ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה

‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ע׳׳ז י‪,.‬‬
‫]נכויות‬
‫ב(‬
‫נז‪ ,[:‬ג( ]שם נח‪ ,[.‬ד( ]ע׳‬
‫נסרש׳׳י לקמן יל‪ .‬נפיסקא[‪,‬‬
‫ה( ]ע״ז י‪.‬ו‪ ,‬ו( נ״מ ת‪ .‬שם‬
‫עב‪ .‬סנהלרין לב‪ .‬שניעית‬
‫פ׳׳י משגה ה ב׳׳‪ 3‬קנז‪ :‬שס‬
‫קעא‪] :‬לקמן ח‪0 ,|.‬וילקמן‬
‫ה‪ ,[.‬ח( ]שמיטה וייבל ח‪,:‬‬
‫ינ‪,[.‬‬
‫נטיעה ט‪ ,:‬ירקות‬
‫נז( ]לפנינו שס ליתי׳ מלת‬
‫הן‪ .‬וע׳׳ע תוס׳ נייק ג‪.‬‬
‫ל״ה ארגעה[‪,‬‬
‫ארבעה‬
‫שנים‪.‬‬
‫ראשי‬
‫שטרותיהס‬
‫למלכים‪.‬‬
‫לשנות‬
‫המלך‬
‫רגילים‬
‫משנה‬
‫היו‬
‫שעמל‬
‫למנות‬
‫בה‬
‫זמן‬
‫המלך‬
‫כלאמרינן במסכת גיטין )ל׳ כ‪ (.‬משום שלום מלכות וקבעו חכמים‬
‫אחל בניסן לתחלת שנתו ואפילו עמל בשבט או באלר כלתה שנתו‬
‫משהגיע ניסן ויתחילו למנות לו שנה‬
‫שניה‪:‬‬
‫ל‪:!.‬‬
‫ארבעה‬
‫ובפי‬
‫במרא‬
‫לשבועות )ל׳ מט‪(.‬‬
‫ארבעה‬
‫יינות הן ובפ׳ כל הצלמים ישם ל׳ ‪ cm‬ג׳ בתים הן ג׳ אבנים הן ג׳‬
‫אילנות הן אבל בריש ב״ק )ל׳ ‪ .3‬ושס>‬
‫תגן ארבעה אבות נזיקין ולא תני הן‬
‫בהמה‪ .‬שאין מעשרין‬
‫משוס לקאי אבתריה כלומר ארבעה‬
‫עשר‬
‫ושלע לבגמרא במניינא לרבי חייא ורבי‬
‫)לבדם יל(‬
‫לכתיב‬
‫אבות נזיקין הללו לא ראי זה כראי זה‬
‫תעשר את כל תבואת זרעך היוצא‬
‫השלה שנה שנה ואמר מר בבכורות‬
‫למלכים‪.‬‬
‫שטרי‬
‫״בשתי מעשרות הכתוב מלבר אחל‬
‫להכא למלכי ישראל קמיירי ולוקא גבי‬
‫המשועכלים( תא״מ ונ״כ‬
‫ח‪:>.‬‬
‫בפרק‬
‫הגהות הב״ח‬
‫יש״•‬
‫)א(‬
‫ל״ה‬
‫)ולא‬
‫חוב המיקלמץ נו׳‬
‫יטרוף אפי׳ וכי׳ על מן‬
‫מלכרי התוס׳ משמע שלא‬
‫היה לפניהם לשין וה גפי׳‬
‫רש״י‪) :‬ב( כא״ד בין תמוז‬
‫לכסליו שלאחריו נמצא‪:‬‬
‫)ג( תום' דיה למלטס ונו׳‬
‫מונין‪.‬‬
‫נ״כ‬
‫לגגולה אין‬
‫לשטרית‬
‫וני׳‬
‫סי׳ לשכירות אין‬
‫ד״ה‬
‫)ד(‬
‫מונין‪:‬‬
‫ונראה לנפקא מינה לשטרי‬
‫נ״ג‬
‫חוב‪.‬‬
‫להקשות‬
‫ויש‬
‫אמאי לא פי׳ המוס׳ לרך‬
‫זה על פי פירש׳׳י נטעות‬
‫הליינין לנפקא מינה כגין‬
‫בניסן‬
‫שעמל המלך גא׳‬
‫וההלואה היתה גא׳ בניסן‬
‫בשנה שלישית לשטר מאוחר‬
‫הוא והליינץ יטעי גיוס א׳‬
‫גג׳‬
‫ויסגרו שהמלך עמל‬
‫בכיסן ונמצא לא׳ בניסן היא‬
‫סיף שנה שלישית שהלוה לו‬
‫מעותיו ישמר מוקלס הוא‬
‫וי״ל לאס כן לאחר שתקנו‬
‫לר״יו ניסן ר״ה למלכים נמי‬
‫איכא למיחש לטעות הליינין‬
‫לאם עמל המלך נר״ח ניסן‬
‫מעשר‬
‫בהמה‬
‫מעשר‬
‫בהמה‬
‫ואחל‬
‫לשנים‪.‬‬
‫מפרש‬
‫לשמיטין‬
‫וליובלות‪.‬‬
‫אסור‬
‫לחרוש‬
‫)לף‬
‫מעשר‬
‫<לף‬
‫משנכנס‬
‫ולזרוע‬
‫שני‬
‫לגן‪:‬‬
‫מן‬
‫תשרי‬
‫התורה‪:‬‬
‫ערלה‬
‫ואפילו‬
‫לסוף אלול‪ .‬ובכולהו מפרש‬
‫טעמא‬
‫לנטיטה‪.‬‬
‫לממן‬
‫בגמ׳‬
‫נג‪0‬‬
‫נטעה באב כלתה שנתה הראשונה‬
‫בגמראה‪ :‬לירקות‪ .‬למעשר ירק שאין‬
‫תורמין ומעשרין מן הנלקט לפני ר״ה‬
‫על של‬
‫אחר‬
‫ר״ה‪:‬‬
‫לאילן‪.‬‬
‫לענין‬
‫מעשר שאין מעשרין פירות האילן‬
‫שחנטו קולס שבט על שחנטו לאחר‬
‫שבט שבאילן הולך אחר חנטה ובגמ׳‬
‫ניל‪ [.‬מפרש מאי שנא שבט‪ :‬גמ׳ למאי‬
‫הלכהא‪.‬‬
‫כלומר‬
‫למה‬
‫הוקבע‬
‫יום‬
‫מיוחל למנין המלכים אימא שעל כל‬
‫מלך ומלך תתחיל שנתו מיום שעמל בו‪:‬‬
‫לשטרות‪ .‬להבחין איזה שטר חוב מוקלס‬
‫למלוה ואיזה מאוחר‪ :‬דהנן‪ .‬במסכת‬
‫שביעית <פ״י מ״ה(‪ :‬שטרי חוב המוקדמין‬
‫ראשי שנים הם «באחד בניסן ר״ה למלכים‬
‫ולרגלים ״באחד באלול ר א ש השנה למעשר‬
‫באחד‬
‫בהמה ר׳ אלעזר ור״ש אומרים‬
‫בתשרי‪ .‬באהד בתשרי ר א ש השנה לשנים‬
‫ולירקות‬
‫ולשמיטין וליובלות י לנטיעה‬
‫ליבאחד בשבט ר א ש השנה לאילן כדברי‬
‫בית שמאי בית הלל אומרים יבחמשה עשר‬
‫למלכים למאי הלכתא אמר‬
‫בו‪ :‬גמ׳‬
‫רב חםדא לשטרות דתנן ״׳שטרי חוב‬
‫כשרין‬
‫־ והמאוחרין‬
‫פםולין‬
‫המוקדמין‬
‫תנו רבנן מלך שעמד בעשרים ותשעה‬
‫באדר כיון שהגיע אחד בניםן עלתה לו‬
‫שנה ואם לא עמד אלא באחד בניםן אין‬
‫מונין לו שנה עד שיגיע ניםן אחר אמר‬
‫מר מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר‬
‫כיון שהגיע אהד בניםן עלתה לו שנה הא‬
‫קמ״ל‬
‫א‬
‫ג‪,‬א‬
‫‪:‬‬
‫ה‬
‫ג‬
‫ז(‬
‫פםולין‪ .‬לפי שרצה לטרוף לקוחות שלקחו שלה מן הלוה מזמן שבשטר ושלא‬
‫וכתיגת השטר בסוף שנה‬
‫כלי! הוא שהרי קלמה מכירה להלואה ובשטר מעיל שהלואה קלמה‬
‫היתה עכשיו גכסליו לפני‬
‫כמלוה על פה שאינו גובה מן המשועבליס‪ .‬ואם לא קבעו יוס‬
‫גנ״ט נאלר גשנה ראשונה‬
‫ועלים מעילים שההלואה‬
‫אלר לשטר מאותר‬
‫הליינין‬
‫יטעי‬
‫היא‬
‫א׳‬
‫כיוס‬
‫ייסגרי שהמלך עמל נכ״ט‬
‫גאלר ומיל‬
‫גיסן‬
‫שיגיע‬
‫מתחיל שנה שניה ונמצא‬
‫שבפינת השטר נכ״ט גאלר‬
‫נשנה ראשונה היתה מקמי‬
‫ההלואה‬
‫שנה‬
‫שגכסליו‬
‫שניה‬
‫אגל‬
‫שהיא‬
‫ללא חיישינן לטעות‬
‫סופר ניחא‪:‬‬
‫לסי׳‬
‫של‬
‫לאותן‬
‫לכן‬
‫באלול‬
‫שבילדי‬
‫קולס‬
‫לריר‬
‫להתעשר עס איתן ש־ויללי‬
‫מכאן יאילך‪ ,‬משוס להוי‬
‫חלש וישן‬
‫לשטרות‪.‬‬
‫!‪:‬בכורות מ‪:‬־‪.‬‬
‫לכל‬
‫אימת‬
‫לקאי מלכא מכי מטי שילהי‬
‫אדר סלקא ליה שתא וגניסן‬
‫ריש שתא תנינא צמיכתג‬
‫גשטרי ‪:.‬ע״ז י‪.!.‬‬
‫שטרי‬
‫חוב המוקדמין‪ .‬ליכתב‬
‫קולס המלוה ‪:,‬סנהדרין לב‪!.‬‬
‫שנכתגי גיוס ט״י גניסן‬
‫וכתיג גתיך השטר גאחל‬
‫בניסן‬
‫לוה פלוני מפלוני מנה והעלים אמרו כשחתמנו בו לא ראינו שהלוהו‬
‫אלא הלוה אמר לנו חתמו עלי שאני חייב לפלוני מנה כאותה ששנינו‬
‫)ב״ב ל׳ קסז‪ 0‬כותבין שטר ללוה אע״פ שאין מלוה עמו ואין אנו‬
‫יולעין אם הלוהו קולם לכן או אחר כן אבל ראינו שהלוהו‬
‫מנה בתמוז בשנה שלישית למלך פלוני ואם אין הליינין יולעין‬
‫באיזה חלש עמל המלך אין להבחין אס תמוז קולם לכסליו אס‬
‫« נמצא‬
‫כסליו קולם לתמוז בכל שנותיו ושטר מוקלס הוא ואס עמל בין‬
‫השנה ל מ ע ש ר בהמה‪.‬‬
‫אין‬
‫אס השטר מוקלם או מאוחר כגון אם כתוב בו בפסליו בשנה שלישית‬
‫כסליו לתמוז שלאחריו נמצא תמוז קולם לכסליו בכל שנותיו ושטר‬
‫ראש‬
‫נכנסין‬
‫לתחילת שנות המלך אלא כל מלך ומלך לפי יום שעמל אין להבחין‬
‫כסליו קולס לתמוז אס שנתו מתחלת בין תמוז לבסליו‬
‫מוםף רש״י‬
‫באחד‬
‫לפיכך קנסוהו מלגבות בו <* ולא יטרוף אפילו מזמן המלוה ואינו אלא‬
‫ו ו ש ב ״ ם ב״ב קוז‪.!:‬‬
‫פסולין‪ .‬דנעי למטרף‬
‫לקיחית מזמן הנתוג גי‬
‫ועליי! לא הלוה‪ .‬ושטר‬
‫הלקוחות קולס למלוה‬
‫וזה מוציא שטרו והוא‬
‫קולס והוא שקר ‪1‬נ״מ‬
‫ע ב י וקנסיק היתרא אטי‬
‫איסירא ופסול אפילי מזמן‬
‫שני !‪:‬סוהדריו לב‪ •:.‬ואינו‬
‫המשיענליס‬
‫מן‬
‫טורף‬
‫מאוחר הוא ועכשיו שקבעו ניסן ר״ת לעולם תמוז קולם לכסליו‪:‬‬
‫טלהה לו שנה‪ .‬כלומר כלתה לו שנתו ומעתה מונין לו שגה שניה‪:‬‬
‫מאי‬
‫פי׳‬
‫בקונטרס‬
‫מלכות‬
‫משוס‬
‫ואינו‬
‫גיטין אמרינן הכי פרק הזורק )מטין‬
‫ל׳ ס‪ .‬ושם( אמר עולא מפני מה תקנו‬
‫מלכות‬
‫א‬
‫א‬
‫מיי׳‬
‫פ״ז‬
‫נכורות הלכה‬
‫כ ב ג‬
‫עשין רינ‪:‬‬
‫ו‬
‫מהל׳‬
‫סמג‬
‫מיי׳ ס׳׳ל מהל׳‬
‫שמיטץ הל׳ ט ופ׳׳י הל׳‬
‫ד שמג עשין קמז ולארן‬
‫רסח‪:‬‬
‫ג ד מיי׳ פ״ט מהל׳ מעשר‬
‫שני הל׳ מ שמג עשי! קלז‬
‫מוש״ע‬
‫י״ל‬
‫סימן‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫רצד‬
‫ד ה ו מיי׳ שס פ׳׳א הל׳‬
‫ב וס״ה מהל׳ תרומות‬
‫אושעיא תני הןט(‪:‬‬
‫שלום‬
‫נר מצוה‬
‫שומרים הן‬
‫ובפ״ק לחולין)ל׳ יז‪ >:‬ג׳ פגימות הן ובפ׳ אין מעמידן)ע״ז ל׳ ל‪ (.‬ג׳‬
‫מן הכוללים בשנה זו על הנולליס‬
‫בחבירתה‬
‫•‬
‫ראשי שנים הן‪ .‬בכל דוכתי תני הן כלאשכחן הכא‬
‫ולרגלים‪ .‬מפרש בגמרא )ל׳‬
‫למעשר‬
‫ךי‬
‫‪J‬‬
‫עין משפט‬
‫בגיטין משוס שלום מלכות‬
‫וגבי גיטין פסולין ולאי אפי׳ מלכות‬
‫הל׳ יא שמג עשי!‬
‫טוש״ע‬
‫י״ד‬
‫שימן‬
‫קלו‬
‫שלא‬
‫סעיף נ‪ 1‬וסעיף קכה‪:‬‬
‫ה ז מיי׳ פכ״ג מהל׳ מלוה‬
‫ולוה הל׳ א שמג עשי] צל‬
‫טוש״ע ח״מ‬
‫ו‬
‫סימן‬
‫תעיף ו‪:‬‬
‫מג‬
‫ח מיי׳ שס הלכה כ‬
‫טוש״ע שס סעיף יג ויג‪:‬‬
‫שאינה הוגנת כמלכות מלי ויון אבל‬
‫מתני׳ להכא פירוש לשטרות ובפ״ק‬
‫לע״ז‬
‫)ל׳ י‪(.‬‬
‫אמרינן‬
‫אין‬
‫לבגולה‬
‫מונין ש אלא למלכי יון בלבל ומשקינן‬
‫נמי‬
‫התם‬
‫ללמלכיס‬
‫להכא‬
‫למלכי‬
‫ישראל וכן אמרינן לקמן)ל׳ ג‪ (.‬בגמר׳‬
‫לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי‬
‫אומות העולם מתשרי מנינן וצריך‬
‫לפרש לאין צריך שלום מלכות אלא‬
‫בגט אשה לפי שהוא לבר גלול ומילתא‬
‫לחשיבות לפי שעל ילי גט מותרת לכל‬
‫אלם וחשיב משאר שטרות‪:‬‬
‫לשטרות‬
‫דתנן‬
‫שטרי‬
‫המוקדמים‪.‬‬
‫חוב‬
‫פירש‬
‫בקונטרס שאס לא קבעו יום לתחילת‬
‫שנת המלך אלא לכל מלך לפי מה‬
‫שעמל פעמים שאין להבחין כגון אם כתוב בו בכסליו בשנה שלישית ובאו‬
‫עלים ואמרו כשחתמנו לא ראינו שהלוהו אלא הלוה אמר לנו חתמו‬
‫כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אע״פ שאין המלוה עמו ואין אנו‬
‫יולעין אס הלוהו קולם לכן או אחר כך אבל ראינו שהלוהו בתמוז‬
‫שנת שלש למלך ואס אין הליינין יולעין באיזה חלש עמל המלך אין‬
‫להבחין אס תמוז קולס לכתליו ואס כסליו קולס לתמח אס שנתו‬
‫מתחלת בין תמוז לכסליו נמצא כסליו קולם לתמוז בכל שנותיו ואס‬
‫עמל בין כסליו לתמוז נמצא תמוז קולם לכסליו בכל שנותיו ועכשיו‬
‫שקבעו ניסן ר״ה לעולם תמוז קולם לכסליו וצריך לפרש שהולו‬
‫המלוה והלוה שהלואה אחת היא לאי לאו הכי מנא ילעי והשתא‬
‫משמע לפי׳ הקונטרס מספק היינו חושבין אותו מוקלס אי לאו‬
‫לקבעו ניסן ר״ה שע״י כן אנו יולעין בו שהוא מאוחר ואי אפשר‬
‫לומר כן לאין לנו לפסול שוס שטר מספק כלמוכח בריש אחל‬
‫ליני ממונות )סגהלרין לף לב‪ .‬ושם( לקאמר שטר שזמנו כתוב באחל‬
‫בניסן בשמיטה ובאו עלים ואמרו היאך אתס מעילים על שטר זה‬
‫והלא באותו יוס עמנו הייתם שטר כשר ועליו כשרים חיישינן שמא‬
‫אחרוהו וכתבוהו הרי שאנו תולין להכשיר מספק וכן בגט פשוט )ב״ב‬
‫לף קעא‪ .‬ושס> לקאמר שטר שזמנו כתוב בשבת או בי׳ בתשרי כשר‬
‫שאני אומר אחרוהו וכתבוהו ומיהו יכול לפרש פירוש איפכא שיפרש שכתוב בשטר בתמוז בשנת שלש והעלים החתומים אומרים שבכסליו בשנת‬
‫ג׳ היתה המלוה והייתי מכשיר מספק וע״י שקבעו בניסן ר״ה אנו יולעין שהוא מוקלם ללעולס תמוז קולס לכסליו ומיהו עיקר פירושו תימה‬
‫גלולה שעשו תקנה פן ישכחו כל העולם מתי עמל המלך וכן סופר שכותב כל היום שטרות האיך ישכח ועול לא״כ הוי מצי למימר מפקא‬
‫מינה טובא לכל שטרות שלא ילעו מה לכתוב בו ביום לאין יולעין מתי מתחלת שנת המלך ועול לכי האי גוונא לאו מוקלם לאביי לאמר בפ׳׳ק‬
‫לב״מ )לף יג‪ .‬ישם( עליו בחתומיו זכין לו ולרב אשי לפליג עליה למה הוצרכו לעשות תקנה זו הא אמרינן אין כותבין שטר ללוה אא״כ מלוה‬
‫עמו אלא בשטרי הקנאה ונראה לנפקא מינה לשטרי חוב)י( המוקלמין היינו כגון אס עמל המלך באחל בניסן כשיגיע אחל בניסן אחר ישכח‬
‫הסופר ויסבור לאשתקל עמל המלך בשנים בניסן לעביל איניש לטעי חל יומא ויכתוב באחל בניסן בשנה ראשונה למלך ונמצא שטר זה מוקלס‬
‫שנה שלימה שהיא שנה שניה וכתוב ראשונה ונמצאו ב״ל טורפין מן הלקוחות של שנה זו שלא כדין אבל עכשיו שקבעו ניסן דיה פו לא אתי‬
‫לילי תקלה לאפי׳ עמל אשתקל בשנים בניסן כשמגיע ניסן אחר מתחילין למנות לו שנה אחרת וא׳׳ת אכתי אתי לילי תקלה לאם עמל בכ״ט‬
‫באלר בשנה ראשונה למלך כשיגיע כ״ט אחר יטעה הסופר ביום אחל ויסבור שעמל באחל בניסן ויכתוב עכשיו בכ״ט באלר)בשנה ראשונה‬
‫למלך( ונמצא מוקלס שנה שלימה לאו סירכא היא לכשעמל בכ״ט באלר מיל שיגיע לאחל בניסן מתחיל למנות שנה שניה רולע הסופר שכל השנה‬
‫כתב בכל השטרות שנה שניה הלכך לא טעי ויש שיטה אחרת בירושלמי בין מ׳׳ל מניסן מנינן בין מ״ל מתשרי מנינן מה ביניהן א״ר יצחק‬
‫שטרות יוצאות ביניהן לוה באייר וכתב ביה שנה שניה למלכות מכר מכירה במרחשון וכתב בו שנה שניה למלכות מ״ל מניסן מנינן מלוה‬
‫קלמאה מ״ל מתשרי מנינן מכירה קלמאה ומילתא אחריתי היא ולא אתי לפרושי מאי טעמא קבעי ניסן ראש השנה‪:‬‬
‫שטרי‬
‫הוב המוקדמיץ‬
‫פסולין‪ .‬בשלהי איזהו נשך <ב״מ ל׳ עב‪ .‬ישסו פי׳ בקונטרס פסולין לגבי משעבלי אבל מבני ח ד גבי ולא יתכן וכמו שפירשנו שם )ל״ה שטר>‪:‬‬
‫אבל‬
‫ואפילו מן המאוחר למלוה <ב״מ עב‪ :.‬אי נמי שנכתג השטר גאחל בניסן וכן כתוג גו נאחל בניסן לוה פלוני מפלוני והוא לא לוה ממנו כלום על ט״י בניסן‪ ,‬גס זה מיקרס יפסיל‪ ,‬שאין לי לטרוף אלא מזמן ההליאה ואילך‪,‬‬
