‫מעגל שני – פעילות מס' ‪21‬‬ ‫בדד אלך ב'? – לא יכול לבד!‬ ‫היחידה על רצף 'מעגל החברה'‬ ‫הצורך עליו עונה היחידה‬ ‫יחידה זו היא יחידת המשך ליחידה הקודמת אשר הדגישה את חשיבות הצורך להשתייך ולהיות‬ ‫חלק מחברה‪ .‬ביחידה זו תודגש ההשתייכות לקבוצה ותחושת התלות ההדדית בינה לבין הפרט‪.‬‬ ‫שימו לב‪ ,‬גם כאן יש לשוב להדגיש בפניי התלמידים את ההבדל בין חברָה לחבר'ה‪:‬‬ ‫החבר'ה הם המעגל המצומצם של החברים ואילו החברָה זהו מעגל יותר רחב הכולל בתוכו‬ ‫הורים‪ ,‬מורים‪ ,‬נותני שירותים‪ ,‬משפחה מורחבת וגם את החבר'ה‪.‬‬ ‫מטרות‪:‬‬ ‫‪ .2‬המחשת ההשתייכות לקבוצה‬ ‫‪ .1‬הכרה בתלות ותחושת ההדדיות בין הקבוצה לפרט ולהיפך‬ ‫אביזרים דרושים‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫חבל – ישנו חבל אחד לכל בית ספר ויש להעבירו בין הכיתות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫תמונה עם דמויות – יש לצלם ולגזור (באחריות המדריך!)‬ ‫משך ההעברה‪ 45 :‬דק'‬ ‫מהלך היחידה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫מי מחזיק את מי?!‬ ‫‪‬‬ ‫שים יד‬ ‫‪‬‬ ‫סיפור – של מי החור באוניה?‬ ‫‪‬‬ ‫ככה זה בחיים‬ ‫‪1‬‬ ‫פתיחה עם מסר הפעילות‪:‬‬ ‫ביחידה הקודמת דיברנו על חשיבותה של חברה ומה ביכולתה לתרום ליחיד‪ .‬ביחידה זו ננסה‬ ‫להרגיש והתמקד בערבות ההדדית של חברי הקבוצה ובהשפעה של היחיד על גורלה‪ .‬החברה‬ ‫היא הכרחית ליחיד וליחיד יש השפעה על מה שקורה או לא קורה בקבוצה‪.‬‬ ‫תקציר בעין תורנית‬ ‫לצד הפרשנות המקובלת למילים 'לא טוב היות האדם לבדו' אודות חשיבות הזוגיות‪ ,‬עיון בנבואתו של‬ ‫מלאכי‪ ,‬חושף רובד נוסף בכוונת הקב"ה בבריאתה של האישה‪.‬‬ ‫במילה 'חברתך'‪ ,‬מתחדש יסוד רעיוני משמעותי! האישה אינה רק אשת‪-‬ברית‪ ,‬אלא גם חברה! אדם‬ ‫נוסף הגואל והמתיר את האדם מכבלי בדידותו‪.‬‬ ‫בריאת האישה מביאה בראש ובראשונה לבריאת החברה (ח' ב‪-‬סגול) הראשונה‪.‬‬ ‫חברה היא שלם העולה בהרבה על סכום חלקיו‪ .‬אין המדובר בחישוב טכני וקר ובחיבור של דעות‪,‬‬ ‫יכולות ואיכויות שונות‪ .‬זו עוצמת חיים ומדרגת חיים אחרת לגמרי‪ .‬המפגשים החיים של חיים בחיים‪,‬‬ ‫של עולמות שלמים בחבריהם‪ ,‬גורמים לתסיסה ולאי‪-‬קפיאה על השמרים מבחינות שונות‪ ,‬מדעית‪,‬‬ ‫תרבותית‪ ,‬רוחנית ודתית‪ ,‬ולהצבת אתגרים ומשימות לאומיים ועולמיים בהם לא יוכל לעמוד אדם‬ ‫לבדו‪ ,‬ללא עזר כנגדו‪.‬‬ ‫השוואת החברה והקבלתה ל‪-‬חיים‪ ,‬כמו הצבת הבדידות כ‪-‬מוות וכחידלון‪ ,‬כמציאות לא טובה‪,‬‬ ‫מוארת תוך לימוד קורותיו של חוני המעגל‪.‬‬ ‫הביטוי 'או חברותא או מיתותא'‪ ,‬הנאמר בסיפור‪ ,‬מתפרש כך‪ :‬חברה=חיים‪ ,‬בדידות=מוות‪.‬‬ ‫על הנאמר עד עתה יש להוסיף נדבך נוסף‪ :‬באחדות האומה הישראלית ובכוחה של החברה‬ ‫הישראלית ישנו פן נוסף‪ ,‬כזה שלא קיים באחדותה של אף אומה אחרת‪.‬‬ ‫אצל המצרים ובכלל אצל הגויים‪ ,‬אומות העולם‪ ,‬בלב אחד – כאיש אחד‪ ,‬האחדות היא אך ורק בכדי‬ ‫להשיג אינטרס מסוים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אצל עם ישראל‪ ,‬כאיש אחד –בלב אחד‪ ,‬ישנה אחדות אמיתית‪.