עלון להורדה שלום לעם
ת מהשטח
תמונו
תמונות
נוער ישראל
לום לעם ל
מפעילות ש
מתחברים לתורה ויהדות
716
ם
ע
שלום ל
ישראל
לנוער
שביל להאיר את הנשמה
ב
המצלמה שלנו יצאה לביקור במדרשיות צפת ועפולה ובכלל באזור הצפון.
אחרי הרבה זמן שנשארנו באזור ירושלים ,בגלל מזג האוויר .היה שווה
לבקר!
סניף בצפת | פועל בימים ג' ,ה' | 20:15 - 22:00ובמוצ"ש מ 19:30עד 23:00
בבית המדרש 'אור עולם' רח' רמז דוד 54צפת.
לפרטים050-4105195 :
סניף בעפולה |פועל בימים ב' -ד' | 17:30 - 19:00
בבית הכנסת 'משכן קדוש יעקב' רח' כיכר העצמאות 3עפולה.
לפרטים052-6525377 :
גיליון זה יו"ל ע"י
ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל:
מרכז "שלום לעם"
מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית
ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב
לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *
הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע
לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'
מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט
שע"י עמותת גבריאל שר
ישראל (ע"ר )58-037849-5
רחוב בני ברית 18ירושלים
טל02-5022881 .
פקס02-5022771 .
כל הזכויות שמורות
www.shalomlaam.co.il
www.shalomlaam.co.il
במ
מדור סיפור לשבת
נא
נות לפני הכול
צפת
עפולה
פרשת כי תשא י"ח אדר א' תשע"ו 27בפברואר 2016
יום ראשון ,י"ט באדר א' תשע"ו,
28/2/16דבקות במטרה
בי"ט באדר תרפ"ו ,לפני 90שנה
בדיוק ,קיבל פנחס רוטנברג ,המכונה
'הזקן מנהריים' והיה חלוץ התעשייה
המודרנית בארץ ישראל ומייסד חברת
החשמל ,זיכיון מידי המנדט הבריטי,
לשימוש במי הירדן והירמוך להפקת
חשמל .רוטנברג נולד באוקראינה ונטל
חלק במהפכות פנימיות בתוככי רוסיה.
לאחר כישלון המהפכה נמלט רוטנברג
מאזור שיפוטו של שלטון הצאר הרוסי,
חזר ליהדותו והחל לתמוך בעלייה
לארץ ישראל .עם הגעתו ארצה ,החל
רוטנברג להפעיל את מיטב כישרונותיו
ומרצו לפיתוח היישוב החדש והוא
הציג תוכניות רבות ונועזות ,ובהן
תכנית להקמת תחנת כוח לייצור
חשמל ,שאותה הציג בפני הנציב העליון .הצעתו התקבלה ולאחר שגייס
משאבים ,ייסד רוטנברג את חברת החשמל ,וכאשר רבים הטילו ספק
ביעילותה האפשרית של תחנת הכוח שהקים ,אמר" :אשא טורבינה על
גבי עד לפסגת הר הכרמל ,העיקר הוא שאקבל את ההיתר" .עקשנותו
של רוטנברג עמדה לו והוא הצליח לממש את חזונו ,ומפירות עמלו אנו
נהנים עד היום .ללמדנו כמה חשובות הן העקשנות ,העקביות והדבקות
במטרה ,וכמאמרו המפורסם של הגר"א מווילנא" :העקשן -יצליח"!
יום שני ,כ' באדר א' ,תשע"ו 29/2/16 ,חוני המעגל
כ' באדר ,היה יום טוב ויום חג בתקופת בית המקדש השני .היה זה
לאחר תקופה ארוכה של בצורת שנמשכה שלוש שנים רצופות ,בהן
לא ירדו גשמים והרעב הכה בכל עצמתו בתושבי הארץ .באותם ימים
היה חי הצדיק המפורסם חוני ,שהיה ידוע בצדקותו הגדולה ,ולכן באו
אליו היהודים לבקש ממנו שיתפלל עליהם לפני הקב"ה שיבטל מעליהם
את גזירת הבצורת ויתחיל להוריד עליהם גשמים מרובים .כשראה חוני
את הצער הגדול של היהודים ,יצא מביתו עם מקלו ועג עוגה באדמה,
מסע אל
העבר
דהיינו עשה סימן של עיגול על גבי העפר ,ואמר לקב"ה" :איני זז מכאן,
עד שתבטל את הגזירה הרעה ותוריד לבניך גשמי ברכה"! בגלל צדקותו
של חוני ,שמע הקב"ה לתפילתו והתחילו לרדת גשמים .אבל בתחילה
ירדו גשמים קטנים ,טיפות שלא היה בהן כדי ממש ,וחוני אמר" :לא לזה
התכוונתי"! החלו לרדת גשמי זעף ,טיפות כבדות כל-כך עד שהייתה
סכנה שמא יישברו בתים וימותו אנשים מהגשם החזק ,ושוב אמר חוני:
"לא לזה התכוונתי"! החלו לרדת גשמים בנחת ,והגשמים ירדו ללא הרף,
עד שהתמלאו כל הבורות של ירושלים ,והחלה הצפה של מים שהיו כבר
עודפים והחלו למלא את הבתים .אמרו היהודים לחוני שהגשמים מרובים
מדיי ,והוא אמר להם להקריב קרבן לקב"ה בבית המקדש כדי להודות לו
על השפע הגדול ולבקש ממנו להפסיק את הגשם ,וכך היה .מאז קראו
לו בכינוי "חוני המעגל" על שם העיגול שעמד בתוכו .חוני המעגל נקבר
ליד חצור הגלילית.
יום רביעי ,כ"ב באדר א' תשע"ו 2/3/16 ,הפוסק הגדול
היום חל יום פטירתו של הגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין ,אחד מגדולי
הפוסקים בדורות האחרונים ומחברו של הספר ההלכתי הנודע "ערוך
השולחן" .הוא היה נצר למשפחת בנבנישתי הספרדית מגולי ספרד
ומצאצאיו של בעל ספר החינוך ,שהוא ספר הלכתי המבוסס על תרי"ג
המצוות לפי סדרן בתורה .הוא שימש ברבנות כמה ערים וכולם חיבבוהו
וכיבדוהו ,ונודע בכוח ההיתר שלו כאשר חיפש תמיד דרכים כיצד לפסוק
את ההלכה בנטייה להקל ולא להחמיר.
יום חמישי ,כ"ג באדר א' תשע"ו 3/3/16 ,הקמת המשכן במדבר
ביום כ"ג באדר תמ"ט ,החלו שבעת ימי המילואים .ביום זה הוקם המשכן
על ידי משה רבנו ולראשונה הוקרבו בו קרבנות .מלאכת הקמת המשכן,
הושלמה כבר בכ"ה בכסלו ,אך בני ישראל הצטוו להמתין עד יום א'
בניסן ,יום שנטל עשר עטרות ובו הוקם המשכן ,ובטרם הקמתו היו
שבעה ימים כהכנה לקראתו והם נקראים 'שבעת ימי המילואים' .בשבעה
ימים אלו ,שימש משה רבנו ככהן ובכל יום בנה את המשכן ופירקו ,ויחד
עם אהרן ובניו קידש את משכן ה' וכליו .מא' בניסן ,שימשו אהרן ובניו
בכהונה ,וזו ניתנה להם לכל הדורות.