‫יללא כאגיי לאמר )נ״מ יג‪ >.‬עליו כחתומיו זכי; לו !‪:‬רשב‪-‬ם ב״ב קני•‪ :‬ומיהו אס ההלואה היתה גאחל בניסן גפני עליס וקנו מילו להשתעכל נכסי לוה למלוה ילא כתני את השטר על ט״ו בניסן וכתגו גו גאחל גניסן‪ ,‬כי האי‬
‫מוקלס כשר ‪:‬שם ע״פ ב״ב ק ע ב ‪ . :‬והמאוחרין‪ .‬שגאי עליס ואמרו אנו יילעיס גמליה זי שקלמה לזמן הנתיג כאן !‪,‬סנהדרין לב‪ !.‬כ ש ר ץ ‪ .‬למעליותא היא לקא מחיל ליה לשיעגילא על השתא ;שם‪ :‬שכתגיהו נאתל בניסן יכתגו‬
‫נתוך השטר נאחל נאייר‪ ,‬וכל שכן אס לוה בניסן ולא נכתב על אייר לכשר‪ ,‬שהרי מחל לו שעגיל של חלש שעגר ׳רשב״ס ב״ב קעא‪.::‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫ארבעה ראשי שנים הן‬
‫באחד בניסן ראש השנה‬
‫למלכים ולרגלים‪ .‬ואמרינן‬
‫למלכים למאי הילכתא‬
‫בעינן למידע ראש השנה‬
‫שלהן‪ .‬אמר רב חסדא‬
‫כיק‬
‫לשטרות‪ ,‬כלומר‬
‫שזמן השטרות למניין‬
‫מונק‪.‬‬
‫שנות המלכים‬
‫כהאמהי בשנת כך וכף‬
‫לינאי המלך‪ ,‬בשנת כך וכך‬
‫ליותנן כהן גהול‪ ,‬צהיכין‬
‫אנו ליהע האש השנה‬
‫שלהן איזה יום ואיזה‬
‫חודש הוא‪ ,‬שאם יצא‬
‫לפנינו שטה יודעים כמה‬
‫שנים יש לו‪ ,‬ומאותו הזמן‬
‫שנכתב השטר נשתעבדו‬
‫לו כל הנכסים של לווה‪,‬‬
‫ואם מכר מנכסיו אחרי כן‪,‬‬
‫בעל חוב בא וטרף ומוציא‬
‫מידן‪ .‬וכיון שראש השנה‬
‫של מלכים ניסן עד ניסן‬
‫אחר תשלום השנה‪ ,‬וכסדר‬
‫הזה מונין והולכין‪ .‬וכן שני‬
‫שטהות היוצאין על אדם‬
‫אחה‪ ,‬מן הזמן של זה ושל‬
‫זה מתכרה איזה קודם‪,‬‬
‫ולו משפט לטרוף הנכסים‬
‫קודם‪ .‬ואם ילוה אדם‬
‫לחבירו מעות בניסן בשנת‬
‫ה׳ לינאי המלך ויקדים‬
‫זמן השטר ויכתב בניסן‬
‫בשנת ד׳ ליניי המלך‪ ,‬אם‬
‫נתברר בבית דין כי העדים‬
‫הקדימו זמנו של אותו‬
‫השטר פסול הוא‪ ,‬כדתנן‬
‫שביעית‬
‫בסוף מסכת‬
‫שטהי חוב המוקדמץ‬
‫פסולין‪ ,‬האתי למיטרף‬
‫לקוחות שלא כדין‪ ,‬אבל‬
‫המאוחרין כשרין‪ .‬מלך‬
‫שעמד בכ״ט באדר ביון‬
‫שהגיע יום אחד בניסן‬
‫עלתה לו שנה‪ .‬דקיימא לן‬
‫יני‬
‫נ ו‬
‫ב‪:‬‬
‫ל‬
‫ח נ נ א‬
‫חשוב‬
‫יום אחד בשנה‬
‫מניסן‬
‫שנה‪ ,‬ומונץ לו‬
‫שנה שנייה‪ .‬ואם לא עמד‬
‫אלא באחד בניסן‪ ,‬אע״ג‬
‫שהיסכימו והמליכו מאדר‪,‬‬
‫אין מונין לו שנה שנייה‬
‫אלא בניסן אחר‪ .‬תנו רבנן‬
‫מת המלך באדר ועמד אחר‬
‫תחתיו באדר מונין שנה‬
‫לזה ולזה‪ .‬כלומר אם היתה‬
‫עשירית‬
‫זו השנה שנה‬
‫למלכותו‪ ,‬מונין עשר שנים‬
‫למלך פלוני ושנה למלך‬
‫שעמה‪ .‬ובניסן מונין שנה‬
‫שניה לזה המלך‪ .‬ושטר‬
‫היוצא בניסן שנת שתים‬
‫למלך פלוני‪ ,‬יוהעץ שזה‬
‫השטה ומנו י״א שנה‪ .‬מת‬
‫בניסן ועמד אחה תחתיו‬
‫בניסן‬
‫מונין שנה‬
‫שמת‪ ,‬אע״פ שלא‬
‫משנה זו שניכנסה‬
‫לוה‬
‫חי‬
‫אלא‬
‫יום אתד עלתה לו שנה‪,‬‬
‫ולזה שעמד מונין לו שנה‬
‫עד ניסן הבא‪ ,‬ובניסן הבא‬
‫כותבץ שנה שנייה למלך‬
‫פלוני‪ .‬מת באדר ועמד‬
‫אחר תחתיו בניסן ממין‬
‫עד תשלום אדר לראשון‪,‬‬
‫ומניסן לשני‪ .‬ואע״פ שהוא‬
‫בן‬
‫מלך‬
‫נימנו‬
‫וגם‬
‫השרים והסכימו להמליכו‬
‫אין‬
‫מאדה‪,‬‬
‫מונין‬
‫לו‬
‫אלא משעה שעמד‪ .‬א ״ר‬
‫יוחנן מניין שאין מונים‬
‫למלכי ישראל אלא מניסן‬
‫ויחי‬
‫שנאמר‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫אבל‬
‫בפרקין ומה נדה‬
‫)ל׳ י‪(.‬‬
‫‪)0‬ומונה לו( אחר תחתיו באדר דמונין‬
‫לו שנה בשביל יום אחד דהיינו בתחלת‬
‫שנותיו כעין נדה שסוף היום עולה‬
‫לה בתחלתה אבל מת בניסן לא ימנה‬
‫לו שנה בשביל יום אחד כיון דהיינו‬
‫סוף שנותיו כמו נדה שאין תחלת היום‬
‫דאימנו‬
‫עולה לה בסופה‪:‬‬
‫עליה‬
‫מאדר‬
‫ומלך‬
‫כן‬
‫מלך‪ .‬אע״ג דלעיל סגי‬
‫לה בטעמא דאימנו עליה מאדר הכא‬
‫לא סגי ליה בהכי דמההוא דלעיל‬
‫שמעינן ליה והך רישא והך גבי הדדי‬
‫מתניין ואפילו לא מתניין גבי הדדי‬
‫כדאשכחן בפרק גט פשוט)ב״ב ל׳ קסו‪.‬‬
‫ושם( גבי הא דתניא כסף בדינרין אין‬
‫פחות מ‪3‬׳ דינרין זהב כסף והדר תני‬
‫באידך זהב בדינרין אין פחות מבשני‬
‫דינרין כסף זהב‬
‫ופריך‬
‫אבתריה‬
‫דילמא י()למימ‪ 0‬דהבא פריכי בתרי‬
‫דינרי קאמר ליה ומשני אביי יד בעל‬
‫השטר על התחתונה ופריך אי הכי‬
‫רישא נמי כלומר בההיא דכסף בדינרין‬
‫מצרים וגו׳‪ ,‬מקיש מלכות‬
‫שלמה‬
‫ליציאת‬
‫)וגוי(‬
‫מצרים‬
‫ויציאת‬
‫נוכו׳[‪.‬‬
‫מצרים גופה ממאי דמניסן‬
‫השטר על‬
‫שהם ב׳‬
‫התחתונה‬
‫דינד‬
‫ובשני‬
‫ברייתות קרי ליה רישא‬
‫דקים ליה דגבי הדדי מיתנו מ)ורב(‬
‫מנינן‪ ,‬דכתיב ויעל אהרן‬
‫שמואל דחק לפרש שס בענין אחר‪:‬‬
‫החמישי‬
‫משמע הכא דהיינו אייר‬
‫וימת שס בשנת הארבעים‬
‫לצאת כני ישראל‬
‫מצדים‬
‫באחד‬
‫ויהי‬
‫בחדש‬
‫לחדש‪,‬‬
‫מאח‬
‫וכתיב‬
‫שנה‬
‫בארבעים‬
‫בעשתי עשר חדש כאחה‬
‫וגמר‬
‫לחדש‬
‫לגזירה‬
‫ארבעים‬
‫ארבעים‬
‫מדקאי‬
‫אהרן‬
‫באב‬
‫ארבעים‪,‬‬
‫יא‪ (.‬משמע דניסן הוא חדש זיו שנולדו‬
‫בו אבות העולם שהם זיותני עולם‬
‫במיתת‬
‫שנת‬
‫כי‬
‫מת אהרן ועדיין סיתון‬
‫הוה‬
‫כיון דמניסן מנינן למלכים ולקמן )לף‬
‫דתקופה‬
‫ואשכחנן‬
‫קיים‬
‫ההדש‬
‫שוה‪,‬‬
‫אף האי ליציאת מצרים‪.‬‬
‫וקרי ליה‬
‫בחדש‬
‫זיו הוא‬
‫השני‪.‬‬
‫מיהו בקונטרס סי׳ לקמן דהכי קאמר‬
‫מה התם ליציאת מצרים‬
‫כדכתיב‬
‫לאחר שעמד השני אם רצה לכתוב בשטר בשנת פלוני למלך שמת‬
‫כותב ואם רצה כותב בשנה ראשונה למלך פלוני שעמד‪ :‬מ ה בניסן‬
‫ועמד אחר חחתיו בניסן‪ .‬והוא הדין‬
‫הכא דהכי ניחא טפי( דדין הוא בעומד‬
‫כסף כספא פריכא קאמר ליה ואע״ג‬
‫לצאת בני ישראל מארץ‬
‫עולה לה‬
‫אינו דין שיוס א׳ עולה לה בתפלתה לאו פירכא היא אדרבה ‪)0‬כ״ש‬
‫בשמונים‬
‫שנה וארבע מאות‬
‫שאין תחלת‬
‫עליה‪ .‬נמנו וגמרו השרים למנותו‪ :‬לזה ולזה‪ .‬הבא לכתוב שטר באדר‬
‫בסופה סוף יום עולה לה בתחלתה שנה שיום אחד עולה בסופה‬
‫נמי הוה ליה למימר שיהא יד בעל‬
‫שנה‬
‫מאי יןמ׳ל לא גרסי׳ אלא <* קמ״ל ניסן ר״ה למלכים והוי‪ :‬דאימנו‬
‫בתחלת שנה לא‪ .‬וא״ת ולאו קל וחומר הוא כדאמרינן לקמן‬
‫היום‬
‫כשנתחדש אייר כבר נולדו זיותני עולם‬
‫זימנין‬
‫בניסן א״נ‬
‫דניסן‬
‫נמשך בתוך אייר של לבנה‪:‬‬
‫מקיש‬
‫מלכות‬
‫מצרים‪.‬‬
‫שלמה‬
‫מסשטיה‬
‫ליציאת‬
‫דקרא‬
‫לא מצי למילף )»( משום דנולדו בו‬
‫זיותני‬
‫דדילמא‬
‫עולם‬
‫מאדר‬
‫מנינן‬
‫ולניסן קרי ליה חדש זיו ואפי׳ אי הוה‬
‫»()הכי( קרי ליה לאייר חדש זיו משום‬
‫דאית ביה זיוא לאילני אין להוכיח‬
‫דאלמא מניסן מנינן משלמה דקרי‬
‫ליה חדש שני משוס דהכי הוה מעשה‬
‫מה‬
‫שמלך בניסן‪:‬‬
‫יציאת‬
‫דיליף‬
‫מצרים‬
‫יציאת‬
‫מניסן‪.‬‬
‫מצרים‬
‫ומאי‬
‫מויעל‬
‫אהרן לא מצי למילף דבאחד בניסן ר״ה‬
‫דדילמא מט״ו בניסן מנינן אבל למאי‬
‫דיליף מויהי בחדש הראשון וגו׳ ניחא‪:‬‬
‫בחדש‬
‫קמ״ל דניםן ר״ה למלכים >ויום אחד בשנה‬
‫א‬
‫חשוב שנח ואם לא עמד אלא באחד בניםן‬
‫אין מונין לו שנה עד שיגיע ניםן אחר פשיטא‬
‫לא צריכא דאימנו עליה מ א ד ר מהו דתימא‬
‫נימנו‬
‫ליה‬
‫באדר‬
‫ועמד אחר תחתיו‬
‫לזה‬
‫תרתין‬
‫ולזה‬
‫בניםן‬
‫ועמד‬
‫מת‬
‫שנין‬
‫מונין‬
‫אחר‬
‫תחתיו‬
‫לראשון‬
‫ושניה‬
‫ת״ר‬
‫אחר‬
‫מת‬
‫באדר‬
‫מונין‬
‫אמר‬
‫שנה‬
‫תחתיו‬
‫ולזה‬
‫בניסן‬
‫מר‬
‫ראשונה‬
‫באדר‬
‫מת‬
‫ועמד אחר תחתיו באדר מונין שנה לזה ולזה‬
‫פשיטא‬
‫מנינן‬
‫מהו‬
‫קמ״ל‬
‫בניסן‬
‫מת‬
‫שתא‬
‫בניסן‬
‫לבי‬
‫ועמד‬
‫תרי‬
‫אהר‬
‫מונין‬
‫שנה‬
‫לזה‬
‫ולזה‬
‫כי‬
‫אמרינן‬
‫יום‬
‫אחד‬
‫בשנה‬
‫שנה‬
‫אבל‬
‫בסוף‬
‫בתחלת‬
‫לא‬
‫תחתיו‬
‫פשיטא‬
‫דתימא‬
‫שנה‬
‫דתימא‬
‫מהו‬
‫חשוב‬
‫לא‬
‫שנה‬
‫אמרינן קמ״ל מת באדר ועמד אהר תהתיו‬
‫בניסן‬
‫ראשונה‬
‫מונין‬
‫לראשון‬
‫לשני‬
‫ושניה‬
‫פשיטא לא צריכא דאימנו עליה מ א ד ר ומלך‬
‫בן מלך הוא מהו דתימא נימנו לי׳ תרתין שנין‬
‫א״ר‬
‫קמ״ל‬
‫אלא‬
‫להם‬
‫שנה‬
‫יוהנן מנין‬
‫מניסן‬
‫למלכים‬
‫שנאמר‬
‫שאין מרנין‬
‫בשמונים‬
‫״ ויהי‬
‫‪1‬‬
‫וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל‬
‫מארץ‬
‫הוא‬
‫בשנה‬
‫מצרים‬
‫הרביעית‬
‫זיו‬
‫בהדש‬
‫החדש השני למלך שלמה על ישראל‬
‫מקיש‬
‫מלכות‬
‫שלמה‬
‫יציאת‬
‫מצרים‬
‫מניסן‬
‫מניסן‬
‫ויציאת‬
‫מצרים‬
‫ליציאת‬
‫אף‬
‫גופה‬
‫מה‬
‫מצרים‬
‫מלכות‬
‫שלמה‬
‫מנלן‬
‫דמניסן‬
‫מנינן דילמא מתשרי מנינן לא םלקא דעתך‬
‫דכתיב‬
‫פי‬
‫‪2‬‬
‫ה׳‬
‫בני‬
‫בשנת‬
‫לצאת‬
‫וימת‬
‫ישראל‬
‫באחד‬
‫הארבעים‬
‫מצרים‬
‫וכתיב‬
‫בחדש‬
‫ויהי‬
‫‪3‬‬
‫באב‬
‫וקרי‬
‫בשבט וקרי לח‬
‫לח‬
‫שנת‬
‫שיכתבו משעמד השני למנין שנות‬
‫הראשון מונה והרוצה כותב בשנה‬
‫ראשונה למלך שעמד‪ :‬ושניה לשני‪.‬‬
‫הבא לכתוב משעמד זה לא ימנה שנה‬
‫שניה למלך שמת שאין שנה זו שלו‬
‫ולא ימנה את הראשונה לשני לקרות‬
‫שנה שעמד בה שניה אלא שניה זו‬
‫ראשונה לשני‪ :‬שתא לבי חרי‬
‫משנכנס‬
‫מנינן‪.‬‬
‫בה‬
‫שמת‬
‫אפי׳ יום אחד לא יכתבו כל שנה זו‬
‫המת‪ :‬בסון* שנה‪ .‬כגון מלך העומד‬
‫באדר כלתה לו שנה כשיצא אדר וחשוב‬
‫לו יום שבסוף שנה זו כשנה שלימה‬
‫הבאה‬
‫להיות שנה‬
‫שנה‬
‫נקראת‬
‫שניה‪ :‬אבל‪ .‬יום אחד בתחילת שנה‬
‫לא יחשוב לו יום אחד שנה ולא יכתבו‬
‫שטר בשנה זו לשמו משמת‪ :‬ומלך‬
‫בן מלך הוא‪ .‬דאי משוס‬
‫דאימנו‬
‫עליה לא איצטריך לאשמעינן דשמעינן‬
‫לה מרישא אבל השתא דאיכא תרתי‬
‫אימא נימנו ליה מקמייתא קמ״ל‪ .‬וטעמו‬
‫של דבר‬
‫‪8‬‬
‫דכתיב )לבריס יז> למען יאריך ימים‬
‫על ממלכתו הוא ובניו‪ :‬בחדש זיו‪.‬‬
‫הוא אייר כדמפרש קרא הוא החדש‬
‫השני ואמרינן לקמן )ל׳ ז‪ (.‬ניסן ר״ה‬
‫לסדר מנין החדשים‪ :‬למלך שלמה על‬
‫ישראל‪ .‬אשנה רביעית קאי ומקרא‬
‫בשנה‬
‫מסורס הוא‬
‫למלך‬
‫רביעית‬
‫שלמה על ישראל בחדש זיו הוא החדש‬
‫שנה‬
‫מלכות‬
‫)לה״ב‬
‫לענין‬
‫‪:0‬‬
‫מנין‬
‫מקיש‬
‫השנים‬
‫ליציאת מצרים שהרי המקרא הזה מנה‬
‫שנה זו שנת ד׳ מאות ושמונים ליציאת‬
‫מצרים ובשנת ארבע למלוך שלמה‪:‬‬
‫מכלל‬
‫מה יציאמ מצרים‪ .‬מנין השנים שמונין‬
‫דליציאת‬
‫מניסן‪ :‬אימא מהשרי‪ .‬אע״ס שיצאו‬
‫דר״ה לאו תשרי הוא בשלמא היאך ״ מ פ ר ש‬
‫כדאמר‬
‫בניסן משהגיע תשרי קראו לו שנה‬
‫דליציאת‬
‫מצרים‬
‫רב‬
‫אלא‬
‫מצרים‬
‫דילמא‬
‫שנת‬
‫פפא‬
‫להקמת‬
‫עשרים‬
‫המשכן‬
‫שנת‬
‫ה>‬
‫עשרים‬
‫שניה לפי שתשרי ר״ה לשנים הנמנים‬
‫לגזרה‬
‫לבריאת‬
‫שוה הכא נמי שנת ארבעים שנת ארבעים‬
‫ליציאת‬
‫מצרים‬
‫דילמא‬
‫מעשה‬
‫דכתיב‬
‫‪4‬‬
‫אחרי‬
‫וממאי‬
‫דשבט‬
‫הכותו‬
‫דמעשה‬
‫דאב‬
‫קדים‬
‫לא‬
‫ס״ד‬
‫את‬
‫סיחון‬
‫נח‬
‫וכי‬
‫חדשים האחרים הנרמזים אמרינן חמישי ששי שביעי במניינו למנין‬
‫פי׳ קרא דויעל זכו׳ אבל קרא דויהי לא מפרש ליציאת מצרים‪:‬‬
‫וישמע‬
‫והוא‬
‫ליציאת‬
‫הדין‬
‫בארבעים שנה הואיל‬
‫משה באר אח ההורה‪ .‬מכלל דתשרי‬
‫לאו ר״ה דאי תשרי ר״ה הוא הוה‬
‫ליה‬
‫שנת‬
‫בשבט‬
‫מ״א‪:‬‬
‫דילמא‬
‫להקמת המשכן‪ .‬שהיה בשנה השנית‪:‬‬
‫נפשיה דאהרן אכתי הוה םיחון קיים דכתיב‬
‫האיך קרא מפרש דליציאת מצרים‪.‬‬
‫עולם‬
‫מצרים‪ :‬ויהי‬
‫לגזרה שוה מה כאן ליציאת מצרים אף כאן‬
‫קדים‬
‫כדאמר‬
‫רב‬
‫פפא‪.‬‬
‫לקמיה‪:‬‬
‫שנה‬
‫עשרים שנה עשרים לגזרה שוה‪.‬‬
‫וישמעשבפסוק דצריכי ללמוד זה מזה כולהו גמר להו‬
‫רב פפא כולהו שנת‬
‫רב פסא‬
‫גזירה‬
‫מרבו‬
‫שוה‪:‬‬
‫ללמוד‬
‫דילמא‬
‫ג( מכילתא פ׳ נא ]פ״א[‪,‬‬
‫ד( ןקראן‪ ,‬ה( ]לקמן ג‪,[:‬‬
‫י( ס׳׳א ל״ג‪,‬‬
‫מ״מ‬
‫ז(‬
‫מ׳׳ז‪ ,‬ח( ןצ״ל ורנינו[‪,‬‬
‫נו( רש״א מ״ז‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ויהי בשמונים שנה‬
‫‪.1‬‬
‫וארבע‬
‫שנה‬
‫מאות‬
‫ל צ א ת בני י ש ר א ל מ א ר ץ‬
‫מצרים בשנה הרביעית‬
‫בחדש זו הוא החרש‬
‫השני ל מ ל ך שלמה על‬
‫י ש ר א ל ויבן הבית לי;‪:‬‬
‫מלכים א ו א‬
‫‪ .2‬ויעל אהרן הכהן א ל‬
‫הר ההר ע ל פי יי וימת‬
‫בשנת‬
‫שם‬
‫הארבעים‬
‫לצאת בני י ש ך א ל מ א ר ץ‬
‫מצרים בחדש החמישי‬
‫באחד לחדש‪:‬‬
‫במדבר לג לח‬
‫‪ .3‬ויהי בארבעים שנה‬
‫בעשתי‬
‫חידש‬
‫עשר‬
‫באחד ל ח ד ש דבר משה‬
‫א ל בני‬
‫ישךאל‬
‫א ש ר צרה‬
‫אלהם‪:‬‬
‫ככל‬
‫אתו‬
‫יי‬
‫דברים א ג‬
‫‪ .4‬אחרי הכתו את סיחין‬
‫מ ל ך האמירי א ש ר יושב‬
‫בחשבון ואת עוג‬
‫הבשן‬
‫אשר‬
‫מלף‬
‫יושב‬
‫בעשתרית באדרעי‪:‬‬
‫דברים א ד‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש״־ דייה מאי קמ״ל‬
‫ל״ג אלא הא קמ״ל דניסן‪:‬‬
‫)‪ (3‬תום׳ ד״ה מקיש ט׳‬
‫לא מצי למילף‬
‫דדילמא‬
‫מ א ד ר מנינן ולניסן קרי‬
‫ליה ח ד ש זיו‬
‫משום‬
‫דנולדו ב ו זיותני עולם‬
‫ואפילו אי הוה קרי ליה‪:‬‬
‫השני ה״נ כתיב קרא אחרינא לקמן‬
‫ויחל לבנות בחדש השני ]בשני[ בשנת‬
‫לה מתחילין מניסן אף מלכות שלמה‬