‬‬ ‫אחדות כזאת שאינה מותנית ותלויה בגורם חיצוני המזמן את כולם לפעול יחד‪.‬‬ ‫אפשרות מס' ‪ :2‬מי מחזיק את מי?!‬ ‫המדריך יקשור את החבל בקצותיו ויבקש מכולם לעמוד במעגל להחזיק בחבל בשתי ידיים‪,‬‬ ‫המדריך יחזיק על מקום הקשר‪.‬‬ ‫כעת לפי הוראת המדריך כולם ימשכו את החבל אליהם‪ ,‬המדריך יסביר תוך כדי שכולם מותחים‪:‬‬ ‫אנחנו מרגישים שיש פה חבל מתוח בנינו שמחזיק את כולנו במעגל כמעט מדויק‪.‬‬ ‫המשך ההוראות‪:‬‬ ‫נשחרר את החבל‪.‬‬ ‫כל אחד יעשה צעד קטן פנימה‪ .‬כעת החבל משוחרר‪ .‬ב"שלוש ארבע" כולנו נמתח את החבל‬ ‫וניישר את הידיים כמה שאפשר‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אנחנו מרגישים שאנחנו נשענים על החבל‪ .‬כל אחד נשען מכוח האחרים שנשענים גם הם‪.‬‬ ‫המשך הוראות‪:‬‬ ‫נשחרר שוב‪ ,‬וננסה להיכנס בצעד קצת יותר גדול פנימה‪ ,‬נמתח שוב (ניתן גם לוותר על הפעם‬ ‫השניה)‪ .‬המדריך ישאל‪:‬‬ ‫מה קורה כשמישהו עוזב?‬ ‫האם נוכל לעמוד באותה זווית בה עמדנו כשאחזנו בחבל‪ ,‬גם ללא החבל? ננסה‪.‬‬ ‫שימו לב‪ :‬אם התלמידים יעזבו בפתאומיות את החבל כשהוא מתוח תלמידים אחרים עלולים‬ ‫לעוף וזה מסוכן‪ ,‬יש להזהיר אותם על כך קודם‪.‬‬ ‫מצד שני כשהחבל מתוח המדריך יכול ליזום שיחרור קל של החבל על מנת להמחיש מה קורה‬ ‫כשמשחררים‪.‬‬ ‫המדריך יסכם‪:‬‬ ‫החברה היא תמיכה ליחיד‪ ,‬היא יכולת העמידה שלו‪ ,‬בכוחות עצמו לא יוכל לעמוד ממש כשם‬ ‫שבתרגיל החבל אחד לבד לא יכול לעמוד בזוית בה הוא עומד כשהוא נשען על חבריו והם‬ ‫נשענים עליו‪.‬‬ ‫אפשרות מס' ‪ :1‬שים יד‬ ‫ישנה תמונה בה מצוירות דמויות שנראות שותפות למשימה של נשיאת סלע כבד‪.‬‬ ‫בכל אחת מן התמונות בדף יש דמות אחת שעושה משהו אחר‪.‬‬ ‫התמונה מצורפת לכם בסוף היחידה עליכם לצלם אותה בביה"ס עבור התלמידים‪.‬‬ ‫ניתן לחלק לכל ילד דף‪ ,‬או לכל קבוצת תלמידים דף או לגזור לתמונות קטנות ולתת לכל קבוצה‬ ‫תמונה קטנה‪ .‬אין משמעות של רצף לתמונות‪.‬‬ ‫שאלות לדיון‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫מה רואים בכל אחת מן התמונות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫למה זה דומה בחיי היומיום שלנו?‬ ‫‪‬‬ ‫אם חברה בנויה לפי כל אחת מהתמונות מה זה אומר עליה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מה התמונה הנכונה‪/‬טובה ביותר לדעתכם‬ ‫‪‬‬ ‫מה התמונה‪ /‬הכי פחות טובה לחברה?‬ ‫‪‬‬ ‫איך הייתם מרגישים כלפי הדמות החריגה לו זה היה בחיים האמיתיים?‬ ‫‪‬‬ ‫האם אתם מכירים מצבים כאלה בחיים שלכם או הסובבים אתכם?‬ ‫‪3‬‬ ‫המדריך יסכם ויאמר‪ :‬החיים הם משימה של החברה כולה‪ ,‬כמעט בכל דבר שאנחנו‬ ‫עושים (דוגמאות‪ )...‬ברגע שמישהו מוציא עצמו מן הכלל הוא מכביד על כל האחרים אבל‬ ‫כשהוא שותף הוא מקל עליהם וגם הוא מרוויח מזה‪.‬‬ ‫שלב ב‬ ‫אפשרות מס' ‪ :2‬סיפור – של מי החור באוניה?