מובא בדברי חז"ל ,שבביאת המשיח ובניין בית המקדש השלישי ,שוב
יתקיימו שבעת ימי המילואים בחודש ניסן ,וימים אלו הם מסוגלים
לתפילה וישועה לגאולה.
ילד עם סיכוי
מבאט
ל
החיים
כולם הכירו את טימי וילסון ,הוא
היה אחד האנשים האהובים ביותר
בעיר .מאז שהגיע לפני כשלושים
שנה הפך את העיר לטובה ועזר
מאד לאזרחי העיר ,בתחילה הוא
הקים מעון לנערי רחוב ובהמשך
כאשר הצורך התרחב הוא הקים
פנימייה לשיקום נוער שהדרדר
לעבריינות.
במשך השנים הוא טיפל במאות בני
נוער במסירות אין קץ והעלה את
רובם על דרך המלך ,כאשר המשפט
אותו היה אומר לכולם הוא" :כל
דוד קליינר
אחד יכול להיות הטוב ביותר לא
משנה מה נקודת הפתיחה שלו!"
אחד הפרויקטים המרשימים שלו היה" :ילד עם סיכוי" מדי שבוע
קבוצות של נערים מהפנימייה היו מגיעות למוסד לילדים נכים,
שם היו מטפלים בילדים בהתנדבות ובמסירות ,באופן זה הוא
הצליח גם לעזור לילדים הנכים וגם להחדיר בנערים שלו חמלה
ומחשבה על הזולת .במשך השנים הוא זכה בכמה פרסים חשובים
ובהם גם פרס "מפעל חיים" על עזרה לזולת ,והיו גם שהציעו לו
לרוץ לראשות העיר.
ואז ,כרעם ביום בהיר בבוקר אחד כל כותרות העיתונים זעקו" :טימי
וילסון נעצר על ידי המשטרה!" כותרות המשנה הסבירו לקוראים
ההמומים שטימי הוא בעצם עבריין נמלט שברח לפני כ 32-שנה
לאחר שנחשד בסיוע לשוד בנק שנעשה על ידי כמה עבריינים.
אבל בעוד ששאר חברי הכנופיה נתפסו ונכלאו לחמש עד עשר
שנים ,הצליח טומי לברוח מבעוד מועד ונשפט שלא בפניו לעונש
של חמש שנות מאסר.
העיר געשה ורעשה ,כולם היו תמימי דעים :אין סיכוי שהאשמות
הללו נכונות ,כתב האישום הזה פשוט לא יכול להיות נכון! כולם
הכירו אותו כאדם עדין נפש שרק עוזר לכולם כל הזמן ,התיאור
שלו כשודד היה נראה מופרך לחלוטין.
עברו כמה ימים והתברר שיש ממש בראיות שהביאה המשטרה,
כאשר טומי היה בן 18הוא היה חלק מכנופיה של עבריינים
צעירים ,כל חבריו נכלאו אבל הוא ברח לעיר רחוקה והחליט
להתחיל את חייו מהתחלה בלי שאף אחד ידע על עברו.
משפחתו וחבריו היו בהלם מוחלט ,והעיר הייתה כמרקחה .כמעט
כולם צידדו בעובדה שגם אם ההאשמות נכונות ,מגיע לטומי לקבל
חנינה מוחלטת עקב מעשיו החיוביים לאורך השנים ,אבל היו רבים
שטענו שאם הוא אכן נאשם וקיבל עונש של 5שנות מאסר ,עליו
לרצות אותן במלואן למרות כל הדברים הטובים שעשה במשך
השנים.
אבל את הפרקליט הראשי לא עניינו כל הדיונים הללו ,והוא החליט
להעמידו לדין בבית
המשפט .יום המשפט
הגיע ,טומי הוכנס אל
האולם כשהוא אזוק
בידיו וברגליו אבל הוא
שידר שלווה ורוגע ,חיוך
רחב התפשט על פניו
כאשר הבחין ברבים
מתלמידיו לשעבר
שהגיעו לבית המשפט
על מנת לעודד אותו
ולהיות לצדו במהלך
המשפט.
השופט התחיל את
הדיון ופנה אל טימי שישב על דוכן הנאשמים" :מר וילסון ,הנך
נאשם בכך שהשתתפת במעשה שוד בנק בגינו נשפטת לחמש
שנות מאסר ,מה יש לך לומר בעניין?"
טימי הישיר את מבטו אל השופט ואמר" :אני מודה בכל פרטי כתב
האישום ,לפני 35שנה הייתי נער רחוב ,לאחר תקופה מסוימת
התחברתי לקבוצת עבריינים שעזרו לי במזון ובמקום שינה והם
פיתו אותי להצטרף אליהם לשוד בנק .הצלחתי לברוח מהעיר לפני
שנתפסתי ,והחלטתי להקדיש את חיי לכל אלו שהגיעו משום מה
לרחוב ,ובקלות הם עלולים להגיע לפשע .קיוויתי שבכך אכפר
על משובת הנעורים שלי ,ועל התקופה הקשה בה הייתי שותפם
של פושעים".
כאן פנה טימי אל עבר התובע הראשי הביט בעיניו והוסיף" :הכלל
שלי הוא שאין אף בן אדם שלא יוכל להצליח להגיע להישגים
הגדולים ביותר ,ולא משנה מה היה בעברו!"
התובע השפיל את עיניו ולאחר כמה רגעים הודיע שעל אף שהוא
חשב בהתחלה שיוכל להיות אובייקטיבי ,הוא לא מסוגל להמשיך
ולהיות התובע במשפט הזה ,מכיוון שאחיין שלו שהתגלגל לרחוב
ניצל ברגע האחרון ע"י טימי שהכניס אותו למוסד ושיקם אותו
לגמרי.
השופט הכריז על הפסקה בדיון ,ולאחר כחצי שעה נכנס אל
האולם כשבידו פסק דין" :כל אדם צריך לשלם על מעשיו ,גם
עבריין שנמלט לא יוכל לפתוח חיים חדשים ללא שישלם קודם
לכן את חובו לחברה ,במקרה שלנו מצאתי אדם שבמשך 30שנה
כל מה שהוא עושה זה רק לשלם את חובו הישן ,ובנוסף הוא גם
הציל מאות בני נוער ממצב כמו שלו ,לפיכך לפנים משורת הדין
אני פוסק שמר טימי וילסון פטור מכל עונש נוסף!"
***
כל אדם צריך לדעת שתמיד ובכל מצב ניתן לתקן ,ולא משנה
מה מצבו כיום -תמיד הוא יוכל להגיע להישגים נפלאים בחיים.
לפעמים
הדמיון
וההתרברבות,
יכולים להוביל
את האדם
לעבר פי
פחת.
האדם חפשי
בדמיונו ,ואסור
במושכלו;
דמיונו מוליכו
שובב בדרך לב
רצונו.
