פירות שאין דרכם לרסק כלל ‪ -‬אסור לרסקם‪ .‬אמנם‬‫בעבור קטנים ותינוקות [ונראה דה"ה גם לזקנים] כיון‬
‫שדרכם בכך מותר לרסק אף פירות שאין הדרך לרסקם‪.‬‬
‫ אפשרי שגם לגדולים הבריאים יהיה מותר לרסק פירות‬‫שאין דרכם בכך ‪ -‬אימתי? בשתי אפשרויות‪:‬‬
‫‪ .1‬ע"י כך שאינו מרסק לגמרי ‪ -‬אלא כשהצורה של הפרי‬
‫קיימת ["אור לציון"]‪.‬‬
‫‪ .2‬אם אינו ממעך אותו אלא מרככו מעט ["שביתת‬
‫השדה"]‪.‬‬
‫ב‪ .‬גירוד גזר או סלק במגרדת וכד'‪ ,‬טחינת שום‬
‫לקדירה‪/‬תבשיל או טחינת שום‪/‬בצל כדי לערבן בקציצות‪,‬‬
‫טחינת תפוחי‪-‬אדמה או טחינת אגוזים ובוטנים כדי לערבם‬
‫ליתנם בעוגה ‪ -‬הותרה‪ .‬אלא שצריך להקפיד שלא יערב‬
‫מעט אוכל מפירות שביעית בהרבה פירות חולין באופן שלא‬
‫יורגש הטעם של הפירות שביעית כי ע"י זה מפקיע אותם‬
‫מקדושתם‪.‬‬
‫* ולפ"ז יש לדון בעניין גירוד תפוחי עץ של שביעית‬
‫שהרגילות (כל השנה) לעשות "עוגת תפוחים" או סלט‬
‫"וולדורף" שמעורב בהם פלחי תפו"ע! שלכאורה יש לחלק‪:‬‬
‫ב"עוגת תפוחים"‪ -‬שמורכבת מפלחי תפ"ע‪ -‬וכן בסלט‬
‫הנ"ל‪ -‬החתיכות ממש נרגשות‪ -‬אך בעוגת תפוחים‬
‫שהתפוחים גורדו ולכאורה טעמם מתבטל בתערובת העוגה‬
‫– שמא יש להחמיר בזה? וצ"ב‪.‬‬
‫ג‪ .‬דבר מאכל הקדוש בקדושת שביעית‪ .‬מותר להקפיאו עד‬
‫שיוקרש כיון שמשביחו‪ .‬וגם ללא השבחה ‪ -‬הרי הוא‬
‫[מ"ב]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫פירות שביעית‪/‬פ"ה‪ -‬השימוש הראוי בהן‪ -‬פח שמיטה‬
‫חוזר לקדמותו לאחר ההפשרה‪ .‬אך אם יש בזה קלקול‪-‬אין‬
‫להתיר‪.‬‬
‫ד‪ .‬מותר ליתן פלח לימון לתוך כוס תה ‪ -‬ואחר גמר השתיה‬
‫לזורקו כיון שאזיל טעמו ושימושו אלא שעדיף לסחוט אותו‬
‫עם הכפית לתוך התה [הגר"א חפוטא שליט"א בספר‬
‫"הבוחר בשמיטה"] [ולפי מ"ש לעיל בשם מרן הגרב"צ אבא‬
‫שאול ז"ל שסחיטת לימון יש להחמיר בו ‪ -‬אז לפי דעתו‬
‫הדרך ליתנו כפלח בתה‪-‬עדיפא]‪.‬‬
‫ה‪ .‬צמחי טעם כגון "נענע" "שיב"א" "לואיזה" וכד' או שאר‬
‫תבלינים שיש בהם קדושת שביעית‪-‬לאחר שהשתמשו בהם‬
‫כפי הרגילויות במספר כוסות או בקומקום תה וכד' ‪ -‬או‬
‫שימושם בקדירה ‪ -‬לאחר נתינת הטעם ‪ -‬הרי הם כעת כעץ‬
‫בעלמא ‪ -‬ומותר לזורקן‪ .‬הוא הדין עלי ירקות שניתנו‬
‫בתבשיל מותר לזורקם אחר נתינת הטעם‪.‬‬
‫ו‪ .‬מרק ירקות‪/‬פירות ("קומפוט") שנתבשלו עימם פירות‬
‫שביעית ונתנו בהן טעמן ‪ -‬הרי אסור להפסידם כל זמן שהם‬
‫ראויים למאכל‪ .‬אך אם שלקו‪/‬בשלו תפוחי אדמה או סלק‬
‫וכד' ‪ -‬מותר לשפוך מי הבישול כיון שכל השנה הדרך לשפוך‬
‫מי הבישול הללו‪.‬‬
‫ז‪ .‬סירים וקדירות שבלועים מתבשיל הקדוש בקדושת‬
‫שביעית ‪ -‬אין בהם קדושת שביעית כיון שאינם ראויים‬
‫לאכילה ואין בהם ממש [ברית עולם‪/‬הבוחר בשמיטה]‪.‬‬
‫ויתירה מזאת‪ :‬מותר לשטוף סירים וצלחות שיש בהם‬
‫שיירי מאכלים הקדושים בקדושת שביעית אעפ"י ששיירי‬
‫המאכל הולכים לאיבוד‪ ,‬כל שהכמות קטנה שלא רגילים‬
‫בכל השנים לטרוח ולאסוף כמות זו [ילקוט יוסף‪/‬אחרונים]‪.‬‬
‫ח‪ .‬היתר עשיית מרקחת [ריבה] או בישול פירות לקומפוט ‪-‬‬
‫רק במה שדרכו בכך [מרקחת‪ :‬מתות שדה‪ ,‬תפוזים‪ ,‬משמש‬
‫וכד' וכן להכין מיני מתיקה מקליפות שלהם‪ :‬קומפוט ‪-‬‬
‫מתפוחים‪ ,‬אננס או אפרסקים וכד']‪.‬‬
‫ט‪ .‬פירות מיובשים‪ :‬מותר לעשות במה שרגילים לייבש ‪-‬‬
‫וכל ייבוש כעין זה מותר‪ -‬בין באופן טבעי בין בתנורים‪.‬‬
‫י‪ .‬שימושי שמן של שביעית ויין של שביעית יתבארו אי"ה‬
‫בקובץ הבא (ח"ב) בל"נ‪.‬‬
‫י"א‪ .‬מ"ש בפסוק "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" ‪-‬‬
‫שדרשו חז"ל "לאכלה‪-‬ולא להפסד"‪ ,‬כתבו הפוסקים ‪-‬‬
‫שהכוונה הפסד ישיר בידיים‪.‬‬
‫‪ -‬ומה לגבי ‪ -‬הפסד בגרמא ‪ -‬בפירות שביעית? הנה זו‬‫מחלוקת בפוסקים האחרונים וגם בפוסקי דורנו‪:‬‬
‫** בראש המתירים הפסד בגרמא בפירות שביעית ‪ -‬עומד‬
‫המהרי"ט ז"ל וראייתו מירושלמי [פ"ז דשביעית מ"ב]‬
‫שהתירו להעלות לגג קניבת ירק שתתייבש מאליה [דקודם‬
‫ראויה למאכל אדם ואח"כ רק למאכל בהמה]‪ .‬וכן ס"ל‬
‫לרידב"ז [וכ"ד החזון איש ז"ל וכ"פ בספר "השמיטה"‬
‫(למהר"י טיקוצ'ינסקי ז"ל) וכ"ד הגרי"ש אלישיב זצ"ל]‪.‬‬
‫ועוד כמה אחרונים ‪ -‬וכן דעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף‬
‫זצ"ל‪ /‬ובנו יבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ילקוט‬
‫יוסף [שביעית‪-‬פט"ו] וכ"ד מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א‬
‫שכן עיקר לדינא‪.‬‬
‫ ולפי דעת כל אלו‪ :‬פרי שאינו רוצה לאוכלו ‪ -‬יניחו במקום‬‫שיירקב וייפסל מאליו או יניחו במקום שהבהמה או העוף‬
‫יוכלו לגשת לאוכלו מעצמם ואינו מחוייב למונעם‪.‬‬
‫* וכן אפשרי להניח שיירי אוכל בשמש או במקום שיגיעו‬
‫זבובים‪/‬יתושים‪/‬דבורים‪/‬פרעושים או כל מיני חרקים או‬
‫להניח שיירי אוכל בחוץ במקום שהשלג יירד עליו‪ .‬וכן‬
‫קומפוט [או מרק] מפירות [וירקות] שביעית אינו מחוייב‬
‫להכניס הנשאר למקרר אף שגורם שהנשאר יתקלקל‪.‬‬
‫* מכל מקום ‪ -‬על האב לחנך בניו הקטנים [שהגיעו לחינוך]‬
‫שלא יבזבזו את האוכל שיש בו קדושת שביעית משום חינוך‬
‫ שגם באיסור דרבנן אין לאב להרגיל בניו הקטנים לעבור‬‫על איסור דרבנן [ילקו"י שביעית פט"ו הכ"ג] ‪ -‬אך כיון‬
‫שנאמר קודם שגרם הפסד פירות שביעית ‪ -‬מותר מדינא‬
‫לכן מותר ליתן לתינוק פירו"ש אעפ"י שהוא יפורר וילכלך‬
‫באכילתו ‪ -‬כדרך התינוקות ‪ -‬ויפסיד האוכל הנשאר‪ .‬וכן‬
‫מצוי שנותנים לתינוק בננה [מאוצר בית דין ‪ -‬קדושה‬
‫בקדו"ש] אף שיודע שהנשאר‪-‬יימאס‪ ,‬אכן אם נשאר ולא‬
‫נמאס ‪ -‬יכרכנו ויזרקנו בפח‪ .‬וראוי עכ"פ להחמיר‪ ,‬אם‬
‫אפשר ליתן לו רק חלק מהפרי לא לגרום להפסד ‪ -‬וזה‬
‫עדיף!‬
‫** לעומתם כמה אחרונים אוסרים הפסד פירות שביעית‬
‫בגרמא [עקיפה]‪:‬‬
‫ הגרצ"פ פראנק [הר צבי] המקדש דוד‪ .‬חידושים‬‫וביאורים להלכות שמיטה – וכן פסק הרב שניאור ז‪ .‬רווח‬
‫שליט"א בספרו "שביתת השדה" פי"א [הערה ‪ ]41‬שגרמא‬
‫בהפסד פירות שביעית אסורה ‪ -‬וכגון שאסור להניח פירות‬
‫שביעית במקום שיש דריסת רגל לאנשים או ליד מקור חום‬
‫שיקלקל את הפירות [וכג' מה שנזכר לעיל בהיתר השיטה‬
‫הקודמת]‪.‬‬
‫אמנם ‪ -‬גם לדעת אלו המחמירים בהפסד של פירות שביעית‬
‫שנעשה כתוצאה משימוש בדרך הרגילה בכל השנים ‪ -‬מותר‬
‫ וכגון שמותר לאכול פרי ולהשאיר חלק ממנו אם אינו חפץ‬‫בזה יותר ‪ -‬והשאר ממילא ייפסד בקרוב‪ .‬וכן ליתן לפני‬
‫תינוקות אוכל שהם מפוררים ומפסידים בידיים‪ .‬וכן ליטול‬
‫אתרוג של שביעית ‪ -‬אע"ג שע"י מישמוש היד הוא בא לידי‬
‫הפסד‪.‬‬
‫י"ב‪ .‬מה שאסור להפסיד בידיים ‪ -‬מפירות שביעית‪ ,‬היינו‬
‫גם כל שיירי מאכל שדרך אנשים לחוס עליו מחמת ממון‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬שאם דרך האנשים לחוס על זה ולשיירם ‪ -‬אסור‪.‬‬
‫לכן‪ :‬המעט הרגיל שנשאר בצלחת ובקדירה אינו חושש‬
‫עליו ומותר לזורקו לפח האשפה ‪ -‬אך אם הנשאר הוא‬
‫בשיעור ניכר שרגילים לשומרו לעצמו או לבהמתו או‬
‫להחזירו לקדירה לא יזרקנו לפח אשפה אלא לפח שמיטה‪.‬‬
‫פח שמיטה‬
‫** כיון שנצטוינו בתורה הקדושה "והיתה שבת הארץ לכם‬
‫לאכלה" [ויקרא כ"ה] ודרשו חז"ל "לאוכלה‪-‬ולא להפסד" ‪-‬‬
‫ומכאן שצריך לשמר ולא לזלזל ולזרוק שיירי פירות‬
‫שביעית [כפי שצויין לעיל] או קליפות של פירות וירקות‬
‫הקדושים בקדושת שביעית [כפי שיפורט בס"ד בקובץ שנת‬
‫השבע (ח"ב)]] או שאר מאכל בהמה הקדושים בקדושת‬
‫שביעית‪ ,‬אם כן ראוי לא להשליך את הנ"ל מפירות‬
‫השביעית לפח אשפה רגיל המיועד ללכלוך וכמות‪-‬שהן‬
‫בדרך בזיון‪.‬‬
‫= האם צריך לייחד "פח שמיטה" לעניין זה או סגי‬
‫שיניחום בשקיות ניילון וכד'? את מירב השיטות בעניין זה‬
‫מפוסקי דורנו האחרונים אנו מציגים בס"ד לפני הקוראים‬
‫הי"ו וכל אדם ינהג בשיטת רבותיו‪:‬‬
‫‪ ‬הפוסקים שמצריכים "פח שמיטה"‪:‬‬
‫* החזון איש זצ"ל ‪" -‬אסור להשליכן לאשפה ‪ -‬אלא ישאירן‬
‫בביתו עד שיתעפשו ויתקלקלו ואז כבר אינן נחשבות‬
‫כפירות שביעית" עכ"ל‪.‬‬
‫* וכ"כ בספר "דרך אמונה" להגר"ח קנייבסקי שליט"א‪.‬‬
‫* וכ"כ הגרי"ש אלישיב זצ"ל ‪ -‬והוסיף שבשעת הדחק‬
‫אפשר לאוספן לשקיות ניילון ולקשור פי השקית‬
‫שנת שבע‬
‫[מ"ג]‬
‫פירות שביעית‪/‬פ"ה פח שמיטה‬
‫ולהניחה כך באשפה [כפי השיטה הבאה] וראוי להניח‬
‫השקית מעל האשפה שבפח‪ .‬ועוד הורה הרב ז"ל ‪-‬‬
‫שבמקום שמכוניות סילוק האשפה דוחסות האשפה ‪ -‬יש‬
‫לשים את השקיות באשפה לאחר שהחלו השאריות‬
‫להתקלקל כדי לא להכשיל את עובדי הנקיון [היהודים]‬
‫בהפסד פירות שביעית [ספר "דיני שביעית"]‪.‬‬
‫* וכ"כ מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א בספרו "הבוחר‬
‫בשמיטה" וכפי הוראת החזון איש ז"ל [שביעית סי' כ"ד‬
‫אות י']‪.‬‬
‫* וכן ראיתי שהורה בפסקיו הגר"י טשזנר שליט"א‬
‫מו"צ בק"ק אופקים בתחילת שנת השמיטה תשס"א‬
‫בגליון "המעיין"‪.‬‬
‫* וכן פסק הרש"ז רווח שליט"א בספר "שביתת השדה"‬
‫[פי"א הכ"ח] שמותר להניח כל סוגי השיירים אפילו‬
‫הממהרים שיש הכלים ונפסדים מהר ויש פחות זמן‪ .‬אך‬
‫יש לחלק בין שיירי מאכל טובים למקולקלים כבר ‪-‬‬
‫וכדלקמן‪ .‬וכ"כ בספר "שמיטה כהלכתה" ובספר‬
‫"משפטי ארץ"‪.‬‬
‫‪ ‬הפוסקים שסוברים דדי בשקיות ניילון‪:‬‬
‫* דעת הגרש"ז אויערבאך ז"ל ‪ -‬סגי בהכנסת שיירי‬
‫הפירות והקליפות לשקית ניילון ‪ -‬וכך לסוגרה ולהניחה‬
‫באשפה [ספר "דיני שביעית" בשמו בהוראתו לבני ישיבת‬
‫"קול תורה"]‪.‬‬
‫* דעת מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל ‪"[ -‬אור‬
‫לציון"‪"/‬שביעית" פ"ב ה"ג] "ורשאי להשהותן עד‬
‫שיתעפשו וכד' ומ"מ אין לזורקן לאשפה כמות‪-‬שהן אלא‬
‫יעטוף אותם בנייר או בשקית ניילון באופן שלא יימאסו‬
‫בזריקתן לאשפה ויניחם שם כך"‪.‬‬
‫* וכ"ד הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל‪ ,‬אך מחמיר הוא‬
‫יותר דיעטוף השיירים בנייר כסף ואותם יתן בשקית‬
‫ניילון‪.‬‬
‫* וכן היא לכתחילה דעת הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף‬
‫שליט"א [ספר "ילקוט יוסף שביעית" עמוד שע"א] שמן‬
‫הדין אפשר לכרכן בנייר או בשקית ניילון ויניחם בפח‬
‫אשפה או יכול להשהותם שם עד שייפסדו ויתעפשו‬
‫וייפסלו מאכילת בהמה‪.‬‬
‫ ואמנם מה שהזכיר שם מו"ר הרה"ג הראש"ל שליט"א‬‫לבסוף שיש מחמירים לייחד פח מיוחד לקליפות [ושיירי‬
‫פירות] שביעית [הראויים למאכל אדם‪/‬בהמה] ובהערות‬
‫ציין [עמ' ש"ע‪-‬שע"א] שרבים נוהגים לייחד בשנת‬
‫השמיטה שני פחי אשפה‪ .‬מכניס מאכל הנשאר‪/‬קליפות ‪-‬‬
‫לשקית ניילון ומניחה בפח הראשון‪ .‬וכך מוסיף שקית‬
‫ובה שיירי פירות שביעית‪ ,‬לפח הראשון עד שמתמלא‬
‫ואחר יום‪-‬יומיים מעבירו לפח אשפה השני הרגיל‪ ,‬והפח‬
‫הראשון מתרוקן למלאות שוב וחוזר חלילה‪.‬‬
‫ וציין שם להרב שמיטה כהלכתה שגם כן ציין [כמ"ש‬‫הרב ש‪.‬ז‪ .‬רווח שליט"א לעיל] שאסור להניח אפילו בפח‬
‫שמיטה עצמו שיירי פירות טובים של שביעית שעוד‬
‫ראויים לאכילה וכשהם נרקבים אי‪-‬אפשר לזרוק עליהם‬
‫שיירי פירות נוספים טובים שאלו הראשונים ממהרים‬
‫להרקיב‪-‬לפני הזמן‪-‬את אלו החדשים‪ ,‬לכן מעמידים‬
‫היום בכל בית‪ ,‬פח מיוחד למאכלים שיש בהם קדושת‬
‫שביעית ונזהרו קודם לכרוך כל דבר שרוצה להשליך שם‪,‬‬
‫בנייר או ניילון וכאשר הפח מתמלא ‪ -‬זורקו ולא נקרא‬
‫בזה‪-‬בזיון [או כאשר החלו להרקיב‪-‬אפשר לזורקם בלא‬
‫שיתמלא]‪.‬‬
‫‪ ‬והמדקדקין מעמידים ב' פחים גדולים וכשמתמלא אחד‬
‫ מתחיל למלאות את השני ‪ -‬ורק כשמתמלא השני מרוקן‬‫את הראשון שאז ודאי כבר הכל נרקב ‪ -‬ובדרך זו‬
‫מקיימים מצות שביעית בהידור עכ"ל‪.‬‬
‫** מה מניחים ב"פח שמיטה" [למחמירים] או בתוך‬
‫שקיות ניילון [למקילים] מתוך פירות שביעית או שאר‬
