הספר חלק שלישי (PDF)
זה השערתה׳ צדיקים ימאי בו
] •?^j^torr^^^ro ^;1לד״וזזזז»>^!^?^,
1
!PEtfg1£0י.
*rancbsfajSC 3a!Rai
ספר
המדרש
ה
הועתק והוכנס לאינטרנט
www.hebrewbooks.or
ע"־ ח״ם תשס״ט
רag£l .V. a ^ w i ^ ^ B i g E•jbc1J׳»1.1׳!1w2
ח י י ם
מ ה א ר״ י ז״ ל
עם שני המאורות הגדולים מסביב לו מאיריס ומסבירים .דרך
< עץ החיים זדה
,פנים מסבירות :
.פנים י מאירות
ביאור קצר ומספיק ,לפרש דברי המדובר ביאור רחב המסביר טיב עומק החכמה בראוי
זלזלה בתכונתם•הרוחני׳ למעלה מהמקום למתחילים; .בתובן עשר הספירות ,והעולמות,
כ ל
ה
ו ^ והפרצופין ,ותכונת השתלשלותם זה מזה׳
ולמעלי׳ מ ה ז מ ז \ ^
ואשר כל
י ו ודיוק מקומות הלבשתם זה
מי״ייך׳
j
י
תחת ,ובעומר דום:
אלה מתחייבים בדרך קודם ונמ#ך ,׳׳,מנקודת
הצמצום יעד לעוה״ז ועד לנמה״ת ,ונותן דרכי התבונה בכללות כתבי האךייז״ל ,בכדי
:ליאות ?אודותיהם ,גם בדברי ,הזוהר והתיקונים,׳ אשר עליהם סובבים הקדמותיו דל.
מפעלות אדומו׳^ איש אלקים קדוש.ך&ר׳* החי י יהודה מלוי• אשלג• ,םליט״א
״ ץ כגבעת׳ שאול'פרור ייושלם עיה׳׳ק תובב״א .י
\ •י י
־־ ,׳
מ ו ל
SSS
מ»&׳
agg
Mm
!111
א ד נ י
ב ה נ ל ו ת ו /
ח
ה
כ
מ
ה
ה
ב ע ו מ
1
1
y
ב
ו ד ו מ
שיל י ש י .
ח ל ה
ואנו מודיעים לאנשי לבב ולבעלי היכולת שהשגנו מב״ק אדוםו״ר המחבר שלי^״א הפירושים הביל קל כל
העין החיים צמאחיים קונטרסים אשד מחוסר אמצעים לא עלה בידינו להדפיס זולו; ג׳ חלכןים ואנו ג!3קשים
שתבואו לעזרתינו להוציא כל החיבור;לאור.
.׳הטיל יי דוד מינצבערנ
,
{
משה ברוך ל מ מ ר ג ע ד
גבאים דבית -החסידים המסתופפים בעל ממשהי המחבר שליטיא.
בעיה״ר,
» ־ ] r r־ n ~ j r / Vתובבי׳א
תר״ץ
שנת
לפיק •
בדפוס ״יהודה וירושלים״ מול בתי אורינשנויין
׳ ׳~g\>oee{Xpecee'ut
Palestine.
Jerusalem
M.S.P.O, B,8
A G
O S H L
BE
tt
״
» ־
כי מציון תצא תורה ודבר ה׳׳פידושלם
:
?5.
s
«
J U D A
Rabbi
msk
זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו
^* *wiiiwi'iirnifinijזןןוזוןןןוןו|11זיןין^״ז•^*!
^•'s^san
> rן,,
ספר
ח׳3עיר n t y
הקדוש
.מ ה א ר ״ י ז״ ל
f
'
נ ד
עם שני המאורות הגדולים מסביב לו מאירים ומסבירים דרך
עץ החיים דדה
פנים מסבירות
פנים מאירות
•ביאור קצר ומספיק ,לפרש דברי המחבר ביאור רחב המסביר טיב עומק החכמה כראוי
זלה״ה בתכונתם הרוחני׳ למעלה מהמקום למתחילים; בתוכן עשר הספירות ,והעולמות׳
1
:
והפדצופין ,ותכונת השתלשלותם זה מזה׳ •11
יו
רלמעלה מהזמז
י ו ודיוק מקומות הלבשתם זה את זה ,ואשר כל
מ ה ד י ד ׳ ™ ^J.JnJJי ׳
אלה מתחייבים בדרך קודם ונמשך ,מנקודת
י
'
הצמצום עד לעודדז ועד לנמה״ת ,ונותן דרכי התבונה בכללות כתבי האר״י ז״ל ,בכדי
ליאות לאורותיהם ,גם בדברי הזוהר והתיקונים ,אשר עליהם'סובבים הקדמותיו דל.
מפעלות אדומו״ר איש אלקים קדוש האר״י החי ר׳ יהודה .הלוי אשלג ,שליט״א
רב ודומ״ץ בגבעת שאול פרור יתשלם עיה״ק תובב״א.
כ ל
ו מ פ נ ה
ח כ מ ה
ע
ש ה
מ ו
ב ע ו מ
מ ר
שלישי
חלה
ואנו מודיעים לאנשי לבב ולבעלי היכולת שהשגנו מכ׳יק ׳אדומו״ר המחבר שליט״א הפירושים הנ״יל על כל
העץ החיים כמאתים קונטרסים אשר מחוסר אמצעים לא עלה בידינו להדפיס זולת נ׳ חלקים ואנו מבקשים
שתבואו לעזרתינו להוציא כל החיבור לאור.
המיל
דוד מינצבערנ
משה ברוך למבערנער
גבאים דבית החסידים המסתופפים בצל קדושת המחבר .שליט״א.
jiliit
בעיה״ר!
ירושלם
תר׳׳ץ
שנת
תובב״א
לפ״ק
בדפוס ״יהודה וירושלים״ מול בתי אורינשטיין
--—-aeeeeOOOOcece
Palestine.
Jerusalem
M. S. P. O. B. 8
O S H L A G
כי סציון תצא תורה ודבר ה׳ םירושלס
*
י
!8
J U D A
Rabbi
ה ר ב נ י ם
ה ס כ מ ו ת
בעדה.
ש ל ו י ט ״ א .
־ ! ג א ו נ י ם
בעזה״י
הן היום גדול נתכבדתי ראות פני כבוד הרב |הנאון
המקובל האלקי כקש״ת אדמו״ר יהודה הל וי אשלג
ורצה ממני ליתן לו הסכמה על ספרו פגים מאירות
ומסבירות על העץ חיים הקדוש וכשאני לעצמי אין בי
יום ט' לחודש טבת תר״ץ.
שליט״א
לא דעת ולא תבונה וקל וחומר בדברים העומדים ברומו של
עולם אמנם למעןכ״ק תורת המחבר• שליט״א באתי בהסכמתי
ו
הנני בא בדברי אלה׳ ל ב ש ו ר ה טובה׳ ל כ ל דורשי
וצמאים ל ד ב ר י אלקים חיים׳ ת ו ר ת
ה׳ ועוזו הכמהים
ויהי רצון שיפוצו מעינותיו חוצה וכםא תורתו יתגדל בהוד
אמת׳ האצורה בחביון עוזו׳ חכמי הרזים׳ דברי הזוה״ק
והדר להוציא כל םפריו רזי דחין חידושין על אמיתת התורה
וכל החונים על דגלו׳ ובריש כ ל א ת ו ו ן קדישין׳ אורווה
וסודותיה עפ״י מרן הקדוש האר״י החי ויתקיים בו לא ימושו
מפיך מזרעך ומזרע זרעך מעתה ועד עולם ואשרי כל מחזיק
בידו להוציא לאור תעלומות ,תורה יצאה בהינומא ,כי שכרו
גדול עץ חיים היא למזיקים בה ובפרט המחזיק להגדיל חכמת
הקודש הגנוזים׳ וחתומין בעזקא fטמירין׳ מתורת ה ר ב
רביגו
קודש הקדשים האריז״ל,
המסודרים׳ ב כ ר ך הנורא
ב ס פ ר הקדוש yvהחיים׳ ע״פ תלמידו ה ר ב הקדוש הריח• ו
האמת ולהאדירה ולהחזיק ביד לומדיה כי הלימוד הקדוש הזה
ד ל כי האיר המזרח חליי׳ ובא חכם אלקי׳ ר ב תבונות׳
ותפילה בכונה מקרביה קץ הגאולה כמ״ש בזוה׳׳ק ברעיא
ה ר ב •הגאון המקובל .ה ד ר הוא ובקודש
מחימנא פרשת נשא דן 6קכ״ה ע״ב בהאי םפרא יפקון ישראל
מגלותא וכר ותקוני חזוה״ק תיקון ל׳ בתחילתו האריך שם בזה
בתיקון מיג בתחילתו שם כתב שמבטל כמה גזרות קשות
מישראל ומקרב קין הגאולה .ולכן אנשי חיל עם קדוש תחזקנה
ידיכם לעשות
חברות קדושות להרים
דגל התורה להחזיק
בלימוד הקדוש הזה אשר על ידו אנו יוצאים מעבדות לחרות
משעבוד לגאולה ומאפלה
לאור נדול ויהי׳ ה׳ למלך על כל
א ו צ ר קודש׳
מוי׳
נהדר
יהודה ליב אשלג
שליטיא ר ב
ומוי?
בגבעת שאול פרוור עקו״ת ירושת״ו׳ והיי רוח ד׳ עליו
ל ח ב ר מ ח ב ר ת הקודש מנה אחת אפים׳ בפנים מאירות,
באורח ק צ י ׳ ופנים מסבירות ,בטיול בפרדם באורחא -
אריכא בהסברה והמחקה׳ והרחבת ד ב ר י ם ׳ ל ב א ר כ ל
הארץ ויהיה ה׳ אחד ושמו אחד ונזכה לראות בקרוב ירושלים
סתום בהקדמות שרשיות הדק היטב׳ ל א מ ת ה ש ל תורה
נוה שאנן ומקדש על מכונו וכהן בעבודתו ולוי בדוכנו בעגלא
ביסודות אמיתיים׳ הרחיב והעמיק .ומעלה בידו מרגלאין
ובזמן קריב ויקוים בנו מקרא שכתוב כי עין בעין יראו בשוב
ה׳ את שיבת
ציון ובנין אפריון וימלוך עלינו במהרה מלך
עליון כ׳׳ד החותם
לכבוד התוה׳׳ק
והנני מברך את כבוד
קדישין
ב
״י
ה צ נ
' י ודים שאול דודך הכהן
בעהם״ח ס׳ איפה שלימה על ם׳ אוצרות חיים וספר בניהו בן
יהודע והו״ב על םפר שפת אמת ועלי נהר
)מקום החותם(
)ראש ואב לכל חכמי המקובלים והמכוונים
מהספרדים דפעיה״ק ירושת״ו(
ב׳יה עיה״ק ירושלים ח״ו יום ער׳יח ת0וז תפז׳׳ר לפ״ק
וכל .ח י ך
יולדתו•
,
והנני בזה מ ב ק ש מ כ ל עם ה׳ נבוני ה ל ב החרדים
אדמויר המחבר שליט״א הנ״ל בברכה משולשת האמורה מפי
אהרן ובניו חכהנים הקדושים פה ירושת׳׳ו.
הטועמו׳ יאמר דין הניין לי׳ א ש ר י
א ל דברו וקדושת תוה״ק הפנימית׳ מקור החכמה והבינה
העליונה ,ל ק ח ת באהבה ר ב ה א ל בתיהם ברכה׳ את
הקדוש והנכבד הזה•
הספר
הדברים ה י ו צ א י ם מפי זקן זה שקנה חכמוה ודעת
קדושים׳ והלובי בקדושה ובטהרה,
בכתרה
ו ר א ן
י
ה ו
א להשתמש
ש ל תורת אמת הגנוזה׳ בעבודה ל ש ם גבוה׳
אם כי אני איני םהבקיאים בצפוני התוה״ק בכל זאת
וכל מחזיקי ידיו בקודש לתמם את החזיון
יחיו שורותי אלה נאמרים לכבוד התורה ולומדיה אחד מיקירי
הנהדר ,להאיר אור יקלו על כל דברי קודש׳
ירושלים וחכמיה העוסק בתורה לשמה ומגלה צפוניה ה״ח
'האי גברא רבא ויקירא ידידי הוא הקשור במוסרות לבבי מאז
בואו לקבוע דירתו
בעיר קדשינו עד עתה לא זזתי מחבבו
עד שהוקרתיו לאח ואחות וצחצחות כי אמר לחכמה אחותי
את ביראתו הקודמתו כקש״ת הרב הגאין י׳
אשלג
יהודה ליב
שליט׳׳א רב בגבעת שאול פרור ירושלים ת״ו.
כתבי האריז״ל,
ונפש המדבר׳
קדוש ד
יתברכו
ממקור
מ ק ר ב Sב וגפש
הברכות .־־ כ נ ה ״
בחין
המחבר שליט״א וקדושת
החותם בברכה נאמנה ,מ ה ר הקודש
ע ר ך ה ר ב הגאון
ספריו • הקדושים׳
מירושלים•
חאמת אגיד שאני יודע מך ערכי כי אפילו בפשט
איני כדאי ליתן הסכמה מכ״ש בדבר שלא בי הוא אבל כולי
עלםא מכירים את כבוד שר המסכים הניל הכהן הגדול בלימוד
הק׳ אברהם יצחק הכהן קיק
הקבלה ,ומפורסם שמו ויה״ר מלפני אבינו שבשמים שכל ברכותיו
יחקיםו .ובעה״ח המחכה לישועה קרובה.
חק׳ יוסף חיים זאנענפעלד
האב״ד לכל מסדרות אשכנזים כקה־ק ידושלםת״ו
הרב הראשי לארץ ישראל
)מקום החותם(
פנים מאירות ענף כא קמא
עץ החיים ענף כא
פנים מסבירות ענף כא
א״ק כולל :ע״ב ,ם״ג ,מ״ה ,וג״ן ,בעצמותו ובזי .הנה
דברי הרב שבענף הזה ,מתחילת ועד סוף ,המה רק
א״ק
כולל ע״ב ס״גמ״ד ,ו ב ץ בעצמותו,
כללים בהחכמה ,ולפיכך מדבר בקיצור נמרץ ,וצריכים
וכל א ׳ מאלו ה ד ׳ נכללו מארבעתן,
ע״כ לבקיאות יתירה להבין דבריו שבכאן ,והנה רובם
שהם
כבר ביארנו אותם בענפים הקודמים ,ואין אנו
צריכים
באן רק להזכיר הדברים .מלבד מעניני השערות רישא,
ודיקנא ,אשד עוד לא ביארנו מהם כלום ,והמה שיתבארו
בע״ה בהענף שלפנינו ,אמנם רק בשורשש ,והפרטים
יתבארו בע״ה במקומם ,בםוד י״ג תיקוני דיקנא,
ומתחילה נזכיר ענין התחלקות העסמ״ב שבא״ק ,ע״פ
ב׳ שורשיו ,דהיינו משורש ה״פ א״ק ,שמטרם
הצמצום דנה״י דא״ק ,ומשורש הב׳ דהיינו סוד התחלקות
העםמ״ב ,על י״ב פרצופין ,שנתחדש מבח צמצום
נה״י
ויוצאים מ מ נ ו ג״כ א ו ר ו ת
ענפיו .והע״ב ,ה ו א במוחין דיליה,
א״א ו א נ א דאצילות ,ולעילא
שולטים בכל פרצוף אשר פארות רבות ויקרות מסתעפים
מחיבור הזה ,כמ״ש לפנינו במקומם ,וע״כ צריך שתזכור
נגד
מנלנלתא
דיליה ,יש ב ו ד ו נ מ א בחי׳ עתיק דאצילות,
ו ס ע דיליה ,מאוזן ו ל מ ט ה ע ד טבורו ,ו ה ו א
כנגד
ב י נ ה דאצילות ,ומ״ה וב״ן דיליה,
מטבורא
ו ל מ ט ה ,כ נ נ ד זו״ן דאצילות.
ו ה נ ה עד״ז שבפנימיותו,
ועליית המ״ן ,וכבר הודעתיך אשר גם אחר עליות המ״ן,
מתחבר השורש הקדום בבל הפעולות ,באופן שבי השורשים
לחוץ,
כן
הוא
ב א ו ר ו ת שיוצאים מ מ נ ו ,ש ה ם ענפיו כ נ ז כ ר ,
אותם היטב ,בכל המשך החכמה ,ותדע שז׳׳ם ב׳ דבראשית,
שהתיקונים מאריך בביאורם ,ועליהם סובבים קושית
בינה
חז״ל ,והלא במאמר א׳ יכול להבראות ,ולמה
בעשרה מאמרות• כמו שנתבאר לך בענף י״א
וי״ב
דמ״ה א ח ר התיקון ,ש ה ו א שם ם״נ ה כ ו ל ל
בפמ״ם ,אשר מאמר א׳ ,ה״ם שורש האי ,שמטרם צמצום
שניהם ,ו ה ם נכללים ב מ ז ל א ד ד י ק נ א דא״א,
נה״י ,ועשרה מאמרות ה״ם שורש הבי ,שמצמצום הנה״י
והבן זה מ א ו ד / ,כ י כן ה ו א כאן ,ואז עדיין
ועליית המ״ן ע״ש.
וכבר
נתבאר היטב ,ענין התחלקות י״ב הפרצופין מכח
צמצום נה״י ,ועליית המ״ן לנקבי עינים ,דע״ב
נפרשו ויצאו אח״פ דכל ראש מגעםמ״ב לבר מראש,
ונעשו בכל אהד מהם בחי׳ אמצעי בין מאציל לנאצל,
וב״ן
ש ה ם ענפי ז ו ץ ,א ז נזדוונו ע״ב ס״נ הפנימיים
והוא בהיות הנאצל בחי׳ התפשטות פה דראש המאציל,
ש ה ם חו״ב מ מ ש ,ואז נ ב ר א העולם במדה׳׳ד,
געםמ״ב ,שמצד שורש הא׳ ,נמצא
בץ,
בבל פרצוף מה״פ
שיצאו לבד
עתה מצד שורש הב׳ ,שגרם לכל אח״פ
מרישא ,ונעשו לבחי׳ גופא ותוך ,לפיכך נבחנים אח״פ
ויצאה ב ת
מתחילה,
יוצא הויה דמילוי ע״ב ,ומה׳
לחוץ :ומהיוד
במילוי ם״ג ,ומהו׳ הויה
ראשונה יוצא הויה
דמ״ה ,ומה״ת הויה דב״ן ,ע״ש.
וזה אמרו
שא״ק
כאן,
בעצמותו ,דהיינו בפרצוף
עםמ׳׳ב
כולל
שנק׳
הפנימי שבו
פרצוף הכתר ,שעםמ״ב האלו ה״מ הויה פנימאה
הנ״ל ,שמד׳ אותיותיו
יוצאים ד׳ הויות דעםמ״ב
אומר,
שעםמ״ב עומדים
שכולל
עםמ״ב,
להתפשט ולצאת
אות דהויה שלו,
כלומר
לחוץ ,מכל
ולפיכך נבחן בעצמו ג׳־כ,
אשר כל אות כולל הויה שלימה.
וכ^
אחד
נכללו
מאלו הד׳
מארבעתן:
כי כל אחד ואחד מאלו ד׳ הויות דעםמ״ב
שיצאו ,נבחן בחיוב שיש בו ג״כ הויה פנימאה,
שמד׳ אותיותיו יוצאים ד׳ הויות עםמ״ב ,כמ׳׳ש
בארוכה לעיל בענף ט /עש״ה.
ויוצאים
שהם
ממנו ג״כ אורות לחוץ
ענפיו :ויש כאן ב׳ בחי׳ ענפים
כשרצה להוציא מ ׳ ה
שהיא
הויה
פנימאה שמכל אות שבו יוצא הויה שלימה
ה י ה מ ת פ ש ט סיג ע ד •רנלי א״ק.
ואח״כ,
ובין
כמ״ש הרב לעיל ,אשר בא״ק יש
כיי ש ע ר ו ת ר א ש ו כ ע ד ענפי ע״ב ,ו ש ע ר ו ת
כלולים א ר א ,שבין שניהם ,לקחו
ע״ב
לחוץ ,ולפיכך
ד ק נ א ה ם מאח״פ כ נ נ ד ענפי ם״נ ,ש ב ה ם
נבראו
א״ק
כולל
ם״ג מ״ה
וכוי:
שם
ב פ נ י מ י ת דא״ק .ואח״כ׳ יצאו ענפיו ל ח ו ץ
בשר ,עור ,שהמה הענפים
לחוץ ,מפרצוף
היוצאים
ולבושים
הפנימי
דעםמ׳׳ב
הנק׳ מוחא.
ובחי׳ השנית /ה״ם שערות רישא ,ודיקנא ,ושמתחת
החזה ואצילי ידים ,וזקן התחתון ,כמ״ש בפמ״ם
שהמה בחי׳ הענפים היוצאים לחוץ,
בארוכה,
האלו לבחי׳ בינוני ,בין המאציל שנתעלה עתה למעלה
ד ר ך העין ,ובאו מ ט ב ו ר ו דא״ק
טעינים דראש .ובין הנאצל אשד גם עתה לא יוכל להמשך,
ו ל א נתקיימו הענפים שבחוץ ,ע ד שחזרו
בשר ועור ,כנ״ל ,שהרי המה תלויים ymb
ל ה ז ד ו ו ג והולידו בן ,ש ה ו א שםימ״ה ,בפנים
להעור.
אחר המלבות שעלתה לנקבי עינים ,ונשאר מצבו מתחת
הפה .וא״ב מחויב עתה הנאצל ,לקבל כל שפעו מפרצוף
ולמטה.
היוצאים לחוץ :בחי׳ א׳ מכונה,
עצמוח ,גידין
האח״פ ,הנמצאים בינו ובין המאציל ,והבן היטב .וכבר
ובחוץ ,ו ה ו א מ ד ת הרחמים ,ונתקיים ה ע ו ל ם ,
הארכנו הרבה בענפים הקודמים ,ומשם תבין בהרחבה.
כמשארז״ל ע ל פםוק ביום ע ש ו ת ה ׳ אלהים
ו נ ת ^ א * שם ,אשר אח״פ דראש מפרצוף הפנימי ,הנקרא
פרצוף הכתר ,נעשה לבינוני
מפרצוף הפנימי
לפרצוף ע״ב ,והוא הנקרא אריך אנפץ ,והאח״פ דראש
הע״ב נעשה לבינוני מע״ב לם״ג והס נקי לפעמים או״א
הפנימים ,ולפעמים בשם המזלא ,כמ״ש במקומו ,והאח׳״פ
דראש הם״ג נעשה לבינוני ,יין הם״ג ובין המ׳׳ה וב״ן,
והמה שנקראו ישםו״ת ,עש״ה.
א ש ר ע״כ ,יצאו ד׳ פרצופין בכתר :ועיקר הכתר ה״ם
עתיק ונוק׳ ,שהם למעלה מעינים דראש הפנימי/
כנ״ל .ומחציתו התחתון בלומר האח״פ דראש הפנימי
שה״ם הבינוני הוא שנקרא א״א ונוק׳ .ועד״ז יצאו ד׳
פרצופין בע׳׳ב ם״ג ,שמחציתם העליון נקרא או״א עילאין,
ומחציתם התחתון נק׳ ישסו״ת ,דהיינו הבינונים כנ״ל.
ועדיו יצאו ד׳ פרצופין במ״ה וב״ן ,שמדציתם העליון
נקראים זעיר ונוק׳ הגדולים ,או ישראל ורחל ,ומחציתם
התחתון נקראים זו״ן הקטנים ,או יעקב ולאה.
אות ב׳ ודע
א ר ץ ושמים .והבן א מ ר ם העולם ,כי מ צ י א ת
הצומחות ויוצאות לבד מהכלים ,הן בראש והן בגופא,
וההפרש רב
מתלבשים בעצמות הכלים שבגוף ,דהיינו באותם הכלים
עצשפ הנמשכים מצד השורש הקדום למ״ן ,ע״ד שנתבאר
בענפים
הוא
ואבא
דיליה כ נ ג ד
ד א צ י ל ו ת :כמ״ש בענף
ט׳,
אשר פרצוף ע״ב דא׳׳ק יוצא מפה דראש של
פרצוף הפנימי ,ומשם
מתחיל קומתו,
ונמצא
מלביש על הגוף דפרצוף הפנימי ,שנק׳ גלגלתא.
א ל א ב ר א ש ו נ ה היו זו״ן נקבות ,מ צ ד דין,
וא״א דאצילות ,ה״ם אח״פ דראש הפרצוף הפנימי,
ש ה ו א ש ם בץ ,ואח׳׳כ היו זו״ן זכרים ,מ ש ם
דע״ב ,להיות שלמעלה
מ ״ ה .כי כ ל מ ״ ה וב״ן נ ק ׳ ב ש ם
והנה
עולם.
ב צ א ת הבץ ,ש ה י א ה נ ק ב ה ,ו כ ו ל ה
דינין ,ה נ ה נודע ,כי ב כ ל
מהד׳
אחד
הנ״ל יש בו כ ל ל ו ת ארבעתן ,ו ה נ ה
ב ש ם ם״ג כ ב ר
נ ת ב א ר לעיל ,היות ע״ב
אמנם
מתלבש בראש
מגלגלחא דא״ק אין שם בחי׳ כלי כלל ועיקר.
ולפיכך אומר הרב אשר אבא .דאצילות,
שה״ם הויה דע״ב ,וא״א האצילות ,שהים מחצית
הכתר התחתון דהיינו אח״פ דכתר כנ״ל ,הם
שניהם בחי׳ ע״ב ,דהיינו כמבואר ,שאח״פ דכתר
מתלבשים בראש הע״ב ,גם נודע ,שא״א
ם״נ מ ״ ה וב״ן ,שהם טנת״א ,וכולם נכללים
בי״ס דעקודים ,ע״ש ו ה מ צ א נ ו .ו ה נ ה
נם
ולעילא
וכבר
ידעת .כי ד ׳
אלו
כלולים
מי״ס ,ו נ מ צ א כי שם ב״ן נ ח ל ק ליוד נ ק ו ד ו ת
ולד׳
בחינות ,א מ נ ם כפי
האמת
מ ג ל ג ל ת א דיליה י ש ב ו דוגמת
עתיק
הראש דפרצוף הפנימי,
בענף
נוטל
בחי׳ ע״ב דמ״ה החדש.
בחי׳
בשם ב״ן ,ה ם כלולים מ א ר ב ע ת ן .
בינוני :בחי׳ הא׳ הוא האמור לעיל בסוד א״א
ביניהם ,כי הבינונים מבחי• א׳ המה
והע״ב
במוחין
א״א
העולם ,ה ם ה ז ׳ ת ח ת ו נ י ו ת ל ב ד ,ש ה ם זוץ,
אמנם ,אשר יש ב׳ בחי׳ של פרצוף
ויששו״ת וכי׳ ע׳׳ש ,ובחי׳ הב׳ של בינוני ה״ם השערות
מכל גוף הפרצוף הנכלל ממוחא עצמות גידים
ט׳ ,ומשם
תבין,
ד א צ י ל ו ת :והיינו
כמ״ש היטב
אשר
בפמ״ם
הראש
דע״ם
הראשונים דכל פרצוף פרטי ,ה״ם עתיק ,שמפה
הם ה׳
שלו ולמטה ,דהיינו הע״ם דגוף ,הם שנק׳ פרצוף
בחינות ,כי ה כ ת ר ל מ ע ל ה מ ה ד ׳ בחי׳ הוא,
גלגלתא ,שהוא חחילת גילוי האו״ח דמלכות של
ועמו הם ,ה ׳ פרצופין הכוללים י״ם כ נ ו ד ע .
ענין
והנה
ראש הפרצוף רעים ההם ,שבו מתגלים
הכלים
פנים מסבירות
קמי
בענפים הקודמים,
דפנים
בסוד כלים
עץ החיים ענף בא
דאחורים
וכלים
עש״ה ,אמנם הבינוניס מבחי׳ בי ,דהיינו השערות אינם
בתוכיות הכלים דגוף,
מתלבשים
ענפים
אלא בבחי׳
יוצאים מחוץ מהם והמה רק תלויים בגוף ,והוא להיותם
בעיקר רק בחי׳ האח״פ דבלים היוצאים.
פירוש
דכבר נתבאר שעיקר הבלים דגוף בכל קומתו
ובנינו מראש ,תוך ,םוף ,המה נמשכים מםוד
הקדום
לםץ,
הפרצוף ,כדברי הרב
כענף
הא׳
השורש
המוחין הנמשכים ע״י
מחדש ,לבין
המוחין,
והמה עיקר
הקודם,
מ״ן,
ההארה
שה׳׳ם
שהיתה
אומר שם
בנינו
בההבחן
של
שמבין
החו״ג שבאו
בראשונה
זו
וזיל ,ובבחי׳
להם
מטרם
תהיה
ביאת
כל הפרצופים כולם שלימים ,וזאת לא עשתה רק הגדלת
החצי אחוריים ,עכ״ל .פירוש
בי
דבריו,
ההארה של
הפרצוף שיש בו מצד המשכתו משורש הקדום להמוחין,
דהיינו הכלים דאחוריים ,אע״ג שאין
כלים
בה מבחי׳
דפנים ,מ״מ הוא עיקר עצמותו ובנינו של הפרצוף ,אמנם
אור המכונה בשם מוחין ,שפירושם ה״ם האורות היוצאים
אחר תיקון המ׳׳ן שנק׳ חו״ג ,אע״פ שמצדו נמשכים כל
אור
הכלים דפנים הראויים להתלבשות
הנק׳
העצמות
פב״פ ,מ״מ אינם רק בחי׳ הגדלת אחורים לבד ,כלומר,
שמגדילים
הכלים
דהפרצןף
אחוריים,
ומשיבים
אותם
משורש הא׳,
לבחי׳ פנים,
שהמה רק
ולפיכך אין
המוחין דמשורש הב׳ נחשבים לעיקר ועצמות הפרצוף,
אלא רק בחי׳ טפל להפרצוף ,להיותם
ו ה נ ה ב ר א ש ו נ ה ,יצאה נ ק ו ד ה ר א ש ו נ ה
הכלים .ולפיכך מתחיל תחילת קומה רכל סרצוף
ד ב ץ ,ו ה ו א ה כ ת ר רב״} ,והיא כ ל ו ל ה מי״ם
מזה אין בחי׳ כלי ניכר
אותו
משביחים
שהיא ה כ ת ר דכתר ,ונשאר
שבה,
אור
שם כפמ״ם ע״ש,
ונמצינו
למדים ,אשר עיקר
כלומר בךת״ם ,הוא
נמשך
בעיקר ,רק מכח
שורש הקדום למ״ן ומוחין ואורות דשורש הבי.
שע״י
דהיינו
מ׳׳ן המה רק המתחברים עם הכלים דשורש האי
ומשיבים
ומאירים
חכמה
ונשאר
נתבאר שמצד שורש הבי ,אינו נמשך רק שבח
והנה
כלים.
נמצאים בנין הכלים מכח שורש הא׳ ,אמנם תדע ,אשר
יש
גם
כלים
תיקון
המיוחסים בעיקר רק לשורש הב׳ שע״י
המ״ן,
הוא
אחיזתם
רישא,
והמה
הס
בארבע
מקומות
ושערות דיקנא,
השערות,
סוד
אשר מקור
בגוף ,דהיינו:
ומתחת
החזה
ואצילי
ודיקנא תתאה,
וענין
מקומות
ד׳
הקודם,
אח״פ״ האלו
התחתון
האדיבות.
העליון,
דבוק
בסוד
שבאים
תבין
הנ״ל,
אח״פ
עיפ המתבאר בענף
היוצאים
ממש
נפל
ל מ ט ה .ואח״כ ,יצא א ו ר החסד ,ובו
כלולים ז׳ אורות ,ונשבר,
לראש
ובסוד
התחתון
שיפולי
אור
ה ג ב ו ר ה בכלי
עד
מהראש
שלמעלה ממקור יציאתו מכח שורש ה א /שהרי
עכשיו
הרי כל
תחתון מרויח קומתו
דאח׳׳פ
אינו יבול
להתעלות
למעלה
מפה ,ששם
מקורו
שורש האי ,ולפיכך הוא שואב כל בחיי האח״פהאלו ,אל
מקומו במצבו למטה מפה,
גס נתבאר שם ,אשר
הפה
עצמו נבללת מאותו המלכות שבנקבי עינים עש״ה.
אות
נ׳
ובמו
שמבחינים
כבנין
בל פרצוף שיש הויה
פנימאה בפרצוף הפנימי ,אשר מכל אות ואות דהויה
פנימאה יוצא הויה שלימה לחוץ ,כמו
שנתבאר באורך
לעיל
בכ״מ דאין לך םפירה שלא יהי׳ בה אבי״ע,
דעולם התיקון ,וא״כ איך
אפשר לדמות
איזה
צורה של ספירה ופרצוף ,ומכ״ש שערות רישא.
ודיקנא ,שהמה באים ונתקנים מבירורי השביה׳׳כ,
ה ב שהיא
הנקודה
,
כ מ ק ר ה כ ת ר ,כי ג״ר ש ב ה יצאו ו ל א
ו ב צ א ת ה ד ע ת ,התחילו ל ה ש ב ר ,
ה י א כ ל ו ל ה מי׳׳ס ,ואירע
על שם העתיד להיות .ורצה הרב
דבר בשורשו ,משום
להודיענו כל
שאיא להבין שום חכמה
זולת הידיעות הראשונות ,ומכיש בחכמת האמת,
לפיכך הוא מדבר בהם בכינויים דעולם התיקון,
וםמך עצמו
לא יכשל,
וכל
על אזהרה הנזכרת,
הזוכר
ועיש בפנים מאירות דף ל״ח ד״ה
דרך משל.
ולמטה עד
וזה אמרו ,ום״ג דיליה מאזן
ל ה כ מ ק ר ה ה ר א ש ו נ ו ת ,כי נ׳׳ר ש נ ה נ ש א ר ו
טבורו כנגד בינה דאצילות ,עכ״ל ,כלומר ,אחר
שלימות ,ו ה ד ת המתחילים.מן ה ד ע ת ש ב ה ,
כולן נ ש ב ר ו .
תמצאנה מושרשת בא׳׳ק מבחי׳ אזן -ןלמטה עד
ואח״כ׳ יצאו ד נקודות דב״ן ,ש ה ם
כ ל ל ו ת ב׳ נ ק ו ד ו ת לבד ,כנודע ,ש ה ם זוץ
ד ב ץ ,א ש ר כל נ ק ו ד ה מ ב ׳ בחי׳
האלו
טבורו .וענין השרשה הזאת מתחלת מעת עליית
המ״ן לנקבי עינים ,אשר מכחו יצאו אח״פ לבר
מרישא דע״ב ונעשה לרישא דם״ג ,כמבואר בענפים
הקודמים ,והכלל הזה נוהג בכל הראשים
רכל
ל ב ד כ ל ו ל ה מי״ס,וכל אלו נ ש ב ר ו ע״ד הנ״ל.
הפרצופים ,עד לפרטי פרטיות ,כמ״ש בענף ט״ז
והרי שבין ב כ ל ל ו ת ובין
בפרטות,
אשר מעינים ולמעלה דכל ראש ,נחשב לע״ב
להם מ ק ר ה א ׳ הזה ,כי
בכללות,
ומוחין וחכמה ויור דהויה הכוללת ,ובחי׳ אח״פ
הז׳
אינה
נ ק ו ד ו ת דב״ן,
כל
אשר
בחינתם
א ל א ב ׳ נ ק ו ד ו ת לבד ,ה נ ה
נ ש ב ר ו .ו א ם בפרטות,
כי כ ל
כולם
ה ד ת של
א ח ד מן הנ״ר ,ג׳׳כ נ ש ב ר ו .
ואמנם
שליטת שורש האי,
מצד
א״ק לא הי׳ בחי׳ אצילות עשר ספירות ,שפירושו
כך בעולם ,התיקון כשנתקן הבינה דאצילות אז
נתעלה המלבות של ראש ,ונמצאת למעלה מאח״פ דראש
אמנם התחתון הנמצא בעיקר בכח
שום דמיון וצורה ,וכו׳ עש״ה .ונודע שבפרצופי
כנודע ,אלא כל המדובר בפרצופי א״ק ,הכל
ד נ ץ ,וגס ה י א כ ל ו ל ה מי׳׳ס ,ואירע
ב י נ ה ד ב ץ ,ונם
הנה
דעליון
נ ש ב ר ה ,ואירע ב ה כנ״ל .הרי כי
אח״כ ,י צ א ה נ ק ו ד ה שלישית ש ה י א
ותוכן
שע״י עליית המ״ן נתעלה המלכות דבל ראש ,מפה לעינים,
לעסוק קודם אצילות עשר ספירות ,ולא לדמות
יצא
ע ד ת ש ל ו ם ד ת ,ש ה ם ז׳ מלכים שבה.
תחתון שממנה נאצל,
להיותו
ידעת ,שאין בנו כח
ה ת ח ת ו נ ה ש ה י א מ ל כ ו ת ד כ ת ר דב״ן,
נשברו׳
דראש
בחי׳
לעיל בענף ה׳ ,וז״ל כבר
כדברי הרב
הראויים להתלבשות העצמות ,מתחילים מהאצילות
אח״כ ,י צ א ה
של
התפ״ב
התיקון בםוד אבי״ע ,אז גם בעליונים מהם הושרשו
כנ״ל ,וכיוצא בזה,
ועל שם
דמלכות הזו ,וע״כ מאחר
הוא /על שם העתיר ,כלומר ,דאחר שנתקן עולם
מלובש בה בכל התיקונים הרצויים ,כמ״ש הרב
הז״ת ש ב כ ת ר זה.
ובה
הוא המקור לכל
שמטרם עולם התיקון ,אשר כל
המדובר בהם
עלה
אירע מ י ת ת ז׳ מלכים ב כ ת ר ד ב ץ ,ש ה ם
קרה
הדברים
שתזכור בכל ההמשך של הדרושים דא״ק,
וכבר נתבאר ,שהתיקונים דעשרה כלים
גם ה י א
לה
1D״! Jדיליה מאזן ולמטה עד טבורווצריך:
עשרה כלים ,כי שם ספירה יורה על כלי שהעצמות
הגבורה ,ו ב ה כלולים
ה ׳ אורות ,ואירע ב ה
נקראים
מלבות
והאור
ל מ ע ל ה ,והכלי נפל ל מ ט ה .וארדכ,
עש״ה ,כי אי אפשר להכפיל באן בל
שבחי׳
שם א ו ר ה ב י נ ה .
ונשבר ,ו ה א ו ר שלו ע ל ה ל מ ע ל ה ,ו ה כ ל י
שערות
ידים,
כלל.
אותם התיקונים בבחי׳ שורש להם,
ואח״כ יצא א ו ר ה ד ע ת בכלי ה ד ע ת ,
ראויים לג״ר ופב״פ.
בחי׳ הפנים דבלים ,בהיות שכבר
אור החכמה,
וחזרו וירדו ח ׳ א ו ר ו ת בכלי ה ב י נ ה ד כ ת ר ,
אותם לבחי׳ כלים מתוקנים .שיהיו
דהיינו
ד כ ת ר .ו נ ש א ר שם
חכמה
בנין
שם
ה כ ת ר ,וחזרו וירדו ה ט ׳ א ו ר ו ת בכלי
ומגדילים ומאירים אותו ,בבחי׳ כלים דפנים לבד ,כמ״ש
הפרצוף .בהשלמתו
בהגלגלתא ,כי למעלה
ויצאו כ ל הי׳׳ס שבד .כלולים בכלי ה כ ת ר
הארה זו
פחותה וגרועה מהראשונה ,כי הראשונה תיקנה ועשתה
פנים מאירות
כי ג׳ נ ק ו ד ו ת ה ר א ש ו נ ו ת ,כולם כ ל נ ק ו ד ה
מ ה ם י צ א ה ב ב ח י ׳ יוד נקודות ,א ל א ש ה ר ד
ודת
שלימות,
ש ב כ ל יוד ויוד נ ש ב ר ו .
אמנם
ובינה .גם נתבאר אשר הם׳׳ג דא״ק הזה המתחיל
מאח״פ נשלם על הטבור ,כמ״ש שם היטב ע״ש.
ובהאמור תבין שדברי הרב האמורים בזה
הענף ,המה כוללים ,כלומר ,דלא י
יש ה פ ר ש א ׳ ביניהם ,והוא ,־
של כ ל יוד ויוד הנ״ל נ ש א ר ו
דכל ראש ,נחשב לם״ג וה׳ ראשונה דהויה הכוללת
ר ד
כ
ל ל למצבים
הפרטיים המשתנים בכל פרצוף ,דהיינו על דרך
פנימיות
וחיצוניות
והלבשתם הםחולפת
וכו׳,
כמ״ש בענפים הקודמים ,אלא להיפך שמדבר רק
מבחי׳ ההם השוים בכל הפרצופים .ומזה נשמע,
אשר בכל הפרצופים יהיה התחלת קומתם מגלגלתא,
ולמעלה מגלגלתא אין מהם שום תפישא והשגה
ב ׳ נ ק ו ד ו ת תחתונות,
כללות
שהם
כלל ועיקר ,להיותו בחי׳ עתיק .גם מגלגלתא
עד
פנים מסבירות
לעיל
בפמ׳׳ם כענף טי ,אשר מאות היוד דהויה פנימאה
יוצא לחוץ הויה
ראשונה
שלימה שכחשכון ע״כ,
פנים מאירות
עץ החיים ענף כא
ה׳
ומאות
וכו׳
דהויה פנימאה יוצא הויה בחשבון ם״ג
כ ל ל ו ת ז״ת דב׳׳ן כנודע,
כל
ל א יצאו
א ח ד בבחי׳ י״ם כ מ ו ה נ ׳ נ ק ו ד ו ת ר א ש ו נ ו ת
כלומר׳
א מ נ ם ה נ ק ו ד ה ה ד ׳ ש ה ו א כ נ ג ד ז״א דב״ן
באותם חידוש הכלים שנתחדשו רק בכח עליית
המ״ן,
גשארו ג״ר ש ב ו וכן העשירית שבו ב נ ק ו ד ה
בפרצוף הפנימי
דבלים
עד״ז גם באותם
הבלים דפנים של
פנימאה
גם בהם נבחן ,הויה
הפרצוף,
ההם ,אשר מכל אות דהויה הפנימית יוצא הויה לחוץ,
שמהיוד יוצא לחוץ הויה דע׳׳ב ,ומה״ר הויה דם״ג ,וםהו״ה
הויה דמ״ה ובין.
עסמ״ב
באופן שיש ב׳ בחי׳ לבושי
על הפרצוף ,דיש עםמ״ב מלבישים עליו מצד עיקר בנין
הפרצוף ,שהמה נקי :
בחיי לבושי
עצמות ,גידין ,בשר,
החידושי
עםמ״ב מצד
בעיקר הוא משורש הבי .וכמו
שבעיקר
ועור,
כלים,
ויש
שהתחלתם
לי״ב
בנין הפרצוף ,אשר מתחלקים
יוצאים
מ:ח התחלקות כל ראש לב׳ בחי׳ ,כי האח״פ
לבר מרישא ,ונעשו לבינוני ואמצעי ,בין מאציל לנאצל,
עדיו ממש גם בעםמ״ב
בשורט הבי
שמקורם
דהיינו
םוד השערות ,כנ״ל ,גם המה מתחלקים על י׳׳ב הפרצופין,
כי אותו הטעם האמור בעסם״ב
גם
הראשונים נוהג
בהם ,כי גם המה בהכרח כלולים טב׳ השורשים ,כי כל
כל הט׳
כל השינויים והחילופים ,שמבין פרצוף לפרצוף,
דב״ן והיא ש ו ר ש ה ב נ י ם .
שהוא מלכות
דב״ן/
אחרונות ש ב ה
נשארו
ל מ ע ל ה ,כ ד ר ך ז״א ,ו ל א
יצאתה ר ק כתר שבה ל ב ה
ובזה יובן ,א י ך ה ם
נקודות לבד,
ז׳
והם
כי בין
ב׳
בחי׳ ז״ת
ד כ ל ל ו ת דב״ן ,ש ה ם
ש ל א נשברו רק הז׳ לבד.
ונקודה ,ו ל א נ ש ב ר ו ׳ א ך
בב׳
בחי׳
כלים כלל
הנ״ל ,אשר אח״פ דראש הפנימי המה יורדים ומתלבשים
במוחין דראש הע׳׳ב.
והנה
האח״פ האלו ,המה כלולים מבי
או״ח:
בחי׳
בחיי א׳ הוא האו׳׳ח היורד ממלכות דראש האי
עינים ,שהם האח״פ המתלבשים בראש
מבחי׳
הנקבי
הע־ב
כנ״ל ויש
בחיי
שממטה
או״ח
והוא
למעלה,
כלולה בפה דראש הפנימי מצד שורש ה א .ותדע ,שזה
ו א מ נ ם יש
התחתונות ,ש ה ם
כ ל ל ו ת הז׳ ל א יצאו ה נ '
ר א ש ו נ ו ת ש ב כ ל נ ק ו ד ה מ ה ם כ ל ל ועיקר.
ו ד ע כי ע ״ ד
כי ב ׳
שביארנו
נקודות
הבץ
בכללות
התחתונות ש ה ם כללות
ז׳ מלכים ,ל א יצאו ג״ר ש ב ה ם .כן ב כ ל
מלכים ,ד כ ל א ח ד
ז׳
נקודות
מהנ׳
ה ר א ש ו נ ו ת דב״ן ד כ ל ל ו ת ,ל א יצאו הג״ר
וב״ן ,והבן מאד.
שערות ראשו
וכוי:
כנגד ענפי ע״ב
וכבר הודיענו אשר א״א דאצילות ה״מ ע״ב,
דאצילוח ,ה״ם חצי כתר התחתון
וענין א״א
כנ״ל ,שה״ס אח״פ דכתר ,ובחי׳ אמצעי בין א׳׳ם
שה״ם חצי העליון דכתר ,שנק׳ עתיק ,ובין ד׳
הפרצופין
עםמ״ב .וכבר ידעת שזה נוהג בכל
הפרצופים עד לפרטי פרטם ,גם
ענין האמצעי
שה״ם האח״פ שיוצאים המתבאר בסוד הכתר,
נוהג ג״כ
בהעםמ״ב ,כדברי הרב בע״ח בשער
אבי״ע ,וכמ״ש בפמ״ם כאן ,גם נתבאר לעיל,
שיש ב׳ בחי׳ של
אח״פ
היוצאים :הא׳ הוא
האמצעיים שישנם בגוף דהיינו בין כאו״א מגעםמ״ב
שבו ,שהוא העושה בכל פרצוף ומחלק אותו
ד ז מלכים ע צ מ ו בפרטות ,ו נ ש א ר ו ב ב י נ ה
על י״ב פרצופים ,ויש ג״כ בחי׳ ב׳ של אח״פ
שלהם שבאותה הנקודה עצמה.
היוצאים לבר מכל ה״פ שבגופא ,והם הם םוד
,
האו׳׳ח הנמשך ממלכות דנקבי עיניס ,הוא נמשך ומתלבש
בראש הע״ב מגלגלתא ולמטה ,שה״ם א״א כנ״ל ,אמנם
הפרש,
שמטבורו
דכאו״א ,שולטים בו כל החוקים הנוהגים במ׳׳ה
כי
נקודות
ועיקר.
האצילות עד םוף העשיה,
ד כ ל ל ו ת דב״ן ,בכולם ה י ה ה ש ב י ר ה ש ו ה ,
ה״ם שערות רישא ,וכבר ידעת שאח״פ דראש הפנימי
ואבא דאצילות הם כנגד ע״ב דא״ק ע״ש .והיינו מטעם
דאצילות:
ה ר א ש ו נ ו ת ד כ ל ל ו ת דב״ן ,בין ב ב ׳ נ ק ו ד ו ת
תבין ,אשר אח״פ דראש הפנימי היוצאים לחוץ
בבל הפרצופים ואין צריך לומד בראש ה א ׳ שאין שם
זו״ן
גם זה תבין ע״פ
ולמטה
ה ר א ש ו נ ו ת ,יצאו גם ג״ר
וכדברי הרב כאן ,אשר א״א
ף ^ ״ ך וב״ן דיליה מ ט ב ו ר א ו ל מ ט ה כ נ ג ד
נקודות
שבכל
המה מתלבשים בראש דע״ב ,בי אינם יבולים להתעלות
כמ״ש בפרצופי אבי״ע ,כי םוף כל סוף
המתבאר לעיל ,אשר נוהג בכלהו פרצופים מראש
אחרונות
נמצאו
אינם
זזים מהחוקים הראשונים האלו.
נקודה
למעלה ממקורם שה״ם הפה דראש הפנימי ,שזה נוהג
החיצוני המגולה וחיצוני הזה הוא הנק׳ בינה
או ם״ג המושרש מאח״פ רכל פרצוף עד הטבור
ומגקודה ה ה ׳
בנ׳
ובזך
שמתגלה ,וזהו ג״כ רק על ידי
הזה ,וידיעה זו הוא היישרה מצויינה להבין עמה
נקודות
לעיל בענף ט׳
שעצמותם אינו מתגלה כלל ובלל לחוץ,
הארתם לבד
זולת
ה ש ל י ש י ת דב״ן ,ש ה י א בחי׳ א י מ א ד כ ל ל ו ת
הכחות שבעליון בהכרח שימצאו בהתחתון ,כדברי הרב
עש״ה.
עד האזן ,נחשב לפנימיות ^בכל הפרצופין ,בלומר
שבו ,ועד״ז תקיש לכל המתבאר בהמשך הענף
שאנו מבחינים בעםמ״ב,
פרצופין
קטג
ואל תתמה ,איך
התחתונים
יצאו
ד׳ פרצופים שבשערות.,
כל
והענין כמ״ש בפמ״ם כאן! שב׳ השורשים
ה״ס השערות רישא ,אשר מקורם אחוז בהמוחין ,כלומר
הגיר ש ב כ ל נ ק ו ד ה ו נ ק ו ד ה של ה ה ׳ נ ק ו ד ו ת
שבא״ק שולטים בכל פרצוף ,אמנם שורש הא׳
בבחי' הפה דאח״פ שירדו לע״ב ,ומשם עולות בסוד או׳׳ח
ראשונים
זה ה א ד ח הבולל באח״פ האלו שמבחי׳
ממטה
למעלה,
בנקבי
ובוקעות
הגולגלתא
ומלבישים עליה מלמעלה
וזה'
ממטה למעלה
ויוצאים
בחוץ,
בדאמרן,
ע׳׳כ מוציאים
שמקור
האח״פ
מבפנים
בסוד המוחין,
השערות הם
כמו
בהמוחין ,את
לחוץ
שנתבאר
השערות
האלו
ממטה למעלה כמבואר
באח״פ
דראש הפנימי ,שיורדים
הע׳׳ב,
יורדים
שראש
דם״ג
עש״ה,
מתחיל
דראש
והנה גם הס כלולים מב׳
היורד ממלכות
הם מתלבשים
האו״ח
ומתלבשים
בראש
מאזן
הס״ג,
•גמבחי׳
וכבר ידעת
הע״ב
בחי׳
או״ח
בנ״ל,
בנ״ל
דנקבי.עינים ולמטה עד הפה,
בראש הס״ג עצמו בסוד המוחין ,אמנם
ממטה
למעלה הכלול
באח׳׳פ האלו,
הם בוקעות הכלים והפנים דראש הש״ג ויוצאות מפנים
לחוץ,
שה״ם
שערות
עש״ה,
שעדות
ר שא
והנד,
נתבאר סוד
דיקנא ,ובמו שנתבאר לעיל גבי
כי המה
שוים
זה לזה ובמו
שיתבאר עוד.
השערות,
שמקורם
נובע
התלבשות
נשברו,
דנקודים
והדת
נשברו.
ה ת ש ו ב ה היא ,כי ב כ ל נ ק ו ד ה ו נ ק ו ד ה
מסוד
שבא״ק ,דהיינו שמטרם חיקון המ״ןהוא עיקר בנינו
דהפרצוף ,וע״כ גם סוד הפרצופים
האמצעיים
הניל ,מתלבשים באותם הכלים ממש ,הנמשכים
משורש הא׳ שבא״ק ,אמנם גם בשורש
הב׳
יש מין א ו ר א ׳ שור! ל ע ר ך ה נ ס ו ד ה ה ה י א ,
שיצאו מכח צמצום נה״י ועליית המ״ן ,נמשכו
יכולים
עמו ג״כ בחי׳ כלים ,ותדע שהכלים ההם הם
ואז ה א ו ר
ה ה י א שלהם,
הגיר
לקבלו ,והז״ת ש ב ו ל א יכלו לקבלו ,וכעד״ז
ומתלבשים • בראש דע״ב ,כן גם האח׳׳פ דראש
והאו־ח
לא
אמרו כי שערות ראשו כנגד ענפי ע״ב ,דהיינו
ושורשם הם מבחי' או״ח שמפה ולמעלה הכלול באח״פ
והנר,
א ח ר שבירת
העליונים.
וגם א י ך
ב כ ל נ ק ו ד ה ונקודה ,מ ה ה ׳ נקודות א י ר ע
ק־•
שנקראים בכל מקום שערות.
וצריך להבחין בהם ב׳ עיקרים :הא׳ שהם
גבוהים משורשם מבחי׳ הכלים דגוף שעליו תלויים,
והב׳ שהמה רק בחי׳ זו״ן דכלים ונמנעים לעולם
אח״כ
חזרו להזדווג ע״ב ם״נ דא״ק,
ש ה ם ח ר ב ש ב ו ,והולידו הבן זכר ש ה ו א
שם מ״ה ,בפנים מ מ ש .ואז
המיה ד ר ך המצח.
יצאו
ענפי
ולחוץ ,מ ט ב ו ר דאיק
ולמטה.
ועתה
מבחי׳ ג״ר.
והענין כמ״ש
לעיל ,שהמה בחי׳ אח״פ.
האלו ,ששורשם ותחילתם הוא
הזווג
שבנקבי
העינים ,דהיינו הוא הנק׳ שורש הב׳ ,ואין להם
מקור ואחיזה כלל בשורש הקדום לעליית המץ,
וכבר ידעת שהזווג נעשה בע״ב ם״ג דגלגלחא,
נשלמו ד׳
בחי׳ ע״ב סיג מ ״ ה
ובין דא״ק ,ה ש ר ש י ם שבפנים ובחוץ ,ש ה ם
הענפים
כלומר,
בבחי׳
החכמה
דראש הפנימי,
והבן
היטב ,והנה נבחן משום זה ,אשר אח״פ דראש
הפנימי
סמר
התלבשות
פנים מסבירות
אח״פ
שהמוחין
דעליון,
כללות
והשערות הפ
המעורב
באח״פ
להתלבש
האוד
שיש
עץ החיים ענף בא
אלא
באח״פ
רק זה החלק שממטה למעלה
האלו ,אשר עיכ אינם יכולים
דעליון
בבלים פנימים דהגוף ,משוס דכל בחי׳ או״ח
שממטה
זולת
דעליון
כולליפ
בתחתון ,כמו המוחין
למעלה אין להם
או״ח
בבחי׳
כלים ,שאין
שממעלה
הכלי מתגלה
למטה ,שזהו שנק׳ גוף
תכין ג״כ ,שורש הד׳
ומה
הא׳ שערות
שמתחת
החזה,
שנתבאר
לעיל דף
שיפולי
מקומות של השערות,
והד׳ וקן
קל״ז
שערות דיקנא ,והגי
התחתון,
והוא על דרך
בפמ״ם ד״ה ונתבאר ,בסוד
דעליון למקום התחתון עש״ה ,ובבר ידעת שאין
ל ך פרצוף שלא יהי׳ בו ד׳ המדרגות :ע״ב ,ם״ג ,מ׳׳ה,
הראש
וב״ן ,כי
משוס
שאין בו
פרצוף
ממלכות
הפנימי
עד
הע׳׳ב
הגלגלתא
דס״ג,
לראש
אח״פ
דראש
יוצאים
שערות
רישא
ומסור
הס׳׳ג
הנקרא
ומתחת
וב״ן,
שיפולי
השערות
בחי׳ א׳ דראש הס״ג הנק׳
ישסו״ת,
דיקנא.
בהמוחין בסוד
על
ומלבישים
אח״פ דע״ב
ומסור שיפולי
או׳׳א עי׳ ,לבחי׳ ב׳ דראש
אצילי
ידים .ומסור שיפולי אח׳׳פ דםיג למ״ה
יוצאים
והנה נתבאר
דזקן
התחתון.
המקורות של השערות בשורשם ובע״ה נאריך בביאורם
עד לפרטיותם בענפים הבאים ,שאכמ״ל.
נבאר
ועתה
הנקודות
בביאורם
בענף
השביה״כ שקרה בכל הזית דה׳
בז׳׳ת דעתיק מה שהרחיב הרב
ואפי'
בהענף הקודם
נתבאר
וכבר
לעיל בפמים
יוד אות גי ,אשר כל המדובר בע״ס דנקודים
אינם בעםמ״ב החיצונים דב״ן ,זולת בראש וגוף דפרצוף
דב״ן,
הפנימי
דגופא ,ומיעוטים ,ומסכים ,נ״כ
ד ר י ש א ,ו נ ע ש ה כ״ז בחי׳ ג ץ נ ו ק ב א דא״א
וזה היה ב כ ה ד כ ו ר א דא״א ש ה ו א מ״ה ה ח ד ש /
נשברו ,והעלו ז״ת דב״ן
ש נ ש ב ר ו ׳ ו נ ת ח ב ר ו ע מ ה ס ז״ת דמ״ה ד ד כ ו ר א
שמתחילה יצאו ע״ס דראש בקומה שוה
דא״א ,ונתקן הבל.
המ״ה וב״ן ,ותיקנו ג״ר ד ח כ מ ה דב״ן עם
פרצופים
ברודים,
דאצילות ,ו א ז נ ק ר א
כדה
כי נקודים ה ו א ב״ן ,וברודים ה ו א
ו ב ץ יחד.
המשיח ,כי א ל ו
נתקנים
לגמרי,
ו א מ נ ם ל א היה כן׳ כי אם ע״ד ה א מ ו ר
בקונטרסי זה ,כי עתיק ל ק ח כ ל
הכתר
דמ״ה ,ו ה י ר א ש ו נ ו ת ל ב ד מ כ ת ר
דב״ן.
עםמ״ב,
לא
הגלגלתא
נגלו כלל
בעצמה
בע״ם
לא היה לה
עצמה ,ומכ״ש שלא היה כה כח להוציא התולדות שלה,
שהם העסמיב,
ונמצינו
כדברי הרב שם
עש׳יה.
בענף יוד,
למדים ,אשר השבירה לא היה בעיקר
בז״ת דעתיק,
אמנם א״א
ואו״א
וזו״ן בהכרח שהם
רק
לעתיד ל ב א בב״א.
ונחזור
אל
על הגלגלתא ,המה האו׳׳ח .העולה ממלכות דראש
הפנימי ממטה למעלה .אשר .אין לה עור היחס
דגילוי כלים ,וע״כ אינה.
יכולה להתלבש בע״ב
כמו הגלגלתא אלא צומחות ועולות ממטה למעלה
ענף כ״ב
הכוונה,
ב׳
אמנם השערות התלויים
על הגלגלתא ,כאמור ,והבן מאד.
אמנם משום זה אין בהם
לעולם מבחי'
ו נ א מ ר כי
הלא
ג״ר דכלים כי כל ענין ג״ר דע״ס .מתיקון מ״]
פב״פ,
לפי
י אז המה
או״א היו מ ת ח ל ה
ואילך ,אינם בתחילת אצילותם,
כ
ש נ ע ש ה ל ה ם מוחין מ ה כ ת ר ,כנ״ל ,א מ נ ם
בבחי׳ הקטנות ,דהיינו אור ךן״ק בכלים דג״ר,
וקיום
כמו שנתבאר לעיל בדף ק׳ בפט״א ר״ה ובזה עש״ה
מ׳׳ן ש ל ה ם ה נ ו ר ם ל ה ם
הנחי׳
העמדה,
דפב״פ ,היו מ צ י א ת ז׳ מלכים אלו
אשר כל ענין הג״ר הוא מכח שאחורים דחב״ד
נמצאים בהפרצוף מתחילת אצילותו ,ע״כ שבים
גלגלתא,
בלולים בפרצוף
כי כן ה ו א ת מ י ד ׳ ש ה ב נ י ם ה ם מ״ן ד א מ א .
עצמו שמגלגלתא ולמטה .כי יש שם אחורים דג״ר
ו ב ע ו ד שאלו הז׳ מלכים היו ת ו ך ה ב י נ ה ,
מצד שורש הא׳ .משאיכ בהשערות ,שהכלים
גלגלתא ,להיותם עתידים לצאת ממנו בסוד ד׳ המדרגות
עסמ״ב ,כמו
וזה
וע״כ מתלבשת
בע״
ה כ
ל ו שעליו תלויים .כי
א ש ר היו ב מ ע י ב י נ ה ,ואלו היו מ״ן דילה׳
דהיינו הנק׳ פרצוף
שאומר שם הרב
ד י ״ ן ע ם י׳׳ס דמ״ה ,כנ׳׳ל,
הפנימי נק׳ גלגלתא,
מקורים,
והנה נתבאר עיקר הא׳ אשר שורש השערות
לא
יושלם
תיקון קוין לבגינה
ולמעלה ,דרך הנקבים שבגלגלתא.
הפנימי ממעלה למטה ,ךע״כ יש בה גילוי כלים
בחביזז״ן
כי פרצוף
ולמעלה ,וע״כ בהכרח שיוצאים מחוץ
להמוחין
ד כ ת ר דב״ן .וכן א ב א ל ק ח ח כ מ ה ר ב ץ ,
שנשברו.
יעדי םיומו ,ולפיכך תבין בבירור ,אשר אלו ד׳ המדרגות
הא׳ כי
שורשם
מהאו״ח דאח״פ שמגלגלתא
הגלגלתא היא בחי׳ האו״ח היורד מהמלכות דראש
והוא משוס שלא היו בהם בהי׳ תיקון קוים,
ד׳ המדרגות ע י ב ם׳׳ג מ׳׳ה וב״ן ,ומלבישים עליו מראש
האו״ח למטה ,ע״ד שאומר הרב גבי אור היוצא
וא״א לקח כ ל ה ח כ מ ה דמ״ה ,ו ה ׳ א ח ר ו נ ו ת
דבחי׳
וכבר
הנק׳ גלגלתא ,דהיינו מבח שורש הקדום ,ונמצא
בחי׳ האו״ת הזה ,שמושרש גיכ ומחובר יחד עם
המה תמיד גבוהים טן
בסוד
ידעת
למטה ,והאו״ח הזה
שייך כולן
לא״א ,להיותו
כי אין להם התחלה ומקור בהע״ב ,שמצד שורש
שבראש
דפרצוף•
הא׳ הוא האו״ח שממלכות דחכמה היורד ממעלה
היו
הסתכלות הבי,
הגלגלתא הזה נמשכים ויוצאים
אנו מוצאים באח״פ דכתר שלמעלה מגלגלתא/
דמוחין ,אין לו שום מקום להשאר שם במוחין,
צריכה להתפשט
שענין תיקון •קוים לא נמשך רק עד הפה של
למעלה.
ו א מ נ ם ,ל א יכלו ל ה ת ק ן ל נ מ ר י עד ביאת
לע״ס
דהיינו ,המלכות דראש ,כנ״ל בענפים הקודמים.
המה יוצאים
ומתגלים
בםור
או״ח
עינים באח״פ עש״ה .והנה זה החלק שיש באו״ת
והמה
הנקודים
אינו מתגלה זולת ע״י החיצון שלה שנק׳ ע״ב
דרך עינים ,אשר מתערב בהכרח עם הסתכלות
ש ב כ ל בחי׳ ובחי׳ מ ה ם ,ע״כ ל א נ ש ת ו ו י״ם
שהגוף
המושרש
ו ב ץ .וכעד״ז׳ ע ד ת ש ל ו ם הי״ס ,ש ה ם ה ׳
יכלו בחי׳ ב״ן ל ה ת ב ר ר לגמרי כ ל ח ל ו ק ו ת י ה
אשר מפרצוף
כולה בפרצוף הע״ב ,וכל
בגלגלתא
זה .נוהג זווג חיצוני ממלכות ופה דכחר ולמעלה
מ״ה ,ואז הגיר ת ק נ ו
ה ד ת שלהם
עד הכתר דבתר שנק׳ כח״ב זו״ן ,ואפי' הנוקבא שבראש
ואח׳׳ב היה
וידעת שפרצוף הגלגלתא נעלמת ומתלבשת
דמ״ה
ג״כ קומתה שוה עד הכתר כמ׳׳ש שם ,והם נתקיימו.
המלבות
דראש הפנימי.
בבחי׳ גילוי כלים המיוחם לע״ב ,אמנם יחד עם
והצי ב י נ ה דמ״ה .וכעד״ז כולם ,כי
הגוף,
ולכן ירדו לבחי׳ פרצוף גלגלתא ,שה״ם
והוא ,משום דבי בחי׳ כלים ,שה״ס או״ח,
מ ה ת ק נ י ם י״ס דמ״ה ע ם י״ס דב״ן.
ענף כ״ב
ענין
'דומיא
גופא
אח״כ ,נזדווגו זו״ן ש ה ם ז״ת דא״א,
יוצאים השערות שמתחת החזה
השערות
א ז ה י ה היכולת בז״ת להתקן בבחי׳ כלים
שמכח שורש הא׳ אין שם אפי׳ הבר דבחי׳ כלים,
דגוקבא
הפנימי
יוצאים
ה א ו ר היוצא
מקום כלל ועיקר בראש הפנימי ,כמו
דא״א
נבין הד׳ מקומות של השערות הניל ,כי מסוד
כנ׳׳ל,
מהם,
שידעת
שמטטה
שמכה תיקון המ״ן נחלק הראש דם״ג לב׳
בחוץ
התחיל להתקן ,ש ה ו א בחי׳ רישא ו ש ע ר ו ת
אמנם הכלים האלו ודאי שאין להם שום
ד א ר י ך אגפין ,ע ם ג״ר ר ב ץ דא״א
ומטבור עד סיום רגלין ה״ם מ׳׳ה וב״ן,
כנ׳׳ל.
נשארו
למטה הוא שורשו ,כנ״ל בענפים הקודמים ע״ש.
שלא
דראש הפנימי ולמטה ,והמלכות הזאת
שיפולי
שם,
שהרי המלכות שבנקבי העינים והאו״ח שממעלה
ומוחין כנ״ל ,שה״ם א״א'האצילות ,עש״ה .ולפיכך
בחי׳ בסוד הפרםא ,כנ״ל בארוכה,
ובזה
והנה-כיון שג״ר ש ב ו
השבירה.
נחשב לבנין הפרצוף,
דהפרצוף הים ע״ב ,עד האזניס והתוך ה״ם ס״ג מאזנים
גם נתבאר
כי ה נ ה מז״ת ש ל ו התחיל
בחי׳ תוך דגופא ,שיש בו כבר ענין גילוי כלים,
ועיקר ,וע״ב מתחיל כל
היא הנקראת גולגלתא ,שבה מתחיל כל פרצוף .והראש
הטבור,
וא״א ,ונניח תיקון העתיק ,ו נ ד ב ר מא״א.
גופא ,שערכו כלפי הראש בבחי׳ זו״ן לבה כלומר,
לבחי׳
כי ת ח ל ה נזדווגו ג׳ ר א ש ו נ ו ת ד מ ״ ה
אינו
כלים כלל
הענפים הנ״ל ,ואז התחיל התיקון מעתיק
הפנימי יצאו לחוץ טבחי׳ ראש ,וקבלו
ונקבים ,ואז נ ת מ ע ט
וכלים פניםים ,כמו שהארכנו בענפים הקודמים.
רישא ,והב׳
פנים מאירות
להדיא' וז״ל ,והנה ג׳
אורות,
הם
להיות פנים ,עש״ה .והנה זהו שנמצא כבנין הגוף,
שלהם
פנים
עץ החיים ענף כב
מסבירות
הנקודות ,הראשונים הם מתפשטים
אורות ,שבתוך אלו
:
ומוציאים עד חשבון יוד ,והס בחיי יוד ספירות דעתיק,
והנה
הס
נקודות הנשארים
הז׳
סוד
להדיא
א״א
אשר
מהיוד נקודות הראשונים
ואו״א וזו״ן ובו׳
בז״ת האלו
עכ״ל .הרי
שנשברו,
שמבואר
העםמ״ב שהם או״א וזו״ן,
כלל ,משוס שלא
לא יצאו
היה תיקון קוים בגלגלתא כנ״ל ,ולפיכך נשארו כלולים
בגלגלתא ,ונחשבים בכלל שביה״ב ,כט״ש היטב בענפים
הבאים .בע״ה.
והנר,
לפי האמור צריך להבין היטב דברי הרב בענף
מקרה
הקודם
שאומר
שביה״כ
אשר
אשר בכל
ג״ר דבל
הנקודות
קרה
נקודה נתקיימו,
וז״ת
ה'
שבבל נקודה נשברו ,שהוא תמוה .וסותר לכאורה דבריו
הנ׳״ל שבענף יוד ,שאומר להדיא
להם
שלא
אלא ג״ר
יצא
מוחי] /והוחזרו או״א /פב״פ /ונזדווגו
יחד׳ כדי להוציא ז׳
כלולים שם א״א
או״א וזו״ן ,ב א ו פ ן :שלא יצא בי אס ג״ר דעתיק ,ושאר
ובעת
העםמ׳׳ב
אם
כאן,
דעתיק
הז״ת
לצאת בבחי' הוווג ,כי לא
המתקלא
והענין
לא יכלו
בעצמו
והזווג ,כנודע.
תבין עם המתבאר בענפים הקודמים ,אשר אלו
ה׳
מהעיניס,
הנקודות שיצאו
מלכים אלו.
צ א ת ה מ ל כ י ם אלו׳
מתי /א ל א שהיו
מועילין
א ם לא
קיימים/היו
לאו״א פב״ב /אפי׳ שיצאו
מעמידין
למטה/
ל מ ץ ש ל ה ם /א מ נ ם יען
ומתו/
והיו
המעמדת
חזרו להם א ב ״ א /כ י כ ב ר
להם מ״ן
שיעלה
להם
מי
ומקיים חזרתם פב״פ.
ראויים
בהם כמו שמדייק הרב לבאר בענף י״א ,וז״ל ,והנה כל
נקודה ונקודה מהם ,צריך
פרטיות שבה ,כדי
בלולה מיוד נקודות
שתהיה
אחד מהם
שיעשו אח״ב בל
פרצוף.אחד כלול מי״ס ,וכו׳ עכ״ל עש״ה.
אין כלל
שאפילו בג״ר דנקודים עדיין
והנך
בחי׳
י״ם
בחי׳
דאו״א ל י ד ה ע ד כ ל ו ת ש ב י ר ת ז׳
נקודה מהם ,שעדיין אין בהם בחי׳ פרצוף בלל ,אלא רק
בחי׳ המ״ן ,שאח״ב כשיגיע אליהם האור מנה״י דא׳׳ק,
אז
יהיו
הג״ר
ראוים להוציא י׳ים מכל נקודה ונקודה
שבהם ,והיינו משום שיש בהם סוד תיקון הקוין אמנם
ב׳ נקודות התחתונות שהם הז״ת אינם ראויים להוציא
נקודה שבהם ,והוא משוס חסרון תיקון קוים
י״ס מכל
כנ״ל.
אח״ב כשהגיע
והנה
נעשה
אליהם האור דנה״י דא״ק ,אז
בהם הזיווג
ויצאו
ע״ם
ךךאש
שנק׳
כח״ב זו״ן בקומה שוה ,עד הבתר ,ואז נמצא שכל נקודה
מאלו ה׳
ונקודה
נקודות שיצאו מעינים נתפשטו לי״ם
דהיינו עד קומת בתר והוא רק בםוד ע״ם דראש ,דהיינו
מפה דראש ולמעלה,
והנה
נעריך מציאות
כאשר
הזי
ותבונה
כנ״ל
ת״ת/שהוא
אחוריים
נ מ צ א כי ע ד שליש
ה ד /אז נ ג מ ר ו ל י ר ד
המלך
דאו״א עלאין ,ו כ א ש ר
אמנם
הנקודות
תדע
כח״ב
אשר
יש עדיין להבחין בהם ,בחי׳ ג׳ ראשים זה למטה מזה
הטבני"לבאר
שכבר
בענפים הקודמים ,שהמה
ענינס
נקי כתר חכמה בינה אשר בכל אחד מהג׳ ראשים האלו
ישבוע״ס
שקומתם שוה .וענין התחלקות הזה כבר ידעת
שהוא מכח התחלקות בל ראש
וסוד האח״פ,
שמעינים
נקי
ועיקר הראש
ולמעלה.
לשנים מעינים ולמעלה
שנקרא כתר,
והנה
שיצא/
הראשון
הדעת הוא המלך
ובו היו כלולים כל הז׳ כ נ ״ ל /ו ה נ ה
או אבא או חכמה ,וע׳יס דזווג חיצוני ,נקי ישםו׳׳ת או
אימא או בינה ,כמו שהארכנו באלה לעיל עש״ה .וזהו
•שאמרנו
אשר
אלו
הע״ס דראש הנקודים .הנק׳ כח״ב
זו״ן
בחוץ
כ נ ג ד ענפי
דיקנא הם
מאח״פ
ם״ ג וכו׳:
ככר נתבאר ,שראש
כ ב ר י ד ע ת בי
תבין שסוד
דיקנא ,הם
השערות
ממש כמו
שנתבאר בשערות רישא ,שה״ם האו״ח הכלול
•המלכים שנולדו כ ב ר בעולם /ולכן עיקר
נמשכים מבחי׳ ראש דע״ב עצמו ,ולא
דיקנא
הדעת׳
מראש הפנימי ,וא״כ המה מתאחזים בראש הם״ג
כ נ ר יצא לעולם ב ר א ש ו נ ה ,כי כ ב ר
וגם שם צומחות ממטה למעלה ,כלומה מבפנים
העלאת מץ
אשר
עיקר ה ע ל א ת
מ״ן/
נוהג בכל ראש וראש טפרטי הפרצופין .ובזה
הם
ע ד ע ת ה /ה י ה ע״י
לחוץ כמו שיתבאר במקומו באורך.
ג י א ר נ מ ש ל א ה ו צ ר כ ו ת ח ל ה מ ץ לאו״א/
ענף כב
ר ק סליק נ ר ע ו ת א ל נ ד ו מ ״ ש שאלו הז׳
לומר ש ה ם
מלכים היו מ״ן /אין ה כ ו ו נ ה
£״ן
שלהם
הגורם
להם
וקיום
העמדה
המשיכו ח ר ג /כי כ נ ר נ מ ש כ ו בתחילה.
וכו׳ :כבר נתבאר זה בכ״מ בענפים הקודמים,
או״א
אשר כל הארה ,אין לה קיום והעמדה בלי כלי,
ואח׳׳כ נתן ח כ מ ה ב ב י נ ה ז׳ מלכים
צריכים לב׳ זווגים שנק׳
וראיה
לזה
החזירו
שהרי
אל
הנינה/
מעמידין
אמנם
אותם
שהיו
הכוונה שהם
מץ
היו
נ נ ח י ׳ פנ׳׳פ לאו״א׳ ע״י
ה ע ל א ת מ״ן שלהם /אחרי
בבינה /ואז היו
שהיו
ממשיכין
עוד
כנר
ההרג
כבתחילה.
ונחזור א ל הענין׳ כי
הוא
הנה
אחר
כלול מ ח ר ג .
ועוד כי ה ל א הז׳
וכדי שיתגלו
כלים,
הסתכלות ,כי ע״י הסתכלות א׳ יוצאים רק שרשים
לכלים ,והמה שנקראו בכל מקום ע״ם *דראש,
אלא יעל ידי הסתכלות הב׳ ,יוצאים הכלים ,שהמה
נקראים בכל מקום ע״ם דגופא ,או ז״ת.
ונמצא ,אשר הארה הזו שהגיע להנקודים
מנה״י דאיק שנק׳ פב״פ וג״ר ,כנ״ל בענף הקודם
ע״ש ,אשר הע״ם דראש דהארת הזו ה׳זם 'או״א.
חו״ב ,וגם המה מתחלקים לב׳ ראשים ,בסוד זווג
פנימי
ומלבישים לגלגלתא
ושערות
מלמעלה
כמבואר
באח״פ דראש העליון ממטה למעלה ,אלא ששערות
הפנימי נקי או׳׳א עילאין
ווווג
במוחין ,ומשם הן בוקעות לגלגלתא מטטה למעלה
ותבונה.
מ״ן ו ה מ ש י ך ח ר ג באו״א ,כי ה ל א ה ד ע ת
חיצוני,
ע״ב ,דהיינו כדאמרן ,אשר שורש השערות נמצא
נשברו
שיצא א ו ר ה ד ע ת ו נ כ נ ס בכלי שלו /ה ע ל ה
שזווג
וזה אמרו ,ששערות ראשו הם כנגד ענפי
אח״פ היוצאים לחוץ וענין ירידתם לתחתון ,שזה
המה הע״ס
אמנם האח״פ דראש הנקודים המה
ובזה
תבין ,שגם
השערות הנ״ל .שה״ם הא״ח
כל הז׳ מלכים אז ירדו נם אחוריים דיש״ם
ע״ם דגופא ,אז נשברו הבלים ונסתלקו האורות בנודע.
זו״ן הםלבישים
כנגד ע״ב דא״ק שהם המוחין,
כאמור לעיל עש׳׳ה
הם״ג מתחיל מאזן ולמטה ,גם נתבאר שענין
אלו ,כמ״ש .א״כ א״א ל ו מ ר
זה לזה
ואבא
ק צ ת מאחוריים ד א ו ״ א וזהו ביאור הענין.
נתפשטה ממעלה למטה בסוד הסתכלות בי ,כדי להוציא
בקומה
דאצילות
דאצילות ביחד ושהם שניהם
המוחין ,שמשם צומחות ועולות בסוד או״ח כנ״ל
פנ״פ/
אלו הע״ס דראש ,שהם ה׳
שום ענין כלי להתאחז שם ,דע״כ כולל הרב א״א
ש כ ל בחי׳ ש ב י ר ת מ ל ך א ׳ היה גורם ירידת
אמנם אח״ב כשהמלכות של ראש
שוה
בהשערות רק בחי׳ זו״ן לבד,
מתחילים לצאת מן הע״ב שבהגולגלתא ,דהיינו
רואה
בכל
עש״ה .והנה נחבאר לך' עיקר
מלכים/
םפי׳
לזווג ,ואז יושלמו הבלים בבל בחינתם הכלול
הב׳ ,אשר אין
ואז
גס הכלים הנמשכים מאור העינים ,לא יצאו בבחי׳ כלים
שלימים
וזו״ן דכלים אין
מגולגלתא ולמטה ,כי אין שם למעלה מגולגלתא
בענף י״ח עש״ה ובפמ״ם .ולא עוד כי
והמ״ן ,אשר אח״ב בביאת האורות מיסוד
באור
הפנים ,רק זו״ן לבד
שלהם
מלכים אלו /ב ד ׳ פרצופים של ח ר ב יש״ם
דא״ק ,יהיו
כמ״ש בפמ״ם בענף י״ג ,אשר מכח חסרון בינה
שממטה למעלה דאח״פ האלו בהכרת שגם הם
יצאו דק בבחי׳
אלא רק בבחי׳ נקודות ,כלומר אותם הנקודות
בחי׳ זו״ן וו״ק
לבד,
הפנימי ,בהכרח שמתלבשים בראש דע״ב המתחיל
ו ה ג ה פ ש ו ט הוא /ש ל א נ ג מ ר ו אחוריים
הכלים לבד ,ואחר כך נמשכו להם האורות מיסוד א״ק,
כדברי הרב לעיל
אין בהם רק מבחי׳ מה שיש
הפנים לבד ,דהיינו רק
בגוף מכה אור
שנשברו
אותם פב״פ ירדו ל מ ט ה /
אין
שלהם אין להם שום יחם להגלגלתא .כנ״ל ,וא״כ
גם נתבאר ,אשר כל בחי׳ אח׳׳פ דראש
לכן נם או״א /האחוריים
וז״ת דעתיק כנ״ל ,ימלבד זה איך אפשר להאמר שיצאו
היה שם תיקון קוים ,שה״ם
פנים מאירות
היו מ ע ל י ן מ ״ ן וגורמין ז ו ו נ ל א ר א /ו נ מ ש כ ו
קמה
הרי שעדיין אין לה קיום והעמדה זולת בהגלות
הז״ת ,שהמה הבלים ,כנ״ל.
וזה אמרו ,כי הלא או״א שהיו פב״פ ,אין
להם העמדה וקיום זולת במציאת ז׳ מלכים האלו,
דהיינו הז״ת ,שהם
מלכים /היו אז
כלולים
בחי׳ הגוף
והכלים
ההארה.
כי
ראותו
סטו
זו״ן
פנים מסבירות
המלבישים
נקודה
זה
ונקודה
לזה
מהס.
בקומה שוה ,נמצא עוד כל
שנבחנת בסוד ג' ראשים :ראש
הכתר ,ראש החכמה ,ראש הבינה ,והיינו בהבחן דזיווג
פנימי
ובזר־,
דנקודיפ
ב׳ בחי׳ ,אשר בג״ר אומר שג״ר
שלהפ נתקיימו וז״ת שבהס נשברו .ובזו״ן אומר שנשבר
כולו בין בפרטות ובין בכללות ,וז״ל .נמצא כי בין בגי
נקודות הראשונות דכללות דב״ן ובין בב׳ נקודות אחרונות
ככולפ
היה השבירה
שוה ויש הפרש כי בגי נקודות
שבכל נקודה
גם הג״ר
ונקודה ,ולא
נשברו ,א ך ב׳ הנקודות התחתונות שהם כללות ז׳ מלכים
לא -יצאו
ענין
ג״ר שבהם וכו׳ עכ׳׳ל .והיינו כדאמרן ,אשר
ג׳ נקודות הראשונות שיצאו בג״ר וז״ת ,הס בחי׳
r
כלולים בו /ולכן היה בו
הג׳ ראשים בתר וחו״ב וישםו׳׳ת ,שנק׳ ג״כ כח״ב ,כנ״ל,
להוריד
כח
ח ר ג כנ״ל.
וחיצוני כאמו י
על
הראשונות .יצאו
עץ החיים ענף כב
לפי שאין
המלכים
שאר
מעלין מ״ן ,לפי שעדיין ה י צ י א ה ל א ה י ת ה
להם א ל א א ל
מוחין
כן הוא ת מ י ד ש ה ב נ י ם הם מ״ן דאמא
כי
וכו׳ :םוד המין ,נתבאר היטב בענפים הקודמים,
ואמנם
תבין היטב דברי הרב באןי דע״כ מחלק הע״ם
פנים מאירות
הדעת,
לכן א״א להוריד
שלמים ר ק ע״י זו״ן ביחד ,ולכן מ ה
שהים המםך המשותף ממרת הרחמים ,אשר הע״ם
דארי מתחברים בהם בםוד הכאה ,ויוצאים ע״ם
ממטה למעלה בםוד ע״ם דראש ,ואח״כ מתפשט
המלכות ממעלה למטר״ בב׳
אשר
בחי׳ התפשטות:
מהתפשטות הא׳ דהמלכות,
יוצאים ע״ם
ש ה ו ר י ד ה ד ע ת היה בחי׳ חו״נ ב ר א ש ד א ו ״ א
דנוף ראותו המדרגה ,ומבחי׳ התפשטות הב׳ ,נחשב
עלאין׳ ב מ ק ו ם ה ד ע ת ש ל ה ם ה ד ו מ ה אליו
אמנם מתלבשים זה
וכאשר
כמוהו.
כלי ה מ ל ך ה ז ה
נשבר
ה נ ק ר א דעת ,אז גם ה ד ע ת דאו״א עילאין׳
ירד למטה ,ב מ ק ו ם הגוף ד א ר א .
י ובחי׳ הגוף דבל אחד ואחד מהג׳ הראשים האלו נשבר
לתולדה ובן של המדרגה.
בזה כמ״ש בענפים הקודמים.
וזה אמרו ,שהבנים הם מין דאימא ,כלומר
שהתפשטות המלכות
דאמא ה״ם הבנים ,כנ״ל,
ובטרם שמתפשטים הבנים ,הרי שכלולים המה
א ב ל כלי ה מ ל ך ה ז ה ה נ ק ר א ד ע ת ׳
במםך דהמלכות דאימא ,ואז מכונים בשם ם״ן,
הראשים האלה נמצאים מבחי׳ הפה דכללות הע״ס דנקודים
.א ח ר ש נ ש ב ר /ירד לעולם ה ב ר י א ה /כמ״ש
כנ״ל ,שהמה המעלים שם ע״ם דאדח ממטה
אשר יש שם תיקון קיים ,אמנם בחי׳ הז״ת
עמו
אמנם בחיי הראש דכאו״א נתקיים ודאי ,שהרי כל הגי
,ולמעלה,
שהוא מבחי׳ פה ולמטה דבאו׳׳א מג׳ הראשים
שלהם
הנ״ל ,כבר אין שם תיקון קוים ,וע״כ נשברו.
וזהו
בע׳׳ד״ /ו ש א ר
הששה אורות
נ כ נ ס ו בכלי ה מ ל ך
ואז
שמדייק ואומר ,אך ב׳ הנקודות התחתונות שהם
שהיו
ך,ין מעלים מ״ן וגורמים זווג וכרי :והיינו
ה נ ק ר א חסד.
עדיין או״א
עילאין היו פב״פ
יצאו ג״ר שבהם עכ״ל,
כי אינם חוזרים אב״א ,ע ד שיגמור ה כ ל
דהיינו שהם •כללות הגוף דנקודים ,שמפה דנקודיס ולמטה,
לירד ,כי ה ם דבוקים פב״פ ,ו צ ר י ך שיגמור
כללות
מלכים לא
ז'
אשר •כללות הגי ראשים נחשבים להם כמו־ ראש אחד,
״כנ׳יל ולפיכך לא יכלו הג״ר שלהם לצאת מחוסר תיקון
קוין,
בי
היה
אותם
היה
אס
הגי
תחתוניות
בז׳
שישנם
הראשים
מגלית
.ונמצאת קומתה
גמור
זולת דק ,כנ״ל בענף הקודם ,וע״י הזווג שהשוה
מה שמלבשת בראש ,וע״כ
עך הכתר עליון
להתפשט
היתה צריכה
ראשים הנ״ל ,וע״ב
ראשים
ג׳׳ב בבחי׳ ג׳
כח״ב ,אמנם ,לא יכלה להתפשט ,משוס החסרון דתיקון
קוים כנ״ל ,וע״כ נשכרו כנ׳׳ל.
ומבואר היטב ,אשר ב׳
הנקודות התחתונות שהם מפה של 'ראש דכללות הע״ס
לא יצאו
דנקודים ולמטה,
הג׳ ראשים שלהם כלל ,כי
קצת
ד ב י ק ו ת בהם /איגם חוזרים
ולהלן בע״ה נ ב א ר ׳ עגין ה ד ב ק ו ת
דאו״א,
ו ה נ ה כשירדו ה״ח
דאו׳׳א
והנד,
הפנימי
דב״ן כדברי הרב
'בעצמו
נבחן
דהיינו ג׳׳ר וז׳׳ת
וגוף
דעתיק
ראשים
־שמלובשים
מבחי׳
התיקון
ג'
א ל ו :ז״ם הסתכלות הב׳ הנ״ל ,שהוא
ל נ מ ר י אב״א ,ו ה נ ה ענין חסרון הזה ,ה ו א
לצורך כלים המעמידים ומקיימים להארה כנ״ל.
חסרון ה ס ת כ ל ו ת עיני א ו י א זה
בח״ב
ש ה ו א חסד,
,
דאבא
בנופא
מעמידים ומקיימים פב״פ דאן״א .והענין ,כמ״ש
לעיל /אשר המלכות של ראש שהים המ״ן האלו
כתר
או
נשברו,
דוקא
והיינו
בהכםות
ד א ב א /ה נ ע ש י ם ע״י ה ת פ ש ט ו ת
האחוריים
אשר התפשטות
הא
׳ הוא לצורך גוף
עצמי ,וזה שנק׳ אחורים
דאו״א והתפ״ב .הוא
דעתיק ,דהיינו
ולמטה דפדצוף ב״ן הזה ,כולו נשבר,
ביסוד ד א ב א /ואז א ב א החזיר אחוריו א ל
ו א ,והמה מתלבשים זה בזה ,כניל.
אמנם
הגוף
ג״ר
שלהם,
נמצינו
למדים אשר בגמר
עתידים לקנות הג״ד שלהם ,דהיינו
מכח השפעת המלכות של בללות
פני
שבכי .הנקודות
דכתוכ ומפורש
התחתונות לא •יצאו
כאן,
הגיר
ממ״ש בספר מבז״ש שיב ח״ג פ״ו ,וזיל ,ונמצא בי מלבד
בשער
הזה בענין השבעה
מלבים
כדרך
כללות כי״ם השרשיות ,הנה גם בבל פרצוף ופרצוף מאלו
הי' פרצופין ,איחר כל ג׳ ספירות הראשונות דפרצוף חהוא,
היה בו ענין השבעה מלכים עכ״ל ,א״ב מבואר אשר ־גם
האחרונים
שהם זו״ן יצאו
הגיר
ולא
שלהם
א ש ר בחי׳ זו נקרא .אחור
הבינה/
בפנים,
כי
החכמה
עומדים.
פני
הבינה
אחורי
נוכח
לירה
עד
ש ל י ש הת״ת ,כנ״ל .וי״ל ,כי
אותו
שליש ש ל
בערך
היסוד,
ת״ת,
והוא
הוא
דונמת
אל
ז״א
אבא
עם
המוחין שלו מ צ ד ה ב י נ ה .וכל ד ר ו ש זה
צריך
בציור
דהמדרגה
ה ה
וענין ב׳ מיני התפשטות הללו ,מבוארים
היטב לעיל בהקדמת אח״פ ובפמ״ם בענף ט׳ ,כי
התפשטות
הא׳
נמצא תמיד שמסתלק
בםוד
הזדככות ,כט״ש הרב בע״ם דעקודים ע״ש ,ובמקומו
וא״ת ,ה ר י פרצוף א ב א אינו נ ג מ ר
דהנקודיס ,והבן זה היטב.
יש ,להקשות על מה
כבי פרצופין
המשיך
בזה.
אותם פב״פ וכר :ולעיל אומר שהבנים
ה״ח כנ״ל׳ ו ע ת ה נפלו כולם /והחסדים ירדו
המה
מה שביארנו
הה״ח
שיתפשטו
וכן
גם או״א האהודים
שלהם המעטרת
לבחי׳ מדרגה השניה ממנה ,שנק׳ בן ותולדה
הראשיסך והיינו
ולכאורה
WHfal
ואו׳׳א עי׳
ג״ב
הראש
יחד כדי ל ה ו צ י א
הז׳ מלכים
א ו ר ו ת ירדו ב ג ב ו ר ה ' ב מ ל ך ה נ ׳ ,ואז נפלו
שאומר הרב אשר בב׳ הנקודות התחתונות לא
גס
כנ״ל ,עשיה.
הםדרנה
שלא היה בו שום זווג דתיקון קוים בנ״ל.
וממה
נק׳ אור
לעיל בענף יוד ,אשר הראש יעתיק
מפה־ ולמטה,
יצאו
עילאין ע ד ל מ ט ה בנופא ,ב ה כ ר ח
נקרא
פב״פ ,כי אור הג״ר
הפנים,
כ נ ו ד ע ,ו כ ש מ ת ,ירד ה ו א ב ב ר י א ה ו ה ה ׳
לג׳ ראשים
גלגלתא
וה״נ,
קומתם עד הכתר ,הרויחו ג״ר שנק׳ מוחין וגם
יש בה ב׳ בחי׳ התפשטות ,בסוד רםתכלות דגופא
וישםו׳׳ת כנ״ל ,והס הג״ר י שנתקיימו ,והגוף דכאו״א מהג׳
האלו
מרישא
וזה אמרו
שנמשכו להם מוחין והוחזרו
הוא ,ש נ ר ם חסרון האור ,אע׳׳פ ש ל א חזרו
לא היה בהם זווג דתיקון קוים ,כאמור.
נתבאר שבאמת
ב ה י ו ת ם פב״פ,
ט ה ענינו.
וכאשר מלך מלך ה ב
לא יצא כאן אלא ראש
דפרצוף ב״ן,
כתר.
אב״א/
בניל,
בהגוף
דהיינו בסוד או״י ואו״ח ,שיוצאים הע״ם בקומת
או״א פב״פ ,כי מטרם הזווג לא היה יבאו׳׳א
מתוך
שוה כמו כל הג׳
נעשו עליהם .וזה שאומר שגורמים זווג לאו״א,
מתגלים
בענפים הקודמים ,אשר המלכות שה״ס הפה של ראש,
בהגזף כל
לגמרי,
ובטרם שמתפשטים נק׳ מ״ן ,אשר זווג דע״ם דךאש
קוים
ג״כ בבחי׳ הגוף ,שמפה דכללות הנקודים ולמטה כמ׳׳ש
•שהמלכות שלי דאש מלבשתס
להםיר
ואח׳׳כ
כדאמרן ,שהבנים הים המסך המעלה האו״ח,,
יחזרו אב״א ,א ב ל כ ל זמן שעדיין נ ש א ר
תיקון
בראש,
התדבקות
הזה
למעלה ,כמבואר.
ש ת ב י נ ה ו ,ע״ד ה ד ר ו ש ההוא ,ו ה כ ל
אחד ,ו א ז ת ב י נ ה ו .
בא התפשטות ב /וע״כ נק׳ התפשטות הא׳ בשם
אחוריים דאויא ,כי .כל הארתו מתקיים רק בכח
התפ׳׳ב ,דהיינו הבנים ,כנ״ל.
וזה אמרו ,אמנם יען שנשברו ומתו ,לכן
גם או״א האחוריים שלהם המעמדת אותם פב״ב
ירדו למטה עכ״ל .והוא משום
דגופא דאדא
מסוד התפ״א ,ה״ם האהודים והמה בחי׳ התפשטות
המ״ן של ראש כמו הבנים ,כנ״ל ,ועיקר המקיים
והנה
של
פנים מסבירות
יקיא נשברו .ומצאתי
השמש
קושיא זו בספר
הרש׳׳ש ו״ל בע׳׳ח ש״ט פ״ו .ומתוך זה
להאלקי
אומר שהרח״ו
ז״ל חור בו.
ובדברינו
הנ״ל אנו מוצאים אלו ואלו• ,דא״ח ,כי
שם
אין
במבויש,
ג׳
המדובר מבחי׳
ראשים הנ״ל שיצאו זה למטה מזה ,אלא מבחי׳ הה׳ נקודות
כח״ב וו׳׳ן דראש ,שיצאו ממטה למעלה ,אשר אלו ה״פ
יוצאים באמת ע״י הזווג דם״ן בבת אחת ,בםוד הםת״א •
כנודע ,ואח״ב מתפשט המלבות
ראש
של
ע׳׳ם
לבחי׳
הזי
דגופא ,שה״ם בי הנקודות התחתונות ,שהם כללות
מלכים שנקי זו״ן או גופא דבללות הנקודות ,והגוף הזה
מיוחם בעיקר אל גופא דעתיק ,כנ״ל ,בענף יו׳׳ד ,אמנם
יש בו בלדות ה״פ אלו
א״א וא״א וזו״ן ,כדברי
ה׳ כחי׳ ז׳׳ת של ה בחי׳ ג״ר
,
הנקודיס ,ה״ם ה' בחי׳
ע״ס דראש
באופן
גיר
שכללות
ואו״א
דאיא
וזו״ן ,וכללות ז״ת דגוף הנקודים הס ה׳ בחי׳ ז״ת דא׳׳א
ואו״א וזו״ן ,כדברי הרב המפורשים
בענף
היטב לעיל
ידיד ,ועליהם אומר הרב במבו״ש הנ״ל אשר בכד פרצוף
ופרצוף מה״פ אחר שיצאו הג״ר היה בו ענין הזי מלכים,
והזו״ן'שבראש ,שקומתם עד הכתר ,הם שנחשבים
כאן
לג״ר דז״א .והבן היטב,
אמנם
באן חוא מדבר ,בגי ראשים •היוצאים׳ בזה אחר
בי
זה,
אומר
בפירוש
בג״ר וז״״ת ,ואה״כ החכמה בג״ר וז״ת וכו /וא״כ בהכרח
שאינו
יוצאים
למעלה,
אחת ע״י האו״ה העולה מהמלכות ממטה
ומשוה
ה׳ פרצופין כח׳ב זו״ן
לקומתס דכל
לקומת כתר ,וא״כ המה יוצאים בבת אחת ,ומהם
כלל ,זולת
אינו
מג׳ ראשים היוצאים זה למטה
עוסק
כאן
מזה,
אשר ההבחן שלהם אינו כלל ע״פ הע״ס דכח״ב
זו׳׳ן ,אלא ע״פ ב' הזווגים פנימי
כנ״ל
וחיצוני
שבזה
.לש באותם ה״פ כח״ב זו״ן דראש ,ג׳ פעמים ע״ם בניל.
והגוף .שמפה ולמטה ,שאין שם זווג דחיקון קוים ,ודאי
שלא היה שם בחי׳ ג*ר כלל ,כיי אפיי
משום
ונחזור
שלא היה
הו״ק
שם וווג כנ״ל ,זזה
נשברו,
כדי להבין דבריו שבענף שלפנינו ,אשר רחבים
אמנם
וענין חזרתם לפב״פ.
הרב
שם,
והנה בהיותט
א׳
לשניהם ,זבזתל
כותל
שניהם,
כותל
ומשתמשים
למק׳,
ומעשים
בכותל
ובאשר
אב׳׳א׳ אין לוו׳׳ן רק
א׳ לבד מפםיק בין
אי ,חצי כותל לי״א וחצי
אדם החזירם
פב״פ
ע״י
מצות
הטובים ,אז נגמר ונשלם אחור א׳ שלם לז״א
שלם למק׳ ובו' ,כי אין יוצא מיסוד הבינה
ואחור
א׳
אלא
חריג
שמן
החו״ב
דז״א אינו יוצא רק הארה
בעלמא -וכוי ,עכ״ל עש״ה.
וכדי
להבין • הדברים
היטב
ונוקבא
האלו
של זכר
של
היסוד
הנקבה׳
בשאר
אינם
שנשרשו
בבי
הפרצופין
פנימי וחיצון דב׳׳ן,
שיצאו מבח עליית המ״ן .כיי עתה יבואו השלמתם של
ובהמתבאר
שם
^ בדברי
תבין
היטב,
יבולו
מה שהז״א מוגדר
הרב תמיד בבחי׳ חג״ת ,והנוק׳
תוך
הוא
הגוף׳ • שיש
בחי׳ האחוריס׳
בו
נ נ ד פני ה נ ק ב ה ,
דבוקים
הם
דאבא•
ננמרים
ואח״כ
גבורה
א ב ל אחוריו
ע מ ה ולכן
פגם וגדעון ביסוד
והמשיך
טרם
דאבא
הג׳
מלך
שהוא
ע
ה
י
דאיק
מלבשת את צד שמאל דא״א מפה עד
ימין ,והתבונה מצר שמאל.
וזה אמרו ,והנה כאשר נעריך מציאות הז׳
ב א מ א ע י ל א ה בגופא ו כ ש מ ת ירד ל ב ר י א ה
ו ה ד ׳ א ו ר ו ת ירדו בכלי ה ד ׳ ש ה ו א הת״ת
הפרצופין יתלבשו זה בזה ,כמו באצילות ,אלא
ביםוד
הכתר שה״ם א״א נמצא למעלה מחו״ב ,וחו״ב
גפל
ואז
דאמא,
הגבירות
התפשטות
וגפלו גם האחוריים ש ל ה ל מ ט ה
אז ג״כ א מ א ה ח ז י ר ה אחוריה ,והיה א ח ו ר
דאמא
דאבא.
באחור
דראש ולמטה ,אמנם אנו צריכים להבחין םדר
שבירתם ,ע״ד שנתתקנו אח״כ באצילוח ,בה״פ
ואח״כ מ ל ך ה מ ל ך ה ד /ו ה ו א ת״ת׳
הללו בהכרח שמתיחסים על םדר יציאת ה״פ
ה א ו ר אל שליש עליון שלו ,ש ה ו א
דנקודים ,כי כל הכחות שבעליון בהכרח שיפעלו
בחי׳ כ ל ל ו ת ה״ח
בהתחתון ,כמו שיתבאר זה היטב במקומו בפרצופי
ובהגיע
עד החזה ,אז ה מ ש י ך
ביסוד
כי
עדיין נמצאים בבחי׳ •ראש ,והז״ת מתחילים מפה
שמתלבשים זב״ז ,על םדר הנ״ל כי גם התיקונים
אבא,
לכן
היסוד
וה״נ.׳ ו כ ב ר
כולל
וה״ג ביסוד א מ א ,כגודע,
נקרא
שכולל ה״ח
כל,
ב י א ר נ ו זה הציור ,כי ד ע ת
ר י ש א דאו״א,
גופא
והחסד' ה ו א
ד א ב א ,ו ג ב ו ר ה ה ו א גוצ־א ד א מ א ,ושליש
נגמרו
וכאשר
תחתונים
או״א
הגיע
דת״ת,
עילאין
ברישיהו
ראשם
אז
לירד,
דישסו״ת,
יחד.
ל ב ׳ שלישים
נגמרו
כל אחורי
והמשיך
כי
וכשמת
החו״נ
או״א ,במקום חחזה
עד
מהם
גגרע
הבחי׳
שליש ת״ת העליון דא״א דאצילוח ,והבן.
ואחי׳כ
ה כ ו נ ה לומר שהם המשיכו ה ח ו ״ ג כ י
אין
לעיל ,אשר מתחילה מחויב כל הארה לצאת בבחי׳
ראש ממטה למעלה ,אשר אח״כ מתפשטת המלכות
ההוא לבחי׳ ,גוה
ודאי שנמשך מתחילה החו״ג בםוד הע״ם דראשייהו
ירדו
מלכים
ואח״כ
נ׳
דלהון,
וגם
דהםתכלות
הגצח,
שנק׳ הםתכלוח עיינין
בםוד
והמשיך ה״ח
כלי
ביהוד
האחוריים
דישי׳ם,
והחזיר
אח״כ
מלך
ההוד,
הדעת.
פב״פ ואח״כ נתן חכמה
וכו /דהיינו
שמתחילה יוצאים אורות בהעליון
כדאמרן,
בחי׳
שהוא
הראש של ההארה ,ואח״כ נמשכים משם האורות
להתחתון שנבחן לבחי׳ גוף כלפי העליון ,כמ״ש
בארוכה בענפים הקודמים.
.והמשיך
נ נ ד פגי ת ב ו ג ה .
והמשיך הה״נ
למטה,
וזה אמרו׳ וראיה לזה שהרי החזירו או״א
ישסו״ת
עיניהם
דאו״א זה בזה,
נתפשט המלכות של זווג ההוא ממעלה
בגופא דיש״ס ,ו כ ש מ ת ירדו ש א ר מ ל כ י ם
וירדו
דהיינו ממעלה למטה ,וא״כ
שם
זה בזה ,ע״ר ה נ ״ ל ב א ו ״ א עילאין.
מלך
דא״א כנ״ל ,שהוא
ה ו א מקום
מ ר י ש א דיש״ם ,וגבורות מ ר י ש א ד ת ב ו נ ה ,
למטה
בחי׳
דאו״א ממטה למעלה ,לםוד הזווג דעינים דאו״א
בכלי ה ה ׳ ש ה ו א נצח ,ואז ירדו החסדים
בגופא
לירד אחורים דאו״א ע י ל א י ן :כי
אפי׳ אחר התיקון כבר נגמרו כל בחי׳
י ת ׳ ת עליון ה ו א היסוד ד א ד א .
האור
אצילות ,בע״ה.
כבר נ מ ש כ ו מתחילהוכו׳ :כמו שנתבאר
ביסוד ,ואז״הכלים ד נ ״ ה ירדו א ל ה ב ר י א ה
א
אשר
דאע״פ שכאן עדיין לא יש אלו התיקונים אשר
בבחי׳
ש
וישםו״ת את פרצוף א״א דאצילות,
אבא
ה ת פ ש ט ו ת ה ה ׳ גבורות,
אומר,
י ר ש הנוקבא ,הס שניהם רק םבחי׳ למטה מטבור
וכו׳ :ותבין זה.
ע״פ הלבשת או״א
ומחזה עד הטבור מלבישים ישםדת :ויש״ם מצד
נה״י ..ובן
הטה
והנה
כ א ש ר נעריך ו כ ו ׳ חו״ב וישםו״ת
היות
שחג״ת דא״א המה ג' רישין דז״א ,ונה״י דא״א
הן פרצוף הפנימי דכ״ן שהוא שורש הז״א והן פרצוף החיצון
כאמור ,והבן היטב.
החזה,
ע״ם.השורשיות של א״א,
ג׳ רישין דנוקכא ,עש״ה .והנה נתבאר שם ,אשר
כניל
האלו ונתבטלו ,כי כל הארתם הוא ע״י הבנים
סיום אחוריים
בנופא ד ת ב ו נ ה ,ו כ ש מ ת ירדו ב ׳ מ ל כ י ם
בביאור
ובחיות שהבנים מתו ,ירדו ג״כ האהודים
מלביש את צד ימין דא״א מפה עד החזה ,ואמא
לירד
מלך
של ההארה המה הכנים ,שה״ם התפשטות ב,
מלכים אלו בד׳ פרצופין של חו״ב וישםו״ת ,כלומר
אחוריו
הדברים בע״ה.
נכנס
היסוד
בחי׳ פנים׳ מ ש א ״ כ
'החוזרים
על בוריין צריך שתזכור
בל מה שביארנו בפמ׳׳ס שם ,בענין דבר
בחי׳
ואין לו אהודים
לענינו ,לבאר דברי הרב ,בענין ביטול אחורים
מני ים ,צריך אני להרחיב כיותר בהבנת הכותל דאב״א,
כולו ה ו א
פגים
שירדו מ מ נ ו ,לפי ש כ ל
פשוט.
דאו״א ,שכבר התחלנו .בביאורם בענף כ׳ ע״ש
ןן״ל
והנה
שמתחילה יצא הכתר
מדבר מאותם ה׳׳פ שקומתם שוה ,להיות שהמה
בבת
היסוד
הרב
שם וכללות ה״פ אלו כולם נשברו במ׳׳ש שם ,והמה שנק׳
דה״פ,
פנים מאירות
עץ החיים ענף כב
קמז
הדעת
חו״ג
באו״א .כ י הלא
כלול
מ ח ו ״ ג :וכבר נתבאר זה
בענפים הקודמים ,בםוד תיקון קוים ,כי החו״ב
משרשם בע״ם דאו״י נמצאים אב׳זא,׳ כי החכמה
ה״ם עצם התפשטות
הכתר,
ואח״כ
האור
מא״ם ביה ,שה״ס
כשמתפשטת
נמצאת
החכמה
כי'שניהם מ ל ך א ח ד בל־בד כנ״ל ,דתרוייהו
מתגברת
אינן ר ק פלני ד נ ו פ א ׳ ואע״פ ש מ ל כ ו זא״ז
דחםדים ,והתגברות הזה אחר תוספת שפע מכונה
עכ״ז,
לתוספת
שפע מא״ם,
המכונה
בשם
אור
פנים מסבירות
קמח
דא׳׳ק וא׳׳ב השה רק בחי׳ נה״י דע״ם השורשיות,
שהפניטי
עץ החיים ענף כג
אלא
םעיניס
החג׳׳ת ,אמנם
דפדצוף
שהוא שורש
השורשיות,
דעיס
חג׳׳ת
וע׳׳כ
משורשו.
נבחן
אמנם
כל
דבר שיש לו
הנוקבא
ששורשה
בכלי
גם
םב״ן
ה״ג
אין לה כלל בחיי חג״ת משורשה ,אשר משום זה
צד
שורש
שמכח עליית המ׳׳ן לנקבי עינים ,נעשה
אחור
הא׳
כשלימות,
אמנם
וצד פנים
הקדום
והמה
נמצא
למ׳׳ן,
פרצוף
בכל
רת״ס
דהיינו
משורש
הבי
מאיריס
נשלמים
שע״ם דראש נבחנים
למעלה
מבחי׳
מטבור,
אור
מעינים ולמעלה ,וע׳׳ס דתוך נבחנים באח׳׳פ ,וע׳׳ם דםיום
ולפיכך
נמצא
של
דכל פרצוף ,שיש בו אחורים
הרי
המה
אלא
שאינם
יש
בו
שנעשה
הב׳,
בחיי כלים
בנ״ל,
מאירים
בחי׳
אחוריים
לבחי׳
הסוף
ועדיו
מצד שורש האי
בהםוף דכל פרצוף
׳
מכונים בשם אחורים .ועיין היטב בפנים מאירות דף ק׳
והנה
הצדדים שבכל מדרגה ,שצד הפנים
נמשך מאור העיניס ,שבזה
אין
באח״פ אלא כלים
דפנים מחג״ת דגופא ,אמנם כלים דאחורים
מצד
שורש
ובן
הב׳
בהתוך
דאו״א
וישםו״ת ליפול לגמרי /ו א ״ ת ל מ ה באו״א
מאירות דף ע״גר״ה ופירוש עש״ה .אשר בראש מכונה
לא גכגם בחשבון כ ל ל ו ת ה ה ר ג ב מ ל כ ו ת
דעת ,ובתוך מכונה תית ,ובסוף מכונה יסוד
אחורים
של
עילאי]/
יש לו ודאי
והנה
לפי״ז
נבין ההבחן מבין אחורים דזכר לאחורים
חג״ת ,וא״ב האחוריס
לעיל
שגכגםו
בחשבון
ו ת ב ו נ ה ׳ ״ ר ״ ל כי
נודע/
שם ה ו א
בחי׳
דת״ת
כי
דתבונה
כ ל ל ו ת בינה ו ת ב ו נ ה יהד
אבל
בפרצוף
ה מ ל כ ו ת ד ב י נ ה עילאד/.
ת ״ ת של כ ל ל ו ת
ותכונה/
היא ב ח י
הפרצוף
יחד
והנה
וצריך
בחיי
שהכלים
נהנים
יתירה
שמזה
דאחורי הובר ה״ס חב״ד ,וכלים
מאו״א
שנפל
,
,
כג״ל וגם נ ת ב א ר סדר יציאת ז׳
ו נ מ צ א כי ירדו ז׳ ה מ ל כ י ם
האהודים
שהם
ומהם
להבחנה
צריכים
לה .והדבר משום שיש לה האחוריים דחב״ד בבנינו ,הרי
הוא נבחן ג״ב לבעל חסרון מהאור ההוא והבן היטב,
ומקודם
להכין
להבחין
,
שלהם
נעשו
כג״ל
שאס
דבל פרצוף לידע בדיוק מאיזה נ ח י ׳
ג׳׳כ
שירדו
לא היה בו
ולפיכך
היטב
נתברר
ומהםינים
עילאין
הנמצא בפרצוף שהוא
כלומר
להם,
וישסו״ת סך ה כ ל ה ם י״א
אורות
האהודים
דחו״ב ואז
באחורים דוו״נ,
נתבאר
וכבר
ש נ ש א ר ו מ א ל ו הי׳׳א בחי׳
שירדו ,ו ל א יכלו
ונשארו נתונים
א ו ר ו ת אלו
להתברר/
הקלי/
כמבואר
תוך
דאו״א.
דהיינו קו האמצעי המכריע בין חו״ב ,הוא בחי׳
או״ח שטמעלה למטה .ואינו אור דג״ר שהוא
שהוא אור דחםרים,
שכל עוביות נק׳ גבורה כנודע ,אמנם עם
כל
זה ,הרי הוא ממשיך אור דג׳׳ר ,שה״ם
אור
ו ה נ ה ל א ירדו אחוריים ד א ב א ע ד
שמת
ה מ ל ך ה ב ש ה ו א חסד /ו ל א ירדו
,
׳אחוריים
שהוא
דאמא
עד שמת
החכמה,
ל ל
כ
ה פ ר צ ן
ף
׳
ן א פ
ילן
וצריך שתזכור כאן
לחו״ב גופייהו
המתבאר
הקודמים ,אשר בטרם הזווג ועליית האו״ח ממטר,
למעלה הנ״ל ,כשהיתה הבינה יונקת אור דחםדים
מהכתר ,היה השפע הזה במועט ,משום שהחכמה
היה מפסקת בינה ובין הכתר אמנם אח״כ ,כשהגיע
לה האור דחםדים מהזווג ,היה השפע רב ,משום
דאו״ח הזה העולה מהזווג שעל המםך ,הוא אור
אמנם
גדול .עיין שם היטב.
לפי שאין
שאר
המלכים
וכו׳
שעדיין ה י צ י א ה לא היתד ,להם ו כ ו ׳ ) ש י י ך
אצלינו בסוד פטום ה ק ט ו ר ת .
אור דחב׳׳ד חסר לה ולא בלום ואור דחג״ת הוא שחסר
נדע
נם
קליפות והם י״א סמני ה ק ט ר ת ש ה ם י״א
הוא נמשך ,כי בהנוקבא שאין לה אחוריים דחב״ד אין
צריכים
הסתכלות עינים
שהדעת עצמו דראש
זעיר
ההס ריקנים מן האורות המיוחסים להם ואינם
בהאהוריים
רחםדים ובזה גורם להשיב או״א פב״פ ,בסוד
בענפים
האחוריים האלו לא הי בו שוס חסרון והטעם הוא משום
מאור
כדאמרן אשר
שלו ה׳׳ס אחורי חב׳׳ד ,כמבואר
שבהפרצוף,
הנכרי
מחו״ג ,דהיינו
הוא מעלה אור
מלכים
שהזכר
דאחורי הנוק׳ ה״ם חג״ת,
החסרון
וזה אמרו ,כי הלא הדעת
הוא
כלול
וכולל ג״כ גבורות מצד העוביות הנמצא בהססך
בהי
שתדע
לינק
מהכתר ,ונמנע ממנה אור החכמה ,כנ״ל.
אור החכמה ,רק אור רו״ק
ענף כג
נתבאר מה
מתגברת
אור
דחםדים
כנ״ל ,וזהו בכח העלאת אור דחו״ג שלו ,כאמור.
ידעת
התחתון
סוד
דביגה
כ נ ו ד ע ,ואיגה מ ל כ ו ת מ מ ש .
ולפיכך יהיו הבלים דאחורים שלה רק מבחי׳ חג׳׳ת לבד
והנה
,
מ ק ו ם החזר״ /של
נעשים לה כלים דפנים,
נתבאר
א/
דחםדים,
שם אב״א מסיבת חסרון
אור
שהראש שלו ה׳׳ס
והנוק' שה״ם נה׳׳י ואין לה ממעלה מטבור כלום
שכלים
רק אור דחםרים ,שהרי הוא שחםר בראש להיות
דע׳׳כ
ו נ ו ק ב א ועוד ד ׳ אחידים דאו״א
ובא
מקום שהוא נמצא,
ואפילו בראש .אינו מעלה
ב ח י היותם נחלקים ל ד פרצופין
זולת בחיי שיפולי דחג׳׳ת ,שהיס מלכות דעליון המתלבש
למקום
והיינו כדאמרן ,אשר כל ענין קו האמצעי בכל
נ כ ל ל ת ב י פ ו ת א ב ל כאן ה ו א יותר גגלית
ממלכות
אור הדעת ונכנס
בכלי שלו העלה מ״ן והמשיך חו״ג באו״א ,וכו׳
החו״ב עומדים
דבינה/
באו״ח שלו בין ב׳
עש״ה ,וזה אמרו ,אחר שיצא
,
יש כלים דפנים מנה׳׳י,
בלל.
דבוק׳,
ע״ד
פרצופין
ש ה ו א ב ח י ה מ ל כ ו ת /והרי ה י א
זבלים דאחורים מחג״ת ,זבהםוף נמצא אחורים בלי פנים
דכבר
ד
גופא של כ ל ל ו ת ,והוא
ד״ה ובזה.
נתבאר
המםך בסוד עטרת יםוד ,וה״ם קו אמצעי הכולל
מלכות דתבונה היא מ מ ש מלכות /בערך
אמנם הכלים מיוחסים בעיקר לשורש הא׳ ,שהמה
ב׳
וכבר נתבאר .שבסוד תיקון המ״ן ,נמצא
דעת ת״ת יםוד ,שמכריע
המלכות
יהיה זה ,רק מצד שורש
בחי־ תוך וחג״ת כנ״ל ,אלא שאינם מאירים כנ״ל ,וע״ב
כלומר,
מהחכמה
הקצוות ,חח״ן בג״ה ,כמ׳׳ש היטב לעיל בפנים
,
עתה
שאז
יונקת
אור
ונשפע בזה גם אור החכמה אל הפרצוף.
גגמרו
העטרה/
של התוך ,כי מפה עד הטבור
כנ״ל,
גם
לה מאליו ,ואז אינה
היא /אז י ר ה ל כ ל ל ו ת ה ״ ח וה״ג
כי בשליש עליון
מצד האור דשורש הבי ,דהיינו מאור העיניס שע־׳י מ׳׳ן
דראש
המלכות
צריכה עוד
לינק
אור
גקרא כ ל ה כ מ ו שהיסוד נ ק ר א כל/
ה מ ל כ ו ת דישי׳ם
הראש ,כי האח״פ שנעשו לבחי׳ התוך
ממש
הבוגד׳ /כי
וכללות
למעלה ,ונתמלאה הבינה מאו״ח העולה
דחכמה
דאו״א
וסוף נבחנים' מפה עד הטבור.
בהתוך
דיש״ם/
עם המסך
ממטה
שבכלי מלכות המעלה ע׳׳ם דאו״ח
יש לה כ ל ל ו ת ע ״ ר ; ׳ ה ג ״ ל ' .ב י ס ו ד /כי גם
כל
העיניס ,והמה אינם
משום
ואז ה מ ש י ב ה
ד מ ל כ ו ת ירד לבריאה /.גם
גם תיקונים דבלים /אינם נמשכים אלא
בהסוף של הפרצוף ,כי כל רת״ם דאור העינים
החכמה דע״ם ההם ,עד שהאו״י בא בזווג דהכאה
מ מ ל כ ו ת דיש״ם ו מ מ ל כ ו ת דתבוגד /,והכלי
סוד הע״ם בבחי׳ הכלים דכל פרצוף
האורות,
במלכות
במלכות
וכשמתה
בכל פרצוף משום שמכח
היא
ה״ה
לבדה,
ובזה נמנע אור
דחםרים מהכתר ,ומשיבה עיכ פניה אל החכמה
הוא
זאת לבל המקומות ,והבן היטב.
וכבר
שלה׳
כללות
נבחנת בל נוק׳ שאין לה רק נה׳׳י לבד משורשה ,וזכור
ידעת
אור החכמה מספירת החכמה,
אה״כ מ ל ך מ ל ך ה ז /שהוא המלכות
החיצון ,אשר מעולם אינו יבול להתעלות למעלה מטבור
ע׳׳כ
ביםוד יש״ם ,ו כ ש מ ת ירדו גם ב ח י אלו.
שהוא יונקת אור דחםדים מהכתר ,אינה יונקת
העליה הזו דפרצוף הפנימי ,בזמן צמצום נה׳׳י
דא״ק אל חג״ת דא״ק ,קנה לתוכו בחי׳החג״ת
בחי׳
כ ל ל ו ת הי׳ג ביםוד ה ת ב ו נ ה /ו כ ל ל ו ה ה״ה
מםבית פניה להכתר ,ואחוריה לחכמה ,כי מתוך
,
הנוקבא אינו זו ממקומו עש״ה.
ומתוך
אח״כ מ ל ך מ ל ך הו /שהיא יפות והמשיך
בשם בינה ,ונבחנת הבינה במצב הזה ,אשר הוא
,
נמשך ועולה לאח״פ דחג״ת דא׳׳ק ,עד לטביה
החיצון
פנים מאירות
המלך
הנ׳
גבורה /באופן /כי ב מ ו ת ה נ ב ו ר ה
אז
לדף קמ״ו( וצריך להבין את זה מאד ,כי הוא
כולל כל ענין שביה׳׳כ .אמנם ,כי כל דברי הרב
שבענף הזה ,המה כוללים כל הענפים שמלפניהם
ולאחריהם ,ולפיכך לא אוכל לבא כאן בביאורי
דף על דף ,כנוהג עד הנה ,כי מהראוי לי לבאר
היטב
מנים־ טםבייות
עץ־ החיים ענף כג
*תבאר לעיל בפבו״א דף קל״ו ד״ה הקדמת פב״פ ואב״א.
אשר סוד הגדלות זפב״פ ,איגם מתגלים זולת על מסך
וכותל דבחי״ד ,וכל עוד שהיא
קטנות
הפרצוף בבחי׳
בדף קל״ז ,והנה
נעלמת
ואב״א,
בבחי״ב ,נמצא
עש״ה.
מה שכתבנו
וז״ל הרב שם
שנפלו האחורים דאו׳׳א,
הוא על בחי׳ חו״ג המגדילים האהודים וםהזירם פב״פ,
חו״ג שלוקחים אז״א פן הכתר
והוא בחיי
בדי להחזירם פב״פ,
גם באז״א
כי
שהיא א״א,
היה
בחי׳
בהם
אב״א ,עכ״ל.
פי׳
הדברים ,בי זה הכלל ,שאין עלית הנקודה דבחי״ד
למ״ן,
אלא
ולמעלה שנק׳
שנק׳ חו״ב,
לראש
ייד ,דה״ת
לפי״ז
הא׳
כתר ,אמנם בראש
נמצאת הנקודה
ואינה ניכרת שם כלל
נגלה
אינה
היוצא
עיניס
מנקבי
ה ב /דהיינו האח״פ
בבחי״ב
דבחי״ד נעלמת
ועיקר ,כמ״ש הרב לעיל
בענף
באח״פ ,עש״ה,
אשר
בעינים ויה״ו
ראויה בלל לבחי׳ פב״פ
לסבת
וגדלות,
החסרון דבחי״ד.
אמרו שהוא בחי׳ חו״ג שלוקחים
ווה
כ ד י ,להחזירם
דכתר
ממלכות
פב״פ,
היורד
או׳א
שבהיותם
מנקבי
ולמטה
לאח״פ
עינים
הרי הטה מקבלים בזה בחי׳ נה״י
ונה״י אלו מתלבשים בראש
לוקחים
האו״ח
דכתר יבחי״ד שלו,
הב׳ הזה ,אשר
הה
אמרו שענין אחידים דאו״א ,הוא על
המגדילים
אז נ ש ל מ ו אחורי או״א לירד .והעניין ה ו א /
אחורי
דעולם
כי
אע״פ ש ב מ י ת ת
עב״ז,
אבא,
האחידים ומחזירם פב׳׳פ,
חו״ג
בחי׳
יהיינז
עב״ל,
דבחייד,
כי עדיין ל א ירדו ב ע צ ם כ ל אחורי א ב א ,
שנתבאר היטב
הקודמים
בענפים
בהבחן הכלים ,בל העב ביותר הוא משובח ביותר .וכל
הזך םחבירז הוא גרוע ,כי בכלים דבחי״ד היותר עבים,
נמשך בהם קומת כתר ,זבבחי״ג רק קומת חכמה ,ובבחי״ב
דאו״א,
שה״ם השגת בחי״ד
מעלתם
ושבהם ,אמנם אין מעלה הזו משלהם עצמם,
רק
זה ע׳׳י
שמשיגים
במסך
התלבשות
שלהם ,שזהו כל
כנ׳׳ל,
נה״י דבתר,
ההמשך בענף הסמוך.
והנה
נתבאר מה שנפל םאו״א ובו׳ ,ובהמתבאר לעיל
אהודים
בסוד
דאן״א
עש״ה,
ג״ב
נבין
התחלקות ב׳ הנקודות חרב ,שהם ראש הב׳ כנ״ל ,לד׳
פרצופין ,גם למה נבחנים לב׳
והענין
המלכות וה״ת
כי
נקודות.
שבנקבי
מתוקנת
עינים,
מסוד עליית מ״ן בפנימית וחיצוניות ,במ״ש היטב
בענפים הקודמים ,שנק׳
ונקודה
דבחי״ד,
זבחי״ב
בפנימית,
ישםוית
בפנימית
ב׳
עש״ה,
נקודות:
א ל א בחי׳׳ד הוא
כי כן
נה״י
נקודה
למ׳׳ן
עלו
ירידת
מסיבת
דא״ק ,שנגנז בחי״ב בבחי״ד,
ולפיכך בשנמשכו התי״ג מנקבי עינים לראש הב׳ הנק׳
הו״ב
או אח״פ,
כנ״ל
בענף הסמוך
דכתר ירדה בסוד
כמו שבייל
בפמ״ם,
לן
שז״ס התלבשות
עש״ה,
הרב לעיל
בחי׳ ר א ש :פנימי ,וחיצוני,
אח״פ,
נמצא שחיצוניות
דנה״י
ההתלבשות ובאה
אשר משוס זה גם
שהם
נה״י דבתר
בחו״ב
מכונים:
בענף
בפנימיות דתחתון
מהיכן
היו
ט״ז.
הראש הב׳
יצאו /וע״ש.
נ מ צ א ,כי
נקרא
אין ירידת אחורי א ו ״ א
ירידה ל נ מ ר י ,
המלך
עד מות
ה ג /אבל
הגבורה,
מיתת השבעה
מן ה ע ת
מלכים ,ה ו א מ י ת ה ג מ ו ר ה ת כ ף
דהיינו:
או״א,
וישםו״ת.
הזח
ובגוף,
הדת שממלכות דראש ולמטה ,לא יהיו מחוברים
בתיקון קוים ,אלא שהכלים היו נפרדים ועומדים
זה תחת זה ,א״כ לא היה יכול האור להתפשט
שה״ם מלכות
בהם בבת אחת מפה עד הטבור,
כל ב ח י נ ת ו לגמרי ,ו נ א מ ר בו מ י ת ה מ מ ש .
נ מ צ א ,כי מ י ת ת ה מ ל כ י ם
להקרא .מן ה ע ת
אבל
מתחלת
הראשון,
שמת מלך
ביטול ה א ה ו ד י ם דאו״א אינו ביטול,
עד
שמת
ה מ ל ך הני.
שהוא:
כי
ויצירה
סוד
ה ו א בחי׳
ז׳
ז״א.
כנודע/
כי
המלכים .נמצא/
שהוא
מ״ב
שם
מ ד ב ר בסוד ה מ ל כ י ם .
ה ו א במוחין /ו ה ו א
נקרא
אצילות
נקרא טעמים /והוא
אחי׳כ ,ה ט ע מ י ם
ו ה ם םוד
הם
המלכים
של ם״ג
ש מ ת ו /כי ה נ ק ו ד ו ת
בחי׳ זוץ ש ה ם יצירה ועשיה.
אמנם
ממלכות
והוא הנק׳ דעת.
וזה אמרו .ואמנם לפי שאין שאר המלכים
מעלין
לומר ,לפי
מץ .רוצה
היו כל
שלא
הז״ת מחוברים לבחי׳ גוף אחד ,אשר האורות
של ראש
להתפשט
יוכלו
ולהעלות מ״ן שלימים
בהם
מטבור
הסתכלות ב׳ ,והוא מםבה,
כולם בגוף אחד כנ״ל,
עד הטבור,
ולמעלה,
שלא היו
וע״כ
בסוד
מחוברים
לא היה היציאה
וההתפשטות ,אלא רק אל הדעת לבד ,והבן.
לכן
להוריד
א״א
רק ע״ י
שתוך סוף דגופא
זו״ן
מוחין
שלמים
ביחד:
כבר ידעת
נקי זר׳נ ,כי
חחג״ת שמפה
עד הטבור נק׳ ז״א ,והנה״י שמטבור ולמטה עד
סיום נק נוק׳ דז׳י׳א .וזה אמרו כי א״א להוריד
,
מוחין שלימים ,כלומר שיתפשטו .האורות בסוד
ה ו א ב ב ר י א ה .ו ה נ ק ו ד ו ת שלו ה ו א ביצירה,
כ ו ו נ ת מ״ב זר״ /ה ו א ל ה ע ל ו ת
הםת״ב אשר אז גומרים הכלים
והמוחין שזהו
מחויב להיות ע״י זו״נ ביחד ,כלומר המחוברים
ביחד וקשורים זה בזה בבחי׳ גוף בתיקון קוים
כראוי ,כנ״ל.
ולכן
מח
שהוריד
ח ו״ ג
בראש
הדעת
דאו׳׳«
היה
בחי
,
ע י ׳ :כלומר
מפני שהזית לא היו מחוברים ומסודרים בתיקון
קוים,
כאמור ,היא
שנתנה ,אשר
גם האורות
כ ל הבירורים מ ש ם /א ש ר נ ש א ר ו מזעיר
דג״ר לא יכלו להתפשט למטה בבת אחת ,אלא
ביצירה ועשיר״ /כי כל ש ם מ ״ ב
בחינותיהם של הכלים,
ונוקבא
הוא
כי
ל ה ע ל ו ת /כ נ ו ר ע /א ם כן ו ד א י הוא/
בשם זה נ ר מ ז מ י ת ת ה מ ל כ י ם .ועל
&דר מיתתן ,ה ו א סדר העלתן /ע״י בירור
נרמז
ד«בא
ו א מ א .נ ר מ ז בשם
והעני)/
ונםצא שחיצוניות נה״י דכתר ,דהיינו בחי״ד ,שהתלבשה
כפנימיות דראש הב׳ ,היינו רק באו׳׳א עילאין ש ב ר א *
ומאחר ,שבראש הי׳ תיקון קוין,
שה״ם
דראש התפשט ובא רק בכלי אחת־ מהם הראשונה
ב ש ם ר״ראשון זה ,וביטול־ אחוריים
כם״ש
של ראש ולמעלה ע״ם בקומת כתר ,בםוד הםת״א
ה ר א ש ו ג ה ,כי הרי ב מ ו ת ה ח ס ד ,נ ש ב ר ה
שם
שם.
ויצאו ע״י זווג דאו׳׳י ואדה
דמלכות .ולפיכך בעת שנתפשט האור
מתחלק לב׳
םעינים ולמעלה,
ממלכות
נגמרים הכלים ,כדברי הרב לעיל בענף ה׳ עש״ה.
ב כ ה שם זד׳ /ולכן מ י ת ת ש ב ע ה מ ל כ י ם
ונתבאר
דא״ק
בע״ה ב א ו ר ך ב ד ר ו ש פרצופי י ע ק ב ו ל א ה
לגמרי,
דבהי״ב,
בחיצוניות
למטה מזה,
מקורים,
וע״כ
בג״ר,
אשר רק ןךי או״ח היוצא ע״י הסתכלות ב׳ הזה,
ואז
אחור
ואם ת ס ת כ ל ת ר א ה ,א י ך שם ע ״ ב
ענץ
מפני שהדת יצאו בלתי תיקון .קוים,
כשהאיר יםוד
אלא זה
ב א ח ו ר .כמי׳ש
זה
ענף כג
התיקון ,כמ׳׳ש בע״ה ,וכבר נתבאר םיבת השבירה,
המלכות של ראש לזווג ב׳ עד למלכות דמלכוח
ובו׳ .עש״ה .והנה נתבאר סוד אחידים
דג״ר
ובאים תלי תלים
ר ק כ ש י ר ד ו נ ם אחורי א מ א ,אז ירדו שניהם
ב ב ר ידעת /כי ש ם מ ״ ב ה ו א ביצירה/
למוחין
ופכ״פ ,כמ״ש
בפמ״א
של תיקונים באבי״ע
לשרשי כלים ,כנודע ,היה צריך עדיין להתפשט
ובפתיחה ,אשר
שראויה
רק קומת כינה
נקראים
ובלךן תבין /סוד שם מ״ב/
אב״ג ית׳יץ ,קריע שנק,
ננ״ד יכי׳ש ,בט״ר צת״ג ,חק״ב
טנ״ע ,יג״ל פז״ק ,שק״ו צי״ת.
דף קליו .וצריך שתזכור בכל המשך הדרושים דשביה״כ,
מה
אין א ל ו
אחורים
פנים ע מ ו ,והיתה מאירדרבאחוריו .נ מ צ א ,
בחי׳ נה״י דבתר שנתלבש בהם כנ״ל ,שהוא בחי׳ או״ח
היורד ממעלה למטה שנק׳ חי״ג ,שבזה משיגים לנקודה
ה ח ס ד ירדו
נמורים ,לפי שעדיין היתד ,ה ב י נ ה ב ב ה י '
בזה כחם
יפה לחזור אח״ב לבחי׳ פב״פ.
)לענף כב(
היטב במקומות הללו ,כי על כל קוץ וקוץ תלוים
שהוא
מן הכתר
פנים מאירות•
;m et
הטפ
שלא
ירדו
בימן
רק
הנ .
,
ד&ררא
הד
שנתפרדו ונתחלקו לפי
ובאו להם בזה
היחם
,
אחר זה ,בכל כלי
וכלי לפי
שלו.
וצריך שתדע,
אשר
כלי זו שנק׳ דעת
איננה כלל בע״ם כח״ב חג״ת נהי״מ דאו״י שעל
פי שורש הקדום ^מטרם עליית מ״נ ,אלא מסוד
ע״ם דרת״ם שנאצלו
בסוד תיקון הקוים בכה
עליית מ״ן ,בעת צמצום ב׳ דאיק ,המכונה אצלנו
זוטא׳נראה,
בשם שורש ב׳ ,כמ״ש בענפים הקודמים ,אשר
בלבד,
כלהו ע״ם דראש מכונים בשם חב״ד ,וכלהו ע״ם
מלכים
וממדרשים
דחוך
קנ י
הזה<
עץ החיים ענף כנ
פנים מסבירות
המכונה
בחיצוניות
טעינים
ג״ב
הב ,
דראש
ולמעלה,
דהיינו
,
אבל
באחיפ
לא
שבו,
כלל
שנק׳
ישסו״ח,
אמנם
צריך שתדע ,שענין התלבשות נהיי דכתר הנזכר
וממדרשים
כי
גם
ידעת
כי הוא מתחלק
נצח ^,והשמאל
מבונה
יסוד ,אמנם כללותם ,אינם
שבאמת אין זה כי
בנ״ל:
הוד,
שהימין שבו
והאמצע
באמת רק
בחי׳
מכונה
חיצוניות
המלכות דכתר.
והנה
םכח התלבשות גה״י דכתר בחו״ב,
ראוים שיתלבש בהם
יסוד
כנ״ל ,נעשו
דא״ק ,שהים אור
הפנים ואור הזבד ,במ״ש בענף הקודם ואז נעשה הזווג
דאו׳׳י כב׳ הראשים
הכלולים בראש ה ב ׳ ; דהיינו ראש
הפנימי וראש החיצוני הנק׳ או״א וישסו׳׳ת,
ונודע אשר
באו״א
עי׳ יש בהם נה״י דכתר כנ״ל ,אמנם בישסו״ת
דהיינו
רק בחיי נקודה
האח״פ
דראש הבי ,בהם יש
דבחי״ב לבד ,כמו
דבייל הרב בענף י״ד ,אשר
דאח״פ בשם ואו,
העיקרית,
כתר,
יען חסר בה ה״ת,
ולפיכך,
בישסו׳׳ת
אצל
עילאין
דק
יצאו
הנקודה
שהיא
יצאו ע״ם בקומת
בקומת
ע״ס
בינה
לבד ,כנודע שםסך דבחי״ב אינה מעלה או״ח רק בקומת
בינה
ומד,
ג׳ עש״ה.
כם״ש בפתיחה ובענף
תכין דברי הרב לעיל בענף ייז ,וזיל והנה ניקוד
שורוק בואו שנק׳ םלאפום שהוא באמצע ,הוא ההבל
נפלו מ ה ם בחינות /ו ב כ ו ל ם
וכהאמור
הדברים היטב.
מתבארים
הוא
נחלק
וחיצוני ,אשר
לפנימי
מעיניס
שם נעשה זווג הפנימי ,אשר עיס היוצאים בזווג ההוא
או״א /ש ל א ירד
אבל
אחורים,
שלא
מהם
בחי
רק
יש להם קומת כתר והוא שנק׳ או״א
לבד ,וזח אמרו ,אשר
נקודה דשורוק
מסך דבחי״ד •שנקרא נקודה כנ״ל ,והוא ודאי עליונה מן
הואו ,כי מסך דבחי״ב נק׳ ואו ,שיורה שחסר שם הית
זבחייד בנ״ל .ווה אמרו ,והואו של
בלומר מסך דבחייב.
שאינה מעלה
נפלו
ממנו רק בחי
נה״י
,
שלו,
ש נ כ נ ס ו בסוד מוחין ד א ו ״ א ,כ נ ז כ ר לעיל
אין
אשר
אחורים,
ב ח י נ ה זו נ כ נ ס ת אפי׳
גורם ב׳ זוזגין
דבחי׳ ואו נטיל ראש החיצון ה נ ק
הנק׳
אבא ,ומזווג
אות
ב והנה נתבאר היטב סוד ד׳
,
אמא.
וישסוית
זההבחן
האחורים דאו״א
אשד
שכיניהם,
העוכיות שבהמסך הוא המכונה כאן בדברי
להיות כל
אחורים,
בשיעור העוביזת הזה
לישסו״ת
הוא,
בחי׳
פב״פ
דהיינו
כנ״ל ,וההפרש
שבאו״א יש
שיעור
הרב ,בשם
הג״ר ,תלוי
שבין או׳׳א עי׳
באחוריס שלהם
עוביות
דבחייד מבח התלבשות בה״י דבתר בנ״ל ,אמנם ,בישסוית
יש רק אחורים הזבים .דהיינו
ועדיין
מבחי״ב ,כמבואר,
צריכים להבין ענין ד אחוריס ,דבהברח שיש ב
,
בחיי נבדלות באחורים דאו״א לבד ,וכן ב׳ בחי•
באחורים רישםו״ת לבר ,דע״כ אומר הרב באן שהם י״א
נחי'
כסוד י״א
סימני קטורת ולכאורה
נמצאים דברי
הרב
נה״י ,והנה נתבאר אשר
כלי הדעת איננה כלל
בלי שום הפרש בין ספירה תחתונה לעליונה ,וזכור
רק
דהיינו בסוד
הדעת הוא בתחתית הגךם דראש«
ולכן/
שבעד.
מ ל כ י ם שהיו ב א צ י ל ו ת וירדו א ל ה ב ר י א ה ,
בכל ספירה וספירה מכח״ב זו״ן
דראש ,בבחי׳
י ק ר א מ י ת ה מ מ ש ,ככדש ב א ד ר א ד ק ל ״ ה ,
קו האמצעי ממטה למעלה עד הכתר.
ונבדל
מי
זה היטב .גם נתבאר שעיקר מקומו ומקורו של
ישר ,אלא בסוד הארה העולה ממנו עולה ומתפשט
לעולם,
מעולמו.
לא תימא.דמית /1אלא
כל מאן דנחית
מ ד ר ג א ק ד מ א ה דהוי ביד /,קרי ביה מ י ת ה /
א ר א /אע״פ ש נ פ ל ! /ל א
ירדו
א ל א נ ש א ר ו ב ע ו ל ם ה א צ י ל ו ת ע צ מ ו /לכן
להיותן ש ל א ב מ ק ו מ ן י ק ר א ביטול /א ב ל
לא
ונבאר
י ק ר א מיתר/,
בספי׳
א ב נ י ת ״ צ /הוא
כ נ ו ד ע ׳ לפי ש מ מ נ ו מ ת ח י ל מ י ת ת
המלכים/
כנ״ל /לכן ב ש ם זה נ ר מ ז מ י ת ת
מלכים /ו ז ה פ י
ב׳ הספירות חו״ב דע״ם דאו״י ,אלא כל עשרה
הבחי׳ הימיניים שבע״ם כח״ב זו״ן ,נקראים ביחד
חכמה או אבא דהיינו קו הימין וכן כל עשרה
בחיי השמאליים שבע״ם כח״ב זו״ן דאו״י ,נקראים
ביחד בשם בינה או אבא דהיינו קו השמאל ,וזכור
זה היטב בי זהו המפתח לכל בחי׳ המוחין.
ימין ושמאל ,שה״ם חםד ודין הנעשה בכל ספירה
םע׳׳ם ,המה
נעשו
ירידת ישםו״ת
תיכף בכח
החכמה,
לנה״י הפנימים ועלייתן בםוד מ״ן עד
באופן שבחי״ד שהיתה בתחתית הע״ס ,עלתה בכח
לחכמה המכונה
שיתופה בבחי״ב ונעשית בוק
,
נקבי עינים ,שבזה עלתה ונתפשטה בכל ספירה
ת ״ צ :כי א ב ג ״ י גי׳ י״ה ו ה ם סוד
שמאל ,עש״ה,
א
ואותיות
והרי
גם נתבאר אשר חו״ב
א ב נ י ת ״ צ /כמו
ז׳ מלכים ,כי יוד
נקודה
האלו אינם בחי׳
ונתבאר בענפים הקודמים .אשר ב׳ הקוץ
ע ת ה ש ם מ ״ ב הנ״ל /ו ה ו א /כי
שם
חסה
,
לבה
,
הוא
במלכות
ו ה ו א יוד
שהוא
אבגי/
של
א ב ג /ה ם ו ׳ בני׳ ו ה ם ר ק דז״א,
ה ם ז׳ מ ל כ י ם ׳
וספירה עד החכמה,
בבחי׳ קו
החרב
ובזת תבין ,שמבח זח נעשה
שה״ס ב׳
הקוץ ימין ושמאל ,בבתי׳ אב׳׳א להיותם ב׳ קצוות
הפכים זה מזה ,כי זה בחי׳ חסד וזה בחי׳ דין
ומה גם מכח
שורשם בע״ם
החרב אביא כנודע,
דאו׳״י
שנמצאים
והיה זה עד שהגיע ארי
וז״ס ש א מ ר ו ר ד ל /כי ר ה ״ ר ר ח ב ו
לזווג על המסך ,והעלה או״ח בסוד הדעת ממטה
מלכים הם
שנק׳ רחמים ,ובכחו
י״ו אמד/,
הנקראים
ואמנם
,
רק
בי הרי א ל ו
הז׳
התיקון/
ר ה ״ ר בהיותם קודם
א ח ר התיקון נ ק ר א רה״י/
ו ה נ ה הזי מלכים ה נ ק א ב נ ״ י ה ל א
,
,
יש״א שבע״ם
המסך שבכלי מלכות המקבל זווג דהכאה מאור
אבנ״י
וב׳ ראשים .דע״כ מכונה
ונק׳ חג״ת ,וג׳ בחי׳
דםוף שנק
שהולך
שורוק הוא לאמא
בשם שורוק:
שנק׳ חב׳׳ד ,ועד״ז ג׳ בחי׳ ישיא
בעים שבתוך
מעולם
או״ח רק בקומת
ואו ,ונקודה ,אשר מזווג דעל הנקודה ,נטיל ראש הפנימי
בכל םפירה וספירה מעים כח״ב
זרע שבראש,
אמצעי המצוי בכל ספירה וספירה מכח׳יב זו״ן,
ע ו ד יש ט ע ם א ח ר ,ו ה ו א ,כי אינו
נקרא
עולה עד הכתר ,באופן אשר נעשה ג׳ בחי׳ יש״א
בערך
לכן ל א נ ק ׳ ב י ט ו ל ב כ ת ר ,
מיתה,
נקי בשם
קו
אמצעי ודעת,
מע״ם כח״ב זו״נ ,אלא היא בחי׳ אמצעית וקו
פגם ב ע ל מ א .
שבעה
כינה .ומשמיענו בזה אשר התלבשות היסוד בחו״ב דגקודיס
,
י ק ר א ביטול ,ו ל א מ י ת ה .ו כ ת ה
עילאין או אבא
נטיל אבא .ר״ל
וקו ימין ,וכל בחי׳ השמאל
ו ה נ ה זו נ ק ר א מ י ת ה /כי ה כ ל ירד ל נ מ ר י .
היותם
בראש הב׳ ,והרי
ולמעלה
שבעים דראש נק׳
וגם קו האמצעי
אב״א ובין ב ב ח י ׳
ואו ויוד באמצע ,ויוד של שורוק הוא לאבא ,והואו של
דא״ק שה״ס השורוק ,באו״א ,כלומר
הימין י שבע״ס בשם
היותם פב״פ,
לבריאה/
בי התלבשות יסוד
נק׳
כל
חכמה
ומעלה או״ח ממטה למעלה ומיחד ב׳ הקוין הנ״ל
היוצא מן היסוד לאו״א ,ונחלק לבי ,כי הנה נקודת השורוק
הוא יותר עליונה ,וממנה יונק אבא דנקודים זבו׳ עש״ה
ודין המכונים ימין ושמאל ,אשר
בחינת
בע׳׳ם דראש
,
כ מ ו ש כ ת ו ב ו י מ ת מ ל ך מ צ ר י ם ׳ א מ נ ם אחורי
שורוק הוא לאמא וכוי ,הנקודה שהוא כעין היוד שבשודוק
נבחנים בב׳ בחי׳ חסד
בשם בינה וקו שמאל ,ובחי׳ המםך המקבל הזווג
ה״ת
בעיניס ויה״ו באח״פ ,וחסר ה״ת ,אשר ע״ב מבונה המלבות
באו׳׳א
הענין ה ו א /כי ודאי ש מ כ ל
היה ביטול ,ר ק ז ר ג נפלו כולם ,בין ב ב ח י
חיה צריך לזמר התלבשות מלכות דבתר .ובהאמור תבין
מכונה
וכן מע״ם דתוך וםוף,
דאו״א .ובזה תבין
אם חיצוניות המלכות שבנקבי עינים ,במ׳׳ש ל ע י ל ,ו א ״ ב
בג׳ בחי׳ יש״א
ופגם.
יוד נ ק ו ד ו ת
אמצע ,בכל ספירה וספירה םע״פ
למה גקרא התלבשות
וכמעט
בשם נה״י ,באופן /אשר כל םפירה מע״ם דראש
ואמגם
ביאורם ,אשר נעשה מכחם ,ג׳ בחי׳ ימין שמאל
נה״י דבתר.
אחרים בספר ה ז ו ה ר מ ש מ ע ,
בכתר.
הוא ג״כ בהי' תיקון הקויס בראש הזה ,שכבר
)לענף כב(
דתוך מכונים בשם חג׳׳ת ,וכלהו ע״ם דםוף מכונים
ב א ו ״ א יש ביטול
אפילו
פנים מאירות
הם נתצו ונשברו
ומתו/
למעלה בבחי׳ קו אמצעי,
חזרו חרב פנים בפנים ,ונמצינן למדים ,דאע״פ
שכל עיקרו של אור הדעת הוא
רק אור חוזר,
שנק׳ אור דחםדים וגבורות עכ״ז
כל בחי׳ אור
החכמה והעצמות שישנו בפרצוף ,הרי זה מכחו
וז״ס ת ״ צ ש ל
של הדעת שהרי בסיבתו .חזרו חו״ב פב״פ ,כאמור,
א ב ג י ת ״ צ /ויען /ש מ ן ה ח ס ד התחיל מ י ת ת
בדעת,
המלכים /כנ״ל /לכן נ ר מ ז ב ש ם זה הרא־מון
ויש
ולפיכך ,אנו מבחינים
ג׳ בחינות
נסור רישא ,גזעא ,ושבילא ,דוגמת ציורו של י
שיש
מנימ-טאירות
)לענף כב(
עיש בו ב׳ קוצין:
קוץ העליון,
ויש
וקוץ התחתון,
המכונים :רישא ,ושבילא ,ועיקר גופו של היו״ד
הגמרא/
0נק׳ גזעא ,כמ״ש בזוהר בלק דף ר״ג ע״ב עש״ה.
שהיה
והענין ,כי עיקרו של אור הידעת ,הוא אור ךחסדים
וגבורות כנ״ל,
שהוא בחי׳ רק
ולא בחי׳ ראש
ג״ר .אשר המרחק רב מאד .אמנם מתהפך להיות,
אור החכמה ובחי׳ ג״ר,
שמחזיר או״א
לםיבה
פב״פ כנ״ל ,שבזה ,מביא וממשיך
המכונה יו״ד.
להפרצוף
ותדע
מכונה
שע״כ
התפשטותו של הדעת בהע״ם דראש ,בשם גופו
של היוד ,או גזעא ,כי כאן אינו ניכר כלל היותו
אור דחו״ג ,כי נתהפך לאור החכמה כאמור.
וקוץ העליון יורה על התלבשותו
דכתר ,כלומר
כמ״ש בפמ״ם ,שאין חרב
בנה״י
הנק׳ כתר.
מפרשים
ה ה ו א /ו נ מ צ א כי
ה ו א מ מ ש ע״ד מ ה ש כ ת ב ת י
והנה
שעטנ״ז
השם
הוא קר״ע
המלך
שהיא
ביאורו:
היתה
הזווג המעלה
ואז נעשה
קוץ העליון של היוד.
אבל
זו י צ א ה
והנה
ואהיה
באבא.
מתהפך לבחי׳ אור העצמות .אלא עומד בצורתו
הזכירה
בא
מ צ ד פנים.
הבחן ב׳,
עכ״ז ,הוא יותר חשוב ונעלה באין ערך
דהיינו אור דחו״ג.
דחו״ב ,להיותו משמש בנה״י דכתר ,ובחינה היותר
גדולה באין ערך על
כמ״ש הרב בע״ח
כל.המדרגות שלמטה ממנה.
שכ״ג פ״ב.
ששם מקום הזווג דאו״י וארח,
שהאדח
ובחי׳
תחת הע״ם
מתפשט ועולה
כמ״ש
דאו״א,
ממטח למעלת
אלא
בע״ס
גופייתו דאדא ,באופן ,שמקורו וכללותו דבחי׳
הדעת ,צרור והתום מלמטה
אב״א הם
ני׳
י ו ד /יוד ה /
אחורים
יוד הי ויו /יוד
הי
יוה
גי׳
אחורים.
עם
אלף
הי
תשכח/
כי
בקוץ
של ב׳
הי ויו הי/
הי׳
אשר
יוד
השכחה
מצד
ו א מ נ ם קרי׳ע שט״ן׳ גי׳
הכולל
כמנין
על
ועתר ,נבאר םוד ז״ת :דעת ,וחג״ת ,ונהי״מ,
נבחנים
אשר גם המה
של תיקון
רק בתוכנם
הקוים ,כלומר ,ע״פ תכונת הכלים שנתחדשו בכאן
בסיבת עליית המ״ן ,ואעפ״י שהז״ת
מתוקנים ומחוברים כראוי להיות
יצאו
לא
בתיקון קוים,
כמו בפרצופים הקודמים דא״ק
מזה בקו אחד,
מ״מ ע״י ביאת והתפשטות אור שבראש דנקודים
נרשמו מעט הדת מתכונת תיקון הקוים הקיימים
בראש .באופן שכלי הדעת דז״ת
אינה
ד׳ בחי׳ הנודעים ,המפורשים לעיל
ספירה
בדברי הרב
בענף ד׳ עש״ה ,ואינה נקראת בשם
מסבה שכוללת בתוכה
דעת זולת
המסך דבחי״ד ,שמשום
זה ראוי׳ להעלות אריח ולהשוות כל הע״ם שבוז
בקומת כתר .ועד״ז כל שאר הכלים חג״ת נהי״מ,
תדע שיש בכל אחד כללות הע״ם ,אלא שנבחנים
ע״פ המסכים והקומה
אמרו ,במקום הדעת שלהם ,חתמה
וזה
אליו כמוהו .רוצה לומר שיש בתוכו בחי׳ המםך
קוץ העליון ,כמ״ש לעיל ,דע״כ
ונחזור
ולפיכך,
כמ״ש .בענפים הקודמים.
דבחי״ד ,כמו שיש בסוד קו אמצעי דאו״א בסוד
נפילת אחורי או׳׳^.
מכנהו
וישםו״ת ,שתוכן התחלקותם הוא ע״פ תיקון הקוים,
תשכח
האחוריים׳ ל ר מ ז
בענפים הקודמים״ בסוד
הזה התחתון,
זכור/
כי
ב א ב א .ואחורי א מ א כזד /,אלף /א ל ף הי/
שניהם
זולת,כמ״ש לעיל בארוכה.
,
פרטייח ,רק כוללת ע״ם דאו״י כח״ב זו״ן ,בסוד
בסוד מעיין הנובע
או״ח ממטה למעלה ,והבן היטב.
ובהיותנו מבחינים
והוא
באמא/
ש מ ו ת הני׳ל׳ ש ה ם א ח ו ר י ם ד ה ו י ה כ ז ה :
אלף
וקוץ התחתון יורה על היותו ביסודות דאו״א
הנקרא
דיודין
ויש כאן ב׳ הבחנות :הבחן א׳ ,שכאן אינו
מאור
שטן/
א ו ״ א בחי׳ פב״פ /ה ו א ה ו י ה
ושניהם
אשר
אשר תכונתם הוא במציאת ג׳ הקרין חד״ר ,ולא ־
כמ״ש בענפים הקודמים ,אלא שיצאו זה למטה
ני׳
לעיל עש״ה,
מ מ ש כ מ ו ז׳
הקליפה
רנ״ל׳
שהוא
כאן
וזהו ק ר ״ ע שט״ן.
דיודין
בע״ם דנקודים ,דהיינו :או״א ,וישםו״ת ,וכלי הדעת,
,
מ מ ק ו מ ה ל מ ק ו ם א ח ר /כ נ ״ ל ׳ וע״י
של המ״ן בכלים דנה״ י לכתר ,הוא הנבחן ,בשם
הנה ,דע׳׳כ תמצא כאן בדברי הרב ,כינויים חדשים'
דארי ,אלא שה״ם ג׳.ראשים חנק :כתר ,ואו״א,
ק ר ״ ע ׳ ר״ל ,כי
מיתה ונתיצה
במקומה׳
קריעה
כתכונת הע״ם כח״ב זו״ן
נ פ ל ו א ח ו ר י ד א מ א גם כן /ולכן
ביטול אחורי או״א ב ש ם זה.
בכח/
דאו״י ,המדוברים ?ו
שבראש חנקודים ,שאינם ג׳ שמות הספירות כח״ב
כל כחו
אור הדעת ,והבן זה היטב .ותדע ,שענין קיבוצו
עצמם,
הב׳/
הע״ם
אשר
בנתיצה הוא הפלת אבן
ושבחו של אור הדעת ,אלא מתחילה עולה הבחי״ר
קטנה שבמדרגה העליונה,
שט״]/
ראויים .כלל וכלל
בסוד מ ץ לנה״י דכתר ,ואח׳י׳כ מתלבש נה״י דכתר
השורשיית,
נ ״ ץ ׳ שצירופו
גם ידעת ,אשר
תכונת
שבכאן,
וכבר נתבאר היטב ענין ג נקודות כח׳׳ב
וזה
לא
ב/
בנבורה׳ שהוא
נרמז
כמ״ש הרב לעיל ,בי
אינם
שט״ן ע״ז ג״ץ.
במיתתו
לאורות,
מתחילה יצאו
והכנו כל הכלים והמםכים ,הן בראש והן בדת,
באותיות
הוא
)לענף בב(
1
ה ה ו א א ב ג א דבי ר ב ׳ פי׳ /ה ש ט ן
אבנית״צ
לעיל/
מלשון
מלכים/רק קריעה ושבירה בעלמא ונשאר
להתלבש בהם המסך דבחי״ד,
בראשייהו דאדא עי׳
אבנית״צ׳
נמצא בבהמ״ד
אור החכמה
במלכות דראש הא׳
פנים •מאירות
עץ החיים ענף כנ
קנא
צריך להתפשט
שבדת היה
גם הדעת
בע״ם
הזה
כח״ב זו״ן,
ה״ת בעינים ,עש״ה.
שכולם בקומת כתר ,אשר אז היה נשלמים בהם
בשם הסתכלות עיגים דאדא,
בסוד הראש ,שוד׳ם
דהיינו בצורתו כמות שהוא במקומו ביסודות דאדא,
אמנם הוא סוד הכתר ,כאמור.
אז נבחן שחוא רק בחי׳ אור דחו״ג ,ולא כלל
בשם התפשטות החדג לאו״א ,ה״ם גזעא וגופו
שמתפשטים ממלכות של ראש ולמטה ,עד למלכות
בחי׳ אור החכמה .והעצמות ,כי בטרם שעולה
החו״ג להיות בחי׳
דמלכות בסוד הסתכלות ב׳ ,אמנם לזה םתויבים
ומתפשט לתוך חע׳׳ם דחו״ב ,עדיין צורתו עצמו
חכמה ובינה
ועצמות כנ׳יל ,והוא בקומת חכמח
כל הדת להתחבר לגוף אחד מקושרים זה בזה
האמיתיית שורה עליו ,דהיינו חרג ,כנ״ל.
כגודע .ובחי׳ ג׳ ,המכונה כללות החו״ג שביסודות
עדיין לא היה כנ׳׳ל,
ובזה תבין דברי הרב
שמחלק ג׳ בחי׳
של הידד ,שכאן מתהפכים
דאדא ,הוא
ובחי״ב המכונה
המוחין ,כמ״ש לעיל,
אשר
בסוד הקוים,
וחיבור הזה
בחי קוץ התחתון ,ושבילא ,שהוא
וע״כ
,
באו״א ,וכן בישםו״ת :בחי׳ א׳ ,נק׳ בשם קיבוץ
בחיותו במקומו בבחי׳ מסך המעלה או״ח ממטה
החו״ג הממשיך הסתכלות עיינין דאו״א זה בזה,
למעלה ,בסוד מעיין ,כנ״ל.
במקום
הסתכלות
א /אין המוחין נשלמים ,זולת אחיכ
וכאשר
נשבר
דאו״א
נשבר הכלי.
וכו׳
אז
עי׳
גם
ירד
הדעת
וכוי:
כי
הדעת שלהם הדומה א ל י ו כ מ ו ה ו :
דעת דאו״א ה״ם הראש וההםת״א כנ״ל ,שאין בו
ג׳ ,בשם כללות החו״ג שביסודות דאו״א ,עש״ה.
וצריך לדקדק היטב הדק בענין התדמות
וכיון
בסוד :רישא,
הזח ,כי הדעת ה״ם הקוטב שעליו מסבבים כל׳
;זעא ,ושבילא ,אשר קוץ העליון ממשיך הסתכלות
התיקונים ,׳העתידים להיות בד׳ •העולמות אבי״ע.
בחי׳ ב׳ ,נק׳ בשם התפשטות חחרג באדא ,ובחי׳
והמה חם ג׳ הבחנות שפירשנו,
עיינין דאדא
זה בזה ,להיותו בחי׳ כתר ,ונה״י
דכתר מתלבש בנקבי עינים דאדא ,כמ״ש היטב
בענפים
והנה כבר
ידעת
החידוש הזח הנעשה
הנקודים בכח עליית הם״ן ,אשר
בעולם
הכלים קדמו
לאורות
שלימות זולת אחר ההתפשטות
להםת״ב,
שהםת״ב נשבר ,ממילא נתבטל גם
בחי׳ הםת׳יא
שהיתה בראש כמ״ש בענפים הקודמים.
יףך.
למטה
במקום
כלומר ,שנאבד ממנו
הגוף
דאו״א:
קומת כתר
קוץ
שח״ס
הצב
מנים מאירות
קוץ העליון,
ונשאר רק בתכונת דעת המתפשט
כב(
)לענף
לאו״א גופייהו ,שה״ם גופו של הירד כנ״ל ,אשר
שיעור קומת הע״ם שבהם הוא רק בקומת הכבה.