(אגרת המוסר לרבי
ישראל מסלנט)
ׁשֹוד לְֹלא ִּתּוּוְך
סיפור
צעיר
ַה ֶּדלֶ ת נִ ְסּגְ ָרה ַא ֲח ֵרי ַמיְ יק ֶׁשּיָ ָצא ֵמ ַה ֲחנּות ּכְ ֶׁשהּוא
הֹותיר אֹותֹו ִעם
ְמ ֻר ֶּצה ֵמ ַע ְצמֹוַ .הּׁשֹוד ֶׁש ִּב ַּצע ַהּיֹום ִ
יפלְ ד
ָׁשלָ ל ֶׁשּיַ ְס ִּפיק לֹו לַ ח ֶֹדׁש ַה ָּקרֹובַ .מיְ יק הֹולִ ֶ
ִה ְת ִחיל ֶאת ַּד ְרּכֹו ְּבעֹולַ ם ַה ֶּפ ַׁשע ּכְ נַ ַער ְרחֹוב ָמצּוי,
וְ ָה ַפְך לְ ֶא ָחד ֵמ ָה ֲע ַב ְריָ נִ ים ַה ֻּמּכָ ִרים ָּב ִעיר .הּוא ָה ַפְך
בּוע ַמ ֲע ֵשֹה
ׁשֹודד ֶׁשל ַמ ָּמׁש ,וְ ָהיָ ה ְמ ַב ֵּצ ַע ִמ ֵּדי ָׁש ַ
לְ ֵ
ׁשֹוטר
ׁשֹודֲ .א ָבל ְּב ַא ַחד ַהּיָ ִמים נִ ְת ַּפס ַמיְ יק ַעל יְ ֵדי ֵ
הֹופ ַיע
ָחרּוץ ֶׁש ִה ִּציג ֶאת ַע ְצמֹו ְּב ֵׁשם ֶּב ְרטֹון .הּוא ִ
ְּב ֶפ ַתח ֵּביתֹו ֶׁשל ַמיְ יק ְּב ַמ ָּדיו ַה ְמג ָֹה ִציםִ ,ה ִּציג לְ ָפנָ יו
ּוב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו לְ ִה ְתלַ ּוֹות ִאּתֹו לְ ַת ֲחנַ ת
ׁשֹוטרִ ,
עּודת ֵ
ְּת ַ
ַה ִּמ ְׁש ָט ָרהַ .מיְ יק יָ ַדע ֶׁש ַה ִה ְת ַח ְּמקּות ֵאינָ ּה ּכְ ָד ִאית,
וְ הּוא ָצ ַעד ִעם ֶּב ְרטֹון לְ ֵע ֶבר ְמכֹונִ יתֹוַ .הּנְ ִס ָיעה
ּומיְ יק ִה ְת ַּפּלֵ א ּכְ ֶׁש ֶּב ְרטֹון
ִה ְת ָא ְרכָ ה ֵמ ֵע ֶבר לַ ָּצפּויַ ,
ַאף ָחלַ ף ַעל ְּפנֵ י ַּת ֲחנַ ת ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה ְּבלִ י לַ ֲעצֹר.
ֹלׁשים ַּדּקֹות ָע ְצ ָרה ַהּנַ ּיֶ ֶדת ְּב ָסמּוְך לְ ִבנְ יַ ן
ּכַ ֲעבֹר ְׁש ִ
ּוב ְרטֹון זֵ ֵרז ֶאת ַמיְ יק לָ ֵצאת ִמן ַהּנַ ּיֶ ֶדתֵ .הם
ִּדירֹותֶ ,
קֹומה ַא ַחת ,וְ נִ כְ נְ סּו לְ ִד ָירה ֶׁש ָּבּה ִחּכּו לְ ַמיְ יק
ָעלּו ָ
נֹוס ִפים.
ׁשֹוט ִרים ָ
ֹלׁשה ְ
ּולְ ֶב ְרטֹון ְׁש ָ
ּוב ְרטֹון ָּפנָ ה ֵאלָ יו וְ ָא ַמר'ַ :ה ִּׂש ָיחה ֵּבינֵ ינּו ּכָ ֶרגַ ע ֵאינָ ּה ִר ְׁש ִמית,
ּׁשֹוט ִרים ִּב ְּקׁשּו ִמ ַּמיְ יק לָ ֶׁש ֶבתֶ ,
ַה ְ
קּופה ֲא ֻרּכָ ה'ַ .מיְ יק נִ ָּסה
עֹוק ִבים ַא ֲח ֶריָך ּכְ ָבר ְּת ָ
ַא ָּתה נִ ְמ ָצא ְּב ִד ַירת ִמ ְסּתֹור ֶׁשל ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה ,וַ ֲאנַ ְחנּו ְ
ּתֹועד ְּב ַמ ֲע ֵׂשי ׁשֹוד ׁשֹונִ יםַ .מיְ יק ִה ְת ַּפּלֵ א
ּׁשֹוט ִרים ָצ ֲחקּו וְ ֶה ְראּו לֹו ְּתמּונֹות ֶׁש ָּב ֶהן ַ
לְ ִה ַּת ֵּמםֲ ,א ָבל ַה ְ
לְ ַמ ְר ֵאה ַה ְּתמּונֹות ,וְ ֵה ִבין ֶׁשּמּול ַה ְּתמּונֹות ֹלא יּוכַ ל לְ ַהכְ ִחיש ֶאת ָה ֻע ְבּדֹות ,וְ ִה ְמ ִּתין לִ ְׁשמ ַֹע ָמה
ּׁשֹוט ִרים.