‫דברים שצריך לשומרם בקדושת שביעית?‬
‫א‪ .‬פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית ‪ -‬פירות‬
‫וירקות אלו הן בכלל "גידולי הארץ המיוחדים" כפי‬
‫שהקדמנו לעיל‪.‬‬
‫בפירות ‪ -‬הולכים אחר "חנטה" [‪ 1/3‬בישול] [וי"א הוצאת‬
‫פרח]‪ .‬בירקות ‪ -‬הולכים אחר "לקיטה" – קטיפתם [לפי‬
‫רוה"פ (כמ"ש לעיל עמ' ל"ב) שלא אוסרים אותם מצד‬
‫ספיחין)‪.‬‬
‫ תפוזים ואשכוליות ושאר פירות הדר [המשווקים בחורף‬‫תשע"ה ] וכן אבוקדו‪ .‬וכן תפוחים ואגסים מקירור [אפשר‬
‫להבחין בין חדש לישן] כל אלו משנה שישית ואין בהם‬
‫קדושת שביעית (עד קיץ תשע"ה )‪.‬‬
‫ב‪ .‬שיירי הפירות הנז"ל שיש בהם קדושת שביעית ‪ -‬צריך‬
‫לשומרם ב"פח שמיטה" [כנזכר בדעת המחמירים] או‬
‫יניחם בשקיות ניילון [וכנזכר בדעת המקילים] סגורות ואז‬
‫יזרקם באשפה‪ .‬והיינו גם הקליפות [הנאכלות] גם שאר‬
‫בשר הפרי וראה עוד לקמן‪.‬‬
‫ג‪ .‬גרעיני הפירות של שביעית שאינם אכילים כלל לא‬
‫לאדם ולא לבהמה כגון גרעיני המשמש והאפרסק והשזיף‬
‫וכד' והוא נזרק כמות‪-‬שהוא ‪ -‬אין בהם קדושת שביעית‬
‫ומותר לזורקם לאשפה ‪ -‬כך היא הכרעת רוב ככל‬
‫האחרונים [למעט הגר"ש וואזנר שליט"א דמחמיר בזה]‪.‬‬
‫ והוא הדין בגרעיני תמרים (לחים) תפוחים ואגסים‬‫וחבושים (שהם לחים) ‪ -‬מקדושת שביעית‪ -‬גם דעת‬
‫האנשים להשליכם ואינן עשויין לאכילה כלל‪.‬‬
‫ אמנם בגרעיני אבטיח יש להחמיר לנהוג בקדושת‬‫שביעית כיון שכיום זורעים שדות מיוחדות של אבטיחים‬
‫קטנים במיוחד לצורך שיווק הגרעינים ‪ -‬אלא זאת במידה‬
‫ואין איסור ספיחין באבטיחים ‪ -‬וכמעט ולא מצוי‬
‫(לספרדים) אבטיח עם קדושת שביעית [ואפשר לדברי המבי"ט‬
‫ז"ל ‪ -‬כפי שנוהגים אחינו בני אשכנז מקרקע של גוי בארץ ישראל‬
‫וכנז"ל]‪.‬‬
‫ גרעיני פירות שדבוק בהם מעט משיירי הפרי כגון גרעיני‬‫שזיפים אפרסקים ‪ -‬זיתים ותמרים וחבושים ‪ -‬וכד' ‪-‬‬
‫שנשאר סביבותם מעט מבשר הפרי יש אומרים שאסור‬
‫להפסידם ‪ -‬שהרי עדיין ראויים לאכילה לכן צריך לשומרם‬
‫בפח שמיטה ו‪/‬או להניחם בשקיות ניילון וכנזכר בדעת‬
‫המיקילים ולהניחם באשפה [כן דעת ספר "השמיטה כהלכתה"‬
‫והחזון איש ז"ל והגרש"ז אויערבאך ז"ל ודעת מרן הגרב"צ אבא שאול‬
‫ז"ל‪ /‬ונראה שכן ד' הרש"ז רווח שליט"א להחמיר]‪.‬‬
‫ ויש אומרים שכיון שבדרך כלל גרעינים אלה מיועדים‬‫להשליכם לאשפה אין בהם קדושת שביעית ומותר לזרקן‬
‫לאשפה כרגיל [דעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל‪ /‬ויבלח"א בנו‬
‫הראש"ל הגרי"צ יוסף בספר "ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית"] ואם נשאר‬
‫בהם לחלוחית בעלמא אפשר ממש להקל בזה [הגרי"ש‬
‫אלישיב זצ"ל]‪.‬‬
‫"שאל תלמיד אחד את רבי אבהו‪ :‬למה ציווה הקב"ה על השמיטה? אמר לו‪ :‬אמר הקב"ה לישראל‪:‬זריעו שש והשמיטו שבע‪ ,‬כדי‬
‫שתדעו שהארץ שלי היא"‪[ .‬סנהדרין ל"ט] ["ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם ותשכחו עול מלכותו" (פירש"י‪ -‬שם)]‬
‫‪-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬‫וכן דרשו חז"ל בתורת כהנים (בחוקותי)‪" :‬אני אמרתי תהיו זורעים שש ומשמיטים לי אחת‪ -‬בשביל שתדע שהארץ שלי היא"‪.‬‬
‫(ס' דיני שביעית)‪.‬‬
‫[מ"ד]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫פירות שביעית‪/‬פ"ה פח שמיטה‬
‫ וגם למחמירים בענין גרעיני הפירות שדבוק בהם מעט‬‫בשר הפרי או מהקליפות ‪ -‬אם נמצא במקום ציבורי יכול‬
‫ליתן הגרעינים והקליפות בשקית הניילון ומיד לזרוק‬
‫השקית לפח אשפה בלא לחכות שיירקבו ["ילקוט‬
‫יוסף"‪"/‬שביעית" עמ' שע"ו ‪ -‬שע"ט]‪.‬‬
‫ד‪ .‬כמהין ופטריות של שנה שביעית ‪ -‬לרוב הפוסקים יש‬
‫להקל ‪ -‬ולא נוהג בם קדושת שביעית [הראש"ל הגרי"צ‬
‫יוסף שליט"א הגר"ח קנייבסקי שליט"א והרש"ז רווח‬
‫שליט"א‪/‬הגרצ"פ פרנק והמנחת יצחק וייס ז"ל ועוד]‪.‬‬
‫[ויש מחמירים‪ :‬הגרא"י קוק ז"ל‪ .‬הגר"ש ישראלי ז"ל‪.‬‬
‫ומרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל הורה להחמיר מספק‪.‬‬
‫אא"כ גדלו במערה‪/‬מבנה]‪.‬‬
‫ה‪ .‬שאריות אוכל הראויות למאכל אדם‪ ,‬כאמור‪ ,‬צריך‬
‫לשומרן בקדושת שביעית כנ"ל ב"פח שמיטה" או‬
‫"שקיות ניילון" כנזכר אך אם אינן ראויות למאכל אדם ‪-‬‬
‫וגם אינן עומדים למאכל בהמה ‪ -‬מאכל בעלי חיים‬
‫הנמצאים באותו מקום ‪ -‬אפשר להשליכם לאשפה‬
‫["הבוחר בשמיטה"]‪.‬‬
‫ אמנם נזכר בפוסקי דורנו שמצוי שאדם משאיר מעט‬‫בצלחת ובקדירה ‪ -‬שיירים של פירות וירקות שביעית‬
‫כדרכו בכל השנים‪ ,‬על כמות מועטת כזו ‪ -‬אין קפידא‬
‫ואין איסור לזורקן לאשפה מן הדין ורוחצם כדרכו‪ .‬אך‬
‫כמות שנאסרת בזריקה לאשפה ואיסור הפסד היינו‬
‫שיעור הניכר שרגיל לשמור לעצמו או לבהמתו או‬
‫להחזיר לקדירה ‪ -‬וזה נקרא "כל שדרך אנשים חסים על‬
‫ממונם לשיירם" ["ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" עמ' שפ"ד]‪.‬‬
‫ו‪ .‬פירות שלש השנים מנטיעת העץ [ערלה] שחל בשנה‬
‫השביעית ‪ -‬אין לפירות אלו קדושת שביעית והדין הכי‬
‫הוא שצריך כבר לתולשם מן העץ בתחילת גידולם ‪-‬‬
‫[במשך שלש שנים] כדי שלא ייכשלו בהם באיסור ערלה‬
‫החמור ‪ -‬לכן יזרקום ואין צריך לשומרם "בפח‬
‫שמיטה"‪/‬שקיות ניילון‪.‬‬
‫ז‪ .‬ישנם אופנים שצריך להפריש "תרומות ומעשרות" גם‬
‫מפירות שביעית (כמ"ש לעיל עמ' ל"ה‪ -‬ל"ו ) כגון שקיבל‬
‫פירות הקדושים בקדושת שביעית מאדם שלא הפקיר‬
‫שדהו‪/‬מטע שלו [לפי פסק מרן הבית יוסף ז"ל] וסדר‬
‫ההפרשה אם כן צריך להיות כך‪ :‬תרומה גדולה [משהו ‪-‬‬
‫כמה גרמים]‪ .‬תרומת מעשר [‪ .]1%‬מעשר ראשון [‪- ]5%‬‬
‫ללוי‪ .‬מעשר עני [‪ - ]11%‬לעני‪ .‬תרומה גדולה ותרומת‬
‫מעשר ‪ -‬אסורים באכילה ‪ -‬גם לזרים וגם לכהנים בימינו‪,‬‬
‫אם כן מה יעשה‪ ,‬הרי יש בהם קדושת שביעית? ומפירות‬
‫שנה רגילה ‪ -‬אנו זורקים בדרך כבוד [שקיות ניילון]‬
‫לאשפה או קוברים באדמה את התרומות הללו! אלא‬
‫ודאי דלא גרע ויניחם בשקית ניילון ‪ -‬ויסגרנה ויניחה‬
‫באשפה למאן ‪ -‬דאמר דסגי בכך ולמאן דמחמיר לייחד‬
‫"פח שמיטה" ודאי נראה דיחמיר להניח שקית זו בפח‬
‫שמיטה‪( .‬וראיתי שכתבו כן)‪.‬‬
‫ח‪ .‬יש צמחי תבלין שנאכלים בפני עצמם [נענ"ע] ויש‬
‫שאינם נאכלים בפני עצמם אלא מיועדים לתיבול בלבד‬
‫[שיב"א]‪ .‬וכן יש צמחי מרפא שעומדים למאכל של תענוג‬
‫וכן יש צמחים שנועדו גם למאכל בריאים ובאים לחיזוק‬
‫האדם ‪ -‬בכל אלו יש קדושת שביעית‪ .‬ולכן כל תבלין‬
‫שהשתמשו בו לנתינת טעם בבישול או בהכנת תה‪,‬‬
‫וטעמם כבר פג ‪ -‬ואינו ראוי לתת טעם ולא לאכילה ‪ -‬כבר‬
‫מותר להשליכו לאשפה‪ .‬וכל זמן שלא ניצלו את כל טעמו‬
‫וראוי ליתן טעם‪/‬אכילה צריך לשומרו בפח שמיטה או‬
‫שקית ניילון כנזכר‪.‬‬
‫** בצמחי מרפא שאינם למאכל אלא למטרת רפואה‬
‫לחולים ‪ -‬וכן בצמח הקא"ת [אצל התימנים] [שהוא מר] ‪-‬‬
‫אין נוהגת בהם קדושת שביעית‪( .‬ראה לעיל עמ' ל"ז)‬
‫ט‪ .‬פרחים הניטעים (ועומדים) לשם נוי ‪ -‬בין יש בהם ריח‬
‫(כגון צפורן‪ -‬אמריקאי) או אין בהם ריח ‪ -‬מנהג בני‬
‫ספרד להקל בזה שאין בהם בקדושת שביעית‪.‬‬
‫‪( .‬מרן הגרב"צ אבא שאול "ל כתב שראוי לחוש לנהוג‬‫בהם קדושת שביעית – אם ניטעו לריח)‪.‬‬
‫י‪ .‬צמחי בושם של שביעית ‪ -‬אם פג ריחם ‪ -‬פשוט שמותר‬
‫להשליכם לאשפה‪ .‬אך אם יש בהם עדיין ריח ‪ -‬הרוצה‬
‫להקל לזורקם קודם שיתקלקלו ‪ -‬והוא אינו רוצה עוד‬
‫ליהנות מהם ‪ -‬יש לו על מי לסמוך‪.‬‬
‫י"א‪ .‬בשמים שניטעו (ועומדים) לריח ‪ -‬בזה ישנה‬
‫מחלוקת שיש אומרים לנהוג בהם קדושת שביעית לכן יש‬
‫להחמיר לשומרם בקדושת שביעית וכגון כשמחלקים‬
‫אותם במוצאי‪-‬שבת [וסתם בשמים‪ ,‬בכל השנים‬
‫כשמברכים עליהם בהבדלה ראוי לשומרם עד שיתייבשו‬
‫כיון שבירכו עליהם ‪ -‬יש בהם קדושה ‪ -‬עפ"י הבן איש חי‬
‫ז"ל‪/‬הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל] או בברית מילה‪ .‬אם‬
‫יש ספק אם חנטו בשביעית או שמא זה מ"היתר מכירה"‬
‫אין להקפיד‪ .‬ויש מיקילים לגמרי לא לנהוג בהם קדושת‬
‫שביעית‪ -‬כיון שאין מהם הנאה גופנית ["ילקוט‬
‫יוסף"‪"/‬שביעית" ע"מ שצ"ב‪"/‬שביתת השדה" פ"ט]‪.‬‬
‫"ו ציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית"‪[ -‬ויקרא כ"ה‪-‬כ"א]‬
‫מסופר בתלמוד [סנהדרין צ"א]‪" :‬שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון‬
‫עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון‪ .‬אמרו לו‪ :‬הרי הוא [הכתוב]אומר‬
‫‪":‬וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" תנו לנו כסף וזהב אשר‬
‫נטלתם ממנו"‪ .‬אמר גביהה בן פסיסא לחכמים‪ :‬תנו לי רשות ואלך ואדון‬
‫עימהם לפני אלכסנדרוס אם ינצחוני אימרו להם‪ :‬הדיוט שבנו ניצחתם‪.‬‬
‫ואם אני אנצח אותם‪-‬אימרו להם‪ :‬תורת משה רבינו ניצחתכם‪.‬‬
‫נתנו לו רשות והלך ודן עימהם‪ .‬אמר להם‪:‬מהיכן אתם מביאים ראיה?‬
‫אמרו לו‪ -‬מן התורה‪.‬אמר להם‪ :‬אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן‬
‫התורה שנאמר‪":‬ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה‬
‫וארבע מאות שנה" תנו לנו שכר עבודה של שישים רבוא ששיעבדתם‬
‫במצרים ‪ 354‬שנה‪ ...‬אמרו לו‪ :‬תנו לנו זמן שלושה ימים‪.‬נתן להם‬
‫זמן‪.‬בדקו ולא מצאו תשובה‪ .‬מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן‬
‫כשהן נטועות וברחו‪ .‬ואותה שנה שביעית היתה "ע"כ‪.‬‬
‫הרי לך בריחה של מצריים מכל יבולם פירותיהם ושדותיהם‪-‬ולמי ניתנו?‬
‫לשומרי שביעית‪.‬‬
‫וכהיסטורי'ה החוזרת על עצמה‪ ...‬באופן דומה מתרחש בדור האחרון‪:‬‬
‫השנה‪-‬תשי"ט {‪ -}9434‬שנת השמיטה בארץ ישראל ובמדינת ישראל‬
‫המתחדשת‪.‬אנשי וועדת השמיטה לא חסכו מאמץ לספק לשומרי שמיטה‬
‫את הירקות הדרושים למחיה‪ .‬ולמרות הכל‪-‬בצל‪ ,‬לא השיגו כלל עבור‬
‫שומרי השמיטה שעליהם נאמר‪":‬גבורי כח עושי דברו"‪.‬‬
‫והנה בשנה ההיא שהיתה ‪ 5‬שנים אחר מבצע‪/‬מלחמת "קדש"["סיני"]‬
‫המתיחות בין ישראל למצרים היתה כידוע רבה מאד‪ .‬והנה אוניית משא‬
‫מצרית נעצרה בהתקרבה לחופי הארץ‪ .‬רב החובל המצרי טעה בניווט‬
‫וכאשר הבחינו אנשי הצוות שלה שהם מתקרבים לחופי הארץ (ישראל)‬
‫הורידו סירת הצלה ונמלטו בחסות החשיכה‪ -‬לכיוון מצרים‪ .‬הספינה על‬
‫מטענה נפלה שלל לידיים ישראליות‪ .‬ומה היה במטענה‪ ?...‬בצל‪...‬‬
‫כמות הבצל שהיתה באוניה היה בו די מספיק לכמות הנצרכת לשומרי‬
‫השמיטה‪ -‬שבאותה שנה‪ -‬שסופק להם‪.‬‬
‫שנת השבע‬
‫[מ"ה]‬
‫פירות שביעית‪ /‬פ"ה‪ -‬קילוף וקליפות‬
‫קילוף פירות שביעית‬
‫א‪ .‬עפ"י הירושלמי דשביעית [פ"ח ה"ב] והתוספתא‬
‫דשביעית [פ"ו ה"א] "אין מחייבין אותו לאכול לא פת‬
‫שעיפשה ולא קניבת ירק" וכ"פ הרמב"ם בהלכות‬
‫תרומות [פי"א ה"י] דקניבת [חיתוך‪-‬קילוף] ירק מותר‬
‫לזרים אפילו של בעל הבית [עיין בנו"כ שם] ‪ -‬והאחרונים‬
‫כתבו שהרמב"ם הישווה דיני שביעית לדיני תרומות ‪-‬‬
‫ומכאן המקור גם להיתר קילוף פירות שביעית דלא נקרא‬
‫"הפסד"‪.‬‬
‫ב‪ .‬ולכן מסקנת הפוסקים שפירות שביעית מותר לקלפן‬
‫כדרך וכנוהג המקובל לקלף פירות בשאר שנים ואין בזה‬
‫גדר "הפסד" פירות שביעית ואין גם צורך להזהר באופן‬
‫מיוחד שלא לקלוף גם מעט מהפרי ‪ -‬אלא מקלף כדרכו‪.‬‬
‫ והיינו בפירות שביעית שהדרך לקולפן כל השנים כגון‬‫מלפפונים [מקדושת שביעית כפי שמצוי בתחילת השנה –‬
‫כשאין בזה איסור ספיחין לדיעות המקילות בזה]‬
‫תפוחים ואגסים [הקדושים בקדושת שביעית כפי שמצוי‬
‫בקיץ שמיטה]‪.‬‬
‫ והחידוש בזה שהיתר הקילוף הוא גם בקליפות‬‫הראויות בפני עצמן לאכילה‪ ,‬דהיינו בפירות שאפשר‬
‫לאוכלן בקליפתן ‪ -‬ולגבי שמירתן ב"פח שמיטה" ראה‬
‫["קליפות פירות שביעית"] בהמשך‪.‬‬
‫ג‪ .‬לגבי קילוף עגבניות הקדושות בקדושת שביעית [כפי‬
‫שמצוי בתחילת השנה (כמלפפונים) ולאלו שנהגו להקל‬