ושאף
הששה
נכנסו
אורות
שהיו
בכליהמלךהנק׳
עמו
חסד:
פירוש ,דאע״פ שחלקנו אח הראש לג׳ נקודות,
שהם ג׳ ראשים :כתר ,ואו״א ,וישםו״ת .והראש
עץ חחיים ענף כג
ונחזור לענין ראשון /כי ה ג ה כ א ש ר
מזה ,בששה הכלים דחג״ת נהייס ,אשר אחר שנשבר
ת״ת
ונתמעט בםוד קומת חכמה כנ״ל ,אז נמשך כללות
ונפילת א ח ו ר י
אותו האור בהםת״ב בתוך כלי שנק׳ חםד ,ונמצא
לא
עריץ
עריץ
לא
נגמר,
ירידת
שליש
מת
ד א ב א ו א מ א לגמרי /ו ב א ש ר היו ה מ ל כ י ם
נכנסים
האלו
היו מגולין
בכלי ש ל ה ם /
ב א ו ר גדול /א ב ל א ה ד ש מ ת שליש עליון
שעדיין יש ששה אורות בכלי הזו ,כאמור,
שממנו
ותדע ג״כ ,אשר הפה של הראש
נמשך האור למלך •הדעת כנ׳׳ל ,הוא מכונה בשם
בינה,
אמא
או
ישםו״ת,
או
עיש
והיינו
דאדא ,לד׳ בחינות שהם :קיבוצם דחו״ג בראש,
שנקי׳ הסתכלות עיינין ,והתפשטותם בב׳ בתינות
ד**ו״א׳ הגד׳ /כ א ש ר יצאו ש ם ש א ר ה א ו ר ו ת
וכן
מלך הדעת ,נבחן גם הפה של ראש לבחי׳ כתר
היו
וזהו שאומר הרב לעיל,
בארא גופייתו,
ה נ ש א ר י ם כדי לכנוס
הבדלנו בהראשדישםו״ת ד׳ בחי׳ שהם :הסתכלות
בישסרת גופייהו
שנחשב
לבחי׳ אחת,
כמ״ש לקמן ,וכן כללות ההרג אשר ביסודותיהם,
כאצילות׳
כנ״ל /והיו
האחרונים
מ ל ו ב ש י ם באחורי או״א.
וזה
שיכלו
כל
נשאר
וכללות החרג שבמלכות .והנך מוצא בראש הזה
תשעה בחי׳ נבדלות ,עכ״ז תדע,
בכלי ש ל ה ם /
מלובשים ב א ל ו ה א ה ו ד י ם ש נ פ ל ו ו נ ש א ר ו
עיינין שה׳׳ם הקיבוץ דחדג ,והתפשטותם בב׳ בחי׳
אמנם
אז
שם
)לענף בב(
דת״ת/
וכללותם ביסודות דאדא,
אשר
גפלו
האחוריים
פנים מאירות
להם
הבירורים
שלא נתפשטו
יוצאים
תמיד׳
לצאת/
עד
המלכים
וז״ס
ע ד לע״ל ב ״ ב .
בפירודא כל בחי׳ בפני עצמה ,שזהו אי אפשר
ה ע ל א ת מ״ן /א ש ר מ ע ל י ם זוץ א ל א ו ״ א ׳
יצאו ע״י זווג אחד
ו ה ו א מ ס ו ד א ל ו האחוריים ד א ו ״ א /שירדו
בפעם אחת על המסך דבחי׳׳ד ,שהיתה במלכות
שם
עצמו /כנ״ל׳ אשר
הכללית דראש הזה ,המכונה פה דראש ,שרק אז
לקחום ה ם .
כלל ,אלא כל האורות הניל
יוצאים ע׳׳ים בקומת הכתר ,וגם בחי׳ אור הזכר
לזווג הזה נמשך להם בפעם אחת
ל מ ט ה באצילות
מיסוד דא״ק
כנ״ל ,והבן היטב.
באים
שהתעלמות
וכל עיקר התחלקותם לט׳ בחי׳ הנ״ל ,הגיע
מכוסים׳
ידעת/
וכבר
ה א ו ר וכיסויו ה ו א
להם רק בסוד המיעוט ,מסבת הפירודא שבהז״וז
שמתחילה יצאו בראש ןךם בקומת כתר ,ואז נק׳
ה א ו ר ׳ להיותו ב א מ ל ו ב ש ׳ וא״כ׳ ל א יהיה
בשם הסתכלות עינים דאו״א עילאין .שיורה על
ולמטה
אור הגדול בקומת כתר .שמשם נתפשט הםת״ב
דראש
אל
ואז יצאו מלכי ההרג
שבירת ה כ ל י ם :
גבורה׳
דז״ת בהםת״ב .וכשנשברו,נמעט האור לבחי׳ היסודות
ושליש
יותר
דאו״א .ולבחי׳ הסתכלות עינים דישםרת ,שהוא
גדולה
משבירת
לקומת כתר דבינה ,ואז יצא בסוד הסת״ ב מלך
תהיה
בבא
יצאו מלכי נרה .וכשנשברו ,נתמעט האור לביחי׳
הי׳
כללות החו״ג שביסודות דישםרת ,שהוא קומת ז״א'
זכשנשבר,
מסך
של הששה מלבים
בזה אחר זה,
רנן בסוד המיעוט והזדככות.
יצאו מפה של ראש
מרישא
בינה׳
ולמעלה עד הכתר
שנק׳
דז״א
להיפך׳
לפי
בעת
כי
אורותיו
דז״א
מב״ש
והחסדים
שיש
עד
וימלובשים
ש ה ו א יסוד
בהם׳
החזה׳
באו
עתה
תוך
מכוסים
,
ואח״כ באו ט׳ אורות בחכמה,
בבינה,
ואהיכ ח׳ אורות
ומבינה נמשכו ז׳ אורות
למלך הדעח.
ואל תטעה להבין ,אשר תיכף בתהילתו נתחלקו
האורות שבראש לג׳ ראשים ,ואח״כ נמשך האור
למלך הדעת ,אלא הבונה ,כמו שנתבאר,
ההחלקות האורות שבראש לג׳ ראשים
בחי׳,
שענין
ולתשעה
יהי׳ אה״כ בסוד המיעוט דז״ת
הפירודא שבהם כנ״ל.
לסיבת
אמנם מאחר שגם בחי׳
של כללות הראש
נמשך מהפה
כנ״ל ,אשר אח״כ מסבת המיעוט
יכונה בשם
אימא ,מפני שלא יהי׳ בו רק ןךם בקומת בינה
כנ״ל ,לפיכך נק׳ הפה למפרע על שם אמא ,וכן
כולם עד׳׳ז ,והבן היטב כי א״א להאריך יותר.
וצריך
שיגמור
הזה
להסיר
ל ג מ ר י וכו׳
התדבקות
ענין התדבקות
מכה
הזה כבר נתבאר לעיל
שהגיע לחם
האמצעי ,שה״ם דעת,
אשר םכח עליית
קו
חמץ
לכתר ,נעשו לבי קצוות
ימין ושמאל ההפכים
שידם
ובכה
ונפרדים זה מזה,
אב״א דאו״א,
נתיחדו
האו״ח העולה במטה למעלה
ונתדבקו
חיטין והשמאל והיו לגוף אחד ,בלי שום הפכיות
שלה
עכ״ז
הרי
קו האמצעי ,דהיינו שממזג ומכריע את הקצוויז
ההפכים לבחי׳ ממוצעת ואחדות; • וזהו המכונה
תמיד התדבקות.
המשיך
הה״ח
והבן זה היטב•
וכר
דאבא:
בגופא
כלומר שהמשיך את קיום הה״ח באבא,
כמ״ש הרב לעיל ,שאין הכונה לומר שהם המשיכו
כי כבר נמשכו מתחלה עש״ה .גם נחבאר לעיל,
שבזמן מלוכת החסד היו כל האורות דראש במדרגת
נתמעטו אורות
אבא ,אלא אחר שנשבר החסד,
כגודע׳
והיתד,
של הדרוש הזה.
הם
נתבאר
ב מ ק ו מ ו ׳ כי החסדים ה מ נ ו ל י ם מכים ב ה ם ׳
ו א ו ר ם יוצא ל ח ו ץ ,
והנה
אשר מתחילה באו
דראש •למדרגת אמא ע״ש ,וזכור זה בכל ההמשך
ג ד ו ל ה ׳ ו א ע ״ פ ׳ שגם ה נ ו ״ ה
וסתומים׳
עשרה אורות בכלי הכתר,
זה מזה ,אלא לבחי׳ אחת ממש .דע״כ נק׳ הרעח
וזהו׳
סתומים׳
שבירתן
אשר ההתפשטות דהםתכלות א׳ בע׳׳ס של ראש
שבירת
וזהו׳ לפי ש ב ת ח ל ה היו מנולים,
וזה אמרו ושאר הששה שהיו עמו נכנסו
בכלי המלך שנק׳ חסד,
שבהם מנולים׳
בתיקון
והנה נתבאר ,אשר תיכף במלוך מלך הדעת
דהיינו
ולמטה׳
שהם
הז׳ שהוא המלכות רדת.
כמו שנתבאר,
העליונים
ש ל א ה י ת ה ש ב י ר ת ן גדולה׳ א ב ל העליונים
ונתמעט האור עד לקומת המלכות ,ואז יצא מלך
חג״ת נהי׳׳מ .להיות כל מלוכתם
כי ודאי
יכולת ל ק ב ל ם ׳ ש ל א ע״י מ ס ך ב י נ ה ׳ לפי
נתמעט האור לכללות החדג שבמלכות דישםרת,
היה בו
דת״ת,
התיקון
התיקון פרצופו ,ב א
ת״ת
של הדעת׳ הסד׳
התחתונים.
ולכן,
הת״ת .וכשנשבר ,נתמעט האור לקומת חכמה דבינה,
כללות כל האורות
שמחזה
עליון
המכונה התפשטות ה חרג לישםו״ת גופייהו ,ואז־
ואז יצא בהתפ״ב בחי׳ היסוד רזית.
בה בכלי
הכלים׳
לסבול
ש ה ם :ב״ש תתאין ד ת ״ ת ׳ ונה״י׳ ו מ ל כ ו ת ׳
מפה ולמטה במלך הדעת ,וכשנשבר ,נמעט האור
לקימת חכמה.
כי עי״כ
שבירת
יש
מציאות
תיקונו׳
שוים
כנ״ל ,והבן זה היטב.
הםת״ב דכתר
והנה נמצא/שאלו האורות שמהחזה
ולמטה
המיעוט העתיד להיות כנ״ל ,אמנם בעת אצילות
ףאןנפלו
ד .א ח ו ר י ם
והחסדים ירדו
דאבא
וכו׳
ביסוד ד א ב א :כלומר,
שנתמעטו מקומת חכמה וקבלו לבחי׳ יסוד דאבא
כמ״ש לעיל עש״ה .וצריך שתזכור כאן דברי הרב
לעיל ,שאין זה אחורים ממש,
אלא המה בחי׳
ב מ י ת ת ז״א ע ד שליש עליון
החו״ג המעמידים או״א פב״פ ע״ש ,ומכונים בשם
של ראש ולמטה אל הכלי שנק׳ דעת ,אשר כולל
ד ת ״ ת שלו׳ כ ב ר י ר ד ו אחורי או״א ,א ב ל
אחורים ,מטעם מקורם ושורשם ,שהם בחי׳ ארח
כל האור שנתפשט אח״כ בסוד המיעוט ,זה למטה
מיתת
היוצאים מזווג המסך שבמלכות ,שהוא רק בחי׳
הסתכלות עינים דאדא .והסתכלות ב׳ נתפשט מפה
םזח
אחורי
ישסו״ת׳
לא
נגמרו
עד
נוקכא
אוה
פנים מסבירות
הרב בסתירה אל מה דכייל לן בכ״מ
אשר באו״א פב״פ
נמצא רק כותל אחד לשניהם ,והזו״נ בב׳ כותליס כנודע,
וכאן אומר שבאו״א ,ב׳ בחינות אחוריים ,וכן לקמן בע׳׳ח
נ ו ק ג א דז״א.
ולפן׳
האחורים
לוקח א ו ת ם הז״א׳ והאחורים
האורות
נקרא
אחוריים דאו״א עביל ,הרי להדיא שיש להם ב׳ כתלים
כי בעולם הנקודים ,מסבת המ״ן שעלה לנקבי
עינים ונתקן מהם אבא בדו״נ ,כמ׳׳ש בענפים הקודמים,
נתקנו אז בב׳ אחורים מיוחדים ,והיה
מיוחד לאבא ,וכותל
אחורים:
הרב ד׳
אח״כ
מיוחד
ב׳ באו״א
בעולם התיקון.
משוס זה כותל
לאמא .ולפיכך מונה כאן
ובי
נעשה
אחד
וענק
אחור
הזו״ן
הם שוים יחד פנים בפגים ,אז ה ג צ ה ה ו ד
אחור בפנים נוהג באו״א אלא בזרנ לבד ע״ש,
ובזה
יסוד
תבין מ ״ ש ׳ כי
הם
דאו״א
מוחין
כאשר
והגה״י
לז״א
דישםו״ת ה ם מוחין נכנסים ב ר י ש א ד נ ו ק ב א ,
שלהיותו
באהורים,
ובחג״ת דפנים
שז״ס
דאבא,
לבחי׳
וא״כ
העליון,
בחי׳ חב״ד
אותו
עליית
הטין,
נמצאים
עתה
דאבא,
כלומר
הרשימו
דחסרון
אמנם
אחור דאיטא,
עיש,
אחור
הא׳,
בלי
ב צ ד ימין
וז״ס
אחור
שמשורשו הא׳
והבן היטב.
אינה אלא סוד הבחי׳׳ד שעלתה
אמגם האהודים של אבא׳ הם
פ״ח
היה נכנם
שאור הכתר
דאדא עכ״ל עש״ה .ומתוך שיש להם ב׳ אחורים
מיוחדים כמו הזו״נ ,ע״כ נוהג בהם בחי׳ אב״פ,
כמו שנבאר במקומו בע״ה.
ובזה תבין דברי הזהר באדרא זוטא דף ר״צ
לא אתקייטו,
ע״א ודל ,באתר דאתכלילו דרנ
ובהאמור
אלא בקיומא אחרא כעין דו״נ עכ״ל.
בחסד ד ד א ,והאחוריים ד א מ א ׳ ה ם ב צ ד
תבין כונתם על אף׳א דנקודים ,שהמה היו בבחי׳
ב ג ב ו ר ה דז״א .וזה ה ד ר ו ש י צ ט ר ך
דהיינו בב׳ כותלים,
שמאל
ב מ ק ו מ ו ׳ ושם י ת ב א ר
בע״ה.
דכר ובדק /כמו זו״נ כנ״ל,
כותל מיוחד לאבא,
לא נתקיימו,
וכותל מיוחד לאמא ,ובזה
כי היה ביטול
אלא
ושביה״כ,
לאבא בסוד מ״נ כנ״ל ,אשר אותה תיקן לנוק׳
הקודמים עש״ה ,והנך
בקיומא אחרא כעין דו״נ ,דהיינו בעולם האצילות
ירידת ונפילת אחורי או״א ,ש א מ ר ג ו לעיל
ואז נתקיימו
הדק בענפים
תבין להבדיל
בכלהו אחורים ,מבין אחורי דבר
בוק/
יש במסך ,מסבת
לאחורי
כי ה׳
בחי׳
ג׳ וד׳ עש׳׳ה,
ההזדככות דבחי׳׳ד כמ״ש בפתיחה ובענף
ובל אותם ה׳ הבחי׳ ,נבחנים לאחורי נוק׳ ,כל נוק׳ לפי
כמ״ש לפנינו
כל אחת
ובל בחינת
במקומו.
האחור שבדבורין ,נמשך מבחי׳ הרשימו דחםרון
שבהם,
הנתלים,
דזו״נ ,ולא כמו או״א דתיקון המחוברים רק בכותל
ו ה ג ה כאן ב מ ק ו ם ה ז ה ,ה ו א מקום
שלו ,בם׳׳ש היטב
בחינתה,
לא ה י א נ ת ל ה מ מ נ ו ו ל א ה ו א
א״כ נעשה
מוצא אשר סוד בחי׳ הד׳ ,הוא בחי׳ אחור דאמא.
ועד״ן
ה ו א מישםו״ת.
דראש
הנמצאים לו מטרם
אור,
,
גדול מ מ נ ה ׳ ואינם צריכים זה לזה כלל,
ממלכות
ג״ר
כמו
ב נ ו ק ב א ׳ כי ה א ח ד ש ה ו א ממוחין דז״א׳
ואז׳ ה ם שני ה מ א ו ר ו ת
בחי׳
דאדא דנקודים היו בב׳ כותלים.
פב״פ
בין ב׳ האחורים
שמםבת עליית המ״ן נעשה ב׳ צדדים בכל פרצוף
אח״פ שיצא
בפנים אצל או״א,
יוצאין ב ׳ בחי׳ יעקב :א ח ד בז״א׳ ו א ח ד
ב׳ אחורים האלו ,כבר נתבאר בסוף
מראש
והוא להורות,
אשר פב״פ
אחד לשניהם .וכן פירש להדיא בע״ח שער המלכים
במקומו בעיה,
חג״ת ותוך ,שהאו״ח נמשך לו
אמנם בבונה עמוקה הדגיש כאן הרב מדרגת אחור
אחד ברדל׳׳א,
ענף הקודם
אשר בנה״י דפנים יש חג״ת
בפנים:
למ״ש הרב בע׳״ח שער י״א פ״ז וח /שאין מדרגת
ה ו א מאו״א ,ו ה ב ש ה ו א ממוחין ד נ ו ק ב א ,
יש חב״ד באהורים ,עש״ה ,ותדע
ואץ
א ב א ה ח ז י ר א ח ו ר י ו וכו׳
ולכאורה הוא סתירה
משא״כ
שמתיקון הזה נמשך תיקון חדש באו״א ,שנתקנו בכותל
לשניהם במ״ש
ומתלבשים
נם תבין מ ״ ש ,שכשהיו פב״פ ,אז
בישסו״ת,
תיקון
אור דחםדים הנק׳ חמיד בחי׳ אחורים בערך אור
דישםו״ת,
ש ל ה ם בהם׳ ד ו ג מ ת המוחין׳ דז״א
נבדלים זה מזה.
)לענף נ ב (
1
החכמה .והטעם כמ״ש בפתיחה באות ג׳ עש׳׳ה.
בשער המלכים פ״ה וז״ל ,שאור הבתר היה נכנס בין ב ׳
שיש הפרש מבין או״א דנקודיס לאו״א דתיקון
המלכות׳
דאו״א/
לוקחתם
והענין,
פנים מאירות
עץ החיים ענה כנ
מנג
כל
אחד
לפי
בחי׳
החב״ד
חב׳׳ד
שהי׳ נמצא
באצילות ע צ מ ו ׳ כי א ע ״ פ שהכלים
שירדו
דז״א נ ש ב ר ו ,עם כל זה ה א ו ר ו ת
נ ש א ר ו מלובשים באלו האחוריים ד א ו ״ א
עילאין :כל קו ה ח ס ד דז״א ב א ח ו ר י א ב א ,
וכל קו ה נ ב ו ר ה מ ל ו ב ש באחוריים ד א מ א ,
בו
בשורשו הראשון ,במ׳׳ש במקומו בע״ה .אמנם תדע ,שכל
פרצוף הן דכר והן נוק׳ אתתקנו מב׳ בחיי האהוריס יחד
והבן
ונחזור
טדז״נ ,וז״ם ב׳ חלקי היסוד דדכדשנק' יסוד ועטרה ,אשר
היסוד ה״ס אחור דדכר ,והעטרה אחור דנוק׳ ,ועד׳׳ז נתקנו
בט״ש כ״ן
שניהם ביסוד הנוק׳ בסוד פנימית וחיצוניות,
דדא,
ה ק ד מ ה זו מ א ו ד
ל פ ר ש הפ׳ ש ל וישלח בענין
ו א ל ה המלכים ,כי ה נ ה נ ת ב א ר ,
א י ך ירדו ד׳
אחוריים דאו״א
וישםו״ת,
זווגייהו לא פסיק לעלמין,
כנודע ,דמאז ואילך
ומתוך שהם בכותל אחד אינם נבחנים
אחור
בדו״נ
ממש ,אלא כעין דו״נ ,והבן זה.
פני
בפנים
כי
אחורי
החכמה
נוכח
הבינה
ע ו מ ד י ן :הנה
אחור בפנים ,יורה,
אשר הנוקבא מקבלת אור
אחורים של הזכר.
כמ״ש הרב בע״ח שער י״א
פ״ז עש״ה .ולפי שאין כאן להנוק׳ שהיא הבינה.
זולת המסך דבחי״ב הדוחה חכמה,
שמעלה רק
חו״ג לבד שהיא רק בחי׳ אור דגופא .ולפיכך,
כדי להשלים בה בחי׳ אחור חראוי לקבלת חכמה
במקומו בע׳׳ה באבי״ע דעולם התיקון כי שם באו תיקונים
ולכן ת מ צ א ,כי באלו ה מ ל כ י ם ל א
האלו ,והנה נתבאר בדיוק ,ההבחן מאחור דדכר לאחור דנוק׳:
בכולם ש מ ו ת אביהם ,ר ק בד׳ ב ל ב ד ׳ והם:
ואז הבינה מקבלת מהחכמה מבחי׳ האחור חכר
בלע ,יובב ,ו ב ע ל חנן ,ו ה ד ד .
שלו ,שהוא רשימו דג״ר .כנ״ל ,ואז משגת כותל
שחסרון דדבר ,הוא הרשימו דבלים דג״ר שהי׳ לו בשורשו
הא׳ ,ואחור דנוק׳ הוא מה׳ בחי׳ שבמםך ,וזכור זה לכל
המקומות.
אות
ג ועתה נבאר ענין כותל שלם וחצי כותל ,המובא
בדברי הרב לעיל
כ׳ ,ובבר ידעת
בענף
נם
נזכר
ששם נתקנו
בכותל א׳ לשניהם,
ת מ צ א שינוי א ח ר ׳ כי אפילו באלו
ד ׳ ל א נ ז כ ר שם א ב י ה ם ׳ ר ק ב ע ת
ענין
התחלקות בל פרצוף לראש וגוף ,אשר הראש מכונה בשם
ה מ ל ו כ ה ,ו ל א ב ע ת ה מ י ת ה .כמ״ש וימלוך
ג״ר או חב׳׳ד או אור דמוחין .והגוף מכונה בשם ד ק או
ולא כתיב וימת
חג״ת או אור הגוף .וההבדל ביניהם הוא ,שבראש נמצא
אור
דעצמות,
שלם ,מבחי׳ ג״ר ומבחי גוף .וזה אמרו ,כי פני
,
הבינה נוכח אחורי החכמה עומדין ,וע״כ מקבלת
ממנו בחי׳ אחורי הזכר כנ״ל .ואז יוצאימ בה
גם בחי׳ ג׳׳ר וחכמה .והבן.
ןף^ף,
ה י ם ו ד כ ו ל ו הוא ב ח י ׳ פ נ י ם וכו׳
שהים אור החכמה ,שהוא עיקר עצמות
בלע בן ב ע ו ר ר ק ב ל ע סתם׳ וכן ב ש א ר
ש כ ל ה י ם ו ד ש ל ז כ ר נ כ נ ם וכו׳:
ב״ה ,אמנם בגוף ,אין בו אלא
מלכים .והענין׳ ה ו א ל ה ו ר ו ת ׳ כי ד ׳
כללות ה׳׳ח
הפרצוף הנמשך מא״ם
אור דחסדים ,שאינו נבחן לאור עצמותו של הפרצוף אלא
לבחי׳
באתם
ב ל ע בן ב ע ו ר ׳
וראש .מזדווגת עם החכמה
זווג אחור בפנים,
אור דבלים,
להיותו בא
בעיקרו
המעלה מ״ן מתחילה .משא״כ אור
מכח התחתון
העצמות נמשך ישר
אתדל״ת כמ״ש בענפים
הקודמים.
מא׳׳ס
ב״ה ,בלי
והמה
הם המכונים תמיד בדברי הרב ,כשם ב׳
חצאי
פרצוף ,כלומר ,שבהיות הפרצוף ,חסר אור דראש
ואין בו אלא אור הגוף לבד ,אז נק׳ בשם חצי פרצוף
לכד ,כי חסר בו חציו העליון דהיינו הראש והג׳׳ר ,וע׳׳כ
אזמר
נ׳
בחי׳ אחוריים י ר ד ו מן ה א ב ו ת ׳ ו ל א יותר
ש ל א ירדו עם ב נ י ה ם כ נ ״ ל ׳
וכיון ש ל א
מ ת ו ה א ב ו ת ר ק ביטול ב ע ל מ א ׳ לכן ל א
הוזכרו
בעת המיתה האבות׳ רק הבנים
לבדם׳ א ב ל ל ה ו ר ו ת שנם ב ה ם הי׳ ביטול׳
לכן הוזכרו ה א ב ו ת ב ע ת ה מ ל ו כ ה .
וא״ת
ולכאורה חמוה ,א״כ לטה נתבטלו
וה׳׳ג שלו ,אחר שבירת ש״ע דת״ת ,כמ״ש בםמוך,
וכבר כייל לן הרב,
שרק האחוריים
והפנים כולו נשאר במקומו.
מקודם
להבין
ענין
נתבטלו׳
ולהבין זה,
צריך
הביטול ,ושביה׳׳כ.
והנה
סיבת השבירה נתבאר בפמ״ם
בענף כ״ג וכ״ד,
אמנם ,סדר הביטול ושביה״כ ,הוא ממש בסוד
ההזדככות ,כמו שקרה
גם בגופים
הקודמים
בפרצופי
פנים מסבירות
קנד
אומר הרב ,ששיעור נ ל פרצוף תחתון בערך העליון היא
חצי פרצוף העליון ,והוא םטעמ הנ״ל בי התחתון אינו
עץ החיים ענף כג
וא״ת הרי ה ש ם ׳ ש ה ו א מ ל ך
ואח״כ
שלם דהיינו ראש וגוף ,אמנם יש ג׳ בחי׳ ראש
כי כל הג״ר כח״ב נחשבים לבחי' ראש ומוחין; בשהפרצוף
משיג בחי׳ ראש מאור הבינה ,נחשב ג״כ לפרצוף שלם,
נשמה .זבשמשיג ראש מבחי׳ חכמה
נקרא בשם פרצוף חכמה .זםבחי׳ כתר ,נק׳ פרצוף כתר.
וזכור זה ,והנה נתבאר ענין פרצוף שלם ,שה״ס ראש וגוף
ידעת ,שכל שיעור קומתו של פרצוף תלוי בשיעור
העוביות שבםסך :אשר מסך דבחייא אין בו אלא
קומת ד א ,דהיינו חג׳׳ח .ומסך
יש לו קומת
דבחי׳׳ב,
בינה ,ודבחי״ג קומת חכמה ,ודבחי״ד קומת כתר .והנה
ו ל כ ת ו ב פלוני בן פלוני ,ש ה ר י ג ת לעיל כי
דבחייד ,דע״כ ממשיך קומת כתר עש״ה ,וע׳יכ
לפי״ז תבין היטב שכל
דבחי״א ,נקי חצי פרצוף .להיות שאין בו
כלום ,אלא אור הגוף ,ואור דחסדים לבד ,אמנם בהיות
'עכ״פ בו מסך דבחי״ב ,כבר יש לו ראש מבחי׳
מתבארים לנו היטב דברי הרב לעיל בענף כ׳ ו ד ל
הנה בהיותם אב״א אין לזו״ן רק כותל אחד לשניהם,
ובוחל אחד לבד מספיק בין שניהם ,ומשתמשים בכותל
אי ,חצי כותל
אחור
בעת מיתתג
כי אין ה ב ן
וכיון
נקרא
שהוא
וכו׳ אין יוצא מיסוד הבינה א ל א חו״ג לבד שמן החו״ב
יוצא א ל א הארה
בל
עכ׳׳ל
בעלמא וכו׳
פי׳ דכבר ידעת שורש דו״נ שמתחילים מצמצום ב׳ דא״ק,
מבח עלית הם״נ לנקבי עינים שהים החכמה ,שמטרמ
זה הי׳ בחיי המלבות והמסך שבה מתחת הט״ם ראשונות,
א ל א על ,שם אביו׳
לא
ר ק אחוריים
ביטל
בצמצום א' ,לא היה עדיין בחי׳ ימין ושמאל כהפרצופים,
א ל א קו אחד וכלי א׳ שה״ס נקודת הצמצום ראשון ובחי״ד
אביו
אחורי
רק
לחמש,
לה׳
והדד
בן
א מ ו ,כי ח ש ם
גבורות
נאמר
רומז
ד ה נ ו ק ב א ,לכן ל א
בן פלוני.
בדה
אמנם
בצמצום ב׳,
ירידת
מבח
דס׳׳ג
גופא
דבחייג וקומת חכמה ,וכשנשבר מלך החסד ,נמצא
נקרא כך,
לפי ש ה ו א ל מ ע ל ה ב ב ח י נ ת ש ל י ש ה ע ל י ו ן :
אור החכמה לאחור שלו ,כמו שהיה בשורש האי.
והוא
דד אחד
שהוא
בחי׳ ה ת ״ ת .
מ ק ו ם החזר!/
מ ק ו ם ה ד ד י ם .וזהו ה ד ד
וכן
וכן אותיות
ב ד ד ד ד בי,
ב ד ד פירוש ב ׳ ד ד ר״ל ד ד ה ב ׳ .
והעניין
כי כ א ש ר נ ע ר י ך ,ש א ב א ויש״ס
נכללין
בפרצוף
ותבונה
נכללות
במקומה
כי יש זמנים
הזה,
דרך
א׳,
הוא
נקרא
שמו
המלך
הדדים
בענף
עינים ,בדברי הרב לעיל
ט״ו,
או
נעשה
ונבאר
שמתחברין על
של
חכמה
כל הספירות עד החכמה
שבכתר ,שה׳׳ם
וחכמה אתתקן בה בדו״נ ,וממילא
ש״ע
ובלי בכל העיס דרך עלייתה ואז נעשו בסוד
ימינא ושמאלא בקומה שוה ,ואח״ב
ב׳ קוין
המסך ,ועלה או״ח ,אז נעשה קו האמצעי המזווג לימין
ושמאל דהיינו לדו״נ,
הבריאה/
לעולם
ן ן ע ך רואה בעליל ,אשר שורש
משורש הבי דהיינו צמצום הב׳
בנ״ל .אשר קו
הימין הוא שורש דבר דבלהו פרצופים ,וקו שמאל הוא
שורש נוק' דבלהו פרצוםין,
גם אשר בכל קו
יש ע״ם
שהרי עלתה ממטה למעלה עד החכמה שבכתר ,ונמצא
בה כל הע״ס בבחיי
השמאל
והדין
שבהם ,וכן הוכר
הוא בחי׳ החסד והימין .של בל הע״ס עד הכתר ,כנ״ל,
אמנם
צומקים ב מ י ת ת
כי
להוציא ע״ם על
דבינה ,כלומר שיש בה ג״כ הארת אור החכמה
מסבת האחורים דזכר שקיבלה ממנו ע״י זווג
אתור בפנים ,כנ״ל בארוכה .ומהתפשטות האור
הזה להסתכלות ב׳ ,בא האור
כי ה ז ׳
מלכים
שלהם
משא״כ,
בד׳
דאו״א.
וכשנשברה הגבורה ,נטצא ,שנתבטל גם המסך
דבחי״ב ,ואז נפלו ג״כ האחורים דאמא.
הכלים שלהם/
מתו/
ושם
לסיבה,
א ח ״ פ דא״ק,
והנה
לטעם
ח
ב
ג
״ל,
אלא מכח שקיבלה
שטבעו לדחות חכמה,
אור דאחור ,אבא״ ע״כ
לבהי׳ גבורה ,מסבת המסך דבחי״ב שבה הדוחה
מתו ממש׳
זו״ן.
לזר״ /ו א מ ר נ ו ,ש ה י ה
שהז׳
במסך ד ב י ״ ,
כנ
ה
ואמרנו׳
אלא
מלכים לא
דאמא׳
מ
כ ן נ
י
ם
ה
״ ,ן ןא בשביל
שמשמשת
חכמה
שירדו ל מ ט ה ב ע ו ל ם אצילות ע צ מ ו .
ביארנו
ימין ע״כ נבחן בה״ח .אמנם המילוי דאחורים
חכמה ,והארת חכמה שבה מכונה ע״כ חכמת
ש ל או״א /נ ת ב ט ל ו ו ל א
טעם
אלו ,אחורים דאבא
המשיכה ג׳׳כ בחי׳ הארה מהחכמה /וע״כ נבחן
ש ה ם זו״ן׳
וירדו א ל עולם ה ב ר י א ה
במלך הגבורה,
להיות בו המסך דבחי״ג ,וטתוך שהחכמה בקו
הכלים
שהם
הזה בקומת
ה״ת בשביל שקומתו דע״ם שלו עד חכמה ממש,
ה נ ה נ ת ב א ר החילוק /ש ה י ה בין או״א
לז׳ ה מ ל כ י ם /
המסך
ודע שע״כ מכונים
כנ״ל/
אחוריים
ואחוריים
דו״נ מתחילים בעיקר
מלהניק/
עתר /,א י ך ב ע ת מ י ת ת .ה מ ל כ י ם
אלו/
נעשה בחי׳ נוקביות
כשהגיע הזווג על
של
ירדו
לאמא,
ונתבטל המםך דבחי״ג ונזדכך לבחי״ב ,יכלה אמא
א׳/
ענף כד
למטה מכל הט״ר ,עלתה ממטה למעלה כדמיון קו דרך
נקבי
והאיר אבא אור דאחורים הזה
הילד.
המציאות ,דעשרה כלים ושלשה קוים ,כי הבחייד שהיתה
עינים,
דאחוריים וקטנות כמקודם.
כמ״ש
הזד! /צ מ ק ו דדי ב י נ ה
כדרך
שנמצא עחה ,שהזר הרשימו הזאת בבחי׳ אור
ג״כ מאחור דאבא ,וע״כ אחר שנשבר כלי החסד
ה ד ד בן ב ד ה כי ב ע ת מ י ת ת
האשה
הרשימו דחםרון ג״ר שלו משורשו הא׳ ,עש״ח
ובזה השלים לה כותל שלם ,כלומר שנתכללה
מקום
שדדיה
וענין אחור דאבא כבר נתבאר
לעיל״
שה״ם
ובינה
בפרצוף
נ מ צ א /כי
מקום
נקבי
זה
הכלים ,בא האור למלך החסד ,דבו נגמרו הכלים
אבא עילאה ,כלומר ,בחי׳ חו״ג שהיו משיבים
שם בענף אי ,ג׳ קוים ישיא בסוד צלם ,כי זה אומד ע״ש
הפנימיים דא״ק ,שעלו המ״נ ,ויצאו דרך
חכמה .ומהתפשטות דע״ם שלו לסוד הםת״ב לגמור
המלך ה ד /
העתיד ,משאיב בצמצום א׳ ,מדייק בכל פעם קו א׳ לבד,
לנה״ י
עי׳ ,דהיינו שנזרכך לבחי״ג ,שאין לו אלא קומת
שנתבטל ג׳׳כ המלך דבחי״ג ,ואז נפלו אחורי
לבד ,במ״ש שם היטב בפמ״ס ,ואל תטעה במה שמזכיר
עש״ה.
המםך וקיבל בחי׳ העוביות דבחי״ג,
אשר הע״ם
ל א הוזכר ש ם אביו ,כי ל א ביטל אחורי
ה ב י נ ה .ולכן
בענף א׳ וב׳
ירד למטה במקום הגוף דאדא ,בלומר ,שנזדכך
בענפים הקודמים .וזה אמרו ,שירד לגוף דאדא
פלוני בן פלוני
ונמצא שהט״ס ראשונות היה בלי כלי שאין כאן אלא
ע״ש ,והוא מטעם הנ״ל ,להשמיענו אשר
הע״מ שבקומת כתר ,ואז הדעת
אביו .ולכן
בלי אחת מלמטה ,ולא היה בהם ,שום הבחן דימין ושמאל,
בי כלם היו זה למטה מזה בקו אחד ,שז״ס אשר הרב
ולפיכך ,בטלו הסתכלות עיינין
דאדא
דאדא עילאין
כתר ,שה׳׳ם הראש דאדא עילאין ,כמ״ש היטב
ה ת ״ ת דז״א /ה נ ק ר א ה ד ד בן ב ד ה ש ם
מבנה ע׳׳ס וה״פ דא״ק שבצמצוס א' דא״ק כשם קו ,כמ״ש,
שה״ם
ד א מ א ,אין להזכיר ה ש ם פלוני בן פ ל ו נ י ת
עש״ה
ההמשך.
כ ג ו ד ע .וי״ל
בשבירת כלי הדעת נמצא שנתבטל המסך דבחי״ד
היוצאים על הםםך הזה הוא בקומת חכמה ,וחסר
ל ד א וחצי כותל לנוק' וכאשר אדם וכוי
אז נגמר ונשלם אחור א ׳ שלם ל ו ״ א ,ואחור א' שלם לנוק׳
דז״א אין
שלה
בינה,
דהיינו נשמה ,וע״כ נבחן בפרצוף שלם כנ״ל.
ובור,
הוא המעורר גבורה דאמא ,והוא ה מ ב ט ל
כמה שאין בהפרצוף דק ממסך
מבחי׳ ג״ר
בפרצופי א׳׳ק ,כמ״ש בפמ״ם בענף ט׳ עש״ה.
ה י ה ראוי להזכיר בו ש ם אביו.
אמו ,רק
זענין חצי פרצוף ,הוא גוף בלי ראש,
וככר
הג/
,
בשהפרצוף קונה בחי׳ ראש ,גם אז נבחן לפרצוף
ונקי בשם פרצוף
)לענף בב(
ונתבאר לעיל ,שכלי דמלך הדעת ה״ס המםך
מלביש לעליון רק לגופו ולא לראשו ,א״כ הוא נבחן בחצי
פרצופו לבד.
פנים מאירות
דבינה ,שהוא בקו
שמאל/
אבל
לא
ממש דקו ימין•
והנה עם שבירת מלך הגבורה ,נתבטל
ג״כ המסך דבחי״ב ,ואז נזדכך המסך לבחי״א,
שהע״ס שיוצאים על המסך הזה אין להם אלא
קומת דא ,דהיינו אור דגוף בלי ראש.
ונבחן,
קבלו אורות
שה״ח שהיו ממלאים אחור דאבא בג״ר דחכמה,
ר ק מ נ ו פ א דיליה ו א י ל ך .
וה״ג שהיו ממלאים אחור דאמא בג״ר דחכםח
זה
עצמו,
היה
שינוי
ג״כ
דבינה ,ששניהם נתבטלו ונפלו לבחי׳ כללות ה״ ח
ווד׳ג
פנים מםבירוה
עץ החיים.ענף כד
אמנם סוד הזווג שבהם ,שה״ם היסודות ,נמצאים• עדיין
א' ,אשר
למטה כמו בצמצום
מכה ירידת האו״י על
המסך ,שנמצא בעטרת יסוד ,מעלה האו״ח ממטה למעלה
עד הכתר,
דהיינו שעולה ומייחד כל הספירות שבימין
עם לל הספירות שבשמאל,
עד הכתר ,שזהו שנקי קו
הרחמים,
קו החסד
או קו
האמצעי
הממזג ומכריע
והדין לסוד הרחמים:
ובזה
תבין מ״ש בב״ם בזוהר ,אשר כל דכר בלי נוקבא
הוא פלג גופא,
היטב עיפ
ותבין
כלומר ,שבלעדה
הנ״ל/
פרצוף
כי כל
חסר ר א ש
היוצא
בדי
העולמות אבי׳ ע בעולם התיקון ,הרי שיש בו ב׳ השורשים
מטרם צמצום
דהיינו מפרצופי א״ק
דבו״נ שמצמצום ב׳ ואילך,
וכבר
ב׳
שינוי א ח ר ,בין גייר ש ה ם כח׳יב א ל הז׳
מלכים
בראשונה,
תיקון
בראשונה,
הם״ן בצמצום ב ׳ ,נחלק כל ראש על ראש וגוף ,שמעינים
בענפים
כנ״ל
הטבור יוצא
הקודמים,
והגלגלתא,
ר״ל,
םמכא,
אבל
קוץ/
המדרגות ,כמו שהארכנו
מדרגה ,אבדה חצי
או החג״ת,
מקודם
קיומא
וכבר
בהיותו
ואז נ ק ר א
מ ל כ י ם מ ת ו פנים ו א ח ו ר
ונעשה
דהיינו החביד
שמאל ראותה מדרגה
המעלה • האו״ח ,ומחזיר החב״ד
ולא
נפרדים א ח ת
מתו ,וד
כי יצאו בלי תיקון כ ל ל .
ונבאר
ס ד ר יציאת ז׳ מ ל כ י ם ,ו נ ת ח י ל
מן
חג״ת,
בסוף ענף
דהיינו
הקודם.
נמצא
חסרון
רשיםו
של איש
אשה ,מפני שהוא אבדתו ,ועי׳ בריש
וזה
ו נ פ ל הכלי ה ז ה ב מ ק ו ם
להיותו מ ת י ח ס
אמרו שבהיותם
לבד
אב״א
מספיק
אין
ואמנם
אור
דאחורי
לחזור אחר
קידושין דף בי.
לזו״נ רק כותל אחד
בין שניהם ,ומשתמשים
בכותל
ע צ מ ו מקום
לא
ואמנם
א ל א ש נ ש א ר באצילות
כלי ה מ ל כ ו ת ש ל האצילות,
ירד ש ם
בו ,כי ה ר י
היתה
הדעת,
ירד
נם
לסיבת פנם א ש ר
נ ת ב א ר לעיל• ,כי ה ש ב י ר ה
ל א באורות,
בכלים
ואלו־ ה י ה
אחד ,עכ״ל ,פי' ,כי אז ,אין נחנוק׳ אלא מסך דבחי״א,
ירידתו שם מ ש ו ם פנם ,ה י ה ר א ו י שנייחס
חג״ת זז״א ,ולא לבחי׳
ביטול א ל ה א ו ר ו ת ,ע ״ ד שייחםנו ב י ט ו ל
שאינו מעלה או״ח רק בקומת
ג״ר כלל .ולפי״ז נמצא ,שאחור ח כ ר אינו משמש כאן
כלומ ,כי הוא צריך לאור
אליו או״ח
מעלה
בכותל
משמשים
וכותל זה
שלה אינו
דחב״ד ,והמסך
רק לחג״ת ,ולפי׳׳ז
נמצא ששניהם
כותל
דבחי״אי
אחד דהיינו
משמש בין
דנוק׳
שניהם ונמצא שאין להם רק ב׳
פרצוף ,וחסר להם חצי
חצאי כותל דגופא ,שנקי חצי
פרצוף העליון דהיינו הראש והחב׳׳ד ,אמנם ודאי שגם
כאב״א יש
זווג ,אלא שהוא
ככותל דנוק׳
בו אלא אור דחו״ג ,המכונה אור
וחסר אור דחב״ד ,דהיינו
וזה
לבד ,ואין
דגופא או אור דו״ק
ראש ,כנ״ל,
אמרו ,ובאשר אדם החזירם פביפ ,ע״י מצות ומעשים
המוכים
אז
נגמר ונשלם אחור
ואחור א׳ שלם לנוק׳
מעלים
מ״ן
ומעלים
המ״ן
ובו׳.
פי',
םבי״ע מבחי״ב או
לפרצוף
א׳
שלם לז״א
שע״י מעשים טובים
םבחי״נ
העליון ,דהיינו
או םבחי״ד,
לאי״א ,שהם
העליון
אל
הכלים
בדונמתן
דאחוריים
ב א צ י ל ו ת ע צ מ ו .ו א מ נ ם ירידתן
היתה ,כדי להאיר
העומד
דאו״א ,שנפלו
בבריאה,
מרחוק
שהיםוד כלו בחי׳ פנים
ואין
וזה אמרו,
לו אחוריים ,דהיינו כנ״ל ,שאין כאן כלל,
בחי׳
לקו האמצעי
שום
אחור חכר,
משום שאין
ולפיכך
מציאות משורש הא׳,
נם הבחי׳ פנים
שלו ,הריחו מקבל בשליטת אחוריים דבוק׳.
אמרו נכנם תוך היסוד
של הנקבה,
וזה
וכולו הוא
בחי׳ פנים .כלומר שכל בחי׳ הפנים שלו,
הוא
מתוך היסוד של הנקבה ,כלומר ,מבחי׳ האחוריים
שלה כנ׳׳ל ,והבן היטב.
וחנה בחי׳ הסתכלות ב׳ שנתפשט מיסודות
דאדא עי׳ נמשך
לגמר
לשליש העליון דת״ת
כלים ,כנ״ל ,וכשנשבר ש״ע דת״ת ,נמצא שנתבטל
גם המסך דבתי״א,
נגמרו
וע״כ
שאז
נזדכך המסך לגמרי,
כל אחוריים דאדא עילאין
וליפול לגמרי ,כלומר,
לירד
אפי׳ בחי׳ האחור דנוק׳,
י מ ו ת לגמרי,
שהיה ביסודות דאו״א עילאין כנ״ל ,נתבטל ג״כ.
וישאר בלתי ת ק ו ה ,לכן מ א י ר בו מ ר ח ו ק ,
וזה אמרו ,ולכן סיום האחורים דאבא ,חם
בהיותו ע ו מ ד ה ו א באצילות ,ו ה ו א בבחי׳
נגמרים לירד טרם היות פגם וגדעון ביסוד דאבא
תנין ע ל
ואח״כ
שלא
בכלי שלו
השליטה ,שבקו האמצעי הוא
שלה בלבד ,דהיינו בחי׳ המסך ,כאמור.
ה ד ע ת דבריאה,
אליו כמוהו.
של
הוא,
ורק בהדכר
חב״ד ,כמ״ש שם עשייה ,וע״כ ,הוא מחזיר על אבדתו
ד ג ״ ר שלו ,כמ״ש
דחיינו בחי׳ המסך שנזדכך כאן לבחי״א,
;
פלגי ג ו פ א :זה חג׳ית
ראש וחב״ד,
ז״ל,
כנ״ל ,נ ש ב ר הכלי,
כנ ל,
כי ה ר י עדיין ל א נ ב ר א ע ו ל ם ה ב ר י א ה ,
וזהו שמשיגים בסוד
דרכו
וכאשר לא היה
כלל ,כנ״ל ,לפיכך אין שס אלא בחי׳ אחור דנוק׳.
זה לכל המקומות.
,
שהוא פלג
הדעת,
אשר ע״י המסך
אינו נמצא בנוק ,דאינה אלא פלג גופא ונה״י ,ובנה״י
גופא
שום בחי׳ אחור לזכר ,דהיינו רשימו מחסרון ג״ר
ש ה י ה ע ת י ד ל ה י ו ת עולם ה ב ר י א ה א ח ״ ב
האמצעי .ולפיכך ,רשיםו דחסדון חב״ד
חסדים ,כמ״ש היטב
אשר בזווג היסודות
משורשו הא׳ ,להיות שלא הי׳ לו אז שום מציאות
זה יצא ר א ש ו נ ה ,
ה כ ל י לסבול,
ובזה תבין,
אין שם
להנוק׳ ,כי אין משמש כאן יותר רק האחוריים
נה״י נקראים ביחד חד גופא
וחג״ת שם
הראשון,
הא׳ שמלפני תיקון המינ ,וזכור זה.
וירד ל מ ט ה ב ע ו ל ם ה ב ר י א ה ,ר״ל ,ב מ ק ו ם
ראשו .וזכור
דפנים יש רשימו רק מאחורי
שהוא
עיכ אין לו שום מציאות בהע״ם ,שמצר שורש
ונמצא ,שעיקר
ונמצא
נתבאר ,שהדו״נ הם ב׳
כנ״ל,
שהן קו ימין
יצאו לנה״י ,זעד״ז כל
יכול
הזווג ע״י קו
רה״י א ב ל
מוצא,
והן קו שמאל
לחג״ת,
הזכר מקודם זה .שהוא פלג גופא.
וחסר להם
שבזה נעשית המלכות לצד שמאל בכל ספירה
נ ק ר א רה״ר ,ולכן הג״ר נ ת ב ט ל ו א ח ו ר י ה ם
שהיא פלג
והנח
בסיבת השיתוף דישםו״ת
נמשך אח״כ בםוד הזווג שמיחד בין ימין לשמאל.
זענ״ז ,ו ה ם
גופא ובחי׳ נ ה ״ י
וזו נה׳׳י ,ד ח ג ״ ת
שירדו בנה״י דאיק,
מ ח ב ר ת ה אז
דהיינו חג״ת חסר
החסרים להם
ו״ק
בבחי'
נ
,
ממטה למעלה עד החכמה שבכתר ,בסוד עליית מ״ן
נמצא ,שבל מדרגה
ביניהן,
אשר
שבהנוק׳ שלו .משיג
עשוי
להם רשימו משורש הא׳ ,כי הקו ימין הוא עיקר
עשר הספירות ,וקו שמאל הימ המלכות ,שעלתה
ב י א ר נ ו ׳ כי תיקון ה א צ י ל ו ת ה ו א
יחד את ה ג ״ ר הראשונים שמשורש הא׳ ,ולפי״ז נחשב
משורש
סמכא.
עשיה .ונמצא ,אשר ב׳ הקוין ימין ושמאל,
יש
בהיותן
העליון»
האי.
שהיו
דחד
זעג״ז,
הוי
נתבאר לעיל אשר ענין קו האמצעי
יש
ואחר שמזדווגים יחד בסוד קו האמצעי ,חוזרים וקונים
ראש,
בתיקון ש ה ו א
דעת ת״ת
יסוד ,הוא שנתחדש אחר הזווג על המ״נ שעלו
מציאות בשורש הא׳ .משא״כ קו האמצעי ,שהוא
שהמה נמצאים בקו
כלומר בעלת המסך
נתקן
דרך
הרשימו דחםרון ג״ר
לחם
בענף ט״ז בפי׳מ ,ונמצא שכל
ונחשב הנקבה,
אימת
נ י ת ב בקיימא ד ח ד
שיש לו משורש הא׳ ,גם
הנה״י וסיום הפרצוף
מראש
מדרגתה
קוין/
קוין קשורים זה בזה ,ב ס ו ד ה נ ׳ ה מ כ ר י ע
דראש הא׳ שהיו בשורש הראשון בחי׳ ראש ,במו העינים
יצאה
ונתבאר לעיל ההבחן,
שאחור דזכר
ה״ם
וספירה כדמיון קו ממטה למעלה עש״ה,
ולפי׳׳ז
עתה לבר
דחםדים דגופא לבד.
משא׳י׳כ ז״ת ,שיצאו זו ל מ ט ה מזו .ו ד ש
באד״ר ,ע ד
זולת אור
והנך
מפסדת הג״ר שלו ,בערבה הקודם לעליית מ״ן ,בי אח׳פ
והחג״ת שהיו מפה עד הטבור
נתפשטו
ומבחי׳ התיקון
ידעת שמכה עליית
כסדר
לזווג כםםך
דבחי״א ,שאין שם םבחי׳ ג״ר כלום,
ו ה ו א כי כ א ש ר יצאו
נ׳
כב(
וח״ג שביםודוח דאו״א ,כלומר׳
ה ת ח ת ו נ י ם /כ י הנייר יצאו ב ק צ ת
ולמעלה יוצא הראש דאותו פרצוף ,ובאח״פ יוצא החג״ת
דפרצוף ומפה עד
פנים מאירות
)לענף
סנה
האותיות ,כג״ל,
יצא החסד,
בבינה
ו נ ש ב ר ה כ ל י וירד
דבריאה,
והאור ירד
במקום כלי היסוד דאצילות ,כי כ ב ר א ו ר
ה ד ע ת הקדים
לקחת מקום של המלכות.
ואח״כ
עכ״ל ,והיינו משום
דאין ביסוד דאבא מבחי׳
אחור חכר כלל ,אמנם כן מאחור דאמא ודאי
שיש שם בהיםודות דהיינו בחי״א דהמםך ,כאמור.
והוא שנגמר לירד אחר שבירת הת״ת כנ״ל ,ואין
כאן סתירה כלל.
ןך,יה
אחור
דאמא
באחור
ואבא:
כלומר
פנים מאירות
הנו
)לענף בב(
כלומר
עליהם
שחזר
הקטנות,
שהיו
כמו
pהחיים ענף כד
ונשברה,
ואח״כ י צ א ה ג ב ו ר ה ׳
בטרם שקבלו האור דיםוד א״ק ,דהיינו כמו שיצאו
בענפים הקודםים
מאור העינים דא״ק ,כם״ש
עש״ה.
ה״חוה״ג:
היםודנק׳כלשכולל
כבר נתבאר לעיל ג׳ הבחינות שיש בקו
דיוד,
האמצעי :בסוד קוץ העליון דיור ,וגופו
וקוץ התחתון דיוד ,המכונים :רישא ,גזעא ,ושבילא,
הכלי
ירד בכלי
ב ׳ פלני
פנים מסבירות
וירד
בחכמה דבריאה׳ והאור
דנצח
הוד
דגופא.
דאצילות׳ שהם
ואח״כ
הת״ת,
יצאה
ו נ ש ב ר ׳ והכלי י ר ד ב כ ת ר ד ב ר י א ה ׳ ו ה א ו ר
נשאר
והנה
במקומו,
שהוא
לא
עתה,
ב ת ״ ת דאצילות.
יש ה ר ח ק בין שום
והראש
העליון
לזו״נ,
הרב
כמו״ש
שער נ ׳
בםכו״ש
חלק ג' פ״ח ,שבירורי מ׳׳ן דכל פרצוף צריכים להעלות
לפרצוף
לא״א,
העליון ממנו ,והשייך
והשייך לוו״נ
לאו״א
צריכים
צריבין להעלות
להעלות לאו״א ,עש״ה,
ואז מזדווגים או״א על בהי׳ המ״ן ,ויוצאים ע״ס דראש
גופייהו ממטה למעלה ,וע״ם אלו
באו׳׳א
והםת״א,
ואה״כ מתפשטים הע״ס
ה״ס הכתר
האלו בבחי' הסת״ב
לזו״ג ,והתפשטות הזה ה״ם הראש והמוחין ופכ״פ דזו״נ.
אמנם
יש באן ב׳ מדרגות ,כי מתחילה משיגים הזו׳׳ן
מאיר בפנים
מדרגת אחור בפנים ,שאהוד דז״א
עש״ה .ומתוך שמקום המםך והזווג הוא מתחתיהם
א ו ר מן ה א ו ר ו ת ה נ ״ ל א ל ה כ ל י ם
של הנוק׳ ,כי אחר שהמוחין והתפ״ב הנ״ל נמשך לו׳׳א,
התחחון
כי יותר מ נ ׳
הרי הוא כולל חו״ג ,שהרי המוחין כלולים מאו׳׳א יחדיו,
דכלהו ע״ם
דאו״א ,ע״כ
מכונה
קוץ
שהוא מתחת כל גופו של היוד,
שבו העיקר והכללות דבל קו
עיקרו
שהים היסוד
וזה אמרו,
שלו׳ יותר
מדרגות הוא
האמצעי ,דהיינו
של המםך והזווג.
לכן נק׳
מג׳ מדרגות׳
היסוד כל,
שכולל
ואמנם
הרחק
נמוד׳
להאיר
ואינו יכול
בו.
שאר האורות׳
גם ה ם ירדו
ה״ח וה״ג ,שהרי כל ה״ח דע׳־ם דאבא וכל ה״ג
ונמצא
ב מ ק ו מ ו ׳ כ נ ״ ל ׳ ו ל א ירד .ו נ מ צ א כי בלי
וכאשר
שהוא כולל אותם.
האור
הגיע
תחתונים
ברישייהו
לב׳
םפק׳
שלישים
וכו׳,
דת״ת
ד י ש ם ו ״ ח וכו׳ :וצריך שתזכור
כאן היטב כל הטתבאר לעיל בענף ט׳
בפמ״ס
בסדר התפ״א והתפ״ב ,הנוהג באצילות הפרצופין
עש״ה ,אשר אחר שמתפשט פרצוף הראשון בב׳
בחי׳ ההסתכלות לראש וגוף ,נמצאים הע״ם דגוף
ש א ו ר ו ת ה א ח ר י ם שירדו
אע״פ שביארנו.
ממקומם
ש ה י ת ה ירידתם ל צ ו ר ך
הכלים ל ה א י ר ל ה ם ׳ עכ״ז ,בהיותם ל מ ט ה
ממקומם׳
להם
נחלש
כה
הת״ת׳
כוחם
לעלות
אשר עמד
ט ע מ ו ׳ וכחו
בו
ולכן אין
מעט׳
למעלה׳ אבל
־אור
במקומו ולא נשתנה
חזק׳
בראותו
וע״כ
בבחי׳ הזדככות המסך על סדר ד׳ בחי׳ ממטה
ע צ מ ו בלתי כלי ,א פ ש ר לו ש י ע ל ה למקום
למעלה ,עד שמזדכך כל העוביות שבמםך ,וממילא
אשר
יחפוץ ל ה ש א ר
בטל כל בחי׳ הזווג והאו״ח ,וכל התפשטות האור
ע ר ו ם מ ג ו ל ה בלי לבוש .ויחזור א ל ה ב י נ ה
ואז
ההוא דע״מ דגופא מסתלק.
חוזר מאליו,
ומתחזק העוביות דבחי״ב ונמשך להמםך ונעשה
זווג חדש ,ויוצאים שם עים חדשים במקום הע׳׳ם
דגוף הראשונים ,שנסתלקו ,והמה
יוצאים ג״כ
בב׳ בחי׳ הםתכלו,ת :ראש' ,וגוף ,ונק׳ התפשטות ב׳
שהמה בחי׳ בן ותולדה לפרצוף הראשון .ומקום
יציאתם מפה
יצא מ ש ם ,כי ל א
אל
המקום אשר
ואם
כבה יעשה׳
מאד
מ כ ל י שלו׳
עמד
ג מ צ א שיהיה מ ר ו ח ק
וימות לגמרי.
א ת כליי ה כ ת ר ׳ א ש ר ל א ג ש ב ר ׳
כנודע
דראש דפרצוף הראשון ולמטה,
נקי גבורות,
ובגבורות
דאחורים
דאמא יש ג״כ אור
בפנים מאירות ענף כ״ב דף קנ״ג ד״ה אחור בפנים ע״ש.
ולפיכך,
האלו,
מאיר הז״א
שבזה
מבחי' הגבורות
בהנוק׳
כן בחי׳
משיגה הנוק׳ גס
דאמא
אחור דזכר
שהיא חצי כותל העליון שלה השייך לג״ד ,ובזה נמצא
לה עתה ,אחור שלם,
שמקודם זה לא היי אלא אחור
דחגית כג״ל ,ועתה השיגה
אחורי חביד גם
ע״י גבורות
כן ,והרי שיש לה
ולגוף ,כמו להדבר ,ואז
דאםא מבחי׳
אחור שלם לראש
משפיע בה בחי׳ הפנים בפנים,
דהיינו ע׳׳י הוווג על המין שעלו מבי״ע ,כנ״ל.
אמרו ,וטעם
וזה
גורם זווג
שהם
הדבר ,בי האדם התחתון ע״י מעשיו
עליון
ויורדים טיפין
בחי׳ המוחין דז״א ,עכיל.
מעלה מ״נ וגורם זווג עליון,
עילאין למטה,
פירוש ,שע״י המעשים
בפרצוף
כלומר,
העליון,
שנק׳ או״א כנ׳׳ל .וזה אמרו ,ויורדין טיפין עילאין ל מ ט ה
דהיינו
כ ח ״ הסתכלות ב׳ ,הוא המתפשט ובא למטה
לזו״נ ,בסוד מוחין.
וזה
אמרו ,כי אינו
וגבורות,
שם בראשונה/
ולכן׳ ר צ ה ה מ א צ י ל העליון׳' ו ה מ ש י ך
והגדיל
שמצד אבא נקי
שקיבלה מאחור דאבא ,דהיינו מבחי׳ אחורי זכר ,כמ״ש
ממקומם׳ חוץ הת״ת שגשאר
דע״ם דאמא ,רק ממנו נמשכים ועולים,
והמוחין
חסדים ,והמוחין שמצד א מ א
יוצא
מיסוד
הבינה
בי מן החכמה ובינה
רק חסדים
דז״א אינו יוצא
רק הארה בעלמא ,שמכים החסדים המגולים שם ומוציאים
אורותיהם לחוץ ,עכ׳׳ל .וכאן צריך
שפרשנו בפנים מאירות בענף
שתבין
כ״ב דף
קמ׳׳ט
ולבן מה שהוריד הדעת היה בחי׳ חויג
עיי
עש״ה כל ההמשך בביאור
בי הוא מפתח נאמן
ונתבאר שם
רישא
היטב ,מה
בד׳׳ה
בראש דאו׳׳א
גזעא ושבילא.
לבל בחי׳ המוחין דה״פ אצילות,
היטב ,איך החו״ג מתהפכים בבחי׳ היוד
ומלבישים על גופו ומאירים לגופו ,דהיינו לכל
מקום החזר .דתית ,באופן ,שהחזה הזה ,הוא ממש
עצמה לאור החכמה
התפשטות הקדום,
הפה דישסו״ת ,והמלכות דפה הזו ,התפשט למטה
התחתון דיור ,בסוד הכאה על המסך דשם ,שבזה עולים
ע״ס
ובזה תבין סוד ההתפשטות דכה״ב ,למקום
דה״ח וה״ג שנמעןך להם מנה״י דאו׳׳א עילאין,
דעת ,חסד ,וגבורה ,וגם
דעת חרג ושיע דת״ת עד החזה ,המובא לקמן
שנק׳ הסתכלות עייגין דישםו״ת ,הוא במקום מלך
שליש העליון דתית ,דהיינו בסדר הזדככות המסך
בדברי הרב בענף כ״ר וכ״ה ע״ש ,דהיינו שמילוי
הדעת שנשבר ,דהיינו מפה
דראש דאו״א עד
ממטה למעלה כאמור עד שנזדכך לגמרי ,ובטל אור
האחוריים
רישא גזעא ושבילא,
הכתפין ,כלומר בחי׳ הגרון.
הזווג באויא כנ״ל ,אז.חזר מאליו העוביות דבחי״ב
שנקי כח״ב דנקודים ,והיותם בחיי הגדלות וג״ר
אמנם אל תטעה להבין שבחי׳ הישםו׳׳ת
אל המסך ,כנ״ל בפמ״ם ענף ט׳ ובפתיחה עש״ה,
דאותם הכח״ב ,כמו שהארכנו לעיל ,הנה אחר
עצמו נתחלק מתחילתו על ג׳ זווגים הללו ,שהרי
ונעשה .זווג חדש על המסך הזה דבחי״ב,
ויצאו
הביטול ושבירה נפלו לבחי׳ התפשטות שני הנ״ל,
כל עיקרם אינו אלא זווג א׳ ,וע״ס ,שיצאו על
ע״ם חדשים מזווג ההוא בהםת״א לראש,
והוא
הנק׳ ישםרח ,מקום ג׳ הבחי׳ דישםו״ת רישא
מחזה
הנק׳ ישםו״ת .ובהםת״ב לגוף ,שהמה שנק׳ :ביש
גזעא ושבילא ,שהם
במקום דעת וחסד וגבורה
תחתונים דת״ת ,ונו״ה ,ויסוד ,ומלכות ,כמ״ש בעיה.
עד ש״ע דת״ת ,כנ״ל.
אותו המקוס שנסתלק משם
באופן ,שהמה ממלאים מקומם ,עש״ה טעמו וממשו.
האלה
ועיפ הדברים
שנשברו ג׳.המלכים:
דאחר
תבין ג״כ,
בסוד הסתכלות ב׳ לגוף ,כדי לגמור הכלים.
דאו״א בסוד
המםך
שנתעבה
ממש ,והיינו מסיבת הזווג בקוץ
בבחי״ב
בבת .אחת,
ולמעלה עד הפה דראש דאו״א .אלא מתוך שהכלים
התחתונים דנקודים יצאו פרודות ,בקו אחד זה
למטה מזה ,וע״כ לא היה יכול האור הנמשך
ומקום יציאתם ,הוא מפה דפרצוף הקודם,
באופן ,שבחי׳ קוץ התחתון ושבילא ,דהיינו
ומלביש
כללות ה״ח וה״ג ,הם במקום שהיח ש״ע דת״ת
מתיקון קוים דישםו״ת להחפשט בהם אלא בזה
מפה.ולמטה לגופא דאדא עילאין .דהיינו מקום
הנק׳ יסודות דישםרת ,ובחי׳ גזעא וגופו של
אהר זה ,שבאופן זה היה נתמעט קומתם ויורד,
לדעת
היוד ,הוא במקום שהיו מלכי חרג והם' שנק׳
כמ״ש לעיל באדא עי׳ עש׳׳ה.
עד
גופא דישסויח ,וקוץ העליון ורישא דהיינו קיבוץ
שהוא פה דראש,
הנק׳ או״א עילאין,
בחי׳ הסתכלות ב׳ דאו״א
וחסד וגבורה
וש״ע
אשר נתפשטו
דתית ,הנ״ל ,דהיינו
מקום
דח״ח
ומתחילה נעשה הזווג בבחי׳
הסתכלות
קייגין
יפניםמאירות•
עץ דדיים ענף נ ד
מנייגו מאירות
)לענף כב(
)ן^נין דישםו״ת ,ועלה האו״ח מהמסך שביסודות
דישםדת דהיינו ממקום החזה ולמעלה עד הפה,
)לענף כב(
כ נ ו ד ע ו נ מ ש ך ד ר ך קו ה א מ צ ע י /כמ׳יש ,כי
כ ב ר היו מ ת ח י ל ה ,בציור ג׳ ק ו ץ ׳
שהםת״ב דקומת חכמה דבינה הוא נמשך לנצח
הנ״ר
ונמשך
הסתכלות עינים דישםדת .ואז ,כדי לגמור הכלים
)לענף כב(
נתפשטו בהסתכלות ב׳ מחזה ולמטה עד סיום
הודח והיינו ג״כ כל כללות הע״ם דהםת״ב ,שהם
והאו״ח
בראש .הא״ם ב״ה הוא שרשו,
משמשים שם מטטה למעלה,
וחנוק׳
אמנם הגוף כבר
וזה אמרו ,כאשר הגיע אור לב׳ שלישי
הנוק׳ והאו״ח הם נעשים לו לשורש ,דהיינו אותו
כל אחורי או״א
חנוק׳ המשמשת בראש ,ומעלה שם הע״ם דאו׳׳ח
עילאין לירד ,כלומר ,אחר ביאת התפשטות הב׳,
ממטה למעלה ,מתפשטת בעצמה פעם ב׳ ממעלה
וגוף ,שנמשך
למטה ,בסוד הסת״ב ,שמזה נעשה הגוף ,נמצא,
אחר
החחתונים דת״ח אז
שיצאו ע״ם דקומת כתר בראש
עד םיומו של
האחורים
הת״ת אז נמצאו שבחי׳ מילוא
שהנוק׳ הוא שרשו ,והבן היטב.
ולפיכך,
של
שהמלכות וה״ת שבפה אתתקנת
לנוק׳ דחכמה
מגדילים
שהיו
דכח״ב
גדלות
הנקודים ,כל זה נשפל ונחמעט עד גמירא ,כי
במקום נקבי עינים ,נמצאים האח״פ בבחי תולדה
וירדו לבחי׳ מפה דכודב
ולא
יצאו מבחי׳ כח״ב
,
וע״כ
מנוק׳ הזו שבעינים׳
כבר המה גוף
דנקודים ולמטה ,דהיינו לדעת וחג״ת .ונמצא,
ראש ,שז״ם אבא הוציא את אמא לחוץ אודות בנה
ואו״א
ואבא עצמו אתתקן בדר׳נ ,כמ״ש באורך בענפים
שנגמר ירידתם
והמשיך
ויציאתם ,מבחי׳ כח״ב
הקודמים.
עילאין לגמרי ,והבן היטב.
ה חו״ ג ב ר א ש י י הו דישםו״ת
ג( אשר התתלקות הזה ,נוהג בעת הקטנות
כל
בהשגת הגדלות ,אז חוזרת
וכו׳:
כאן צריך לזכור היטב
המתבאר בענפים הקודמים ,בדבר ההבחן מאדא
דפרצופים,
המלכות
אמנם
רנקבי עינים
למקומה
בפה,
הקדום
עי׳ לישסדת :שהם נק׳ ע״ב ,ום״ג ,ובעיקר צריך
ונעשה זווג הפנימי דאדא עי׳ בפה דראש .ונמצאים
לזכור דברי הרב בענף ט״ז במה שמבחין בהם״ג
חוזרים לבחי׳
בדבר התחלקותו,
אשר
כולו בחי׳ נוק׳ לע״ב.
מטרם שנתחלק
יהיה
ראש כמקודם שנתחלקו ,וע״כ נבחן עתה״ אשר
ואחר שנתחלק הס״ג לב׳
ישםו״ת ואו״א עילאין נעשו לפרצוף אחד ,והבן
בחינות ,אז בחי׳ ראשונה,
רידד דהויה הכוללח,
נרמזת במילוי
ונק׳ אהיה דיודין,
דד
והיא
נוק׳ לןךב הנק׳ אמא עילאה .ובחי׳ שניה׳ נרמזת
בה׳ ראשונה
דהויה
בזה ,אשר אודפ שנעשו לגופא,
כוללת,
היטב .וצריך לזכור ג׳ הבחנות הללו בכל מלה
ומלה מדרוש הזה.
ובזה תבין ,שאחר ירידת אחורים,
דאדא
ונק׳ הויה דם׳׳ג
לגמרי וחזירתם לאב״א וקטנות ,אז נעשה התחלקות
וישםו״ת .ועיין בפמ״ס שם ביאור הדברים האלה
הם׳יג לב׳ בחי׳ כנ״ל׳ ואז יצאו הע״ם דישםדת,
נהלק כל
שהם האח״פ לבר מרישא ,שנבחנים בערך אדא
מדרגה וכל ראש לב׳ בחינות :פנימי ,וחיצוני,
עי׳ לבחי׳ חג״ת וגופא כנ״ל ,משום שהנוק׳ דאדא
בארוכה׳
כי מכח תיקון קוים ומ״נ,
והיינו בנקבי עינים,
באופן ,שע״ס דראש ם״ג,
כ״ח ובינה וזדנ׳ המכונים :גלגלתא ,עינים ,ואזן
חוטם ,פה ,נתחלקו לב׳ ראשים,
או אדא
דבחי״ב שנתחדשו עתה בראש הזה .וכנ״ל׳ אשר
עילאין ,וראש החיצון יוצא מעינים ולמטה״ דהיינו
האמור בדברי הרב.
ויש כאן ג׳ הבחנות עקריית:
בטרם התחלקות ,במקום הפה דראש ,עלתה עתה,
והחבטה
בהםת״א יוצאים רק השרשים דכלים האלו׳
נק׳ ראש,
ובהםת׳׳ב
שנק׳ גוף ,המה נגמרים,
כנודע .ולפיכך ,נבחנים גם כאן ה׳ בחי׳ ,בעוביות
שה״ס העינים,
עי׳ שהוא במסך דבחי״ר.
ומתחילה
יצא
אתתקן עמה בדדנ ,דע׳׳׳כ יצאו ע״ם דראש מעינים
ולמעלה ,כנ״ל ,דהוא משום עליית המלכות מפה
ואח״כ נעשה הםת״ב,
לעינים ,ונמצא משום זה ,שראש החיצון
אח״פ ,חםר ה׳ תתאה ,ואין בראש הזה
משום שכבר עלתה בנקבי עינים׳
כמובא בדברי הרב לעיל בענף י״ד
הנק׳
בכתר בינה,
אינו אלא בחי׳׳ב כנ״ל.
ונמשך האור לב׳ שלישי
ת״ת ,אמנם תזכור מ״ש לעיל אשר בהםת״ב הזה
כי אם
נמשך תיכף כללות האור מהע״ם הנק׳ ישםו״ת
כניל׳
וג׳ התלקים שיצאו אח״כ
בסוד אני
בבת אחת אל הת״ת,
בנהי״מ׳ המה רק
בחי׳ מיעוטין.
שאור הכללי
הזה שבת׳׳ת נתמעט בזא׳י׳ז מםיבת השבירה.
ישנה אני שניה עש״ה.
ב( אשר הישסדת
בחי״ד שבמםך דישםדת,
ונעשה הזווג בקומת כתר׳ אמנם
להיות כלל המםך הזה׳
יה״ו
ואז
שבמםך דבחי״ב /ע״ד שביארנו לעיל במסך דאדא
י• א( אשר המלכות שה״ם ה׳ תתאה ,שהיתה
למקום נקבי עינים.
אמנם עכ׳׳ז ,נבחן בהם ראש וגוף,
והיינו
שראש הפנימי,
באזן חוטם פה ,והוא הנק׳ ם״ג או ישםדח ,וז״ם
התחלקות הם״ג לב׳ בחי׳
עי׳ היא שורשם ,והבן זה.
משום החידוש כלים שבהם ,דהיינו הכלים ממסך
יוצא מעינים ולמעלה ,והוא הנק׳ ע״ב
שהוא
ראש החיצון
וזה אמרו ,וכשמת ירדו ג׳ המלכים בכלי
הניל׳ כבר יצא מבחי׳ ראש ,והיה לבחי׳ גוף,
קומת האור
וחג״ת
ה׳ שהוא נצח כלומר
שנתמעט
שעדיין כולל ג׳ מלכים.
ואח״כ
וחג״ת׳ כי כל ההבחן מראש לגוף הוא בזה ,אשר
נגמרו
1
שחיה בת״ת מקומת כתר וקיבלה לקומת חכמה,
ואז יצאו ןךס דהםת׳׳א בקומת כתר בינה ,שנק׳
ד׳ אורות דת״ח נהי״ם ,כנ״ל[..
tar
שתית
מלך
הנצח
בגופא
ה״ח
והמשיך
ד י ש ״ ם •וכו׳ כי אחר שמת
מלך הת״ת ונתבטל המםך דבחי״ד ,קיבל המםך
ומזווג הזה
לבחי״ג,
הגוף דיש״ס בה״ח׳
יצא
דהיינו בקומת חכמה דבינה ,ולפי שהחכמה בקו
ימין נק׳ ה״ח .וכ״ז מתבאר יעיד שבארנו לעיל
באדא עילאין עש״ה ,והחפ״בדיש״ם נמשך למלך
הנצח ,וכשמת ונתבטל .הכלי והמסך דבחי״ג ,אז
בטל בחי׳ זווג הפנים דיש״ם ,והחזיר אחוריו כלפי
כדי להאיר בה בחי׳ אחור חכר,
פנים דאמא,
כנ״ל גבי או״א עש״ה.
אח״כ
ההוד
מלך
בגופא
והמשיך
הה״ ג
וכו׳:
כי אחר
דתבונה.
שנתבטל מםך דבחי״ג ,קיבל לבחי״ב ,ואז נעשה
הזווג לבחי׳ התבונה ,דהיינו בע״ם
בקומת ״בינה
דבינה .והתפ׳׳ב נמשך למלך החוד.
ואע״פ
שמלכו
בזה
אחרזה
ש ניהם
מלך
אחד:
ע כ״ז
בזמן
כי
מלוכתם שנמשך. .בהם בחי׳ הפנים דישםדח ,אז
ודאי היו ב׳ מלכים,
הנצח
שהרי
בחי׳
הוא
התפשטות יש״ם ,וההוד התפשטות התבונה .אמנם
בעת שבירתם הם חוזרים לבחי׳ אחת בקו שמאל,
שבחי׳
כמ״ש בפם״ם כיד .ומזה תדע,
הפנים
דנדה הם ב׳ כלים ,זה בקו ימין זזה בקו שמאל,
אמנם כשחם באחור ,המה שניהם בחי׳ שמאל לבד.
אחיכ
מ ל ך מ ל ך ה ו ׳ ש ה ו א י ס ו ד וכו׳:
והיינו מכח הזדככוחו לבחי״א ,ונקרא כללות
ה״ח ,משום שכאן מקום הזווג בראשייהו דישסו׳׳ת
ממטה למעלה ,בםוד שביל התחתון ,ע״ד שנתבאר
בסוד רישא גזעא ושבילא באו״אעש״ה.
אח״כ
מלךמלך
ה׳״ג
הז׳
במלכות
וכו
,
וכללות
ת ב ו נ ה וכר :כבר
נתבאר ,שכל ענין הראש דישסו״ת הזה ,הוא בחיי
אח״פ שיצא לחוץ מראש דאו״א עילאין ,עש׳יה
בכל ג׳ הבחנוח.
ונמצא
אשר
בטרם
שיצאו
האח״פ לחוץ ,היה זווג דאדא עילאין בפה ,הכולל
ב׳ ראשים האלו יחד.
כי
בסוד הגדלות
הזוזג למטה בפה ,וישםו׳׳ת שהם אח׳י׳פ
נעשה
נעשים
כבחי׳ אדא עי׳ ,כמבואר שם בהבחנה הג׳ ,אלא
אח׳״כ כשנתבטל הזווג ופב״פ דאדא עילאין ,אז
נתחלקו האח״פ ויצאו לבר ,ומלכו בבחי׳ ישסו״ת,
ונמצא אשר המלכות העומדת בפה דאח״פ ,שימשה
גיכ לאו״א עילאין ,ואע״פ שכבר נזרככה מבחי׳
מלכות דאו״א עי׳ ,כגיל ,אמנם גם כאן בישםו״ת,
נזרככה ג״כ לבחי׳ שורש כנ״ל ,וא״כ יותר יפה לד.
להתפשט בבחי׳ המלכות שבה דבחי׳ אדא עי׳,
שהיא מדרגה היותר חשובה.
ולפיכך יצאו כאן היםוד והמלכות בב׳ .בחי׳
כללות .שהוראתו ,בחי׳ המסך שעליו .נעשה הזווג
כנ״ל
הנח • פנים מסבירות
עץ החיים ענף כד
ע״ם דאו״ח ער הקרן העליון ,שה״ס דעת העליון שלמעלה
מחויב ,ואז משיגים כל העיס קומת הכתר /וזהו שאומר
הרב כאן ,שמכים החסדים המגולים שם ,בלומר האו״ח
העולה מוווג דהכאה ,והמה מוציאים אורותיהם דחו״ב לחוץ,
דהיינו החסדים ׳;צמם מתהפכים לבחי׳ חכמה ובינה ,ואע׳׳פ
שבעצמותם הס אור דחסדיס ,אמנם הארתם כמו חו״ב ממש,
והבן זה
וזה
האמצעי
קו
ונמשך
דרך
הת״ת,
עד
הטבור
ל ב ה ואז ע ל ה א ו ר ה ת ״ ת ,ו נ ע ל ם
אמצעיתו
של
ת ו ך כלי ה נ ״ ל
עד
לבד,
הכתה
מקום
שהוא עד
שנתפשט עד
מקומו.
כדין
ו נ מ צ א /כי ל א נ ת ע ל ה ר ק חצי א ו ר ה ת ״ ת
איהו נקיט החסדים וטשתליס אחור דידיה. ,פירוש,
במקומו
אמרו ,והנה בבוא אלו ה ה ד ג בראש זיא
שהז״א,
פנים מאירות
שיש לו מכבר אחור דזכר ,דהיינו אחורי חב״ד
שלו,
בכלים דחג״ת
החסדים
וע׳ב
מיסוד
הנמשכים
התחתון/
שככר
כי חצי העליון ע ו מ ד
נ ת פ ש ט ד ר ך בו כלי
פרצוף העליון משלימים תיכף לבחי׳ כלים דאחור שלו
חב״ד 'כמו
כי כ ב ר ה י ה כלי ח ד ש ב מ ק ו מ ו
ונמצא
חוזרים י וםתהפכים לבחי׳
שהחג״ת
שהיו בשורש הא׳ ,כי אחורי חב״ד שהיו בהם ניעורו,
וקיבלו האור דאו״א השייך להם• ,והשיג •חב״ד דפנים,
ובזה נשלם ה ד א לגמרי .אמנם הבוק׳,
עדיין חסר לה
אחור דג״ר כנ״ל ,וע״ב צריכה מקודם להארת הגבורות
עיי ז״א.
שאומר ,ואיהי נקטה גבורה ומשתליםאחור דידה
מהן
עב״ל ,פי׳ ",שהו״יא מאיר בה מבחי׳ הזווג דאחור
בפנים ,שנותן
בזה הגבורות שקיבל מאמא ,כנ״ל,
לו
שבזה משיגה אחור דג״ר,
לעיל
כמ׳יש
ובזה
עש״ה,
םשתלים אהוד דידה ,דהיינו שמשגת הבלים לבהי׳ ראש.
וזהו
שמסיים ובדין אתהדרו פב״פ ,בלומר ,אחר שהשיגה
י אהוד
ע״י
שלם
אב״פ,
זווג
כי
ה נ ה נם מ ק ו מ ו ה ו א
בין
האמצעי
בקו
ה כ ת ר ו ה ו ד ת /ואז /גם ה ו א נ ת ע ל ה
ועלה
במקומו.
יםד ברתא ,והבן ואכמ״ל .וזהו מה שביאר הרב
בענין החזה שאין שם מלכות ממש וכר,
כדברינו ,אמנם הוא מרמז בבחי׳ או״א וישםדת
דעולם
המלבישים כן לא״א דאצילות,
החיקון,
בביאורם כאן.
שעדיין אין אנו
ענף כנ
ומהם
נתברר
נעשו
ומה סיגים
קליפות:
שלהם
ודע,
כי ש״ך
למטה
דהיינו ארבעים בחי׳ בכל מלך .כי כל מלך קומה
ב מ ל כ ו ת ד ב ר י א ה .א מ נ ם ה כ ל י של ה ת ״ ת
זדנ,
נשאר
אורו
הכלי
ממנו/
במקומו׳
ירד עד
שהוא
נתעלה
בכתר
לפי
שלא
לבה
וחציו העליון נ ש א ר
וא״ת׳ והרי
ר ק הציו
אורו
במקומו.
אמרנו
למעלה/
המתפשטים
על המסך,
שאז עולים מהמםך
הסתכלות ב׳ לגמור הכלים.
ולמעלה ע׳י׳ס דאו״ח ומלבישים לד׳ בחי׳
שעי״כ
מרויח כל בחי׳ ובחי׳
דאדי,
מד׳ הבחי׳ האלו
קומה שלימה עד הכתר ,כמ״ש בפם״ם בענף ג׳
נתבאר ,שעיקר• בנין ד ז ד נ הם ששה כלים ,לבד
ירד ה כ ל י ש ל ה ד ע ת ע ד מ ל כ ו ת ד ב ר י א ה .
קומה של ןךם ,שהם ביחד ארבעים םפי׳.
דהיינו חג׳׳ת ונה״י ,והנוק' שלו הים נקודה תחת
ודאי ה ו א /ד ה י כ א
מלוכתם היו שמונה מלכים ,כי גם נו״ה
מלכו
יסוד .דהיינו שנק׳ עטרה ,אמנם נק׳ נקודה ,בסוד המסך
כמה
דקטנות שבה ,וכל
שהמסך'
או״ח
אינו מעלה
לכלים דאהור דז״א ,הרי הם בבחי' א ב ׳ א כנ׳׳ל .אמנם,
הבלים האלו
שחסרים
ועיקר
המה עצמותם
להם ב׳ חצאי כותלים :
בנינם ,אלא משוס
דהיינו מסך דבחי״ב
או בחי״ג שהבר לכותל דז״א ,בי רק המסך הזה ראוי
לזווג דהכאה לגלות ההו״ב לחוץ,
כנ״ל ,וא״ב אין לו
אלא הצי כותל העליון ,דהיינו אחור דזכר ,שהם אחורי
חב״ד הנתונים בבלים דחג״ת מבלי אור כנ״ל ,אמנם חצי
כותל התחתון דהיינו בחי• המסך
המיוחס לנה״י דו״א,
שלו
התשובה׳
הוא/
דאפשר
כי
אפשר׳
וזה
נהנה
הכלי
נ׳
והנה
ת ח י ל ה ה י ה זה
ח ס ר ׳ כי
בתהילה היה
נ ה נ ה מ א ו ר ו ׳ בהיות
הדעת למטה
והאור
אינו
בין
לזווג
דהכאה
בסוד
ובזמן
והאור
רק
הפרש
שהוא
של ד׳ בחי׳ דאדי,
ספירות /ו א ״ כ א י ך
בטרם
מוכרח
דבריאה
שלימה
ונק׳:
חדב
מוצא בכל מלך ד׳ בחי׳ :חו״ב זו״נ ,שבכל א׳
שהאיר בה
שלא
כל
יהיה
שלו׳
והיינו
הכלים
בחי! גבורות דאמא דהיינו אחור דג״ר ,בנ״ל.
אינו חסר
נ ״ מ כי נם א ם
יעלה
בדעת
ה א צ י ל ו ת /אין לו
שום
במקומו
ולכן
שלו/
זהו שחסר לו ,בנ״ל .גס הנוק׳ ,אין לה רק חצי כותל
שלה ,כלומר ,מסך
יותר/
דהיינו
בחי׳
דבחי״א
המשלימים לאחורי חג״ת הנתונים
השייך
מסך
לנהיי
בנה׳׳י שלה
ונמצא שחסר כחי׳ אחור דג״ר ,שהוא חצי כותל העליון.
ע״י המוחין
אשר
שמקבלים מאו״א
מרויח
הז״א
בהי׳
בחי״ג השייך לחצי כותל התחתון
עילאין,
נמצא,
המסך ,דבחי״ב
שלו,
או
דהיינו לנה״י
כנ״ל ,וזה המכונה חסדים ,בשביל שמעלה או״ח שה״ס
החסדים ,והנוק'
מדוחת• בחי׳
גבורות
דאמא,
דהיינו
מלהועיל
בעלותו
ב׳ חצאי בוחלים םאויא ,או ראויים לזווג פב״פ ,המגלה
להאריך באן יותר.
הם דברי הרב המסיים שם,
ו ד ל ,והרי בארנו
א י ך החו״ג גורמין הגדלת אחוריס וכו׳ ,דהיינו
כנ״ל שע״י התפשטות דע״ס מיסוד דפרצוף העליון ,מרויח'
הז״א בעיקר המסך
דבחייג ,שהוא
אחור השייך לנה״י
שלו ,שזהו סיבה לו ,שאח״כ כשיזדווג עם חנוק׳! יהיה
פב״פ ,אבל עיקר השגתו ,אינו רק
ועד״ו הנוק׳,
עיקר
וא״ב אין לקרוא
את
השגתה,
בחי׳ מסך ואחוריס.
הוא אחור דאמא בנ״ל,
אלה ,רק בשם הגדלת אחוריים ־
לנד
עצמו
הכלי־
למעלה
וז״ם ש״ך הניצוצין המובאים בכ״פ בזוהר.
מוצא
והנך
ל״ב קומות של ע״ם,
כאן
דהיינו ד׳ קומות בכל מלך ומלך
ותדמ
כנ״ל,
ותועלתו
שלו,
במקומו/
כי
יש
ושם יוכל ל ק ב ל ה א ו ר ל ע צ מ ו /
עתה
לו
כלי
העולמות אבי״ע דקןץש
ה׳
המלכיות ,שבל״ב הקומות
ומהם נעשו הקליפות,
ןנ
ן ב ח
ה
י׳
דהיינו
אחרונה
אלו .הם לא נתבררו
ק ׳ משום זה ל״ב האבן,
בםדה והסירותי אח לב האבן וכר.
ונשארו
נתונים תוך הקלי׳ כמבואר
מלמעלה
ן ׳ :אל חכשל לחשוב שהם מובלעים
מ ן ה מ א צ י ל /ומן ה כ ת ה ב ק י ר ו ב גדול׳ ולכן
ומלובשים בתוכם ממש ,כי ח״ו אין קדש מתערב
עלה
אחור דג״ר ,שהוא חצי כותלה העליון .ואחר שמשיגים
בהם עצמם מוחים דפנים וראש ,והבן היטב כי אי אפשר
אל
מלכים ,ושמונה פעמים ארבעים הרי בחשבון ש״ך.
יעלה .א מ נ ם
וכיון שירד ש ו ב ל א
הוא
וההוד מהםת״ב דתבונה,
ה י ה ח פ ץ להאיר בכלי
כלי
אל
וא״כ יש כאן שמונה
שבדם ראשונות מכל קומה מהל״ב קומות הללו
שם,
הנאת
זה אחר זה בב׳ מלוכות ,הנצה םהםת״ב דיש״ם
שהם רפיח בחי׳ ,עלו ונתבררו והותקנו בהם ד׳
כ א ש ר ר א ה שיש בחי׳ כלי ב מ ק ו מ ו ׳ ק ר ו ב
ואלה
ובזה תבין ,ההבחן בין כל לכלה ,ודם אבא
ולעיל בפמ״ם כ״ב דף קמ״ד ד״ה והנה עש״ה ,והנך
היה יבול להשפיע לה מקודם לבין,
והנה
השימוש לאו״א עילאין ,הוא שיצא במלכות.
כיון
שנתרחק
ואז/
יצא בכלי היסוד ,וזה הכללות שנשאר בפה מעת
בחי׳ נבחנים בח׳ מלכין אלו :דעת חג״ת נהי״מ,
אז אתהדרו לזווג
פב״פ ,שמשפיע בה ג״ב בהי׳ ג״ר ובחי׳ ז׳׳ת ,מה שלא
והנה
בראותו/
כנ״ל ,אשר זה הכללות השייך לראש
ה כ ת ה ואז
אור ה ד ע ת שירד ל מ ט ה במלכות דאצילות
דישםדת
למעלה.
והנה
האור
ב ח ו
ט ע ם זה יספיק לבחי' ת ו ע ל ת
ל ע צ מ ו /ו א מ נ ם ,גם
ל ב ח י נ ת חסרון
ה כ ל י שלו ב ר ד ת ו ל מ ט ה ב מ ל כ ו ת ד ב ר י א ה
כנזכר,
שאנו
אינו
כ ן
הפסד
גדיל
ב״ב ,כי מ ה
א ו מ ר י ם ,ש צ ר י ך ש ל א יהיה ה ר ח ק
׳
להם להקליפות.
ומה שאומר,
תוך הקליפות .,רוצה
שיינקו
לומר,
מהאורות האלו,
כ״ז,
שנשארו נתונים
מסורים
בידיהם,
שאינם
נברריט
בקדושה שיעלו לשורשם ,והבן היטב.
קר״ע שט׳׳ן
הוא
נרמז
בגבורה
בטול
ולכן
וכו׳
אחורי
בין
האור
הוא
כ ש י ע ו ר ג״ם דאצילות׳ א ש ר שיעורם
הוא שטן׳ וא״כ פירושו של שם הא׳ הוא שט״ן
דבריאה
ת׳׳ץ ,ושל שם הב׳ ,שט״ן קר״ע ,וכיון שת׳׳ץ הוא
כשיעור ספירה א ׳
קשה יותר מקד״ע ,א״כ ,למה בשם הב׳ שחוא
גדול/
אין
ובין
אבל
שיעורם
הכלי
בבריאה
אפילו
שלו
כל הי״ם
נ״ם ל ב ד ,
ל אך עומדים ממעל לראשם .ומשם מאירים
דאצילות
א ו ״ א ב ש ם ז ה :פירוש שאבג״י .בלש1ן הגמרא
גבורה
פיניים מאירות
)לענף
כג(
דאצילות,
גבורה ,מרומז הקריעה ,והיה צריך לחיות בהיפך,
קריעה בשם א׳ ,שהוא חםד ,ונתיצה בשם
שהוא גבורה,
וע״ז
סובבים
כל
פנים מסבירות
עץ החיים ענו* כד
ב׳
דבריו כאן,
שמחלק הי״א בחי׳ לז״מ וד׳ אהודים דאו״א ,שהז״ם
נתצו ומחו ,אמנם הד׳ אהודים רק נקרעו ונשארו
הרי ה ו א כ א ל ו ע ו מ ד ת
וא״כ
בראש הבריאה/
כי כל הי״ם
כ ש י ע ו ר ספירה
וא״ת/
דדעת
דבריאה
א ׳ נחשבים.
ה ר י יש
ל א ו ר שלד״/
הרחק
לבד .וזה אםרו ,לכן בערך בחיי זו ,יותר גדולה הארה
של החו״ג הבאים להם
ז׳ ספירות דאצילות/
םהארה
מחדש
כראשונה ,לפי שהארה ראשונה
והארה
בין ה כ ל י
קנט
זו
אב״א,
החדשה החזירם פב״פ ,נמצא נ י הארה זו
המחודשת
השגת
שהיתה
הניחם בבחי׳
להם
נקי פב״פ,
התפשטות
עכ״ל .והיינו
ע״ס
שע״י
כדברינו,
דעליון,
הגדילו .אחוריהם:
שלז״א נגדל ,חצי אחור התחתון,
אחור
ולהנוק׳ ,חצי
כי ה ר י ה ו א ע ו מ ד ל מ ע ל ה ב ד ע ת ד א צ י ל ו ת .
העליון,
הניצוצין
וי״ל /כי אפילו בספירות דאצילות עצמן
התפשטות החו״ג מאו״א גרס להם כל בחי׳ פב״פ,וע״ב
צריכים לידע אשר כסדר
אין
ביניהן
שבירתם כן סדר העלתם .ומאחר שבשבירת מלך
בין
בעולמם.
ולפיכך אומר,
קדישין בשם מ״ב,
כשאנו מעלים
החסד עדיין לא היה ביטול דאחוריים דאו״א,
ע״כ אין לכוין בשם הא׳ ,להעלות הני״ק שנקרעו
בבטול דאחורים דאו״א ,אלא רק מהז׳ מלכין לבד
שנחצו ומחו ,ורק בשם הב׳ שהוא מלך הגבורה,
כ״כ הפסד/
האור
ריקניות
זולתי
והכלי/
בלתי
עצמו
שיעור
א ו ר כלל/
זולתו /א ב ל כאן/
עלה
בהיות
אעפ״י
למעלה/
שהאור
אז ראוי לכוין בהעלאת ני״ק מד׳ האחוריים.
של מלכי חםד וגבורה ,כוללים כל השם מ״ב,
שלה
אורות
יש
וגבורה אתתקן ,כמ״ש באדרא ,והבן זה.
לבחי״ד ,כמ״ש באורך בענפים הקודמים.
וזה אמרו ,שאלו האורות שמחזה ולמטה
באים מכוסים .וכבר ידעת שהתעלמות האור וכימויו
וצריך כאן התבוננות יתרה ,כי אע״פ שבמוח
הוא מציאות תיקונו ,שעי״כ יש כת בכלי לסבול
מלך הגבורה כבר ירדו אחורי אבא ואמא לגמרי
האור להיותו בא מלובש,
כנ״ל,
וחזרו אב״א ,כמ״ש הרב לעיל ,אמנם שם לא
דאןךג דהאור יותר קמן בראש דישםדת ,משום
עכ״ל .דהיינו
ירדו האחורים דאו״א ,רק אל בחי׳ יסודותיהם
דבחי״ד כבר נזדככה ,ובחי״ב שולטת שם בעיקר
עצמם דאו״א ,ונמצאים האהודים עדיין בבחי׳
בגלוי ,מ׳׳מ זה עצמו הוא םיבת חיקונו ,להיותו
משא״כ
ע״כ אין הקלי׳
הראש דאו״א ,אלא בקומת ז״א כנ״ל.
במרת הרחמים המגולה ,אשר
עתה ,אחר שנזדכך כל בחי׳ המסך דראש דאו״א,
והדינין
יכולים להתאחז בו.
אשר אז נתפשטו האורות בהחפ״ב מפה דראשייהו
ף^כן
ג׳ שענין החפ״ב נמשך מהתעבות המסך מכח
העליון ,ששם נמשכין לו האורות מאו״א עילאין,
דאו״א ולמטה ,וכבר נחבאר לעיל בפתיחה אות
הבינה ,ובחי״ב ,עש״ה .וז״ס ,הזווג דראש ,הנק׳
ישםו״ת ,כמ״ש לעיל בפמ״א ד״ה וכאשר עשייה,
ונמצא שאחוריים דאדא יצאו לגמרי מבחי׳ ראש
דאדא ,לבחי׳ גוף,
דהיינו מפה ולמטה ,לבחי׳
ישםו״ת,
וזה אמרו,
כאשר עדיין לא מת שליש
ת״ת ,עדיין לא נגמר ירידת ונפילת אחורי דאדא
לגמרי ,דהיינו ,שע״כ ,עדיין לא יצאו
מבחי׳
ראש ש?הם ,אמנם עתה ,כבר נפלו ויצאו מפה
דראשם ולמטה ,ונפלו לבחי׳ ישםו״ת כנ״ל.
נמצא
שאלו
ה א ו ר ו ת שמהחזה
באים• מכוסים
בבא ה ת י ק ו ן ד א בעת תיקון פ ר צ ו פ ו
בא להיפך וכו׳:
ע״ד דעת והדג עד החזהדמלכין דנקודיס ,כם״ש
נזדככה
לא
בחי״ד לגמרי ,ונמצא שיש אחיזה לקלי׳ ולוץנין
וע״כ צריכים להתלבש בו בהפםק המסך דיסוד
המשמרתם
דאמא,
םאתיזת
החצונים .ונמצא
שאינם מאירים בו בגלוי ,םשא״כ מחזה ולמטה,
אשר כבר
המה מלובשים
דאמא,
באחוריים
משורשם בנקודים ,ואינם צריכים עוד להפסקת
המסך דיםוד אמא ,כי אין פחד ,ונמצאים מאירים
בו בגלוי.
ולמטה
וכף :וצריך שתבין
דהיינו חג״ת נ ה ״ י ,כי בזה היו מוכרחים להיות דבוקים
אב״א ,בלי ראש.
שאומר אבל בערך
וזה
בחי׳ אב״א ,לפי
ft׳
התפשטות ב /אחר שנזדכך מסך דאו״א עלאין
מלכים
יצאו
מתו
בלי
פנים
תיקון
בחי׳ אחרת .לא תקרא א ל א
שלא הגדילה רק בחיי אחוריים
וכוי .דהיינו כניל ,שסוף םוף מאו״א לא השיגו יותר רק
ב׳
זה אב״א
חצאי אחוריים לבד ,ע״ב אפשר לקרוא
של אחור וכנ״ל.
ונבאר
ונתחיל
מן ה ר א ש ו ן ש ה ו א ה ר ק ת
ו כ ו ׳ ו נפ ל ה כ לי ה ז ה ב מ ק ו ם
דבריאה
הדעת
כמוהו:
אליו
להיותו
היחס
ענין
מתייחס
נתבאר
הזה,
ע״ש .ובקיצור הוא כמ״ש בענף
בפמ״ם
באורך
הקודם,
אשר ענין הפכי נוהג בין הע״ם דאו״י
שהם
םוד
הקומה ,וע״ם דהמםך בבחי או״ח
שבו
שהוא
הגורם לשיעור הקומה .אשר בע״ם
דאו״י
כל
הזך מחבירו הוא יותר עליון ויותר
חשוב
כמ״ש הרב
,
בסוד ד׳ הבחינות הנודעים
לעיל בענף ד׳ עי״ש .והפכי אליהם ,הע״ם דאו׳׳ח
העולים מהמסך בסוד הזווג ,כי כאן ,כל העב ביותר
נבחן ליותר עליון ,שהרי מסך היותר עב מכולם
דהיינו
רק
מבחי׳׳ד,
חכמה,
ממשיך
קומת הכתר ,ומבחי״ג
ומבחי״א רק
ומבחי״ב רק בינה,
קומת ז״א ,כמ״ש שם באורך טעמו וממשו.
ובזה מובן
התפשטות
עיינין
שמלך הדעת,
מזווג
דהםת״ב
בהיותו בתי׳
דהםתכלות
הגדול
דאו״א ,,שהים קומת הכתר ,כמ״ש בענף
הקודם,
בהכרח
בחי׳
שהוא
שנסתלק
שהכלי
אחרונה
ממנו
נשאר
בבחי׳
ליפול
למטה
בחי׳
ממסך דבחי״ד,
הוא
דעוביות,
הזווג דאור העליון ,א׳׳כ
העוביות בלבד,
מכל
ולפיכך ,אחר
ומובן שמוכרח
הז׳׳ת ,משום שכלי דמלך
הדעת ,הוא היותר עב מכל הדת כאמור.
ענף כ״ד
כאן אשר ענין הראש דישםו״ת וענין האחוריים
דאו״א שנפלו ,הם ענין אחד .דהיינו שהם בחי׳
כי עד שליש .ת״ת
במקומו ,וכבר ידעת ,ששם עדיין
יותר
לזווג פב״פ,
מעצמות בנינם שהיה להם למפרע,
כלומר ,ב׳ בחי׳
האלו דבחי״ב ,ונודע ,שה״ם מדת הרחמים הממתק
בחסד
חזרו
ונ״כ
לא הוא ולא
הנה
הוא חשובה
אחרים
וצריך שתדע שהב׳ השמות הראשונים דהיינו
להיותם בחי׳ הראש ,וז״ם רישא דמלכא
נ״ס/
ועי״ז
מאליהם
וממילא
וענין
ואחור
כי
כ ל ל :שבהיות
להיות,
שהוא
הירידה
שאומר
והנפילה,
הרב כאן,
לבי״ע העתיד
אל תכשל לחשוב
ענין תנועה ממקום למקום ח״ו ,כי כל
לגמרי ,אשר אז ,נחפשטו ג׳ הקוין שהיו בראשייהו
הראש כבר מתוקן בתיקון קוים ,ונמצא שהגיע
דאדא אל מקום ג׳ מלכין קדמאין :דעת וחסד
מראש לז״ת ,בחי׳ האורות דפרצוף שלם ,שמתזקן
ואפי׳ בע״ם דעשיה החהתונה ,הכל הוא רוחניות
וגבורה וחצי ת״ת העליון ,כמ״ש הרב לקמן בענף
בג׳
גדרם הם למעלה ממקום ולמעלה
כ״ד וכ״ה ,ומסך הזה ,כבר ידעת שהוא בעיקר
ונמשך
גמור,
אשר
האור העליון השלם מע״ם וג קוים רק
מזמן.
כמו שהזהיר
,
מכחי״ב ,כי בחי״ד כבר נזדככה באו״א ,כמ״ש
לעיל ,ונמצא אשר האורות דד׳ מלכים התחתונים
יכול לסבול האור .לכן הולכים הכלים ונשברים
ת״ת נו״ה יסוד ומלכות ,אשר נתפשטו מהראש
הנ״ל ,בזה אחר זה ,כמ״ש בענף הקודם
האלו
זמן
קוים ומאחר שהם היו בקו אחד ופרודות,
לתוך
דישסו״ת ,כבר הם מכוסים באחוריים החדשים
ענין
ומקום המובאים בעולמות הרוחניים
מטעם
כלי
אחת ,שנמצאת העליונה ,וע״כ לא
עש״ה.
מאמרי
התיקונים
זז״ל,
כי
ונתחיל
רז״ל
אין
בראשית רבה דף י״ב על דברי
זמנין
ואין
לנו
הרב
בכ׳׳מ ,ובשער
אתקריאת
נשר.
פירש שם
הכוונה ,זמנין ,במציאות זמן ממש,
למעלה
שינויים
חלילה לפי הזמנים,
אמנם
קם
pהחלים ענף כד
פנים מסבירות
ענף כד
ונבאר
עתה
כעת
איך
א ח ר י ם עומדים בסוף
המלכים ירדו הכלים
מיתת
שלהם לעולם הבריאה וכו׳
ענין ירידות האלו .אמנם
שבענף הסמוך
היטב
מקודם צריכין להבין דבריו
זז״ל,
וד׳ אחוריים דאבא ואמא
הקליפות
תוך
ד' אחוריים
ז׳ המלכים
ונמצא
וישראל סבא
והם י ״ א ס י מ נ י הקטורת
שהם
וכוי;
דאויא
וצריך להכין מאד
ותבונה ובו׳
י״א אורות נתונים
ותמוה
לא
וכו
,
מאד
ירדו אפי׳
לכאורה
ממקומם״
הרי
במ״ש
לקמן בביאור השם קריע שט״ן ,שלא היתה מיתה ונתיצה
ממש כמו
מלכים ,רק
הז׳
ונשארו במקומם ,ואיך
בעלמא,
קריעה ושבירה
אמרת ,שי״א בחי׳ האלו ,שהם
מד• אחוריים דאו״א ומזי מלבים,
ועוד ,שבע״ח שער
נבלע
החיות
סימני
ענין י״א
המלכים אומר להדיא ,שבקלי׳ אין
קדש מתערב בחול ,ו ד ל ,
הקטרת ובו ,הם יוד קליפות ת ו ג ה ,
,
ליש בהם חיות דקדושה להחיותן ,והנה בי״ס של הקדושה,
שלהם נבלע בתוכם,
החיות
אבל בקליפות אין
בלבד,
ונחשבים לעשרה
החיות נבלע בתוכם ,כי אין קודש
מתערב בחול ,אך עומד
ואז הס נחשבים לי״א,
וגם
כי לעולם
וזהו
ואל
איך מחויב היו
תתמה,
שנעשו ראש לן״א בן נעשו סיגיהם ראש אל ז׳ מלכים
סימני הקטורת ובו׳ עש״ה.
נצטרך
לחזור
מהם.
והנה
למעלה
דז״א .ועם זה הס נחשבים
דאם הם
כ ו ו ץ ,שהדברים
ראש
וז״א ,ואס הם ז ״ א ממש ,איך המה בחי׳ ראש ,והמרחק
בין ראש לגוף רב מאוד ,כם״ש בענפים הקודמים ,ועוד
שהרי כתב להדיא .אשר גם ראש דזיא לא נשבר״ ואם
כונתו על זו״נ הפרטי ,כבר אמר שראש דז״א לא יצא
כלל ,ועוד ,דשתח בד׳ אחוריים דחו״ב ,שהם בחי׳ חויב
דג״ר דנקודים ,ומפייס בראש
אמנם
דבריו אלה
עמוקים
דז״א
מני ים ,ואבארם באן רק
בשיעור המחויב לקשר הענינים ,והמשכילים יבינו .והנה
מתחילה צריכים להבין דבריו כאן ,שאומר שמי״א בחי׳
האלו שירדו
ולא יכלו להתברר,
הקלי׳ .ואינו מפרש
נשארו
לנו איזה בחי׳
נתונים תוך
שנתבררו,
ואיזה
בחי׳ לא נתבררו .וודאי שזהו הקוטב להבין כל הדרוש
הזה.
אמנם דבריו
בשער מאמר
עשירים במקום אחר,
רשב״י בסופו ; ש י ה .והמתבאר משם ,אשר שמונה מלכימ
נשברו ,ובכל מלך נמצא ד׳ בחי׳ ,דהיינו ד׳ בחיי דאור
ישר הנודעים ,ה נ ק י :חכמה ,בינה ,ז ״ א בוק׳ ,המבוארים
לעיל בענף ד' עש״ה.
ה״ס התפשטות
בין מ ל ך
התחתון
חצי
ע״ם
בקומה שוה,
בשיעור
אלא ההבחן
קומה,
חכמה ,וכף עשייה.
בחי/
כלול
פעמים ל״ב ,הרי
והנה
דע״ס של
וא״כ יש כאן
מעשרה ,א ״ כ עשרה
הם שייך.
נתבאר ,שהיו כאן ל״ב קומות של ע״ס ,כח״ב חג״ת
נה״י.
והנה ט ״ ר מהל׳יב הקומות ,הללו ,דהיינו
םכתר עד היסוד,
של
התיית׳
שבכל
אחד,
המה
שעלו ונתבררו
קודם
תבין דבריו כאן ,בירידת הכלים
ולפיכך
למקום העתיד
עולם
אשר
הנפילות
להיות
בריאה,
עתידה
הבריאה
שפירושו הוא,
מסבת
להבנות
האלה ,וכן יצירה ועשיה ,והבן היטב
אבירתם
מעלת
הבריאה.
וזכור
הדרוש
האצילות,
היטב
דשביה״ב
וקבלתם
זה
ענין
ואז תבין ,כי יראת ה׳ הוא
חכמה.
ואמנם
אור
שלהדעתוכו׳במקום
מלכות
והנך רואה איך
האריך הרחיב
האצילות:
ולהורות לנו בדיוק
הרב לדייק
למעלה
כנ״ל /ח ז ר ע ת ה ל ר ד ת ב מ ק ו מ ו
האמיתי
כבתחילה.
שם הדת דנקודים .הן האורות והן הכלים.
אור
כי
הדעת
הנה
והוא
ש נ ת ל ב ש בו
הדעת/
.נשמה
הוא
להם/
כח
גתן
את
כולל
כנודע/
בכלי
אור
כ ל הו״ק
לכן
כיון
והגדילו/
כדי
ש י ר ה ויהיה
הת״ת
'כך,
אחר
צריכין
לבא
הראוי
להם,
כל החילופים ותמורות במקומות שנפלו
והוא משום שעל יסודות הללו ועל פיהם
מובנים
מלכו
למלוך
בכלי
במקומם/
כל
הבאים בכל העולמות
האמת .ולפיכך,
חכמת
צריכים להתבוננות יתירה כאן ,בטעמי הירידות
ושינוי המקומות הללו ,בתכלית הדקדוק.
ומתחילה
השביה׳׳כ.
אבאר
וצריך
ה״פ
בסוד
הקף
שחזכור,
דאיק
כללי
מה
שבענין
שפרשנו עד
הנק קו ,שהים הקו
,
שנמשך מאים בדה עד הנקודה האמצעית שבצמצום
אי ,כמ״ש בענף א /בפם״ם ובפמיא .ומה שנקראים
ה פרצופים דא״ק בשם קו,
,
הוא ,להיותם זה
לא
מצאו מקומם
למטה
כי .ש ם י ר ד א ו ר
ה נ פ ד ה כנ׳׳ל
שנתקן בראשונה בעולם הנקודים ,וגם רק בג״ר
ולכן /ה ו צ ר כ ה ה ב י נ ה ל ה ת פ ש ט ד ר ך קו
בדת כנ״ל .גם נתבאר שם שםוד נקודה
פנוי/
שלד״/
והנה
גצה ה ו ד /והיו
התיקונים
מאבי״ע ,שהמה כלל
כאן
ב מ ק ו מ ו ה ר א ו י לו.
,
בכל המשך
נמרץ,
צד
שהוא
שמאלי/
הראוי
להיות
האמיתי
א ח ר התיקון /כי ע ת ה היו כולם
זה ע״ג זה.
כי
כבר
אח״כ
עד
מקום
מקום
ואז ,כ ר א ו ת
היה
בחיגת
הגבורה
מזה
ולא
האמצעית
בקו אחר,
ממש,
דעוה״ז,
הנקודה
שם הרב הוא םוד
בםדה ועמדו
רגליו על חי
הזיתים ,כי רגלי א״ק נמשכים עך לעוה״ז ממש
הרב בע״ח
כדברי
שיג פיב עש׳׳ה .גם ידעת
אור הגבורה
שבטרם
במקומה,
דלמטה
מטבור דא׳׳ק,
בלי
כי ענין ג׳ קוים הוא
שמדייק
אצילת
ע״ם
נסתלק האור
מקורים
ונטשך לשם אור נה״י
ע ל ת ה ל ה במקומה״ /ו ה כ ל י ש ל ה ,ב ה ת ר ח ק
חדשים מזווג ע״ב ם״ג המכונים אור הב בדברי
ש ל ה מ מ נ ו ,נ ת ר ח ק גם ה ו א וירד
בענף ייד ונתבאר בפמיס ,שנעשה
האור
עד
היסוד
במקומם
דבריאה.
האמיתי/
ואז/
ומלכו
ירדו
שם
נ״ה
בכלי
כי ע ל ה שם הוד ,להיותו
כ״ב,
אשר
ש ״ ך בחי׳ :ח׳ מלכים ,שבכ״א ד' בחיי ,הדי ליב בחיי,
וב״א מאלו
אור
שעלה
בל מ ל ך
למלך ,הוא רק
הל״ב
הכלי
והנה כל בחיי ובחי׳ כלול מע״ס,
מלך הדעת היי קומתם עד הכתר ,וע״ס של מלך החסד
היה קומתו בקומת
אז ה נ ד י ל
של הכתר*(
שלהם /ו נ ש ב ר ו .ואז ה א ו ר ש ל ה ם עולה
והיינו כמו שבארנו לעיל בענף
של
בעלות אור ה ד ע ת במקומו
ו נ מ ש ך ע ד נ נ ד מ ק ו ם סיום כל .ה ת ״ ת /ואז
אמנם צריכים ביאור ,דאומר שהם בחי׳ ראש
הרי אינם גוף
כנודע.
ו ל ו מ ר העני] /ב כ ל א ח ד
והגדילו /וגם
כל
שבה,
וכו׳
מעלת
להטיב
סותרין איע
ל א יש
המוסיף גורע ,וי״א
זהו מבחי׳ שמתלבשת
לכאורה,
בין ה כ ל י ובין ה א ו ר
אתקריאת נשר
עש״ה וכן בכ״מ
יותר מ ג ׳ ספירות ד א צ י ל ו ת ר י ק נ ו ת ׳ ו ל א
להם מוחין ,ובאותו הבחינה נחשבת בודן ממש ,וכמו
ודבריו
ההם
זימנין פירוש בזמן שאנו מדברים בת״ת
וענין ירידתם טאצילות לבריאה .היינו ג״כ בחי
בוו״ן למטה להיות
והיו
ע״י
הקרובים
אליה ,וזכור כ ל ל זה ב כ ל ש א ר הספירות.
שעלה׳
י״א
האורות
האור שלה
על ר א ש ם ומשם מאיר להם,
כבר הרב בעצמו עמד ע״ז ,בםבו״ש שער הקליפות
קליפות ,כי
לקבל ה א ר ה מן
בעצמה/
4
ח״ב פ״א ,ו ד ל
תוכל
הארה מהם.
ו ס ב ת ה ג ד ל ת כלי ה כ ת ר היד״ /ל ס ב ת
ארורים דפרשת כי תבא ובו׳ עש״ה.
אמנם
ה ב ר י א ה /ותוכל ל ק ב ל
שלא יבלו להתברר,
נשארו נתונים תוך הקליפות ,והס י״א סימני הקטורת.
בתוכם ,דאין
אל
ה א צ י ל ו ת קרובים
ו נ י ט
אמנם,
מ א י ר ו ת
עד הגבורה/
גם
עמו
,
הרב
לעיל
מתוך זה נקודה של םיום ,מחדש ,שהוא מעט
למעלה מנקודה האמצעית דעוה״ז ,הנ״ל.
למדים
ונמצינו
הצמצום:
בחינה
האמצעית
ממש,
ב׳
ראשונה,
שהוא
בחי׳
בנקודת
הוא
הנקודה
עולם העשיה ועוה״ז,
ה ו א קו ש מ א ל .ואז נם ה נ צ ח ע ל ה
אשר שם מסתיים הקו מאים ב״ה מכח צמצום
ה ו ה ב׳ פלגי דגופא
הוא הנקודה
שפ ,כי
נצח
אינון כנ״ל /ו ה כ ל י ש ל ה ם ירד ב נ צ ח ה ו ד
דבריאה.
ואח״כ
״( ונלעד״ח כי בתחלה עלה ה ת ״ ת
במקום הדמת כנודע כי עד הטבור היה
םיומו ובעלות הדעת לקחת מקומו ה ו צ ר ך
להגדיל עוד הכלי עד סיום ת״ת כנ׳׳ל
א׳.
בחי׳ הב׳
החדשה,
שנעשה
הפניםים
דא״ק
מנקודת הצמצום,
דאיק,
בכח
עליית
טין ־ לע״ב ס״ג
שמשם נאצלו נהיי החרשים
הנ״ל ,שהוא מעט למעלת מנקודה דעוה״ז
כנ״ל.
והנה
מנקודה
החדשה
עד
לנקודה
הראשונה/עדיין נמשך קו הא״ם ביה שתים רגלי
א״ ק
פנים מסבירות
קודם החטא• של אהי׳ר .וגם
של עצה״ד ,אמנם נק׳
ע ץ החיים ענו* כד
שחזרו־ ונפלו לאתר החטא
נצוצין קדישין,
זה ,משום שראויים להתברר
ו א ח ״ כ יצא א ו ר היסוד׳ ו ה ג ה ה י ה
והיינו בשביל
גס בהשתא
פנים:מאירות .קםא
ב מ ק ו מ ו יאור ה ח ס ד ב נ < ו א ז ׳ ה ו צ ר כ ה
אלפי שני
והטה
הם סוד רפי׳ח הניצוצין .שהצדיקים מעלים ע׳׳י
כלי ה ח כ מ ה ׳ ל ה ת פ ש ט ד ר ך קו ימיני׳ ע ד
תורה
הט״ס
מ ק ו ם הראוי• להיות ח ס ד ה א מ י ת י א ח ר
ומע״ט בבל יום ויום.
דהיינו
ראשונות ,שבל״ב הקומות הניל.
בחשבון
מאותם
וט׳ פעמים ל״ב ,הוא
רפ״ח .אמנם בחי׳ אחרונה,
התיקון׳ ואז ,עלה ,שם א ו ר ה ח ס ד ,ו נ כ ל ל
דהיינו המלבות
שבכל אחד מהל״ב חקומות האלו ,המה הם שלא יכלו
חטאו של
להתברר ,ואפי׳ קודם
לא נתבררו.
אדה״ר
בכלי
החכמה ,והכלי של החסד ירד ע ד
א״ק שבטרם צמצום ב' הנ״ל ,אמנם הם בליאור,
םכח ,שהנה׳׳י החדשים לא הגיעו לשם כנ׳יל .ויש
אמנם שם ,בחי׳ הרשימו מקו חא״ם יב״זז שנק׳
״1
משום זה ,חוט הא״ם ב״ח ,המתלבש שם ברגלי
א״ק הראשונים ,וזכור זה.
ודע שמרחק חזה הנמצא בין ״ב׳ הנקודות
הוא
הנ״ל,
מקום של בי״ע< י והמה מלבישים
הת״ת
ד ב ר י א ה .ואז׳ יצא ה י ס ו ד ׳ ו נ כ נ ם
שם
על
בסבת
בכלי
שלו.־ומלך ב מ ק ו מ ו ׳ ו נ ש ב ר - .י ו ע ל ה
חוט
הא״ם ביה
החטא דעצה״ד ,והוא במשך שתא אלפי שני ,ואז יקוים
האור
ד ר ך • קו י ה א מ צ ע י ׳ ו ע ל ה ע ה ־ מ ק ו ם
מאליו ,סו״ה ,והסירותי 'לי׳ב האבן מקרנכם.
דעת
והמה הם המנונים ל״ב האבן .ולפיכך ,מתחילה צריכים
לברר
שארית רפיח
תבין
ומד,
ניצזצין
דחז״ל.
קדישין ,שנפגמו
בסויה
בקרבך קדוש ולא אבא
בעיר ,שפירשו דאע״פ
שבקרבך קדוש מ״מ לא
בריאה.
בטרם שיכנס בירושלים של מטה עכ׳׳ל .והנה רכים קמו
כן תמהו ,שהוא כנגד טה דכייל לן
הזווג
נעשה
בפרצופין
האורות להתחתוניס ,זא״כ
העליונים,
יתכן
איך
האור
שיבא בירושלים
של מטה ,בטרם שיבא בירושלים של מעלה,
וכדי
שמבין ניצוץ
לניצוץ .כי בגלל
לידע ולהשכיל
דברי
כל ניצוץ בשורשו ,שבזה מתבאר לנו
הזוהר ותיקונים ,שעוסקים
אלו
הרבה ,וכל בירורי המ״נ שאנו מעלים ע״י תורה ומע׳יט
בכל יום ויום ,המה מהם .והנה הם אריכות גדול לבארם
נתתי ל ך מפתח להתבונן
בפרטיות ,אמנם כבר
בהם,
כמו שנתבאר בפט׳׳א בענף כ״ב בסדר השכירה עש״ה.
ומלך ,מם
כי תמצא ככל מלך
ב ח י ׳ ,להיותו
התפשטות שלם מע״ס דדאש ,וא״ב יש
׳והכלי
שלד!/
בחיי
כלי
מבחי״ד בסוד הזווג דהכאה ,קונה כל בחי׳ זבחי׳ קומה
בעצמו על חגית נה״י קונה המלכות וכתר חכמה בינה,
ובחי״ד שהוא המלכות קונה טיס ראשונות .והנך מוצא
ארבעים בחי׳ בבל מלך.
ירד בחסד של
הת״ת׳
הרב לעיל בענף
ואל
נל
תתמה איך קחשיב כאן שמנה מלכים,
כנגד
המקומות שחושב אותם רק ז׳ מלבים,
והוא ,נ י
בזטן אשר נו״ה כבחי׳ אחורים ,בלומר ,שאין בהם אור
הפנים ,אז אין שוס הבחן ביניהם ,וע״כ נחשבים לבחי׳
לאורות ,וכיון שאין בהם
א ו י ,אז חושב אותם
לכלי
ו ב א צ י ל ו ת ,אין ׳ מ ק ו ם פנוי
ר ק ב ׳ ]גי[ מ ד ר ג ו ת /ש ה ם מ ק ו ם ] נ ו ״ ה [ יסור
..ו מ ל כ ו ת .
ועתה
הדעת
אור
למה
ו מ ל כ ו ת /שגיהם ע ל ו ע ד
ל מ ע ל ה מן הת״ת .ואמנם ,הטעם
כי
הוא/
היסוד
מ ש כ י ל לאיתן
נקרא
כמ״ש בסבא דמשפטים/
לתתא.
והוא
בהיכלות׳
לתתא.
תפלת
שאמר
בזוהר
נם י רמזו
כי יוסף איהו
ואיהו
לעילא
והענין הוא ,כמ״ש אצלנו בענץ'
מזדווג ע ם
ה מ נ ח ה /כי אז ד א
ל א ה /ורנלי לאה' מסתיימים ב מ ק ו ם החזה'
עם
לאה<
כגגד
אחד ,ונמצא שאין כאן א ל א ז׳ כלים ,וכן אחר שביה״כ
ח״א׳
ודאי
לשני
מלבים,
שהרי
דישראל סבא ,וא״כ הוא מלך שלם .בארבעים
בחי/
דהיינו ד׳ ד א ד י שנכ״א עים דאו״ח ,ועד״ז ההוד .שהוא
ע״ס דהםת״ב
דהתנונה ,א י נ הוא גיכ
ארבעים בחי׳ ,ולפיכך
כשאנו
מלך שלם
מחשבים
אותם
מלוכתש ,ודאי שיש כאן שמונה מלכים.
וגם
נן
בזמן
ואחר שנתברר לנו היטב מקום של בי״ע
)שאיגה
היסוד
ה ו א ׳ יכי
עולה
מזדווג עם
מ נ ע ת -רנליה.
החזה
שלו(.
דשבת׳
וכאן נקצר ,כי הנה
המלך הראשון ,שנקי דעת
נתבאר שם ,שרק הוא יצא בכל הדרו ותפארתו,
להיותו בחי׳ התפשטות ב׳ מזווג הגדול• דהםתכלות
דאו״א
דכללות
עילאין,
הע״ם
שה״ם
דנקודים
האור
שהם
הגדול
בקומת כתר,
כמו״ש שם ,אשר הםת״א שה״ם הראש •לשורש
מכונה
כלים,
הסתכלות .עייגין .דאדא,
בשם
והםת״ב הוא נתפשט ויצא בכלי הדעת לבחי'
גמר הכלים •עשייה.
י וכבר
נוקבין,
נתבאר
נתחלק
שבסיבת
כל ראש
במקום נקבי עינים.
עליית
לשגי
שמעינים
מיין
מדרגות
ולמעלה׳
נבחן
לראש האמיתי ,ואח״פ יצאר לבר ־מרישא ,לבחי׳
חג״ת ותוך ,־עש׳׳ה .ולפיכך ,כאן ,מתחילה יצא
הראש מנקבי עינים ולמעלה בסוד הסתכלות א׳,
ובאח״פ ,שה״ס גופא
דאדא
יצא החגית עד
הטבור. ,בסוד הזווג על המסך ־־ דהםת״ב שנק׳
טבור ,וע״ם דםיומא שנק׳ נה״י יצאו ־מפה דאו״א
אבל הענין
הנקודה ,החדשה דא״ק ,כי
כל הארה זו יצאה
היא ה מ ע ל ה
מ ב ש א ר ־ ספירות׳
לעלות .וז״ס תפילת־יוצר דשחרית׳
ש ת ק נ ו • בו ז״פ ה כ ל .
הז״ת
אלא
ב ש ל י ש עליון׳ דת״ת /ושם־
ל א ה .כי ׳זאת
מלוכת
ומשם
ולמטה ,וחיינו הכלי שנק׳
ש ה ו א יכול י ל ע ל ו ת ע ד ה ד ע ת ׳ ב כ ל זמן
שרוצה
באורך,
ענין
דעוה״ז.
דעת ,שנסתיים על
שליש היסוד התחתון;
שיש יאל ה י ס ו ד ׳ יותר
שלהם ,הוא קרקע קשה
עיינין
צ ר י ך ' ל ת ת יטעם,
היסוד
שנסתלק מהם האור ,ג״כ המה רק כלי אחד ,משא״כ בזמן
הנצח ה״ס ע״ס דהסת״ב
הנמצאים בהמקום ,וחבן.
כלי לכלי ד ב ר י א ה ,רק .נ ׳ • מ ד ת ו ת ל ב ד
בקיצור
הארת יסוד דא״ק ,שהגיע להם אור הפנים ,אז נחשבים
המקום של בי״ע ,חשוב יותר ״מחכלים והאורות
תדרשנו
אור הפגים ,נחשבים
כשמדבר מהם מעת שיצאו מאור העיניס ,שהכלים קדמו
וז״ם
הרב^ בשה״ק,
דבריאה.
שהם
המלכות/
לשנים ,כי הנצח נבחן אז לחסד ,וההוד לגבורה ,ולפיכך,
אחת,
דפרודא.
שאומר
אשר
ו נ מ צ א ,כי אין מ ק ו ם .פנוי בין
חב״ד.
במקום
דז״א׳ ו א ״ כ א י ך מ ז ד ו ו נ ז״א מ ח צ י ו .ל מ ע ל ה
אמנם בזמן שמאיר בהם
חזר ונתמלא ,כנ״ל ,ע״כ הוא מכונה מקוםלבי״ע
חסד
כמ׳ש בדברי
ד
שכבר
מצאנו ידים
פקודי,
הבתרים דעיס
נסתיימו שם רגלי א״ק החדשים ,ומשם
במקום כתר
ן א ל יקשה לך למה לא קחשיב כאן כתר דאו״י ,כי ככר
דאו״ח בנ״ל ,זהבן זה היטב,
האצילות,
א״ק החדשים שנק׳ קרקע האצילות וגכול התחתון
כי זה ה מ ש כ י ל ,ש ה ו א יסוד ,ה ו א ל ע י ל א
נתנאר שבתר דאו״י ה״ם א״ס כ״ה,
קרקע
או גג הבריאה ,והוא משום,
דבריאה׳
האזרחי,
׳ ,ולפיבך אינו עולה בחשנון ,רק ד׳
הנקודה
וכלי
שלימה ממלכות עד כתר :כי חכמה קונה ח״ס תחתוניות
ובתר ,והבינה קונה ז״ת וכתר וחכמה ,והז״א שמתפשט
החדשה ,לגבול האצילות ,׳ומכונח ג״כ
להבין כאן דברי הרב ,׳וכבר נתבאר בענף׳ הקודם
ב כ ל ,אחד ,ד׳
בחי׳ דאז׳׳י שהם חו״ב וז״א ומלכות ,וע״י האו״ח העולה
כנ״ל .ובחיות שנה״י ־החדשים
דא״ק נתעלו ונםתיימו׳ למעלה מהם כנ״ל ,עיכ נבחן
דפרודא בגבוליו ,שגבול העליון הוא מתחת רגלי
נמצא׳
ביאר אותם הרב,
בש״ך ניצוצים
ואז׳
בריאה.
באותם השלש מאות ועשרים הניצוציס ,בהשינוייס
זה
המלכות למלוך
ו מ ל כ ה שם ,ו נ ש ב ר ה .
רגלי
הראשונים,
ולמטה עד לנקודה הראשונה נתרוקן האור ,ולא
ש ל ה ׳ ע ל ת ה נ ״ כ בדעת;׳ ד ר ך קו
האמצע/
להתבונן בעניניס האלו ,צריך שתבחין בפרטיות
למה עלה אור
הת״ת עד הדעת.
יצא א ו ר
בכלי ש ל ה
נמשכים
נבאר׳
ל מ ע ל ה מן
ואח״כ
הרב ,שמתחילה
והכלי
ואח״כ
היסוד
אבא כעיר ,שנשבע ה ׳ שלא יכנס בירושלים של מעלה,
ואח״כ
העליון׳
ירדבנבורה־של
א״ק
שבתוכם
־
והטעם
םיםוד איק ,כמיש שם,
וא״כ כשפגע בנקודת
הצמצום החדש ,נמצא שנסתיים.
ואם יהיה נשאר כך ,לא
היה בזה שום
ירידה לבריאה ,כי כן נסתיים בשוד ,עם רגלי א״ק,
דהיינו
למעלה מגבול
האצילות ,כנ״ל .אמנם,
כבר ידעת מענפים הקודמים ,אשר הםת״ב דעליון
נעשה תמיד בחיי הםת״א בתחתון ,כמ״שבפמ״ם
ענף' ט״ו אות י׳׳ג ,והיינו משום החידוש כלים הנמצא
בפרצוף
פנים מאירות
הסב
פנים מאירות
עץ החיים ענף כד
בפרצוף התחתון ,אשר החידוש הזה מחויב ג״כ
לב׳ זזוגים :הםתיא ,והםת״ב.
אשת ע׳״׳כ ,זה הפה דראש הנקודים ,שממנו
והטעם
כי א ם
היות
זד /.ה ו א /
לו יתרון
ל א ה י ה ב ו כח /שיוכל ל ע ל ו ת
עד
הדעת/
שהוא
נשמת
הו״ק #ושם
הוא
מקום
הזדח,
כנודע/
ש ה ם בחי׳
רק אור דנקבה וםיומא .נמצא עתה ,מכח החידוש
טפת
הזרע/
ה י ה בו
יכולת וכה/
כלים שבחדב ,שחזר וקיבל בהם בחי׳ פה דראש
להוריד
מתחיל ויוצא כלי דעת אשר כבר קיבל
לבחי׳
טבור ,כלומר ,לבחי׳ מסך דהםת׳יב ,שממנו ולמטה
לא
ט פ ת ה ז ר ע )נ״א הזוונ( ב נ ק ב ה
נמשכים נסור
ממטה למעלה כנ״ל ,וע״כ היה
הםת״ב מטבור ולמטה לבייע ,וע״כ פירש באבר
מת ,כי נפרשו מהחיים׳ שה״ם אור האצילות.
ודם ,שלפעמים אומר הרב שיצאו מצפרני
שיצאו מצפרני ידיו עי׳
רגליו ,ולפעמים אומר
לעיל ,כי הטבור דםלך הדעת הים מיומא דחג״ת,
שנק׳ ידים ,כנודע,
צפרני
והם נמצאים נגד
והםת״א לשורש כלים ,שבזה נמשך אור הזכר
בעת
מ מ ש משם מן
רגליו דא״ק ,כנ״ל וכבר ידעת שכל האור דנקודים
למלך הדעת ,העומד מפה ולמטה ,וע״כ גם מלך
ה ד ע ת /ו ד ע ,כי אין ענין זה נ א מ ר ׳ א ל א
מנה״י
דא״ק הוא ,וע׳״כ ,בערך הא״ק /יוצאים
בפנימיות היסוד /כ מ ״ ש ב מ ״ א /כי מ ש ל י ש
דרך צפרני רגלין.
הדעת נתפשט בעצמו לזווג דהכאה על המסך
דסיום הקודם ,שהוא בחי׳ מלכות דמלכות שלו,
שמקומה במקום• צפוני רגלי דא״ק ,כלומר בגבול
האצילות. .ובחי׳ ע״ם ונה״י וםיומא. ,הנמשכים
מטבור ולמטה ,היה נמשך מקוקע האצילות עו
לקרקע העוה״ז ,דהיינו ממש כרגלי א״ק בטרם
ונתפשט למקום בי״ע ופוווא ,והבן היטב ,שרם
שעבר על גבול האצילות המכונה קרקע המשכן
ונמשך עד לנקודה דעוה״ז המכונה קרקע קשה.
ובזה׳ תבין רמזי י הרב לעיל בענף י״ז.ודל,
הזווג/
עליון ש ל ־ ה י ס ו ד /מ מ נ ו נ ע ש ה ב ח י ת״ת
,
ז״א ב ע ת ה ג ד ל ת ו • ,ושם ה ו א א ו ת ו בחי׳
היסוד/־ א ש ר נ ע ש ה מ מ נ ו ה ת ״ ת ו ב ב ח י
זו
הצמצום הב,כנ״ל דהיינו בנקודה האמצעית דצמצום
אי; והנך מוצא ,שמלך הדעת ירד ממקום האצילות
ולהמשיכם
הוא
,
מזדווג ע ם ל א ה .
מת ,ועי׳ בע״ח שער
ל״א פ״ב
וז״ל ,שיצאו
עשרה טפין זרע מבין צפרני ידיו,
כי משם
לקחם החיצונים ,עש״ה.
־ובהאמור ,חבין היטב ,אשר שורש
הנ״ל דמם׳ שבועות ,נובעת מסיבת שביח״כ דמלך
הדעת ,שענין אמרה לו אשתו נטמאתי ,בשעת
תשמיש ,ה״ס בחי׳ זווג דהםת״ב דמלך הדעת,
במסך דטבור ולהיות שכבר נסתיים
האצילות
והקדושה למעלה מהטבור הזה ,שסודו קרקע האצילות
וגג הבריאה .לכן ,נמצא בערך ,שמלביש לנה״י
דא״ק ,אשר כבר נסתיימו שם
צפרני
רגליו,
כמו
שידעת,
פירוש,
וחיצי חיצוניות בעשיה.
שכל הארה נבחנת על ראש תוך םוף,
והראש
דרכו
ל ע ל ו ת ־•שם א ל •הדעת /ל כ ך ע ל ה
עתה
א ו ר היסוד •עד ה ד ע ת ל מ ע ל ה מ ן
ועור /כ ד י ל ק ש ר
הת״ת,
להם
ולהביא
הארה
ה ת ״ ת • ,־והענין
מן
כ ל הו״ק י ח ד
משם<.
נקראת
הת׳׳ת/
כי ה מ ל כ ו ת /
ובפרט
עתר!/
אשר
כי
ר ש י מ ו מן ה ד ע ת .
בעת
הוא/
המלכות
עד
היה
לה
ועלתה
סיבה
אפי׳ בבי״ע,
לבייע,
ובזה תבין כאן,
שה״ס
אשר־ בחי׳ הראש שבו,
שהוא כלי דרוח ,ירדה לדעת דיצירה .ובחי׳ הסוף
ירדה
שלו ,שהוא כלי תפש,
לדעת
דעשיה.
שירדו
לבי״ע,
והנך מוצא בכל הרת״ם דדעת
בבחי׳ הג״ר שבהם,
שעדיין נמצאים
מקום .המלכות
דאצילות
מקום
הדעת .עצמו.
ונם
א ח ר ת . /כ י ,ע״י עלייתה שם ,ה י א
קושרת
מ ל מ ט ה ל מ ע ל ה /כ ל ה ר ק /ועי״ז
הקשר/
היו
מתתקן
יותר ./לפי,
שג״ה
הכלי
דנשמה ,ירדה לדעת דבריאה .ובחי׳ התוך שלו,
דהיינו בראש דבריאה ,ובראש דיצירה.
לקחה
עלמין
בירידת הדעת
כאשר
א ת . .ה ר ש י מ ו ^ הזד/,
דעשיה ,אשר שם
ובראש,
עדיין
כי׳ מקום
דג׳ עילאין,
ובראש
בחי׳ אלקייח,
שבחי׳ הנשמה שבכל אחד
כנ״ל,
מהג׳ עלמין ,ה״ם
אלקיית ,ורק בבחי׳ רוח נפש ודת ,יש שם פירורא׳
וזכור זה.
ואח״כ
י צ א ה ח ם ד וכו׳
דאצילות:
בענף
ה
ק
ו ר ם
ב א ן ר ך
,
שהוא
בת״ת
נתבאר
בפמ״א
יציאתם
דכאדא
כבר
ענין
:
למלוכתם ,עש״ה ,דאחר שנשבר מלך הדעת ,שבו
כגיל ,ונמצא שנעץ צפוני וגלין דא״ק בקרקע
שניהם..בקו
גבורה/
גדלות העוביות דבוזי״ד ,אז התחיל סור הזדככות
ואצילות-,והאווות שמטבוו ולמטה ,שה״ם הזרע
ו ע ת ה נפרד ה נ צ ח מן ההוד ,והלך ועלה
המסך ,ובבחי״ג ,מלך החסד ,שקומת הןךם שבו
ואזוויקו־ מבין :־ צפוני וגלין וא״ק עבת ויצאו
ונזוקו
לבו -מאצילות ,והיינו לבי״ע .זע״ם שהיו
צהיכיט להמשך מטבוה ולמטה ומלך
הועת
עם
השמאלי /במקום
בקומת חכמה.
ה ח ס ד בקו ימין ש ב ו .
-ונבאר
ע נ י ן ז ה מ פ ו ר ש יותר׳ ו ה ו א
המה הם המכונים״ עשוה טפין< כי נפםקו ויצאו
כי־-הנה•
ירשימו־••הזד״/
לחיצונים לבי״ע ,כאמוו ,וו״ל כי איןלהאויך.
במקומה
ש ל ,מלכות/
המלכות
ש ב ד ע ת ש ב צ ד הגבורות /ו ה ב ן
וז״ש,׳ שיצאו םזכו בלתי נוקבא ,כי אח״כ
בעולם התיקון ,נתקן באמת ,מטבוה הזה ,בחי׳
ח נ ו ק ׳ ו ד א ,שדם שאמוו באווא ,שהנוק׳ בטבוו
שאוי ,ובטבוו-שלים ,ע״ש• .אלא שנתקנת שם,
ממטה למעלה ,באופן ,שכל קומתה נמצאת למעלה
מקרקע האצילות ,ואז נאצלו ממנת כלהו בחי׳
זה • ה י ט ב ,
שהוא
בחי׳
הרשימו•,
שהוא
הע״ם שלו עד חכמה דבינה .ובבחי״א מלך שליש
ת״ת העליון עד החזה ,עקו6ת ע״ם שלו עד דא,
עש״ה .אמנם מה שצריך לבאר כאן ,הוא להבין
ודאי ש ה ו א בחי׳
לפי סדר
ה ד ע ת . /ו ע ל ה -ע מ ה .גם ה ר ש י מ ו • ה נ ״ ל
הגבורה/־
ובבחי״ב מלך הגבורה ,שקומת
.שהניח הדעת
וכאשר עלתה המלכות עד
ושם נ ת ח ב ר זה
המלכות של הגבורות
טעם
למקומות
ירידתם,
אשר זהו,
הזדככותם הנ״ל .כמ״ש בעיה.
אשר בדעת דבריאה
נפל כלי
וזה אמרו.
הדעת והאור עד 'למלכות דאצילוח,
והנה זה
נתבאר לעיל ,אשר עיקר בחי״ד רק בכלי הדעת
הוא נמצאת בעינה ,וע׳׳כ כשנתרוקנה מאור ,ירדה
בשפל המדרגה בתחתית כולם,
ועיכ
נמצאים
נוין וקדושה כמ״ש במקומו ,אבל בעולם חנקודים
שבדעה/
• ע ט ר ה ׳ ־ ד נ ב ו ר ה .ד נ ו ק ב א /עם
הכלים עליונים למטה ותחתונים למעלה ,שהדעת
עדיין לא נתקן הטבוו הזה בבחי׳ פוצוף חנוק׳
החסדים
אז
בדעת דבריאה ,והחסד בבינה דבריאה ,והגבורה
• ־
ממטה
שבדעת/
עטרה
דדכורא/
נתפשט
(
דפרודא ,הוא סובב רק על בחי׳ הרוח והנפש ודת,
ירד אור
שם רשימר-דיליד״ /ו כ א ש ר מ ל כ ה .ה מ ל כ ו ת
עד
בחי׳ אלקיית
ומה שנק׳
נפילת הדעת הוא בגיר,
,שנשבר_ ה כ ל י • ש ל ו /־ כ נ ״ ל /ה נ י ח
במקומה/
והסוף נק׳
אשר הבי׳׳ע ה״ם נשמה רוח נפש .והנשמה הוא
דבי״ע עש״ה.
ע ט ר ת ב ע ל ה /ו ע ו ל ה ל מ ע ל ה מן
הדעת׳
הלכה
דבריאה ,ולקמן אומר ,שהתיצוניות ירד ביצירה,
תיצי תיצוניות .גם נתבאר בע״ח בשער אבי״ע,
טפץ־ ואזוויקד• מבין הצפרנים וכו׳ •.זז״ם• מ*#
והזרע יוצא דרך צפוני .רגלים ,ויפרוש באבר
וזה אמרו ,שהכלי רמלך הדעת ירד לרעת
״
למה־ ה י א :ג ״ כ ע ל ת ה ע ד ה ד ע ת ל מ ע ל ה
תשמיש נטמאתי ,ינעוץ צפרני
מצפרני ידיו ,כנ׳׳ל והבן היטב.
ונחזור לעגיגיגו ,כי להיות /שהיסוד
אבל נרמזו בסוד ויפוזו זרועי ידיו .שה״ס יוד
רגליו בקרקע,
ובערך מלך הדעת,
נק׳ פנימיות ,והתוך נק׳ חיצוניות.
״־״״־• ועתה• ״ ג ב א ר ״ ט ע ם ״ א ל
במס׳ שבועות פ״ג ,מי שאמרח לו אשתו בשעת
יוצאים
בחכםח
,
פנים מאירות.
עץ החיים ענף י כד
בחכטר .דבריאה ,והת״ת בכחר דבריאה,
ממש שכל העב מחבירו •נמצא
דהיינו
למטה מחבירו,
וכלי
כי כלי הת״ת הים מםך המזוכך לבחי״א,
הגבורה מזוכך בבחי״ב ,וכלי החסד מזוכך בבחי״ג
וכלי הדעח ,הוא בבחי״ד ,כנ״ל.
והנה
עתה ל א יש
סנ׳
הרחק
יותר
וכו׳
נתפשט
בו״ק:
בקו
דכל פחות מג׳ טפחים כלבוד דמי,
הזה דכייל 'לנו פה ,הוא ,שורש גדול המחפשט
בכל מרחבי החכמה ,ולפיכך
כפי
נבאר אותו
האפשרות במקום הזה ,וכבר נתבאר ענין המרחק
שמאל/
דחסד7
האיר
את
הנצחי
.
כי הג״ר הם אור העצמות
ראור ישה
ישר מהמאציל,
כי אפילו בחי״ב
מ״מ
שחוקה להמשיך חסדים,
צריך
שהג״ח
ממש,
נחשבים .כאחד
הרב
משא״כ
דאור ישר אין בהם מבחי׳ עצמות,
הזו״נ
לחיותם רק
התפשטות אור דחםדים מהבינה ולחוץ,
גם
נוהגים בשוד.
בכל העולמות ובכל המדרגות ,מראשית הקו עד
םוף העשיה .וכל ההבחן בין מדרגה האחת לחברתה
הוא רק בסבת האו״ח היוצא םהזווג שעל המסך,
שהבחן השורשי הוא ,ה׳ המדרגות זח למטה מזה,
מםבח
המתהוים
הזדככות
שבםיבחו
חמםך,
מתמעט השיעור קומה דהלבשת האו״תימכתר עד
לנוק׳ ,כמ״ש בכ״מ,
שיצאו ה׳ קומות
בגלגלתא דא״ק ,וכן בגופא דע״ב,
זלמ״ז
וכן" בגופא
דם״ג כנודע.
ותדע
ליציאת
אשר
בחי׳
הגורם
ההזדככות,
זו״נ בכלהו פרצופין .מ״מ עדיין אינם.
נחשבים בגדעון כזו״נ דאו״י ממש ,רק בהזדככות
דפרצוף הם״ג לבדו,
משא״כ
זו״נ
דגולגלתא
וע״ב ,המה לגמרי בחי׳ עצמות.,כי זו״נ דפרצוף
החו״נ,
מקום
נצח הוד/
הענין
שנתפשט
הכתר
נתפשטו
הוא,
חסדים,
אלא משום
רק מטרם שנזדככה לקומת זדנ
שעדיין יש בה
מבינה דביניה ,המיוחם לבחי״ב דאור ישר,
בשעה שמתמעטת גם מבינה שבה
הרי אין בה מבחי׳ ג״ר
אבל
ובאה' לזדן,
ולא כלום ,וע״כ זו״ן
דם״ג נחשבים כבר שאינם בבחי׳ העצמות ,אלא
אור דחםדים ,כמו הזו״נ דאו״/
והבן זה היטב.
אב׳-א.
אבל אחר
עם
שנתפשט
ע ד ־ ת ״ ת ,י כ נ ״ ל /־ א ז ׳הפסיק
וחגית עד החזה ,המה בחי׳ גוף של אדא עיילאין,
שהים ע״ב ,וא״כ אפי׳ כשהגיע ההזדככות לקומת
־
•
?וין
דחםדים ,עכ״ז כלפי הדא"נחשבים עוד
ג״ר מעט .באופן ,שבאם הדא מלביש לבחי׳ זדן
אין בינו׳ למאציל י הבדל שלג׳ מדרגות
דבינה;
ביניהן' .ואז
עתה.
ולכן /ל א ה י ה ב ה ם כ ח ל ה ת פ ש ט
נ״ה /א ב ל עכ״ז/
ק צ ת א ו ר מן .ה כ ת ר
באופן/
מבחי׳
דבינה ,ודם המוזכר יתמיד בדברי חרב .כל פחות
שהיו
שבבחי>
מבחי׳זו׳׳ןדבינה' ה״נ״ל ,שכברהמזזבחי׳זוץ ואור
שלימות כח״ב ,שהרי הוא דבוק עוד עכיפ בזיוי״ין
מ ת ח י ל ה מאירין זה בזד /.מ ש א ״ כ
הקוץ עד
ודכתר נק׳ייחידח .י
כלי• ה כ ת ר
פשוט הוא /ש ב א קצת הפסד של או״א
שנתפשט
אחד• /נמשך
מג׳ טפחים כלבוד דמי .י
וזה אמרו,
והנה עתה
שום אור מתאורות וזנ״ל
לא יש הרחק בין
אל הכלים
יותר מג׳
מדרגות ,כי'יותר מג מדרגות י הוא הרחק גמור,
,
ואינו יכול להאיר בו ',עכ״ל.
ירדו לכחב״ד דבריאה ,כמי
פירוש ,כי הכלים
'לעיל" ,והאורות'ירדו
לנהי״ם דאצילות .וסיבת ירידת האורות
שהיו
להם ת ו ע ל ת ב ה ת פ ש ט ו ת -ה כ ת ה ו ב ב ח י ׳
:
למעלה מחזה .דהיינו דעת וחגית עד החזה ,אל
ה פ ס ה ולכך /יהיה
נהיימ דאצילות! הוא מכח שחזרו
אדא עילאין
נ מ ש ך להם
והטעם
הטבור,
למה
אמצע
אך לא
נתפשט
כשלימות.
אביא ,דהיינו שאבדו בחי׳ פב׳׳פ שלהם ,י וחזרו
ה כ ת ה עד
לבחי׳ חג״ת כמו שיחיו בעת'אצילותם
מן נקבי
עיינים ,וע׳׳כ אלו האורות דעת וחגית
שנתפשטו
הת׳ית /ו ל א .יותר../הנה
ז ה .צ ר י ך ב י א ו ר .ר ח ב /א מ נ ם בקיצור נ מ ר ץ
הענץ
הלא
ה ו א /כ י ה נ ה מ ק ו ם כל • ה ת פ ש ט ו ת
הוא,
מטבורו•
אח״כ
הגה
כגגד
עד
התיקון
רגליו/
הא״ק
רגלי
והנה/
הנ״ל/
כאשר יבא
האמיתי י של י האצילות
הכל ה ו א עומד במקום הזה ,כגודע
ושם ה ו א מקום. .האצילות ב ל ב ך . ,ומשם.
ובזה תבין ,ההבדל הגדול מבין דעת וחג״ת
דנקודיס ,לנחיימ דנקודים .כי נתבאר ,שהדעת
היו
ביניהן
פרצוף זה ,הוא מבחי׳ בינה ,שהוא משתוה לבחי״ב
מבחי׳ חכמה,
וג״רלחדא :כי ראש דבינה הוא נשמה ,ודחכמה
קודם
כי ה נ ה
היות
להם' 'כח ל ה ת פ ש ט /
ולפיכך יתכן זה,
שנק׳ כתר .וכל בחי׳ מג׳ הנ״ל ,די לבחי׳ ראש שלם
אמנם אינם מרוחקים ממנו לגמרי .וחיינו ביש בו
כלל,
ביניהם,
ולפעמים מבחי׳׳א שנק׳ חכמה .ולפעמים מבחי׳׳ד
עד מקום
שהיו :ב ב ח י נ ת
מקבלים
שחים ג״ר וכח״ב לפעמים מבחי״ב • שנק׳ בינה.
ויש אמנם בחי׳ ראש שאינו שלם ,כלומר
החרב
בכל
וגדולבגים,כי חמחמודדים לוהמוחין,בג׳ טפחים:
שאינו מבחי׳ עצמות חנ״ל ,בסוד ג׳ טפחים כחייב;
מאירין זה ב ז ה ש ל א ע״י ה פ ם ק
אורך
״
כלבוד דמי,
עד
ד ר ך קו ה א מ צ ע י /
חכמה ,חכמה ממש ,הוא ,אלא מיעוט קומה יש
דאור ישר .אשר 'באמת כל חוקה הוא להמשיך
שגתפשטו
ודם כל פחות* מג׳ טפחים
נרף חיה,
כאן ,משא״כ זו״ג דם״ג ,דמאחר שכל עיקרו של
נחשבה משום יזה לג״ר כנ׳׳ל.
ושמאל,
י
אחרת/
שעצמותה
עד
שמים .ובסו״ח וימינו טפחח שמים• מלשון טפוח
י ואמנם 'הטעם /ל מ ה ״ גתפשטו
כמ״ש
בפתיחה אות ב׳ עש״ה ,ובהקדמת אח״פ.
נתבאר שענין כח״ב זו״ן דאו״/
הג״ל/
ד א ו ״ א שגפלו
ולא
•
שנתפשט
ד ר ך הקרין /ו ה ל ב י ש ו א ת ה ח ס ד ו ג ב ו ר ה
ואת
כבר יצאה
שזח סובב על'או׳׳א המשפיעים מוחין לז״א הנק׳
מ ק ו ם חו״ג ואלו ה ם ה ב ח י /
הנ״ה.
מבתי׳
מה
לבחי׳
בכ״מ,
שבה ״נחשבים .עוד • לעצמות• ,י משא״כ
עצמות ,ונעשית ׳לבחיי.זו״נ כנ״ל.
עד
ע׳׳י אותן
ולפיכך
ה י ה ענין
> ד ר ך ב ׳ ק ו ץ .ימין
האחוריים
וכבר ידעת שאין כולה
כשהגיעה להזדככות דג״ר,
מ ק ו ם החו״ג ,כנ״ל ,והענין ה ו א ,כי ה י ה
חכמה ,משום שכל עצמותה הוא רק התפשטות
ספירת החכמה,
שגבאה
שהוא ס׳׳ג המיוחס
עצמות ,להיותה׳ הממשכת אור דחםדים,
הג״ר
שהוא בינה,
נחשבת
ולפיכך כייל לן
חו״ב,
כולו לבינה דאור ישר,
ועי״ז :נ ת ק ן האצילות.־.׳
התפשטות
ב
שהמה כחי׳ הגוף דישםו׳ית
י מ י ] • /ו ה מ ש י ך שם
,ענף כה
ועתך
מראש עד סוף .מה שאין כן בוונהי״ם* ־ דנקודים,
הדעת .־ בעצמו• /עטרא
.
עדיין
ע״ב ,המיוחם כולו לחכמה דאו״י שה״ם עצמות
ו ה ש א י ר ׳ ש ם • א ת •ההוד
בקו.
לא יצא
מבחי׳ עצמות הג׳׳ר כלום ,להיותו עדיין התפשטות .
ו ה ר ש י מ ו ש ה ו א ב ג ב ו ר ה /א( האיר
הגדול שנבחן בין ג״ר לזו״נ מסבת שורשם בע״ם
הנמשך
ע״י ה ק ש ר ה ז ר * ו ה א י ר
במקומו • •..ו א ו ת ו
מ ד ר ג ו ת :וכמ״ש לקמן ,הטעם
והנה כלל
הדעת
פנים :מסבירות
זוץ ,שה׳׳ם שליש עליון דתית,
קםג
.
ולמטה
•
א( א מ ר חיים צ״ע* ,מה רשימו הניחו
.שאר המלכים.
ב( נלד״ח ,כי מ ה ש נ ת פ ש ט מהכתר,
הוא הנודי שלו׳ שגס הם נפלו.
מפה דאדא ולמטה ירדו עתח לבתי׳ נחיי״מ.
וצריך להבין
מאד ,ענין ירידת האורות
לבריאה .כמו
לנהיימ דנקודים ,ולמ1ז לא ירדו
שירדו הש״ך ניצוצין; והנה הרב אומר ,שאין פגם
וביטול באורות ,וחענין
עם הנ״ל ,דכל
מתבאר
הטעם דשביה״כ הוא מםבה ,שהאורות נפםקויעל
גבול האצילות
הופרשו
הכלים
אדא עילאין,
כמקום סיום
רגלי איק ,וע״כ
מהתפשטות
אור דחיה ,שנק׳
שדם המיתה דאתמר
בשביה״כ,
וא׳׳כ פשוט הוא שהאורות נשארו ממעל לגבולי
האצילות ,ורק האדח ׳לבד
הוא
שירד עמחם
לבריאה ,שהאדח נק׳ ניצוצין ,כנודע.
וזח
פנים מאירות
הסד
ע ץ החיים ענף כה
וזה אמרו ,שהגבירה היתד .בכלים ולא
באורות וכו׳ ,ואמנם ירידתם היה כדי להאיר
שלו העומד בבריאה
.מרחוק בכלי
שלא ימות
לגמרי וישאר בלתי תקוח ,לכן מאיר בו מרחוק,
בהיותו עומד הוא,
פנים ממכירות
באצילות וכו׳ .עכ״ל .פירוש,
ולמטה/
כאשר
הוא
עולם
נעריך
בל
הבריאה/
אלו
והנה,
הפרצופים
ונם
לא יקשה לך ,במ״ש בפם״א
למטה מזה בסוד המיעוט
שם,
יצאו זיו
אשד
והזדככות השפך,
אשר
ע״כ כפי׳ הדעת יצא בקומת בתר ,ובספי׳ החסד
יצא
מ ת ל ב ש י ם זה ת ו ך זד> /ע ד ש נ מ צ א ה כ ל
רק בקומת הבמה ,ובו׳ ,עד שבמלכות לא יצא רק קומתה
דאיא/׳ ש ה ו א
עצמה ,ואיך אומר כאן ,שבכ״א יצא ע״ם בקומת כתר,
פ ר צ ו ף א ׳ ל ב ד .ופרצוף א
,
כי כל ענין הפיסוק של התפשטות האורות ,היה
כתר,
מסיבת המסך והפרגוד ,שבנקודת •הסיום דרגלי
למעלה ו נ מ צ א /כ י ה כ ת ר כולל כל המקום/
הרב ,אשר נס ששה אורות התחתונים היו יוצאים בספירת
שנקודה זו הוא נקודת
הזד /.ו נ ע ש ו פ ר צ ו ף א .והנד /.כ א ש ר ה ו א
הדעת עש״ה ,ובפמ״א ,זלפי״ז תבין היטב ,אשר הבחינות,
לעיל,
א״ק .ונתבאר
הצמצום החדשה ,שנעשה מסוד צמצום ב׳ דא״ק
שהיא אינה נקודה אמצעית ממש< דהיינו בחי״ד,
אלא מסוד בחי״ב ,וקיבלה לכה הצמצום ,בסוד
הוא הכולל כל האצילות מ ל מ ט ה
אמנם צריך שתתבונן היטב במ״ש שפ ,אשר כללות כל
,
לא מתו
ג״ר-,דכח*ב חשובים כאחד ,ולפיכך,
הכלים דדעת חג״ת לגמרי ,משום שנח״י דחיה
שחים או״א עי׳ מאירים בה עוד ,בםוד כל פחות
מג׳ טפחים כלבוד דמי .ונבחן בזה ,שעדיין הכלים
הללו המצויים מבר לגבול.האצילות ,עוד מקבלים
הארה קטנה מחכמה דרך הפרגוד ,משום שהפרגוד
בעצמו הוא בחי׳ בינה ,ואע״פ
שכח הצמצום
עליהם לדחות אורות דאדא עי׳ כנ״ל ,מ״מ עדיין
לא .נחשבים בהרחק הג״ר לגמרי ,להיות המסך
המבדיל בעצמו ,מג״ר הוא ,והבן היטב.
ובזה תבין
לכחביד
טעם ירידת הכלים
דבריאה מתתילתם ,כי -סוד הגיר דבי״ע נחשבים
אלקיית .וכל הפרודא מאצילות .,שנבחן בבי״ע,
הוא ,רק בז״ת שלהם ,דהיינו הרות נפש דבי״ע,
וחנה נתבאר ,שעדיין האורות תהיי דאדא שהיס
אור העצמות מאירים בהם דרך הפרגוד ,דהיינו
באותו שיעור ,שהפרגוד בעצמו הוא עודמבחי׳ בינה
וג״ר ,כג״ל ,וממילא נשמרו עוד הכלים
בבחי׳
חיה.,שהים אור אצילות ואלקייח ,אלא בהארה
מועטת בערך זדן דבינה ,ועדיין אין הרחק מג׳
מדרגות כתיב לגמרי בריקניות ,שהם פתות מג׳
דהיינו
בשיעור הזו״ן
ומקבלים .לתוכם,
במקצת ג״ר,
דבינה ,שחמה
וכיון
שיש להם עוד דביקות
ודאי עדיין המה באלקיית.
לא נפלו..לדת דבי״ע שהם פרודא,
כי אי אפשר
חוץ י ך• n״n
ולא
וע״כ
והבן היטב
להאריך יותר.
שנשאר
ירד:
דבקים
במקומו
והיינו כנדש הרב
כנ״ל
לעיל
בענף כ״ב שכל אחוריים דאדא נגמרו לירד במות
הגבורה ,כי אותו שליש ת״ת הוא אל אבא בערך
היסוד ,והיסוד כולו פנים ,ואין לו.אתוריים לירד
ממנו,
ןלק
ועש״ה .בפם״א.
רצה המאציל העליון והמשיך
והגדיל
את
כלי
הכתר
וכר:
וחיינו ההתפ״ב ,שנתפשט מפה ךאו״א ולמטה ,כדי
למלאות מקום התפ״א ,שנסתלק כמ״ש בענף ט׳
עש״ה .וחוא הנק׳
ראשייהו .דישסו״ת .,כמ״ש
בפמ״א בענף כ״ב עש״ה.
ונבחן
אשר .כח״ב
דאדא ,נתפשטו ובאו מפה ולמטה שלהם במקום
דחג״ח
ונחסרו בהתחתונים ,היו נמצאים בהם בבחי׳
שנזדבבו
ע ת ה מ ת פ ש ט עידלהתית /ה ו א ע צ מ ו מ ה
אחורים של הדעת ,שירדו עמהם בזמן םלוכחם ,כלומד
שיהיה א ח י ׳ מ ב ע ת התיקו! '/מ ק ו ם ה ת ״ ת
הדעת ,היה בו ע״ס
?!אור החסד ,בשעה
בכלי
שהיה
עד הכתר ,וע״ב כשאור הזה
שלו
ירידת הס״ג לנה״י דא״לף עשיה .וכבר ידעת,
שבחי״ב ודם בינה דאור ישר ,שהיא ג״כ בחי׳
האורזת יצאו תיכף בספירת הדעת בבת •אחת ,במ״ש שם
לחסד הגם
בא
דהיינו
לכלי שלו!