‫האי ממאי‬
‫א(‬
‫ז‪ :‬י‪.‬‬
‫מה‪ ,[.‬כ( ]תוספתא רס״א[‪,‬‬
‫לפי שהמלכות ירושה היא‬
‫שלמה‪.‬‬
‫ארבעים‬
‫המלך‬
‫לא‬
‫בשטר למנין מלך העומד אלא למלך‬
‫החמישי‬
‫ארבעים‬
‫]לקמן‬
‫נדה‬
‫ניסן הבא ורוצה למנות בכל השטרות‬
‫ארבע‬
‫בארבעים‬
‫שנת‬
‫אס עמד באחד מכל החדשים שעד‬
‫למלכותו‬
‫ע ש ר ח ד ש באחד לחדש דבר משה‬
‫מדקאי‬
‫וקאי‬
‫שם‬
‫מארץ‬
‫לחדש‬
‫בעשתי‬
‫וגו׳‬
‫ו י ע ל אהרן הכהן‬
‫אל הר ההר על‬
‫החמישי‪ .‬על כרחך שהוא‬
‫הראשון מנינן‪:‬‬
‫ועמד‬
‫לשני‬
‫״מת‬
‫באדר מוני!‬
‫לזה‬
‫אב דמדקרי בקרא בחדש ניסן ראשון הוא לכס מכלל דכל‬
‫בשלמא‬
‫קמ״ל‬
‫בניםן‬
‫שנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫סתום‬
‫מעשה‬
‫מן‬
‫דשבנן‬
‫המפורש‬
‫קדים‪.‬‬
‫על‬
‫ובתשרי‬
‫ידי‬
‫דין‬
‫שלפניו‬
‫נכנסה שנת ארבעים‪ :‬אחרי הכוחו אח סיחון‪ .‬נאמר במשנה תורה‪:‬‬
‫אלא‬
‫גליון הש״ם‬
‫רש״י ד״ה ומלך בן מלך‬
‫בוי לפי שהמלכות בוי‪.‬‬
‫כריתות ה ע״כ‪:‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫גיטין צ‪ .‬תענית‬
‫א(‬
‫מט‪:‬‬
‫שבועות‬
‫ט‪.‬‬
‫]פסחים‬
‫]לקמן ח‪ ,[.‬ה( ח׳׳ח‬
‫בא במקום דהא שנותן טעם לדבר פעמים בא במקום אלא וסותר‬
‫ברגליו עריך[‪,‬‬
‫ד(‬
‫אלא וייראו‪ .‬נתגלו‪ :‬כדריש לקיש‪ .‬כי גוע נתינת טעם הוא לדבר‬
‫שלפניו נתגלו העדה לפי שגוע אהרן‪ .‬שלשון כי בד׳ לשונות משמש‬
‫צג‪:‬ו‪ (5 ,‬נפי׳ שהוא קל‬
‫נ( רש״א‪,‬‬
‫מ״ז‪ ,‬י( ]תנחימא ס׳ חקת(‪,‬‬
‫‪ (1‬ח״מ‪ ,‬ח( נאייב יטו‪,‬‬
‫במקרא פעמים בא במקום אס פעמי׳ בא במקום דילמא שמא פעמי׳‬
‫‪1‬‬
‫קן )לברים ככ> כולן לשון אם הס וכן‬
‫כי תצאו )שמות יבו כי תלכון )שם נ(‬
‫הגהות הב״ח‬
‫גמ׳‬
‫)‪(6‬‬
‫בעשרים‬
‫נחדש‬
‫בחדש‬
‫נעלה‬
‫הענן‪ (5) :‬תום׳ דייה אלא‬
‫כו׳ דילמא לשון כאשר הוא‬
‫כלומר‪) :‬ג( ד״ה מכלל כי׳‬
‫לשמיטין וליובלות לנטיעה‬
‫ולירקות והס״ד‪:‬‬
‫וכל המשמשין במקום כאשר ובמקום‬
‫אל תקרי‬
‫וייראו‪.‬‬
‫ויראו‬
‫ועל‬
‫לשון‬
‫זה‬
‫נופל לשון דהא‪ ,‬לפי שהוא‬
‫נתינת טעם למה שלמעלה‬
‫י־יראי‬
‫הימנו‪ ,‬למה‬
‫שהרי מת אהרן‬
‫כ כט‪.!:‬‬
‫לסי‬
‫׳נמדנר‬
‫כי‬
‫משמש‬
‫בארבע לשונות‪ .‬כמקום‬
‫ארנע לשונות הללו נכתנ‬
‫כי‬
‫נתורה‪,‬‬
‫במקום‬
‫אס‬
‫נמקוס‬
‫סן‬
‫נמקוס‬
‫אלא‬
‫נמקוס‬
‫אשר‬
‫‪:‬גיסיו‬
‫צ‬
‫עי״ש ב א ו ז נ ה ‪ ,‬כל מקום‬
‫לדרוש‬
‫שצריך‬
‫נין‬
‫בי‪,‬‬
‫לענין דרשה נין למשמעות‬
‫המקרא‪,‬‬
‫לשניתו‬
‫תוכל‬
‫נאחד מהני ארנע לשונות‪,‬‬
‫משמע‬
‫דלשון כי‬
‫בכולס‪,‬‬
‫וכן וכד ונרס וארי נכלל‬
‫הן‪,‬‬
‫הני ד׳‬
‫דכי‬
‫והאי‬
‫נוע אהרן משתמש בלשון‬
‫אשר כולן לשון אס הס שמצינו בכמה‬
‫מקומות אם משמש לשון כאשר ולשון‬
‫אשר כמו ואס יהיה היובל )במלבר לו(‬
‫תלוה )שמות כבו אס יבלענו ממקומו‬
‫תאמר רבים הגויס האלה לא תאמר‬
‫כן לא תירא מהם כי תאמרו מה נרדף‬
‫דהא מית‪ ,‬שהרי מת אהרן‪,‬‬
‫לו)איוב יט! וכי תאמרו מה נאכל בשנה‬
‫דלא מפרגמיגן שים‬
‫נעולס אלא‬
‫כי‬
‫מהני‬
‫לשונות‪ ,‬אלא אפילי מתרגס‬
‫אלא פתוח תפתח‪ :‬סייח‪ .‬עייר בן‬
‫דרשינן‬
‫ארי‬
‫כמשמעות‬
‫משמעותיה‬
‫ומאן‬
‫דהא‪,‬‬
‫דהא מיח‪ ,‬טועה הוא דאם‬
‫צהדיא‬
‫הוי‬
‫דמתרגס וחזיאי כל כנישתא‬
‫כן ואתחזיאו מיבעי ליה‪,‬‬
‫ויראו כל‬
‫במשקל‬
‫העדה‬
‫ויראו ראשי הבדים וירפו‬
‫ויעצו מעל משכן‬
‫המיס‪,‬‬
‫קרח !‪:‬תענית ס‪!.‬‬
‫כחיצ‬
‫וישמע הכנעני מלך ערד‪,‬‬
‫כי מת‬
‫אההן‬
‫בארבעים‬
‫הוקם‬
‫מדקאי‬
‫בניסן וקרי‬
‫אייר‬
‫‪5‬‬
‫ואימא‬
‫הוא‬
‫אתרי‬
‫שמע‬
‫ארבעים‪,‬‬
‫ליציאה‬
‫שנה‬
‫מצרים‬
‫לאו תשרי הוא‪.‬‬
‫ואם‬
‫מצרים‬
‫דעתך‬
‫כולי‪.‬‬
‫כולי‪ .‬ואקשינן ואימא תמוז‬
‫ואימא אב ואימא‬
‫אד־‪.‬‬
‫ולמה הניח אלול ותשרי‬
‫לפי‬
‫המקהא‪,‬‬
‫בחדש‬
‫‪6‬‬
‫לבנות‬
‫בחדש‬
‫ויחל‬
‫למלכותו‬
‫מאי‬
‫בשנת‬
‫ארבע‬
‫ישראל‬
‫השלישי‬
‫לירח‬
‫שמונין‬
‫בו‬
‫רבינא‬
‫ואימא‬
‫שני‬
‫השני‬
‫שני‬
‫למלכותו‬
‫בשני‬
‫לאו‬
‫שני‬
‫מתקיף‬
‫לה‬
‫בהדש א׳׳כ‬
‫דלא אשכהן שני בשבת‬
‫שאין מונין‬
‫בחדש‬
‫שני‬
‫להם‬
‫למלכים‬
‫אלא‬
‫שגי‬
‫קרא‪.‬‬
‫וגו׳‬
‫‪7‬‬
‫שנה‬
‫לצאת בני‬
‫וכתיב‬
‫‪8‬‬
‫ישראל‬
‫מארץ מצרים‬
‫ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי‬
‫ה׳ וגו׳ ״]וכתיב‬
‫‪9‬‬
‫ויהי בארבעים שנה בעשתי‬
‫ע ש ר חדש[ וכתיב‬
‫‪10‬‬
‫א ח ר י הכותו את םיחון‬
‫ואומר ויראו כל העדה כי גוע‬
‫בשנה‬
‫השנית‬
‫וגו׳‬
‫ואומר‬
‫מתשרי מנינן שנא׳‬
‫וכתיב‬
‫‪12‬‬
‫‪11‬‬
‫ויהי‬
‫אהרן וגו׳‬
‫בשנה‬
‫השנית‬
‫ויהי בחדש ניסן שנת עשרי׳ לארתהשסתא וגו׳ מדקאי בכסליו וקרי‬
‫ליה שנת עשרים וקאי בניסן וקרי ליה שנת עשרים מכלל דר״ה לאו ניסן הוא‬
‫בשלמא היאך מפרש דלארתחשםתא אלא האי ממאי דלארתחשםתא דילמא‬
‫למנינא‬
‫ואימא‬
‫ואימא סיון ודחינן לא ס״ד‬
‫הוא‬
‫לא‬
‫לצאת בני‬
‫איתא‬
‫ראש השנה אייר‪ .‬ודהינן‬
‫ומרחשון‬
‫ר״ה‬
‫ב ח ד ש השלישי‬
‫םיון‬
‫ם״ד‬
‫ואם יהיה היובל הרי זה כאשר יהיה‬
‫שהרי ודאי יהיה וכן ואס תקריב מנחת‬
‫בכורים ה״ז כאשר תקריב שהרי הוא‬
‫חובה ומה שסי׳ כאן בקונטרס כל‬
‫המשמש בלשון אשר לשון אם הס לא‬
‫יתכן ובסוף המגרש‬
‫פירש‬
‫)גיטין לף צ‪(.‬‬
‫בקונטרס שהם‬
‫וכן עיקר‪:‬‬
‫דהא‬
‫לשון‬
‫אי דילמא אלא רהא‪ .‬כי ימצא כי‬
‫יקרא כי תראה כי תפגע כולם ל׳‬
‫אם הס וכן רובם כי תאמר בלבבך אין‬
‫שייך לפרש בלשון אס דהוה משמע‬
‫לשון אם תאמר לא תירא הא אס לא‬
‫תאמר תירא וע״כ לשון דילמא הוא‬
‫כלומ׳ שמא תאמר בלבבך רבים הגויס‬
‫וגו׳ לא תאמר כן וכן ״(כי תאמר מה‬
‫לו וכי‬
‫נרדף‬
‫כי תראה‬
‫אהרן‬
‫תאמרו מה‬
‫חמור‬
‫דמשמע‬
‫שונאך‬
‫כי‬
‫לשון דהא‬
‫לשון אשר‪:‬‬
‫נאכל‬
‫גוע‬
‫והיינו‬
‫ערד‬
‫דקרא‬
‫ערד‬
‫שמו‪ .‬ופשטיה‬
‫וקאי‬
‫באייר וקר• ליה שנה השנית‪.‬‬
‫שם המדינה או שס עירו‪:‬‬
‫ואין‬
‫לומר‬
‫דקרא‬
‫דאייר‬
‫כעשתי‬
‫דראש‬
‫שבפירוש‬
‫שנה‬
‫לבנות וגו׳ א״ר חםדא י>לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם‬
‫זה המעשה‪ ,‬וקאי בשבט‬
‫וכסליו‬
‫לה‬
‫שנית‬
‫לשון אם הס משמשין שמצינו בכמה‬
‫דוכתי אם משמש בלשון כאשר כמו‬
‫ד ב ר י נהמיה בן חכליה ויהי בחדש כסליו שנת עשרים וגו׳‬
‫הכותו את סיחון‪,‬‬
‫לא םלקא‬
‫וכתיב‬
‫‪4‬‬
‫בקונטרס דט תבא וכי תלכון כי תשא‬
‫כדאמר לעיל גבי שנת מ׳ ושנת כ׳‬
‫מינה אחר מיתתו של אהרן‬
‫שמונין‬
‫המשכן‬
‫ויהי‬
‫פרעה ישמומ ט ‪ 0‬כי תרבו וסריתס‬
‫ונסתלקו‬
‫שנה‬
‫שמע מינה‬
‫קראי בלשון כאשר כמו כי בא סוס‬
‫בחדש השני וגו׳ ואומר בחדש השלישי לצאת בני ישראל וגו׳ ואומר ויחל‬
‫וגו׳‬
‫וקהי לה שנת‬
‫מתישב כאן כמו בהני והא דמפרשינן‬
‫להקמת המשכן הוא דקחשיב ולעולם‬
‫ענני הכבוד‪ ,‬וכתיב ויהי‬
‫עשה חרש‬
‫ואומר‬
‫בחדש‬
‫מת גבורס )שמואל א יז> ושמא אין‬
‫בשנה‬
‫מניסן שנא׳ ויהי בשמונים שנה וארבע מאות‬
‫הראשון‬
‫ישטמנו )כראשית ט ויראו פלשתים כי‬
‫השנית בחדש השני)א( נעלה הענן מעל משכן‬
‫יוהנן מניין‬
‫ואומר וישמע הכנעני וגו׳‬
‫יוסף כי מת‬
‫אביהם‬
‫ויאמרו‬
‫לו‬
‫כי תכלה וכל המשמשין בלשון כאשר‬
‫ח ד ש אף שני בתרא ח ד ש תניא כוותיה דר׳‬
‫ויבא‬
‫כאשר גוע אהרן כמו ויראו‬
‫הראשון‬
‫שני‬
‫צשצת לא אשכחן דכתיצ ציה‬
‫ויהי‬
‫ויהי‬
‫בחדש‬
‫דילמא לשון כאשר )»( כלומר ויראו‬
‫בשנה השנית‬
‫דשני‬
‫בשנה השלישית בעשור לחודש‪:‬‬
‫אין מתיישב לפרש האי כי בשום י(]אחד[‬
‫באחד‬
‫צחדש‬
‫רבעו חננאל‬
‫ומה שמועה שמע‪ ,‬שמע‬
‫אייר‬
‫לירח‬
‫ציה‪.‬‬
‫דהא דאי אמרת וייראו לשון ראייה‬
‫)ירמיה ‪ a‬אין זה לשון חמישי כדפירש‬
‫חדא‬
‫דרי יוחנן‪ .‬בכולי קראי דאייתי לעיל‪:‬‬
‫ותנא הוא ערד הוא סיחון‪,‬‬
‫ואימא‬
‫ר׳׳ה‬
‫לא םלקא‬
‫מקיש שני בתרא לשני קמא מה שני קמא‬
‫כדכתיב‬
‫לפי שמת אהרן והיינו בלשון‬
‫דעתך‬
‫דכתיב ועוד‬
‫אחרת‬
‫בכמה מקומות באחד לחדש וכתיב‬
‫וגו׳‬
‫לערוד‬
‫שני‪.‬‬
‫דהדר ביה קרא בשני‪ :‬תניא כוותיה‬
‫^׳‪<x8‬׳•^‬
‫שדומה‬
‫במדבר‬
‫בהדיה הוה כתיב ביה ואימא בשני בשבת‬
‫בקרא‬
‫וייראו כדר׳׳ל‪ .‬כלומר שנתגלו‬
‫דכתיב‬
‫מהכא‬
‫ואימא אדר‪ .‬דכל חדשים שבין אב‬
‫בשני‬
‫ערד‬
‫״לסייח‬
‫תמוז ואימא אב ואימא אדר אלא אמר ר״א‬
‫טוב‪ .‬לא תקפוץ את ידך ו ג ו ׳ ) ל ב ד ם ט ‪0‬‬
‫שמונין‬
‫םיחון‬
‫דאמרי‬
‫שדומה‬
‫במדבר‬
‫בשנה חשנית לצאת ונו׳ מיבעי ליח ואימא‬
‫הודו לה׳ כי טוב !תהליס קיחו שהרי‬
‫בו‬
‫כנען‬
‫מארץ‬
‫כשאתה קורא וייראו הרי זו לשון דהא‬
‫מהכא‬
‫הוא‬
‫כנען‬
‫על שם מלכותו ומה שמו ערד שמו‬
‫דכתיב‬
‫)שס> ה״ז לשון אלא‪ .‬כי גוע אהרן‬
‫שמעי׳‬
‫א(‬
‫משמש‬
‫אלא‬
‫בפי׳ חומש‪:‬‬
‫וטבת‪,‬‬
‫דחאם‬
‫שאמרנו‬
‫ר״ה אייר דאמר שנה השנית לג״ש‬
‫ומיהו הוה מצי לאתרי קרא דפרשת‬
‫במדבר סיגי ולא הוה צריך לגזרה שוה‬
‫זו דמפרש ביה קרא באחד לחדש‬
‫]השני[ בשנה השנית לצאחס מארץ‬
‫מצרים )כמדכר א(‪:‬‬
‫שני נשכת לא אשכחן‪ .‬והא דכתיב‬
‫ויהי בוקר יום שני )בראשימ א( מפרש בירושלמי אין למדין מברייתו של עולס כלומר דלאו אשבת קאי אלא שהיה יום שני לברייתו של עולם‪:‬‬
‫תניא‬
‫כוותיה דר׳ יוחנן‪ .‬לאו לאפוקי דר׳ אלעזר דהא מייתי נמי דר׳ אלעזר בהך ברייתא ובקרא דר׳ אלעזר לא סגי דהוה אמינא‬
‫מכלל‬
‫דניסן לאו ראש השנה‪ .‬אע״פ שיש כמה חדשים בין ניסן לתשרי שיש לומר שהם ראש השנה מ״מ הואיל דאפיקתיה מניסן‬
‫דלשלמה ודאי הוי שני לירח שמונין לו למלכותו לפי שעמד בניסן אבל לשאר מלכים לא להט צריך נמי דמקיש ליציאת מצרים‪:‬‬
‫אוקמיה אפשרי דאשכחן דהוה ראש השנה לכמה דבריס לשמיטין וליובלות )ג(‪:‬‬
‫מהקאי באב במיתת אהרן‬
‫‪.1‬‬
‫ע ר ר ישב הנגב בי בא‬
‫האתרים‬
‫ישראל‬
‫דרך‬
‫וילחם‬
‫בישראל‬
‫וישב‬
‫ממנו שבי‪ :‬במדבר כא א‬
‫‪.2‬‬
‫ויראו כ ל העדה כי‬
‫אהרן‬
‫גרע‬
‫אהרן‬
‫את‬
‫וי?כו‬
‫בל‬
‫שלשים יום‬
‫בית ישראל‪:‬‬
‫כנען חכא םיחון תנא הוא םיחון הוא ערד‬
‫לאו‬
‫לשון דהא לפי שיראה‪ .‬ויאמר לא כי צחקת‬
‫למלכים‪:‬‬
‫תקרי‬
‫דאמר‬
‫ויראו‬
‫ר״ל‬
‫אלא‬
‫כי‬
‫וייראו‬
‫וקאי באייר וקרי לה שנה שני׳ מכלל דר״ה‬
‫לא צחקתי כי יראה )בראשית יה> ה״ז‬
‫דהדר כתב‬
‫העדה‬
‫גוע‬
‫ישראל דרך האתרים ורש״י לא דק‬
‫אחי‬
‫העדות‬
‫והתעלמת( והרבה כאלו לשון שמא הן‪.‬‬
‫פעם‬
‫אל‬
‫לקיש‬
‫לחדש‬
‫שונאך וחדלת )שמות מ( מ)כי תראה‬
‫ליה שגת ארבעים כוי‪ :‬מאי‬
‫ויראו‬
‫אבהו‬
‫כל‬
‫כי‬
‫אהרן‬
‫דשמע כי‬
‫בד׳‬
‫‪3‬‬
‫השביעית )ויקרא כה( כי תראה חמור‬
‫וריש לקיש לא אתי לדימר‬
‫מלך‬
‫מה‬
‫כנען על שם מלכותו ומה שמו םיהון שמו‬
‫כגון כי תאמר בלבבך )לבריס זו שמא‬
‫לשבט פקע לן לעיל מדקאי באב וקרי‬
‫דקרא דמה טעם נחראו‬
‫ערד‬
‫שמועה‬
‫מפרש‬
‫בא‬
‫מהנך בארבע לשונות מיהו קשיא‬
‫איכא‬
‫)איוב ח( המדבר בשלות רשעים‪ .‬דילמא‬
‫דהא‪ ,‬ושמעינן מינה טעמא‬
‫דחקת הא‬
‫לשונות אי דילמא אלא דהא מי דמי התם‬
‫)יקרא ב> הרי זה וכאשר‬
‫סוס‪ :‬טרוד‪ .‬חמור הבר‪ :‬ואימא אצ‬
‫כאחד‬
‫וא״ר‬
‫‪2‬‬
‫כדריש‬
‫תקריב שהרי חובה הוא וכן אס כסף‬
‫מוסף רש״י‬
‫היות כמלך ערד אבל מ״מ דייק שפיר דהוה שיחון קיים מדשינה‬
‫שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד‬
‫דכתיב‬
‫שהרי בודאי יהיה ואס תקריב מנחת‬
‫אלא‬
‫שיסד הפייט בפזמון של פרשת זכור כסות ולשון שינה‬
‫וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל והיינו‬
‫כי תכלה ) מ ר י ס כ ‪ 0‬כי תשא )שמוח לו‬
‫בכורים‬
‫וישמע‬
‫שמע‬
‫הכנעני‬
‫כמו‬
‫וישמע הכנעני מלך‬
‫עמלק עצמו לבא כדמותו ונראה דמההוא דמסעי קא דריש דאי מההוא‬
‫את דבור שלפניו‪ .‬כי יהיה להס דבר‬
‫)שמות יחו כי תפגע )שס כג> כי יקרא‬
‫השני‬
‫וישמע‬
‫הכנעני מלך ערד‪ .‬במדרשי( אמרינן דהיינו עמלק‬
‫ג‪.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫למנינא‬
‫כמדבר כ כט‬
‫‪.3‬‬
‫ויהי בחךש הראשון‬
‫בשנח‬
‫באחד‬
‫השנית‬
‫ל ח ד ש הוקם המשב־‪:‬‬
‫שמות מ יז‬
‫‪.4‬‬
‫ויהי בשנה השנית‬
‫בחי• ש‬
‫בעשרים‬
‫השני‬
‫בחדש נעלה הענן מעל‬
‫משבן העךת‪:‬‬
‫במדבר י יא‬
‫בחדש‬
‫‪.5‬‬
‫השלישי‬
‫לצאת בני י ש ר א ל מ א ר ץ‬
‫ביום הזה באו‬
‫מצרים‬
‫מהבר סיני‪:‬‬
‫‪.6‬‬
‫שמות יט א‬
‫ויחל לבנות בחדש‬
‫השני בשני בשנת ארבע‬
‫למלכותו‪:‬‬
‫דברי הימים ב ג ב‬
‫‪.7‬‬
‫ויהי בשמונים שנה‬
‫וארבע‬
‫שנה‬
‫מאות‬
‫ל צ א ת בני ישי־ אל מ א ר ץ‬
‫מצרים בשנה הרביעית‬
‫בחדש‬
‫החדש‬
‫וו הוא‬
‫השני ל מ ל ך שלביה ע ל‬
‫י ש ר א ל ויבן הבית ליי‪:‬‬
‫מלכים א ו א‬
