לצפייה בשפתי שני במדבר - ליחצו כאן
שפתי שני במדבר חובר ונערך ע"י יוסף שבתאי )שני( פעיה"ק ירושלים תובב"א ה' תשע"ג כתובת המחבר יוסף שבתאי ת .ד 3200 .בני ברק ארץ ישראל כל הזכויות שמורות ALL RIGHTS RESERVED מותר להעתיק מאמרים בודדים לצורך זיכוי הרבים, אבל לא לצורך מסחר. נדפס בארץ ישראל PRINTED IN ISRAEL LAND שני שפתי א במדבר "במדבר סיני באוהל מועד ,באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים" .פירש"י" ,באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם"" .ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם ,לראובן אליצור בן שדיאור וכו'" ,שמות האנשים האלו שציוה ה' למנותם ראשים על שבטיהם "באחד לחודש השני", כבר מצאנום שהיו נשיאים חודש קודם כשהקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח שהוקם באחד בניסן .ופירש"י" ,1הם נשיאי המטות שהיו שוטרים עליהם במצרים והיו מוכים עליהם ,הם העומדים על הפקודים כשמנו את ישראל, שנאמר ואתכם יהיו" .ויש להבין כיצד אמר באחד בניסן הם העומדים על הפקודים וכיצד היו נשיאים אם רק לאחר חודש בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים" .נתמנו ונצטוו לעמוד על הפקודים" .אלה קרואי העדה" .כתוב קריאי וקוראים קרואי ויש להבין ההבדל. ונראה שהנשיאים נבחרו ע"י ישראל מצד עצמם כבר בצאתם ממצרים ,וכבר בקריעת ים סוף היה נחשון בן עמינדב בראש שבט יהודה כשקפץ למים עד צוארו ,ובאחד בניסן הקריבו קרבנם לחנוכת המזבח מצד נשיאותם עפ"י בחירת ישראל בלבד ,ועל פי ה' נבחרו באחד באייר שהסכים עם בחירת ישראל ,ומקריאי העדה על פי ישראל ,הפכו לקרואי העדה עפ"י ה' .אמנם פרשת הקרבת הנשיאים אעפ"י שקדמה בזמן למנין הפקודים ,במעשה נכתבה בתורה לאחר מעשה מנין הפקודים ואז הוסיף משה על פי ה' וכתב "הם העומדים על הפקודים". "שאו את ראש כל עדת בני ישראל ,למשפחותם ,לבית אבותם ,במספר שמות". אמרה תורה למנותם על פי מספר שמותיהם דהיינו שיכתבו שמות כל אחד מישראל וימנו מספר השמות שכתבו" .2כל זכר לגולגלותם" .פירש"י" ,על ידי שקלים בקע לגולגולת" .ויש להבין ,אם נמנו על ידי שקלים ,למה הוצרכו להמנות לפי מספר שמות ,ימנו שקליהם וידעו מספרם .ותרגום "ראש" בלשון הקודש ,הוא "גולגולת" בארמית .ולמה שינה הכתוב ואמר "גולגלותם" במקום לומר "ראשם"" .מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל ,תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן" .ולכאורה היה לו לומר "כל יוצא צבא למלחמה" ויש להבין מה היה עם בני עשרים שנה ומעלה שמסיבות בריאותם לא יכלו לצאת בצבא האם לא נמנו" .ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם" .ויש להבין .1במדבר ו' ב .2 .ליקוטי תורה פרשה זו. ב שפתי במדבר שני למה שינה מפסוק קודם שאמר "ואתכם יהיו" ואמר "יעמדו אתכם" ולכאורה היה לו לומר "יהיו אתכם" ומה עניין עמידה זו" .ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות" .ולכאורה תיבות "אשר נקבו בשמות" ,מיותר. "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגולגלותם" .מפורש בכתוב שעיקר המנין נעשה במספר שמות ולא בשקלים ועתה הפעם אמר "מבן עשרים שנה ומעלה" ללא התנאי של כל יוצא צבא. ומנאם הכתוב לא על פי סדר תולדותם ולא על פי סדר מעלתם כפי שהזכירם בפעמים אחרות ,אלא בסדר ראובן שמעון גד ,יהודה יששכר זבולון ,אפרים מנשה בנימין ,דן אשר נפתלי .והוא סדר ארבעת המחנות המוזכרים להלן, אמנם בסדר המחנות התחיל ביהודה וכאן התחיל בראובן ,ויש להבין מדוע. ואפשר שהענין הוא ,כי צוה ה' למנותם כדי להשרות שכינתו עליהם כדוגמת ד' מחנות שכינה ,ואמר כל יוצא צבא בישראל דהיינו במחנות שכינה שישראל נתונים לחלקה בגדר "צבאות ה'" .והוצרכו שתשרה שכינה בדרגה זו על כל אחד מישראל בפני עצמו ,והאדם הוא שמו ,ולכן אף על פי שנתנו שקלים כדי שלא יהיה בהם נגף ,עיקר המנין נעשה בספירת שמותם על ידי משה ואהרן ונשיא השבט שדרכם קבלו כולם הארת מחנות שכינה .וכשנמנו אמר "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה" ולא שב להזכיר כל יוצא צבא ,כי לא היה זה תנאי למניינם אלא סיבה .ולכן נמנו כל בני העשרים ומעלה מבלי קשר לאפשרותם לצאת למלחמה כי כולם היו בגדר יוצאי צבא בישראל להדמות למחנה שכינה .ואפשר שאמר "אשר יעמדו אתכם" .ולא אמר "אשר יהיו" וכמ"ש בפסוק קודם ,לומר שיעמדו הנשיאים בעניין זה בדרגה אחת עם משה ואהרן להיות בבחינת משפיעים את בחי' מחנות השכינה אל הפקודים .ואולי הם שלשה כנגד חב"ד. והנה לשון הקודש הוא בחי' פנים של מעלה ,והתרגום בחי' אחוריים, והמשפיע הוא בחי' פנים והמקבל בחי' אחוריים ,ולכן מיד קרא לנשיאים בכנוי "ראש" ,ואמר "איש ראש לבית אבותיו הוא" .ונאמר "ראשי אלפי ישראל הם". אמנם ישראל קבלו ההשפעה מהראש בבחי' התרגום ולכן אמר "לגולגלותם". ואמר "האנשים האלה אשר נקבו בשמות" .כי ודאי שכאשר ה' הזכיר שמם בבחירתו אותם ,שמם גרם להם להאיר ולהזהיר ולהגיע לבחי' "ראשים" ,ואולי לכן כתב "אשר נקבו" מלשון נוקב מרגליות" ,בשמות" .שה' הזכירם .א"נ. נקבו מלשון נקבה המושפעת מן הזכר ,כך גם הם הושפעו שפע רב בשמות כשה' הזכירם. וסדר ו' קצוות העולם הם דרום -חסד ,צפון -גבורה ,מזרח -תפארת ,מעלה- שפתי במדבר שני ג נצח ,מטה -הוד ,מערב-יסוד .וזה כוונת חז"ל באמרם "שכינה במערב" ,כי הוא יחוד יסוד ושכינה .וראובן קיבל מחנהו לצד דרום שהוא ימין העולם כי הוא "בכור ישראל" ,והבכור נוטל פי שנים ממח אביו שהם תרין עטרין דדעת חסדים וגבורות ,וקבלם ראובן ונשארו בחלקו ,ורק את הבכורה והמלכות אבד אבל לא את המוחין.3 והבדילה תורה בין ראובן ושמעון לשאר שבטים ,ובראובן ושמעון כתבה "במספר שמות לגולגלותם ,כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה" .ובשאר שבטים כתבה "במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה" בלבד ,והשמיטה תיבות "לגולגלותם ,כל זכר" .ואולי הטעם כי יש זכרים שנפשם נקבה ובמנין שאר שבטים אפשר שלא נאמר "כל זכר" כי הלכו אחר מנין הגוף ,משא"כ בראובן ושמעון שהם בחי' חסד וגבורה שהיו כל זכריהם זכרים גם בנפשם המקבלים מן הגולגולת העליונה .ואפשר שכיון שראובן קיבל תרין עטרין דדעת כאמור לכן זכה שכל זכריו יהיו זכרים גם בנפשם .ושמעון להיותו מצד הדין הקשה אפשר שהוצרכו זכריו להיות זכרים גם בנפשם כי הזכר בחי' רחמים להמתיק דיניהם ,ואולי לכן רק בשמעון הוסיף ואמר "פקודיו במספר שמות לגולגלותם כל זכר". "כל פקודי הלויים וכו' ,שנים ועשרים אלף" .פירש"י" ,ובפרטן אתה מוצא שלש מאות יתרים ,אותן שלש מאות לויים בכורות היו" .ועל הכתוב "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" ,אמרו חז"ל ללמדך שאין שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות .5ואולי השמיטה התורה הבכורות להתאים מספר הלויים לשני אלפים ושני רבבות לומר שאעפ"י שלא היו הלויים במנין ד' מחנות שכינה היו הם בגדר השכינה עצמה השורה במנין זה. "ויפקוד אותם משה עפ"י ה' כאשר צווה" .פירש"י" ,עפ"י ה' ,אמר משה לפני הקב"ה איך אני נכנס לתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם ,אמ"ל הקב"ה אתה תעשה את שלך ואני אעשה את שלי ,הלך משה ועמד על פתח האוהל והשכינה מקדמת לפניו ואומרת כו"כ תנוקות יש באוהל .ולכן נאמר עפ"י ה'" .ויש להבין ,למה הוצרך משה להכנס לידע מנין יונקיהם ,יעמוד על הפתח והבעל יצא ויאמר לו מספר בניו ,ומלשון זה משמע שמשה עצמו עבר ופקד כ"א מהם, ולא ע"י שליחים .וגם בעם ישראל נראה שהלכו משה והנשיאים ופקדו כ"א בעצמם ולא ע"י שליחים. .3ראה לעיל פ' ויגש .4 .זוהר פרשה זו .5 .ב"ק פ"ג. ד שפתי נשא שני ושמא הענין הוא ,כי משה הוצרך לפקוד כ"א מישראל בעצמו כדי לקדשו עי"ז להיות צבאות ה' ,שד' מחנות ישראל יהיו כנגד ד' מחנות שכינה .ומשה מספרו בגי' שמ"ה ,שהוא צירוף קפ"ד של אחורי ע"ב ,וקס"א של פני אהי"ה .ואפשר שמאחוריים אלו העולים כמנין "דפק" נתן משה כחו לבני ישראל בסוד פקד, ושמא נתן זה לכל אחד דרך הגולגולת שלו כשנתן בקע לגולגולת למניינו. ומשה רשם בפנקס את שמו כדי לתת לו הדופק ,ולכן כתוב "במספר שמות לגולגלותם" .אמנם בלויים נאמר "אך את משפחת לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל" .לא ראש ,ולא דפק ,ואח"כ אמר לו "פקוד את בני לוי לבית אבותם למשפחותם" .ולא נאמר לגולגלותם ,ואפשר שמניינם לא היה בבחינת ראש ,אלא בבחינת "עפ"י ה"' ,ומהפה מאיר אור מצד הפנים ואולי האיר מצד ה"בינה" בחינת קס"א של משה ואפשר שאותו נתן ללויים ,ולכן הוצרך ללכת לאהליהם כדי ליתן זה לכל אחד ואחד בפני עצמו ,ולכן נתקשה איך יכנס ,ואמ"ל הקב"ה עשה את שלך ויצאה בת קול ואמרה לו מספר התינוקות ובני הבית וספרם משה עפ"י ה' כדי שיכללו בסוד המספר כי כאן לא נאמר לא ראש ולא שמות ,אלא פקידה בלבד שיקבלו הדפק אולי יחד עם שם קס"א שהוא פני הבינה .ואפשר שלכן נספרו עפ"י ה' בבת קול. "ויקח משה את כסף הפדיום מאת העודפים על פדויי הלויים" .דין פדיון בכור שייך רק בבכורי ישראל ולא בכהנים ולוויים .ואפשר שהענין הוא כי כהנים בחי' נשמה ולויים בחי' רוח ,וישראל בחי' נפש ,ופדיון שייך לנפש .וכמ"ש "ונתן פדיון נפשו" 6ואומר "ויקר פדיון נפשם". 7 נשא "נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם ,מבין שלשים שנה ומעלה עד בן חמישים שנה תפקוד אותם כל הבא לצבא צבא ,לעבוד עבודה באוהל מועד .בני מררי למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם .וכו' ,כל הבא לצבא ,לעבוד עבודת אוהל מועד" .לכשנתבונן נראה כי אצל בני גרשון נאמר "נשא את ראש" ,ואלו אצל בני מררי לא נכתבו תיבות אלו .ואצל בני גרשון כתוב "לבית אבותם ,למשפחותם" .ואצל בני קהת נאמר "ראש" ,אבל כתב "למשפחותם לבית אבותם" .וכן בבני מררי כתב "למשפחותם ,לבית אבותם". .6שמות כ"א ל . 7 .תהילים מ"ט .ט. שפתי נשא שני ה ומנין שנות פקודי הלוים שונה מישראל בגיל ,ואינם מבני עשרים אלא מבני חדש ,ומבני שלשים. ואפשר שהענין הוא כי הלויים הם בחי' ספירת הגבורה ,והגבורות נחלקים לג' בחינות .א .הנמצאים בדעת ,ואפשר שכנגדם קהת .ב .המתפשטים בחמשת הספירות חג"ת נ"ה ,ואפשר שכנגדם גרשון .ג .המתקבצים ביסוד ,ואפשר שכנגדם מררי .והגבורות המתפשטים בחג"ת נ"ה הם ה"ג היוצאים מה' אותיות מנצפ"ך הכפולים שעולים בגי' פ"ר ,וב"פ פ"ר עולים תק"ס כמנין גרשון )ולכן כתוב גרשון מלא עם ו'( ואולי לכן הוזכר בו ראש כי עולים הם עד ראש הדעת בחי' לאה .ובבני קהת נאמר "ראש" כי נמצאים הם בדעת שהוא בראש. ודע כי לאה היא בחי' עלמא דאתכסיא מקום הדעת ,ונקראת "בית אבותם", ורחל בחי' עלמא דאתגליא .מקום החג"ת ונקראת "משפחותם" .כי הז"ת הם תוצאות החב"ד ומשפחה אל העיקר .ובמנין השבטים ובקהת ומררי שאפשר שהם כנגד השכינה שהיא רחל נאמר "למשפחותם" ,והיות וכלולה בה גם לאה הוסיף לומר לבית אבותם .אמנם בגרשון שגבורותיהם עולים עד ראש הדעת סוד לאה הקדים לומר לבית אבותם ,והיות וכלולה עמה גם רחל הוסיף .1 למשפחותם ובשנתיים הראשונות של לידתו נמצאת נפש האדם במצב הגקרא "יניקה", ולאחריה עולה למצב הנקרא קטנות ובהגיעו לגיל י"ג מושלם הוא בנפש שקיבל מאמו ונעשה "גדול" ומתחייב במצוות ,ובהגיעו לגיל עשרים מושלם הוא בנפש שקיבל מאביו ואם ימכור קרקעות שירש מאביו תהיה מכירתו מכירה אבל לא לפני כן .ונעשה גדול להתחייב בבית דין של מעלה ונכנס במספר יוצאי צבא מחנה שכינה .ולזה כוון התנא באמרו" ,2בן עשרים לרדוף". וביאור דבריו ,כי לאחר שנוריד שנתיים של היניקה הרי הוא בן ח"י שנים נוספים הרומזים אל עליית נפשו עד היותו גדול וראוי להכנס למספר במחנה שכינה ,ויש לו לרדוף אחר שלמות נפשו להשפיע בה תורה ומצוות וכנגדו יש לו לרדוף אחר פרנסתו ולהשפיע הברכה לבני ביתו. והוסיף התנא ואמר "בן שלשים לכח" ואולי כוונתו ,כי לאחר הורדת שתי שנות היניקה הרי הוא בן כ"ח ושתי בחי' י"ד של מעלה "יד הגדולה" מבחי' ה"חסד" ו"היד החזקה" מבחי' הגבורה מושלמים בו והם כנגד כ"ח עיתים המוזכרים בקוהלת .ו"ידיו רב לו" לקבל מכח של מעלה .ואם חטא האדם נחלש כח זה ונאמר בו "וילכו בלא כח מפני אוייב". .1שער הפסוקים פ' נשא .2 .פרקי אבות פרק ה'. ו שפתי נשא שני והלויים הותרו בכל גיל לשוער ולשורר ורק לגבי נשיאת קרשי המשכן הוצרכו להיות מבני שלשים כי הוצרכו לשאתם ולפרקם ולחברם בידיהם ואפשר שהוצרכו להיות בעלי ב' ידיים בנפשם לצורך עבודה זו .ואפשר שאמר בהם "לצבא צבא" כי ישראל הנכנסים "לצבא" ראויים הם מגיל כ' ,אבל הלויים גילם הוא שלשים כי צריכים הם לעבוד במשכן בדרגה גבוהה יותר ,בבחי' "לצבא צבא". ואולי אמר "עד בן חמישים שנה תפקוד אותם" ,כי על גיל זה אמר התנא "בן חמישים לעצה" .ואולי כוונתו כי בן חמישים לאחר גיל היניקה הוא בן מ"ח ומתעלה בבחי' המוחין עד בחינת העצה .ואין עניינו יותר לעבוד עבודת ב' הידיים של נשיאת המשכן פירוקו והרכבתו. "אלה פקודי משפחות הקהתי כל העובד באוהל מועד ,אשר פקד משה ואהרן על פי ה' ביד משה" .גם בבני גרשון ומררי נאמר "אשר פקד משה ואהרן על פי ה' ביד משה" .והנה בפרשת במדבר על הכתוב "ויפקוד אותם משה על פי ה' כאשר צווה" .פירש"י" ,על פי ה' ,אמר משה לפני הקב"ה איך אני נכנס לתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם ,אמ"ל הקב"ה אתה תעשה את שלך ואני אעשה את שלי ,הלך משה ועמד על פתח האוהל והשכינה מקדמת לפניו ואומרת כו"כ תנוקות יש באוהל .ולכן נאמר עפ"י ה'" .ויש להבין ,שם התקשה משה כיצד להכנס לבני לוי למנות תנוקות בני חודש ,והוצרך להיות "עפ"י ה'" שהשכינה תקדם פניו .אבל כאן המנין הוא לבני לוי מגיל שלשים עד חמישים ולכאורה לא הוצרכו לבת קול שתקדם פני משה ,ולמה נאמר עפ"י ה'. ונראה הענין כי הוצרך משה ל"פי ה"' גם במנין זה כיון שכאן לא נתנו בקע לגולגולת ולא היה מנין מטבעות לידע מנינם והמספר הוצרך להיות ישר על הלוויים ואסור לספרם לחשבון גופם .ולכן נספרו עפ"י ה' בבת קול. "איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל" .פירש"י" ,איש איש ,ללמדך שמועלת בשנים ,באיש מלחמה של מעלה ואישה מלמטה" .וצריך להבין מה ענין ה' איש מלחמה ,לסוטה .ולמה רק בסוטה נאמר שמועלת בקב"ה ,והלא בכל חטא שחוטא האדם מועל הוא בקב"ה .ומה הלשון מעל שייך כאן והלא מעילה פירושו הוצאת קודש לחולין שלא ברשות ,ושייך בקדשים שהוצאו לחולין ומה ענינם לסוטה" .ושכב איש אותה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה" ,דהיינו שהתורה מספרת המציאות שהיו עדים שנסתרה עם הגבר ,אבל לא ראוה שנטמאה .ובגמ' אמרו ששלשה יורדים לגהינם ואינם עולים .והם ,הבא על אשת איש ,והמלבין פני חבירו ברבים, שפתי נשא שני ז והמכנה שם לחבירו ,ומתו בלא תשובה .3ויש להבין מה חמור הבא על אשת איש יותר מעובד ע"ז ,שלאחר מותו יסבול אלפי שנים של כף הקלע וגהינם וגלגולים ולבסוף "כי לא ידח ממנו נדח" ,תשוב הנשמה הזאת לתקונה ולשורשה ,ואלו הבא על א"א ומת בלי תשובה ,יורד לגהינם ואינו עולה. והחמירה תורה בחטא זה שאף על פי ש"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" ,והחוטא עם אשתו נדה עושים תקון לעוונם וממשיכים לחיות יחד ואינה נאסרת עליו ,אבל אשה שנתפתתה ובעלה יודע ומוכן לסלוח לה ,או שהוא בכלל לא יודע והיא מתחרטת ועושה תשובה גדולה ,אף על פי כן היא אסורה לבעלה לעולם .וכל ביאה שבעלה בועל אותה זה איסור ,ואם הוא לא יודע שנטמאה הוא אנוס והיא אשמה ,ואם הוא יודע גם הוא אשם ,ולא מועילה תשובה כדי שתשאר לחיות עמו .ויש להבין הענין. ואמרו חז"ל" 4שלשה שותפים באדם ,הקב"ה אביו ואמו" .שותפות זו מתחילה בשעת הקדושין ,ובעת שאדם מקדש אשה הקב"ה משתתף עם בני הזוג ומשכין שכינתו עמהם ולכן נקרא הענין קדושין מלשון קדושה ,5ואעפ"י שיש עוד לשונות התופסות בקדושין ,אין לומר לכתחילה אלא "הרי את מקודשת לי" ,להדגיש את קדושת הבורא השוכנת ביניהם ע"י הקדושין ,וכל מה שקורה בחיי הזוג הקב"ה שותף לו .ויש הבדל בין אדם שעינה או לעג או הכה אשה ברחוב שעונשו כשל יהודי שפגע בחברו ,או כאשר עשה כן לאשתו ,שעונשו כפול .כי גם בחלק השכינה שהשכין הקב"ה כשותף ביניהם פגם הוא .וכמו שכתבו המקובלים שהאדם יכבד ביותר את אשתו ויהיה לו שלום עמה ויכוון בכל פרט לכבוד השכינה .6וזה ענין הנשואין היוצרים שותפות רוחנית בין בעל ואשתו ,משא"כ באומות העולם. כשאדם נושא אשה ,בשעת הקדושין שורה עליהם שם ההוי"ה בדרך זו. הטבעת או כסף הקדושין בבחי' י' ,אצבעות המקדש כנגד ה' ,זרוע האשה המקבלת כנגד ו' ,וה' אצבעותיה כנגד ה' אחרונה .וה' משכין שכינתו ביניהם והאשה "מתקדשת" ונאסרת על אחר עד שתתגרש ממנו או שתתאלמן. בשירת הים נאמר "ה' איש מלחמה ,ה' שמו" .פירוש שקריעת ים סוף גרמה לשני דברים .א .הצלת ישראל ואמונתם בה' .ב .טביעת המצרים בפרסומת גדולה ושם ה' וגדולתו נתפרסמה בעולם .וכמ"ש "שמעו עמים ירגזון" ,דהיינו שמחוץ להצלת ישראל נעשה ענין נוסף והוא פרסום שמו וגדולתו בעולם. .3ב"מ נ"ט .4 :נדה ל"א .5 .ראה תוס' קידושין ב' :ד"ה דאסר .6 .עבודת הקודש להחיד"א. מורה באצבע סי' א' אות ה'. ח שפתי נשא שני באהבת בני זוג יש שני מצבים ,בתחילה האהבה ביניהם כיון שדמם תוסס והם להוטים זה אחרי זו .הם מתחתנים גם מתוך אהבה ,וגם מתוך צורך נוסף .וככל שמזדקנים אהבתם יותר רגועה ויותר אמיתית .כשהגבר זקן הוא יותר רגוע ואהבתו מלאה רחמים ,וכל אחד מבני הזוג דואג לשני ומעונין בשני לאחר שעברו כברת דרך ארוכה בחיים .זוג צעיר שמתחתן חשוף למריבות ,כל אחד גדל בבית אחר עם דרך מחשבה משלו וכשהם באים לתוך בית אחד אז אחרי שנגמר ירח הדבש ,מתחילים לעקוץ הדבורים .אין ביניהם מספיק הבנה ולוקח זמן עד שהם מתגבשים כזוג אחד ,בלב אחד כאיש אחד .בשנה הראשונה גם כשעושים אחד את רצון השני פעמים רבות זה מתוך בושה או כבוד או פחד, ולא מתוך הסכמה גמורה ובמשך הזמן דעתם מתגבשת והסכמתם מושלמת. הקב"ה על הים היה בבחינת "ה' איש מלחמה" ,ואלו במעמד הר סיני היה בחינת "זקן ולובש לבנים" .דהיינו שכבר התנהג עם ישראל כנשואים ותיקים, ולא היה לו ענין בתוצאות מעמד זה שיתגלה שמו בין העמים ,אלא שיתייחד על ישראל בלבד .זה סוג אחר של קשר בינו לבין ישראל ,ולכן אמרו חז"ל שבקריעת ים סוף הקב"ה נגלה כצעיר שזקנו שחור ,7ובמעמד הר סיני כזקן לבוש לבנים וזקנו לבן .סוד הצבע השחור הוא בבחינת דין ממותק שלא כצבע האדום שהוא דין גמור .8וזה ענין אומרם שחור ,אדום הוא אלא שלקה ,9ואלו הצבע הלבן מורה על הרחמים הגמורים ,סוד מעמד הר סיני שנעשה בשביל תוצאה אחת בלבד והיא השראת שכינתו על עם ישראל .ולכן בימות החול שהם ימי דין מניחים אנו תפילין שחורים דווקא ,סוד השיער השחור 10מיתוק הדינים ,ובשבת ויום טוב שהם בבחינת הרחמים ,אין מקום להנחת תפילין. ויש להשוות את קריעת ים סוף למצב הקדושין שבו השותף השלישי הוא הקב"ה ,בבחינת איש מלחמה ,ואת מעמד הר סיני לחופה שבו השותף השלישי הקב"ה ,בבחינת זקן ולובש לבנים .ולכן המקדש אשה אינו דומה למלך ,אבל הנושא אשה הוא חתן שדומה למלך .11והיות ומהקדושין מתחיל איסור אשת איש הרי אשה שבגדה בבעלה ואפי' אחרי קידושיה פוגמת בשותף השלישי הקב"ה בבחינת "ה' איש מלחמה" שבו. וכתבו המקובלים שכאשר שוכב אותה איש אחר מתלבש בה השטן הנקרא .7ראה רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"א הלכה ט .וראה חגיגה י"ד .ושער הכוונות בעניין שבועות .8 .ראה עץ חיים היכל הכתרים שער א"א ם"ב .כללים ב-ג .ובזוהר מטות ,רנ"ט.9 : נדה י"ט .10 .וכמו שכתב בשער הכוונות ענין תפילין דרוש ד' . 11.פרקי דרבי אליעזר פ' ט"ז ,מובא גם ברמב"ן בחידושיו לכתובות דף ה': שפתי נשא שני ט איש בליעל ודוחה את הקדושה של שותפות הקב"ה בה ובבעלה .ולכן נאמר "ומעלה בו מעל" ,שכן מוציאה היא לחולין את שותפות הקב"ה שביניהם ומסתלקת קדושת הנשואין גם מעל בעלה .וכשמסתלקת שותפות הקב"ה, משתתף השטן בה .כי חייב להיות "איש" שלישי שם .ואותה אשה כל עוד לא שבה בתשובה היא בגדר שטן ,ומי שמדבר אתה או אוכל ממה שהכינה לא יתפלא אם לאחר זמן יכנס לטומאה עמוקה ח"ו .כי היא נדבקת בשכבת זרע של השטן בסוד "ושכב איש אותה שכבת זרע" .ולכן נסתר כל בנין הקדושה שהיה בה ונפלה בידי הטומאה .ואפשר שנכלל זה באומרו "ונסתרה והיא נטמאה" ,ולכן בעלה אסור בה אפי' אם תשוב ,כי בנין עדי עד שנתברכו בו ע"י השותף השלישי נסתר ,וגם תשובה שתעשה אעפ"י שימחל לה חטאה ,לא תחזיר לעולם את השותף השלישי בינה לבין בעלה זה .אמנם בתשובה אמיתית יחזור הקב"ה כשותף כשתנשא לאחר .וכשסטתה ,אם לא שבה מחטאה ולא הודתה במעשיה ,תשתה מן המים המאררים ויהרס גם בנין גופה הגשמי כיון שנסתרה בנינה הרוחני והיא נטמאה .אבל כאשר נחשדה שנסתר בנינה אבל "והיא לא נטמאה" ,ובנינה קיים עדי עד ,אדרבה המים יחזקו את בנינה "ונקתה ונזרעה זרע" דקדושה תראה זרע תאריך ימים וצדקתה תעמוד לעד. "איש איש כי תשטה אשתו" .רק באשה הנחשדת בנאוף יש ענין בדיקת המים. אבל אין בדיקה למי שנחשד בשאר עבירות .והנה אשה שנתייחדה עם זר ולא חטאה אתו מותרת לבעלה ורק כשקנא לה ונסתרה ,אסורה מדין סוטה וזקוקה להשקאה .ויש להבין למה אם טהורה היא מקבלת פרס "ונקתה ונזרעה זרע", והלא מגיע לה עונש על עצם הסתירה שאסורה להתייחד עם גבר זר ומה גם שבעלה קינא לה .ומה גם שהביאה עצמה לידי חשד .וכי פרס מגיע לאשה כזו, מספיק לה שלא תענש כסוטה ,שנטמאה. וענין הסוטה הוא ,כי כאשר מקדש אדם אשה נותן בה חלק מנפשו בסוד אור מקיף ,וכשמזדווג עמה בחופה נותן בה מנפשו בסוד אור פנימי ,12ושוב אף אדם זר לא יכול לידבק בה ולגרש את רוח הנפש שנתן בה ,אמנם הבועל בשעת בעילתו מתלבש בו השטן שאינו אדם ודוחה לרוח הבעל ,ותופס לו מקום בגופה ולא יצא אלא ע"י תשובה אמיתית .ולכן איסור אשת איש הוא משלשה שיורדים לגהנם ולא עולים לנצח אם לא שבו בחייהם ,וזה סוד כי תשטה, ופירש"י ,שנכנסת בו רוח שטות ,אל תקרי רוח שטות אלא רוח שטן ,ולכן כשהיא שותה נופל גם ירכו של בועל כי המים מערערים את השטן שנתלבש .12שער המצוות פ' כי תצא. י שפתי נשא שני בה ומכים את הבועל כי השטן דבוק בו גם כן ,ולכן אם הבעל עצמו חטא בחטא אשת איש לא יקרה כלום לאשתו הסוטה כי גם הוא דבוק בו שטן .ואשה שנסתרה ולא נטמאה ,אעפ"י שעוון חמור מאוד עשתה ותענש על כך בשמים בכל חומר הדין ,את השטן לא הכניסה בתוכה כי לא נבעלה .ולכן מקבלת שכרה בעוה"ז בבנים בריאים ונזרעה זרע ,על שלא הביאה השטן לגופה .אבל תשלם לאחר מותה על עצם הסתירה ,ולכן רק בא"א יש בדיקה כדי לסלק השטן מגופות עם ישראל. "והימים הראשונים יפלו" .קרא בהם לשון נפילה ,כי כשאדם עולה לדרגת קדוש ונטמא ח"ו ,נופלים ממנו בחי' הקדושה ויותר חמור ממי שכלל לא עלה להם ,וחייב להעלותם מחדש. "שיער נזרו" .השיער בא מאות ז' שבפסוק "זה ספר תולדות אדם" .13והנשמה נקראת נר ,וכמ"ש "נר ה' נשמת אדם" וכשמגדל שערו לשמים אפשר שנכנסת אות הז' ונהיה נזר ואולי לכן נאמר בנזיר "שער נזרו" מלשון נזר. "ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד" .ויש להבין למה תחילה קראם "בקר" ואח"כ קראם "שור" .ומה פירוש "ויביאו את קרבנם" .כלום לקרבן נתכוונו או לבדק הבית נתכוונו ,ופשט הכתוב שלבדק הבית נתכוונו לצורך נשיאת העגלות ,וא"כ קשה למה קראם הכתוב "קרבן" והיל"ל ויקריבו את "תרומתם" .ויגדל התימה ,כיצד הקריבו קדשי מזבח בקר תמים הראוי לקרבן ,לשם בדק הבית והלא זה באיסור עשה .ותו ,שגם אם נתכוונו לבדק הבית צריכים הבקר להמכר לצרכי עולות כי כל הראוי לקרבן על גבי המזבח יקרב .14ואין לומר שבעלי מומין היו השוורים ולכן הקריבום לבדק הבית .כי אמרו חז"ל שתמימים היו והוקרבו בזמן שלמה .15ומדוע שהשוורים יהיו לעבודת אוהל מועד ולא למזבח ,ולמה אמר "עגלה על שני הנשיאים" .ולכאורה היל"ל "עגלה מאת שני הנשיאים". "ויקריבו אותם לפני המשכן" .למה תפס לשון הקרבה ,ולכאורה היל"ל "ויביאו אותם לפני המשכן". "ויאמר ה' אל משה לאמר ,קח מאתם והיו לעבוד" .פירש"י" ,שלא קבל משה מידם עד שנאמר לו מפי המקום" .ויש להבין מדוע לא קבל ,והלא זכותם להביא נדרים ונדבות למשכן ככל ישראל .ואין ספק שנתינה זו של שש עגלות צב עגלה לשני נשיאים ושור לאחד ,נתנה מתוך כוונה מיוחדת במספר וסדר .13זוהר יתרו ע"א .14 .רמב"ם הלכות ערכין פ"ה הלכות ו'-ז' .15 .במדבר רבה ,פרשה זו. שפתי נשא שני יא נתינה זו ,ויש להבין ענינה" .ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח" .ושוב פירש"י כי לא קבל משה מידם עד שנאמר לו מפי הגבורה .ושוב יש להבין מדוע נמנע משה לקבלם ולהקריבם מדין נדר ונדבה ,והכלים והקטורת מדין תרומה ,עד שנאמר לו מפי הגבורה לקבלם .ולמה לגבי העגלות פירש"י שנאמר למשה מפי "המקום" ,ולגבי הקרבנות פירש"י שנאמר לו מפי "הגבורה". "ויאמר ה' אל משה ,נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום" .כפל הכתוב כדי ללמד שידחה קרבנם את השבת .ויש להבין מדוע קרבנם שנחשב כ"כ בעיני המקום עד כדי דחיית השבת ,נמנע משה בתחילה מלקבלו" .מלאה קטורת" .פירש"י, "על מזבח החצון והוראת שעה היתה" .ולמה הוצרכו להוראת שעה זו ,ומה טיבה" .שעיר עזים אחד לחטאת" .פירש"י לכפר על קבר התהום וטומאת ספק. ויש להבין מה ענין קרבנם לספק טומאות אלו .ולמה הביאו כל אחד מהנשיאים קרבן בפני עצמו על ספקות אלו .והדגישה תורה לומר בכל קרבן מהנשיאים "זה קרבן" ופירש"י שאעפ"י שיחסו הכתוב לנשיא על שבטו הקרבן היה משלו ולא מכסף שגבה משבטו ,ומאי נפקא מינא לנו עד שהדגישה תורה ענין זה. "קערת כסף" פירש"י שהוא בגי' תתק"ל כנגד שנותיו של אדה"ר" .שלשים ומאה משקלה" ע"ש שכשהעמיד תולדות לקיום העולם בן מאה ושלשים היה שנא' "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו" .ויש להבין מה ענין שנות אדה"ר ומאה ושלשים עד הולדת שת בקרבנות אלו .והנה רש"י לא הסתפק לומר שהיה אדה"ר בן מאה ושלשים אלא שהביא פסוק מפורש לראיה, מה שאין דרכו בכך בדבר מפורש כ"כ .והדגיש ענין "ויולד בדמותו כצלמו". "מזרק אחד כסף" .פירש"י" ,שהוא בגי' חמש מאות ועשרים ע"ש נח שהעמיד תולדות בן ת"ק שנה וע"ש עשרים שנה שנגזרה גזירת המבול קודם תולדותיו". דהיינו בהיותו בן ארבע מאות ושמונים שנה שהם עשרים שנה לפני הולדת יפת ,והדבר תמוה מאוד מה ראו להביא חשבון משונה זה של דור המבול עשרים שנה לפני לידת בני נח ,ולפחות היה להם להביא בחשבון ארבע מאות ושמונים לחיי נח שאז נגזרה גזירת המבול ,ומה ענין חמש מאות שנה לחיי נח שבו נולד יפת ,ועשרים נוספים לגזירה שנגזרה עשרים שנה קודם לכן .ופירש"י שלכן כתוב "מזרק אחד כסף" ולא "מזרק כסף אחד" ,כדי לרמוז לנו שחשבון תיבת אחד נכלל בגימטריא ,וצריך פירוש לפירושו" .שבעים שקל" כנגד שבעים אומות שיצאו מבניו" .כף אחת" פירש"י ,כנגד התורה שנתנה מידו של הקב"ה .עשרה זהב כנגד עשרת הדברות .מלאה קטורת גימטריא של קטורת תרי"ג כנגד תרי"ג מצוות ,ובלבד שתחליף ק' ב-ד בא"ת ב"ש ויהיה דטרת". וגם זה תמוה מאוד למה להחליף רק אות אחת בא"ת ב"ש כדי להכריח יב שפתי נשא שני החשבון ,ולכאורה רחוק הוא מאוד מפשוטו של מקרא" .פר אחד" .פירש"י, "כנגד אברהם שנאמר בו ויקח בן בקר" .ויש להבין מה ענין הפר שהגיש אברהם אבינו למלאכים כהכנסת אורחים שיקחו פר על שמו" .איל אחד". פירש"י" ,כנגד יצחק ,ויקח את האיל" .זה אפשר להבין שלקחו איל כדי להזכיר זכות עקידת יצחק ,אבל "כבש אחד" פירש"י" ,כנגד יעקב שנאמר בו "והכשבים הפריד יעקב" .לכאורה קשה להבין מה ענין צאן לבן וקרבנות אלו והזכרתם ע"י לקיחת כבש" .שעיר עיזים" .פירש"י" ,לכפר על מכירת יוסף שנאמר בו וישחטו שעיר עזים" .וא"כ למה שבטי אפרים מנשה ראובן ובנימין שלא השתתפו במכירת יוסף הקריבוהו" .ולזבח השלמים בקר שנים" .פירש"י, "כנגד משה ואהרן שנתנו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים" .ויש להבין והלא משה ואהרן חיים היו ,ואיך יקריבו כנגד בני אדם החיים עמהם" .16אלים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה" .פירש"י ,כנגד כהנים ולויים וישראלים ,ותורה ונביאים וכתובים ,וחמשה חומשים ,והדברות שנתנו חמש בכל לוח .ויש להבין מה ענין התנ"ך שטרם ניתן ,ועכ"פ לכאורה לא היה מקום ליתן כנגד התורה שבתנ"ך כי ניתן לחמשה חומשים בפני עצמם .ולמה נתנו שוב כנגד הדברות כנגד חמש שבכל לוח ,כאשר נתנו כבר משקל עשרה זהב כנגד כל עשרת הדברות ,ולמה כנגד העשר נתנו משקל זהב וכנגד כל חמש נתנו צאן ,ולמה בכל השבטים שנתנו נפרט קרבן כל אחד בפני עצמו .ועל פר "אחד" ,פירש"י המיוחד שבעדר ,ומה יפרש על "קערת כסף אחת" .כלום אפשר לומר מיוחדת שבקערות ,ולמה הקטורת היתה צריכה לינתן ב"כף" דווקא ,ולמה הדגישה תורה שהכף היתה מזהב ולא משקל דינרי זהב. וכתב האריז"ל ,17שמאה ושלשים משקל הקערה היה כנגד ק"ל שנה שהוליד אדה"ר שדין רוחין ולילין ,ותיבת משקלה הוא אותיות משה-קל לרמוז על משה רבינו שילדה אותו אמו יוכבד כשהיתה בת ק"ל שנים .וגם הוא גלגולו של שת .ונראה שע"פ דברי האריז"ל הללו יובן הענין כולו. ונראה שהנשיאים רצו לתקן תקון גדול ולנתק את הערב רב משבטי יה אחת ולתמיד ,וכל סוד תרומתם למשכן וקרבנם לחנוכת המזבח היה עבור כך .ומשה שרצה בתקונם ולא בנתוקם ,הבין כוונתם ולא רצה לקבל לא את תרומתם ולא את קרבנם ,ונגד דעתו עמדו והביאו את התרומה לפני המשכן ואת הקרבנות לפני המזבח .והקב"ה שלא רצה את הערב רב מלכתחילה ומשה העלם על דעת עצמו ,ולכן אמ"ל הקב"ה "לך רד כי שחת עמך אשר העלית" ,הסכים עם .16ראה רש"י בראשית ל"א מ"ב .17 .שער הפסוקים נשא .וכ"כ בבמדבר רבה פרשה זו. שפתי נשא שני יג הנשיאים לנתק את הערב רב מתוך עם ישראל ואמר למשה "קח מאתם" .וכ"כ היה יקר כוונתם בעיני הקב"ה עד שצוה שקרבנם ידחה השבת. והענין הוא כי אדה"ר מעת שגורש מג"ע ועד לידת שת ,כל מאה ושלשים השנים האלה פרש מאשתו ,ונפל בחטא "קרי" שיצא זרעו ממנו ונוצרו מזרע זה שדין רוחין ולילין ,ונקראו בניו שלא כדמותו וכצלמו ,18ונשמות אלו הם נשמות גדולות ביותר ,כי בכל שנים אלו ישב אדה"ר בתענית ובסגופים בתוך הגיחון והיה בדרגה גדולה מאוד של תשובה ,ולפי דרגת נשמתו כך היו דרגות הטיפות שיצאו ממנו ב"קרי" שלא לרצונו ,ונפלו בקלי' כיון שבאו ללא גוף שיגן עליהם .ובן מאה ושלשים נולד שת "בדמותו כצלמו" כבן אדם .ובאו כל הנשמות שב"קרי" האלה בגלגול דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום והרעו מאוד מעשיהם ושבו כולם במצרים כדי להתקן בארבע מאות שנות גלות וסבל ולהיות עם גדול וקדוש לה' ,ובמאתיים ועשר נתקנו חלקם ויצאו ממצרים כעם ישראל ,והחלק שטרם נתקן היה בתוך גופות הערב רב שהיו במצרים מזומנים להכנס בגלגול בבני ישראל לאט לאט בשאר שנות הגלות .ומשנקטעה הגלות באמצעה ,נשארו אלו ללא תקון ,ומשה רבינו שהיה גלגול שת הרגיש אחריות על הטיפות האלה שטרם נתקנו ורצה להשיבם אל הקודש ולכן העלם ממצרים יחד עם בני ישראל ,וכיון שטרם נתקנו גרמו לישראל לפול ממדרגתם ,ועשו העגל והכשילו את ישראל בתאוות במדבר. ואדם הראשון פגם בקרי בהיותו בתענית שאז המזון יורד מהמח לכבד ,והזרע ברור וצלול יותר ,וחי תתק"ל שנים כמנין "תענית" ,והם שמונה מאות שנים מעל המאה ושלשים שבהם פגם ,ותקן מעט את פגם הקרי "ויולד בנים ובנות". ונתערבו בנים ובנות אלה עם דור אנוש שהיו בהם נצוצות קרי שטרם נתקנו, ופגמו .והציף הקב"ה שליש העולם במי האוקיאנוס ונמוחו במים "מדה כנגד מדה" ,כנגד מקורם שהיה מטיפות קרי שהם מים .ונתגלגלו שנית בדור המבול ונמוחו שנית במי המבול ,ושבו בדור הפלגה ולא נמוחו אבל נפוצו על פני כל הארץ .ואברהם אבינו עליו השלום שהיה גלגול נפש אדם הראשון הבין מי הם נשמות אלו ורצה לתקנם ,והכניס אורחים לביתו והאכילם והשקם כדי שיתוקנו ויתקנו את הנשמות שבאוכל ,וזאת ע"י שיכירו את מי שאמר והיה העולם ויברכו על האוכל ,וכמ"ש חז"ל שכשהודו לאברהם היה אומר להם תודו ותברכו לה' הזן ומפרנס לכל ,ולמדם להכיר ולהודות לה' יתברך .והכל היה כדי לתקן נצוצות הקרי שנתגלגלו בהם ולהשיבם לשרשם בקודש. .18עירובין י"ח :ושער הכוונות דרוש א' מדרושי הפסח .שער רוה"ק תיקון כ"ז. יד שפתי נשא שני וכשנמול אברהם ועלה לדרגת תמים ,מצוה גוררת מצוה ,ובאו המלאכים ורץ לקראתם להכניסם לביתו ועל ידם נתגלתה לו מערת המכפלה ,כמ"ש חז"ל על הפסוק "ואל הבקר רץ אברהם" ,שהבקר ברח ורץ אברהם לתפסו ומצאו שנכנס למערת המכפלה ונכנס אחריו ,ונתגלו לו קברות "אדם וחוה" שהיו נעלמים מעין כל ,19ואפשר שהבין שאם קבר "אדם" נתגלה לו בסיבתם ,סימן שיש קשר ביניהם לאדם הראשון ונצוצותיו) .ואולי הקשר היה בזה שגבריאל בא להפוך את סדום שאנשי המקום היו גלגולי טיפות אלו ,ושהיו מלאכי רחמים ורצו שיתפלל ויציל את אנשי סדום ,וכמו שפירש"י (.ואולי לכן שחט שלשה בקר כדי ליתן לכל אחד לשון בחרדל כדי לתקן הקרי ,כי ברית הלשון וברית המעור מכוונים זה כנגד זה. ובשר בחרדל מאכל של גדולה הוא ,לגדל הנצוצות ולהכניסם אל הקודש. ואח"כ נשמות טיפות הקרי של אדה"ר נתגלגלו בצאנו של לבן ,והוצרך יעקב אבינו עליו השלום שהיה גלגול נשמת אדה"ר ,להוציאם ממנו ולהשיבם אל הקודש ,ואפשר שהחלק שהיה בכבשים שהם בחינת רחמים ,והצמר שלהם הלבן מסמל את סוד הרחמים העליונים נתקן מהר ,והחלק שהיה בעיזים שהם בחינת דין ,קשה היה תקונם .והפריד יעקב בין הכשבים לעיזים כדי שתקונם לא יתעכב בגלל העיזים .ואפשר שמקלות לוז וערמון ולבנה ששם למול הצאן היה כנגד גלגוליהם בדורות אנוש ,מבול ,ופלגה -סדום ,כדי שיסכימו מרצונם לצאת מצאן לבן לצאנו ולהכנס לקדושה" ,ובהעטיף הצאן" דהיינו הצאן המאחרות להתעבר" ,לא שם" ,אולי כיון שידע שרחוקים הם עדיין מהקדושה. ואולי אלה הם נשמות הערב רב שלא באו אל הקודש .וסבל ק"ל שנים רעות, וכמ"ש לפרעה "מעט ורעים היו ימי שני חיי" ,כנגד ק"ל שנים שבהן חטא אדה"ר .ואח"כ הוצרך יוסף להמכר ולבא למצרים לפני אחיו ולמהר תקון הצאן שנשמתם באו בחלק מאנשי מצרים ,ע"י שמל אותם והגלם כאשר העבירם מקצה אחד של מצרים לקצהו השני.20 וברא הקב"ה את העולם בל"ב נתיבות חכמה ,וסודם הוא י' ספירות הקודש וכ"ב אותיות התורה .ואותיות אלו סדרם וצרופיהם נחלק לכמה אופנים .ומהם, תשר"ק ,א"ת-ב"ש ,א"ל-ב"מ ,א"ט-ב"ח ,אי"ק-בכ"ר .כשכל אחד מהם כולל סודות עמוקים ונעלמים .ואפשר שבא"ת-ב"ש יש את הצד השני של המטבע, כשאות א' הוא הצד המוכר ,ואות ת' הוא הצד הנעלם שלה .ולדוגמא ,שמה המקורי של "בבל" היה "שנער" העולה בגימטריא כמנין "כרת" .ובחטא דור הפלגה הפך שמה ל"בבל" ,והנביא קרא לבבל "ששך" 21שהוא "בבל" בא"ת- .19זוהר בראשית קכ"ז .20 :שער הפסוקים ולקוטי תורה ,פ' ויגש .21 .ראה לעיל פ' נח. שפתי נשא שני טו ב"ש .וגם "ששך" גי' "כרת" .ומה שהיה "שנער" בגי' כרת בגלוי ,הפך להיות "בבל" שהוא בגי' "כרת" באיתכסיא דרך הא"ת-ב"ש. והנה באכילה האדם מתקן חמשה תקונים הנקראים מ"ו ,נ"ח ,לחם ,ד"ק ,פ"ד. ועל ידם נפרדים תערובת הטוב והרע שבאוכל ,והחלק הטוב נקשר עם הנפש והחלק הרע יוצא מהגוף כפסולת והוא בחינת ביטול הערב רב ,והפרדה בין הטוב והרע שבהם. והקטורת שהוקטרה בהיכל על מזבח הזהב הוא בסוד "קטורת" המקשרת את כל עולמות הקודש ,וקטורת מלשון קשר וחבור 22ולכן הוא נעשה בהיכל שהוא מקום צנוע ,ובהסתר ,כי אסור לאף אדם להמצא בהיכל בעת ההקטרה ,ואפילו לא בין האולם ולמזבח .ואם היה קרב קטורת על מזבח העולה בעזרה שהוא מקום גלוי ולעין כל ,היה דינו כקרבן המברר בין הטוב העולה לקרבן ,לבין הדשן הנשפך מחוץ למחנה ,ואז אינו יכול להקרא קטורת ,אלא מתהפך אות הק' לאות ד' שהוא הגלוי של אות הק' בא"ת-ב"ש ,ג"ר-ד"ק ,ונקרא דטורת.23 ונשיאי שבטי יה שראו את אשר עוללו לישראל רשעים ארורים אלו הערב רב, ימ"ש ,פנו לנתנאל בן צוער שהיה נשיא יששכר ומקובל עצום ,ליטול ממנו עצה איך להפטר מהערב רב ,כי לא יכלו לפנות למשה רבינו עליו השלום ,כי הבינו שלא יסכים עמהם כיון שהוא גלגול שת וחפץ בתקונם של הערב רב על כל פנים .ונתן להם נתנאל בן צוער סדר תרומת המשכן בכוונות מתאימות לנתק את הערב רב מישראל. והענין הוא ,כי פגם טיפות הקרי של אדה"ר שמהם שרש נשמות ישראל והערב רב ,הוא פגם היסוד שמקורו מהדעת ,וכשיתוקן פגם זה לגמרי תרבה הדעת בעולם ויתבטלו הערב רב שהם בגי' "דעת" .וכשהשכינה נתקנת בכל מלכיות שבה כולל ז' היכלות דבריאה נראה שאין לערב רב גישה ויכולת להתדבק בעם ישראל ולא להשפיע עליהם לקלקלם .והשיאם נתנאל בן צוער לתקן השכינה ולמנוע מהערב רב להיות חטיבה הנספחת לעם ישראל ,ובכך יתנתקו מעם ישראל .ואולי היתה כוונתו שיקדישו את השוורים והעגלות כחטיבה אחת לשם קרבן ,ובתנאי שלא יהיו מוקדשין אלא בהקדש התופס בשניהם יחד ,או כלום לא יקדש .וכשם שא"א להקריב העגלות כך לא יוכלו להקריב השוורים ואז יהיו כולם מוקדשים לבדק הבית .ואיסור אין בזה כיון שההקדש מלכתחילה הוא על תנאי ,ואם יסכים הקב"ה עמהם ,יהפכו השוורים לי"ב בקר שהם תקון .22רש"י בראשית כ"ה א' .23 .ואולי לכן הקטורת שבקדש הקדשים שהוא מקום יותר פנימי מההיכל צריכה להיות ד"קה מן הד"קה. טז שפתי נשא שני לז' היכלות הבריאה ומעין י"ב בקר שעשה שלמה תחת הים ,24ולכן הם הקדישו הבקר בשם "שור" ,כי לא מצאנו בכל הקרבנות שבתורה שהפר יקרא בשם "שור" )פרט לשור המלואים של אהרן ,ונתבאר טעמו לעיל פ' שמיני( כדי שיוקדש לשם בדק הבית וישארו השוורים חיים לשאת את העגלות ,ואז ירויחו שני תקונים א .י"ב בקר אלה ישאו את העגלות ויתקנו ז' היכלות דבריאה כי"ב בקר שבמקדש .ב .שור הוא בחי' יוסף "בכור שורו הדר לו" ויוסף הוא בחי' "יסוד" ,ויתוקן גם בחי' היסוד של ו"ק. ועגלה היא מלכות ,ואולי כוונו גם ששש עגלות צב יהיו כנגד שש מלכיות של חג"ת נה"י 25ולכן הביאום "צב" דהיינו מכוסים ,כי מלכויות הו"ק הם מכוסים בערך ספירת המלכות הכללית ,ואולי גם כדי שלא תהיה אחיזה לחצונים בהם. "עגלה על שני הנשיאים" .כי השבטים הם בחינת י"ב גבולי אלכסון של ו"ק ובחבורם בכל קצה ימצאו שני שבטים ומלכות אחת עליהם כי השבטים בשרשם הם מצד השכינה נוקבא קדישא) .פרט ליוסף שהוא בזכר (.ושור לאחד כנגד גבול אלכסון שלו ,ובתקון זה כל מלכיות הקודש של חג"ת נה"י יעמדו על הבקר שכנגד היכלות הבריאה ,ולא תהיה לערב רב דריסת רגל בתוך עם ישראל כלל ועיקר .וכתב האריז"ל 26שהתקון להמית הקליפות ולהוציא הנצוצות שהפיל אדה"ר ע"י הטיפות ,הוא בשם אב"ג ית"ץ העולה בגי' שור, והוא סוד "עלה שור") .ונראה שכששלח יוסף עגלות ליעקב נתכוון לסוד עגלה ערופה לכפר על טיפות של אדה"ר (.ובזה יובן מאד מדוע נדבו "שור ועגלות" לתקון זה. וכשבאו אל משה נמנע מלקבלם ,כי בעל חי הנידר לבדק הבית והוא ראוי למזבח צריך להקרב על כל פנים ,ומה שנדרו וחברו העגלות לבקר ,טעות הוא בידם ,ואו שיוקדשו כל אחד כדינו ,העגלות לבדק הבית והבקר ימכרו ויקנם מי שיסכים להקריבם כקרבן ,או שישארו חולין מדין נדר טעות שמועיל לו התרה. והיות והיה במעשיהם רצון וכוונה לתקן ביסוד ובמלכות ,צווהו הקב"ה בבחינת היסוד והוא נקרא "המקום" 27לקבל קרבנם לשם בדק הבית וישארו הבקר בחיים לשאת את העגלות" .ויקריבו את קרבנם" ,ולא תרומתם .ואמר הכתוב "לפני המשכן" כי המשכן בחי' שכינתא קדישא והם גם במלכיות הו"ק שלפניה כוונו והשפיעו. .24כמבואר "שער הפסוקים" מלכים א' סי' ז' .25 .ונראה שזה סוד דברי חז"ל במדרש רבה פרשה זו ,שאמרו שש עגלות אלו כנגד "ששת ימי בראשית" וכוונתם לחג"ת נה"י הנקראים כן .וכנגד שש אמהות שרה רבקה רחל לאה בלהה וזלפה .ומסתבר שכוונתם ל"מלכויות" שלהם הנקראות אמהות .26 .ספר הגלגולים פרק מ"ו .27 .ספר הלקוטים "וירא". שפתי נשא שני יז ואולי משראו הנשיאים שרצה ה' מעשיהם ,נשאם לבם להביא קרבנות לחנוכת המזבח בכוונה להוציא נצוצות הקודש מערב רב ולמגרם ולבטלם לגמרי. "ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח" .פירש"י" ,לאחר שהתנדבו העגלות והבקר לשאת המשכן .נשאם לבם להתנדב קרבנות המזבח לחנכו" .ופשט דברי רש"י נראה שכיון שהבקר אעפ"י שהיו תמימים וראויים למזבח נשארו לבדק הבית לשאת המשכן ,הבינו הנשיאים שצריכים הם על כל פנים להביא קרבנות למזבח תמורת י"ב הבקר ,ואם היו מקריבים רק קרבנות היה הדבר במקום י"ב הבקר ,אבל פנו הם שנית לנתנאל בן צוער שמסר להם סדר חנוכת המזבח הכולל מזרק וקערה וסולת וקטורת וכו' ,מלבד הקרבנות ומנחתם, בכוונות מתאימות לבטל הערב רב לגמרי .ואולי ,שזו היתה כוונתו ,כי כאמור תתק"ל שנות אדם הראשון נחלקו לק"ל בהם יצאו טפות הקרי שהם פגם הדעת ,ות"ת שהתחיל בתקונם משת שנולד "בדמותו כצלמו" ,לעומת הטיפות שיצאו לא כדמותו וצלמו אלא שדין רוחין ולילין .ואדם וחוה הם "אב ואם" שילדו את הבן "שת" שהוא כנגד הדעת המתוקנת היוצאת מהחכמה והבינה, ומשת יצאו אנוש ודורו שהיו גלגול טפות אלו ,ונמוחו במי האוקיאנוס שהציפם ,וחזרו בדור המבול ונמוחו ,ושבו בדור הפלגה ונפוצו. וחזר אדה"ר בגלגול לתקן חטאו ,ונפשו באה באברהם אבינו עליו השלום שתקן ע"י הכנסת אורחים "ויקח בן בקר" .והנה יצחק אע"ה ,בעת העקדה כשפרחה נשמת הנקבה שבו נתמתקו הגבורות שבו בסוד "איל" ,העולה בגי' מ"א שהוא ביסוד דבינה ,ונתגלגלה בו רוח דאדם הראשון ,ותקן ע"י בארות המים .ונשמת אדה"ר נתגלגלה ביעקב אבינו ע"ה שתקנם בצאנו של לבן שבהם נתגלגלו הטיפות "והכשבים הפריד יעקב" ,ומהם יצאו ונתקנו מהר נשמות עם ישראל ,ואותם שאחרו בתקונם נשארו במצרים בלי תקון ויצאו בנשמות ערב רב. והשבטים במכירת יוסף פגמו ביוסף העליון הוא היסוד ונגרם שירד למצרים ערות הארץ ,וברצונם לכסות על מכירת יוסף שחטו שעיר עזים ולכלכו כתונת יוסף בדמו לאמר "הכר נא" .ואולי נרמז בזה שבגלל פגם היסוד העליון ע"י עזים שטרם נתקנו בצאנו ,אבד יוסף. ויוסף החל את התקון במצרים ערות הארץ בנסיון אשת פוטיפר ,ובית האסורים ,ותבואת מצרים ,ומילת אנשי מצרים והעברתם מקצה מצרים לקצהו, ויעקב והשבטים החלו בגלות מצרים ,וזרעם החל בשעבוד מצרים .אמנם שבט לוי שקבלו עול תורה לא נשתעבדו למצרים והיו רק ב"גלות" מצרים ,והמשיכו בתקון העולמות .ולכן השכינה שירדה עמהם למצרים ,ואפשר שדוגמתה היתה יח שפתי נשא שני יוכבד שירדה מא"י באיתכסיא בבטן "אותה" אשת לוי ,ונולדה בין חומות מצרים ונכנסה למצרים באיתגליא .ויוכבד היתה גלגול חוה ,ולאחר ק"ל שנות גלות מצרים שבהם בני ישראל "פרו וישרצו" והשיבו חלק מהטיפות ,ושהיו אלה כנגד ק"ל שנים שבהם נפלו טפות הקרי ,בהיות יוכבד בגיל ק"ל ילדה את משה גלגולו של "שת" שהיה מצד הדעת המתוקנת" ,ותרא אותו כי טוב הוא". ולאחר שמונים שנה בא למצרים וגאל את ישראל. וחטאו של אדה"ר היה קודם כל בעץ הדעת טו"ר ,ובמקום להעלות הקודש מהחול ערב יותר בחטאו ,וכששב בתשובה נפל בחטא הקרי והפיל הנצוצות אל החול רח"ל ,ומה שהיה בבחינת אב ,לא הגיע לחוה בבחינת אם כדי שיווצר הבן שהוא הדעת ,ויצאו שדין רוחין ולילין .והזרע המגיע מהתקשרות החכמה והבינה מאיר בדעת ,ויורד דרך הגוף אל היסוד המאיר ומשפיע במלכות שכינתא קדישא. וסוד השכינה הוא ב"חשבון" ,וכמ"ש "עינייך ברכות בחשבון" ,והוא בחינת הגמטריאות .וא"כ צריך שהיחוד ייעשה בדבר המוקדש המתאים לכוונה בצורתו ,בחינתו ,משקלו וגימטריא שלו. ואפשר שסדר התקון הוא ממטה למעלה לגרום ליחוד היסוד והמלכות, ולהמשיך ולהחזיר הנצוצות שנפלו מהיסוד חזרה לשרשם בדעת ,ולחבר היסוד אל ה' חסדים וחמש גבורות של הדעת המאירים בו"ק ,ולהאיר הארתם באיתגליא ,ולחבר הו"ק לשכינה ולעם ישראל שיאירו בהם ה"ח וה"ג, וכשהדעת תתוקן תתחבר היא אל החכמה והבינה והכתר ובפרט אל ג' בחינות שבכתר שהם י"ג חיוורתי וי"ג נימין וי"ג תיקוני דיקנא קדישא ,ואז יהיה הת"ת מושלם בשש ספירותיו ובי"ב צרופי הוי"ה ,והמלכות בכ"ד צירופי אדנות ויתוקן הכל ונצוצות הטוב שבער"ר ישובו לשרשם ,ויתבטלו הער"ר מהעולם. ואפשר שיעצם נתנאל בן צוער לקחת לתקון ענין זה כ"א מהם בפני עצמו לתקן בחינת היסוד והמלכות וזווגם ותקון ה"ח וה"ג ,בתקון כזה שבהצטרף כל תקוניהם יחד יתוקן בחבורם גם בחינת החב"ד והכתר .ואמר להם לקחת קערה כנגד השכינה שהיא בחינת ספירת מלכות סוד הקערה ,ומשקלה יהיה ק"ל שקלים כנגד ק"ל שנות הפגם ,ותהיה הקערה מכסף שהוא החסדים ,ותקרא "קערת כסף" שעולה בגי' תתק"ל כמנין תענית לתקן מה שפגם אדה"ר בהיותו בתענית ,וכנגד כל שנות אדה"ר הכוללים ק"ל של פגם ות"ת של תקון ,ולעורר התקון שעשה החל מגיל מאה ושלשים כשהוליד את "שת" בדמותו כצלמו, וכל זה יאיר בשכינה שעליה נאמר "אחת היא לאמה" ,ולעורר התקון הראשון 28 שנעשה ע"י הצפת האוקיאנוס עליהם למחותם .והאוקיאנוס דומה לקערה שפתי נשא שני יט ואולי גם כדי לעורר הענין ולהציפם שנית לצרפם ולאבדם וישוב רק הטוב שבהם בגלגול בבני ישראל ,29ולצרף אליו "מזרק אחד" שהוא בחי' יסוד הזורק את הדם כחץ אל המזבח .ועתה יצטרפו המזרק והקערה בחבור יסוד ומלכות, ויתחברו האחד והאחת ביחוד שלם .ולכן ה"אחד" יצטרף לחשבון הגימטריא, ויהיה של "כסף" סוד החסדים שיאירו בה למתקה .וחשבון גי' של "מזרק אחד כסף" יעלה תק"כ שהוא בגי' עשרים פעם שם הוי"ה ,אולי כנגד י' שלו וי' שמאיר בה. 30 והנה מנח החל להתקן חטא עץ הדעת ו"מצא חן בעיני ה'" .ונח הוא בסוד היסוד ,31והוליד כשהיה בן ת"ק שנים אולי כשנשלמו בו ה' ספירות חג"ת נ"ה בסוד מאות .ונח הוא משה ,ואעפ"י שלא התפלל על דורו ,המתינו להם מאה ועשרים שנה כמנין חיי משה ,32דהיינו עוד עשרים שנה מעל שנות הולידו את יפת ,ויש בחשבון זה ת"ק שנות נח בהשלמת ה' ספירות חג"ת נ"ה ,ועשרים שנים נוספות שבחינת משה רבינו שהיתה בנח האריכה זמנם .ומשלא תקנו ונמחו במבול חזרו ושבו בגלגול בשבעים אומות שיצאו מבני נח ,ולכן צריכים נצוצות אלו שבשבעים אומות להשיבם אל היסוד הקדוש ואולי לכן יהיה משקל המזרק "שבעים שקל בשקל הקודש" .ויחוד זה שבבחינת מזרק וקערה יתמלא בכל נצוצות הקודש שהם בחינת סולת ,שנפלו בערב רב ,ועתה אור החכמה שהוא מקור הזרע סוד האב והוא בחינת השמן הטוב ,יאיר בהם להעלותם אל יסוד ומלכות הקודש ויהיו "שניהם מלאים סולת בלולה בשמן". ויחוד זה יגרום שהדעת בו נמצאים ה"ח וה"ג בבחינת עשרה ביחד ,ה"ג שבו יומתקו בת"ת ,ואמר "כף אחת" היא הכף שיש בה ה' אצבעות 33והכף היא מזהב כי מטרת התקון הוא בה"ג שהם בחי' זהב .אמנם בשרשם הם "עשרה" שקלי כסף ,כנגד ה"ח וה"ג שכשהם מחוברים בדעת החסדים גוברים ,ולכן משקלה עשרה שקלי כסף .אמנם היא מ"זהב" ,34ויומתקו בתפארת הנקרא תורה .ומה שמתמתק ע"י תרי"ג מצוות מעט מעט ,יתוקן עתה בפעם אחת ע"י קטורת ותהיה הכף "מלאה קטורת" ,שתקטר על מזבח העולה בעזרה בבחינת דטורת העולה תרי"ג .וק' וד' יתחלפו כדי שיהיה אפשר להקטירו על מזבח העולה בעזרה כקרבן הממתק את הגבורות. .28במדבר רבה פרשה זו .29 .וכמבואר בזוהר שמות קי"ג :שגם לאחר העגל עלה האוקינוס ורצה להציף את ישראל במדבר ,ועצרם משה כשפזר עליהם את אפר העגל .30 .ראה רש"י בראשית ה' ,כ"ט .31 .שער הפסוקים בראשית .32 .שם .33 .במדבר רבה פרשה זו .34 .ראה רש"י במדבר ז' ,פו. כ שפתי נשא שני ומשייעשו תקונים אלו בסוד מנחה וקטורת ,יושפע השפע בסוד קרבנות" .פר אחד" המיוחד שבעדר הוא החסד בחינת אברהם שכבר התחיל בתקון בבחינה זו בסוד "ויקח בן בקר"" .איל אחד" בחינת הגבורות שביסוד דבינה .ובאות אל הגבורה בחינת יצחק דרך החסד ונמתקים ,וכמו שנעשה ביצחק בעקידתו שנמתקו גבורותיו בחסד דאברהם והפך לקרבן איל" ,ויקח את האיל"" .35כבש אחד בן שנתו" לזרז התקון ולמתק כל האפשר וניתן ,ולהפרידו ממה שלא ניתן להתקן שיש להרחיקו ולבטלו .וכזה עשה יעקב אבינו שהוא בחינת התפארת הכוללת לחסדים וגבורות ,והפריד יעקב הנצוצות המתוקנות בסוד "והכשבים הפריד יעקב" ,ועתה יהיו קרבנות אלו לעולה המכפרת על המחשבה ,כי פגם היסוד הוא פגם המחשבה ויהיה התקון באופן כולל לכל הנצוצות שנפלו על ידי אדה"ר .ומשיומתקו הגבורות אפשר להמשיך השפע והתקון אל היסוד בחינת יוסף ליתן הגבורות הממותקים במלכות ,ויתוקן פגם היסוד שהוא בחינת מכירת יוסף אל החצונים ח"ו ,ועתה ינתן במלכותא קדישא. והנה הערב רב מעורבים מטוב ורע ויוצרים "ספק טומאה" והם נקראים "קבר התהום" שהוא "נוקבא דתהומא רבא" מקום הקלי' .ועתה ע"י התקון יכופר פגם היסוד בשעיר עיזים לחטאת והקדושה תעלה לשרשה והקליפות יפלו לנוקבא דתהומא רבא ולא יהיו מעורבים יותר בגדר "ספק" ,והוא ענין "לכפר על טומאת ספק וקבר התהום" .