רֹוצים ִמ ֶּמּנּו ַה ְ
ִ
עֹומד ִּב ְפנֵ י ַמ ֲא ָסר
בּוצה ִה ְס ִּביר לְ ַמיְ יק ּכִ י הּוא ֵ
ּׁשֹוטר ַה ָּבכִ יר ִמ ֵּבין ַה ְּק ָ
ֶּב ְרטֹוןֶׁ ,ש ָהיָ ה נִ ְר ֶאה ּכַ ֵ
ּפֹועל
מֹוד ַיע ִמ ְׁש ַט ְר ִּתי ַה ֵ
לֹומר לְ ִ
ְמ ֻמ ָּׁשְך ֶּבן ָׁ 25שנִ יםֶׁ ,שּכְ ֵדי לְ ֵה ָחלֵ ץ ִמ ֶּמּנּו ָעלָ יו לַ ֲהפְֹך לְ ָ'סמּוי'ּ -כְ ַ
נּופיֹותַ .מיְ יק יָ ַדע ֶׁש ִאם יִ ְתּגַ ּלֶ ה
ּומ ַדּוֵ ַח לַ ִּמ ְׁש ָט ָרה ַעל ּכָ ל ַצ ַעד ֶׁשל ַח ְב ֵרי ַהּכְ ְ
נּופּיֹות ַה ֶּפ ַׁשע ְ
ְּבתֹוְך ּכְ ִ
אּומהַ ,אְך ּגַ ם עֹנֶ ׁש ַמ ֲא ָסר ֶּבן ֶע ְש ִֹרים וְ ָח ֵמׁש ַה ָּׁשנִ ים
ַעל יְ ֵדי ֲח ֵב ָריו ָה ֲע ַב ְריָ נִ יםַ ,חּיָ יו ֵאינָ ם ָׁשוִ ים ְמ ָ
ּוב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו לַ ְחּתֹם
נִ ְר ֶאה ָהיָ ה לֹו ּכִ גְ זַ ר ִּדין ָמוֶ ת ,וְ הּוא נֶ ֱאלַ ץ לְ ַה ְסּכִ יםֶּ .ב ְרטֹון ִהּגִ יׁש לְ ַמיְ יק חֹוזֶ ה ִ
בּוע
סֹודיֶׁ ,ש ֵאלָ יו יִ ְצ ָט ֵרְך לְ ִה ְת ַק ֵּׁשר ְּבכָ ל יֹום ְר ִב ִיעי ַּב ָּׁש ַ
ְּב ַת ְח ִּתיתֹוַ .מיְ יק ִק ֵּבל ִמ ְס ַּפר ֶטלֶ פֹון ִ
בּוע הּוא ָהיָ ה
מֹוד ַיע ִמ ְׁש ַט ְר ִּתיְּ .בכָ ל ָׁש ַ
ּולְ ַע ְדּכֵ ן ַּב ֵּמ ָידע ֶׁש ִּב ְרׁשּותֹוֵ .מאֹותֹו יֹום ָה ַפְך ַמיְ יק לְ ִ
ּומ ַדּוֵ ַח לְ ֶב ְרטֹון ַעל ַה ְּפ ָר ִטים ֶׁש ִהּגִ יעּו לְ ָאזְ נָ יוֶּ .ב ְרטֹון ִה ְק ִׁשיב וְ ֹלא ָהיָ ה ְמ ֻר ֶּצהַ .ה ֵּמ ָידע
ִמ ְת ַק ֵּׁשר ְ
ֶׁש ָּמ ַסר ַמיְ יק ֵּת ֵאר ַמ ֲע ֵשֹי ֶּפ ַׁשע ְק ַטּנִ ים ּכְ מֹו ַמ ֲע ֵשֹי ׁשֹוד ְּב ָב ֵּתי ֲע ִׁש ִירים ,אֹו ּגְ נֵ ָבה ֶׁשל ֻקּפֹות ַמּכֹלֶ ת
יֹותר ,וְ ִה ְס ִּביר לְ ַמיְ יק ּכִ י ִאם הּוא ֹלא יַ ְצלִ ַיח לְ ַה ִּׂשיג ֵמ ָידע
ְׁשכּונָ ִתּיֹותֶּ .ב ְרטֹון ִחּכָ ה לְ ֵמ ָידע ָחׁשּוב ֵ
יה ָח ְתמּו ְמ ֻב ֶּטלֶ ת.
ִמן ַהּסּוג ַהּזֶ ה – ָה ִע ְס ָקה ֶׁש ָעלֶ ָ
ַמיְ יק ֵה ִבין ּכִ י לְ צ ֶֹרְך ּכָ ְך ָעלָ יו לַ ֲעלֹות ַּד ְרּגָ ה ְּב ַמ ֲע ָמדֹו ֵּבין ָה ֲע ַב ְריָ נִ ים .הּוא נִ ָּסה לְ ִה ְת ַק ֵּדם ְּב ַמ ֲעלֵ ה
יֹותרְּ .ב ֶמ ֶׁשְך ַהּזְ ַמן
ּפֹוׁש ִעים ַה ְמ ֻסּכָ נִ ים ְּב ֵ
ַה ֻּסּלָ ם ַה ְמ ֻפ ְק ָּפק ֶׁשל ַה ְּפ ִׁש ָיעה ,וְ ִה ְת ִחיל לְ ַהּכִ יר ֶאת ַה ְ
נֹועזִ יםְּ .ב ַא ַחד ַהּיָ ִמים
ִה ְצ ָט ֵרף ַמיְ יק לְ ֶח ְב ָר ָתם ,וְ ֵה ֵחל לְ ֵה ָח ֵׂשף ְּבא ֶֹפן ֶחלְ ִקי לְ ִתכְ נּונֵ י ֶּפ ַׁשע ּגְ דֹולִ ים וְ ָ
אׁשי ַה ֶּפ ַׁשע ַה ְמ ֻא ְרּגָ ןֶׁ ,ש ִה ִּציעּו לֹו לְ ִה ְׁש ַּת ֵּתף ְּב ֶא ָחד ִמ ַּמ ֲע ֵשֹי
ֹלׁשה ֵמ ָר ֵ
נִ ְק ָרא ַמיְ יק לְ ִש ָֹיחה ִעם ְׁש ָ
לֹומים
ׁשֹוד ִדים ִמ ְתּכֹונֶ נֶ ת לְ ִה ְׁש ַּתּלֵ ט ַעל ִּבנְ יָ ן ֶׁשל ֶח ְב ַרת יַ ֲה ִ
בּוצה ַּבת ֲח ִמ ָּׁשה ְ
ּנֹועזִ יםְ .ק ָ
ַהּׁשֹוד ַה ָ
רֹוקן ֶאת ַהּכַ ֶּס ֶפת ִמ ְּתכּולָ ָתּהַ .ה ִּתכְ נּון ָא ַרְך ֳח ָד ִׁשים ֲא ֻרּכִ ים ַאְך ְּבסֹופֹו ּגֻ ְּב ָׁשה ָּתכְ נִ ית
ְמ ֻפ ְר ֶס ֶמת ּולְ ֵ
ּומיְ יק יָ ַדע ֶאת ּכָ ל ַה ְּפ ָר ִטים ַה ְמ ֻדּיָ ִקים ַעל ַה ָּתכְ נִ ית.
ֻמ ְׁשלֶ ֶמתַ ,
בּועַ ,מיְ יק ֶה ְחלִ יט לִ ּצֹר ִעם ֶּב ְרטֹון ֶק ֶׁשרּ ,כְ ֶׁשהּוא
ּוּוח ַה ָּק ַ
ַעל ַאף ֶׁשֹּלא ָהיָ ה זֶ ה יֹום ְר ִב ִיעי ,יֹום ַה ִּד ַ
הֹוד ַיע לֹו ֶׁשּלְ ַא ַחר ֵמ ָידע ָחׁשּוב זֶ ה הּוא ִמּלֵ א ֶאת ֶחלְ קֹו ָּב ִע ְס ָקה .אּולָ ם ֵמ ָה ֵע ֶבר ַה ֵּׁשנִ י
ַמ ְחלִ יט לְ ִ
פֹופ ֶרתַ .מיְ יק נִ ָּסה לְ ִה ְת ַק ֵּׁשר ׁשּוב ַאְך ֹלא ִק ֵּבל ַמ ֲענֶ ה .הּוא ֵה ִבין ּכִ י ָעלָ יו
ִאיׁש ֹלא ֵה ִרים ֶאת ַה ְּׁש ֶ
רֹובים ,וְ ַעל ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה לְ ֵה ָע ֵרְך ְּב ֶה ְת ֵאם.