‫‪ .8‬ויעל ;אהרן הכהן א ל‬
‫הר ההר ע ל פי י; דמת‬
‫שם‬
‫הארבעים‬
‫בשנת‬
‫ל צ א ת ?ני י ש ר א ל מ א י ץ‬
‫בחדש החמישי‬
‫מצרים‬
‫באחד לחדש‪:‬‬
‫במדבר לג לח‬
‫‪ .9‬ויחי באףבעים שנח‬
‫בעשה־‬
‫חיךש‬
‫עשר‬
‫באחד ל ח ד ש דבר משה‬
‫א ל בני‬
‫אשר‬
‫ישראל‬
‫צוה‬
‫!ץ‬
‫אלהם‪:‬‬
‫‪.10‬‬
‫ככל‬
‫אתו‬
‫דברים א ג‬
‫אחרי‬
‫את‬
‫הכתו‬
‫סיחן מלך האמרי א ש ר‬
‫יושב בחשבון ואת עוג‬
‫מלך הבשן א ש ר יושב‬
‫בעשתרית באךרעי‪:‬‬
‫דברים א ד‬
‫דברי‬
‫‪.11‬‬
‫חכלןה‬
‫נחמיה‬
‫ויהי‬
‫בן‬
‫בחירש‬
‫כסליו שנת עשרים ואני‬
‫הייתי בשושן הביךה‪:‬‬
‫נחמיה א א‬
‫ויהי‬
‫‪. 12‬‬
‫ניסן‬
‫?הךש‬
‫עשרים‬
‫שנת‬
‫לארההשסתא המלך יין‬
‫ו א ש א את‬
‫לפניו‬
‫היין‬
‫ואתנה ל מ ל ך ו ל א הייתי‬
‫ך ע לפניו‪:‬‬
‫נחמיה ב א‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫מקיש שני‬
‫בתרא‬
‫לשני‬
‫קמא‪ ,‬מה שני קמא חדש‬
‫אף שני בתרא חדש שמע‬
‫מינה מהאייה הוא חדש‬
‫שני שמונין בו למלכותו‪,‬‬
‫ראש השנה למלכותו ניסן‪.‬‬
‫כוותיה הר׳‬
‫תניא‬
‫יוחנן‬
‫מנין למלכים שאין מונין‬
‫להן אלא מניסן שנאמר‬
‫ויהי בשמונים שנה ואהכע‬
‫מאות‬
‫שנה‬
‫וגוי‪.‬‬
‫אמה‬
‫רב חסדא לא שנו אלא‬
‫למלכי ישראל אבל למלכי‬
‫אומות‬
‫העולם‬
‫מתשרי‬
‫מנינן‪ ,‬דכתיב הבהי נחמיה‬
‫בן‬
‫חבליה‬
‫ויהי‬
‫בחדש‬
‫כסליו ]כשנת עשרים[ וגר‪.‬‬
‫וכתיב‬
‫ויהי‬
‫בחדש ניסן‬
‫וקרי לה שנת ארבעים‪ ,‬וקאי בשבט וקרי לה שנת ארבעים‪ ,‬שמע מינה כי מאב ועד שבט אין אחד מהן ראש השנה‪ ,‬שאילו היה‬
‫שנת עשרים לאדתחשסתא המלך‪ ,‬וגמר שנת עשרים שנת עשרים לגזירה שוה‪ ,‬מה זה שנת עשרים לאדתחשסתא אף זה‬
‫אחד מהן בראש השנה‪ ,‬בארבעים ואחת הוה ליה למיבתב‪ ,‬אלא ודיי בהנ׳ כולהי ל־כא לספוקא בחד מיניהו ההוא ראש השנה‪.‬‬
‫שנת עשרים לארתחשסתא‪ ,‬ומדקאי בכסליו וקרי לה שנת עשרים וקאי בניסן וקרי לה שנת עשרים‪ ,‬מכלל דראש שנה‬
‫ובתמוז ובאב ובאדר לא מצא פסוק לדחות‪ .‬ואמר ר׳ אלעזר מחכא ויחל לבנותו בחדש חשני בשני בשנת ארבע למלכותו‪.‬‬
‫שלה• לאו ניסן‪ ,‬דאי לא‪ ,‬שנת עשהים ואחת הוה ליה למיכתב כול׳ א( ופשוטה היא‪.‬‬
‫א( נראה לחסר וצ״ל וממאי ימעשה דכסליו קדיס וכי׳ לא ס״ד יכו׳ ופשוטה היא‪.‬‬
‫ג‪:‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫מותיב‬
‫יוסף‬
‫רב‬
‫עשרים‬
‫ואהבעה‬
‫לדריוש‬
‫המלך‪,‬‬
‫בשנת‬
‫בששי‬
‫בעשרים‬
‫בשביעי‬
‫ביום‬
‫לחדש‬
‫שתים‬
‫]וכתיב[‬
‫ואחד‬
‫לחהש היה דבר ה׳ אל חגי‬
‫וגר‪ ,‬ואם איתא דמתשרי‬
‫מנינן להו בשביעי בשנת‬
‫שלש מיבעי לית למימר‪.‬‬
‫ופירק ר׳ אבהו כורש מלך‬
‫כשר היה מנו לו כמלכי‬
‫ישראל מניסן‪ .‬ואתקיף רב‬
‫יוסף על הא דרי אבהו‪,‬‬
‫חדא דא״כ מפני שהיה‬
‫מלך כשר מנו לו כמלכי‬
‫ישראל מניסן‪ ,‬קשו קראי‬
‫אהדדי‪ ,‬א( וכי פעם מונין‬
‫לו מניסן ופעם מונין לו‬
‫מתשרי‪ ,‬דהא הני קראי‬
‫דקא מפרש רב‬
‫מראין‬
‫מתשרי‬
‫כי‬
‫חסדא‬
‫מנו‬
‫לארתחשםתא והוא דריוש‪,‬‬
‫והכא קאמרת מניסן מנו‬
‫ליה‪ ,‬קשו קהאי אהדהי‪.‬‬
‫ועוד כתיב לגבי הריוש‬
‫עצמו‪ ,‬ושיציא ביתא דנא‬
‫עד‬
‫אדר‬
‫יום‬
‫דהיא‬
‫לירח‬
‫תלתא‬
‫שית‬
‫שנת‬
‫)למלכו( ]למלכות! רריוש‬
‫מלכא‪ ,‬ותני עלה כאותו‬
‫הזמן‪ ,‬כלומר באדר לשנה‬
‫הבאה עלה עזרא מבבל‬
‫וגלותו עמו‪ ,‬וכתיב ויבא‬
‫כחדש החמישי‬
‫ירושלם‬
‫היא שגת השביעית למלך‪,‬‬
‫ואם איתא דמגיסן מנינן‬
‫ליה קאי באדר בשגת שית‪,‬‬
‫הגיע‬
‫נכנסה‬
‫ניסן הנה‬
‫שנה שביעית בגיסן אתר‬
‫עוד נכנסה שנה שמינית‪,‬‬
‫ואם איתא דמניסן מנינן‬
‫לדריוש‬
‫החמישי‬
‫עצמו‪.‬‬
‫שנה‬
‫בחדש‬
‫שמינית‬
‫הוא ליה למכתב‪ .‬ועוד‬
‫מי‬
‫דמי‬
‫כורש‪,‬‬
‫התם‬
‫מלך‬
‫כלומר הוא היה‬
‫כשר‪ ,‬ולו לכורש מנו לו‬
‫מניסן כמלכי ישראל‪ ,‬הכא‬
‫דריוש‪ .‬ופרקינן תנא הוא‬
‫כורש הוא‬
‫דריוש הוא‬
‫ארתחשסתא‪ .‬מכל מקום‬
‫קשו קראי אחדדי‪ .‬ופריק‬
‫ר׳ יצחק לא קשיא כאן‬
‫קודם‬
‫שהחמיץ‪,‬‬
‫שלש ארבע‬
‫כלומר‬
‫שנים‬
‫מנו‬
‫לו מניסן‪ ,‬ומשנה ששית‬
‫ולמעלה כיון שחחמיץ מנו‬
‫לו מתשרי‪ .‬ואתקיף עלה‬
‫רב כהנא והא הני קראי‬
‫מפרשי רבבנין הבית הוו‬
‫עסקי‪ ,‬ומי החמיץ קודם‬
‫שיבנה הבית‪ ,‬והא כתיב‬
‫או נראה מזה ני רניני היה‬
‫גורס חלא דא״כ קשו קראי‬
‫אהדדי יעוד דכתיב ושיציא‬
‫נימא וכוי ועיי נתוס׳ כאן‬
‫דייה שנת ודו״ק‪.‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫למנינא אחרינא‪ .‬לשוס מעשה שהיה ובירושלמי דוחה דלעולס‬
‫מניסן מנינן והאי דקאי בכסליו וקרי ליה שנת עשרים‬
‫וקאי בניסן כו׳ )א( בירושלמי גרס התיב ר׳ יצחק והכתיב ויהי באחת‬
‫ושש מאות שנה וגו׳ )בראשית ח> ותני עלה שנת המבול אינה עולה‬
‫מן המנין תפתר כר״א דאמר בתשרי‬
‫נברא העולם והכתיב )נחמיה ב! ויהי‬
‫שנת‬
‫למני־נא אחרינא הוא אמר רב פפא‬
‫בחדש ניסן שנת עשרים ונאמר <שס א(‬
‫עשרים שנת עשרים לגזירה שוה מה התם‬
‫ויהי בחדש כסליו שנת עשרים תפתר‬
‫לארתחשסתא‬
‫הבא‬
‫אף‬
‫לארתחשםתא‬
‫כר״א דאמר כל שנה שלא נכנסו‬
‫וממאי דמעשה דכםליו קדים דילמא מעשה‬
‫לה ל׳ יום אין מונין אותה שנה שלימה‬
‫דניסן קדים לא ם״ד דתניא דברים שאמר‬
‫ופריך והא כתיב )שמוח מ> ויהי בחדש‬
‫הראשון בשנה השנית באחד לחדש‬
‫חנני לנחמיה בכםליו א מ ק נחמיה למלך‬
‫הוקם המשכן וא״ת שנה שלישית היא‬
‫בניםן דברים שאמר חנני לנחמיח בכםליו‬
‫נכנסו‬
‫ולא מנאה אלא שניה ע״י שלא‬
‫שנאמר ד ב ר י נחמיה בן הכליה ויהי בחדש‬
‫לה שלשים יום דאין מונין אותה‬
‫כסליו שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה‬
‫שנה שלימה כלומר אס תרצה לדחות‬
‫ויבא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה‬
‫ששנה שלישית היתה ולא מנאה אלא‬
‫ואשאלם על היהודים הפליטה אשר נשארו‬
‫שניה שלא נכנסו לה ל׳ יום והכתיב‬
‫מן השבי ועל ירושלם ויאמרו לי הנשארים‬
‫)במדבר יו ויהי בשנה השנית בחדש השני‬
‫נבעשריס בחדש[ נעלה הענן מעל‬
‫אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה‬
‫משכן והא איתא בשתא חמשין יומין‬
‫ובחרפח וחומת ירושלם מפורצת‬
‫גדולח‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ויבא חנני‪ .‬מירושלים בא שכבר עלו כני הגולה מימות כורש והיו‬
‫שס בימיו ובימי אחשורוש וארתחשסתא זהו דריוש שאחר אחשורוש‬
‫שנבנה הבית בשנת שתים לדריוש והרבה נשארו בבבל ונחמיה בן‬
‫חכליה היה שר המשקים למלך בשושן הבירה‪ :‬בששי בשנה שתים‪.‬‬
‫א‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫ואין מונין אותה שנה שלימה‪:‬‬
‫שנת עשרים לארתהשסתא המלך‬
‫״ן לפניו‪ .‬פשטיה דקרא‬
‫משמע דהאי עובדא דנחמיה בפני‬
‫ארתחשסתא המלך<‪ 0‬היה דהוא דריוש‬
‫בן אסתר שנבנה הבית בימיו‬
‫אבל אי אפשר לומר כן דהא בשנת‬
‫שיתא למלכות דריוש נבנה הבית‬
‫כדכתיב ושיציא ביתא דנא ובסמוך‬
‫מייתי לה והך עובדא דהכא בשנת‬
‫עשרים הוה י>נדכ‪3‬ר היו ישראל בהשקט‬
‫ובבטחה[ ועוד דבסמוך פריך רב‬
‫יוסף לר׳ אבהו דאמר מניסן מנינן‬
‫למלכי ישראל א״כ קשו קראי אהדדי‬
‫הוה ליה לאקשויי מהאי קרא גופיה‬
‫דשנת עשרים לחדש ‪ w‬תשרי קא‬
‫חשיב וצריך לפרש דהכי קאמר קרא‬
‫שנת עשריס לארתחשסתא דהוא כורש‬
‫ראשון של פקידת המלך דריוש הביא‬
‫יין לפניו דהוא דריוש בן אסתר‬
‫ומעשה הזה בשנה שלישית למלכותו‬
‫כדכתיב )עזרא ח כאדין בטלת‬
‫עבידת בית אלהא וגו׳ עד שנת תרתין‬
‫לדריוש מלך פרס ובשנת שלש למלכו‬
‫דבר נחמיה לפני המלך על חומת‬
‫ירושלים המפורצת כדכתיב בעזרא‬
‫ושעריה‬
‫נצתו‬
‫בניסן שנאמר‬
‫באש‬
‫‪2‬‬
‫ויהי בחדש ניסן שנת עשרים‬
‫לארהחשםתא‬
‫ואתנה‬
‫היין‬
‫ויאמר‬
‫לי‬
‫אמרן‬
‫נחמיח‬
‫למלך‬
‫המלך‬
‫למלך‬
‫המלך‬
‫יין‬
‫ולא‬
‫מדוע‬
‫לפניו‬
‫ואשא‬
‫חייתי‬
‫פניך‬
‫את‬
‫רע‬
‫לפניו‬
‫רעים‬
‫ואתה‬
‫שניהם בנבואת חגי‪ .‬נבדק במקרא‬
‫ולא נמצא כתוב בפסוק שני בשנת‬
‫שתים אך י״ל שלפכןוק של מעלה‬
‫הימנו קאי שכתוב בו בשנת שתים‪:‬‬
‫כורש מלך כשר היה‪ .‬כלומר על שם‬
‫שהיה כשר קראוהו כורש ושמו מעיד‬
‫עליו לפיכך מנו לו כמלכי ישראל‪:‬‬
‫חדא‪ .‬דאם מניסן מנינן קשו קראי‬
‫אהדדי‪ :‬באוהו זמן לשנה הבאה‪.‬‬
‫ע״כ שביעית היא לו ממה נפשך‪:‬‬
‫וכחיב בעזרא ויבא ירושלם בחדש‬
‫החמישי היא שנח השביעיח למלך‪ .‬ואי‬
‫מנו לו מניסן שמינית היא‪ :‬ועוד‪.‬‬
‫אנן בדריוש קיימינן ואת אמרת כורש‬
‫מלך כשר היה‪ :‬הוא כורש כוי‪.‬‬
‫אף דריוש שאחר אחשורוש נקרא‬
‫רשע‬
‫נעשה‬
‫החמין‪.‬‬
‫כורש‪:‬‬
‫החמיץ‪:‬‬
‫כבר‬
‫עזרא‬
‫כשעלה‬
‫עזרא‪:‬‬
‫כשעלה‬
‫החמין‪.‬‬
‫ומי‬
‫ביד‬
‫ששלח‬
‫באגרת‬
‫והכתיב‪.‬‬
‫עזרא לפחות שהיו לו בארץ יהודה‪:‬‬
‫ומה‬
‫א( ולעיל ב‪:‬ן‪ ,‬ב( ופי׳ שיף‬
‫תשליס‬
‫בנין‬
‫ג( !ערכין יי‪ ,1.‬ד( ת״י‪,‬‬
‫ה( י•׳ רשי׳א‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫דברי נחמיה בן‬
‫‪.1‬‬
‫בחדש‬
‫ויהי‬
‫חבליה‬
‫בסליו שנת עשרים ואני‬
‫הייתי בשושן הבירה‪:‬‬
‫נחמיה א א‬
‫‪ .2‬ויהי בחדש ניסן שנת‬
‫לארתחשסתא‬
‫עשרים‬
‫המלך יין לפניו ואשא‬
‫את היין ואתנה למלך‬
‫ולא הייחי ר ע לפניו‪:‬‬
‫נחמיה ב א‬
‫‪ .3‬ביום עשרים וארבעה‬
‫לחרש‬
‫בששי‬
‫חגי א טו‬
‫בשביעי‬
‫‪.4‬‬
‫בעשרים‬
‫ואחד לחדש היה דבר ין‬
‫ביד חגי הנביא לאמר‪:‬‬
‫חגי ב א‬
‫‪ .5‬ושיציא ביתה דנה עד‬
‫יום תלתה לירח אךר די‬
‫היא שנת שת למלבות‬
‫ךריוש מדכא‪:‬‬
‫עזרא ו טו‬
‫‪ .6‬ויבא ירושלם בחדש‬
‫החמישי‬
‫שגת‬
‫היא‬
‫השביעית למלך‪:‬‬
‫עזרא ז ח‬
‫יחיה מדוע לא ירעו פני אשר חעיר בית קברות אבותי חרבה ושעריח אוכלו‬
‫למלך אם על חמלך טוב ואם ייטב ע ב ד ך לפניך אשר תשלחני אל יהודה‬
‫בשנת‬
‫שתים ל ך ר ץ ש המלך‪:‬‬
‫אינך חולה אין זה כי אם רע לב ואירא הרבה מ א ד ואומר למלך המלך לעולם‬
‫ב א ש ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש ואתפלל אל אלהי השמים ואומר‬
‫הניתן‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א(‬
‫הימי‬
‫למנינא‬
‫דייה‬
‫כוי וקא׳ בניס; כו׳ וה־׳ג‬
‫]אל[ עיר קברות אבותי יאבננה ויאמר לי המלך וחשגל יושבת אצלו ע ד מתי‬
‫בירושלמי התיב וכוי ושש‬
‫יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן מתיב‬
‫וחני עלה‪:‬‬
‫רב‬
‫יוסף‬
‫וכתיב‬
‫בשנת‬
‫‪4‬‬
‫בשביעי‬
‫)בשנת שתים( בעשרים‬
‫ג׳ מיבעי ליה‬
‫כמלכי‬
‫‪50‬‬
‫‪3‬‬
‫ביום‬
‫עשרים‬
‫וארבעה‬
‫לחדש‬
‫בששי‬
‫ואחד‬
‫בשנת‬
‫לחדש ואם‬
‫שתים‬
‫לדריוש‬
‫איתא‬
‫בשביעי‬
‫דא״כ קשו קראי‬
‫דכתיב‬
‫אהדדי‬
‫שנת השמינית מיבעי ליה ועוד מי דמי התם כורש הכא דריוש תנא חוא כורש‬
‫דריוש חוא ארתחשםתא כורש שמלך כשר חיח ארתחשםתא על שם‬
‫מלכותו ומה שמו דריוש שמו מ״מ קשיא א״ר יצחק לא קשיא כאן קודם‬
‫שהחמיץ‬
‫כאן‬
‫המלך‬
‫חשינ‪) :‬ד( בא״ד ונתרפה‬
‫ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך ואם איתא‬
‫לאחר‬
‫ארחחשסתא‬
‫דהוא‬
‫דריוש כוי הבית נימיו היה‬
‫אמר ר׳ אבהו כורש מלך כשר היה‬
‫דריוש מלכא ותניא ״באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו‬
‫הוא‬
‫)נ(‬
‫דייה שנח כי׳ בפני‬
‫לפיכך מנו לו‬
‫ו ש י צ י א ביתא דנא עד יום תלתא לירח אדר די היא שנת שית למלכות‬
‫וכתיב‬
‫לחדש‬
‫וגו׳‬
‫אנל א׳׳א‪) :‬ג( בא״ד דשנת‬
‫ישראל מתקיף לה רב יוסף חדא‬
‫‪6‬‬
‫מאות שנה בראשון בא׳‬
‫שהחמיץ‬
‫מתקיף לה‬
‫רב‬
‫כהנא‬
‫ומי החמיץ‬
‫והכתיב‬
‫ומה‬
‫והיא היתה שנת עשרים לכורש הראשון כדאי׳ במגילה פרק קמא <דף יא‪ >:‬תלת דכורש וארביסר דאחשורוש ושתים דדריוש בן אסתר‬
‫ובשלישית בקש נחמיה על בנין העיר ומיהו יש לפרש דקרא כפשטיה דבשנח שתים לדריוש החחילו לבנות הבית ונגמר הבנין בשנת‬
‫שש למלכותו ולא בנו חומת העיר ושעריה כי אס בנין בית המקדש לבדו והיו נתונים ברעה גדולה ובחרפה לפי שהעכריס‬
‫)י( שוללים אותם עד שנת עשרים לדריוש שבקש על חומת העיר עד שעלתה ארוכה לחומת ירושלים כדמוכחי קראי אך כבנין‬
‫הבית לא נתעסקו שכבר היו בנוי‪ :‬ביום עשרים וארבעה להדש בשש׳ בשנת שתים לדריוש )מ ובשביעית בעשרים ואהד לחדש היה ד נ ­‬
‫ה׳‪ .‬תרי קראי נינהו זה אחר זה מיד בנבואה של חגי ואין מפורש שם מה היה בעשרים וארבעה לחודש בששי ואע״פ שהוא תחלת פרשה‬
‫צ״ל דקאי אפרשה קמייתא דכתיב לעיל מינה ויבאו ויעשו מלאכה בבית ה׳ )‪ 0‬אלהיהס כלומר ביום עשרים וארבעה לחודש בששי דבאותו‬
‫יום התחילו לסתת באבנים ולנסר בעצים ש ובשביעית בעשרים ואחד לחדש היה דבר ה׳ אל חגי לזרזם להתחזק על המלאכה‪:‬‬