‬ ‫להמחשה נוספת לתחושת האחריות ההדדית‪ ,‬נספר את הסיפור הבא‪:‬‬ ‫משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה‪ ,‬נטל אחד מהן מקדח והחל קודח תחתיו‪ ,‬אמרו לו חבריו‪ :‬מה אתה‬ ‫יושב ועושה!? אמר להם‪ :‬מה אכפת לכם‪ ,‬לא תחתי אני קודח!? אמרו לו‪ :‬שהמים עולין ומציפין עלינו את‬ ‫הספינה! (מדרש רבא‪ ,‬ויקרא‪ ,‬הלכה ד')‬ ‫ובמילים שלנו‪:‬‬ ‫מעשה בחבורה שנסעה יחד באוניה‪ .‬לפתע נשמע קול דפיקות מאחד התאים‪.‬‬ ‫אחד הנוסעים ששמע את הרעש החזק והחשוד‪ ,‬הזעיק את חבריו שיבואו לחפש ולבדוק מה‬ ‫קורה? חיפשו וחיפשו הלך האיש לבדו והנה ראו באחד התאים בירכתי האוניה‪ ,‬יושב אדם ודופק‬ ‫עם פטיש ויתד ברזל חור באוניה‪ .‬התחילו לצעוק על אותו אדם שיפסיק מיד שהרי הוא מסכן את‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫ענה להם האיש‪ :‬מה איכפת לכם? אני עושה את זה רק בתא שלי‪...‬‬ ‫שאלות לדיון‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫האם זכותו של אדם באוניה לעשות מה שהוא רוצה בתאו‪ ,‬אפילו חור?‬ ‫‪‬‬ ‫מה מאפיין את התנהגותו של הקודח? על מי הוא חושב?‬ ‫‪‬‬ ‫במה לדעתכם קשור סיפור האוניה לנושא שדיברנו עליו‪ ,‬הצורך בחברה?‬ ‫אפשרות מס' ‪ :1‬ככה זה בחיים‬ ‫בשלב זה נבקש מהתלמידים להציע סיפורים נוספים מהחיים שלהם שממחישים את ההדדיות ‪.‬‬ ‫טיפים‪ :‬אפשר לחלק את הכיתה לקבוצות וכל קבוצה תדון באחד מן הנושאים הבאים‬ ‫אפשר לעשות דיון כללי בכל הנושאים‪ .‬הכל בהתאם למדריך ולכיתה‪.‬‬ ‫ארגון מסיבת כיתה – האם מסיבת הכיתה תלויה בכולם? האם ישנה אפשרות שרק ילד אחד‬ ‫יארגן אותה? כיצד ילד אחד יכול להרוס את המסיבה לכולם?‬ ‫יציאה לטיול‪/‬מנגל משפחתי – מה קורה אם ילד אחד לא רוצה לצאת לטיול? איך כל אחד מבני‬ ‫המשפחה יכול להשפיע על הצלחתו או כישלונו של הטיול? מי צריך לוותר?‬ ‫‪4‬‬ ‫משחק כדורגל – אחד שמשחק לבד‪ ,‬לא נותן כדורים‪ .‬מה יקרה אם כל שחקן יחליט לשחק לפי‬ ‫מה שבא לו?‬ ‫המדריך יסכם‪:‬‬ ‫החיים בתחושה ש"כל אחד לעצמו"‪ ,‬יכולים להוביל לכך שכל אחד יעשה רק מה שטוב לו‪ ,‬בלי‬ ‫לחשוב על ההשפעה של מעשיו על החברה‪ .‬אולי נאמר‪ :‬מה אכפת לנו ההשפעה של מעשינו על‬ ‫החברה‪ ,‬מזיק? שיזיק! כל אחד לעצמו‪.‬‬ ‫כדאי שנזכור‪ :‬אם אחרים ינהגו כך ‪ ,‬אנחנו נהיה אלה שנושפע ממעשיהם כשלהם לא יהיה‬ ‫איכפת‪.‬‬ ‫לסיכום שלבי הפעילות – מה עשינו‪:‬‬ ‫פתחנו את היחידה בתרגיל קבוצתי בו כולנו אחזנו בחבל וראינו שעל מנת לצור מעגל מתוח על‬ ‫כל אחד מאיתנו לתת את חלקו ומספיק שאחד מאיתנו מוותר המטרה לא מצליחה‪ .‬לאחר מכן‬ ‫ראינו דוגמא נוספת דרך הסיפור של אנשי הסירה התלויים זה בזה על מנת להגיע לחוף מבטחים‬ ‫ולא לטבוע ומספיק שאחד לא משתף פעולה ויתרה מכך מזיק למטרה המשותפת‪ ,‬כולם‬ ‫מפסידים‪ .‬את אותו הרעיון אנחנו יכולים לראות בכל מטרה משותפת שאנחנו שותפים בה בחיים‬ ‫ותלויה במאמציהם של כולם‪.‬‬ ‫הצעה לשיחה אישית‪:‬‬ ‫האם אנו חייבים לחיות בחברה? למה?‬ ‫למי בחיים שלך אתה זקוק ביותר?‬ ‫מי זקוק לך ביותר לדעתך?