‫קוראים ביחד‬ ‫עלון “אדם וטבע” ט”ו בשבט תשע”ב‬ ‫חברי המערכת‪ :‬אביבה צינמן‪ ,‬אלי עציץ‪ ,‬אמונה כרמל‪ ,‬דורון שופן‪ ,‬הדס בן‬ ‫אברהם‪ ,‬הילה בן אליעזר‪ ,‬ורה ביבס‪ ,‬יעל ליברמן‪ ,‬כפיר פוריאן‪ ,‬מורן וייס‪ ,‬מיכל‬ ‫ברגמן‪ ,‬נועה קומיסר‪ ,‬נעמה יצחק ליברמן‪ ,‬נעמה ניסבוים‪ ,‬סמדר פייל גרינשטיין‪,‬‬ ‫רואי ליברמן‪ ,‬ריעות לב דיין‪ ,‬תמי בן בסט עיצוב גרפי‪ :‬אמונה כרמל‬ ‫בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נטלו‬ ‫והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו‪ :‬ראה מעשיי כמה‬ ‫נאים ומשובחים הן; וכל מה שבראתי בשבילך בראתי תן‬ ‫דעתך [שים לב] שלא תקלקל ותחריב את עולמי‪ ,‬שאם‬ ‫קלקלת אין מי שיתקן אחריך‪.‬‬ ‫(מדרש קהלת רבה ז’)‬ ‫“אני לא אוהב את הביטוי ‘שמירת הטבע’‪ .‬לא נולדנו‬ ‫לתוך מוזיאון‪ ...‬מותר לגעת בטבע‪ ...‬כאשר אדם עומד‬ ‫מול הטבע‪...‬אם זה הקטן בחרקים או השגיא בין ההרים‬ ‫עמוד בענווה‪ .‬אינני אומר אל תיגע‪ .‬החלטת לגעת ‪ -‬גע‪,‬‬ ‫בענווה‪ .‬זכור שאתה היום כאן ומחר אינך כאן‪”.‬‬ ‫שלכם‪ ,‬צוות המערכת‬ ‫(עמוס עוז‪ ,‬סופר ישראלי)‬ ‫סמדר פייל גרינשטיין‬ ‫למה קוראים לך שקד?‬ ‫שקד כרמל‪ ,‬ה’ דולב‬ ‫לקהילת הקוראים שלום‪,‬‬ ‫בשירו “כי האדם עץ השדה” נתן זך כותב שהעץ והאדם‪ ,‬שניהם‪ ,‬שואפים למעלה‪.‬‬ ‫אצל העץ הכוונה היא לשאיפה מעלה בצמיחה הפיזית‪ ,‬בכמיהה אל אור השמש‪ .‬למעשה‬ ‫מדובר בתכונה טבעית ומוכרת של הצמח‪ .‬שאיפתו של האדם מעלה יכולה להתפרש‬ ‫בכמה כיוונים‪ .‬אחד מהם הוא הכמיהה אל הנשגב‪ ,‬אל מה שהוא מעבר ליום‪-‬יומי‪ ,‬אל מה‬ ‫שמכונה “שאר הרוח”‪.‬‬ ‫העלון המונח לפניכם‪ ,‬שמו “קוראים ביחד”‪ ,‬והוא מבקש להמשיך מסורת שהחלה בשנה‬ ‫שעברה ומטרתה לתת במה לקולות המגוונים הקיימים בקהילת יחד‪ .‬השנה ביקשנו‬ ‫להרחיב את היריעה ולתת מרחב ליצירה פנים‪-‬קהילתית‪ ,‬כדי שנכיר אלה את אלה ונתגאה‬ ‫בחברינו ובחברותינו היוצרים‪ ,‬המביעים והכותבים‪.‬‬ ‫אנו מזמינים אתכם לכתוב לגיליון הבא‪ ,‬שיתפרסם בפסח‪ ,‬בכל תחום העולה על דעתכם‪.‬‬ ‫כך נעמיק שורש אל המסורת היפה המשתמרת ביחד וגם נשאף למעלה‪ ,‬אל האור ואל‬ ‫הרוח הנושבת בינינו‪.