קובץ הלכות שמיטה
בינ"ו בס"ד עמ"י עש"ו שנת השבע חלק א' שמיטת קרקעות קובץ הלכתי -שביעית תשע"ה לקט כללים ופרטים ופסקי הלכות מצויות בענייני "שבת הארץ" " -שמיטה" מן התלמוד והפוסקים -ראשונים גם אחרונים ז"ל עד פוסקי דורנו שליט"א לבני ספרד ולבני אשכנז וביניהם פזורים ושזורים "פרפראות לשמיטה" טבלאות לשנות השמיטה -טעמים ורעיונות סיפורים והנהגות בעניין השביעית ושומריה -אלו הם "גבורי כח עושי דברו" מוגה ומתוקן ובתוספות רבות למלאכות השביעית ובהוצאה חדשה בס"ד -שלהי קיץ תשע"ד יו"ל ע"י ישיבת "באבא סאלי" ע"ש אדמו"ר עטרו"ת רבינו ישראל אביחצירא זצוק"ל בנשיאות האדמו"ר רבי ברוך אביחצירא שליט"א נתיבות -ת.ד493 . טל 8009938988 :פקס8009934/9/ : להערות והבהרות 849-4/09334, 80-9933343 [email protected] www.babasali.co.il 1 בס"ד קובץ השמיטה שנת השבע הלכות שביעית -שמיטת קרקעות חלק ראשון גליון זה מוקדש לכבוד ולע"נ מרן מלכא עטרת תפארת ישראל מרן מאור ישראל עמוד האש בחשכת הגלות עמוד הענן לפני המחנה פאר הדור והדרו רבן של כל בני הגולה פוסק הדור ,רב רבנן שר התורה וגדול הפוסקים אבי יתומים דיין אלמנות ומתיר העגונות לב חנון לכל דורש ללא הבדל ולכל מבקש אב רחמן לכל פונה קטון וגדול שם הוא הוא מורנו ורבינו הגדול הראשון לציון ונשיא מועצת החכמים גאון עוזנו רבינו עובדיה יוסף זצוקלל"ה בן רבי יעקב ויפה (גורג'יה) ז"ל אשר נסתלק מעימנו למנוחות ועזבנו לאנחות במלאת י"א חודשים לעלותו בסערה השמימה ג' מרחשוון תשע"ד –ג' אלול תשע"ד ת.נ.צ.ב.ה אלול תשע"ד © כל הזכויות שמורות כולל צילום ,העתקה והדפסה לישיבת באבא סאלי -נתיבות טלפון 80-9998988 :פקס80-9995999 : 2 בס"ד שנת השבע ח"א תוכן העניינים מועדי תשרי תשע"ה ולימוד מיוחד לערב ר"ה הקדשות וברכות )-( ---------------------------------- תפילת לאומרה בשנת השמיטה (מהגה"צ רבי סלמאן מוצפי זצוק"ל))-( - -------------------------------- שער לשמיטה (א)-המצוות שבשביעית והמקורות בתורה )-(------------------------------------------------- שער לשמיטה (ב) שביעית בזה"ז.כוונות בקידוש ר"ה /נשים במצוות השמיטה)-( ------------ --------- מבוא לשמיטה (א-ב)[ -ברכת השמיטה – 3Xעובדות בעניין זה] (-------- ---------------------------א'-ב') הקדמה(א) (ב) (ג) טבלאות של שמיטין ויובלות בביהמ"ק ראשון שני ומניין השמיטות עד היום( ------ג'-ז') אדמו"ר באבא סאלי זיע"א-ושנת השמיטה( -----------------------------------------------------------ח') ערב השביעית(א-ב)"-תוספת שביעית" מה"ת ומדרבנן ובזה"ז -וההכנות הנצרכות לשביעית( -------טי-י') המלאכות האסורות בשביעית -דאורייתא ודרבנן והלכה למעשה: הקדמה וכללים(-------------------------------- ------------------------------------------------------י"א-י"ב) זריעה [כללים ופרטים ודין השלכת זרעים וגידולי -מים בשביעית](------------------------------------י"ב-י"ג) קצירה ובצירה –כללים ופרטי הלכות(-----------------------------------------------------------------י"ג-י"ד) זמירה כללים ופרטי הלכות [גיזום/גיזום גדר חיה/כיסוח דשא](--------------------------- ------------י"ד-ט"ו) תולדות מדרבנן בשביעית -השקאה -כלליה ופרטיה(---------------------------------------------- ,ט"ז) ניכוש וריסוס ,זיבול ודישון(----------------------------------------------------י"ז-י"ח) חרישה ,ד"ת-דרבנן? בש"ס בראשונים ובאחרונים ז"ל .פרטי הלכות מעשיות(------------------------י"ט-כ') נטיעה -ד"ת-דרבנן? פרטי הלכות .דין עקירה בנזרע/בנטוע -וחקירות בעניין זה( -------------------כ"א-כ"ה) דין המלאכות בבית ,חממות (גינות בבית משותף) -ודין עציצים לפרטיהן (-------------------------כ"ו-כ"ח) " מה עניין שמיטה להר סיני" -דרשות וביאורים(--------------------------------------------------------כ"ט) פירות שביעית -שער ,כללים ופרטים בששה ( )6פרקים: שער לפירו"ש -קדושתן ,הקדמה והצוויים מן התורה ומדרבנן- (ל'-ל"ב) [ פ"א] דין ספיחין והוצאת פירות -שביעית לחו"ל------------------------------------------ [ פ"ב] -חלות הקדושה -ומפת א"י .חיובים שונים[.פ"ג] -המינים בהן יש קדושת שביעית( ---------------ל"ג -ל"ז) [ פ"ד] -הפקר פירות שביעית ( ----------------------------------------------------------------------ל"ח – מ') [ פ"ה] -איסור הפסד פירות שביעית והשימוש הראוי בהן [סחיטה וריסוק ,קילוף וקליפות פח שמיטה (מ"א-מ"ז) האכלה לבהמה ולנכרי ועוד]-------------- -------------- ---------------------------------------- [ פ"ו] -סחורה בפירות שביעית -ודין דמי שביעית(-------------------------------------------------מ"ח -מ"ט) דין אוצר בית -דין -מקור בש"ס יסוד התקנה השיטות עד דורנו( ----------------------------------------נ' -נ"א) (נ"ב -נ"ג) דין ארבעת המינים בשביעית -לקראת סוכות תשע"ה---------------------------------------- "- היתר מכירה" -תמצית סקירה היסטורית וטענות האוסרים והמתירים ופסקי ההלכות הנובעות מכך(נ"ד-נ"ה ) הערה קובץ זה – חלק א' עוסק ברוב ככל דיני שמיטת קרקעות והמסתעף מכך. תשלום דיני שמיטת קרקעות – כגון ביעור פירות שביעית וכן הדינים השייכים לפירות שביעית (יין ושמן של שביעית) וליבולי שביעית שתוקפם בשנה השמינית (תשע"ו) וכן דיני שמיטת כספים -יובאו אי"ה ובישועתו בקובץ שביעית /חלק ב' שיצא לאור אי"ה בשלהי תשע"ה. 3 בס"ד קובץ השמיטה שנת השבע הלכות שביעית -שמיטת קרקעות חלק ראשון זמנים ומועדים – חגי תשרי תשע"ה ראש השנה (א'-ב' תשרי) -ימים חמישי ושישי ,לכן צריך עירוב תבשילין (ביום ד') בכל המקומות (א"י וחו"ל). צום גדליה (ד' תשרי)( -דחוי) יום ראשון [בחזו"ע/תעניות למרן הגרע"י זצ"ל (עמ' ח' הערה ו') כתב שלפי מרן שו"ע צריך יום הכיפורים (י' תשרי) -יום שבת .ולא מכריזין עליו לכל הדיעות. חג הסוכות (ט"ו תשרי) -יום חמישי .הושענא-רבא (כ"א תשרי) -יום רביעי (הלימוד בליל רביעי). שמיני-עצרת (שמחת תורה בא"י)( -כ"ב תשרי) -יום חמישי. ליהודי חו"ל (או השוהים בארץ זמנית):יו"ט ב' של סוכות (גלויות) וכן שמחת תורה (של חו"ל) -יום שישי. [לכן צריכים בני חו"ל שוב עירוב תבשילין גם ערב סוכות וגם ערב שמיני עצרת] להכריז על צום גדליה( ,השנה בשבת שובה –ג' תשרי) "אך ברוב קהילות ספרד לא נהגו להכריז עליו" עכ"ל (באשכנז לא מכריזין כלל על שום תענית בשנה)]. לימוד מיוחד לשבוע של בריאת העולם ביום שישי-כ"ד אלול :מנהג טוב לקרוא בפר' וישלח"-ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום" -עד "בת מי-זהב" [בראשית ל"ו פס' ל"א-ל"ט] והם סוד מ"ש שהקב"ה היה בונה עולמות ומחריבן .והתחלתן היתה ביום י"ז אלול וגמרם ביום כ"ד אלול. ובכ"ה אלול התחילו ששת ימי בראשית[ .כה"ח תקפ"א סקכ"א]. יום שבת -כ"ה אלול -יום בריאת העולם (לסברת ר' אליעזר) טוב ללמוד בפר' בראשית מ"בראשית ברא" עד "יום אחד" וכן ביום א' -כ"ו אלול יקרא עד "יום שני" ,וכן הלאה .וביום ה' א' דראש השנה יקרא פרשת "יום השישי" -עד "ויכולו" .וביום שישי -ב' דר"ה יקרא "ויכולו" -עד "לעשות" (לשון חכמים /ברכ"י /מל"ח). ברכת שנה טובה ומבורכת – כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל בכל אתר שיחיו .אמן ברכה והצלחה וכתיבה וחתימה טובה לכל התורמים החשובים ולכל העוסקים במלאכת הקודש ,בהכנת חוברת זו לדפוס והפצתה לרבים להנהלת המוסדות וכן לכל המפיצים והמלמדים ברבים. זכות הרבים וזכות סידנא בבא סאלי זיע"א תעמוד לכולם-להם ולבני ביתם אמן. 4 תפילה לאומרה בשנת השמיטה תפילה בשנת השמיטה מאת הגאון הצדיק המקובל רבי סלמן מוצפי זצוק"ל וזיע"א תפילה זו ניתנה לנו לזיכוי הרבים באדיבות הגאון רבי יחזקאל מוצאפי שליט"א נכד המחבר (וחתנו של מו"ר הראשל"צ הגרש"ם עמאר שליט"א) בעהמח"ס "שדה יחזקאל" [זרעים/שביעית] 5 [א] בתורתינו הקדושה מצווים אנו על 2סוגי שמיטות: [א] שמיטת קרקעות [ב] שמיטת כספים במצוות השמיטה 9מצוות מתוך תרי"ג ([ :)316דהיינו 1.1%בקירוב מתרי"ג המצוות] 3מצוות ( 2מ"ע .ו 4-מל"ת) בשמיטת קרקעות 6 .מצוות ( -1מ"ע .ו 2-מל"ת) בשמיטת כספים. [ במצוות היובל ( הכולל הל' יובל /עבדים /מגרש ערי לויים /ערי חומה ) מנו הרמב"ם והחינוך בנפרד – עוד 16מצוות ( 3עשין – 16 .לא תעשה ) וביחד – כל הל' שמיטה ויובל 22 :מצוות 9 :עשה – 16- .לא תעשה](שהן כ 6.1%-מתוך תרי"ג מצוות) ] [א] שמיטת קרקעות: * בפר' משפטים [שמות כ"ג -י"א]" :ושש שנים תזרע את ארצך.ואספת את תבואתה. והשביעית תשמטנה ונטשתה ,ואכלו אביוני עמך ,ויתרם תאכל חית השדה ,כן תעשה לכרמך לזיתך". * בפר' כי-תשא [שמות ל"ד-כ"א]" :ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות .בחריש ובקציר תשבות". [לפי ר' עקיבא הפסוק מדבר בשמיטת הארץ – וכ"פ הרמב"ם -וראה לקמן עמ' ט'] [ודלא כר' ישמעאל שפי' דהפסוק איירי בשבת]. * בפר' בהר-סיני [ויקרא כ"ה א-ז]" :וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר :דבר אל בנ"י ואמרת אליהם, כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ,ושבתה הארץ שבת לה' .שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה .ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ,שבת לה' .שדך לא תזרע תזמור.את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור ,שנת שבתון יהיה לארץ. וכרמך לא והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ,לך ולעבדך ולאמתך ,ולשכירך ולתושבך הגרים עמך .ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול .וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית ,הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו .וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים". כאן מנו הרמב"ם וס' החינוך – 2מצוות עשה ו 4-מצוות לא תעשה: 2מצוות עשה( )1 :פ"ד -פרשת משפטים) :מצות שמיטת קרקעות " -להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה השביעית". ( )2מצוה קי"ב – פר' "כי תשא" ) מצות שביתת הארץ בשנת השמיטה -לבטל עבודת הארץ בשביעית. 4מצוות לא תעשה: (.1שכ"ו-בהר) :מצוה שלא נעבוד האדמה בשביעית. (.2שכ"ז-בהר) :מצוה שלא נעבוד עבודה גם באילנות. (.3שכ"ח-בהר) :מצוה שלא נקצור ספיחין בשנה השביעית. (. 4שכ"ט-בהר) :שלא נאסוף פירות האילן בשביעית כדרך אסיפת פירות של כל השנים. [ב] שמיטת כספים: בפרשת ראה [דברים ט"ו ,א-ג]" :מקץ שבע שנים תעשה שמיטה .וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו .לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה' .את הנכרי תגוש ,ואשר יהיה לך את אחיך -תשמט ידך" [ כאן גם נרמז על שנת "תשע"ה" – שהיא שמיטה] . הרמב"ם וס' החינוך מנו כאן ג' מצות [ 1מצות-עשה ו 2-מצוות לא תעשה]: (.1תע"ה) – לא לתבוע הלואה שעברה עליה "שביעית". (.2תע"ז) – מצוות השמטת כספים בשנה השביעית. (.3ת"פ) – שלא להימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה. עוד 2מצוות ששייכות בשמיטה אך לא נכללות בתרי"ג המצוות כהנ"ל: .איסור הפסד וסחורה בפירות שביעית"( .והיתה שבת הארץ לכם לאכלה"-ולא לסחורה/ולא להפסד). .ביעור פירות שביעית"( .ולבהמתך ולחיה אשר בארצך-תהיה כל תבואתה לאכול").כל המצוות אשר ספרנום בהלכות שמיטה ויובל ,מהם :לחמלה על בני אדם והרחבה לבני אדם כולם .כמו שאמר " ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל" וגו' ושתוסיף הארץ תבואתה ותתחזק בעומדה שמוטה .ומהם :חנינה בעבדים ועניים כלומר השמטת כספים והשמטת עבדים ,ומהם :עיון בתקון הפרנסה והכלכלה על ההתמדה ,והוא היות הארץ כולה שמורה לבעלים ,אי אפשר בה מכירה לצמיתות :והארץ לא תמכר לצמיתות " ,וישאר ממון האדם שמור עליו ועל יורשיו. [ס' מורה נבוכים להרמב"ם ז"ל ח"ג פל"ט] 6 [ ב] שביעית בזמן הזה -דרבנן נחלקו הראשונים ז"ל אם שביעית בזמן הזה – נוהגת מן התורה או מדרבנן או כלל לא נוהגת (רק מצד חסידות) והאריכו והרחיבו בזה רוב הספרים באחרונים ובדורנו העוסקים בדיני שביעית [ראה "קול סיני" ויביע אומר ח"ג (יו"ד י"ט) ובילקוט יוסף/שביעית [ושביעית והלכותיה – פסקי מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצוק"ל] בהקדמה .אור לציון/שביעית במבוא (ט"ו) .ס' הבוחר בשמיטה למו"ר הגר"א חפוטא שליט"א (עמ' נ"ז-פ"ד) .ס' שביתת השדה (פ"א)] .ועוד בספרי דורנו. ומסקנא דמילתא – שביעית בזמן הזה – מדרבנן בין בשמיטת קרקעות וכ"ש בשמיטת כספים. י"א שמצוה להוסיף תוספת שביעית בזמן הזה כמה רגעים לפני כניסת ראש השנה (תשע"ה) (עפ"י תוס' מו"ק ד.ד"ה מ"ה ) שזמן תוספת החג עולה גם לזמן תוספת שביעית וטוב לאומרו בפיו [הגרמ"א ז"ל מאמר מרדכי (עמ' ל') /ילקוט יוסף ומרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א] כוונה בקידוש של ליל ראש השנה דשמיטה: * כשמברך "שהחיינו" בקידוש של ליל א' דראש השנה -ראוי לכוין (מלבד על החג והנרות כידוע) גם על קיום המצוות עשה של שנת השמיטה[ .הערת הגר"ש גינזבורג ז"ל (עפ"י ירושלמי/סוטה ופי' הרדב"ז שם) והסכימו ע"ז הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב זצוק"ל ][ .וכ"פ הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א בילקוט יוסף /שביעית עמ' קי"ב]. כתב הגרש"ז אוירבעך זצ"ל בתשובה (כת"י ) "ומסתבר מאד שכל אדם צריך להרגיש ולהודות לה' כשזוכה להיכנסלשנה חדשה של שבת הארץ ולשנה שפירותיה הם קודש והפקר וכד' .וזה הרי בא רק מזמן לזמן של שבע שנים .אבל לא עלה כלל על דעתי לחייב משום כך ברכה– כי אם שבברכת " שהחיינו " שעל היום טוב (בכניסת ראש השנה ) (קידוש) שיכוין גם לזה . ולדבר זה העירני ת"ח אחד [(והוא הרה"ג הרב שמאי גינזבורג ז"ל בספרו "אמרי שמאי" על המועדים)] ואני נהנתי מזה וגם (מו"ח) הגרי"ש אלישיב (שליט"א) נהנה מזה עכ"ל. [ס' דיני שביעית השלם /תש"ס (עמ' נ"ב הלכה ו' ) דגל ירושלים וכעין זה הובא גם בקונטרס "איש על העדה" על ענייני ראש השנה (תשע"ג) (עמ' י' הערה ח'). [א] שנת השבע * טוב לומר בראש השנה של השביעית" :הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות "עשה" ו"לא תעשה" של שביעית .ויהי נועם ה' אלקינו עלינו "...וגו'[.מכתב הרב עקיבא יוסף שלזינגר ז"ל "/ושבתה הארץ"][ .ספר דיני שביעית– דגל ההלכה – י-ם תש"ס]. ומסופר על הגאון מפונוביז' -רבינו שלמה יוסף כהנמן זצ"ל כשביקר בשנת השמיטה בקיבוץ "חפץ חיים" (השובת בשמיטה כהלכה) מהתרגשות וחיבת השמיטה ,גחן לאדמה ונשקה ולחש לה" :שבת שלום ,שבת שלום לך ,אדמה קדושה השובתת השנה"( .פאר הדור). מדוע אין ברכה על קיום מצות השמיטה? אין מברכים על קיום מצות השמיטה [הכוונה כמובן על ה"עשה" שבה ולא על ל"ת שלא מברכין] כיון שאין מברכין [רשב"א-שו"ת /אנצ.תלמודית/רבבות אפרים-ס' דיני על מצוה שאין בה מעשה-ומצות שמיטת קרקעות היא ללא-מעשה. שביעית]. נשים במצות השמיטה מצות השמיטה כאמור לעיל – כוללת מצוות עשה ( )2וגם מצוות לא-תעשה ( .)4במצוות "לא תעשה" – פשוט שנשים חייבות בכל הלא-תעשה שבתורה (מלבד ג' מצוות לא תעשה שנשים אינן שייכות בזה :לא תקיפו .בל תשחית .בל תיטמאו למתים) ומה לגבי חיוב נשים במצוות השמיטה? הרי זו מצווה הבאה פעם בשבע שנים-ומצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ! -אלא עיקר החיוב בזה מפני 2טעמים שנתנו הפוסקים: )1במצות השמיטה -ישנם גם ציוויים באיסור "לאו"(לא תעשה) ונשים ב"לאוין" חייבות אף במצוות שהן זמן גרמא. וקיימא לן כלל זה :מצות לא תעשה שיש עימה גם מצות עשה –נשים חייבות גם ב"עשה" שבה אף שהוא זמן גרמא. [מנחת חינוך (פ"ד.קי"ד)/שו"ת חת"ס –ס' דיני שביעית "דגל"] )2כל מצוות השביעית נחשבות מצוה אחת כללית -שביעית קדושה ויש בה פרטים-איסור עבודת קרקע ,סחורה, הפסד ,הפקר ,ביעור פירות שביעית ואעפ"י שיש כאן מצות עשה -מצוה אחת היא:קדושת שנת השביעית ,כיון שחייבות ב"לא תעשה"-אין מפרידין ממנה מצות עשה שבה-כולן מצוה אחת היא-קדושת השנה על כל פירותיה – נשים חייבות בכולן[ .ראה עוד בזה בעמ' ל"א -בהקדמה]. [הגר"ח קנייבסקי שליט"א ב"דרך אמונה" (פ"א/ה"א)/ס' דיני שביעית] 7 [א] [א] "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ" [ויקרא כ"ה-ד']. קרבה שנת השבע .סמוכים ונראים אנו לשנת השמיטה וההכנות הקדחתניות של וועדות השמיטה תשע"ה בעיצומן .שמיטה זו היא השמיטה ה 272-מאז חורבן ביהמ"ק בעווה"ר ומדי שמיטה נוספת חוזרת העטרה ליושנה ומתרבים שומרי השביעית הן מצד הצרכנים הפרטיים המקפידים בקניית תוצרת כשרה וללא קולות של "היתר מכירה" והן מצד אלו שנסיונם גדול יותר – המצטרפים למעגל שומרי השביעית שעליהם נאמר "גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו" -אלו בעלי הקרקעות, חלקות האדמה והפרדסים. ג' טעמים יסודיים מביא בעל ספר "החינוך" ז"ל בעניין מצות שמיטת הקרקעות [מצוה פ"ד]: א .לקבוע בליבנו ולצייר ציור חזק במחשבתינו עניין חידוש העולם "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" וביום השביעי ,שלא ברא בו כלום ,נאמר "וביום השביעי- שבת" ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיונינו דבר הקדמות [קדמוניות העולם] אשר יאמינו בו הכופרים ההורסים כל פינות התורה ופורצים חומותיה-באה חובה עלינו להוציא זמנינו יום-יום ושנה-שנה על דבר זה ,למנות שש שנים ולשבות בשביעית .תמיד תהיה לנגד עינינו בריאת העולם, שיש בורא לעולם והעולם אינו הפקר .והוא כעניין שאנו מונין ימי השבוע בששת ימי העבודה והשביעי –יום מנוחה. ולכן ציוה הקב"ה ,להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו, מלבד השביתה בקרקע כדי שיזכור האדם כי הארץ המוציאה אליו פירות,לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם כי יש אדון עליה ועל אדוניה וכשהוא חפץ הוא מצווה אליו להפקירם. ב .לקנות מידת הוותרנות כי אין נדיב כנותן בלי תקווה אל הגמול. ג .כדי שיוסיף האדם במידת הביטחון בהשם-יתברך ,כי כל המוצא לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גידולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדולים ,בכל שנת השמיטה .ומלומד הוא בכך כל ימיו – לא תחזק בו לעולם מידת הקמצנות ולא מיעוט הביטחון .ע"כ. במדרש רבה [ויקרא פ"א] :אמר רבי יצחק" :גבורי כח"- בשומרי שביעית הכתוב מדבר .בנוהג שבעולם ,אדם עושה מצוה ליום אחד ,לשבת אחת ,לחודש אחד ,שמא לשנה אחת -ודין חמי חקליה בייר (ואיש זה רואה שדהו ריקה) כרמיה בייר (כרמו ריקה) ויהיב ארנונה ושתיק (ונותן על זה מס ושותק) -יש לך גיבור יותר מזה? ע"כ. שואל מרן ראש הישיבה הרב הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל[בספרו "קול יהודה"]" :איזו גבורה היא זאת ,הלא עתיד ה' לצוות את הברכה בשנה השישית כמ"ש "וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית" אם כן מה המקום לגבורה כאן הלא קיבל את הברכה מראש? ומתרץ הרב זצ"ל :אפשר לומר כי מדבר כאן על השמיטה בזמן שהיא מדרבנן והתורה לא הבטיחה שיטול שכרן של מצוות בעולם הזה וההבטחות שהבטיחה התורה הן על מצוות דאורייתא .ואם כן בזמנינו אין הבטחות ,והוא רואה ששדהו ריקה ושותק-זו באמת גבורה! אמנם-אין נראה כן- שהרי המדרש מביא על זה פסוק מן התורה :נאמר כאן [בעניין השמיטה-תהלים ק"ג] "עושי דברו" ונאמר [דברים ט"ו] "וזה דבר השמיטה" ,מה "דבר" האמור כאן –שמיטה אף "דבר" האמור כאן-שמיטה .אם כן המדרש לומד מגזרה שנת השבע שווה שהוא דבר תורה וזה מדובר על זמן הבית שכך היתה ההבטחה. וחוזרת השאלה לעיל-ועוד קשה :שלא ייתכן לומר שעל מצוות מדרבנן-אין ברכה .כי לא ייתכן שרבותינו ז"ל יטילו עול על הציבור בלא הבטחה ,שהרי גם התורה לא חייבה אלא אם כן הבטיחה הבטחה מראש וכיצד חז"ל יחייבו מבלי כל הבטחה -דיו לבא מן הדין להיות כנדון ? ונראה בס"ד דבאמת לעולם יש ברכה גם מדרבנן .אם כן מדוע זה נקרא "גבורה"? מפני שכל ההבטחות של התורה הם בתנאי שרוב ישראל שומרים-אז יש שכר גם בזמן הזה. ובכן – עתה בזמנינו ,שלא זכינו עדיין שרוב בני-אדם ישמרו שביעית אם כן אין כאן הבטחות כי זו דרך סגולה ,אם כל ישראל או רובם שומרים ,יש שפע וברכה גם בזמן הזה דרך נס אבל לפי הטבע לא כל שומר תורה יקבל שכרו גם בעולם הזה .עכ"ל הרב ז"ל .ודפח"ח. מרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצוק"ל -בספרו "מאמרמרדכי -ושבתה הארץ" (עמ' ל"ד) כתב בזה"ל" :רבים סבורים כהסמ"ע [ספר מאירת עיניים (הגאון ר' יהושע וולך ז"ל [תלמיד הרמ"א והמהרש"ל בעל הדרישה ופרישה על הטור) ומפרש החושן משפט (שו"ע סי' ס"ז סק"ב)] שסובר שהברכה של "וציויתי" היא רק כששביעית נוהגת מן התורה וכשנוהגת מדרבנן אין ברכה זו -אך למעשה המציאותמוכיחה שגם בזמן הזה ישנה ברכה -ולמפורסמות אין צריך ראיה" .עכ"ל. גם שיטת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הייתה כזו (ראהבסיפור עמ' י"ח שענה כן לרב השואל שליט"א). וכן לאחרונה ( פרשת בחוקותי -תשע"ד) פורסמו דבריו שלמרן הגרא"יל שטיינמן שליט"א בכנס לאברכים: "שיטת הסמ"ע שהברכה של "וציוויתי את ברכתי" אינה נוהגת אלא בזמן ששמיטת קרקעות נוהגת מן התורה – ולא בזה"ז (דרבנן).אך החזו"א ז"ל כתב שמסתבר שבית הדין של מעלה עושין מה שגוזרין בי"ד של מטה ,וממילא אף בזה"ז יש ברכה בשנת השמיטה.וכל אותן מקומות ששמרו שמיטה "בלא לחפש "קולות" ...זכו לראות ברכה גדולה בשדותיהן. ורבו מלספור -שכן אחרי שבא החזו"א ופסק שיש ברכה גם בזה"ז קיבלו בשמים את דבריו ומביא הקב"ה ברכה" ע"כ. ודברים נפלאים אלו משלימים את הנכתב לעיל ,בדברי הגר"י צדקה והגר"מ אליהו ז"ל. "ושבתה הארץ שבת לה' "[ויקרא כ"ה ב'] טעמה של מצות שמיטה שתשבות האדמה ותנוח כנגד כל השבתות שבהן הצמיחה צמחים ועשתה מלאכה. כל שנה מכילה [שנת חמה] 563-יום-וביניהן 35 -שבתות (בממוצע).לפי חשבון זה יוצא שמספר השבתות בשבע שנים [ .563=]35x7ומכיוון שהאדמה עושה מלאכתה גם בשבתות עליה לשבות איפא שנת שמיטה שלימה 563 -יום .כנגד השבתות שבהן לא שבתה .ברם ,מכיוון שבשנת השמיטה עצמה ישנן 35שבתות (בממוצע) שהאדמה מוציאה בהן ספיחין ויש בזה משום "חילול שבת" כלשהו .לכן ציותה התורה שאחר שבע שנות שמיטה שבהן נצטברו שוב 563יום אשר לא נשמרו כהלכה -תהיה ש נת יובל למען תנוח שוב האדמה שנה שלימה כנגד השבתות שלא שמרה במשך 7שנות שמיטה שחלפו במשך ה 34-שנים האחרונות[.מטה משה סי' תע"ג/מעינה של תורה] [ב] שמיטת קרקעות [ב ] ברכת השמיטה 6x "וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים" [ויקרא כ"ה-כ"א]. בתוספת למאמר מרן הגר"י צדקה זצ"ל לעיל ,חשיבותו של פסוק דנן ,כפי המובא לקמן בסוף הקובץ הנוכחי( -עמ' כ"ט) חידוש הכתב סופר בשם אביו החת"ם סופר ז"ל) שזו הוכחה לאמיתותה של תורה שהיא מן השמים כי מי הוא בן- תמותה שיוכל להבטיח ברכה של תבואה בשנה אחת לשלש שנים-בכל הזמנים ,בכל התקופות ? אכן בין אם נאמר שברכה זו רק כשנהגה שמיטה מן התורה ובין אם נפרש שגם כעת כששמיטה נוהגת מדרבנן (כפי ההסברים לעיל) ידועות כמה הוכחות על קבלת "יבול" משולש משנה רגילה כהבטחת התורה וכעובדות אמיתיות וחלק קטן מהם –לפניכם [ :וראה גם לקמן בסיפור המופיע בעמ' י"ח] * בשנת תשי"ב (שמיטה) ( 1592למניינם) החליטה הסוכנות לנטוע פרדסים בכמה יישובים – ובכללם במושב "קוממיות" (ליד ק .גת) .הנטיעה התעכבה כי אנשי המושב ,יראי ה' ,היתנו תנאי שלא יעבדו (באיסור) בפרדס בשנת שמיטה .רק בשנת תשי"ח ( )1591ערב שמיטה תשי"ט הסכים המנהל האחראי על הפרדסים מטעם הסוכנות ,מר ויגודסקי להיענות לרבה של קוממיות ואישר נטיעה של פרדס באדמת קוממיות ,בסך של כחצי מליון לירות ,ועפ"י הוראותיו של הרב המקומי ככל דיני שביעית. שנת תשי"ט ( )'95היתה שנה שניה לנטיעת הפרדס .אנשי הסוכנות הזהירום שאי-טיפול בפרדס כיאות יגרום לכל ההשקעה האדירה לרדת לטמיון .הרב התחזק בבטחון בה' –ולא סטה כי-הוא-זה מהוראות ההלכה .בחדש מנחם- אב תשי"ט (סוף שמיטה) הודיע מנהל הפרדסים לרב המושב שמכל 12פרדסי המושבים רק בפרדס קוממיות הצליחה הנטיעה .כמובן שהרב ענה לו שהכל תלוי בברכת ה' לשומרי השביעית .אחר ג' שנות ערלה-היבול שהפרדס הניב כ 777 -מיכלי פרי-הדר בשנה. בשנת תשל"ב (( )1592ערב שמיטה תשל"ג) (שנה שישית ככל מחזור שמיטה) -הניב פרדס זה 2777מיכלים .תחילה חשבו שאולי נפלה טעות בספירה ,בדקו וחזרו ובדקו ,אכן היבול הוא – פי – 3מכל שנה .כשבאו לבקש הסבר מהרב ...ענה להם שזה פסוק מפורש בויקרא כ"ה "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית ...וצויתי את ברכתי לכם ["מורשת אבות"] בשנה השישית (תשל"ב) ועשת את התבואה לשלש השנים ". * גינתו של הצדיק המקובל רבינו סלמאן מוצפי זצ"ל היתה מצמיחה מדי שנה – 7ק"ג חיטים .בשנת תשי"א (שנה שישית -ערב שמיטה תשי"ב) – הוציאה גינתו 21ק"ג חיטים בדיוק. הרב ז"ל התרגש והתפעל מאד ,נכנס לישיבתו הכריז ופירסם את הנס של "וצויתי את ברכתי לכם ...ועשת את ["איש צדיק היה"]. התבואה לשלש השנים"!!! * יהודי ירא-שמים ממושבי הדרום ,ד.א .ז"ל – נפטר לפני כ 11-שנים ,סיפר לכותב שורות אלו ,בשנת השמיטה תשנ"ד ,שבכל שנת שמיטה הוא מוסר פרדסיו לאוצר בית-הדין של "קוממיות" אשר מקבל את המטעים מטפל בכל הקטיף ,אריזה ושיווק וכו' (בעל הפרדס-בהיותו שומר שביעית -אינו נהנה ממטעיו בשנה זו אלא ברווח סמלי ביותר). בשנה רגילה היה כל מטע של פרי מסויים מניב כ 2-טון .כן היה היבול במטע המשמש ,השזיף אפרסק ותפוח. וסיפר לנו שבכל שנה הסמוכה לשמיטה -היה מניב לו כל מטע כזה כ )!( 7-טון ...מעל !6 x חודש אייר לפני 2שמיטות :יומיים אביביים שנהפכים לסגריריים מאוד ,אביך וגשום מאוד . נקדים לומר בעל המעשה ח.ק .קיבוצניק מהצפון החל לשמור תורה ומצוות וקיבל עליו גם את ניסיון של מצות השביעית –שמירת שמיטה כדי לשווק את פירותיו הנשירים(אפרסק ,משמש ,שזיף) בריכוזים דתיים במרכז הארץ –הגבילו הגר"מ לנדא שליט"א רבה של בני ברק בכמה מלאכות/פעולות ובמיוחד "דילול הפירות" -ובהעדר פעולה זו כידוע לחקלאים אין אפשרות כלל שיגיעו הפירות הללו לגודל ושבח הראוי .שכניו של ח.ק .לקיבוץ –בזו בליבם לתוצרת חברם -וציפו בקוצר רוח לשבח פרותיהם הראוי והרצוי.... והנה קדרו שמים בחודש לא צפוי –אייר של אותה השמיטה (תשס"א) :גשמים מרובים רוחות עזות בכל רחבי הארץ כולם מצטנפים בבתיהם עד שירגע המצב ,ואחרי יומיים הסגר -חברי הקיבוץ דנן יצאו לראות במטעיהן .גם מיודעינו ח.ק .יוצא וכלא מאמין וכנמצא בחלום ורוד – מה הוא מגלה? שאת אותה הפעולה (דילול) שאסורה בשביעית –עשו הרוחות והגשמים של אותן יומיים ....ואילו במטעי שכנים לקיבוץ –שוד ושבר ! כל פעולתן והשבחתן לעצי הפרי בשביעית – הלכו לטמיון וניזוקו בצורה קשה ...ואילו ח.ק נ"י שיווק באותו קיץ שנת תשס"א את פירותיו הנשירים במרכז הארץ כמשובחים ביותר משנה רגילה ... "גבורי כח עושי דברו" " -וציויתי את ברכתי לכם " .... שנת השבע [ג] הקדמה (א) הנה "שבת הארץ" [שמיטה] קרבה וממשמשת [תשע"ה] "ודבר בעתו מה טוב" לעסוק לקראת שמיטה בהלכות נחוצות אלו ונחוץ גם ליידע את הציבור הרחב הי"ו בכללים חשובים וידיעות בהלכה בנושא זה: ** שנינו בריש מסכתא דראש השנה :ארבעה ראשי שנים הן ...באחד בתשרי -ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות" מכאן -שתחילת שמיטה -כניסת ראש השנה א' תשרי .ושמיטה נקראת "שבת הארץ" כמ"ש בפסוקבראש פרשת "בהר"" :והיתה שבת הארץ לכם לאכלה". ** שנת תשע"ה היא שנת שמיטה ואין אומרים "תקון רחל" בתקון חצות של לילות החול בכל השנה בארץ- ישראל [אפילו בזמן הזה שאנו נוהגין שביעית דרבנן לרוב ככל הפוסקים][ .כולל אילת -כך ענה לי בע"פ הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל]. .אמנם "תקון רחל" שאומרים בחצות היום בביןהמצרים אומרים גם בשנת השמיטה בא"י [אחרונים/ הגר"ם מזוז שליט"א /ילקוט יוסף]. ** שנת תשע"ה היא השמיטה ה 272 -מאז חורבן בית המקדש השני בעוונותינו הרבים . כידוע חורבן בית המקדש השני [וגם הראשון] היהבמוצאי שביעית [ערכין יא ]:ובביאור מהו "מוצאי שביעית" נחלקו הראשונים ואנן קיימא לן כשיטת הגאונים והרמב"ם שהסכים להם בעניין שמפרשים שמוצאי-שביעית היינו שנה השמינית -א' לסדר השמיטה הבאה ,דהיינו שהבית חרב בשנת השמיטה בחודש אב ומתשרי מונים שנה חדשה למחזור השמיטה הנוסף( .כפי הסבר הכסף משנה) -והיא הנקראת שנת החורבן[ .וזה היפך דעת הראב"ד]. כידוע מקובל בידינו (מרב שרירא גאון ז"ל) סימן לזמןהחורבן של ביהמ"ק השני :עק"ב שנים [ ]192לפני סוף האלף הרביעי [ג' תתכ"ח] .אם כן השנה ה' תשע"ה [ ]9999ממנה נפחית [ג' תתכ"ח ]3121 -הרי יתקבל = 1947לחורבן .סימן אחר עשו חיי"ם [ ]81לפי הלועזי: [ .1549 = 2119 - 81יש אומרים להוריד = 39( 39 ( 1548 =)2711הגר"ם מזוז שליט"א -ע"פ כמה ראשונים ואחרונים)](.וכן מנהג תימן) ** סימן עשו חכמים ז"ל -והובא ברמב"ם סוף הלכות שמיטה ויובל [פ"י הלכות א'-ד'] לדעת שנה מסויימת אם היא שמיטה או איזו שנה לסדר השמיטה וכדלקמן: חשבון לשמיטה -מבריאת העולם :ה' תשע"ה 9999 - תחלק ב :9 -יתקבל = מספר שלם 129 :שלמים .הרי זו [תשע"ה] שנת שמיטה .קח :ה' תשע"ד124.8=9994:9 . השארית 8מסמלת שנה שישית למחזור השמיטה [מעשר עני] .ועוד דוגמא :ה' תשס"ח = - 124 = 9981:9מספר שלם -הרי זו שנת שמיטה .ועוד דוגמא :ה' תשע"ב = - 124.4 = 9992:9שארית - 4הרי זו שנה ד' למחזור השמיטה [מעשר עני][ .עי' רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ו]. ** מצות השמיטה בתורה ותחילת מנין השמיטה -בזמן יהושע: * יהושע בן-נון ע"ה נכנס עם בני-ישראל בי' בניסן שנת ב' אלפים תפ"ט [ 2415לבריאת העולם] .כיבוש הארץ על- ידם נמשך 9שנים (מלחמות) .ואח"כ 9שנים חלוקת נחלות (עפ"י הגורל) .וכיון שעתה אפשר שיתקיים הפסוק" :שדך-לא תזרע.כרמך -לא תזמור" -שכל אחד כבר מכיר שדהו וכרמו .לכן שנת הט"ו ( )19לכניסתן לארץ [ב' תק"ג 2913 -לבריאת עולם] היתה שנה א' למניין מחזור השמיטה הראשון בעולם .ושנה כ"א []21 לכניסתן לארץ [ב' תק"ט 2915 -לבריאת עולם] היתה השמיטה הראשונה בעולם שקיימוה ישראל .וכך מנו 9 מחזורי שמיטה 45 -שנים וקידשו שנת חמישים -כיובל ראשון בעולם והיתה זו שנת 84לכניסתן לארץ עם יהושע [רמב"ם – שם]. [ב' תקנ"ב 2992לבריאת העולם]. בני-ישראל היו בארץ 217שנה -מתוכם לא קיימובמשך הדורות הללו – (לסירוגין) 91 -שנות שמיטה [שמיטות+שנות יובל מסויימות] 91שבתות הארץ לא שבתה האדמה במזיד ע"י יושביה היהודים ונתקיימה בהם התוכחה שבפרשת "בחוקותי"" :אז תרצה הארץ את שבתותיה ...כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה" וכמידה כנגד מידה - 91שנות גלות בבל -כנגד 91שבתות הארץ שהעבידו את האדמה להוציא פירותיה כנגד רצונה -רצון ה' שתשבות. ואחר 91שנה חזרו לארץ בבניין בית שני. ** עם בנין בית שני – בשנה השביעית לבניינו עלה עזרא הסופר והחלו למנות מניין אחר לשמיטה .ובשנה הי"ג לבניינו – היתה שמיטה ראשונה .מנו 9שמיטות וקידשו שנת חמישים – ואעפ"י שלא נהגו יובל בבית שני – היו מונים אותו לקדש שמיטות .מדוע לא נהגו יובל? בפרשת "בהר" [ויקרא כ"ה-י'] כתיב "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" דרשו חכמים ז"ל [ערכין ל"ב]: אימתי תקרא דרור [תקיים שמיטה ויובל-שחרור עבדים וכד']? בזמן ש"כל יושביה עליה" .וחזרת ישראל מן גלות של חורבן ראשון לא היתה נחלת כולם :בעליית עזרא ונחמיה -לא עלו עמו חלק ניכר של עם ישראל בבבל-מדי [פרס] [כידוע אז קנס עזרא את הלוויים] תימן וצפון אפריקה [המיעוט שגלה לאותן מקומות] .אם כן אי- אפשר לקיים את הדין של "דרור [שמיטה ויובל] בארץ לכל יושביה" [ודבר זה נהג כבר כ 191-שנה קודם חורבן בית א' – עת גלו שבטי גד וראובן וחצי שבט מנשה (רמב"ם וס' החינוך)] ונמשך זה כל משך בניין בית שני [ 421שנה] וביתר שאת בחורבן בית שני מזה 1548שנים בגלות -עד היום הזה שאין כל ישראל שרויין על אדמתן .ומכאן אתה למד: ** בבית שני -נהגו שמיטין -מדרבנן .ומנו יובלות [לקדש שמיטין] אך ללא כל חיוב מן התורה -ובלא נפקא-מינא של שחרור עבדים וכדומה רק זכר בעלמא ליובל שנהג בבית ראשון [וזו שיטת רש"י אליבא דרבי בגמרא גיטין (ל"ו) .והיפך דעת ר"ת] .וכל שכן אחר חורבן בית שני -ועד עצם ימינו אלה -נוהגת השמיטה מדרבנן [ויובלות אחר החורבן אין מונין כלל -רק שמיטות -וכדעת הגאונים שהובאה ברמב"ם פ"י מהלכות שמיטה ויובל] וזו דעת רוב ככל הפוסקים ראשונים ואחרונים ששביעית נוהגת בזמן הזה -מדרבנן. * קיום דין שמיטה ויובל מן התורה -אינו תלוי כלל בבניין בית המקדש אלא בהווייתן של כלל ישראל על אדמתן -ארץ ישראל הקדושה [וכמו שהיה למעשה בזמן יהושע בן-נון שלא היה מקדש ( -אמנם משכן היה)] שנאמר "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" -בזמן שכל יושביה עליה נוהג דין שמיטה ויובל. [הסבר זה כפי הבנה אחת ברמב"ם (פ"ד הכ"ה) וכפירוש הרדב"ז ומהרי"ט ז"ל ועוד וכ"כ אור לציון/שביעית בהקדמה]. ** טבלאות לשנות השמיטה בזמן ישראל על אדמתן -ורשימת השמיטות מאז חורבן המקדש עד שנה זו -ראה לקמן (עמ' ה'-ו'-ז') שמיטת קרקעות הקדמה (א) (המשך) פרט חשוב זה של מציאותן של כלל ישראל בארץ - משותף למצוה זו של שמיטה ויובל ועוד כמה מצוות התלויות בארץ -חלה/תרומות ומעשרות: חלה :כתיב [במדבר ט"ו-י"ח]" :בבואכם אל הארץ...והיה באכלכם מלחם הארץ" -פירשוהו" :בביאת כולכם" .שמצות חלה נוהגת מן התורה כשכל ישראל בארץ .ועתה -נוהגת מדרבנן גם בארץ ישראל. והחידוש הוא בזה -שמצות חלה נוהגת גם בחו"ל מדרבנן "שלא תשתכח תורת חלה מישראל" [ופרט זה - וגזירה זו חלה גם לגבי שמיטת כספים -וכדלקמן]. תרומות ומעשרות -החלה נקראת "תרומה" ומכאןלמדו שגם תרומות ומעשרות קיומן מן התורה -תלוי "בביאת כולם" .אם כן עתה נוהגות תרומות ומעשרות בארץ -מדרבנן [היינו אפילו בדגן תירוש ויצהר] -וזו סברת מרן שולחן ערוך ( יו"ד סי' של"א ס"א) עפ"י דעת הרמב"ם [ויש חולקים ומחלקים בין תרומות ומעשרות לחלה -טור/ר"י ורמ"א – יו"ד סי' של"א] .בחוץ לארץ - לא נוהגין תרומות ומעשרות כלל. ** דין שונה במצוות שתלויות בארץ -ובהן אין כלל קשר למציאות כלל ישראל על אדמתן: ערלה " -וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל"[ויקרא י"ט] -נוהגת בארץ -מן התורה (להלכה – לפי רוב הפוסקים) גם בזמן הזה -שאין כולם בארץ .ונוהגת גם בחו"ל -מהלכה למשה מסיני וגם בשל גוי .ההבדל ההלכתי :ספק ערלה בארץ ישראל -אסור .ספק ערלה בחו"ל -מותר! חדש -איסור תבואה חדשה -לא לאוכלה עד (אחר)ט"ז ניסן .נוהג מן התורה בכל מקום בכל זמן וגם בשל גוי .וזו דעת מרן השו"ע [יו"ד סי' רצ"ד](.ויש חולקים בזה – ואכמ"ל) כלאים -נוהג בארץ -גם בזמן הזה -מן התורה :כלאיאילן ,כלאי זרעים וכלאי הכרם .בחוץ לארץ -נוהג: בכלאי אילן -מן התורה .בכלאי הכרם -מדרבנן .בכלאי זרעים -מותר. שמיטת כספים -אינה חובת הארץ -אלא חובת הגוף.ובכל זאת תלויה היא בשמיטת קרקעות ויובל -דאם נוהגים בזמנינו [דרבנן] נוהגת גם שמיטת כספים [דרבנן] וגזרו בזה בכל מקום בעולם [דעת מרן שו"ע חושן משפט [ד] סי' ס"ז] כדי "שלא תשתכח תורת שמיטת כספים מישראל". "...אז תרצה הארץ את שבתותיה" [ויקרא כ"ו-ל"ד]. רמזה פה התורה הקדושה שהגלות שתהיה אחר חורבן מקדש ראשון כנגד אותן שמיטין ויובלות שלא שמרו ישראל בהיותן בארץ -והעונש הוא מידה כנגד מידה, שבעים שנות גלות בבל -כנגד 91שמיטין ויובלות שביטלו –הכיצד יוצא חשבון זה במדוייק? ** פסוק בדברי הימים [ב'-ל"ו] "למלאות דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה". ** יהושע הכניסן לארץ-ואחר י"ד ( )14שנה ,בתחילת שנה ה-ט"ו ( )19החלו למנות לשמיטה ושנה כ"א ()21 לכניסתן -היא שמיטה ראשונה. ** מכניסתן לארץ עד בניין בית ראשון עברו 441שנה. בית המקדש הראשון עמד -עד חורבנו וצאתם לגלות בבל 411 -שנה .הרי שישבו בארץ – 191שנה .עשרת השבטים גלו 133שנה קודם החורבן. ** מתוך 191שנה לישיבתן בארץ -הכעיסו לקב"ה בגלל העוונות –במניין כולל של 431 :שנה. 431שנה של עוונות – מתחלקים כך 351 :שנה [עפ"י נבואת יחזקאל ד'] כאשר מתוכם הכעיסו 111שנים, 243שנים בזמן השופטים והמלכים – מימי ירבעם בן נבט עד גלות עשרת השבטים בימי הושע בן אלה. והשאר 38 -שנה -סתומים ולא מפורשים .וכך עד 41 שנה אחרונות עד החורבן-הרי 431שנה. ** 431שנה כוללים 91שמיטות ויובלות .כיצד? בתוך 411שנה ישנן 98שמיטות ו 1-יובלות ,הרי 84שבתות, בתוך 31שנה – ישנן 4שמיטות וחלק משמיטה החמישית -הרי " 9שבתות" – ביחד .85 ויובל אחרון בו גלו נחשב לעוון שהרי בעוונו גלו -הרי 91שבתות -שמיטות ויובלות כנגדן יצאו לגלות בבל 91 שנה. [הקדמה להלכות שמיטה .רש"י דבה"י (ב'-ל"ו) ורש"י בחומש על פרשתינו עשה חשבון אחר בכמה עניינים]. "כי תבואו אל הארץ ...שש שנים תזרע שדך...ובשנה השביעית" [ויקרא כ"ה] רומז על חיי האדם שידוע ימי שנותיו בהם שבעים שנה .והעולם הזה -קרוי חול והעולם הבא קרוי –שבת .ומי שלא הכין בחול-אין לו מה יאכל בשבת .כשנתבונן בעבודת האדם,ימי עבודתו רק 81שנה כי עשר שנים ראשונות ימי קטנות ואין בהם עבודה,לכן הפסוק מנה רק "– 81שש שנים" הן 81שנה כי כל אחת כלולה מעשר .וכל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך מצד הקדושה -עשה. שדה וכרם -משום שיש גן-עדן של מטה [שדה] ושל מעלה [כרם] .וזהו אסיפת התבואה שתאסוף לאכול בעולם הבא שהוא שבת .וזהו":ובשנה השביעית"-היא שביעית לעבודתך והיא שמינית לימיך" ,שבת" -תכנס לעוה"ב ,אותה שנה "שנת שבתון יהיה לארץ –שבת לה' ".לא נשאר באותה השעה לעשות מעשה ,שבו תקנה גן-עדן של מטה ושל מעלה,לפיכך הוי זהיר וזריז בעודך בעוה"ז שהוא "חול" לטרוח ולהכין לאותו עולם שהוא "שבת" שבאותו עולם אין שם כי אם אכילת תגמול השכר. ["פתוחי-חותם" למרן אביר יעקב זיע"א]. "שש שנים תזרע"-סופי תיבות "שמע" ,הוא תחילת פסוק היחוד "שמע ישראל" .בפסוק זה שש תיבות ,לומר לך: כל הזורע שש ונח בשביעי,מעיד ביחודו של הקב"ה ,שהוא יחיד וברא כל העולם בששה ימים וינח ביום השביעי .וכל [נחל קדומים למרן החיד"א ז"ל]. הזורע בשמיטה כאילו כופר ביחודו של עולם" עיקר מצות שבת ושמיטה היא להעיד שהקב"ה מקיים הנבראים בכל עת מחדש .כמאמר "אומר ועושה" ,פירוש, [שפת אמת]. לבד המציאות שהמציא יש מאין ,רק שנותן בהם כח חדש תמיד. שנת השבע [ה] הקדמה (ב) טבלת יסוד -שנות השמיטה והיובלות בכניסת עם ישראל לארץ ישראל ע"י יהושע בן נון – י' ניסן – ב' אלפים תפ"ט [סדר הדורות (י"א תפ"ח)] טבלה א' – עד חורבן ביהמ"ק הראשון וגלות בבל – מס' השנים לכניסתן לארץ מס' השנים למניין השמיטה מה נהג בשנה זו (או בשנים אלו) 1-9 - 9שנים מלחמה וכיבוש תצ"ו עד תק"ב 1-14 - 9שנים של חלוקת נחלות עפ"י הגורל ל 5.9-שבטים בני גד וראובן וחצי שבט מנשה התנחלו בעבר הירדן (הגברים שבהם עזרו במלחמת 9השנים בארץ-ואח"כ חזרו לארצם – נשיהם וטפם). תק"ג תק"ד תק"ה תק"ו תק"ז תק"ח תק"ט תק"י- תקט"ו תקט"ז 19 18 19 11 15 21 21 1 2 3 4 9 8 9 תרומות ומעשרות (מעשר שני) תרומות ומעשרות (מעשר שני) תרומות ומעשרות (מעשר עני) תרומות ומעשרות (מעשר שני) תרומות ומעשרות (מעשר שני) תרומות ומעשרות (מעשר עני) שנת שמיטה יהושע בן נון מנהיג העם .כל מקום שכבש יהושע -נתחייב במעשרות .וכן קידשו ערי חומה. יהושע מדריכם גם על המצוות התלויות בארץ ועל השמיטה 22-29 1-13 תרומות ומעשרות כנ"ל (שני/עני) 21 14 שמיטה שניה בישראל תקכ"ג 39 21 שמיטה שלישית בישראל תק"ל 42 21 שמיטה רביעית בישראל תקל"ג 49 31 תרו"מ (מעשר עני) תקל"ז תקמ"ד תקנ"א 45 98 83 39 42 45 שמיטה חמישית בישראל שמיטה שישית בישראל שמיטה שביעית בישראל תקנ"ב 84 91 שנת היובל * תקנ"ג 89 91 תרו"מ (מעשר שני) תקנ"ו ב' אלפים תתקכ"ח 81 94 תרו"מ (מעשר שני) 441 418 תרו"מ (מעשר שני) מנין השנים לבריאת העולם ב' אלפים תפ"ט עד תצ"ה הערות יהושע בן נון מנהיג העם [אלעזר כהן גדול] השמיטה הראשונה שהונהגה אי פעם בישראל! שנים א'-ו' למחזור השני של השמיטה כ"ו ניסן תקט"ז – פטירת יהושע בן נון (בן )111 לערך אותו הזמן -נפ' אלעזר כהן גדול ע"ה וממלא מקומו פינחס בן אלעזר כה"ג! (סדר הדורות) זקנים שקיבלו מיהושע (בכללם כלב בן יפונה/פנחס) מנהיגים העם 19שנים אחר יהושע .י"א עתניאל בן קנז (אחיו של כלב) מנהיג העם (סה"ד). לדעה שעתניאל קיבל מהזקנים :בשנה זו – תקל"ג – הנהיג העם. עתניאל מנהיג העם ומדריכם על המצוות ושמיטה ויובל שבימיו( – .פינחס כהן גדול). היובל הראשון שנהג בישראל אי פעם. אינו נספר עם שאר שנים (כרבנן) (רמב"ם) שנה א' למחזור חדש של שמיטה ( )1ושל היובל השני. אהוד בן גרא מנהיג העם ומדריכם על המצוות תחילת בניין ביהמ"ק הראשון ע"י שלמה המלך נמשך 9שנים עד ב"א תתקל"ה. גלות שבטי גד ראובן וחצי שבט מנשה מעברהירדן. שמיטה חמישית במחזור היובל ה14- 819 855 ג"א קפ"ז מתבטל שמיטה ויובל מן התורה – כיון שאיןכל ישראל בארצם [רמב"ם .ס' החינוך] גלות עשרת השבטים 913 919 ג"א ר"ה ג' אלפים תרו"מ (מעשר שני) מוצאי שביעית שנה א' חורבן ביהמ"ק הראשון – מוצאי שביעית .שנה 138 191 38ליובל ה** 19- למחזור השמיטה השישי ביובל ה.19- ט' אב של"ח * הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל – פ"י ה"ט) -כתב שבזמן שהיובל נוהג (מן התורה ,כבית ראשון כאן) – נוהג דין עבד עברי ודין ערי בתי חומה ושדה חרמים ושדה אחוזה ומקבלין גר תושב ונוהג שביעית בארץ (ישראל) ושמיטת כספים בכל מקום מן התורה .וכשהיובל לא נוהג (מה"ת -כג' בבית שני ועד ימינו) – דינים הנ"ל לא נוהגים והשביעית/שמיטת כספים – מדרבנן! ** הרי מכניסתם לארץ – עברו (גם אם לא שמרו הכל כהלכתה) 18יובלים שלמים ו 38-שנים מהיובל ה.19- ג"א של"ח – ג"א ת"ח 77 :שנות גלות בבל .