‫שיש קדושת שביעית בירקות שנזרעו בשישית ונלקטו‬
‫בשביעית וכנז"ל] הרואה יראה שישנה בזה מחלוקת‬
‫האחרונים בדורנו‪:‬‬
‫הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ["ילקוט‬
‫* דעת‬
‫יוסף"‪"/‬שביעית" עמ' שע"א] והרש"ז רווח שליט"א‬
‫["שביתת השדה" פי"א הכ"ה] להקל כיון שמצוי‬
‫שמקלפים עגבניות ‪ -‬לצורך בישול‪ ,‬א"כ הוי נוהג המקובל‬
‫ודרכו בכך כל השנים!‬
‫* ודעת החזון‪-‬איש ["שביעית" פי"ד ה"י] הגרי"ש‬
‫אלישיב זצ"ל [הובא בספר "דיני שביעית" פט"ז הכ"ג]‬
‫ועפ"י ספר "משפטי ארץ"‪ /‬וכן דעת מו"ר הגר"א חפוטא‬
‫שליט"א [ספר "הבוחר בשמיטה" פ"ה ה"ו] ‪ -‬להחמיר‬
‫דאין לקלף עגבניות‪.‬‬
‫ד‪ .‬בסיס נרחב יותר ישנו לאיסור קלוף משמש ושזיפים‬
‫וכד' דאין דרך כ"כ בקילוף פירות אלו וקבוצת הרבנים‬
‫הנ"ל המחמירים הזכירום לאיסור‪ ,‬אלא שהסתפקנו‬
‫שהרי רגילות אצל זקנים וכד' כן לקולפם!‬
‫‪ -‬ואם נדייק מלשון הראש"ל הגרי"צ יוסף והרש"ז‬‫רווח שליט"א ש"מותר לקלף פירות וירקות כדרך‬
‫שמקלף בשאר שנים" הרי שיש מקום להקל לזקנים וכד'‬
‫שאינם אוכלים פירות אלו עם הקליפה בכל השנים!‬
‫‪ -‬אמנם שם [ספר "דיני שביעית"] הזכיר בשם הגרי"ש‬‫אלישיב זצ"ל שמותר להסיר מהפירות הנ"ל [שכתבו‬
‫להחמיר בקילופן] את קליפתן עם חתיכה עבה מאד‬
‫מבשר הפרי‪ ,‬מפני שהקליפה ראויה לאכילה אגב בשר‬
‫הפרי הצמוד לה‪.‬‬
‫ה‪ .‬ובכל עניין‪ ,‬כאשר רוצה אדם להסיר או להפריד‬
‫חלקים מסויימים שאינם יפים וראויים לאכילה מתוך‬
‫פרי הקדוש בקדושת שביעית ‪ -‬מותר לעשות כן אך בכל‬
‫זאת צריך לשומרם בקדושת שביעית וכמ"ש לקמן‪.‬‬
‫דין קליפות פירות שביעית‪:‬‬
‫א‪ .‬כל הקליפות של פירות שביעית [פירות‪/‬ירקות] שראויות‪:‬‬
‫למאכל אדם‪ .‬למאכל בהמה או לצביעה [או שאר הנאות ‪-‬‬
‫שהנאתם וביעורם שווה] הרי אלו קדושים בקדושת שביעית‬
‫גם כן כפרי עצמו וכגון קליפות תפוחים‪ ,‬מלפפון ועגבניות‬
‫וכד'‪ .‬ואף שאינו חייב לאוכלן או להאכילן לבהמה ‪ -‬ורשאי‬
‫להשהותן עד שיתעפשו וייפסלו מאכילת בהמה ‪ -‬וכמובן‬
‫שאין לזורקן כך אלא יניחם בשקית ניילון ו‪/‬או בפח שמיטה‬
‫כאמור לעיל‪.‬‬
‫ב‪ .‬במידה ויש קליפות פירות שביעית ‪ -‬שדבוק בהם מבשר‬
‫הפרי ‪ -‬הראוי לאכילה‪ ,‬אף שהקליפות עצמן אינן ראויות‬
‫לאכילה ‪ -‬צריך לשומרן כראוי‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬וכדין שאריות אוכל‪.‬‬
‫ג‪ .‬קליפות הנותרות אחר סחיטה ו‪/‬או ריסוק כגון מריסוק‬
‫תפוחים‪ ,‬עגבניות ‪ -‬יש לנהוג בהן כנ"ל‪.‬‬
‫ קליפי רימונים ואגוזים ‪ -‬אף שאינם ראויים לאכילה בכל‬‫זאת צריך לשומרם כראוי וכנ"ל ‪ -‬מחמת שהם ראויים‬
‫לצביעה ועל כגון זה נאמר "תהיה כל תבואתה לאכול" דרשו‬
‫חז"ל "תהיה"‪ -‬אף לצביעה ולהדלקת הנר‪.‬‬
‫ד‪ .‬בכל הקליפות הנז"ל‪ ,‬אפילו שאין דרך כיום אצל רוב בני‬
‫אדם להשתמש בשימושים כאלו הרי הם בטלים לעיקר‬
‫הפרי וקדושים בקדושת שביעית‪.‬‬
‫ קליפות שאין בהם כל שימוש מהשימושים הנזכרים וכן‬‫אם אין דבוק בהם מבשר הפרי‪ ,‬אין בהם קדושת שביעית‪.‬‬
‫ה‪ .‬יוצאי דופן ‪ -‬הן קליפות של תפוזים ובננה הקדושים‬
‫בקדושת שביעית‪ .‬דמחלוקות ישנן בין פוסקי הדור‪,‬‬
‫האחרונים‪ ,‬לגבי הקליפות של הפירות שביעית הללו‪:‬‬
‫** קליפות תפוזים‪:‬‬
‫עפ"י דעת הרמב"ם מחמירים כמה אחרונים שיש לנהוג‬‫קדושת שביעית בקליפות תפוזים‪ -‬ובמיוחד שכיום נוהגים‬
‫לעשות מהן מרקחת בדבש ["ריבה"] וכן נותנים אותן‬
‫לבהמה וזו דעת הגרא"י הכהן קוק והגרי"ש אלישיב ז"ל‬
‫‪'/‬ויבלח"א הגר"ח קנייבסקי והגר"ש וואזנר והרש"ז רווח‬
‫שליט"א [ספר "דיני שביעית"‪/‬ספר "שביתת השדה"]‪.‬‬
‫ ודעת כמה אחרונים להקל דאין לנהוג בהם קדושת‬‫שביעית אף שעושין מהן "ריבות" ‪ -‬ולאו אוכל נינהו‪ ,‬וכן‬
‫רובן של הקליפות נזרקין היום לאשפה ובראש מחנה‬
‫הפוסקים הללו עומד החזון איש זצ"ל שיצא להקל ‪ -‬וכ"פ‬
‫הגרש"ז אויערבאך ז"ל מרנן הראש"ל הגר"ע יוסף והגר"ם‬
‫אליהו זצ"ל‪ /‬ויבלח"א הנאמ"ן הגר"ם מזוז שליט"א וכן‬
‫סיכם הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א בספרו הבהיר‬
‫"ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" [פט"ו הי"ג והערה ‪ -‬י"ג] שהעיקר‬
‫לדינא‪ ,‬כיון דשביעית בזמן הזה דרבנן‪ ,‬ויש לפנינו מחלוקת‬
‫הפוסקים‪ ,‬יש לתפוס להקל בזה [במיוחד] בתפוזים שאדם‬
‫קונה לביתו‪ ,‬אחר שקונה אותם לשם הפרי ולא לשם‬
‫הקליפות ‪ -‬ומ"מ כתב (בהלכה י"ג)‪" :‬והמחמיר לנהוג בהם‬
‫קדושת שביעית ולהניחן בתוך שקית ניילון נפרדת ולהשליכן‬
‫רק כך לאשפה תבא עליו ברכה" [ויש לציין ‪ -‬שפירות ההדר‬
‫שמצויים בקיץ תשע"ד וישווקו בשמיטה – חורף תשע"ה ‪ -‬כולם משנה‬
‫שישית (מעשר עני)‪ .‬ופירות הדר שישווקו אחרי ראש השנה תשע"ו בהן‬
‫תהיה קדושת שביעית מפירות שנקטפו מפרדסים שנמסרו לאוצר בית‬
‫דין או בתים פרטיים‪" .‬ובהיתר מכירה" אין קדושת שביעית למנהג‬
‫פוסקי ספרד]‪.‬‬
‫[מ"ו]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫פירות שביעית‪/‬פ"ה‪ -‬למאכל בהמה‪-‬נכרי‬
‫** קליפות בננות ‪ -‬קליפות בננה הינם ראויים למאכל‬
‫בהמה‪ ,‬לכל הדיעות‪ ,‬והרי הן טפילות לפרי ‪ -‬וקדושות‬
‫בקדושת שביעית‪ .‬לכן כמה מפוסקי הדור סוברים שיש‬
‫לנהוג קדושת שביעית בקליפות בננות מאוצר בית דין‬
‫[או מגינות פרטיות] [לאפוקי מהיתר מכירה] ובכללם מרן‬
‫הגרב"צ אבא שאול ז"ל‪ /‬ויבלח"א הראש"ל הגרי"צ‬
‫יוסף שליט"א ["ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" (עמ' שע"ב)]‬
‫והרש"ז רווח שליט"א [ספר "שביתת השדה"]‪.‬‬
‫ ולדעת מרן החזון איש ז"ל ‪ /‬וכן דעת יבלח"א הנאמ"ן‬‫הגר"ם מזוז שליט"א שאין צריך לשמור קדושת שביעית‬
‫בקליפות בננות ‪ -‬ובהערה [י"ב עמ' שע"ד] כ' הראש"ל‬
‫הגרי"צ יוסף שליט"א שהרוצה להקל לא לשמור קדושת‬
‫שביעית בקליפות בננה יש לו ע"מ לסמוך מכל שכן‬
‫מקליפות תפוזים דלעיל ["ילקוט יוסף‪"/‬שביעית"]‪.‬‬
‫מאכל אדם לבהמה ‪ -‬ולהיפך‬
‫א‪ .‬פסק הרמב"ם ז"ל [הלכות שמיטה ויובל פ"ה ה"ה]‬
‫"פירות [שביעית] המיוחדים למאכל אדם אין מאכילין‬
‫אותם לבהמה חיה ועופות‪ .‬הלכה הבהמה מאליה אל‬
‫תחת התאנה ואכלה אין מחייבין אותו [את הבעלים]‬
‫להחזירה‪ ,‬שנאמר‪" :‬ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה‬
‫כל תבואתה לאכול"‪.‬‬
‫ ומקור הדין בתוספתא שביעית (פ"ה הי"ג)‪ .‬וכן הובא‬‫באחרונים ובפוסקי דורנו‪ ,‬כיון שפירות שביעית הינם‬
‫הפקר לכן גם לבהמה זה הפקר‪.‬‬
‫אלא שנתחדשה כאן מחלוקת אחרונים‪:‬‬
‫** הרידב"ז [ר' יצחק‪-‬דוד בן זאב ז"ל ‪ -‬שהיה רבה של‬
‫צפת מלפני כ‪ 161 -‬שנה] ובעקבותיו גם החזון‪-‬איש ז"ל ‪-‬‬
‫פסקו‪ ,‬שכל זה נאמר בפירות שביעית שהן במחובר ‪ -‬דאז‬
‫הינם בגדר "הפקר" אך אם כבר נתלשו ‪ -‬והאדם שתלשם‬
‫זכה בהם ‪ -‬וזה ממונו [עד זמן ביעורם] ‪ -‬בזה חייב למנוע‬
‫מלאכול פירות שביעית אלו‪[ .‬וכן פסקו משמו של החזון איש‬
‫ספר "דיני שביעית" (הוצאת דגל ההלכה י‪-‬ם) והראש"ל הגר"ם‬
‫אליהו זצ"ל (קיצור פסקי שביעית בסוף ספר קיצור שולחן ערוך‬
‫להגר"ש גנצפריד ז"ל)]‪[ /.‬וב"ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית"‪ ,‬ספר "הבוחר‬
‫בשמיטה"‪ ,‬וספר "שביתת השדה" להרש"ז רווח שליט"א ‪ -‬לא‬
‫הכריעו רק ציינו זאת במקורות]‪.‬‬
‫** והרב תורת הארץ ז"ל חולק על הרידב"ז [ובמקביל על‬
‫פסקו של החזון‪-‬איש ז"ל המאוחר ממנו] וס"ל שאין‬
‫צריך למנוע את הבהמה מלאכול פירות שביעית אף‬
‫בפירות תלושים שכבר זכה האדם בהם‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם אותו מאכל ‪ -‬נפסל מאכילת אדם אך ראוי‬
‫לאכילת בהמה ‪" -‬קדושת שביעית" עדיין נוהגת בו‪:‬‬
‫ אם נהוג ליתנו לבהמה עדיין קדוש בקדושת שביעית ‪-‬‬‫כל עוד לא נפסל מאכילת הבהמה‪.‬‬
‫ אם לא נהוג ליתן לבהמה ‪ -‬אפילו הוא ראוי‪:‬‬‫* יש המקילים דאינו קדוש ומותר להשליכו [ספר‬
‫"שביתת השדה" להרש"ז רווח ו"חוט השני" להגר"נ‬
‫קרליץ שליט"א]‪.‬‬
‫* ויש האוסרים להשליכו לאשפה [ספר "דיני שביעית"‬
‫(פט"ז‪/‬ה"מ) בשם אחרונים]‪.‬‬
‫ג‪ .‬מאכל העומד לבעלי חיים בלבד ‪ -‬שהדין הוא שיש בו‬
‫"קדושת שביעית"‪ ,‬אסור לאדם לאכול ממנו כיון שאין‬
‫זה דרך אכילת הפרי‪ ,‬שהאדם אינו אוכל מאכל בהמה‬
‫והרי הוא כמפסיד מאכל בהמה ונאמר "לאכלה ‪ -‬ולא‬
‫להפסד" ["חזון איש"‪/‬ספר "דיני שביעית" פט"ז הל"ט‬
‫וספר "שביתת השדה" בשמו]‪.‬‬
‫ אמנם בספר "שביתת השדה" [פי"א המ"א הערה ‪]11‬‬‫ציין להגהות מהרי"ד על הסיפרא [פ"ב ה"ז] שדעתו‬
‫להתיר [ואח"כ ציין להחזון איש שאוסר] ונראה שדעתו‬
‫להחמיר כמותו‪.‬‬
‫ד‪ .‬מכל מקום מאכל בהמה ‪ -‬אם דרכה לאוכלו חי ‪ -‬אסור‬
‫לבשל אותו‪ .‬אך אם צריך לבשל המאכל ודאי שמותר‬
‫לבשלה לבהמה [פסקי הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל‬
‫והרש"ז רווח שליט"א] לכן מותר גם בזמנינו להכין‬
‫תחמיץ לבהמה ‪ -‬כיון שדרכה בכך [והיינו מאוכלי בהמה‬
‫כקליפות תפוזים ולא מאוכלי אדם ולכן אם מכינים‬
‫תחמיץ מחיטה יש להזהר שלא לעשות זאת מחיטה‬
‫שנתמלאה כבר בגרעינים שאז זה כבר מאכל אדם ‪ -‬וכנ"ל‬
‫[פסקי הרש"ז רווח שליט"א שם פי"א הערה ‪.]11‬‬
‫ה‪ .‬מותר להאכיל מאכל בהמה ‪ -‬הקדוש בקדושת שביעית‬
‫לבהמת נכרי ["אור לציון"‪"/‬שביעית" פ"ב ה"א‪/‬בהערה‬
‫שם "ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" (פט"ו הי"ט)]‪.‬‬
‫האכלת פירות שביעית לנכרי‬
‫א‪ .‬בתורת כהנים כתיב [פרשת "בהר"]‪" :‬והיתה שבת‬
‫הארץ לכם לאוכלה" ‪" -‬לכם" ‪ -‬ולא לאחרים‪ .‬מכאן‬
‫המקור לדין של איסור האכלת פירות שביעית למי שאינו‬
‫יהודי ‪ -‬וכן נפסק בתוספתא דשביעית [פ"ה הי"ד] וכן‬
‫הוא ברמב"ם [הלכות שביעית פ"ה הי"ג]‪" :‬פירות‬
‫שביעית אין מוציאין אותן מהארץ לחו"ל ‪ -‬ואין מאכילין‬
‫אותן לגוי ולא לשכיר"‪ .‬לכן פסקו האחרונים ‪ -‬שאין‬
‫מוכרין ואין נותנין במתנה יבול הקדוש בקדושת שביעית‬
‫לסתם נכרי‪.‬‬
‫ב‪ .‬אמנם ‪ -‬נכרי המתארח בבית ישראל ‪ -‬מותר להאכילו‬
‫מפירות שביעית דכך הוא הלשון בתוספתא [שם]‪:‬‬
‫ מאכילין את האכסניא פירות שביעית‪ .‬ודעת המפרשים‬‫שמדובר באכסניא ‪ -‬עכו"ם [גויים] וכיון שהגוי מתארח‬
‫אצלו הרי הוא כבני ביתו ומותר להאכילו מפירות‬
‫שביעית שבביתו [פאת השולחן‪ .‬חזון איש‪ .‬אג"מ פינשטיין‬
‫ז"ל‪/‬ספר "דיני שביעית" פט"ז‪ .‬ספר השמיטה להגר"י טיקוצ'ינסקי‪.‬‬
‫פסקי הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל‪ /‬וספר "שביתת השדה" להרש"ז‬
‫רווח שליט"א]‪.‬‬
‫ג‪ .‬והוא הדין שמותר להאכיל לגוי שהוא שכיר שבת‬
‫[שבוע] שכיר חודש שכיר שנה ‪ -‬שאינו חוזר לביתו כיון‬
‫שמזונותיו על ישראל [ספר "דיני שביעית" פרק ט"ז‬
‫הנ"ו‪"/‬חוט השני" להגר"נ קרליץ שליט"א]‪.‬‬
‫ד‪ .‬האם אפשר למנוע מגוי לקחת פירות שביעית?‬
‫ מצד ההפקר‪ ,‬הפקר צריך שיהיה יד הכל שווים בו‪ .‬לכן‬‫ההפקר גם לנכרי וגם לבהמה‪ .‬אלא כל השאלה מצד‬
‫מניעה‪ ,‬למנוע שיזכה בזה מן ההפקר‪:‬‬
‫ הרדב"ז הסתפק בזה אם יש חובה למנוע מגויים לזכות‬‫בפירות הפקר ומדין דרכי שלום או אין חובה בזה?‬
‫ומסקנתו שמסתברא שמונעין אותו [הרדב"ז הלכות‬
‫שמו"י (פ"ד ה"ל)] וכן הוא דייק מהרמב"ם (שם בסוף‬
‫פ"ד) שפסק שבעיירות הסמוכות לגויים מותר להושיב‬
‫שומר למנוע מהגויים לבוז פירות שביעית‪ .‬שכל העניין‬
‫הוא מצד קדושת פירות שביעית‪.‬‬
‫ לא כן הדבר מצד ממון שאם קדם הגוי וזכה מן ההפקר‬‫בפירות שביעית הרי זה ממונו וכבר אסור למנוע ממנו‬
‫לאוכלם או לקחתם ממנו וכן נפסק באחרונים וכבר‬
‫ציינום לעיל בהלכות הפקר פירות שביעית – (בהלכה ה')‪.‬‬
‫"ושבתה הארץ שבת לה' " [שם כ"ה‪-‬ב']‬
‫בשנה רגילה יש כ‪ 64-‬שבתות וימים טובים (בממוצע) ובמשך שש שנים ישנן כ‪ 564-‬שבתות וימים טובים‪ .‬כנגדן ניתנה שנת השמיטה ובה ‪ 563‬יום‬