‬ ‫האם ואיך החברה יכולה לפגוע בך או להועיל ולהיפך?‬ ‫‪5‬‬ ‫בעין תורנית‬ ‫הנקודות המרכזיות שנידונו ביחידות אלו שנושאן 'בדד אלך?!'‪ ,‬כזכור‪ ,‬הינן המחשת חשיבות ההשתייכות‬ ‫לקבוצה‪ ,‬כמו גם ההכרה בתלות ובתחושת ההדדיות בין הקבוצה לפרט ולהיפך‪.‬‬ ‫בקישור הקודם עסקנו מעט בהיות הפרט‪ ,‬היחיד חסר ולא שלם‪ ,‬ובכך שנזקק לאחר‪ ,‬לשני שישלים אותו‪ ,‬וכך‬ ‫הדדית‪ ,‬משלימים הם זה את זה‪ .‬ציינו כמו‪-‬כן כי מציאות בה הפרטים חיים זה לצד זה אך ללא ערבות וללא‬ ‫אחדות הינה הרת אסון‪ ,‬וכי זרעי הפורענות בעם ישראל בכל הדורות‪ ,‬ובכל העומדים עלינו לכלותנו‪ ,‬מפרעה‬ ‫מלך מצרים ועד המן הרשע‪ ,‬נזרעו על קרקע אי‪-‬האחדות ואי שותפות הגורל ששררו באומה‪.‬‬ ‫סיפור הבריאה‪ ,‬כפי שלמדנו ביחידות הקודמות‪ ,‬טומן בחובו אמיתות יסודיות וקיומיות אודות המין האנושי‪,‬‬ ‫בני האדם (הראשון)‪ ,‬תכונותיו ומאפייניו השונים‪.‬‬ ‫הפעם נסב את מבטנו לפסוקים הקודמים לבריאה בפועל‪ ,‬המבארים את מהותו של סוף המעשה במחשבה‬ ‫תחילה‪ ,‬היא שהביאה לבריאתם של אדם וחווה‪ ,‬האיש והאישה‪.‬‬ ‫בבראשית פרק ב' פסוק יח' נאמר כך (מהי המחשבה)‪:‬‬ ‫ֱשה ּלֹו ֵעזֶר ְּכנ ְֶּגדֹו‪:‬‬ ‫ָאדם ְל ַבּדֹו ֶאע ֶ‬ ‫ֹאמר ה' ֱאלֹקים לֹא טֹוב ֱהיֹות ָה ָ‬ ‫ַוי ֶ‬ ‫ובפסוקים כא'‪-‬כב' מובא המעשה‪:‬‬ ‫ַאחת ִּמ ַצ ְּלע ָֹתיו וַיִּ ְּסגֹר ָב ָשר ַת ְּח ֶתנָה‪:‬‬ ‫ישן וַיִּ ַקח ַ‬ ‫ָאדם וַיִּ ָ‬ ‫ַפל ה' ֱאלקים ַת ְּר ֵד ָמה ַעל ָה ָ‬ ‫(כא) ַוי ֵ‬ ‫ָאדם‪:‬‬ ‫ָאדם ְּל ִּא ָשה וַיְּ ִּב ֶא ָה ֶאל ָה ָ‬ ‫(כב) וַיִּ ֶבן ה' ֱאלֹקים ֶאת ַה ֵצ ָלע ֲא ֶשר ָל ַקח ִּמן ָה ָ‬ ‫באופן פשוט ובדרך המקובלת‪( ,‬וכן‪ ,‬במסיבות שבע ברכות)‪ ,‬פסוקים אלו מתפרשים ונדרשים כך‪:‬‬ ‫מציאות האדם ללא עזר כנגדו‪ ,‬ללא אישה‪ ,‬היא מציאות לא טובה‪ ,‬מציאות חסרה‪.‬‬ ‫כדברי הגמרא במסכת יבמות דף סב'‪ ,‬עמ' ב'‪:‬‬ ‫אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי‪ :‬כל אדם שאין לו אישה ‪ -‬שרוי בלא שמחה‪ ,‬בלא ברכה‪ ,‬בלא טובה‪ ,‬לדברי‬ ‫אמוראי ארץ ישראל (מערבא‪ ,‬שהיתה מערבית לבבל) אדם בלא אישה – אף שרוי בלא תורה‪ ,‬בלא חומה‪,‬‬ ‫ולדברי רבא בר עולא‪ ,‬אדם בלא אישה אף שרוי בלא שלום‪ .‬עניינים אלו מוכחים מפסוקים על‪-‬ידי כל אומר‬ ‫מימרא‪.‬‬ ‫עקב כך‪ ,‬בכדי להשלים את בריאת האדם‪ ,‬לתקן את המציאות הלא‪-‬טובה המערערת את הטוב המהדהד בסיפור‬ ‫הבריאה לכל אורכו ('וירא אלקים כי טוב')‪ ,‬מפיל הקב"ה תרדמה על האדם‪ ,‬לוקח אחת מצלעותיו‪ ,‬סוגר‬ ‫תחתיה בשר‪ ,‬בונה ממנה את האישה ומביאה אל האדם‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬כאן ב'וורטים' נכנסת גם הבדיחה השחוקה (והשנונה!) על‪-‬כך שבריאת האדם קדמה לאישה‪ ,‬כי לפני כל‬ ‫יצירת אומנות צריכים טיוטה‪ :( ..‬זאת כמובן בתנאי שהבת היא זו שדורשת‪..