‬‬ ‫כי נולדתי לפני‬ ‫ט”ו בשבט וגם כי אני‬ ‫הראשון שנולד במשפחה‪,‬‬ ‫הבכור‪ ,‬והשקד הוא העץ‬ ‫הראשון לפרוח‪...‬‬ ‫שקד אנגלנדר‪ ,‬ה’ דפנה‬ ‫כי העיניים שלי‬ ‫היו בצורת שקד‬ ‫וכי ההורים שלי‬ ‫אוהבים שקדים‬ ‫כי הראש שלי היה‬ ‫נראה כמו שקד‪...‬‬ ‫נראה לי‬ ‫כי נולדתי‬ ‫בחודש שבט!‬ ‫שקד כץ‪ ,‬ה’ שיזף‬ ‫שקד עובדיה‪ ,‬א’ אורן‬ ‫שקד הרשקוביץ‪ ,‬ב’ רותם‬ ‫כי לאחיות שלי‬ ‫קוראים נטע וניצן‪,‬‬ ‫אז זה מתאים‬ ‫שקד שוואבר‪ ,‬ב’ רותם‬ ‫נולדתי‬ ‫בט”ו בשבט‬ ‫ט”ו בשבט וצדק חברתי‬ ‫ט‬ ‫”ו בשבט הוא החג המבטא את הקשר העמוק בין עם ישראל‬ ‫לבין ארץ ישראל‪ .‬גורלו של ט”ו בשבט מעניין מאוד‪ .‬ט”ו בשבט‪,‬‬ ‫“חמישה עשר בשבט” בלשון המקורות‪ ,‬היה בתחילה התאריך‬ ‫הקובע להגדרת השנה לצורך קיום מצוות הפרשת מעשר‪ .‬במשנה‬ ‫(בתחילת מסכת ראש השנה) הוא נקרא “ראש השנה לאילן” וציין את‬ ‫“שנת הכספים החדשה”‪ .‬התאריך קיבל ייחוד כלשהו בחוגי המקובלים‬ ‫של צפת שערכו “סדר ליל יום ט”ו בשבט”‪ .‬הוא זכה לחשיבות רבה‬ ‫עם הופעת הציונות ותחילת תנועת התחייה של עם ישראל‪ .‬התנועה‬ ‫הציונית שמה “פוקוס” על היום הזה והעצימה אותו‪ :‬מ”ראש השנה‬ ‫לאילן” הוא הפך ל”ראש השנה לאילנות” ול”חג הנטיעות”‪ ,‬ליום‬ ‫המבטא את הקשר של עם ישראל לקרקע ארץ ישראל‪ .‬למען הדיוק‬ ‫יש לציין שבזמן האחרון עם הפיחות שחל בערך של יישוב ארץ ישראל‬ ‫במובן הציוני הקלסי‪ ,‬מתחיל יום זה לקבל צביון עדכני אוניברסאלי‪,‬‬ ‫וקושרים אותו לאיכות הסביבה ולשמירה על הטבע‪.‬‬ ‫מצוות המעשר ‪ -‬יש הרואים בט”ו בשבט תאריך בעל חשיבות כלכלית‬ ‫בלבד‪ .‬בתקופה שבה סבבו חייהם של יושבי הארץ סביב עבודת‬ ‫האדמה‪ ,‬היה נהוג שמדי שנה בשנה הפרישו עובדי האדמה מעשר‬ ‫ החלק העשירי מתנובת האדמה שעיבדו‪ .‬המעשר ניתן לכוהנים‪,‬‬‫ללוויים ולעניים‪ ,‬כנאמר בספר דברים פרק יד‪ ,‬פסוק כב‪“ :‬עשר תעשר‬ ‫את כל תבואת זרעך היוצא בשדה שנה בשנה”‪ .‬מכאן דרשו חז”ל כי יש‬ ‫להפריש מעשרות של כל יבול השנה רק מפירות אותה השנה‪ .