‫באותו זמ; לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו‪ .‬דהכי מוכחי קראי כדכתיכ )עזרא י( ושיציא ביתא דנא לירח אדר וכתיב כתריה‬
‫דעבדו חנוכת הבית ואחר כך עבדו פסח י()ואמר( ]ואי מניסן מנינן[ כשעשה פסח היה שנה שביעית זכתיכ כתריה אחר‬
‫הדברים האלה במלכוח ארחחשסתא וכתיב ישם !> הוא עזרא עלה מבבל וכתיב ויבא ירושלם בחודש החמישי היא שנת השביעיח למלך‬
‫וכתיב <שם> באחד לחדש הראשון הוא יסוד המעלה מבבל והיינו באותו הזמן לשנה הבאה יסמוך לאדר היה ואי מניסן מנינן על כרחך‬
‫היה שנה שמינית‪ :‬הוא גורש הוא דריוש הוא ארתחשפתא‪ .‬שלשתן כתובים בחד קרא לעיל מקרא דושיציא ביתא דנא והכי כתיב‬
‫ושבי יהודאי בנין ומצלחין בנכואת חגי נביאה וזכריה בר עדוא ובנו ושכללו מן טעם אלהא ישראל ומטעם כורש ודריוש וארתחשסתא מלך‬
‫פרס וכתיב ושיציא ביתא דנא עד יום תלתא לירח אדר דהיא שנת שית לדריוש מלכא‪ :‬וארתחשםתא על שם מלכותו‪ .‬ואף כורש‬
‫הראשון שנקרא ארתחשסתא כדפרישית לעיל כמו כן היינו על שם מלכותו‪:‬‬
‫בשביל‬
‫עשריס לחדש דמתשרי קא‬
‫לפי‬
‫היו‬
‫שהאומות‬
‫שוללים אוחס‪) :‬ה( ד״ה‬
‫ביום‬
‫כו׳‬
‫כשנת‬
‫שחים‬
‫לדרייש בשביעי נעשריס‪:‬‬
‫)‪0‬‬
‫ה׳‬
‫)!(‬
‫באייר מלאכה‬
‫צבאות‬
‫באייר‬
‫ננית‬
‫אלהיהס‪:‬‬
‫ולנסר‬
‫בעצים‬
‫ובשביעי כצ״ל‪:‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( וחולין קלנ‪ .‬ונחים לב‪,[:‬‬
‫ב(‬
‫י‪,:‬‬
‫זנחיס ח‪ .‬כ״נ‬
‫ג( ]אמר[‪ ,‬ו( ןמיספתא‬
‫פ״א ה״נ[‪ ,‬ה( ]ניצה יט‪:‬ן‪,‬‬
‫‪] (1‬נרנ אלפס אי׳ וכך היה‬
‫רני שמעון אומר וכוי וכ״ה‬
‫הניר׳‬
‫לפנינו[‪,‬‬
‫נתוספ׳‬
‫ז( ]תוספתא דערטן פ״ג‬
‫ה״ט[‪ ,‬ח( ]סנהדרין נח‪,[.‬‬
‫‪ (P‬נס״א‪ :‬מנקרות‪ ,‬י( ‪1‬עי׳‬
‫מה שפירש התיס׳ י״ט שס‬
‫נכוונת דנרי פוס׳ אלו ועי׳‬
‫נתוס׳ ע״ז יט‪ .‬ד״ה על‬
‫מנת ט׳ וכן נפסחים ת‪:‬‬
‫ד׳׳ה שמזכה[‪ ,‬נ( נס״א‪:‬‬
‫כאומות‪ ,‬ל( ]דף ו‪,[.‬‬
‫נליון הש״ם‬
‫כעין זה נ״נ צג ע״נ‪ .‬נדה‬
‫מז ע״נ‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫]א[ תום׳ ד״ה ומעשרות‬
‫לענור‬
‫וכוי‬
‫נשני‬
‫לאדן וכוי‪ .‬נ״נ לאו דוקא‬
‫נ׳ לאדן אלא לאו ועשה‬
‫וכמ׳׳ש הרשנ״א‪ .‬דהא קרא‬
‫דניעור עשה הוא‪ .‬יכ׳׳כ‬
‫נעל יד דוד‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫מטונך‪ .‬ממשאך שנאת‬
‫להכביד עלי אכניד עליך‬
‫<זבחי‪ 0‬לנ‪ 1:‬או‪ :‬הנעתיך‬
‫!‪:‬חוליו‬
‫קרב‪.!.‬‬
‫‪1‬‬
‫א‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫נ‬
‫נמ׳ וכן היה רשב״־ אומר‪.‬‬
‫עליו‬
‫ך‬
‫י•‬
‫בשביל שיחיו בני‪ .‬והא לתכן פרק קמא למסכת אכות )מ״ג( אל‬
‫ומה ח ש ק ‪ .‬כלומר כל מה שחפצים הכהנים תנו להם משלי‪ :‬מעונך‪.‬‬
‫תהיו כעבליס המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס‬
‫ממשאך שבאת עלינו להשיבנו אני משיבך תשובה ראה מה כתוב בה‬
‫׳(היינו באומות׳( העולם שתוהין על הראשונות‪:‬‬
‫לי להון מהקרבין וגו׳ ומצלין לחיי מלכא למלת שלא לשם שמיס עשה‬
‫ונדבך די אע‪ .‬האי קרא במגילת כורש הראשון כתיב כלאיתא‬
‫כי אס להנאתו‪ :‬הרי זה צדיק גמור‪ .‬אס רגיל בכך‪ :‬כאן בישראל‪.‬‬
‫בספר עזרא כשצוה לריוש לבקר‬
‫שלבו לשמים ואם מריעין לו בחייו אינו‬
‫ולחפש כרכתיב )עזרא ו( בארין‬
‫קורא לו תגר אלא תולה היסורין‬
‫ו מ ה השחן ובני תורין ודכרין ואמרין‬
‫לריוש מלכא שם טעם ובקרו בבית‬
‫בעונו אבל עובד כוכבים אס אין מטיבין‬
‫לעלון לאלה שמיא חנטין מלח חמר ומשח‬
‫ספריא לי גנזיא ומכל מקום כיון לעל‬
‫לו כגמולו קורא תגר‪ :‬נדבכין די‬
‫כמאמר כהניא די בירושלם להוא מתיהב‬
‫פי אותה מגילה צוה לבנות לייק‬
‫אבן גלל‪ .‬כתב ששלח ביד עזרא‬
‫להם יום ביום די לא שלו אמר לו רבי‬
‫מינה שפיר להחמיץ ומיהו קשיא‬
‫כתוב בו שורות של אבני שיש שלש‬
‫יצחק רבי מ ט ו נ ך ד י להון מהקרבין ניחוחין‬
‫לעיל מינה לבתחילת מלכות אחשורוש‬
‫בחומות הבית והרביעי של עץ‪:‬‬
‫כתבו שטנה וכתיב באלין בטילת‬
‫לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי‬
‫כלבהא‪ .‬למשכב‪ .‬ובני נח הוזהרו על‬
‫עבילת בית אלהא לי בירושלס‬
‫כן יי( שנאמר )בראשית ב( והיו לבשר‬
‫ומאן דעבד הכי לאו מעליותא היא והתניא‬
‫והות בטלא על שנת תרתין למלכות‬
‫אחד יצאו בהמה וחיה ועוף שאינן‬
‫> האומר םלע זו לצדקה בשביל שיחיו‬
‫לריוש מלך פרס וקראי לנבואת חגי‬
‫נעשין בשר אחד שאין יולדין מן‬
‫העולם‬
‫לחיי‬
‫שאזכה בה‬
‫בני ובשביל‬
‫שמנו לו מניסן בשנת שתים ללריוש‬
‫האדם‪ :‬בגוה מלכים ביקרוחיך‪.‬‬
‫הבא הרי זה צדיק גמור לא קשיא כאן‬
‫כתיב בהו ועול טובא ללא מייתי‬
‫מיקרות»( אותך לעתיד לבא‪ :‬לעולם‬
‫כוכבים‬
‫בעובדי‬
‫בישראל כאן‬
‫ואיבעית הכא אלמא מנו לו מניסן אע״ס שכבר‬
‫שגל‪ .‬דעלמא מלכתא היא‪ :‬ורבה בר‬
‫י‪-‬נדבכין‬
‫דכתיב‬
‫דאהמיץ‬
‫מנלן‬
‫אימא‬
‫החמיץ ושמא לא נתברר להם הרבר‬
‫לימא‪ .‬להאי שגל דהכא גמרא גמר‬
‫די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת‬
‫לה מרביה דכלבתא הואי‪ :‬עד כסןן‬
‫על אחרי כן‪:‬‬
‫ככרין מאה‪ .‬תנו להם לבוני הבית‪:‬‬
‫ונפקתא מן בית מלכא תתיהב למה ליה‬
‫שלמה עבד מלמעלה וא״הו עבד‬
‫רגל שבו ר״ה לרגלים‪ .‬רגל שהוא‬
‫מקרא‬
‫לאו‬
‫מלמטה‪.‬‬
‫דעבד הכי םבר אי מרדו בי יהודאי‬
‫בחדש הנכנס באחד בניסן הוא ראש‬
‫לריש אלא קבלה היתה בפיהם‪:‬‬
‫איקלייה בנורא אטו שלמה לא עבד הכי‬
‫השנה לרגלים‪ :‬נפקא מינה‪ .‬דהאי‬
‫עד בסר כבדין מאה‪ .‬בשנת‬
‫ש ל ש ה טורי גזית וטור כרתות‬
‫והכתיב‬
‫ר״ה‪ :‬לענין נ ד ר ‪ .‬שהוא מוזהר בבל‬
‫שבע למלך היה כשעלה‬
‫אחים שלמה עבד מלמעלה ואיהו עבד‬
‫תאחר ותלה הכתוב איחורו שלשה‬
‫עזרא מבבל‪:‬‬
‫מלמטה שלמה שקעיה בבנינא איהו לא‬
‫רגלים ואשמועי׳ מתניתין שאינו עובר‬
‫שלשה רגל־ם כםדרן‪ .‬ומתניתין‬
‫בםידא‬
‫םדייה‬
‫שלמה‬
‫בבנינא‬
‫שקעיה‬
‫עד שיהא פסח ראשון לשלשתן שאס‬
‫לניסן ר״ה ר״ש היא‬
‫עברו עליו שלא כסדרן אינו עובר‪:‬‬
‫איהו לא סדייה בםידא )אמר( רב יוסף‬
‫לקמן ודף ז‪:>:‬‬
‫והכי אמרינן‬
‫אחד הגודר‪ .‬האומר דמי עלי ששמין‬
‫והחלמין‪ .‬בין חרמי גבוה בין‬
‫ואיתימא רבי יצחק י מנלן דאהמיץ מהכא‬
‫אותו כעבד‪ :‬ואחד המקדיש‪ .‬דבר‬
‫ר״ת‬
‫חרמי כהניס‬
‫ו י א מ ר לי המלך והשגל יושבת אצלו‬
‫לבדק הבית‪ :‬ואחד המעריך‪ .‬שאמר‬
‫מאי שגל אמר רבה בר לימא משמיה פסק לצלקה שפוסקים ליתן ביל גבאי‬
‫ערכי עלי שהערך קצוב בתורה כפי‬
‫ישנה בבל תאחר מלמוסרה לגבאי‬
‫דרב כלבתא אלא מעתה הא דכתיב ו ע ל‬
‫שניו‪ :‬פעמים שלשה‪ .‬פעמים שהוא‬
‫ואין הגבאי בבל תאחר מלחלקה אבל‬
‫מרא שמיא התרוממת ולמאנייא די ביתיה‬
‫בבל תאחר בשלשה רגלים‪ :‬פעמים‬
‫מה שאדם נולר ביל עצמו לכשירצה‬
‫שגלתך‬
‫ורברבניך‬
‫ואנת‬
‫קדמך‬
‫היתיו‬
‫חמשה‪ .‬דבעינן כסדרן‪ :‬חייבי הדמין‪.‬‬
‫אינה בבל תאחר‪:‬‬
‫אמר דמי עלי‪ :‬והחרמין‪ .‬חרמי‬
‫כלבתא‬
‫שגל‬
‫ואי‬
‫בהון‬
‫שתין‬
‫חמרא‬
‫ולחנתך‬
‫צדקות ומעשרות‪ .‬והא דאמר‬
‫גבוה‪ :‬בכור ומעשר‪ .‬מעשר בהמה‪:‬‬
‫היא כלבתא בת משתיא חמרא היא חא לא‬
‫רבא לקמן )לף ו‪(.‬‬
‫מכדי‬
‫וצדקה מיחייב עלה לאלתר ה״מ‬
‫דמלפא לה ושתייא אלא מעתה‬
‫קשיא‬
‫דקיימי עניים אבל לא מיחייב להדורי‬
‫דבתיב בנות מלכים ביקרותיך נצבר‪ .‬שגל לימינך בכתם אופיר ואי שגל‬
‫בתרייהו כל זמן שלא עברו שלשה‬
‫כלבתא היא מאי קא מבשר להר נביא לישראל הכי קאמר בשכר שחביבה‬
‫רגלים והא דפריך פשיטא ומשני מהו‬
‫תורה לישראל כשגל לעובדי כוכבים זכיתם לכתם אופיר ואיבע״א לעולם‬
‫דתימא הואיל ובעניינא דקרבנות‬
‫שגל מלכתא היא ורבה בר לימא גמרא גמיר לה ואמאי קרי לה שגל שהיתה‬
‫כתיב עד דעברו עליה שלשה רגלים‬
‫הרי‬
‫זה‬
‫צדיק גמור‪ .‬על דנר זה‬
‫ומחשנה זי ) נ י ב י ׳ נדנר‬
‫זה‪ ,‬ולא אמרינן שלא לשמה‬
‫עושה אצא קייס מצות‬
‫בוראי שצוהו לעשות צדקה‬
‫ומתכרן אף להנאת עצמו‬
‫שיזכה נה לעולס הנא אי‬
‫שיתיו מיי )פסחים ת‪.::‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫‪4‬‬
‫ג‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫ומה חשחן ובני תורין‬
‫לעלון‬
‫ואמרין‬
‫ודכרין‬
‫לאלה שמיא וגוי‪ .‬אמר‬
‫ליה ר• יצחק דמטונך‪,‬‬
‫כלומה מן המקרא שהבאת חביבה עליו כשגל אי נמי שהושיבה במקום שגל איבעית אימא מנלן‬
‫כקרבנות היינו אפילו היכי דקיימי‬
‫מוכיח שהחמיץ‪ ,‬שנאמר‬
‫עניים ואין לפרש דהא דקאמר עובר‬
‫די להון מהקרבין ניחוחין דאחמיץ מהכא ‪ 8‬ע ד כסף ככרין מאה ועד הנטין כורין מאה ועד חמר בתין‬
‫לחיי‬
‫לאלה שמיא ומצלין‬
‫לאלתר היינו עשה כדאשכחן באחריני‬
‫מלכא ובנוהי‪ ,‬הנה לא מאה ועד בתין משח מאה ומלח די לא כתב וגו׳ מעיקרא בלא קיצותא‬
‫נתנהב לשם שמים אלא והשתא בקיצותא ודילמא מעיקרא לא הוה קים ליה בקיצותא אלא מחוורתא דברגל אחד עובר בעשה דא״כ הוה‬
‫להנאתו‪ .‬ואמרינן ומאן‬
‫ליה למימר עד דעבר עליה רגל‬
‫דעבד כי האי גוונא לאו כדשניין מעיקרא‪ :‬ולרגלים‪ :‬רגלים באחד בניסן הוא בחמשה עשר בניםן‬
‫אחד כקרבן‪:‬‬
‫מעליותא היא‪ ,‬והתניא הוא אמר רב הםדא רגל שבו ר א ש השנה לרגלים נפקא מינה לנודר‬
‫האומר סלע זו לצדקה‬
‫כגון מעשר ראשון‬
‫בשביל שיהיו בניי ובשביל למיקם עליה בבל תאחר ורבי שמעון היא דתניא יי אחד הנודר ואחד‬
‫ומעשר שני ומעשר‬
‫שאזכה לעולם הבא הרי זה‬
‫א‬
‫צדיק גמור‪ .‬ויש שמפרש־ן חמקדיש ואחד המעריך כיון שעברו עליו ג׳ רגלים עובר בבל תאחר ר״ש עני ומה שקבע עליהם הכתוב זמן‬
‫ז>‬
‫רגלים‬
‫אומר‬
‫יוחי‬
‫בן‬
‫ש‬
‫״‬
‫ר‬
‫היה‬
‫י>*וכן‬
‫תהילה‬
‫המצות‬
‫והג‬
‫כסדרן‬
‫רגלים‬
‫ג׳‬
‫אומר‬
‫הרי זו צדקה גמוהה‪.‬‬
‫ביעור כדכתיב )לברים יל! מקצה שלש‬
‫שנים תוציא וגו׳ ותנן בפרק ה׳ )מ״ו(‬
‫ושנינן הני מילי לישראל‪ ,‬פעמים ג׳ פעמים ד׳ פעמים חמשה כיצד נדר לפני הפסה ג׳ לפני עצרת‬
‫אבל באומות העולם לא‪.‬‬
‫דמעשר שני ערב יום טוב הראשון‬
‫ואיבעית אימא מנא לן המשה לפני החג ארבעה ת״ר ‪ 0‬חייבי הרמץ ב והערכין החרמין וההקדשות‬
‫דאחמיץ מהבא‪ ,‬נדבכין חטאות ואשמות עולות ושלמים צדקות ומעשרות בכור ומעשר ופסח של פסח של רביעית ושל שביעית היה‬
‫די אבן גלל תלחא ונדבך‬
‫ביעור להתס אע׳׳פ שלא הפריש חייב‬
‫די אע חדת וגוי למה‬
‫דאע‪,‬‬
‫ליי למיעבד גדבך‬
‫להפריש ובלבד שבאו לעונת מעשר‬
‫אלא אמר אי מרדו בך‬
‫יהודאי אקליה בנורא‪ .‬והא כלתנן התם וכל זמן שלא הפריש לא קאי בבל תאחר אבל משהפריש קאי בבל תאחר אף על פי שלא הגיע לזמן הביעור ותלע‬
‫שלמה נמי עבד הכי לקמן ל( דרשינן תרי קראי לכולהו חד דאמר ולא אפריש וחל לאפריש ולא אקריב אבל מעשרות לא אשכחן אלא חל קרא‬
‫וכוי‪ .‬ואיבעית אימא מנלן ועוד משכחת לה כשנתמרח בכרי בין רגל לביעור דהא פשיטא כל זמן שלא נתמרח לא מיחייב אמידי ועוד דאפילו את״ל חייב‬
‫דאחמיץ מהכא שנאמר‬
‫ויאמר לי המלך והשגל אתא קרא דביעור א( לעבור עליו בשני לאוין דכוותה אשכחן פ״ק דנדריס )לף ג‪ (:‬וקצת תימה דלא חשיב הכא תרומה‬
‫יושבת אצלו‪ .‬מאי שגל ובכורים דכי היכי דמרבי לקמן )ל׳ ה‪ >:‬מעשר גרבי נמי תרומה ובכורים ושמא בכלל מעשר איתנהו כמו בכל דוכתי דקתני חייב ולתרומה‬
‫אמר רבה בר לימא ולבכוריס ומיהו לבכורים אין לחוש דאין דינם בשלשה רגלים אלא מעצרת ועד החג בקריאה ומחג עד חנוכה בלא קריאה‪:‬‬
‫כלבתא‪ .‬ואסיקנא לעולם‬
‫ז א מיי׳ סי״ד מהל׳‬
‫מעשה הקרבנות הל• יג‬
‫ב‬
‫שמג לאוין שלא‪:‬‬
‫נמיי׳ פ׳׳א מהלכות‬
‫ערכי] הלכה א[‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ומה חשחן ובני תורין‬
‫ודבףין ואמרין לעלון‬
‫לאלה שברא חנטין מלח‬
‫כמאמר‬
‫חמר ומשח‬
‫בירושלם‬
‫די‬
‫בהגיא‬
‫להוא מתיהב להם יום‬
‫ביום הי ל א שלו‪:‬‬
‫עזרא ו ט‬
‫‪ .2‬די להון מהקרבין‬
‫ניחוחין ל א ל ה שמןא‬
‫מלבא‬
‫לחיי‬
‫ומעלי•‬
‫עזרא ו י‬
‫ובנוהי‪:‬‬
‫‪ .3‬נדבכין די אבן גלל‬
‫י־‪,‬לר‪.‬א ןנךבך די אע‬
‫חדת ונפקתא מן בית‬
‫מלבא תתיהב‪:‬‬
‫עזרא ו ד‬
‫ר ב ן את החצר‬
‫‪.4‬‬
‫הפנימית שלשה טורי‬
‫כרתת‬
‫וטור‬
‫גזיה‬
‫מלכים א ו לו‬
‫ארזים‪:‬‬
‫ויאמר לי המלך‬
‫‪.5‬‬
‫והשגל יושבת אצלו ע ד‬
‫מתי יהיה מהלכך ומתי‬
‫תשוב וייטב לפני המלך‬
‫וישלחני ואתנה לו זמן‪:‬‬
‫נחמיה ב ו‬
‫‪ .6‬ו ע ל מ ר א שברא‬
‫התרוממת ולמאניא די‬
‫ביתה היתיו קךמך ואנת‬
‫שגלתך‬
‫וךברבנך‬
‫ולחנתך ךזמךא שתין‬
‫כספא‬
‫ולאלה•‬
‫בהון‬