‬‬ ‫נוסיף כי ישנן שתי גישות בביאור האופן בו נבראה האישה‪ ,‬האם צלע במשמעות צד (כך שאדם וחווה נבראו גב‬ ‫לגב‪' ,‬אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה'‪ ,‬כנאמר בתהלים קלט'‪ ,‬והקב"ה 'ניסר' את הדמות השלמה לשניים)‬ ‫או שמא צלע בהוראתה הרגילה‪ ,‬אחת מהעצמות המצויות בצידי הגוף‪ ,‬ממנה נבראה האישה‪.‬‬ ‫לצד פרשנות זו אודות חשיבות הזוגיות ומעלתם של חתן וכלה המוצאים זה את זו ובכך משלימים את‬ ‫בריאתם‪-‬הם‪ ,‬עיון בנבואתו של מלאכי‪ ,‬חושף רובד נוסף בכוונת המכוון‪ ,‬הבורא יתברך‪ ,‬בבריאתה של האישה‪.‬‬ ‫בפרק ב' פסוקים יג'‪-‬יד' מוכיח הנביא את העם הקשוב לנבואתו ומנהל עימו דו‪-‬שיח נוקב‪ ,‬אודות עזיבתם את‬ ‫נשות נעוריהם ונשיאתם נשים נוכריות תחתיהן‪.‬‬ ‫פסוקים אלו הם היסוד לדברי התלמוד (מסכת גיטין‪ ,‬דף צ' עמ' ב') על שהמגרש אשתו ראשונה – אפילו מזבח‬ ‫מוריד עליו דמעות‪ .‬אגב‪ ,‬זו המימרא החותמת את המסכת העוסקת בגירושין‪ ,‬ואף כוללת את אגדות חורבן בתי‬ ‫המקדש‪ ,‬המהווה גט‪ ,‬אמנם לא‪-‬לצמיתות מאת הקב"ה‪-‬הדוד לעמו‪ ,‬כנסת ישראל‪-‬רעייתו‪ .‬כך מבאר הראי"ה‬ ‫קוק את שייכותן של האגדות דווקא במסכת זו‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ֶד ֶכם‪:‬‬ ‫ָקה ֵמ ֵאין עֹוד ְּפנֹות ֶאל ַה ִּמנְּ ָחה וְּ ָל ַק ַחת ָרצֹון ִּמי ְּ‬ ‫ַאנ ָ‬ ‫(יג) וְּ זֹאת ֵשנִּ ית ַתעֲשו ַכּסֹות ִּד ְּמ ָעה ֶאת ִּמ ְּז ַבח ה' ְּב ִּכי ו ֲ‬ ‫ית ָך‪:‬‬ ‫ַד ָתה ָבה וְּ ִּהיא ֲח ֶב ְר ְת ָך וְ ֵא ֶשת ְב ִר ֶ‬ ‫ַאתה ָבג ְּ‬ ‫יך ֲא ֶשר ָ‬ ‫עור ָ‬ ‫ובין ֵא ֶשת נְּ ֶ‬ ‫ַא ַמ ְּר ֶתם ַעל ָמה ַעל ִּכי ה' ֵה ִּעיד ֵבינְּ ָך ֵ‬ ‫(יד) ו ֲ‬ ‫במילה בודדה זו‪' ,‬חברתך'‪ ,‬מתחדש יסוד רעיוני משמעותי! האישה אינה רק אשת‪-‬ברית‪ ,‬שותפה לחיים‬ ‫ולכברת הדרך הזוגית אותה תעבור עם בעלה‪ ,‬האדם‪ .‬זו רק הקומה השנייה! הקומה הראשונה הקודמת לה היא‬ ‫היותה חברה! אדם נוסף הגואל והמתיר את האדם מכבלי בדידותו‪.‬‬ ‫לא טוב היות האדם לבדו‪ ,‬בלי חברה וחברים‪ ,‬לכך נברא עימו אדם נוסף‪ ,‬הקשוב לו והמבקש את הקשבתו‪,‬‬ ‫המפרה אותו מחשבתית‪ ,‬המציע נקודות מבט שונות משלו‪ ,‬המסייע בעדו להפריח את גן העדן‪ ,‬לעבדה ולשמרה‪.‬‬ ‫הווה אומר‪ :‬בריאת האישה מביאה בראש ובראשונה לבריאת החברה (ח' ב‪-‬סגול) הראשונה‪ ,‬ורק על‪-‬גביה ישנו‬ ‫החיבור המופלא בין הזכר והנקבה‪ ,‬האיש והאישה כמו גם מצוות פריה ורבייה והעמדת צאצאים ויוצאי‬ ‫חלציים‪.‬‬ ‫היסוד המשותף לשתי הקומות‪ ,‬החברה ובת‪-‬הזוג‪ ,‬הוא בהוספת כוחות חיים ובהתחדשות לבריאה‪ ,‬בין אם‬ ‫השתכללות הנובעת מהדינאמיקה שישנה בחברה‪ ,‬החיכוך המתמיד וסיעור המוחות הנערך בין חבריה‪ ,‬ובין אם‬ ‫בהבאת הילדים לעולם כתוצאה מהקשר בין האיש והאישה‪.‬‬ ‫חברה היא שלם העולה בהרבה על סכום חלקיו‪ .‬אין המדובר בחישוב טכני וקר ובחיבור של דעות‪ ,‬יכולות‬ ‫ואיכויות שונות‪ .‬זו עוצמת חיים ומדרגת חיים אחרת לגמרי‪ .‬המפגשים החיים של חיים בחיים‪ ,‬של עולמות‬ ‫שלמים בחבריהם‪ ,‬גורמים לתסיסה ולאי‪-‬קפיאה על השמרים מבחינות שונות‪ ,‬מדעית‪ ,‬תרבותית‪ ,‬רוחנית‬ ‫ודתית‪ ,‬ולהצבת אתגרים ומשימות לאומיים ועולמיים בהם לא יוכל לעמוד אדם לבדו‪ ,‬ללא עזר כנגדו‪.