שהאו״ח ל א השיג שם רק לקומת
עכיז השיג ג״ב בחי׳ כתר,
חכמה,
שהי׳ לו םכח היותו באור
דחג״ת הראשונים שנסתלקו .ובזה תבין ,שכח״ב
הדעת אלא שזה נבחן לבחי' אחוריס ,ועד״ז שאר הםלביס,
למקום דחג״ת בפעם
שזה שיעור הקומה שלא הלביש האו״ח ,מצוי ג״כ באותו
האלו ודאי אשר גתפישטו
אחת ,אלא שהרב מפרט־ אותם בזה אח״ז כדרכו
הספירה
אלא
אחוריים.
בבחי׳
• תמיד.
אח״כ׳
מל כו
מצאו
נו״ה
והגה
והנה
לא
וכו׳
מ ק ו מ ם פ נ ו י • וכו׳
והנה
בינה ,היא תהית לאור העצמות,
אמנם אין זה
הדברים מתמיהים. ,דאטו אורות העליונים תופסים
משום כח הצמצום ,שהרי לא היה הצמצום זולת
מקום ,אשר למקום פנוי המה צריכים ח״ו .וצריך
בנקודה האמצעית ממש ,דהיינו בחי׳׳ד ,שהוא בחיי
הרוחני,
אחרונה ,אמנם משום שחוקה להמשיך אור דחםדים
ואז נבין ענין החנועה' הרוחנית ממקום למקום,
מן הכחר ,בהפרצוף ,כמ״ש בארוכה ,שזהו שורש
ע״כ להבין' היטב ענין המקום ,בשורשו
לחדב דקטנות,
חאמור בדרושים הללו'.
והנה בברי נתבאר בענה״ק,
ענין
שבירת
הכלים ופיזורם של האורות לשיך ניצוצין .ונזכיר
דכמו שדבר הגשמי
פה בקיצור,
שנמצאים אב״א ,בסוד יוד ונון
הנמצאים בצדי ,בהפיכת פנים ,כמ״ש הרב בשער
הכללים.
נחתך בגרזן,
והנה נתבאר ב׳ בחי׳ םםכים ,המונעים על
שסופם
שכה הצמצום
שמסכת החתוך נעשה לב׳ חצאי דבר,
אור העצמות :הא׳ ה״ם בחי״ד,
גשמי.
רכיב עליה בתוקף הדין ,וע׳׳כ נקראת מדת הדין,
בערך הזה ממש נחתך הרוחני ע״י סבה רוחניות.
הב׳ ה״ם הבינה ,שטבעה להתרחק מחכמה ,משום
שנבחנת כגרזן הגשמי ,גם אחר התיתוך הנעשה בו
ההשתוקקות לאור דחםדים ,דע״כ פוניתלהכתר.
נחלק לב׳ חצאים ,שיתרחקו זה מזה .בדומה להגזרים
וע״כ אין מדתה קשה,
שמגיע אליה
הגשמיים שהמקום מפריד ביניהם .שבנידון דידן,
החסדים ממטה למעלה ,בסוד ארח,
בהכרח שיתרחקו .זה מזה ,בריחוק מקום
ומחיחדת בחכמה,
הוא ודאי מקום רוחני.
ושורש מקום הרוחני ,נתבאר היטב 'בענף
א /שדרס נקודה האמצעית שעליה נעשית הצמצום,
שפירושו כח המונע ,מלקבל אור העליון ,ע״ש
מילחא בטעמא,
וה״ם בחי״ד מד׳ בחי׳.הנודעים
בע״ם ךאור ישר.
ואין לך שום פרצוף גדול או
כי בהיות,
ומעבירה
אז חוזרת
אור החכמה בכל
הפרצוף .ועיכ נקראת מדת הרחמים .כלומר ,עמה
שנותנת לפעמים
וקצבה
מרה
להפסיק
אור
החכמה מהפרצוף ,אין זת מצד תוקף הדין ,כנ״ל
בבחייד,
אך ורק מתוקף י הרחמים שבה ,בכדי
להספיק גם אור דחםדים לחפרצוף .כמפורש לעיל.
קטן מראש הקו עד תחתית העשיה שלא יהיה בו
לג׳׳ר ורק,
ומשום זה. ,נבחן כל פרצוף
ד׳ בחי׳ידאורישר האלו ,ומאחר שבתי״דשבו היא
אשר בג״ אין שום םםך כלל ,לא מבחי״ד ולא
הנ״ל ,הדוחית
מבחי״ב ,ונמצאת החכמה והעצמות שם בהרחבה.
מלהאיר בה" בעצמותה /כנ׳׳ל,
ו ״ק ,כבר כח המםך שולט עליו ,אם ממדח״ד
נמצאת בזה שעושית סוף וקצבה בכל פרצוף;
או ממדה״ ר ,וע״כ הוא נבחן רק לאור דחםדים
שפוסקת וחותכת בהאור ,מלהאיר עוד ,ודם ,החותך
משורשו ,ואע״פ שיש שם גם אור החכמה ,מכח
כי הנקודה הזו ,נבחנת לחותך
בענה״ק,
נמשכת ובאה מנקודת הצמצום
לאיור
העליון
חיים .לכל חי,
באור העליון ,שה״ם התיים .והעצמות של כל פרצוף
ומעכבתו מלהאיר
ולא תוסיף.
בגבולה ,בםדה עד פה תבוא
ולפיכך ,יצא קצבה ו״מדח מיוחדת
בכל פרצוף ,וכבר הארכנו בביאור הענינים האלו,
בענפים • הקודמים .ואכמ״ל .״
ר׳
הו
הזווג דהכאה הנוהג במסכים,
עכ״ז אין איר החכמה
כמ״ש
מצוי בו בהרחבה,
בג״ר שאין בו מסך כלל.
וכבר ידעת
כמו
המרחק
מאור החכמה לאור דחםדים ,כי רב הוא ,כנ״ל
בענהיק.
גם ידעת ,שכל ג״ר ה״ם ראש שלם בע׳ים
גס נתבאר שם ,אשר בחי״ב דע״ם דאו״י שנק׳
בינה
דאו״י וע״ס דארח אלא שנק׳ ג״ר ,והיינו לשם
היחס
י עץ
׳&^כ1־ימ6בירות
'והנד,
5תבאר שבל מלך
ומלך ל&•
י
מבחי׳י־יהחסר לו מבעת
עמו
קומתו'לקח
מציאתו:בטלוכת .הדעת
זיא
באופן שאפי׳ מלך היסוד שלא הי׳ בו אלא קומת
מ״מ לקח עמו .לשימו דג׳ ראשונות שהיו דו בעת .מציאותו
ובן המלבות .לקחה עמה
במלך הדעת,
ראשונותשהיהבהבעתמלובתהדעת,
את בחי׳ ט״ם
אלא שלא היו מאיריס
בם ,מבח החסרון שבהמםך ,במ׳יש שם .ובזה האופן עריך
להבחין בכל
י • י •
בחי׳ ובחי׳
׳
וכבר
בחי׳
מש״ך
האלו ,בההפרש
מבין ניצוץ לניצוץ.
אשר בע׳׳ם דאו״׳ ,יהיה כל העליון מחבירו..יותר
זך״
כי
החכמה יותר
מ מ ש "• .והגה ל א ר א /
ב׳...זרועותיו
הטבור
מהבינה ,והבינה
יותר זבה
מהו״א ,והז״א יותר זך מהמלכות ,והפכי להם ע״ס דאו״ח,
כי p״ Dדאו״ה יהיה כל העב מהבירו ,יותר עליון ,שהרי
הכלי שיש בה עוביות דבחי״ד ,מעלה ע״ם בקומת כתר,
ממנה,
נמצאת שמעלית
כמ״ש בפמ״ס בענף
ולפיכך
כל
כללות
בקומת
חכמה וכו׳
ג׳ ובפתיחה עשייה.
האורות
הדעת ',להיותו
דנקודים
בחי׳
יתפשט הכתר
:
,.עתה
ממקום
יותר
אשרי
אי _
׳
.ל ה ת פ ש ט לאו״א ,אפי׳ י א ח ר
כ ת ר קטן ושפל
.יהיה
ו ם
אפשר
א ח ר התיקון,
אפי׳
ת ״ ת דא״א'/
יותר
הםת״ב
יצא
דזווג
מתפשט ,כתר/
תחתון ל מ ט ה מ ה ם /ולכן" זו'היתר.
עד
לעתה
י
במלך
הגדול
עך טבור
ה כ ת ר .עתה ",רק
הטבור ת״ת
ראה
והבן/איך
'ניתק]
' " ב א ו תיקונם/
לבד"...
בפ״יא;״
זה
אחר
האצילות׳ ־לא
דבחי״ד ,כנודע .שבסוד
הראש אין הבלים נגמרים,
כאן בעיקר
עש״ה,
נ ע ש ה בחי׳ כלי
לא
נ ו ד ע ׳ כי
א י נ ג י א ל א • היות
המיעוטים
והחסרונות ,כמ״ש שם ,ולפי״ז אנו מבחינים
ל ק ב ל א ו ר העליון .ו ה נ ה ל א ה ת ח י ל בהי׳
התחילו
כמו
בחי׳ הראשונה
הא׳.נק׳ ראש הכללי של הפרצןף . .ג״ר הב׳״נק׳
.ראש
.בחי׳,
דגופא • ,והוא
הפרצוף.,ונק׳ ג״כחג״ת.
דכללות
תוך..
והן .בראש.והן בחוך,
ייש בהם אור החכמה*"אמנם״מטבור ולמטה ׳כבר
׳הוא בחי׳ ע׳׳ם"דםוף י וסיום' • ,שעיקרם
ר ק " אור
מקבל ואינו משפיע. ,כמ*ש.כ״ז .בענה״ק.
מכונים
•שהם.בעיקר,
ותדע
בשם ו״ק ממש. ,דהיינו
י דכל מה שישי בחג״תיייש בנה״י ,אלא בסודי קבלה
ה א ו ר מ ת ל ב ש ב כ ל י /כ ד י שיוכלו ה ת ח ת ו נ י ם
ב' בחי׳
אמנם יש ב׳ בחי׳ 'של ג״ר בפרצוף:
זד-/.
בשום
כ ל תיקון
ג״ר
ו ב כ ל " פעם
אופף ׳ ו ה נ ה
של בחי״ד,
,
לאור החכמה שטטבור ולמעלה ,כמו •דכייל הרב
התלבשי בחוי׳־ב ",וע׳׳כ י יצאו
וכשנשבר
,
רק
ע״ס בקומת
מלך
• המקומות נרמזים במספר הזה •,ונקראים לפעמים:
לאט״לאט
הכתר ,באו״א בבחי׳ ראש והסת״א ,וכמלך הדעת בבחי׳
הדעת,
הבינה׳:בעצמותה
חכמה .־.-והדס-,,״שברוב
'דחםדים ,ומה שיש בו מאור החכמה ,הוא בביחי׳
י ה י ה ' נ ו ס ף ' בו קצת' תיקון .כי ה ר י י ב ת ח ל ה
אז
ביחם הכח״ב שהם חשובים כאי ממש,
הוא
כי גם
ותזכור ,שכל אלה הם רומזים יעל בחי"־ ראשיכנ״ל.
דהםתכלות עיינין דאוי״א ,וכמ״ש שם אשר
גוף והסתכלות -ב׳ לגמר• כלים
י בהרחבה ,למכונים ע״כ י בשם גי'ראשונות ',״ שהוא
כי
אינו ר ק
'הסבר /.ש ל א נ ת פ ש ט
כדיי להורות
היזיקיןןאיך
ל מ ט ה מהם/.
ואיך ע ת ה
שבו"'אור •• החכמה
־'נ׳ מדרגות׳ או ג ׳ אצבעות ,־ אן ג׳ ׳טפחים• י וכר,
נה״י דכתר
שה׳׳ם'בחי״ד;
עכ׳׳פ,
־ אור דחםדים כנ״ל- ,אמנם .הם מחוברים
בלי השפעה כאמור ,וע״כ מסתיים הפרצוף במלכות
שאינה יכולה..להתפשט עוד..
.שבהם,
״
1hJ
ובזה תבין• :סוד השבירה• ,ושינוי .השם
:
והפיזור הגדול
ושינוי המקום,
לש״ך ניצוצין,
האמור בדברי הרב כאן .י כי הנה ידעת'המרחק
מלכים
הויות הכלי /י ר ק " ב ע ו ל ם ה ע ק ו ד י ם /א מ נ ם
התחתונים ,בי אז היתה בכל הדרה ותפארתה כנ״ל .ובחי׳
מבלהי״סשלו
.בחי׳ א״ם ב״ה. ,בלי שום שיתוף ...מן התחתונים,
בעולם ה נ ק ו ד י ם ק ו ד ם ' ש נ ש ב ר ו ׳
נמשך
שהיתה
הדעת
במלך
בטרם
ב׳ אחר שבירת מלך הדעת,
דאו״א עילאין,
מיעוטה
בשבעה
והתחיל הביטול דאחורימ
דהיינו העוביות דבחי״ד כנ״ל.
כי .זה
האור הגדול דהםתכלות עיניס שקומתו בכתר דאו״א דהיינו
ראש,
כי כל ראש״נק׳ כתר כנודע ,נמצא עתה שירד
ונתמעט
חכמה,
לכהי׳ גופא דחו״ב' ,כלומר לאור
וחסר הראש שנק׳ כתר,
העוביות דמלך הדעת,
קטן בקומת
ועיד״ו נתמעט ונתבטל
וירד לבחי׳ מלך החסד
שהוא
עוביות
דבהי״ג.להיותו הםת״ב ,מגופא דאבא כמ״ש שס.
ןךןנך
דהסתבלות עינים
רואה ,שבל .עיקר ירידת האור
לגופא דאו״א,
אין זה
דבחי״ד חיבובה לבחי״ג,
אלא
ועד׳׳ז
ביטול העוביות
דמלך
עיקר השבירה
הם׳ בחי׳ אחת ממש,
אלא
שזה
.בי או נתפשטה
של בחי״ד,
עד.בחי׳
דהיינו
,
כי
ה נ ״ ר •יצאויונתקנו ד ר ך
בדת/
mpמ ש א ״ כ
שיצאו זע״ז׳ ו ל א נ ת ק ש ר ו .ו א ח ״ כ
הנקודים/
שנשברו
תיקון
נתוסף • ב ה ם
י א ח ר ' /ו ה ו א /כי גם ז״ת ,ה א ו ר ו ת ש ל ה ם ׳
ד ר ך קרי י כח׳יב ,כ נ ״ ל .׳ואח״ב,
נתלבשו
הוא
את
ה כ ל י ם באצילות׳ ב ס ד ר
ע י ב ו ר יא׳
של
זו״ן׳
לבתר דבריאה ,ובן בירידה השניה ,ירד הדעת עד למלבות
והחיצונית שלו למלכות דיצירה ,וחיצי חיצוניות
שלו ,למלבות דעשיה ,והנך'מוצא ,שהדעת נפל בתחתית
שבשביה״כ ,שלכאורה הוא תמוה
עליונים
ו נ ת ו ם ף ״תיקון
־׳ ׳שנכנסו ה א ו ר ו ת ת ו ך ה כ ל י ם ; ׳ א מ נ ם עדיין
'לאי ה י ה .ר ק בבחי׳ ג׳ קויןייבלבד /א ש ר
" ז ה ׳ נקרא אצלינוג׳
והחסד לבינה דבריאה ,והגבורה להבמה דבריאה ,והת״ת
כלילין״בנ/־יואדדכ,
נ ת פ ש ט ו ׳ ביסוד ו״ק ,בזמן'היניקה.יואח״כ/
בזמן
המוחין /נ ש ל מ ו כל הי׳ יכלים .עוד
תבין היטב,
שהרי מ א ד י לא נפל כלום ,זולת מאו״ח• ,דע״ב מוגדרים
כי זה י עיקר 'כוונת
בשם ש״ך ניצוצין ,וכן בזוהר בהאי אומנא דכתיש בפרזלא
ונפיק ניצוצין לכל עיבר,
כל .זמן •.,שיש -איזה •חיבור.,מאור
החכמה באור דחסדים ,הרי־החסדים אינם עולים
'"בשם ,כיי״בטלים אפילו להארה
היותר •קטנה,
כדי להשמיענו
השכירה
שבל
:
1
.אלא שעדיין נמצא לו איזה •חיבור כל-שהוא.עם
״הג״ר ,הריהו לבוד :עם הג״ר ,ונחשב כמוהם ממש
!
•.־.. .«£
• והבן.
-
י־
י ונתבאר לעיל ,אשר
ל י
יש'בי*בחיי׳ חיתוך:
,א ׳ מצד •מסך הבינה .וא׳'מצד מםךישבמלכוח,
״
_ עש״ה ,שה״ע,.מחדיד .ומ־ה״ר .ובזה.תבין. ,ההבדל
-שבין חג״ת דנקודים לנה״י דנקודים ,ושבין אצילות
ה י ה שינוי א ח ר ׳ כי בתהלד״ קודם ש ה י ה
לבי״ע דפרודא \,ושבין׳ ג״ר •י דג׳ .עולמות בי״ע
שום ע י ב ו ר ׳ אפילו ה ר א ש ו ן /דזו״נ /ל א
דפר״ודא לבין'הדקי דג״ע בי״ע'דפרודא- .כייסוד
היה ,י ר ק " א ו ר בכלי מצומצם'*/־ואח?כ/
העצמות הגמור' ,מסתיים' בקרקע האצילות',׳'כלומר
נ נ ד ל •הכלי"'ונתרחב' /בסוד י פרצוף ג מ ו ר ׳
והיינו
וזכור זה היטב.
• • אמנם
.״ ,
ך
....
ב/
ותחתונים למעלה ,כי הדעת נפל לדעת דבריאה,
למטה ותחתונים .למעלה ,אמנם
'החכמה ,הוא עיקר העצמות והחיות ^של^'הפרצוף.
ובחי׳ השניה
וירושלים הוא שם המלכות
עם הנ״ל
מעורב בו ,ואינו אור ישר'מא״ם ב״ה\וע״כ"אור
ב מ ל ך הדעת,
תבין ענין נפילת .הבלים לבריאה עליוניד .למטה
כל הבחינות
י כלים לי׳ םפירות ש נ ו /נם תיקון
י ב ע ״ ה .ו א ח ״ צ /ש נ ע ש ו ־ בבחי׳־ קוץ /ב א
בקומת הבמה ,כנ״ל.
דבריאה,
ב/
כמ״ש באורך בענה״ק ,ולפיכך כבר־-יכח התחתון
כל כמה שאין בין התחתון הפרש של גיר לגמרי,
יווה הגמר,
שהוא בחי״ד ,כנודע .כי או לא נתפשטה ,רק עדבהי״ג,
לבוה
י נתוםף' ב ה ם ק צ ת תיקון' /והוא- /כי נ ת ה ו ו
מהתגברות הנאצל ,או מסוד המםך המעלה• ארח
קוין,־כמ״ש
מהעת שהתחיל בה המיעוט,
נבחן לירושלים של מעלה,
?
שאין כן
דחםדים,
וז״ם שאמרו דל ,יכל' פחות בג׳ כלבוד ן 8 1י \ פ ו /
התחלה
י של מטה ,דהיינו בשיעור קומה שהיתה,
ואה׳ כ,
-מה
באור
להיותו
כ א ש ר ירצה ה מ א צ י ל י ל ת ק נ ם /י ה ע ל ה י נ ם
־ועפ״ז תבין אשר בחי׳ הראשונה של בהי״ד הים ירושלם
אחרונה בנ״ל.
לא
נ ת ה ו ו ה /רק'
כלי א ׳
מאור החכמה לאור דחםדים ,כי אור החכמה הוא
המגיע לחפ מאור החכמה ,כמו נר בפני אבוקה.
הדעת הוא ג״ב ביטול העויביות דבהי״ד',כי הראש והגוף
•
ושמאל , _ ,ע ד ^ מ £ .
שלו .ו ל כ ן ,איך
אמנם הכלי שאין בה עוביות דבחי״ד• ,אלא מבחי״ג הזכה
או״ח רק
ימין
היו מלבישים
'היחס הנ״ל,
ה ל א מ ק ו ם ה ת פ ש ט ו ת ה א מ י ת י שיל או״א/
נתבאר בענפים הקודמים ההפרש מאו׳׳י לאו״ח.
זבה
שלו
ri&rpff'&fitf
״ כדי ל ה מ ע י ט האור'/
•״ י י ׳התיקון ,כמ״ש;' ־
••'׳"
כאשר
בהמסך והפרגוד
שבין אצילות
לבריאה׳
רעד
הפרגוד,נמצאים .גם בחי׳.ך,ף:ק .של,הפךצופים
מחוברים'-באור העצמות-,כנ״ל,. • ,ודש בתיקונים,
״שבאצילות
•-
איהו וגרמוהי•;׳ חד בהון. ,כי• אפי׳
גרמוהי
פנים מסבירות
הסו
השבירה והירידה לא היה רק באו״ח ,המוגדרים
ע fהחיים ענה כו
פנים •מאירות
ענף כו
גרמוהי שה ׳׳ם הכלים ,שהים הרק דכלהו פרצופים
בבל
מקומ ,בשם ניצוצין ,ולא באו״י המוגדר בכל מקום בשם
אורות ,כמ״ש הרב במרשב״י שמות בפירוש דברי הזהר
כאשר
אינם עולים בשם לפי עצמם בשום הכר ,להיותם
היו ה י ׳ נקודים קודם התיקון /ה נ ה
בטלים ומבוטלים בעצמות ,כנר
לעיל שבע״ס דאו״ח כל העב מחבירו הוא
הג״ר יכולין היו ל ק ב ל א ו ר העליון
משא׳״כ אהר םיום רגלין דפרצופי אצילות ,ששם
יותר עליון ,וכל זה הוא בסוד הזווג אמנם בעת
אור
מ ה ר י ן ונצצין
ונתבאר
שאינם מאירים בסוד הזווג
ע״ש.
בחי׳
שאין בהם אלא
העוביות ,כמות שהוא ,שאז ודאי כל העב ביותר ,הוא
גרוע ביותר והבן.
ובזה מובן ,שבחי״ד שהיתה משמשת בראשייהו דאו״א,
מתוך שחוא שמה בבחי׳
נפלה לבי״ע,
שורש
מפני שאין העוביות
בעלמא.
ניכר כיב
לא
בבחי׳
אך
הז״ת ל א היו
יכולין
לקבל
העליון /כי א ו ת ו ה א ו ר ה י ו ר ד מ ל מ ע ל ה ,
ה י ה ב ו פרצוף שלם ,ו ע ״ כ ה ו צ ר ך התיקון/
כ י א ח ר שיתוקן
לקבלו.
ויעשו
יוכלו
פרצוף/
בפני אבוקה;
כבר נמצא םוד הנקודה בצמצום ב׳ ,כנ״ל עש״ה,
שהיא מעכבת על האור העליון שלא יתפשט עוד,
ועיכ ,בחי׳ הרק ,דמלך הדעת ,שהמה עברו על
הגבול דאצילוח ,כנ״ל ,בםוד עשרה טפין דאזדריקו
מבין צפרני רגליו ,עש״ה,
ונםצא ,בזה ,שאור
ו א ח ר ש נ ת ק נ ו ג״ר :א ״ א /ואו״א/
דחםדים שברק דדעח ,הופרשו ,כמו במשל הנ״ל
והעלם
מאצילוח ,שהים
השורש ,אמנם עב״ו ,נפלה עד למלבות דאצילות ,דהיינו
אז א ״ א א ס ף אליו
בתכלית השפלות שבאצילות ,משא״כ כלי דדעח ,דכבר
ל מ ע ל ה ב ג ׳ א מ צ ע י ת שבו /ושם נ ת ל ב ש ו
הכללות דאור העצמות ,שהיא אור דחיה ,ובאו
ב ת ו כ ם ש ל ח נ ״ ת שלו.
לבתי׳ פרודא מאצילות ,כי נשארו בבחי׳ עצמם
הוא בחי׳ הסתכלות ב׳ הגומר לצורת הכלי .ע״ב כבר
בחי׳ העוביות כשלימות,
יש שם כל
ודאי בשפלות כל
לפיכך
עולם ועולם מ ג ׳ עלמין דבי״ע,
נפלה
ובור,
תבין ג״כ,
מהש״ך
בחי׳ אחרונה ,כלומר,
היותר עבה מכל ל ״ ב הקומות ,שבח׳ מלכים הנשברים,
והמה גיכ בחי׳ העוביות ,שהיה
במלך הדעת ,בטרם
שהתחילה להתמעט לז׳ מלבים התחתונים ,ובכר נתבאר,
שהמה נמשכים ויורדים בבל מ ל ך ומלך
עשיה ,באופן,
אשר אלו הרפ״ח ניצוצין שהובררו ועלו לאצילות ,ה״ם
התחילה להזדכך זלהתמעט.
להתברר ,המה הם אותו
ניצוצין שלא יבלו
בחי׳ העוביות ,שהיה במלך
הדעת ,בטרם שנשברה אשר אז
בזמן
מלוכתה היתה
מכונה בשם ירושלים של מטה ,ואחר שנשבר ,ונשאר
בה העוביות כמות שהיא׳ ל י איר ,אז
ב
הובר העוביות
שבה ,וע״כ ירדה פלאים בתחתית כל המדרגות ,כאמור,
עד שאין לה שום
בירור כשתא
אלפי שני .זרק אחר
שנזכה להעלות כל הרפ״ח ניצוצין
בתכלית שלימותס,
כנודע/
הנקי חג״ת
האחרונים
ה ר ח מ י ם /ש ה ם ח נ ״ ת ,והיו רוצין ל ע ל ו ת
מדומה כמו פרזלא ,המפריד בין הדבקים ,ונמצאים
ע ד מ ק ו ם ה א מ צ ע י ׳ /כ ד י ל ה ל ב י ש ם ולכללם
ע׳״כ ,שבחי׳ אור דחםדים דמטבור ולמטה דמלכי
בתוכם/
ואני חיים ש מ ע ת י /כי ל ה י ו ת הנה״י
יותר
ה א מ צ ע י ם ,כי ה א מ צ ע י ם היו ק צ ת מ ת ו ק נ י ם
אנו מוצאים כאן ,כי מחחילה ,דהיינו בזמן ביטול
ב ס ו ד פרצוף או״א /מ ש א ״ כ בנה׳׳י /ולפי
אתוריים
ושבירת דחג״ת ,הנה
שאורם מנולין/היו מתנברין ע ל האמצעים/
ירדו הדחג״ת רק לכחב״ד דבריאה ,ששם משכן
וכמבואר אצלינו זה קצת /בסוד אמרפל
הנשמה ,כנודע,
ואח״כ בעת חחילת הזדככוח
וחביריו ,יע״ש.
דאחוריים דישםרח ,אז באו
דהיינו לזית דבי״ע ששם משכן רוח ונפש ,ונודע
אשר המרחק מבין ב׳ המקומות האלו רב מאד׳
אתערותא
וגתגלו א ז כ ל ה ר ק /ולכן י צ א גם ז״א
קוב״ה יוקיס לה,
כוננו ידיך
ת ו ך הרחמים.
ב ב ח י ׳ ו״ק /מ ת פ ש ט י ן וממותקין.
בעצמו ,עש״ה והכן.
מעלה ,עד
שהוא זווג שלים של זו״נ
לגמרי
השלים ,שהיא זווג דאו״א בבחי׳ חכמה ,שהם הנקודות ,זה
נפסק כעונותינו מימות החרבן ,עש״ה .והיינו כנ״ל ,כמו
שאמרו בזוהר דאחר החרבן לא תוסיף קום מעצמה ,כי
קוב״ה יזקים לה ,כדי שלא יהי׳ עוד חורבן ,כמו שהיה
שנבנו ־ ע״י אדם,
חלקו ,ש ה י ה בסוד אותן ז׳ מ ל כ י ם ש מ ת ו
וכן ע ש ו באו״א /וזו״נ /ו כ ן ב ש א ר ע ו ל מ ו ת
בי״ע/
העלאת מ״נ מהם הוא ע״י בני אדם כי אפיי.
דירושליס של מטה,
אלא
זווג שליט דירזשלים של מעלה ,דהיינו ע״י מ י ן דרפיח
שע״י בני אדם ,ומשם נמשך הזווג לבי מקדשין שאח״כ
נחרבו ,וז״ס השבועה שלא יכנס עוד לירושלים של מעלה
׳שלים
כזווג
והטעם כם״ש ל ^ ו ל ךף
קם״ג
ד״ה וזה אמרו ודיה ובזה תבין ע״ש .אשר הקרקע
דאצילות ,הים המסך המבדיל מבחי״ב,
ואע״פ
דכבר כח הצמצום י דא׳״ק רכיב עליה^ .דוחח
ב
ומבדיל על אור דאצילות וחיה ,ומעכבתו מלהתפשט,
עם כל זה ,אין שם הרחק שלי ג׳ מדרגות שלימות,
בין האורות,
ובין הכלים
שיצאו לבר
מגבול
ו ה נ ש א ר /ש ל א ה י ה יכול ל ה ת ב ר ר
ירדו ב ע מ ק י הקליפות סוף ע ש י ה ו נ ש א ר ו
שה״ס בחייב ובינה ,נחשב עור מבחי׳ ג״ר׳ דכח״ב
ש ם ק צ ת ניצוצי ק ד ו ש ה .ו ל כ ! /היו סוד
חשובין כאחד ,ולפיכך נבחן׳ אשר נה״י דאצילות
י הרוגי מלוכד! /כד* שיעלו א ו ת ם מ ש ם .
,
ענף מ
שנבנו ככח רפ״ח הניצוצים ,אשר
קודם
כי בג״ר דבריאה נבחן עוד שהמה בחי׳ אלקייח׳
האצילות ,והוא משום שהמסך המבדיל בעצמו,
דע״כ שלט
בירושלים של מטה
ולכן/
ו ה נ ה א ״ א א ס ף אליו הגיצוצין ש ל
שיכנס בירושלים של מטה
עיכנס
לירידה
מעצמה .כמו שהיה
ובו׳ ,בי בחי׳ זווג
החרבן ,לא היה זווג שלים
גמורה,
שיצאו גה״י דא״א לחוץ /יצאו מתוקנים/
והנה זו היא םשארז״ל נשבע הקב״ה ,שלא יכנס
כזווג שלים ,בטרמ
ולכן עתר! /אספם א״א ע צ מ ו לנה״י/
דאו״א עילאין
בפמ״א,
אתערותא דלתתא
מצד
דברי הרב כע״ח שער ט״ו ם״א וז״ל
בהם ם״א ,בלומר,
אמנם ב׳ בחי׳ של ירידות בשינוי מקומות
ב ס ו ד עיבור ,בבחי׳ ג׳ כלילין בג׳ .ו א ח ר
תוסיף קום
בב׳ מקדשות ה ר א ש נ י ם
כנ״ל בפם״א בענף כ״ג בדף קנ״ח עש״ה.
מלאכים ואופנים ,כמ״ש בע״ת בשער אבי׳׳ע עש״ה,
בםו״ח מכון לשבתך פעלת ה ׳ ,מקדש ה׳
בירושלים של
ועשרים מקומות .שדם אפיק ניצוצין לש״ך עיבר,
א ז י צ א ז״א ג״כ
דלתתא ,וםע״ט של התחתונים א ל א
ואלה הם
מנולים/
לכן .ה י ו
על
כשלש מאות
משא״כ בז״ת דבי״ע שהמה נבחנים לפרורא ,בסוד
ראשון ובבית שני ,אשר נבנו ע״י
דהיינו ע״י קזב״ה
דפרודא ,ונתפרדו שם למקומותם,
נתונין ת ו ך .ה ד י נ י ן /ולכן י ת ב ט ל ו .
מתנברין
נקודים ,נפרדו מהאצילות לבר,
העלאת ם״ן עיי אדם ,א ל א
השי״ת יעלה אותה בלי שום
בכית
ו ב ז ה י ת ב ט ל ו ה ר ח מ י ם /בהיותן
דהיינו לבי״ע
והסירותי את ל״ב האבן
התחתונים .וזסו״ה ,נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל,
זפירשו בזוהר ,שלא
ו ד ש בזוהר ,כהאי אומנא דכתיש בפרזלא,
והכניסם ל ת ו ך חג״ת שלו /ואז נ מ ת ק ו הדינין
הנזכרים ,בסו״ה
מקרבכם ,דהיינו בלי שוס
כנ״ל.
על
דהיינו כל הבירורין השייבין לז״ מלבין תחתונים דנקודיס,
נהי״מ ,אז יעלה השי״ת את ל״ב ניצוצין
והיו
רוצין ה ם
להתנכר
לבד ,דהיינו אור דחםדים ,ונתרוקנו מאור החיה,
ואפיק ניצוצין .לשיך עיבר .כי גבול האצילות,
ז׳ מלבים התחתונים ,בלומד ,אחר שבחי״ד דמלך הדעת
זל״ב
הקלקול
.ש ה י ה ב ז ״ ת /היד /,מ פ נ י שנה״י ה ם דינין
סוד ל״ב האבן הנ״ל ,שלא נתברר
נצוצין,
ו ה ט ע ם בי מ ת ח ל ה /כ ל
עד
למלכות דעשיה כאמור.
שהם
נה״י ש ל ו /
מגרזן הגשמי ע״ש,
ויצאו
ביאור
עוברים דרך המסך להאיר אותם ,אמנם לא בבחי׳
נה״י דחיה ,כמו שהם
נבחנים לנה״י דבינה
למעלה מהמסך.
אלא
לסבת המסך המבדיל על
אור דחכמה וחיה ,ונשארים בבחי׳ אור דנשמה.
ה מ ל כ י ם /וענין מ ״ ה ו ב ״ ן /ה ח ד ש
ותדע׳ אשר זהו כל הגנתם של הכלים שירדו,
והישן /וענין ה ר פ י ח ניצוצין ו ש ״ ך
אשר מצאו מקומם בכחביר דבי״ע ,דהיינו במשכן
ניצוצין /דע /כי אין ל ך םפי׳ ו ס פ י /א פ י ׳ ב י ״ ס
ה פ ר ט י ו ת ש ב כ ל פרצוף ופרצוף /שאין בו
כחי׳
הנשמה דבי״ע ,שת״ס אלקיית כנ׳׳ל.
אמנם במות
שליש עליון דתית ,שנתבטל
זווג
פנים מאירות
'זווג.דאו״א עילאין לגמרי
פנים מסבירות
עץ החיים ענף מ
דחיה,
בחי׳
וחזרו או״א אב״א ,ובםוד התפשטות ב׳ ,יצאו
שה״ם
אור
ומ״ה
ע״ם דישםו״ת ,מפה דאדא עילאין ולמטה ,דהיינו
והם/
זכר ו נ ק ב ה /
תקורות/
ב״ן
ה ח ד ש .ו א מ נ ם ,אין ענין ב״ן ה ז ה
שלים לגמרי -,דהיינו הבהמ״ק דלעתיד ,לבא ,שה״ס זווג
שליפ
והנה
והנקבה
במקום דחג״ת שנסתלקו ,שז״ם אבא הוציא את
נתבאר
שכ׳
זו״ן לגמרי,
של
זווגים
בנודע,
אשר
אמא לחוץ ,כי אמא ,שהיתה מקודם בבחי׳ פבי׳פ
עם אבא עילאה בע״ם דראש ,ובבחי׳ אור דחיה,
גמצאח עחה שיצאה לגמרי מבחי׳ אבא עילאה,
אמנם כבר נתבאר שם ,אשר בביאת האור דחםדים
מטה ,דהיינו כי אז יתגלה
ומבחי׳ הראש הזה ,ובאה לבחי׳ גוף שלו ,דהיינו
מכח הזווג חוזרת ומתעצמת עם אבא ,ואדרבא,
ולפיכך,
שאז היא מעבירה אור דחיה בכל הפרצוף עש״ה.
ג״כ
אשר מכח השיתוף הנ״ל,
ישראל סבא ותבונה,
משום שבאה למקום זו״נ
הקודמים שהם מבחי׳ חיה ,שנק׳ ישראל ,ולקחה
וכאן הוא הקוטב
הדרושים
בשינוי המקומות שבשביה״כ ,וםוד הקשרים שבכלהו
פרצופים דאבי״ע
דתיקון,
קיבלה לחוכה
מבחי״ד,
ולפיכך,
וע״כ צריכים בינה
דזו״ן לגמרי ,כי הדעת הוא פנימית זו״ן
כנ״ל ,וזה שנק׳ ירושלים של
הכתר ,ויבולע המות לנצח,
ואז יוריד הקכ״ה ירושלים הבנויה בכל השלימות למטה,
כלומר
שיתגלו האורות
בעוה״ו ,בגלוי עד
העליונים
חיצי חיצוניות ועד למטה ,דהיינו לנקודה דעויה״ז ממש.
ולא יהי׳ שום
פחד םס״א ,כסו״ה
זה
האבן מקרבכם .וע״ב מכונה
והסירותי
ירושלים
אפילו בעת שיש לה אור דחםדים בשפע מהזווג
דאו״ח ,מ״מ אינה מקבלת מג״ר דאבא ממש ,אלא
מקומם אחר שהם נסתלקו ,כנ״ל והבן זה.
להבין כל
כח הצמצום
משורשה
שמשם מלך הדעת ,וזהו שהרב מכנה אותו זווג
זה היטב.
מפה ולמטה ,למקום דחג״ת שנסתלקו.
נשכתו
שלים
בע״ם דאויי היא דוחית לאור דחכמה ואור דחיה,
אמנם כאן בישםו״ת,
עליונים
את ל״ב
מטה.
של
אמנם
וזה אמרו ,אשר האורות
של דעת חסד
אמנם
וגבורה ,מתוך שירדו נתמעט כוחם ואינם יכולים
יש להם ערך עצמות
להסתלק למעלה ,משא״כ בת״ת ,שעמד במקומו
ובכח זה נחשבים הע״ם דישטו״ת
משם
מויק דאבא עילאה
הנק׳ ישראל סבא.
נתבאר שגם זו״נ דחכמה
כמו החכמה.
מימות
ה ח ר ב ן :הא׳ ה״ס זווג דהםתכלות עיינין דאו״א,
נפסק עוד מעת שביה״ב,
נשחנה שמה לבחי׳ נשמה ,ולא חיה ,ונק׳
ואעפ״י שביארנו ,שהבינה
קסז
למקום אשר יצא
וכו׳ אפשר לו שיעלה
דהיינו חישםו״ת
שהם עדיין בחי׳ ג״ר .אמנם מכח שאינה מקבלת
וכו׳ עכ״ל ,עש״ה .והיינו כדברי הרב הנ״ל בענף
והנה
מבחי׳ אבא עילאה ממש ,ע״כ אבדה את בחי׳
ז׳ ,אשר כל חשקו של האור
להאיר
שורש הענין הזה מתתיל ,מעת ירידת נה״י דם״ג
אור דחיה ,וקנתה שם אור הנשמה' ,והבן חיטב.
בתחתון .וע״כ מניח תמיד רשימו בהתחתון ,ואע״פ
יתירה ,להבין את הראש הזה,
הנ״ל .שיצא
לבר מראש דאו״א עילאין.
שנסתלק וכו׳ עשיה.
ותבין
העליון
אשר אע״פ
בזה,
דא״ק ,וזח כבר נתבאר היטב
ועיקר ההפרש מבין אור דחיה לאור דנשמה
בענה״ק בפמ״ם בענף ט׳ וטיו וט״ז עש״ה ,שהוא
הוא בהז״ת שלהם.
כי חדת דאור החיה נחשב
שנתבטל זווג דאדא ,מ״מ נשארים הרשימות דג׳
השורש להשיחוף דמדה״ר בדין .כמ״ש זיל ראה
גיכ לעצמות כמו הגיר ,ואפי׳ נה״י דאור החיה,
הםלכים דעת חםד וגבורה באצילות ,כדי להאיר
שאין העולם מתקיים עמד ושיחף מדה״ר בדין
הוא
כי
לנה״י הפניםים
עצמוח גמור הוא.
מבינה,
דכל זו״ן
וזה הכלל
ומתוך שהבינה דשם אינה
לכלים הנשברים בםוד תגין
הכלים ,ה״ם האותיות
על האותיות,
שנפלו למטה
מקרקע
עש״ה ,ומכח השיתוף הזה נעשה צמצום ב׳ וגבול
התפשטות
חדש כמ״ש לעיל בפם״א דף ק״ם ד״ה ואמנם עש״ה,
שפילה כלל מאבא כנ״ל ,א״כ גם הזו״ן נחשבים
האצילות ,והרשימות דדעת חו״ג הנמצאים למעלה
שנק׳ קרקע האצילות וסיום רגלוהי דא״ק עש״ה,
כמו אבא ,אע״פ שהם אור דחםדים ,מ״מ אינם
עדיין יכולים להאיר בהם דרך הקרקע חזו ,שהים
כנר ,בפני אבוקה
נמשך מהבינה דאו׳׳י,
םםך דבחי״ב ,כי בחי״ב
אמנם בעיקר צריך להבין ולזכור תמיד ,אשר
עולים בשמם כלל ,ובטלים
ענין שיתוף הזה דבחי״ב ובחי״ד ,אינו מתפעל על
כנ״ל .אמנם הז״ת דאור דנשמה הנקרא ישםו״ת
אשר עדיין לא יצאה לחוץ ,דעדיין בבחי׳ או״א
שלימותו ,אלא רק בראש הזה הנק׳ ישסו׳׳ת הנ״ל,
יש בהם ב׳ בחי׳,
ג״כ
קיימינן ,אלא רק בבתי׳ הרשימות ,כניל ,ומאחר
שה״ם אור דנשמה ,משא׳׳כ באו׳׳א עילאין .ותבין
למחוברים בעצמות ,והיינו מתורת לבוד הנ״ל,
שהבינה עוד בבחי׳ ג״ר ממש .א״כ המסך שבגבול
לעיל
זה
האצילות ,אינז מעכב הארות הרשימות ,מלהשפיע
בענף ח׳ ,שזה החלק דם״ג שנשחחף ונגנז בבחי״ד
בזה ,שיש לה אור דחםדים בשפע ,שאז החבונה
שנחשבים ,גם למטה
בכל
ונבחנה כגיר,
מהמסך בבחי׳ זוץ דבינה ,עשיה .ועי׳כ נבחנים
המקומות בשם ישםו״ת ,והחלק דם״ג שלא נשתתף
כניל ,וע״כ גם הזו״נ הנמשכים הימנה הם ג״כ בחי׳
ורגליהם
הוא הנק׳ או״א עילאין ,עש״ה ,ובפמ״ם בענף ט׳
מאותם הזוין
זה,
משורשם
שה״ם
וט״ו
נה״י
בדברי
המפורש
הפנימים דא״ק,
הרב
הוא הנק׳
כי
נחשבים
לפעמים
והוא בזמן הזווג דהםתכלות עינים דישםו״ת
מקבלת עכ״פ בחי׳ זוין דחכםה,
ג״ר,
ולכן גם הזית
שמקבלים
הנמשכים הימנה ,יש בהם תורת לבוד ,כי אין
וט״ז.
ובזה תבין ,אשר
עילאין דנקודימ
או״א
ביניהם
עכ״פ הרחק
מג׳
מדרגות
שלימות.
הרשימות שנמצאים בנה״י דאצילות,
דבוקים בקרקע האצילות,
כמו ג׳ תגין.
ראשי הכלים הנמצאים בבריאה
וגם
ג״כ מחוברים
בקרקע האצילות ,שאצלם הוא כמו גג ,באופן,
שהמסך המבדיל
בעצמו ,שעדיין
תורת
גיר
הנק׳ אור דחיה ,הנד ,בזווג דהםתכלות עיינין
משא״כ בעת שנתבטל הזווג
דאדא זה בזה ,שהוא כללות הזווג כמ״ש לעיל,
דישםוית ,ונסתלק האו״ח ,אשר אז דוחית החכמה
עליו הוא המקבל מהתגין הנ״ל ,ומשפיע להכלים
נבחן שם אימא עילאה ,מבחי׳ ג״ר ועצמות כמו
לגמרי ואינה מקבלת אפי׳ מזוין דחכמה ,כנ״ל.
שמחחתיו# ,הם האותיות,
ובזה /עדיין נחשבים
אבא עצמו ,ואעפ״י שהיא נוקבא דאבא ,אמנם
ובמצב הזה נבחנים הזו״ן שלה ,שהם אור דחםדים
כלבוד עם העצמות שבהאצילות .וזכור זה לכל
דבחייד ,שה״ם
מאור החכמה והעצמות ,שאז
המקומות שמביא הרב םוד התגין ,שפירושו כנ״ל.
ה״ת שבעינים ,דהיינו מלכות שבה ,ולא בחינתה
באים בפרור גמור ,ע״ד הנר שהופרש ויצא מן
וכבר נתבאר שהכלים דחגית דנקודים יצאו
עצמה ,באופן ,שבחינחה עצמה ,עדיין נקייה מכה
האבוקה ,שאז' משיג רשות נפרד לשליטת עצמו,
מםבת ההזדככוח ,כי בהזדכך בחי״ד ,מלך החסד
ישםו״ת
בלי שום הכר שחיה מקודם זה נכלל
ומחעצם
מכח בחי״ג ,וירד הרשימו דרעת לבחי׳ תגין ,על
נמצא הזווג הכללי
בהאבוקה .וזהו המכונה בדברי הרב.
אשר יש
חנוקביות שבה הוא מצד המסך
הצמצום לגמרי,
והבן
היטב.
דנקודים הנק׳ אור דנשמה,
אמנם
המופרשים לגמרי
דהםתכלות עיינין
אל הכלים ,וכמיש לעיל,
הדעת השבור שבבריאה.
ובהזדכך בחי״ג,
מלך
שבהם ,הנק׳ הסתכלות עיינין דישםו״ח זה בזה
ביניהם הרחק ג׳ מדרגות שלימות של אצילות.
הגבורה מכח בחייב,
מבחי׳ אור העצמות
כלומר ,שאין להם עוד שום חיבור עם האצילות,
תגין ,על החסד השבור שבבריאה .ובהזדכך בחי״ב,
שנק׳ אור דחיה או אבא עילאה ,מטעם שהבינה
באים אז לכלל מיתה,
מלך שיע דתית בבחי״א ,וירד הרשימו דגבורה
אשר התבונה כבר יצאה
ששם אור החיה,
וע״כ
וירד רשימו דחםד לבחי׳
בעצמה נעשית לבחי׳ נוק׳ ממש לישראל סבא׳
ופירודא ,ושים לבך לכל האמור ,כי א״א להכפיל
לבחי תגין ,על הגבורה השבורה שבבריאה .אמנם
השיחוף דמה״ר בדין הנ׳׳ל ,עש״ה .כי
עוד את האריכות הנ״ל ,וצריך שתזכור זה היטב
בהזדכךבחי׳׳א כברבטלהעוביות ,והמסך דבחי׳ או״א
לכל המקומות.
לגמרי .ולא יצא עוד שום כלי ,א״כ לא ירד עוד שום
משום
קיבלה בה בעצמותה ,כח הצמצום מבחי״ד וזכור
זח
וזח
ושימן
פנימי׳ מםציריות
׳הטח
א מ נ ם " ה ז ו ו ג דירושלים ׳צל מעלה,
שה״ם זווג
דנקודות ,כמ׳יש •צם הרכ ,ובנ׳׳ל,
ובחי׳
באייג שבםסך
עץ החיים ענף כז
חנטה
שהזווג הוא רק על
•צם ,בנ״ל עשיה,
אחרונה חסר
וזהו שהיה בזמן הבית ,שה״ם מרפ׳יח הניצוצין התלויים
במע׳יט של הצדיקים ,במ־י׳ש לעיל ,אשר מעת שהתחילה
מנין הרפ״ח עש״ה,
להתמעט ולהזדכך ,כבר מתחילים
והיינו הוווג חכמה דנקודות ,שבבר נתמעט ויצא מקומת בתר
המוחין ההם ,הי׳ זווג זו״ ן
לקומת חכמה .ומהתפשטות
ב ז מ ן ' ה ב י ת \ זעיכ לא יבלו האורות להתפשט עד לחיצי
חיצוניות ,ולירושלים של מטה ,וע״ז ,רמז הזוהר ,שנבנה
נשבע ה׳ שלא יכנס
בידי אדם ,כנ״ל .ובשעת החרבן,
עוד בירושלים של מעלה ,דהיינו לזווג חכמה דנקודות,
בטרם שיכנום בירושלים של מטה,
בסו״ה נפלה
דנקודות,
קוב״ה יוקים לה,
דהיינו
לא יהי׳ עוד שום
ו ה נ ק ב ה הזו /בחי׳ מ ל כ ו ת ה ע ש י ר י ת ׳ ש י ש
עשירית
ההזדככות
ספי׳
בכל
שבכל
י׳
עוד חורבן ,באשר כי
דב׳ין.
ט׳
נקרא
ההוא/
ה׳ דמעה מעל
נתבאר ,אשר הפכיות מקצה אל הקצה יש בענין
המסבים והבלים ,אשר בעת שהם מתוקנים בסוד
ביותר ,כי כל
הוא
העוביות
רק מכח
ביותר י משובת
דהפתבלות עיינין דאויא,
דבחי״ד,
אשר שם .בתכלית
השלימות ,אמנם בזמן שאינם מתוקנים בסוד הזווג ,אז
כל הזך ביותר הוא יותר
משובח,
מפני שאין בו אחיזה ב״כ
להחיצונים,
האחרונות שבעוביות ,אינם
ראויים לגמרי לתיקון ,עד
התיקון,
לעתיד בגמר
עד
דהיינו
שבדפ״ח הניצוצים ,ויותעלו לגמרי
אז ,הבחי׳ האחרונות יתוקנו
ויותר קל
עד
לתקנו
שבחינות
שיתוקנו כל הבחי׳
בסוד הקדושה ,אשר
לגמרי מאליהם •,בלי שום
אתערותא דלתתא מידי אדם ,בםו״ה והסירותי את ל״ב
האבן מקרבכם,
וכמו״ש בזוהר
וכולם
וב״ן
הראשונות
הם
של
ספירה
שהוא
מלכות
לך
בו
דקוביה
ויקרא ובב״מ
ה ד ב ר י ם ב ק י צ ו ר נ מ ר ץ ,כי אין
רשימו חוץ מהמלכות ,כי אין לה ספירה אחרת
תחתיה להאיר בה,
עש׳׳ה
כי בל •
כ ל ההמשך,
ביאורי הרב משם ,נוהגים בפה ,במ״ש שם הרב
דוק
להדיא ,שהם דומים למיתת ז מלכי אדום,
,
ותשכח.
וזה אמרו שבולם ירדו חוץ מת״ת שנשאר
ולא ירד
וכו׳
המאציל
ולכן רצה
העליון והמשיך והגדיל כלי הכתר וכו׳ ואז עלה
אורהת״ת ונעלם תוך כלי הנ״ל של הכתר "וכר,
במלכות דאצילות,
ואז אור הדעת שירד למטה
כ ת ת ה כ מ ה ״ ת״ת /יש ל ה ם ב ח י ׳ מ ״ ה
בינה׳
בבחי׳ תגין,
יש
פרצופים
שכאצילות׳ ש ה ם :
ב ה ם מ ״ ה וב״ן .ועד״ז /ב כ ל
פרצוף.
שבהם/
אצילות
משם
עולם
החדש
ממ״ה
אחד
וב״ן.
יצאו׳ כ ל
מי״ס/
כלול
הוא
הרשימות
שהיו בנהי״מ דאצילות
כנ״ל ,ובכללם
גם אור
שנשאר
דשי ע דח״ת,
במקומו ,כ ל אלו חזרו ונתעלמו בהתפשטות הכח״ב,
והיינו
שה״ם כלים החדשים.
שנבחן ׳כמו התפשטות
הראש
כח״ב
דישםו״ת,
דאו״א
עילאין
במקום גופא דאו״א עילאין ,שהם מקום ד׳ המלכים:
דעת״ חםד ,וגבורה ,וש״ע דתית ,שנשברו ,דהיינו
ב״ן
שם
כל
הכולל
מלכות דא״ק.
ושם מ ״ ה
האצילות,
ה ו א ז״א
כל
וע״כ /כ ל ה נ ק ו ד ו ת נ ק ר א ו מ ל כ י ם ׳
גופא דעליון
שנסתלק מסבת ההזדככות ,כמ״ש
בענף ט׳ בפידםיעש״ה.
והנך רואה,
שהרב
קורא את התפשטות
הכתר כלי חדש ,והוא להורות ,על חידוש כלים
שבראש הזה ,שלא היה בראש
הקורם
דאו״א,
כ ו ל ם בחי׳ ב״] ,ש ה י א מ ל כ ו ת ה כ ו ל ל ת /
והיינו היא הבינה שיצאה לבר ,וקיבלה בעצמותה
כאן
א ב ל א ה ״ נ /שיש ב ש ם מ ״ ה ה כ ו ל ל /ב ח י נ ת
עילאין
מאד לסיבת ההפכיות הנ״ל .גם נתבאר ,שסוד י״א בחי׳
ובחי׳ .בינה .בפרטות/
יוקיס לה ,ולא תוסיף קום מעצמה ,במו שהי׳ בב׳ בתי
מקדשות .והבן זה
שהם ד׳ אחורים
היטב הדק כי הבלבול שכיח
וז״מ
דאו״א
מזמן• מ ל ך הרעת ,שהמשיך
מכח הסתכלות עיינין
שם היו
נבחנים בעיקר
דמיתו,
מלוכתו בסוד הסתכלות ב׳
ד א ד א ,כמ״ש ל ע י ל . ,באשר כי
עומדים כל האורות והכלים על תכלית גבהם.
וכל האורות
והכלים,
דאו״א וישסו״ת ,המה
שיצאו בהםת״ב
רק פרטים
מזווג הראשון הניל,
אשר נתפרטו בסוד הזיכוך וקצרות
עשיה .אשר ע׳׳ב חלקנו אותם
משאר הזווגים
קומה ,במ״ש לעיל
מלכות
יש
•מיוחסים למלך הדעת ,בי שם
שבירתו בעת שהתחיל זווג
היו כלס,
מכלל ש״ך ,ובאו לכהי׳ רפ״ה,
הביא עמו מבחי׳
ומציאותו במלך
ובזה
הרשימו
אלא
שהיה
הדעת ,כמ״ש
שבל מ ל ך ומלך
לו ,בעת
לעיל
עמידתו
עש״ה.
באורך,
תבין דברי הרב בענף כ״ג המובאים לעיל וז״ל.
נמצא ,כי
אחוריים
ירדו ז׳ המלכים שהס זו״נ ,ועוד
דאו״א עילאין
וישסו״ת,
םך הבל
הם
ד׳
י׳׳א
בחי׳ שירדו ומהם נתברר ,ומהםיגיס שלהם נעשו הקלי׳,
והם י״א סממני
הקטורת ,שהם
י*א
אורות ,שנשארו
מאלו הי״א בחי׳ שירדו ,ו י א יבלו אורות אלו להתברר
ונשארו נתונים תוך הקליפות ,עכיל.
ובכל
האמור לעיל תבין המספר הזה של י׳׳א ,דהיינו
ד׳
אחוריים
דאו״א
וישסו״ת וז״ח,
כלל הש״ך ניצוצין .ובבר ידעת,
אשר הם,
שהכלל .הזה ,לא היה
במציאות רק בםלובת הדעת ,ונודע ,שבנין הס• א אינו
זולת
נקבר/.
יש
כתר
בו,
•הנ״ל/
שהיא
אע״פ
זכרים ,ע ל
ו ח כ מ ה וז״א/
שמיה־ וב״ן כוללים
כל
דרך
האצילות
' ב כ ל פרטיו.
ול״ב העשירי ,שבכללם בגי׳ ש״ך .ועיקר השייך ניצוצין
החכמה דנקודות ,בבר יצאו
שהם נקבות ומ״ה הוא זכר.
וכן
ב ש ם ב״ן/
בב׳ בחי׳ ,שהם רפיח,
מיצא״כ אחר
בפרטות
אע״פ
והנה
ב״ן
לבד/
וא״א/
יצאו כ ל
לא היה בבינה עצמה שום בהי׳ כלי ,זולת
שקיבלה מהמלכות ,עש״ה .ובזה תבין סוד התעלמות
אותם הרשימות ,שנשארים מגוף
דאצילות ,ועלייתם
ד א ד א בנהי״מ
והתעלמותם בכח״ב החדשים
דישםו׳׳ח ,והיינו מכת אותה היציאה דאמא עילאה
לבר מראש דאבא עילאה ,שבזה נתעבה מאד זה
האצילות
עתיק/
הרשימות ,שהיה עליהם בחי׳ זו״ן דהיה ,שביארנו
והיה כולל :
שלהם/
תחת
זה
עולם ה א צ י ל ו ת .ו א ה ״ כ
כל
מה
טבחי׳ ג״ר שהיה לו עד הנה מאמא עילאה ,וכן
ואו״א /וזו״] /ואז יצאו ת ת ל ה כ ל
הכלים
בחי׳ כלי ונוקבא ,כמ״ש לעיל ,שבאו״א
המסך העומד בגבולי האצילות ,כי הופרש ויצא
כאשר
מבהי׳
פרטי י אצילות.
זר״ ע ד סיום
יצאו ־אורות דב״ן
כאן בבחי׳ היה ,אשר עתה ,אהד שיצאה
מבחי׳ היה ,ובאה לבחי׳
ישסו״ת,
אמא
נמצאים
'הרשימות הללו שאבדו כחם שהיה בהם
גם
מבחי׳
כתר
דעתיק דאצילות /שבו נכללין כל האורות,
לעיל ,שא״א להכפיל מפני האריכות .והנה
בכלי
ואח״כ
שלה
האורות/
דעתיק,
ובו
ויצא
יצאה
ואח״כ
כלולין
ונתקיים .ואח״ב יצאו
הדעת
חכמה
היו..כלולים
ונתקיים.
ובו
תחלה/
לעיל ,שזה הגיע להם מאמא עילאה ,שהיתה עד
חיה ,ונאספו ובאו לבחי׳ ישםו״ת ואור דנשמה ,עיין
ונתקיים.
)
כמשפט כ ל החפ״ב ,שבא בדיוק למלאות מקום
כי
הכולל
דא״ק/
כל
הנקורים/
כל
הה׳
ב״ן.
ונודע
האצילות/
ועד״ז׳
כלולים
פרצופים
וכולם
כי
אשר כולם
הוא נתעלה ועלה וכו׳ עכ״ל .פירוש ,כי כל אלו
שבכל
הה׳
משאירים
ובץ/ינמצא /שהזכרים שבאצילות
ומלכות,
ובעת
ה א צ י ל ו ת /שאין
כמ״ש הרב
בענף ז׳,
כפור
בראותו כי כבר היה כלי חדש במקומו אז גס
והנקבות
הי״ס
דעקודים לעיל
כ ל ו ל ה ג׳׳ב
וב״ן
מ״ה
להאיר ,בדומה
במקומו
שום נ י צ ו ץ ק ט ן ב כ ל
בדברי הרב המובאים לעיל ,והבן היטב.
גדלות הזווג
דמ״ה
עשירית,
ספי׳
בהי׳
ספירה ע צ מ ה ,היא
כלל
וב״ן,
הזווג דאו״ח בכל צרכם ,אז כל
אלא שיש בכל
ראשונות
והבחי׳
ממ״ה
בחי׳'
ד מ ״ ה ׳ וי׳
בחי׳
שבאותו
כל פנים ,וזהו שנק׳ זווג שלים של זז״ן לגמרי ,המוזכר
העב
שהיא
ספי׳ וספי׳/
והט׳
שהם:
והנה
וספי/
בחי׳ וכולם
אלא
דאז יתפשטו האורות בגלוי ,עד סופא
זכר לקלי׳ כי מחה
)לענף כד(
רשימו מש״ע דת״ת למטה ,משום שאין עוד למי
לזווג כתר
ולא תוסיף קום מעצמה,
דבלהו דרגין ,אשד אז לא יהי׳
"פנייט'׳מאירות
כל
דעתיק
נתבאר היטב שינוי השם ושינוי המקום ,שהגיעו
שאר
לרשימות המלכים דעת וחג״ת הללו ,שהיו נמצאים
בל
יצאה
שאר
היטב
בינה
האורות׳
ז״ת
דעתיק ,בכלי
ל מ ט ה ׳ )כ״א כ ל ו ל
שלו(׳
בכלי
ובו
חופפים על הכלים
הנשברים שבבריאה,
בבתי׳
תגין מאור דחיה ,כנ״ל ,ועתה נשתנה שמם וכחם,
לבהי׳ נשטה .אמנם
מה
שהרויחו שינוי מקום
יותר עליון ,כי נתעלה לבחי׳ ג״ר דנשמה,
הנה
באמת אין זה ריוח ג״כ ,כי אותם הכח״ב דנשמה,
מלבישים
-
עץ החיים ענף כז • י
פנים מאירות י
)לענף בד(
מלבישים על מקומם ממש מתחת הפה דאו״א עי׳
ובו
כנ״ל ,והבן היטב.
נשבר/
אחר שנתעלו
זזה אמרו ,אשר
כל
כלולים
וירד
שאר
פנימית
האורות/
הכלי
פנים:מסבירות׳
והוא
לבריאה/
ונתעלמו
וחיצוניות ה ב ל י י ר ד ביצירה /י וחיצוניות
ג׳ האורות דדעת וחסד וגבורה מנהי״מ דאצילות
־ ש ל חיצוניות ב ע ש י י ה .ואח״כ /ה א ו ר ה ה ו א
אז נעשה ירידה־ ב׳ ־אל הכלים הנשברים ,כי •ירדו
נשאר
מכח״ב דבריאדרובאו בדת׳דבריאה יצירה ועשיה,
׳בכלי ה ב
והיינו ,משום שנתעלמו החגין דחיה ,שהיו חופפים
עליהם ומאירים־ אותם דרך גג הבריאה,
ע״ד
כי עתה
ה נ < ו ה א ו ר שלו
כבר אין תורת ג״ר עליו.
ואח״כ נ כ נ ס ׳
אלא שקבלה בעצמותה ,לבחי״ר ונוקביוח ,כנ״ל,
הנז׳
וע״כ ירדו לז״ת דבי״ע ,ששם הופרש אור דחםדים
מאור העצמות ,כמו הנר
הוא
נ ש א ר בלי לבוש/
הכתר
ד א ר י ך אנפין
אשר
מוב},
כשהיה נכלל
בהם
עיינין
עילאין,
דאז״א
לבנין'של
כל הי״א י אורות.,שייך
של ירושלים של מטה ,שנקי זווגי שליס״דזו׳׳ן לגמרי ,כנ״ל
בדברי הרב 'עש״ה ,וא״כ• ,כשנשבר המלך
הזה ונחרב,
הרי נבנה' מהס צור ,ד ה י י נ ו ה ס י א .
:
אמרו ,י וםהםיגיס
וזד,
:
הקליפות ,וחם י״א
שלהס״׳נעשו
סממני'הקטורת שהם י״א •אורות וכוי" .ואתה" רואה
לומד שהם י׳׳א י אורות שרצונו בזה
להורות ,על בחי׳ הראש דז״ת ,שהים מ ל ך הדעת ,אשר
•י רק הוא לבדו כולל המספר הזה' ש ל ״ י ״ א אורות' ,מ׳8א»כ
'התחתונים "ממנו,
שאר״האורות/
ובר
זה חשלימות
בעת ' מ ל ו כ ת
״ירושלים ,בי לולא נשבר מ ל ך הדעת ,בבר היה בנין השלם
שנשאר
כלולים
שהיה "לזית
.הדעת.׳׳׳ ש נ מ ש ך ׳ מהסתכלות
בעתיק .ואח״כ נ כ נ ס הכתר ד א ב א
•ונתקייס/־ררדו ש א ר ה א ו ד ר ׳ בכלי ה ח כ מ ה
והמעיין ישים
שלא גבנה צור אלא מחורבנה של ירושלים וכיו״•'.ובזה
'בארוכה
בכלי שלו./
שיצא מאבוקהכנ״ל,
זולת מחורפן דקדושה ,כםשאז״ל בםו״ה אמלאה' החרבה
איך שמדייק הרב
בכלי שלו ,ו ב ו ׳ כ ל ו ל ץ ש א ר ־האורות ע׳׳ד
עש״ה ,שבזה נעשה מרחק מג׳ מדרגות דאצייוח,
וא״א להאריך י יותר במקום הזה,
ש ל ־ ה ד ת :י ונם
נשבר
וכעד״ז ע ד ש נ ג מ ר ו ״ ז ״ ת ' שלו.
אלא בחי׳ נשמה כנ״ל .וגם המסך נתעבה ,שהשורש
שלו דהיינו
ושאר
-ו ש א ר ה א ו ר ו ת ירדו לכלי ש ל מ ט ה מ מ נ ו /
כבר גתעלם אור דחיה כולה םאצילות ,ואין שם
בחי״ב,
בלי
,
כלי/
ה א ו ר ו ת ירדו
קסט
כבר חסרים'מהמספר " ,כ מ ״ ש י י ל ע י ל
עש׳׳ה " .ו ל פ י כ ך
מי״א
אומר "שישלימוה
:
;
בחיי' שירדו ,־'ולאי 'יכלו
להתברר ,בי כל
הזה',הוא
אורות אלו
:
טה שנתברר ,י בהכרח י הוא,־ שחסר מן
השלימות הזה של י״א ,כמ״ש
זווג'הזה
לעיל,״יאשר
אל לבו ויבין בע״ה ,כי הוא הענין הכי ׳נכבד
שלו /ונתקיים .ו ש א ר ה א ו ר ו ת ירדו בכלי
נתבטל לגמרי' בבל משיך ה ש ת א " ' א ל פ י ׳ ש נ י ר זא״ב יעוד
בהחכמה-. :-.״
ב י נ ה ד א ב א /ונתקיים .א ח ״ כ י ירדו ה א ו ר ו ת
למקומו הראשון ,והחסרון ל א " יבלו י״להמנות,
•־ י ׳וזה אמרו ,אחר כך מלכו נו״ה ׳והיו צריכים
:של;יז״ת•• בכלי ״ א ח ד
לבא למלוך במקומם־בכלי הראוי להם ,והנה לא
ו י ר ד ו .ב כ י ״ ע ' .י ו ש א ר :׳ ה א ו ד ר ״ נ כ נ ס ו לכלי
מצאו מקומם פנוי ,כי שם ירד אור הגבורה ,ולכן
הוצרכה •הבינה להתפשט דרך קו
שלהם/־:׳;ונשברו/
ב׳
שלה,־ שהוא
דז״ת/
ע״ד
צדשמאלי ,עד מקום הראוי להיות אח׳׳כ מקום
ונשכרו/׳
וכו׳
ו י ר ר ג לבי׳׳ע/
הנ״ל /ע ד תום .כ ל ה ז ׳ .
U
.הג׳ מיני התפשטות הכח״ב דרך ג׳ הקוין :ימין
שמאל ,אמצע ,שהרב מפרטם בזה אחר זה; הנה
"הרשעה נבנה מהם' ,והבן היטב;
י
י•י*
״
ומ״ש
נתונים תוך הקליפות ",אין הבונה שגתילבשר חייו
"״
בהם ,כ י ' א י ן קדש מתערב בחול• ואיןיצ״ל אורות
:
היותר גדולים שבכל העולמות שאינם ראויים להתגלות
יי
שהםיגים מסורים"בידיהם ,שאינם מניחים אותם להתברר,
ךאור דחיה ,ולפיכך ,בעת שנשברו..המלבין תחאין,
לא היה ענין ,להאורות האלו
'זיאי״כ"נשארו' נתונים תוך הקליפות ,כשבידי הרב; בייצור
אפי׳ בהקדושה',אלא בגמר התיקון כאמור .א ל א ה כ ו נ ו ז ,י
ודע
הגבורה וכו׳ עכ״ל .והנה כבר ידעת ,שכל אלו
לא שב
לירך ^כסוך תגין,
הטומאה ל מ ק מהבורות י
משום שיש להם כח למרכבות
וזה
הללו ,שיתגלו עיי הסיגים ההם,
לא יתכן' ,דא״כ
אחה מערב ח״יו'יקודש בחול ,להזין עיניי פרצופי הטומאה
הראש
כמו המלכים שמחזה ולמעלה ,וע״ב נסתלקו תייכף
דישםו״ת ,שממנו יצאו למלוך ה׳ המלכים תנהי״ם,
למעילה להראש דהיינו לישסרח ,הנק׳ התפשטות
'נתונים תוך הקליפה ,והבן" זהיהיטב ,ואל תכשל בשוא
אלא כדי לשבר האוזן ,דרכו חמידילפרט ד<בטם
כח״ב כנ׳׳ל' ,כי 'הכלים דראש אין' שבירה נוהג
ומדוחים ח״ו לחשוב רע בענין גבוה זד״ל
בבת
אמנם יצאו
אחח,
כי אלה הם
ובזח תבין מה ׳שאומר ,־שמלכי הנו״ה
בהם ,כנודע.־ י
לא יכלו
למלוך מטרם ־עלוח ׳הרשימו ״דאור הגבורה מנו״ח
וכבר ידעת מקום הראש :שקו האמצעי
הנ״ל,־.כי^ מלוכחם דנרה,
דאו״א,
מקורים ,הוא מטעם
שבו ,מתחיל
מאור ־ עליון י קודיש
ואלה
הפה
מחזה ולמעלה עד
וכן היסוד ומלכות ,הם הםת״ב מאור הנשמה,
במקום מלכים הראשונים ת״ת ורעת .וקו,הימין,
שהוא נמשך אחר שאמא יצאה.לחוץ מבחי׳ חיה,
במקום מלך החםד .וקו שמאל,
מלך
וגם נתבאר ,שענין הרשימות דמלכים הראשונים
הגבורה .ולפיכך ,אור רחצי התחתון אחר שבירת
דהיינו
במקום
קדשים,
הם ג״כ דברי הרב
נקרא'שהם
ובאופן״ זה
במבו״ש שער הקליפות ח״ב
פ״א שהבאנו לעיל וז״ל ,אל תתמה א י ך מחו״ב
הי׳ קליפות .כי
להיות להם
מבחי׳
זהי
למטה
שמתלבשימ כזוין
למוחין ,ובאותו הבחי׳ נחשבים כזו״ן ממש
וכמו שנעשו ראש
כן נעשו
לז״א
ראש לז׳
סיגיהם
מלבים ,והיו י״א סימני הקטורת עב״ל .והיינו כדברינו,
שהבונה
על
אותו
הקומה
שהיה לז״א בזמן
והראש,
שירדו לנהי׳ים דאצילות ,הם־ שירים מאור דאמא
ב״ש תתאין דת״ת עלה לחצי העליון,
עילאה שמבחי׳ חיה ,עש״ה .וא״כ ודאי אי יאפשר
לבחי׳ קו אמצעי שבראש; י ואורות בי׳ המלכים
שיםלכו .מלכין משמה ,בטרם התעלם הרשימות
נו״ה עלו לקו שמאל
שבראש־ למקום הגבורה.
מחיה ,שהוא תלוי ביציאת אמא לחוץ ,אשר ןףכ
כי בעת הסתלקות נחשבים נדה בחי׳־ כלי .אחת
עילאין הנק /דעת ת״ת.יסוד ,וביארנו .־שם כמוה
ונתעלמו
בלי שום הבחן ביניהם ,וגם .הנצח .שייך לקו
מכונים שם sבדברי
בכלים״חדשים דישםרת,׳ דהיינו היציאה דאמא
כמ״ש לעיל ע״ש .אמנם האורות דב׳
ודאי שמתחילה נתעלו הרשימות דחיה
לחוץ ,שנשתנה שמם לבחי׳ נשמה,
משמה כנ״ל,
וממילא
דנהי״ם פנוים מכל אור,
נמצאים
שמאל,
ולבחי׳ ג״ר
המלכים יםוד ומלכות,
עתה הכלים
דהיינו לדעת\.
?מך
• ע ל ו ע ד ח ד ע ת ל מ ע ׳ ל ה מן ה ת״תוכו׳ :כבר נתבאר שמכח• התפשטות ׳דהסת״ב מאור
דנשםה ,ירדו הכלים שמתחת הגבול -דאצילות,
,
הרב־ ג׳ בחי׳ של ה״ח וה׳׳ג:
הא /י-הוא 'קיבוץ
דחרג שבראש; הב /הוא ,התפשטותם בחרב עצמם,
ומלכות *למעלה
דחכמה ,אלא אור דחםדים:ש'בראש ,דהייינו שלמעלה
״שך.וא ,יכול
מחרב -,הוא :ודאי חשוב עוד יותר ,מהחו״ב,׳ וע״כ.
לא היה י בו
נבחנים לראש-וכתד,לאע׳׳פ שהם׳ רק אורי דחו״ג,
יכולת וכח .להוריד טפח חזךע,וכו׳ ,עכ״ל. .והנה
אמנם התפשטות־החו׳י׳ג לביןיחו״בעצמס ,שמסבתם
הדברים סתומים ,וצריכים אמנם להבינם /כי הם
חוזרים'חרב י פב״פ' ,לפיכך /מתהפכים
< W
שורש גדול בחכמה ,והענין ,ע״ד~שפרשנו בארוכה
ועצמות.
יותר
משאר ספירות
מג״רדבי״ע לז״ת דבי״ע,־ מפני ,שחם אינם ראויס
לעיל
לקיים ל׳?ליס הנשברים ,בג״ר דבריאה ,כמו הנה״י
הדעת ,עש׳׳ה בסוד קיו' האמצעי• דע״ם
יאור
רישא^גזעא :ושבילא,
ז
כל ג׳ בחי׳ אלו הטה רק אור דחםדים ולא אור
לעלות •עד ,הדעת -וכוי• • דאל״ה
שניהם
_\
אשר
_
׳
יזה
שיש "אל
היםור
כנ״ל ,שזהו פשוט• ומוכרח.
מדייק" ו א ו ט ר כ מ ו
הג׳ ,הואי התבללותם י ביסודות^ .ונתבאר' שם ,אשר
־ וטעם עלייתם של יסוד
ויכולים להתפשט שם
היסודי ומלכדת
עלו למעלה מש״ע דת״ת,
מהתית ,אומר ,כי זאת הוא .המעלה
חסת״ב משמה,׳ שה״ם-הםלכין תתאין דנהי״מ׳
־אור
t
מלוכת הדעת ,ד ע ״ כ
שנעשו ראש
ל ז ״ א ,דהיינו בעולם הנקודים במלך הדעת*,אשר בערך
ונעשים
לבחי׳ אור החכמה
?(
אמנם
בפמ׳״א ד׳ קמ״ט ד״ה ולכן מה שהוריד
בהיסודות דחרב ,שם חוזרים-לבחי׳ עצמם ,ךהיינו•
דאו״א
לאור •דחסדים״ולא לאור החכמה ,י להיותם:למטח
עילאין
;
;
ממזי׳
§נ?פ׳:מהבירוח
פניםל־מאירות
•עףהחיים-ענףיכז
״.זך ..נעשו -ס י ג י ה ם ראש ליז׳ המלכים - ,דהיינו .על דרך
ודע:/יכי
;
,,.עביארנז אשר •אין..גידיהם• רק ..הסיגים היותר • ע כ י ם
.וגסים בנ״ל^ ,עש״ה• ,ואין ז ה .כ ל ל .מ ב ח י ׳ אחידים •דאו ״א
׳הרשינו
ל מ ע ל ה בעתיק וא״א
אבל־
לרבה
מבחי׳• חרב- ,והבן .וזכור ג׳ הבחי׳ האלו .שבקו
לא
נ ד ב ר ־ כאן מ א ב א
זישסויח .,כי,המה.מבחי׳ הסח״א: ,ושרשים •שאין שייך
ו ל מ ט ה /ו נ א מ ר • ,כי ־ אחר•.שירדו כ ל ה ז ״ ת
יש•באן,
׳<שבו פנים ואחות:-בבי״ע •/אז /נ ם ה א ח ו ר י י ם
״בהם.התעבות,
א ל א ,ל ה י פ ך .ע נ י ן של׳.מיעיט
-שפירושו הוא ענין הזיכוך-של העוביזת,
בי שם^םקוס
.ה ז ו ו ג ,והאור..דלא^פסיק מלהחיות העולמות ,והבן בל
״ זה היטב-ד*״א..עוד .להאריך .יותר,
וז״ס
שבו/
•באצילותעצמו•בםופו,
שרמזו-בזוהר,־בסוד נוגה דאפחי,לחוה ,עיש ,כי
״ ק ל י ׳ .נוגה., ,חציה״ .טוב
י ל ב ד •דהו״ב
ולא
וחציה רע ,ו ה ז ה -ה ״ ס
..ןזשכינה הקדושה.,המכונה לבנה ,זזסו״ה ונוגה לה סביב
.ולכן אין ב ח ם
׳ירדו
הפנים/
א ב ל י ל א בברי\אה,
מיתה
גם ׳ נ ה ״ י ־.
ירדו
רק
דאחור
דכתר
י ב י ׳ ס ״ ד א ל מ א : /כ כ ל ׳הגזכר .ב א ב א מ מ ש .
,,זב״ז.ומעלים ״םסיגיהם .עד לבחי׳ .,הרע .שבנוגה ,והרע
..להטוב^זבנוגה ,הסמוכה להשכינה הקדושה •ואז-מתחלת
..לפתות״ להשכינה״הק׳
לקבל .מידיה .כנ״ל,
.ך«!,כינה הלן^ושה .את מזםתם,
וכשרואה
ממהרת .ומפסקת תיכף
..ך,זווג^ ,מפחד״שלא ,י צ א ח ״ ו מאורות.העליונים-להקליפות
של .הקליפות .לקרב
הטמאות.. ,ולפי התגברותם
.את
.עצמם להשכינה.הקדושה .,בן מוכרחת השכינה להתרחק
םהאורות העליונים.,בדי שלא יהיה 'להם.מה לינק ממנה
.ןיךפו.ממנה ,ו א ח ר .כ ך , ,שהקליפות -שכיס ל מ ק ו מ ם , ,א ז
.מהחלת,שוב,.השכינה .הקדושה
,העליונים.עד שמגעת
להתקרב , .א ל האורות
א ש ר ״ אז
להמילוי ..שלה,
שוב
מתעוררת כחי׳.נוגה דאפתי לחוה ,וחוזרת חלילה ,כנ״ל.
.מ״ס..גלגול .הלבנה. ,שבחצי חודש הראשון הוא מתקרבת
ב ז ״ א /ל א יצאו
,א ל א גשארו־ כלולים
מן • בינה ־דדא/
כג״ל,
עלאה,
יצאה
ואח״כ
ב״ן
.לקבל״מהםאורות העליונים ,עד ט״ו יום ,שהוא קרובה
תוך
,אמא
ספירה
וספירה,
למילוי.שלה_,אז.מתחיל_הנוגה.,לאפתי,.לחוה. ,ואז תיבף
.פוסקת .לאור הזוןג ,ומתרחקת מהאורות הקדושים ,וכל עוד
מ ה ם /וכן
.שהם.מתגברים ,בן בשיעור ,הזה הולכת ומתמעטת. ,עד
ש ב א ה ב ב ח י ׳ נקודה כלי אור שה״ס סמוך למולד,שמתכסית
באמא
אותה לגמרי ,ואז חוזרת
ויעקב
לגמרי .,ואז.הקליפות .מניחין
להתקרב לקבל מהמאורות הקדושים ועד״ז חוזר חלילה,
והבן .וז״ס דחז״ל ,אשר בשעה שהנחש
נ ג ע לעצה״ד
נזדעזע האילן וצווח רשע א ל תגע בי ,ע י ש .והיינו
הים מרכבת הטומאה ,כמ״ש ז״ל,
עלי׳ ,וכנ״ל ,ואין להאריך בזה.
וזה
שרמז בספר יצירה ,עשר ולא י״א ,כי מספר י״א הוא
םכונח עתה בזמן השתא
אלפי
שני ןעל הקליפות
היותר גסים ומרים ,והיינו מטעם הנ״ל ,בסוד אמלאה
החרבה עש״ה .והנה
כל תאותם של הקליפות ,לעורר
האורזת העליונים לצרכם כנ״ל ,וו״ס השכינה הקדושה
השומרתדסוף'*הא1גילות^'ומתמםת' את הספירות .שיהיה
עין^על״מספר^שת^עשר.
נגרע ונעשה..עשתי.,עשר
עש״ה'^שמספר ^•״ב _ ה ^ י ״ ב ^ פ ר צ ו פ י ן ^ ך ק ד ^ ש ה .ומספד
'~עשתי עשר היא חלק הס״א כניל וד״ל.
־•.-•.״:׳ענף־כ-ה-כו־מ־כח. ,
הנה
קודםדמנתפשט; הכתר דרך-קו האמצעי'יהיו• החו״ב
• י י• מאילים־ ז ה :בזה * ל א ׳׳׳;'יי הפסק •ביניהם כלל,
r
עם.היות,״שהיו..,בבתי׳. .אביא. ,אבל-אחר .שנתפשט •בלי
הכתר_עד _ת״ת ^כנ״ל ,אז ,הפסיק. ..ביניהן .וכי׳•).צריך
להבין הדברים דמה עניין הכתר שיפסיק הארתם דחו״ב
זהי בזה ,ואדרבה
1
אור י הכתר הוא יותר גדול מאורות
חו״ב"שניהם' "ייחד" ,ועוד;
1
הרי"גס־באו״א* עילאין בזמן
שחיו :אפילר פג״פ ,היו הנה״י דבתר״נםשו' באמצע בין
־׳
או״א
יש
בזו״ן
רחל
מ״ה
רחל
תתאר,
וב״ן
י
לו
שאין שום יחם לאור היסוד זולת בכלי הדעת,
כי שם מקומו וצורתו מםש ,בלי שינוו ,והבן היטב.
זזה אמרו ,כי זאת המעלה שיש •אל היסוד
יותר-משאר ספירות ,כלומר ,יותר מגוף ׳הפרצוף
ושמאל ,וקומחם כערך הזווג ,שהמה אינם יכולים
להתעלות יותר מקומתם ,משא״כ אור היםוד,
,שהוא ממש אותו האור הנמצא בראש • בדעת/אלא בהיוחו לטטה.מגוף ,נק׳ יסוד החיצון ,ובהיותו
•למעלה מגוף נק׳ יסוד הפנימי ,או דעת ,כמבואר
מהחזה
בכ״א
מהד׳
לעיל והבן היטב ,וזכור זה.
ועתה
נבאר
טעם אל
המלכות
המלכות
וכו׳
נ ק ר א ת עטרת בעלה
וכו :והיינו ע״ד שנתבאר לעיל.במדרגת היסוד,
,
א מ נ ם ב א ״ א ,ל א ה י ה כן ,יען אין
נוקבא
נפרדת,
ה י ה מ ״ ה ל ב ך ,ויכל
או
,
עלאה,
פרצופים.
א פ ש ר .. ,שצד
כל צד
לכן
ימין
צ ך ש מ א ל ה י ה ב״ן.
ןה
כ נ
,׳
ג<
״ל
כ ם ן
א ן ר
ב ך ב ר
ו
ה
ה
ר
י
ב
ם ן ך ׳
ך
ב ס ן
ך
ף ק ״
ם
א
ך/1
י
ה ן
ן ק
כ
,
ל ןאיהי כלה,
אץילה יחם
כ
בת׳׳ת ,רק בהרעת .כי שם מקומה׳ כמ״ש־באור
היסוד עש״ה .כי אותם הכללות דה׳׳ח וה״ג שבאור
מ ״ ה וב״ן,
המלכות ,חמה ממש כבעת היותם בכלי הדעת
נ ו ק ב א ,׳וצ״ע• .וכעד״ז• ,בעתיק
בבחי׳ הקיבוץ דה״ח וה׳יג,שבראש ,וע?כ ,בעודה
ד ו ץ ,בבהי׳ פ נ י ם י ו א ח ו ר ,כ נ ו ד ע •במקומו.
שם נקראת המלכות עטרת בעלה״' דהיינו כחד
ו ש נ י ה ם זכרים/
ושניהם
ימין
משום שהמלכות נבתנת ג״כ בבחי׳ כללות ח״ח
כלול מי׳ה ו ב ץ ,
במספר .עשרה;,זםגדשת הקליפות>שהס מבחי׳ י ״ א כ נ ״ ל ,
זהבן-,וז״ס.שאמרו-.בזוהר־ על» בל המוסיף גורע ,שבתוספת
ונוקבא
ולמטה/
ג*כ בסוד הנ״ל ,כי עצה״ד ה״ס השכינה ,כנודע ,והנחש
שהס״ם היה רכיב
ו ת ב ו נ ה ,וכן
אחד
דחםדים בלי.שום שינוי ,כמ״ש לעיל .והנה:נתבאר
כי גוף הפרצוף כבר הוא ,בחי׳ תוך ,מזווג ימין
כ נ ״ ל ,ב כ ל ה פ ר ט י ם .נ מ צ א ,כי יש ב א ב א
ויש״ס
.עצמות ,ונעלם מהם בחי׳ אור דחכדים,
שהם
וכולם
בבי״ע .ו א ח ״ ב
מ ״ ה וב״ן ,ב כ ל
לבחי׳ הודית ,כי שם כבר קבלו -החריג לבחי׳
יצאו
מי״ה ^ ,ו נ ת ח ב ר " ע ם
בכל
ממלך
איגם יכולים לבא
.אל הדעת /אשר גם שם מקובצים• בבחי׳ אור
ונשברה׳ ומתה.
י צ א שם
היסוד,
בשום פנים
ויצאו
ה נ ו ק ב א ׳ ד ד א : /ה מ ל כ ו ת ,־עשירית
׳
עצמות,
דה״ח וח״ג שביסוד ,ועולים למעלה מהת״ת ,דהיינו
ש ל א י צ א ה • .ואז ,י כ ל הזי
גלבד שבה,
.אור -דחםדים לבד ולא
ולפיכך,
הכללות דחמשה חסדים •וחמשה גבורות שנסתלקו
הג״ר שבו
׳הכלולה
.מ ת ו • פ נ י ם ,ואחור,״ וירדו
ומקבלים לאותו הקומה של הזוזג ,אם חיה אם
עיקר צורתם; אשר משום,זה;..נמשכים ,הכללות
ת ו ך אמא/
ז״ת ־ מ ד ע ת ו ל מ ט ה :ב ל ב ה
התפשטותם• לזווג הימין והשמאל ,שאז מתהפכים
אבא/
..הטומאה..בחשק נמרץ ,להנות ו ל ה ז י ן ,ע י נ י ה ם -מ א ו ר ו ת
אח״כ
שבהדעת ,ה׳ים הקיבוץ דה״ח וה׳׳ג .ובהת״ת ,הים
אור
מ י ת ה . .׳ועד״ז ה י ה
״הקודש,״והיינו ,ו ק כשהשכינה הק׳ חקבל-מה מהסיגים
שבקו האמצעי ,שנקרא כ א ן :דעת ,ת״ת •,יסוד,
ירידה .ואז,
״ ו ע י כ ..בשעת הזווג .והשל.ימוח,,אז מתעוררים מרכבות
^שבהם ,,כמיש בעב״ט ,ולפיכך.מתקשרים טרבבות״הטומאה
• ובהאמור ,תבין גם כאן ,׳ ג׳ הבחי׳ הנ״ל
נשמה .וביסוד ,אז חוזרים לקדמותם ,דהיינו לבחי׳
ה מ ת ל ב ש י ם ׳ ב ח ו ״ ב ד א ב א /וירדו .ב א צ י ל ו ת
•גם..הם /ואין -בדןם
האמצעי ,כי תצטרך למקומות הרבה.
וצד
שמאל
ו נ מ צ א ; כי כל הז״ת• ש ב כ ל פרצוף
ופרצוף
דה׳...פרצופים /ש ב ש ם ב״ן /הם ז
שלו ,דכל ראש נק׳ כתר ,ועטרה וכחד אחד הוא
כנודע ,וכשיורדים למטה מהגוף בסוד הכללות
,
במלכות.,אז נקראת כלה.
מ ל כ י ם באופן /ש ה ם ה ״ פ ז׳ מלכים .ו ב כ ל
'ענף .כה
בחי׳ ,מ א ל ג • יש פנים ואחור .בכלים וכן ב א ו ר
והבלי מ ב ח י ׳ •בי׳ן ...ו כ ל מ ל ך ,מאלו /כלול
v jהיה ע״י אותן האחוריים ד א ו ״ א ש נ פ ל ו
בחי /ש ה ם הוי*ד,
אותם
מי״ס /ו נ כ ל ל ו ת
בד׳
,
ש ל הספי׳ ה ה ו א /ש ה ם חבת״ם /ש ב א ו ת ו
הספי׳.
מי׳
וכל א ׳ מ א ל ו יהד׳ פרטיות /כלול
בחי/
וכל ב ח י ׳ גקרא ש ם אלקים
א . /פ ג י ם ו א ח ו ר .כ י כ ״ א מ א ל ו ד.ז׳ מלכים,
הוא,ספי׳ א׳ כ ל ו ל ה .מד׳ ספי׳ ) ר א ש ו ג ו ת (
הג״ל
עד
האהודים,
מקום
ששמשו
חסד
וגבורה :
באוזא .עי׳
כי
לפב״פ -וג״ר
דראשייהו דאר׳א ,נמצאים עתה ,בהתפשטות :הראש
דישםו״ת,
שירדו :לגופא,
כלומר .מתחת הפה
רראש .או״א ,ומשמשים •־לבחי׳ גיר ופביפ דגופא
במקום דעת חסד וגבורה; עד ש״ע •דח״ת-,כמ״ש
־:בענף הקורם ־.עש״ה,
ואלו
פנים׳־ט&בירו^•־
ע י /במו
או׳א
כאן ממש ,במ״ש הרב ־להדיא בע״יח
•שער המלכים פיח •,ושמה אינו מפסיק בלל בין •דזז״ב,
אלא אדרבא מחזירם פכ״פ ,ובאן,אומר שההפסד המגיע
לחו״ב^מכח הפסק הכתר ,עוד יותר גורע מבחי׳ אב״א
דחו״ב ,זזה ,ודאי שצריך כאן בינה יתרה.
ןק
הגיע להם מג״ד הםןתוקנים
מזה,
־דרך.פרצוף;י־זהז״ת חסרים
הנ״ל ו כ ל א ח ד
וע״ב בעת תיקון,
וצריכים להבין את זה ,מה ענין העלאת נה״י אל החג״ת,
ומלך
י
מה שצריךלהביןיםקודם בדרוישיסהללו ,הוא ענין
מ״ה וב״ן הישן 'ומ״ה וב׳ץיהח״דש ,מה שהאריך
הרב בביאורם בענף ב״ז וענף כ״ח״־עש״ה.׳ והגם.שמרחיב
שהוא
גאלקים/
שנראים לכאורה סותרים
מ״ה וב״ן ב י ח ה י ו א ח ״ כ אומר אשר צד ימין דכל "פרצוף
שהמ״ה
זבן במה• דבייל,
והב״ן נוק׳ ,ותכף אוםר• שם שגם במיה יש
בב׳׳ן יש דבר .וא«ב הרי.שניהם שויס ב ב ח י ׳ ״ ד ו ״ נ ^ ו כ ן
ע״ש .וזהו ־חידוש גדול,
הוא יסוד דא״ק,
דעד הנה יובן בכמה מקומות
אומר אשר שם ב״ן הבולל הוא האור שיצא דדך העינים
דא׳׳ק ,ושם מ״ה הכללי
דא״ק ,כנודע.
הוא האור
ועוד קשה
בז׳
דאבא•/ופ״ר׳בז
שיצא דרך המצח
דא״כ יש בחי׳ מ״ה הכללי
ל מ ך ,נ ת פ ש ט ו עד מקום החו״ג ולא נ ת פ ש ט ו
עד
,
דנוקבא־־או^דז״א
״•
הםמהדה
:
כ ו /הרי
נמצאים זח תחת יזה בקו אחד ,כם״ש בענה׳׳ק ע״ש.
קודם
וכו׳
ואע׳׳פ שנה׳* דכתר היה נמשך ונתלבש גם בארא
עילאין בקו •אמצעי ,כמו בראש" הזה דישםו״ת,
מ״ההחדש.
אמנם שם ,לא נחשב זה להפםק ,כי י אדרבא
כשהיו
העבים
החרב אב״א .אז היו חאחורים
לא יצאו
שבין החרב מפסיקים ביניהם ,כי לא יכילו להאיר
בזו״ן ר ק ה ד מ ל כ י ו ת ש ב ב ׳ בחי׳:
זב״ז ,והתלבשות נה״י דכתך באחורים האלו ,חיו
משיבים אותם פב״פ ,ומתיחדין חחרב ומאירים
ההיצונד״.והתיכונה /והם ה מ ל כ ו ת ד נ ה ״ י
ו ל כ ן . .נקרא.
כ; ..נקודה
זה לזה פב״פ .םשא״כ כאן ,בראש הזה דישםרת,
ה מ ל כ י ם . .נקודות/
בנ״ל.
היא,.מלכות/
ולא
במסך דבחי״ב ,כמ״ש בענוד׳ק ,שזהו
א ל ג . .ל א .היו
.מלובשים זה ת ו ך ,ז ה ו מ ק ו ש ר י ם ,יחד /גם
החכמה לבינה ,כי גם שע׳׳י התלבשות הנה״י
שמשו בנקודיס :אור העינים .והסתכלית עיניס באח״פ,
ל א היו ,נחלקים לקוים :כ ל ה ר ח מ י ם לקו
דכחר מרויחים פב׳׳פ וג״ר ,אמנם אין זה ־אלא
זאור דיםוד א״ק ,שםםניו ,בא
ימין /ו כ ל ה ג ב ו ר ו ת ,ל ק ו ש מ א ל /ו ה מ כ ר י ע י ם
ג״ר דגופא ,אשר חרב אב״א דראש ודאי עדיף
עיקר האורות
מיסוד דא״ק .במ״ש בענהי׳ק ,דגי אורות
שטהם יבא רק הקטנות.
הגדלות ,כנודע .ועוד דקדוקים'שיתבארו בהמשך דברינו.
ומתחילה
נ ב א ר מ ׳ ׳ ש שם בסוף ענף כ״ח,
וזיל בלל
העולה ,ששם ב״ן הכללי הוא הנפש ,והוא
ז׳ מלביות שיש בזוין .ואילו יצאו בבחי׳ עיגולים ,והם
מ״ה ובין שבשם ב״ן הכללי .ואח״ב יצאו הדר ומהיטבאל,
והם מיה זב״ן שבשם ם״ה״הבללי ,והס ז״ק דזוין ,ואלו
בזה ../א ל א .שאפילו,.
והוא משום ,דנהיי דכתר המתלבש בישםרת הם
שנקרא
יציאת אמא לבר מראש ,והוא ודאי מפסיק בין
שנק׳ מלך הדר ,גס בעולם .הנקוריס ,כי.גם,.שם ..יצאו
ךי.
שנתפשט ה כ ת ר
היו .החו״ב
מ א י ר י ם זב׳׳ז ש ל א ע״י ה פ ם ק ו כ ו ׳ :
הםדב״]/והמ׳
כי.באצילות .המלכים
רןג״ת/
מקום נ ׳ ׳ ה :כלומר,
כי כל שבירתם היה• משום שנהי׳׳מ דנקודים היו
״ " י " ענף...כח י . .
ודע.
למה לא הגיע
התיקון קוין גם בנו״ח דנקודים ,דאז לא היו נשברים,
ה ח /ה נ ק ׳ *הדר /ה ר י ז ה •שב״ה
מ׳׳ש שם ,אשר שם ב״ן הבולל כל האצילות הוא מלכות
דא״ק ושם מ״ה הכולל בל האצילות
ופ״ריאלקים
ניצוצי הדין :א ב ל הדפיסה
זכר
נוק׳ וכן
וכם״ש בענף ט״ו וט״ז בפמ׳׳א ,ולפיכך
ישם עש״ה.
פ ר ״ ה יכו׳ • ו א ם ״ ת ח ב ר ים־ אלקים
כולו ם״ה וצד' ש מ א ל " כולו י ב״ן ,וא״כ' יש ל ך צד שלם
.חסר ם ם י ה ׳ או ־־ מב״ן,
ש ו ר ש ל צ ל ׳ א ל ו הפ״ר
דחרב,
בז״מ דז״א /ופ״ר
הז״מ
.שבמלך
שיצא כאן בחי׳
והםת׳׳א שנק׳ ישםרת ,שהוא באמת בךי׳ ־ אח?פ
דעתיק׳ יוה׳ ׳-אותיות'אלהים'/השורשי• א ל
כל
ראש
יש בהם תיקון•קוים ,מכח אור העינים ,כמ״ש.
דנוקבא/
שם ביאורם דמ״ה וב׳׳ןיבכל פרטיהם ודקדוקיהם ,עכ״ז
את
כנודע ,אמנם ,מאחר
זנמצא:י־כי פ״ר-אלקים יש בז׳ מ ל כ י ם
קיצר.מאוד ,עד״שאי אפשר לעמוד על סדךס של דברים,
לן ,שאין ל ך ניצוץ קטן בכל האצילות שלא יהיה בו
הזה ,לא היה בהם תיקון קוין ,אלא זה תתח זה
׳אלק^ם.׳
געשה
עצמם ,שמתחילה כייל
ואעיפ ,שהמלכים הראשונים שהיו במקום
ש ר ש ם ה ׳ ׳ נ /ש ה ם ה ׳ אותיות
־בד״:דאמא/י:ופ״ר
שיתקן בהז״ת בחי׳ פרצוף.
והעיקר
מהם כלול מ י ו ״ ת כנ״ל
,
מ ן י ה ז • /וז׳ פעמים' מ /י ג י מ ט ר י א
• אספם׳ א ״ א •לנה״י שלו ,זאח״ב העלה הנה״י עם •.הז״ת
לחג״ת שלו.,ואז יצאו מתוקנים ולא נשברו עוד ,עש׳׳ה.
ו א ל ן הם ה ב ח י ש נ ת פ ש ט ו דרך הקוין וכו׳
ה ר י ייש"בוי מ ׳ ש מ ו ת •אלהים ב כ ל מ ל ך
מנצפ״ן/כי
במ״ש לקמן בענף כ״ו ,דבל החסרון שגרם השביה/כ,
הוא 'משוס שהאור
"•יפנים• מאיירייות
״עץ• החייט ענף בה
קעא
ילקו /א מ צ ע י א מ נ ם היו כ ל .א ׳ וא׳ .גחלקים
ושים מעייני
מבחי׳ ראש דאויא ,לבחי׳ גוף דארא.
כי י הס בחי׳ רוח המק׳•:׳ הנפש ,ע כ ״ ל .והנך מוציא כאן,
בחי׳ ז׳
בלבד ,הן בז׳״א והן בנוק׳ ה ״ א ,ושס־ם״ה הכללי הוא
״ , . .בחי׳,היושר הן
ברא והן ב:וק׳..דז״א.עש״ה..
וגם בלל הזה נסתר לכאורה מבמה מקומות ,שאומר שגם
בעיס דנקודים יצאו ע״ס דיושר ,כנודע ,גם לעיל
כענף כ׳׳ב ,האריך הרחיב לפרש בעיין שביה״ב ,שנתפשטו
מג׳ קיים דאו״א ,־ומג׳׳ קוים דישםו״ת ,ואין קוים אלא
ביושר ,כי זהו כל:ההפרש׳ בין עיגולים שאין בהם קוים;
,
ואפי׳ קו
בחי׳ דאז״י
אחד•:,כי־ הוראת •קו הים ,ד׳
חבת׳ים ,הנמשכים עד המסך דטלכות לזווג המעלה א ר ח ,
ומלביש עד ע״ם דאו״י׳כהסת״אילראש ,ובהםת״ב לגוף,
כמ״ש הרב לעיל בענף ד׳ וענף ה ׳ עש״ה .מה שאין כן
בעגולים,׳ שאין בהם ׳המשך אור מאים ־ב־ה לזוזג,יאלא
שמקבלים. .מסה דראש
הקו שבמדרגה-העליונה מהם.
כי עשרה .עיגולים דחכמה.מקבלים -מ פ ה דראש .הקו
דכתר ,כמו ע״ס דיושר דחבמה ,וההפרש
ע״ם דיושר דחכמה,
ביניהם ,אשר
הגס שמקבלים מסה
דראש הקו
העגולים
מלביות
בחי׳
ל ב ד ם /שהיא.
ש ל מ ל כ ו ת /והם.
ל ב ד .ויצאו הו׳
הדי־שבמלכות
הם
ולכן
כי
השש
ב ח י ׳ גפש
שמצד זה היה'בהם תועלת ,שנעשה בהם עצמם
תיקון קוים .ובבחי׳ אחרת ,יהי׳ נמשך להם הפסד,
ה ז ׳ ״ מ ל כ י ו ת שיש
מ ל כ י ם ה ם ׳בז״א /וחזי׳
רישא דגופא,
ו ה ו א יהדר/־ ו ה ו א יסוד/
והוא
מלכות
בסוד
בחי׳ הראש דחרב ,ובאו לבחי׳
שנבחן ,לבחי׳ תוך,
גבת
,,
כנודע באד״ר/
מ ה ז ׳ י מ ל כ י ם /י שבולם בחי׳
שיש בזו״ן "'.ולבן יצאו ׳ ה מ ל כ ו ת
העיגולים /״ ב ס ו ד
ואדדכ/־יצא
ו כ ו ׳ היה
כי אבדו ונפסק מהם מכח התלבשות נה״י האלו
ו א ח ״ כ ב ע ת התיקון /יצא ׳מלך ו ז ח
גבוה
להתפשט
בכל
ל ה ם כח
נה״י דכתר ,שבו פב״פבבחי׳ ראש ,ובתיקון יקוים,
מ ל כ ו ת ש ב מ ל כ ו ת /׳ ו ל כ ן ל א גתקיימו.
״
הקוי ן
והבן זה.
ל ה ת פ ש ט זכו׳ :והיינו כנ״ל ,דמצד התלבשות
גקודות ש ב ז ״ א ו ג ק ו ד ה
שהם/
לא היה בהם כח
אורך
ש ב ה ם /ולכן ג ק ר א .מ ל כ י ם /ש ה ם
ב״ן
בזו״!/
דאו״א נפלו עד מקום חסד וגבורה ,דהיינו שנפלו
ד ע ת ך .בזה,..
שבהם
ראש,
והשאירם
בבחי׳ גופא בלי ראש .ודש לעיל ,שאחוריים
ב ת ו ך זר /,וכן ה י ה ע ״ ד קוים /לכן נתקיימו.
נעשו פרצוף אדם ביושר .ובסיבתס נתקיימו גס העגולים,
כלל חדש ,אשר שם בין הכללי אינו,״ רק ־בחי• עיגולים
בישםרת ,הפסיק מהם בחי׳
בפ״ע ולכן מ ת ו .א ך ע ת ה ש נ ת ל ב ש ו זה
ודע ,ש ה מ ל כ י ם /יצאו .תחילה /בהי׳
:
מנייהו ,ונמצא שהתפשמוח החדש דנה״י דכחר
גקבה תסובב
ה ד ת ש ה ו א r a׳ ייסוד
וע״כ לא היד• בהם
כח
להתפשט •בתיקון קוים שלהם עד נצח וחוד,
״כנ״ל.
והטעם
ל מ ה נ ת פ ש ט ה כ ת ר עד ה ט ב ו ר
וכו׳
צריך
ביאור
ר ח ב :והנה
כבר הרחבנו את זה בענף הקודם ,אשר כל ראיש״הזה
ה״ם התפ״ב דגוף דאו״א שנסתלק ומ״מ נחשב ראש,
משום דהסת״ב דעליון •געשה •בחי׳ הסתכלות •א׳
דבתד ,אמנם הס מקבלים משם אור הרוח ,שפירושו אור
שבכל
א ׳ ־־מדת ו ה י ה כלול ׳ מ ה ד ק כולם
בתחתון ,משום •החידוש כלים שבהתחתון,ישצריך
ר ׳ < יע״כ מתפשטים חעיס דיושר דחכמה עד למלכות,
ש ה ם חניתי נה״י ׳שבהם .והדי הט ע ת ה
ג״כ לב׳ •בחי׳ של הם'תכלות ,וא׳׳כ,־׳זה ׳הטבור,
זכר
כסיד
ד
;
שהיה
פנים־ מסבירות
מעב
בסוד הזווג דהםת״א ,וע״ב
להתפשט
כדי
עץ-החיים ענף כד.
לגמור הכלים ,צריכים
להסתכלות כ׳ עד למלכות דמלכות,
נה״י
טבור ,שטטבור ולמטה נמשכים
הםבונה
כנודע י
דסיוטא,
בענה״ק ,וא״כ יש בע״ס דיושר בחי׳ ע״ס דראש מהסת״א
המכונה יגיד .ויש להם גוף מכח הסת״ב ,המכונה
אמנם
פנים -מאירות
ז״ת.
ע״ס דעגולים דחכמה ,הגם שמקבלים ג״כ מסה
ז׳ מלבים ראשונים ש ט ת י /וז׳ שניים ד ה ד ר !
שהיה בגופייהו דאו״א לבחי׳ הםת״ב ,זה הטבור
ו כ ו ל ם .בלולים ב ג ש ה ו א ה ת ח ת ו ן ש ב ה ם /
בחי׳ הסתכלות א׳ .ובהי׳ פה
והם
סוד
ככתוב
ב׳
שבתות.
וז/
אצלינו.
הכולל
ו ה ו א יושר ו ה ו א זכר
כלומר בןךם דגופא דא״ק,־
אור הנפש ,ולפיכך אין בהם י שום .זווג ,אלא מקבלים
ו נ ק ב ה ׳ שגם בחי׳ חג״ת נה״י• ש ב מ ל כ ו ת
אשר עומדת בשוה עס המלכות
דחכמה זהבן
דראש
דע״ס
דחכמה .
היטב .ובזה תבחין• אשר היושר
יש לה עודף של ז-ת ,הנק׳ גוף כנ״ל ,על הע״ס דעגזלים
כי מלכות דעגוליפ מפסקת ומסיימת האוד דע׳ס דחכמה.
אמנם מלכות דיושר מתוך שיש שם זווג ,הרי מתפשטת
עוד כעצמה להסתכלות כ׳ לע״ס דחג״ת ,זאחיב מטבור
ילםטה לע״ס מ ה י י לסיומא .ובזה
תבין" ,מה דכייל לן
הרב לעיל בענף בי׳ ובכ״ם שעיס
מלבישים
תמידי רק על
דע״ס
הראש
דעגולים,
דיושר
דהיינו כנ״ל ,שהם.כבר נפסקים על
אמנם היושר,
עוד
מתפשט
והנך
רואה ,אשר
פה דראש דיושר,
בבחי׳ גוף
• ומנהי״ט
גם
דאותה המדרגה,
שלם מחג״ת
בנ״ל.
בעולם
י צ א ה ע מ ו ע ת ה .כי ה מ ל כ ו ת ש ב מ ל כ ו ת
ה י א י צ א ה החילה /.ו ה י ת ה מ ל ך ה א ח ר ו ן
שמת.
הנקודים,
בבחי׳ קוים ברתיס ,הן או״א והן
ישםו׳ית ,כמ״ש לעיל
אמנם
צריכים
כן
עיגולים לבד.
להבין דבריו
תיקון• קוים במקצת,
שאומר בגיר ,ולעיל בענף
במ״ש ,שבג״ר היה
ביב
ענין
מקצת'
הזה
^שמע,
שהיה
שם
תיקון קוים כשלימות .ותבין זה ,במה שביארנו בענה״ק,
בענין הזית דנקודיס,
בלי
קוים
תיקון
דנקודים יצאו
שיצאו בקי
כלל,
אחד
וביארנו
זה תחת
שם ,משוס
מאור נקבי העיגיס ,שפירושו הוא
דכל פרצוף,
העליה "דם״נ עד החכמה
נקבי
ואתתקן החכמה בדו״נ ,שז״ס
זה
שע״ס
שנק׳
ד נ ו ק ב א דז״א
ענין
עיניס,
ו א ח ״ כ יצאו
שגקרא
בחי
חג״ת
,
מדי
ה ד ר /ויצאו • בחי׳ ח ג ״ ת
דנוקבא/
וגקרא
דגה״י
מ ה י ט ב א ל .אשתו ,ו א ל ו
יצאו בתיקון א ר ס ׳ כ נ ז כ ר ב א ד ר א דקל״ה
ו ה ב ן זה מ א ו ד ' .
וב׳
שם
כ נ ו ד ע ׳ _ושניהם נ ק ר א
מ ״ ה '*הכללי /ועכ״ז
מ ״ ה יש
שגם ב ש ם
נחלקים ל ב /
ב״ן /כ נ ו ד ע ׳
בחי׳
זה ,נק׳
מקום שהוא נמצא.,אינו מאיר רק
המדרגה,
וחסר תמיד
הסוף
בחי׳
לראש ותוך
דאותו
מהמדרגה
ההיא,
והטעם ,משום שזה הראש נבחן תמיד רק לתוך ,דהיינו
סעינים ולמטה ,שנק׳
כמו חגית י דגוסא ,להיותו יוצא
אחיפ.,א״כ הראש״-העיקרי נבחן שהוא םעינים ולמעלה.
ונבחן ,שעלה המלכות דפה
למקום
כבר המה בבחי׳ חגית דגופא,
לבחי׳ הסת״ב,
דראש הזה,
הנקבה,
שנק׳
רק
ואור
ע״ס
טבור,
העינים,
והאח״ס
זהפהדאח״פ ,מקבל רק
ולפיכך.
דםיומא,
דנהיי
מתפשטים מפה
המכינה אור
הנפש .וביון
שהם באים לבחי׳ מלכות
דםלכות שנק׳״״טבור בבחי'
הא׳,
הכלים מצד
שורש
כבר עושים שם ־סוף וסיום ,כי אין זווג יוצא על הטבור
הזה ,משום שנבחן שחגית דגופא
דגזפא עלו לחגית ,ונה״י דבלים
עלו
לאחיפ.
זנהיי
הנשארים מצד שורש
האי נמצאים ריקנים מאור הזה בם״ש זה ,באורך ,בענף
טיו וטיז בסס״ס 'עש״ה.
ונתבאר
שם ,שהראש דנקודים שנק׳
בחיב ,נבחנים
על כ׳ ר א ש י ם :כתר ,וחכמה ,ומטעם הגיל,
שאין באור היוצא מנקבי
עינים,
לחגית ,ובחי• י מפה עד הטבור
שאין
רק
אח״פ שנבחנים
שנבחנים לנה״׳י ,נמצא
נ ב ׳ הראשים האלו רק חגית נה״י לבד ,שהכתר
ה״ס חגית .וראש החכמה ה״ס נה״י ,עש״ה.
והנה
דהיינו :גופא דראש הא׳ ,וגופא דע״ב ,וגופא דם״ג״׳
וכלהו נקראו עקודים ,משום שאין שם אלא
כלי אחת לכל •.הע״ם ונבחנים שעקודים בכלי
א׳ .עש״ה.
ו
לא
נ ת ה ו ה רק כ ל י א ׳ מ כ ל ה י ״ ם שלו.
דהיינו מבחיי׳ד לבד .וע״כ חם "ג״כ בבחי׳
קו אחד זה למטה מזה ,כם״ש בענפים הקודמים:
וזהו שמדייק הרב לעיל בענף •א׳ וב׳ בסוד קו
בעולם
כמ״ש שם.
ה נ ק ו ד י ם ו כ ו ׳ נ ת ה ו ו 'יוד כ ל י ם .
וכו׳
ונתקנו
קוים
דרך
וכו׳:
כ״ז נחבאר היטב בענה״ק ,שמכת עליית ם׳׳ן
המשוחפים ,םנח״י דם׳׳ג ונח׳׳י הפנימים דא״ק,
ש ב ע ה מ ל כ י ו ת דזו״ן /ש ה ם בחי׳
הם׳ מ״ה ובץ ד ב ץ
דכחר ,ונעשה כלי ובחי׳ דין בכל העשרה ספירות,
וב׳בחי׳
וגם ב׳ קוים ימינא ושםאלא ,ואח״כ בסוד היזווג
ואמנם
ז׳ מ ל כ י ם קדמאין/
הכללי/ישנם
אלו נ ק ר א
ב ש ם ב״ן יש מ״!-
מ ה ם עינולים.
ב״ן /ו נ ע ש ה
•"בלל ה ע ו ל ה ש ש ם ב״ן ה כ ל ל י /ה ו א
יצאו בבחי׳ עגולים /ו ה ם מ ״ ה ' וב״ן ש ב ש ם
תמיד אור
בחי׳
בחי׳ קו שמאל בכל םפירה וספירה ער חכמה
וזכור זאת .ונתבאר שם כלל גדול ,אשר אוד הזה בכל
הזה
בענף ט׳ בפמ״ם ,אשר יש ג׳
עקודים
שהים־ בחייב ובחי׳יד חמים יחדיו ,אז עלו ועשו
דא״ק,
אור
שרשים לכלי .אמנם נתבאר
ומ״ה ה ם ו״ק דז״א ,ו ב ץ ה ם ו״ק ד ג ו ק ב א
ה נ פ ש /ו ה ו א ז׳ מ ל כ י ו ת שיש בזוץ /ואלו
דנקכי
שאין שם בחי׳ כלי
וצמצום ,לכנות את• הפרצופין דא״ק ,בשם קו אחר,
ב ח י ׳ ' א ל מ ה ם ביושר ד ר ך קוים
ולכן נ ק ר א אדם!
העיניס ,ועל שש
עינים
כלל ועיקר .רק
שבז״א<
ב״ן
כענף כ״כ< ואיך כייל לן' כאן בענף כיח ,שב״ן הכללי,
דמה
שבחי׳
שיש
העקודים:
לאפוקיםע״ס דראש א״ק,
אלו ה ם -ה ז ׳ מ ל כ י ם שיצאו ת ח י ל ה ו מ ת ו .
ע״מ
הנקי
ז׳׳מלכיות,
בו״ק ך ז ״ א ובספי׳ מ ל כ ו ת
הכללי ,גס הס יצאו בע״ס דיושר ,שהרי נמשכו
• אינו רק
ונמצא
שלא
היה יכול הכחר והראש הזה להתפשט י
ל א ה ת ח י ל בחי׳ ה ו י ו ח ה כ ל י ר ק ב ע ו ל ם
ע״ס עד למלכות ם ב ח י /א ו ר הנקבה דעליון ,דהיינו שלא
להשפיע למטה ,דע״כ מוכרחים להסתיים בהמלכות שלהם,
דראש לישםד׳ת .דהיינו מיומא דראש ,והנך רואה
רק 7נ ק ר א ש ם
מ״ה :ו ה ו א דוה/
היושר
בעצמו,
.למטה מטבור ,שמלפנים.
וזה ה ד ר
דראש הקו שבכתר ,אמנם רק איר הנקבה ,שנק׳
ז/
והבן/
נעשה
הנעשה בחרב דכתר ,נמשך קו האמצעי בכל
הע״ם ע״ש ,וכ׳׳ז עדיין לא היה
אלא בראש
דנקודים אבל לא בדת ,כם״ש שם.
ואחיכ
שנשברו
האורות
ד
ה נ ק ו ד י ם ו כ ו ׳ גם ז י ת
שלהם
נתלבשוייררך
ב״ן הכללי .ו א ח ״ 0יצאו ה ד ר ו מ ה י ט ב א ׳ ׳ ל /
ק ו יי י כ ח י ב וכו׳ :והיינו התיקון ךיציאת אמא
מ ״ ה ה כ ל ל /והם
לחוץ מאבא עילאה ,שבאה למקום גופא דיליה,
ו ה ם בדה וב״ן ש ב ש ם
ו״ק זו״] /ואלו /נ ע ש ה פ ר צ ו ף א ד ם ביושר
ובסבתם
גתקיימו
בחי׳ ר ו ח ה מ ק י י ם
גם העגולים /כי ה ם
הגפש.
ונתפשטה
שם לראש
ב ג
. /קוים כנ״ל ,שנק׳
התפשטות כחיב למקום חגית ,כניל ,ואז נתעלו
שם האורות 'דז״ח ,שהאורות דחםד נצח ,עלו
ביש״ס ,שה״ם התפשטות חכמה .ואורות דגבורה
י . . . .ו ה ג ה ב ע ת .ה ע י ב ו ר ש ה ו א התיקון
והוד ,לתבונה ,שח׳׳ם התפשטות בינה .ואורות
אז .א ו ת ן ,ה מ ל כ י ם .ג ת ב ר ר ו וגתקגו בסוד
ת״ת יסוד ומלכות ,לקו האמצעי ,שלהם ,שנק׳
העיבור /,ת ו ך
העגולים דאו״א /והבן זד/,
ואח״ב/״נעשו
ג׳׳כ /ו ל א ,ג ש ב ר ו
פעם,.ב׳.
ונם
עגולים
ו״ק
בתוך א ר א
ש ל ה ם . /ויצאו.זו״ן .דיושר ב ב ח י ׳
ל ב ת ש ה ו א ענין ה ר ו ח ״ ל ב ה לקיים
ך .ג פ ש ש ה ם ״העגולים.
י
ז״א./גגדלו.גם
בא
ע י ב ו ר א ׳ של ז ו ״ ן :וכו׳ כל ההמשך
יתבאר בעיה במקומם.
בחי׳ ה ד ר מ ה י ט א ל ,היו
בחי :רק ..',ו נ כ נ ס ו ..בעיבור,
ביושר
....
ואח״כ , /ב ה ג ד ל ת .
ג ד ד ז ״ א /וג״ר ד ג ו ק /ש ה ם .
בחי׳ יחידה יחיה ג ש מ ה /ואז ג ש ל מ ו ב כ ל
הפרטים
,התפשטות כתר ,או דעת.
ענף כו
אותו
האור
היורד מלמעלה
היה
בו
פ ר צ ו ף ש ל ם וכו׳ :כלומר האור היורד
מהראש דנקודים המתוקן בתיקון קוין ,כנ״ל,
וע״כ היה בו
פרצוף
שלם.
ומאחר ,שהז״ת
עדיין לא חיו מתוקנים בג׳ קרן ,ע״כ נשברו,
כנ״ל בענף כ״ב ק״ש;
מפני
פנים .מםבירות
ו ה נ ד ,נוזבאו ,שבראש החכמה ,שהוא עיקר הראש של
4
ע״ס דנקודימ ,אשר אין שם אלא נה״י ,דהיינו
אור הנקבה ואור
הנפש ,לבד .וז״ש הרב שיש שם
תיקון קוים במקצת ,בלומר בבחי׳ נה״י ,שאינם ראויים
הפרטים .ו ב ז ה תבין׳ ל מ ה הז״א אין בו
ספי׳׳ ש ה מ ל כ ו ת ש ב ו ה ו א בחי׳
רק ט׳
עגולים׳ ויושר
לזווג ,להיותם בבחי׳ אוד הנקבה ,ודומים ממש לבחי׳
ע״ם דעגולים ,שאין במלכות שלהם שום זווג והתפשטות
לז׳׳ת,
היטב,
כנ״ל ע״ש
ודאי
אמנם
דומים
אינם
לעגולים לגמרי ,כי בהעגוליס אין בהם בחי׳ זווג אפיי
מצד שורש ה א ׳ ,שמטרם
בראש החכמה ,יש בו
עליית ם״ן,
בחי׳ ג״ר
המ״ן ,כנ״ל .כי בל זה
בנ׳׳ל ,םשא״כ
גמור מטרם
החסרון דנהיי,
עליית
עו<ה
נתחדש
באוד העינים.
והנה
נתבאר ,כחי׳ האור הזה שיצא דרך נקבי עינים,
דאע״פ שהיו בו תיקון קוין מכח עליית המ״ן ,מ״מ
לראש הכ׳ מקורים
ל א הגיע א ל א
בחי׳ אור דנה״י
אלא שהיו מתוקנים בקוין :ימין ,ושמאל,
כן נמשכו מהחג״ת,
שהוא ראש ה א ׳ ,
שיצא
מעינים ולמעלה מ ק ו ר י ם
ואמצע,
כי
שהוא בחי׳
מנקבי עינים
דאיק,
באופן ,שםנקבי עיניס ולמעלה דאיק יצא הראש הקקרי
שה״ס חב״ד ,ובראש ה א ׳ מ ק ו ר י ם עצמו ,דהיינו מעינים
ולמעלה דראש הנקודיס עצמו
יצא
החג״ת,
ובאח״פ
ימין נק׳ נצח,
והאמצעי נק׳ יסוד,
ואע״פ שבל אחד מהקויס כולל ע״ס כנודע לעיל,
מ״מ
מאחר שהם אור הנקבה מכונים נה״י לבד ,בנודע.
ולפיכך
מפה דראש הנקודים ולמטה ,ל א נמשך מאור
העינים דא״ק כלום ,דככר נסתיימו בפה כנ״ל,
וע״ב יצאו רק כבחי׳ נקודות זה למטה מזה בלי תיקון
קוים וכןיי אור ,שכל זה היה צריך להגיע להם
העיניס ,זהוא אמנם נפסק בפה ,כאמור,
והנקודות הללו הגיעו שם ,מכת
מאור
־׳
ונבאר
הישן ,כמ״ש בענף י״ד בפט״ם ע״ש.
ואח״כ
זה למטה מזה,
לא היו יכולים לקבל הע״ס המתוקנים
ב&וך הסחכלית ?׳ הגומר אןח ,8וכיון ׳ןןזח $׳&3ר ,נתבשלו
כנ״ל בענה״ק . ,זאין לחאויך
ג״ 3חשור^יפ , « w ; r
עיר כזח,
צריכים להבין היטנ ,ענין הנקודות הללו ,שיצאו
מסה דנקודים ולמטה ,שנקי חג״ת נהי״מ ,שהרב •י
עגין
ו א ו ״ א ש כ ו ל ם יצאו׳
מיוד׳ וגם ש י צ א ו ' כ ל
היוד ' ש ב ה ם ׳
משא״כ
ו כ ל ו ל ו ת זו בזו ד ר ך קוים י
כנזכר היטב.
בזו״ן׳
להיות ' נ ק ו ד ו ת ש ל אירא •יותר
ה ו א ׳ כי
שהיו כלולים"כ״לי׳א׳ מיוד.־
מתוקנים׳ונם
לכן׳ ה י ה
ב ׳ שינויים :ה א ׳ ׳
בהם
ה ו א ׳ ש ה כ ל י ם שירדו" מ ן א ו ״ א ׳ לא׳יירדו
ש ל ה ם ,ר ק אחוריים דאיו״א-
מבחי׳כלים
דבחי׳
הכלים
בלבד׳
אבל
נשברו.
מ ש א ״ כ בזו״נ׳ ש כ ל בחי׳ הכלים.,
א ׳ .ש ^ הנוק׳ דז״א,
בענה״גן,
כ?ח,השיתוף דמדח״ר כדין ,טה שלא היה כלל בג״פ
גלגלתא ע י ב ס״ג דא״ק הקודמים,
ונתבאר שם,
שזה
ע ו ד ה י ה שינוי ב /כ י י ה כ ל י ם :ד א ר א •
ל א נ ש ב ר ו ש ב י ר ה נ מ ו ר ה ה נ ק ר א ׳מיתה/
נשארו
במקום שהיה
ממקומםל
עתיד להיות מקום גוקבא
ר ק ב ז ׳ מלכים
וימת/
כי
דא׳ק ,ששסיכחי״ד ,ונשתתפו ונתחברו זה בזה
לבחי׳
שה״ס כינה ,ע״כ עלתה ממקומה עד לחכמה ,בסוד מ״ן,
אשר בעליה זו ,נעשה.בכל הספירות.בחי׳ מלכות ,ו נ ז ל ,
וכלי ,עד החכמה ,דעיכ מבונה ג״כ בשם קו שמאל ,כי
מקורס זה ,היו ט״ם ראשונות נקיים לגמרי מבחי׳ צמצוש
א ׳ ובוק׳ וכלי,
שב״י
היה
רק בספירת
הסופות
לבדה,
׳8י?ו>* כזזייד ןנקודה ענילח פתחת מספירות ,אמנה עתה
wwm
חנקודח חזו כדוגמת קו,
אשד נוקב ועזלח
זעושח קו שמאל כגל ספירה וספירה
•• , -
םהע״ס,
והבן
בתי׳ מ י ת ה , /
תחתונים׳ שבהם
למטה
ירדו
*םנפ
נאמר.
מ ע ו ל מ ן רגפלו ״
לעולם ה ב ר י א ה /כ נ ״ ל ב א ו ר ך ונפלו מ מ ש י
כי ה א מ צ ע י ם ה י ו
פ ר צ ו ף א ו ׳׳ א :כמ״ש בענה״ק ,אשר החג״ת
לבר מראש ונמצאים' הנח״י שיצאו מבחי׳ או״א
עיי לגמרי כמ״ש באורך׳ בפמ״א דף קס״ד ע״ש.
ענף כ״ז
אין
לך נ י צ ו ץ ק ט ן ב כ ל ה א צ י ל ו ת ש א י ן
בו מ״ה ז ב ״ ן :כי
המ״ה ה״ם הזכר וקו ימין
והב״ן ה״ם הנוק׳ וקו שמאל ,והאור עולה מן הזווג
שבין שניהם ,בקויאמצעי וא״כ אין לך ניצוץ קטן*
הזבךים
שאינו כלול משניהם ופשוט .״
שבאצילות
וב׳׳ן
י
ו כ ו ׳ ' י ש ב ה ם מ״ה
והנקבות ש ב א צ י ל ו ת וכו׳:
כי בכל פרצוף נבחן" הצד ימיין שבו שהוא מ׳׳ה ,יי
והצד שמאל שבו שהוא ב״ן ,כנ״ל.
שם
ב ״ ן ,ח כ ו ל ל ,כ ל ה א צ י ל ו ת ה ו א
מ ל כ ו ת.,ד א ״ ק :ודע ,אשר שורש שם
ב״ן, ,נמשך מירידת נה״י ךם״ג
דא״ק.,
בסוד
שנה״י^רס״ג
.שיתוף
ה״יס
למטה מטבור
מדת .הרחמים
בדין,
בחי׳׳ב י שה״ם בינה
שנק׳
מדה״ר נשתחף .בבחי״ד שלמטה
t
י
םטבור דא״ק ,י
שה״ם מלכות דא׳׳ק שנק׳ מדה״ד .ומתוך שהמלכות
דא״ק ,קיבלה
לתוכה את בחי״ב םחם״ג.
ע״כ
עלתה בסוד מ״ן ,עד החכמה .ובעליה חזו נכללה
המלכות דא״ק,בכל ספירה וספירה עד החכמה.
וזים,.עשרה .כלים שנתחדשו בעולם הנקודים 'כיי
״
ת ו ך הקליפות ו נ ת ב ט ל ו ש ם בתוכם .ושם"־
לקמן נ ת ב א ר ב א ו ר ך /השינוי ש ה ו א בג״״ר
כל הספירות בסוד כליי אחד ,אמנם עתה עלתה
ועיש.
ממטה למעלה כדוגמת קו .והיתה לצד שמאל ככל
ותחל!־]
.ענינם.
חילוק
ולמטה ,מה^
-
הכל /נ ק ד י ם ל ך ה ק ד מ ה א /
והוא/
כי• ב כ ל
בחי׳ שיש
זכר ו נ ק ב ה /יש ד ׳ ב ח י ' /ו ז ה ס ד ר ן /ל פ י ׳
מעלתך .ממשי מ ל מ ט ה
היא
מדרגת,..אב״א/
למעלה :תחלה י
פי/
שיהיו
זריך
אחוריהם דבוקים ז ה לזד /.והפוכים' אחור.״
גגד אחור.
למעלה
־מזה
מ ד ר ג ה ׳ ב , /והוא/
1
קצת מתוקנים בםוד
מקודם זה היתה מלכות דא״ק ירק נקודה מתחת
ספירה וספירה"מהיע׳׳ם של הפרצוף' .ותדע אשר קו
הזה הנעשה מעליית המלכות נקי ב׳׳ן הכולל כל
האצילות ,והנך רואה ,שכל הקו הזח אינו'אלא
בחי׳ י מלכות דא״ק׳
שעלתה בסוד מין עד נקבי
עינים .וזה אמרו ,ששם ב״ן הכולל ,הוא מלכות דא׳׳ק .י
ושם
מ״ח ה ח ד ש ד',כ ז ל ל כ ל ה א צ י ליו ת
ה ו א ז ״ א יד א ״ ק " ' :זאע״פ שיצא דרך
1
המצח דא״ק ,כמ׳׳ש הרב בכ״מ ,אמנם עגין יציאתו*׳
דרך המצח יורת ירק קל שיעור קומה י של העלאת
המ״ן .כי כל הקלקול שהיה בנקודים ,הוא ,משום שאזר
דנקודים יצא דרך העיניים׳ דהיינו• עליית המלכותי
והתכללותה בכלי הספירות' עד
החכמה,
שנקי'
שיחיויאחור בפנים,־ ש י ה פ ו ך ה ז כ ר •אחוריו
עינים ,אשר מכה זה נתחלק •י כל מדרגה לשנים,
מ ע ל ה ' בזד/.
וע״כ לא הגיע האור הזח רק עד" פה דראש דנקודים
נ ג ד פגי ה נ ק ב ה .ואז /יש
היטב,
:
אב'ל"
אצילות י י ע צ מ ו /
דז״א .לכן /ל א גזבר ב ה ם
נתחדש םכח ירידת ישסו״ת ,שהיא בחייב לנה״י הפנימיים
אחת ,ומתוך זה שהמלכות קנתה לתוכה הבח דבתי״ב,
פנים
י
שנתבאר
בענין החידוש
לא
דפנים ואחוריים׳ נ פ ל ו ו נ ש ב ר ו . .ל.
א מ נ ם בכאן נ ב א ר
ותבין זח,
כ״ה ,ע״ש ועיכ נשארו הנה״י פרודות זדינין--.
ולכן׳ ל א
ה י ה הפגם ו ה ש ב י ר ה ש ו ה ב ה ם ,ו ה ה פ ר ש
מארא
מתוך
מיתת
א׳ ,מחובר בכל
אזמר ,שחפ רק ב ^ • ע ש ה מלכיות דז׳יק דז״א ,ומלכות
דעשרה כלים,
הראש דישסו״ת,
כל א׳ מהם׳ כלול
עצמן /כי .גם ב ה ם
טח
בסוד התפשטות ג׳ קוי כח״ב
הםת״ב וגופא' דישסו״ת ,ששם הבינה כבר יצאה
היה
שנתחדש כאן
נה׳׳י ,כנ״ל ,בענף כ״ב .כי כוונתו דאחר שנתפשט
ב נ ׳ נ ק ו ד ו ת ה ר א ש ו נ ו ת ש ה ם בחי׳ א ״ א
לשם אור הזכר ,ויצאו ע״ס כוווג הזה בקומת
בבתי׳ קוין ,ומאחר שעיקר גמר כלום ה& מפח יזימטה,
להקשות הרי החג״ת נשברו קודם יציאת
ה׳׳ם הםת״ב וגופא דאו״א עילאין ,והנה׳׳י ה״ס'
ע ו מ ד י ם ; בעולם
אמנם בל הארה זו לא נתקיימה ,לא בג״ר ולא בז״ת,
שהנה״י
דינ*ן
חנה״י לא נתקנו כלום ,כמ״ש הרב בסוף ענף
עתה׳ מ ה היה
מכח התלבשות יסוד.דא״ק בפה דנקודים ,נמשך
בי הז״ח ,משוס שהכלים שלהם היו עדיין בסיד נקודות
מפני
הם
וכו׳:
ואין
למקום חג״ת ,אז נתקנו החג״ת בתיקון קוים,־אמנם
ענףכט
ר ק ירידה ל צ ד ל מ ט ה '
בתר בדת״ס דרך הקויפ ,כטיש כאורך בענפים הקודמים,
אמנם
אין בו ר ק ט ׳
ה מ ל כ י ם .ה נ ה ג ת ב א ר בפ״ה׳ כי יש שינוי •
אמנם הכלים
שאיבת עיניס םאח״פ
ספירות/
וכן ב ג ו ק ב א .
דראש הנקודיס כבר יצא בחי׳ הסוף.וע״ס דסיומא ,שהקו
והשמאל נק׳ הוד,
פנים..מאירות..
עץ החיים ענף ,כח
ר,ענ״.
שמקבלת
ז&טאר1
פנים מאירות'
מעד
ונשארו הדת
בלי תיקון
עץ החיים ענף כט
קוים ,כמיש בענה״ק.
שמקבלת הגוקבא
אמנם לעת תיקון ,עלה המ״ן עד הגולגלתא ,שבאופן
זה מאיר ג״כ לדת ,כם״ש
אבל
בפסים כאן עש״ה.
אחוריים
אמנם עיקר קומתו של האור אינו אלא קומת ז״א
ונמצא
הזית
כיכל
ופרצוף
ג י מ ׳ ...מ נ צ פ ״ ך :
ופ״ר.,ושכ״ה,
ורפ״ה,
מ ה י פ וכו׳
ודע
וז״פ
שענין:
מ׳
שהרב מבאר כאן ,אינו
ודע
שהמלכים
.העגולים
_
וכו׳.
לבדם
והיינו
המעולה
זה בזה ,הנק׳ פרצוף אדם בג׳ קוים יש״א .םשא״כ בז״ת
דנקודים ,שהיו ריקנים מאוד העינים ,א״ב אין בהם שוס
ממש •/א ל א
הנקבה
שלהיותו
אור .הפנים .
אור
א ל $קו שמאל אחד,
בבלהו ע״ס מכח המ״ן הנ״ל,
אמנם בלי קשר,
כאן בחיי הימין שיבא עם השמאל בהזווג ,כנ״ל,
מ ק ב ל ת ו ׳ א ל א ד ר ך א ח ו ר ש ל ה /ואז ש ם
מאותם הספירות,
וכאשר.
יתעבה../יוכל.
דרך
אחות.ולהגיע.
לילך
באחור -ישבחנו־ /,כי כ א ש ר ״ ,
,ש ה ו א - .ז ב ו - /יפנה • ב פ נ י ו .א ל , .
הנוקבא/
יותר׳ממה
בינך״ י ש ב ח נ ה
שהיא
ש ה י ה • • ב ע ת היותו
אחורי ׳ ה ז כ ר י בפני ׳ ה נ ק ב ה • .
:
>•.
כמ׳׳ש ,הרב לעיל בענף.ייג ,והכלים בזמן הנקזדים,
כי אין
ועיכ
נדול אינה
דרךהעינים ,והסתכלות עינים באודפ ,כמ״ש שם
הפנים,
דהיינו בחי׳ הנוקביות,
המה נקודות נפרדות זה למטה מזה .,כסדר הז״ת חג״ת
:
בארוכה .אמנם האורות' ,נמשכו _אחיכ ,מאור יסוד
וסוד האו״ח העולה .םהזווג
מ ב י ט י ם ב א ח ו ר י ה נ ק ב ה .ו ב ז ה .יש מ ע ל ה
אחורי
הזכר והזווג,
מדרגה ג /
פגים
הפסוק׳ חכם
עילאין ,״ כמ״ש^שם ^ .ונודע שאוך_
נבחן לקו
שנעשה.
קדמו לאורות ,כי הכלים יצאו מבחי׳ אור ישםוי״ת
מכונה בשם
לבחי׳ קו ימין,
נבחנים ביהוד
ב א ח ו ר /שפגי הזכר.
החכמה
יושר ואור
ועצם הט״ר זולת המלכיות
דהיינו,
נהי״מ,
־
להיפך/
י
קו השמאלי
וע״כ מכונים נקודות,
נקודה,
ז*י*לה
ע ד ׳הפגים ?ןלד /.ואז ת ו כ ל ל ק ב ל ו .וז״ס .
שאומר הרב לעיל בענף יח אשר הכלים דנקודים'
דא״ק לאו״א
יכולה
אשר או המלבות מתוקנת
בקו שמאל
שבשםאלס,
באמור,
בחיי ימין אשר יקשר אותם בסוד הזווג ,וא״ב אין באן
אח״כהאור
יצאו:׳תחילה בחי׳
לקבל
שלו.
מתעבה• האור׳
י י ־
הפגים'/
אמנם
נקראת קו שמאל .רק במקום היחוד בסוד הזווג,
האמצעי ,אשר אז מתיחדים בל העיס ליחוד גמור קשודים
יתירה״ ש מ ק ב ל ת
ענין כלל .לרפ׳׳ח .ניצוצין וש׳׳ך ניצוצין ,שענינם י
ענף בח׳
מהזכר/
ממנו ./ו ה ו א
מנצפ׳׳ך,
יתפרש בענפים הבאים בע״ה,כל אחד במקומו.
ואינה
ל מ ע ל ה מזה:
פרצוף
;
א י נ ה מ ק ב ל ת ר ק יאור ש ל
א ו ר הפגים
דא׳׳ק והבן.
שבכל
.עדיין
מהזכר דרך
מנים״מםביתת
הם
כלומר,
כמו.
,
דברי הרב •,שלא יצאו בנקודים רק ששה
קו השמאל
של חג״ה
ששורשם רק מעליית המלכות ,והתכללותה בכל
ספי׳ וספי׳ מחגית ונהי״מ ,כאופן ,שעצם ־הספירות דז״א
חגית נהי״מ ,לא יצאו כלל
שהוא שייר
לא יצא כנ״ל ,רק השמאל שבהם,
לקו ימין,
זזה
וע״כ המה ודאי רק
בחי׳ הטלכות כלבדה שטטרם עליית המין ,שבכח הם״ן
נתכללה עתה ככל ספירה וספירה מחג״ת נהי״מ ,ועד״ז
כמלכות דנקודיס גיכ
מדרנה
שחורות
כלי אור
שאין בה לכן כלל ,והבן.,
םלכיות דזיא ,כלומר
נהי״מ,
לכדו
לא יצא מבחי׳ ימין שלה כלום,
רק השמאל שבה דהיינו נקודה שחורה בלי אור,יכנ״ל^־
ומה
שהרב מכנה את הזית אלו בשם ,מ״ה וב״ן דב״ן,
נקראים,עגולים ,משום החסרון דתיקון קוין ,דהיינו
דאיק״יששם' בחי״ד ,שנשתתף בזה ,בחי״ב שה״ם :
הקשר שבין הע״ם ,ויצאו ז׳ הכלים בבחי׳ עגולים
בינה ומדת הרחמים ,בבחי׳׳ד שוד׳ם־ מלכות ומדת
מ״ה הוא שם הז״א ,כנודע .וכאן אין כלום מז״א ,שה״ס
הדין ,ע״כ משם ואילך ,נקבע• בחי׳ המסך בעטרת
הבלים דחג״ת נה״י,
שנקרא
חיסון •,כי נתעלה נקודת הצמצום מלמטה מבחי״ד.
כ ץ ,כנ״ל .אמנם הבונה על יאותה בחי׳ המלכות',שנכללת
זה למטה' מזה ,ואפי׳ בג׳׳ר״היה רק במקצת חיקון
קוים ,כם״ש שם.
וזה
אמרו ,שהמלכים ,יצאו
תחילה בבחי׳ העגולים לבדם ,שהוא
בחי׳ ז׳
ממש ,ונקבע מקוטר .למעלה,הימנה ,בעטרת .יסוד
מלכיזת שבהם .כלומר ,הראוי לכןו שמאל ,כמ׳׳ש
בענף הקודם ,שכל קו השמאל דעיס הוא מבחי׳ י
המלכות ,שנכללת בכל םפירח מע״ס • ,׳־
וזה אמרו ,כיי חשש
כלומר ,בחי׳ חתכללוח
מלכיות
׳
י
הם בד׳א
חדק ..ובזה.תבין דברי הרב בענף יז אשר אבא
נטיל נקודה דיםוד דא״ק ,ואמא נטיל ו׳ עש״ה'.
ם׳ים״לא נתקיים־ זח י שם ,שלא
ששה ספירות חג״ח נחיי דד׳א .והז׳',הוא:מלכות
באו״א
שבמלכות ,כלומך ,בחי׳ השמאל שבמלכות עצמה
זזה אומרו ,ואחיכ בעת תיקון ,יצא מלך
׳
נק׳ בחי׳ ד,שמאל_שבמלכוח ,או מלכות שבמלכות
הח /והוא חדר ,והוא יסוד ,כנודע באד״ר,
זהבן.
וצריך עתזכור ..כאן ,אשך, ,כל מה שנמשך
לע״ם דגקודים. ,מאור״חךם דיושר ורוח^ ,דהיינו,
מיסוך.דא׳יק,,,כ;ז,<,חזר ,ונתבטל אפי׳מחג״ך,
t
ב ע,ת.״ת י ק ו ן״,י צ א ״,ם ל.ך ..ה ח׳..
״ ׳ ו.ה ו א. .הד.ר ,ו,ד• דאי י ס ו.ד .:.כבר
נתבאר ^זה.בענפים הקודמים .בענף.ט׳,וענף ,טץ,
אשר בטרם .שנשתתף םדה״ר בדין,
היה בחי׳,
המסך שעליו נעשה הזווג דהכאה מאור ישרדא״ם
ב״ה. ,היה,מקומו.,בכלי• מלכות
ממש .,כמפוחש
בךבףי הרב.לעיל .בענף ד׳ עש״ה.^.
דא״ק
שבמלכות עצמה,
קורא
בשם בין.
אמנם באמת"הכל<.
בין'ומלכות לבד .ומעיקר ספירותיו של הז״א עדיין לא
יצא כאן כלום ,וזכור זאת.
והנה
בבחי׳ היסוד רכל
אחר מהדת ,והיינו כאמור
שנתעלה הנקודה ממקום המלכות ונקבעה בעטרת
יםוד ,אמנם הוא הסיבה הטובה ,ליציאת כל הויק
דכל אחד מחג״ת נהיי ,מקושרים ׳יזה בזה ובג׳
קרן
יש״א .שבזה נתקיימו גם העגולים ,ולא
נשברו עוד.
ובזה תבין ,שאין זה סותר למ״ש לקמן שהדר
והוא'
גבוה מוזז׳ מלכים ,י שכולם בחי׳ מלכות ,עכ״ל.
והיינו כניל ,דהז״ח ,לא היה בהם עוד תיקון הנקודה
כאן שהוא רק בחיי חיסור דששה קצוות ,חיינו
שלי הצמצום בעטרת׳ יסוד . ,א ל א כבשורש הא׳
רק להורות סוד התיקון שבו .במה"שגרם שיחי׳
דהיינו בנקודה אמצעית
בו אור דיושר ואור חכר ,דע׳׳כ נק׳ הדר ,מלשון
.ממש ,שהוא בחי׳ עוחיז ,ממש .אמנם בעת.אצילות
הידור .ומשמיענו שכל התיקון הזה הוא בדיוק,
בחי׳
רק בבחי' היסוד ,דז׳ מלכין שבנקודים חסרים זה.
החדש ,נתעלה
םלך ,הדך .,דהיינו י מיה
הצמצום גבוה מבחי״ד ממש .ובאה" בעטרת היסוד
וכאן נתתקן זח .וענין האורות הם באים מאליהם
עד
וזה אמרו ,והיה כלול מהדק כולם ,והיינויכמ״ש
לבייע׳ וזה אמרו והוא
הרב לעיל ,שאור העליון אינו י פוסק "מלהשפיע
ובהםרחק הזה ,שבין העטרת יסוד־ דא״ק
למלכות ,געשה
מקום
אפי׳ רגע .רק לכלים מתוקנים הוא צריך ,איכ
גבוה מהז׳ המלכים ,והבן.
v
וזח.אמרו,
יסוד שבכל
אחד
ואח״כ יצא הדר ,שהוא בחי׳
מחז״ת ,והיה כלול .מחויק >
כולם-,שהם• הגיח נה״י שבחם. ,עכיל.
אמנם.מכה ירידת ישםו״ת לנה״י חפנימים
בספירותיו דז״א ,קורא אותם בשם מ״ה ,ואותה המלכות
הוא בחי׳ חגית נחיי דששח קצוות ,כי מה שאומר
שמטרם עליית המ״ן,
מהנקוךים זולת בחי׳ העגולים והנפש .בלבד.
י
ובגיר ־דגקודים ,י ולא• בדת - ,בי ע״כ
מ:ה,החדש..הנ״ל.
שבמלכות ,אמנם בחי״ד ,שהוא בחינתה עצמה,
ואח״כ
נתקן זה
השיתוף דמדח״ר בדין ותיקון היסוד ,מתחיל מן
ישסו״ת לנה״י הפניפים דא״ק ,וזהו בחי׳ הימין
משום החסרון -דתיקון,קוים בזית,״ ולא .נשאר
אלא
נשבו־ו^הכלים וירדו לבי״ע ,כגיל .ולפיכך,עיקר.
כי.,יש^בה ג״כ התכללות ^דביחייב מכת 'ירידת
א ל א רק מהמלכות לבדו.
״ ונתבאר ,אשר שיתוף הזה דמה״ר בדין שהוא
תיקון* עטרת היסוד הנ״ל ,אעפ״י שהותחלה בנקודים,
המלכות ,שבשמאלם של
הנה כאמת אין כאן בחי׳ מ״ה כלל ,כי עיקר שם
ומה
פי׳ כי
עיקר התיקון של .מלך הזה שנק׳ הדר ,הוא בעיקר"
בבחי׳
צריך בעיקר לדייק ,בחי׳ התיקון שנתחדש כאן והכן.,
בחי׳
תבין למה
הז״א
א י ן בו רק ט ׳
ספירות
שהמלכות שבו הוא
עיגולים:
והיינו כאמור לעיל ,אשר
חםסך
פנים מסבירות
והצד,
כל הקטנות הזה,
נתבאר,
בזית
שיצא
הגה
דנקודים,
מדרגה
שהוא מסכה ,שעיקר האוד דנקודים יצא
והנה
,
מין מחדש לעיב ס״ג דגלגלחא ,והיה שם אמנם
תיקון ג ד ו ל ב מ ״ ן החדשים האלו,
לא יצאו
על הם״ן החדשים הללו,
של הזווג
אחור
ויתבאר במקומו בע״ה,
בקיצור ,הוא ההכללות
תיקונים•הנק׳ ג״ט קר״ע פ״ח,
י
דאתתקן בתשעה
שבו• כל
ובזה
אב״א/
בפגים .א ב ל
כולם.
אלא דרך המצח דבל פרצוף .ולבאר זה צריכים לאריכות,
אמנם
שהם:
ופגים
פב״פ /וחסר ימיהם י מ ד ר ג ה
דרך נקבי עינים,
המלכות גס בכתר ,שה״ם הגלגלתא,
הגזברים
׳ " י
:
לבחי׳ ראש ,כי מקודם ,שהש׳׳ן עלה רק .לנקבי עינים.,
•באחור/׳
שהיא י
ב/י
,
מ ו ץ ,היו א ר ב ע ת ן
י י•
י י• י
י־•
ו ט ר ם ש נ ב א ר י ' ח ל ו ק ו ת אלו נ ב א ר
בקיצור "/ענין התיקון י מ ה
אח״פ•
עניינו'/
הנה'
נ ת ב א ר ,כי ל א ה י ת ה ה ש ב י ר ה א ל א בכלים ,י
גרם זה להתחלקות כל מדרגה לחצאין ,שמעינים ולמעלה
ש ל א יכלו ל ק ב ל
היה לראש.,ואח״פ היה לבחי׳ חג״ת כנ״ל ,והיה הפרצוף
האור
חסר נהיי כנ״ל ,דהוא שעיכב האור העליון דתיקון קוים,
שלא היה יכול להתפשט על ד ת דנקודיס כנ׳׳ל ,םשא״ב
כלים /א ב ל ב ע נ ץ ה א ו ר ו ת י ו ה ע צ מ ו ת " ש ל ה ב ו ׳
בכתר,
עתה ,בשניבלל המלכות
אין שום םבה
ממילא
שיתחלק עוד הראש לב׳ בחי׳ ,׳וממילא יצא
והגיע התיקון
הזה רת״ם כשלימות,
ולפיכך נקרא אוד הזה,
קוים
ע״י זווג•;
t
דא״ק ,דהיינו םהתכללות המלכות בגלגלתא שנק׳ מצח,
וע״כ מתחיל הפרצוף דמ״ה מן המצה,
בהם מחמת'העיבורים"
:
רק״ענץ א ח ת והוא ,שבתחלה׳י•
ב ה י ו ת הבלים בחיי׳ • נ ק ו ד ו ת ׳ ק ט נ ו ת ב ל ת י
פרצוף׳
ובל הכח״ב זו״ן
התיקון /עיקרו ה י ה ' ל ב ח י ׳ "
נתחדש דבר
והיניקות/
גם בדת,
מיה .החדש. ,שיצא מן המצח
בא
'שלהם /נ מ צ א /
שכאשר
לא
במלכות דא״ק ,נתעלה משם
המםך שהיה מתוקן
לעטרת יסוד דא״ק ,שהוא כל
ל א היו ה א ו ר ו ת מוציאים חלקיהם
שהמלכוח שבו הוא.בחי׳
עיגולים ,כלומר בחי׳ עיגולים דנקודים .ולפיכך,
מלכות,
גם הז׳׳א דאצילות חסר
בתיקון היסוד .ולפיכך,
חסרה ג׳׳כ
גם
שלים .כי היא נבנית ג״כ מבתי׳ עטרת ימוד שבז״א
שהיתר ,מקום הטבור דנקורים ,כמ״ש בענף ט״ו
וט״ז וכבר ידעת שמלכות זו ,כוללת כל ,המרחק •
הזה ,יאשר' בחי׳ הנקודה שםתחת היסוד
היא
גבוה ־ מנקודה
במקום הזה,
יצאו ג ׳ עלמין
י
....
.
בכ5
ענףכט
,
כחי׳
שיש
בחי׳
.וכו׳
זכר
לעיל,
..
ו צ ר י ך שתדע אמנם,
• י •
י
י•
בטרם ב*את ם״ה החרש,
אשר תיקון קוין דחג״ת,
י.
1׳
במ״ש הרב
י
•־'
,
בסוף ענף כיה,
י;
שהתיקין נמשך ובא לאט לאט ובכל פעם היהיינוםף בוי'
לא היהי׳״אלאי״בלייאחד^
קצת'תיקון"וכר ,ביייבעקודיס
ובנקודים נתתקנו־עשרה כלים :ותיקון ״קוים בג״ר ,ואחריי
,
שנשברו הטלבימ דעת• וחג״ת
שאורות דז״ת,
נתלבשו
דעת וחג״ת עד החזה,
ניתוםף בהם תיקון אחר,
בהתפשטות קוי כחייב
עש״ה.
במקום
שהחג׳ית
והנך רואה,
ו ל ה ו צ י א ם לחוץ /כי ה ר י ה נ ק ו ד ה ״ ה ק ט נ ה י
נ ע ש י ת <־כצורת;יראש דואוזן-ופה/׳:וכיוצא/
ואד׳יכלו״להראות-פעולתם
:י
לחוץ.
-״
ו א מ נ ם ׳ ה כ ל י ם י ע צ מ ן ! נ ת ו ס ף בהם/
שנעשה
מ ה ם בבחי׳ פרצוף מ מ ש ,והעני]/
דנקודים נתקנו בקוין ,תיכף בנקודיס ,בטרם ביאת ט׳׳ה
כי ת ח ל ה ׳
החדש ,ונמצא שעיקר תיקון קוין הנמשך םהמ״ה שיצא
וא״א /כנ״ל .ואח״כ< מן י ד .ב ׳ י ו ה ג : /ג ע ש ר •
דרך המצח ,הוא רק לנהיי ,והבן היטב.
גם
צריך שתבין
בענין
שיש שם־ ב׳ מיני
שביה״ב,
שבירות ,כי שבירה דחג״ת ,שהם כחיי גוף
ע•׳ היה מחסרון תיקון הקוין
דאו״א
אמנם שבירה דנה״י ש ה ם ,
בחי׳ גוף דישסו״ת היתה מטעס שהופרשו החסדים מאור.
החכמה מכח המסך דבחייב הדוחה לחכמה כמ״ש באורך י
כפט״א דף קם״ד
ההמשיד
והוא
ד״ה ואח״כ מלכו נו״ה
שגרם
שלא נתפשטו הקזים
דהיינו בראש׳ דישסדית לבחי׳ גוף ישלו
־־־־
וזה
עש״ה
דנקודיס.
בכל
שבחג׳ית
דהיינו
לנהיי
•יי
אמרו כענף כ״ה.,הטעס .למה נחפשטו
קוי כח״ב
נתפשטו
עד נ ד ה ׳
עד מקום חםד וגבורה׳
הענין
הוא,
ולא
דקודם שנתפשט הכתר יוכו׳,
היו החו״ב י
מאירים זה בזה שלא ע״י הפסק ,עס״היות שהיו אב״א,
אבל אחר שנתפשט כלי הכתר עדית״ת "כנ״ל ,אז הפסיק
־ ביניהם וכו׳•• • • .
K
:
בחי׳
ב׳״פרצופים* דאו״א/יכי
אורות
ב ׳ נקודות
,
עלו״:אותן-
הנ״ל/והלבישוילחנ״ת׳
פירוד הרוחני,
שבהיותינו
בכותל
באיזה
סבחינים
הראשונים
ועתה׳ הובררה
הקדושה־ מהם^יונתעלו
ו נ ע ש ו פרצופי או״א.
....
...
-
'"ואדדכר־יע״״י עיבורי ר א ש ו ן ש ל ׳ ז ׳ י א ׳
ב מ ע י אמו" /ב ה י ו ת ו " ע י ג גדו*ידא״** כנ״ל•
י
כי נכללו' ג י ב ג ' ' /ש ה כ ו ו נ ה הייתה ל ה ל ב י ש ׳
וכבר ידעת
ענין
דבר
שהשיג ב׳
שדבר ההוא נחצה לב׳ חצאים ,בפרודא זה מזה.
יש לו תכונה
משום שכל חצי/
שאינו.׳
אחרת,
דומה לחציו השני .ואם אחר זה ,חזר ונאבד שינוי
הצורה מאחד מהם ,ושוב נמצאים שניהם בצורה
השוה ,בלי הבדל מזה לזה ,אז אנו אומרים שחזרו
ונתדבקו זה בזה, ,כלומר ,שחזרו ונתיחדו ־בצורה
אחת,
וכבר
נתבאר זח בענה״ק ,וצריך אמנם
לזכור ,שלא להתמשך אחר פשטיוח הלשון ח״ו.,
כי אז
יבא תיכף
בלבול הדעת ,והבערות יבא
במקום החכמה .וע׳׳כ ,צריך לחזהר
הכסוי' י ו ה ל ב י ש ה /׳ נ ע ש ה ל ה ם יי ב ח י ׳ ׳ כ ל י ם •
שלהן עצמן שנשברו בתחלה/׳
אחוריהם..
תכונות ,שאין האחת דומה לחברתה -אז אנו אומרים
הדברים ,״ ולהלבישם בצורתם
ופרצוף׳
א ב ״ פ פיב״יא'
שהוא ענין ישלי שינוי הצורה ,י
ד א ״ א /׳כנודע/׳ כי-־.שם־מקומס.־.וע״י אותו.
ש ל ם ,־ עם
ו נ ק י ב ה י ש ך"••/
אתר ,אשר
להפשיט'הצורח
־הבחי׳ישלהכלים׳
,
' " .י
בכל מקום,
הגשמיית המדומה כפשטן של
למעלה
הרוחני,
ממקום ולמעלה מזטן .וכבר טרחתי הרבה .להקל
על המעיין בדבר הזה ,אמנם עשיתי זה •במקומות
הכוללים ,אשר משם יוכל המעיין להבין.מדעתו.
על כל הפרטים הנמשכים מהכולל ההוא ,להעמידם י
בתכונחם הרוחני,
כי
אין
להאריך
בדברים
ללא צורך .והמעיין ישכיל ויבין כי בנפשו הוא',
לבל יכשל
בפםל^ ומסכה ח״ו ,כי .גלוי .וידוע,
שאין למעלה ודו ,לא עורף ,ולא עיפוי ,לא פנים
ולא אחור; ולא שינוים בזמן ,ולא שינוים במקומות
א ו ת ן ״ ו ״ ק דז״יא שהיו׳ א ו ת ת י בלי' כלים;
כמו שהאריך הרב בזה
קס״ד ,ונבאר פה כקיצור ,והנה ידעת מ״ש הרב,
בי ה כ ל י ם ׳ י ר ד ו ב ב ר י א ה כ נ ״ ל /׳ ו א ז ' נ ע ש ה :
שהארכתי ביפימיס ענף" א׳ ',כי" שם יסוד החכמה",
וזהו מכח
להם שם •בחי׳" כלים ׳ ב פ ר צ ו ף ש ל ם /י ואז/
ומשם .ואילך
נ ם הכלים ש ל ה ם ה ר א ש ו נ י ם שירדויומתו',
להוסיף ביאור רק על זה .החלק .שאינו.מבואר,
ו ה פ ס ק הזה דכתר נתבאר באורך ,בפמ״א הנ״ל בדף
- ,
נעשה
״מנקודה • ה א ׳ :ע מ ק :
למבואר
פ ב ״ פ וכו :/כי בקטנותם חכר ונקבה ,נבחנים .
ולמעלה ,־טייר למאציל ,דהיינו לפרצוף העליון ,כאמור
נתקן
י .׳
אביא
אז/
י
דבי״ע;
א#ר י
בענה״ק .באורך..
אמנם בפרצוף הכ״ן; מתחיל הפרצוף דק מאח-פ ,ומעינים
נ ם ׳האורות יכלר ל ה ר א ו ת פ ע ו ל ת ם וכחם:׳
דאיק
האמצעית יממש .י
וכחם /כי היו נכללין ב נ ק ו ד ה ק ט נ ה י ו א ח ר • .
ש־נתקנו הכלים־׳־בבחי׳־־־פרצוף:נמות
הגוק׳ דז״א עצמה •
מ׳׳ש באדרא על חנוק׳ חיא ,בטבור שארי ובטבור יי
שנק׳ כותל ,דבוקים זה בזה.
דראש ,שנק׳ גלגלתא עיניס ואחיפ,
להיותו מתוקן
מהמלכות הזו דעיגולים דא״ק ,שדם
לפועל ,ולא :היו יכולים •להראות•..פעולתן.,
הם
שבחו
בדברי הרב .ואיכ חסר בז״א הזה ,ספירת המלכות
ששניהם דבוקים
מדרגה אחת.
של
מלך
הדר• שכולל כל האצילות שנק׳ זיא דא״ק׳ כנ׳יל
שמלפנים .וזה אמרו,
ו ד ע כי באו״א ,היו ב ה ם ג׳ מ ד ר ג ו ת
נעשה עליית ..
בי האור
־ונקבה
השלימות.
כנ״ל.
אח״ב לעת תיקון בלים הנשברים,
זכר־
פונים
פניהם יזה לזד! /ו מ ד ר ג ה י ז ו ה י א ת כ ל י ת
מעינים ולמעלה ואח׳פ כנ״ל ,ובענה״ק בפמ״ם ה״ו זטיז
ממנו בלום ל ד ת ,
ד׳
,
עש״ה ,דע״ב נפסק האור בפה דראש דנקודים ,ולא הגיע
נשארו בנהי׳ נקודות נפרדות
ל מ ע ל ה מכולם /הוא
פב״פ .פ י :ש נ י ה ם
דרך נקבי עיניס ,שמתיר זה ,נחלקה בל סדרגה לשנים
וע״ב
•פנים.:מאירות
.עץיתחיים־ענף׳כט-
מעה׳
אשו :נה״י דכתר התלבשו
בחו״ב דניןודים,
עליית מ״ן' לנקבי עינים .אשר המ״ן ה״ם בחי״ב ובחיי״ד•
יחדיו .ולפיכך ,נעשו במ״ן ה א ל ו :י פנימיות וחיציניוח,
וסניס
נתעלו
ביארתי,
בכמה "מקומות,־־ וזה־
רק בענינים ״הכוללים,
כל
פנים מסבירות
קעי
עץ החיים ענף כט
ופנים ואחור .פירוש ,כיון שהמין כפול מב׳ נ ח י ׳ ,א״כ
יש להבחין .איזה מבפנים
הוא השולט בנודע,
נק׳ ם״ן דאחור,
ואיזה מבחוץ,
ולכן
דכל שבחוץ
אם בחי״ד הוא
ואם בחייב
בחיצוניות,
הוא בחיצוניות
נק׳ ם״ן
דפנים.