ופגם מכירת יוסף היה בבחינת "וישחטו שעיר עיזים" שפירושו שפגמו ביסוד הנקרא יוסף והגבירו גבורותיו בסוד עיזים. ועתה "לכפר על מכירת יוסף" יבא השעיר לכפר ,ויתמתקו הדינים ע"י הקרבן ויתוקן הענין על בוריו .ומשנתקן ענין זה אפשר ע"י הצדיקים החיים להעלות מ"ן ולהעלות כל הצריך לתקון זה ,כי העלאת מ"ן אין הצדיקים הנפטרים יכולים אלא עד הבחינה שהעלו בחייהם ולא בבחינת הזמן שאחרי פטירתם,36 ועתה בזמן חנוכת המקדש הצדיקים הראויים להעלות מ"ן לתקון הכל ,הם משה ואהרן .ומה גם שהם בחינת ספירות נצח והוד תרין סמכי קשוט המעלין מ"ן לצדיק יסוד עולם ,ומחברים בין המלכות לתפארת ,ואפשר שזה סוד דברי רש"י והמדרש ,בקר שנים ,כנגד משה ואהרן .שהם בחינת נצח והוד ,שנתנו שלום ,הוא היסוד הנקרא שלום ,בין ישראל שהם דבוקים במלכות הקודש, לאביהם שבשמים ,הוא הת"ת הנקרא שמים .ואולי הכוונה גם לחכמה והבינה המשפיעים בת"ת ,ואולי נקראים אביהם שבשמים. והמ"ן שיעלו לתקון הכל הביאו כנגדם אלים חמשה ,עתודים חמשה ,כבשים .35כמבואר בספר הלקוטים וירא .36 .שער רוח הקודש. שפתי נשא שני כא בני שנה חמשה ,שהם מתוק חמשה חסדים שכנגדם ה' דברות של לוח ימין, וחמש גבורות שכנגדם ה' דברות של לוח שני ,ותקון ה' עולמות שהם כנגד חמשה חומשי תורה .ותקון כלי המלכות הבנוי מכהנים לויים וישראלים ר"ת כלי ,והעלתם אל התפארת בבחינת תורה נביאים וכתובים ,תורה -ת"ת ,נביאים נו"ה ויסוד 37כתובים מלכות ,והיסוד הנקרא זה יחבר כולם דרך התפארתויעלו אל הבינה מקום התשובה והתקון בבחינת קרבן קרב-ן שהם נ' שערי בינה ,והכל על מקומו יבא בשלום .ואם יסכימו עמהם משמים יתחברו כל קרבנם לקרבן אחד הכולל כולם ויאירו על ידו גם עולמות גבוהים יותר להשלים התקון .ולכן הביאו כולם יחד את קרבנם לפני המזבח. ומשה עפ"י דין נמנע מלקבל קרבנם כי הקדישו הכל יחד כמקשה אחת בתנאי שהקטורת תוקרב כקרבן יחיד ולא של כל השבט )ולכן מכספו של הנשיא באו כל הקרבנות כמקשה אחת עם הקטורת( אולי כדי שבירור הנצוצות מהערב רב יהיו בגדר יחידים ולא כקבוצה אחת נספחת לבית ישראל ,ואז הקרבנות יבטלום לגמרי כתקון מושלם .ויוקטר הקטורת על מזבח העולה כקרבן ,מה שלא ניתן עפ"י הדין ,ואם לא יסכימו עמהם משמים אין נדרם נדר ואין קרבנם קדוש. ומשה לא הסכים לקבל כי להלכה אסור להקריב קטורת על מזבח העולה ולא לקבלו מיחיד ,ואם היו מקטירים הקטורת לשם עצים ,אולי היה אפשר לקבלם, אבל לשם קרבן אסור .והיות והתקון היה למתוק הגבורות נאמר לו מפי הגבורה לקבלם ואפילו להקריבם בשבת .וקבל הקב"ה קרבנם ברצון ונתקנו גם קרבנם ומנחתם בסוד הכלל ונמשך התקון גם מעולמות עליונים יותר. ואמר הכתוב" ,זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל" .כי ביום המשח שהוא ר"ח ניסן הגישו כולם קרבנם יחד בסוד הכלל ג"כ .ואעפ"י שהקריבו כ"א ביום בפני עצמו הקדשם נעשה יחד בסוד הכלל ג"כ ,ונתקנו גם בסוד זה" .קערות כסף שתים עשרה" ,אולי כנגד י"ג נימין" ,מזרקי כסף שנים עשר" .אולי כנגד י"ג חיוורתי" .כפות זהב שתים עשרה" .אולי כנגד י"ג תקוני דיקנא" .כל כסף הכלים אלפיים וארבע מאות בשקל הקודש" .אולי בסוד שש פעמים ארבע מאות כנגד "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר" שהאירו בו"ק בכל ספירה שבו בשלמות ,או אולי כנגד הו"ק שהושלם בכל בחינה שבו בארבע מאות שהוא ת' דדעת ,שהוא תיקון לארבע מאות שנות הגלות שהוצרכו .וחזר וכתב "כפות זהב שתים עשרה" אולי גם כנגד י"ב גבולי אלכסון דו"ק שנתקנו" .מלאות קטורת" שמתק את גבורות הזהב" .כל זהב .37אעפ"י שנביאים בד"כ הם נו"ה ,הנה ספר יהושע הוא ביסוד כמבואר בשערוה"ק. כב שפתי נשא שני הכפות עשרים ומאה" .אולי כנגד מיתוק ק"כ צירופי אלהים" .כל הבקר לעולה שנים עשר פרים ,אלים שנים עשר ,כבשים בני שנה שנים עשר" .אולי כנגד י"ב חיוורתי וי"ב נימין וי"ב תקוני דיקנא" .ומנחתם" הוא הכולל של כל אחד מהם ההופכו לי"ג" .ושעירי עיזים שנים עשר לחטאת" .אולי לתקון פגם הדעת והארת י"ב צירופי הוי"ה" .עשרים וארבעה פרים" .אולי להארת כ"ד צירופי אדנות" .אלים שישים ,עתודים שישים ,כבשים בני שנה שישים" .אולי להשלים הו' קצוות חג"ת נה"י כ"א כפול עשר ,וכולם סך מאה שמונים למשוך הדעת המתוקנת אל היסוד דרך ח"י חוליות שבשדרה כ"א כלול מי' ספירות הבנין" ,זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו". ואולי הרויחו ישראל מקרבנות אלו שבהתאחדם לשנים עשר ,שקליפת ישמעאל ששנים עשר נשיאים לאומותם למרות שנמולים הם שלא יוכלו לעם ישראל ושיפלו תחת רגליהם בעת בא הגואל .וכמו כן שערב רב באמת נאבדו מעם ישראל ולא נשארו כחטיבה אחת אלא מתו במדבר ,ונולדים הם בבני ישראל כיחידים הצריכים להתקן כ"א בפני עצמו ,ומי שלא נתקן ניכר הוא במרשיעי ברית של ימינו ושלטון הרשע בארץ ישראל שהם הם שחזרו בגלגול. ואפשר שאם קרבנו של נחשון היה נאכל בשמחה היה ביטולם של ערב רב מושלם בזמן הקרבת הנשיאים .וקרבנו של נחשון שהוקרב בטרם פטירת נדב ואביהו נאמר בו "עתודים" מלא ו' ,אפשר שהוא ו' של שם הוי"ה יסוד קדישא, אבל כיון שמתו נדב ואביהו וקרבן ר"ח נשרף ,וקרבנו של נחשון נאכל באנינות ,טרם נתבטלו הערב רב לגמרי מהעולם ,ואולי לכן קרבן שאר הנשיאים נאמר בו "עתדים" ,ויה"ר שיתבטלו הערב-רב ויאבדו במהרה בימינו והיתה לה' המלוכה*. "ובבא משה אל אוהל מועד לדבר אתו ,וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות ,מבין שני הכרובים ,וידבר אליו" .ולכאורה תיבות "וידבר אליו" מיותרות כי כבר אמר ששמע את הקול מדבר אליו .ואולי ושמא פירושו הוא ,כי הנה על הפסוק "ויתנכלו אותו להמיתו" .פירש"י ,אותו, עמו ,כלומר אליו .מכאן מבינים ש"אליו" הכוונה "עמו" .ופירוש "עמו" הוא *כל זה נראה לפי עניות דעתי בהבנת דברי מדרש רבה ,וכוונתם ,ואפשר שחלילה טעות הוא בידי ,וגלוי לפני הבורא שכוונתי לעשות רצונו בפירוש זה .ואם טוב הוא יה"ר שיתקבל כקרבן הנשיאים ברצון ,ואם חלילה טעיתי ושגגה היא בידי אני מבטל דברי כלא היו וה' הטוב יכפר בעדי .וכבר ציינתי בתחילה שדברי הם בגדר "אולי ,ושמא" ,כדי שלא יבראו ח"ו רקיע של שוא מרעיון זה ,אלא שמים וארץ חדשים של אמת וצדק. שפתי בהעלותך שני כג התקשרות המחשבה ,שכביכול הקב"ה התקשר עם משה ,ואמר הכתוב שמשה בא לדבר אתו דהיינו כעבד השומע דברי רבו ,אמנם שמע את הקול מדבר "אליו" ,דהיינו "עמו" בהתקשרות המחשבה וכדי שלא נבין שפירוש "אליו" הוא שרק משה שמעו ולא אחרים אעפ"י שקול ה' היה בגבורה ,כפל והדגיש "וידבר אליו" דהיינו "עמו". בהעלותך "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות" .ויש להבין למה כפל "דבר", "ואמרת" .ודבר הוא לשון קשה ,ואמרת הוא לשון רך .ומצינו לשון זה "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם" ,ושם ניתן להסביר שלחלק ידבר ולחלק יאמר כל אחד לפי דעתו ,אבל באדם אחד מה שייך לומר ב' לשונות מתנגדים אלו בענין אחד .ומסתבר שיש בענין דבר קשה שצריך לאומרו בדבור ,וחלק יש לאומרו בלשון רך וצריך להבין הענין. והנה הדלקת הנרות כשרה בכל כהן ולאו דווקא בכהן גדול וייחד את הדבור לאהרן בלבד ואמר ואמרת אליו ,לומר שיש כאן דבר שאינו שייך בשאר הכהנים אלא באמירה לאהרן בלבד .ומה ענין צווי הדלקה זו כאן לאחר שאהרן כבר הדליק מאז יום השמיני למלואים כל ימי הקרבת הנשיאים ,ולכאורה מקום צווי זה הוא בפ' אמור כשנצטווה על הדלקת המנורה או בפ' תצוה .ופירש"י, "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים ,לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו ,שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו ,אמ"ל הקב"ה חייך ,שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות" .ויש להבין למה חלשה דעתו ,והלא אהרן ובניו הביאו קרבנות המילואים .ולגבי הלויים לא הסתפק הכתוב בהדלקת הנרות על ידי הכהנים ,והקריבום וטיהרום וגלחו והקריבו קרבנותיהם ,וצווי זה היה נעשה גם ללא חולשת דעת אהרן כדי שיוכשרו לעבודת המשכן ,וא"כ לא שייך חנוכה אלא בשאר שבטים ולא בשבט לוי ואין מקום לחלישות הדעת .ויש להבין מה כוונתו באומרו "חייך", ומה כוונתו באומרו "שאתה מדליק ומיטיב את הנרות" ,וכי רק אהרן היטיב והדליק .ומה ענין הטבת הנרות ששבחו בה. והנה הטבת הנרות היתה נחלקת בין חמש נרות לשתי נרות האחרות בדם התמיד ,ומדוע נחלקה מצוה זו ,והלא המתחיל במצוה אומרים לו גמור .ולשון הטבת הנרות ולא הכנת הנרות ,צריך ביאור" .אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" .פירש"י" ,יאירו ששת הקנים מול האמצעי שהוא במנורה ,וא"כ לכאורה היל"ל יאירו ששת הנרות" .ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה כד שפתי בהעלותך שני נרותיה" .פירש"י" ,להגיד שבחו שלא שינה" .דהיינו שהעמיד הנרות מול פני המנורה ,ויש להבין למה היה ספק שישנה עד שנשתבח שלא שינה ,והלא בכל הקרבנות הקריב ולא שינה ,ומה נשתנה. "וזה מעשה המנורה מקשה זהב וכו'" .והלא כל זה נתבאר בפ' תרומה" .כן עשה את המנורה" .פירש"י" ,ע"י הקב"ה נעשית מאליה" .וכבר פירש"י כן בפ' תרומה .ומסתבר שכיון שנעשית המנורה על ידי הקב"ה א"כ יש משהו מיוחד במנורה זו .והנה הלוחות שהם מעשה אלהים אם לא היו נשברים היינו בחירות ממלאך המות ומאומות העולם .ולא היתה שולטת בנו לא מות ולא גלות .ואת הלוחות אבדנו עקב העגל ,ואת המנורה לא אבדנו במעשה העגל אעפ"י שהיא מעשה ה' ,וזו המתנה שנתנה לאהרן ואולי אמר משה לאהרן שאעפ"י שע"י העגל צריך להסתלק מעשה המנורה ,תשאר היא בידך להדליקה .וזה דבור קשה לאהרן שעל ידו נעשית חטא העגל ,ומענה רך שמשאיר לו המנורה ולא מאבדה ,ולכן הזכיר כאן ענין זה שהמנורה מעשה ה'. ועצם ההדלקה היא מצוה שאינה קשורה בטיב מעשה המנורה ,אבל ההטבה היא חלק שותפות הכהן במעשה המנורה כי הוא הגורם למעשה ההדלקה והוא כעין ממוצע בין מעשה המנורה להדלקתה .ואפשר שנקרא "הטבה" כי היסוד נקרא טוב ,והמנורה בחי' מלכות ,והטבתה בחי' חבור יסוד במלכות .ורק בלוחות שהם נצח והוד שהם בחי' הזכר אם היו נשארים היינו פטורים ממלאך המות וגלויות .אבל המנורה כיון שהיא בשכינה שלעולם לא מסתלקת מישראל נשארה המנורה למרות חטא העגל ,והיא עדות לישראל שהשכינה קיימת לעולם בישראל כי נר המערבי לא כבה. והטבה זו שאפשר שהיא בחי' יסוד היא בשמן שהוא בחי' חכמה מקור הזרע, ויש לחלקו בבחי' חמש ועוד שתיים ואולי הם כנגד ה' גבורות השרשיים ,חג"ת נ"ה .ואלו השתיים הם יסוד ומלכות שהם בחי' כללות וכללות דכללות, וביניהם מחלקים בדם התמיד שהוא מעשה עבודה שאולי הוא הגורם לכלול ה"ג לשנים הנוספות שהם יסוד ומלכות .או שהם כנגד שתי הגבורות המגולות שביסוד הממתינים להם בסוד "שלהבת העולה מאליה"..1 ומספרם יחד הוא שבע ,והטייתם הם שלש כלפי ימין ושלש כלפי שמאל אל מול הנר המרכזי ,אולי הטעם כי שבת אעפ"י שהיא לאחר ששת ימי המעשה, בסוד שבוע היא בבחי' רביעית ומרכזית וכמ"ש בהלכות גיטין ,2שהשבוע מתחיל מיום ד' עד סוף יום ג' שאז מיום ד' מתחילה הארת שבת הבאה ומיום .1שער המצוות בהעלותך .2 .שו"ע אבהע"ז סימן קמ"ד סעי' ו'. שפתי בהעלותך שני כה א' עד סוף יום ג' נמשכת הארת שבת שעברה .וכן בהלכות הבדלה מי שלא אכל לאחר השבת יכול להבדיל עד סוף יום ג' .ואולי הוא ענין תליית השמש והירח בליל ד' תחילת שבוע של השבת שהוא סוד שמש וירח ,יום שבת וליל שבת ,וכשנתלו שניהם בליל ד' ,החלה הירח להאיר לפני השמש שהחל ביום רביעי ,ונראה שהוא ענין עצום בבחינת רצה הקב"ה לברא העולם במדת הדין ואח"כ ברא את מדת הרחמים והקדימו .ואפשר שהמנורה היא בבחי' השכינה כשהיא במרכז הימים. ואפשר שאהרן הצטער שאין שבטו מקריב חנוכה למשכן ,כי ביום השמיני הוצרך אהרן להביא עגל לחטאת של העגל והיה בוש להכנס לעבודת המשכן עד שאמר לו משה לכך נבחרת ,וסוד קרבנות הנשיאים הוא כדי לסלק את הערב רב מעם ישראל וחשב אהרן שכיון שעל ידו גרמו הערב רב למעשה העגל מן הראוי שישתתף בקרבנות החנוכה לבטל הערב רב ,ואמר לו הקב"ה שלך גדול משלהם כי מעשה המנורה מסלק את הער"ר מעם ישראל וכמ"ש הרמב"ן שהוא רמז לנס החנוכה שבו נצחו בני חשמונאי את המתייוונים שהם הער"ר בפועל ,והנס בחנוכה לא היה נס במנורה עצמה כי עשו מנורה מבדיל תמורת המנורה שנגנבה ,אבל הנס היה בהטבת הנרות והדלקתם בשמן טהור, ואמ"ל ה' חייך סוד עוה"ב ותקון מעשה העגל ,ייעשה בהטבת הנרות בשמן טהור והדלקתם בזמן הנצחון על ער"ר בימי החנוכה. ואמר הכתוב "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" ,כי אולי היה חשש שאהרן בגלל שעיר חטאת ראש חודש שנשרף ישנה בהטבת הנרות להעמיד הששה מול השביעי האחרון כי הכפרה על עניין מיעוט הלבנה שהיא בחי' ספי' המלכות לא נעשה בשלמות ,והמנורה היא ג"כ בחי' ספי' המלכות ,ואעפ"כ לא שינה והדליק כמקודם אל מול פני הנר הרביעי "בהעלותך את הנרות"" .אבן היתה לפני המנורה ,ובה שלש מעלות שעליה עומד הכהן ומטיב את הנרות ,כנגד שלש העלאות 3הכתובות במנורה, "בהעלותך את הנרות ,והעלה את נרותיה ,להעלות נר תמיד" .ויש להבין מדוע התירה תורה לעלות במעלות למנורה ואסרה לעלות במעלות 4למזבח ,וכמ"ש "ולא תעלה במעלות על מזבחי ,אשר לא תגלה ערותך עליו" ,ולכאורה כ"ש וק"ו שאסור יהיה לעלות במעלות למנורה הנמצאת בהיכל שהוא יותר מקודש. ואפשר שהענין הוא ,כי איסור ערוה אינו ענין של הגיון והרהור רע ,אלא חוק התורה ללא שכל אנושי ,ולכן הוצרכו חז"ל ללמוד שטפח באשה ערוה ,ושוק .3משנה מס' תמיד פ"ג ,ובפירוש ר"ע שם .4 .שמות כ'. כו שפתי בהעלותך שני 5 ושער שהם ערוה מן הפסוקים .ואם היה זה ענין של הגיון ,לא היה צריך לכתוב ללומדו .ובמציאות ,שער של אשה זקנה שכולו עשוי כקש נדף אסור בגילוי משום ערוה ,ואלו שער בתולה בימי עלומיה והיא כפורחת ,אין בה משום ערוה ,למרות שההגיון מחייב להיפך .וטעם איסור ערוה הוא כי החיצונים רוצים להשתלט על מקומות אלה שבגוף ולכן צריך לכסותם .ובשער הבתולה אין בכחם להאחז כיון שהיא בבחינת "גן נעול אחותי כלה ,גל נעול מעין חתום". ומהמנורה לא היתה שום הנאה לבשר ודם וכולה היתה קודש לה' ,ולא נהנה אדם מאורה .כי הנרות עיקרן נעשה שיאירו בלילה והדליקו אותם לאחר הקטרת קטורת של בין הערביים ,ולאחר הדלקתן לא נכנס אדם להיכל כל הלילה ,ואפילו נר מערבי שפעמים רבות שדלק כל היום ,לא לאורו היו צריכים .6ובכל מצוה שיש לאדם הנאה גשמית ממנה ,או שנעשית בפרסום, צריך להזהר ביותר שהחצונים לא יתדבקו בה ,ולכן במזבח שההנאה ממנו היתה גדולה לכל ישראל ,ע"י אכילת בשר הקרבנות ,ונעשית בפרהסיא בעזרה, אסרה תורה לעלות אליו במעלות ,אבל במנורה שלא היתה הנאה גשמית ממנה ונעשית בצנעה בתוך ההיכל ,לא היה פחד מהחצונים והותר לעלות במעלות. "זאת אשר ללוויים" .אפשר שכוונת הכתוב הוא ,זאת מלכות אשר בינה ללוויים גבורה-הוד .כי הם מקשרים מהמלכות ועד הבינה בסוד בג"ה .ואולי לכן החינוך לעבודתם מגיל כ"ה כנגד המלכות הנקראת כה. "איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ועשה פסח לה'" .לאף קרבן אין תשלומים 7חוץ מקרבן פסח .ויש להבין ,הרי פסח נחגג בזמן יציאת מצרים ואיך קשור לזה פסח שני הנעשה חודש אחרי יציאתם. ועוד ,הרי אלו ימי ספירת העומר שאין בהם עניין של יום טוב פרט לשבוע ראשון ,8וכיצד נצטוינו על פסח שני בימי ספירת העומר .ויש לציין שהתורה לא מזכירה את פסח שני בין כל החגים ,כי הוא רק השלמה לפסח ראשון. ואפשר שהענין יובן לפי שמות ההוי"ה המאירים בצירוף שונה בכל חודש, וצירוף שם הוי"ה של חודש ניסן הוא יהו"ה והוא גם סדר פרשיות התפילין לפי רש"י ,קדש-י ,והיה כי יביאך-ה ,שמע ישראל-ו ,והיה אם שמוע-ה .וצירוף .5ברכות כ"ד .6 .מנחות פ"ו .7 :ו"עבר זמנו ,בטל קרבנו" .וקרבן ראיה אינו תשלומין אלא לכתחילה ניתן להקרב כל שבעה ימים ואפי' לחג השבועות .8 .שער הכוונות ענין הפסח דרוש ח'. שפתי בהעלותך שני כז שם הוי"ה של חודש אייר הוא יהה"ו ,והוא סדר פרשיות התפילין לפי רבינו תם ,קדש-י ,והיה כי יביאך-ה ,והיה אם שמוע-ה ,שמע ישראל-ו .ומתבאר בדברי האריז"ל ,שתפילין של רש"י הם בחי' ספירת ה"בינה" ,ותפילין של רבינו תם הם בחי' ספי' ה"חכמה" שהיא מעל ספי' ה"בינה" ושורש לה. בתפילין של רבנו תם מיקום הפרשיות שונה מתפילין של רש"י אבל הפרשיות אותן פרשיות ,והסדר בתפילין מראה על סדר ההוויות למעלה .והסדר שמתקבל על פי תפילין של רש"י הוא עיקר להלכה כי לבחי' זו אנו קרובים יותר ,אבל בעולמות למעלה יש גם דרגה גבוהה יותר לפי תפילין של רבנו תם ולפ"ז נראה שסוד חודש אייר שהוא גדול מחודש ניסן ושורש לו .9ואמנם הניסים נעשו בניסן אבל אפשר ששרשם הוא באייר .ולכן אפילו שבאייר לא שייך לכאורה לחגוג באמצע העומר ,היות וכל מה שיש בניסן יש גם באייר בשורש ,לכן אפשר לעשות פסח בי"ד אייר. "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה ,וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר" .פירש"י" ,האספסוף הם הערב רב ,וישובו גם בני ישראל ויבכו עמהם" .ולכאורה היה לו לומר "התאוו" בלבד והלשון "התאוו תאווה" אומר דרשני .ולכאורה גם תיבת "וישובו" מיותרה" .זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם ,את הקשואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים" .פירש"י" ,אמר ר' שמעון ,מפני מה היה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו ,מפני שהן קשין למניקות" .וצריך לומר שלא רק הטעם היה משתנה אלא כח המן היה מתהפך לכה המאכל שחשבו עליו ,שאם לא כן ,מה בכך שיהיה טעם ירקות אלו בפי המניקות ,והרי לא הטעם הוא הקשה להן אלא טיב המאכל .וכמו כן צריך לומר שמפני המניקות לא היה טעם וכח ירקות אלו בפי הגברים והנשים שאינן מניקות גם כן ,כי אחרת מה עניין תרעומתם" .וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" .פירש"י" ,על עסקי משפחות ,על עריות הנאסרות להם" .ויש להבין מה ענין תרעומת העריות לתאוות הבשר. ואפשר שהענין הוא ,כי "האספסוף" שהם הערב רב "אשר בקרבו" בתוך עם ישראל" ,התאוו תאוה" ,דהיינו עריות שאדם מתאוה לא רק לחטא אלא גם להביט בהם שהיא התאוה לפני תאות החטא .ולכן אמר "התאוו תאוה" דהיינו תאוה לתאוה ,ותאוותם היתה בגלל שאכלו בשר .ותאוותם לעריות גרמה שגם ישראל יתעוררו בענין עריות ,אבל לא לחטא בהם ,אלא לעורר את התאוה אליהם כדי שימנעו מתוך בחירה" .וישובו ויבכו" ,ויצה"ר כביכול מתוך .9כי החכמה היא מקור הבינה .וכ"כ בנהר שלום שימי העומר הם שורש לכל ימות השנה. כח שפתי בהעלותך שני תשובה גרם להם לבכות ולבקש להתנסות בהם ,ולכן אמרו "מי יאכילנו בשר", הנותן כח לאדם לרצות את התשמיש ,ואז נעצור בגלל האיסור ונזכה לשכר גדול .ואמרו "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם ,את הקשואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים" .שכן הדגה החציר הבצלים והשומים תפקידם לחמם את הגוף ולעוררו לתשמיש ,והקשואים והאבטיחים תפקידם לקרר הגוף ולמונעו מתשמיש .ואמרו כשהיו בידינו מאכלים אלו יכולנו לבחור לעצמינו ולאכול מן המעורר וכשתתעורר התאוה ,לאכול מן המונע ולקבל שכר על הפרישה" .ועתה נפשינו יבשה" מלקבל שכר על הפרישה )ולכן לא אמרו גופינו יבש( "אין כל" בחינת היסוד הנקרא "כל" אין בנו לתקנו" ,בלתי אל המן עינינו" .שאינו גורם לתאוה ,ואם אין נסיון אין שכר .זה נגרם לישראל מתאוות העריות של הערב רב ,אך התורה מעידה שאין הדבר כן, אלא "והמן כזרע גד הוא" ,והאוכלו הגביר הזרע בגופו ,והתאוה בנפשו .אמנם "ועינו כעין הבדולח" .האוכלו פתח את עיניו להבין את האמת ולהמנע מלהכשל בתאוות אסורות .וכשאדם יש לו כח הגוף לחטא ,ונמנע מתוך ראייתו את האמת ,הנה שכרו אתו ואין זה מפסיד הבחירה .וטענתם היתה מצד היצר כדי להמשיכם לחטא .ולכן התלוננו ואמרו "בלתי אל המן עינינו" .כי כל זמן שאכלו מן ,עיניהם היו זכות להכיר האמת ולא ליפול בתאוות עריות .וחשבו שראיה זו מונעת הבחירה ,ואין זה אמת ,כי כשאדם לומד ומכיר האמת לא מפסיד בחירתו בכך ,ועל אדם כזה נאמר "אל תאמין בעצמך עד יום מותך.10 "וישמע משה את העם בכה למשפחותיו" .פירש"י" ,על העריות שנאסרו להם" .ויש להבין למה לא בכו כשנאסרו בהם ,ורק עתה נזכרו לבכות ,ומה גם שהתורה אומרת במפורש שבכו לאכול בשר. 11 ואפשר שהענין הוא כמו שנתבאר שתאוות הערב רב לעריות ע"י אכילת בשר גרמה להם לרצות להתנסות בזה ,והבין משה שהעם בכה לא על הבשר אלא על תאוות עריות ממש שיגרם להם ע"י מניעת אכילת המן ואכילת הבשר .12ולכן "ויחר אף ה' ,ובעיני משה רע" .כי הבין הענין ,אבל עצם הבקשה לא היתה רעה .אדרבה ,רצו בשר כדי לעמוד בנסיונות. "לא יום אחד תאכלון ולא יומיים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום עד חדש ימים" .למה הוצרך לפרט כל כך ימים" ,ויאמר משה ,שש מאות .10פרקי אבות .11 .כי הערב רב לא אכלו מן במדבר אלא בקר וצאן .12 .ואפי' בבנות מואב כיון שאכלו מן לא היו חוטאים ,אלמלא ששתו יין של גויים כמבואר בגמ' סנהדרין. שפתי בהעלותך שני כט אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים, הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם". ואולי ביאורו ,שמשה שאל לקב"ה ואמר "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו" ,דהיינו ,שהם קדושים ויחוד "אנכי ה' אלהיך" נמצא בקרבם .ותתן להם תאותם לאכול בשר כדי שיתקלקלו בעריות .האם הצאן ובקר שישחט להם במשכן ,13ומצא להם שהשחיטה בקרבן יתקן שלא יתאוו על ידי בשר הקודש .ואם יאכלו דגים שלא נתקנים במשכן ויתאוו תאוות הרשות ,האם תשמרם שלא יכשלו ,כי לא יתכן שאתה הקב"ה תתן להם בשר כדי שיפלו בעריות .והשיבו הקב"ה" ,היד ה' תקצר ,עתה תראה היקרך דברי אם לא". דהיינו אתן להם בשר ולא אכשילם בתאות עריות. "הבשר עודנו בין שיניהם ,טרם יכרת" נפש האדם ע"י חטא העריות" ,ואף ה' חרה בעם" .ולכן פרטה תורה את הימים יום אחד או יומיים ,חמשה עשר ועשרים ,דהיינו שאכלו עד שהתעוררה בהם התאוה .ואלו שתאוותם החלה ביום הראשון מתו בו ביום ,ואלו שהאכילה לא עוררה את תאוותם אלא לאחר יומים או חמשה או עשרה ועשרים עד חדש ,מתו כל אחד בעת התעוררות תאוותו לעריות .וע"י מותו ניצל מחטא ,ולכן נקראת מיתתם "מכה רבה מאוד". דהיינו שלא נהרגו בעוונם אלא כבני סורר ומורה על שם העתיד שלא חטאו. וכשאדם מת בעוונו אין זו מכה רבה ,אבל כשמת כדי שימנע מלחטא ,זו מכה רבה מאד ,ובזה תאוותם באה כרצונם ,ונמנעו מחטא. "מי יאכילנו בשר" .ולכאורה הדבר תמוה ,מי מנעם לאכול בשר ,והלא הרבה מקנה הוציאו עמם ממצרים ,14ומפורש בתורה כי הותרה להם אכילת שלמים במדבר" .15זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם" .למה הזכירו הדגה והירקות כאשר רצונם היה בבשר ,היה להם להתלונן ולומר "בשבתנו על סיר הבשר באוכלנו לחם לשובע" ,וכמו שאמרו מיד בצאתם ממצרים .16ופרש"י, "חנם מן המצוות" .ומה הקשר בין תאוותם לבשר לבין המצוות" .ויגז שלוים מן הים" למה מכל סוגי הבשר שלח להם ה' "שלוים" הלא דבר הוא" .הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בהם" .למה גרם להם ה' זאת לתת להם שאלתם ולהמיתם .ולמה על תאוות אכילת בשר נענשו במות. ואפשר שהענין הוא ,כי כל אכילת האדם היא כדי להעלות נצוצות הקדושה וגלגולי הנשמות שבהם לדרגת אדם ע"י אכילתם ,וזה ע"י אכילת מצוה ,אבל .13כי במדבר נאסרו בבשר תאוה ,אלא באכילת שלמים בהקרבתם במשכן .14 .שמות י"ב, לח .במדבר ל"ב ,א .15 .ויקרא י"ז ,ה .16 .שמות ט"ז ,ח ,וראה ברש"י שם. ל שפתי בהעלותך שני ע"י אכילת תאוה נפש האדם יורדת לדרגת הבהמה שנאכלת ,וכדי שכל אכילה תתקן ולא תגרע ח"ו .תקן משה לברך ברכות הנהנין ,והיות ועיקר קושי התקון הוא בבשר ,17דור המדבר עקב היותם במדבר שהוא מדור הקליפות לא יכלו לתקן "בשר" אלא ע"י אכילת שלמים בדווקא שתהיה אכילת מצוה גמורה. וקצה נפשם באכילת מצוה ,ורצו לאכול בשר חנם מן המצוות ללא שום תקון וקדושה אלא לשם תאוה בלבד ,ולכן הזכירו ענין הדגים שנאכלו חנם מן המצוות ולא את סיר הבשר ,כי בסיר הבשר שבמצרים אפשר שכן תקנו ,כי גרמו לנשמות דור המבול שהיו בגלגול בהמות להתתקן ולבא בגלגול בני ישראל "ששה בכרס אחד" ,אבל בדגים לא היו מגולגלים נשמות דור המבול כי הדגים לא מתו במבול ,18ואכלום "חנם" .ואכילת חנם לא שייכת בעם ישראל עם סגולה ששולחנם צריך להיות בסוד מזבח .והנה יין לבן לפי הקבלה לא מתאים לקדוש כיון שהאדום צריך לתקון ונתקן ע"י הקדוש .אמנם הלבן צבעו מראה על דבר שכמעט מתוקן ואין בו מה לתקן על ידי הקדוש ולכן לא ראוי לקדש עליו .וכמו כן השלוים הם עוף שמן שרובו ככולו שומן לבן ועיקר תקון הבשר הוא בחלקו האדום .והחלב שתקונו לא יכול להעשות בידינו נתקן רק בקרבנות ע"ג המזבח ממש ואסור בכרת למי שאוכלו ,כי אם אינו נתקן נגרע מערכו ,וגורע את נפש האוכלו .אמנם השומן מותר באכילה כי יש בו תקון מעט עכ"פ ולכן הותר באכילה כי אינו לבן גמור ודבוק הוא לבשר בקשר אמיץ ,משא"כ בחלב שנקלף ביד ,כי נפרד מתקון הבשר .ואפשר ששלח להם הקב"ה שלו שרובו שומן כי תקונו קל ולא יפגמו הרבה בתאוותם ,והיות והיה צריך גם בו תקון כל שהוא שלא נעשה ,וכשהיה הבשר בין שיניהם טרם יכרת הניצוץ מהמאכל ,חמת ה' עלתה עליהם ומתו בתאוותם. "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם" .פירש"י" ,חנם מן המצוות" .וסמיך ליה" ,וישמע משה את העם בוכה למשפחותם" .ופרש"י" ,על עסקי משפחות, עריות שנאסרו להם" .ואפשר שבאור הכתוב "זכרנו" לשון זכר ויסוד ,את הדגה שהיא המעוררת היסוד לזיווג כי הדג מרבה הזרע .אשר נאכל במצרים חנם מן המצוות ,ולא נצטווינו על עריות ויכולנו להנות מטעם ביאה .ואעפ"י שכולם היו פרושים מעריות במצרים והשרה הקב"ה שמו עליהם "החנוכי, הפלואי" וכו' ,ורק אחת היתה ופרסמה הכתוב ,הנה היו בגדר בלתי מצווים ועושים ולא תקיף יצרייהו וטעמו טעם ביאה ,אמנם משנאסרו בעריות תקיף יצרייהו "ומים גנובים ימתקו" ,ולכן נתרעמו. .17ולכן עם הארץ אסור באכילת בשר ,פסחים מ"ט) :האריז"ל( . 18רש"י בראשית ז' כב. שפתי בהעלותך שני לא ועיקר עריות הוא פגם הדעת כי "אין קישוי אלא לדעת" ,והזיווג הוא בבחינת "והאדם ידע" והוא המחבר בין הבינה אל שבעת הספירות התחתונות .והפוגם בזה אי אפשר שיקבל מתנת חנם מהבינה כי ניתק את הדעת המקשר בין שלשת הספירות הראשונות לשבע האחרונות .ולכן אמר הכתוב "ויחר אף ה' מאד" ,כי בחינת ספירת התפארת שבו מתגלה שם ה' הוא המקבל אור הבינה דרך הדעת, ובתלונתם על עסקי עריות יכלו לגרום למניעת השפע לספירת התפארת ח"ו, "ובעיני משה רע" .כי משה הוא בחי' הדעת המתוקנת וכשהדעת מתוקנת מאירים חמשה חסדים וחמש גבורות בעינים .ולכן שכבת זרע הוא מאור עיניו של אדם .ובמשה סוד הדעת המתוקנת נאמר "ותרא אותו כי טוב הוא" והוא היפך ממ"ש בער "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' ,בסוד דבר והיפוכו ,ואולי על כן כשנתלוננו על עריות אמר הכתוב "ובעיני משה רע". "ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח כי אשה כושית לקח ,ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' ,הלא גם בנו דבר .וישמע ה'. והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" .ויש להבין מה ענין הלשון הרע שדברה מרים ,ומה ענין לקיחת האשה הכושית שהזכירו הכתוב פעמיים ,אשר לקח ,כי אשה כושית לקח .והלא פירש"י שענין דבורם היה על שפרש מאשתו ,ולא על עצם ליקוחיה .ולכאורה היה לו לומר הרק עם משה דבר ה' הלא גם עמנו דבר ,ולמה כתב הרק אך שהם שתי מיעוטים ,ולמה אמר במשה דבר וגם בנו דבר ,שמשמעותו דבר עם אחרים בעניני משה ובענינינו, ולכאורה היה לו לומר "הרק עם משה דבר ה' והלא גם עמנו דבר" ומה ענין ענוותנותו של משה למעשה זה ,וכי חשדוהו בגאוה. ואפשר ואולי שסוד הענין קשור בשרש נבואת משה ,והאשה הכושית אינה צפורה אלא אשתו הראשונה של משה שהיתה אלמנת מלך כוש 19וכשמלך משה על כוש ארבעים שנה נשאה לאשה ונעץ חרב בינו לבינה ולא נגע בה כל אותם שנים ,20ואחר כך עזב המלכות ובא לארץ מדין וישב על הבאר ולקח את צפורה אשתו השניה .ודברו מרים ואהרן על נשואי משה לכושית הראשונה שתפסו בה קדושין כי נתגיירה 21ולקחה בקדושין וכמ"ש כי יקח איש אשה,22 כי אשה כושית לקח כדין ,ובכל זאת לא נגע בה .והיה קשה בעיניהם מדוע ,וגם .19שער הפסוקים פ' בהעלותך .20 .ספר הישר .ילקוט שמעוני .21 .כי לפני מתן תורה לא היה צריך ב"ד של שלשה לקבלת מצוות ,כי טרם ניתנו המצוות בסיני .22 .ואפשר גם כי כוונת הכתוב לומר כי אשה כושית לקח והיא אותה שלקח בהיותו הבל וב' פעמים לקח פעם בהיותו הבל ופעם ב' בהיותו משה. לב שפתי בהעלותך שני שנשא לצפורה וקרב אליה והביא ממנה בנים ,מאז מתן תורה פרש ממנה .ולא הבינו מדוע .ונראה שתמיהתם היתה כי ידעו שמשה גלגול הבל ,23והסיבה שקין הרג להבל היתה בגלל תאומה יתירה שנולדה עמו ,שקין טען שהוא הבכור וראויה לו ,והבל טען שהיות ונולדה עמו שלו היא .24ואפשר שלאחר רצח הבל נשא קין את שתי תאומות הבל .ואפשר שהראשונה נשאה לקין ברצון כי ראתה אותו כיבמה ,אבל התאומה השניה נשאה לו באונס כי מאסה בו ,אך לא יכלה להתנגד לו .ובאו שתיהן בגלגול שתי נשות משה ,ולכן נשא משה למלכת כוש שהיתה גלגול אשתו הראשונה ,אך לא נגע בה כדין אשה שנטמאה לאחר ונאסרה עליו ,היות ונשאה לקין ברצון .ולא קרב אליה והתענו משה והיא מתשמיש כל אותם ארבעים שנה ,ובזה נתקנה היא מזוהמת קין שדבקה בה .ומשה נזדכך ונתעלה על שעמד בנסיון קשה כזה ולכן זכה מדה כנגד מדה למלוך על ישראל ארבעים שנה .אמנם צפורה שהיא גלגול התאומה ,25קרב אליה כי אנוסה היתה תחת קין ומותרת לבעלה ישראל ,והביא ממנה שני בנים. אבל במעמד הר סיני זכה משה למ"ט שערי בינה 26שזה יותר ממדרגת כהן, ולכן נאסרה עליו צפורה כדין אנוסת כהן שאסורה עליו ופרש ממנה .ואפשר שכל זה הבינו בפשיטות מרים ואהרן ,וכל הלשון הרע היה שלא הבינו למה מתייחס משה לגלגולו הקודם ולגלגול זה כהמשך ורצף אחד ,והלא המיתה הפסיקה ביניהם .וכשם שלדוגמא אדם שאמו באה בגלגול אשה זרה מותר לו לישאנה ואינו עובר על אסור בועל אמו ,כי המות והגלגול שינה המצב ,כמו כן מות הבל וגלגולו במשה שינה המצב ,ולכן לא היו אסורות הכושית וצפורה כדין מפותה ואנוסה לבעלה ,ולמה בכל זאת משה נהג עמהן כאסורות. והן אמת שאדם רגיל המות מפריד קרבתו ממשפחתו לענין אסורי עריות ,אולי ושמא באדם שהוא ענו כמשה ,אין המות מפריד והדבר נשאר כמתחילה בכל ענין ,כי האדם במותו נקבר באדמה שהיא סוד דיני המלכות ,ורבוע שם אדנות א .אד .אדנ .אדני .עולים בגי' קכ"ו כמנין ענו ,ושמא לכן הענו חשוב כמת מבחינת יחסו לעוה"ז והוא בגדר מאוד שאמרו חז"ל שהוא המות .27והיות ואין דינו כמת לענין פטור המצוות ואדרבה הענו חלקו בארץ החיים הנצחיים עוד בעוה"ז ,לכן כל ענין המות בטל לגביו ויש שייכות גמורה בין כל הגלגולים גם לענין עריות ,ואולי לכן נהג משה כפי שנהג .והדגישה זאת תורה ואמרה כי "האיש משה ענו מאד מכל האדם". .23שער הפסוקים שמות .24 .מדרש רבה בראשית .25 .לקוטי תורה בראשית .26 .נדרים ל"ח .27 .בראשית רבה פרשה ט' .זוהר תרומה קנ. שפתי בהעלותך שני לג ואולי דרגת נבואת משה שהיתה גדולה "ובמראה ולא בחידות" ,היתה דרגת אדה"ר וקין והבל וחנוך ומתושלח .ושמא רק בזמן המבול נסתמה דרגת נבואה זו שהיא רוח ה' והחלה דרגת "אספקלריא שאינה מאירה" ,ואולי ע"ז אמר הכתוב "לא ידון רוחי באדם" שהוא רוח הנבואה ,אבל הוסיף הכתוב ואמר "בשגם הוא בשר" .ואמרו חז"ל בשג"ם גי' משה .והכוונה למשה רבינו ,28ולכן צירף ענין זה לרוח ה' ,לומר שגם כאשר לא ידון רוח הנבואה בדרגה זו בעולם, בשגם שהוא משה ,כן ידון רוח זה .כי הם בגדר בשר ,ואם משה יהיה ענו אינו בגדר בשר ,ואין ענין גלגול מפריד ,וישוב לראות כשם שראה בהיותו הבל. ואפשר ששאלה מרים לאהרן הרק אך שני מיעוטים כנגד שתי נשיו שהן גלגול נשותיו הראשונות של משה ,וכי רק משה קיבל נשותיו בגלגול ,והלא גם אנחנו באנו בגלגול ואין לנו יחס קרבה לאסור עריות של גלגול ראשון ולמה מתנהג משה כן .ואם מסיבת נבואתו מקשר הוא כל גלגוליו כאחד ,הלא גם בנו דיבר ה' .29והשיבם ה' כי ממדרגת נבואתם השונה ממשה יש להם להבין שמשה אינו דומה להם גם בענין קשר הנשמות לגלגולים הראשונים ,והוא רואה כבזמן היותו הבל .והכעס היה על שחשבו למשה כאחד מהם. "ותמונת ה' יביט" .כל הבטה הוא מלמעלה למטה .30ואולי פירושו שמשה רואה במראה ולא בחידות ,ולנבואה שהיא רק בבחינת תמונת ה' שהיא אספקלריא שאינה מאירה ,מביט הוא עליה מלמעלה למטה כדרגה נמוכה. "והאיש משה ענו מאוד" .הנה כתב בזוהר כי "לאה כלת משה" ,דהיינו שמשה שרש נשמתו מבחי' לאה .ושמר כל חייו על טהרת נשמתו בשרשה בצורה גבוהה ביותר למרות נסיונותיו .וידוע שלאה נקראת "ענוה" ורחל נקראת "יראה" .בסוד "מה שעשתה יראה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה". וא"כ משה רבינו שהיה דבוק מאוד בשכינה הנקראת "לאה" בסוד כלתו ,היה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". "אל נא רפא נא לה" .ולכאורה היה לו להזכירה בשמה ולומר רפא נא למרים. ואפשר שהענין הוא כי השכינה היא סוד שם אדנות ,וכשהיא חסרה בסוד עני ודל יש בה ד"ל אותיות של שם אדנות במילוי דמילוי כזה) ,אל"ף למ"ד פ"א, דל"ת למ"ד ת"ו ,נו"ן וא"ו נו"ן ,יו"ד וא"ו דל"ת (.אמנם כשהמלכות נשלמת במוחין שלה כגון בר"ח ובשבתות ובמועדים ,31מושלמת הת' ביו"ד ,והופכים להיות .28חולין קל"ט .29 :ואולי אמרה "רק אך" כנגדה וכנגד אהרן שנתמעטו הם מהנהגת משה עם שתי נשותיו .30 .רש"י בראשית ט"ו ,ה .31 .כמבואר בסידור הרש"ש כוונות ר"ח על לד שפתי שלח לך שני ל"ה אותיות כזה) ,אל"ף למ"ד פ"א ,דל"ת למ"ד תי"ו ,נו"ן וא"ו נו"ן ,יו"ד וא"ו דל"ת(. ואז שלמה היא בכל טוב .והנה מרים היא נקבה בסוד המלכות ואולי נסתלק ממנה אות י' ונהיתה בבחינת ד"ל אותיות ,ולכן לקתה בצרעת .ובקש משה שיחזרו לה המוחין בשלימות ויהיו ל"ה אותיות ,ואמר אל נא רפא נא ל"ה, שיהיו ל"ה ואז תושפע מכל טוב ותרפא .והנה כשהמלכות בסוד ד"ל אותיות נקראת היא בעלת נ' אותיות ,וכשנגדלת במוחין ומושלמת בל"ה אותיותיה עולה היא לסוד נ"א אותיות שהם ד' אותיות אדנ"י וי"ב אותיות המילוי אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד .ול"ה אותיות המילוי דמילוי .32ואולי לכן אמר משה אל נ"א שהם נ"א אותיות אדנות רפא נ"א שיושלמו כולם ויהיו נ"א ולא נ' בלבד .וזה ע"י שתושלם בל"ה אותיות דמילוי המילוי העולים ל"ה .ואולי היות ואות י' היא סוד החכמה שנקראת אבא ,אמר לו הקב"ה "ואביה ירוק ירק וכו'", והמתינה ז' ימים עד ששב אות י' לשרות בתוך המלכות שבה ,ונרפאה. שלח "שלח לך אנשים" .פירש"י" ,למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים ,לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה ורשעים אלו ראו ולא לקחו מוסר" .ויש להבין כיצד יקחו מוסר ,והלא מרים דיברה במשה גדול הדור ונביא ה' וכמ"ש "ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה" .ואלו הם דברו על עצים ואבנים שבארץ ישראל .אמנם רש"י דייק בלשונו ואמר "שדברה באחיה" שלמען האמת חייב לה את כל קדושתו וחייו ,שאלמלא שהתייצבה מרחוק לדעה מה ייעשה לו וקראה לאמו שתניקהו ויגדל בבית עמרם ,בדרך הטבע מי יודע כיצד היו מתגלגלים הדברים ,ואפילו שאין ספק שה' היה שומרו ומגינו ,גלגלו זכות על ידי זכאית ובוודאי שהיה למשה הכרת הטוב אליה כל ימי חייו ללא גבול, ולא עוד אלא שאפילו ה' הכיר לה טובה על כך וכמו שפירש רש"י על הפסוק "והעם לא נסע עד האסף מרים" .ומכאן היה להם ללמוד שאפילו שדברה באחד שחייב לה הרבה נענשה ,והם דברו על ארץ הקודש ולא לקחו מוסר. "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל" .פירש"י, "שלח לך ,לדעתך .אני איני מצוה לך ,אם תרצה שלח" .ויש להבין למה אמר לדעתך ולא אמר לרצונך ,והרי הוסיף ואמר לו אם תרצה שלח ,א"כ היל"ל פסוק עלי באר ענו ל"ה ,וראה שפת אמת ליעקב נניו דף ק"י עמוד ב' .ובשער המצוות פרשת עקב ,ובשער הפסוקים פ' שלח לך .32 .כמבואר בשער הפסוקים פ' שלח-לך. שפתי שלח לך שני לה לרצונך .ומצינו לגבי "לך לך" האמור באברהם שפירש"י לך ,להנאתך .ושמא גם פה אפשר לפרש כן .ויש להבין ענין הנאה זו התלויה בדעת משה. "למטה יוסף למטה מנשה ,גדי בן סוסי ,למטה דן עמיאל בן גמלי" .ויש להבין מדוע נקראו בשמות מגונים כאלה .והמדרש דורש כל שמותם לגנאי ,ואיך משה שהיה מבין בשמות בחר בהם" .כל נשיא בהם" .קשה לומר שהמרגלים היו נשיאים כי רק חדשיים קודם מינה משה לנחשון וחבריו נשיאים עפ"י ה', וממתי שולחים הנשיא כמרגל .ולכאורה היל"ל "כל נשיא להם" ,ומהו "בהם". "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" .פירש"י" ,יה יושיעך מעצת מרגלים" .ואם משה ידע שיחטאו המרגלים למה שלחם. "וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה ,החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ,ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים .ומה הארץ השמנה היא אם רזה ,היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" .ויש להבין מה חשוב כל זה כאשר ה' הולך עמהם להפיל אוייביהם לפניהם .וכי אם האוייב גבור וחזק והארץ רזה וחלשה ,ימנעו מלעלות אליה. והלא הקב"ה הבטיח "ארץ זבת חלב ודבש" .ואם בידי האוייבים היא רזה וחלשה מה בכך .וכ"ז מיותר לעם כישראל ,ופתחון פה להביאם למרוד בה' אם דברי המרגלים יהיו מפחידים וקשים ולמה עשה כן" .והימים ימי ביכורי ענבים" .ויש להבין למה דווקא לענבים הדגישה תורה והלא היו גם ימי בכורי רימונים ותאנים שהביאו עמהם ג"כ .וא"כ היו ימי בכורי כולם. "וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה" .ופירש"י שע"י הפירות גרמו להמריד העם באמרם עם משונה כפירות המשונים .ולכן יהושע וכלב לא לקחו פירות. וא"כ למה משה ביקש הפירות" .עמלק יושב בארץ הנגב" .פירש"י שליראם התחילו בעמלק שכבר נכוו בו .ולמה לומר כן והלא משה כששלחם אמר עלו זה בנגב .והתחילו לספר על יושב הנגב שהם עמלק" .כי חזק הוא ממנו". פירש"י" ,מהקב"ה" .איך יתכן שיאמרו דבר כזה והלא אנשים אלו לפני שנה יצאו ממצרים באותות ומופתים ועברו בים ובמעמד הר סיני ,וראו כחו של הקב"ה .ומדובר באנשים שהיו צדיקים וראשי ישראל .ולא מצינו שנענשו על דברם זה אלא על הוצאת דבת הארץ .ואיך ישראל קבלו דבר חמור כזה של כפירה והסכימו עם זה עד בכיה" .ויאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה". פירש"י" ,שבקשו לעבוד ע"ז ולשוב למצרים" .וכי השתגעו לעבוד ע"ז פתאום כולם ,ולשוב לבית עבדים .לפחות היו מבקשים ללכת למדינה אחרת .ולפלא שהעם יצא לרגום באבנים את יהושע וכלב ,אבל נגד משה ואהרן לא העיזו לעשות כלום .והלא תמיד האשימו את משה בצרותיהם. לו שפתי שלח לך שני "ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו" .ולכאורה היל"ל אשר עשיתי להם ,ולא בקרבו" .במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה" .למה קראם פגרים ולמה כפל "ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה" .ולכאורה הוא מיותר. ואפשר שהענין הוא ,כי מציאות העונש אינו אלא תקון ,ולא יכול להעשות בפחות ממה שגזרה חכמתו יתברך ,וכשאמר הקב"ה שגלות מצרים צריכה להיות ת' שנים ,אי אפשר היה לצאת אחר רד"ו .כי תקון חטאם שהיה בפגם הדעת הצריך ת' שנים ,ולכן אמר הקב"ה לאברהם הגזירה בלשון "ידוע תדע". והיות ולא יכלו להתמהמה במצרים שלא יפלו בנ' שערי טומאה ,יצאו לפני הזמן כשתקונם לא הושלם וחלק מהנשמות לא היו מתוקנים ובאו כגרים גרורים שעליהם אומר הכתוב "וגם ערב רב עלה אתם" .והיות ואם היו ממתינים ת' שנים היו כל אלה נתקנים ,למפרע קבלם משה והעלם. "ערב רב" בגי' דעת ,כי הם מהדעת הפגומה והמעורבת טוב ורע ,ועשו העגל, ומשה הוא גלגול שת ,והם גלגול קרי שהוציא אדם הראשון לפני לידת שת. והם כמו אחיו ,ורצה לתקנם ,ולכן העלם ונקראו "עמך". ואולי ושמא שעתה שעמדו ישראל להכנס לארץ ובאו בעצה לשלוח מרגלים לארץ ,אעפ"י שנסה למנעם על ידי שהודה להם ,1הוטב הדבר בעיניו ,אולי חשב שיתכן ועל ידי הצלחת המרגלים יהיה תקון לערב רב שיוכלו להכנס לארץ ,ושמות המרגלים היו משונים ,בן גמלי ,בן סודי ,בן סוסי ,ומשה שהיה בקי בשמות שלח בדווקא אנשים כמותם ,כי אפשר שהיו אלה אנשים מישראל שנשמות ערב רב היתה קרובה לבחינתם ושמשו ברוחניותם כנשיאי ערב רב, ולכן שמותיהם היו מגונים .ואפשר שכבר מראש נגזר שכשיתוקנו ערב רב לאיזה שבט יכנסו כל אחד מהם ,חוץ מלשבט לוי ,ואעפ"י שהם בקשו רק לעלות ולראות את הדרך שילכו ואת הערים שיכבשו תחילה ,לימדם משה כיצד לרגל את הארץ ושידעו את מציאות הארץ שפריה ועמה משונים ועמלק והענקים נמצאים בה ושבכל זאת ידברו בשבח הארץ ויסכימו שהארץ טובה, בידעם כי "ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו" .וכשידעו זה יתוקן פגם הדעת מערב רב באופן כללי ,ויוכלו להכנס לארץ .ואולי היו מתים כל הערב רב מיד ונולדים בתוך עם ישראל כיהודים כשרים לכל דבר ,ומתקנים עצמם לאט. ואולי אמר ה' "שלח לך" .לדעתך ,שהנך חפץ בתקון הערב רב שפגמם ב"דעת" .ואפשר שהזכירה תורה בכורי ענבים כי ב' פעמים אלהים בגי' ענבים. .1ראה רש"י דברים א' ,כג .ושפתי שני שם. שפתי שלח לך שני לז ובא"י החלו בכורי הענבים ,דהיינו שהדינים של שם אלהים החלו להאיר והוצרכו להתמתק ,ואולי אם היו לוקחים רק ענבים להראות שבח הארץ היו מתמתקים שמות אלהים ,אבל ייתכן שהם לקחו אשכול ענבים אחד עם תאנה ורימון כדי לקלקל העולמות .כי הגפן הוא בסוד ת"ת והתאנה והרימון נו"ה. והם לקחום כדי להוריד הת"ת אל הנו"ה ולהפוך הסדר ולהקדים הרמון לתאנה .ואפשר שמשה רמז להביא רק ענבים וכמ"ש "מפרי הארץ" ,לשון יחיד .ואולי לכן אמרה תורה שהיה בכורי ענבים ,כדי שיביאו רק ענבים ,והם הביאו מפירות הארץ .או אפשר שלקחו הענבים התאנים והרימונים עקב גדלם להפחיד את ישראל ופגמו בתקון הענבים. והזכירו את עמלק כדי לירא את ישראל ולכן אמרו שהכנעני חזק ממנו כלפי מעלה ,ואין הכוונה לגבורה גשמית ,אלא למצבם של ישראל שאינו מתוקן כדי להכנס לארץ כל עוד שטיפות הקרי הנמצאים בערב רב לא מתוקנים ,ועד שיתוקנו בינתיים הכנעני חזק" .כי לא שלם עוון האמורי עד הנה" .ואולי אמרו "ונהי בעינינו כחגבים" שהם קטנים ולא מתוקנים כי יש ביניהם מין טמא ג"כ. וא"כ הנצוצות שנמצאו בעמלק ובכנעני טרם יצאו ,ואם תכנסו ילחמו בכם. וכששמעו זאת ישראל התאכזבו שיצאו לפני ת' שנים ואמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה" .להשלים ת' שנות שעבוד ,אעפ"י שהבינו שיש חשש שאם יחזרו יפלו שנית בחטא ע"ז .ואמר ה' שלמצרים לא ירדו ,אבל התקון ייעשה ע"י שימותו כל הערב רב במדבר ,ועמהם כל ישראל שבין עשרים לששים שנה, וישובו כולם בגלגול כיהודים .ויהיו נפשות הערב רב מעורבים בתוך עם ישראל ויכנסו כולם לארץ .ולכן בכניסתם לארץ לא מצאנו יותר ערב רב שנלוה עמהם או שהיה קיים כיחידה בפני עצמה .ואמר הקב"ה "בכל האותות אשר עשיתי בקרבו" ,דהיינו בפנימיות עם ישראל .כדי שיתוקנו ויכנסו עתה ,והם עוד מנאצים אותי .לכן "אכנו בדבר ,ואורישנו" .ירושה לזרעך .שיצאו ממך כל נשמות אלו. ואמר "במדבר הזה יפלו פגריכם" .אפשר שכוונתו לערב רב שאין להם נפש דקדושה ונקראים פגרים ,כי רשעים בחייהם קרויים מתים" .לכל פקודכם ולכל מספרכם" אלו ישראל הפקודים במספר הנמצאים בחשבון שורש ששים ריבוא נשמות הקודש .והוסיף "ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה" .והסביר כי הערב רב הם קליפת נפשות הקודש ונקראים "פגרכם ,אתם" .ויפלו יחד עם ישראל, ונפשותיהם יוולדו כיהודים גמורים .ולכן גם הדור הנכנס היה ששים ריבוא כאבותיו אבל היו מעורבים ביניהם נשמות ערב רב ,ושוב לא היו ערב רב אומה נספחת בפני עצמה ,ולאט לאט חלק מהם נתקן בתוך עם ישראל וחלקם הגדול לח שפתי שלח לך שני שטרם נתקן הפך להיות ממהרסי עם ישראל ומחריביו ,שעליו אמר הכתוב "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו".2 וחטא המרגלים גרם לתשעה באב כי בשס"ה גידים המכוונים כנגד שס"ה ימות החמה ,פגם גיד הנשה מכוון כנגד תשעה באב ,והפגם נעשה בירך יעקב שהם זרעו שנקראים יוצאי ירכו .ויעקב הוא גלגול נשמת אדה"ר ,ואולי הערב רב ששרשם מה"קרי" של אדה"ר שהוא הפגם של הירך ,היו צריכים להתקן בליל תשעה באב שבבחי' זמן זה נפגמו ,ואם היו המרגלים משבחים את הארץ היה הדבר נתקן בדיוק בזמנו ,אבל היות וקלקלו ,בו ביום שהוא ליל תשעה באב חזרו ונפלו וגרמו לשתי חרבנות שיבנו בב"א. "ויאמר ה' אל משה ,שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" .פירש"י" ,שלח לך לדעתך ,אני איני מצוה לך ,אם תרצה שלח .לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו ומשה נמלך בשכינה .אמר ,אני אמרתי להם שהיא טובה ,חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים ,למען לא יירשוה" .ולכאורה הדבר תמוה ,והלא בכתוב מפורש שהוטב הדבר בעיני משה ,ואם הדבר מגונה בעיני הקב"ה עד שנתן להם מקום לטעות מדוע לא מנעם משה לגמרי. ויגדל התימה בראותינו שישראל בקשו רק לדעת את הדרך שבה יעלו ויכבשו תחילה ,וכלל לא עלה בדעתם לבדוק אם טובה הארץ או רעה כי האמינו שהארץ "זבת חלב ודבש" .וכמ"ש "נשלחה אנשים ויחפרו לנו את הארץ, וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן". ופירש"י" ,אשר נבא אליהן תחילה לכבוש" .ואילו משה הוא שבקש מהם לבדוק "וראיתם את הארץ מה היא ,ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה". ויש להבין ,אם ידע משה שיש מקום לטעות ושהמרגלים תהיה עצתם רעה עד שהתפלל על יהושע שה' יצילהו מעצת מרגלים 3למה שלחם ,ומעיקרא למה הקב"ה תלה הדבר ברצון משה ולא הורהו מה לעשות .ומה הכוונה באמרו לך, לדעתך .ובדרך כלל פירש"י לך ,להנאתך.4 "איש אחד ,איש אחד" .ויש להבין למה כפל פעמיים ,ולמה ציין אחד ,ויכל לומר "איש למטה אבותיו תשלחו" .כל נשיא בהם" .ואי אפשר לומר שהיו המרגלים נשיאי המטות ,כי כחדשיים קודם נבחרו הנשיאים נחשון בן עמינדב .2והם אנשי הציונות ,שקלקלו את ישראל בימינו והוציאום לתרבות רעה ומה שלא הצליחו הגויים להרוס את היהדות באלפיים שנה הרסו רשעים אלה בשנים מועטות .וכמ"ש האריז"ל בשער הגלגולים הקדמה כ"ב ,שבדור האחרון ישובו דור המדבר עם הערב רב ,ה' יצילנו מהם ומהמונם .3 .רש"י פרשה זו .4ראה רש"י בראשית י"ב ,א' .ורש"י במדבר י' ,ב. שפתי שלח לך שני לט וחבריו ונמנו בשמותם .5ובעשרים באייר נסעו בראש המחנות .ויש להבין כוונת הכתוב באומרו "כל נשיא בהם" .ולכאורה היל"ל "כל נשיא להם" או "כל נשיא מהם" .ומה משמעות "בהם"" .כולם אנשים ראשי בני ישראל המה". למה עתה קראם ראשים ולא נשיאים ,ולמה אמר "המה" ,ולא "הם". ואולי ושמא שהענין הוא ,כי ירידת ישראל למצרים היתה כדי לנקות נשמתם מסיגי הטינוף שדבק בהם בגלגוליהם הקודמים בהיותם בדור אנוש ,המבול והפלגה ,6ותהליך ניקוי זה עד שיצאו כולם נקיים צריך היה להיות ת' שנה של גלות בפועל .ולכן כשאמר הקב"ה לאברהם "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" ,לא נסה אברהם אבינו עליו השלום להפחית מן הזמן ,כי לא היה זה ענין של עונש אלא ענין של נקוי .ואם גזרה חכמתו יתב' שהנקוי יקח ת' שנים של שעבוד ,אין מה לקצרו .וכיון שיצאו לאחר רד"ו שנים של שעבוד ,והוצרך לחשב ת' שנים מלידת יצחק ,אעפ"י שחשוב זה עזר להם למלטם מארץ מצרים ,לא עזר להם תמורת העבדות והענוי שהוצרכו להיות ת' שנים ממש כדי לתקנם בשלמות .ולכן עלו עם ישראל ממצרים גם ערב רב שהיו גוים הקרובים לישראל בנפשם ,ואם היו נשארים ישראל במצרים ת' שנים בשעבוד ,היו מתים ערב רב אלה במצרים ,וחוזרים להוולד שם בגלגול יהודים מתוקנים בני השבטים ,אבל היות ויצאו בטרם הזמן ולא הספיקו להתקן בשלמות ,יצאו עמהם בתור ערב רב ואספסוף נלוה .והסכים משה להוציאם כי ידע שאף הם מגלגולי דור המבול והפלגה שהוצרכו להתקן בתוך ת' שנים ,וחשב שיתוקנו בדרך ויכנסו לארץ כגרים מתוקנים ,ואח"כ ישובו בגלגול בתוך עם ישראל מחולקים לשבטיהם. .5במדבר י' ,יא .ולא יתכן שבתוך חדש פרצה מגפה ומתו כל הנשיאים ,ואפילו למפרשים שבתבערה מתו "קצה המחנה" שהם קציני המחנה וגדוליהם ,לא יתכן לומר שהכוונה לנשיאים כנחשון בן עמינדב ונתנאל בן צוער שהיו צדיקים גדולים ,ומה גם שפירוש זה אינו מוסכם בחז"ל ואינו אלא דעת יחיד כשלרוב חז"ל "קצה המחנה" הם הערב רב שהיו מוקצים מחמת מיאוס .