למסקנת הרמב"ם כדעת גאונים -לא מנו אלא שמיטות בלבד -ב 91-שנה אלו. [ו] שמיטת קרקעות הקדמה (ג) שמיטין ויובלות טבלה ב' - מנין השנים לבריאת העולם מבניין ביהמ"ק השני – עד חורבן המקדש בעווה"ר – 427שנה. (עפ"י הרמב"ם וסדר הדרות) מס' השנים לבניין מקדש שני ג' אלפים ת"ח כ"ד אלול כ"ד כסלו ת"ט ת"ט-תי"ב 1 1 4 - תי"ג-תי"ד 9-8 - תט"ו 9 תט"ז-ת"ך 1-12 שנים ב'-ו' .תרו"מ (שני +עני) תכ"א 13 שמיטה ראשונה בבית שני תכ"ח-תל"ה 21/29 שמיטה שנייה ושלישית בבית שני תמ"ב 34 שמיטה רביעית בבית שני תמ"ח 41 שנה ו' לשמיטה החמישית תרו"מ (מעשר עני) תמ"ט,תנ"ו,תס"ג 41/41/99 שמיטות חמישית/שישית/שביעית בבית ב' תס"ד 98 יובל ראשון בבית שני תס"ה 99 שנה א' למחזור החדש-שמיטה ויובל תקי"ד תקס"ד /תרי"ד 118 198/218 יובל שני בבית שני יובל שלישי/רביעי במקדש זה תרכ"א 213 שמיטה ראשונה ביובל החמישי תרס"ד /תשי"ד 298/318 היובל החמישי והשישי תשמ"ב 334 תש"ן 342 שמיטה רביעית ביובל השביעי מוצאי שביעית -שנה א' לשמיטה ה 9-ביובל ה.7- תרו"מ (מעשר שני) תשס"ד 398 יובל ה 7-בבית השני תתי"ד 418 יובל ה 2-בבית השני תתכ"א 413 שמיטה א' ליובל התשיעי תתכ"ב – תתכ"ז 414-415 תרו"מ (מעשר שני +עני) ט' אב תתכ"ח 421 י"ג ()421 שמיטה ב' ושנה אח"כ -מוצאי שביעית היא שנה 19ביובל ה9- מה נהג בשנה זו (או בשנים אלו) שנה א' ( )1למחזור שמיטה חדש תרו"מ (מעשר שני) לראשונה בתולדות בית שני הערות הכינו צרכי בניין ביהמ"ק השני. התחילו לבנות ביהמ"ק השני (במשך 4שנים). נבנה ביהמ"ק השני לגמרי (סדר הדורות) .וסימנ"ך: הבי"ת נבנה (הושלם) בשנת בי"ת (לאלף הרביעי).. [לרמב"ם (ורש"י) ורוב הפוסקים עדיין לא נהגו שמיטין בשנים אלו]. עולה עזרא הסופר הכהן ע"ה מבבל מנהיג העם. מקדש ערי חומה .וכל מקום שנכבש – מתחייב במעשרות וכן מצווה למנות לשמיטה [מתקן 11 תקנות חשובות בישראל (ב"ק פ"ב)]. השמיטה היא מדרבנן כיון שלא כל ישראל נמצאים בארצם ושמיטה תלויה ביובל (רמב"ם). כנ"ל פוסקת הנבואה-פטירת חגי .זכריה ומלאכי. י' בטבת -פטירת עזרא הסופר (י"א הוא מלאכי). כל אלו י"א בתמ"ב י"א בתמ"ח (לקמן). אלף שנה ליציאת מצרים .שנה א' למניין השטרות הנז' ברמב"ם (ועוד) ונהגו בזה בני תימן עד קרוב לזמנינו. השנה תשס"ז 2619-לשטרות (לפי הרמב"ם). מנו יובלות לקדש שמיטין .אך לא נהג יובל עם כל מצוותיו (כאמור בעמ' הקודם – בהערה בסוף) דהוי דרבנן – שאין כל ישראל בארצם [רמב"ם/חינוך]. נמנית בנפרד אינה עולה לכאן ולכאן כרבנן (רמב"ם). מרד מתתיהו ובניו החשמונאים [יהודה המכבי- התרכ"ב] צאצאיו מלכו 113שנה (עד תשכ"ד). בתשי"ג -נולד ריב"ז .מנהיג העם ומתקן תקנות חשובות בישראל (גם אחר החורבן). התחיל בניין הורדוס (שכלול ביהמ"ק השני). הושלם שכלול ביהמ"ק ע"י הורדוס ( 1שנים). (בתש"ס נולד רבי עקיבא). שמיטה אחרונה בבית שני – לפני החורבן שגם הוא היה בשביעית כדלקמן. שמיטה אחרונה בבית שני –ואעפ"י שאמרו בש"ס "מוצאי שביעית" -זהו לפי הרמב"ם שרוב השנה שאח"כ -מוצאי שביעית. * הערה נחוצה מאד: 2תירוצים חשובים לסתירה המתבקשת בין חשבון שנת חורבן ביהמ"ק השני [ג"א תתכ"ח -כפי המופיע בעמ' זה בסוף הטבלה] לחשבון תחילת מנין השמיטות מאז חורבן ביהמ"ק השני [ג"א תתכ"ט] -עפ"י הב"י בדעת הרמב"ם (עמ' ז') (כי כך הוא החשבון משנה זו (תשע"ה -שמיטה קרובה) לאחור כל 9שנים עד תחילת המניין – ג"א תתכ"ט): א .דרישה (חו"מ סי' ס"ז סק"ט) (וכעין זה תירץ האור שמח ע"ש) :מניין השמיטות והיובלות בזמן כניסתן לארץ וביהמ"ק (ראשון ושני) כפי שהשתמשו בו האמוראים בש"ס -זה לפי מניין בריאת העולם (מולד וי"ד כידוע לבקיאים שהוא לפי בריאת האדם הראשון בחשבונות העיבור והמולדות). .אך מה שמנו ומונים אנו שמיטין מאז החורבן -ושנת החורבן ג' אלפים תתכ"ט ועד ימינו שנת השמיטה ה' תשע"ה (הרשימה בעמ' ז') כפי מניינו של הרמב"ם -זה לפי שנת היצירה(מולד בהר"ד) שהוא נחשב ל"שנה" קודם יצירת אדה"ר בא' תשרי (היינו מכ"ה אלול) וזה גם מנייננו -תשע"ד .וכעין זה כ' באור לציון [ח"א (יו"ד סי' כ"ו)]. ב .תירוץ נוסף כפתור ופרח ונפלא של בעל הכפתור ופרח ז"ל (ח"ב סי' נ"א) (מלפני כ 911-שנה): .הרמב"ם רק מציין שנות החורבן בזמנו ( )1119ואינו מונה אותם ,מאיזו שנה מתחילין?לכן המסקנא: )1למניין השמיטין מאז החורבן -הוא מונה משנת ד"א תתכ"ט לבריאת העולם (וזה החשבון בדף ז'). )2הרמב"ם מונה לחורבן משנת ג' אלפים תתכ"ח לבריאת העולם( -וסימנו עק"ב שנים לסוף אלף רביעי) וכן הרגילות להזכיר בקהל חשבון שנות החורבן עפ"י הרמב"ם כל ליל ט' באב מפני עגמת נפש( .השנה 1943לחורבן -תשע"ד -ערב שביעית). .בס' ילקוט יוסף/שביעית (פ"א) ובס' שביתת השדה (פ"א) – כתבו שהרמב"ם פסק לגבי זמן שנות קיום ביהמ"ק ( )421כרש"י ולגבי מניין שנות השמיטה -ס"ל כר"ת (שהבניין נחרבבשנת תכ"א ( )421לבניינו .ותירוצם זה כעין תירוץ הכפתור ופרח. שנת השבע [ז] הקדמה (ד) מנין שנות השמיטה מניין שנות השמיטה – מאז חורבן ביהמ"ק השני – עד שנת השמיטה הסמוכה שלפנינו (ה' תשע"ה) ! וזא"ת למודע"י – מניין כל שנות השמיטה שמוצגים כאן ,נכתבו אחר עיון ועמל רב בבדיקת המקורות בש"ס ראשונים רמב"ם ובית יוסף ובתיאום המניינים המובאים שם וכל זאת אליבא דשיטת הרמב"ם ומרן הבית יוסף ז"ל .דיו רב נשפך ורבות היו המחלוקות על מדוכה זו החל מביאור 3סוגיות בש"ס [גמ' ר"ה (ט ).ע"ז (ט ):וגמ' ערכין (י"ב ]):ונחלקו גם במניין השנים של ביהמ"ק השני והאם מנו יובלות בחורבן וכן אימתי החלו למנות בבית שני דרך מחלוקתם של הגאונים והרמב"ם כנגד הראב"ד בביאור המושג בש"ס "ביהמ"ק נחרב במוצאי שביעית" (ערכין י"ב) והמשך במחלוקתם של רש"י כנגד נכדיו (רשב"ם ור"ת) ונינו (תוס' ר"י) ור"ח והרא"ש ז"ל עד גירסת הטור ב"י ודרכי משה והב"ח הדרישה הרדב"ז (והכפתור ופרח והמהרלנ"ח) וכלה בשיטת הבית-יוסף בבדיקה המייגעת מהי שנת השמיטה האמיתית – ומאז ועד היום "ותשקוט הארץ 437שנה" ואין כבר מחלוקות בדבר –וכדלקמן. כאמור ,חשבון מדוקדק זה ,הוא אמין עפ"י שיטת הרמב"ם במסקנתו כסברת הגאונים (שכתב כן בהל' שמיטה ויובל פ"י ה"ה) שהשנה ההיא (בה כתב הלכה זו) – שנת ד' אלפים תתקל"ו היא מוצאי שביעית- ועפ"י זה הכריע הבית-יוסף ששנת פ"ט לאלף החמישי שנזכרה בטור (יו"ד של"א) (חו"מ ס"ז) היא השמיטה האמיתית לרמב"ם .וכן לפי זה כ' הב"י שבזמנו שנים רצ"ט ש"ו שי"ג ש"ך הן השמיטות הנכונות להרמב"ם [ב"י יו"ד (סי' של"א) וחו"מ (סי' ס"ז) -וסיים שם הב"י (סי' של"א) בדברי הרמב"ם שם" :וע"ז אנו סומכים וכפי חשבון זה אנו מורים לעניין מעשרות ושביעית והשמטת כספים שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי להיתלות" ובחו"מ (סי' ס"ז) סיים הב"י "ונראה שכך עלתה הסכמת כל החכמים הנז' שכך נוהגים בא"י שנת הרצ"ט ש"ו ושי"ג השמיט (הקרקעות) -זה עולה בהסכמה הנזכרת" .וכן סיים ה"בית-חדש" (יו"ד סי' של"א) "...ולעניין הלכה הסכימו האחרונים לד' הרמב"ם"[ .ומנה שם את השנים ה'שנ"ה וה'ש"ץ-כשנות שמיטה ודאיות]. נתונים אלו היו נר לרגלינו בסיכום ופירוט מניין שנות השמיטה - וכדלקמן בס"ד: ג' אלפים תתכ"ט-ט' באב-זמן החורבן[ -והיא שנת שמיטה ועליה נרמז שבית-המקדש נחרב "במוצאי שביעית"-כפי הסבר הרמב"ם] [ 85למניינם]>>[ .ראה הערה נחוצה בעמוד קודם להבדל בין שנת חורבן בית שני המופיעה כאן (ג' תתכ"ט) לשנת חורבן בית שני המופיעה בטבלה לעיל (עמ' קודם) (ג' תתכ"ח)>>]. ג"א תת"ל שנה א' .תתל"ו (שמיטה ראשונה מהחורבן) .תתמ"ג( .שמיטה שניה) תת"ן .תתנ"ז .תתס"ד .תתע"א .תתע"ח. תתפ"ה.תתצ"ב .תתצ"ט .תתק"ו .תתקי"ג .תתק"ך .תתקכ"ז .תתקל"ד .תתקמ"א .תתקמ"ח (חיבור המשנה ע"י רבינו הקדוש) תתקנ"ה .תתקס"ב .תתקס"ט .תתקע"ו .תתקפ"ג .תתק"ץ .ג' אלפים תתקצ"ז [.סוף האלף הרביעי]. ד' אלפים [ 247למניינם][ :האלף החמישי] ד' .י"א .י"ח .כ"ה .ל"ב .ל"ט .מ"ו .נ"ג .ס' .ס"ז .ע"ד .פ"א .פ"ח .צ"ה .ק"ב .ק"ט .קט"ז[ .קי"ח-חבור הלוח העברי] קכ"ג .ק"ל .קל"ז .קמ"ד .קנ"א .קנ"ח .קס"ה .קע"ב .קע"ט .קפ"ו .קצ"ג .ר' .ר"ז .רי"ד .רכ"א .רכ"ח. רל"ה .רמ"ב .רמ"ט .רנ"ו[ .ר"ס-שנת חתימת התלמוד] רס"ג .ע"ר .רע"ז .רפ"ד .רצ"א .רח"ץ .ש"ה .שי"ב .שי"ט. שכ"ו .של"ג .ש"מ .שמ"ז .שנ"ד .שס"א .שס"ח .שע"ה .שפ"ב .שפ"ט .שצ"ו .ת"ג .ת"י .תי"ז .תכ"ד .תל"א. תל"ח .תמ"ה .תנ"ב .תנ"ט .תס"ו .תע"ג .ת"פ .תפ"ז .תצ"ד .תק"א .תק"ח .תקט"ו .תקכ"ב .תקכ"ט .תקל"ו. תקמ"ג .תק"ן .תקנ"ז .תקס"ד .תקע"א .תקע"ח .תקפ"ה .תקצ"ב .תקצ"ט .תר"ו .תרי"ג .כת"ר .תרכ"ז .תרל"ד. תרמ"א .תרמ"ח .תרנ"ה .תרס"ב .תרס"ט .תרע"ו .תרפ"ג .תר"ץ .תרצ"ז .תש"ד .תשי"א .תשי"ח .תשכ"ה. תשל"ב .תשל"ט .תשמ"ו .תשנ"ג .תש"ס .תשס"ז .תשע"ד .תשפ"א .תשפ"ח .תשצ"ה .תת"ב .תת"ט .תתט"ז. תתכ"ג .תת"ל .תתל"ז .תתמ"ד .תתנ"א .תתנ"ח .תתס"ה .תתע"ב .תתע"ט .תתפ"ו .תתצ"ג .תת"ק .תתק"ז. תתקי"ד .תתקכ"א .תתקכ"ח .תתקל"ה [השנה בה ציין הרמב"ם ז" ל את שנת השמיטה הסמוכה בה כתב את פסקי הלכות שמיטה ויובל –(פ"י ה"ד-ה"ו)-ושנת תתקל"ו היא מוצאי שביעית].תתקמ"ב .תתקמ"ט .תתקנ"ו .תתקס"ג .תתק"ע .תתקע"ז. תתקפ"ד .תתקצ"א .תתקצ"ח[ .תתקצ"ט-תת"ר—סוף האלף החמישי]. ה' אלפים [ 1247למניינם][ :האלף השישי] ה' .י"ב[ .השמיטה המפורסמת בתוס' ע"ז במחלוקת בין רש"י (שנת י"א) כנגד רשב"ם ר"ת ור"י] י"ט .כ"ו .ל"ג .מ' .מ"ז .נ"ד. ס"א .ס"ח .ע"ה .פ"ב .פ"ט השמיטה שציינה הטור [ביו"ד סי' של"א וחו"מ סי' ס"ז] .צ"ו .ק"ג .ק"י .קי"ז .קכ"ד .קל"א. קל"ח .קמ"ה .קנ"ב .קנ"ט .קס"ו .קע"ג .ק"פ .קפ"ז .קצ"ד .ר"א .ר"ח .רט"ו .רכ"ב .רכ"ט .רל"ו .רמ"ג .ר"ן[ .שנת רנ"ב-גירוש ספרד) רנ"ז .רס"ד .רע"א( .שנים אלו נזכרו כשמיטות נכונות במהרלנ"ח ובב"י חו"מ) .רע"ח .רפ"ה .רצ"ב .רצ"ט. ש"ו .שי"ג .ש"ך .שכ"ז( .שמיטות אלו נזכרו כנ"ל בבית-יוסף שם-וברדב"ז ובב"ח) .של"ד[ .פטירת מרן ב"י-של"ה] .שמ"א. שמ"ח .שנ"ה (נז' בב"ח) שס"ב .שס"ט .שע"ו .שפ"ג .ש"ץ (נז' בב"ח) .שצ"ז .ת"ד .תי"א .תי"ח .תכ"ה .תל"ב. תל"ט .תמ"ו .תנ"ג .ת"ס .תס"ז .תע"ד .תפ"א .תפ"ח .תצ"ה .תק"ב .תק"ט .תקט"ז .תקכ"ג .תק"ל .תקל"ז. תקמ"ד .תקנ"א .תקנ"ח .תקס"ה .תקע"ב .תקע"ט .תקפ"ו .תקצ"ג .ת"ר .תר"ז .תרי"ד .תרכ"א .תרכ"ח .תרל"ה. תרמ"ב .תרמ"ט[ .שמיטה הראשונה ל"היתר המכירה" ( 1115למניינם)] .תרנ"ו .תרס"ג .תע"ר .עזר"ת .תרפ"ד .תרצ"א. תרח"ץ .תש"ה .תשי"ב .תשי"ט .תשכ"ו .תשל"ג .תש"ם .תשמ"ז .תשנ"ד .תשס"א .תשס"ח .תשע"ה. (*) עד כאן 272שמיטות מחורבן ביהמ"ק השני . (**) פסק הרמב"ם [הל' שמיטה ויובל פי"ב הט"ז]" :וכן לעתיד לבא בביאה שלישית בעת שייכנסו לארץ יתחילו למנות שמיטין ויובלות ויקדשו בתי ערי חומה ויתחייב במעשרות כל מקום שיכבשהו" – ולמד מכאן מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל שאף אם יבוא המשיח באמצע שני שבוע (למחזור השמיטה) יתחילו מניין חדש לשמיטין – כיון שלהרמב"ם המניין שאנו מונים כיום (בזמן הגלות) אינו המניין האמיתי שהרי אין מונים יובלות – כשיבוא המשיח יתחילו מניין חדש [אורל"צ/שביעית-ביאורים על הרמב"ם]. (***) יהי רצון שיתקיים בע"ה בקרוב מ"ש הרמב"ם בסוף הלכות מלכים (פי"א ה"א)" :המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה .ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל .וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם :מקריבין קרבנות .ועושין שמיטין ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה" .אמן כן יהי רצון !!! שמיטת קרקעות אדמו"ר בבא סאלי זיע"א –ושנת השמיטה [ח] פגישת אדמו"ר באבא סאלי זיע"א עם הגאון פאר הדור מרן החזון איש זצ"ל בשנת השמיטה תשי"ב ביקורו היחידי של אדמו"ר באבא סאלי זיע"אאצל החזון איש ז"ל ,היה בשנת התשי"ב – שנת השמיטה הראשונה לאחר קום המדינה ובריחת הערבים מגבולותיה .באותה שנה לא היו ועדות שמיטה וחנויות לממכר ירקות בלי כל חשש. אדמו"ר באבא סאלי שהיה מדקדק במצוות ומחמיר על עצמו בכל דבר ודבר ,ובפרט במצוות התלויות בארץ. ואמר אז שכן עיקר ביאתנו לארץ כדי לשמור את המצוות התלויות בארץ[ ,תרומות ,מעשרות ,ערלה ושביעית], שאל את החזון איש ,מה דעתו ושיטתו בדיני השמיטה בזמן הזה? והאם הוא מהמתירים למכור לגוי קרקעות בא"י ,או שהוא מהאוסרים? החזון איש השיב לאדמו"ר, כי הוא מהאוסרים .אדמו"ר זיע"א אמר ל"חזון איש" ,כי גם דעתו היא לאסור את ה"מכירה" ,ולכן הוא אינו אוכל ירקות או פירות של שביעית ,למרות הקושי הגדול שבדבר .אך בעיית הבעיות שעמדה לאדמו"ר היתה בעית הלחם ,המתפרסת על פני השנה הבאה ,כי שנה לאחר השמיטה עיקר הלחם הוא מהתבואה שנזרעה בשנת " ושבתה הארץ שבת לה' " שנת תשי"ב [ ]1592היתה שנת שמיטה הראשונה עבור אדמו"ר "באבא סאלי" בארץ הקודש ,והראשונה בארץ ,לאחר מלחמת השחרור שסגרה את הגבולות בפני כל סחורה חקלאית של נכרים .כשהישוב בארץ נאבק על קיומו באופן כללי לשמור את הלכות השמיטה,היה קושי כפול ומכופל. אדמו"ר באבא סאלי הכיר את דיעות הפוסקים המחמירים ואת המצדדים להקל מחמת מצבה הכלכלי של המדינה ,אך אין כאדמו"ר לקבל על עצמו קשיים של מצוה בשמחה וכן הציע גם לסובבים אותו לשמור על השמיטה לכל דקדוקיה ופרטיה ומובטחת ברכת ה' "לשלש השנים". מארחיו של האדמו"ר בירושלים [משפ' ר' חזן דהן עולה ממרוקו ובן תורה ועסקן גדול] נתקלו בקושי גדול בגלל המגבלות של השמיטה והיו במצב של צער ודאגה,על שאין הם יכולים למלא את כל חסרונו. אך לא כך אדמו"ר ,הוא פנה אליהם והסביר להם,שעבורו קל מאד לשמור את השמיטה .דבר ראשון ,משום שהוא הרגיל את עצמו להסתפק במועט ומעט פלפל חריף ,לטבל בו את הלחם אותו הוא אוכל רק בערב ,מספיק עבורו .ודבר שני ,הוא בטוח בה',שלא יחסיר ממנו דבר,לו הוא נזקק ,כך שהוא מקבל על עצמו את שמירת השמיטה בצורה רגועה ובוטחת. פלפל חריף ,זהו מאכלו העיקרי של אדמו"ר ,אבל איפה ניתן להשיג את המצרך הפשוט הזה ,טרי ,שגדל בעיבוד לא-יהודי? למחרת השיחה עם אדמו"ר התפנה ר' חזן לקיים מצות ביקור חולים .בן-דודו אושפז בביה"ח הצרפתי "נוטרדם" השוכן בשכ' מוסרארה -ממש על קו הגבול עם ירושלים שבידי הערבים .לאחר שהייה קצרה בחדר עם החולה ,יצאו השניים להתאוורר בחצר ביה"ח ,והנה להפתעתו הרבה רואה ר' חזן גינת ירק פורחת .ומה גדל בה? פלפל חריף לרוב ,חצילים שחרחרים מאורכים ומעט צנונית .ללא הרבה היסוסים ניגש אל הגוי שהיה ממונה על הגינה ושאלו-אם יוכל לקנות מהם מעט פלפל חריף עבור אורח חשוב שנמצא אצלו ואשר אינו אוכל רק פלפל חריף .ענה לו הלה ,אתה יכול לבוא לכאן כל יום,ולקבל לא רק פלפל חריף אלא גם חצילים וצנון כפי צריכותך כל עוד הם צומחים בגינתי .ומאת ה' היתה זאת שכל אותם שבועות בהן שהה האדמו"ר בביתו של ר' חזן לא פסקו מעל שולחנו פלפלים חצילים וצנוניות מתוצרת כשרה למהדרין מן המהדרין .אדמו"ר באבא סאלי הירבה להודות לה' על חסדו זה ותמיד היה שגור בפיו שבני -ישראל זוכים למעלה מיוחדת ע"י שמירת המצוות התלויות בארץ כתרומות ומעשרות ושמיטה וזכות היא לנו לדור בארץ אבותינו ולקיים בה את מצוות ה' ותמיד היה מרבה לדבר בשבחה של ארץ ישראל. - השמיטה .וכלשון רבינו" :הפת עיקר" .התעניין רבינו איך וכיצד אפשר לוודא ,כי הקמח או הלחם הנמכר בשוק אין בו חשש של נשמר ונעבד .על הכל אמר אדמו"ר אפשר לוותר ,אך "על הלחם לבדו יחיה האדם" .החזו"א ענה: פה בבני ברק ישנם אנשים יראי ה' המטפלים בכל ענייני השמיטה ומשתדלים לספק לחרדים מצרכים ,שאין בהם כל חשש .ומסתמא גם בירושלים ישנם חרדים לדבר ה' המשתדלים בעניין ,ומן הסתם בחוגי נטורי קרתא והעדה החרדית ימצא את מבוקשו .לאחר מכן עברו לדון בנושא התרומות והמעשרות ,ובמשך שעה ארוכה דנו בנושא חיוב תרומות ומעשרות בזמן הזה ,ושמירת השמיטה הלכה למעשה. בשעת פרידתם – נתן החזו"א ז"ל לאדמו"ר באבא סאליז"ל את ספרו "חזון איש – שביעית" במתנה. אמנם כשעמד לצאת אמר הבאבא סאלי לעוזרו שישאל את האברכים ששם ,מה מחירו של הספר לשלם לחזו"א על ספרו .כשנודע דבר זה לעוזרו של החזו"א ואמר כן לרבו – מיד סירב החזו"א בכל תוקף לקבל סכום כלשהו על ספרו. [מר משה (מוריס) דהאן ז"ל ,שבהיותו עובדהקונסוליה הצרפתית בירושלים ,דאג דרך עובדי הקונסוליה להביא ירקות מעיר העתיקה לכבוד האדמו"ר במשך שנת השמיטה .וכן היה המשב"ק ר' ניסים אזראד ז"ל נוסע ליפו לשכונת ג'בליה ,שהיו בה ערבים וזורעים בחצר ביתם ,וקונה מהם ירקות .וכן בעיר רמלה אצל הערבים שם .ואדמו"ר הזהירו שלא יקנה בשוק מערבים אלא דווקא מהגינות ,ויראה איך הם תולשים את הירקות בחצר ביתם ,והוא לא יתלוש בעצמו .אמנם לאחר כל המאמצים ,לא היו משיגים באותם הימים ירקות בשפע כיום ,כי אם בצמצום רב ומבחר מועט][ .מתוך סבא קדישא – סידנא באבא סאלי ח"ב]. כידוע סידנא באבא-סאלי זיע"א ערך חיבור על תרי"ג מצוות שבתורה וכולם נרמזו בתיבת "ואהבת" אמנם לצערינו הרב נעלם כמעט כל החיבור ונמצאו בשנים האחרונות רק ביאור ל-קכ"ז ( )127מצוות בלבד: א .מצוה ס"ט" :להפקיר פירות שביעית ,שנאמר [שמות כ"ג-י"א]" :והשביעית תשמטנה ונטשתה,ואכלו אביוני עמך". וכתבו ז"ל הטעם כדי לבטוח בה' הבטחה נאמנה ,כי הוא אדון הכל וזן את הכל,כי לה' הארץ ומלואה .ואפשר לרמוז המצוה הזאת בפסוק הנזכר ,כי "ואהב"ת" ר"ת :השביעית תשמטנה ונטשתה אסורה בזריעה .כלומר אהבתו יתברך- שהוא רעך-תאהבהו "כמוך" ,דהיינו כנפשך ,ותפקיר פירות שביעית ולא תזרע הארץ ובטח עליו והוא יעשה .והנזהר בזה "אני ה' " -נאמן לשלם שכר .ע"כ. מצוה ק"ח :מצות "שביתת הארץ בשנת השמיטה" שנאמר "בחריש ובקציר השבות" (שמות ל"ד-כ"א) .ואפשר לרמוז המצוה הזאת בפסוק "ואהבת לרעך כמוך -אני ה' ": "ואהבת" – ר"ת את השמיטה בחריש ובקציר תשבות. כלומר "ואהבת לרעך" שהוא יתברך – "כמוך" ,דהיינו – כנפשך ,ובחריש ובקציר תשבות .והנזהר בזה "אני ה'" – נאמן לשלם שכר. שנת השבע [ט] [א ] הכנות קודם השמיטה א .תוספת שביעית -מהי? וזאת עלינו לדעת -שכל מקום שיש בו -שביתהבלשון התלמוד] דהיינו מחמת קדושה מסויימת של זמן מסויים יש בו "תוספת" -מ"חול" על "הקודש" דהיינו שצריכיםלהוסיף עוד זמן נוסף מן "החול" ולהוסיפו ל"קדושה" ודבר זה הן בכניסת הזמן הזה והן ביציאתו. היכן מצויה "שביתה" זו? -ביום הכפורים .שבתות .ימיםטובים .שנת שמיטה[ .בש"ס נזכרו גם "תוספת בכורים" – "תוספת כתובה" אך אינו דומה עניינם לכאן]. ישנן שתי שיטות הלומדות מהו מקור הדין של "תוספתשביעית": שיטה א'[ :ברייתא יומא (פ"א ).ראש השנה (ט ).וכסברת "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה רבי ישמעאל-שם]: לחדש" ...מתחיל ומתענה מבעוד יום .מלמד [על יום זה בכניסתו. הכפורים] שמוסיפין מחול על הקודש. ביציאתו-מנין? שנאמר" :מערב עד ערב" -וזה יום הכפורים. שבתות-מנין? [שיש בו תוספת] :תלמוד לומר" :תשבתו". ימים טובים-מנין? [כנ"ל] :ת"ל" :שבתכם" .הא כיצד? כל מקום שיש בו שבות -מוסיפין מחול על הקודש. והכוונה כולל שביעית -שיש לה תוספת מחול על הקודש -שאין עושין מלאכה כבר קודם כניסת שנת שמיטה. יוצא לפי שיטה זו :המלמד על ה"תוספת" הוא יוםהכפורים-שנזכר בפסוק -וממנו נלמדו "תוספות מחול על הקודש" לשבת ויו"ט ושביעית. שיטה ב'[ :רבי עקיבא -עפ"י משנה דשביעית (פ"א מ"ד) וברייתא :ראש השנה (ט ).מועד קטן (ג ):מכות (ח :]).כתוב בתורה [שמות ל"ד פרשת "כי תשא"]" :ששת ימים תעבוד - בחריש ובקציר תשבות" .רבי עקיבא אומר :אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית [עצמה] שהרי נאמר [פרשת "בהר"]: "שדך לא תזרע" וגו' אלא מדובר בחריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית" ["שבות" [פירש"י :שלא יחרוש שדה אילן ערב שביעית ,חריש שיועיל לשביעית .וכן תבואה שהביאה שליש בשביעית ,אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית] במועד קטן ג ]:וכאשר בית המקדש לא בנוי -נתבטלה "הלכה למשה מסיני" זו ואין תוספת שביעית כלל. .וזו הלכה למעשה [עפ"י הרמב"ם] -אין תוספת שביעיתכלל בזמן הזה שחרב בית המקדש בעוונותינו. ויש מחמירים -זו סברת מהר"ש סיריליאו ז"ל [מפרש התלמוד ירושלמי והרמב"ם (מלפני כ 411-שנים)] שגם בזמן הזה יש להוסיף תוספת שביעית לפני ראש השנה -וכמה? יום אחד-ערב ראש השנה -דהיינו לא לעבוד עבודת האדמה בכ"ט באלול שלפני שנת שמיטה! * הנה בפוסקים מובאת דעת התוספות בגמ' מועד קטן (ד). שסוברים שמ"מ גם לדעת רבן גמליאל (שם) צריך להוסיף שיעור מועט כתוספת שביעית בערב ראש השנה -כמו לפני כל יום טוב -וה"ה בשמיטה -וכן ראוי לנהוג .כ"כ הילקוט יוסף- שביעית (בהערות-עמ' קמ"ו) בשמם ובשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א (דרך אמונה) וכן הבין הוא את המהר"ש סיריליאו הנז"ל .וכ"פ במאמר מרדכי אליהו ז"ל (עמ' ל') והבאנוהו לעיל בשער לשמיטה (ב). * למסקנא :בזמנינו רוב עבודות האדמה מותרות עד כניסת ראש השנה דשמיטה (וכדלקמן) .ומה שהזכרנו בשם מהר"ש סיריליאו ז"ל שבכ"ט באלול אין עבודת קרקע -כדין "תוספת" זו רק חומרא -ולא מצד הדין ! המותר והאסור קודם השמיטה [והוראות נוספות ממכוני השמיטה השונים] א .על כל פנים להלכה למעשה – יש חיוב לשמור כעין תוספת שביעית – מ"ד ( )44יום קודם לשמיטה אך מדין "מראית עין" :גזירת חכמים שאסור לנטוע עץ מאכל אחר ט"ו באב. מדוע? .1כל עץ – השרשתו באדמה 14 -יום .ויש כלל נוסף :שלושים יום בשנה -חשובים שנה :כל שנטע עץ מאכל קודם השקיעה של ט"ו באב (תשע"ד) "הרויח" שנה ונחשב שנטע בשנת תשע"ד (שנה א') .תשע"ה – שנה ב' .תשע"ו שנה ג' (למעשה: שנתיים ומ"ד יום) .ממתין מראש השנה תשע"ז -עד ט"ו בשבט תשע"ז – והפירות שיצאו אח"כ מותרים (וכמובן אחר פדיון רבעי). .מי שנטע עץ מאכל בתוך מ"ד יום לראש השנה תשע"ה -מט"ז אב ( תשע"ד) ואילך -הרי בכל אופן שנת תשע"ה (שמיטה) תיחשב לשנה א' לשנות ערלה. .ומעתה ,ששנת תשע"ה (שמיטה) נחשבת לשנה אחת לערלה,הרי יש כאן "מראית עין" שירננו העם ויאמרו שנטע בשנת שמיטה עץ מאכל-לכן אסרו חכמים ז"ל לנטוע עץ מאכל אחר ט"ו באב שקודם שנת שמיטה (ט"ו באב תשע"ד) וממילא הוברר שיש כאן כעין "תוספת שביעית" של מ"ד יום מתקנת חכמים בענין נטיעת עץ מאכל. .2דין הברכה והרכבה בעצי מאכל שווה לדין הנטיעה בענין זה של "מראית עין". .6לכן מי שנטע/הבריך/הרכיב –עץ מאכל ,בתוך מ"ד יום לראש השנה :נטע בט"ז אב – אינו חייב לעקור העץ[.כיון שי"א(חזו"א) שמקצת היום ככולו] נטע מי"ז אב ואילך – חייב לעקור העץ .ואם מת קודם שעקר -מחייבין את היורשין לעקור .הפירות -מותרים בכל אופן גם אם לא עקר. .4עץ או כנה הנטועים קודם ט"ו באב מותר להרכיב עליהם עץ רוכב עד סמוך לראש השנה כיון שאין מונים שנות ערלה מזמן הרכבתה אלא מזמן נטיעת הכנה [ואפילו בכנת סרק ואפילו הרי שמכאן נלמדה תוספת מחול על הקודש של שביעית לשיטה זו. ב .תוספת שביעית -במשנה -אימתי? * "עד אימתי חורשין בשדה האילן בערב שביעית [שנה ששית- כהשנה תשע"ד]? בית שמאי :כל זמן שיפה לפרי .ובית הלל: עד העצרת [שבועות של השנה הששית]"" .וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו" [אותו זמן לערך]. * "עד אימתי חורשין בשדה הלבן [שדה של תבואה וקטניות] ערב שביעית? ...עד הפסח"[ .שביעית פ"א/פ"ב-מ"א]. הרי שתוספת שביעית לעבודות האילן [בפרדסים] עד חג השבועות שלפני השמיטה [כ 4 -חדשים תוספת] ותוספת שביעית לעבודות קרקע בשדה תבואה -עד פסח שלפני שמיטה [כחצי שנה תוספת]. ג .כתבו מפרשי המשנה [הרמב"ם .הרב שמשון מקוצי .הרב עובדיה ברטנורא ז"ל] שמשנתינו זו אינה הלכה למעשה -כיון שרבן גמליאל ובית דינו ביטלו זמני תוספת אלו והתירו לחרוש ולעבוד בקרקע -עד ראש השנה של שביעית [וכנזכר בתוספתא דשביעית פ"א ה"א] ורבן גמליאל היה אחרי חורבן בית המקדש [השני] וסובר כרבי ישמעאל שתוספת שביעית אינה מן התורה [ודלא כרבי עקיבא שס"ל מפסוק "בחריש ובקציר תשבות"] אלא הלכה למשה מסיני -וקיבלו חכמים ז"ל -במרכיב על כנה בפחות מגובה טפח כל שהיא מעל פני האדמה]. שכאשר בית המקדש בנוי -ישנה הלכה למשה מסיני שיש לכתחילה יש לסיים את ההרכבה באופן שהיא תיקלט קודם תוספת לשביעית -וכמה היא? שלושים [ ]67יום [ר"ח אלול] ראש השנה. -כך פסק הרמב"ם [הלכות שמיטה ויובל פ"ג ה"א] [עפ"י הגמרא יש הידור לקנות אתרוג שנקטף לפני ר"ה של השביעית (תשע"ה) פרטים והרחבת דיני ארבעת המינים בשביעית ראה לקמן (בסוף הקובץ). [י] שמיטת קרקעות ( ב) הכנות קודם השמיטה (המשך) לסיכום :איסור נטיעת עצי-מאכל [חשופי שורש] הוא :אחר ט"ו באב [לספרדים (רמב"ם/מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ) או אחר ט"ז באב – לאשכנזים (הרא"ש /חזו"א)] .בכל אופן הנוטע מי"ז באב ואילך – יעקור. ב .עצי מאכל הנטועים בגוש-אדמה (או בעציץ שאינו נקוב) קודם ט"ו באב – מותר לנוטעם עד כ"ט אב סמוך לשקיעה ובתנאי שבזמן הנטיעה גוש האדמה לא התפורר [גם בזה רצוי לנטוע קודם ט"ו באב]. ג .עצי פרי הנטועים בגוש בתוך עציץ נקוב [לפוסקי ספרד :הנקב בקוטר 2.9-ס"מ .לחלק מפוסקי אשכנז (חזו"א) 2 -ס"מ ומעלה ] – קודם ט"ו באב ,ומונחים עג"ב קרקע גלויה קודם לר"ח אלול -מותר ושנת לנוטעם עד ערב ר"ה של השמיטה [כל שהגוש נשאר בשלימותו] השמיטה תיחשב לשנה השניה למנין שנות ערלה. ד .עצי-סרק ,גדר-חיה,שיחי-נוי ,ובשמים [כהדס ,ורד,שיב"א,קא"ת (ג'את)[ -חשופי שורש]-מותר לנוטעם מן הדין עד ערב ראש השנה תשע"ה . אמנם כיון שהרבה ראשונים מחשיבים את קליטת הנטיעה ששלהעץ באדמה – תוך 14יום – כנטיעה בשביעית ,לכן הקפידו להורות לכתחילה לנוטעם עד ט"ו באלול תשע"ד סמוך לשקיעה –וכן הוראת כמה מפוסקי דורנו– ורק במקום הצורך אפשר להקל עד ערב ר"ה. .כל הנ"ל בסעיף זה (ד) אפילו היו בעציץ שאינו נקוב מותר לנוטעםעד ערב ר"ה דשמיטה -ויקפידו שלא יתפורר הגוש בעת הנטיעה. ושיטת הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל (ס' ושבתה הארץ) שוודאילכתחילה כבר מט"ז אב ואילך של ערב שביעית -אין לנטוע אף אילן סרק -ואם נטע -לכתחילה יש לעוקרו [כיוון שהרמב"ם לא חילק באיסור "נטיעת אילנות" (בתוספת שביעית) (פ"ג הי"א) בין אילן מאכל לאילן סרק -והטעם מפני החשד – שיחליפו באילנות פרי ]. ואם לא עקר – הפירות בכ"ז מותרים. וסיים שם (הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל) " :מ"מ המיקל לא לעקור – עד ראש השנה דשביעית – יש לו על מי לסמוך ".ע"כ. ה.נטיעת עצים אחר ט"ו באב של ערב שביעית – אסורה גם לחקלאי המשתמש בהיתר מכירה ,מפני שהרואים עלולים לחשוד בנוטע שנטע באיסור -בשמיטה עצמה( .הגר"ם אליהו זצ"ל). ו .תבואה וקטניות -צריך לזורעם לפני השמיטה כדי שיביאו "שליש בישולם" קודם שמיטה דאם לא כן -אסורים משום "ספיחין" ואסורים באכילה [רמב"ם (פ"ד ה"ט –ה"י)] . ז .ירקות: * זרעי ירקות :צריך לזרעם כדי שישתרשו היטיב ויתחילו לצמוח (יוציאו גבעול) מעפ"נ האדמה קודם השביעית [לכל מין –זמן שונה. והזמן היותר מאוחר לנביטה -שבועיים]( פוסקי ספרד /חזו"א ז"ל ) . לד' הגר"ש אויערבאך ז"ל (ס' מעדני ארץ) צריך שהירקות יגיעולעונת המעשרות ,ואם לאו –יש להם דין ספיחין . מ"מ ד' הרמב"ם ז"ל שכל שנלקט הירק בשביעית – יש לו דיןספיחין ואסור .ויש נוהגין כן(ס' שבת הארץ) . וכן ד' האור לציון ז"ל (שביעית פ"ה ה"א) לאסור מדין ספיחיןלכתחילה [ וחולק האורל"צ על החזו"א – אם כוונת הרמב"ם אפי' לא הוסיפו בצמיחה בשביעית (אורל"צ) או דווקא רק בהוסיפו (חזו"א)] וסיים שם שמ"מ המיקל יש לו ע"מ לסמוך רק שינהג בהם דיני קדושת שביעית. וגם בילקו"י (שביעית עמ' תק"ו) כתב הראש"ל שליט"א שאףשעיקר לדינא להקל מ"מ המחמיר לאוסרן -תע"ב . * שתילי ירקות [חשופי שורש]-עד כ"ז אלול לפני השקיעה ["שביתת השדה"/שבילי שביעית] [בני ספרד][ .וי"א עד כ"ו אלול –מכוני השמיטה השונים][בני-אשכנז]. וה"ה לנטיעת פרחים וצמחי-נוי שנתיים וצמחי-תבלין (חשופישורש) .ובשעת הצורך-מותר עד ערב ר"ה. * ירקות בגוש [בתבניות כהיום-שיכולים להתקיים ג' ימים] וכן פרחים וצמחי-נוי – בגוש -מותר לזורעם עד סמוך מאד לכניסת ר"ה דשמיטה(.ולוודאות שהגוש לא התפורר) ח .נרקיסים פקעות ובצלים וכד' [שמשרישים עם הקור והגשם]- מותר לשותלם עד ערב ר"ה. ט .פירוט והרחבה לגבי פרחים - :פרחים ושושנים העומדים לריח בלבד (אין בהם טעם) - :לפוסקי הספרדים -שאין נוהג בהם איסור ספיחין –אף שמעיקר הדין אפשר לזורעם עד ערב ר"ה דשביעית (כ"ש פרחים בעציצים ) מ"מ ראוי לכתחילה לזורעם /לסיים השתילה קודם לכן כדי שתיקלט קודם השמיטה[אור לציון /ילקוט יוסף/שביתת השדה] לפוסקי האשכנזים -מותר -רק אם גדלו מעט לפני השמיטה ולא סגיבהשרשה בלבד(ס' שבת הארץ בשם הגר"נ קרליץ שליט"א /חזו"ע ז"ל ועוד) ובשתילים מוכנים –סגי ב -ג' ימים לפני ר"ה דשביעית בקרקע לחה (שם). פרחים ללא ריח (לנוי בלבד): לפוסקי הספרדים – כ"ש מהנ"ל – עד ערב ר"ה . לפוסקי האשכנזים -כיון שאין בהם קדושת שביעית - :י"א שמותרלזורעם עד ערב ר"ה (אף אם ישרישו אח"כ ) (דרך אמונה להגר"ח קנייבסקי שליט"א) .י"א עד ג' ימים לפני ר"ה משום שביתת הארץ (הגרש"ז אויערבאך ז"ל) . י .שתילת מדשאה חדשה: * דשא במרבדים -יש לשתול לכתחילה כ 21-יום לפני השמיטה [כך,שבשבוע הראשון-ישקוהו 2/3פעמים ביום –בין 9ל 11-דק' כל פעם.ובשבוע ב' -פעם אחת ביום ובדק' כנז' .ובשבוע ג' –פעם ביומיים וכנז' .ובשבוע הרביעי שהיא שמיטה -יעבור להשקייה רגילה]. ובשעת הדחק – אפשר לשותלם כ 14-יום קודם ר"ה[ .שבילי שביעית/מכון בית עוזיאל] {וי"א במרבדים לשותלם כחודש לפני השמיטה]. *דשא בשתילה ידנית /או "פלגים" – יש לשותלם כ 31-יום לפני שמיטה -ומותנה בכך שהדשא יושקה כראוי לפני השמיטה [שבילי שביעית] .וי"א שתילת דשא כזה כ 3-חדשים לפני ר"ה דשמיטה[ .יש מחמירים עוד לפני כן(-באביב)]. יא .גינות נוי -אשר סביבות הבתים וכל השכנים משתתפים בהוצאות הכוללות גם את החזקת גינת הנוי-אם הדיירים יראי-שמים ושומרי תורה ומצוות,לא יעבדו בגינות אלו בשביעית במלאכות האסורות [כג' זמירה ,זיבול ,סיקול וכד'] ויעשו בה רק את העבודות המותרות [כפי שיבואר בס"ד] .ואם יש בין הדיירים שכנים שאינם שומרים תומ"צ ואינו יכול להשפיע עליהם להפסיק מלעבוד בגינה בשנה השביעית יבקש מ"וועד הבית" יפוי-כח בלתי חוזר וילך לרבנות למכור הקרקע לגוי ["היתר מכירה"] כדי שלא יהיה שותף לדבר-עבירה .אבל אם כל השכנים מסכימים שלא לעשות מלאכות האסורות בגינה בשנת השמיטה –ואין חשש שיכשלו מחוסר ידיעה בעבודות האסורות -אין להזדקק ל"היתר מכירה" ["השביעית והלכותיה" להראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א]. יב .במקומות [גינות נוי] של דיירים [או כל אדם בגינתו הפרטית] ששומרים על דיני השביעית בשמיטה-גם כן צריכים לעשות מספר הכנות קודם השמיטה. * גיזום -מומלץ לגזום -קודם השמיטה [בשלשת השבועות האחרונים של השנה] באופן מלא את כל הצמחים הזקוקים לגיזום. * דישון -יש לדשן במיני קומפוסט או בדשנים איטיי תמס לפני השמיטה את העצים ,השיחים ,המדשאות ,הוורדים ,הפרחים וצמחי הכיסוי העשבוניים. * עשביה -להקפיד על נקיון הגינה מעשבים לפני השמיטה ,מומלץ להשתמש בריסוס מונע נביטה. * מדשאות -יש לבצע קודם ראש השנה את כל המלאכות שניתן להימנע מביצוען בשביעית כגון :דילול דשא ,איוורור דישון וכדומה. [מקורות :פוסקי הדור ומכוני מצוות התלויות בארץ] בחודש האחרון הופצה חוברת "שבילי שביעית"(תשע"ה)ובה פירוט והדרכה מקצועית והכוונה לחקלאים למטע ולגינות הנוי -ע"י המכון למצוות התלויות בארץ -מושב בית עוזיאל בראשות הרה"ג רבי ש.ז .רווח שליט"א .לפרטים והדרכה :מושב בית עוזיאל טל(.72-9214229:שלוחה )2 דוא"ל [email protected] :פקס.72-9277911: שנת השבע [י"א] המלאכות האסורות בשביעית הקדמה וכללים • כתוב בתורה [ויקרא פרשת "בהר"-כ"ה ב'-ז']" :כי תבואו אל הארץ ...ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע -וכרמך לא תזמור את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור". • הרי שנזכרו כאן 4מלאכות בלבד :זריעה .זמירה. קצירה .בצירה :ועניינם הוא כך: • זריעה -הטמנת זרעים באדמה כדי שיגדלו מהם צמחים חדשים. • זמירה -כריתת וקציצת או קצירת זמורות בגפנים על מנת שיגדלו הגפנים יותר טוב. • קצירה -כריתת וקטיפת שיבולים בשדה ,במגל או בחרמש או במכונת קצירה. • בצירה -קטיף ענבים מן הגפנים -איסוף פרי הגפן. • במלאכות אלו ריכזה התורה את כל העבודות השייכות לשדה -כאב טיפוס ליתר העבודות ,אך כיון שהתורה לא הזכירה מלאכות אחרות [לקמן נזכיר עניין "חרישה" (ונטיעה)] רצתה התורה להדגיש שאינו לוקה רק על 4 מלאכות אלו בלבד [כמובן -רק כאשר הייתה נוהגת "שביעית מן התורה" -לוקה על זה]. • ארבעה מלאכות אלו :שניים מהן "אבות" ושניים מהן "תולדות": * הזריעה [אב] והקצירה [אב] -בפירות האדמה. * הזמירה [תולדה] והבצירה [תולדה] -בפירות האילן. בשתי מלאכות נוספות [בלבד] -ישנן מחלוקות האם גם הן נאסרו מן התורה או רק מדרבנן? והן :חרישה. נטיעה(.ואי"ה יבוארו לקמן). • הזריעה והקצירה הן מלאכות שדה הקשורות לפירות • ומאידך -קצירה ובצירה -יש שהותר גם בשנת השמיטה -כג' האדמה הנזרעים מידי שנה (כגון ירק ,תבואה וקטניות) בפירות (כגון פירות הדר) שחנטו בשנה השישית (תשע"ד) ונאסרו בלאו מן התורה (כשנהגה שביעית מן התורה). ונקטפים ומשווקים בשנה השביעית (תשע"ה) -ולא נוהג בהם / האילן •הזמירה והבצירה הן מלאכות הקשורות לפירות קדושת שביעית -לכן אין הגבלה בקצירתן ובבצירתן .וכן הדין לשתי תולדות כרם ונאסרו מן התורה ג"כ בלאו אף שהינן באותן פירות שחנטו בשביעית ( תשע"ה) ונקטפים ומשווקים אבות המלאכות דלעיל: בשנה השמינית (כג' תשע"ו) – אף שיצאה שנת השמיטה -הרי של תולדתה הבצירה , זריעה ה הזמירה -תולדתה שלנוהג בהם דין קדושת שביעית -וכל ההגבלות של קצירה הקצירה. ובצירה של השביעית. 2הבדלים מהותיים בין הזריעה (אב )1 -והזמירה (תולדה- #בנוסף ל 4 -מלאכות הללו הנז'ל שנאסרו מהתורה – (לקמן )1לקצירה(-אב )2-והבצירה (תולדה :)2 (א) הזריעה והזמירה נאסרו באופן מוחלט (ראה לקמן עמ' י"ט-כ"ג) נציין ונפרט בעז"ה ובל"נ לגבי חרישה ונטיעה – אם נאסרו מהתורה או מדרבנן. מחלוקת ראשונים והיכן ומתי אפשר להקל). הקצירה והבצירה לא נאסרו באופן מוחלט – אלא -מותר #שאר מלאכות שהן עבודות שדה ואילן /כרם נאסרו מדרבנן ,לקצור ולבצור לאכילה ("והיתה שבת הארץ לכם לאכלה") שהן כעין תולדות למלאכות מהתורה {מלבד 2תולדות שהן וכוונת התורה באיסור קצירה (אב) ובצירה( תולדה) (כמ"ש ד"ת (זמירה ובצירה)} ודומות הן לאיסורי תורה בשביעית ויש בפסוק בראש העמוד) רק לאסור מלאכות אלו כדרך כל שנאסרו מדרבנן גם משום מראית עין . השש השנים האחרות [בכמות (כדעת הרמב"ם ורוב #הכלל החשוב שקבעו חז"ל בהיתר או איסור המלאכות הראשונים) או גם באופן הפעולה /כלים (לד' הר"ש– חזו"א שבשדה ובאילן /כרם הוא כך{:עפ"י גמרא מועד קטן(ג')}. ישנן מלאכות שהן בגדר "אברויי אילנא" – השבחת הצמחועוד)]. ב .הזריעה והזמירה הן מלאכות שדה שנאסרו למשך כל והאילן. זמן השמיטה [א' תשרי (תשע"ה)] ועד כ"ט אלול (תשע"ה)] -וישנן מלאכות ופעולות שהן בגדר "אוקומי אילנא"- כלומר מלאכות אלו תלויות בזמן חלות שנת השמיטה שמירת קיום הצמח והאילן שלא ימות. בפועל . .אמנם הקצירה והבצירה שהן מלאכות הקשורות -וקבעו חז"ל – כלל בזה: לפירות האילן) (או האדמה) הקדושים בקדושת שביעית #כל מלאכה שנאסרה מהתורה – אסור לעשותה אפילו לצורך בלבד – ששייכים לשנת השמיטה – לכן איסורים אלו נקבעו "אוקומי אילנא" -שימור הצמח /אילן .וכ"ש לצורך שבח האילן. עפ"י שייכות הפירות או הירק לשנה השביעית. [ירק -לקיטה בשביעית (למי שלא אוסרם כ"ספיחין") #וכל מלאכה שאסור לעשותה מדרבנן -אסור לעשותה אםתבואה -כשהביאו 1/3גידולן בשביעית .פירות העץ -אם היא באה " לאברויי אילנא" -לשיבוח והצמחה של הצמח/ אילן .אך מותר לעשותה אם היא בגדר של "אוקומי אילנא"- חנטו בשביעית] לקיום ושימור הצמח /האילן שלא ימות. לכן הנפקא מינה היוצאת כאן: • זריעה וזמירה נאסרו מהתורה מר"ה דשביעית – ועד #כשהותרו מלאכות דרבנן בשמיטה כדי למנוע נזק –היינו למנוע מיתה והתייבשות של חלקים ניכרים בעץ או למנוע צאתה ( כ"ט אלול). נזק משמעותי לאיכות העץ או לאיכות הפירות (ולא מצד [ובעניין "תוספת שביעית" בזמן חז"ל ובזה"ז וכל ההגבלות הקדמת בישול הפירות או שיניב פירות גדולים ויפים)ויש בזריעה וכד' מדרבנן ובנטיעת " עץ מאכל" קודם שביעית לעשותם בצמצום האפשרי. משום מראית עין -ראה לעיל בהכנות לשמיטה (עמ' ט' -י' )] #וכן הותרו הנ"ל – גם כשיש "הערכה" של מומחה נאמן על נזק שיגרם וכד'( .שבילי שביעית /פ"ד) [י"ב] שמיטת קרקעות המלאכות האסורות בשביעית הקדמה וכללים-המשך •וכן מלאכות שנאסרו מדרבנן -הותרו כדי למנוע הפסד או נזק לשדה /לאילן – כגון " השקאה" (שאיסורה מדרבנן -מדין "זורע") שהותרה במקום שללא ההשקאה תיעשה האדמה בשדה לחה וימות כל עץ בה (ויפורט בע"ה לקמן). [ ואפילו ספק שמא ימות האילן .ואפילו לא ימות אלא ינזקו רוב הפירות וכן אם לא ישקוהו לא יתן פירות כלל ג"כ מותר] • מה שקיימא-לן שמלאכות שאסורות מן התורה – שנאסרו גם לצורך "אוקומי אילנא" -כדי קיום להצלת האילן – הנה זה עפ"י פסקיו של הרמב"ם ז"ל עפ"י מ"ש חז"ל בגמ' מו"ק (ג – ).אמנם דעת רש"י ז"ל שמלאכה הנעשית לצורך קיום האילן אינה מלאכה כלל – וגם במלאכות מהתורה מותר -לשיטת רש"י – לעשותן לצורך האילן (מלבד חרישה -שי"א שאף לצורך קיום נאסרה). • אכן קיי"ל כהרמב"ם להלכה ולמעשה ,אך כיון שיש בזה מחלוקת ראשונים -ובזמן הזה שביעית היא מדרבנן פסקו בדורנו הפוסקים שליט"א שניתן להקל בעת הצורך -ולכן מורים הם להקל לחקלאים שמלאכות דאורייתא הדרושות לצורך קיום האילן (בלבד) טוב שייעשו ע"י גוי ואם אין גוי או שדרוש מומחה יהודי וכד' – טוב שיעשה את המלאכה (הדאורייתא)בשינוי ,שכל שנעשית המלאכה בשינוי הרי היא כדרבנן -ובדרבנן גם לדעת הרמב"ם יש להקל {ילקוט יוסף שביעית (עמ' ק"מ /רע"א /תנובות שדה (ג / ) 25 .שביתת השדה (פ"ה הט"ז הערה [ .)33ובחוברת "שבילי שביעית (תשע"ד) החמיר הרש"ז רווח שליט"א (עמ' 15 הלכה ) 2שרק לצורך גדול מותר בשינוי וע"י גוי בלבד) דוגמאות נוספות להיתר מלאכות מצד "אוקומי אילנא": עישון עצים/אילנות כדי שהחרקים לא יעלו על הפירות ויפסידו רוב הפירות . שורשי עץ שנתגלו ויכולים לגרום להפסד העץ – לכסותם ! וכן כיסוי עצי פרי ממזיקים – שיינזקו רוב הפירות צביעת גזעי אילנות כדי שחרקים לא יעלו עליהם ויפסידו רוב הפירות. צביעת אילן בצבע אדום –לסימן שעץ זה אינו עושה פירות /או פירותיו נושרים – ויתפללו עליו הרואים אותו . סילוק שלג מעג"ב עצים שלא ישברו. בניית גדר סביב עץ בננות כדי שהעופות לא יאכלו הפירות. קשירת מקל לאילן שיגדל ישר – ובלא זה יפסד העץ. ומאידך אוסרים לתלות על האילן –"שטר סגולה" כדי שיעשה פירות (ירושלמי /שביעית –פוסקים) אמנם בילקוט יוסף (עמ' קי"ג /ד' ) התיר לעשות פעולה בדרך סגולה בשינוי –אף לאברויי (תועלת ) עי"ש .[עפ"י רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"א /חזו"א /ס' שבת הארץ פ"ו ילקוט יוסף (שביעית עמ' קי"ג)] פירוט והרחבה ב 4-מלאכות הללו זריעה אב מלאכה מן התורה בשביעית .עניינה -הטמנת זרעים באדמה כוונת החזו"א מצד שהופך "בית" (חממה) ל"שדה" אלא מצד שמסייע לגדילה}[ וראה עוד לקמן בהרחבה -בעניין חממות (עמ' כ"ו) ]. כדי שיגדלו מהם זרעים חדשים כנז"ל. איסור זריעה בשמיטה נזכר בתורה גם בויקרא – כנז"ל – פר' בהר גם בחוברת "שבילי שביעית" (תשע"ה) כתב הרש"ז רווח שליט"א שאסור להסיר התקרה מעל עציצים שבחממה (או מרפסת סגורה) על- "שדך לא תזרע" וכן בפר' משפטים(שמות כ"ג -י"א) "ושש שנים מנת לחושפם לשמש. תזרע את ארצך ..והשביעית תשמטנה ונטשת" -ופירש רש"י שם- וכן אסר שם להסיר תקרה מעל הצמחים במטרה להשביחם ולאווררם.וכן הרמב"ן ז"ל "תשמטנה (מחרישה) וזריעה" אך להסיר תקרה -לא לתועלת הצמח -רק לשם החלפת ניילון בלוי וכד' או מסיר גג בביתו לשם בניית סוכה -מותר! • איסור זריעה בשביעית – קיים בכל הזרעים שזורע – זרעי תבואה, • זריעה בתוך בית -חממות וכן עציצים העברתן וטלטולן ממקום למקום ירקות עצים ופרחים (לנוי או לרפואה) קטניות וירק (עלי ירק). • כל הזורע בשביעית כשנהגה מן התורה ,לוקה( !!!.בימינו נוהגת לרוב (ראה לקמן (עמ' כ"ו-כ"ח). • זריעה על גבי גג (גינה שבגג) : ככל הפוסקים מדרבנן). י"א שדינו כזורע עג"ב שדה רגיל .ויש חולקים שהגדל בגג אינו כשדה רגיל. • וכמה הוא שיעור הזורע בשביעית? י"א שאיסורו כל שהוא כדין הזורע בשבת {עפ"י שיטת הרמב"ם וה"ה גידולים עג"ב הגג -נחלקו הפוסקים אם יש בהם קדושת שביעית או ותוספות ורוב הראשונים והאחרונים ז"ל בדיני שבת – וה"ה דינם כתלושים ולא נוהג בהם קדושת שביעית -ולכו"ע לא נוהג שם איסור ספיחין. לשביעית}ואפילו חיטה אחת!! י"א ששיעורו כגרוגרת( 11ג') -כדיני שבת (באוכלין){עפ"י שיטת זריעה במים (גידולי מים) -לקמן בסמוך(עמוד הבא).השלכת זרעים/גרעיני פירות בשביעית. רש"י בהבנת רוב המפרשים את שיטתו בש"ס בסברת הירושלמי}. • איסור זריעה בשביעית קיים בין אם זורע ביד ובין אם זורע ע"י • הגר"ח קנייבסקי שליט"א כתב (בשם דודו החזו"א זצ"ל)(בסיפרו דרך אמונה -כ"ה בס' שבת הארץ הנד"מ) שיש להמנע מלהשליך גרעיני פירות מכונה -ואין המכונה נחשבת כגרמא ,ובין אם זורע ע"י בעלי חיים. • זרע (או "נטע" – כדלקמן) -בין במזיד ובין בשוגג -צריך לעקור אפילו מבעד לחלון לכיוון גינה וכדו' בשביעית. אולם בס' ילקוט יוסף למורנו הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א (שביעית- אילן סרק או ירק (כנטיעה לקמן)(מפורט לקמן). עמ' קצ"א) פסק שמותר לזרוק גרעין של פרי לגינה – אף שייתכן וגרעין זה • כיסוי זרעים המונחים עג"ב עפר -ג"כ נקרא זורע (כבשבת). ייקלט בקרקע וכו' כל זמן שאין כוונתו בזריקה זו – לזריעה בשביעית. ויש שמצדדים שהמחפה זרעים בשביעית -אינו לוקה.