‬‬ ‫למדריכים‪ :‬כדאי להזכיר כי ביחידת תפילה בציבור הובאו דברי הוגה‪-‬דעות כי המדרגה הנוספת בבריאה על‪-‬‬ ‫גבי דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי ומדבר (אדם) היא‪ :‬עם‪ ,‬כלומר‪ :‬חברה‪ ,‬ציבור‪ .‬כמו‪-‬כן הזכרנו בעבר בהקשר התפילה‬ ‫בציבור‪ ,‬כי עוצמתו הרוחנית של ציבור רב המקיים את התורה גדולה פי כמה וכמה מעוצמתם של יחידים‪ ,‬כפי‬ ‫שמתארת התורה בברכות בפרשת בחוקותיי‪' ,‬אינם דומים רבים העוסקים במצווה למעטים העוסקים במצווה'‪.‬‬ ‫השוואת החברה והקבלתה ל‪-‬חיים‪ ,‬כמו הצבת הבדידות כ‪-‬מוות וכחידלון‪ ,‬כמציאות לא טובה‪ ,‬מוארת תוך‬ ‫לימוד קורותיו של חוני המעגל‪ ,‬שזכה לשמו עקב מעשה בו עג עוגה‪ ,‬חג מעגל בשעת עצירת גשמים ונשבע שאינו‬ ‫זז ממנו עד שיירדו גשמים‪ ,‬ואכן כך היה‪ .‬נקודה מעניינת הראויה לעיון נוסף היא קריאתו של חוני דווקא בשם‬ ‫המעגל‪ ,‬על‪-‬שם מסירותו והקרבתו למען העם ועבור מילוי צרכיו‪ ,‬ולא על‪-‬שם התכלית המוצלחת של מעשהו‪,‬‬ ‫היא ירידת הגשמים‪.‬‬ ‫הגמרא במסכת תענית דף כג' עמ' א' מספרת אודות חוני המעגל הנודע במעלתו הרוחנית הנעלה‪ ,‬בהיותו בן‬ ‫המתחטא לפני אביו והשואל ומבקש גשמים בשעת בצורת ונענה מאת הקב"ה‪ .‬אחר‪-‬כך מתואר מעשה פחות‪-‬‬ ‫ידוע אודות אחרית ימיו של חוני המעגל‪ ,‬כמו גם מה שקירב את קיצו‪.‬‬ ‫אמר רבי יוחנן‪ :‬כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה (תהלים קכ"ו) שיר המעלות בשוב ה' את שיבת‬ ‫ציון היינו כחולמים‪ .‬אמר‪ :‬מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא? יומא חד הוה אזל באורחא‪ ,‬חזייה לההוא גברא‬ ‫דהוה נטע חרובא‪ ,‬אמר ליה‪ :‬האי‪ ,‬עד כמה שנין טעין? ‪ -‬אמר ליה‪ :‬עד שבעין שנין‪ - .‬אמר ליה‪ :‬פשיטא לך דחיית‬ ‫שבעין שנין? ‪ -‬אמר ליה‪ :‬האי [גברא] עלמא בחרובא אשכחתיה‪ ,‬כי היכי דשתלי לי אבהתי ‪ -‬שתלי נמי לבראי‪.‬‬ ‫יתיב‪ ,‬קא כריך ריפתא‪ ,‬אתא ליה שינתא‪ ,‬נים‪ .‬אהדרא ליה משוניתא‪ ,‬איכסי מעינא‪ ,‬ונים שבעין שנין‪ .‬כי קם‬ ‫חזייה לההוא גברא דהוא קא מלקט מינייהו‪ .‬אמר ליה‪ :‬את הוא דשתלתיה? ‪ -‬אמר ליה‪ :‬בר בריה אנא‪ .‬אמר‬ ‫ליה‪ :‬שמע מינה דניימי שבעין שנין‪ .‬חזא לחמריה דאתיילידא ליה רמכי רמכי‪ .‬אזל לביתיה‪ ,‬אמר להו‪ :‬בריה‬ ‫דחוני המעגל מי קיים? ‪ -‬אמרו ליה‪ :‬בריה ליתא‪ ,‬בר בריה איתא‪ .‬אמר להו‪ :‬אנא חוני המעגל‪ .‬לא הימנוהו‪ .‬אזל‬ ‫לבית המדרש‪ ,‬שמעינהו לרבנן דקאמרי‪ :‬נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל‪ ,‬דכי הוי עייל לבית מדרשא‪ ,‬כל‬ ‫קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו‪ .‬אמר להו‪ :‬אנא ניהו‪ ,‬ולא הימנוהו‪ ,‬ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה‪,‬‬ ‫חלש דעתיה‪ ,‬בעי רחמי ומית‪ .‬אמר רבא‪ ,‬היינו דאמרי אינשי‪ :‬או חברותא או מיתותא‪.