ונתבאר
אשר םעינים ולמעלה,
לעיל,
יצא הכתר,
נ ת ע ל ו נם
האחרים
הם/
החדשים/
על
אמנם
נתלבש בראש הזה בתיקון קוין שבה ,וע״כ נקי המלכות
נ ת ק נ ו בפ״א,
אמנם
הנה״י
בלולים
האלו
לנוקבא
שביארנו למעלה/
מתחלה
הוא
בהם/
וא״א/
כי א ר א
ולפיכך נבחן נס'הראש הזה בב׳ ראשים ,דהיינו
כפי צרכו של המקום.
והנה בענין ,זכר ונקבה ,כבר הארכנו די
באר בענה״ק ,וכןבענין אחור באחור ,כם״ש בפמ״ם
שם ,ההבדל
ענף כיד עש׳׳ה .ונתבאר
אחור חכר
אבל
ז״א /א ש ר ל א י צ א
יש רשימו
דחסרון
גיר ,כלומר מאור
ר ק ו׳ חלקי
נקודות לבד /שהם
והעצמות,
בהיות שורשו
ב ט ׳ חדשים של
ע״ס ע״ס שלו שנחלקו ל ב ׳ :מעינים ולמעלה שנקי או״א
באים
עילאין ,ואח״ס׳שנק׳ ישסו״ת ,והוא משום ,שנהיי דאחור
הראשונים/
ויניקה /ו א ח ״ כ
עיבור
לו בסוד תוספת /אותן נ ׳ החלקים
יבינו
לזכור ,ולקבץ כל הביאורים בכל המשך הלימוד
לאחור
,
ופנים כנ״ל,
כל צרכו מענף א׳* ומענה״ק ,והמשכילים
דנקבה ,אשר
בחי ר ק שלו/ולכן אלו ה ר נתקנו ת ח ל ה
דנקבי עינים בראש האח״פ כשם נה״י דבתר.
מאחור
ו מ ה כ ל נ ע ש ה יחד
החילוק ש ה י ה
הכי שנק׳ חו״ב ,והמלכות דנקכי עיניס כסוד המין שבה,
* א ו ר דראש הזה הוא אור דנה״י ,וע״ב מכונה התלבשות
עם
דרך הנ״ל.
מה
באור דנהיי ,כנ״ל,
ונתחברו
כליהם
פרצוף שלם א ׳ א ל הז״א .וכן
שהאור שבו ה״ס חג״ח ,והאח״פ ה״ס הראש
הזאת בשם נהיי ,דהיינו נ ׳ הקוים
פנים מאירות -
שמבין
באחור חכר
החכמה
מבחי׳ כלים דחג״ת,
מבתי׳ החביד,
ובכלים דחג׳׳ת נמצא צד האחור
כם״ש שם ,ובפמ׳׳ס בדף קם״ח דיה ולפיכך ,ובפם׳׳א
דף ק׳ ד״ה ובזה עש״ה .ולפי שיש בהזכר כלים
גיר,
דאחוריים םג״ר ,ע״כ ראוי להשיג
אמנם
שהם המוחין.שלו שלא יצאו
פרצוף הנוקבא ששורשה רק מבחי׳ כלים מהיי.
חסרו ג׳ ביחד
אשר בכלים דנח״י נמצאים רק אחוריים דחג״ת,
מ מ נ ו /לכן נם ע ת ה באים לו כ ל ש ל ש ת ן
דהיינו אור דחסדים ולא עצמות ,ע״כ אינו ראויה
דהיינו בישסו״ת ,וזהו כמ״ש הרב בענף י־ד ,שה״ת בעינים,
יחד •בעיבור ה ב י .והבן ה י ט ב /מ ה .ענין
מצד עצמה להשיג מוחין דגיר ,זולת ע״י הארתו
זיה״ז באח״פ ,ע״ש ,פי׳ שםעינים ולמעלה
דראש הבי,
בחייד,
והוא משום
המוזכר
ובחי״ד בגילוי,
אשר כחי״ב בגניזו
כעינים
נתלבשו
ולמעלה דראש הזה ,דהיינו באויא עילאין ,ונהיי דפנים
שבחי״ד כגניוו ובחי״ב בגלוי ,התלבשו באחיפ דראש הזה
שנקי אז״א ,יש שם ה״ת •שה״ס
שנתלבש שם נה״י דאחור מהכתר ,שבחי״ר בגלוי ,אמנם
כאחים דראש הב׳ חסר ה״ת ,ואין שם א ל א יהיו ,והוא
משום שהתלבש שם נה״י דפנים מהכתר .שכחי״ד בגניזו
ונמצא שאין שם ה״ת,
ובחי״ב כגלוי,
כי נגנזה בבחי״כ ,כאמור,
בפמ״ס
ורתבין
וככר
דהיינו בחי״ד,
נתבאר
באורך
זה
כענף ט״ו וט״ז.
אמנם שענין התלבשות נה״י דפנים דבתר ,גרם
יציאת
לחוץ
אמא עילאה
ונתמעט
מאבא,
קומתה לבחי׳ זו״ ן דאבא ,והוא משוס דבחי״ב הים בינה
שה״ם אימא עילאה נוקבא דאבא עילאה ,והנה באו׳ א
עילאין,
אשר התלבש בהם
כנ״ל,
אחורי נהיי דכתר
ב ת ח ל ה .ולפי ש ב ת ח ל ה
עיבור
אצלינו
א״כ נמצא המסך
עינים,
מתחת
וכח הצמצום
עילאה ,בבחי' ה״ת ואימא עילאה שה״פ בחי״ב ,נקייה.
לגמרי מבח הצמצום ,םשא״ב אח״כ כשנתלבשו בישסו״ת
הפנים מ ה י י דכתר,
אשר
שם ה״ת
בגניזו,
וכחי״ד
ובחי״ב מגולה בהמין והמסך א*ב קיבלה הבינה בתוכה
את כח הצמצום והעוביות שהיה מלפנים כבחי״ד ,ולפיכך
יצאה הבינה מבחי׳ ראש לכחי׳ גוף,
לקכל אור החכמה מהראש דאבא,
מגוף
ועם
כל זה נחשבו
כי
אלא
אינה יבולה
אור החסדים
דאכא.
גם
ומוחין
בכי׳מ ושים ד ע ת ך ל ז ה .
לא באו
התחתונים שלה
ש ו ר ש ועיקר /לכן
ב ע ת התיקון /באים
הישסוית לבחי׳ ראש,
אשר
מטרם
שלו ואתר שמקבלת אור הזה
אחור דנקבה ,ה״ם המסך
שיש
אחד ואץ
עיבור /ויניקה/
בז״א /ש ה ם
לפי ש ה כ ל
ועיבור ב׳/
באים ביחד.
כי ה נ ה ט ע ם ' ו ס ב ת ה ע י ב ו ר ש ל ז״א היד!/
מ פ נ י זד /,לפי
ש ב ת ח ל ד ״ היו
ו׳
חלקים
נפרדין זה מ ז ה בסוד ה ר ה ״ ר /כנ״ל /לכן
נ כ נ ם בסוד ה ע י ב ו ר ת ו ך א מ א /כדי לאסוף
החלקים ה א ל ו ה נ פ ר ד י ם ״תוך מ ע י ב י נ ה
ואז׳
בזה
בחינות
,
הזדככות
המסך
ולפיכך,
ונקבה עד
מזמן הקטנות חכר
גמר קומתם ,דהיינו עד שיהיה קומתם של שניהם
שוה בג׳׳ר ,צריכים שיעברו עליהם אותם
המדרגות,
ד׳
שפורט אותם הרב כאן ,כי מתחילה
הם אב״א ,שיורה אשר אחוריהם דבוקים זה בזה,
ו ה נ ה א ח ר ש נ ת ק ן ד א /נ ק ר א רה״י
מחמת
ד
שעליו
של
נעשה הזווג,
עש״ה.
כולם יחד א ל י ה בבחי׳ ת ו ם פ ת ל ב ד ,ב ר נ ע
היותן מקובצים יחדיו /ונם
לסבת שנתוסף .בהם
והוא
ת ח ל ה בסוד
ב ה ה ב ח י ׳ -שיש
שה״ם הרשימו
דחסרון ג״ר ,אז ראויה ג׳׳כ למוחין דג״ר .ובחי׳
וכן ב נ ו ק ב א ח ״ א /א ש ר כ ל ה ט ׳ חלקים
שבחי״ב בגניוו ובחייד בגלוי בסוד ה״ת שנמצאת בנקבי
אימא -
ויניקה
ח״א/
של הזכר בה מתחילה םבחי׳ אור דכלים דאחוריים
עתה
אור אמא/
כלומר ,בלי שום הפרש בין .בחי׳ אחור
חכר
לאחור דנקבה ,והוא מסבה ,שאחור דנקבה הוא
מבחי׳
דבחי׳׳א,
מםך
מעלה רק אור
שאינו
חכר איני
דחםדים לבד ,ונמצא אשר אחור
משמש כלום ונק׳ בחי׳ ג׳ גו ג׳ ,כלומר:׳אשר
דחב״ד ,הםח כלולים
חתג׳׳ת שלו ,ששם אחור
אמנם בנה״י שלוי ואחור חכר נעלמים שם בנה״י
ש
לן,
ש א י ן
ן נ מ צ א
ל כ ל
ש ן ה
א ח ד
כ
מ
ק
ח
ן מ ת
ם
ח נ ו
ק ׳ והבן .ונבחן,
ל
כ ן ת
שלם,
שפירושו
ב כ ח ב ׳ ס ב ו ת אלו /י ת ח ב ר ו יחד ויתקשרו
שיהיה ראוי להעמדת אותת דג״ר שנק׳ ראש,
עליית מ״ן הם ראש גמור ,בלי הבדל בין םעיניס ולמעלה
י ח ד .ואז /בזה ה ע י ב ו ר ה ר א ש ו ן /נ ת ח ב ר ו
ולהעמדו* אורות דחסרים וגבורות שנק׳ גופא,
ובין אחיפ ,וע״כ נחשכו לראש ,כמו או״א עילאין וע״כ
חלקים בבחי׳• קוים /כ נ ו ד ע /ו ה ו א
להיותם בבחי׳ אח״ס
אותם הארות דנה״י דבתר,
דראש הב׳!
המתלבשים באו״א עילאי ן,
מתלבשים ג״כ בישסו״ת ,וא״ב יש גם
תיקון קוים כמו באו״א
בראש דישסו״ת
עילאין ,משוס ששורשס
מצד
שורש ה א ׳ הוא למעלה מסה דכללות
הראש דנקודים,
י
דאחור
שנבדלים
אלא
בהםץ,
שבאו״א ד,ם
ובישסו״ת הם מין'דפנים,
מין
כנ״ל,
ו ב ז ן י ־ תבין מ ״ ש הרב אשר התפשטות הכתר עד לת״ת
גורם הססקילחו״ב שאינם יכולים להאיר זה בזה,
שעוד גרוע יותר ממה שהיו חו״ב אב״א כי הגס שאחר
השבירה דדעת וחג״ת שחזרו או״א
הבינה
היתה שוה ,לחכמה
החכמה ,כי
םשא״כ
אחר
עדיין לא קיבלה
אב״א ,אמנם עכ״ז
דהיינו .מבחי׳
ג״ר כמו
בחי׳
הצמצום,
לתוכה
שנתפשט נה״י דכתר בבחי׳ ־ מ״ן רסנים,
עבחי״צ בגלוי בהמםך חוה
בנ״ל,
אן
יצאה
מבחי׳
יחד ו
,
כי ח ס ד נ כ ל ל ב נ צ ח /ו נ ב ו ר ה ב ה ו ה ו ת ״ ת
אלא ,לכל אחד מהם נמצא
ח צ י
ה ת ח ת ן
חצי כותל -והיינו
ן לאור דתםרים ,ותצי כותל חעליון
המעמיד אור
דג׳יר ועצמות ,חםר לשניהם ,בין
ביסוד ,ו א ץ זה גקרא /ג׳ כלילן בג׳ הנ״ל.
לזכר ובין לבוק׳ כאמור ,וזהו מדרגה הראשונה.
ג ימי קליטה,
שיורה שיהפוך
י וזהו ע ד
שיעברו
מדרגה
,
ב׳ היא אביפ :
ואז /נ ת ח ב ר ו כולם יחד חיבור א ח ד יותר
הזכר אחוריו נגד פני
מ ע ו ל ה . ,ו ה ו א ׳ ש כ ל ח ל ק וחלק מ ה ם גכלל
בה מאור האחוריים שלו,
מ כ ל ז״ת ,כ מ ב ו א ר אצליגו בעגין ה ת פ ל ץ
דזכר .שהיא בחי׳ אחור דחב״ד .כגיל ,אשר בזה
שיש ב ה ם
כ״א אזכרות, .לפי שבהיותן
ש ם בסוד• ע י ב ו ר •ראשון/
כלילין ב ג /ו ל א
ניכרו
והיה כל א׳ מ ה ם .כ ל ו ל
היו ב ס ו ד ג׳
ר ק • הגי
•לבד,
•מכל ה ז /הרי
כ״א
הנקבה ,שהזכר משפיע
דהיינו מבחי׳ אחור
נעשה הנוק׳ מוכנת וראויה
דג״ר.
ונבחן*
אשר אור
לקבל אח׳׳כ ,מוחין
דאחוריים הזה3 ,עשה
בנוקבא בחי׳ פנים שלה,
כלומר ,בחיי
ראש
ששם אור הפנים .אמנם לא פנים ממש ,שיורה
השגת המוחין ,אלא רק
השגת
הכליפ
בלומר
דפנים
פנים מסבירות
וקיבלה
ג״ר דאבא,
כנ״ל,
לבחי׳ ד ק
ודאי
וא״ב
שהתפשטות הכתר םפניס דנה״י ,הוא יוהד הפסד םאב״א
דחז״ב.
אמנם
תיקון גדול
נעשה בזה
פנים מאירות
עץ ׳החיים ענף כט
לבחי׳ חג״ת מקורים,
כ״א /כי
הז״א,
הז׳ ה י א נ ק ו ד ת .ה מ ל כ ו ת .ואז
בםוד ו /ש ב ת ו ך א ו ת ה ׳ ר א ש ו נ ה
והם רק .והמלכות /היתה
שהיא אמא/
כי מתוך שישסו״ת נתפשטו בתיקון קוים למקומם,
נ ק ו ד ת ה בסיום ה ו א ״ ו /ב ס ו ד א ו ש י ט פסיעה
הרי שנרשמו בחג״ת ג״כ תיקון קוים .וגם אחר השבירה,
ה נ ז כ ר פ׳ ב ל ק ד ר ״ נ בפסוק א ש ו ר נ ו
שבל הז׳ אורות נסדרו והוחתקנו בגי קוין הללו דישסו״ח,
במ״ש הרב.
ובזה
תבין דברי הרב בענף כיו בתיקון הכלים הנשברים,
לבו/
ולא קרוב כמבואר
רה״/
שמתחילה נאספו לנה״י דא״א ,שכבר היו מתוקנים
מכח מ״ה חחדש שיצא מהמצה ,שנתפשטו מבח תיקון קוים
גם בנה״י ד א ״ א כ נ ״ ל ;
העלה א״א הנה״י שלו
ואז
לתוך החג״ת ,והיה זה כם״ש שם הרב ,משום שהאמצעים
דהיינו החג״ת
כסוד פרצוף או״א,
היו קצת מתוקנים
םשא״כ בנה״י ,ולפי שאורם מגולים היו מתגברים על
ע ש ר ה /דאינו] י ר ד ה״א וא״ו ה ״ א
ד /יהו״ה .פי׳ /כי נ ו ד ע /י ד ה ו י ״ ה
ורחבו
דמ״ה דמלוי
נה״י היה משום שהם בחי׳ גופא דישםו״ח ,שמשום זה
מהם״ה החדש ,ונקשרו החג״ת בנה״י בתיקון קוים ,מ״מ
היה חשש
שלא
בכח
יתגברו הנה״י
השולט בהם בגלוי ,ויעלו
וילבשו
ובל שמבחוץ הוא השולט,
וממילא
כמו שקרה בזמן
החיה והאצילות,
הקדים א״א ואסף לנה״י שלו
והיה החג״ת מבחוץ,
המסך
יתבטל
א ו ת ב א ו ת יחד בשם
ו נ ק ר א רה״י .י
ומאחר שנתבררו אחוריים חכר אז מהפך הזכר
אחוריו האלו ,נגד פני הנקבה ,כלומר ,שמשפיע
מאור דאחוריים הזה שנתגלה
בו,
גם אל פני
הנקבה ,שתהיה גם היא ראויה ,להשגת מוחין
םינים ש ל ה ם ,ו ה ם
רבים ע ת ה
לבחי׳
יצאו
לחוץ,
ולכן יצא גם ז״א
לינק
ואין יותר
חשש שיתגברו בבחי׳ המשך דבחי״ב שלהם מבח ישםו״ת,
בגופא דאו״א
בנ״ל,
ונשאר
הנקראים
הקליפות,
בסוד "הן
נקראים רה״ר,
הקליפות,
עם ה א ר ץ ,ש ה ם
לפי ש ל א י
נתקנו ונשארו נפרדץ ב ב ח י י ר ב י ם .
והנה
דפנים וגיר.
ראויה עדיין לקבל אור הפנים
דחכמה
כלים הזכים שלה ,נמצא תיקון • מדרגה .ההוא,
שחוכל לקבל על כל פנים ,אור דחכמה ,ככלים
העבים שלה.
ב י מ ו ת החול ,ה ש כ י נ ה ש ה י א
והנה שורש תיקון מדרגה זו ,מחחלת מראש
י
נ ו ק ב א דז״א ,ה י א ב נ ל ו ת _ ב ץ הקליפות
הג׳ דנקודים ,שנק׳ ישםו״ת׳ או התפשטות קוין
ב נ ל ו ת מ ה ענינה,
דכח״ב למקום דעת זחג״ת עד החזה ,שנתבאר שם
ענין
והבן
השכינה
ו ה נ ה ה י א נ ק ר א ת שם ב ץ ,ש ה י א הוי״ה
באורך בפמ״א בדף קם״ד וקםיה ,בסוד כל פתות
והנה
דמלוי ה ה י ץ ,כ נ ו ד ע ש ה י א מ ב ר ר ת ברורין
מג׳ טפחים כלבוד דמי עש״ה .אשר הבינה שהוא
כמיתת ז״א עד שליש עליון דתית שלו ,כבר ירדו
מ ת ו ך הסיגים ,והיא מ ע ל ה אותן ל מ ע ל ה
לא נגמרו לירד עד
והבן זה מ א ד
והבן היטב.
בענף כ״ג,
תבין דברי הרב לעיל
אחורי א ד א ,אכל אחורי ישםדת
מיתת נזקבא דז״א,
וז״ל,
ולכן האחורים ד א ד א
הז״א ,ואחורים דישסדת לקחתם
לקח אותם
המלכות ,ובזה תבין,
כי כאשר הזז״ן הס שויס יחד פנים בפנים,
עכ״ל .ותבין זה עם המתבאר בפמ״ס בענף ב׳ אות כ״ג
בההבדל בין כותל דז״א לבזק/
אשר הז״א
הוא בחי׳
חג״ת משורשו ,יש לו בחי׳ אחוריים דחסרון ג״ר ואור
החכמה ,זע״ב ראוי הוא לקבל אור החכמה ג״כ ,אמנם
הנזק׳ להיותה כחיי נה״י בשורשה,
אחור דחםדים לבד,
ע״ב
אין לר,
ואינה ראויה לאור החכמה
רק
מצד
שורשה עש״ה.
ואידה
דאחורייס
הם דברי הרב,
הז״א ,והיינו משום
דארא
לקח אותם
שהוא בחיי חג״ת דנקודיס,
וחג״ת דנקודיס היס הסת״ב וגופא דאו״א עי׳ ,אשר עיכ
מ״מ
הגם שנשכרו הכלים,
יש במקומו
בחי׳ אחוריים
דאויא עילאין .ועיכ אח״כ שנתקן ועלה שוב לאצילות,
הרי שמקבל
משום
ש
פ
נ ח י
שהז״א
'
נ ה
״י
ד א
י ״ א עילאין למוחין ,וכ״ז
מהמסך דכחי״ג
ביאור מ ץ ,מ ה .ע נ י נ ה .
היטב
אמגם
זהו ,סוד איסור
שבת
המוציא מרשות
שבד׳ בחי׳ דאדי ,אשר שם'הבינה ,הוא מעצמות
החכמה ,ואע׳׳פ.שהיא מקבלת אור דחםדים לבד,
מםוד הכתר,
שזים אשר כודב נחשבים לאחת,
ל ר ש ו ת ,כי ה נ ה ה מ ו צ י א י מ ר ה ״ י ל ר ה ״ ר
כמ״ש שם.
גורם ל ה מ ש י ך ה ב ר ו ר י ם ה ק ד ו ש י ם ש כ ב ר
עדיין תורת ג״ר' ועצמות בה מהחכמה,
ולפיכך ,אע״פ שיצאה לבר מראש,
אמנם
לרה״ר,
נבחן ,שאינה מקבלת מבחי׳ החכמה בכלים דג״ר
שהם
הסיגים והקליפות ,ו מ ע ר ב ב ק ו ד ש
להיות שכבר יצאה מכלל ג״ר דנקודים,
בחול.
ו ה מ כ נ י ס מ ר ה ״ ר לרד״״ /ה ו א גורם
הובררו
וגעשו ר ה ״ /
שהשכינה
דהיינו
שהוא
דחכמה
ב ש ב ת /ע ו ל ה מ ת ו ך הקליפ׳
ה ם חדשים ו ל א מ ן ברורים ה א ל ו .ו ה נ ה
הוא בחיי חג״ת משורשו.
ואשחליס כותל דידיה,
שלה ,הנה
דנקודים,
אוחה -הבינה ,יצאה לבר• מראש
דהיינו מתחת הפה דראשייהז דאדא
ב ש ב ת ע ם ד א ) ,הם נ ש מ ו ת ח ד ש ו ת (
מבחי׳
ונתבאר שם דאיהו נקיט חסדים
לראש שלה
ואור ח ו ץ
דחכמה
קיבלה לזו״ן
לבחי׳ ראש ,מכח המסך דבחי״ב שלה ,משורשה
אמנם
דהיינו אחור
כסוד אדא עילאין ,שאור דראש דחכמה קיבלה
ו א י נ ה ב נ ל ו ת .ו א מ נ ם הזווג א ש ר
למעלה,
לה
נוקבא דחכמח ,שהיו קומתם שוה בראש דנקורים
עילאין ,למקום המלכים דעח וחג״ת; ומ׳׳מ נחשבת
ותברר
הנוק׳ להיותה רק כחי׳ נהיי משורשה,
גוסא דישסו״ת כנ״ל.
ב ב ח י ׳ מיץ ,ושם גתקגים,
אז הנה״י
ד א ד א ,הם מוחין ל ד א ,והנה״י דישסו״ח מוחין לנוקב*,
הוא
ונעשה מהם
ק צ ת ניצוצי ק ד ו ש ה ש ל ה ם ב ת ו ך
דהיינו החג״ת ,אז נתקשרו הנה״י היטב בחג״ת,
ובזך,
בחי׳ הוי״ה זו
בהחג׳׳ת האלו ,אח וריס
דחב״ד,
בסו״ה חכם באחור ישבחנה ,להיות הנוקבא איננה
עתה שנכלל בנה״י םבחי• האחורים וגופא דאו״א עילאין,
משוס שהמה בעצמם
ששם
מקומם.
מתפשטים מתוך הנה״י שלו,
הזכר מביטים\ כלומר שמשפיעים ,באחורי חנקבה,
החג״ח,
בבחי׳ ו״ק מתפשטים ומםותקים עכ״ל .והיינו כנ״ל ,כי
נכללו ג״ב
ה ש ש ה שלו נתחברו י ח ה ו נ ת ק נ ו
וממילא
ניכרים
ה ו א ,ש ל א נ ג מ ר י בירור שלהם ל ה צ ט ר ף /
והחג״ת הס גופא דאו״א עילאין
מהם בחי׳.אור החיה שבהם ,מאן״א עילאין.
אמנם
השניה אב״פ,
מדרגה ג׳ פנים באחור :שיורה ,אשר פני
לתוך ולפנימית
מתוקנים ונתגלו אז כל ה ד ק .
כנ״ל ,עי׳ שם.
בלי שום הפרש
במדרגה
והבדל,
ולפיכך,
מבחי׳ גופא דאו״א עילאין.
וזה
שהחג״ת כלולים בנה״י בלי הכר ,וכן
דדכר ובוק /דבוקים,
אחוריהם
שוב אוד
כנ״ל ,ובזה נמתקו הדינין הנ״ל מנה״י ,כי קבלו בתוכן
אמרו שם,
נהיי ,שאין שם מאחורי חב״ד כלום ,והוא הנבחן
אלו הזי מ ל כ י ם ש ל זו״] /עכ״ז׳ ב ה כ ר ח
שביה״כ,
ואחר שיצאו נה״י דא״א
אלפין /ה ו א
ו ד ע כי אע״פ ש א נ ו אומרים /ש נ ת ק נ ו
גם החג״ת מבחוץ,
ע״ש ,אשר םשום זה אין נכרין בו כלים דאחורים
בז״א /״ א ש ר
יחיד ומיוחד/
דבחי״ב
ג׳ גו ג׳ ,דהיינו החג״ת כלולים בנה״י שלו ,כנ״ל
נעשה חידוש הזה ,ע׳׳י אור.עליון ,אשר החג׳׳ת
דאלפין ,מ ק ו ש ר ת
אחד
שלו ,כי םקודם זה בעת היותם אביא ,נק׳ בבחי׳
כי נ ע ש ו כולם יחוד ו א ח ד ו ת א ח ד .
ונתקשרו,
עי׳ בפמיא כ״ב ,וע״כ
ונקרא ג״כ התפשטות החנית מתוך הנח״י
אלא חצי כותל ,דהיינו כבחי׳ חנוק /שהיא קומת
האמצעים וכו׳ עש״ה .והיינו כנ׳יל ,דעיקר השבירה של
*הופרשו ויצאו מהעצמות כמו נר שהופרש ויצא מהאבוקה,
הפנים ממש מפני הדא כמ״ש בעיה.
אצלינו ,ואז נ ע ש ה
המלכים
אע״פ שהגיע להם תיקון קוים
.כלומר שנעשית מוכשרה בזה לקבל אח״כ אור
חכר ,אשר מקומם בחג״ת שלו ,דעל כן אין לו
ו ד ם ש א מ ר ו בתיקונים קס״ו /רה״י
נכהו
מעז
ומוציאין
ת ר ד . .ב ש ב ת למקום הסינים,
מהם
ברורים,
להעלותן
משם
ר ה ״ ו /ל מ ע ל ה א ל ר ה ״ /ונם זהו
פנם נ ד ו ל מ א ו ד מ א ו ד ,נ מ צ א כי איסור
המכניס
שלה,
.ועוד ,שהרי אינה מקבלת רק אור דחו״ג ,שהוא
בהי׳ ז״ת שנקי כלים העבים שלה .וז״ם הכתוב
חכם באחור ישבחנה ,אשר החכמה משפיע לח
מאורו רק באחור שלח׳
דהיינו בז״ת שלה,
כלומר״ בכלים העבים,
משום שאינה יכולה
לקבל
בכלים הזכים שלה ,דהיינו בכלי׳ דג״ר שלה ,כאמור.
חה
מעה
,.עץ.החיים <גנף ל
פנים מפבילות
י
דחכמה ,שה״& :הכותל ע ל ו ,בי מרויח ע״י המסך
קומה של חכמל; .זאיהי' נקטא גבורות''•ומשתלים
המכנים
כותל
תלוי
דידה ,כי הז״*ג משפיע לה מאחור שלו־ בחי׳ אחור דובר,
דהיינו אחור דזזכמה ,עש׳׳ה.
והנה נתבאר דברי הרב,
משפיע לה עתה הגבורות
במלאכה
בין
רק הזיא .
ותברר
הקליפות,
ו ה נ ה נתבאר •,אשר הזית דנקודים׳ שנשברו ומתו ,נעשו
ואחר
•. . .׳ בהם .ב׳ תיקונים נבדלים• לצורך תיקון קוים בהם,
אחד לחג״ת ,ואחד לנהי״מ ,והחג׳ת נתקנו ע״י ההפשטות.
כח״ב לחג״ת ,שה״ם יציאת
דישםו״ח,
רישא
•שהיה-שום
ככל האבי!׳ע ,שלא יהא נמשך מב׳.םיני התיקונים הללו,
אפי
וע״ב צריכים לזכור ולהבין .אותם היטב ..וזםויה ,כנשר
בהיותן
דהיינו
הישסיו״ת שיצא לחוץ םאו״א ,כנ״ל המכונה כאן' בדברי
הרב התפשטות כח׳׳ב למקום חגית דנקודים ,הרי גרמה
בזה קשר קוין בחג״ת ,כנ״ל .ונעשה במקום החג״ת זווג
סב״פ,
עדיין
א ב ״ א .לפי
בב׳
ונכנסו
בזה ,כנ״ל,
אמנם זהו שגרם שהבינה,
בפני
עילאין ,קומתה שוה' עם אבא עילאה ,עד הכתר דאבא,׳
דהיינו
א מ נ ם ׳ ע ת ה יצאה לבד מג״ר דאבא ע י ׳ ,
מפה דראש; ואבדה חצי קומה העליונה דאבא,
למטה.
.
דהיינו
הג״ר דאכא שמפה ולמעלה ,ואינה מקבלת א ל א מהז״א
דאבא ,שנקי ישראל סבא,
הנשר
דאבא .זזהו שרמזו ד ל ,אשר
רחמן על בניו,
עופות י את בניו ממנו,
דאבא
עילאה יצא
־מחוץ לג״ר דאבא
שבירת
^ ר א ש ׳ ד א ב א ע י ׳ והג״ה בנ״ל- .ןז״ס
רמזי ־ ח ד ל ;
אור
ארא
שלהם
הכלים
היו
כנ״ל,
פב״פ ,א ז
יורך
ונמשך
.
.
עדיין
.
ביושר,
כי
:
,מ ק ב ל ת את .החץ הזק כה,
.כי.חץ
מלשון מחצה,
בי
נתבאר
תיקון,
והגה
נחצה לחצאין כנ״ל ,ואבדה חציה העליונה ,ועשתה זה,
כדי שלא יכנס ה ח ץ בבניה ,כי החג״ת נה״י,
מקורים
1
שמתו ונפלו לבי״ע ,אין להם שום תקנה עוד שיחזרו,
לאצילות',דהיינו לאור החיה"",וג״ר דאבא,
זולת ע״י _
•יציאתה ש ל א י מ א ע י ל א ה לחוץ׳כנ״ל ,ואע״פ שמתחילה
עוד גרמה נפילה יותר־ גדולה לכלים הנשברים ,כי היו י
בג״ר .דכי״ע ומשזמ יציאתה גסלו ...לזו״נ דבייע ,כנ״ל,
בפמ״א דף קם״ו ד״ה אמנם .אמנם אח״כ יסבה אמא לפנימ
דהיינו לראש ,כמ״ש הרב
בשער התיקון,
דתת^שטות
כחיב שהיה בחג״ת חור ונאסף' לג״ר דנקודים ,י זזזה״ס י
חזרת •אמא לפנים כקומה שוה' ' ע ם א כ א עיילאה,
:
כמו
שהיתה מטרם היציאה לחיץ,־ דהיינו שישסו״ת ואו״א עי׳
חוזרים ונעשים סרציף אחד ,׳.וכבר ידעת שכעת שהיתה
<י
מתפשט כן
דחםדים
בשם בחיי׳ב ,שנבחן * נ ת ע ב ה מחטת זה ,כ י אור
שזה
דרך
יכולים
על המםך ,ועלה או״ח בשפע גדול,
אז
הבינה לינק א ו ר דחםדים מהכתר,
מפני
דחםדים כ ב ר נובע
,בהם מ א ה
והיה
לקבלו,
ועד״ז,
במקרה
למטה
מ מ ש \ ח״מ ,י ע ״ כ
ב ה מ ש ך א ו ר פגי
בע״י,
ועי״כ
בא
אם
שלו
כשנעשה שם
,שלו! ונמשך
א מ א בחג״ת ,עלו לתוכה כ ל הו׳.אורות.דכליסהנשברים ,י
דאו״א ,א ש ר ה ם
מפני שהיתה א ו במקומם ממש, ,ובבר י ד ע ת .מ ה דבייל -
׳ ־
מבח
Q
י
א
ז
.
ועלה או״ח ממטה למעלה ,אז חוזרת
הזכים שלה ,א ל א
אינה מקבלת בכלים
אמנם
דהיינו
בכלים העבים שלה,
בז״ת ,כי נבחנת לחוץ מבתי׳ ראש ,לםבת יציאתה
מראש דנקודים
אמנם
כנ״ל.
החכמה מגיע אליה בז״ת׳
העצמות,
אח״כ , . ,כ ש א ו ר
בהכרח.שמספיק
גם
ז
ס
ח
ה
צ
ח
דרך אחור שלה ,ואז שם מתעבה האור׳ וכאשר
ב ה
מ
כ
ל
ה
ן
א
ר
לילך
ד
ר
ולהגיע עד
ך אחור׳
ןן&ניס שלה ,בםו;׳ה וחכם באחור ישבחנה עכ״ל.
tf t v
רין <?m
ב ,״ שלח ,,ששם בהכרח
שטתעבה
=M
מחוך שכללוחה
mn
והימי
ודקים
ממס
ג
ב
י
נ
ת
ע
מ
מ
ש
ן
ר
הוא ג ״ כ עצמות של החכמה; 'וזה אמרו ,שמקבלת
ת
ך
י
וי ?י׳3
2 D
א
^ו
ז
ה
9י׳9
ר ח כ ^ ח ל5חי« גוף,
א פ ש ר שיהיו
ו נ ו פ ל י ם גם
3מקצח,
בהם
והיתר.
אב״א,
גשארו
האחוריים
הארי
5
ך
ך ?4ים שלח,
י
״ההיא
גבלע
והיינו
לבחי׳ 3״ר
מגחן .שח$ם 8ש נ ח אח ה5ניס שלח
דרך כלים
ראתוה בםו״ה חנם באחור ישגחנח ,וחבן היטב,
מרמה ד למעלה מכולם הוא ננ׳׳מבג אשר
החזה
ע ב י ם .ונסים מ א ד \ ,ו ת ר
א
שבמקום החזה
0עןג©ות חחכ9ח ,ע ״ כ או8ר שסוף סוף מגיע זח
בין^ב׳
ז
על המסך
ממנה אור העצמות,
י ע
שבחי׳׳
א״א ד ר ך
ונכנס
גם כ א ן
הזווג
בע״ם דישםו״ת הנ״ל,
היה
נשברים
ז ^
ולפיכך חוזרת
ש הקרום להמ״ן
האור י מובלע
והיו
מאליו• מלמטה
כ א ש ר עדיין
החזה
בלתי
בהפרצוף
שאור
לבחי׳ ראש שבה׳ משום שאור• הןזכםח ה״ם אור
ובהירים
״
מאור החכמה,
האור
ל ק ב ל י ג ל ל / /לפי
זבים
באין ערך
עשייה.
בא
א ו ר ו ת גדולים
והגה
דחםדימ ש פ ל
נקודה
ד * מ י ב ך ^ ש ך א ו ר .פגי
.מהאחור^ים.
י <
וע״כ זה ה ח ל ק
פניה ש ל הבינה להחכמה ,ומתיחדת עמה ומקבלת
בלתי
והיה
? ^
מאור החכמה
שבאה בהתפשטות הזה ,נילחן בשם בינה׳ המכונה
ך
ואז,
ה
כ
רי
ת
ל
י
י
נ
בחי׳ אור
שכאשר
מסכים,
הפגים .ה ם יותר
מיתה
מהכחר,
ה
ת
ג
ש
א
לא
,תיקון
' ל א ח י ו _יכולץ
הם
נחעבה,
התעבות הזה ,ה״ם
ע״
ב
פ
ם
״ ׳
א ;
דנקורים,
היה
הם
ג״כ.
ביגיהס מ ״ ל ,
.,יבולין
אשר
פניה להחכמה ,ומחיחדת עם החכמה פב״פ עש״ה.
אצלינו
אפילו
גדול < ר ג
א״א
לעיל בענף ד ,
למעלה ,מ כ ח הזווג שעל המסך׳
.
בםוד
ה כ ל י ם ,לפי,
.,היו,או׳׳אייפב^
״אמרה מוטב-שיכנס • ה ח ץ ב י ,כלומר משום מדת הרחמים
לא חסר לה,
עצמות •חכמה ,כ מ ״ ש הרב
האורות
זה .בחסד שלו,
בהיותם
ה י ה ,שום
דנקודים ^,ונמצא בזה שאבדה חצי קומתה העליון' ,דהיינו
הכתר.
להיותה מ מ ש
אור
תחתונים,לסבול
ונתפשטה עד החוה
כ י חכמה
לינק
האצילות,
החץ בי ואל יכנום בבני ,.,ע ״ ש בפירש״י ד ל בפסוק ,ו ל ק ב ל ו ,״ ו מ ת ב ט ל י ם . .
כנשר יעיר קנו .ןבו׳ ,בי רומןיפ בזין ל א ט א עיי שה״ם
ה א ו ר מ מ ו ע ט ״דרך מ ס כ י ם ,ויכולים ה כ ל י ם
שורש מדת_הרחםים בבלהו עלמין ,וכמו •&*&רו בזוהר
הוציא את א מ א לחוץ
התגברות הבינה,
אור דחםדים מן
? ר ענין
ואחר\.חיקון׳
אודות בנח,
שה״ם
אב״א,
טרם
־ בחץ ,לכן נושא א ו ת * ע ל כנפיו ,שאומר מוטב שיבנוס• ,ו ב ל ת י ! ,מ ס כ י ם ׳ ״ ״ ו א ז א י ן ה כ ל י ם
בי
שבצדי
נ מ צ א י ם שם
בסוד יוד ונון
ש מ צ ב ם בהפיכת פנים זה מזה ,שנחבאר
פוסקת
,.בלתי..מסכים,
אמנם ירא שלא יהרגו את בניו
חובל לקבלו וכו׳ עכ״ל .והענין׳ כי זה דומה לכל
א״א,
ה י ה עדיין ש ו ם
ופורח למעלה מכל העופות ,ואינו ירא ,שמא יגזלו שאר
בכל
בתוך
תיקון ,כ ב ר
גרם
דהיינו חצי קומה התחתונה
ופב״פ .ה נ ה
שניהם.״.
בלתי
ולהגיע עד הפנים שלה.
אור החכמה המכונה שם בחי״א נתפשט ,ובתץדין
בץ.,פני א ב א לפני א מ א ,ו מ א י ר
,והנה
ואז
וזה
דהיינו ע״י התלבשות נהיי דפנים דבתר כנ״ל.,
דנקודיס ,שזווג הזה נק׳ הסתכלות עיינין דישםו״ת
האור ,וכאשר יתעבה האור,
לילך דרך אחור,
יוכל האור
ונתבאר שם ,א ש ר בסוף התפשטות ,שהגיע הזווג
דגופא.
זה
אלא
שהנה
צדדי
..באמצע,
מחעבה
דרך אחור שלה,
נ ו ד ע ,כי א ר א ע ו מ ד ץ
..הפנים .של..איא.,
שהיתה באו״א
אכ״א,
בסוד״ -נ ק ו ד י ם ,
.בנבורה,״:ובהיות
שמתוך זה .נמשך הבתר דאו״א
.כסדר
.ואחור
בעתיק.יומין.,הנה .בצאת
,
בדרך
לבאר
תיקון כ ל ל
שלאו״א,״
יעיר קנו.,על גווליו ירחף ,יפרוש כנפיו יקחהו ,ישאהו
למקום
מהקליפות
התיקון
שהם:
־ ב פ נ י ם ,ופנים .ב א ח ו ר ,
ואין ל ך תיקון קטן או גדול י
החזה
אינה מקבלת
דאור ישר
בחי׳
קצרה,
ודע
שבהם
על אברהו ,כי מכח התחלקות א ו ״ א עי׳ לב׳,
הבורר
ואז שם
זווג ד ח ר ב ׳ שנחבאר בענה״ק ,א ש ר ה ח ר ב דע״ס
.נחזור
•המרדנות הנ״ל,
'הולכים ונתקנים כל הפרצופין וכל המדרגות דד׳יהעולמות
א ב י ״ < עדי גמר התיקון,
שגתבאר
ובזה יש מעלה יתירה שטקב^וג
הבירור
ענף ל
והנהיימ
"שב׳ התיקונים האלו י המה ב׳ כללים גדולים,
ברורץ
*•י
הנקבה אור הפנים ממש ,א ל א שלהיותו אור גדול,
והסיגים.
בנ״ל ,ואז משיגה ג״ר דהיה .י
נתקנו ע״י מ״ה החדש,
אחרת,
םבחי׳ אחוריים דאו״א עי״,
שיצא דרך המצח דא״ק.
והוא
f.
וזה אמרו,
ע צ מ ו גורם ד ב ר ז ה ה ג ״ ל ,ש ת ג ל ה ה ש כ י נ ה
יש •מוחין דאו״א ,משום שיש לו אחוריים דאויא ,משא״ב י
חנוק׳ אין לה א ל א
מרשות
לרשות
מ כ ל ל ט ״ ל מ ל א כ ו ת ד ש ב ת ,כי בן
אשר •בעת .שהז״א עס הנוק׳ הס פביפ ,מ״מ רק בהז״א
מוחין דישסו״ת לבד.
הרבים
היחיד,
פנים מאירות
הזכר והנקבה
עונים
שהנקבה מקבלת
שלח״
שנבחן א ז ׳
ומדרגה זו
פניהם
זה לזה,
כלומר,
אורדג״ר מחזכר ,בכלים
שקומתם
של שניהם
הוא תכלית השלימות.
ןטרס
וגייר
שוח,
״עץ החיים.•,ענף ל
..,פנים.מסבירות
לן הרכ בםכו״ש ש״ו חיב פ״א כשיורד העליון למקום
התחתון הרי הוא כמוהו ממש .וא״כ יכלו ז׳ אורות דחגית
נה״י דנ קודים להכלל בה ,שהרי המה עם אמא במדרגה
אחת .שזםו׳׳ה כנשר יעיר.קנו על גוזליו ירחף ,כי אמא
.נ ב ל ע .ו נ כ נ ס ב ה ם מ א ה כי .ה ו א רוחניות
בתכלית ,ו ה ם חשוכים
שפרשה במקום החג״ת,
שה״ם ג׳ הקויס שלה,
וסוד
ונמצא בזה,
אשר
אחורים דאמא שנקי כנפים בנ״ל,
אח״ב בחזרתה לראש דאבא עילאה במקודם ,גם הז״ת
עולים עמה לשם,
שו״ס
בי אבר
ישאהו על אברתו,
הוא בינוי ליסוד ,כנודע ,ויורה אשר הזי אורות שעלו
וגסים /לכן אינו
גכגס ב ה ם ר ק א ו ר מ ו ע ט /ויכולין לקבלו,
נתפשטה למקום הז׳׳ת ומרחף עליהם ,ואז יפרוש כנפיו
יקחהו ובו' ,דהיינו שהבנים עולים לה ונכללים בכנפיה
—פנים-מאירות
ולכן ע מ ד ו
א ו ״ א אב״א/
בתחלה
ובזה ל א מ ת ו ב ש א ר מלכים /ש מ ת ו מ מ ש
א מ ג ם האחוריים
וירדו לעולם ה ב ר י א ה .
,זווג הזה
אור
שמשתהה שם
הגדול
זמן חדשי העיבור
דהיינו למקום ד ת ,שהוא כולל לכל תיקוני אכי״ע.
והנך*
אין עדיין
מוצא שביציאת _אםא לחג׳ח,
שוס
תיקון לנהי״מ ,אלא אדרבא כי אז נשברו הנהיימ,
כי
דהיינו הסת״ב שלה וגופא,
לגמרי
נפרשו
מאור
העצמות ,בנר שיצא והופרש מהאבוקה• ,במ׳׳ש ב פ מ ״ א
;
דף קםיו ד״ה אמנם ,ומה שהיה בהם מבחי׳
שלהם אותן א ש ר
לאמא עצמה
היה מוברח להתעלות
ונשאר מקום נהי״מ דאצילות
אור' ,והוא
אינו ראוי
משום שהבינה עצמה
שהיתר.
היוד
היחה בחסרון ג״ר,
שלה,
בבחי׳ ה כ ל י של
כנודע .וכמבואר ,שכל
נשתברו
' ד א ו ״ א ,כי ש ם נ ת ב א ר ב א ו ר ך ,
כ א ש ר ירדו א ל ו האחוריים
והנה
ירדו אחורי א ב א
א מ א כלולים
כלולים מי״ם ,ואחורי
ואחורי א ב א
מי״ס נ ״ מ
ולמטה ,הופרשו לגמרי מאצילות
בלי שום חיבור עם
ונפלו
קוין דישםו״ח ,ואח״כ חזרה אמא לג״ר ונעשו הזווג על
ואז
הז׳ אורות שנשאה א מ א באברחה,
החדש דהיינו ה ד ת :חגית נהי׳ימ ,באו״י ואריח ,שה״ס
מ״ה החדש ,־ וה״ס
דאי דאיק,
בחג״ת נהיי
המתוקן
בתיקון קוים.
דז״א,
, .ד א ךא״ק. .,דהיינו
תיקון קוין .שהחג״ת נה״י מקושרים זה בזה,
הנעשה
םכח שהעלתה אותם אימא למקום גיר דנקודיס כנ״ל.
ואחורי א מ א ירדו נ ם ה ם
.ועמדו
ננד
א ל ו ב א ח ו ר ואלו בפנים/
'..
אב״א.
וזה אמרו ,אשר ב״ן הבולל בל האצילות,
וקו שמאל,
ונו׳ ש ה ם
םע״ם דא״ק ,ועתה נתעלתה ונכללה בבל ספירה וספירה
מע״סיעד ההכמה ,שה׳׳ס נקבי עינים_,בנ״ל ,ונמצא דבל
י זה אינו אלא בחיי מלכות דאיק
ואלפ
שגם אור היסוד דא״ק
בזווג של הקו שמאל,
ו ד ת ד א ד א עילאין,
לבדו.
נמשך לג״ר
ויצאו שם
דנקודיס
מכחו גייר
וגיר וז״ת דישםדת.כנ״ל,
.ככף ודעת שכל מה ש»?נא מ<&וד דא״ק,
אמנם •
נתנטל ולא ,
.נתץיןם ,כנ׳׳ל.. ,ו^א נשאר שם ףק מה ששייך אל קו
,׳*8אל'לבד ,כלומר ,להיות לם״ן ? זווג ,שכ״ז הוא רק
5
מכחי' מלכות דאיק ,כאמור.
הה
אמרו• בענף כיח ,כלל העולה ,ששם ב״ן הכללי
הוא חנפש ,והיא ז׳ מלכיות שיש בזן״ן ,ואלו יצאו
בכחי׳ עיגולים ,והס מ״ה וכ״ן שבשם ב״ן הכללי ,עכ״ל•
והיינו כנ״ל,
שכל בחי׳ אור הזכר
וקו-ימין
שנמשך
..מיסוד א״ק ,כל זה חזר ונתבטל ,ש ל א .ה י ה מבחי׳ זרע
של קיימא ,משום חסיון תיקון,קויס כנ״ל ,ולא נשאר
א ל א בחי׳ קו שמאל לבד ,דהיינו בחי׳ התכללות המלכות
שנעשה ישם בכלהז ע״ס ,וזהו שנקי" עגילים או נקודות,
י משים• שחקו ששאל ג״כ לא חיה מקושר לראוי ',דהיינו
-שחע״ס.שכו אינם מקושרים
זה בזה כדוגמת קו אחד
ממטה למעלה ,אלא בהי׳ השמאל שבכל ספירה וספירה
־
׳
םח7ס
האור
מבחי׳ הב״ן של ה״פ דאצילות,
להיות
שבא
בחי׳ אב״א
ואב״פ
וכר.
ללמדנו ,שורש הד׳
להבינם היטב משורשם ,משום זה מראה לנו׳ איך
בנין הפרצופין הולכים ומתגדלים
מםיבת השינויים
הבחי׳ הנ״ל,
על םדר
שבע״ם
ד׳
דב״ן
ממדרגתן
אינם תלויים בע״ם דמ״ה ולא כלום ,זולת בע״ם
דב״ן לבד כנ״ל.
השתלשלות הב״ן
לפיכך
מפרש הרב
כאן,
והבן.
וזה
באנפיה נפשיה,
אמרו לקמן בענף ל /בסיום הדרוש ,זז״ל׳ ועדיין
הם בבחי׳ נקודות בלתי תיקון כלל ,ע״ש .דהיינו
להשמיענו ,שאינו מפרש כאן כלל מבחי׳ התיקון
.שה׳׳ם החיבור דע״ם דמ״ה החדש ,שצריכים ודאי
אמנם אינו מדבר בדרוש הזה כלום .אלא יתבאר
דזוץ
לעולם
ה ק ל י פ /א ב ל אחוריים ד א ר א
נקרא.ירידה
והשתתפותו עמהם ,ומשום שד׳ הטדרגות .הללו
ונשארו א ר א
בלע המות לנצח
מנדולתם
מ״ה
שזולתו אין שום אור יוצא בה״פ אצילות .ומהם
י,,-
כ נ ו ד ע בסוד
בטרם
יציאת
החדש
להתחבר בכל מדרגה ומדרגה מד׳ המדרגות הללו
ה ב ר י א ה ב מ ק ו ם הקליפות ,א ש ר ה י א בחי׳
שיצא בע׳׳ס
דא״ק,
העליון• זולת
באמצעיתא,
כ א ש ר נ ש ב ר ו ,מ ת ו מ מ ש •ונפלו
היא מלבות
כלומר בחי׳ הכלים
נוקבא
ו נ מ צ א כי הכלים• ש ל מ ל כ י ם
המות,
דנקודים ,שב׳׳ז הוא׳ רק התעלות המלכות ,שהיתה למטה
האחוריים
של
ד ד א ,והיא נ ש א ר ת ע ו מ ד ת
.וזד..,אמרו ,אשר מ ״ ה ה ח ד ש ׳ הכולל-כל האצילות ה ו א ;
חגית ,נה״י.הנ״ל .,שיש בהם
מוכשרים
עודם
האחוריים
.שבחי׳ זו נק׳ מיתה .,וע״ב
נאצל המ״ה ׳
שיתגלה בהם
לא יתכן כלל
ירדו ונפלו ו ע מ ד ו נ נ ד הפנים ש ל נ ו ק ב א
הג״ר ,כםיש שם בפט״א,
נקודות .וזהו עיקר בנינם,
אמנם
אינם
בסמוך .אמנם ודאי ,שגילוי שיל המדרגות וגדלותם
וע״כ ההתפשטות דהםת״ב שלה
הוכרחו אורות דנה״י להכלל בחג״ת דשם,
,
כלים יצאו ,קודם שיצאו ה א ו ר ו ת .
שהוא
והחג״ח בג׳
אבי׳׳ע המה בעיקר מע״ם דנקודים ,שנק ב״ן או
שבהם לבדם מצד היותם בסוד הנקודות כמ״ש
ועי׳ לעיל ,אימתי
אצילות,
מפה דישםו״ת •
נ ו ק ב א דז״א
הנקודה
שבמקום החג״ת,׳.
להחזיק שום
שתדע כאן ,אשר עיקר בנין •הפרצופין דד׳ העולמות
עליון אפילו בהיותן בסוד א ב ״ א ,נ ת ב ט ל ו ,
ל א יכלו ל ק ב ל
הזווג דאו״א עילאה פב״פ בקומה שוה ,ואז נאצל עיי
נולד
כ י ת ח ל ה נ ע ש ה וכו׳:
צריך
אור
ירדו ל מ ט ה /ו נ ש א ר ו בעולם אצילות ,ב מ ק ו ם
ויוצא
בקיצור
והענין
התיקון
ובו
,
וענף כ״ח ע״ש .והנה בענף הזה ,הרב מדבר רק
עמה נבללו ביסוד דאמא עילאה לבחי׳ ם״ן ,ונעשה בזה
לחוץ,
חלוקות אלו,
ע נין
נבאר
בחיבורו של מ״ה החדש ,המבואר לעיל בענף כ״ז
והכלים ש ל ה ם ש ל בחי׳ האחוריים ה ה ם /
שנק׳ מ״ה החדש ,אשר אחר
וטרם
שנבאר
•מעט
ל ב ה • כי נפלו
במקומו בדרושי עולם התיקון כע״ה/
בהמשך ב׳ הענפים האלו כ״ט ול׳,
וזכור זה
וכמ״ש עוד
בזה בע״ה.
והענין
כ י ת ח ל ה נ ע ש ה ימ נ ק ו ד ה ה א ׳
ע ת י ק ו א ״ א וכו׳
מן ה ב ׳ ו ח ג ׳
ב ח י נ ת ב׳ פ ר צ ו פ י ן דאב א ו א מ א וכו׳:
ואנו מוצאים כאן בדברי הרב שינוי גדול ,וירידה
ה ע ל י ו נ ה ש ה י ו • באחורי א ו ״ א
בב׳ הנקודות חו״ב דנקודים ,כי ,שם היו החרב
במקום גוקבא ך ז י א ; ב א צ י ׳
בראש דנקורים בג״ר ,אמנם•כאן•באצילות״ ירדו
באופן, ,כי מ ת ח ל ה היו האחוריים ה א ל ו
לבחי׳ גוף,
למטה מפה דראשו.
נ ק ר א •מלכים -מ מ ש ,י ו ב ר ד ת ן ל מ ט ה געשו
ולא.עוד ,אלא אפי׳ א״א ,שהוא מבחי נקודה א׳
והיד.
למטה
שרים ,ו ז ה סוד הפסוק/
ישרי יחדיו
כי י א מ ר -הלא
השרים
)כולם( מלכים• .כי
לתג׳׳ת דא״א,
,
וכתר דנקודים ,ירד ג״כ
לבחי׳ חג״ח,
שהוא
מלביש לחג״ת וגופא דעתיק ,באופן ,שכל הגיר
דנקודים הותתקנו ברדל״א .שהוא הראש דעתיק,
ה א ל ו : /ש ה ם גקראו שרים בהיותם ל מ ט ה
וא״א ,שהיה בנקודים בחי׳ אחת עם העתיק ,ירד
ב מ ק ו ם ג ו ק ב א דז״א ,ה ג ה ב ת ח ל ה בהיותם
עחה מחחח פה דראש דעתיק ,לבחי׳ חגית גה״י
כע׳׳ה ,כי
מי
למעלה
היו •מלכים ,וכמ׳יש
.מ א ל ו האחוריים
גתקגו
.יעקב ולאה .וגוקבא
והוא
וגעשו,
בחי׳
,ד ד א ,נקרא רחל
גקרא .י ש ר א ל .והגה :,.ש ר ה .ה י א
ר ח ל ,ושרי א ש ת א כ ר ם ה י א ב ל א ה ^ .ו ז ״ ם
ה ל א ש ר י - ,כ י ..אותיות
ה ל ״ א /אותיות
:
.ל א ה , ,כ י מ ן . .ה ש ר י ם ה א ל ה געשית ל א ה
כמ׳יש
וצריך להבין את אלה,
•שלו ,שהוא גופא.
גרם לאותם' הירידות' דא״א וארא דאצילות.
והנה
ודל/
למעלה,
בתחילת שער .התיקון
אומר הרב,
והנה עתה חזר התפשטות כת״ב
והזר
להיות כבראשונה וכו׳,
להאםף
והעלה
עמהם למעלה את ז אורות התתתונים וכד עכ״ל.
,
ואומר שם,
שעליית ז׳ אורות דנקודים למעלה,
ה״ס עלץתמ׳׳ן ,עש״ה ובפ״ב עם ,שאומר ,שעליית
חמץ
מפ
הע״ם
פנים מסבירות
היה נמצאת
לפי
בפרזדא
עץ חיים ענו* ל
כטז
בחי׳ עצמה*
נקודה עגולה בלי שום יחס וקשר לחברתה ,וכמו עגולים
זה למטה מזה.
דכ״ן.
וב״ן,
אמרו שם ,ואח״ב יצאו הדר וםהיטבאל ,והם מ״ה
וב״ן שבשם מ״ה הכללי ,והם ו״ק ,זו״ן ,ואלו נעשו
פרצוף אדם ביושר ,ובסכתם נתקיימו
הם בחי׳ רוח
הנפש,
המקיים
גס העגולים,
עכ״ל.
שבשיבת ישסוית לאו״א עילאין,
והיינו
כי
כנ״ל,
ונעשו לפרצוף אחד,
ויצאו ע״ס
כמקום ג״ר דנקודיס ,בהיכל או״א עילאין,
דאו״י על המ״ן האלו כסוד הזווג העליון ,וע״ס דאו״י
ואו״ח ה א ל ו :נק׳ רוח ,ונק׳ יושר,
ובחי׳
ואור הזבד.
ז״ת שעלו עם אמא למין :נקי עיגולים ,ונק׳נפש ,ובחי׳
נקבה ,גם בחי׳ חג״ת נה״י שבע״ס דאו״י הנ״ל ,נקרא
הנמצאת בזווג בחג״ת נה״י הללו
הדר ,ובחי׳ המלבות
כבחי׳ קו מקושר בצד שמאל ,נקי
מהיטבאל ,ונקראים
כי
המה הם המתוקנים
אמנם ביחד ,בחיי רוח ויושר,
ויוצאים בקשר אמיץ ,ובבחי׳ תיקון הקוים ואור הזכר,
אשר אח״כ בהתפשטס למטה םאו״א למקומם של חג״ת
והמה הם
נה״י הקודמים ,המה גם שם ראויים לזווג,
המתקנים לבחי׳ מ״ה וכ״ן ,דג״ן ,כמ״ש במקומו בע״ה.
)זה
אמרו שם ,והנה בעת העיבור ,שהוא התיקון,
אז
אותם המלכים נתבררו ונתתקנו בסוד העיבור בתוך
העיגולים דאז״א ,והבן זה,
ולא נשברו פעם בי,
עילאה
אספם לזית
עכיל.
רישין ,ה נ ז כ ר ב ר י ש אדר״ז ,א ש ר ש ל ש ת ן
א ל ו כלולין
פ ר צ ו ף נ מ ו ד בי״ס.
והנה
כשהתחיל
יומין ,ו נ ע ש ה לו בחי׳ ה ר א ש שבו /ה נ ה
שבו נתקנו
הג״ר
שבו ,ש ה ן
שעיקר
כמ״ש
בענה׳ק
לעיל
למעי הבינה ,היינו לבחי׳
עלאה
ומתעלמים
כ ל ל ת ו ך א ״ א ,ו נ ש א ר ו בגלוי
כי א י נ נ ו יכול
זה
ולהלבישו ,ולכן
ה ר א ש נקרא רדל״א .אמנם ד ת שבו
עתה מה היה ענין וכוי ,הנה ענין ד׳ המדרגות
מערך שהיו בנקודים ,מכח החכמה שיצאה לחוץ מהכתר,
נק׳ עולם התיקון
כל זה
בשם ברודים,
די צרכו בפנים מאירות בענף זה,
זמשס
תדרשנו ומנעם לך ,אמנם נשאר לנו לבאר ,סוד העיבור
וענין התשעה חדשי .העיבור,
דודאי
כמ״ש הרב
בשער
למעלה,
מאמרי רז״ל בראשית רכה דף י״ב ע״ב ,בביאורו במ*ש
בתיקונים ומנין אתקריאת נשר ,וזיל ,ואין הבונה ומנין
במציאות זמן ממש ,כי אין למעלה שינויים חלילה כפי
כי יש לו ב ה ם ק צ ת
ע ת י ק יומין ,ר ״ ל
הנקרא
קצת
ז
עתיק
ימי קדם,
,
1
׳ כ נ ו ד ע ,ו ב ה ם יש
ה ש נ ה וידיעה.
והנה
כנ״ל,
אחר
שנתקן
נתמעט
דעתיק,
האור
שנתקן ונעשה
דרך
א ו ר העליון
רישא
ק צ ת ע״י
פרצוף,
ועובר
המסכים ההם .ועתה,
באבא
יש
כח לקבל
הפנים שלו,
א ו ר העליון אפי׳
לפי ש ה ו א זכר ו ה ו א
א מ א ש ה י א נ ו ק ב א ,דינין,
עדיין אין ב ה כ ח ל ק ב ל א ו ר עליון ד ר ך
ישםו״ת מקודם
כי גם שם נתפשט וירד
ואח״כ
לנה״י הפנימיים דא״ק,
נאסף התפשטות דישםו׳׳ת משם׳ והעלה עמו גם
אורות דנהיי דא״ק למ״ן ,עד לנקבי עינים ,ויצא
חאור לנקודים דרך שם /כנודע בענה״ק .אף כאן,
וירד לטקום חג״ת דנקורים
התפשטות ג קוי כח״ב לחג״ת ע״ש :ואח״כ חזר
,
דישםו״׳ת הזה
ונאסף התפשטות
והעלה
משם,
עמו גם האורוח דחג״ת נה״י דנקודים למ״ן ,עד
ויצא האור החדש
ע״ב ס״ג הפנימיים שבמצח,
דרך המצח ,והבן זה ,ויתבאר בע״ה במקומו.
וכבר נתבאר מקצת ענין הזה בפםיא ענף כ׳׳ז
כ׳׳ח,
אשר בכת עליית מ״ן השני הזת,
המלכות גם בכתר עצמו ,ע״ש.
נעשה ראש וג׳׳ר
נתכללה
והנה מכח זה,
החדשים בנקודה א׳ גופיה,
^טנק׳ רישא דלא אתידע׳ וראש הזה לקח ממש
כל בחי׳ ג׳׳ר הראשונים דנקודים /ולהבין זה צריך
בביאור מ״ה החדש
ערכם זה על זה
עשיה.
ובין הכללי,
אשר*,
כמו מפרצוף גלגלחא דא״ק
לפרצוף ע״ב דא״ק הקצר ,שמתחיל לצאת מפה
דראש הגלגלתא ,וםסתיים על הטבור דגלגלחא,
כמ״ש בענף ט ,ואין כאן הםקום להאריך באלה,
הפנים ש ל ה ,
נשארה
עתה
אחור
הנ׳,
ונמצא
ד ר ך פנים,
תחלה,
שהיתר,
מ ה ם מ ד ר נ ה ב ׳ של
בפנים ,ו ת כ ף עלו
ש ה י א פנים
שהחו״ב
לפי,
יומין,
שכיון
שניהם
ל א הקדים זה ל ז ה ׳
שכה ,אתקריאת נשר ובו׳• עכ״ל .וא״ב איך אומר כאן,
הייה ב ה ם ב ׳
D y
ה כ ת ך ׳
ל ן ן י ן ת
ןזססך
אור חוזר ממטה למעלה ,ועל כן הוא ראש גמור
בעולם הנקודים ,דהיינו ראש הב׳
ן א ם א
ע
ילאין,
כנודע
שנקרא אבא
שבכל מקום
שהמסך
משמש ממטה למעלה נחשב לראש .רק הבינה
היא שיצאה שם לבר מראש ,להיותה כבר למטה
היא.
ש ב ר א ש עתיק
במדרגה
במדרנתמעלת
באחור.
הדבר
נ ת ק נ ו יחד ,ו כ ל ל
בתחלה
מ ם י ב ה
ק ן מ ת ן
ל
מ
ט
ה
ם
עולס הנקודים ,כי
ואמא
ה נ /וחסר
וטעם
ש י ר ך
כ
ה ח
.י
ק מ
בשם ברודים,
עצמת למעלה מהםםך ,שהמסך משמש בו ומעלה
ע ו מ ד י ם או״א ,פנים ו א ח ו ר ׳ ש ה י א
מדרנה
לבר
מ כ ת ר ׳
ן ?
״
נ ק
,
ע ן ל ם
ל
דהיינו בבחי׳ החכמה רכל פרצוף ,ונמצא החכמה
חזה דא״א ,והיה
העליון
כמו
אמנם תדע ,ש
ב ם
ץ
ב ן ת ן ן נ
, ,
ו צ
א גס החכמה
א ל א ב א ח ו ר .ולכן ,החזיר
א ב א פניו ב מ ק ו ם
אור
ויתבאר בע״ה בשער התיקון.
שם בעולם הנקודים היה החכמה בראש ביחד
.א ת ח ק ן בנקבי עינים,
.
תיקונים
שצריך ביאור.
לצורך הזווג דנקודים,
ועליית מ״ן
,
הזמנים ,אמנם ,זימנין פירוש בזמן שאנו מדברים בהית
ומתחלה
דע״י
רישא
לכן נ ם א ר א ,
שהזיא משתהה במעי אמו ט ׳ חדשי עיבור,
והמשכיל יבין /שענין עליית מ״ן הזה וזווג
שתזכור מה שנתבאר בפמ״ס בענף י*ב אות ב׳,
ש ה ם בחי׳
וזה ודאי
עש״ה.
אלו ,ה ם מ ת ל ב ש י ם
ת ו ך א״א כ נ ו ד ע ,
מקבל
אביא פב״א ובו׳ ,זענין ירידתם דפרצופי אצילות,
דו״א.במעי אמו,
להשינו
ש ה ם סוד ז׳ ימים
אז
ענף כ ט
שאין סדר זמנים וחדשים
ר י ש א דעתיק ,א ש ר
פרצוף עתיק ,ה נ ״ ר דיליה אינן מ ת ל ב ש י ם
בג״ד דאו״א ,ויצא בבחס הם״ה החדש ,ע״ב נתחברו עם
והבן היטב.
ולא דרך נקבי עינים כמקודם בנקודים,
ד ל א אתיידע .פי׳ ,כי ה נ ה ב ח י ׳
רחמים ,אבל
שבהניצגץ ההוא ,ודאי ממ״ה ,דהיינו שנקי בחי׳ היושר,
המצח
ויצא האור שעל הזווג הזה דרך
שנק׳ בדברי הרב
עיגולים שלה ,כאמור ,ומתוך שנעשו עליהם זווג הגדול
הם״ה בכל ניצוץ וניצוץ ,דהיינו שבחי׳ העיגולים שה״ס
שה״ם המצח,
נתעלה עתה׳
לבחי׳ זו ה ר א ש ,ק ר א ו ה ו באדרי׳ז ,ר י ש א
דרך
חלק המ״ן שבאותו ניצוץ ,הוא ודאי מהב״ן ,ובחי׳ האור
בנקבי עינים ,כנודע,
לחגלגלחא
להזווג בשביל עולם התיקון ,נתפשט ג״כ הישסו״ח
הכל נתבטל,
והיינו בחי׳ הם״ן,
בזמן הזווג ,שהוא בעל המסך,
כבר נתבאר
תחלה
כללות
ביחד ,כ ח ״ ב
בסו״ה
באורך ,זזה שמשמיענו הרב זמצוה אותנו להבין ,אשר
:שמזה הטעם
ל ה ת ת ק ן עתיק
שהם
הגלגלתא ,כי נתעלה מקום הזווג שהיה מקודם
הזח ,דומה בערך לסדר הצמצום.
ישאהו על
בבלהו עיס דנקודים
המ׳׳ן חיה עד ק״ב ם״ג הפנימיים דא״ל,
נ ק ו ד ו ת כנ״ל /ו נ ו ד ע ׳ כי כ ש נ ת ק ן ,נ ע ש ה
דהיינו בניל,
התבללותו הוא ביסוד ,בסוד שנקי כל ,שכולל היח והיג
ונבאר
,
אשר אמא
ולא נשאר שם ,זולת בחיי השמאליית שבהם ,המכונים
כנ״ל,
א של
ש ל בחי׳ ז״ת
אברתו ,דהיינו בבחי׳ קו שמאל שבה דבחי׳ ג״ר דנקודיס,
בחי׳ העיבור של ז״ת שעלו
בנקודה
א ל ו יוד
ואח״כ נעשו עיגולים גיכ
ביסוד שלה,
אור הנפש ועיגולים ,בנ״ל.
כאשר התחיל
ה ש נ ה ,ולבחי׳ א ל ו ה ז ״ ת שלו ,ה ם ה נ ק ר א י ׳
שהמה נק׳ ג״ב עיגולים ,במו שנתבאר לעיל ,אשר מה
שהיה בכחי׳ יושר.
ע״י ל ה ת ת ק ן
ת ח ל ת כולם /כי ה ו א ה ר א ש העליון ש ב ג ׳
נמצאים מתעלים גם זית דב״ן הנמצאים בבחי׳ עיגולים,
כניל ,שהיו שס בישסו״ת מעת שביהיכ ,זע״כ היו למין
ל מ ט ה בע״ה ,ענין מ צ י א ו ת ן ה י ט ב .
והנה
וששה בחי׳ התבללות המלבות בחג״ח
נה״י נק׳ מ״ה ,ומלכות עצמה נקי ב״ן .נקי ביחד מיה
וזה
כמ״ש
פנים מאירות
חו״ב כנודע
ביחד,
מהמסך שנמצא בנקבי עינים ,דהיינו מהמלכות
דחכמה ,ומקבלת האור ממעלה למטה דרך המסך,
ע׳׳כ נתשבת לגופא .אמנם כאן בעולם התיקון,
בהזווג דמ״ה החדש ,עלה המפך
עצמו. ,דהיינו במלכות דכחר,
ונכלל בכתר
ואיכ
נבחן רק
כי היו
הכתר לבדו בבחי׳ ראש,
משאיכ החכמה שכבר
ראשונה אב״א ,ותכף
למטח םהמםך,
ומקבל האור ממעלה
עלו
נמצאת
למטח
עץ החיים ענף ל
פנים מסבירות
ומתחלד־י ,נבאר
ענין הפירודא
מבח שביה״ב,
שבחניה נה״י דז״א
רשות
וענין ב׳ הרשויות:
היחיד ,ורשות הרכים ,שהרב מאריך בהם כל בך בענף
הזה,
ענין איסור הוצאה מרשות לרשות
נס
חסר לנו לזה ידיעות רבי הערך שעוד לא עסקנו בהם,
כפי הנחיצות לקשר החכמה בםקום הזה.
עכ״ז נבארם
ו ה ב ר נתבאר היטב
ענין שינוי מקום הנוהג
בירידת
הקומה הנעשה בה״פ אצילות ,בפט״א כאן עש״ה ,אשר
חצי נקודה הא׳ העליונה לקחה כל מקום כח״ב דנקודים,
הכוללים שם ב׳ ראשים :ראש הא׳ הנק׳ כתר דנקודים,
וראש הב׳ הנק׳ או׳׳א עילאין דנקודים ,ובאצילות,
כיז
המקום לקח חצי נקודה העליונה הנקי רדל״א ,או ראש
האי .וכבר ידעת ,שמקום הרוחני,
עלו
יודח שיעור הקומה
,
שהיא
מ ע ל ה ג׳
כנ״ל.
הנמשך
מן א ב א א ל א מ א ,בין א ם יהיה בבחי׳
פב״פ ,או ב ח
למטה ,וע״כ נחשב גם החכמה לבחי׳ גופא• וזהו
ודאי ירידה בערך הנקודים ששם החכמה בבחי׳
ו א מ נ ם פ ש ו ט הוא ,בי ה א ו ר
בשבת,
והנם שביאור ענינים הנ׳׳ל מוקדמים באן מאד כשעדיין
ב מרדנות
פנים מאירות
יחד ,והיו פנים ב א ה ו ר ׳
׳.הפא
.ראש ,וע״כ נק׳ עולם התיקון בשם ברודים .ולפי״ז
חבין ,אשר כל בחי׳ ג״ר שהיו בעולם הנקודים,
דהיינו ב׳ הראשים דשם *
ר
א
הא
ש
׳ שנק׳ כחר
פנים ואחור ,לעולם ה ו א
ונקודה א׳ ,וראש הב׳ שנק׳ אדא עילאין ,או ב׳
מ ן י״ם ש ב ו בשווי אחד ,לפי שלעולם
נקודוח ,חכמה ובינה ,כמ״ש היטב בענהיק ,ששם
א ב א ה ו א ע ו מ ד ב ב ח י ׳ פנים ב ב ׳ ה מ ד ר נ ו ת
היו כל אלו ג׳ נקודות בבחי׳ ראש גמור׳ משום
כנ״ל א ב ל השינוי ה ו א ב א מ א ,כי ב ה י ו ת ה
שנק׳ אדא עי׳
בא
י /
פב״פ ,גם
היא עם
ה כ א ה מן
י״ס ד א ב א
מקבלת
אליה,
הנוסף בחזווג ,לצורך
והנח נתבאר ענין
עולם התיקון ,אשר גפ החכמה יצאה לבר מרישא
שלה
נמצא ,אשר חצי נקודה התחתונה שנק׳ כאן א״א,
או
מ א י ר י ם עיקר ה א ר ה ,
מהאורות
כתר דאצילות ,יצאה לגמרי ממקום כח״ב דנקודים,
אל
שגשארו ,הם הולכים אל האחוריים שלה
לסבת עליית המין בכחר עצמו ,שמשום זה לקח
אחד מ מ א ה
הכתר לבדו בחי׳ זווג הא׳ שמטטה למעלה ,שנק׳
מקום ז״ת מקורים ,הנק׳ דעת חג״ח נהי״מ ,באופן ,אשר
ראש דא״א לקח מקום ספירת דעת ,שהוא למטה מפה
דאו״א דנקודים ,זז״ת שלו,
מקום חג״ת נהי״מ
לקחה
דנקודיס .והנקודה הב׳ והגי ,דהיינו בחי׳ או״א עילאין,
ששימשו בנקודים במקום הכח״ב,
עוד למעלה
שהוא
מראש דא״א דאצילות ,כנ״ל ,נמצאים שירדו עתה עוד
כי באו בסקומ
למטה מסה דראשו של א״א דאצילות,
חגית דנקודיס ,שהם עתה חג״ת דא״א .ושבעה נקודות
התחתוניות דנקודים •שהתחילו שם
כמו
בפה דכח״ב,
הגלגלתא דא״א של עתה ,נמצאים כאן בירידה גדולה,
כי ירדו למטה מטבור דא״א של עתה,
דהיינו למקום
גרם
יציאת החכמה
נה״י דא״א.
וכל הירידות הללו,
לבר מראש דכתר,
שנתחדש
עולם התיקון,
וצריך
לצורך
מכח עליית ם״ן
כמ״ש בפם״א כאן ,עש״ה.
הארתם
אז
כ׳יז נחעלה עחה לנקודה א׳ שהוא הכתר לבדו.
ב ת ח ל ה .ושם ה ם
והמעלה ,וזכור זה בהמשך הענפים הללו היטב ,ולפי״ז
ומאירין
המקום בלבד ,אבל לא בשינוי השם.
שמדרגות ה״פ אצילות המה ממש אותם המדרגות שהיו
בעולם •הנקודות ,אלא שירדו ממעלתם,
שכל
באופן,
אחד ואחד מה״פ דנקודים אבד חלק משיעור קומה שלו,
שהכתר דאצילות שנק׳ א״א אבד כל בחי׳ כחי כ שלו
שהיה לו בעולם הנקודיס ,ובא מתחת הפה לקומת הדעת
דשם .וחויב דנקודיס דהיינו או״א עיי ,אבדו ג׳־כ הג״ר
בה,
ואח״כ,
ואיגם ,ח ל ק
חלקי ה א ו ר ,
כולם גיתגין א ל
כי
הפגים ש ל ה .א ב ל
בהיות
משתגית,כגיל,
פגים שלו* עכ״ז
מאירין
גסים
האורות
באחוריים
ועבים ,עכ״ז
וגם
דנקודיס,
ה א ל ו עיקרן
לבחי׳ גופא ,באופן שלא
וירדה למטה מחמםך
נ#אר בראש הא׳ ,אלא בחי׳ כתר
לבד׳
והוא
ראש חא׳ ,והבן חיטב.
ובזה תבין ,מה שאומר הרב בע״ח בשער
עתיק ,אשר ראש הא׳ דעולם.התיקון שנק׳ רדל׳יא
נטיל מבחי׳ הב״ן ,דהיינו םע׳׳ס דנקודים ,חגד׳׳ז,
שפירושו :ה׳ ראשונות דנקורה א׳׳ ג׳ ראשונות
דנקודח ב׳׳ ד״ר דנקודה ג' ,ז׳ כתרים חית ,עכ״ל
שהם
ע״ש .ותכין זה עם המתבאר לעיל ,אשר כל בחי׳
שלוקחים
כח״ב
דהיינו
הראש הא׳ מקורים׳
ג׳ נקודות
ה ג ה עיקרו גיתן
מקורים ,לקח עתה רק נקודת הכתר לבדו .אמנם
באחוריים ש ל ה ,ושיוריןמאירין בפגים ש ל ה .
נקודה הב׳ וחג ׳ שהיו שם בנקודים ,ירדו משם
אם
מ ע ט ואם
גמצא,
אבא,
הרבה,
כי ,בהיות
שלה
הפגים
האחוריים ,ו ב ה י ו ת
אבא,
אחורי
האחוריים
האחוריים
אמא
מרויחים
שלה,
פ ב ״ פ עם
יותר
מן
בזה ,שבחי׳ הראש שהיה
להחכמה בעת היותו
בעולם הנקודים ,דהיינו נקודה הב׳ והגי ,המכוגים
שם או״א עילאין ,כ״ז נשאר ונכלל כאן בררל״א
ה ר ב ה ,כי
ב ה ם פגי
ג׳׳ דהיינו בחי׳ הראש
א ב א ממש ,ומתמתקין מאד ,י ו ת ר מ כ א ש ר
הפגים ,ע ת ה ה ם
שלהם ,שנק׳ גיר .ומה
שאומר אצל גקודה חג׳
שנטל ממנה ד׳ ראשונות ,יורה על בחי׳ ישםו״ת
שיצאה גם בנקודים לבר מרישא ,וע״כ נבחן שם
נקודה חג׳
בשני בחי׳:
א׳ ,בהיותה עוד
בחי׳
בבחי׳ אמא עילאה פב״פ עם אבא עילאה ,ומאמא
גוסף ,ע ל אחורי
עילאה הזו נטיל הגיר שלה כנ״ל .ובחי׳ ב׳ דאמא
פגים
עילאה׳ היינו אחר שירדה מקומת ג״ר דאבא לריק
דראש
העליוגים מ ה ם ,מ א י ר י ם בהם ,כ מ ו ש י ש
דאבא ,שנקראת אז ישםויח ,שנטיל גם ממנם
הזה ,נמצאים עתה ,כל אלו הזי נקודות ,שירדו למטה
ב ב ח י ׳ הפגים
שלהם• מעולם הנקזדים,
מפה דכח״כ,
שהיו
שאח״כ נתפשט לשם
למטה
ג׳ קוי כח״ב
החזה דת״ת ,דהיינו ראש הג׳ דנקודים
עד
שנק׳ ישםו״ת,
כנ״ל בענה״ק ,ע״ש ,דע״כ נעשה בזה החג״ת דנקודיס
לבחי• ראש,
ומחזה ולמטה,
לבחי׳ גוף וזית
מחזה דא״א לנהיי שלו ,שכן המה מקום נה״י דנקודיס,
והנך דואה ,איך גם הזית דנקזדיס,
אבדו
שלהם שהוא חגית ,ונשארו בבחי׳ גוף,
בחי׳ הג״ר
דהיינו
בנה״י
דנקודים לבד.
וכאשר
תיקון
א ב א ,בי אחורי • א ב א אין
א ל .אחוריים ד א מ א .
בפט״א בביאור
הסדר דשביה״כ ,תכין זה בהרחבה יתירה ,כי
נתבאר שם בעשר נקודות הללו ,אשד מכח האור דנה״י
דא״ק שבא בהם ,נתפשטו ל ג ׳ ראשים ולג׳ גופין ,שה״ס
שהג׳ ראשים נקי :כתר ,ואו״א,
יש יתרון ל א ב א ע ל א מ א ,כי פגי א ב א
היה
ב ה ם כח ,כדי ל ק ב ל
בסוד
ו א מ ג ם שיגוי
,
וגוף והסת״ב ד א ״ א עי׳ נק׳ ג׳ מלכי חג״ת .וגוף והסת״ב
זה גרם שיגוי א ח ר ,
דסרצוף ישסויח ,נק׳ ד׳ מלכים חנהיימ,
י ח כ
עש״ה.
כאצילות,
וכזה
שכל אחד
םהג׳
ב ׳ בחי׳
אלו ש י ש
ומעלה לאבא
א ח ר ת יש יתרון ל א מ א ע ל א ב א
הראשוגים
בחי׳ הכתר שבהם ,כלוטר ההתכללות שהיה לחם
בג״ר דנקודים ,בבחי׳ פח דראש
הכללי .שמשם
יצאו הישםו״ת׳ כנודע ,דפה דעליון ה׳׳ם כתר
לתחחון .וע״כ מחשב כאן ד׳ בחי׳ מנקודה ג׳־:
ג׳ בחי׳ מאמא עילאה ,שהיתה כולה בבחי ג״ר
,
מקורים .ובחי׳ אחת .מישסו״ת שנשרש רק בפה
באו״א,שבבחי׳א ישיתרון
וישסו״ת .והגוף והסתיב דפרצוף הכתר ,נק׳ מ ל ך הדעת.
אי
א ו ר העליון,
פגים באחור.
ובבחי׳
לך כאן בעולם הברודים
אך
אור
ופני א מ א ׳ ל א ה י ה ל ה כ ח לקבלו ,ו ג ש א ר ה
תשכיל בהמתבאד כענף כ״ב
הסתכלות א׳ והסתיב,
גמתקו וגתקגו
האחוריים
ג״ר דנקודה ב׳
ונקודה
דאמא
מתחילים ישס,
גמצא
לבחי׳ גופא ,דהיינו למטה
מפה מקורים ,ונבחן
שהוא נקודה א׳ לבד .זזה אמרו ,שרדל״א נטיל
עתה מאירץ
ע ת ה כי
,
א מ א גגד פגי
מרויחים
גרועין.
זית דנקודים
באה דרך
ההארה
שלהם מעולם הנקודים .כי היו שם בבח״ב דנקודיס בניל,
אבדו
איגה
שלה ,ואע״פ
ועחה ירדו למקום חג״ת דא״א ,שהוא ג״כ מקום חגית
ג״כ
אחוריה ,גגד
כי גם ע ת ה
ה י ת ה פב״פ ש ל ה .א ב ל
בחי׳ הג״ר
בחי׳
פגי א ב א ,א ע ״ פ ש ה ה א ר ה ע צ מ ה
שתדע ,שבל ירידות הללו המה רק בבחי׳ שינוי
כלומר,
בפגים
אבא,
הארה
שהמסך נתקן שם תחת החכמה
בעגין ב׳ אחוריים
שגפלו ת ח ל ה ל מ ט ה ,ש ג ע ש ה
מהם
דנקודים לבד ,שנק׳ כתר שלהם .והנה נתבאר,
ג׳׳ר מקודד ,ב׳ ,וד״ר דנקודח
ג׳ ,שלקת רדליא
מע״ם דנקודים.
עתה נבאר,
מנקודה א׳
דע״ם
ענין ח׳
ראשונות,
דנקודים.
כבר ידעת ,אשד
יש סדר אחר ביציאת
שלקח
הפרצופין מבחי' מ״ה
החדש
-קפב
עץ החיים ענה־ ל
פנים״מסבירות
ירדו ונכללו י במקום מפין שלהם
מ ה ג ׳ ר א ש י מ הללו,
שמלפנים ,כי פרצוף הכתר ירד למקומ מ ל ך הדעת שהוא
גוף .הז״ת שלו ,ופרצוף או״א עי׳ .ירד למקום ג׳ מלכים
חגית שהוא הז׳׳ת שלהם.
שהשיגו
ופרצוף זית,
שם
מ ה ם י ע ק ב ולאה ,כמ׳יש ל מ ט ה כ ע ״ ה .
החדש ,מהסדר דיציאת הפרצופין מהב״ן בעולם
נ ק ו ד ה • בלתי
הנקודים .כי באצילות מ״ה החדש ,אין כל מדרגה
ו ה נ ה עדיין
ירדו י עתה" ,לב חי׳ גיף
תנהי״מ דנקודיס,
וזית דישםו״ת' ,דהיינו' במלכי
וזכור זה,
משמשים
שידיעות הללו
למפתחות נאמנים בהבנות המוחין דכלהז פרצופין דאבי״ע.
א מ נ ם תזכור מה שנתבאר לעיל ,אשר עם כל הירידות
^הללו ,ל א נשתנו
ה״פ אצילות
בבחי׳ שינוי
בםוד
א״א,
מתחלק
תיקון ,ומכ״ש ה ש א ר א ש ר תחתיו.
פרצוף שלם מישסו״ת ,שמלכי דעת וחגית היה הראש
שלהם כי שמה נתפשטו ממש ,ג׳ קוי כח״ב מגיר דנקודים,
פנים ׳מאירות
נ ת ק נ ו ה ח ו ״ נ דעתיק יומין,
ואח״כ
ואז גתקן ג ״ כ כ ת ר
הכמה־ ד א ״ א ,ש ה ם
התרין ר י ש ץ תתאין
רישין ,־הנזכר
.באדר׳׳ז .ו ה ט ע ם
מג׳
שגתבאר
ה ו א ,במד,
אצליגו ,כי ח ס ד ו ג ב ו ר ה דע״י מ ת ל ב ש י ן
שמם ,רק'בשינוי מקום לבד ,רצוני לומר שעצמותם של
־תוך כ ת ר ח כ מ ה ד א ״ א • .ו א מ ג ם ה ב י ג ה
ירדו לאצילות ,וגס*לקחו עמהם את כל
ע מ ה ם .והרי
ה״פ דנקודים,
הרשימות משיעור קומה• ,שהיה לכל אחד מהם בעת המצאו
י במעלת עולם ,הנקודים ,שמבח רשימות הללו מתפעלים
בשינויים גדולים ,עד שמשיגים מעלתם וקומתם בתכלית
השלימות ,כמו שהיה"להם .מלפנים.
וכאשר
תשכיל
בבחי׳ ז׳ נקודות
דעולס
התחתונים
הנקודים ,שהמה הם הנקראים בכל מקום זו״ן,
אשר ירדו למקום תנה״י דא״א דאצילות
כנ״ל ,תמצא
יאשר ה ו ״ א -ב ש ש ה ספירותיו חג׳׳ת נה״י,
מורכב משני
•גופים נבדלים:
כי ג׳ הנקודות
חג״ת •המה
בחי׳ גוף
ז ז ״ ת ד א ב א ע י ׳ שנק׳ פרצוף חיה ,וג׳ הנקודות נה״י המה
גוף וז׳.תחתוניות.דישםו׳׳ת,
שנק׳ לפרצוף
של נשמה,
כמ״ש היטב״בפמ׳יא בענף כ״ב עש״ה ,וזכור זה היטב,
שהוא' הקשרי לכלהו בחי׳ עיבור יניקה מוחין דז״א.
וכבר"ידעת ',שהחג״ת היללו דז״א ,בעת שהיו
בעולם
הנקודים ,ולאחר ביטול םלובתם שמצד ז״ת דאו״א
ע י /ירדו זנתפשטו להס ג׳ קוי כחיב דנקודיס,
הראש דישסוית במ״ש שם,
והנה בזה
דהיינו
השיגו החג״ת
,הללו תיקון גדול ,להיות שקבלו מדרגה של ראש וכח״ב
אשר המםך משמש בו
שפירושו הוא הסת״א,
למעלה ,כמיש באורך בענהיק ,אשר נבחן בו,
העים דאויי,י קדמו
ממצה
שבחי׳
להמםך והאי״ח המתחבר להם.
ו י ש כאן הבחן״גדול ,והוא בחי• האחורים דבחי״ב דע״ם
• .ש ל או״י ,שהוא םותס ודוחה לאור.ספירת החכמה
דאור ישר ,המכונים בדברי הרב ,דפנות דאמא, ,או מסך
דא״א ,עדיין
ל א גתקגה
כ ז ה שיגוי א /שיש :בין עתיק ל א ״ א ; כ י
שלו ביחהיוא״א־־לא
עתיק י נ ת ק נ ו ג״ר
נ ת ק נ ו ־ ביחד א ל א י ב ׳ ־ראשונות ש ב ו ל ב ד
־והטעם׳ ־ ה ו א ־כפרש
־־
• ל כ ל שארי פרצופים דאיצילות:
והנך,
'•'
ע״י ו א ו ״ א וזו״ן ,יש ב כ ל ר א ש מ ה ם
בחי׳ ־ פ ר צ ו ף ה ה ו א
נ״ר שהם'כח׳׳ב של
א ב ל בחי׳ פרצוף ש ל א ״ א ,אין ב ר א ש שלו,
־רק כ ת ר
נלנלתא
בלבד,
וכתר נקרא
וחכמה
דא״א ,ו ה ח כ מ ה
נקרא מוחא
' ס ת י מ א ה ש ב ו .ו ב ז ה תבין ,ל מ ה באדר״ז
מ ז כ י ר ג׳ רישין ,ש ה ם :א /ר י ש א דעתיק,
' ו ב ׳ רישין ד א ״ א ש ה ם כ ת ר ו ח כ מ ה ע ל א ה ,
' ו ל מ ה •י־ ל א *'הוזכר
ביגה
דא״א ,ויהיו ד ׳
' ר י ש ץ .א ב ל ה ט ע ם ה ו א כי ר י ש א דעתיק
רדל״א
ב כ ל ל ' .ו ב ת ר ח כ מ ה ש ב ר א ש א״א
הסתימא הזאת דדופני אמא ,נמשכת עד מקום גילוי המ׳׳ן
והמסך שבעטרת יסוד דאמא ,שאז נעשה הזווג המעלה
ע י ל א ד ״ ' והרי ה ם ג׳
ויתבאר
ל ר ו ב גילויין ב ע ר ך ר י ש א
בחי׳ י ר י ש י ן י כאידר״ז /ו א מ ג ם בייגה י דיא״א
ל ך בזה היטב ,מ״ש הרב לעיל דף קנ״ב וז׳׳ל•
דזיא בעת תיקון פרצופו ,
למטה״בגרוןידא״א ,ולכןאיגד ,ג ק ר א ר י ש א .
כ א להיפך ,כי מב״ש ׳ת״ת ולמטה היו"אורותיו"והחסדים
ש ב ה ם מ ג ו ל י ן ,וזהו י לפי שיש להם יכולת ׳ ל ק ב ל ם ' ש ל א
ע״י-מסך ־בינה •ובו' ,אבל העליונים שהוא מרישא דז״א
עד החזה.,באו בתיקון סתומים ומלובשים עתה תוך מסך
בינה ,וזהו לפי שבתחילה היו מגולים ,ובו׳ עכ״ל.ע״ש.
פירוש שבעת מלוכת החג״ת דנקודים ,היו האורות ההם
י י ׳ יוטעם י ר י ד ת ה י ש ם בגרון משא׳׳כ
ל ש א ר י ־פרצופים
מלביש
עתיק יומין ׳גדול מ א ד
מגולים ,והיינו משום שהמה הםית׳׳ב וגוף דאו״א עילאין,
בנ״ל" ,ונתבאר לעיל ,א ש ר עד פה דראש שהוא 'מיקום
קרובה" ב ר י ש א
הזווג'דהסת״יא ',נמשכים דפנות דאמא הסותמים לאורות
דאבא מלהאיר בהראש ,שנתגלה הוווג ע ל המ״ן והמסך
צג״ל ,ה ו א לפי שא׳׳א
ל ע ת י ק ^ ל ד ת י שבו כנודע׳ ואור
בבינה
:
י ־
י "״
7
ונבחן
הא׳ ,רק בחי׳ מדרגה העליונה
שבנקודה א׳,
שהיא
עיקר הראש.
מעינים ולמעלה,
דהיינו
ומדרגה התחתונה דהיינו אח״פ שבה ,לקח אריך
במקומו.
אנפין דאצילות ,כמ״ש'
וזה אמרו ,שרדל״א נטיל ה׳ ראשונות
דנקודה הא ,כלומר.בחי׳ מעינים ולמעלה שלה,
,
ל מ ט ה בנדון דא״א ,ו נ ת ר ח ק ה מעט ,י כ ל ה
,
:
מאד"מהם;
שלקח ז׳ כחרים םז׳ נקודות
תחתונות דנקודים #והוא עיר שנתבאר לעיל גבי
ישםו״ת ,שלקח ממנה בחי׳ הכותר שבה ,דהיינו
אותו .התכללות
דראש הכללי
דישםו׳׳ת בפה
דנקודים ,ועד׳׳ז ,יש ג׳׳כ לז׳ חהתוניות
דראש הכללי
התכללות בפה
בחי׳
דנקודים ,והם
הנקראים ז׳ כתרים שברח ,וגם .אותם
לקח
רדל׳־א כנ״ל.
נחבאר היטב ,סוד הגד׳׳ז דנטיל
והנה
ראש הא׳ ,דאצילות שנק׳ רדל״א ,שהוא טטעם
מראש .לבחו׳ גוף וע׳׳כ
יציאת החכמה לבר
נשארים כל הג׳׳ר
דאצילות ,כמיר
דנקודים
הא׳
בבחי ראש
,
וגניזישם ,ומה שנתגלה מהם
בה״פ אצילות :הוא מחצית נקודה הא /לא״א.
וז״ת דנקודה ב׳ לאבא עילאה דאצילות .וששח
חחתוניות דנקודה ׳ ל
׳
ג
א מ א ע
ו׳
ר ש ם
ך ,ךאציל • .
ו
ת
ח
והז׳ נקודות תחתוניות חג״ת נהי״מ /הדן מהכחרים׳
לזו״ן דאצילוח.
ן א ח ר
ב
ן א
מ
ה
, ,
, ,
א
ב ח י
,
ך ב
ש
כ י
א
ן א ח
ב
שחכ6
כ י
מ ן
כ
ם
ה
הג
ה א ל ה
ת ח י ל ה
נ ק ן ו ה
פ ך צ ן פ י ן
נ ק ן ך ן ת
ע
ה ך ב ר ו ם
ן מ ר ׳
,
י ־
נ
־
נב
ע ש ה
ץ>באן דברי הרב
מנקודה הא׳ עתיק
; ' .ה ב ׳ ומנקודה הג׳ נעשו
״ ,כי עלו אותן אורות
ו א ן
א
״ ל והלבישו לחג״ת דא״א כנודע,
מטעם
הנ״ל׳
ךנקודים ,י הכולל לב׳ ־נקודות
דארא
מ ק ן מ ס
עכ״ל.
,
דנקודים ",יצאה לבר
והיינו
מראש לבחי׳* גופא ,גם
נקודה א ׳ עצמה שהוא הכתר רנקודים ,נתחלקה
ה
לב׳ .מדרגוח,
דהיינו
לבחי׳ מעינים
ולמעלה,
דא׳׳א׳ י וכאשר ״ ירדה
וחוזרת ומתיחדת
עש״ה,
כנ״ל בנקודים .וע״כ לא לקח הרדל״א מנקודה
דעיי .ב ה י ו ת ה
פרצופים ,ש א ו ר יעתיק"יומין מ ר ו ח ק ה ר ב ה
ממטה למעלה ,נפסקו הדפנות דאמא
לשני
דהיינו" :מעיניים ולמטה ,ואח׳׳פ,
שהוא עיקר
שבמלכות דראש ,שנק׳ פה ,דאז אחר הופעת אוד חוזר
באבא ,ומקבלת ומעבירה אור החכמה בהפרצוף,
מדרגות,
נבחנת
ואח״פ ,כנ״ל .וזה אמרו ,שמנקודה הא׳ נעשה
ד א ״ א לקבל אורי
: :
מאד׳
ואין ״
כ
ח
ל ק ב ל א ו ר " עתיקי יומין שם .א ב ל ב ש א ר
כנ״ל
התיקון .שכולו הוא רק
נקודה הא׳ כנ״ל ,הנה גם הנקודה הזו,
רישין " ,ב י כולם
ל א ' י כ ל ה ' ל ע ל ו ת ' ולהיות ב ר א ש ו ,י ו ג ש א ר ה
ולבן בבא התיקון
דגם הראש הא׳ דעולם
א״א .וכן אומר
הענין ה ו א ,כי ב כ ל פרצוף ש ל
גחשבין ל ב ׳ ,
1
ביחד ,כמ״ש
והוא ,כי יש שינוי א ח ד בין פ ר צ ו ף ' א ״ א
שהוא מצד חוקו להמשיך אזר 'דחםדים מן הכתר .וע״כ
או״ח.בשפע.ממטה למעלה ,ואז מחזרת א מ א פניה ,אל
לקמן בשער התיקון .ובזה תדע,
שה״ם אח״פ ,לא נטל ,כי אם נשארה לפרצוף
ה ע ל מ ן נ ק ר א ר י ש א ח ד א לחוד׳ וגם־שגקר׳
אבא ומקבלת ממנו אור העצמוח ,כמ׳׳ש היטב בעגה״ק.
בתחילת הענף הזה .אמנם ב׳ הסדרים ,פועלים
׳״עתה• ה ק ד מ ה א׳,
יסוד אמא ,וכבר הארכנו בביאור הסתימא הזאת דכחי׳׳ב,
אויר העצמות דכלל הפרצוף הנמשך מיהא״ם ביה .והנה
כמו
דהיינו מחצית הנקודה לבד ,ומחציתה השניה,
'יומין׳ א ע ״ פ יי׳ ישיש׳ ״ ב ה י ג״ר ',עכ״ז י לרוב
פונית פניה להבתר ,ואחוריה לאור החכמה ,שהוא עיקר
לשנים,
בהב״ן ,כם׳׳ש
בפמ׳׳א
כי " א ״ א מ ל ב י ש ו " " ו ם ו ת ס
הארתו׳
עתיק וא״א ,כי
מעינים
ולמעלה
הראש נעשה לראש עהיק ,ואודפ
א נעשה לא׳׳א .אמנם שניהם
,
שבהנקודה
עכ״פ בחי׳ ראש
מצד שורש הא׳ שמטךם עליית המץ ,שאז אין
הבדל
באח״פ למבחי׳ מעינים ולמעלה ,כמ״ש
בענף ט״ו
בפם״ם
עשייה -,ולפיכך גם פרצוף
א״א
.עץ •החיים ־ענף:ל
•פנים׳ מסבירות
1נ ב ח ן בזה ,שהאו״ה העולה מפה ולמעלה ,מקבל לתוכו
אור ההכמה
ונעשה במעלת
להיותו
ועצמות,
מביא את אור הזה בהפרצוף כנ״ל .גס נבחן ,שהאו״ח
הזה מתלבש
באחורים דאמא,
כי בל שבחו
כלומר,
ומעלתו נמשכים טאחורימ דאמא האלו ,שמקודם הופעת
האו״ח,
היו סותמים
ולא נפתחו
לאור החכמה,
-פנים מאימת
ה א ר ת ו ׳ לכן יש יכולת ו כ ה אפי׳ ב ב י נ ה
שבכל• פרצוף
חברתה,
ופרצוף ,ל ה י ו ת ביחד עם
של הפרצוף,
שהיא החכמה
שניהן יחד ל מ ע ל ה ב ר א ש ה פ ר צ ו ף ה ה ו א .
רק
בחי׳ חכמה ,שכבר יצאו
נקורוח ארא ,שהמה
לגמרי לבר מרישא ,כנ״ל ,שהמםך עומד במלכות
מקודח א׳ ע״ש ,וזה אמרו ,שמנקודה הב׳ וחג׳
ועלו והלבישו לחג״ת
נעשו ב׳ פרצופין דאו׳יא,
מ ה שנתקן בא״א
האלו שפתח אותם ,לחלקו ,שמקבל משום התלבשות הזה
נ ב א ר מ ה שנתקן ב א ר א .והוא ,כי עלו
וירדו למטה מפה דא״א לבחי׳ חג״ת שלו ,דע״כ
את אור החכמה ,באותו השיעור קומה שהביאו להפרצוף
והוא . ,שחזרו י ח ך פ ב ״ פ ,
נשאר בחי׳ גיר וד״ר דב׳ הנקודות הללו דרדל׳׳א
נ ק ו ד ו ת בלתי
והשלום
מסבת הופעתו ממטה למעלה,
לוקח
׳וע׳׳כ
ההוא ,והבן היטב.
והנה
נתבאר ענין התלבשות האו״ח העולה שנק׳ ה״ח
וה״ג ,א י ך הוא מתלבש באחורים דאמא,
ומקבל מחמת זה בחי׳ עצמות וג״ר ממש,
וזכור זה היטב,
רק בחי׳ אור דהסדים,
ואחר
בה״פ אצילות .אמנם.־ כ׳
דא״א ,דהיינו כאמור. ,שיצאו לגמרי מבחי׳ ראש,
האחורים
ושב
במדרגה
אמנם
והנה
ד/
עדיין הם,
תיקון.
אע׳׳פ שהיא
כל זה
שבארנו
א״א נחשב לראש
־הפג
..
בבחי׳
קרמו להמסך
והמי׳ן הנמצא למטה בפה ,שעליהם נעשה הוווג המעלה
רישין ד א ו ״ א ,א ש ר כ ל אחד .מ ה ם כ ו ל ל ת
או׳׳ח בסוד זווג הא׳ שנק׳ הםת״א ,לצורך הראש ,שנבחן
ו ח ע נ י ן ה ו א ,כ נ ו ד ע ,כי
ואינם
בזה אשר בפה הזה כבר נפסקו דפנות דאםא,
נ רישין ה נ ״ ל .
,
והנה
כאשר
התחיל
עתיק
יומין
וכו׳
נעשה
פרצוף
להתתקן
ב י״ם
גמור
וכו׳ :כבר נתבאר
תבין ,אשר האורות המתפשטים מפה דראש ולמטה
וחג״ת ד א ׳ ׳ א ת ו ך .כח״ב .ד א ר א ,ולכן כ ל
החחלק כל מדרגה לשנים .,וע״כ נמצא ראש
לצורך הםת״ב",כבר המה מגולים מן סתימת דופני
א ל ו ה ב ח י ׳ גתקגו יחד זא״ז .ו ה ג ה ג ת ב א ר
אמא ,ולפיכך ,האו״ח מהםת״ב' שעל הטבור
לו אותם האהודים דאמא
כבר אין
כמו
שיוכל להתלבש בהם,
בראש ,אמנם מקבל אור דחכמה משורשו דהיינו המסך
עגץ ארא,
אור החכמה ממש כניל,
דגופא
אשר ע״ב גם האו״ח והחויג
והחו״ג שבראש,
מקבל מהאו״ח
והנן—י
נתבאר לך,
ומלובשיס באחורים דאמא ,משא״ב בגוף ,באים
החו״ג מגולים ,כי בבר נפסקו האהודים.ההם בפהדראש,
וזכור זה,
כי תצטרך לו
למקומות "הרבה.
אמרו ,אשר החג״ת דז״א
בשעת םלוכתם״
הגיעו
אליהם האורות מגולים בלי לבוש דאחורייס דאמא,
והיינו כאמור ,בי כבר נפסק הלבוש הוה בפה דראשייהו
דאו״א בעת הסת״א,
ומאחר
שהחג״ת
ממעלה למטה ,ודאי שאין להם בלל
עילאה,
ונבאר
סדרן ,ה ג ה גודע,
נה״י ד א ״ א כי ש ם
מבחי׳
מ ק ו מ ם ,כג״ל ,ולכן לא .ק ב ל ו ש ו ם .ת י ק ו ן
ו ה א ר ה כאשר .התחיל.תיקון
דע״י ,כג׳׳ל ,ע ל
רישאעלאה
ד ר ך ..או״א שחזרו.אז
פ ג י ם ב א ח ו ר ,בג״ל ,א ב ל ז ו ״ ן . ,ל א ה ת ח י ל ו
)להתתקן(
שהתחיל
התיקון
התיקון
והארה
בהם ,עד
ד ר י ש א דא״א.
.
ו כ ב ר ג ת ב א ר לעיל ,כי ר י ש א דעתיק
דאמא
נתקגו
כאמור.
בפגים,
הג״ל ,וזהו
נמשכים משם
מאחוריים
לסבה
הג״ל.
עגין זו״ן ,ש ב ה ם היו כ ל ה מ ד ר ג ו ת
כי זו״ן ה ם
אשר בראש באים החו׳יג מכוסים
ואינם,סותמים משם ואילך.,
אחור
אור החכמה
ועצמות.
שלא
מ ד ר ג ו ת ,וחסר י מ ה ם .מ ד ר ג ה ב /ש ה ו א
.והאו״ח העומד בפה דראש ,אשר האו״ח דדאש ,יש לו
אחורים' דאמא להתלבש בהם ,שכםבתס מתעצם י להיות
היתה
בהם .ר ק י ג
,
כ ח ״ ב שלו
יחד .למעלה במקום
עיקר הקלקול
בענה״ק,
גה״י דעתיק מ ת ל ב ש י ן ת ו ך ח נ ״ ת ד א ״ א
ובזך;
הה
ענף <
שכל
סותמים עוד על אבא לסבה שכבר נגלה האו״ח כנ״ל.
ווה
הענין ,יתבאר בהמשך דברינו בע״ה.
נה״י דע״י ,ו נ ם אז
נ ת ק נ ו חרת־ דאי׳א ,ו נ ם 'התחילו לתקן ב׳
נעשה רק בראש ,אשר שם הע״ס דאו״י
טמורין וגניזין,
י
וארדכ נ ת ק נ ו
כאמור .והבן היטב,
מפני
שהיה בבין ..הוא
הא׳ דב״ן שהוא מתחיל מאחיפ העליון ,וע״כ
אינו מאיר רק בראש ותוך וחסר נה״י ,עש״ה,
וכבר ידעת הכלל הזה ,שכל שחסר בחי׳ נה״י
בכלים נמצא שחםר לו'בחי׳ גיר דאורות ,כי
אור דהגית מתישבים בראש בחביד ,ואור מהיי
בחוך ,ונמצא הםוף ריקן בלי •אור ,ונמצא הראש
בבחי׳ אור דחג׳י׳ת ,וחםר לו אור דחב״ד• ,כמיש
באורך בענהיק .והוא ־הסיבה ,שלא הגיע תיקון
הקוים לזית ,וע״כ נשברו ,כנודע.
ונתבאר שם׳ דכל התיקון .של מיה החדש,
הוא .משום שעלו המ/אל^הכתר^שה״םהגלגלתא
והמצח ,וע״כ יצא • האור דרך
כאן חילוק
ונמצא שאין
המצח
דעליון.
מדרגות ,כמו .בב״ן,
המתחלק אל מעינים ולמעלה
ולאח״פ .ולפיכך,
יוצאים כאן הראש תוך סוף כשלימות ,וממיתים
הכלים דנה״י את אור שלהם ,והכלים דראש
את אור החב״ד וגיר.השייך להם ,כי זה .חלוי
,
בזה כנ״ל• .
אמרו שם ידך .קנ״ב ,אבל אחר שטת שליש עליון
ה ר א ש ,מ ש א ״ כ בא׳׳א •שתחלה נתקן כ ת ר
אחוריים דאו״א,
הנה
• וזה אמרו ,ונודע /כי כשנחקן נעשה פרצוף
היו מלובשים
באלו
ש ל ו • ב ר א ש ו ,ו א ח ״ כ נתקן ה ב י נ ה
עכ״ל .דהיינו לאפוקי
דת״ת ,אשר אז נפלו שם
כאשר יצאו שם
שאר האורות,
האהודים שנפלו באצילות וכו׳ ,עש״ה .והיינו ,בהתפשטות
הראש הגי הנק׳ ישםוית,
שנמשך למקום
עד החזה ,כמ״ש בפט״א בענף ב״ב וכ׳׳ג,
דראשייהו דישסו׳־ת במקום החוה
מלכי חג׳׳ת
שנמצא
פה
ושליש עליון דת״ת,
אשר ג׳ קוין דכח״ב־מקורים ,נמשכו לשם ,דע״ב נעשה
חכמה
שלו ל מ ט ה
מדרגה
בנדון.,ולכן.נתוםפה בזוץ
מראש הא׳ רבץ ,שהיה י חםר נה״י דכלים וג״ר
ב א ו ״ א .ו ה ו א :כי
ראורות ,משום שיצא אור הזווגידרך נקביעינים,
ה ב /משא״כ
כאשר• נ ת ק נ ו כ ת ר ו ח כ מ ה דא?א ׳בראשו.
אז .חזרו •להיות •אחור בפנים ,פי׳ א ח ו ר
ראש גמור .ומאחר,שהסת״א נעשה במקום החזה ,ממילא
דז״א ננד -פנים ד נ ו ק ב א .ו כ א ש ת נ ת ק נ ה
נמשכים גם האהודים דאמא הסותמים לאבא עד החזה
בסוד פנים באחורי
ממש,
וע״כ
האו״ח שעלה י מחוה
באחוריים דאמא כניל,
ולמעלה
ובזה השיגו החגית
נתלבשו
עד החזה
תיקון גדול שנתארכו אותם הדפנות דיאמא .,שבזמן או״א
נמצאים
עי׳ היה מקום י פסיקתן בפה דראש י דנקודיס,
עתה שנתארכו ונתפשטו ,עד מקום חזה ךנקוריס ,באופן,
ב י נ ה ׳ דאי׳א ,חזרו
ר״ל
פנים
וכאשר
חג״ת •דא״א,
ואז • נ ת ק נ ו • כחי׳ב •דאו״א
שעל ידי
היה -מ צ י א ו ת
נפתחו
בכח הופעתם לשם
התלבשות הזה
מתעצמים החו׳יג
לבחי׳ אוד החכמה,
כ נ ״ ל ג ב י כח״ב דנקודים • ,והבן היטב.
וזה
נמצא ברת״ם כשלימות .,שהם :ג׳׳ר וחבידבראש
וחג״ת נה״י ,י בתוך סוף.
רישא
עילאה י דלא־ייאתידע
אינן'מתלבשים
פי׳
וכו׳
ו מ ת ע ל מ י ם "כלל
נתקן נה״י.-דעתיק ,ש א ז .נ ת ק נ ו
שהרי
החג״ת ,גם המה מתלבשים
אמנם עתה .כשעלו
המ״ן .על. .גלגלתא והמצח,
דכלהו פרצופים כן נשארים בגלוי .ואינם מתלבשי׳
שגם האו״ח שה״ס החו״ג שעולים מחזה ולמעלה במקום
באחורים
י
ח י ׳ א .נ ג ד • אחורי ד נ ו ק ב א .
ועדיין ה ם ב ב ח י ׳ גקודות בלתי תיקון .כ ל ל ,
ממטה למעלה,
:
תוך א י א ו כ ו ׳ :ואין להקשות הרי כל הראשים
ש ה ם ה ר א ש שלהם •,א ז ׳ ח ז ר ר זו״ן •פב״פ
דאמא.
גמור של יוד םפירוח;
ואחר
שגתקגו
לתקן
ז ר ן ,ו א ד ז׳
או״א
אז
המלכים• ש ה ם הכלים
שלהם
בתחתון ,כנודע ,וא״כבמה נשתנה הראש דעתיק
שיהיה• נק׳ משום זה,
מכלהו פרצופין
רישא
עילאה דלא אתירע .כי ־כונתו בכאן ,שהרי באמת,
אין עתיק וא׳׳א
ותחתון,
נבחנים לב׳ ׳'פרצופין
כי שניהם הס בחי׳
מג״ר מקורים,
עליון
נקודה א׳ דכתר,
כמ״ש שם ,אמנם
נקודה הא׳
נחצית
ספד
עץ החיים .ענף לא
פנים מסבירות
ן ן ן ן אמרו אכן נ ע ת תיקון בא להיסך,
ולמטה היו אורותיו והחסדים
כי םב״ש ת״ת
וכר,
שבהם מגולים
אבל העליונים שהם מרישא דו״א עד החזה באו בתיקון
סתומים עכיל ,והיינו כדאםרן ,אשר החג״ת ה י א שנמשך
דישסו״ת,
אליהם בחי׳ הראש
בתיקון
באו
שנפלו
שלהם
למטה
עלאד /.ושם היו בםוד ה ע י ב ו ר ו ב ו /כ מ ״ ש
מצד המיה החדש עלה
בע״ה.
דת״ת במקום החזה ,דשם הוא סה דראש והסתכלות אי׳
מהמסך
ודעה
דז״א ,אשר החג״ת דז״א כולל לז״ת מגופא דאו״א
עילאין ,גס אח״כ,
כולל
אשר החו״ג דשם
לבחי׳ ראש ממש דישסו״ת,
חעולים ממטה למעלה בחג״ת הללו
יש להם אחידים דאםא להתלבש בהם
זה התלבשות לבחי׳
זה בנה״י
ולהתהפך משוס
אור החכמה בנ״ל,
בעיקרם
שלהיותם
מה שאין כל
רק
ז״ת
כחי׳
דישסו״ת ,וע״כ אין להם כלל םהתסשטות האורות דאו״א
עילאי ן,
ואין צ״ל םכחי׳ ראש
אריכת הקוין
ותיקון
כח״ב מכח האור דישםו״ת שהרי המה הגוף שלו ,שהחו״ג
וע״כ נמצאו אפי׳ בלי
שלהם כבר מגולים בהם כנ״ל,
שום תיקון קוים כלל ,וזכור זה.
ובזה
תבין סוד העיבור דז״א במעי אמו ,וענין שהיתו
שם ט׳ חדשים ,שאומר כאן הרב ,שאחר שהזיא
עולה בסוד מ״ן לאמא עילאה צריך להשתהות י שם ט׳
עיבור
הכולל
צריך
ומתחילה
צריך להבין,
שיעלה
לם״ן לאמא עילאה .ובפרט לפי מה דכייל
לן הרב בכמה מקומות,
יבול להתעלות
שאין התחתון
למעלה ממקורו ,שמשם יצא ,ומשם מתחיל קומתו ,וא״כ
כענין
צריכים לתבונה רבה
וקומתו בתנה׳י דא״א,
עליית
הז״א,
איך אפשר לו
1
סמקומו
לעלות למדרגה
העליונה לכתי׳ אימא עילאה ,שהוא בחג״ת דא״א,
והנה
הרב
ענין זה ביאר לנו
כתחילת שער התיקון,
וז״ל ,והנה כאשר עלה ברצון המאציל
את המתים ולתקן את המלכים וכו׳
מתתא לעילא וכו׳,
של המלכים דב״ן
גזר
מ״ן
והעלה
והכלים וירדו ל ב ר י א ה .
אור/
שנשארו בתוך
הכלים
במקומן
וחזר
למעלה,
ושם היא
במקום הבינה,
מציאת
הריון,
מקום
ענין עליית ז׳ האורות למעלה בכינה ,וזכור הקדמה זו
בעה״ז ,אחר ש מ ת ויצאה נפשו
חלק מ נ פ ש ו
כדי ש ע ל ידי
יוכל
בתוך הנוף/
לקום בתחיית
ה מ ת י ם * ו כ מ ״ ש ה ז ו ה ר פ׳ ש ל ח ל ך ד ק י ע
ה ש ת א פ ק ד ו נ א איהו ל נ פ ש א /דאיהי
אבל
משתככא
ובנ״מ
ו א ש ת א ר ת בשכוכי
בריש כל
נו נ ר מ י ,
ליליא פ ק ד ו נ א ד ר ו ח א
הבל• ד נ ר מ י ד א ש ת א ר
ב ע ל ת א ו ב ב ש מ ו א ל .וז״ס פסוק ,ו ה ש ב י ע
עב״ל עש״ה;
מה היא ענין העלאת מ״ן,
נ פ ש ך ו ע צ מ ו ת י ך יחליץ.
בצחצחות
אשר התפשטות
הג׳ קוין
דכח״ב שה״ס הראש דישסו״ת ,שהיה בחגית עד החזה,
חזרו להאסף במקומם הראשון
וירדו ל ב ר י א ה .ו כ ל א ל ו ה נ ׳ בחי׳ צ ר י כ ץ
להתתקן על
ותחילה
נחזור
ידי ע י ב ו ר ׳ כ מ ״ ש .
נבאר
ענין ה ר פ ״ ח ניצוצין
הנ״ל
מ ה ענינם /ו א ח ר כ ך
אל הדרוש
נתמעט
הנ״ל /ובכ״מ שאנו
וכו׳
האור
ונעשה
דרך
העליון
דעתיק
פרצוף
ועובר אור
המסכים
עליית מ״ן לראש חא׳,
שנתקן
וכו׳ :פי׳,שע״י
החדש,
שנחחדש במ״ה
הרי שנתקנה חצי נקודה הא׳ דנקודים במסך
כנ״ל ,וכם״ש בענף הקודם ,בד״ה כי תחלה
נעשה מנקודה הא׳ עתיק וכו׳ ,עש״ה .אשר מסבת .י
עליית המ״ן
ואו״א עילאין
לכתר ,יצא א״א
לבר מג״ר דנקורים ,וע״כ כל הג״ר הללו ,לקחם
עתיק ,להיות שנחקן בעצמו לפרצוף שלם מראש
ןנ
ןף,
״ ך/
ן ק
ה ם
כ
ך
ן ןן״
ת
ר ג
ב
y
Q
היוצאים מהויה הפנימית דכתר
.
ק
׳
ק ת י
א
נ ם צ א י ש
ש
פ
ך
ם
״
ב
ה
ץ שלו,
דם׳.׳ח־ "
א בא״א׳
מח
מ ״ ב
ס
ו ן צ
^ י«זי»ו .כם״ש
דמ׳יה בזי ו׳
והם״ג באו״א ,ומ׳׳ה וב׳ץ
בע״ה במקומו.
״
ה
נ ת מ ק ט
^
ן ע ן ב ר
ן ק ן ן ח
י ע
ן ״ ן ג י ם
ל א
שלו,
א מ ף ן ׳
ה א ן ף
ב
ש ל ן
ה י ח
א
ח
,
ב
דהיינו
ע ׳ ׳ י
ב
א
א
ך י ש א
א ן ר
ן כ ר
א
ש
ח
ר ס ל
ג
א
י
ד
ש נ ת ק
ן
רישא יע״י,
עתיק ,שנתקן ונעשח
י ו ן דרך המסכים ההם.
אור העליון דדך
לקבל
עכ״ל .כי מקודם זה בב״ן,
יכול לקבל אור העליון דרך הפנים
בכלים
דג״ר שנק׳ פנים ,משום
ע ת ה בע׳׳ה .ה נ ה נ ת /
בזמן שהזרה למקומה
כי ז׳ נ ק ו ד ו ת ת ח ת ו נ י ם ה נ ק ר א י ם ז׳ מ ל ב י ׳
בענף ט״ו בפם״ם,
מאליהם,
ד ש ם ב״ן הנ״ל /ש י צ א ו
ומתוך
לג״ר דנקודיס,
אמנם להבין הקדמה החשובה הזו היטב,
כמו
הם אלו שנבאר
ש ה ם ב ח י זו״ן
,
מ נ ק ב י עינים
דא״ק׳
כ א ש ר יצאו בחי׳
בכל
ה כ ל י ם תחילה /ו כ א ש ר יצאו א ח ״ כ ה א ו ר ו ת
המקומות שנמצא מדובר בענין עליית מ״ן .וכדי להבינה
ל א יכלו
צריך שתזכור היטב
העליונה בחי׳ רדל״א ,שה״ס
אח״פ דכחר ,והיה משום זה חםר נה״י דכלים
עשיה.
כל
בחי׳ נקודה א׳
נעשה בחצי נקודה
דג״ר דנקודים .ועכ״ז,
מזכירין בחיבורינו זה ענין רפ״ח ניצוצין
התחתוניות עמה
שהוהיר אותנו הרב שם,
שניהם
יוכל להלביש גיר דעליון ,שחרי
שהאור יצא דרך עינים ,ואין לו לאבא רק בחי׳
שבעת היות הישסו״ת במקום החג״ת ,נאספו אליה הז׳
אורות דחג״ת נחי״מ ,לכן אח״כ
שהתחתון לא
ה נ ׳ ה ו א בחי׳ ה כ ל י ם עצמן /ש נ ש ב ר ו
ו ה נ ך מוצא בדברי הרב ,אשר טעם העלייה ח ׳ אורות
וצריך
כי
בקברא /במעשה
ועיבור וכוי ,אמנם בחי• המ״ן שאמרנו לעיל הוא עצמו
לג״ר,
כן ה א ד ם
כי
ונמצאו עתה כל הזי תחתונות למעלה
נמשכו
מזר״/
זה
כאן בתי׳ עליון ותתתון,
ולהחיות על
ידי עיבור.
ממנו
אתת ,ואין
לומר בו
עליון וחחחון ,ומשום זח יצא בשם רדל״א ,והבן.
מ צ י א ו ת לחזור
נשאר
להשיגו ולהלבישו עכ״ל .פי /דאע״פ שהם מדרגת
ש ע י ״ כ יהיה ב ה ם
ולהתתקן
התחתון
בגלוי,
בזה ודאי ,שיש חידוש גדול כלפי שאר בתי׳
חיות מ צ ו מ צ ם /
ואל
כלל תוך א״א ,ונשארו
כי איננו
יכול
כדי להחיותן
ונתבללו ונתלבשו
להיות כבראשונה ,שלא היו רק ג״ד
הז׳ אורות
שבורים/
תתמה
ולמטה על זית חג״ח נה״י שלו
גיר דעתיק ,אשר הא״א אינו •כול להלבישו .והנה
כדי
והעלה עםהם למעלה במקומם את הז׳ אורות התחתונים,
למ״ן,
ועלו
בג׳ קוין
זהנה עתה חזר התפשטות הנ״ל להאסף למעלה
הוא מסבה,
למעלה מהם/
ה ב /ה ו א בחי׳
בהיותם
רתיס ,והוא הנק׳ א״א ,ונמצא מלביש מפה דרדל״א
אלו שיש
,
ר פ ״ ח ניצוצין ש ל
דמ״ה מפה
גיכ במדרגה
פרצוף עתיק הג״ר דליה אינם מתלבשים ומתעלמים
ה א /ה ו א בחי׳ א ו ר ו ת ש ל ה מ ל כ י ם
שנסתלקו
דראש הזה,
שלימה
כנ״ל .ומתחילה
נ ׳ בחי׳
מהכלים
העליונה נעשה מדרגה
וזה אמרו ונקי באדיז רדל״א פי׳ כי הנה
ז׳ אורות
דחויב וכתר שנתסשטו עד סוף המקום הנ״ל שה& חגית,
כי היא אם הבנים,
בתוך
ותבונה
פרצוף זה
א ל ז״א /ולכולם צריך תיקון ע״י עיבור
זה:
המ״נ מבי״ע אל
ויצא
שלימה ,ראש וגוף .שנק׳ רדליא ואח״כ יצא העיב
ל נ פ ש א /ו ל א ע ל ב ש ר א .נ ם בדקס״ט /ענין
וכבר נתבאר לעיל,
נתעלו
להחיות
ז״א
ש נ ב א ר /ענין
חדשי העיבור,
מה ומי גרם
הז״א
בינה
החצי נקודה הראשונה
כנ״ל ,כי מחצי הנקודה
צ ר י ך ש נ ב א ר ׳ באיזה אופן ה י ה
דהםת״א אשר שם ,כניל.
נתבאר ל ך הפרש הגדול ,מבין חג״ת דז״א ,לנה״י
דז״א,
ועתה
ונוסף עוד כאן ,אשר
שם הכתר דמיה בפרצוף שלם של ע״ס כרתים,
ענף לא
דישסו״ת כנ״ל ,אמנם מב״ש דת״ת ולמטה היו אורותיו
דפנות דיםוד אמא במקום החזה ,םכח עליית אור חוזר
שורש
ה ע ל ם ה מ א צ י ל באצילות ת ו ך ב ט ן א מ א
דהיינו שנמשכו דפנות דאמא הסותמתו לאבא ,עד ש״ע
והחסדים שלהם מגולים ,דהיינו כאמור,
נחצית לשנים ,דהיינו מכח
הבין שכל
מדרגה נחלקת לשנים ,למעינים ולמעלה ,ואח״פ•
סתומים,
כי כבר נפסקו
בעולם ה ב ר י א ה ,
פנים מאירות
ולווכרה היטב,
המתבאר
בענין ז׳ הנקודות
הללו בענה״ק .ובעיקר צריך להבין בהם ,אשר בשורשם
האמתי
ל כ נ ו ס בכלים
הכלים
שלהם
האלו,
ה ה ם לסבלם /ו נ ש ב ר ו וירדו ה כ ל י ם
למטה
וג״ר דאורות ,כנ״ל׳ ועי׳
משא״כ עתה ,כשעלה
המ״ן
גלגלתא
לפרצוף
ומצח ,ויצא פרצוף עתיק לבדו בפרצוף שלם
דודם ,כי המדרגות כבר אין לחם ענין להחלק
כנ״ל• וע״כ גם אבא יצא בפרצוף
שלם של
רת״ס ,והשיג נה״י דכלים וג״ר דאורות.
וזה אמרו ,ועתה יש כח באבא לקבל אור
העליון
עץ החיים ענן*׳•לא-
פנים מסבירות
האמתי הטה בחי׳ ז״ת :תוך ,סוף דעתיק ,כי
הטה פדצוף הראשון
נקודות,
ל העשרה
ב
שעלה
שיצא על הט״ן,
מנה״י דא״ק ,שנמצאים ג״ר דנקודיס בבחי׳ הראש הא׳
וז״ת בחי׳ תוך סוף שלו .ונמצא לפי״ז ,שאין כאן אלא
ב׳ מרדנות לבד ,שהם
אמנם יצאו פרודות,
ראש ונוף,
בענף יוד.
במ״ש
אשר ע״כ,
ובבחי׳ עיגולים לבד,
קיבלו בחי׳ היושר ואור דזכר ,מיסוד א׳ק ,ואו ,נשתרשו
הז׳ נקודות בג׳ בחי׳ גופים :מתחילה בבחי׳ גוף דכחר,
שנבחן
דהיינו בזמן מלוכת הדעת,
אשר הראש
אז,
דנקודים שגק׳ כח״ב ,הוא כולו בחי׳ כתר ,להיות קומתו
עד הכתר ,והז׳ית דנקודיס כולם,
בחי׳ תוך סוף
המה
שלו ,ונק׳ בכללם דעת ,כמ״ש בענף כ״ב בסמ׳׳א .והנה
לפי״ז ,עדיין כל הזית המה מדרגה אחת.
דכתר ,כנ״ל ,וזהו
שורש
גוף
דהיינו
ל מ ע ל ה באצילות,
ב א ו ר ך .וירידה זו,
מיתה ,לפי
נקרא
ש כ ל שיוצא מ ע ו ל מ ו ,ויורד ו ה ו ל ך לעולם
אחר
זולתו ,נ ק ר א אצלו מ י ת ה .ו ה נ ה אלו
ה ם בחי׳
ז׳ מלכים,
בגלגלתא ומצח ,וממילא יוצא האור ההוא דרך
המצח ,וממילא יוצא במדרגה שלימה רת״ם,
ומגיעים האורות עד סוף דאבא ,וכן הג״ר מגיעים
בראש דאבא ,שהם נקראו דרך הפגים.
אב5
אמא
שהיא
עדיין
אין
נוק׳
דינין
כח
וכו׳ :כי
בח
ד ת ,שהם הנקרא
אמא הוא ם״ג׳ נוק׳ דע״ב שהוא אבא ,וע״כ
שירדו
בחתתקן עתיק ברת״ם יצא אז הע׳׳ב לחו״ן ג״כ
אל הבריאה ,נקרא אצלם מיתה ,משא״כ
במדרגה שלימה ברת״ם,
ונשלמו הנח״י שלו״
באחוריים דאו״א ש נ פ ל ו ו ל א מתו ,כ מ ״ ש .
האור דרך
הפנים .משא״כ אמא
זו״ן ש ל עולם
וכיון
האצילות,
ו ה ו א אצלם ,כדמיון
שנקרא
התחתון
אדם
ויכול לקבל
לא יצאה אז מדרגתה לחוץ!
שהיא ם״ג ,עדיין
והנה״י שלה עדיין לא נשלמו.
או״א עי׳ ,ואז מלבו ג׳ מלבי חג״ת,
ונמצאים
ונעשו
למדרגה
ונפשו מ ס ת ל ק ת ו ת ש ו ב ל מ ק ו מ ה ה א מ י ת י
שהיא נוק׳ דאבא /דהיינו ם״ל ,ע׳׳כ עדיין אין
א ש ר נ ת נ ה ,ונופו ש ה ו א
בה כח לקבל אור עליון דרך הפנים שלה ,רוצה
ויורד ממדרנתו
הנה״י שלה עדיין
או הז״ת כולם
בבחי׳
דאו״א,
גוף
שמקודם זה
מדרגה ב׳ לכתר ,ועתה ,מדרגה ב׳ לאו״א,
היו
ומדרגה ג׳
תפארת נהי״ם דנקודיס,
שאז מלכו
שנעשה בהם מדרגה
וכך ..א י ר ע .א ל .ה מ ל כ י ם ,ה א ל ו כי נ ש מ ת ן ,
רביעית .ויצאו ג״כ ממדרגה ג ׳ :שמתחילה היו מדרגה
ועתה
מדרגה ד׳
נעשו
לבתר ,ומדרגה ג» לאו״א עילאין ,ומדרגה ב׳ לישםו״ת,
בחי׳ גוף לישסו׳ית
דהיינו
והבן היטב.
תבין ,ענין עליות ז׳ אורות לישסו״ת ,בי ביציאת
הראש דישסו״ת,
נמצאת מדרגחה שזה
שבא
למדרגת הז״ת
כם״ש
דנקודיס,
במבו״ש ש״ו ח״ב פ״א ,שברדת העליון למקום התחתון,
נעשה בתחתון ממש ,וכן להיפך ,עש״ה .ובדף ס׳ בפמ״ס
ולפי״ז
אות ה׳ עש״ה,
דתנחי״ם דנקודיס,
סשוט
יכלו
ש ה ם א ו ר ו ת שלהם עלו א ל מ ק ו מ ם ה ר א ש ו ן
שהואאצילות׳אמנםנופםשהםהכליםשלהם
י ר ד ו לעולם ה ב ר י א ה ,ושם הי׳ ק ב ו ר ת ם .
והנה
למקום חגית רנקוריס,
הוא,
האורות
הארץ,
ד
ש ה ו א בחי׳ אדם ..וענין זה נ ק ר א מ י ת ה
ג׳ ,הוא ביציאת הראש דישסו״ת.
ג׳ לבתר ,ומדרגה ב׳ לאו״א,
אל
האלקים
ע פ ר ישוב א ל
לבתר.
שאחר
לבא
שביה״כ
לבחי׳
ראש
דישסו״ת העומד בחג״ת תקודיס •,להיות •שמקודם זה
היו גס החגהי״ם דנקודים במדרגת חג״ת כנ״ל בשורש האי.
והנח
כ מ ב ו א ר אצלינו לעיל
העליון דרך הפנים שלן ,כי חמםבים דמ״ן נתקנו
בעה״ז ,כ ש מ ת ,שאז נ פ ר ד ת נפשו מנופו
שלישית ,כי יצאו מבחי׳ מדרגה ב׳,
ומה
ה ב ר י א ה אח״כ ,ו ה א ו ר ו ת נסתלקו ו ע מ ד ו
שורש הא׳ ,שנשתרש בז״ת דנקודים.
הב׳ ,הוא ביציאת ראש הב׳ דנקודיס,
שורש
למטה,
פנים־מאירות::;•:
במקום ש ה ו א עתיד להיות עולם
קפד!
כמו
ה א ד ם התחתון
שנוף
בעה״ז ,כ ש נ ק ב ר כ ק ב ר נ א מ ר בו .ונפשו
עליו ת א ב ל ,ו נ ש א ר בו א ו ת ו ה ב ח י ׳ ש ל
הרוחניות
הבל
של עצמותיהן ,ה נ ק ר א ב ז ו ה ר
ד נ ר מ י ,בנ״ל ,כדי ש י ה י ה ל ו איזה
חיות ,כדי שיוכל להתקיים ע ד זמן ה ת ח י ה
אבל אמא שהיא בוק׳ פי׳
וזה אמרו,
לומר בג״ר שלח כנ״ל ,כי
עדיין לא יצא לחוץ.
לא נשלמו ,מפני שהם״ג
• ודע ,שמה שאומר שאבא נשלם חיקן
בהתקן עתיק בי״ס ,הכונה רק על אבא תקורות.
דהיינו בחיי ב׳׳ן דאבא ,שהיא ע׳׳ב דב״ן כנודע.
אמנם ודאי שבחי׳ מ״ה החדש דאבא שהוא ס״ג
דם״ה /כנודע ,הוא ,עדיין .לא נשלם כלל בתיקון
עתיק ,כם״ש הרב לקמן.
שהחו״ב
שנואש־־
נתקנו
הקדים
לזה
זה
די
יחד
וכו׳:
שניהם
וכלל
כל
כי
לא
הקדימה
והמעלה של הזכר על חנוק׳ ,הוא /משום שבפרצוף
הזכר נמצא האחוריים
דג״ר ,משא״כ
כמ״ש בפם״ס ענף כ״ג אוח ב׳
בנוק׳,
עש״ה.־ והנה
לבחי׳ ג״ר דנקודייס
כי אם ל א ה י ה נ ש א ר ב ה ם שום לחלוחות,
ואז״א עי׳ ,נמצא ממילא שהעלה עמו ג״כ את הז׳
ל א היו קמים ב ת ח ״ ה .וזהו ענין שארז״ל
ופירוש אביא /נתבאר לעיל בענף כיט בפמיא,
לסבת
בלי .שום
אחר כך
תחתונות,
שכבר
כשהישסו״ת חזר
מעת היותו
היו כלולים בו
החג״ת .ובזה תכין ,שכל ענין העלאת ם• ן
בסיבת יציאת
אימא עילאה
במקום
תלוי כולו
מי
הנקרא
עון ,כ מ ו עון רבית ,וכופר ב ח ח ״ ה ,וכיוצא
כבחי׳ ג׳ קוי כח״ב,
נורם להסתלק׳
לבחי׳ ראש הג״
ישסו״ח ,שבזה נמצאת שמתפשטת
שיש
שאינם
קמים ב ת ח ״ ה
למקום חג״ת ,אשר עי״ז םשתוית עם הזית ,והמה יבולים
לעלות אליה ולהתפלל בה ,ואו חוזרת הישסו״ת שה״ס
בזה,
כי
רוחניות
אותו .ה ע ו ן
המלחלח העצמות ההם בקבר,
תיקון רישא
דעחיק
היה בבחי׳ אב״א* כנודע,
שאחורים חכר ונוק׳ דבוקים זה בזה,
הפרש והכר בין אחוריים חכר לאחוריים דנוק׳.
כי אחוריים חכר נטצאים נעלםים לגםרי בםצב
הזהע״ש ,וזהאמרו ,שהחו״בשבראש ע״י,שניהם
נתקנו יחד,
כלומר ,בבחי׳ אב״א' י כנ״ל.
נמשכים
ו נ ש א ר י ם יבשים ,ו ש ו ב אינם יכולים לחיות
עמה הז״ת אשר כבד נתבללה בהם ,מעת היותה במקומם.
וזח אמרו ,וכלל לא הקדים' זה לזה ,רוצח
וז״ס .ו ה ש ב י ע ב צ ח צ ח ו ת נ פ ש ך ו ע צ מ ו ת י ך
לומר שאין שום קדימח ומעלה להחכמה יותר
מים
דחכמה נעלמים שם,
אמא עילאה לקדמותה
וממילא
לבחי׳ גיר,
והנה נתבאר ,סוד עליית מ״ן כהלכתו ,וזכור זה.
ומה
תבין ג״כ סוד העיבור .בתשעה חדשים ,בי נתבאר
והיית כ נ ן
יחליץ,
רוח,
וכמוצא
שבשיבת אימא עילאה להיות בקומה שוה עם אבא
.א ש ר ל א יכזבו מימיו ,כי ע״י לחלוחית
הז״ת
בעצמות ,ל א
עילאה,
דהיינו
בבחי׳ מ״ן,
במקום
ג״ר,
ואז מזדווגת
אז מעלית עמה
בע״ם דיושר מאבא עילאה.
שנק׳ מיין דוכרין ,שבזה מתחקניס הז״ח בסוד ג׳ חקיין
דכח״ב ,שפירושו
כמ״ש לעיל,
אשר
םהס״ן שה״ס המסך המעלה או״ח,
החו״ג
שנק׳
העולים
חו״ג
כנ״ל,
הנה המה מתלבשים באחוריים דאמא ,שבזה שבים המה
מעט
ההארה אשר
יכזבו מימיו,
נכנס
ויקום ב ת ו ד ה ,
וזה
יחזקאל ,בענין ה ע צ מ ו ת ה י ב ש ו ת
שארז״ל,
ש ה י ה איש א ח ד ש ב נ ש ך
מ״ש
ההם,
נתן
מהבינה ,משום
להיותם אב״א,
דאחור
ושניהם דבוקים
בכותל אחד,
והבן.
לכן
גם או׳׳א וכו׳ היה בהם• ב׳ ת י ק ו נ י ם
ביתד וכו׳
ותיכף
עלו ב׳ מ ד ר ג ו ת :
כי מדרגת אב׳׳פ,
אין לו
כאן,
ענין
באו׳׳א
שפירושו דאב׳׳פ הוא ,שהזכר משפיע אור דאתורים
אשד בע״ס
ו ב ת ר ב י ת לקח ,ועי״כ נתייבשו עצמותיו
שלו אל חנוק׳ ,כמ״ש בפמ״א כ״ט-עיש ,וכבר
דראש נמצאים דפנות דיסוד אמא הסותמים לאור החכמה,
בלתי שום לחלוחית מצוה ,ו ל א י קם בתח״ה.
אין שום
לבחי׳ אור החכמה,
כמ״ש לעיל באורך,
והמה נפתחים רק ע״י מ״ן
המעלה או״ח,
ומשום זה
קונה האור חוזר וחו״ג האלו ,בחי• אוד החכמה ממש,
כי נבחן שרק המה הס ,הממשיכים אור החכמת בהפרצוף,
ולא .זולתם .וזהו שנק׳ התלבשות החו״ג באחורים דאמא
נ נ ״ ל ,ומתוך שהמ״ן דזווג או״א עיי,
המה
כחי׳ הז״ת
שעלו
והנה
עד׳ז׳ נם
בהם ק צ ת רוחניות,
בז׳ מלכים נ ש א ר
כדי
להחיות
את
הכלים ה ה ם בזמן תחייתם ,ש ה ו א זמן תיקון
האצילות
נתבאר
שבסיבת תיקון עתיק <אב״א,
קדימה לחכמה על הבינה ,כי האחורים שלו נעלמים
ואין כאן אור דאחורייים חכר,
שיהפוך הזכר אחוריו אל יחנוק׳,
ואין כאן ענין
כי
ע׳׳כ
דבוקים בכותל אחד ,כנ׳׳ל והבן.
זזה
הם
ה6ו
שעלו
פני^־^םייות^
ביסוד • א מ א " ע י ׳ • כנ״ל,
עץ החיים ענף לאי"
וממילא נמצאים אשר
הז״ת בעצמם מתלבשים באותם האחוריס דאמא ,ושביס
י
לבחי׳ אור החכמה• שנק׳ אור •:..החיה ,וזה אמרו כשער
התיקון באשר עלה ברצון ,המאציל להחיות המתימ ,ובו׳
נזר והעלה מ״ן ובו׳ עשיה דהיינו שע״י הזווג הנעשה
על ידיהם באו״א עי׳ נמצאים הז״ת ששבים לבחי׳ חיה
ואור החכמה כנ״ל' .דהיינו ע ״ י התלבשות באחוריםידאמא
בעוודז ,ה כ ל
באלו
כדונמת
מהשהיה
ואין
חדש
מלכים
ת ח ת השמש ,ומיתת
כנ״ל•,וממילא המה יכולים להעלות הכלים שלהם מבייע
ה מ ל כ י ם ותיקונם,
בחי׳
בעוה״ז ,לע״ל,
הנק׳ הבל
ניצוצין
המתים ההם,
וקצת
ניצוצין
הגיע רק לכחי׳ חג״ת דנקודים לבד ,ולא כלל
א ל א לבחי׳ הגוף דאו״א ״עי׳ שנק׳ חג״ת ,משא״ב לנהי״מ
ז
נתבטל ונאסף בחזרה לג״ר
וממילא נמצא שהגוף
לבחי׳ א מ א עילאה
שנשתרש בז״ת דנקודים
כנ״ל,
מבחי׳
ר א ש הגי ,עדיין אינו מקבל בזה שום אור התחיה שה״ס
זבזה תבין ,רמז הרב שער הכללים
תיקון קו״ין.
עה״ב ויהי ״יוסף יפה תואר ויפה מראה,
פ״ד
שר״ת יתו״ס,
כי.יוסף ה״ס נה״.י.,ךז״א.אשר ןןחר דישםו״ת חזר ונעשה
פרצוף יאחד"עם או׳׳יא עילאין ,נשאר יתום מאמו ,שהיס
ישסו״ת
והנדה
שנתבטל כנ״ל.
לבאר א י ך ' נתקנו' שסי'הנה״י דנקודיס ,חסר לנו
ידיעות •:שעדיין'"׳ לא דברנו מהם,
אמנם
כם״ש-לעיל ,כ ט ע ם עליית
הזה .והענין,
מ ה ם נ ש א ר ו בכלים להחיותן בזמן תיקון
ש ל אצילות .י
ז׳ האורות
לראש הגי ,שעמדנו שם,.,לזה יצדק.רק באורות דחג״ח,
מאחר שראש דישםו״ת נמצא במקומם ,אבל א י ך עלו
לשם אורות דנה״י דנקוידים .ולפיכך ביארנו ,אשר החג״ת
נה״י ה מ ה מ ' ד ר ג ה ' א ח ת ,ם כ ח ש ה ם ז״ת דעתיקר ומדרגה
:
לחג״ת,
.והנה מזה־הטעם,־
ועולים .לבחי׳..מזן .לאו״א עילאין .אמנם,עכ*ז ,נמצאים
בהכרח בפרודא,
דעתיק היו
כ י מצד^שורשס הראשון,
׳
בפירזדא יזה מזה,
מבחינים ישכל אחד מנהיימ
כנ״ל.
הנפרדין
הבאים מ ג ו פ ^ דישסויית ,יצריך להחחדש ולהתקשר בגופא
ד א ב א .ש נ ק ׳ ; ח ג ״ ת ; .כ ל ו מ ד ,־ :ב ג ׳ התפשטות
שכבר השיגו^ החג״ת הללו,־ ..דע״כ יש בהם גי־ בחינות^
וזהו שמכונה
חודש ,כלומדי בחי׳ חןדזש גמוך^של מדרגה חדשה. ,בי
הנהי״מ המה מדרגה רביעית לכתר ,שבמצב הזה אינם
כל אחד ואחד מ ד ׳ המלכים דנהי״מ
בחידוש מדרגה,
שהשיגו ,מדרגה הגי ־ כאמור.
:
י
ונבחן״כאן..,ט׳ כחי׳
של,.חידוש. :כי הנצח,
דא״ק,
המל׳
ודם• ו ה א ר ץ ה י ת ה
ה נ ס ר א א ר ץ אדום,
מ ת ו ו נ ש ת ב ר ו ונעשו ת ה ו ובהו,
אשר
ונשאר
קצת״ניצוציןיהנקרא רוח אלקיםמרהפת
נטתקו ו נ ת ק נ ו
ה מ ת י ם ,הנ״ל.
ו פ ש ו ט ה ו א ש ה א ו ר המעולה' ,ע ל ה
אחורי אבא נעלמו,
ה ר פ ״ ח ניצוצין י ה י ו ' ת ו ך
למעילה"ובחי׳ ה ג ר ו ע ה ש ב ה ם ה ם נ י צ ו צ י ן
ה ה ם א ש ר נ ש א ר ו ב ת ו ך הכלים,
כנ״ל,
ש ה ם בחי׳ דינין נ מ ו ר י ם ,כ מ ״ ש ,לכן נ ב א ר
והמדרנות ומעלתן
תחילה סדר האורות
־ זה למעלה
הנה׳
נודע_,כי
בתיקון עחיק
ה א ו ר ו ת .של
והבן .וז״ם שנחבטל
וי״ו ,ה ״ י .
מ ה :יו״ד,
י ת ב א ר ש א ר הויות .,ה נ ה פ ש ו ט
וממנו
כלומר. ,ךתיקין
ת י ק ו ן וכו׳:
בטרם שנתקן*:״*
ב
מ ך ר ג ה
ל ל
ג
ג
ש
מ
א
,
כ
כ ן ן ר
ה ש נ ו ה ? n p
ן כ ת ר
ת א
א
״
ן
ע ן ן ץ ק ׳
כ
מ
ש
כ ע ת י ק
ש
א
ו ט ע
,
א
ס"
ה
ן
א
ה
א
ן
צ
כ נ
״
ק ר
״ן
ך ב
ה
ן
י
כ ל ן ם ר ׳
א
׳
ן א ב א
א י נ ןב ח י
ןזן
ש ע ח י
א בחי׳ ע״ב דב״ן,
,ע״ב כלל .אלא בחי׳
^ ־ ^ ׳ ענין חיקון המסכים
א
־
ל <
לחוץ ברת״ם
^ עיב רבץ
ד
ז ה ו
אינו נוגע לא״א .וזה אמרו,
י ץ בםוד נקודה בלתי תיקון ,והבן.
י ר י ד ת ה שם
"^אייא
בגרון
מלביש
וכו׳
לעתיק
לפי
לז״ת
והם ,בחי׳ ע צ מ ו ת האור ',ואמנם .זהו ,ב ה י ו ת
יש
ע״ב דמ״ה ,ונמצא א״א נאצל ויוצא מפה דראש
דג׳
האותיות
בחי׳
שורש.האורות
מ מ ש ,בצורתן/.
ועיקרן/
אמנם נ״כ
הוא
א״א
נקודה.
בבחי׳ מ״ה החדש ,כי מכהי׳ ד ,׳ץ נמצא• אבא
ק הוא בחי׳
^,
ב ש ל י מ ן ת
ע ת ה ,ב ח י ׳ .ה ו י ״ ה , .דע״ב,
בהטשך עולם
בםוד
פנים דאבא הנ״ל ,הגיע לו
ה״ד״ ץ ״ י /ה ״ ל • •
ונבאר
עדיין
בלתי
א ו הוי״ה דמ״ה ,כזה:
י ר ד ,ה ״ א ,וא״ו ,ה ״ א .א ו הוי״ה דב״ן,
עד
החיקון היינו רק בבחי׳ אחוריים דאמא ,וזכור זה.
הוי״ה דם״נ ',כ ז ה :יו״ד
ה ״ י ,וא״ו ,ה ״ י .
זווג או״א הפנימיים,
גמר התיקון ,וכל הזווגים דאו״א
במילוי יודין ש ה ו א ע ״ ב ,כ ז ה :יו״ד ,ה״י,
או
אב״א,
מקבלים מכאן ואילך ,אח בחי׳ אור הפנים שלהם,
והנך,
מזה.
כל
והיינו כם״ש לעיל ,אשר
וע״כ אין אחורי אבא
אשר עתיק הוא בחי׳ פרצוף גלגלתא דמ״ה ,וא׳׳א
א ח ר ת ,ו ה ו א 'בהיותן ב ב ח י ׳ מ ס פ ר
וחשבון,
באופן זר״
מ ו ן אם נאמר ,ד׳
כי צ ו ר ת ה א ו ת י ו ת עצמן׳ ה ם יותר ש ו ר ש
:
ו".
האחורים
דאטא
תיקון
אבא ,אין אור פנים העליונים טהם טאירים בהם,
חג״״ת ,שהמה ג׳ חדשים .רביעיים ,.וז״ס עיבור של ר ב
וחנך
היטב בפמ״א ענף״כ״ט עש״ה.
ד ׳ א ו ת י ו ת הוי״ה פשוטים ,בלתי מ ל ו א י ם
חג״ת נה״י כנודע -,אמנם־ לצורך.המלכות . ,ש ה ו א ־ בוק*
חודש ,כנודע
והוא פשוט .וענין הזווג דפנים באתור,
עליהון" ו ת י ב ת מ ר ח פ ת ה ו א מ ת רפ״ח ,כי
דוץ» ,נבחנת ג ם .ה י א . . ,ש מ ק ב ל ת בחי׳ הקשר ד ג ׳ קוי.
יי
נחבאר
נוסף על אתורי א ב א :כי אתורי
אותיות הוי״ה
שמעשה היה
הרי מקבלת אור הפנים מאבא בכלים דפנים שלה
ן א
חדשים .ווהו לצורך.ז״א עצמו ,שכולל בעצמרב׳ הגופים:
עיבור של י״ב חודש.
לקבלו דרך אחוריה. ,דהיינו • בבחי׳ ו״ק
מקבל
קוין דחג״ת שהם ג׳ חדשים'שלישים ,שעולה ביחד ט׳
כרבה תוספאה,
שלה.
* ; ׳״
וכן ההוד ,מקבל כחי׳ הקשר ד ג ׳ קוין דחג״ח ,שמבונה
1
בג״ר שלה ,ומוכרחת
ה ו א ,כי
בחי׳^הקשר ד ג ׳ קוין דחג״ת ,ומכונה ג ׳ חדשים,,
ג׳ חדשים שניים ,י ו ב ן היסודי מקבל בחי׳ הקשר
חםרו לה נה״י וכלים דפנים .לכן אינה יכולה
ו ב ה ו " ,ש ה ם בחי׳ ה מ ל כ י ם ה נ ק ר א י ם ע ״ ש
ר פ ״ ח ניצוצין,
ראויים •לאור״החיה כלל כנ״ל ,א ל א מתוך הקשר שהמה
נקשרים בהחג״ת שהמה מדרגה ג׳ לכתר ,וא״כ נתחדש
לתוץ,
תהו
ו נ ו ד ע ,כי ד ׳ בחי׳״הוי״ה ה ם ,א ו הוי״ה
קויכח״ב
עדיין
אבא -םשא״כ אח״כ ,כשיהיה לה הכלים דפנים׳
אנו
האלו,
ימין,״ שמאל,״,אמצע,״״ כמ?ש בענה״ק.
היו
שהם _ זית
דהיינו
אמא ,כל כמה שלא יצא הם״ג
לקבל אור הפנים מאבא
ה א צ י ל ו ת ^ ,הם כולם בחי׳ הויות
ולפיכך
אבא רת״ם דהיינו י״ם שלו מצד הנקודים ,אמנם,
אמנם נחשב בה אור הפנים במקצח ,משום תיקון
כ ׳ לבתר ,שמטעם׳ זה ,יבולים הנה״י .לבא ' ב ד ר ך ' ע ל י ה
נמשכים.ג״כ עם הישסוית
״• •
י ' ו ה נ ה ־ מ ס פ ר הניצוצין" ה ה ם ,
כדי
להמשיך ביאור דברי• הרב ״ נפרשם לפי ה צ ו ר ך ״ במקום
והוא ,משום דהם׳׳ג עדיין לא יצא לחוץ,
ועיקרי
לבחי׳ נהי״מ'דינקודיים ,כי בבר ידעת ,שכל הז״ת נבחנים
שהמה הגוף המתפשט מראש ה ג ׳ ךישםו״ת ,שהוא כבר
כנ״ל•
כי בהתקן עתיק ויצא הע״ב לחוץ ,כבר השיג
האורות
האורות
היה בבחי׳ או״א ע י /ו ג ״ ר כנ״ל ,א״כ לא נמשך התיקון
אמא ,עדיין אינה יכולה לקבל אורו דרך פנים׳
העליונים
נסתלקו למעלה,
זאיכ מאחר שכל הזוןג
פנים לבד ,כמ׳׳ש לעיל ,שכבר נשלמו נה״י שלי׳
ויכול לקבל האור דרך פנים ,כגיל עש״ה .אמנם
כ נ ״ ל אבל ה ש י נ ו י הוא באמא ופו׳ ג
של
דנרמי,
להזכר בחי׳ אחוריים להשפיע אליה ,אלא בחי׳
אבא הוא עומד בבחי׳ פנים ב ב ׳ המדרגות
שנשארו
לבחי׳' חג״ת מצד י היותם בחי׳ גוף והסת״ב" דאו״א עי׳״
ו ה נ ה הרוחניות
פב׳׳א ,שהיא מעלה ג׳ ,והיינו כאמור ,שאין.לי
הם
בכלים
הנעשה •בסבת עלייתם לם״ן
כל
ה ו א ענין תרדה ל ה ב ,ו כ ך יהיה לנופים
שהיו כבחי׳ מיתה ,דהיינו בפירודא מאור החיה שה״ס אור
אמנם
הוא
שבעה
הנשאר בהם,
כל זה ההיוון החדש ותחיית המתים הנ״ל ,לא
וזה אמרו ,ותיכף עלו ב׳ מדרגות יחד והיי
ה א צ י ל ו ת .ו ד ע כ ל ל זה) בי כ ל מ ה שיש
השפלים
החכמה. ,שעתה קמו לתחיה.,בי חזררוהשיגו.אורות דחיה.
פנים״מאירות•
ואכשיר
ועיקר
האור/
מ ס פ ר ם כ״ו.
יותר
ואין םפק׳
ט ב ח י ׳ * י מספרם
וחשבונם
ש ב ו :כלומר ,שבכח מ״ה החדש ,נעשו עתיכ}
״ א ב׳ מדרגות נבדלים :דהיינו גלגלחא וע״ב,
דעתיק ,וע״כ משם מתחיל קומחו,
זולת לדת וגופא דעתיק לבד,
ואינו מלביש
שנמצא .משום
י
זה במדרגת ע״ב.
וזה אמרו,
אמנם בינה דאיא לא יכלה
לעלות ולהיות בראשו,
ונשארה למטה
בגרון/
והיינו כם״ש בפנים מאירות לעיל דף קע״ט ד״ה
והענין
\
־ • " ' ע ץ ה ח י פ ענף'לב
'פניפ מ צ ו ו ו ת
דואה .אשר בל בחיי׳ ובחי׳
יהנך*
'צריכים
מנהיימ
להתקשר ולהתחדש בכל ג׳ קוין דחג״ת ,בדי לקבל
מדרגתם .ויתאחדו עמהס לאחד ממש,
צריכים לוווגים הרבה
ד א ו
והתחדשות הזה׳
״ א עי׳ .,אשר בל זווג יש לו
הנ״ל,
יחס אחד בענין תיקון הנפרדים
שמכונה
וזהו
וחשבונם .ו ה נ ה
עוד לוווגיס הרבה באמור.
ואחר
ויוצאים
ועדיין כלולים הם
ג׳
גו ג׳ ,וע״ז צריכים יניקה שיתפשטו החג״ת מתוך הנה״י,
'ואח״כ עיבור ב׳ למוחין ,כמיש כל אלה בסקומו. ,אמנם
החג״ת
צריך שתדע כאן ,אשר בעת שנשלמו לגמרי
נה״י דז״א הנ״ל נבחן אז ,אשר אחורים דאמא מתלבשים
"ונם ב ה ם ,יש ב ׳ בהי׳ ה נ ״ ל :ש ה ם צ ו ר ת
׳האותיות כ מ ו -ש ה ם ,או בחי׳ מםפרם .י
נ ם י ש בהי׳ א ח ר ת ,והוא ד ׳ אותיות
ה ש ם ,בהיותן במילוי ,כי א ז ,ה ם בחי׳
.דינין ,כי מילוי
דנקודיס לחגית דנקודים עד החזה,
שעמה נהפשטו ג׳
אחורים דאםא
ודפנוחיה הסותמים
לאבא ,כםיש לעיל עש״ה ,ובחזה נפסקו הדפנות מטעם
המסך רפה דראש הנמצא שם בחזה שעליו נעשה הזווג,
שה״ס עטרת יסוד א מ א הנמשכת עד שם.
הוא
מלואם,
אורותיהם
בעטרת 'יםוד',
עולה
דעטרת יסוד אמא המלובש בחזה דזיא,
שהוא פותח הדפנות דאמא ,ונתבקעו המסבים ההם ,משיןם
דבל ענין סתימתה לאור החכמה
משום
הוא
בשפע,
מתיחדת עם
וע״כ בינה ח ״ א
דז״א
חכמה
ומקבלת אור דחכמה ,כמ״ש באורך לעיל ,שע״כ האו״ח
מתלבש באחורים הץלו
ונתבאר
שנבקעו מכחו,
להיות בעצמו
לעיל,
וע״ב מתהפך
בבחי׳ אור החכמה.
־
״ .ויורד ,בגלוי ,שאין לו אחוןיס ךאמא ,להתלבש
בהם ,בהיותם כבר נפסקים במקום החזה,
שז׳׳ם הגומא
והחור' שיש במקום החזה "ימבי! הדדים דז״א' ,כי ניכר
שס הפסק׳
דיעטרת יסוד אמא,
שם
שנפסק
שלה שבפנימית זיא ,׳וע״יב משם ולמטה,
בחי׳ חו״ג לבד .,דהיינו אוד דחסדים.
המילוי
אלא
אינם
משום
.ומ״מ,
שהטה נמשכים מעטרת יסוד אמא ממעלה למטה,
ע״כ
יש בהם עב״פ .יחוד החכמה גס למטה במקומם ,כי כל
ומתוך שהחו״ג השורשיים
מה שיש בחג״ת יש בנה״י,
שמחזה ולמעלה בחג״ת נתהפכו לחכמה כנ״ל ,לכן גם
התפשטותם מחזה ולמטה
וזים
י
יש בהם ג״כ״בחי׳ היחיד עם
אור
החכמה.
רשות היחיד ,שהבונה
הנ״ל ,שעייי המסך שבחזה דז״א נתאחדו עם החג״ת,
והוא.מכח החו׳׳ג דשם,
שנחהפבו
לבחי׳ אור החכמה
ועצמות ,מםבתההתלבשות באחוריםדאמא וע״בנחשביס
גם הנה״י ביחוד אחד עם אור החכמה כאמור,
ווםו״ה
אלקיס מושיב יחידים ביתה ,שה״ם יסוד אמא המתלבשת
•״ענף•׳׳לב•
אמנם
בריא " ,י ע ו ש ה אותו בסוד רה׳׳י ,כאמור.
למטה
מגכול
האצילות,
הנה״י דו״א,
,שה״ם מסך
לשם נתפרדו
מאור
נסשייהו,
הגרון /דהיינו מפה דראשו ולמטה.
כי כבר נחבאר ,שענין השלמה נה״י וגיר
דפרצופי אצילוח ,חלויים לגמרי בחיקון המדרגות
משום
דמיה החדש,
יצאו
שהמדרגות דמיה
כשלימות דרת״ם כנ״ל ,ולפיכך כשנתקן עתיק,
שה״ם הכחר ,במדרגה שלימה דרח״ם ,נבחן שיצא
וג״כ במדרגה שלימה
הע״ב דב״ן לחוץיהימנו,
דרודם ,ואז הגיע התיקון לאבא שהוא ע״ב דב״ן,
בנה״י וג״ר שלו.
בע״ב
ואדדכ ,כשנתקן איא
דמ״ה במדרגה שלימת דרת״ם ,נבחן שיצא הם״ג
במדרגה שלימה דרת״ם,
ואז
וזה אמרו דאחר שיצאה הבינה לחוץ מע״ב
דמ״ה ,שהוא ראש דא׳׳א ,אז עלו"ארא במדרגה
זה
ד׳ והוא כי חזרו פביפ עש״ה.
והיינו כאמור,
ל מ ע ל ה מ ז ה ,א( ה נ ה ה ע י ק ר
ו ה ש ו ר ש ״לכל ,ה ם אותיות הוי״ה ב ע צ מ ן
לחוץ במדרגה שלימה דרת״ם .והשיגה גם הבינה
ובצורתןQ.-
שלהם,
מ ד ר נ ה ב ׳ ; ה ו א אחוריים
עצמותן .,וצורתן כזה:
בבחינת
יהו״ה ,ו ה ם י׳ אותיות'.