‬מכיוון‬ ‫שאין “תאריך לידה” נפרד לכל אילן ואילן‪ ,‬נקבע ט”ו בשבט כתאריך‬ ‫הולדת כללי לאילנות‪ ,‬והפך למועד ליישום דינים הקשורים בפרי העץ‬ ‫ ובפרט דיני תרומות ומעשרות‪ ,‬כפי שמסביר הרמב”ם בספרו “היד‬‫החזקה”‪“ :‬אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה‪ ,‬ולא‬ ‫דורון שופן‬ ‫מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו‪ .‬ואם תרם אינה תרומה ‪ ...‬וט”ו‬ ‫בשבט ראש השנה למעשרות האילן”‪.‬‬ ‫על פי ההלכה החקלאי צריך להפריש תרומות ומעשרות לכהן‪ ,‬ללוי‬ ‫ולעניים מן היבול שגידל באותה שנה‪ .‬כאמור‪ ,‬ט”ו בשבט הוא התאריך‬ ‫הקובע את סיומה של השנה לעניין פרי האילן‪ .‬משום כך כל מה שגדל‬ ‫עד לט”ו בשבט הוא יבול של אותה שנה‪ ,‬וממנו החקלאי צריך להפריש‬ ‫תרומות ומעשרות‪.‬‬ ‫בימינו‪ ,‬הפרשת תרומות ומעשרות נעשית על ידי הרבנות המקומית‬ ‫במרכזי השיווק‪ .‬אדם שקנה פרי מגוף פרטי ולא דרך מרכזי שיווק חייב‬ ‫להפריש תרומות ומעשרות בעצמו‪.‬‬ ‫אגדת חוני המעגל ‪ -‬שתילת עצים כדרך חשיבה ודאגה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫עץ החרוב נותן את פירותיו רק כעבור שבעים שנה‪ .‬אין כמעט אדם הזוכה‬ ‫לראות בחייו את פירות עץ החרוב ששתל‪ .‬מכאן הסיפור המפורסם על‬ ‫חוני המעגל‪“ :‬חוני המעגל היה מהלך בדרך‪ .‬ראה אדם נוטע חרוב‪ .‬אמר‬ ‫לו‪ :‬החרוב לכמה שנים טוען פירות? אמר לו‪ :‬לשבעים שנה‪ .‬אמר לו‪ :‬כלום‬ ‫יודע אתה שתחיה שבעים שנה? אמר לו‪ :‬מצאתי את העולם בחרובים;‬ ‫כשם שנטעו אבותיי לי‪ ,‬אף אטע אני לבני” (תענית כג‪ ,‬ע”א)‪ .‬קיומם של‬ ‫חלקים בעם שידם אינה משגת הוא חלק מן המערכת הכלכלית‪ .‬מטרת‬ ‫התרומות וההפרשות היא להיטיב עם מי שידו אינה משגת על חשבון מי‬ ‫שנתברך בשפע‪ ,‬וכך לצמצם את אי‪-‬השוויון בחברה‪ .‬ברוח ימים אלו‪ ,‬יש‬ ‫להדגיש דווקא בחג זה את רוח הנתינה והעזרה ככלי מרכזי לחוזק הרוחני‬ ‫של העם‪ ,‬ולאפשר לכל חלקי העם להרגיש “ביחד”‪.‬‬ ‫תרומות אלו הן גם סוג של “נטיעות” שיתברכו בהן גם הדורות הבאים‪:‬‬ ‫ט”ו בשבט הוא החג המחבר את כל הדורות לקשר העמוק שבין עם‬ ‫ישראל לבין ארץ ישראל‪.‬‬ ‫סיפור משפחתי‬ ‫משפחת טלר‬ ‫מי אנחנו?‬ ‫כיצד הגענו ליחד?