‫וךהבא נחשא פ־־זלא‬
‫א ע א יא בנא די ל א חזין‬
‫ו ל א שמעין ו ל א יךעין‬
‫רי‬
‫ולאלהא‬
‫שבחה‬
‫וכל‬
‫בידה‬
‫נשמתך‬
‫אירדותך לה ל א הדרת‪:‬‬
‫דניאל ה בג‬
‫מלכים‬
‫בנות‬
‫‪.7‬‬
‫ביקר־תיך נצבה שגל‬
‫לימינך בכתם אופיר‪:‬‬
‫תהליפ מה י‬
‫‪ .8‬ע ד כסף ככרין בלאה‬
‫ו ע ד חננזין ברין מאה‬
‫ועד חמר בתי] מאה ועד‬
‫בתין משח מאח ומלח די‬
‫עזרא ו כב‬
‫ל א כתב‪:‬‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫ביה באייר שנה שנייה‬
‫]מכר‬
‫פלוני‪,‬‬
‫למלכות‬
‫מכירה במרחשוון וכתב‬
‫בה שנה שנייה למלכות‬
‫פלוני[‪ ,‬מאן דאמר מניסן‬
‫מנינן האש השנה למלכים‪,‬‬
‫מלוה קדמה‪ .‬מאן דאמר‬
‫]ראש[‬
‫מנינן‬
‫מתשרי‬
‫השנה למלכים‪ ,‬מכירה‬
‫קדמה‪ .‬ירושלמי‪ :‬היו מרנין‬
‫ליציאת מצרים‪ ,‬שנאמר‬
‫ויהי בשמונים שנה וארבע‬
‫מאות שנה לצאת לבני‬
‫ישראל מארץ מצרים‪ .‬נבנה‬
‫הבית‪ ,‬היו מונין לבניינו‪,‬‬
‫שנאמר ויהי מקץ ארבעים‬
‫שנה אשר בנה שלמה וגוי‪.‬‬
‫לא זכו מנו לחורבן הבית‪,‬‬
‫שנאמר בעשרים וחמש‬
‫שנה לגלותינו וגוי‪ .‬לא זכו‬
‫נתחייבו למנות לאומות‬
‫העולם‪ ,‬שנאמר בשנת‬
‫שתים לדריוש בשנת שלש‬
‫לכורש‪ .‬מתני׳ ולרגלים‪.‬‬
‫אוקומה רב חסדא רגל‬
‫שהוא ראש לרגלים‪ ,‬נפקא‬
‫מינה לנוהה‪ .‬בלומה אם‬
‫לקט‬
‫תאחר‪ .‬ומני ר׳ שמעון‬
‫יתנדב אדם ויעברו עליו ג׳ הגלים וחג המצות תחילה עובר עליו‬
‫הדמים‬
‫חייבי‬
‫רבנן‬
‫בבל תנו‬
‫ארבעה‪.‬‬
‫עולות הרי‬
‫היא עד‬
‫ופשוטה‬
‫הנודר‬
‫אחד‬
‫והערכיםדתניא‬
‫היא‬
‫כאן צדקות ומעשרות בכור מעשר ופסח‬
‫ושלמים‬
‫ואשמות‬
‫וכולי‪,‬חטאות‬
‫וההקדישות‬
‫והחרמים‬
‫ומעשרות‪.‬‬
‫לסט‬
‫שגל מלכתא היא ורבה בר לימא גמרא גמיר כוי‬
‫איכעית אימא מנא לן דאחמיץ דבתיב עד כסף‬
‫ככרין מאה ועד חמר בתין מאה וגוי‪ ,‬מעיקרא בלא קיצותא והשתא בקיצותא כול‬
‫ירושלמי‪ :‬מה בין‬
‫דאמר מניסן מנינן למאן דאמר מתשרי מנינן‪ ,‬אייר יונה א( שטרות היו יוצאין‪ ,‬נפק שטר מלוה וכתוב‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א( לשי! הירושלמי כאן כך הוא אייר יונה שטרות יוצאות ביניהן לוה מלוה נאייר יכמב בה שנייה למלכות‪ .‬מכר מטרה במרחשון וכתב בה שנ״ה למלכות מייל מניסן מנינן וכוי‪ .‬נ״ה נירישלמי‪.‬‬
‫ד‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ח א מיי׳ פי״ד מהל׳ מעשה‬
‫הקרבנית הל׳ ינ סמג לאדן‬
‫שלא‪:‬‬
‫ט ב מיי׳ פי״א מהל׳ שגגות‬
‫הל׳ ט‪:‬‬
‫י ג מיי׳ פ״א מהל׳ חגיגה‬
‫הל׳ ז‪:‬‬
‫י א ד מיי׳ ס״י מהל׳ תמידין‬
‫הל׳ ה והל׳ יג‪:‬‬
‫*ב ה מיי׳ ס״א מהלי חגיגה‬
‫הל׳ ד יפ״ב הל׳ ה‪:‬‬
‫]יה״ד[‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫לקט‬
‫שכחה‬
‫כיון‬
‫שעבהו עליהן ג׳ רגלים עובר‬
‫בבל תאחר‪ ,‬רבי מאיר אומר‬
‫‪:‬ולי‪ .‬מאי טעמא דתנא קמא‬
‫מכדי מיגייהו סליק‪ ,‬כלומר‬
‫הלא המקרא מפרש המועדים‬
‫•עולה מהן‪ ,‬היה לו לכתוב‬
‫שלש פעמים האלה בשנה‬
‫ראה כל זכורך‪ ,‬למה חור‬
‫׳פרטן‪ ,‬פסח שבועות וסוכות‪,‬‬
‫ללא ללמד כי אם‬
‫יעברו‬
‫לליו ג׳ רגלים מכל מקום‬
‫‪:‬עיניין הזה ולא יביא הנדר‬
‫‪12‬נדר ויקריכנו‪ ,‬עובר בבל‬
‫תאחר לשלמו‪ .‬ודי שמעון‬
‫‪:‬זאי טעמא‪ ,‬דתניא ר ׳ שמעון‬
‫•זומר למה פחח הכתוב בחג‬
‫לומר‬
‫•;מצות תחלה‬
‫שזה‬
‫־אשון‪ .‬זה הלשון המדוקדק‬
‫הכי קאמה‪ ,‬מכדי קהא בחג‬
‫המצות( ןהםוכות[ סליק הוה‬
‫‪1‬‬
‫י ה לאתתולי מההוא הקאי‬
‫‪:‬ליה‪ ,‬למה ליה‬
‫למיהדר‬
‫לאתחולי מפסה למדכר סדר‬
‫‪:‬רגלים זמנא אחריתי‪ ,‬אלא‬
‫;‬
‫‪1‬‬
‫למד שלעולם פסת ראש‬
‫מחייב‬
‫דגלים‪ ,‬ולא‬
‫בבל‬
‫זאחר עד שיעבדו עליו ג׳‬
‫׳גלים וחג המצות ראשון‪.‬‬
‫‪.‬מצאו‬
‫גי‬
‫פעמים‬
‫רגלים‬
‫!עמים ד׳ פעמים הי‪ .‬וטעמא‬
‫•ר׳ מאיר דמחייב במאחר‬
‫;דרו אפילו רגל אחד‪ ,‬דכתיב‬
‫׳באת שמה והבאתם שמה‪,‬‬
‫שמע מינה כי בעת שיבוא‬
‫‪-‬חוג חייב‬
‫להביא‬
‫נדרו‬
‫׳אפילו ברגל ראשון‪ .‬ורבנן‬
‫ו ר ׳ שמעון‪ ,‬ההוא‬
‫לעשה‪,‬‬
‫‪ :‬לומר כיון שיעבור ברגל‬
‫‪;•:‬חד ולא הביא עובר בעשה‪,‬‬
‫•אינו עובר כבל תאחר עד‬
‫•!יעברו ג׳ רגלים‪ .‬וטעמא דרי‬
‫> ליעזר כ ן יעקב שנאמר אלה‬
‫רעשו לה׳ במועדיכם‪ ,‬מיעוט‬
‫כיעדים‬
‫שנים‪,‬‬
‫ד מועדים‬
‫הראשונים‬
‫וחייבתו‬
‫ד תורה לעשות נדריו בשני‬
‫מעת‬
‫שנדר‪ ,‬ואחר שני המועדים‬
‫נאמה הגל שיפגע תחלה ולא‬
‫הקריבו‪ ,‬עובר בשני המועדים‬
‫י י הראשונים‬
‫י־!אחר‬
‫בעשה‪.‬‬
‫יותר‬
‫עובר‬
‫יונה‬
‫בא‪,‬‬
‫ואם‬
‫בלאו‪.‬‬
‫ו־בנן אמה׳ לך זה חמקרא‬
‫יפדר׳‬
‫ר׳ יונה‬
‫כמסכח‬
‫דאמר‬
‫שבועות‬
‫כ •־ק ראשון בעיניי; כפרת‬
‫ושעירים אמר קרא‬
‫אלה‬
‫העשו לה׳ במועדיכם‪ ,‬הוקשו‬
‫כ ל המועדים כולן ו ה לזה‪.‬‬
‫וטעמא‬
‫דרי‬
‫אלעזה‬
‫ברי‬
‫שמעון מדכתיב חג המצות‬
‫הנ השבועות וחג הסוכות‪,‬‬
‫צריך‬
‫ואמר לך לא היה‬
‫לכתוב תג הסוכות והא מיניה‬
‫סליק‪ ,‬היה ל ו‬
‫לומר‬
‫בו‬
‫ובחג המצות ובחג השבועות‬
‫יראה כל זכורך‪ ,‬בחג הסוכות‬
‫שכתב למה בא‪ ,‬לומה שזה‬
‫ג־רם‪ .‬משכחת לה לר׳ אלעור‬
‫ב״ד שמעון פעמים שאיגו‬
‫ע־בר בבל תאחר אלא עד‬
‫שיעבור עליו ג׳ רגלים‪ ,‬כגון‬
‫דאקהשיה קודם חג המצות‪,‬‬
‫ו‪s‬ם הקדישו אחר חג המצות‬
‫ב רגלים‪ ,‬ואחר עצרת רגל‬
‫א‪-‬זר והוא‬
‫סוכות‪,‬‬
‫ללמד‬
‫שאיגו חייב לכל תאחר עד‬
‫שיעבור חג‬
‫הסוכות‬
‫לקט שכחה ופאה‪ .‬חייב להגיח בשדה דאי שקיל להו עבר בלא‬
‫מהדי מינייהו סליק‪ .‬כשאמר הכתוב שלש פעמים בשנה יראה כל‬
‫תעשה דכתיב לא תלקט )ויקרא יט( ולא תשוב ) מ ר י ס כל(‬
‫זכורך בחג המצות וגו׳ מהם היה עולה‪ .‬כבר כתוב למעלה בענין‬
‫ולא תכלה )יקרא שם( וכתיב <שס> לעני ולגר תעזוב והיכא דעבר‬
‫שמור את חדש האביב שבעה שבועות תספר לך חג הסוכות תעשה‬
‫ונטלם חייב להחזיר וליתן דאי עביד לא מהני כדאיתא פ״ק דתמורה‬
‫לך‪ :‬למה לי למיהדר‪ .‬ולמנינהו בפרשת חג הסוכות‪ :‬שמע מיגה‬
‫<לף ו‪ (.‬ואס לא הפריש פאה מן‬
‫לצל האחר‪ .‬דה״ק היו נראין לפניו‬
‫הקמה מפריש מן העמדס או מן‬
‫לשלם נדריכם ולא תבאו ריקם‪ :‬אין‬
‫עליהן‬
‫שעברו‬
‫ופאה כיון‬
‫שכהה‬
‫לקט‬
‫הכד ואיכא בבל תאחר ועוד יש לפרש‬
‫צריך לומר חג הסוכוח‪ .‬אף כשחוזרין‬
‫עובר‬
‫רגלים‬
‫שלשה‬
‫רבי‬
‫תאחר‬
‫בבל‬
‫דשקל בהיתר כגון דליכא עניים ואז‬
‫לבל תאחר לא היה צריך להזכירו‬
‫והג‬
‫שמעון אומר שלשה תלים כסדרן‬
‫איכא בבל תאחר והא דאמרינן בסוף‬
‫שהרי הענין עסוק בו‪ :‬ה״ג שבו דיבר‬
‫המצות תחלה ר׳ מאיר אומר כיון שעבר‬
‫הזרוע )חולין ל׳ קלל‪ (:‬לוי זרע בכישור‬
‫הכחוב למה נאמר לומר שזה אחרון‪.‬‬
‫עליהן רגל אהד עובר בבל תאחר רבי‬
‫לא הוו עניים למשקל לקט אתא לקמי׳‬
‫עד שיעבור אותם כסדר הזה‪ :‬ההוא‬
‫‪8‬‬
‫א( ]ניצה יט‪ ,[:‬כ( ]תיספ׳‬
‫דערכין סייג ה״טן‪ ,‬ג( ניצה‬
‫יט‪ ,:‬ד( ]שניעות י‪ ,[.‬ה( ]ניצה‬
‫יט‪ ,[:‬ו( חגיגה יז‪ .‬מ״ק כי‪,:‬‬
‫‪ (1‬יומא כ‪ :‬חגיגה יז‪ .‬סיכה‬
‫מח‪ ,.‬ח( ניצה כ‪ :‬חגיגה ט‪1 .‬ק‪.‬‬
‫יומא ג‪ [.‬מגילה ה‪ ,.‬ט( ]חגיגה‬
‫יז‪ .‬וש׳׳נן‪ ,‬י( ןפיי׳ט הל׳ נ[‪,‬‬
‫כ(‬
‫]ניטין מו‪.‬ו‪ ,‬ל( ]כח״כ‬
‫דכתינ ייקרא טו ט יזונ זונ‬
‫דמה ימים רניסן‪,‬‬
‫א>‬
‫״ג ו מיי׳ שם פ״א הל׳ ז‬
‫ופאה‪,‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ולא‬
‫‪-‬י‪-‬־יבנו‪ .‬ור׳ מאיר דנפקא‬
‫דרב ששת אמר לעני ולגר תעזוב‬
‫אותם ולא לעורבים ולא לעטלפים לא‬
‫קאמר דלישקול לנפשיה אלא דלא‬
‫עבר אס כינס בתוך ביתו ומיהו‬
‫מדסריך התם מתרומה דאס אין שס‬
‫כהן שוכר פרה ומביאה ופריך נמי‬
‫ממתני׳ דאס אין שם כהן מעלין‬
‫אותם בדמים ומשני שאני התס דנתינה‬
‫כתיב בהו משמע דבלקט שכחה וסאה‬
‫שקיל לנפשיה ולפי׳ קמא קשיא דאי‬
‫בדאיכא עניים ועבר ונטלם הרי עובר‬
‫לאלתר בבל תאחר דדוקא היכא דליכא‬
‫עניים אין עובר בבל תאחר אלא‬
‫ברגלים אבל היכא דקיימי עניים קא‬
‫עבר לאלתר כמו צדקה ויש לפרש‬
‫כגון במלקט לצורך עניים כי ההיא‬
‫דתנן בפ״ד דפאה)משנה ט( מי שמלקט‬
‫ואמר הרי זה לפלוני עני ר״א אומר‬
‫זכה לו וחכ״א יתננה לעני הנמצא‬
‫ראשון והא דלא חשיב הכא פרט‬
‫ועוללות כיון דפני הני לא חש להני‪:‬‬
‫ואין צריך לומר הג הסוכות שבו‬
‫הכתוב מדבר למה נאמר לומר‬
‫שזה אהדו*‪ .‬זו היא גירסת הקונט׳‬
‫והשתא ר׳ אלעזר ור״ש דורשין בענין‬
‫אחד אלא דמר סבר שזה גורס ומר‬
‫סבר שזה אחרון ורבינו חננאל גדס אין‬
‫צריך לומר בחג המצות שבו פתח‬
‫הכתוב תחילה למה נאמר לומר‬
‫אלה תעשו לה׳‬
‫שזה ראשונה‪:‬‬
‫במועדיכם‪ .‬ומיעוט מועדים שנים‬
‫ואע״ג דהאי קרא בקרבנות חובה הוא‬
‫דכתיב הא כתיב ביה נמי לבד‬
‫מנדדכס ונדבותיכם‪:‬‬
‫פז״ר קש״ב‪ .‬פירש הקונטרס רגל‬
‫בפני עצמו שאין שס חג‬
‫הסוכות עליו ורוצה לומר דבברכת‬
‫המזון ותפלה מזכידן שמיני עצרת ולא‬
‫סוכות וברכה לעצמה פי׳ בקונטרס‬
‫שמברכין היו המלך זכר לחנוכת הבית‬
‫דכתי׳ בספר מלכים)א׳ ח׳> ביוס השמיני‬
‫שלח את העם ויברכו את המלך‬
‫כדתניא בתוספתא דסוכה ]פ״ד[ י״ט‬
‫האחרון של חג פייס בפני עצמו זמן‬
‫לעצמו קרבן שיר וברכה לעצמו‬
‫בן‬
‫אליעזר‬
‫אומר כיון‬
‫יעקב‬
‫עליהן‬
‫שעברו‬
‫תורה אור השלם‬
‫לעשה‪ .‬דמצות עשה עליו להביאו‬
‫ברגל ראשון‪ :‬ורבי מאיר‪ .‬אמר לך‬
‫כיון דאמר ליה רחמנא אייתי ברגל‬
‫ראשון זהו זמן שקבע לו ואס איחרו‬
‫מן המועד הוה איחור וממילא קם‬
‫ליה בבל תאחר‪ :‬הקישא דר׳ יונה‬
‫במסכת שבועות )לף י‪ (.‬איצטדך‬
‫לומר שכל שעירי הרגלים מכפרים‬
‫על טומאת מקדש וקדשיו דילפינן‬
‫משעיר דר״ח דכתיב ביה לשאת את‬
‫עון העדה ויקרא י>‪ :‬מניין לעצרת‪.‬‬
‫דאילו בחג הסוכות ובחג המצות‬
‫נסקא לן )חגיגה ל׳ ט‪ (.‬מוחגותס אותו‬
‫חג לה׳ שבעת ימים יכול יהו חוגגין‬
‫כל ז׳ ת״ל אותו אותו אתה חוגג ואי‬
‫אתה חוגג כל ז׳ אס כן למה נאמר‬
‫ז׳ לתשלומים שאס לא חג חגיגתו‬
‫בראשון יקריבנה בשני‪ :‬פז״ר קש״ב‪.‬‬
‫כבר פירשתיו במס׳ יומא נל׳ ג‪ 1.‬ומסכת‬
‫סוכ׳ ומי!‪ .[.‬טעון פייס לפר הבא בשמיני‬
‫ואינו קרב לפי סדר המשמרות ששנו‬
‫ושלשו בפרי החג חוץ משתים ששנו‬
‫ולא שלשו ופר של שמיני אין אחת‬
‫מאותן שחים מקריבתו אלא כל‬
‫המשמרות מפיסות‪ .‬וטעון זמן ורגל‬
‫לעצמו שאין שם חג הסוכות עליו‪.‬‬
‫וקרבן לעצמו שאין קרבנו כשאר‬
‫ימי החג שהפריס מתמעטים בהם‬
‫אחד אחד וזה אינו אלא פר אחד‬
‫ושאר הימים שני אילים וארבעה עשר‬
‫כבשים וזה איל אחד וז׳ כבשים‪ .‬ושיר‬
‫לעצמו אין שירו שוה לשל סוכות‬
‫שאומר על הדוכן ולא נתפרש לנו‬
‫שירו ובמסכת סופרים׳( נמצא שירו‬
‫הוא למנצח על השמינית‪ .‬ברכה‬
‫לעצמה מברכין היו את המלך זכר‬
‫לחנוכת הבית שנא׳)מ׳׳א ח> ביום השמיני‬
‫שלח את העם ויברכו את המלך כך‬
‫מפורש בתוספתא דסוכה )ס״ל ה״יו‪:‬‬
‫טעון‬
‫אין מפייסין עליהן אלא לסי‬
‫תשלומין דראשון הוא דתנן יימי שלא חג יום טוב הראשון של חג חוגג את‬
‫מקדנין איתן‪ ,‬כדתגן נמסכת‬
‫שני‬
‫רגלים‬
‫ברבי‬
‫עובר‬
‫שמעון‬
‫בבל‬
‫אומר‬
‫תאחר‬
‫כיון‬
‫י(‬
‫אלעזר‬
‫רבי‬
‫שעבר עליהן חג‬
‫המוכות עובר עליהן בבל תאחר מאי טעמא‬
‫דתנא‬
‫קמא‬
‫למהדר‬
‫מכדי‬
‫מינייהו‬
‫ומיכתב‬
‫השבועות‬
‫תאחר‬
‫ובחג‬
‫‪1‬‬
‫בחג‬
‫שמע‬
‫שמעון‬
‫למה‬
‫המצות‬
‫הסוכות‬
‫״ ורבי־‬
‫סליק‬
‫לי‬
‫ובחג‬
‫מינה‬
‫אומר‬
‫לבל‬
‫צריך‬
‫אינו‬
‫לומר בהג הסוכות שבו דיבר הכתוב למה‬
‫נאמר לומר שזה אחרון ורבי מאיר מ״ט‬
‫ובאת‬
‫שמה‬
‫דכתיב‬
‫״ההוא‬
‫לעשה‬
‫ורבי מאיר כיון‬
‫רחמנא‬
‫אייתי‬
‫בבל‬
‫‪2‬‬
‫תאחר‬
‫ולא‬
‫ורבי‬
‫טעמא‬
‫דכתיב‬
‫מיעוט‬
‫מועדים‬
‫יונה‬
‫‪3‬‬
‫והבאתם‬
‫אייתי‬
‫דאמר ליה‬
‫ממילא‬
‫אליעזר‬
‫אלה‬
‫שמה‬
‫בן‬
‫שנים‬
‫ליה‬
‫קם‬
‫יעקב‬
‫תעשו לה׳‬
‫ורבנן‬
‫ורבנן‬
‫מאי‬
‫במועדיכם‬
‫לכדרבי‬
‫ההוא‬
‫דאמר יי רבי יונה הוקשו כל המועדים‬
‫זה לזה‬
‫כולם‬
‫מקדש‬
‫ב‬
‫שכולן מכפרים‬
‫וקדשיו‬
‫ורבי‬
‫מאי טעמא דתניא‬
‫אומר‬
‫לא‬
‫הכתוב‬
‫מאיר‬
‫יאמר‬
‫המצות‬
‫דרשו‬
‫שמעון‬
‫ברבי‬
‫ירבי אלעזר בר׳ שמעון‬
‫שבו‬
‫דיבר‬
‫נאמר‬
‫לומר‬
‫שזה‬
‫גורם‬
‫ורבי‬
‫אליעזר‬
‫בן‬
‫יעקב‬
‫האי‬
‫בחג‬
‫למה‬
‫ורבי‬
‫ה‬
‫אלעזר‬
‫על טומאת‬
‫הסוכות‬
‫הג‬
‫ובחג השבועות ובחג הסוכות מאי‬
‫מיבעי‬
‫ביה‬
‫להו‬
‫אלעזר‬
‫לכדרבי‬
‫אמר ר׳ אושעיא יידאמר ר׳ אלעזר אמר ר׳‬
‫אושעיא‬
‫כל‬
‫ג‬
‫מניין‬
‫שיש‬
‫לעצרת‬
‫לה‬
‫תשלומין‬
‫שבעה תלמוד לומר בחג המצות ובחג‬
‫השבועות‬
‫ובחג‬
‫השבועות‬
‫לו‬
‫יש‬
‫לחג‬
‫המצות‬
‫תשלומין‬
‫השבועות‬
‫ולקש‬
‫הסוכות‬
‫יש‬
‫לחג‬