( J־ מ ד ת ה ג׳ ,חשבון' ו מ ס פ ר ד ׳ האותיו׳
ה נ ק ר א פנים' ,ש ה ם בחי׳ הוי״ה שמספרן
כיי''.ך(
עתיק .ולפיכך ,יש עתה לשניהם
כלים
דפנים,
וז״ש שחזרו פב״פ והבן.
אמנם'.עדיין
-בלתי
בבחי׳
הם
נקודות
ת י ק ו ן :כלומר /רכל האמור
באו״א ,אשר אחר שהותקנו עתיק וא״א
השיגו
מ ד ת ה ד ׳ ,ה ו א חשבון ומספר
מדרגה ד׳ ,אין זה אמור רק בבחי׳ הב״ן'שלהם
שהוא
מצד היותם חרב דג״ר דנקודים ,אשר משיגים
י׳ אותיות
הנקראים
בחי׳ הוי״ה,
אחוריים,
שמספרן ע״ב•
ה ׳ ה ו א במילוי ש ל השם,
ה( מ ד ת ה
ו נ ק ר א פנים,
ו ה ם י׳ אותיות:
יו״ד,
בצורתן' עצמן .ן(
מ ד ת ה ו " /אחור של
ה״י ,וי״ו ,ה״י,
המילוי הנ״ל) ב ב ח י י ' י ה א ו ת י ו ת " בצורתן
:
תיקון נה״י שלהם בםיבח יציאחם לחוץ ממדרגה
עליונה כנ״ל ,אמנם לבחי האורות בעצמם ,עדיין
,
לביאת המ״ה החדש המה
צריכים ,שצריכים
י לקבל ם״ג דמ״ה ,כמ״ש בע״ה.
ץ״ן" ה ם מ ב ח יי׳ נ ה ״ י ד א ״ א וכו׳'ו ל כ ן
ל א ק י ב ל ו ש ו ם *ת י ק ו ן וכו׳ :כבר
כ״ו אותיות ' :ירד,
נתבאר .זה בענה״ק ,אשר.כל התיקון דחג״ת נהי״מ
יו״ד ה ״ י וי״ו
דנקודים שנק׳ זוץ דבץ /תלויים ביציאת ישםוית
;
למקום חגית בבחי׳ ראש הג׳ ,כמ״ש בפמים כ״ט
:
יו״ד ה״י ,י ו ״ ד ' ה ״ י ״ וי״ו/
ה״י .ץ(
דנקודים בחי׳ינה״י וג״ר ,כמו אבא אחר שנתקן
;
' מ ד ת ה " ז׳ ,חשבון
•ומספר י
:
אותיות המילוי ,ש ה ו א ה י ו ת מספרן""ע״יב
ח( ׳ מ ד ר נ ה ל ח ׳ ,מ ס פ ר ו ח ש ב ו ן .כ ״ ו אותיו׳
המילוי,
שהוא
קפ״ד.
ע״ש ,אשר לפי״ז ,נמצא שאין להם שורש בעתיק,
דכבר י ידעת
שעתיק כולל" רק הג״ר מקורים,
שהם םוד ב׳ הראשים כתר וארא עילאין ,אמנם
ראש חג׳ דנקודים שנק׳ ישםו״ת ,המיוחם לזו״ן,
כ ז ה :יו״ד וי״ו
והופרשו
דל״ת,׳ ה״י־יו׳׳ד ,וי״ו י ר ד וי״ו ,ה״י י ר ד .
המיוחסים לראש הג׳ ,אין להם
וקנו רשות באנפיה
י .מ ד ת ה י ׳ ,׳ .ה ו א אהודים ש ל המילוי
ואור
החיה,
וע״כ מחזי שם כשתי רשויות,
דהיינו רשות
דמילוי,
־ ה נ ק ר א פנים,
דמילוי ,ו ה ם קנ״ו א ו ת י ו ת :כ ז ה :יו״ד ,יו״ד
שבכל״ע ,ועיכ נק׳ הבי״ע רשות הרכים ,דעד גג הבריאה
וי״ו ,יו״ד ו י ״ ו ד ל ״ ת ,י ו ״ ד וי״ו ׳ ד ל ״ ת ה ״ י ,
אין^כאן א ל א אור א״ס ב״ה שה״ס אוד החיה .והעצמות
ו י ״ ו .ד ל ״ ת ה ׳ ׳ י ,י ו ״ ד /־ \ ר ד וי״ו ד ל ״ ת
״ ל ,ואור ךחו״ג בטלים ומבוטלים כנר כפני אבוקה,
כסוד איהו וגרמיוהי חד בהון,
ולכן אומר שיצא הבינה לבר מראש דא״א אל
שייך לעתיק ולא כלום .ובזה תבין היטב /אשר
העצמות שהוא למעלה מגג הבריאה ,ורשות אור דחסדיפ
כ נ
יצאה בכללה ,מבחי׳ ראש דא״א שהוא בחי׳ •ע״ב,
ט( ' ־ מ ד ת ה ט /ה ו א כ״ח אותיות ה מ י ל ו י
החכמה בנ״ל בענפיהם הקודמים ,ע״כ יאור דחםדיס הבאים
העצמות
סדר
שהיה בנקודים ,וע׳׳כ הבינה דא״א
כנ״ל /שמקומו מפה ולמטה דגיר דנקודים ,אינו
דבחי״ב ^ הדוחה לאור
מהאצילות ,כנר שיצא םהאכוקה,
ונבאר
מדרנתן
שה׳׳מ מ״ג,
הגיע התיקון לאמא ,שהיא הם״ג דבץ.
:
בקצרה.,
לגלגלתא יצאה וירדה כל מדרגה ומדרגה ,ממדרגה
דב״ן לחוץ הימנו
:
שמכת עליית המ״ן
דאחר שנתקן א״א שהוא ע׳׳ב דמ״ה ,יצא הסיג
האחוריים ־של
ששם כבר .קרקע
לאין' ק ץ ,במילוי,
ו ב מ י ל ו י " המילוי ,ובו׳ ע ד אין ק ץ " .
ל א בחשבונם ,והם
בעיקר על נה״י הנפרדים
הוי״ה,
ובחי׳ מ ס פ ר ם .וכיוצא
רבות
י׳ ,י״ה ,יה״ו,
אשד,מחזה ולמטה בבר האו״ח שופע
ויציאת
לחוץ.
בזה בחינות
חשקה
לאור דחסדים ,אשד עתה בבר מגיע לה ממטה למעלה
ביאורי
האותיות'בעצמן,
שבעולם התיקון נתעלה המסך מכלי מלכות ונקבע להיות
ו ע ״ כ ׳ מכח' הזווג דאור ישר על המםך
אלהים,
ו נ ם בבחי׳ המילוי ,יש ב ה ם :בחי׳
וכבר ידעת
האו״ח
ני׳
ועוד ,כי
ש ו ר ש הוי״ה ה ם י ד ׳ אותיות עצמן ,א ב ל
בו עד החזה ,דהיינו ע״ד שנתפשט ישסו״ח ויצא מג״ר
קוי כח״ב הכוללים
,
,
שנתקשרו ונתיחדו היטב עס החג״ת ,אז נולדים
לחוץ• למקומם,
ב נ ה י ' הפנים
כי נ ם יש ב ה ם בחי׳ אהודים ש ל ה א ו ר ו ת
בשם שהיית זמן והריון ,בלומר שלא נתקנו תיק* בפעם
ראשון ובזווג ראשון בעת שעלו למ״ן ,י אלא שצריכים
כ ל זה,
י״"".פנים •'מאירות
והענין ,עש״ה כל ההמשך,
"מפז
אמנם
מגביל האצילות
זלמטה
יו״ד
ה״י י ר ד וי׳יג י ר ד ״ ו י ״ ו ד ל ״ ת ה ״ י יו״ד
לי״ל
הזו״ן דנקודים
שורש בעתיק.
וזה אמרו ,כי זוין המה מבחי׳ נחיי דא״א,
כי שם מקומם כניל ,ולכן לא קבלו שום תיקון
והארה כאשר התתיל תיקון רישא עילאה דעתיק
יומין וכו׳ עד שהתחיל התיקון דרישאדא״א ,עכ״ל.
והיינו משוס דא״א בעצמו ג״כ יצא מבחי׳ ג״ר
מקורים
פנים מסבירות•
קפח
:
ולמטה נעשה ןנתחדש רשות ושליטה גם לאיור דחסדים
באנפי נפשיה,
ודם
בב׳ רשויות ,והבן זה.
ומחזי ח״ו
ששת ימים תעשה מלאכה
יהיה
וביומ השביעי
וכוי ,כי סוד המלאכה ,המה החו״ג שבבייע ,בסוד
איהו מלאך ,ואיהי מלאכה,
שהם בפירודא,
שה״ס נפש רוח שבבי״ע,
כנ״ל,
בבחי׳ רשות הרבים,
ובעשיית
המלאכות מעלין מין מן הניצוצין קדישין שנפלו לבי״ע
בעת שביה״כ,־
כי בימות החול נמצאת השכינה בגלות,
בלומר שמתפשטת ברה• ר בעלמא דפרודא ,כדי שבסגולתה
יובלו הצדיקים להעלות׳ מ״ן ,אמנם כיום השביעי" ,שבת
כי השכינה
לה׳ אלקיך,
וע״ב
לרשות היחיד,
הקדושה• מתעלית לאצילות,
המוציא מרשות היחיד
גורם התפשטות ניצוצי השכינה הקדושה
ועתה
ונתעלו לרשות היחיד,
ח״ו ,והמכניס מדהיר לרה״י
תרד במקום הסיגים
לברר
לרהיר,
לאצילות ,שהוא רה״י כנ״ל.
לרה׳ר
שהשכינה הקדושה
בירורים
וזהו
להעלותם
תלוי
משם
באיסור ל״ט
מלאכות ,שמוריד השכינה הקדושה לכחי׳ מלאכה
בחול ,כנ״ל ,והבן ,ודי במקום הזה
כהרחבה
וי״ו
י ר ה י ר ד וי״ו
יויד
ו מ י י ר ד וי״ו
ויתבאר
כמו
כמקומו
בעיה.
ה״י י ר ד וי״ו
לז״ת דעתיק ,כמ׳יש כ״ז בענה״ק ,וע״כ יש להם
וי״ו ד ל ״ ת ה״י י ר ד
יא( מ ד ר ג ה י״א
וי״ו י ר ד וי״ו ה״י י ר ד .
מ ס פ ר וחשבו] /כ״ח אותיות מילוי,המילוי
דפנים.
קנ״ו
יב( מ ד ר ג ה י ״ מ מספר וחשבון
דמילוי
א ו ת י ו ת אחוריים
המילוי.
וער״ז ת ל ך ע ד א ל ף אלפים מ ד ר ג ו ת לאין
קין ע״ד הנ״ל
והנה
וכיוצא.
זהו ש ב י א ר נ ו
הוא
בהויות
דע״ב ,וכיוצא ב ז ה בהויות דס״נ /ו ב ה ו י ו ת
דמ״ד״ ובהויות
לזו״ן שורש בראש דא״א והבן.
כאשף
בפנים
נתקנו
כתר
בראשו
אז חזרו
דא״א
וחכמה
אחור
להיות
שחג״ת
וכו׳ :כבר נתבאר בענה״ק,
ח ו ץ דנקודים מיוחסים לז״ת' דאבא שהוא ע״ב,
משא״כ
םבחי׳
בנוק׳ דזו״ן מקורים שאין לה
אבא כלום זולת מישםו״ת שהוא ם״ג ,גם נתבאר
לעיל אשר א״א נתקן בבחי׳ ע״ב דמ״ה.
דכ״ן /וכן ב כ ל
השמות
וזה אמרו ,כאשר נתקן כחר וחכמה דא״א
בראשו ,חזרו הזו״ן להיות אחור בפנים.
וכבר
ידעת פירושו דאב״פ ,הוא ,שהזכר משיג .בחי׳
אחוריים דג״ר
בפנים דחג״ת
שהמה מלובשים
וכינוים ש ב ע ו ל ם .ו ה נ ה כל מ ד ר נ ׳ ה ק ו ד מ ת
דז״א ,כני׳ל עש״ה .אשר מקודם זה ,היה הז״א
מעולה .מ מ נ ה /ואורה
ונעלמים
לחברתה
הוא
נדול מאור ה מ ד ר נ ה אשר תחתיה /וא״כ
כ ש י ר ד ו הניצוצין ,בודאי ש ה י ו ת ר תחתון
הקדמת רפ״ח ניצוצין.
מ ה ם /נ ש א ר ו בהבלים /כנ״ל.
מענף למד עד למד ואו
דע
דל״ת ה״י י ר ד וי״ו
מקורים ,בדומה לישםר׳ת דנקודים ,דע״כ מלביש
דל״ת
יו״ד וי״ו ה״י ,י ר ד
שכבר הובררו
מורידים בחזרה
גורס,
עץ החיים ענה לב ־
־ • פנים• מאירות
שהתג׳ית
,
בנה׳יי שלו ,ומשום זה לא היה הכר לאחור חכר
ח״א המלובשים רק בהחג״ח שלו ,אמנם אחר
שה״ם ע״ב,
תיקון הכתר וחכמה בראש דא״א,
אז הגיע החיקון גמ לחג״ח דז״א המיוחם לגופא
שוים /כי
דע״ב דנקודים ,ואז נתפשטו בתוך הנה״י ונגלה
ש ם ו ד ה ר פ י ח ניצוצין שהרב מרחיב ביאורם בששה
ה נ ה .ש ם ע״ב נ ד ו ל ב מ ע ל ה מ כ ו ל ם /ו ת ח ת י ו
בהם אחור חכר .וזה שאומת שחזרו הזו״ן לתיות
סובבים ביחוד
במדרגה./שם
ס ״ נ . /ו ת ח ת י ו ב מ ד ר נ ה שם
אחור בפנים ,כלומר ,שהזכר מהפך אחוריו אל
מ״ד /,ותחתיו
ב״ן .ופשוט
שכל דבריו
•ענפים שלפנינו .תדע,
ו ד ע כי ל א כ ל
ג׳ כלול בג ,
היו כלולים
על ביאור השם הכןןןש שנק׳ שם מיב ,אשר בכל העלאת
מין
םניצוציןי״קדישין שבבי״ע לאצילות ,צריכים בחיוב
לכוין בשם הזה ,כמ״ש הרב לעיל ,בענף כ״ג וזיל ,ובבר
ידעת בי• שם מ״ב הוא ביצירה וכו׳ הס כחיי ו ר ן שהם
ביצירה ועשיה ,אמנם כונת ם״ב זה להעלות כל הבירורין
משם וכו׳ ע״ש.
דברישא.
ואומר באן,
והמרומז בסוד:
אותיות דמילוי הויה,
שבכללם,
מספר
שה״ס ג׳ ספירות כח״ב
ד׳ אותיות דהויה,
ועשרה
דמילוי
המילוי,
אותיות
וכיח
ומפרטם
ם״ב אותיות,
מדרגות :פו״א דאותיות ופו״א דחשבון,
הרב
לי״ב
בכל אחד מ ג ׳
כי כ ל
הוא/
הבחי׳
ב מ ד ר ג ה שם
הוי״ה ,מאלו .ה ד /יורדין
מ ה ם בחי׳ ניצוצין להחיות הכלים :וגיצוצי
הויות
שכל עסקינו בתורה ובמע״ט,
ונודע,
נייק,
דברי הרב סתומים וחתומים
עכ״ו <,הרי לפנינו
באלף אלפי עזקאות ,ולכן אתאמץ לפרשו ולבארו ,כפי
ן
אמנם
הזה.
האפשרות במקום
וכולם צריכין לקבץ כאן ולזכור אותם .בכל מלה
ומלה שבהענפיס הללו,
אני מוברח להביא כאן
ועיכ
מעין קיצור מכל המבואר בדברי הרב בסמים ובסמ״א
אין כ ח בניצוצי ד ה ו י ״ ה זו להחיות כלים
ד ה ו י ״ ה א ח ר ת /ל כ ן ל א ירדו כ ל הניצוצין
בםוד הכתוב וחכם באחור ישבחנה ,אשר חנוק
מתחלת העץ החיים
עד כאן,
כל כך הכרחיית וחיובית,
ומתחילה
כמפורש לעיל.
דף קל״ה
דיבבא ויללה,
יש בו צורך
לקשרי החכמה
דבריהם ז״ל
מצורפים ומזוקקים ככסף צרוף.
ופרצוף,
ענין המלכות
והמעשה,
כנודע,
שה״ס החשבון
שכל
גס צריך
דבל הויה
כמיש הרב לקמן בעץ החיים ענף ל״ה
וזיל.
יש מ״ב אתוון עצמן,
אלא
וגם בג״ מלכיות
אשר בשם
שירדו מ ש ם ם״ג/
בשם
אשר
ע׳׳ב,
ה ם הנרועות .מ כ ו ל ם
ס״נ. ,להחיות
שבהם
•?נהם בסוד מססר ,וז״ס עיניך בריכות בחשבון,
טוהר
ן ך ן א
ל ח ן ץ
שירדו
מכל
מאלו־
שוין ,לפי ש ש ם
.עי׳ב
כנזכר
ב ם ״ נ /וכיוצא ב ז ה
משם
ב ץ ירדו יותר
מ
ק ך
^
m
ש ל ה ם ׳
ש ב ן ן י ק ן ן
ה ד ׳ ׳ אינם
״
ץ
כ ג
העליון שבכולם
ש
מ ה ם ׳ ׳ ג
ן ן ר א ש
נם צ ר י ך ש ת ד ע . /כ י מ ס פ ר ניצוצין
ה
״
ה
ך ב ׳ ׳ ן ׳
ע נ ת ק ן
ה
ר
א
ער
ש
בחי׳ ס״ג דמ״ה חחרש ,כנ׳׳ל•
וכיוצא ב ז ה בכלים ה א ח ר י ם .
הוי״ה
מ ט מ ם ׳
הכלים .שלד/,
ב ש א ר .ובודאי /כי
הזה דאלף אלפין ,כי ודאי הוא חשבון
להבין בכאן
וכן הניצוצין
דאו״א ,שהם
והנה צריך להבין ענין החשבון
ואשר
ן ח ז ״
א
,ץ שבהם׳
ש י ר ד מ ה ו י ״ ה ד ע ״ מ היו הניצוצין ה נ ר ו ע י ׳
אלף אלפין מארי
מדויק,
ב /׳
ס ׳
א ן
,,
פ ב
״
פ
ב ב ך ן ו
,
ןןב
6
אמנם הזו״ן השיגו בזה רק מדרג'ה_הג׳ פב״א׳
ץ ץ לא יצאו
^
ל א ה י ח ה בו כ ״ כ .ש ב י ר ה נ ד ו ל ה כ מ ו
דבגיניה מתקשרין
שביציאת בינה לא״א לגרון .נתקן הםי׳ג ךנקורי
ר ת
ניצוצין /ל ה ח י ו ת הכלים ש ל ה א ל א ש מ ה
,
דז״א מקבלת תיקון זה עתה מאמא ,וכבר נתבאר
ד ב
עיא ,וזיל ,בלע בן בעור ,תאנא ,הוא גזירת דינא
תקיפא דתקיסין,
אמנם
ואשר ידיעתם הוא
נקדים דברי הזוהר באדרא נשא
עכ״ל.
מכל
הוי״ה והוי״ה.
ו א ו .נזכה להבין מעט
בדברים הקדושים והנוראים הללו,
בסוד פנים באחור
את בחי׳ אחורים דאמא ,על דרך שנתבאר שם
ד ס ״ נ ירדו בכלים ד ם ״ נ
מכולם
ביאור הענין הוה ,מפוור כבל דרושי הרב ממש,
נתקנה
וכו׳
דהיינו
בו׳ /ו ה ו א /כי
השם הזה
הוא רק להעלות
וכאשר
בינה
דא״א
חזרו
ביציאת בינה לחוץ מראש ,משגת הנוק׳ ח״א
על"בוריו ,שלא יצוייר ענין העלאת ני״ק זולתו ,כניל,
הניל.
בחי׳ רשימו דג׳׳ר ,כנ״ל.
ד ע ״ ב ירדו בכלים ד ע ״ ב /וניצוצי
ירדו.ממנו
והנה עם רוב החיוב
הנוק׳ ומשפיע בה
כמ״ש לעיל בדף קע״ח ד״ה ועד״ז׳ עש״ה ,כי
מ ש ם ב״ן ה נ ר ו ע מ כ ו ל ם . /ל ה ח י ו ת ה כ ל י ם
לידע ולהבין
מאור האחוריים שלו ,שהם
ה ט
״
ל ץ,
חו
״ל
ןעךיין
ן א ז
א ז
ג
ג
״
זי״ן פב״פ .והיינו משום
ף שלם ,יצאו המ׳׳ה וב״ן
בפרצוף שלם
בנה״י וג״ר,
ע ״ וע״כ חזרו גם הזו״ן פב״פ.
ש ׳
חם
בבחי׳
תיקון
פ ב
ח ז ר י
ב פ ו צ ו
כ
נ ח ק נ ו
כח״ב דאוי׳א שחמה
בלתי
נקודות
פ ל ל :כלומר ,דענין חזירחם
״ פ נאמר רק על בחי׳
מ״ה וב״ן דנקודים
ניצוציןמכל השאר
שבהם ,אשר המה מכה השלימות של הס״ג רמ״ח
ו מ מ י ׳ ה פ ח ו ת מב״] /ומסי׳נ פחות מ מ ׳ י ה
קבלו גם הם׳ בחי׳ שלימות דנה״י וג״ר ,למ״ה
וב״ן ,דב״ן שבהם /אמנם האורות עצמם ,אינם
ו מ ע ״ ב פחות מס״נ.׳••.
־־וטרם ש נ ב א ר מ ס פ ר כל א ח ד ו א ח ד
צריך
ש נ ק ד י ם ה ק ד מ ה א /ו ה ו א זה .ד ע
בי
מקבלים
השייך
רק בשעת ביאת חמ״ה החדש
לחם /שזהו יתבאר במקום אחר .תמצית הענינים
הנ״ל ,נתבאר בפמ״ס עש״ה.
ג׳
:עץ •החיים ענף לב
פנים עטבירות
׳פנים :מאירות•?:
5
3זוהר פנחס!־ דבל חשבון וגימטריא אינון במלכווז ,ר״*7
במלכות שבבל ספי׳ וספי׳ ,שהוא בחי׳ מספר של הזבד שלה
עכ״ל .וצריכים להבין מה ענין החשבון הזה ,אשד גבחגת
כיי כ א ש ר יצאו הי׳ ׳נקודים מ נ ק ב י עינים
דא״ק /כ נ ו ד ע ,ה נ ה בצאתן/׳• ה נ י ח ו :ר ו ש ם
י
בחינות
ג׳
ל א " ־־־׳;
ז״א
א ל ו י שיש אל
•ולכולם
בהםלבות והנוק׳ של בל ספירה וספירה ,נם סו״ה עיניך
ש ל ה ם בעולם
ו ה ו א • :־מנקודת
צ ר י ך תיקון ה א ׳ הוא" בחי׳ י א ורות וכו׳
בריבות בחשבון .נם צריך להבין בענין שם ם״ב ,שאומד
ה כ ת ר שלהם /נ ע ש ה מ מ נ ה א ח ״ כ כ ש נ ת ק ן
הג׳
הרב שהוא ביצירה" ועשיה ,דחיינו בזו״ן דנקודים כמ״ש
אומר להיפך ,שהם בכח״ב דבל
לעיל ,ובב״מ ובן באן
פרצוף .ועוד יש דקדוקים רבים ,שיתבאר לפנינו בע״ה.
ונבאר
שהרב מבחין •בכל
מקודם ע נ ץ די המדרגות.
פרצוף :מדרגה האי ,הוא עצמות האותיות של
השם.
הוא הריבוע
מדרגה הב׳,
כזה :י׳ ,ייה ,יהיו ,יהו״ה.
של אותיות השם.
מדרגה הגי ,הוא"המספר
של אותיות השס ,דהיינו כ״ו.
שליהריבוע דאותיות השם,
מדרגה ד׳; הוא המספר
שהוא ע״ב,
• ••-ענף-ל״א
כמ״ש בסוף
.....
מ ש ״ ך ! >
אות ב׳ ו צ ר י ך שתזכור שכל אלו התיקונים המתחילים
.מצמצום א׳
דמדת הרחמים כדין ,כמו שרמזו ז״ל,
עולם האצילות .בחי׳ פרצוף א ״ א .ז מ נ ק ו ד ת
הוא.
חו״ב /נ ע ש ה ב ׳ פרצופים א ר א .ומן חסד
להבין הדרושים הללו
ע ד היסוד ש ב ה ם /שהם׳ ־רם* נ ע ש ו פרצוף
ד א .ומן ה י ו ה נ ע ש ה ־־פרצוף ־נוק דז״א,
,
א מ נ ם ; כ א ש ר ה י ׳ אח״ב יזמן התיקון
״
׳לזה /כ נ ״ ל ב א ו ר ך
א ש ר אז להלבישו זה
ל א הונחו ב מ ק ו מ ם הראשון׳ מ מ ש ,א מ נ ם
ו ה ו א /־ כי ה נ ה ־נודע׳
ה י ה באופן א ח ר /
שאראד
ח״ג דא״א .וכן מ ה ר א ו י ־היה/״ ש ד א א ש ר
הוא המכונה שורש
מדת הדין .,ונקודה .האמצעית .המרכזית,
^ובבין עליה,
בשביל .שהיא
התיקונים דכלהו עלמין
בדף־י״ח,
ד״ה
־וזהו שאמר ,עש״ה.
מלכות דא״ס
ב׳׳ה ,שהיא כללות כח הקבלה בבל המציאות
ולהשוות צורתה ליוצרה,
כי
בעצמה
שבה מעצצןותו ית׳ שכולו בבחי׳ השפעה.
• להדבק
להתעלות
לא סבלה ענין ההפכיות
שוס דמיון וניצוץ מבחי׳ קבלה.
ואין בו ח״ו
ולפיכך היתה חפצה
במידת הג׳ בחיי
שהיא כח הקבלה,
ראשונות לכד ,ובכונה תחילה,
שעייכ יתאצלו ויבראו כל העולמות והתיקונים ,הבאים
בחיוב מתוך צמצום זה בדרך עילה ועלול קודם ונמשך
עד גמר התיקון ,בסוה״כ לא ירח ממנו נדח,
אשר אז
ישוב בחי־ד •לקדמותה ,כמו שהיחה במחשבה א׳,
רצונו •לומר אחר שביה״כ הבאים מאורות• עינים,
אמנם מבאר שמה השרשים של ד ׳ בחי׳ טנח״א.
,
,
שנשאר :מזה האור.
ג׳ • ,הוא האור הבא מאליו
דרך עליית הםפירוח • .והד׳ ,הואי בביאת אור הג
,
שהוא דין ופוגע באור הרשימו' שהוא י רחמים ,אז
:
מכים וטבטשים י זה בזה,
ניצוצין
ואז נופלין
והוא/׳ ש ה י א
כדי
במקומה
מלגשת -את ה מ ל /ד א ״ א .
• • -..־כלל י ה ע ו ל ה מבללזהד כ י ־ ש ם צ ע ״ ב
מ ק ו מ ו ־׳בחכמר•/,״ ושם׳ ס״נ ?.א ש ר
אשר
מ ק ו מ ו .ב ב י נ ה /ירדו למטר! /ו ל א -ה ל ב י ש ו
,
א ל א ׳ א ת חו״נ
ע״ב בחסד.
דא״א .י ונמצא"/
ולכןחםהנימ׳
כי־ שם
ע״ב
ושם
ד בחי׳ אור,
,
ואור הרשימו הוא תנין .ואור הניצוצין הנופלים
הוא אותיות ,שמהם
עכ״ל,
נעשו בחי׳ הכלים,
בקיצור לשון.
.והנה ב׳ האורות הראשונים ,שהם אור הטעמים
ואור האתוריים שנק׳ נקודות ,כבר נתבאר שם,
בהרחבה בפמ״ם ובפט״א וטשם תבקשם ,׳ונזכיר
כאן בקיצור,
אשר בהחפשט העימ 'דאור ישר,
ם ״ נ ב נ ב ו ר ה /ושם מ ״ ה בחצי ת ״ ת ונה״י
רכל פרצוף בזווג על המסך דבחי״ד ,והמעלה ע״ם
ב ל ב ה עם היותו כ ו ל ל ר ק -גמורים .ה ר /
דאו״ח המלבישים לע״ם דאור ישר ,כ״ז ,נק איור
א י ך ה ז ״ א ש ה ו א ב ח י ו״ק -דאצילות /ש ה ם
,
ב ח י שם מ ״ ה /ה ו א שם .החצי -ת׳^ת דא״א.
,
והנה
,
הראשון ..טעמים. .ונבחנים .שם
שהספירות .ההם פניהם לטטה,
הרב,
בלשון
כלוטר להשפיע,
עד גטר תשלום כל הפרצוף •.כי .כל
הבחינות
נ ת ב א ה א י ך כל -ה ד ׳ הויות
של פרצוף ההוא מהטלאים טאור הזווג השלם
ע ״ ב ס״ג מ ״ ה ב״ן -,כולם /ה ם ב ד ת דא״א
שכל הע״ם החם קומתם שוה
ל ב ד .והרי׳ נ ת ב א ר ה ק ד מ ה א ׳ ה נ ״ ל - .
ועתה..נבאר
־
ה ס ד ה ש ל ה ס ׳ ה נ ה מהוי״ה
אשר
׳דע״ב
ב ח ס ה האורות
הזה .גם נבחנים,
בין בראש ובין בחוך ובין בסוף.
-
ואור השני המכונה אור אחוריים נקודות ,היינו
בחי׳ הע׳׳ם היוצאים זה למטה מזח בסבת הזדככות
המסך:
שבהזדכך המםךילבחי׳׳ג,־
נאבד קומת
:
עימ
שלו־ שעלו־ ל מ ע ל ה ־באצילות כ ש נ ש ב ר ו
זה
ישוב בח הקבלה
ויושוה צורתה
כמו המאציל יחי•
היו׳ ו׳ מ ד ר ג ו ת ה ר א ש ו נ ו ת .ו ש א ר
מסך ךבחי״ג ,יוצאים הע׳׳ם ההם רק בקומת חכמה'.
ו א י ל ן /׳ ו ה ו א בכלל/
זאח״כ כשמזדכך לבחי״ב ,נאבד ג״כ.קומת חכמה.
ומספר־ י׳ אותיות ה מ ל ו י
ויוצאים רק בקומת בינה .וכשמזדכך .-לבחייא,
כ ו ל ם ־ ירדו
נאבד ג״כ קומת בינה ,ויוצאים• העזים.זהאלו
לחנות לנבראיו- .אמנם אז יהי׳ זה
להשפיע נ י ר ליוצרה,
כלח בבחי׳ השפעה,
שהלבישו א ת
ר ק מ ח ס ד . .ע ד י ם ו ה י ילביש י ר ק
נ ו ק ׳ דז״א< נ ש א ר ה
בנ״ל.
לכן מיעטה וסילקה את רצונה מלקבל במדתה דבחי״ד,
אלא
בחינתו
בו ית׳ שהוא ענין השואת הצורה אליו יתברך,
ולסלק מעצמה שינוי הצורה
ז
הראשון/
בענף ד• ע״ש,
שם ,אשר בחי״ד הנ״ל ,שהים
דהנאצליס והנבראים ובו׳
.נגלים.שם בעקודים,-,עד. .לטטה. ,באורות.עינים,
וזהו פרטן :אור א׳ ,טעמים .אור אחוריים ,נקודוח.
מלקבל
הדברים ההם בעצמותו יתי.
,קישטה
אותיות,
ר ק מחצי ת ״ ת דא״א ו ל מ ט ה כ נ ״ ל .ו א מ נ ם
שלא יתכן' בו חיו שוס הגה ,ולית מחשבה תפיםא בי׳
ונתבאר
שם ,אשר ענין
נקודות תגין
אינם
והם סוד ד׳ בתי׳ .:טעמים -,נקודות .,תגין ,אותיוח,־
המכונית.כאן בשם.מלכות דא״ס כ״ה..,על שם העתיד,
" י "
הרב היסודות לד׳ בחי׳ ההם.
כי באמת אומר
סוד
ברצונו להאציל הנאצלים וכו׳ שדבריו סובבים רק על בחי״ד
״ י
בענין טעמים נקודות תגין אותיות ,כי שם הניח
מאור היורד שה1א דין .הרי הוא
והעלאת הרצון
כלל וכלל ,כמו'שהארכתי שם בפט״ס
היטב
בדברי הרב לעיל
עד נמה״ת
אורו ית׳ בגדלות השיעור ההוא ,שהיס מ״ש הרב כשעלה
לאפוקי מאותם שמפרשים
כל המחבאר
ענף ז׳
דא״א /ולא־ כ ך היד״ /א ל א שאינו מ ל ב י ש
ונתבאר שם
בעצמה ,מארבע בחינות הנודעים לעיל
מרחיב ביאור בהם בענפים הבאים״ צריך שחזכור
ב מ ק ו ם ־.חרב • ד א ״ א ר יכי הרי ה ם ־ ח ר ב /
ו מ ה ר א ו י ־ ׳ היה
יהיו
כסמ״סבעניף א ׳ ,שבחי״ד שנק״ מלכות דא״ס יב״ה שה״ם
הצמצום ,שפירושו ענין סילוק
דרפ״ח .ניצוצים,
׳למעלה
כח הקבלה ,בכל אותו השיעור ,שכלול במחשבה הראשונה
הקוטב אשר כל
שהרב
אור הא שבכולם ,נק׳ עקודים .ב׳ הוא הרשימו
א ב ל ילא כ ך ה י ה ,א ל א :
כלומר
הכלים
ודל שם ,נמצא .שיש כאן.ג׳ מיני אורות :
שמתחילה נברא
להשלימה.
ע צ מ ן ו כ ו , : /כדי
המשך השיתוף
העולם במרת הדין ראה וכו׳ שיתף עטו מדהיר ,ויכמ״ש
של הבריאה כדי להנות לנבראיו,
,
המתקן
עד ם״ה
את הב״ן עד גמר התיקון ,שכ״ז
הב׳ הוא• ב ח י ׳ ר פ ״ ח
בחי׳
נ י צ ו צ י ן וכו ,
בי י א״א׳ מ ת פ ש ט ע ד סיום׳ אצילות * מ מ ש
החדש
הים
אצילות/
י
ענף
קמט
שבאופן
בכחי׳ קבלה
שזהו נק׳ דביקות ,כימ־״ש שם ,שפירוד הרוחני יתכן רק
בשינוי צורה זה מזה,
ודביקות הרוחני,
יורה השואת
היצורה .וע״ב קישטה בעצמה שלא תחיה "בבחי׳ קבלה׳
שהיא הפכיות הצורה הימנו
וע^כ .צמצמה את עצמה
ית/
מלקבל
שכולו ירק
משפיע,
בבחי״ד<שלח/,אלא
בג .'.בחי•-ראשונות . ,שה!ס .המיעוט
מלקבל ..אורו*.ית׳
כמה שהיה ^אפשר לה .ובזה השיגה תיבף כחי׳ דביקות,
שה׳׳ס השואת הצורה להמאציל ית' ,אמנם עדיין אין זה
שלימות ,מחמת שנסתלק ממנה שיעור האור הגדול כאותו
הכמות
הכלים/
המדרגות
שהוא
־מן ה ז ׳
חשבון
ש ה ם ני׳
ע ״ מ ומשם ואילך
ב ב ר י א ה /ע ם ׳ :ה כ ל י ם /־ ב ס ו ד ־הניצוצין•:'.־
•י ו פ ש ו ט ה ו א ש כ ל ה מ ר ד נ ו ת ש ל מ ט ה
ממנו
כחרימהספירוח',מפניי'שהע״ס מזווג דהכאה על
רק 'בקומת דא .ויכשמזדכך'לבחי׳ כתר ,יאז׳ אין
כאן עוד שום הכאה על המסך",ונחבטל ־הזיווג
ונעלם כל האור עש״ה.
והנך רואה איך הקומות
נ כ ל ל ץ ׳ בה;:־ • ו א י נ ם : :־נחשבים ב ה
הולכים ומתמעטים.,מםבתהזדככות המםך .ומיעוט
כ ד ב ר ־בפיע/־ ולכן ־אינה ע ו ל ה ׳ ב מ ס פ ה
שנמצא לכל
ולכן
הקומה דאדח ,שזהו.השורש •לע״ם
־׳־ד-
פרצוף
מץ׳
עץ ־החיים ענו* לב
.פנים מסבירות
הבמות שמיעטה ברצונה ,אמנם לעת קץ ותיקון הגמור,
בכל הנבראים
אז יתגלה
ע״מ להשפיע,
בחי׳ קבלה
שבזה יהי׳ ראויים לקבל בבחי״ד בגדלות הרצון,־׳ כמו
שהיו כלולים בא״ס ב״ה בסוד מחשבה ראשונה לחנות
לנבראיו ,ויחד עמ זה ל א יהי׳ בה םהפכיות הצורה .כי
קבלה ע״מ להשפיע לא נבחן לצורת קבלה בלל ,כמ״ש
שם ,וממילא תזכה ג״כ לדביקות אמתי .וזהו כל הבונה
,ולכן אינו
נחשב.רק
ה מ ס פ ר י׳ אותיות
ע״מ
נכללין
כמ״ש הרב שם ,כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות
להוציא
ולהאציל הנאצלים
והנה אז צמצם .את עצמו וכו׳
שהצםצום בעצמו מחייב
'ועלול
בדרך
שיתגלה כל השמות
עכיל.
והיינו
כמ׳׳ש,
קודם
ונמשך
בעילה
וכל המקרים
והתיקונים,
הנ״ל שקרה להם בעולם העקודים .ולפיכך נקרא אור
המילוי /־ ש ה ו א ני׳
רבים /כי מ צ י א ת מ ם פ ר רפ׳״ח
הויות /וכולם -יחד
לאור
מ ד ר ג ה זמ בחי׳
הזה בכללו ,בשם אור אחוריים,
שפניהם של הספירות הם
באלו,ע׳'ב .ו כ ב ר נת״ל ב מ ק ו מ ו ת
שהיה בבחי׳ מלכות דא״ס ב״ח בסוד הצמצום שעשתה,
שלימות פעולותיו
פרצוף זה למטה מזה ,שנמשך זה ,מחמת המיעוט
ו כ ל -ש א ר הניצוצין ש ל מ ט ה מ ה ם /
הם
ושמותיו וכנויו ,אשר זאת היתה סיבת בריאת העולמות
פנים :מאירות
בחי׳:
ד׳
ע״ב שירדו
ואחוריהם
למעלה
לתחחונים ,כלומר ,שהולכים ומתעלים ומםחלקים
הניצוצין
מן הפרצוף׳• .מדרגה אחר.מדרגה ,עד .שנעלמו
מאלו .הד׳
ועולים
לשורשם
שהם
להמאציל,
בחי׳
ה׳
רפ״ח -ניצוצי)/
אחוריים :כח״ב זו״ן דמםך ,ומכונה זה ,־הוידי
נ ת ב א ר ע״ב ניצוצין שירדו־ מ כ ל ל
בריבוע ,או אלקים בריבוע ,כמפורש לעיל בדברי
ה ר פ ״ ח ניצוצין /ו ה ם מהוילה ר א ש ו נ ה דע״ב.
הרב בענף י״ג ,וז״ל ,אמנם אור החוזר הוא רבוע
והנה
הם
משום שנבחן,
כזה:
׳• .ו ש ם .ס״נ /ש ה ו א יותר .תחתון מ ש ל
מתחילה כשהיה המסך בשלימותו ,דהיינו בבחי״ר׳
באצילות/
אז היה לו קומת ־כתר ,כנ״ל.־״ואז יש לו כל ה׳
כבתי׳ הדביקות והן בבחי׳ •קבלת האורות הגדולים שהיו
רק־ ד ׳ מ ר ד נ ו ת ה ר א ש ו נ י ם ב ל ב ד .נ מ צ א
וכשנתמעט ־קומת
כאן .המקום
ב׳
מדרנות אחרות
האו״ח לבחי״ג\שהוא קומת הכמד ,ונסתלק קומת
יותר־ עליונים /שהם• :י׳
א ו ת י ו ת .דמילוי
י ש ל ו רק ד׳ אותיות אלהי׳ .וכשנתמעט
שבהמציאות שלפנינו •י עד שתשוב הצורה ליוצרה,
.כלולים במחשבת הבריאה • ,כנ״ל.
וכבר נתבאר
להאריך בזה,
ואין
בהרחבה יתירה
הן
בפמ״ס
בענף א ,ומשם תבין זה.
,
ע״ב 7ל א .עלו ,ה א ו ר ו ת י ש ל ו .
א׳ אל׳ אלה׳ אלהי׳ אלהים׳,
עכ״ל .כי
כי ירדו
בבריאה
אותיות
כתר,
וזהו'שאמרנו שנקודה האמצעית נקי שורש מדת הדיין,
'דהיינו על שם העתיד ,כי במקום הצמצום אדרבה
ה ׳ ו׳ .ו כ א ש ר נ מ נ ה בחי׳ ה מ ד ר ג ה ה ה ׳
שסילקה• את עצמה
שקיבלה רק ג בחי׳ ראשונות ,אמנם.מתוך שנסתלק מחמת
ש ה ם י׳ אותיות־דמילוי ס״נ ב ב ח י ׳ -א ו ה י ו ׳
הצמצום ה ז < א ו ר .א ״ ס ב״ה ממנה ,כי נעשה סיום וסוף
-שהוא ס״נ/
,
בנקודה אמצעית,
שלא לקבל שם האור,
לשורש מדה״ד
אות ג׳ ונתבאר
וע״כ היתה
העתיד.
בדברי הרב
הנאצלים ,וכן־ כענף י״ג דף פ״ב
וז״ל,
שאויי כמעט
שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת להשפיע לתחתונים ז כ ו /
תמיד ,בלי שינוי,
הוא כמאן ןמקדם
איך אורו ית׳
שהסו״ה אני הוי״ה לא שניתי ובו׳,
ומדייק^ הרב כלשונו הזהב,
שהוא כמעט ־נפרד ממקומו
בדי לרדת להשפיע לתחתונים ,שישי במיקום הזה עמקות
נורא ,בי המקום ה״ס י הבחי״ד והצמצום שעשתה ,כדברו
הרב בענף -א׳,
לעולמות,
בי -בסבת הצמצום
הבונה
ואין
נעשה _מקים פנוי
על מקום גשמי ח״ו _,כי אין
העולמות מקומו ,ובל המדובר אפי׳ בעולם העשיר ,הבל
הוא רוחניות גמור
הר.י ע״נ־ניצוצין ש י ר ד ו מ ש ם .ם ״ נ .
למעלה מהמקום
ולמעלה מהזמן,
מ ד ר ג ו ת עליונים י יותר/
ומכיש למעלה למעלה
באצילות,
בצמצום י א׳,
המקום׳ פנוי שנעשה שם בסיבת הצמצום,
אלא
פנוי לתיקונים ,אשר בטרם הצמצום לא היה שום מקום
או ענין.של .גדעון או הוספה באורו י ת /
בשס א״ס ואין תכלית,
דע״ב מכונה
אמנם בעת שהבחייד
רצונה מלקבל האור במידתה
כמות שהיא,
סילקה
א ל א עד
שתתהפך לבחיי״קבלה ע״מ להשפיעז כניל ,־נעשה בזה
מאליו בחי׳ מקום פנוי לתקן את־זה.
ההן שמדייק הרב
בלשונו הוהב,
שנפרד ממקומו. ,בדי לרדת
־ ־
שאור ישר •כמעט
להשפיע לחחתונימ,
ויורה בזה ,אשר אוד א״ס ב״ה אינו מבחין
מצדו ית׳
כלל בזה המקום והגבול שעשתה נקודה האמצעית ,וזה
אמרו כמעט שנפרד ממקומו ,אמנם אומר כמעט שנפרד
להורות שאינו נפרד־ כאמת מהמקום והגבול דבחיי״ד,
אלא־־בםעט/
כענף די,
וה״סץווג דהכאה
וז״ל,
שמביא :ה ר ב
לעיל
ואו כאשר נגמר .כלי היוד דאצילות,
נעשית שם מסך ופרגוד .א׳.המפסיק.בין האצילות.לשאר
ואז
הכה
אור א״ס יתברך
העולמות שלמטה הימנו,
המתסשט ער שסי במסך ההוא,
ואז
בכח ההכאה של
הירידה שפגע שם חזר לעלות בסוד אור חוזר ,למעלה
ממקומויוכו׳ עשיה .ו א ל :ת כ ז ב ־בעצמך ח״ו לחשוב כאן'
•׳,
בענין
,
ל פ י -ש ה ו א גרוע
ב׳• מ ד ר ג ו ת ראשונים.
ירדו
לבה וכל.השאר
ב ב ר י א ה .נ מ צ א /כי הגיצוצין ש ל ה ם
ה ם ־ ע ״ א י ׳ ניצוצין.
אז יש לו רק
קומת בינה ,ונשאר בקוטת ז״א,
ב׳ אותיות אל׳ .וכשמזדכך המסך לבתי׳ השורש
אלא אות אחח.
אז נבחן שאין בו
דהיינו
א׳
במסך הזה. ,כי נזדכך לגמרי.
והנה נחבאר אור
השני ,שנקרא אור האתוריים
שפניהם
למעלה
נגד -המאציל•
נקודות,
ואחוריהם
לטטה ־ .עד
שמסתלקים כנ״ל• .
י י אור השלישי',המכונה אור הרשימו י תגיין,
הוא הנשאר מאור הא׳ שבכולב ,דהיינו מהטעמים,
ו מ ״ ה .פי׳ /כי
אחר שנסתלקו ,כנודע ,דבל אור ,אע״פ שמסתלק,
ד׳ • א ו ת י ו ת .הפשוטים /ה ם מ ס פ ר
מ״מ מניח בחי׳ שיורין הימנו ,ושיור ההוא נקי
כ״ה ו מ ס פ ר י׳ .אותיות מילוי /ה ם .מ ״ ה ,
בהםחלק אור הגדול
מספר
כ׳׳ו,
אותיות אלה׳ וכשנחםעט לבחי״א ,שנסתלק ג״כ
םאלקים ,כלומר השורש ,ואז אין עוד זווג דהכאה
ב מ ע ל ה מ ן יס״נ /ולא :ע ל ו באצילות ר ק
ו ה נ ה כ״ו ומ״ד״ - /ה ם
הם
נ״פ״ע?ב.־
אשר נעלם ונסתר בהחלט ממוח המדמה הגשמי ,ואצ״ל
היינו :מקום
;.׳
י ׳ ו מ ש ם מ״ה; שהוא ׳הת״ת /י ר ד ו ב
בענף ז׳ שלעולם אין
י• :״ . \ >.ז ^ א ו ר -המאציל נפסק אפילו רגע מהמקבלים
עש״ה .והנך דואה,
עצמן 7ו נ מ נ ה ־נם
מספרם
אלקים,
לבתייב ,ונסתלק קומת חכמה ג״כ ,ויש לו רק ג׳
הם״נ /ובחי׳ ה א ח ו ר - .ש ל ה ם . /ש ה ם מ ד ר נ ה
םבחי׳ הדין,־־ כמו שנאמר לעיל,
כשלימות.
*•.
ע ״ א ניצוצין .ה ד י
.
.:-.־:
ו מ ש ם ־ ב״ן י ירדו כ ל י המדרנור! /ח ו ץ
מן
ה ע ל י ו נ ה י והראשונה /,לפי /ש ל ה י ו ת ה
בחי׳ ב״ן /מ ל כ ו ת /והיא• ת ח ת ו נ ה מ כ ו ל ם
ה י ה ' ב ה "שנירה /יותר מ כ ו ל ם ש ל מ ע ל ה
ממנה/
ו ל א ע ל ו ' ' מ מ נ ה ר ק ד ׳ אותיות
פשוטים ב ב ח י ׳ ה א ו ת י ו ת עצמן< ו כ ל ה ש א ר
י ר ד ו ; ל ב ר י א ה ; • וז״ס שאנו :א ו מ ר י ם בכ״מ
כי ה מ ל כ ו ת -נ ש א ר ה -ב א צ י ל ו ת ב ב ח י נ ת
וע״כ
רשימו בכל מקום,
הראשון שנק׳ טעמים' ,נמצא שמניח רשימו ,וזה
הרשימו ,מכונה בשם תגין ,שבלשון תרגום יהוא
כחד ,כמ״ש ז״ל ,ודאשחמש בחגא ,ו ה י י נ ו .
משוש
׳
שהוא הרשימו מקומת כתר ,והבן ,זה
-־ אור הרביעי ,ה מ ן .
כ
נ ה
א ן ר
-נ י צ ו צ ץ •הנופלים •
ואותיות ,שמהם נעשו בחינוה
ה ב א
מ ן ן ן ג
ך
ה
כ
א
ה
ך א ן ר
ה׳
ג
ש
ל הכלים,
הוא
עם האור הב׳
כדברי הרב שם .וזהו שצריך ביאור גדול ,אמנם
בקיצור הוא ,רכבך נחבאר תוכן אור הג׳ ,שהוא
הרשימו הנשאר םבחי׳ כתר בהכללות של זה
הפרצוף ,־ולפיכך ,בהזדכך המסך לבהי״ג ,והע״ם
מקבלים לקומת חכמה ,הרי הרשימו דכתר מכה
נקודה..א׳י׳בלבה -ו כ ל :השאר נתמעט
באור הזה ,שאינה סובלת שליטת אור האחורים
וירדו א ל י ה ב ר י א ה /והבן ז ד . / .כ י
הזה ,מפני שכלפי הרשימו הנשאר מקומת כחר,
ה נ ה ׳ נ ק ו ד ה ״•ההיא /ה י א ב ח י ׳ ־ מ ד ר ג ה
נבחן אור״הב׳ הזה ,לבחי׳ מיעוט ודין ,כי מקצר
ב ל ב ד ,ואמנם .מ ס פ ר
ך,קומה מהספירות ומעלה האורות להמאציל כג״ל,
ממנה
,
ר א ש ו נ ה ־שבכולםי.
הע״ב -ניצלצין ״ • שודדו ־ :מ מ נ ה . /ה ם בסי׳
המספר
ו ה ח ש ב ו ן של .י׳ אותיות״ ד א ח ו ר
וע״כ המה הפכים ממש זה לזה ,שמכח זה ,נופלים
ניצוצין מארח אל הכלים5> ,שר בסבתי הניצוצין
האלו ,חוזרים אח״כ הכלים ׳לקדמותם בכליאותם
דב״ן/־; ו ל א ה פ נ י ם ׳ ,׳ ד ש ם ־.״ ע צ מ ו ׳ :ש ה ו א
הקומות כולם שהיו בהם מלפנים.
מ ד ר נ ה .א ׳ 7־רק האחוריים/׳ שהם.ט׳-ע״ב־.
אור הרביעי׳ נק׳ כאן בדברי הרב׳ רפ״ח ניצוצין
הרי
ותדע *,שזה
שירדו
׳ ־•׳־ פניםיטםביחית
בעצין הירידה וההכאה
דאור א״ס ב״ה בהםסך,
צורה ומעין של מוח הדמיון הגשםי
לא עורף ולא עיפוי
•עץ-החיים׳ ענף ילנ
אמנם
ובו׳,
ח׳ו,
איזה
כי אין שם
הוא
דברנו
אשר
\
ד הויות
ומספר• כולם • ה ם ר פ ״ ח .ניצוצין .א ל א
ששם אור החיה.
* ה ר י ^ ד ״ פ ע״ב :/שירדו• מ ן
המבדיל
ומסיים ומעכב על אור א״ם ית׳ שלא להשפיע בבחי״ד
מ ש ם ע״ב
למעלה
המקום והסיום
שסוד
שלה ,שזהו כה הצמצום הנמצא בבל ספירה ובכל פרצוף
כי בשפע אור א״ס ב״ה שנק׳ ע״ס דאז״י ,יש להבחין
המובאים שם,
בו בכל מקום ׳שנשפע ,אותם ד׳ הבחי׳
בענף די .שבחי״א נק׳ חכמה ,ובחי״ב נק׳ בינה ,ובחי״ג
נק׳ ת״ת או ז״א ,שכולל ו׳ ספירות חגית נה״י ,ובחייד
שה״ם המסך ״ הנעשה בה
נק׳ מלכות,
כדברי הרבי שם הנ״ל,
היוד דאצילות,
וז״ל.
ואז ,כאשר נגמר׳׳ כלי
נעשית שם מסך ופרגוד
וענין גמר כלי הנבחן במלכות,
במסך הזה,
אות
דהיינו בבחי״ד,
עש״ה.
וכר
יתבאן לקמן .בע״ה.
ונבאר מקודם ענין הירידה וההכאה
ד׳ וכבר
בעת שנגמרת,
הנק׳
w
א״ם .ב״ה
דאוד
לפי
שהע״ב '.-ניצוצין -שירדו
ה ע ״ ב ״ דחשבון ומספר י׳
דיודיץ7־ ה ו א
אותיות המילוי
אפי•
מ״מ
צמצמה בעצמה מלקבל:גדלות ־אורותיו ית׳,
א״ס^ב״ה. :אינו pmujמשום זה אפי׳.רגע ,וכמ״ש.בענף
ייג.,שאו״י כמעט שנפרד ״ממקומו״ כדי לרדת להשפיע
מאורו ית׳,
אמנם הקבלה
תכין סוד הירידה הנ״ל ,דאור א״ס ב״ה ,הוא רק בערך
המקבלים הנאצלים.
כלי הפסק רגע,
אשר יאור א״ם ב״ה שמאיר
ובא
מקבל האורות
הרי
ובעת שהתחתון
שמקבלו על סדר ד׳ הבחי׳ הנודעים ,חו״ב תו״מ כנ״ל,
ועיכ בשאורו ית׳.פוגע כבחי״ד ,דהיינו במלכות,
כח הצמצום ,אז נק׳ ירידה,
דלאו הגון ליה.
כי ירד
וזכור אמנם,
מדרגתו
זה
שכל
שבה
למקום
הוא
מצד
כי כסת שיבחם
שיצאו בעח אצילוח הראשון,
של הכלים לאצילות ,שוב מסתדרים בשני הסדרים,
שקומתם שוה,
הן בםוד אור הא׳ טעמים׳
והן
ה ז /־ ו מ ש ם ם״נ ה ע ״ ב :ש ל ו ה ו א י׳ אותיות
ום״נ /ש ה ם ע״נ ,והם ה מ ד ר ג ה ה ה ׳ ו ה ד .
הנופלים להכלים מכל הבחי׳ והקומות ",מכח הזווג
ה ע ״ ב שלו ה ו א ־ מ ״ ה ,וכיו/
בעת
ש ה ם ני׳ ע ״ א /י ש ה ם
:
המדרנה נ וז .
,
,
ומשם..ב״ן.עצמ,/1הע״ב שלו ה ו א ״ מ ד ר נ ה
.
הד/
׳;:ענף
;:.
ועתה"צריך
תלוי לגמרי בהםקבלים הן
בכמות האורות ,והן ח״ו הפירוד הגמור מאורו ית׳ ,וע״כ
גם שלא היו חוזרים
מזה ,־וכל אלה הסדרים חוזרים רק מכח הניצוצין
.
. .
י
. .
.
שמעת אשר לעולם אין אור המאציל נפסק
אור
באותו הסדר ממש' ,כמו
היא-מדמה
ו מ ש ם מ״ד/,
הזר״ שזו.
כח להכלים לתזור לאצילות,
בסוד אור הב אהודים ,בסוד ה׳ קומות זה למטה
נקודה האמצעית.
רגע מהמקבלים" ,כי אעפ״י שבחי״ד
פנים ־.מאירות
שירדו להחיות הכלים .כלוםת שבלמדם ,לא •היו
שיש:ביניהם-.הפרש/יכי א ץ בחינתם שוין
ה״ס המסך
:מצא
־ ב כ ל *הנ״ל/
צריך
לידע ' ',ל מ ה 'היוי
השינוים^האל) /ש ב ש ם
ע״יב א נ ו לוקחים
הזי/
ומסע
חשבון' מדרגה'
ב ׳ ' מ ר ד נ ו ת ־ ש ה ם הי׳ ו ז /ו מ מ ״ ה
ב׳ מ ר ד נ ו ת שהם
דרשימו עם אור האחוריים
התעלמותו ,וכמו שיחבאר זה עוד בהמשך הענפים
האלו בע״ה- .
וזה אמרו.כאן ,בעגין ג׳ הבחי׳ שיש• אל
אורות המלכים שנסתלקו
דאו הא׳ הוא בחי׳
האורות הראשונים הנ״ל ,המכונים' אור הטעםים,
לבאר" כמד " .ש א ל ו ת שיש
׳ ו ה ו א כי
שבכל קומה,
מהכלים'ועלו למעלה מהם ".וכונתיו בזח׳ "על ב׳
ל ג .
;
,
ג י רז׳ /ומב״ן מ ד ר ג ה
,
א ׳ ב ל ב ה ו ה ו א ה ד .ו ה ת ש ו ב ה /כי ה נ ה
,
ואור״האחורים.
כנ״ל.
כי ב׳ האורות האלו ,נסתלקו
הב׳׳ הוא בחי /רפ״ח ניצוצין,של אור
שנשארו
וכונחו בזה • ,אל אור
בתוך הכלים.
הרביעי הנ״ל .המכונה' אוד ניצוצין
ואותיות ,שמהם נעשו בחי׳ י הכלים.
הנופלים
הגי ,הוא
בחי׳ הכלים עצמם שנשברו וירדו לבריאה וכו׳.
פירושו ,כי.כאן באור העינים ,שהם הע״ם דעולם
הנקודים׳היה ענין נוסף על בחי׳ עקודים ,בסבת
ההזדככות ,והיינו ענין שביה״כ ויציאתם י לבר
נ ת ״ ל .כי ה צ ד "השוה ש ב ד י ' ה ו י ו ת ' ה נ ״ ל
מהאצילות לגמרי .מטעם שנתבאר בענה״ק׳־מה
ש ה ם ע*ב ם״נ מ ״ ה בץ/י-־הוא ש ה מ ד ר ג ו ׳
שלא קרה כזה בעקודים .והבן וזכור כל המתבאר
ש ה ם ״ מ מ ד ר ג ה " ' * ה ז י ולמטה" כ ו ל ם ' נ פ ל ו
כי תצטרך לידיעות הללו בהמשך כל הדרושים
אפי׳
בבריאה"/־ ו ל ק ' ב ש ו ם ׳ ־ ח ש ב ו ן " א ץ •יאנו
דרפ״ח ניצוצין ,שהטה נבנים .על יסודות ארבע
משהו .והמובן הוא ,כנ׳׳ל בענף ז׳.,שאומר ,שאור ישר
מחשבין מ ש ם ו ל מ ט ה כ ל ל ר ר ק " מ מ ד ר ג ה
המקבל,
•־
ו נ ב ח ן י ג ״ כ שם* שעושה בחיי• הבאה על המסך,
-
בדומה
־ .לבי דברים ־קשים ,ישכל אחד מהם מוקשה ״על
גבולו•החיצון• ,ודוחה,את חבירו .מלהכנם בגבולו
במעט שנפרד ממקומו בדי לרדת .להשפיע,,כלומר שאינו
:
אורות הללו טעמים נקודות תגין אותיות ,שנתבארו
בכאן • .׳
• י
שעשה התחתון,
הז׳ אוי ל מ ע ל ה ה י מ נ ו ׳ ו ל א ל מ ט ה ' מ מ נ ו
שמצד יזה הוא חפץ ודאי לעבור ולהכנס מגבולה ולמטה
כי כל" ש ל מ ט ה
ה ז /כלולים
כלומר ,להשפיע גדלות אורותיו הראויים לבחי״ד״כנ״ל,
בר״ כי כולם גרועים מ מ נ ה ״ ואינו ע ו ל ה
וכו׳ :כלומר .דעשרת. .הכלים. .שנתחדשו בעולם
בשום • ח ש ב ו ן ' כ ל 3׳׳ולכן /א ץ " א נ ו מזכירין
הנקודים ,המה.כולם מבחי׳-מלכות דא״ק׳ כמ״ש
באלו ה ר פ ״ ח ני־צוצץ ,ר ק א ל ו
לעיל דף קע״ג ד״ה שם ב ץ הכולל ,דזו המלכות דא״ק
מבחין מצדו ית׳ בזה הגבול והצמצום
אמנם כח הצמצום שבבחי״ד שנקי מסך ופרגזד מתאמץ
כנגדו בכל תוקפה ,ומסלקת רצונה מלקבלו לתוכה ,וע״כ
מבונה פגישתם באופן הזה ,בשם זווג דהכאה ,.,בלומר,
ומהשנים
שהמה נבחנים בהפביוח על הגבול הזה ,שאור .העליון
הדי־ מספרים • שיש
חפץ לרדת להמקום דבחי״ד ,שנק׳ זה ,פירוד
בפמ״ס
כמ״ש בענף א׳
בדף י׳ט
ממקומו,
ד״ה ועתה יתבאר
מחצבת הנשמה עש״ה ,וזהו שמדייק הרב בלשונו הזהב
שאור הישר
שהוא נפרד י ממקומו וכוי,
כמעט
אמנם
המסך שהיס הצמצום מעכבו מזה ,ומפגישה הזו עולים
ע״ס ד א ר ח המלבישיס לד׳ הבחי׳ דאור א״ס ב״ה ,ועיכ
נקי זה בשם זווג ,והכן.
י ב״ה
וענין ע״ס
אל המסך שבבחייד דאור ישר.
דאו״ח י שעזלה "מהזווג הזה,
בענף ד׳״עש״ה.
ותדע שז״ס הקו המובא
בדברי הרב
בענף אי,
וז״לד והנה אחר הצמצום ־הנ״ל וכוי ,אז המשיך מן אור
א י ס ׳ ק ו ־ א ׳ -י ש ר וכוי,-עכ״ל,ישה״ס אותם.הד׳ בחי׳ דאור
ןן״ס^כ״ה המתפשט,עד המסך דבחי״ד ,המתבאר בדבריו
דאור ישר ,דהיינו
כ נ
י
במילויהן<-לכן •נזכרים
כ ל • ה ד ׳ :מ ל ו א י ם ׳ • ל פ י -ש ז ה •גי; ע״ב/־וזה
ם״ג< ו ז ה י מ ״ ה : • ,וזה ב״ן׳ -ו א ץ ? מ ס פ ר ם
.״
:
w
.....
לארבע בחינות" דאור
וזהו
שהיתר ,שם לטטה מכל הט״ם ,היא שעלתה עתה
בעולם הנקורים כדמיון קיו"עד החכמה ,ונעשה
מחמתה בחי׳ כלי בכל ספירה' וספירה ,זק״כ״ניס׳
תכלים על שמה מלכים .ונק׳ אמנם ג״כ ארץ
אדום ,והוא
מסיבת .הבחי״ב שנשתתפה .עם
מלכות דא״ק ,בסוד ירידת חלק.הס״ג״ אל לטטה
מטבור• דא״ק ,שבכח הבחי״ב הזו שנתחברה עמה
מ ח ש ב ץ :בחי׳ הפגים./אץ• האחוריים עולים
ונודע ,שהם״ג*שהיא* כינה׳ נקי ארץ "אתם ,י ועל
בשום חשבון /י בי • טפלים :ה ם :א ל בחני
ה פ נ י ם /ה ר א ש ו נ י ם :ה מ ע ו ל י ם :מ ה ם /לכן
א ץ ׳אנר״מחשבץ-.׳ ב א ל ו ״:.הרפ״ח•:ניצוצין
כמ״ש * ה ט ע ם ׳ ל מ ט ה בעניןדהמלכות .׳ -
א״ס
ד
־ ~ ־ ״ ג ם * צ ר י ך : .ש ת ד ע י כי במקום שאגו
שעולים מכח הוווג
ב״ה
מ ל כ ו ת ד א ״ ק ה נ ק ׳ א ריץ א ד ו ם
היה בה' כח לעלות" ולעשות כלי• בכל £פי׳ וספי׳.
ומלבישים לעשר ספירות
' ל ! ושני האורות הנ״ל• יחד' ,מכונים בשם קו ־אחד.
-
ולהיותם מ ש ו נ י ם
כדג• •מ״ה -ב״ן.
ב ח י ׳ ה א ח ו ר י י ם כלל:/רק:משם:ב״ן-האחרון
כענן? ך; כנ״ל ,בסוד זווג דהכאה,
הזה עשר ספירות דאור חוזר,
י בד׳־ מלןאים־ של ד ׳
שהם :־ ע״ב
שוים־במלויהן—.
אות ה׳ ו ה נ ר ,נתבאר לך"סוד זווג דהכאה ,מאור א״ס
המתפשט
שמות.־אלו•-,
ממדרגה'
שהם
ב ח י ׳ " ה מ ל כ י ם ה נ ק ר א י ם ע״ש
:.י .־׳ נ ם .צ ר י ך :ש ת ד ע כי -ב״מ • שיש -ב׳
מספרים
שמה .מכונים .העשרה כלים דנקוךים ,ארץ אדום,
•י ׳•• ־ • .׳ ־ -
שהא
:
כנ
.י --׳• -׳
^ל•
ף ה מ ע ו ל הל ע ל ה -ל מ ע ל ה נ ו כ ח י ׳
־ י ה ג ר ו ע ה ש ב ה ם ם ה נ י צ ו צ ין ה־הם
%
:
אש ר ״ נ ש א ר"ו־ וכר ר היינו' כדברי הרב לעיל
1
בענף ז׳ שאור הרביעי שהם הנייצוצים ד%4ים
־
« .״ 5׳*..,׳ן׳'־
י
לתוך הכלים . ,הוא .גרוע מאןמהרשימו״.עש״ה,
י
^^S
-.'^-Kי'
^־*"׳י"
ובהמתכאה
יל,צב
וזהו,
׳־יפנים עםבירות
שאומר שם בענף א
בדף
•־••^־פניםי&אירות •
כ״א
וו״ל ,ונבאר
עתה קצת ענין חקירת המקובלים
איך
,
לדעת
יש ראש תוך סוף בספירות הנ״ל ,אמנם בהיות כי הקו
ההוא ראשו נוגע באור
אין
אינו נמשך לפטה •בו׳
ולכן
ואין הבונה
עכ״ל.
אלא במ״ש',
במדד,
סוף מצד
אז
אמרר שראשו ״של הקו
בלומר ,שמצדו .ית׳
א״ם
יצדק בו ראש
באמת איש
חיו,
שום
מדה
גשמית
אשר מצד העליון• ית׳
וגבול ,כי הבחי״ד בעצמה
העליון ,וסופו
וסוף
אין
עשתה הצמצום הזה,
נוגע
וזה
באור א״ס מצד העליון,
נבחן גס הקו ההוא
שהוא בבחי׳
דהיינו להשפיע גם למטה מבחי״ד,
שנוגע
באור א״ס,
ו ח ש ב ו נ ם שוי]/־ אין א נ ו מ ח ש ב י ן
מספרים
~בלבד.׳ י ־והוא; כי
את־ שניהן /א ל א א ׳
ה נ ה י׳ איתיות דם?ג -וי׳ אותיות ד מ ״ ה
בבריאה/
ירדו
י׳ א ו ת י ו ת
דס״נ
עכ״ז'/
דמ״ר! /כיון ש כ ב ר נ ח ש ב ו י׳
הראשונים
שאפי׳
ל א ח ש ב נ ו בחי׳
מ ה ם /כיי כ ב ר ב י א ר נ ו
בחי׳ ה ד ׳ מילויין הג״ל־ ל א היינו
רק ברצון
ולפיכך
אות ו׳
ברוחניות
אור העליון .נמדד בבמות
לך הקדמה
ראש וסוף
כי בחי׳יד
בספירות,
זה ימזד>/
ביאור ענין גמר כלי דבחי״ד,
אז נעשית שם מסך ופרגוד׳עכיל.
וצריך אמנם ל ה ב י ן .מדןע לא נעשית בלי היוד .למסך
ופרגוד ,בטרם שנגמרה .גם מהו הענין של הגמר הזה,
והנה דבריו אלה עשירים במיקום אחר ,והוא בענף ה׳
כדף b׳ וז״ל ,זז״ס וירא א ל ק י ם י א ת האור ויבדל
בי נסתכל המאציל וכו׳ וכאשר נסתכל
בנפש הנק׳ את,
בסוד ראיה זו
המאציל וראה
אז יצאו שרשי הכלים וכוי- ,ואמנם
יש אור ישר ואור חוזר.
נ מ ש ך .ה ר א י ה .ע ד ״ סוף .כחי׳״עשיריח,
מתחילה
כי
שהוא הנפש,
ואחיכ כחזרה למעלה היה מבדיל ונעשה בחי׳ הכלים
וכו׳ ואמנם זה האור ישר
היה בו כח
בלים
לעשות
בסוד הראש' ,שהם ג״ר* ,עכ״ז לא היה יכול להיות ניכר
עד שפגע' ראיה זו
בנפשי עצמו,
נגמר עשיית הכלים אל הראש,
.שחס ז״ת
אך
אל הגוף
עדיין .לא היה כח בראיה ז ו .עד .שתפגע
בנפש הנפש עצמה,
היה
ויבהפגיעה שס
כלים
הנה
מלמטה
ז^ל ידי הסת׳יב
האו״ח מלביש' את ז״ת עשיה.
ונמצינל
:
שניהן
י׳
אותיות -דמ״ד/.
אותיות
הסתכלות ב׳ י הזה ' ,ה א ו ״ ח
ד מ ״ ה • נרועים -ב מ ע ל ה:
נפלו •רק
דס״נ/
עד מקום
ושם
שירדו
י׳
לא
אותיות
י׳ א ו ת י ו ת דמ?ה .לפי ש ב ח י ׳ ם״נ נ ש ב ר
והמלכות ,ובהיות שהמסך של ראש נמצא מתחת
מלכו
יכול
מ״ה,
העליונים
כנודע/
ונשברה
כי
•תחילה
התחתונים/
ואח״כ•
ולכן ב ע ת ש י ר ד ו
י׳ דמ״ד״ /פגעו ו מ צ א ו
דם״ג
בבריאה
י׳ אותיות
תחילה:/ונתערבו
שירדו
שם
ע מ ה ם /־ ו ל א מ י ר ת עוד
במספרים-שוין,
הראוי
ועל
ידי
ונגמרו
לו לירד_ •.
׳ולכן כ ל ה ב ח י ׳
למנות
אותן
אותיות
............
השוות לא כפלנו
בחשבון - /ולכן
דמ״ה יאשר
נתקשרו
בחי׳
י׳
נ פ י ל ת י׳ אותיות• דסז׳נ /אינן נ מ נ ץ בפ״ע,
ופרגוד ובו׳ ,שכונתו על בחי׳ הסת״ב _על נפש דנפש,
בפ״ע/
במה שאומד
אשר האו״ח העולה
דפרצוף
כ י י זו
־מםפרה:ס״ג/
בבחי׳ הכלים ,נשמר בזה לדייק בסוד הזווג מאור א״ס
ע״ב
על המסך ,שהכוונה' דק' ,כאשר נגמר כלי היוד; יכלוםר
על בחי׳;עשירית• שהיא
הנפש ,דהיינו המלבות.בכללה ,אז מתפשטת.עוד הנפש
הנפש ת פ ש ,דהיינו מלכות דמלכות,
הכלי היוד,
בחי׳
ואז נבחן שנגמר
משא״כ בהיותה בהסתכלות ראשון,
ש«רטת
מ״מ
שיחי׳ הכלים ניכרים
אינו,עולה בשם,
מתמתו ,וע״כ צריכה המלכות שבראש ,להתפשט
עוד מינה ובה בד׳ בחי׳ דאו״י ער
בטרם
דארי -נ ג מ
־דאו״י
וזו-מספרה
ה כ
״
חטה
הנמצאת
ה ע ן ב י ן ת
לי
ם ׳
דהיינו .מלקוח ךמלכוח
^
ן ה ן א
מהתפשטות
מ ש ו ם
ה
נ
צ
ר
ל ה ב ל י ש
ןמ
לביש להע״ם
העיס
,שכל
המלכות השורשיות
בפה דראש לטעל
ך
לזווג דהכאח
י ן צ
ה
מהם' ,וע״כ גם
א וניכר בע״ס ההם
והבן היטב.
וזה אטמ ,שורש האורות ועיקרו הוא ד
אותיות הויח פשוטים בלתי מילואים׳ והם בתי׳
עצמות אור עכ״ל ,וחיינו הם העים דראש מאדי
וארח
מסוד הסתכלות
הא׳ שהם בתי׳
עצמות
האור ,ןאין בחי׳ כלים ניכר בהם ,לתיות המסך
והעוביוח שרוי שם מתתת כל הספירות,
כנ״ל.
שמשם
ו מ ש ם ס״ג־ לאי
ההיא מינה ובה לע״ס שלה
אעפ׳יי שאדח עולה ומלביש לכל הע״ם שבראש,
נחבאר בענה״ק׳ .אשך ד׳ האותיות
ההוא .ולפי שמסיים שם וזיל ,ואז נגמר עולם האצילות
עד
להתעלות לטעלה טטקורו ,שטשם טתתיל ,ולפיכך
מ ״ ה .וכן מ ד ר ג ה ה ג ׳ מ ש ם מ״ה /ש מ ס פ ר ה
כ״ו,
שמתגלה בה
עיכ אין העוביות שבו
ולפיכך נבחנים רק בד׳ אותיות הויד ,הפשוטים.
נכנס בכלל
אחר־ שנעשה
הט׳׳ם ראשונות,
במקום
בענף ד׳ ואז כאשר נגמר״ כלי היוד נעשית שם מסך,
בחי׳ הסת״א
נתבאר שם בפמ׳ים ענף ג׳
עמהם
דומה
הימנו ומלביש על האור הישר,
דהיינו
וטעם הדבר
זווג דהכאה השניה!
וד׳ באורך ,כי עיקר הכלים הם מהעביות שבהמסך
קודם:
נתערבו־׳ ונתקשרו
עד לנפש.
דנפש ,כלומר למלכות דמלכות שנק׳ טבור ,ועיי
יוצאים הכלים בעצמם.
ל מ ס פ ר מ ד ר ג ה ה ד .דס״ג /נ ח ש ב ת
כי אז נגמרת כשלימות _ ,באופן
של ראש ,חוזרת וטתפשטת בעצמה
כל • א ח ד -יורד• ב מ ק ו מ ו
להסתכלות
גומר הבלים
רק אחר שהנפש הכללית שבפה ,שנקרא מלכות
מי׳
אבל
הכלים .״ ובזה מתבארים לנו
יוצאים רק שורשי כלים ,וגמר כלים אינם יוצאים
הסתכלות ב׳ הזה,
ה מ ר ת ה הז׳ של מ״ה /א ש ר איננה
דברי ־הרב
•א׳ בסוד הנפש הכללית הנעשית מהבל הפה ,אז
וכ״ב
.שהיא הנפש ,כי משם מתגלים רק שרשי הכלים המכונים
מלביש
עם
עכ״ל .והנך רואה איך שע״ם שיוצאים ע׳׳י הסתכלות
בשה״ק
על .בחי׳ עשירית
את ז״ית',
והנה
היות.י׳
אותיות דם״נ •/עכ״ז׳ ב נ פ ל ם .ל מ ט ר ״ /
— מ כ ו נ ה ג״כ• בשם הסחבלות .גם ,שאין הכלים
בכל המקומות בשם ראש או ג״ר ,ולפיכך
נשארים
ה ר י ש נ פ ל ו י׳ אותיות ד ס ״ נ /ו א ח ״ כ נפלו
1
ווווג ב• הוא צריך ,שאז פוגע בנפש הנפש,
התחתונים ע מ ה ם ^ -י כ י צ ד
למעלה.,היה האור חוזר מלביש את,ז׳ תחתוניות
מספרן שוה.י א ב ל • /כ א ש ר אין ב ׳ ה ב ח י ׳
הזווג דהכאה הנ״ל,
ניכרים בזווג הא׳ ,המכונה הסת״א,
ב מ ק ו ם " ש נ ש ב ר ו י ונפלו העליונים/
בנפש הנפש עצמה ,וע׳׳י
שתפגע
הסתכלות הב׳ ממטה
המכונה טבור ,ואז כשהאו״ח
שם בדרוש ב׳ דא׳יק' בסופו דף ל״ז' ע״א.
למדים
הנה
זית עדיין
ל מ ט ה מהם /ונדבקו -ע מ ה ם . /ל ס ב ת היות
דרוש כ ׳ דעולס עקודים ״בסופו בדף ט״ו ע״ב.
בכאן •,שסוד
ו ה ו א כי
כאשר
שרשי הכלים וכו/
אך כלים
לא הית כה בראיה זו עד
על בחי׳ אחרונה שבה׳
למעלה
וכ״כ
הדבר
א/
הוא"/־ ב מ ה
הניצוצים שוין במציאותן ומספרם /נ ש א ר ו
ושם
שמדייק הרב בענף ד׳ ואומר ,ואז כאשר נגמר״
כלי היוד דאצילות
נגלו עוד הכלים אלא
רק שורשי כלים .בלבד,
וטעם
עושית סוף וסיום באותו ׳מקום שנמצאת ,והבן.
ועדיין
פרצוף נקרא שורש הפרצוף ,מטעם ששמה לאי.
שנקדים
וכן איתא בזוהר ובתיקונים בכימ,
צריך
דע,
כי
השיעור של .הרצון ,כדברי,הרב ,דע״כ נק׳ המלכות ארץ
שהוא מלשון רצון,
ם ל ו א י ם:
שראש הא׳ דבל
וזה מ ״ ה וזה ב״ן•/יהמשונים:במיילוייהם.
כי לא יצוייר:שום קבלה
נמצא עתה
אותיות
הויה
פשוטים
אל הגוף שהם
מעכב עלי׳
משונים
כ י -זה
כבר סילקה רצונה מלקבל שם .וסילוק הרצון הוא בחי׳
ביטול'כלי קבלה,
ביל ת י
האורות
ועיקרן
הוא
י׳
ע״ב וזה״ם״נ/
סיום וסוף ,שמעכבתו מלהאיר דדך גבולה ולמטה,
והחשק,
דינין גמורים ,והבן.
שורש
<•....
נסתכל המאציל וראה בנפש הנק׳ את אז יצאי
אמנם המסך דבחי״ד
גם
הרביעי הנקרא ניצוצין ,עש״ה ,וזה אמרו ,שוום
א ו ת ן ,ן ״ פ /א ל א להיותן
ועושית
מונין
ולהטתצאר 0י ל ,בפנים מאירות
כדברי הרב לעיל בענף ה׳ בדף מ׳ ודל ,וכאשר
וז״ש
ומחשבין
בביאור י א ו י .
החשבון׳ ׳לפי
נפלה:מדרנה ה נ /
לכן •אגו מ ח ש ב י ן גם׳ א ו ת ה ^ ב ח ש ב ו ן ש ל
ה ע ״ א י ש ל מ״ה:־וכן בס״מ א ש ד -ה מ ד ר ג ה
ההחשבה
ל א -ירדה׳ ־ כ מ ו ה ; :מ ש ם :ע ״ מ
לכן גמגים בחשבון ׳הע״ג גיצוצין דם״ג.
־..־׳״
וכן
וזה
ככר
דהויה רומזים ביחוד על ד׳ בחי׳ הנודעים ,בסוד
ע״ם דאדי׳ המובאים לעיל בדברי 'הרב בענף
:
ד דף ל״ה^ ,ש״ה.
אמנם
בחי׳ הע״ם
:
דאויח
העולים מהמסך בסוד הזווג עם הארי׳ המה מרומזים
ביחוד בסוד המילואים שבכל אות מהד׳ אותיות
דהויה ,כמ״ש בדף ק״ז
בפמ׳׳א דיה
ובזה חרפ
עש״ה
עץ החיים ע נ ף ל ג
פנים מסבירות
עדיין אינה
שנפרטת בעצמה בע״ס להסתכלות ב׳,
אז
נגמרת לגמרי ,והאו״ח העולה ממנה
עושה
רק שרשי
בלים ,המכונים כלים דראש או בלים דג*ר,
א
י
ותדע,
י׳
ת
וכן
מן ז׳ של ע״ב ו ש ל מ״ה #גם ה י א ג ח ש ב ת .
ע ת ה ע״ב ה ד
,
ונשאר
ש ל ב״ן שהיא ב מ ל /ה נ ה הוא ה מ ד ר ג ה ה ד
,
שזהו הסבה שבל פרצוף נבחן על ראש,
תוך סוף ,כי ה נ ך מוצא ,שאין שום פרצוף נגמר
בזווג הא׳ על המסך אלא בזווג ב׳ ,אשר ע״ב ,בהכרח
שיש ב׳ מיני כלים בבל פרצוף :הא׳ ,בלים דג״ר מזווג
זהב׳ בלים דז״ת שנק׳ גוף היוצאים מהזווג דהכאה הב׳
האחוריים י
על
מלכות דמלבות .ובבר נתבאר בענה״ק,
נבחן לב׳ חלקים:
בי ה א ו ׳ ח העולה
ויש אמנם
ולמעלה נק׳ חג״ת,
ממלכות דמלבות
ג״כ
יורדין הפנים
נ כ נ ם ץ בחשבון
ה ד ב ר ל ח פ ף כי
כלל /ו כ א ן
האחוריים נכנסין
כמ״ש
והמלכות דע״ס דנה״י שוס זווג ,דאין שם אויי
וע״כ
שהוא
נעשה סיום
דרוש ז׳
מ״ש בע״ח שער ביה
בנ׳
ל א ח ש ב נ ו בחיי
נ ח ש ב ו האחוריים .ועדיין נ ש א ר לנו ל ת ר ץ
ככל המקומות ,והבן זה עכ״ל ,והיינו בנ״ל בסוד הםת״א
וטעם
*' הבלים נמשכים ונתגלים מהעוביות שבכלי.מלכות,
דהיינו כח הדין שבה ,כ״מ״ש לעיל,
בזווג
וע״ב
כשטתפשטים ד׳ הבחי׳ דאו״י
נמצא
שהיא העשירית מהע״ס ההם,
וע״ב אעיפ שנעשה בה,
זווג דהכאה ועולים ממנה ולמעלה
בחי״ד
הא׳
באחרונה
מ״מ
ע״ם דאו״ח,
אין.העוביזת שבכלי מלכות יכולה להגביה עצמה למעלה
וע״כ נבחן ,שרק האו״ח לבדו עולה ומלביש
ממקומה,
אבל העוביות
את הט״ס דאו״י,
נשאר במקומו •מתחת
שהם האו״ח ,אינם ניכרים בע׳׳ס דראש ,כאמור.
והנה נתבאר היטב ,שהראש רכל מדרגה
שנק׳
כתר דאוחו המדרגה ,מרומזים הע״ם שלו רק בד׳
אותיות הפשוטים י״ה רה׳ בלתי המילואים,
t
ואמנם
זהו
בהיות
בצורתם
א תרת
האותיות
וכו׳
וכו׳ כ ב ח י ׳
יש
םםפר
ונודע מש״כ הרב בכ״ם ,רכל
טמש
בחי׳:
וחשבון.
חשבון ה״ם המלכות
נחשבין במספר ,אז
ב מ ל /ו ל א היו
חיוב זה של ב׳ ההוגים הנוכרים ,הוא ,כייענין
בלבדם ,שהם בחי׳ הע״ם דארי ,משא״כ המילואים
ד׳ אותיות הויה בצורתם ,ובחיי החשבון שבהם,
שיהיה לו או״ח",
והסת״ב אמנם יש אויח בלי או׳״י ,והיינו בנה״י כאמור.
בראשי המדרגות ,רק אותיות
א ב ל כאן
בי א ד ר ב א /א ע י ק ר א ד ד י נ א פירכא /ל מ ה
וז״ל ,בב׳׳מ שאו״י יורד ,מוכרח הוא,
הפשוטים דהויה
ראותה המדרגה ,ולפי״זתבין שב׳ הבחי׳ הנ״ל דהיינו
האחוריים,
ב מ ל ׳ שאין הפנים
ע״ש כל ההמשך ,ולפיכך אין קניין המילואים ניכרים
אין
ש מ ו ת א ש ר ח ש ב נ ו בחי׳ פנים /לכן
הם התפשטות או״ח לבד ,בלי או״י ,וע״ב אין בהמסך
המדרגה.
כאשר
והנה
הבחן התפשטות
האו״ח מלמעלה למטה שנק׳ נה״י ,וסיום גמור,
ובזה תבין
היה
האחוריים/
אמרנו
בחשבון ו ל א הפנים .ו ה ת ש ו ב ה הוא /כי
בענף י׳׳ג בפמ״ס ומשם תבין זה בהרחבה ,כי עיס דנה״י
כחי׳ אור הזכר הבא בהזווג ,כנ״ל,
לנו
ש ה ו א בחי׳
שאינם ניכרים רק לבחי׳ שרשים,
אשר הגוף
לבאר
,
ל מ ע ל ה .כי
ראשון שעל המלכות
פנים מאירות
מ ד ר ג ה ה ז /ש ה ו א החשבון /מ ש ו נ ה
קצג
דהיינו הגימטריא של השם שהוא כ״ו ,ה״ם עשר
ספירות של
הנק׳ כתר׳ אלא .שעצמות.
הראש
הספירות של ראש שהם ט״ם ראשונות ,מרומזים
א ץ בחי׳' הפנים
נמנץ
האחוריים נכנסין
במגין ,כדמיון ״ ש א ר
ראש׳ בסוד המסך •שבה המזדווג עם חט״ר ומעלה
האחוריים .לכן צ ר י ך ש נ ב א ר ל ת ר ץ לכל
הע״ם דאו״ח ,היא המרומזת בסוד החשבון של
ו נ א מ ר כי
הד׳ אותיות ,שגי'׳ כ״ו .וחדע שב׳ הבחי׳ הללו
׳המדרגות
למטה/
מלמעלה
ה ס ב ה שאין אגו מחשבין ה מ ד ר ג ה חג׳/
ש ה י א בחי׳ הפנים ו ה ו א מ ס פ ר ד ׳ אותיו׳
ה ט ע ם הוא/
הפשוטים/
מספרים
ש כ ש י ש ב׳
כמ״ש למעלה/
ו מ נ י נ ם שוים אינן
בד׳ האותיות י״ה רה עצמם ,אמנם המלכות של
נוהגים בכל המדרגות דעםם״ב ,הן באור הפנים׳
והן באור האחוריים .שבהכרח שיש בכל מדרגה:
בחי׳ עצם הספירות ,דהיינו מר׳ בחי׳ דאו״י.
ובחי׳ המםך שבהמלכות המעלה
הזווג עם האו<
ארח,
בקןד
ממילא שיש .להבחין שם ,ע^ם
ולפיכך ,אותה המלכות של ראש צריכה
נ מ נ י ן ר ק פ״א /ו מ ד ר ג ה זאת ,כ כ ר נ כ נ ס ה
הספירות בצורת האותיות שבשם המדרגה •ההןא
להתפשט מינה ובה עוד באור א״יס ב״ה ,בד׳ בחי׳ דאור
דשם מ ״ ה /ואלו
בהשבונם של אותיןת
הט״ס דראש.
ישר ,עד לב חי י עשירית דמלבות עצמה ,ומחוך שמלכות
הכללית היא נמצאת בחי׳ שורש ובתר
השניה
על בן
הואת,
לגמור הבלים,
לעלות
עד
יש
כי עתה
המלבות
בח
לבל התפשטות
בזווג
גם העוביות
של
ראש,
הזה
השני
דמלכות,
במ״ש
יוכל,
בדף
ם״ז
בפמ׳זס ד״ה וכבר עש״ה.
א ע ן ף ע״כ ,המסך שבכלי מלכות דראש
מבונה
אחד
מעשרה ,שהרי הוא בחי׳ עשירית דאויי,
כנ״ל,
והמסך שבכלי מלבות דגוף מכונה אחד ממאה,
להיות
בחשבון ע׳׳א
אחד ממאה .ולפיכך ,נק׳ המלכות בשם חשבון ,בי רק
בסגולתה הולכים ומתרבים הספירות
לאין קין,
והיינו כניל,
עושית מאה,
לחשבונות
רבות
שבראש עושית עשרה,
ובגוף
ואח״כ בסוד הזדככות המסך שבה על ד ׳ ,
הולך וםתכפל
בחי׳.חו״ב תו״ט
בכל פעם על עשר,
כמ״ש בסמוך ,וע״כ נקראת חשבון ,וזםו״ה עיניך בריכות
כחשבון ,כי עיניך* ה״ס הזווג דהסתבלות עיניס בהמסך
כנ״ל .בריבות״ ה״ם ח מ ץ ומ״ר ,שעולה מהזווג דהסתכלות
שבזה
עיניס,
נעשית
בחשבון* ה״ס
כמעין הנובע.
החשבונות רבות הסתפרטיס בסבת הזדככות המסך שלה
ה כ ״ ו ׳נשארו ו נ ת ק ש ר ו שם ל מ ע ל ה כנ״ל
וכן מ ד ר ג ה ' ה ד ,ש ה ו א מ ס פ ר ה ט ׳ אותיו׳
של
המילוי
שהוא
בד׳ קומות
א י ת
ח
' והנד,
כנ״ל.
המכונה בדברי הרב בשם קו אחד ,כנ״ל כענף אי,
גס נתבאר ענין המעלה מטה או ראש וסוף ,שיצא על
י ד
ה
י ׳ ׳״היא רק בכח
בחי״ד והמלכות
* ט * ע י ת ,גם נתבאר שענין הסוף
כ י
כ ז י י ג
וגם שאינו • ד ו מ ה
בחי׳ הפנים/
ל ש א ר מלויים /כי -ל ס נ ה זו נ מ נ י ת לעולם
ב ע ״ ב ובס״ג ו ב מ ״ ה .
.ה מ ד ר ג ה הז׳
ב״ן ו מ ה
ענינה /ידע/
ב״ן
דמילוי ההי״ן אשר• ב מ ל ׳ /ה ו א ב ׳ הויות
יחד מ מ ש ,
מערת
האורות
וכו׳:
וגם בהם יש ב׳ ב ח י ׳
ענין .בחי׳ האחוריים
נתבאר לעיל בפנים •םאירות ברף קפ״ט ד״ה ג׳
בחי׳ שיש אל ז״א
ומשם 'חבין,
עצם
אשר ב׳ בחי׳ הראשונות שהם:
האותיות ,ומספרם ,הנבחנים לעיל באור
הפנים׳ הם -שניהם
בבחי׳ אור ה א /טעמים,
שפירושו בטרם שמתוזיל בהפרצוף ענץ.הזדככות
כפולה ,ו ג ק ר א
ה מ כ פ ל ה /כ נ ו ד ע ׳ כ י י ו ״ ד דמילוי
כאן בבוזי׳
א ו ת הפשוט /וכל י
כחשבון
עצם
האותיוח ,ומספרם ,הנבחנים
האחוריים של'האורות ,המה הם בבחי׳ אור השני
•
השאר
והנה
ה ם אותיות
ענין ב׳
הוי״ה כפולה מ מ ש
הויוח
אלו ,ענינם הוא/
כי הוי״ה א ׳ בחי׳ ז״א והוי״ה ה ב ׳ ה ו א
הז״א
ב נ ו ק /אשרי אז
ה נ ה אז הז״א
נותן
וכאשר
מאיר
מתחברים
ד א בנוק׳ י
ה א ר ת הוי״ה שלו
המכונה אור אחוריים
נקודות,
גם יש
טעמים
להבין ביניהם
אחתשליע״ם ,כלומר,
א׳ עם המלכות,
וזכור ה ק ד מ ה זו.
בה
אשר
אור י האי"׳ •־׳
שנאצלים ובאים...בזווג
אמנם אור .חכ׳ .המכונה אור.
כלומר ,שנאצליס 'ובאים
והנה
שפירושו אותם
שנק׳ כאן אור הפנים ,הם בחי׳ קוםח
נ ע ש י ת ב ה שם ב״ן ש ה ו א בחי׳ נג׳ הויות
שה׳׳ס
י*
המסך ,כמ״ש באורך..
האורות ,הוא
הגבול,
1
׳
האורות הבאים בחטיעוט קומה מכח הזדככות.
שנתחדש מכח.הקו
ניכר
של האורות ,כ?ר
בביאור אור הא׳ הטעמים• ,
נקודה
שנקראת
חנ״ל
המסך וטיעוט הקומה ,כם״ש שם .וב׳ י הבחי?::
יו״ד ני׳ י׳/
והיא הוי״ה
גס
בהם
אחוריים
ואור השני המכונה אור האחוריים נקוךוח ,עש״ח.
א י ל ' ה ע ג י ן כ מ ״ ש ע ג ץ הוי״ה ד ש ם
כי ש ם ש ל
יש
בחי׳
אליה /ואז נעשין ב ׳ הויות ב נ ו ק ב א /ואז
והצמצוס• לא היה זה תיבף בזווג הא׳ ,אלא בב׳ זווגין.
הא׳ עדיין אין הכלים,
ש ה ו א ני׳
ב ץ ,ל א נ מ נ י ת /עם
בחי׳ ה נ ו ק ׳ ע צ מ ה /
נתבאר סוד הע״ס הראשונות' ,שיצאו מא״ם
ואת המלכות דהמדרגה
השם הזה׳ וזכור זה בכל ההמשך הדרושים האלו
המלבות דראש שהיא עצמה בחי׳ עשירית ונתפרטה ג״כ.
לע״ס עד למלבות דמלכיח ,הרי שהמלכות דמלכות עצמה
ניצוצות
האחוריים נקודות ,שנק׳
כאן בחי׳ אחוריים של
כולל תמיד ד׳ קומות של
עים,־
בד׳ זווגים .מכח י־ ד׳
בחי׳ של הזדככות הנוהג בחמסך ,וזכור זח.
כחי׳
הצד
בה,
-.פנים כסבירות
אלא
בעצמה,
עד שהד׳ בחי׳ דא״ס ב״ה
של המלבות
עוד לע״ם
הגשפע מלמעלה
ז״ל,
של הרב
מתפשטים בה
בעצמה,
העשירית דידה עצמה ,אז נעשה הסוף
עץ־־ההייט-ענה לד
ועל בחי׳
ע״י האור הוזר
יפנים מאירות
ו ה נ ה ב ה ק ד מ ה זו ה ו ת ר ה ה ש א ל ה ה ג ״ ל
למטה ,באמור .ובזה תבין לשון הזהב
בסוד הצמצומ ואומר
אין ה מ ד ר נ ה
עד נקודה האמצעית
שרוצה
ממש״,
לדייק על
בזה
בחי״ד שבמלכות עצמה ,שה״ם הסת״ב על הנפש דנפש,
ה מ ל /לכן
בפ״ע בבחי׳
,
ה ז ׳ ש ה ו א מ ס פ ר ב״ן נ כ נ ס ב כ ל ל ה ח ש ב ו ן
ד׳
בהיותם ב מ י ל ו י
כי להיות שעיקר ה א ו ת י ו ת של שם ב״ן
ה ו א מן הז״א כנ״ל /לכן אין ראוי ל מ נ ו ת ן
שמדייק בענף א ׳
בחי׳
אחרת
והוא
אותיות
כי א ז הם
השם
בחי׳
ד י נ י ן וכר :כבר נתבאר זה לעיל בד״ה שורש
האורות ועיקרן ,אשר הע׳׳ם של האור ישר שבכל
מדרגה בכל מקום שהיא ,נבחנים ביחוד בשם
בן ד׳ אותיות י״ה ויה :הג״ר בי״ה ,והרת בו״ח
כי אז נעשה הסוף ,ולאפוקי מנקודה האמצעית שבע״ם
ע ״ ב נ י צ ו צ ץ שלה ,וכן מ ד ר נ ה ה נ ' ש ה ו א
לא היה סוף,
בחשבון /לפי
בהמילויים שבד׳ האותיות ,הנשמעים רק במבטא
ש נ ש א ר ת ד ב ו ק ה ל מ ע ל ה עם מ ד ר נ ה ה נ ׳
בעל פה ,דהיינו :ויד דיוד,
והיוד דהי ,והואל
שבז״א /ש כ ב ר נ כ נ ס ת ב ח ש ב ו ן .
אלף שבו׳ וכו׳.
דראש,
דהיינו
כאמור,
ומד,
דהסת״א,
עדיין
ששם
וע״ב נשמר והוסיף תיבת ממש״ והבן.
שהרב מכנה הע״ס דא״ק בראש תוך סוף בשם קו
אחד ,הוא ג׳י׳ב בדיוק נמרץ,
עמוק מאד.
כי
יורנו בזה ענין
מ ס פ ר כ״ו א י נ ה
והוא ,בי נודע בכמה מקומוח ,אשר הע״ם
א ך י׳׳ל,
דיושר ,דבל פרצוף ,יוצאים בג׳ קוין ימין שמאל אמצע,
ח ח ץ בג״ה
המכונים
ושורש תיקון קוין הללו,
דת״י.
מתחיל מסוד צמצום ב׳ והעלאת מ״ן ויציאת האור דרך
עינים,
בענף טי׳ו עש״ה.
במ״ש
יורנו כאן
ולפיכך
בפרצופי א״ק ,אשר הוא עוד לא היה' לו ג׳ קוין יש״א
הנ״ל .,אלא קו אחד״ לבד׳ וע״כ נשמר כמה פעמים שם
קו אחד״,
לומר
ומוסיף
מלת אחד,
בבונה
לאפוקי מג׳ קוין ימין שמאל אמצע,
דהיינו
עוד לא
שהמה
נגלו מ<ן ,שהרי אפילו בחי׳ עשרה כלים לא נגלו כאן
אלא
בא״ק,
רק בלי .אחד לכל הע״ס,
בשם עקודים,
אות ט׳ י
דע״ב נקראו
החיוב דראש וגוף
שאנו
• מבחינים בכל-מדרגה ,שהוא משוס דהסתבלות א ׳
שנק׳ ע״ס־דראש ,אינו מספיק לגלות
רק שרשי בלים,
וע״ב בחיוב להסת״ב צריך שנק׳ ע״ס דגופא,
נגמרים הכלים כנ״ל.
הרב לעיל
צריך שתדע
אמנם
בענף ז׳ אשר בעת שיצאו
כזה:
זז״א לנוק׳,
ולכאורה
שבאלה
הדברים
אומר אשר
סותרים א״ע,
הסתכלות הב׳
אשר• בו
דלעיל
ה׳
בענף
ועוד ,איך הולך ומפרט שם בענף ז׳ כענין ה ר ש י מ ו ת :
כתר ,חכמה ,בינה ,ז״א ,ובוק״,
שאין
בעולם עקודים
אומר י בהחלט
וא״כ • א י ך
רק כלי אחת לבד,
אפשר שבשעת העלם האורות מאותו הבלי האחת הוכרו
ועוד ,המעיין לעיל
ונעשו בה חמשה כלים כח״ב זו״ן.
בדבריו בסוף ענף ו׳ ימצא שם וז״ל,
והנה בהתחברות
אורות פנימיים עם האורות מקיפים מחוברין תוך הפה,
לכן
בצאתם יחד חוץ לפה קשורים יחד .הם מכים
כחיי כלים עכ״ל ,הרי ל&נינו ענין שלישי בגילוי הכלים
זה כזה,
וצריך
אמנם להבין בבירור ,איך לכלכל כל דבריו הנ״ל בענין
מציאות
הכלים
הללו
דעולס
שהרי המה
עקודים,
היסודות הראשונים אשר כל חכמת האמת נבנה עליהם.
ומובן שהעושה שגיאה קטנה ח״ו
בנינו בתוהו וכאפס ,ולפיכך
צריכים
אמנם
בהיסוד,
יעלה כל
לתשומת לב יתירה
אנו
באן..
אמת גמוך הוא״ אשר בעקודיס לא היה יותר
רק כלי אחת לבד,
שהוא
רק
כלי מלכות,
שה״ס בחי״ד הנוכרת ,המכונה נקודה האמצעית.
שהרי
ענין עשרה כלים ,מקורם מתחיל מעת צמצום ב׳ דנה״י
דא״ק,
במו שהארכנו בפמ״ס
בענף ט״ז עש״ה,
ומה
שהרב מפרש בעקודים בכ״מ שיש שם כחיב זו״ן ,תדע,
שהוא רק בסוד הסתכלות האורזת מסיבת הזדככות המסך
דבחי״ד עצמה ,בי חמשה מדרגות בהודככות נבחן במסך
הוה בדרך הזדככותו,
אשר
במקום
שנכנסו
אותם הולך ומפרט לעיל
בענף
אותיות
אלקים ,עכ״ל .פי׳ ,כי המלכות נקראת בשם
אלקים שמורה על דין״ והוא מכח הצמצום הא׳
בנקודת המלכוח ,שנמצאח
שהיה
משום זה
בכה המעכב על אור העליון שלא להשפיע ממנה
וכן ה מ ד ר נ ה .ה ה ׳
שמשמען ,שאור העליון אינו עובר למטה ממקום
אותיות
מציאוחה ,ונבחנת משום זה בסוד הםםך המזדווג
היותם מ ש ו נ י ם מ ן
עם האור העליון בסוד זווג דהכאה ,המעלה ע״ם
האחרות /שהם
י׳ ב כ ל מילוי /עכ״ז ל א
דארח כמפורש לעיל בדברי הרב בענף ד׳ עש״ה,
נ כ נ ס בחשבון.
ו ה ט ע ם עם ה נ ״ ל שכיון
ל א מ ש מ ע כן ו צ ״ ע .
ש ה י א בחי׳
הפנים
ט׳
והם
ש ש ו ר ש שם זה במילוי ב״ן ה ו א מ ן ז״א
לכן ל א נ מ נ ה ב נ ו ק ב א .
ועתה
.כ י נת״ל
הת״ת ו ה מ ל ׳ ירדו
ה ח ו ״ נ ומן
רפ״ח ניצוצין; ש ה ם
ד״פ ע ״ ב .ו ע ת ה צ ר י ך ל ב א ר ׳ כי ב ה כ ר ח
ה ו א /ש נ ם מן ה נ ה ״ י
מ ה ענינם/
ואם ירדו
ירדו ניצוצין׳ א ״ כ
למטר״ למה לא
נ כ נ ס ו ו נ כ ל ל ו גם ה ם ב מ ם פ ר ניצוצין.
ו נ ב א ר ת ח ל ה /מ ה ה ם בחי׳ הניצוצין
ש י ר ד ו .מ ה ם ׳ ה נ ה .נודע /כי נ ״ ה ה ם ב ׳
פלני ד נ ו פ א כנ״ל /לכן אין ה ו י ״ ה נ מ ו ר ה
בכל א׳ מהם/
ר ק ה ו י ״ ה א ׳ בין ש נ י ה ם
נ מ צ א כי חצי הוי״ה הוא .א ו ר ש ל נ צ ח
וחצי הוי״ה ה ו א א ו ר של .הוד.
כי כשהוי״ה
נחלקת
ב ש ם בפ״ע ר ק
אותיות י״ד•/
חצי
כמ״ש
כי ב ׳ א ו ת י ו ת
רה׳
לב/
ופשוט/
אינה עולה
והדין שבה יכול
להתעלות
ממקור
למעלה
מציאותה ,ולפיכך נבחן כל ראש שאין בו כלים׳
רק שרשי כלים ,כמ״ש לעיל ,וע״כ נק׳ רק בד׳
אותיות הפשוטים של השם
ולא
בםילוייהש.
אמנם ע״ס דהםתכלות ב׳׳ הנמשכים ממלכות של
ראש ולמטה ,כבר נבחן בהם כל חעוביות והדין
בע״ם דארח שלהם ,הנמשכים להם ממלכות של
ראש העומד ממעל להם,
שלמטה מפה ,נבחנים
ולפיכך ,אותם הע״ם
בכל המדרגות
בכלים
גמורים ,ומרוםזים בד׳ אותיות הויר ,במילוייהם,
להורות שיש בהם בחי׳ דינין׳ כאמור.
ועוף
א
כי שורש הויה הם ר׳ אותיות ע צ מ ם
ב
ל
ם
י ל ו א ם הוא ב י א ו ר הויה וכו׳
והיינו כאמור למעלה ,אשר הע״ם דארי שהמה
העצמות והשורש דהמדרגה ההוא ,מרומזים רק
בד׳ אותיות .הפשוטים
בלי המילוי,
ורק הע״ס
העליון* ש ה ם ב׳.
כי יד על כס י״ה
בהמילויים .וכבר ידעת מיש הרב .לעיל בענף ד׳
בפ״ע.
דף ל״ו ד״ה ואמנם ,שבענין ד׳ הבחי׳ דאור ישר
אינן..שם
היסוד י״ה /כי היסוד א י נ ה בחי׳
רק
שורשם שהוא
דאו״ח המלבישים לע״ס דאו״י ,המה הן המרומזים
נ מ צ א כי נ צ ח נ ק ר א י״ה׳ וכן החור .וכן
הארה
מהמלכות ומלבישים להע״ם דאור ישר ,נבחגים
שם מלמטה מע״ם.ראור ישר ,ע״כ אין העוביות
,
כי
ולפיכך ,גם הע״ם דאו״ח הנובעים ועולים
המלכות .אמנם בע״ם דראש׳ להיות המסך נמצא
נ ש א ר לנו לבאר ע נ ץ א /והוא
מן
וככר הארכנו בענין זה די באר.
ג״כ בשם עוביות ודין ,מחמת
ענף לד
זה
כזה ומבטשיס זה בזה ,ומהכאות שלהם אתייליד הויית
שהוא ההכאה והביטוש דאו״מ ואו״פ
יהו״ה ,ו ל א שייך
במילוי כי אז הם בחי׳ דינין,
ד מ ״ ה ש נ כ נ ס בו /כ ד ל ק מ ן פ ״ ה א ך ב פ ״ ד
לא היו שלימים
עכ׳׳ל
הפשוטים
כי מילוי בגי׳
ולמטה ,וע״כ נבחנת בבחי׳ עוביות וקושיות,
ותבין דברי
בקיצור
א נ ו חושבין
אחורילם
יה״ו,
הוד! א מ י נ א /
בנפש דנפש ,גומר הכלים,
ובכ״מ
שהוא
כנודע ,והע׳׳ס דארח שבכל
וזה אמרו ,והוא ד׳ אותיות השם בהיותם
ל ת ר ץ כ ד מ ת ר ץ כאן .ואי לאו ד מ ם ת פ י נ א
הניחו רשימות ,הכתר לחכמה ,וחכמה לבינה ,ובינה לז״א
נשלמו
למה
י /י״ה/
א ל א אח״כ שחזרו ונתעלו ונתעלמו אשר אז בעת עלותם
הכלים,
אץ
המילוי כצורתן ,עם
בדברי הרב שם.
גם נתבאר היטב
מךרנה.ב׳,
נכנסתי
מדרגה ,נבחנים רק
כלולה מהאורות
בפ״ע׳
עליונים
כנודע.
לעולם
ובין מדרגה
אין שום הבחן בין עולם
למדרגה ,שאין לך ספירה ופרצוף
מראש עולם
אצילות עד סוף העשיה ,שלא יהיה בו הע״ם
דאור ישר,
שהים
ד׳ אותיות הויה
הפשוטים,
וכל השינוים הנמצאים בין המדרגות הוא ביחוד
ועוד
בהבחן
פנים מסמרות
בענף זי ,נסדר כחיב זז״ן,
וכשאנו
בחי׳ אחורים.
שלו חג״ת נה׳׳י,
עץ החיים ענף לד
ומכנה אותם
מחשבין הו״א
ג״כ חמשה
ועוד
לששה סטירות
יש עשרה בחי׳ אחורים,
ב׳
צורך בזה ,מפני שכלהו הו״ק דז״א יש להס רק בחינה
וע״ב הע״ס נבללים
אחת ,כמ״ש הרב לעיל בענף ד /
רק בכח״ב זו׳י׳ן ,שהכתר היס השורש,
וחו״ב זזו״ן הם
עש״ה בל ההמשך
יש לז״א
כי
האלו דענף ז /
א
י
י׳
ת
והנה
שהוא בחי״ד הנק׳ מלכות ,שה״ם המסך המקבל
דהבאה,
הוווג
חוסר שלימות
מטעם
שמתחילה נורבך המסך מהעוביות שהיה בבחי״ד וקיבל
אפי׳ רגע מהמקבלים נמצא מאליו שנעשה זווג דהכאה
מאור המאציל מאותו המםך דבחי״ג ויצא קומת חכמה,
ונבחן שבחי״ד שמלפנים נשארה ריקנית מאור,
הכלל ,בכל מקום
פרצוף,
כי זהו
בא במיעוט קומה
אין זה ניכר בכלים העליונים
רק בכלים התחתונים,
כמו באן,
לאיזה.
דאותו פרצוף,
שנחסר קומת יחידה
בהע״ס היוצאים על מסך דבחי״ג ,לא נשאר משוס זה
בחי• כתר דעקודים בלי אור ,א ל א רק המלכות דעקודיס י
נשארה ריקנית ,באופן שבחי׳ חיה נחלבשה בבלי דכתר,
ובחי׳ נשמה
דחבמה,
בכלי
ובחי׳ נפש בכלי דז״א,
כשנודבך
ואח״כ
ובחי׳ רוח
ונמצאת
המסך
בכלי דבינה,
המלכות
לבחי״ב,
בלי אור.
אשר קומת הע״ס
היוצאות על זווג דהכאה דבחי״ב הוא רק בקומת בינה,
שהוא בחיי נשטה,
נבחן אז ,שאור דנשמה
התלבשה
כשנזדבך לבחי״א,
ז״א,
דהיינו
בלי אור.
ואח״כ
ונתמעט האוד דע״ס ההם
בקומת
ריקן
בחי׳ רוח ונפש לבד,
בכלי דכתר ,והנפש בחכמה,
בלי אור.
זאח״ב
כשנזדכך
דהיינו בתכלית הזכות,
אז מתיישב הרוח
ונשארה
המסך
גם הכלי דבינה
לבחי׳ כתר
אז כבר אין בו זווג,
שבו,
כי כבר
נתבאר היטב שסוד הזווג דהבאה ,הוא מסבת ההפכיות
הנמצא ,בין אור העליון
כמעט שנפרד ממקומו,
שרוצה
ובין המסך
העוביות והצמצום שבה
עש״ה,
לרדת לתחתונים
מלרדת
בבחי״ד שלה
המעכב
כי
אל
במקום
החסדים/
ה״ח
מלרדת ,ואין כאן פגישה בהפכיות
וע׳׳ב בטל הזווג והאור חוזר,
ונעלמו
ואח״בימהארתן
ונמצעו
למדים,
שבל
שבחו
ושלימוחו
בי נדרי אינן הויות גמורות /ר ק נ ׳ ־שמות.
החסרון הוא הזכות המגיע לה
ממנה שיתבאר כסמוך,
מאיזה
דרכו,
אשר .משוס זה
שמעכב
אז אינו מעכב ,ואין כאן זווג ואו״ח .ומשום זה ,נעלם
וע״ב
גק׳ האו״ח באן בבחי׳ אור מקיף ,להיותו מלכיש ומקיף
'<ל'האור ישיר,
שאו מתקיים האור ישר בהטדצויף ,ולא
זולת.
ושעם
נ ״ כ יש
כולם
כאחד ,הם בחי׳ הויה א׳ בכל מקום שהוא
בכללות ובין בפרטוח,
מ ה שירד
באצילות
כנ״ל ,ויוצא
ואות מהם הויה א׳ וכר ,והוא
בין
מכל אות
כי מכל
אות
ואות משם הרה יוצא שם הויה א׳ ,ואין חילוק.
וכו׳ יש בו הויה במילוי ע״ב ,ומה׳ יוצא
במילוי ס״ג׳ ומהו׳
הויה במולד מ״ה,
יוצא
ומה״ת יוצא הויה במילוי ב״ן עכ״ל ע״ש .והנך
רואה ,שיציאת אורוחיהן של כל הויה לחוץ ,המה
רק ע״פ ד׳ מילויים ע״ב כדג
מ״ה בץ ,שחמר!
אינם מחולקים כלל בןךם דאור ישר ,רק בע״ם
דאו״ח-,כנ״ל בדברי הרב ,שאין
ביניהם
חילוק
אלא באופןימילוייהם .יעיין בפמ״ם דף ם״ד ד״ה
ב׳
רק
כי
הבנה
שנת״ל
נשארו
לא
פרטיות בהחכמה.
ענף ?״ב
בשם י״ה
מ ש ם מ״ד /.כ ך י ר ד
ש מ ו ת י״ה ה נ ״ ל /
,
בכללות
העיקר
הנך
הויה
ושורש
בעצמם
ל כ ל הם
וצורתם:
אותיות
דהיינו רק
מדרנות הראשונים
ד׳ אזתיוח השם בן ד׳ הפשוטים .זולת המילויים
ל ב ד ,ש ה ם ב׳ אותיות י״ה .ונם האחוריים
המורים על ע״ם דארי וארח דזווג דהםת״א דכל
ל ב ה ש ה ם י׳ ייה.
מדרגה׳ שהמה גק׳ ע״ס דראש ,שהמסך דמלכות
לגמרי
אם מתבטל העוכיזת שבהמסך
גם האו״י ,כי חסר לו התלבשוחו מאויח ,כנ״ל,
י /
שירד
בהאו״ח העולה מזווג דהכאה ,שענינה פגישת ההפכיות
של האז״י החפץ לירד,
בח
המדרגה
מהת״ת
דהאור ישר ,א י נ ו ' מ ת ל ב ש בפרצוף זולת עיי התלבשותו-
והמסך הקשה והעב,
יהו״ה/
ודוגמת
מג
כנ״ל.
ו ה נ ה בל
בשם
הכוללות כל עולם ועולם
יחד ,כולם
פירוש ,והבן היטב וזכרהו׳ שהוא הבית שער לכל
בבר
דד׳ בחי׳
עד
ה א ר ת ן ביסוד דז״א ה״ח אחרים י
בכלל,
חיצונה
הוד שבו.,
ש ל החסדים ה מ ת פ ש ט י ן
כולם
שבכלי מלכות ,הוא בחיי העוביות שבה ,זענין
והטעם הוא ,משום
שבו
ואמנם
של המסך
סיבה
הארתן
ה ם ט ״ ו חסדים כ מ נ ץ י״ה .נמצא../
־־
,
למעלה-.
אשר .ל ס ב ה זו • נ ק ר א היסוד כל ,כ נ ו ד ע
של
שער א׳ ענף ה .בד״ה עוד צריך׳ וז״ל ,כל הי״ס
מתפשטין
החסד
י״ה/
דהיינו :ד׳ המדרגות
הויה
מן
והרי
עסמיב׳
היוצא מכל אות שבשם הויה ,כמ״ש הרב בע״ח
א מ א /והוא,
.הוא י
הוא ביאור
ה ד ע ת דז״א /כי ש ם ה ו א ש ו ר ש
מ ה מ ד ר ג ה הגי
בשורשם.
אורותיהם לחוץ׳
הויה ויציאות
ביניהם אלא באופן מילדיהם ,וזהו ענינם כי יוד
ואח״כ• מ ן
מתקבץ
הויה שבהם ,כלומר ,בשיעור קומה של
האו״ח
וע״כ המילוי
בענין ה״ח עצמן
א/
כנ׳׳ל,
שנק׳ זווג דהכאה,
הם
נ ת ב א ר א צ ל י נ ה כי נ ׳ בחי׳ יש
החסדים דז״א:
אינו מהבאר רק בבחי אותיות המילוי
שבשם
העולה מהמסך.
ד ז ״ א - ,י א ש ר מספרם י״ה.
שלהם
על אור העליון
האורות
הלא
לחוץ,
,
•הוא מסתיים ביסוד
בבהי'
המעכב עליו בבח
אמנם עתה מאחר דנזדכבה לבחי׳ בתר,
אין בה עוביות ובח הצמצום
עד
דאמא
אלו/
אורותיהם
עכ״ל כי
וההבחן רכל הויה אם הוא םאצילות או מבי״ע,
ו ב ב ר ידעת /כי
ה מ ת פ ש ט י ם בז״א מ צ ד יסוד
בכלי דכתר ,ואור דרוח בבלי דחבמה ,ואור דנ&ש בכלי
דבינה ,ונמצא גם הכלי דז״א
ה נ ה כל
ע ו ד ט״א /ו ה ו א
מקרה התעלמות האורות .כמ״ש בפמ״א דף קפ״ט עיש.
שהאור
ולא יצאג
יש-ביסוד
היה בו
שיעור עוביות דבחי׳׳ג ,ומתוך שאור המאציל אינו פוסק
דיםוד
ויציאות
דז״א עצמו ,נ מ צ א כי ט״ו חסדים וגבורות
נתבאר ,שבאמת אין כאן אלא בלי אחת
אמנם
מתפשטין •בז״א :ב ו ד נ
הביאור
סיום היסוד ד א ב א
צורך.
ת ו ך ז״א/
וה״ג ,וה״ח
יורדין .א ל היסוד דז״א.
ללא
דארח ,העולה מהמסך /עש״ה בפמ״ם ובפמ״א.
ה ה ״ ח ו ה ״ נ דיסוד ד א ב א /א ש ר ל א
נתנלו
בביאור ה׳ בחי׳ אחורימ
בהבהן המסך שבין המדרגות בסוד הקומה של ןףס
וזה אמרו ,אבל מילואם הוא ביאור מויה
ו נ ״ ה ש ל ו .והה״ג
וכן
בד״ה ג׳ בחינות
הדברים כאן
דאמא הם
ת״ת
בענין ה׳ בחי׳ דהזדבבות המסך .לעיל בפמ״ס בענף ג׳
אין להכפיל
ו כ ל א ׳ מ ה ם יש בו
ה״ח
דיסוד
ד׳ בחי׳ הנודעים ,וזכור זה לכל המקומות .ובבר הארכנו
ודי ובכ״מ ,ובן בפמ״א באן דף קפ״ט
יסודות דאו״א
מתלבשין
אמנם אין
פנים מאידות
ט ע ם אחר ,ב מ ה ־שנבאר /כי
מצה־
אותיות
ירדו
בבריאה,
שאר
ע ״ ד מה־
ש ה ו א ש ם כדה.
. .ואמנם הטעם,
הניצוצין
ו ל מ ט ה /וגם ה ו א
ל מ ה אין בחי׳ כ ל ..
ה א ל ו נ ז כ ר בפ״ע ,ע״ד ש ה ו ז כ ר ו
הענין
הניצוצין.
הוא /לפי ש כ ל
הניצוצין שירדו מ ן נה״י .מ ת ח ב ר י ם כולם .
עם
הניצוצין ש ל
מה
שמתחבר עם
אינו
ע ו ל ה ב ש ם בפ״ע.
•:והנה
שלהם/
נמנו/
הפנים
ת ״ ת . /ו כ כ ר נת״ל ש כ ל ..
אינו־ צ ו ר ך
כי
לא נמנין
דע״ם דאו״ח שה׳יס הםילויים ניכרים שס ,מטעם
שאין העוביות יכול
להתעלות
ולפעול
ממעל
למקורו ,כמ״ש בפם״א בענף הקודם בסופו׳ וע״כ
נבחנים הע״ם ההם רק בצורת האותיות הפשוטים,
שהם ד׳ האותיות י״ה ויה
וזה אמרו ,שהם העיקר ושורש לכל ,כלומר
לכלהו מדרגות
בפמ״ס בענף
פנימיות,
עםם״ב'היוצאים ממנו .כמבואר
י/
שמכל
שכל פרצוף
אות
נבחן בו הזיה
ואות דהויה
הפנימית,
מ ה ש ל מ ע ל ה ה י מ נ ו . . /מתפשט פרצוף שלם ראש וגוף ,אשר כל פרצוף
בבחי/
כבר
משמש שם ממטה למעלה.
וע״כ אין העוביות
נת'
הוא בחי׳ החפ״ב דגוף דעליון ,ונבחן משום זה
ניצוצץ
האחוריים
לתת טעם ל מ ה • לא
שבמקום • שנמנו
האחוריים /א ב ל ב ח י נ ת
הפנים
שמלביש וממלא
אורותיו של הגוף דעליון מפה
דהיינו
שנסתלקו
ולמטה,
האורות דעליון,
בכל אותו
המכונה
המקום
הסתלקות דהתפשטות
א׳ .אמנם בע״ם דראש אין הסתלקות נוהג בחם
כמ״ש שם.
ולפיכן
מצו״
לטעם
פנים מסבירות י
נתבאר
הדבר
בפתיחה
בפמ״ם ענף
אות י״כ
p
ג׳ זד׳ באורך וכן ־
ונזכיר כאן קיצור -
עש״ה
דברים .כי באור העליון נבחן ד׳ עחי׳ הנודעים שנקי
t
חו״ב ת ר ם ,ועיקרו של האוד נבחן
רק כבחי׳ החכמה
נק׳ בכל מקום
א״ס ב״ה או אור
שרק־ הוא
שבהם,
העצמות כמ״ש' שם,
להתפשט בבחן׳ אב״א,
בסוד יוד ונון שבצדי
הפוכים זה מזה ,כמ״ש הרב
שפניהם
בשער הכללים פ״א עש״ה,
והענין הוא שהבינה יש בחוקה להמשיך אור דחסדים,
וע״כ נבחן
שהופכת אחוריה
לינק אור דחסדיס,
להחכמה ופניה להטאציל
ומשוס זה נפסק שפע אזר החכמה
מהפרצוף ,מפני שהבינה טרודה לינק חסדים מהמאציל,
שנק׳ כתר כנודע,
איר
בהתפשט
ואינה מקבלת אור החכמה,
העליון
עד המסך דבחי״ד
אמנם
בסוד זווג
שנק׳ או״ח
דהכאה הנ״ל ,שמזווג הזה עולה אור גדול
שמלכיש לאור העליון ממטה למעלה עד הכתר ,אז יש
לה להבינה אור דחסדיס בשפע גדול ,ואינה צריבה לינק
עוד מהמאציל ,וע״ב מחזרת פניה ומתעצמת עם החכמה,
^
בנ״ל׳
ולפיכך ,נמצא פרצוף ע״ב שנק׳ חכמה
הם מתקשרים
ע ם הבחי׳ של מ ע ל ה מ ה ם ׳ א ש ר ל ם ב ה ׳
ו ה ם מ״ה,
והנה החו״כ
w
f
הפנים צ ר י ך ל ב א ר ,איך
זו ל א נ מ נ ו
דאזר העליון דרכם
r
W
פנים נגאירות
ו ה נ ה ה ם ג״פ י״ה־
לבן ניצוצותיו מ ת ח ב ר י ם עם
ניצוצות מ ״ ה בנ״ל .ואע״פ שאין מספרם
יוצא מיוד דהויה פנימאה ,ישחים ע״ם הראשונות
דאותו מדרגה שנק׳ פרצוף כתר,
מפה דראש
ומקורו מתחיל
של פרצוף הכתר ,דהיינו מאותו
מקום שמתחיל ההזדככות םםיכת הביטוש דארפ
באויב ,כדברי הרב בענף זי ,אשר ע״כ ,פרצוף
שוין ,בי חשבון של זה מן המילוי ,וחשבון
עיב ,שהים ההפשטוח
של זה מן ה פ ש ו ט ,אין בזה חשש ,כ מ ״ ש
מפד .דראש פרצוף כתר ולמטה ,וממלא מקומו
ב ע ״ ה ,א ב ל אין ה כ ו ו נ ה ע ת ה ׳ ר ק ל מ צ ו א
של התפ״א שנסתלק.
שיתחברו שניהן
מציאות
שלא יהיה חשבונם שוץ.
ש מ ו ת י״ה ה נ ״ ל ה ו א באלפין ,לפי שנה״י
אלו
ה ם נה״י של ד א ׳ ־ ש ה ו א בחי׳ מילוי
אלפין,׳
ונק׳
התפשטות ב׳
כינה ,שה״ם
אחר
הבא
שנסתלקו האורות דגוף דפרצוף עיב ,ולכן מקורו
דפרצוח ע״ב ,וממלא
מחחיל ויוצא מפה דראש
ומלביש מפח דראשו של העיב ולמטה ,שממלא
מקומו דהתפ״א דגופא דע״ב שנסתלק.
ה ו א מ ת ח ב ר .עם שם מ ״ ה
ופרצוף מיח ובין ,יוצאים מן ו״ה דחויה
ש נ ״ כ -מ ס פ ר ה ב״ו,
פניטאה ,ונק׳ זו״נ ,שה״ם התפשטות ב׳ הבא אחר
נתבאר
ואע״פ שאין שוין במציאותן ,והענין ה ו א ,
דפרצוף םיג ,ולכן
היטב; שבל עיקר התלבשות העצמות דאורהעליון בהפרצוף,
ב י א ר נ ו שי׳ אותיות המילוי דשם
מקורם מחחיל ויוצא מפה דראש דפרצוף ס״ג,
מ ״ ה של ת״ת ,ע ל ו עם י׳ אותיות דס״נ
וממלא ומלביש מפה דראשו של פרצוף ס״ג
ואז מושפע אוד החכמה בהפרצוף שהוא אור העצמות ואור
הפנים בסוהיכ•חכמת אדם תאיר סניו ,ואז נבחן שהעצמות
דאור העליון
מתלבש בהבלים
והנה
דפרצוף,
הוא רק באמצעית האז״ח העולה מזווג דהכאה לא זולת.
ונתבאר
שם,
אשר העוביות
דבחי״ד
דהיינו הבחייב דאור ישר,
המלכות שהיא כחי״ד,
והוא משום דכל
הוא רק בסיבת
הי׳ אותיות
אינה יכולה• להתגלות
בכל שיעור עוביותה .זולת בהקדם לה ג׳ בחי׳ ראשונות
חכמה בינה ת״ת . .כי אור העליון המושפע מאים ,כיה
ככללו נק׳ אור החכמה שחיא בחי״א ,והנה מאור הגדול
הזה אי אפשר שישתלשל ממנו בחי׳ עוכיות כלל ועיקר.,
אמנם אור הזה כשמתפשט דרכו להתעבות מעט כדברי
הרב בענף ד׳ ,שה״ס התגברות לתוספות אור מן המאציל
אשר התגברות ,הזה
הנולד בהתפשטות החכמה,
לבחי׳ אחרת £אור העליון ,והיינו" •בחי״ב,
נבחן
שנק׳ בינה,
והשפע שיונקת עיי התגברותה הנ״ל ,נק׳ אור דחסדים,
הגרוע הרבה .מבחי״א,
דהיינו
משוס שכח התחתון מעורב בו,
כחו של התפשטות האור בעצמו
ואינו
כנ״ל,
ישר מאיס' כ״ה כמו בחי״א הנ״ל .באופן ,שענין בחי״ב
בעצמו ,הוא ממש התפשטות דבחי״א,
שהיא החכמה,
אמנם יצאה בשם חדש מפני התגברות הנ״ל הנבחן בה,
וע״כ
ולא
נקי בינה
חכמה,
אמנם
החדש,
השפע
שממשכת נ ק ׳ ,א ו ר דחסדים בנ״ל ,ומבחי׳ השפע החדש
הזה ,נבחן הבינה לשורש העוביות והדין ,כמ״ש בזוהר,
דינין' מתערין מינה,
דהכינה
היא חלק מהחכמה,
מצד
אותו השפע
שהיא בעצמה
פירוש,
ואין בה עוביות ודין כלל.
שממשבת
מסבת
אלא
הפיכת פניה אלי
הכתר ,הרי יש בה עוכיות כנ״ל.
אות י״א
ומ״ש
דינין מתערין מינה ,הוא ,כי אור דחסדים
הזה דרכו להתפשט עיד שנתבאר בבחי״א ,ובשמתפשט
ג״כ מתעבה? ,ןהוא ענין,התגברות כח הקבלה לתוספת
שפע ,כנ״ל גבי כחי״ב ,אמנם התגברות הזה ,השלימה
את העוביות בתכלית ,וע״כ זה האור דחםדים שהתפשט
מהבינה ,נבחן לבחי״ג,
וחידוש ההתגברות שבו
נבחן
לבחי״ד ,כמ״ש היטב בהרחבה כענף א׳ ובענף ד׳ עש״ה.
וז״ס
שאמרו
מתערין מינה,
על הבינה
במדרנה
שכבר
ה נ ׳ שלו,
למעלה ונתחברו עמהן ,ו ה נ ה מהיראים
עיקר •ההבחן של הדי בחי׳ דאור ישר
שהיא
תלוי בבינה,
כ״ו׳
ו ה נ ה י״ה דמילוי אלפין ה ם ני׳
ולכן
ופרצוף סיג ,יוצא מה׳ דהויה פנימאה,
יחד׳ ואע״פ
וכן מילוי נ ׳
ב׳ שלו ,ממלא ומלביש
שהיא בחייב,
בי הנך רואה ,שבחי״ד
אשר
דינין
שה״ס הדינין,
אנחנו*.כי
למעלה
שלהם
כיון ש ע ל ו אלו
שלא יעלה נ״כ עמהן
,
א ח ר האותיות־ ש ה ם
ריסן
יהיה ב ת כ ל י ת ה ג ר ו ע ,
בלתי ניצוצין ,ולא יוכלו א ח ״ כ ל ה ת ת ק ן
תיקון
שאר
לכן עולין
הכלים,
ניצוצין של נה״י ל מ ע ל ה -ב ת ״ ת ש י ת ק ש ר ו .
של הת״ת,
עם מ ס פ ר מ״ה -מ ד ר נ ה .ז׳
ואז ל א י ע ל ה מ ס פ ר ה ה ו א ל מ ע ל ה בשם :
ם״ג ,ולכן כיון שאין עליית הניצוצין א ל ו
ל ס ב ה זו
בדבר • ההוא
לכן
אץ
למעלה
שוץ ,ו ב ל א ו הכי
חשש
שיהיה
עולץ
וקפידא
חשבוגם
ןא״ף /למה בשם של ע״ב י אין אגו
חוששין,
שלישםיע״ב
אולי" י ע ל ה
המספר
ש ה ו א ה מ ד ר ג ה הזי׳
עם'
ש ר ש ו ש ה ו א ה מ ד ר ג ה ה ח מ י ש י של ע״ב
בחי׳
שהוא
הי׳ אותיות
ו מ ט ע ם פ ח ד זה
דמילוי
ה י ה ראוי
שיעלו
ע״ב
ג״כ
יו״ד אותיות דמילוי סיג
למעלה עמהם
כ ד י ל ק ש ר ם ש ל א יעלו.
התשובה הוא,
באצילות׳
מהבינה ולחוץ,
להעוביות והדין
להגלות באור החכמה בנ״ל וזכור זה.
וגמגינו
גשארו מגולים" ,והוא
בבריאה,
והמספר
כי
גשארו
שלהן ב ל ב ד ירדו א ל ה ב ר י א ה ׳
ולכן
משום
צריכים לשוס מילוי ע״י החפ״ב ,משום שבראש
אין הזדככות המסך
והסתלקות מחמת הביטוש
דאו״מ באו״פ כנ״ל ,אין נוהג כלל ועיקר.
והנך רואה ,איך כל הד׳ פרצופין ע״ב
ם״ג מ״ה ובין ,יוצאים מפה
דראשו של פרצוף
הכתר ,שנקרא הויה פנימאה ,שפרצופין החחתונים
עםמ״ב יוצאימ מד׳ אותיותיו ,כנ״ל .וזה אמרי,
שד׳ אותיות הפשוטים בלתי טילוייהס ,הס העיקר
ושורש לכל ,וחיינו
כדאמרן,
שנק׳ כחד הים הוי
פ נ
ה
י
שר
מ א ה ׳
,ע״ס הראשונים
ש כ
ל ד׳ פרצופין
התחתונים יוצאים מד׳ אותיותיו ממלכות דראשו
ולמטה,
ונמצאים ד׳ האותיות דהויה פנימאה
בצור
מ
לא יכלה להגלות ,רק באותו אור דחסדים ,שהתפשטה
שבבחי״ד
ועיב סיג ם״ה וב״ן ,נמצא כל תחתון שמלביש
לסבה הנ״ל.
השלימה
שהתגברותו של האור הזה,
דם״ג אתר שנסתלק.
ש ה ו א נ י מ ״ ה ,ו ה ו א מ ד ר נ ה הז׳
של ה ת ״ ת
.כלל
באופן ,שה׳ פרצופין כחר
שהראשים אינם
כי ש ם ב ע ״ ב ל א ירדו י׳ אותיות׳ המילוי
מה שלא היה לו מציאות
ולטטה ,משום שהוא ממלא מקומו דחתפיא דגופא
המספר
שרשם ,ואם יעלו נם הם ,נ מ צ א ש ה כ ל י
רק
האורות
רק לבחי׳ גוף דעליון ,והראשים דכל אחד ואחד
לפי ש מ ס פ ר נ ג ר ר
בעתי
שנסתלקו
דגופא
ד
ר
ג
ה
תם
^
ב
צ ם ם ׳
,
ש
ה
בחינת
ה
ן
ם
ש
א
ר
ש
לכל ,כאמור.
שלהם
אחוריים
ע צ ם ו ת ן וצורתם וכף:
הנה כבר נתבאר בפט׳׳א בענף הקודם ,ענין ד׳
האורוח ,שהם:
ב׳ ,אור
א׳ אור הפנים המכונה טעמים.
אחורים
המכונה
נקודות.
ג׳,
אור
הרשימו המכונה חגין .ד /ניצוצין הנופלין מארח
םםבת הכאח בהרשימו ,המכונים אותיות.
ונחבאד שם׳ שהתחלקות ד׳ האורות הללו
הוא מסבת הזדככות המסך הנוהג בכל הגופים
של הפרצופים עש״ה ,אשר משום זה יש להבחין
בכל גוף ,ענין התפשטות א׳ שלו בטרם שנסתלק
והוא נבחן לאור הראשון שנקרא אור הפנים או
טעמים ,כי הע״ם שלהם המה בקומת כתר ,כםו
הראש ממש ,ואין שום הבחן ביניהם ,אלא שע״ס
דראש
פניםימסבירות
לנמצינו
עץ החיים^עני*-לה\:
לימדיס. ,ששורש העוגיות והדין־ נמצא בבחי״ב
דאו״י - ,והבחי״ד
ויורד מבחייב ,בסוד
ואור
אשד האוייח
היא בחי׳ ענף
דינין.מתערין.מינה.
דאו״י
העצמות
המשתלשל
ובזה תמצא
זה בזה
תלויים
ורדופים זה מזה ,במ״ש בפתיחה אות י״ג' באורך ,דכבר
שםסבתיהפיכת־פנים'דבחי״א ובחי״ב
נתבאר
העצמות ־ מבחי״א
אין אור
יבויל־ ״ להאיר
בהפרצוף עד-ביאת האור .לזווג דהכאה
כמ^״ש.לעיל,
שבאו״י,
ולהתלבש
במסך דבחי,״ד,
כי אז ,אחר שהאו״ח עולה מבחי״ד ומקפת
.נמצא
ומלבשת את האו״י .עד הבתר,
מחזרת
הבינה
פניה ומתעצמת עם החכמה לאחד ,כי אינה צריבה עוד
וע״כ נמצאת הבינה
לינק אור דחסדים מן הבתריבנ״ל,
בעצמה משיבה את אור החכמה להפרצוף .שבאופן זן?,
מתלבש'העצמות
נסתלק
:
:
מהבינה כחיי.העוביות שבה,
משום
שמתבטל גם העוביות מבחי״ד
רק הענף
שהיא
שלה ,כמ״ש לעיל ,שבחי״ד היא ךק ענף דבחי״ב ,עש״ה
טילתא
בטעמא .ומאחר שבטל העוביות דבחי״ד ממילא
נפסק ממנה כח הוווג דהכאה כי נאבד ממנה ההפכיות.
וא״כ נפסק ג״כ אור חוור
ושוב
העולה ומקיף לאו״יי,
חסרה להכינה בחיי אור דחסדים״שיש בחוקה להמשיך
זא״כ
כנ״ל,
שוב מחזרת פניה להכחד ׳ ואחוריה אל
החכמה בדי לינק אור דחסדים שנמצא משום זה שנפסק
י אור החכמה,
אות י״יב
וחוזרים
החו״ב אב״א_.
עליהם לעיל,
והנה
וז״ל,
פנימיים עם האורות מקיפים
בהתחברות אורות'
מכים וטבטשיס' זה בזה.
בחי׳ הכלים
ומהכאות שלהם .אתייליד• הויית
ובהאמזר .תבין ,א ש ר ׳ אורות פנימיים
שבאור
העליון^,.שהוא נ מ ש ך .בפרצוף
מהזווג
בעצמו' העולה מהזווג הזה י שמקיף
בהפרציוף
שבאופן זה,
ע״י האור חוזר
האור חוזר
ומלביש האור ישר
ממשיך 'ומקיים יאור" הפנים
כנ״ל "•,אמנם -'.אח׳־כ
נמצאים טבטשים זה בזה,
עיי אור הפנים דחכמה
להזדכך.
ע״ש.
ה״ס אור החכמה
דהכאה כניל ,ואורות מקיפים ה״ס
בי
בצאתם
וענין הביטוש
ולמטה
,ג״כ
הוא
המסך
על סדר .המדרגה,
מזדכך
לקומת
שמזדכך לבחי׳
שורשו בכתר,
נעלם כל האור חוזר ואור הפנים דאו״י
י אב״א ,בנ״ל.
ושבים' החיו״ב
ובמ״ש באורך בפתיחה אות י״ג.
כח״ב
יוצאים ה ׳ ספירות
וו״ן באותו פרצוף .והיינו ממש ה׳ קומות הנ״ל.
היוצאים ע״י זווג דהכאה
שמתחילה
בזמן ההזדככות.
בזווג השלם בטרם שמזדכך יוצא קומת כתר ,ובד׳ בחי׳
של הזיכוך י ו צ א י ס 7חכמה י ובינה וז״א ומלכות ,כאמור".
וזח אמרו ,אשר מהכאה וביטוש דאו״ם ואו״פ המתפשטים
מפה ולמטה ,אתייליד הויית
הקומות-שבכלים
ל ב ר י א ה /לפי ש ל א .ה י ה ׳ להם כ ח ל ע מ ו ד
שם ו נ ש כ ר ו /ואיך ע ת ה יעלו א ל האצי'
אחר
בחי׳ הבלים.
ה׳
דהיינו
כח״ב זו״ן ,כאמור .באופן .שדברי הרב
בג׳ מקומות המובאים לעיל .צדקו״יחדיו.,ואין כאן שוס
סתירה ח״ו כלל.
.כי
דנפש גומר הכלים,
מ״ש בענף ה•
ע׳יי הזווג״ידמסך דבחי״ד
אם היה לה היכולת
נגמרת ונשלמת בולה,
אמנם לא היה לה
שהםת״ב בנפש
נאמר על קומה השלימה
אז
היוצאת
׳בטרם שהתחיל להזדכך,
לקיים
עוביותה,
בדברי
הרב
בי
"ודאי
שהיתה
ה׳
•הנ״לג
בענף
בעקודים -היכולת הזה,
שמוסיף לבאר,לנו .בענף ז׳
ונפלו .א ב ל ה מ ס פ ר של
שנשברו
;
ווהו.
אשר בעת שיצאו .לא היו
שלימים ,והיו מוכרחים משוס זה לחזור ולהתעלם ע״ש,
וענין החסרון שהי׳ בהם מתבאר בענף ו׳ ,אשר האו״פ
והאו״מ
דרא 0יוצאים ־מזווג הא׳ שעל כללות המלכות,׳
וע׳׳ם'דגוף יוצאים מזווג הכ׳ על 'מלכות'דמלכות,
כמ׳׳ש לעיל ובפמ״ם כאן
בענף ה׳,
י׳ א ו ת י ו ת -ך כ ד ה • /א ש ר
ונתקשרו
עלו
עם י׳ אותיות דס״ג.,לפי שכולם ב ב ר י א ה
• .וצריך ל ב א ר כי מ א ח ר ש ס ב ת עליית
ה מ ״ ה א י נ ן /א ל א כדי
ניצוצין נה״י ע ם
ש ל א .י ע ל ה מספרו עם ש ר ש ו /א ש ר ע ל ה
של הפרצוף ,כמ״ש בפנים• מאירות בענף .הקודם
עש״ה.
עם י׳ א ו ת ץ ת דם״נ/
•
גם
יש
ד
להבחין בהם 'ענין אור אחורים
אותם האורות הבאים
המכונה נקודות׳ שה״ם
בבחי הכאה וביטוש דאו״מ בארפ ,ומחחילים
,
בריבוע,
וע״כ נבחנים .בבחי׳ הויה
משום שאחוריהם למטה .פי׳ ,בזו הרגע שמתחיל
המסך להזדכך בםכח הכאח או׳׳פ ,הרי מתטעט
קומתו ,וכבר יידעת ,אשרי מיעוט הקומה י אינו
ניכר בכלים העליונים
רק בכלים
דהפרצוף,
ה י ה צריך
החחתונים ,באופן ,שבאותו שיעור.שנתטעט הקימה
אותיות _באלו הנה״י
של הע״ם דהפרצוף׳ באותו השיעור• נמצא הכלי
מ ח מ ת המילוי .כ ד י ש י ה י ה •תמורת אותן
החחתונח מתרוקנה מהאור .,וע״כ נבחן באותו
שימצאו בחי׳ י
,
ה י אותיות ש ל
א״כ,
וכדברי הרב
וע׳׳כ נק׳ אור הפנים.. ,משום שע׳׳ם
להתמעט.
ה ם עומדיןד ו ה ם יכולין לעלות • .י . • :
לעיל
שלו פניהם למטה ,כלומר שמשפיעים קר סיומו
מ ״ ה ׳ .ה ו א • ,י כ ו ל לעלות א ל -ש ר ש ו ש ה ם
מ״ה
,
א ש ר •עלו .א ב ל
ה ע נ י ן הוא '/כי ה ר י ״ ב ב ׳ ש מ ו ת של י״ה
אותן.הי׳'אותיות
שעלו לשם'
של
המללול .ד מ ״ ה
ם״נ.. .כנ״ל.
ואמנם /אע״פ
ו א ״ כ לש במילואם
ש ה ם .נ :ש מ ו ח י״ה./
ט״ו א ו ת י ו ת /א י ן
קפידא ./ר ק
א ם יהיר
אותיותן מ ו ע ט ו ת
ממספר י /
אבל אם
י
יתרים׳ מ י ו ה אין ח ש ש בזה.
..
כי כ ל
נמצא;
ניצוצין..של.
ש ב ת ״ ת . /לכן .אין
הניצוצין.של
שהם
עולין
השיעור אשר האור הפך אחוריו למטה.
י ולפיכך נבחן כאן ,אשר ד׳ אותיות' הויה
שה״ס כח״ב זו״ן,
נה״י
בחשבון
י׳׳ יה/
באים בריבוע כזה:
. . .י
יי
י
יחד׳ .יהרה .,שמחחילה כשהיח. .בקומת כחר. ,הרי
שהיו שם כל ד׳ אותיותהויה ,שה״ם יהו״ה• כראוי.
ואח״כ כשנזרכך המסך לבחי׳״ג,
ויוצאים הע״ם
רק בקומת חכמה וחסר הכחר ,נמצא ־שנתרוקנה
כלי חחחונה מהאור
וןךכ
דהיינו
נבחן הקומה הזו ״ רק
יהדי .וחסר .ה״ת׳ כי האור דיה״ו׳
דבחי״ד
לבחי״ב ?(קומת בינה .ומבחייב לבחי״א שנתמעט
אמנם
ו ב פ ר ט :כי יהדי ב ע ל
רק
שאז
ע״י הסתלקות הזה
כרחם •ירדו מ א צ י '
מסיבת הזדככות בחי״ב
דהיינו מבחי״ד לבחי״ג שנתמעט לקומת חכמה ,זמבחייג
ז״א • ,עד
א ח ה כי.
כולם /עלו ונתחברו .עם ניצוצין ש ל מ ״ ה
מוכרח
הזה
מפה
לעולם
איגן
יכולין,־
יש.במילואם י /א ו ת י ו ת /ו א ל ו הם במקום
ו מ ה תבין דברי העה״ח סוף ענף ו׳ שעמדנו
עד״הכתד,
מעולם
1
ביחוד אחד עם החכמה. ,ומתוך שנסתלק שורש העוביות,
נמצא
ולכן אין ח ש ש שיעלו יכי־ •אין.
בהבלים'•'כ'נ״ל' ,־אשנס י יחד" עם זה,
שהתעצמה
יפנים• מאירות
עולין
ימצו
אליה ,ונבחן שזו •הקומה דיה״ו
ודת
דהויה
בג׳
אותיוח,
אינז..מאיר
מהפך אחוריו
לכלי מלכות שנק׳ ה״ת .ואח״כ כשנזרכך לבחי״ב
ונחמעט הקומה לבחי׳ בינה ונחסר החכמה ,נמצא
שנחרוקן גם כלי הז״א ,״ וע״כ 'נבחן הקומה הזו
ד ׳ ש מ ו ת ע ״ ב ס״נמ״הב״ן/
רק בב׳ אותיות י״ה ,להיות שכלים "דו״ה נתרוקנו
ש ה ג ׳ בחי.:
מהאור ,ונבחן..שקומה .זו דרה.מהפך אחוריו גם
אלא
ךפ״ח . /כ נ ״ ל .
ה ר א ש ו נ י ם ד ע ״ ב . /ה ם .בחי׳ הפנים׳ והע״ב
לךא •שנק׳ ו׳ .ואח״כ כשנזרכך לבחי?א׳ ונחטעט
ה ו א בחי׳ א ח ו ר י י ם . /ו ב י ן .כ ו ל ם .ה ם
קומתם לקומת ז״א ,ונחסר גם הבינה מהפרצוף,
הד/
ר פ ״ ח ניצוצץ,
אשר אנו
נמצא שנתרוקנה גם כלי הבינה שנק׳ יהיר ,ונבחן
מזכירין בכ״מ
ב ח ב ו ר י נ ו זה .ו ע ת ה תבין
ותראה/איך
נה״י
בלתי ניצוצץ
נשארו
של
הכלים
דעצמן /ולכן יניקת ה ק ל י פ ו ת ,ה ו א מהם'.
י ענף
י;
קומה" זו ,שאין בה" רק אות אחת מהו״יה׳ דהיינו
יוד ,כי מהפך אחוריו 'גם
בינה .ואח״כ כשנזדכך המםך לבחי׳ הכחר ,אז
י
לה "J.-7.יי :י
אין עוד ^שם^שום-זווג דהכאה ,וע״כ נבחן שכל
האור נסתלק טהגוף.
תבין ה י ט ב • /כי אבא-7יהוא כ ל ל ו ת
.א ו ״ א :ו ה ם הוי׳^ה ד ע ״ ב ־ ו א ה י ״ ה
והנה נחבאר היטב -,ענין
אור־דאחורים ,שנבחנת כהויה י בריבוע .־־ וזכור זה
:
הנה
לה׳ ראשונה
שנק׳
ל כ ל ההמשך דדרושי רפ״ח ניצוצין .
,
מדרגהג׳
חשבון וטםפר ד /ה א ו ת י ו ת הנק׳.
פ נ י ם וכר :נודע
דלודיך־בפנים/
ו כ ן ־ באחוריים .דואמא./
:
ו ה ם *הוי״ה-דם״נ:
והחשבון ,שהרי בדבר הסמוי מן העין ,יוכל הדבר
:בפנים׳-שלהם/׳״.וכן
ההוא לקבל" כל מיניי שלימות ואין'שום ״ יתרון
כ ו ל ל ת • י ש ״ ס ותבונה/־
ואהי״ה
באחוריים.
דיודין
־
י ־ותראה
.
׳•־׳•׳
י:
״במ״א׳ שאין י כל׳ יזה ר ק
בז״ת
וכל• החסרונות
אשר.-כל השליטות
תלויים וטבועים בענין המספר
לבעליו׳ מפני שא״א לו לעולכ) להדגישם ,וכן להיהפך
גם כשיארע^ להדבר ההוא כל מיני חסרונות .לא
יתעצב כלל מפני שאינו מרגיש ,הרי שכלהשלימות
וכל
קצה
וחאז״מ מכים זה נ ז ה
האזיח
עץ.החיים.־ ענף לה
פנים מסבירות
שנק׳ או״מ
והיינו
בז״ת ש ל ־כ״א י מהן /א ך בג״ר ש ל כ ״ א
שנק׳ אוד
ש ה ם :ד /י׳;
וטבטשיס זה מ ה ע״ש,
עם אזר החבטה
כנ״ל
הפנים ,המה רדזפים זה מזה ,שבסבת התעצמות החו״ב
פב״ס ,נחבטל שורש העוביות
'כנ״ל,
שבמסך דבחי״ד
וע״כ הולך זמזדכך עד שנעלם כנ״ל .ומה שאומר בענף
ז׳ שבסבת התעלמות האורות נשלמו הכלים ,מ נ ת ו על
בחי׳ ה׳ קומות כח״ב זו״ן הנ״ל שכל מציאותם הושרש
רק בסבת התעלמות האורות על דרך המדרגה בזה אחר
זה,
הזדככות
.בסבת
זעליתו:
המסך
לז״א ,זמז״א לבינה ,ומבינה לחכמה,
כתר ,שנודכך כולו,
ממלכות
עד ביאתו לבחי׳
כמו שהאריך הרב שם
אשר אז בעת עלותם הניחו רשימות,
י
כ״ח/
של
וחשבונם י הם במלכות
ומספרם
כ׳;א מהם .וכן ב מ ״ ה ־ ו כ ך ב ב ״ ן .וכן
ד׳
בזו״ן
פרצופים.׳
וענינם
תבין לכל
־ •
כף
•:־ ־
בשם
י
ע״ל /י וממנו
'דאבא 7הפנים
השאר .כתר
נשלמו
ר א ש ו נ ו ת שלה ש ה ם :ק ו צ ו " ש ל י׳ ב כ ת ר
איך אלו ואלו
-דברי אלקים חיים.
והנה
מהם,
בענף ז /
הכלים גם בבחי׳ התחלקותם לכח״ב זו״ן זה למטה מזה
כנ״ל ,ע״ש דבריו באורך,
ה ו א מ״ב ־ אתוון/
7
שלו ה ם ד ׳ אותיותי הוי״ה פ ש ו ט ה " ב ט ׳
שבאלה
והנך רואה
״ פנים־מאירות
ומחלק
חרב מאריך שם בענין ה׳ קומות הנ״ל,
אותם על ד׳ בחי׳ טנת״א ,כי בטרם שמתחילים
י׳ ב ח כ מ ה /ה ׳ ב ב י נ ה /ו ׳ ״ ב ו ״ ק /ה ׳ ע ט ר ת
וכל החסרון תלוי וניכר רק בהםםפר וחשבון ..וגם
והמילויים
התיקון
תלויים ג׳
של החסרונות
יכ
בחשבון ומספר ,כי הרגשת החסרון בהכרח היא
שמוקדמ להמילוי ,בםוהיכ המוציא במספר צבאם
להבחין
איש מהם לא נעדר .ועם האמור .תבין
בכל דבר ב הבחנות :הא׳ הוא המהות והעצמות
,
שבו ,דהיינו כללוח דבר ההוא המושג ,והב׳ הז
א
ההשגה של אותו המושג המוגדר תחת שם חשבזן
ומספר .באופן שכל דבר שתםר בו סגולת המספר
וחשבון ,הוא בגדר מהות .של מושג בלי השגר•/
וזכור זה בכל ההמשך שלפנינו.
m
וזהו דבר המסך שבכלי מלכות או בעטרת
יסור /ו כ ל ט ׳ ' ב ח י ׳ אלו ה ם בחי׳ הפנים
יסוד שהוא המכונה׳תשבון ומספר .כי כבר ידעת
•שלה • ה ו א :י׳/י״ד/,
םרר גילוי כל מדרגה ,הוא ע״י התפשטות אור
ואחוריים
הנזכר.
יה״ה יהו״ה ,ש ה ו א נ ק ר א ר ב ו ע ה פ ש ו ט
א״םיב״ה בד׳ בחי׳ הנודעים הנק׳יע״ם ךאר׳י עד
הזדככות המסך
כ נ ו ד ע .ו מ ל כ ו ת ה כ ת ר דאבא •,פניה /ה ם
להםסך שבכלי מלכות ,שבהמםך החוא נעשה זווג
בסבת אור הפנים כנ״ל ,מכנה כל הקומות ה ל ל ו :חו״ב
הראשונים /ש ה ו א ה ו י ״ ה
להזדכך בעת שקומתם שוה עד הכתר ,מכנה אותם בשם
טעמים ואור הפנים.
תו״מ,
ומעת
בשם נקודות
שמתחיל
ואור אחורים.
הנשאר
והרשיםו
מאור הפנים ,מכנה בשם תגין .ולבסוף אומר שם ,שיש
אור ד׳ היוצא .מסוד הזווג של אור הרשימו
האחורים ,שמבח שהמה הפכים זה לזה
מהזווג שבחם .אשד ניצוצין הללו
כי עםהס תבין,
עש״ה;
עם אזר
סוד ד׳ בחי׳
מדרגה
שבכל
המפורשים' כאן בעה״ח בענף ל״א ,בחי׳ א׳ שורש האורות
ד׳ אותיות
של הוי״ה פשוטים
ועיקרם
שהוא
מילויים.
כחיי ב׳ הוא אחוריס שלהם,
בריבוע :י׳ ,יה׳ ,יהו' ,יהויה.
חשבון
שמספרה
דהיינו
בחי״ג,
חשבון
הפשוטים .בחי״ד הוא חשבון הריבוע .ותדע,
בלי
הוי״ה
אותיות
שהם סוד
שנתבארו לעיל ',וכבר הארכתי בביאורם
בכתר
;
ובהאמור,
אוח י״ג
נבין דברי הרב כענף־ל״א זז׳ל,
ועתה נבאר-השדר שלהם-,הנה מהויה דע״ב
אשר בחסד,
האורות
כשצשברו הבלים
היו
שלו
למעלה
שעלו
ו׳ מדרגות
כאצילות
ושאר
הראשונות.
המדרגות מן הז׳ ואילך ,והוא בכלל ,ובו׳ ,כולם
בבריאה עם הבלים בסוד הניצוצין,
והענין,
לעיל
כמו שנתבאר
בפמ״ס
ירדו
עכ״ל.
ענף ט״ו וט״ז
,״־־ •־׳• ובסם״א דף קמ״ט ד״ה ולכן ,אשר הג״ר דע״ס
דנקודים ,שנקי כח״ב,
הס
ג׳ ראשים שלימים
שככל
דכתר
דהיינו בז״ת
דנקודיס
ונהיימ.
,
עש״ה.
גם צריך שתזכור ם״ש י שם בסמ״א ,בענין הזדככות המסך
שקרה •אותם,־ המכונה שם בדברי הרב ירידת ה״ח
וה״ג,
שמתחילה׳ יצאו כקומת כתר
שה״ס
עיינין דאו״א על בחי״ד ,כמ״ש בפמ״א
הסתכלות
ד ף ק מ ״ ט ד״ה
ולכן ,עש״ח כל ההמשך עד סיום הענף ,ואח״כ כשנשבר
הדעת
ונתעלם
בחי״ד דמסך
דמסך וייצאו הע״ס
חרב,
נעשה הזווג
על בחי״ג
כקומת חכמה ,המכונה שם
שירדו ה״חיוח״ג
וכשנשבר כלי החסד
מראש דאבא
לגופא דאבא.
נ ע ל ם ׳ גם בחי״ג דמסך
הזווג על בחי״ב דמםך. ,ויצאו
המכונה שם בדברי הרב
הע״ס
התפשטות
דאמא .וכשנשבר כלי הגבורה
בדברי
כקומת
ונעשה
בינה,
היח וח״ג בגופא
ונעלם גס בחייב דמםך
נעשה הזווג על בחי״א דםסך ,ויצאו הע״ס כקומת ז״א.
המכונה שם בדברי הרב המשכת ה״ח ביסוד אבא ,וה״ג
כיסוד
חע׳׳ס • הנמשכים
"וזהו סדרן :פנים
אמנם המספר וחשבון' של המדרגה ההוא הוא
הנזכרים
ד א ב א /ואחריהן
בכתר
ד א ב א /ו א ח ר י ה ן אחוריים ד מ ל כ ו ת
ואח״כ
נשלם המדרגח כנ״ל.
והנה מהות המדרגה הוא
שהם
הרי ד׳ מ ד ת ו ת /ב כ ת ר ה נ ״ ל ד א ב א .
בהמםך עצמו.
וחענין כמו.שנחבאר בענה׳׳ק,
לאור
כי
העליון אין קץ והכל תלוי רק ככלי קבלה של
התחחון',שענינו הוא שיעור העוביות 'שבחמםך
שלו ,ואם הוא בשלימותו'דהיינו בחי׳׳ד אז מלביש
הכמה
ד א ב א :פנים ך ט ׳
עד לבחי׳ כתר דאו״י ,ואם הוא רק מבחי״ג אז
ר א ש ו נ ו ת שבד /,ה ו א
י׳ אותיות דמילוי
כנ״ל באורך,
דע״ב דיודין בבחי׳ אותיות ל ב ת ו א ח ״ ב
אחוריים ל ב ד /
ש ה ו א ר ב ו ע .ש ל ה ן כ׳׳ו
אותיות' .ואח״כ
דאבא/
דמלכות חכמה
פנים
ש ה ו א מ ס פ ר הוי״ה דע״ב' דיודין
בבחי׳ מ ס פ ר
דמלכות/
דע״ב.
שהוא
דיודי] /ש ה ו א
ד א ב א :פנים
כ״ח לאותיות
דיודין.
ואח״כ
מספר
אחוריים
יעיב
רבוע
נ י מ ט ר י א קפ״ד.
אח״כ ד׳ מדרנות
כתר ואו״א ,והתפשטות כח״כ או ישסו״ת ,וכנגדם בגוף
נבחן ג׳ גופים:
לבדו
למעלה ומלבישים הע׳׳ם דאו״י ,ואז ע׳יי הסת״ב
ודאי ב׳ האורות הנ״ל דהיינו
אחוריים ד ט ׳ ה נ ״ ל .ואחריהן פנים דמל׳'
אחד ע״ס כח״ב זו״ן ,ונק׳ בדברי הרב לעיל בענף ב״ב,
דעת ,וחג״ת,
דאבא,
ועולים ע׳׳ם דאו״ח
מא״ם ב״ה והע״ס דאו״ח העולים ממטה למעלה,
ד׳ מ ד ר נ ו ת
דט׳"ראשונות
בענף
ל*א ו"ל 3עש״ה "ויתביאר עוד לפנינו בע״ה .י
כ״ו.
הרי
ד׳ הבחי׳ טנת״א המפורשים בענף ז׳ בדברי הרב .ועיר
בפמ״א
והאחוריים/
הוא רבוע
הנ״ל /בבחי׳ מ ס פ ר ש ה ו א ע״ב.
נופלים ניצוצין
מכנה בשם אותיות
הפנים
דהכאה
מן.המסך .ממטח
דט׳
אין לו
אחרות
בבינה
ראשונות שבה /והם
נמצא שכל שיעור• אור העליון המתלבש בתתתון
תלוי בגודל מדת הארח ,וגדלו של האר׳ח תלוי
בעוביותו׳של המסך.
ומספר של אור
וזה אמרו,
ר
ק בהמםך
מדרגה ג׳
חשבון ומספר ד׳
אשר כללות
דהוי״יה
יהו״ה ,שהם עיקר כלל המתות שגמצא בהפירצוף•'
דחיינו כח״ב זרן דאו״י
שבה היא מרומזת בחשבון ומספר .ד׳ האותיות
דמילוי המילוי ,ש ה ם קנ״ו אותיות .ו א ח ״ כ
דאבא/
שהוא
המלובשים בכח״ב זו״ן
דאו״ח כנ״ל ,אמנם חנוק׳ בםוד תיקון המסך
הפרצוף
פנים
ליןן
ת
ל
ן י
ן נ י כ ר
אותיות הנק׳ פנים׳ דהיינו כנ״ל,
ר י ב ו ע י דב״ח אותיות
דמלכות
הע
ותנך מוצא; שכל שיעורי
שבכלי'מלכות.