וראה רש"י במדבר י"א ,א .ובשפתי חכמים שם ,ואעפ"י שמרש"י פ' משפטים לכאורה אפשר לומר שהיו אלו נשיאי ישראל שמתו בתבערה ,אי אפשר לומר שנתמנו אלו לנשיאים במקומם ולא מצינו מעולם שיהושע היה נשיא אפרים באיזה זמן שהוא ,ולא כלב נשיא יהודה במדבר .ומהנראה בפ' מסעי שכלב נתמנה נשיא רק בסוף שנת הארבעים .ומפורש ברש"י פ' קרח שאליצור בן שדיאור וחבריו עוד היו בחיים ומהם ראשי עדה שהקהיל קרח על משה ,ומעשה קרח היה בשנת הארבעים וכמו שיבואר להלן .6 .שער הכוונות דרוש א' מדרושי הפסח. מ שפתי שלח לך שני ופגם ישראל החל מקרי שהוציא אדם הראשון בק"ל שנים שפרש מחוה,7 וחטא זה נקרא "פגם הדעת" כי משם מקור הזרע ,והיתה דעתם פגומה בדורות אנוש המבול והפלגה ,וגלות מצרים היתה כדי לתקן דעתם ,וכשלא נתקנו בשלמות יצאו חלקם מעורבים בדעתם ונקראו "ערב רב" העולה בגי' "דעת".8 ומשה שהוא גלגול שת 9ובא מצד הדעת המתוקנת 10חפץ בתקונם והוציאם. וכל זמן שלא נתקנו הערב רב לא יכלו הם להכנס לארץ יחד עם ישראל .ואולי ושמא כשישראל הציעו לשלוח אנשים לחפור את הארץ ,הוטב הדבר בעיני משה כי חשב שעי"ז שישלח י"ב מרגלים כנגד י"ב שבטים האמורים לנחול את הארץ שיראו את הארץ ויקנוה בחזקת הליכה וראיח עבורם ועבור חלק הערב רב האמורים לאחר תיקונם להצטרף עמהם כל חלק לשבטו ,ועי"ז הער"ר יתוקנו מעט ויוכלו להכנס לארץ עמהם ,ונמלך בשכינה ,ואולי השיבו ה' שלח לך ,לדעתך .אם רצונך לתקן פגם הדעת של הערב רב כדי שיכנסו לארץ אני איני מצוה לך ,אבל אם תרצה שלח .והטעם שאיני מצוה כיון שאני אמרתי להם שהיא טובה וממילא אין מקום לחפור את הארץ ,ואם הם קטני אמנה ומחפשים לשלוח מרגלים כשאר צבאות היוצאים למלחמה" ,חייהם" דבר זה יכול לעלות להם בחייהם ,כיון שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים ,למען לא יירשוה .ומה שחושב אתה כי על ידי המרגלים יהיה תקון שיכניס הערב רב לארץ ,אני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה עד שימותו הם וכל הערב רב במדבר ,ואח"כ יכנסו ישראל אליה .אמנם אם המרגלים יעמדו בנסיון ולא יטעום ,או שלמרות שהמרגלים יטעום ישארו ישראל נאמנים ולא יטעו אחריהם ,יתוקנו הערב רב בצד מה ויוכלו להכנס לארץ ,ואם תרצה שלח. 11 ובי"ב המרגלים נתעברו י"ב השבטים עצמם לסייעם שלא יכשלו בשליחותם , ולכן אמר הכתוב" ,איש אחד ,איש אחד" .דהיינו בכל אחד מהמרגלים נתעבר איש אחד מהמיוחד שבשבט "כל נשיא" .שהוא ראש השבט הראשון "בהם" בעיבור בתוכם .ורמז הכתוב שהשבטים הם שהתעברו .ואמר "ראשי בני ישראל" דהיינו בני יעקב אבינו הנקרא ישראל" .המה" ,אולי אמר לשון נקבה, על המרגלים לרמז שהיו בבחי' מושפעים על ידי השבטים שנתעברו בהם. והיות ושבט לוי לא נכללו במנין השבטים ונעשו י"ב שבטים ע"י אפרים ומנשה שנחלקו לשני שבטים ,נתעברה נשמת לוי ביהושע.12 .7שער הכוונות שם .8 .ליקוטי תורה פ' שמות .9 .שער הפסוקים פ' שמות .10 .שער הכוונות שם .11 .שער הפסוקים פרשה זו.12 .שער הפסוקים שם. שפתי שלח לך שני מא ואולי אם היו מתקנים ,היו מגיעים להר נבו ויושב שם משה לבדו עם הערב רב ומתקנם ,ויהושע היה מכניס ישראל לארץ ואח"כ בא משה ומולך עליהם ,כי התקון היה שיהושע מכניס כי הוא בחי' לבנה שהיא א"י ,ומשה בחי' חמה. "ויתורו את ארץ כנען" .ולא אמר "וירגלו" ,נראה ביאורו שלא לחקור אחרי מסתרי הצבא שלחם ,אלא שיראו את הארץ בעומק הראיה כמרגל הרואה הדברים לעמקם ולא ראיה שיטחית .וכל ענין המרגלים היה רק לראות את הארץ בגשמיותה בהבנה רוחנית .ואמר ה' לאברהם "שא נא עיניך וראה וכו', כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם" .13וכח הראיה גדול בהתקשרות אל הדבר הנראה ואל נצוצות הקודש הנמצאים בו בסוד "וראית בשביה אשת יפת תואר" .14ובסוד "נתן בו עיניו ועשאו גל של עצמות" ,15כי בהבטתו שאב כל נצוצות הקודש שבו והשאירו ללא חיות. ואולי לימד משה את המרגלים שבראייתם את הארץ שיתקשרו עם נצוצות הקודש שבה ולזכות בהם ,ולראות את העם היושב בה ולשאוב הנצוצות מתוכם .ואמר להם" ,וראיתם את הארץ מה היא" .להתקשר עם נצוצות שבה על ידי הראיה" .ואת העם היושב עליה" .לראות "החזק הוא" בנצוצות שבו, "הרפה" וקל לשאוב הנצוצות מתוכו .ובטיב הנצוצות" ,המעט הוא" ממה שנשאר בהם מעת הבריאה להחיותם" ,אם רב" שקבלו מחטא ישראל בעגל ונפל מ"רב" נצוצות שהוציאו ממצרים. ואולי ושמא תקון זה הוצרך להיות גם ע"י שהמרגלים ידברו טוב על הארץ כדי שהשבטים עצמם בהיותם בעיבור כשידברו בשבח הארץ יגרמו עילוי לשכינה לברר נצוצות שיגרמו לתקון ערב רב במדת מה כל אחד בחלק מהם הראוי להכנס לאחר תקונם לשבטו. וכתב סדרם ,ראובן שמעון יהודה יששכר אפרים בנימין זבולון ואח"כ למטה יוסף למטה מנשה ,כי יוסף התעבר בנשיא מנשה ,ולוי ביהושע .ולכן חלק אפרים ממנשה והקדימו לבנימין .אמנם כלב אולי כיון שנתעברה בו נשמת יהודה שאמר "וחטאתי לאבי כל הימים" ,חשש ביותר שמא יאבד תקונו ,והלך לקברי אבות .ויהושע הוצרך לשנוי שם ע"י הוספת י' הרומז לחכמה ,כי התעברות לוי בו היתה במקום במשה שנשמתו מבחי' יסוד החכמה .וכיון שהיה שליחו האישי ,יכל משה להתפלל עליו באופן מיוחד שינצל מעצת מרגלים. 13בראשית י"ג ,יד .14 .ראה ליקוטי תורה פ' כי תצא . 15 .שבת ל"ד .וראה שער מאמרי רז"ל שם. מב שפתי שלח לך שני "ויתורו את ארץ כנען" .תרגם אונקלוס "ויאללון" שפירושו "וירגלו" .וכן אמר הכתוב "ויבואו עד נחל אשכול וירגלו אותה" .16אמנם בכל הפרשה כאן הוזכר לשון "תרים" ולא מרגלים ,וממה שהכתוב אמר "ויתורו" ולא "וירגלו" ,נראה ביאורו שיתבוננו במה שיראו בארץ כמרגל הרואה הדברים לעמקם ולא ראיה שיטחית ,אבל לא שהוצרכו לחקור אחרי מסתרי הצבא כי ה' נלחם להם. ואפשר שהענין הוא ,כי סוד הבריאה קשור לעין ,והענין שגרם אחר כך לעולם התקון היה בסוד העינים העליונים .והתקון לשלמות האדם יסודו בעינים .ועין בגי' ק"ל כמנין ה' פעמים שם הוי"ה והם סוד ה' הויו"ת כנגד ה' חסדים לעין ימין ,וה' הויו"ת כנגד ה' גבורות לעין שמאל .והם סוד שני לוחות אבנים וחמש דברות בכל אחד מהם. ואמרו חז"ל שפסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם וחוזרת בהבטת עיניו ביין של קידוש של ליל שבת .17ואפשר שהעניין הוא כי הרגליים כחם מהעינים כי שניהם בשרשם קשורים לספירות הנצח וההוד שהם סוד העינים העליונים .וה' נתן לאברהם את הארץ בחזקת הראיה וההליכה בה, ואמר לו" .שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה ,כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם וכו' ,קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" .ואפשר שלכן רצו לתור את הארץ בבחי' ראיית הארץ וההליכה בה .לארכה ולרחבה ,18לתקן פגם העין בראייתם אותה בעין טובה. ואפשר שאם היו המרגלים מתבוננים במה שראו ומודים לה' ומשבחים את הארץ היה תקון גדול לעינים ,אמנם המרגלים טעו במה שראו ,ועל ההלוויות שראו בכל מקום בואם לא הבינו שה' עשה זאת כדי שהכנענים יהיו טרודים באבלם ויניחום לנפשם ,ואמרו "ארץ אוכלת יושביה היא" .ועל גודל בני האדם והפירות לא הבינו שעין ה' מרבה השפע לסיבת מעלת הארץ וכשיכנסו ישראל לתוכה כל השפע הזה יפסק מהכנענים כי יתנם ה' לעם סגולתו ,ופגמו בתיקון העין ואמרו "ונהי בעינינו כחגבים ,וכן היינו בעיניהם". ואמר הכתוב "והימים ימי בכורי ענבים" .ואפשר שענין העין קשור בענבים, וענבים בגי' ב' פעמים "אלהים" ,וגם פרידה אחת נקראת ענבים לשון רבים. ומהענבים יוצא היין שהוא בגי' שבעים כמנין אות ע' ,וסודו רם ונשא וכמ"ש חז"ל "כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים ,יין ניתן בע' אותיות וסוד ניתן בע' אותיות נכנס יין יצא סוד" .19וכבר נתבאר שתקון הראיה הוא על ידי יין של .16דברים א' ,כד .17 .שבת קי"ג .18 :רש"י פרשה זו פסוק כ"א .19 .עירובין ס"ה.. שפתי שלח לך שני מג קידוש .ואולי לכן "כרם" גי' ר"ס כמנין ב' פעמים עין .ואפשר שהפוגם בסוד הענבים מסיר אות י' שבהם ופוגע באותיות הקודמות ל"ענבם" שהם סמ-א-ל 21 ואולי לזה כוונו חז"ל שאמרו שחטא עץ הדעת היה ש"ענבים סחטה לו" . ושמא שהיות ולא המתין עד שבת שיותר באכילתו ,קדמו האותיות שלפני הענבים ובא הנחש שהתלבש עליו שם זה .22ואולי לכן הדגישה התורה ענין הענבים לומר שעל ידו יכלו לתקן אם היו מביאים אותו בכוונה טובה להראות שבח הארץ בגודל תנובתה וכמ"ש משה "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ". והם הביאוה בכוונת דיבה באמרם "וזה פריה" ,וכמו שפירש"י שלהוציא דיבה נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה. ואולי כיון שלא תקנו ענין העין הוצרכו למות במדבר ולהוולד שם מחדש בבחינת החרבן והתקון ,וכשנולדו שנית נתערבו נפשות ערב רב בנפשות הדור הנולד ,ונכנסו לארץ בתוך גופות עם ישראל .ללא שום תקון .ה' יצילנו. 20 "וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה'" .לכאורה היה לו לכתוב "וישלח אותם משה ,על פי ה' ממדבר פארן" ,וממה שכתב "ממדבר פארן על פי ה'", משמע שגם מניין נשלחו היה בדווקא עפ"י ה' .וממשמעות הכתוב מובן שעפ"י ה' ,דהיינו בצוויו .אמנם רש"י פירש שהשליחות היתה ברשות ה' שלא עכב בעדו ,וא"כ אינו עפ"י צווי ה' ,אלא ללא התנגדותו .והדבר צריך ביאור. ואפשר שה' הניח בידי משה להחליט אם לשלוח מרגלים או לא ,אבל ציוהו שאם יחליט לשלוח ,את מי ישלח ,ושישלחם מצד מדבר פארן בדווקא ולא מצד מדבר צין ,כי קדש נמצאת בגבול שתי המדברות וכמו שיבואר להלן. ואולי כדי שזכות מתן תורה תעמוד להם ,כי הופיע ה' ממדבר פארן לישראל במתן תורה לאחר שבני ישמעאל לא רצו לקבלה .23או כדי שיצאו מהמחנה ישר למקום ישוב ,ולא דרך מדבר צין שאינו מקום ישוב ,וכמו שיתבאר. "וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה' ,כולם אנשים ראשי בני ישראל המה" .פירש"י" ,אנשים ,לשון חשיבות ,ואותה שעה כשרים היו" .ויש להבין איך אנשים כשרים וחשובים נפלו לעוון חמור כל כך .ופשוט שהמרגלים לא שלחם משה לרגל את הארץ כדרך מרגלים בעלמא ,כי כדי לרגל ארץ לא שולחים אחד מכל שבט כנציג או שליח ,אלא שולחים אנשים הבקיאים בטיב הריגול ,ולא הולכים כולם יחד שלא לעורר חשד ,וכאן הלכו כולם יחד. .20ראה נצוצי שמשון לר' שמשון מאוסטרופולי פרשה זו .21 .בראשית רבה פרשה י"ט. .22פרקי דר' אליעזר .23 .רש"י דברים ל"ג ,ב. מד שפתי שלח לך שני ושאלות משה אינם מתאימות למרגלים ,כי מטרת מרגלים לראות את תורפת הארץ איפה האוייב לא מבוצר שיהיה אפשר לחדור משם ,ואיפה נמצאים כלי נשקו כדי להתנפל ולהכחידם .וכאן שאלם אם חזק הוא ,הרפה .ומאי נפקא מינה מה הם וכי בזה ימנעו מלכבוש הארץ ,ואם יש בה עץ אם אין ,וכי יש מדינה שאין בה עצים .ופירש"י" ,אם יש צדיק המגן עליהם" .דהיינו ששלחם לחפש צדיקים נסתרים בין הכנענים והוא תמוה. ואפשר שהענין הוא ,כי כל תמונה מעוררת כדוגמתה למעלה .ולדוגמא ב' פעמים אור גי' בית ,וכשפוגם אדם בקיר ביתו הרוחני רואה קרי שהתהפך מקיר ,וכששקע בחטאו יוצא נגע בקיר ביתו .ולבוש האדם הוא דוגמת מלבושי הנפש .ובגד קרוע מראה על נפש פגומה וכדו' .ולבוש המיוחד לגוים מושך ללובשם מקליפתם .וכשם שאסור לעשות שמן כדוגמת שמן המשחה ,וקטורת כדוגמת קטורת הסמים ,וארון או שולחן או מזבח או מנורה כדוגמת כלי המקדש כיון שהתמונה תמשוך שפע מהמקור ואסור שימשך שפע כזה מחוץ למקדש שלא יצא לחולין ח"ו ,גם העושה חפץ או אפילו תמונה של דבר טמא, מושך הוא טומאה עליו ועל הסביבה רח"ל. ואולי כשרצו ישראל לשלוח מרגלים לא"י ,צוום משה לבדוק טיב הארץ כדי להוציא ניצוצות הקודש מהכנענים ,וכדי שיתוקנו גם הערב רב במידת מה על ידי עליית הנצוצות .כי כשהתחפשו המרגלים לכנענים בבואם לתור את הארץ נכנסו לארץ בלבוש כנעני ובשפה כנענית ,והפכו מעורבים בין קודש וחול, ודמו לערב רב שהיו מעורבים טוב ורע ,ואם היו מדברים בשבח הארץ אפשר שהיו גורמים לעליית הנצוצות שבידי הכנענים אל הקודש וכובשים ללא מלחמה ,ואולי גם ערב רב היו נתקנים מעט עי"ז .אמנם ,כיון שנדמו לכנענים בבגדיהם ובשפתם ,אפשר שנתלבשה בהם קליפת הכנענים ונגרם שנפלו והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו "כי חזק הוא ממנו" .ומזה פחד משה שלא יכשלו בהתלבשם בגדים אלו ,והתפלל על יהושע יה יושיעך מעצת מרגלים. וכלב שידע ששרשו מאליעזר עבד אברהם שנכנס אל הקדושה מקליפת כנען פחד על עצמו ביותר ורץ לאברהם אדונו שיצילהו מליפול ע"י קלי' אלו*. "ויאמר אלהם ,עלו זה בנגב ועליתם את ההר" .ולכאורה תיבת "זה" מיותרת, ולמה כפל לומר "ועליתם" .ולכאורה היה לו לומר "עלו בנגב בהר" ,ותו לא. *כל פירושי על התורה ,ובפרט פרשה זו והקשר לערב רב הוא על מנת שאם אמת הם שיהיה בהם נחת רוח לה' יתב' .ואם ח"ו טעות אמרתי שיתבטלו הדברים כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש ולא יעשו שום רושם רע כלל ועיקר . שפתי שלח לך שני מה "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" .ויש להבין מה חוזק צריך כדי לקטוף כמה פירות מבלי שיראום זרים. "ויעלו ויתורו את הארץ ,ממדבר צין" .והלא שלחם "ממדבר פארן עפ"י ה'" והם עמדו במרגלות ההר של א"י שהיה מולם ,ולמה שינה וקראו "מדבר צין". ולמה הלכו במדבר ,והלא משה אמר להם לעלות להר ,ושם היה מקום ישוב של כנענים וכמ"ש לקמן "וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא" .וא"כ אינו מדבר .והוא אמר להם לתור את הארץ ,ולא לפנות למדבר" .ויעלו בנגב" .ולא אמר "ויעלו בהר" ,אעפ"י שבצווי משה הוזכר ההר" .ויבואו עד נחל אשכל, ויכרתו משם זמורה ,ואשכול ענבים אחד" .למה כרתו זמורה שלא נצטוו ,ואם כדי להחזיק האשכול ,למה ציין זאת הכתוב .ולכאורה היה לו לומר "ויקחו" משם וכו' ,כפי שאמר משה "ולקחתם" .ולמה אמר לשון כריתה .וכשאמר "אשכול ענבים" יודע אני שהוא אחד ,ולמה הדגיש אחד. ואולי ושמא שהענין הוא ,כי אמר משה למרגלים "עלו זה בנגב" הוא בחי' היסוד הנקרא "זה" שיעלוהו לנגב שהוא דרום ארץ ישראל סוד ספי' החסד, "ועליתם את ההר" וזה יכוונו כשיעלו ישר מקדש שבצד מדבר פארן את ההר שאינו מדבר אלא מקום ישוב ,אמנם הם מפחד הכנענים או מסיבה אחרת ,לא עלו את ההר מצד דרום שבמדבר פארן אלא עלו את ההר מצידו המזרחי דרך מדבר צין שהיה מצידו השני של קדש )וכמו שיבואר להלן( ולא העלו היסוד לתקונו הראוי .ואפשר שאמר משה "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" .מלשון "חזקה" שיכוונו על ידי לקיחת הפרי להחזיק בארץ ולזכות בה ,ואולי הם שלרעה נתכוונו ,לא החזיקו בארץ ולא לקחו מפריה אלא כרתו הזמורה וממילא הגיע האשכול לידיהם .ואמר "אחד" שפירושו המיוחד 24שבכרם ,כי בחרו הגדול והמשונה שבכולם וכמו שפירש"י שלהוציא דיבה נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה. "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" .פירש"י" ,יה יושיעך מעצת מרגלים" .ויש להבין דבריו ,כי פשוט שמשה לא ידע שיחטאו המרגלים כי אם היה יודע לא היה שולחם .וכשנדייק בלשונו אמר "מעצת מרגלים" ולא אמר "מעצת המרגלים" וההבדל הוא גדול ,כי "עצת המרגלים" ביאורו העצה שייעצו המרגלים מה לומר על הארץ ,ו"עצת מרגלים" ביאורו העצה לשלוח מרגלים, וכבר נתבאר כי בעצם העצה היתה טמונה סכנה גדולה ,כי המרגלים הוצרכו להחליף בגדיהם ללבוש כנעני ,ופחד משה שהלבוש הכנעני ימשוך על נפשם .24ראה יומא ל"ד: מו שפתי שלח לך שני מטומאת בני כנען .וליהושע הוסיף את אות י' שנלקח משרה אמנו כדי שהבגדים לא ישפיעו עליו לרעה ,וכלב הלך לקברי אבות להתפלל על עניין זה, והשאר ,אפשר שהבגדים השפיעו עליהם והפכו את עורם. "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" .פירש"י" ,התפלל עליו י"ה יושיעך מעצת מרגלים" .ויש להבין למה בשם י"ה בדווקא התפלל משה על יהושע ולא בשם הוי"ה או אדנות וכדו'. ואפשר שהעניין הוא ,כי שרה אמנו לא יכלה ללדת עד שהוחלף שמה מ"שרי" לשרה ,ובהיותה בשם "שרי" היתה בבחי' ספי' החכמה 25שהוא בסוד אות י' ובגדר זכר ,ולכן היתה איילונית .26ואמרו בגמ' 27שאות י' שניטלה משרי ניתנה ליהושע .ואם כן קיבל יהושע את בחי' ספירת החכמה .והנה שם של ספי' החכמה הוא י"ה ,28ולכן בשם י"ה בדווקא התפלל עליו משה. "וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל אל מדבר פארן קדשה" .הנה קדש זו היא "קדש ברנע" .וכמ"ש "כה עשו אבותיכם בשלחי אותם מקדש ברנע לראות את הארץ" .29ופירש"י ,ששתי קדש היו" ,30וכוונתו לומר שאחד נקרא קדש ואחד קדש ברנע .ויש להבין למה לא קראו הכתוב בשמו "קדש ברנע" להבדילו מ"קדש" השני ,וקראו "קדש" בלבד .ויגדל התימה כיצד חנו ישראל עם משה ב"קדש ברנע" ,והלא הוא בתוך ארץ כנען כמפורש בכתוב "ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צינה והיה תוצאותיו מנגב לקדש ברנע" .31דהיינו שהגבול הדרומי של ארץ ישראל הוא דרום "קדש ברנע" ,ואם כן כל קדש ברנע הוא בתוך ארץ כנען שאליה לא נכנסו ישראל עם משה כלל .ועל קדש זו שממנו יצאו המרגלים אמר הכתוב "ותשבו בקדש ימים רבים" .ואמרו חז"ל שהוא קדש שאליו שבו ישראל לאחר ל"ח שנים ,32וכן כתב רש"י .33ואם כן הוא "קדש" בלבד ואינו "קדש ברנע" ,והוא קדש שבו נפטרה מרים ונתנסה משה במי מריבה .ולכאורה קשה, כי כאן מפורש שקדש הוא במדבר פארן ואלו קדש שאליו באו לאחר ל"ח שנים מפורש בכתוב שהוא במדבר צין ,34ורש"י שכתב כן לכאורה סותר עצמו ממה שכתב ששתי קדש היו.35 .25ראה "פרי עץ חיים" סוד הפורים .26 .יבמות ס"ד .27 :סנהדרין ק"ז .28 .עץ חיים שער השמות .29 .במדבר ל"ב ,ח .30 .שם .31 .במדבר ל"ד ד .וראה חזו"א שביעית פרק ג' שכתב במפורש שקדש ברנע הוא א"י )והמתבונן בדבריו ימצא שבכלל דברי ,דבריו .גם בענין קרבת קדש וקדש ברנע( .32 .סדר עולם רבה פרק ח .33 .דברים א' ,מו) .וראה רש"י והענין שפתי שלח לך שני מז הוא ,כי "שתי קדש היו" וסמוכין זה לזה 36כשההר נקרא "קדש ברנע" שפירושו "קדש הגבוה" וכתרגומו "רקם גיאה" ,ומרגלות ההר לצד דרום נקרא קדש בלבד .ו"קדש ברנע" שהוא בהר הוא ארץ ישראל והגבול עובר למרגלות ההר .ונמצא "קדש" בחוץ לארץ ,ו"קדש ברנע" בארץ .ומקום קדש זה הוא בגבול מדבר פארן ומדבר צין .כמבואר בכתוב שהגבול נמשך מצין ומקיף לקדש ברנע .ונמצא מדבר פארן בדרומו ומדבר צין במזרחו .ולכן אעפ"י שנשלחו המרגלים ממדבר פארן החלו את מהלכם ממדבר צין ,וכמ"ש "ויתורו את הארץ ממדבר צין" ,37כי היו על גבולו .וכשבאו ישראל בתחילה ממדבר סיני הגיעו לקדש מן הדרום דרך מדבר פארן הסמוך למדבר סיני וחנו ב"קדש" למרגלות הר האמורי שהוא "קדש ברנע" .38ומשה בעמדו עמהם ב"קדש" צוום לעלות את ההר שבקרבתו עמדו ואמר להם "עלו זה בנגב ,ועליתם את ההר". ומיד בצאתם את המחנה ששכן על גבול א"י נמצאו עומדים בשפוע ההר שהוא א"י והוא "קדש ברנע" ונמצא ששלחם משה "מקדש ברנע" שעל גבולו עמד. והוא ההר שלראשו העפילו בני ישראל ונכנסו לארץ שלא ברשות ,39והעמלקי והכנעני ירדו והכום במורדות ההר שבצד מזרח ונקרא המקום "חרמה".40 ובזה יובנו הכתובים" 41ונסע מחורב ,ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם" .הוא מדבר סיני השוכן בדרום ארץ ישראל "דרך הר האמורי", במדבר כ"א ,ד .ודו"ק( . 34במדבר כ' ,א) .וראה רמב"ן סוף פ' בהעלותך שכתב שקדש של המרגלים אינו קדש של מי מריבה "כי זה במדבר פארן וזה במדבר צין" .ותמהני איך יפרנס לדברי הסדר עולם רבה ,ולפחות היה לו להביאו ולדון בדבריו ,ומה גם שרש"י הביאו ,ואין סברא לומר שבאו לקדש ברנע לאחר ל"ח שנים ואח"כ הלכו לקדש שבמדבר צין .ופשוט שאין זה כוונת הסדר עולם .35 .ואין זה ענין לקדש שליד ברד בדרך שור )בראשית ט"ז ,יד(. ולא לזה נתכוון רש"י באומרו ששתי קדש היו כי הוא במערבה של ארץ ישראל ואלו שתי קדש אלו הם בדרום מזרח של א"י )ראה תוספות גיטין ב' .ד"ה אשקלון( .36 .וכמ"ש חז"ל )מכות י' (.לגבי קדש נפתלי שבצפון ששתי קדש הן כגון סליקום ,ואקרא דסליקום .ומתבאר מרש"י שהיו סמוכות זו לזו .ונקראת האחת ע"ש השניה ,גם כאן קדש וקדש ברנע היו סמוכות ונקראו זו ע"ש זו .37 .במדבר י"ג ,כא .38 .ובזה יובן הכתוב "ואת החורי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר" ,וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש" )בראשית י"ד ו-ז( .ופירש"י היא קדש שעתידין משה ואהרן להשפט שם על מי מריבה .וכוונת הכתוב שבמלחמתם בהר שעיר שבמזרח התפשטה המלחמה עד לדרום ,עד מישור פארן ,ובשובם ממישור פארן הגיעו לקדש מן הדרום .39 .במדבר י"ד ,מד .40 .כמבואר בתורה "ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה" .ושעיר היא בדרום מזרח לארץ ישראל .41 .דברים א' יט-כ. מח שפתי שלח לך שני הוא מדבר פארן השוכן בדרום וקרוב יותר למזרח ,ודרכו מגיעים לקדש ברנע הנמצא בהר האמורי ,והדרך המובילה אליו נקראת "דרך הר האמורי"" .כאשר צוה ה' אלהינו אותנו" .דהיינו עפ"י הענן שהראם הדרך .וכמ"ש "ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני ,וישכון הענן במדבר פארן ,ויסעו בראשונה על פי ה' ביד משה"" .42ונבא עד קדש ברנע" ולא עד בכלל .ועמדו למרגלותיו ב"קדש"" .ואומר אליכם באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהינו נותן לנו", שהוא "קדש ברנע" הנמצא בתחום א"י .ולקדש זו שבו לאחר ל"ח שנים מן המזרח כי סבבו את דרך ים סוף ונכנסו אליו דרך מדבר צין הנמצא בקצה דרום מזרח של ארץ ישראל. "ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה ,ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו" .ולכאורה היל"ל אשר עשיתי לו" .אכנו בדבר ואורישנו" .ויש להבין למה דווקא בדבר ולא במגפה כרגיל במקרים דומים. ולמה אמר "ואורישנו" שפירושו ואגרשנו ,ולא אמר "והמיתנו"" .ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו" .ולכאורה תיבת ממנו מיותרת .ומאי נפק"מ אם יהיו כגודל ישראל או יותר או פחות" .ויאמר משה אל ה' ,ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו" .ויש להבין מה ישמעו מצרים והלא ראו בפועל שהעלם ה' ,ומהו ענין אומרו בכחך וכי באיזה כח העלם אם לא בכחו ,ומדוע אמר מקרבו ולכאורה היל"ל מתוכו .והנה הקב"ה אמר "אשר עשיתי בקרבו", ומשה ענהו ואמר "העם הזה מקרבו" .והמשיך "כי אתה ה' בקרב העם הזה", וזה אומר דרשני. "מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם ,וישחטם במדבר" .והלא רצה להרגם בדבר ולא בשחיטה וא"כ היל"ל ויהרגם במדבר. "ועתה יגדל נא כח אדני" .ויש להבין מה ענין הגדלת כח אדני ,והלא לכאורה בזה מצדיק משה כביכול את דברי המרגלים שאין לה' מספיק כח וצריך להגדיל כחו ,הייתכן. ואפשר שהענין הוא כי ישראל ידעו והכירו את כח ה' וגדולתו ,אבל הבינו שה' מנהיג עולמו בצדק ובמשפט ,ולכן למרות כל הניסים שעשה ועושה עמהם לא ויתר להם והענישם בתבערה ובקברות התאוה .וכשיצאו ממצרים לפני ת' שנים שנאמרו לאברהם ,קושי השעבוד גרם להשלים המנין ולהחשיב ת' השנים מלידת יצחק ושיוכלו להכנס לארץ המובטחת .וכשבאו המרגלים והודיעום שאנשי הארץ גבורים ופריה משונה פחדו שמא רוב טובה משפיע ה' על .42במדבר י' ,יב-יג. שפתי שלח לך שני מט הכנענים כי לא שלם עוון האמורי ,כיון שיצאו בטרם זמן ,ובחטא כל שהוא שיפלו יעוררו מדת הדין שתקטרג על כניסתם בטרם זמן ,וה' המנהיג עולמו בדין לא יוכל להתנגד למדה"ד ולהכניסם ,ולכן אמרו שהכנעני חזק ממנו כלפי מעלה .וחשבו ישראל שעדיף שישובו למצרים להשלים העבדות עד ת' שנים כדי שיתוקנו הערב רב שהוציאם משה לא מתוקנים כי יצאו בטרם זמן ,וגם שבנתיים יהיה שלם עוון האמורי ויוכלו להכנס לארץ בקלות מבלי פחד מהענקים ,ואם בהיותם במצרים יכשלו בע"ז כבפעם הראשונה ,אין זה מעניינם כי יהיו בגדר אנוסים" .ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש" .להסכים אפילו ליפול בחטא ע"ז הנקרא בשם ראש ,43והעיקר ונשובה מצרימה לעבדם עד ת' שנים שנאמרו לאברהם אבינו ע"ה. והשיבום יהושע וכלב כי גם כאשר יחטאו בשוגג לא ימנע ה' מלעזרם לנצח אוייביהם ,ורק אם יעברו במזיד תהיה להם סיבה לפחד מן הענקים .ואמרו "אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו וכו' ,אך בה' אל תמרודו, ואתם אל תיראו את עם הארץ" .דהיינו שרק על מרידה דהיינו מזיד יש פחד שה' יסיר חסדו מאתם ,אבל על שוגג עדיין יחפוץ ה' "והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ,ארץ אשר היא זבת חלב ודבש" .כי הנה יש יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ,שהם סוד אותיות ו-ה ,ויש יחוד חכמה ובינה שהם סוד אותיות י-ה ,והעולם הזה נברא ע"י יחוד ו-ה ע"י שם אהי"ה ונעשה בבחינת שם אהו"ה ,שהוא חציו הראשון של אהי"ה ,וחציו השני של שם הוי"ה ,ונרמז בראשי תיבות הכתוב "את השמים ואת הארץ" ,ואולי אמרו להם כלב ויהושע ששם אהו"ה שבו הנהגת העולם הזה ,תפעל אם לא יפשעו במזיד .ונראה שרמז זאת הכתוב בר"ת אל הארץ הזאת ונתנה שהוא ר"ת שם אהו"ה ,ולכן אין צורך להיות במתח שמא יחטאו בשוגג ויפסידו השגחתו יתברך ח"ו ,כי ע"י חטא שבשוגג לא נמנע יחוד קוב"ה ושכינתיה לגמרי ,וקיימת היא בבחינה כלשהיא. ואמר "ואתם אל תיראו את עם הארץ" שמא יפגעו בכם ע"י חטאיכם ,כי יראה זו גורמת לכם ייאוש .והאמת היא שאין החטא מונע היחוד של מעלה" ,וה'" דהיינו הוא ובית דינו ,44שהיא השכינה עדיין מתייחדים והם "אתנו" ,שומרים ומשגיחים עלינו ,ולכן "אל תיראום" לכנענים. "ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים" .ליהושע וכלב על שמשקרים הם ומסתירים מהם האמת מתוך נאמנותם למשה" .וכבוד ה' נראה באוהל מועד אל כל בני ישראל". .43רש"י כאן .44 .רש"י שמות י"ב ,כט. נ שפתי שלח לך שני "ויאמר ה' אל משה ,עד אנה ינאצוני העם הזה ,ועד אנה לא יאמינו בי" שיחוד קוב"ה ושכינתי ממשיך להתקיים גם כשחוטאים" .בכל האותות אשר עשיתי בקרבו" .והלא גם בעת שחטאו בעגל ובשאר ענינים המשיך השפע להגיע להם ע"י המן וענני כבוד והבאר ,שהארות אלו הם נקראים ניסים ,והנס נעשה כאשר יש יחוד קוב"ה ושכינתיה בדרגה גדולה כאשר הקב"ה נקרא בשם הוי"ה במילוי אלפי"ן )יו"ד ה"א וא"ו ה"א( העולה מ"ה ,והשכינה נקראת בשמה המלא אדנ"י העולה ס"ה ויחוד שניהם עולה כמנין נס .ואם בחטאם היה נמנע היחוד ח"ו ,כיצד נעשו ניסים אלו בעת חטאם בעגל וכדו' ,ובאמת אם היו ישראל מזידים במעשיהם היו מסתלקים ניסים אלו מהם ,אבל בחטא ועוון נשארו ניסים אלו להתקיים בהם. והנה שם ישראל הוא בדרגה גבוהה ,כי הבינה נקראת אשר .ולכן בקרב שם ישראל יש אותיות אשר ,והוא אותיות לי אשר ,לי ראש ,ובקיימם תורה ומצוות נקראים "עם ישראל" לשון רבים .וכמ"ש "אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם בריתי והייתם לי עם סגולה" ,ומקבלים הם שפע הכתר דרך הבינה הנקראת אשר שמאירה בתפארת .אמנם כשישראל אינם עושים רצונו של מקום נקראים "יעקב" שהוא לא סוד הראש אלא סוד העקב ,בבחינת י' עקב ,ואז אינם נקראים בשם עם ,כי אין בחינת "עם יעקב" ,45ואז אין הארת אשר מאירה בהם, אלא התפארת בחינת יעקב אע"ה ,ואז מסתכנים הם ע"י מדת הדין .וא"כ "בכל האותות" האלו רואים הם ששם "אשר ,עשיתי בקרבו" .ממשיך להאיר בקרב שם ישראל ,ונשארים הם בסוד עם ישראל ,אותיות לי אשר .ולכן תלונתם היא חוסר אמונה וניאוץ. "אכנו בדבר ואורישנו" .וכשנתבונן בעשרת המכות שנתנו במצרים נמצא שינוי בין תשעת המכות למכת הדבר ,כי בעוד שבשאר המכות כתוב ששם הוי"ה הכה אותם ,במכת הדבר מוזכר שם ה' גם בשינוי סדר האותיות ,וכמ"ש "הנה יד ה' הויה במקנך" ,ואולי כאשר אותיות ה'-ו קודמים לאותיות י'-ה ,ויוצא קצף בעולם פוגע הוא ע"י מכת דבר .ואולי כאן שישראל נמנעו מיחוד ו'-ה בטענה שאין בזה די להצילם ,עמדו להענש מדה כנגד מדה ע"י אות ה' ,כשהיא בראש שם ההוי"ה .ואמר ואורישנו שפירושו ואגרשנו ,ולא אמר ואמיתנו, ואולי אמר הקב"ה להשיב כולם בגלגול בזרעו של משה מיד ולכן רק יגרש הנשמה מהגוף הקיים ,ומבלי להעמידם בב"ד של מעלה וכדו' ,מיד ישיבם בגופות שיוולדו לזרעו של משה ,ולכן אמר "ואעשה אותך לגוי גדול ועצום", .45אמנם נקראים "עם אלהי אברהם") ,תהילים מ"ז י' (.והיא בחינה אחרת. שפתי שלח לך שני נא ונשמות אלה יהיו "ממנו" .דהיינו מישראל עצמם שנתגרשו מגופם לא בגדר מתים שעולים לבי"ד של מעלה ,אלא כגולים שנדים מגוף לגוף. "ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו". אפשר שהמצרים חשבו שהקב"ה שהוא שם ה' סוד ספירת התפארת לא גאלם לישראל ,אלא מהכתר ישירות באה גאולתם ,כי ידעו שהארת התפארת היתה מכוסה ולא השפיעה על ישראל ,ולכן בכל פעם ששמע פרעה את שם ה' שהוא סוד התפארת יוצא מפי משה ,היה מורד וכופר ושואל מי ה' ,46ורק כששמעו שישראל נענשו במדבר על חטאיהם ,הבינו שה' שהוא התפארת בכחו שנעשה ע"י יחוד ו'-ה גאלם ,וזאת ע"י שנגדל כחו ע"י הבינה הנקראת אשר ונקרא קרבו של שם ישראל .ואמר משה ,עתה ששמעו מצרים שבענין זה יצאו ישראל מתוכם ע"י ספירת התפארת שנגדלה" ,ואמרו אל יושב הארץ הזאת" ,ר"ת שם אהי"ה ,ויאמרו לכנענים שמעו כי אתה ה' שהוא התפארת מנהיג לעם הזה בקרב העם הזה ע"י שמקבל הארת הכתר ע"י הבינה הנמצאת בקרב תיבת ישראל ,באותיות אשר ,שמגדילה כחו לקבל הארת הכתר בסוד עין בעין ,ובסוד "עיניו רוחצות בחלב" .47ואולי אמר" ,אשר" שהיא בינה דעתיק גורמת "עין בעין נראה אתה ה'" ,אל הארת הכתר .ובקרב העם הזה ,נמצא אותיות אשר שמאירים בו ,ולכן ועננך עומד עליהם ,ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה .ועמודי האש והענן לא נסתלקו ע"י חטא המרגלים כי ישראל היו בגדר מעווים דהיינו מזידים בעוון ולא מורדים בפשע ,כי מתוך פחד הכנענים טעו אחרי המרגלים .וא"כ ענני הכבוד הם סימן אשר גורם כי עין בעין מאיר הארת הכתר בתפארת .ובזה נראה אתה ה' ,אל הכתר למשוך הכח ואל ישראל כבעל הכח .ואם תמית כעת לישראל בדבר באופן פתאומי ובעוד הענן שוכן עמהם ,יראו כולם כי "והמתה את העם הזה" ,שהם בחינת עם ישראל "כאיש אחד" ,שהוא בחינת יעקב שאינו בגדר עם אלא בגדר איש. ויגרם עי"ז חלול ה' כי יאמרו "מבלתי יכולת ה'" ,שהוא התפארת "להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם" .יבינו כדעת המרגלים שנחלש כח ה' ע"י חטא בשוגג ,וא"כ השבועה שנשבע לישראל ולאבות לתת להם הארץ לא תתקיים ח"ו .ובעוד שבועת אמת מחזקת ומאירה אור המקיף לשכינה ,שבועת שקר מסלקת אותה ח"ו .48ועתה שהקב"ה נשבע וכביכול לא יכל לקיים הבטחתו ,נסתלק אור המקיף מעל השכינה שהיא הארץ ולכן הוצרך לעשות מיתוק הדינים ע"י מותם בסוד שחיטה ,שבו יוצא הדם מן הגרון וממתיק ג' .46שער הכוונות דרושי הפסח .47 .זוהר במדבר ק"ל .48 .שער רוח הקודש תיקון ו'. נב שפתי שלח לך שני שמות אלהים בשמות הוי"ה אלהים 49ולכן וישחטם במדבר" .ועתה" שהאמת לא כן ,ושבועתך אמת ואורות המקיפים והבלים דקדושה מקיפים לשכינה, ועוון ישראל גרם רק להחליש כח המקיפים אבל לא לסלקם לגמרי ח"ו ולכן יגדל נא כח השכינה הנקראת אדני וישובו המקיפים להתחזק בה ולהאיר בשבע ספירות חג"ת נהי"ם שלה שכל אחד יש בו שם הוי"ה והם כ"ח אותיות הנקראים כח אדני ,50והיות ותקון וחזוק הכח שלה נעשה ע"י שדעת עליון של התפארת מאיר בה ומושך בה דרך סוד הפה שבעה הבלים דקדושה ,שהם סוד המקיפים ,עמד משה והמשיך לשכינה ט' מדות דדיקנא של בחי' התפארת. "סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך" .כי אין זה פשע שגרם לסלק המקיפים לגמרי ,אלא עוון שגרם להחליש כחם ,הנה ע"י גודל חסדך שהוא החסד הגדול הנקרא יומם ,יומא דכולהו יומי ,יתחזק כח המקיפים ויסלח עוון ישראל ויאירו הרחמים העליונים "עין בעין" במידותיך להנהיגם בעין רחמיך. "ויאמר ה' סלחתי כדבריך" .דהיינו כיון שע"י דבריך שאמרת ט' מדות דדיקנא קדישא ומשכת המקיפים לשכינה וחזקת אותם ,לכן סולח אני להם ,ואולם מבטיחך אני שבכל מקרה ,חי אני היסוד הנקרא חי יתיחד עם השכינה הנקראת אני ,וביחוד זה לפחות ,וימלא כבודי שהיא השכינה הנקראת כבוד ה' ,את כל הארץ ויכנסו ישראל לארץ המובטחת*. "ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים" .ויש להבין למה התורה אמרה "את הנפילים" ומיד כפלה ואמרה "מן הנפילים" .ופירש"י" ,הנפילים ענקים מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש" .ויש להבין והלא כולם נמחו בימי המבול ואבד זכרם .ובדיעבד אפשר לפרש שכוונתו לבני עוג שניצל מהמבול ואולי הוא מבני שמחזאי ,או מבני סיחון אחיו שנולד בתיבה לאשת חם שנתעברה מהנפילים.51 ויותר נראה שכפלו המרגלים ואמרו "מן הנפילים" ליישב שאלה זאת ולומר שהנפילים שראינו אינם אותם שנפלו או בניהם ממש אלא "מן הנפילים" ששבו בגלגול עתה והם ענקים כבגלגולם הקודם ,ופירש האריז"ל שכל גלגול נקרא בן לגלגול שקדמו ,והרי הם "בני ענק". "ויהס כלב" .אולי פירושו ,שנתן כח בשכינה הנקראת ה"ס גי' אדנ"י ,בסוד .49ליקוטי תורה פ' ראה .50 .שער רוח הקודש שם .* .ראה הערה עמוד מ"ח .51 .ראה מס' נדה ס"א :ובמהרש"א שם. שפתי שלח לך שני נג "הס מפניו כל הארץ" 52מאותיות המשפיעים שבשם שהם ו' י' ,ונעשה "ויהס". "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ,טובה הארץ מאוד מאוד" .ויש להבין למה כפלו "מאוד מאוד" .והלא אפי' טוב אחד מיותר הוא ,כי "טוב" הוא מושלם מצד עצמו ואינו צריך אפילו "מאוד" אחד. ואפשר שהענין הוא ,כי נתבאר לעיל 53שבחי' הרוח והנשמה נקראים "מאוד, מאוד" ,ואמרו לישראל כי טובה הארץ גם כיון שאפשר לזכות בה ,ורק בה,54 לדרגות אלו. "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי" .ויש להבין למה לא הזכיר גם ליהושע שהיה בדעה אחת עם כלב ,ומה כוונתו באומרו וימלא אחרי, ולכאורה היל"ל "וימלא דברי" או "וילך אחרי". ואולי ושמא הענין הוא ,כי אפשר שיהושע וכלב בשמעם דברי המרגלים ,הבינו שפגעו במקיפים דשכינה ועשו מיד יחוד להגדיל כח אדני ,והגדלה זו נעשית ע"י חבור יד ימין סוד החסד ,בשמאל סוד הגבורה ובחבורם נעשים ב' פעמים י"ד גי' כח אדני .וסוד יד ימין הוא י"ד אותיות "ה' אלהינו ה'" ,וסוד יד שמאל הם י"ד אותיות הנמצאים לאחר אותיות אלו ,והם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו. והמחבר כ"ח אותיות אלו מגדיל כח אדני ,55ואעפ"י שעשו יחוד זה יהושע וכלב ,56הזכיר הכתוב את כלב בלבד 57כי הוא משבט יהודה סוד המלכות, ואפשר שע"י יחודו נגרם עיקר נתינת אורות המקיפים בשכינה .ואילו יהושע שהוא משבט אפרים סוד היסוד 58אולי גרם ביחוד זה שאורות הפנימיים יאירו בשכינה ,כי היסוד הוא הנותן בשכינה אורות אלו .ואולי כלב שהוא בחי' מלכות שהיא מבררת מהקלי' ,העלה ביחוד זה הנצוצות שנפלו ע"י המרגלים. ואולי אמר הכתוב ,ועבדי כלב ,עקב היתה רוח אחרת עמו ,היא רוחו של יהודה בן יעקב אבינו ע"ה ,שנכנסה בו בעיבור ולא נסתלקה כמו משאר המרגלים שנשמות השבטים שנתעברו בהם נסתלקו כשחטאו ,ולכן עשה הוא יחוד וימלא אחרי ,דהיינו אחרי אותיות שם "הוי"ה אלהינו הוי"ה" שהם "כוז"ו במוכס"ז כוזו" ,והגדיל בייחודו כח אדני ,לכן "והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה ,וזרעו יורישנה". "ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר" .משרע"ה הזכיר כאן ט' מדות .52שער מאמרי רשב"י פ' לך לך .53.פ' שמות .54 .ראה לעיל פ' לך לך .55 .שער הפסוקים פרשה זו .56 .כמבואר בכתוב לקמן ל"ב ,י"ב .57 .כאן .וגם בספר דברים א' ,ל"ו .58 .שער רוה"ק הקדמה א'. נד שפתי שלח לך שני רחמים ,של ט' תקוני דיקנא דת"ת" .פוקד עוון אבות על שלשים ועל רבעים" הם חלק מט' התקונים ,ואפשר שעניינם שגם אם לא מנקה החטא ,נותן הזדמנות לאדם לחזור בגלגול לתקן מעשיו .וכל גלגול נקרא בן לגלגול קודם. ואמר שנותן ה' לאדם הזדמנות לתקן בגלגול לא פעם אחת ולא פעמיים אלא על שלשים ועל רבעים ,כי החטא צריך להתקן בעוה"ז בו הוא נעשה" .59ויאמר ה' סלחתי כדבריך" שאמרת פוקד עוון אבות על בנים וכו' .ולזה אני מסכים שתקונם ייעשה בגלגול נוסף .ולכן "במדבר הזה יתמו" וישובו בגלגול להתקן ולהכנס לארץ .ואולי כיון שהיה זה נסיון עשירי שוב לא יכלו להתקן ע"י סליחה בלבד ,אלא ע"י גלגול .ואפשר שלכן כאן בקש משה ענין זה הנמצא בט' תיקוני דיקנא .משא"כ בעגל שעוד לא עברו י' פעמים ,בקש מה' הסליחה לגמרי מי"ג תקוני דיקנא קדישא דכתר. "מחר פנו וסעו לכם צפונה" .והנה ישראל נתעכבו במקום י"ט שנים 60ורק אח"כ פנו צפונה .ופירוש "מחר" הוא לאחר זמן.61 "ויתאבלו העם מאוד וישכימו בבוקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו" .דהיינו שכששמעו העם שעקב חטאם נגזר עליהם למות במדבר ,עשו תשובה והתאבלו על מעשיהם וחשבו שעל ידי התשובה תקנו וחזרו למצב שלפני החטא ,וחלק מתשובתם הוא לעלות לא"י מבלי לחשוש למה שאמרו המרגלים ,ולהראות שסומכים הם על ה' שהוא כל יכול" .ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח .אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תנגפו לפני אוייבכם" .כי אתמול שהייתם צדיקים לא היה פחד מהעמלקי והכנעני כי ה' היה בקרבכם אבל עתה שחטאתם ,אין ה' בקרבכם ויש פחד מהעמלקי והכנעני .ומה שאתם חושבים לעלות מתוך חרטה ותשובה על שהאמנתם למרגלים ,כבר מאוחר ,אין זה רצון ה' והיא לא תצלח. ואעפ"י שעשו תשובה אינם במצב שלפני החטא ,כי מה שאמרו חז"ל שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ,אין זה מיד עם התשובה אלא לאחר שתקנו ד' חלוקי כפרה ,62ואעפ"י שמיד עם תחילת התשובה נקרא צדיק ,היינו לגבי צירופו למנין או לגבי תנאי בקדושין ,ולענין שחוזר הוא להיות אהוב בעיני ה' ,אבל אינו בגדר צדיק גמור שאין הרשע בולעו ,אלא בגדר צדיק שאינו גמור שהרשע בולעו .63כי צדיק גמור שלא חטא .59סנהדרין צ"א .60 :דברים א .מ"ו .וראה ברש"י שם .61 .רש"י שמות י"ג .י"ד.62 . רמב"ם הל' תשובה פרק ב' .63 .ברכות ז'. שפתי שלח לך שני נה מימיו אין מי שיקטרג עליו ואילו השב בתשובה לוקח זמן עד שחטאיו יתנקו לגמרי ,ויש בזה ארבעה חלוקי כפרה וכל עוד יש כתם מהחטא יש עליו מקטרגים רח"ל. מי לנו גדול מיעקב אבינו עליו השלום שאפילו שה' הבטיחו והיה כל ימיו דבוק בה' ובכל זאת פחד מעשו שמא יגרום החטא ,ודוד המלך עליו השלום אומר "וחטאתי נגדי תמיד" ומה יגידו איזובי הקיר. "דבר אל בני ישראל ,כי תבואו אל ארץ מושבותיכם" .פירש"י" .בישר להם שיכנסו לארץ" .ומכאן מתחיל הדיבור לאחר ל"ח שנים שהיו במדבר שבהם לא נתייחד הדיבור עם משה .65והיות והדור הראשון תקנו בחי' ה"דעת" על ידי השעבוד במצרים והפכו להיות "צבאות ה' ,או צבאות בני ישראל" ,נקראו "עדה" שהוא אותיות דעה ,והם בחי' השכינה הנקראת "לאה" המכוונת כנגד בחי' ה"דעת" ,ונקראו "בני ישראל" על שם צבאותם .אבל הדור השני שנולד בל"ח שנים אלו נקרא "קהל" ,כי היו מבחי' השכינה הנקראת "רחל" שדעתה הוא בסוד "קהל" .והיות והיא עקרת הבית ,ועל ישראל העליון נאמר "כתפארת אדם לשבת בית" ,נקראו "ישראל" .והיות והיו עמהם גם הדור הראשון שלמעלה מגיל ס' ,נקראים גם "בני ישראל" .והיות והיו מעורבים בתוכם גם נשמות ערב רב ,66פעמים שנקראו "העם" .67ולדור השני אפשר שלא הוצרך משה לבשרם על כניסתם לארץ כי כבר הבטיח ה' לדור הראשון ואמר" ,וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והבאתי אותם וידעו את הארץ" .אמנם לאותם שהיו למטה מגיל כ' ,או למעלה מגיל ס' בצאתם ממצרים" ,בישר להם שיכנסו לארץ" .או אולי בישר זאת לכל ישראל לומר להם שגם אם ינסו את ה' בדרכם לארץ ,לא יגזור שנית להמיתם במדבר אלא עכ"פ יכניסם לארץ ,ואולי אמר להם זאת כדי שלא יתיאשו מהפחד שיהיו כאבותיהם. ואולי מכיון שעתה דבר עם הדור השני שאינו כבחינת הדור הראשון ,יש שנוי מעט בלשון הכתוב ואמר" ,ככה יעשה לשור"" ,ככה תעשו לאחד"" ,כל האזרח בישראל יעשה ככה את אלה" .שאינו כלשון האמור עד עתה ,והוצרכו לנסכים בקרבנות יחיד ג"כ. ואמר" ,וכי יגור אתכם גר" .דהיינו גוי שהתגייר" .או אשר בתוככם" .אפשר כוונתו לאדם שנשמתו מצד ערב רב שנמצאו מעתה בתוך בני ישראל ונולדים מבני ישראל עצמם" .לדורותיכם" .כי אין הערב רב נפרדים מישראל בכל .65רש"י ויקרא א' ,א .66 .כמו שנתבאר לעיל ,דף מ"א .67 .ועי"ז יובנו הפרשיות הבאות על בוריים ויסתלקו תמיהות רבות. נו שפתי שלח לך שני הדורות עד ביאת המשיח" .כאשר תעשו" עם ישראל נשמות גלגולי הדור הקודם" ,כן יעשה" .גם כל אחד משני סוגי הגרים" .הקהל" שהוא הדור השני שמגולגלים בתוכו כל יוצאי מצרים שמתו במדבר כולל הערב רב" .חוקה אחת לכם" כי נשמות עם ישראל אתם" .ולגר הגר" .אלו נשמות הערב רב שדינם כגרים כיון שגרים הם בגוף יהודי עמכם" .חוקת עולם לדורותיכם .ככם", שהנכם מעורבים עם נשמות הער"ר" .כגר" צדק הבא להתגייר מבני הנכר המתחייב בכל התורה כולה" .יהיה לפני ה'" .ואין לפטור אף אחד מישראל אף אם ידוע יהיה שנשמתו מהערב רב .אלא" ,תורה אחת ,ומשפט אחד יהיה לכם" אתם הקהל המגולגלים מנשמות צבאות ה' וצבאות בני ישראל" .ולגר הגר אתכם" .הם הער"ר הגרים אתכם בתוך גופות בני ישראל ,הן לעונש והן לשכר. "ראשית עריסותכם חלה תרימו תרומה" .אפשר לומר שרמז הכתוב סוד השינה וק"ש שעל המטה ,כי ענין השינה הוא להפקיד הנשמה בידי השכינה בסוד "בידך אפקיד רוחי" ר"ת באר ,היא השכינה .ולכוון שתעלה הנשמה להיכלות הקודש ולקבל תורה כל אחד לפי בחינת נשמתו .ואמר הכתוב "ראשית עריסותכם" .דהיינו בתחילת עלייתכם למיטה הנקראת "ערש"" ,68חלה תרימו תרומה" .הנשמה שנקראת "חלה" ,69תרימו אותה לשכינה הנקראת "תרומה". והתורה הנלמדת בצוותא נקראת בשם "תרומת גורן" ,כי התורה נלמדת בדבוק חברים ,וחרב לבדים לאותם ת"ח שלומדים לבד ח"ו .70וישבו בצורת גורן ללומדה וכמ"ש חז"ל על הפסוק "שררך אגן הסהר" .ואמר הכתוב "כתרומת גורן ,כן תרימו אותה" .71דהיינו שעליית הנשמה בשינה תהיה לשם למוד התורה ,להשיג מה שא"א בהקיץ. והתורה שאדם יגיע בה להשיגה נקראת על שמו ,וכמ"ש חז"ל על הפסוק "ובתורתו יהגה יומם ולילה" .72ובורא בלמודו שמים וארץ חדשים .וכשהיא נלמדת לאחר פטירתו ,שפתותיו דובבות בקבר .ולכאורה היה מקום לומר שהתורה שלומד בשינה לא תהיה שלו כיון שלא יגע בה ,ואמר הכתוב שגם בלמוד זה כיון שעשה מעשה וכוון לשלוח נפשו ללמוד בשינה ,הנה שכרו אתו כלומד בהקיץ וטורח בה .ואמר "כתרומת גורן" שהוא למוד התורה בהקיץ ובחברותא כגורן" ,כן תרימו אותה" ותקרא על שמכם. .68וכמו שכתוב הנה "ערשו ערש ברזל" )דברים ג' ,יא ( .ואומר "ה' יסעדנו על ערש דוי" )תהלים מ"א ,ד .69 (.וכמ"ש חז"ל לגבי חוה "היא פגמה חלתו של עולם" . 70 .ברכות ס"ג: .71ולכן גם הנסתרות שלמד רשב"י נקראים "אדרא" שהוא תרגום "גורן" כי למדוהו ביושבם כגורן .72 .קדושין ל"ב: שפתי שלח לך שני נז ועיקר השינה היא רק בחצי הלילה הראשונה ,ומחצות צריך לקום כגבור ולעסוק בתורה בהקיץ .ובימות החול ביום אסור לישן אפילו כדי לקבל השגות, כי ההשגות מגיעים מעורבים מטוב ורע ,משא"כ בשבת .וחזרה תורה להזהיר שהשינה ואפילו לקבל השגות ,לא תהיה בכל עת אלא בזמנים הנכונים של חצות לילה ראשונה של ימות החול ,או בשבת ואפילו ביום .ואמרה" ,מראשית עריסותיכם" ולא כל עריסותיכם .אלא רק בחלקו המתאים שהוא חצי הראשון של הלילה ,תתנו לה' תרומה". ובתחילה כתב "עריסותכם" בלי י' ,בלשון יחיד ,ועתה כתב "עריסותיכם" עם י' לשון רבים .לומר שגם בחצי הלילה הראשונה של ימות החול ,אם אינו יחידי במיטה כי הוא ליל טבילה ,עדיף שימנע מלישן ולהשיג השגות ,וישאר ער בחצי הראשון של הלילה וילמד בה תורה בהקיץ ,כדי שיתייחד עם אשתו לאחר חצות ובטרם ישן .73ואמר הכתוב "מראשית" ,ולא כל ראשית ,שכאשר הערש מלא בי' מלשון רבים ואשתו עמו במיטה ,כי צריך ליתן הטיפה שהיא בחינת י' ממנו אליה ,שבזה ימנע ולא ישן גם בראשית הלילה ולא ירים תרומה לה' את נשמתו אלא ילמד בהקיץ כיון שמתייחד עמה לשם מצוה להביא בנים ובנות דורות חדשים לעולם ,וטוב שיגיעו ע"י יגיעת התורה בהקיץ שהוא בחינת העוה"ז ולא בלימוד תורה בשינה שהוא מעין העוה"ב ,ולכן הוסיף "לדורותיכם" ,דהיינו למען דורותיכם הראויים לבא ,תמנעו בליל טבילה משינה ועליית הנשמה. "בבואכם אל הארץ תרימו תרומה לה'" .ולא פירש הכתוב מהי התרומה. "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה לה'" .ואם כוונתו לתרומה שאמר בפסוק קודם לכאורה היה לו לשלב שני הפסוקים ולומר "בבואכם אל הארץ ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה לה'" ,ותו לא" .מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה" .לגבי הרמת התרומה הקדים התרומה לשם ה' ,ולגבי נתינת התרומה הקדים שם ה' לתרומה .ויש להבין הענין .ופירש"י" ,ביאה זו משונה וכו' ,ואמר תתנו שיהיה שיעור נתינה". ואפשר שהענין הוא כי ישראל במדבר לא קיימו מצות צדקה לעניים כי כל אחד הוציא ממצרים רכוש רב וכולם אכלו את המן במדה שוה ושמלתם לא בלתה מעליהם ,אמנם בבואם לארץ ובאכלם מתבואת הארץ ,החל העוני ובפרט בשבט לוי ,שכל היוצאים ממצרים נכנסו לארץ ,ובניהם שיצאו קטנים ואותם שנולדו במדבר עניים היו כי לא ירשו את אבותיהם ,ואסורים היו לחלוק בביזת .73וכמו שנהג האריז"ל ,והטעם הוא שלא יבא לידי קרי מחמת הרהורו בטבילת אשתו. נח שפתי שלח לך שני הארץ ,והוצרכו לקנות כל אוכל וחפץ שהוצרכו לו ,והיה בידם רק מה שהוציאו ממצרים המבוגרים שבהם שהוצרכו לזה בעצמם ,ועכ"פ חלקוהו רק למי שחפצו .ואולי צותה תורה על הצדקה לעניים ,ואמרה "תרימו תרומה לה'", וכיון שמצוות תרומות ומעשרות לא נתחייבו בהם אלא לאחר י"ד שנים של כבוש וחלוק ,רצתה תורה להרגילם מיד בנתינה מלחמם לכהן ,ולא קבעה כמות ההפרשה כדי שיורגל אדם ליתן לפי נדבת לבו ,ולא כחיוב מעשר וכדו', ואולי הדגישה שכאשר מרים האדם תרומה קטנה אעפ"י שמצוה בידו אינה מן המובחר ואין שם שמים שורה על הנותן עד שתגיע תרומתו לידי העני ,אמנם כאשר נותן האדם מתנה הראויה כדי נתינה הקדים שם ה' לתרומה לרמז כי מעת הפרשתו אעפ"י שטרם הגיעה ליד העני כבר שורה השכינה במעשה ידיו. "ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת" .ויש להבין למה הדגיש שהיו במדבר והלא כל עניינם היה במדבר .ולמה קושש עצים, ולמה הוצרך להם" .ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים" .ויש להבין למה חזר והאריך ,ולכאורה היל"ל "ויקריבוהו המוצאים אל משה ואל אהרן" ותו לא" .ויניחו אותו במשמר" .ולכאורה תיבת "אותו" מיותרת והיה לו לומר "ויניחוהו במשמר" .ושלש פעמים "אותו" נאמר בעניין זה ולכאורה כולם מיותרים .ויש להבין למה הסכים המקושש לחטוא לאחר ההתראה ולמסור עצמו למיתה על כך .והנה דבר זה היה לפני מתן תורה וכמו שפירש"י שהיה זה בשבת שניה מאז שקבלוה במרה .ואמרו חז"ל ,שהיה זה צלפחד שנתכוון לשם שמים .74ויש להבין מה לשם שמים שייך בחטא זה ,ולמה עלתה מחשבה כזו בלבו ,ולמה לא כתבה זאת התורה במקומו בפ' בשלח והמתינה עד כאן. ואפשר שהענין הוא כי בימי שבת יש שני דברים חשובים ,הראשון עליית העולמות למקומם שלפני חטא אדם הראשון ,והשני עליית בחי' פרצופי הקודש עד "כתר עליון ,רעוא דרעוין" .ואמנם איסור ט"ל מלאכות הוא בגלל עליית העולמות בלבד ,ולכן בחג השבועות אעפ"י שיש עליית בחי' פרצופי הקודש עד "כתר עליון ,רעוא דרעוין" .מותרת מלאכת אוכל נפש כבכל יום טוב .וכתב רבינו הרש"ש ,76שבשבתות שבימי העומר מתבטלים עליית בחי' פרצופי הקודש עכ"ל .ובכל זאת איסור ט"ל מלאכות קיים כי יש עליית העולמות כהלכתן כבכל השנה כולה .ואפשר שרצה צלפחד שלא יזלזלו .74ראה תרגום יונתן בן עוזיאל פסוק זה ,וכ"כ התוס' ב"ב קי"ט :מהמדרש .ומ"ש התוס' שם שהיה עניין זה לאחר מעשה המרגלים אינו מתאים לדברי רש"י שהיה זה בשבת שניה. .76נהר שלום בענין הכוונות בימי העומר. שפתי שלח לך שני נט ישראל בשבתות העומר ויחללום בטענה שאין עליית הפרצופים ,ועשה מעשה בעצמו ונסקל בשבת שניה שהיתה בימי העומר והוכח לעין כל ששבתות העומר דינם ככל שבתות השנה. וכיון שלשם שמים נתכוון ,אולי ראו שלמרות שחלל את השבת ,שלם הוא בכל הנר"ן" ,ויקריבו אותו" השלם בנפש" ,המוצאים אותו" השלם ברוח ,מקושש עצים גם לאחר התראה" .אל משה ואל אהרן ואל כל העדה ויניחו אותו" השלם גם בנשמתו" .במשמר ,כי לא פורש מה יעשה לו" .ואעפ"י שידעו שמחלל שבת בעלמא דינו במיתה ,לא פורש מה יעשה לאחד שכמוהו שנתכוון לשם שמים לתקון גדול ,ושנר"ן שלו שלמים למרות חטאו" .