‫[ר' אליעזר רוקח]‪.‬‬
‫לשבות מעבודת האדמה כי רצה הקב"ה שלא יהנו ממה שגדל בשבתות ויום‪-‬טוב‪ ,‬לכן ציוה על השמיטה בשנה השביעי‪.‬‬
‫שנת השבע‬
‫[מ"ז]‬
‫פירות שביעית‪ /‬פ"ה‪-‬לשימוש ולעיבוד‪ -‬ופירות שהיו תחת המטה‬
‫שימושים שונים בפירות שביעית ותוצרתן‬
‫א‪ .‬סיכה ‪" -‬והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה" דרשו * אסור לספוג שמן (זית של שביעית) עג"ב צמר‪ -‬גפן‬
‫חז"ל "לכם" ‪"-‬לכל צרכיכם" ‪ -‬מכאן שפירות שביעית ולהניחו על מכתו‪.‬‬
‫ניתנו לא רק לאכילה ושתיה אלא גם לסיכה (והדלקת ה‪ .‬עיבוד פירות שביעית ו‪/‬או הכנת ועשיית תרופות ‪-‬‬
‫הנר וצביעה)‪ .‬והיינו בשימוש הרגיל לו‪-‬ולא בשימוש משחות‪ -‬ויטמינים (לבריאים)‪:‬‬
‫ממאכלי אדם‪-‬אסור‪ .‬ממאכלי בהמה‪-‬מותר‪[ .‬כיון‬
‫חריג‪ -‬לכן‪:‬‬
‫ אסור לסוך את הגוף ביין (של שביעית) חומץ ושאר שמעלה בזה את דרגתם לצורך אדם]‪ .‬מצמחים ‪ -‬שאינם‬‫למאכל אלא לצורך תרופות‪ -‬מותר‪ ,‬ואין בזה קדושת‬
‫מיצי פירות (של שביעית)‪.‬‬
‫ אסור לנקות פנים עם מיץ שנסחט מלימון של שביעית שביעית‪.‬‬‫* עבר והכין תרופות באיסור ממאכל אדם ‪ -‬מותר‬
‫וכן הדין באבוקדו של שביעית‪.‬‬
‫ לטבל חסה בחומץ של שביעית לנקותה מתולעים‪-‬ג"כ להשתמש בתרופות ללא צורך לשומרם בקדושת‬‫שביעית‪[ .‬אך צריך לקנוס את המפקיע הקדושה‬
‫אסור‪.‬‬
‫ סיכה לגוף בשמן (זית) של שביעית הותרה אף בזמנינו "שיאכל כנגדן"‪ -‬היינו שיוציא מממונו ויקנה חולין‬‫[ילקוט יוסף ‪/‬שביעית‪/‬ס' שביתת השדה] ויש שהורו כאותו סכום ויאכלנו בקדושת שביעית]‪.‬‬
‫לחומרא בזמנינו ‪ -‬כיון שאין סכין היום בשמן (זית) אלא * מפירות שנתלשו קודם זמנם הראוי לאכילה מותר‬
‫לעשות מלוגמא (תרופה)‪.‬‬
‫לרפואה (משפטי ארץ ‪/‬שבת הארץ הנד"מ)‬
‫ ולכל הדעות ‪ -‬אסור לסוך בשמן זית של שביעית כלים ו‪ .‬זריעה‪ -‬פירות שביעית לא ניתנו לזריעה [חזון איש] ‪-‬‬‫ומכאן‪ ,‬בשביעית ודאי שאסור מדין ספיחין והחידוש‬
‫(וכג' תבניות‪ ,‬מנעל‪/‬סנדל) עצים או בהמה‪.‬‬
‫ב‪ .‬כביסה ‪ -‬ברמב"ם (פ"ה ה"י)‪" :‬לאכלה" ‪ -‬ודרשו בזה נראה בס"ד שאם ירצה לזרוע מפירות אלו‬
‫בשמינית (אחר ר"ה תשע"ו) שאסור‪.‬‬
‫חז"ל‪ :‬ולא למשרה ולא לכביסה‪.‬‬
‫וביארו הכסף משנה ואחרונים דהיינו מפירות שביעית ‪ -‬ז‪ .‬פירות שביעית‪ -‬אסור לאוכלם אכילה גסה ‪ -‬היינו‬
‫לכן אסור לכבס בגדים בפירות שביעית וכן אסור לנקות כשנפשו קצה באכילה מרוב שובע ‪ -‬ואינו נהנה ‪ -‬והוי זה‬
‫כהפסד‪[ .‬ילקוט יוסף‪/‬שביעית פט"ו‪ ,‬ס' דיני שביעית פט"ז‪ .‬הבוחר‬
‫כתמים מבגדים‪ ,‬תכשיטים וכלי אוכל באמצעות מיץ‬
‫בשמיטה פ"ה‪ .‬ס' שביתת השדה פי"א‪ .‬שבת הארץ הנד"מ]‪.‬‬
‫לימון או חומץ של שביעית‪ ,‬וכן אסור לעשות מפירות‬
‫פירות שביעית שהיו תחת המטה‬
‫אלו סבון לכבס בו‪.‬‬
‫ אמנם בצמחים שונים העומדים לכביסה שקדושים פירות שביעית שהיו תחת מטה שישנו עליה [בלילה] יש‬‫בקדושת שביעית ‪ -‬מותר לכבס בהם שהרי לכך עומדים אומרים שאסור להחמיר בזה בדיעבד ולאבדם מאחר‬
‫שיש איסור לאבד פירות שביעית‪ .‬והעיצה לכך היא‬
‫והתורה אמרה "לכם" "לאכלה" ‪ -‬לכם לכל צרכיכם‪.‬‬
‫ג‪ .‬רפואה ‪ -‬אסור להשתמש בפירות שביעית לרפואה ‪ -‬להטביל [במקוה‪/‬ים] פירות אילו‪ ,‬להסיר מהם רוח רעה‬
‫אף אם הדרך לעשות מהן רפואה ‪ -‬ופירות שביעית לא או לשוטפם ג' פעמים במים‪ .‬ובכל אופן כשאינו רוצה‬
‫ניתנו לרפואה‪ ,‬שנאמר‪" :‬לאכלה" ‪ -‬ודרשו חז"ל‪" :‬ולא לאוכלם אין לאבדם בידיים אלא יניחן עד שייפסלו‬
‫למלוגמא" (תרופה)לכן אסור למרוח ‪ -‬לצורך ריפוי ‪ -‬על מאכילת בהמה וירקבו‪ -‬ואז ישליכם ["ילקוט‬
‫הגוף כוהל (ספירט) או קוניאק (שנעשו מפירות שביעית) יוסף"‪"/‬שביעית" עמ' תי"ב]‪.‬‬
‫הראויים לשתיה [או ערק (וכד') הנעשה מענבים של [מקורות‪ :‬רמב"ם "הלכות שמיטה ויובל" (פ"ה)‪" .‬אור‬
‫שביעית‪ -‬וזה מצוי מאד אצל אלו שעושים ערק מענבים‪ -‬לציון"‪"/‬שביעית" (פ"ב)‪ \.‬פסקי מרן הראש"ל הגר"ע‬
‫יוסף זצ"ל\‪ .‬ספר "הבוחר בשמיטה" (פ"ה)‪ \.‬קיצור‬
‫בביתם]‪.‬‬
‫ד‪ .‬אסור לגרגר שמן (זית של שביעית) ולפלוט או לשכך שולחן ערוך עם הגהות הגר"ם אליהו זצ"ל‪ .‬ספר‬
‫כאבי שיניים ע"י שתיית קוניאק וכד' מפירות שביעית‪" .‬שביתת השדה" (פ"א)]‪.‬‬
‫אך מותר לשתות חומץ של שביעית כהרגלו ולא ישהנו‬
‫בפיו אך גומע ובולע ואם נתרפא נתרפא‪ ,‬אף שכוונתו‬
‫לשכך כאבים‪.‬‬
‫"דבר אל בני ישראל‪...‬‬
‫שש שנים תזרע שדך" [ויקרא כ"ה]‬
‫שמירת שמיטה מדין שבועה דאורייתא‬
‫כתב הגאון בעל "הבית הלוי"‪:‬‬
‫אפילו אם דיני שמיטה מצד עצמם אינם נוהגין‬
‫האידנא אלא מדרבנן ‪ ,‬יש עלינומ חיוב דאוריתא‬
‫לשמרם מכח האמונה שכרתו בימי שיבת – ציון‬
‫ראשונה נחמיה בן חכליה וראשי האומה אשר‬
‫קיבלו באלה ובשבועה לדורם ולדורות הבאים‬
‫לשמור שמיטת קרקע וכספים כדת ‪ .‬וכן מפורש‬
‫בכתוב (נחמיה פרק יו"ד) ‪ ... " :‬אנחנו כורתים אמנה‬
‫‪....‬ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלוקים‬
‫וניטוש את השנה השביעית ומשא כל יד" אם אין‬
‫בימינו שמיטה של תורה לא פקע בשביל כך דין‬
‫שבועה דאורייתא‪.‬‬
‫ידוע שששת אלפי שנים ברא הקב" ה בעולם ואף השביעי‬
‫קודש לה'‪ .‬ואז "ובלע המוות לנצח" ותתבטל הסט"א‬
‫ובאותו הזמן נראה בין צדיק לרשע ובין עובד א‪-‬לקים‬
‫לאשר לא עבדו‪ .‬וכעין זה אמרו "מי שטרח בערב שבת‪-‬‬
‫יאכל בשבת" שכל ה‪ 0666-‬שנים נקראים "ערב שבת"‬
‫ואלף השביעי –יום שבת גמור‪.‬‬
‫לפיכך צריך האדם בעודו חי‪,‬יצטער על עניין זה וכל‬
‫שתמצא ידו לעשות מצד הקדושה‪-‬יעשה! וזהו "דבר אל‬
‫בנ"י" –דבור אחר דבור ואזהרה אחר אזהרה שיהיו‬
‫זריזים בעבודת ה' כראוי בעודם בששת אלפים כדי‬
‫שיהיו‬
‫שיקבלו שכרם במושלם‪ ,‬לפיכך אמור להם‬
‫זהירים לטרוח "בערב שבת" ונרמזו האלפים ב"שש‬
‫שנים"[שש שנים‪-‬גימ'‪ ]0666-‬ועוד שש שנים תזרע‪-‬ר"ת‬
‫"ששת"[‪-]0666‬לומר שהשש שנים רומזים ל‪ 0666-‬שנה‬
‫["תולדות אברהם" אביחצירא זצ"ל]‪.‬‬
‫[מ"ח]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫פירות שביעית‪/‬פ"ו‪ -‬סחורה בפירות שביעית‬
‫סחורה בפירות שביעית‬
‫(ודמי שביעית)‬
‫* בתורה כתוב [ויקרא כ"ה]‪" :‬והיתה שבת הארץ לכם‬
‫לאוכלה"‪ -‬בין הדרשות שדרשו חז"ל על פסוק זה [גמ'‬
‫ע"ז ס"ב‪.‬בכורות י"ב‪ ,]:‬דרשו ג"כ‪":‬לאכלה"‪-‬ולא‬
‫לסחורה‪ .‬מכאן האיסור החמור של סחורה בפירות‬
‫שביעית‪ -‬על כל השלכותיו [ראה מסגרת בסוף עמ' הבא]‪.‬‬
‫ואף אמרו במשנה [סנהדרין כ"ד ע"ב] וכן נפסק להלכה‬
‫בשו"ע (חו"מ סי' ל"ד סט"ז) שהסוחר בפירות שביעית –‬
‫אם אין לו אומנות אחרת רק זו‪ -‬הרי הוא פסול לעדות‪.‬‬
‫‪ .‬איסור זה חל גם על הנשים‪ -‬ואין נקרא מ"ע שהזמן‬‫גרמא‪( .‬ילקוט יוסף) [ראה שער לשמיטה (ב) לעיל‬
‫במסגרת]‪[.‬ועוד ראה בעניין‪ -‬עמ' ל"א בהקדמה]‬
‫‪ .‬הרמב"ן ז"ל סובר שהסוחר בפירות שביעית עובר‬‫בעשה [לאו הבא מכלל עשה‪-‬עשה] ומנאה במניין מצוות‬
‫העשה –אך הרמב"ם (והחינוך בעקבותיו) לא מנאה‬
‫בנפרד‪.‬‬
‫א‪ .‬עיקר איסור מסחר בפירות שביעית הוא על המוכר –‬
‫אך גם הקונה ממנו עובר על איסור מסייע לעובר עבירה‪.‬‬
‫אמנם לקנות פירו"ש מגוי המוכר אותם – אין איסור‬
‫ויכול לשלם כרגיל‪ -‬והגוי לבדו ישקלם‪.‬‬
‫ב‪ .‬פירות שביעית שנמכרו באיסור – לא נאסרו באכילה ‪.‬‬
‫ג‪ .‬כשם שיש איסור סחורה כך יש איסור לקנות פירו"ש‬
‫מהחשוד שלא ינהג בדמים קדושה‪.‬‬
‫ד‪ .‬מי עובר על איסור סחורה בפירות שביעית? הקונה‬
‫פירו"ש עמ"נ למכור אותם או הצובע בשכר‪/‬טובת הנאה‬
‫בפירות שביעית (רמב"ם פ"ו ה"ד)‪.‬‬
‫ה‪ .‬אין פורעין חוב בפירות [או בדמי] שביעית –אפי' חוב‬
‫לצדקה‪ .‬וכן לא ישלם מהם עבור שכר עבודה‬
‫לפועלים‪/‬אומנים‪ .‬וכן לא יקדש בהם אשה‪ .‬אכן מותר‬
‫ליתנם כצדקה או כגמ"ח או ליתנם במתנה (אפי'‬
‫לפועלים) או להחליפם בפירות שביעית אחרים‪.‬‬
‫ו‪ .‬נחלקו הפוסקים אם מותר לשלוח פירו"ש כמשלוח‬
‫מנות בפורים‪:‬‬
‫‪ .‬יש המצדדים לקולא – אפי' בתור חיוב המשלוח‬‫(כשעוד לא יצא י"ח)‪ -‬כיון שהחוב בא מצד מצוה‪ .‬ורק‬
‫צריך שיודיעום לשמור על קדושת הפירות‪[ .‬ס' דיני שביעית‪-‬‬
‫הגרש"ז אויערבאך ז"ל‪/‬ס' הבוחר בשמיטה]‪.‬‬
‫‪ .‬יש הנוטים לפסוק לחומרא – שלא לשלוח פירו"ש‬‫במשלוח מנות – אא"כ יצא כבר י"ח המשלוח – ועתה‬
‫הוא שולח ל"הידור מצוה" לריבוי משלוחים‪[ .‬ילקוט‬
‫יוסף‪/‬שביתת השדה]‪.‬‬
‫‪ .‬ולפי דעתם המקבל פירות שביעית במשלוח מנות‪ -‬לא‬‫יחזיר לחבירו משלוח מנות מפירות שביעית דנראה‬
‫כפורע חובו‪.‬‬
‫ז‪ .‬באיזו דרך מותרת סחורה בפירות שביעית ?‬
‫* כל האיסור בכמות גדולה או מסחרית‪ -‬אך כשמוכר‬
‫כמות מועטת בלבד ובאומד ולא במידה ובמשקל‪ -‬הרי זה‬
‫מותר‪[ .‬כמות מועטת‪ :‬י"א מזון ג' סעודות לכל אחד מבני‬
‫ביתו‪ .‬וי"א למס' ימים בלבד]‪.‬‬
‫* מי שלקח יבול שמיטה המותר באכילה‪ -‬לצורך בני‪-‬‬
‫ביתו ונותרו לו פירות‪ ,‬מותר למוכרם (והדמים נתפסים‬
‫בקדושת‪-‬שביעית)‪.‬‬
‫ח‪ .‬עוד ישנם כמה אופנים להינצל מאיסור סחורה‬
‫בפירות שביעית – ברכישה באופן פרטי‪:‬‬
‫‪ #‬לקנות בהבלעה‪ :‬קונה מהחנות גם פירות חולין‪ -‬כג' ‪91‬‬
‫‪ ₪‬פירות חולין ו‪ ₪ 91-‬פירות שביעית‪:‬‬
‫משלם ‪ ₪ 111‬על פירות החולין‪ -‬ופירו"ש נותן לו במתנה‪.‬‬
‫שצריך לייחד דמים לזה ולזה ולא הכל בבת‪-‬אחת‪ .‬וכן‬
‫צריך הבלעה ניכרת‪/‬סבירה כג' שלא יבליע פירו"ש‬
‫בסכום גדול על פירות חולין ששווים מועט‪.‬‬
‫‪ #‬לקנות בהקפה‪/‬אשראי – קונה פירו"ש ומשלם למוכר‬
‫רק אחר זמן מה (עד אחר שאכל הפירות)‪.‬‬
‫‪ #‬קונה פירות שביעית – ומשלם צ'ק דחוי – היינו שמועד‬
‫פרעונו עד אחר אכילת הפירות (לכתחילה) וה"ה למשלם‬
‫בכרטיס אשראי‪.‬‬
‫‪ #‬י"א שאף צ'ק דחוי עד למחרת – יועיל‪ ,‬במקום שאי‪-‬‬
‫אפשר לקנות בהקפה ויש חשש למסירת דמי‪-‬שביעית‬
‫לעם הארץ (אז נדברו) ‪ -‬והחידוש‪-‬שמותר אף שלא נאכלו‬
‫הפירות כלל!‬
‫‪ #‬י"א קולא נוספת – במקום שהמוכר לא מסכים לדחות‬
‫התשלום‪ :‬יקח הפירות שקנה וייצא חוץ לחנות ואח"כ‬
‫יחזור וישלם לבעל הפירות‪ -‬והדמים אינם נתפסים‬
‫בקדושת שביעית [חזו"א‪-‬משנת יוסף]‪ -‬וזו הנקראת‬
‫"הקפה מועטת"‪.‬‬
‫=‪ .‬ומאפשרויות אלו תלמד‪ -‬שהציעו הפוסקים לגבי‬
‫רכישת אתרוג של שביעית‪ ,‬שצריכים‪-‬והכי עדיף‪-‬לקנותו‬
‫ב"הבלעה"‪ :‬שישלם על הלולב מחיר גבוה יותר‪-‬ויקבל‬
‫האתרוג במתנה‪.‬‬
‫=‪ .‬אפשרות זו היא טובה יותר מקנייה בהמחאה (צ'ק‬
‫דחוי) או בהקפה‪ .‬אם אכן רכש אתרוג בשני אופנים אלו‬
‫[צ'ק‪/‬הקפה] ראוי שהקונה ישלם עד ערב חג סוכות או‬
‫שהמוכר יפדה הצ'ק עד ערב חג וכל זה כדי שייחשב‬
‫האתרוג של הקונה שלו בבחינת "ולקחתם לכם"‪-‬‬
‫"לכם"‪-‬משלכם בעינן‪.‬‬
‫ט‪ .‬שיווק וחלוקה של פירות שביעית – ע"י "אוצר בית‪-‬‬
‫דין" –אין בהם איסור סחורה (טעמים ועוד בעניין זה ראה‬
‫לקמן בעמ' נ' ‪ -‬נ"א)‪.‬‬
‫י‪ .‬חנויות שמיטה‪ :‬בחנויות שמיטה מצויים פירות‬
‫וירקות שאין בהם חשש איסור כגון שלא נזרעו בשביעית‬
‫וכד'‪ .‬או ירקות שאין בהם איסור ספיחין‪ .‬ומרבית‬
‫הסחורה [בירקות] נלקחת מגויים שזרעו שדותיהם‬
‫בשביעית [אין איסור ספיחין לכל הדיעות בגוי שזרע‬
‫בארץ ישראל] וכן נמכרים שם ירקות משטחים שלא‬
‫כבשום עולי מצרים [יישובי ערבה דרומית (צומת נוה חריף ומטה‬
‫לכוון אילת) לספרדים או צפונה מכן (לדעת פוסקים אחרים‪/‬למנהג‬
‫כמה ועדות שמיטה אחרות)] או שמייבאים פירות מחו"ל ‪-‬‬
‫בכל אלו ‪ -‬לדעת הספרדים היוצאים כדעת מרן בית יוסף‬
‫ אין כאן איסור סחורה בפירות שביעית או תפיסת "דמי‬‫שביעית"‪ .‬ולדעת החזון איש והיוצאים כשיטת המבי"ט‬
‫ז"ל שיש קדושת שביעית בפירות נכרים [בארץ ישראל]‬
‫וממילא אסור בזה המסחר‪ ,‬העצה שנוהגים שהקונים‬