כי ,כל
דבינה
קומת חכמה
המדרגה והפרצוף • הם מרומזים בד׳ אותיות השם
ד מ י ל ו י _ המילוי
ואחריהן/
אלא
וכו׳
השיעורים
אינם
וחבתי׳
ניכרים
רק
במהות
שישנם
בהםלכות
בםוד
המסך שבה ,ולפיכך נק׳ חשבון; וזכור לכל ההמשך.
מספר כ״ח אותיות מילוי״המילוה שהוא
ונחבאר בענה״ק ההבחן מבין פרצופי א״ק'
נ י מ ט ר י א תר״י .ואח״כ/־ אחוריים ד מ ל כ ו ת
ששם היה המסך מתוקן רק בכלי מלכות ,לבין'
הנ״ל /ש ה ם מ ס פ ר אותיות ר ב ו ע דאחוריים
דמילוי המילוי /ש ה ו א ני׳ ש ל קנ״ו א ו ת י ו ת
ו ח ש ב ו נ ם ב ׳ אלפים ק ע ״ ב .נ מ צ א כי כ ל מ ה
שהוי״ה
ה ו ל כ ת ו מ ת מ ל א ת ה ו א י ו ת ר דין.
ו ע צ מ ו ת ם בפשיטותם /ה ו א ת כ ל י ת ה ר ח מ י ם .
והנה
פרצופי עולם
היםוד ,בסוד
התיקון"שנתתקן
המסך .בכלי
נקודה .תחת היסוד .ובזה תר.ס
כי חשבון
נק׳ מצר
ההבחן מחשבון למספר,
שורשה שבכלי מלכות ,ומספר נק׳
אחר
שנתקן המסך בכלי היסוד
בםור
רק
מ״ה החדש,
שנק׳ הדר ומחיטבאל.
מדרגה
פנים מסבירות
ביסוד אמא ,כם״ש שם בפמ״א .ועד״ז טםש •ביאר-״»ם
ה ל ב .א צ ל הראש ה ג ׳ המבוגה התפשטות ג׳ קוי בח״ב
או ישסו״ת,
שראשייהו דישםו״ת
קומת כתר,
דהיינו
יצא בהסתכלות עינים .ואח״ב ירדו ה״ח וה׳יג,
דיש״ם,
דהיינו
לקומת הבמה דישסו״ת.
לגוסא
ואח״ב ירדו
לגוסא דתבונה' ,דהיינו לקומת בינה דישסו״ת,
ואה׳׳ב
ירדו ליסודות דישסו״ת ,דהיינו לקוטת ז״א ,במ״ש היטב
בהמ״א באורך..עש״ה,
א״א
כי
להכסיל הדברים בבל
סעם.
והנך'
רואה,
איך'שיצאו" בכל ראש,
געסמ״ב זה למטה מזה:
חמשה הקומות
הן בראש הב׳ הנק׳
או״א עילאין ,הן בראש הכ׳ הנק׳ ישםו״ת• .ובגולגלתא
י
:והנה נ״ר
7
שם מי׳ב• ד א י ה י
אתוון
עצמן,
הוא מסבת הזדככות המסך
בגוף
שזהו
דגלגלתא,
בדברי
הסתלקות דהתפיא דאורות י היוצאים מפהדראש ולמטה,
וכנ״ל באות טי ,והע״ס
היוצאים
זיכוכו זה למטה מזה,
דאורזת דפה ,שה״ס
על המסך
שמכונים • בדברי הרב
שורשי העםמ״ב
התפ״ב
תמיד
המובאים
בדברי הרב ,כבר נתבאר שס ,שכל אחד מלביש וממלא
הארתו דגוף דעליון
שז״ס אשר הע״ב
אחר
ה״ם
הסתלקות
אורותיו
טשס,
והסיג
מילוי
הטילוי דכתר,
דמילוי'דבתר ',והמיה וב״ן מילוי המילוי דמילוי הכתר,
כנ״ל ,באורך .גם נתבאר בפמ״א' ,־בדף קצ״ג ־ ד־ה גם
שעסמ״ב׳וטנת״א .ןענין פו״א דאותיות ופו״א דחשבונס,
כל אלה הס.ענין .אחד,
בצורתם
בי הפנים דאותיות
ה״ס טעמים וכחד .והאחוריס ,דהיינו הריבוע דהויה ,היס
פנחס,
דבל אחד •,ה״ס המסך אשר כל עיקר החשבון
קומה ,אינו-נבחן בשום ספירה
זולת בהעוביות שבמסך
וטעמים
בנ;ל..,זע״ב .מסך .,המשמש .לקומות^כתר,
נק׳
חשבון אותיות דפנים .דהויה ,וד• המסכים המשמשים לד׳
הקומות ע״ב ם״ג מ״ח ב״ן המכונים יחד אור דאחוריס',
נקי חשבון אותיות דהויה
אות י״ד
אמנם
בריבוע,
ודאי שיש להשים לב בערכי הבנויים
הנ״ל שהם ענין אי ,שהרב מחליפם בכל ע נ ץ
כמותאס לאותו ענין ,כי בשעה שהמדובר
הוא בבחי׳
ההנהגה והתיקונים המגיעים בהעולמות מכח ה׳ הקומות
הנ״ל שיוצאים זה למטה מזה,
מילוי ד׳ הויות עסם״ב א ו :איא,
אז מבנה אותם
בשם
או״א ,ישסו״ת,
זוין,
ובשעה שהמדובר הוא בשורש התהוותם ,להתחקות היטב
אותם
בכל י בחי׳ שבהם לפי עצמה ,אז .מבנה
בשם
טעמים נקודות תגין אותיות .זכ״ז ,כשמדבר בערך יציאת
האורות אשר התחתונים באים מתחילה
ל ג י ל ז /ואח׳׳כ
העליונים ,אמנם כשמדבר בדיוק בערך
הכלים ,ההפכים.
מסדר האורות ,כי בכלים ,העליונים מתגלים ומתגדלים
בתחילה זאח״כ התחתונים ,ובמקום זה ,מבנה הד׳ קומות
ה נ ״ ל .ב ש ם צורות• אותיות דהויה :פ ש ו ט ריבוע ,וחשבונם
כנ״ל .ובט״ש בפתיחה ,אשר הכלים מוגדרים תמיד בשם
חשבון
במלכות.ך״ל-,במלכיות
ווהן
שאומר הרב שלא נשתייר' משם
בי .היא
בחי׳.מספר• ש ל ה ז כ ר
והנההז״ת
ש ל א ב א ,כל׳ ה ז ׳ ,א י ן
כי כולם ה ם פרצוף א ׳ לבד ,ש ה ו א ז״א
הזי ואילך ,שהוא החשבון דפנים דאותיות ש ב ג י ׳ ע ״ ב ,
נפל כבריאה בבחי׳
ניצוצין דכליס
הנשברים.
וצריך
שיתוכור כאןימ״ש הרב לעיל בעה״ח כענף ייד דף פיו
בענין הט׳ נקודות ,אשר לא נשאר מהם רק קמץ פתח,
־ ומצירי
דאחורים שנבחן שם
י
ניכרים אלא בהמםך ,ולפיכך מהותם עצמם דאו״י
ביוד אותיות
ואו׳׳ח שבד׳ קומות חנ״ל .מרומזים
דריבוע ,מרומז בהמלכות לבדה ,כנ״ל אצל מלכות
דפנים ,י עש״ה.
מדתה.ה׳
הוא
של.ח.ש,ם
במילוי
ד א ב א .מ ש א ״ כ ב נ ״ ר ש כ ל א ׳ ה ו א פרצוף
ו נ ק ׳ פ נ י ם וכו׳ :הנח כבר נתבאר
)ונ״ל׳ שכיון ש נ ם שם ה ם דו״ן ,א ״ כ
לעיל בתחילת הענף ,אשר כל חחתון ח״ם המילוי
ו״ת ל ב ד ,יהיה -שם ע״ב דיודין ב ב ח י ׳
של פרצוף העליון ,להיוחו םוד חתפ׳׳ב הממלא
השביעית ,יהיה בחי>
דהע״ב
א׳.
ונוקבא
אותיות,
מ ס פ ר ע״ב ,ע״ד•
הכל
וחכמה
הנ״ל .ו ה ע נ ץ ,כי .ד א
א ,
וכמו
,
ש ה ח כ מ ה י׳
אותיות דע״ב ,כן ה ז ״ א .א ו א פ ש ר ,ש נ ם
דמיון ה ב י נ ה ,
אמנם
ה ם יהיה מספר׳• ע׳יד ה נ ״ ל ב ח כ מ ה ו ב י נ ה ,
וצ־ע•־.
--
•־•׳•.-.-
־.
י
v
-
• ו ה נ ה כ ל זה :ב א ב א -ד א ב א .א מ נ ם
דאבא ,הוא
באמא
ש ם אהי׳׳ה דיודין,
מקומו דהחפ״א
עש״ה.
אחר שנסתלק,
שהוא חכמה ממלא מקום החסרון שבגופא רפרצוף
ממלא מקום.החסרון
כתר. ,והס״ג שחוא .בינה.
>
דגופא רפרצוף חכמה,
והמ״ח וב״ן• שחם י זו׳ין
ממלאים מקום החסרון
דפרצוף בינף,
שבגופא
כמ״ש שם באורך.
-
ולפיכך ר׳ אותיות הפשוטים
הים השורש
־
י
••.יי
בלתי מילוי,
דהיינו פרצוף הכתר י ראש ו״גוף.
ופרצוף החכמה נבחן .למילוי שלו ,לחיותו.ממלא
•ההסתלקות דהתפ״א דגופא שלו ,כנ״ל.
חכינה ,נבחן למילוי ךמילוי
ופרצוף
של פרצוף הכתר,
לתיות פרצוף כינה ממלא לגופא רחכמה ,וגופא
ע״ד הנ״ל .ו א ח ״ כ ביש״ם ש ם ס ״ נ ׳ ו ב ת ב ו נ ה
רחכמה עצמו י הוא רק" מילוי של גופא דכתר,
שם אהי״ה דיודין ע ל ד ר ך ה נ ״ ל .ו א ח ׳ ׳ כ
של
:
בז״א
ש ם ב ד ה דאלפין ,ע ל ד ר ך הנ^׳ל.
ובנוקבא
או
:
כנ״ל,
:
בחי׳ המילוי
נמצא פרצוף בינה
המילוי ,והבן היטב.
,
.
שם ב ץ דההין ,ע ל דרך• הנ׳זל
-וזה אמרו ,והם יוד אותיות יוד חי ויו הי,
הוא•-שם -מ ״ ה
בצורתם עצמם ,כי גופא רכתר מרומז בד׳ אותיות
א פ ש ר - ,כ י הז״א׳
דאלפין ,ו ב נ ו ק ב א ל א ה ,
א ה י ״ ה דאלפין
יחרה הפשוטים ,ופרצוף החכמה
שלו מרומז ביוד אותיות
שה״ם המילוי
דהויה 'במילוי.
והנח
דכל מדרגה
נוהג
ע״ד
ה נ ״ ל , .ו ב י ע ק ב ׳ ש ם •ב״ן דההין׳ ע ל
דרך
אהי״ה דההין
הזדככות המסך והסתלקות האור׳ אשר משום.זה
ע״כ -מהרח״ו(:ונחזור
יש גם בגופא-דפרצוף.חכמה-להבחין -אותם ד׳
דע״בואהי״ה
המדרגות הגיל.• ,שנתבארו .בפרצוף כתר ,שחם
'ס״נ
ופנים ואחור
הנ״ל .ו ב ר ח ל
ע ״ ה הנ?ל׳ וצ״ע.
לעיל׳.כי
שם
או״א ה ם ה ו י ״ ה
דיודי״ן< ויש״ס ו ת ב ו נ ה ׳
ה ם -ישם
ואהי״הידיודי-״ן׳
כנ״ל.׳'
״
: ; :ע נ ף י ; ל ו ; : ^ :ד ; ;
שבכתר דאו״א
דאו״א עיי, ,שהם פנים .ואחור דאותיות לבד .וממדרגה
הפנים ומרומז בד׳ אותיות .י״ה ויה ,אמנם מעת
להם• א ל א הוי״ה א ׳ י ע ״ ב דיודין• ,והטעם
דהיינו מ ר א ש ־ ה ב ׳ דשם שנק׳ א ו ״ א ; ע י ל א י ן ,־ א ל א
ששה מרדנות לבר ,דהיינו ד׳ מדרגות
להזדכך שמעלה הארח עד הכתה
ש ל כ ל ספירה
מקורים
עי׳ ,ש ה ס פ ו ״ א דאותיות וחשבונם ,זב׳ מדרגות דחכמה
אז נק׳.אור
ההם-דהויה בריבוע והחשבון של עשרה• האותיות
אותיות ,עש״ה בטעמו ונימוקו.
ע״ב
שבהיות המסך בשלימותו בבחי״ד בטרם שמתחיל
ידעת ,שכל השיעורים חם מתמת המסך ,ואינם
וגימטריא׳
המלכות׳של.ז״א
משיעור
ידעת להבדיל בין אור הפנים
.אינון
זה למטה מזה ,והם מכונים ג״כ אורי דנקודות .והחשבון
די מדרגות העסט׳יכ
לאורחאחורים,
צירופים :י׳ ,יה /יחו׳ ,יהויה ,כנ״ל באורך .וכבר
הטסך
היוצאים
אותיות
וז״ס עיניך בריכות בחשבון ,כ נ ז כ ר ב ז ו ה ר
ה נ ו ק ב א -ת ה י ה בחי׳ כ״ח אותיות המילוי
בסבת הזדככות
הנק׳ אהודים וכר :כבר
ד׳ בחי׳ אהודים,־ בארבע
בשם
בדרגות
,
חשבון
שמתחיל להזדכך נבחן שאחוריו למטה /ונק׳ אור
ךכל
אלא׳
מדתה
ד .הוא
ו מ ס פ ר .יד.ד
שהם בסוד.מספר.
בפם״ס ב ע נ ף ,ט ׳ עש״ה ,אשר ,כל ענין הסתלקות האורות
הנוהג בבל גוף
ברישא /כ נ ז כ ר בתקונים
קל״ב׳ ונם־ ב נ ׳ מ ל כ י ו ת ש ב ה ם י י ש -מ ״ ב
שלה.
הרב
דאבא,
שבכל־ א ו א ׳ מ ן ה נ ׳ • ש ה ם זכרים ,ו ך ס
אין דרכו של הרב לעסוק-בו ,בנודע ,וכבר נתבאר זה
ואפילו
אלו.
.הפנים
ש ל ה ם ׳ ה ם מ״ב אותיות של ה ט ׳ ר א ש ו נ ו ת
וספירה׳
המכונה
פנים־ מאירות
עץ החיים :ענף לה
הצט
ןףע
י
כי
כ ח י ׳ א ל ו ' הרפ״ח גיצוציןהנ״ל
:
ה ם יבולם ב ח י ׳ נבורות;'ודינין א מ ו ר י ם
ואליהם
רמזנ
בזוהר.
•כבר נתבאר
פנים ואחור
שבכל גופא
דהאותיות ־ בצורתם,
דחשבונם של האותיות,׳ ע״ד שנתבאר שם ,עש״ח•.
מדתה
ואין להאריך.
ו ׳ וכו׳ ו ה ם כ ׳ ו
כי באורךאחוריים
חרב תרם,־ זה למטה •זה.
א ו ת י ו ת וכר:
נבחן
ד׳ קומות:
ולפיכך
ודם ריבוע
של הפנים׳ כי בפניםינמצא רק קומה אחד־במילוי
יוד אותיות ,ופניהם דע״ס שלו למיטה עד סיום כל
במקומות' ה ר ב ה
הפרצוף ,אמנם באחורים נבחןד׳ קומות במילוייהם:
כ נ ז כ ר ' . .פ /פ ק ו ד י ׳ •ת״ח׳ ר י ש א ד מ ה י מ נ ו ת א
שבכל קומה ע׳יס ואחוריהם למטה"שהם ב׳׳ו אותיות.
..
-• -
י
••
:
ב ם ש -׳ -׳:־
מדר;ח
ר׳;״׳
עץ החיים :ענו* ילו:
פנים ־מסבירות
ומצירי ולמטה כולם בכולו בבריאה ,עש״ה .וכבד׳עמדנו
ב י ט ש ־ מ ח ש ב ה י ב ו צ י נ א ׳ ד ק ר ד ו נ י ת א ,וםליק
שם• כענף ט״ו אות א׳ .שלכאורה סותר זה לכ׳ימ שאומר
אשר ג״ר כח״ב לא נשברו שהם קמין פתח צירי כנודע,
שהצירי
ואיך אומר
שה״ם
הנקודות
והענין,
הבינה נשברה
יחד עם
התחתונות.
כ י י ש להבחין בעולם הנקזדיס
ב׳ בחי׳ בינה
י
הא׳ היא אימא עילאה ,דהיינו בטרם שיצאה
.מחוץ להג״ר דנקודים ,דהיינו בהיותה בבחי׳ נקודה ג׳
דהיינו אימא עילאה דראש הב׳ ,ןבחי׳ הכי :דבינה ,הוא
אחר.שיצאה .לחוץ .בסוד
ישםו״ת ,שנתפשט ובא
ראש הג׳ דנקודים.. ,שנקרא
למטת םג״ר דנקודיס,
דהיינו
כמקום חגית דנקידים ,כמ״ש כפמ״א כענף כיב דף קנ״ז
י
:
ד״ה והמשיך
עש״ה.
ואלה הם דברי הרב כאן ,אשר לא נשאר מהויה דע״כ
;
י
י • ש ה ו א :א ו י א עילאין ׳דנקודץס ,ירק ד׳ המדרגות
דפשוט ,דהיינו ,מכתר דאו״א עי׳,וכ׳ מדרגות מהמילוי
שה״ם חכמה ד א ו ״ א .ע י י . ,אמנם
המלכיוח שלהם ,וגם
המילוי דםילוי ,דהיינו הבינה דאו״א עי׳ נשברו וירדו
באופן
כסוד ניצוציןיילבי״ע להחיות את הכלים.
נשאר מהבינה י אלא רק מבחי• חכמה
בכ׳ מדרגות הראשונות
במה שכלולה:
שבה,
פנים׳ מאירות• י •
שלא
כלומר
דחכמה דאו״א
גו מ ח ש ב ה ,ואפיק
עיבר-,ובריר
ניצוצין ,זריק לש׳יך
פסולת מגו מ ח ש ב ה ־ ו כ ר .
ובפי תזריע דמ״א ע״ב *,תנא.׳ מ ן ג ב ו צ י נ א
ד ק ר ד י נ ו ת א נפקין
מסטרא
ש כ ״ ה •־ ניצוצין י ובו׳
דגבורה •דאתקריאןינבורה כ ר
ובאדרא׳
קל״ב ,־ מ ס ת כ ל * הוינאי וארו
חמינא נהורא׳
-דבוציינא׳ עילאין;
יקירא
5ל1גה
מדרגה
ז ׳ וכד
נתבאר לעיל/
שבכלי מלכות,
׳
ח
שהס
׳כבי
וכף
בחי׳ המסכים
דאור הפנים,
הן בקומה הא׳
שנק׳ מדרגה ז׳ ,והם בד׳ הקומות דאור האהודים
והן
שנק׳ מדרגה ח׳,
נבחנים למהות
אינם
ועצמות המדרגה ,אמנם בהם מחברר ומחגדל כל
מה שישנו מהמדרגה ,עש״ה.
מדרגה
ט ׳ ה ו א כ י_ח א ו ת י ו ח ה מ י ל ו י
דמילוי
שהוא
וכד :כמ״ש לעיל
נ ה י ר וסליק ־ לשכ׳׳ה' 'עיברין ו ב ו /׳ואע״פ
פרצוף הכינה הממלא למקום הסתלקותי דגופא
ששם נראה״-שהם ש״ך ניצוצין,׳ וכאן א נ ו
דע״ב ,שהוא עצמו רק בחי׳ מילוי דגופא דכתר׳
קוראים א ו ת ו רפ״ח )נ״א שכ״ה( ניצוצין
הכל• ה ו א י ע נ י ן י א ׳ ,ו י ת ב א ר ל מ ט ה י ״ ב ע ״ ה .
ו ה נ ה 'היותן י מספר ש״ך ניצוצין; ה ו א כי
וע״כ
נבחן תמיד פרצוף הבינה
ולפיכך׳
למילוי בערך הכתר.
שהוא מילוי
כל אות מעשרה
אותיות דהויה דפרצוף חכמה ,חוזרת ומתמלאת
באנפי נפשח ,להורות ,שכל ענינה דהוית דבינה,
אלו י הניצוצין ה ם מ ב ח י ׳ ז׳ מלכים ש מ ת ו
הוא להשלים ולמלאות מקום החסרון שבהחכמה•
ה ם מ ב ח י ׳ י ז״א ו ה נ ה " ד א -נ ק ר א
ד׳ המדרגות,
והנה
וגם בהבינה
אותם
נבתן
א ד ם לפי ש ה ו א הוי״ה' במילוי־אלפין •ני׳
שנחבאר בפרצוף הכתר ,ובפרצוף החכמה ,שהם •
אות א׳ דהיינו הבחי׳ מנקבי עינים ולמעלה דראש הב!
אד״ם ,וכל מ ל ך א ׳ מ א ל ו ה ו א א ד ם א׳,
פנים ואחור דעצמותם של האותיות ,ופנים ואחור
הנק׳ קמץ פתח,
נ מ צ א יכי" " ז ״ פ ' א ד ם ה ו א ג י ׳ ש ט ״ ו ,א ש ר
עש״ה.
ודינין
עי׳-,דהיינו• ב ח י ׳ -ע ״ ב דבינה• ,שנתבאר -בפמ״ס ענף ט״ז
שז״ם
דנקודיס,
כתר חכמה דע״ב
ומצירי ולמטה נשברו ולא נתקיימו כמ״ש שם
ואין* להקשות ע ל ה נ י ל מהמבואר בכ״מ ,שאין הזדככות
ואיכ
זהסתלקיות־נוהג בראש,
שנפלו
איך אומר כאן
ףצוצין םע״ב; וסיג; ולאי עוד כי חושב ד׳ מדרגות פו״א
אפי׳
וחשבונם
בכתר
וכבר נתבאר
דעיב,
שענין
האחידים הוא מכח .הזדככות המסך .אמנם כבר נתבאר
כולם •״ ה ם ־ ניצוצין •• ״ של
מלכים
נמוריםי״של
נ ת ק נ ו ״ במעי ׳אמם
נבורה
שמתו";" וכאשר'
בינה' .ככר
נתבאר
ש ה י ה ׳ ע״י'נ&יפת א ב א ש נ ת ן בה׳ מ ח ד ש
,
של החשבון שלהם .כניל.
של
הבינה,
ומדרגה יי א
והן הם ד׳ המדרגות
שנק׳ ,:מדרגה ט׳
ומדרגה י״ב,
ומדרגה יוד,
שהט׳ והידד -,ה״ם
פנים ואחור
פדא 'דאותיוח ,והי״א וי״ב ,ה״ם
י דתשבונם .י
ששם
ע׳׳ב
ע ל י ו ן ש ב כ ו ל ם ל א היתת
זה בפם״ס ענף ט״ו אשר בל הגיר דנקודים המה באמת
והיא כ ו ל ל ת ח ״ ה ,ו א מ א ג״כיגתניה ב ה ם
כתר
טיפת י מ״נ' ה כ ו ל ל ת ה״ג /י וע״י"י נ ת ק נ ו אלו
ב ם ״ ג וכו׳ :כי הביטול ושבירה שבעליון ודאי
ה ש ט ״ ו ה נ ״ ל ,ובין כולם ה ם ש ״ ך ניצוצין
ושבירה
ראש אחד,
ג׳ ראשים
ומה שאנו מבחינים בהם
ואו״א וישסו״ת כל זה הגיע להם מסוד הזווג על הטין
זאזר דנה״י י דאיק ,שמחמת יזה" נבחן הראש הא״ ,שאינו
מגוף הפרצוף; וראש הב ־ נבחן שכבד יצא מבחי׳ ראש
,
לבחי׳ אח״פ ךראש האי ,שיצא לבחי׳ חג״ת ,וא״כ כבר
נוהג בו הזדככות ,להיותו ממלכות.דראש.הא׳ ולמטה,
עש״ה,
והנד,
חסידיה
שהניצוצץ
הם ג ב ו ר ו ת ' ב ל ב ד .
ב א ו פ ך ׳שהשט״ו"'ניצוצין
נתבאר שם דבל המדרגות הנחשבים'בהויה'דע׳ב
וכבר• י ד ע ת
שהוייה דע״ב'
מבחי׳ מלבות דראש
ה״ס' ראש הכי
ולמטה,
דנקודיס,
שכולל כ׳
ירידת החויג •המבואר-בדברי• הרב
לעיל ,ב פ מ ״ ם .ד ף .
דיה
.
בענף כיב,
כמ״ש
ע״ש .זבזה תדע.,שהזווג
רהסחכלות עינים דאו״א זה בזה המובא שם ,ה״ס כתר
ע״ב דכאן,
וענין ארבע אותיות
דפנים דהויה ,היינו
שאז
יצאו הע״ס ברת״ם
שנשבר מלך הדעת,
בקומת"כתר ,כמי״יש שם,
ו ה ם נ ק ׳ ״ ג י כ ׳ אור" הטעמים.
;
וענין עשרה אותיות דריבוע׳ דהויה בצורתם ,ה י י נ ו ם ע ת
שהתחיל שבירת המלך הדעת. ,שהיה עיד המדרגה בםוד
־
הריבוע עד שנסתלק כ ו ל ו . ,שיש ב ז ה .ד ׳ .ז ו ן ג י ס .בסוד
אחוריהם ל ט ט ה ,כ מ י ש .כ א ן בפמ״א דף קצ״ו ד״ה מדרגה
וענין
חשבון כ״ו
מד׳ אותיות הפנים,
ה״ס
וסך'"כולם
שנוגע
כ״כ
גם להתחתון,
ה ם ש ״ ך בז״א.
כיי נ ם נוק׳ידז^א ש ה ו א מ ד ה ה ז י ' ש ב מ ל כ י ם
יש בה כ ל ל ו ת כ ל הז׳ מלכים ,כ נ ו ד ע דליית׳
גדולה
ביטול
אמנם
שבתחתון אינו נוגע כלל לעליון,
ומשום זה כל
היותר תחתון שבירתו יותר גדולה ,וכמ״ש עוד
לקמן בע״ה.
ה ם " ישנות של
משום
הנקודות חו״ב ,וששה המדרגות דחושב בהם .המה ע״ד
עש״ח.
כי ה״ח״ ד א ב א ' אינן ניצוצין
המלכים",יוה׳ ניצוצין אחריהם ה ם ח ד ש ו ת
הם כבר
בטרם
דז״א:
רק
בו
שבירה
כמו
הגה
ב צ א חן
הניחו
בעולם
אצילות
רושם
שלחם
׳':
פירוש׳
ן כ ן
כדוגמת הבנאי שמתחילה מרשים הרשימות איך
לבנוח ,ואח׳׳כ בונה והולך
עד שמשלים הבנין
בשיעור כל אוחם הרשימות
שהרשים מתחילה,
ספי׳ ד ל א א ת כ ל י ל ב ה בחי׳ המלכים •.ו נ מ צ א
ועד״ז נבחנים"הע״ס דנקודיס כלפי עולם האצילות׳*
כיי ה ם ש ״ ך נ י צ ו צ ץ אחרים בנוק׳ ד ז ״ א ' * ( '
דאע״פ שנחבטלו אחורי כתיב ונשברו כל הרת'
1
*(מ״ק
׳־
—"׳•'
סוד ת מ ' ר ש ה ו א
:
מ״מ הרשימות שלהם .נשארים שמורים וקייםים
׳ ונודע
ני> '*פ
דין׳־והם ב׳•'
־פעמים ״ ש ״ ך ד י נ י ן . .ש ח ם ־סוד דין
מאת״י.,ואם תשלים־ ע ל י ה ם ש ק א ״ ל יהיה
גי׳ תרע״א׳ כמנין אדניי במלואו׳ ושם איל זד,
מקורו מן וי אלפין ,שיש באחוריים דמ״ה
לעולם האצילוח .,כלומר ,שה״פ אצילות עתידים.
באותו הקומה ,שהיו
בגמר .התיקון -להתגדל
בע״ם מקורים בעת גדלותם בהארת יסוד דא״ק,
כמבואר"בענה״ק.
זזה אמרו,
הניחו
רושם שלהם .בעולם
וענין
שהם גי׳ א״ל .כיי יש בהם ר׳אלפין והנה ה״פ
חחשביון דיוד אותייות דאחיורשבגי׳ ע״ב ' ,ה י ם ד׳ בחי׳
ואי £דה הוא בעשיה
נבנים והולכים על פיהם דעשר מפי׳ מקורים 5
שאנו מושכים מאחורים .ךמ״ה דיצירה-אל
דאריך" אנפץ' וארא
שנמשכין מג״ר מקורים,
העשיה• וגם אם,תתן..על .תמ״ר ,שהוא י״פ
על כן עתידים לקבל קומחם.
הםסך
דנקבי'עינים
ה מ ס ך ׳ שיצאו בעת
בטרם שהתחיל
הזדככותו
השבירה.
:בעת־־השבירה ,ע ד
שנעלם .כולו ,כי; מתחילת.התניעה ל צ א ת מ ב ח י ״ ד עדיין
יש בה קומה שלימה של ע!ס .עד .הכתר ..,ונבחן אז,
המסך בןושבון כיו,
אמנם
נק׳ אחורים,
והוא .משוס
שעומד בתחילת התנועה ,והגם שעדיין' לא נאבד עוביותו
מ״מ
הוא מתחיל
להפוך פניו .למעלה
והבן.
כשקיבל
ואח״ב.
ו׳ הם א״ל עם הכולל׳
שחמשה פרצופי :אצילות
האצילוח .כאמור,
וזעיר ונוקביה'
ד י ן ך א ד נ ; י י ^ א ל י ז י ; ה י ה ייפ א ך נ י י ׳ ט ד ׳ גי׳
דאצילות .נבנים
ח ר י ן ׳ וזהו וחר״ן לשון אלם -כי המל׳ לשון'
מקורים ,נעל כן עתידים לשוב לקדמותם ולקבל
הז״א׳'לפי^ששכינה גימט׳ ־ ל ש ו ] ה ד א ה נ ה ׳
קומתם.
פ
י
אל״ם׳ שהוא ש ם מ״ה
וכ־ו שלו גי׳ אלים.
ונמשכים
משבעה
תחתונות
זמן
פנים.מאירות
זמן
יעץ החיים• ענה לן׳
ה ת י ק ו ן א ש ר א ז ה ל ב י ש ו ' ז ה ' ל זה ו כ ו ׳
ו ל א ה ו נ ח ו ב מ ק ו מ ם ה ר א ש ו ן ו כ ר :הנה
כבר נחבאר זה לעיל בפמ״ם בדף קפ״א ד״ה וכבר
ובר״ה
עש״ה.
וצריך,
כ ל אחד ואחד
אשר
מה״פ דנקודים• אבד הג״ד בה״פ אצילות ,באופן,
שה״פ אצילות אינם אלא בבחי׳ זו״ן בערך שהיו
ונודע
־כי
כפולות
ונמצא
וזה אמרו ,ולא הונחו במקומם הראשון ממש
אלא באופן אחר . ,כי א״א
בחי׳ נקודת
שהוא
שיש
והדיגין י ה ם
ב״פ
בדא
ש״ך
אשר
ל ס ב ה זו נ ק ר א
הראי ש מ ״ ש ש ה ם
בהי׳
הניצוצין ה א ל ו /
וב״פ ש ״ ך בבוק׳
אשר
לסבתם נק׳־היא
ת מ ת ש ה ם בחי׳
וכל
הגיצוצין
הניצוצין
בע״ם דנקודים'.
הגבורות י
פניםימםבירות-
שבה,
ש ל ו .ושלה,
ומצטיירין
,-אלו.
הם • מתערבים -במעי א מ א
ונתקנו
רדל״א נ ט ל כל •הג״רי מקורים,
הא״א
ונמצא
ב ד ת במקום דעת וחג״ת־נהי״מ מ ק ו ר י ם :הראש
הרפ״ה
שם.
במקום הדעת׳ וז״ת במקום חג״ת נהי״מ עד סיום
וגם
אצילות ,וכן א ר א ,שהיו בחי׳ ב׳ נקודות חרב,
ודל
ולמעלה מהדעת מקורים,
דראש וג״ר דנקודים,
נמצאים עתה מלבישים למטה מראש ךא״א׳ ואין
להם אלא חג״ת דנקורים ,וזו״ן שהיו להם בנקודים
דעת והגיח נהי״מ ,אין להם באצילוח אלא בחי׳
והנה נתבאר איך
נהי״מ דא״א לבד .וזה אמרו,
כל הד׳ הויות ע״ב ם״ג מ״ה ובין,
בז״ת דא״א לבד.
אפילו
דהיינו
כולם
הם.
למטה מהדעת
דנקודים כאמור ,והבן היטב.
ושאף
המדרגות מז׳ ואילך
וכו׳
בסוד
למה
בבריאה
ירדו
הכלים
עם
ה נ י צ ו צ י ן וכר :מתחילה צריכים להבין,
הרב כאן לשונו
שינה
ואחור
בהכינויים הללו
דפנים
ואחור דחשבון,
ולמה אינו
לבאר המדרגות
דאותיות
ופנים
מכנה"אותם
בשם
עסם״ב או י כח״ב' ז ו ץ כנוהג עד הנה ,שהרי כבר
נתבאר שפנים דאותיות
כי יהיה
גער
הדין
הדי״ן,
הם
אל״ף.,
הדין
עם
וחשבונם ה״ם הטעמים
שמתחברת
כנ״ל
מ
גמצא
מהמדרגות דהזדככות המסך שנק׳ תמיד ע ״ ב ם ״ ג
כונת הרב במה שמסדר
חדשים :באוחיוח דפנים וחשבונם ,באותיות דאחור
וחשבונם.
והענין תבין במה שנתבאר בפנים מאירות
בחחילת ענף ל״א בד״ה ג׳ בחי׳,
ענין ד׳ האורות
המכונים
ונתבאר שם
טנתיא,
אשרי אלו
הרפ״ח נייצוציןיהם' בחי׳ אור הד׳ שנק׳
אותיות
עש״ה' .ולכאורה יש להקשות על לשון הרב שאומר
שאור הד׳ נק׳ אותיוח ,שהם בחי׳ כלים ,דאיך
מזכה שטרא לבי תרי׳ ראם הם כלים איך קוראם
אור הד׳ וכן ב ש ם נ י צ ו צ י ן
באמת
נשמר הרב
הנופלים ,ע״ש .אמנם
בלשונו ואומר ,שהם בחי׳
כלים ,דהיינו לאפוקי מכלים מטש.
צריך להבין
כונתו
א כ ל עדיין
בהפרש הזה ,האמור,
בין
בחי׳ כלים הנק׳ אור הד׳ ואותיות ,לבחי׳ האורות
הנק׳
טעמים נקודות ותגין.
בין הכלים 'להיאורות ,כמ״ש בפמ״ס כאן ,ובסוף
ענף ח׳ עש ה ,יאשר בכלים,׳
״
העליונים נגדלים
מתחילה
מ ו ר ה על
האיחרוגות
שהוא
המשותפים
א זה
מורה ע״ש
ןענין ירידת החו״ג
המובא שם• ,ה״ם•
לגופא דאבא
שבהם ג״כ
ד׳ המדרגות הנ״ל ן
אותם
פ ר א דאותיות בצורתם וחשבונם ,אשר עשרת האותיות
במילוי'בצורתם ,ה״ם הטעמים,
בטרם שנשבר
והיינו
:
חבטה .וענין הב״ו אותיות דריבוע בצורתם
שהתחיל
שכירת מ ל ך החשד,
המדרגה בסוד הריבוע
אשר שכירתו היה ע״ד
עד שנסתלק.האור כולו,
בזה ד׳ זו.וגים .בסוד אחוריהם למטה כנ״ל .וענין חשבון
כי הה״ג
ע*ב ,ש ה ו א ' ה ג י׳ מעשרת אותיות המילוי
דהיינו הפנים שלה~ ,ה*ם המסך דגופא דאבא י כשהיה
בסוד הזווג שלו ,דהיינו בטרם שהתחיל השבירה דמלך
החסד.
וענין החשבון דב״ו אותיות
שהוא בגי׳ דפ״ק,
ה׳יס
דריבוע הזיה י הוו,
ד׳ בחי׳ המסך
שיצאו
בעת
הורכבותו בעת השבירה.דמלך החסר עד שנעלם בולו,
להפוך אחוריו למטה:
כנ״ל ,דהיינו מרגע ;ו שהתחיל
לפי
׳רפיא/
רחמים
ובשנזרכך
דמשך זה בגי׳ ע״ב,
נמצא חשבונו בגי׳ נ׳״ז,
ובקומת בינה דחכמה' חשבונו
ל״ה ,ובקומת זו״נ דחכמה חשבונו עשרים ,שכל המסכים
וכבר ידעת
.יחד חשבונם דפ״ק.
יעי׳יז
דיף יגי׳ -ש ״ ך .
ה ם הי׳ דין׳
שמתפשטץ
מתחילה,
ובאורות,
התחתונים
באופן שבביאת .אור הנפש
באים
מתחילה,
הכתר
מתגדל .רק
דכלים ,ושאר הכלים ח ר ב תו״מ נשארים בקטנות
ש ״ ך ניצוצין הגכלליין ב ה ״ ג כולם א ל ו .
בלי אור ,ובביאת אור הרוח מתגדל אז כלי דחכמה
ב ט ש בוצינא
וזו״ן
בוצינא"
ל ש ״ ך ״ ע י ב ר ; * פי׳^״כי׳
וזריק
דקרדיגותא
הואי
סיוד
בחינת"
ש ו ר ש כ ל ה ג ב ו ר ו ת והדיניין ד מ ע י ק ר א ׳ ו ה ג ה ׳
ע ו מ ד ת בגו א מ א כי ליםבה-״זו א מ ר ו
היא
ב ז ו ה ר דדינין מ ת ע ר י ן מ י נ ה " ו ד ש • ב א ד ר ״ ז
דהאיי' ב ו צ י נ א
דאמא
דקרריגותא
"כגזבר
שם י
גנוז גו מ ע ר י '
דרצ״ב
ומדד
משחתא״לכליספי/
״חמדה'
בכתביי
שבתיקיונים'ובמקומות
המדידה
הגבורה;
לפי
כנזכר במאמר
רק נפש .ךוח כלבד ואין כאן מהכלים אלא כתר
חכמה בלבד ,כי
בהחכמה.
וע״כ
הרוח מתלבש
צריכים
בהכתר ,והנפש •
לבינה
לדייק
יתירה
בכל המקומוח ,אם המדובר הוא מכלים או המדובר
הוא באורות ,להיות
מתהפך מקצה י א ל
הענין
הקצה כאמור.
ובהאמור תבין ,ענין אור הד׳ הנק׳ אותיות,
אשר הרב מדייק .ו א ו מ ר -א ש ד האור׳ הזה הוא^
בחי׳ כלים •,כלומר ,אשר באמת-הוא״בחי׳ אור
רצים ".ו ה ט ע ם לפי׳
בבחי׳-
החסר-מורה
ה ת פ ש ט ו ת י ו ת ר •מן השיעור~בכל ה ד ב ר י ם /
שיתפשט
דכלים יהםרו כח״ב דאורות ואין
כאן מהאורוח
ו ב ר י ש ' תיקון' ' ׳ ה ׳
שמצד
א ל א גותגת'
ולפי״ז תבין
שבחםךון .בינה
כמו הנקודות והתגין .שהרי מזווגם נמשך ויוצא.
והקצבה 'אינם'אלא־ מצד י
הגבורה' אינה
וכו׳ עש״ה,
'ולכן
הבו״ציגא ה ז א ת ה י א נ ו ת נ ת ק צ ב ה ״ ו מ ד ד / .
שכל
דהויה הוו,
הטעם שנקרא
שהוא
וה״פ
שיש,
לקומת חבטה דחכמה,
ואז' ה ו א דיגא 'רפיא.
דקרדינותא
קו
וכ״א ,וט״ו ,ויוד ,עולים יחד ע״ב,
וטרם שאבד העוביות דקוטת בתר חכמה נמצא החשבון
דיגא
ב פ ר ש ת פקודי הנ״ל
אבל
והענין כבר נתבאר ערך ההפכי ,ש נ מ צ א
גער
ראשוגה
אלי׳ף
ש ב ש ם •י א ד ג ״ י ' /
ודש
אותם כאן
כתיב
מ ה ם • נ ק ר א ד ץ ^ ש ה ם ג ׳ אותיות -א ח ר ו נ י ם
ש נ ק ׳ תמיד כתר ,ואחור דאותיות הם ד׳ הקומות
בכינויים
הרי שכל אלו ד׳ המסכים"דאחורים ביחד
ש ו ר ש כ ל הדיגין הםיהה״ג-״וכל גיבורדר
עד
מ״ה ב״ן או חו״ב תו״ם ,וא״כ צריך להבין מאד
דף ל״א
בחי׳ ה ר ח מ י ם
עם
שהם:
ביו,
'ע״ב׳
ש ה ו א ר ח מ י ם .וזה
מלכות
באות אחת יוד דהויה,
חשבון המסך בגי׳ יו״ד,
היינו מעת
ונשאר' אות
בספר הזוהר
ואח״כ כשנזדכך לבחי״א
נמצא
שנבחן רק
כ ל י ' ד ח ס ד ' ,ש א ו יצאו הע״ס בגופא דאבא ברת״ס בקומת
בתולה
ש ב ה ואות
נמצא
המאמרים
וכן ג׳ א ו ת י ו ת
והוא
העוביות דבחי״ב. .שנבחן
המסך בגי׳ ט״ו,
כהויה דייה,
חשבון
הנ״ל
בו׳ /כי ה ג ה ש ם אדג״י
בגודע,
של מסך הזה
בגי׳
ואח״כ
השכ״ה
בא
גערה
שעולה
כ״א,
כשקיבל
וענין
מ ״ ט ש כ ל זמן ד ל א ק ב י ל ת ד כ ר א ת ק ר י א ת י
אהי״ה
והוא בכלל
לבאר
ה מ א מ ר י בפ׳
שנבחן רק בג׳ אותיות יה״ו כמ״ש שם,־ נמצא חשבון
במילוי .יורץ,
ענין
צריך
ויצאו היעים י בקומה חכמה,
חכמה דע״כ דכאן ,המכונה עשרה אותיות הויה
הכתר ,י צ א עתה לבחי׳ ז״ת וגופא דנקודים ,שהרי
ולהכין
כשקיבל העוביית דכחי״ו.
רא־
מ ג ח ת י ל א ו ר " עליון
7
לו
הצבה
ומדה
ע ד מ ק ו ם ש צ ר י ך /ש ע ד שם י ת פ ש ט ה א ו ר
ולא
הוא
כם׳׳ש שם •,אמנם היחם שלו
כלים ,דהיינו -שהבחן החסרון
התחחונים ,ולא
רק
שלו הוא .בבחי׳
בעליונים ,כמו שאר
האורות-,
משום שהוא •בחי׳ הניצוצין
הנופלים- -להכלים,
כמותם,
נגדלים
היחס שלו
וע״כ
מתחילה .כגיל: - - .
שהעליונים
־ •
והנה נחבאר כונת הרב בימה"ששינה לשונו
לכנ'ות כאן המדרגות בשם פ ר א דאותיוח׳וחשבונם,
:
דהיינו
פנים מאירות
רב-
דהיינו להורות ,על
, wהחיים ענף •לו
מקום החסרונות ,שמבאר
כאן שמתחילים להיות במדרגות התחתונים ,דהיינו
כמו'בכלים כנ״ל ,והוא להיותם בחי׳ אור הד׳
שה״ס הרפית ניצוצין ,שאור הזה נק׳
כמ״ש בענף'ז׳,
אותיוח
משם
ע״ב נשארו באצילות ,ומדרגות התחתונות ממדרגה
נפלו
לבי״ע
דפרודא ,שנמצאים
העליונים על שלימותם והתחתונים נחםרו ,דהיינו
בערך
כנ׳יל,
מהאורות,
משום
והוא
שהמדובר בכאן הוא ברפ״ח הניצוצין ,שהם אור
הד /שהוא בחי׳ כלים ,כאמור.
מאירות
משחתין
ד״ה והנה או״א
עש״ה כל
ההמשך ,בענין ביטול אחורים דאו״א ,וענין הפנים
דאדא שנשאר .ונתבאר רכל שיצא לע״ם רנקורים
מתחילת אצילותם מאור העינים דא״ק נק׳ פנים
שהוא
וכל שהגיע להם אח״כ מאור ריפוד א״ק
וספירה ,ו כ כ ר
ג ה ב א ר כי היא גנוזה במעוי ד ב י נ ה .
דקרדיגותא,
וכמ׳יש
דקרדיגותא,הם
דאתברו
ה מ ל כ י ם ועלמין קדמיאין
ומיהו ,שהי׳ ב ה ם
ניצוצין כג״ל,
וכנזכר
טפה .דאמא
קל״ז
באדרא
נתבםמו ונתקנו
וכנ״ל,
וקמ״ב,
אותן
בהם
מלכים קדמאין,
ש ה ם ש ״ ך ניצוצין ה נ ז כ ר פ׳ נ ש א דקל״א
נ צ ט ר פ ו ! ו נ ת ב ר ר ו ויצא מ ה ם פסולת
ואז
והמבודד
דרע״ז,
עלה למעלה
בוצינא
פסולת
בירר
בסוד ה ע י ב ו ר
ניצוצין לכלים בבי״ע,
דענין הניצוצין
נופלים ע״י זווג הרשימו
המה
באור האהודים כנ״ל,
ומתוך שאור זה לא נתבטל כלל ,כי נשאר אפי׳
א״כ
אחר שביה״כ כנודע,
אין שייך בו ענין
מחשבה
מגו
קדישין אחרים.
והגה
באים מתחילה ,ובכלים ,העליונים נגדלים מתחילה
נחבטל ,דהיינו רוח ונפש הנ״ל,
ב ה ת ח ב ר עמהן,
געשה
קדישין אחרגין,
אלו ה״ג
ה ם סוד פעמוגי זהב
דין
מ ת ח י ל ה ה י ה ש״ך ב ל ב ד ,שהם ה ״ פ
מ ש ם אדנ״י.
וכאשר
נתחברו
שהם
עמהם
ש״ך ניצוצין,
ה ה ׳ אלפין עם.
הה׳דינין ,שהם ב ח י ׳ ה ׳ ש מ ו ת א ה י ״ ה ש ה ם
ר ח מ י ם נמורים
יותר מ ה ם ,
אז נ מ ת ק ו
נעשה הזווג להשפיע למטה .ומובן מאליו אשר
ונתבסמו
בחוסר החשבון ,דהיינו המסך אין שם זווג להשפיע
ש ה ם ני׳ ש כ ״ ה ניצוצין_,ואז נ ק ר א ה מ ל ׳
למטה ,וא״כ אין שם אלא כחיב זרן דאור
ד י נ א רפיא ,כנ״ל כי שם א ד נ י /א ׳ שבו
הנקבה ,דהיינו המקבלים ואינם משפיעים.
ובזה הבין סוד ששה המדרגוח שנשארו
בןךב ,כי כבר ידעה אשר הרוח ונפש שהשיגו
הג״ר דנקודים מאור העינים ,נשארו אפיי אחר
שביה״כ.
אשר הרות
נתלבש בכחר,
והנפש
בחכמה ,ולפי״ז נמצא אשר בכחר שהים הויה
פשוטה בלי מילוי יש שם ד׳ מדרגות שלימוח,
שהם פנים ואחור
דאותיות
וחשבונם .,להיות•
שטה
ה ה ״ פ דין
ו נ ע ש ה ה ״ פ אדנ״י
ה ו א מ ו ר ה רחמים,
ולכן ה ו א דין
שם אדניי
שכ״ה
ו ש א ר אותיות די״ן
מ ז ו נ ורפיא/
נקרא
נבורות,
מצר אות א׳
ונהיר וסליק
באופן ,כי
ד י נ א רפיא ,ואז ה ם
ובהיותם
ממותקים• ,ונמצא כי
שכ״ה
הם
אז הש״ך מ נ ה ר י ן
המתחברת•
לשכ״ה
א^י^
אמנם כל מדרגותיו
ד׳ זווגיס בסיר'
רק
ע מ ה ם ,וז״ס
ע י ב ר כו׳ ,כי אז
הם
והויץ»ז
בבחי״א,
עצמה.
וא״ב
יותר לקומת ב״ן
אין עוד זווג
כי כשנזדבך המשך לבחי׳ בחר
בבר אין שם עוביות כלל,
שורשו,
דהיינו
וע״
ב
.ל .
גןי
לבחי,
אינו
לזווג ,דעיב נפסק האור חוזר ונעלם כניל.
ראוי
זבזה ח כ ?
היטב ,אשר המ״ה ובין תמיד בלולים ובאים מזווג א י
על המסך דבחי״א,
ל א יתפרשו
ולפיכך
כמו
המדרגות ה נ י ל בהכ״ן עצמו,
ם״ה אלה שנכללים בהמיה
זר
ששה עשר
בהויות דע״ב ס ״ ג
כאמור,
וזכור זה
;
שהוא
ידיעה חיובית ,להרבה מקומות.
אמנם
מה שאמרנו לעיל ש נ ח י ב ה״ם פשוט ,מילוי ,ומהימי
והוו״ן ,הם מילוי דמילוי המילוי ,אמרנו כן ריו
בדרך הסברה,
אבל
לסי האמת
אין הןוין
ש
י
ה ו
המילוי,
לא תמצא לעולם
נחשביט
לא הירי"
הרב רק ג׳ מדרגות :פשוט ,מילוי ,ומד״ם.
ומד־ימ של
בדברי הרב.
ואל תטעי*
במ״ש
פ׳ בלק ש כ ״ ה זגין ל ס ט ר ח ד כ ו /ואלו
ש ל גבורה ,א ש ר
ועדיי
המה הס שנקראים .מ״ה וב״ן ,שככר נזדכך המשך שלחם
א״כ בהכרח שיש שם גם
כי
במילוי
ג
ששה עשו
ירידת הקומה ,שהם :כתר ,חכמה ,בינה ווו״ן,
ד ק ר ד י נ ו ת א נפקי ש כ ״ ה גיצוצין .גם ז״ש
אשר מאור הפנים שנשאר באו״א ,לא נפל מהם
כמ״ש לעיל .וחשבונם הם בחי׳ המסך שעליו
דב״ן בלולים במיה,
שה״ס הוי״ר .במילוי
ה ו י נ א כ ר נ ח י ת וסליק לשכ״ה ע י ב ר כו׳
כי פנים ואחור דאוחיוח הם בחי׳ כח״ב זרן.
דהיינו
הנ״ז פ׳ תזריע דמ״ה ,ה א ג א מן בוציגא
כנ״ל ,וזכור זה לכל ההמשך ,והנה נתבאר היטב
מדרנוח ,דהיינו פנים ואחור דאותיות וחשבונם,
מדרגות במיה,
הויה
שמה אור הרוח
ע י ל א ה .וז״ש ב א ד ר א א ״ ר הזקיה מ ס ת כ ל
השפעה לחחתון הימנה צריכה שיהיה בה ר׳
המבוארים בישסוית,
שנתפרשו לעיל גבי או״א עילאין,
ב מ ס פ ר שכ״ה,
הרשימו בלל ,שענינה בחי׳ השיורין אחר הסתלקוח
והנה כלי שלימה ,כלומר .שיהיה בה בחי׳
מכה
ועד״ו,
למילוי דמילוי המילוי דאותה הויה,
ה ם מתפשטין ב כ ל ז׳ קצוות ב י נ ה א מ א
שום ניצוצין כלל.
י ע
במילוי יוויןי
שבירת מלבי נהיימ,
וע״י אותן הה׳יג קדישין
שהם
מספר
ע״י דרג
לא נפל ממנו
ששה עשר מדרגות בם״ג,
ועד״י
דהיינו הויה
ש״ך
נתלבש
עש׳ ה .ותדע אשר כל מה שנשאר באו״א
שישנמ בע״ב ,דהיינו במילוי הויה דיודין.
כי אין באן
בכתר והנפש באו״א ,שהם ראש הב׳ ,וב׳ ראשים
ולא
והנה
לך
כהויה דב״ן ,דהיינו במילוי ההין,
לש״ך ע י ב ר ש ה ם ז׳ מלכים הנ״ל ,ואח״כ
אור העינים .והיינו כנ״ל ,אשר באורות ,החחתונים
המובא שפ.
נתבאר
ששה עשר המרומה
ע י ב ר .וכל אלו גיצוצין דזריק ה א י ב ו צ י נ א
שם ,אשר מאור העינים לא הגיע להם אלא חג״ת
אלו כוללים כל הג״ר דנקורים ,ונםצאים ז״ת בלי
שס .ועד״ז בד׳ המדרגות דמילזי המילוי דמילוי דר^רי,
יע״י
ד ק ר ד י ג ו ת א זרק ניצוצין
נח״י לבר ,דהיינו רוח ונפש,
דהיינו כשירדו ה״ח וה״ג לגופא דאםא ה מ ו ג
א
באדר״ז רצ״ב ,דגיצוצא אפיק זיקין לש״ך
ונתבאר
שהרוח
דמילוי
דהויה
ואי בתוך הואו שלה .והיינו ג״כ ע״ד ירידת ה״ח ויי״
נ ו מעוי ד א מ א ,כני׳ל בדרוש ,ובפי פקודי
כל הגדלות נק׳ אחורים ונתבטל כולו.
ועדין
בד׳ המדרגות
המילוי
דיודיי׳
,
ייודין ,שה״ס ירידת ה״ח וה״ג ליסודות דאן״א עילאין
ו ה ג ה כ ל אלו ה מ ל כ י ם ש מ ת ו ,יצאו
אחרנין.
וטעם הדבר תבין עם המתבאר לעיל בפנים
דף צ״ח
בכל
ד מ ד י ד ועביד
ספירה
מ ג ו ה א י בוציגא
וזה אמרו ,שהו׳ מדרגות העליונות
ההפכי
ולא
ולפיכך נשמר ,לכנות המדרגות
בשמות האותיות דהויה ,והבן היטב.
הד "ולמטה
יותר ,וזהו הבוציגא
פנים מסבירות
משפיע
שהוא
יודין ,וכיון
במילוי יורין אין שם
הסיום
כט״ש בפט״ם ענף
הזית זו ,שאין שם
אלא ב׳
ש
^״ ,
ה
י
ל י ך
פ
פ
נבחן
מדרגות העליונה׳
שהם כח״ב
אבל בלי חשבונם ,כי
זדן דנפש
החשבון שה״ם המסכים.
להיותם
המדרגה כנ׳׳ל .וזה אמרו,
לה זולת ב׳ מדרגות
מדרגה ,ם ש ו .
לזווג ולהתפשט עיר׳
י׳ע
אינם מזדווגים שם
העיגים אלא איי
רכל
שהמסך שבה אינו ראוי
דהיינו פו״א
דחשבין׳
בחכמה ,שה״ם הויייז
מאור
דאותיות
שהוא משפימ
בחי׳ פו״א
שה״ם המסך כנ״ל .אמנם
הנפש שהיא בחי׳
לכלי החכםהי
משום זה
שהחכמה
מסיימי
דע״ב אין
עליונות שהם פנים וריבוע
דאותיות בצורתם בלבד בלי חשבונם ,כי הפניס
ה״ם כחד דאור
והריבוע
הנפש,
דנפש ,אמנם בלי המסכים
שאין נוהג בהם
ומשם
ם״ג
ה״ם עםמיב־
שנק׳ חשבון /משום
התפשטות וזווג ,כאמור•
שהוא יותר תחתון משל ע ״
ו כ ו ׳ רק ד׳
מדרגות
ב
הראשונות
כבר נתבאר שהיא סוד ראש הג׳ דנקורים שניו'
ישםו״ת .או התפשטות כח״ב למקום חג״ת ,א
יצא לבר מג״ר דנקודים,
ע ז ר
דהיינו למקום חגיו*
דג״ת ,אשר משום זה נחפשט ויצא אור ה ע *
ינ
ם
דהיינו הרוח ונפש הנ״ל מן גיר דנקורים :ברא״
וגוף
1
עץ החיים ענןזלר־
י פנים מאירות
וגוף ,שהראש נק׳ ישםו״ת /והגוף
שלו .שמטעם הזה
נק׳ מיה ו ב ץ
הם
מאירין
מכנהו הרב בשם התפשטות
כח״ב לחג״ת ,משום שהרוח ונפש דכח׳׳ב נתפשטו
לשם ,אשר הרוח נתפשט בישםרת ,והנפש במ״ה
וב״ן .וע״כ נבחן הם״ג ,שיש בו כלי שלימה דד׳
מדרגות פ ר א דאותיות וחשבונם,
משום ש י ש ב ו
כח״ב זו״ן ד א ר ח שצריכים להשפיע עוד לכח״ב
ובזה
נער
עד
ואינם
תבין מ ״ ש
ו נ ע ר ה ,כי נ ע ר
לא אתבםמו
שכ״ה,
שהוא
ז ו ץ דנפש ,דהיינו למ״ה ו ב ץ ; וא״כ בהכרח שיש
להם גם החשבון ד פ ר א דאותיות ,שהם'המסכים
אלא אור הנפש ,דהיינו
מטעם
והיינו
שאין
בחי׳ הסיום של
המסכים
לזווג
להם
ולהתפשטות כנ״ל׳ ומשום זה נבחן המ״ה
ובץ
שאין להם אלא ב׳ מדרגות• עליונות דכתר ,דהיינו
פ ר א דאותיות בצורתם לבר בלי החשבון ,שהם
וזה אמרו ,ומשם מ״ה שהוא הת״ת ירדו ב׳
ראשונה
נקרא
בשניהם אלא אור הנפש בלבד ,שאין בו תיקון
המסכים לזווג ע״כ נמצאים באותיות פו״א
בלי
חשבונם ,ונודע שהב״ן הוא בהי׳ המלכות דמ״ה,
וע״כ נבחן הט״ה ,שיש פנים
וריבוע דאותיות׳
לו אלא בחי׳ אחרונה דט״ד״ דהיינו הנפש ת פ ש .
במדרגה
ונבחן אשר הנפש דנפש הזה .מקבלת
עליונה שבה דהיינו פנים דאותיות ,שהוא בחיי
הכתר דבין לבד ,ואין לה ריבוע דאותיות דהיינו
ח ר ב ז ר נ כמבואר• ומה שהנפש ת פ ש מתלבש
בכתר רבץ ,ולא במלכות דבין ,כבר נתבאר ,אשר
ככלים ,העליונים נגדלים מתחילה כנ״ל ,עש״ה.
ה ז ׳ ו ל מ ט ה כ ו ל ם נ פ ל ו וכו׳ :ענין נפילת
הניצוצין
כבר
נתבאר.
דין
ע״י ה ׳
גלד ה ׳
ה כ ו ל ל ת ה ׳ אלפין
וממותקים.,ואז•
מקבלת עמה
משא״כ
בה,
ומבסמת
הה׳ יתרה ה מ מ ת ק ת
ענין
ניצוצין,
ה ם ה״ג
הנזכר
ה׳ אותיות מנצפ״ך,
בתקונים ו ב מ ק ו מ ו ת רבים .ו ה נ ה
והחילוק
שיש בין ש כ ״ ה
הוא,
הם
נבורות
ספי׳
המל׳
מזווג הרשימו
בהמםכים דאור האחורים ,כדברי הרב לעיל בענף
ז׳ עש״ה ובפנים מאירות .ונתבאר בענף הקודם.
אשר ענין ההסתלקות האור המניח רשיםו הנורם
מקוש ,שם מ״ב,
על ט״ב אותיות
הללו ,שהס :ד׳ אותיות הפשוט ,ועשרת אותיות המילוי
אותיות
וכיח
דמילוי של המילוי,
הטעם
והענק
כי אלו
הנקבה
שלה,
בסמוך בעיה,־
כבר
דבל פרצוף
ההזדככות,
נתבאר לעיל
מסתלקים
כמ״ש הרב דאו״מ ואו״פ מבטשים
כמבואר
אצלינו לעיל
הם
ה ׳ ש מ ו ת א ד ג ״ י .א מ ג ם ה״ג מ ג צ פ ״ ך
הם
ה ז כ ר ע צ מ ו /שאח״כ
בחי׳ ה ג ב ו ר ו ת
נקודת
א צ ל נ ו ענין ש כ ״ ה
ה נ ז כ ר בב״מ
דעליון,
באופן
שהע״ב שה״ם
הכמה ,ממלא אורותיו של גופא דבתר,
שהים
והם״ג
ממלא אורותיו של גופא דע׳׳ב ,אשר זהו שנבחן
דאותו
אשר ד׳ אותיות הפשוט דבל הויה שה״ם הבתר
המדרגה ,בהכרח שיש לה מילוי דהיינו התפ״ב שנקרא
עשרת
וגפ
אותיות המילוי שה״ס הע״ב ,שגס האורות דגזפו
מפה
למלאותו ,וע״ב הבינה הוא מילוי להמילוי דבתר
.אמנם
לפי עצמו ג״כ בד׳ בהי׳ ההם ,באופן אשר אפי׳
המסך היותר זך ,שהיא מסך דבחי״א שע״ם שלו
המה• בקומת ד א ,מ״מ נבחן שיש בו לפי ערכו
בחי״ד
ובחי״ג
שבבהי״א,
ובחי״ב
שבבחי״א,
שבבחי״א וכו׳ עד״ז• ,וזכור זה,
והנה מדרגה הז׳ אשר בכל אחד ואחר מד׳ הזיות
שהוא .בחי׳ החשבון דהויה
ע״ב ם״ג מ״ה וב״ן׳
ציון כג״ל ,ו ה ר י
ניצוצין או פ״ר
ההיא ,דהיינו
מלכים ,שיש ב ה ם ג׳
ואורות.
דמגצפ׳יך,
שגם"
הם'
דהויה דע״ב או חכמה דהויה דם״ג או דמ״ה וכוי.
וככר ידעת שהחכמה היא סוד אור העצמות שבכל
מדרגה ,ולפיכך אנו מכירים לכל מדרגה רק בהמםך
שהוא הגימ׳
דבחי״ג שבה .דהיינו במדרגה הז׳
אלא
שאלו של המנצפ״ך ,הם ממותקות'
הכינויים ע״ב ם׳״ג מ״ח ב״ן הנודעים בכל מקום
באור יסור א״ק ,שהוא אור דגדלוח של הנקודים׳
יותר
וזכור הקדימה זו'
הנרמזים רק במדרגה ז /שבה החשבונות ההם
שעל ידו השיגו הג״ר ממש ,דהיינו היחידה חיה
של
נשמה בג׳ ראשים :כחד,
וישםרת.
ואו״א עי׳,
וג׳ גופין :דעת ,וחג״ח ,ונהי׳׳מ .כמ״ש
מ ש כ ״ ה גיצוצין.
ש כ ״ ה גיצוצין
או
וגבורות
בחי׳ הע״ס בקומת החכמה שבאותה ההויה :חכמה
בחי׳
של הנקודים שהם בחי׳ הנ״ר מ ק ו ר י ם כנ״ל .רק
ה ם דין
ונתקנו"
המסך בעוביות
דבחי״ג שבהויה
גיצוצין.
להכאה באור דאחורים ,אינו נוהג באור העינים
וכולם
שה׳׳ס
במילואה כסדרה ,דהיינו בהי׳ הפנים שלה חוא
בזוהר ,ש ה ם בחי׳
וניצוצין,
ע״י פ ״ ר גיצוצין
וע״כ
זה בוה
בא התחתון
בחי׳
ג׳
בהי׳ :כלים,
התפ״ב וממלא אירותיו
בינה
ממנו
בסבת
שב״ה גיצוצין,
ע צ מ ה ,והם
ש מ ו ת אדג״י ,ו כ ב ר
ניצוצין ש ה י ו בז׳
האורות
שהוא
משום
כגיל,
גת״ל כ י י ש כ ״ ה
הנקרא
ולא יותר,
כי כל ענין המילוי שאנו מבחינים בד׳ האותיות
של הוייה,
דהגוף
כמ״ש
ולמטה נסתלקו ,א״ב בהברה שצריך להס״ג שהוא בינה
כי
ניצוצין
דהיינו
שבג׳ בחי׳
ובין ה״ג
כ ל נ ׳ בחי׳ הכלים ש ל ספי׳ זו ,ה ם
גת׳
פשוט ,מילוי ,ומילוי המילוי ,ולא יותר ,המכונים בכל
ע׳׳ב ,שה״ם עשרת אותיות'דמילוי ההויה,
גי׳ פ״ר.
מגצפ״ך,
העילויים של ההויות ,אין יותר מ ג ׳ בחי׳ ,שהם;
זווג־ ה ז כ ר
בהחלה עד שלא
את הש״ך
הנקראים
מנצפ״ך
יש לה נרנח״י,
ענין
במ״ש במקומו בטעמו ונימוקו.
בצאתם מפה ולמטה עיש,
ואמנם
אצלינו
שוה פשוט
שאין שוס פרצוף פרטי
שבפרצופי אבי״ע
אמנם
נתבסמו.
שיה
השוה וכו׳ שהמדרגות שהם ממדרגה
שהוא
כג״ל,
ומתרבים לאלף אלפים
נשלם בטרם שישיג קכי׳ה מדרגות ,שכל טדרגה מטנה
ניתגין א ל י ה ו ה ם מ ת ק ב צ י ן בםפי׳ היסוד
ענף 5נ
הצף
בינה,
מבוסמים
יכולה להיות
שהפנים הוא הכחר דנפש והריבוע הוא העםמ״ב
ת פ ש ׳ אלא בלי חשבונם כנ״ל .אמנם הב״ן אין
המורה
שהמדרגות
הולכים
לאין קץ,
על
נ ע ר ה ,יתיר ה /כי אז ה י א ב ב ח י ׳
שב״ה
שהמילוייס דהויות הולכים
איקרי נ ע ר ,ו נ ע ר ה ני׳
ה נ ז כ ר בתקוניס תקון ה׳ ,ואז
דינין
דמשמע מדבריו
ומתמלאים
המדרגות עצמם .דקחשיב שס י׳׳ב מדרגות ,ועיו מסיים
שהוא בינה
ה״פ׳ א ו ר
מדרגות עליונות וכו׳ .ומשם ב ץ ירדו כל המדרגות
חוץ מן העליונה וכו׳ עכ״ל .והיינו כדאמרן ,שאין
גי׳
1
ועד״ז ת ל ך עד אלף אלפים מדרגות לאין קץ עיד הנ״ל,
ש ״ ך ניצוצין/
א ׳ ש ב ש ם אדג״י ,ו נ ת ב ס מ ו
המזווג
המסכים.
,
במ״ש הרב בע^ף ל׳׳ב דף קפ״ח בסוף מ ד ת ה י ב ודעי
לאין קץ .אמגם תדע ,שאין בוגתו על המילויים רק על
בה׳ עילאה
אלפין ש י ש בה״פ
האור
ת ז ר י ע ענין
כ א ש ר נ ת ב ס מ ה ,ע״י ש ם אהי״ה
אות
לזווג כדי להשפיע ,אבל המ״ה וב״ן שאין להם
פ
פנים מסבירות
חשיכין.
רג
פ״ר גיצוצין ש ל
מ ג צ פ ״ ך מ ה עגיגם ב כ ״ מ * ( .
באורך
דפנים
דאותיות של ההויה
כאמור.
ולפיכך
גם במספר
מחשבים את המדרגה הז׳
בענף כ״ב בפנים מאירות ע״ש .שהמה נבחנים
*> ועיין לעיל• ענק ד• א ו ר ו ת טעמים ונקודות
עיקר גדרה של הויה
רק מ צ ר העוביות שבהמםך ,אשר הכתר יש לו
ניצוצות .ותבין מ ש ם כי
נחשבת
מסך דבחי״ד .ואו״א עילאין שהם ע״ב יש להם
מסך רבחי״ג ,וישםרת שהם ם״ג יש להם מסך
דבחי״ב ,ו ד ת שהם מ״ה וב״ן יש להם מסך דבחי״א.
ונויע אשר כל אחד מד׳ בהי׳ מסכים הנ״ל ,נבחן
לפי
1
תנין אותיות שהם
אלו הניצוצין הם דמיון
שבכאן שהוא
בחי׳
אלו הרפ״ח ניצוצין
הד׳.
או א פ ש ר שהוא
בחי׳ ב׳ שהם בחי׳ הנקודות שבנקודות היוצאין
מן העין שהם דינין ואיור חוזר ואור האחוריים
המאיריז בכלים א ח ר היותן נשברים שנתעלו
מהם
ונסתלקו האודות הנק׳ אדי וצ״ע•
ההיא ,שאלה
הם
מדרגה הז׳
כלולים תמיד יחד
בכלי ההויות
כינ״ל,
שם׳
אלא
בגדר המ״ה,
להיותה
חוץ מ ה ב ץ
שאין
משוס ,שמ׳־׳ה וב״ן
במסך אחד,
דכחי״א כמבואר לעיל,
נבדל להויה דבץ,
רפ״חניצוצין
אנו
דהיינו
במסך
מ ף כ אין גדר
מיוחד
בכל
מקום
שנבחנת
וזכור זה.
וזה
פנים מאירות
דד
ע<< החיים ענף לז,
ענף לז
זזה אמרו .הצד השוה שבהם הוא שהמדרגות
שהם'ממדרגה'הז׳ ולמטה כולם נפלו בבריאה ולכן
בשום חשבון אין אנו מהשבין משם ולמטה כלל
ענק
וכו׳ כי כולם גרועים מטנו וכו׳ עכ״ל .והואיכדאמרן/
מ״נ
ונמשכין
שנק׳ מדרגה ז׳ .הוא •עיקר גדרה של אותה ההויה.
ברחם
אור הפנים' שלה ,משא״כ אור האהודים דכל הויה
נוצר
המה בחי׳ הזדככות המסך שענין זה ,שור ,הוא
בכולם ,ואין .בהם הבחן לפי עצמם׳ רק .ע״פ אור
הפנים שבה כנ״ל .וע׳״כ אין הריבוע דהויוח .עולים
כאמור;
שיש
בכמה מקומות שאחורים דכתר ואו״א שנתבטלו
וא״כ
שירדו
לבריאה,
שענין הניצ-יצין
כדברי הרב
.כ י ,כבר
להוד
לעיל
ד׳ אורות׳ בסבת
לעיל
נתבאר
וענין אור אחוריים לחוד,
בענף ז׳ אשר
ההזדככות
מבחין
וההסתלקוח ,ואור
הרביעי הגרוע מ כולם שהיא בחי׳ כלים ,ה״ם הניצוצין
כל
מגבול
מגיד ל ד ת ולא כלל
הניצוצין
באחוריים ההם .ומזווג הזה יצאו אלו
׳
שהוא חולדה חדשה .והטה ודאי שנפלו להכלים
שבבריאה כדי להחיותן ,כי הניצוציןהאלו המה בחי׳
כלים ,כדברי הרב שם בענף ז׳ ,עש״ה ,ושמור זה.
־ובזה'הבין ,אשר כל אלו הרפ״ח
לא נפלו אלה להכלים ד ד ת כי בהראשים
כלים'אלא
שורשי
כלים:
כאור
דע״כ נבחנים
בלי ' כ ל י כנודע ,באופן ,שניצוצין
שנפלו מעיב
החסד הוא גוף
כלים
ירדו
דחכמה
בחסד ,כי
וגופא דאבא,
שבשבירת כלי
דאבא,
והיינו
כדברי הרב
דחםד
נפלו
משום דגופא
וגמר
בענף
האחוריים
כיב,
דגופא
דאבא הוא
בחי׳
ראש ושורש כלי מסורי הסתכלות א׳ ,ואין שום
קיום לאור בלי כלי ,דעיכ להסתכלות ב׳
צריך,
שממנו י צ א האור בכלי דחםד ,ואז נתקים גיכ
האור בגופא דאבא
שהוא השורש לכלי
דחםד,
כמבואר בפמ״א שם ,וע״כ כשנשבר החםד ממילא
נתבטל ג ״ כ האור מגופא דאבא ,משום שנשאר
בלי גמר כלי שלו,
ואין קיום
לאור בלי
שמלכו
כיי
בארץ אדום
קדושת
כנודע.
אל
מהם
כל
אלו
והנה
בחי׳ ה ג ו ק ב א ׳
כל
של
הנקרא
אש/
וניצוצי
א ד ם ני׳
ניצוצין
מהם
עש״ה ,ולפי״ז ,מובן היטב׳ אשר הניצוצין שנפלו
מתוך
צ ״ כ וז״ל,
ועלה למעלה שוב לא ירד ונשאר שם מטבור ולמעלה
וכוי ונתבאר שם
בפמ״א ד״ה אמנם ,ובפם״ם,
משום שהזווג
שהוא
נתעלה מפה
טעם
אל מקום
נקבי עינים ,ויצאו ע״ס דראש מעינים ולמעלה,
ובחי׳
התוך דהיינו החג״ת יצאו בכלים דאח״פ דראש,
ובחי׳
הסוף דהיינו הנה״י "יצאו מפה עד הטבור'עש׳׳ה.
התפשטות ב׳
ו ה נ ך רואה ,אשר זהו
הע״ס
דהיינו
דנקודיס ,ומיה •וב״ן דא״ק ל א באו בטקימ גופו
דגופא של הם״ג,
ולמטה הוא עלה למעלה מטבור
מטבור,
המוחין!
דם״ג הראשון,
אינם כלל
להיותם מתחילים
במקום
וגופא דם״ג נתעלה ונסתיים כולו למעלה מטבור דאיק,
ולפיכך נבחנים
בדברי הרב הנ״ל,
שהמה רק
דהיינו הע״פ דנקודים,
המיה וב׳ין דא״ק,
בחי׳ המילוי דנה״י
דכתר ,דהיינו הבחי׳ למטה מטבור דא״ק הפנימי עצמו,
אשר שמד ,המה מלבישים עליו ולא כלל למילוי דס״ג
דא״ק ,דכל א׳׳ק הפנימי נק׳ כתר,
לפי״ז ,נמצא פרצוף הכתר דא״ק,
כמ״ש שם .י אשר
שה׳ס הייה פנימאה
הפשוט בלי מילוי ,שיש לו ב׳ בחי׳ של מילויים .הא׳,
הוא מטבורו ולמעלה ששם ממלאים .אותו העיב והם״ג
עד הטבור
הב׳ .הוא
בנ״ל.
מטבורו
שהמה הם
ששם
ולמטה,
הע״ם דנקודים,
והבן היטב.
ואלה
מזווג הרשימו עם
דאבא הניל
דע״ב ,שהוא
גופא
אחורים
שנתבטל ,ודאי שנפלו לכלי
החסד
כדי להחיותו ,שבכה זה יכול לשוב לקדמותו לבחי׳
כלי לע״ב ,כמו שהיה בטרם שנשבר ,והבן היטב.
דם׳־ג
גופא
שהיא
החכמה
דרנ״ד ע״ב.
ו ע נ י נ ם הם /א ל ו
,שהם
דינין ו ג ב ו ר ו ת
מלכים/
הראש ושורש כלי מהםת״א ,וכלי דגבורה
מקיימת
זרק
.ה ה י א ואע״פ
-
בירר
הפסולת
ש ה ם ז׳
•מלכים.־
גופא
דאמא,
וכשנשבר
דגבורה נתבטל וירד נם גופא דאמא ,כדברי הרב
שם .ולפיכך ,הניצוצין שנולדו טכח זווג הרשיטו
באור דגופא דאטא
שנתבטל ,ודאי שנפלו וכלי
דגבורה להחיותה ,וניצוצין רט״ה דהיינו טכללות
זית עצמו נפלו לכלי דת״ת.
שהוא כולל
הג״ת נה״י כנודע .וניצוצין ר ב ץ לכלי
כמ״ש בסמוך
הףי
שנפלו
ואח״כ
ל ש ״ ך ע י ב ר .וכו׳ /כי ה ם ה מ י ן
והסיר
לאור
שחם ז״פ
ש ״ ך .וז״ס
הפסולת,
ודם
בעה״ש .והנה
כלהו .אתבדח
ניצוצי!/
ו ה ם ז׳
גופא
למטה מטבור דא״ק׳
הכלי
כנז׳ בפ׳ .פקודי
המחשבה
באופן ,שהע׳ים דנקודיס שהם בחינת מ׳׳ה וב״ן
שמהם
שהם.
לכן
שמתו/
ושוב ל א ירד למטה
הםת״ב שלה ,אשר משום זה נ מ צ א הכלי דגכורה
כדלקמן• ,אשר אח״כ ב ע ת התקון
כלי,
אמנם .האור הראשון שהיה כתחילה לטטה
דאמא ,נפלו לכלי דגבורה ,כי גופא דאטא ה״ם
ש ט ״ ג והים ׳ני׳
מתוך
'ועליית מ״ן,
• ועל דרך זח ניצוצין
.-כמ״ש
מהשבד״.
מלכים
והלק
שבא״א /וחלק
ה נ ק ב ו ת כולם/
להיותן
שהם-שכ״ה
הבינה
המלכים האלו /מציאותן
בחי׳
במחשבה/
והנה
שיז״א.
המוחין
שה״ס
ההזדככות והעלם אורותיו דגופא דם״ג ,ואומר שם ׳בדף''
בהי׳
המלכות שבאבא,
נתהווה-המ״ן/
הז׳
ושכר ועונש"
המוחין ה ם
המלכות
המלכות
רגליו
בחי׳
ממלאים אותו המ״ה וב״ן,
והבן
והם ל ע ו ל ם
כדי-
לברוא מלכים אלו
זה.
מהם
הם/
ונתבטלו
ו ה ט ע ם י הוא/
כוונתו
אל
כל
' נ ע ש ה מ ה ם ענין
ב ע ו ל ם ב ח י ר ה ורצון
והלק
אל
הסינים
:
איך
ה מ ל כ י ם יש מ ה ם חלק א ל
הטוב
מזווג
הם נבורות /והם
אותן המלכים/
באלה
נעשה
צמצום נה״י
וסוד התפ״ב דגופא דם״ג,
שמתו
ניצוציך
איך
וי׳
והענין
הדינין/
כנודע בכ״מ ,אמנם אור הג׳ שהוא הרשימו הכה
ת ת א ה ה ו א מ״ן/
הוא/
שאור דאחורים דכתר ו א ר א ,ודאי שלא ירד אלא
בענף ט׳׳ו שביציאת הס״ג והתפשטותו מטבור עד סיום
עד ההוא
המלכים
והנה
הטילויים הללו המה נמשכים טא״ק ,ובבר נתבאר לעיל
שהרי בל התפשטות הם״׳ג שםטבור
ו/
היתה
אמנם כל
ח ד פריםא ד א ת פ ר ס /ה נ ז ׳
כל המ״ן
ולהמיתן/
האצילות ולמטה
נוקבא-.ואות ו׳
כבר
וזה
דף פ״ט דיה ג׳ בחי׳ עש״ה .והנך רואה
מוח
מוח
בארנו
שיהיה
רשימו ',באור הב׳ שנק׳ אור אהודים ,עשיה .ולעיל
בפמ״א
שהוא
הקליפות/
הנר־לים אל הכלים מכח הכאה דאור הג׳ ,שנק׳
,
הוא
זכר/׳
עניני,
דס״ג הקדום.שנסתלק ,שיהיו נחשבימ משום זה למילוי
ונתבררו/יומן
שם
ב׳
עלאה
יודי״ן-׳שיש
לגבי ה ה ו א פריסא.
בחי׳
בכלל רפ״ח ניצוצין
הנשמות.
•הוא
והנה
ולא ירדו כלל לבריאה.
איך נכנין ע״ב ם״ג
הם
ממש
להתפ״ב צריכים ,שהמה המ׳״ה וכין,
הענין,
וי׳ עלאד! /מ ״ ה ויורדין
ועולין
ע ״ ב ם ״ ג ו כ ר :ואין להקשות ע״ז ,מהמבואר
מ״ן
יורדין מ ״ נ
ומ״ד.הנמשכין,
.סוד
א /כי י
פריסא
ב ד ׳ מ י ל ו א י ם ש ל ד׳ ש מ ו ת א ל ו שהם
שלג .כן .נ ״ כ מן
ה נ ק ב ה והזכר /מ ה ם
בינתיים/הוא
היטב.
מ י מ י נשארו באצילות
ומאלו
הולד
בזוהר,
מ״ד.לאשתו
שלד/.
שהם
וי׳ ,ת ת א ה
שבמדרגה הזי ניכר כל השינוי ממדרגה א׳ להברחה.
והבן
שלה.
בצורת
נותן.
המוח
ואלו
בחשבון כלל .וזה אמרו ,ולהיותם משונים במילויהם
לכן י נזכרים
מן
אמנם
כן אשר גם האורות דהס״ג שטפה ולמטה ג״כ•
..נסתלקו״ וא״ב גם הב״ח אותיות דמילוי המילוי
והנה .נודע./כי
המוח
מן ה מ ו ח ש ל
שהיא הריבוע דעשרת אותיות המילוי שלה .כבר
כל
מן
האשד!/
דהיינו החשבון דעשר האותיות דהמילוי שלה .שהוא
הד׳
מ ה ענינם.
.כ מ ו שהאיש
שקומת החכמה דכל הויה שעליו מראה החשבון
מילויים' ,דהיינו
פנים י מסבירות
דמיה
שירדו
וכו׳
לא
יוד
לכל
רמלבות
בע״ה.
דם״ג
אותיות
נפלו ־ יוד
אותיות
רק
מקום
נפלו
יודאותיות
עד
דם״ג
וכו׳ וצריך
כאן לבינה יתירה בענין הם׳״ג שלא נשאר ממנו
באצילות אלא ד׳ מדרגות הכתר,
שהוא
דאותיות
פרא
עץ החיים ענף לז
פנים-מאירות
רה
פנים •מאירות
ואותיות המילוי דהויה שלה ,בערך העיב ,א&ר
מלכים׳ עכ״ז ה ם י /א ל א ש ה ם ע״ד ז׳
אתת׳ כי הויח רבץ נבחן בסוד מערת המכפלה,
כמ״ש לעיל עשיה.
פ׳ פקודי /ש ה ם ז׳
שהים ב׳ החיץ :היד׳ והית ,הכלולים
בהויה
בסוד » q wמדת הרחמים בדין,
כם״ש
נשאר ממנו ששה מדרגות,
וצריך להבין היטב׳
הגרעון הזה שבס״ג
כלפי
העיב.
אשר הויה דם״ג הזו
והעני , ,דכבר ידעת
,
הים ראש הג׳ דנקודים ,שחים הישסרת שנתפשט
ייצא במקום החגית כנ״ל עש״ה.
היכלות א ש ר נ ז כ ר
כי היכל העליון כ ו ל ל
היכלות ו ה ם י /
גי היכלות /ותחתון כלול מ ב /וכן הענין
בכאן /שהם ז׳ מלכים ,והם י׳ ע׳׳ר הנ״ל.
והנה
וכבר נחבאר׳
רבץ
בענפים הקודמים .וזהו שנוטלת מהמ״ה
הפנים שלה,
בסוד
כמ״ש במקומו בעיה.
ובזה חבין ג״כ ,מה שאינו מונה מדרגה הב׳
דבץ .שלכאורה הוא תוספת בחי׳ ניצוצין יותר
בדף קניז דיה והמשיך ,אשר אוחו הבינה שבראש
דע״כ אנו מוגין בע״ב מדרגה ז׳ לבדו,
הב׳ דנקודים ,שנק׳ שם אמא עילאח ,היא עצמה
הויה ראשונה ,אמנם בסיג כבר יש להבחין ג״כ
קומות נבדלות בזווג כמו הע״ב ום״ג ,וא״כ אין
ונחפשטה למקום
יותר מבהויה
נבדלות להב״ן׳
שיצאה מבחי׳ הג״ר דנקודים
ז״ת דנקודים׳ דהיינו בתג״ת בסוד אבא
את אמא
לחוץ
בנה כמ״ש
אודות
הוציא
באדרא.
םאותו בחי׳ ניצוצין שניתוםף בו
דע״ב ,דהילנו המדרגה ה׳ כניל,
ה׳ וז׳ שבגי׳ ע״ג.
כי הוא
ממיח ,והוא ,כמ׳׳ש לעיל ,שמיה וב״ן
כאן כלל בחי׳ ניצוצין שיהיו
אינם ב׳
וע״כ אנו טונין
שהרי אין הגיצוצין גולדיס רק מזווג חדש ,כגיל,
שיש להבחין
איך אפשר שיהיה תוספת גיצוצות בב״ן
ועד״ז במיה,
וא״כ
גם
יותר םבםית .אלא כניל ,שהבין נתשב צד האחור
דאבא עילאה עש״ה .ותרע שזהו שנבחן בהגרעון
אותם בחי׳ הניצוצין ,שניתוםף בו שהם מדרגה
מבחי׳ הניצוצין שבם״ה ,אשר זהו הנבחן במדרגה
סיג׳
ג׳ שהוא החשבון והמסך דכלי רכתר שבו ,שזה
הד׳ כגיל.
והריבוע
שנחחדש ונפל בכלי דת״ת יותר מבכלי דגבורה
כי בהיותה בראש
אמנם מדרגה ה׳ שבמ״ה ,הרי היא נמצאת גיכ
ונתבאר שם,
רב׳
אשר אברה משוס זה
מדרגות
שהם:
דהויה
העליונות
עשרת האותיות
בתי׳ גיר
דמילוי
דמילוי ם״ג
שלהם דהיינו מדרגה ה׳ ו׳.
בגיר דנקודים׳ היתה שוד ,לאבא עילאה והיתה
לה שם ששר• מדרגות כמו לאבא .אמנם כשיצאה
לבר מראש נאבד ממנה
קומת החכמה
בחי׳
שאינה מקבלת עור מגיר ראבא עילאה
כנ״ל.
וקומת החכמה דםיג ,הם נבחנים בעשרת אותיות
בו גרר ההויה שלו ,שהוא מדרגה הז׳ שלו,
בכלי דגבורה ,מהויה דם״ג ,שהוא הראש והשורש
של המיה,
ועיכ
גם
דמ״ה ,נפלו בכלי
מהתפארת,
הניצוצין
דגבורה
כי זה הכלל
דמדרגה ה׳
החשוב
ביותר
אור
היורד
שכל
להתתתון לוקח בו מקום הכלי היותר זך׳ דעיכ
בהכרח
מן
הוא שגם
ירדו
הנה״י
נ י צ ו צ י ן זכו׳ :וחנה לכאורה יש
לתמוה ,הא כבר חשב הויה דמיה ,ונודע ,אשר
הויה דמיה כוללת חגית נה״י יחך,
וא״כ מהו
ההכרח שירדו ניצוצים מיוחדות מהנה״י ולשאול
כניל.
על מקום נפילתן .ותבין זה עם המתבאר בפםיא
שבישםרת הזה
וזה אמרו ,עם היות יוד אותיות רפ״ה גרועים
דף קם׳־ז דית וכאן אשר יש שינוי גדול בחג״ת
הוא רק בכחי״ב שהוא קומת בינה ,ולא חכמה.
במעלה מיוד אותיות דם־ג ,ע״כ בנפלם לא נפלו
ונהיי דנקודים מחגית נהיי דאצילוח ,כי החג״ת
נפלו
רק עד מקום שירדו יוד אותיות דם״ג למטה,
נה״י דאצילות באים תמיד מקושרים
במדרגה
ושם נתערבו ונתקשרו עמהם וכו׳ עכ״ל .והיינן
אחת׳ םשאיכ בנקודים אשר התנית נמשכו מבחי׳
כאמור ,דםשום שאין כאן שוס שינוי במדרגתם,
גופא והסת״ב דאו״א עי׳ ,והנהיי נמשכו מבחינ׳ת
ששניהם מדרגה הי ,וגם הטיה הוא הענף מס׳׳ג,
גופא והםת״ב דישסו״ת .עשיה.
והגבורה חשובה מת״ת׳ וא״כ ודאי שגם הניצוצץ
בהכרח הוא
המילוי שלה כנ״ל ,וזה שאבדה מחמת יציאתה
כאמור ,שענין התפשטות כח״ב
לעיל
ונתבאר
דם״ג
שניצוצין
לכלי דגבורה ,וצריך שתדע אשר ב׳ בתי׳ הסיג
נפלו לשם:
בחי׳ אמא עילאה,
הן
אשר כלי
דגבורה הוא הסת״ב וכלי שלה ממש ,והן בחינת
ראש חג׳ שנק׳ ישםו״ח,
כי שניהם בחי׳ בינה
אחת הוא כנ״ל.
ולפיכך צריכים להבחין בכלי דגבורה ,מה
שנתיסף בה
םכח
כלפי הניצוצין
ביטול האחוריים דישסרח
שבבר
היה שמה
מזמן ביטול
יש תמיד ערך ההפכי בין אורות לכלים,
ענף לד
דמדרגה ה׳ דמיה נפלו בכלי דגבורה ,ואינו נבחן
ככלי רת״ת ,רק מדרגה ג׳ שהוא התוםפח,
גדרו שהוא מדרגה ז׳ ,ששניהם בגי׳ ע״א.
ונשאר
ביועץ הרבה
עולים בשם,
סניצוצין דאמא עילאה׳
ולכן
אנו מוני ן מדרגה ה׳
ואינם
חישםוית שהוא חוית רסיג,
כי רק מררגח זו
הוא התוספת ניצוצין שנפלו
בכלי דגבורה ,כי
באמא עילאה
נשאר ששה מדרגות כמו באבא
סילאה כנ״ל .ואיכ לא נפלו ניצוצין כלל ממדרגה
ה׳ שהוא בחי׳ אור הגפש דחכמה דס״ג,
כניל,
אמנם בישםו״ת אשר לא הגיע אליו בחי׳ חכמה
דגיר כנ״ל ,א״כ נפל גם מדרגה ה׳״ שהם העשר
אותיות דםילוי סיג בצורתם ,והבן היטב.
וזה אמרו ,כאשר הניצוצין ?זוין במציאותן
ובמספרן ,נשארו שניהם במקום שנשברו ונפלו
העליונים עכיל.
והוא כדאמרן,
הניצוצין
שאין לחשוב
רכל הרח רק בב׳
ולהגדיר
בחי׳
הבחנות:
הא׳ ,הוא גדר ההויה בעצמה ,שהיא
גיכר רק כמדרגה ז /כניל ע״ש.
הב׳ ,הוא כה
שניתזםף סבחי׳ הניצוצין בערך ההויה שקודם לו,
רק״כ
לנו לבאר
שהיא
גופא דאמא עילאה ,כי הניצוצין דישסרת ודאי
אצל
גם
ע י ב הד׳ של ב״ן
ב מ ל כ ו ת וכוי:
ותבין זה
גיכ עם המתבאר׳ שאין למנות זולת הגרר של
החויה שהוא מדרגה ז׳,
וגם התוספת בחינות
ניצזצין שבו :ולכן הויה רבץ׳ כבר ירעח ,שאין
בה מדרגה ז׳ לפי עצמה׳ אלא ביחד עם המ״ה,
לחיותם שניהם באים מהזווג על הסםך דבחי״א,
דקומת חכמה שהוא ע״ב הוא ממסך דבחי״ג׳
וקומת בינה
שהוא סיג הוא ממסך דבחי״ב,
משא״כ מיה ובין המה שניהם יחד בחינת עים
היוצאים ממסך דבחייא ,וא״כ ,נמצא שמדרגה ז׳
דהויה דט״ה ,הוא הגדר של הויה דב״ן ג״כ ,ולפי
לבחי׳ אחור דמ״ה,
שהב״ן
נבחן תמיד
טוגדר
בחשבון רריבוע
האחור דמדרגה ג׳ דמיה
דפשוט,
ע״כ
שהוא בחי׳
מצד התוספת ניצוצין
שבו לבד׳ באופן שכל התוספת ניצוצין שנפלו
וזה אמרו,
ירדו ניצוצין ,כלומר,
שגפ מן הנח׳׳י
דיש בהכרח להבחין ב׳
בחי׳ במ״ה :הא׳ ,מצר החגית שבו
הנמשכים
סאו״א עילאין .הב׳ ,מבחי׳ הנד,״י.שבו הנמשכים
מישםז׳ת׳ כניל ,כי מרחק רכ בין־ ב׳ בחי׳ המיה
הללו כם״ש שם.
זזחו שמבאר ואומר ,והענין הוא ,כי כבר
ביארנו שיור אותיות המילוי דשם םיח של תית
עלו עם יוד אותיות דסיג למעלה ,ומתיראים שלא
יעלו ג״כ עמחם המספר שלהם וכו/
נגרר אתר האותיות וכו׳ עכ״ל,
שהמספר
ותבין זה
עם
המחבאר לעיל בפםיא ר״ד כריה הרי שנפלו יוד
אותיות דם״ג עש״ה כל ההמשך ,אשר
לפי זה
נמצא שבתי׳ ניצוצין דת״ת כלולים מגופא דע״ב
ומגופא דס״ג,
נמשכו מסיג
כי הניצוצץ
כט״ש
שם,
דמדרגה ה׳
שע״כ נפלו
הס
לכלי
דגבורה ,שהוא כלי דםיג ,ומדרגה הז׳ יש בת״ת
גם מצד העיב /וע״כ מדרגה הז׳ שהיה בו מצד
היותו גופא והםתיב דאבא נשאר בו ,ומדרגה ה׳
שהוא התוספת שנמשך רק סישםו״ת עלה לגבורה.
וזה אמרו ,והנה מתיראים אנחנו כי כיון
בכלי דת״ת נבחן כל ניצוץ וניצוץ לפנים ואחור
אשר צר הפנים דהניצוץ מיוחס לם״ה ,וצד האחור
שעלו אלו היוד אותיות למעלה ,שלא יעלה ג״כ
לבין ,וכל זה הוא משוס ששניהם באמת הויה
אחר
אחת
עמהם
המספר
שלהם,
שהמספר נגרר
האותיות
פנים מאירוח
רו
עץ החיים
האותיות שהם שורשם עכיל .כי כבר נ ח נ א ר לעיל
בפם״א דף קםיח דיה וזה אמרו׳ וקןךג דיה מפני,
שתיקון גדול נעשה בכלים דחג״ת מצד ישםו״ח,
שהים תיקון קוין שקיבלו הכלים דחגית בשורשם
ו ה נ ה ענין
ענין.הדבר
ענףילז
ברורם
ע״י ה מ ח ש ב ה
ה ו א כמ״ש/
המלכים /ה ם
פנים מסבירות
אלו
כי כ ל
בחי׳ המוחין של ה נ ק ב ו ת
ואלד,
המ דברי הרב בענף ליה וז״? ,הנה תבין היטב
1
כי אבא הוא בלילות א ד א ,והם הויה דע״ב ובי׳
ותראה ממקום אחר שאין כל וה רק ב ד ת של בל אחי•
מהם ,אך בג״ר של כ״א מהם הוא ט״ב אתוון ,שר :.
־ם
עש״ה .אשר משום זה נבחן הט״ה שיש בו מכה שניהם,
א ש ר גם ה ם נ ק ר א מ ח ש ב ה .ו ל ק כ א ש ר
די ,יו״ד ,ב׳ח,
הן מהעיב שהוא גוף האמיתי לו ,והן מהם״ג שקיבל
ה מ ח ש ב ה עליונה /ש ה י א ח כ מ ה םתימאה
אשר רק ה נ ח י !
ונמצא
אשר
ממנו התיקון קוים,
דמיה כלול• משניהם מעיב
זם״ג,
מדרגה
הז׳
והנך רואה
שהת״ת יש לו יחס אחד עם הגבורה ,הן
מצד
אבא הן מ צ ד אמא ,וע״כ כיון שהאותיות דמילוי
התלבשו
מיה שהוא מדרגה ה׳
יש פחד שלא ימשך אחריהם
בכלי דגבורה,
בחי׳ המםפר
גם
שלו ,דהיינו מדרגה הזי ,שהוא המלכות דהאותיות
ההם ,כיון שהם השורש להמםפר ,ונמצא שיאבד
מבנו גדר הויה דמיה לגמרי .דהיינו אפי׳ ההבחן
שבו מ צ ד אבא הכלול במדרגה זי .שהרי ה נ י צ ו צ ץ
הנופלים להכלים,
האלו
הם
הרשימו,
כבחי׳
המשיב אותם לקדמותם ,ואם יאבד הרשימו ,אז
לא י ו כ ל א ח ״ כ להתתקן.
וזה אמרו,
למעלה בתית
ז׳ .פי׳ דמשום
לכן
דברישא
שימלא מקום החסרון והסתלקות דשם ,ועיכ משם
שהע״ב דאותו הויה דהיינו החכמה שבו ,הוא מילוי של.
ולמטה ,מלביש אוחו פרצוף אחד הנק׳ מיה ובין,
נבחן
אשר פרצוף זה
דמטבור ולמטה
למילוי
דהויה פנימאה ,ממש כמו פרצוף.דע״ב,
שנבחן
פרצוף החכמה
דהיינו
וב״ן דאוחו הויה,
עצמו ,דהיינו מילוי של עשרה אותיות לבד ,אבל איגם
נחשבים צלל
דאוחו הויה,׳• ׳דהיינו
למילוי של הם״ג
למעלה מטבור ,וע״כ יש .כהויה דמיה ג״כ עשרת
למעלה
מטבור
דהויה•
מתחילים למטה
מטבור
דחייה
אותיות המילוי ,כמו כהויה דע״ב.
ובזה תבין
בכל פרטיות הפרצופין ,אשר
הויה דז״א יש לו תמיד אותם האותיות והמספר
כמו הזיה דפרצוף חכמה דאותו המדרגה ,באופן
דהויה דעיב ,אשר החכמה רה״פ
הללו
דהיינו
ועד״ז בה״פ דהויה דס״ג,
הם עשר אותיות
שהחכמה דה״פ
במילוי יודין
הז״א דה״פ אלו עשר
שגופא דס׳ג
פנימאה,
אלו,
הניצוצין דמדרגה הז׳ על מקומו,
הוא נבחן
למילוי של הבתר
מילוי השני של כ״ח האותיות דש״ג,״ והוא מטעם הנ״ל
שיתקשרו עש מספר מיה מדרגה
כי לא
הבהר ,דהיינו מילוי של עשרה אותיות,
רק
בן גם ה ט *
יהיה ג׳׳כ
וא׳,
אותיות במילוי יודין וא׳
נסתיים
כבר
וט״ה וב״ן
פנימאה ,ואיכ אינם מלבישים כלל ל « ג
ם
ואיך יחשבו
׳
למילוי דב״ח אותיות שלו ,אלא משום שםלבישים למטה
מטבור דהויה פניםאה,
שהמה בחי׳ החפ׳׳ב
דהיינו
ד׳ אותיות
שממלאים ומחזירים האורות
הצמצום שקרה בנה״י
פנימאה,
דהויה
לפיכך נחשבים עשרה אותיות ,דהיינו
ד׳ אותיות הפשוטים לבד,
הדן
הפשוטים,
כל הו׳ אין להם
רק ה מ י ל ו י . .׳ " ל
והבן היטב.
אמרו שש בדף קצ״ט וז״ל,
אלא
כנ״ל
אייי
עשיה'"/
והנה ,ה ד ח של אכא
דע״ב דיודיןי
הויה אי
והטעם בי כולם הס פרצוף אחד לבד ,שהוא ז״א דאנא
טשא״כ בגיר ,שבל אחר הוא פרצוף א ׳ עב״ל .דהייני
לעלוח אל הגבורה שהוא בחי׳ כלי מ צ ד אבא ובחי׳
וכן בה״פ דהויה דמיה ,אשר החכמה דה״פ הללו
ראש מצד ישםוית ,טשום דמדרגה הז׳ דמיה כבר
בדאמרן,
הם עשר אותיות במילוי אלפין ,יהיה ג״כ הז״א
דטילוי דנה״י דכתר ,ועיב
ה״ם מילוי דעשדה אותיות
ומשוס שהוא בחי׳
ע״כ
עשרה
אבא,
ונמצא
נכלל מגופא דאמא ,ואינו יכול לעלות אל כלי
דאבא,
ומשוש שהגבורה הוא בחי׳ ראש מ צ ד
אמא ,ומדרגה הז׳ דמיה ככר נכללו מניצוצי נהיי
דגופא ,שבאופן זה נשמרו הניצוצין דםדרגה הזו
דמיה במקומו,
והן מצד אימא,
הן מ צ ד אבא
• וכ״ז הוא מ צ ד שנכלל בניצוצי נהיי והבן• .
ענף לה
שאין
כל
זה
כ״א
הוא
מהם
פרצוף נבחן
רק
מהם
ט״ ב
תחתוניות
בז׳
אתוון
וכו׳:
גלגלחא,
של
כ״א
כי
שהוא
של
כל
הדה
וד׳ לבושיו ,שהם
ד׳ המילויים עיב ם״ג ם״ה וב״ן ,אשר ב׳ המילויים
ע״ב ס״ג
הוא
כלומר בג׳ פרצופין הראשונים כתר חכמה בינה
בסוד פשוט מילוי ומד״מ
המלביש
שה״ס זית,
כנ״ל.
אמנם י
לפרצוף הכתר
ההוא מטבורו ולמטה כנ״ל,
בז״א
דמדרגה
רק עשרה
אין בו
מילוי דכיח אותיות דמילוי המילוי׳
וכמו
בחי׳ החפ״ב מגופא דם״ג,
כי גם הוא
דהויה
נחשב למילוי דיוד אותיות דהויה דחכמה,
להיוח
צריך הזיא
דהויה דבינה.
שנעלמו
בחי׳ המילוי
והענין הוא
אורותיו
נתעלה כולו
היה
אחר
למעלה
ולמעלה ,ולפיכך הם נבחנים עד שם בטיב אתוון
מטבור,
דף צ״ב
שהם ד׳ אותיות הפשוטים דהויה פנימאה ,ועשרה
ולפיכך
אותיוח דטילוי ע״ב ,וכ״ח אותיות דטילוי המילוי.
דגויפא דס״ג,
אשר המילוי דע״ב
אין ה ד א
בענף ט״ו
נחשב כלל
לממלא אורותיו
כי אינו נ מ צ א כלל עמו
בטקום
פרצוף
אחד ,שהרי ה ד א מתחיל מלמטה מטבור דכחר,
חכמה ,ממלא ההסתלקות 'רגופא דהויה פנימאה,
וע״כ נחשב רק למילוי של ד׳ אותיוח הפשוטים
ממלא
והבן
והמילוי דמילוי,
שה״ס
פרצוף
שה״ם
כמ״ש הרב לעיל
בינה,
דהויה פנימאה לבד ,כמו פרצוף החכמה,
ההםתלקוח דגופא דפרצוף חכמה .ונמצא,שאין בחי׳
למקלה מטבור דהויה פניטאה נשלמת,
רק ע״י
כ׳ פרצופין עיב ם״ג הממלאים מקומות החסרון
שבו ,עד הטבור ,ש ד ם שם מ״ב.
אמנם טטבורו ולמטה דהויה פנימאה .ק צ ר
פרצוף
היטב.
ומספרם
ו ח ש בונם
כל
אחד
הם
הם ב מ ל כ ו ת
סור
מ״ב
כי
אחוון ה״ם בחי׳ הפנים דג׳ פרצופי כח׳׳ב׳ אשר
הריבוע דמ״ב אתוון אלו ה״ם האחורים,
בענף
כמ״ש
ז״א
הס פרצוף והתפ״ב
דאבא,
במילוי יודין
שלמטה מטבור דהויה
כמו
אין שם
פנימאה
אותיות דהיינו פשוט ,ומילוי ,ומרהיט,
מילוי של עשרה אותיות
דמיה
באמור,
וב״ן
לבד,
דהיינו
משא״ב
בחיי
אלא
מ*
ב
רק בחיי
פרצוף האחר
למעלה
רהייי׳
מטבור
פנע!«ה ששם ג׳ פרצופים מיוחדים,
שבל אחר ממלא
אורותיו ׳על גופא דעליון שנסתלק,
המה ט״ג
דע׳׳ב
אותיות ,שהם ד׳ דפשוט שה׳׳ס הכתר
ויוד דמילוי
החכמה שהוא
ובהאמור
והויה שנימאוי•
שלו שהוא החכמה וב״ח דמילןי מפו יצל
סוד ישם
הנינה,
שהמה
שאומר
בתחילת הענף.
נבין דברי האררא שאמרו
מ״ב,
ג ם י
שבשבירת מ ל י
הרעת יצאו אלף אלפין מארי דיבבא ויללה
שעמדנו עליהם
והנה
בתחילת הענף.
הח!£בי1
סוד
:
הרוחני ושורשו כבר נתבאר לעיל ,שה׳׳ם המסך שנתק]
בבלי מלכות בסוד הוווג דהכאה,
עש״ה,
שזםו״ה
כמ״ש לעיל
עיניך בריכות בחשבון
אותיי׳
על שער גי?
רבים ,כדברי הרב בענף ל״ר ,דף קצ״ט ,כי הזווג דאיי
העליון על המסך מבונה בשם
הרב לעיל בענף ה׳ דף ט•
הסתכלות עינימ,
ובשה״ק
העקודים בסופו בדף ט״ו ע״ב
ב׳ דא״ק
בפמ׳׳ס'
בסופו
ובכ״ט.
שמשום זה
ד
נתבאר לעיל
שאינו פוסק
הולך ונשפע בלי הרף
נמצא
טהנאצליט•
שבכלי
אשר גם האו״ח העולה מהמםר.
כמו מעין הנובע ,שזסו״ה הנ״ל
חשבון״
בררי
ש
בענף י ׳
על המסך
מכח הוווג גס הוא הולך ונובע בלי הרף,
ע״י אור העינים
בט*
ש
דרוש ב׳ דעולט
ועו״ש ב ף ליו
גם
שע״י האור העליון
מלכות הנזכר.
של
מהם:
האותיות שלו
דכיח אותיות
משום דהם״ג
דגופא,
שהזו״ן שה״ם מיה ובין
דם״ג
מטבורו
שזה
את הויה פניםאה
למה לא נבחן הזיא לבחי׳
מטבור דפרצוף הכתר ,ושוב לא ירד עוד למטה
יורה,
מלבישים
ונמצא
ואין להקשות
אבל
על ה ״ פ :
דשם מ״ב אחוון
ברישא,
אותיוח לבד ,כמו פרצוף החכמה דמדרגה ההיא.
בג״ר
פנימאד .הפשוטה בלי מילוי,
כנ״ל,
דה״פ הללו עשר אותיות במילוי אלפין.
,
ח
למילוי .דהויה פנימאה
הזיא דה״פ הללו בחי :עשר אותיות במילוי יודין,
יכול
נחשבין
ומילוי דמילוי ,אמנם הטיה וב״ן שהם ה ד ת דבל אחיי
פרצוף הבינה ,שהים כיח אותיות דמילוי המילוי
של נה׳׳י
הנה״י השאירו הניצוצין שלהם בת״ת ,אז נשטרו
יעיב ום״ג
לפשוט ,ומילוי׳
אינם נבחנים למילוי דמילוי• המילוי ,אלא לבחי׳ עשרת
ה״ם עשר אותיוח דמילוי הויה דיודין ,יהיה ג״כ
שכיל בחי׳ גופא דאטא
והנך רואה
אותיות דמילוי לבד ,כמו העיב דאותו ההויה. ,כי נטי
שבה״פ
עולין ניצוצין
וכו/
מפורש בדברי הרגי
שהנוק׳ מקבל
נתקן בה האויח
ונעשה ג י
עיניך״ בריבות׳,
בהמםך שלה,
בסוד בריכה ומעין,
גי
שה״
ס
שהולד
ומתרבה ,שזיס עיניך בריכות בחשבון על שער בת ר ג
כי
ה
י מ
ע<החיים ענף לד
פנים ״מאירות:
פנים:מסבירות
בענף ל״א וליב. ,יכטיש לקטן ויש ג״כ בחי׳ מספר
ד ב ר י ש א דע״ק ר צ ת לתקנה! א ח ר שנתקן
כמובא שש ׳ברברי הרב,
א ״ א בתיקונים שלה ואז יצא ה א ו ר שלו
ואומר כאן אשר המספר וחשבון רכל אחד ,ה״ם
בסבת אותם
דמ׳׳ב אתוון,
וחשבון
המלכות ראותו המדרגה.
וכן
ו י כ ן ב ב ״ ן :דלעיל מדבר רק
ב מ״ ה
מע״ב וסיג ,וע״כ מסיים אשר המ־׳ב אתוון
ע״י ׳ ה מ ע ט ת ה א ו ר
התיקונים!
שלד
שהם יי״ב מדרגות,
ל״ב את המיב אתווך,
רכל
פרצוף מכחיב האלו יש בו ד׳ מדרגות ,דהיינו:
והריבוע דאוחיגח ההם,
וחשבון דפנים ,וחשבון רריבוע ,ע״ש ,וכמו שמבאר
אשר משום זה ניכר בו כלהכחי׳ שיש בהפרצוף,
בפנדא
כמ״ש בפמיא דף קצ״ז ד״ה מדרגה עש״ה .וע׳׳כ
לפנינו
לתשומת לב
עש״ה.
ב ז ו ״ ן ד׳
וכן
פרצופים:
מדרגוח ,דהיינו כנ״ל׳
כלומר ארבע
שככל אחד
אנו
יתירה
בכל מקום
שמזכיר הרב איזה חשבון וגימטריא.
מג׳•
וצריך שתזכור ,מה שנתבאר לעיל ביפם״א דף
פרצופין העליונים יש בהם ארבע• ׳מדרגות״ פו״א
ומשמיענו
ותוכן־ ת דברים ,אשר־
כנ״ל
ראותיות וחשבונם
אשר הזית דכל אהד נחשבים רק לפרצוף אחד,
באופן
ונבחנים רק לד׳ מדרגות,
נבחן לששה עשר־ מדרגות,
שכל
דהיינו
כי שש נתבארו בשורשם.
זה המסך
המחתנןן -לםןד
רכל פרצוף
הזווג
פרצוף
דהעלאת הם״ן וירידת .הט״ר ,יש לו ב׳ שורשים:
י״ב מדרגות
'מסוד נקודה
כי
יש לו
שורש הא׳ דמעיקרא,
שה׳׳ם
והטעם
והבן זה ויתבאר עוד• במקומו.בע״ה,
שהמסך נק׳ בשם חשבון ,נתבאר כאן בםמיא
ש ה י א .משום שהיא שורש כל
ולעיל אות ז׳,
החשבונות הרוחניים ,ובל ההבחנות שבהם; ונתבאר שם
דהיינו
האחרונה מעשרת הספירות שבראש ,המכונה טה דראש,
ואח״ב בסוד הסת״ב
שהמלכות הזאת
ובה ער למלכות דמלכות
המסך
המכינה
מתפשטת .מינה
או.
טבור. ,ונמצא
שמתוקן־במלכות דמלכות״ינמצא המסך חלו; אחד
ממאה ספירות ,דהיינו המלכות ־דמלבזח :שהיא
ממלכות
העשירי
מע״ס דראש,
וכבר
דראש
דראש
ומלכות
החלק
חלק עשירי
וכ׳׳ו הוא בראש וגופא • דהויה פנימאה.
•־ ־
קינ״ח דיה ובתם בענץ שיך נ י צ ו צ ץ ורפ״ח-ניצוצץ
בענף ל״ב,
שער .בת רבים,
בםור הגימטריאוח,
צרייכין,
מהאצילות
רה״י,
לבי״ע שה״ס רשות הרבים ,וע״ב המלבות שבת .מכונה
המחשבה
בהחכמה ,מתבטאים ובאים
הכניסה
ויציאה
בחי׳ השער
אשר המסך דדאש הא׳ הוא בחי׳ אחד מעשרה,
המסך הבא בהזווג לצורך האצילות •דחפרצופץ,
וכבר נתבאר כל זה בענף ל״ב
שדרך• שם
ה מ ל כ י ם להחיות' ולקבל א ו ר ה ע ל י ו ן ! ו א ז ׳
כ ט י ט בענה״ק׳ שהחשבונות הם הגררים שבצורת
פנים דאותיות בצורתם,
כי המלבות נתקנה בסיום האצילות שהיא־
כ נ ו ד ע ! ועי״כ ה י ה י כ ח באלו
נבחנים ג י כ במ״ה ובץ .וכבר ביאר הרב בענף
ח
שנק׳ פרצוף הכתר .־
נתבאר לעיל• ׳שהע׳יכ וסיג • יוצאים
ומלבישים
'לגופא דפרצוף הכתר למעלת מטבורו,
שהסת״ב•
דעליון-נעשה
וא״ב
להםת״א ופה דראש אצל התחתון.,
אין התרבות מהסת״ב דעליון להסח׳״א בפה התחתון ,ונמצא
שעיקר התפרטות והתרבות החשבון יוצא
המדרגות,־ יבאופן,
בהיסת׳׳ב
שהמסך
בהגופיש
שבחשבון
של
מאה• •-,דהיינו
דהויה׳פנימאה נעשה לאהד מאלף אצל הפתזב
דע״ב ,ונמצא שנתפרטה ע״ש דראש ער לאלפים ,והסת״בדע״ב
בכח״ב דאוהו פרצוף ,שח״ס מ״ב אחוון ,וארבע
האמצעית ,שבה נעשה צמצום ראשון .ומשם לא
נעשה לבחי׳ הסת״א ופה דראש הש״ג ,ואח״כ כשנתפשט
מדרגות בזו״ן שה״ם עשרה אותיות כנ״ל .והמשך
יש רק כלי אחד לכל הע׳־ם,
ורק קו אחד יזה
פה דראש• הם׳׳ג שהיא כבר אחד מאלף ,ונתפשטה מינה
דברי הרב ־ שבענף זה ,כבר נתבאר באורך לעיל
למיטה מזה ,שהיא שורש למרח״ד גמור".,ושורש
נמצא המשך
בענף ל״ב בפט״א ,ומשש תדרשנו.
ב׳ ,יש לו טבור צטצום השני,
דא״ק ,ומכאן נתכלל נקודת המלכות בכלהו -־הע׳יס
ענף לו
ודע
בחי׳
כי
ה נ״ ל
גמורים:
כלל וכלל,
וכמו״ש
גבורות
דהיינו
בהיותם
אז מוגדרים
לפנינו,
החשבון
המלכות
רפ״ח
ניצוצין.
אשר תיקון הראשון הוא להם
שכ״ה,
ותיקון הב׳ שישיגו
זה
וכל
שבהם ועדיין אין בהם
עד שמשלימים
ודינין
עור בלתי תיקון
בשם
שישיגו החשבון של ש״ך,
של
שנעשה כלי לכל םפירה וספירה. ,נש..סור תיקון
א ל ו ה ר פ ״ח נ י צ ו צ י ן
וכו׳
הג׳
עליונות
להשלטת
תיקון היסוד
מנצפ״ך,
שנק׳
שחשבונם פ״ר ,כי אז נשלם סור החשבון שבהם
!
שה״ם המסך המעלה מ״ן
שנקרא
ומקבל מ״ד
חשבון ,כנ״ל בענף הקודם',שע״ז היה כל הכונה
וההכנה דשביה״כ ,כמ״ש כ״ז בפנינו בע״ה .וזה
אמדו׳
שאלו הרפ״ח ניצוצין הם גבורות ודינץ
כלומר
גמורים,
בלי
שום התחלה
של תיקון
כאמור.
שייך
ניצוצין.
אותו
ע נין א׳
וכאן
רפיח
וכט״ש
שהם ע נ ץ אחד ממש,
קוראים
אנו
ניצוצין
למטה:
ה כ ל הם
ואץ
לטעות
דע״כ טםייש ע״ז
כט״ש
למטה דהיינו שההפרש ביניהם הרחק מאד ,אמנם
מיש שהש ענין אחר ,משמיענו בזה עמקות גדול.
ולהכין זה,
צריכים לידע 'טקורם
כ ל אלו
החשבונות וגיטטריאות המובאים בענף שלפנינו
על בוריים ,דהיינו :ש״ך ,ורפ״ח ,ושטיו ,ושכ״ה,
ופ״ר דטנצפ״ך׳
כי הנדרים
שנעשה י בנה״י
היותר
מובהקים
בהחכמה
ג׳ הקוץ ישיא,
שכ״ז ה״ס שיתוף כרת היחטיס
ברץ ,ואח״כ עיי הזווג הנעשה אהד צמצום הב׳
ה נ ז /־ ם ש ס יצאו שמונת המלכים:
נהי״ס ,שנשברו,
דעת• ,חגית',
אשר כל מלך יש לו ד׳׳בח' -׳
,
ראו״י חויב תו״ש ,ו מ נ ח האו״ח,׳ הרויח כל בחי׳
מר׳ בחי׳ הנ״ל',קומה שלימה של ע״ם׳ .־ר״פ-יוד
הרי מ׳ ,ונמצאים שמונה מלכים .שבכל אחד מ,
בה״ ,הרי ש״ך בחי׳.
ונודע,
מאו״י לא נ2ל בלוש,
אלא
להשת״נ דש׳׳ג
ובה '•עד למלבות דמלכות,
אחר מעשרת אלפים •,בי גט המלבות דראש הש״ג • בבר
הוא׳•'אחדי מאלף.
הזה
שהחלק
לעשר
•חור ונתפרט
חלקים- ,נמצא בל חלק אחד מעשרת אלפים,
ואךןך־כך
הסת״ב
נתלבש
ואחד
מריבוא הנ״ל דגופא דס״ג
בכתר דב״ן
ונעשה
שה׳׳ס
להסת׳׳א־־ובחי׳ •פה דראש,
כתרי־הב־ין'
י
הנקודים,
ונמצא
בבהי׳ אחד מריבוא,
ואחייב כשנתפ^ט' לסוד הסת״ב
עשירית' ,י נמצא' שהיא עתה
המלכות דראש של
כמו
הסת״ב
דס״ג.
•ושוב
נתחלק'
לחלק
חלק אחד
בגיפא דכתר
ממאה אלף .והסת״ב דגופא דבתר נעשה הםת״א ובחיי
פה דראש בפרצוף ע״ב דנקודים
בחי׳
הנק׳ או״א עי׳• אשד
ונמצא שוו
גופא והשת״ב שלו• ה ו א -מ ל ך הדעת,
שמאורוח דהיינו
המלבות רפה דראש דע״כ שבבר .היא חלק אחד ממאה
כתוך
אלף נתפרטה שוב לעשרה הלקיש עד למלבות דמלבות,
הבלים ,ורק מאור חיזר לבדו הוא שנפל לבי״ע,
א״ב נמצא שהםת״ב דע״ב שהוא מלך הרעת ,כבר הוא
שנםתלקי
ונודע ',שאו״ח נגדר בשש ניצוצין ,ע״כ נק׳ שיך
הבחי׳ הללו בשם שיך ניצוצין׳ וזכור• .
•
והכך
״־
מוצא שע״ס דראש הא׳ דא״ק
גש נתבאר איך שיש
עשרה קומות של ע״ס בכל מלך ,וה״פ עשרה ,הם
להסת״ב,
שמונים קומות,
נתפרטו
עד שבמלך הדעת כבר נחפרטו לאלף אלפים,
בענה״ק,
וכבל קומה
נמצאים .ד׳ חבתי׳
דאו״י חו״ב תו״מ !׳.שורשיים ,ור״פ שמונים
הם
שאס
המלך
הזה
לא נתפשט
המלכיוח,
ונתבאר
גם בעצמו
אלא שהיה נשאר במה שקיבל טהע״ב ,דהיינו
מאו״א־ עי׳ - ,לא היה נשבר.
כעצמו־להסת״ב,
שבירתו,
גס הוא נתפשט
אמנם
יועבר על גבול האצילות,
שזה
היה
במ׳ש בפמ״א דף קש״ו עשיה.
שיך ,עשרה פעמים ל׳׳ב .ונתבאר שם ,אשר בחי׳
דהיינו־ י מבחי״ד דאור ישר,
מעשר
לעשר בסיבת המשך דהשתבלות ב׳ רכל פרצוף
והנה נתבארו ,ב׳ השורשיגי רכ׳ הצמצומים
שקרמו ליציאת הנקודים,
אחד
מאלף אלפים.
והנה
שבכל
ונחבררו ,ונקי׳ טוב ,טשוםהטיתוק רמדה״ר כנ״ל,
לא אתבריר,
אמנם כיל חבחי׳ שעליהם היה גם הצמצום
אלא שנשאר כבי״ע כטור ל״ב האבן ,ורק הט״ר
שבד׳ הבחינות
קיומה וקומה,
שהם ל״ב מלכיוח,
נתבררו ,שהש ט י פ
ל״ב
שהם--בחשבון רפ״חג
הראשון ,דהיינו בחי׳ הכזלכיות,
חויב תו״מ השרשים
שככל קומה וקוטה
מן
ותכין אותם הדברים ע״פ שורשם. ,אשר כל אלו.
הל״ב הקומות ,שנמצאים בשמונת׳ המלכים ,אשר
הבחי׳ שנשתתפו בטדה״ר בשורש הב׳ ,שהם כל
בבי״ע
בחי׳ הבלים שנעשה בט״ר ,שהרי צמצום הראשון
לא היה רק בהמלכות לבדה
כנ״ל,
ולכן
ונתבררו
עלו
עליהם היה .צטצום אי!
בבחי׳ ל״ב האבן
המה .שנשארו
טחוםר טיחוק דמדה״ר,
וע״כ
נקי' רע ,כי היו לשורש הקליפה והדינין ,כמ״ש
:
י
*
כ״ז
רח
עץ החיים ענה לז
פנים מסבירות
והנד,
נתבאר
שסוד
היטכ,
מלוכת הדעת
ה מ ח ש ב ה עלאה מוחא םתיטאה דברישא
נתפרטה
מלכותו עד לאלף אלפין ,ובל אלה הס כללות
כל הזי טלכין דמיתו ,כמ״ש היטב לעיל כפמ״ס דף קס׳׳ד
הוא
תאנא
דינא
גזירת
היותר
שבהם/
ואז
מובחר
ש ה ו א ב ח י שיש ב ה ם מ א ״ א /עלו בסוד
עיא ,המובא לעיל כתחלת הענף ו ד ל ,בלע בן כעור,
דתקיפין,
ד ע ת י ק א האיר ב ח פ /
ועי׳׳ז נ ב ר ר ו א ל ו
המלכים/
ד״הוגם .ובזה תבין דברי הזוהר באדרא נשא דף קל״ה
תקיפא
פנים מאירות
,
דבגיניח
מ״ן
מחקשרין יאלף אלפין מארי דיבבה ויללה עש״ה .והיינו
נשאר למטה.
והובררו /והשאר
בעור כבר נתפרטו
ו ד ע כי א ו ת ה ה ב ח י ש ע ל ת ה ב א ״ א
הספירות .לאלף אלפים וכיון שנשברו ונפלו לבי״ע היו
דיליה
כדאמרן,
מיבביס
מלכותו דבלע בן
שבסוד
שזה דזגמא למ״ש חז״ל שהיו
'וטייללין
,
הם
מיס
בחי׳
שבדיקנא
השערות
תחתונים 'בוכין ,אנן בעינין לםהוי קדם מלכא ,והבן ,וע״כ
כנודע /כ נ ז כ ר ב א ד ר א בתיקונא ק ד מ א ה
מכנה אותם הזוהר כשם אלף אלפין מארי דיבבה ויללה.
שהם
ובהאמור
ה נ ק ר א א״ל /א ש ר בו
תבין ט״ש כסכויש שער ה׳ ח״א פ׳יג ו ד ל ,
ש״ך ניצוצין הס דינין
נ׳ מלכים אלו
דכורין והם במלכות
דאבא .פ״ר דמנצס״ך הן גבורות נוקבין ובמלכות דאמא
אשר שכייה ניצוצין הם בנוקבא ובמלכוחשלר״ופ״רדםנצפיך
הם דכורין מז״א אלא שהז׳׳א נותן אותם להנוק׳ בסוד
הזזוג ביסוד שלה .אמנם הדברים
מבוארים
עיפ ה ד ל
ובפט״ס דף קס״ד ד״ה וגס ,אשר כללות ה ש ״ ך ניצוצין
כנ״ל,
ששניהם
>*מרו
במבז״ש
מכונים
הנ״ל
בשם
אשר
שיך
ובמלכות דאבא ,דהיינו בדאמרן,
המלכות.וגופא
ניצוצין הן
ךכורין
שהם בחיי התפשטות
ד א ד א עילאין ,שנק׳ ביחד אבא ,אמנם
פ״ר ניצוצין הטבונים טנצפ־ך ,שהמה סוד רפ״ח ניצנצין
הנבררים בלי סיגי• ,הטה נמשכים
מבחי' התפשטות
המלבות וגופא דאמא ,כלומר מבחי׳ המסך שכבר מזוכך
לבהי״ב ,וע״כ מבנה אוהס הרב גבורות נוקבין ,משום
שנמשכים מהתפשטות המלבות ובחי׳ גופא דאטא וס״ג
בנ״ל,
זב״ז אומר רק להבחין ביניהם משורשם,
בי
שערידדיקנא
חוברר
השיך
ניצוצין לפי תבונתם עצמם,
ודאי שהמה בולם
בחי׳ נוקבין ולא דבורין ,כמ״ש באן
ד.י«ב בפמ״א,
וזכור זה.
בע״ה.
הבחי׳ של
אשר
א״א/
היתה
ד א ״ א כנזכר! אז
הבחי׳
שבתוך
המלכות!
במקומה
למעלה!
אז ה ו ב ר ר ה
הזאת דבינה
הובררה
ובאשר
א ח ר /כי א ח ר
,
של ה מ ל כ ו ת ע ל ת ה .
ב ח י שיש ב ה ם
,
נתקן ד א ! הובררה
ה מ ל כ ו ת של ז״א
כי יוד עילאה הזא מוח זכר ויוד התאה מוח נוקבא
ואות ר בינתים הוא חד פריסא דאחפרס ,הנזכר בזוהר,
ויוד עילאה מיין דזכרין ויורדין עד האי פריסא
שהוא
ז ,ויזד תתאה מיין נוקבין ועולין עד האי פריסא וכו׳
,
עכ״ל.
דבריו אלו צריכים לזביר כל המתבאר בפם״ס
בענה״ק ובפמ״ם ט״ו וט״ז ,בענין ב׳ השורשים
ת ח ל ה ב ב ח י א ב ״ א /ואז עדיין ל א ה ו ב ר ר ה
,
המ״ן
,
זה מעצמו,
אלא שזה היה ע״י זווגים העליונים.
אשר מתחילה עלו כללות הש״ך לבדן ,אשר גם
מבחי׳ ל״ב האבן היה מעורב בהם ,משום דלית
לך נקודה שלא תהא כלולה
כמ״ש
בתברתה,
הרב בעער מרשב״י בראשית ובמבו״ש ,והזך שבו
עלה
ונחחקן
שנק׳ תמיד
ברדל״א
והוא
ובגבורה דעתיק,
בזצד״ק בזוהר ובדברי הרב ,וזים
שאין בא׳־א רק ט׳״ם וחסר מלכות ,כי המלכות
בגבורה דעתיק
הטמיר ונקלס
כמ׳יש במקומו בק״ה,
דא״א,
במוימ
אשר כ״ז הוא בתי׳ הזך
שעלה מל״ב בחי׳ האחרונות הניל והבן.
וזה אמרו
וחנה היותם מספד שיך
כאן׳
היא גי׳ שנדו ןכו/
גיצוצין וכו׳ ,כי ז״פ אדם
שיך בז״א עכ״ל.
לעיל
בםוף ענף ל״ר,
וזיל ,לכן אינם עולים בחשבון רק הניצוצין של
ד׳ שמות עםמ׳׳ב
אלא
שחג׳ בתינות ראשונות
דע״ב הם בחי׳ הפנים ,והע״ב הד׳
ובין כולם
הם רפ״ח ניצוצין,
אנו מזכירים בכל מקום
ולכאורה
הוא בתינת
בחיבורינו זה
אשר
עכ״ל•
׳
הדברים סוחרים למה שנתבאר בסיף
שהים ט׳ מלכים,
שבכל אחד ליב בחי׳ שבגי׳ רפ״ח,
כנ״ל ע״ש.
והענין ,כי כל עיקר שביהיכ כבר נתבאר׳
שה״ם שהופרשו מאור החכמה שנק׳ אצילות ובאי
של מעלה
א ו ת ה בחי׳
הובררו
מאליהם /ע״י ה מ ח ש ב ה
מהם /ולא
התחתונים/
היו צ ר י כ ץ א ל
שעל
ידיהן י ת ב ר ר ו
שטשטשים בבל פרצוף ,שהמה נמשכים מב׳ הצמצומים:
שמתוך זה נחלק
כ״כ ,א ב ל בחי׳ המ״ן של ה מ ל ) /ד נ ו ק ב א
כל פרצוף לב׳ פרצופין כי מראש עד הטבור הוא פרצוף
נשארו לבתי קליפות ודינין,
כי אוי
לפי ש ה ק ל י פ ו ת א ש ר ב נ נ ד ן אין ב ה ם כ ה
צמעום אי ,וצמצום ב׳ דנה״י דאיק.
ותדע,
שלא היה
דילה ,א ש ר ב ת ו ך ה מ ל כ ו ת הנ״ל.
ש ב כ ל בחי׳
מעשה
בשער מרשב״י,
לבחי׳ בינה וזז״ן שנק׳ בייע ,כם״ש בפמ״א כ״ב
והעני; /כי כ ל
ממנה/
זה מזה .ותבין ג״כ .אשר מה שטגדיר לןו הרב
שרפ׳׳ת ניצוצין נתבררו ול״ב
שמרשביי הניל ,שאומר שם
,
א
בעירוב טיב ורע יחדיו,
אחורים,
מן
כלומר בטרם שנבררו
ונקדים דברי הרב
ה ב ח י של ה ב י נ ה ! אז הבחי׳
ואה״כ
רפיה ,ול״ב הניל,
נ ת ק נ ו אוי׳א
,
כאש״
הש״ך שהם:
מורים שהם
וה׳ ניצוצין אחרים הם חדשות ,וסך כולם הם
ועלו בסוד מ ץ א ל ה ב י נ ה .י
שהובררה
ודם רע ,וע״ז תבין ששניהם יחד דהיינו כללות
ועלתה
נ״כ בחי זרן! ויצאו מ ש ם
ואח״כ היה בירור
וחנה נתבאר שהרפ״ח כולו טוב ,והליב האבן
באופן ,שהשט״ז ניצוצין הם ישנות של המלכים,
׳ ואח״כ כ א ש ר נ ת ק נ ה נ ו ק דז״א נ ת ק נ ה
מין מד .ענינס וכוי ואלו הס ב׳ יודין שבצורת
ולהכין
היה
ב׳ /ש כ א ש ר
ו ע ל ת ה שם ע״ד הנ״ל.
ענף לז
עגין
בירור
כ״ז בשער מאמרי רשב״י בסופו
שלו נחחקנה לסקלה ברדל״א ,והארתה נתתקנח
שב /ויצאו מ ש ם ועלו ו נ ת ב ר ר ו ב מ ח ש ב ה
בלל המלכים דנקודיס מ ל ס ,הם מוחין דנקכות ובטיש
תשלום הענין בענף הפמוך
ה ם מ ץ .ד י ל ר / .וע׳׳כ
ה ם דינין תקיפץ.
ואח״כ
שמספר ש י ך כשלימות אינו נמשך רק ממלכות דאבא,
בענף ל״ז ,אשר
כתר דעתיקא /נמצא
השערות האלו
לידע
שה״ס מלך הדעת כנ״ל ,ובמ״ש כפמ״א כענף כיב ,אמנם
ה ש ע ר ו ת ה ם נמשכין
ו ה ו א נ ו ק ב א לנכי
דהסתכלות עיינין ד א ד א עילאין ובחי׳ גופא ד א ד א אלו,
וזה
בלע
מ ם ״ ס ע צ מ ה כנודע! ו ה ו א ה ח כ מ ה ם ת י מ א ׳
אינם נמצאים זולת במלך הדעת ,שה״ס התפשטות המלכות
ע״ב ואבא כנודע.
מ ה ז ׳ מלכים /והם
יובב חשם /ואלו
עכ״ל עשייה ,שלכאורה נמצאים כסתירה למ״ש הרב כאן,
נ׳ עלמין/
באורך עשיה.
,
וכיד ע״ש,
דע״כ מכונה בשם מיתה,
החכמה הים אור העצמות
דכל פרצוף,
דע״כ
נק׳ אור הזה בשם חיה,
בנודע ,אשר הכלי של
הספירה הוא נק׳ חכמה,
והאור שבה נק׳ חיה׳
דכחבזו״ן המת כינויים דכלים ,והאורות שבהם
נבחנים כשם נרנח״י ,כנודע.
ומאחר
דנקודים הופרשו מאור החיה כנר שיצא
שהדת
מתיך
מיוחד וכן מטבורו ולמטה הוא פרצוף מיוחד ,בסויה ואנכי
דז״א( א ש ר ה ם ב ח י עשייה /ששם כ ל
האבוקה ,עיכ נבחנים בשם מתים ,כלומר שהםר
למשה
הקליפות /לכן ל א
ועם זה תבין ,שכל ענין
איש
איש
חלק ובסוד
האלקים
דחז״ל שדרשו בפסוק תפלה
אשר מחציו
ולמעלה
אלקיס ומחציו
ולמטה איש ,ועש״ה עניין התחלקות הזה בסוד הפרםא
ובסוד הטבור ,ונזכיר הדברים כקיצור ,כי מכח הצמצום
נה״י דא״ק עלה המסך שבכלי מלבות ובאה לכחי׳ נוק׳
דחכמה כי ע״ס דראש שה״ס הסת״א דכל פרצוף ,הנבחנים
בשם גלגלתא ועיניס ואח״פ ,אשר מקום המסך וחוווג
היה עד כאן רק כספי• המלכות דראש שנק׳ פה דראש
נמצא
,
עיקר ש ו ר ש
היה בה כה
ותוקף
לתקן
מ ץ ש ל ה ש ה י ה באלו
ו ל ב ר ר ה ב ח י ׳ של
המלכים /ל ס ב ת
היותן נתונים בעמקי הקליפות החזקים! ו ל א
ה י ה יכולת ב ה ם ל ב ר ר ם ע ד ש ב א א ד ה ״ ר
וע״י מ ע ש י ו ותפילותיו
היה
מכניע את
הקליפות
להם אור החיה עש״ה.
תיקונם של המלכים הוא להחזיר להם אורות ההם
דהיינו אור החיה ,כאמור.
זזה שמגדיר לנו חרב כונת חרפ״ח ניצוצין*
בשם ד׳ בחי׳ עיב שבד׳ חפרצופין ק״ב סיג מיה
ובין ,שאומר שהמה העיקריים וכל השאר נכללים
בהם ,דהיינו קל הכונה הניל ,כי רק העיב שבבל
פרצוף
עץ החיים
פנים־מסבירות
גם*א עתה ע׳יי עליה הג״ל שהמסך עלה מסה ונתתקן
כעיגים דראש שה׳־ס חכםה דראש וע״נ ירד הפה דראש
מדרגתו.
עד
שהיה
ככחי׳
כאן
אטנס עתה
הסת״א
שגתתקנו נקכי עיגיס ,לסוד הוווג דהםת״א לע״ם דראש
מנקבי עינים
שיוצאים
והע״ס דגופא וחג״ת
ולמעלה,
להסת״ב נמצאים םתפשטים מנקבי עינים ולמטה ,דהיינו
כאח״ס ,ונעשה הסת״ב בפה,
וקיבל לבחי׳ טבור .כנודע,
והנה הע״ס
בשם טבור.
והנה
דהסת״ב נקי תמיד
המתפשטים
והמה מתפשטים במקום
דםעיקדא,
בוה ,שהפה
דהכלי
לכהי׳ טבור ,ולמטה ,כבר
וםטבור
נמצא
ירד
שירד
מפה הזה
אין בהם אלא
ע״ם דסיוס,
החג׳׳ת דמעיקרא
הטבור
ולמטה נמצא
ריקן בלי איר.
נתבאר שמסור הוווג דצםצום
דרך נקבי עיניס ולא דרך
עד
למעלה
מטבור,
למעלה
שעלה
כמ״ש
מטבור
שוב
דםטבור
מ ת ב ר ר י ם חלק ה מ ״ ן ד נ ו ק ב א -ד ד א בירור
שנק׳ עיב דכל
גמור ,ואז ל א ה י ה עוד שם חורבן בעולם
להחזיר להפרצופין
ו ה י ה אז כ מ ו שיהיה בימי המשיח ב״ב,
כי אז כ ת י ב
חיותם
אלו ש ל א ה ו ב ר ר ו והם עדיין • ב ת ו כ ם /ו א ם
היו נ ב ר ר י ן ל נ מ ר י היה מ ס ת ל ק מ ה ם כ ל
חסרון חכטה שבשביהיכ ,כי שטוחא טורה
החיות /והיו מ ת י ם ל נ מ ר י .
חסרון חכמה ,וזהו המוגדר בגדר דשט״ו ניצוצין,
ע״ש ,ונמצא
בבחי׳ מ״ן! ש מ ה ם נוצרים ה נ ש מ ו ת ,כ נ ״ ל
גם בהחשבון ,שיורה ,אשר חםר ה׳ מחשבון ש״ך.
אשר ה׳ זו החסרה ,היא חםרה מבחי׳ ל״ב האבן
או
במקום הפה ,אשר
כמו בפרצופי א״ק
הנשמות הקרושות
שביס
הקודמים
שהיו באח״פ
הקליפות
מתתקניס הבלים
והנך
רואה אשר
דנה״י ג״כ,
מוכרח כל פרצוף
להמצא בב׳ מ צ ב י ם :מצב א׳ מעת לידחו ויציאתו
מאור העיניס.
אין בו אלא חכ״ד וחג״ת ער
אשר אז
הטבור ,ומטבור ולמטה הוא ריקן
עיי זווג שני מכח התעוררות
שאחיפ שבים לבחי׳
׳להפרצוף.
הנמש ביס
שורש א•
הקדום למין
ג״ר .ואו נמשכו גס אורות רגה״י
כנ״ל-,אמנם
ראותם
תדע.
רק בעת גדלותו.
והוא משום
בלי אור .ומצב בי.
שחסרו לו
האורות דנה״י
אינם בהפרצוף
בקביעות
בבנינו בעת לירה כנ״ל .וע״ב
וז״ש
כדין יבא משיח .כי ה ר י א ל ו בחי׳ ה מ ל כ י ם
הם
אשר
בס\ד תוספות
וע״כ אינם
ו ש ג כנ״ל .לבן
נבחן
שס
גדלותו
כקביעות אלא בעובר
שאינו מחובר
לפרצוף מיוחד.
כלל עם פרצוף הקכוע שמטבור ולמעלה,
שזייס רחז״ל
מחציו ולמטה איש .שה״ס איש מלחמה .כלומר שהאורות
אינם בקביעות .והבן.
צריך
לזכור כאן
ענין
שבכלים נמצאים
ערך ההפכי
העליונים
שהתחתונים
מתגלה
מתישב
המתבאר בפמ״ס בסוף ענף
שיש בין כלים לאורות
נגדליס מתחילה ,ובאורות
באים בפרצוף
מהאירוח
מתחילה.
כתחילה מתאורות.
בכלי
דכתר.
באופן
אמנם אור הנפש
ונמצא
ככר נתקן כאור ,וכלים התחתונים
אמנם
נטבע
ופעם ש י ש
הקלי׳!
באלו
זווג עליון
ובכל
א נ ו מעלין
תפילתינו ניצוצות ה ק ר ו ש ה שבו/
מ ״ נ ו כ א ש ר י ת ב ר ר ו ויעלו נ ם
א ש ר ברנליו! אז
יושלם
שכתר
דבלים
חו״כ תו״מ ריקנים,
אין כאן אלא אור
התחתון שבהם.
שם גקרא
הימים!
קץ
העולה
זמן ה ג א ו ל ה .
מ״ג למעלה!
כל
רגליו
יתוקגו
אז יהיה
זה! כי
אשר תוך מלכים אלו
ע״י הזווג זכר
עמהם
מ״ד
וגקבה! ו מ ב ׳ בחי׳
אלו
גוצרים ו ג ב ר א י ם
שצריך
בכל
אחרים/
לפי
שבזוונ ה א ׳ !
ולהעלותן ב ב ח י ׳
הגשמות.
וזווג
זווג
שאותן
כבר
נשמות וצריך בכל
מ״ן
נוצרו
זוונ
וזהו
מ״ן
טעם
חדשים
הראשונים/
בחי׳
מהם
לברר
וזוונ
מזיינו הנפש ,ועד״ז
להלן ,באופן שבחסר בה״י' דבלים
נבחן שחסרו בו ג״ר
הרוח מתיישב
ניצוצין אחרים! ולהעלותן בבחי׳ מ״ן ג״כ
דנה״י
אחרות
דאורות ,כי אור
בכלים דחב״ד .ואור הנפש בבלים דחג״ת .וכלים
ריקנים לגשרי כלי אור .אלא
כעת גדלות שנמשך לו
אור
להיות
נבראים
משם
נשמות
שה״ס הי .שחםרה בחשבון ל״ב
בחי׳ אחרונוח,
הארה ונעלמה .גו
וכאשר
ואז יתחברו
ניצוצין כאמור• שזה יורה על העלם הדין שבהם,
בגבורה רעתיק שמכונה זה בשם בוצד״ק ,עש״ה.
לגו מ כ ל
ש צ ר י ך ל ב ר ר ם משם!
הש״ך ניצוצין,
הניצוצץ
עגין בחי׳ מ״ג! ה ם ע צ מ ם ה ם ה ג ש מ ו ת
הקרושות מ מ ש
מ״מ
המה נבחנים רק לשט״ו
אחרונות׳ שעלו נעלםו ברדל״א ,והארתם נתפשט
בחי׳ רגלים!
ה ג ש מ ו ת /א ש ר גפלו ע ר שם/
ובזה חבין ,ראע״פ שעולה למ״ן מכללות
בבחי׳
להתתקן
שהוא
ע״י
שלא יחאחזו ויערכו רע בטוב,
ונחבאר לעיל ,אשר גם בחי׳ ז״ך דל״ב בחינות
ה ז ה ! אז י ב א משיח! וענין
ה ו א בעשייה,
פעם
ה ג ק ר א ק ץ הימין! וכגגדו בקליפה! א ש ר
ולמטה שהאורות האלו באים לו כחידוש בעת
ההוא
א׳
וער
אשר מטבורו ולמעלה .ששם מתוקנים הכלים
כקביעות .ולא יחסרו ולא יתמעטו לעולם .אמנם מטבורו
להיסך
אדם
מראשו
רגליו!
כל פרצוף על הטבור ל ש נ י ם :
דחז״ל מחציו ולמעלה אלקיס ,בלומר שהאורות נמצאים
שנגזרה
כםיש במקומו.
יסתיים גלותא
דרנ״ח
ו ש ם ה ו א סיום ה ק ד ו ש ה ! ש ה ו א ה מ ל כ ו ת
כאור מתחילת לידתם .הוא נבחן לעיקר הפרצוף ,שז״ס
*הנפש
שהבונה
על ה׳ הנ״ל
בסרה ורגליה
ב מ ש י כ ו דרנלין ב ר ג ל י י
בנינו ולכן הוא בו בעובר ושב ,ולא בקביעות.
אנו טחלקיס
בע״ח בחחילת שער התיקון ,גזר והעלה .מ״ן
בלי אור כלל /כרי להעלים מדה׳׳ד מן התיצונים
אלו
אמנם
פ׳
הנ״ל ,ולא עלה אלא בחי׳ ז״ך ,וה״ם דברי הרב
ע׳יב כ ד
נבחן הפרצוף שמטבור ולמטה לבחי׳ תוספת ולא מעיקר
ט׳
פקודי
שבהאורוח ,מוגדר בד״פ ע״ב שהם רפיח .כנ״ל,
יורדת מות ,וה״ס ארץ גזרה ,ונשארה ע״כ חרוב
אדם
ולפיכך
הקליפות ש נ ק ר א מ ו ת
תתבלע ותתבטל לנמרי.
ובאים
סיום רגלין ,ובזה
וימותו
ה מ ו ת לנצח! כי
למקומם הקרום מפה עד חטבור ,ואו יורדים אורות דנה״י
,
וגדר החסרון
אמנם צריף להבין מאד ענין שט״ו הנ״ל.
דאור הישן
ירד
מכח צמצום כ ,
דהיינו בגדר החסרון שבהכלים.
על
ל צ א ת מ ש ם ועולין
ונתבאר
ובאים
והיינו
ג״כ
רפיח ,דהיינו החסרון שבאורות שנק׳ חיה כאמור.
שם אשר לתיקון זה מתעורר שורש הקדום
למקומם
שאומר כאן הרב ,והוא בםו״ה שט״ו העם ולקטו
ולקטו ,בשטותא דגרטייהו.
ו י ת ב ט ל ו • .וזהו ב ל ע
הקדוס
דשטיו
כ ל ה נ ש מ ו ת שבגוף /כי כ א ש ר יכלה כל
ולמטה ריקנים בלי
מטבור עד
ובזה חבין גיכ ,הגדר
ניצוצין
בחי׳
ב ת ח ל ת ה ד ר ו ש ! ל א יהיה עוד חיות א ל
למץ,
בשם ד׳ פעמים ע״ב.
שזים דברי הרב בסויה מרחפת ,שאומר שרומז מת
דראש,
בענף י״ד,
ואן יורדים אורות דחג״ת
שמחו ,וע״כ מכנה אותם
כטו שאיתא בזוהר שטות סיג ,וז״ל ,שטו העם
שנשארים
ויורד למקומו
כעיקר
ה ו א בחי׳ ה מ ץ
הכלים
הקדום
פרצוף
שצריך
נמצא
של הפרצוף ג״כ ,וחוזר המסך דנקכי עיניס
1
בלע
הקליפות /א ש ר
ה מ ו ת לנצח /שהם
אור,
האח״פ לבחי׳ ג״ר וראש,
פרצוף ,דהיינו קומת חכמה שכה
הוא
אור החיה,
בי ,שיוצא האור
פה
לא
הקליפות והיה מחזיר זו״ן פב״פ /ואז היו
פנים מאירות
וזהו ענין אין בן ד ו ד ב א ע ר שיכלו
אור הזה שאינו יכול לבא מטבור ולמטה אלא שנסתיים
הרב
ענף לז
.רט
חדשות
אמנם משם נחפשט
הרב
בינה ,כמ?ש
אוחה
לקמן
דהאי
בשם הזוהר׳
בוצינא דקרדינותא גניז גו מעזי דאמא.
והנה כבר ידעת ,אשר כל פרצוף עליון
מברר לו חלקו מאותם השט״ו ניצוצין׳
חלק הטוב
שנק׳ רפ״ח ניצוצין ,והנשאר
שאינו שייך לו,
הימנו,
דהיינו
מה
דוחה אותם י לפרצוף התחתון
מכונה
וחדע ,אשר זה הנשאר מהעליון
תמיד בשם ש״ך ניצוצין ,והיינו משום דבוצד״ק
דפרצוף העליון ,שדחה אוחם הניצוצין להתחתון,
גם הוא מצטרף עםהם בחשבון ,כלומר ,שהארחו
דשורש הדין דבוצד״ק מחלוה עםהם.
וזה אטרו,
שהשט״ו ניצוצין הם ישנים.
פי׳ הם מכללות השט׳׳ו ניצוצין
העליון למ״ן,
של חלקו
שעלו לפרצוף
והעליון .בירר לעצמו בחי׳ רפ״ח
כנ״ל/
מעורבים טוב ורע,
ושאר הניצוצין
שנק׳ ג״כ
במו שהם:
שטיו ניצוצין,
כלומר /אשר עדיין לא נברר מהם חטוב שחוא
:
רפ״ח כנ״ל ,שדוחה אוחם להתחחון ,נבחנים שהם
ניצוצץ ישנים ,כלומר ,שעלו מכבר מן בייע להעליון
ואותו ההארה מבחי׳ הגבורה
ובוצד״ק דעליון
המחלוה עמהם ,המה נק׳ ה׳ ניצוצין תרשים.
וזח
פנים מסבירות
רי
עץ־החיים ענו* לח
אור דגשמה ,מתיישב אור דנשםה בכלים דחב״ד .ואז
יורד אור הרוח למקומו לחגית ,ואור הנפש יורד למטה
מטבור לכלים דנה״י.
והנה נתבאר ,אשר כל פרצוף מתחלק
לשנים :הא׳
הוא פרצוף הקבוע ועיקרי שיש בו מעת לידתו.
הטבור .והכלים דטטבור
דהיינו ראש ותוך דבלים עד
חדשות! ו כ ן
זווג וזוונ.
בכל
לענינינו! כי כיון שא״א
דגוקבא
אלא
דז״א
פנים מאירות
ונחזור
ט״נ
התחתונים,
מברר
ו כ מ ש ״ ה ו א ד ם אין ל ע ב ו ד א ת ה א ד מ ה !
ולמטה חשכים אז כלי אור .ובענין האורות יש לו רק
ולכן יצאו זו״ג אביא! כי אם היו ח ו ז ר ץ
דרוח מתיישבים בכלים דראש.
באחוריים
רוח ונפש אשר אור
ואור דנפש בכלים דתוך עד הטבור .ואור דנשמה שהוא
חסרים לו בפרצוף הזה ,באופן שטבחי׳
אורות דג״ר
הכלים חסר נה״י וטבחי׳ האורות חסר אור דג״ר .ואין
פב״פ! היו הקליפות
וג״ר שהיו
ומשיב אורות דנשמה
ל א היו מ ב ו ר ר י ם לכן
לכלים דראש ,ירד משם אור דרוח למקומו לחג״ח .וכן
אור הנפש ירד
נתחדש כלל
עתה היו
םחג״ת ובא למקומו לנה״י .והרי שלא
אלא האור דנשמה ,אמנם משום שעד
נחשבים הנה״י
חחשכים כמו
שאינם כלל
בפרצוף ,כי כלים כלי אור אינם ראויים לשוס תשמיש,
ע״כ ניכר החידוש
ביותר בכלים מהיי,
שעחה חזרו
לתחיה ממש ,והבן ההבחנות אלו .ולא תתבלבל בזה
שלפעמים מוכא ענין פרצוף התוספת רק בבחי׳הטטבור
ולמטה .ולפעמים מוגדר רק בענין אורות דחב״ד .והיינו
ע״פ ההבחנות
הנ״ל
ההפכיים
שבין כלים
לאורות.
זזכוד זה.
ובזה תבין מיש הרב כאן בענףל״ו שענין הויה דע״ב
ם״ג שאנו מכנים לפרצוף .אין זה נאמר רק על
בחי׳ ז״ת דאותו פרצוף ,אמנם הגיר דאותו פרצוף נקרא
בשם מ״ב אותיות עשיה .ותבין זה בהאמור אשר עיקר
הפרצוף הוא מה שיש בו מעת לידה דהיינו בחי׳ נפש
רוח שבהפרצוף שנק׳ זו״ן .ועיכ כשאנו קוראים ומגדירים
לאיזה פרצוף בשמו :עיב ,או ם״ג ,או מ״ה ,או כין,
אין הבונה רק על בחי׳ פרצוף
הקבוע ,דהיינו הזו״ן
דאוחו פרצוף ,אמנם בחיי הפרצוף התוספת ,שהם אורות
דג״ר הבאים לו בעת
גדלותו וגם שלא בקביעות זה
אינו נכלל בשם ע״כ וכו׳ רק
בשם ם״ב אותיות :ד׳
דפשוט ,ויוד דמילוי ,וכ״ח דמילוי המילוי .והוא משוס
שאינם
אמנם
בקביעות
בהפרצוף,
אלא בעובר ושכ כנ״ל.
תזכור שהפרצוף הקבוע נק׳ זו״נ הוא רק בערך
האורות,
משא׳יב כערך הכלים נק׳ כח״ב חג״ת וחסר
נה״י ,כי אור דז״א מתישב ככלים דכחיב ואור דנוק׳
בכלים דחג׳ת ,והנה״י ריקים וחשכים לגמרי בלי אור
כנ״ל.
ובזר־,
הוכרחו
שמעורבים טוב ורע כאמור
וכן זה הפרצוף מברר מהם רפ״ח
ענף לח
בתחלה
ועיכ נק׳ השיריים ההם ג״כ
ונמצא
הראויים לו׳
בשם ש״ך,
כ י ה ם ש ׳ ׳ ך נ י צ ו צ י ם אחרים
ב נו ק בא:
אשר כל
בחי׳
כבר
הניצוצין
לעיל׳
נחבאר
דמ״ן דכל פרצוף
א ו ד י ע ך ד ר ך קיצור! כי כ ל
ופרצוף םה״פ ,מוגדרים בשם שיך בהיותם קורם
שנבררו מן ה ד
ואז
בחי׳
מ״ן
מ ל כ י ם ועולים ע ד ה נ ו ק ב א עליונה! אינם
ראויין להצטייר לעשות מ ה ם בחי׳ ו ל ד
ובשם רפ״ח
הבירור,
היינו אחר הבירור,
נבחנים בשם שכ״ה ,כמ״ש בפנינו.
אמנם עני!
ריפ ע״ב שהם רפיח ,יורה על עת היוחם בבי*ע<
בטרם שעלו ,שהם שם ־בסוד מח׳ רפ״ח בחסרון
ע ד פ ע ם ב .ו ב י א ו ר הענין ה ו א כ ך ! כי
אור החיה כנ״ל ,שהם בחי׳ גבורות ודינין גמורים
אצלינו כי מ ץ ד א ו ״ א ה ם
וכט׳יש במבו״ש שער ה׳ חיא פ״ב ,וזיל ,וכפי
זו״ן! ש ה ם הבנים ה ר א ש ו נ י ם שלהם .נם
באוחם
,
הנה נתבאר
א צ ל י נ ו כ י כ ל תפלותינו וכונתינו
נתבאר
ה ם ל ב ר ר ו ל ה ע ל ו ת הניצוצין ש ל ז ׳ מ ל כ י ׳
שמתו! ש ה ם רפ״ח ניצוצין! וע״י תפלתינו
א נ ו מעלין ה נ י צ ו צ י ן ה א ל ו ע ד יםוד נוק׳
בבחי׳ מ״ן! ו נ מ ת ק י ם ו נ ת ק נ י ם ש ם
דז״א,
כי יורדין מי׳ד במקום
ו מ ב ׳ בחי׳ א ל ו
נתבאר
ה ה ו א ש ע ל ו מין
הכלים ,כן הניצוצין של הסיגים היוצאים מהם;
הם ש״ך
ניצוצין
דוגמחם.
כאמור,
והיינו
שהשיריים הנדחין להחחחון מוגדרים חמיד בשם
שיך ניצוצין.
וע״ש עוד בפ״ג ,וז״ל ,כי בכל בחי׳ ובכל
מדרגה חוזרים ומתבררים השיך האלו עד סוף
שאין
העשיה ,עד שנשאר מהם סיגים גמורים
כי אין ב נ ו יכולת
שג׳ בחי׳ יש בםוד הטין :אורות ,ניצוצין ,כלים.
ניצוצין בפעם א ! כי
רמץ׳
לברר כל הרפ״ה
,
א ם ה י ה כן כ ב ר ב א משיח ודר׳ מתקיים
ב ל ע ה מ ו ת ל נ צ ח כ נ ״ ל ! א מ נ ם ב כ ל תפל׳
ותפלה כפי כוונת
ה א ו מ ר ה וכפי זכות
הזמן א ש ר א ז נ א מ ר ה ה ת פ ל ה ה ה י א כ ך
מ ת ב ר ר י ן שיעור ק צ ו ב מ ה ר פ ״ ח
ניצוצין
ע ד ש נ מ צ א כי ק ו ד ם ש י ב א מ ש י ח יכלו
ויונמרו כ ל ה ר פ ״ ח
ניצוצי; להתתקן.
זולת מ ה
וכל המדובר
אמנם
והוא
שבכאן ,הוא רק בניצוצין
בחי׳ האורות והכלים דמ״ן ,יח׳ בענפים
הבאים בעיה.
בחי׳
הרחמיםהמשותפיןעם
ה ד י ן ש ב ה וכו׳ ,נמצא ,כי ההיג הם
ה׳ דין טתפשטים ער שיך וכו׳:
דהיינו כנ״ל,
שיש בה שטיו ניצוצין ישנים ,שהם מכלליה
הש״ך ניצוצין שעלו מבי״ע,
ועוד יש בה חמשי׳ .
ניצוצין חדשים ,הנמשכים מבוצד״ק
ש א נ ו אומרים!
שהמין א ש ר בז׳ מלכים ה ם בחי׳ ה נ ש מ ו ת
תכין מה שמגדיר הרב כענף כ״ג את השם מ׳יב
אותיות שהוא רק בבחי׳ זו״נ בהיפך מ״ש כאן
ב ד ר ו ש ג׳ ו כ מ ״ ש ב ד ר ו ש
כנזכר בע״ה
םנץ ש״ך ניצוצות של אור
נ ע ש ה צורת הולד .נם
בדרוש א׳!
ו ד ע כי
שישנם
בהם תועלת שהם הקליפות ,עכיל .וצריך שתדע
ה ג ה גם ה ע ו ל מ ו ת העליונים ה ו ב ר ר ו מ ש ם
שהוא בחי׳ גיר ,בי שם המדובר ככחי׳ הכלים ,אשר
ודוחה אוחם
עד״ז.
אביא.
הנסש השייך להם .וע״כ עיקר החידוש נאמר עיפ רוב
עיקר החידוש הוא בהנשמה ,כי מתוך שירד אור משמה
הים ש״ך ,כשביל
להתחתין
לישאר
החשבים שהיו לו
על הנה״י .שנק׳ פרצוף נה״י החדשים .ואע״פ שבאמת
לעצמו מהש״ך ניצוצין,
שאינם ראויים לחלקו
ה״ם רפיח ,והשיריים
וכו׳
חסרים לו .ונמצא
מאים ב״ה .אמנם ביון שבסיבתה מרויחים הנה״י את אור
דהיינו
ש ל ה נ ק ב ה ! ל ר ו ב תקפם כנ״ל! כי עדיין
הבא לו בגדלותו בסוד תוספות כניל .ונבחן ע״כ שהוא
שבאמת עיקר החידוש הוא על אור דנשמה שהגיע לו
עכיל.
כדאמרן ,שמד ,שהעליון
והשיריים שלא בירר רוחה לפרצוף היותר חחחין
לו אלא אורות דז״ת שנק׳ רוח נפש .ופרצוף הב׳ הוא
משלים ומאיר להפרצוף בחי׳ נה׳י
גאחזין
וזה אמרו,
ניצוצין וכאן קורא אותם רפ״ת הכל הוא ענין־אחי
להתברר
ע״י
אעיפ ששם נראה שהם שיך
דגניז גו
בה״פ
אמא ,שיחד הם ש״ך ניצוצין ,המרומזים
דין שבה׳ שמוח אדני .וכבר נחבאר לעיל שםור
בוצדיק ה״ם בחי׳ חזיך מל״ב בהי׳ אחרונות׳
דהיינו הנמשך מנקודה דצמצום א׳ ,כם״ש לעיל
באורך.
עיקר החסרון כריקנית האור לגמרי הוא נבחן בטטבור
א׳! אמנם א ה ד ש נ נ מ ר להתברר מחלק
המדובר כערך האורות,
הם
שורש כל הגבורות והדינין דמעיקרא .פי׳ משז״ע*
היוצאין מ ע ו ל ם אצי׳
שורש
ולמטה שנק׳ זו״נ ,אמנם כאן
ע״ב-גכחן בחידוש הגיר ,כי זהו שבא בכחי׳ תוספות
ממש ,כנ״ל ,והבן זה היטב כי א״א להאריך יותר.