ויאמר ה' ,מות יומת האיש" .כי אעפ"י שהוא שלם במדרגותיו בבחי' "האיש" ,כיון שחלל שבת ללא הוראת שעה ממשה ,דינו ככל מחלל שבת ,ולכן "רגום אותו" השלם בנפשו "באבנים כל העדה מחוץ למחנה" .כשם שהוציא עצמו מתוך הקודש ע"י מעשיו" .ויוציאו אותו" השלם ברוחו "כל העדה אל מחוץ למחנה וירגמו אותו" השלם בנשמתו "באבנים וימת" בעוה"ז" ,כאשר צוה ה' את משה". ואולי הזכירה התורה עניין זה לאחר ל"ט שנים כדי ללמדנו שחטא זה במקום לתקן ,גרם לקלקול נורא של העגל ומרגלים ושאר עניינים כיוצא בהם ,כי אם היו משמרים שבת שניה זו כהלכתה לא היתה לשום אומה ולשון ולא לערב רב שום שליטה עליהם .ואלו הם תוצאות תקון שחשב אדם לעשות תוך כדי עבירה ,כי כך דרכה של קלי' נוגה הארורה לפתות האדם לחטא לצורך תקון כביכול ,כדי שעל ידי "תקונו" יקלקל ויזיק ביותר ,ה' יצילנו .והדגיש הכתוב שהיו במדבר ,ולא נכנסו לארץ ,בגלל חילול שבת של המקושש. והנה העץ שבמדבר מקום הקלי' בדרך כלל הוא ה"רותם" שהוא בהפך מצדיק כ"תמר" יפרח ,ולכן בנוה המדבר מקום מים ,גדלים תמרים שהם בנגוד לרותם. ואפשר שלכן מאכילים את הרשעים גחלי רתמים בחי' המדבר מקום תוהו. "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדרתם" .ויש להבין הרי כל המצוות נתנו לדורותם ,ולמה הדגיש זאת הכתוב .וכתב לדרתם חסר שני ווי"ן" .והיה לכם לציצית" .ולכאורה אם מטילים ציצית בבגד יהיה לבגד ציצית ,ומה ביאור לכם" .וראיתם אותו וזכרתם ,וכו' ועשיתם אותם" .דהיינו שהציצית תגרום לזכירת המצוות ולרצון לעשותם" .ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" .וממ"ש כך ולא כתוב שמא תזנו אחריהם ,מבואר שכבר החליטה תורה שעם ישראל זונה אחר עיניו ולבו ,וזקוק לציצית כדי לא לתור אחריהם" .למען תזכרו וכו' ,והייתם קדושים" .דהיינו מצות הציצית תשפיע קדושה .והנה בפרשת קדושים מבואר שאין צורך לעשות מעשה להתקדש, ס שפתי שלח לך שני אלא לפרוש מהעריות ומהעבירה וכמ"ש "קדושים תהיו" ,ופירש"י" ,הוו פרושים מהעריות ומהעבירה" .ומה נשתנה עתה שהוצרכו לציצית להתקדש. ואפשר שהענין הוא ,כי בצאת ישראל ממצרים יצאו עמהם ערב רב לאלפים ולרבבות והם החטיאו לישראל בעגל .וכשקלקלו המרגלים הוצרכו לנוד במדבר שלשים ושמונה שנה עד שמתו הדור הראשון של יוצאי מצרים ,מגיל כ' עד גיל ס' ,ובזמן זה מתו כל הערב רב ובניהם ונשיהם וטפם וחזרו לבא בגלגול בתוך עם ישראל בתור בניהם של יוצאי מצרים ,כשנשמותיהם טרם נתקנו כל צרכם .ולכן כשחלקו הארץ לשבטים לא מצאנו שנתנו לערב רב מקום ישיבה ולא מצאנו שהניחום בעבר הירדן ,ורק על בני קיני חותן משה כתוב שקבלו את יריחו לנחלה .ולא עוד אלא אפילו מפרשה זו ואילך אין כבר זכר לערב רב כקבוצה בפני עצמם ,כאספסוף וכדו' .והיות ובטרם תוקנו על בוריים נתערבו בתוך נשמות ישראל ,וחזרו להתגלגל במרוצת הדורות ,וחלקם הפך להיות פושעי ישראל ,והם הם הערב רב השולטים עלינו בארץ הקודש למרות שיש ביניהם מזרע של גדולי הדורות שעברו ,וכמבואר בזוהר הקדוש.77 והדור הראשון שהיו צבאות ה' ,נקראים בתורה "בני ישראל" ,ו"עדה" שהוא אותיות "דעה" .והספיק להם להמנע מהעבירה והעריות כדי להתקדש ,אבל דור זה נצטוו במצוות ציצית ,כדי להמשיך קדושה בפועל לנשמותיהם הפגומות ,מחמת השפעת נשמות הערב רב המעורבים בתוכם ,וזה גורם בבירור שיהיו פושעים וזונים אחרי עיניהם ולבם ,ולכן הוצרכו לציצית .ונקראים הדור השני בתורה "ישראל" ,ו"קהל" כי בחינתם בסוד משחז"ל "דעת נשים קלה". והדגיש לדורותם והחסיר הווי"ן ,לומר שמעתה כל הדורות יהיו חסרים כיון שנשמות הערב רב שאינם מתוקנים יהיו מעורבים עמהם וישפיעו עליהם ואוי לרשע ואוי לשכנו ,וההצלה שיש לנו מהם הוא ע"י מצות ציצית הגורמת להאיר את הנשמה ולזככה ולהזכיר לה את מעמד הר סיני ,שכן כל השכחה מצד הקליפה "כי אין שכחה לפני כסא כבודך" ,ולהבדילנו מידי ערב רב, שוודאי ימנעו מקיום מצוה זו) .ולכן ראינו בדורינו איך בשצף קצף נלחמו הערב רב בילדי ישראל כאן בארץ הקודש לשרש מהם מצות ציצית ,וקרעו הציציות בכח מעל העולים ובניהם ,בזמן שעלו התימנים ועוד עדות המזרח ,ה' יצילנו מהם וישלח לנו משיח צדקנו(. ולכן אמר "והיה לכם לציצית" וכמו שדרשו חז"ל "לכם ולא לכלבים" ,78גם כאן הכוונה לכם ולא לערב רב ,שהם ימאסו במצוה זו פרט למתוקנים שבהם. וכמעט כל המצוות שהתחדשו בשנת הארבעים ,מקורם עקב ערוב נשמות .77פ' נשא .וראה בשער הגלגולים הקדמה כ"ב .78 .ביצה כ': שפתי שלח לך שני סא הערב רב בישראל ולכן רק אז נצטוו על גיטין וייבום ומעקה ושלוח הקן ועגלה ערופה וכדו' ,ומסתבר שאם לא היו כלבים אלה מעורבים בתוכנו ,לא היה נצרך אדם מישראל להפרד מאשתו ולא למות בלי בנים ,ולא לפול מן הגג ,ולא להרים השכינה מגלותא ,בסוד רובצת על האפרוחים כמבואר בזוהר ,ולא להמצא מת בשדה ,וכדו'. ורוב יוצאי מצרים שעמדו על הר סיני נשמתם היתה גדולה ביותר והיו דור דעה ,והדעת היתה מושלמת בהם לאחר שנתקנו בחומר ובלבנים ,והיו בחינת הטלית שהיא גדולה מבחינת ציצית 79והיו דבוקים לשכינה העליונה בבחינת "טלית שכולה תכלת" .כי גם המלכות וגם הבינה הם בחינת תכלת ,ולכן גם ים שהוא בחי' מלכות וגם כסא הכבוד שהוא בחינת בינה סוד צבעם הוא תכלת.80 אמנם הבינה נראה שהיא בחינת טלית שכולה תכלת ,והמלכות היא בחינת פתיל תכלת" .אמנם הדור השני שהיו מעורבים בו נשמות ערב רב ,ודעתם לא היתה מתוקנת כדבעי ,ואין יכולים להגיע בסוד התכלת שבטלית אלא שבציצית ,וגם בו רק בסוד "פתיל תכלת" שהוא בחי' השכינה ,מלכות .81אמנם היות ובחינת עם ישראל ירדה עקב ערוב הערב רב בתוכם הוצרכו כל ישראל כולל יוצאי מצרים שעמהם ,להתעטף בציצית .ולכן אמר "לדורותם" דהיינו לשני הדורות ,לדור הראשון ולדור השני. "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" .פירש"י, "עין רואה ולב חומד וכלי המעשה גומרים" .וא"כ הי"ל לכאורה להקדים לפי הסדר העין ללב ולומר "ולא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם". ונראה שהענין הוא ,כי גם כשאדם רואה מראה איסור אם לבו היה נקי מקודם, לא יפול ולא יחמוד .וכר"ג שבקרן זוית ראה נכרית נאה ,והבין שהיא נאה עד שאמר עליה "מה רבו מעשיך ה'" ,ולא חמד ולא נכשל כי לבו היה נקי .ורק כשהלב לא נקי וטהור לעבודת ה' ,בראותו מראה איסור לבו חומד ונכשל ולכן הקדים הלב לעין. קרח "ויקח קרח" .יש להבין למה נקראת הפרשה על שם קרח ,ומה ענין יחוסו שהזכירו הכתוב ,ולא עוד אלא שפירש"י שהיה ראוי שיחוסו יכלול גם את יעקב ,ורק ע"י תפילת יעקב "בקהלם אל תחד כבודי" ,לא הוזכר שמו ,ומה היה חסר אם היה כתוב "ויקח קרח בן יצהר הלוי". .79שער הכוונות ענין הציצית דרוש ב' .80 .מנחות מ"ג .81 :שם ענין הציצית דרוש ד'. סב שפתי קרח שני ואפשר שהענין הוא כי החכמה בחי' קודש והבינה בחי' טהור ,ומשבט לוי יצאו כהנים בחי' קודש ולויים בחי' טהור .וכמ"ש הכתוב "לקדשם לכהן לי", "וזה אשר תעשה ללויים לטהרם" .כי כהנים שרשם בחכמה ולויים בבינה ,ובני לוי גרשון וקהת ומררי ,וגרשון ומררי יצאו מהם לויים בלבד ,אמנם מקהת יצאו גם כהנים ,ואם היה קרח מבני גרשון ומררי לא היה חושב לערער על הכהונה ,אמנם הוא היה נכד קהת שממנו יצאו כהנים ולא עוד אלא שהיה בן יצהר ,ויצהר הוא שמן וכמ"ש "ותרושך ויצהרך" ,והשמן הוא בחי' חכמה שרש הכהונה ,ולכאורה ראוי שמיצהר תצא הכהונה ולא מעמרם ,ולפחות יהיה יצהר כעמרם ולא פחות ממנו ,כי לוי מצד עצמו הוא בבחי' ספי' התפארת וחוא בן יעקב שגם הוא בבחי' ספי' התפארת ,ובספי' זו יש שתי בחי' גם של חסדים בחי' כהונה ,וגם של גבורות בחי' לויה .ואפשר שביחוס זה עינו הטעתו לחלוק על הכהונה ,ולכן הזכירו הכתוב ונמנע מלהזכיר את יעקב בגלל בקשתו. והאמין קרח בה' ובמשה עבדו שאמר שבחר ה' באהרן לכהונה גדולה ,אבל חשב שאין זה אלא לדור ראשון של העדה ,כי כיון שדרכם הוציא ה' את ישראל ממצרים והם מנהיגיו ,ודאי שאהרן יהיה כהן גדול .אבל בדור השני הנקראים "קהל" ,ואינם מבחי' משה ואהרן ,הוא שהנו בכור בני יצהר ,ראוי להיות כהן גדול ונשיא גם יחד כמו נכדו שמואל הנביא השקול כנגד משה ואהרן יחדיו .ואולי היה ראוי קרח שתקרא פרשה בתורה על שמו בזכות בניו החל משמואל הנביא והמשך בבני קורח המוזכרים בתהילים ,וכמו בלק שזכה שתקרא פרשה בתורה על שמו בגלל רות ומלכי בית דוד שיצאו דרכו. "ויקח קרח" .ויש להבין כיצד קרא יצהר לבנו בשם "קרח" שהיה שם בנה של אהליבמה אשת עשו ,ומה גם שהיה "ממזר". ואפשר שהענין הוא ,כי כבר נתבאר לעיל ,1שאצל בני אהליבמה נאמר "אלה היו בני אהליבמה" ,ולא כמו שכתב אצל בניו האחרים "אלה הם" ,כי "אלה היו" פירושו ולא עוד ,כי מתו בלא בנים וכל נצוצות הקדושה שהיו בהם שבו ועלו אל הקדש .ואולי שנצוצות הקדש שהיו בקרח לקחם יצהר לאחר שנתקנו וקרא לבנו בשם זה ,ולגודל מעלת נצוצות אלו יצאו ממנו שמואל הנביא ובני קרח שחברו התהילים .ואפשר שעל כל פנים כיון שיצא פעם ראשונה מהקלי' נכשל במחלוקת עם משה.2 "ודתן ואבירם בני אליאב" .דתן ואבירם היו קרואי העדה ,3אעפ"י שהלשינו .1פ' וישלח .2 .ומעין מ"ש בשער הגלגולים הקדמה ז' גבי דוד .3 .במדבר כ"ו ,ט. שפתי קרח שני סג על משה לפרעה ,ורשעים ניצים ונצבים .4ולא עוד אלא שלא יצאו ממצרים על ידי משה ,ויצאו עם חיל פרעה ברודפו אחר ישראל ,5ורק בים נצטרפו לישראל. ויש להבין מדוע לא מתו רשעים אלה בחושך כשאר רשעי ישראל ,ולמה המציא להם ה' את הדרך לשוב ולהתחבר עם מחנה ישראל בים ,וכיצד נבחרו להיות קרואי העדה ,ומסתמא נבחרו בהסכמת משה ואפי' בהסכמת ה' ,והלא הם האנשים שהותירו מהמן ,6וביום השביעי יצאו ללקוט ולא מצאו .ולמה דווקא את עונש ניקור העיניים הם הזכירו ,ולמה חרה למשה על דבריהם. ואולי העניין הוא כי דתן ואבירם הם כנגד נצח והוד 7הנחשבים כאחד ,ולכן הם צמודים בכל מעשיהם ,והעיניים הם כנגד נצח והוד ולכן הזכירו ניקור עיניהם. ואולי כיון שהיו מבחינה זו ולא מן המלכות האריך ה' אפו עמהם ,ורצה לקרבם על ידי מנויים לקרואי העדה. "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ,ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן ויקומו לפני משה" .ולכאורה היה לו לומר ויבואו לפני משה ,או ויקומו על משה" .ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים וכו' ,ויקהלו על משה ועל ואהרן" .ומלשון הכתוב משמע שלפני משה קמו רק קרח ,דתן ואבירם ואון, אבל המאתיים וחמישים רק "נקהלו" על משה ואהרן ,ולכן חילק הכתוב ביניהם ולא אמר ויקח קרח ודתן ואבירם ואון ומאתיים וחמישים נשיאי עדה. "ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'" .ויש להבין ענין הויכוח ביניהם .ולמה אמר "העדה כולם קדושים" ,וסיים "קהל ה'". "וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר ,בוקר ויודע ה' את אשר לו וכו' ,זאת עשו קחו לכם מחתות" .למה לא אמר להם משה בשם ה' לעשות זאת ,אלא כאומר מעצמו ,ופשוט שמשה לא יגיד דבר גדול כ"כ בלי הוראה מהקב"ה .ולמה הוצרך משה לפרט להם כיצד מקטירים קטורת ואמר "קחו לכם מחתות ותנו בהן אש ,ושימו עליהן קטורת" .והלא באומרו תקטירו מחר ,ידעו מה לעשות. "והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש ,רב לכם בני לוי" .פירש"י" ,אמר להם משה ,הריני אומר לכם שלא תתחייבו ,מי שיבחר בו יצא חי ,וכולכם אובדים". ויש להבין כיצד היה להם סברא שה' יבחר בהם ולא באהרן והרי הוא כיהן לאחר שבעת ימי מלואים ,והקטיר מידי יום ,ויצא בשלום מן הקודש .ואפילו בניו מתו כשרצו להקדימו ולהקטיר ,ומה גרם להם לחשוב עצמם ראויים יותר .4רש"י שמות ב' יג ,ושמות ה' ,כ .5 .ראה תרגום יונתן בן עוזיאל שמות י"ד ,ג .6 .רש"י שמות ב' יג .7 .שער הגלגולים הקדמה ל"ט. סד שפתי קרח שני משאר השבטים למעמד זה ,עד כדי סיכון נפשם ,ואיך כשמשה אומר להם שמתוך כולם רק אחד יצא חי והשאר אובדים ,חשב כל אחד עצמו שהוא הראוי מכולם להיות כהן גדול ,עד כדי סיכון חייו ,והלא ידעו שכל דברי משה מתקיימים במלואם .ופירש"י" ,שלקח קרח מאתיים חמישים ראשי סנהדראות והלבישם תכלת בלי ציצית ובאו ועמדו לפני משה ושאלוהו טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה ,אמר להם חייבת .התחילו לשחק עליו ,אפשר טלית של מין אחר ,חוט אחד של תכלת פוטרה ,וזו שכולה תכלת לא תפטור עצמה" .ויש להבין למה היה צריך להלביש לכולם טלית שכולה תכלת ללא ציציות ,וכי אי אפשר לשאול את משה בלי להדגים לו הלבישה ,ואם רצונם להדגים לו הלבישה ,יספיק שילבש אחד מהם כן ויביאוהו לפני משה ,ולמה קורח עצמו לא לבש טלית כזו. ולכאורה דבריהם מהבל ימעטו ,ואין לך טפשות גדולה מזו ,למה טלית שכולה תכלת תפטר מציצית כלל ,לכל היותר היו יכולים לבקש לפטרה מתכלת שבציצית ,אבל לא מציציות לבנים גם כן ,והם בקשו לפטרה לגמרי ,ומה ההגיון בזה .ולא עוד אלא אפילו מתכלת אין לפטרה כי המיקום קובע ,ומה שוה אם כל גוף הטלית תכלת אם אין בה ציציות וחוט של תכלת במקום שצריכים להיות בה .כלום לא מבינים הם שדבר שאינו במקומו דינו כמי שאינו בנמצא .ועוד טענו כנגד משה ואמרו "כי כל העדה כולם קדושים" .ופירש"י, שאמרו לו "כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה" .ואדרבה היא הנותנת לקרב את אהרן ,כי בזמן שהם עמדו תחת ההר ,אהרן עמד למרגלותיו יותר קרוב מהם .וכמ"ש "ועלית אתה ואהרן עמך" וא"כ ודאי שעדיף הוא מהם ,וכלום שכחו הם שכששמעו הדברות ,אמרו למשה "דבר אתה עמנו ונשמעה ,ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות" .ולא שמעו יותר משתי דברות ואלו משה שמע כל הדברות ואמר להם ,וא"כ מדוע שלא יתנשא עליהם. ונראה שביאור הענין קשור להבנת מצות ציצית שנסמכה לו .ודע כי כל מעשה קרח קרה בסוף הארבעים שנה ,לאחר מות כל הדור ותקומת בניהם תחתם,8 .8שער הפסוקים פ' קרח ,וכן מוכח מהגמ' )ב"ב קי"ט (.שאמרה שבני קרח ובני המתלוננים על מות קרח ועדתו שהיו למטה מגיל עשרים נטלו חלק בארץ .ומה שכתב בסדר עולם שמעשה קרח נעשה לאחר מעשה המרגלים ,אין כוונתו לומר שנעשה מיד ,אלא לאפוקי מהסברא שקרח קדם למרגלים )וכמו שהבין הרא"ה ודחאו הרמב"ן .ולא כמו שהבינו הרמ"ה ורשב"ם ותוס') .ב"ב קי"ט (.שנעשה מיד לאחר מעשה מרגלים ,ונדחקו בביאור הגמ' שם והעמידוה בבני בניהם .ואדרבה מסדר עולם רבה משמע שהיה זה לאחר שטולטלו שפתי קרח שני סה ומצות ציצית שנסמכה לו גם היא נתנה אז ,9וכששמע קרח מצות ציצית עינו הטעתו לחלוק על משה. ונתבאר לעיל 10שמצות ציצית נתנה לדור השני ליוצאי מצרים הנקראים "קהל" ולא "עדה" .כיון שכל ערב רב מתו בשלשים ושמונה השנים שנעו במדבר וחזרו בגלגול בתוך עם ישראל .ולכן ירדה דרגת עם ישראל בכללות והוצרכו לציצית כדי לקבל קדושה ושפע ,משא"כ בדור הראשון שהיו בחינת "טלית שכולה תכלת" בעלי נשמה גבוהה ולא הוצרכו לציצית .ומאחר שחל הצווי על דור זה הוצרכו כל ישראל כולל משה ואהרן לעשות לבגדיהם ציצית ,מכיון שהשפע כבר לא יכל להגיע לאף אחד ללא האמצעי של הציציות .וכל אותם ארבעים שנה ישבו קרח ודתן ואבירם כנועים תחת משה וקבלו סמכותו ומרותו כמנהיג ,ואהרן קדוש ה' ככהן גדול ,כי ידעו שבדור גדול כ"כ רק גדולים כמשה ואהרן יכולים להנהיגם .אמנם כששמע קרח מצות ציצית והבין שהנשמות פחותים כיון שנשמות ערב רב נתערבו בהם ,הסיק מסקנה שאין למשה ואהרן להנהיג יותר ,וכל מעשיהם מתוך גאוה שאין בכחם לרדת מגדולתם ,והוא קרח מתאים יותר להנהיג הדור החדש .ולקחם בדברים, והלביש לכל אחד טלית שכולה תכלת ללא ציציות לומר שהם עוד שייכים ל"ח שנים במדבר .ולכן כתב שם" ,ואמר אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו" שלא שייך זה בדרכם לארץ ,אלא לאחר טלטולם .ולכן סמך לו פסוקים המדברים בטלטולם. וראיה נצחת לזה כי מבואר בגמ' )ב"ב קכ"א (:שמאז חטא המרגלים כל ל"ח שנים שטולטלו ישראל במדבר עד שנת הארבעים לא נתייחד הדיבור עם משה ,ובמעשה קרח מפורש בכתוב שדבר ה' עם משה ,והיות והיה זה לאחר מעשה מרגלים מוכרח לומר שנעשה בשנת הארבעים כששב הדיבור להתייחד עם משה) .והרשב"ם נדחק בזה בפירושו שם (.וגם המדרש שאומר שנתקנא בנשיאות אליצפן .יש לפרש שעברתו שמרה עד סוף הארבעים .כי פחד לערער בזמן הדור הראשון .ומ"ש רש"י "וחצרות" במחלוקתו של קורח) .למרות שהוא נגד התרגום ,וכבר רש"י עצמו הוסיף פירוש שחצרות הכוונה למעשה מרים (.כבר פירשו המפרשים שהכוונה לחצרות שבסוף מ' שנים עברו דרכו בטלטולם .א"נ בגלל חצרות ,שבו נתמנה אליצפן לנשיא ,ושמזה נגרמה קנאת קורח שגרמה למחלוקתו לאחר מ' שנים. ואעפ"י שמצות פרה אדומה שמופיעה אח"כ ,נאמרה בתחילת הארבעים )רש"י מגילה כ"ט. ד"ה ברביעית( המתינה תורה מלכתבה כדי לסמכה למיתת מרים ללמדנו שמיתת צדיקים מכפרת .9 .ומה שמתי מדבר שהיו הדור הראשון ראם רבב"ח שלבשו ציציות ,וכמבואר בב"ב דף ע"ד .מדובר באותם שמתו בשנת השלשים ותשע לאחר שכבר נצטוו על הציצית כי ראם בסמיכות לבלועי קרח .10 .פ' שלח לך. סו שפתי קרח שני לדור הקודם ,דור דעה שלא הוצרכו למצות ציצית כיון שהם היו גדולים בבחינת "טלית שכולה תכלת" ,והם ממוצעים בין משה ואהרן לדור החדש והם הראויים להנהיגם ,ולכן שאלו אם הם חייבים בציצית .ואמר להם משה שהיות ובעם ישראל נתערבו נשמות ערב רב ,זה משפיע על כולם ,וגם משה עצמו ואהרן חייבים בציצית אעפ"י שהם ודאי בחינת טלית שכולה תכלת. ובזה לעגו לו ,וחשבו שבגאותו מסלף ההלכה לחייבם בציצית למרות שהם בחי' טלית שכולה תכלת. והוצרך להלבישם טלית שכולה תכלת ולא רק לשאול למשה כדי להראות למשה שבלבשם טלית שכזו שהיא בחינת שורש נשמתם ,מאירה נשמתם גם ללא הציצית ולסתור דבריו שאמר שכיון שנתערבו בהם ערב רב כולם זקוקים לציצית ,ולא ידעו ולא הבינו שעצם מחלוקתם על משה בהיותם לבושים בטלית שכזו הוא חטא נפשע הנובע בגלל שאין להם ציצית שתגן עליהם מזוהמת ערב רב .וקרח שרצה הגדולה והנשיאות לעצמו לא הצטרך לטלית לשכנע עצמו בצדקתו ולא לבש טלית שכזו .וקרח שפקח היה עינו הטעתו ולכן ראה אור מאיר עליהם גם ללא הציצית והוטעו כולם בראייתם שנפגמה כיון שהיו ללא ציצית ,שכן הציצית היא המתקנת הראיה וכמ"ש "וראיתם אותו וזכרתם" .ובראיה מוטעית זו חשבו שהם כדור הראשון פטורים מציצית כיון שהם בחינת טלית שכולה תכלת .והם לא זונים אחר לבם ועינם שיצטרכו לקדושה דרך הציצית ,ולהם מספיקה הקדושה להגיע ע"י שפרושים מן העריות ומן העבירה .ועל עדתם אמרו "כי כל העדה כולם קדושים" ללא הציצית ,וא"כ הם שקטנים ממשה וגדולים מקהל ה' שהם הדור השני ,11הם הראויים לקום לפני משה ולהנהיג את קהל ה' .ולכן אמר הכתוב "ויקומו לפני משה" כדי להנהיג את ישראל ,וטענו על משה ואמרו ,כבר פגה זמן נשיאותכם שראויה היתה להיות רק על דור יוצאי מצרים שנקראו העדה ,ולא על דור שני שנקראו "קהל ה'" "ומדוע תתנשאו על קהל ה'". ומאתיים וחמישים איש לא רצו לקום ולהנהיג לפני משה והשאירו ענין זה לקרח שנשתתפו עמו דתן ואבירם ששנאו שנאה אישית את משה ושנאתם קלקלה את השורה ,ופתו לאון בן פלת עמהם .ולכן רק נקהלו כדי להיות כהנים גדולים מצד מעלתם וחשבו שראויים הם לזה ,כי אעפ"י שהכהונה נתנה לבני אהרן לדורות ,הבינו שהכהונה הגדולה אינה תלויה בשבט מיוחד אלא באדם .11וכמ"ש האריז"ל בשער הפסוקים פ' קרח שעדת ה' נקראו הדור הראשון ליוצאי מצרים, וקהל ה' נקראו הדור השני. שפתי קרח שני סז שזכה לכל הנר"ן ,ובדור "העדה" נתנה לאהרן שהיה שקול כמשה ,אך בדור "הקהל" שאין למשה ואהרן להנהיג ,ואדרבה הם ממוצעים בין משה ואהרן לבין הקהל .כל מי שהוא מן "העדה" שזכה לנר"ן ,יוכל לשמש בכהונה גדולה. ואולי לא אמר להם משה לקחת קטורת בשם ה' ,כי אז הנזק היה חמור יותר שנראים כעוברים על דברי נביא שניבא להאמין בנשיאותם .ואלו עתה נראים שחולקים רק על משה בטענה שרק מתוך גאוה ממשיכים הם לשלוט גם על "קהל ה'" הדור השני ,ובזה רק חלקו על שלטון משה ולא על נבואת משה. ואמר "קחו לכם מחתות" ,אולי הוצרכו ליקח המחתה כל אחד בכוונה מיוחדת לשמו ,כי כל כח נפשם נדבקה בקטורת ובמחתה ,כיון שכוונתם היתה לשמים. ולכן על המחתה נאמר "את מחתות החטאים האלה בנפשותם" .ואולי אמר להם שישימו בעצמם ולא ע"י שליח האש והקטורת במחתה להשלים הנר"ן. ואפשר שמחתה נפש ,אש רוח ,קטורת נשמה ,כדי שכל הנר"ן שלהם ידבק בקטורת באש ובמחתה .ולכן יצאה אש ושרפתם שכן עונשו של המקטיר קטורת לשם שמים כאשר ה' לא צוה ,ומעין מה שקרה לנדב ואביהו. "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וכו' ,ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם" .ויש להבין מה ענין מאתיים וחמישים אלה לקרח ,כי מהכתוב מבואר שלא היו במפלגתו של קרח להעמידו לכהן גדול עליהם במקום אהרן ,כי הרי רצה כ"א מהם כהונה גדולה לעצמו ,ומה גם שכל אחד מהם ראה עצמו יותר חשוב מכולם כולל קרח והסכים להסתכן ולקחת מחתת קטורת ולהקריבה תוך ידיעה שאם הוא אינו הקדוש מכולם ,סופו להאבד .ואינם כדתן ואבירם ואון בן פלת שראו בקרח את מנהיגם וכמ"ש אשתו של און" ,אם משה הרב אתה התלמיד ,ואם קרח הרב אתה התלמיד" .12ואין לומר כי קמו מעצמם והצטרפו לקרח במלחמתו במשה, כי אמרו חז"ל שהוא עמד וכנסם והלבישם טליתות שכולן תכלת וכו' .13ומה ראה קרח לשטות זו לקחת לו מאתיים וחמישים איש שכ"א מהם נהפך למפרע למתנגדו ומבקש הגדולה לעצמו ,ואפי' על חשבון אבדנו של קרח .והלא מוטב אם היה לוקח טפשים שמוכנים לראות בקרח כמנהיגם. ופירש"י" ,אמר להם משה הריני אומר לכם שלא תתחייבו ,מי שיבחר בו יצא חי וכולכם אובדים ,ולא טפשים היו שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב ,אלא הם חטאו על נפשותם ,שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם". ולכאורה שאלתו חזקה ,כיצד אנשי שם נשיאי עדה הסכימו להסתכן כשסכויים .12במדבר רבה פרשה י"ח .13 .רש"י במדבר ט"ז ,א. סח שפתי קרח שני להצליח הוא אחד ממאתיים וחמישים ושניים ,וביניהם אהרן קדוש ה' ,וזאת לאחר שידעו גדולת משה ואמיתות דבריו עד הנה .אך תשובתו שהיו חטאים על נפשותם לא מובנת ,וכי חטאים בנפשותם לא יודעים להזהר ולהבין בעניני גוף ועולם הזה מה מסוכן ומה עדיף .וא"א לומר שבגלל שהיו חטאים בנפשותם משמים גרמו להם זאת כי א"כ לא היתה זו בחירתם ואשמתם ,ולא היו צריכים להענש עליה .ומדוע שינה רש"י וכתב "חטאים על נפשותם", ומביא ראיה מהכתוב שהיו חטאים בנפשותם ,ודבריו צריכים ביאור. ואולי ושמא שהענין הוא ,כי לכשנתבונן נמצא שאת הקטורת לא הקטירו הם על מזבח הזהב ,אלא הקריבו על מזבח הנחושת מדין קרבן עצים לאש ולא מדין קטורת .כי התורה מבדילה בין הקטרת הקטורת לבין הקרבתו .ואמר הכתוב "קחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטורת והקרבתם לפני ה'" .והוסיף לומר "ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמישים ומאתיים איש מקריבי הקטורת" ,והקרבה שייכת במזבח הנחושת שעליה הקריבו קרבנות ,ואלו לגבי הקטרה על מזבח הזהב נאמר"זכרון לבני ישראל ,למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטורת לפני ה'" ,והכתוב אומר שקרח ואנשיו עמדו עם הקטורת בידם "פתח אוהל מועד" ,שהוא מקום מזבח הנחושת ,ולא מצינו שנכנסו לתוך אוהל מועד להקטיר .ולכן היו בידם מחתות נחושת ,וכמ"ש "את מחתות הנחושת אשר הקריבו השרופים" ,ואם היה זה קטורת על מזבח הזהב היו צריכים להקטירו במחתות זהב כי כך הדין .14ואהרן מחוץ לקטורת התמיד שהקטיר במחתת זהב בהיכל ,לקח כמו כולם מחתת נחושת עם קטורת לשם עצים. וכל לשון חטא פירושו חסרון ,כי החטא מחסיר מאור הקדושה שבאדם והוא מלשון "והייתי אני ובני שלמה חטאים" ,15ופירוש חטאים בנפשותם הוא חסרים בנפשותם ,וכל אלה היו בעלי נפש רוח ונשמה ,וכמ"ש נשיאי עדה בחינת נשמה ,קריאי מועד בחינת רוח ,אנשי שם בחי' נפש .וגם קרח לא נחלק על משה עד שידע שרוחו של קין נתעברה בו ,16ולכן חשב שגם הוא גדול כמשה ואפי' יותר ממנו ,כי משה גלגול הבל ,והוא רוח קין הבכור ,ולכן היה בטוח בעצמו .ואולי כנס קרח אנשים אלו באומרו ,כי בחר ה' במשה ואהרן עד היום כדי להנהיג הדור הראשון שיצאו ממצרים שהיו משרש נשמתם ,אמנם עתה שהגיע הדור השני ילידי המדבר 17ואין ישראל קשורים בנשמת משה .14ראה משנה יומא פרק ד' ,רמב"ם תמידין ומוספים פ"ג הלכה ד' .15מלכים א' ,א.16 . שער הפסוקים פ' קרח .17 .שם. שפתי קרח שני סט ואהרן בדווקא ,אין להם יכולת להנהיגם .ועתה שקבלתי רוח קין הבכור צריך אני להנהיג במקום משה ,ואני ואתם כל אחד מאתנו ראוי לכהונה גדולה כי גם אתם זכיתם לנר"ן ומה גם שיש בכם נשיאי עדה ,שנבחרו עפ"י ה' וראויים אתם ,וע"כ אבחר אני למנהיג הדור כראוי לקין האח הבכור ,ואני ואתם נתחלק בכהונה גדולה וישמש כ"א יום או יומיים בשנה ,והסכימו עמו .והלבישם טלית שכולה תכלת כי הטלית היא סוד האור המקיף ,18והציציות הם בחינת אחיזת האור בעוה"ז ,וטלית שכולה תכלת סודה סוד שלימות האור המקיף ,ואולי חשבו שאדם שאינו שלם באור המקיף צריך לציציות למשוך לנשמתו כפי יכולתו ,אמנם מי שכבר נשמתו מתוקנת והוא בחי' טלית שכולה תכלת מתעלה הוא אל בחינת האור המקיף ואינו צריך להוריד בחינה זו דרך הציציות אליו, ואדרבה אפשר שנראה כפגם בהורידו בחינה זו למטה שלא לצורך .והבין משה כוונתם ואפשר שהשיבם שגם האדם המושלם ,בעודו בגוף זקוק ללבושי הנר"ן ועתה זה כולל ציצית ,ולא קבלו דבריו. וטעו בזה טעות חמורה כי הלבוש הוא חלק חשוב מן הנר"ן ,ולדעתם אם אדם שזכה לנר"ן חוטא בנפשו ,אין הרוח והנשמה נפגמים אלא הנפש בלבד ,כי הרוח והנשמה אינן צריכות ללבוש כשהושלמו בבחי' טלית שכולה תכלת ,ואין זה אמת כי כאשר אדם חוטא בנפשו ,גם רוחו ונשמתו שזכה להם בשלמות, נפגמים ומסתלקים .19ולכן נצרך הוא תמיד ללבוש כדי שלא יפגמו ביותר ע"י פגם הנפש ,וממילא צריך להטיל ציציות לטלית שכולה תכלת ,ולקבוע מזוזה לבית שהוא בחינת נפש למרות שמלא הוא ספרים .וחשבו שאדם המושלם בנשמתו ראוי לכהונה גדולה כי פגם הבכורות לא שייך בו .והשיבם משה "שלעכו"ם יש נמוסים הרבה ,כומרים הרבה ואין כולם מתקבצים בבית אחד. ואנו אין לנו אלא ה' אחד וארון אחד ותורה אחת ומזבח אחד וכה"ג אחד, ואתם מאתיים וחמישים איש מבקשים כהונה גדולה" ,20ואולי כוונתו שהגויים שהם מעולם הפירוד נמוסיהם רבים וכומריהם רבים אבל ישראל שרשם בעולם הייחוד שבו כל הנרנח"י הם חטיבה אחת .ולכן מזבח אחד בחי' נפש ,כהן גדול אחד בחינת רוח ,תורה אחת בחי' נשמה ,ארון אחד בחינת חיה ,וה' אחד בחי' יחידה ,ואין מקום לכמה כה"ג .21ואמר משה מזבח אחד למרות שהם שתי מזבחות כי כוונתו למזבח הנחושת ולא למזבח הזהב שאינו משמש לזבח אלא .18שער הכוונות ענין הציצית דרוש ב' .19 .שער הגלגולים הקדמה א' .20 .רש"י פסוק ו'. .21ומעשה של קמחית שבעת בניה לא שמשו ביחד אלא החליפו את אחיהם הכה"ג ביום הכיפורים בלבד. ע שפתי קרח שני לקטורת .וחשדו בו שלטובת אהרן משנה הוא מן האמת .ואדרבה היות וכולם שלמים בנר"ן נעשו כולם כחטיבה אחת והם בחי' כה"ג אחד בעולם הייחוד, ואולי אמר להם משה אם כדבריכם צריכים להיות כולכם בחינת גוף אחד, ולחיות כולכם בהקריבכם על מזבח אחד שהוא מזבח הנחושת מקום הקרבנות, ולא קרבן זבח ,אלא קטורת שהוא לשון קשר ,22ונקרא כן כי מקשר הוא כל העולמות כולם ,וא"כ התקשרו כולכם בו ותחיו ,ואם כדברי שאעפ"י שכולכם בחי' נשמה אין התקשרות ביניכם ,ולכן רק כה"ג אחד יש והוא אהרן, ובהקריבכם תאבדו. ואעפ"י שידעו מגדולת משה טעו ,ולא בגלל שטפשים היו אלא אולי חשדו במשה שבאומרו שפגם הנפש פוגע גם בנשמה אינו אמת .וחשבו שאם נכשלו בחטא בשוגג ,שחטאם הוא רק בנפשותם ולא יותר ,וא"כ בתשובה כל שהיא יכופר להם ,משא"כ אם היו יודעים שפגם החטא הוא לא רק בנפשותם אלא על נפשותם שהם בחינות הרוח והנשמה השורים על הנפש ,היו נזהרים שלא להתמודד נגד משה ואהרן מחשש שמא חטאו בשוגג ופגמו גם בנשמתם ,ואז אינם בגדר טלית שכולה תכלת ,ואז גם לדבריהם אינם ראויים לכהונה. ואפשר שלזה כוון רש"י באומרו "ולא טפשים היו שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב" .דהיינו להקריב הקטורת ולא להקטירו" .אלא חטאו הם על נפשותם" .דהיינו ע"י חטא כל שהוא פגמו גם ברוחם וגם לדעתם לא היו ראויים להקריב הקטורת .אמנם בזה טעו שחשבו שחטאו רק בנפשותם ולא יפגעו ,והביא ראיה שזו היתה טעותם מהכתוב "שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם" .וביאורו כי הכתוב מסביר סיבת טעותם כי הבינו שחטאם אינו אלא בנפשותם ולא האמינו במשה שחטאם הוא על נפשותם ולכן נשרפו. "ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים" .פירש"י" ,שלקח קרח מאתיים חמישים ראשי סנהדראות והלבישם תכלת בלי ציצית ובאו ועמדו לפני משה ושאלוהו טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה ,אמר להם חייבת. התחילו לשחק עליו ,אפשר טלית של מין אחר ,חוט אחד של תכלת פוטרה ,וזו שכולה תכלת לא תפטור עצמה" .ויש להבין למה היה צריך להלביש לכולם טלית שכולה תכלת ללא ציציות וכי אי אפשר לשאול את משה בלי להדגים לו הלבישה .וכיצד אנשים אלו שהיו נשיאי עדה ,קריאי מועד ,אנשי שם ,נחלקו על הוראתו ושחקו עליו ,הייתכן. ונראה שקורח שפיקח היה כשעמד כל הלילה ושכנע אנשים אלה לחלוק על .22כי קטורת בארמית תרגומו קשר. שפתי קרח שני עא משה ,הבין שברגע שיעמדו בפני משה יכנעו מפני קדושתו ונבואתו ויחזרו בהם ,ולכן הלבישם טליתות של תכלת ללא ציציות בטענה שאלו פטורים, ולאחר שכבר יעשו מעשה כנגד דעת משה שוב יקשה עליהם לחזור בהם. ובפרט שלאחר שלבשו טליתות כאלה ועברו על איסור לבישת בגד החייב בציצית ,ללא ציצית .נתלבשה בהם הסט"א בעוון זה וירדו עד מדרגה של שחוק על משה ונבואתו. "בוקר ויודע ה' את אשר לו ,ואת הקדוש" .ע"י נט"י של שחרית" ,והקריב אליו" .כי נט"י של שחרית הוא בנין ועמוד לכל קדושת האדם. "רב לכם בני לוי" .ואעפ"י שבני לוי לא נשתתפו עמו ,23ורוב אנשי עדתו היו מבני ראובן ,אפשר שאמר לקורח לשון רבים כיון שבני קורח נשתתפו עמו, ואולי לקורח לבדו פנה בלשון רבים וכמ"ש "ויאמר משה אל קורח שמעו נא בני לוי" .כדי לכבדו ,אולי ימנע מהמחלוקת. "זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו ,ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת, לפני ה' מחר" .דיבר כלפי המחתות בלשון נקבה ,כי מחתה היא לשון נקבה. ואמר לתת בהן אש .ולשים עליהן קטורת .ולאחר דברי דתן ואבירם כשחרה למשה מאוד דבר משה עם קרח לבדו" .ויאמר משה אל קרח ,אתה וכל עדתך היו לפני ה'" ,וכפל ואמר "אתה והם ואהרן מחר" .והוסיף את אהרן שלא הזכירו בתחילה .וחזר משה על ענין הקטורת בכמה שנויים .ואמר "וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטורת" .השמיט נתינת האש כלל ואמר כלפי הקטורת לשון נתינה ,ולא לשון שימה .ואמר עליהם לשון זכר .והוסיף ואמר "והקרבתם לפני ה' איש מחתתו חמישים ומאתים מחתות ,ואתה ואהרן איש מחתתו". הבדיל בין קרח לעדתו וחילק בין מאתיים וחמישים מחתות עדתו למחתות קרח ואהרן .וקרח ועדתו עשו כמו שאמר משה בתחילה" ,ויתנו עליהם אש, וישימו עליהם קטורת" .כתב בשניהם "עליהם" בלשון זכר .ויש להבין הענין. ואפשר שהענין הוא ,שמשה אמר "זאת עשו" שיכוונו לתקן השכינה הנקראת "זאת" ,24ושיקחו המחתות בבחי' השכינה שהיא נקבה ושיתנו בהן אש ,וישימו עליהן קטורת לפני ה') ,אולי סוד חיבור מחתה אש קטורת נר"ן( ואולי כשיעשו זאת יזכו להארה מהשכינה וימנעו מלהקריב וינצלו כולם ,ואולי כפל "קרח וכל עדתו" לאפוקי דתן ואבירם ואון שאינם עדתו אלא שותפיו .ואולי ושמא כששמע שדתן ואבירם מכנים את מצרים כארץ זבת חלב ח"ו הבין שפגמו .23ראה פי' הרמב"ן .24 .זוהר בראשית כ"ה. עב שפתי קרח שני כולם במלכות שמים ושתקון המלכות לא ייעשה על ידם ,והמחתה לא תהיה בגדר שכינה בחי' נפש ,כי חטאים הם בנפשותם ,אולי הפך הלשון לזכר בחי' שמים תפארת ,כי הוא המקנא לשכינה .ואולי ושמא השמיט האש כדי שלא לקראו בלשון זכר ואולי כדי שלא יהיה בבחי' משפיע וישרוף ויזיק .ודיבר הכתוב במעשיהם כלפי המחתה והאש בלשון זכר ,ואולי גרמו בזה שהאש תצא ותשרפם. ואולי מתחילה לא אמר שגם אהרן יקטיר עמהם .כי מה צורך שיקטיר גם הוא, כי בלאו הכי הוא הקטיר כמה וכמה פעמים ויצא בשלום וכשיאבדו כולם יובן שבחר ה' באהרן והוא הקדוש .או שהיה ברור שאהרן יקטיר עם כולם ,כדי שישאר בחיים ויראו שהוא הנבחר .ועתה שהבדיל בין קרח לעדתו ,ולכן כפל ואמר "אתה והם" .הוסיף את אהרן וצירפו לקרח ,כי הבין שקרח ינצל מעונש האבדון המצפה לר"ן אנשי עדתו כדי להיבלע חי עם שותפיו ,ואם לא היה אהרן משתתף כנגדו ,וקרח היה יוצא חי משריפת עדתו אעפ"י שהיה נבלע היו אומרים שיצא חי כי צדק במחלוקתו ,ומה שנבלע הוא על ענין צדדי של חוצפתו למשה ועל שותפותו לדתן ואבירם שאמרו על מצרים זבת חלב וכו'. או על שאמרו "לא נעלה" .ואילו עתה שאהרן לא נכלל בהקטרתו עם הר"ן איש שנשרפו אלא עם קרח ,ולאחר הקטרת שניהם קרח אבד ואהרן נשאר, נתברר שהוא הקדוש. "ויקח קרח" .את רוח קין ,ודתן ואבירם שגם הם משרש קין ,25ואון בן פלת בני ראובן שראובן הוא משרש קין ,26וגם רוב הר"ן איש פירש"י שהיו משבט ראובן ששרשם מקין ,ונראה שכל הר"ן איש היו משרש קין ובקשו כהונה כי קין הבכור ,ובדור ה"עדה" הבינו שנלקחה הכהונה מהבכורות ונתנה לאהרן ובניו כי אהרן משרש הבל ,אבל עתה בדור ה"קהל" אף על פי שנלקחה הכהונה מהבכורות חזרה לבכור הראשון קין ולגלגולו בראובן בכור ישראל, כדי שהם יעבדו בכהונה ,והנשיאות תעבור לקרח שנתעברה בו רוח קין, ומתנשאים משה ואהרן מצד עצמם להמשיך במנהיגותם שהיתה שייכת לדור העדה בלבד. "וידבר אל קרח ואל כל עדתו וכו' ,קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו ,וישלח משה לקרא לדתן ואבירם" .ממה ששלח לקרא לדתן ולאבירם ,נראה שהם לא היו כשדבר משה אל קרח ואל כל עדתו ,וכן ממה שכתב להלן "אתה וכל עדתך .25שער הגלגולים הקדמה ל"ו .26 .שם הקדמה ל"ג. שפתי קרח שני עג היו לפני ה' וכו' ,חמישים ומאתיים מחתות" .מתבאר שכל עדת קורח לא כללה את דתן ואבירם ואון שהם לא היו בגדר "עדתו" ,אלא בגדר שותפיו ,וכמו שמשמע מלשון הכתוב שלפני משה קמו קרח ,דתן ואבירם ואון ,ואלו "עדתו" שהם המאתיים וחמישים איש רק "נקהלו" על משה ואהרן ,ולכן חילק הכתוב ביניהם ולא אמר "ויקח קרח ודתן ואבירם ואון ומאתיים וחמישים נשיאי עדה" .ומסתבר שהם לא טענו לכהונה ולכן לא היו בנסיון הקטורת. ואולי כיון שמחלוקתם היתה צדדית ללא קשר לר"ן איש שבקשו כהונה שלח משה לקרא להם כדי לפייסם בדברי שלום .ואולי דתן ואבירם נלחמו במשה כי שרשם מקין ,ומשה גלגול הבל וכיון שהרג למצרי שהוא גלגול קין יצאו כנגדו ואמרו לו "מי שמך וכו'" ,ואולי עקב ענין זה מאז רדפוהו. ואולי כיון ששרשם מקין ,כשפגעו בכבוד משה שהוא גלגול הבל ,פצתה האדמה את פיה ובלעה אותם כתקון לאדמה שפצתה ולקחה את דמי הבל. "ויקח קרח" .תירגם אונקלוס "ואתפלג" ,דהיינו נחצה קרח ובעת שנתעבר בו קין ,הרע נשאר בו ,והטוב יצא בזרעו ולכן בני קרח לא מתו .ועינו הטעתו כי מזרעו יצא החלק המתוקן שבקין על ידי שמואל השקול כנגד משה ואהרן. ואולי קרח שפיקח היה בעיניו לראות מרחוק ראה את שמואל המתוקן ועינו זו הטעתו לחשוב שגם הוא קיבל החלק המתוקן. "ויחר למשה מאוד" .על שרשעים אלו אמרו "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש" וכנו למצרים מקום הקלי' והזוהמה בכנוי גדול זה ,ופגמו בכבוד השכינה וארץ ישראל שלה בלבד שייך תואר זה .וכנוי זה מכיל סודות גדולים ורמים ,27ויש בזה משום "לא תחנם" שפירושו ,לא תתן להם חן .ואולי גרמו בדבריהם להפיל שפע בארץ מצרים .ואולי כדי להעלות השפע למקומו בקודש דנם מדה כנגד מדה להיבלע בארץ .והיות והיו עם קרח בגדר שותפים ולא בגדר "עדתו" ,הוצרך גם קורח להיבלע עמהם. "איש מחתתו חמישים ומאתים מחתות ,ואתה ואהרן איש מחתתו" .ולכאורה חמישים ומאתים מחתות הוא מיותר כי באמרו "איש מחתתו" ידענו כי הם חמישים ומאתים מחתות למאתים וחמישים איש .ולכאורה היה לו לומר .27ואולי ביאורו הוא ,כי "זבה" נקראת מי שנטמאת בדם זיבה שהם בחי' סיגי הדינים הקשים ,וא"י כשהיא זבה ,אין דם טמא יוצא ממנה ,אלא דם טהור שנעכר ונעשה "חלב" שהוא דין שנתמתק והפך לרחמים ו"דבש" שהם בחי' דינים ממותקים דגדלות) .כמבואר בסידור הרש"ש "פיטום הקטורת( וזהו שבחה ומעלתה. עד שפתי קרח שני חמישים ומאתים איש ולא מחתות ,ומכאן משמע שמספר הר"ן מחתות חשוב יותר ממספר האנשים ,ואולי כיוון לומר שהם יחד עם קרח ואהרן רנ"ב מחתות כנגד רנ"ב אברי השכינה.28 "הבדלו מתוך העדה הזאת" .ולכאורה באמרו "הזאת" ,משמע שכוונתו לעדת קרח בלבד אמנם באמרם "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" משמע שלכל ישראל קרא עדה .כי עדת קרח כולם חטאו ולא רק איש אחד .ופירש רש"י" ,אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא" .ולכאורה קשה והלא לא נענשו אלא קרח דתן ואבירם ור"ן איש ועל כל אלה ידענו שכולם חטאו ,ואולי הכוונה למשפחת דתן ואבירם ולמשפחת קרח שבני דתן ואבירם מתו ובני קרח לא מתו .ואולי באמרו "הזאת" כוונתו היתה על ישראל שבאו לראות הענין ,כי בעצם בואם נתנו חזוק וסיוע לקרח ועדתו ועל זה היה הכעס מדוע באו לראות. ואפשר שחלק באו מתוך סקרנות בלבד וחלק באו מתוך תקוה שקרח ינצח ואלה חטאו ,ובמגפה שפרצה כשאמרו "אתם המיתם את עם ה'" ,מתו רק אותם שקוו לנצחון קרח ובזה נודע מי חטא ,ומי לא חטא כי בא מתוך סקרנות ולא מת במגפה. "ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה וכו' ,ותבקע האדמה אשר תחתיהם ,ותפתח הארץ את פיה ,ותבלע אותם ותכס עליהם הארץ" .משה אמר שהאדמה תפצה את פיה ,ואלו התורה אומרת שהארץ פתחה את פיה ,ולמרות שהאדמה נבקעה ,הארץ כסתה אותם ,ויש להבין ההבדל בין הארץ לבין האדמה .וכן יש להבין למה הגיע לקרח עונש חמור כ"כ של בליעה באדמה. ולמה לא הספיק לו עונש רגיל כמגיפה כמו שקרה כבר כמה פעמים במדבר ,או שריפה כמו שקרה למקטירי הקטורת. ואפשר שהטעם הוא ,כי כל מחלוקתם שלא היתה לשם שמים גרמה להם להדבק בחצונים הנמצאים בתוך הארץ אצל בני קין .29אמנם משה שהבין שזה סופם רצה למעט בענשם ואמר שרק יבלעו באדמה שחצונים שבה פחות קשים מהחצונים שבארץ ,שהיא מתחת לאדמה .אבל גלתה תורה שנענשו בעונש החמור ביותר ונבלעו בארץ שהיא השביעית והעמוקה מכולן ,30שכן הקב"ה חס על כבוד הצדיקים יותר מאשר על כב' 31ולכן הענישם בעונש חמור כ"כ. אמנם גם שם לא ננעלה בפניהם פתחה של תשובה ,והיות ושבים הם שם בכל .28בכורות מ"ה :וראה שער הכוונות בסוד ברכת "ראה נא בענינו" .29.ראה זוהר בראשית רנ"ג :רנ"ד .30 .כמבואר גם בזוהר בראשית דף ל"ט .31 .:כמבואר בזוהר האזינו רפ"ח. שפתי קרח שני עה לבם וכמו שהעיד עליהם רבב"ח ,32עתידים הם לצאת ולשוב לעתיד לבא ולאור באור החיים. "ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם" .מכאן יש להזהיר שלא להשתמש בחפצים של בנ"א שאינם הגונים )ונראה שאפילו לאחר שהפקירום או מכרום יש להזהר (.כי נפש האדם שורה על חפציו .ואם קנאם ועברו לרשותו כדאי שיטבילם במקוה לסלק הקשר של הבעלים הקודמים מעליהם.33 "וילונו כל עדת בני ישראל וכו' ,אתם המיתם את עם ה'" .ויש להבין וכי לא הבינו שה' העניש את קרח ועדתו על מחלוקתם עם משה ,ואיך יכלו לאחר נס כזה שה' גרם שתבלע האדמה את החולקים על משה ,לבא בטענה שמשה ואהרן אשמים. ואולי אמרו כן על עדת קרח שהיו אנשי שם ,ואם היה משה אומר להם בשם ה' שעודנו מלך עליהם ואהרן כה"ג ,אפשר שהיו מקבלים ומאמינים ופורשים ,גם לא אמר משה שה' צוהו על המחתות אלא כאילו זה נסיון מצידו ולכן לקחו סיכון ומתו ,ואולי אם היה אומר שה' צווהו על המחתות היו נבהלים וחוזרים בהם וניצולים ,ואינם כקורח ושותפיו שהיה להם עניין לחלוק על משה. אמנם משה אפשר שנמנע מלומר להם שממשיכים הוא ואהרן בשם ה' ולא אמר את עניין המחתות בשם ה' ,כי פחד שימשיכו במחלוקתם ויתחייבו מיתה בידי שמים כדין העובר על הוראת נביא ,וכדי להמעיט מעליהם העונש נמנע מלומר שמעשיו בנבואה .וישראל חשבו שמתוך שנאתו נמנע מלומר להם כדי שיגררו וימותו. ואולי נתכוונו למה שאמר משה "אל תפן אל מנחתם" והבינו שגילה בזה דעתו שרצונו בענשם .ואולי על שלא בקשו משה ואהרן רחמים על משפחת דתן ואבירם שלא יבלעו בעוון אבותם .ואולי משה בקש על זה באמרו "האחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" .ובכל זאת נבלעו כי נשותיהם ובניהם הגדולים ידם היתה במעל יחד עם אביהם ,והקטנים הלכו בעוון אבותם רח"ל. "ויאמר ה' אל אהרן ,בארצם לא תנחל" .ולכאורה היה לו לומר "בארץ כנען לא תנחל" .ואולי כיון שסמכה לתרומות ומעשרות קראה "ארצם" ,כי עי"ז זוכים הם לשבת בארץ ונהיית "ארצם". א"נ ,היות והשכינה יש בה כמה בחי' ,ואחת מהן היא בחי' "ארץ ישראל", ומעליה היא בחינת שם "אני" שבדרך כלל נאמר "אני ה'" ,כי בחי' זו יש בה .32ב"ב ע"ד .33 .ראה "שער יוסף" מאמר הטבעת והמקוה. עו שפתי קרח שני יחוד עם בחי' ה' בבחי' יסוד השכינה ויסוד עולם .34והיסוד נכלל עם ספירות הנה"י הנקראים "בני ישראל" .ואולי ושמא אמר לו שדרגת ישראל מתחילה מספירת המלכות בבחינת "ארץ ישראל" ולכן הם נוחליה ,אבל הכהנים דרגתם מתחילה מספירת המלכות בהיותה בסוד "אני" כשהיא מקבלת מהנה"י ,ואם ינחלו בארץ ירידה היא להם ,ולכן "בארצם לא תנחל ,וחלק לא יהיה לך בתוכם" ,כי דרגתם ונחלתם היא מבחי' "ארצם" ,שהיא השכינה כשהיא בחי' "כלה" שלפרקים מתייחדת עם בעלה .והסיבה היא כי "אני חלקך ונחלתך" ובחי' "אני" היא "בתוך בני ישראל" כאשר השכינה בדרגה גדולה יותר של ייחוד קובה"ו עם הנה"י הנקראים "בני ישראל". חוקת "זאת חוקת התורה ,אדם כי ימות באהל" .אמר "חוקת התורה" ולא "חוקת הפרה" .ואפשר שהעניין הוא ,כי בני האדם מהרהרים ושואלים כיצד תלמידי חכמים שעוסקים בתורה סובלים ייסורים והלא הבטיח ה' שכר טוב לעמלים בתורה ,ו"אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד" ,ולכן אמר הכתוב "חוקת התורה" ,חוק הוא שאדם כי ימות ויסבול ייסורים אפילו שהוא באהל התורה ושוקד עליה כל ימי חייו ,וחוקה חקקתי וגזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה ,וכמו שהראה ה' למשה את רבי עקיבא תורתו ומיתתו וכששאל זו תורה וזו שכרה ,השיבו "כך עלה במחשבה לפני" .והטעם הוא כי כשאדם היה נקי מחטא בגלגוליו הקודמים ועוסק עתה בתורה כל הבטחות התורה יתקיימו בו מיד ,אבל כאשר יש לו לתקן את גלגוליו הקודמים ,למרות תורתו הוא יסבול. ואפי' תלמיד חכם גדול סובל כדי לתקן את גלגוליו הקודמים והיות ואין בני אדם יודעים מהו גלגולו של תלמיד חכם זה אלא רק רואים ייסוריו ,כדי שלא יהרהרו אחר מידותיו אמר "חוקת" ,חקקתי ואין לך רשות להרהר אחריה. ואמר "כך עלה במחשבה מלפני" כי בעולם הבינה סוד התשובה ,תשובה מועילה לנקות את האדם ,אבל במחשבה עולם החכמה אפשר שאין די בתשובה וצריך ייסורים גם כן כדי לתקן עוונותיו .ואפשר שרבי עקיבא עסק בתורה וזיכה את הרבים ובעולם הבינה גדול ונורא שמו ,אבל בעולם המחשבה היה צריך לסבול כדי לתקן ולעלות אל החכמה העליונה. .34שער מאמרי רשב"י פ' בראשית .ופ' תרומה דף קנ"ו .וראה בפירושו שם על ספרא דצניעותא פרק א ,על מאמר רשב"י בזוהר ויחי בפסוק "אני חבצלת השרון" .והבן. שפתי חוקת שני עז "זאת חוקת התורה" .פירש"י" ,לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה טעם יש בה ,לפיכך נאמר חוקת" .ויש להבין דבריו ,וכי טעם מצות תפילין ושופר וכדו' מבינים אומות העולם ,ולגביהם מה הבדל בין פרה אדומה לשאר מצוות .ופירש"י" ,ויקחו אליך ,על שמך תקרא ,פרה שעשה משה במדבר" .ויש להבין מה ענין קריאת מעשה הפרה על שמו של משה ,ובמדרש אמרו 1שכשעלה משה למרום שמע את ה' אומר אליעזר בני אומר פרה בת שתיים ,ונתפעל מאוד ואמר יהי רצון שיצא זה מחלצי .ויש להבין מה נתלהב משה מתורת ר' אליעזר יותר מתורת ר' עקיבא שראהו דורש כתרי אותיות. וטומאת מת בגוי היא בנגיעה בלבד ורק ישראל שנקראים אדם מטמאים באוהל .2ולהבין זה צריך להבין ענין מיתה הראשונה בעולם שהוא בסוד שמונת מלכי אדום והרפ"ח נצוצין שעלינו לתקן ,ואפשר שנסמכה פ' פרה אדומה לפרשת שליחת מלאכים למלך אדום לעבור בגבולו כי מלך זה היה המלך השמיני הדר שבגשמיות היה קליפה ,אמנם משה עמד כנגדו בקדושה כמלך הראשון לישראל וזמן שלטון משה והדר היה באותה תקופה ,ולכן נגלו למשה סודות מלכים אלו והקשרם לפרה אדומה ,וא"א לאדם אחר לדעתם כי שגבו מאוד ,ולכן לא נגלה סוד זה אלא למשה ,וכשראה משה שר' אליעזר כוון לסוד הנעלם ,נתפעל ואמר יה"ר שיצא זה מחלצי. ואעפ"י שאין אומות העולם מבינים טעם של שום מצוה ,אינם מונין בהם את ישראל כי מבינים הם כי לכל מצוה אמור להיות טעם מהבורא שצוה על כך. אמנם במצות פרה אדומה יש דבר שאינו מובן ,כי הטמא במת יכול להטהר מטומאתו גם באמצע היותו טמא בטומאות אחרות כמצורע וזב וכדו' ,וכן מצורע וזב וכדו' שנטמאו במת יכולים להטהר מטומאתם תוך היותם טמאי מת .ובזה מונין אוה"ע והשטן את ישראל כיצד טומאת מת שאינה נטהרת אלא ע"י אפר פרה ,אינה מפריע להטהר מטומאות אחרות ,ולדעתם או הכל או כלום ושם טומאה אחד הוא וטהרה לחצאין לא מסתברא .אמנם אעפ"י שכל הטומאות מקורם ממלכי אדום ,כשם שאין טהרתן שוה ,כך אין עניינם שוה, ודומה הדבר לאדם שטרם יכול להרפא ברגלו שבגלל זה לא נמנע הוא מרפואת ידו ,וכל שיכול ממעיט הוא במכתו ,וכן הוא בטהרה .ולכן גם בעל תשובה אם השטן מפתהו ואומר בין כה לא תוכל לתקן הכל בבת אחת וכאשר אבדת אבדת ,פרה אדומה תוכיח ששקרן הוא ומטעה את הבריות .ויתחיל לשוב עד שבמשך הזמן יתקן הכל. .1במדבר רבה פרשה י"ט .2 .יבמות ס"א ,א'. עח שפתי חוקת שני "דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה ,אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול" .פירש"י" ,אליך ,לעולם היא נקראת על שמך ,פרה שעשה משה במדבר" .וביאור אליך הכוונה לדרגתו של משה שהוא סוד הדעת המתוקנת .והיות והמות נגזר כתוצאה מפגם הדעת ע"י חטא אדה"ר ב"עץ הדעת" ,אי אפשר לאדם הפגום בבחינה זו להבין סוד טהרתו ע"י פרה אדומה, ולכן סוד זה לא נתגלה אלא למשה ,ונקראו כל הפרות על שמו כי היו צריכים לכוון בשריפת שאר פרות אדומות על דעת משה שהוא לבדו ידע סודה. ואולי סוד פרה אדומה קשור בספירת החכמה ,ולכן כשבקש שלמה לידע סוד פרה אדומה אמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" .3ולא אמר אמרתי אדעה ,כי מהחכמה סוד החיים תבא טהרת טומאת מת ,וכמ"ש "והחכמה תחיה בעליה" .4ומשה שהגיע למ"ט שערי בינה 5הבין דרכם סוד החכמה ,שכן החכמה והבינה קשורים ומחוברים זב"ז לעולם.6 ואין הטומאה מתגברת אלא במקום שיש טהרה אבל לא בשלמות ,אבל במקום שיש רק טומאה אינה מתגברת ,ולכן כששאל אותו צדוקי את רבן יוחנן בן זכאי מדוע ספר תורה מטמא את הידים ,ואלו ספרי הומרוס היווני לא מטמאים ,ענה לו ,עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כה"ג טמאים ,שלפי חבתן טומאתן.7 ולכן ספר תורה כיון שהוא קדוש היות ואין השגתינו בו מושלמת מטמא הוא הידים ,וכן עצמות יוחנן כה"ג שהיה אדם גדול וקדוש ,ובכל זאת מת כיון שהחכמה לא נתקנה בעולם ,מטמא .משא"כ ספרי יוונים ועצמות חמור שאין בהם קדושה כלל ,הטומאה שעליהם אינה מתגברת בהם. ומבואר בזה שעצמות צדיקים מטמאין ,וגם קברו של משה מטמא ,ולכן אסור לכהן לעלות על הר נבו שבו קבור משה ,מדין שדה שאבד בה קבר.8 .3קהלת ז .ובמדבר רבה פרשה י"ט .4 .קהלת ז' ,יב .ולכן חכם גי' חיים .5 .ר"ה כ"א.6 : וכמ"ש בזוהר אד"ר ,אבא ואמא כחדא נפקין וכחדא שריין ולא מתפרשין לעלמין .7 .מסכת ידים פרק י"ד ,ויוחנן כה"ג זה הוא אביו של מתתיהו ,וסבו של יהודה המכבי ,ואינו יוחנן כה"ג החשמונאי שהפך צדוקי בסוף ימיו ,שהוא נינו של יוחנן זה .8 .החיד"א בספרו ראש דוד פ' וזאת הברכה דף קס"ד .ואין זה סותר לדברי אליהו הנביא שאמר על ר' עקיבא שאין צדיקין מטמאין )ילקוט שמעוני משלי ,תוספות ב"מ' קי"ד (.כי אפילו אותם צדיקים שאין גופם מטמא העוסקים בקבורתו ,קברם מטמא .כי לאחר סתימת הגולל בעפר ,נחש שעפר לחמו רוצה להקיף את הגוף ולינוק ממנו ,ואעפ"י שאין בכחו ליגע בגוף הצדיק ,מתגבר הוא שם ומטמא ד' אמות סביבותיו .ונראה שהיות ובפורים זוכים להארת החכמה יסוד דאבא המתגלה בסוד "ומרדכי יצא מלפני המלך" ,תקנו חז"ל שמיד בשבת שלאחריו יקראו שפתי חוקת שני עט "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן" .