• מותר בשביעית לכל הדיעות -להשליך זרעים /גרעיני פירות במקומות ומכאן ששורשי האילן שנתגלו -לא יכסום בעפר אא"כ ייגרם נזק שוודאי לא יצמחו שם-וכמפורט לקמן:לאילן (ילקוט יוסף /שביעית בבוחן) ,.בודק זרעים /שתילים או מתכוין להתלמד -במקום שבני אדם רגילים ללכת/דורסים שם (לא ייקלט באדמה). • זריעה שנאסרה -גם בחול שבגינה ציבורית (כנ"ל שבנ"א דורכים שם /המים מחלחלים למטהו/או אח"כ מתכוין לעוקרו (שם). • בס' שבת הארץ (הנד"מ) כתב שאסור לפתוח בשמיטה חממה כדי בחול). שתיכנס שמש לפירות וירקות -שע"י זה מתבשלים מהר יותר{וזאת עפ"י -בחול ים (אינו מצמיח הגרעינים כלל). החזו"א ז"ל שפסק (סימן כ"ב סק"א) שאסור להסיר התקרה מעג"ב -במקום שישנם תרנגולים (כי אוכלים הם את הגרעינים). הצמחים}{.והסביר הגרש"ז אויערבאך ז"ל דבריו(ספר מעדני ארץ) שאין [מקורות :ילקוט יוסף/שביעית .שביתת השדה ,הבוחר בשמיטה ,ס' דיני שביעית (דגל י-ם) ,ס' שבת הארץ (הנד"מ)]. [י"ג] שנת השבע המלאכות האסורות בשביעית זריעה -המשך גידולי מים ( -שיטת "הידרופוניקס" בלע"ז) בשביעית ובתרומות ומעשרות ** שיטת "הידרופוניקס" (בלע"ז) – גידולי מים- בשביעית: [נותנים זרעים על רשתות שמתחתם יש מים המהולים בחומרי מזון הדרושים לצומח]: ** ישנה מחלוקת באחרונים אם שיטת "גידולי מים" הנ"ל מותרת מבחינת השמיטה שהרי ציוותה התורה "שדך לא תזרע" ואין כאן כלל "שדה" וכן לא שייך כלל "ושבתה הארץ" או שבכל זאת יש לדון לחומרא ולאסור מכמה ראיות: ** מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל [יחוו"ד ח"ג סי' י"ב]/ ויבדלח"א בנו הראש"ל הגרי"צ יוסף בילקוט יוסף [שביעית עמ' רל"ח] /והרש"ז רווח שליט"א/ .הגרב"י זילבר ז"ל [אז נדברו] (בשם חזון איש זצ"ל) /ובספר השמיטה להגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל /והראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל מתירים לזרוע בגידולי מים בשביעית [.וממילא מובן שלדעתם של הפוסקים האלו-אין בגידולי- מים קדושת שביעית .וצריך תרומות ומעשרות –ללא ברכה!] ** דעת הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב ומרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל [אור לציון שביעית פ"א/ב'] ויבלח"א הגר"ש וואזנר שליט"א וכ"כ בספר "דיני שביעית" [ובשם חזון איש] -לאסור גידולי מים בשביעית. ** -לדעת המיקילים מותר להניח גרעין אבוקדו בכוס מים .והמחמירים -אוסרים בכך .אמנם גם לאוסרים - מותר להניח בכוס בבית ,פרחים שאין בהם איסור ספיחין בכלי [שאינו נקוב] עם מים אעפ"י שע"י כך נפתחים הניצנים [כמובן לא בשבת]. גם לדעת מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל שאוסר לעיל-מותר לשם לימוד והדגמה בשיעור טבע -להניח גרעין בכלי שיש בו צמר גפן ומים בלבד (ולא אדמה) ["אור לציון""/שביעית" פ"א ה"ג] .וכ"ש לפי שיטה א' (וכ"כ בילקוט יוסף -שביעית ,שהתיר גם להניח גרעיני חומוס בצמר גפן) .וכ"כ במפורש הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל (ס' שבתה הארץ עמ' מ"ה) ** "נבטים" -לכל הדיעות אין בהם קדושת שביעית -לא רק מחמת שהם גידולי מים אלא גם שדרך גידולם כיום הוא תחת מבנה של בית גמור [והגידול כיום ללא מים - אלא גידול באויר ובטמפרטורה מיוחדת] – [וברכתם "שהכל" וצריך מחומרא להפריש תרומות ומעשרות ללא ברכה (עפ"י מרן הגר"ע יוסף זצ"ל וכ"כ בקצירת השדה להרש"ז רווח שליט"א (אך עפ"י הגר"ם לוי ז"ל – ברכתם של הנבטים ב"פ האדמה)]. קצירה ובצירה קצירה אב מלאכה -בפירות האדמה[.ומדאורייתא]. • עניינה – כריתת וקטיפת שיבולים בשדה ,במגל או בחרמש או במכונת קצירה. • איסור "הקצירה" – בשביעית ,נזכר בפר' בהר (ויקרא כ"ה) בלשון זו: "...את ספיח קצירך לא תקצור" בצירה תולדה (דקצירה) בפירות האילן (גפן) [.ומדאורייתא]. •עניינה – קיטוף ענבים (בצירה)מן הגפנים – דהיינו איסוף פרי הגפן. •איסור "הבצירה" בשביעית נזכר (כנ"ל) בפר' בהר(ויקרא כ"ה) "...ואת ענבי נזירך לא תבצור". •בפסוק הנ"ל " ....לא תקצור ....לא תבצור" – האיסור הזה של קצירה ובצירה בשנת השמיטה לכאורה קשה ,אם כן מהו הכתוב שלאחר מכן "והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה"? אלא שחז"ל דרשו וביארו {בתורת כהנים/תלמוד ירושלמי- שביעית (פ"ח ה"א)} שהכוונה לאסור לקצור /לבצור כדרך כל השנים כג' באותה כמות – בבת אחת כמות גדולה ,אך קצירה (ובצירה) בכמות קטנה – מעט מעט ואוכל – כדרך הלוקחים מן ההפקר-שרי. • וזה לשון הרמב"ם ז"ל בעניין זה (פ"ד הכ"ד מהל' שמו"י): "ויש לו להביא (מן ההפקר) לתוך ביתו מעט ,כדרך שמביאין מן ההפקר -ואם הביא יותר מזה-מותר" [וראה עוד בעניין זה בעמ' מ' לקמן בענייני אסיפת פירות שביעית]. מוכח מהרמב"ם שהאיסור לקצור/לבצור הוא דווקאכדרך הקוצרים/הבוצרים כן כל השנה -והעושה כן לוקה!! כג' שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר או קצר כל השדה בבת-אחת. • אופן הקצירה-בצירה: מהרמב"ם משמע שהשינוי רק בכמות הקצירה/הבצירה ,אמנם לדעת רבינו שמשון-השינוי צריך להיות גם באופן (צורת) הקצירה/בצירה ולשנות גם בסוגי הכלים הן בקצירה/בצירה- הן באסיפה אחר הבציר/קציר. ולהלכה-כתבו האחרונים שכן ראוי לכתחילה היכא דאפשר-ולקצור/לבצור בשינוי גם באופן הפעולה וגם לא בכלים המיוחדים לפעולות אלו. • כמות הקצירה/הבצירה המותרת: כיוון שהרמב"ם ז"ל (שהובא לעיל) לא פירש במדויק מהו השיעור של "כדרך שמביאין מן ההפקר" לכן מצאנו כמה וכמה שיטות בפוסקים ז"ל עד אחרוני זמנינו בנדון זה כדלקמן: שמיטת קרקעות המלאכות האסורות בשביעית [י"ד] קצירה ובצירה – המשך (=) י"א שיעור הצריך לאכול בסעודה {ס' השמיטה בשם הרידב"ז}. (=)י"א שיעור מזון ג' סעודות {(הגר"ח ברלין) וכן משמע מהתוספתא והגאונים והרדב"ז}. (=)י"א שכל שלוקט כמות הרגילה לו בקנייה בכל השנים בכל זמן מסוים הרי זה כדרכו-ומותר{.ילקוט יוסף שביעית/שביתת השדה בשם הגרש"ז אויערבאך ז"ל בספר מעדני ארץ ] (=)וי"א שאפשר ללקוט כשיעור שאדם מכין עבור בני ביתו להשתמש לכמה ימים(חזו"א ז"ל) פרטי הלכות שונות וכללים נוספים בענייני קצירה ובצירה: י"א שאיסור הקצירה/הבצירה בכמות רגילה-זה רקלבעל הבית אך לכל אדם אחר-אכן כל כמות מותרת {חזו"א –הגרב"צ אבא שאול ז"ל}. בקצירה/בצירה כדרכה ,בשדה/מטע בעה"ב –לכוליעלמא הוי דאורייתא (כשנהגה שביעית מה"ת). אך בקוצר/בוצר בשדה אחר י"א הוי ד"ת (הגרש"ז אויערבאך ז"ל /מעדנ"א) ,וי"א דהוי איסור דרבנן (חזו"א ז"ל). • לסיכום :ג' שינויים שצריכים לכתחילה לכו"ע בקצירה- בצירה בשביעית: א .שיקצור/יבצור כמות קטנה מהרגיל. ב .שישנה פעולת הקצירה מהרגיל. ג .יניח הפירות בכלים אחרים ממה שרגיל בכל שנה (ס' שבת הארץ הנד"מ להגר"א עדס שליט"א) כשבדעתו של הבעה"ב להפקיר את הפירותשקוצר/בוצר -עדיין הוא בגדר איסור קצירה/בצירה כרגיל (כסף משנה /אחרונים/שבת הארץ הנד"מ). וכן לכו"ע איסור הקצירה/הבצירה הנ"ל היינו אףבשדה/מטע המופקר (מטעם בעה"ב). עבר וקצר/בצר באיסור -הפירות לא נאסריםבאכילה. קצירה ביד -גם בתאנים -נקרא "שינוי" (שבת הארץהנד"מ). גם קצירה/בצירה במזמרה גדולה -שאין רגיליםלקצור איתה -נקרא שינוי ושרי (שם). איסוף פירות שנשרו מהעץ-גם כן צריך שינוי (בכמות)ואין לו לאסוף יותר ממה שהיה קוטף בשדה הפקר (שבת הארץ הנד"מ בשם הגר"נ קרליץ שליט"א). כל איסור הנז"ל היינו ביבול שביעית-בפירותהקדושים בקדושת שביעית ,אך אם רק נכנסה שנת השבע- אך הפירות שייכים לשנה שישית-שאין דינם כפירות שביעית -והם רוב ככל פירות העץ מראש השנה (תשע"ה) - עד ט"ו בשבט(תשע"ה) אין איסור הנ"ל נוהג בהם וקוטף/בוצר כדרכו בכל שנה . {אמנם לגבי ירקות כבר כתבנו לעיל שיהיו דינים אלו נוהגים רק למ"ד שלא נאסרו באכילה –עי"ש}. • קטיפת פרחים וענפי בושם -כדי להשתמש בהם ,תיעשה בשינוי מדרך הקטיף הרגילה כל השנה [קטיף במקום גבוה או נמוך יותר בענף]. • כל קצירה ובצירה לצורך "אוצר בית דין" אינה מצריכה שום שינוי-לא בכמות ולא באופנים של הפעולות הללו (וכן לא בכלים) ויכולים לעשותן כדרכם בכל השנים. {ילקוט יוסף(שביעית פ"י ) ס' הבוחר בשמיטה /ס' שבת הארץ הנד"מ/ס' דיני שביעית פ"ט /ס' שביתת שדה פי"ב)}. זמירה תולדה (דזורע) בפירות האילן[ומדאורייתא]. עניינה של הזמירה -כריתת וקציצת או קצירת זמורות בגפנים עמ"נ שיגדלו הגפנים טוב יותר. בדורנו "זמירה" – היינו "גיזום". כתיב בתורה"....וכרמך לא תזמור" (ויקרא כ"ה) וזה המקור לאיסור הזמירה בשביעית שהיא"תולדה" של "הזריעה" ואע"פ כן גם היא נאסרה מן התורה! • וזה לשון הרמב"ם[הלכות שמיטה ויובל (פ"א ה"ג –ה"ד)] "הזמירה בכלל זריעה .ובצירה בכלל קצירה .ולמה פרטן הכתוב? לומר לך שרק על שתי תולדות אלו {זמירה ובצירה} בלבד חייב ועל שאר האבות שלא נתפרשו בעניין זה אינו לוקה עליהם אבל מכין אותו מכת מרדות (מדרבנן)כגון החופר או החורש לצורך קרקע או המסקל ,המזבל ...וכן המבריך ,המרכיב ,הנוטע ,וכיו"ב מעבודת האילנות -מכין אותו מכת מרדות"{.וכמובן -דינים אלו רק כשנהגה שביעית מן התורה ולא בימינו בשביעית דרבנן}. (=) יש לציין שאיסור זמירה בכרם (גפנים)-הוא לכל הדעות מן התורה ואילו זמירה בשאר אילנות הוא שנוי במחלוקת הפוסקים: • דעת הרמב"ם ז"ל [וכן הבינו בדעתו הרבה אחרונים ז"ל] שהזמירה הזו היא ג"כ מן התורה (וכדעת רבו מהר"י מיגאש והרשב"ם ז"ל) . • ולדעת כמה ראשונים -הראב"ד והמאירי ז"ל (וכ"כ המנחת חינוך מצווה שכ"ז) וכ"ד החזו"א ז"ל – שהזמירה בשאר אילנות נאסרה מדרבנן {ולכו"ע הזמירה בעצי סרק מדרבנן} ( .וכן גיזום ירקות – מדרבנן ) . • וכל הקוצץ ענף או יחור באופן שהוא מועיל לאילן-כיון שע"י כך הוא מתגדל או מתעבה עובר ב"לא תעשה"(רמב"ם שם ה"א). • איסור "הזמירה" – הוא "בכל שהוא" וחייב ,ודווקא שמכוין לחיזוק האילן. • במקומות שהותר הגיזום/זימור שלא יתכווין לצימוח או השבחה של האילן. • בכל מקום שנזכר בפוסקים-זמירה(גיזום) בהיתר בשינוי -הכוונה היא לא לפי כללי הגיזום הרגילים בכל שנה :וכגון . (=) כריתה/קיצוץ בשינוי ניכר מצורת הגיזום הרגילה. (=) אם משאיר זיזים ארוכים. (=) או שיגזום רק מצד אחד. (=) או שיעשה כן-אדם שאינו בקי בכללי הזמירה/הגיזום. [ט"ו] שנת השבע המלאכות האסורות בשביעית זמירה -המשך • גנן הכורת עצים לפני חג הסוכות אם אין מכוין לזמירה ועושה מעשה הדיוט כגון שקוצץ רק מצד אחד -מתירים לזמור באופן זה. ואם מכוין הוא לזמירה-אין לבקש ממנו שיעשה זאת כיווןדהוא כשלוחו לדבר איסור ,אא"כ נמכרו האילנות לגוי. והוסיף הגר"ם שטרנבוך שליט"א (ס' השמיטה כהלכתה פ"אס"י) שאם יש בכוחו למונעו לקוץ בצורת הזמירה מונעו בכך מאיסור שביעית (שם בהערה י"ב). • בכל האופנים דלקמן הותר גיזום ענפים כששומרים על כללי השינוי האמורים לעיל: בענף שהותקף במזיקין/מחלות עץ. בהצלה מנזק חלקי או הפסד שאינו גדול (כיוון ששביעיתדרבנן – וספק דרבנן לקולא). בנזק שאינו ודאי ומטעם הנ"ל דספק דרבנן לקולא. לצורך שימוש בענפים כגון לצורך סכך או להסקה. להסיר ענף /עלים להצלת פרי מרקבון או שלא יזיקו לשארהענפים. ענפים המפריעים לחוטי חשמל. ענפים הנכנסים לתוך חלון/בית ומפריעים לשגרת החיים אולעוברים ושבים. כריתת ענפים לצורך ל"ג בעומר או לצורך הכאה בבהמהוכד'. ענפים המסתירים את הנוף. קוטף עלים /זרדים מעץ שעובר לידו בדרך הילוכו.[אמנם פרחים שהתייבשו –אסור להסירם כיון שגורם לצימוח חדש לפרחים חדשים] פעמים שלצורך הטיפול בעץ נותנים חומר מיוחד במקום הגיזום -כדי לשמור על האילן שלא יתקלקל – מותר בשמיטה ליתן /למרוח חומר זה[שבילי שביעית (פ"ד) ( /ס' שבת הארץ הנד"ם פ"ד עפ"י גמ' ע"ז נ"ט)] ואם מטרתו שהענפים יתרבו – אסור (שם). עלי קא"ת וענפי בשמים ודומיהן –צמחים שהשימוש בהם הוא בעלים שלהם – שדרך גיזומם כל השנים הוא גיזום הענף עם העלים -מותר בשמיטה לקטוף מהם כדרכו . ולכתחילה ראוי לשנות מדרך הקטיף הרגילה ובכל אופן לא יקטוף כשכוונתו לחזק העץ ולצימוחו מחדש (שבילי שביעית תשע"ה /פ"ב) . • גיזום גדר –חיה: )1שתהיה יפה או זימור עץ שיהיה יפה – בגדר מלא ובוגר – מתירין {אור לציון (עמ' ל"א)} /ס' שביתת השדה (פ"ז /י"א) והגר"ם שטרנבוך /הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ס' השביעית והלכותיה /ילקוט יוסף)/ס' הבוחר בשמיטה למו"ר הגר"א חפוטא שליט"א (פ"ג/ז') וכתב שם שעדיף להחמיר ע"י גוי}. ויש שאוסרים גם לנוי [(מדרבנן) הגר"י טיקוצ'ינסקי והגרי"שאלישיב ז"ל {וכ"ד הגר"נ קרליץ שליט"א –ס' שבת הארץ] [.גם בשו"ת באר יצחק (בן שושן) (פ"ב סי' ג') אוסר גיזום גדר חי אפי' לנוי ושימור צורה]. )2וכן כל גיזום שמטרתו לשמור על הנוי כגון גדר חי המעוצב בצורת שער או כדור (והוא מלא ובוגר) מטרת הגיזום לשימור צורתו ומותר בשמיטה . • במרבית צמחי ועצי הגינה אין צורך בגיזומים בשנת השמיטה. ובפרט אם הכין את הנצרך בערב שנת השמיטה -ולכן אסור לגזום בשנת השמיטה את השיחים והעצים כשהמטרה לגרום לצמיחה של ענפים חדשים למלאות את חלל העץ או להרבות צימוח והתפשטות [הנ"ל]. • מעבודות האילן האסורות בגידול ערבות :גוזמים אילן הערבה בט"ו באב בשביעית ולא משאירים עלים כלל .פעמיים בשבוע משקין כדי שבסוכות יהיו הרבה ערבות נאות .וכן בהדסים- שורפים העץ שיצאו משולשים .לכן הדסים וערבות מפעולות הנ"ל -מעיקר הדין מותרים והמחמיר לא להשתמש לארבעת המינים תבוא עליו ברכה (ילקוט יוסף עמ' תמ"ז). בכל מקום שהותר להסיר ענפים –וכנז"ל –אסור להסירם אם יש בהם פירות שביעית –לכן העצה היא שיוריד את פירות השביעית קודם קציצת הענפים. מותר לכסות עצים בכיסוי ,כשיש מכות קור למנוע כליון בעצים(שם) . • זמירה וגיזום בעציצים :בעציץ שאינו נקוב בבית מקילים (כיון שגם לזרוע בבית –מתירים) ובעציץ שנקוב (בבית) – מתירים (עפ"י פאת השולחן ועוד) – והחזון איש ז"ל מחמיר. כיסוח דשא כיסוח דשא נאסר בשביעית מצד מלאכת "זומר" אך אינו דאורייתא –אלא מצד איסור דרבנן –כיון דדשא הוי כאילן סרק {וכמ"ש לעיל (עמ' י"ד) שלכו"ע באילן סרק לא הוי זימור ד"ת}. *אמנם כדי להציג את צדדי האיסור וההיתר בכיסוח-דשא יש לציין קודם –את מטרות הכיסוח: • בגינות הנוי מבצעים כיסוח דשא לשתי מטרות בלבד: (א) למטרת השבחה (צימוח וגדילה שיתפשט הדשא בכל השטח וכד'). (ב) למטרת שימור הנוי –יופי וצורה. • הנה -כשמטרת הכיסוח-השבחה וצימוח ודאי יש לאסור (מדרבנן) כיסוח דשא -וכגון בדשא שאינו מלא ובוגר וצפוף –גם אם כוונתו תהיה לנוי -הרי כשהוא גורם לצימוח והתפשטות ומילוי הדשא-אוסרים זאת {וכן מפורש באור לציון ז"ל (שביעית פ"א /י"א בהערות) שכתב "שאף שלצורך יפוי הדשא –אינו דומה כלל לזימור –אך כיון שעפ"י מומחים הכיסוח מועיל לצמיחה – אף שאינו מתכוין לכך יש לאסור –אא"כ בדשא צפוף ומלא אפשר דשרי"}. אכן הרבה פוסקים ג"כ מתירים בדשא בוגר ומלא וצפוף לכיסוי,לשם נוי ושימור צורת יופיו בלבד –וכן כשמכסח /חותך הדשא (הגבוה) מלמעלה להשוותו שכוונתו לנוי בעלמא שלא יפסיד צורתו {אור לציון הנ'ל /ס' שביתת השדה /הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א (שם)} וכן כשההימנעות מכיסוח תגרום לקלקול ונזק לדשא שאי אפשר לתקנו (אחר שמיטה) אלא בהוצאה מרובה [ס' שביתת השדה /מו"ר בס' הבוחר בשמיטה (פי"ב/י"ד)]. ומ"מ יש אוסרין גם לנוי (מדרבנן) בכל אופן {הגרימ"ט ז"ל/הגרי"ש אלישיב ז"ל/הגר"נ קרליץ שליט"א הביאו בס' שבת הארץ פ"ד]. וממילא מובן שכיסוח ראשוני בדשא כשזרעוהו (ולאכשהביאוהו במרבדי דשא מוכנים) וצריכים לכסחו לגידול והתפשטות יש לאסור. • וכן מותר בשמיטה לכסח דשא ארוך המפריע להליכה או בחשש לשריצת נחשים ועכברים ובתנאי שיעשה זאת בשינוי {(קצת יכסח ביד – ואת השאר יעשה בפעמיים לא כדרך שרגיל בשנה רגילה – כג' הפרש שבועיים בין פעם לפעם ) (משנת יוסף /שבת הארץ) }. מותר לילדים לשחק בכדור או אופניים עג"ב דשא בשמיטהאעפ"י שנתלש דשא–דאינם מתכוונים לכך שהדשא יצמח (שם). [ט"ז] שמיטת קרקעות המלאכות האסורות בשביעית תולדות מדרבנן-בארבע המלאכות הנזכרות לעיל השקאה – תולדה דזריעה היא-ומדרבנן * השקאה – :השקאה בשביעית – היא מהמלאכות הנעשות לתועלת העץ /הצמח או הפירות ואסורה מדרבנן משום תולדת הזריעה . אמנם התירו חז"ל (מועד קטן – פ"א משנה א') להשקות(בחול -המועד) ובשביעית את "בית השלחין" [היינו "שדה " שמי גשמים אינן מספיקין לקיום גידולן וללא השקאה מתאימה ייגרם נזק להנ"ל]. מכאן הסיקו ולמדו גדולי הפוסקים שכל המלאכות האסורותבשביעית מדרבנן – הותרו בשביעית אם הן באות למנוע הפסד העץ /השדה או הפירות. • וכך הוא למעשה לשון הרמב"ם ז"ל (הל' שמיטה ויובל פ"א ה"ח-ה"י) "משקין בית השלחין ...וכן שדה האילנות ...ועושין עוגיות לגפנים (כדלקמן) ואמת המים ...ומפני מה התירו כל אלו? שאם לא ישקה – תיעשה הארץ מליחה וימות כל עץ שבה והואיל והאיסור מדבריהם לא גזרו על אלו ע"כ. • ומהרמב"ם הנ"ל למדנו שמותר (עפ"י הגמ' מו"ק ג ).לעדור תחת העצים /ולעשות צלחות סביב העצים וכמו"כ להתקין מערכות השקייה בשביעית (שביתת השדה עמ' ע"ז) (.וכן כתב ג"כ בשבילי שביעית – עמ' )21 • כל שדה שמחמת תכונות הקרקע או מחמת סוג הצמחים – יש חשש שללא השקאה ייפסד השדה – או ימות העץ או יפסדו הפירות או ייגרם להם נזק ניכר – דינו כשדה בית השלחין הנ"ל – ומותרת ההשקאה במקום ההוא. • ההשקאה עצמה תהא רק בכמות הנצרכת – ולא תהא יותר מן ההכרח -הן בכמות והן בשטח . לכן יש להגדיל את מרווח ההשקייה – ועדיף ליתן באותםפעמים מנות מוגברות של מים .בעונות בהם יש עומס של פרי על העצים – יש לתת את הכמויות הנצרכות של המים בתכיפות (שביתת השדה /שם) . * אף שהזכרנו שהתירו חז"ל להשקות בשמיטה לצורך קיום הצמחים שבגינה – הנה ברור הוא שבמרבית המינים ניתן להפחית את כמות ההשקאה ולרווח את זמני ההשקאה [צמצום תדרי ההשקאה -והגדלת הפרשי הזמן בין השקאה להשקאה] [וראוי להתייעץ עם מומחה נאמן -כיון שפעמים ומניעת השקאה בזמנה יכולה לגרום נזק בלתי הפיך -ובפרט בקרקעות חוליות ובזנים רגישים]""[ .שביתת השדה"] בשיחים ניתן ברוב המקרים לוותר על ההשקאה אף בקיץ.["דיני שביעית" ע"מ פ'] • דשא שנזרע לנוי - :י"א לצמצם התדירות בהשקאה כנז"ל (ותלוי באקלים ובסוג האדמה) עד שייראו סימני יובש (משנת יוסף/ברית עולם) אך י"א שכיון שהותרה השקאה לצורך אין להגביל זמני ההשקאה כל זמן שבא למנוע התייבשות הדשא [אור לציון .וכן נוטה דעת הילקוט יוסף]. • כל השקאה שהיא לצורך ירקות האסורים באכילה ("ספיחין") או בכל מקום שהוא לשבח (ולא מניעת הפסד) או בעונת הגשמים (כשכמות הגשמים מספיקה) –אסורה .וזה בין בהשקאה ידנית (צינור) ,בין ע"י ממטרות/שעון מחשב. מותר להשקות בשמיטה "שדה הפקר" שיש בו פירות שביעית[ילקוט יוסף (שביעית עמ' שמ"ז) /חזו"א ז"ל /הגר"נ קרליץ שליט"א /ס' שבת הארץ פ"ה)] . • השקאה ע"י ממטרות -עדיפא לכמה פוסקים מהשקאה ידנית [שעושה כאן מלאכה בכל רגע ורגע] [חת"ם סופר/ברית עולם/תורת השמיטה (דיני שביעית פ"א)][.וכן ציין בס' יבולי השדה (מ .בית עוזיאל ) הר"ר ראובן אוחנה נ"י (צפת)]. • בהשקאה שע"י שעון – מחשב :יש המתירים אף יותר מכדי הצורך [הגרי"ש אלישיב זצ"ל] ויש אוסרים גם כך [הגרש"ז אויערבאך ז"ל /חוט השני להגר"נ קרליץ שליט"א]. • נחלקו הפוסקים האם מותר לכווין ממטרות ע"י מחשב /שעון מים להשקאה(או לדישון) מערב שביעית (קודם כניסת שנת השמיטה)באופן כזה שכאשר תיכנס השמיטה הממטרה תשקה (או תדשן) את השדה אפי' כאשר עושה כן "לאברויי" (לתועלת השדה) (ובאופן שבשביעית לא מבוצעת שום פעולה/שינוי נוסף) הגרי"ש אלישיב זצ"ל מתיר זאת כיון שבשביעית אין שוםפעולה בזה (וכ"ז כשאין חשש מראית עין) . [עפ"י הנימוקים הנזכרים בילקוט יוסף /שביעית (עמ' רל"ב –במקורות – קטע ב') משמע שהראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א מסכים עימו מטעם שאיסור העבודה מצד "גברא" ולא "חפצא"] . אמנם ד' הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לאסור – כיון שכתוב"ושבתה הארץ" משמע שגם הארץ צריכה לשבות (חפצא) ולא רק אדם מישראל (גברא)! [ס' דיני שביעית עמ' ע"ט בשמם /ס' ושבת הארץ הנד"מ בשמם פ"ה] [גם בס' יבולי השדה (שביעית –בהוצ' המ .בית עוזיאל) כתבהר"ר ראובן אוחנה שליט"א (צפת) שאף שיש מקום להקל בדין הנ"ל כרוב הפוסקים דשביעית בזה"ז דרבנן מ"מ ראוי לכל בעל נפש להחמיר לקיים "שבת הארץ" לחומרא ומצד מראית העין לפחות "בשבתות" של שנת השמיטה אמנם העורכים שם (עמ' קי"ד) הרה"ג הרש"ז רווח והר"ד אביטן שליט"א כתבו שמדיוק מפסקי מרן הראש"ל הגר"ע יוסף (זצ"ל) ביחוו"ד (ח"ג סי' י"ח) ובהליכות עולם (ח"ג /נ"א) שהתיר במכונת כביסה בע"ש ה"ה הכ"א לעניין שביעית ס"ל להקל בזה מצד מראית עין ]. • בכמה וכמה פרטים ג"כ נחלקו הפוסקים בעניין השקאה שלא מכוונת –וכדלקמן: ( .)1בתליית כביסה מעג"ב גינה – והמים מטפטפים לגינה – והוא מרוצה מכך שיטפטפו שם . ( .)2להדליק מזגן שהצינור שלו מכוון לגינה –ומרוצה מכך. ( .)3לשטוף רצפת הבית ומסלק המים לגינה [כשמעורב חומר מזיק לצמחים – לכו"ע מותר ולא נחלקו בזה] ()4נטילת ידיים בכיור שהצינור היוצא ממנו מכוון לגינה. ( )9נטילת ידיים עג"ב גינה – ואינו מכווין להשקאה-וגורם תועלת לצמחים . בכל הדינים הללו :גדולי פוסקי הספרדים מקילים מכמהוכמה טעמים [ .אמנם בשו"ת באר יצחק (בן שושן ) (ח"ב /א' ) אסר לכווין לכתחילה צינור המזגן ומיקל רק כשכבר מכוון ולא ניחא ליה וה"ה במים היוצאים ממכונת הכביסה. ובין פוסקי האשכנזים ישנה מחלוקת – כאשר בתליית כביסההנ"ל ( )1והפעלת מזגן כנ"ל ( )2ובשטיפת רצפות ( )3וכן בנט"י ע"י צינור מהכיור ( -)4הגר"ש וואזנר והגר"נ קרליץ שליט"א (ולרפו"ש) היקלו בזה אך הגרי"ש אלישיב זצ"ל (וכ"ד החזו"א) והגר"ח קנייבסקי שליט"א החמירו בזה .ובנט"י עג"ב גינה ( )9גם הגר"נ קרליץ שליט"א מחמיר. בילקוט יוסף (שביעית עמ' שמ"ו ) הוסיף להקל גם בשטיפתרכב ברחוב העיר והמים יורדים לגינתו וכשאינו מתכווין להשקאה זו. שנת השבע [י"ז] המלאכות האסורות בשביעית תולדות מדרבנן-בארבע המלאכות הנזכרות לעיל ניכוש וריסוס – תולדות דזריעה הן-ומדרבנן ריסוס -תולדה דזריעה היא ניכוש -תולדה דזריעה היא • ריסוס -הנחת חומרי הדברה -נגד מזיקין בחקלאות (שדה/מטע/אילן) איסור דרבנן הוא -והוא מתולדות הזריעה. י"א שאסור לרסס כדי להמית תולעים וכגון לפני שיגיעו. וי"א שכל זה בריסוס שמטרתו להשביח את האילן -ובמקוםשהאילן לא יינזק ,אך אם האילן יינזק – ימות או יתקלקלו הפירות – מותר לרסס. אמנם ריסוס מסביב לגזע האילן -שרק גורם שהאילן יצמחיותר טוב -אסור. • לכן כתבו הפוסקים שריסוס נגד מזיקים או מחלות הגורמות נזק לעצים וליבול שבשדהו מותר בשמיטה -וכן ניכוש עשביה החונקת את האילן (כנז"ל). •וכתבו -שעפ"י הניסיון ומומחים בדורנו -שיש מזיקים רבים בחקלאות וגם החקלאות צפופה ביותר כמעט כל ריסוס היום הוא "לאוקומי אילנא" – להצלת האילן /היבול. • וכן מי שגדלו בשדהו עשבים רעים המפריעים לצמחים וחונקים אותם וללא טיפול יזיקו לצמחים נזק ממשי -מותר לרסס בחומרי הדברה ואם לא הועיל – מותר לעדור במעדר רגיל ,וראוי לשאול בזה שאלת חכם. וכן בגינה ישנה צמחיה שגדלה שם ומפריעה להליכת בניאדם בגינה -מותר הריסוס. • בכל האופנים -ראוי קודם הריסוס שיברר כראוי על חשש זה האם זה הכרחי לפירות וירקות. ועוד יותר -אם אפשר קודם השמיטה לעשות פעולת מניעהמראש בלא שיצטרכו את הריסוס או ניכוש עשביה . • ניכוש -מתולדות הזריעה היא .ואסרו חז"ל לנכש עשבים בשביעית . אמנם במקום שמניעת הניכוש ייגרם נזק ניכר לצמחים –כגון שהעשבים חונקים את הצמח –מותר לכסח /לקצוץ את העשבים. אם כיסוח בלבד לא ימנע את הנזק –מותר לעוקרם /לנכשםביד .ואם לאו –מותר אף במעדר. • בחצרות שסביב הבתים -שמנכשים בהם את העשבים מדי פעם מחשש לשריפה או נחשים -מותר לנכש גם בשמיטה ויש לצמצם כמה שאפשר שלא יהיה לצמחים תועלת .הניכוש ייעשה מעל פני האדמה בעזרת מכסחת. ומותר אף לרסס אח"כ בריסוס למניעת צמיחה מחודשתוכדלקמן. •פסולת ולכלוך שהצטברו בגינה או בחצר שעל-יד ביתו וכגון: ענפים ,עצים שנשרו וכיו"ב ,מותר לסלקם לשם נקיון כדרך שעושה כל השנים -כיון שניכר שהאיסוף מטרתו לנקיון בלבד. ולא יאסוף דבר שאין דרכו לאסוף בשאר השנים. אם כוונתו להכשיר את המקום לזריעה [בשנה השמינית] אולתועלת הצמחים -אסור. • אף בגינה שאינה סמוכה לבית -מותר ללקט עצים ,כגון להסקה ומעמיד שם מתקן לצליה -מותר ,כשאין כוונתו לתיקון השדה. בשו"ת "באר יצחק (להגר"י בן שושן ) (ח"ב סי' ב' ) דן גביגינה שמשמשת כחצר לפני הבית ועתה בשנה השביעית רוצים לרצף אותה האם יש כאן חשש מראית עין של חפירה בגינה ? • גינת נוי מטופחת וחושש שיעלו בה עשבים שיפריעו לנוי הגינה -או ומסקנתו שם שצריך להביא מרצפות ויניחן בערימה בגינה ובזה שיפריעו להליכה בגינה מותר לרסס במונע נביטה -על מנת שלא יעלו יסיר החשד של זריעה וכן כתב שם להתיר נקיון גינה כזו העשבים שם. כשיש חשש נזק לצמחים -מותר לרססה בעזרת קוטלי עשבים אוהסמוכה לביתו במטאטא דלא נראה בכך שמכשירה לזריעה. "אז תרצה הארץ את שבתותיה " מה טעם נשתנתה מצוות שמיטה משאר מצוות שבתורה, שבעטיה באה הגלות? ברם ,הלא מצוות שמיטה באה ללמדנו כי השם יתברך הוא אדון העולם ולו כל הארץ ומלואה ,הרי אם עושה אדם רצונו של מקום מעניק לו השם יתברך את אדמתו לשש שנים נוספות ,וכן הלאה .אבל אם איננו עושה רצונו של מקום ואיננו מקיים מצוות שמיטה ,הרי זאת אומרת שהוא רואה את עצמו אדון לאדמה ,ואם כן אין עצה - אחרת אלא להגלותו מעל האדמה הזאת ,למען ייווכח לראות שהיא אינה שלו כלל ועיקר(...מעינה של תורה/ חשבה לטובה). לנכשה בעזרת חרמש מוטורי המכסח מעל פני האדמה ובשעת הצורך אף מותר לעוקרה ביד או בעידור קל .ועדיף להניח "תוחמי דשא" במקום שיש התפשטות דשא לכיוון צמחי הנוי. אם כבר עלו עשבים -אסור לנכשם ולהוציאם כיון שאינם מזיקיםלצמחים -רק לנוי הגינה -אך מותר לגוזמם מעל פני הקרקע בגיזום גבוה מהרגיל -ובלבד שלא יתכווין לתועלת הקרקע והאילן. • עכברים המפסידים לאילן או לשדה הלבן (תבואה) הסמוכה לאילנות מותר לצודן כרגיל. וכן מותר לתת רעל עכברים בשביעית בשדה –למנוע נזק של העכברים באילנות. הסרת ופינוי שלג שירד על שדה/גידולים/אילנות במקום שישהפסדים לגידולים /לפירות/לשבירת ענפים ,מותר בשמיטה. • מותר לכסות יריעות ניילון וכדו' עג"ב זרעים/גידולים/פירות כדי להגן עליהם מפני שמש ושרב או מפני צינה ,שלג ,וגשם .וכן עטיפת עץ להגנה מפני הקור. [ילקוט יוסף שביעית פ"ח/ס' שבת הארץ הנד"מ /אור לציון(עמ' ל"ב'/ל"ג) /.ס' שביתת השדה (פ"ו) /הבוחר בשמיטה(פ"ג) /ס' דיני שביעית (פי"א)] [י"ח] שמיטת קרקעות המלאכות האסורות בשביעית תולדות מדרבנן-בארבע המלאכות הנזכרות לעיל זיבול ודישון – תולדות דזריעה הן-ומדרבנן * הזיבול והדישון – מתולדות הזריעה הן –ואסורים מדרבנן בשמיטה. לפיכך אסור לזבל השדה כל שמועיל לה שתהא יפהלזריעה בין לצורך שביעית -בין לצורך השמינית. זיבל (אפי') לצורך השמינית -קנסינן ליה שלא יזרעבשמינית! עבר והסיר הזיבול-וביטל ההכנה לזריעה -הותר לו!• בספר אור לציון-שביעית [(פ"ד /ה"א) (הערה ד')] אוסר הרב ז"ל לזבל אף צמחים שבבית(מקורה – כג' בעציצים וכדו') כל שמכווין להשבחת הצמחים אף שיש קולא בבית יותר מן השדה( .כשיטת הירושלמי). • כל זמן שרגילים לזבל השדות -אסור אף להוציא זבל מביתו -לשדה ולעשות אשפה ולצוברו במקום אחד .עבר זמן הזיבול של השדות מותר להוציאו כאשפה עד שיעור סאה( .קרוב ל 1-ק"ג). • למנוע כל מיני היתרים בזיבול/דישון בשביעית –ראוי לכל בעלי הפרדסים והשדות ,לזבל את שדותיהם קודם השמיטה כמה שאפשר להימנע מעבודה בשביעית ,ואם בכל זאת יש חשש לסכנה קיומית לאילן -הותר הזיבול(והדישון) (אף שי"א שאסור לזבל הקרקע גם באופן זה לעולם -קיימא לן להקל). אמנם הפוסקים מציעים לצמצם הזיבול/הדישון וכג'שאם יכול לזבל בפעם אחת לא יעשה בפעמיים וכן יעשה שיקול דעת זהיר אם זה להצלת האילן ,וכן לדחות כמה שאפשר לעשות כן בשמינית. ואם יכול לדשן /לזבל דרך השקאה (כידוע) עדיף כןלחסוך במלאכות (ראה לקמן) [ילקוט יוסף/שביעית( -פי"ג עמ' שמ"ח –שנ"א)/ס' דיני שביעית (פ"י -פי"א)] הוראת הרה"ג הרש"ז רווח שליט"א לחקלאים -בעניין הזיבול והדישון-בשנה השביעית: בדרך כלל ניתן לתת זבל (אורגני) ודשן (זרחן ואשלגן)קודם השמיטה – ואף להשלים את החסר משנים קודמות. דשן חנקני –יש ליתן מנות מוגברות לקראת הסתיו קודם השמיטה -ובשמיטה עצמה במטעים מסחריים ,קשה להימנע מלתת דשן זה עקב צורת ההשקייה הנהוגה כיום –ולכן אפשר לדשן בשמיטה ברמה ההכרחית ויש להוסיף את הדשן לדוד ההשקייה ובזמן ההשקייה תדשן האדמה. בעצים בודדים שבגינות ניתן להמנע מכל דישון נוסףבשמיטה -ומכל מקום יש תמיד להתייעץ עם מומחה ולבדוק עלים וקרקע ובמידת ההכרח יש להתיר{.במידת האפשר עדיף להצניע בערב השמיטה בקרקע-כופתיות דשן ,המתפרקים באופן איטי בתוך שנת השמיטה} [ס' שביתת השדה-פ"ו/ס"י עמ' ע"ח] . * "קאדילאק" -של שביעית... שמיטה תש"ם ( 1511למניינם) -אפי – חקלאי בבקעת הירדן ,פונה למוסר השיעור הקבוע ,הרב האיזורי ,הגרש"ז גרוסמן שליט"א (כיום מרא דאתרא באלעד) "תבטיח לי ברכה -אשמור שמיטה". לאחר התייעצות עם הגרי"ש אלישיב (זצ"ל) שענה לו :שיראה סיעתא דשמיא גדולה .והקב"ה בודאי יעזור לו .ענה הרב לאפי: אוכל להבטיח לך שלא תינזק.וזה הספיק עבורו. לאחר שנה שלימה -שהפך למזכיר היישוב (זמני) ואחר לעגי שכנים ועמידה בניסיונות (לא להשכיר כלי עבודה חקלאיים -טרקטור, מלגזה ,וכדו') -תמה השמיטה. אפי לא הספיק לזרוע מחמת זמן מוגבל לזריעה .גם חלוקת הזרעים -נסתיימה (ע"י הסוכנות)".נשארו לי רק זרעי סלרי גרועים -בכמות מרובה ,אתנם לך חינם במקום לזורקם בפח" ענה לו ידיד חבר הסוכנות .בלית ברירה זרע אפי את כל הכמות בכל שדותיו. לתדהמת כולם גדל הסלרי לממדי ענק ,פי שלושה מהגודל הרגיל. צמחו שדות של סלרי שעברו את גובה המותניים. שאלו בני היישוב בלעג " מה תעשה בכ"כ הרבה סלרי"? "אני את שלי עשיתי -הקב"ה יעשה את שלו" -ענה בביטחון. אף הרב גרוסמן עצמו הוטרד מכמות הסלרי הגדולה שהיה בה להאכיל את מדינת ישראל כולה בסלרי במשך כמה חודשים. יום אחד התקשר לאפי החבר שנתן לו את זרעי הסלרי" :תגיד לי אפי -אתה זוכר שנתתי לך זרעי סלרי? עשית איתם משהו?" ענה לו אפי" :אתה שואל אם עשיתי איתם משהו? אני אוכל סלרי, נושם סלרי ,ישן סלרי ,קוראים לי 'מר סלרי'" .שאל אותו הפקיד: "יש לך כמות גדולה?" ענה לו אפי" :יש לי כמה שתרצה"" .מצוין" ענה הפקיד" ,מחירו של סלרי בשוק הוא חצי דולר ,אתה תוכל למכור כל ראש סלרי בשלושה דולרים ,ואם תרצה תוכל למכור אפילו גם בארבעה עד חמישה דולרים לראש סלרי". שאל אותו אפי " :מה קרה"? והפקיד ענה בהתלהבות :בשבועיים האחרונים תקף את אירופה גל קור .הכל קפא ,ואנשים אינם יוצאים מהבית .כולם יושבים בבית ,רוצים לאכול מרק חם ,ואירופה משותקת .אין סלרי כי הכל קפוא .יש דרישה עצומה לסלרי ,ובעלי החנויות ורישתות השיווק באירופה מתחננים לסלרי ,אי אפשר לאכול מרק בלי טעם של סלרי .גייס עובדים רבים ככל האפשר ,ואני אשיג צי של מטוסים לכל רחבי אירופה :לאנגליה ,להולנד ,לבלגיה, לצרפת ,וכו'". הרב גרוסמן סיפר בהתרגשות שהתמונה הזו עומדת מול עיניו :מאות ערבים מהכפרים ויהודים מהבקעה עבדו יום ולילה מאז אותו טלפון .קטנים כגדולים התגייסו למבצע הגדול .כולם עמדו וקטפו עלי סלרי ,צי של משאיות המתין ,משם נסע לשדה התעופה ,ומשם לכל רחבי אירופה .היה זה בסביבות פורים והרב גרוסמן סיפר שהוא רצה סלרי לפסח בשבילו ,וכבר לא נשאר עלה אחד... אותו יהודי התעשר ,וקנה מכונית חדשה ומפוארת ,הוא הסביר לרב: " כולם צחקו עלי במשך השנה ,אני אקרא למכונית 'קדילאק של שביעית' .ואח"כ קנה סוסה ערביה שעולה כסף רב ,וקרא לה "הסוסה של שמיטה" .הסיפור הזה קידש שם שמים בצורה מופלאה. אפי עמד והכריז" :תראו מה הרווח של שומרי שמיטה". הוא התחזק והתמיד בשמירת תורה ומצוות .וכאשר הרב גרוסמן סיפר זאת לאחר זמן באחת מדרשותיו ,קם אחד מהשומעים ואמר שהוא מכיר את אותו יהודי ,והיום הוא תלמיד חכם ומוסר שיעורים לרבים. [.סיפור זה באדיבות הרב צ .נקר שליט"א (אלעד) בעהמח"ס אמונה שלימה /הובא גם במטעמים של שבת בהר] פר' [י"ט] שנת השבע המלאכות האסורות בשביעית חרישה ונטיעה בשתי מלאכות הללו – חרישה ונטיעה נחלקו קדמונינו ז"ל מהו חיובן בשביעית מדאורייתא או מדרבנן? *בחרישה-מחלוקת תנאים ואמוראים-ראשונים ואחרונים ז"ל *בנטיעה -מחלוקת ראשונים ואחרונים ז"ל להלן בס"ד פירוט והרחבה בנושאים אלו: חרישה כתוב בפרשת "כי תשא"{שמות ל"ד} " :ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות" כאן נתפרשה מלאכת "החרישה" בשביעית לשיטה אחת (ר' עקיבא וכדלקמן) חרישה בשביעית-ד"ת או דרבנן? עפ"י הגמ' הנ"ל במו"ק אכן לא הוכרע הדבר-אם לוקין או לא המחלוקת בתנאים ובאמוראים ז"ל. אך בירושלמי {שבת פ"ז/ה"ב) כלאים (פ"ח/ה"א) סנהדרין(פ"ז על המלאכות שנזכרו כאן חרישה וקצירה -נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא [גמ' מו"ק (ג:ד) -ומקורו בשביעית (פ"א – מ"ד) וגם גמ' ר"ה (ט) ומכות (ח) והוזכר ברש"י על החומש שם] האם הכוונה על מלאכות שבשבת קודש או על המלאכות שקשורות לשנה השביעית. ודעת רבי עקיבא היא שאכן הכוונה בפסוק זה לשביעית":אינו צריך הכתוב לומר חריש וקציר של שביעית – שהרי כבר נאמר "שדך לא תזרע" וגו' אלא{הכוונה על} חריש של ערב שביעית היוצא למוצאי שביעית {"שלא יחרוש שדה אילן –בערב שביעית –חריש ,שיועיל לשביעית"-רש"י} ועל קציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית" {"כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית"-רש"י}. הרי שלשיטת רבי עקיבא גם חרישה נאסרה מן התורה בשביעיתוזו המלאכה החמישית שנאסרה .אלא שאם חרש בשביעית {כשנהגה מן התורה} לצורך הקרקע אינו לוקה עליה כיון שהיא נאסרה לא בצורת "לאו" אלא ב"עשה" "בחריש ובקציר תשבות". ולשיטת רבי ישמעאל -החרישה בשביעית הוי איסור דרבנן (והפסוק איירי בענייני שבת). • מ"מ אין מקור אחר בתורה לחרישה בשביעית מלבד המצויין בפסוק הנ"ל בפר' משפטים. • לעיל -בעמ' ט' בענייני "ערב שביעית"(א) והכנות שקודם לשמיטה- הבאנו הפסוק דידן-שמכאן למדו חז"ל שישנה "תוספת שביעית"(איסור מלאכה) קודם לשמיטה-בזמן שהיה ביהמ"ק בנוי עי"ש . • והנה מלבד שיטת רבי עקיבא במחלוקת התנאים הנז"ל –גם אמוראים ז"ל נחלקו בעניין החרישה -כפי המובא בש"ס (מועד קטן ג')" :איתמר :החורש בשביעית –ר' יוחנן ור' אלעזר:חד אמר-לוקה. וחד אמר-אינו לוקה". ועוד שם (לעיל) " :אמר רבא :על אלו התולדות(זמירה-בצירה) לוקה (חייב מלקות) ואאחרנייתא-על תולדות אחרות-אינו חייב מלקות. • ונפסק להלכה ברמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"א ה"ג) .דאינו לוקה על חרישה! (=) עפ"י כל הנ"ל במחלוקות התנאים והאמוראים ז"ל ועפ"י נו"כ הרמב"ם ראשונים ואחרונים יוצא לנו –דאינו לוקה על חרישה- מכמה טעמים: איסור חרישה בשביעית לא נאמר כ"לאו" בשביעית-אלא כ"עשה"" -בחריש ובקציר תשבות" .ואין לוקים על "עשה"( .אליבא דרבי עקיבא ). איסור חרישה בשביעית-היא הלכה למשה מסיני –עפ"י אופני הש"ס-ואין לוקים על הלכה למשה מסיני. עפ"י הגמ' במו"ק (ג ):החרישה היא ספק-ועל ספק לא לוקים (כסף משנה/מהרי"ק). ה"ה)}מפורש שר' יוחנן הוא הסובר דאינו לוקה וא"כ ריו"ח ור"א – הלכה כר' יוחנן דאינו לוקה אף שבבלי סתום-וילמד סתום מן המפורש (בירושלמי) והלכה דאינו לוקה.הרבה פוסקים ס"ל דחרישה דרבנן –והפסוקים אסמכתא בעלמא –לכן פסק הרמב"ם דאינו לוקה על חרישה. חרישה בשביעית-ד"ת או דרבנן? המחלוקת בראשונים ובאחרונים ז"ל. גם הראשונים ז"ל ובעקבותיהם גם האחרונים ז"ל –עד פוסקי דורינו שליט"א נתחבטו בסוגיא זו -ומסקנת השיטות בקצרה לפניכם בס"ד: • כמה וכמה מגדולי הראשונים והאחרונים ז"ל סוברים שאיסור חרישה-מן התורה .כן דעת רש"י (גמ' ר"ה ב'). {וברש"י על התורה -פר' משפטים (כ"ג /י"א ) /בהר (ויקרא כ"ה)}.רמב"ן {עה"ת פר' משפטים שם) } (ויש שהבינו בדעתו – אחרת -לקמן) תוספות (סנהדרין/ר"ה/ע"ז/גיטין/מו"ק) ר"ן רבינו שמשון והספורנו והר"ש סיריליאו ז"ל. • כמה מגדולי הראשונים ובראשם הרמב"ם ז"ל ס"ל דחרישה- דרבנן היא –וכך לשון הרמב"ם(פ"א ה"ד) "החורש או החופר לצורך הקרקע...אינו לוקה עליהן אך מכין אותו מכת מרדות מדבריהם" עכ"ל וכן סוברים בדעתו דהוי דרבנן – המבי"ט התוספות רי"ד התוס' יו"ט הכסף משנה –למרן ז"ל ,הפאת השולחן תלמיד הגר"א מוילנא ז"ל ועוד. • אמנם יש שהבינו מהרמב"ם דחרישה ד"ת –אך לא לוקה עליה -כך ד' הרדב"ז והמהר"י קורקוס והשער המלך והמנחת חינוך ז"ל וכ"כ הפר"ח (במים חיים על הרמב"ם). • המהר"י קורקוס והרדב"ז ז"ל –כדי לבאר שיטתם ברמב"ם- הרחיבו והעלו בידם מרגניתא טבא שישנן ג' סוגי חרישה ולא קשה מדי: (א) יש חרישה -לצורך האילנות שיגדלו – זוהי חרישה שאסורה בשביעית מן התורה -ובזה גם הרמב"ם מודה דהוי ד"ת )1:או מצד שזה הלכה למשה מסיני – שבאה לומר שהחרישה בכלל "ושבתה הארץ"{וזה לכו"ע –גם ר"ע וגם ר' ישמעאל)} שמודה לו בשביעית – וכל מחלוקתם היא על הלכה למשה מסיני בתוספת שביעית}. )2או מהפסוק " בחריש ובקציר תשבות" -כ"ד רבי עקיבא (וזה כד' רש"י בחומש ובש"ס וכר"ש ושאר הראשונים). (ב) יש חרישה בקרקע – כדי לזרוע בשביעית -כחרישה בשדה-לבן (תבואה) וגם היא אסורה מהתורה – וגם בזה מודה הרמב"ם דאסורה מהתורה. (ג) יש חרישה-לצורך הקרקע שלא יפסיד ויתקלקל או חרישה לייפות הקרקע או להשביחה או חרישה לצורך פירות שישית שנשארו באילן – והיא מותרת מן התורה -אך רבנן אסרוה בשביעית- וזו דעת הרמב"ם (פ"א ה"ד) "כיצד-החורש או החופר לצורך הקרקע(...אינו לוקה) ומכין אותו מכת מרדות מדבריהם"! –מלשון זה של הרמב"ם משמע שישנה חרישה "שאינה לצורך הקרקע" ואז עכ"ל. עליה. יתחייב שמיטת קרקעות המלאכות האסורות בשביעית חרישה -המשך הפסיקה להלכה בפוסקי דורנו מ"מ –מידי מחלוקת לא יצאנו -לכן הכריעו האחרונים בדורנו כך: (=)החזו"א ז"ל הכריע כרוב הראשונים "החרישה אסורה מן התורה". גם יבלח"א הראש"ל הגרש"מ עמר שליט"א העלה {בספרו כרם שלמה (שביעית סי' ג') ובתנובות שדה (ג )32/33 .והביאו בשביתת השדה עמ' ס"ו} שס"ל שחרישה אסורה מן התורה -אך תולדותיה אינן מהתורה ,ועוד כתב שם שנראה שהחרישה אסורה מהלכה למשה מסיני. (=)הגרב"צ אבא שאול זצ"ל (אורל"צ שביעית עמ' קכ"ה /קכ"ו). סובר שפשט הרמב"ם מורה שאיסור חרישה – מדרבנן. (=)מרן מופה"ד הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל – ג"כ נראה מדבריו (מאור ישראל ח"א –מו"ק עמ' רצ"ז) ,שסובר שחרישה היא מדרבנן. -לכל הדיעות – חרישה אסורה בשביעית וכדלקמן. עניינים שונים להלכה במלאכת החרישה אסור לחרוש בשביעית את הקרקע בין בשדה האילן (מטע)(י"א ד"ת -י"א מדרבנן)(.וכנז"ל) כל חפירה לצורך הקרקע -ושאר תולדות -עבודות האדמההבאות להכשיר קרקע לזריעה או להשביח הקרקע לתועלת הצמחים – כגון סיקול ,עידור ,השמדת עשבים (לחרישה) יישור קרקע ,חפירת בורות (לנטיעה) וכד' נאסרו בשמיטה (מדרבנן). כל חדירה לקרקע והפיכתה –פירור רגביה (שמיטיב עםהקרקע) או כל חרישה שבאה להיטיב עם גידולי -הקרקע הנטועים בה וכן כל עבודות הבאות להכשיר לזריעה או להשביח קרקע לתועלת המטעים {לרוב הפוסקים הנז"ל – וכהכרעת החזו"א ז"ל /והראש"ל הגרש"מ עמאר שליט"א – וכמה פוסקים בהבנת הרמב"ם הוי איסור תורה גמור (שביתת השדה) .וי"א מדרבנן (אור לציון/הראש"ל מרן הגר"ע יוסף זצ"ל)}. • ולכל הדיעות -פעולת חרישה שבאה לתועלת הקרקע שלא תיפסד -וכן גירוד קל מאוד בקרקע שמטרתו רק לכלות את העשבים והקוצים אסורה רק מדרבנן (.שם) חרישה שלצורך חיפוי הזרעים –הוי תולדה דזורע (שם) {וכ"ממהרבה מפרשים על גמ' מו"ק (ג ).ונו"כ הרמב"ם (פ"א /פ"ד) ועוד}. גם חורש -שלא לשם "חרישה" – אלא כדי להוכיח בעלות עלאותו מקום – שדה או כרם -אסורה (ילקוט יוסף שביעית עמ' שכ"ז). איסור חרישה בשביעית –הוא בין במחרשת יד בין במחרשת מכונה -כל מכונה המיועדת לכך וכדלקמן: •חרישה ע"י טרקטור-נחשבת חרישה גמורה בין שמפעיל את הטרקטור ישירות ע"י כפתור -והוי ככוחו ולא חשיב –"גרמא" (חזו"א /אור לציון) ובין אם הטרקטור מופעל ע"י שלט רחוק והוא נוסע מאיליו -והאדם מפעילו ע"י "גרמא" והטרקטור חורש והאדם מכוונו לפי תלמי השדה {שם /הבוחר בשמיטה .ילקוט יוסף(שם) הגרש"מ עמאר שליט"א/ס' שביתת השדה להרש"ז רווח שליט"א (עמ' ס"ז)}. [כ ' ] • המיקילים לחרוש (או לזרוע) ע"י טרקטור שיש מעליו גג ומוקף מחיצות ורוצים לדונו(להקל) כדין "בית" (שבירושלמי הוי קולא בשביעית) אין להם על מה לסמוך להתיר – כיון שמלבד שזה אוהל עראי ולא נחשב "בית" הרי עיקר היתר זה אינו אלא חוכא ואיטלולא וחשיב כעושה מלאכה בשדה רגיל {אור לציון – עמ' כ"ז] . • עידור -הוא מתולדות החרישה .וכן החפירה .וכן הפיכת האדמה כדי לאווררה הוי תולדה דחורש – ומדרבנן הן. • סתם עידור לצורך השבחת האילן – אסור אף לצורך השמינית. אך עידור סביב האילן כדי שלא ימות האילן או עושה ערוגה עגולה (צלחות) סביב האילן לצורך השקייה – כדי שהמים יתקבצו שם , כדי שהאילן לא ימות – מותר בשביעית לפי הצורך ,ועדיף שיעשה זאת במעדר בשינוי ולא במחרשה({ .ילקוט יוסף עמ' של"ג)(ס' שביתת השדה עמ' ס"ז)(ס' שבת הארץ הנד"מ פ"ד)}. -ובס' שבת הארץ הנד"מ (שם) התיר (עפ"י החזו"א /משפטי ארץ)לחפור תעלה בין עץ לעץ – כדי שהמים יגיעו לכל העצים -אך התנה זאת בעומק חפירה של יותר מ 31 -ס"מ ,אמנם בילקוט יוסף (עמ' של"ד) שהתיר ג"כ כזאת – לא התנה תנאי זה. • עקירת אילנות בשביעית -כדי להכשיר קרקע לזריעה בשמינית, הוי ג"כ תולדת חורש ואסורה (שבת הארץ) וכ"ש חרישה בשביעית לצורך השמינית שתהא קרקע יפה לזריעה בשמינית -אסורה והעושה כן – קנסינן ליה שלא יזרענה בשמינית (ס' השביעית/שבת הארץ -ילקוט יוסף). • גידור סביב עץ צעיר להגן עליו (שלא יתקלקל) ע"י עוברי דרך- מותר(.