‬ ‫הורים‪ :‬רוני ואפרת טלר‪ .‬רוני עורך דין‪ ,‬בעל חברת עורכי דין ברמת גן‪.‬‬ ‫מתמחה בנזיקין ובביטוח‪ .‬אפרת עובדת בחברת אינדיגו ‪ HP‬באגף התוכנה‪.‬‬ ‫ילדים‪ :‬ירדן‪ ,‬בן ‪ ,15‬לומד ב”גוונים”‪ ,‬תומר‪ ,‬בן ‪ ,13‬לומד בתיכון “יחד” בכיתה‬ ‫ז’‪ ,‬אלון‪ ,‬בן ‪ ,5‬בגן הדר‪“ ,‬יחד”‪.‬‬ ‫רוני ואפרת גדלו בבתים דתיים‪-‬ציונים‪“ ,‬בני עקיבא” קלסי‪“ :‬חיפשנו‬ ‫מסגרת שתתאים לאורח החיים שלנו‪ ,‬שהוא בתפיסתו אורח חיים דתי‬ ‫אורתודוקסי אולם בגישה פתוחה שמאפשרת הרחבת המסגרת‪ ,‬תוך‬ ‫שמירה על דרך ארץ‪ ,‬מצוות שבין אדם לחברו ובין אדם לעמו‪ .‬כששמענו‬ ‫שמתגבשת קהילה במודיעין ארזנו את הבית בפתח תקווה ובשנת ‪2000‬‬ ‫עברנו למודיעין‪ .‬כמובן שהגנים ביחד היו מלאים אבל בכל זאת ‪ -‬אנחנו‬ ‫כאן!”‬ ‫תחביבים‪:‬‬ ‫ירדן משחק כדורגל וכדורסל‪ ,‬חבר פעיל בצופים‪ ,‬רוכב על אופניים ומומחה‬ ‫בפלייסטיישן‪ .‬תומר משחק טניס‪ ,‬מנגן בגיטרה ומומחה בסולואים של‬ ‫‪ .Guns&Roses‬אלון משתתף בחוג התעמלות ובחוג ג’ודו ואהוב הבנות‬ ‫בגן‪ .‬רוני רוכב על אופניים‪ ,‬צולל‪ ,‬מטייל‪ ,‬עושה ספינינג בטירוף ומומחה‬ ‫בבישולי שטח‪ .‬אפרת היתה חברת ועדת “יחד ביחד” וכיום חברת הנהלה‬ ‫של עמותת ניצן במודיעין‪ .‬היא מוציאה מדי שנה בשנה את כל ילדי בית‬ ‫הספר גוונים לטיול ג’יפים‪ ,‬בזכות ג’יפאים נפלאים מיחד ומחוצה לה‪ ,‬אשר‬ ‫נותנים ליומיים בשנה את הרכב ואת הנשמה! בזמנם הפנוי (שאיננו) רוני‬ ‫ואפרת גם משמשים כנהגים של הילדים ומסיעים אותם ברחבי העיר‪.‬‬ ‫מהי קהילת יחד עבורנו?‬ ‫קהילת יחד היא קהילה‪ ,‬משפחה‪ ,‬ובית‪ .‬זו קהילה לא שיפוטית שמאפשרת‬ ‫לך להיות מי שאתה‪ ,‬להיות דתי‪ ,‬חילוני או מסורתי‪ .‬קהילה שמושתתת על‬ ‫ערכים ציוניים‪ ,‬דתיים וחברתיים‪ .‬קהילה שמשלבת בעלי צרכים מיוחדים‬ ‫ברעיון ובמעשה‪ .‬קהילה שמקשיבה‪ ,‬מקבלת ונותנת מכל הלב‪ .‬קהילה‬ ‫שכבוד להיות חבר בה וגאווה להיות נציג שלה‪.‬‬ ‫ט”ו בשבט‬ ‫ש‬ ‫נים רבות היה מקובל בענף הפרסום והשיווק לדבר על המוצר‬ ‫או על המותג שרוצים לפרסם ולספר על מעלותיו‪ .