פירש"י" ,מצותה בסגן" .והנה שאר פרות אדומות נעשו ע"י הכהנים הגדולים עצמם ולא ע"י סגניהם .ורק בפרה זו מצותה היתה בסגן ולא בכה"ג שהוא אהרן ,ואפשר כיון שהפרה באה לכפר על העגל ,מצותה היתה בסגן ולא באהרן כיון שע"י יצא העגל. "מים חיים אל כלי" .עם ישראל מורכב "כלי" שלם שהוא ראשי תיבות כהנים, לויים ,ישראלים .ולכן "כלי" עולה בגי' ששים כמנין כל הו"ק חג"ת נה"י שכל אחד כלול מעשר. "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין ,בחדש הראשון .וישב העם בקדש". ויש להבין למה אמר "בני ישראל ,כל העדה" .ולמה לגבי העדה אמר "מדבר צין" ,ולגבי "קדש" שינה ואמר "וישב העם בקדש" .ולכאורה היל"ל "ויבואו כל העדה וישבו בקדש"" .ותמת שם מרים ותקבר שם" .מדוע הדגישה התורה היכן נקברה מרים ,ומדוע לא העלו את עצמותיה לארץ" .ולא היה מים לעדה, ויקהלו על משה ועל אהרן ,וירב העם עם משה" .דהיינו ,העדה נקהלו על משה ואהרן בבקשת מים ,והעם רב עם משה בלבד .ויש להבין מי הם אלו שנקראו "העם"" .ויאמרו לאמר" .ופירושו לאמר לאחרים .ויש להבין לאמר למי" .ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה'" .ויש להבין למה תלו תלונתם במות הדבר של אחיהם .ומה הקשרם לאותו דבר" .ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה, ולמה העליתנו ממצרים" .מדוע טענו על אהרן ,הרי הוא לא היה המנהיג ,הוא לא הוציאם ממצרים והוא לא הביאם אל המקום הזה .ואם העם הם מאותם שקראו עצמם "קהל ה'" ,א"כ למה קראו לעצמם "קהל ה'" ,והיל"ל "למה הבאתם אותנו" .וכמ"ש "להביא אותנו אל המקום הרע הזה" .ולמה הקדימו התאנה לגפן ואמרו "לא מקום זרע ,ותאנה וגפן ורמון" .והלא סדרם בשבעת המינים הוא גפן תאנה ורמון" .ויבא משה ואהרן" .ולכאורה היל"ל "ויבואו". "וידבר ה' אל משה לאמר ,קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך, ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו .אמר ה' למשה ואהרן שיקהילו את העדה .וידברו אל הסלע "לעיניהם" .ויתן הסלע מעצמו את מימיו .וא"כ מה שהוסיף לומר "והוצאת להם מים מן הסלע" .הוא כפל לשון ומשמע גם לשון הכאה כדי להוציא המים מהסלע על כרחו .וזה לכאורה סותר למה שאמר בפרשת פרה אדומה ,כי כאשר מתעוררת בחינה החכמה יש התעוררות בצד מה בסוד הפרה. ואולי ע"י הטהרה זוכים להתדבקות בי"ב צירופי ההוי"ה גי' חדש ,ואז נקשרים בסוד "החדש הזה לכם ראש חדשים". פ שפתי חוקת שני שידברו אל הסלע ויתן מימיו מרצונו" .והשקית את העדה ואת בעירם". ולכאורה הוא יתור לשון ,כי ודאי הוצאת המים לצורך שתייתם ולמה צווהו שישקם משה ,שישתו הם מעצמם .וכמ"ש בסוף "ותשת העדה ובעירם" .ויש להבין למה הוצרך למטה אם רק צווהו לדבר אל הסלע ולא להכותו" .ויקח משה את המטה מלפני ה' ,כאשר צווהו" .ויש להבין למה כתבה זאת תורה פשיטא שמשה יעשה צווי ה' ,ולמה הדגישה תורה שהמטה היה במשכן לפני ה' ,ומאי נפק"מ מהיכן לקחו" .ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע". והנה ה' צוום להקהיל את העדה .והם הקהילו את הקהל" .ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים" .וממ"ש ויאמר להם ,משמע שרק משה אמר ,ויש להבין פשר דבריו" .וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים" .והנה משה הוא לבדו הכה .ופרש"י "שדברו משה ואהרן אל סלע אחר ולא הוציא ,אמרו שמא צריך להכותו כבראשונה" .ויש להבין מדוע משמים הטעום שידברו אל סלע אחר ,ולא אל הסלע שהוכה אח"כ ,ומדוע בהכאה נזדמן להם הסלע הנכון ,ואם דברו בטעות אל סלע אחר ולא הוציא מימיו ואח"כ הכו הסלע שהוציא מים מה חטאם ומה פשעם ולמה נענשו. ובכלל אהרן למה נענש ,והלא דבר עם משה אל סלע שחשבו לסלע הנכון ולא הכה את הסלע כמשה" .ויצאו מים רבים ,ותשת העדה ובעירם" .ולא אמר "וישקה משה את העדה ובעירם" .כמ"ש לו הקב"ה "והשקית". "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן" .ולכאורה היל"ל "וידבר" שהוא לשון קשה כי דברים קשים אמר להם .ולמה אמר "ויאמר" שהיא אמירה רכה" .יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל" .ולכאורה היל"ל "יען לא האמנתם בי לדבר אל הסלע והכיתם אותו" .כי הרי הסלע הוכה לעיני ישראל" .לכן לא תביאו את הקהל הזה" .כל הזמן דבר ה' עמהם על העדה ועתה דבר על הקהל. "אל הארץ אשר נתתי להם" .פרש"י" ,גלה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד היו נכנסין לארץ" .ולכאורה זה סותר את מה שפרש"י על הכתוב "עתה תראה אשר אעשה לפרעה" .9ולא תראה העשוי למלכי שבעה אומות כשאביאם לארץ. וא"כ כבר אז נגזר עליו שלא יראה ,וכיצד פירש"י עתה שאלולי חטא זה בלבד היו נכנסין לארץ .ולא עוד אלא כבר לפני חטא זה היתה נבואה מפורשת בפי אלדד ומידד שמשה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ .10ואיך היתה נבואה כזו אם טרם חטאו ,ואם בגלל שגלוי וידוע לפניו שיחטאו א"כ איפה הבחירה. והנה במלחמת כדרלעמר והמלכים אשר אתו נאמר" ,וישובו ויבואו אל עין .9שמות ו' ,א .10 .ראה במדבר י"א ,כ"ו .וברש"י שם פסוק כ"ח. שפתי חוקת שני פא משפט היא קדש" .ופרש"י שנקרא עין משפט ע"ש העתיד שעתידים משה ואהרן להשפט שם על עסקי אותו העין ,והם מי מריבה .וא"כ בטרם נולדו משה ואהרן כבר הוכן להם משפט מי מריבה .ויש להבין מדוע ,ומה ענינם למלחמת המלכים .ומה ענין ה"עין" והלא היה זה באר וסלע ולא מעין .ולא רק בתורה ובנבואה כבר נגזר ענין זה אלא הכוכבים במסילותם אמרו זאת ,וכמו שפרש"י על הפסוק "ויצו פרעה לכל עמו לאמר ,כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" .יום שנולד משה אמרו לו אצטגניניו היום נולד מושיען .ורואים אנו שסופו ללקות במים .והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה .וגם כאן פירש"י "המה מי מריבה" ,את אלו ראו אצטגניני פרעה שמושיען של ישראל לוקה במים .וא"כ מדוע נענש משה והיכן הבחירה אם כבר בטרם נולד נגזר עליו להכשל ולהשפט וללקות על מי מריבה" .אשר רבו בני ישראל את ה'" .ולכאורה בני ישראל לא רבו כלל ,ורק העם רב עם משה" .ויקדש בם". פירש"י שמתו משה ואהרן על ידם .וכן הוא אומר "נורא אלהים ממקדשיך". והנה בהר סיני בעת מתן תורה קיבל משה מה' את ספר הברית ובו כתוב מ"בראשית" ועד מתן תורה .11וגם פסוק "וישובו ויבואו אל עין משפט" ,היה כתוב בו .ובוודאי שמשה הבין שנכתב ע"ש העתיד על עניינו בקדש במי מריבה .וגם פסוק "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" ,הוזכר שם ובוודאי שהבין משה דברי האצטגנינים ומה מסתתר מאחריהם ,ובוודאי שזכר משה מה שאמר לו הקב"ה "עתה תראה" .והבין כוונתו שלא יראה בכבוש הארץ .ושמע את נבואת אלדד ומידד והאמין לדבריהם ,ואיך לאחר כל זאת בהגיעו "לקדש" לא נזהר ביתר שאת. ואולי הענין הוא ,כי משה הוא גלגולו של הבל שהציץ ב"עיניו" בשכינה ונתחייב מיתה ,וחזר בגלגול שת .וחלקים משת נתגלגלו בנח ,וחלקים בשם בן נח ,ואח"כ נתגלגלו כל חלקי שת במשה .ומשה הוא ר"ת של גלגוליו משה, שת ,הבל .ואעפ"י שאינו גלגול מושלם של נח ושם ,יקרא גלגוליהם בבחינת חלקי הנשמה של שת שהיו בהם ונתגלגלו בו .ולפי שנח לא התפלל על דורו ועזבם להמחות במי המבול הוצרך משה ללקות במים .ושלשת בני תרח היו נשמות גדולות מאוד .ובעוד שאברהם אבינו ע"ה קדש ה' באור כשדים וניצל, הרן אחיו שג"כ קדש ה' אבל לא בלב שלם כאברהם ולא ניצל ,בא בגלגול אהרן והוצרך לחזור ולקדש ה' .ונחור שלא הלך בדרך ה' ,שב בגלגול חור בנה של מרים וקדש ה' בשלמות ונהרג ע"י בני עוולה הערב-רב ימ"ש ,כשנמנע .11שמות כ"ד ,ז' .וברש"י שם. פב שפתי חוקת שני לעשות העגל הי"ד .אמנם אהרן שידע שהוא גלגול הרן ,הבין שפטור הוא מלמות על קדוש ה' כי כבר קדש ה' בהיותו הרן ,ותקונו הוא להשלים קדוש ה' בלב שלם אבל בלי למסור עצמו למיתה .ולכן לא מסר עצמו למות וזרק זהבם לאש ויצא העגל .וידע אהרן שבאיזה זמן בחייו יזמן הקב"ה בידו תקון של קדוש ה' מבלי צורך למות כדי לתקן מסירות נפש של הרן שלא היתה בלב שלם .וכבר נתבאר לעיל 12שדור יוצאי מצרים נקראים "עדה" ,ודור הנכנס לארץ נקרא "קהל" .וקרח בשנת הארבעים ערער על כהונת אהרן ועל סמכות משה בטענה שהם נועדו להנהיג את "עדת ה'" ולא את "קהל ה'" .ולקמן יתבאר מהפסוקים ש"העדה" נקראים "בני ישראל" ,ואלו "הקהל" נקראים בדרך כלל "ישראל" ,או "העם" .ובזה יובן הכתוב. "ויבואו בני ישראל כל העדה" .ופרש"י ,עדה השלמה שכבר מתו מתי מדבר, ואלו פרשו לחיים .וביאור "פרשו" ,הוא שגם חלק מהעדה שהוצרכו למות, פרשו לחיים מתוך המתים ,ולא מתו בשנת הארבעים ,ואין הכוונה לאותם שהיו למטה מגיל כ' בצאתם ,או לאותם שנולדו במדבר ,כי עליהם כלל לא נגזירה הגזירה ולא שייך לומר בהם פרשו ,ומה גם שהם היו רוב ועיקר הקהל הנכנס לארץ וכמ"ש "ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר פקדו את ישראל במדבר סיני" .13ועל רוב הקהל ועיקרו לא שייך לומר "פרשו" ,אלא על מיעוט שפרש מהרוב ,ואלה אינם "עדה" ,אלא "קהל" .אלא כוונתו לאותם שיצאו ממצרים למעלה מגיל כ' ונקראו "עדה" ,ונגזרה עליהם גזרת "במדבר ימותו" ,ובהגיע ט' באב שלאחר מכן כשנכנסו לקבריהם על דעת למות פרשו כולם לחיים .14והיות והיו גם יוצאי מצרים שלמעלה מגיל ששים ,וגם כל שבט לוי שאלה ג"כ נקראו עדה ונכנסו לארץ ,אמר "כל העדה" .לרבות אותם שהוצרכו למות ופרשו לחיים כשירדו אח"כ לקבריהם" .ותמת שם מרים". וביאר הכתוב מדוע כבר בחודש ניסן של שנת הארבעים נפטרו אלו מגזירת המיתה ופרשו לחיים ,כי נפטרה מרים ונסמכה מיתתה לפ' פרה אדומה לומר שכשם שפרה אדומה מטהרת ומכפרת ,גם מיתת מרים כפרה על עשרים ואחד אלף מהעדה 15שהוצרכו למות ופרשו לחיים .וכדי שמיתתה לא רק תציל את חייהם אלא תאפשר להם להכנס לארץ ,הוצרכה היא להקבר במדבר תמורתם ולא תכנס לארץ בארון .ולכן אמר "ותקבר שם". ולגבי העדה עיקר המקום נקרא "מדבר צין" ,כי הוא ענין תקונם במ"ב מסעות שהם כנגד מ"ב שמות של "אנא בכח" .אמנם "וישב העם בקדש" .דהיינו ,לגבי .12פ' קרח .13 .במדבר כ"ו ,סד .14 .תענית ל' .15 :ראה תוספות שם. שפתי חוקת שני פג "הקהל" שכלל גם את נשמות ערב-רב בתוכם .16עיקר ישיבתם נקרא ע"ש המקום "קדש" כי כבר נתבאר לעיל ,17כי מלחמת המלכים היתה בענקים וברפאים ואנשי סדום ועמורה וכו' ,שכולם היו גלגול דור אנוש ,שבאו אח"כ בבני ישראל במצרים והחלק שנתקן ויצא כבני ישראל נקרא עדה ,והחלק שנשאר פגום יצאו כערב-רב ונקראו "העם" ,ונתבאר שם כי בגלל מלחמת המלכים נגרם שהמקום הנקרא "קדש" יהיה בו סכנה למשה ואהרן בנסיונם על קדוש ה' .ועתה היות ונשמות ערב-רב גרמו להביא הנסיון ולהכשיל את משה ואהרן נאמר "וישב העם בקדש". "ולא היה מים לעדה" .ואעפ"י שה"קהל" היו מרובים מה"עדה" ,הדגיש חוסר המים ל"עדה" ,כי הם היו העקריים כי נקראו עדה מלשון דעה והיו מבחינת השכינה "לאה" ,והיו לכן קשורים במשה רבינו יותר מהקהל .18וכל השפע במדבר הגיע לכולם בגלל העדה שהם העיקר" .ויקהלו על משה ועל אהרן". לבקש מים ,שיביאו בזכותם .כי הבינו שהמים היו בזכות מרים אחותם ועתה שנפטרה פסקו .ואפשר שתפילת משה ואהרן תעורר החסדים משמים להביא להם מים .אמנם נשמות הערב-רב שהיו בתוך הקהל נצלו הזדמנות זו כדי לריב עם משה ולהפילו במקום בו עמדו המלכים ב"עין משפט" שבו נגזר על משה להשפט על עסקי אותו העין בו הציץ בשכינה בהיותו הבל ,וללקות במים על שלא מנע המבול בתפילתו בהיותו נח" .היא קדש" ,ובו יש גם לאהרן להתנסות על "קדוש ה'" ,ולהשלים תקונו בהיותו הרן" .וירב העם עם משה" .ועוררו את טענת קרח שמשה ואהרן היו ראויים להנהיג את העדה כשהיו הם הרוב .אמנם עתה שהרוב הם ה"קהל" ,אין הם ראויים ,ורק בגלל רצונם להשאר בראש גרמו למצב זה שאין מים" .ויאמרו" ,טענת קרח "לאמר" .זאת לקהל ה' כדי להסיתם ג"כ נגד משה" .ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה'" .דהיינו במגיפה שבו מתו אחיהם שנקראו העם ג"כ שהם הערב-רב שבתוך ה"קהל" ,וכמ"ש "וירץ אל תוך הקהל ,והנה החל הנגף בעם" .ומשעוררו טענת קרח אמרו ,שכדאי היה למות בטענה זו אז בדבר ,ולא למות בצמא ,והסיתו את ה"קהל" באמרם "ולמה הבאתם את קהל ה'" .שאין אתם מתאימים להנהיגם" ,אל המדבר הזה". שבו התקון ל"עדה" בבחינת "מדבר צין" ,ולא ל"קהל" שאין להם ענין בתקון מ"ב מסעות "למות שם אנחנו ובעירנו" .וטענו כי לא ה' צוום לבא למקום זה אלא משה ואהרן "הביאום" ,לשם תקונם העצמי במ"ב מסעות .19ולכן נגרם .16כמבואר לעיל פ' שלח לך .17 .פ' לך-לך .18 .ספר הלקוטים פ' קרח .19 .ואולי אעפ"י שהענן הביאם אמרו "הבאתם" כי בתפילתם עשה ה' רצונם והביאם. פד שפתי חוקת שני סבל הצמא על ה"קהל" ,ומשחרחרו ריב בין "קהל ה'" למשה ,הוסיפו "ולמה העליתנו ממצרים" בגלגול קודם בהיותנו "ערב-רב" ,ואמרו "העליתנו" חסר ו' לשון יחיד ,כי עיקר טענתם היתה על משה שהעלם וכללו אהרן עמו רק בגלל שעתה שניהם המנהיגים כביכול ברצונם ולא ברצון ה'" .להביא אותנו" שנית בתוך גופות "קהל ה'"" ,אל המקום הרע הזה ,לא מקום זרע" .לחטה ולשעורה שבשבעת המינים שנשתבחה בהם א"י" .ותאנה וגפן ורמון" .אלו שלשת המינים הנוספים .ואולי הזכירום כדי לשנות הסדר ולהקדים התאנה לגפן כדי לבלבל סדר העולמות" .ומים אין לשתות" .כנגד השמן והדבש שבשבעת המינים שהובטחה להם ,ועתה אפילו מים פשוטים אין להם. "ויבא משה ואהרן" .וכיון שעיקר טענתם היתה כלפי משה ,ואת אהרן רק צרפו לתוספת ,אמר "ויבא" לשון יחיד ,כי משה הוא העיקר בריבם" .מפני הקהל" שנפתה לטענת העם ,שהיה חלק ממנו" .ויפלו על פניהם" .לידע מה לעשות ,כי הבינו שבזה נסיונם הן ב"קדוש ה'" לאהרן ,והן במים ובעין של גלגולי משה. "וירא כבוד ה' אליהם" .להורותם הדרך אשר ילכו בה הן לתקונם הנצרך ,והן להביא מים. "וידבר ה' אל משה לאמר ,קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך". וכאן החל נסיונם הגדול של גדולי ישראל היקרים והקדושים "משה ואהרן" זכותם יגן עלינו לעד. וייתכן שביאור הענין הוא ,כי משה הבין מדברי הקב"ה ששתי דרכים לפניו ,או להקהיל את ה"עדה" ,ולדבר בפניהם אל הסלע ויתן מימיו מרצונו ,או להקהיל את הקהל ולהכות הסלע ולהוציא מים מהסלע כשם שעשה "בחורב" .כי בפני "העדה" כבר הכה והוציא בחורב ואין בזה שום חדוש לגביהם .ולפי דרגתם, קדוש ה' שיעשה להם יהיה בדבור שהוא דרגה גבוהה יותר .אמנם ל"קהל" שדרגתם פחותה צריך היה לפי דרגתם להוציא מים בהכאה ,והמעשה פועל על הראיה הגשמית ,והדבור על הראיה הרוחנית ,ואם היו מדברים אל הסלע היה נותן מימיו כמעין והיה נתקן סוד העין והראיה הרוחנית .ובמשה היו נתקנים גם הסתכלותו בשכינה בהיותו הבל שהוא פגם העין ,וגם ענין מי נח שבאו כיון שנמנע מלבקש רחמים ,ועתה שמצד הדבור של משה היה יוצא מים של חסד לעולם היה מתקן את אשר לא דבר בתפלתו וגרם למים של מבול לעולם .וגם אצל אהרן ,קדוש ה' שהיה נגרם בדבור אל הסלע היה בדרגה גבוהה ,ומתקן ענין קדוש ה' שעשה לא בלב שלם בהיותו הרן .אמנם ,אם היה מקהיל את העדה כדי לדבר אל הסלע ,היה בזה כמלקות למשה כמצדיק את טענת קרח והעם שרק אל העדה יכול הוא לעשות ניסים ולא לקהל ,ואין לו חלק עם הקהל שפתי חוקת שני פה ח"ו ולא ה' צווהו להנהיגם) .וזה היה הופך להיות "מלקות במים" שראו אצטגניני פרעה( .אמנם אם יקהיל את הקהל ויכה הסלע בפניהם ירויח שני ענינים .א. קדוש ה' לעיניהם בהוצאת המים ,ואעפ"י שאין זה "קדוש ה'" מן המובחר יש בזה חשבון נוסף להפריך את טענת קרח והעם ,כי בזה יאמינו כולם שה' שלחו וצווהו להנהיג את ישראל במדבר הכוללים עדה -וקהל ,ולא מצד עצמו עשה זאת .והעובדה של"קהל" יצאו המים. ומלשון הכתוב ניתן למשה להבין שלמרות שעדיף בעיני ה' להקהיל את העדה ולדבר אל הסלע הדבר תלוי בבחירתו ובשקול דעתו ,כי שתי הדרכים רצון שמים .וזה היה נסיון משה באיזו דרך יבחר ,אם בהקהלת העדה ודבורו אל הסלע ,או בהקהלת הקהל והכאת הסלע .וידעו משה ואהרן שבענין זה תלוי נסיונם מאז ימי בראשית ,וטעו בשקול דעתם ,ובמקום לקחת את העדה שהיו קדושים וטהורים ונקיים מערב-רב ולעשות המופת להם בקדוש ה' גדול של דבור ,חשבו שעיקר התקון הוא להקהיל הקהל ולהראות לערב-רב את גודל הנס ולעוררם אל תקונם המושלם .ומשיתוקנו הערב-רב תהיה תשועת עולמים, וכיון שעל ידם יתוקנו ה"קהל" יביאו הם את הקהל אל הארץ המובטחת מדה כנגד מדה .וטעו בערב-רב שחשבו שמעשה הנס יתקנם ולא ידעו ולא הבינו שמצורעים נבזים אלו לא ניסים ולא נפלאות ולא אותות ומופתים ישנו את מחשבותיהם וינקום מזוהמתם כי מושחתים הם בנפשם ,ואבן נגף הם לעם ישראל בכלל ולמשה ואהרן בפרט ,ומשלא יתוקנו הערב-רב הנס רק יגרע כחו כי אינו בדבור ,ואינו לפני אנשים הגונים כעדה ,ואז אין תקון העוון של משה מושלם ואין קדוש ה' של אהרן מושלם ונגרע מערכם. ואמר הכתוב" ,וידבר ה' אל משה לאמר ,קח את המטה" .והוצרך למטה כי בהחזיקו בו היה כח במטה לגרום להוצאת המים ע"י דבור כיון שהיה מונח לפני ה' במשכן .ומשנצטוה משה לקחת את המטה ,הבין שהוא לצורך איזה ענין .ואפשר שהענין היה כדי לתקן בו מה שאמר בחורב "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו לקולי" ,והפך המטה לנחש .20והיה נתקן זה אם היה מדבר אל הסלע והמטה בידו ,כי אין דרך נחש עלי סלע .21ואפשר שאמר לו כן כדי לנסותו אם יכה בו ,ואפשר ששניהם אמת .אמנם משה הבין שיקח את המטה כדי להשתמש בו אם יצטרך" .והקהל את העדה" .ולא את "הקהל" ,ולפני העדה אין צורך בהכאה כי כבר נעשה זה לפניהם בחורב .אלא "ודברתם אל הסלע לעיניהם" .והדגיש "לעיניהם" ,כדי שרק העדה יראו בעשיית מופת זה, .20ראה לעיל פ' שמות .21 .ראה ליקוטי תורה פרשה זו. פו שפתי חוקת שני ובזה היה תקון ה"עין"" .ונתן מימיו" .נתינה ברצון ובשפע כמעין המתגבר. "והוצאת להם מים מן הסלע" ,בעל כרחו אם לא יתן ברצונו .באם תרצה להקהיל את ה"קהל" במקום את ה"העדה"" .והשקית את העדה ואת בעירם". דהיינו שהעדה ובעירם קודמים לקהל ,ושיכוון משה בדבורו להוציא מים להשקאת העדה ובעירם ,ואח"כ בעקיפין ישתו גם הקהל .ובזה רמז לו שדרך זו של השקאת העדה עדיפה בעיני ה' ו"תפוס לשון אחרון" .אמנם" ,ויקח משה את המטה מלפני ה'" ,כי לא היה מזומן תחת ידו אלא מונח לפני ה' במשכן מאז הקמתו ,והלך באופן מיוחד לקחתו על דעת להכות בו אם יצטרך "כאשר צוהו" .כי הבין שגם בכך נצטוה ושלכן צריך למטה. "ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע" .בזה טעו שניהם בהקהילם את ה"קהל" ולא את "העדה" .כי הבינו שתקון הקהל והערב-רב שבתוכם ,עדיף מתקון העדה .ואפשר שהקהילו גם את העדה וגם את הקהל ,כדי להראות גם לקהל את ניסי ה' וישובו הערב-רב שבתוכם בתשובה ,ורצון ה' היה להקהיל רק את העדה ולדבר לעיניהם בלבד ,כי אין הערב-רב המצויים בתוך הקהל ראויים לראות ניסי ה' וגבורתו כי מושחתים הם .ואם היו מקהילים הקהל מאחרי העדה ולא היו רואים הנס לא היה פגם אעפ"י שנכחו באותו מעמד. אבל כיון שהקהילם משה "אל פני הסלע" ולא היו ראויים הקהל לראות בנס הדבור אל הסלע ,טעו משה ואהרן בסלע ודברו אל סלע אחר ולא הוציא, ומשלא נתן מימיו בדבור ,חשבו שצריכים למטה להכותו ,ורצו הקהל שיוציאו להם מים מכל סלע שהוא כי אם רצון ה' להשקותם מאי נפק"מ מאיזה סלע יהיה זה" .ויאמר להם משה שמעו נא המורים" .וכיון שהמרה את פי ה' בהקהילו את ה"קהל" ,וכמ"ש "על אשר מריתם בי" קרא להם "מורים"" .המן הסלע הזה נוציא לכם מים" ,והלא אין הסלע מוציא מים בדרך טבע ,ורק סלע שנצטוה מה' לתת מים הוא יתן מימיו .ורצה במלים אלו לתקן ענין הדבור בהוכיחו להם שאפילו סלע מקיים צווי הבורא יתב"ש וכ"ש שעליהם לקיים. והבין שמה שנצטווה "והוצאת להם מים מן הסלע" הוא בע"כ בגלל שהם קהל ולא עדה ,והחליט להכות הסלע .אמנם כיון שלא היה זה רצון ה' ,אלא מצד הנסיון ,לא יכל משה להרים ידו בקלות ,כי ידו שהיתה מכוונת לעשות רק רצון שמים לא רצתה להכות ,והוצרך להרימה בכח .ולכן כתב "וירם משה את ידו, ויך את הסלע". ואמר הכתוב "במטהו ,פעמיים" .כי בהכאה ראשונה יצאו טיפין כי הסלע לא נצטוה מפי המקום להוציא מים בהכאה אלא בדבור ומשום כבודם של משה ואהרן הוציא טיפין ומשהכהו בשנית ,יצאו מים לכבודם של משה ואהרן ,כי שפתי חוקת שני פז חשוב בעיני המקום כבודם של צדיקים יותר מכבודו ואעפ"י שטעו קיים רצונם "ויצאו מים רבים" .אבל אפשר שכוונתם לא היתה למען שהעדה ישתו כעיקר והקהל נגררים להם ,וכמ"ש הכתוב "והשקית" .לכן לא אמר "וישק את העדה" ,אלא "ותשת העדה ובעירם" .מצד עצמם. "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן ,יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל" .שהם העדה ,אלא בעיני "הקהל" ,ונעשה קדוש ה' בגדר מעשה שהוא נמוך ,ולא בגדר דבור שהוא גבוה בחינת "העין" המבינה הדברים .ונעשה קדוש ה' לאנשים לא ראויים שהם הקהל הכוללים לערב-רב .ולא לעדה שהם "זרע ברך ה'"" .להקדישני" ,ופירש"י "שאילו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה" ,דייק בלשונו ,כי העדה הם דור ראשון שאין ערב-רב בתוכם .ואמר "לא האמנתם בי" שאמרתי כמה פעמים שהערב רב מושחתים, וחשבתם לתקנם במעשה הנס" .לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" .כי בצד מה עשיתם המעשה לעיני הקהל כדי שתוכלו להנהיג גם אותם ולא רק את העדה .לכן מדה כנגד מדה ,לא תנהיגום ולא תביאו. "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'" .אפשר שאעפ"י שהאדם חוטא בחטאים קשים ,עיקר תקונו הוא על החטא הראשון שבעקבותיו נגררו שאר העבירות .וחטאם הראשון של העדה שהם בני ישראל ,היה במים על ים סוף. ואפשר שלכן הוצרכו הם לקדוש ה' במים ,בדרגה גבוהה כתקונם הכולל לתלונותם ותרעומותם במדבר ,ומשלא נעשה להם קדוש ה' ע"י הדבור אלא לקהל ע"י ההכאה ,הוצרכו לקדוש ה' עכ"פ ,ונעשה ע"י פטירת משה ואהרן. ואמר "המה מי מריבה" .שהיה צריך להתקדש שם ה' כדי לתקן את "אשר רבו בני ישראל" .שהם העדה "את ה'" .ארבעים שנה במדבר ומשלא נתקנו ע"י קדוש ה' בדבור" ,ויקדש בם" .פירש"י ,שמתו משה ואהרן בבחינת "נורא אלקים ממקדשיך" ולכן דור המדבר יכולים לבא לעולם הבא ע"י משה הקבור עמהם ,כי בפטירתו נתקן ענינם. ואפשר שעתה יובן הכל ,והענין הוא כי "שמא קא גרים" .והשם "קדש" הוא מצד החכמה כי כל קודש הוא בחכמה .ותקונו בסוד העין והאוזן ,יחוד חכמה ובינה ,שמיחוד זה נמשך הדעת המתוקנת שהוא תקון עץ הדעת ובטול הערב- רב ,שהם דעת פגומה .והראויים לתקן ענין זה הם משה ואהרן כי משה הוא סוד הדעת טוב ,בסוד "ותרא אותו כי טוב הוא" .כי הוא גלגול "שת" .ואהרן הוא הרן שתקונו על קדוש ה' שהיה צריך לתקן פגם הדעת ולא נעשה כדבעי, כי הוא עצמו פסח על שני הסעיפים ,בין אברהם לתרח ,והוא בלבול הדעת וכשמת על קדוש ה' ,נפגם קדוש ה' של אברהם ,כי ראו שאדם נכנס לאש על פח שפתי חוקת שני קדוש ה' ולא נעזר ע"י הבורא ונשרף ,והרבה מההתפעלות של יציאת אברהם חי מהכבשן נחלש בראות שאין זה מוכרח ,ונשארו בבלבול הדעת ,והוצרך אהרן לתקן ענין זה .ובמלחמת המלכים כשנעשה בירור נוסף לנשמות ישראל שהיו גנוזים בתוך הרפאים והזמזומים וכו' ,הגיעו המלכים ל"עין משפט" ,היא העין שהיה למשה ולאהרן לתקן במעשיהם כהבל והרן ולהשפט מחדש כדי שיצאו זכאים במשפטם כאשר יתקנו ענין זה .והטעם הוא כי "היא "קדש" וראויה לתקון נפלא לגדולים כאלה .ואת זה ראו אצטגניני פרעה שנסיון משה והלקאתו יהיו ע"י מים ,וצריכים היו משה ואהרן "ללקות במים" בכך שיקהילו את העדה ולא את הקהל אעפ"י שזה יתן פתחון פה למתנגדיהם לומר שאינם ראויים להנהיג את ה"קהל" .ואלדד ומידד נתנבאו ,משה מת ויהושע מכניס. ולא אמרו ויהושע מנהיג .והיה זה כשערב-רב היו חטיבה בפני עצמם בתחילת צאתם ממצרים .ואפשר שאז היה צריך משה להשאר במדבר עמהם כשיהושע מכניס ישראל לארץ ,כי הארץ היא סוד לבנה כפני יהושע ולא חמה כפני משה. וכל נפילה נקרא מות .וכמ"ש "וימת מלך מצרים" ,והיה נשאר עמהם משה במדבר ומתקנם בפרטות ואח"כ נכנס לארץ להנהיג את כל ישראל .ולאחר מ' שנים כשנשמות ערב-רב נתערבו בתוך עם ישראל אפשר שהיה משה עצמו מכניסם ,כאשר המלחמות וישובם וחלוקת הארץ תהיה ע"י יהושע סגנו ,אמנם מי מריבה בלבד גרמו שנקדש ה' בם ,וממילא יהושע הכניס והנהיג. "ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם ,אנחנו ובעירנו". ולכאורה היל"ל "למות כאן" .ואולי ושמא יש שתי בחי' הנקראות "שם" אחד בקדושה וכמ"ש "וימת שם משה" ,ואחד בקלי' וכמ"ש "ויוציאנו ה' אלהינו משם" .ואפשר שחשבו שהוציאם מהקלי' הנקראת "שם" ונתן להם שלו ומן ובאר וטלטלם במדבר כדי לזככם שימותו בבחי' "שם" דקדושה. "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן ,יען לא האמנתם בי" .פירוש לא האמנתם לאחרים בי ,דהיינו לא גרמתם להם להאמין ,ולא ח"ו שנפגמה אמונת משה ואהרן כמלא נימה. "המה מי מריבה" .פרש"י" ,הם הנזכרים במקום אחר ,את אלו ראו אצטגניני פרעה שמושיען של ישראל לוקה במים ,לכן גזרו "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" .ויש להבין אם נגזר על משה ללקות עבור מי מריבה עוד בטרם נולד ,היכן הבחירה. ואפשר שהענין הוא ,כמ"ש האריז"ל שאדם שחטא באיזה חטא ,בשובו בגלגול ,נפשו נמשכת לאותו חטא ונסיונו באותו חטא גדול ,ואף אדם לא יכול שפתי חוקת שני פט לומר אינני אשם שאיני שומר תורה ומצוות כיון שגדלתי בבית של חילונים, שכן ברגע שהבין שיש דרך של תורה ומצוות מתחייב הוא בה ,אכן נסיונו קשה יותר מאדם שגדל בבית דתי ,והסיבה שנולד בבחינת חילוני היא שבגלגולו הקודם מעצמו ורצונו עזב הוא את דרך התורה והמצוה ,ולכן נגזר עליו עתה לגדול בבית מנוער מתורה ומצוות ולהגיע לעשייתם בכוחות עצמו ,כתקון על נטישתו אותם בגלגולו הקודם .והנה משה כיון שהיה גלגול נח שלא התפלל על דורו למנוע המבול ,הוצרך להתנסות במים וללקות במים ,אם יעמוד בנסיון ,ילקה בזה שיעשה דבר כנגד רצונו ,ואם לא יעמוד בנסיון ,ילקה על שלא עמד .וכבר נתבאר לעיל עניין זה בהרחבה. "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום ,כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו ,ונצעק אל ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך" .ויש להבין למה אמ"ל "אחיך ישראל" והלא שם ישראל קיבל "אחיו" גם מהמלאך שנצחו יעקב והודה לו על הברכות ולמה להזכירו ענין זה .ולא עוד אלא שפירש"י" ,וישמע קולנו ,בברכה שברכנו אבינו הקול קול יעקב ,שאנו צועקים ונענים" .ובזה הזכירו במפורש את ענין לקיחת הברכות שבהם נאמר "הקול קול יעקב" ,והלא בדברים אלו מגרה הוא את מלך אדום כנגדו .ועוד פירש"י" ,אחיך ישראל ,מה ראה להזכיר כאן אחוה ,אלא אמ"ל אחים אנחנו בני אברהם שנאמר לו כי גר יהיה זרעך, ועל שנינו היה החוב לפרעו .אתה ידעת את כל התלאה ,לפיכך פירש אביכם מעל אבינו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו ,מפני השט"ח המוטל עליהם והטילו על יעקב .וישלח מלאך ,זה משה .מכאן שהנביאים קרויים מלאכים" .ויש להבין למה פירט לו ענין גלות מצרים .ולמה קרא משה את עצמו "מלאך". ואיך אמר שקדש קצה גבול אדום ,והלא לקמן אמר הכתוב שתחנתם הבאה בהר ההר היא גבול ארץ אדום ,וקדש היתה גבול קצה הכנעני וכמ"ש "ויצא הכנעני היושב בהר ההוא" .שהוא קדש ברנע ,שלמרגלותיו עמדה קדש.22 "נעברה נא בארצך לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך" .פירש"י ,לא נשתה מבארה של מרים ,ויש להבין למה ויתר על דבר יקר כזה" .ויאמר אליו אדום לא תעבור בי ,פן בחרב אצא לקראתך" .פירש"י אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם ,ואני אצא אליכם במה שהורישני אביו ועל חרבך תחיה" .שגם זה נאמר בעת הברכות שלקחם יעקב וא"כ השיבו עפ"י דבריו .ויש להבין מדוע אמר "לא תעבור בי" .והיל"ל "לא תעבור בארצי". .22כמבואר לעיל פ' שלח לך. צ שפתי חוקת שני וכמ"ש "נעברה נא בארצך"" .ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה" .עתה שינה הכתוב ואמר "בני ישראל" .משא"כ בפעם הראשונה שאמר "אחיך ישראל"" .ואם מימך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי אעבורה" .ופירש"י" ,רק אין דבר ,אין שום דבר מזיקך" .עתה לא ויתר על בארה של מרים ואמר "ואם מימך נשתה" ,והוסיף "אני ומקני"" .ויאמר לא תעבור" ,והפעם לא אמר "בי"" .ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה". פירש"י" ,בהבטחת זקנינו והידים ידי עשו" .שינה ממ"ש קודם שאיים בחרב שנאמר ועל חרבך תחיה ,ויצא בידים ידי עשו שהם כנגד קול יעקב" .וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו" .ולא אמר את "בני ישראל" ,ואמר "בגבולו" ולא אמר "בו" ,או "בארצו"" .ויט ישראל מעליו". ואפשר שהעניין הוא כי מלך אדום זה ,הוא "הדר" המלך השמיני ממלכי אדום, שלא נאמרה בו מיתה ,ומכוון כנגד הקדושה בחי' הדעת שהוא שם מ"ה החדש שבמצח נשרש ושעליו נאמר "פרי עץ הדר ,זה הקב"ה" .ורבן יוחנן בן זכאי היה דורש שלשת אלפים דרשות על הפסוק "ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב" .והוא בחי' עולם התיקון .וכנגדו במציאות היה מלך אדום זה. אמנם מלך אדום זה היה רשע ולא יכל להתאים כנגד עולמות הקודש ואפשר שמשה רבנו ע"ה שימי מלכותו חופפים לימי מלכות הדר ושהוא בחי' הדעת דקדושה ,הוא שעמד לעומתו בבחי' הדר שבקדושה ,וא"כ אחים הם כיעקב ועשו עצמם .ואמר "אחיך ישראל" ,כי כשם שיעקב קבל הברכות ושרו של עשו הודה לו עליהם וקראו ישראל ,גם עכשיו יקח משה מהדר את נצוצות הקודש הנמצאים בו ויעלם אל הקודש ,ולכן הסכים לא לשתות מבארה של מרים אלא מימיו של הדר )ואולי כנגד סוד "מי זהב" המוזכר באשת הדר (.ואמר לו "בדרך המלך נלך" .אפשר שכוונתו לקב"ה בחי' הדר שבקדושה שבדרכו ילכו ישראל" .לא נטה ימין ושמאל" אפשר שהם בחינות פרצופי אדום וישמעאל הנמצאים מימין ומשמאל ליעקב .23ואפשר שלכן הזכיר לו גלות מצרים ושעשו לא רצה להשתתף בו כדי לומר לו ,אנחנו ירדנו לפרוע שט"ח לבד ולתקן בחי' הדעת ולא אתם ,ולכן גם סוד בחי' "הדר" המכוון כנגד דעת דקדושה מגיע לנו בלבד. ואפשר שהבין מלך אדום הענין והשיבו "לא תעבור בי" דהיינו בבחינתי לקחת הנצוצות שבי .ואמר משה על עצמו מלאך לומר שכמו בחי' מלאך יוכל להוציא ממנו את בחי' הדר כמו המלאכים שהוציאו הנצוצות שכנגד הברכות מעשו .ועל זה ענהו שיצא לקראתו בחרב בסוד ועל חרבך תחיה למנוע לקיחת .23שער הפסוקים פ' שמות. שפתי חוקת שני צא הנצוצות ממנו .ושלח לו משה פעם שניה בשינויים ,ולא הזכיר עניין האחוה וישראל ,אלא "בני ישראל" בלבד שהם בגדר תוצאות הדר המלך השמיני שבקודש .ואמר "במסילה נעלה" .ואולי כוונתו ,שכן הדרך מימות עולם שהדר הוא המלך השמיני והגבול שבין אדום לבני ישראל ,ועתה בני ישראל הגיע זמן יניקתם ממנו בבחי' בני הדר העליון ולזה אין צורך בשתיית המים ובויתור על בארה של מרים ,אלא שאם ישתו ישראל מימיו ויקבלו ניצוצות בדרך אגב, יקבל מכרם טובות והנאות העוה"ז .ובני ישראל הם בחי' הנה"י שהם בחי' רגלים ולא יקבלו משה מבחי' הדעת שהוא הדר עצמו ,אלא "בני ישראל" יקבלוהו מבחי' הנה"י שהוא בחינתם .ולכן אמר "רק אין דבר ברגלי אעבורה", שהם הנה"י .ופירש"י" ,אין שום דבר מזיקך" .כי לא ינקו מבחי' הדר עצמו אלא מבחי' ארצו שהם ההסתעפות היוצאת ממנו .ואמר "עיר קצה גבולך" .כי הוא הגבול והסוף לזמן מלכי אדום ותחילת זמן מלכי ישראל שמשה הוא הראשון שבהם .והשיבו "לא תעבור" .ולא אמר "בי" ,כי לא נתכוונו לקבל אלא הנה"י ,ולא הסכים אדום גם לזאת "ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה" .אולי "עם כבד" הוא מלשון כבד שבגוף שעליו שורה הנפש ושהוא מקום ס"מ שהוא בחי' אדום ,והוא הגורם לכעס ,ויצאו אנשי אדום בכעס גדול למלחמה בישראל" .וביד חזקה" של ידים ידי עשו שהם כנגד בחי' קול יעקב, ומתוך בטחון שיד חזקה שלהם תנצח כי ישראל לא היו בשלמות המוחין ונשמות ערב רב היו מעורבות בתוכם" .ויט ישראל מעליו" .אבל לא מגבולו כיון שעכ"פ היה צריך להוציא בלעו מפיו ולהשיבו אל הקודש ועשו זה על ידי הקפת אדום ,ואפשר שבסובבם את אדום משכו הנצוצות. "וימת שם אהרן ,ויראו כל העדה כי גוע אהרן" .במרים אהרן ומשה לא נזכר לשון גויעה שהוא מיתת צדיקים כי מתו עפ"י ה' במיתת נשיקה שהיא בדרגה גדולה יותר .אבל העדה שלא הבינו מהות מיתת נשיקה חשבו שגוע אהרן. "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים ,וילחם בישראל וישב ממנו שבי .וידר ישראל נדר לה' ויאמר ,אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם ,וישמע ה' בקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם ,ויקרא שם המקום ההוא חרמה" .פירש"י" ,וישמע הכנעני שמת אהרן ,יושב הנגב ,זה עמלק .שינה לשונו לדבר בלשון כנען כדי שיהיו ישראל מתפללים לקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים .ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען ,אמרו נתפלל סתם ,שנאמר "אם נתון תתן את העם הזה בידי" .דרך האתרים ,דרך הנגב שהלכו בה מרגלים". צב שפתי חוקת שני והתמיהות רבות .למה הדגישה תורה שהוא "דרך האתרים" ולכאורה זה מיותר .וכיצד משה שכל רז לא אניס ליה לא ידע להבחין אם עמלקים הם או כנענים עד שהוצרכו להתפלל סתם על העם הזה .וכיצד קרה שהובסו לפני האוייב והלא ארון הברית היה עמהם ,ובאו שם על פי הדיבור והענן שהראם הדרך .ומדוע משה לא עמד בתפילה כשם שעשה ברפידים עד שהוצרכו ישראל לידור נדר כדי שינצחו .ומדוע בכל פרשיות אלו מוזכרים בשם "ישראל" ולא "בני ישראל" .וכיצד אומר הכתוב שעל שם מלחמה זו נקרא שם המקום חרמה ,כאשר שלשים ושמונה שנים קודם לכן נלחמו ישראל באותו מקום והובסו בגלל שנלחמו נגד רצון ה' ואז נקרא שם המקום חרמה ,ע"ש המלחמה ההיא .24ופירש"י ,שכשמת אהרן חזרו ישראל לאחוריהם שבע מסעות עד מוסרה ,ויש להבין למה חזרו לאחוריהם שבע מסעות אלו. 25 ואפשר שהענין הוא כי החניה הראשונה מהר ההר לכוון מוסרה היא קדש , ובתוך שבעת ימי אבלו של אהרן שבו לקדש ונלחמו עמהם העמלקי היושב בהר שמול קדש ,וליד החרמה .והאבל מסתלקים ממנו האורות המקיפים ואין בו אלא בחינת אור פנימי של הנפש בלבד ,26ולאט לאט במשך שבעת ימי האבלות חוזרים בו המקיפים עד שמשתלמים להכנס ביום השביעי .ולכן תקנו חז"ל דיני אבלות של שבעה ושלשים יום .ואינו רק בגלל פטירת קרובם ,אלא העיקר הוא בגלל האבל עצמו שנזוק בסלוק רוחו ונשמתו עקב מות קרובו. ובזה יובן כיצד טעה משה במי מריבה ועד היכן הגיע הפגם ,כי בקדש נפטרה מרים ,וכיון שנפטרה הפך משה לאבל ונסתלקו ממנו אורות המקיפים ונשאר עם נפש בלבד ,ובו ביום יבש הבאר ,כי בזכותה היה נובע עד מותה .ובקשו מים ממשה ,ויכלו משה ואהרן לטעות במי מריבה ולהכות בסלע ,כי לא היו בדרגתם הרגילה אלא ללא אורות המקיפים ובבחינת נפש בלבד .ולכן החטא לא פגע ברוחם ונשמתם של משה ואהרן ולא נשאר ממנו רושם לדורות. ובהגיעם להר ההר שוב הפך משה לאבל על אהרן ונסתלקו ממנו אורות המקיפים ולא שרתה עליו נבואה כי אפילו רוח הקודש לא שורה על אדם עצוב ,27וכ"ש בהיותו עצוב ואבל ,ואעפ"י שבהיותו אבל על מרים שרתה עליו נבואה ונאמר לו לדבר אל הסלע שם נעשה זה בדיעבד כדי לספק לישראל מים שהוצרכו לזכותו ולכחו ,וגם כדי לנסותו אם ידבר אל הסלע או יכהו שנסיון זה הוזמן לו עוד בטרם נולד ,28ושבו ישראל שבע מסעות אחורה עפ"י גזירת ה' .24במדבר י"ד פסוק מ"ה וברש"י שם .25 .ראה פ' מסעי .26 .שער המצוות פ' ויחי ,ונפש זו היא הנקראת מוחין דקטנות .27 .ראה רש"י בראשית מ"ה ,כז .28 .רש"י במדבר כ' ,י"ג. שפתי חוקת שני צג ע"י הענן שהראם הדרך ,כי שבעה מקיפים הם לנשמה וכולם מסתלקים מן האבל ,29ובמות אהרן נסתלקו שבעת ענני הכבוד שהם כנגד שבעת המקיפים מעל כל ישראל ,והוצרכו לחזור לאחוריהם שבע מסעות כדי לחזור ולקבלם בזכות משה ,בכל מסע אחורנית מקיף אחד ,30ומיד לאחר מות אהרן בהר ההר שבו עפ"י דבורו של משה מסע אחד לקדש ,ואז שב אליהם הענן שהראם הדרך ,ובכל מסע נוסף שחזרו חזר אחד משאר העננים עד שבמוסרה הושלם הענן השביעי .31אמנם בהגיעם לקדש היו חשופים מכל ששת העננים שהקיפום מד' רוחות ומעליהם ומתחתם ,וראו זאת העמלקי היושב בהר שמול קדש והבינו שאם ילחמו בישראל ינצחום ,א .מפני שאין ענני כבוד להגין עליהם .ב. היות וכבר נלחמו בהם לפני ל"ח שנים במקום זה והכו לישראל עד החרמה, והיות ומזל מקום גורם ,וכבר עמד לטובתם בעבר ,ומה גם שמלחמתם הקודמת היתה נגד רצון ה' ,ובחטא נעשה ,והמקטרג עמד באותו מקום להשטינם .ג. מפני שמשה אבל תוך שבעה או תוך ל' יום ,ואם יחליפו שפתם לא יבינו ישראל מי הם וישגו בתפילתם ,ומשה לא יוכל להודיעם ואפילו לא להתפלל עליהם עקב היותו בבחינת אבל .ד .בקדש חטאו המרגלים ועדיין נשאר רושם חטאם במקום ונחלש כח ישראל גם עקב כך במקום זה .וקמו ונלחמו בישראל והצליחו במלחמתם אפילו לשבות שבי עקב טעמים אלו. וכשראו ישראל כן ,הוצרכו לתקן החטאים שנעשו במקום זה ,א .בהוצאת דיבת הארץ רעה .ב .שעלו להלחם ולכבוש א"י נגד רצון ה' .ותקון ב' חטאים אלו נעשה ע"י שנדרו נדר להחרים ערי הכנעני והעמלקי ולהקדישם לגבוה ,וזה הוצרכו ישראל לעשות ולא משה ,כי משה לא חטא אז בחטאים אלו ,והחוטא הוא שצריך לתקן ,הוא או זרעו .וכשעשוהו ,נתן ה' האוייב לפניהם ,ואז הוצרכו לעשות תקון נוסף ולקרא המקום חרמה מחדש כי בפעם הקודמת נקרא המקום חרמה על שהוחרמו ישראל מלפני הכנענים כיון שהשטן עמד וקטרג, ועתה שנמחה השטן על ידי תקונם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם ,קרא הקב"ה שם המקום חרמה כי בו הוחרמו הגויים תחת ישראל .29כמבואר בשער המצוות פ' ויחי .30 .ומעין מה שכתב הרמ"א בשו"ע יו"ד סי' שע"ו שיש נוהגים לישב ז"פ כדי להבריח הרוחות .והענין הוא שהוצרכו לקבל המקיפים ממקומות שהיו בהם קודם ושנשאר בהם הרשימו של המקיפין הקודמים .31 .ובזה יובן מדוע רש"י כתב כאן שבע מסעות ,וכן הוא בסדר עולם ,ובפ' פנחס כתב שמונה מסעות וכ"ה בירושלמי יומא פ"א ה"ה ,כי למעשה שמונה היו מהר ההר עד מוסרה אבל עיקרן היו השבעה שמחוץ להר ההר כדי לקבל שבעת המקיפין. צד שפתי חוקת שני ונעשה תקון לחרמה הראשון שהיה להיפך .ודע כי בני ישראל דרגתם נמוכה משם ישראל כי ישראל בתפארת ,ובני ישראל בסוד נה"י ,ולכן בכל פרשיות אלו העוסקים בדור השני שנולד במדבר ונכנס לארץ ,ובצד מה ,דרגתם היתה גדולה משל יוצאי מצרים ,כי יוצאי מצרים לא היו מתוקנים בשלמות כי יצאו בטרם זמן של ת' שנים ,ונשמתם היתה מצד הנה"י שבו נתגלה הדעת ,ונקראו "בני ישראל" ,ואלו הדור השני אעפ"י שנתערבו בתוכם ערב רב והוזקקו למצוות ציצית וכדו' ,הנה נשמות ישראל שבהם היו מתוקנים יותר ,ולכן נקראו בשם "ישראל" .ואולי במלחמת סיחון לא הוזכר משה כי כח ישראל מצד עצמם הספיק כדי להכניעו ולא הוצרכו לכחו וגדולתו של משה כדי לנצחו. אמנם במלחמתם עם עוג הוצרכו לכחו וגדולתו של משה ,כיון שנימול עוד ע"י אברהם 32ואלו ישראל לא היו נמולים כי במדבר לא נמולו ישראל חוץ משבט 33 לוי ולכן הוזכר משה ,ועל ידו נצחו במלחמה וכמ"ש "כי בידך נתתי אותו".34 "ויסעו מהר ההר לסבוב את ארץ אדום ,ותקצר נפש העם בדרך .וידבר העם באלהים ובמשה ,למה העליתונו ממצרים למות במדבר ,כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל" .כיצד טענו שאין מים והלא בארה של מרים שנבקע בסלע שהכהו משה היה מלוה אותם ,ולא מצינו ששוב נעלם מהם, ולמה קראו למן לחם קלוקל ,ומה פירוש קלוקל ,ולמה נפשם קצה במן ,ולמה דברו באלהים ובמשה ולא התלוננו רק על משה כהרגלם בשאר מסעות. "וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם ,וימת עם רב מישראל, ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו" .ויש להבין ביאור "ויבא העם אל משה", מניין באו ,ולמה לא אמר "ויאמרו העם אל משה" מבלי להזכיר שבאו אליו, וכדרכו בשאר מקומות" .ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" .למה הוצרך לנחש ,ולמה המשיכו הנחשים לנשוך )כמ"ש והיה אם נשך הנחש( ורק העם לא מת מנשיכתם כיון שהביט אל נחש הנחשת ,שיסיר הקב"ה הנחשים לגמרי מהעם וירפא הפצועים ללא צורך בנחש נחושת" .ויעש משה נחש נחושת" .פירש"י" ,לא נאמר לו לעשותו מנחשת אלא אמר משה הקב"ה קוראו נחש ,ואני אעשנו של נחושת ,לשון נופל על לשון" .ויש להבין וכי משחק מילים הוא הקובע ומהווה סיבה לעשותו מנחשת" .וישימהו על הנס" דהיינו הניחו על מוט גבוה כדי שיראוהו כל העם. "והיה אם נשך הנחש את איש" .למה הדגיש את איש ומה עם האשה ,כלום .32זוהר פ' חוקת דף קפ"ד .33.רש"י דברים ל"ג ,ט .34 .ואת השמש העמיד משה במלחמת עוג ראה רש"י דברים ב' ,כה .אעפ"י שפשט הכתוב שעל מלחמת סיחון נאמר "אחל תת". שפתי חוקת שני צה נשים לא נושכו .ולמה בתלונתם על המן והמים ,נדונו בנחשים נושכים ,ולא בעונשים רגילים כמגפה ושרפה .וצריך לומר כי נענשו בבחינת מדה כנגד מדה לתלונתם ,ויש לדעת כיצד נשיכת הנחש היא מדה כנגד מדה לתלונתם. ואפשר שביאור הענין הוא ,כי ישראל בהקיפם את ארץ אדום ,קליפת אדום נדבקה בהם "ותקצר נפש העם בדרך" ,וגודל שיעור קומת נפשם קצרה ונתגמדה .וכשנפש האדם היא מושלמת היא כוללת כל שלשת שלישי הגוף שהם הראש בבחינת ג' ספירות עליונות כתר ,חכמה ,בינה .וחציו העליון של הגוף ,בחינת ג' ספירות אמצעיות חסד ,גבורה ,תפארת .וחציו התחתון של הגוף בחינת ג' ספירות תחתונות נצח ,הוד ,יסוד .ונפש אדם בינונית כוללת רק את הספירות חג"ת נה"י .וכשקצרה נפשם ונתנמכה ,היתה נפשם בדרגה הנמוכה בסוד נה"י בלבד .והיות וערו עד היסוד בה ,החל יצרם להתעורר ולמשכם לפגם הברית. "וידבר העם באלהים ובמשה" .ואמרו ,שהקב"ה וגם משה לא מסוגלים להבינם ,שכן הקב"ה שמבקש מהם לקדש עצמם במותר להם ,ומשה שבגלל דבקותו בקב"ה פרש מאשתו לגמרי מאז מעמד הר סיני ,מונעים מהם הנאת ותאוות התשמיש ,והתלוננו "למה העליתנו ממצרים למות במדבר" ,דהיינו שרצונם היה בקב ותפלות יותר מאשר תשעה קבין ופרישות .ופרוש מות אינו לגוף אלא להנאות הנפש ,כי ידעו שהמן ובארה של מרים נתנו קיום לגופם. אבל טענו "שאין לחם ואין מים" ,כי לחם רגיל הפסולת שבו מרובה ונותנת כח לגוף לעשות ככל העולה על רוחו ,ואלו המן שהוא לחם אבירים שמשתמשים בו מלאכי השרת 35הוא מושלם ואינו נותן כח לגוף אלא לענינים ששלמות הנפש תלויה בהם .ואולי ביאור הענין הוא ,כי לחם גי' שבעים ושמונה ,שהם גימטריא של שלש פעמים שם הוי"ה .ומתוך עשר פעמים הוי"ה שצריכים להמצא בכל ענין שבבריאה ,כנגד עשר ספירות ,נמצאים בלחם רק שלש העליונות ,וחסרים שבע הוי"ות .ולכן פסולתו מרובה ומחזקת הגוף גם לענינים שבפסולת .אמנם המן שכולו היה מתוקן היו בו כל העשר פעמים הוי"ה העולים במספר מאתיים ושישים כמנין "קלקל" ,ונקרא כן כיון שהוא ב' פעמים ק"ל ,שהוא גי' עין ,ולכן אוכלי המן היו בעלי ראיה מעמיקה להבדיל בין עיקר לתפל ,ומנעה מהם לחטא ,ולכן נאמר על המן "ועינו כעין הבדולח". וגם מהותו של המן שהיתה רוחנית יותר לא השפיע לגוף כח אלא שיתעסק בענינים רוחניים בלבד .36וכן המים לא היו כמים רגילים שמכילים בנוסף .35יומא ע"ה .36 :ראה בענין זה בהרחבה לקמן פ' עקב ,פסוק "כי לא על הלחם לבדו". צו שפתי חוקת שני לחומר המים גם סוגי מזון שונים כויטמינים ומינראלים הנספגים בהם ממרבצי האדמה בה הם נובעים ,ששתייתם מחזקת ובונה את הגוף לכל צרכיו ,אלא מים ניסיים שבאו מתוך אבן הצור ,והכילו חומר מים בלבד שמחוץ לנוזלים נקיים )מעין מים מזוקקים( לא הכיל כלום .ולא חזק את הגוף רק שמר על הנוזלים הנצרכים לו ,ואולי עקב כך היו חלשים בנושא חיי האישות ולא יכלו לשמש מטותיהם אלא לצורך לידת בנים מליל שבת לליל שבת בלבד .ועל זה נתרעמו ואמרו כי קצה נפשם ב"לחם הקלקל". והיות וחטאם היה בתאות המשגל ואמרו חז"ל שהברית כאשר הוא בשלמותו חקוק בו הוי"ה מבפנים ושדי מבחוץ ,ואלו הפוגם בו גורם שיחקק בו שטן מבפנים ונחש מבחוץ 37נענשו מדה כנגד מדה" .וישלח ה' בעם את הנחשים". והיות והחוטא בבריתו טרם כל ,מחשבתו גורמת לו לחמם בשרו ותאוותו בוערת בקרבו ,לכן נשלחו "הנחשים השרפים ,וינשכו את העם וימת עם רב מישראל" .דהיינו ,שבירידתם למצרים הוצרכו לתקן רפ"ח נצוצות של שורש הבריאה .וישראל תקנו ע"י עבדות מצרים ר"ב מהם .ויצאו ממצרים בחפזון ונשארו פ"ו נצוצות ללא תקון 38ועתה דור זה שהיה ברובו מבניהם של יוצאי מצרים גרמו להפיל גם מעט מר"ב נצוצות המתוקנים וכל נפילת דבר משרשו נקרא בשם מות" 39וימת עם רב מישראל". ובראות ישראל שהנחש שחשבו שייטיב עמהם בתאוות ובהנאות אסורות ,בו הקב"ה מכה בהם ,באו לכלל הכרה בערך הקדושה והפרישות מהתאוות" .ויבא העם אל משה" הגיעו להשגה ולהכרה בדרך הפרישות בו נמצא משה" .ויאמרו חטאנו ,כי דברנו בה' ובך" .עתה בראותנו גודל פגם תאוות הזימה" ,התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש" ,הוא הנחש הקדמוני שפתה את חוה ובא עליה והטיל בה זוהמה ,40ויבטל את יצה"ר של זימה ,ולא נכשל בו .אמנם הקב"ה לא הסיר מהם את הנחש כי צורך יש בו לעולם לצורך קיום המין האנושי וכמו בזמן חז"ל שרצו להסירו וחזרו בהם כיון שראו שאפילו חתן מאס בכלתו.41 "ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס" ,לא אמר לו לעשות נחש אלא שרף ,כי עצם מעשה התשמיש יש בו צורך לקיום בני האדם .אבל התקון הגדול שיש לעשות זה לעצור את התאוה שהיא בבחינת שרף ,ולהתקדש בבחינת מגלה טפח ומכסה טפחיים 42ואדם כזה קדושתו יכולה לחולל ניסים ולשנות הטבע ,כיון שגם הוא משנה הטבע של גופו ומקדשו" .והיה כל .37החיד"א "מדבר קדמות" מערכת ב' אות ז' .38 .החיד"א ב"זרוע ימין" הגש"פ .39 .זוהר פ' נשא .40ליקוטי תורה וישלח .41 .סנהדרין ס"ד .42 .נדרים כ. שפתי חוקת שני צז הנשוך" דהיינו ,שיצרו גרהו לחטוא" ,וראה אותו" וראה ממטה למעלה ויעלה עצמו "וחי" .וכל אדם במדבר שתאוותו גברה עליו עקב יצה"ר דאדום שנדבק בהם ראה אותו ,ועי"ז תקן כוונתו וחי גם בגשמיות וגם ברוחניות. "ויעש משה נחש נחשת" .הנה ,הקול בחי' נחושת .כי שניהם בבחי' ספירת התפארת .וכשאדם פוגם בדבורו בדברים בטלים ,או שקר וכדו' ,מיד משמים מטמאים אותו בברית"ו ,43היות והדבור הוא בלשון וגם ברית היסוד נקרא לשון .וכמו שכתב אברהם אבינו עליו השלום בספר יצירה 44שברית הלשון וברית המעור שניהם מכוונים באמצע הגוף ,והוא סוד "לשון נופל על לשון". ולכן אמרו חז"ל "מות וחיים ביד הלשון" ומות וחיים גשמיים ביד הלשון שבפה ,ומות וחיים רוחניים ביד הלשון שבברית .והיות ולא חטאו בפועל בברית אלא בלשון שדברו בה' ובמשה ,ופגמו בלשון המכוון כנגד הברית חבר משה לשון העליון עם הברית שהוא לשון התחתון ע"י הנחושת שהוא בחי' הדבור ובחי' התפארת שהוא המקשר ביניהם .ואעפ"י שהקב"ה לא אמר למשה לעשותו מנחשת ,הבין משה מדעתו הקשר שבין הלשון שבפה ללשון שבברית ועשאו מנחשת כדי שלשון יהיה נופל על לשון ,ואז כל הרואה את נחש הנחושת הבין סוד הדבור ופגם הברית התלוי בו" .וישימהו על הנס" תלה אותו על מוט גבוה הנקרא בשם נס לרמז על מעלת השומר" .והיה אם נשך הנחש את איש" בדווקא שיש בו ברית ואפשר כי רק הגברים נושכו כי עיקר פגם הברית נמצא בהם" .והביט" והתבונן "אל נחש-הנחושת" ,סוד ברית הלשון וברית המעור המכוונים ,ותקן בריתו" ,וחי" בשני עולמות. "אז ישיר ישראל את השירה הזאת ,עלי באר ענו לה" .ענין שירת הבאר הוא המשכת המוחין השלמים לשכינה רחל העולים לל"ה אותיות של מילוי דמילוי דאדנות 45ונעשה זה ע"י ג"פ מ"ב העולים כמנין ענ"ו וזה סוד הכתוב "ענו לה" ,46ונעשה תקון זה ע"י ישראל שהם בבחינת רחל ,ולא ע"י משה שהוא סוד לאה .ולכן אעפ"י שהבאר חזרה לישראל בזכותו ,לא הוזכר שמו בשירה זו. ולכן גם שירה זו נאמרה בלשון אז ישיר שהוא ע"ש המחשבה ,47בחי' ספירת החכמה כי יחוד זה נעשה ע"י שם ע"ב שהוא בבחינת החכמה ונרמז בראשי תיבות "עלי באר". "וישב ישראל בכל ערי האמורי בחשבון ובכל בנותיה" .ולהלן גבי עוג נאמר .43החיד"א עבודת הקודש .44 .פרק א' משנה ג .ופרק ו' משנה ד' .45כמבואר לעיל פ' בהעלותך .46 .כמבואר בכוונות מוסף של ר"ח לרש"ש .47 .כמבואר ברש"י שמות ט"ו ,א. צח שפתי בלק שני "ויכו אותו ואת בניו ,ויירשו את ארצו" .ויש להבין והלא טרם היה תנאי בני גד ובני ראובן והיו כולם בדעה שכולם ינחלו בארץ כנען בלבד ,וא"כ מה ירושה שייך בארצות אלו .