ילקוט יוסף עמ' של"ה). וכן לסמוך עץ שעלול להישבר אם לא יסמיכוהו ויגיע לידי נזקממשי (שם עמ' של"ו). • שפיכת חצץ לאוורר האדמה – אסורה אא"כ מחמת שהצמחים עלולים למות -שרי (שבת הארץ פ"ד). • בחפירת תעלות להכנסת צינורות באדמה -יניח לידם צינורות וכד' או ע"י טרקטור המיועד לחפירת תעלות כאלו או בחפירה שעמוקה יותר מ 31 -ס"מ (שם). מותר לחפור תעלת ניקוז ,תעלת השקייה בשדהו ,בורות שיחיןומערות. קבלן שחופר לשם בנייה ומעוניין בחול זה – לפזרו בגינה במוצאישמיטה –יערים ערימות :כל ערימה לפחות בגודל 191סאה [כ- 1.25ליטרים .לחזו"א 14.4ליטרים] ויכול להעמיד 3ערימות כאלה בתוך שטח של בית סאה אחד [ 998מ"ר .לחזו"א 131 מ"ר] ואם צריך פחות מזה – יניח האדמה על אבנים וכד' –או במקוםשלא ראוי לזריעה (שבילי שביעית) . וכנ"ל ג"כ בחרישה לצורך סלילת כביש או מדרכה – ע"י סימוןמיוחד לזה או הנחת חומרים מתאים לזה בסמוך(.שם) משחק גולות ע"י ילדים -מותר בגינה וכד' אפילו שחופרים גומאלצורך המשחק(שם). שמיטה – אמונה בה' איכר מפתח תקוה נכנס אל ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל ,רבה של ירושלים ,בפרוס שנת השבע ושאל: "איך אעשה בשמיטה? ממה אתפרנס? ואולי למכור את האדמה לגוי?" במקום להשיבו ניגש ר' יוסף חיים אל כוננית הספרים ,הוציא מתוכה ספר "ירמיהו" ,דפדף בו והראה לאיכר מה שכתוב בפירוש רש"י לפסוק (י"ז ה) "ארור הגבר אשר יבטח באדם ומן ה' יסור ליבו" ,שהוא מבאר" :אשר יבטח באדם" בחרישו ובקצירו ,לומר אזרע בשביעית ואוכל "ומן ה' יסור ליבו שהבטיחו "וציויתי את ברכתי". [ס' דיני שביעית] [כ"א] המלאכות האסורות בשביעית שנת השבע סיקול – תולדה דחורש היא * סיקול אבנים מן השדה או מן החצר /גינה -תולדה דחורש היא: * אם מתכוין לתקן שדהו -אסור לקחת אבנים ממנה -בין קטנות בין גדולות. * אך אם אין כוונתו לתיקון השדה -אלא שצריך אבנים לבניית גדר או עשיית שביל וכדומה ,מותר לו ליטול אבנים עליונות ולהשאיר הנוגעות בארץ[ .ובאמצע בניה – מותר אף את כולם .וכן "בלוקים " בימינו – ניכרים הם לבניה – מותרים כולם]. * והוא הדין בסיקול אבנים משבילים -ממגרשי חניה, ממגרש משחקים ואפילו אבנים קטנות ,כל זמן שאין כוונתו למטרה חקלאית וניכר לרואים ששטח זה אינו משמש כגינה או שדה. * מצוי שאדם בונה גדר בגינתו/חצרו או שדהו כדי להוות חייץ בינו לבין שטח חבירו בשנת השמיטה ,מה הדין? בין שדהו -לרשות הרבים .בין שדהו -לשדה הגוי .ביןחצרו /ביתו לבין חצר או בית של חבירו -מותר בכל אלה בשביעית. בין שדהו לשדה חבירו -אסור לבנות הגדר שחששו חז"לשמא יימלך -ויבא לזרוע שם -ונמצא מתקן שדהו לזריעה. *אסור לבנות טראסות ולמלאותן בעפר אף שאינו מתכוין לזרוע בשמיטה אמנם מותר לבנות גדר אבנים סביב המדרגות על-מנת שלא יפול עפר. * קבלן שמתחיל עבודת בנין חדש בשמיטה -יסמן את המקום כפי הנהוג או עפ"י שילוט מתאים שמקום זה מיועד לבניה ומותר לו לעשות את כל המלאכות הנצרכות לו לבנין כגון :חפירה ,יישור קרקע וכד' .וכן מותר לחפור תעלות להכנת תשתית לחשמל ,טלפון וכד'. * .פסולת שנערמה סביב בניין שבנייתו הסתיימה בשמיטה, מותר לפנותה כל שמטרתו לפנות מיפגעים -ואין כוונתו להכשיר את הגינה .ולכן אחר שסיים את הרחקת הפסולת - לא ימשיך ליישר את האדמה או לסלקה מאבנים קטנות וכיו"ב .ואמנם אם מכשיר שביל להליכה -מותר לסקל כל הפסולת וכפי הנצרך. * בור גלוי (או גומא) בתוך גינתו ורוצה לסותמו לבל יזוקו אנשים ממנו מותר לעשות כן בשמיטה אולם עליו לסותמו באופן שניכר שאינו מכוין להכשרת הקרקע(.ויש מציעים למלא אותו באבנים). מותר לנקות גינה מעלי שלכת המושלכים שם או ניירותושאר פסולת שמפוזרת בגינה שניכר המטרה לניקיון הגינה ולא לעבודת האדמה ואפשר גם במגרפה [ .ארחות רבינו הסטייפלער ז"ל /ס' שבת הארץ פ"ד] * להלכה מותר (כדעת רוב הפוסקים) להקים סוכה על דשא בשמיטה ולפרקה אחר החג [אף שע"י הפירוק הדשא חוזר לצמוח יותר][ .ויש מי שהחמיר בזה–חזו"א]. [פסקי הגרימ"ט והגרשז"א /ס' דיני שביעית .אור לציון ח"א .ילקוט יוסף/שביעית (פ"ט) .שביתת השדה (פ"ה-פ"ז) /ס' שבת הארץ הנד"מ ) שבילי שביעית (עמ' . ])49-48 נטיעה מחלוקת ראשונים ואחרונים ז"ל האם איסור נטיעה בשביעית מדאורייתא או מדרבנן ? *במלאכת הנטיעה בשביעית -כמו דחזינן במלאכת החרישה – נתחבטו בה מאוד פוסקים רבים –החל מן הראשונים ז"ל –עד פוסקי דורנו שליט"א האם איסורה הוא מן התורה-או מדרבנן. שהרי בפר' בהר(ויקרא) ציינה התורה רק 4מלאכות לאיסור בשמיטה (כנז'ל) 2אבות מלאכות (זריעה ,קצירה) ו 2-תולדותיהן (זמירה ובצירה) .ובפר' משפטים (לד' ר' עקיבא)ציינה התורה רק 2 מלאכות" :בחריש ובקציר תשבות" –חרישה וקצירה .ונטיעה לא נזכרה כלל בתורה לאיסור -אלא אכן כיוון שמלאכת הנוטע –ביחד עם הזריעה והזמירה-עניינם חד הוא –המטרה להצמיח ,לכן צריכים הדברים בירור במלאכה זו -הנטיעה -ומה חיובה? •נציין כאן שבש"ס (גמ' גיטין נ"ג) מופיעה סוגיא העוסקת בעקיפין בנדון דידן : "...דתניא" :הנוטע בשבת :בשוגג –יקיים .במזיד -יעקור. (הנוטע) בשביעית -בין בשוגג בין במזיד-יעקור ,דברי ר' מאיר .ר' יהודה אומר :בשביעית-בשוגג-יקיים ,במזיד-יעקור .ובשבת -בין בשוגג בין במזיד-יעקור" עכ"ל הברייתא. ושואלת הגמרא":וליטעמיך ,תיקשה לך היא גופה :מכדי הא מדאורייתא (נטיעה בשבת) והא מדאורייתא (נטיעה בשביעית) – מאי שנא בשבת ומ"ש שביעית? וכו'. הנה מוכח מסוגיא זו שסברת הש"ס דידן (בבלי) דנטיעהבשביעית -דאורייתא! • בראשונים ז"ל-מצאנו את שסברתו של רבינו שמשון (שביעית פ"א מ"א /פ"ב מ"ו) דשקיל וטרי ומסיק דנטיעה בשביעית היא מן התורה –מצד שעניינה הוא כזורע בשבת וה"ה לשביעית -ומלאכה היא יותר מזמירה .ז.א .שאם הזמירה-שהיא הטבת ההצמחה- נאסרה מן התורה במפורש "כרמך לא תזמור" (בהר) כ"ש וק"ו נטיעה שהיא הצמחה גופה שתהיה הנטיעה אסורה מן התורה בשביעית! בסיעתו של הר"ש מצאנו עוד כמה מפרשים ז"ל – כגוןהמהר"ש סיריליאו ,מראה הפנים (על הירושלמי ) (שביעית פ"א מ"א {מצד שאיסור נטיעה היא ביטול "עשה" של "תשבות"} וכן דעת הערוך השולחן (זרעים /שביעית פי"ט ה"ג) (אותו ציין רבינו האור לציון ז"ל על הרמב"ם /שביעית פ"א) –כולהו ס"ל דנטיעה הוי איסור תורה ממש בשביעית אמנם סברת רבינו תם (הובא בר"ש/שביעית שם) שאכן נטיעה בשביעית היא איסור דרבנן בלבד. • והמאור הגדול -רבינו הרמב"ם ז"ל פסק בלשון זו (הל' שמיטה ויובל פ"א ה"ג/ה"ד) ( :ה"ג) " ...ועל שאר תולדות שבעבודת הארץ...שלא נתפרשו בעניין זה אינו לוקה"... (ה"ד) "כיצד? החורש או החופר ....או הנוטע -וכיוצא בהן...מכין אותו מכת מרדות מדבריהם". • הנה פאר הדור החזון איש ז"ל מוכיח מלשון הרמב"ם ז"ל שאכן נטיעה בשביעית אסורה מן התורה (כמו בשבת) וראייתו של החזו"א ז"ל מן הגמרא שהובאה לעיל (גיטין נג ):שמפורשת דעת הש"ס דידן שנטיעה בשביעית –דאורייתא .ומ"מ החזו"א לומד ברמב"ם דאין לוקה מהתורה על מלאכה זו בשביעית כיון שנטיעה נלמדת בקל וחומר מן הזמירה (שזו סברת הר"ש לעיל )-וכל דבר הנלמד מן הדין (קל וחומר) אין לוקין עליו .וכסברתו של החזו"א נגרר בדורנו אחיינו הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספרו דרך אמונה . [כ"ב] שמיטת קרקעות המלאכות האסורות בשביעית נטיעה –האם הוי ד"ת או דרבנן? וכן נוטה דעתם של הגר"מ בראנדסדורפר והגר"י נויבירט ז"ל (קיצוש"ע –קיצור דיני שמיטה עמ' )841 • איברא שרוב ככל האחרונים הבינו –דברי הרמב"ם ז"ל כפשוטן "מכין אותו מכת מרדות מדבריהם" -היינו שעל נטיעה (כמו שאר המלאכות בשביעית הנזכרות באותו סעיף ברמב"ם-חורש ,חופר וכדו' )-דהוי איסור דרבנן ולא ד"ת: הרדב"ז על הרמב"ם (פ"א ה"ד) המהר"י קורקוס על הרמב"ם (פ"א ה"ד/פ"ג הי"א) המהריט"ץ (ס' קע"ז) המנחת חינוך (מצווה שכ"ז סק"ב) האגלי-טל (זורע/סק"ב-ה') שו"ת בית הלוי .הפאת השולחן (תלמיד הגר"א מוילנא ז"ל ) וכ"ד הגרצ"פ/פראנק ז"ל (שהביא סיוע לרמב"ם מירושלמי אך המהר"ש סיריליאו דחאו) .ועוד כמה אחרונים .וכ"ד רבינו הגרב"צ אבא שאול ז"ל (אור לציון שביעית על הרמב"ם (פ"א/ה"ג) במפורש. וכ"ד הציץ אליעזר (וולדינברג)ז"ל (חי"א/ס"ח) וכן נוטה ד'הראש"ל הגר"ם אליהו ז"ל (הגהות על קיצוש"ע עמ' )841 ונ"ל גם דעת מרן מאור ישראל פאה"ד רבינו עובדיה יוסף זצ"ל {מדויק מספרו מאור ישראל (על מו"ק ג ).בעניין חרישה ברמב"ם וה"ה וכ"ש נטיעה שלא נזכרה בתורה כחרישה}. וכ"ד הגר"ש וואזנר שליט"א (שבט הלוי ח"ג/קנ"ח) וכ"דהראש"ל מו"ר הגרש"ם עמאר שליט"א (תנובת השדה ג. )21וכ"ד מו"ר הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א (בספרו ילקוט יוסף עמ' קצ"ו –ושם בהערות) .וכ"ד הרה"ג הרש"ז רווח שליט"א {שביתת השדה עמ' ס"ז /ה"ד (הערה })9 ועוד פוסקים בדורנו. במכלול טענותיהם של פוסקים אלו נאמרו כמה תירוצים לקושיות התומכים בסברא שנטיעה דאורייתא: בנטיעה בשביעית אין להשוותה לנטיעה בשבת דהוי אבמלאכה דזורע –כיוון שבשבת לומדים כל המלאכות מן המשכן ואז נטיעה-הוי כזורע (בשבת) לכן נחשבת כאב מלאכה אך בשביעית – אבות שלא נתפרשו בכתוב (מלבד זורע-קוצר) לא נאסרו ואין לך רק מה שאסרה התורה, וממילא רוה"פ טוענים שנטיעה –למ"ד מדרבנן -הוי ג"כ תולדה שלא נזכרה בכתוב והוי דרבנן ולא לוקים עליה (מנחת חינוך /שכ"ז .אור לציון /שביעית עמ' קכ"ו). גם לא תיקשי לך גמ' במו"ק (ג ).שסברה לומר "נטיעהמדאורייתא" כנז"ל די"ל שהרמב"ם(שסובר דרבנן ולא לוקה) ס"ל דהש"ס התם אזיל כמ"ד נוטע מדאורייתא -אך (מנח"ח –שם). להלכה אינו כן! וכן אין לומר שנאסור את הנטיעה בשביעית מצד "תשבות" כמו שאסרנו בחרישה(למ"ד) ואז הוא יהיה בגדר "עשה" (דהיינו ביטול עשה) והוי ד"ת ,כיוון שהפסוק (במשפטים) "בחריש ובקציר תשבות" מדבר רק בחרישה וקצירה – ודומיהן שנאסרו בתוספת שביעית ,די"ל שרק באותן 4 מלאכות (זורע ,קוצר ,זומר ,בוצר) שנאסרו מהתורה בשביעית -יחול עליהם איסור תורה של"תשבות" (אור לציון שם) .אמנם המנח"ח נשאר בצ"ע רק בגלל הק"ו שלמד הר"ש (ק"ו נוטע מזמירה שנאסרה בשביעית)! פרטי הלכות נוספים הקשורים למלאכת הנטיעה • כל נטיעת אילנות בשביעית נאסרה (בין למ"ד ד"ת בין למ"ד דרבנן) :אילנות מאכל (עצי פרי) אילנות סרק (כל מיני זרעים וירקות) או נטיעות שושנים ופרחי נוי ,עצי פרחים, דשאים (ושאר זרעוני סרק) • איסור הנטיעה-כולל הברכה והרכבה ושתילת יחורים. • לגבי זריעת גרעיני אילן: הגרא"י קוק ז"ל (בספרו שבת הארץ) והגרי"מטיקוצ'ינסקי (בס' שמיטה) סוברים שזריעתן של גרעיני אילן הוא בגדר מלאכת "זורע" .אולם החזו"א ז"ל (סימן – יז'/כ') חולק עליהם דזריעתן של אלו הוי נוטע .וכדעתו פסקו המשפטי ארץ להגר"ש רייכנברג שליט"א והראש"ל הגרש"מ עמאר שליט"א וכן הכריע הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א (ילקוט יוסף/שביעית-עמ' ר"ה) ,וכן נוטה דעת הרש"ז רווח שליט"א {ס' שביתת השדה עמ'-ס"ז –ס"ח (הערה .})5 • ולגבי שתילת שתילי ירקות: הגרא"י קוק (שם) בקונט"א כ' שהשותל שתילי ירקותנחשב כנטיעה ולא כזריעה .ומאידך הגר"נ קרליץ שליט"א (חוט השני סי' פ"א-עמ' ע"א) ,כתב בדעת החזון איש ז"ל, שהשותל שתיל ירקות נחשב כזורע-ונוטע לעולם באילנות. כ"כ הרש"ז רווח שליט"א (בספרו שביתת השדה עמ' ס"ח הערה .)5 • אילן שנעשתה בו עבודה האסורה בשמיטה ,הפירות מותרים באכילה ואעפ"י כן אסור לקנות ממנו הפירות. ולצורך מצוה כגון להשתמש באתרוג (והדס) לשם מצות ארבעת המינים טוב להחמיר בדבר שנעבד בשביעית ולא להשתמש בו לצורך מצוה( .אור לציון-שביעית עמ' ל"ה/ילקוט יוסף עמ' קפ"ג) . • יש שנוטעים אילנות אקליפטוס (סרק) כדי לזכך את האוויר-במקומות שהאויר שם לא טוב-לכן כדי לחוש לבריאות הגוף –מיקילים לנטוע בשביעית ע"י גוי –עצי סרק כאלו (ילקוט יוסף שם עמ' ר"א). • יש שאוסרים לגדור השדה מפני שטף מים רבים-אם נוטע שם עצים שיחים צברים (סאברס) וכיו"ב .אך יש שמתירים כן בעצי סרק שאינן מוציאים פירות אם זה לשם גדר וסייג, ועדיף לעשות כן ע"י גוי. ולכל הדיעות מותר לחפור ולהתקין גדר סביב לשדהו –להגן מפני שטף מים שגורם הפסד (ילקוט יוסף עמ' ר"ב). גינה לשם מצווה האדמו"ר מבעלז-רבי אהרן רוקח זצ"ל היה קדוש א-לקים .כל כולו היה שקוע בעבודת ה' ,כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. באחד הימים התפלאו אנשיו לשמוע מפיו שרצונ ו שיזמינו גנן שינכש ויעדור את חצר הבית ויכין בה גינת נוי .בין החסידים רבו הניחושים על ברור .בו ביום הוזמן גנן שהתחיל מיד בעבודתו .כשהודיעו לרבי שהגנן גמר עבודתו ובקציר ידע דבר בחריש אחד לא זו ".אך אף בהכנת גינה מטרתרקהרבי תשבות" – וקציר- בחרישה מדבר ביקש הרבי שהגנן ימשיך לטפל ולטפח את הגינה כמקובל. עברה שנה -הגיעו ימי אלול ,חרדת התשובה הקיפה את כל הבאים לבית הרבי. בערב ראש השנה בשעה שהמונים צבאו על פתח החדר וציפו לברכה קרא הרבי למשמשו וציווה להודיע לגנן שזהו יום עבודתו האחרון ואינו רוצה שימשיך בעבודתו. עתה התפרסם סוד מעשה הרבי" :באחד בתשרי ראש השנה לשמיטין "...ומאחר שהשנה הבאה היא שנת השמיטה ,שכר הרבי במשך כל ["שלשת השנה גנן שיעבוד בגינה כדי שבבא שנת השמיטה יקיים הרבי מצות " ושבתה הארץ שבת לה' " ע"י הפסקת העבודה. הרועים"/מורשת אבות] שנת השבע [כ"ג] המלאכות האסורות בשביעית נטיעה -המשך מי שעבר ונטע בשביעית מה דינו? ומה לגבי הזורע? ראשיתה של סוגיא זו במס' תרומות (פ"ב מ"ג) וכך שנו חכמים שם" :הנוטע בשבת :שוגג-יקיים .מזיד -יעקור. ובשביעית -בין בשוגג בין במזיד -יעקור". לשון משנה זו מופיע כברייתא בגמ' גיטין (נ"ג ):ר' מאיר ור'יהודה .ושיטת ר' מאיר שם היא שיטת סתם משנה דהכא . ושם בגמ' גיטין (נ"ג-נ"ד) מובאים 2טעמים לגזירת חז"ל זו-של עקירת הנטיעה בשביעית –יותר משבת: (א) אם לא יעקור הנטיעה ,הרי בחשבון שנות הערלה ,כשישראל מונין שנות נטיעותיהן לשביעית ,כשיגיעו לפדות בשנה הרביעית –הרואה ימנה השנים ויודע שניטעה בשביעית ויבואו להתיר הנטיעה בשביעית. (ב) ישראל חשודין על השביעית [רוב המפרשים(כולל הרמב"ם) פירשו :חשודים לעשות בה עבודת-קרקע בשביעית במזיד- ויאמרו ששוגגים הם .ורש"י פירש -שחשודים להתיר הנטיעה בשביעית] ולא חשודים על השבתות[דחמורה להן השבת]. ומשמע מהגמ' שם (נ"ד) שבמקומות שלא חשודים עלהשביעית –אפשר להקל ולא גזרו (אך הרמב"ם לא חילק- וכדלקמן). ואותה הברייתא דגיטין בתלמוד בבלי מופיעה גם בתלמודירושלמי (תרומות פ"ב סוף ה"א) אך שם הגירסא "ר' יוסי" במקום ר' מאיר .ו 2-הטעמים הנזכרים בבבלי (גיטין) מופיעים גם בירושלמי. * ומעתה נציין את פסקו של הרמב"ם ז"ל [הלכות שמיטה ויובל (פ"א הי"ב)]: "הנוטע בשביעית-בין בשוגג בין במזיד-יעקור-מפני שישראל חשודין על השביעית ,ואם תאמר :בשוגג יקיים יאמר המזיד "שוגג הייתי" ע"כ. הנה חזינן שהרמב"ם פסק כרבי מאיר (בבבלי כר' יוסיבירושלמי) והוא כסתם מתניתין דתרומות (פ"ב) .ואע"ג דר"מ ור"י –הלכה כר' יהודה (עירובין מ"ו) בכ"ז הרמב"ם פסק כר"מ משום דסתם מתניתין דתרומות (פ"ב) קאי כוותיה דר"מ: וסתם מתני' ומחלוקת בברייתא -הלכה כסתם מתניתין (יבמות מ"ב)- :כך יישב המהר"י קורקוס ז"ל (פ"א הי"ב) פסק זה של הרמב"ם. והרמב"ם לא חילק כאן בין מקום שחשודין או שלא חשודין ,ותירץ הערוך השולחן (סי' י"ז סק"א) ,דהרמב"ם לא הזכיר זאת ואפשר דסבירא ליה דהאידנא אי אפשר לסמוך על זה. אלא דקשה קמן ,מדוע הרמב"ם כאן הזכיר רק טעם השניהמופיע בש"ס (חשודין על השביעית) ולא הזכיר הטעם הראשון שם (מראית עין דערלה ונטע רבעי) .ומצאנו בס"ד שהיקשה כן רבינו הגדול הגרב"צ אבא שאול ז"ל (אור לציון-שביעית-על הרמב"ם פ"א הי"ג עמ' ק"ל) והגדיל התימה מדיליה -הרי הרמב"ם הביא להלכה גם את הטעם הראשון (פ"ג הי"א)! והרב אור לציון ז"ל תירץ דאם הרמב"ם היה כותב את הטעם הראשון(בלבד) היה קס"ד שדין העקירה לנטיעה בשביעית .הוא רק באילן מאכל ששייך בו דין של "מונים שני ערלה מהשביעית" אך בדין אילן סרק שאין בו חשש מניין שנות ערלה – לא גזרו לעוקרו -וכיון שאין זו אמת ,לכן כתב הרמב"ם את הטעם השני (חשודין על השביעית) שמשמע ממנו שגם אילן סרק צריך לעקור .והרב ז"ל כיון לתירוצו של הפאת שולחן ז"ל ודפח"ח. מ"מ למדנו על הדיוק מהרמב"ם שחיוב עקירה -חל גם עלאילנות-סרק. וכן הכריע הגרש"ז אויערבאך ז"ל [מנחת שלמה-ח"א סי'מ"ח]. וכן דייק ופסק הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל (בס' מאמרמרדכי -ושבתה הארץ) ולא רק בנוטע בשביעית – אלא גם בנוטע "בתוספת שביעית" [בין י"ז אב -לראש השנה דשביעית] [ועוד כתב שם דהמקיל לא לעקור (אילן סרק -בנוטע בזמן תוספת שביעית) יש לו ע"מ לסמוך] . וכמו כן פסק הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א בילקוט יוסף(שביעית עמ' קפ"ב) שחיוב עקירה בשביעית גם באילן סרק ולא רק באילן מאכל. וכ"כ מו"ר הגר"א חפוטא בס' הבוחר בשמיטה בסתמא (פ"בה"ג/פי"ג ה"ג). וכ"כ בס' שביתת השדה [(פ"ד ה"ד) (פ"ה ה"ד) (פט"ז הי"ז)]. [בס' דיני שביעית(עמ' קע"ו) כתבו "חייב לעקור את הנטיעה"כיוון שעבר על מ"ש בתורה "שדך לא תזרע" ולא חילקו שם בין אילן מאכל לאילן סרק]. ודיוקם של האחרונים הוא עפ"י מ"ש הרמב"ם (פ"א ה"ד)"אין נוטעים בשביעית אפילו אילן סרק" שבזה הדין כלל הרמב"ם שני סוגי האילנות (מאכל/סרק) ואילו בדין עקירה להלן(פ"א הי"ב) כתב שצריך לעקור הנטוע -ולא חילק פה כמו לעיל -ולכן מסתמא גם אילן סרק הוא בכלל הגזירה של העקירה. מסקנת הדברים להלכה: • מי שעבר ונטע (וזרע) בשביעית עצמה –בין בשוגג בין במזיד- חייב לעקור את מה שנטע (או זרע) .וכן הדין בהרכבה או הברכה או בשתילת ייחורים (וזריעת גרעיני עצים) בשביעית – שצריך לעקור. • דין זה של העקירה -בין באילנות מאכל (עצי פרי) בין באילני סרק (וכן בירקות). • אם לא עקר -הפירות מותרים ,ואם מת הנוטע -מחייבים את היורשים לעקור. • חיוב עקירה הוא לא רק בנוטע בשביעית עצמה -אלא אף בנוטע עצי מאכל – מבריך /מרכיב/שותל ייחורים בזמן איסור "תוספת שביעית" (מי"ז אב ואילך שקודם שביעית)[ .ודין זה הבאנו לעיל (עמ' ט'-י') עי"ש] .וגם בזה אמרינן שאם לא עקר – הפירות מותרים .ואם מת הנוטע -מחייבים את היורשים לעקור. • אסור לקנות עציץ עם צמח – נוי שנשתל בשביעית באיסור, ואף לקבלו במתנה -אסור[ .הגר"ח קנייבסקי שליט"א (דרך אמונה) /הגרי"ש אלישיב זצ"ל/דיני שביעית (שם) בשמם]. לימוד הלכות שביעית -כסגולה לרפואה לאחרונה נתפרסם שרב נכבד וגדול בתורה סבל לאחרונה מכאבי רגלים עזים-ושלח מכתב למרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א ,לשית עצות לנפשו לרפו"ש "תמסור לו רפו"ש בשמי ותגיד לו שאמרתי שילמד שביעית "! לא הבין השליח מה הקשר בין כאבי רגלים -לשביעית? "האם למסור לו שילמד משניות שביעית"? הרים הגר"ח את ידיו "לא.לא .לא רק משניות ,שילמד הכל ,משניות ,סוגיות הש"ס בענייני שביעית ,ירושלמי רמב"ם -הכל ,כל מה שיש על שביעית"! ובסמוך נערך כינוס על השמיטה אצלו בבני ברק ,ואמר הגרח"ק לנשיא קרן השביעית גאב"ד קומימיות -י-ם הגרי"צ מנדלסון שליט"א "מצוות השמיטה יש לה כח לרפא .כשהיהודים עושים מעל לדרך הטבע אף הקב"ה נוהג עימם כן"! [כ"ד] שמיטת קרקעות המלאכות האסורות בשביעית נטיעה –המשך חקירה ובירור :האם יש חיוב עקירה על כל הנזרע בשביעית -כמו על הנוטע בשביעית? • הנה למדנו לעיל (עמ' כ"ג) עפ"י המשנה בתרומות (פ"ב מ"ב) וברייתא דגיטין(נ"ג :עפ"י ד' ר"מ) .וכן הוא בירושלמי – תרומות (פ"ב ה"א -כר' יוסי) שכל הנוטע בשביעית ,בין בשוגג בין במזיד- יעקור(כיוון שחשודין על השביעית) .והוא הדין של הנוטע בתוספת- שביעית (עצי פרי -מ"ד יום קודם ר"ה דשביעית) -במשנה דשביעית(פ"ב מ"ו) "אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית....ואם נטע...יעקור" (ומטעם מראית עין). שני דינים אלו פסק הרמב"ם ז"ל הלכה למעשה [הל' שמיטה ויובל(פ"ב הי"ב) (פ"ג הי"א)]. • הוברר לנו שכל נטיעה באיסור או נטיעה שיש לה השלכה עתידית של "מראית עין" -צריך לעקור .א"כ אין הבדל בחיוב העקירה בין נטיעה הנ"ל (בשביעית /תוספת שביעית) באיסור ,לבין הזורע בשביעית באיסור -בין במזיד (דעבר על "שדך לא תזרע" ד"ת) (או על גזירת חכמים –דרבנן כג' חשוד או מראית עין) .בין בשוגג שצריך לעקור -כיוון שיש כאן עניין של "מראית עין" על הנזרע בשביעית. (לגבי הפירות -שלא עקר כדת-ראה לקמן). מקור נוסף שיכול לסייע לנו בנד"ד – במשנה שביעית (פ"ב מ"י) גבי"דלועין שקיימן לזרע -אם לא היקשו לפני ר"ה -אסורין כספיחי שביעית "...והרמב"ם (פ"ד הי"ח) הוסיף בדין הדלועין גם ירקות"...וכן הירקות..ואם היו רכים -אסור לקיימן משום ספיחין" (ז.א .צריך לעוקרן משום מראית עין) .וחידוש זה (ירקות) שהוסיף הרמב"ם -מקורו בתוספתא השביעית (פ"ב ה"ט). וכאן המקום לקושיא דידן :במקום שלא זורע באיסור -או אם אין חשש של "מראית עין" -האם חייב לעקור? אכן אחר העיון במפרשי הרמב"ם ז"ל ובאחרונים עד פוסקי דורינו -נראה שישנן 2 שיטות 2 -הבנות שונות של הפוסקים בדברי הרמב"ם ז"ל. שיטה א' :הנה החזון איש ז"ל (פ"ד ה"ט דשביעית/זרעים) מתוספתא הנ"ל -שהיא פיסקו של הרמב"ם בעניין הירקות הרכים, למד שאכן יש חיוב לעקור כל ירק בשביעית (או בשמינית) האסור משום ספיחין. אמנם נו"כ הרמב"ם -מרן הכסף משנה (פ"ד הי"ח) והמהר"יקורקוס (פ"ד הט"ו) כתבו במפורש דלא כן ,אלא מותר לקיים -וא"צ לעקור הנזרע בשביעית כג' ספיחין -כ"ז שלא נזרעו באיסור או שאין בהם "מראית עין" .גם רבינו הגדול הגרב"צ אבא שאול ז"ל (אור לציון שביעית(-הלכות פ"ה ה"ז ועפ"י הרמב"ם פ"ד הט"ו /הי"ח) תומך בסברתם שלא כהחזו"א .ולקמן עוד נכתוב בס"ד בל"נ את פיסקו בעניין זה. ולך נא ראה מ"ש בערוך -השולחן העתיד [זרעים הל'מלוקטות/שביעית פי"ז סק"א וסק"ב] שכתב שם כך( :ה"א) "הנוטע בשביעית -יעקרו הנטיעות ...ואפי' בשוגג כג' ששכח ששנה זו שביעית היא או שחשש שאין איסור בזה "...ועוד שם (ה"ב)" :ופשוט הוא דלאו דווקא נוטע -דה"ה זורע – צריך לעקור הזרעים" .ראיה חזקה מביא ערוה"ש ממשנה דשביעית (פ"ד מ"ב) שדה שנתקווצה -תזרע במוצ"ש .נטייבה או נדרייה -לא תזרע במוצאי שביעית ע"כ ,שקנסו חז"ל למי שחרש שדהו בשביעית כדי שתהא יפה לזריעה בשמינית או נרה (חרישה יפה ומתוקנת) או שיתן בה זבל בשביעית -לייפותה לשמינית -הרי זו לא תזרע במוצאי שביעית. מוכח מכאן -כותב ערוה"ש -שלא קנסוהו להשליך הזבל לתוכה(בחזרה) או לקלקל החרישה – ודיו (לקונסו) במה שלא יזרע אותה בשמינית דהעיקר הוא שאם נוטע או זורע -מחייבים אותו לעקור- דאל"כ יגדלו הזרעים/הפירות .ע"כ .מוכח מערוה"ש כאן דאין מציאות להתיר הנזרע בשביעית (גם לא מצד מראית עין או איסור אחר) ולא שייך היתר באכילת פירות מן הנזרע בשביעית -וחיוב יש לעקור כל הניטע או הניזרע בשביעית .א"כ שיטתו של הרב ז"ל ממש כשיטת החזו"א כדלעיל ,אמנם בבירור מעמיק -וכמו שנוכיח בס"ד לקמן -שניהם ז"ל ניתלו באילן גדול הוא הראב"ד ז"ל ונפרט הדברים בס"ד. • הנה הרמב"ם [בהל' שמיטה ויובל – פ"ד הי"ד – ט"ו] פסק" :פול המצרי שזרעו לזרע בשישית...עבר וזרעו בשביעית ויצא לשמינית: אם זרעו לזרע...אסור...כשאר ספיחין .ואם זרעו לזרע ולירק -הואיל ונלקט בשמינית -בין ירקו בין זרעו -מותר( .ואם) זרעו לזרע ולירק זרעו אסור ,משום ספיחין .וירקו מותר" ומקורו של הרמב"ם בהלכה זו -עפ"י ירושלמי דשביעית (פ"בה"ה). • ובהשגות של הראב"ד ז"ל כתב" :א"א לא מצינו שום היתר בזורע בשביעית ,שהרי אמרו (פ"ב מ"ו) "הנוטע והמבריך קודם ל' ( )31יום לפני ר"ה – אסור לקיימן בשביעית ,והנוטע בשביעית-יעקור (במזיד) ...ואי משכחת לה (ואם נרצה לקיים ולהבין דברי הרמב"ם שהתוצאה תהיה מותרת מהנזרע בשביעית) לא משכחת לה אלא בנזרע ע"י גוי .אי -נמי (או גם) במקומות שהשביעית מדבריהם (מדרבנן) (דאז) אפשר דלא אמרינן בהו שיעקור ע"כ. הא קמן שיטתו של הראב"ד ז"ל בסוגיא דנן -ומתוך דבריו נסיקבס"ד: (א) הראב"ד מבין שהרמב"ם ס"ל שיש לחלק בין נטיעה בשביעית דאסורה מ"מ וצריך לעקור הנטיעות בכל אופן (בתוספת שביעית או בשביעית עצמה) לבין הנזרע בשביעית כשלא נזרע באיסור או בחשש מראית עין ,שהרמב"ם מתיר הירק – דזה לא יתכן כיון שלשיטתו של הראב"ד -לעולם צריך לעקור הניטע או הנזרע בשביעית בלא לחלק ביניהם כלל. (ב) הראב"ד מבין מהמשנה דשביעית (פ"ב מ"ו) "אין נוטעין...ואם נטע יעקור" -משמע שבכל מקום שחייבו חז"ל לעקור הנטוע –אם לא עקר – הפירות אסורין .לכן לא ייתכן ,לדעתו של הראב"ד ,להתיר את הירק הנז"ל במוצאי-שביעית כמו שהתיר הרמב"ם ,אמנם הרמב"ם גופיה ס"ל דבנטיעה ,אם לא עקר -במקום שאין איסור ערלה -מותרים הפירות באכילה (פ"ג הי"א). • 2הוכחות אלו -מן הראב"ד – הוכיח הגרב"צ אבא שאול ז"ל (אור לציון -שביעית עמ' קמ"א) .והוכחה ב' כתבה גם החזו"א במפורש (שביעית סי' י' סק"ג וסק"ו) שנחלקו הראב"ד והרמב"ם בעניין היתר הפירות אם לא עקר הנטיעה. • לכן הנראה בס"ד מכל הלין שהראב"ד -הוא מקורן של שיטות הערוה"ש והחזו"א הנ"ל ועוד זאת שהערוה"ש גופיה(בשביעית פכ"ג ה"ט) מביא לשון הרמב"ם הנז' לגבי ירק שיצא לשמינית -והרמב"ם התירו .והביא ג"כ את השגת הראב"ד עליו ,ואף שהביא את יישובו של מראה -הפנים על הירושלמי (יובא לקמן בסמוך בס"ד) -מ"מ שב הערוה"ש ומחזק את שיטתו "...וכבר כתבנו (בסי' י"ז ס"ב) דלאו דווקא נוטע – והבאנו ראיה ברורה לזה ממשנה דשביעית (פ"ד מ"ב) עי"ש " ותומך הוא בשיטת הראב"ד הנז' "...ויותר נראה כהראב"ד (יישובו על שיטת הרמב"ם) דדווקא כשנזרע ע"י עכו"ם עי"ש .ושולל הוא תירוצם של המהרי"ק והכסף משנה (יובאו לקמן בס"ד). הרי שהושוו כאחת שיטות הראב"ד וערוה"ש והחזו"א שגםזריעה כנטיעה שצריך לעקור – גם בנזרע מאיליו ואין מראית עין או שחשוד על השביעית וגם כשלא נזרע באיסור. שיטה ב': ליישב קושייתו של הראב"ד על הרמב"ם – נחלצו מגדולי נושאי כלי הרמב"ם וכמה פוסקים כדלקמן[ :פ"ד הלכה ט"ו] : • מהר"י קורקוס ז"ל -ביאר ראשונה שדברי הרמב"ם הן מירושלמי מפורש (פ"ב ה"ה ששביעית) ומסתמא איירי שם הירושלמי בכל הראב"ד). מקום (ולא רק במקום שביעית דרבנן כסב' • לימוד הלכות שביעית -כסגולה לפרנסה אשתקד (תשע"ג) התרבו גזירות ממשלת השמד על בני התורה ועל עניי ישראל גם יחד וקיצצו קצבאות של אלו ושל אלו ...ולפני מרן הגר"ח קנייבסקי שליט" א הגיע ראש כולל ממרכז הארץ ונפשו בשאלתו מה מציע הרב כסגולה לאברכים בני תורה עמ"נ שיוכלו להתמודד קצת עם דוחק הפרנסה וקיצוץ קצבאותיהם ע"י ממשלת השמד החדשה " ...תלמדו בכולל הלכות שביעית" כך הורה לו הרב הגאון שליט"א (וזה עוד כשנה וחצי קודם השביעית) ומני אז הפכה ההוראה הזו לסיפור מסעיר (באותה תקופה) ולנחלת רבים שראו בה כמה וכמה ישועות. [כ"ה] המלאכות האסורות בשביעית נטיעה-המשך שנת השבע חקירה ובירור בעניין הנזרע בשביעית בהיתר :המשך וגם באופן שזרעו ישראל (ולאו דווקא גוי .כמ"ש הראב"ד) ולא קשה ממ"ש שם ,דאע"ג דאסור לזרוע – ואם זרע -ולא רק במזיד אלא אף בשוגג-צריך לעקור ,מ"מ כאן מדובר "בעבר וזרע -ולא עקר"...וכבר נתבאר (פ"ג הי"א ברמב"ם) דאע"ג דהדין נותן לעקור אם עבר ולא עקר- בכ"ז הפירות מותרין! והדין שונה אפילו במקום ששביעית מהתורה[.וצ"ל דהלשון בירושלמי /רמב"ם "עבר וזרע בשביעית ויצא לשמינית" הכוונה על הזרע גופיה שעבר ויצא לשמינית וכו'] עכת"ד. • מרן הכסף משנה ז"ל – הביא תירוצו של המהרי"ק הנז' כפשוטן וכבהירותם והסכים להם . • הרדב"ז :הרמב"ם כתב "עבר וזרעו" והנה בגוי (כמ"ש ראב"ד) לא שייך לשון "עבר" (כי הוא לא מצווה) גם מ"ש (הראב"ד) דמדובר במקומות "דלא אמרינן בהן יעקור" ,לא משמע כך מהירושלמי בדומה לרישא שאין חולק שם ,לכן צ"ל דהדברים (של הרמב"ם) כפשטן וכג' דלא הספיקו לעקור אותם עד שנכנסה שמינית -אף שנתחייבו בעקירה. ואפילו דתאמר דקנסינן ליה אם מ"מ בעינן למידע אם יש עליהם "איסור שביעית" לאחרים או לא? אי-נמי דמת (הנוטע) ולא קנסינן לבנו" [וצ"ל לדברי הרדב"ז –דבזה הדין (ירק לשמינית) לא "מעבירין" הקנס לבנו (של הזורע) כמו בנטע בערב שביעית בזמן איסור -תוספת שביעית (כמ"ש במשנה פ"ב מ"ו) דקנסינן גם לבנו של הנוטע -כיון דסברא הוא דאינו דמי הא להא] .ובסיום דבריו כתב הרדב"ז "כללא דמילתא לא איירי הירושלמי אלא בדיני הפירות -מה תהא עליהם" ע"כ. • מראה הפנים [על הירושלמי – שביעית פ"ב ה"ה]– :סברת הרמב"ם דבנטיעה החמירו הרבה (מזריעה מאליה -ולא בזרע באיסור) משום שהנטיעה קיימת היא ["למשך שנים רבות" -לשון ערוה"ש בדעת מראה"פ] ויש בה משום מראית עין תמיד שיאמרו "נטיעה של השביעית היא זו" .וכולא טעמה דמילתא משום שחשודין על השביעית ולפיכך אמרו בה "יעקור" וכו' .הרי לך ,שלפי מראה"פ יש לחלק – לדברי הרמב"ם ,בין נטיעה שגזרו בה לעקור בכל אופן מפני חשש מראית עין לבין זריעה דהכא כשבמקומות שלא נזרע באיסור -לא נאסרו הפירות דהזריעה לא קיימת כנטיעה למשך זמן רב[ .גם בערוך השולחן סי' כ"ג/ הל' ט' דשביעית) וגם באור לציון (שביעית עמ' קמ"ב) .הביאוהו למראה"פ הנז'] • מקדש דוד([ :סי' נ"ט אות ג')( -כך הביאו האור לציון -שם עמ' קמ"א)] .כתב שלדעת הרמב"ם א"צ לעקור רק בנטיעה ולא בזריעה- משום דדוקא בנטיעה צריך לעקור כיון שלא שייך להמתין בזה "בכדי שיעשו". • מהר"ש סיריליאו ז"ל (שביעית פ"ב ה"ח) וכן הצפנת פענח ז"ל [ הל' מתנות עניים פ"ב ה"ח] ג"כ תירצו ששיטת הרמב"ם שרק בנטיעה החמירו לעקור בכל אופן משא"כ בזריעה באופן שלא נאסר מצד "חשודין על השביעית" או "מראית עין" או כשלא זרע באיסור -לא גזרו. • [וקצת נראה שזו ג"כ דעת הגר"א מוילנא ז"ל ריש פ"ט דשביעית בירושלמי]. • וזו בבירור גם שיטת רבינו האור לציון ז"ל (שביעית עמ' קמ"א) שמכריח כשיטה זו של רוב הפוסקים שיש לחלק בין זורע לנוטע. עד כאן נימנו כל הפוסקים (שיטה ב')שסוברים שיש לחלק בדעת הרמב"ם בין נטיעה בשביעית -שבכל אופן צריך לעוקרה -לבין זריעה שאין בה איסור או מראית עין שא"צ לעוקרה לד' הרמב"ם – ואלו הן: המהר"י קורקוס ,הכסף משנה ,הרדב"ז ,המראה הפנים ,המקדש דוד, המהר"ש סיריליאו ,והצפנת פענח ( וכ"מ מהגר"א מוילנא) וכן דעת האור לציון ז"ל . וכ"פ כל הפוסקים מחכמי ספרד בדורינו כשיטת הרמב"ם – וכ"כבילקוט יוסף שביעית (עמ' קס"ב /קפ"ב) ובס' הבוחר בשמיטה .ובס' שביתת השדה (עמ' נ"ט /רע"ו). ובדרך אגב יש לציין שהפאת השולחן ז"ל (בביאור -בית ישראל סי' כ'סקכ"א) שלמעשה מחלוקתם של הרמב"ם והראב"ד ז"ל בעניין אם הפירות עצמם (או כג' כאן -ירק) מותרים באכילה כשלא עקרו האילן / הזרעים -היא גופה מחלוקת אמוראים בירושלמי (פ"ב ה"ד דשביעית) וכמו שמובא שם " :אין נוטעין ....ערב שביעית פחות מ -ל יום לפני ר"ה , ואם נטע ...יעקור" .ושואל התלמוד (שם) ":אם לא עקר פירותיו – מה הן"? ר' בא (הוא ר' אבא) ור' לא (הוא ר' אילא) ישבו בצור ובא מעשה כזה לפניהם (באחד שנטע באיסור ולא עקר) :ר' אילא -הורה שישפכו פירותיו -יאבדם וישליכם לחוץ דאסורין הם[ .והרי זה כשיטת הראב"ד ז"ל שהפירות אסורין במקום שנאסרה הנטיעה]. אמר לו ר' בא :אני לא נמניתי עם החברים – לאסור הפירות .בא נצא ונשאל את שאר החברים (בביהמ"ד) מה אומרים בזה .יצאו ושמעו שר' יונה ור' יצחק בר טבלייא בשם ר' אלעזר אמרו -שאין מחדשים על הגזירה [דנטיעה עצמה"-גזירה" היא ולא איסור ד"ת ואין לחדש עליה ולאסור את הפירות – פני משה] .וכן ר' יוסה אמר "אין מוסיפין על ההלכה [דהיינו אף אם היתה הלכה כזו [דהיינו אף אם היתה הלכה כזו ולא גזירה-אין מוסיפים להחמיר עוד עליה -ודי במה שקיבלו חכמים להחמיר לא ליטע לכתחילה ואם נטע -יעקור .ואם לא עקר -אין לנו להוסיף ולאסור את הפירות-פני משה] ע"כ .הרי שזו ממש כשיטת הרמב"ם ז"ל להתיר הפירות כשלא נעקרה הנטיעה /הזריעה .אמנם פאה"ד רבינו החזו"א ז"ל (שביעית סי' י' סק"ו ד"ה פ"ד) ג"כ ציין מחלוקת זו בירושלמי שקשורה לנד"ד [מחלוקת הראב"ד והרמב"ם] אך לטענתו ז"ל שהטעם שמסקנת הירושלמי להתיר הפירות היינו רק ובדווקא דנטע ערב שביעית -יעשו פירות אחר השביעית (או אפילו בשביעית) וזו היא א"כ שיטת הראב"ד (פ"ד הט"ו) אולם לד' הרמב"ם אף בעבר וזרע (ונטע) -הפירות מותרין כמו בשדה שניטייבה .ומ"מ – מסיים החזו"א – יש לפירות דין פירות השמורים ואין לוקחים ממנו הפירות בדמים עכ"ל .וכמובן שהחזו"א ז"ל אזיל בתר הראב"ד ז"ל וכמ"ש לעיל שאוסר כל ירק האסור משום ספיחין – וזה היפך הרמב"ם. מסקנת הדברים להלכה: •נחלקו ראשונים גם אחרונים ז"ל – כמו בנטיעות (בשביעית /תוספת שביעית) האם חובה לעקור ג"כ בנזרע באדמה שלא באיסור -או שלא במקום של חשש מראית העין (כמו ירקות הרכים)? • שיטה א' – הראב"ד ,ערוך השולחן ,חזון איש ז"ל – סבירא להו דחובה לעקור .וכמו כן הנזרע אסור באכילה. לכן לשיטת החזו"א ז"ל יש חיוב לעקור בשביעית כל ירק האסור משום ספיחין אף כשלא זרעו ואף כשאין "מראית עין" (חזו"א סי' ט' סק"ד / סק"ו) .וכ"כ בשמו בס' דיני שביעית (ע"מ קכ"ב – קכ"ג) שכל הגידולים האסורים משום ספיחין מצוה לעוקרם כדי שלא יחשדוהו שדעתו לאוכלם .והספיחין שעקרן צריך להניחם במקומם שיירקבו מאליהם ולא להשמידם בידיים( .כיון שמן התורה הם קדושים בקדושת שביעית – ואסרום חז"ל מצד "ספיחין" – מדרבנן ).ואם יש חשש שייכשלו באכילתן – יכול לקוברם (שם). (=) וכן הוראה לבני אשכנז (עפ"י החזו"א ) (=) • שיטה ב' -הרמב"ם ז"ל – כפי שהבינוהו רוב האחרונים – המהרי"ק הכסף משנה ,הרדב"ז פאת שולחן ,המקדש דוד ,המהר"ש סיריליאו, (הגר"א) (צפנת פענח) האור לציון ז"ל ובס' שביתת השדה. וסבירא להו להנ"ל – שיש לחלק בין הניטע באיסור או הנזרעבאיסור ובמקום של חשש מראית עין ,לבין הנזרע שלא במקום חשש איסור -או מראית -עין ,שאין חובה לעוקרם .וגם במקום שלא עקר , במקום שחייבוהו לעקור ,הפירות מותרין באכילה .כשאין איסור ערלה כגון הנוטע. וכך פסק באור לציון (שביעית פ"ה ה"ז) " :אין צריך לעקור ספיחיםשגדלו בשדהו בשביעית אא"כ זרע באיסור או במקום שיש חשש מראית עין שזרע באיסור (כגון שיש לו בשדהו ירקות הרכים) וכבר עבר זמן מתחילת שנת השמיטה בכדי שיהיה אפשר לזרוע ירקות אלו ויגיעו לגודל זה והעוקרם -יזהר שלא ילקט אותם דרך לקיטה -אלא יעקור אותם מן השורש". וכך פסק גם בס' שביתת השדה (עמ' רע"ו) " :יבולים האסורים משוםספיחין – אם יש חשש מראית עין שמא יאמרו שנזרע בשביעית ,כגון בשתילי ירקות הרכים ,חובה לעוקרם .ובוודאי שהזורע באיסור -אף בשוגג -חייב לעקור .אולם באופן שאין חשש למראית -עין ,אין חובה לעוקרם – אף שזה אסור משום ספיחין ,ומ"מ גם כשעוקרם ,לא יעקור אותם כדרך לקיטתם" .ע"כ)=( .וכן ההוראה לבני ספרד (=). שמיטת קרקעות המלאכות האסורות בשביעית [כ"ו] דין בית,חממות וגינת נוי בבניין משותף א .דין "בית" כתוב בתורה [ויקרא כ"ה] "ושבתה הארץ שבת לה' " ובהמשך "שדך לא תזרע" .והסתפקו חז"ל בתלמוד הירושלמי אם נוהג ב "בית" דיני שביעית לכל פרטיהן ? .הספק הוא כך" :בית" אינו מוגדר כ"שדה"-כיון שזה(שדה) –פתוח לכיפת השמים וזה (בית)-מקורה .אמנם מצד אחר כתיב "ושבתה הארץ" –ובית אכן מוגדר כארץ -א"כ נוהג בו דיני שביעית ככל אשר נוהג בארץ! בירושלמי -לא הוכרעה מחלוקת זו: יש הפוסקים לקולא -כיון ששביעית בזמן הזה דרבנן -ספק דרבנן לקולא .וכן אין נוהג ביבולים שבבית -קדושת שביעית [פאת השולחן .ערוך השולחן .הגרי"א הרצוג. והגרא"י קוק זצ"ל] [וכ"ד מרן הראש"ל מופה"ד הגר"ע יוסף זצוק"ל ]. ויש פוסקים לחומרא -לנהוג בבית ככל דיני שביעית [חזוןאיש/מראה הפנים בירושלמי /הגר"ם אליהו ז"ל ועוד]. ויש המחלקים :שאין איסור לאו "דלא תזרע שדך" בבית אך יש בו איסור עשה "ושבתה הארץ".• להלכה -אין איסור ספיחין על תבואה וירקות הגדלים בבית .והרוצה להקל בכל המלאכות של שביעית בתוך הבית יש לו על מה לסמוך[ .שביתת השדה (עמ' צ"ט) /הראשל"צהגרי"צ יוסף שליט"א ילקוט יוסף (עמ' ר"י) /.ובס' שבתה הארץ להראשל"צ הגר"ם אליהו ז"ל (פ"ד ה"ה) /ובספר הבוחר בשמיטה למו"ר הגר"א חפוטא שליט"א (פ"ד ה"ה ) נטו קו להחמיר כשיטת החזו"א ז"ל ואוסרים לזרוע בבית וכ"פ בס' דיני שביעית (פי"ב) . ב .בהגדרה של "בית" יכנס כל מבנה קבע -המכוסה גג אטום וגובהו לפחות 11טפחים [ 11ס"מ] וראוי שיהיה בעל דפנות לפחות בגובה הנ"ל. ג .דין שונה הוא ב"חממות" -בתי גידול מיוחדים -המצויים כיום לרוב -לירקות ,צמחים וכד' -מדוע? פוסקי הדור החמירו ולא הסתפקו בקולא של חממה כ"בית" שיש בו ספק בירושלמי [ובבית הקילו רוה"פ כיון ששביעית בזמן הזה דרבנן] [וכנ"ל בסעיף א'] כיון שהקולא של בית שאין בו דין "שדך לא תזרע" -מחמת ש"בית" הוא רועץ לצמחים, לכן ננהג בו לקולא [במיוחד שהירושלמי הסתפק בזה ושביעית בזמן הזה דרבנן – ואזלינן בו לקולא] אך "חממות" המצויות כיום לרוב -הינן טובות לצמחים .מכל מקום גם בזה יש חסרון -כיון שהגידול בחממה תלוי גם בעונות השנה אם כן בקיץ -זה רועץ לצמחים .ויש סברא שזה רועץ כל השנה -כיון שאין כאן [בחממות] גשמים וצריך להשלים מים ומינרלים רבים להשלמת הגידול -ואף שיש לומר שגם בחורף זה טוב מצד אחד -על כל פנים מסקנת גדולי הפוסקים להחמיר ב"חממות" יותר מ"בית" על כן צריכים עוד סניפים להקל כדי להתיר שם מלאכות [כגון היתר נוסף של "מצע מנותק"] [פסקי הראש"ל הגרש"מ עמאר שליט"א. ודעת הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א (ילקוט יוסף/שביעית) ובספר שביתת השדה פ"ח][ .וכן דעת מרן הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל (אור לציון-שביעית פ"א/ד') שאף בזריעה בחממות [שדינם כזריעה בשדה רגיל] יש לאסור אף ע"י מצע מנותק מן הקרקע ,מחמת דעת הרמב"ם שלא מחלק בין עציץ נקוב לשאינו נקוב]. ועוד כ' שם הרב אור לציון זצ"ל (הובא לעיל עמ' כ'):* שהמקילים לחרוש וכדומה ע"י טרקטור שיש מעליו גג ומוקף מחיצות ורוצים לדונו כבית -אין לסמוך על זה כלל מכמה טעמים -דהוי כאהל עראי ולא חשיב כבית (דהוי קבע) (ושכ"כ החזון איש שהאהל עראי אינו מבטל שם "שדה" כלל ועוד אחרונים ס"ל כן) אם כן היתר הנ"ל הוי חוכא ואיטלולא (צחוק) וחשיב כעושה מלאכה בשדה רגיל. * וכן חידש הרב ז"ל שם שאין להתיר לחרוש בטרקטור וכד' המופעל בשלט-רחוק בשמיטה ,אף אם מפעיל אותו בדרך גרמא .וכל שכן שמפעיל את הטרקטור שלא בדרך גרמא. אלא לוחץ על הכפתור המפעיל ישירות את הטרקטור דהוי כוחו ממש -ולא גרמא][ .וכ"פ בילקוט יוסף עמ' שכ"ז /ומאמר מרדכי להגרמ"א ז"ל]. ד .להלכה -בבתי גידול וצמיחה הנהוגים כיום [סוגי חממות] אם הבית הוא מבנה ממש [כגון :המשמש לגידול הפטריות הנבטים והעולש] דינו כבית גמור -וכנ"ל .אם הוא בית -רשת אין להקל שום קולא במבנה כזה -ונוהג שם כל דיני שביעית .ואם הוא מבנה כחממות של זמנינו שמכוסים ניילון או פלסטיק קשיח מאד והם בעלי דפנות נראה שדינם כדין בית ואמנם אין להתיר שם עשיית מלאכות לכתחילה, אין להקל אלא אם כן המלאכות ייעשו בתוך עציצים שאינם נקובים[ .שביתת השדה פ"ח ה"ג/ילקוט יוסף שם]. ה .כדי להתיר עשיית מלאכות בחממות של ימינו -ושהיבול הגדל שם לא יהיה קדוש בקדושת שביעית יש להקפיד על כל התנאים של "בית" [כנ"ל בהגדרה -סעיף ב'] .ולענין המצעים ["מצע מנותק"] -יש לפרוש ניילון עבה על כל החממה -למנוע יניקה מחורי הניקוז ,ויניקה מנוף הצמח ולהניח את המצעים על הניילון .לאחר קיום כל התנאים הנזכרים מותר לעשות את כל המלאכות בחממה כולל זריעה וקצירה והיבולים הגדלים שם אינם קדושים בקדושת שביעית וחייבים להפריש מהם תרומות ומעשרות (ללא ברכה) כדין יבול הגדל בעציץ שאינו נקוב -ויפריש מעשר עני ויתנו לעניים [על יבול הגדל באדמה "במצע מנותק" מברכים "בורא פרי האדמה" ועל הגדל על סוגי מצעים אדישים כגון בצמר סלעים ,פרלייט ,פלמיקס מברך "שהכל" (ספר "שביתת שדה" פ"ח ה"ט -ופסקי הראש"ל הגרש"ם עמאר שליט"א) /וכ"כ הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ב"מנחת שלמה" בענין שבחממות של ימינו שמותרות 4 מלאכות שהן מן התורה ואין קדושת שביעית בצירוף סניף של ענין עציץ שאינו נקוב]. גינת נוי בבניין דיירים משותף אם כולם שומרי תורה ומצוות ויראי שמים -לא יעבדו בשביעית במלאכות האסורות -כגון :זמירה ,זיבול ,סיקול וכד' ויעשו בה רק את העבודות המותרות וכמבואר. אם בין הדיירים ישנם גם דיירים שאינם שומרים תורה ומצוות? * צריך להסביר להם בדרכי נועם -ולשכנעם שאפשר להחזיק את גינת הנוי ביופיה וצורתה אף בשנת השמיטה. * אם הדיירים מסרבים לנהוג כהלכה -אסור להשתתף בתשלום הוצאות הטיפול בגינה דמסייע לעוברי עבירה. * כיוון שבדרך-כלל אי-תשלום בכגון זה יגרום למחלוקת ומריבה [במידה והגינון יבוצע בכל אופן] וכן אם יש חשש שהמסרב יועמד למשפט -בכגון אלה -מפני דרכי שלום -מותר לשלם חלקו כשם שמשלם תשלומי מיסים שונים שבכספיהם מבוצעים פעולות האסורות עפ" י ההלכה ויכול לומר להם שאינו משלם כסף עבור הגינון אלא עבור שאר צרכי הבנין המותרים בשמיטה [חשמל ,ניקיון וכד'] [או מלאכות גינון המותרות בשביעית]. * אם בכל זאת עושים השכנים מלאכות האסורות מהתורה – הצעת רוב הפוסקים שיפקיר חלקו בגינה המשותפת בפני שלשה אנשים[.אך לד' הגרשז"א והגרב"צ אבא שאול ז"ל א"צ להפקיר חלקו – והוסיף האור לציון (פ"א הט"ז) שאם הוא חבר בוועד הבית צריך להתפטר][מקורות :רמב"ם פ"א /פ"ה מהלכות שמיטה ויובל .דיני שביעית /ילקוט יוסף להגרי"צ יוסף שליט"א .ספר "שביתת השדה"/.שבילי שביעית (תשע"ה ) דיני שביעית פ"ח.פ"י.פי"א/ס' הבוחר בשמיטה (פ"ג)] * * [כ"ז] המלאכות האסורות בשביעית דין עציצים בשמיטה והעברתם ממקום למקום עציצים פשוט הדבר שמצד איסור "זורע" בשביעית אין להוציא שתילים הנטועים בעציץ מתוך העציץ להעבירם לגינה .ואפילו אם שיימנע מזה – ימותו השתילים מחוסר מקום מתאים בעציץ (אפילו יש עליו עדיין אדמה ) דנידון הוא כשתיל חדש (ספר ושבתה הארץ פ"ב). א .