‬בשנים‬ ‫האחרונות הגישה הרווחת היא להסביר לצרכן “מה יוצא לו”‬ ‫מהשימוש במוצר‪ ,‬או‪ ,‬כפי שהדבר מכונה בשפה המקצועית‪what is“ ,‬‬ ‫‪.”in it for me‬‬ ‫בשיווק מדובר אולי במושג חיובי המאלץ את המפרסם לספר לצרכן למה‬ ‫כדאי לו לצרוך‪ ,‬אבל לצערי גם חלקים גדולים בחברה שלנו‬ ‫מאמצים את הגישה השואלת על כל דבר כמעט “מה יוצא‬ ‫לי מזה?” (והתופעה מתחילה כבר בגיל צעיר כפי שאנחנו‬ ‫יודעים‪ .)...‬הרצון בסיפוק מיידי‪ ,‬בתועלת אישית‪ ,‬מנחים‬ ‫אותנו לא מעט‪ ...‬אז איך כל זה קשור לט”ו בשבט?!‪...‬‬ ‫הנה תזכורת קטנה לסיפור על חוני המעגל המובא בגמרא‬ ‫במסכת תענית דף כ”ג‪ :‬פעם הלך חוני בדרך וראה אדם‬ ‫נוטע עץ חרוב‪ .‬שאל אותו‪ :‬בעוד כמה זמן יביא החרוב‬ ‫את פריו? ענה לו אותו אדם‪ :‬בעוד שבעים שנה‪ .‬התפלא‬ ‫חוני המעגל ושאל‪ :‬האם תספיק לטעום מן הפרי? ענה לו אותו אדם‪ :‬כשם‬ ‫שנטעו אבותיי לי‪ ,‬כך אני נוטע לבניי‪ .‬חוני התנמנם‪ ,‬ולפתע סגר עליו סלע‬ ‫ענק‪ ,‬נעשה לו נס ונרדם לשבעים שנה‪ .‬כשקם ראה אדם אוכל מן הפרי‪.‬‬ ‫שאל‪ :‬אתה הוא שנטעתו? ענה לו אותו אדם בחיוך‪ :‬אבי אבא‪ .‬הבין חוני‬ ‫שנרדם לשבעים שנה‪.‬‬ ‫אני חושב שהסיפור על חוני הפוגש אדם‪ ,‬שאף כי ברור לו כי לא יטעם מן‬ ‫הפרי‪ ,‬נוטע בכל זאת את העץ כשם שאביו נטע לו‪ ,‬מספק לנו זווית אחרת‬ ‫על ט”ו בשבט‪.‬‬ ‫אנו רגילים לכך שט”ו בשבט נקרא ממש כמו בשיר הילדים המפורסם‪ :‬חג‬ ‫האילנות‪ .‬אבל האילנות הצומחים כל השנה צריכים את החג אולי פחות‬ ‫יורם לוי‬ ‫מאתנו‪ ,‬בני האדם‪ .‬אנחנו צריכים אותו יותר‪ ,‬אולי כתזכורת למשמעות‬ ‫של נתינה רחבה יותר שלא על מנת לראות את הפרי‪ ,‬אלא של נטיעה‬ ‫לשם נטיעה‪.‬‬ ‫אני זוכר את מנהג‪-‬היום הנפלא של ט”ו בשבט בילדותי‪ :‬כל ילדי בית‬ ‫הספר יוצאים במגפיים לנטוע נטיעות ביערות הקרן הקיימת‪ .‬כל ילד‬ ‫מקבל שתיל קטן‪ ,‬מוצא את הגומחה הפנויה ונוטע אותו באדמה‪ ,‬לא‬ ‫לפני שהוא מסמן היטב את המקום “כי בעוד שלוש‬ ‫שנים בטוח אבוא לפה לראות את העץ המפואר שצמח‬ ‫מהשתיל שלי”‪ .‬רומנטיקה של ילד בן שמונה שמעולם לא‬ ‫חזר לבדוק מה באמת קרה לעץ שלו‪.‬‬ ‫ייתכן שילדים אחרים‪ ,‬שנים רבות אחר כך‪ ,‬נחו בצלו של‬ ‫אחד השתילים שלי בפיקניק עם הוריהם‪ .