ומה שישבו ישראל שם באופן זמני עד בואם לארץ כנען לא שייך לקראו ירושה .ולהלן אמר משה שארצות אלו הם הרפאים שהבטיח ה' לאברהם לתת לישראל ,48וא"כ שייך בהם ירושה גמורה ,ומאי נפק"מ בירושה זו אם אין נוחלים כולם אלא בארץ כנען .וצריך לומר שירושת האדמה לחוד, וירושת נחלה לחוד .וברפאים האלו אפשר שהיו נצוצות קודש גדולים ,כי אפי' בעוג היו נצוצות התנא ר' שמעון בן נתנאל ורמוז בראשי תיבות "בשן".49 וירשו ישראל גם נשמות אלו והעלום אל השכינה .ואפשר שאלמלא בני גד ובני ראובן היו ארצות אלו ירושה ללא נחלה אלא כאדמות מרעה ומחסנים וכדו', ובני גד וראובן קבלוה גם לנחלה. בלק "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי" .יש להבין למה לא אמר "וירא בלק מלך מואב" ,והניח תואר מלך עד לסיום הענין .ומהו "את כל אשר עשה" ,ולמה הזכיר שם אביו צפור" .ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא, ויקץ מואב מפני בני ישראל" .למה תלה הפחד בעם .ואלו לקוץ קצו מפני בני ישראל ,ובכלל למה פחדו ונתערבו בענין לא להם ,והרי ידעו מואב שישראל לא ילחם בהם בגלל הצווי "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" .ומה גם שמשה שלח אליהם מלאכים ובקש רשות לעבור בארצם ללא נטייה ימין ושמאל ,ולא הסכימו.1 ואפשר שהענין הוא כי בראות מואב שלמרות שישראל לא הורשו להלחם בם והוצרכו לבקש רשותם כדי לעבור בארצם ,ובכל זאת מתגרים ישראל בהם, ושוללים ובוזזים את השיירות הנוסעות אליהם ,2חששו מהערב רב הנקראים עם ,שמא עומדים הם להתתקן לגמרי ומערב רב יהפכו להיות רב ,דהיינו שישראל תקנו במצרים ע"י השעבוד ר"ב נצוצות מן הרפ"ח שהוצרכו לתקן, אמנם הערב רב לא נשתתפו בתקון זה אבל היו קרובים אל התקון ונקראו ערב רב ,ולכן העלם משה ,וכיון שהיו קרובים אל התקון בלבד ולא תקנו בפועל, קלקלו במדבר והזיקו לישראל .וחמשה מינים יש בערב רב הנקראים נפילים, .48דברים ג' ,יג .49 .ראה לעיל פ' לך לך .1 .רש"י במדבר כ"א ,יג .2 .רש"י דברים ב' ,ט. שפתי בלק שני צט גבורים ,ענקים ,רפאים ,עמלקים .3וכולם ענפים של בלעם .4ובלק ובלעם הם משרש עמלק ולכן אותיות שמותם הוא עמלק בבל.4 והנה בדור השני ליציאת מצרים שכבר מתו הערב רב ונולדו מחדש בגופות בני ישראל ,5אם היו נתקנים הערב רב תחת הנהגתו של משה ,היה מושלם תקון ישראל ,והיו יורשים את ארצות קיני קניזי וקדמוני שהובטחו לאברהם ,שהם אדום עמון ומואב ,ומזה פחדו מואב ,ואלו מבני ישראל עצמם לא פחדו אלא קצו בהם. והדור הראשון ליוצאי מצרים נקראו בני ישראל ונקראו עדה ,כיון שהיו בדעת מתוקנת ,ונקראו דור דעה ,אותיות עדה ,והדור השני נקראו קהל ,כיון שדרגתם היתה פחותה והיו בסוד "דעת נשים קלה" אותיות קהל ,6ומבני ישראל לא פחדו אלא קצו ,אבל מן הקהל ,כיון שנשמות ערב רב מעורבות בהן פחדו שמא יתוקנו ויגיעו לדרגת "רב" .ולכן נתייעצו עם זקני מדין מה לעשות .והשיאום עצה שהיות ובערב רב יש כת הנקראת עמלק שימנו למלך את בלק ראש הקוסמים שבאותו דור ששרשו מעמלק ,ובהיותו ראש עליהם ,והם יהיו עמו, יגביר בכח הקסם שבידו ,כח עמלק על הערב רב שלא יתוקנו ,ואפילו יוכל לגבור על ישראל ח"ו ,כי בלק היה כולו מכור לשטן והיה ראש וראשון לקוסמים .ולכן בלק גי' סמ-אל ,עם הכולל .וכשמלך בלק ,הבין שלבדו לא יוכל להזיקם כיון שעיקרו משרש קין ,ואלו משה ראש בני ישראל הוא משרש הבל וצריך שבלעם שגם הוא עיקרו משרש הבל ולא עוד אלא שהערב רב כולם הם ענפיו ,שיצטרף אליו בעניין זה .ובלק ששרשו מקין כחו גדול בקסם שעבודתו ע"י מעשה כפיים ,אבל בלעם ששרשו מהבל שהוא סוד הבל הפה, כחו בדבור. 7 וזמ"ש הכתוב "וירא בלק בן צפור" שהיה קוסם ע"י הצפור שהקסם בה הוא ראש לכל הקסמים ,8ודרכו ראה "את כל אשר עשה ישראל לאמורי" .שנלחמו באמורי לא בכח היד אלא בדבור ותפלת משה ,והבין שלא יוכל להלחם בם לבדו אלא עם בלעם ,ושלח לקרא לו .ובאה התורה להסביר מה טעם נכנסו מואב לקלחת זו ,ואמרה "ויגר מואב מפני העם" אלו הערב רב שנולדו בגופות בני ישראל" ,כי רב הוא" ,שמא יצאו מבחינת ערב רב ויתוקנו ויהוו בחינת רב. .3זוהר בראשית כ"ה .4 .שער הפסוקים פ' שמות א' .5 .ראה לעיל פ' שלח לך ופ' קרח.6 . האריז"ל שער הפסוקים פ' קרח .7 .זוהר פרשה זו .8 .ואפשר שכנגד צפור זה דקליפה ,יש בקדושה היכלו של משיח הנקרא קן צפור ,ואולי לכן משיח יוצא מזרע בלק בן צפור ,על ידי רות המואביה שהוציאה ניצוצות קודש שהיו בו. ק שפתי בלק שני "ויאמר מואב אל זקני מדין ,עתה" כאשר נתערבו נשמות ערב רב בישראל, והפכו מעדה להיות קהל" .ילחכו הקהל את כל סביבותינו" .ולכן מינוהו לבלק ראש הקליפות למלך עליהם "בעת ההיא". "וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור ,פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרא לו" .ופירש"י" ,ארץ בני עמו ,של בלק" .והדבר לכאורה קשה ,כי בלק היה מדיני 9ואלו בלעם היה ארמי .וכמ"ש "פתורה על הנהר" והוא הנהר הידוע נהר פרת ,וכמפורש בכתוב "ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ,ארם נהרים לקללך" .10ובכלל למה הוצרכה תורה לציין לנו שמקום מגורי בלעם הוא ארץ בני עמו של בלק. ואפשר שהענין הוא כי בלק כאמור היה ראש הקוסמים ,ובלעם היה ראש המכשפים ושניהם כלולים בשטן ,בלק עיקרו מבחי' קין דקלי' ,ובלעם עיקרו מבחי' הבל דקלי' .וקרא בלק לבלעם לבא אליו ולהתקשר בו ולהתחבר עמו כדי לגבור על הקדושה .והזמינו להתכלל בבחינת "ארץ בני עמו" של בלק, "לקרא לו" .להצטרף לבחינתו .ובחסדי ה' הפר עצתם וגבר ישראל. "ושני נעריו עמו" ,פרש"י" ,מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני אנשים לשמשו ,וחוזרים ומשמשים זה את זה" .ויש להבין מדוע הוצרך להם בנסיעה זו והלא שרי מואב הלכו עמו ,והם ודאי שהיו משמשים אותו בהצטרכו אליהם ,ויותר היה מתכבד בלעם שהיה בעל רוח גבוהה ,בשמושם. ולמה בכלל הוצרך הכתוב ללמדנו שאדם חשוב לוקח ב' נערים עמו ,והלא 12 כבר למדנו זה מאברהם ,שכתוב בו "ויקח את שני נעריו אתו ,ואת יצחק בנו" ואף שם פירש"י "שבא הכתוב ללמדנו שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא ב' אנשים" ,ומדוע שינה הכתוב ולגבי אברהם כתוב שני נעריו אתו ,ולגבי בלעם כתב עמו ,וכן יש להבין מדוע שינה רש"י בטעם הענין ,ולגבי אברהם פירש"י שהטעם ליקח ב' נערים הוא "שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק ,יהיה השני עמו" ,וכאן כתב הטעם משום שימוש. והענין הוא כי בעם ישראל אדם חשוב הוא הת"ח ,וצריך שמור מן המזיקין בלילה אפילו בעיר ,13וביום מחוץ לעיר ,כיוון שהקליפות מתחככים בתלמידי חכמים אפי' בבית המדרש ,14ורק אין יכולים להזיקם ,אבל בהיותם יחידים .9וכמו שכתב רש"י בפסוק הקודם שבלק מנסיכי מדין היה .10 .דברים כ"ג .ה .וראה גם אבן עזרא ותרגום יונתן בן עוזיאל ,כאן בפרשה על הכתוב "פתורה על הנהר" .12 .בראשית כ"ב ,ג.13 .ברכות נ"ד .14 :שם ו'. שפתי בלק שני קא בלילה בעיר ,ובשדה שאינו מקום יישוב אפילו ביום ,יכולים להזיק .ולכן צריך לקחת עמו ב' נערים שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק ,יהיה השני עמו לשמרו .והוצרך שנים מחוץ ליצחק .כיון שחשב שבחזרה יחזרו בלעדיו ויצטרך לשניהם ,אבל מטעם שימוש אין צורך שיקח עמו משמשים כי לאדם חשוב שנתמנה על הצבור אסור לעשות מלאכה בפני בני אדם ,אבל בדרך מחוץ לעיר שאין בני אדם מצויים ,מותר לו לעשות מלאכה בעצמו .אבל בלעם שהיה דבוק בחצונים לא חשש לילך יחידי ,ואדרבה הלך יחידי במדברות כדי להדבק בהם 16ובדרך כלל בלכתו בדרך היה לוקח עמו ב' נערים לשמשו ,כיון שרוחו היתה גבוהה ,17אמנם בפעם זאת לא הוצרך לנעריו כיון ששרי מואב יכלו לשמשו .אבל הוצרך להם כדי להעזר בהם בכשפיו ,כי נערים אלו היו גלגולי נשמות בניו יונוס ויומברוס ,18ובכחם יצא להלחם בישראל ,וכל כך היתה גאוותו גדולה שלא רצה לגלות לשרי מואב שנצרך הוא לסיועם של נערים אלו לכשפיו ,ואמר שלקחם לשמשו ,וויתר על שימוש שרי מואב כדי להגדיל גאוותו בחשבם שהוא לבדו ללא שום סיוע יכול להחריב העולם .ולכן לגבי אברהם שנעריו לא ידעו כלום מכוונתו לעקוד את יצחק והוצרך להם רק כדי לשמרו בדרך הלכו אתו דהיינו בגופם הלכו יחד ,אבל בלעם הלכו נעריו עמו בגופם וברוחם באותה כוונה ורצון שהוא הלך. וביאור הענין הוא כי ללבן הארמי נולדו שלשה בנים ,בעור ,יונוס ,ויומברוס. ולאחר מותו בא בגלגול בבלעם הראשון ונולד לבנו בעור ,ובלעם זה ילד את יונוס ויומברוס בניו בגלגול שנית ,וקראם בשמם הראשון ,והפכו להיות ראשי חרטומי מצרים ,19ובלעם היה מיועצי פרעה ,ובעת מתן תורה באו אומות העולם לבלעם לשאול אותו מה פשר הקולות והברקים ואמר להם אלהיהם של אלו נותן להם תורה ,20והטיל עין הרע בלוחות 21שהיו צריכים להנתן ,ונענש ומת .ובניו יונוס ויומברוס שהיו מראשי הערב רב שיצאו ממצרים ומעושי העגל ,הרגם משה בתוך שלשת אלפי איש עושי העגל ,22וכשבע שנים לאחר מעשה העגל נולד בלעם בגלגול מחדש לבעור שהיה מזרע בעור הראשון, ונקרא שוב בשם בלעם ,והביא עוד פעם בגלגול ליונוס ויומברוס ,והם נעריו שלקחם עמו לקלל ישראל והם היו עמו במדין במלחמת ישראל בהם ,ופנחס הרגם וביער טומאתם מהעולם.23 "ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש .16זוהר בלק רי"ב .17 .פרקי אבות .18 .זוהר בלק קצ"ד .19 .זוהר כי תשא קצ"א.20 . ילקוט יתרו ,רמז רע"ה .21 .רש"י שמות ל"ד ,ג .22 .זוהר בלק ,קצ"ד .23 .זוהר שם .וזה סוד קב שפתי בלק שני רגלים" ,ופירש"י" ,רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה" .ויש להבין למה אמר לעקור ולא אמר להרוג או לאבד" .וילך בלעם עם בלק ויבואו קרית חוצות" ופירש רש"י" ,עיר מלאה שווקים אנשים ונשים וטף בחוצותיה ,לומר ראה ורחם שלא יעקרו אלו" .ואעפ"י שלא חשב לקללם שם אלא בבמות בעל ,כתבה זאת תורה כי דברים בגו .והדבר תמוה ,וכי בלעם בא לבלק לעזרו מתוך רחמנות ,הלא בגלל כסף וכבוד שהבטיחו בא ,וכי בלעם שמקצועו היה מקלל ,היה בלבו רחמנות .והיכן כאן הרחמים להסכים לעקור ששים רבוא גברים ועמהם עוד למעלה ממאה ריבוא טף ונשים בשביל הצלת אנשי קרית חוצות .ושוב ,מה הלשון לעקור ,והיל"ל לאבד או להרוג .וקראה הכתוב "קרית חוצות" ,לכן פירש"י שאנשים נשים וטף היו בחוצותיה .ויש להבין ,וכי אם היו בבתיהם לא היה בלק מבקש עליהם ,וכיצד נקרא המקום "חוצות" בגלל שבני אדם נמצאים בחוצותיה ,וכי לא היה להם בתים. ואח"כ לקחו לשדה צופים ראש הפסגה ,ופירש"י שראש הפסגה הוא ראש פסגת הר נבו ,שבו מת משה .ולכאורה הדבר תמוה כיצד הגיעו לשם בלק ובלעם .והלא הר נבו היה בחלק סיחון ועוג וכבר נכבש ע"י ישראל והיה בחלקו של ראובן .24ואפילו אם נאמר שכבשוהו וטרם ישבו בו ,למה סכנו עצמם בלק ובלעם ושרי מואב לבא לשטח הכבוש בידי ישראל ,והלא יכלו ישראל לפרש זאת כהתגרות ולהכות בהם .ומדוע קרא הכתוב לראש הפסגה שדה צופים ,ואלו כאשר משה רבינו ע"ה עלה לשם כדי להפטר לא הוזכר המקום אלא בשם ראש הפסגה בלבד. ובשלישית לקחו לראש הפעור .ופירש"י" ,שראה שהם עתידים ללקות ע"י פעור" .והדבר קשה ,אם מראש נגזר שישראל ילקו ע"י פעור ,היכן הבחירה. ולמה נענשו כשחטאו בפעור אם למפרע מקום זה היה מזומן להם ללקות שם. ומדוע נגזר עליהם ללקות ע"י פעור עוד בטרם היו שם ,וטרם חטאו בו .ואמר הכתוב שלכל המקומות לקח בלק את בלעם ,פרט לקרית חוצות ששניהם בעצה אחת פנו לשם ,וכמ"ש "וילך בלעם עם בלק ויבואו קרית חוצות". הגמרא )סנהדרין ק"ה-ק"ז( באומרה הוא בעור ,הוא לבן הארמי ונקרא בעור על שבא על בעירו ,כאשר בלעם הוא זה שבא על בעירו ולא מצינו כן על בעור אביו) ,ואפשר שנפש בעור עצמו ג"כ נתגלגלה בבלעם זה( .ושהוא בלעם שהיה מיועצי פרעה ,בזמן גזירת השעבוד) ,סנהדרין ק"ו (.והוא בלעם שמת לאחר מאתיים וחמישים שנה בהיותו בן שלשים ושלש בלבד בשנת הארבעים לצאתם ממצרים) .סנהדרין שם עמוד ב'( וראה גם שער הפסוקים פ' כי תשא ,ופ' בלק ,והבן .24 .סוטה י"ג. שפתי בלק שני קג ואפשר שהענין הוא ,כי הקדושה וישראל הם בחינת רשות היחיד שהוא הקב"ה יחידו של עולם ,והקליפות נקראים רשות הרבים 25ונקראים חוצות 26ואפשר שהיות ועיקר הטומאה היא היוצאת מהגוף שהיא טומאת קרי ,נקראת הקליפה קרית חוצות .ולשון עקירה הוא הוצאת הנטיעה עם השרש ממקום חיותה כדי לנטעה אח"כ במקום אחר .ואלו הרג פירושו אבוד הגוף .ואפשר שבלעם בראותו שרצון ה' להגן על ישראל וכמ"ש "כי ברוך הוא ,הבין שכל זמן שישראל דבוקים בקדושה לא יוכל להזיקם ,ובקש לעקור נשמות ישראל מהקדושה לנטעם בסט"א .והסביר זאת לבלק וטכסו עצה כיצד לעקרם מהקדושה ,והסכימו שילכו לקרית חוצות מרכז קליפת הקרי כדי לטמאות ישראל בקרי ,ואז הפגם יגיע למעלה ח"ו ויעקרו מן הקדושה .כי מואב אעפ"י שלא פחדו מישראל שילחמו בהם ויהרגום ,פחדו מישראל שמא יתקנו חטא אדם הראשון שערב טוב ברע ע"י עץ הדעת ,ואז תתבטל קליפת מואב מן העולם .כי קליפות עמון ומואב הם מצד בינה וחכמה דקליפה ,ומואב מלשון אבא שהוא סוד החכמה ,אמנם אינם החכמה עצמה ,אלא בחינת המלכות הנבנית ע"י החכמה וכמו שכתוב לגבי מלכות דקדושה" ,ה' בחכמה יסד ארץ", ופירושו ע"י ספירת החכמה יסד והאיר למלכות הנקראת ארץ .ולכן נקרא מואב ,דהיינו מאב באה בחינתה .ועמון סוד הבינה ,שבקדושה נקראת נועם ובקליפה בהפוך אותיות נקראת עמון .27וקליפת נגה שמעורבת טוב ורע ,אפשר ושמא שחכמה שבה סופה להתתקן ולהפוך לקדושה ,ובינה שבה לא תתוקן כלל ותתבטל בעת קץ כאשר יתבטלו כל הקליפות מן העולם. וזה סוד שני השעירים של יום הכפורים שהיה כח ע"י קדושות היום והמקדש להפריד בין חכמה דנוגה בסוד שעיר לה' ,לבין בינה דנוגה שהוא שעיר לעזאזל ,28ולכן עמון לא פחדו מישראל כלל ,כי מבחינת גופם ידעו שאין רשות לישראל לפגוע בהם ,ומבחינת שרשם בקליפה ידעו שמשה וישראל לא יוכלו בתקוניהם להפרידם מהקליפה ,וזמנם מובטח להם עד עת קץ .אמנם מואב, אעפ"י שלא פחדו לגופם ,נראה שפחדו על שרשם בקליפה ,שמא ישראל יתקנו חטא אדה"ר ואז חכמה דנוגה תעקר מן הטומאה ותהפך לקדושה ,ואז השפעת מלכות דקליפה שהיא שרשם תתבטל הארתה מהחכמה ,והם אנשי מואב שאחיזתם בהארה זו ,יתבטלו מהקלי' ויתגיירו .ולכן קצו בישראל ותיעבום ,כי תיעבו הקדושה שבהם ופחדו שאף הם יהפכו לעם קדוש ,ולכן שלח בלק לקרא .25שער המצוות פ' בשלח .26 .ולכן פי' הגמ' חוצות על חו"ל ,תענית י' .27 .עיין לקוטי תורה פ' וירא בסוד עמון ומואב ,והבן .28 .ראה סידור הרש"ש כוונות מוסף דיום הכפורים. קד שפתי בלק שני לבלעם לקלל לישראל שיאבדו ,וכשהבינו שזה לא יתכן ,הסכימו לעקור ישראל מהקדושה ,וממילא ישב מואב שקט ושאנן .והלכו למרכז קלי' הזימה והנאוף והקרי המכוון כנגד שרש קלי' מואב ,כי החטא בזרע לבטלה פוגם בחכמה ובינה דקדושה ,29ולכן כנגדם בקלי' נקרא מקום זה קרית חוצות ,שבו אנשים ונשים וטף ,בחוצותיה .וזה שורש הניאוף ,כי כאשר הנשים בחוץ עם הגברים גורמים לגברים שיפגמו בקרי ,ובזרע לבטלה .וכשהטף גם כן עמהם בחוץ ,נעשה קירוב דעת בין הורי הילדים ,ואח"כ גם קירוב בשר וזימה רח"ל, מה שאין כן בעם ישראל שהגברים בחוצות העיר ,אבל הנשים "כל כבודה בת מלך פנימה"" ,30ובנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל" 31דהיינו יושבות בביתן כחטיבה אחת עם תבנית היכל בתיהן ,ואין פרץ ואין יוצאת ,דהיינו שאינן פורצות הגדר לצאת החוצה ,ולכן אין צווחה שהיא הסט"א ,נמצאת ברחובותינו ,ובקשו לעורר רחמי רשעים אכזרי דסט"א ולחזקו ע"י הקרי כדי שלא יעקרו אנשי מואב ,כי אם מתעוררים רחמי הרשעים ,מתאכזרים הם על הצדיקים לעקרם מן הקדושה רח"ל. 32 ואולי העלהו במות בעל ,ולא במות כמוש אלהי מואב ,כיון שראה את המוקצים שבעם שעתידים בבואם לארץ לעבוד את הבעל ,33וזה כוונת הכתוב "וירא משם קצה העם" .וחשב שזה יהיה סיוע בידו לעקרם למפרע. "ויקר אלהים אל בלעם ,ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי" .פירש"י, שאמר לקב"ה את שבעת המזבחות בה"א הידיעה ,שבנה אותם כנגד שבעת המזבחות שבנו כל האבות יחד ,אברהם בנה ארבעה ,יצחק בנה אחד ,ויעקב בנה שנים .ואעל פר ואיל במזבח ,ואברהם לא העלה אלא איל אחד ,עכ"ל .ויש להבין מדוע בנו האבות שבעה מזבחות לפי סדר של ארבעה ,אחד ,ושנים .ומה הקשרם למזבחות בלעם .ומה תלונתו על אברהם שהקריב רק איל אחד. ובתחילה יש להבין סוד פר ואיל ,ומצינו במקדש שבקרבנות התמידין של ימי חול ,ומוספין של שבת ,לא מקריבים פר או איל אלא כבשים .אמנם בקרבנות המוספין של החגים ,מלבד הכבשים היו מקריבים גם פרים ואילים .בר"ח, בפסח ,ובשבועות ,שני פרים ואיל אחד .בסוכות ,שבעים פרים וארבעה עשר אילים .בשמיני עצרת ,בר"ה ,וביום הכפורים ,פר אחד איל אחד ,מלבד פר ואיל שהיה מביא כה"ג לצורך כניסה לקדש הקדשים. .29שער רוח הקודש תיקון כ"ז .30 .תהילים מ"ה ,יד .וראה רמב"ם הלכות אישות ,פי"ג, הלכה י"א .31 .תהילים קמ"ד .32 .ברש"י במדבר כ"א ,כט .כתב ששם אלהי מואב הוא כמוש ,וראה שופטים י"א ,כד .33 .שופטים ב' ,יג . שפתי בלק שני קה ומצאנו ראינו שכהן גדול בערב יום הכפורים שחרית היו מעמידים אותו בשער המזרח ומעבירים לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בסדר העבודה של יוהכ"פ .34והדברים תמוהים ,הכיצד ע"י שיראה עדרים של בהמות יכיר ויורגל בסדר העבודה ,וכי כזה בטלן הוא הכה"ג שצריכים עדרים של בהמות להעביר לפניו כדי שיכיר ההבדל ביניהם ,והלא כל שבעת הימים שלפני כן הוא שוחט וזורק הדם ועוסק בקרבנות ,וכעת נצרך הוא לבהמות כדי להבדיל ביניהן .ולמה כהן גדול שכבר עבד שנים רבות היו חייבים להעביר גם לפניו פרים ואילים ,ואפילו כהן גדול כשמעון הצדיק ששמש בקודש ארבעים שנה היו צריכים להעביר לפניו גם בשנת הארבעים עדרים בערב יוהכ"פ כדי שיהא מכיר ורגיל בסדר העבודה ,וזה אומר דרשני .ועוד ,שיסתפקו בפר אחד 35 ואיל אחד וכבש אחד ,ולמה מעבירים לפניו עדרים מהם .ועוד אומרת הגמרא שלא היו מעבירים לפניו שעירים המסמלים את עוונותיהם של ישראל כדי שלא תחלש דעתו ,וא"כ מוכרח שדברים עמוקים יותר היה מבין כה"ג מהמצעד של הפרים והאילים והכבשים שהעבירו לפניו .וברור שלא היה לומד את הלכות היום בחכמת הפרצוף של הבהמות ויש להבין הענין. והנה ראינו שאעפ"י שרשעים אלו לא הצליחו בקרבנם לקלל את ישראל ,עכ"פ הצליחו להזיק ע"י קרבנותיהם ,וכשילדי ישראל צעקו לאלישע הנביא "עלה קרח עלה קרח" 36במקום שלא היו לא דובים ולא יער ,יצאו שני דובים ואכלו ארבעים ושנים מילדי ישראל ,ואמרו חז"ל שהיו כנגד ארבעים ושנים קרבנות שהקריבו בלק ובלעם .37ויש להבין מה קשר אלישע והילדים לקרבנות אלו. והאבות בדווקא בנו כולם יחד שבעה מזבחות לה' ,כדי לבנות ולתקן את שבע הספירות ,חסד ,גבורה ,תפארת ,נצח ,הוד ,יסוד ומלכות ,הקשורות ומשפיעות בעוה"ז שחטאו בהם בני האדם מדור אנוש ועד זמנם .ולא הזכירה התורה אם הקריבו אבותינו קרבנות על מזבחות אלו ,ואם כן ,מה הקריבו .שכן אין התורה עוסקת בספורים אלא בדברים הקשורים לתקון המדות העליונות ,והתקון נעשה בעצם בניית המזבח בלבד .ובתקון מדת החסד הוצרך אברהם להקריב את בנו יצחק לעולה ,כדי למתק את הגבורות שביצחק בחסד שבאברהם, ונעשה המתוק באיל שניתן במקומו. והשם פר אינו שמו המקורי אלא שור ,ואדה"ר בעת קראו שמות לבהמות וחיות אמרו חז"ל במפורש שקראו שור .38ונקרא פר כיון שהוא הזכר של .34יומא פ"א מ"ג .35 .יומא י"ח .36 .מלכים-ב .ב' ,כג .37 .סוטה מ"ז .38 .בראשית רבה פרשה י"ז אות ה'. קו שפתי בלק שני הפרה ,וברוב מקומות בתורה פרט לקרבנות מוזכר בשמו "שור או כשב או עז כי יוולד"" ,שור נגח" ,וכדו' .39ובסודם של דברים הפר כולל כל הדינים הקשים המתבטאים באותיות מנצפ"ך שהגי' שלהם פ"ר .והפרה שהיא בחינת נקבה הדינים שולטים בה ביותר ומתחברים לאותיות מנצפ"ך גם הכולל של חמש אותיותיהם ,והופך פר"ה .ולכן אעפ"י שלפרה אין קרניים אלא לשור אמרו חז"ל 40ששופר של פרה אסור ,אעפ"י שכוונתם לפר .כי השופר בא לתקן כל הדינים הקשים וביניהם דיני הפ"ר ,והוא בחינת אותיות פ"ר שבשופר. ואעפ"י שהדין נמתק בשרשו ,לא בתוקף הדין אלא במקצתו .והנה האיל הוא סוד בחי' הדין הממותק והוא רחמים שבפנימיותם נמצאים הדינים ,ושוקטים כיין טוב השוקט על שמריו .ואפשר שהוא סוד הבינה ,המתלבש בגבורות היסוד .41ולכן בפר שהוא תוקף הדינים אין תוקעים בקרניו כלל ,ולכתחילה תוקעים בשופר של איל שדיניו ממותקים .ואפשר שאברהם לא יכל להקריב פר בעקידת יצחק מאותו טעם שא"א לתקוע בשופר של פר ,ולכן נזדמן לו איל. ואולי במקדש בקרבנות החובה לא הקריבו בחול פר ואיל כי ימי החול בחינת דין הם ,ואין להם מקום ,ובשבת שהרחמים גמורים אין צורך במתוק הדין ע"י פר ואיל .אמנם בימים טובים שהם ממוצעים בין השבת לחול יש מקום להקרבת פר ואיל להמתיק הדינים ולעורר את הרחמים. ובערב יום הכפורים היו מעבירים לפני כהן גדול עדר שלם של פרים ואילים וכבשים כדי שיתבונן בהם ובהבדליהם ,כי כל הפרים למרות היותם באותה בחינה באופן כללי ,בפרטות אינם דומים ויש פר שמן ,ורזה ,יפה ,ומכוער. ושהדין שולט עליו בחוזק ,ושהדין רפה אצלו .ומעין ד' יסודות שבאדם שלמרות שכל אחד כלול מארבעתם יש שינוי במספר האחוזים שיש בו מכל אחד מהם והדבר משפיע על אשיותו ותכונותיו ,והיסוד הגובר בו ניכר על פניו וכמ"ש "הכרת פניהם ענתה בם" .42והתבונן הכהן גדול בזה ע"י החושן והציץ, עד שידע באיזה מצב נמצא הדין באותה שנה בהתאם לגודל וצורת הפנים והגוף של הפרים האילים וכבשים ,שבאותו עדר .ולכן לא העבירו שעירים כדי שלא תחלש דעתו בהתעמקו בענין העז ושורש דיניו שכידוע לפי הזוהר 43הם דינים קשים ביותר והם המזכירים עוונותיהם של ישראל ועליהם ניכר תוקף התפשטות השדים באותה שנה שגם הם נקראים שעירים ,וכמ"ש "ולא יזבחו .39אמנם בהקשרו לפרה יקרא פר ,וכמ"ש פרות ארבעים ופרים עשרה )בראשית לב ,ט"ז(. .40מס' ראש השנה פ"ג מ"ב .41 .ספר הליקוטים פ' "וירא" .42 .ישעיה ג' ,ט .43 .ויקרא דף מ"א :וראה בן איש חי שנה ראשונה פ' נצבים סעיף ד'. שפתי בלק שני קז עוד את זבחיהם לשעירים .44ואפשר שבלעם רצה לערב בחינת הפר עם האיל ולהגביר הדינים בכל אחד משבע בחינות הנהגת העוה"ז ,ובנה שבעה מזבחות נפרדות כנגדם והקריב על כל אחד פר ואיל .אמנם אמר הכתוב כי הקריבום בלק ובלעם יחד כי בלק היה קוסם גדול מבלעם 45ובלעם היה מכשף גדול מבלק 46והתקשרו שניהם להכריח בזה שכוחות הדין יאחזו במדות העליונות, אך כל מאמציהם היה לריק .כי כשדינים אלו מתגברים ,ישראל ממתקים אותם ע"י הבינה והתבונה שהן בחינת השופר ,וש"ו דינים מתמתקים בסוד הדבש גי' ש"ו ועם הפ"ר דינים נעשים שופר .ואמנם יד התוקע שיש בה י"ד פרקין באצבעות ,מתקשרת אל ש"ו דשופר וממתקת כל הש"ך דינים .47ובשרה השכינה כי הבינה סוד השופר המתיקה הדינים על ישראל בסוד "ותרועת מלך בו" ,ולא הצליחו במזימתם "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל". "וישם ה' דבר בפי בלעם" .והשכינה הנקראת דבר ,ונקראת כה ,48שם הקב"ה הארתה בפי בלעם" .ויאמר שוב אל בלק וכה" היא השכינה" ,תדבר" .ולכן לא אמר נאום בלעם ,שכן היה זה נאום כה ולא נאום בלעם.49 "וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם" .הנה הרחמים הגדולים נקראים ימי קדם 50ובלעם היה מצד חכמה דקליפה 51שכנגד קדם דקדושה ,ואמר ,שאעפ"י שהוא מארם ,קרא לו בלק כי ידע ששרשו מחכמה דקלי' הנקרא הררי קדם" .לכה ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל" .תלה הקללה ביעקב והזעם בישראל ,כי שם יעקב מורה על עם ישראל בבחינת מוחין דקטנות שמקורם הוא בשם אלהים מדת הדין .וע"י מדת הדין חשב לקללם .אבל שם ישראל מורה על עם ישראל בבחינת גדלות המוחין ,שמקורם הוא שם הוי"ה שקללה לא תופסת בהם ,אבל היות "וסביביו נשערה מאוד" ומדקדק הקב"ה עם חסידיו כחוט השערה ,52חשב לעורר עליהם הזעם. והקללה שחשב להגביר ע"י שם אלהים שהוא מוחין דקטנות נתחלף לו בשם אל שהוא רחמים בסוד "חסד אל כל היום" ,53והזעם שחשב להגביר ע"י שם אדנות שהוא דין ,ויש בו אותיות דין ,ההוי"ה גברה ברחמיה ,כי לא זעם ה' .44ויקרא יז .ז' .45 .ראה רש"י במדבר כ"ג ,יד .46 .ראה ברש"י במדבר ל"א ,ו' .ובזוהר במדבר דף קצד .47 .כמבואר כל זה באורך בשער הכוונות דרוש השופר .48 .זוהר פ' בלק דף ר"י .49 .וברכות אלו לעולם לא הפכו לקללה לישראל ,ורק ברכות בלעם בפעם השלישית שהיו נאום בלעם חזרו לקללה כמבואר בגמ' סנהדרין ק"ה .50 :זוהר נשא קל"ד: .51שער הפסוקים דף כ"ו .52 .ראה ב"ק נ' .53 .תהילים נ"ב ,ג. קח שפתי בלק שני בכל אותם ימים 54ולא יכל להחליפה בשם אדנות .ואמר "מה אקוב לא קבה אל ,ומה אזעם לא זעם ה'" .כי שמות אל והוי"ה שהם סוד החסד והרחמים ,אין הזעם והקללה באים דרכם .ופירוש אקוב הוא אחפור ,וכלשון חז"ל "יקוב הדין את ההר" 55וכמ"ש ויקב חור בדלתו ,56וענין חפירה הוא הפיכת הקרקע, וביאורו כיצד אהפוך את ישראל לעורר עליהם שמות הדין ולעוקרם מהקדושה לטומאה ,כאשר שם אל לא מתהפך ח"ו" .ומה אזעום ,לא זעם ה'" ,ובשמות אל וה' אין שינוי ותמורה ח"ו" .כי מראש צורים אראנו" ,הם האבות הנקראים צורים והרים" .ומגבעות אשורנו" ,הן האמהות הנקראות גבעות .57ואחוזים האבות והאמהות בשמות אל והוי"ה ,וכל זמן שישראל לא מתערבים בגויים זכות האבות והאמהות שורה עליהם" ,58הן עם לבדד ישכון ,ובגויים לא יתחשב" .ולכן שמות אל והוי"ה הם השולטים עליהם. "מי מנה עפר יעקב" .הבינה שהיא נקראת "מי" ,והוא שם אהי"ה השומר על ישראל וממתק הדינים מעליהם בסוד השופר שהוא בחי' בינה ,והיא לוקחת לה מנה לחלקה את השכינה הנקראת "עפר יעקב" .59והטעם הוא כי בשעת תשמישם מתקדשים הם וגורמים יחוד קובה"ו ,ומספר שהוא בחי' היסוד,60 מתייחד עם השכינה ,את רובע ישראל בעת התשמיש .ולכן לא די שאי אפשר לעקור אותם מהקדושה ,אלא "תמות נפשי מות ישרים" .דהיינו גם אני בלעם לאחר מותי אעקר מהקליפה ואנטע בקדושה" .ותהי אחריתי כמוהו" .כי גם בלעם כאמור מקורו מחכמה דנוגה שסופה להתקן ,61והבין דבריו בלק ואמר לו "לקב אוייבי קראתיך" לחפור בהם ולהפכם לקלי'" ,והנה ברכת ברך" .שלא די שלא יעקרו הם ,אלא שיעקרו את הקלי' עד שגם אתה תיהפך לאחד מהם. "ויקחהו שדה צופים אל ראש הפסגה" .ויש להבין מי הם צופים אלו ומהו שדה זה .ואפשר שהענין הוא כי הר נבו הוא סוד הבינה ,62וראש הפסגה הוא סוד חמישים שערי בינה ,ומורדות ההר מול פעור הוא סוד הדעת שהוא במורד הראש מול העורף ,ואולי שמו נבו ,שהם אותיות נ' בו ,שהם נ' שערי בינה. ולראש הפסגה קרא שדה צופים כי מהבינה באה הנבואה לנביאים הנקראים צופים ,63כי צופים הם דרך השכינה הנקראת "אספקליא שאינה מאירה" ,ומשה .54ראה רש"י במקום .55 .יבמות צ"ב .56 .מלכים-ב' ,י"א ,י .57 .ראה רש"י במקום.58 . ולכן עצת בלעם היתה שיזנו עם בנות מואב כדי שיפסידו זכות אבות .59 .ואפשר שנקרא מנה מלשון מ"ן ה' כי המלכות שהיא בחי' ה' תתאה ,עולה לבינה בסוד מ"ן .60 .שער הפסוקים פסוק זה .61 .ואכן חלקים מבלעם באו בישראל בגלגול וחזרו לקדושה .ספר הליקוטים פרשה זו .62 .ספר הלקוטים פ' ואתחנן .63 .וכמ"ש צופה נתתיך )יחזקאל ג',י"ז(. שפתי בלק שני קט שבחייו זכה למ"ט שערי בינה ,64אפשר שבמותו עלה על ראש הפסגה סוד שער החמישים ובו עלה למרום .ולגבי משה לא נקרא המקום שדה צופים כי נבואתו היתה במעלה גדולה משאר הנביאים הנקראים צופים. ואולי בלק ובלעם סכנו עצמם להכנס לשטח הכבוש בידי ישראל לנסות להזיק לישראל ממקום זה ,כי ידעו שישראל טרם זכו לשער החמישים וחשבו שכיון שאין להם אחיזה במקום זה אפשר שמשם יפגעו בהם ע"י שיטמאו את השכינה הנקראת כה והיא "שדה צופים" ,שדה אשר ברכו ה' ,חקל תפוחין קדישין .וכמ"ש "ואנכי אקרה כה" ,65וכששב בלעם נשא משלו ואמר" ,קום בלק ושמע ,האזינה עדי בנו צפור" ,כי בלק קסמיו היו ע"י צפור מזהב שבפיו עצם ולשון של עוף הנקרא ידעוני ,שבו משתמשים המכשפים והקוסמים לידע עתידות 66ולעג בלעם לקסמי בלק ואמר "האזינה עדי בנו צפור ,67לא איש אל ויכזב" ,דהיינו שם אל לא יכזב להתהפך למדת הדין ,ולא עוד אלא "הנה ברך לקחתי" שיעקרו הם את הקלי'" .וברך ולא אשיבנה". "לא הביט און ביעקב" ,בפחותים שבעם שהם בחינת יעקב אין הקב"ה מקפיד ומתבונן באוון שעושים .ולא ראה עמל ,דהיינו בחינת נדנוד עבירה במעולים שבהם שהם בבחינת בישראל .והטעם ,כי ה' אלהיו עמו ,ויש יחוד קובה"ו, ולכן השכינה ממותקת ע"י הבינה סוד השופר והתרועה הממתקת הדינים הקשים והרפים ,כי תרועה של תורה כוללת לשברים ולתרועה וממתקת דיני רחל ולאה ,ושתיהן הן בבחינת ספירת המלכות ,ונקראות ותרועת מלך בו.68 "אל מוציאם ממצרים" .בשם אל יצאו ממצרים ולכן ענני כבוד שהם החסדים הבאים משם אל ,מחפין ומגינים עליהם .69כתועפות ראם לו .ועננים אלו מישרים ההדורים והורגים הנחשים והעקרבים שבמדבר ,ומבטלין השדים והקליפות הנקראים תועפות ראם .70ולכן ,כי לא נחש ביעקב מצד בלעם העוסק בנחשים .ולא קסם בישראל מצד בלק ,יכולים להזיקם .ואדרבה כשיאמר לישראל כיצד כח שם אל הגין עליהם והצילם מידי בלעם ובלק יתעוררו במשנה תוקף להדביק לבם לאביהם שבשמים .וכמ"ש "עמי זכור נא מה יעץ וראה גם רש"י שמואל א',א' ,א .ומס' מגילה י"ד .64 .ר"ה כ"א .65 :זוהר בלק ר"י66 : .זוהר בלק ,קפ"ד ,:וראה סנהדרין ס"ה .67 :ואולי רמז לו שבנסיונו לקללם בשם אלהים ,לא די שלא הצליח אלא אדרבה גרם שנתהפך שם אלהים לשם אכדט"ם שהוא מתוק שם אלהים באותיות הקודמות לשם אלהים והוא סוד "עדי עדיים" ,כמבואר בשער הכוונות דרוש ג' מדרושי הפסח .68 .כמבואר בשער הכוונות דרוש השופר .69 .שער הכוונות דרוש א' מדרושי הסוכות .70 .ראה רש"י כאן. קי שפתי בלק שני בלק וכו' למען דעת צדקות ה'" .71ולכן כעת ,שכח הכשוף מתבטל ע"י שם אל, יאמר ליעקב ולישראל ,כל בחינות עם ישראל ידעו ויכירו מה פעל אל. "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא ,לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה". ואם תחשוב שע"י קרי תוכל לנצחם ,דע שבכל לילה באומרם ק"ש מתקנים הם את פגם הקרי והורגים המזיקים שנבראו ממנו .ולכן מלחמתך בהם להפילם מהקדושה אבודה ,כי הם עם אשר "לא ישכב עד יאכל טרף" ,ומתקנים הרפ"ח נצוצין הנקראים טרף ,ודם חללים של טיפות הקרי שיצאו ממנו ,ישתה וישיבם לקדושה ע"י ק"ש שעל המטה.72 "ויקח בלק את בלעם ראש הפעור" .וכשראה בלק שנפרעה עצתו גם בדרך זו, לקחו לראש הפעור שסודו בפגם הדעת ,כי פעור אותיות עורף ,ומורד הר נבו אפשר שהוא כנגד מורד הראש בחי' העורף מקום הדעת ,ואולי לכן נקבר שם משה שהוא סוד הדעת .73וכנגד דעת דקדושה נמצא זה לעומת זה פעור שהוא העורף הטמא בחינת פרעה.74 ולאחר שנתבטל כח הקסם והכשוף מישראל ,נתחכם בלעם להכניס בהם עין הרע ולהזיקם 75וכמו שעשה בגלגולו הקודם שהכניס עין הרע בלוחות 76וגרם שייעשה העגל ,וישברו הלוחות .ולכן לא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, ורצה להשתמש בכח שני נעריו" ,וישת אל המדבר פניו" .ופירש"י שהוא כתרגומו "ושוי לקבל עגלא דעבדו ישראל במדברא" .ופירושו "והתבונן מול העגל שעשו ישראל במדבר" ,כדי לעורר מעשה העגל שעשו נעריו בגלגולם הקודם בהיותם יונוס ויומברוס חרטומי מצרים ,ושהצליחו במעשיהם עקב העין הרע שהטיל הוא בגלגולו הקודם בלוחות ,ושנשברו עקב מעשה העגל. ועל ידי התעוררות זו להפעיל כח הבל הדבור שבו בהיותו מצד הבל ,ולקללם. והנה ישראל כשחטאו בעגל ע"י הערב רב שהם סוד פגם הדעת פגמו בדעת. ונתחכמו בלק ובלעם לעורר פגם הדעת על ישראל ועי"ז לעקרם מהקדושה ח"ו ,וזה אשר ראה בלק בקסמיו שישראל עתידים לסבול בשיטים .ואפשר שאם היו נשמרים מהחטא בפעור ,היה נתקן הדעת בבחי' תשובת המשקל של שמירה מע"ז דפעור כנגד ע"ז דעגל ששניהם בפגם הדעת. ורצה בלעם לכוון בהם להטיל עין הרע בישראל ,ואולי אם היה מכוון בזה בשתי עיניו היה מצליח לפגוע בישראל כי דעתם לא היתה מתוקנת ,ולכן פקעה עינו ולא יכל לכוון בזה ולא הזיק לישראל. .71מיכה ה' .72 .שער הכוונות דרוש ז' מדרושי הלילה .73 .שם ,דרוש א' מדרושי הפסח. .74ראה שער הכוונות שם .וראה סוטה י"ד .75 .רש"י במקום .76 .ראה רש"י שמות ל"ד ,ג. שפתי בלק שני קיא "ותהי עליו רוח אלהים" .פירש"י" ,שעלה בלבו שלא יקללם" .אולי כוונתו ,כי כשנגלה הקב"ה לאומות העולם כבלעם ,לבן ,ואבימלך ,נאמר שם אלהים, שהוא בחינת נפש אלהים המתגלית עליהם דרך דרגות אלהים אחרים ,ושורה נבואתם על הכבד שהוא משכן הנפש ושהוא בחינת הס"מ .77והפעם כדי שלא יקללם אותו רשע שרתה עליו דרך דרגות הסט"א שם אלהים בבחינת רוח שמשכנה הוא בלב כדי להטות לבו מלקללם ,כי כחו היה בפיו והיה סכנה מקללתו ,וכשעלה רוח אלהים בלבו ,שוב לא יכל לקללם. ואפשר שבראותו שפקעה עינו עלה בדעתו להחניף לקב"ה ולברך את ישראל כדי שלא יזיק לו עוד .אמנם בלבו היתה שנאתו עזה וברכותיו היו מן השפה לחוץ .והיות והברכות הולכים אחר כוונת הלב ולא אחר המילים הנאמרות,78 הפכו לקללות .79והיות והפעם לא השכינה דברה מגרונו אלא דברי עצמו היו, פתח פיו להשמיענו זאת ,ואמר נאום בלעם .ובזמן שבהיותו בגדר בעור שהוא לבן הארמי 80נגלה אליו הקב"ה 81רק בבחינת נפש דאלהים .עתה זכה לרוח אלהים ,וא"כ גדול הוא מאביו 82בנבואה ,ולכן אמר בנו בעור שגדול הוא מאביו בנבואה .והסביר הטעם מדוע נזקק הוא לברכם ואמר "ונאום הגבר שתום העין" .וביאר שכיון שפקעה עינו והפך לשתום עין נאלץ הוא לנאום נאום ברכה לישראל לסלק כעס ה' מעליו. "נאום שומע אמרי אל ,אשר מחזה שדי יחזה" ,והודה שכל הכח שהשתמש בו עד היום כנביא שכביכול שומע אמרי אל וצופה בקב"ה למרות היותו ערל, וגילה האמת שכל זה היה רברבנות וגסות רוח מצדו ,והאמת שכולו מצד הטומאה ,ומתבונן היה בדרגין קדישין דרך הקליפות הנקראות נופל וגלוי עינים שהם עזא ועזאל.83 וכשברכם עתה מרצונו ,בבחינת נאום בלעם ,ספק בלק את כפיו ,כי כל מעשה הקסם נעשה בכפות הידים ובכפות התמרים ,84וכששמע כי לא קסם בישראל ואין קסמיו יכולים להועיל לו אפשר שהכה כפות ידיו בכפות התמרים והשליכם מעליו ,וגרש לבלעם באומרו "ברח לך אל מקומך". "ועתה לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים" .ורצה בלעם .77זוהר במדבר ,רכ"ד .ולכן המכשפים רואים עתידות דרך הכבד וכמ"ש שאל בתרפים ראה בכבד )יחזקאל כ"א ,כו .78 ( .מועד קטן ט' .79 :סנהדרין ק"ה .80 :ראה לעיל הערה .81 .23בראשית ל"א ,כד .82 .רש"י במקום .וכוונתו מגלגולו הקודם ,כי כל גלגול לגבי גלגולו הקודם נקרא בן כמבואר להחיד"א בספרו דבש לפי ,מערכת ג' אות ט"ז .83 .זוהר במדבר דף קצ"ד .84 .ספר הישר פ' שמות. קיב שפתי בלק שני לפצות את בלק על אובדן קסמיו כנגד ישראל ,ואמר לו ,ועתה שאבדת קסמיך, לכה ,לך כנגד השכינה שהיא סוד ה' אחרונה שבשם ,ואני איעצך כיצד לגרש השכינה מישראל ,והוא "אשר יעשה העם הזה" שהם נשמות הערב רב המגולגלים בתוך ישראל ונקראים העם ,לעמך בשתוף עם עמך והוא להכשיל את ישראל בניאוף עם נכריות ,כי האשה היא בחינת השכינה ,ואשה זרה ונכריה היא כנגד אשת מדנים דקליפה .וייעץ לו להפיל את ישראל עם בנות נכר ,ואז השכינה שהיא בת יעקב העולה בגי' אל-קנא תסתלק ,ויוכל להם ח"ו .וידע בלעם שתכון עצתו מאוד ,כיון שראה שכך עתידים הערב רב לעשות לישראל "באחרית הימים" כאשר יגיעו הדורות האחרונים שלפני ביאת המשיח שאז הערב רב יתגברו וישלטו על ישראל ויהיו לראשים עליהם בסוד "היו צריה לראש" 85ואז יכשילו ויחטיאו את ישראל לערב בהם בנות נכר בגיורי שקר ובזה יתגברו וישלטו על ישראל עד שיבא המשיח ויבער אותם ,בב"א. ומה שראה בלעם שישתתפו הערב רב הנקראים העם הזה ,עם הקלי' הנקראים עמך עמו של בלק שהוא הס"מ עצמו כנ"ל ,כדי להכשיל ישראל באחרית הימים ,הוא אשר מתקיים לעינינו ,אשר קמו הערב רב ,והעבירו ועוד מעבירים רבבות מישראל לשמד תחת ממשלתם ,ועקרו שבת והצניעות וכל תורת ישראל מן הארץ הקדושה ,והתרבו העבדים המתפרצים באדוניהם שבשמים ונתחברו עמהם אנשים הקוראים לעצמם רבנים ומנהיגי ישראל ובעד בצע כסף וכבוד מדומה מכרו נשמתם לשטן ,כדי לתת כח להנהגת הערב רב ,ולהשיאם את עצותיהם .והם וחבריהם ותלמידיהם הם הכת השניה של הערב רב הנקראים גבורים ,וכמבואר בזוהר 86שערב רב הנקראים גבורים נראים כצדיקים ובונים בתי כנסיות וישיבות גדולות והכל לא לשם שמים אלא כדי לעשות להם שם, רח"ל .ו"אוי מי יחיה משומו אל" בעת אשר יפרוס הקב"ה סוכת שלומו על עם ישראל ,ויבער ויכלה הקוצים מן הכרם ,באלה יתחיל ובחבריהם יכלה ויציל את שארית ישראל אשר לא יעשו עוולה ולא יתקשרו עם הערב רב בשום צד ואופן ,ויגאלנו שנית וישמיענו ברחמיו לעיני כל חי ,אני ה' אלהיכם". ואעפ"י שרשעים אלו לא הצליחו במעשיהם לקלל את ישראל אעפי"כ מ"ב קרבנות אלו שהקריבו המתינו לזמן הראוי להם להטיל דין בישראל ,וכשבא אלישע הנביא שהיה מצד קין ושעל ידו נתקן קין בסוד "ואל קין ואל מנחתו לא שעה" ,ואלישע פירושו אלי שעה ,וכמ"ש האריז"ל ,87יצאו כנגדו אותם נערים וצעקו לו "עלה קרח עלה קרח" ,ומכיון שנערים אלו היו פגומים בנפשם,88 .85תקוני זוהר תקון כ"א ,ותקון ס"ט .86 .בראשית כ"ה .87 :ליקוטי תורה מלכים-ב .ב. שפתי בלק שני קיג עשו קרבנות בלק ובלעם רושם של דובים ויער ,והרגו מ"ב נערים ,אמנם בזה נסתיים כח קליפתם ,והיה אלישע מגביר כח הרחמים בעולם למרות היותו מקין .ולכן רפא המים והחיה המתים וכדו' .זכותו יעמוד ויגן לנו ולבנינו ובנותינו וכל אשר לנו ,אמן. "וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי" .יש להבין מה ראה הוא שלא ראו אחרים" .ויגר מואב מפני העם מאוד" .והדבר תמוה ,והלא בעת שישראל עמדו מול ארצם בקש משה לעבור דרכם לא פחדו מואב להתנגד לישראל לעבור בארצם וסרבו ולא נתנוהו .ונטה ישראל מעל מואב והקיפם עד בואו לארץ סיחון 90ונלחם בסיחון ועוג וכבשם ,ועתה לאחר כבוש סיחון ועוג לפתע פחד מואב" .כי רב הוא" .וכי כשבאו מולו ובקשו לעבור דרכו ,לא היו רבים ,ומה נתחדש עתה .ואם בגלל שנצחו את סיחון ועוג היה לו לומר "כי גבור הוא" .ומדוע פנו למדין הרחוקים מהם מאוד 91ולא לעמון ואדום הקרובים אליהם ,ואם רק כדי לבקש עצה ממדין שמשה גדל שם ,מדוע התעברו המדינים על ריב לא להם ,92ושלחו את בנותיהם לשיטים ,ולמה לא בקשו מואב את בנות עמון ואדום הקרובים אליהם להשתתף. "עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו" .מהו אמרו "עתה ילחכו הקהל" כאשר כבר עברו מהם ופנו לכוון סיחון ועוג .ואם כוונתו על ששללו השיירות שסביבותם א"כ מה הלשון "עתה" ,דהיינו סיבה שנוצרה עתה ,ולמה ילחכו לשון עתיד וחשש ,והלא כבר היו מלחכים ושוללים .ולמי הכוונה באומרו"סביבותינו" האם רק של מואב או גם של מדין ,ולכאורה רק של מואב כי מדין רחוקה משם ,וא"כ היה לו לומר "את כל סביבותי" .ולמה פחדו רק על סביבותם ולא על כל מקומם ,ואם בגלל הצווי שלא לכבוש את ארצם ,אז מה אכפת להם מכל סביבותם ,והלא בהם לא יוכלו ליגע .ולמה אמרו "ילחכו" שהוא לשון אכילה ולא יהרגו או יכלו וכדו'" .כלחוך השור את ירק השדה". יש להבין דימוי זה ,ולמה אמר "השור" בה' הידיעה ,וכן "השדה" בה' הידיעה ולכאורה יכל לומר "כלחוך שור ירק שדה". ואפשר שהענין הוא ,שראה בלק שהרגו ישראל את עוג אעפ"י שהיו בו נצוצות .88כיון שנתעברו אמותיהם ביום הכפורים כמבואר בגמ' סוטה מ"ו ,:ולכן היו מצד הדינים הקשים .כיון שהוריהם פגמו בה"ג מנצפ"ך סוד ה' ענויים .ואולי זה סוד מ"ש חז"ל בגמרא שם עליהם ,שהיו קטני אמנה .כי כל קטנות הוא סוד הדין כידוע .90 .שופטים י"א ,יז-יח. ורש"י במדבר כ"א ,יג .91 .כי מדין סמוכה להר סיני כמבואר בכתוב שמות ג' ,א .92 .ראה רש"י במדבר ל"א ,ב. קיד שפתי בלק שני קודש גדולים ,93ולכן אעפ"י שידע שעתידה רות לצאת ממנו אין הוא ועמו מוגנים מפני כך ,ורק ארצו מוגנת מפני שניתנה ירושה לבני לוט ,94ופחדו שמא ישראל יהרגום מבלי לנחול את ארצם .ואפשר שבני מדין היו בהם הרבה נצוצות קודש כיון שהיו מזרע אברהם בזקנותו לאחר העקידה ,95ורצה להתחבר לבני מדין ולהתקשר עם נצוצותיהם אולי בכחם יהיו מוגנים מפני ישראל ואולי אפי' יוכלו להם ,ואולי ראה בקסמיו שישראל נופלים ע"י מדין בשיטים ולכן פנה אליהם ולא לעמון ואדום הקרובים לארצו .וכדי לגוררם להתעבר על ריב לא להם הפחידם שעתה לאחר מלחמת סיחון ועוג ישראל יתלהבו מהניסים שה' עשה עמהם ויעשו תשובה מושלמת שתתקן את חלק הערב רב שבתוכם, ומערב רב יהיו "רב" .ואז כל נצוצות הקודש שיש במואב ובמדין ישובו לשרשם בקודש ואז כל כח קיומם של מדין ומואב יתבטל כי חיותם הוא מנצוצות הקודש ,ולכן יש להקדים ולהלחם בהם .והשיבוהו שכח משה בפה ויש לשכור את בלעם .ומשהשיא להם בלעם את עצת הזימה מיהרו מדין לשלוח בנותיהם כדי להכשיל את ישראל. והנה הנצוצות בהיותם בין הקלי' אינם מתערבים בהם אלא עומדים סביבותם כיחידה בפני עצמה ,ועלייתם היא כדרך אכילה המעלה את הנצוצות שבתוך האוכל .וארבעה פנים למרכבה ,פני אריה ,חכמה .פני שור ,בינה .פני אדם, תפארת .פני נשר ,מלכות .96וה"בינה" היא מקום התשובה שדרכת שבים נצוצות הקודש לקדושה .וכנגדה בקלי' יש שור המועד קלי' עשו הלוחכת את ירק הנשמה היוצאת מהזווג העליון מהשדה שברכו ה' היא השכינה .97ואפשר שזה נעשה על ידי חטא "קרי" אותיות "ירק" ,והפחידום שעתה על ידי תשובת ה"קהל" ,שור דקדושה היא הבינה תעשה מדה כנגד מדה ו"כלחוך השור את ירק השדה" תעשה היא לכל הנצוצות הנמצאים סביבותם של מואב ומדין ותעלם אל הקודש. "ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא" .פירש"י" "מנסיכי מדין היה" .וא"כ רות היא מדינית ולא מואבית .ואמרו בגמ' שרות בת בנו של עגלון ,98ואפשר שכשבא בלק למואב נשא מואבית ,ואעפ"י שבגויותן יש להם יחס אחר האב, לגבי פסולי קהל הולכים אחר הפגום שבהם .או אחר האשה ,וכמו שכתב בשו"ע" ,99ולד שפחה ונכרית כמותן" .ואפשר שגם בגויים שייך לדין זה .וא"כ .93כמבואר לעיל פ' לך לך .94 .דברים ב' ,ט .95 .ראה לקמן פ' מטות .96 .שער הפסוקים פ' כי תשא .97 .שער הפסוקים שם .98 .נזיר כ"ג :ובזוהר בלק ק"צ .כתב שהיא בתו של עגלון עצמו .99 .אבן העזר סי' ח' .ואין להוכיח כנגד זה מסוגית עמונית שנשאה לעמוני, שפתי בלק שני קטו עגלון היה מואבי ומה גם שנשא מואבית ויצאה רות .ואולי עגלון אינו בנו של בלק ,אלא נכדו בן בתו שנישאה למואבי. ואולי כיון שעגלון כבד את שם ה' ,100זכה לבת כמו רות .ושמא בגלל מ"ב קרבנות של בלק יצא בן כעגלון ומבן כעגלון יצאה רות. "ותהי עליו רוח אלהים" פירש"י "עלה בלבו שלא יקללם" .אולי כוונתו ,כי קללת בלעם באה מהנפש בחי' הכבד מקום הרוע ,ובפעם זו עלה כח הנבואה בלבו מקום הרוח שאינו מקום קללה כדי שלא יוכל לקללם .ורצה לקללם בלשון ברכה .ואפשר שכיון שעלה כח ראייתו אל הרוח מקום הלב ,ראה את כל ענייני הגאולה. "ויחר אף בלק אל בלעם" .ולכאורה היל"ל "על בלעם" .כי הכעס היה עליו, ולא אל בלעם על אחרים "ויספוק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם" .ולכאורה היל"ל "ויאמר אליו" כי בהם מדבר הכתוב" .לקב אויבי קראתיך" .ויש להבין כיצד אמר כן והלא בשלחו מלאכים לבלעם אמר "לכה נא ארה לי את העם הזה" ורק בלעם משנאתו אמר לה' שבלק אמר "קבה לי" ,ועתה בלק אומר שלקב קראו ,והיל"ל "לאור אויבי קראתיך"" .101והנה ברכת ברך זה שלש פעמים" .למה כפל "ברכת ברך"" .ועתה ברח לך אל מקומך" .ולכאורה היל"ל "ועתה לך לך אל מקומך" ולמה בקשו לברוח וכי היה ביד בלק להענישו ,ואיך לא פחד בלק מבלעם" .לא אוכל לעבור את פי ה'" .פירש"י "כאן לא אמר אלהי ,כמו שנאמר בראשונה לפי שנבאש בעיני הקב"ה ונטרד"" .ועתה הנני הולך לעמי" ,פירש"י" ,מעתה הריני כשאר עמי ,שנסתלק הקב"ה מעליו". "לכה איעצך" .העצה היתה מעשה שיטים" ,אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים" .הם דברי נבואה על מעשה דוד המלך ומלך המשיח .ויש להבין אם נסתלק ה' מעליו כיצד ניבא על אחרית הימים ואיך אמר "שומע אמרי אל ויודע דעת עליון מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים"" .ויקם בלעם וילך וישב למקומו" .ולכאורה היל"ל וילך בלעם למקומו .או "וישב בלעם למקומו" .ותיבות ויקם וילך לכאורה מיותרות" .וגם בלק הלך לדרכו" ויש להבין לאיזו דרך הלך והלא מלך מואב היה ובמקומו היה. ואולי כוונת הכתוב היא ,כי בפעמיים ראשונות בלעם לא דיבר ,אלא השכינה הנקראת "כה" דברה מגרונו וכמ"ש "וכה תדבר" .אבל בפעם השלישית דיבר בלעם בעצמו כי רצה לקלל ונמצא מברך .וכמ"ש חז"ל שפתח בקללה והמשיך ששם בגרים עסקינן .100 .שופטים ג' ,כ .101 .ורק אח"כ אמר "וקבנו" לי משם. קטז שפתי בלק שני ה' לשונו והפכו לברכה .102ואמר "ויחר אף בלק אל בלעם" ולא על בלעם ,כי ידע שבלעם שונאם יותר ממנו וחרה אפו אל בלעם שקללם בלשון ברכה ודבריו הפכו לברכה ממש" .ויספוק את כפיו" אולי הם כפות התמרים של הקסם שחבטם זה בזה בחרון אפו משראה שלא עמדו לעזר לבלעם לקללם. "ויאמר בלק אל בלעם ,לקב אויבי קראתיך" ,דהיינו לנקוב נקב להפיל את ישראל בצד הסט"א קראתיך" .והנה ברכת" ,פעמיים על כרחך" .ברך" בפעם השלישית מדעתך ,והפכו ביחד להיות "זה שלש פעמים" .כי בכך שקללת בלשון ברכה ונשארו ברכות נגד כוונתך ,נמצאת כמסכים גם על הברכות של הפעמיים הקודמות" .ועתה ברח לך אל מקומך" שהוא עיקרו "הבל" ,ובלק עיקרו שורש "קין" ,ונתחברו כדי להלחם בישראל ומשלא יכלו ולא עוד אלא שנתברכו ישראל ביקש בלק להפריד הקשר שביניהם כדי שתחלש כח ברכתו. ואמר" ,ברח לך אל מקומך" בשורש הבל .והשיבו בלעם מה שברכתי בפעם השלישית היא כי "לא אוכל לעבור את פי ה' ,לעשות טובה או רעה מלבי" דהיינו כפי מה שיש בלבי ,כי פי לא ברשותי. ואפשר שלאחר שהשיאו עצה על הזימה מרוב גאוותו סיפר מה שראה ברוח אלהים כשעלה בלבו כדי שלא יקללם .ואמר שאין זה כח עליון המכריחו לספר זאת אלא הוא "נאום בלעם" מצד עצמו .והתגאה גם בגנות אביו ואמר "בנו בעור" שהוא גדול מאביו בנביאות" .ונאום הגבר שתום העין" .והעוור שומע יותר טוב ,ואולי לכן הוסיף "נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון" .אעפ"י שאפילו דעת בהמתו לא ידע" .103מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים" .אמר "מחזה" שהוא לשון תרגום והוא בחי' אחוריים ללשון הקודש דהיינו ראיה שאינה ברורה ושלמה כמראה הנבואה .ואברהם אבינו עליו השלום בטרם נימול ,לרום מעלתו וקדושתו ראה הנבואה בלשון מחזה אבל ישירות מה' ושכינתו וכמ"ש" ,היה דבר ה' אל אברם במחזה" ,ורשע נאלח זה שרצה להתגאות בשמיעת אמרי אל וידיעת דעת עליון הוכרח לומר האמת שידיעתו לא באה ישירות מהקודש אלא דרך השר הממונה על הקלי' של עז"א ועזא"ל הנקראים "נופל וגלוי עינים". "אראנו ולא עתה" .אמר על דוד המלך ע"ה" ,אשורנו ולא קרוב" ,אמר על המשיח שיבא בב"א .ושניהם יצאו מזרע בלק ,ונבא שכל תחבולותיו לא יעזרו לו למנוע זאת .ואולי ושמא "ראיה" כוללת התבוננות ,ו"אשורנו" זו ראיה שטחית שלא ניתן לו לראות את תקופת המשיח לעומק" .דרך כוכב מיעקב". .102סנהדרין ק"ה .103 :סנהדרין שם. שפתי בלק שני קיז הוא דוד המלך שדורו היו בגדר "יעקב" שהוא בחי' קטנות" .וקם שבט מישראל" .הוא המשיח שבזמנו יקראו "ישראל" ,שהוא בחי' גדלות המוחין. ויהיו כולם בחי' שבט אחד ומ"ש "והיו לאחדים בידך"" .104ומחץ פאתי מואב" .דהיינו קצוות מואב הם הנצוצות האחוזים בקצוות הקליפה שמשך דוד והעלה מהם אל הקודש" .וקרקר כל בני שת" .לשון ניקור וחפירה שיחפור משיח בכל האומות להוציא כל הנצוצות מהם ולהשיבם אל הקודש. "והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו" .ולכאורה ארץ אדום ושעיר אחד הוא וכמ"ש "ובשעיר ישבו החורי לפנים ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם וישבו תחתם" .ופירש"י" ,והיה ירשה שעיר אויביו ,לאויביו ישראל" .ולא מצאנו שהיו ישראל אויבי שעיר ,וגם לא יכלו להיות ,כי בני עשו הרגום בעוד יעקב ובניו ישבו בארץ כנען לפני ירידתם למצרים .ובאדום הקדים הכתוב שמם ואחר כך אמר "ירשה" ,ובשעיר הקדים "ירשה" לשמם. ואולי ושמא שהענין הוא ,כי ארצות אלו שהבטיח ה' לאברהם היו בהם נצוצות קודש שנפלו בקליפת נוגה ,ושלש ארצות קני קניזי וקדמוני היו בהם נצוצות שנפלו בג' ראשונות של קלי' נוגה שטרם נתקנו בעת כניסת ישראל לארץ כנען ,105ולכן לא יכלו לכבשם .וקני הוא בחי' בינה שהם בני עמון ,וקניזי בחי' חכמה שהם בני מואב ,והקדמוני כנגד בחי' הכתר ,והוא ארץ שעיר שכבשו בני עשו שהם אדום .