עציץ נקוב (הגרמ"א) [כפי שיבואר לקמן] מחוץ לבית דהיינו- מונח תחת כיפת השמים :איסור המלאכה בו -מן התורה [כשנוהגת "שביעית" מן התורה] דאז הרי הוא כארץ וקרינן בו "ושבתה הארץ""-שדך לא תזרע" ויש חולקים שגם אז הוי דרבנן [ילקוט-יוסף לד' מרן שו"ע/הגרש"ז אויערבאך ז"ל]. **עציץ שאינו נקוב [וכדלהלן]-מחוץ לבית-שמונח תחת כיפת השמים :איסור המלאכה בו-מדרבנן לכו"ע. **בכל עציץ שיהיה-אין גזירת "ספיחין" דהיינו כל מה שגדל בו- לא נאסר בשביעית [דעת הגרש"ז אויערבאך ז"ל/הרש"ז רווח שליט"א בס' שביתת השדה (פ"ח ה"י) ,ונראה שכן ד' מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל] ויש פוסקים לחומרא-דקיימת גזירת "ספיחין" בעציץ נקוב שתחת כיפת השמים [ד' הראש"ל הגרש"מ עמאר שליט"א /הגר"ח ברלין ז"ל]. ב .הגדרתו של "עציץ נקוב": ** כל שיש בתחתיתו-או בצידו (כנגד הגזע הטמון בעפר)-נקב: .בדיני ערלה -יש קולא עד קוטר 2ס"מ-ולמעשה עד 2.1ס"מ[הוראת מרן הראש"ל מופה"ד הגר"ע יוסף זצ"ל /הרש"ז רווח שליט"א]. .בדיני שביעית -יש להחמיר בשיעור קטן יותר:*הגדרת הרמב"ם "כדי שורש קטן ופחות מכזית". * הגדרת החזון-איש "כדי שייצאו משקין ברווח" .וכמה הוא?- יש המציינים (פוסקי אשכנז) שזה כ-מילימטר אחד ( )1דבפחות מזה הוי לצורך הוצאת עודפי-מים [חזון איש.מנחת יצחק ז"ל/.הגרי"ש אלישיב זצ"ל .ספר "שביעית להלכה ולמעשה".דיני שביעית]. .יש המציינים (פוסקי ספרד) שזה לא פחות מ 7.1-ועד 1ס"מדזה גם הנוהג בעציצים ומשתלות [מ 7.1-ס"מ] כי הוא החור המינימאלי המצוי כיום בעציצים לסיבת חיותו של צמח שיהיה ניקוז הוגן לבל ימות הצמח ללא ניקוז .אם-כן אין צריך להחמיר בפחות מ 7.1-ס"מ ואפשר להקל עד 1ס"מ להלכה דנקרא "אינו נקוב" [ילקוט יוסף/שביעית.ס' שביתת השדה הנ"ל]. ג .בתוספת להגדרה של "עציץ נקוב" כפי המידות שנימנו לעיל- ישנו תנאי חשוב בדיני עציצים -והוא "סוג העציץ" דהיינו-גם אם העציץ "אינו נקוב" כדי הצורך וכפי המידות שפורטו לעיל [1 מ"מ או 7.1-1ס"מ-כל דיעה כשיטתה] בכל זאת ישנו חילוק הן לגבי סוג העציץ והן לגבי הנטוע בתוכו: **עציץ העשוי מחרס-עץ-או פלסטיק (קל שאינו קשיח): .אילן הנטוע בו [וכן שאר שיחים בעלי גבעול קשה] [או"צמחים/גידולים רב שנתיים" כלשון החזו"א] כאילו נטוע הוא בארץ-אפילו אין בתחתיתו [צידו]-נקב (כנ"ל בסעיף ב'). .אם נטועים בעציץ –ירקות ושיחים בעלי גבעול רך["צמחים/גידולים חד שנתיים" כלשון החזו"א] אפילו בעציצי חרס/עץ ,נטיעתם מתפרשת כזרועים בעציץ שאינו נקוב אא"כ יש בו חור בגודל הנז"ל [ 1/7.1ס"מ]. **עציץ -שעשוי ממתכת –או זכוכית-או פלסטיק קשיח :הנטוע בו [כאילן-או צמחים וגידולים רב שנתיים]נחשב כנטוע בעציץ שאינו נקוב-אלא אם כן יהיה בתחתיתו/צידו נקב בקוטר 7.1 ס"מ 1 -ס"מ. ד .פרט חשוב נוסף בעניין העציצים "נקוב""-אינו נקוב" הוא – "נוף" [עלים] הצמח: .אם נוף הצמח בולט מחוץ לעציץ/לדפנות העציץ-הרי הוא יונקמן הקרקע ונחשב כמחובר .ואז אפילו נטוע צמח/אילן בעציץ שנת השבע שאינו נקוב-הרי יניקת נופו מחשיבתו לנקוב .וכל זה בתנאי שהנוף יונק מן הקרקע ישירות מאהיל על הקרקע-אך אם היניקה באלכסון-ולא כמאהיל-אין לאסור[והחזון איש מחמיר אף ביניקה באלכסון] [ס' שביתת השדה פ"ח ה"ו/חזו"א]. .ויש מקילים בזה שהנוף לא מחשיבו כמחובר [מרן הראש"להגר"ע יוסף זצוק"ל /והגרש"מ עמאר שליט"א-שם בשביתת השדה (הערה )13והגרש"ז אויערבאך ז"ל]. .וכשעציץ כזה נמצא בבית-ודאי שיש קולא יותר:אם זה שהואנמצא בקומת קרקע מרוצפת [לדעת גדולי הפוסקים הספרדים] ואם זה שהוא נמצא בקומות העליונות [ולא בקומת קרקע אף מרוצפת] [לדעת גדולי הפוסקים האשכנזים]. ה .לכל הדיעות-בעציץ "נקוב" או "שאינו נקוב" שנופו בולט- כשנמצא בבית [למחמירים] או בחוץ [למקילים בבית] אם הניח תחתיו כל דבר המנתק [כל צמח כדינו-לעיל ס"ג /ס"ד ] הרי הוא נחשב עציץ שאינו נקוב,אך אויר אינו מנתק. ו .יש אומרים שעציצים כבדים שאינם מיטלטלין לרוב גודלן אף אם אינם נקובים-נחשבים כמחוברים לקרקע [אגלי טל/חזון איש ,שכתב נפח של 41סאה (כ 811 -ליטר בממוצע)]. ויש אומרים שהעיקר להלכה שאין לחוש לזה וכל שהעציץ אינו נקוב -ואין נוף הצמח יוצא לחוץ דינו כאינו נקוב -אף אם הוא כבד ואינו מיטלטל [הראש"ל הגרש"מ עמאר שליט"א]. להלכה -יש להורות שיעשה בכלים שאפשר לטלטלם אך אםזה דורש הוצאה כספית גדולה -וכן אם כבר ברשותו מצעים מנותקים גדולים,אפשר להקל ולהחשיב מצעים אלו כמנותקים [ובפרט שכדי לנתק את הנוף מהקרקע נהוג כיום לפרוש יריעות ניילון על פני כל החממה] ["שביתת השדה" פ"ח ה"ח]. ז .מותר להניח בשנת השמיטה עציץ נקוב [לפי כל דיניו - שנחשב נקוב וכמבואר עד עתה] על דבר המנתק -ואין בזה כל איסור -ומכאן ואילך דינו כעציץ שאינו נקוב .והוא הדין שמותר לסתום נקב של עציץ נקוב בשביעית וכן מותר לכנס [שם" /שביעית ענפים [נוף] שבלטו חוץ לעציץ שאינו נקוב. הלכה למעשה" /הגרש"ז אויערבאך ז"ל /דיני שביעית]. ח .לעומת זאת -אסור לנקוב עציץ שאינו נקוב או לעשות בו כל שינוי שיהפכנו מאינו נקוב -לנקוב .דהרי הוא כזורע [מדרבנן] כיון שהוא משביח את הזרעים! וכן אסור לסלק חציצה שבין עציץ -לקרקע .וכמו-כן חל איסור העברת עציץ נקוב ממקום [תחת כיפת השמים] למקום [כנ"ל][ .כשיש משטח מנתק בין האדמה לעציץ יכול להעבירו שם (ויבואר אי"ה בסמוך)]. ט .וכן אסור להעביר עציץ אפילו אטום לחלוטין הנמצא תחת התקרה ולהניחו תחת כיפת השמים -לשם אוורורו ותועלתו [כניסת אור או קרני השמש] [דזה נקרא מתכוין להשביח - דאסור]. דבר דומה בענין פתיחת חלונות כדי שיהיה אויר לצמחים[וכגון שבני הבית אינם בבית] בלבד דהוי מתכוין לתועלת הצמחים -ורק במקום שייפסד העציץ באופן ניכר -מותר(.ס' שבת הארץ הנד"מ) עציצים שבבית י .כבר הקדמנו שפעולות שמיטה בבית -הוי ספק בירושלמי. ויש שדנו בו להיתר [כגון פאת השולחן] ויש שהחמירו בו ["חזון איש"]. * ולעניין עשיית פעולות האסורות בשמיטה מן התורה בעציצים שבבית הנה נחלקו בזה הראשונים: ט"ז .לפי ה"חזון איש" זצ"ל עדיין שייך להחמיר מלעשות בזה איסורים שהם מן התורה .והיינו שצריכים לדעתו 2קולות: בית -ועציץ שאינו נקוב -שהמקיל בזה יש לו על מה לסמוך אך דעתו לכתחילה להחמיר ולהמנע מכך [מזריעה בעציץ שאינו נקוב בבית] [אך השקאה מותרת בתנאים של פעולות דרבנן במקום הפסד כידוע "אוקמי אילנא"]. [כ"ח] שמיטת קרקעות המלאכות האסורות בשביעית דין עציצים בשמיטה והעברתם ממקום למקום וכן מורה ובא מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל להחמיר יותרולהימנע כלל מזריעה בעציץ שבבית -אף בעציץ שאינו נקוב. ** ויש מן הפוסקים שדעתם להחמיר בעציץ נקוב -וכשהוא אף בבית בקומות העליונות [מקומה 2ואילך] אסורות בו המלאכות [כשהוא אינו מנותק תחתיו] -דסבירא להו דרצפה אינה חוצצת [הגרי"ש אלישיב זצ"ל /הגרמ"א ז"ל ]. ** ויש מן הפוסקים שסוברים להחמיר רק בקומת קרקע כשהעציץ נקוב [ללא ניתוק תחתיו] ומקילים בקומות עליונות יותר לטפל בו כדרכו כל השנה ואף בזריעה ושתילה באופן זה - יש לו על מה לסמוך [הגרש"ז אויערבאך ז"ל]. י"א .דעת גדולי הרבנים מהפוסקים האחרונים הספרדים וכן עוד פוסקים בדורנו -שבתוך בית -בקרקע מרוצפת -ובפרט בבלטות של ימינו -גם עציצים נקובים נחשבים כעציצים שאינם נקובים [אפילו בקומת קרקע] ומותר לעשות את כל המלאכות בעציץ זה בשמיטה [אפילו שיש אילנות נטועים כעציצים][.מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל והגר"ם ברנדסדורפר זצ"ל ועוד מרבני ירושלים ת"ו והגר"ם לוי ז"ל במנוחת אהבה/הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א בילקו"י /והראש"ל הגרש"ם עמאר /והרש"ז רווח שליט"א] [חלק מן הנימוקים לכך :אין העפר מונח ישר על הרצפה אלא בעציץ על הרצפה .בבלטות של ימינו אין שום חלחול מים. ואין מאיפה לינוק לא מן הרצפה ולא מסדקיה ודינם של המים-כמונחים על רצפה של אבן שאינו יונק .וכל שכן לגבי הנוף (ענפים) שבולטים שאפשר להקל כיון דשנוי במחלוקת הוא -וכח יניקתו קטן מן השורשים [ -ספר "שביתת השדה" (פ"ח הי"ב הערה .])24 י"ב .אין לשכוח -גם למחמירים ביותר -בכל מקום שישנו עציץ אפילו נקוב הותרה השקאה [שהוא איסור מדרבנן] כדי שלא ימות הצמח/הגדל בעציץ -רק יש לצמצם תדירות ההשקאה ולרווח -להגדיל את הפרשי הזמן בין השקאה להשקאה [רמב"ם/אחרונים]. י"ג .עציץ שנשבר בבית ושרשי הצמח מחוברים עדיין לאדמה שבעציץ -מותר להעבירם לעציץ אחר. העברת עציצים י"ד .העברת עציצים -במיוחד מדובר כאן באותם הנקובים [עפ"י מה שמוגדר כ"נקוב" (כפי שהובא לעיל)] -בשנת השמיטה -מבית לבית ,כרוכה לדעת הפוסקים המחמירים בכך -באיסור זריעה -נטיעה והשבחה לעציץ. .לכן אסורה ההעברה מבית לבית או מחנות לבית כי מוציאהוא את העציץ ממקום המקורה -דרך מקום שאינו מקורה, פתוח כאויר השדה ויש כאן "שדך לא תזרע" או נטיעה למחמירים שנטיעה היא איסור תורה -לכן יש לעוטפו בניילון כשעובר דירה [דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל לאסור אף בהעברה בעלמא ואפילו אינו מתכוין לתועלת וכ"ד הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל לאסור בהובלה באויר מעל הקרקע]. אמנם מסקנת הרבה פוסקים להתיר העברת עציץ נקובמבית לבית בשנת השמיטה -מכמה וכמה טעמים :כיון ששביעית בזמן הזה -דרבנן ונטיעה היא ספק איסור תורה ויש כאן "אינו מתכוין" להשבחה/לזריעה ונטיעה אלא דרך העברה בעלמא וגם אם נחוש לזריעה הוי זריעה לזמן קצר .וגם כן הוי פסיק רישיה דלא איכפת ליה באיסור דרבנן [משפטי ארץ. הגר"ש אויערבאך והגרב"צ אבא שאול (אורל"צ שביעית פ"א ה"ה) והגר"ש ישראלי ומרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל /וכ"ד הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א (ילקוט יוסף/שביעית עמ' הרש"ז רווח שליט"א (ספר "שביתת השדה" פ"ח רכ"ז). הי"ג)]. ומכל מקום גם לדעתם של המקילים -ראוי להחמיר ,ובנקליכולים לעשות כן ,שקודם העברה של העציץ מדירה לדירה או המעביר עציץ נקוב מחנות לדירה -יש ליתן תחת העציץ פח וכדומה דבר המנתק בין העציץ לקרקע או לעטפו בניילון וכיו"ב .ויש שכתבו שהידור הוא לסתום הנקב בזמן ההעברה [דעת הגרש"ז אויערבאך ז"ל באחרונה -שיש להקל בכל אופן ואין מקום להחמיר כלל]. אם מתכוין להשבחה -אין צריך לומר דאסור להוציאובהעברת הדירה ולכן אסור להוציא/להעביר עציץ אפילו אטום לחלוטין [אינו נקוב] -הנמצא תחת תקרה ,ולהניחו תחת כיפת השמים לשם אוורורו ותועלתו [וכן אסור להסיר תקרה מעל עציץ ורק כשניכר וכשמתכוין לדבר אחר -כגון לעשות שם סוכה וכדומה -מותר]. ט"ו .עפ"י דעת המחמירים שבהעברה ישנה זריעה/נטיעה, בהוצאה מבית לחוץ ישנן כמה אפשרויות להקל בהעברה עפ"י סדר העדיפויות כדלהלן: .1כאשר הצמחים עטופים בניילון [מלמעלה ומלמטה] [הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל] או מונחים עג"ב משטח מנתק. .2כאשר יש משטח מנתק על האדמה כגון :כביש או מדרכה. .6כאשר ההובלה היא מעל לגובה של 11ס"מ. .4כאשר ההובלה נעשית בתנועה רצופה מבלי לעצור. ט"ז .בגין האמור לעיל וביתר שאת :עציצים שבבית מותר להעבירם ממקום למקום ואף אם מונחים על השולחן- להורידם לארץ .וכן צמחים שבבית -להעבירם בבית ממקום שאין החמה מצויה שם למקום שהחמה מצויה שם – מותר! והיתר זה בין בקומת קרקע ובין בקומה העליונה -ואפילו שמתכוין לתועלת הצמח ,כיון שאינו מתכוין לשיפור הגידול ע"י היניקה מהקרקע במקומו החדש .ואין לחוש שבהגבהת העציץ מופסקת יניקתו וכשחוזר ומניחו שוב מחבר היניקה כיון שזה לזמן מועט ולפני שהניחו עדיין יש בו מהלחות ששאב תחילה מהארץ -הרי זה נחשב שעומד גם עכשיו על הארץ. וכמו-כן העברת עציץ נקוב שמונח בבית על דבר חוצץ בינולרצפה ולהניחו באותו הבית על דבר אחר שחוצץ – מותרת ואפילו שבינתיים לא יחצוץ דבר בין נקב העציץ לרצפה כהעברת עציץ משולחן-לשולחן או מצלחת שתחת העציץ - לצלחת אחרת ,כיון שנעשה דרך העברה בעלמא [כנ"ל] ויש אוסרים כיון שאינו ניכר להשבחה. [פסקי מרן הגרע"י זצ"ל/הגרי"צ יוסף שליט"א .ספר "שביתת השדה" להרש"ז רווח שליט"א .אור לציון /ספר שביעית פ"א ה"ה במקורות/ פסקי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל/דיני שביעית בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל/ והגר"נ קרליץ שליט"א]. י"ז .עציץ נקוב -הנמצא בחוץ[ -ללא תקרה מעליו ועג"ב הקרקע ממש] והוא מוגבה-אין להניחו עג"ב קרקע כיון שמגביר יניקתו וכן אין להגביהו מהקרקע ולשוב להניחו. כמו-כן אין להעבירו ממקום למקום אפילו בגרירה הואילונחשב כעוקרו מהאדמה במקומו ונוטעו במקום אחר. [ -לדעת האוסרים (הגרי"ש אלישיב זצ"ל) בבית גם המרוצף - אין להוריד עציץ נקוב שבמקום גבוה (או שולחן) לקרבו לאדמה]. י"ח .הכרעת פוסקי דורנו שיש להקל לעבור תחת מרפסת שיש בה עציצים תלויים אפילו נקובים -ואף-על-פי שבעמידתו תחתם או בעוברו תחתם מפסיקה מעט יניקתו מן הארץ בכל זאת -מותר. [אור לציון/שביעית (פ"א) .ילקוט יוסף(שביעית עמ' רל"ב)]. שנת השבע [כ"ט] "מה עניין שמיטה להר סיני" "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר :דבר אל בנ"י.....כי תבואו אל הארץ... ושבתה הארץ שבת לה'" וגו' [ויקרא כה' :א' -ב'] פירש"י" :מה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות (כולן) נאמרו מסיני?! אלא מה "שמיטה" נאמרו כללותיה פרטותיה ודקדוקיה מסיני (כאן -בפר' בהר) אף כולן (כל המצוות) נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני". הקושיא המפורסמת כאן ,עליה רמז רש"י "מה עניין שמיטה אצל הר סיני" -הפך למושג וביטוי עממי לכל רעיון הנאמר -לכאורה -שלא במקומו :ורש"י ז"ל תירץ כדרכו לפשוטו של מקרא .ובכל זאת מצינו הרבה ממפרשי התורה ז"ל שהתייחסו לבאר משפט זה באופנים שונים ובדרשות מיוחדות -וחלקם הקטן לפניכם: האלשיך מבאר סמיכות הפרשיות של שמיטה להר סיני ,שאם תשאל היאך תיתכן שמיטה בארץ וכי איזה קדושה שייכת בארץ? לכן אמר כמו ששרתה שכינה על הר סיני ,על מקום ממש ,כעת שורה נשמה יתירה על הארץ ממש ,אף על פי שהארץ דומם בלתי מרגיש ,בכל אופן השמיטה מורה על חיבת הארץ אשר חשב הקב"ה עליה שתשבות כדרך בנ"א השובתים ממלאכתם בשבתות וימים טובים. כמו שאמר הכתוב " :כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ" כלומר על מנת כן נתתיה לכם שתשבות הארץ שבת בעצמה שבת לה'( .אברבנאל). וכשם שהבריאה נבראה בשבעת הימים ובכל שבת מתחדשת הבריאה לשבעה ימים נוספים(אור החיים בראשית ב' ג') ,כך נתינת הארץ הייתה לשבע שנים ובכל שמיטה מתחדשת לשבע שנים נוספות( .שם שמואל). מרן החיד"א ז"ל :בגמרא [ברכות ל"ה ]:אמרו :אמר רבא לתלמידיו :לא תתראו לפני בחדשים ניסן ותשרי שתטרחו בהםבקציר ובבציר כדי שבשאר ימי השנה תהיו פנויים ללמוד תורה. אם כן ,בכל שנה מתבטלים מן התורה -חדשייים ,בשש שנים יש ביטול י"ב חדשים.לכן באה שנת השמיטה כולה דאין לטרוח בה בשום דבר כדי שילמדו תורה ב-י"ב חדשים להשלים ביטול של שש שנים. וזהו עניין "בהר-סיני" שבת-קול יוצאת בכל יום מהר חורב על עלבונה של תורה והוא כמערכה למצוות "השמיטה" שיהיו פנויים להשלים חסרון תלמוד-תורה. מרן בן איש חי ז"ל :מהר סיני לומדים שהחסרון הוא סיבה ליתרון .כמו הר-סיני שהוא הכי נמוך ובכל זאת הוא הכי חשובועדיף ועליו ניתנה תורה .כן הוא בשמיטה :ע"י שמשמט ואינו זורע ,מפקיר ואינו שומר ונראה שהוא מחסר ממונו-לימד כאן שבזה תהיה ברכה גדולה בארץ כאותם שנים שזורע בהם. "ע"י שמיטה יכניע האדם את ליבו ולא יאמר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" -כי רואה עין בעין שהכל מן השמים וביד השי"ת הוא .וע"י זה ימצא עצמו מחוייב להיות נכנע לפניו ולשמור מצוותיו. וזהו שנאמר "מה שמיטה נאמרה בסיני" וכו' כי שמיטה היא יסוד האמונה והביטחון ,ודבר זה מעוררו לזכות עצמו ,כי הכל תלוי ברצונו יתברך .ויש להוסיף כי התורה ניתנה בסיני שהוא הר קטן ,להורות שלא יגבה לב האדם ,כי ה' שוכן את דכא .וזה כלל גדול בתורה שאל יתגאה האדם וע"י שמיטה יכנע לבבו". "....ושמעתי משמיה דאבא (ה"חת"ם סופר") כי ע"י שמיטה נראה לעין כי התורה מן השמים היא ולא משה רבינו מעצמו אמרה ,כי איך אפשר שיבטיח "ועשת את התבואה לשלש השנים"-שהוא שלא בטבע ,אלא ודאי שהתורה מן השמים היא" [כתב סופר] ונראה לי כוונת רש"י ,דהנה טעם הפשוט למצוות שמיטה ,לשמור את האדם שלא יתגאה ,כי אם ירכוש לו נכסים רבים ויתנו לו פרי למכביר -הוא עלול להגיע ל" -וישמן ישורון ויבעט" וישכח כי ה' נתן לו הכח לעשות חיל ,אבל בזה שציוה ה' לעשות שמיטה ,זכור תזכירהו המצוה הזאת כי לה' הארץ וכגרים וכתושבים אנחנו בה. ובאמת ,מכל המידות -מידת הענווה היא העיקרית שצריך האדם לסגל אותה ,והרחק ירחיק עצמו עד קצה האחרון ממידת הגאווה המגונה מאוד ,ואם יעשה מצוות ויעסוק בתורה אבל יתגאה בזה ,כי אז הוא כמו האוצר תבואה ושכח ליתן בה חומטין, אשר מהרה תאכלנה אש ,וכן היא מידת הגאווה שתשחית את האדם ,ע"כ במכוון זה נתן ה' את התורה בהר סיני הנמוך מכל [מעיינה של תורה /גנזי ישראל מצ'ורטקוב ז"ל] ההרים ,להראות לנו כמה חביבה לפניו מידת הענווה. מובנה של מצות -שמיטה הוא ,להשריש בתוך הלבבות את ההכרה ,שהעולם השפל נתון תדיר תחת השגחתו של השם יתברך וממנו באה השפעתה -להוציא מליבם של מינים הטוענים ,כי אין זה לפי כבודו של מלך עליון ,המושל בשמי-שמים שיתעסק בעולם החומרי השפל – אלא "במקום גדולתו שם ענוותנותו" ,וכן "רם ה' ושפל יראה" .על אף רוממותו וגדולתו ,הנהו משגיח על הנמוכים והשפלים ביותר. ההוכחה הברורה ביותר לכך היא ,שבחר לו השם -יתברך את ההר הפעוט והנמוך סיני ,לגלות עליו את שכינתו ולתת שם את תורתו. בזה הוכיח לנו בעליל ,כי למרות גדולתו ורוממותו הריהו מחבב שפלות רוח. אם כן יוצא ,שהשראת השכינה על הר סיני הינה הראיה הברורה ביותר למצות שמיטה ,שבאה להורות לנו כי הריבונו של עולם הוא [קומץ המנחה למהר"ל חריף/מעיינה של תורה]. המשפיע והמשגיח על העולם השפל . שמיטת קרקעות ]ל'[ כתבו התוספות [סוכה לט .סד"ה שאין]"" ...ואין מספר לדינים ולאיסורים שיש בפירות שביעית שצריך לנהוגבהם קדושת שביעית". ובתוספות -רא"ש (שם) נקט גם בלשון כזו" ...וכמה דינין ואיסורין יש בפירות שביעית שאין ע"ה בקי בהן". וכל-שכן היא דמחייב אותנו בני התורה ולומדיה בבית-המדרש ללמוד הדברים על בוריין ולהיות בקיאין בדיניפירות שביעית. חשיבות לימוד הלכות שביעית "ראוי לכל אחד ואחד לעסוק בהלכות אלו ופרטיהן קודם שתגיע "שנת שבתון" -כל אחד לפי דרכו ...ואפילו בחוץ-לארץ שאין נוהג שם שמיטה כלל ,כי בכל דבר עלינו לתקן את אשר שיחתנו ...והחיוב על כל איש ישראל לתקן העוון הגדול הזה אם בכח ואם בפועל ,ובפרט בעת הזאת עקבתא דמשיחא"[ "...שנת השבע" להגר"ם נחמיה כהנוב מחאסלביץ' ז"ל/ס' דיני שביעית (עמ' רפ"ז)]. קדושת פירות שביעית פירות שביעית יכניסו בהם (בישראל) קדושה מצד ה' יתברך ,כי פירות שביעית יש בהם קדושה ,כמו שכתוב בגמרא "אוכלו בקדושת שביעית" .ולמדו מלשון הכתוב "כי קודש היא" שאין מועיל בהם פדיון ותופסת דמיהם (סוכה מ ).והפירות יכניסו קדושה בלב האוכל גם כן וכו' .שביעית דומה לשבת ,ואכילת פירות שביעית מכניסה [פרי צדיק/מעינה של תורה /ס' דיני שביעית] קדושת שבת בלב האוכל כמו אכילת שבת. אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כו לד) מה טעם נשתנתה מצוות שמיטה משאר מצוות ומעין אור החוזר ניתן לומר שעצם הקדושה ,שופעת בשנת השמיטה על הפירות והיא הסיבה להפקרתן כדברי האלשיך וז"ל באשר רוח קודש מעולם העליון שורה בארץ עצמה והיא מגדלת הפירות ,אם כן לא מדארץ עצמה נתהוו כי אם מהויה קדושה זו ,ולא אתה בעל הפירות כי שייכים הם לכלל ישראל ,כי כל ישראל יש להם חלק בקדושה עליונה זו [ספר דיני שביעית עמ' ק"ו] עכ"ל. תוכן פרקי "פירות שביעית" א. ב. ג. ד. בחלק זה – "פירות שביעית" – של הקובץ הנוכחי יידונו בס"ד כל פרטי וענייני הפירות הקדושים בקדושת שביעית -בששה( )6פרקים שונים. [למעט דיני יין של שביעית ושמן -זית של שביעית שעניינם יופיע בס"ד בל"נ בקובץ הבא (ח"ב) שיפורסם אי'ה ובישועתו בשלהי השביעית -סמוך לשנה השמינית שהיין והשמן של שביעית ישווקו בארצנו סמוך לצאתה של השביעית כידוע]. ששת הפרקים בקובץ הנוכחי -יפורטו אי"ה בסדר זה: א .הציוויים בתורה ומדרבנן .ב .מקום חיוב וחלות הקדושה. ג .המינים בהן יש(או אין) קדושת שביעית .ד .הפקר הפירות. ה .איסור הפסד פירות שביעית,והשימוש הראוי בהן[ויפורט בו -סחיטת פירות שביעית ,ריסוקן ,קילופן ,דין קליפות פירו"ש ,פח שמיטה ,מאכל אדם לבהמה -ולהיפך ,האכלה לנכרי ועוד].ו .סחורה בפירות שביעית. [ל"א] שנת השבע הקדמה הפוסקים האחרונים מביאים דעת הרמב"ן ז"ל בספר המצוות -בהוספותיו על מצוות-עשה מצוה ג' -שכתב שיש מצות עשה הנלמדת מהפסוק "והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה" -שדרשו "לאכלה" ולא לסחורה .שהעושה סחורה בפירות שביעית עובר בעשה .והמפרש על ספר המצוות שם ,הרב "מגילת אסתר" הבין בדעתו של הרמב"ן שהמצות-עשה היא באכילת פירות שביעית וכן הביאו בעל פירוש "זוהר הרקיע" על האזהרות דרשב"ג(רבי שלמה אבן גבירול ז"ל) [מצוה ס"ו] והמהרי"ט אלגאזי ז"ל שדעת הרמב"ן שיש מצוה כזו אמנם ה"מגילת אסתר" דוחה שאין בזה מצוה ושכן דעת הרמב"ם שלא מנה מצוה זו וכוונת התורה "לאכלה" שהותר באכילה ונאסר בסחורה אך לא מצוה היא. יוצא חוצץ בהבנת הרמב"ן -הוא החזון-איש ז"ל שס"ל שגם להרמב"ן ז"ל אין מצות-עשה לאכול פירות שביעית [כמו שישמצוה לאכול שלמים] אלא כוונת הרמב"ן שהסוחר בפירות שביעית עובר בעשה -והיינו הך שאיסור סחורה הבא מכלל הנאמר "לאכלה" נחשב במנין העשין .וכן דעת ערוך השולחן כהחזון איש .וכן פוסק מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל. והמסקנא לדעתם :פירות שביעית אין חובה לאוכלם ואין איסור להניחם שיירקבו מעצמם אלא שאסור לקלקלם [אפילו כלשהוא] או להפסידם או לסחור בהם. -דין נשים שווה לאנשים בעניין מצוות הקשורות לפירות שביעית כגון :איסור סחורה בפירות שביעית או הפסד פירותשביעית ואין זה בכלל מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות מהן .והטעמים לכך: א) עפ"י האבודרהם ,שאשה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא משום שמשועבדת לבעל ולפי זה כל זה רק במצוות עשה שיש בהן עשיה ,אבל באי-עשיה נשים חייבות. ב) עפ"י החת"ם סופר כיון שאיסור סחורה בפירות שביעית הוא לאו הבא מכלל עשה. ג) יש חילוק נוסף ,במצוות התלויות בגוף העושה [כגון :מילה] ,נשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא ,אבל במצוות התלויות בדבר אחר ,כגון במצות סחורה בפירות שביעית ,שאינן תלויות בגוף ,נשים חייבות גם במצוות עשה שהזמן גרמא. [אור לציון/שביעית פ"ב ה"א .ילקוט יוסף /שביעית (עמוד תי"ח-תכ"א) .שביתת השדה (פ"א ה"ב הערה .)11ספר "דיני שביעית" (פרק ט"ז ה"א)]. פרק א' המצוות שנצטווינו מן התורה ומדרבנן -לעניין פירות שביעית . המצוות מן התורה מן התורה נצטוינו ארבעה דברים בעניין פירות שביעית: .1הפקר -חייבים להפקיר את הפירות שנאמר: "והשביעית תשמטנה ונטשתה" [שמות כ"ג]. .2הפסד -אסור להפסיד פירות שביעית שנאמר [ויקרא כ"ה]" :והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה" ודרשו חז"ל לכם לאכלה -ולא להפסד[ .פסחים נ"ב.]: .3סחורה -איסור סחורה שנאמר" :לאכלה" ודרשו חז"ל [עבודה זרה ס"ב ].לאכלה ולא לסחורה. .4ביעור -החיוב לבערם [להלכה :הפקר בפני שלשה אנשים] בזמן הביעור שנאמר" :ולבהמתך ולחיה אשר בארצך" [ויקרא כ"ה] דרשו חכמים [פסחים נ"ב ]:כל זמן שהחיה אוכלת מן השדה -האכל לבהמה שבבית .כלה לחיה אשר בשדה – כלה לבהמתך מן הבית. פירוט והרחבה בענייני "הפקר פירות-שביעית" יבוארו לקמן בס"ד בפרק ד'. ענייני "הפסד פירות שביעית" -בפרק ה' .וענייני "סחורה בפירות שביעית בפרק ו'. ענייני "ביעור פירות שביעית "– יבוארו ויפורטו בל"נאי"ה ובישועתו בקונטריס בנפרד בקובץ "שנת השבע (ח"ב)" שייצא בס"ד בשלהי תשע"ה ,כיון שרוב ככל פירות העץ -זמן ביעורם בשמינית (תשע"ו) ומיעוטם בשלהי שמיטה (קיץ תשע"ה). והירקות -לרובם אין ביעור ולמיעוטם שיש ביעור -זמנםבקיץ תשע"ה. המצוות מדרבנן המצוות שנצטוינו בהן מדרבנן בעניין פירות שביעית שתיים הנה: א .איסור ספיחין ב .איסור הוצאה פירות שביעית לחו"ל. א .איסור ספיחין ספיח -פירוש :נספח .מחובר .וכמ"ש בשמואל א' (ב'-ל"ו)"ספחני נא אל אחת הכהונות". ועניינו -מחובר לקציר שנה שעברה .תבואה שצומחתמעצמה -מגרגירים שנשרו בשעת הקציר בשנה שעברה. מן התורה -כל מה שתוציא הארץ בשביעית -בין מפירותהאילן בין מספיחין שצמחו מזרע שנפל לארץ בשישית ובין מהעיקרים שנקצרו קודם השביעית (שישית) וחזרו ועשו ובין מן העשבים והירקות שעלו מאליהן ואין להם זרע - הכל מותר באכילה -רק שצריך לאוכלו/לשומרו בקדושת שביעית. אך חז"ל גזרו על ה"ספיחין" -מה שצמח מתבואה זרעיםוירקות הגדלים בשביעית אף אם גדלו מאליהם. טעם הגזירה :מפני עוברי עבירה שנתרבו -וזרעו בסתרבשביעית בשדותיהם ואמרו" :ספיחין הן"" -צמחו מאליהן מזרעי שישית "[והיינו שיאמרו שזו תבואה שגדלה מאליה מגרעינים שנפלו לאדמה בעת הקצירה של שנה שישית] ולכן נק' "ספיחין" – לשון שתבואה זו "נספחה" מאליה ממה שקצרו בשישית. הגזירה כללה :כל מה שצמח בין מעיקר/שורש שנשארבאדמה -בין שצמחו לגמרי מאליהם .וכ"ש כשנזרע באיסור בשביעית. שמיטת קרקעות פירות שביעית [ל"ב] פ"א -המצוות מדרבנן/ספיחין והוצאת פירו"ש לחו"ל היכן גזרו על הספיחין ? – רק בתבואה קטניות ירקות [ופרחים (ריח/נוי) – לשיטות מסויימות (חלק מפוסקי אשכנז \והגר"ם אליהו ז"ל ) * איסור הספיחין -הוא באכילה -לכל הדיעות. * האם לגבי הנאה נאסרו? א .להרבה פוסקים מותר בהנאה [הגרש"ז אויערבאך.מרנן הגרב"צ אבא שאול והגר"ע יוסף זצ"ל /הראש"ל הגרי"צ יוסף והרש"ז רווח שליט"א]. ב .ויש אוסרין כל שימוש והנאה בהם [חזו"א ועוד]. ג .יש מתירין בהנאה -רק בספיחין של אכילה אך כשעומדים לשאר הנאות -אוסרין [הגרשז"א ז"ל וכן נוטים להחמיר -אור לציון ז"ל /הרש"ז רווח]. מצווה לעקור הספיחין במקום חשש מראית עין או כשזרעבאיסור .ויניחם שם כך -ואם יש חשש מכשול אכילה יקברם. ספיחין ב"מאכל בהמה" :תבן וקש-מותר לכולי עלמא (למעט הרדב"ז שהסתפק בזה) שאר מאכל בהמה הצומח: בפסקי החזו"א (וס' דיני שביעית) והגרימ"ט והגרב"י זילברז"ל החמירו .וכן ד' מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א ("הבוחר בשמיטה"). הרבה פוסקים (ובכללם פוסקי ספרד) הקילו בזה :ילקוטיוסף/שביעית .הרש"ז רווח שליט"א[ .וכ"פ הגרש"ז אויערבאך וכן נוטה ד' הציץ אליעזר ז"ל][ .וכ"מ בשו"ת באר יצחק (בן שושן) ( ח"ב \ד')] . אותה מחלוקת פחות או יותר גם בפרחים אף העומדיםלריח( .והגרימ"ט ז"ל הקיל בוורדים ושושנים שלא זורעים אותם כל שנה)(.והגר"ם אליהו ז"ל שהוא מפוסקי ספרד המחמירים) ולכל הדיעות פרחים שגדלו מעל קודם השמיטה –אפי'כלשהוא לא נאסרו מדין ספיחין . היכן לא גזרו על הספיחין? בפירות האילן – (כיון שגדלים כל שנה ושנה מאליהן). צמחים שאין דרך לזורעם לרוב בנ"א/צמחי בר. פירות או יבול של שיחים רב שנתיים -בשנתם השניה כג'פאפיה .שעונית (פסיפלורה) .נענע .בננה .אננס .וכ"ז כשלא זרעם בשמיטה[ .ויש אוסרים בנענע וכן חצילים ופלפלין]. כל מה שצמח בשדה/מקומות שאין דרך בני אדם לזרוע שם:שדה בור (לא ראוי לזריעה) שדה ניר (חרוש ועומד לזריעה בשנה אחרת) כרם (איסור כלאי כרם) או שדה זרע (זרועים שם מינים אחרים). .ביבול הגדל בבית [תחת תקרה/גג] או בעציצים שאינם נקובים(י"א אף בנקוב). במה שגדל בשדה בבעלות נכרי(.וכשליהודי יש חלק בפירות-אסורין). בזרעים שהתפתחו כששהו במחסן וכד'(.שפטורים גםמתרו"מ) . ירקות שצמחו וגדלו מעט בשישית (תשע"ד) ונגמרו ונלקטו בשביעית – מחלוקת מפורסמת: הירקות כספיחין ואסורים באכילה-. א) לדעת הרמב"ם נאסרו וכמותו פסק הגרב"צ אבא שאול ז"ל[ .אמנם הוא מתירן באכילה רק לקטנים וחולים וישמרום בקדושת שביעית]. ב) לדעת רבינו שמשון מקוצי והרא"ש והרמב"ן ז"ל ועוד כמה ראשונים -אין זה נקרא "ספיחין" ומותרין באכילה אך צריך לשומרן ב"קדושת שביעית" וכדיעה זו הכריעו רוב ככל הפוסקים בדורנו [חזו"א ומנחת יצחק והגרש"ז אויערבאך ז"ל/וכ"פ מרן הגר"ע יוסף זצ"ל /והגרי"צ יוסף והגר"ם מזוז והרש"ז רווח שליט"א][ .הגרש"ז אויערבאך ז"ל חילק שאם עונת המעשרות היתה בשביעית – רק אז אסורים באכילה לדעתו כספיחין](.ובספר "הבוחר בשמיטה" נטה מו"ר להקל כרוה"פ). .ובכ"ז בילקוט יוסף/שביעית (עמ' תק"ו) כתב שהמחמיר כדעתהרמב"ם (דיעה א') תע"ב -ובכל אופן ודאי שיש להעדיף יבול .ורבותינו הספרדים דעתם נוטה בדרך-כלל לא לזוז מפסקהרמב"ם שלא חילק בזה (לאיסור). יהודי כזה -כדי לחזק את החקלאים היהודים לשמור שמיטה ושיהיה להם פרנסה. ירקות שנגמרו לגמרי בשישית – ונלקטו בשביעית: ירקות -שנגמר גידולם לגמרי בשישית (תשע"ד)-ומקום חיבור הירק -יבש ,ואין לו כל תועלת מחיבורו לאדמה (ואדרבא היא לו לנזק) -אפשר להקל להחשיבו כיבול שישית אף שנלקט (נקטף) אחר ראש השנה (תשע"ה). בשדה הפקר ג"כ גזרו על הספיחין. .וכתבו האחרונים שאף הרמב"ם יודה בזה שאין בהם איסורספיחין. .וכן הלכה שאין בהם קדושת שביעית-ומותרים באכילה כירקרגיל (שנקטף קודם ר"ה). .ועפ"י זה -בצלים שנלקטו מיד אחר ר"ה דשמיטה-מותריםבאכילה לכו"ע ואין בהם איסור "ספיחין" ולא קדושת שביעית. [והטעם :ג' חדשים קודם ר"ה ,בקיץ ,מפסיקים להשקותם- ובתשרי כבר אין להם כל חיבור ויניקה מן הקרקע (וכל התועלת- למטרת איחסון במידה ולא ירד גשם)]. [ .אמנם בצלים שמגיעים מן הערבה (הצפונית) בתחילת חודשכסלו-יש בהם קדושת שביעית וכנ"ל]. .ועפ"י הנ"ל דנו בדורנו הפוסקים לגבי צמח ה"פפריקה"שמגדלים במושבים מסויימים עבור חברות התבלינים .ותכנית פעולתם היא שהפסקת ההשקאה לחלוטין תהיה עד ר"ח אלול (תשע"ד) ובחודש אלול מתייבש צמח הפפריקה ומאדים באדמה שלו נמשך מאז -ועד כשבוע אחר ר"ה דשמיטה והקטיף (תשע"ה) -והכריעו בזה [בס' שביתת השדה (פ"י ה"ו) להרש"ז רווח שהניף ידו שנית בתנובות שדה (מס' 85-91כסלו-אדר תשס"ז עמ' ט"ז) שהציע הדברים לפני מרנן הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל \ויבלח"א הראש"ל הגרש"ם עמאר והגר"ש בן שמעון שליט"א והסכימו לפסק זה] שדין הפפריקה כיבול שישית- וצריך לעשרו כדת (מעשר עני) ואין בו קדושת שביעית כלל. ב .איסור הוצאת פירות שביעית לחו"ל א .שנינו במשנה [שביעית פ"ו מ"ה]" :אין מוציאין שמן שריפה ופירות שביעית לחוצה –לארץ" .והסתמכו חז"ל על הפסוק [ויקרא כ"ה] "...בארצך -תהיה כל תבואתה לאכול". ב 2 .טעמים עיקריים נאמרו לאיסור זה : )1כיוון שבחו"ל מצויים פירות שאין בהם קדושת שביעית ,חששו חז"ל שמא יתחלפו לו פירות שביעית בפירות חולין-ולא ינהגו בהם קדושה כראוי [ר"ש משאנץ/ראב"ד] .וה"ה שמתוך כך יבואו לזלזל בפירות שביעית [רמב"ם]. )2כיוון שפירות שביעית צריכין "ביעור" בארץ ישראל -אסור להוציאם לחו"ל [תוס'.רא"ש.ר"ש.רש"ס.רע"ב]. ג .הנפק"מ היוצאות מטעמים הללו :אם מוציא דבר מועט- משמע שיהיה מותר .וכן אם נחלק בין איסור סחורה בפירו"ש לחו"ל לבין הוצאה לאכילה בלבד (ליחיד) .וכן אם מחזיר הפירות לארץ -לפני זמן הביעור –כל אלו לטעם השני –יהיו מותרים [משום "ביעור"] -ואכן כמה אחרונים ס"ל הכי ומתירים עפ"י התנאים הללו בשעת הדחק לקחת לחו"ל מפירו"ש צידה לדרך בלבד [פוסקי אשכנז-עפ"י פאת השולחן /החזו"א-ס' דיני שביעית /.מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א-ס' הבוחר בשמיטה]. אמנם רוב ככל פוסקי ספרד לא הקילו בזה כ"כ כיון שהרמב"ם לא חילק באיסור ההוצאה של פירו"ש לחו"ל ואסרו בכל אופן. ד .בדיעבד ,אם הוציאו פירו"ש לחו"ל באיסור-הפירות לא נאסרו ובקדושתן קיימי-ויש לבערן שם עפ"י זמן הביעור של הפרי בארץ-ישראל. ה .כשנאסרה ההוצאה לחו"ל -היינו לכל מקום בחו"ל – כולל סוריא אך לאילת וסביבתה וכ"ש למקומות שכבשו עולי מצרים – יש להקל מכמה ספיקות [ראה סעיפים 2-3בעמ' ל"ג]. ו .משלוח אתרוגים הקדושים בקדושת שביעית לחו"ל-יש בזה דיון גדול בפוסקי דורנו: .יש המצדדים להיתר כיון שהוא לדבר מצוה דודאי יש להקלבמיוחד במקומות שקשה להשיג אתרוג כשר כהלכתו .וי"א שרק ליחיד אפשר להתיר כן. .בשם החזון-איש זצ"ל מובאות דיעות לכאן ולכאן.מקורות[ :שביעית (פ"ו מ"ה)(תוספתא-פ"ה הי"ד).רמב"ם הל' שמו"י (פ"ה הי"ג).ס' דיני שביעית (עמ' קמ"ד).אורל"צ/שביעית (הגה"ה על הרמב"ם הנ"ל) ס' הבוחר בשמיטה(פ"ו הי"ד) ילקוט יוסף/שביעית (עמ' תכ"ה.תנ"ח- ט).שביתת השדה(פי"א)]. שנת השבע [ל"ג] פירות שביעית פרק ב-מקום החיוב וחלות הקדושה קדושת "פירות שביעית" תיתכן רק במקום שנוהג דיני שביעית ועפ"י החלוקות הבאות: א) דיני שביעית נוהגים בארץ ישראל בלבד שנאמר" :כי תבואו אל הארץ ...ושבתה הארץ שבת לה'" [ויקרא כ"ה]. [והיינו שמיטת קרקעות -כי שמיטת כספים נוהגת בחו"ל]. סוריא -חכמים גזרו על היבול הגדל שם שיש בו קדושתשביעית [בקרקע של ישראל] [ויש חולקים שאין שם קדושת שביעית] ולכל הדיעות אין נוהג בסוריא איסור ספיחין. עבר הירדן [ -המזרחי -שטח עמון ומואב (וארץ סיחון)שטוהרו בסיחון] נוהגים שם דיני וקדושת שביעית מלבד איסור ספיחין שלא נוהג שם (ראה מפה מעבר לדף). ארץ מצרים -בבל -עמון ומואב [שלא טוהרו בסיחון] -לא נוהגין שם דיני שביעית -ודינם כחו"ל לכל דבר. ב) ארץ ישראל – חילוק המקומות. לגבי גבולות הארץ ישנן ג' חלוקות: )1מקומות שנכבשו ע"י עולי מצרים. )2מקומות שנכבשו ע"י עולי בבל. )6מקומות שלא נכבשו אף ע"י עולי מצרים. ועתה יבוארו בס"ד הדברים בהרחבה: )1מקומות שנכבשו ע"י עולי מצרים כיבוש שנעשה ע"י יהושע בן נון וסיעתו .חייבים שםבתרומות ומעשרות מתקנת חז"ל [מלבד מקומות מסויימים] לא נוהג בהם איסור ספיחין .אך אסור לעבוד שם עבודת קרקע וכן הגדל שם קדוש בקדושת שביעית ומבערים [הפקר] את הגידולים משם בזמן ביעורם [ביעור פירות שביעית] זו דעת רוב הפוסקים וכן הלכה למרות שיש מי שאומר שכיבוש "עולי מצרים" אין במקומותם קדושת שביעית [ד' הגר"א ז"ל]. על מקומות אלו נאמר "קדושה ראשונה [ע"י יהושע]קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא" כלומר בחורבן בית המקדש הראשון -יצאו לגלות ונתבטל כיבוש יהושע - נתבטלה הקדושה הראשונה. רבו הדיעות בפוסקים מהן המקומות והגבולות לעולימצרים .ומתמצית דברי רוב הפוסקים יוצא ומשתמע שהגבול הצפוני -בין כזיב/ראש הנקרה [במערב] -עד הבניאס [במזרח] [ויש אומרים :מראש הנקרה או ביירות- עד-נהר המזרחי (יש אומרים :ליטאני .ויש אומרים: פרת)] .והגבול הדרומי [ -גם בו רבו מאד המחלוקת] נוקטים הפוסקים עד צומת נוה חריף [כ 99 -ק"מ צפונית לאילת] [מעלה 31במפה] והוא הגבול בין צפון הערבה [שמחמירים בה] לדרום הערבה /אילת שדינם כחו"ל גמור[ .ויש דיעות שעולי בבל -מצד דרום -כבשו כעולי מצרים -עיין "אור לציון""/שביעית" פ"ו /ראה מפה במקביל] )2מקומות שנכבשו ע"י עולי בבל עפ"י המשנה בגיטין והרמב"ם הלכות תרומות [פ"א]: כיבוש שנעשה ע"י עזרא הסופר וסיעתו -עולי בבל בזמןבניית בית שני ועל זה נאמר" :קדושה שניה-קידשה לעתיד לבא" -שהקדושה [והיינו דיני תרומות ומעשרות (כשכולם בארץ -מן התורה) ושביעית ושאר מצוות התלויות בארץ] אינה בטילה לעולם. כל דיני שמיטה נוהגים במקומות של כיבוש עולי בבל.כבר כתבנו שיש דיעות ["אור לציון""/שביעית" פ"ו] שבדרום הארץ -כבשו עולי בבל כמו עולי מצרים .וכמובן שיש הרבה חולקים. תמצית דיעות רוב הפוסקים לענין כיבוש עולי בבל:* הגבול הצפוני קו אופקי עכו -דרום רמת הגולן .והגבול הדרומי אשקלון -ים המלח -וקו אלכסוני ביניהן עד באר שבע שלכל הדיעות היתה בכיבוש עולי בבל [ובתוך תחום זה ישנן "מובלעות" כגון :בית שאן .בית ג'וברין .רמלה ועוד. שדעת הפוסקים שלא נכבשו על-ידי עזרא]. * איזור (גוש קטיף/חבל עזה) נתיבות/אופקים/תפרח שנוי במחלוקת הפוסקים אם נכבש גם ע"י עולי בבל -או ע"י עולי מצרים בלבד .וכיון שממחלוקת לא יצאנו -אין היתר לעבוד במקומות אלו בשביעית והפירות קדושים בקדושת שביעית. לכן מסקנת הפוסקים זצ"ל ופוסקי דורינו אשר חייםעדנה שליט"א שאין להקל באף חלק מחלקי ארץ ישראל [דהיום -מלבד אילת והאיזור -וכדלקמן] ויש לנהוג שם כל דיני שביעית והפירות קדושים בקדושת שביעית במקומות הנזכרים עד כאן. )6מקומות שלא נכבשו אף ע"י עולי מצרים לרוב דיעות הפוסקים בדורנו [ראה "שביתת השדה" (פ"בה"ו) " -תנובות השדה" (מספר -)13וכ"ד מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף ז"ל] כל מה שמדרום למעלה ה - 31 -צומת נווה חריף [ 99ק"מ צפונית לאילת] נקרא חו"ל גמור ובכלל זה: יטבתה .גרופית .קטורה .אליפז סמר .חבל אילות ואילת. ולא נוהגים שם דיני תרומות ומעשרות או דיני שביעית: אין קדושת שביעית בפירות שגדלו שם .כן הוא מנהג הספרדים ונוהג כן הבד"צ בית יוסף. יש דיעות בפוסקים שהחל מנאות הכיכר [דרום ים המלח] חצבה -עין יהב [עד קטורה/יטבתה-אילת] לא נוהג שםשום דיני שביעית וכן נוהגים הבד"צ העדה החרדית [עפ"י החזו"א/המנח"י ז"ל -וכ"ד הגרי"ש אלישיב זצ"ל] וכ"ד הגרב"צ אבא שאול ז"ל ["אור לציון"" /שביעית"] שהגבול הדרומי של עולי בבל/ומצרים [לדעתו] מנאות הככר עד נהר מצרים במערב [ואדי אל עריש או הנילוס]. [ויש דיעות מסויימות שאף איזור אילת נכבש ע"י עולימצרים [וכ"ד הגרי"ם טיקוצ'ינסקי והגר"י קנייבסקי (הסטייפלער) והראשל"צ הגרב"צ מ"ח עוזיאל והציץ אליעזר ז"ל /והגר"י מלצר] ולהלכה לא נוהגים כמותם]. [ויש להוסיף שגם מרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל סוברכמותם (מאמר מרדכי עמ' ל"ה) שהעיר אילת וסביבתה הן מקדושה ראשונה -דהיינו נכבשו ע"י עולי מצרים (כיבוש יהושע) וממילא (לדעתו) אין היתר לעשות שום מלאכות האסורות בשמיטה כהפוסקים הללו]. [מקורות :אור לציון-שביעית (פ"ו הלכה א/ב) ילקוט יוסף- שביעית (פ"א) שביתת השדה (פ"ב)ושבתה הארץ להגר"ם אליהו ז"ל (ע"מ ל"ה)]. ג) שביעית בירושלים עיר הקודש אמרו במסכת "בבא קמא" (דף פ"ב ):עשרה דברים נאמרו בירושלים -וקסבר "ירושלים לא נתחלקה לשבטים". והרמב"ם פסק [הלכות "בית הבחירה" פ"ו הט"ז] שבמקדש ובירושלים קדושה ראשונה -קדושתן לעתיד לבא לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטילה .ע"כ. לכן -יבול הגדל בירושלים [בין החומות] נוהג בו כל דיני שביעית אף-על-גב שירושלים לא נתחלקה לשבטים .ואף שירושלים עומדת בקדושתה לעולם ועד -ולא בטילה לעולם ,מכל מקום אין שביעית נוהגת בה [עתה] אלא [שם] מדרבנן כמו בכל ארץ ישראל. [ל"ד] שמיטת קרקעות מפה זו -מתוך חוברת "שבילי -שביעית" בהוצאת המכון בבית עוזיאל -באדיבות יו"ר המכון הרה"ג רבי שניאור ז .רווח שליט"א. [ל"ה] שנת השבע פירות שביעית/פ"ב -חלות הקדושה /קרקע של גוי בא"י חיובים שונים ד) כל דיני שביעית -שייכים גם בשדה של שותפים [אע"ג דכתיב "שדך לא תזרע"]. ה) שביעית נוהגת גם באדמות השייכות לציבור או לעיריה וכד'. אולם ישנם אופנים שבאדמות עיריה וכד' יש לצרף סברתהמיקילין באיזה אופנים כגון גבי גיזום גדר חי וכיו"ב ,ויש לעשות שאלת חכם. ו) דיני שביעית נוהגים גם במדברות ובשדה הפקר שבארץ ישראל .ואסור לעבוד שם עבודות האסורות בשמיטה. וצריך לשמור קדושת שביעית בפירות הגדלים שם בשנה זו [ויש שכתבו להסתפק בזה דשמא אין שביעית נוהגת בשדה הפקר -דבעינן "שדך" שיהיה שדה מסויים]. [ע"כ מספר "ילקוט יוסף""/שביעית" פ"ג] ז) שביעית נוהגת גם בקרקע הקדש -ולכן יש לנהוג [בימינו] כל דיני שמיטה בגינה שבחצר בית הכנסת [ויש חולקים ואומרים שבקרקע הקדש ממש אין שביעית נוהגת]. * מצוות התלויות בארץ – בשנת השמיטה * ח) ידוע ששנת השמיטה לא נוהג בה תרומות ומעשרות כיון שהיבולים הקדושים בקדושת שביעית הם הפקר לכל וכמ"ש מרן שו"ע (סי' של"א סי"ט)" :ושנת השמיטה כולה הפקר ואין בה לא תרומה ולא מעשרות" [בארץ ישראל]. אמנם ישנם אופנים שמפרישים בהם תרומות ומעשרות כגון :אם בעל השדה לא הפקיר שדותיו או מטעיו -לפי מנהג הספרדים ההולכים בפסקי מרן שו"ע -המקבל ממנו פירות [או ירקות (שאין בהן איסור ספיחין כגון הנוהגים כשיטת ר"ש ורא"ש שנזרעו הירקות וצמחו בשישית ורק נקטפו בשביעית(ראה לעיל ע"מ ל"ב)] חייבים להפריש מהם תרומות ומעשרות כיון שדעת מרן שו"ע [בית יוסף סי' של"א -שו"ת אבקת רוכל סי' כ"ד] שהכל תלוי בהפקר הבעלים .למנהג בני אשכנז -כפסק המבי"ט ז"ל והחזון איש ז"ל שהכריע כמותו שהשביעית היא אפקעתא דמלכא ומופקרים הם מצד התורה בשנת השבע -לכן למנהגםאין צורך להפריש תרומות ומעשרות אם בעל השדה לא הפקירם. ט) פירות העץ [חוץ מאתרוג -ראה עמ' נ"ב] שחנטו בשישית (תשע"ד) ( 1/3בישולן) -ורק נקטפו בשביעית (תשע"ה) מפרישים תרומות ומעשרות רגיל [מעשר עני] ואין בהם קדושת שביעית. י) ירקות שגדלו במצע מנותק -בחממות ,אין חובה להפקירם ואין בהם קדושת שביעית וחייבים תרומות ומעשרות (ללא בברכה) (מעשר עני) .וכנ"ל בירקות שגדלו ב"גידולי מים" ["הידרופוניקס" בלע"ז] אין בהם קדושת שביעית [ויש אוסרים לזרוע בגידולי מים [כמ"ש לעיל (עמ' י"ג) וכן עי' לגבי נבטים -שם)]. לגבי חיוב מעשרות בפירות של נכרי/היתר מכירה ראהלקמן (עמ' ל"ו ס"ט)(.וכן בסוף הקובץ). י"א) ירקות שגדלו בערבה הדרומית [דרומה לצומת "נוה חריף"] [כ 99 -ק"מ צפונית לאילת] אין בהם קדושת שביעית ופטורים מתרומות ומעשרות [כדין יבול חו"ל] אמנם אם הגמר מלאכה [כגון מיון ואריזה] נעשה בתוככי ארץ ישראל -חייבים בתרומות ומעשרות. י"ב) בכל מקום שכתוב שצריך להפריש תרומות ומעשרות בשביעית [לא מצד יבול שישית אלא כג' מפירות שביעית שלא הופקרו (לדעת הב"י)] צריך להפריש במעשרות -מעשר עני וליתנו לעני .ויש מצריכים גם מעשר שני [ולכן לצאת ידי חובת שתי הדעות ראוי להפריש "על תנאי" :מעשר עני וגם מעשר שני .ולפדות על מטבע (לפחות 11אג') או פרי שווה פרוטה (היום-תמוז תשע"ד-כ 9.9 -א"ג ) ובלא ברכה](.וראה עוד לקמן ע"מ מ"ד ס"ז) י"ג) מעשר עני -בכל מקום שצריך ליתנו-או שנותן לעני את שוויים -היינו למי שעונה על ההגדרה "כל שאין לו כדי פרנסתו בריווח -לו ולבני ביתו" -ובכלל הגדרה זו נכללים אותם שמקבלים מילגה ,שאין הנותן חייב ליתנה להם ויכול להפסיק להם את זה בפתע-פתאום ואי-אפשר לתבוע את כספם בדין וכגון אברכי הכוללים וכיו"ב-דינם כעני המתפרנס מן הצדקה ויכולים ליטול מעשר עני .