המחם^ר
מכל
אותיות
האמור ,אשר עיקר גדר שם מ׳׳ב
הוא על הפרצוף הבא כתוספות
בעת גדלות .שבערך הכלים נק׳ תמיד נה״י חדשים או
זרז עצמן! אז מד,
בחי׳ ש ל ה נ ש מ ו ת
כנודע!
לחנה
זו״ן דגדלות ,אמנם סרצוף הקבוע מעת לידה הוא אינו
מכונה
כשום מקום כשם
מ״כ ,אלא
באחת משמות
עסמ״נ
שנשאר להתברר
יתברך
והבן ז ה מ א ד .
הזוונ ה ר א ש ו ן ש ה י ה ב ע ת בריאת.
ה ע ו ל ם ־היה ע״י
נס בבחירתו
הפשוט!
כ ם ״ ש בזוהר
וברצונו
פ^מים
וזה אמרו ,כי בוצינא דקרדנותא ,הים בחי׳
הראשון שמצד צמצום הא׳ כנ״ל .שהם
הכל ,אלא מתוך שנמשכים מעילא לתחא ,דהייני
מגבורה דעתיק כנ״ל׳ ע״כ נק׳ ה׳ ניצוצין חדשותי
כניל,
המתתכרים עם שט״ו ניצוצין
הישנים.
ועושה אותם במספר ש״ך ,וע״כ נבחנים למרת
הדין.
וזה
•
s
עץ החיים ענף לח
פנים.מאירות
וזה אסרו ,ונשאר אות ראשונה דאדני שחוא
א /והוא בחי׳ הרחםים הםשותפים עם הדין שבה.
ואות א׳ זו מורה על שם אהיה שהוא רחםים
עכ״ל .פי׳ כי אהיה הים הבינה ובחי׳ מסך
דבחייב שהיס הרחמים ,כבענה״ק ע״ש׳ וחנה ע״י
ה׳ אורות אלו .מתבםמין השיך דינין רנוק׳ בסוד
שיחוף הרחמים בדין .והנך רואה שגם ה׳ אלפין
אלו הם בחי׳ מסך שה״ם עוביוח ,אלא משום
שנמשכים טאטא ,ע״כ מבסמין מרה״ר דש׳׳ך
דנוקבא.
ותבין אמנם ההפרש מה׳ גבורות ראשונות
שקיבלה טאטא שנתחברו עם השט״ו שלה לשיך,
ובין ה׳ אלפין אלו שגם המת טגבורות ראמא
כאמור .והענין׳ כי הש״ך דינין המרומזים בה״פ
דין דאדנ״י היינו כללוח השירים שנדחו מפרצוף
העליון בסוד סיגים ,כלומר שיש בהם עירוב טוב
ברע ,והעליון לא היה יכול לבררם מפני שאינם
שייכים לחלקו ולבהינחו ,דע״כ מוכרח להורידם
לפרצוף התחתון ,בהיוחם עוד מעורבים בסיגים
כנ״ל בתתילת הענף .אמנם הני ה׳ אלפין נקירו
שמקבלת מאימא מסוד אהיה המה באים מבתי׳
הרפ״ח הנקיים והברורים כבר בהעליון ,ולכן
אע״פ שהם ג״כ מבחי׳ גבורות ,כלומר מבחינת
מסך דאטא ,אמנם מחוך שהמה כבר נקיים
וקדישין עכ״פ בהעליון ,ע״כ הטה נבחנים בתחתון
למרת הרחמים .ודע שכל לשון של מדה ,מורה
גבורה ודין ,וע״כ מכונה מדת הרחמים ,להיותה
ג״כ םוד גבורות ,אלא ראמא ,כאמור.
וע״י א ו ת ם ה ה * ג ק ד י ש י ן א ח ר י נ י ן .
ש ה ם ט פ ה ד א מ א וכו׳ נ ת ב ם מ ז
דהיינו כאמור׳ להיותם באים
ו נ ת ק נ ו:
מהבירורים הנקיים דאמא ,דע״כ נק׳ הנוק׳ עתה
דינא רפיא ,אמנם מטרם שקיבלה טיתוק זה׳ נק׳
י דינא קשיא .באופן שא׳ דארני מורה רחמים,
שה״ם ה״ג קדישין הנ״ל ,ודין דאדני הם דין וסור
שיך ניצוצין ,שה״ם דינא קשיא ,ונמצא שארבע
אותיות אדני ה״ס ש״ך ניצוצין ,בצירוף ה״ג
המבםמין אותם ,שה״ם שכיה ניצוצין ,שגדרם
דין ממותק בה׳ נהורין ראטא כנ״ל.
ענין נ ע ר ו נ ע ר ה כ י נ ע ר ג י ׳ ש ״ ך
ג י צ ו צ י ן עד ד ל א א ת ב ם ט ו וכו׳
שזהו ג״כ הבונה בזוהר פרשת בא רף ל״א הנ״ל
ודל כי יהיה נערה בתולה נער כתיב ,מ״ט שכל
זמן דלא קבילת דכר אתקריאת נער .וכו׳ ע״שי
דהיינו שעדיין הבוק׳ אינה ראויה לקבלת דכר
בהיותה בחשבון ש״ך שה״ם דינא קשיא ,משום
שאינה ראויה לבירור כנ״ל ,אלא עד דמקבלת
ה׳ אלפין ,נהירו דאהיה ראמא ,שהים ה״ג קדישין,
דאז אתבםמת וראויה לקבלת דבר ,שעל ירו
מתבררים ,אז אתקריאת נערה ,שהיא בחשבון
שכ״ה ,שמורה שכבר השיגה השיתוף רמדה״ר.
והנה מ נ צ פ ״ ך ג י ׳ פ י ר ו ה ח י ל ו ק
ש י ש ב י ן ש כ ״ ה וכו׳ . :הנה זה
ככר• נתבאר לעיל ,רענין הביטוש דבוצד׳׳ק
יאפיק ניצוצין לש״ך עיבר ,שזה נוהג בכל פרצוף
סה״פ האצילות ,כי בבח הביטוש דבוצד״ק
מתבררום המוחין בכלהו פרצופין .כט״ש הרב
במבדש' ש״ג ח״ב פ״ו ,ודל ,והנה הבוצד״ק שהיא
גבורה דעתיק שורש לכל הגבורות כולם ,ובכחה
יכולה המחשבה לברר בירורין ובו׳ ,והנה כאשר
זו הבוצינא בטש בגו מחשבה׳ מעלה את הבירורין
מבחי׳.
פנים מאירות
פעמים ה ר ב ה /כ ד סליק בדעותיה ל מ ב ר י
ע ל מ א ובו׳ .וצריך להבין ע ל מ ה בכ״פ!
ש מ ד ב ר ב ב ר י א ת העולם או ב ת ח ל ת אצי׳
מ ד ב ר בלשון זה! כ ד סליק בדעותיה.
א ך הענין ה ו א בא׳ מ ב ׳ פגים׳ ו ה ם
א״א לאו״א שיזדווגו
ענין א ׳ /והוא /כי
אם ל א ע״י מ״ן! ש ה ם הזו״] /שהם ה ב נ י ם
ר א ש ו נ י ם שלהם /כי זהו עגין ו א ד ם אין
ל ע ב ו ד א ת ה א ד מ ה ! כי אין עבודה וזריעת
ש ה ו א ג ק ב ה העליוגה! געשית!
האדמה/
א ל א ע״י ה א ד ם ה מ ע ל ה מ״ן! ו א ״ כ בפעם
שגברא
ראשון
כי
להבראות!
העולם
הרי
לא ה י ה א פ ש ר
עדיין לא היו זו״ן
גברדין ועולין ב ב ח מ״ן׳ וא״כ גם הזווג
י /
עליון ל ב ר א
ל א היה יכול
את העולם
להזדווג! לכן על׳ ברצוגו ה פ ש ו ט ובבחירתו
ית׳ שאפי׳
והאציל
בלתי
את
ה ע ל א ת מ״ן גזדווגו!
עולמו.
אמגם אחר שכבר
נ ו ל ד ו זו׳׳ן! אז מ ש ם ו א י ל ך אין עוד שום
זוונ ל מ ע ל ה ! ר ק ע״י ה ע ל א ת מ״ן,
פי״ כ ד
גס
בדעותיה כ ו /
סליק
ה ו א יותר געלם! ו ה ו א כי ה נ ה אין הזכר
העליון ג ת ע ו ר ר לזווג! ר ק ע ד א ח ר שהגוק׳
עליוגה ת ת ק ש ט ותכין ע צ מ ה לזווג ותמצא.
חן בעיגיו!
עמה!
ואז ה ו א
שאל״כ
למעלה
הגה
לקבל שפע
מ ת ע ו ר ר להזדווג
הוא
עסוק ת מ י ד
וליגק מ א מ ו ׳ ואינו
ר ו צ ה ל ת ת מ ה ש פ ע ת ו לזולתו! ע ד א ש ר
הכלה
עצמה!
העליוגה
תעדה
ואז יזדווג
כליה
ותקשט
ע מ ה ומשפיע בה.
וגורע
מבחי׳ השכיח ניצוצין
ושם מחבררים ,והטוב
,
שבהם נתקן שם ,והפםולח שהם הסיגים׳ מחברר
וזריק ליה,
שאינם מבחי׳ הראויה שם
מהם בחי׳ ארא,
ותוזרת
ולכן זורקם,
לעשות
אח״כ
להתברר גו מחשבה דאמא לצורך זו״נ ,י וכן עד״ז
בכל הפרצופין ,ער שנעשה לפסולת גמור עכ״ל.
וכן במבו״ש ש״ה ח״א פ״ב ודל,
בטש בוצד״ק
ניצוצין ־וריק
לש״ך עיבר,
וםליק גו מחשבה
ובריר פסולת מגו מחשבה ואתבריר וכו׳ במחשבת
עתיק הוברר אריך ,ובמחשבת א״א הובררו או״א׳
ובמחשבת ארא
הובררו זו״נ,
ובםתשבת זרנ
הוברר עתיק של בריאה ,ובמחשבת עחיק דבריאה
הוברר .א״א של בריאה ,וכן כיוצא בזה ער סוף.
עולם העשיה וכף עכ״ל.
וחנך
ריא
והנך רואה שענין הביטוש דבוצד״ק נוהג
בכלתו פרצופין ,כי בכחה יכולה המחשבה לברר
כנ״ל .ובזח תבין ההבחן מבין ה׳ אותיות מנצפ״ך
שהם בחי׳ גבורות הזכר ,לשכ״ה ניצוצין שהם
גבורות הנקבה ,כי השכ׳׳ה ניצוצין שייכין לבנין
הנקבה עצמח שיהיה ראויה לקבל עלית דכר,
אמנם עדיין •אינם נבררים הטוב מהרע ,אלא
שנמתק הרינאקשיא שבה ,משוםשעכ״פ בה עליון
היו נקיים וברורים ,אבל ענין הבירור אצל חנוק׳
עצמה ,זהו שנעשת ע״י גבורות דזכר ,דהיינו ה׳
אותיות מנצפ״ך הנ״ל ,כדברי הרב במבו״ש הנ״ל
שהבוצינא מעלה את הבירורים מבחי׳ השכ״ה
ניצוצין .באופן ,שהשכ׳׳ה ניצוצין הם בנין הנוק׳
בעצמה בסוד דינא רפיא ,וענין הבירור דניצוצין
ההם ,הם ע״י היג דזכר .שניתנין אליה ביסוד
שלה״ שבכחם נעשה הבירור.,והבן היטב וית׳ עור
במקומם באורך בע״ה • .־
והנה נתבאר שסוד ־שמיו ניצוצין הם בחי׳
ניציוצין עצמם שנפלו לבי״ע ועולים בסוד מין,
ומגיעים לכל פרצוף מה שראוי לחלקו ,ובחייה׳
גבורות המשלימים לש״ך בסוד ה״פ דין ,הם
שנמשכין מבוצר״ק מסור שורש הדין דמעיקרא,
ואז נבחנים הניצוצין בבחי׳ דינא קשיא׳ וה״ם
גער ,ואח״כ ,כשמקבלת ה״ג קרישין דאמא ,אז
מתבםמין ,ונק׳ שב״ה ניצוצין וה״ם נערה .ובזה,
ראויה לקבל ה״ג יותר ממותקין מםוד הזכר,
שה״ם פ״ר דמנצפ׳׳ך׳ ׳שבאלה מתברר הטוב
משכ״ה ניצוצין שלה ,שה״ם השלמת המשך
ותיקון'היסוד בסוד החשבון כנ״ל ,ואת הסיגים
שהם ג״כ בחשבון שט״ו ניצוצין ,דוחית אותם
לפרצוף תחתון הימנה .וכן ער״ז בכלהו פרצופין
ראבי״ע ע״ד הנ״ל עד שנשארו הםיגיס בלי טוב
כלל ,ואז נק׳ בחי׳ ל״ב האבן לבד ,והנה נתבארו
גדרם של הניצוצין :רפיח״ ושט״ו .ש״ך ,ושכ״ה,
ופ״ר דטנצפ״ך ,כל אחד על היכנו ,וזכור אותם
שהמה כללים גדולים ונחוצים לדרושים הבאים
לפנינו בע״ה.
ענף b׳r
ftך• היה כ ו נ ח ו לברוא מלכים א ל ו ו ל ה מ י ח ן
והבן ז ה :כבר נתבאר ז־ לעיל בענף י״ב
איך מיתתן ותתייחן של אלו המלכים גרמוענין
שכר ועונש ,שה״ם עשרה מאמרות׳ ע״ש בפמ״א
ובפמ״ם.
ןךעך ,כל אלו המוחין הם בחי׳ הדינין
והם לעולם בחי׳ הנוקבא :כלומר,
כל המוחין הכלולים במלכים דנקודים שנשברו
ונפלו לבי״ע ,הם כולם בסוד אדם אחד מראשו
עד רגליו שנטבע בקליפוח ,אשר בעולם התיקון
מתברר לאט לאט בסוד שיתא אלפי שני ובסוד
עשרה מאמרות ,וכל מה שנתברר ממנו נעשה
למוחין בפרצופי עולם האצילות .אמנם כל כמה
שאינו מתברר כולו בסוד בלע המות לנצח,
עדיין נחשבים המוחין ההם בבחי׳ דינין ,כלומר
בלתי שלימים ,דע״כ אינם קבועים בהפרצופין,
ונמצאים כעולה ויורד בשבהוח וחול .וזה אמרו,
שהם כבחי׳ רינין ,והם לעולם בחי׳ הנוקבא .כי
המוחין הללו העולים ונכררים ,אינם נבררים אלא
בעזרת המ״ה החדש ,באופן שהם נמצאים אליו
בבתי׳ נוקבא ,בםור כל מת שקנתה אשה קנה בעלה.
וחנה
ריב
פנים מסבירות
בענף ליו עש״ה.
עסט״כ .כדברי הרב הנ׳ל
ובזה תבין הכתוב בדניאל ז׳ תזה הוית ועתיק יומין
יתיב וכו׳ אלף אלפין ישמשונה ורבו רכון
קדמוהי יקומון ע״ש שםדד .הזה םוכב על שם טיב
הנ״ל .שח״ם הפרצוף הנוסף בעת גדלות כנ״ל .אשר מ״ב
הראשון יצא ׳בנקודיס במלך הדעת ,כדברי הרב לעיל
בענף כ״ג ,ונתבאר היטב בענה״ק אשר רק במלך הדעת
נמצאים כל הדת דנקודים כשלימות עש״ה ,כי כל הע״ם
מקורים בכללם כמו שיצאו מאור עינים דא״ק ,היו
חסרי זו״נ דבלים וג״ר דאורות ,שאור דרוח נתלבש בכלי
דכתר ,זהנפש בכלי דאדא עיי זהדת שנק׳ זו״נ דבלים היו
חשכים כלי אור .עד שהגיע להם אור דגדלות מיסוד דאיק
שה״ס מיב הראשון ,שהאיר הגיר דאורות שד כלל
פרצוף הנקודיס .גם נמשכו נה״י חדשים מאימא עלאה
לדת מקורים מסוד הסתכלות עיינין דאדא עיי ,כמ״ש
שם באורך שדם התפשטות גופא דע״ס דאדא עי׳ שהיו
בקומת כתר .והוא הנק׳ מלךהדעת או בלע בן בעור בנ״ל ,גס
נתבאר לעיל בפם״ס ר״ז שמלכותו נתפרט כסוד אלף אלפין.
וכשנשבר נמשכו ממנו אלף אלפין מארי דיבבא ויללה
דהיינו מסבת נפילתם בבי״ע ע״ש ביאורהחשבוןהזה בדיוק.
ג • נתבאר שס שכל מה.שנמשך בנקודים מאור העיניס
לבד לא נשבר ולא נתבטלו .שז״ס פנים דג״ר
שנשארו דהיינו ,מה שהיה בהם מתחילת לידתם ,שויס
פרצוף הקבוע שאינו כבחי׳ עובר ושב כלל ,כדל באורך.
אלא רק מה שנמשך מאור יסוד דא״ק שהיס אור דגדלות
ובחי׳ פרצוף התוספות שאינו בקביעות רק בעובר ישב,
לכן רק אור הזה נשכר ונתבטל עש״ה ,והנה נתבאר
אשר מ״ב הראשון כלומר זו״ן דגדלוח הראשזניס בכחי׳
תוספת הוא שיצא•• במלך הדעת ,ובשבירתו ונפילתו
לביי׳ע נמשכו ממנו אלף אלפין מארי דיבבה ויללה.
אשר בבחי׳ ניצוצין מוגדרים בשם שיך בהי׳ ניצוצין
כמ״ש טעמו ונימוקו עש׳׳ה.
וכבר ידעת שתיקון אלו הש״ך ניצוצין או'האלף
אלפין מארי דיבבה ויללה הס .רק בסוד
העלאת מין מכי״ע לאצילות ,שממנס נתקנו כל המוחין
דנקכות דפרצופי אכי״ע דאצילות ,כמ״ש הרב בענף
זה כסוד ב׳ יודין שבא אשר יוד עילאה ה״ם מוח זבד
ומיד שיוררין עד האי פריסא דאחפרס .שהים '1שבאמצע,
ומד תתאה הים מוח נקבה וס״נ ,שעולים עד האי
«ריסא עשיה .פירוש ,דככר נתבאר סוד התחלקות כל
פרצוף על הטבור או על הפרסא שה״ס ב׳ בחיי
הפרצופין הכלולים בכל פרצוף :דסרצוף הקבוע נמשך
עד הפרסא ושם נפסק ונסתיים כנ״ל .וםפרסא ולמטה
ה*ס המקום לפרצוף שני הבא רק כעת גדלות דבחי׳
פרצוף שאינו קבוע .וע״ז רומז ציור הא .אשר מוח
זכר ומיד ה״ס פרצוף הקבוע המסתיים למעלה מפרס א
שה״ס הוי שבאמצע הא ,אמנם המ״נ יכולין להתעלות
עד שם ממש .והוא משוס שכבר היו שם בעת מלך
הדעת .כלומר בטרם שנשכרו ונפלו לבי״ע וע״כ גם
עתה יכולים להתעלות עד האי פריסא ,ושם נעשה
הזווג בסזד שיטושא דערסא .שזסדהאלף אלפין ישמשונה,
כלומר שמאותן האלף אלפין מארי דיבבה ויללה
הוחזרו ונתקנו בעת התיקון דעתיק יומין לכחי׳ מ״ן.
אשר בזה נמצאים הספירות מהפרטים והולכים עד
רכוא רבכן ,כי כבר ידעת שמכל זווג יוצא ראש וגוף
בסיד הסת״א זהסת״ב ,כהםת״א לסוד ע״ם דראש דע״י
ונמצאים האלף אלפים דטלך הדעת שטתסרטיס שוב
לעשרה .והנם עתה עשרה פעמים אלפי אלפים וכהסת״ב
_מחפרטים עוד מעשר לעשר כנ״ל דף ריז ד״ה והטעם ע״ש.
נימצאים עתה ק׳ פעמים אלף אלפים שהם רבוא רכבות
שדם ורבו רכון מן קדמוהי יקומון .כי האורות שטטבור
ולמטה שבחם עיקר החידוש דפרצוף שאינו קבוע,
כנ״ל נק׳ בשם קימה ,ולהיות שמעת לידתן היו הנה״י
השיכים כלי אור כנ״ל ,דע״כ הקטן כשנולד אינו יכול
לילך ולקום על רגליו ,אמנם בסוד העלאת מ״ן דכי׳׳ע
הנ״ל חוזרים ומתחדשים הגה״י ככחי׳ זדנ דגדלות״זאז
נשלם הפרצוף בסוד הקימה על רגליו ,יז״ס ירכו רכון
מן קדםוהי יקומון ,כלומר דמכח העלאת מ״ן לשימושא
זזווג כסוד אלף אלפין דשכיה״כ ,נמצאים שטחפשטיס
בעתיק יומין ראש וגוף ,ככ׳ כחיי הסתכלות :הסת״א,
והסת׳יכ ,שבהםת״ב מחסרטין לרכוא רככן כנ״ל ,ואז
נשלם גם הפרצוף שמםטה לטבור ,דהיינו ממש אותו פרצוף
של תוספות שנולד ונשבר כז״ת דנקודים ,שנתחדש עתה
וקס כתיקון עתיקיומין ,ודש ורבו רכון מן קדמוהי יקוםון,
.עץ החיים ענף לח
פנים מאירות
ו נ ו ד ע כ י קשוטי כ ל ה העליונה ה ם ה ג ש מ ו ׳
הצדיקים
גורמין
העולין ב ה
לזווג
ובזווג א ׳ /
בבחי׳ מ ״ ] /ו ה ם
עליון.
גתעורר
ואמנם
הזכר
בפעם א ׳
מ ע צ מ ו בלתי
ה ת ע ו ר ר ו ת הגקבד״ ועלה בו רצון ו ת א ו ה
להזדווג אפילו ש ל א ה י ה עדיין בחינת
מ״ן /ו ע ״ ב הזווג ה ז ה ה ו א געלם מ א ד /
ו ל א ה י ה בבחי׳ זווג יסוד דיליה כיסוד
הילד״ כי ל א ה י ה עדיין א ז נ ק ב ה ג ב ר א ת
יהיה הזוונ ב ע ת
בעולם /ו א ״ כ ע ם מ י
ש ג ב ר א העולם /לכן הזווג ראשון ה ה ו א
ה י ה ברצון העליון! מחשבד /,מ ו ח א ע ל א ה
בסוד הרצון העליון ש כ ו ל א דכורא /ואין
ש ם היכר נ ק ב ה /והבן ז ה .ואח״כ /מ א ז
ואילך ת מ י ד ה י ה הזווג ע״י זו״ן,
וגחזור ל ב א ר ע ת ה ה ק ד מ ה ר א ש ו נ ה ,
ש כ ל מ ץ צריכין
להתתקן
ב״פ 7והעגין
כי ה ג ה גם זו״ן
גתבררו
מ ב ח י ׳ רפ״ח
גיצוצין כ ד ל /
ש ה ו ב ר ר ו זו״ן /אז
וקודם
ה י ה הזווג עליון ש ל א ע״י מ ץ ! ואח״ב
בפעם ב ׳ היו ז ו ץ בבחי׳ מ ״ ן לאו״א /ואז
התחילו ק צ ת ניצוצין ש ל ג ש מ ו ת ל ע ל ו ת
בבחי׳ מ ץ לאויא /ו נ ת ח ב ר ו ע ם ז ו ץ א ש ר
שם בבהי מין ,כניל /כי אחר שהובררו
,
ש נ ש א ר באותן רפ״ח
חלקי זו״ן א ז מ ה
ניצוצין ה ם בחי׳ נ ש מ ו ת כנ״ל /ולכן כיון
זו׳]/
שהובררו
.להתברר
התחילו
נם
ולעלות /ועלו נ ם ה ם
הנשמות
למעלה
ע ם זו״ן ,ו נ ת ח ב ר ו ע מ ה ם לעלות נ ם ה ם
בבחי׳ מ״ן,
ו ה נ ה א ז בפעם ב ׳ ש ה ו א זווג ב ׳
לא
כנ״ל/
הנשמות
נצטייר מ מ ה
כנ״ל /ו ל א
שנתברר
מן
נעשה מ ה ם צורת
ו ל ד כלל /כי עדיין אינם ראויין להתתקן
כי ב א ו ת ה ש ע ה ע ל ו מ ן הקלי׳ /א ב ל הם
עומדין
אחר
שם
הזווג
ע ד הזוונ ה א ח ר ,
ז ה הג״ל,
שיהיה
ו א ז עולין
מ״ן
אחרים ,כגודע ,כי ב כ ל זווג עולין מ״ן
חדשים ,ואז
אותן
המין ראשונים ,ה ם
מ ת ע ב י ם מצטיירין ונתקנון ,כי כ ב ר נ ש ת ה ו
ת ו ך ה נ ו ק כ א אותו
והמין חדשים
הזמן ,ו כ ב ר נ ת ק נ ו ,
מ ש ת ה ץ ש ם בלתי ציור,
ע ד שיבא זוונ א ח ר /ו א ז א ל ו ש נ ש ת ה ו
נצטיירו ל נ מ ר י ,ו ה מ ץ חדשים מ ת ע כ ב י ן
ש ם ע ד זווג א ח ך ,ו כ ע ד י ז נ מ ש ך מ ב ר י א ת
עולם ע ד י מ ו ת
המשיח.
כלל העולה,
שאין ש ו ם בחי׳ ם ץ
שאין ע ו ל ה פ״א בבהי׳ מ״ן ,ו א ח י כ מ ו ו ג
ב ׳ שלאחריו ה ם גתקגים ומצטיירין וגעשו
ג ש מ ה מ ת ו ק ג ת ,ואז
בגוף
יורדת ו מ ת ל ב ש ת
בעוה״ז.
והנד ,באלה ה מ ל כ י ם יש בחם חלק אל
הבינה ו כ ו ׳ :הלשון כאן אינו מםוררי
וציל׳ והנה באלה המלכים יש בהם חלק :אל
א״א ולמלכות דאיא ,ואל אבא ולמלכות דאבא׳
ואל אמא ולמלכות דאמא ,ואל ז״א ולמלכות
דז״א .וכונתו ,כמיש לעיל בענף ל״א ,בםור
פרא ראותיות ,שהם ט״ס ראשונות רכל פרצוף׳
וסוד חשבונם ,שהם המלכיות רכל פרצוף ,עש״ה•
ואח״כ היה בירור ב׳ ש כ א ש ר הוברר
הבחי׳ של א״א אשר היתד ,שם
ו י צ א ו משם ו כ ו ׳ :יש כאן השמטת הדפוס,
וצ״ל :היתה שם ]אז הובררו ג״כ בחי׳ ארא[
ויצאו משם וכו׳ ,וחיינו ע״ר שכתב לקמן בתיקון
או״א ,וזיל ,וכאשר נחקנו א ר א אז הובררה
ג״כ בחי׳ זרנ ויצאו משם וכו׳ כי הבירור גורם
היציאה לחוץ.
והענין בקיצור נמרץ ,כי נתבאר לקםן
בענף ליה׳ שמתחילה נתבררו ה״פ אצילות
בםוד סליק ברעותי׳ כלומר מצד המאציל עצמו,
זבזה נתבררו א*א וארא כשלימות רת״ם,אםנם
הזו״ן נחקנו ,רק אב״א ,כלומר בחוסר ג״ר.יוג״ר
״ ר ן אין תיקונם זולת ע״י האדם התחתון. ',עש״ה•
פי׳ ,כי קוטב התיקון מצד המאציל ,תנין
מהמחבאר בפמ״א דף קמ״ט ד״ה ולכן ודף קם׳׳ט
דיה וטעם ,בםור רישא גזעא שבילא ,שהם ג׳
בחי׳ של חרג :ה א /ה״ם קיבוצם בראש ,הב׳,
התפשטותם בחו״ב עצמם .חג׳ ,התכללוחם ביסוד
עשיה .ותדע ,שתיקון א״א הוא בסוד קיבוץ
דה״ח וה״ג שבראש הקודםים וחשובים הרבה
מאור החכמה שבחרב ,וע״כ נק׳ איא דעת עליון
דכללות ה״פ אצילות וה״ס רישא .ותיקון או״א,
ה״ם התפשטות ה״ת וה״ג שבחרב עצמם ,שנבחנים
לבחי׳ אור החכמה ועצמות בסוד גזעא ,וע״כ
יש בהם אור דגיר .משא״כ תיקון זו״ן ,הים'
התכללות ה״ת וה״ג שביסוד ,בסוד שבילא ,שאינו
נבחן לאור החכמה רק לאור דתו״ג לבר ,וע*
נמצא חזרן בחוסר ג״ר ,עש״ח ותבין:
והנה אוחם המוחין שבהמלכים בזמן היותם
ב
בבי׳׳ע ,חיו מעורבים זכיז ,וכן עלו למין למ״
ם״ג דא״ק ,בהיוחם בעירוב ,ובאור הזווג הנעשה
עליהם הולכים ונבררים ,שמתחילה נברר םוי
רישא ,רתיינו דעת עליון שה״ם קיבוץ י ה ״
וה״ג שבראש ,שדם תיקון פרצןף א״א כנ״ל•
ויתד עם'תיקונו ,הובררו ונדחו בחי׳ או״א לחיץ
מא״א ,כלומר שנבררו שהמה מבתי׳ התפשטות
ח ר ג דחו״ב ,ולאפוקי מדעת עליון ,ואחר שהוכרו
לבחי׳ חו״ב ,אז חוזרים ועולים למ״ן לאיא ,שאז
נמשך ומחפשט להם היח וה״ג המיוחסים להם,
שבזה מתתקנימ ארא בסוד אור העצמות ,כנ״ל•
וזה אמרו ,שכאשר הוברר הבחי׳ של א״א
אז הובררו ג״כ בחי׳ או״א ויצאו משם ,דהיינו
כנ״ל ,כי הוכרו שאינם מבתי׳ דעת עליון ,וע״
אומר ויצאו משם ,ועלו ונתבררו במחשבה דא״א•
כלומר ,לסוד הזווג ,שבזה מתפשטיט אליהם
החרג מדעת העליון ומתהפך בהם לאור החכמת
ממש .ועדיז תבין יציאת הזו״ן מארא ועלייתם
למחשבה דארא בסוד מ״ן .אמנם החויג המתפשט
לזו״ן ,אינם נבחנים רק לחו״ג ,וחסרים מאור
העצמות כנ״ל ,שלזה צריכים למע״ט של הארס
שממשיכים לו הג״ר גם לג׳ בהי׳ של גיר ,חנק׳•'
כ
ח
כ
גיר דגשמה ,גיר דחיה ,גיר דיחידה.
עץ
כש?$לה
השמטות*(
שע ר
הכללים
פרק ראשון• •-
בזוהר פרש׳ בראשית׳
הוא לא היה יכול למבול ׳האור,־ ונשבר הכלי שלו ונם ירדה למטה .ואח״כ,
היו נראים .דרך• משל׳ האדם מורכב מר׳ יסודות ,ואינם ניכרים• בו כל א׳
יצא גבורה ,וכן פל הז׳.
וא׳ בס״ע ,וכן הענין בבאן ,נקודה זו היתד .כלולה טעשר .בתחלת אצילותה
ואלו הם ז׳ מלכים' שמתו" ,שנאמר ל בהם *וימת וימלך ,תחלה סלכו,
יזו הוא למעלה מן הכתר •!שהוא(• עתה ,כי.משם י שואבים •כל הי״ס שפע
ואח״ב מתו ,ונתבטלו הז׳ כלים אלו ,שלא היד .בהם יכולת׳ לסבול האור
וחיות מנקודה זו .נם ,אוד וחיות נקודה זו יורד -מן המאציל •בתוכה ביחד
המתפשט" בהם' מספירה לספירה ,ואע״פ שבחסד י כבר נתבטל י א*/עיכ׳״׳ז,
1
..
לא• הניח האור מלהתפשט בכל ז״ת ,לראות ,אולי" אינו ימות ויוכל לסבול,
פגיטים ,וי׳ אורות מקיפים ,ואור המקיף מחוץ
מחמת'ריחוק ,כי כל מה שהוא יותר רחוק ,אששר שיוכל י לסבול יותר ,אך
לכלי .ונודע ,כי המקיף גדול טהפנימי ,כי אר׳פ מצומצם תוך הבלי ,משא״ב
להיות ,שהבלי התחתון הוא יותר קטן מהעליון ,לכן׳" גם
הוא ,אע׳׳ס״שהוא
כמקיף .וז״ס ,ודברתי אתך.מבין ב׳ הכרובים. ,שהיה.מצומצמת שם השכינה.
יותר רחוק ,לא היה יבול לסובלו.
.ומנקודה זו נתפשטו.יי״נקודות מכתר.עד .המלכות - ,עד.״ז.. :כי׳מהיותר
טיבחי ועליון
-י -והנה כשהציע";האור׳ י אל 'היסוד',
:7
מנקודה,.זו ,נעשה.כתר ,.,ונתפשט למטה ,ושאר הטי׳ כלולים
אל• המלכות ,והחלקי שלו ,לה"יותו גדול לא היה יכול'לסובלו ,ונתבטל" כ6ו
בו .וטח .שנשאר בתוכה ,נ״כ..ממובחר הנשאר .,מתפשט-למטה-מהכתר
האחרים/יאבל חלק המלכות י שקבל" ,הואי נשאר בו ,ולא" נתבטל' ,ודיס ,כן
:
ישי חי על האדמה ,ולכן נקרא היסוד• ,חי.
נקודות יחד .ואה״כ .הטל׳ ..וזהו.נקרא ,עולם.התהו ובהו-,ועולם הנקודות.
והאור .העליון ,היה .נכנס .בתוכם ,ר?ל ,בתוך הכלי .,ואור א״ס טקיף
לכתר 1וםתששט ער סיום. .מקום בל הי׳
סניטי ומקיף אל החבטה ,והמקיף
וכשנתן אח״ב • היסוד ,י חלק המלכותי לה ,אלו
היה
כח במלכות
היה ׳נותן דרך צנור,
לקבלה ,אבל עתה כשנשברי היסוד ,נתגלה האור ,יובא
ספירות(-,ומארש שבכתר• ,נעשה
טקיף
)פי׳ ,שזכתה
שבכתר .,נעשה טקיף .עליון אל
;
התיקון,
לגמרי כסו הראשונים ,אלא נעשה פרצוף א׳ יאחר
ד
יבולה לקבל טן האור המאיר
להעשות שרצוף שלם ,עם היותה רק בחי׳ נקודה א׳ ,מה שלא זיכו הו״ק,
מבחוץ ,וכן-עד״ז
להעשות ׳כל-א׳־סרצוף 'א׳ ,בנ״ל( בטו״שנתבאיר ,לשי'׳'שלא" קבלה בל האור,
בתיך .הבתר ,נשאר.בו כסוד אויפ ,והשאר.היה מקיף
מכתר לתןנטה ,וטחכמה
י-
:
י »' י
האור ־ ־מהיסודי בגילויי ~ובחוזק' ,־ אלי'הסלמת ,ולכן גש היא" נשכרה ,ולא
החכמה ,וכן כולם ..והענין ,כ י .טה שהיה
רק ־ החלק י שקבל'היסוד י לתת" ילה ,וגם שלא קבלה ע״י צנור• .
לבינה .ומבינה לו״ק ביחד.
_ודע כי שמש ומגן ה׳ לצבאות .,.,וכמו שהשמש.,אור״.עליון גדול ואין
ופי׳ י סד .שאמרנו שנשברו• הטלכיםל יפי׳" ׳'בי האורות נסתלקו למעלה
יכולת להביט בו ,כי'אם בהתמעטות;.דרךחלון ,אוע״י מסך.,או.ע״יריחוק
למקומן .ועכ״ז׳יעדיין נשארו קצת'ניצוצי קדושה בכלימ;יונפלו באלין מאנין תבירין
מקום ,או ע״י נקב* קטן .והגה בעולם האצילות. ,האור בא .שלא _.ע״י .מסך
למטה ,ומהם נתהוו י שורש הקלי׳ ,ואע״ש שנתברר האוכל'מהפסולת ועלה
לסבלו.רק עיי ריחוק
למעלה ,עכ״ז^עדייךניצוצי־הקדושהינשארויבתוכס^ מהו ,מה שנשאר לנו לתקן
?יל׳,',אך כשבא
אור
א״ם יבכתר ,אין.בו יכולת
קום .אך מבתר לחכמה אין בו ריחוקבלל. ,אבל בא ע״י .חלון ,פי"/מיסוד
0
יא״א הנהדאיחליון ,שנתמעט האור מימות שהיה .נם מחכמה לבינה בא ע״י
ח
לין׳ סי׳ ,מיסוד אבא שהוא' חלון אחר קטן .אמגם.בו״ק עצמן ,חלונותיהם
שזין מזה לזה ,כי כולם'בחי׳ א׳ .אח״כ ,מיסוך למל׳,
בא האור מחלון .קטן
וצר מאד ,פי׳ ,מיסוד דז״א הנקרא חלון ג״כ ,וצר מאד דוגמת נקב קטן .אך
י,י
״ק> אין
בהם שינוי מזה לוה רק לשי ריחוק וקירוב לבד ,לא ברוחב
וצרות .החלון ,בי כולם שוין.
וזים ז׳ הקפות ,כי הם י בסוד המלכות ,שיש בה כללות ז׳ הקשות.
וטג׳׳ר שבכתר ,יצא או׳׳מ אל ז״ת שבו".עצמו ,ומז״ת שבכתר ,יצא או״מ
׳ אל^נ״ר דחכטה .ופג״ר דחכםה' ,יצאאו״ם ג׳ אל ז״ת שבו ,ומז״ת של
חכמה׳ יצא או״מ ד׳ לג״ר שבבינה .ומנ״ר של..כינה ,יצא או״פ ה׳.לז״ת
עיבה׳י־ וטז״ת שבבינה יוצא.או״מ ו׳ לו״ק .ומהו״ק ,יוצא או״פ ז׳ אל המל׳
י ל אלו נבללין בטל /לבן ז׳ הקשות רוטזין בםל׳•
כ
...אך טצאתי להר׳׳ם
-
;
,.
מינץ באושן אחר.,והוא סוד ז׳ טקישין אל טלי׳
ממטה למעלה :האחד'מקיף שלה ,ב׳"פקיף.ריסוד׳ .נ׳ טקיף .ביינה. ,אח״כ
סטטי ומקיף דחבמרז'^,ופנימי ומקיף של.כתר ,הרי.ו׳ מקיפון.,.
ונתוור^לענין ,כי
כאצילות .,,לא יש .מסך .כלל ,אך מבריאה ולםטה .,האור
בא ע״י מסך.נטור ,והאור עובר בתוכו,.ןמאיר.
1JHי
.
כי בשנתפשטו י׳ נקודים הנ:׳ל ,חנה הבתר ,היה בו יכולת לסבול.
האור הזה ,אבל אי״א,
לא היו שוין ,כי אבא קיבל
האור סכ״פ
)סן( הבתר ,והיה בו יכולת לסבול האור ,אך הבינה ,לא קבלד^האור מחכמה,
א
גאו'•'ב׳ אורות ' :א י ש ל ו ,וא׳ לתת
;
ונעשה חכמה ,והח׳ כלולים בו ..ואח״ב .,בינה ,והז׳ בלולים בה .ואח״כ הו׳
ג
•
נתבטל• ,וזהו -המלך •הראשון שהוא בלע בן בעור .אח׳יכ .יצא חסד ,ונם
האציל-נקודה א׳ הבלולה טי׳ )והם י״ס של העקודים שהיו בכלי •א׳( ,ולא
והיו ב ה :י׳ אורות
ב צ ו ר ת
ני
כז
p
•והנד.״ כשיצא אח״כ .האור ,ממנה לו׳׳ק ,תחלה ־יצא יהדעת; ואח״כ
ויכירו •נדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה־ להדבק בו ית׳,
שהיא הכלי .עם נשטתו כהדין קמצא דלבושיה מניה .וביה.
אית
צ׳
ש ה ם או׳׳א
׳ 'י״י י ״זי יי ,־נ,
כפופה והפוכים אב״א,
-ברצונו יתברך-שמו לברוא את העולם בדי •להיטיב לברואיו,
• .־ ־
החיים
ל א אב׳׳א. ,שלא״יבלה* לסבלה-ית״י׳׳סד וחכם .באחור ישבחנה',כי
*היא חבטה השביח את הבינה והאיר
חכם
בה ,בסוד אב״א ,וגם ז״ס הנזכר
r
כשהם' נפטרים טעוה״ז,
ע״י'תפילה׳ •ומע״ט ובן?-נ״י~ י נשמת הצדיקים,
עוברים ־בעולם' העשיה ,ומעלין מהם ניצוצי'קדושה'שבקליסה ליצירה .וכן עד׳׳ז
בעלותם מיצירה י לבריאה .ומגריאה לאצילות ,ומחוירין האור הגדול למקומם.
וז״ס ט״ן ,י וז״ס
עשרה
הרוגי מלוכה ,שהיו בזמן'החורבן ,והעונות
גרמו שאז נברה הקליפה; ולא היה׳ ב ח להעלות"מ״ן ,שהס" "הניצוצין ההם,
J
והיה העולם שמם־'ומתמוטט' ,לכן מסרו' גושמ י• למלכות' ,והיו ט״נ למלכות,
:
ונששותם העלו למ״ן לאו״א ,אותן הניצוצין שבתוך הקלי׳ .וז״ס כך עלה
במחשבה י לשני ,הגז׳ אצל ד״ע' •,וז״סנ״כ ,סבת המלכים שמלכו ומתו<וז׳׳ס'
בונה עולמות ומחריבן.
ואע״ש שאמרנו• ,שהפלמסישמתו הם״הז׳ מאנין תכירי( ,מחסד עד
מל׳ ,והוצרכו־ תיקון ,הנהיחו״ב ,י ג״כ י הוצרכו תיקון ,כי הלא י בינה היתה"
יבולה י לסבול שב״ש׳
תחלה •מקבלת~ האור •אב״א׳יכי לא היתה
ואז נקטן
ונתמעט הבלי *.שלה ,וזהו" המיעוט נשל "למטה) .פי׳ "האחורים דאו״א הם
1
:
נשלו ונעשה מהםייעקב־ולאה(' וכן חכמה,־ םאיחר' שהבינה' לא יכלה'לקבל.
האור הנ׳׳ל ,נס חכמה' לא'קיבלה האור",הראוי לד״• באס:היתד.׳משפעת פבי״ש•
לבינה,־ ובחי׳־זו ירדה 'לטטהוייוז׳׳סד־ע״ד־י הצדיק יאבד '-,מ הצדיק שהואי
חלקו וחלקה ,אך" כשהוא'אינו
היסוד ,כשמששיע לשכינה ,אז נותנים לו
משפיע ׳לשכינה ,י אז*־ אין ללו לדק• חלק׳״א /ולא מחמת ישנם'שלו ח״ו.,דק
:
מחמת ־* חסרון ־ המלכות־־ המקבלתל •'שאינה יבולה לקבל• באיושן ־ אחר' '.־באופן• ,
שנם׳•מהאור; שהיה -י־לקבל* החכמה׳ יותר עלי מהי־ שקבל עתה",וגם פן
:
ראו
" ״ י ־'
הבינהרירד מהס־־חלק*למטה,־ כמקום ז״א• " י
•״•'׳־ וריסי שארז״ל ,נובלת״חבמה' שלמעלה׳ תורה,־ ׳וניובלת כינה שלמעלה
,
שכינה,׳ יבי :אור שנפל'ונובלת -מאור• חכמה עליונה< שהוא ׳אבא ",ממנוי נעשה'
•
״•:י
<•;•־
"י י י
״
"
י
-התורה י ־'
״
י• למיי״פ לילל ים יכל החבטה ,וגשום זה ',אי אסשר"לבארם כאן .אמנם'יש בהם
•באן .ובלי׳ביאור,־ כי מה
; ^ ״ י * • ,וגם אנו חובר״נדילהצ^
^
T
^ ״"
^
'
^
^ *״••־•״י׳
* ־™^°
ל « יו בםרומו
ענינים שצריכים:לדעתםרבטרס שמתחילים כעולם:
י
שאפשר לכארכהס ,ככר נתבאר בענפים הקודמים .והמעיין־ יבין מאליו ,והשאר יתבאר בע״ח ,כל ע I
(
י
י
ב
עץ
התורה ,שהוא ז״א ,ומה שנשל טכינה ,שהיא אמא,
נוק׳,
ממנה נעשה שכינה
גבורה ,עם הלק הגוף עד החזה ,נעשה פרצוף שלם אטא ,בזה האופן •.ני
אור שנפל
והאצבעות ,נעשה חג״ד דאבא•
כפ״ש ,כי ז״א ,כשעולה לטעלה ,טעלה עטו מן אותו
מלמעלה במקומו ,מ״ן לאדא ,וחוזר
החיים
מן פרק א׳ דזרוע ימין ,דהיינו חלק היד
עתה להעלות ,את הנובלות וניצוצי
הקדושה ,שידדו,.למטה .כי כמו ,שנשמת הצדיקים פעלין
יטה שאנו קודאין
פ״ן לצורך זווג
בסוד עליות הידים
זו״ן ,כן זו״ן מעלין מיין לצורך זווג או׳׳א ,פן אותן הנובלות שנפלו מהן
וטעלין ניצוצי הקדושה עטהן ,לצורך
כשטנביהין אותם
נשיאת
נפשותינו ,אנו פעלין שס ,מן
דאבא,
דהיינו עד הקיבורת .וטפרק
הנק׳
תחתון
כתף,
נעשה נה״י
כל
פרצוף אמא•
דאכא .וכן עד״ז נעשה טתלת סרקי זרוע של שמאל,
ניצוצי הקדושה שבתוך הקליפות ,אל .רחל ,וכן הצדיקים במיתתן עולק
מ״ן של רחל ,להזדווג ל״א
אל הראש
וזים.
כפיס
בסוד וישא אהרן את ידיו בו׳ .ומפרק אמצעי של זרוע יטין ,נעשה חצ״ת
למטה .ופי׳ הדברים׳ כי ט״ן של רחל ,הוא ,שאנו מופרין נששותינו למיתה .
ע״י נשילת אשים ,ועם אותה העלאה של
אל היד פרק עליון ,אע״פ
שניראה תחתון ,הטעם היא
נמצא ,ב׳ מן ב׳ זדועות.דא״א.עד חצי ת״ת שלו ,היה נשטה וחיות ופנימי
י
כנוק׳.
אל או״א ,ומן גרון של א״א נעשו ב׳ כתרים :א׳ לאבא ,וא׳ לאמא ,ודם קני•
דונמא זו בזו״[ /כשעולין באו״א בסוד • יחוד שמע ישראל :,ואז מעלין את
חכמה קנה בינה ,כי טן גרון ,שהוא צורת׳ קנה ,נעשה ׳משם כתר ,לאו״א•
ניצוצי הקדושה ,שירדו מן נובלות של או״א ,ומעלי! אותה עד בינה ,להיות
והנה נשאד חצי ת״ת התחתון של א״אונה״י שלו ,מגולים בלתי התלבשות•
שם,־ בסוד מ״ן׳ להזחונ עם אבא :־
וז״ש ,כי מים תחתונים בוכים ',פי׳ שנ׳ ספי׳ אלו התחתונים ,שהם נה״י היי
טגולין ,והיה אור שלהן נחל •/להיות שחס •טגולות יותר מהאור שלי זרועות,
פרק ב סדר התיקון
ןף5,ך,
לפי שהם־ מכוסים תוך או״א.וז״ס ברוך כבוד ה׳ ממקומו'ר״ת בכי״ם ,וזהו
שהיו בוכים להיותן טגולין יותר
לשי שראה המאציל העליון ,כי אלו הכלים נשברו לסבת היות האור
גדול ,ולא
ברצונו לתקן כל
יבלו •לסובלו .לכן עלה
נתבטלו ונשברו ׳טלהכנס האור בהם.
העולמות,
ולתקן
באופן שיוכלו לסבול האור.הזה ,וזהו ע״י התפשטות האוד ,ובהתרחקותם
האורות יבואו יותר טכוםים ,ובזה,
טן המאציל העליון ,אשר
בזרועותיו.
יהיה קיום
הוציאם אל הפועל ,ואז נק׳ • א״א
שלם כלול סי״ס ,ונקי-.בת! והוא פרצוף ד.׳.
ואלו הה׳ פרצופים ,נרמזין בד׳ אותיות
נזק׳ דדא.
.
י
.
.
.
.
.
.
הנשברים
ז
והיתד .אמא טעובדת מהם נ׳' כלילן בג ,כט״ש בזוהר ח״כ ד״נ• .
,
וצריך שתדע ,כי״כשנכללונה״י דא״א בחנית דא״א ,הנה היסוד דא׳׳א אחר
של יו״ד
שנכלל בחצי ת״ת ,הנה הוא שמ מוציא הבל תוך התית ואותו הבל נחלק לב׳
צדדים :אותו של צד יטין נעשו מוחין לאבא ,ואותו שבצד שמאל 'נעשו מוחין
-
^ וא״ת ,למה״ המאציל העליון .לא עשה מתחלה ה׳ פרצופין אלו ,ולא
יעשה אותם
נקודות ,שיהיו נשברים ,והלא •נלוי וידוע
כדי שיחיד.
בחירה ורצון ביד האדם,
לפניו ,בי בהיותן
העליון היתד.
באשר שתהיה טו״ר בעולם ,מפני
ששורש הרע ,בא ממאנין תבירין -,והטוב ,בא מהאור הנדול ,ואם לא היה
כן ,לא היה רק טוב בעולם ,ואז.לא -היה שכר ועונש ,אך עתה ,שיש טוב
:
ורע ,יש שכד .ועונש• ,שכר לצדיקים ,ועונש לרשעים:
שכר לצדיקימ,שע״י
מעשיהם הטובים׳ הניצוצין הקדושימ •שירדו ,הם מעלין אותם מתוך • הקליפות.
ועונש לרשעים,
שהורידו
ע״י םעשיהס הרעים ,מאור הגדול אל .הקלי׳-,
והקלי׳ בעצמה ,היא רצועה של מלקות ,ליסד הרשע -.ועוד ט״א בי להיות
התיקון
עתה .קודם
נקודת המל׳
במקום ראש •,א״א שלאחר
התיקון
לכן יש כח ע״י תפלתינו וטעשינו הטובים להעלותה למקומה שדרתה שם
ונחזור
״• בתהלד:.
כי בריחוק .האור
תיקןיבא״א תלת רישין :א׳ ,נק׳ רישא דלא אתיידע ,הב׳נק׳
אין .הנ׳ ,מוחא .סתיטאמ; ושלשתן ,ננד־בח״ב,״שבשאר הפרצופי /כן נ״כ
כאן ,נ׳ •רישין נגד בח״ב- .ונק׳ •עתיק סתם׳ זהז׳ אחרים מחסד .על ט ל /
נק׳ -עתיק יומין,
פ״ךן
ואלו :הפ ,הנשמה ופנימיות של איא • ,ו ב ה ת פ ש ט ו ת ם
תיקונים׳
* נלגלתא ,טלא דבדולח/קרוטא דאוירא,
י ם י ט נ ם
ג״ט־מריע
רעוא׳דרעוין ,עטר• נקי
םקידוא ךלא^נאים ,חוטטא .וכ״ז בסוד א״א-,עם^י״נ־ ת״ד שנתסשטו ,כנז׳-
כאד-׳׳ז• יאלו -הז׳ תיקונים •,נתפשטו עד.מקים׳ אשר •היו
;
תכיךין טתחלי•״:
לאמא .ועי״ז שיש להם טוחין ,נעשה התעוררות זוונ י לאו״א".
•
י
־
נקודות הטאנין
• :׳ - « • : • : • .
—
ואחר .שנעשה פרצוף שלם דא״א נעשו ב׳סרצוסיןדאו״א .וזהו כוונת
כלי ט״ן רק כתורת 'חסד ,כט״ש אמדתי עולם חסד יבנה ,שז״ס מ״ש בזוהר
דף צ״ב בד סליק ברעותא וכו׳.
ואו״א כשטזדווגים ,יש נ״כ בחי׳ נשיקין :בתחלה' נושק אבא לאטא/
ואח״כ אמא לאבא .ואבא .טטשיך הבל טאטא בעת הנשיקד /,כנודע בחוש
הראות /ובן 'בנשיקת אטא לאבא /טושכת טמנו הבל.
נשיקים וב׳ הבלים .כי בבל נשיקה יש בה כללות או״א,
נחלק ל ב /וכן ההבל נחלק לב׳׳ בערך טד.
אדד?.ז כחדא ,נפקין -וכחדא שריין׳ ולא,פתפרשין לעלמין .והכוונה:שהחו״ב
:
והנד .כל נשיקה
שנתן׳ וטח שקיבל .וכן' נ׳׳ב
באמא.־לכלא׳ וא /ב׳ נשיקיםוב׳ הכלים עד״ו.
וכננד ד .בחי׳ אלו :ב׳ נשיקיס ,ב׳ הבלים• ,ודבור א /הם ה׳ טוצאות
הפה .וזד .הטעם .שטצינו נשטה לנשמה
רוחא
1הבאה טנשיקין[ ,ודבקות
כרוחא הבאים טן ההבלים ,אך בנפש ,לא מצינו נפש בנפש ,לפי שהנשיקיס
והכלים ,שהם כפולים ,יש בעבורם נשטה לנשטה הבאים טנשיקה ,וניכ י*י
רוחא כרוחא הבאים מן
ההבלים,
אך הנפש
היא באה
טן
הדיבור׳
והדיבור אינו כפול ,לכן נ״כ הנפש אינה רק' 'נפש א׳ ,טן הדיבור דאבא•
נם צריך שתדע ,כי הנשיקות הוציאו בחי׳ הכלים בחו״נ דז״א :חמד
מאבא ,וגבורה טאטא ,ונצח טהבל דאבא ,והוד
טהבל דאטא ,ות״ת דז׳׳א
נעשה׳ מאותן נשיקים שנכללו אבא באטא ואמא באבא ,ומכללות כפל זר״
נעשה ת״ת ח״א ,כי נס הוא כלול וכסול טחו״נ ומכריע ביניהן .ויסוד דדא
נתהוה ,טהבל הכולל והכפול טד׳ הבלים :דאבא באטא ,ואטא באבא .ומל׳.
דז״א׳ נתהוה טדבור אבא .י וז״ס ה׳ בחבטה יסד ארץ ,כי ע״י דבור החבטה
נתהוד .המל׳ הנק׳־ ארץ .והרי נתבאר ענין ו״ק
־ ־־
י י
ח י א לבד טהיק
שרשם
'והוויותם.
שניהן יחדיו •;ולא קדם -א׳ לחבירו.
פ ר ק ג סוד העיבור ויניקה .׳••
וכחדא שריין ,הוא,־ כי וו״ןאב״א ,אבל.׳או״א,בחדא שריין ־פב״ש .ומ״ש ולא
מתפרשין לעלמין וכי זו״ן אין זיווגם .תדיר כט״ש-מוהר פ׳ ויקרא ע״פ אכלי רעים
שתו ושכרו דודים ,אכלו רעים ,דא אינון או״א ,שתו ושכרו דודים ,דא אינון זו״ן.
...
הרי יש לאבא ב׳
והנה באבא ,יש תוססות הדיבור /והוא .שצריך לסייס בדבורו את
אשתו בעת הזווצ ,אך אימא אין לה דיבור ,כי התובעת בפה יוצאה בלא
כתובה.
לא .נאצלו כמו זדן אשר נוק׳ יוצאת מבין־ חתי• ודרועוי מאחוריו אך או״א
כחדא נשקי הוא שבעת הלידה יצאו
וזה הזוונ הוא
,
לפרש סדר-ךתיקון של-הה׳ פרצופין ,והוא,
בא״א ,הם.מתקנים בתחלד .בגלגלתא-־ז׳
ונצח נבלל בחסד ,והיד
הנשברים למעלה בחצ״ת דא״א ,ואז מהם נעשה מציאות זו״ן בחיבור אויא
• •
נקודות לא-יוכלו-לסבול האור .התשובה ,כי כוונת המאציל
תלת,
תוך הבלים הנשברים להיות חיות לקליפה .ונמצאו שעלו אורות של הכלים
בא״א ,י׳ עצטה באבא ,ה׳.ראשונה׳,באמא ,ו׳ בז״א ,ה׳ תתאה בבת ,הנק׳
. -
חג״ת
וגם
חצי
עלו עמהם .אבל דע בי לא"עלה בל האוךלנטרי אבל נשארו קצת ניצוצי הקדושה
נעשה מכולם פרצוף שלם מי״ס ,ונק׳ ז״א .ומנקודה עשירית ,נעשה פרצוף
יךןןך
כתוך'
שלו ,תלת
גו
השוקיים
וכשעלו ליכנס נהיי בזרועות ,שהם חגית ,הנה גם האורות של טאנין תבירין
וכן מנקודה של חכמה ,נעשה פרצוף א׳ שלם מי״ס ,ואז נקי אבא .ובן
• קוץ
נה״י שלו
הטאציל להעשות,
דא״א
בגבורה ,ויסוד וחצי הת״ת התחתון בחצי ת״ת העליון.
ולכן ,מנקודות כתר ,נעשה התששטות • של• .שרצוף א /שלם מייס,
מבינה ,נעשה פרצוף א׳ שלם מי״ס ,ונק׳ אמא ,ומן הו׳ נקודות
זה,
הוצרך
'שיוכללו
ת״ת התחתון הסגולה נבלל בתוך חצי העליון,
להעולסות וכח ,לסבול האור.
שהיו .כלולים בו מתחלה ,כנ״ל ,ועתה
טאור של
זרועות כי הבלים הראשונים
וצריך שתדע כ• מזרוע ימין דא״א
הנוף .עד החזה של א״א ,נעשה פרצוף
מן נ׳ פרקין
•שבו עם חלק
שלם של .אבא ,ומזרוע שמאלי
העיבור
של אטא טזו״ן ,והנה מלת
עיבור ,הוא ע״ב רי״ו ,ונודע ,כי
ע״ב מהימין ,ורי״ו מהשמאל ,והוא,
שם אהי׳׳ד .דיודי״ן ניט׳
קס״א ,ושם ב״ן דההי״[ ,עולה רי״ג ,אח״כ תחלק שם ״אלהיט
־-
• •
מהימין
דבינד.
ע ץ״ ה ח ייי ם
ים'משמאל.
י^ "׳
3
ה׳ *אמצע ,הרי
רי״ו.
ונודע כי ־־ נ׳ שמות• אלו:
"ג
והנהיאח׳׳ב ,בזמן ,היניקה ,נטו.שהטינקת נהפך ל ה ' ד ם נדה לחלב
אחי״ה׳ וב״ן ,ואלהים ,שלשתן־ באים מאמא.
כך אותם נ׳ של הי״ם .שלא נתבררו בזטן העיבור ,כנ״ל׳ והיו דינין כולם,
בסוד דם .אבל ־עדיין היה אוכל בתוך 'הפסולת ,ולכן" לא יצא בםוד הלידה,
והנה דע ,בי נ׳ עביוריס' ה ם ' :א׳ ,עיבור של ז׳'חדשיס' .בי ,עיבור
כנודע ,אמנם נשאר בתוך האטא ,והוא להתבדר שס
של ט׳ חדשים".׳'נ/יעיבור של י״ב חדשיב .וביאור הדברים .כי ־ עיבור של
ט׳ חדשים׳ זה חיה בעיבור הביגהמז״א .ג׳ נו נ׳.וכיא מהם נכלל ונתקשר
ונתהווה האוכל שבהם לבחיי חלב ,וטניקה י אטא
בשלשתן :ונצח נכלל ונתקשר בשלשתןישהש חנ״ת'.והוד׳ נכלל ונתקשר
שיהיה שלם בכל קצוותיו.
באותן הג׳ ',ובן ייסוד ,גכלל
כל א׳
באותן הג׳׳'וזהו'ג׳ כלולין גו ג׳׳ ג׳ תתאין,
]נכלל[ ,בכל" ג׳ עילאין ,הרי הם ט׳
בחי׳ של כללות׳־* וכיגגדן.
הוצרך עיבור של ט׳ חדשים.
עיבור ז׳
התחתון,
\
לכללות ,נה״י דא״א וחצי ת״ת
מגולים,
הוצרך 'ליכלל עד״ז ,כדי 'שיצאו
זו״ן .אז ,על ידי כללות הזה ,וילבישו את נה״י דאריך אנפין .והנה 'כללות
הזד״ הוצרך לו ז׳ חדשים לבד׳ אך לצורך ז״א ,נתוספו ב׳
ט׳ .כי א״א ,נשלם כללותו
חדשים ,שהם
בז׳ חדשים ,ולכללו׳ ]ז״א[ ,ג׳ גו נ׳׳ הוצרכו
לט׳ חדשים אך הנוקבא ח ״ א ,לא
נשלמה ,ער תשלום כל י״ב חדש,
כמ״ש בע״ה.
ונבאר עתה ,ענין ז׳ חדשים דא״א ,והס בך ,כי ת״ת דא״א ,נכלל
חצי תחתון בעליון ,ולבן לא הוצרך ליכלל בכל ג׳ עילאין .כיון שחציו הוא
מכלל העלאין ,לכן נכלל בחצי העלץן לגד ,והוא חדש א׳ .אך הנצח,
הוצרך ליכלל בכל הנ׳ עלאין ,כי הוא מדד .בס״ע׳ וכלול מתחתונים ,וצריך
ליכלל בכל נ׳ עליונים ,ובן הוד ,הרי ששה חדשים לנ״ה ,וחדש א׳ לת״ת
הרי הם ז׳ חדשים .מ״ס שאמרו רז״ל ,שמרע״ה נולד לז׳ חדשים ,כי הוא
טבחי׳ ת״ת הזה ,שנכלל חציו בחצי העליון ,והמ ז׳ חדשים .אך יעקב
t
מיסוד א״א ,וגם ^ הוא נכלל
כי ביכ״ד חודש ,נתפשטו התלת שהיו כלולים בג׳ וגתנדלו ,והיו מר קצוות.
בחצי הת״ת העליון ,א״כ צריך יותר טז׳
וא״ת ,והלא היו ,מ:׳ כלילן בג /ואיך אמרנו
עיבור ג׳ של יב״ח ,הוא ,להוציא המלכות ,וז״ם ,ואחר ילדה בת,
דית י״ב ,בי הבת נולדה אחר יב״ח ונשתהה שם יב״ח ,וזהו לשון ואחר
מלשון ואחר עד עתה .ועני ן י״ב אלו הוא ע״ד הנ״ל ,כי נכללה נס המל/
בכ״א מג׳ עלאין חג״ת .והוצרכו לה נ׳ חדשים אחריס ,כי נכללו תחלה,
ג׳ תחתונות נה״י בכל א׳ מג׳ אמצעיות ,והס ט׳ חדשים ,ואחר בך גולדה
הטל׳ ,כנ״ל ]ובםו״ה{ ואחר .ילדה..בת נשתהה נ׳ הרשים אחרים .,כדי לכלול
ונחשוף
לבאר ענין התבללות דא״א ,הנה כאשר עלה הנה״י דא״א לג>
אמצעיות חניית שלו ,עלו גס כן ,מובחר האורות של מאנין תבירין
למעלה עמהם .ודע ,בי במעי אמא היה נכלל ,מה שהוא יותר זך וברור,
ומזה נעשה פרצוף ז״א ,וכל נקודה ,מאותן הנקר׳ מאנין תבירין ,היתד,
כלולה מי״ס .והנה כשנתקן פרצוף א״א ואו״א ,עלה האור היותר זך ,ומזה
נעשה נ׳ פרצופים הנ״ל ,ואמנם נשאר קצת אור שלא יוכל להתברר ,שהיה
עב בלתי זך ,והמה מנייר :כח״ב ,שבכל נקודה מז׳ נקודות תבירין.
ועתה ,כשנתקן זו״ן ,הובררו גם הנייד ,של כ״א וא׳ מהנקודות ,אשר
מהם• נעשו פרצוף א״א .ואו״א ,והיותר עב מהנייר-שלו .יוכל
לעלות בג׳
לעצפו ,בי אע״פ •שאינו ראוי לבחי׳
או״א ,ראוי{-הס לז״א .ואז ,הובררו מהם אוכל .מתוף• פסולת ,וטכל נ״ר•
שבכל א׳ וא׳ מהז׳ נקודות ,נתהווה מהם רישא דו״א :ג׳ מוחין כח״בדיליה
כהיותו בסוד עיבור במעי אמא .כי אע״פ ,ששס הוא נ׳ כלולים בג׳ ,עכ״ו,
גפ העיבר יש לו ראש ,אפי׳ היותו במעי אםא• ־
־ ואח״ב נתבררו ד׳ .בחיי• שהס־חגת״ן ,מהנקודות של ז׳ נקודות,־ ומהם
נתהווה.נופא ח ״ א ,ונתברר מהם היותר זך וברור ,ע״ד הנ״ל-גנ״ר.־ונשארו
ג /שהם :הוד ,יסוד ,ומלכות שבכל
נקודה ונקודה ,שלא ־נתבררו כלל
עד׳ זמן• היניקה׳־ כם״ש בע״ה .־ולפי שהם תחתונים׳ •והקליפה־ נאחזת בהם
מאד-,לכן לא יבלו להתברר י עתה.־ והנה ז״ס׳־אשה כי תזריע וילדה זכר
וטמאה׳ז׳.ימים ,והטעם -,לפיישז״א־\נשתהה בעיבור ,בדי •<להתברר,־ ונתבררו י
ברז׳•בחי׳ הנ״ל׳־שהמ :כח״ב ,חנת״ן,־.וכשנולד דא ,אז כל הדינין.,שהיא
הפסולת הנשאר סז׳ בחי׳ ,שלא יכלו להתברר-יותר ,בי היא פסולת ,וכבר
נברר האוכל ,ויצא הפסולת של-ז׳ בתי׳ בסוד־דס נדה,־ היוצא בעת הלידד״•
לכן •תטמא •ז׳ ימים ,בנגד־ז׳ קליפות ההס,־:אך אם״נקבה תלד ,שהם ז׳
קליפות •אלו הנ״ל ,ועוד.ז> קליפות אחריס ,שהם הפסולת הנשאר בהם גם
טז׳ כחי׳ הסל׳ שיש •בכל •א׳ מהבחי׳•׳ הנ״ל ,בי הנקבה .,אינה׳ רק אחר -
־ ־ ־־ כירור הזכר ,לכן טמאה שבועיים ,י״ד יוס ,ו' וז/
אותן ,ואז ,ע״י
בי אז ,הדינין שהיו בהס ,נתמתקו בסוד החלב הטניקה
החלב ההוא ,ננדלו בחי׳ השוקיים וג׳ אחרונות שבו,־ כי תחלה היו הסריס
הרבה טבחינתם ,ולכן.היו נ׳ כלילן בג׳ ,ולא היו נכרים־ בהס ,ואחר״שינק
ולקח אותן בחי׳ של הדין שבהס ,והובררו ע״י
רגליו ,כי לא נשארו תוך איטא כל נ׳
יניקה ,או
ספירות־ הי״ס,
נשלטו וגנדלו ־
רק הדינין שבהם,
שראוים להתברר ,בסוד הדס הנהפך •לחלב ,והוא דוגטת הנער ,שכבד יש
להלוך.בהם ,עד• שיונק ,ואז׳ ע״י יניקה
לו שוקיים ותלים ,ואיט־ יכול
התפשטות ,מנ׳ עלאין שהיו
מתגדלימ רגליו ומתחיל •להלוך -ב ה ^ ובחי-׳
כלולים שם ,זהו־הגדלתן ,אמנם יש לראות .,כי
ע״י היניקה
הוברר
וננדלין ,והרי נצח
כל•ב׳
בתוך
בהדי הוצי לקי כרבא ,כי.נ"ה בסוד תרי
שוקיימ,׳ נברריימ
העיבור• ,אך הטעמ כ׳
׳
פלגי .גופא ,וכיון'שלא הוברר
הוד ,גם בירור נצח אינו מתגלה .,עד שיגמור הוד להתברר ביניקה.
שם אהי״ה בבינה,
וסוד החלב הוא,
דההי״ן:
כזה ,כי,אהי״ה
פשוט ,וטלא ,ומלא ,דמלא :אהי״ה אלי״ף' ה״ד .יוד הה .אל״ף למ״ד פ״א ה״ד.
ה״ה ,יו״ד ז״ו דל״ת ,ה״ד .ה״ה .הם אותיות חלב עמ הטלה והכולל.
m
וכבר ידעת ,כי
אהי״ה דההי״ן ,הוא בדעת ובת״ת ,ששמ מקום .השדיים
ודדים ,בכל _ קו האמצעי.
:
׳ נס באופן אחר-,כי• הלא דס ,נהפך לחלב. ,והנה הדם ,הוא אחוריםותסיר ממנו ד׳
של שס אהי״ה גימ׳ ד״ם ,כזה :א׳״ א״ה ,אה״י ,אהי״ה,
אותיות אהי״ה ,ויחזור גימ׳ חל״ב ,שהוא המלוי• לבד.
בכ״א טנ׳ .אטצעיות ,הרי יב״ח..
סרצופין הנ״ל ,הנה׳ הס לוקחם ו״א
שהג׳ מפירות הנז׳,
נשארים תוך אמא בסוד-החלב .אך הכוונה ,שלא נתבררו עד זמן היניקה,
חדשים '.ווים מ״ש בזוהר ,טשה טלגאו שהוא ת״ת ויעקב מלבר ,שהוא היסוד.
,,..
והטעם ,כי ההוד .צריך ".להתטתק בה׳
ח׳ עד״ז הנ״ל ,ס״ה כ״ד חודש .וע״יייניקה'טבחי׳ הי׳׳ס זו ,מךל ז״א,
חדשים ,הוא ,שהוצרך
א״א עצמו ,לפי שהיו
כדי
חדשים ,לפי שהיא כלולה בז״ס עליונות .:והוא ח׳ ,וכן יסוד ח׳.וכן בטל׳
בחו״ג וחצי ת״ת העליון דא׳׳א ,כנ׳י׳ל .לכללות זה ,היה לצורך
הנה״י
לז״א׳ טחלב זה,
;
ממן היניקה ,כ״ד חדש,
באורך זמן ־ היניקה,
י•
;
־' וסוד השדיימ" והדדים ,הם בסוד ויעבור בו׳ ,כי סוד ויעבור :ע״כ
מימין ,רי״ו מהשמאל,
והנה ע״ב ורי״ו
הוי״ה 'באמצעיתא ',וכ״ו
הוי״ה נימ׳ שד״י שהוא
בבינה ,כי היא המנקת.
השדיים ,גם"נקרא דדימ והס'
סוד אלהי׳׳ם שבבינה :שהוא א״ל פימינא ,מ״י משמאלא ,ה' באמצעייתא'
תצרף א״ל שבימין עם דד ,ויהיה א״ל ד״ד• .תצרף מ״י ־משמאל עס דד,
ויהיה י מ״י דד ,וזי״ס אלד״ד" ומיד״ד מתנבאימ במחנה.
והנה.כאשר..אמא .היא .מניקה לבנים• ,אז
השדיים המנקים בהס ,וכשעולה
נגמר יניקתם ,אז נק׳ אמא ,אל
נק׳.א״ל שד״י ,ע״ש
למעלה ומסתלקת .מעל הבנים ,שכבר
חסדים -טוביס-,שאנו,-אומרים
עליון נומל
בברכת אבות .וגומל ,מלשון ,ויגדל • הילד מגמל ,כי נגמר זמן יניקה .וסוה
אל עליון ,הוא בינה כשעולה למעלה ,ושד״י ,הוא-כשהוא מעקה בשדיים
שלה ,וככר ביארנו מה הוא.שדי .גס ,עליון הוא אחוריים דס״ג ,נימי עליון..
ושם א״ל ,הוא נגד הסנים דס״ג ,שס ייא״י.שבו ניט׳ אל-,וזהו-א״ל עליו׳^ן.,
)גם אהי״הדיודין עה״ב .וד׳ אותיות.נימ׳..עליון(
־־ונחזור לבאר׳ אות יהי׳
5
....
.... .
v
,.
_.,
דבאטצעיתא־ ־ הנשאר יטשס • אלד.ים",הנ״ל,
;
ז
ז
כי א״ל מימין ,ט״י טשטאל ,ה׳ באמצעיתא ,׳כנ״ל ,וביארנו ,כיא״ל מ״י׳הס
ב׳ דדים בסוד אלד״ד ומיד״ד ,וסוד ה׳ הוא החלב 'שמתפשט •בב׳ הדדים'
האלו ,־ לכן הוא י באמצע ,י כי הוא מתפשט ־ לדד י ימין י* י ושמאל '.והנה נמצא,
;
כי ־בי :מיני חלב־יוצאין :אדלדד־ימין וב׳ לדד-שמאל ,׳וא״כ צריך' ,שיהיד• ,
' יי׳' ' • ' ז ד״ו
בה׳ זו ,ב׳ מיני חלב; והם ' ז
ך״י־גימ׳ כ״ד ,גם אמ תמלא ה׳ זו ״ בג׳־ מילואים 'שסימנם יה״א הוא־׳
באופ
ניט׳ י״ו ,ועם כ״ד גיסי חל״ב .וכל
גם באופן אחר.• ,נייההי״ך
ב מ
זה בי
אית
זה מהציור,
יש יד
אותיותי׳ הרי ל״ז ,ונ׳ אותיות ׳המילוי
׳יה״א,
כ
בלתי מנין הה׳ עצמה".
י י י ה״י׳ ה״ה ך׳׳א
הריי
ציורי
נימ׳-־א״ל,־1עמ ו׳
ניפ׳־חל״ב .וחדי• ב׳ ־־
מיני חלב יוצאין מן הי־ זו שבאמצע הדדיןשל הבינה ,ומין יה׳ זו־ מתפשטים
ב׳ מיני חלב ,יא׳ לדד
י
ימין ,ובי לדד• שמאל :י
ועתה
,ע ץ ד .ח ייי ם
פ ר ל ,ד •עיבור ב׳ והגדלת השלישים
)fifty
אז מלבד .והנה
נבאר מייש בזוהר ס׳ אחרי מות דס״ה .בתר דינקא לחו .אתעברת
ויום א׳ /שאז ביאתו ביאה ,להיות דעתו שלם ,בסוד והאדם ידע את חוה
אשתו ,לכן אחר יניקה דז״א /חזר
עיבור ב /כדי להיות
לו מוחין אע״פ שכבר נשלם לו כל הפרצוף של ו״ק בימי יניקתו .וכדי
שלא תתמה מזה איך יש עיבוד ב׳ אחר היניקה _ /הלא מבשרי אחזה אלוה
של התחתונים י בכל לילד /.כשאומר
והענין ,כי כמו שבמל׳ עולין נשמות
בידך אפקיד דוחי ,ומתעברת מהם וםתחדשיס שם
רבה אמונתך ,כך אמא עלאה אתעבדת פעס
נעשה עיי
הפסוק וכל כשליש עפר הארץ ,כי זו״ן .נקראים עפר ,בסיד הכל היה־ ם!
העפר ואפילו נלנל חסד /.ואלו נמדדין
פנייהו /פי׳ ,כי הנער אין לו -דעת שלם ,עד ,שיהיה בן ט׳ שנים
להתעבר באפא
הטעם״ שכל זיא
שלישים
אלו< -הוא• מיי
בסוד חדשים לבקרים
ב׳ ,פנשפות זו״נ ,ופתחדשין
בסוד מוחין חדשימ הניתנין להם.
בשלישיה־
^ ופי׳ הפסוק טי םדד בשעלו םיס כ ו /
לזרת׳ שהטדה יש לה .בית קיבול /לקבל
כי ההפרש שיש.בין מידיי
טמ שנותנין לתוכה.,ולכן אחי
כדי לחזור
שמדד .טדה ראשונה׳ זורק אותה .פהכלי,
הטרד /.לטדוד יותר /אך הזרת /א״צ לזרוק שוס
קבול כטו המדידה] .ס״א
הטדה[
דבר כי אינו בחי׳ ביה
א״כ פי׳ הפסוק
הבינה׳ אמא עלאה׳ טדד בשעלו טיס ,הם ב׳ מיס:
זי״ן ,שהפרישן והבדילן זה מזה,
פעם ב׳ למלאות
כך ,ע״י מ*י ,מי׳׳
תתאין ,ןעלאין.,שהם
בין המים מ /וזה
בסוד ויבדל אלהיט
נעשה ע״י מדידת המדה ,שאחר שמלאו פעם א ׳ .מים ,מבחי׳ א׳ של .מיס
עלאין ,הנד .זורק מד .שבתוך ,מדד ,זו ,ליתן אל ז״א ,וחוזרת למלאות המדד׳
והנה כעליות זו׳׳ן -במעי אטא ,אז^נעשץשם מ״ן אל הבינה ,לזוונד,
פעם כ׳ של כחי׳.מיין .תתאין אחרים׳ לצורך הנוק׳.
עמ אבא ,ועיי זוונ זה ,מולידין ומודידין המוחין לזו״ן.
ונבאר עתה• סוד נדלות ז״א ,כי
ולכן בענין זו״ן /הזכיר לשון המדה׳ שצריך להבדיל ולהפריש.בין
הלא בהיות ז״א.בעיבור ראשון,
זו״ן׳ וזה ע״י מ ד ה /המתמלאת וחוזרת פעם אחרת להתפלאות מיין .תתאין׳
ו׳ ,שבתוך ה׳ של:בינה ,ה׳
טשא״כ בזרת׳ כי כולו לצורך ז״א הנק׳ שטים׳ כי ט״י שהוא בראש הפסוק׳
עילאה .ובאות ו׳ זו• ,ש פסיעה לבר ,וז״ם נקודת הו׳ הבולטת בסוף־הו׳/
תיכן השטים בזרת .וענין תיכן ,הוא שנותן קצבה וגבול ותחום ,וע״י הזרת
נ׳ כלולין בני,
במעי אמו ,היה
וז״ס נקודת המל׳
בחי׳ אות
העומדת• עם ז״א
כלילין בנ׳ ,ו׳ זעירא .וכשיוצא
בשמ הוי״ה ,העומדת
שהוא אות
ז״א לחוץ,
ו׳ בלתי ראש ,בסוד :׳
אז הוא בחי׳ אות ו׳ הנגלית
טדד בו׳ ואטדה ,עד כאן יהיה
נבול טוח חכטה /וע״כ יהיה חסד׳ וע״כ
יהיה נצח .ועד״ז בקו שטאל׳ ובקו אטצעי .ואחר כך׳
ובל בשליש עפר
אחר• ה׳ ראשונה ,ואז יש לזו הו׳ ראש .וראש הזה,
הארץ /פירוש /כי טדדה הבינה בשליש עליון של ת״ת דז״א ,שהוא מקים
הוא רמז לר״שא דז״א כחייב ,בסוד הקטטת והיניקה לבד ,כי עדיין איברים
טדת טל׳׳ נוק׳ ,הנק׳ עפר הארץ ,כ»׳
ס״ג סוד ס״ג שהם הנקודות(
שלו דקים כקרני חנביס) ,נ״ב חנביס גי׳
החזה׳ ושם כשליש ההוא יוצאת
באדרא דנפקי מבין חדוהי מכין תרין
דרועין
דיליה׳ וז״ס המזוזה ,שהיא
ואינס נקראים דק בחי׳ ו״ק לבד ,אך עכ״ז ,יש לו ראש של קטנות׳ והוא
המל׳ /כי מזוזה ני׳ אדנ״י׳ וראוי ליתנה בסוף שליש עליון של הפתח׳ לרמז
ראש של ו׳.,וו״ק שלו ,הוא התפשטות ו׳ שלו ,ודקות הו׳ למטה בסופה
שיצאה בשליש עליון של ת״ת ח ״ א ׳ בסוד והיה שדי בצריך׳
שהוא שם שדי ,הטגין טהקליסות הנקרא צרי״ך ,כי לכך ,ייצאה הטל׳ שהיא
הוא בחי׳ מל׳ ,הכלולה׳ שסי עמו בזמן היניקה נ״ב.
ftfljfl
אל המל׳
הגדלות ,כי
להגדיל
אברים של קטן זד/.
הטזוזה' כאחורי ז״א ,כדי שלא יהיה אחוזה אל הקליפות באחוריו ,כנ׳׳ל׳
שהם קטנים כקרני חנביס ,י צריך
שיכנסו
נה״י דאמא תוך ו״ק
לבן יש כח בשם שדי להבריח הקליפות י שהם צדי״ך) .שדי ר״ת שומר
מתחבר עם ב׳
סרקין של חסד ז״א,
דלתות ישראל(.
נבאר כחי׳ הגי של
דז״א .ואז סרק עליון דנצח אמא,
ועולין עד רישא דז״א ,ונעשית חכמה שלו ,פנ׳ פרקין .וסרק אחד דהוד
)דברי יעקב צמח .מ״ב י דרוש התפשטות נה״י
אמא ,מתחבר עם ב׳ פרקין עלאין דנבורה דז״א ,ונעשית בינה שלו ,נ״כ
פג״פ ,בראש הז״א .וז״ס מ״ש בזוהר
גבורות ,כי סדק א׳
בלק דדמ״א,
מ צ ח ' א מ א ,שהוא
ב' חסדים ,שהם ב״פ
עלאין דחסד ז״א,
חסד ,נתחבר עם
'ונעשה ג״פ ,שהם נ׳ חסדים,
ונעשים מיהם .חכמה דז״א .ועד״ז ,נעשית כינה
בז״א להגדילו ,ורצוני לסומכו לכאן ,והוא ביאור נאה(.
חסד חסדים ,גבורה
'קו־ ימין הנק׳
דאו״א
ך^ף,
הפוחין דז״א׳ נעשין טנה״י אמא׳ ובך סדר הכנין ,כי הלא כל מדה׳
דז״א מן נבודד .נבורית
יש בו ג׳ פרקין ,ויורד פ״ת דנצח אטא׳ במקום שעתיד להיות חבטה דז׳׳א.
ועד׳׳ז נצח.נצחים ,הוד הודות ..שהם .ב״פ ..תתאין דנ״ה אטא ,שאלו אינם
ועולין שס ב״פ דחסד ז״א ,ונעשים׳ חכטה״פג״פ .ואח״ב ,יורד פרק" אטצעי׳
.נקדאיס הסדים .וגבורות ,וטתחברים .עם.נ״ד .דז״א להשליפס ,במ״ש בע׳׳ה.
בו׳ ,למה לא אטרו ת׳ית
וקשה כי כמו.שאסרו חסד .חסדים גבורה גבורות
....
תפארות ־נ״כ.
־מיחזוד'לענין ,ני בן עד״ז,
פרק א׳
שליש א׳ הנשאר פג׳ שלישי חסד
דז״א,
בחכמה דז״א ,ופ״ת יורד כחסד ז״א ,ועולה שם ס״ע מ צ ח ז״א ,ונעשה
חסד של נ״פ .אח״ב ,יורד ס״ע דנצח אמא ,במקום חכמה
דיםוד אמא נתחבר .עם ב״פ
ת״ת'׳עליונים דז״א ,ונעשה מהם דעת דז״א .ופ״ב
דנצה אמא •,במקום חכמה דז״א,
דנצח אמא ,נתחבר עס
דנצח שהוא בחכמה ,נדחה משס ,ויורד
יורדת עס ב״פ דנצח
ז״א ונעשה נצח ז״א 'מני׳ם.
ונדחה משם ס״ת,
והנה ההוד ,הוא
קו שמאל ,ונעשה בינה
שלו מהוד אטא ,ויורד
פ״ת דהוד אמא • ,במקום בינה דז״א׳ ועולין •שם ב״פ דגבורד .דז״א ,ונעשה
בינה שלו .פנ״פ .אח״כ ,יורד פרק אמצעי דהזד אטא ,במר,ום בינה דז״א׳
:
ודע כי כשיורד"פ׳^א" מ צ ח דאמא
ונעשה חכמה דז״א .הנה לא
במקום אותו פ״ת דהוד אמא ,ויורד פ״ת בגבורה ,ועולה שם פ״ע דהוד
ירידתו׳
ליכנס סרק
פ״ע דהוד אמא במקום בינה
ירד'-רק~-ס״ת
דאפא
כי כן סדר
ואח״׳׳כ ־ כשרוצה
אמצעי שלי נצח דאטא/יכדי לעשות• חסד דז״א כלול ״ מג״פ אז־ ירד פ״תדנצח'
דאמא׳ שהיהיביתחלה בחבטה'
דז״א •ויורד עתה
אל החמת-ונשאר ס״א
ז״א׳ ונעשה נבודד .שלו מג״פ .אח״כ ,יורד
דז״א,־ ונדח׳ משם פרק אמצעי: ,ונשאר פ״ע בבינה שלו ,ופרק אמצעי יורד
בגבורה שלו-ונדחה משם פ״תיבהוד ,ונעשה הוד שלו מג״פ,
מ צ ח אמא'בחכמה דז״א .ואח׳י׳כ ,כשרוצה־ לכנס פ״ג דנצח אמא .להשלים"
נצח ז״א ,הנה אז ,נבנם פ״ע מ צ ח אמא 'בחכמה י דז״א< ויורד"פרק אמצעי
ךאמא-בחסד ז״א. ,ויורד פ״ת • מ צ ח אמא •בנצח ז״א .ועל סדר זה נשלפ קו ימין
ח * א ׳ וכן ׳עד״ז• בקו• שמאל דז״א•:,הנעשה
אמצעי-דזיא ,הנעשה מיקוד• אמא.
.,
בחסד
שלו,
ח ״ א ,ופ׳ -
ופרק זה התחתון יורד בנצח ז״א ,ונעשה נצח ז״א מנ״ס.
ועם שליש עליון דנצח דז״א
ונעשדל חסד דז״א'.פג׳ שלישיין ,ופ״ג י מ צ ח אטא
ונדחה 'משם ס״ת ,ונשאר סרק אטצעי
מנ״סי־דהוד • אמא; ועד״ז כקו:
-
ב
הנה• נמצא ,חסד• דז״א •׳נעשה מן•
חיבור
נ׳
•
שלישים־ נפדדין זה־
מזח :שהוא• פרק אמצעי :מ צ ח י אמא .ופרק״ תחתון דחסד• ז ״ א /־ ו ס ^ מ צ ח -
ז״א.״ומחיגור •.שלשתן ,נעשה חסד ז״א .וכן עד״ז •בגבורי דז״א /וכן.בת״ת.
דז?א ,משא״נ כשןפ• .ספי׳ -.אחרת •מי״ס דז״א-,בי
שלישים ׳נפרדין זה מזה.־׳
והנה נמצא ,כי
-
••
י
הז״א -כב״א,
אלו ׳הולכים
בבחינת•
:
מי״ס -.-הגדיל• שליש .א׳. ,שלקח
מבינה• כי היה יכו ־ב׳ שלישים,:שלו-ולוקח•שליש׳-אי .מאמא נ״כ •,והנדיל,
וכן בכל-.ד,י״ס שלו,׳• וז״מ.ישאמרז״ל־כי הידוד ךמצוה עד שליש
ע
כי -כך
בדא מגדילין בוי שליש .ובזר ,תבין׳ אם :שליש זהי שאדז״ל .הוא מלנאו
והנה היסוד ,הוא קו אמצעי .ויורדי ס״ת דיסוד אטא
ועולין שם ב״פ
דת״ת שלו ,ונעשה-דעת שלו
בדעת ז״א׳
מנ״פ.יאח״כ ,מרד ם״ע
דיסוד אמא בדעת ז״א ,ונדחה משם פ״ב ,ונשאר ־פ״ע כדעת ,ופ״ב־יורד
בת״ת דז״א ,בשליש עליון.
־•־
-
אמנם נגד היסוד ־דז״א ,אין• בו לבוש ימצה אמא .בפרטות ,וד,טעם׳
כי.נם מוחין :אין לו< כי-ה״ח נתסשטו עד• ההוד .דז׳׳א ,וז״םאמא עלאח
עד הוד אתפשטת ,אך עכ״ז ,מהארת התפשטות ־ה״ח,׳ מתקבץ• הארתם-ביסוד׳
ונק׳ כל .וכמו..שמקבל הארת החםדיפ ,כ ך מתפשטים• הארת־ הלבוש־ שלהם
מנה״י דאמא ,ומכח יסוד •דאמא׳־אשר בו :גנוזימ החסדים,
ויורד משם-ומעטרה שלו ,ומאיר• עד היסוד אשר בו.
ונחזור לענין ,כי .ע״ד שביארנו,
ברישא דז״א׳
• י *• •
שנתפשטו •נ״פ .דנצח י דאימא ״בלוי
ימין ח ״ א ,וכן :נ״ס הוד • כקו שמאל •ח״א ,נ״כ נתפשט יסוד דאמא .בקי
אמצעי כאופן ז ה :כי־טפ״ע דיסוד אימא,
נתחבר עם שני פרקים עליונים
דת״תדזעיר אנפין ,ונעשה־מהס.דעת ח ״ א מ נ ״ פ : .וכן פ״ב
דיסוד אימא׳
נתחבר
ע_נתחבר עם פיית הנשאר
ץ
־ ד ד ח י יb •-
מת״ת 'ז״א .י ועלה "#ס פ״ע־ דיסוד"ז״א ,ונעשה
ציוןל והב׳ עטרין. ,הם "טורישיךלבני״ה״ם זו״ן,
:
ת״ת דז״א מג״פ .ואמנם'יסוד "דז״א" ,נשארו' בו ב״פ לבד,׳ כי יסוד" אמא,
אמר בעטרות ,אחר שהם 'ב׳ עטרין ,הטעם ,לפי י שהחו׳׳ג תחילה' הם נפרדין
וגחלקיןיילב׳ מוחין ,בסוד Qדצלם ,ואחר
בכחי׳ ב׳'שלישים לבד,משא״״כ בכל שאר" הםפי '/שישיג׳ שלישימ בכל
1
ד״תייתו״ס׳יכי' נשאר* יתום 'מאמא ,שהיא
עומדת עמהם׳״םשא״כ" ביסוד.
־נק׳״חד עטרה .וזהו י בעטד^ ׳שעטרה לו
׳
7
,,..״
ל**' טתסרשין 'לעלמין כ ד י ׳ לתת חיותי
.י
• י
\
י!....
ועתה
-:־• •:-
פרק־הימוחיךיוצלם J W־ ׳ ;
;•י־
:
נשלים לבאר הגדלות דז״א ,ומ״ש בווהר ,בתר דינקת להוי אתעברת
מינייהו .ובחי׳
המוחין שלו ,ובחי׳
או״א ירתייתרין עטרין' לבנייהו.
הצלם' .גם מ״ש בזוהר ,כי
והענין הוא ,ידע' ,כיי בדיקנא׳דא״א' יש
תרין מזלות :סזל עליון ,נוצר חםד",שהואי תיקון ח ׳ ' .ומזיל •תחתון' ,ונקה,
שהוא תיקון' הי״ג והנה אבא יונק ,ממול ח׳' עליון' ,ואמא ממזל תחתון.
והנה בטש מזל
ומכרז
עליון במזל תחתון,
בטישהי-יזו שאין אנו
יכולים לפרש פי׳ בטישהזו מה ענינ'ה ,ואז יוצאין "משמ ה״ח ממזל עליון
;
הה״ח דיליה לאבא,
ןה״נ ממזל תחתון .ואז ,מזל עליון ,נותן" אותן
ומזל
התחתון ,נותן הה״יג דיליה לאמא ,ואחרי שקבלו׳ או״יא״חו״ג אלו מב׳ מזלות
אז מזדווגים" או״א ,ואז נותן אבא ה״ח לאמא •.ואז״נבלליןי־יהחו״נ במעי'אמא.
והנה י י כ א ש ר " אוי״א'
מזדווגים,
אבא &ציא 'טפה י ממוחין
הנק׳
הנה זולתי החיו״נ
שלו
וניק׳ י חכמה ",ואמא
בינה ",וכל אלו מתערביין במעי
נטצא ,־'מאבא
ה״ח',ה״ג,
שקיבלו כנ״ל ,הגה
מוציא
אמא .״ והס יי ׳י״ב ־ בחי׳:
הטיפה
חו״ב
יצאה חכמה "וה״ח ,ומאמה י יצאה' בינה יי ויה״ג
וכולם טתערבין בטעי אטא .וז״ס ,בתר דינקת
כי אחר היניקה ,מתעברת אמא ממוחין
להוי"אתעברת טנייהו ,פי׳,
אלו של זו״ן .ואלו החו״נ ,הס כ׳
״
עיטרין הגז׳ בזוהר *,דירית״׳או״א'לבנייהו" - " ' .
והנה באשר אמא יולדת מוחין אלו ,המ
*׳"״
נעשין בחי׳
ד׳ מוחין,
ש ה ם :־ חו״ב",חו'״ג .מ״'ס',בן של צלס ,י כי" אותיות י צלם ",הם מתתא לעילא
ובן זו כנגד ד׳ מוחין V ,כ״א מהם כלול מי׳.
ואח״כ' ,אמא
שיחיו העולמות.
:
:
'
.
שהס סוד חו״נ וז״ס שהקב״ה׳ מניח תפילין.
;
רעתה
אמא י ומעטרת "לז״יא ביב׳"עיטרין
" י י
גבאר.ע:ין.החףג.,בי,.הם ה״ח.וה״ג ,ודיש ,ובדעת חדרים יימלאו,
כי הם י ..וה״ח שבדעת ,מתפשטים לה״ח״שהמ מחסד דז״א״^ד
הוד שלו ,וה״ג ,ך,ס ,יורדין ביסוד ,זשס״נתנין בפקדון ,לתתםילנוק /וז״ס,
״
והיה האוכל ,לסקדון ,לארץ.
וחילוק;החסדים, ,באופך זה הוא".כי,ג׳ חםדים_ניתנין_לחג״ת' ,אך
משא״ב
חסד של ת״ת ,.לא .יהיה ,מכוסה כי_אם שליש א /
בזרועות,
שהחסדיס שבהם סתומים ומכוסים לגמרי .גם ב׳ חםדייס ן של נ״ה ,כולם
מברלין לגמרי ,כי ..יסוד אמא אשר החסדים מכוסים _ בתוכו ,איגו מגיע ,רק
־
עד .שליש עליון של .ת״ת ואפי׳ עד כאן לא הי׳
׳1
מגןע ,לסי שהוא יסוד
הנוקכא.,וד,וא .קצר מאד׳ אך .עם כ״ז ,כשמרכנת עצמה ,מגיע עד שם.
נמצא כ י ,ב ׳ חסדים .ושליש א /מהמ מכוסים *,וב״ח
וכ׳'שלישים
הם מגולים ,ולכן״הץ״ב׳ .החסדימ^ המגולים ,אורם כפול מן המכוסים כפליים,
וכל .שליש.מספיק.לב׳ שלישים המכוסים .ל כ ן ב ׳ שלישי ת״ת המגולים,
י
מספיק .שליש..לבד ,לעצמו,.,ושליש ב /לעשות רישא דנו'ק _/מבין חדוהי,
כנזכר באדכא .וב״ח. ,המגולין דנו״ח .,נכיסליםיג״כ
מספיק לז״א,
והציץ
ומחציין^נעשין תכין .מיחין *לניק׳י.,. .
יסוך
והנה ,כאשר ..ירדו_ ,ה״ח וה״ג ,מיסוד .אטא _עד
ז״א',שם
נתקבצו כולםן ו ע ״ ; קיבוץ יזה^ ,באשר_חוזרין .החסדים לעלות 'מתתא לעילא,
כסוד או׳׳ם מבחוץ ,כי .דרך ידידה בתוך היסוד הוא או״פ ,ועתה ,עולין
הספיק
י
בהוד ,חו״נ ביסוד .־ ומרכנת ומשפלת עצמה,
"־"
_ ... .:פ .ר.ק \ 4רידת ..תו־זר״ג
מבחוץ ליסוד א מ א באו״מ.״ והנה עם מ״ש ,כי החסד המגולה
עלאה ,מלבשת וכוללת אלו" הד׳ "מוחין י תוך' נה״י
ש ל ה :חכמה בנצ <,בינה
ומזון לזו״ן׳ כדי
'ובתפלתנול וביחוד' ק״ש,־ ואז״״מתעבדת
:
י
ע
; ; .־ > . -־
בכל '"יומ ,סי /שאו׳י׳א
אטגם׳יילתת להש״עטרין' ,כדי" שיזדווגדזו״ן",אינו תלוי אלא במעשינו הטובים
׳גבורה ,ואחר כך ת״ת ,־ואח״כ״ניו״ה ,ואח״כ״יסוד ,ואז •נשלם הגדלת דז״א
ה נ
אמו* לשון" יחיד ,וזה •יסודי־ ש של
נעשו ג׳ מוחין לבד .וז״ס ,שהקב״ה מניח תפילין
r
ע״י פ״ע דנצח אמא ,ואח״ב בינה עד׳׳ז ,ואח״כ דעת ,ואח״כ׳חפד ,ואחי״ב
ל
מוחא ",סוד ^ ' ד צ ל ם ׳ 'ואז
תפילין :של ד׳יראשין'.׳ ושל 'ג׳' ראשין',״ שמתחלה היו' די׳"מוחין ',ואידדיכ
י והנה סדרי התפשטות הנ״ל ,הוא כך ,כי י תחלה צתקן •חכמה דז״״א
״ך׳י ״ ;
שנתלבשו תוך־נה״יי של אטא,
אזינכללין החו״נ״תוך יסוד אמא ,ונעשים חד
בינה; "כי ' י שאר הספי /אמא
.....
כדי
בעטרה שעטרה לו אמו י ביום חתונתו .וימ״ש" ,בעטרה לשון"'יחיד• ,ולא
וא׳ לת״ת דז׳י׳א ,ונמצא שאיין מיהי ל״יתן ליסוד דז״א מחלק'־אמא"כלל ,ונשאר
א׳ מהם ,ע״י שלוקחתם""-מאמא .וז״ס ,ויהי' ייוסף"" יפה י תוארי ויפה מראה
שיזדווגו יחדו ,ודם,
:
הוא יסוד נופף קצר ,ואין בו רק" ב׳ שלישיים׳ ושליש א׳״ייורד״ילדעת זי״י״א*
.....
ה
החצץ
לבד.,א״כ .עתה ,שגם ה ב ״ ח .ושליש המכוסה
או״פ ,א״כ_ גם הס נכפלים ל ב /וא״כ,
נתגלו עתה בסוד
חציים מספיק ״ להם עצמן '" לב׳
ז
י:
ונכנסת תוך ז״א עסי המוחין האלו ",כי ז״א ,אינו יכול לקבל מוחי] אלו ,לרוב
זרועות ,ולשליש הת״ת.,והחצי .אוח״מ עלה למעלה .כיצד שליש החסד
נכנסים נצח
דזרוע.ימין עלה לחכמה)ושלי_ש^חסד חתע^ שמאל"עלה 'לבינת ז״א ,וחצי
נה״י אמא ,ואז
גדלות אודם ,אמי־ לא אחר התלבשות תוך'
דאמא" ובתוכו מוח חכמה ,בחכמה דדא ,והוד דאמא,
ובתוכו מוח'בינה,
בבינה דז״א '.ויפוד דאמא ,ובתוכו"מוח הו״ג ,בדעת ז״א .ונמצא׳ כי קודם
שליש לדעת ז״א לצד החסךים^,וחצי שליש לדעת^ז״א' לצד הגבורות.
והנה
התלבשותם ,היו ד׳ מוחין ,׳שהם סוד ם דצלימ ,ואחר התלבשותם ,שנכלל
חו״נ ביסוד אימא :נעשה נ׳" פוחיך שהם 5של "צלם ",הכאה אחר״היבן
הטעם שחב״ד"דו״א ,י מספיק להם ישליש״ א׳ לבד לכ״א מהם,
,וחג״ת^נ״ה ,ת ״ א ׳ ^ צ ר י ך ^ שליש
וחצי_לכ״א.
לסי
הטעם הוא,
שהחו״ב היו מתחילה בדעת דז״א׳ ושס הניחו רושם שלהם׳ והוא •י הארה
מתתא לעילא ,ו ב ח י ׳ ' ^ זו ,הוא אחר י• התלבשות המוחין בנה״ייידאמא,
גדולה.מבחי/כל אלו החו״נ ,ומתקבצים יחד_ ,לכן מספיק אותה הארה )ר״ל
והנה אחר שנכנסו נה״י״דאמא ,ובתוכן המוחין ,כנ״ל ,ונכנסו בראש
רושם( לו^ולשכנו ,ולבן׳ א״צ^זב״ד ח״א ,ירק שליש א׳ דחסד לבד לכ״א
ז״א ,אז נגמר
צ של צלם ,כי שם ־הוא
בחי׳
צ ,כי מוחין ״ אלו אינם
מהם, ,משיא״כ בשאר 'ספירות ח ״ א .״ ^
י והנה לעיל__אט'רנו' כי טב׳
נשארים ברישא ,רק בבל גופא מתפשטים ,שהם :חב״ד הג״ת .נה״י,־ הרי
צ׳.
ומתחלה היה ו״ק ,וע״י מוחין
אלו נגדל יבבתי׳
דאמא"עם המוחין שבתוב'ס,־־־בתוך ז״א,
של ז״א) 'ואותו'
וכלל ,בסוד
הדרוש ׳שייך עתד״כייע״י
אלו
ונבאר
עתה ט׳
תקוני דיקנא
צ׳ ע״י כניסת נה״י
הגדלת השלישים
הםפ;ק לכתר נוק_/וחצי _ שליש^ ,נעשה כתר דז״א עצימו ,ואדרבא ,יותר
המוחין הגדיל ז״א,
נעשו ,והענין כי
הלא
ככר
י ־*ביארנו",כיי״נ׳ טוחייןיחכ״ד נתלבשו תוך נה״י אטא ,ואח״כ .נתלבשו
תוך.הבלים של נ״ר דז״א ,הרי הם ט׳ בחי׳ ,וטבחם יצאו ט׳ ת״ד דז״א.
׳'ואטנס כבר
שלישי חסד המגולים
הספיק שליש ליעצמול ושליש האחר' נעשה כיתר דנוק /י דע ,כי חציי לבד
גם צ של ׳צלם יש׳באוסךאתר ',כי עתה נעשה דיקנא דו״א",בט׳ תייקוגים.
מהיכן
דז״א
בת״ת;
בארנו י כי f ^ r rעטרין דאו״א " ,ה ס ה״ח־יוה״ג שבתוך"היסוד,
־
1
מחציו עלה לכתר ז״א ,ופחות מחציו ,י ניתן לכתר' נ״וק׳ .והנה עדיין נשאר,
בחי׳ שליש'המכוסה שבת״ת' ,כי ־'עתה בחזרת החסדים בבחי׳ או״מ ,נכפל
אורו לב׳ ג״כ ,וחצי אויר ש ל ב ע ל ה ' ג ״ כ ' לכתר ז״א עם חצי שליש תחתון
:
דת״ת ,כנ״ל._,ויש .לו עתה ג״כ'אל הכתר שליש ,דוגמת חב״ד
גם כתר 'של ז״א ,נ'עשה*מחצי_ ת״ת התחתון של
י י" ־
״'
המוחין.
אמאר״כי״מנה״י שלה
נעשה ג׳ מוחין ,יושאר גופא דז״א .יי'
:
ונעשה דעת״דז״א ,והכוונה ,כי־יסודי־ דא״בא נקי'חסד ,ע״ש"שהוא טיטינא
;
־
ויסוד דאםא נקרא־גבורה ,ע״ש שהיא טשטאלא׳ילכן'נק׳־חו״ג תריןי־עטרין,
:י'..'.״"''..
•י
-
*רק
ז• י
׳ •
״-
:
״
ג
ע״ש המקום ׳שמהם י יצאו.
^ודעכי־פ״ש
לפעמים ,מל׳ ־'דאכא או"מל׳ vאמא,י־חפי׳< כי עטרת
דייסוד אבא׳ אשריהם סוד מילה ופריעה ,יסודי ועטרה .הנה עטרה זו,־ אנו
קורין אותה מל׳ דאבא.־ וביסוד אמא ,ישי בה נקודה'אתת הנקרא נקודת
׳ועתך,־
-־־־י־
נבאי"ענין יפרצוף׳ נוק/׳ ׳כיי כמו ־שהז״א ״נעשה »• נידוליו
מנה״י
דבינהיוחצי ת ״ ת " התחתון ,נ ם נוק׳ ל נעשית מחצי ת״ת התחתון
:
ומנה״י
״עץ״יה־חייים
ו
ומנה״י
כפ״ש והנה רישא דילה נפקא מאחוריו ,ולא פב״פ ,והטעם
דז״א
הוא כי אחוריים הם דינין ,ויש בהם אחיזה לחיצונים ולכן נדבקו האחוריים
מכוסים .ונמו שהבריאה אינה מקבלת
לא היה מקבל מאף׳א
מכוסין תוך מסך
ר
ק ׳׳,
ע
D B
מהאציל׳
^
כ י
-יי
אלא ע׳יי
ה
ס
ח
ד
1
ש
מסך׳.בן ז "
א
1ן שלו בולן
ן מ ן ח
נה״י דאיםא ,וז׳׳ם יוצר אור ובורא הושך .יוצר .איי
יחד,
שלא יתאחזו בהם החיצונים ,וז״ם השיב אחור ימינו מפני אויב) .כי
המל׳
נקר׳ ימין כפ״ש הכתוב נצבר .שגל לימינך וגו׳( .וא״ת ,א״כ היה
גילוי ,וכורא חושך להיותו מסך /כי עד הזה דז״א יורדין החסדים מכוסין׳
ראוי
שתצא נוקבא יותר עליונה שוד .ככל אורך פרצוף ז״א ,שלא יאחזו
וכאן מתגלין לצורך עצמן ,ועתה אחר שנתגלו .חוזרים החסדים מבחוץ בסיד
החיצונים בכל קומתו .התשובה הוא ,כי ברישא דז״א אין יכולים החיצונים
להתאחז רק לתתא,
ונחזור למ״ש לעיל כי כירידתן ובחזרתן ,הוא י״ב שנים וח׳ חדשיס׳
ממקום שהחסדים מתנלים שם ,לכן שם יוצאת נוקכא
וצריך
לכסות האחוריים.
ובזה
או״מ ,כדי להאיר לו בדרך אציל׳ ,בלתי מסך כלל..
תבין ענין שבועות ונדרים
שהוא
כי מאחר ,שהשבועה הם כנשבע
מל׳ ,והנדרים הם כנודר בחיי המלך שהוא בינה,
ד׳ חדשים
אחרים
י״נ
להשלים
מהשליש המנוסי!
שנים ,והם
שחזזרין בסוד או״ם ,ויום א׳ הוא אור שבין חצי ת״ת בינה לגלגלת ח״א׳
הרי י״גשנים ויום א׳..
במלך
עצמו,
הנקרא
חיי המלך ,בסוד תפילין הנקרא חיים ,כנודע ,א״כ ,למה השבועה
או כאופן אחד ,כי הלא זמן היניקה ב׳ שנים ,ובד שנים אחריש
חמור
מנדר ,והטעמ הוא ,כי למעלה ננד כינה ,אין אחיזה לחיצונים כ״כ
נכנסים כ״פ דנצח אמא וכ״ס דהוד אמא ברישא דז״א ,הם ו׳ שנים ,והס
,
אבל לתתא במקומ מל ./שם סביב רשעים יתחלכון ,וניתן להם כח גדול
סוד הפעוטות מכן ו׳ שנים ויום א׳ ,שהוא תחלת כניסת ם״ת של יסוד
למה נדרים חלין
דאמא בדעת ז״א ,לכן ,כיון שנכנס דבר מועט .מן הדעת ,לכן מקחן םלויז
בשבועה והטעם לפי שהנדרים למעלה בבינה ,והס
בםטלטלין לכד ,שהם נגד ו״ק הםטולטלין ,מרחמים לדין ומדין לרחמים׳
להתחזק ולהתאחז שמ לכן עונשו .מרובה נם בזה תבין
מצוה ,םשא״כ
ע״ד
נבוהין מן
שבאותו
המצוד ,.לכן חלין עליהם ,וז״ס התרת נדרים בליל יוה״כ ,לפי
אנו)מעלין( עד הבינה ,ויש לנו יכולת להתיר נדרים אשר
יום
שם ,אך השבועה היא במל׳ ,לכן אינה חלה על המצוה.
ונחזור
כתרימ
דהוד
ומנ״פ
וסו׳ שנים עד ט׳ שנים ,הם נ׳ שנים אחרים ,ואז נכנסין ב״פ עליונים
הנקרא ירכין דנ״ה דבינה ,וס״ע דיסוד כינה ,כי אין שעורו דק ב׳ פרקים׳
דת״ת דז״א המגולה ,נעשה ב׳
והנה כבר נכנם שליש א׳ כיום א׳ היותר על ו׳ שנים ,ואז נק׳ פעוט׳
והנה
מנ״פ דנצח ז״א ,נעשה קו ימין דנוקכא נ״ס חח״ן.
ועתה נכנס פ״ב של היסוד הרי ט׳ שנים ,ויום א׳ ,לכן ביאתו ביאה ,ני
נעשה
קו שמאל שלה ,בג״ה .ומנ״ס דיסוד דיליה ,שהוא
לענין,
לזו״ן,
כסי מעשינו.
כי
א׳
השליש
כבד נכנס כל הדעת שלו.
ארוך להיותו דכורא ,לכן ממנו נעשה קו אמצעי דנוק׳ ,דת״י שבה.
ובזה
היה
כי
תבין סוד המעשר ,כי העשירי יהיה קדש .לפי שהנוק׳ לא
בה מתחילה רק נקודה א׳ לבד,
ועיקרה,
ושאר
בתחלה
ואח״כ
הט׳
שהיא המעשר שלה ,וזהו שרשה
זו מועלת להתעבר
שנים ויזם א׳ שהם סוד חזרת החסדים לעלות באור
.הוא עליית שליש החסד חרוע ימין אל
החוזר.
החבםה ,ושליש
זהנ׳ שנים,
דזרוע שמאל
ספי׳ באו מבחוץ ,ממה שקבלה מז״א ע״ד הנ״ל,
אל הכינה ,וב׳ חצאי .שליש בדעת ,הרי הם נ׳ שנים ,ושנה הד׳ הוא נגד
יצאה בסוד נקודה נלולה סי׳,
נתגלה עתה ,ונתנדל
ועלה לכתר דא ,היי
ת״ת
בינה לגלגלתא ח״א׳
כשיוצאה
נתפשטה
נקודה זו היא
אכל אין
ביאה
הנוקבא ,עד שיהיה בן י״
ג
אחורי
נקודה
ז״א,
אז
זו בכל י״ס דילד .ע״י מה שקבלה פז׳׳א ,א״כ
עיקר ונקודה זו נק׳ מעשר והיא נקודה עיקרית.
והנה הפנימיות של המוחין שבה ,נעשה
שליש ת״ת המכוסה ,אשר
הס י״ג שנים ,ויום א׳ הוא ,אותו שבין חצי
ויורד ממקומו עד שם ,הוא יום א׳ .או נ״כ אותו מועט שעלה יותר
מאותן החסדים המגולים
כנ״ה שבו ,המיותרין ועודפין כנ״ל .והדעת שבה ,מה״נ שהיו פקדון ביסוד
שליש הסגולה דת״ת ז״א ,אל הכתר שלו ,וזהו יום
פחות מחצי שליש בכתר שלה ,והרי נשלסו י״ג שנים ויום א׳.
ז״א ,כנ״ל ,וז״ס דעתן של נשים קלה פי׳ ק״ל ה׳ כי ה״נ הם ה׳ הויו״ת
והס ק״ל אך דעת הז״א
פ ר ק ט זמני גדלות נוקבא דז״א
מה״ת ה״י והנוקבא אין לה רק חצי דעת שלו
שהם ה״נ לבד ,ואח״כ מתפשטים ה״נ שבה מחסד עד הוד שבה ,ואח״כ
כללות כולן נכנסו ביסוד שלה ,דוגמת ה״ח המתפשטים בז״א.
ואלו ה״ג ,הנכללין ביסוד
מחצי
א׳ ,אך הנוקבא ,היא
ועתה
ח ״ א בג׳ זמנים דז״א :כשהיה בעיבור תלת
נבאר בחי׳ נוקבא
שלה ,הם מועילין לה למין שלח) ,נ״א
כלילת בתלת ,וזמן יניקה ,ועיבור ב׳ דנדלות ז״א ,מד .היתד. .אז
הם מעלין הם״ן שלה( וז״ש בזוהר כי דינין דנוקבא נייחין ברישא ותקיסין
לכל האצילות ומתפשט
הנוקבא .והנה כבר ידעת כי א״א הוא נשמה
בסופא ,לסי שהמוחין שלה הנקראים רישא ,הס נעשים מהחסדים סגולים
ומתלבש ככולו ,וככר ביארנו כי או״א הם עד חצי ת״ת דא׳י׳א ,וזו״ן משם
שלוקחת מניה ח״א ,ולכן דינין דילה נייחין ברישא ,כי החסדים ממתקין
ולמטה .והנה בעיבור א׳ דתלת כליל בתלת בכר ביארנו ,כי נש א״א עצמי
דדכורא,
העלה נה״י וחצי ת״ת תחתון שלו ,ונכללו בחצי ת״ת עליון ובח״נ שלי׳
תקיפין ברישא ,שאין שם התפשטות החסדים ,אכל מחסד שבו ולמטה יש
ואז גכלל ז״א ג״כ ג׳ כליל בג׳ ואז נוק׳ שהיתה נקודה לבד .ננדלה בשיעור
אותן׳ ותקיפין כסופא ,כי הנבורות םתפשטין כסוסא .אך דינים
התפשטות חסדים ,לכן נייחין בסיפא.
יסוד דז״א ,הנקרא ישראל.
פ ר ק ה סדר כניסת פרקי הצלם מ״א ע״פ השנים.
ועתה
נחזור לבאר ענין ראשון .ובזה תבין׳ פה שארז״ל הפעוטות פקחן
מקח במטלטלין מבן ו׳ שנים ויום א׳ ,ובן ט׳ שנים ביאתו כיאה,
המוחין שהם נה״י
ומכן י״נ ויום א׳ אז .הוא נדול .והענין ,כי כשנכנסין
רביעי של ת״ת הוא מדת היסוד ,כי שיעורה דנופא ד׳ בריתות הוא ,והמל׳
היתד ,רביעית היסוד ,וכשנתעלו ,ועלו יסוד ומל׳ ונבללו למעלה בחצי ת״ת
כנ״ל הנה היסוד נגדל ונעשה כמדת ת״ת עצמו ,וננדלה מל׳ כמדת היסוד
כולו .שהיה
המל׳
ו׳ שנים ושליש עליון דת״ת שהוא מכוסה ,הס ו׳ שנים וד׳ חדשים ,וכולם
הם ו׳ שנים וד׳ חדשים אחרים .,הרי הכל י״ב שנים וח׳ חדשים.
והטעם,
שאלו הפרקים ירדו קודם בו׳ ספי׳ של ז״א מבפנים ,הוא ,כדי להגדילו,
והטעמ ,שירדו מכתר החסדימ ,מפני שםכתר היה הטפה ,והנה הם הו׳
שנים וד׳ חדשים ,שהיו בסוד .ידידה ,וזים ,שלא נתברך יעקב עד שהיה
בן ס״נ שנה ,כי עד שס היו חסדים מכוסים ,ושם נתגלו בסוד הבקיעה
שנבקע .וז״ס ,אותיות יעקב יבקע ,כי הו׳ שנים כל א׳ כלול י ׳ הס ס׳,
והס הרים כחב״ד ח״נ ,ועוד שליש המכוסה ,הוא נ שנים אחרות ,שליש
,
מי׳ שנימ ,והכל ס״נ ,וז ס שמ פ״נ ,שהוא בכינה ,כי בינה מתפשטת עד
,,
החזה דז״א ,ושהוא ם״נ שנימ כנ״ל.
והנה אח״כ ,חזרו החסדים לעלות מבחוץ בסוד או״ם׳-כדי שיקבל
הז״א מהארת או״א׳ דרך פנים בפנים,
כי׳ תחילה
בירידה היו החסדים
כתחלת רובע ישראל רביעית הת״ת ,ואח״כ ביניקה ,נגרלרי
כמדת חת״ת,
ממש.
אח״כ ,בגדלות
המוחין,
נתגדלה נס
היא
ונעשה פרצוף שלם.
דבינד .תוך הז״א ,הם יורדין תחלה לו׳ ספי׳ שבו׳ שהם כח״כ דח״נ׳ והם
בחי׳ מכוסים ,אח״כ ,כשחוזרים החסדים בסוד או״ח דרך ספי׳ אלו עצסס,
וככר ידעת ,כי היסוד נק׳ רובע ישראל ,פי׳
ודע כי מחצי ת׳>ת דא״א עד סוף היסוד דא״א ,נעשה נשמה לז״א׳
ומעטרת יסוד דא״א ,נשמה לנוק׳ דז״א .נמצא ,כי א״א מתפשט
בכל אצילות כולו ,ואור א״ס עוכר בתוך א״א ,ועליו
ומתלבט
נאסר ,ואתה מחיד׳
את כולם ,כי הוא מחיה כל העולסות בהתלכשו בתוכם׳ כנ״ל.
פ ר ק י דרוש יעקב ומשה מיסוד דאבא
והנה
כמו
שביארנו
לעיל
שיש
צלם דאםא,
וב׳
אותיות
ל׳׳ם
לראשו דז״א ,כך יש בחי צלם אבא על ראש ז״א ,והס סוד חו״ב
,
וב׳ עטרין ,מתלבשים בנה״י דאבא ,ונעשה מהם בחי׳ צלם,
ממש ,ואח״כ ,מתלבשים נה״י
דוגמת אנ*א
דאבא תוך נה״י דאמא> .ב^ופן זהי•
בינה דחבמה .מתלבשת בנצח אמא ,ובינה דאמא
נ י
כהוד אמא''. ,נמצא ש י *
להם כ׳ בינות ,וז״ס כי לא עם בינות הוא .וחכמה דאמא תוך הוד אבא׳
.וחכמה דאכא בתוך
נצח דאכא,
והס
ב׳
חכמות. ,וז״ס חכמות בחיי?
תרונה
ע ץ יההייי-מ
יהד•״! דאבא ,הס חסדים זיאמא. .׳ח״צ דאמא
*Mvtf
ה״ח דאבא ,מן החסדים שלו ,וה״ח דאמא ,הנעשים גבורות דאבא ,נכנסין,
ביסוד אבא ,והס ג״כ ב׳ דעות ,וז״ס כי אל דעות ה׳,
.
יסוד אבא ביסוד .אמא,
הוא שיעור שליש
וז״ס הבל הבלים .סי׳" חבל
הכולל
יסוד אכא.
והנה מן האור .הגדול של החסדים שבתוך יסוד אבא
דז״א ,ושם.נעשה יעקב ,לשון
מצד פנים
שמתלבש
האור .לחוץ לבטן ו״א׳
בקיעת אור,
או יבקע
בסוד
כשחר אורך ,והוא אותיות.יעקב ,וזהו ,אך יצא יצא יעקב ,כי ב׳
יציאות
א /הוא אור שבתוך..הימור אבא ,שבוקע
היסוד
וב׳ בקיעות יש ליעקב:
הוא
ויוצא תוך ז״א .בקיעה ב׳,
שחוזר האור לבקוע ,ובוקע
מבטן ז״א
ויוצא לחוץ בפני ז״א ,כי אחוריו של יעקב נגד פני הו״א מהחזה ולמטה,
וכן עד״ז יצאה רחל מאחורי דז״א ,אב״א ,מהחזה ולמטה ,,כי שם נשלם
יסוד אמא ,והאור שלה יוצא לחוץ.
והנה שם ם״ה מילוי דאלםין ,הוא בז״א ,והנה א׳ שבסלוי וא״ו,
מקומה שם בשליש אמצעי של ת״ת דז״א׳ תחת החזה ,אחר .שכלה יסוד
זו׳ והוא אהי״ה ,בסוד דם
אמא; אז מתגלית א׳
באדם׳ כמבואר
האדם
אצלינו ..ואהי״ה זו במילוי ההי״ן ,שהוא קו אמצעי׳ כגודע׳ והוא גי׳ קנ״א׳
כי שם נעשה נקב ,ויוצא
וע״ה ניס׳ קנ״ב,
אור לחוץ תוך ז״א מתוך
יסוד דאמא.
סי׳ ב׳ ,כי שם זה של קנ״א ,שהוא גימ קנ״ב ,הוא נוקב ויוצא אור לחוץ
,
לרחל,
באחור ז״א ,בי שם מקומה ,והיא נקרא ךן תתאה ,ואז נתחבר נקב
זה עם ה׳ תתאה ונעשה נקבה כאחורי ו״א ,וכותל א׳ יש לב לבד ,לכן
,
צריכה נסירה ,םשא״כ
שיש לו
ביעקב,
מכותל ה! ״א,
כיתל לבדו חוץ
ויש הפסק בין ד א ליעקב ,באופן ,שאור אבא היוצא לחוץ לז״א נק׳ יעקב.
אבא תוך
אך ההארה שהיא יוצאת מיסוד
בטן ז״א
בפגים ,ז״ס משה
.ת״ם משה םלגאו ויעקב מלבר...
ףן
ןףן^
בחי׳ .יש
ה׳
יסוד
רחב בין
דאבא,
ב׳ ,בשליש עליון המכוסה .כי שם יותר סק.ים
זו הגחי׳ ,נאמר
ב׳ שמתפשט
שם היסוד
במשה ויסתר משה .פניו כי ירא מהביט,
שם בחי׳ סתר ומכוסה.
בחי׳ ג׳ בשליש ת״ת האמצעי ,אחר צאתו .מיסוד
נכיאת
משה,
נוקכא,
פי׳,
םיסוד אמא
בחי
ויוצא
שנינה,
המה
ג״כ
כשנסתלק משה נסתלקו נם הס ,כי כולם הס
מבחי׳
משמ,
ממילא
חכמה _ ואינן
ולכן לא נכנס משה ולא דור דעה
נכנסין לארץ.
לארץ.
ולכן
להם
ניתנה
התורה ,בי התורה מיסוד אבא ,שנבקע ויוצא
האור לחוץ וזה היה בזמנם שגם הס יצאו מן בקיעה ההיא ,לכן ישבו ם׳
שנה כמדבר .כי שם ע״ב דיודי״ן הוא באבא שהוא
ויש בו ד׳
בחכמה,
יודין שהוא גי׳ מ׳ ,ולכן מצא משה כדור דעה אנשי חיל כי חי״ל ג׳ מ״ח:
כ״ד
שהם ב׳ שלישית דיסוך אבא המגולים מהחזה .כי בשמ י של
כ״ד,
ע״ב ,יש'ג״ס כיד ,וב׳ י שלישים .הם ב״פ כ׳׳ד גימ׳ ם״ח ,שהם ב' שלישים
המגולים ,גי׳ חי״ ל גימ׳ מ״ח אבל נבונים ,הבאים מבינה .לא מצא כי יסוד
דבינה אינו משמש כלום ליעקב רק לוו״ן.
וזהו
שיעקב יצא בפרצוף שלם בכותל בפ״ע ואינו דבוק
הטעם
בז״א ,כי הוא לבדו לקת מיסוד אבא .אך זו״ן ,שניהם באים םיסוד אמא,
ה״ח וזה לוקח
זה לוקח
ה״ג ,לכן י יצאו
שניהם
בכותל
מחוברים
א/
וצריכים נסירה.
ודע .יכסו שיש ד׳ רבתי וד׳.זעירא בשכינה .:כחי׳ עליונה לאה,
ב׳
ובחי׳ התחתונה .רחל ,כן _ יש נאםא
בחי׳ אלו,
ב׳
דלתות:
ד׳
עליונה בינה ,ד׳ תחתונה תבונה ,וכ״א סאלו יש בהם י״ס.
ג״כ ב׳ בחי׳ אלו ,כי הז״א ,שיעורו הוא מהחזה
ודע ,שיש בזכר
הכל כנ״ל.
דאמא ולמטה ,כן רחל ,היא עד״ז נגדו מהחזה ח״א ולמטה
למעלה
וא״כ ,כמו שיש יעקב לתתא כנגד בחיי התחתונה דשכינה ,כן
כמקומו יצא יעקב אחר ,והוא יוצא מיסוד חכמה,עליונה.
והענין הוא ,כי כמו שיש סוד הדעת'למעלה באו״א כשיש זווג ,כך
למטה ,בזווג בחי׳ התחתונה הנקרא תבונה עם בחי׳ תחתונה דאבא,
ג״כ
יש דעת אחד .ולכן גמ למטה בשכינה יש כ׳ כחי׳ אלו ,וכמו שב׳ בחי׳
עליונות נכללין כא׳ ,כך בחי׳ 'תחתונות
ננללין כא׳ .וז״ס ,כי .אל דעות
שבתוך ז״א ,ושאר הנביאים
אבא
בהיותם תוך ז״א.
כשמניע יסוד אבא תוך יסוד ז״א ואז
ד׳,
הוא בחי׳ שת.
בחי׳
וז״ס
״משה
״שת ״הבל ,והנה הבל חטא
סי׳,
שהבל היה רוצה ,שאור ,היוצא מן יסוד אבא ,והוא בוקע
ליעקב,
היה
ליתן לרחל הנקרא
וזהו
הציץ
רוצה
דוד
בזוהר ויצא ע״פ וישכב עמה בלילה הוא,
ה ב ל .להפכו לאחוריים,
בשכינה ,שרצה להאיר ולהציץ בשכינה מאותו _אור
ןך^ךן
עמ מה שביארנו לעיל ,כי זו״ן מתחברים בכותל א׳ משא״ב יעקב
בנס
תבונות ידלנה פירוש ידלנה אותה למעלה ,ואיש הוא ז״א ,ותבונות הוא תבונה
העולה למעלה עמו כשהי׳ עולה למעלה עמו ,אמר ידלנה ,פירוש ינכיחנה ואחר
שעלה
ו א זו״ן ,ויעןראל הנכנסין
טבחי׳
זו אשר הם דבוקים אב״א ,וזהו ואתם הדבקים בה׳׳
המדבר
דור דעה שהיו םבחי׳.יעקב ולא היו דבוקים בכותל
.א /מתו כלס ולא נכנםו לא״י לכן היה משה רועה
ז״א למעלה ,אז נתייחדה הבינה עם אבא ואו נקראו הב׳.תבונות
בינות .כי עלו במדרגה עליונה הנקראת כינה ,וז״ס כי לא עמ בינות הוא. ,
כי מציאות אבא הוא .יו״ד של הוי״ה ,וקוצו
של יו״ד
שלהם.
הוא
א״א .והנהץו״ד במלואה ,יש בה נ׳ אותיות כזה ,יוד ,והנד .תכה
כאשר
בזה תבין סוד ,מ״ש משה לישראל בכניסתן לא״י ואתם הדבקים
אלהיכם חיים כולכם היום .כי ה׳ אלהיכס
,
י /על ו׳ ,שהוא י״פ .ו׳ ,נימ׳ ס׳ ,ואח״כ תכה י׳.על ד׳ נימי
עומדים
ה
כי בינה יש לה ג בחי׳ :א׳ כשיש לד ,זוונ עם אבא ואז נק׳
ומתפשטת למטה תוך הזיא ,נקרא ג״כ תבונה ,וכשז״א עולה .לסעלה נקי איש
ה מ ד ב ר ובינה ותבונה ומ״ס ש ב ל ו ח ו ת
היו
ולא הזכיר יעקב כ•
בינה .ב׳ כשאין לה יחוד עם אבא ואז נק׳ תבונה כשעומדת לבדה .נ׳ כשיורדת
ן״ךע
סרק
הכוונה
על ישראל.
אשר שם ,וזהו חשופי שת.
הבל.
ר״ת,
עמ
ראש
ודע
יא
אבל
אבל
דור
דעה ,להיות ,שמשה הוא יסוד אבא הרועה שלהם ,ודור דעה
ז״א ומתחילה ועד "סוף"הכל נק׳ ישראל ממקום שיצאה דחל
שהביט
דוד
בה׳ ,סי׳
יצא יעקב ג״כ מלפניו ,ויעקב מזדווג עם רחל ,וישראל סזדווג עם לאה וז״ש
הנוגע ליעקב.
בה׳
הדבקים
שהוא ת״ת חיים כולכם ותוכלו להכנס לאיי,
וז״ש בזוהר כי נבואת משה סן דבורא .ושאר הנביאים מן
ה׳ ,הוא הבל היוצא מיסוד אבא חוץ ליסוד ז״א ,ושם הוא
• ל א ״ . /היו
משה
ואתם
מלגאו ויעקב מלבר ,ולכן.אותן הנכנסין לאיי אסר להם משה
ה׳ .וז״ס ,והיו תואמים מלמטה ,שהוא בחי׳ יעקב התחתון ,שהוא מהחזה
םתגלה ונתוסף ]ס״א ונחשוף 1האור
בשכינה,
לכן
כי
משה ,להיותיששדשו היה מיסוד אבא .לכן היה תעה לדור המדבר
ולמטה ,ויחדיו יהיו תמי״ם ,תאומי״ם ,הוא יעקב האחד ,שהוא שוד .בשוה
וז״ס ,וחשופי שת .פי׳ ,כי הוא שת מקום יסוד ,כשמסירין הערלה מהיסוד
,
^והנה בהסתלקות-יסוד אבא ,מאליו נסתלק דור דעה הנמשך משם
אסא ,ושם היתד,
כי משה מתנבא מיסוד
בחי׳
דעה דור היוצאים מבחי׳ דעת יעקב.
,
למשה :א׳ ,הוא כדעת ז״א עצמו ,בי שם
הזרועות יותר מבדעת ,ואז הוא בחי׳
וכנגד
סי׳ .בי
אבא.
הענין .בי יסוד אבא יוצא מתוך יסוד אמא ומתגלה מהחזה ולמטה,
כן אחורי דעת יעקב יוצאת.בחי׳' לאד .אחרת ניק׳ של יעקב׳ ולכן ,נק׳ דור
ב׳ הבלים ,א׳ שלו ,וא׳ של
תוך התית דו״א ,והוא אור מגולה ,בוקע .ויוצא
רק אנשי חיל ולא מצא
כשמתלבש
א׳׳ א״כ יוצא יסוד אבא חוץ ליסוד אסא שיעור ב׳ .שלישים מגולים ,ונמשך
יסוד אבא עד סוף יסוד ז״א עצמו׳
אך
בהם נבונים
ושם יוצא לחוץ בחי׳ יעקב והנה כמו שיצאה בחי׳ לאד .אחורי הדעת דז״א
קצר ,וא״ב
נמצא ,כיון ששיעור יסוד אמא
ב׳ הבלים ,כי הבל היוצא מיסוד דז׳׳א הם
כמה טעמים.
במדבר׳ ולמה לא מצא משה בהם
והנה נה״י דאבא מתלבשים בנה״י .דאםא ,והנה היסוד דאבא הוא
דוכרא והוא ארוך .,ויסוד .דאמא הוא נוק׳ והוא
ובזה,
נכנסין .ביסוד אמא
יובן
למד .פשה היה רועי־־ .שלהם ולמה,
נקרא דור דעה דוד המדבר ולמה נתנה התורה להם׳ ולמה ישבו מ׳ שנה
בינה מתייחדת
שהיא
סתומה,
ראשה
נטוי
עם
אבא׳ אז נקי
) ם ( 1נ״א ס ( ר״ל סתומה,
,שמקבלת..
כ ל .האורות
.הו׳
כלפי.
הד׳
של
'נררא
א ן ת י ן ת
וסותמת
אותם,
לכן
יו״ד ,להיות שאבא משפיע אורות לאמא
וכשאין אבא משפיע לאמא שאינה מזדווגת
ם׳
ם /והנה
עמו אלא היא רביעא
על בנין
פתוחה ,ופי׳ מ׳ ,ר״ל משפיע׳ פי׳ כשהיא משפעת לבנין ,וז״ס
q » £הגז׳ בזוהר על בינה
וזו היא הו׳ והד׳ :כשהם בחכמה,
שהיא באות יו״ד ,אז ו׳.קודם לד׳ .וכשהם בבינה ,שחיא אות
ך .אז ד׳.
קודם
ע/ץ״הח׳ייי״ם
ח
קודם ל ו /כי צורה
ך ,ד׳׳ו כזה ך אך כשהוא״ו
תחת ד׳ ,שהוא סוד
וכשהוא״ו קודם
ל ד /שהוא סוד יו״ד.
(/
ך,׳ ,אז יושבת ו׳ זו בלתי׳ ראש,
"״'
אז יש לה ראש נטוי כלפי ד׳•
תחתונות שבה׳ אשר היא חצי
ט׳ אחרונה' של הכינה עלאה ,נמצא כי חצי £׳ לבד נכנם בז׳׳א• י
וז״ס מים
\ י".
י׳ י י 'והכוונה
כנ*ל ,כי
ראש ^,שימישסיע
אבא ,בסוד ראש ו׳ הנטוי כנגדה,
כשהיא מזדוונת עסי'אבא ,אז אותה ו' יש לה
אך כשהוא בסוד ה׳,
אז אין לה זווגי עם אבא ,אז 'יאותה ו׳ אי[ לה ראש ,כי האורות נשארים
למעלה .ואין אבא משפיע אותן לאםא ,ואותו ראש ' ש ל י ו ׳ נשאר
של הבעה עלאה' ,כיי כל ה ת ב ו נ ה ^
שבלוחות בנס חיו עוטדין כי הלוחות /הס י נ״ה דרא׳
ומ״ס שבלוחות /הוא כללות ד׳׳א ,שהוא ס׳ לסעלה 'יו׳ ראשונות' שבי'?/
^? י
ד ׳ י ת
ד
׳
ש ב י
ו
כ
ל
כ ל ל י ת
מ
״
ם א
י
ל
א
ל
יק
נ ת ד ,מ
עלאה ,שהיא'חצי של התבונה /הנקרא' מ ׳ ' ש ל
ז'
מ
2 '?5
ח צ י
ה
בינה עלאה ,י ובחצי ט׳
למעלה
ההיא ,מתקיימים כל" כחי׳ מיס'שבלוחות ,׳שהוא הז*א\ונס גחל ־הוא זה׳
בצורת יו״ד ,העומדת אחוריה /ומבואר יי אצלינו'בסוד• צורת ה׳ ,כזה ך בסוד
אן
של י'אמא י ו צ א ' ה ב ל ה ל ^
ז״א ,עדי *היסוד שלו .וככר יידעת ,כי חכמה בינה' דעת של הנקבה .נגד
ש י ׳ עלבניה׳
'לז״א״כולו ואין יזבל זה יוצא ומקיף לז״א ק
כדי לתת לו קיום וחיות לז״א .וכאשר מסתלקת מעל בנין ,נם אותה" הארוז
ויחכם' בבינה ,אמנמ י ו׳ של תוך' ה׳ בלי ראש' ,מתפשטת ומשפעת בכל
נ׳' פרקי עליונים'דנה״י דז״א',כנודע' .והנה ו׳ זו של ה׳ דבינד* מתפשטת
תוך ז״א עד היסוד
דנוק׳
משפיע עד חכמה וכינה ;דעת
שלו ".נמצא ,שאםא
ת״א' ,ולא יותר.
יאמיר
כיי דע׳ שמן חסה
כאוסן אחר,
־
ר
'מסתלקת מז״א' .וכשי'
־
ז
ה
ל
א ה
י
א
ה
פ
ר
ש
מ
ל
ל ה י ן ת
ב
ק
ן
ע
ת
י ן ם
ר ב
,
ל ן
ע
לןלי ע״י^נם,
/א /
וזהו כנס היו _עוטדין .וסוד הנס הזה הוא המעמידן ומקיימם לזוין ,באותה שעה׳
'שאטא מסתלקת מעליהן כדיי להזדווג עם אבא" ,ונס זה ,הוא הנותן ק י ?הס
זפ
והנה דע ,כשאמא היא ׳למעלה עם' אבא '.אז נק׳ נקבה ,בערך נקבה
המקבלת מן דכורא ,וכשהיא
רובצת על
להם ,אז נק׳
הבנים ומשפעת
דכורא ,דוגמת'*'הזכר המשפיע בנזק׳ .וז״ס"עונש משכב זכור ,כי הוא מוריד
את אבא המשפיע באטא למעלה,
הכח שיש באטא כשהיא למעלה ,וגם
'ומורידן עד נה״י דז״א .וזים' זכור ,שהוא ניט׳ י הוי״ה דיודיי״ן ואהי״ה דיודי״ן:
י ע״כ וקס״א ושיניהם נים׳ זצו״ר ,והם גימ׳ רג״״ל' ,להורות שהורידן עד רגליו
'דז״א\ואז כביכול מתבטל הז״א
להעמדה .והוא דשם מ״ה דאילשין מקיים ומעמיד לז״א ,ושם אדנ״י נים׳ ה״ם
מעמיד לנוק /וב׳״שמות אלו מ״ה' ,וה״ס ,נים ־נ״ס .כי מ״ס'שבלוחות שה
,
&
ז״א ,הנק׳ ט״ס ,הם עומדין כנס /שהם כסנין ב׳ שמות הנ״לי
פרק י ב פרצוף לאה וסוד תפילין•'׳ _ [ ...
לגמרי ,שאינו יכול' לסבול האורות ההם
\ $ H׳ כי הלא חצי ת״ת תחתון ונה״י דאסא ,נכנס הכל תוך ז׳׳א ,והבחי׳
וימת בלע .וז״ס
דתבונה בתהלה' ,כי התחתון נכנם
לגמרי ,כענין
")שירשו את מקומו( ואז' 'כביכול' מתבטל
הראשונה שנכנסה ,י היא מל׳
ר״ל ,כי אתה חושב
בראשו! ,י כנודע ,ומקומה בדעת ז״א ,ושם כמדד ,מהאחוריים דדעת ז׳י׳א םבח
שהורדתה אמא על הבנים ומשפעת להם "כזכר לנקיבה ,ואתה עושה אותה
האירה זו דמל׳• ,צאה
וז״ס ,הראהו הקב׳יה למשה קשי
נקבה שאתה שוכב עטה .ולכן תשובה על חטא זה ,שיתענה רג*ל תעניות
של תפילין .ולשי שאין לה כ״כ הארה מהמוחין
תועבה,
העון הזה י הנקרא
כטםשר ב׳ שטות הנ״ל
אתה בה.
פי "/תועה
שבהם חטא ,להורידן י לטטה .ויכוין להעלות \ בכל
'יום חלק"א׳ מהס" ,עד שנמצא שבי׳ 'יטים הראשונים טעלה י׳ א׳ דע״ב,
:
נגמר להעלותן למעלה במקומן.
וכן עד״ז עד שישלמו רג״ל תעניות ,ואז
לאה מאחוריים.
לבד ,לכך היא בחי׳ עור לכד,
דז׳׳א עצמן ,רק מ!
שהוא קשר של תפילין ,אך התפילין עצמן
הם הבתים של עור' ,ובתוכם ד׳ פרשיות ,שהם הארת המוחין עצמן ,הבולטים
כםצחא דז״א.
השמות הנ״ל,
־והענין ,כי האי״א יש לו'שערות ונימיןוקיוצין ,והנה הניטיןישל' א״א
שהוירידן לפטה ,לכן גם בהם צריך 'תיקון' ,והם קפ״יד ותקמ״ד גיס׳ תשכיח
בתוכם־ אור בדול ,ימגי׳
והנה החוטא הזה גרם פנס ,נם * באחוריים של
וזהו ,זכו״ר אל תשכ״ח' ,כי הזכירה' היא מהפנים ,והשבחה היא טהאחורים
כשמתקן חלק א׳ מהשנים
והנה' ג״פ רג״ל שהוא זכו״ר גימ׳ תשכ״יח .א״כ
ייבוין להעלות' ולתקן עמיו ג׳ חלקיים מהאחורים .נמצא כי כי׳ תעניות ראשונים
מתקן יו״יד ראשונה דע״ב ,כינ״ל ,ומתקן' ל׳ חלקים דאחוריים שהם' ,יו״ד
י׳ סן יו״ך כ׳ של אחוריים ,כי השנים רג״ל א׳ ,והאחיוריים'ג׳ רגלים ,וכיום
התענית האחרון'מרג״ל תעניות ,יכוו]לכלול הכל ביחד ,ולהעלות כל השנים
"שהם הרג״ל׳ וכל ^האחוריים שהם" תשכ״ח,
ונחזור ל '~ין ^״ס־
ענ
בכת אחת ,ולהעלותן כמקום
'של ארא".
ס /לפי שהוא יסוד א2א מלנאו ,אך יעקב .שהוא מלכד ,לא זכה
'שבלוחות בנס היו עוטידין .פ י /כי הלא ב׳ בחי׳ יש בכינה ותכונה כנ״ל,
כנגד ו״ס שכה ,שהם כח״כ
"כי בהיותה פב*פ עם' אבא נקרא ס /שהיא
זווג ,כערך ד׳ תחתונות שלה שנכנסת
בזי׳א .וז״א נ״כ כאלו י כ׳ בחי /נק׳ ף ך׳ כנ״ל והם ו׳ טדות עליונות שבו,
שהם כחכ״דיח״ג,
שנכנסין נה״י
ברישא דדיא מאחוריו ,ואז מהארת ד׳ המוחין'
יוצאין ארבעה בתים' בחי׳ התפילין.
אשר שם ,וחוזרת עד אחוריו
דז״א ,בכית ההכאה די "י
ואחיכ ,חוזר
דז״א ,ומוציא
האור של מל׳ דאםא׳
תפילין ,ווה נכןרא
קשר'של
לאה ,ונעשה בה ד׳ מוחין שבה ,שהם חכיד ,שהם ד׳ מוחין^,כנוד*י
אשר כתבנו בסוד היחיד של
"וזים ד׳ 'אילפין של ד׳ שמות אהי״ה,
ועתך",
כשכםל״ו.
נבאר פרצוף לאד״ ואח׳׳כ
והנה ליאה ,מנעת עי
סוד התפילין.
י
£י
לבינה רק בהיותה' כסוד מ׳ ,שהיא כד רביעיא על כנין ',וז״ס שארז״ל ,ם״ס
י דח״נ .ונקרא י ט /
נםשבין יעלי ראשי ז״א,
חזה דז״א ,ומשם מתחלת רחל ,וז״ס אין מלבות נוגעת בחברתה א '
של בינה כנ״ל _,כ• משה זכה לבינה ,בהיותם בסוד
בהיותה בלי
וכשיורדין נימין־ אלו יש
נ
שליש ת״ת ישלו עד החזה.
דאטא עד
כמלא נימא ,כי _עד שתכלה מלכות עלאה לאה ממש ,אז משם מתחלת םלביי
תתאר ,רחל .וזה עקב ענוה יראת ד.׳ ,שארז״ל מה שעשתה
1
ענוה מיד
לסנדלר .עשתה' יראה עטרה לראשה ,כי ענוה היא בחי׳ לאה .ולפי שמשח
השיגה ,כי עלה עד ן׳ שערי בינה,
לכן :קרא
*י
עניו מאד ,כי השינ
מקום לאה .ובמקום שנשלם עקב ענוד .שהיא לאה ,שם מתחלת העטרה
י
ש
רחל ,ובחינה שלה נקרא אשת חיל יראת ה׳ ,סי׳ ,כי היא נקרא יראת חייצאי
1
מז״א שהוא הוי״ה ',וזה יראת ה׳
יודע ,כי מהחסד דז״א ,שהוא זרוע ימין ,נעשה כל קו ימין כולה ד ל
א י ,
וד׳ הם תנה״י ישבו׳ שאין־ בהם יסוד כינה .נם דע ,כי ו״ס עליונות שהוא
'שהוא חח״ן .ומזרוע שמאל שהוא גבורה סג״פ ,סשס נעשה קו שמאל דלא
_נ״כ סוד ט;ס של הבינה ,שהם ב׳ פרצופים".והנה' ז״א,י)נ״א אטא("פרצ{ף
בג״ה .ומקו אמצעי דז״א עד החזה ,נעשה יכל קו אמצעי דלאה .יד׳ג
׳וזווג
"בלילה י הוא זוונ ז״א עם לאה ,וז״ס ,ויהי כבקר והנה היא לאה׳
" ה י /הוא פרצוף א /ודי־ תחתונים שהם סוד הד׳ ,הוא פרצוף י ב׳ ,ולטעלה
א /ש ה ם ו׳ 'עליונים שבו' ,נקרא יבינה ,פ י /
ד׳ תחתונים שבו נקרא תבונה:
טטנד .סדצוף
ד
בן ובת .וז״ס ס״ם
־ 'עוטדין ,גני הלוחיות הם־ נ״ה של ט׳.
שלם סי״ס,
בן'י״ה .ופרצוף ב * /שהוא
וכן ס׳׳
שבלוחות בנם היו
שהיא של תבונה תחתונה ,ונעשה
לטעלה ,שהס'ו׳
' כ ח י /נעשה פרצוף
נמוד די״ס כאםא'.וודאי י שע״ד נם'הוא .י
אן
נאמר כאופן אחר ,כיי כמו ש ב
כ
י מ״ס ,כי־ 1׳ rהעליונות
י נ ה ה
ו
א
שכה הם
ונ״כ נקרא ו״ד כנ״ל בכינה ,כי ו׳ הם'ו
ס׳; יוד׳ תחתונים bnים׳.
:
עליונים',ויד׳ הם ד׳ תחתונים.
והנה מ /נקרא'תכונה^,כי הם ד׳ תחתונות שלה שהם י תנה״י' שלהי לכד
והם נכנסין בדאי .והנה נמצא .שכל
^״ס ף׳ךר
בינה
הנ״ל׳ לאיינעשה
סרצוף התבונה' בכל הבחי /שהם
אלא'מד׳ ^ תחתוניות תנה״י ידכינה ,ונקרא
וכננד מ׳ זו של כינה ,י נקראנ״כ תבונה
ו&ה־ שנכנס מן 'התבונה בז*א ,אינו רק חציו
מ׳ ,כי משם
נ י
יעקב ורחל אינו אלא כיום ,בעת תפלתי השחר.
]הז״א[ היא כעין חסד שמעורריאה ,
בה
נלקחה
לבד ,שהם מ׳ שלה ,דיים
ן
ב
ת
פ
ת
ל
לכן ,בתסל שחד ׳
ל ו תחי
ית
ת
ך
0נ ח ך ! /
ן
א
1
ש מ א
'
' '
"
׳י
'
״
׳
^
וככר הזווג׳'מוכן'',לכן תפלת לערבית רשות ,כי כבר״ מוכן הזווג ,ו ב ל ו
ר א ש י
ו ע
י
כ
ה ת ש
ערכית )ס״א שחרית(
מ״ם^כנ״ל ,נס בתבונה יש
יז׳
ת
ש
ח
ר
י
ת
נ ת ו נ ה ל
י מ נ ח ד
א
ב
ה ב י
ד ר י ע י
'^ל
ד מ
״ש
נעשה^הזווג, .
)ונלע״ד חיים כי ע״י ק״ש של ערבית' )נ״א שחרית( נעשה דיזיי
ג
כזמן קריאת שמע עצמה כי אין הזוונ עד העמידה(
והנה לאחר הנלות והחרבן ,עשאוהו
כי הדינין אז מתדבקיס בז״א ,וגם לאה
כולה
ד י נ י
ז׳
שיש בהי' ה״נ ,עכ״ז היא' עומדת 'נגד נה״ייח״א.
'לכן הה״ג שבה מסזתקות" קצת ,כיז״ס
דינירי
נ י ר
לאה ,היא עומדת עד החזה ,ששם כל החסדים
להזדווג עמד .למתק
הדינין
והפועם
לתפלת ערבית חובה׳
שבה ,כנזכר באדדא,
ב נ ו ד ע ׳ כ י
ש
ו
:א
ו ב ה ם
נ ״ ח
,
ה ד ן ם
^
סתומים׳
•!
יןל
ל?
ם
ב י י ש א
.
<ן,
" £ך
' הירא
^ י \
ו צ ר י
שהזוונ הם
ולא
יי
היוצאים
ם
החיים
עץ
גם
היוצאים מרכורא לבסם ה״ג דנוקבא ,לכן אחר החורבן עשאוה חובה׳ כי
שאז
יש בה דינין רבים׳ וצריכין לנו לזווגה עם ז״א למתקה .ומה שביארנו,
דאתא
הוא סוד ם״ש רשב״י לההיא גברא׳
חוורת
דאיהי כין דרועי דמלכא׳ ע״ש.
וא״ת והרי לאה בחצי לילה הראשונה
דז״א הוא למטה ,ואיך 'מזדווגים ז״א עם
היא
לאה .אך העגין הוא
לאחור
ודע
כשמתגדל ז״א ,עלה שליש עליון דיסוד ז״א׳ וממנו נעשה ת״ת ז״א ,ועל
פרצוף
כי כמו
לילה
לכיתה,
שהם העולמי־.
בז״א,
וממל׳
לילה אחרונה ,מקבל ז״א הארת המוחין ,ואחר כך על ידי תפילין ,שאגו
הכאת אורות׳ ואח״כ כשאגו קורין ק״ש׳ ככר יש תפילין
הוא׳ לתת התעוררות לזווג זו״ן דבריאח.
יש
דגדלות .והנה גם כן
דאבא
צלם דמוחין דקטנות
יצאה
דאבא
אשת
כושית
כמבואר
משה׳
וצלם
פלגשיאליסז
בד״ה של
משה
שמשה הלך ומלך על כוש מ׳ שנה׳ ונשא אשת המלך הכושי ונעץ חרב
מניחין כיום /אז בטש הא״א קוצי דשערי ברישא דז״א׳ ומאיר בסוד אור
לז״א׳ והיחוד
דתבונה נעשית לאה כנ״ל׳ כך ממלכות דאבא
דקטנות אמא .וממלכות דאמא דקטגות יצאה ממגד ,תמגע
ע״י תורה שאגו קורין בחצות
מקיף .וז״ס הקכ״ד ,מניח תפילין ,כי הקב״ה הוא ז״א,
כי
וכמו שמן המלכות
דמוחין
מניחין תפלה של יד קודם ,והטעם כי אלו הס מסוד הארה׳ שלוקחת רחל
והתפילין
כמו שגכגס צלם דאמא תוך הז״א׳ כך נכנס •צלם דאבא
נעשית כחי׳ הנקרא צפורה אשת משה׳ שהיא יסוד דאבא׳ וזה מצד צלם
למטה אחר חצות ,משם לוקחת רחל מוחין דבריאה׳ ובזה תבין׳ למה אנו
הוא
אלו הבחי׳ עם
היותם כל אחד
ולכן יכולות להכלל עם הנקודה עצמית של י״ס.
ודע כי מן האור הגדול של לאה׳ ע״י אותו התפשטות שמתפשטת
מלאה כחצות לילה׳ אמנם המוחין
לאחור ו״א,
שלאה נכללת ברחל כנ״ל /כך למעלה בזווג חו״ב,
דאצילות ,אך תבונה ולאה אינם רק הארות הנמשכות מבינה לבו/
ודע
דז״א,
כבתחלה .לכן
בפ״ע׳ הטעם הוא מפני שבינה ורחל הם ב׳ ספירות עצמיות של
י״ם
היא כסוד נקודה ,ויורד לבריאה ,וז״ס ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה
וחק לנערותיה ,שהם
חסידים הראשוגים היו שוהין שעה אחת
נכלל התכונה עמ הביגה׳ וטעם שנכללו
ידו הוא זווג הערכית .ומחצי לילד ,ואילך מתפשטת לאה עד סיום דז״א
העולמות ,כי יורדת לבריאה
בסוד מלך עוזר ומושיע ומגן כמבואר /ואחר התפלה
התפלה ולא תחוור תכף אחר התפלה
טש״ל ,כי
לתת טרף
ואפי׳ בחול
אגו מחזירין אותה פב״ם מהחזה
קודם התפלה׳ ואחר התפלה ,ושעה בתפלה׳ כדי לעכב הארת פב״ס אחר
ויסוד
והזווג הזה הוא כבקר כשמשחיר השחר .ואמנמ רחל אחר חצות
עתה אחר החרבן היא באחור ז״א כל יטי החול חוץ משבת
עולה פב״פ ,אך על ידי תפלתינו
ולמטה׳
למתבע סוד תפלת ערכית
כגנד חזה,
ט
ולא גגע בה.
תמנע
וכן
באתה לחלות ליעקב שישאנד,
ביגו
לביגה,
ולא
רצה׳ גם יוסף לקח אסנת בת פוטיפדע ולא
רצה לשכב עמ אשת
פוטיפרע הנקרא פוטיפר שר הטבחים /והטעם שכ״א מאלו הג״ל ,דחו את
1כ ב ר ביארנו בי הד׳ מוחין דז״א ,כשיוצאים מכינה הם ד׳ ,והם כן
הדיגין.
וז״ס מגדל הפורח באויר ,הוא סוד רמז בחי׳ לאה׳ אשר שם׳ שהיא סוד
מוחין מצד אמא וגקדא בני האלהים ,כי יש באלהים פשוט /ומילוי׳ ומילוי
דצלם .אח״כ גכנםין בנה״י דתבונה ונעשית ג׳ ,והם סוד ^ דצלם
וקיצי דשערי
מל׳ דתבוגה ,מקבלת הארה ,שהוא סמוך ליסוד,
דעתיקא
בטש שם׳ וגעשה שם תפילין בכה איתי צלם׳ כמ״ש בזוהר כי בעבור צלם
בו״ד יש לו צלם רוחניות ,וז״ס אך בצלם יתהלך איש׳ וזה שאותו צלם
הוא מגדל הפורח באויר כעוף הפורח באייר] .ס״א ועובר[.
והנה
שלמטה בסוד צ׳ דצלם שגכגפין המוחין ברישא דו״א
כמי
אז יוצאין תפילין׳ כן כאן כסוד
משא״כ
^בטש
בסוד
שמ
ואז
בן
דצלט׳ שכבר יש שם מלכות דתבונה
דצלם שלא נתלבשו מוחין עדיין׳ אך ב ^ של צלם
דא״א׳
קוצי
בכח ובדקות יותר משל מעלה
ויצאו תפילין
נעשית ג״כ לאה בסוד או״פ .ואלו הם סוד התפילין של שבת שהמ
לפעלה
אלו
מהראש׳
המוחין
בשבת
בא פנים הדשות ,שהם
כסוד ^ דצלם ,וכשבא שכת
דסוד ^ דצלפ ,שהיו למעלה מראשו בסוד התפילין׳ ועתה
הראשונים בראשי ונעשו לו מוחין חדשים׳
נכנסו
והם הראשוגים
נעשו פגימית עתה׳ לכן אין אנו מניחין תפילין בשבת׳ כי התפילין נעשו
היו מקיפין לז״א והיו
ממוחין פנימית׳ ובתהלה
והנה נחזור לענין,
בבחי׳ או״פ ללאה.
כי אחר כהי׳ ל׳ של הצלם שהם תפילין לז״א
המוחין בז״א׳ והוא
ואו״ס ללאה ,אחר כך גכנפין
בחי׳ צ׳
דצלם כג״ל
ואו בטש קוצי דשעדי דא״א ברישא דז״א׳ ויוצאין התפילין וחוזרת ההכאה
לאחור
קשר של תפילין שהיא לאה ואז נעשה אור מקיף ללאה
ויצאה
ופנימית לז״א.
ךףע
ע״
,
לאה
סוד .ל״ב נתיבות חכמה כ״א כלול מי׳ גימטריא ש״ך׳
והס
שכיה
ככתחלה
נכללת
וז״ס
ברחל
ויסל
ה׳ אלהים תרדמה
לפי שלאה יצאת
על האדם ממש׳ ואז
אחורי רישא דז״א כגודע ,ועתה
ברחל העולה עד למעלה ברישא • דו״א ,ואז
נכללת בה לאה.
וא״ת
א״כ כיון שהמוחין נסתלקו מז״א וניתנו לנוקבא א״כ
היאך
עתה להזדווג עטה .והענין הוא כי ע״י הדורמיטה מקבל ז״א מוחין
חדשים יותר טעוליס טאו״א והזווג הוא אז יותר עליון בהיות שיש לו טוהין
מלמעלה .וזש״ה ,ויקח אחת מצלעותיו פי׳ שגסרו .ומ״ש ויביאה אל האדם
הוא ז״א׳ שתחלה בהיותה אחורי ו״א הוא יונקת מטנו׳ ואז נעשין הכלים
שלה .כולמ ע״י האור
של ן״א היוצא לאחור׳ ועתה ה׳ אלהים שהוא
אי׳׳א׳ לקחו הכלים שלה שהיו מאחור
דינין
ועוד ה׳ הם
כי מן הי אלו משם באו כל )נ״א מיתוק לכל( אלו הדינין,
וכוונת ה׳ זו הם ה׳ אלפי״ן של אדני׳ ת״ס
נער נערה ש׳׳ך שכ״ה ,וע״ה
גימטריא כו״ש׳ וז״ס הכושית שדחה אותה משה כי היא דינין׳ ויעקב דחה
תמנע כי כל הדינין וגבורה דקטגות היו יכה׳ כי ב׳
פעמים מגצפ״ך • ,גימ׳
תמנע׳ וגם יוסף דחה פוטיפרע ,שהוא דינין׳ פוטיפרע גימטריא תנ״ה ,שהם
אהודים כולם
סוד
דע״ב
סיג
מ״ה
כין 1נלעד״ח שהמ גימ׳ ג' אהיה
מלאים והם דינין(
אמנם
שלהם
אני
ועוד
הכותב
מצאתי נ״א וכתוב כה נם כן עםמ״ב אחוריס
כתב תסיר שרש
של השמות ונלע״ד שהוא כך כי אחורי
ע״ב הוא דפ״ק תסיר ע״כ שהוא שורש להשס נשאר קי״ב וכן ק״ל דמ״ה,
תסיר מ״ה נשאר פ״ה ,וכן אחור דב״ן קד״ם תסיר ב״ן נשאר צ״ב •וכן אחור
ם״ג קס״ו תסיר ס״ג נשאר ק״ג .הרי לכולם לא עשינו אלא יהו׳
באחוריים אבל האחרון שהוא יו״ד ה״י וא״ו ה״י
לבד
חסרנו אותו שהוא שורש
א״כ ד׳ אחורי יה״ו ,בד׳ מלואים גימ׳ שצ״ב חסר לתנ״ה ס״ג והם אלו ד׳
אחורים יהו׳ במילוי הם ס״נ אותיות׳
מ״ש הפסוק ויפל ה׳ אלהים תרדמה על האדם ויישן׳ הענין׳
שהמוחין יוצאין מז״א ונכנסין
יכול
אשר
שם׳ וזהו וילך הרנה ,הרן ה /וז״ם ה׳ זו׳ כי הלא ש״ך דיגין הם,
ודו״ק ותשכח הרי תנ״ה כאחורים
ודחה אשת פוטיפרע
עכ״מ סליק.
כי המוחין הבאים לו״א םםתלקין מטנו ונכנסין בנוקבא׳ שהמ נה״י
דיש״ס
והם
גימ׳ גרון וגם הם נימ׳ נח״ר וזהו נחיר גרוני הנמשך .מן הדינין • אלו
למטה נק׳ אסנת
ותכונה עם המוחין שבהם ,והס מסתלקין מז״א ונכנסין כה׳ שלא
ז״א
דמילו /כ״ן אותיות .וז״ס ויבואו בני האלהים .וגי אלהים אלו יורדים לגרון
ד׳ שמות שהם דינין .אך לקח את אסנת בתו שהיא אחור לאה פי׳ • התפשטות
פרק יג סוד הנסירה
כי
והענין כי יש
ג׳ מוחין דקטנות מצד אבא׳ והם
ג׳ אלהים •/וג׳
ועשאוהו פרצוף
שלם כפו הו״א׳
ואח״כ ויביאה אל האדם פב״פ וכשחטא אדה״ר׳ חזרה לאחורי ז״א.
שהיתה אחור תמנע דינין• קשין,
.
מ״כ מכת״י מורי זלררח בעצמו ודל לשון הזהב.