ועד ביאת המשיח יתוקנו ויוכל המשיח לכבשם.106 ואפשר שהתייחסו נצוצות אלו לבני שעיר ואולי לכן מנתה התורה את שמותם וכתבה "ואלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" ומנה הכתוב שבעת בני שעיר החורי וזרעם ,וחזר ומנה את שבעת בני החורי כאלופי החורי וסיים "אלה אלופי החורי ,לאלופיהם בארץ שעיר" .ולכאורה פסוק זה מיותר ותיבת לאלופיהם היא לכאורה יתור על יתור ,ובוודאי שלצורך גבוה נאמר כל זה בסוד נצוצות אלו .ועשו עצמו היו בו נצוצות מבחי' סוד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר שהם בכתר .ואמר עתה שבביאת המשיח יירשו ישראל את כל הניצוצות ועמהם את ארצם .והיות ובארץ שעיר יש ב' סוגי נצוצות אמר ב' פעמים לשון ירושה ,אבל חילק ביניהם .ולנצוצות שהיו בקודש ויצאו על ידי עשו הקדים שמם ואמר "אדום ירשה ,כי אדום הוא הסיבה למציאות הניצוצות שם ובנפול אדום יעלו הנצוצות .אמנם בניצוצות שבג"ר דנוגה שאין בני שעיר הסיבה למציאותם שם אלא מששת ימי בראשית היו שם ,הקדים הירושה .104יחזקאל ל"ז ,יז .105 .ראה ליקוטי תורה פרשת לך לך ,ופ' דברים .106 .ראה רש"י דברים ב' ,ה. קיח שפתי בלק שני לשעיר כי העיקר הם הנצוצות ולא שעיר שהחזיקו בהם ,וקראם הכתוב אוייביו של ישראל כי הנצוצות האלו הם קיום הקלי' בסוד "ואתה מחיה את כולם", ושבכחם נלחמו הקלי' בישראל ,והם אויביו של ישראל מתחילתם .ופירש בלעם דבריו והוסיף "וישראל עושה חיל" שלכאורה אין לו משמעות לאחר שאמר שישראל יכבשום ויירשום ,אמנם הנצוצות נקראים "חיל" ,בסוד הכתוב "חיל בלע ויקיאנו ,מבטנו יורישנו אל" .ובסוד הכתוב "האל המאזרני חיל" ובסוד הכתוב "ושמתי כדכד שמשותייך" כי כדכד גי' "חיל" וכן סוד הפסוק "באלהים נעשה חיל" .107ואפשר שכוונתו לומר שהירושה בעיקר היא לנצוצות ולא לאומה או לארץ בלבד .והזכיר מואב ואדום ולא הזכיר עמון אעפ"י שגם את עמון יכבוש המשיח אולי ושמא כיון שעמון היא כנגד בינה דקלי' נוגה שבבירור הנצוצות החכמה לוקחת כולם והבינה דנוגה תאבד בסוד השעיר לעזאזל ,וישראל אמנם יירשו את ארץ עמון אבל הנצוצות שבהם יצאו דרך מואב שכבר הוזכר ובירושת הנצוצות דיבר הכתוב ולכן לא הזכיר את ירושת ארצם" .ויקם בלעם וילך וישב למקומו" .אולי ושמא כוונת הכתוב הוא" ,ויקם בלעם" מחבורו עם קלי' בלק" ,וילך" לביתו בנחת" .וישב למקומו" בקלי'. "וגם בלק הלך לדרכו" בשורש קין ונתפרדו כל פועלי אוון. "וישב ישראל בשיטים ,ויחל העם לזנות אל בנות מואב" .המשכן נעשה מעצי "שיטים" ,ועתה הגיעו למקום הנקרא "שיטים" ,ואולי הענין הוא ,כי עצי השיטים בחי' לאה סוד הדעת ,והמקום הנקרא שיטים בחי' הדעת ושם הנסיון בעריות ,וחטא עץ הדעת היה ע"י יין בסוד "ענבים סחטה לו" .וגם כאן פתו אותם ע"י יין ואמרו בגמ' שהיה יין עמוני ,108אעפ"י שהיו מואבים ומדינים .כי עמון נגד הבינה ,שבקדושה הוא בחי' יין המשמח ובקלי' הוא בחי' יין המשכר, ולכן הביאו יין עמוני .ובשיטים התנסו בפעור שהוא אותיות עורף אותיות פרעה מקום שכנגד הדעת. "והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה" .ויש להבין למה קראו "איש" ולא אמר "והנה נשיא מבני ישראל בא" .ורק לבסוף אמר שהוא נשיא .ופירש"י" ,אמר לו ,משה ,זו אסורה או מותרת ,אם תאמר אסורה ,בת יתרו מי התיר לך" .ויש להבין למה הקריבה אל אחיו כדי לשאול את משה .ולמה הביאה אל משה ושאלו אם זו אסורה או מותרת ,היה יכול לשאול את משה מבלי שיביאה אליו .ולמה אמר המדינית בה' הידיעה ולא .107ראה שער רוח הקודש יחוד י"ט ובפירוש הרב יוסף דעת ,והבן .108 .סנהדרין ק"ג. שפתי בלק שני קיט אמר "ויקרב מדינית" .ומה השוואתה לצפורה שנתגיירה כדת וכדין ,ואמרו חז"ל ששתים עשרה אלף משבט שמעון הקיפוהו כדי לא להפריע לו .והא כיצד שכולם קשרו קשר רשעים לגרום לנשיאם לחטא. ופשוט שזמרי לא היה הולך לגויות ,וויכוח זמרי עם משה היה בדין כזבי שהיא גלגול דינה בת יעקב ,ולכן אמר המדינית שהיא הידועה שהיתה פעם דינה אם שבט שמעון ,והקריב אותה זמרי לאחיו שכולם בני דינה משאול בן הכנענית, ואמר להם שסתם גויה אסורה אבל זו שהיא גלגול דינה ,מותרת ומצוה ,והביא אותה לפני משה שיראה כמה נשמתה גדולה ומעולה ,ואמר לו גם אתה לא היית לוקח את צפורה המדינית אלמלי שהיא גלגול נפש תמר שהיא יהודיה, ולכן גם זו כמו בת יתרו.109 ואפשר שהזכירה תורה בהם איש ואשה כי רצה לקנותה בביאה זו ולהביאה אל הקודש מבלי גיור ,כי הוא גלגול שכם והיא גלגול דינה וכבר דבק בה לשעבר, ולא הבין שלבוש נפש האדם קובעת אם הוא כהן או לוי או ישראל או גוי, והלבוש בא מצד ההורים ,ואדם מישראל הבא בגלגול גוי דינו כגוי גמור כיון שלבוש נפשו בא מצד האם הגויה .ואינו מתחלף בלבוש ישראל אלא על ידי הגירות .והחטא הוא נסיון ,ואדם יכול לא להתפעל ולא להכשל מנאות ועשירות ,וליפול בידי אשה מכוערת ועניה .כי המשיכה היא בגלל קשר הנפשות ,והחוטא נמשך למי שחטא עמה בגלגול קודם ונמשך אחריה עתה ברגש ולא בהגיון. "ויקרב את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל" .אולי בלעם נתן לבלק העצה להפילם בבנות מואב בענין פעור ,כדי שיפגמו בדעת דקדושה ויסתלקו מהם י' ההוי"ות של החסדים והגבורות סוד העיניים ,ולכן כשנכשל זמרי נאמר "ויקרב את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל" ,ואולי היות והבינו משה וישראל שהפגם הוא בסוד העין חשבו לתקנו ע"י דמעות הבכי היוצאות מהעיניים ,ולכן "והמה בוכים פתח אוהל מועד" .אבל פנחס הבין שהתקון אינו ע"י בכי אלא ע"י הבינה המשפיעה הכח לדעת ,והוא שם אהי"ה במילוי ההין גי' קנ"א .ולכן קנא לאלהיו ,להמתיק שם אהי"ה דמילוי ההי"ן ,ולהמשיכו לדעת" .ויכפר על בני ישראל". .109ובזה יובן מה שאמרו חז"ל )סנהדרין פ"ב (:שכשבא פנחס נתן להם להבין שגם הוא רצה לשכב עמה והניחוהו להכנס באמרם "התירו פרושים את הדבר" .וברור שלהתיר גויה רגילה לא היה עולה בדעתם שפרושים יתירו כי הלכה למשה מסיני שהבא על גויה קנאים פוגעים בו להרגו ,אבל גויה שהיא גלגול יהודיה חשבו שפרושים התירו. קכ שפתי פנחס שני ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף" .אפשר שנפלו במכוון במספר זה, כי חטאם בבנות אל נכר פגם בשכינה ששמה "אדני" ,וגרמו פגם באות א' משם אדנות ונשאר דין ,ושם "אדני" מצטרף לעשרים וארבעה צירופים ,ופגמו בעשרים וארבע אותיות א' שבהן ולכן נפלו ארבעה ועשרים אלף. פנחס "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל" .ויש להבין והלא במעשה השיטים לא הוזכר כלל "חמה" אלא "חרון אף" ועל זה אמר ה' למשה "קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש ,וישב חרון אף ה' מישראל".1 והענין הוא ,כי שלשה בחי' מזיקים הזכיר הכתוב ,משחית ,אף ,וחמה .ואפשר שהם כנגד חטא עוון ופשע ,ואולי כשאדם חוטא בשוגג הקליפה הנקראת "משחית" מזומנת לקראתו ,וכשחוטא בגדר עוון דהיינו לתיאבון גם הקלי' הנקראת "אף" נצבת לפניו ,וכשחוטא בפשע גם הקלי' הנקראת "חמה" נלוות עמהם ,ואפשר שכששב אדם בתשובה קלי' המשחית מתבטלת לגמרי ,וקלי' האף רובה מסתלק ,וקלי' חמה חלקה הולך .וכמ"ש "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית" ,כלל .אמנם "והרבה להשיב אפו ,ולא יעיר כל חמתו" .ואפשר שלכן צריך בעל התשובה לסבול ייסורים ונצרך לד' חלוקי כפרה לבטל חרון אף וחמה לגמרי .2ומפורש בירושלמי 3שענין יסורים אלו הוא רק לחוטא במזיד. ובעגל שהיו ביניהם גם מזידים גמורים שחטאו במזיד והתראה ,4אמר משה "כי יגורתי מפני האף והחמה".5 ומעשה השיטים היה תחילה באונס וסופו במזיד לתיאבון ,וכמו שאמרו חז"ל שהלכו לקנות בגדי פשתן ובעצת בלעם עמדה זקנה בחוץ וצעירה מבפנים .1ראה רמב"ן שהרגיש בזה ואמר שפנחס קדם והרג לזמרי ולא הוצרכו לדייני ישראל, אמנם מהגמ' ומרש"י משמע שכן הרגו דייני ישראל כל אחד שנים .2 .יומא פ"ו .ורמב"ם הלכות תשובה .אמנם כשלא שב בתשובה ,קלי' המשחית פעמים שדיה כדי להפרע ממנו בכל חומר הדין ,וכל מהפיכת סדום ועמורה נעשה על ידי קלי' זו וכמ"ש "כי משחיתים אנחנו ,וישלחנו ה' לשחתה" .וכמבואר בזוהר פ' נשא דף קל"ז ,:אמנם על גלות ישראל נאמר "ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה" רח"ל .3 .ירושלמי סנהדרין פרק י' הלכה א'.4 . ראה רש"י שמות ל"ב ,כ .5 .דברים ט' ,יט. שפתי פנחס שני קכא וכו' ,וגרמו לחרון אף ,וצוה ה' למשה להרוג החוטאים על ידי דייני ישראל, וכשיש דין למטה אין דין למעלה "וישב חרון אף מישראל" ,וכן עשו ושב חרון האף לגמרי כי הדין נמתק על ידי דייני ישראל שהסירו הרע מקרבם. ומהכתוב משמע שהמגיפה לא היתה בגלל חטא ישראל עם בנות מואב אלא בגלל מעשה זמרי בלבד ,ושלאחר שהוקעו החוטאים נגד השמש ושב חרון האף מישראל ,בא זמרי עם המדינית לפני משה ,ובגלל חטאו פרצה מגיפה .וכן מפורש בדברי חז"ל שפנחס "בא וחבטן לפני המקום ,אמר לפניו ,רבש"ע על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל" .6וזמרי פשע במזיד גמור ולא מתוך תיאבון, והיה לו הזמן והחוצפה להביאה לפני משה ולקנתרו ,גרם לחמה ופרצה מגיפה ,וכשהרגו פנחס ויפלל עם קונו באומרו על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל, ותעצר המגפה .אמר ה'" ,פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ,השיב את חמתי". "בקנאו את קנאתי בתוכם ,ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי" .ויש להבין מה ענין קנאה זו שקנא פנחס במקום ה'" .והיתה לו ולזרעו אחריו ,ברית כהונת עולם ,תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל" .ויש להבין מדוע אמר כהונת עולם ,והלא אמר "לו ולזרעו אחריו" .ואם רצה לומר שלא יפסק זרעו כל הדורות היה לו לומר "לדורותם" .ולמה אמר "קנא לאלהיו" ,והיל"ל "קנא לי" .ופירש"י" ,לאלהיו ,בשביל אלהיו ,כמו המקנא אתה לי .וקנאתי לציון, בשביל ציון" .ויש להבין למה הביא רש"י ראיות לפירושו ומפסוקים אלו בדווקא .וכתב הרמב"ן" ,ולא אמר הכתוב והיתה לו ולזרעו אחריו כהונת עולם כמו שאמר באהרן ,אבל אמר ברית כהונת עולם ,ואמר את בריתי שלום ,שיתן לו ברית עם השלום דבק בו ,ובאהרן נאמר לכבוד ולתפארת ,ולכך אמר אשר קנא לאלהיו ,והמשכיל יבין". ואפשר שהענין הוא כי ספירת ה"יסוד" נקראת "יוסף" שהוא בגי' כמנין שש פעמים הוי"ה שמספי' ה"חסד" ועד ה"יסוד" )חג"ת נה"י( שהארתם נתנת מה"יסוד" אל ה"מלכות" .ובסוד הכתוב "יש מפזר ונוסף עוד" .וספירת יסוד של השכינה נקראת "ציון" שהוא בגי' יוסף המשפיע בה .ויוסף גי' קנאה כי הקנאה באה מתוך טהרה וכמו שאמרו חז"ל על הכתוב "וקנא את אשתו".7 ובת ישראל כשרה היא בחי' השכינה ,ובת אל נכר היא בחינת השפחה, וכשחוטא אדם מישראל עם גויה גורם שהשפחה רוצה לירש את גבירתה ואז מקנא ה' לציון יסוד דשכינה קנאה גדולה .וכשיש יחוד תפארת ומלכות ,נקרא היסוד "שלום".8 . 6סנהדרין פ"ב .7 :ליקוטי תורה פ' נשא .8 .בסוד שים שלום טובה וברכה .וראה מס' קכב שפתי פנחס שני וכשאלדד ומידד נתנבאו שמשה מת ויהושע מכניס ,נתקנא יהושע שהוא מזרע יוסף ומבחינת יסוד ,9מדוע לא יכניס משה עצמו .ואמר לו משה המקנא אתה לי ,דהיינו בשבילי" .מי יתן והיו כל עם ה' נביאים" .ואולי כוונתו ,הלא הנביאים הם בחי' נצח והוד המשפיעים ביסוד .וככל שיש יותר נביאים השפע ליסוד יגדל ויפרח ,והמלכות ימלא על ידי כן כל הארץ כבודה. ואמרו חז"ל ,10אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום .ונראה שפינחס הוא בחי' דין ,11ויש הבדל בין כהונת פנחס לכהונת אהרן ובניו שהיו לויים ונתכהנו ,כי לוי הוא בספי' התפארת הכוללת חסדים וגבורות ויצאו ממנו החסדים דרך אהרן ובניו ,והגבורות נשארו בלויים. וא"כ הכהנים הם בתפארת שממנה עלו בכהונם אל החכמה דרך החסד. והחכמה נקראת כבוד בסוד "ובכן תן כבוד לעמך" ,כי כבוד בגי' ל"ב נתיבות חכמה .ולכן בכהונת אהרן ובניו נאמר לכבוד ולתפארת .ופנחס שכבר נולד בשעת כהונם לא נתכהן עמהם ונשאר לוי בחי' דין ,ועתה שהמתיק הדין בשרשו על ידי שעשה דין ברשעים ,בדין הוא שיקבל שכרו להיות כהן כאביו ומשפחתו ,אמנם כיון שהמתיק הדין על ידי "קנאה" ליסוד דקדושה ,בחינת כהונתו תהיה מבחי' היסוד ברית קודש שגם בו יש ב' בחינות של דין ורחמים, ובעוד שהתפארת שיש בו ב' בחינות מטה כלפי חסד ,היסוד נוטה יותר אל הדין .ובדין זה יקבל פינחס שכרו ויתכהן ,ומה גם שפנחס היה מזרע יוסף בחי' היסוד שפטפט ביצרו ולא החליף השכינה בחי' מלכות ,בבת אל נכר .ואמר בו "ברית כהונת עולם" ,ועולם הוא בחי' ה"תפארת" לומר שביסוד דתפארת נדבק פינחס וקיבל הכהונה. ואמרו בזוהר שכאשר כתוב "ה' אלהינו" הכוונה לבחי' הבינה ,וכשכתוב "ה' אלהיך" היא בחי' המלכות ,ואמר ה' בחי' התפארת למשה ,שפינחס קנא את קנאתו שקינא ה' לציון היא יסוד דמלכות קנאה גדולה על שחטא זמרי עם בת אל נכר ,והיות והוא מזרע יוסף האחוז במדת היסוד וקנא את קנאת הברית הנקרא יוסף ,לכן נותן הוא לו את בריתו בבחי' שלום שעל ידו יזדווגו זו"ן זווגא שלים .ויהיה זה לו ולזרעו אחריו שעל ידם ייעשה הזווג המושלם בבית המקדש בירושלים ,12ותהיה לו ברית כהונת עולם מבחי' התפארת ,תחת אשר קנא לאלהיו שהיא בחי' מלכותא קדישא ,ויכפר על בני ישראל. "ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי" .מפורש בכתוב שאלמלא קנאת פנחס ה' שבת קנ"ב .9 .שער רוח הקודש ענין הנבואה .10 .במדבר רבה פר' כ"א .11 .פינחס בגי' יצחק שהוא בחי' דין .12 .ולכן כל הכהנים בשני הבתים היו מזרע פנחס בדווקא. שפתי פנחס שני קכג היה מכלה את כל עם ישראל ,ויש להבין מדוע וכיצד" ,האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף ,השופט כל הארץ לא יעשה משפט" .והנה על הכתוב "ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה" אומרת הגמ' ,13שעשה פלילות עם קונו ואמר ,על אלו יהרגו עשרים וארבעה אלף מישראל .משמע שהמגפה נגרמה בגלל זמרי ,ולמה כל ישראל היו צריכים לסבול בגללו. ואולי הטעם הוא כיון שזמרי חיפש היתר לחטא שלו ,זה גרם קצף על כל עם ישראל ,אם כל ישראל היו צועקים עליו כשבא לחטא לא היתה מגפה ,אבל הם בכו ולא מחו בו ,כשלוקחים את האיסורים של התורה ומחפשים היתרים זה גורם סכנה לכולם .האחרים שחטאו עם בנות מואב ומדין ללא חיפוש היתרים לא הזיקו רק לעצמם כי לא היה דין ערבות לפני כניסתם לארץ ,מה שאין כן זמרי שלעיני כל ישראל חפש היתר לחטאו גרם לחרון אף רח"ל. כשאדם מדבר דברים בטלים בבית הכנסת ואומר שזה מותר ,כשאדם סומך על הכשר לא ברור כשלמשגיח שעליו הוא סומך לא היה מלוה אפילו סכום קטן מחוסר אמון ,אבל מאמין לו בכשרות ,הנזק הוא חמור מאוד. "ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי" .ה' מעיד שאלמלא קנא פנחס היה מכלה את כלל ישראל ,ויש להבין מדוע היו נענשים אותם שלא חטאו .ובפרט במדבר שלא היה דין של כל ישראל ערבין זה לזה) .ובפעמים קודמות כשהתלוננו ופרצה מגיפה וכדו' בוודאי שלא נפגעו אלא האשמים בלבד שהיו רק כמה אלפים מתוכם( והנה איסור ביאה על גויה ,הלכה למשה מסיני שקנאין פוגעין בו והורגים אותו בעודו עליה ללא דין ומשפט ,ויש להבין מדוע נשתנה דין זה משאר עריות שבתורה שאין מענישים את העובר אלא לאחר דין ומשפט. ואפשר שהענין הוא ,כי חטא זה פוגם גם במשקל שיש בין הקדושה לסט"א, שזה לעומת זה עשה האלהים ,וגורם סכנה כללית לעם ישראל במציאות הגשמית ,ואינו ענין לערבות ,ואינו כשאר חטאים שפגמם הוא פרטי בלבד. והנה משה לא קנא בעצמו אלא ישב ובכה ,וברור שהזקנה לא הפריעה לו כי לא כהתה עינו ולא נס לחו כל ימי חייו ,ואפשר שבגלל שערב זמרי את משה אישית באמרו "אם זו אסורה ,בת יתרו מי התיר לך" ,נמנע משה מלקנאות שלא יאמרו שאין מעשיו לש"ש אלא מתוך נימא אישית. "הנני נותן לו את בריתי שלום" .אפשר שו' דשלום קטיעא ,מפני שאין ה' מייחד שמו על הצדיקים בחייהם כיון שבקדושיו לא יאמין ,14ולא נסתלקה .13סנהדרין פ"ב .14 :ראה רש"י בראשית ל"א ,מב. קכד שפתי פנחס שני הבחירה מפנחס ,ושלום זה לא ניתן לעולם ועמד תלוי בהמשך מעשיו בחייו, ואמנם בסופו נקטעה ממנו שכינה ונסתלקה .15וכמ"ש "לפנים ה' עמו".16 ואפשר שנגרם זה כיון שהיו בישראל שדברו עליו לשה"ר ואמרו הראיתם בן פוטי זה וכו' ,ולשה"ר הורגת שלשה ,האומרו והמקבלו ושנאמר עליו ,17ולכן למפרע קיבל ו' קטיעא .ואפשר שלכן אמר "ברית כהונת עולם" .לומר שאף על פי שהשלום קטוע ותלוי בהמשך התנהגותו ,הכהונה היא מתנת עולם ואינה תלויה בהמשך התנהגותו כמו השלום. "צרור את המדינים והכיתם אתם כי צוררים הם לכם" .יש להבין ,למה רק את המדינים צררו ולא את המואבים ,כי אעפ"י שאסור היה לכבוש את ארצם כמו שכתוב "כי לא אתן לך מארצם ירושה עד מדרך כף רגל" .אבל מן הראוי היה שיכנסו ויכו בהם. ואפשר שהענין הוא ,שאעפ"י שחטאו ישראל עם בנות מדין ג"כ וכמ"ש "הן הנה היו לבני ישראל" ,לא הזכירה אותן התורה במעשה השיטים כי היות והיו הן מזרע אברהם מבני קטורה שבאו לאחר שאברהם הושלם בבחינותיו, ואברהם זקן .ואעפ"י שהביא בנים שהיו בצד הקליפה ,מסתבר שהיה שרש קדושה בהן .וכשחטאו ישראל עם בנות מדין אפשר שהיה זה גם בגלל שהיו טועים בחשבם שכיון שיש בהן נצוץ קדוש אין הן אסורות כבנות מואב ,עד שנשיאם רצה להשוות כזבי לצפורה שנתגיירה כדת וכדין .ואפשר שביאור צרור הוא קשר וחבור וכמ"ש "וצרת הכסף בידך" .ואמר "משארותם צרורות בשמלותם" ,וגם בקשר וחבור לנשמות שייך ענין זה וכמו שכתוב בדוד "והיתה נשמתך צרורה בצרור החיים ,את ה' אלהיך" .18וכשמערבים שתי נשמות נאמר "ולא תיקח אשה אל אחותה לצרור" .ואולי אמר הקב"ה למשה כיון שהמדינים הכשילו את ישראל עם בנותיהם בגלל נצוצות הקודש שבהן, צריך להתקשר בכל נצוצות הקודש שבמדין ולהעלותם לשרשם בקודש .אמנם כיון שהם דבוקים בקליפה ,והכיתם אותם ,וע"י ההכאה יפרישו התבואה מהתבן ורק כשימותו הקליפות האוחזות בנצוצות ,יוכלו הנצוצות להתעלות על ידכם ע"י שתשאו את בנות מדין ,אותן שבהן ימצאו נצוצות אלו ,בגיור כדין ובחופה וקדושין .ואמר ה' "צרור את המדינים והכיתם אותם ,כי צוררים הם, לכם" .בגלל הנצוצות שבהם ששייכים לכם" .בנכליהם" .ונוכל נקרא מי שמערב קצת אמת בקצת שקר ,ולא כמו שקרן שכולו שקר .ולכן כשהרגו כל .15ראה רש"י ורד"ק ספר שופטים י"א ,לט .16 .דברי הימים -א' ,ט' ,כ .17 .תנחומא פ' חוקת .18 .שמואל –א ,כ"ה ,כט. שפתי פנחס שני קכה זכר וכל אשה הראויה לביאה ,שבהן היו הקלי' דבוקים ,אמר כלפי האחרות "וכל אשה וכו' ,החיו לכם" .ופי' חז"ל ,לנשואין ,19שישאום לאחר גיור אמת, ויעלום אל הקודש ,ונצררו נפשן בתוך בני ישראל. "כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור" .נכליהם היה ששמו זקנה בחוץ וצעירה בפנים.20 "ויהי אחרי המגפה ,ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן לאמר ,שאו את ראש כל עדת בני ישראל וכו' ,כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים" .פירש"י ,משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן, והוא מונה אותן לידע מנין הנותרות" .ולכאורה אין המשל דומה לנמשל ,כי הרועה אינו יודע מספרן עד שימנה אותן ,אבל ה' הרי יודע מספרם בדיוק ולמה הוצרך למנותן .ויותר קשה והלא אין אלו הצאן שנמנו במנין קודם שנשארו לאחר שהלכו הזאבים אלא צאן אחר לגמרי שמעולם לא נמנה ולא נכתב מספרו וכמ"ש "ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן" ,וברור והגיוני שיצטרכו להימנות מבלי משל ,ולמה הוצרך רש"י למשל כדי להבין מדוע מנאם .עוד פירש"י" ,משפחת החנכי ,לפי שהיו אומות העולם מבזין אותם ואומרים מה אלו מתייחסין על שבטיהם ,סבורין הם שלא שלטו המצרים באמותיהם ,אם בגופן היו מושלים קל וחומר בנשותיהם ,לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם ,ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה ,לומר ,מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם וכו' ,אבל בימנה לא הוצרך לומר משפחת הימני לפי שהשם קבוע בו יו"ד בראש וה"א בסוף" .ויש להבין למה הוצרך ה' להטיל שמו מסיבה זו, והלא עצם הניסים והמופתים והאותות שעשה עבורם במצרים ובים המה מעידים שהם עמו ונחלתו שבטי יה ,כי לממזרים ופסולים לא היה עושה ניסים שכאלה .ואם כבר הוצרך להעיד ,למה לא העיד בשם י-ה על הדור הראשון שיצא ממצרים כשמנאם ,אלא על הדור השני .ומה שכתב שבימנה לא הוצרך להוסיף כי כבר יש בשמו שם י-ה על הסדר ,מי אמר שזה בגלל עדות ה' ואולי זה בגלל ששמו ימנה נזדמן כן .ויגדל התימה ,כי כתב רבינו האריז"ל שהדור הראשון קרויים "עדה" והדור השני קרויים "קהל" ,ואם כן למה אמר הכתוב "שאו את ראש כל עדת בני ישראל" ,והיה לו לומר "שאו את ראש כל קהל ישראל" .ובמניינם אתה מוצא שחסרים אלף ושמונה מאות ועשרים ממניין ראשון ,ויש להבין הענין. .19יבמות ס' :וגם חכמים לא חולקים על ר' שמעון אלא לגבי כהנים.20 .סנהדרין ק"ג. קכו שפתי פנחס שני ואפשר שהענין הוא כי קרא לדור השני בשעת מניינם בשם "עדה" להודיענו שהם עצמם גלגולי הדור הראשון וחסרו אלף ושמונה מאות ועשרים ממניין ראשון כי אותם הזאבים אכלו ,והנמשל מתאים מאוד כי הם מנין הנותרות עצמם מגלגול קודם ,וכאן טמן רש"י ברמ"ז את סוד הגלגול .ואעפ"י שיודע ה' מנין כולם ,הוציא במספר צבאם להודיענו עניינים אלו ומספר החסרון שהזאבים אכלו ,והביא רש"י את המשל כדי שעל ידו נבין הדבר לעומקו. ואמר הכתוב "כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היצאים מארץ מצרים". ואולי כתב "היצאים" חסר ו' לרמז שהם עצמם אותם היוצאים שנמנו עתה שנית בגוף אחר .ובדור ראשון לא הטיל שמו עליהם כי עצם המופתים שעשה ה' עבורם הוכיח שהם עמו ונחלתו ,אבל הדור השני שכלל גם את אותם שיצאו ממצרים והיו מתחת לגיל כ' ולא נמנו במנין ראשון ועתה נמנו ,והמופתים במצרים לא נעשו עבורם אלא עבור ששים רבוא הוריהם ,הוצרכו שישרה ה' שמו עליהם להעיד על כשרותם. ובאשר נאמר בו "ברוך מבנים אשר" ופירש"י" ,ראיתי בספרי ,אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר ,ואיני יודע כיצד .ועוד הוסיף שהיו בנותיו נאות ונשואות לכהנים גדולים" .ואמרו חז"ל 21שמעולם לא לן אחד מבני אשר באכסניא .ופירשו המפרשים שלא הוצרכו לנדוד מביתם לסחורה .וזה מוכיח שהשכינה שרתה על בני אשר בדרגה גבוהה ולכן היו פטורים מ"גלות" של הולכי דרכים ,ומבורכים ומיוחסים ביותר עד לכהונה גדולה ,ואפשר שלכן בימנה שהוא בנו בכורו של אשר מלכתחילה שרתה שכינה עליו ביותר ולכן נקרא בשם המתחיל באות י' שבשם ומסתיים באות ה' שבשם .ולכתוב בו "הימני" הוא כביכול הורדה בקודש כי כאשר אות י' בראש אין ערוך אליה. "אלה בני אפרים למשפחותם ,לשותלח וכו'" ,יש להבין למה בבני אפרים כתב "אלה בני אפרים" ,כשבכל האחרים פרט לדן לא כתוב "אלה"" .ואלה בני שותלח" .גם כאן יש להבין למה כתוב "ואלה" מה שאין כן באחרים .ופירש"י ששאר בני שותלח נקראו תולדותיהם ע"ש שותלח ,ושנחלקו בני שותלח לשתי משפחות .22ויש להבין למה נשתנו בני אפרים בענין זה משאר השבטים ומשפחותיהם .ולמה כאן הקדים את מנשה לאפרים כשבמנין קודם הקדים את אפרים .ובספר דברי הימים 23כתוב שהיה לאפרים עוד בן בשם בריעה שממנו נולד יהושע ולמה לא הזכירו הכתוב בפני עצמו.24 .21מדרש רבה ויצא .22 .דהיינו שותלח וערן .23 .דברי הימים-א' ז' כג .24 .מפשט הכתוב נראה שלאפרים נולד בריעה ,ואפשר שהוא בנו של שותלח ,ואפשר שבריעה הוא ערן. שפתי פנחס שני קכז ואפשר שהענין הוא ,כי חלק מבני שותלח מתו כשיצאו ממצרים לפני הזמן בשלשים שנה ,ואולי כתב אלה לומר שאין אלה כל משפחת שותלח כי חלק מבניו חסרו .ואולי באו הם בגלגול בשאר בני שותלח ולכן שאר בני שותלח נקראו תולדותיהם ע"ש שותלח ,ונחלקו לשתי משפחות אולי אותם שיצאו ממצרים וחזרו בגלגול נמנו במנין זה כמשפחה לבדם ,ואותם שיצאו לפני הזמן וחזרו בגלגול נמנו במנין זה כמשפחה לבדם .ואולי כתב "ואלה בני שותלח". בהוספת אות ו' ללמדנו ששבו בגלגול בבני ערן .ואפשר שבריעה לא הוזכר אעפ"י שזכה שיצא ממנו יהושע כיון שדרכו חזרו בגלגול כל אותם שנהרגו.25 ואולי כיון שבמנין זה נמנו גם גלגולי הנהרגים בגת ,מנה לשבט אפרים לאחר שבט מנשה ,כי עיקר מנין ישראל בפעם זאת הוא למנות הדור החדש שלא יצא ממצרים ושהיו גלגולי יוצאי מצרים וכמו שנתבאר. "אלה בני דן למשפחותם" .אולי שינה וכתב "אלה" בשבט דן כיון שהיו רק בני משפחה אחת שיצאו כולם משוחם ומהנכדים נפלגו למשפחות הרבה ,מה שאין כן שאר השבטים שהיו משפחות מבני השבטים עצמם .ואולי ושמא חושים נשתנה שמו לשוחם כיון שפסל מיכה יצא איתם. "ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה ,למשפחות מנשה בן יוסף .ואלה שמות בנותיו וכו'" .ולכאורה קשה מדוע אמר למשפחות מנשה בן יוסף ,והלא הזכיר במפורש את מנשה ,והיל"ל בן יוסף ותו לא .ומנה חמש דורות עד חמשת בנות צלפחד. 26 ונראה הענין כי מנשה הוא הבכור בחי' הגבורות שביסוד והם ה"ג מנצפ"ך וממנו התחילו ה' דורות של גבורות שבשיאם הוא צלפחד שהוא בחי' צל- פחד 27וכשהשתלמו ה' דורות יצאו ה' הגבורות לחוץ ,והיות והגבורות בחי' נקבה ,באו בחמשת בנות צלפחד .ואעפ"י שהן בני מנשה בן יוסף ממש והוא הראשון לה' דורות הגבורות ,אמר "למשפחות מנשה בן יוסף" לומר שהם בחי' גבורות היסוד הנקרא "מנשה בן יוסף" .ואולי היות וה" גבורות שרשם בבינה, הקריב משה את משפטן לפני ה' .והנ' רבתי סוד הבינה ,כי משם שרשם ומשם יניקתם ואחיזתם בארץ ישראל שהיא בחי' המלכות .ואמ"ל הקב"ה "כן בנות צלפחד דוברות" .ופירש"י" ,כך כתובה פרשה זו לפני במרום" .ושם ה' הוא בבחי' ספירת התפארת ,ולפניו הוא בחי' ספירת ה"בינה" ואולי כוונתו ששם כתובה פרשה זו של שורש ה' הגבורות. .25כי בריעה נולד לאחר ענין זה ונקרא כן עקב הדבר. קכח שפתי פנחס שני "כן בנות צלפחד דוברות" .פירש"י" ,שאמר הקב"ה למשה ,כך כתובה פרשה זו לפני במרום ,מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה" .אולי היתה כתובה פרשה זו באחת משני ספרי תורה שטרם נתנו מתוך השבעה שבמרום,28 ואולי אלמלא בנות צלפחד היתה פרשת נחלות ניתנת לנו בע"פ בגדר הלכה למשה מסיני ,ועל ידיהן נמשכה פרשה זו לתוך ה' ספרים שבידינו. ואפשר שאמר "שראתה עינן" ,כיון ששתי עיניים הן ימין ושמאל כנגד ה' חסדים וה' גבורות ולכן עין בגי' ה' פעמים הוי"ה ,וכתב האריז"ל שחמשת בנות צלפחד הן סוד חמשת הגבורות שהן בנות צל-פחד שהוא השרש להן, עכ"ל .וא"כ היו חמשתן בסוד עין שמאל ואולי בעין זו ראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה שהוא מצד החסדים. "והעברת את נחלת אביהן להן" .פירש"י לשון עברה .ואפשר שהטעם הוא ,כי הנקבות הן בחי' גבורות ,ונראה כי היורש מקבל יחד עם הירושה חלקים מנפש הנפטר ,ואולי לכן אסור לבת לירש עם הבן שלא יעברו יחד עם הירושה נצוצות מהאב שהוא זכר בחי' החסדים ,לבנותיו שהן בצד הגבורות .29וסיימה תורה הספר בענין בנות צלפחד וכמ"ש "ותהיינה בנות צלפחד וכו'" ,לומר שה' גבורות ,נמתקו בה' חסדים שמצד משפחתם ,30ושחלקי נפש צלפחד עברו לבעלי בנותיו בסוד "או דודו או בן דודו יגאלנו" ,וכמו שיתבאר שם. "כאשר מריתם פי במדבר צין במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם ,הם מי מריבת קדש מדבר צין" .פירש"י" ,דבר אחר ,הם שהמרו במרה ,הם היו שהמרו בים סוף ,הם עצמם שהמרו במדבר צין" .בפירוש זה מסביר רש"י כי מי מריבת קדש חוזר על ישראל שהם עצמם המרו במרה ובים סוף ובמדבר צין .ולכאורה זה לא יתכן כי בים סוף ובמרה המרו הדור שיצאו ממצרים ,אבל בקדש היו הבנים שלהם הדור השני ,ואיך אומר רש"י שהם עצמם המרו במדבר צין. ופירוש "הם עצמם" רצונו לומר שאין הכוונה לעם ישראל בכללות שהמרו במדבר צין והמרו בים ובמרה .וצריך לומר שאותם שהמרו בים ובמרה חזרו בגלגול והמרו בעצמם בקדש כשבקשו מים .וצריך להבין הענין. .26ראה לעיל פ' ויחי .27 .שער הפסוקים פ' פנחס .28 .גמ' שבת ,ורוח חיים להחיד"א. .29וגם את האם אין הבנות יורשות אולי בגלל ההוא רוחא דשבק בה בעלה ,ואפי' את הגרושה אולי בגלל הרשימו דההוא רוחא ,או בגלל שצריך להעלות נצוצות הירושה בכל מקרה לזכרים שהם בחי' הרחמים .30 .כי אעפ"י שגם הם מזרע מנשה בן יוסף ,עקב היותם זכרים יש בהם בחי' חסדים ,ואפשר שהם חסדים דגבורות ונמתקו הדינים בשרשם. שפתי פנחס שני קכט ואולי שהענין הוא ,כי המפתח של עם ישראל קשור לענין מים ,כי לאחר שחוה הכשילה את אדם הראשון בעץ הדעת ,פרש ממנה ונכנס לתוך נהר גיחון וישב שם מאה שלשים שנה שבהם ביום היה מתענה על מה שחטא בעץ הדעת, והיות ופרש מחוה יצא מגופו קרי ,והנשמות שהיו בזרע זה באו בגלגול בני אדם בדור אנוש וחטאו עד שהציף ה' את האוקיינוס והרג אותם במים ,וחזרו דור אנוש בגלגול אנשי דור המבול ,ועוד פעם איבד אותם הקב"ה במים, וכשבאו בדור הפלגה הפיץ אותם על פני כל הארץ ,אח"כ באו כולם במצרים בתור עבדים כדי שיתקנו ,ואולי היות והמפתח שלהם היה מים הביאם ה' לשפת הים לא רק כדי לעשות נס שיקרע הים ,אלא במדה כנגד מדה ,גם כדי לנסותם על המים .ואם ישראל לא היו ממרים על ים סוף אולי הפגם כולו עם המים היה ניתקן .מצד אחד היה זה ניסיון קשה כשעמד כל אחד עם אשתו ובניו על שפת ים מלא מים והאוייב מתקרב אליו ולוחץ אותו לתוך הים ,ומצד שני כמשקל נגד ,אנשים אלו ראו את היד הגדולה והאותות והמופתים שעשה ה' רק שבוע קודם במצרים ,ואם היו עומדים בניסיון וסומכים על הקב"ה ואומרים גם אם יאמר לנו להיכנס לתוך המים ניכנס בלי בעיות ,מסתבר שהיה הקב"ה אומר שכולם יכנסו לתוך המים ,וכל אחד ברגע שהיה ניכנס לתוך המים במסירות נפש מתוך אמונה שלמה ,היה נקרע לו הים והיה נתקן מפגמי המים שמאדם הראשון ועד המבול .אבל משלא עמדו בנסיון" ,וימרו על ים בים סוף" ,מיד לאחר שעברו את הים ויראו ויאמינו בה' ובמשה עבדו ,נתן להם נסיון נוסף "ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם ,וילונו העם" ,ובמרה קבלו את השבת ואת הדינים ,ואם היו עומדים בנסיון ומחכים עד שיהיו צמאים לא היו צריכים להתלונן כי היו מקבלים מים ,אבל ישראל ברגע שראו שאין מים אעפ"י שהיו רוויים מהמים ששתו קודם ,התחילו מיד להתלונן .ואם חששו על בניהם ועל עצמם שלא ימותו בצמא ,שהנסיון קשה מאוד ,על הצאן למה התלוננו והלא זה רק רכוש ,ולמה אמרו "את בני ואת מקני בצמא" .ואפשר שלכן ישראל לא יכלו להיכנס לארץ עד שיתקנו את התקון של המים ,ודווקא ב"קדש" כי כל מקום ומקום שמו משפיע ,והנה יש שלשה מקומות בתורה שנקראים "קדש" .יש "קדש" רגיל ,ויש "קדש ברנע", ויש "באר לחי רואי" שעליו אמר הכתוב "על כן קרא לבאר באר לחי רואי הנה היא בין קדש ובין ברד" .ופשוט שהתורה מציינת את המקום לא כדי לשרטט לנו מפה היסטורית .וכל "קדש" הוא בסוד החכמה ,31וכשאדם חוטא בזרע .31שער הכוונות ערבית ליל שבת ענין ויכולו. קל שפתי פנחס שני לבטלה הוא פוגם במח החכמה כי משילוב החכמה והבינה יוצא הזרע ,32לכן התקון שלו צריך להיות דווקא במקום עצמו שהוא חטא בו ,או במקומות שיש להם הארה מהחכמה .ולפעמים מגלגלים אדם למקום אחר רק כדי שיברך איזו ברכה ,היות ובאחד מגלגוליו הקודמים היה במקום זה ואכל בלי ברכה .וזה מה שאמרו רבותינו שתקון של תשובת המשקל הוא "באותה אשה ,באותו פרק, ובאותו מקום" .33ואם לא הזדמן לו תשובת המשקל בחייו ,אפשר שבגלגול נוסף יביאו את שניהם לאותו מקום באותו פרק דהיינו באותו גיל שחטאו בגלגול קודם ,כדי שיתנסו שנית ואם יעמדו בנסיון תהא תשובתם מושלמת. ולכן טוב שילך אדם לאותו מקום שיודע שחטא בו ,ויתוודה שם ויאמר תהילים ויבקש שעי"ז יתקן מה שפגם במקום הזה ,ושגם אם בכל זאת יצטרך לעמוד בנסיון במקום זה ,שה' יעזור לו לעמוד באותם נסיונות .כי אם הוא לא תיקן את המקום ,אפשר שהמקום יגרום שהתאווה שלו תגבר ונסיונו יהיה קשה. כי יש פעמים שיצטרך האדם לשוב לתקן במקום שחטא בו כי המקום מחכה לתקון ,ופעמים שמתקן הוא במקום שהארתו מתאימה לכך ,ולכן לא צריך כל יהודי ללכת לגיחון ולומר פה אדם הראשון יצר את הטיפות שלי פה אני צריך לתקן ,כי לא ממנו יצא שם הזרע אלא הוא מהטיפות שיצאו שם ,אבל עם ישראל צריכים לתקן את הפגם הזה באיזה מקום שמכוון כנגד הפגם ,ואולי לכן הלך לתקן יצחק על המים ב"באר לחי רואי ,שבין קדש ובין ברד" .אח"כ ישראל הגיעו עד "קדש" לתקן. ואולי הנסיון של עם ישראל היה צריך להיות בים סוף ומשלא תקנו נוסו במרה, ומשלא תקנו תקונם יכל להיות בקדש ,ולכן מקדש שלחו ישראל מרגלים ,ואם היו מצליחים המרגלים אפשר שהיה הכל מתוקן ,ומשנכשלו ,לאחר שהסתובבו במדבר ל"ח שנים חזרו לאותו "קדש" שהיה על גבול "קדש ברנע" והפעם גם תקון משה נכרך בתקונם ,ואותם עצמם שנכשלו בים סוף ובמרה הוצרכו לבא כולם בגלגול או בעיבור בבנים שלהם לתקן עניינם ,ואולי היות ועוד פעם נכשלו ,גרמו למשה שיכשל גם כן . ואולי באה תורה ללמדנו שאדם חוזר בגלגול להתנסות במה שנכשל בפעם קודמת ושוב מועד הוא לשוב על אותן טעויות ,ושצריך אדם להזהר ביותר בכל ענייניו וצעדיו. "יפקוד ה' אלהי הרוחות" .פירש"י" ,אמר הגיע השעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי" .פשוט שלא לגדולה וכבוד גשמיים נתכוון ח"ו ,אלא היות וכל .32שער רוח הקודש תקון כ"ז.33 .יומא פ"ה: שפתי פנחס שני קלא כח נבואת משה היתה בשביל ישראל וכל ל"ח שנים שהיו נזופין לא דיבר עמו המקום ,34רצה שבניו יזכו בזכות ישראל לגדולה זו שהיא באה מל"ב נתיבות חכמה העולים בגי' "כבוד" ,ואמ"ל הקב"ה "קח לך את יהושע איש אשר רוח בו" .ואולי כיון שיהושע היה היחידי מיוצאי מצרים שלא היה במחנה ישראל כשחטאו בעגל כי ישב למרגלות הר סיני והמתין למשה ,ולא ידע כלל ממעשה העגל .וכשאמר ה' לישראל "ועתה הסר עדייך מעליך" ,מסתמא גם יהושע נכלל בזה ,כיון שהוא מצד עצמו לא הוצרך להסירם אלא בגלל שהגזירה היתה כללית ,35אפשר שעתה קיבל עדיו דרך הודו של משה שקיבל את עדיים של ישראל .אמנם "ולפני אלעזר הכהן יעמוד" ופירש"י" ,ומה ששאלת ,אין הכבוד זז מבית אביך" .אפשר כוונתו ,כי נראה שכה"ג בחי' נשמה) ,בינה( ויהושע איש אשר רוח )ת"ת( בו יצטרך לאלעזר שהוא כהן גדול בחי' הנשמה שהיא בחינת ספירת הבינה הדבוקה בספי' החכמה ששם סוד הכבוד. "כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד" .אולי קרבנות החול ב' כבשים ,כי אי אפשר לתקן אלא בצמצום ,בשבת עוד שני כבשים בלבד כיון שהעולמות כמעט מתוקנים ואין צריך ליותר מזה .ועיקר הקרבנות הוא ביום טוב שהוא ממוצע בין השבת לחול .ובו יש לתקן ע"י קרבנות פרים ואלים ועיזים .ופ"ר הוא בגי' ה"ג מנצפך ,ואיל דין ממותק ,ועז דין קשה ,וכולם נתקנים ע"י הקרבן במקדש. "ומנחתם ונסכיהם לפרים" .פירש"י" ,פרי החג שבעים הם כנגד ע' אומות עובדי כוכבים שמתמעטים והולכים ,ובימי המקדש היו מגינים עליהם מן היסורין" .ולא פירש רש"י זה על פרים הנזכרים ביום ראשון והמתין לפרש זה בפרים שביום ב' כשמתחילים להתמעט ,ובאותו פסוק המשיך ופירש, "ומנחתה ונסכיהם" .לא שינה הלשון אלא לדרוש כמו שאמרו רז"ל ,בשני ונסכיהם ,בששי ונסכיה ,בשביעי כמשפטם .מ' ,י' ,מ' ,הרי כאן מים רמז לנסוך המים מן התורה בחג" .ונראה מפירושו שיש קשר בין קרבנות הפרים להגן על עובדי הכוכבים ,לענין נסוך המים ,ולכן המתין לפרש שניהם בפסוק אחד .ויש להבין כוונתו .ועוד יש להבין רמז זה למה לנו ,ומה נשתנה מהרבה הלכות למשה מסיני שאין להם רמז ,והרי גם זה הלכה למשה מסיני כמותן .ומדוע נרמז דווקא בנסכי הימים ב' ו' ז' .ולמה הקריבו הפרים להגן על אומות העולם, ומה אכפת לנו אם יקבלו יסורין ואולי אפילו אדרבה טוב שיקבלו. .34רש"י ויקרא א'.א .35 .ראה זוהר בראשית נ"ג. קלב שפתי פנחס שני ואפשר שהענין הוא ,כי נסוך היין היה כל השנה במקדש כדי להמתיק הדין ולהעלות סוד יין המשכר שהוא בחי' "גבורה" ,לסוד יין המשמח בחי' "בינה". וכמ"ש "אני בינה ,לי גבורה" .וגבורה הוא בחי' שם אלהים ועל היין נאמר "המשמח אלהים" והוא על ידי העלתו אל הבינה .והמזבח שהוא בחי' "אש" הוא המקום המתאים לזה "כי אין הדין נמתק אלא בשרשו" .אמנם המים הם בחי' חסד ,וכדי לנסכו על המזבח ולמשוך "חסד" לישראל ,צריך שישראל יהיו בעלי חסד עם אחרים ואז מדה כנגד מדה יוכלו לקבל חסד מסוד המזבח ,ואולי צונו ה' לעשות חסד זה עמהם בהקרבת ע' פרים למלטם מהיסורים ,ואז נוכל למשוך החסד על ידי ניסוכו על גבי המזבח והא בהא תליא .ולכן בהלכה למשה מסיני זו הוצרך להרמז ענינו בתורה כדי להבין הקשרו לג' ימים אלו בדווקא ,כי אין צורך לרמז זה אלא מיום ב' שבו מתחילים הפרים להתמעט, ולכן הדגיש רש"י ,וכתב "שמתמעטים והולכים" ,ואז ניכר החסד שישראל עושים עמהם ,אמנם אין זה מספיק כדי לקבל חסד מבחי' המזבח אלא א"כ ישראל יהיו ראויים לקבל השפע כשהם מתוקנים בשמירת היסוד שהוא בחי' היום הששי ,ויחודו עם השכינה שהיא סוד היום השביעי ,בחיבור נסכיה של השכינה המקבלת מהיסוד ביחוד שניהם כמשפטם ,ולכן בימים אלו ובתיבות אלו נרמז סוד הנסוך. "ויאמר משה אל בני ישראל ,ככל אשר צוה ה' את משה" .ולכאורה פסוק זה מיותר ,וכי תעלה על דעתינו שלא יאמר משה ככל אשר נצטוה ,וכשאמרה תורה "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל" ,36אעפ"י ששם לא הדגיש הכתוב שאמר ככל אשר צוהו ה' ,דרשוהו חז"ל שתקן משה שילמדו הלכות חג בחג ,37וכ"ש כאן ,שמדגישה תורה שמסר ככל שנצטווה ,שזה אומר דרשני. ואולי הענין ,כי עד עתה דבר משה את חוקי האלקים ותורותיו לבני ישראל יוצאי מצרים שהיו דור-דעה ,וזכו למעמד הר סיני ,והיו בסוד עדה ,ואלו מפרשת שלח לך ואילך דבר עם בניהם ,שהיו בגדר קהל ולא בגדר עדה,38 ואינם דור דעה .וככתוב מפורש בפרשה זו ,שבאלה לא היה איש מיוצאי מצרים פרט לכלב בן יפונה ויהושע בן נון ,והיות ודור יוצאי מצרים זכו לנבואה במעמד הר סיני הבינו מיד כל דברי משה ואפילו "שמע ישראל" לא היה צריך לומר להם ,כי הבינו זאת מעצמם .אבל בניהם שרובם נולדו במדבר, וגם יוצאי מצרים שביניהם שהיו למטה מגיל כ' ולא זכו להכרה שלמה במעמד .36ויקרא כ"ג ,מ"ד .37 .מגילה ל"ב .וברש"י שם .38 .כמבואר בשער הפסוקים פ' קרח, וראה לעיל פ' בלק. שפתי מטות שני קלג הר סיני ,39נתקשו בהבנת התורה ,והוצרך משה לבאר להם באר היטב ,ובאה תורה לומר שלא חשך משה טרחה ועמל עד שהבינם ככל אשר נצטוה. מטות "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר" .אפשר שלא כתוב "וידבר ה' אל משה" ,בענין שבועות ונדרים ,כיון שנשבע ה' שלא יכנסו משה ואהרן לארץ .1ונאמר זה ע"י משה בשם ה'. "נקום נקמת בנ"י מאת המדינים" .בפ' פנחס נצטוה משה לצרור המדינים ולהכותם ,ובפ' זו נצטוה משה שנית להכותם ויצאו למלחמה ,ובין שני הצוויים נכנסו פ' קרבנות המועדים והתרת נדרים .ויש להבין למה נכנסו פרשיות אלו באמצע בין צווי הכאת המדינים להכאתם בפועל. ונראה שלפני שיכלו ישראל להכות המדינים היו צריכים לתקן מעשה חטאם בבנות מואב ,כדי להיות ראויים לנצח במלחמה .והיות ונשלמה פרים שפתינו, נצטוו על קרבנות המוספין של המועדים כדי שזכות זו תעמוד להם לכפר . ובדרך כלל אדם האוהב את אשתו וחי עמה באהבה ובחיבה לא יחטא עם אחרת כי לבו אצל אשתו ,ואשתו משמרתו אעפ"י שאינה לידו .ואם חטאו ישראל בבנות מואב ומסתמא רובם ככולם היו נשואים ,מסתבר שהיה ריחוק וניכור בינם לבין נשותיהם ורצתה תורה שבני הזוג יחיו בשלום ולכן צוותה על דיני נדרים שאמרו חז"ל שכאן מדובר בנדרים שבינו לבינה ,ושאם לא הפר לה אצבע נתן בין שיניה וחייב לגרשה ,דהיינו שיתן תשומת לב לאשתו לשמור על קשר שלם ובריא עמה ואם ח"ו נתרחקו זמ"ז עד שנדרה בדברים שבינו לבינה מתוך רצון להתרחק ממנו ,שיתן תשומת לב לזה ויפר מיד כדי לתקן הענין שבינו לבינה ואם עמד על שלו ולא הפר נותנים שהות של כמה ימים שיתקן זאת בכל זאת ,ואם גילה דעתו שאינו מתחשב בה כלל ואצבע נתן בין שיניה חייב לגרשה ,2וכמ"ש גרש לץ ויצא מדון.3 והיות ובת קשורה לאביה כי מכחו היא באה כי כשאיש מזריע יולדת נקבה,4 הקשר שבין אביה אליה ישפיע על הקשר שבינה לבין בעלה ולכן גם על האב לתת תשומת לב לבתו ,ולכן במצוה זו נאמר "בין אב לבתו ,בין איש לאשתו" ולאחר שקבלו התקון לשלום בית יכלו להלחם ולנצח. .39ראה לקמן פ' ואתחנן .1 .ראה רש"י במדבר כ' יב .ודברים ג' כג .2 .ראה כתובות ע"א. .3משלי כ"ב ,י .4 .רש"י ויגש מ"ו טו. קלד שפתי מטות שני ואולי הפסיק בין צרור את המדינים לנקמתם בענין קרבנות החגים בנסכיהם שהם עילוי לשכינה ,ובהפרת נדרים שבין בעל ואשה שהם ג"כ כנגד קובה"ו להשכין שלום ביניהם כדי שעי"ז יוכלו לנקום נקמת ה' במדין. א"נ .הנדר הוא בבחי' ספירת התפארת ,ושבועה בספירת ה"מלכות" ,ולכן נדר גדול משבועה וחל גם על דבר מצוה .ואולי נצטוו על ענין זה כדי שע"י הלימוד יתייחדו תפארת ומלכות ביחודא שלים. וכאשר שמע רבה בר בר חנה בת קול אוי לי שנשבעתי ועכשיו מי מיפר לי, אמרו לו חז"ל היה לך לומר מופר לך 5כדין בעל לאשתו ,כי הת"ח הוא בחי' אורייתא דהוא קוב"ה .והשבועה בסוד השכינה בחי' המלכות והוא מיפר לה. ואמרה הבת קול מי מיפר לי ,כי מי היא בחי' הבינה שהיא המיפר את נדרי גבוה ושבועותיו .וכמ"ש בתקוני הזוהר 6על הפסוק ה' צבאות יעץ ,ומי יפר. שחכמה ובינה לעילא מיפרים כאשר נדר או נשבע ה' שהוא הת"ת ,ורמזה הבת קול לרבה בב"ח שהוא מבחינת חכמה ובינה ולכן הוא יכול להפר .וזה מה שאמרו לו כל אבא חמרא ,וכל בר בר חנא סיכסא .ולכאורה יפלא כיצד קראו לחכם קדוש כמותו בשמות חמרא וסיכסא ,ולא עוד אלא שכללו לכל גדולי ישראל ששמם אבא ,שהם חמרא. ועתה יובן כי חמרא הוא סוד יין המשמח שהיא בחי' הבינה ,ושם אבא הוא בחכמה ואמרו לו היות ושמו אבא ,שמא קא גרים שהוא מצד החכמה המתלבש בבינה יין המשמח ,ומה גם שהוא "בר בר חנה" וא"כ סודו בבחי' "סיכסא" ,דהיינו שיש לשם אהי"ה שהוא בבינה ג' מילויים ,קס"א ,קמ"ג, קנ"א .וחנה הוא סוד הבינה ששמה חנה) ,גי' ס"ג( וכשהיא שם אהי"ה במילוי יודי"ן עולה קס"א ,ובר חנה הוא במילוי אלפי"ן העולה קמ"ז ,ובר בר חנה הוא השלישי במלוי ההי"ן העולה קנ"א כמנין "סיכסא" .ולכן נשמתו שממקום כ"כ גבוה באה ,לה היה ראוי להפר. "ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו ונשא את עונה" .פירש"י" ,למדנו מכאן שהגורם תקלה לחבירו ,הוא נכנס תחתיו לכל עונשין" .דהיינו כשאדם בא לבי"ד של מעלה דנין אותו על ניאוף וגזל וכדו' ,והוא אומר לא חטאתי באלה, אומרים לו גרמת תקלה לפלוני שיחטא באלה ואתה נכנס תחתיו לכל העונשין. ולדוגמא אדם קנה עתון ונתן לחבירו לעיין בו כמה דקות ,הוא נכנס תחתיו על עוון ביטול תורה וקריאת שקר וליצנות ולשון הרע וספרים חצונים ונבלות ולכלוך ,וכשראה שם האדם מודעה המזמינה להרצאה מעורבת והלך ונכשל .5בבא בתרא ע"ד .6 .תקונא חמישאה. שפתי מטות שני קלה בניאוף אומרים לבעל העתון בבקשה תשלם .וכשאדם שב בתשובה צריך לשוב גם על מה שגרם תקלה לאחרים .והרבה בני אדם שומרי תורה עושים מסיבות של שמחה במוצאי שבתות וגורמים לבני אדם לחלל שבת כשמתכוננים לבא לשמחתו ,ועל הכל ישלם האדם בלי ויתור על קוצו של איסור דרבנן שגרם להם ,ועליו לשוב בתשובה שלימה על שהכשילם .ואם עשה חתונה מעורבת שלם ישלם על כל המכשולות שנגרמים מחתונה זו כולל ריקודים אסורים וחטאים חמורים של זימה וזנות ואשת איש רח"ל הנגרמים מכך ,וכל האומר הקב"ה וותרן יוותרו בני מעיו ,7וכשנכנס אדם לביהכנ"ס ומדבר דברי חול עם חבירו ישלם בעונש מר וכבד על שהכשיל לחבירו הן בדיבור בביהכנ"ס ,והן בדברי חול .והן במה שממנו למדו אחרים לדבר ועל זה ידוו כל הדוויים. "נקום נקמת בנ"י מאת המדינים ,אחר תאסף אל עמיך" .אפשר שתלה מיתת משה בנקמה מהמדינים כיון שיש כח המשקל בין הטוב והרע ,וכנגד משה היה בלעם בטומאה כי זה לעומת זה עשה האלהים ,ואמר ה' למשה "נקום נקמת בני ישראל מיד המדינים אחר תאסף אל עמיך" ,כי בנקמת מדין הרגו לבלעם וממילא גם משה שכנגדו יתעלה למרום ,כדי לא להפר האזון בין הכחות. "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים" .אמנם משה שינה ממה שאמר לו ה' לנקום נקמת בני ישראל ואמר "לתת נקמת ה' במדין" .ובפ' פנחס אמר "צרור את המדינים והכיתם אותם" ועתה שינה ואמר לשון נקמה ,ויש להבין הענין. ואולי נקמת בני ישראל הוא להוציא הנצוצות שהפילו בחטאם עם בנות מדין, ונקמת ה' הוא להוציא מהנצוצות שיש בידם מהרפ"ח נצוצין המחיים אותם בסוד "ואתה מחיה את כולם" .ולכן למלחמה זו יצאו גם שבט לוי שאינם במנין "כל יוצא צבא" .ואולי כפל הכתוב ואמר "אלף למטה ,אלף למטה". לרמז שאעפ"י שהיו שנים עשר אלף חלוצי צבא ,היו בבחי' כפולה של כ"ד אלף לנקום נקמת כ"ד אלף שנפלו בשיטים. "וידבר משה אל העם לאמר" .ויש להבין למה קראם "העם" .והלא בדרך כלל העם הוא כנוי לערב רב ,ובמשך ארבעים שנה שהיו במדבר כבר מתו כל הערב רב ונשמותיהם נתערבו בתוך עם ישראל ונולדו כיהודים גמורים ושוב לא היו עם בפני עצמם" .אותם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא" .פירש"י" ,ומפני מה הלך פינחס ולא הלך אלעזר ,אמר הקב"ה מי שהתחיל במצוה שהרג את .7ב"ק נ'. קלו שפתי מטות שני כזבי בת צור ,יגמור .דבר אחר ,שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו שנא' והמדנים מכרו אותו" .ויש להבין למה הוסיף הטעם של נקמת יוסף ולא הסתפק בטעם של המתחיל במצוה אומרים לו גמור שהוא לכאורה טעם חשוב ומספיק בפני עצמו" .וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו" .פירש"י ,זה הארון והציץ ,שהיה בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים והוא עצמו פורח עמהם ,הראה להם את הציץ שהשם חקוק בו והם נופלים" .ויש להבין למה לקחו הארון עמהם ,והיה מספיק שיקחו רק את הציץ שבו הפילו את בלעם וחבריו. ואפשר שהענין הוא ,כי אין הדין נמתק אלא בשרשו ,ובמדין שהיו מזרע אברהם שנולדו בהיותו מהול ,יתכן שהיו נצוצות קודש מעורבים בהם, ולהפרידם מהסט"א ולהעלותם אל הקודש הוצרך להיות אחד שיצא מהם, אמנם אחד כזה נסיונו יהיה קשה שמא בגלל קשרו הקודם עמהם יטעה וישגה, הוצרך שיהיה בו גם צד המנגד להם ,וכזה היה פינחס ,שהיה מבנות יתרו המדיני ולכן כשילחם בהם ויכניעם הדין ייעשה בשרשו ,ומצד שני הוא גם מנוגד להם כי הוא מזרע יוסף שמכרוהו המדינים ויש בידו לקנא קנאת יוסף. ומלחמה זו של עליית הנצוצות לשרשם אולי רצה משה שתהיה על ידי נשמות ערב רב שבתוך עם ישראל כדי שבהעלות הנצוצות שבין המדינים יתוקנו גם הם ואפשר שאמר אל העם שהם אותם מבני ישראל שנשמות העם בתוכם שהם ינקמו נקמת ה' .והיות ודבר זה נעשה ע"י נשמות העם היה פחד שבמקום תקון שלא יצא לדבר אחר ,ואולי לכן הוצרכו לקחת הארון עמהם שיעמוד להם למגן ומחסה .הן להצליחם במלחמה ,והן לשמרם שלא יחטאו ח"ו. ואולי זו גם הסיבה שתלה פטירת משה במלחמה זו ,כי משה רצה להציל הערב רב ולהעלותם עכ"פ ,ועתה במלחמה זו אולי נתקנו מעט מהערב רב ושבו אל הקודש והוא נחת רוח ותקון גדול למשה. ולמרות הכל טעו מעט במלחמה זו והביאו עמהם את כל הנשים הפגומות, וכשראה זאת משה אפשר שפחד שמא התקון אינו מושלם וקצף על פקודי החייל ,וצווהו ה' שהתקון ייעשה על ידי המתת הנשים האחוזות בקלי', והחייאת הקטנות מגיל שלש שנים שדרכם עלו הנצוצות לשרשם בקודש. "וישלח אותם משה אלף למטה לצבא ,אותם ואת פנחס בן אלעזר הכהן לצבא" .ולכאורה "לצבא" השני מיותר .ופירש"י" ,מגיד שהיה פנחס שקול כנגד כולם" .ואפשר שלכן הזכיר "לצבא" פעם נוספת לומר שהמלחמה היתה כפולה ,גשמית ע"י ישראל ,ורוחנית ע"י פינחס .וכמו שפירש"י שהיה בלעם מפריח למלכי מדין ולעצמו באויר ופנחס הפילם ע"י הציץ .וענין מלחמה שפתי מטות שני קלז רוחנית זו אפשר שמתבארת מהמשך הכתוב באמרו "ואת צור ואת חור ואת רבע ,חמשת מלכי מדין" .פירש"י" ,הוזקק לומר חמשת ,ללמדך ששוו כולם בעצה והושוו כולם בפורענות" .והנה גם זמרי היה אחד מחמשת נשיאי בית אב לשמעוני .והנה בני שמעון היו ששה ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר ושאול ,ופירש"י ,שמשפחת אוהד בטלה במדבר ונשארו חמשה" .ואפשר שנשארו חמשה כנגד חמשת מלכי מדין .ועל הכתוב "ראש אומות בית אב במדין הוא" .פירש"י" ,שצור היה הראשון וירד ונמנה שלישי עקב מעשה בתו" .ולכאורה מה אכפת לצור אם הוא נמנה הראשון או השלישי בתורה ואיזה עונש הוא לו .