וגם עניי כהנים ולווים – יש להם חלק בזה כשאר עניים. י"ד) בשנת השמיטה נוהגים דיני ערלה [וכיון שהמטע הפקר יש לציין בשלט שפירות מסויימים הינן ערלה ועדיף לקוטפם בעודם באיבם שלא יכשלו בהם] .ופירות ערלה (גם שחנטו בשביעית) אינם קדושים בקדושת שביעית ויורידם מהעצים על מנת שלא להתכוון להוסיף כח וצימוח בעצים. ט"ו) נטע רבעי נוהג בפירות שביעית ויש לציין בשלט כנ"ל שצריך לחללם/לפדותם כדין ,והמעות אינם נתפסים בקדושת שביעית כיון שמחלל את הקדושת רבעי ולא את השביעית. [מקורות :אור לציון" /שביעית" פ"ו ה"א /ה"ב .ספר "שביתת השדה" פ"ב /פט"ו" .ילקוט יוסף"" /שביעית" פ"א /פי"ט .ספר "דיני שביעית" פכ"ג]. ט"ז) פירות שגדלו בקרקע של גוי בארץ ישראל * יסודות הדין-ופסק ההלכה: א .מחלוקת ידועה ומפורסמת בהלכה ,האם יש לנהוג "קדושת שביעית" בפירות של נכרי שגדלו בארץ ישראל ,בין מרן הבית-יוסף [רבינו יוסף קארו ז"ל בעל השו"ע בספרו "אבקת רוכל" (סי' כ"ד)] לבין רבינו המבי"ט [הרב משה בן יוסף טיראני ז"ל בתשובותיו (ח"א סי' של"ו) (וח"ג סי' מ"ה)]. ונציג בס"ד את שרשי הדברים בקצרה מיסודם -עד להלכה למעשה: ב .בגמרא גיטין (מ"ז ע"א) נחלקו רבה ורבי אלעזר :רבה סובר" :אין קניין לעכו"ם (גוי) בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר" [פירש"י :אם קנה העכו"ם קרקע בא"י אין קניינו קנוי להפקיע מקדושתה שלא תתחייב במעשר .וישראל שקונה ממנו פירות אלו-צריך לעשר"] .והטעם דכתיב בפסוק [ויקרא כ"ה] "כי לי הארץ"-לי קדושת הארץ [היינו שאין הגוי יכול להפקיע זאת הקדושה בקנייתו קרקע בה]. רבי אלעזר סובר :שיש קניין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר. .-הרמב"ם ז"ל פסק כרבה בהלכות תרומות (פ"א ה"י) דאיןהגוי מפקיע מן המצוות בקנייתו הקרקע בארץ.וכן בהלכות שמיטה ויובל (פ"ד הכ"ט) פסק כך" :עכו"ם שקנה קרקע בא"י וזרעה בשביעית-פירותיה מותרין שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי-עבירה ,והעכו"ם אינם מצווין על השביעית כדי שנגזור עליהם". והיקשו האחרונים מן הרמב"ם הנ"ל (בהל' שמיטה ויובל) -מה יש לדון בספיחי הגוי ,אם מותרים או לא כדי שנלמד אם גוי מצווה על השביעית? הרי בקרקע של גוי אין קדושה כלל! וא"כ איסור ספיחין מניין? אלא מכאן ראיה שהרמב"ם ז"ל פוסק כרבה ש"אין קניין לגוי להפקיע והארץ נשארת בקדושתה [כ"פ הרדב"ז שם.וכן לימדנו הרב באור לציון/שביעית בהקדמה ענף ו'-א']. ועתה קשה :כיון שהרמב"ם הוא מרא דאתרא דארץישראל ,במיוחד בענייני מצוות התלויות בארץ-ופוסקים בדרך כלל כמותו ,מדוע א"כ בעניין דנן אנו הספרדים נוהגים להקל [וכדלקמן ס"ד] והגוי מפקיע קדושת הארץ? שמיטת קרקעות פירות שביעית /פ"ב -דין פירו"ש בקרקע של גוים ואכן ג' תשובות בדבר: )1דעת הרדב"ז [פ"ד הכ"ט בהל' שמיטה ויובל] [ובתשובות ח"ה ב' אלפים רנ"א] שסמכו להקל על מאן דאמר [ר' אלעזר] [שם בגמרא] (גיטין מ"ז) שיש קניין לגוי להפקיע הארץ מקדושתה [במעשרות וה"ה בשביעית] כיוון שהוא מילתא דרבנן. )2גם סמכו על הגאונים הסוברים דהלכה כרבי בשביעית בזמן הזה-דרבנן. )6מרן הבית-יוסף ז"ל בכסף משנה [שם] ובשו"ת אבקת רוכל הנ"ל [שם] ביאר דברי הרמב"ם באופן אחר שהכוונה שכל מ"ש הרמב"ם שאין לגוי קניין בא"י להפקיעה מקדושתה-זה דווקא אם חזר הישראל ולקחה מן העכו"ם אבל כשעודנה ביד הנכרי הרי היא מופקעת מקדושתה [ראה אורל"צ שביעית פ"ב הי"ד ושם במקורות]. ג .ועתה ניגש למחלוקת הבית יוסף והמבי"ט ז"ל: דעת מרן הבית יוסף [וכן הסכים לו הרדב"ז] -אין קדושתשביעית נוהגת בפירות נכרים [בא"י] דדרשינן "והיתה שבת הארץ לכם" [ויקרא כ"ה –ו']"-לכם" ולא לעכו"ם .וכל זמן שהקרקע בידי עכו"ם הרי היא מופקעת מקדושתה [והיינו לכל המצוות התלויות בארץ-תרומות ומעשרות ושביעית וכד'-ומלבד ערלה כידוע [וכן נטע רבעי לד' מרן השו"ע] שנוהגת –בא"י מן התורה גם בשל גוי .וערלה נוהגת גם בחו"ל וגם בשל גוי-מהלכה למשה מסיני- ומקילים בחו"ל רק בספק ערלה].דעת המבי"ט (ובנו של המבי"ט-המהרי"ט ז"ל וכ"ד מהר"י קורקוס ז"ל][וכ"ד המהר"ש סיריליאו(מפרש הירושלמי)] -אף בפירות נכרים [שבארץ ישראל] יש קדושת שביעית -ויש לנהוג בפירות אלו כדין פירות ישראל הקדושים בקדושת שביעית כיון שאין לגוי קניין להפקיע קדושת קרקע בא"י. ד .נתפרסם בשם ספר חרדים [הקדמה ל"מצוות התלויות בארץ" פ"ז] שמרן הבית יוסף ז"ל [כנראה] חזר בו בסוף ימיו -וזאת עפ"י מה שפסק מרן בשו"ע יו"ד [סי' של"א סי"ט] ש"בשנת השמיטה אין בה תרומות ומעשרות" בסתם ולא חילק בין פירות גוי לפירות ישראל ושכן המנהג וכן הביאו השל"ה ז"ל. .לבירור דבר זה "נחלץ" מרן החיד"א [ברכ"י סי' של"אאות י'] להוכיח ההיפך-שהתשובה הנודעת באבקת רוכל (שבה נחלק עם המבי"ט) נכתבה בשנת השל"ד ([ )1994שנה אחת בלבד לפני פטירתו של מרן הבית יוסף ז"ל ] והשולחן-ערוך נכתב בשנת השי"ג [-]1993קודם לכן ב 21-שנים .ואת תשובת מרן ז"ל העיד וקיים המהר"ם גאלאנטי ז"ל ,א"כ ודאי הוא שאי אפשר לומר שמרן ז"ל חזר בו. .עדות הרבנים הנ"ל ועוד הרבה פוסקים שהמנהגנשתרש ונפוץ בגלילי ארץ-ישראל-ירושלים ,צפת ושאר ערי הארץ-לא לנהוג קדושת שביעית בפירות של גוי, כפסק מרן הבית-יוסף [וכ"פ פאת השולחן ז"ל תלמיד הגר"א מוילנא ז"ל] .וכן הוא מנהג ירושלים עד היום(וכדלקמן). החזון-איש ז"ל [סי' כ' סק"ז] פקפק בדברי מרן באבקת רוכל –ופסק והכריע כהמבי"ט ז"ל לנהוג קדושת שביעית בפירות של גוי וכן נוהגים בהרבה מקומות היוצאים ביד החזו"א ז"ל ורבני אשכנז ברובם [בני-ברק]. הספרדים-נוהגים כמנהג-ירושלים דאז וכפסק מרן הב"ידהוא מרא דאתרא בארץ ישראל ובמיוחד לאחר שמרן באבקת רוכל-העיד-שקמו כל חכמי צפת דאז והחרימו והכריזו בכל בתי-הכנסיות בגזירת נידוי שכולם יפרישו תרומות ומעשרות מפירות גוי שישראל עשה בהן גמר מלאכה והיינו-דאין לשמור גם קדושת שביעית בפירות מקרקע של גוי [שעשה בהן הגוי גמר מלאכה] .והעיד [ל"ו] המהרשד"ם שהגזירת נידוי לא היתה רק על תרומות ומעשרות אלא גם על מי שישמור קדושת שביעית בפירות של גוי .וכן אנו הספרדים נוהגים [כ"פ מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל/וכ"ד מרן הגרב"צ אבא שאול (אורל"צ שביעית פ"ב הי"ד) וכ"פ הגרי"ם טיקוצ'ינסקי זצ"ל]. ונוסיף עוד שכן פירסמו וועד הכשרות של הבד"ץ העדה החרדית ירושלים -בלוח הכשרות שנת תשס"ח ,שלפי הוראות הבד"צ בירושלים מקדמת-דנא שפירות וירקות וכד' משדות נכרים ושנעבדו ע"י נכרים -אין בהם קדושת שביעית (וכן פטורים ממעשר) כמו שנהגו מימי מרן הבית יוסף ז"ל. ה .ספרדי המארח אחד מבני אשכנז שנוהג קדושת שביעית בפירות גוי-צריך להודיעו על כך [הגרש"ז אויערבאך ז"ל]. ו .ספרדי הרוצה להחמיר לנהוג קדושת שביעית בפירות של גוי :פסק מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל (שם) שלא יעשה כן אלא בצינעא בתוך ביתו באופן שלא יהא ניכר שמחמיר בזה .וכשנותן את הקליפות בשקית לפני השלכתן לאשפה ,יעשה כדרך שיש רגילים לעשות כן תמיד שלא משליכים פסולת לאשפה בלא שקית. וכשמתארח אצל אחרים ומגישים לו יין לאחר זמן הביעור (פסח תשע"ו) לא יאמר שמחמיר ,אלא יתלה בסיבה אחרת וכן כל כיו"ב. ז .הקונה פירות מנכרי ממקום שחזקתו שהם מפירות נכרים-אין צריך לחוש בסתמא שמא הביאו פירות אלו משדה ישראל [שם]. ח .אף שאומרים שיש גזירת נדוי [לספרדים] בשמירת קדושה בפירות נכרי [מעשרות/שביעית] מכל מקום נפסק להלכה שמי שקנה פירות מחנות שמיטה המוכרת גם פירות נכרים וגם פירות של אוצר בית דין [שקדושים קדושת שביעית -מפירות של ישראל שהפקיר פירותיו] ואינו יודע אם הפירות שקנה הם מאוצר בית דין שצריך לנהוג בהם קדושת שביעית או מפירות נכרים ,אין חשש איסור להחמיר ולנהוג בהם קדושת שביעית משום החרם ,כיון שיש לומר שהחרם לא היה במקום ספק [אלא על פירות נכרים ודאי]. [ -וכן יש לומר שיש כאן ספק ספיקא :שמא פירות אלו מאוצר בין דין .ואם תאמר מנכרים -שמא הלכה כהמבי"ט שצריך לנהוג לשמור קדושת שביעית]. ["ילקוט יוסף""/שביעית" (עמ' שס"ז-ח') .וכ"ד הרה"ג הנאמ"ן מאזוז שליט"א]. ט .אמנם -פירות של גוי -היינו שגדלו בקרקע של גוי בארץ ישראל –או פירות משטח שנמכר ב"היתר מכירה" (למנהג הספרדים) וגמר המלאכה נעשה בידי ישראל- היינו שלקחו הישראל אחר שנתלשו קודם שתיגמר מלאכתן וגמרן הישראל -חייבים בתרומות ומעשרות. וזה בכל השנים .כגון :הקונה ענבים מגוי -ענבים שמיועדים לעשיית יין ,ועשה מהן יין -שהיא גמר מלאכתן -חייב להפריש מהן תרומות ומעשרות. ואף שבכל שנה מפרישים בברכה -בשנת השמיטה מפריש ללא ברכה ואינו נותן מעשר ראשון [ללוי] במקרה זה ,ומפריש מעשר עני [ולוקחו לעצמו] .ויש אומרים להפריש מעשר שני -ולכן טוב להחמיר לצאת מכל ספק להפריש במקרה כזה את המעשר על תנאי אם הוא מעשר שני או עני ואח"כ פודה בלא ברכה. [ל"ז] שנת השבע פירות שביעית /פרק ג' -המינים בהם יש[או אין] קדושת שביעית א .שנינו במשנה דשביעית [פ"ז מ"א] "כלל גדול אמרו במידה ורוב הפרי/הצמח עומד לשימוש בו -והמיעוט לא בשביעית :כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין עומד לכך -הולכים אחר הרוב. הצובעים וגידולו מן הארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית" -פשתן/סיבי כותנה שעומדים לשימוש בתעשיית הבגדים - יש פנים לכאן ולכאן ולמסקנא אין לחוש ,דאינו קדוש וכן נפסק ברמב"ם [פ"ה]. בתוספת של עוד מספר מקורות בש"ס [סוכה לט[ ].בבא בקדושת שביעית [שביתת השדה/מנחת יצחק][.אמנם הגר"םקמא קא[ ].ירושלמי פ"ז ה"א-שביעית] ורמב"ם הנזכר אליהו ז"ל חולק וס"ל דקדוש בקד"ש ויש בו איסור ספיחין]. גרעיני כותנה [מאכל בהמה] יש בהם קדושת שביעיתלעיל -יוצאים לנו הכללים והפסקים הבאים: ב .קדושת שביעית חלה על הצומח בשנה השביעית -בארץ [ילקו"י"/שביעית"/שם]. ישראל בקרקע שבבעלות ישראל [למנהג הספרדים -ג) "הנאתו שווה בכל אדם" -אותה הנאה שצריכים מחמתה היוצאים כדעת מרן הבית יוסף .וגם בבעלות גוי בארץ -לשמור קדושת שביעית ,תהיה שווה בכל אדם דאם הנאה זו - כדעת המבי"ט כפי שפסק החזון איש והסוברים כמותו תשמש רק אנשים מסוג מסויים -לא יחול בו קדושת שביעית [ויש מחמירים אף בזה]: (אשכנז)]. לכן צמחי מרפא -שאינם עומדים למאכל כלל -רק לרפואתג .הצומח בשביעית -היינו לפי הפירוטים דלקמן: ** גידולי הארץ המיוחדים למאכל אדם [כולל תבלינים -חולים אין בהם קדושת שביעית. וכן עלי קא"ת [מצוי במיוחד אצל אחינו בני תימן שלועסיםאף שאינם נאכלים ממש]. וזורקים אותן] אין בעלים שלו קדושת שביעית כיון דהוא מר ** גידולי הארץ המיוחדים למאכל בהמה. ** גידולי הארץ המיוחדים לתשמישי האדם -כגון :לסיכה ואינו ראוי לרוב בני אדם .הנה פסק זה הוא לדעת הרש"ז [כולל קוסמטיקה כגון חוחובה] -לצביעה ,לצורך האדם או רווח שליט"א בספרו "שביתת השדה" שאין בו קדושת כליו .להדלקת הנר ולרפואת אדם [הראוי לכל אדם וראה שביעית .וכ"ד הגר"י רצאבי שליט"א .אמנם דעת הגר"ש מחפוד שליט"א שבעלה האמצעי של הקאת יש קדושת ס"ז/ג']. ד .גידולי הארץ -פירות וירקות -הקדושים בקדושת שביעית .אך בעלים הקשים שלא אוכלים ולא לועסים אותם שביעית ,אינם תלויים ב"תאריכי" שנת השמיטה היינו מ -בני-אדם -שהם קשים ומרים -ואין להם חשיבות ,אין בהם א' תשרי תשע"ה -כ"ט אלול תשע"ה -אלא תלויים בשלבי קד"ש -ודמי לגרעינין שמשליכן .וכן לגבי הפסולת הנותרת מן הלעיסה -כ"ז שיש בהם טעם יש בה קד"ש .וכשאין בהם כבר גידולם ודבר זה יבואר אי"ה לקמן. ה .לגבי פרחים/צמחי ריח ובושם או העומדים לנוי -ישנה טעם – א"צ להזהר בפסולת זו -דאין בה קד"ש .ובמאמ"ר חלוקה גדולה ומפורטת בפני עצמה -ויבואר בס"ד בהמשך .להראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל אכן כתב מפורש (עמ' ק') - ו .נחזור לכללי הצומח בשביעית :בכל הצומח בשנה "עלי קאת המשמשים ללעיסה ומציצה יש בהם קד"ש -אבל השביעית גידולי הארץ למאכל/תשמיש אדם או מאכל לאחר הלעיסה פקעה קדושתם" .וכ"ד הראש"ל הגרש"ם בהמה -לא תחול קדושת שביעית -אלא אם כן יהיו בו ג' עמאר שליט"א וחתנו הגר"י מוצפי שליט"א [בספרו "שדה תנאים :א) שיהיו הנאתו וביעורו -שווים .ב) שיעמוד יחזקאל" (סי' ל"ז-ל"ח)]. לשימוש המיועד לו .ג) תהיה הנאתו שווה בכל אדם - .ויש להוסיף שלד' הרש"ז רווח(שם -בשביתת השדה) שבעלי-גפן אכן יש קד"ש אע"פ שלעניין ערלה -אינו נוהג בו- ולקמן הפירוט: ז .א) הנאתו וביעורו שווים -בזמן ההנאה מן הצמח -בו אך כיון שבעלי גפן משתמשים בהם להנאת בני אדם -לדעתו בזמן הוא מתכלה ומתבער מן העולם .וכלל זה נאמר למעט אם לקטום לאכילה יש בהם קדושת שביעית[ .וכן הסכים את העצים -המיועדים להסקה למשל ,שההנאה מהם באה הגר"ם אליהו זצ"ל (שם) וכ"כ בשדה יחזקאל (מוצאפי) (סי' רק אחר שכבר כלו מן העולם ונשרפו ונעשו גחלים -בהם לא נ"ב) והוסיף :שגם אם אינו אוכל מהעלים הללו ו/או שאינם תחול קדושת שביעית -.אם ישנו צמח שההנאה היא קודם עומדים לאכילה -כיון שהם ראויים -יש להחמיר עכ"ל]. תחילת ביעורו [לא בשעת ביעורו-כמו שאר פירות .ולא אחרי .-וכ"כ בעלי-דפנה שמשתמשים בהם כתבלין-לנתינת טעם ביעורו-כעצים הנ"ל] יש בענין זה מחלוקת הפוסקים -ונראה שיש בהם קדושת שביעית שהנטיה היא יותר להחמיר שיש בזה קדושת שביעית [עיין -צמחים העומדים גם למאכל בריאים -לתוספת חיזוק לבריאות -יש בהם קדושת שביעית [ובדומה להיתר אכילת שביתת השדה עמ' קי"ז הערה .]18 יוצא דופן מן הכלל הנזכר -כך נראה בדברי הרמב"ם -ויטמינים בשבת].ששאר מיני צמחים המשמשים לתועלת-כגון למאכל-סיכה -ח .נענ"ע -ראוי גם לאכילה [ואוכלים אותו] ואף שאר צביעה-כיבוס ועוד ,לעולם הם קדושים בקדושת שביעית אף תבלינים שאינם נאכלים ממש [שיב"א-וכדומה] יש בהם קדושת שביעית[ .וכבר הבאנו לעיל (עמ' ל"ב) שד' רוה"פ שפעמים אין הנאתם וביעורם שווה. ב) שיעמוד לשימוש המיועד לו – הפרי/הצמח עומדים שבנענ"ע אין איסור ספיחין] טאב"ק -אין בו קדושת לשימוש שלהם :למאכל .לשאר תשמישים .אם אינו עומד שביעית .ויש מחמירים [שנעשה לעישון סיגריות] ומעיקר לשימוש שלו -אין בו קדושת שביעית -אפילו הוא פרי הדין מקילים ובמיוחד שרובו המוחלט גדל אצל גויים [ילקו"י מאכל .כגון פירות ערלה :הרי אסורים באכילה ,שזה עמ' שצ"ג]. ט .פטריות -לרוב הפוסקים בדורנו -אין בהם קדושת שימושם. ופירות שנפסדו מאכילת אדם -דאינם עומדים לשימושם שביעית .אמנם הגרא"י קוק זצ"ל פסק שיש בהם קד"ש וכןהמקורי .ומצוי גם שהגננים זורקים ירק מעופש [רמב"ם הורה הגר"ש ישראלי ז"ל .ומרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל פי"א מהלכות תרומות "קניבת ירק של הגננים מותרת פסק שיש להחמיר לשמור קד"ש מספק אא"כ גדלו בתוך מבנה -וה"ה פטריות שגדלו במערה. לזרים"]. יש מי שרצה להתיר [מקדושת שביעית] כל פרי רגיל שאינו י .צמר גפן -וכן דבש המופק מפרחי הדר לא נוהג בהםעומד לאכילה כגון הנוטעים עץ תותים -שהמטרה קדושת שביעית. היא לצורך עלים בעבור התולעים ואת הפירות משליכים [מקורות :משנה שביעית פ"ז .רמב"ם "הלכות שמיטה ויובל" .דיני שביעית" -דגל [מהרי"ט] ויש חולקים עליו [חוט השני עפ"י הרמב"ם] וכך ירושלים" (פט"ז)" .הבוחר בשמיטה" פ"ה .מדריך "שמיטה לחקלאי"/מכון מסתבר להלכה שיש בהם קדושת שביעית [שביתת השדה התורה והארץ (תשס"א פ"ה) .שביעית "הלכה למעשה" (פ"ז)" .ילקוט יוסף""/שביעית" (פט"ו) .ספר "שביתת השדה" (פרק ט')] עמ' קכ"ג הערה .]21 [ל"ח] שמיטת קרקעות פירות שביעית /פרק ד' -הפקר פירות שביעית א .מצות עשה מן התורה להפקיר את יבולי השנה השביעית הקדושים בקדושת שביעית .זאת עפ"י הפסוק במשפטים[שמות כ"ג-י"א] "והשביעית תשמטנה ונטשתה" -שצריך לעזוב ולנטוש בשביעית את השדה .וממ"ש בפרשת "בהר" [ויקרא כ"ה פס' ו'] "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" דרשו (בתורת כהנים) "לכם" -ולא לאחרים ,שפירות שביעית ניתנו לאכילה רק ליהודים ולמרות שההפקר הוא לכל (כולל בהמה ונכרי) בכל זאת אין ביטול מצות הפקרת הפירות במניעה מנכרי מלאכלם קודם שזכה בהפקר -וכדלקמן [ס"ה]. בעניין טעמי הפקר הפירות נביא 2טעמים:* "החינוך" [מצוה פ"ד]" :ולכן ציוה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו ,מלבד השביתה בה ,כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו פירות בכל שנה ושנה -לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם ,כי יש אדון עליה ועל אדוניה וכשהוא חפץ הוא מצוה אליו להפקירם". * רבינו בחיי [ויקרא כ"ה]" :אינו רשאי שינהוג בשדהו ובכרמו כמנהג אדון כלל ,אלא שיהיו כל פירותיו הפקר לכל העולם וכו' שיתבונן האדם בליבו כי אין עיקר האדנות אלא לאדון הכל ברוך הוא". הנועל כרמו /או מגדר שדהו כדי למנוע מאחרים להיכנס -ביטל מצות עשה [וראה לקמן ס"ד]. ב .חלות ההפקר :הפקר פירות שביעית חל על הפירות עצמן ,שהם קדושים בקדושת שביעית וגם על השדה, הקרקע שנעשים הפקר לצורך לקיטת הפירות -זאת אומרת כל קרקע המשמשת כדרך המוליכה לצורך קטיף פירות ההפקר -בכלל זה ואסור לבעלים לעכב זאת [וראה עוד לקמן (עמ' מ' ) ]. ההפקר אינו חל על פירות של שנה ששית [כגון תשע"ד -שהיאשנת "מעשר עני" ועד חורף תשע"ה ,ישנם מטעים של פירות ששית - פירות הדר/אבוקדו] .וכן אינו חל על מה שאין בו קדושת שביעית -כגון העץ והזמורות או הצמח עצמו .וצריכים הנכנסים להזהר לבל יזיקו וכדלקמן [ס"ד/ס"ה]. ג .חיוב הפקרת פירות שביעית :המחלוקת המפורסמת בין מרן הבית יוסף ז"ל [רבי יוסף קארו ז"ל בעל השולחן-ערוך] לבין הרב המבי"ט ז"ל [רבינו משה בן יוסף טיראני]: * דעת מרן הבית יוסף :ההפקר ,ההפקעה ,היא מדעת - מצוה המוטלת על בעל השדה .חובה עליו מן התורה להפקיר שדהו/פירותיו .לא הפקיר עבר על מצות עשה -והפירות אינן הפקר ונפקא מינא -שאסור לקחת את הפירות ללא רשות בעל הבית .ואמנם לא נאסרים באכילה ואם הרשהו בעל הבית לקחת מהם או שנתן לו מעצמו -חובה עליו להפריש תרומות ומעשרות מן הפירות הללו קודם שיאכלם [תרומה גדולה .תרומת מעשר .מעשר ראשון ללוי ומעשר עני (וי"מ גם מעשר שני גם מעשר עני ע"י תנאי וכדלעיל)]. * דעת המבי"ט :ההפקר של השדה/הפירות הוא "אפקעתא דמלכא" [הפקעת מלכו של עולם] -התורה הפקירה הפירות ואף שהבעלים לא הפקירום -מופקרים מדין תורה אלא שהאדם מצווה שינהג בהם מנהג הפקר .וזו כוונת התורה בפסוק "והשביעית תשמטנה ונטשתה" לדעת המבי"ט ז"ל. והנפק"מ :מי שלא הפקיר שדהו :להמבי"ט ז"ל -הרי הם הפקר ואין צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות [ומותר לקחת (לדעתו) ללא רשות] [וסימן לזכור ולא להחליף בין הרבנים: "המבי"ט לארץ ותרעד" -מפני מלכו של עולם רועדת הארץ -זה אפקעתא דמלכא -סברת המבי"ט ז"ל]. ולבית יוסף ז"ל -אינם הפקר .וצריך להפריש תרומות ומעשרות (מעשר עני) ואסור לקחת ללא נטילת רשות -ואם לוקח הוי גזל בידו. -מנהג בני ספרד כפסק מרן הבית יוסף [שו"ת אבקת רוכל סימן כ"ב-כ"ד]. ומנהג בני אשכנז (חזו"א) -כפסק המבי"ט ז"ל.ד .דרך ההפקר: * יש הפוסקים -לשיטת הבית יוסף שס"ל שצריך בעל השדה להפקיר -שיפקיר בפה ובפני שלשה אנשים כבכל הפקר [אגרות משה פיינשטיין -והגרש"ז אויערבאך זצ"ל] [דיני שביעית פי"ד]. * בני אשכנז ,שממילא פוסקים כסברת המבי"ט ז"ל שזה הפקר מן התורה -אין צריך להפקיר לדעתם. * ויש פוסקים -וזה פסק רבני הספרדים -שאין צריך להפקיר את המטע/השדה בפני ג' אנשים וכן אין צריך להפקיר בפיו [כן הדיוק מלשון הרמב"ם פ"ד הכ"ד מהלכות שמיטה ויובל] -ודי בזה שנוהג בשדהו/פירותיו מנהג הפקר כשאינו נועל שדהו ומניח לכולם להיכנס ולקחת הפירות לכל הרוצה ["אור לציון""/שביעית" (פ"ד ה"ג) "שביתת השדה" (פי"ב ה"ד)]. אמנם אינו צריך לפרוץ גדרותיו -ואף מותר להתקין גדרסביב המטע ובלבד שישאיר פתח לכניסת אדם לקטוף את הפירות. להלכה למעשה -הצעת הפוסקים בדורנו -במקום שיש חשש גניבה מביתו/מהחצר -או נכרים הרוצים לקחת משדהו [שעבורם אין חובת הפקר -וכדלקמן ס"ה] או חשש שמלקטי הפירות או שבהמות ישחיתו את האילנות [וכן ביישובים הסמוכים לגבול] רשאי לנעול את החצר -ויתלה שלט המורה: שהפירות הפקר [או יודיע כן ברבים] ושאפשר לקבל את המפתח במקום מסויים או שיוכלו לבא בשעה פלונית וכד'. ה .ההפקר -למי? ההפקר לכל ,בין עניים בין עשירים ,מישראל. לגויים או לבהמות :במידה וכבר זכו בפירות -ההפקר גםבעבורם ואסור למנוע מהם ברגע שזכו כיון שאין זה ממונו. אך מותר -לכתחילה -קודם שיזכו בפירות -למנוע מהם/בעדם מלהיכנס לשדה/למטע כיון דכתיב "והיתה שבת הארץ לכם" -לכם ולא לאחרים -שפירות שביעית הם קודש וניתנו לאכילה רק ליהודים .לכן המונע מהם אינו מבטל בזה מצות הפקר הפירות .ומותר להושיב שומר סמוך למטע למנוע שלא יפוצו גויים [או בהמות] ויבוזו פירות שביעית. [כ"פ החזו"א והגרש"ז אויערבאך ז"ל מדיוק ברמב"ם (סופ"ד)]. ו .מצות "הפקרת פירות שביעית" היא מצוה שאין הזמן גרמא .כיון שפירות שביעית קדושתן לעולם עומדת [אפילו אם "מעבירים" קדושתן על דמים או שאר מאכלים/מצרכים -הפרי לעולם בקדושתו] [מנחת חינוך מצוה פ"ד] לכן -חובת ההפקר חלה הן על האנשים והן על הנשים כגון שהאשה היא בעה"ב על השדה/מטע/גינה פרטית ,ו/או במצב שהבעל אינו יכול להפקיר/ליתן רשות הפקרה וכד'. ז .מטע שנמסר לאוצר בית דין (ראה להלן עמ' נ' -נ"א) -שהם שליחי ציבור להביא את פירות ההפקר לצרכן ,אין רשות ביד אנשי ביה"ד למנוע מכל אדם שרוצה להיכנס למטע וליטול לעצמו כדי צרכו. ח .זמן חובת ההפקר: .אין ההפקר חל על יבול השנה השישית -לכן אין רשותלקחת פירות שנה שישית שבעצים בשמיטה וכן העצים אינם הפקר -ועל הלוקטים [פירות שביעית] להזהר לא להזיק לרכוש הנמצא בשדה. .לכן המציאות היא שעד אמצע חורף תשע"ה [הופעת שסקחדש שהוא מפירות העץ הראשונים שחל עליו קדושת שביעית (מלבד אתרוג – שדינו שונה ותלוי גם בלקיטה לפי הרמב"ם)] אין בכל פירות העץ המצויים [פירות הדר/אבוקדו -או תפוחים/אגסים מקירור] קדושת שביעית כלל [מצוי בחורף כג' בחודש שבט שמשווקים בארץ פירות עץ כג' ענבים ואגסים שהן בד"כ יבוא מחו"ל]. .חובת ההפקר היא על היבולים הקדושים בקדושתשביעית .פירות האילן שהגיעו לשליש בישולן בשנה השישית [תשע"ד] אינם קדושים בקדושת שביעית ואינם הפקר. .אמנם – אם החנטה ( 1/3בישול) היתה בשביעית (תשע"ה)צריך כבר להפקירו החל מר"ה דשמיטה אעפ"י שר"ה של האילן בט"ו בשבט (תשע"ה ) [אור לציון עמ' מ"ג]. .אתרוג -אם חנט בשביעית ונלקט בשביעית -דינו ככלפירות שביעית והוא הפקר לכל .חנט בשישית ונלקט בשביעית -או -חנט בשביעית ונלקט בשמינית :חובת ההפקר מספק-לכן אין ליטול ללא רשות הבעלים (ראה . מ') עמ' לקמן שנת השבע [ט"ל] פירות שביעית /פ"ד -הפקר פירות שביעית -פירות האילן -חובה להפקירם החל מן השלב שאסורלהפסידם [בגלל קדושת שביעית] [כמ"ש במסכת "שביעית" (פ"ד מ"י) וברמב"ם (פ"ה ה"ח) -כגון: החרובין משישלשלו (שרשרת) הגפנים משיגרעו .זיתים - משינצו .ושאר כל האילנות משיוציאו בוסר] ואעפ"י שלענין תחלופת השנים -שלב "עונת המעשרות" [המאוחר יותר] הוא הקובע. ט .הדין הוא שגם מי שאין ברשותו אלא עץ אחד וכן מצוי בהרבה גינות פרטיות -ועץ זה אינו מספיק אלא כדי צורך משפחתו -מ"מ חייב להפקיר את הפירות [בדרך ההפקר כנז' לעיל ס"ד] [ובזמן אסיפת הפירות -אוסף כדי צרכו ואפילו אם זה כל המטע/השדה ואינו מותיר כלום לאחרים]. י .זמן הפקר ירקות שביעית [לפוסקים כר"ש ורא"ש להלכה – ודלא כרמב"ם /הגרב"צ אבא שאול ז"ל] :ירקות שנכנסו משנה שישית [תשע"ד] לשביעית [תשע"ה] -חובת ההפקר חלה עליהם עם תחילת שנת השמיטה -וכן הדין בירקות שגדלו בשביעית [באופן שלא נאסרו באיסור ספיחין] אע"ג שיילקטו בשמינית [תשע"ו] וכן הדין בירקות שהתחילו לגדול בשישית -ועתידים להילקט בשמינית -מ"מ חובה להפקירם החל מכניסת השנה השביעית [תשרי תשע"ה ] עד כניסת השנה השמינית [ראש השנה תשע"ו] שאז הקדושה נפקעת מאליה וחוזרים היבולים לרשות הבעלים [אלא שלענין אכילה החמירו באופנים מסויימים ויפורסמו אי"ה בקובץ הבא (ח"ב) בל"נ]. -לכן מצוי היום בהרבה גינות ,שגדלים שיחים כגון שלנענע שיב"א וכד' -מה הדין בזה? הנה זה תלוי במה נוהג "קדושת שביעית" וכיון שבנענ"ע [שהוא גם ראוי לאכילה- ויש מקומות שאוכלים אותו כך] ושיב"א ושאר צמחי תבלין [אף שאינן נאכלין ממש] נוהג בהם קדושת שביעית (כמ"ש לעיל עמ' ל"ז) לכן יש חובה להפקירם או לנהוג בהם מנהג הפקר במידה ואדם יש לו בגינתו מהם– .החל מראש השנה תשע"ה עד כ"ט אלול תשע"ה . אמנם להלכה איסור ספיחין אין בהם אך קדושתשביעית צריך לנהוג בהם. ויש נפקא-מינא הלכתית ביניהם :נענ"ע – הוראת מרןמופה"ד הגרע"י יוסף זצוק"ל שצריכים להחמיר להפריש תרומות ומעשרות [בשש שנות השמיטה] ושאר צמחי תבלינים שיב"א וכד' [שאינם נאכלים] פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות .ואדם שלא הפקיר גינתו -ויש לה דין "שמור" -הרי כפי שביארנו לעיל -לספרדים הפוסקים כסברת הבית-יוסף חלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות באדם שלא הפקיר יבול שביעית [ללא ברכה] אם כן :אדם שמקבל "נענ"ע" בשביעית מחבירו -צריך לשאול את חבירו -בעל הגינה אם הפקיר גינתו ,ואם לאו -הרי צריך [הספרדי שקיבל הנענ"ע] להפריש תרומות ומעשרות בשביעית -ללא ברכה -ובמקביל לשמור "קדושת שביעית" .שיב"א ושאר צמחי תבלין -פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות -אך צריך לנהוג בהם קדושת שביעית: י"א .איך דרך שמירת קדושת שביעית באלו [הנענ"ע והשיב"א ודומיהם]? -כל זמן שראויים ליתן טעם משתמשים בהם -אחר מיצוי כל הטעם [כפי שרגילים כל השנים להשתמש בהם בנתינת הטעם] אפשר לזורקם לאשפה כיון שעתה אין בהם שום שימוש -פקעה מהם קדושת שביעית. י"ב .בכל אופן שאדם נכנס לשדה המופקרת מצד בעליה - בין ע"י שתלה שילוט מתאים ובין שהבעלים הפקירוה בע"פ/בפני ג' אנשים -הורו מגדולי הדור שכדאי להודיע לבעל השדה/המטע על לקיטת הפירות ולהודות לו על-כך [הגרש"ז אויערבאך ז"ל-ועפ"י ירושלמי-ראשונים וחזון איש ז"ל]. דין "שמור" ועוד מדיני הפקר א .כאמור -המצוה על בעל השדה/המטע להפקיר היבול הקדוש בקדושת שביעית -ולא לשומרם .מי ששמר פירותיו ולא הפקירם לכל -מה הדין? .הרמב"ם ז"ל פסק [הלכות שמיטה ויובל פ"ד-הכ"ד]:"מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית... וכל הנועל כרמו ...ביטל מצות עשה ...אלא יפקיר הכל... ויש לו להביא לתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר ...ואם הביא יותר מזה -מותר" .המהר"י קורקוס והכפות תמרים והפאת השולחן ז"ל למדו מהרמב"ם שאם שמר פירותיו ולא הפקירם -לא נאסרו באכילה .וכן דעת רש"י והמאירי והריטב"א ורמב"ן ורשב"א ותוספות [מנחות] הר"ש והחינוך ז"ל ,שהמשומר לא נאסר באכילה [אמנם ד' רבינו תם והראב"ד ותוספות (ר"ה) וכ"פ הגר"א מוילנא ז"ל שהמשומר נאסר באכילה] ["אור לציון שביעית" פ"ד ה"ח]. .ד' גדולי רבני ספרד בדורותינו לקולא כהרמב"ם וסיעתו וכ"ד מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל ויבלח"א הרש"ז רווחשליט"א -וכן פסק מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א ["הבוחר בשמיטה" פ"ד] וכ"פ הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א בילקוט יוסף [שביעית] אלא שסיים שם "והמחמירים שלא לאכול פירות אלו -תבא עליהם ברכה" וכן לצורך מצוה טוב להמנע מלצאת ידי חובה בפירות אלו -שלא הופקרו כדין כגון אתרוג של מצוה [ילקוט יוסף עמ' תמ"ח/אור לציון/שביעית-שם][.גם בשו"ת "באר יצחק" (בן שושן) (ח"ב סי' י' ) כתב דהמיקיל בנד"ד יש לו על מה לסמוך –אלא שטוב להחמיר במקום שאפשר והמחמיר – קדוש יאמר לו]. .והנפקא-מינא ידועה כנזכר לעיל -שמי שלא הפקירשדהו/מטע פירותיו -עפ"י הבית יוסף ז"ל צריך להפריש תרומות ומעשרות. .גם דעת מרן החזון-איש זצ"ל להקל בדין זה -של"שמור" וכ"ד מרן הגרש"ז אויערבאך ז"ל ואת עלית על כולנה ששביעית בזמן הזה דרבנן ואזלינן ביה לקולא. ב .גם למקילים בדין "שמור" שלא לאוסרם באכילה - כנ"ל ,כל הקולא היא לאוכלם מן השומר אותם -בחינם - והיינו לקבלם ממנו במתנה אך לא לקנות ממנו פירות שביעית אלו -דקנסו חכמים לקנות פירות שביעית מהחשוד לשמור פירותיו [רמב"ם פ"ח הי"ד] [ואפילו לקנותם ממנו בהקפה -אסרו] ומצד שאין מוסרים דמי שביעית לעם הארץ. ג .למחמירים ב"שמור" :השומע קידוש מאדם המקדש שאינו נוהג להחמיר ב"שמור" ו"נעבד" [שעבדוהו בשביעית באיסור] והיין בא מן ה"שמור" והשומע נוהג להחמיר על עצמו שלא להשתמש ב"שמור" ו"נעבד" -יצא ידי חובת קידוש. ד .אפשר לברך ברכת האילנות על אילן [מאכל] שנעבד או שניטע בשביעית -וכל שכן על אילן השמור [הגרש"ז אויערבאך זצ"ל/בשמו ס' דיני שביעית (פכ"ב ה"ז)]. שמיטת קרקעות פירות שביעית פ"ד -הפקר /פ"ה -איסור הפסד -והשימוש הראוי [מ'] פרק ה' אמנם לפי מרן הבן איש חי ברב פעלים (וכף החיים(סופר)– לא יברך על עץ שניטע בשביעית ,שמשבח את הבורא בדבר שנגד רצונו .ונראה שהראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א נוטה לדיעה זו בשו"ת ילקוט יוסף בענייני מועדים [סי' ח'] .וכן פסק במפורש הגרב"צ אבא שאול ז"ל (אור לציון מועדים- שו"ת ח"ג פ"ו ה"ג) והיקל רק בנעבד ושמור. ה .כמות הפירות שמותר לקחת בהפקר :הרמב"ם [פ"ד הכ"ד] כתב -בשיעור לקיחה מן ההפקר ..." :ויש לו להביא לתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר :חמש כדי שמן .חמשה עשר כדי יין -ואם הביא יותר מזה -מותר" .ועוד כתב הרמב"ם [שם פ"ד הכ"ב-כ"ג]" :הפירות שיוציא האילן בשביעית -לא יאספם כדרך שאוסף בכל שנה ...ואם בצר לעבודת האילן או שבצר כדרך הבוצרים -לוקה .כיצד עושה? תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה .ולא ידרוך ענבים בגת ולא יעשה זיתים בבית הבד -אבל כותש ומכניס לתוך בד קטן -וכן בשאר הדברים -כל שיכול לשנות -משנה". .הרי שההקפדה בלקיחת פירות שביעית היא -לא באסיפהכדרך כל השנים -באופן הקטיף וכד' ולא באותה הכמות הרגילה כל השנה .אלא מעט -וגם אותה אוסף בשינוי. .יש הפוסקים שאיסור האסיפה בכמות מרובה מפירותהפקר שביעית הוא לכל הצדדים -בין לבעל השדה/מטע בין לאחרים הלוקטים מההפקר והכמות צריכה להיות כפי שרגיל ללקוט לשימוש ביתו למספר ימים -והיינו שלוקט כמות הרגילה לו בקניה בכל השנים בכל זמן מסויים [יש שמגדירים זאת "כדי שיעור אכילה" ויש שמגדירים זאת "שיעור מזון ג' סעודות" -אך אינו מוכרח שייחשב לצריכה רגילה]. .ויש הפוסקים [כ"ד מרן הגרב"צ אבא שאול והחזון אישזצ"ל] -שכל האיסור לאסוף בכמות מרובה -אינו אלא לבעל הבית [בעל השדה/המטע] המצווה להפקיר הפירות -אך לכל אדם הרוצה לקחת מההפקר -רשאים לקחת ככל שירצו -אף כמות גדולה .אך לעניין הבצירה או הקצירה עצמה -אין הבדל בין בעל הבית או לשאר אדם שאסור כדרך הקוצרים או הבוצרים -בכמות גדולה. [ .מה ששיערו חכמים ז"ל (כנזכר ברמב"ם לעיל) שמותרלבעל הבית לקחת "חמשה כדי שמן" ו"חמשה עשר כדי יין" היינו כמות של יין ושמן לשנה אחת (כ 81 -ליטר יין לשנה אחת וכ 31 -ליטר שמן לשנה)] [מרן הגרב"צ אבא שאול ב"אור לציון שביעית" פ"ד ה"ה]. .מי שעבר והביא יותר משיעור המותר לקחת [כל שיטהכהיתר שלה] -הפירות מותרים ולא ישמרם בביתו זמן מרובה דחשיב כסחורה. .לגבי אותו מעט שאוסף -מבואר בפוסקים -עפ"י הרמב"םהנ"ל ,שיעבד אותם בדרך השונה מהרגיל כגון תאנים של שביעית שלא ייבשם במקום הרגיל וכשדורך ענבים לא ידרכם בגת כהרגלו וכן זיתים לא יכתשם בבית הבד כהרגלו -וכן בשאר דברים משנה דרכו .ויש אומרים -שמלבד השינוי בעיבוד -גם צורת הקטיף והבצירה צריכה להיות בשינוי, היינו שלא יקטוף ויבצור בכלי המיוחד אלא בכלי שונה או ביד. והעיקר להלכה שאין שום צורך לשנות באופן הקצירה אלאהעיקר שיקצור מעט מעט אפילו במגל -וכ"פ החזון איש ז"ל שהסומך להקל לקטוף מעט מעט מההפקר בלא שינוי -לא הפסיד ["שביתת השדה"] איסור הפסד פירות שביעית-והשימוש הראוי להשתמש בהן: א .נצטוינו בתורה "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" [ויקרא כ"ה] – ודרשו על זה חז"ל "לכם" -לכל צרכיכם. "לאכלה"-ולא להפסד [בבא קמא ק"ב .פסחים נ"ב] .ועוד נאמר "כי יובל היא קודש תהיה לכם" – הרי שיבול השנה השביעית – קדוש בקדושת שביעית – ואסור להפסידו. המפסיד פירות שביעית – עובר על הצווי "לאכלה"-ולא להפסד. ולימדונו חז"ל שפירות שביעית ניתנו -לאכילה ,לשתיה,לסיכה ,לצביעה [לאדם] ולהדלקת הנר. דבר גדול ומיוחד להסקה – בניית בתים – ייצוררהיטים ,צביעת בהמה –אין בו קדושת שביעית כלל. ב .מצות עשה באכילת פירות שביעית: בדעת הרמב"ן ז"ל -נחלקו האחרונים ז"ל :יש אומרים שלדעתו של הרמב"ן בספר המצוות שלו שיש מצות עשה באכילת פירות שביעית שנאמר "לאכלה" [מהרי"ט אלאגזי] ויש חולקים וסוברים שגם להרמב"ן אין לדייק מדבריו שיש מצות עשה של אכילת פירות שביעית [חזון איש .ערוך השולחן] ולכל הדיעות – כל האיסור הוא לקלקלם – אך לא נאסר להניחם מעצמם שיירקבו מעצמם. ג .היתר השימוש בפירות שביעית – הוא באופן שימושם הרגיל :את שדרכו לאכול-לאכול .את שדרכו לשתות- שותים .אך שימוש חריג-אסור .דרכו להיאכל חי ,אסור לאוכלו מבושל ,ולהיפך :דרכו להיאכל מבושל – אסור לאוכלו חי .דרכו בשני האופנים – נוהגים בו כדרכו בשני האופנים – כרצונו .דרכו באפיה -מותר בצליה ובישול – דהכל אחד הוא .ויש מסתפקים בזה. וכן "שימור" פירות ירקות מותר בפירות שביעיתהנהוגין -ודין השימור כדין בישול שיעשם כמקובל .דבר הנכבש – אסור לבשלו [כגון מלפפונים] אך בדרכו כן – מותר [לכן מותר לבשל זיתים כבושים]. מכל מקום – גם אם השתמש בפירות שביעית לאכדרכן – הפירות לא נאסרו באכילה. הוא הדין עשיית מרקחת ["ריבה"] -מותרת ,במהשדרכו בכך. ד .מה נחשב "דרכו" של הפרי? מה שדרך בני המדינה בה הוא נמצא להשתמש באותו אופן. יבולים שבעדות מסוימות נאכלים רק מבושליםובעדות אחרות נאכלים חיים [כגון חבוש/נענע] -זה נקרא דרך אכילתו -ומותר [כל אחד לפי עדתו]. אמנם חלוקה לפי מגזרים כגון "צמחוניים" וכד' – לאנחשב דרך אכילתו ,אם רק אצלם אוכלים דבר מסויים בדרך מיוחדת -אלא צריך להיות לפי רוב בני אדם. ה .איסור הפסד פירות שביעית – כאמור הוא בידיים ממש וכג' להשליכו לאשפה או כל מקום מאוס [ויבואר בס"ד בהמשך] ולא בגרמא [כגון אם רוצה לאכול חצי פרי – וחותכו ומשאיר החצי האחר "ונגרם" מאליו הפסד לפרי] .וכן אסור למרר טעמם של הפירות [עירוב משקה שביעית עם משקה מר] וכן אסור לאוכלם אכילה גסה [כגון שאוכלם כשנפשו קצה באכילה מרוב שובע -כיון שאינו נהנה מאכילה זו הרי הוא מפסיד הפירות] וכן האיסור להוריד מחשיבות השימוש הנהוג בו [כגון ליתן מאכל אדם לבהמה או להשתמש בו לרפואה] שנת השבע [מ"א] פירות שביעית/פ"ה סחיטה וריסוק סחיטת פירות שביעית עפ"י מה שפסק הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל [פ"ה ה"ג] "ולא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומעשר שני" -למדו מכאן הפוסקים את עניין סחיטת פירות הקדושים בקדושת שביעית .ולפניכם סיכום ותמצית הדברים לפי חלוקת הפירות. ענבים וזיתים :לכל הדיעות מותר לסחוט ענבים הקדושים בקדושת שביעית לעשותם יין .וכן הותרה כתישת זיתים לעשותם שמן .כיון שהנסחט מפירות אלו- יש להם שם "משקה" -ועלו דרגה לטיבותא -והתורה העידה בשמותם "תירוש" [יין] ו"יצהר" [שמן]. [כאן המקום לציין שבכמה אופנים נחשבים הזיתים והענבים כ"משקה" ממש לעומת המשקין משאר הפירות :בברכות -:שניהם בורא פרי העץ/הגפן (רק שהשמן מזיק-בסתם-אין מברכין כלל לד' מרן שו"ע והגר"ע יוסף זצ"ל) שאר משקאות -זיעה בעלמא-שהכל. [מנהג יהודי מרוקו וכן נהג סידנא באבא סאלי ז"ל וכ"פ בא"ח ז"ל/וכ"ד הגר"ם אליהו זצ"ל שעל שמן זית לברך ב"פ העץ] בסחיטה בשבת :שניהן סחיטתן מן התורה -חיוב חטאת/סקילה. שאר הפירות -דרבנן( .אם נסחטין למשקה). בתרומות ומעשרות :חיוב זיתים וענבים -מן התורה בתרומות ומעשרות .לכו"ע חיוב שאר פירות וירקות (לרוב הפוסקים) דרבנן (בכל זאת תרומות ומעשרות -היום הוי דרבנן בכולן). בדיני שביעית -כפי שמובא כאן מותר לסוחטן. לימונים ,תפוזים ואשכוליות: בפירות אלו דווקא -שעומדין ודרכן לסחיטה ועושין מהן משקאות [ולקמן נזכיר גבי תפוחים וגזר] נחלקו הפוסקים בעניין זה ומצינו בזה שתי שיטות עיקריות: * שיטה א' -להקל -דעת רוב הפוסקים וגדולי פוסקי הספרדים: מכמה טעמי ותריצי שסחיטת פירות הללו אין בהם הפסדאף שהמשקה זיעה בעלמא ,בכללם הטעם שהעצים ניטעים לצורך זה ואין במשקה הפסד כיון שהוא עדיין קדוש בקדושת שביעית. זו דעת החזון איש ז"ל [בפירות הדר דוקא-ולא בשארפירות] הגרש"ז אויערבאך ז"ל [אך מחמיר מטעם אחר - מפני שהנשאר עם הפרי נמאס מאכילה לרוב בני אדם] והערוך השולחן ז"ל ועוד .ובספר "דיני שביעית" [פרק ט"ז] .וזו גם דעת מרן מלכא הראש"ל הגאון רבינו עובדיה יוסף זצ"ל [יביע אומר ח"ח או"ח ל"ז] ומרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל [קיצור שולחן ערוך /ויבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף [ילקוט יוסף שביעית עמוד תט"ו] והראש"ל הגרש"מ עמאר שליט"א והרש"ז רווח ["שביתת השדה" עמוד קע"ד] ומו"ר הגר"א חפוטא שליט"א [הבוחר בשמיטה פ"ה][(ובשו"ת "באר יצחק"( ח"ב.סימן ט')]. בעניין סחיטת גזר ותפוחים" :כיון שהיום בזמנינו כמעטבכל החנויות לממכר משקאות שסוחטים תפוזים סוחטים גם גזר .וכן תפוחים -יש תעשיה שלימה של משקה תפוחים -יש מקום להתיר סחיטתם ואף שכתבו אחרונים להחמיר בזה -אפשר שלא היה נפוץ בזמנם כל-כך .ואולי כן יש להחמיר כיוון דשונה הוא שבתפוזים ואשכוליות רובם עומד למיץ -מה שאין כן-גזר וכד' -לכן המיקל בגזר ותפוחים יש לו על מה לסמוך" [הגר"ש עמאר שליט"א/הרש"ז רווח שליט"א -ספר "שביתת השדה" פי"א עמוד קע"ד](.והגרמ"א ז"ל) . [ .-כאן המקום להוסיף שבשנים האחרונות -נתרחבה תעשיית המיצים -ופירות נוספים משווקים כמשקה -כג' אגסים ,רימונים ,תותים ועוד -ויל"ע שמא דינם כהנ"ל]. * שיטה ב' -להחמיר -פוסקים אלו סוברים שבסחיטה מפירות אלו [שאינן כזיתים וענבים] -אינה כמשקה אלא כזיעא בעלמא כמו לענייני ברכות ותרומות -והוי כמאבד את הפרי והוי הפסד וכתיב "לאוכלה"-ולא להפסד והפוסקים כן :הגרי"ם טיקוצ'ינסקי ז"ל [בספר "תורת השמיטה" ומיקל לחולים] .ספר "ברית עולם" ו"שמיטה כהלכתה" .ובראש המחמירים מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל ["אור לציון""/שביעית" פ"ב ה"ב]. .ונפקא מינא להלכה למעשה -בלימונים הקדושיםבקדושת שביעית (יופיע אי"ה בשלהי תשע"ה) [מיץ מ- תפוזים ואשכוליות משביעית -רק בחורף תשע"ו]. [תפוחים -גם בסוף הקיץ תשע"ה )]. .ולכן לפי מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל/ובנוהראש"ל הילקוט יוסף שליט"א וסיעתם [שיטה א'] - מותר לסחוט לימונים הקדושים בקדושת שביעית - לעשותן מיץ לימון טבעי או לסחטן לתוך כוס תה, סלטים ,דגים מטוגנים וכד'. .ולפי מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל [וסיעתיה] [שיטהב'] -אסור לסחוט הלימון הקדוש בקדושת שביעית והרוצה ליתן לימון בכוס תה או בסלט ,בתבשיל דגים וכד' יתן בהם חתיכות לימון -בלא לסוחטם .אמנם לדעתו ,הרוצה לאכול פרי ע"י כפית [וכפי שרגילות לעשות כן באשכוליות] רשאי להקל בכך כל שלוקח מגוף הפרי יחד עם המשקה -דחשיב "דרך אכילה" והוא הדין אם רוצה לקחת מעט לימון בכפית יחד עם מעט מהפרי כדי ליתן לכוס תה או למרק -רשאי. .שאר פירות וירקות :כגון תאנים בצל ומלפפונים וכד'.אלו ושכמותם -המכנה המשותף בכולם -אין דרך לסוחטן למשקה -אם הם קדושים בקדושת שביעית לכל הדיעות אסור לסוחטן -ובכל זאת אעפ"י שעשאם באיסור וסחטן -יש במיץ הנסחט -קדושת שביעית(.כמ"ש לעיל מ"א ס"ג) ריסוק פירות א .ריסוק פירות שונה דינו מדין סחיטת פירות [שביעית]: ריסוק פירות מותר -כל שדרכו בכך .ואעפ"י שיוצא מהםקצת מיץ .וכגון ריסוק עגבניות בננות ואבוקדו .ויכול אף להשתמש לצורך זאת בכל כלי -וכג' בבלנדר. פירות שאין דרכם לרסק כלל -אסור לרסקם .אמנםבעבור קטנים ותינוקות [ונראה דה"ה גם לזקנים] כיון שדרכם בכך מותר לרסק אף פירות שאין הדרך לרסקם. אפשרי שגם לגדולים הבריאים יהיה מותר לרסק פירותשאין דרכם בכך -אימתי? בשתי אפשרויות: .1ע"י כך שאינו מרסק לגמרי -אלא כשהצורה של הפרי קיימת ["אור לציון"]. .2אם אינו ממעך אותו אלא מרככו מעט ["שביתת השדה"]. ב .גירוד גזר או סלק במגרדת וכד' ,טחינת שום לקדירה/תבשיל או טחינת שום/בצל כדי לערבן בקציצות, טחינת תפוחי-אדמה או טחינת אגוזים ובוטנים כדי לערבם ליתנם בעוגה -הותרה .אלא שצריך להקפיד שלא יערב מעט אוכל מפירות שביעית בהרבה פירות חולין באופן שלא יורגש הטעם של הפירות שביעית כי ע"י זה מפקיע אותם מקדושתם. * ולפ"ז יש לדון בעניין גירוד תפוחי עץ של שביעית שהרגילות (כל השנה) לעשות "עוגת תפוחים" או סלט "וולדורף" שמעורב בהם פלחי תפו"ע! שלכאורה יש לחלק: ב"עוגת תפוחים" -שמורכבת מפלחי תפ"ע -וכן בסלט הנ"ל -החתיכות ממש נרגשות -אך בעוגת תפוחים שהתפוחים גורדו ולכאורה טעמם מתבטל בתערובת העוגה – שמא יש להחמיר בזה? וצ"ב. ג .דבר מאכל הקדוש בקדושת שביעית .מותר להקפיאו עד שיוקרש כיון שמשביחו .וגם ללא השבחה -הרי הוא [מ"ב] שמיטת קרקעות פירות שביעית/פ"ה -השימוש הראוי בהן -פח שמיטה חוזר לקדמותו לאחר ההפשרה .אך אם יש בזה קלקול-אין להתיר. ד .מותר ליתן פלח לימון לתוך כוס תה -ואחר גמר השתיה לזורקו כיון שאזיל טעמו ושימושו אלא שעדיף לסחוט אותו עם הכפית לתוך התה [הגר"א חפוטא שליט"א בספר "הבוחר בשמיטה"] [ולפי מ"ש לעיל בשם מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל שסחיטת לימון יש להחמיר בו -אז לפי דעתו הדרך ליתנו כפלח בתה-עדיפא]. ה .