‫ממלאים טופס שליחות שממנים את מארגני חנויות‬
‫השמיטה להיות שלוחים עבורם לקחת עבורם את‬
‫התוצרת החקלאית משדה הנכרי והתוצרת נלקחת‬
‫ישירות מהגוי ע"י הלוקח ללא תיווך ביניים ואח"כ הפרי‬
‫(והירק) מתחלק בין הצרכנים וזה נקרא "ועדת‬
‫שמיטה"‪.‬‬
‫[אם כן יש פוסקים שדייקו יפה שצריכים לקרא לחנויות אלו תחנה‬
‫לחלוקת פירות שביעית ‪ -‬ולא "חנות" שפירושה "ממכר" ‪ -‬דאסור‬
‫למכור פירות שביעית לפי עניין הנ"ל]‪.‬‬
‫שנת השבע‬
‫[מ"ט]‬
‫פירות שביעית‪ /‬פ"ו‪ -‬דמי שביעית‬
‫דמי שביעית‬
‫א‪ .‬שנינו (במשנה שביעית פ"ח מ"ז)‪...":‬ואחרון אחרון‬
‫נתפס בשביעית‪.‬והפרי עצמו –אסור"‪.‬‬
‫ועוד דרשו חז"ל בתורת כהנים‪...":‬תהיה כל תבואתה‬
‫לאכול"‪".‬תהיה"‪-‬בהוויתה תהא‪.‬‬
‫ומכאן שפרי הקדוש בקדושת שביעית – לעולם אינו‬
‫יוצא מקדושתו ! [וזה חמור יותר מ"הקדש" בפרט זה]‪.‬‬
‫ויותר מכן – אם מכר פירות שביעית (בין בהיתר‪-‬כג'‬
‫בדרכים שנימנו לעיל‪ ,‬בין באיסור) הדמים (מטבעות) ג"כ‬
‫נתפסים בקדושת שביעית‪.‬‬
‫‪ .‬המיר הדמים (או קנה בהם) מאכל אחר –כג' דגים‪,‬‬‫נתפסו הדגים בקדושת שביעית‪-‬ויאכלם בקדושה והדמים‬
‫(מעות) יצאו לחולין‪.‬המיר הדגים בבשר‪ -‬הבשר נתפס‬
‫בקדושת שביעית והדגים יצאו לחולין‪" -‬והראשון"‪-‬היינו‬
‫פירות שביעית לעולם נשארו בקדושתן כבראשונה‬
‫ותמורתן האחרונה של הפירות (כג' הבשר‪-‬כאן) – נתפס‬
‫בקדושת שביעית‪.‬‬
‫ב‪ .‬גם הממיר קדושת פירו"ש ב"שווה‪-‬כסף" או פירות‬
‫חולין‪ -‬נתפסים הנ"ל בקדושת שביעית‪.‬‬
‫ג‪ .‬קדושת שביעית שנתפסת בדמים – לאו דווקא‬
‫במטבעות אלא אף ב"שטרות כסף" כמצוי בימינו – כך‬
‫חידש מרן האור‪-‬לציון ז"ל–(שביעית עמ' נ"ב) ‪.‬וכשיקנה‬
‫בהם מאכל‪/‬משקה ייצאו השטרות לחולין‪.‬‬
‫ד‪ .‬יכול לחלל מטבעות מדמי שביעית על מטבעות חולין‬
‫אחרות או על שטרות כסף‪.‬‬
‫ה‪ .‬מה מותר לקנות ב"דמי שביעית" ?‬
‫‪ .‬יכול לקנות בהם רק מאכל (אדם‪ -‬ולא מאכל בהמה)‬‫או משקה (אפילו מים)‪ ,‬אך לא מים לרחיצה ולא שאר‬
‫משקין לשאר שימוש ורחיצת הגוף‪.‬‬
‫‪ .‬אפשר אף לקנות בשר ועוף שחוטים –אך לא בעלי‪-‬‬‫חיים‪ -‬חיים‪ ,‬דחיישינן שיניחם כך חיים‪ -‬ויגדל מהם‬
‫עדרים‪.‬‬
‫‪ .‬שאר דברים וחפצים שאינם מאכל ומשקה לא יקנה‬‫בדמי שביעית – כג' קרקעות כלים ובגדים ואפילו לא‬
‫חפצי מצוה כג' מזוזות ותפילין וכד' (או שמן להדלקת נר‬
‫שבת) – ואם קנה מהחפצים הנ"ל – ואין יכול ליקח‬
‫המעות בחזרה‪ -‬יאכל כנגדם מאכל בקד"ש‪ .‬וההצעה היא‬
‫(ס' השמיטה פ"ח) לקחת מעות משלו ויאמר נוסח זה‬
‫"המעות שנתתי (בעבור חפץ זה) יהיו מחוללים על מעות‬
‫אלה שבידי" וקונה במעות אלו מאכל ‪/‬משקה ויאכל‬
‫‪/‬ישתה בקדושת שביעית‪.‬‬
‫ו‪ .‬כשם שאין פורעין חוב מפירות‪ /‬דמי שביעית כנ"ל [עמ'‬
‫מ"ח הלכה ה] – כך לא ישלח לחתן וכלה מתנה מדמי"ש‬
‫לאחר שהם גם שלחו לו‪ -‬דהוי כפורע חוב‪.‬‬
‫ז‪ .‬מותר לקנות פירות שביעית‪ -‬מדמי שביעית‪.‬‬
‫ח‪ .‬כאיסור סחורה בפירו"ש‪ -‬כך איסור קנייה מעם‬
‫הארץ‪ -‬דאסור למסור דמי שביעית (תמורת פירו"ש) מעם‬
‫הארץ‪ -‬שמא לא יאכל אותן בקד"ש‪.‬‬
‫‪ .‬אם כבר מסר דמי"ש לעם‪-‬הארץ‪ -‬יחלל המעות שנתן‬‫לו (או שנתן דמי"ש לחשוד על השביעית) על פירות‬
‫שבביתו (חולין) ויאכלם בקד"ש‪ -‬ואז המעות שבידי‬
‫המוכר ייצאו לחולין‪.‬‬
‫ט‪ .‬הקונה בשמיטה מוצרים בחנות (כללית)‪-‬אינו צריך‬
‫לחשוש שהם דמי‪-‬שביעית‪,‬כיון שרוב המעות אינם של‬
‫שביעית‪ -‬והולכים אחר הרוב‪.‬‬
‫=‪ .‬אמנם ירקן‪/‬חנווני שרוב הכסף שברשותו קדושים‬
‫בקד"ש וכג' בזמן שרוב הפירות הנמכרים אצלו קדושים‬
‫בקד"ש‪ -‬המקבל ממנו כסף (עודף) בזמן זה‪ -‬חיישינן‬
‫לדמי שביעית‪ .‬לכן‪:‬‬
‫א) ישתדל לא לקנות אצל אדם כזה – שהרי בכסף‬
‫שמקבל ממנו‪ -‬מותר לקנות רק מאכל‪/‬משקה בלבד וקשה‬
‫להזהר בזה [הגרש"ז אויערבאך ז"ל]‪.‬‬
‫ב) אם קונה ממנו [מוצרים של היתר או פירו"ש שאין‬
‫בהם איסור ספיחין‪ -‬בדרך של היתר כג' בהבלעה]‪-‬‬
‫ישתדל לשלם הסכום במדוייק‪ -‬כדי שלא יצטרך לקבל‬
‫ממנו עודף ‪.‬‬
‫ג) אם בכ"ז אי‪-‬אפשר וקיבל ממנו עודף – יחלל המעות‬
‫על מאכל‪/‬משקה שיש לו בביתו (חולין) ויאכלם בקד"ש‪.‬‬
‫או יאמר "כל דמי שביעית שברשותי‪-‬יהיו מחוללים על‬
‫דברי מאכל שאוכל היום" או שהקונה יאמר למוכר‬
‫"הקדושה שנמצאת על המעות שקיבלתי כעודף תעבור‬
‫על התשלום שאני שילמתי לך "‪.‬‬
‫י‪ .‬כשמחללים דמי שביעית – האם צריך לחללם על‬
‫מאכל‪/‬משקה בשווים או סגי על מאכל‪/‬משקה‪-‬שווה‬
‫פרוטה?‪-‬ישנה בזה מחלוקת בין הפוסקים‪:‬‬
‫(‪ )-‬להר"ש סיריליאו ז"ל‪ -‬אפשר אף לכתחילה לחללם‬
‫על שווה‪-‬פרוטה‪ .‬ומרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל סובר‬
‫שבמקרה שקיבל כסף מירקן סוחר ברוב פירות שביעית‬
‫כנז"ל – שיכול לסמוך על הרש"ס ורשאי לחלל אף סכום‬
‫גדול‪ -‬על דבר מאכל שווה‪-‬פרוטה ויאמר "כל דמי‬
‫שביעית המותרים שיש בידי‪-‬הרי הם מחוללים על‬
‫שווה‪-‬פרוטה מהמאכל הראשון שאוכל היום"‪-‬ויאכלנו‬
‫בקדושת שביעית‪.‬‬
‫(‪ )-‬הגר"י מקוטנא והחזון‪-‬איש ז"ל דחו את המהר"ש‬
‫סיריליאו ז"ל וס"ל שרק בדיעבד יעשה כך‪-‬אך לכתחילה‬
‫צריך לחללם בשוויים! וכן הסיק בשביתת השדה (פי"ז‪-‬‬
‫י"ח) לנהוג כן לכתחילה!‬
‫[מקורות‪ :‬שביעית (פ"ח מ"ג‪-‬מ"ט) רמב"ם הל' שמו"י פ"ח (ה"י‪-‬‬
‫הי"ד) ס' השמיטה להגרימ"ט ז"ל‪ .‬ס' דיני שביעית (פי"ז‪-‬י"ח)‪ .‬ס'‬
‫הבוחר בשמיטה פ"ו‪ .‬אור לציון‪/‬שביעית (פ"ג ה"א‪-‬ה"ג)‪ .‬ילקוט‬
‫יוסף‪/‬שביעית (פי"ז)‪ .‬ס' שביתת השדה (פי"ז)]‪.‬‬
‫[תוספתא בכורים פ"ב]‪.‬‬
‫* תגרי שמיטה‪( -‬סוחרים בפירות שביעית באיסור)אינן רואים סימן ברכה לעולם‪.‬‬
‫* בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית‪ ,‬אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו ואת כליו‪.‬‬
‫[סוכה מ‪.]:‬‬
‫* "נבהל להון איש רע עין"{משלי כ"ח}‪-‬אלו סוחרי שביעית‪ ,‬שמתבהלין להעשיר ואין משמרין את השביעית וסבורין שהן מתעשרין‪ .‬אמר הקב"ה‪,‬‬
‫כיו‬
‫[תנחומא בהר א']‪.‬‬
‫שלא שמר את השמיטה התחילה המארה נכנסת בממונו והוא מוכר "‬
‫* אם לא שמר שמיטות ויובלות או אם לא שמר אחת מהן סוף שאני עושה אותו שימכור ארצו‪ .‬חזר בו‪ -‬יפה‪ ,‬ואם לאו‪-‬סופו שהוא מחזר ומסבב‬
‫על הפתחים ‪.‬‬
‫[תנחומא‪ -‬שם]‪.‬‬
‫[נ']‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫אוצר בית דין‬
‫* מקור הדין * זמן יסוד תקנה זו – אימתי! * מטרת‬
‫אוצר בי"ד‪ * .‬שיטות ראשונים ואחרונים ז"ל ופוסקי‬
‫דורנו בנושא זה * היתר מלאכות ע"י ביה"ד – הכיצד?‬
‫* אוצר ביה"ד בזמנינו להלכה ולמעשה‪ * .‬נוסח שטר‬
‫הרשאה – דוגמא‪.‬‬
‫* מקור הדין‪ :‬בתוספתא דשביעית‪( :‬פ"ח מ"א) [וכן‬
‫הביאה הרמב"ן ז"ל בפי' על התורה (בהר‪ -‬ויקרא כ"ה)‬
‫וכן הביאה הר"ש על המשניות שביעית (פ"ט מ"ח) וכן‬
‫הזכירה הראב"ד בהשגות הלכות שמיטה ויובל פ"ז ה"ג]‪:‬‬
‫[א] "בראשונה היו שלוחי בי"ד יושבין על פתחי העיירות‪,‬‬
‫כל מי שמביא פירות בתוך ידו‪ .‬נוטלין אותן ממנו ונותנים‬
‫לו מהם מזון שלש סעודות‪ .‬והשאר‪ -‬מכניסין אותן לאוצר‬
‫שבעיר"‪.‬‬
‫[ב] "הגיע זמן תאנים‪ -‬שלוחי בי"ד שוכרין פועלים‬
‫ועודרין (י"ג‪ :‬אורין) אותם ועושין אותם דבילה ומכניסין‬
‫אותן לאוצר שבעיר‪ .‬הגיע זמן ענבים – שלוחי בי"ד‬
‫שוכרין פועלים ובוצרים אותם ודורכין אותם בגת‬
‫וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותם לאוצר שבעיר‪.‬‬
‫[ג] הגיע זמן זיתים – שלוחי בי"ד שוכרין פועלים‬
‫ומוסקין אותם ועוטנין (מכניסים למעטן) אותם בבית‬
‫הבד וכונסין אותם בחביות ומכניסין אותם לאוצר‬
‫שבעיר‪ .‬ומחלקין אותם ערבי שבתות כל אחד ואחד לפי‬
‫ביתו!"‪.‬‬
‫* זמן יסוד התקנה‪ :‬לא מובא במדוייק במפרשי‬
‫התוספתא מהו זמן התקנת תקנה זו אך מבירור הדבר יש‬
‫‪ 2‬כיוונים אפשריים לברר זמן יסוד התקנה‪:‬‬
‫* בפירוש החסדי דוד (פארדו) על התוספתא כפי הגירסא‬
‫השלימה שמצאנוה בפי' חסדי דוד השלם בתוספתא‬
‫[שהובאה בקובץ החדש "מסכת שביעית" בהוצאת‬
‫הרד"א בן הגר"י סופר שליט"א] מובאים ‪ 2‬פירושים‬
‫עיקריים וכל ביאור שאר מפרשים או פוסקים בדורנו‬
‫מבוסס על אחד הפירושים הנ"ל כדלקמן‪:‬‬
‫ "בראשונה היו שלוחי בי"ד"‪ :‬פירוש א'‪" :‬בתחילה‬‫שהיו הרבה חשודין על השביעית והוצרכו לתקן דבר זה‬
‫ואח"כ אכשור דרי ולא היו כ"כ חשודין"‪ .‬גם בפירוש‬
‫המנחת בכורים (שם) ובפירוש רבינו יונה ב"ר גרשון‬
‫(וילנא) לא ביארו יותר רק בסתמא שחז"ל באותה‬
‫תקופה חשו שמא הישראלי לא יפקיר שדהו וכרמו‬
‫כראוי‪.‬‬
‫ועפ"י זה נמשכו בספרי דורנו‪ :‬בשביתת השדה (פי"ג) כתב‬
‫שהיתה תקופה שראו חז"ל שרבים הם החשודים על‬
‫השביעית שאינם מפקירים פירות שביעית כהלכה‬
‫וסוחרים בהם‪ .‬לכן העמידו שלוחי בי"ד בפתחי העיירות‬
‫ונטלו הפירות היתרים – לאוצר בי"ד‪ .‬ואמנם‪ ,‬כ' שם‬
‫שבתקופות שלאחר מכן הוכשרו הדורות (כלשון החסדי דוד‬
‫בפי' א') ונתמעטו החשודים על השביעית – לא מימשו‬
‫תקנה זו (של אוצר בי"ד) והיה הציבור קוטף לעצמו כדי‬
‫צרכו‪.‬‬
‫ והגדיל והרחיב הילקוט יוסף‪/‬שביעית שכתב במפורש‬‫(פי"ח ה"א) ש"בתקופה שאחר בית שני ראו חכמי‬
‫ישראל שהיו סוחרי שביעית וכו' משמע שהתקנה היא‬
‫בזמן ששביעית נהגה מדרבנן (אחר בית שני) וזה פחות‬
‫או יותר יכול לתאום לשאר המפרשים דלעיל – וכמ"ש‬
‫החסדי דוד בפירושו הראשון‪ -‬וזה לא כפירוש ב'‬
‫וכדלקמן‪:‬‬
‫* פירוש ב' (חסדי דוד)‪" :‬בראשונה‪ -‬בתחילה בזמן‬
‫ששביעית היתה נוהגת מן התורה [משמע בתקופת בית‬
‫ראשון שנהגו שמיטין ויובלות מן התורה – כיון שכל‬
‫ישראל היו בארצם וכמ"ש לעיל (עמ' ג''‪-‬ד')] ואח"כ בזמן‬
‫הזה דאינו אלא מדרבנן – לא קפדי כוליה האי והאי תנא‬
‫ס"ל שביעית בזה"ז דרבנן"‪ .‬הרי לך מפורש שתקנת‬
‫אוצר בית דין (לפירוש ב' חסדי דוד) היא מזמן קדמון‬
‫יותר ודלא כשאר פירושים‪.‬‬
‫* מטרת אוצר בית דין‪:‬‬
‫בתורה כתיב [שמות כ"ג – י"א]‪" :‬ושש שנים תזרע את‬
‫ארצך‪ ...‬והשביעית תשמטנה ונטשתה" וגו'‪ .‬וכתיב‬
‫[ויקרא כ"ה] "שש שנים תזרע שדך‪ ...‬ובשנה השביעית‪...‬‬
‫שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור את ספיח קצירך לא‬
‫תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור‪ "...‬הרי שאדם חייב‬
‫להפקיר שדהו וכרמו ואסור לו לנעול אותם בשביעית‪ .‬וכן‬
‫אסור להסתחר בפירות שביעית וכדלקמן‪.‬‬
‫ תקנת "אוצר בית דין" שמקורה בתוספתא הנ"ל –‬‫נועדה מיסודה לעשות לטובת הציבור בריכוז וחלוקת‬
‫פירות שביעית ולמנוע מאיסורים האמורים בפירות‬
‫שביעית‪ .‬וכך סיכם הרמב"ן ז"ל (בפירושו עה"ת‪/‬בהר)‪:‬‬
‫"וכל זו התקנה והטורח של בי"ד מפני החשד שלא יבואו‬
‫לעכבם או לעשות מהם סחורה"‪.‬‬
‫* שיטות ראשונים ואחרונים ז"ל ופוסקי דורנו שליט"א‬
‫בעניין זה (בקצרה)‪:‬‬
‫הרמב"ן ז"ל (בפירושו עה"ת‪/‬בהר) הביאה לתוספתא זו‬
‫וביארה דאיירי בפירות שביעית ממש שנאצרו במחסני‬
‫הבי"ד וחלוקתם לציבור בערב שבת בשביעית ואחריו‬
‫נמשכו רוב המפרשים‪.‬‬
‫* עוד כתב הרמב"ן שהפירות המכונסין באוצר בי"ד‬
‫אינם צריכין "ביעור" ובין עשירים או עניים מותרין‬
‫לקבל מיד בי"ד ולאוכלן‪.‬‬
‫ אכן‪ ,‬הרש"ס‪ -‬רבי שמואל סיריליאו ז"ל ממפרשי‬‫הירושלמי – פירש התוספתא באגירת פירות שישית‪-‬‬
‫ואחסונה באוצר בית דין כדי לחלקה בשביעית בצורה‬
‫מסודרת‪ .‬והעירו עליו (ודחוהו) הרבה אחרונים ואכמ"ל‪.‬‬
‫* הרמב"ם ז"ל השמיט תקנה זו מהלכותיו ולא הביאה‪.‬‬
‫וכמה תירוצים נאמרו להסבר הדבר‪:‬‬
‫א) [רדב"ז]‪ :‬הרמב"ם השמיטה כיון שהתוספתא אינה‬
‫הלכה‪.‬‬
‫ב) [שם‪ ]:‬כל תקנת התוספתא‪" -‬בראשונה" כשהיו שם‬
‫בי"ד אוצרין ולא נהגו עוד‪.‬‬
‫ג) [שביתת השדה‪/‬הגר"י קפאח]‪ :‬תוספתא זו אינה הלכה‬
‫אלא תקנה בימיהם בזמן שהיו חשודין כנ"ל ואין לו‬