ואולי חמשת מלכי מדין הם כנגד ה' בחינות הנפש המתבטאים בחמשת החושים ,וכנגדם ה"ג ,ומקום כל אחד מראה על בחינתו. וכששנתה התורה את מקומו של צור נשתנה מזלו ובחינתו מראשון לשלישי, ואולי ושמא בשיטים מערך המלחמה היה ה"ג דקלי' שכנגדם היו חמשת משפחות מדין ,ואולי לכן שמם מדין מלשון מדנים ומריבות ,כנגד ה"ג דקדושה שהם בחינת שמעון שהוא בחי' ספירת הגבורה ,ואולי לכן הוצרכו בהכנסם אל הארץ ליהפך לחמשה משפחות שכנגד ה"ג דקודש ,וכיון שבמלחמה רוחנית זו נפל זמרי בידי כזבי ,הוצרך עתה פינחס להלחם יחד עם י"ב אלף משבטי ישראל אלף למטה כדי להשיב הקודש למקומו .והיות ובני מדין הם מזרע אברהם היה בהם קצת קודש והוצרך להוציא קודש זה מתוכם ולהשיבו אל הקודש ,ולכן שבט לוי שלא נמנה מבן עשרים כשאר יוצאי צבא שבישראל יצאו אלף מהם במלחמה זו ,כי שרשם בגבורה הבאה מהבינה ,ויש בכחם להוציא מה שנפל על ידי זמרי שמשבט שמעון ,כי שמעון ולוי אחים בדין .ואפשר שאעפ"י שהפילם ע"י הציץ בלבד ,לקח גם הארון עמו שיקלוט הקדושה שבהם .ולכן בדקום על ידי הארון שפלט לכל מי שידעה משכב זכר. ואולי הוצרכו גם לארון שהוא בחי' יסוד ,כדי להשפיע הכח לציץ שיפיל למלכי מדין ,כי הציץ במצח ושרש היסוד הוא במצח סוד הרצון העליון. ואפשר שכיון שיצאו למלחמה זו כדי לנקום מהמדינים והיות וחטאו בני ישראל עם המדיניות היה חשש לקטרוג מצד זה ולסכנה מהמלחמה ,הוצרך לומר להם פרשת נדרים ושבועות שחמורים הם מאוד כדי שיתירו נדריהם ושבועותיהם ולא יצאו למלחמה כשחטא חמור כזה יש בידיהם שסכנתו מרובה .ולכן גם לקחו אלף למטה נוספים כנגדם שישבו ללמוד תורה וכמו שפירשו חז"ל על הכתוב "אלף למטה אלף למטה" ומסיבה זו הוצרכו גם לציץ וארון שיצאו עמהם) ,ראה רש"י פ' עקב שאומר שהיה זה ארון שעשה משה לפני שבנה בצלאל את ארון העדות(. קלח שפתי מטות שני "ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם" .פירש"י" ,לפי שראו את נערי ישראל יוצאים לחטוף מן הביזה" .ולכאורה בשביל זה לא הוצרכו לצאת כל גדולים אלו אלא לשלוח שומרים שישגיחו על הרכוש ,ואולי איזה חכם שיטיף להם מוסר על התנהגותם .אמנם למדה אותנו התורה שכשנוגע לחינוך ,לא סומכים על אף אחד אלא יוצאים ראשי ישראל וגדוליהם לעמוד בפרץ ולחנך את הנוער. "אנשי הצבא בזזו איש לו" .אולי פירושו ,שאנשי הצבא "איש לו" לפי החלקים שהעלה מהנצוצות במלחמה זו ,כך משמים נתנו לו שיבזוז. "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר ,החיו לכם" .כתב בזוהר ,אמר ר' יהודה ,אין העולם מתנהג אלא בשני צבעים הבאים מצד האשה שנמצאת חכמת לב ,ככתוב "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ,ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן" ,צבעים הכלולים מכל הצבעים .ונאמר "דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה"" ,בידיה טוו" ,טוו בדין ,טוו ברחמים ,אמר ר' אלעזר כל אשה מקורה דין ,עד שנדבקת בזכר וטועמת את טעם הרחמים הנמצא בו .בא וראה ,מדוע נאסרו הנשים אשר ידעו משכב זכר ,משום ששנינו שיש ימין ויש שמאל .ישראל ואומות העולם ,גן-עדן וגהינם ,עולם-הבא ,ועולם הזה .ישראל מצד הרחמים ,ואומות העולם מצד הדין .ושנינו "אשה שטעמה את טעם הרחמים ,גוברים הם בה ומנצחים ,ואשה שטעמה טעם הדין ,נדבקת בדין". ועליהם נאמר "והכלבים עזי נפש ,לא ידעו שבעה" ,ועל זה שנינו "הנבעלת לעכו"ם ,קשורה בו ככלב" .ועל הנבעלת לישראל נאמר "ואתם הדבקים בה' אלהיכם ,חיים כולכם היום" .8מדברי הזוהר למדים אנו את סוד האשה ,וענין איסור לבא על הגויה ,ומדוע נשים פטורות ממצות המילה ,ולמה חותם ברית הקודש נעשה דווקא באבר המבדיל בין זכר לנקבה .ויש לשאול ,הרי חטא הגויה חמור מאוד 9ומדוע לא נזכר מפורש בתורה ,אלא הנביא הוא הבא על 7 שכתב ענשו ש"הבועל בת אל-נכר ,יכרת לו ה' ער ועונה" .אמנם הלכה למשה מסיני ש"הבא על הגויה קנאים פוגעים בו" 10דהיינו מתרים בו שהיא גויה ואסורה ,ואם לא פרש ממנה ,תוך כדי מעשה הורגים אותו ללא משפט .אבל בתורה לא נאמר אלא "לא תתחתן בם" 11ואפילו בבנות מואב שהעוון היה שנכשלו ישראל עמהן ,מהתורה נראה שעיקר החטא היה עבודה זרה של פעור וכמ"ש "ויצמד ישראל לבעל פעור" ,ולכאורה משמע שאם היה רק איסור .8זוהר ,מטות רנ"ט .9 .זוהר שמות ג' .10 :מלאכי ב' י"ב .8 .סנהדרין פ"ב .11 .דברים ז' ,ג. שפתי מטות שני קלט הזנות עם הגויות בלי עוון פעור ,לא היתה פורצת מגיפה .אמנם המציאות מוכיחה שהמגיפה פרצה בגלל חטא בנות מואב ,כי בזמן שפנחס הרג את זמרי שחטא בגויה ולא בפעור ,נעצרה המגפה .ואם המגפה פרצה בגלל ע"ז של פעור ,מדוע מעשה פנחס עצר אותה ,מפה מבינים אנו שהמגפה פרצה כיוון שנכשלו בגויות .ואמר הכתוב "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' על דבר פעור ,ותהי המגפה בעדת ה'" .ואמרו חז"ל שדבר בלעם היה להכשילם בזימה ,כיון "שאלהיהם של אלו שונא זימה" ,12וא"כ הזימה היתה סיבת המגפה אבל הסתירו הכתוב שוב והוסיף "על דבר פעור" ,שניתן להבין שפעור היה הסיבה .13ולמה לא מבואר בתורה שנענשו בחטא בנות מואב, והנה חטא זה חמור כ"כ שענשו יותר חמור מכל עריות שבתורה שבכולם אי אפשר להרוג אדם בלי דין ומשפט ואפי' ראוהו חוטא ,ורק באיסור זה "קנאים פוגעים בו" ,וזה אומר דרשני למה לא נתפרש איסורו בתורה. וכשישראל שבו את בנות מדין ,כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה ,ואלעזר מסר הלכות הגעלת כלים וטבילתן ,ומדוע דווקא הלכה זו נתעלמה ממשה ,ולא הלכות טומאת מת ואפר פרה שאמרם משה עצמו ,ממש סמוך אחר כעסו. ופשוט שלגבי משה לא היה הבדל בין הלכות הגעלה לדיני טומאת מת כי את שניהם שמע בסיני והעבירם לישראל ,והלכות טבילת כלים והגעלתם אם משה לא אמרה אלעזר מנין לו ,אלא ודאי שמעם ממשה שמסרם לכל ישראל בשעה שנתנו לו .14ונכתב דין זה בהקשר למאורע כשהוצרכו לו ,ואז אמרם אלעזר לאחר שמסר משה בעת כעסו דיני טומאת מת וטהרתו ,ואלו הלכות טבילה והגעלה נשתכחו ממנו ,ולכאורה היה לו לשכוח הלכות טומאת מת וטהרתו שהוקדמו לדיני טבילה והגעלה. ולמה כעס משה "החייתם כל נקבה" ,וכי קבלו הוראה להרגם .ואמר הכתוב "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם" .ולכאורה תיבת לכם מיותרת ,ודרשוהו חז"ל לנשואין ,דהיינו שיגיירון וישאו אותן .15ולשון "החיו לכם" הוא מעין צווי ,וצריך להבין למה לא הסתפק בקיומן כשפחות ,והצריך לגיירם ולישא אותן לנשים. כל זאת בא הזוהר להסביר ע"י הבנת סוד הנשים ,והבדל ישראל מהעמים, .12רש"י במדבר כ"ד ,יד .13 .ואפשר היה לומר שפעור וגויה דומים הם ,לפי דברי הזוהר שהבא על הגויה כשכורע עליה עובר על איסור השתחויה לע"ז .והיות והן עבדו לפעור העלה עליהם הכתוב כאילו עבדוהו ,אמנם מהגמ' )סנהדרין ( מבואר שעבדוהו ממש ,רח"ל. .14ראה עירובין נ"ד :ורש"י שמות ל"ד ,לב .15 .ראה יבמות ס': קמ שפתי מטות שני ובחינת עוה"ז ועוה"ב .וזאת יש להבין ע"י ביאור הפסוק "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו" .ולכאורה תיבת "בידיה" מיותרת. ואמר הכתוב "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" .ודרשו חז"ל ,בה' בראם שעוה"ז נברא באות ה' ,ועוה"ב באות י' ,שנאמר "כי בי"ה ה' צור עולמים". לכשנתבונן בשתי אותיות אלה ,נמצא כי אות י' גדולה בערכה פי שתיים מאות ה' ,אך האות ה' גדולה בשטחה פי ארבע מגודל האות י' .ובס"ת נכתבה תיבת "בהבראם" כשהאות ה' קטנה ביחס לשאר האותיות וגודלה רק כפול מאות י' רגילה .ומשמעות הדברים הוא ,כי עוה"ב עקב רחוקו מהשגתנו וממקומנו, נראה לנו כקטן )כגודל אות י'( ,אך ערכו כפול מערך העוה"ז ,אמנם השגתנו בו יכולה להגיע עד חצי מערכו האמיתי ולכן אות ה' המרמזת על עוה"ז היא קטנה ומהווה רק כפל משטח האות י' .אמנם עקב רדיפתנו אחר הגשמיות מתרחקים אנו עוד מהשגת העוה"ב עד כדי לפחות רבע מערכו וכגודל אות ה' רגילה הגדולה בשטחה לפחות פי ארבע מאות י' ,והיות שעוה"ב רמוז באות י', כשאנו צריכים להתקשר לענינים הקשורים בו ,צריכים אנו עשרה בני אדם, כמנין י'. לכשנתבונן ,נבין עי"ז את ההבדל בין איש לאשה ,בשניהם יש את האותיות א'- ש' ,המרמזות על אדמה ,שמים .כי הגוף בנוי עפר מן האדמה ,והנשמה מקורה מחלק אלוה ממעל ,סוד השמים .אל האיש מצורפת האות י' הנמצאת בין האותיות א'-ש' ,ואל האשה מצורפת האות ה' לאחר אותיות א'-ש' ,כי האיש הוא מצד הרחמים בבחינת העוה"ב ,והיות ועוה"ב נסתר מאתנו גנוזה אות הי', בין אותיות א'-ש' ,אך האשה שהיא בחינת עולם הזה סוד הדין ,אות ה' נמצא בה בגלוי לאחר חבור האותיות א'-ש' ,ובהתחברם יחד גובר בחי' האיש על האשה וטועמת האשה טעם הרחמים ומתמתקים דיניה .16והיות והאשה בחינת העוה"ז ,כל העוה"ז מסתובב סביבה 17ובעניני העוה"ז אמרו חז"ל "אתתך גוצא ,גחין ותלחוש לה".18 .16ואפשר שלכן המקום בו נקשרת האשה עם הזכר שמו רחם ,כי על ידו זוכה לקבל הרחמים .והיות והאשה היא בחינת העולם הזה ,פטורה היא מלימוד תורה שהוא בחינת העוה"ב ,ומזכה את לומדיה בעוה"ב ,וזוכה האשה לעוה"ב ע"י הזדווגותה בטהרה לבעלה שהוא "איש" בחינת העוה"ב ,וזאת כשבעלה בעצמו עוסק בתורה המביאה לחיי עוה"ב ,או כשזוכה לבנים זכרים העוסקים בתורה ,וכמבואר במס' ברכות י"ב .17 .ראה יוסיפון פ"ג במעשה של זרובבל בן שאלתיאל ודרייווש .18 .תרגום ,אשתך נמוכה תגחון לעברה לשמוע דבריה לעשותם ,ב"מ ,נ"ט. שפתי מטות שני קמא רוב מצוות התורה נתנו בשם "איש" 19אעפ"י שגם נשים נצטוו עליהם ,כי המצוות נתנו עבור "נפש" האדם הרוחנית ולצורך העוה"ב בחינת האיש ,והיות והאשה ג"כ זוכה לעוה"ב נצטוותה בהן תחת השם "איש" הכולל גם את בחינת העוה"ב שלה .אמנם ,היות ועוה"ז הוא בחינת אשה ,ובעוה"ז קיים מימד של "זמן" המוכתב על ידי מהלך השמש ,פטורה היא מרוב מצוות עשה שה"זמן" גרמן ,כיון שהזכר שהוא בחינת עוה"ב יש בכחו לשנות את מציאות הדין ולהפכו לרחמים .ולאשה אין כח זה ,כיון שהדין הוא בחינתה השרשית ובהתבטל הדין על ידה ,תתבטל מציאותה. ולכן במצוות עשה שהזמן גרמן ואינן באות אלא להתקשר ברחמים ובחסדים שהזמן גרמן ,חייבת היא בהן .ולכן חייבת במצוות כתענית יום הכפורים וכדו'. אמנם במצוות עשה כתקיעת שופר ,נטילת לולב ,תפילין ,ציצית וכדומה ,שע"י מצוות אלה נמשכים החסדים כדי למתק הדין שהזמן גורם ,אין לה ענין בהן. אמנם בכל מצוות לא תעשה שהזמן גרמן ,חייבת היא להשמר בהם שלא להפגע מכחות הדין שהזמן גורם .שונים הם חג הפסח וימי חנוכה ופורים שאעפ"י שמצוותיהן משנות והופכות את הדין לרחמים ,מצווה האשה עליהם, היות וכבר נשתנתה המציאות לגביה בעבר והפכה מדין לרחמים ,יש לה כח לחזור ולהפוך הדין לרחמים מבלי שתתבטל מציאותה אלא שתתמתק הדין שבה .ולכן נתנו חז"ל טעם לחיוב הנשים במצוות אלה מפני ש"אף הן היו באותו הנס".20 כאשר שניהם מתייחדים בקדושה גובר בחי' הזכר על הנקבה ולכן נקרא האב המוליד .וכל מקום שיש קדושין ואין עבירה הוולד הולך אחר הזכר .21וכאשר יש עבירה בחבורם הוולד הולך אחר הפסול שבהם ,כיון שהפסול שבאחד מהם גובר בכח העבירה שמנעה את מידת הרחמים מהאיש שזו בחינתו. וברית המילה הוא דבר הקשור לסוד עוה"ב ולכן ניתן ביום השמיני סוד הספירה השמינית ממטה למעלה והיא הבינה סוד העוה"ב ,ולכן ניתן באבר הנמצא רק באיש שהוא בחינת העוה"ב ,ואין מצוותו בנשים שהן סוד עוה"ז. ועוה"ב נקרא עולם הנשמות ,כי דרכו באים הנשמות לעולם ,וכיון שעוה"ב הוא המשפיע בעולם הזה ,דרך אבר זה משפיע הזכר בנקבה סוד עוה"ז. העוה"ז מתנהג בדין וברחמים .ויש שתי בחינות דין ,קשה ,ורפה .וכשלדוגמא מאסר בפועל נקרא דין קשה ,מאסר על תנאי נקרא דין רפה ,ומושגים אלו של .19פרט לבודדים שנתנו בשם אדם ,ראה לעיל פ' ויקרא .20 .שבת כ"ג ,מגילה ד' ,פסחים ק"ח :וראה שם בתוס' ד"ה שאף ,והבן .21 .קדושין ס"ו: קמב שפתי מטות שני דינא קשיא ודינא רפיא נקראים בלשון הקבלה גם בשם רחל ולאה ,לאה דינא קשיא ,ורחל דינא רפיא .כי כאמור הדין והאשה בחינתן שוה וכשהאשה נמתקת ע"י הזכר נמתקים דיניה ודין הקשה הופך לדין הרפא ,והדין הרפה מתהפך למדת הרחמים. אעפ"י שהנשים הן בחינת דין ,מקורן מהדין הקדוש שאפילו הקשה שבו נקרא בשם הקודש "אלהים" .אמנם הגויים בין זכרים ובין נקבות מקורם הוא משמרי הדינים הקשים סוד "אלהים-אחרים" .ושונה איסור הזווג עם הגויים משאר אסורי עריות ,כי בזמן ששאר אסורי עריות אין הגוף נאסר באופן עצמי ,אלא מחמת דבר צדדי .בנדה מחמת הזמן ,ובעריות מחמת הקרבה המשפחתית, ואשת איש שאסורה לעולם כולו מחמת הקדושין אפשר שתותר ע"י גט או מות בעלה .הרי גוף הגויים אסור מחמת עצמיותם הנובעת מכך שנפשם מקורה משמרי הדין הקשה הנקרא "אלהים-אחרים". הזווג בין איש ואשה ,שתי בחינות התקשרות יש בה ,קשר הרצון וקשר המעשה ,כאשר הגבר הוא יהודי והאשה היא גויה ,היות וההשפעה נובעת ממנו ,הרי בכל מקרה אסור לו לבוא על הגויה ואפילו לאונסו ,וחייב לההרג ולא לעבור ולבוא אליה ח"ו ,כי בכל מקרה השפעת הרחמים שבו נופלת לבור סחי ומאוס לצד הקליפה הנקראת "אשת מדנים" ,אמנם כאשר האיש הוא גוי והאשה היא יהודיה ,אם קשר הזווג נעשה ברצונה ,נקשרת היא בנפשו ונדבקת בשמרי הדין אשר לו והופכת להיות כלי מקבל לטומאתו ,ונכרתים רוחה ונשמתה מקדושתם .22וגורמת נזק חמור בספירות הקודש ע"י עירוב כח הטומאה דרכה .אמנם כאשר היא אנוסה לחלוטין ואין לה קשר עמו אלא מעשה הגוף בלבד ,הרי היא בגדר "קרקע עולם" 23ואינה מחוייבת ליהרג באונסה ,אלא מותר לה לעבור ולא ליהרג. איסור זה אינו מפורש בתורה כי חטא הבא על הגויה הוא דבר שמפריע לעצם קיום העולם ומפר את האזון הטבעי בין כחות החיוב והשלילה ומטה את העולם לצד הדין וגורם נזקים לעולם ,24ואיסור זה הוא כללי .וגם הגויים אסורים להתערב בבני ישראל ו"גוי הבא על בת ישראל חייב מיתה" .לכן אעפ"י שבתורה לא מוזכר חטאם עם בנות מואב אלא כבדרך אגב לחטא עבודה זרה של פעור על חטא פעור לא נפגעו כי דנו את החוטאים בדייני .22ראה שער יוסף מאמר "נפש נשמה ותרי"ג מצוות".ולכן גם באשה הנבעלת לגוי לדעת רוב הפוסקים "קנאים פוגעים בה" .23 .סנהדרין ע"ד .24 :ואולי זו הסיבה שגם חטא זרע לבטלה שהגמ' והזוהר הפליגו בחומרתו ,לא מפורש בתורה ונלמד רק ממעשה ער ואונן. שפתי מטות שני קמג ישראל ,וכשיש דין למטה אין דין למעלה ,והמגפה היתה בגלל חטא בנות מואב .כי חטא זה הגורם נזק לעולם גרם למגפה ,וכשמסר פנחס נפשו על הדבר והרגם ,נעצרה המגפה. כאשר חטאו ישראל לא מוזכר בתורה שהם חטאו עם בנות מדין אלא עם בנות מואב ,וכמ"ש "ויחל העם לזנות אל בנות מואב" .רק בפרשה זו מתברר לנו שהחטא נעשה לא רק עם בנות מואב אלא בעיקר עם בנות מדין ,ככתוב "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם" .ופירש"י שהיו מצביעים ואומרים זאת שפלוני חטא אתה .אכן במדין היה חשבון אחר ,מדין הוא מבניו של אברהם אבינו ,שהביא את מדין לעולם לאחר לידת יצחק ואפשר שהיתה במדין קצת קדושה שצריכה לחזור לתוך עם ישראל ,ובעוד שחטא בנות מואב היה מתוך תאוה ,אלה שנמשכו לבנות מדין אפשר שהיו ביניהם אנשים שכביכול חשבו שהם עושים איזו מצוה ,הרגישו מין משיכה רוחנית ,והלכו והלבישו את כל הזימה שלהם בכל מיני תאוריות רוחניות .אפילו זמרי ,לא סתם לקח את המדינית ,הוא עשה פלפול של היתר ,וכמ"ש חז"ל "שתפסה בבלוריתה, והביאה אצל משה ואמר לו ,בן עמרם זו אסורה או מותרת ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך" .25כי גם זמרי לא מתוך תאבון והסתנוורות רגעית חטא ,והיה לו זמן לעשות פלפולים .ומעט הקדושה שבמדיניות משך את ישראל להתדבק בהן ולחטא בחטא חמור זה .ואעפ"י שהנצוצות האלה היו צריכים לבוא לקדושה ,לא זו הדרך להביאם .וכשם שאם נפלו נצוצות קדושה בחזיר ונגזר על האדם לתקנם ע"י אכילה ,אם הוא רשע ופוגם ,הולך קונה חזיר ואוכל אותו בחטא ובפשע ,אבל אם הוא צדיק ,הוא יאכל את החזיר בהיתר .או שהוא יחלה והרופא יחליט שמשום פקוח נפש צריך שיאכל חזיר ,ואז יאכל .25סנהדרין .וכל פלפולו של זמרי לכאורה הוא הבל ,כי צפורה נתגיירה ושמרה מצוות, ואם כזבי תתגייר ותשמור מי ימנענה ממנו ,ולמה הדגישו רבותינו שתפסה בבלוריתה ,וכי מה אכפת לנו מהיכן תפסה ,אלא כך אמר זמרי למשה אתה לקחת את צפורה כי יש בה יסוד קדוש ,שקבל מדין מאברהם ,כי אחרת לא היית לוקח גיורת אעפ"י שהיא מותרת והיית מקפיד לקחת בת ישראל כשרה ,וכמו שלא ינקת חלב מהמצריות אעפ"י שהוא מותר ,מתוך מחשבה שפה שידבר עם השכינה אין זה מתאים לו לינוק מהמצרית כמו כן גוף שעתיד לדבר עם הקב"ה יתחבר לגיורת שבאה מהקליפה ,אלא ודאי שראית בה נצוצות קדושה מיוחדים והתרת לעצמך לקחתה .גם בכזבי יש נצוצות קדושה ואולי זה נקרא בלוריתה כי הדינים הקדושים נאחזים בשערות הראש ולכן אשה מוזהרת שלא לגלח שער ראשה, ומצווה לגדלם כיון שהיא בסוד דין קדוש .וחשב שאם צפורה מותרת ,גם כזבי מותרת. קמד שפתי מטות שני ויקבל שכר ,או שהחזיר יתבטל בתוך ששים של בשר כשר והוא יאכל אותו בהיתר ,ואפשר אפילו שיאכל אותו לכבוד שבת .לא צריכים לחטוא בשביל תקון ,אפשר להיות יהודים כשרים ולשמור את כל תרי"ג המצוות והתקון כבר יגיע ויעשה בכשרות .אמנם ,עם ישראל יתכן שכשראו את המדיניות חשבו שיש בהן נצוצות של קדושה ,ונכשלו בהן מתוך כונה שאם יש בהן נצוצות צריכים לתקנם .והתורה לא הזכירה את חטאם כיון שהיה בטעות ,והזכירה רק את החטא עם בנות מואב .אך למען האמת זה היה פשע ,כי גם אם יש נצוצות, צריכים לדעת את הגבול ,ולכן באה התורה והגבילה "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר" ,אלה הפחותות משלש שנים ויום אחד "החיו לכם" זה בסדר, מעט הקדושה של אברהם אבינו תצא דרכם ,תגיירו אותם ותתחתנו איתם ,לכם לשם נשואין. וכעת יובן מדוע משה כעס ושכח דווקא את הלכות טבילת כלים והגעלתם ,כי שאלם בכעסו "החייתם כל נקבה" .ולכאורה תיבת כל מיותרת ,אלא אמר משה אתם חושבים שיש בתוך בנות מדין נצוצות קדושה ,אבל מדוע את כל הנקבות אתם מחיים ,אין להחיות אלא הקטנות מג' שנים .והרי זה דומה למצות טבילת כלים שעניינו לקחת ולהטביל את הכלים שהיו שייכים לגוי .טבילת כלים שייך רק בכלי מאכל ,כי כל מה שאדם אוכל הופך להיות חלק מבשרו ,עצמו ודמו, והכלי שהיה שייך לגוי ,אעפ"י שהגוי לא השתמש בו ,כיון ששלו הוא נתן השראה מנפשו על הכלי ,ובהכרח שזה ישפיע על המאכל שבאותו כלי ,לכן התורה צוותה להטביל כלי מאכל במקוה ,לבטל את השראת הנפש של הגוי ולהעלותו אל הקודש .וכן הגעלה תפקידה לטהר הכלי ע"י סילוק הטומאה מתוכה ולהכשירה לשימוש ישראל .ואם נתבונן ,דיני הגעלה וטבילת כלים זה בדיוק ענין כעסו של משה ,ולכן נשתכחו ממנו הלכות טבילה והגעלה שתפקידן לטהר ולהכניס אל הקודש ,מדה כנגד מדה ,כנגד הנקודה שבעקבותיה הוא כעס. ואפשר שכוונת הזוהר שאמר שאין העולם מתנהג אלא בשתי צורות שהן דין ורחמים שבאים מצד הנקבה ,מאותה שנמצאה חכמת לב ,כמו שכתוב "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו" .לתרץ למה כתוב בידיה טוו ,בוודאי שלא ברגליה. "ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן" ,שהם צבעי דין. ואמר הכתוב "דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה" .ויש להבין מה זה "דרשה" ,אשת חיל לא דורשת ,היא מבקשת .ועוד דרשה ,שייך לומר על דבר נדיר ואלו העולם מלא צמר ופשתים .והנה צמר כשלעצמו הוא בחינת רחמים, ופשתים בחינת דין ,ואותם היא עשתה בחפץ כפיה ,ולא אמר ותעש בידיה, שפתי מטות שני קמה שפירושו שקישרה את שתי כפיה לעשות אותם ,כי אז היא תכלול אותם ביחד ותגרום לאיסור שעטנז ,אכן חפץ פירושו רצון ,האשת חיל לא רוצה לשבת בטלה ,החפץ שלה זה כפיה ,להשתמש בכפיה ,בשביל לא לשבת בטלה ,היא הלכה ולקחה את הצמר ופשתים ועשתה אותם ,כל אחד בפני עצמו ,לא בגלל שהיה חסר לה סדין או שרצתה למכור סדין ,אלא כדי לא לשבת בטלה ,זה נקרא חפץ כפיה ,החפץ שלה הרצון שלה הוא כפיה ,שכפיה יעבדו לא להיות בטלה ,לכן גם נאמר "דרשה" צמר ופשתים ,כי במקום שאין בו חסד ויש שם דין נאמר דרשה בלשון קשה והם הדברים השייכים לבחינה של האשה. וכנגדה בשכינה שלקחה את הרחמים בחי' הצמר ,והדין בחי' הפשתים כדי להשפיע בעוה"ז שהוא בחי' "כפיה" סוד עולם "העשיה"" ,ותעש בחפץ כפיה" .ואינה מערבת הדין והרחמים אלא הרחמים לראויים בסוד "אני ה'" נאמן לשלם שכר ,והדין לראויים בסוד "אני ה'" נאמן להפרע מן הרשעים. "בידיה טוו" .דהיינו הזוהר הרגיש בשאלה שהיה לפסוק לומר בידיה טוותה ולמה נאמר טוו בלשון רבים ,אלא טוו בדינא טוו ברחמים .בנקודה זו הבהיר הזוהר למה היו אסורות בנות מדין שידעו משכב זכר והטעם הוא כי יש ימין ויש שמאל ,וכנגדם ישראל ושאר האומות ,גן עדן וגיהנם ,עולם הזה ועולם הבא ,ישראל לצד הרחמים ושאר האומות לצד הדין. וכתב האריז"ל 26שאדם שבא על הגויה אם לא חזר בתשובה ותקן את נפשו, יבא בגלגול כלב .ונתברר לי הטעם ,כי נפשות הגויים יוצאות ממקום קליפת הכלב .ולכן הבא על הגויה דינו כבא על כלבה ולכן אמרו רבותינו שהיא קשורה בו ככלב .וכיון שבחינת הגוי והכלב נובעים מאותו מקור ,השוכב עם הגויה או עם כלבה אותו תקון יש לו לעשות .ולכן אומרת הגמרא שלגויים אהובות עליהם הכלבות יותר מנשותיהם "והשגל יושבת לימינו" .27ובנות מדין היו מצד הכלב.שהוא מבחינת שמרי הדין הקשה ,אמנם הנצוצות שנפלו במדין נמצאו אצל הקטנות שבהן ועליהן נאמר "החיו לכם" ודרשו חז"ל ואפי' לנשואין ,ואף זה לא הותר אלא בגיור מושלם כדין וכדת. "והרמות מכס לה' מאת אנשי המלחמה" .אפשר שכיון שהשתתפו במלחמה זו כלי הקודש ,נצטוו להפריש מהשלל מכס לה' לחלקם של כלי הקודש .ואפשר שהביאו זהב כקרבן לכפר על נפשותם חמשה סוגי תכשיטי נשים כנגד ה"ג, ואמר "ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם" ,וכמ"ש "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם". .26שער רוח הקודש תקון כ' .27 .מס' ר"ה ד'. קמו שני שפתי מסעי "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ,ביד משה ואהרן. ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ,ואלה מסעיהם למוצאיהם". ויש להבין והרי כולם היו במקום אחד במצרים בגושן שברעמסס ויצאו כולם ממוצא אחד וא"כ היה לו לומר "למוצאם" ולמה אמר "מוצאיהם" לשון רבים. ולמה תחילה כתב מוצאיהם למסעיהם ומיד כפל בשינוי וכתב מסעיהם למוצאיהם .ועל "מוצאיהם למסעיהם" כתב לשון "אלה" .ועל "מסעיהם למוצאיהם" .כתב "ואלה"" .ויסעו מרעמסס בחודש הראשון ,בחמישה עשר יום לחודש הראשון" .למה כפל ענין החודש הראשון ולכאורה תיבות "בחודש הראשון מיותרים" .ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים". ויש להבין למה שוב הזכיר "בני ישראל" והלא בהם מדבר הכתוב .ופירש"י יצאו "ביד רמה הוא בגבורה גדולה ומפורסמת 1ללא חשש מהמצרים כלל. "ומצרים מקברים את אשר הכה בהם ה' כל בכור ובאלוהיהם עשה ה' שפטים" .פירש"י" ,טרודין באבלם" .ופשט דבריו שזו הסיבה שלא מנעום מלצאת ,וא"כ זה סותר למה שאמר שיצאו "ביד רמה"" .ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות" .למה חזר לומר מאין נסעו והלא בפסוק קודם אמר "ויסעו מרעמסס בחודש הראשון" .ואם כן מספיק שיכתוב "ויחנו בסוכות". ולמה כתב שוב "בני ישראל" ,הרי בתחילה אמר "אלה מסעי בני ישראל. ושמא הענין הוא ,כי נתבאר לעיל 2ששני סוגים של בני ישראל יצאו ממצרים אותם שתוקנו לגמרי שעליהם נאמר "יצאו צבאות ה' ממצרים" כי לא היתה לפרעה אחיזה בהם כלל ,וחלק שתוקנו רק ברובם כי יצאו לפני הזמן ,ועליהם נאמר" ,הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם" .ומ"ב מסעות המוזכרים כאן היו בסוד שם בן מ"ב שמות 3היוצא מראשי תיבות של תפילת ר' נחוניה בן הקנה "אנא בכח" וכו' .שחנו בהם כדי לתקן את כל גלגוליהם מאז היותם טיפות קרי של אדם הראשון וכל מה שפגמו בדורות אנוש ,המבול, והפלגה מה שלא הספיקו לתקן במצרים ולפחות החלק שיאפשר להם להכנס לארץ .ותחילת התיקון היו ישראל בבחי' "אלה" ,4ומשתקנו הגיעו לבחי' "ואלה" המוסיף על הראשונים ,והוא גי' מ"ב ,כנגד מ"ב מסעות .ומסתבר שעיקר מסעות אלו היו לתיקון אלו שיצאו ממצרים על צבאותם בלתי מתוקנים בשלמות והזכיר כאן הכתוב את יציאת מצרים לשני הסוגים וההבדל ביניהם. .1שמות י"ד ,ח .2 .פ' בא .3 .ראה קדושין ע"א .4 .לעיל פ' בא. שפתי מסעי שני קמז והנה פרעה ישן בליל פסח רגוע על מיטתו כי ידע שישראל טרם נתקנו כולם ויש לו אחיזה בהם ואי אפשר שימותו בכורי מצרים ושיצאו ישראל מבלי הסכמתו .וכשראה שבכורי מצרים מתו כולם ואלהי מצרים נעשה בהם שפטים חשב שנתקנו כולם ולכן צעק "קומו צאו מתוך עמי" אמנם משראה שבעל צפון נשאר הבין שטרם נתקנו כולם ויצא לרדוף אחריהם להחזירם .5וכבר ביום א' של פסח יכל להתחרט ולעכב את כל אותם שלא נתקנו בשלמות אעפ"י שאמר "קומו צאו" כי יכל לטעון שזו מחילה בטעות .אבל לא יכל למנוע מלצאת מאותם שכבר תוקנו ,כי לשעבדם לא יכל כי מתוקנים הם ,ולעכבם עד ת' שנים לא יכל כי מחל להם שעבודו כשאמר קומו צאו ,ולגביהם אין זו מחילה בטעות ונמחל שעבודו .והמתוקנים יצאו ביד רמה בגבורה גדולה ומפורסמת ללא שום כח שיעצרם ,ויצאו עמהם ישראל שלא היו מתוקנים לגמרי כי היו המצרים טרודים באבלם על בכוריהם ועל אלהיהם ולכן פרעה לא טען טענה לעכבם ויצאו בריש גלי. ואמר הכתוב" ,אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם". כתב אלה כי אמר "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם" .וטרם תקנו במסעות את מוצאיהם בכל הגלגולים על ידי מסעיהם ,וציין שמדבר בבני ישראל שטרם תוקנו בשלמות ויצאו "לצבאותם" אולי כי עיקר מ"ב מסעות הוצרך לתקונם. אמנם עתה שהגיעו למסע המ"ב ותקנו במסעיהם את מוצאיהם כתב "ואלה". "ויסעו מרעמסס בחודש הראשון" .ואולי לגביהם לא היה משמעות לט"ו בחודש אלא לכך שהוא החודש הראשון ששמו ניסן על שם הניסים שנעשו להם .ואולי עתה חזר אל המתוקנים הנקראים "צבאות ה'" ואמר "בחמישה עשר יום לחודש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים" .ולכן הזכיר שנית "בני ישראל" וציין "בחמישה עשר יום לחודש הראשון" כי לגביהם היה בחודש הראשון ענין בדרגה גבוהה יותר מאשר לראשונים וגם יום ט"ו לחודש היה בעל השפעה גדולה עבורם אולי בבחי' מס' י"ה .והם יצאו ביד רמה לעיני כל מצרים שלא יכלו לעכבם אפילו אם רצו. ועתה שב אל הראשונים שטרם נתקנו כל צרכם ואמר שגם הם יצאו ביד רמה לא בזכות עצמם אלא כיון שהטריד ה' את המצרים באבלם כדי שלא יעכבו בידם .ואמר" ,ומצרים מקברים את אשר הכה בהם ה' כל בכור ובאלוהיהם עשה ה' שפטים" .ואולי ושמא המשיך בהם ואמר "ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות" .הזכיר בשלישית "בני ישראל" כי חזר אל הראשונים לאחר .5רש"י שמות י"ד ,ב. קמח שפתי מסעי שני שהפסיק בינתיים בצבאות ה' שקראם גם "בני ישראל" ואמר שנית שנסעו מרעמסס שבו ישבו רד"ו שנים וטרם תוקנו לגמרי ויחנו בסוכות להמשיך מ"ב מסעות לתקונם. "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ,ביד משה ואהרן. פירש"י ,משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו ,כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות ,אמר לו ,כאן ישננו ,כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך ,וכו'" .ויש להבין וכי בספורי זכרונות עסקינן וכי זה מתאים לה' ולתורתו הקדושה .ולא עוד אלא שאין המשל דומה לנמשל כי כאן לא מדובר באב ובן שבחזרתן שחים על הליכתן ,כי כאן לכאורה היה רק כוון אחד של הליכה לכוון הארץ שבהגיעם אל המסע האחרון סיכם המסעות .ומה גם שכאן לא סיפר מה קרה במסעותיהם אלא במקומות בודדים בלבד ,ואפי' מתן תורה לא הוזכר ,ורובם הוזכרו בפירוט שמם בלבד. ואפשר שהענין הוא ,כי מנה את "מוצאיהם למסעיהם" .וכבר נתבאר שכתב "מוצאיהם" לשון רבים כי כוונתו על גלגוליהם ושרשם מעת היותם טיפות קרי שיצאו מאדם הראשון ועד תקונם ורפואתם במצרים וחזרתם אל הקודש במ"ב מסעות אלו .ואמר ,כאן ישננו ,בהיותנו כישנים בגוף אדם הראשון ,כאשר היה ברמת תשובה גדולה ויושב בתענית בתוך נהר גיחון ק"ל שנים .כאן הוקרנו, ויצאנו בבחי' קרי מגופו .ועד כאן תפס לשון רבים על האב ועל הבן כי השכינה שרתה על אדם הראשון וטיפות הקרי יצאו קדושות מאוד .ומכאן התחיל בלשון יחיד על הבן שפגם בהמשך בגלגולים שלאחר מכאן ואמר ,כאן חששת את ראשך בדור אנוש שפגמת בע"ז הנקרא ראש ,6ואח"כ חשש באברים נוספים בגופו בדור המבול והפלגה ואנשי סדום .ומסתבר ששמו של כל מקום ממ"ב מסעות מזכיר את הפגם שהיה בנפשם ומהות תקונו. "אלה מסעי בני ישראל וכו' ,ואלה מסעיהם למוצאיהם" .ואלה גי' מ"ב .כנגד מ"ב מסעות .ואלה מוסיף על הראשונים אולי כוונתו לחבר שבעת הספירות התחתונות אל שלשת הראשונות ושמא זה תקונו במ"ב מסעות .כי אלה הם השבע ספירות תחתונות בסוד "מי ברא אלה" .והו' מוסיף את הג' ראשונים של כל אחד מהשבע תחתונות שנוספו על אלה שהם ששת הספירות חג"ת נה"י שיצאו בסוד שש כפול שש גי' אלה .ואולי פתח ב"אלה" שהם ששת הספירות השרשיים ,וחזר והוסיף "ואלה" כי אח"כ נוספו הג' ראשונים של כל אחד .6רש"י במדבר י"ד ,ד. שפתי מסעי שני קמט מהם .והו"ק יצאו מלמעלה למטה בבחינת מוצאיהם למסעיהם .ולכן כשכתב אלה אמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם .כי כך יצאו הו"ק מהבינה ונסעו עד המלכות וכנגדם יצאו ישראל מהעורף הקשה מצרים ופרעה מלכם, על ידי הבינה .ונסעו עד ספירת המלכות בחי' ארץ ישראל .אמנם כשכתב ואלה שהוא בחי' תיקון מ"ב מסעות ע"י ישראל אולי כיון שתקנו מתתא לעילא בחי' מ"ן ,שינה ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם. "אלה מסעי בני ישראל וכו' ,ביד משה ואהרן" .אולי ושמא כיון שמשה ואהרן הם כנגד בחי' נצח והוד תרין ירכין שדרך רגלים קדושים אלו היו מסעיהם. הזכיר בהם בחי' "יד" ,כי הנצח והוד קבלו מהחסד וגבורה סוד הידיים בבחי' חח"ן בג"ה .ואולי תקון המסעות היה ע"י בחי' המוחין חב"ד ,והליכת בני ישראל היה בבחי' נה"י סוד הרגלים ,והממצעים בין ישראל למוחין היו משה ואהרן בחי' חג"ת סוד הידיים. ואולי אמר "ממחרת הפסח" שאז מתחילים ימי ספירת העומר סוד הגדלת הו"ק" .יצאו בני ישראל" סוד הנה"י" .ביד רמה" סוד החג"ת" .לעיני כל מצרים" .בגדלות המוחין ובהעלאת כל הנצוצות. "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ,ואלה מסעיהם למוצאיהם". אפשר לרמז כי מסעי האדם בגלגול זה הם למוצאיו בגלגולו הקודם ,וכמו שאמר הכתוב "דור הולך ודור בא" .ושאל ר' נחוניה בן הקנה 7והלא לכאורה היה לו לומר דור בא ודור הולך כי כן הסדר ,והשיב שכאן רמוז סוד הגלגול ואותו דור שהולך הוא הדור שחוזר ובא .ואלה שנולדים עתה ומתחילים את מוצאיהם מהלידה למסעיהם בחיים ,הוא על פי ה' כי הם למעשה מסעיהם בגלגול זה למוצאיהם בגלגול קודם ,ומה שאמרו חז"ל "היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה, מחוי רב יהודה באותה אשה באותו פרק באותו מקום" 8ופירשו המקובלים שהכוונה שישוב בגלגול ויזמנוהו באותו גיל בו חטא לאותו מקום כדי שיתנסה שם .ואם חטא עם אשה ,גם אותה יזמנו בגלגול נוסף לאותו תקון ,ובאותה אשה ינסוהו עתה ,ואם יעמוד בנסיון יתקן את נפשו .ולכן צריכים בני אדם להקפיד שכל מוצאיהם למסעיהם יהיו על פי ה' ,ולפי אותו שולחן ערוך שבו מתנהגים בבית יתנהגו גם במסעיהם ,כי השטן בחינת עמלק מחכה לתפוס את האדם כשהוא בדרך ,וכמ"ש "אשר קרך ,בדרך" .דהיינו שמקרר הוא את .7ספר הבהיר .8 .יומא פ"ו: קנ שפתי מסעי שני האדם מהקפדה על המצוות בהיותו בדרך ,ויש בני אדם שאעפ"י שבביתם שומרים הם את כל דיני השולחן ערוך ,בהיותם בדרך מקילים בטיב כשרות המאכל ,ובמקום שבתם וקימתם מבחי' פריצות ותערובת אנשים ונשים במסעדות או בפרוזדורי בתי המלון .או בשמירת דיני תפילה ושבת כהלכתם ועל הכל בעניין שמירת העינים .וכשיזכרו שמסעיהם מונהגים על פי ה' והם למעשה מסעיהם למוצאיהם כדי לתקן את מה שחטאו בגלגולם הקודם ,יזהרו להקפיד בדרך יותר מאשר בביתם ולא להיפך ,כי עיקר ביאתם לעוה"ז הוא כדי לתקן בדרך מה שפגמו במקומות אלו בגלגוליהם הקודמים ,ואם יאבדו את מטרת בואם לעוה"ז יצטרכו לשוב בגלגול נוסף כדי לתקן פגמם ,וכל גלגול יגרור צרות ומניעות גדולות יותר כיון שנכשל גם בגלגול הנוסף. "ומצרים מקברים את אשר הכה בהם ה' כל בכור ובאלוהיהם עשה ה' שפטים" .מכל המכות הזכיר את מכת בכורות והקדים מיתת הבכורות לשפטים שעשה באלהיהם .כי הבכור הוא בסוד הדעת ו"בני בכורי ישראל" .ומשעלה ישראל העליון באור החכמה העליונה גדלות שני דאבא קדישא ,נפלו בכורי מצרים והוכו אלהיהם ,כי כשזה קם זה נופל ,ובכח גדלות זו האירו המוחין כל שבוע ראשון של יציאתם ולכן יכלו ישראל להתחיל בתיקון מ"ב מסעות. "ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות" .ואולי חזר ואמר זאת למרות שכבר אמר "ויסעו מרעמסס בחודש הראשון" .כי בפסוק קודם הסביר ענין יציאתם ב"יד רמה" לעיני כל מצרים כשמצרים מקברים בכוריהם והשפטים שנעשו באלהיהם הוא ,בגלל שיצאו מרעמסס שהוא בחי' רע מתמוסס ,ותקנו ומוססו הרע ,והעלו הניצוצות שברעמסס לקודש .ועתה אמר שיצאו מהמקום ששמו רעמסס ,וחנו בסוכות בסוד מ"ב מסעות. "ויסעו מסוכות ויחנו באיתם אשר בקצה המדבר" .פירוש ,שנסעו מסוכות ודלגו על כל המדבר ממערב למזרח ,וכשהגיעו לקצה המדבר במזרח ,הוצרכו לשוב חזרה לתוך המדבר מקום החיצונים כדי שיוכלו ללכת המסעות עפ"י הגדלה טבעית של המדות העליונות ,ואולי לכן גם הוצרכו ישראל לעלות לדרגת מסירות נפש בסוד "בנים אתם לה' אלהיכם" .ולכן "וישב על פי החירות" שהוא מקום הכניסה של מצרים ,כדי להמשיך מפי החירות פתח מצרים את המסעות דרך מסירות נפש של קפיצה לתוך הים .ואולי בזה לשבר את קלי' בעל צפון הנמצא מולו ,ולהקים את תפארת ישראל ע"י הארת הכתר בסוד "מה תצעק אלי". "ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות" .יש להבין למה כתב שוב "בני שפתי מסעי שני קנא ישראל" ,הרי בתחילה אמר "אלה מסעי בני ישראל וכו' ויסעו מרעמסס" .ואם כן מספיק שיכתוב "ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות" .ואולי הדגיש הכתוב זאת ללמדנו שרק בני ישראל נתקבצו בדרך נס מכל תפוצותם לרעמסס ומשם יצאו כולם יחד וחנו בסוכות ,אבל הערב רב כשראו שישראל יצאו יחד וחונים בסוכות יצאו ממצרים כל אחד ממקומו ישר לסוכות ,ומסוכות נסעו יחד עם ישראל לאיתם ושם הפריד ה' בין ערב רב לישראל וצוה שישראל בלבד ישובו לשפת ים סוף וקרע את ים סוף לפניהם ובאו לאיתם מצידו השני ,אבל הערב רב הקיפו את ים סוף דרך "עקבה" ובאו לשם. "ויסעו מאיתם וישב על פי החירות אשר על פני בעל צפון וכו' ,ויעברו בתוך הים המדברה וילכו דרך שלשת ימים במדבר איתם" .כי חצו את הים בלשון המזרחי בקו ישר ויצאו במרחק יום או יומיים מהערב רב .ולאחר ביזת הים שנטלו ישראל בלבד הגיעו לשם הערב רב שהמשיכו אתם למרה .ואולי במרה היתה מדת הדין קשה על ישראל וכמו שכתוב "כי מרים הם" ,וקיבלו ישראל שבת ודינים להמתיק מדת הדין .ומשנמתקו בדין הגיעו לאלימה שהוא אחד מק"כ צירופי שם אלהים ולכן היה באלים שתים עשרה עינות מים כנגד י"ב שבטים ושבעים תמרים כנגד זקני ישראל ,ומתקו הדינים בסוד מיתוק התמרות.9 "ויסעו מאיתם וישב על פי החירות" .אולי אמר "וישב" ולא "וישובו" לרמז שרק ישראל שבו לפי החירות וכמ"ש "דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות" .אבל הערב רב הקיפו את הים דרך היבשה והתקדמו דרך "עקבה" כשלשים קילומטר עד הגיעם לצד השני של הים במקום שחצו אותו ישראל. "ויסעו ממרה ויבואו אלימה ובאלים שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם" .ובפ' בשלח כתב "ויחנו שם על המים" .אולי ציין זאת הכתוב כי היתה זו חניה ששית שבו נשלם שם "אב"ג ית"ץ" .שהוא בסוד ספי' החסד שבגבורה ומים הם בחי' חסד ,ואמר הכתוב שתקנו מקום זה וחנו על מי החסד שבו .ואולי הדגיש התמרים שהם הדינים הצריכים מיתוק לומר שזכו למתקם. "ויסעו מאלים ויחנו על ים סוף" .ואעפ"י שיצאו מים סוף אל המדבר ועברו מרה ואילים ,בהמשך המדבר בכוון דרום יש מפרץ גדול החודר לתוך המדבר וחנו שם במפרץ .והנה ים סוף הוא המסע השביעי המכוון כנגד אות ק' של השם "קר"ע שט"ן" ושם זה נתקן במסעות לפי סדר זה .ים סוף-ק' .מדבר סין- .9שער הכוונות ענין ק"ש דרוש ו'. קנב שפתי מסעי שני ר .דפקה-ע .אלוש-ש .רפידים-ט .מדבר סיני-ן .ואולי לכן באלוש ירד המן כי הושלם שם "קר"ע" ,וברפידים בא עמלק כי הוא מרכז אותיות שטן ,ובמדבר סיני השלימו תקון שם זה וקבלו התורה. "ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה" .אעפ"י שמחצרות נסעו למדבר פארן וחנו בקדש ומשם נשלחו המרגלים ,לא מנתה התורה את קדש במקום זה אלא לאחר עציון גבר כששבו לקדש לאחר ל"ט שנים. ואפשר שהענין הוא כי מ"ב מסעות אלו הם כנגד שם בן מ"ב אותיות שהוצרכו עדת ישראל לתקנם ,ובפעם הראשונה בבואם לקדש לא תקנו המקום וחטאו בו במרגלים ובמעפילים ,ובסוף ל"ח שנים שבו אליו בבואם מעציון גבר ותקנוהו. "ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום .ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש החמישי באחד לחודש .ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במותו בהר ההר". למה אמר "במותו בהר ההר" .ולכאורה "בהר ההר" מיותר כי כבר אמר שלשם עלה .ולמה הוזכר תאריך פטירתו בתורה. ואולי אמר "במותו בהר ההר" לרמז שהמקום גרם .ובאהרן יש אותיות "הר" וגם משמעות "אהרן" הוא הר קטן .ופירש"י ,שהר ההר נקרא כן כי הוא "הר על גבי הר ,כתפוח קטן על גבי תפוח גדול" .10ואהרן נפטר בראש ההר העליון 11 שהוא "אהרן" ,ואם לא היה עולה להר העליון לא היה מת כי טרם הגיע זמנו אבל עלה על פי ה' שצווהו על דעת כן. ודימהו רש"י לתפוח על גבי תפוח .והנה הם שני תפוחים .ואולי כנגד תרין תפוחין שפירין .כי אמרו חז"ל 12שאהרן היה צריך מידי פעם לספר את אורך זקנו כדי שלא יסתיר את החושן שעל לבו ,וכשהיה מספר את זקנו היו טיפות שמן המשחה שבזקנו עולות כשתי מרגליות למקום הפנוי משערות שבפניו והוא המקום הנקרא "תפוחין שפירין" .13וכתב האריז"ל ששתי טיפי מרגליות אלו הם סוד שתי המזלות "נוצר ונקה" .14ואולי יש קשר בין הדברים. וכנגד הר זה הנמצא בדרום מזרח לארץ ישראל יש "הר ההר" בגבול הצפון של הארץ וכמפורש לקמן בגבולות הארץ ואמר הכתוב "מצפון תפתח הרעה" ואולי נקרא כן על שם "הר ההר" שבדרום כדי שזכות אהרן וזכות תרין תפוחין שפירין תגן על גבול הצפון. וכתב האריז"ל שסוד הנבואה הוא מספירות נצח והוד ,ומשה בבחי' נצח .10פ' חוקת .11 .רש"י במדבר כ"ז ,יג .12 .הוריות ה' .13 :זוהר נשא קל"א .14 .ספר שפתי מסעי שני קנג ואהרן בבחי' הוד .וידוע שנצח סוד עין ימין והוד סוד עין שמאל ושהוא מכוון כנגד חודש אב. ובמבול נאמר "בעשירי באחד לחודש נראו ראשי ההרים" .ופירש"י שהוא אחד באב .ומי המבול נגרמו כיון שנח לא התפלל על דורו ,ומשה גלגול נח. ומי מריבה הוצרכו להתקן בבחי' העין וכמ"ש "והכית את הסלע לעיניהם". ונאמר "על אשר לא הקדשתם אותי לעיניהם" .ואב שהוא נגד עין שמאל הוא חדש חמישי ויש בו ה' הויו"ת של ה' גבורות העולים בגי' עין ,ובמבול נקרא זה חודש עשירי אולי כי פגמו בעשר הויו"ת שבשתי העיניים .וחדוש העולם לאחר המבול החל בסוד ראיה וכמ"ש" ,נראו ראשי ההרים" .ואולי "נראו" בגי' אהרן ,15לרמז שזכות אהרן גרמה לסיום המבול ביום זה. "אלה שמות האנשים אשר ינחלו את הארץ וכו' ,למטה יהודה ,כלב בן יפונה. ולמטה בני שמעון ,שמואל בן עמיהוד" .אצל שמעון הוסיף וכתב "בני" מה שלא כתב אצל יהודה" .למטה בנימין אלידד בן כסלון" .כתב כמו אצל יהודה, ולא אמר "בני"" .ולמטה בני דן נשיא ,בוקי בן יגלי" .כאן כתב "בני" ,והוסיף תואר "נשיא" מה שלא כתב בשלשת הקודמים .ומכאן ואילך בכל שאר הנשיאים כתב כמו בבני דן ,הזכיר "בני" ,והזכיר "נשיא" .ויש להבין מדוע בבני יהודה ובנימין לא כתב "בני" ולא כתב "נשיא" ,ובבני שמעון אעפ"י שכתב "בני" ככל שאר השבטים" ,השמיט נשיא". ואפשר שנשיאים אלו הם בניהם של הדור הראשון ואפשר שלכן נאמר בהם "בני" ,חוץ מכלב שנשאר בחיים מיוצאי מצרים ופרט לבנימין אולי היה מהדור הראשון.16 ואולי בשבטי בנימין ויהודה לא אמר בהם נשיא ,כי הם בחי' ספירת המלכות של השכינה ,ונשיא אולי שייך לומר רק באותם הקשורים בחג"ת נה"י של השכינה .או לאידך גיסא ,כיון שמעלתם היתה יותר מבחינת נשיא .כי בכלב התעברה נפש יהודה בן יעקב אע"ה ואולי גם בנשיא בנימין היה ענין מעין זה. ובשבט שמעון אולי לא הוזכר בהם "נשיא" ,כי נשיאם חטא בבנות מדין.17 הליקוטים פ' תולדות .15 .בזכרוני שראיתי כן בזוהר או בכתבי האר"י וכעת לא מצאתי מקומו . 16 .כתב רבינו בחיי בשם המדרש שהוא אלדד חבירו של מידד ומפורש בכתוב שהם היו מזקני העם ומשוטריו במצרים ,ומדרש זה סותר למדרש שאומר שאלדד ומידד לויים היו אחי משה מהאם ולא מהאב שנישאה לאחר שגרשה עמרם ובטרם החזירה) ,כי בין לידת אהרן ללידת משה יש הפרש של שלש שנים ומשה נולד לשבעה חדשים ובמשך שנתים וחצי שבנתיים ילדתם( .17 .וכן כתב רבינו בחיי. קנד שפתי מסעי שני "ותהיינה מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונעה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים. ממשפחות בני מנשה בן יוסף היו לנשים ,ותהי נחלתן על מטה משפחת אביהן" .ויש להבין למה כתבה התורה ענין זה ומאי נפק"מ לנו בזה ,מספיק שנדע שנצטוו שיתחתנו עם מטה אבותן כדי שלא תסוב נחלה .ופירש"י" ,כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים ונשאו כסדר תולדתן ובכל המקרא מנאן לפי חכמתן ,ומגיד ששקולות היו" .ולכאורה מאי נפק"מ לנו בכל זה ,ומדוע הקדישה תורה פסוקים שלמים לענין בנות אלו וסדר שמותן .ומדוע כשאמר ה' למשה "כן בנות צלפחד דוברות וכו'" לא צוה מיד שלא תסוב נחלה ,ואמרו חז"ל שנתעכב ענין זה עד שבאו בני יוסף כי מגלגלין זכות על ידי זכאי ,ע"י בני יוסף שהיו מחבבין את הארץ .ויש להבין ,וכי זו סיבה שימנע ה' מלצוות דבר בשלמותו .ועוד ,וכי רק בני יוסף חבבו הארץ ,ולמה לא זיכה במצוות דומות גם לאחרים .ובתחילה אמר "ותקרבנה בנות צלפחד וכו' בן מנשה, למשפחת מנשה בן יוסף" ,ועתה אמר "ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה ,ממשפחות בני יוסף" ,ולמה שינה ,והיה לו לומר בשניהם למשפחות בני מנשה בן יוסף לאפוקי משפחות אפרים .ובבנות צלפחד נאמר "לאמר" שהוא לשון בקשה ,ועתה אמר "וידברו" שהוא לשון תביעה .ולמה פנו לפני הנשיאים והלא רק משה היה הקובע בשם ה' והיה מספיק לפנות אליו בלבד .ובבנות צלפחד נאמר "ויאמר ה' אל משה כן בנות צלפחד דוברות" ,ואלו כאן נאמר "ויצו משה את בני ישראל עפ"י ה' לאמר ,כן מטה בני יוסף דוברים" ,ומה נשתנה. ונראה הענין עפ"י דברי רבינו האריז"ל שכתב שבנות צלפחד הן כנגד חמשת הגבורות הנודעות בנות צלפחד ,שרש הדין צל -פחד .וביאור דבריו ,כי ב"יסוד" בחי' יוסף יש חמשה חסדים וחמש גבורות ,ובמנשה יצאו חמשת הגבורות ובאפרים חמשת החסדים .ומנה הכתוב חמש דורות ,צלפחד ,בן חפר, בן גלעד ,בן מכיר ,בן מנשה .אפשר כנגד התפשטות ה' הגבורות ,וצלפחד החמישי כלל כולם .אמנם הם כולם זכרים שדינם ממותק ,והגבורות הן בחי' נקבות ,ולכן יצאו ממנו ה' נקבות בסוד ה' הגבורות הנודעות ,ולכן היו חכמניות וצדקניות ובאו בטענת יבום כי אם הן שוות לזכר לפטור מיבום ,מגיע להן נחלה בארץ .וקבלו נחלה בארץ כנען ולא בעבר הירדן .ואולי לכן הזכיר בהן למשפחות מנשה ,להדגיש ששרשן בדין .ואולי לכן הקריב משה את משפטן ,כי המשפט ממתק הדין .ונ' רבתי סוד הבינה ששם שרש הגבורות והמתקתן כיין טוב השוקט על שמריו ומשמח אלהים ואנשים .ובאו עתה בני גלעד בן מכיר בן מנשה ודברו לפני משה ולפני הנשיאים גם יחד לעניין את שפתי מסעי שני קנה כולם בעניין ה' גבורות קשות אלו ,והיות ודיני אלו היו ממותקים כי הם זכרים, לא הדגיש בהם שהם למשפחות מנשה ,ולא הוצרך משה למתקם ע"י הקרבת משפטם לפני ה' ,ורק צוה הדין בשם ה'. ואולי המתין ה' מלומר הדין בתחילה כדי שיתגלגל הדבר על ידי בני יוסף כדי שהדין הקשה של בנות אלו יומתק בשרשו על ידי התעוררות הדבור מבחי' הזכר של ראשי האבות של ה' גבורות אלו .ועין ימין הוא בחי' ה"ח שהם ה' פעמים הוי"ה העולים כמנין עין .ועין שמאל הוא כנגד ה"ג שהם ה' פעמים הוי"ה העולים כמנין עין .ואמר ה' "לטוב בעיניהם תהיינה לנשים" .אולי כוונתו כי לצד ימין שבעין שהוא טוב וחסדים ,תהיינה לנשים להתמתק בחסדי הזכר ,אבל לא בכל זכר יכולות הן להתדבק כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, ולכן "אך למשפחת מטה אביהם" שהם חסדים דגבורות דיסוד הנקרא "טוב", "תהיינה לנשים" .והנה יוסף הוא בן פורת עלי עין שנאמר בו "טוב עין הוא יבורך" אל תקרי יבורך אלא יברך ,18והם בני יוסף והוא הטוב בעיניהן .ואולי כפל לומר "תהיינה לנשים" כי עתה הן בחי' זכרים כי ירשו את אביהן ,וכמ"ש הכתוב "נתון תתן להם" .וכשיהיו הבעלים זוכים בנכסיהן כנכסי צאן ברזל או לפחות בפירותיהם כנכסי מלוג תהיה הנחלה ביד זכר" ,תהיינה לנשים", ותחזורנה הן לבחי' נשים .ותסתלק העברה הנגרמת על ידי ירושת הבת.19 ועד עתה מנאן הכתוב לפי חכמתן כי כל ה"ג שקולות הן ,ועתה בבואן להנשא ולהתמתק ,הוצרך המיתוק להיות לפי סדר יציאתן לעולם ולכן מנאן עתה לפי סדר תולדותן. ואמר הכתוב "כאשר צוה ה' את משה ,כן עשו בנות צלפחד" .אפשר שלא על נשואיהן נאמר זאת ,אלא על "היותן לנשים" שהסכימו להעביר נחלתן לידי בעליהן שתקרא ירושתן על שם בעליהם .20ותהיינה מחלה וכו' ,לבני דודיהן לנשים" .והוסיף הכתוב פסוק נוסף להסביר הענין וכפל ואמר" ,ממשפחות בני מנשה בן יוסף ,היו לנשים" ,ולכן הפסיק הכתוב לקראן בלשון זכר כלשון האמור אצל בת יורשת נחלה ואם מקודם אמר הכתוב "לטוב בעיניהם, למשפחת מטה אביהם" .עתה שהעבירו הנחלה תחת יד בעליהן קראן הכתוב בלשון נקבה ואמר "ותהי נחלתן על מטה משפחת אביהן" .וסיימה התורה את הספר בסוד מיתוק ה"ח וה"ג ,בבני יוסף סוד היסוד ,כי הכל עומד על היסוד .18זוהר פ' נשא .19 .ראה רש"י במדבר כ"ז ז' .20 .ונראה לי מהכתובים שנצטוו ליתן הירושה בנכסי צאן ברזל בדווקא ושציין הכתוב שעשו זאת ברצון גמור כי עיניהן לא היה בנכסים אלא בתקומת שם אביהן על הנחלה. קנו שפתי מסעי שני וכמו שאמרו חז"ל "בא חבקוק והעמידן על אחת ,שנאמר וצדיק יסוד עולם". "כאשר צוה ה' את משה ,כן עשו בנות צלפחד" .לכאורה פסוק זה מיותר כי מיד אמר הכתוב "ותהיינה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים ,ממשפחות מנשה בן יוסף היו לנשים" .ואמרו בגמ' 21שפחותה שבהן נשאה בגיל מ' שנים ושנשאו להגון להם .ופירש"י ,שהמתינו עד גיל זה למצא מי שהגון להן .ויש להבין ,והלא ודאי שהכירו את בני דודיהן מגיל צעיר ולמה לא נשאו להן כל שנים אלו .ונראה שלא הבינו שהם הגונים להן ,ומה גם שפשוט שהיו נשואים לאחרות .אמנם משאמר ה' שלמטה משפחת אביהן תהיינה לנשים בדקו בבני המטה והבינו שאלו הגונים להן יותר מאחרים אעפ"י שהיו להם סיבות שגרמו להן עד היום לא להנשא להם ,ונשאו לא מתוך תאוה וחשק אלא כאשר צוה ה' את משה .ואפשר שלשון "ותהיינה לבני דודיהן לנשים" מורה שנהיו הן לנשים נוספות על נשים שכבר היו להם ,ולכן לא תלה הנשואין בבני הדודים אלא בהן .ולמדה תורה שפעמים שההגון אינו מי שנמשכים אחריו בתאוה וחשק אלא המתאים לפי שרש הנשמה .ועוד למדה תורה שפעמים שהבן זוג ההגון או הבת זוג ההגונה נמצאת בקרבתך שנים רבות ואינך שם על לב ומחפש במקומות אחרים כי חושב הנך שהדשא במקומות ההם ירוק יותר. "אלה המצוות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן ירחו" .שנה הכתוב מסיום ספר ויקרא ששם נאמר" ,אלה המצוות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" .וכאן כתב "ביד משה". ואפשר שהטעם הוא כי המצוות שקבל משה בסיני היו עבור הדור הראשון שיצאו ממצרים והם הנקראים "עדה" והיו מבחינת משה .אבל המצוות שנאמרו למשה בערבות מואב היו עבור הדור השני שנקראו "קהל" ואינם מבחינת משה עצמו אלא בחי' תלמידי משה ונתנו לישראל על ידו בגדר שליחות "ביד משה אל בני ישראל". והמצוות שנצטוו הדור השני ,יש בהם שינוי מצורת נוסח התורה שנתנה לדור ראשון ,וכן שינוי הסדר כמצוות נדרים שנתנה ע"י משה לראשי המטות, ומצוות הגעלה וטבילת כלים שאמרם אלעזר בשם משה ,ושמצוות אלו לא נאמר בהם לפני כן ,את צווי ה' למשה ,וכן סיום פרשת המועדות בפסוק ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה ,מורה כן.22 .21ב"ב קי"ט .22 :וראה לעיל סוף פ' פנחס ,והבן.
© Copyright 2024