צמחי טעם כגון "נענע" "שיב"א" "לואיזה" וכד' או שאר תבלינים שיש בהם קדושת שביעית-לאחר שהשתמשו בהם כפי הרגילויות במספר כוסות או בקומקום תה וכד' -או שימושם בקדירה -לאחר נתינת הטעם -הרי הם כעת כעץ בעלמא -ומותר לזורקן .הוא הדין עלי ירקות שניתנו בתבשיל מותר לזורקם אחר נתינת הטעם. ו .מרק ירקות/פירות ("קומפוט") שנתבשלו עימם פירות שביעית ונתנו בהן טעמן -הרי אסור להפסידם כל זמן שהם ראויים למאכל .אך אם שלקו/בשלו תפוחי אדמה או סלק וכד' -מותר לשפוך מי הבישול כיון שכל השנה הדרך לשפוך מי הבישול הללו. ז .סירים וקדירות שבלועים מתבשיל הקדוש בקדושת שביעית -אין בהם קדושת שביעית כיון שאינם ראויים לאכילה ואין בהם ממש [ברית עולם/הבוחר בשמיטה]. ויתירה מזאת :מותר לשטוף סירים וצלחות שיש בהם שיירי מאכלים הקדושים בקדושת שביעית אעפ"י ששיירי המאכל הולכים לאיבוד ,כל שהכמות קטנה שלא רגילים בכל השנים לטרוח ולאסוף כמות זו [ילקוט יוסף/אחרונים]. ח .היתר עשיית מרקחת [ריבה] או בישול פירות לקומפוט - רק במה שדרכו בכך [מרקחת :מתות שדה ,תפוזים ,משמש וכד' וכן להכין מיני מתיקה מקליפות שלהם :קומפוט - מתפוחים ,אננס או אפרסקים וכד']. ט .פירות מיובשים :מותר לעשות במה שרגילים לייבש - וכל ייבוש כעין זה מותר -בין באופן טבעי בין בתנורים. י .שימושי שמן של שביעית ויין של שביעית יתבארו אי"ה בקובץ הבא (ח"ב) בל"נ. י"א .מ"ש בפסוק "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" - שדרשו חז"ל "לאכלה-ולא להפסד" ,כתבו הפוסקים - שהכוונה הפסד ישיר בידיים. -ומה לגבי -הפסד בגרמא -בפירות שביעית? הנה זומחלוקת בפוסקים האחרונים וגם בפוסקי דורנו: ** בראש המתירים הפסד בגרמא בפירות שביעית -עומד המהרי"ט ז"ל וראייתו מירושלמי [פ"ז דשביעית מ"ב] שהתירו להעלות לגג קניבת ירק שתתייבש מאליה [דקודם ראויה למאכל אדם ואח"כ רק למאכל בהמה] .וכן ס"ל לרידב"ז [וכ"ד החזון איש ז"ל וכ"פ בספר "השמיטה" (למהר"י טיקוצ'ינסקי ז"ל) וכ"ד הגרי"ש אלישיב זצ"ל]. ועוד כמה אחרונים -וכן דעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל /ובנו יבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ילקוט יוסף [שביעית-פט"ו] וכ"ד מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א שכן עיקר לדינא. ולפי דעת כל אלו :פרי שאינו רוצה לאוכלו -יניחו במקוםשיירקב וייפסל מאליו או יניחו במקום שהבהמה או העוף יוכלו לגשת לאוכלו מעצמם ואינו מחוייב למונעם. * וכן אפשרי להניח שיירי אוכל בשמש או במקום שיגיעו זבובים/יתושים/דבורים/פרעושים או כל מיני חרקים או להניח שיירי אוכל בחוץ במקום שהשלג יירד עליו .וכן קומפוט [או מרק] מפירות [וירקות] שביעית אינו מחוייב להכניס הנשאר למקרר אף שגורם שהנשאר יתקלקל. * מכל מקום -על האב לחנך בניו הקטנים [שהגיעו לחינוך] שלא יבזבזו את האוכל שיש בו קדושת שביעית משום חינוך שגם באיסור דרבנן אין לאב להרגיל בניו הקטנים לעבורעל איסור דרבנן [ילקו"י שביעית פט"ו הכ"ג] -אך כיון שנאמר קודם שגרם הפסד פירות שביעית -מותר מדינא לכן מותר ליתן לתינוק פירו"ש אעפ"י שהוא יפורר וילכלך באכילתו -כדרך התינוקות -ויפסיד האוכל הנשאר .וכן מצוי שנותנים לתינוק בננה [מאוצר בית דין -קדושה בקדו"ש] אף שיודע שהנשאר-יימאס ,אכן אם נשאר ולא נמאס -יכרכנו ויזרקנו בפח .וראוי עכ"פ להחמיר ,אם אפשר ליתן לו רק חלק מהפרי לא לגרום להפסד -וזה עדיף! ** לעומתם כמה אחרונים אוסרים הפסד פירות שביעית בגרמא [עקיפה]: הגרצ"פ פראנק [הר צבי] המקדש דוד .חידושיםוביאורים להלכות שמיטה – וכן פסק הרב שניאור ז .רווח שליט"א בספרו "שביתת השדה" פי"א [הערה ]41שגרמא בהפסד פירות שביעית אסורה -וכגון שאסור להניח פירות שביעית במקום שיש דריסת רגל לאנשים או ליד מקור חום שיקלקל את הפירות [וכג' מה שנזכר לעיל בהיתר השיטה הקודמת]. אמנם -גם לדעת אלו המחמירים בהפסד של פירות שביעית שנעשה כתוצאה משימוש בדרך הרגילה בכל השנים -מותר וכגון שמותר לאכול פרי ולהשאיר חלק ממנו אם אינו חפץבזה יותר -והשאר ממילא ייפסד בקרוב .וכן ליתן לפני תינוקות אוכל שהם מפוררים ומפסידים בידיים .וכן ליטול אתרוג של שביעית -אע"ג שע"י מישמוש היד הוא בא לידי הפסד. י"ב .מה שאסור להפסיד בידיים -מפירות שביעית ,היינו גם כל שיירי מאכל שדרך אנשים לחוס עליו מחמת ממון. מכאן ,שאם דרך האנשים לחוס על זה ולשיירם -אסור. לכן :המעט הרגיל שנשאר בצלחת ובקדירה אינו חושש עליו ומותר לזורקו לפח האשפה -אך אם הנשאר הוא בשיעור ניכר שרגילים לשומרו לעצמו או לבהמתו או להחזירו לקדירה לא יזרקנו לפח אשפה אלא לפח שמיטה. פח שמיטה ** כיון שנצטוינו בתורה הקדושה "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" [ויקרא כ"ה] ודרשו חז"ל "לאוכלה-ולא להפסד" - ומכאן שצריך לשמר ולא לזלזל ולזרוק שיירי פירות שביעית [כפי שצויין לעיל] או קליפות של פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית [כפי שיפורט בס"ד בקובץ שנת השבע (ח"ב)]] או שאר מאכל בהמה הקדושים בקדושת שביעית ,אם כן ראוי לא להשליך את הנ"ל מפירות השביעית לפח אשפה רגיל המיועד ללכלוך וכמות-שהן בדרך בזיון. = האם צריך לייחד "פח שמיטה" לעניין זה או סגי שיניחום בשקיות ניילון וכד'? את מירב השיטות בעניין זה מפוסקי דורנו האחרונים אנו מציגים בס"ד לפני הקוראים הי"ו וכל אדם ינהג בשיטת רבותיו: הפוסקים שמצריכים "פח שמיטה": * החזון איש זצ"ל " -אסור להשליכן לאשפה -אלא ישאירן בביתו עד שיתעפשו ויתקלקלו ואז כבר אינן נחשבות כפירות שביעית" עכ"ל. * וכ"כ בספר "דרך אמונה" להגר"ח קנייבסקי שליט"א. * וכ"כ הגרי"ש אלישיב זצ"ל -והוסיף שבשעת הדחק אפשר לאוספן לשקיות ניילון ולקשור פי השקית שנת שבע [מ"ג] פירות שביעית/פ"ה פח שמיטה ולהניחה כך באשפה [כפי השיטה הבאה] וראוי להניח השקית מעל האשפה שבפח .ועוד הורה הרב ז"ל - שבמקום שמכוניות סילוק האשפה דוחסות האשפה -יש לשים את השקיות באשפה לאחר שהחלו השאריות להתקלקל כדי לא להכשיל את עובדי הנקיון [היהודים] בהפסד פירות שביעית [ספר "דיני שביעית"]. * וכ"כ מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א בספרו "הבוחר בשמיטה" וכפי הוראת החזון איש ז"ל [שביעית סי' כ"ד אות י']. * וכן ראיתי שהורה בפסקיו הגר"י טשזנר שליט"א מו"צ בק"ק אופקים בתחילת שנת השמיטה תשס"א בגליון "המעיין". * וכן פסק הרש"ז רווח שליט"א בספר "שביתת השדה" [פי"א הכ"ח] שמותר להניח כל סוגי השיירים אפילו הממהרים שיש הכלים ונפסדים מהר ויש פחות זמן .אך יש לחלק בין שיירי מאכל טובים למקולקלים כבר - וכדלקמן .וכ"כ בספר "שמיטה כהלכתה" ובספר "משפטי ארץ". הפוסקים שסוברים דדי בשקיות ניילון: * דעת הגרש"ז אויערבאך ז"ל -סגי בהכנסת שיירי הפירות והקליפות לשקית ניילון -וכך לסוגרה ולהניחה באשפה [ספר "דיני שביעית" בשמו בהוראתו לבני ישיבת "קול תורה"]. * דעת מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל "[ -אור לציון""/שביעית" פ"ב ה"ג] "ורשאי להשהותן עד שיתעפשו וכד' ומ"מ אין לזורקן לאשפה כמות-שהן אלא יעטוף אותם בנייר או בשקית ניילון באופן שלא יימאסו בזריקתן לאשפה ויניחם שם כך". * וכ"ד הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל ,אך מחמיר הוא יותר דיעטוף השיירים בנייר כסף ואותם יתן בשקית ניילון. * וכן היא לכתחילה דעת הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א [ספר "ילקוט יוסף שביעית" עמוד שע"א] שמן הדין אפשר לכרכן בנייר או בשקית ניילון ויניחם בפח אשפה או יכול להשהותם שם עד שייפסדו ויתעפשו וייפסלו מאכילת בהמה. ואמנם מה שהזכיר שם מו"ר הרה"ג הראש"ל שליט"אלבסוף שיש מחמירים לייחד פח מיוחד לקליפות [ושיירי פירות] שביעית [הראויים למאכל אדם/בהמה] ובהערות ציין [עמ' ש"ע-שע"א] שרבים נוהגים לייחד בשנת השמיטה שני פחי אשפה .מכניס מאכל הנשאר/קליפות - לשקית ניילון ומניחה בפח הראשון .וכך מוסיף שקית ובה שיירי פירות שביעית ,לפח הראשון עד שמתמלא ואחר יום-יומיים מעבירו לפח אשפה השני הרגיל ,והפח הראשון מתרוקן למלאות שוב וחוזר חלילה. וציין שם להרב שמיטה כהלכתה שגם כן ציין [כמ"שהרב ש.ז .רווח שליט"א לעיל] שאסור להניח אפילו בפח שמיטה עצמו שיירי פירות טובים של שביעית שעוד ראויים לאכילה וכשהם נרקבים אי-אפשר לזרוק עליהם שיירי פירות נוספים טובים שאלו הראשונים ממהרים להרקיב-לפני הזמן-את אלו החדשים ,לכן מעמידים היום בכל בית ,פח מיוחד למאכלים שיש בהם קדושת שביעית ונזהרו קודם לכרוך כל דבר שרוצה להשליך שם, בנייר או ניילון וכאשר הפח מתמלא -זורקו ולא נקרא בזה-בזיון [או כאשר החלו להרקיב-אפשר לזורקם בלא שיתמלא]. והמדקדקין מעמידים ב' פחים גדולים וכשמתמלא אחד מתחיל למלאות את השני -ורק כשמתמלא השני מרוקןאת הראשון שאז ודאי כבר הכל נרקב -ובדרך זו מקיימים מצות שביעית בהידור עכ"ל. ** מה מניחים ב"פח שמיטה" [למחמירים] או בתוך שקיות ניילון [למקילים] מתוך פירות שביעית או שאר דברים שצריך לשומרם בקדושת שביעית? א .פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית -פירות וירקות אלו הן בכלל "גידולי הארץ המיוחדים" כפי שהקדמנו לעיל. בפירות -הולכים אחר "חנטה" [ 1/3בישול] [וי"א הוצאת פרח] .בירקות -הולכים אחר "לקיטה" – קטיפתם [לפי רוה"פ (כמ"ש לעיל עמ' ל"ב) שלא אוסרים אותם מצד ספיחין). תפוזים ואשכוליות ושאר פירות הדר [המשווקים בחורףתשע"ה ] וכן אבוקדו .וכן תפוחים ואגסים מקירור [אפשר להבחין בין חדש לישן] כל אלו משנה שישית ואין בהם קדושת שביעית (עד קיץ תשע"ה ). ב .שיירי הפירות הנז"ל שיש בהם קדושת שביעית -צריך לשומרם ב"פח שמיטה" [כנזכר בדעת המחמירים] או יניחם בשקיות ניילון [וכנזכר בדעת המקילים] סגורות ואז יזרקם באשפה .והיינו גם הקליפות [הנאכלות] גם שאר בשר הפרי וראה עוד לקמן. ג .גרעיני הפירות של שביעית שאינם אכילים כלל לא לאדם ולא לבהמה כגון גרעיני המשמש והאפרסק והשזיף וכד' והוא נזרק כמות-שהוא -אין בהם קדושת שביעית ומותר לזורקם לאשפה -כך היא הכרעת רוב ככל האחרונים [למעט הגר"ש וואזנר שליט"א דמחמיר בזה]. והוא הדין בגרעיני תמרים (לחים) תפוחים ואגסיםוחבושים (שהם לחים) -מקדושת שביעית -גם דעת האנשים להשליכם ואינן עשויין לאכילה כלל. אמנם בגרעיני אבטיח יש להחמיר לנהוג בקדושתשביעית כיון שכיום זורעים שדות מיוחדות של אבטיחים קטנים במיוחד לצורך שיווק הגרעינים -אלא זאת במידה ואין איסור ספיחין באבטיחים -וכמעט ולא מצוי (לספרדים) אבטיח עם קדושת שביעית [ואפשר לדברי המבי"ט ז"ל -כפי שנוהגים אחינו בני אשכנז מקרקע של גוי בארץ ישראל וכנז"ל]. גרעיני פירות שדבוק בהם מעט משיירי הפרי כגון גרעינישזיפים אפרסקים -זיתים ותמרים וחבושים -וכד' - שנשאר סביבותם מעט מבשר הפרי יש אומרים שאסור להפסידם -שהרי עדיין ראויים לאכילה לכן צריך לשומרם בפח שמיטה ו/או להניחם בשקיות ניילון וכנזכר בדעת המיקילים ולהניחם באשפה [כן דעת ספר "השמיטה כהלכתה" והחזון איש ז"ל והגרש"ז אויערבאך ז"ל ודעת מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל /ונראה שכן ד' הרש"ז רווח שליט"א להחמיר]. ויש אומרים שכיון שבדרך כלל גרעינים אלה מיועדיםלהשליכם לאשפה אין בהם קדושת שביעית ומותר לזרקן לאשפה כרגיל [דעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל /ויבלח"א בנו הראש"ל הגרי"צ יוסף בספר "ילקוט יוסף""/שביעית"] ואם נשאר בהם לחלוחית בעלמא אפשר ממש להקל בזה [הגרי"ש אלישיב זצ"ל]. "שאל תלמיד אחד את רבי אבהו :למה ציווה הקב"ה על השמיטה? אמר לו :אמר הקב"ה לישראל:זריעו שש והשמיטו שבע ,כדי שתדעו שהארץ שלי היא"[ .סנהדרין ל"ט] ["ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם ותשכחו עול מלכותו" (פירש"י -שם)] -------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------וכן דרשו חז"ל בתורת כהנים (בחוקותי)" :אני אמרתי תהיו זורעים שש ומשמיטים לי אחת -בשביל שתדע שהארץ שלי היא". (ס' דיני שביעית). [מ"ד] שמיטת קרקעות פירות שביעית/פ"ה פח שמיטה וגם למחמירים בענין גרעיני הפירות שדבוק בהם מעטבשר הפרי או מהקליפות -אם נמצא במקום ציבורי יכול ליתן הגרעינים והקליפות בשקית הניילון ומיד לזרוק השקית לפח אשפה בלא לחכות שיירקבו ["ילקוט יוסף""/שביעית" עמ' שע"ו -שע"ט]. ד .כמהין ופטריות של שנה שביעית -לרוב הפוסקים יש להקל -ולא נוהג בם קדושת שביעית [הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א הגר"ח קנייבסקי שליט"א והרש"ז רווח שליט"א/הגרצ"פ פרנק והמנחת יצחק וייס ז"ל ועוד]. [ויש מחמירים :הגרא"י קוק ז"ל .הגר"ש ישראלי ז"ל. ומרן הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל הורה להחמיר מספק. אא"כ גדלו במערה/מבנה]. ה .שאריות אוכל הראויות למאכל אדם ,כאמור ,צריך לשומרן בקדושת שביעית כנ"ל ב"פח שמיטה" או "שקיות ניילון" כנזכר אך אם אינן ראויות למאכל אדם - וגם אינן עומדים למאכל בהמה -מאכל בעלי חיים הנמצאים באותו מקום -אפשר להשליכם לאשפה ["הבוחר בשמיטה"]. אמנם נזכר בפוסקי דורנו שמצוי שאדם משאיר מעטבצלחת ובקדירה -שיירים של פירות וירקות שביעית כדרכו בכל השנים ,על כמות מועטת כזו -אין קפידא ואין איסור לזורקן לאשפה מן הדין ורוחצם כדרכו .אך כמות שנאסרת בזריקה לאשפה ואיסור הפסד היינו שיעור הניכר שרגיל לשמור לעצמו או לבהמתו או להחזיר לקדירה -וזה נקרא "כל שדרך אנשים חסים על ממונם לשיירם" ["ילקוט יוסף""/שביעית" עמ' שפ"ד]. ו .פירות שלש השנים מנטיעת העץ [ערלה] שחל בשנה השביעית -אין לפירות אלו קדושת שביעית והדין הכי הוא שצריך כבר לתולשם מן העץ בתחילת גידולם - [במשך שלש שנים] כדי שלא ייכשלו בהם באיסור ערלה החמור -לכן יזרקום ואין צריך לשומרם "בפח שמיטה"/שקיות ניילון. ז .ישנם אופנים שצריך להפריש "תרומות ומעשרות" גם מפירות שביעית (כמ"ש לעיל עמ' ל"ה -ל"ו ) כגון שקיבל פירות הקדושים בקדושת שביעית מאדם שלא הפקיר שדהו/מטע שלו [לפי פסק מרן הבית יוסף ז"ל] וסדר ההפרשה אם כן צריך להיות כך :תרומה גדולה [משהו - כמה גרמים] .תרומת מעשר [ .]1%מעשר ראשון [- ]5% ללוי .מעשר עני [ - ]11%לעני .תרומה גדולה ותרומת מעשר -אסורים באכילה -גם לזרים וגם לכהנים בימינו, אם כן מה יעשה ,הרי יש בהם קדושת שביעית? ומפירות שנה רגילה -אנו זורקים בדרך כבוד [שקיות ניילון] לאשפה או קוברים באדמה את התרומות הללו! אלא ודאי דלא גרע ויניחם בשקית ניילון -ויסגרנה ויניחה באשפה למאן -דאמר דסגי בכך ולמאן דמחמיר לייחד "פח שמיטה" ודאי נראה דיחמיר להניח שקית זו בפח שמיטה( .וראיתי שכתבו כן). ח .יש צמחי תבלין שנאכלים בפני עצמם [נענ"ע] ויש שאינם נאכלים בפני עצמם אלא מיועדים לתיבול בלבד [שיב"א] .וכן יש צמחי מרפא שעומדים למאכל של תענוג וכן יש צמחים שנועדו גם למאכל בריאים ובאים לחיזוק האדם -בכל אלו יש קדושת שביעית .ולכן כל תבלין שהשתמשו בו לנתינת טעם בבישול או בהכנת תה, וטעמם כבר פג -ואינו ראוי לתת טעם ולא לאכילה -כבר מותר להשליכו לאשפה .וכל זמן שלא ניצלו את כל טעמו וראוי ליתן טעם/אכילה צריך לשומרו בפח שמיטה או שקית ניילון כנזכר. ** בצמחי מרפא שאינם למאכל אלא למטרת רפואה לחולים -וכן בצמח הקא"ת [אצל התימנים] [שהוא מר] - אין נוהגת בהם קדושת שביעית( .ראה לעיל עמ' ל"ז) ט .פרחים הניטעים (ועומדים) לשם נוי -בין יש בהם ריח (כגון צפורן -אמריקאי) או אין בהם ריח -מנהג בני ספרד להקל בזה שאין בהם בקדושת שביעית. ( .מרן הגרב"צ אבא שאול "ל כתב שראוי לחוש לנהוגבהם קדושת שביעית – אם ניטעו לריח). י .צמחי בושם של שביעית -אם פג ריחם -פשוט שמותר להשליכם לאשפה .אך אם יש בהם עדיין ריח -הרוצה להקל לזורקם קודם שיתקלקלו -והוא אינו רוצה עוד ליהנות מהם -יש לו על מי לסמוך. י"א .בשמים שניטעו (ועומדים) לריח -בזה ישנה מחלוקת שיש אומרים לנהוג בהם קדושת שביעית לכן יש להחמיר לשומרם בקדושת שביעית וכגון כשמחלקים אותם במוצאי-שבת [וסתם בשמים ,בכל השנים כשמברכים עליהם בהבדלה ראוי לשומרם עד שיתייבשו כיון שבירכו עליהם -יש בהם קדושה -עפ"י הבן איש חי ז"ל/הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל] או בברית מילה .אם יש ספק אם חנטו בשביעית או שמא זה מ"היתר מכירה" אין להקפיד .ויש מיקילים לגמרי לא לנהוג בהם קדושת שביעית -כיון שאין מהם הנאה גופנית ["ילקוט יוסף""/שביעית" ע"מ שצ"ב"/שביתת השדה" פ"ט]. "ו ציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית"[ -ויקרא כ"ה-כ"א] מסופר בתלמוד [סנהדרין צ"א]" :שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון .אמרו לו :הרי הוא [הכתוב]אומר ":וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" תנו לנו כסף וזהב אשר נטלתם ממנו" .אמר גביהה בן פסיסא לחכמים :תנו לי רשות ואלך ואדון עימהם לפני אלכסנדרוס אם ינצחוני אימרו להם :הדיוט שבנו ניצחתם. ואם אני אנצח אותם-אימרו להם :תורת משה רבינו ניצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עימהם .אמר להם:מהיכן אתם מביאים ראיה? אמרו לו -מן התורה.אמר להם :אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה שנאמר":ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" תנו לנו שכר עבודה של שישים רבוא ששיעבדתם במצרים 354שנה ...אמרו לו :תנו לנו זמן שלושה ימים.נתן להם זמן.בדקו ולא מצאו תשובה .מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו .ואותה שנה שביעית היתה "ע"כ. הרי לך בריחה של מצריים מכל יבולם פירותיהם ושדותיהם-ולמי ניתנו? לשומרי שביעית. וכהיסטורי'ה החוזרת על עצמה ...באופן דומה מתרחש בדור האחרון: השנה-תשי"ט { -}9434שנת השמיטה בארץ ישראל ובמדינת ישראל המתחדשת.אנשי וועדת השמיטה לא חסכו מאמץ לספק לשומרי שמיטה את הירקות הדרושים למחיה .ולמרות הכל-בצל ,לא השיגו כלל עבור שומרי השמיטה שעליהם נאמר":גבורי כח עושי דברו". והנה בשנה ההיא שהיתה 5שנים אחר מבצע/מלחמת "קדש"["סיני"] המתיחות בין ישראל למצרים היתה כידוע רבה מאד .והנה אוניית משא מצרית נעצרה בהתקרבה לחופי הארץ .רב החובל המצרי טעה בניווט וכאשר הבחינו אנשי הצוות שלה שהם מתקרבים לחופי הארץ (ישראל) הורידו סירת הצלה ונמלטו בחסות החשיכה -לכיוון מצרים .הספינה על מטענה נפלה שלל לידיים ישראליות .ומה היה במטענה ?...בצל... כמות הבצל שהיתה באוניה היה בו די מספיק לכמות הנצרכת לשומרי השמיטה -שבאותה שנה -שסופק להם. שנת השבע [מ"ה] פירות שביעית /פ"ה -קילוף וקליפות קילוף פירות שביעית א .עפ"י הירושלמי דשביעית [פ"ח ה"ב] והתוספתא דשביעית [פ"ו ה"א] "אין מחייבין אותו לאכול לא פת שעיפשה ולא קניבת ירק" וכ"פ הרמב"ם בהלכות תרומות [פי"א ה"י] דקניבת [חיתוך-קילוף] ירק מותר לזרים אפילו של בעל הבית [עיין בנו"כ שם] -והאחרונים כתבו שהרמב"ם הישווה דיני שביעית לדיני תרומות - ומכאן המקור גם להיתר קילוף פירות שביעית דלא נקרא "הפסד". ב .ולכן מסקנת הפוסקים שפירות שביעית מותר לקלפן כדרך וכנוהג המקובל לקלף פירות בשאר שנים ואין בזה גדר "הפסד" פירות שביעית ואין גם צורך להזהר באופן מיוחד שלא לקלוף גם מעט מהפרי -אלא מקלף כדרכו. והיינו בפירות שביעית שהדרך לקולפן כל השנים כגוןמלפפונים [מקדושת שביעית כפי שמצוי בתחילת השנה – כשאין בזה איסור ספיחין לדיעות המקילות בזה] תפוחים ואגסים [הקדושים בקדושת שביעית כפי שמצוי בקיץ שמיטה]. והחידוש בזה שהיתר הקילוף הוא גם בקליפותהראויות בפני עצמן לאכילה ,דהיינו בפירות שאפשר לאוכלן בקליפתן -ולגבי שמירתן ב"פח שמיטה" ראה ["קליפות פירות שביעית"] בהמשך. ג .לגבי קילוף עגבניות הקדושות בקדושת שביעית [כפי שמצוי בתחילת השנה (כמלפפונים) ולאלו שנהגו להקל שיש קדושת שביעית בירקות שנזרעו בשישית ונלקטו בשביעית וכנז"ל] הרואה יראה שישנה בזה מחלוקת האחרונים בדורנו: הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ["ילקוט * דעת יוסף""/שביעית" עמ' שע"א] והרש"ז רווח שליט"א ["שביתת השדה" פי"א הכ"ה] להקל כיון שמצוי שמקלפים עגבניות -לצורך בישול ,א"כ הוי נוהג המקובל ודרכו בכך כל השנים! * ודעת החזון-איש ["שביעית" פי"ד ה"י] הגרי"ש אלישיב זצ"ל [הובא בספר "דיני שביעית" פט"ז הכ"ג] ועפ"י ספר "משפטי ארץ" /וכן דעת מו"ר הגר"א חפוטא שליט"א [ספר "הבוחר בשמיטה" פ"ה ה"ו] -להחמיר דאין לקלף עגבניות. ד .בסיס נרחב יותר ישנו לאיסור קלוף משמש ושזיפים וכד' דאין דרך כ"כ בקילוף פירות אלו וקבוצת הרבנים הנ"ל המחמירים הזכירום לאיסור ,אלא שהסתפקנו שהרי רגילות אצל זקנים וכד' כן לקולפם! -ואם נדייק מלשון הראש"ל הגרי"צ יוסף והרש"זרווח שליט"א ש"מותר לקלף פירות וירקות כדרך שמקלף בשאר שנים" הרי שיש מקום להקל לזקנים וכד' שאינם אוכלים פירות אלו עם הקליפה בכל השנים! -אמנם שם [ספר "דיני שביעית"] הזכיר בשם הגרי"שאלישיב זצ"ל שמותר להסיר מהפירות הנ"ל [שכתבו להחמיר בקילופן] את קליפתן עם חתיכה עבה מאד מבשר הפרי ,מפני שהקליפה ראויה לאכילה אגב בשר הפרי הצמוד לה. ה .ובכל עניין ,כאשר רוצה אדם להסיר או להפריד חלקים מסויימים שאינם יפים וראויים לאכילה מתוך פרי הקדוש בקדושת שביעית -מותר לעשות כן אך בכל זאת צריך לשומרם בקדושת שביעית וכמ"ש לקמן. דין קליפות פירות שביעית: א .כל הקליפות של פירות שביעית [פירות/ירקות] שראויות: למאכל אדם .למאכל בהמה או לצביעה [או שאר הנאות - שהנאתם וביעורם שווה] הרי אלו קדושים בקדושת שביעית גם כן כפרי עצמו וכגון קליפות תפוחים ,מלפפון ועגבניות וכד' .ואף שאינו חייב לאוכלן או להאכילן לבהמה -ורשאי להשהותן עד שיתעפשו וייפסלו מאכילת בהמה -וכמובן שאין לזורקן כך אלא יניחם בשקית ניילון ו/או בפח שמיטה כאמור לעיל. ב .במידה ויש קליפות פירות שביעית -שדבוק בהם מבשר הפרי -הראוי לאכילה ,אף שהקליפות עצמן אינן ראויות לאכילה -צריך לשומרן כראוי ,כנ"ל ,וכדין שאריות אוכל. ג .קליפות הנותרות אחר סחיטה ו/או ריסוק כגון מריסוק תפוחים ,עגבניות -יש לנהוג בהן כנ"ל. קליפי רימונים ואגוזים -אף שאינם ראויים לאכילה בכלזאת צריך לשומרם כראוי וכנ"ל -מחמת שהם ראויים לצביעה ועל כגון זה נאמר "תהיה כל תבואתה לאכול" דרשו חז"ל "תהיה" -אף לצביעה ולהדלקת הנר. ד .בכל הקליפות הנז"ל ,אפילו שאין דרך כיום אצל רוב בני אדם להשתמש בשימושים כאלו הרי הם בטלים לעיקר הפרי וקדושים בקדושת שביעית. קליפות שאין בהם כל שימוש מהשימושים הנזכרים וכןאם אין דבוק בהם מבשר הפרי ,אין בהם קדושת שביעית. ה .יוצאי דופן -הן קליפות של תפוזים ובננה הקדושים בקדושת שביעית .דמחלוקות ישנן בין פוסקי הדור, האחרונים ,לגבי הקליפות של הפירות שביעית הללו: ** קליפות תפוזים: עפ"י דעת הרמב"ם מחמירים כמה אחרונים שיש לנהוגקדושת שביעית בקליפות תפוזים -ובמיוחד שכיום נוהגים לעשות מהן מרקחת בדבש ["ריבה"] וכן נותנים אותן לבהמה וזו דעת הגרא"י הכהן קוק והגרי"ש אלישיב ז"ל '/ויבלח"א הגר"ח קנייבסקי והגר"ש וואזנר והרש"ז רווח שליט"א [ספר "דיני שביעית"/ספר "שביתת השדה"]. ודעת כמה אחרונים להקל דאין לנהוג בהם קדושתשביעית אף שעושין מהן "ריבות" -ולאו אוכל נינהו ,וכן רובן של הקליפות נזרקין היום לאשפה ובראש מחנה הפוסקים הללו עומד החזון איש זצ"ל שיצא להקל -וכ"פ הגרש"ז אויערבאך ז"ל מרנן הראש"ל הגר"ע יוסף והגר"ם אליהו זצ"ל /ויבלח"א הנאמ"ן הגר"ם מזוז שליט"א וכן סיכם הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א בספרו הבהיר "ילקוט יוסף""/שביעית" [פט"ו הי"ג והערה -י"ג] שהעיקר לדינא ,כיון דשביעית בזמן הזה דרבנן ,ויש לפנינו מחלוקת הפוסקים ,יש לתפוס להקל בזה [במיוחד] בתפוזים שאדם קונה לביתו ,אחר שקונה אותם לשם הפרי ולא לשם הקליפות -ומ"מ כתב (בהלכה י"ג)" :והמחמיר לנהוג בהם קדושת שביעית ולהניחן בתוך שקית ניילון נפרדת ולהשליכן רק כך לאשפה תבא עליו ברכה" [ויש לציין -שפירות ההדר שמצויים בקיץ תשע"ד וישווקו בשמיטה – חורף תשע"ה -כולם משנה שישית (מעשר עני) .ופירות הדר שישווקו אחרי ראש השנה תשע"ו בהן תהיה קדושת שביעית מפירות שנקטפו מפרדסים שנמסרו לאוצר בית דין או בתים פרטיים" .ובהיתר מכירה" אין קדושת שביעית למנהג פוסקי ספרד]. [מ"ו] שמיטת קרקעות פירות שביעית/פ"ה -למאכל בהמה-נכרי ** קליפות בננות -קליפות בננה הינם ראויים למאכל בהמה ,לכל הדיעות ,והרי הן טפילות לפרי -וקדושות בקדושת שביעית .לכן כמה מפוסקי הדור סוברים שיש לנהוג קדושת שביעית בקליפות בננות מאוצר בית דין [או מגינות פרטיות] [לאפוקי מהיתר מכירה] ובכללם מרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל /ויבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ["ילקוט יוסף""/שביעית" (עמ' שע"ב)] והרש"ז רווח שליט"א [ספר "שביתת השדה"]. ולדעת מרן החזון איש ז"ל /וכן דעת יבלח"א הנאמ"ןהגר"ם מזוז שליט"א שאין צריך לשמור קדושת שביעית בקליפות בננות -ובהערה [י"ב עמ' שע"ד] כ' הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א שהרוצה להקל לא לשמור קדושת שביעית בקליפות בננה יש לו ע"מ לסמוך מכל שכן מקליפות תפוזים דלעיל ["ילקוט יוסף"/שביעית"]. מאכל אדם לבהמה -ולהיפך א .פסק הרמב"ם ז"ל [הלכות שמיטה ויובל פ"ה ה"ה] "פירות [שביעית] המיוחדים למאכל אדם אין מאכילין אותם לבהמה חיה ועופות .הלכה הבהמה מאליה אל תחת התאנה ואכלה אין מחייבין אותו [את הבעלים] להחזירה ,שנאמר" :ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול". ומקור הדין בתוספתא שביעית (פ"ה הי"ג) .וכן הובאבאחרונים ובפוסקי דורנו ,כיון שפירות שביעית הינם הפקר לכן גם לבהמה זה הפקר. אלא שנתחדשה כאן מחלוקת אחרונים: ** הרידב"ז [ר' יצחק-דוד בן זאב ז"ל -שהיה רבה של צפת מלפני כ 161 -שנה] ובעקבותיו גם החזון-איש ז"ל - פסקו ,שכל זה נאמר בפירות שביעית שהן במחובר -דאז הינם בגדר "הפקר" אך אם כבר נתלשו -והאדם שתלשם זכה בהם -וזה ממונו [עד זמן ביעורם] -בזה חייב למנוע מלאכול פירות שביעית אלו[ .וכן פסקו משמו של החזון איש ספר "דיני שביעית" (הוצאת דגל ההלכה י-ם) והראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל (קיצור פסקי שביעית בסוף ספר קיצור שולחן ערוך להגר"ש גנצפריד ז"ל)][ /.וב"ילקוט יוסף""/שביעית" ,ספר "הבוחר בשמיטה" ,וספר "שביתת השדה" להרש"ז רווח שליט"א -לא הכריעו רק ציינו זאת במקורות]. ** והרב תורת הארץ ז"ל חולק על הרידב"ז [ובמקביל על פסקו של החזון-איש ז"ל המאוחר ממנו] וס"ל שאין צריך למנוע את הבהמה מלאכול פירות שביעית אף בפירות תלושים שכבר זכה האדם בהם. ב .אם אותו מאכל -נפסל מאכילת אדם אך ראוי לאכילת בהמה " -קדושת שביעית" עדיין נוהגת בו: אם נהוג ליתנו לבהמה עדיין קדוש בקדושת שביעית -כל עוד לא נפסל מאכילת הבהמה. אם לא נהוג ליתן לבהמה -אפילו הוא ראוי:* יש המקילים דאינו קדוש ומותר להשליכו [ספר "שביתת השדה" להרש"ז רווח ו"חוט השני" להגר"נ קרליץ שליט"א]. * ויש האוסרים להשליכו לאשפה [ספר "דיני שביעית" (פט"ז/ה"מ) בשם אחרונים]. ג .מאכל העומד לבעלי חיים בלבד -שהדין הוא שיש בו "קדושת שביעית" ,אסור לאדם לאכול ממנו כיון שאין זה דרך אכילת הפרי ,שהאדם אינו אוכל מאכל בהמה והרי הוא כמפסיד מאכל בהמה ונאמר "לאכלה -ולא להפסד" ["חזון איש"/ספר "דיני שביעית" פט"ז הל"ט וספר "שביתת השדה" בשמו]. אמנם בספר "שביתת השדה" [פי"א המ"א הערה ]11ציין להגהות מהרי"ד על הסיפרא [פ"ב ה"ז] שדעתו להתיר [ואח"כ ציין להחזון איש שאוסר] ונראה שדעתו להחמיר כמותו. ד .מכל מקום מאכל בהמה -אם דרכה לאוכלו חי -אסור לבשל אותו .אך אם צריך לבשל המאכל ודאי שמותר לבשלה לבהמה [פסקי הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל והרש"ז רווח שליט"א] לכן מותר גם בזמנינו להכין תחמיץ לבהמה -כיון שדרכה בכך [והיינו מאוכלי בהמה כקליפות תפוזים ולא מאוכלי אדם ולכן אם מכינים תחמיץ מחיטה יש להזהר שלא לעשות זאת מחיטה שנתמלאה כבר בגרעינים שאז זה כבר מאכל אדם -וכנ"ל [פסקי הרש"ז רווח שליט"א שם פי"א הערה .]11 ה .מותר להאכיל מאכל בהמה -הקדוש בקדושת שביעית לבהמת נכרי ["אור לציון""/שביעית" פ"ב ה"א/בהערה שם "ילקוט יוסף""/שביעית" (פט"ו הי"ט)]. האכלת פירות שביעית לנכרי א .בתורת כהנים כתיב [פרשת "בהר"]" :והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה" " -לכם" -ולא לאחרים .מכאן המקור לדין של איסור האכלת פירות שביעית למי שאינו יהודי -וכן נפסק בתוספתא דשביעית [פ"ה הי"ד] וכן הוא ברמב"ם [הלכות שביעית פ"ה הי"ג]" :פירות שביעית אין מוציאין אותן מהארץ לחו"ל -ואין מאכילין אותן לגוי ולא לשכיר" .לכן פסקו האחרונים -שאין מוכרין ואין נותנין במתנה יבול הקדוש בקדושת שביעית לסתם נכרי. ב .אמנם -נכרי המתארח בבית ישראל -מותר להאכילו מפירות שביעית דכך הוא הלשון בתוספתא [שם]: מאכילין את האכסניא פירות שביעית .ודעת המפרשיםשמדובר באכסניא -עכו"ם [גויים] וכיון שהגוי מתארח אצלו הרי הוא כבני ביתו ומותר להאכילו מפירות שביעית שבביתו [פאת השולחן .חזון איש .אג"מ פינשטיין ז"ל/ספר "דיני שביעית" פט"ז .ספר השמיטה להגר"י טיקוצ'ינסקי. פסקי הראש"ל הגר"ם אליהו זצ"ל /וספר "שביתת השדה" להרש"ז רווח שליט"א]. ג .והוא הדין שמותר להאכיל לגוי שהוא שכיר שבת [שבוע] שכיר חודש שכיר שנה -שאינו חוזר לביתו כיון שמזונותיו על ישראל [ספר "דיני שביעית" פרק ט"ז הנ"ו"/חוט השני" להגר"נ קרליץ שליט"א]. ד .האם אפשר למנוע מגוי לקחת פירות שביעית? מצד ההפקר ,הפקר צריך שיהיה יד הכל שווים בו .לכןההפקר גם לנכרי וגם לבהמה .אלא כל השאלה מצד מניעה ,למנוע שיזכה בזה מן ההפקר: הרדב"ז הסתפק בזה אם יש חובה למנוע מגויים לזכותבפירות הפקר ומדין דרכי שלום או אין חובה בזה? ומסקנתו שמסתברא שמונעין אותו [הרדב"ז הלכות שמו"י (פ"ד ה"ל)] וכן הוא דייק מהרמב"ם (שם בסוף פ"ד) שפסק שבעיירות הסמוכות לגויים מותר להושיב שומר למנוע מהגויים לבוז פירות שביעית .שכל העניין הוא מצד קדושת פירות שביעית. לא כן הדבר מצד ממון שאם קדם הגוי וזכה מן ההפקרבפירות שביעית הרי זה ממונו וכבר אסור למנוע ממנו לאוכלם או לקחתם ממנו וכן נפסק באחרונים וכבר ציינום לעיל בהלכות הפקר פירות שביעית – (בהלכה ה'). "ושבתה הארץ שבת לה' " [שם כ"ה-ב'] בשנה רגילה יש כ 64-שבתות וימים טובים (בממוצע) ובמשך שש שנים ישנן כ 564-שבתות וימים טובים .כנגדן ניתנה שנת השמיטה ובה 563יום [ר' אליעזר רוקח]. לשבות מעבודת האדמה כי רצה הקב"ה שלא יהנו ממה שגדל בשבתות ויום-טוב ,לכן ציוה על השמיטה בשנה השביעי. שנת השבע [מ"ז] פירות שביעית /פ"ה-לשימוש ולעיבוד -ופירות שהיו תחת המטה שימושים שונים בפירות שביעית ותוצרתן א .סיכה " -והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה" דרשו * אסור לספוג שמן (זית של שביעית) עג"ב צמר -גפן חז"ל "לכם" "-לכל צרכיכם" -מכאן שפירות שביעית ולהניחו על מכתו. ניתנו לא רק לאכילה ושתיה אלא גם לסיכה (והדלקת ה .עיבוד פירות שביעית ו/או הכנת ועשיית תרופות - הנר וצביעה) .והיינו בשימוש הרגיל לו-ולא בשימוש משחות -ויטמינים (לבריאים): ממאכלי אדם-אסור .ממאכלי בהמה-מותר[ .כיון חריג -לכן: אסור לסוך את הגוף ביין (של שביעית) חומץ ושאר שמעלה בזה את דרגתם לצורך אדם] .מצמחים -שאינםלמאכל אלא לצורך תרופות -מותר ,ואין בזה קדושת מיצי פירות (של שביעית). אסור לנקות פנים עם מיץ שנסחט מלימון של שביעית שביעית.* עבר והכין תרופות באיסור ממאכל אדם -מותר וכן הדין באבוקדו של שביעית. לטבל חסה בחומץ של שביעית לנקותה מתולעים-ג"כ להשתמש בתרופות ללא צורך לשומרם בקדושתשביעית[ .אך צריך לקנוס את המפקיע הקדושה אסור. סיכה לגוף בשמן (זית) של שביעית הותרה אף בזמנינו "שיאכל כנגדן" -היינו שיוציא מממונו ויקנה חולין[ילקוט יוסף /שביעית/ס' שביתת השדה] ויש שהורו כאותו סכום ויאכלנו בקדושת שביעית]. לחומרא בזמנינו -כיון שאין סכין היום בשמן (זית) אלא * מפירות שנתלשו קודם זמנם הראוי לאכילה מותר לעשות מלוגמא (תרופה). לרפואה (משפטי ארץ /שבת הארץ הנד"מ) ולכל הדעות -אסור לסוך בשמן זית של שביעית כלים ו .זריעה -פירות שביעית לא ניתנו לזריעה [חזון איש] -ומכאן ,בשביעית ודאי שאסור מדין ספיחין והחידוש (וכג' תבניות ,מנעל/סנדל) עצים או בהמה. ב .כביסה -ברמב"ם (פ"ה ה"י)" :לאכלה" -ודרשו בזה נראה בס"ד שאם ירצה לזרוע מפירות אלו בשמינית (אחר ר"ה תשע"ו) שאסור. חז"ל :ולא למשרה ולא לכביסה. וביארו הכסף משנה ואחרונים דהיינו מפירות שביעית -ז .פירות שביעית -אסור לאוכלם אכילה גסה -היינו לכן אסור לכבס בגדים בפירות שביעית וכן אסור לנקות כשנפשו קצה באכילה מרוב שובע -ואינו נהנה -והוי זה כהפסד[ .ילקוט יוסף/שביעית פט"ו ,ס' דיני שביעית פט"ז .הבוחר כתמים מבגדים ,תכשיטים וכלי אוכל באמצעות מיץ בשמיטה פ"ה .ס' שביתת השדה פי"א .שבת הארץ הנד"מ]. לימון או חומץ של שביעית ,וכן אסור לעשות מפירות פירות שביעית שהיו תחת המטה אלו סבון לכבס בו. אמנם בצמחים שונים העומדים לכביסה שקדושים פירות שביעית שהיו תחת מטה שישנו עליה [בלילה] ישבקדושת שביעית -מותר לכבס בהם שהרי לכך עומדים אומרים שאסור להחמיר בזה בדיעבד ולאבדם מאחר שיש איסור לאבד פירות שביעית .והעיצה לכך היא והתורה אמרה "לכם" "לאכלה" -לכם לכל צרכיכם. ג .רפואה -אסור להשתמש בפירות שביעית לרפואה -להטביל [במקוה/ים] פירות אילו ,להסיר מהם רוח רעה אף אם הדרך לעשות מהן רפואה -ופירות שביעית לא או לשוטפם ג' פעמים במים .ובכל אופן כשאינו רוצה ניתנו לרפואה ,שנאמר" :לאכלה" -ודרשו חז"ל" :ולא לאוכלם אין לאבדם בידיים אלא יניחן עד שייפסלו למלוגמא" (תרופה)לכן אסור למרוח -לצורך ריפוי -על מאכילת בהמה וירקבו -ואז ישליכם ["ילקוט הגוף כוהל (ספירט) או קוניאק (שנעשו מפירות שביעית) יוסף""/שביעית" עמ' תי"ב]. הראויים לשתיה [או ערק (וכד') הנעשה מענבים של [מקורות :רמב"ם "הלכות שמיטה ויובל" (פ"ה)" .אור שביעית -וזה מצוי מאד אצל אלו שעושים ערק מענבים -לציון""/שביעית" (פ"ב) \.פסקי מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל\ .ספר "הבוחר בשמיטה" (פ"ה) \.קיצור בביתם]. ד .אסור לגרגר שמן (זית של שביעית) ולפלוט או לשכך שולחן ערוך עם הגהות הגר"ם אליהו זצ"ל .ספר כאבי שיניים ע"י שתיית קוניאק וכד' מפירות שביעית" .שביתת השדה" (פ"א)]. אך מותר לשתות חומץ של שביעית כהרגלו ולא ישהנו בפיו אך גומע ובולע ואם נתרפא נתרפא ,אף שכוונתו לשכך כאבים. "דבר אל בני ישראל... שש שנים תזרע שדך" [ויקרא כ"ה] שמירת שמיטה מדין שבועה דאורייתא כתב הגאון בעל "הבית הלוי": אפילו אם דיני שמיטה מצד עצמם אינם נוהגין האידנא אלא מדרבנן ,יש עלינומ חיוב דאוריתא לשמרם מכח האמונה שכרתו בימי שיבת – ציון ראשונה נחמיה בן חכליה וראשי האומה אשר קיבלו באלה ובשבועה לדורם ולדורות הבאים לשמור שמיטת קרקע וכספים כדת .וכן מפורש בכתוב (נחמיה פרק יו"ד) ... " :אנחנו כורתים אמנה ....ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלוקים וניטוש את השנה השביעית ומשא כל יד" אם אין בימינו שמיטה של תורה לא פקע בשביל כך דין שבועה דאורייתא. ידוע שששת אלפי שנים ברא הקב" ה בעולם ואף השביעי קודש לה' .ואז "ובלע המוות לנצח" ותתבטל הסט"א ובאותו הזמן נראה בין צדיק לרשע ובין עובד א-לקים לאשר לא עבדו .וכעין זה אמרו "מי שטרח בערב שבת- יאכל בשבת" שכל ה 0666-שנים נקראים "ערב שבת" ואלף השביעי –יום שבת גמור. לפיכך צריך האדם בעודו חי,יצטער על עניין זה וכל שתמצא ידו לעשות מצד הקדושה-יעשה! וזהו "דבר אל בנ"י" –דבור אחר דבור ואזהרה אחר אזהרה שיהיו זריזים בעבודת ה' כראוי בעודם בששת אלפים כדי שיהיו שיקבלו שכרם במושלם ,לפיכך אמור להם זהירים לטרוח "בערב שבת" ונרמזו האלפים ב"שש שנים"[שש שנים-גימ' ]0666-ועוד שש שנים תזרע-ר"ת "ששת"[-]0666לומר שהשש שנים רומזים ל 0666-שנה ["תולדות אברהם" אביחצירא זצ"ל]. [מ"ח] שמיטת קרקעות פירות שביעית/פ"ו -סחורה בפירות שביעית סחורה בפירות שביעית (ודמי שביעית) * בתורה כתוב [ויקרא כ"ה]" :והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה" -בין הדרשות שדרשו חז"ל על פסוק זה [גמ' ע"ז ס"ב.בכורות י"ב ,]:דרשו ג"כ":לאכלה"-ולא לסחורה .מכאן האיסור החמור של סחורה בפירות שביעית -על כל השלכותיו [ראה מסגרת בסוף עמ' הבא]. ואף אמרו במשנה [סנהדרין כ"ד ע"ב] וכן נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סי' ל"ד סט"ז) שהסוחר בפירות שביעית – אם אין לו אומנות אחרת רק זו -הרי הוא פסול לעדות. .איסור זה חל גם על הנשים -ואין נקרא מ"ע שהזמןגרמא( .ילקוט יוסף) [ראה שער לשמיטה (ב) לעיל במסגרת][.ועוד ראה בעניין -עמ' ל"א בהקדמה] .הרמב"ן ז"ל סובר שהסוחר בפירות שביעית עוברבעשה [לאו הבא מכלל עשה-עשה] ומנאה במניין מצוות העשה –אך הרמב"ם (והחינוך בעקבותיו) לא מנאה בנפרד. א .עיקר איסור מסחר בפירות שביעית הוא על המוכר – אך גם הקונה ממנו עובר על איסור מסייע לעובר עבירה. אמנם לקנות פירו"ש מגוי המוכר אותם – אין איסור ויכול לשלם כרגיל -והגוי לבדו ישקלם. ב .פירות שביעית שנמכרו באיסור – לא נאסרו באכילה . ג .כשם שיש איסור סחורה כך יש איסור לקנות פירו"ש מהחשוד שלא ינהג בדמים קדושה. ד .מי עובר על איסור סחורה בפירות שביעית? הקונה פירו"ש עמ"נ למכור אותם או הצובע בשכר/טובת הנאה בפירות שביעית (רמב"ם פ"ו ה"ד). ה .אין פורעין חוב בפירות [או בדמי] שביעית –אפי' חוב לצדקה .וכן לא ישלם מהם עבור שכר עבודה לפועלים/אומנים .וכן לא יקדש בהם אשה .אכן מותר ליתנם כצדקה או כגמ"ח או ליתנם במתנה (אפי' לפועלים) או להחליפם בפירות שביעית אחרים. ו .נחלקו הפוסקים אם מותר לשלוח פירו"ש כמשלוח מנות בפורים: .יש המצדדים לקולא – אפי' בתור חיוב המשלוח(כשעוד לא יצא י"ח) -כיון שהחוב בא מצד מצוה .ורק צריך שיודיעום לשמור על קדושת הפירות[ .ס' דיני שביעית- הגרש"ז אויערבאך ז"ל/ס' הבוחר בשמיטה]. .יש הנוטים לפסוק לחומרא – שלא לשלוח פירו"שבמשלוח מנות – אא"כ יצא כבר י"ח המשלוח – ועתה הוא שולח ל"הידור מצוה" לריבוי משלוחים[ .ילקוט יוסף/שביתת השדה]. .ולפי דעתם המקבל פירות שביעית במשלוח מנות -לאיחזיר לחבירו משלוח מנות מפירות שביעית דנראה כפורע חובו. ז .באיזו דרך מותרת סחורה בפירות שביעית ? * כל האיסור בכמות גדולה או מסחרית -אך כשמוכר כמות מועטת בלבד ובאומד ולא במידה ובמשקל -הרי זה מותר[ .כמות מועטת :י"א מזון ג' סעודות לכל אחד מבני ביתו .וי"א למס' ימים בלבד]. * מי שלקח יבול שמיטה המותר באכילה -לצורך בני- ביתו ונותרו לו פירות ,מותר למוכרם (והדמים נתפסים בקדושת-שביעית). ח .עוד ישנם כמה אופנים להינצל מאיסור סחורה בפירות שביעית – ברכישה באופן פרטי: #לקנות בהבלעה :קונה מהחנות גם פירות חולין -כג' 91 ₪פירות חולין ו ₪ 91-פירות שביעית: משלם ₪ 111על פירות החולין -ופירו"ש נותן לו במתנה. שצריך לייחד דמים לזה ולזה ולא הכל בבת-אחת .וכן צריך הבלעה ניכרת/סבירה כג' שלא יבליע פירו"ש בסכום גדול על פירות חולין ששווים מועט. #לקנות בהקפה/אשראי – קונה פירו"ש ומשלם למוכר רק אחר זמן מה (עד אחר שאכל הפירות). #קונה פירות שביעית – ומשלם צ'ק דחוי – היינו שמועד פרעונו עד אחר אכילת הפירות (לכתחילה) וה"ה למשלם בכרטיס אשראי. #י"א שאף צ'ק דחוי עד למחרת – יועיל ,במקום שאי- אפשר לקנות בהקפה ויש חשש למסירת דמי-שביעית לעם הארץ (אז נדברו) -והחידוש-שמותר אף שלא נאכלו הפירות כלל! #י"א קולא נוספת – במקום שהמוכר לא מסכים לדחות התשלום :יקח הפירות שקנה וייצא חוץ לחנות ואח"כ יחזור וישלם לבעל הפירות -והדמים אינם נתפסים בקדושת שביעית [חזו"א-משנת יוסף] -וזו הנקראת "הקפה מועטת". = .ומאפשרויות אלו תלמד -שהציעו הפוסקים לגבי רכישת אתרוג של שביעית ,שצריכים-והכי עדיף-לקנותו ב"הבלעה" :שישלם על הלולב מחיר גבוה יותר-ויקבל האתרוג במתנה. = .אפשרות זו היא טובה יותר מקנייה בהמחאה (צ'ק דחוי) או בהקפה .אם אכן רכש אתרוג בשני אופנים אלו [צ'ק/הקפה] ראוי שהקונה ישלם עד ערב חג סוכות או שהמוכר יפדה הצ'ק עד ערב חג וכל זה כדי שייחשב האתרוג של הקונה שלו בבחינת "ולקחתם לכם"- "לכם"-משלכם בעינן. ט .שיווק וחלוקה של פירות שביעית – ע"י "אוצר בית- דין" –אין בהם איסור סחורה (טעמים ועוד בעניין זה ראה לקמן בעמ' נ' -נ"א). י .חנויות שמיטה :בחנויות שמיטה מצויים פירות וירקות שאין בהם חשש איסור כגון שלא נזרעו בשביעית וכד' .או ירקות שאין בהם איסור ספיחין .ומרבית הסחורה [בירקות] נלקחת מגויים שזרעו שדותיהם בשביעית [אין איסור ספיחין לכל הדיעות בגוי שזרע בארץ ישראל] וכן נמכרים שם ירקות משטחים שלא כבשום עולי מצרים [יישובי ערבה דרומית (צומת נוה חריף ומטה לכוון אילת) לספרדים או צפונה מכן (לדעת פוסקים אחרים/למנהג כמה ועדות שמיטה אחרות)] או שמייבאים פירות מחו"ל - בכל אלו -לדעת הספרדים היוצאים כדעת מרן בית יוסף אין כאן איסור סחורה בפירות שביעית או תפיסת "דמישביעית" .ולדעת החזון איש והיוצאים כשיטת המבי"ט ז"ל שיש קדושת שביעית בפירות נכרים [בארץ ישראל] וממילא אסור בזה המסחר ,העצה שנוהגים שהקונים ממלאים טופס שליחות שממנים את מארגני חנויות השמיטה להיות שלוחים עבורם לקחת עבורם את התוצרת החקלאית משדה הנכרי והתוצרת נלקחת ישירות מהגוי ע"י הלוקח ללא תיווך ביניים ואח"כ הפרי (והירק) מתחלק בין הצרכנים וזה נקרא "ועדת שמיטה". [אם כן יש פוסקים שדייקו יפה שצריכים לקרא לחנויות אלו תחנה לחלוקת פירות שביעית -ולא "חנות" שפירושה "ממכר" -דאסור למכור פירות שביעית לפי עניין הנ"ל]. שנת השבע [מ"ט] פירות שביעית /פ"ו -דמי שביעית דמי שביעית א .שנינו (במשנה שביעית פ"ח מ"ז)...":ואחרון אחרון נתפס בשביעית.והפרי עצמו –אסור". ועוד דרשו חז"ל בתורת כהנים...":תהיה כל תבואתה לאכול"".תהיה"-בהוויתה תהא. ומכאן שפרי הקדוש בקדושת שביעית – לעולם אינו יוצא מקדושתו ! [וזה חמור יותר מ"הקדש" בפרט זה]. ויותר מכן – אם מכר פירות שביעית (בין בהיתר-כג' בדרכים שנימנו לעיל ,בין באיסור) הדמים (מטבעות) ג"כ נתפסים בקדושת שביעית. .