‬‬ ‫תרגום הסיפור‪ :‬חוני המעגל התקשה בהבנת הפסוק המתאר את שיבת ציון‪ ,‬קץ הימין‪ ,‬כיקיצה מתרדמה‪,‬‬ ‫מחלום שנמשך שבעים שנים‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬כאשר הלך בדרך‪ ,‬ראה אדם נוטע עץ חרוב‪ ,‬ושאלו מדוע הוא עושה כן‪ ,‬שכן החרוב יישא פרי רק בעוד‬ ‫שבעים שנים‪ .‬האדם אמר שהוא נוטע את החרובים לדורות הבאים‪ ,‬והוסיף את המימרא המפורסמת כי כשם‬ ‫‪7‬‬ ‫שנטעו אבותיו עבורו‪ ,‬נוטע הוא עבור בניו‪ .‬ישב חוני‪ ,‬סעד מעט‪ ,‬התנמנם‪ ,‬נוצרה סביבו שונית סלע כך שהתכסה‬ ‫מהעין‪ ,‬והתעורר כעבור שבעים שנים‪ .‬כשהקיץ משנתו‪ ,‬מצא את נכדו של הזקן כשהוא לוקט מפירות החרוב‪ ,‬וכי‬ ‫לחמורו שלו נולדו עיירים רבים‪ .‬חוני הסיק מכך כי נם‪ ,‬ישן במשך שבעים שנים‪ .‬מששב לביתו ושאל היכן בנו‬ ‫של חוני המעגל‪ ,‬נענה בכך שאינו בין החיים וכי נכדו‪ ,‬בן‪-‬בנו ישנו בבית‪ .‬משניסה לשכנעם כי הוא הוא חוני‬ ‫המעגל‪ ,‬סבו של אותו נכד‪ ,‬לא האמינו לו‪ .‬משנכנס לבית המדרש‪ ,‬תירץ חוני כל קושיא שעלתה בעת הלימוד בו‪,‬‬ ‫כך שאמרו החכמים בבית המדרש כי המאמרים מיושבים וברורים משל היה פה חוני המעגל‪ ,‬גדול הדור‬ ‫הקודם‪ ,‬שהיה מיישב ומברר את הדברים בזמנו‪ .‬כשאמר להם כי הוא חוני‪ ,‬איש לא האמין לו ולא נהג עימו‬ ‫בכבוד הראוי לו‪ .‬חלשה דעתו של חוני‪ ,‬ובצערו הרב התפלל וביקש שימות‪ ,‬ואכן כך אירע‪ .‬בעקבות כך‪ ,‬טבע רבא‬ ‫את האימרה "או חברותא או מיתותא"‪( .‬או חבר או מיתה)‪.‬‬ ‫שייכות לחברה‪ ,‬לשפתה‪ ,‬למטבעות‪-‬לשונה ולהווי‪-‬חייה משמעותה שייכות וחיבור לחיים‪ ,‬כאשר ניתוק‬ ‫ממנה‪ ,‬בין אם פיזית ממש‪ ,‬במקום מבודד ומרוחק‪ ,‬ובין אם תודעתית‪ ,‬כביטוי הרווח‪ :‬להיות לבד – במסיבה‬ ‫רועשת‪ ,‬ללא חיבור אמיתי להלך‪-‬הרוח ולמציאות חיי החברה‪ ,‬הינם גזר דין מוות וכיליון‪ .‬חוויות הדחייה‬ ‫החברתית וההדרה ממשפחתו ומבית מדרשו‪ ,‬מקומות חיותו – הפיזית והרוחנית‪ ,‬כפי שחוני חווה‪ ,‬היחס הקר‬ ‫והמנוכר בו הוא נתקל‪ ,‬הם כשלעצמם שקולים כמיתה כשבקשתו ותפילתו לפטירתו מהעולם היתה אך ביטוי‬ ‫לפרידה שחש כבר בחייו‪ ,‬כבודד‪ ,‬כמת‪' .‬או חברותא או מיתותא' מתפרש אם‪-‬כן באופן הבא‪ :‬חברה=חיים‪,‬‬ ‫בדידות=מוות‪.‬‬ ‫אלא שעל הנאמר עד עתה אודות חשיבות החברה‪ ,‬כוחה ועוצמתה‪ ,‬יש להוסיף נדבך נוסף‪:‬‬ ‫באחדות האומה הישראלית ובכוחה של החברה הישראלית ישנו פן נוסף שלא קיים באחדותה של אף אומה‬ ‫אחרת‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬חשיבות הכלל ומשמעות החברה בעם היהודי‪ ,‬שגם כך הינן רבות ערך כבכל חברה אחרת‪,‬‬ ‫מכוחה של מעלה זו‪ ,‬מקבלות משנה תוקף ומדרגה נוספת‪.‬‬ ‫אחד המדרשים הידועים והשגורים בעל‪-‬פה עוד מימי 'כה עשו חכמינו' הזכורים לטוב‪ ,‬הוא המתאר את עמידת‬ ‫בני ישראל למרגלות הר סיני‪ ,‬לפני קבלת התורה‪.‬‬ ‫ַחנו‪ַ ,‬ב ִּמ ְּד ָבר‪ ,‬ו ִַי ַחן‪ָ -‬שם יִּ ְּש ָר ֵאל‪ֶ ,‬נגֶד‬ ‫ידים‪ַ ,‬ו ָיבֹאו ִּמ ְּד ַבר ִּסינַי‪ַ ,‬וי ֲ‬ ‫בפרשת יתרו נאמר כך (שמות יט'‪ ,‬ב')‪" :‬וַיִּ ְּסעו ֵמ ְּר ִּפ ִּ‬ ‫ָה ָהר"‪.