‫לו‬
‫כל‬
‫מה‬
‫שבעה‬
‫תשלומין‬
‫הסוכות מה‬
‫מקיש‬
‫חג‬
‫להלן‬
‫חג‬
‫המצות‬
‫אף‬
‫כל‬
‫חג‬
‫שבעה‬
‫אף‬
‫שמונה‬
‫כאן שמונה ״שמיני רגל בפני עצמו חוא אימור‬
‫דאמרינן שמיני רגל בפני עצמו לענין יפז״ר‬
‫קש״ב‬
‫אבל‬
‫ה‬
‫לעניין‬
‫תשלומין‬
‫דברי‬
‫הכל‬
‫ח‬
‫כל הרגל ויום טוב האחרון של חג ייתפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט‬
‫‪5‬‬
‫תפשת אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לחג הסוכות לאקושיה להג המצות‬
‫מה‬
‫שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך ובפרק לולב וערבה )סוכה ל׳ מז‪ .‬ישסו אין משמע כך דתניא התם כשס ששבעת ימי החג‬
‫טעונים קרבן שיר וברכה ולינה כך שמיני טעון כו׳ ורוצה לומר מאי ברכה זמן ופריך זמן כל שבעה מי איכא ומסיק מאי ברכה ברכת‬
‫המזון ותפלה ודומה לההוא דמפרש ר״ת ההיא דהכא ורגל לעצמו שטעונה לינה ורבינו חננאל פירש לענין אבילות משום דאמרי׳ במועד קטן‬
‫בסרק בתרא )ל׳ יט‪ (.‬הקובר מתו שבעה ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת שלשים וזימנין דליכא שבעה קודם הרגל ואפי׳ הכי בטלה‬
‫ממנו גזירת שלשים משוס שמיני עצרת ור״ת עצמו יסד במעריב שלו קודש ללינה ושלשים ידחם כאשר אבלים ינחם ומיהו אי אפשר לומר‬
‫שידחה לגמד דהא אמרינן בפרק בתרא דמועד קטן )ל׳ כל‪ :‬ושס‪ 1‬יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן אחד ועשרים יום ומההיא‬
‫דסוכה אין כאן ראיה אס אין ברכה דהכא כי ההוא דהתס והתם לא הוה מצי לאוקומי בברכת המלך משוס דליתיה בשבעת ימי החג שיר‬
‫אומר ר״ת שהיו אומרים בבית הכנסת מזמור שלם מה שאין כן בכל שאר ימי החג שלא היו אומרים מזמור שלם אלא חציו ביום אחד‬
‫וחציו ביום אחר כדאיתא פרק החליל )שמה ל׳ נה‪ .‬ושם( וסימניך הומבה״י ובמסכת סופרים משמע שהיו אומרים בבית הכנסת למנצח‬
‫על השמינית ושמא כמו כן היו הלויס אומרים בבית המקדש‪:‬‬
‫תפשת מרובה לא תפשת‪ .‬לא דמי להא דדרשינף( ימים שנים רביס שלשה דהתס ניחא טסי שאס באת להוסיף יותר משנים אין לדבר‬
‫סוף אבל הכא יש לדבר סוף דטפי משמונה לא ובתורת כהניס תניא ל>ימיס שנים יכול ימים הרבה אמר רבי עקיבא כל‬
‫שמשמעו מרובה ומשמעו מועט תפשת מרובה לא תפשת ר׳ יהודה בן בתירא אומר שתי מדות אחת כלה ואחת אינה בלה מודדן‬
‫במדה כלה ולא במדה שאינה כלה אמר רבי נחמיה וכי למה בא הכתוב לפתוח או לנעול כו׳ ובדש סוכה )ל׳ ה‪ :‬ושס> היא כתובה‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫ש ל ו ש פעמים בשנה‬
‫יראה כל זכוךף את פני יי‬
‫אלהיף במקום א ש ר יבחר‬
‫?חג המצות ובחג השבעות‬
‫ובחג חטבות ו ל א יךאה את‬
‫דברים טז טו‬
‫פני יי ריקם‪:‬‬
‫‪ .2‬כי אם א ל המקום א ש ר‬
‫יי‬
‫יבחר‬
‫מכל‬
‫אלהיכם‬
‫שבטיכם לשום את שמו‬
‫שם לשכנו ת ד ר ש ו ובאת‬
‫דברים יב ה‬
‫שמה‪:‬‬
‫אלה‬
‫‪.3‬‬
‫ליי‬
‫ת׳גשו‬
‫במועדיבם ל ב ד מנדריכם‬
‫לעלתיכם‬
‫ונדבתיב•‬
‫ולנסביכם‬
‫ולמנחיתיכם‬
‫ולשלמיכם‪:‬‬
‫במדבר כט לט‬
‫גליון הש״ם‬
‫תומי דייה לקט וכוי והיכא‬
‫רעבר ונטלם‪ .‬עיין יימא לו‪:‬‬
‫מיס׳ ישנים ד״ה לאי דגכילה‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫צריך‬
‫אינו‬
‫הסוכות‪.‬‬
‫להזכירן‬
‫בחג‬
‫לומר‬
‫כשהחזיר‬
‫לשלש‬
‫הכתינ‬
‫רגלים‬
‫לכל‬
‫תאחר לא היה צריך לכתינ‬
‫הסוכות‪,‬‬
‫ונתג‬
‫כיון‬
‫שלש פעמים‬
‫שכתונ‬
‫וכתנ‬
‫נשנה‬
‫נחג המצות ונתג השבועות‬
‫ידענא‬
‫דממילא‬
‫היה‬
‫דנו‬
‫הכתונ מדנר שנסרשת סוכות‬
‫היא עסוק ונו נכתנ כתונ‬
‫זה ‪:‬ביצה ים‪ .!:‬שזה אחרון‪.‬‬
‫דנעינן‬
‫שזה‬
‫כסדרן ‪:‬שם!‪.‬‬
‫גורם‪ .‬את נל תאחר שאפילו‬
‫נדר לפני התג כיון‬
‫עליי‬
‫תג‬
‫יש‬
‫לו‬
‫‪ :‬ש ש ‪ .‬מה‬
‫שבעה‪.‬‬
‫הסיכות‬
‫חג‬
‫שענר‬
‫עיבר‬
‫המצות‬
‫כל‬
‫תשלומין‬
‫כדרביגן קראי לחג‬
‫הסיכות )עי׳ חגיגה ט‪ (.‬והוא‬
‫הדין לחנ המצות שהד אף‬
‫היא‬
‫שנעת‬
‫ימים‬
‫זמ״ן‪,‬‬
‫רג״ל‪,‬‬
‫קרנ״ן‪,‬‬
‫‪:.‬חגיגה‬
‫י ו ‪ . :‬פ ז ״ ר קש׳׳ב‪ .‬פיי״ס‪,‬‬
‫נרכ׳׳ה‪,‬‬
‫החג‪ ,‬כל‬
‫לעגין‬
‫סייס‪,‬‬
‫שי״ר‪,‬‬
‫פרי‬
‫שבעת ימי החג‬
‫חשנו! המשמרות לסי סידרן‬
‫סיכה מה‪ :‬ו מי שהיה מקרינ‬
‫פריס היוס לא היה מקריב‬
‫למחר‪ ,‬יפר של שמיני מפייסין‬
‫עליו‬
‫איזהי‬
‫יקדמו‬
‫מן‬
‫המשמרות‬
‫ןיעי‪-‬ז‬
‫•׳חגיגה יז‪.‬‬
‫יומא ג וסוכה נזח ו זמן‪ ,‬לנרך‬
‫נו שהתיינו‪:‬שם! רגל‪ ,‬שיש לו‬
‫שם רגל נפני עצמו יאינו קרר‬
‫סיכית •‪:‬חגיגה שם;• שאי] שס‬
‫חג הסיכות עליו !יומא שס(‬
‫שאין יישבין‬
‫שס‪ :‬קרבן‪,‬‬
‫קרנניתיו‬
‫בסיכה‬
‫שאין‬
‫כסדר‬
‫וסזכד‪,‬‬
‫נהמות‬
‫פ ד החג‪,‬‬
‫שפד החג מתמעטין יהולכין‬
‫וכבשיהן י״ד בכל יוס יאיליס‬
‫שנים ובשמיני סר אחד איל‬
‫אחד ושכעה כנשים !חגיגה‬
‫ש‪ 0‬וכעי״ז יומא שם׳ שאיני‬
‫כסדר פ ד החג‪ ,‬דא״כ היו כי‬
‫ששה‬
‫פדס‬
‫! ס ו נ ה שם!‬
‫שיר‪,‬‬
‫שאין‬
‫שירי שיה לכל‬
‫שאר‬
‫שירית ימי החג‪ ,‬כל שיר ימי‬
‫החג מדנר מעין גזל מתנות‬
‫ענייס‪ ,‬ואותן של חול המיעד‬
‫מפורש נמסכת סוכה מה‪(.‬‬
‫ליה מובאת שמה‪ ,‬ור׳ אליעזר בן יעקב דנפקא ליה מאלה תעשו לה׳ במועהיכם‪ ,‬האי קהא כחג המצות ובחג השבועות ובחג‬
‫הסוכות מאי דהשי ביה‪ .‬ואסיקנה ר׳ מאיר ו ר ׳ אליעזר סבירא להו דכי אתאי האי קרא לאקושי תג השבועות לחג המצות‪,‬‬
‫מ ר חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה‪ ,‬אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה‪ .‬כלומר‪ ,‬מ י שלא חג חגיגתו ביום‬
‫ט־ב של עצרת יש לו לתוג עד שבעה ימים כתג המצות‪ ,‬דהא כתיב שכעת ימים תחוג וגוי‪ ,‬ומה נ ( ת ״ ל תחגהו‪ ,‬מלמד שיום‬
‫הימנה׳׳׳‪ ,‬ישל שמיני עצרת איני מעין אסיף ילא םירשי לני איזהו שירו ‪:‬יוחא שם וכעי״ז מגיגה שם‪ ,•:‬נרכה‪ ,‬את ייס השמיני‪,‬‬
‫ונתיספתא משמע שמנרכין את המלך‪ ,‬והט גרסינן לה נרכה נפט עצמי שנאמר )מ״א ת( ניוס השמיני שלת את העם יינרבו‬
‫את המלך !סוכה שם; נרבה שהיי מכרכין לתפלת חיי המלך !יומא שם( זכר לשלמה שנאמר ני נייס השמיני שלח את העם רנרכי‬
‫א־זרון תשלומין להאשון‪ ,‬מ י שלא חג ביום טיב הראשון חוגג כל הרגל וכול׳‪ .‬אי הכי דמשום אקוש׳ שבועות לחג המצות‬
‫את המלך )חגיגה שם(‪ .‬המשך נ ע מ ו ד הבא‪.‬‬
‫לתשלומין הוא דאתא‪ ,‬תג הסוכות למה בא‪ ,‬ללמוד מחג המצות‬
‫א! לשו; רנינו צ״ע יהא נעשה עינר מיד נרגל אחז‪ .‬ואילי לצ״ל יאחר שענר מועד אחד מהמועדים ולא הקדני עובר נעשה יאס יתאחר אחר שני המועדים עוכר בלאו‪ .‬יהמר צ״ע‪.‬‬
‫קרא לויקרא כ״י הנאמר גני חג הסוכות‪.‬‬
‫נו כ״ה הלשון ג״כ כירושלמי גפ״א לחגיגה ה״ו אבל טס״ה וצ״ל תחוגו אומו יהיא‬
‫מסורת הש׳׳ס‬
‫א( ]חגיגה יז‪ :‬מנחות סה‪:‬‬
‫ע״ש[‪,‬‬
‫]חגיגה‬
‫ג(‬
‫יז‪,[:‬‬
‫ג( ]שס‪ :‬ע׳׳ש מנחות סו‪.‬‬
‫ע׳׳מ‪ ,‬ד( ]קדושין ה‪ :‬סוטה‬
‫יט‪ :‬נ״מ כז‪ :‬זבחים צח‪ .‬צט‪:‬‬
‫פג‪.‬‬
‫מנחות‬
‫מ‪,[.‬‬
‫חולין‬
‫ה( ]זנתיס צט‪ ,[:‬ו( ]שמ‪,‬‬
‫!> ]צ׳׳ל דנכוריס[‪ ,‬ח( ]יונה‬
‫כצ״ל[‪ ,‬מ( ]צי׳ל כדסנן[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫במקום‬
‫ואכלת‬
‫ובשלת‬
‫א ש ר יבחר יי‬
‫אלהיף בו ופנית בבקר‬
‫ו ל ל כ ת לאהליך‪:‬‬
‫דברים טז ז‬
‫‪ .2‬ועשית חג שבעות ליי‬
‫אלהיך מסת נךבת יךף‬
‫א ש ר תתן כ א ש ר יברכך‬
‫דברים טו י‬
‫ץ אלהיך‪:‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון‬
‫ראש השנה‬
‫ה‪.‬‬
‫כ‪1‬ה הג המצות טעון לינה‪ .‬לא שילין בירושלים כל ז׳ ימי הפסח‬
‫מטון לינה‪ .‬ליל חולו של מועד‪ :‬ופגיה בבקר‪ .‬כי״נו לא קאמר קרא‬
‫ולאחר ימי הפסח ישכים וילך לו דבכל דוכתי דמרבינן לינה‬
‫שהד הוא יום שחיובו ליראות בעזרה‪ :‬וה״ק ורבי שמעון‪ .‬דדרשי ליה‬
‫כגון לשמיני עצרת ולבכודם ולפסח שני ולכל הקרבנות בסיפרי בפרשת‬
‫האי קרא לבל תאחר‪ .‬דאילו ר׳ אלעזר בר׳ שמעון לא קשיא מידי דאיהו‬
‫ראה אנכי לא מרבינן לינה אלא לילה אחד והאי קרא דמייתי בגופיה‬
‫יליף בל תאחר מחג הסוכות לחודיה אייתר ליה חג המצות וחג השבועו׳‬
‫דססח כתיב בפרשת ראה תזבח‬
‫להקישא לתשלומין‪ :‬מנה ימים‪ .‬שנא‬
‫הפסח בערב וכתיב ובשלת ואכלת‬
‫חדש‪.‬‬
‫)במדבר יא( עד תדש ימים‪ :‬וקדש‬
‫מה הנ המצות ט ע ו ן לינה אף הג הסוכות‬
‫ופנית בבקר ומיהו לאו בבקר ממש‬
‫בקרבנות מה חדש קדושו אחד ממנויו‬
‫טעון לינה והתם מנלן דכתיב ופנית בבקר‬
‫דהוא י״ט אלא כדפי׳ בקונט׳ דטעון‬
‫ביום ראש חדש הוא מקריבן זמן‬
‫והלכת לאהליך ות״ק ורבי ש מ ע ו ן ) ב ן אלעזר(‬
‫לינה ליל חולו של מועד דבי״ט לא‬
‫הוקבע להם אחד מן הימים שהוא‬
‫תשלומין לעצרת מנא להו נפקא להו מדתני‬
‫קאמר קרא שהד הוא יום שחייב‬
‫נמנה על ידם‪ :‬אןן עצרח‪ .‬הבאת‬
‫רבה בר שמואל התני >רבה בר שמואל‬
‫ליראות בעזרה וכן חג הסוכות דטעון‬
‫קרבנותיה באחד ממנוייה והד היא‬
‫לינה היינו לילה אחד והאי דמשמע‬
‫אמרה תורה מנה ימים וקדש חדש מנה‬
‫נמנית על ידי שביעים שנאמר )ויקרא‬
‫בפ׳ לולב וערבה )סוכה ל׳ מז‪ (.‬גבי חג‬
‫‪ co‬שבע שבתות תמימות תהיינה‪:‬‬
‫ימים וקדש עצרת מה חדש למנויו אף‬
‫דאיכא לינה כל שבעה מדלא פ ד ך‬
‫אימא חד יומא‪ .‬דכתיב תספרו‬
‫עצרת למנויו אימא עצרת חד יומא אמר‬
‫לינה כל שבעה מי איכא כדפריך גבי‬
‫חמשיס יוס )שס(‪ :‬ו פ ס ח בר מיקרב‬
‫רבא‬
‫א ט ו עצרת יומי מנינן שבועי לא‬
‫זמן היינו שאם לא יבא ברגל‬
‫ברגלים הוא‪ .‬דקאמר ליה תנא לעיל‬
‫למימני‬
‫ה‬
‫ו‬
‫צ‬
‫מ‬
‫מר‬
‫והאמר‬
‫מנינן‬
‫יומי ומצוה‬
‫בירושלים ביום ראשון רק ביום שני‬
‫בבל תאחר דשלש רגלים והרי אינו‬
‫למימני שבועי ועוד ה ג שבועות כתיב ופסח‬
‫או באחד מימי החג טעון לינה לילה‬
‫יכול להקריבו אלא בי״ד בניסן‪ :‬שלמי‬
‫בר מיקרב בתלים הוא יפסח זימנא קביעא‬
‫של אחריו וכן אס בא באחד מז׳‬
‫פ ס ח ‪ .‬בשלא קרב בזמנו שאבד‬
‫ימי הפסח ותימה דתיפוק ליה‬
‫ליה אי אקרביה אקרביה ואי לא אקרביה‬
‫ונתכפר באחר הוא נעשה שלמים‬
‫דטעונין לינה משוס שלמי שמחה דהיו‬
‫אידחי ליה אמר רב חסדא פסח ״כדי נסבה‬
‫כדנפקא לה בפסחים )דף צז‪ (:‬ואותן‬
‫כל שממה כדתנן ההלל והשמחה‬
‫רב ששת אמר >מאי פסח שלמי פסח אי הכי‬
‫שלמים אס אחרן ג׳ רגלים עובר‪:‬‬
‫שמונה ‪3‬פ׳ לולב וערבה )שס ל׳ מב‪>:‬‬
‫כפסח‬
‫פסח‬
‫מחמת‬
‫הבאין‬
‫שלמים‬
‫תנא‬
‫שלמים‬
‫היינו‬
‫ואפי׳ בשאר ימות השנה אס מביא‬
‫ותנא שלמים הבאין מהמת עצמן סלקא דעתך אמינא ייהואיל ומחמת פסח קאתו‬
‫קרבן טעון לינה כדפגיא בסיפרי‬
‫כפסח‬
‫ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמד‬
‫שמעונין לינה כלומר כל הזבחים דומיא דפסח אין לי אלא אלו בלבד מנין לרבות עופות ומנחה יין ולבונה ועצים ת״ל ופנית כל פינות שאתה‬
‫פונה מן הבקר ואילך ובפסח שני פליגי תנאי ‪3‬פ׳ לולב וערבה )ק־ מז‪ :‬ושם( ובפרק מי שהיה טמא )פסחים ל׳ צה‪ :‬ושם( ובסיפד מפרש‬
‫טעמא דמ״ד טעון לינה דהרי הוא כעצים ולבונה וי״ל דמשכחת לה דלא מייתי קרבן ביום שבא לירושלים כגון דשלח שלמיו מאתמול מאכלין‬
‫לשני ימים ועוד בפ״ק דחגיגה )ל׳ ח‪ .‬ושם( אמר )ואכלת( ושמחת לרבות כל מיני שמחות לשמחה ואמרינן בפ׳ אלו דברים )פסחים ל׳ עא‪(.‬‬
‫אפי׳ בכסות נקיה ויין ישן דבענין אחר לא משכחת לה שמחה שמונה כשחל י״ט הראשון להיות בשבת מאחר דבעינן זביחה בשעת‬
‫שמחה וכי האי גוונא אשכחן בירושלמי פרק שני ׳()לבכורות( דתגן וטעונין לינה א״ר ״()יונתן( הדא דתימא בשאין עמהס קרבן אבל יש‬
‫עמהם קרבן בלא כך טעוגין לינה מחמת הקרבן ובפ׳ דם חטאת )זבחים ל׳ צו‪ :‬ושם( משמע קצת שטעון לינה ז׳ ימי פסח שכולם חשובין כלילה‬
‫אחת גבי הא דתנן ר׳ טרפון אומר אס בישל בו מתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל ואמדנן בגמרא מ״ט דר׳ טרפון א״ר יצחק דאמר קרא‬
‫ופנית בבקר והלכת לאהליך הכתוב עשאן כולם בקר אחד ואע״ג דלא קיימא הכי דפדך עלה וכי אין פגול ברגל וכי אין נותר ברגל מ״מ‬
‫לענין לינה יתכן שעשאן בקר אחד כפשטיה דקרא דאחר הרגל ישוב לביתו וניחא השתא דשמיני עצרת ובכורים דטעונין לינה בפ׳ לולב‬
‫וערבה )סוכה ד׳ מז‪ (.‬וכל שאר הקרבנות מתרבו מדכתיב ופנית ולחג הסוכות אצטריך היקישא דאי מופנית הוה אמינא לילה אחת ואתיא היקישא‬
‫לאשמועינן דאסור לצאת בל שבעת ימי הרגל שכל הרגל חשוב בקר א׳ כחג המצות וניחא נמי הא דקאמר פ׳ לולב וערבה )ג״ז שם(‬
‫דשבעת ימי החג טעונין לינה‪ :‬אמרה תורה מנה ימים ו ק ד ש הדש מנה ימים ו ק ד ש עצרת‪ .‬כי האי גוונא אמדנן במנחות פרק רבי‬