המיר הדמים (או קנה בהם) מאכל אחר –כג' דגים,נתפסו הדגים בקדושת שביעית-ויאכלם בקדושה והדמים (מעות) יצאו לחולין.המיר הדגים בבשר -הבשר נתפס בקדושת שביעית והדגים יצאו לחולין" -והראשון"-היינו פירות שביעית לעולם נשארו בקדושתן כבראשונה ותמורתן האחרונה של הפירות (כג' הבשר-כאן) – נתפס בקדושת שביעית. ב .גם הממיר קדושת פירו"ש ב"שווה-כסף" או פירות חולין -נתפסים הנ"ל בקדושת שביעית. ג .קדושת שביעית שנתפסת בדמים – לאו דווקא במטבעות אלא אף ב"שטרות כסף" כמצוי בימינו – כך חידש מרן האור-לציון ז"ל–(שביעית עמ' נ"ב) .וכשיקנה בהם מאכל/משקה ייצאו השטרות לחולין. ד .יכול לחלל מטבעות מדמי שביעית על מטבעות חולין אחרות או על שטרות כסף. ה .מה מותר לקנות ב"דמי שביעית" ? .יכול לקנות בהם רק מאכל (אדם -ולא מאכל בהמה)או משקה (אפילו מים) ,אך לא מים לרחיצה ולא שאר משקין לשאר שימוש ורחיצת הגוף. .אפשר אף לקנות בשר ועוף שחוטים –אך לא בעלי-חיים -חיים ,דחיישינן שיניחם כך חיים -ויגדל מהם עדרים. .שאר דברים וחפצים שאינם מאכל ומשקה לא יקנהבדמי שביעית – כג' קרקעות כלים ובגדים ואפילו לא חפצי מצוה כג' מזוזות ותפילין וכד' (או שמן להדלקת נר שבת) – ואם קנה מהחפצים הנ"ל – ואין יכול ליקח המעות בחזרה -יאכל כנגדם מאכל בקד"ש .וההצעה היא (ס' השמיטה פ"ח) לקחת מעות משלו ויאמר נוסח זה "המעות שנתתי (בעבור חפץ זה) יהיו מחוללים על מעות אלה שבידי" וקונה במעות אלו מאכל /משקה ויאכל /ישתה בקדושת שביעית. ו .כשם שאין פורעין חוב מפירות /דמי שביעית כנ"ל [עמ' מ"ח הלכה ה] – כך לא ישלח לחתן וכלה מתנה מדמי"ש לאחר שהם גם שלחו לו -דהוי כפורע חוב. ז .מותר לקנות פירות שביעית -מדמי שביעית. ח .כאיסור סחורה בפירו"ש -כך איסור קנייה מעם הארץ -דאסור למסור דמי שביעית (תמורת פירו"ש) מעם הארץ -שמא לא יאכל אותן בקד"ש. .אם כבר מסר דמי"ש לעם-הארץ -יחלל המעות שנתןלו (או שנתן דמי"ש לחשוד על השביעית) על פירות שבביתו (חולין) ויאכלם בקד"ש -ואז המעות שבידי המוכר ייצאו לחולין. ט .הקונה בשמיטה מוצרים בחנות (כללית)-אינו צריך לחשוש שהם דמי-שביעית,כיון שרוב המעות אינם של שביעית -והולכים אחר הרוב. = .אמנם ירקן/חנווני שרוב הכסף שברשותו קדושים בקד"ש וכג' בזמן שרוב הפירות הנמכרים אצלו קדושים בקד"ש -המקבל ממנו כסף (עודף) בזמן זה -חיישינן לדמי שביעית .לכן: א) ישתדל לא לקנות אצל אדם כזה – שהרי בכסף שמקבל ממנו -מותר לקנות רק מאכל/משקה בלבד וקשה להזהר בזה [הגרש"ז אויערבאך ז"ל]. ב) אם קונה ממנו [מוצרים של היתר או פירו"ש שאין בהם איסור ספיחין -בדרך של היתר כג' בהבלעה]- ישתדל לשלם הסכום במדוייק -כדי שלא יצטרך לקבל ממנו עודף . ג) אם בכ"ז אי-אפשר וקיבל ממנו עודף – יחלל המעות על מאכל/משקה שיש לו בביתו (חולין) ויאכלם בקד"ש. או יאמר "כל דמי שביעית שברשותי-יהיו מחוללים על דברי מאכל שאוכל היום" או שהקונה יאמר למוכר "הקדושה שנמצאת על המעות שקיבלתי כעודף תעבור על התשלום שאני שילמתי לך ". י .כשמחללים דמי שביעית – האם צריך לחללם על מאכל/משקה בשווים או סגי על מאכל/משקה-שווה פרוטה?-ישנה בזה מחלוקת בין הפוסקים: ( )-להר"ש סיריליאו ז"ל -אפשר אף לכתחילה לחללם על שווה-פרוטה .ומרן הגרב"צ אבא שאול ז"ל סובר שבמקרה שקיבל כסף מירקן סוחר ברוב פירות שביעית כנז"ל – שיכול לסמוך על הרש"ס ורשאי לחלל אף סכום גדול -על דבר מאכל שווה-פרוטה ויאמר "כל דמי שביעית המותרים שיש בידי-הרי הם מחוללים על שווה-פרוטה מהמאכל הראשון שאוכל היום"-ויאכלנו בקדושת שביעית. ( )-הגר"י מקוטנא והחזון-איש ז"ל דחו את המהר"ש סיריליאו ז"ל וס"ל שרק בדיעבד יעשה כך-אך לכתחילה צריך לחללם בשוויים! וכן הסיק בשביתת השדה (פי"ז- י"ח) לנהוג כן לכתחילה! [מקורות :שביעית (פ"ח מ"ג-מ"ט) רמב"ם הל' שמו"י פ"ח (ה"י- הי"ד) ס' השמיטה להגרימ"ט ז"ל .ס' דיני שביעית (פי"ז-י"ח) .ס' הבוחר בשמיטה פ"ו .אור לציון/שביעית (פ"ג ה"א-ה"ג) .ילקוט יוסף/שביעית (פי"ז) .ס' שביתת השדה (פי"ז)]. [תוספתא בכורים פ"ב]. * תגרי שמיטה( -סוחרים בפירות שביעית באיסור)אינן רואים סימן ברכה לעולם. * בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית ,אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו ואת כליו. [סוכה מ.]: * "נבהל להון איש רע עין"{משלי כ"ח}-אלו סוחרי שביעית ,שמתבהלין להעשיר ואין משמרין את השביעית וסבורין שהן מתעשרין .אמר הקב"ה, כיו [תנחומא בהר א']. שלא שמר את השמיטה התחילה המארה נכנסת בממונו והוא מוכר " * אם לא שמר שמיטות ויובלות או אם לא שמר אחת מהן סוף שאני עושה אותו שימכור ארצו .חזר בו -יפה ,ואם לאו-סופו שהוא מחזר ומסבב על הפתחים . [תנחומא -שם]. [נ'] שמיטת קרקעות אוצר בית דין * מקור הדין * זמן יסוד תקנה זו – אימתי! * מטרת אוצר בי"ד * .שיטות ראשונים ואחרונים ז"ל ופוסקי דורנו בנושא זה * היתר מלאכות ע"י ביה"ד – הכיצד? * אוצר ביה"ד בזמנינו להלכה ולמעשה * .נוסח שטר הרשאה – דוגמא. * מקור הדין :בתוספתא דשביעית( :פ"ח מ"א) [וכן הביאה הרמב"ן ז"ל בפי' על התורה (בהר -ויקרא כ"ה) וכן הביאה הר"ש על המשניות שביעית (פ"ט מ"ח) וכן הזכירה הראב"ד בהשגות הלכות שמיטה ויובל פ"ז ה"ג]: [א] "בראשונה היו שלוחי בי"ד יושבין על פתחי העיירות, כל מי שמביא פירות בתוך ידו .נוטלין אותן ממנו ונותנים לו מהם מזון שלש סעודות .והשאר -מכניסין אותן לאוצר שבעיר". [ב] "הגיע זמן תאנים -שלוחי בי"ד שוכרין פועלים ועודרין (י"ג :אורין) אותם ועושין אותם דבילה ומכניסין אותן לאוצר שבעיר .הגיע זמן ענבים – שלוחי בי"ד שוכרין פועלים ובוצרים אותם ודורכין אותם בגת וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותם לאוצר שבעיר. [ג] הגיע זמן זיתים – שלוחי בי"ד שוכרין פועלים ומוסקין אותם ועוטנין (מכניסים למעטן) אותם בבית הבד וכונסין אותם בחביות ומכניסין אותם לאוצר שבעיר .ומחלקין אותם ערבי שבתות כל אחד ואחד לפי ביתו!". * זמן יסוד התקנה :לא מובא במדוייק במפרשי התוספתא מהו זמן התקנת תקנה זו אך מבירור הדבר יש 2כיוונים אפשריים לברר זמן יסוד התקנה: * בפירוש החסדי דוד (פארדו) על התוספתא כפי הגירסא השלימה שמצאנוה בפי' חסדי דוד השלם בתוספתא [שהובאה בקובץ החדש "מסכת שביעית" בהוצאת הרד"א בן הגר"י סופר שליט"א] מובאים 2פירושים עיקריים וכל ביאור שאר מפרשים או פוסקים בדורנו מבוסס על אחד הפירושים הנ"ל כדלקמן: "בראשונה היו שלוחי בי"ד" :פירוש א'" :בתחילהשהיו הרבה חשודין על השביעית והוצרכו לתקן דבר זה ואח"כ אכשור דרי ולא היו כ"כ חשודין" .גם בפירוש המנחת בכורים (שם) ובפירוש רבינו יונה ב"ר גרשון (וילנא) לא ביארו יותר רק בסתמא שחז"ל באותה תקופה חשו שמא הישראלי לא יפקיר שדהו וכרמו כראוי. ועפ"י זה נמשכו בספרי דורנו :בשביתת השדה (פי"ג) כתב שהיתה תקופה שראו חז"ל שרבים הם החשודים על השביעית שאינם מפקירים פירות שביעית כהלכה וסוחרים בהם .לכן העמידו שלוחי בי"ד בפתחי העיירות ונטלו הפירות היתרים – לאוצר בי"ד .ואמנם ,כ' שם שבתקופות שלאחר מכן הוכשרו הדורות (כלשון החסדי דוד בפי' א') ונתמעטו החשודים על השביעית – לא מימשו תקנה זו (של אוצר בי"ד) והיה הציבור קוטף לעצמו כדי צרכו. והגדיל והרחיב הילקוט יוסף/שביעית שכתב במפורש(פי"ח ה"א) ש"בתקופה שאחר בית שני ראו חכמי ישראל שהיו סוחרי שביעית וכו' משמע שהתקנה היא בזמן ששביעית נהגה מדרבנן (אחר בית שני) וזה פחות או יותר יכול לתאום לשאר המפרשים דלעיל – וכמ"ש החסדי דוד בפירושו הראשון -וזה לא כפירוש ב' וכדלקמן: * פירוש ב' (חסדי דוד)" :בראשונה -בתחילה בזמן ששביעית היתה נוהגת מן התורה [משמע בתקופת בית ראשון שנהגו שמיטין ויובלות מן התורה – כיון שכל ישראל היו בארצם וכמ"ש לעיל (עמ' ג''-ד')] ואח"כ בזמן הזה דאינו אלא מדרבנן – לא קפדי כוליה האי והאי תנא ס"ל שביעית בזה"ז דרבנן" .הרי לך מפורש שתקנת אוצר בית דין (לפירוש ב' חסדי דוד) היא מזמן קדמון יותר ודלא כשאר פירושים. * מטרת אוצר בית דין: בתורה כתיב [שמות כ"ג – י"א]" :ושש שנים תזרע את ארצך ...והשביעית תשמטנה ונטשתה" וגו' .וכתיב [ויקרא כ"ה] "שש שנים תזרע שדך ...ובשנה השביעית... שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור "...הרי שאדם חייב להפקיר שדהו וכרמו ואסור לו לנעול אותם בשביעית .וכן אסור להסתחר בפירות שביעית וכדלקמן. תקנת "אוצר בית דין" שמקורה בתוספתא הנ"ל –נועדה מיסודה לעשות לטובת הציבור בריכוז וחלוקת פירות שביעית ולמנוע מאיסורים האמורים בפירות שביעית .וכך סיכם הרמב"ן ז"ל (בפירושו עה"ת/בהר): "וכל זו התקנה והטורח של בי"ד מפני החשד שלא יבואו לעכבם או לעשות מהם סחורה". * שיטות ראשונים ואחרונים ז"ל ופוסקי דורנו שליט"א בעניין זה (בקצרה): הרמב"ן ז"ל (בפירושו עה"ת/בהר) הביאה לתוספתא זו וביארה דאיירי בפירות שביעית ממש שנאצרו במחסני הבי"ד וחלוקתם לציבור בערב שבת בשביעית ואחריו נמשכו רוב המפרשים. * עוד כתב הרמב"ן שהפירות המכונסין באוצר בי"ד אינם צריכין "ביעור" ובין עשירים או עניים מותרין לקבל מיד בי"ד ולאוכלן. אכן ,הרש"ס -רבי שמואל סיריליאו ז"ל ממפרשיהירושלמי – פירש התוספתא באגירת פירות שישית- ואחסונה באוצר בית דין כדי לחלקה בשביעית בצורה מסודרת .והעירו עליו (ודחוהו) הרבה אחרונים ואכמ"ל. * הרמב"ם ז"ל השמיט תקנה זו מהלכותיו ולא הביאה. וכמה תירוצים נאמרו להסבר הדבר: א) [רדב"ז] :הרמב"ם השמיטה כיון שהתוספתא אינה הלכה. ב) [שם ]:כל תקנת התוספתא" -בראשונה" כשהיו שם בי"ד אוצרין ולא נהגו עוד. ג) [שביתת השדה/הגר"י קפאח] :תוספתא זו אינה הלכה אלא תקנה בימיהם בזמן שהיו חשודין כנ"ל ואין לו חובה לרמב"ם להזכיר תקנה שאינה חובה. ד) [הגר"ש ישראלי ז"ל] -הרמב"ם לא ראה בתוספתא זו חידוש כלל. * הראב"ד ז"ל חולק בעיקר תקנה זו -וס"ל שכל התקנה היתה רק לענין "ביעור"! (ובכל זאת יש חולקים בפשט הבנת דבריו). * באחרונים ובפוסקי דורנו הרבה נוטים לקיים התקנה של אוצר בי"ד גם בזה"ז ועדיפא מכמה טעמים [אעפ"י שיש חולקים במהות הדבר] וכן הנהיג החזו"א וכן היא דעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל שיש להעדיף מסגרת זו של אוצר בית דין על הכל וכמו שהנהיגו גדולי הדורות האחרונים שלפנינו -אך כ"ז בתנאי שתהיה הקפדה על מחירים זולים שלא יעברו את המחירים בשוק -דאם לא כן אין כל זכות קיום לתקנה זו( .ילקוט יוסף/שביעית/שביתת השדה)([-.הגרי"א הרצוג ז"ל) וכן הרב אור לציון /שביעית (פ"ד ה"ב) וכן דעת הגר"ם אליהו זצ"ל שעדיף . להמנע לכתחילה מלהשתמש בתקנה זו]. שנת השבע [נ"א] אוצר בית דין * היתר המלאכות ע"י בית דין .הכיצד? (א) .-מהברייתא (התוספתא) הנז"ל נלמדו ג' דינים: א) הפירות לא מופקרים – אלא בי"ד מטפל בחלוקתן. ב) הפירות שבאוצר בי"ד – אין צריכין ביעור .ג) פירות שנלקטין ע"י שליחי בי"ד מותרים בבצירה/לקיטה כדרך הבוצרין /לוקטין– בלא שינוי כלל. (ב) בתורה כתיב [ויקרא כ"ה]" :את ספיח קצירך לא תקצור .ואת ענבי נזירך לא תבצור" – מדובר בפירות אילן (ענבים) או קצירת תבואה [שגדלה מאליה – והתורה התירה אותה] וכל האיסור לבעל השדה/כרם הוא לעשותן כדרך הקוצרים והבוצרים ככל שנה .אלא צריך בשינוי –וגם בכמות שצריך להפקיר הפירות/תבואה – ומותר לו ליקח לבעה"ב רק כדי צרכו! ולמד החזון איש ז"ל – שמהתוספתא משמע ששלוחי בי"ד בוצרים ולוקטין הפירות כדרכן כל השנים הכל בבת אחת ובלא שום שינוי .שכל אזהרת התורה לעשותן בשינוי – בבעלים אזהר רחמנא – אך אם נעשות לצורך בית דין – א"צ שינוי. (ג) .-כתיב "והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה" (ויקרא כ"ה) ודרשו חז"ל [(ע"ז ס"ב/בכורות י"ב" ]):לאוכלה" ולא לסחורה .א"כ כיצד זה שבי"ד עושין סחורה בפירות שביעית ולא חשו לכך? התירוצים העיקריים בזה: .1כל מה שגובה האוצר בית דין על הפירות המשווקים על ידו היינו כדי לשלם לעובדי/פועלי הבי"ד תמורת עבודתם וכל ההוצאות מסביב לזה והציבור משתתף בזה בהוצאות הבי"ד – לכן אינו נקרא סחורה בפירו"ש. .2רבינו שמשון (הר"ש) :איסור סחורה בפירו"ש- כשבעה"ב לוקח עמ"נ למכור (או אחר) [-כשלוקח/לוקט שלא עמ"נ למכור-מותר ,אפי' מוכר] .וכן אחרים שלוקחים אפי' עמ"נ למכור. .3רמב"ם (שם) :אין היתר אלא כשבעל הבית לוקח/לוקט לעצמו -ואז בנו מותר למכור. .4הר' יוסף (מובא במלאכת שלמה) :דרך סחורה האסורה – רק בלוקח עמ"נ למכור .הלוקט מן השדה אפי' עמ"נ למכור (אפי' הוא עצמו) מותר למכור שזו דרך פרנסה ולא דרך סחורה .החזו"א פסק כתירוצו של ה"ר יוסף והוסיף כמה וכמה הגבלות בהיתר זה. (ד) .-הרי שע"י שליטת בי"ד על הטיפול בפירות השביעית החל מן הקטיף ועד החלוקה – נמנעים איסורים רבים ,לשליחי בי"ד כיון שאינם לוקחים ומתעסקים לעצמם – מותר לטפל באופני הלקיטה והקטיף וכן בכמויות הקטיף ובצורת האריזה ובשימור הפרי ובעיבוד היין והזיתים – באופן הרגיל הנעשה בכל שנה ,מה שלא הותר לבעלים ולאדם פרטי וכן לעניין הביעור – שפירות הנמצאים בתוך "אוצר העיר" (בי"ד) בזמן הביעור הרי הם כמבוערים (להלכה). (ה) .-התירו הפוסקים עפ"י הנ"ל לשליחי בי"ד למדוד ולשקול פירות שביעית כיון שאין זו מכירה רגילה. (ו) .-כמו כן אוצר בי"ד רשאי לגבות כספים לכיסוי הוצאות שבי"ד השקיע ולתת שכר טירחה לעובדיו גם לחקלאי המטפל בהם כשליח בי"ד כדי שיהיו פירות שביעית לצורך הציבור ולהבטחת אספקה סדירה של הפירות ולא תמורת הפירות עצמם ובכל אופן הכסף שמשולם עבור הפירות הללו אינו נתפס בקדושת שביעית – אלא הוי דמי הוצאות בלבד! ** למסקנא :בדורותינו אלו הצעת התוספתא על "אוצר בית דין" המטפל בלקיטת ושיווק פירות שביעית מקויימת הלכה למעשה בהקמת תחנות חלוקה .וכן נטייתם של הרבה מהפוסקים לנהוג כן לכתחילה וכעדיפות על פני קניית פירות מסחורה של גוי ישירות [(או של "היתר מכירה") אמנם מפורסמת דעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל( /ובנו יבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף בילקוט יוסף/שביעית) שזה בתנאי שלא יופקעו מחירים מהשוק הרגיל] וכן ראוי ונכון להשתמש ב"אוצר בית דין" שבזה מחזקים ידיהם של "גבורי כח עושי דברו" אלו החקלאים שומרי השמיטה שלא יצטרכו לחפש פרנסה אחרת בשנה זו. ועוד שבזה מאפשרים לשמור על קדושת הארץ – בפרט שי"א שמצוה לאכול פרי שיש בו קדושת שביעית ובזה גם דואגים ליבול עבור ציבור הצרכנים כדבעי. * שטר הרשאה * נוסח הקמת אוצר ב"ד ומינוי שליחים [עפ"י חוברת "תמצית פרקי יסוד" – בענייני השביעית – מתוך ס' "ושבתה הארץ"] [נ"ב] שמיטת קרקעות דין ארבעת המינים בשביעית * עפ"י האמור לעיל [עמ' ל"ז] שקדושת שביעית חלה על כל פרי העומד למאכל -וכן שיש ספק גם במיני שיחים הניטעים לריח [עמ' מ"ד] – מה יהיה הדין בארבעת המינים הניטלים למצוה בחגי הסוכות הבעל"ט [הן בתשע"ה (שביעית) והן בתשע"ו (שמינית)]? "פעמי"ם ב"א בקצר"ה פעמי"ם ב"א בארוכ"ה"[גמ' ר"ה כ"ה:]. "פעמי"ם ב"א בקצרה":*אתרוג -לכל הדיעות [לפי הכללים בהלכה (חנטה/ לקיטה-בשביעית)] תחול עליו קדושת שביעית (וכדלקמן) -כיון שראוי לאכילה. *הדס -הניטע לריח (ולא רק למצוה) -י"א שנוהג בו קדושת שביעית [רוב פוסקי אשכנז] .י"א שלא נוהג בו קדושת שביעית [פוסקי ספרד]. *לולב -רוב ככל הפוסקים סוברים לקולא שאין בו קדושת שביעית (מיעוט מחמיר). *ערבה -לכל הדיעות – לא נוהג בה דין קדושת שביעית . "* -ופעמי"ם ב"א בארוכ"ה" – פירוט והרחבה: אתרוג האתרוג הוא אילן .ור"ה שלו –בט"ו בשבט .והולכים בו ברוב הדברים -כאילן .אלא שמצד האחר –הוא זקוק (וגדל) על כל מים-כירקות ואינו מסתפק במי-גשמים, לכן חז"ל נתנו לו כמה דינים כירק .וענייניו ארבעה :נטע רבעי .מעשרות .ערלה .ושביעית. .המחלוקות במשנה [בכורים פ"ב מ"ו (רבן גמליאל/ר'אליעזר) .סוכה פ"ג מי"א (ת"ק)] ובתלמוד [ראש השנה (י"ד-ט"ו) סוכה (ל"ט-מ')] הן כפולות ומשולשות -האם דינו כאילן או כירק -ואימתי? וכן המפרשים והפוסקים-ראשונים ואחרונים -עד פוסקי דורנו שליט"א נחלקו -כיצד לפסוק להלכה למעשה במיוחד בדין מעשרות ושביעית .וסיכומן של דברים – שתי השיטות הנהוגות -לקמן : * הרמב"ם[ :הל' מעשר-שני (פ"א ה"ו) והל' שמיטה ויובל (פ"ד הי"ב)]-וכהסבר הרדב"ז ומהר"י קורקוס והכסף- משנה (שם) וכ"פ בשו"ע (יו"ד סי' של"א סקכ"ו)"-אתרוג שחנט (עונת מעשרות :גודל פול) בשישית (תשע"ד - למשל) ונלקט בשביעית (אחר ר"ה תשע"ה) קדוש בקדושת שביעית-ומעשרין ממנו (מעשר –עני) כפירות שישית לחומרא (וללא ברכה). .הרי שהולכים בו לחומרא-גם אחר חנטה כאילן (חנטבשישית-וצריך מעשרות) וגם אחר לקיטה –כירק :נקטף בשביעית-קדוש בקדושת שביעית. .ומכאן הסיקו הפוסקים/מפרשים אותו דין לגבי שנההבאה [סוכות תשע"ו]: **אתרוג שחנט בשביעית (תשע"ה) -ונלקט בשמינית (תשע"ו)-קדוש בקדושת שביעית מספק -וצריך תרומות ומעשרות [כדין פירות שמינית :מעשר שני (חזו"א) או כדין פירות שביעית-מעשר עני (אור לציון)-לכן עדיף שיעשר שניהם מספק וע"י תנאי (כפי הנזכר בעמ' ל"ו ה"ט) (שביתת השדה)]. .כשיטה זו פסקו להלכה -הסמ"ג .החכ"א[ .והחזו"אוהמנח"י ז"ל כתבו שנהגו להחמיר כהרמב"ם]. וכן פסק באור-לציון (פ"ב סי' ט') וכ"ד הגרב"י זילבר ז"ל .וכן דעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל /ובנו יבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א ומו"ר ראש הישיבה הגר"א חפוטא (בס' הבוחר בשמיטה) והרש"ז רווח שליט"א (בס' שביתת השדה). * הראב"ד :חולק על הרמב"ם (שם-הל' מע"ש ה"ו) וס"ל שלעולם באתרוג הולכים בו אחר חנטה -לעניין שביעית. לכן אתרוג שחנט בשישית (תשע"ד) אף אם נלקט בשנה השביעית (תשע"ה) -אינו קדוש בקד"ש -ומתעשר כפירות שישית (מעשר עני) .וכ"ד רש"י ותוספות. .כשיטה זו פסקו הגר"א מוילנא ז"ל ותלמידו ה"פאתהשולחן" והגר"י מקוטנא ז"ל. .החזון-איש כתב אמנם שהעיקר לדינא כהראב"ד[-אךנהגו להחמיר כהרמב"ם] .וכ"ד עוד כמה מפוסקי אשכנז בדורנו. .ובני ספרד נוהגים כהרמב"ם והשו"ע כמ"ש לעיללהחמיר בחנטה ולקיטה כשניהם. * בכל אופן מומלץ להלכה – לקראת סוכות תשע"ה לצאת ידי-חובת כל הדיעות: >> יש לקטוף אתרוג – או לרכוש אתרוג שנקטף – לפני ראש השנה של השביעית [תשע"ה]<< כך שיהיה לאתרוג זה רק דין פירות שישית (מעשר עני)- ואין בו קדושת שביעית לכל הדיעות! >> וכן לקראת סוכות תשע"ו: לקנות (מאוצר בי"ד) אתרוג שנקטף – או לקטוף אתרוג- אחרי ראש השנה השמינית [תשע"ו]. אך באופן זה – בכל מקרה יש עליו דין קדושת שביעית לכל הדיעות -כיוון שחנט בשביעית. אתרוג של שביעית -כשר למצות ארבעת המינים, כיון שהוא פרי הראוי למאכל -חלה עליו קדושת שביעית – עפ"י תנאי החנטה/לקיטה דלעיל -ואדרבא אחד התנאים באתרוג הוא היתר האכילה שלו. .ואע"ג שרוב האתרוגים בזמנינו ניטעים למצוה ולאלאכילה -מ"מ על כרחך שהנוטע מכוין גם לאכילה -כי זה אחד התנאים של כשרות האתרוג "ולקחתם לכם"- הראוי לכם! [שביתת השדה]. הפרטים דלקמן מתייחסים לאתרוגים הקדושים בקדושת שביעית הן עפ"י תנאי החנטה/לקיטה דלעיל והן מאתרוגים של אוצר בית-דין כפי שישווקו בשנה הקרובה או מפרדסים/בתים פרטיים: אתרוג -שבבית פרטי [ללא "היתר מכירה"]: קדוש בקדושת שביעית -ואסור לסחור בו וצריך ליתנובמתנה ,אם לא הפקיר העץ/המטע -הרי זה בגדר "שמור" וצריך לפי פסק הספרדים [בית יוסף] -להפריש תרומות ומעשרות [ואם גם עבדו בגינה -ראה לקמן]. אפשרות לקנות אתרוג כזה -ע"י "הבלעה" כמ"שבמשנה דסוכה [לט ].הלוקח [קונה] לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה והיינו שהאתרוג "נבלע" בקניית הלולב [שאין בו קדושת שביעית] שאומר למוכר שנותן לו את כל הכסף בעבור הלולב [יכול גם לשלם בהקפה או בצ'ק -וראוי שהמוכר יפדה את הצ'ק לפני ["ילקוט יוסף""/שביעית" עמ' תנ"ה]. החג]. אתרוג של שביעית מן המשומר או מן הנעבד - דהיינו שהאתרוג גדל בפרדס שהיה נעול וסגור בשנת השמיטה [מפני זרים] ולא הפקירו את פירות הפרדס וכן שעבדו בקרקע להצמיח אתרוג -וגם לא מכרו הקרקע לגוי -יש סמך גדול למקילין לקחת אתרוג זה למצווה. ויש לסמוך על המקילין אף ביום טוב ראשון שצריך "לכם" מדאורייתא [כהשנה יום ה'] והמחמיר לקחת אתרוג מהודר אחר [כדלקמן] תבא עליו ברכה. שנת השבע [נ"ג] דין ארבעת המינים בשביעית וכן נוהגים רבים היראים לדבר ה' והזהירים במצות שמיטה לצאת ידי-חובה רק באתרוג שהופקר כדין [כמ"ש לעיל] ו/או -שמתחלק ע"י ארגון "אוצר בית דין". אתרוג -מ"היתר מכירה" [ -בין בבעלות פרטית או שיווק מסחרי] -דינו כדין פירות של גוי ולא נוהג בו קדושת שביעית [לדעת גדולי רבותינו הספרדים] אלא אם הישראל עשה "גמר מלאכה" אריזה וכד' -שצריך להפריש תרומות ומעשרות. אתרוגים הבאים מאוצר בית דין -קדושים בקדושת שביעית ולדעת רוב ככל הפוסקים אין בהם חשש ופקפוק לצאת בהם י"ח מצות 4המינים וכתבו [ילקו"י/שם תס"ג] "שהלוקח אתרוג כזה מרויח גם מצות שמיטה שנעשה באתרוג זה -ועל דרך שאמרו כן בכמה מצוות - שכיון שנעשה בו מצוה אחת יעשה בו מצוה אחרת". -מותר למשמש בידו באתרוג של שביעית ואף דמפסידהקליפה במשמוש הידיים אין בזה איסור שהרי נטעו אדעתא דהכי -ועוד שרק הקליפה נפסדת ולא הפרי הראוי לאכילה [שם עמ' תנ"א]. -מותר לתלות אתרוג של שביעית לנוי סוכה ובלבדשיתנה שאינו בודל ממנו כל בין השמשות של שמונת הימים .וכן ההיתר מצד שהוא עדיין נשאר ראוי לאכילה .ויש מחמירים מצד גרם הפסד פירות שביעית ומעיקר הדין אפשר להקל( .ילקוט יוסף). -זמן ביעור באתרוגים -שבט תשע"ו ויבואר עניין זהאי"ה בל"נ בקובץ שני (ח"ב) בשנה הבאה. לולב לולב הוא מעץ התמר .וכיון שאילן הוא ,הולכים בו אחר חנטה -אם כן גם לולב יימשך אחר עיקר האילן: .לולב הנקצץ ערב שמיטה (כעת -קודם ר"ה דשמיטהתשע"ה) או אפילו אחר ר"ה תשע"ה -בתחילת שנת השמיטה – לכל הדיעות אין בו קדושת שביעית ,כיון שהחנטה היתה בשנה השישית (תשע"ד). .לולב הנקצץ בסוף הקיץ הבא (אב תשע"ה) – בין לפניראש השנה – בין אחר ר"ה תשע"ו -הרי החנטה היתה בשנה השביעית (אב תשע"ה) – בזה יש מחלוקת הפוסקים: למיעוט פוסקים נוהג בו דין קדושת שביעית כיוןשעיקר הנאתו לכבד [לטאטא] את הבית והוא שעת ביעורו וקלקולו ודמי להנאת אכילה [רש"י -וכ"ד המהרי"ק ותפא"י]. לרוב הפוסקים [רמב"ם -רדב"ז .הרב עובדיהמברטנורא וחתם סופר ועוד] אין נוהג בלולב דין שביעית. וכן דעת פוסקי הדור האחרון אשר נוחם עדן [החזון-איש. הגרש"ז אויערבאך והגרב"צ אבא שאול הגר"ע יוסף והגר"ם אליהו זצ"ל] .וכן מסקנת רוב ככל פוסקי הדור שליט"א [הגר"ש וואזנר והראש"ל הגרי"צ יוסף ומו"ר הגר"א חפוטא והרש"ז רווח שליט"א] ובמיוחד שבזמנינו אין משתמשים בלולב לכבד הבית וכד' אלא למצות לולב בלבד. .כיון שאין בלולב קדושת שביעית -לכן המנהג (עפ"יהמשנה בסוכה פ"ג) לרכוש לולב בשביעית/שמינית ו"להבליע" בו את דמי האתרוג שקדוש בקד"ש. הדס הדס דינו כעץ לעניין שהולכים בו אחר חנטה אלא דאם נוהג בו קדושת שביעית או לא -תלוי במחלוקת הפוסקים: * אם חנט בשישית [תשע"ד] -אין בו קדושת שביעית לכל הדיעות .לכן בהדסים של השנה -לא נוהג בהם קדושת שביעית. * בהדסים הנמכרים בשנה הבאה שיחנטו בשביעית [תשע"ה] ומיועדים לחג הסוכות של שמינית [תשע"ו] – בזה יש מחלוקת: יש אומרים -שיש בהם קדושת שביעית כיון שהם ככלצמחי הריח [אם נטעום גם לשם ריח -וכן דעת הגרב"צ אבא שאול ז"ל שראוי להחמיר לנהוג בהם קדושת שביעית וכדעת החזון איש ז"ל וכדעת הגר"ש וואזנר והגר"ח קנייבסקי שליט"א]. ויש חולקים -שאין נוהג בהדסים קדושת שביעית -במיוחד אלו הנמכרים למצותן -ומטעם שמצוות לאו ליהנות ניתנו ודרשינן "לכם" לכל צרכיכם ואלו לא ליהנות ניתנו. וכן דעת גדולי פוסקי הדור הספרדים להלכה ולמעשה - שאפשר לקנות הדסים ללא הגבלה לצורך מצות ארבעת המינים ואין בזה איסור סחורה ומסירת דמי שביעית לעם הארץ. .מותר להניח הדסים בשביעית – במים -שלא יתייבשו. .שימוש בהדסים שטופלו בשביעית באיסור – ראה לעיל(עמ' י'). אם אלו הובאו משדה של ישראל שעבדו בו בשביעיתוגם "שמור" [לא הופקר] אף שיוצאים בזה למצות הדס ראוי להחמיר שלא לקחתם למצוה. ערבה לכל הדיעות אין בה קדושת שביעית ,כיון שהיא רק לעצים בעלמא ואין בה ריח. .שימוש בערבות מעצים שטופלו באיסור בשביעית –ראה לעיל (עמ' י'). ישועת ה' כהרף עין תשי"ח-ערב שמיטה .קיץ של ערב שמיטה דומה ליום שישי אחר חצות. עובדים בקדחתנות ,חורשים זורעים ,מכינים בור תחמיץ שבו יישמר האוכל לבהמות ,הכל צריך להיות מוכן מבעוד מועד, כאשר קדושת שביעית-תשי"ט תפרוס כנפי קדושתה על פני כל ארץ ישראל ,תהיה "קוממיות" מוכנה ל"שבת הארץ". התבואה למאכל בהמות שנזרעה ערב שביעית גדלה והצליחה ,בעוד ימים אחדים עתידים לקצור אותה כדי להאכילה לבהמות בשנת השמיטה בקדושת שביעית כראוי. באותם ימים הופיעו נחלי-ארבה מכיוון מצרים והתפשטו על פני כל הנגב. באחד הבקרים התדפקו תושבי קוממיות על דלתו של הרב וסיפרו בהתרגשות שהארבה מתקרב ונשקפת סכנת כלייה לכל היבול שהוכן במאמץ כה רב .הרב ,שכל אנשי המקום הכירו את אמונתו התמימה ,הרגיע את כל החברים הנרגשים באומרו "התייצבו וראו את ישועת ה' היום" .נחילי-הארבה החלו להתקרב לאיזור .ענני ארבה כיסו את שמי-הנגב והחלו לנחות על פני השדות.אולם בהגיעם לשדות קוממיות -כאילו יד נעלמת עצרה בהם .תוך זמן קצר פנו נחילי-הארבה לאחור ולא הגיע ארבה אחד בכל גבול קוממיות ...אכן "ישועת ה' [מורשת אבות] כהרף עין". [נ"ד] שמיטת קרקעות היתר המכירה תמצית דתמצית של סקירה על הפולמוס בהיתר המכירה טענות האוסרים והמתירים ופסקי ההלכות הנובעות מתקנה זו. דיו רב נשפך על סוגיא זו של "היתר המכירה" שעניינה – מכירת קרקעות (שדות/כרמים ופרדסים) בארץ ישראל לרשות נכרים בשנת השמיטה. מאז הוחלט על תקנה זו ע"י גדולי ישראל שהיו באותה תקופה – חלפו כ 128-שנים. שנת תרמ"ח (- )1111ערב שמיטה תרמ"ט (- )1115 מצויינת כשנה הראשונה בה נערך פולמוס השמיטה הגדול של הדור הנוכחי כיוון שנתרחבו המושבות החקלאיות ,מלבד המושבה החרדית פ"ת ,נוסדו ראשל"צ ,נס-ציונה ,גדרה ,עקרון וראש פינה .בבת אחת נתעוררה בעיית שמירת השמיטה ואז רבתה המרירות ופשטו האיומים על עתיד האיכרים והישוב בכללו- ובעיית השמיטה "ללהב יצאה" (לשון הגרימ"ט ז"ל בס' דבר השמיטה). גדולי הדור בתקופה ההיא החלו לחוות דעתם ,טרם נכנסה לתוקפה שמיטה תרמ"ט ,בעניין האפשרות למכירת הקרקעות לנכרים .את ניהול המערכה מסרו לידי רבה של יפו והמושבות-הרה"ג רבי נפתלי הרץ ז"ל. * בכלל הרבנים שפירסמו היתר להפקיע את השמיטה- בתור "הוראת שעה" בלבד -ע"י מכירת הקרקעות לנכרים (ובהגבלות מסויימות –כדלקמן) -היו :הגר"י מקוטנא ("ישועות מלכו") מוהר"ש מוהליבר והגרש"ז מקלפפיש ז"ל (ורשה) שאליהם הצטרף אח"כ בתוקף וביד חזקה הגר"י אלחנן מקובנא ז"ל ועוד רבנים .ובצד זה של המתירים היו גדולי הרבנים הספרדים ובראשם הראש"ל הגר"מ פאניז'ל ז"ל. * בכלל הרבנים האוסרים –היו רבני עיה"ק ירושלים: המהרי"ל דיסקין והגר"ש מסלנט ז"ל ואליהם הצטרפו גדולי רבני רוסיא ופולין כמו הנצי"ב מוואלוז'ין והגרי"ד סולובייצ'יק מבריסק ז"ל עוד. רבני ירושלים הכריזו באזני איכרי הארץ להישמר ולהזהר מלהיכוות בגחלת עוון השמיטה וחלילה להתרחק מקיום מצוה זו שבאה לידינו אחרי שנות גלות ארוכה שכ"כ סבלנו בגלל ביטולה. יצא שבשמיטה זו (תרמ"ט) נחלקו האיכרים/החקלאים לשתי קבוצות :החרדים ביותר-עמדו בניסיון ושמרו מצות השמיטה כהלכתה .השאר נהגו עפ"י היתר הגאון מקובנא וסיעתו .הגר"נ הרץ שנטתה דעתו לצד המחמירים -לא רצה לקבל על עצמו אחריות -וניער עצמו מהמערכה ואת היוזמה לקחו על עצמם רבני הספרדים [ובראשם הראש"ל הגר"ם פאניז'ל -ואחריו הראש"ל היש"א ברכה] והם שערכו את חוזי המכירה לחלק מהאיכרים שהסכימו לכך. בשנת תרנ"ה ( -)1159ערב שמיטה תרנ"ו –חל מפנה כשגאוני ירושלים הנז"ל היטו אזנם לתנאי ההיתר-כיון שכבר נוכחו לדעת שרבים מהאיכרים לא עמדו בנסיון השמיטה וחששו להריסות היישוב-והיה חשש שבלא הפקעת השמיטה ייכשלו באיסור עבודה ויכשילו באכילת פירות שביעית .המהרי"ל דיסקין היתנה חתימתו בתוספת כמה תנאים להיתר זה ובתור הוראת שעה בלבד אך הגר"י מקובנא עמד על דעתו להתיר כבעבר בלא זה. יש לציין שכל הפולמוס הנ"ל הבליט שהמחלוקת לשם- שמים-ושני הצדדים נחרדו לקיום עמידת ישראל ביישוב הארצ-ישראלי ,אך פולמוס זה נתמעט בשמיטות תרנ"ו ( )1293ותרס"ג ( -)1513כאשר לניהול המערכה נכנסו חתנו של הגר"נ הרץ -הגר"י הלוי ,האדר"ת ז"ל מרבני עיה"ק והגראי"ה קוק ז"ל שהוא עצמו נתמנה אח"כ לרבם של יפו והמושבות ואחז בראש המתירים בשמיטה תע"ר ( .)1511ומאז ייסד הגראי"ה את היתר המכירה באופן סידורי ונכנסה למסלולה כפי שהיא היום-עפ"י התנאים הראשונים ובתוספת שינויים קלים וגם הוא עצמו כתב שכל זה רק בתור "הוראת שעה" ובאופן שבכל ערב שמיטה על הבי"ד הגדול לשבת ולעיין אם הגיע הזמן לקיום מצות השמיטה כהלכתה .אחר קום המדינה -בשמיטה תשי"ב ( – )1592ועד ימינו ממשיכה הרבנות הראשית לישראל לערוך את חוזה "היתר המכירה"-וכ"ז בגדר "הוראת שעה" בלבד ובכ"ז עדיין ישנם האוחזים בכך להיתר זה ויש המתנגדים לזה עד ימינו. טענות המתירים -ותנאי היתר המכירה שביעית בזמן-הזה – דרבנן .וי"א שהשביעית היא רק מצד חסידות שנהגה ותו לא [י"א בר"ן/הרז"ה]. וכיון שלפי זה אין חיוב מן התורה-אם כן אין עוד הבטחה של "וציויתי את ברכתי לכם" וממילא אינה באותה אזהרה על העוון ועונשו וא"א לכוף מי שאינו בעל בטחון גמור על קיום מצוה זו. מצינו בש"ס [סנהדרין כ"ו ]:כששביעית מדרבנן -התירו לזרוע במקום פסידא כג' משום ארנונא של המלך (מס) או שלא תאבד הקרקע .והיום [אז-בתרמ"ח ) 1111רוב היישוב בארץ -כל פרנסתו ממסחר פירות והוצאתו לחו"ל ואעפ"י שיש איסור בהוצאת פירות שביעית לחו"ל-כשיש "פסידא" התירו. אף שי"א [בתוס' גיטין ס"ב] שארנונא הוא רק במקום של פיקוח נפש -סמכו המתירים על המצב באיכרי הארץ :רובם לא ייכנעו לצו הרבנים לשבות בשביעית ויעבדו כל עבודות השדה ויכשילו את כל הקהל בפירות-שביעית ואי-אפשר למישבק היתרא ולאכול איסורא-לכן צריך להסיר כל מכשול וחייבים את ה"היתר המכירה" להצילם מזה.ועוד ישנם המאיימים בזה ורבו האיכרים שעלולים לא לשמוע ובכ"ז כתב הגראי"ה קוק שמצוה לחזק ידם של שומרי שביעית כהלכה..." -אך לא רבים הם"! תנאים והגבלות ב"היתר המכירה" .מכירה לזמן קצוב (בתחילה היה שנתיים) כדי שאיסורטענות מעיקרי [שהוא תחנם" "לא האוסרים] לא יחול כאן כיוון שזה לא מכירה לצמיתות רק זמנית]. .מכירת אילנות עם שטח קרקע בשיעור יניקה. .המכירה לגוי –עמ"נ לקוץ האילנות -ואם לא יקוץ הגויהקונה עד ערב ר"ה דשביעית -אזי תחול המכירה על הקרקע. .מלאכות בקרקע שהן מן התורה –ייעשו רק ע"י גוי אועניים (מישראל) שאין להם פרנסה. .מלאכות מדרבנן – יהיו מותרות ע"י ישראל -וגם כאן עדיףע"י גוי. .כל עיקר יסוד המכירה מתבסס על שיטת הבית-יוסף (נגדהמבי"ט) שאין קדושת שביעית חלה על פירות שגדלו בקרקע של גוי וממילא היתר המכירה מפקיע הקדושה והשיווק הוא של "פירות-נכרי". .למכירה ישנו תוקף משפטי מלא עפ"י דין תורה ועפ"י חוקיהמדינה. שנת השבע [נ"ה] היתר המכירה .כל בעל חלקה/שדה/כרם ,אחר שביצע המכירה ,יקצהחלקת אדמה קטנה מאחוזתו אשר על-ידה יקיים מצות השמיטה לפרטיה.חלקה קטנה זו תישמט מכל עבודה ובהפקר ספיחין ולקדושת הפירות. וכ"ז כדי שחלילה לבטל כל מצוה מהמצוות-וכן שלא תשתכח תורת השמיטה ויקיימו בזה מצוה דרבנן של "ושבתה הארץ" . טענות האוסרים איסור "לא תחנם" –שאסרו חז"ל (גמ' ע"ז-ונפסק להלכה) לא ליתן לגוי חניה בקרקע בא"י. [ויש מחלקים בין נכרי עובד ע"ז -שלכו"ע אסור לבין נכרי ישמעאלי שאומרים שלגביו האיסור הזה לא נאמר]. [החזון-איש ז"ל ,מצד מעשה המכירה לגוי כשזה נעשה באופן ישיר עם גוי ,לא ביטל המכירה-שקיימת היא ויש לה תוקף -אף שעבר על "לא תחנם" ,אך מצד שהרבנות עושה את המכירה והרי "אין שליח לדבר עבירה" א"כ המכירה לא קיימת -ועוברים בזה על איסור שביעית]. המכירה לא נעשית בטאב"ו [(דהיינו אין תוקף חוקי למכירה זו אחר שאינה מתבצעת כמכירת קרקעות/דירות מטעם חוקי המדינה) -ואם הגוי היה תובע לקיים המקח לא היה זוכה בתביעתו כיון שהקרקעות אינן רשומות על שמו בטאב"ו]. אין קניין נגמר אלא כשיש הוכחה שגמר בליבו למכור ובלב כל אדם אין קניין זה קניין באמת-שהרי בשביל הפקעת מצות השביעית לא ימכרו את כל הארץ לנכרי (ואינו כמכירת חמץ-שבליבו גמר ומקנה באמת כדי שלא יעבור על איסור "בל-יראה") ואדרבא נוח לנו לשמור שביעית מלמכור את כל הארץ לגוי. טענות נוספות [מוסריות] שעליהן התבססו האוסרים .עיקר הגלות מארצנו הקדושה בגלל אי שמירת שביעיתשעונשה גדול ועתה ששבנו לאדמתינו האם נשוב לקלקלה הראשונה ? .בשמירת השמיטה יש הבטחה לפרנסה טובה וברכהמשולשת של "וציויתי את ברכתי לכם". .גם בימינו ששביעית בזה"ז מדרבנן יש הבטחה של ברכהשהזהירו חז"ל על השמיטה בארץ .וגם אם זה רק ממנהגא הרי קיבלו זאת על עצמם -לכפר עוון השמיטות! * מסקנא– ופסקי ההלכה הנובעים מ"היתר המכירה" * #הצעת "היתר המכירה" הינה פתרון שנועד לשעת הדחק כ"הוראת שעה" בלבד -כשיש סכנה לקריסת החקלאות או פרנסת החקלאים והיישוב בארץ -שהוחל לראשונה לפני כ 128-שנה. #בימינו הרבנות הראשית ממשיכה את עריכת חוזה "היתר המכירה" עפ"י רוב התנאים בו ייסדוהו ובכל אופן תמיד הגדרתו היא "הוראת שעה" בלבד -ובצפיה תמיד להזדמנות בה יוכלו לקיים שמיטין כהלכתן ללא שום צורך היתר וכן מי שיוכל לקיים השמיטה כהלכתה ולהוביר שדותיו -תבא עליו ברכה. #בכל משך הדורות הללו גדולי ישראל מחד אסרוהו וגדולי ישראל מאידך התירוהו כהוראת שעה .הללו מיימינים והללו משמאילים .הן מאשכנז והן מספרד .ואף שהתירוהו – הנה הצעת הפוסקים שהירא את דבר ה' לא יסמוך על ההיתר הזה וישתדל לשמור הלכות שביעית לפרטיה ודקדוקיה. #אף שגם מגדולי ספרד שבדורות האחרונים החמירו מאד לא להסתמך על היתר המכירה-ובכללם המהרש"א אלפנדארי והגר"ע עטיה והגרב"צ אבא שאול והגר"י צדקה ז"ל (וכן נהג אדמו"ר הבאבא סאלי זיע"א(ראה לעיל עמ' ח')] – הנה מגדולי הספרדים היו שהתירוהו ובראש המתירים ניצב מרן מלכא הראש"ל מופה"ד רבינו עובדיה יוסף זצ"ל שהאריך והרחיב תמיכתו על ההיתר מכירה ז.א .הוא פירסם שהסומכים עליו – יש להם על מה שיסמוכו -אך מאידך-הוראתו של מרן זצ"ל שעל בני- התורה להחמיר וכך היא מסקנתו עד לימינו אלה – ובנו יבלח"א הראש"ל הגרי"צ יוסף שליט"א החרה החזיק אחריו -וכדלקמן בפסקיהם שהופצו בהקדמת ספר "ילקוט יוסף – שביעית" (מהדורא תש"ס): " היתר המכירה" הסכימו עליו גאוני עולם – ונתפשט המנהג להקל עפ"י דבריהם .והמקילים יש להם על מה שיסמוכו בשעת הדחק . המחמירים להוביר שדותיהם בשמיטה ולהקדיש שנה זו ללימוד התורה עליהם נאמר "גבורי כח עושי דברו" אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב[ .פסקי מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל בהסכמה לספר ילקוט יוסף/שביעית /אלול תש"ס]. במקום שיש בני תורה ואברכי ישיבות ובני משפחותיהם -ראוי מאד להחמיר ולעשות מאמצים לשמור כל דיני שמיטה בדקדוק רב ובהידור ,לפיכך כל החרד לדבר ה' ויש בידו אפשרות לשמור דיני שמיטה כהלכתה וכנ"ל ,נכון מאד שיעשה כן ויתברך בכל הברכות שבתורה"[ .פסק מרן זצ"ל במכתב לק"ק חרדים באשקלון /שבט תשמ"ו] . תמצית הלכות בנושא "היתר המכירה" מתוך ילקוט יוסף – שביעית (פכ"ה) מן הראוי והנכון לכל הירא וחרד לדבר ה' לקנות פירות וירקות בשמיטה רק מחנויות שומרי שמיטה... ובפרט שבזמנינו הדבר אפשרי בנקל לצבור הרחב שלא לסמוך על "היתר המכירה"...ובפרט שיש להחמיר בגינות נוי וכד' לשמור בהם דיני שמיטה ולא להיזדקק להיתר זה, אחר שכיום אין כ"כ שעת הדחק לסמוך על זה[ .אמנם כיום הרבנות נזקקת לעשות "היתר מכירה" כדי להציל עם רב הדרים בארץ-ישראל שלא כולם יקפידו לשמור על דיני שביעית ובפרט אלפי חקלאים שבשבילם הדבר עדיין נחשב בגדר "שעת הדחק" ובפרט שרוב הייצור נועד ליצוא ובלי היתר הנ"ל רוב המגזר החקלאי לא יוכל לייצא ועל-מנת שלא להכשיל את הרבים הרבנות עושה גם כיום את "היתר המכירה"]. בעלי שדות וכרמים הנזקקים להיתר המכירה -טוב ונכון שישאירו חלקת אדמה קטנה שאותה לא ימכרו ולא יעבדו בה כלל בשמיטה כדי לקיים לכל הפחות בחלקה מסויימת מצוה מדרבנן של "ושבתה הארץ לכם". פירות שגדלו בקרקע שנמכרה לגוי בארץ במסגרת "היתר המכירה" –א"צ לנהוג בהם קדושת שביעית בין לסחורה ובין לביעור בין להוציאם לחו"ל-דהופקעה קדושתם. אשה הרוצה לסמוך על "היתר המכירה" ובעלה מחמיר בזה ואינו יכול לשכנעה-אינו יכול לכופה על כך- ויחמיר לעצמו או יעשה התרה להקל-כי גדול השלום מאד. ונכון להשפיע על האשה שתחמיר כמנהג יראי ה' ובפרט בזמנינו שאפשר לשמור שמיטה בנקל .ואיזוהי אשה כשרה? העושה רצון בעלה-אך אין לבטל את ה"שלום בית" בשביל זה. הסומך על "היתר המכירה" ומארח בביתו מי שמקפיד לא לסמוך על-זה -צריך להודיעו על-כך.אמנם אורח זה יכול לאכול שאר מאכלים (שאינם קשורים ל"היתר") בכלים של מארחו זה. ברדמו"ך [נ"ו] גליון זה מוקדש לרפואת נשיא המוסדות האדמו"ר הרה"ג רבי ברוך אביחצירא שליט"א רפו"ש ברמ"ח איברים ושס"ה גידים ולרבנית תחי' זכות לימוד הרבים וזיכוי הרבים וזכות האבות הקדושים למשפחת אביחצירא הקדושה תעמוד לאדמו"ר שליט"א ולרבנית תחי' לאריכות ימים ושנים להגדיל תורה ולהאדירה עד ביאת גואל צדק בקרוב אמן. לרפו"ש רחל בת גומרי תחי' סעדיה בן צאלח נ"י לאה בת חלימה תח"י לרפואת לרפו"ש יחיא זכריה נ"י בן זהרה ז"ל מרגלית תחי' בת חממה ז"ל שמעון נ"י בן עישה אברג'ל ז'יזל חיה תחי' בת אליס ששון בן ברכה נ"י לרפואה והצלחה שחר בן רבקה גרמה וב"ב לרפואה שלמה וזיווג הגון רחמים דעוס בן נור נ"י יוסף בן זוהרה נ"י אליס בת לאה תחי' צפורה בת חביבה תחי' ברוריה בת חביבה תחי' לע"נ יהושוע בן זהרה ז"ל לע"נ מירב ז"ל בת אביבה תחי' החייל אבנר ז"ל בן מרגלית תחי' אברהם בן עוואד ז"ל יהודה בן יחיא ז"ל רונן יחזקאל ז"ל בן רחל תחי' לעילוי נשמת מוסה בן צאלח ז"ל ציונה בת עפיה ז"ל מרדכי בן חלימה ז"ל תקוה בת סאלמה ז"ל יעקב זאב בן רחל ז"ל עפיה בת סלמה ז"ל חנה בת מרים ז"ל רחמים בן ג'מילה ז"ל לרפו"ש יוסף בן יונה נ"י ולהצלחת משפ' צנעני שיחיו זיווג הגון לעמרם צנעני לע"נ מרדכי בן יחיא צנעני ז"ל לעילוי נשמת : הרב יחזקאל בר רחמה זצ"ל , דינה בת פסנד ז"ל ,רוזה בת דינה ז"ל לרפו"ש אליהו נ"י בן עפיה ז"ל מיכל בת מרגלית תחי' ברכה והצלחה ליששכר ומזל כהן וב"ב ליוסף ומזל בוכריס וב"ב ולרפו"ש מזל בת רחל (כהן) תחי' יוסף בן רבקה נ"י נדבת לרפו"ש ר' אליהו בן ג'מילה נ"י זיווג הגון ורפו"ש ברכה והצלחה לרצון דר נ"י ולבנותיו היקרות עדן דורין ומעיין לעילוי נשמת עוואד סאלם בידני ז"ל שיחיו. לעילוי נשמת סעדי בת מנצור ז"ל לעילוי נשמת סאלם בן חסן אחואל ז"ל לעילוי נשמת להצלחת מרדכי בן נתנאל ואורטל חלימה ז"ל גרמה והילדים תהילה ואליאל ציון בן חלימה שיחיו ז"ל לעילוי נשמת יחיא בן מנצור אשואל ז"ל ברכה והצלחה לבני ואיילה אשואל שיחיו ולכל המשפחה ביצוע כל עבודות האינסטלציה רח' הלח"י 74נתיבות טל'09-8871398 , 050-6904783 : לברכה והצלחה לו ולכל בני ביתו ולרפו"ש לרבי ניסים בן ימנה נ"י לאורך ימים ושנים נדבת ר' אליהו ואלישבע רצון להצלחתם ולהצלחת רעות בת אליהו תחי' חזרה בתשובה אמן. לעילוי נשמת חדוה לוי ז"ל בת מיכל תחי' לעלוי נשמת מחפוד בן סעדה ז"ל יונה ז"ל בת אורה תחי' ציונה ז"ל בת אורה תחי' לרפו"ש תאי בת סעדי תחי' ברכה והצלחה לכל משפ' עטיה [נ"ז] גליון זה מוקדש לע"נ משה אדרי ב"ר מסעודה ז"ל (ט"ז אד"ב) לע"נ חנה בת זהרה ז"ל משפ' אדרי (ה' אדר א' תשע"ד) לע"נ יעל אלקיים בת חנה (ל' תשרי) ברכה והצלחה ופרנסה טובה ויקי ואמיר שלום שיחיו ולכל בני משפחותם לע"נ אסתר בת רחל מורסיאן ז"ל ויקטוריה אופירה בת רינה תחי' ללידה קלה אמן רפו"ש והצלחה לסעדיה ורבקה עומיסי שיחיו לאורך ימים ושנים לרפו"ש ברכה והצלחה ופרנסה טובה מיכל ורועי חוגג שיחיו ולכל ב"ב לעובדי ביה"ד הרבני ת"א-יפו ובפרט לעובדים מהעיר לוד שיחיו ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם לע"נ יהודה בן דוד ב"ר רחמה (כ"ז תשרי) (י"ט שבט) יוסף בן מסעודה מורסיאן ז"ל (ח' אדר) ברכה והצלחה לאלירן בן רינה נ"י ואביטל בת מרסדס תחי' ולכל ב"ב שיחיו לבריאות אורך ימים ופרנסה טובה לבנימין וחנמג'אן קלימי ובני משפחותם לברכה והצלחה לר' שמעון ומרים אביחצירא נ"י ולילדיהם ישראל ,מאיר ויצחק. לברכה והצלחה אמנון מכלוף נ"י יואב מכלוף נ"י אליהו מכלוף נ"י וכל משפחת מכלוף שיחיו יגדלו לתורה ומצוות חופה ומעשים טובים. ברכה והצלחה ליצחק מיכאל בן ג'רמן ג'מילה נ"י שאול בן חיה צירל נ"י בכל מעשה ידיהם. ברכה והצלחה למו"א ר' יהודה שליט"א ולמ"א מרת רוחמה תחי' אביחצירא ולכל ב"ב ברכה ישועה והצלחה בלימודים אוריאל מסעוד נ"י בן רוחמה תחי' לע"נ פרחה ז"ל בת שמחה תחי' (י"א חשון) לרפואה שלימה שרה בת שמחה תחי' לרפואה שלימה לרבנית יעל חיה תחי' בת איבט פורטונה ז"ל לע"נ ר' אליהו בר שרה ז"ל לרפואה שלימה שמחה בת אסתר תחי' לרפואה שלימה שרה בת סוליקה תחי' לע"נ זהרה אדרי בת עלו ז"ל (ח' תשרי) רפו"ש ברכה והצלחה בלימודים רועי בן רבקה עומיסי נ"י לרפו"ש ופרנסה טובה לחנה עומיסי תחי' לאורך ימים ושנים לרפו"ש ברכה והצלחה ופרנסה טובה יפעת ומאיר הרץ ולכל ב"ב שיחיו לזווג הגון דוד בן שרה נ"י רחמים בן איז'ה נ"י נתן בן מרים נ"י מאיר בן ג'ולי נ"י מאיר בן גילה גאולה נ"י יוכבד בת מרסל תחי' שרית בת מרסל תחי' לזווג הגון אסתר הדסה בת יפה תחי' מרים בת דליה תחי' הודיה בת אילנה תחי' סימה בת שרה תחי' אורטל בת שרה תחי' בת שבע בת שרה תחי' אליס בת רחל תחי' ענאל סעדה בת ג'ולי תחי' לע"נ ר' מאיר בר שרה ז"ל רפו"ש והצלחה לאברהם ירון נ"י וחגית תחי' גלקין בכל אשר יפנו אמן.
© Copyright 2025