לִ ְפעֹל ִּב ְד ִחיפּותַ ,ה ָּתכְ נִ ית ְמי ֶֹע ֶדת לַ ּיָ ִמים ַה ְּק ִ
ּוב ֵּקׁש לְ ִה ָּפגֵ ׁש ִעם ַה ְמ ַפ ֵּקדִ ,מּכֵ יוָ ן ֶׁש ֶּב ְרטֹון
חֹוׁשׁש נִ ּגַ ׁש לְ ִבנְ יַ ן ַה ִּפּקּוד ֶׁשל ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה ִ
ְּבלֵ ב ּכָ ֵבד וְ ֵ
ּׁשֹוט ִרים ָ'ה ְרגִ ילִ ים'
סֹודיֶׁ ,שרֹב ַה ְ
ִה ְס ִּביר לְ ַמיְ יק ֶּב ָע ָבר ֶׁש ַהיְ ִח ָידה ַה ַּמ ְפ ִעילָ ה אֹותֹו נִ ְמ ֵצאת ַּב ֲאגַ ף ִ
יׁשה ִעם ְמ ַפ ֵּקד
יסה ָצ ֲח ָקה וְ ִה ְס ִּב ָירה לְ ַמיְ יק ּכִ י לִ ְפגִ ָ
ּיּומּהַ .ה ְּפ ִק ָידה ֶׁש ַּבּכְ נִ ָ
מּוד ִעים לְ ִק ָ
ּכְ לָ ל ֹלא ָ
ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה ַמ ְמ ִּתינִ ים ֳח ָד ִׁשים ֲא ֻרּכִ יםֲ .א ָבל ַמיְ יק ִה ְת ַע ֵּקׁש ּכִ י ְּביָ דֹו ֵמ ָידע ָרגִ יׁש ַּב ַעל ֲח ִׁשיבּות
צּומהָּ .פנָ יו ַהּנְ חּוׁשֹות ֶׁשל ַמיְ יק ,וְ ַה ִה ְת ַע ְּקׁשּות ֶׁשּלֹו לִ ְפּגֹׁש ַאְך וְ ַרק ֶאת ַה ְמ ַפ ֵּקד ֶה ֱעלּו ֶאת ַמיְ יק
ֲע ָ
ּומ ָּׁשם ָה ֳע ַבר לְ ַמ ְפּכַ "ל ַה ִּמ ְׁש ָט ָרהַ .מיְ יק ִה ְתיַ ֵּׁשב מּול
ּומ ָּׁשם לַ ִּפּקּוד ַה ָּבכִ ירִ ,
קֹומת ְמ ַפ ֵּקד ַה ָּמחֹוזִ ,
לְ ַ
ַה ַּמ ְפּכַ "ל וְ ִס ֵּפר לֹו ַעל ָּתכְ נִ ית ַהּׁשֹוד ַהּגְ דֹולָ ה ,הּוא ִה ְס ִּביר לֹו ּכִ י ֹלא ִה ְצלִ ַיח לְ ַה ִּׂשיג ֶאת ֶּב ְרטֹון,
וְ ַעל ּכֵ ן הּוא ְמ ַמ ֵהר לְ ַדּוֵ ַח לַ ַּמ ְפּכַ "ל ַע ְצמֹוַ .ה ְמ ַפ ֵּקד ָהיָ ה ֻמ ְפ ָּתע וְ גַ ם ְק ָצת נָ בֹוְך .הּוא ִּב ֵּקׁש ִמ ַּמיְ יק
ּׁשֹוטר ֶּב ְרטֹון ּולְ ַס ֵּפר לֹו ֵהיכָ ן ִּד ַירת ַה ִּמ ְסּתֹור ֶׁש ָּבּה נִ ְפּגְ ׁשּוַ .מיְ יק ָמ ַסר ֶאת ּכָ ל
לְ ָת ֵאר לֹו ֶאת ַה ֵ
ַה ֵּמ ָידע ֶׁש ִּב ְרׁשּותֹו לַ ְמ ַפ ֵּקד ,וְ ַהּלָ ה ִּב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו לְ ַה ְמ ִּתין ְּב ֶח ֶדר ָסמּוְך .לְ ַא ַחר ָׁשֹלׁש ָׁשעֹות נִ ְק ָרא
ׁשֹוט ִרים.
ַמיְ יק ַּב ֲחזָ ָרה לַ ֲח ַדר ַה ְמ ַפ ֵּקד וְ גִ ּלָ ה לְ ַה ְפ ָּת ָעתֹו ֶאת ֶּב ְרטֹון ּכָ בּול ַּב ֲאזִ ִיקים ּכְ ֶׁשּלְ יָ דֹו ְׁשנֵ י ְ
ַ'ה ִאם זֶ ה ָה ִאיׁש ֶׁש ִּד ֵּבר ִא ְּתָך'? ָׁש ַאל ַה ְמ ַפ ֵּקדַ .מיְ יק ִהנְ ֵהן לְ ִחּיּוב ,וְ ַה ְמ ַפ ֵּקד ִה ְס ִּביר'ָ :ה ִאיׁש ַהּזֶ ה הּוא
ַא ַחד ַה ְמ ֻב ָּק ִׁשים ַהּגְ דֹולִ ים ֶׁשּלָ נּוֲ ,ע ַב ְריַ ן ָּבכִ יר ְמאֹד ֶׁשּנִ ָּסה לְ ִה ְׁש ַּתּלֵ ט ַעל ַמ ַּפת ַה ְּפ ִׁש ָיעה .לְ ַא ַחר
אֹותָך לַ ֲעבֹד ִּב ְׁש ִבילֹו ְּב ַט ֲענָ ה,
ׁשֹוטר וְ ִׁשכְ נַ ע ְ
ּׁשּוריָך וְ ָע ַקב ַא ֲח ֶריָך ,הּוא ִה ְת ַח ֵּפשֹ לְ ֵ
ֶׁשּגִ ּלָ ה ֶאת ּכִ ֶ
ּׁשֹוד ִדים
אֹורב לַ ְ
ּפֹועלִ ים ּכִ ְביָ כֹול ַּב ֲעבּור ַה ִּמ ְׁש ָט ָרהְּ .ב ֶא ְמ ָצעּות ַה ֵּמ ָידע ֶׁש ֶה ֱע ַב ְר ָּת לֹו ָהיָ ה ֵ
ֶׁש ְּׁשנֵ יכֶ ם ֲ
הֹוסיף ּכִ י ֵּתאּור ִמּקּום ִּד ַירת ַה ִּמ ְסּתֹור
ַה ְּק ַטּנִ ים ֶׁשּלְ ָך ,וְ ָהיָ ה ְמנַ ְט ֵרל ֵמ ֶהם ֶאת ּכָ ל ַה ָּׁשלָ ל' .הּוא ִ
ּפֹוׁשע ַה ְמ ֻב ָּקׁשַ .ה ַּמ ְפּכַ "ל ִׁש ְח ֵרר ֶאת ַמיְ יק וְ ָא ַמר לֹו
ּומ ְס ַּפר ַה ֶּטלֶ פֹון ֶׁש ָּמ ַסר ַמיְ יק ָעזְ רּו ִּב ְַלכִ ַידת ַה ֵ
ִ
ּכִ י ִאּלּו ָהיָ ה נִ ּגַ ׁש ֵאלָ יו ִמּלְ כַ ְּת ִחּלָ הּ ,כָ ל ַה ָּפ ָר ִׁשּיָ ה ַהּזֹו ָהיְ ָתה נִ ְמנַ ַעתּ'ַ .ב ַּפ ַעם ַה ָּב ָאה'ִּ ,ב ֵּקׁש ַה ְמ ַפ ֵּקד
ִמ ַּמיְ יקּ'ְ ,פנֵ ה ֵאלַ י יְ ִׁשירֹות ,לְ ִע ְס ָקה ִעם ַה ִּמ ְׁש ָט ָרה ֵאין צ ֶֹרְך ִּב ְמ ַתּוְ כִ ים ֶׁש ִּמ ְתּגַ ּלִ ים ּכְ נֹוכְ לִ ים ֶׁש ַרק
אֹותָך'...