‫חובה לרמב"ם להזכיר תקנה שאינה חובה‪.‬‬
‫ד) [הגר"ש ישראלי ז"ל]‪ -‬הרמב"ם לא ראה בתוספתא זו‬
‫חידוש כלל‪.‬‬
‫* הראב"ד ז"ל חולק בעיקר תקנה זו‪ -‬וס"ל שכל התקנה‬
‫היתה רק לענין "ביעור"! (ובכל זאת יש חולקים בפשט‬
‫הבנת דבריו)‪.‬‬
‫* באחרונים ובפוסקי דורנו הרבה נוטים לקיים התקנה‬
‫של אוצר בי"ד גם בזה"ז ועדיפא מכמה טעמים [אעפ"י‬
‫שיש חולקים במהות הדבר] וכן הנהיג החזו"א וכן היא‬
‫דעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל שיש להעדיף‬
‫מסגרת זו של אוצר בית דין על הכל וכמו שהנהיגו גדולי‬
‫הדורות האחרונים שלפנינו‪ -‬אך כ"ז בתנאי שתהיה‬
‫הקפדה על מחירים זולים שלא יעברו את המחירים‬
‫בשוק‪ -‬דאם לא כן אין כל זכות קיום לתקנה זו‪( .‬ילקוט‬
‫יוסף‪/‬שביעית‪/‬שביתת השדה)‪([-.‬הגרי"א הרצוג ז"ל) וכן הרב‬
‫אור לציון ‪ /‬שביעית (פ"ד ה"ב) וכן דעת הגר"ם אליהו זצ"ל שעדיף‬
‫‪.‬‬
‫להמנע לכתחילה מלהשתמש בתקנה זו]‪.‬‬
‫שנת השבע‬
‫[נ"א]‬
‫אוצר בית דין‬
‫* היתר המלאכות ע"י בית דין‪ .‬הכיצד?‬
‫(א) ‪ .-‬מהברייתא (התוספתא) הנז"ל נלמדו ג' דינים‪:‬‬
‫א) הפירות לא מופקרים – אלא בי"ד מטפל בחלוקתן‪.‬‬
‫ב) הפירות שבאוצר בי"ד – אין צריכין ביעור‪ .‬ג) פירות‬
‫שנלקטין ע"י שליחי בי"ד מותרים בבצירה‪/‬לקיטה כדרך‬
‫הבוצרין‪ /‬לוקטין– בלא שינוי כלל‪.‬‬
‫(ב) בתורה כתיב [ויקרא כ"ה]‪" :‬את ספיח קצירך לא‬
‫תקצור‪ .‬ואת ענבי נזירך לא תבצור" – מדובר בפירות‬
‫אילן (ענבים) או קצירת תבואה [שגדלה מאליה –‬
‫והתורה התירה אותה] וכל האיסור לבעל השדה‪/‬כרם‬
‫הוא לעשותן כדרך הקוצרים והבוצרים ככל שנה‪ .‬אלא‬
‫צריך בשינוי –וגם בכמות שצריך להפקיר הפירות‪/‬תבואה‬
‫– ומותר לו ליקח לבעה"ב רק כדי צרכו! ולמד החזון איש‬
‫ז"ל – שמהתוספתא משמע ששלוחי בי"ד בוצרים‬
‫ולוקטין הפירות כדרכן כל השנים הכל בבת אחת ובלא‬
‫שום שינוי‪ .‬שכל אזהרת התורה לעשותן בשינוי – בבעלים‬
‫אזהר רחמנא – אך אם נעשות לצורך בית דין – א"צ‬
‫שינוי‪.‬‬
‫(ג) ‪ .-‬כתיב "והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה" (ויקרא‬
‫כ"ה) ודרשו חז"ל [(ע"ז ס"ב‪/‬בכורות י"ב‪" ]):‬לאוכלה"‬
‫ולא לסחורה‪ .‬א"כ כיצד זה שבי"ד עושין סחורה בפירות‬
‫שביעית ולא חשו לכך? התירוצים העיקריים בזה‪:‬‬
‫‪ .1‬כל מה שגובה האוצר בית דין על הפירות המשווקים‬
‫על ידו היינו כדי לשלם לעובדי‪/‬פועלי הבי"ד תמורת‬
‫עבודתם וכל ההוצאות מסביב לזה והציבור משתתף בזה‬
‫בהוצאות הבי"ד – לכן אינו נקרא סחורה בפירו"ש‪.‬‬
‫‪ .2‬רבינו שמשון (הר"ש)‪ :‬איסור סחורה בפירו"ש‪-‬‬
‫כשבעה"ב לוקח עמ"נ למכור (או אחר) [‪-‬כשלוקח‪/‬לוקט‬
‫שלא עמ"נ למכור‪-‬מותר‪ ,‬אפי' מוכר]‪ .‬וכן אחרים‬
‫שלוקחים אפי' עמ"נ למכור‪.‬‬
‫‪ .3‬רמב"ם (שם)‪ :‬אין היתר אלא כשבעל הבית‬
‫לוקח‪/‬לוקט לעצמו‪ -‬ואז בנו מותר למכור‪.‬‬
‫‪ .4‬הר' יוסף (מובא במלאכת שלמה)‪ :‬דרך סחורה‬
‫האסורה – רק בלוקח עמ"נ למכור‪ .‬הלוקט מן השדה‬
‫אפי' עמ"נ למכור (אפי' הוא עצמו) מותר למכור שזו דרך‬
‫פרנסה ולא דרך סחורה‪ .‬החזו"א פסק כתירוצו של ה"ר‬
‫יוסף והוסיף כמה וכמה הגבלות בהיתר זה‪.‬‬
‫(ד) ‪ .-‬הרי שע"י שליטת בי"ד על הטיפול בפירות‬
‫השביעית החל מן הקטיף ועד החלוקה – נמנעים‬
‫איסורים רבים‪ ,‬לשליחי בי"ד כיון שאינם לוקחים‬
‫ומתעסקים לעצמם – מותר לטפל באופני הלקיטה‬
‫והקטיף וכן בכמויות הקטיף ובצורת האריזה ובשימור‬
‫הפרי ובעיבוד היין והזיתים – באופן הרגיל הנעשה בכל‬
‫שנה‪ ,‬מה שלא הותר לבעלים ולאדם פרטי וכן לעניין‬
‫הביעור – שפירות הנמצאים בתוך "אוצר העיר" (בי"ד)‬
‫בזמן הביעור הרי הם כמבוערים (להלכה)‪.‬‬
‫(ה) ‪ .-‬התירו הפוסקים עפ"י הנ"ל לשליחי בי"ד למדוד‬
‫ולשקול פירות שביעית כיון שאין זו מכירה רגילה‪.‬‬
‫(ו) ‪ .-‬כמו כן אוצר בי"ד רשאי לגבות כספים לכיסוי‬
‫הוצאות שבי"ד השקיע ולתת שכר טירחה לעובדיו גם‬
‫לחקלאי המטפל בהם כשליח בי"ד כדי שיהיו פירות‬
‫שביעית לצורך הציבור ולהבטחת אספקה סדירה של‬
‫הפירות ולא תמורת הפירות עצמם ובכל אופן הכסף‬
‫שמשולם עבור הפירות הללו אינו נתפס בקדושת שביעית‬
‫– אלא הוי דמי הוצאות בלבד!‬
‫** למסקנא‪ :‬בדורותינו אלו הצעת התוספתא על "אוצר‬
‫בית דין" המטפל בלקיטת ושיווק פירות שביעית‬
‫מקויימת הלכה למעשה בהקמת תחנות חלוקה‪ .‬וכן‬
‫נטייתם של הרבה מהפוסקים לנהוג כן לכתחילה‬
‫וכעדיפות על פני קניית פירות מסחורה של גוי ישירות‬
‫[(או של "היתר מכירה") אמנם מפורסמת דעת מרן‬
‫הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל‪( /‬ובנו יבלח"א הראש"ל‬
‫הגרי"צ יוסף בילקוט יוסף‪/‬שביעית) שזה בתנאי שלא‬
‫יופקעו מחירים מהשוק הרגיל] וכן ראוי ונכון להשתמש‬
‫ב"אוצר בית דין" שבזה מחזקים ידיהם של "גבורי כח‬
‫עושי דברו" אלו החקלאים שומרי השמיטה שלא יצטרכו‬
‫לחפש פרנסה אחרת בשנה זו‪.‬‬
‫ועוד שבזה מאפשרים לשמור על קדושת הארץ – בפרט‬
‫שי"א שמצוה לאכול פרי שיש בו קדושת שביעית ובזה גם‬
‫דואגים ליבול עבור ציבור הצרכנים כדבעי‪.‬‬
‫* שטר הרשאה *‬
‫נוסח הקמת אוצר ב"ד ומינוי שליחים‬
‫[עפ"י חוברת "תמצית פרקי יסוד" – בענייני השביעית – מתוך ס' "ושבתה הארץ"]‬
‫[נ"ב]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫דין ארבעת המינים בשביעית‬
‫* עפ"י האמור לעיל [עמ' ל"ז] שקדושת שביעית חלה על‬
‫כל פרי העומד למאכל‪ -‬וכן שיש ספק גם במיני שיחים‬
‫הניטעים לריח [עמ' מ"ד] – מה יהיה הדין בארבעת‬
‫המינים הניטלים למצוה בחגי הסוכות הבעל"ט [הן‬
‫בתשע"ה (שביעית) והן בתשע"ו (שמינית)]? "פעמי"ם‬
‫ב"א בקצר"ה פעמי"ם ב"א בארוכ"ה"[גמ' ר"ה כ"ה‪:].‬‬
‫ "פעמי"ם ב"א בקצרה"‪:‬‬‫*אתרוג ‪ -‬לכל הדיעות [לפי הכללים בהלכה (חנטה‪/‬‬
‫לקיטה‪-‬בשביעית)] תחול עליו קדושת שביעית‬
‫(וכדלקמן)‪ -‬כיון שראוי לאכילה‪.‬‬
‫*הדס ‪ -‬הניטע לריח (ולא רק למצוה)‪ -‬י"א שנוהג בו‬
‫קדושת שביעית [רוב פוסקי אשכנז]‪ .‬י"א שלא נוהג בו‬
‫קדושת שביעית [פוסקי ספרד]‪.‬‬
‫*לולב ‪ -‬רוב ככל הפוסקים סוברים לקולא שאין בו‬
‫קדושת שביעית (מיעוט מחמיר)‪.‬‬
‫*ערבה ‪ -‬לכל הדיעות – לא נוהג בה דין קדושת שביעית ‪.‬‬
‫‪"* -‬ופעמי"ם ב"א בארוכ"ה" – פירוט והרחבה‪:‬‬
‫אתרוג‬
‫האתרוג הוא אילן‪ .‬ור"ה שלו –בט"ו בשבט‪ .‬והולכים בו‬
‫ברוב הדברים‪ -‬כאילן‪ .‬אלא שמצד האחר –הוא זקוק‬
‫(וגדל) על כל מים‪-‬כירקות ואינו מסתפק במי‪-‬גשמים‪,‬‬
‫לכן חז"ל נתנו לו כמה דינים כירק‪ .‬וענייניו ארבעה ‪ :‬נטע‬
‫רבעי‪ .‬מעשרות‪ .‬ערלה‪ .‬ושביעית‪.‬‬
‫‪ .‬המחלוקות במשנה [בכורים פ"ב מ"ו (רבן גמליאל‪/‬ר'‬‫אליעזר)‪ .‬סוכה פ"ג מי"א (ת"ק)] ובתלמוד [ראש השנה‬
‫(י"ד‪-‬ט"ו) סוכה (ל"ט‪-‬מ')] הן כפולות ומשולשות‪ -‬האם‬
‫דינו כאילן או כירק‪ -‬ואימתי?‬
‫וכן המפרשים והפוסקים‪-‬ראשונים ואחרונים‪ -‬עד פוסקי‬
‫דורנו שליט"א נחלקו‪ -‬כיצד לפסוק להלכה למעשה‬
‫במיוחד בדין מעשרות ושביעית‪ .‬וסיכומן של דברים –‬
‫שתי השיטות הנהוגות‪ -‬לקמן ‪:‬‬
‫* הרמב"ם‪[ :‬הל' מעשר‪-‬שני (פ"א ה"ו) והל' שמיטה ויובל‬
‫(פ"ד הי"ב)]‪-‬וכהסבר הרדב"ז ומהר"י קורקוס והכסף‪-‬‬
‫משנה (שם) וכ"פ בשו"ע (יו"ד סי' של"א סקכ"ו)‪"-‬אתרוג‬
‫שחנט (עונת מעשרות‪ :‬גודל פול) בשישית (תשע"ד ‪-‬‬
‫למשל) ונלקט בשביעית (אחר ר"ה תשע"ה) קדוש‬
‫בקדושת שביעית‪-‬ומעשרין ממנו (מעשר –עני) כפירות‬
‫שישית לחומרא (וללא ברכה)‪.‬‬
‫‪ .‬הרי שהולכים בו לחומרא‪-‬גם אחר חנטה כאילן (חנט‬‫בשישית‪-‬וצריך מעשרות) וגם אחר לקיטה –כירק‪ :‬נקטף‬
‫בשביעית‪-‬קדוש בקדושת שביעית‪.‬‬
‫‪ .‬ומכאן הסיקו הפוסקים‪/‬מפרשים אותו דין לגבי שנה‬‫הבאה [סוכות תשע"ו]‪:‬‬
‫**אתרוג שחנט בשביעית (תשע"ה)‪ -‬ונלקט בשמינית‬
‫(תשע"ו)‪-‬קדוש בקדושת שביעית מספק‪ -‬וצריך תרומות‬
‫ומעשרות [כדין פירות שמינית‪ :‬מעשר שני (חזו"א) או‬
‫כדין פירות שביעית‪-‬מעשר עני (אור לציון)‪-‬לכן עדיף‬
‫שיעשר שניהם מספק וע"י תנאי (כפי הנזכר בעמ' ל"ו‬
‫ה"ט) (שביתת השדה)]‪.‬‬
‫‪ .‬כשיטה זו פסקו להלכה‪ -‬הסמ"ג‪ .‬החכ"א‪[ .‬והחזו"א‬‫והמנח"י ז"ל כתבו שנהגו להחמיר כהרמב"ם]‪.‬‬
‫וכן פסק באור‪-‬לציון (פ"ב סי' ט') וכ"ד הגרב"י זילבר‬
‫ז"ל‪ .‬וכן דעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל‪ /‬ובנו‬
‫יבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ומו"ר ראש‬
‫הישיבה הגר"א חפוטא (בס' הבוחר בשמיטה) והרש"ז‬
‫רווח שליט"א (בס' שביתת השדה)‪.‬‬
‫* הראב"ד‪ :‬חולק על הרמב"ם (שם‪-‬הל' מע"ש ה"ו) וס"ל‬
‫שלעולם באתרוג הולכים בו אחר חנטה‪ -‬לעניין שביעית‪.‬‬
‫לכן אתרוג שחנט בשישית (תשע"ד) אף אם נלקט בשנה‬
‫השביעית (תשע"ה)‪ -‬אינו קדוש בקד"ש‪ -‬ומתעשר‬
‫כפירות שישית (מעשר עני)‪ .‬וכ"ד רש"י ותוספות‪.‬‬
‫‪ .‬כשיטה זו פסקו הגר"א מוילנא ז"ל ותלמידו ה"פאת‬‫השולחן" והגר"י מקוטנא ז"ל‪.‬‬
‫‪ .‬החזון‪-‬איש כתב אמנם שהעיקר לדינא כהראב"ד‪[-‬אך‬‫נהגו להחמיר כהרמב"ם]‪ .‬וכ"ד עוד כמה מפוסקי אשכנז‬
‫בדורנו‪.‬‬
‫‪ .‬ובני ספרד נוהגים כהרמב"ם והשו"ע כמ"ש לעיל‬‫להחמיר בחנטה ולקיטה כשניהם‪.‬‬
‫* בכל אופן מומלץ להלכה – לקראת סוכות תשע"ה‬
‫לצאת ידי‪-‬חובת כל הדיעות‪:‬‬
‫>> יש לקטוף אתרוג – או לרכוש אתרוג שנקטף – לפני‬
‫ראש השנה של השביעית [תשע"ה]<<‬
‫כך שיהיה לאתרוג זה רק דין פירות שישית (מעשר עני)‪-‬‬
‫ואין בו קדושת שביעית לכל הדיעות!‬
‫>> וכן לקראת סוכות תשע"ו‪:‬‬
‫לקנות (מאוצר בי"ד) אתרוג שנקטף – או לקטוף אתרוג‪-‬‬
‫אחרי ראש השנה השמינית [תשע"ו]‪.‬‬
‫אך באופן זה – בכל מקרה יש עליו דין קדושת שביעית‬
‫לכל הדיעות‪ -‬כיוון שחנט בשביעית‪.‬‬
‫‪ ‬אתרוג של שביעית‪ -‬כשר למצות ארבעת המינים‪,‬‬
‫כיון שהוא פרי הראוי למאכל‪ -‬חלה עליו קדושת שביעית‬
‫– עפ"י תנאי החנטה‪/‬לקיטה דלעיל‪ -‬ואדרבא אחד‬
‫התנאים באתרוג הוא היתר האכילה שלו‪.‬‬
‫‪ .‬ואע"ג שרוב האתרוגים בזמנינו ניטעים למצוה ולא‬‫לאכילה‪ -‬מ"מ על כרחך שהנוטע מכוין גם לאכילה‪ -‬כי‬
‫זה אחד התנאים של כשרות האתרוג "ולקחתם לכם"‪-‬‬
‫הראוי לכם! [שביתת השדה]‪.‬‬
‫‪ ‬הפרטים דלקמן מתייחסים לאתרוגים הקדושים‬
‫בקדושת שביעית הן עפ"י תנאי החנטה‪/‬לקיטה דלעיל והן‬
‫מאתרוגים של אוצר בית‪-‬דין כפי שישווקו בשנה הקרובה‬
‫או מפרדסים‪/‬בתים פרטיים‪:‬‬
‫‪ ‬אתרוג ‪ -‬שבבית פרטי [ללא "היתר מכירה"]‪:‬‬
‫ קדוש בקדושת שביעית ‪ -‬ואסור לסחור בו וצריך ליתנו‬‫במתנה‪ ,‬אם לא הפקיר העץ‪/‬המטע ‪ -‬הרי זה בגדר‬
‫"שמור" וצריך לפי פסק הספרדים [בית יוסף] ‪ -‬להפריש‬
‫תרומות ומעשרות [ואם גם עבדו בגינה ‪ -‬ראה לקמן]‪.‬‬
‫ אפשרות לקנות אתרוג כזה ‪ -‬ע"י "הבלעה" כמ"ש‬‫במשנה דסוכה [לט‪ ].‬הלוקח [קונה] לולב מחבירו‬
‫בשביעית נותן לו אתרוג במתנה והיינו שהאתרוג "נבלע"‬
‫בקניית הלולב [שאין בו קדושת שביעית] שאומר למוכר‬
‫שנותן לו את כל הכסף בעבור הלולב [יכול גם לשלם‬
‫בהקפה או בצ'ק ‪ -‬וראוי שהמוכר יפדה את הצ'ק לפני‬
‫["ילקוט יוסף"‪"/‬שביעית" עמ' תנ"ה]‪.‬‬
‫החג]‪.‬‬
‫אתרוג של שביעית מן המשומר או מן הנעבד ‪-‬‬
‫‪‬‬
‫דהיינו שהאתרוג גדל בפרדס שהיה נעול וסגור בשנת‬
‫השמיטה [מפני זרים] ולא הפקירו את פירות הפרדס וכן‬
‫שעבדו בקרקע להצמיח אתרוג ‪ -‬וגם לא מכרו הקרקע‬
‫לגוי ‪ -‬יש סמך גדול למקילין לקחת אתרוג זה למצווה‪.‬‬
‫ויש לסמוך על המקילין אף ביום טוב ראשון שצריך‬
‫"לכם" מדאורייתא [כהשנה יום ה'] והמחמיר לקחת‬
‫אתרוג מהודר אחר [כדלקמן] תבא עליו ברכה‪.‬‬
‫שנת השבע‬
‫[נ"ג]‬
‫דין ארבעת המינים בשביעית‬
‫וכן נוהגים רבים היראים לדבר ה' והזהירים במצות‬
‫שמיטה לצאת ידי‪-‬חובה רק באתרוג שהופקר כדין‬
‫[כמ"ש לעיל] ו‪/‬או‪ -‬שמתחלק ע"י ארגון "אוצר בית דין"‪.‬‬
‫‪ ‬אתרוג ‪ -‬מ"היתר מכירה" ‪[ -‬בין בבעלות פרטית או‬