‬‬ ‫רש"י במקום מביא את המדרש המבאר מדוע נאמר בפסוק 'ויחן' בלשון יחיד ולא 'ויחנו'‪.‬‬ ‫ההסבר לכך הוא כי חנייה זו הייתה מתוך אחדות מופלאה‪" ,‬כאיש אחד ‪ -‬בלב אחד"‪ ,‬זאת בשונה משאר‬ ‫החניות והמסעות שהיו מתוך תרעומות ומחלוקות‪ ,‬ולכן נאמרה החנייה כאן‪ ,‬במקום היחידי‪ ,‬בלשון יחיד‪.‬‬ ‫אם נשים לב‪ ,‬נגלה כי גם בתחילת הפרשה הקודמת‪ ,‬פרשת בשלח‪ ,‬בעת רדיפת המצרים אחרי בני ישראל‬ ‫היוצאים ביד רמה‪ ,‬מובא ברש"י מדרש כמעט זהה בכדי להסביר את השימוש בלשון יחיד‪ ,‬אך הפעם ביחס‬ ‫למצרים‪.‬‬ ‫וְּהנֵה ִּמ ְּצ ַריִּ ם נ ֵֹס ַע‬ ‫ֵיהם ִּ‬ ‫ופ ְּרעֹה ִּה ְּק ִּריב‪ ,‬וַיִּ ְּשאו ְּבנֵי‪-‬יִּ ְּש ָר ֵאל ֶאת‪ֵ -‬עינ ֶ‬ ‫בפרשת בשלח נאמר כך (שמות יד'‪ ,‬י')‪ַ " :‬‬ ‫יראו ְּמאֹד‪ ,‬וַיִּ ְּצעֲקו ְּבנֵי‪-‬יִּ ְּש ָר ֵאל‪ֶ ,‬אל‪-‬ה'"‪.‬‬ ‫יהם‪ ,‬וַיִּ ְּ‬ ‫ַאח ֵר ֶ‬ ‫ֲ‬ ‫ביאור המדרש במקום הוא כי המצרים נסעו "בלב אחד ‪ -‬כאיש אחד"‪ ,‬ולכן נאמר 'נוסע' ולא 'נוסעים'‪.‬‬ ‫לשון זו‪ ,‬הננקטת על‪-‬ידי המדרש‪ ,‬מעלה תמיהה מתבקשת‪ :‬לכאורה‪ ,‬במה ייחודיותו של עם ישראל? והלא גם‬ ‫המצרים יכולים להתלכד ולהתאחד‪ ,‬כפי שמביא המדרש?!‬ ‫האדמו"ר מסוכוטשוב‪ ,‬בעל ה'אבני נזר' מעיר ומאיר כי אם נדייק בלשון המדרש בשני המקומות נראה‬ ‫שהמילים אמנם זהות אך הסדר הוא הפוך!‬ ‫שינוי סדר המילים הוא מהותי ומשמעותי מאין כמותו‪ .‬אצל המצרים ובכלל אצל הגויים‪ ,‬אומות העולם‪,‬‬ ‫האחדות היא אך ורק בכדי להשיג אינטרס מסוים‪ .‬אם ישנה מטרה אחת‪ ,‬באם קיים יעד אחד‪' ,‬לב אחד'‪,‬‬ ‫כדוגמא בפרשת בשלח‪ ,‬הרדיפה אחרי בני ישראל‪ ,‬הרי שאז הם מתאחדים‪' ,‬כאיש אחד'‪ .‬אך בעצם‪ ,‬במהות‪ ,‬הרי‬ ‫‪8‬‬ ‫שהם מפורדים ומחולקים‪ .‬האחדות אצלם הינה מלאכותית וזמנית‪ .‬עם השגת המטרה‪ ,‬תתפרק החבילה‬ ‫ותתפזר לכל עבר‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬אצל עם ישראל ישנה אחדות אמיתית‪ .‬אחדות כזאת שאינה מותנית ותלויה בגורם חיצוני המזמן‬ ‫את כולם לפעול יחד‪ .‬ראשית 'כאיש אחד' ומתוך אחדות זו ישנו 'הלב האחד'‪ ,‬לקבלת התורה בפרט‪ ,‬ובכלל‬ ‫להשגת והגשמת המטרות והיעדים הלאומיים‪.‬‬ ‫כנסת ישראל‪ ,‬כדברי הרב קוק זצ"ל במספר מקומות‪ ,‬היא 'נשמה אחת בגופים חלוקים'‪.‬‬ ‫בעניין זה‪ ,‬מו"ר הרב אלון מסביר כי הפועל 'לאחות'‪ ,‬המשתמשים בו לעיתים קרובות בהקשר איחוי הקרעים‬ ‫והשסעים בעם‪ ,‬משמעותו העמוקה היא‪ :‬להרבות אחווה‪ ,‬להיות אחים‪.‬‬ ‫אם נרבה אחווה ואהבה‪ ,‬נצליח לחבר ולהתחבר‪ ,‬לקרב ולהתקרב גם אל מי שנראה כל‪-‬כך רחוק ומנוכר‪ .‬ולא‪,‬‬ ‫לא מוכרחים ללכת רחוק מדי‪ ,‬לועידות בין‪-‬מגזריות עם כותרות בלתי אפשריות‪ ,‬או למפגשי הידברות סוערים‬ ‫בין דתיים וחילוניים‪ ,‬אפשר להתחיל מהקהילה‪ ,‬מהכיתה ואולי ‪ -‬מהבית‪ ..‬מהמשפחה‪ ..‬ראשית‪ ,‬להיות אח של‬ ‫האחים שלי‪..‬‬ ‫‪9‬‬ ‫נספח לאפשרות ‪ 1‬חלק א'‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד‬ ‫‪10‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