ְמנַ ִּסים לְ נַ ֵּצל ְ
***
ּבֹוׁשׁש לָ ֶר ֶדת ֵמ ַה ָּׁש ַמיִ םָ ,עשֹּו לָ ֶהם ְּבנֵ י יִ ְש ָֹר ֵאל ֵעגֶ ל זָ ָהב וְ ָק ְראּו לְ ָפנָ יו ֵ'אּלֶ ה
ּכַ ֲא ֶׁשר מ ֶֹׁשה ַר ֵּבנּו ֵ
ֹלהיָך יִ ְש ָֹר ֵאל'ֲ .חזַ "ל ַמ ְס ִּב ִירים ּכִ י ְּבנֵ י יִ ְש ָֹר ֵאל ֹלא ִה ְתּכַ ּוְ נּו לִ כְ ּפֹר ַּב ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּואֶ ,אּלָ א ִּב ְּקׁשּו
ֱא ֶ
בּורם
אֹותם ֵאלָ יוֵ .מ ַא ַחר ֶׁשּמ ֶֹׁשה ַר ֵּבנּו ַ -ה ְּדמּות ֶׁש ִּד ְּב ָרה ַּב ֲע ָ
לָ ֶהם סּוג ֶׁשל ְ'מ ַתּוֵ ְך'ֶ ,א ְמ ָצ ִעי ֶׁשּיְ ַק ֵּׁשר ָ
אֹותם
רּוחנִ ית ֶׁש ְּת ַק ֵּׁשר ָ
בּורם ַה ְּדמּות ָה ָ
ִעם ה'ִ ,ה ְת ַעּכֵ ב – ֶה ְחלִ יטּו ְּבנֵ י יִ ְש ָֹר ֵאל לִ ּצֹר ֵעגֶ ל ֶׁשּיִ ְהיֶ ה ַּב ֲע ָ
בֹודה זָ ָרהּ .כָ ל
ֹלקיםֶ .אּלָ א ֶׁשּלַ ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ֵאין צ ֶֹרְך ִּב ְמ ַתּוְ כִ ים ,וְ ִתּוּוְך ֶׁשּכָ זֶ ה נֶ ְח ָׁשב לַ ֲע ָ
ֶאל ָה ֱא ִ
ּובכָ ל ָׁשלָ ב ַּב ַחּיִ ים ,לְ ִה ְתיַ ֵחד ִּב ְת ִפּלָ ה ִעם
ֶא ָחד ֵמ ִא ָּתנּו יָ כֹול לִ ְפנֹות ֶאל ה' ְּבא ֶֹפן יָ ִׁשיר ְּבכָ ל ֶרגַ ע ְ
ֹלקיו ּולְ ַב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנּו ּכָ ל ַמה ֶּׁש ְּבלִ ּבֹו.
ֱא ָ
נאמנות לפני הכול
סיפור
לשבת
הפרטיזנים ישבו במעגל על האדמה
הקשה ,ובחנו בדקדוק את המפה
הפרושה על הקרקע" .אנחנו נטמין כאן
את המטען!" הכריז צ'סלב והצביע על
מקום כלשהו במפה .צ'סלב היה חבר
במחתרת הפרטיזנים הפולנית שנלחמה
בנאצים בימי מלחמת העולם השנייה.
הפרטיזנים שחלקם הסתתרו ביערות,
יוצאים היו לפעולות תגמול שהיו מסיבות
נזק רב לצבא הגרמני ,ומקשות עליו
את התפקוד היומיומי שלו ,כמו גם את
ההשתלטות המהירה שלו על אירופה.
צ'סלב התגורר בתוך העיר הפולנית
'פשיטיק' עם משפחתו .בעבודתו לפני
אריק סגל
המלחמה היה פועל רכבות ,שתפקידו
היה לדאוג לתקינותן של מסילות הרכבת,
ולכוון את הקטר למסילה הנכונה.
באחד הלילות ,יצאו צ'סלב וחבריו למסילה .הם תכננו לחבל במסילות
הרכבת ,כך שהרכבת הנאצית המלאה בחיילים תוסט מהמסילה ותתרסק
אל תוך הוואדי הסמוך .ביחד עם צ'סלב פעלו שלשה פרטיזנים נוספים,
יוזף ,טדיאוש ,וויטהולד .הארבעה היו מיומנים במלאכתם ,ובתוך כשתי
שעות עבודה פירקו חמישה אדנים גדולים מן המסילה ,כשהם מניחים עלים
וחצץ על החלקים החסרים כדי להסתיר את מטען החבלה .הרכבת הייתה
אמורה להגיע אל תחנתה הסופית בשעה שבע בבוקר ,ואז ,ידעו הפרטיזנים,
שנוסעיה כבר יהיו מתים .באישון ליל הם חזרו לביתם ,והמתינו בלב מתוח
לשעות הבוקר.
בשעת בוקר מוקדמת נשמעו דפיקות על דלת ביתו של צ'סלב ,וחבורה של
חמישה חיילי אס.אס נאצים גררה אותו בכוח מביתו .הוא הובל אל תחנת
המשטרה המקומית ומצא שם את שלושת חבריו .מפקד המשטרה המקומי
הידוע לשמצה -וורנון הרעים עליהם בקולו" :אתם נידונים למוות ,על
ניסיונכם לפגוע בחיילי הצבא" .צ'סלב היה המום ,איך גילה וורנון את מזימתם
במהירות גבוהה כל כך? הוא לא היה צריך להמתין זמן רב ,וורנון ניגש ליוזף
ולחץ את ידו" :תודה רבה על שיתוף הפעולה" .צ'סלב הביט בבוז ואמר" :איך
יכולת?" אך הוא משך בכתפיו ושתק.
צ'סלב התכונן למותו ,אך אז התרחש מאורע מפליא :הקצין הנאצי וורנון
שלף את אקדחו וירה בשלושת החברים – יוזף ,טדיאוש וויטהולד וגם ביוזף
הבוגד ששיתף פעולה עם הנאצים .צ'סלב הביט בו מחכה להסברים ,אך הלה
רק הורה לשחרר אותו ולשלחו לביתו .צ'סלב חזר לביתו אפוף מחשבות
וניסה להבין מה התכנית של וורנון .האיש האכזר הזה בוודאי לא ריחם עליו.