ך^ך,
לן(
הזוונ נמצא בד׳ ספורות ל ב ד :הו״ב ,תו״מ .ונמצא־-לרשב״י
הפרש
גדול בין זווג-לזווג ,כי חו״ב לא מתפרשין לעלמין,
משא״כ תו״מ .וצריך לדעת מפני מה זווג חו״ב תדיר ואינו כן׳בזווג תו״מ,
ועוד לענין מה׳ הוא זווג חו׳׳ב ,ומה היא מתחדשת ממנו׳ כי-בשלמא •בזווג
•נותן
תו״ם
נשמה לישראל כדכתיב ונשמות אני עשיתי אבל זווג חו״ב
מה
יתן ומה יוסיף שמא תאמר להעמיד הויות שהם הספירות על יחודם
כדי
המשובחים ויתיחדו ,כמו שכתוב
שיעטרו
תו״ם
כאותם
העטרות
נר״ו בש׳ מהות ההנהגה םי״ג .ליתא שא״כ לא.היה •ראוי
מורינו
ורבעו
להיות
זווגם ,אם לא בשעת זווג תו״מ כדי לעטרם באותן• עטרות .כי כן
נראה מדברי הזוהר בסי׳׳ שעטרות • אלו לצורך -זווג תו״מ׳ שהרי• אמרו שם
בשעתא
שהמלך
רדישא
יי
דםלכא
עילאה
בתפנוקי דטלכא יתיב בעטרוהי ,כדין כתיב עד
במסיבו נרדי י נתן ריחו׳ דא יסוד דאסיק כרכאין להזדוונ מלכא
במטהניתא
בהאי דרגא .הרי בפי /שעטרות-אלו הם לצורך־ זוונ
תו״מ
ע ץ ה חיי ם
א״כ
תו״ט,
מהראוי היה להם שלא יהא זווגם אלא בשעת זווג תו״ט לא
ודע
כי• אין בוונתינו באמרם שאין דורג חו״ב אלא לצורך הםלאבין
זו מורינו נר״ו וכתב וז״ל ובהיות
לשלול בו
לתחתונים ,כי מבואר כזוהר כי מזווג חו״ב
שיהיה לעולם.
וכבר הרגיש
יחודם תמיד יהיה עטרות
והגראה
בקושיא
כי
אלינו,
בו
הצורך ואין זה התירוץ כלום.
נעשה עטרות לכגים ועי־׳ז מזדווגים תו״מ ,אכל כוונתינו לומר שהזווג חו׳ -
מיני זווגים אלו צריכין להיות :למלאכים
תחתונים•
אל הבנים
ב׳
שאין
צורך
לעת
צריך לעליונים ותחתונים משא״ב בתו״מ שאינו כי אם לנשמות
ומזה יעלה לנו תירוץ
ודוחין קדישין ,ולהיות נשמות לעליונים ותחתוגים ,וע״י זווג חו״כ טתהוין מלאכי ן
שלא
למה שנמצא כתיקונים נשבע הקכ״ה
ורוחץ קדישין ומתהויס נשמות 1מלאכים( עליונים ,ואין כוונתינו נשמות ממש
יכנס כו׳ ובכמה מקומות נזכר דאתתרכת אימא עלאה וכיוצא כדכריס אליי
אלא חיותם והוא אור השופע בהם להחיותן כמ״ש ואתה מחיה את כולם
לייחדם ,ושיתיחדו ,זה חסי
והענין
זה כי כדי
מחיה לכולם .וזהו תמידי כם״ש בזוהר בלק ,ת״ח כל אינון מלאכין קדישין
בעו״ה
לא קיימין ולא יכולין למיקמ כר בנהורא עלאד ,דנהיר .ולסיכך לא מתשרשין
לתת
הם צריכין
ומחיה לעליונים לעולם ועד ולהיות
מזון
לעלמין
כי
מלאכים
חדשים לבקרים ,אמנם זווג תו״מ להיות נשמה לתחתונים ,וזהו
לפרקים ולעתים מזומנים
וכזה
לבד
הרווחנו,
כמ״ש רכינו
פי׳
שאין
נד״ו כי זה דוחק מאד ,שבפי׳
באד״ז שגפ
לבנים
ליהדם.
וזהו,
בה׳
עד
יו״ד
כמלואו
ו״ד,
אתתרכת
ן׳
בענין
תכלית
שנתעםקו
ראשונים
חכמים
לדעת סיבת בריאת העולמות ,לאיזה סיבה
מוכרח
שיהיה
שלם ,ככל
ומעלה
וכבוד,
ואש לא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשה
וכוחותיו וככל שמותיו של גדולה
לא היה כביכול נקרא שלם ,לא בפעולותיו ,ולא בשמותיו וכינויו ,כי השם
שהיא בן ד׳ אותיות היי״ה ,נקרא כן ,על הוראות הווייתו הנצחית
וקיומו לעד :היה ,היה ,ויהיה :טרם הבריאה ,ובזמן קיים הבריאה ,ואחר
התהפכו אל טה שהיה .ואם לא נבראו העולמות וכל אשד בהמ ,לא יוכל
להראות אמיתית הוראת הוייתו יתביך הנצחית :בעבר ,והוד ,,ועתיד ,ולא
נק־א
יהיה
היי״ה
בשם
כנ׳י׳ל.
וכן שם אדנו״ת ,נקרא כן על הוראת
אדנות ,היית לו עבדים יהיא אדון עליהם ,ואם לא היד ,לי
וחנון,
רחום,
שיקראו
ארך אפים ,לא יקרא על שמם זולת בהיות נבראים כעולם,
ארך
לו
וכיוצא כזה כשאר הביניים כולם .אמנם להיות
העולמות נבראים אז יצאו פעולותיו ובחותיו יתברך ,לידי פועל ,ויהיה נקרא
שלמ בכל מיני פעולותיו וכוחותיי וגם יהיה •מלם כבל השמית וביניים בלתי
שום״חסחן-כלל חייו.
־• וענין
וכו׳
נתבאר
היטב ,כה״ה פ׳ םגחה דרנ״ז ע״כ וז״ל,
דא ק״ש
ואית למנדע דאיהו אקרי חכם ככל מיני
חכמות ,ומכין בכל מיני תכונות זכי׳ אלא קודם דכרא עלמא אתקדי
אילץ דרנין ,ע״ש
בעלמא
בא
אלא שבזמן
אמאי
דפ״כ׳
בריין
אתקרי
וז״ל,
דהוי
עתידין
רחום ,דיין׳
דאי
לא
בכל
להבראות ,דאי לאו הויין בריין
בענין
להיות
השאלה
היא
אלא ע״ש בריין דעתידין וכוי ,וכפ׳
אתפשט
נחיריה
על
כל
כדיין,
קרובה
אל
שאלת מה למעלה ומה למטר ,מה
וכוי.
לא נוכל
עמוקה
מאד
אשר כמעט
כמציץ
וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם[
מן
והנה
היה
ולהעמיק
החרכים
כלתי
וע״כ
ב נ א
ת
ך
ה
ן
ו
ה ן ה ״
ה
ק
א
ד מ ה
,
-,ך^ש המיגא
ה ן א
הקדמה ב׳
מובא
באותו הענף
ג״כ שם
קצת ריקי
םי״
דיה עוד צריך שנקרים
ג׳ ,ויש שם עוד הקדמה ד׳ אשר חםרה בע״ח ומקצתו מובא לקמן בענף
׳
ג׳
בדיה אחר שנתבאר וכוי.
ורע ,שארבע הקדמות הללו המה ביאורים על זוהר חדש שיר השירי
כעוטיה ,יזיל,
בד״ה שלמה אהי׳
דאית ליה לבר נש :חר ,ל
חכמתא
זלאםתכלא ברזא דמאריה .וחד ,לםנדע ליה
למנדע ולאםתנלא ברזא דגשמתין,
מ א ו
ן
ה
בהאי עלמא ,ן ל מ
נ ך ע
י
1,.
ט א
ך
א
י
ה
י
ב
ה ן א
ן ע
״
ה א י
1,
מ
״
ה
.
c
ך ; י ה
ת ת ל )
ן
ן נ ן
ןבן
ו
י
^.
ת
ן ח ר ״
»
ח ׳
מ
ידיעה ,ולא אסתבלתא בחכמ .ןף
ך
תא
^
א
ת י ע ן
<1
עידאה ,צאי לך ,ליח אנת כדאי למיעל הכא
הצאן ,והוי ידע
ת
א
ג ו
,ן ..קי,
נ ן
ן
ה צ א
(
א י
^ ן
י
ה :א ״
ן^
י ד
א
בלא ידיעה.
ד ב נ י
א י ג ו ן >
נ
.
ג ת
ש
חנ
יא
ןיג
ג
ו ן רעל
צאי ל ו
א
ר
אי דני
אס לא תדעי לך היפה בנשים ,דאע״ג דאנת יפה בנשים ,אס אנת אי*
ג ו ן
'׳
זו
לאם
6
ם נ ר ע
לגופיה ולאשחמודע ונוי.
בעי1
£א
~
,״שין להזן בעי*/
,
ואינון ידעין חין עילאין דמאריהון ,ובהון תגדע ,לאשתבלא ולמנדע ובו׳ ע **^
והנה הקדמ ך ,
הה
טמנו ,כם״ש שם
ש ה ן א
ב ע נ י
ן
ה א
בשער הקדמות ,ה״ס
»
ס
כ
״
ה
א י
ך
דברי הוו״ח
n n n
L , ,ק 1ציל ד.נאצ
הא
הנ״ל,
לאסתנלא
הקדמה הא׳ המרמות על סוד הזוזגיס ,בעיקר ,ה׳׳ס דברי הזו״ח לםנדינ
דעלמא דנשמתין ,דהיינו ,איך שנמשביס ע״י זווג
צדיק וצדק הפנימיים והחיצוניים ,סור הנר״ן לכאו״א .ה ק ד
ג
טה n
,j
׳
מתכלית כונת בריאת
העולמות ,עד לעוה״ז ,המלאה דינין וקליפות
רבה ,ה״ם דברי הזו״ח
דהוא ביה ,דהיינו
כ
לדעת
לאסתבלא
י
י א
גים
הםרביי*
י
בהאי עלמא
י 6י י ן ,
והריון מהעולמות העליי
ע כ י י ח
,עוררי
ממש,
ה ע ו ל מ ו ת ו כ ו ׳ ,ל פ י ש ה נ ה יי
סיבת בריאת
^ . .ל הזיזי
,
^
מ ו כ ר ח ש י ה י • ש ל ם ו כ ו ׳ :צריך שתדע ה-ל׳•
ית׳
אשר כל המדובר בתורה ובנבואה ובדחז״ל
t1
ובמקובלימ ,אין כאן
עט?
איו
׳
fe
בעצמותו ית׳ ,דלית מחשבה תפישא בי׳ כלל וכלל ,וכל מר ,שאינו מ י
הסתכלות כדברים העמוקים ,והמשכיל על
השיעור המרומז כהשמ ההוא׳ ואיך יתכן וה בעצמותו ית׳ ח״ו ,אםנמ
החקירה הזאת הוא אשר
ג ר י א
דמאריה .הקדמה הב׳ המביאה סוד הפרצופין״ה״ם דברי הזו״ח למנדע ליה ל ג
ש ג
שמר*
ג
ל6י
הםריגי
הוא באורו ית׳ ,המתפשט הימנו ,אשי נאצל הא׳ הכללי ,שמלל בל העי^יי*
שואלים למה בריאת עוה״ז
והמציאות שמתחתיו ,הוא המכונה כשם א״ס ב״ה ,וגס
כזמן שהיה ולא קידם או אח״כ׳ ולכן צריך שתדע את אשר נבאר
ושמו יירה עליו אין סוף ואין תכלית ,וכל דבר שאין לו
׳א״ס,
ן ט ן ב
יתכן בו איזה הגה ומלה וםכיש שם ,כי שם יורה השגה ,כלומר
בחיבורינו ,והוא כי הנה נודע כי האור העליון למעלה למעלה עד אין קץ
הנקרא
ש
ח י ם ר
ה ת ח
העולמות
ש
ונו׳:
לןזמעיין
בחקירתם אמנם נבאר בע״ה ראשי פרקים,
דברינו אלה ימצא טוב טעם ודעת אם יכינהו.
ענין
נ
הקדמה א׳ זכו׳ .זאחר שתלמוד ב׳ הקדמית הנ״ל ,תתחיל כאן כי זהו היוי^
מסתכן האדם בהעםיק
כד׳ דברים אלו ,ראוי לו שלא בא לעולם ]פה למעלה מד ,למטה טה לפנים
םה לאחור
א
ז ז ג ״
כאן במקצתו בענף ה׳ לקמן ,המתחיל רצוני בענף זה להקדים
הסתכלותו ׳בחקירה זו וענינו ,כאשר הזכירו חז״ל במשנה הנ״ל כלהססתכל
•להרחיב
ט
ם
ך
ר
הפונה
.
^
ה ע
של
ח
בריאת
ק!
ן
האמיתי ,כי הדרוש הזה כולל ד׳ הקדמות:
לפנים זפה לאחור ,בפס׳ חנינה ס׳ אין דודשין ,והנד,
זו
ממנו עטרה לכנים ,כדי
שיסתכל כשער הקדמות בתחילתו ,כי שם מוכא הדרוש הזה במילואו ,ןנםוווי
איך
ישתמודעון ליה ,ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו.
החקירה ב
כדי
הגלות
שיגיע
אינו זוונ שלים ,י״ל
,
טעם' זה
סקודא • •י תליסר
זה׳ צורתה ד״ו ,נמצינו למרי!׳
ולהתחבר אכל יש זווג לצורך עליונים להחיותן ,וזה ל
תכלית
ה
נבראים ,לא
יוכל ליקרא בשם אדון ועד׳יז בשאר שמות כולם .וכן בעגין הבנויים ,כגון
אפיס,
אינה מזדווגת י׳
פנים מאירות
היתד ,,ונמגו וגמרו וגזרו אופר ,כי סיכת הדבר היה לסי שהנה הוא יתברך
הגדול
להנחיל
כי
עטיית
מורה שהזוונ לצורך בנים׳ כי
שהם ד״ו סרצושים
תמיד,
שהיה
מצאתי סליק.
בריאת העולמות ,נבאר עתה ב׳ הקירות,
פעולותיו
עולה
מזדווגת
ויורד,
כי י״ךן
(
כי
אינה
כערך
אםא
יפסוק .ובזה יובן מ״ש כזוהר אתרי מות ,כתיב ונהר יוצא מעדן וגי׳ ע ״
בהם המקובלים ,החקירה הראשונה הוא מה שחקרו
ואחרונים
כי
בך /
ענף א
הכוונה
עילאה,
ענין קרבן
חיות אלא ע״י זווג זה.
של
אימא
כנימ ,ואינו כ״כ משוכח
שיוכלו להזדווג
כעת הגלות לא מתסרשין ,וזה לשונו בסשרא דר״ה סבא אמר שלמה מלכא
ואין
להנחיל
עטרה
שיתחבר
עטרות
וז״ש
לכנים
לצורך
כו /אלא לעולם ועד אין זווגם זה חסר אפי׳ רגע א /כי הוא חיי המלאכימ
להם
הגלות.
שזוונ חו״כ לא יחסר
שלא םתפרשין לעלמין ,בשעת שלום
נראה
בזמן
להנחיל
לבנים
שטו מוכיח עליו שאין בו שוס תפיסה ,לא במחשבה ולא
בהרהור
השגה של כלום ,כמוכן
לכל מעיין,
התכלית אינו מתחיל אפי׳ מעולם א״ס
שם נמנע הרי^י׳
קץ ותכלית אי)
ובזה ,תדע ברוד בלי
ג י
ספק* * * * * ,
ב״ה ,אמנם משם ולםטה,
שאגו
ו י ו
עץ
בהרהור
כל
ענף ב
החיים
כלל ועיקר והוא מופשט ומובדל מכל מחשבות והוא קודם אל
והנבראים
הנאצלים
והנעשים
והיצורים
ולא היה בו זמן התחלה
פנים
שאנו משיגים
מאירות
יא
המציאות בהיותינו בעוה״ו ,ובכ החקירה
הנ״ל בענין תכלית
הבונה של בריאת העולמות.
ועתה תבין ,שעיקר השאלה על םוד צמצום א /שממנה הותחל שורש
וראשית ,כי תמיד הוא נמצא וקיים לעד׳ ואין בו ראש וסוף כלל.
והנה מן הא״ס נשתלשל אח״כ מציאות המאור הגדול הנקרא א״ק
הבריאה ,במ״ש היטב בפמ״ס בענף א׳ בהרחבה גדולה ,שהוא
לכל הקדומים כמ״ש בענף ג׳ ואח״ב נשתלשלו ממנו האורות הנתלין כא״ק
חשובה ,המחוייבת
והנד ,הם אורות רבים היוצאים מתוכו ומאירין חוצה ל ו :מהם תלויין ממוחו
דאע״ג דאנת יפה בנשימ .כלומר ,דאע׳פ שנשמה
באמת שאלה
לכל דרי עוה״ז ,להתעסק בה ,כט״ש בווהר חדש הנ׳יל,
בלי
יוצאת מעולם ,יפה,
מעיניו ,ומהם מאזניו ,ומהמ מחוטמו ומהם מפיו,
שוס לכלוך וחטא ,והוא מצויינת ביפיה .מכל הצדיקים ,מכל מקום ,אס חסר
ומהם ממצחו הוצת לו ,ומהם סביבות גופו ,שהוא בחי׳ ז׳ תחתונים שלו,
לה ידיעה אחת ,מכל הר׳ ידיעות הנ״ל ,או שלא תרע אותם כראוי ,אומרים
בהם הנקרא עולם הגקודים
ואס שואלת
ומהם מגולגלתא ומהם
ובסכיבותיהם
אורות רבים
מאירים
וגתלים
ואח״כ נשתלשלו ממנו ד׳ עולמות אבי״ע הידועים ומפורסמים כנזכר בזוהר
לה הביר של מעלה ,צאי לך
פעס שנית לעוה״ו,
והתגלגל
מהיכן תדע ותלמוד כל הסודות הנוראים האלו ,או נותנים לה סימן :צאי לך
בעקבי הצאן ,היינו שתתחבר לאותם החכמים ,אשר בני אדם מולוליס אותם,
ובתיקונים.
ואמנם
א״ק
אצילות
הזה,
ומכ״ש שאר עולמות שתחתיו כנ״ל,
היד ,להם ראש וסוף והיה להם זמן התחלת
הויותן
ואצילותן,
משא״כ
בא׳־ס הנ״ל,
והנה
מן
העת
ודשים אותם בעקבותיהם ,במ״ש בווהר חדש הנ״ל .ובביאור סיבת הבריאה אין
להאריך כאן ,והרוצה להבין בה ילטוד בפשיס כל הענף א׳ עד סופו.
חחקירה
הדבר אל המציאות אשר הוא
עלכבודקונו
זה ,עד שבא
ר א ו י ל ו ש ל א בא ל ע ו ל ם :וצריך להבין דבריהם זיל ,מה כוונו בוה,
סדר התששטות וההשתלשלות
אמרו סתם אסור להסתכל ,כמ״ש
והעולמות הג״ל ,מאז התחיל הויות הנבראים כולמ זה אחר
כסדר הזמנים ,זה אח״ז ,כך נעשה ,ולא
לםעלהמה
ל פ נ י ם ט ה ל א ח ו ר וכוי ו כ ל ש ל א חס
וזמן אשר התחיל התפשטות והשתלשלות האורות
עתה .וכפי
הב׳קרובהאלשאלתמה
למטהמה
להקדים
היה אפשר
או
לאחר
בריאת עוה״ז ,כי כל עולם ועולם ,נברא אחר בריאת עולם שלמעלה ממנו,
באמרם שלא חם על כבור קונו ,מרוע לא
דהיינו :מה לפנים ,טה לאחור
בשאר דברים ,ועוד ,בשזמא בגבולי הזמן,
יש חשש שלא יבא לטעות ח״ו בנצחיות השי״ח ,משוס
האנושי ,לא
שדמיון
ומשתלשלים והולכים ,זה תחת זה,
יתפוש שום דבר רק בגבולי הזמן ,אמנם בשאלת גבולי המקוס ,במר .למעלה
זה אחר זה ,עד שהגיע זמן בריאת עוה׳יו ,ואז
מה למטה ,איזה פגס יש בזה ,והבל יודעים שענין גודד המקום אין לו שום
נברא בזמן הראוי לו ,אחר בריאת העולמות העליונים אשר עליו ,ודי בזה,
שהדברים היקרים תופסים
ובל העולמות היו נבראים ומתפשטים
בזמנים שונים ומאוחרים,
כי לא נובל להרחיב ולהעמיק ביאור וה העגין בכל הצורך :איך ,וכמה ,ומתי,
ערך ברוחניות'שהרי אפי׳
מקוש יותר קטן,
בגשמיות אנו רואים
על כבוד קונו
מהדברים הפחותים ומה ענין לא חם
יש
כאן.
ענף .ב׳
בענין
אמנם ,אין דברי המשנה כפשוטם של
גשמי ,בי שאלה כזו הוא .טפשות בעיני חדל,
הא״ס ב״ה .איך היה התחלת אצילות העולמות הנאצלים מטנו,
וגם חקירה גדולה ומחלוקת עצום ,נחלקו בו כל המקובלים בולם,
כי יש מי שכתב ,כי מי״ס הם כסדר י׳ מדריגות זו אחר זו ,ווו למטה מוו.
ויש מי שכתב כי פדר עמידתן ,דיך קוים:
ימין ,ושמאל ,ואמצע ,והס
ג״ם :חכמה ,חסד ,גצח ,וו ע״ג זו ,בקו ימין .ונ״ם ביגה ,גבורה הוד ,זו ע״ג
י
זו ,בקו שמאל .וד״ס :בתר ,תפארת ,יסוד ,ומלבות ,זו ע״ג זו ,בקו האמצעי .י
ורבים יחכמו ויאמרו ,כי הם כצור־ גלגלים עגולים ,זה
תוך זה ,ווה מקיף
וסובב לזה.
והנה מי שיסתכל בדברי רשב״י כס׳ הזוהר והתיקונים ,וכן בספר
הבהיר) ,לר׳ נחוניא בן הקנה( ימצא בדבריהם
נוטים לכאן
מאמרים ׳טונים ומחולפים,
ולכאן ,והמקובלים האחרונים נלאו יותר
קושיא גדולה וחזקה ,הולכת ומסעדת עליהם,
לחקור ולא יכלו ,כי
כאמרם מאחר שהא״ם שוד•
בבל הבחי׳ השוואה גמורה ,לא יצדק בו מעלה ומטה פניט ואחור ,כי כל
הכינויים האלו מורים הם ,היות :קצבה ,וגבול ,ותחום ,ופדה ,באור א״ם
העליון ח״ו ,וכן גודע,
שאור א״ס,
ומלגאו כל ספי׳ ופסי׳ ,ואסחר
נוקב ועובר בעובי כל ספי׳ וספי׳,
לון מלבר לבל ספי׳ וספי׳,
הזוהר פ׳ כהר בר״מ דק״ט ,ודל,
אנת נשמה לנשמה כוי,
כגזבר בספר
וכס׳ סגחס
דרכ״ה ורכ״ו ,וכן כהקדמת התיקונים ד״ד ,ודל ,ולעילא על כלא ,עלת על
כל העלות ,לית אלהא עליה ולא תחותיה ,ולא לד׳ סטרי עלמא ,והוא ממלא
כל עלמין ,ואסחר לון מכל סטרא כר.
בהשוואה אל הא״ס ,וכולם מקבלים
הדברים ,בשאלת מקום
וא״כ מאחר
שכל הי״ס קרובות
ממנו אור בעצמו א״כ מה הפרש בין
זה לזה ,ובמה תתעלה כל סשי׳ מהכרתה כיון שמדרגות
כולם שוים ,כנ״ל
)מבויש ש״א ח״א ס״ד(.
והנד ,האמת הוא שאלו ואלו דברי אלהיס חיים ,וכולם נכוחים למבין
וישרים למוצאי דעת ,אמנם ההפרש שבין ב׳ הסברות הנ״ל ,אם הס כסדרן,
י׳ מדרגות זו למעלה מזו ,אם הם בדרך קוים ,זה העגין יתבאר לקמן בעז״ה,
בענין עולם הנקודים ,איך קודם תיקונם ,היו כסדרן זה למעלה מזה ,אבל
אחר התיקון היו כסברא אחרת ,והיו בציור נ׳ קוים כנ״ל.
ואמנם ההפרש שיש בין כ׳ הסברות ,אם הם בדרך קוים ,או בעגולים
זה תוך זה נבאר בעדה בענף זה ,ושים לבך בדברים שיתבארו עתה ,ומהם
וזמן
וכל בעל עיון יודע זאת
שגבולי המקום וגבולי הוטן המה שנבראים ,ברגע אחר ,יחד עס האדם המשיג
אותם ,ובטרם שנברא המשיג הוה ,ודאי שעדיין לא היה לגבוליס הללו ,שום
מציאות בהעולמות ,כלומר ,באותס
האנושי,
הצורות כמית שהם נתפשים במוח המדמה
ער״מ ,באש שלא היה נברא חוש
היה שוס מציאות של עניני
הראיה בהבריות ,אז ודאי שלא
הגוונים :שחור ,לבן,
כי הרוחניס שבעולמות שלמעלה ממנו,
ירוק,
ודאי אשר גם
יודעים ואינם מבחינים בהגוונים והצבעים כמות שהם
אדום בעוה״ו,
היום
עדיין
אצלינו.
אינס
להיות שאין
מציאת
להם חוש הראיה ועיניש במותינו ,וא״ב כלפי מי אפשר לומר שיש
גוונים וצבעים בעולם .אלא ,שהמושגים והמשיגים אותם באיס כאחד ,בהויתס
בהמציאות ,וגס הבורא ית׳ חידש אותס יחד .ועכ״ו צריכים להבין הכתוב אין
כל חדש תחת השמש ,והוא ,כי ודאי אע״פ ,שהיה חסר ,עד״מ ,כהבריות חוש
הראיה ,מ״מ ,היה עיקר
מציאת הגוונים בהכרח
במושגים
בעוה׳׳ו ,אמנם
אחריס .דהיינו מושגים רוחניס ,שהיא ממש באותו הצורה ,שהרוחניים מבינים
היום את שינוי הצבעים,
הנמצא
בעוה׳ו ,כי המלאבינז,
המשיגים
שהמה
הרוחניים שבעולם היצירה ,בלי ספק כלל ,שהמה רואיס ומשתכליס ככל הנמצא
בעולם השפל הזה ,בהיות שהמה השרשים ,מכל המציאות וההנהגות שבעזה״ז,
באמרס דל ,שאין לך עשב
מלמטה
שאין לו
מול מלמעלה ,וכוי,
וא״כ,
ודאי בלי ם*ק ,שהמה משיגים השינויים שיש בין הצבעים ג״כ ,אמנם בחוש
של רוחני של מלאך ,שבטח אין לו שוס דמיון לזה שמצייר ומבחין חוש הראיה
שלגו_ .
המושג
ועל פי האמור ,מובן הכי ,שאין כל חדש תחת השמש ,בי
הוא מציאות גס בטרם שבא המשיג המותאם לי ,אמנם ,נבחן על כל פנים,
שעדיין אינו
במציאות בוה העולם של המשיג המותאם,
ער״מ הניל ,בענין
הצבעים שאמרנו ,שאע״פ ,שלא היה נברא חוש הראיה בהבריות ,עכ״ז
היה
להס להצבעיס בחי׳ מציאות .בחוש הראיה הרוחני של המלאכים ,בעלי עולמ
היצירה ,ולפיכך ,היה נבחן כ«ן ,אשר
נמצאים רק ,למעלה בעולם
בעולם המדאכיש,
ענין הצבעים
עס
כל
בחינותיהס
היצירה ,ועדיין לא נשתלשלו לעוה׳יז,
היותם ,המשיגים אותס,
שנמצאים
והוא ,משום שאין להם משיגים
בעולם העשייה ,היות ,שאין באן חוש הראיה ,והבן היטב המשל והנמשל הזה
ש ה ו א
ישר ומקובל לכל בעל הגיון.
ולפי האמור תבין ,ששאלת החושים במדתס המוגבלת שבעוה״ז אין בזה
'תשכיל כל מוצא דבר ,כי ב׳ הסברות נכוחות ואמיתיים ,כי כ׳ בחי׳ היו
עסק לחדל ,שבל דבריהם בנויים על הנבואה ורוח הקרש ,שהוא רוחניות גמור,
העליונים,
בענין הי״ס ,א׳ הוא בחי׳ היותם עגולים בציור י׳ עגולים זה תוך זה .וגם
למעלה מהםקומ ,ולמעלה
היה בהם כחי׳ אחרת ,והוא ,היותם י״ס כיושר דרך ג׳ קוים ,במראה אדם
ולמעלה הרבה מעולם המלאכים ,אלא שמדברים בעגיני עוהיז.בהענפיס ועל פיהם
בעל ראש ,וזרועות ,ושוקיים ,ונוף ,ורנלים ,כמו שאכתוב היטב בולו בענפים
מגלים אור החכמה בעולמות העליונים .ואפי׳ בעניני ההלכות ,אמרו בזוהר אשר
כעז״ה לקמן ,וזהו ביאורם.
מור
מהזמן,
וכל מחשבתם היה
בעולמות
׳
ענף .ג
עץ החיים
יב
ענף ג
עןך
פנים מאירות
ת נ א ץ ואטוראין ,בל דיניהון על רזין דאורייתא סדרוהו .ומנ״ש כעניני אגדה׳
שאינם כלל וכלל
לעינים.
לפי פשוטם הגלוי
כתחילה
כפו שהארכתי בזה
הב׳ בחי׳ ,שהם עגולים יהיושר
ההקדמה עש״ה .אלא דרכם כדרך כל חכמי האמת ,לתפוש בהענפים שבמציאות
בציור אדם .כי הנה יש באדם התחתון ה׳ בחי׳ אורות והם זו למעלה
העולם שלנו ,ועליהם מגלים אזר יקרות שבהשרשיםשלהס בעול:־,יה העליונים׳
להודיעך ,בענין אלי
צריכים אנו
במסכת ברכות פיק ,שהם
ולפיכך לא יושגו דבריהם ז׳יל זולת למי שיש לו ידיעה וקבלה אמיתית ,בהיחם
כנגד ה׳ בחי׳ שיש לנשמה ,והם נרנח״י ,שהם ה׳ מדרגות זו למעלה מזו,
של ענפי העוהיז כלפי שרשיהם העליונים שבכל עולם ועולם ,וע״ב יהיו דבריהם
ברכי נפשי את כוי ,כנז׳
מזו ,והס סוד ה״פ
ז״ל שבמדרשו
כ מ ״ ש כמ״א ,בענין אורות הפה דא״ק הנק׳ עקודים ע״ש.
ת
ן א ג ך ן ת
ן1
ה
ט ן ו ח
ך
ע
ת
/
ל לריק ,כי אחר בל
ם
ן ע מ
יש בהמ כל הכחי׳ הנ״ל ,שהם
טרחתם לא ימצאו בהמ אלא סברות עצמם ,מה שהיה ידוע להם בלעדי דבריהם
אורות וכלים ,והאור נחלק לאו״ס יאו״מ ,יהכלי נחלק לחיצוניות ופנימיות,
ד ל .ובעוה״ר ,ס״א טלכותא בלא תגא ,ולבן נתחדש בדורינו מי; מחברי ספרי
והנה בתי׳ הי״ס דעגולימ כולמ,
ג״כ ,א(
דרוש המפרשים האגדות ע״פ סברות בדויות ע״פ דברי הימים של בעלי המדרש׳
הוא כי י״ס דעגולים הם בחי׳
אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה ,התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניו
פנימי ואו״מ ,פנימי וחיצון ,שיש ל ה בחי׳
ריו
וכן בחי׳ י״ס דיישר בציור אדם יש בו ,כל הבחי׳ האלו בעצמם
שיש בין העגולים להיישר,
אמנם החילוק
האור הנק׳ נפש ,ויש בחם אוד
י״ס
שיר וכוי ,כי הן המחברים והן המעיינים
לתענוג גופם וחילול
של כלימ .ובכל כלי מהם יש בו פנימיות וחיצוניות ,וגם יש י״ס של
אורות ולכל אור יש בו או״ם ואו״מ .י
ופשיטא הוא ,שבחי׳ הנפש נאצלה תחלה ,ואח״כ נאצל הרוח,
מדרגה
והנד,
שדוא
וכלל השאלה הזאת,
המוגבל הזה שלפנינו עם בל גניחה,
כד אתיליד ,יהבין ליה נפשא יכו׳ ,וכן היה באדם העליון ,שבתחלה גאצלו
בציור
נאצלו כחי׳ הב׳ ,דיושר,
נק׳
שלהם ,כנודע ,כי הרוח
כי ירצו להבין
יהיה נמשך מבלתי גבול .אשר באמה׳
הוא ,שטוב נמשך מטוב ,וכן ח״ו להיפך .ועיכ פקרו רבים בדורות הראשונים״
שהם מדרגות אירית יוה ,והכלים
להחליט ח״ו ב׳ רשויות פועל טיב יפועל רע ,כנודע .וע״ב הזהירו חז״ל,
זה מאוד .ודבר זה היה ככל
ב
^
שלא חס על כבוד קונו ובו׳ כלומר שאדם השפל צריך להאמין בבל יבלחו יה׳
העולמות כולם ,כי בכל בחי׳ ובחי׳ מהם ,בתחי׳ נאצל הי״ס שלהם כבהי׳
העגולים
מעסיק מאד לבעלי הגיון,
איך עילם
ע״פ שכל העיוני האנושי ,אין לוה שום תירוין מספיק .כי חוק ומושכל ראשון
מדרגות הנפש ,והכלים שלהם ,ואח״כ
אדם,
שפירושה
בצביונה הרוחני בפנים מסבירות ענף א׳ בביאור דברי הרב שם ,בי שם מקומה•
רוח .כגזבר בזוהר משפטים דצ״ד ,ו ד ל ,ת״ח ב״נ
אדם ,והכן
השאלה הזאת :מה למעלה מה למטה,
גבול המקום ב ר
א ש
וסוף .ומה לפנים ומה לאחור ,שפירושה גבול הזמן ,כבר הרחבנו איחה
כנודע באדם התחתון ,שבתהלה קונה נפש ואח״כ
וגתגלו בחינת העגולים ,שהם בהי׳
דברי אלקים חיים
לבו ,ומה ישיב כי ישאלנו אל.
ובכל כלי מהם יש בי פנימיות יחיצוניות.
זכה יתיר
על מקרים נמוכים
ימיהם של חז״ל שמוצאים ,אשר גם המה אינם כפשוטם״ וע״ב החי ישים אל
מדרגת הנפש ,כנודע ,גס הם כלולים מאו״פ ואי״ט ,גם יש להם י״ס דכלים,
יהבין ליה
לדרושים
מהבלי הזמן אשר בדו מלבם ,ותולים א״ע למראית עין ברמזים דקים מקוריה
אכל הי״ס דיושר ,הם בחי׳ האוד הנק׳ רוח ,שהוא מדרגה גבוה על
יותר עלייגה ,ב(
נשמתם,
להפך
ל א יתעוררו
כאלו,
שיש תורה יחבמה ,שהוא למעלה מגדר שבל האנושי ,בסו״ה ונפלינו אני ועמי
של הבחי׳ ההיא .ואח״כ נאצלו הי״ס דיושר של הבחי׳ ההיא.
מכל העם אשר על פני האדמה ,דהיינו סגולת התורה והנבואה המגלה לני י י
ס
אמנם ההפרש כין הכלים של הנפש והכלים ש ל הרוח ,כבר נודע
כי אבר הכבד הוא משכן להאור
דם ,הוא
ככד שמלא
הנק׳ נפש,
האחרות ,שוהו ההפלאה שלנו מ נ ל העם וכו׳ ,כי ה״ם השגחתו ית׳ בפרטיזח׳
וסימן לדבר כי הדם ,שהוא
וגילוי שמותיו י ת ׳ עדיש חז״ל כל ההורה כולה היא שמותיו של הקב*ה,מלהדייקא•
׳
הנפש ,ואבר הלב משכן לרוח ,ואבר המוח משכן
ובמ״ש לא כשמים היא וכו׳ כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך וכלבבך לעשותו.
להאור הנקרא נשמה ,ואין זה מקום כיאור לדברים אלו ,והנה עם המדמה
וישראל שעמדו אבותיהם על הר סיני פסקה ווהמתס ,ואינם חסרים בלתי קדושה
שהקדמתי ל ך בענף זה ,יתבאר כל א׳ וא׳ במקומו הראוי לו ,כאורך ,ובפרטיות.
הכלל העולה
וטהרה ותשובה שלימה באופן שלא ישובו לכסלם עוד ,ואן
כי התחלת האצי׳ בזה האופן הנז׳ ,כי תחלה נאצלו
שיתגלו לו סודית התורה ושמותיו הקדושים .עד לסוד השגחה פרטיית שבעיה '׳ •
,
י״ס בבחי׳ עגולים ,והם יוד כלים ובכל כלי מהם יש בו פנימיות וחיצוניות
ובתוך הי׳ כלים אלו נתלבשו י״ס עצמות האורות הנק׳ נפש .ועוד
אורות מקיפים על הכלים
מבחוץ ,ונם הם
מקיפים מבחוץ ,והאחרים נקראים אורות
כי אור פנימי הוא כעין גלגל ,והוא
ועל הכלי הזה יש אור מקיף עליו
הי״ס דענולים הם עד״ז,
שהיס
יש י׳
ווה
כחי׳ נפש ,אלא שנקרא אורות
פנימית ,והבל הוא בבחי׳ ענולים,
כעיגול,
כדמיון הגלגל מסביב לו.
וכל
כתמונת הנלנלים
אופנים,
והם
תורה ,אלא בשכלו העיוני,
להבין בהשגחתו ית׳
המשותף לכל
ואח״כ נאצלו י״ס כבחינת יושר
כמראה אדם ,והם
יותר
אותנו בהר ה׳
להיות לו לעם סגולה מכל העמים
בקולי ובז׳ והייתס לי סגולה מכל העמים וכוי,
כולל
וע״כ דייקו לומר שלא חש על כבוד ״קונו״.
כל י׳ כלים ,ובכל כלי מהם יש בו פנימיות וחיצוניות ,ובתוך הכלים האלה
אשר ראוי לו שלא בא לעולם,
מתלבשים י״ס בבחי׳ עצמות האורות ,הנק׳ דוח .ועוד יש י׳ אורות אחרים
מקיימי התורה ובו׳ כנודע,
ה ם מכחי׳ רוח ,והכל הוא בדרך יושר,
עשוי כמראה אדם הנ״ל.
האומות.
ועד״ז ככל העולםות :הנאצלים ,והנבראים ,והיצורים ,והנעשים ,אשר
נתקנו תוך המקום החלל והאויר הפנוי,
לו ,ואור
ומאיר
לכל העולמות אשד בתוך המקום הזה
א״ס מקיף
וסובכ עליהם,
ב
י
בנר םצזה ואזר חורה,
ועתה
שדס
ולפיכך
מטרת הבריאה,
כי
אם שמוע תשמעו
שמו ית׳
וקונה הבל׳
אמרו על השואל הזה׳
שהרי ל א נברא העולם
שזהו
אשר ריו
אלא בשביל ישראל
כט״ש
ענף א׳
בפט״ס
ובהקדמה ע״ש .ימאחר שפוקד בזה א״כ נכרת הוא ח״ו מכלל ישראל ,ואיננו ראיי
כלל למטרת ביאתו לעולם,
כנ״ל ,כי במקום הזה נתהוו כל
שאין
כי מגלה לבו שאינו מאמין בההפלאה היתירה שבחורתינו הקדושה,
מעולים
כלים בציור אדם א׳,
בטרם שזבה לאיר
בני העולם במרה אהת,
באלה קנה אוחנו ,כמ״ש בפרשה של קבלת התורה,
במעלה מן העגולים ,כי הם כחי׳ רוח ,והם י׳
העולמות כולם ,אין דבר חוצה
ורוצה
ראוי לן -ל א בא לעילם׳
לבני ישראל שוס הפלאה זיחרזן על שאר האומות ,א״כ ל א הס על בבור קוני׳
הרקיעים שעלינו בעוה״ז השפל.
המקיפים על הכלימ מבחוץ ,ונם
האחדות.
שיעוד דחז״ל . ,וכל שלא חס על כבוד קונו
דהיינו מי שמעיז פניו
מתלבש תוך כלי א׳ מעוגל גם הוא,
והרקיעים ,הנק׳
ר א ו
י כל אחד מישראל
כי מתוך שאינו מאמין בהפלאת ישראל על י ח י
נמצא מאליו אשר ישאד כל ימי חייו בבערותו
ויהיה מחוייב להתגלגל פעמ שנית לבא לעולם,
בעוה״ז לבלי תועלת ,וזה אמרמ ז״ל ראוי לו שלא
מכל צדדיהם בהשוואה א׳ .מ ל ב ן /
כמו שאר האומוה׳
וא״כ הריהו במציאותו עהה
ב
נ
א
י לא יקויים
בו הכ׳ והשבות אל לבבך בי הזיה הוא האלקים אין עוד .ונמצא באמור ,שיהיה
מ ה שמאיר בהם עיקר הארה האמיתית הגדולה,
שממשיך דרך קו המתפשט
נצרך לבא פעם שנית לעולם .וכמו כן אמרו ד ל בזוהר חדש הנ״ל בדףיוד ,אלא
כל העולמות האלו ,כנ״ל.
וכל עולם ועולם מהמ ,וכל
ולמנדע עלמא דאיהו ביה
ממנו .ונמשך בתוך
כמלות אחרות .וז״ל,
פ ר ט וסרט שככל עולם ועולם ,יש בו ב׳ בחי׳ הנ״ל ,שהם העגולים והיושר.
וחד לאסתכלא בהאי עלמא
זכו׳ פירוש אע״פ שכבר זכה בג׳"ידיעות הקודמות על ש ל י מ ו ,
ת ש
והעגולים
ע ך
״ ש שם,
חכמתא
».״
<t
א ( כי עיס דעגוליס מקבלים הארת נה״י שנק׳ אור הנפש מראש דמי דיי«*י• •«.,״.״ L L
«״־ ה ״ » ,מ ר א ש הקו דיו»ר,כמ״ש לעיל ,כענף א׳ דב״ה ובייל לו הרב בעיח שייר י«ח י*״* דבל מה שיש בחג״ת
.
דבל מה ש
דן הרב בע ח שער כ ח פ
,
^
יש בנהיי ,זא׳׳כ ודאי שהעיגוליס
׳ ו ״ ״ י ו נ י הבחי ד י ו ע ר :באירוח ,וכלים ,זימין שמאל אמצע .וזה אשרו שהל הי־חי׳ דיושר יש בעגולים
*
וזה א.זרו ,שכל ה.ח ד ו * ר
ן
,
^
ל,
א
אמנם החילוק
nwט אור הנקבה ,שמקבלת ואינה יכולה להשפיע .ומ״ש ביי״מ שאיו מוימ אלא ביושר ,היינו בבחי
n
;
מ & ב -מ& ,אין קוים אלא ב ושר
.
״
עיקר ,על קוין דימין ושמאל
, , , rן ד מ ן ושמאל ,המזדווגיםזכ״ז כסוד ניקבא שבגופי דכל פרציף ,וזהו ,שאין בלל בעיגולים ,כנ״ל ,שאין כ
, ,
י י
, .
_
,
אלא אור הנקבה בלבד ,והב היטב ,וכבר ביארתי זה כפמ״א 7י »^
y7דף כ ה ד ה הוא מתפשט ואח״כ מתעגל ,ובפמ״ס דה מע״כ ד״ה אמנם ,עש״ה.
7
י*
"י׳
0
ר י" י
׳׳ ״
ו
^ ,
כ ( כי מתחילה כהכרח שמתפשטים הע״ס
הםכוניפ עיגולים ונפש׳ ואח״כ מתגלה כהם אור זכר לזווג המכונה ריח ויושר ,דאז כהפשטיפ ג -לתוך וסיף•
ה ו
M
1
N
E
״ כ ע י ג ו
פ
א ן ד
B
י ז פ
ע
מ
ו
א
ש
ה ק
כ
ן ״ ג
ר
ט
כ
ד מ
נ
ג
ה
י ״
1
ם
ד
ד
ה
y
נ
ענף :ד
עץ-החייםוהעגולים ,הס
המעולה
בהי׳ הא׳ ,כל
•פנים •מאירות
חנטתא דאצטריך ליה לבר נש :חד למנדע
מחבירו סובב ומקיף על
וחד
ולאםתכלא ברוא דמאריה,
פנימים ותוכניים מכולם ,הס היותר גרועים מכולם,
למנרע ליה לגופי' ולאשתמודע ובו׳ ,וחד לטנדע ולאסתנלא ברזא דנשטתין,
הלא המה הרקיעים והגלגלים הסובכים על עולם השפל ,שהם נתונים תוך
זכו׳ ואחר שוכה בכל אלה על בוריין ,או מתחיל זמנו לעסוק בידיעת עוה־ז,
היושר הוא להפך ,כי היותר פנימי הוא
דהיינו ידיעה הדי ,למגדע האי עלמא דאיהו ביה ,שזהו סוד האחדות והשגחתו
שבכולם ,הוא יותר גרוע מכולם ,ויושר זה
ובםו״ה ולא ירח
חבית ,והעגולים היותר
.כל העגולים כאםצע כולם .אכל
עליון ומעולה מכולם ,וחיצון
מלכיש לזה ,וזה•לזה ,עד
שבכולם ,הוא
שהגרוע
הפרטיות בעוהיז ,באופן ,שאין כאן כלל ,מציאות של רע,
ממנו נדח ,ובםו״ה ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ובו׳ ובחרת בחיים
מלביש לכולם ,והבן
ובו׳ דהיינו כמו שפירש״י ד ל שס ,וז״ל ,באדמ הנוטל יד בנו ומעמידו על מנה
כל וה היטב.
והנה
תוכל להבין עתה,
אחר שהצגנו לך הקדמות הנ״ל,
צורך הצמצום ,אשר צמצם הא״ס א״ע
להניח םקום חלל וריק,
כלים ,כי ע״י
צמצום האור
והגדול .כמ״ש ,בעגין
באמצעית
היפה וכו׳ כי או יקויים בו הכתוב וידעת היום
ענין סיבת
הוא האלקים אין עוד,
האור שלו,
וטעוטו ,יש אפשרות אל
מלכי
ז׳
הכלי ממעוט כחו
אדום,
הכלי
הכתוב ״אין עוד״ .וזה שיעור הכתוב והשבות אל לבביך ,כלומר ששיעור היריעה
לקבל האור הרב
צריך להיות בבירור גמור אשר הלב מתיישב בו .וזהו שמסיים שם הווהר חדש,
הנקרא עולם הנקודימ ,איך מלכו
ומתו׳ ע״ש היטב ,איך היה-בחי׳ בריאת הויות
שאס חסר לו איזה ידיעה מארבע הידיעות האמורים,
צריך
שגית ,בסו׳ה אס לא תדעי לך
.צמצום האור ומעוט /ועי״כ יתגלה הויות הכלי ,ואחר שכבר נתגלה ונתהוה,
אז חזר האור להמשך בו ,ויבול הכלי להתקיים ,ולא ליבטל .וכן היה כאן,
כי צמצם בראשונה את
הקו
האור ,ונתהוו הכלים ,ואח״כ חזר והמשיך
בזה ראוי לו שלא בא לעולם ,משום שאינו משתדל
שנית בעולם .והיינו כדברי חז״ל
ויסלק שאר האור הגדול
והנה ענין החקירה ה ו א ת ובו׳
שנתהוו הבלים,
ויתקיימו ולא יתבטלו ,ודי בזה,
מגבילים הללו כלל ועיקר ,שהרי אפי׳
ובי׳ עש״ה .וכן בב״ט ,אלא במו שנתבאר
המקום הזה ,וכל העולמות כולם הם תוך
מאמרים מס׳
בענף זה .וכאשר כתוב
בס״ה פ׳
נפלא כאשר עיניך לנוכח יביטו ג׳
אלא שבעוה״ז נמצאת בחוקי השגת המוח המדמה הגשמי ,ובעולמות העליונים
בחוקיה רוחניים .המושגים רק להבאימ בסיד הי ,בםו״ה ביד הנביאים אדמה.
ומשוס זה מצאו בהם חכמי האמת אמצעי טוב
שמביא התיקונים שה״ס ת״ת שבנוקבא,
והנה שורש הזמן בצביונו הרוחני מתחילתו .ה״ם גילוי מציאות של חסרון,
דפחשבה עילאה ולתתא בולהו איקיו א״ם כר .ואס
שנחהוה בעולמות ,באופן שנצרך לתקנו ,והבן וה היטב אשר בחי׳ החסרון
והבפולים והרמזים
ובחיי השליטות אי אפשר שיבאו בבת אחת בנושא אחד,
הנרמזים אל המבין במאמרים הנ״ל ,תפלא ותשתומם ,בראותך כמה מדרגות
ביון שנתחדש
על מדרגות לאין קץ ומספר ,קדמו להי״ס הנקרא אצלינו בשם י״ס האצילות,
והסעיין בחיבורנו זה אם יזכה ידע ויבין
והנה
ובמ״ש
שהרי החסרון והשלימית אי אפשר כבר שיבואו בבת אחת במקום אחד ,ובהכרח
הוא שיבואו או בב׳ מקומות אז בב׳ זמנים. .
עליון ,וכיוצא בדברים אלו .ועם היות ,כי אין קצבה אל העולמות
יכולת לבאר במקום הזה ,דרך קצרה.
ובראשונה,
ועם זה תבץ ג״כ ענין אדיכת הזמן וקצרות הוטן ,בצביונו הרוחני ,בי אותו
בידינו
הדבר שנמשך הימנו הרבה בחינות של חסרונות ,א״כ
נתחיל לבאר פרט א׳,
אריבת זמן לתיקונו ,משבה שצריך לעתות מרובות בזה אחד זה ,עד שיקבל כל
כל העולמות כולם ,ובו נתלים ונאחדם ,וממנו הם יוצאים ונתנלים בחוץ,
בחי׳ האורות שצריך לתיקונו ,כנודע ,שאור של בחי׳ אחת לא יוכל לתקן ב׳
אשר
בחי׳ של חסרונות ,כי כל בחי׳ של חסרון,
הוא קודם לכל הנמצאים *) ,כמ״ש כע״ה ,ולרוב מעלות הא׳׳ק ,לרוב נודל
מעלתו והעלמו ,לא
להתעסק בס׳יה כ״א בקצת
שלחו בו יד
תיקון י׳יט דם׳יא ע״כ,
צריך לבחי׳ של אוד
מקומות
הריבוי שברוחניים,
ב ע נ
א״ל׳ אי הכי ,אשתמודע דאית א״ק לכל
ן א
הקדוסים ,ואית אדם אחר בר .גס ריש תיקון ע׳ דקי״ם ,ודל ,אמון מופלא,
אלא מסבה שהטה הפכים זה לוה,
אינו
.
(
t
1ק י י ה
' יי״י
ה נ י
*
f f M
י׳״״״״יי״ ™ ׳
,
־
, e
w
נ
־ י
,
s V k
־
א
ל
"
פ
?ייפ
י ך ייואו בדבר אחר כבת אחת .והנך מוצא שכל בחי׳ של תיקון צריך זמן
לפי
*
.1״״ .יי• * י י ד,ייי־ שי־פ למעלה מן עולם האצילות ,וה״ס הקו האחד ,שנמשך מאים ביה
עד
., , ™ uל
״
״
י ג נ י ח
ד ד י
כמ״ש
בפמ״ס
ף א׳ ,וביון שאתה אזמר שצריכים לב׳ בחינות של איר ,א״כ המה הפכים,
רמס
T
יי?:
המתייחס
לבחינת החסרון ההוא ,ועוד שב׳ בחי׳ של אור לא יבואו בבת אחת ,כי ענין
מועטים ,ואף גס זה היה בדרך העלם נ ח ל .ואזכיר קצתם ,בתיקונים סוף
וו״ל.
צריכים לנגדם
הרבה בחי׳ של אורות לתיקונם ,א״כ הענף הגשמי הנמשך מדבר ההוא ,צריך
אשר הוא כולל ותופס כל מקום החלל הזה ,אשר מן פרט זה מתפשטים
כמ״ש בע״ה .אמנם הסרט הזה הוא נק׳ בשם איק לכל הקדוסים,
באופן שיהיה ראוי
לתיקון ושלימות ,וא״ 5נעשה הנקודה הזו ,לשורש האמיתי של ומן ומקום עד לעוה״ז,
עשר צחצחות על כתר
שבמקום הזה ,כי הם אלפים ורבבות ,עכ״ז נבאר קצת מה שיש
נקודת
הצמצום
בעולמות,
זולת בואיו ,וא״ב
שה״ם מקום פנוי לכל העולמות
העליונום ותחתונים .שפירושו-שנעשה מקום לחסרון אור
בענף זה בסוף.
הגאונים הסתירום במתק לשונם ,וקראום
הללו שבעוה״ז
להיות שביניהם ערך אחד ,ועל דרך שפירש הרב בשמרדל הנ״ל ,בענין זימניף
גם ג פ ׳ פקודי דרכ״ו ע״א ,ודף דם״ח ע״ב ,ו ד ל ארי׳ש ארימת ידי כצלו
ויעמוד על מתכונתם,
למסור
השגיתיהם הקיושימ
שבעולמות העלייגימ ,מדור אל דור ,על פיהם של הענפים
כראשית דכ״ג ,ונם בתיקונים דקליד ,וז״ל ת״ח ,כמה עולמות איכון פתימין
תשים עיני שכלך לדייק היטב כל המלות
בב״מ ,שאין
משורשו ,ובן עולם העליון צעולס שעל העליון ,שז״ם גבוה מעל גביה שומר וכוי,
דאינון מתלבשין ומתרבבין בספיראן כר ,ונם מאמר א׳ הובא כפ׳ נח דס״ה,
המיותמת
בעוהיז שוס מהזת
והנהגה ,ואפי׳ השגה קטנה ,שלא יהיה נמשכת מעולם העליון ממנה ,כמו ענף
העלמם לא שלחו בהם יד להזכירם בפ״ה,
התיקונים,
זמנין אתקריאת נשר ,וז״ל
הזמנים ,אמנם ומניף ,פירוש בומן שאנו מדברים בת״ת שבה ,אהקריאת נשר
אל תטעה לחשוב ,שהם יותר ראשונים ונבוהיס מבל מה שגאצלו ,בי במה
לעילא כוי ,מרזא
שבעולם העשיה ,כבר הם
ואין הבינה ״ומניף במציאות זמן ממש ,בי אין למעלה שינויים חלילה בפי
המקום הזה ,ואל יעלה כדעתך ,כי הי״ם הנקרא אצלינו בס״ה י״ס דאצילות,
אלא ברמז
האופנים
בבראשית רבה דף י׳׳ב ע־׳ב ,בפירושו על המאמר
כקיצור ,ג״כ בחי׳ מדרגות העולמות אשר נבראו תוך מקום החלל הריקני
כענין א״ק לכל הקדומים ,כמ״ש בע״ה
גמור למעלה
רוחניות גמור וכמו שהזהיר אותנו הרב בבמה מקומוה ,וזיל בשער מאמרי רז׳יל
בכל מקום שהם ,איך יש בהם כמה וכמה בהי׳ נדבר בעגף וה
עולמות קדמו עליהם ,ולרוב
למה
המדומה
מהמקום ולמעלה מהזמן ,ולא שפל מצורת אור ה־צבל שלנו ,שאין נוהג בו
שבתבגו בעגפיס הקודמים לזה ,בדרך קצרה ודרך בלל ,עגין הי״ס
הנ״ל ,שאין דבר חוצה לו מן
בריאת ה ע ו ה י ז היה בזמן
הגשמי חם מלהזכיר ,כי כל שלמעלה מעוהיז כבר הוא רוחניות
ענף ד
אךץך•
במשנה הנ״ל והב;,
שהיה וכוי; השטר לך לבל לטעות ,שהבונה על גבול הומן
חזר והמשיך האור דרך הקו במדה ובמשקל ,כפי שיעוד המספיק להם
להאירם להחיותן ,באופן ,שיוכלו לסבול,
באותו המטרה שבשבילו
נברא ,דהיינו בד׳ ידיעות הנ״ל ,ואיך שהוא ,הרי הוא מחויב בהחלט לבא פעם
כלבד ,כיון שהוא עתיד להחוירו .אבל הטעם ,היה לסיבה הנ״ל כי לא
יכלו להתהוות הכלים ,עד שיסתלק האור
היפה בנשים ,אם אנת אתיא בלא ידיעה,
הסגולה של העס ישראל על אוה׳׳ע ,וא״כ כל מי שיש לו עוד חיו איוה פקפוק
ואח״כ החזירו במדד .ובמשקל דרך הקו ההוא,
לגמרי /ואחר
מחויב להתגלגל
צאי לך ,ליה אנת כדאי למיעל הבא בלא ידיעה וכוי ,עש״ה .להיות שזהו כל
ובזה יתבאר טעם ,למה א״ס צמצם עצסו וסילק האור הרב ההוא
מן המקום ההוא לגמרי,
פעם
ולא אסתכלת בחכמתא עד דלא תיעול הבא ,ולא ידעת ברזין דעלטא עילאה,
ההוא להאיר בהם.
והיה יכול להניח אותו בחי׳ הקו ההוא במקומו,
בלומר שם הויה מורה על הרחמים ושם אלקים יורה
ומתהפך לרחמים גמורים בלי שישאר אפילו רשימו של דין ח״ו ,כמו שמסיים
להתהוות
הכלים ,כי בתחלה
והשבות אל לבביך כי הויה
על הדין ,אשר מקיימי התורה מובטחים להשיג יחוד הזה איך הדין עצמו שב
כנ״ל בענף ב׳ .והענין הוא ,כרי לעשות בהי׳
ולהתגלות ,וכהתרבות האור ,יתבטל
׳
ינ•
. r
,
™
־
^™.
z
Dנ
!
ה
נ 0
.ל
ע
ק 0
, ^ ,
ק
1
ט ה ״ נ י י פ !
.״ ,־» , .n־ « < . ™ J״ ״־•»
״
»׳ ״ ״ ,
w
עץ החיים
יד
רקמ וצייר ציירא,
כהיכליה דא״ק לכל הקדומים,
וז״ל
כתיקונים הנ״ל דקל״ב׳
דאית אדם
אשכחגא ברזא דטתניתין,
טטירא דטמירין דאדם דבריאה,
ונתחיל
־ענף ד
כר.
לפי עצמו ,וא״כ עריך לאריכות זמן.
גם
בםתרא דםתרין
בענף כ׳ ,הם בחי׳ הי״ס אשר חיבור כללותמ
ועדיז
לכל הקדומים
והשליםות אפשר שיכזאו במקום אחד בזה אחר זה ,כן אפשר שיבואו בבי*
הם' אלו ,כי בתחילה יצאו ונתגלו י״ס אלו
דא״ק
נפש
הזה,
להם
ויש
בחינת
בבחי׳ עיגולים,
בצורת
עשרה כלים
ובכל כלי מהפ יש פנימיות וחיצוניות ,והכל הוא בחי׳ כלים,
אורות התיקון ,נבחן ג״כ לחילוק מקומות מרובות ,כנ״ל אצל ומן ,וז״ס שאגי
כהי׳
מבחינים ענין עולם שנה נפש בכל דבר רוחני ,שה״ס פו״ח הנוהג באור י
עיגולים,
ולפיכך ,כמו שנבחן כללות מציאות הזמן בגדר של שתא אלפי שני ,הן נבח!
כלי מהם ,יש בתוכו עצמות או״פ הנק׳ נפש ,מתלבש בתוכו ממש ,יעיד
יש בחי׳ או״מ סביבו ,יגם הוא בחי׳ נפש ,והכל בבחי׳ עיגולים,
החיצון שככולמ ,אשר כל שאר העיגולימ כתוכו ,הוא
הא״ם ,ואים סובב עליו ומקיף סביבו.
דבוק
כללות מציאות הנשמות לששים רבוא גשמות ,ובן ששים רבוא פרסאות ,נם״*
והעיגול
במאמר שיעור קימה .זבל הרימי הזה שבמספר שתא אלפי שבעולם שנה ג**
אל
והעיגול הזה החיצון מכולם׳
הנ״ל ,נמשך מסוד ז״א שיש לו ו׳ קצוות חג״ת נה״י ,שפירושם ששד ,בחי׳
הוא
עיגול זה׳ מתעגל עיגול ב׳ הנקרא עיגול חכמה דא׳״ק ,וכן עד״ז ,י׳ עיגולים
זה תוך זה ,עד עינול הי׳ הפנימי שבתוך כולם ,והוא נקרא עיגול דמלכות
דא״ק ,נמצא׳ כי אלו הי׳ עיגולים דא״ק ,הם מקיפים כל החלל הזה בתוך
הא״ס קרובים אליו׳
והאיס מקיף עליהם סביב.
ואמנם באמצע י׳ עגולים
ושאר העולמות׳
אשר גם הם בחי׳ עיגולים זה תוך זה ,כנ״ל כענף ג׳ .וכבר נתב׳ ג״כ שם
מציאות הומת הכלימ איך היתד,,
כי
ע״י צמצומ
שצמצם
הא״ס עצמו
נתמעט האור ,וגתגלו הכלים ,ואח״כ חזר האור להתפשט תוך הכלימ ההם
דא״ק.
זבזה אל תטעה חלילה ,כי בא״ק יש כחי׳ כלים ממש ,ח״ו ,כי הנה
בחי׳ כלים לא נתגלו רק מן עולם הנקודים ואילך,
שאנו מכנים אותם כשם כלימ,
בע״ה,
כמ״ש
הוא בעדך האוד והעצמות
ומה
אשר בתוכם.
ואמנם הכלים בעצמן ,הם אור זך בתכלית הזכות ודקות ,והזהר ואל תטעה
אחר שנתגלו ויצאו בראשונה אלו הי״ס דא״ק בבחי׳ נפש] ,כתמונת
עיגולים[ ,עוד יצאו י׳י׳ס אחרות כבחי׳ רוח דא*ק הזה ,בכהי׳ יושר,
כמראה אדם בעל קומה זקופה׳ כלול טרמ״ח אברים בציור קומה :ראש,
וזרועות׳ וכסות ידימ׳ גוף ,ורגלימ ,והוא מתחיל להמשך מן הא״ס
דרך קו הנ״ל ,ומשם ולמטה כצורת אדם כניל(* ,
כולל
_ והנח אע׳׳ס ,שראשית קו הזה
שהוא
של ז״א ,דהיינו :ז׳יא דנוקבא ,ז״א דז״א ,ז״א דנשמה ,ז״א
ז״א דז״א ,נפרטות בסוד עשרות ,וע״ב ה״ם ששים גבוריס .וספירות ח״א דנשמה
נפרטות בסוד מאות ,יעיב ה״ם שש מאוח .וספירותיו דז״א
לאלפים זע״כ הם סוד שתא אלפי שני,
להתפשט מן הא״ם ובוקע זנכנס בין כל העיגולים
דחיה,
וששים רבוא נשמות,
גפרטוי*
ושתא אל<*י
פרסאות.
וענין ההתפרטות הזה ,ההילך ומתרבה ככל מדרגה ,בסוד :יחידות ,עשירייה׳
מאות ,אלפיס ,כבר נתבאר באורך בפמ׳ס בסוף ענף ל״ז,
בםז״ה אלף
אלפין ישטשוניה ירכי רבין מן קדמוי יקומזן עש״ה .ובקיצור ,כי בכל םאוי
שנוהג בו זווג אור עליון במסך שלו ,נמצא שמתפרש
ע
י .לעשר ,ןע״ב ברא
ז
תיקי ,שאין בו זווג ,בי הנוק׳ לית לה מגרמה ולא מידי אלא טה שמקבלה
ממדרגה העליונה טמנה ,וע״כ םפירותיה בסוד יחידות ,בלומר ,בלי ריבוי כלל
מכהה עצמה ,משום שאין זווג נוהג במדרגת
בסוד מכתר
א ן ר
ש נ ל (
ה ג פ ש
ז״א דז״א ,אז יש בז כחי׳
לחכמה ימחנמה לבתר ,כמ״ש בפמ״ס
,
נן
אמנם
ק׳,
זווג על המסו׳
בענף גי ,זע״כ ספירותיו
טתפרטות מסבת הזווג ,בנוסף על מה שמקבל ממדרגה העליונה ,בסוד העשר׳
וע״כ ה״ס עשיריות ,ויתר עליו ז״א דנשטה,
בו ב׳ זווגיס ,דהיינו
בי נוהג
המקיף
מנשמה לרוח ,ומרוח לנפש ,וע״כ העשרה דבחי׳ רוח ,מתכפלין או עור לעשר•
ימין
דהיינו מחיר׳
ג׳ קוימ׳
שעולה מאה .ויתר עליו הזיא דחיה ,כי נוהג בו זווג רביעי,
לנשמה ,זע״כ מאה ספירות דנשמה ,םתבפלים אז
ושמאל ואמצע ,ובהם נכללים י״ס יושר שבו ,כנ״ל בענף ב׳.
צנרת יישר
דחיה ,וספירותיו
של ז״א דנוק׳ ה״ס יחידות ,ועיב הם שורש לששה ימי שבתא .וםפירותיי של
כעליתי לסוד האור דרוח ,שנק׳
עוד כענין זה.
ןך^ך
•
של אור המתקנים ששה בחי׳ של חסרונות נבדלות זה מזה .ויש ארבע בחיניי*
המעולה והגדול שבכולם ,בגז׳ בענף ג׳ והוא בחי׳ עיגול בתר דא״ק .ותוך
אלו׳ נשאר מקום חלל אויר פנוי ,לצורך שאר הנאצלים
ג פ
בכלי כמ״ש במקומו ,לכן אין לך דבר שלא יהיה בו רבוי זמנים ורמי מקומות׳
ובתוך כל
וקרוב
א
׳
בכ׳ מקומות נפרדות ,וא״ב אותו דבר הרוחני ,שנמשך הימנו בחי׳ מרובות של
בענף ב׳ וג׳ ,הלא
שהס
הכין ,סוד הריבוי מקום ברוחניות ,כי נמשך משורש אחר עם חומן׳
ננ״ל ,דהיינו משורש חידוש החסרון בעולמות כנ״ל ,כי במו שהחסרון
הנ״ל.
והנה י״ס דאדמ קדמון ,הכוללים כל בחי׳ הנז׳
ב ח
י ׳ החסרונות ,שנמשכים הימני נזר•
אחר וה ,לגוף הגשמי ,או ע״פ אורות התיקון שנמשכים הימנו בזה אחר זה ,נםנואי׳
דרך הקו היושר ,המתפשט מן הא״ס הסובב את הכל ,כנז׳
נק׳
וכזה תשפוט,
היוחנייסבכחי׳ ימים וחדשים ושנים ,לפי ערך
דאיהו קדמון לכל הקדומים.
א״ק
אשר השורש הרוחני *<*
הענף הזה ,נבחן לגורם לאריכות הזמן להגשםי ,וע״כ נבחן לעצמו .ע״פ חוקים
לבאר הענין ,דע כי האורות הראשונים אשר נאצלו תוך המקומ
ההוא
פנים מאירות
דא״ק,
אלפיס ספירות ,כמ״ש בפמ״ס ענף ל״ז ,זטשםתכין את זה היטב.
מתחיל
מצד גגותיהס העליונים,
אל תחשוב ,כי כן הקו הזה נמשך ונתפשט למטה ,עד סיום כל העיגולים
עוד לעשר ,והרי •שיש בו
ווהן
שמשטיענו חז״ל בסוד שתא אלפי שני הוי עלמא ,להורות ,־ דבל ג י׳
ם
דחיה ,שהדק שלו
שהעוהיז אינה כדאי לקבל האורות הגדולים טזיא
מצד תחתיהם ,הטתעגלים מתחת רגלי א״ק דיושר ,אמנם ,שעור התששטותי
חג״תנה״י מתפרטימ ובאים בסוד'ששה אלפים ,כנ״ל ,עודנה נמצאת בחסרון׳
פרצוף כתר
והוא מטעם ,שתחילת גילוי מציאות שורש להקלקוליס שבעוה״ז ,נמשך מסיר
דעולם האצילות ,כמ״ש כמקומו ,אשד העגולים הנ״ל דע״י ,מתעגלים תחת
שביה״כ שבעילם הנקזדים ,זנזדע שהשכיה״ב בעיקר לא היתד ,אלא בז״א דחיה שניו'
דע״י,
אינו ,רק עד התחלת קרקעית העגילים
בחי׳
שהוא
מלך הדעת ,כלומד שמשם נמשך השבירה ליחד המדרגות ,כמ־ש בפמ״ס בדף
דגלי היושר דא״ק עצמי בלבד כם״ש.
והנה נתבאר ,איך הא״ק הזה ממלא בעיגיל ויושר שלו ,את כל מקים
החלל
והאויר הפנוי שבתוך הא״ס
כנ״ל,
בין
אמנם נשאר מקום פנוי,
רי״ב ד״ה ובבר ידעת עש״ה.
יא״כ
ש
מזבן מעצמן,
בשפלותה ,ובסוד מקים הקלקולים ותיקון ,עד שתא
ע ו ה
״
מ י ב להםצא
ח ד
ז
כלומר׳ עי
אלפי שני,
או״מ של אור יושר שבו אל הכלים ואו״פ דיושר שבו ,ושם נתהוו ונאצלו
שתשיג בכללות לבל באי העולם מוחין דחיה ,כנ-ל ,שהםו״ה ולא ילמדי מוי
כנ״ל.
7
איש את חבירו״לדעת את ה׳ כי כילם ידעו אותי לםגדלם עד קטנם ,שיירי
אבאר לך עתה דרך קיצור פופלנ כללות כל העולמות ,אשד במקום
על תיקון השלם דעוה״ז הנמשך םז״א דחיה ,שה״ס הדעת השלם ,כנ״ל ,והגז
כל העולמות ,אשר כולם נתלים ונאחזים כזה הא״ק,
החלל הזה ,שבין או״מ דיושר של א״ק
וממנו יצאו,
וכין הכלים־ שלו דיושר,
כנ״ל ,והנד ,ענין זה נתבאר במ״א באריכות גדול ,כל דבר ודבר בס״ע ,ושם
במקומו יתבאר לך,
איך
םבחי׳ היושר דא״ק יצאו ונתגלו
ועד כאן מגיע התיקון לחיצוניות דעתיק שה״ס הנפש ונה״י דעתיק המלובשים
אורות רכים,
אשר כללותיהם ,הס האורות הבוקעים ויוצאימ מן האזנימ שבו ולחוץ ,אח״כ
יוצאים אורות החוטם ,ואח״כ אורות הפה הנק׳ עקודים,
היטב.
וכל אלו
כג
י ׳ ״ י דאי״א עי׳ ,אמנם nנשמ
״
ד ע ת י
ה
ק
ע ך י י ן
ן1
א
נ ת ל 1
ן
ש צ ר
״
י ך לזה
עוד ב׳ זווגים :מרוח דעחיק ,לנפש שלו שה״ס לז״א דחיה הנ״ל שכבר נשלם
האורות
כבחי׳ העולש .ואחיכ ,זווג ב׳ מנשמה לרוח דעתיק ,שז״ס ,ששים רמא נשמות׳
הם בדרך יושר לבד ,ואין להם בחי׳ עיגול כלל .ואח״כ יצאו אודות עינים
כי הנשמות ה״ס הפנימית ,ועולם שגה נפש ה״ס החיצוניות ,וע-ב מתבפל עיי
דא״ק הזה ,ואלו נקרא עולם הנקודים ,ויש בהם ב׳ כהי׳ :עיגולים ,ויושר.
עשרת אלפים׳
לעשר
שספירותיו
שה״ס רוח המלובש בא״א דעתיק,
בסוד
ומקום מצבן ומעמדן ,הן מהטבור דא״ק הזה עד סיום רנליו ,שהמקום הזה
ונמצא אז הז״א בסיד י׳ רביא׳ ואח״כ לזווג ב׳ בסוד נשמה לעתיק ,שמתב^
נקרא כללות נה״י דאיק .וזהו סדרן ,כי בתחילה יצאו י׳ עגולים דנקודות,
עוד לעשר .ונמצאים ספירותיו כסוד מאה אלפים ,שנמצא הז״א שלו בסיד * *
ובתוך הכלים
י א נשםו
ונתעגלו
סביב
הכלים
דנהיי דא״ק
בבחי׳ היושר שלו,
מאית אלף ,ואז מתוקן ג״כ ה פ נ י ,
ט
ת
ש ה
.
מתלבש
•( כלומר שעתיד לצאת ממני ג׳ קיין ימין שמאל אמצע ,יז״ש ״כילל״- ,אכל כא״ק עצמי לא היה כו ,רק קו אחד לבד,
ם
נ ש ם ן ת >
ש ז ״ ש
ש ש י פ
ר
ג ו
ח
ישראל
במו שהכפיל הרב לעיל׳
ולדייק קו אחר כלכר ,עי׳ כדבריו כענף א׳ יכ׳ כמ״ש כפמ״א ענף כ״ד עש״ה .יעד״ז מיש כליל מרמ״ח אכרים וכר ,הכל עיש העתיד זאל תטעה כיי״
* י״
1
ענף ד
עץ החיים
מתלבש או״פ שלהם ,כנ״ל .ואלו העיגולים הנקודות שהם בחי׳ נפש,
הם
סובבים על הכלים ואו״פ של נה״י דיושר דא״ק ,ואלו העיגולים של הנקודים,
כבר נתבאר לעיל ,מהם
כוללים או״ם דגפש וכלימ
וכילות וה נקרא עגולים דנקודים .ועל אלו הנקודיס
הבלים,
ואו״מ על
ונ״א העיגולים!
עוד
או״מ מבחי׳ דיושר דא״ק׳ ועל או״מ דיושר דא״ק סובבים הי׳ עיגולים דא״ק
עצמו ,הכוללים או״פ וכלים ואו״מ שלהם ,בגודע ,וזה היה בתהלה.
אמנם כאשר נאצלו אח״כ גם הי״ם דיושר דעולם הנקודים,
בחי׳ רוח ,אז רוח שלהם הלבישו
וכלים׳ ואו״מ דיושר ע״ג הכלים
הי״ס דיושר
ואו״ס דיושר
דנקודים,
שהוא
הכוללים או״פ
דנה״י דא״ק ,ועל היושר
דנקודיס ,הלבישו אותם העיגולים עצמן שלהם ,ועל העגולים דגקודים ,או״מ
ועליהם היו העיגולים דא״ק עצמו.
דיושר דאיק׳
בחיבורנו זה ,בעגין עולם הנקודים ,איך
והנה
יתבאר
למטה
ז׳ מלכי אדום
שמלכו
ומתו,
ואח״כ נתקנו ,ובאשר נתקנו נעשו מהם בחי׳ ד׳ עולמות אבי״ע ,וכל עולם
מהם כולל ו׳ פרצופים בוללים ,לבד מפרצופים אחרים פרטים ,שהם נעשים
ענפים היוצאים מאלו הו׳ פרצופים,
ונבאר
עתיק ,וא״א ,ואו״א ,וזו״ן.
ואלו הם:
הנה הא״ס
עתה כקיצור מצבן ומעמדן ,ונתחיל מלמעלה למטה,
הוא סובב ומקיף ע״ג י׳ עגולים דא״ק ,בכל ג׳ מיני כחי׳ :או״פ
תפש ,וכלים דנפש׳ ואו״מ דגפש ,וכולם בצורת עיגולים בנ״ל .וכיוצא בזה
להזכיר ענין זה בכל
כשאר כל העיגולים שבשאר הפרטים ,ולא נצטרך
המקומות ,וי׳ עיגולים דא״ק הם מקיפים וסובבים על או״ט דיושר
עצמו,
ואו״מ דיושר
דא״ק ,ע״ג י׳ עיגולים דעתיק,
דא״ק
וי׳ עיגולי מ דעתיק,
סובבים על אור מקיף דיושר דעתיק עצמו .ואו״מ דיושר דע״י ,מקיפים על
על י״ע דא״א,
וי״ע דא״א מקיפים על או״מ דיושר
דיושר דא״א ,מקיף על י״ע דאבא,
וי״ע דאבא,
דא״א עצמו.
ואו׳י׳מ
מקיף על או״מ
דיושר
דאבא עצמו .ואו״מ דיושר דאבא ,מקיף על י״ע דאימא ,וי׳ עיגולים דאמא,
סובבים על או״מ דיושר דאימא עצמה .ואור מקיף דיושר ראימא ,מקיף על
י י׳ עיגולים ח״א ,וי׳ עיגולים דז״א ,מקיפים על או״מ דיושר דז״א עצמו,
ואו״מ דיושר הז״א ,מקיף על י״ע דנוקבא,
וי״ע דגוקבא מקיפין על או״מ
דיושר דנוקבא עצמה .ואו״מ דיושר דנוקבא דז״א דאצילות ,מקיף על י״ע
דבריאה ,ונם היא נחלקת לכל פרטים הנ״ל .וי״ע דבריאה סובבים על או״מ
דיושר דבריאה עצמה.
פנים מאירות
ואו״מ דיושר דבריאה,
מקיף על י״ע
דיצידה,
טו
ישראל ,באופן! שבחי׳ החיצוניות דעתיק ,שהיס עולם שגה נפש שלו ,מגיע
אלפי שני 'כנ״ל,
גמר תיקונו בסוד שתא
בו׳יא דחיה .ששמ מלובש
דהיינו
בחי׳ נפש דעתיק שנק׳ נה״י דעתיק ,ובחי׳ פנימיות שלו שנק׳ נשטה דעתיק
נשלמים
וג״ר שלו ,אינם
זולת בהתפרטות
יותר גדול ,דהיינו בסוד ששה
ספירות שבל אחד טתפרט למאה אלף בחיי ,בסוד ששים רבוא ,והבן היטב כל
ההטשך הנ״ל ,כי א״א להאריך כאן יותר,
ועתה תבין לשון הזהב של הרב זיל* וז׳׳ל ,והנה ענין החקירה הזאת הוא
אשר שואלים למה בריאת עוה״ז היה בוטן שהיה ,ולא קודם או אח״כ
עכ׳יל,פי׳ .כי ענין החקירה דמה למעלה ומה למטה ומה לפנים וטה לאחור ,שהס
בעוה״ז ב׳ חקירות :כי בגבול המקום נוהג מה למעלה מה למעה דהייגו ראש
וסוף .ובגבול הזמן נוהג טה לפנים מה לאחור .לכן אומד עליהם ,שהס שניהם
חקירה אחת ברוחניות ,והוא משום שגבול זמן ומקום נמשכים שניהם משורש
אחד מאד נעלה ,שה׳׳ם נקודת הצמצום כנ״ל .ווה אמרו שהוא השאלה למה
לא גברא עוה׳׳ז וכוי ,דהיינו רק בגבול הומן ,והוא להיותם בחי׳ אחת .וכבר
ידעת שענין זמן בצביונו
העליון ,היא מציאות גילוי חסרון המקבל ,ועגין
קדימה ואיחור בצביון הרוחני ,הוא ענין קודם
במעלה ואיחוד במעלה ,וא״ב
יש בכלל החקירה הזאת ב׳ שאלות :האחת למה נברא עוה״ו בצורה פחוהה
המלאה הלאה וזוהמא
גדולה כמות שהיא ערוכה לפנינו ,והלא מפי העליון
לא תצא הרעות והטוב ,כנ״ל שמפועל הטוב נמשך טוב ,וזה אמרו ,למה בריאת
עוה״ז היה בזמן שהיה ,כלומר במציאות הקלקולים שלפגיני ,שה״ס הזמן דשתא
אלפי שני הערוך לעינינו .ושאלה הב׳ הוא ,ע״ד
שאיתא 'בשיר היחוד מכל
מלאכתך דבר אחד לא שכחת לא חסרת לא העדפת ע״ש,וע״כ יש לחקור ג״כ
על מדתו של השפלות ,למה לא העדיף ולמה לא החסיר ,ווה אמרו ,ולא קודם
ולא אח״כ ,דהיינו קודם במעלה או שפל במעלה ,וזהו דקא מסיים ,ולכן צריך
שתדע את אשר נבאר בחיבורינו ,רצונו לומר ,אשר בדבר הוה יצא לחידוש
עם חיבורו זה .אשר לא תמצא בהחיבווים של המקובלים הראשונים שקדמו
לו ,להיותו הראשון
שגילה החכמה העליונה ,על דרך קורס
המוחלט מראשית עד אחרית ,באופן שב׳ השאלות
ונמשך בחיוב
החמורות י.נ׳׳ל מתבארים
על ידו בכל צרכם ,דהיינו מצב עוה״ז כמות שהוא :איך יצא בחיוב על דר\״
קורס ונמשך עילה ועלול .עד לאותו צורה שבעיהיז .גס באופן המדוקדק ,שלא
העדיף ולא החסיר ,וזהו שמתגדר בהקדמתו ז״ל ,להשמיענו ההפלאה המצויינה
שיש לנו לדרוש ולהבין מחיבורו זה ,ווהו אמרו ולבן צריך שתדע ובו׳,
הנחלק גם הוא לבל הפרטים הנ״ל ,וי״ע היצירה ,על או״מ דיושד דיצירה
שאין בו שום חפיסא ובו׳ ו ל א היה בו התחלה וראשית וכו׳ ואין
לכל
בו ראש וסוף בלל :כלומר ,שהכהן עולם שנה נפש אין נוהג באים
הסרטים הנ״ל ,ועיגולי עשיה ,על או״מ דיושד דעשיה עצמה .והגה נשלמו
ב״ה :אין בו שום תפיסא ,הים נפש .ולא היה בו
ההחלה וראשית ,הים
דרך כללות ,כל בחי׳ העיגולים ,והאורות המקיפים דיושד ,של כל העולמות
שנה ,דהיינו גבול הזמן .ואין בו ראש וסוף כלל,
ה״ס עולם ,דהיינו גבול
עצמה .ואו״ם דיושר דיצירה על עיגולי העשיה,
הנחלקת גם היא
אלו בולם ,מלמעלה למטה ,ומכאן זלהלאח) ,גכאר( יצאו בחי׳ הבלים •או־׳פ
שלהם דיושר ,של כל העולמות ,אשד בחי׳ אלו ,הס הפוכים מן הנ״ל,
לפי שאלו ,כל מי שהוא גרוע במעלה מחכירו ,מלכיש את הכירו המעולה
ממנו ,ומקיף אותו,
כנ״ל בעגף ג׳.
וז״ס או״מ דיושד דעשיה,
הכלים ,ואו״ש דיושר דעשיה עצמה ,ולא יצטרך לכפול זה
שנתבאר לעיל ,כי או״ם דיושר ,לעולם
שלהם עצמם ,והוא בתוכם ממש.
ואו״ש דיושר דיצירה.
קשור ודבוק
המקום ,וטעם הדברים מבואר כל
ואמנם
צרבו בפמ״ם
בענף הראשון בבל ההמשך,
ומשם הבין דברים אלו היטב.
אצילות א״ק הזה וכו׳ והנה מן העת ו ז מ ן ובו׳ מאז החח יל
מקיף על
ה ו י ו ת הנבראים ב ז ה א ח ר זה ו ב ו ׳ :כלומר שבא״ם ב״ה עצמו
לשי
אין שום שורש והתחלה ,שממנו יהי׳ נמשך בחי׳ הזמן ,שה׳־ס האורות שאינם
דיושר
וצמצום,
בכ״מ.
עם הכלים
וכלים ואו״פ דיושר דעשיה ,על כלים
וכלים ואור פנימי דיושר דיצירה ,על כלים ואו״פ
ראוים לבא זולת בזה אחר זה כמו שהארכתי לעיל ,אלא מסוד קו
שנק׳ ע״ס דא״ק,
שהם הויה הראשונה אחר הא״ם ב״ה ,שבו נשר׳ט
ההתחלה לגבול ומן ומקום,
אותו
כנ״ד באורך ,שנקודת הצמצום עצמה ה״ם שורש
דיושר דבריאה< .בלים ואו״פ דיושר דבריאה ,על כלים ואו״פ דיושר דנוקבא
לבל מיני חסרונות הבאים בזה אחר זה ,והקו ה״ס שורש לבל מיני תיקונים
דז״א דאצילות .וכלים ואו״ פ דיושר דנוקבא ,על כלים ואו״ס דיושר דז״א.
שא״א שיתגלו אלא בוה אחר וה ,כנ״ל.
וכלים ואו״פ
וכלים ואו״פ דיושר דאבא,
ע ל י ו :בלומר שמציאות החסרון לריבוי בחינותיו .ה״ע השתלשלות המדרגות
דיושר דז״א ,על כלים ואו״פ דיושר דאימא.
דיושר דאיםא ,עלי כלים ואו״ס דיושר דאבא:
על כלים ואו״פ דיושר דא״א.
דיושר דעתיק.
דא״ק.
וכלים ואו״פ
ןאן נברא ב ז מ ן הראוי לו א ח ר בריאת ע ו ל מ ו ת ה ע ל י ו נ י ם אשר
וכלים ואו״פ דיושר דא״א .על כלים ואו״פ
וכלים ואו״ס דיושר דעתיק ,על כלים ואו״פ דיושר דנה״י
וכלים ואו״פ דיושר דנה׳׳י דא׳־׳ק ,על או״פ
המתלבש כתוכו דרך קו הישר,
המתפשט מן הא״ס
מאור איס,
התרבות החסרונות והתרבות האורות דתיקוניס .ונודע אשר כל הכחות למיניהם
להאיר ולהחיות כל
שיש בהעליון ,מוכרחים להיות בהתחחון ,ונמצא ,שבעוהיז שהוא התחתון מכל
היוצא
העולמות ומכל המדרגות ,נמצא בהכרח שמתקבצים בו בל בחי׳ החסרונות
העולמות מלס ,כנ״ל.
והרי
נתבאר היטב סדר התלבשות העולמות ,וראית בעיניך ,איך
א״ס מתעלה כתוך כל העולמות ,והמקבל ממנו תחילה הוא א״ק ,ואחר כך
עתיק ,עד שנמצא,
כי כלים דיושר דעשיה ,הם יותר חיצונים ורחוקים
מאוד םן אור א״ס הפנימי ,בתכלית הריחוק,
בערך א״ס
והפרצופין זה מזה ,כי אין פרצוף נאצל ויוצא ג-פרצוף העליון אלא כסיבת חסרון^־
שבו .וא״כ ריבוי ההשתלשלות של המדרגות והעולמות הוא שלשלת ארוכה.שלי"
הסובב מבחוץ י על כל העולמות,
שאין ריחוק גדול ממנו.
וכן
נמצאו כלים דעשיה רחוק
ממנו בתכלית הריחוק ,שאין רחוק ממנו .לכן הכלים דיושר דעשיה,
הס
היותר נרועים במעלה יותר מכל העולמות כולם ,ושם בעולם העשיה ,נתהווה
עולם השפל החומרי ,בתכלית הגסות והעוביות שאין כמוהו.
נמצא
והמסכים מכל הקודמים לו ,בי כל הכחות שבעליונים בהברה שימצאו בהתחתון,
במ״ש הרב בענף יוד ע״ש.
וזה אמרו ,משתלשלים והולכים זה תחת זה בזמנים שובים ומאוחרים.
כלומר ,מאוחרים במעלה ,כי כל תחתון אינו משתלשל מהעליון אלא בסיבת
חידוש חסרון ,באמור .וזה אמרו עד שהגיע זמן בריאת עוה״ו ,ששיעורו שתא
אלפי שני ,שה״ם קיבוץ כלל החסרונות והכשרתם לחיקוניהס .שישנם בכל
העולמות ,אשר בלל תיקונם של העליונים תלויים בררי האי עלמא .ושיעור הזה
התחיל להתגלות כהויה ראשונה בסוד קו וצמצום .ובסוד סוף מעשה במחשבה
תחילת
ענף ד
עץ החיים
טז
תחילה :שהים ,שהדכיקית האטיתי וקבלת טובו ית׳ ,שיהיו עולים בקנה אחיי
נמצא ,כי בדוד הארץ שאנו עומדים י בו ,הנה הוא נקודה האמצעית
שבכל העולמות כולם ,כעין נרעין בתמרה שהוא באמצע האוכל,
שמטעם הוהיצאה סוד רנקודה מבחי׳ אור א״ס ב״ה לעולם הצמצום ,שה״ס סוף מעשיי
והאוכל
במחשבה תחלה ,וסוף מעשה ,ה׳ס גילוי שמותיו הקדושים .שכללותם מוגדרים בי״ .
ג
מקיפו מכל צדדיו .וזהו ,בערכנו אנחנו בני אדם היושבים בו ,אבל בערך
מדות של רחמים :ה׳ ה׳ אל רחום וכו׳ הכתובים בתורה הק׳ ,שהמה סוד כלליה
א״ס הסובב הכל ,אדרבה ,עולם העשיר .הוא הקליפה החופפת על כולם
הבלים ,ואורותיהם שנקי י״ג נהרות דאפרםמונא דכיא ,מוגדרים בסוד י״ג מדיה
וכל מה שנתקרב אל הא״ס ,הוא יותר פנימי ,עד שנמצא י׳ עגולים דא״ק,
קרובים אל הא״ס ,יותר מכל העולמות.
של רחמים הכתובים במיכה :מי אל כמוך וכו׳ אשר כל השיעור שבו״ג מדוח
וכן בבחי׳ אור א״ס פנימי ,נמצא
הללו מוכרחים להתגלות בעוה״ז ,לסיבת הרצון של מחשבה ראשונה בסוד הצמצים׳
כי עולם העשיר .הוא קליפה לכל העולמות ,וכל מה שמתקרב אל הא״ס
שה״ש :אשר דביקות האמתי וקבלת טובו ית׳ שיהיו עולים בקנה אחד ולאיהיי
הפנימי ,הוא היותר פנימי עד שנמצא י״ם דמשר דא״ק ,הם סנימים מכולם,
עוד הפכים זה לזה ,כמ״ש כפמ״ם ענף א׳ באורך .ולפיכך ,ג־חוייבים להמצא
והם מקבלים אור א״ס הפנימי ממש תחלת הכל.
והגד,
אותם החסרונות בכםותס ואיכותם הערוכים לעינינו בעוה״ז ,להיות כל השרון ה"
אחר שביארנו דרושי העמלים והיושר בקצרה ,בסדר התלבשות כל
היה מן הנמנע ,אותו גילזי אזרו ית• המיוחם רק לתיקון חסרון הזה וכלי הזאה׳
שבכל עולם ועולם ,כאשר התחלנו לבאר ענין זה בתחלת ענף
וא״כ לא היו נשלמים גילוי כל האודות הנכללים בי״ג מדות של רחמים.
זה ,והנה מוכרח הוא ,כי קו הישר יהיה דבוק ממש בא״ס הכוכב ,וממנו
ומתלבש
מתפשט
ויורד
ומתפשט
עד סיום רנלי
תוך פנימיית אדם
הישר
אדם קדמון
קדמון
כנ״ל,
כנ״ל
שהוא
וא״ב לא היה קיום חיו להמחשבה שמתחלה! שבסבתה היה הצמצום.
ונמשך
ממש
וכזה תבין ,אשר בל מיני החסרונות שבעוהיז המה מחויבים לחמצא
עד
ולקבל אורותיהם כנ״ל /ויחד עם זה תוכל להבין אשר מספר כל המררגוה
חצאי עיגולי עתיק יומין הסובבים תחת דגליו ,עד שם מסתיימין דנלי היושר
והעולמות העליונים המה ג״כ מחויבים ,כי כבר ידעת שהשתלשלות ב^ מדרגה׳
דאיק .כי אס גאמר שרגלי א״ק הס מגיעים וםתפשטים עד למטה בתוך עיגולי
מוסיפה חידוש בחסרון וא״ב אם היה חסר מדרגח אחת בהעזלמות היה חסי
עצמו ,עד סיומם וסופם ,נמצא שחוזר ומתדכק עם עיגול הא״ם כחצי התחתון
אותו החסרון כעוה״ז ,ואיכ היה חסר גירוי אור המתיחס לו ,שזסו׳יה שאי
אשד תחת רגלי א״ק ,ואם כך הוא ,נמצא כי הא״ס יאיר בו משם ולמטה
מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאמ,
דרך קו הישר ,ולא יהיה בחי׳ מעלה ומטה ,משפיעים ומקבלים .וע״כ לא
נמשך ראש הקו למטה ,כנ״ל בעגף ב׳.
מתפשטים ונמשכים
עד חציים התחתונים
באופן כי עינולי ע״י מקיפים סביב
צבאם ה״ס ריבוי השתלשלות המדרגות עד לעוה״ז .לכולם בשמ יקרא ,ה״ם
גילוי שמותיו ית׳ ככל אותם הכלים ,הנמשכים מסוד אותם החסרונות המתגלים
עינולים דע״י מצד מטה,
במספר המדרגות שהוציא עד לעוה״ז שז״ם בשם יקרא .ואח״כ מפרש הטעם-,
רנלי יושר דא״ק *) .אמנם ,כל שאר
זז״ש ,מרוב אונים ואמיץ כח ,שזהו רומז על שורש בל הבחות הללו ,שהים
הרנליפ דיושר ,כנון רנלי עתיק ,ורגלי א״א ,ורגלי ז״א ,ותלי נוקבא ,כולם
והוא עד חצאי התחתונים
מסתיימים בהשוואה א׳,
נקודת הצמצום והויה ראשונה בסוד מחשבה תחילה ,כנ״ל .איש מהם לא נערי׳
של עינולי א״א מצד
רומז לדברינו ,דטאחר שסוף מעשה ה״ס שיעור המלא של ייג נהרות דאפרםםונא
מטה ,באופן ,בי עיגולי א״א הם מקיפים וסובבים מתחת כל דנלי הנ״ל בללמ.
דביא ,הממלא את הרצון שהיה בעת הצמצום ,א״כ הנה מוכרחים בהחלט כל
אמנם יש בחיי פרצופים שאיגם גבוהים קומתם ,כגון או״א ,ששיעור
קומתם מהנהן .דא״א עד הטבור
החסרונות ובל הכהות האלו בשיעורם המלא להגלות ,וז״ש איש מהם לא
של א״א בלבד ,וכן פרצוף לאה .שהיא
נעדר ,כי איש רומז תמיד לבחי׳ דין וכח ,בםו״ה הייה איש מלחמה ,והגן
מתחלת מהדעת דז״א עד החזה שלו ,כמ״ש כמקומו .ואלו הפרצופים ,אין
היטב .אמנם ענין החסרונות והכהות הנ״ל בעולמות העליונים ,ה״ו להכין אוחם
רגליהם נוטים עד רנלי א״א ,פי הם קצרי קומה ,וכל אחד יתבאי כמקומו בפרטות.
והנה
פעמ אחרת שמעתי מםו״ר
כפשטס בחוש הגשמי ,אלא שסמכתי על הביאור הארוך שבפט״ס ענף א' זא״א
זלה״ה ,בענין דרוש תיקון אריך אנפין
כאן להכפיל אריכות כזה ,ומשם תבין סוד הסרון ושלימות בצביונם הרוחני על
איך נולד ויצא וינק מ ב׳ פרקין תתאין דרנלי עתיק יומין ,ושם ביארנו
טהרת הקודש.
איך ב׳ פרקין תתאין הנקרא עקביים דע״י ,הם פתפשטין יותר למטה מתלי
א״א .והם נכנסים בגבול עולם
כי
הבריאה ,כנזכר שם .ואפשר לומר ,כי לא
היה כך אלא קודם תיקון אצילות ,ואחר
^ןןך
דבר א׳ לא נתבאר לנו,
התיקון ,לא הוצרך לזה שחזר
ענף
עינזלי א״ק זכיזשד שלו ,איך הם
כסברא אחרת :כלומר ,כי ב׳ הסברות המה מצבים קיימים ,אלא בפרצופי א״ק עי
ואמנם
קו אחד ,דהיינו שנמצאים הי״ס בזה אחר זה כפי סדר המדרגה ,דהיינו כסברא
דבר נלוי הוא ,בי אין למעלה גוף ולא כח בגוף חלילה .וכל
הדמיונות
והציורים
לא
ראשונה ,ולפיכך קא מדייק הרב לכנות
אמנם
שמביא כמה פעמים לעיל
לשכך את האוזן ,כדי שיוכל האדם להבין הדברים העליונים הרוחנים כלתי
נתפסים ונרשמים בשכל האנושי,
לכן
ודמיונים .כאשר הוא פשוט בכל ספרי
ניתן
דשות
לדבר בבחי׳ ציורים
ולפיכך ,נעשה צמצום ב׳ בבחי׳ למטה מטבור דא־ק ,שנתקן בזה סוד עלייה
משוטטים בכל הארץ .עיני ה׳ אל הצדיקים .וישמע ה׳ .וירח ה .וידבר ה׳,
,
מ׳ן ,שמשם נמשכו הע״ם
בצלם אלהים ברא אותו זכר וגקכה וגו׳ .ואס התורה עצמה דברה כך ,גם
שפשוט הוא שאין שם לסעלה
שם כלל ,וכמו שאמר
הכתוב כי לא ראיתם כל תמונה ,וכאלה רבות.
ואמנמ יש
עוד
העליונים ,והם בחינת
דרך
אחרת ,כדי
אור סרטי עליון ,וגם תמונה זו ,דבר
ולא נקודה ,וגם זה
ירך משל
כי אין למעלה לא אות
וציור לשכך את האוזן ,כנזכר .ולכן נבאר
עתה הקדמה הנזכר על דרך ציור האותיות נם כן,
הן ציור
בה הדברים
כתיבת צורת אותיות ,כי כל אות ואות מורה על
פשוט הוא,
ובחי׳ ציורים אלו:
האדם ,והן ציוד אותיות ,שתיהן מוכרחים להבין מהם ענין האורות
העליונים ,כאשר תראה ספרי הזוהר בנויס על שתי כחי׳ ה צ י י
ור
ם
ה א ל ה ׳
.
רצוני
ע כ ״
בדרוש קו וצמצום ,הוא כדי להשמיענו ,שבהזיה
אלא קו אחד ,שזה יורה׳
התחחוניס יכולים לקבל אורו ית' ,היות שאין שם אלא בלי אחד לכל הע״ם׳
•וכאלה רבות ,וגדולה מכולם מ״ש הכתוב ,ויברא אלהים את האדם בצלמו
להמשיל ולצייר
בשם ,קו אחד״ ,כבי
שעומדים הספירות זה למטה מזה בסדר המדרגה ,אמנם במצב הזה ,עדיין אי!
הזוהר ,וגם בפסוקי התורה עצסה,
אנחנו נוכל לדבר כלשון הזה ,עם י היות,
הע׳יס
דאיק
ראשונה שנמשך למקום הצמצום ,לא הי׳ ג׳ קוים,
כולם כאחד עונים ואומרים בדבר הזה ,כמו שאמר הכתוב ,עיני ה׳ הסה
אלא אורות דקים בתכלית הרוחנית כלתי נתפשים
כ׳ בא״ד.
א מ נ ם ה ה פ ר ש ש ב י ן ב׳ ה ס ב ר ו ת ו כ ו ׳ י ת ב א ר לקט!
הנקודיס ,שנק׳ עולם הכתר או עולמ התוהו ,שהוא קודם עולםהתיקון ,אין שם אלא
ואולי כך יהיה בעניני עיגולי א״ק ,וצ״ע) .וזיל כשער הקדמות דף ה׳(.
מפני שהם כך
מה שא״א
ב ע ז ״ה ב ע נ י ן ע ו ל ם ה נ ק ז דים ו כ ו י :א ב ל אחד ה ת י ק ו ן היי
שלו ,כולם נמשכים ומתפשטים ,סביב נ׳ ראשונות לבד דיושר שלו ,ע״ש.
ח״ו.
ובו'
ומתי•
כלל להרחיב דיבור בהקדמת החיבור כמובן.
מתחברים יחד .אמנם בענין ע״י ,נתבאר במקומו ,כי אלו י׳ עיגולים
אלו,
לא
נוכל
להרחיב
איך
ובמה
והוא ,בי הרחבה
הענין הזה ,הוא המתבאר בכל כתבי הרב ז״ל ,וזיל זגצזד.
העתיק לאסוף רנליו למעלה בהשוואה אחת עם דנלי א״א ,וצ״ע.
בעניני
לכולם בשם יקיא
מרוב אונים ואמיץ כח .איש מהם לא נעדר .דהיינו כנ״ל :המוציא בטםפי
והנה הכלל העולה בקיצור הוא זה ,כ• דנלי א״ק דיושר הנה הם
של
ס
בלי ,ואס היה חסד איוה בחי׳ של הסרון בעוה״ז הן בכמות והן באיכות ,אז
העולמות ,צריכים אנו לבאר עתה ,עד היכן הגיע התפשטות מלי
א״ק הישר
פנים-מאירות
^
דעולם
הנקודימ ,ובזה נתגלה
שם תחילת עילם
התיקון בג״ר שלהם ,דהיינו תיקון שלשת הקיין חח״ן בג״ה דת״י ,ונעשה ביה
מציאות של יוד כלים ,דהיינו כלי מיוחדה לכל שפירה וספירה ,ותרע ,שעל
שם זה נק׳ עולם התיקון .אמנם בעולם הנקודים היה
שלא נעשה התיקון אלא
בג״ר,
זאו״כ
רק
התחלה ,באמיר׳
ביציאת ם״ה החדש
נמשך התיקין
הנ״ל גם לז״ת ,כמיש כד זה בהרחבה לעיל בפנים מסבירות בענף ט׳ו וט״ז עיש
זזה אמרו כאן ,אמנם ההפרש שבין ב׳ השכרות :אם הם כסדרם יוד מדרגות
זו למטה מזו ,אפ הם בדרך קוים וכוי איך קודם תיקונם הי׳ כסדרם זבי׳
:
רצונו לומר ,קודם עולם התיקון ,דהיינו בבל פרצופי א״ק שנמשכו משזר צמצום
א' ,שהם היו בסדרם זה למטה מזה כקו אחד.
אמרו,־אבל אחר התיקי!
וזה
היו כסברא אחרת והיו בציור ג׳ קוים כנ״ל :רצונו לומר ,אחר יציאת מיה
החדש ,שמשם נמשכו כלהו עלמין דאבי״ע דעולס התיקון,־ אז הותקנו הספירה
בסיר ג׳ הקוין :חח״ן ,בג״ה ,דת-י ,כמבואר.
^
^
^
^
^
^
עץ החיים ענף ה
עוד צריך להקדים בחי׳ אחרת קרובה אל הנ״ל .והוא* כי מכל אות
ענף ה
רצוני
בעגף זד ,להקדים קצת הקדמות אל כל
ולהתעסק בחכמה זאת
אדם
ואות משם הויה ,יוצא הויה א׳
כלול מרמ״ח אברים בי״ם
הבא למלאות את ידו
והוא כי כבר ביארגו לעיל כי פרצוף
שבו באופן זה :כי כתר הוא
פרטיות
גילגלתא ,וחב״ד הם ג׳ מוחין ,וחגית הם ב׳ דתעין וגופא ,וגה״י ב׳ שוקין
ואמה ,ומלכות היא נקבה שלו.
הכלליות בפרטים רכים הגה
אםגם אם תרצה לחלק
אינם נחלקות רק לה׳
ולפרט אלו הי״ס
בחי׳ לבד אשר כל
בחי׳ מהם הוא פרצוף א׳ שלם כמראה אדם וזה סדרן ,הגה הכתר הוא
פרצוף א׳ שלם םי״ם ונקרא א״א ,וחכמה הוא ג״כ פרצוף
א׳ מי״ס ונקרא
אבא /ובינה היא ג״כ פרצוף א׳ מי״ס ונקרא אמא ,והו״ק מחסד עד היםוד
הוא פרצוף א׳ עי״ם ונקרא ז״א ,וספירה עשירית שהיא מלכות היא שרצ־ף
א׳ מי״ם ונקרא נוקבא דז״א,
עוד צ״ל כי בחי׳ המלכות
שבכל פרצ.יף
ופרצוף מאלו הה׳ פרצופים הוא באופן זה ,כי מלכות אשר בפרצוף זבד
כגון אבא וז״א ,הנה המלכות שבו הוא בחי׳ עטרה שעל הצדיק הנקרא
יסוד בסוד ברכות לראש צדיק הגזבר בם״ה פ׳ ויצא דקס״ב וז״ל ר׳ ייםא
זוטא חוה שכיח קפיה דר״ש א״ל מחו דכתיב ברכות לראש צדיק לצדיק
מבעי ליה וכו׳ .ואם הוא מלכות בפרצוף נוקבא כגון אימא וגוקבא דז״א הנה
המלכות שבה הוא נ״כ בחי׳ עטרת היסוד שבה ,בי היסוד שבה הוא הרחם
והעטרה שבה הוא בחי׳ בשר התפוח
ואמנם
שעליה הנקרא בדברי חז״ל שפולי
מעיים בענייני סימני איילונות כנודע:
ספירת המלכות הכוללת שהוא פרצוף אחרון שבחמשה פרצופים
הנקרא נוקבא דז״א ,הגה היא נקבה גמורה ,בפרצוף נמוד כשאר
ונתרץ
בל הפרצופים ,וזכור זה.
קושיא חזקה וגדולה ,שנתקשו בה חכמים גדולים ולא ירדו לפוף
עמקה ,כי בהקדמת הזוהר ד׳ א׳ אמרו שם ,על •פ׳ שאו מרום
אלה כוי ,כי בכתר ובחכמה ,לית תמן שאלה כלל,
עיניכם וראו מי ברא
ומבינה ואילך ,קיימא לשאלה ,אכל איהו בארח פתים ולא אתגלייא כלל,
כיון דמטי עד מל׳ הנקרא מי׳ה ,מד ,פשפשת ומה ידעת הא כולא פתים
בבקדמיתא.
וכמקומות אחרים ,ע״פ כי שאל נא לימים ראשונים ,אמרו
שהם מחםד ואילך ,אבל למעלה משם ,אין שאלה בג״ר .נם אמרו בתיקונים
תיקון ב״ב דם״ב ,כתר עליון ,דא איהו שלימו דנש״ב ,ודא איהו דלא
אתייהב למשה,
רעליה נאמד נתיב לא ידעו עיט .ועליה אטרז״ל ,במופלא
ממך אל תדתש ובמכוסה ממך אל תהקור אין לך עסק בנסתרות במה
שהורשית התבוגן .ובריש האי תיקון כ״ב קאמר ,הנסתרות ,דא אינון או״א
ובו׳ ,הרי כי בג״ר אהוד לדרוש ולחקור בהם ,כאשר תמצא בפסק הגאון
ר׳ יצחק דלטאש בהחלת ם״ה ,עי״ש בישוב זה המאמר ,ובאלה רבים.
והרי בבל ס״ה ,ובפרט בכ׳ האדרות ובתיקונים ,הפליא לדבר בג״ר ,ואיך
בהקדמת הזוהר אמר בהיפך ,שאפי׳ החקירה במלכות אחרונה ,עליה אתמד
םשארדל מה פשששת ומה ידעת וכו׳.
אבל הענק הוא בך ,ומובן בס״ש
בענף ד׳ ,ענין א״ק ,ואיך כל
העולמות הם ענפים ומסתעפים מםגו ,עד שנמצא כי עולם האצילות איגו
רק לכוש אל גה״י
דא״ק ,שהם כחי׳ רגליו לבד .וכבר ידעת כי עולם
העשיה ,הוא בחי׳ מלכות ,אשר מקומה היה אב״א עם
ז״א ,בתנה״י שלו
לבד ,נמצא ,כי עולם האצילות ,אינו אלא כערך עולמ עשיה ,שהוא מלכות דא״ק
גטצא ,כי כל עסקינו ים״ה בעולם האצילות ,אפי׳ בג״ר ,אינו ,רק בחי׳ עולם
עשיר ,דא״ק ,שהוא מלכות דא״ק ,אבל בג״ר דא״ק ,אפור לעשות כן ,ואפי׳
במלכות דא״ק ,שהוא בהי׳ עשיה.
ק ן ף צריך שנקדים לך הקדמה א׳ ,והוא ,כי כל הי״ס הכוללות בל עולם
ועולם ,הנה בכללות יהד ,כולם כא׳ בחי׳ הויה א׳ ככל מקום שהוא,
בין בכללות בין בפרטות כג״ל ,יוצא מכל אות ואות מהם ,הויה א׳.
והגה קוצו של יוד שבאותה הויה ,הוא םפי׳ כתר ,ויוד עצמה ,הוא
בחי׳ חכמה.
והי ראשונה ,כינה,
והו׳ הוא
%
הת״ת,
אשר כללותם נקרא בשם ז״א ,כמ״ש במקומו כע״ה.
הנקרא אצלנו נוק׳ דז״א,
וכ״ז.
כולל
ו׳ פפירן,
והה׳ האחרונה ,מל׳,
הוא בדרך הויה הכוללת
הה׳ פרצופים
יחד ,בנ״ל.
ואין חילוק ביניהם
וזהו עניינם :כי יוד שהוא רומז באבא/
רק באופן םלוייהן,
שהוא.ספי׳ הנק׳ חכמה/
הויה א׳ במילוי יורק ,והוא נימ׳ ע״ב .והה׳ הנרמזת באימא/
יש בו
שהיא הספי׳
הנקרא בינה ,יש בה הויה ,במילוי יורץ ואלף ,כזה :יו״ד ה״י וא״ו ה״י,
שהם ו״ס אשד מהכד עד יסוד ,יש
והוא גי׳ פ״ג .והו׳ ,שהוא רומו בו״א,
בה הוי״ח א׳ במילוי אלפין ,והוא גי׳ מ״ה .וה׳ אהרוגה ,ש־יא רומזת במלכות
הוי״ ה א׳ במילוי ההי״ן ,והוא גי׳ ב״ן.
גוק׳ ח״א ,יש בה
ועד״ז ג״כ ,בפרטות בל
פרצופים הגיל ,אשר
פרצוף ופרצוף שבה׳
בבל א׳ מהם ,יש הוי״ה בשרטות ,כג״ל :יש כו שם ד״יי״ה דע״ב ,בחכמת
פרצוף ההוא .והוי״ה א׳ דמ״ה ,בז״א
פרצוף ההוא .והוי״ה דם״ג ,בביגת
שבפרצוף ההוא .והוי״ה דב״ן ,בגוקבא דז״א ,שבפרצוף ההוא .וכמו ,שכל ספי׳
וספי׳ גפרטת לי״ס ,ומי״ם לי״ס ,עד אין קץ ותכלית ,כג״ל ,כך הוא חילוק
מילוי פרטי ההויות ,שהם מתרבים ומתחלקים עד אין קץ ,בשי חילוק פרטיות
הספירות עד אין קץ.
והנה אחר שהקדמנו לך כל ההקדמות האלו ,צריכים אגו לעורר אל
בס״ה ,שימצא
המעיין הבא לעיין
שונים ורחוקים זה מזה
מאמרים רבים
בתכלית הריהוק ,ואם לא יהיה לו הקדמות אלה יםתר מעיונו ,כי לא ידע
להבחין באיזה מציאות הוא מדבר המאמר אשד הוא בו
כאיזה בחיגה הוא מדבר המאמר ההוא :
בכל ו1ותן האורות שיצאו והאירו
אורות החוטם ,אס
אם הוא
ולא ידע להבחין
בא״ק
עצמו,
ואם
ממגו ,אמ בבחי׳ אורות האוזן ,אמ בבחי׳
בבחי׳ אורות השה הגקרא
העין הנקרא עולם הנקודים שהוא עולם
עקודים ,ואם בבחי׳ אורות
האצילות טרם תקוגם .ואם בבחי׳
אורות המצח שהוא כחי׳ עולם האצילות אחר שנתקן ,ואם בעולם הבריאה,
ואם כעולם היצירה ,ואם
להבחין בדרך
בעולם העשיה,
פרטות :אם מדבר
בפרצוף א״א .או באבא ,או
וכ״ז דרך כללות .והגה יש עוד
בפרצוף עתיק
שבבל עולם מהם ,או
באמא ,או בז״א ,או
בתבונה ,או
בגוק׳ ,או ביש״ס ,או
ביעקב ,או בלאה.
ק ן ך צריך להבחין פרטי פרטים :אם מדבר בי״פ דעגולים ,או בי״ם דיושד
ואם במקיף ,ואם כאו״פ ,ואם
או בכלים.
בעצמות,
וגדולה מכולם
צריך להבחין ,כי אופני הי״ם ומצבן ומעמדן הכרוגם וםילואם עצמו מספר:
אט בעת שנאצלו,
אם בעת
הלבנה ,אם בעת
קיטרונ
בריאת אדה״ר,
ואם בעת שחטא שנשתנו כל העולמות ,אם בדור המדבר״ אמ בבית ראשון,
ואם בעת חורבגו .ואם כבית שגי ואם בעת הורבגו ,גדולה מכולם :אם כחול,
ז.-ם בשבת ,אם ביו״ט ,אם ביום ,ואם בלילה.
ושעה םשתגים העולמות ,ואין שעה זו
ולא עוד ,אלא שבבל שעה
דומה לשעה זו ,ומי שמסתכל בעגין
וםעטדן ,ואיך ברגע אחד
הלוך
הם באופן
ומזה
שונות מהנולד ברגע שקדם לזה,
המזלות וכוכבים ושיגוי מצבן
אחד ,והנולד בו
יקדה לו מאורעות
יסתכל ויבין
בעולמות העליונים,
שאין להם קץ וטספד .ואם תפקח עיני שכלך ,תדע ותשכיל זה ממוצא דבר,
פי אין שכל בלב אדם לעמוד
עכ״כ פרטים ,וע״ז
אמר דהע״ה ,גל עיני
ואביטד .נפלאות מתורתך .ושהע״ה שכתוב בו ויחכם מבל אדם אמר ,אמרתי
אהגסה והוא רחוקה ממני .ולך וראה מ״ש בספר התיקונים תיקון כ״ב דס״ה
בו׳ ולבושין
במ״ש ,קם ר״ש ואמר סבא סבא
לביש ברפשא ,ולבושא דלביש ביומא
תבין ,איך משתנה מעמד ומצב
שינויין בכל עת ורגע,
לביש בצפרא לא
דאיהו
דא לא לביש ביומא תניינא .ובזה
העולמות ,שהם הלבושין של א״ס׳ לכמה
וכפי השינויין ההם
כך נשתנו בחי׳ המאמרים של
ס״ה״ ובולם דברי אלהים חיים.
גם תמצא מוזכרים
או במלוי ם״ג ,או
הויות במילויים שונים:
בחי׳
מ״ה ,או כ״ן ,כגזבר בהקדמת
וכן בסוף תיקון י״ג ,וכן בתיקון ע״ט,
מלוי של אלו ההויו״ת .וצריך
בדי שתדע אותה הוי״ה
התיקונים שלא נדפפו,
וביוצא בתיקוגים אלו ,כי שם גזבר
שתדע באיזה
באיזה מקום
או במילוי ע״ב,
בהי׳ מתעסק מאמר ההוא,
היא רומזת.
והגה
בהיותך מעמיק
ומעיין ועומד על בירורים של דברים אלו ,אז אפשר שתוכל להכין מאמרים
אלו אם יהיה אלהים עמך בהיותך תמים לו ,כי לא ימנע טוב להולכים בתמים.
עוד ראיתי לעוררך על ענין אחד ,הלא צריך לדעת ,כי רוב מאמרי
הזוהר וכמעט בולם ,איגם
מדברים
מעגין הי״ם של העיגולים ,רק בבחי׳
וכן אם נחלק הי״ם בבל פרצוף ופרצוף ,תהיה גם הויה שבפרצוף
יושר כמראה אדם ,ועגין זה כולל בכל העולמות ,הן בהיותו מתעסק בא״ק,
ההוא בפרטות ,ע״ד הכללות :כי קוצו של יוד ,הוא הבתר ,שהוא גלגלתא
או בעתיק או בא״א או באו״א
או בזו״ ן דאצילות או בשאר עולמות בי״ע
שבפרצוף ההוא .וי׳ ,חכמה .וה׳ כיגה שבפרצוף ,והם ב׳ מוחין ימין ושמאל,
ואם יהיו דברים אלו גובח פניך ואל
וו׳ הוא עיקר הגוף ,ו״ק שבפרצוף ההוא.
פרצמז.
וה׳ אחרונה הוא מל׳ שבאותו
ואז תלך
יליזו מעיניך ,אם תרוץ לא תבשל/
לבטח דרכך.
השתלשלות
עץ החיים ענף ו ז ח
יה
.ענף ו
השתלשלות
ואל יעלה
הי״ס דרך עיגולים .עניגם הוא ,שכבר גודע ,שהחלק
התחתון
כדעתך ,שי״ס הנקרא אצלינו י׳׳ס
הם יותי
האצילות,
גבוהים וראשונים כמעלה מכל מה שנאצל כי כמה וכמה עולמות לאין קץ
לא הוזכרו כסיה אלא
קדמו אליהם ולרוב העלמם
כאשי
כרסז גפלא,
שבמדרגות הנשמה שהיא הנפש ,כנודע ,ממנה
עיניך תחמה משרים ג׳ מאמרים הגיל .ובאלה רכים ,באשר כתבו במה מאמרים
מפאת הא״ס ,בדמיון
דס״ ,מ״ל ,אר״ש ארימת
נתפשטו הי״ס דעינולימ בראשונה
דרך הקו והצנור
אדם תחתון החומרי ,שבתחלה יש לו בהי׳ נפש,
רוח ,אח״כ מדרגת נשמה וכו׳ ,והסדר הזה
ואה״כ זוכה וקונה בחי׳
פ׳ פקודי דרכ״ו ורפ׳׳ט ,ופ׳ נח
רבים בסיף
ע־לאה
ידי בצלו לעילא ,דבד רעותא
נ
לעילא וכו׳ ומרזא דטהשבה עילאה
היה למעלה נ״כ ,כי בראשונה
ילתתא כלהו איקרו א״ס .גם כפ׳ כראשית דכ״נ ע״א והובא ניב בתיקונים
נאצלי י״ס דעיגולימ בבחי׳ כלימ ובבהי׳ עצמות ורוחניות שבתוכמ מבחי׳
תיקון ע׳ דקל״ד וז״ל ,ת״ח כמה עלות איגון סתימין דאיגון מתלבשין ופתרכבין
מדריגות נפש לבד ,ואח״כ חזרו ונאצלו בהי׳ הי׳ים דרך קו היושר כמראה
בספידאן בו׳ .ואם תפקח
י״ם בבהי׳ כלים ,ועצמות הרוחניות שבתוכם,
הנרמזים למבין במאמרים
אדם כנ״ל ,וגם הם כוללים
בבחי׳ מדרגה יותר עליוגה ,והוא הנקרא מדרגת רוח שהוא למעלה ממדרגת
לאין
על מדרגות
קץ
כל
מלות ורמזים הנחמדים
הנ״ל ,תשלא ותשתומם
בראותך כמה מדרגות
שכלך לדייק
עיגי
ייס הנקרא אצלינו י״ס דאצי׳
ומספר קדמו לאלו
הגפש .וגמצא ,שבחי׳ י״ס העיגולים הס מדרגת נפש עם הכלים המיוחסים
והמעיין בחכוריגו אלה ,אם יזכה יבחין וידע ויעמוד על תכונתם .ים בפרשת
להם ,ובחי׳ י״ס דיושר כמראה אדם שגאצלו אח״כ ,הוא מדרגת הרוח עם
ביאשית די״ט ,וז״ל ,וכלא אצטריך קב״ה למכרי בעלמא ולתקגא עלמא בהו׳
הכלים המיוחמים להם .והנה בחי׳ הבלים הנ״ל ,כבר נודע ,שאבר הכבד
וכולהו מוחא מלגאו וכמה קליפין כו׳ .ובזה תבין
הוא משכן הנפש ,והלב משכן הרוח ,והמוח משכן הנשמה ,ואין כאן מקום
העולמות זה תוך זח וזה חופף לזה ,וא״ס סובב על כולם כנ״ל ,ולא אוכל
ביאור פרטימ אלו.
^ןך
אשר מתלבש תוך
הכלים הנ״ל,
מיש למעלה
להאריך בזה.
צריך להודיע כללים אחרים הלא הם אלו ,דע כי בחי׳ עצמות ורוחניות
הלא
איך בל
ואחזור
לבאר ענין
הנ״ל ,הנד .הי״ס הראשונים שגאצלו טרם נל
הוא הנזכר תמיד אצלינו
הנאצלים הם י״ש הנקרא א״ק לכל הקדומים ,וייס אלו יש בהם י״ס כלים
בחיבורינו זה ,בחי׳ אורות נעלמים .והנה האורות האלו הם ב׳ בהי׳ :א׳ נקרא
כלים׳
בצורת עגולים ,ובכל כלי
מהם יש פנימיות וחיצונות ,והבל נקרא
או״פ המתלבש תוך הכלים ,והב׳ נקרא או״מ וסובב עליו ,שמרוב נודל הארתו
כנ״ל כענף א /ובתוך כלי הנ״ל יש בו י׳ אורות פנימיות מתלבשים תוך
אין הכלי יבול להלבישו ולקבל כחו בתוכו ,ונשאר אוי ההוא מקיף ופובכ
י׳ כלים .ועוד י׳ אורות אחרים מקיפים סביב י׳ עיגולי הכלים הנ״ל ,והכלי
עליו מבחוץ•
העליון הסובב על כל ט׳ כלים הוא הנקרא בתר דא׳־ק,
ואין לך שום אור בעולם שאינו כולל ב׳ בהי׳ אלו ,שהוא או״פ ואו״מ,
בתוכו הסובב על הכלים
וכלי הב׳ אשר
הנשארים נק׳ חכמה דא״ק ,וכן עד״ז עד
כלי
יכסו כן בחי׳ הכלים ,אין לך שום כלי בעולם שאין לו ב׳ בחי׳ ע״ד הי״ל,
העשירי הפנימיות שבכולם ,הוא נקרא מלכות דאיק ,ובולם בצורת עגולים
הלא הוא כהי׳ פנימיות הכלי ,ששם התדבקות והתלבשות או״פ הזה כתוכו,
דא״ק הזה הם ממלאים כל
ועוד יש לו בהי׳ חיצוניות הכלי ,אשר עליו מבחוץ סובב ומקיף או״מ הנ׳׳ל.
זה כתוך זד .כנ״ל .והנה אלו הי״ס דענולים
מקום החלל
נמצא ,דרך קצרה ,האור שהוא בחי׳ עצמות הרוחניות מתחלק לכ׳ מדרגות:
והם או״פ ,ומקיף,
הכלים גם
ועד״ז בהי׳
פנימיות הבלים ,וחיצוניות הכלים
הוא מתחלק לב׳ מדרגות :והם
וכבר גתבאר כללים אלו.
הכלל העולה שמתהלת הכל
הנ״ל שבתוך אמצעות האים ,כנזכר כענף א׳.
והגה הם מקיפים כל החלל הזה ,אמנם נשאר באמצע אלו העגילים
מקום חלל ופנוי לצורך שאר הנאצלים ,שהם ג״כ בצורת עיגולים זה בתיך
זח ,והם כחי׳ אורות הנמשכים מן העינים דא״ק זה,
היושר שבו
מבחי׳
נאצל ,הי״ס דרך עיגולים ,הלא הם
שהוא כמראי־ ,אדם ,כמ״ש בעז״ה ,והם הנק׳ עולם הנקודים ,אשר נם בהם
מתחלקים וכוללים בחי׳ י״מ דכלים מעוגלים בציור עיגולים ,ובכל כלי םהם יש
עיגולים זה בתוך זה ,וכולם עומדים תוך אלו י׳ עיגולימ דא״ק•
,
יש ציור
פנימיות וחיצוניות ,ובתוך הכלים האלו מתלבשים י״ס רוחניות הנקרא אורות של
כחי׳ הנפש ,ועוד י׳ אורות מקיפים עליהם.
שכל אור מהם יש בו
כאופן,
מתעגלים ומקיפים וסוככים כל שאר
באופן ,שי׳ עיגולים דאיי׳ק הס
אלו ,כי
עיגולים אשד ככל העולמות ,וכל שאר העיגולים הס מוקפים תוך
או״פ ואו״מ ,והכל הוא דרך עיגוליפ ,כי או״פ הוא עגול כעין גלגל ,והוא
כל עיגול המשובח מחבירו הוא מקיף את הכירו לסובב אותו ,והיותר תחתון
מלובש תוך כלי א׳ מעוגל גם הוא ,ועל כלי זה או״ס עליו וגם הוא עגול
שנמצא היותר
כדמיון גלגל סובב ,וכן כל י״ס דעיגולימ עד״ז ,כדמיון הרקיעים והגלגלים כנודע.
אח״כ נאצלו הי״ס דיושר כמראה אדם ישר ,והם יותר מעולים מהם,
וגם הם כוללים כחי׳ י״ס דכלים ,ובכל כלי מהפ יש בו פנימיות וחיצוניות,
ובתלך אלו הכלים מתלבשים י״ס רוחניים ,ונקראים
אודות של בחי׳ רוח,
וככל אור מהמ יש בחי׳ או״מ על הכלי מבחוץ סביביו ,ובחי׳ או״ס מתלבש
פנימי מכלם הוא גרוע מכולם ,והם
הרקיעים והגלנלים
בהי׳
ש
ל עולם
העשיה ,שהם י׳ נלנלי הרקיע ,הנזכר בהקדמת התיקו׳ ,והם נקראים אופנימ׳
כעולם
אשר הם הרקיעים הסובכים עלינו
השפל ובעולם
ותוכניים
ומבואר הוא שמאחר שהם יותר פגימים
החומרי
הזה.
שבבל העינוליס ,א״כ
פשוט הוא ,שיהיו יותר תחתונים םהם ,כגלדי כצלים זד ,כזה ,שהגלד החיצון
תוך הכלי הנ״ל ,והכל בדרך ישר .והנה הקדמה שהקדמתי לך כענף הזה,
העליון מכולם הוא יותר גדול ,ועד״ז הם נכללים ומתלבשים זה בתוך
הלא היא כוללת לכל הנאצלים והנבראים ונוצרים ונעשים ,שככל העולמות,
ובענין הי׳ עיגולים דעולם הגקודיס ,יתבאר בע״ה ענין דרוש העיגולים בפרטות׳
ובמקום הזה לא גוכל לבאר בפרטות רק בכללות,
ענף ז
י
במעלה מהכירו הוא יותר פנימי והוא מסובב מחכירו ,עד
גחל
ובקיצור
ואחר שיצאו י׳ עיגולי א״ק הזה שהם כחי׳ נפש שבו ,עוד
אחר שצתבאר לך דרך כללות ענין י״ס בכל םקום שהם ,איך סתחלקים
לכפה בחי׳ ,נתחיל לבאר בענף זה בחי׳
נתנלן
זה•
וע״ש׳
ויצאו־
בא״ק זה ,י״ם שהם בחי׳ י״ס אחרות כיושר כציור אדם בעל רם״ח איברים
סדרנות העולמות אשר
כראש וזרועות ושוקיים בו׳ ,והם בחי׳ רוח שבו ,והוא נפשך ונתפשט ביושר
בתוך ההלל הנ״ל וסדרן איך הם .דע שהנה האורות ראשונים אשד נאצלו
עיגולים עי
דרך קו הדק וצינור
מלמעלה למטה ,מראש גג' העליון של
הנ״ל וכל בחי׳ מה שנאצלו בזה המקום החלל הם
כמה אלפים ורבבות מיני
קרוב אל סיום תחתית י׳ עיגולים אלו שלו.
עולמות ואין אנו עתה בביאורם שהזמן לא יספיק
ענף ח
לפרט את כולמ ,אמנם עתה נבאר פרט א׳ אשר הוא כולל את כל החלל
הזה אשר ממנו מתפשטים כל העולמות הנ״ל :האור הא׳ קודם לכל אשר
נתפשט מן הא״ס הסובב את הכל ,הם י״ם אשר בחינת כללותם נקרא א״ק
לכל הקחסימ .מעי׳ ם״ש ע״ז לעיל דף י״נ בההערה למטה ד״ה והוא(
וענין א״ק זד ,נרמז ברמזימ נעלמים בס״ה ובתקונים ,ולרוכ העלמתו
ולנודל מעלתו לא שלחו בו יד להתעסק בו בנלוי כי אם בהעלם נמרץ .ולא
הוזכר אלא בדרך רמז והעלם גדול ברוב מקומות ,ואנו נזכיר קצתם .הלא
אחד מהם הוא
בספר התקונימ
דאית א״ק לכל הקדומים,
עיגול עליון שבכל י׳
תי׳ י״ט דמ״ה וז״ל
ובתקון ע׳ דקל״ב
דסתדין טמירא דטמירין דאדם
דכריאה
אשכחנא
אי הכי אשתמודע
במתני׳ בסתרא
דאיהו א״ק לכל הקדומים ,דאית
אדם ובו׳ .ובתיקון ע׳ דקי״ט וז״ל ,אמון מופלא רקם וצייר ציורא בהיכלא
דא״ק לכל הקדומים ,דאית אדם ואית אדם וכוי,
אחר
שנתבאר לעיל ,היות בכל העולם כולם ב׳
י״ס
בצורת גלגלים עגולים ,וא/בחי׳
זקופה וישרה; נבאר עתה בקצור',קצת
כחי׳,
בצורת אדם
האי דיוקנא דמדכבה דאדם עילאה ,נחיה חמן,
נקרא אל אלהים ,ואי איתב
ר
א ן ט נ א
כוי ,ולבתר עביד מאנא ר ב ר
ב א ׳
א ל י
ו ה ן א
ישר בקומה
פרטים ובחי׳ אחרות שיש בהם•
הנה נתבאר בס״ה פ׳ בא דף מ״ב ע״כ ,כר״מ ,וז״ל
ן
א׳ בחי׳ הי״
ם
מ א נ י
ק
ר י
אבל לבתר
ואתקרי
ן
ך ת
ק ן
ל נ ר ט י ה
י
ע
בהאי דיוקנא כיי׳
׳
ב
ד -י
ן טיא למקוריה
י ה ד ר ן
ה
ט ב
ין
מ׳.
וכבי
הארכנו כזה כענף ב׳ ע״ש היטב .הרי מפורש היות י״ס כצורת אדם ,בעל
רמ״ח אברים ,הנקרא
כלים ,ובתוכם העצמות של האורות ,הנקרא
אדם ,והכל כדמיון אדם התחתון ,שיש בו גוף ונשמה ,כך
נש
ם ת
אדם העליון׳
כליל
ו
עץ החיים ענף ח ט
כלול מי״ס שהם עצמות,וכלים .והנה ענין בהי׳
העצמות הזה ,הם בחי׳
ואז מתדבקים יחד או״פ ואו״מ ומאיר או״מ כאו״ם .וגם הכלי עצמו מקכל
הנוף של
הארה משניהם ומזדכך מאד .אמגם אם אגו רואים בחוש הראות שהפניםי
כלל זה ,כי בכל
הוא יותר זך ,כנ״ל ,הטעם הוא ,כי או״פ ,אע״ם שהוא קטן מאוד מאו״מ,
אורות פנימיים ,המאירים תוך הכלים ,כדמיון הגשמה אשר תוך
ה׳ נשמת
האדם״ ומאירה בו ,כמ״ש נר
יט
אדם ,וזכור
מקום שתמצא בחבורינו זה ,לשון אורות ,הכוונה על הנשמה הפנימית שבו,
עב״ז להיותו מצומצמ
ומוגבל בכת תוך הכלי
מאיר הארה גדולה'
ההוא,
ולא על הכלים עצמן ,ואל תשכח ענין זה כי לא נוכל להזכירו בכל פעם.
ושלימה בפנימיות הבלי ,משא׳׳כ באו״מ אע״פ שהוא גדול מאד ,כיון שהוא
בחי׳ הנ״ל ,שהם :אורות ,וכלים ,צ׳׳ל עוד
בלתי דבוק בחיצוגות הבלי״ וגם הוא איגו מצומצם ומוגבל בתוכו בנח ,לכן
• פרטים אחרים דרך קצרה .והוא כי בחי׳ האורות ,שהם עצםות
איננו מאיר בו כשלימות הארה שלימה ,ועי״כ יראה שפניםיות הכלי יותר
ואחר
שביארנו ענין
הגשמה הפנימית
ב׳
י זך מחיצוניות,
שבתוך הכלים ,כנ״ל .הנה אלו האורות מתחלקים לב׳
ויתבאר זה לקמן בהארת
בהי׳ ,והם :או׳׳פ ,ואו״מ .והעגין הוא ,כי הגה האור ,המחיה והמאירה בתוך
הי״ס ,הגקרא בלים״ הגה יש בו בחי׳ ,המתלבשת תוך הכלים ,כדמיון גשמה,
הנכנסת תוך אברי הגוף ,ומתלבשת תוך איברי האדם ,ומחיה אותם ,ומאיר
דרוש
פה דא״ק.
ענף ט
שכתבתי מענין שרשי אצילות של עצמות וכלים ,שנתהוו מאח״פ
בהם בפנימיותם ,וזה יקרא או״פ .אמנם אור זה ממועט ,להיותו יכול להתצמצם
ועינים ,בסוד ראיה ,שמיעה״ ריחא ,דיבור .זה מצאתי להר׳י׳נ הלוי .כאשר
ולהתלבש תוך הבלים .ויש בהי׳ ב׳ אור גדול מםגו ,אשר אין כח בכלים
האורות נתפשטו מאזן וחוטם עד נגד השה,
ששם התחברות כל החבלים,
לסובלו ,ולהגביל,־ ,תוך פנימיותם ,וגשאר בבחי׳ או׳׳ם עליהם מבחוץ .ומאיר
ואז במקום שמתחברימ יש לכולפ בחינת נפש״ לפי שאין הבל האזן יכול
כמ״ש
שא״צ
,
להם בהיותו אור מקיף
עליהם .וגם ענין זה הוא באדם התחתון,
להתחבר להבל פה ,אלא בריחוק מקום,
במקומו ,בע״ה ,כי אין לך שום אור שבכל העולמות כולם ,שאין בו כ׳ כחי׳
ריחוק מקום ב״כ
כמו הבל האזן,
אלא
וכן הבל החוטם,
וע״ז באה
כדי להתחבר להבל הפה.
אלו ,שהם בחי׳ או״פ קטן ואו״מ גדול ,זה בפנימיות הכלי ,וזה מקיף סביב
הסתכלות העינים ,ובהבאת שהבה בהבל הזה נעשו הכלים.
מבחוץ לכלי .והנה במו שבחלק האור ,יש בו ב׳ בחי׳ ,כן בחלק הבלים
זה ,יש פנימי וחיצון ,כי יש ככל האיברים פנימיות וחיצוניות ,ונעשה כללות
יש בהם כ׳ בחי׳ כיוצא באלו ,כי אין לך שום בלי בעולם שאין בו ב׳ בחי׳ ,והם:
כליהם .ולפי שאין בראות עינים הבל היוצא.
אינו
בחי׳ פנימיות הבלי ,אשר שם התלבשות והתדבקות האו״פ בו בעצמו בתוכו׳
נעשה אלא הכלים.
ועוד יש בחי׳ ב׳> חיצוניות הכלי ,אשר עליו םבחוץ סובב ומקיף אור הנ׳׳ל,
ןך^ך,
אלא הסתכלות לבד,
נדול מכל נ׳ הבלים הנ״ל,
כי הראיה ,היא י,
כמ״ש שאו״מ גדול מאו״פ ,כן חיצוניות הבלי יותר סעולה מפנימיות
שמיעה ך ,ריחא ן ,דיבור ךן ,הרי ד׳ אותיות הויה ,שהם חבת״ס ,שהם נרנ״ח:
ואע״פ שבחוש הראות אנו רואין שפנימיות הבלי הוא יותר
הראיי׳ היא חיה י' של השם הנקרא חכמה ,כי חכמה עליונה מאירה דרך
.הכלי,
עינים ,אלא שאמ היה יוצא הבל ממש דרך העינים״ לא היה אפשר למטה
זך ומעולה מחצוניות הכלי ,הענין הוא באופן שנבאר עתה:
דע׳
והסתכלות ההוא,
ובהסתכלות
כי הנה האור כולו שוה,
וכאשר נבנם
ונתלבש תוך הבלי ,אין
לקבלה ,לכן לא נמשך ממנו אלא הסתכלות לבד,
לעשות
והיה בו כח
הבלי יכול לסובלו כולו ,אז בחי׳ אור שלא יוכל ליבנס בפנים ,נשאר
כלים לנ׳ בחי׳ אלו :י׳ תשמח בהבל אזן ,י׳ דרוח בהבל חוטם ,י׳ תשש
ככלי ,כי או״פ
ומשאר הבלים״ אם היה יוצא מהם
בחרן ,בבהי׳ או״מ
עליו,
ואז ב׳ אורות אלו
מאירים
בהבל הסה .וז״ס מרחוק ה׳ נראה לי.
מאיר הצי עובי כותל מצד הפנימי ,ואו׳׳מ מאיר חצי עובי הכותל מצד החיצון,
הסתכלות לבד דרך מסך כמו העינים ,לא הי׳ כח בהם לעשות כלים .וב״ז
וע״י ב׳ אורות אלו ,מאיר ומזדכך הכותל של הכלי מבית ומחוץ ,והנה
הוא דין ,כין כבחי׳ התפשטות ההבל ,בין בהסתכלות הראות .וראי׳ זו ני׳
האו״פ להיותו מצומצם ובדוחק תוך הכלי ,ומתדבק בו היטב ,הגה הוא נכגס
גבור״ח ,ודיבור גי׳ רי׳י׳ו עם ד׳ אותיות.
ובוקע בהצי כותל של הכלי .מצד פנימיותו ,ונבלע בו ,ועובר בתוכו ,ועי״כ
והסתכלות זה ,בא ומכה במקומ שמתחברים ג׳ הבלים ביחד ,שהוא
מזדכך הכלי ,ונעשה זך ,אבל אור החיצון ,להיותו רחוק ובלתי דבוק בכלי,
בהי׳ נפש ,וזהו וירא אלהים את האו׳׳ר,
כי האו״ר הוא בחינת הבל אזן
ובפרט שאינו מצומצם ,אינו בוקע בכותל הבלי מצד חיצוניותו ,לעבור ונכנס
וחוטם ,שהוא
א״ת,
הוא בחי׳ הפה שהוא נפש .ואז,
בתוכו ולהאיר בו ולזבכו .ולתקן העגין הזה ,הוצרך להיות חיצוניות הבלי,
כשראה את הנפש ,אז רבדל אלהים״ שהוא עשיית שרשי הכלים.
בחי׳ נשמה ורוח.
שהוא יותר גדול
והסתכלות זה בדרך ישר עשה רושם״ )נ״א ראשים( בכל כחי׳ ובחי׳,
ומעולה מן או״פ ,ועי״כ יוכל לקבל חיצוניות הבלי הארה גדולה ,אעש״י
כי פגע בכל כחי׳ ובחי׳ מן ההסתכלות :
וכעד״ז
שאינו דבוק בחוזק כאוה״מ ,ויהיה מקבל כ׳־כ הארה מן או״ס ,עם היותו רחוק
נעשה כל רושם )נ״א ראשית( הכלים ,החיצונים באברים חיצוניים ,ופנימיים
ממגו ,כהארת או״פ בפנימיות הבלי ,בהיותם יחד דבוקים ,ועי׳׳ז ישתוו פנימיות
באברים פנימיים,
במקום שמתחברים
הכלי שהוא יותר גרוע ,עם או׳׳פ הגרוע ,ויאיר זה בזה היטב מאד ,להיותם
ההבלים ,שהוא התפשטות ההבלים שהוא חיצונות שלהם,
דבוקים ,אעפ״י שהם גרועים .וכן חיצוניות הבלי שהוא יותר מעולה ,בהיותו
ההבל אל אור הסתכלות ,חזר אור הסתכלות בדרך אור חוזר,
יותר מעולה וזך ,וגם האור המאיר בו הוא אור המקיף,
סאיר בו גם אוה״מ המעולה ,יאיר בו היטב מאוד ,עם היותם רחוקים זה מזה,
עוד• יש סיבה אחרת גדולה והוא בי הגה או׳׳מ מבחוץ ,השקו ורצוגו
לבחי׳ הבל כתר בכתר,
ולא ננםד זה עד שהבה הסתכלות
בבל בחינה ובחינה
לשאר הגוף:
החיצונות
וםהבאת
אור
ונעשה כלי
ופניטים
לאברים חיצונים,
לאברים פנימים.
וחפצו להתדבק ולהתקרב עם האו״ם ולהאיר לו ,והנה ,אם חיצוניות הכלי
ובאשר שבהסתכלות ,בל הדבוק יותר אל שורשו ,הוא יותר עליון ,כי כתר
לא היה זך מאד ,לא היה יכול ארים לעבור ולבקוע וליכנס באו״ס להאיר
)נ״א הבתר( הסמוך לעין יצאה אחרונה,
והמל׳ יצאה .ראשונה,
וכשםכה
ליו ,והיה האו״פ בלתי מקבל הארה הזאת הנתלה ,לכן הוצרך •להיות חצי
וחוזר ,או כל בחי׳ הכלים שוין :שאם היסוד היה מתפשט לפנים
יותר מן
זך מפנימי ,ועי״כ יובל האו״מ ,עם היותו
המל׳)הי׳ שור .אל המל׳( הוא משום המל׳) ,אף שהוא יסוד שהרי נתפשט
בלתי מתדבק בו ,לעבור ולבקוע וליכגם עד הצי עובי של הכותל מצד חוץ.
יותר(״ .כי היסוד ,מדוב אורח )על( של המלכוד״ היה בו כח להתפשט יותר.
בבח ,יכול לעבור חצי עובי של הכותל
ואין בו מעלה יותר על המל׳ .אלא מפני שור .ההתפשטות ,הוא בסוד אור
מצד הפנימי ,ולהאיר בו חצי עובי הפנימי ,אע״פ שאינו זך ב״כ כמו החיצוני,
הם שויס.
עובי הכותל מצד חיצון ,יותר
ואו״פ להיותו מצומצם תוך הכלי
חוזר״ שהוא חוזר ומתקרב אל מקורו ,אבל בבחי׳ הכלים
עצמם
וכשחוזר
פ ני ם
מ אי רו ח
וכאשר ש ב ה ס ת כ ל ו ת כ ל ה ד ב ו ק י ו ת ר א ל ש ר ש ו ה ו א י ו ת ר ע ל י ו ן :פירוש ,שכע״ס ראויה היוצא מזווג דהכאה הנקרא הסתכלות ,נמצא
המלכות ,שה׳׳ם הפה המכונה א״ת ,הוא.השורש לע׳׳ס דאו״ח •,ומשום זה נמצא ,דבל הדבוק יותר אל שרשו ,דהיינו לכהי׳ המלכות שבפה ,הוא היזהר
חשוב ויותר עליון ,כי ממנה נמשך ויצא האו״ח ממטה למעלה ,כמיש לעיל.
כי כ ת ר ה ס מ ו ך ל ע י ן י צ א ה א ח ר ו נ ה ו ה מ ל כ ו ת י צ א ה ר א ש ו נ ה ; פירוש ,בי בע׳׳ם דאור ישר נמצא הכתר הסמוך לעין הוא שיצא ראשונה,
והוא השירש לכל ע״ס דאור ישר ,ונבחן קומתו יותר עליון מכולם .אמנם בע־ס דאור חוור היוצאימ ע״י הסתכלות במלכות ,נמצא להיפך ,כי המלבות שכפה
נעשה לשורש לע״ס דאו״ח ,והוא נוחן האור לכל הע״ס ,ונמצא היסוד .שני במעלה ,וההוד שלישי וכו׳ ,.עד הכתר הסמוך לעין שהוא המקבל האחרון .ווה אמרו,
כי כתר הסמוך לעין יצאה אחרונה ,כלומר שהוא המקבל האחרון את התפשטות האו״ח מ; המלכות.
וכשמכד ו ח ו ז ר א ז כ'ל ב ח י ׳ ה כ ל י ם ש ו י ם :פי׳ ,כיון שמצר האו״י ,נמצא הכתר הראשון במעלה והמל׳ האחרונה במעלה ,משום שהיא המקבלת כאחרונה
והיותר רחוקה מן השורש .ומצד התפשטות האו״ח ,נמצא להיפך ,אשר ספי׳ המל׳ היהה לשורש והוא הראשון במעלה ,והכתר הוא האחרון .נמצא ,שמכח הלבשת
האו״ח את האויי ,משתוים ב^ הכלים בקומה אחת ממש ,דבל היותר משובח בע״ם דאו׳־י נבחן ליותר גרוע בע״ס דאו״ח ,ולהיפך כל היוחד משוכח בע״ס דאו׳־ח
נבחן ליותר גרוע כע״ס דאו״י ,ונמצאים כל קחי׳ הבלים שוים ,והבן..
ה י ס ו ד ה י ה מ ת פ ש ט ל פ נ י ם י ו ת ר ה ו א מ ש ו ס ה מ ל כ ו ת :פירוש ,בי ע״י האו״ח שיצא מהמלכות ממטה למעלה ,נחפשטו ועלו כל
שאמ
הספירות בקומה שוה עד הכתר הסמוך לעין ,כנ״ל ,אמנם כ״ז הוא משום המלכות שבפה כנ״ל ,וןה אמרו ,שטה שהיסוד מתפשט לפגים יותר ,כלומר,־ דאע״פ
עץ החיים .ענף ט י יא יב
וכשחוזר האור ומלביש ההבל ,נמצא כשהוא ספוך לפה גדול הבל
הפה מהבל האזן ,כי הבל הפה ,הוא עתה ממוך לפה בבחי׳ ראש /והבל
ועיש בביאורנו,
האזן ,עדיין הוא בבחי׳ שאר הנוף עד שיעלה ננד האזן.
ענין היות :ב׳ נקבי האזן ,וב׳ נקבי החטס ,וב׳ בחי׳ פה ,קול ודיבור ,שהם
גרון ופה ,והם בחי׳ לאה ורחל.
ואע״פ שקול הוא בת״ת ,הענין הוא שמכאן נמשך מקיף אל הדיבור,
)נ״א מהקול אל הת״ת( ומהדיבור אל המל׳ .ומה שלפעמים עלה ישראל לחכמה
אע״פ שהשורש הוא כאן )הוא של ישראל הוא ת״ת( בחוטם ,והעינים הוא
בחכמה ,עכ״ז עולה ,כמאן דארח ,שעולה ריח ניחוח עד המוח ,כי שם הוא
חכמה) ,ע״ב הגיע דרוש זה מהר׳ גדלי׳ הלוי ולא יותר .כ״ב בשה״ק ע״ש(.
אמנם
ענף יוד
סוד הקפה זו הנזכרת לעיל,
רק ממקומה
אינו מתפשט למטה,
נזכיר אנחנו רק מסוד הנשמה ולמטה לבד ,אמנם תראה איך היותר עליון
מתפשט
כי הוא
בסוד
למטה
הנשמה ,לכן אנו אומרים תמיד משל א׳ כדי לשכך האזן לבד ,לפי שאין
אנו מגיעיפ אפי׳ דרך משל רק עד האזן לבד ,ולא יותר למעלה ,ואפי׳ שם,
אינו רק לשכך האזן ,לכן אין אנו אומרים לשכך את העין ,וכיוצא בזה.
ןךע
כי בהי׳ אלו נ׳ הכלים ,כולם נמשכו עד כנגד הפה ,ושם מתקבצימ
׳ כולם כי הבל
היוצא מהאזן
הוא ממקור א׳ שלא כדמיון האזנים והחוטם ,והוא ,כי בהיות הבל זה בגרון
הוא כיד קול ,וכשיוצא מחוץ לפה הוא סוד דבור בחיתוך אותיות.
הוא מתקבץ נגד הפה והוא נמשך
מלמעלה י למטה כנגד הזקן מב׳ צדדיו ,ונמשך עד כנגד הפה.
הבל
וכן
הקיל׳
נגד שורש לאה ,והדבור ,גגד שורש רחל .אע״פ שקול הוא בת״ת ,שהיא
הז״א )נ״א בת״ת ז״א( עכ״ז׳ שורש של שניהם הוא
עכ״ שורשו
ז
ב מ
ל,
ב
י (
נ ה
ר
ק
ע ר
_
ן ל
נ ע
.
ע ה
נ
ש
ה
0
במל׳ דתבוגה.
ל
ד
א
)נ״א
)נ״א לו״ק דב״ן
/
ת״א( והדיבור נעשה נשמה למל׳) ,שהיא רחל( ושגיחן מצד הפה שהוא סוד
*
המלכות התבונה.
.והנה העינים שהם סוד ראיה שהיא החכמה ,הוא סוד נשמה לנשמה
בסוד חכמה • .ודע ,כי נד״ן מתלבשים תוך פנימיות הבלים שהוא הגוף< ' ,
הנשימה לנשמה ,אין יכולת בנו ?,האדם לסובלה,
היא מקפת מלמעלה למטה ,כמ״ש בסוד או״מ .לכן תראה שלא
עתה מן המתפשטים הוא סוד הבל אזן,
אך עכ״ז ,כיון שהם כ׳ בהי׳ ,נם הבל הפה נחלק לב׳ ,עם שההבל
או״מ .וכשהוא• מקיף את המיה מדור הנשמה,
ונשארת מבחוץ
אז
הוא
כפיי
בחי׳ מקיף
ד;.שמה ,וכשהיא מקפת את הלב שהיא מדוד הרוח ,אז הוא
^
בחי׳ מקיף
,
אל הריח ,וכשהיא מקפת לכבד מקוד הנפש ,אז הוא מקיף לנפש•
א
נ י
שיש ג׳ בהי׳ אלו שהם נר״ן ,כך הנשמה לנשמה צריך שיהיה בה בחינה
ג׳ אלו כולם בסוד אור מקיף.
אמנם הגלגולת ,שהוא כוד הכתר ,משם שורש לנשמה עליונה הנקרא
.V
יחידה .וטעפ קריאתה יחידה לפי שהיא מקפת כל העולמות בבחי׳ נשמה
לנשמה לבדה ,ולא כהי׳ נר״ן ,כמ״ש בנשמה לנשמה כג״ל.
יש רק ג׳ בחינות נד״ן ,וכנגדם
כי הלא לא
אבל
יש נ׳ בחי׳ אלו בנשמה לנשמה,
דוגמת הנשמה העליונה הנקרא יחידה אין למטה דוגמתה בהי׳ ד׳ כנ״ל,
מי״נ תיקוני דיקנא ,הנקרא ועובר על פשע .וכן הכל הפה ,נמשך דרך אותו
ענף יב
נגד הפה ,והם מתחברים בסוד נר״ן.
יי'
••
החוטם נמשך דרך אותו ארחא ,שיש על הפה תחת החוטם ,שהוא תיקון ג׳
ארחא ב׳ דתחות פומא והיא תיקון ה׳,
:
כ ט י
ובולד .היא מציאות א׳ ,ודם הנקרא יחידה ,לפי שאין דוגמתה למטה ,כנ״ל•
ונ׳ הבלים אלו ,מתחברים למטה
;
'־>
י
ונח^ף
I
עתה לבאר לבחי׳ נשמד ,הנה כבד בארנו כי הנשמה מן האזן
אמנם דע ,כי טבע של הבל היוצא מפה וחוטם וכיוצא ,דרכו להמשיך
שהיא בינה .והנה שמיעה ני׳ תכ״ה ,ר״ת כ״ל הנשמ״ה תהל״ל
באורך לחוץ בכח ,ואחר שהוא יוצא בקילוח ,אח״כ מתפרש לצדדין ,כגודע
יה ,כי מן האזן סוד הנשמה ,והנה• אזן גי׳ נ״ה ,והענין כי בבר בארנו ,ני
בחוש הראות .ובודאי ,אע״פ שהכל הוא הבל א׳ ,עכ״ז יש חילוק בין קצת
יש בינה ותבונה :בינה אהיה דיודין אל״ף ה״י יו״ד ה״י ,ותבונה ד,יא שם
ההבל אשר הוא נגד הפה עצמו ,או החוטם ,אל שאר ההבלים המתפשטים
ס״ג .אך עכ״ז ,ודאי כי גבוה מעל גבוה שומר ,כי יש ם״נ הכולל בינה ותבונה
לצדדין .וטעם שהחבל שהיא נגד הפה ממש ,הגה הוא דבק במהות קשר
למעלה מאהיה דיודין הנ״ל ,אשר משם ס״ג זד ,ולמטה בינה אחרת של
אמיץ ,ותמיד מגיע השפע אליו ,וזהו הנזכר כס״ה ,דא״ם מטי ולא מטי ,כי
דיודי״ן ותבונה כשם ם״ג .וכ״ז למטה )נ״א למעלה( משם כ״נ עליון כנ״ל•
הוא תעיד נדבק בא״ס ע״י אותו קילוח ההבל היוצא מפה כחוזק ומכה תמיד.
ונדבר עתה במציאות שם ס״ג זה ,אשר עש היותו למטהגנ״א למעלה(.
נקרא חיצון,
מאהי״ה דיודי״ן ,הוא בולל בינה ותכונה .ודע שיש חילוק כין בינה ותבונה׳׳
וזד .קצת ההבל נקרא פנימי,
ושאר ההבל המתפשט
נמצא כי הבל היותר קרוב למוצא הפה וחוטם ,נקרא פנימי ,והיותר רחוק,
נקרא חיצון,
ונמצא כי הבל זה הראשון,
הוא
עצמות האור א״ס יממש
גם
המתפשט לח־״ן׳ ואפי׳ הבל המתפשט לצדדין אשר נקרא חיצון,
הוא
מההתפשטות עצמו ,רק שאינו דומה לראשון שהוא יותר פנימי ,עם שהבל
־הוא הבל אהד .וענין זה ,הוא בנ׳ הבלים הנ״ל.
ודע,־ כי מהבל פנימי של האזן נעשה
ממנו
להיותו עליון קרוב יותר אל מוצא מקור ההבל,
בהי׳
לנשמה,
ראש
המתפשט
והכל החיצון
הוא בהי׳ הגוף לנשמה ,כי כמו שיש בגוף עצמו החומרי בחי׳ גוף וראש,
גמ בנשמה עצמה יש לה בחי׳ ראש ונוף ,כי קצת מהנשמה מתפשט בראש
אדמ וקצת אהרון היותר עב מתפשט בגוף אדם .גמ מהכל החוטם נעשה
ב׳ בחי׳ אלו,
ראש אל הרוח ונוף אל הדוח
מפנימית וחיצונית ,היותר
קרוב אל החוטם הנקרא פנימי נעשה ראש ,וחיצונית נעשה גוף ,גם מהבל
פה נעשה עד״זכחי׳ נפש של ראש ובחי׳ נפש של גוף ,הדי ביארנו'עניןנר״ן.
nnjfl
ענף יא
יש בינה ותבונה כנודע,
הכל שלו
נשמת כינה ,והבל אזן שמאלית שורש נשמת תכונה.
נם
הוא שורש
הבל
החוטם
נחלק לב׳ בחי׳ בסוד שורש יעקב וישראל :הימין ישראל ,והשמאל יעקב,
אך הכל הפה הוא א׳ ,כי הוא נגד הנוק׳,הז״א׳
ואע״פ ,שיש לאה ורחל,
עכ״ז עיקר לאה מבחי׳ מל׳ דתכינה) ,נ״א זאת היא ו״ק דב״ן דז״א ממלכות
דתכונה( המתלבשת תוך ז״א כנודע ,ולכן איני נחשב רק לא׳,
פנים
^
ה
ללאה ורוזל ,כי הלא או״א כחדא
נפקי! ישריין,
הוא מוכרח,
וא״כ
"יי
נ י
החו״ב יהיו שוי! בקומתן ,נמצא כי התבונה אינד ,םתחלת אחר סיום בינה׳
רק יוצאת מהחזה של בינה עצמה,
יטו
רד,ל
היוצאת מהחזה דז״א.
:ם
התבונה יוצאת מהזה דבינה ,כ הכינה ארובה בכל שיעור החכמה ,םשא״ב
,
למטה ,כי לאד ,מסתיימת בחוד ,דז*א ,ומשם םתחלת רחל ,נמצא עתה
ב י
כמו שז״א הוא סוד יה״ו ,שהם חו״ב שלו ,י״ה ,והנוף ת״ת שלי הוא יי׳
הרי כי ז״א הוא יה״ו ,ואח״כ המלכות נמשכת
שהוא י
מקצה הת״ת שלן.
בנה״י שלו ,ושט הוא סוד ה׳ אחרונה שבשם ,שהיא הכהי׳ד׳ שלו ,כנודע׳
כן התבונה אות ד׳ של הבינה ,והיא ה׳ אחרונה שבשם ,כי נם י א אין בה
ה
רק כללות נה״י רכינה ,אשר שם הוא ה׳ אחרונה ,נמצא כי יה״ו היא ראש
והגוף של הבינה ,ותבונה היא ה׳ אחרונה של פ״ :שנאחות כנה״י דבינה•־^
והנך,
נמצא ,כי שם ס״נ שכולל כינה ותב5נה ,הנד ,האותיות יו״ד ה״
ונם
וא״ו הס בכינה ,ואות ה״י האחרונה היא בתבונה,
החזה ולמעלה ,א״כ היד ,ראוי שתבונה תהיה מחצית הכינה,
,
י
דע כלל
אחר ,כי כפי האמת בענין הכמות כ״כ גדול שיעור מהחזה ולמטה
נבאר הענין ,כי הבל האזן נחלק לב׳ אזנים .והענין הוא ,כי הלא
לכן אזן ימנית
א ד
יr $$
כמן
אכל בענין
האיכות אינה רק רביעית ,שהרי נ׳ אותיות יה״ו מהחזה ולמעלה ,ואורג
ה׳
אחרונה ,היא מהחזה ולמטה .נמצא עתה כי יש ב׳ בחי /כי בערך האיכות׳'
נמצא התכונה היא רביעית של כינה ,ובערך הכמות היא מחצית של בינה׳
גם יש מציאות אחר נ׳ ,והוא ,שכמו שלפעמים עולה רחל להיות בבל פרצוף
ז׳יא ,בך זאת התכונה
היא שוד ,בארכה
כמו הבינה עצמה ,ןפתלבשי* ־*-׳
כינה כתכונה והם שוות ,הרי שלשה מציאות :או שוד.
מאירות
כמו הבינה׳
אי
מחציתה ,או רביעית.
שהוא נמצא יותר מבפנים מן המלכות שהרי המלכות מלכשת עליו מבחוגן כנודע ,מ מ אין זה 'נחשב למעלה ,משום דנל התפשטותו יעד לנהר ,הוא משום כהה של •
המןיכות ,ונמצאת המלכות שורשו בהתפשטות קומתו ושבחו הזה .זזה אףרו ,כי היסוד מרוב אורה של המלכות היה בו כח להתפשט יוהד ,כלומר ,א ו ״ של המל׳
גרם לו להתפשט בקומתו ,יוחד משיעורו קנ״ם דאי״י ,ע״כ אינו משובח מן השורש שלו ,שהוא המלבות.
ואין ב ו מ ע ל ה .י ו ת ר ע ל ה מ ל כ ו ת א ל א מ פ נ י ש ז ה -ף ה ת פ ש ט ו ת ה ו א ב ס ו ד א י ״ * ש ה ו א ח ו ז ר ו מ ת ק ר ב א ל מ ק ו ר י
פירוש ,דט״מ .יש מעלה יראי ביסיד על המלכות ,שהרי כל שבהו של הטלכוח הוא ^ק בבחי׳ או״ח %ר ,משא״כ היסוד עדיך .ממנה ,שהוא הקודם נעים
דאו״י ,דעדיף הרבה מאו״ח כנודע ,אמנם זהו רק כערך האורות לכד ,אמנם בערך הבלים ,הרי עיקרם רק מאור חיזר וזה אמרו ,אבל בבתי׳ הכלים עצמם * , j k c
r
שוים ,כי שיעור הקומה והמעלה של הכלים נמשכים רק טאי״ח ,והבן .ועי׳ בחלק א׳ בפגי.פ מסבירות בענף ג׳ שם נתבאר כלי זה באורך.
ע
ח
4
© Copyright 2024