‫שיווק מסחרי] ‪ -‬דינו כדין פירות של גוי ולא נוהג בו‬
‫קדושת שביעית [לדעת גדולי רבותינו הספרדים] אלא אם‬
‫הישראל עשה "גמר מלאכה" אריזה וכד' ‪ -‬שצריך‬
‫להפריש תרומות ומעשרות‪.‬‬
‫‪ ‬אתרוגים הבאים מאוצר בית דין ‪ -‬קדושים בקדושת‬
‫שביעית ולדעת רוב ככל הפוסקים אין בהם חשש ופקפוק‬
‫לצאת בהם י"ח מצות ‪ 4‬המינים וכתבו [ילקו"י‪/‬שם‬
‫תס"ג] "שהלוקח אתרוג כזה מרויח גם מצות שמיטה‬
‫שנעשה באתרוג זה ‪ -‬ועל דרך שאמרו כן בכמה מצוות ‪-‬‬
‫שכיון שנעשה בו מצוה אחת יעשה בו מצוה אחרת"‪.‬‬
‫‪ -‬מותר למשמש בידו באתרוג של שביעית ואף דמפסיד‬‫הקליפה במשמוש הידיים אין בזה איסור שהרי נטעו‬
‫אדעתא דהכי ‪ -‬ועוד שרק הקליפה נפסדת ולא הפרי‬
‫הראוי לאכילה [שם עמ' תנ"א]‪.‬‬
‫‪ -‬מותר לתלות אתרוג של שביעית לנוי סוכה ובלבד‬‫שיתנה שאינו בודל ממנו כל בין השמשות של שמונת‬
‫הימים‪ .‬וכן ההיתר מצד שהוא עדיין נשאר ראוי‬
‫לאכילה‪ .‬ויש מחמירים מצד גרם הפסד פירות שביעית‬
‫ומעיקר הדין אפשר להקל‪( .‬ילקוט יוסף)‪.‬‬
‫‪ -‬זמן ביעור באתרוגים ‪ -‬שבט תשע"ו ויבואר עניין זה‬‫אי"ה בל"נ בקובץ שני (ח"ב) בשנה הבאה‪.‬‬
‫לולב‬
‫לולב הוא מעץ התמר‪ .‬וכיון שאילן הוא‪ ,‬הולכים בו אחר‬
‫חנטה‪ -‬אם כן גם לולב יימשך אחר עיקר האילן‪:‬‬
‫‪ .‬לולב הנקצץ ערב שמיטה (כעת‪ -‬קודם ר"ה דשמיטה‬‫תשע"ה) או אפילו אחר ר"ה תשע"ה‪ -‬בתחילת שנת‬
‫השמיטה – לכל הדיעות אין בו קדושת שביעית‪ ,‬כיון‬
‫שהחנטה היתה בשנה השישית (תשע"ד)‪.‬‬
‫‪ .‬לולב הנקצץ בסוף הקיץ הבא (אב תשע"ה) – בין לפני‬‫ראש השנה – בין אחר ר"ה תשע"ו‪ -‬הרי החנטה היתה‬
‫בשנה השביעית (אב תשע"ה) – בזה יש מחלוקת‬
‫הפוסקים‪:‬‬
‫ למיעוט פוסקים נוהג בו דין קדושת שביעית כיון‬‫שעיקר הנאתו לכבד [לטאטא] את הבית והוא שעת‬
‫ביעורו וקלקולו ודמי להנאת אכילה [רש"י ‪ -‬וכ"ד‬
‫המהרי"ק ותפא"י]‪.‬‬
‫ לרוב הפוסקים [רמב"ם ‪ -‬רדב"ז‪ .‬הרב עובדיה‬‫מברטנורא וחתם סופר ועוד] אין נוהג בלולב דין שביעית‪.‬‬
‫וכן דעת פוסקי הדור האחרון אשר נוחם עדן [החזון‪-‬איש‪.‬‬
‫הגרש"ז אויערבאך והגרב"צ אבא שאול הגר"ע יוסף‬
‫והגר"ם אליהו זצ"ל]‪ .‬וכן מסקנת רוב ככל פוסקי הדור‬
‫שליט"א [הגר"ש וואזנר והראש"ל הגרי"צ יוסף ומו"ר‬
‫הגר"א חפוטא והרש"ז רווח שליט"א] ובמיוחד שבזמנינו‬
‫אין משתמשים בלולב לכבד הבית וכד' אלא למצות לולב‬
‫בלבד‪.‬‬
‫‪ .‬כיון שאין בלולב קדושת שביעית ‪ -‬לכן המנהג (עפ"י‬‫המשנה בסוכה פ"ג) לרכוש לולב בשביעית‪/‬שמינית‬
‫ו"להבליע" בו את דמי האתרוג שקדוש בקד"ש‪.‬‬
‫הדס‬
‫הדס דינו כעץ לעניין שהולכים בו אחר חנטה אלא דאם‬
‫נוהג בו קדושת שביעית או לא ‪ -‬תלוי במחלוקת‬
‫הפוסקים‪:‬‬
‫* אם חנט בשישית [תשע"ד] ‪ -‬אין בו קדושת שביעית לכל‬
‫הדיעות‪ .‬לכן בהדסים של השנה ‪ -‬לא נוהג בהם קדושת‬
‫שביעית‪.‬‬
‫* בהדסים הנמכרים בשנה הבאה שיחנטו בשביעית‬
‫[תשע"ה] ומיועדים לחג הסוכות של שמינית [תשע"ו] –‬
‫בזה יש מחלוקת‪:‬‬
‫ יש אומרים ‪ -‬שיש בהם קדושת שביעית כיון שהם ככל‬‫צמחי הריח [אם נטעום גם לשם ריח ‪ -‬וכן דעת הגרב"צ‬
‫אבא שאול ז"ל שראוי להחמיר לנהוג בהם קדושת‬
‫שביעית וכדעת החזון איש ז"ל וכדעת הגר"ש וואזנר‬
‫והגר"ח קנייבסקי שליט"א]‪.‬‬
‫ ויש חולקים ‪ -‬שאין נוהג בהדסים קדושת שביעית ‪-‬‬‫במיוחד אלו הנמכרים למצותן ‪ -‬ומטעם שמצוות לאו‬
‫ליהנות ניתנו ודרשינן "לכם" לכל צרכיכם ואלו לא‬
‫ליהנות ניתנו‪.‬‬
‫וכן דעת גדולי פוסקי הדור הספרדים להלכה ולמעשה ‪-‬‬
‫שאפשר לקנות הדסים ללא הגבלה לצורך מצות ארבעת‬
‫המינים ואין בזה איסור סחורה ומסירת דמי שביעית‬
‫לעם הארץ‪.‬‬
‫‪ .‬מותר להניח הדסים בשביעית – במים ‪ -‬שלא יתייבשו‪.‬‬‫‪ .‬שימוש בהדסים שטופלו בשביעית באיסור – ראה לעיל‬‫(עמ' י')‪.‬‬
‫ אם אלו הובאו משדה של ישראל שעבדו בו בשביעית‬‫וגם "שמור" [לא הופקר] אף שיוצאים בזה למצות הדס‬
‫ראוי להחמיר שלא לקחתם למצוה‪.‬‬
‫ערבה‬
‫לכל הדיעות אין בה קדושת שביעית‪ ,‬כיון שהיא רק‬
‫לעצים בעלמא ואין בה ריח‪.‬‬
‫‪ .‬שימוש בערבות מעצים שטופלו באיסור בשביעית –‬‫ראה לעיל (עמ' י')‪.‬‬
‫ישועת ה' כהרף עין‬
‫תשי"ח‪-‬ערב שמיטה‪ .‬קיץ של ערב שמיטה דומה ליום שישי‬
‫אחר חצות‪.‬‬
‫עובדים בקדחתנות‪ ,‬חורשים זורעים‪ ,‬מכינים בור תחמיץ שבו‬
‫יישמר האוכל לבהמות‪ ,‬הכל צריך להיות מוכן מבעוד מועד‪,‬‬
‫כאשר קדושת שביעית‪-‬תשי"ט תפרוס כנפי קדושתה על פני‬
‫כל ארץ ישראל‪ ,‬תהיה "קוממיות" מוכנה ל"שבת הארץ"‪.‬‬
‫התבואה למאכל בהמות שנזרעה ערב שביעית גדלה‬
‫והצליחה‪ ,‬בעוד ימים אחדים עתידים לקצור אותה כדי‬
‫להאכילה לבהמות בשנת השמיטה בקדושת שביעית כראוי‪.‬‬
‫באותם ימים הופיעו נחלי‪-‬ארבה מכיוון מצרים והתפשטו על‬
‫פני כל הנגב‪.‬‬
‫באחד הבקרים התדפקו תושבי קוממיות על דלתו של הרב‬
‫וסיפרו בהתרגשות שהארבה מתקרב ונשקפת סכנת כלייה‬
‫לכל היבול שהוכן במאמץ כה רב‪ .‬הרב‪ ,‬שכל אנשי המקום‬
‫הכירו את אמונתו התמימה‪ ,‬הרגיע את כל החברים הנרגשים‬
‫באומרו "התייצבו וראו את ישועת ה' היום"‪ .‬נחילי‪-‬הארבה‬
‫החלו להתקרב לאיזור‪ .‬ענני ארבה כיסו את שמי‪-‬הנגב והחלו‬
‫לנחות על פני השדות‪.‬אולם בהגיעם לשדות קוממיות‪ -‬כאילו‬
‫יד נעלמת עצרה בהם‪ .‬תוך זמן קצר פנו נחילי‪-‬הארבה לאחור‬
‫ולא הגיע ארבה אחד בכל גבול קוממיות‪ ...‬אכן "ישועת ה'‬
‫[מורשת אבות]‬
‫כהרף עין"‪.‬‬
‫[נ"ד]‬
‫שמיטת קרקעות‬
‫היתר המכירה‬
‫תמצית דתמצית של סקירה על הפולמוס בהיתר המכירה‬
‫טענות האוסרים והמתירים ופסקי ההלכות הנובעות מתקנה זו‪.‬‬
‫דיו רב נשפך על סוגיא זו של "היתר המכירה" שעניינה‬
‫– מכירת קרקעות (שדות‪/‬כרמים ופרדסים) בארץ‬
‫ישראל לרשות נכרים בשנת השמיטה‪.‬‬
‫מאז הוחלט על תקנה זו ע"י גדולי ישראל שהיו באותה‬
‫תקופה – חלפו כ‪ 128-‬שנים‪.‬‬
‫שנת תרמ"ח (‪- )1111‬ערב שמיטה תרמ"ט (‪- )1115‬‬
‫מצויינת כשנה הראשונה בה נערך פולמוס השמיטה‬
‫הגדול של הדור הנוכחי כיוון שנתרחבו המושבות‬
‫החקלאיות‪ ,‬מלבד המושבה החרדית פ"ת‪ ,‬נוסדו‬
‫ראשל"צ‪ ,‬נס‪-‬ציונה‪ ,‬גדרה‪ ,‬עקרון וראש פינה‪ .‬בבת אחת‬
‫נתעוררה בעיית שמירת השמיטה ואז רבתה המרירות‬
‫ופשטו האיומים על עתיד האיכרים והישוב בכללו‪-‬‬
‫ובעיית השמיטה "ללהב יצאה" (לשון הגרימ"ט ז"ל בס'‬
‫דבר השמיטה)‪.‬‬
‫גדולי הדור בתקופה ההיא החלו לחוות דעתם‪ ,‬טרם‬
‫נכנסה לתוקפה שמיטה תרמ"ט‪ ,‬בעניין האפשרות‬
‫למכירת הקרקעות לנכרים‪ .‬את ניהול המערכה מסרו‬
‫לידי רבה של יפו והמושבות‪-‬הרה"ג רבי נפתלי הרץ ז"ל‪.‬‬
‫* בכלל הרבנים שפירסמו היתר להפקיע את השמיטה‪-‬‬
‫בתור "הוראת שעה" בלבד‪ -‬ע"י מכירת הקרקעות‬
‫לנכרים (ובהגבלות מסויימות –כדלקמן)‪ -‬היו‪ :‬הגר"י‬
‫מקוטנא ("ישועות מלכו") מוהר"ש מוהליבר והגרש"ז‬
‫מקלפפיש ז"ל (ורשה) שאליהם הצטרף אח"כ בתוקף‬
‫וביד חזקה הגר"י אלחנן מקובנא ז"ל ועוד רבנים‪ .‬ובצד‬
‫זה של המתירים היו גדולי הרבנים הספרדים ובראשם‬
‫הראש"ל הגר"מ פאניז'ל ז"ל‪.‬‬
‫* בכלל הרבנים האוסרים –היו רבני עיה"ק ירושלים‪:‬‬
‫המהרי"ל דיסקין והגר"ש מסלנט ז"ל ואליהם הצטרפו‬
‫גדולי רבני רוסיא ופולין כמו הנצי"ב מוואלוז'ין‬
‫והגרי"ד סולובייצ'יק מבריסק ז"ל עוד‪.‬‬
‫רבני ירושלים הכריזו באזני איכרי הארץ להישמר‬
‫ולהזהר מלהיכוות בגחלת עוון השמיטה וחלילה‬
‫להתרחק מקיום מצוה זו שבאה לידינו אחרי שנות גלות‬
‫ארוכה שכ"כ סבלנו בגלל ביטולה‪.‬‬
‫יצא שבשמיטה זו (תרמ"ט) נחלקו האיכרים‪/‬החקלאים‬
‫לשתי קבוצות‪ :‬החרדים ביותר‪-‬עמדו בניסיון ושמרו‬
‫מצות השמיטה כהלכתה‪ .‬השאר נהגו עפ"י היתר הגאון‬
‫מקובנא וסיעתו‪ .‬הגר"נ הרץ שנטתה דעתו לצד‬
‫המחמירים‪ -‬לא רצה לקבל על עצמו אחריות‪ -‬וניער‬
‫עצמו מהמערכה ואת היוזמה לקחו על עצמם רבני‬
‫הספרדים [ובראשם הראש"ל הגר"ם פאניז'ל‪ -‬ואחריו‬
‫הראש"ל היש"א ברכה] והם שערכו את חוזי המכירה‬
‫לחלק מהאיכרים שהסכימו לכך‪.‬‬
‫בשנת תרנ"ה (‪ -)1159‬ערב שמיטה תרנ"ו –חל מפנה‬
‫כשגאוני ירושלים הנז"ל היטו אזנם לתנאי ההיתר‪-‬כיון‬
‫שכבר נוכחו לדעת שרבים מהאיכרים לא עמדו בנסיון‬
‫השמיטה וחששו להריסות היישוב‪-‬והיה חשש שבלא‬
‫הפקעת השמיטה ייכשלו באיסור עבודה ויכשילו‬
‫באכילת פירות שביעית‪ .‬המהרי"ל דיסקין היתנה‬
‫חתימתו בתוספת כמה תנאים להיתר זה ובתור הוראת‬
‫שעה בלבד אך הגר"י מקובנא עמד על דעתו להתיר‬
‫כבעבר בלא זה‪.‬‬
‫יש לציין שכל הפולמוס הנ"ל הבליט שהמחלוקת לשם‪-‬‬
‫שמים‪-‬ושני הצדדים נחרדו לקיום עמידת ישראל ביישוב‬
‫הארצ‪-‬ישראלי‪ ,‬אך פולמוס זה נתמעט בשמיטות תרנ"ו‬
‫(‪ )1293‬ותרס"ג (‪ -)1513‬כאשר לניהול המערכה נכנסו‬
‫חתנו של הגר"נ הרץ‪ -‬הגר"י הלוי‪ ,‬האדר"ת ז"ל מרבני‬
‫עיה"ק והגראי"ה קוק ז"ל שהוא עצמו נתמנה אח"כ‬
‫לרבם של יפו והמושבות ואחז בראש המתירים בשמיטה‬
‫תע"ר (‪ .)1511‬ומאז ייסד הגראי"ה את היתר המכירה‬
‫באופן סידורי ונכנסה למסלולה כפי שהיא היום‪-‬עפ"י‬
‫התנאים הראשונים ובתוספת שינויים קלים וגם הוא‬
‫עצמו כתב שכל זה רק בתור "הוראת שעה" ובאופן‬
‫שבכל ערב שמיטה על הבי"ד הגדול לשבת ולעיין אם‬
‫הגיע הזמן לקיום מצות השמיטה כהלכתה‪ .‬אחר קום‬
‫המדינה‪ -‬בשמיטה תשי"ב (‪ – )1592‬ועד ימינו ממשיכה‬
‫הרבנות הראשית לישראל לערוך את חוזה "היתר‬
‫המכירה"‪-‬וכ"ז בגדר "הוראת שעה" בלבד ובכ"ז עדיין‬
‫ישנם האוחזים בכך להיתר זה ויש המתנגדים לזה עד‬
‫ימינו‪.‬‬
‫טענות המתירים‪ -‬ותנאי היתר המכירה‬
‫‪ ‬שביעית בזמן‪-‬הזה – דרבנן‪ .‬וי"א שהשביעית היא רק מצד‬
‫חסידות שנהגה ותו לא [י"א בר"ן‪/‬הרז"ה]‪.‬‬
‫‪ ‬וכיון שלפי זה אין חיוב מן התורה‪-‬אם כן אין עוד הבטחה‬
‫של "וציויתי את ברכתי לכם" וממילא אינה באותה אזהרה על‬
‫העוון ועונשו וא"א לכוף מי שאינו בעל בטחון גמור על קיום‬
‫מצוה זו‪.‬‬
‫‪ ‬מצינו בש"ס [סנהדרין כ"ו‪ ]:‬כששביעית מדרבנן‪ -‬התירו‬
‫לזרוע במקום פסידא כג' משום ארנונא של המלך (מס) או‬
‫שלא תאבד הקרקע‪ .‬והיום [אז‪-‬בתרמ"ח ‪ ) 1111‬רוב היישוב‬
‫בארץ‪ -‬כל פרנסתו ממסחר פירות והוצאתו לחו"ל ואעפ"י שיש‬
‫איסור בהוצאת פירות שביעית לחו"ל‪-‬כשיש "פסידא" התירו‪.‬‬
‫‪ ‬אף שי"א [בתוס' גיטין ס"ב] שארנונא הוא רק במקום של‬
‫פיקוח נפש‪ -‬סמכו המתירים על המצב באיכרי הארץ‪ :‬רובם לא‬
‫ייכנעו לצו הרבנים לשבות בשביעית ויעבדו כל עבודות השדה‬
‫ויכשילו את כל הקהל בפירות‪-‬שביעית ואי‪-‬אפשר למישבק‬
‫היתרא ולאכול איסורא‪-‬לכן צריך להסיר כל מכשול וחייבים‬
‫את ה"היתר המכירה" להצילם מזה‪.‬ועוד ישנם המאיימים בזה‬
‫ורבו האיכרים שעלולים לא לשמוע ובכ"ז כתב הגראי"ה קוק‬
‫שמצוה לחזק ידם של שומרי שביעית כהלכה‪..." -‬אך לא רבים‬
‫הם"!‬
‫תנאים והגבלות ב"היתר המכירה"‬
‫‪ .‬מכירה לזמן קצוב (בתחילה היה שנתיים) כדי שאיסור‬‫טענות‬
‫מעיקרי‬
‫[שהוא‬
‫תחנם"‬
‫"לא‬
‫האוסרים] לא יחול כאן כיוון שזה לא מכירה לצמיתות רק‬
‫זמנית]‪.‬‬
‫‪ .‬מכירת אילנות עם שטח קרקע בשיעור יניקה‪.‬‬‫‪ .‬המכירה לגוי –עמ"נ לקוץ האילנות‪ -‬ואם לא יקוץ הגוי‬‫הקונה עד ערב ר"ה דשביעית‪ -‬אזי תחול המכירה על הקרקע‪.‬‬
‫‪.‬מלאכות בקרקע שהן מן התורה –ייעשו רק ע"י גוי או‬‫עניים (מישראל) שאין להם פרנסה‪.‬‬
‫‪ .‬מלאכות מדרבנן – יהיו מותרות ע"י ישראל‪ -‬וגם כאן עדיף‬‫ע"י גוי‪.‬‬
‫‪ .‬כל עיקר יסוד המכירה מתבסס על שיטת הבית‪-‬יוסף (נגד‬‫המבי"ט) שאין קדושת שביעית חלה על פירות שגדלו בקרקע‬
‫של גוי וממילא היתר המכירה מפקיע הקדושה והשיווק הוא‬
‫של "פירות‪-‬נכרי"‪.‬‬
‫‪ .‬למכירה ישנו תוקף משפטי מלא עפ"י דין תורה ועפ"י חוקי‬‫המדינה‪.‬‬
‫שנת השבע‬
‫[נ"ה]‬
‫היתר המכירה‬
‫‪ .‬כל בעל חלקה‪/‬שדה‪/‬כרם‪ ,‬אחר שביצע המכירה‪ ,‬יקצה‬‫חלקת אדמה קטנה מאחוזתו אשר על‪-‬ידה יקיים מצות‬