לשחרורו מן הסתם התלוותה מחשבה לתכנית ארוכת טווח .כשהגיע לביתו
וסיפר לאשתו על השעות האיומות שעברו עליו פתרה לו האישה את החידה:
"וורנון יודע שהשמועה על כך שלא הוצאת להורג תגיע לפרטיזנים ,והם יהיו
משוכנעים כי אתה הבוגד ולא יוזף ,וההוכחה היא שלא הוצאת להורג .הם
יבואו לנקום בך ,וכך וורנון יתפוס שתי ציפורים במכה אחת".
ההסבר היה כל כך פשוט ,עד שצ'סלב מיהר אל החלון והצליח להבחין
במספר שוטרי חרש שהסתובבו ליד ביתו .הם ממתינים לפרטיזנים ,הבין
צ'סלב ,בדיוק כמו שצפתה האישה .בלבו גמלה החלטה להיפטר מהבעיה.
הוא המתין לשעת כושר ,ובחסות מזג האוויר הגרוע ששרר באותה שעה
הצליח לחמוק מן הבית ולשים את פעמיו אל היער ,למפקדת הפרטיזנים.
חבריו קיבלו את בואו בפנים חתומות .השמועה על הפיצוץ שנוטרל על
ידי המשטרה הנאצית הגיעה אליהם ,כמו גם העובדה שהוא היחיד שנותר
בחיים .מפקד הפרטיזנים אמר לו בפשטות" :דבר" .צ'סלב סיפר להם על
המפגש עם וורנון ,על ההודאה של יוזף ,ועל תכניתו של וורנון .הפרטיזנים
נראו ספקנים .סגנו של מפקד הפרטיזנים הציע להוציא להורג את צ'סלב
על בגידה ,אך המפקד רק שאל את צ'סלב" :מה אתה מציע?" צ'סלב פרש
בפניהם את תכניתו ,ולאחר דין ודברים אישרו אותה הפרטיזנים.
שעה לאחר מכן הודיעה מזכירתו של מפקד המשטרה הנאצי וורנון כי אדם
בשם צ'סלב רוצה לפגשו .וורנון הורה להכניסו מיד ,וצ'סלב נכנס לחדרו
בפנים מפוחדות" .אדוני המפקד" ,פתח צ'סלב" :למה לא הרגת אותי? עכשיו
הפרטיזנים מבקשים לנקום בי ולהוציא להורג את כל משפחתי" .וורנון חייך
ברשעות ואמר" :אם אתה רוצה לשרוד אתה חייב לשתף איתי פעולה .עליך
להוביל אותי אל המפקדה שלכם ביער ולאחר שהם יחוסלו אתה תינצל".
צ'סלב הנהן בראשו ואמר" :חשבתי על רעיון .אני מציע שתאפשר לפרטיזנים
לבנות קו מסילת רכבת מן הדרך הראשית אל תוך היער ותעלים עין מכך.
אני מצדי אבטיח להם שבתפקידי ככוון רכבות אסיט רכבת מלאה בחיילים
אל המסילה החדשה הפונה אל תוך היער כדי שהם יוכלו לתקוף אותה.
אתה תכין בתוכה חיילי קומנדו שיפרצו החוצה מן הקרונות ויחסלו את כל
הפרטיזנים שיהיו מופתעים מן ההתנגדות".
וורנון הרהר ,ואמר" :זה יכול לעבוד" .הוא הבין שצ'סלב נתפס כבוגד וחושש
על חייו .בעשרה הימים שלאחר מכן שקדו הפרטיזנים על בניית מסילת
רכבת מן המסילה הראשית אל תוך היער ,כשהם יודעים כי איש לא יפריע
להם במלאכתם .עם סיום הכנת המסילה ,ארגן וורנון קרון רכבת עם קבוצת
לוחמי עילית מן הצבא הנאצי .צ'סלב ,עמד בהצטלבות המסילות בדיוק לפי
התכנון והורה לקטר הרכבת להסיט את קרונותיו למסילה החדשה .חיילי
הקומנדו הנאצים ווורנון בראשם מצאו עצמם נוסעים על מסילה אל לב
היער עד שהקטר עצר בליבה של חורשה מוקפת עצים .החיילים החזיקו
את נשקם דרוך ,ובשאגה פרצו החוצה מן הדלתות כשהם יורים לכל עבר.
אלא שלמרבה המבוכה חוץ ממספר יונים ועורבים איש לא נבהל .המקום
היה שומם לחלוטין .בשקט שהשתרר הבחין וורנון בחוטי תיל המקיפים את
החורשה -חוטי תיל שהיו מחוברים לחומרי נפץ .מכשיר הקשר שהיה על גב
האלחוטן צלצל .הוא ענה לטלפון ושמע את קולו של צ'סלב" :וורנון ,עכשיו
השתלטנו על המפקדה שלך .שלום ,ולא להתראות!" פיצוץ עז נשמע עד
למרחקים ,וצ'סלב היה בטוח כי
מהמפקד הגרמני וצוות חייליו ,לא
נותר אפילו אחד בחיים...
***
הנאמנות לדרך ,היא דבר שאינו
מובן מאליו .הטענה כנגד עם
ישראל המופיעה בפרשת השבוע
–ש"סרו מהר מן הדרך אשר
ציוויתם" .במדרש כתוב כי עוד
קודם לחטא ,ואפילו כשאמרו
'נעשה ונשמע' הערב רב שבתוכם
כבר תכננו למרוד בקב"ה ,שכן
נאמנותם וליבם לא הייתה עם
הקב"ה וזאת הייתה החומרה
הגדולה שבחטא מעשה העגל.
המטרייה שנשברה
בחוץ ירד גשם זלעפות ,שלומי היה חייב
לצאת לחצי שעה בגלל משהו דחוף,
אבל לא הייתה לו מטרייה .הוא נכנס
למשרד הסמוך ושאל את העובדים למי
יש מטרייה שיוכל להשאיל אותה לכמה
דקות .דודו אמר ליוסי" :ליד היציאה יש
מטריות ,המטרייה שלי שם ,קח אותה
ותחזיר אותה אחר כך למקום" .שלומי
הלך לכיוון היציאה וראה שמונחות שם
מטריות עם שם וטלפון ,חוץ מאחת שלא
היה כתוב עליה שם .כיוון שלא הייתה
שם מטרייה עם השם 'דודו' תיאר לעצמו
שלומי שזאת המטרייה שלו ,לקח אותה
ויצא לדרכו .בדרך חזרה ,הגיעה לפתע
שאלה מס' 383
רוח סערה בפתאומיות ושברה את
המטרייה לשניים .כשחזר ניגש שלומי
לדודו ,וסיפר לו שנשברה המטרייה .הוא
היה בטוח שהוא פטור מלשלם ,כיוון שהכלל ההלכתי קובע לגבי 'שואל'
שהוא פטור אם 'מתה מחמת מלאכה' תוך כדי השימוש .אלא שדודו אמר:
"אני מתנצל ,הייתי בטוח שהמטרייה שלי שם ,אבל שכחתי אותה בכלל
באוטו .ככה שלא השתמשת במטרייה שלי"...