‬ואולי לא‪ .‬וזה‬ ‫לא באמת משנה‪ .‬לעצם הנטיעה יש משמעות‪ ,‬ממש כמו‬ ‫בסיפור של חוני‪ ,‬המהווה תמונה הפוכה לאמירה “מה‬ ‫יוצא לי מזה”‪.‬‬ ‫במיוחד בדור הרגיל שהכול בא כאן ועכשיו ‪ -‬האוכל מוכן במיקרו‬ ‫כעבור דקה‪ ,‬מנוע החיפוש באינטרנט המהיר מספק תשובות במהירות‬ ‫המגה וכו’‪ ...‬אנחנו חייבים לעצור לרגע ולחפש אולי מוטיבציה חלופית‬ ‫ל”עכשיו”‪ .‬ט”ו בשבט מלמד אותנו‪ ,‬בני האדם‪ ,‬דרך הטבע והעצים‪ ,‬לנטוע‬ ‫לשם נטיעה‪ .‬לסלול את הדרך לבאים אחרינו‪.‬‬ ‫זו גם הזדמנות מצוינת להודות לאותן מורות וגננות (קצרה היריעה‬ ‫מלפרט שמות‪ ,)...‬שאני אסיר תודה להן על נטיעה יום יומית של לימוד‪,‬‬ ‫של ערכים ושל ידע בילדינו‪ .‬הן בדרך כלל לא זוכות לראות את הפירות‪.‬‬ ‫אבל הן לא מפסיקות לנטוע‪...‬‬ ‫חג שמח!‬ ‫ביקורת ספרים‬ ‫דרך הטבע הפדגוגיה הטבעית והטיול החינוכי‬ ‫גיל גרטל‬ ‫הוצאת ספרית פועלים‬ ‫מסדרת “מחשבות על חינוך”‬ ‫עורך הסדרה‪ :‬יורם הרפז‬ ‫“‪ ...‬ואז שאלה אותו המורה של הכיתה אם הוא לא מסביר בדרך‪ .‬והוא‬ ‫ידע שזה הסוף‪ .‬עכשיו יקום ויסביר על קו המדבר שאותו הם חוצים‬ ‫בנסיעתם‪ ,‬תסתכלו בחלונות תראו‪ ,‬וזה קו מאד חשוב בהיסטוריה‬ ‫שלנו כי פולשים מהמדבר תמיד ניסו לחצות אותו צפונה‪ ...‬אבל אל‬ ‫תדאגו‪ ,‬יוסיף כדי לרמוז משהו למורה‪ ,‬הטיול זה לא רק כדי ללמוד‬ ‫דברים שאפשר ללמוד בכיתה‪ ,‬אלא כדי להרגיש‪”...‬‬ ‫הטיול השנתי הוא חוויה של יציאה משגרת הלימודים ומפגש עם נופים‬ ‫אחרים‪ .‬אלא שאז מגיעים ההסברים של המדריך והנזיפות של המורה‪,‬‬ ‫והטיול הופך לעוד שיעור שגרתי ‪ -‬על רקע תפאורה אחרת‪ .‬גרטל מסביר‬ ‫כי בבסיסו של החינוך הטבעי‪ ,‬אבי כל תורות החינוך המודרניות‪ ,‬עומד‬ ‫הרעיון שיש להתבונן בטבע וללמוד ממנו את הדרך הנכונה והטובה‬ ‫ביותר להקנות ידע וערכים‪ .‬החינוך הטבעי שואף לשמר את הסקרנות‬ ‫והשמחה הטבעית של הילד והילדה ואת הצורה הטבעית שבה הם‬ ‫ניגשים לעולם‪ .‬תורה זו שואפת להפוך את הלימוד בבית הספר לחוויה‬ ‫חיובית שלא רק תקנה ידע אלא גם תפתח אדם שמח‪ ,‬יצרני‪ ,‬מעורב‬ ‫בקהילה‪ ,‬מכבד ומכובד‪.