‫השמיטה לפרטיה‪.‬חלקה קטנה זו תישמט מכל עבודה‬
‫ובהפקר ספיחין ולקדושת הפירות‪.‬‬
‫וכ"ז כדי שחלילה לבטל כל מצוה מהמצוות‪-‬וכן שלא‬
‫תשתכח תורת השמיטה ויקיימו בזה מצוה דרבנן של‬
‫"ושבתה הארץ" ‪.‬‬
‫טענות האוסרים‬
‫‪ ‬איסור "לא תחנם" –שאסרו חז"ל (גמ' ע"ז‪-‬ונפסק‬
‫להלכה) לא ליתן לגוי חניה בקרקע בא"י‪.‬‬
‫[ויש מחלקים בין נכרי עובד ע"ז‪ -‬שלכו"ע אסור לבין נכרי ישמעאלי‬
‫שאומרים שלגביו האיסור הזה לא נאמר]‪.‬‬
‫[החזון‪-‬איש ז"ל ‪,‬מצד מעשה המכירה לגוי כשזה נעשה‬
‫באופן ישיר עם גוי‪ ,‬לא ביטל המכירה‪-‬שקיימת היא ויש‬
‫לה תוקף ‪ -‬אף שעבר על "לא תחנם"‪ ,‬אך מצד שהרבנות‬
‫עושה את המכירה והרי "אין שליח לדבר עבירה" א"כ‬
‫המכירה לא קיימת‪ -‬ועוברים בזה על איסור שביעית]‪.‬‬
‫‪ ‬המכירה לא נעשית בטאב"ו [(דהיינו אין תוקף חוקי‬
‫למכירה זו אחר שאינה מתבצעת כמכירת קרקעות‪/‬דירות‬
‫מטעם חוקי המדינה) ‪-‬ואם הגוי היה תובע לקיים המקח‬
‫לא היה זוכה בתביעתו כיון שהקרקעות אינן רשומות על‬
‫שמו בטאב"ו]‪.‬‬
‫‪ ‬אין קניין נגמר אלא כשיש הוכחה שגמר בליבו למכור‬
‫ובלב כל אדם אין קניין זה קניין באמת‪-‬שהרי בשביל‬
‫הפקעת מצות השביעית לא ימכרו את כל הארץ לנכרי‬
‫(ואינו כמכירת חמץ‪-‬שבליבו גמר ומקנה באמת כדי שלא‬
‫יעבור על איסור "בל‪-‬יראה") ואדרבא נוח לנו לשמור‬
‫שביעית מלמכור את כל הארץ לגוי‪.‬‬
‫טענות נוספות [מוסריות] שעליהן התבססו האוסרים‬
‫‪ .‬עיקר הגלות מארצנו הקדושה בגלל אי שמירת שביעית‬‫שעונשה גדול ועתה ששבנו לאדמתינו האם נשוב לקלקלה‬
‫הראשונה ?‬
‫‪ .‬בשמירת השמיטה יש הבטחה לפרנסה טובה וברכה‬‫משולשת של "וציויתי את ברכתי לכם"‪.‬‬
‫‪ .‬גם בימינו ששביעית בזה"ז מדרבנן יש הבטחה של ברכה‬‫שהזהירו חז"ל על השמיטה בארץ‪ .‬וגם אם זה רק ממנהגא‬
‫הרי קיבלו זאת על עצמם‪ -‬לכפר עוון השמיטות!‬
‫* מסקנא– ופסקי ההלכה הנובעים מ"היתר המכירה" *‬
‫‪ #‬הצעת "היתר המכירה" הינה פתרון שנועד לשעת הדחק‬
‫כ"הוראת שעה" בלבד‪ -‬כשיש סכנה לקריסת החקלאות או‬
‫פרנסת החקלאים והיישוב בארץ‪ -‬שהוחל לראשונה לפני‬
‫כ‪ 128-‬שנה‪.‬‬
‫‪ #‬בימינו הרבנות הראשית ממשיכה את עריכת חוזה‬
‫"היתר המכירה" עפ"י רוב התנאים בו ייסדוהו ובכל אופן‬
‫תמיד הגדרתו היא "הוראת שעה" בלבד‪ -‬ובצפיה תמיד‬
‫להזדמנות בה יוכלו לקיים שמיטין כהלכתן ללא שום‬
‫צורך היתר וכן מי שיוכל לקיים השמיטה כהלכתה‬
‫ולהוביר שדותיו‪ -‬תבא עליו ברכה‪.‬‬
‫‪ #‬בכל משך הדורות הללו גדולי ישראל מחד אסרוהו‬
‫וגדולי ישראל מאידך התירוהו כהוראת שעה‪ .‬הללו‬
‫מיימינים והללו משמאילים‪ .‬הן מאשכנז והן מספרד‪ .‬ואף‬
‫שהתירוהו – הנה הצעת הפוסקים שהירא את דבר ה' לא‬
‫יסמוך על ההיתר הזה וישתדל לשמור הלכות שביעית‬
‫לפרטיה ודקדוקיה‪.‬‬
‫‪ #‬אף שגם מגדולי ספרד שבדורות האחרונים החמירו מאד‬
‫לא להסתמך על היתר המכירה‪-‬ובכללם המהרש"א‬
‫אלפנדארי והגר"ע עטיה והגרב"צ אבא שאול והגר"י‬
‫צדקה ז"ל (וכן נהג אדמו"ר הבאבא סאלי זיע"א(ראה לעיל‬
‫עמ' ח')] – הנה מגדולי הספרדים היו שהתירוהו ובראש‬
‫המתירים ניצב מרן מלכא הראש"ל מופה"ד רבינו עובדיה‬
‫יוסף זצ"ל שהאריך והרחיב תמיכתו על ההיתר מכירה‬
‫ז‪.‬א‪ .‬הוא פירסם שהסומכים עליו – יש להם על מה‬
‫שיסמוכו‪ -‬אך מאידך‪-‬הוראתו של מרן זצ"ל שעל בני‪-‬‬
‫התורה להחמיר וכך היא מסקנתו עד לימינו אלה – ובנו‬
‫יבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א החרה החזיק‬
‫אחריו‪ -‬וכדלקמן בפסקיהם שהופצו בהקדמת ספר‬
‫"ילקוט יוסף – שביעית" (מהדורא תש"ס)‪:‬‬
‫‪" ‬היתר המכירה" הסכימו עליו גאוני עולם – ונתפשט‬
‫המנהג להקל עפ"י דבריהם‪ .‬והמקילים יש להם על מה‬
‫שיסמוכו בשעת הדחק ‪.‬‬
‫‪ ‬המחמירים להוביר שדותיהם בשמיטה ולהקדיש‬
‫שנה זו ללימוד התורה עליהם נאמר "גבורי כח עושי דברו"‬
‫אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב‪[ .‬פסקי מרן הראש"ל הגר"ע יוסף‬
‫זצ"ל בהסכמה לספר ילקוט יוסף‪/‬שביעית‪ /‬אלול תש"ס]‪.‬‬
‫‪ ‬במקום שיש בני תורה ואברכי ישיבות ובני‬
‫משפחותיהם‪ -‬ראוי מאד להחמיר ולעשות מאמצים‬
‫לשמור כל דיני שמיטה בדקדוק רב ובהידור‪ ,‬לפיכך כל‬
‫החרד לדבר ה' ויש בידו אפשרות לשמור דיני שמיטה‬
‫כהלכתה וכנ"ל‪ ,‬נכון מאד שיעשה כן ויתברך בכל הברכות‬
‫שבתורה"‪[ .‬פסק מרן זצ"ל במכתב לק"ק חרדים באשקלון‪ /‬שבט‬
‫תשמ"ו] ‪.‬‬
‫תמצית הלכות בנושא "היתר המכירה"‬
‫מתוך ילקוט יוסף – שביעית (פכ"ה)‬
‫מן הראוי והנכון לכל הירא וחרד לדבר ה' לקנות‬
‫‪‬‬
‫פירות וירקות בשמיטה רק מחנויות שומרי שמיטה‪...‬‬
‫ובפרט שבזמנינו הדבר אפשרי בנקל לצבור הרחב שלא‬
‫לסמוך על "היתר המכירה"‪...‬ובפרט שיש להחמיר בגינות‬
‫נוי וכד' לשמור בהם דיני שמיטה ולא להיזדקק להיתר זה‪,‬‬
‫אחר שכיום אין כ"כ שעת הדחק לסמוך על זה‪[ .‬אמנם כיום‬
‫הרבנות נזקקת לעשות "היתר מכירה" כדי להציל עם רב הדרים‬
‫בארץ‪-‬ישראל שלא כולם יקפידו לשמור על דיני שביעית ובפרט אלפי‬
‫חקלאים שבשבילם הדבר עדיין נחשב בגדר "שעת הדחק" ובפרט‬
‫שרוב הייצור נועד ליצוא ובלי היתר הנ"ל רוב המגזר החקלאי לא יוכל‬
‫לייצא ועל‪-‬מנת שלא להכשיל את הרבים הרבנות עושה גם כיום את‬
‫"היתר המכירה"]‪.‬‬
‫‪ ‬בעלי שדות וכרמים הנזקקים להיתר המכירה‪ -‬טוב‬
‫ונכון שישאירו חלקת אדמה קטנה שאותה לא ימכרו ולא‬
‫יעבדו בה כלל בשמיטה כדי לקיים לכל הפחות בחלקה‬
‫מסויימת מצוה מדרבנן של "ושבתה הארץ לכם"‪.‬‬
‫‪ ‬פירות שגדלו בקרקע שנמכרה לגוי בארץ במסגרת‬
‫"היתר המכירה" –א"צ לנהוג בהם קדושת שביעית בין‬
‫לסחורה ובין לביעור בין להוציאם לחו"ל‪-‬דהופקעה‬
‫קדושתם‪.‬‬
‫‪ ‬אשה הרוצה לסמוך על "היתר המכירה" ובעלה‬
‫מחמיר בזה ואינו יכול לשכנעה‪-‬אינו יכול לכופה על כך‪-‬‬
‫ויחמיר לעצמו או יעשה התרה להקל‪-‬כי גדול השלום מאד‪.‬‬
‫ונכון להשפיע על האשה שתחמיר כמנהג יראי ה' ובפרט‬
‫בזמנינו שאפשר לשמור שמיטה בנקל‪ .‬ואיזוהי אשה‬
‫כשרה? העושה רצון בעלה‪-‬אך אין לבטל את ה"שלום בית"‬
‫בשביל זה‪.‬‬
‫‪ ‬הסומך על "היתר המכירה" ומארח בביתו מי‬
‫שמקפיד לא לסמוך על‪-‬זה‪ -‬צריך להודיעו על‪-‬כך‪.‬אמנם‬
‫אורח זה יכול לאכול שאר מאכלים (שאינם קשורים‬
‫ל"היתר") בכלים של מארחו זה‪.‬‬
‫ברדמו"ך‬
‫[נ"ו]‬
‫גליון זה מוקדש‬
‫לרפואת נשיא המוסדות‬
‫האדמו"ר הרה"ג רבי ברוך אביחצירא שליט"א‬
‫רפו"ש ברמ"ח איברים ושס"ה גידים ולרבנית תחי'‬
‫זכות לימוד הרבים וזיכוי הרבים וזכות האבות הקדושים למשפחת אביחצירא הקדושה תעמוד לאדמו"ר שליט"א‬
‫ולרבנית תחי' לאריכות ימים ושנים‬
‫להגדיל תורה ולהאדירה עד ביאת גואל צדק בקרוב אמן‪.‬‬
‫לרפו"ש‬
‫רחל בת גומרי תחי'‬
‫סעדיה בן‬
‫צאלח נ"י‬
‫לאה בת חלימה תח"י‬
‫לרפואת‬
‫לרפו"ש‬
‫יחיא זכריה נ"י בן זהרה ז"ל‬
‫מרגלית תחי' בת חממה ז"ל‬
‫שמעון נ"י בן עישה אברג'ל‬
‫ז'יזל חיה תחי' בת אליס‬
‫ששון בן ברכה נ"י‬
‫לרפואה‬
‫והצלחה‬
‫שחר בן רבקה גרמה‬
‫וב"ב‬
‫לרפואה שלמה‬
‫וזיווג הגון‬
‫רחמים דעוס בן נור‬
‫נ"י‬
‫יוסף בן זוהרה נ"י‬
‫אליס בת לאה תחי'‬
‫צפורה בת חביבה תחי'‬
‫ברוריה בת חביבה תחי'‬
‫לע"נ יהושוע בן זהרה ז"ל‬
‫לע"נ‬
‫מירב ז"ל בת אביבה תחי'‬
‫החייל אבנר ז"ל בן מרגלית תחי'‬
‫אברהם בן עוואד ז"ל‬
‫יהודה בן יחיא ז"ל‬
‫רונן יחזקאל ז"ל בן רחל תחי'‬
‫לעילוי נשמת‬
‫מוסה בן צאלח ז"ל‬
‫ציונה בת עפיה ז"ל‬
‫מרדכי בן חלימה ז"ל תקוה בת סאלמה ז"ל‬
‫יעקב זאב בן רחל ז"ל עפיה בת סלמה ז"ל‬
‫חנה בת מרים ז"ל‬
‫רחמים בן ג'מילה ז"ל‬
‫לרפו"ש‬
‫יוסף בן יונה נ"י‬
‫ולהצלחת‬
‫משפ' צנעני שיחיו‬
‫זיווג הגון לעמרם צנעני‬
‫לע"נ‬
‫מרדכי בן‬
‫יחיא‬
‫צנעני ז"ל‬
‫לעילוי נשמת ‪:‬‬
‫הרב יחזקאל בר רחמה זצ"ל ‪,‬‬
‫דינה בת פסנד ז"ל ‪ ,‬רוזה בת‬
‫דינה ז"ל‬
‫לרפו"ש‬
‫אליהו נ"י בן‬
‫עפיה ז"ל‬
‫מיכל בת‬
‫מרגלית תחי'‬
‫ברכה והצלחה‬
‫ליששכר ומזל כהן וב"ב‬
‫ליוסף ומזל בוכריס וב"ב‬
‫ולרפו"ש‬
‫מזל בת רחל (כהן) תחי'‬
‫יוסף בן רבקה נ"י‬
‫נדבת‬
‫לרפו"ש‬
‫ר' אליהו בן‬
‫ג'מילה‬
‫נ"י‬
‫זיווג הגון ורפו"ש‬
‫ברכה והצלחה‬
‫לרצון דר נ"י‬
‫ולבנותיו היקרות‬
‫עדן דורין ומעיין‬
‫לעילוי נשמת‬
‫עוואד סאלם בידני ז"ל‬
‫שיחיו‪.‬‬
‫לעילוי נשמת‬
‫סעדי בת מנצור ז"ל‬
‫לעילוי נשמת‬
‫סאלם בן חסן אחואל ז"ל‬
‫לעילוי נשמת‬
‫להצלחת‬
‫מרדכי בן‬
‫נתנאל ואורטל‬
‫חלימה ז"ל‬
‫גרמה והילדים‬
‫תהילה ואליאל ציון בן חלימה‬
‫שיחיו‬
‫ז"ל‬
‫לעילוי נשמת‬
‫יחיא בן מנצור‬
‫אשואל ז"ל‬
‫ברכה והצלחה‬
‫לבני ואיילה אשואל‬
‫שיחיו‬
‫ולכל המשפחה‬
‫ביצוע כל עבודות האינסטלציה‬
‫רח' הלח"י ‪ 74‬נתיבות‬
‫טל'‪09-8871398 , 050-6904783 :‬‬
‫לברכה והצלחה‬
‫לו ולכל בני ביתו‬
‫ולרפו"ש לרבי ניסים בן ימנה נ"י‬
‫לאורך ימים ושנים‬
‫נדבת‬
‫ר' אליהו ואלישבע‬
‫רצון‬
‫להצלחתם ולהצלחת‬
‫רעות בת אליהו תחי'‬
‫חזרה בתשובה אמן‪.‬‬
‫לעילוי נשמת חדוה לוי ז"ל‬
‫בת מיכל תחי'‬
‫לעלוי נשמת‬
‫מחפוד בן סעדה ז"ל‬
‫יונה ז"ל בת אורה‬
‫תחי'‬
‫ציונה ז"ל בת אורה‬
‫תחי'‬
‫לרפו"ש‬
‫תאי בת סעדי תחי'‬
‫ברכה והצלחה לכל משפ'‬
‫עטיה‬
‫[נ"ז]‬
‫גליון זה מוקדש‬
‫לע"נ‬
‫משה אדרי‬
‫ב"ר מסעודה ז"ל‬
‫(ט"ז אד"ב)‬
‫לע"נ‬
‫חנה בת זהרה‬
‫ז"ל‬
‫משפ' אדרי‬
‫(ה' אדר א'‬
‫תשע"ד)‬
‫לע"נ‬
‫יעל אלקיים בת‬
‫חנה‬
‫(ל' תשרי)‬
‫ברכה והצלחה‬
‫ופרנסה טובה‬
‫ויקי ואמיר שלום‬
‫שיחיו‬
‫ולכל בני‬
‫משפחותם‬
‫לע"נ‬
‫אסתר בת רחל‬
‫מורסיאן ז"ל‬
‫ויקטוריה‬
‫אופירה בת‬
‫רינה תחי'‬
‫ללידה קלה‬
‫אמן‬
‫רפו"ש והצלחה‬
‫לסעדיה ורבקה עומיסי‬
‫שיחיו‬
‫לאורך ימים ושנים‬
‫לרפו"ש ברכה‬
‫והצלחה‬
‫ופרנסה טובה‬
‫מיכל ורועי חוגג‬
‫שיחיו ולכל ב"ב‬
‫לעובדי ביה"ד הרבני‬
‫ת"א‪-‬יפו‬
‫ובפרט לעובדים‬
‫מהעיר לוד שיחיו‬
‫ברכה והצלחה‬
‫בכל מעשי ידיהם‬
‫לע"נ יהודה בן‬
‫דוד ב"ר רחמה‬
‫(כ"ז תשרי)‬
‫(י"ט שבט)‬
‫יוסף בן מסעודה‬
‫מורסיאן ז"ל‬
‫(ח' אדר)‬
‫ברכה והצלחה‬
‫לאלירן בן רינה נ"י‬
‫ואביטל בת מרסדס תחי'‬
‫ולכל ב"ב שיחיו‬
‫לבריאות‬
‫אורך ימים ופרנסה טובה‬
‫לבנימין וחנמג'אן קלימי‬
‫ובני משפחותם‬
‫לברכה והצלחה‬
‫לר' שמעון ומרים‬
‫אביחצירא נ"י‬
‫ולילדיהם ישראל‪ ,‬מאיר‬
‫ויצחק‪.‬‬
‫לברכה והצלחה‬
‫אמנון מכלוף נ"י‬
‫יואב מכלוף נ"י‬
‫אליהו מכלוף נ"י‬
‫וכל משפחת מכלוף שיחיו‬
‫יגדלו לתורה ומצוות חופה‬
‫ומעשים טובים‪.‬‬
‫ברכה והצלחה‬
‫ליצחק מיכאל בן ג'רמן‬
‫ג'מילה נ"י‬
‫שאול בן חיה צירל נ"י‬
‫בכל מעשה ידיהם‪.‬‬
‫ברכה והצלחה‬
‫למו"א ר' יהודה שליט"א‬
‫ולמ"א מרת רוחמה תחי'‬
‫אביחצירא ולכל ב"ב‬
‫ברכה ישועה והצלחה בלימודים‬
‫אוריאל מסעוד נ"י‬
‫בן רוחמה תחי'‬
‫לע"נ‬
‫פרחה ז"ל בת שמחה תחי'‬
‫(י"א חשון)‬
‫לרפואה שלימה‬
‫שרה בת שמחה‬
‫תחי'‬
‫לרפואה שלימה‬
‫לרבנית יעל חיה תחי'‬
‫בת איבט פורטונה ז"ל‬
‫לע"נ‬
‫ר' אליהו בר שרה ז"ל‬
‫לרפואה שלימה‬
‫שמחה בת‬
‫אסתר תחי'‬
‫לרפואה שלימה‬
‫שרה בת סוליקה‬
‫תחי'‬
‫לע"נ‬
‫זהרה אדרי בת‬
‫עלו ז"ל‬
‫(ח' תשרי)‬
‫רפו"ש‬
‫ברכה והצלחה‬
‫בלימודים‬
‫רועי בן רבקה‬
‫עומיסי נ"י‬
‫לרפו"ש ופרנסה‬
‫טובה‬
‫לחנה עומיסי‬
‫תחי'‬
‫לאורך ימים‬
‫ושנים‬
‫לרפו"ש‬
‫ברכה והצלחה‬
‫ופרנסה טובה‬
‫יפעת ומאיר הרץ‬
‫ולכל ב"ב שיחיו‬
‫לזווג הגון‬
‫דוד בן שרה נ"י‬
‫רחמים בן איז'ה נ"י‬
‫נתן בן מרים נ"י‬
‫מאיר בן ג'ולי נ"י‬
‫מאיר בן גילה גאולה נ"י‬
‫יוכבד בת מרסל תחי'‬
‫שרית בת מרסל תחי'‬
‫לזווג הגון‬
‫אסתר הדסה בת יפה תחי'‬
‫מרים בת דליה תחי'‬
‫הודיה בת אילנה תחי'‬
‫סימה בת שרה תחי'‬
‫אורטל בת שרה תחי'‬
‫בת שבע בת שרה תחי'‬
‫אליס בת רחל תחי'‬
‫ענאל סעדה בת ג'ולי תחי'‬
‫לע"נ‬
‫ר' מאיר בר שרה ז"ל‬
‫רפו"ש והצלחה‬
‫לאברהם ירון נ"י‬
‫וחגית תחי' גלקין‬
‫בכל אשר יפנו אמן‪.‬‬