לאחר רגע נכנס פנימה חיים שהמטרייה הייתה שלו .וכשהבחין במטריה
השבורה ,תבע משלומי לשלם לו על המטרייה" .לא קיבלת ממני רשות
להשתמש במטרייה ,ולכן אתה חייב לשלם לי עליה!" טען חיים .שלומי
הפנה אצבע מאשימה לעברו של דודו שבגללו התבלבל ולקח את המטריה
הלא נכונה ,ואמר" :בכל מקרה המטריה נשברה לי באונס ,ואני לא צריך
לשלם" .מה דעתכם? מי חייב ,ומי פטור? ומי נהג שלא ביושר?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :שולחן ערוך 'חושן
משפט' סימן כ"ה סעיף א' ו'קצות החושן' סעיף קטן א' וב'נתיבות המשפט'
על המקום בדין' :שואל שלא מדעת האם נקרא גזלן?' .סימן ש"מ סעיף ג'
בית
המדרש
בדברי השולחן ערוך והרמ"א .סימן רצ"א סעיף כ"ה והאם זה דומה 'לכסות'.
תשובה לשאלה "להחזיר את ההשקעה" (שאלה מס' )381
תקציר השאלה השבועית :ברוך מכר לדודו את הרכב ודודו הבטיח לו שתוך
חודש יביא לו את הכסף ,לאחר חודשיים כשראה ברוך שדודו לא מביא את
הכסף החליט לבטל את העסקה .דודו טוען שהשקיע ברכב עלות טסט,
מגני רוח ועוד ורוצה את הכסף על ההשקעה בחזרה .אבל ברוך טוען שבכל
מקרה דודו צריך לשלם כמו על רכב שכור ולכן הוא ,בעל הרכב ,לא צריך
לשלם כלום .מה דעתכם?
תשובה בקצרה :העסקה מתבטלת .דודו ישלם לברוך דמי שכירות
לחודשיים על הרכב הכי זול בחברות ההשכרה ,וברוך יחזיר לו את הכסף
שהשקיע ברכב.
תשובה בהרחבה :לפני שאנחנו נכנסים לדון בעסקת המכירה ,עלינו לברר
במקרה אדם שקונה ולא משלם ,מתי העסקה מתבטלת? בתלמוד בבלי(מסכת 'בבא מציעא' דף ע"ז עמוד ב') מובא מושג הנקרא 'עייל ונפיק אזוזי'
כלומר :אדם שקנה מוצר ולא שילם עליו עדיין ,והמוכר מבקש את כספו
מהקונה והוא דוחה אותו לזמן אחר ,הקונה ללא 'קנה' עדיין את החפץ
אפילו שעשה בו 'קניין' שיעבור לרשותו ,ה'קניין' לא חל עדיין כיוון שלא
שילם על המוצר .כיוון שהמוכר מכר את המוצר משום שהיה זקוק לכסף
ואם הביא לו את הכסף אחר כך יכול להיות שעכשיו כבר אינו צריך אותו
כמו בזמן המכירה ,ולכן העסקה מתבטלת .אבל כל זה דווקא כשהמוכר
מבקש ממנו את הכסף בשעת המכירה ,או שקבעו זמן לתשלום והקונה
לא עמד בו .אבל אם המוכר לא ביקש את הכסף בשעת המכירה או באותו
יום שנקבע מראש ,המוכר אינו יכול לבטל את העסקה וכך נפסק להלכה.
(שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ק"ץ סעיפים י"א ,ט"ז) אבל לדעת חלק
מהפוסקים ('נתיבות המשפט' סעיף קטן ז') גם כשהמוכר לא הגיע לבקש
את הכסף בזמן שקבעו ,ובא אחר כך ועדיין אין לקונה כסף לשלם על הרכב,
העסקה מתבטלת .כי אם היה יודע המוכר שאין לקונה את הכסף ,לא היה
מוכר לו את הרכב .אבל אם לקונה יש הכסף והוא מוכן לשלם מיד ,אלא
שהמוכר רוצה לבטל את העסקה מכיוון שלא שילם בזמן ,בזה הדין שאם
לא הגיע לדרוש את הכסף ביום שנקבע המוכר אינו יכול לבטל את העסקה.
ולכן בסיפור שלנו ,שקבעו זמן לתשלום ולא היה לדודו כסף לשלם ,זכותו
של ברוך לבטל את העסקה ולהחזיר את המכונית לרשותו.
כשהעסקה מתבטלת ,האם הקונה צריך לשלם על מה שהשתמש ברכב?
דין דומה מצאנו ב'שולחן ערוך' (סימן רל"ב סעיף ט"ו) לגבי אדם שמכר
קרקע לחברו והתגלה בה פגם שאפשר בגללו לבטל את העסקה ,הוא צריך
להחזיר גם את כל הפירות שאכל מאותה קרקע ולכן גם בסיפור שלנו דודו
צריך לשלם על השימוש ברכב ,ויש בכך שני הסברים :א') בגלל חשש
איסור 'ריבית' כיוון שהעסקה מתבטלת ואז הרכב שניתן לקונה נחשב
כ'הלוואה' והשימוש ברכב בחינם נחשב כ'ריבית' על ההלוואה ,כיוון שבסוף
הקונה צריך להחזיר לו את הרכב (ספר הלבוש) .ב') כיוון שהשתמש ברכב
בחינם ,חייב לשלם על מה שנהנה מחברו ויש בכך חשש 'גזל'( .ספר 'מאירת
עיניים') במקרה שלנו ,דודו ישלם לפי מחיר שכירות חודשית של רכב
הכי זול בחברות ההשכרה ,כיוון שלא קבעו מראש מחיר לשימוש החודשי
ברכב.
מה הדין כשהקונה השקיע מכספו במוצר שקנה ,האם המוכר ישלם לו על
ההשקעה?
במקרה המדובר דודו העביר את הרכב טסט ,השקיע בריפודים חדשים
ומגני רוח ולכן צריך לדון האם ברוך צריך לשלם לו על מה שהשקיע ברכב.
ב'שולחן ערוך' (סימן רל"ב סעיף י"ד) נפסק שאם אדם קנה בד ועשה ממנו
בגד ,ואחר כך התגלה שהבד היה פגום ,הקונה מחזיר את הבד למוכר,
והמוכר צריך לשלם לו את השווי של ההשקעה בהפיכת הבד לבגד ראוי
ללבישה .ומבואר בפוסקים שמשלם גם את ההוצאות ,וגם את הטרחה
שהשקיע בתפירת הבגד .ולגבי הטענה של ברוך שהוא מצדו לא היה
משקיע ברכב כיוון שעמד למכור אותו ,אז צריך לחלק :אם זה דבר בסיסי
כמו טסט ,שגם ברוך היה חייב להשקיע בו כסף -אז הוא משלם לדודו על
ההוצאות ,אבל אם זה דבר שלא היה חייב לעשות כמו ריפודים ומגני רוח,
ברוך לא חייב לשלם עליהם ויכול לומר לדודו שייקח את זה בחזרה ,או
שישלם מחיר שנראה לו ששווה ההנאה מהם ,אבל בכל מקרה חייב לשלם
משהו על ההנאה מההשקעה הכספית של דודו.
לסיכום:
כיוון שדודו לא שילם עדיין על הרכב ,העסקה מתבטלת .הוא חייב לשלם
לפי עלות השכרת רכב חודשי הכי זול בחברות ההשכרה ,וברוך חייב לשלם
לו את ההשקעה שהשקיע ברכב.
© Copyright 2024