‬‬ ‫למידה טבעית נעשית דרך התנסות‪ ,‬חיקוי של מודל והפעלה של הגוף‬ ‫ושל החושים‪ .‬כמו תינוק הלומד ללכת‪ ,‬כך גם הלימוד הטבעי האפקטיבי‬ ‫נעשה באמצעות הפעלת הגוף והחושים‪ .‬למידה טבעית מתרחשת‬ ‫נעמה יצחק ליברמן‬ ‫בצורה מובנית ומדורגת‪ .‬כל ידע חדש מתבסס על ידע קודם‪ ,‬יש תנועה‬ ‫מהקרוב והמוכר אל הרחוק והזר‪ ,‬מהמוחשי אל המופשט‪ ,‬מהכלל אל‬ ‫הפרט (והיוצא מן הכלל)‪ .‬פן חשוב נוסף של החינוך הטבעי הוא המקום‬ ‫המרכזי שההורים זוכים לו‪ .‬כל המחקרים (וגם האינטואיציה‪ ,‬אם נקשיב‬ ‫לה) מראים שהגורם המשפיע ביותר על עיצוב אישיותו של הילד הוא‬ ‫הבית‪ .‬אסור להורים להפיל את כל כובד האחריות על בית הספר‪ ,‬שהוא‬ ‫אמנם שותף לחינוך אבל יותר מכול הוא מקום להשכלה‪.‬‬ ‫חלק מן העקרונות של החינוך הטבעי שולבו במערכת החינוך אבל‬ ‫רובם נזנחו‪ ,‬וזאת‪ ,‬לדעת גרטל‪ ,‬בגלל שיקולים לאומיים ופרקטיים‪.‬‬ ‫גרטל מתבונן בטיול כהתגלמות אחד מעקרונות החינוך הטבעי‪ .‬טיול‬ ‫הוא הזדמנות ללימוד מתוך הטבע‪ ,‬מתוך התנסות‪ ,‬ומתוך עולם הידע‬ ‫של הילד‪ .‬ואולם‪ ,‬גם כאן מבחינה זו מערכת החינוך בישראל רחוקה‬ ‫מרחק רב מהאידיאל‪ .‬המורה מפנה את הבמה למדריך שאינו מכיר את‬ ‫התלמידים ואת הידע הקודם שלהם‪ ,‬וכך ההזדמנות לחיזוק המעמד של‬ ‫המורה כדמות לחיקוי‪ ,‬כאדם שלם שאינו רק “מרצה” בכיתה מוחמצת‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬לרוב הטיול תלוש מרצף הלימוד בכיתה‪ ,‬אין הכנה לקראתו‬ ‫והתלמידים מגיעים אליו פסיביים לגמרי‪ .‬לפי גרטל‪ ,‬תלמידים תופסים‬ ‫את הטיול לא כהזדמנות ללמידה אלא כהזדמנות להתפרק מלחצים‬ ‫והגבלות‪ ,‬ולכן פעמים רבות הטיול השנתי הופך לחוויית למידה על‬ ‫עישון‪ ,‬שתייה‪ ,‬חינוך מיני‪...‬‬ ‫גרטל מציע הצעה גורפת‪ .‬במצב הקיים‪ ,‬הוא טוען‪ ,‬יש לבטל את הטיול‬ ‫השנתי ולהשאיר את הטיול לתנועות הנוער ולמשפחה‪ .‬יש צורך‬ ‫להמציא מחדש את הטיול במסגרת בית הספר‪ ,‬לשמר אותו במובן של‬ ‫שהייה בחוץ ושיטוט ולקשור אותו מחדש למורה‪ ,‬לקבוצת התלמידים‬ ‫ולתכנים הנלמדים בכיתה‪ .‬זהו ספר מעניין וחשוב לכל הורה שמטבעו‬ ‫הוא גם מורה ומחנך‪.‬‬