‫ישמעאל )ל׳ סה‪ :‬ושם( גבי ביתוסיס שהיו אומרים עצרת לאחר השבת ויליף לה ר׳ יהושע מהא דאמרה תורה מגה ימים וקדש חדש מנה‬
‫ימים וקדש עצרת מה חדש שסמוך לביאתו ניכר אף עצרת שסמוך לביאתו ניכר כלומר לביאת חשבונו ניכר מאימתי התחיל למנות דהיינו‬
‫מתשעה ועשדם יום משעת מולד הלמה אף עצרת סמוך למנין החמשים ניכר להם יום קבוע שיתחילו למנות בו דהיינו ביום ששה עשר‬
‫בחדש ממחרת י״ט הראשון שאס ממתינין עד אחר השבת בראשית אין שם היכר יום קבוע דפעמיס שמתחילין למנות בי״ו פעמים בי״ז‬
‫פעמים בי״ח פעמים בי״ט כמו שפי׳ שם בקונטרס ור״ת מפרש מה חדש שסמוך לביאתו של חדש ניכר מתי יהיה ראש חדש דמיד‬
‫דמכסי סיהרא ידעי כולי עלמא שיהיה נולד ולמחר יקדשו ב״ד החדש אף עצרת צריך שיהא ניכר וידוע לעולם זמן קידוש סמוך לביאתו‬
‫דהיינו אס מתחילין למנות בששה עשר בניסן שיתנו עיניהן כמה הלבנה גדולה בחמשה לחדש וכשראוה בסיון באותה שיעור ידעו שלמחר‬
‫יתקדש עצרת ופריך התם במנחות )לף סו‪ (.‬דלמא בי״ט אחרון קאי ויתנו עיניהם בשנים עשר בסיון וה״ר משולם גריס הכא והתם מנה‬
‫שנים וקדש יובל משוס דמנה ימים וקדש חדש נפקא לן בפ״ק דמגילה )ל׳ ה‪ (.‬מדכתיב עד חדש ימיס ימים אתה מונה לחדשים ולא שעות‬
‫והוא מדרש חכמים ז״ל ולא שייך למימר אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מודין בי ההוא דתני בתר הט אמרה תורה הבא עומר בפסח‬
‫ושתי הלחם בעצרת דבהדיא כתיב וכן ספירת יובל כתיב בהדיא וסמוך לביאתו התחלת חשבונו ניכר שלעולם מתחילים למנות למחרת‬
‫שנת חמשיס אף עצרת סמוך לביאת התחלת חשבונו יהא ניכר שלעולם מתחילים למנות למחרת יום קבוע שזה יהיה למחרת י״ט ראשון‬
‫ולא ישתנה לעולם וקשיא דמצינו לקמן בפירקין)ל׳ כה‪ (.‬אמרה תורה נסכו מיס לפני בחג אע״פ שאין הצדוקים מודים בו שרגמוהו באתרוגיהם‬
‫ולא מסתברא לחלק משום דהתס קאמר מפני מה אמרה תורה ועוד אשכחן )לקמן ל׳ ז‪ (.‬דדרשינן עולת חדש בחדשו אמרה תורה חדש‬
‫והבא מתרומה חדשה ואץ צדוקים מודים בו שהיו אומרים משל יחיד הס מביאים כדתניא פ״ק דמגילת תענית והתם במנחות מייתי לה מ״מ יש‬
‫סעד לדבריו דלאפוקי מדבריהם של ביתוסים היה רבי יהושע מביא דרשה זו ואי לא מודו בה מה תשובה היא זו אבל אין למחוק בשביל כן‬
‫ספרים ועוד נראה דהכי יליף עצרת למנוייו מחדש דאשכחן לקמן בסירקין )ל׳ י‪ (:‬מדיום אחד בחדש חשוב חדש שלשים יום בשנה חשובים‬
‫שנה וחדש למנוייו כשנה למנוייה ועוד דאי מיובל יליף כי פ ד ך ואימא עצרת חד יומא מאי קא משני אטו עצרת יומי מנינן שבועי לא‬
‫מנינן יובל נמי מנינן שנים ושמיטין ואפ״ה הוי למנוייו של שנים דהוא מנין מועט והכי נמי עצרת נימא חד יומא דתפשת מועט תפשת‬
‫אבל אי יליף מחדש ניחא דהא ליכא לאקשויי נילף מיובל דהא קרבן מקרבן יליף שמקדשין חדש למנוייו להבאת קרבנותיו כדפירש בקונטרס‬
‫וט תימא אכתי תפשת מועט תפשת חד יומא טון דמחדש ילפינן אמדנן עצרת לכל מנוייה עוד י״ל מה חדש סמוך לביאתו ניכר‬
‫שעה ע״י חשבון השוה מתי יבא שלעולם כשעברו שלשים יום מר״ח מקדשין חדש אף עצרת סמוך לביאתו ניכר ע״י חשבון השוה יש‬
‫להטר מתי יבא עצרת שלעולם לאחר חמשיס עצרת ולדברי הצדוקים אינה ניכרת שלפעמים יש יותר‪ :‬ואי לא אקרניה אדחי ליה‪.‬‬
‫והד מיד עובר עליו‪ :‬שלמי פפה‪ .‬שאבד ונתכפר באחר ואח״כ נמצא הראשון דקרב שלמים ואותן שלמים אס עבר שלשה‬
‫רגלים עובר ובפרק כל הפסולין חבחיס ל׳ לו‪ (.‬דמרבה שלמי נזיר ושלמי פסח שנאכלים ליום ולילה פירש שס בקמט׳ חגיגת י״ד‬
‫ולא יתכן דחגיגת י״ד נאכלת לשני ימים ולילה אחד ״()כדתניא( בפסחים סרק אלו דברים )ל׳ סמ‪ :‬ושם( ואע״ג דלק תימא משמע‬
‫הסס )ל׳ ע‪ (.‬דנאכלת ליום ולילה איהו יליף מדאיתקש לפסח דדריש זבח חג זו חגיגה הפסח כמשמעו ובפי כל‬
‫הפסולים יליף לה מדכתיב תודת שלמיו לכך נראה דבמותר הפסח איירי התם כדפירש בקונטרס האי דהכא וניחא השתא הא דאמר‬
‫בפסחים פרק האשה )ל׳ פט‪ .‬ושם( וניתי משוס מותר הפסח דמותר הפסח נאכל ליום ולילה היינו מדכתיב תודת שלמיו ומיהו התם‬
‫פ״ק דזבחים )לף ט‪ .‬ושס> נמי דרשינן אס כשב להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים הנהו‬
‫שלמיס הבאים מחמת פסח לא יתכן לפרש אלא בחגיגת י״ד דכל ענייני מותר הפסח לריש התם מתלתא קראי חד לעברה‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫שלא‬
‫מי‬
‫יום‬
‫חג‬
‫ט ו ב הראשון ש ל חג‪.‬‬
‫שלא הביא חגיגתו ניוס‬
‫הראשון‬
‫)חגיגה‬
‫של תג‬
‫ט‪ .(.‬ו י ו ״ ט האחרון ש ל‬
‫חוגג שמיני עצרת‪,‬‬
‫חג‪.‬‬
‫ואע״ג דרגל בפני עצמו‬
‫הוא הוי משלומי! לראשון‬
‫!שם>‪ .‬תפשת מרובה לא‬
‫תפשת‪ .‬כל מקום שתמצא‬
‫שני‬
‫דרכיס‬
‫תופש‬
‫אחד‬
‫מרובה ואחד תופש מועט‪,‬‬
‫טונ לך לתפוש את המועט‪,‬‬
‫שאפילו היה‬
‫לתפוש‬
‫לך‬
‫את המרובה ימתפוש את‬
‫המועט תפיסתך תפיסה‪,‬‬
‫שיש בפלל המדונה המועט‪,‬‬
‫אנל אס תתפוס המרינה‬
‫והיה לך לתסוס המועט‪,‬‬
‫נמצאת שתפשת שלא כדת‬
‫יו‪.‬‬
‫)חגיגה‬
‫ערכי!‬
‫יכעי־ז‬
‫ז‪ .>:‬ברייתא נסורת כהניס‬
‫גגי‬
‫זבה‪,‬‬
‫)הקרא‬
‫ימיס‬
‫טו(‬
‫שלשה‪,‬‬
‫רבים‬
‫רכיס‬
‫שטס‬
‫ימים‬
‫אינו‬
‫אי‬
‫אצא רניס עשרה‪ ,‬אמרת‬
‫כל ששמעו מרובה ושמעו‬
‫מועט תפסת מריבה לא‬
‫תפסת‪,‬‬
‫מועט‬
‫תפסת‬
‫תפסת‪,‬הואיל ולא פירש לך‬
‫א^ה מהן‪ ,‬יש לך לתפוס‬
‫הראשון‬
‫שאס‬
‫שבמשמע‪,‬‬
‫לא תתפוס אלא המרובה‬
‫מהיכן אתה‬
‫אגי משיבך‬
‫ממעטו לזה המועט והלא‬
‫אף הוא במשמע‪ ,‬כשתאמר‬
‫אינה זנה בפחות מעשרה‬
‫אני אומר לך והלא אף‬
‫שלשה נמשמע וכשתאמר‬
‫בשלשה ואני משיבך או אינו‬
‫אלא עשרה אתה אומר לי‬
‫אף השלשה במשמע !‪:‬חוליו‬
‫קלח‪ .1.‬עד כאו מעמ׳ הקודם‬
‫ופנית‬
‫והלכת‬
‫בבקר‬
‫לאהליך‪ .‬ניו״ט לא קאמר‬
‫שהרי‬
‫הוא‬
‫להניא‬
‫עולת‬
‫שמיינו‬
‫יום‬
‫מכמיס ליראות בעזרה כדי‬
‫ראיה‪,‬‬
‫ואי‬
‫אפשר לומר והלכת לאהליך‬
‫אלא‬
‫נחילו‬
‫של‬
‫חיינ‬
‫ללון‬
‫מיצאי‬
‫וקאמרינן‬
‫במוך‬
‫מועד‪,‬‬
‫ננקר‪,‬‬
‫העיר‬
‫אלמא‬
‫!סוכה‬
‫יי״ט‬
‫נוז‪(.‬‬
‫או‪ :‬ופנית נבקר‪ ,‬שהוא‬
‫מול המועד‪ ,‬דאילו ניו״ט‬
‫תחומי] אסיר !חגיגה יז‪.!:‬‬
‫מנה ימים‪ .‬שלשים יוס‪,‬‬
‫וקדש‬
‫למיספין‪,‬‬
‫חדש‪.‬‬
‫מנה ימים‪ .‬תמשים יום‪,‬‬
‫ו ק ד ש עצרת‪ .‬נקרננותיו‪,‬‬
‫למנויו‪.‬‬
‫מה‬
‫חדש‬
‫עצרת‬
‫למנויו‪.‬‬
‫קדושתו נאמד ממנדו‪ ,‬אף‬
‫קדושתי‬
‫באחד ממנוייה !חגיגה יז‪.(:‬‬
‫כדי‬
‫נסבה‪ .‬שלא לצורך‬
‫!סוטר‪ ,‬יט‪>:‬‬
‫מידי‬
‫דלא‬
‫אצעריך למתניה ומנייה‬
‫בכדי !קדושין ה‪.!:‬‬
‫י ד א סמג עשין ר ס ‪:‬‬
‫ט‪ 1‬ב מיי׳ פ׳׳ח מהל׳‬
‫קידוש החדש הל׳ א‬
‫סמנ עשין מ‪:‬‬
‫ג מיי׳ ס״ז מהל׳‬
‫טז‬
‫תמידין הל׳ כנ סמג‬
‫עשי! ר טוש״ע א״ח סי׳‬
‫הפט סעי׳ א ]רכ אלפס‬
‫סוף ע״פ דף קסא[‪:‬‬
‫יז ד מיי׳ פ״ה מהל׳ קרנן‬
‫פסח הל׳ א‪:‬‬
‫א‬
‫כ‬
‫נ(‬
‫ג(ג‬
‫‪2‬‬
‫המשך מעמוד הקודם‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫?‬
‫שנתו‬
‫רבעו חננאל‬
‫מה‬
‫לינה‪,‬‬
‫המצות‬
‫חג‬
‫אין‬
‫כלומר‬
‫טעון‬
‫לך‬
‫רשות לצאת ללכת לאהליך‬
‫כ״ב‬
‫לילי‬
‫אלא‬
‫בניסן‬
‫בבקר‪ ,‬שנאמר ופנית בבקר‬
‫והלכת לאהליך‪ ,‬אף חג‬
‫הסוכות טעון לינה‪ ,‬ובבקר‬
‫יש לך השות לילך‪ .‬פז־׳ר‬
‫קש״ב פירוש בי‪ ,‬בהכה‬
‫שמברכין בו יום שמיני‬
‫עצרת‪.‬‬
‫פירשנוהו‬
‫וכבר‬
‫במסכת סוכה‪ .‬ותנא קמא‬
‫ור׳‬
‫דמפקי ליה‬
‫שמעון‬
‫להאי קרא בחג המצות‬
‫ובחג‬
‫ובחג‬
‫השבועות‬
‫הסוכות לדרשה אחרינא‬
‫כטעמייהו‪,‬‬
‫כדפרשינן‬
‫תשלומין‬
‫כל‬
‫לעצרת‬
‫שבעת מנא להו‪ .‬ואמרינן‬
‫נפקא להו מהא דתני רבה‬
‫בר׳ שמואל‪ ,‬אמהה תוהה‬
‫וקדש חדש‪,‬‬
‫מנה ימים‬
‫כדכתיב החדש הזה לכם‬
‫ראש חדשים‪ ,‬וכתיב לא‬
‫יום‬
‫אחד‬
‫ולא‬
‫תאכלון‬
‫יומים ןולא[ חמשה ימים‬
‫ולא עשהה ימים‪ ,‬עד חודש‬
‫ימים‪ ,‬וכתיב החדש הזה‪,‬‬
‫ודרשינן כזה ראה וקדש‪,‬‬
‫כלומר קדש אותו היום‪,‬‬
‫וכר׳ אלעזר דאמר כתיב‬
‫]בראשון[ באחד לחודש‪,‬‬
‫מדאכתי יום אחד על כוי‪.‬‬
‫הנה מניתוז החדש ימים‬
‫וקדשתה יום‬
‫אחד‪ .‬וכן‬
‫אמרה תורה מנה שבעה‬
‫שבועות‬
‫וקדש‬
‫עצרת‪,‬‬
‫כשם שאתה מונה לעצרת‬
‫שבועות‪,‬‬
‫קדש‬
‫כך‬
‫לה‬
‫שבוע לתשלומין‪ ,‬שיהיו‬
‫ימים הללו חשובין כימות‬
‫החג להקריב קרבן‬
‫עצרת‪ ,‬אם‬
‫של‬
‫לא‬
‫הקריבו‬
‫ואע״ג‬
‫דכתיב‬
‫ביום טוב‪ ,‬יקריבנו באלו‬
‫הימים‪.‬‬
‫תספרו חמשים יום‪ ,‬הגה‬
‫גס לעצרת מונין ימים‪,‬‬
‫האמר אביי מצוה למימני‬
‫יומי מצוה למימני שבועי‪.‬‬
‫ועוד חג שבועות כתיב‪.‬‬
‫והני‬
‫תשלומין‬
‫דעצרת‬
‫פירושו בפרק אין דודשין‬
‫בעריות‪ .‬ואקשינן ופסח בר‬
‫מקרב ברגלים הוא דקתני‬
‫בברייתא‬
‫בכור‬
‫מעשר‬
‫ופסח לקט שכחה ופאה‪,‬‬
‫כיון‬
‫שעבדו‬
‫עליהן‬
‫ג׳‬
‫רגלים עובר בבל תאחר‪,‬‬
‫והלא אין זמן הפסח אלא‬
‫בי׳׳ד בניסן בלבד‪ ,‬ואם‬
‫עכר זמנו אסור לשוחטו‬
‫לשום פסח בשאר ימות‬
‫השנה שכבר נדחה‪ .‬ופריק‬
‫רב חסדא א( פסוק ניסביה‪,‬‬
‫כלומר‬
‫)חותך(‬
‫]חתוך[‬
‫זכרו מגו הברייתא‪ .‬ורב‬
‫ששת אמר מאי פסח שלמי‬
‫פסח כולי‪ ,‬ופשוטה תיא‪.‬‬
‫א( עי׳ נערוך ערן מ י א׳‬
‫שכתנ נפי׳ ר״ח נפינ ופריק‬
‫רנ חסדא פיסוק ניניה ןנ׳יל‬
‫דצ״ל פסיק ניניה[ כלומר‬
‫חחיך זכרו מוו הנרייחא ענ״ל‬
‫וכן צ׳׳ל נפיריש רניני כאן‪.‬‬
‫ה‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוד‪.‬‬
‫א מיי׳ פי׳׳ד מהל׳‬
‫יח‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫כ פ ס ח דמו‪ .‬וברגל ראשון יעבור עליהן‪ :‬מגא הני מילי‪ .‬דאכל הנך‬
‫שנתו וזמנו וחד לעברה « שנתו ולא זמנו וחד ללא עברה לא שנתו‬
‫מעשה הקרבגות הל׳ טי‬
‫ולא זמנו ומיהו ההוא נמי יש ליישב דאיירי במותר הפסח שדרך‬
‫דתניא במתניתא לעיל איכא בל תאחר‪ :‬נדר‪ .‬הרי עלי‪ :‬נדבה‪ .‬הרי‬
‫הל׳‬
‫אלו מציאות )ב״מ ל׳ ל‪ (.‬גבי והתעלמת מהם דדריש מיניה כהן והוא‬
‫כוי‪ .‬שהן קדשי בדק הבית וכולן לה׳ ואין לכהניס בהן כלום‪ :‬הוא‬
‫סמנ לאיין שלא‪:‬‬
‫יט‬
‫ב מיי׳ פי״ב מהל׳‬
‫פסילי המוקדשין‬
‫ג מיי'‬
‫כ‬
‫יג‪:‬‬
‫פי״ל מהל׳‬
‫מעשה הקרבנות הל׳ יד‪:‬‬
‫כא‬
‫ד מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫בכורות הל׳ יג וטיש״ע‬
‫י״ד סימן שו סעיף ינ[‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫|א[‬
‫רש״־ ז״ה‬
‫התנאים שמסמיכין אחד קרא אע״ג דנפקי מתרי קראי כדאשכחן בפרק‬
‫היאיל יענר עליו ואיחרו‪.‬‬
‫ג״ג עי׳ טורי אנן ויד דיד‬
‫ופ׳׳י‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ולא חילופיו‪ .‬עליו אתה עובר ולא‬
‫בבית הקברות זקן ואינו לפי כבודו‬
‫או שהיתה שלו מרובה משל חבירו‬
‫אע״ג דנפקי מתרי קראי דלא אתי‬
‫קרא אלא לחד כדמסיק התם וכן‬
‫ס״ק דחגיגה )לף ל‪ (.‬רגלים פרט‬
‫כפםח המו קמ״ל מנהני מי־לי דתנו רבנן‬
‫כאן נדר ונאמר להלן <* א ם נדר או נדבה מה‬
‫‪2‬‬
‫להלן‬
‫לבעלי קבין והאי קרא גופיה דאס‬
‫בנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר‬
‫שחיטה‬
‫וקרא‬
‫ונאמד‬
‫להלן אם נדר או נדבה‪.‬‬
‫דפשיטא היא‬
‫אסמכתא‬
‫בעלמא‬
‫ולא‬
‫צריכא‬
‫קרא‪:‬‬
‫הוה מצי‬
‫לאתרי‬
‫מהאי‬
‫נדבה‬
‫אלהיך‬
‫כשב דרשינן ליה בפרק מי שהיה טמא‬
‫אחר הפסח שקרבה שלמים ומוקי לה‬
‫‪1‬‬
‫כי‬
‫ת ד ו ר נדר אין לי אלא נדר נדבה מנין נאמר‬
‫)פסחים צו‪ :‬ושם( לרבות תמורת הפסח‬
‫ויפסל‬
‫זו‪ :‬נאמר להלן נ ד ר ואם נ ד ר או נדבה וגו׳‪ :‬אלו הדמין והערכין‬
‫עמו‬
‫אלו‬
‫וההקדשות‬
‫הילופיו‬
‫ואשמות‬
‫כי‬
‫אף‬
‫כאן‬
‫הדמין‬
‫לא‬
‫תאחר‬
‫דרוש‬
‫עולות‬
‫צדקות‬
‫ומעשרות‬
‫ובכור‬
‫שכחה‬
‫ופאה והיח‬
‫ועולות‬
‫עולת ראיה‬
‫שהרי‬
‫הס‬
‫חובה‬
‫ושלמים‪.‬‬
‫מוסלין‬
‫כגון‬
‫הערכין‬
‫והחרמין‬
‫לשלמו‬
‫ולא‬
‫נמי לבכור‬
‫שהן‬
‫חטאות‬
‫ה'‬
‫אלו‬
‫ה׳‬
‫אלהיך‬
‫אלו‬
‫זה‬
‫לקט‬
‫מעמך‬
‫בך חטא‬
‫הוא‬
‫א‬
‫‪13‬‬
‫ו ל א בקרבנך‬
‫אמר מר לא תאחר לשלמו הוא ולא‬
‫חילופיו חילופי מאי אי חילופי עולה ושלמים‬
‫ונדבה‬
‫חובה‪:‬‬
‫ברישא‬
‫דקרא‬
‫מ ולמעשר‬
‫אלהיך‬
‫כתיבי‬
‫ופסח‬
‫אלו‬
‫וה״ה‬
‫צדקוה‬
‫ומעשרוה‪ .‬דהא קרא יתירא הוא דהוה‬
‫ליה למכתב כי דרוש ידרשנו וכבר ה׳‬
‫כתוב‬
‫למעלה‬
‫במקרא‬
‫נדרוש‬
‫ביה‬
‫לאתרי צדקות ומעשרות »( שכתוב‬
‫בהן שם זה ולך תהיה צדקת לפני ה׳‬
‫אלהיך‬
‫נירים ‪ ,1.1‬ג( ]מנחות פ‪:‬ן‪,‬‬
‫ו( תמורה כא‪ :‬וזבחים כט‪.‬‬
‫תוספתא‬
‫)לכריס כל( ואכלת לפני ה׳‬
‫פ׳׳ג‬
‫סנהדרין‬
‫ה״ג[‪ ,‬ה( ‪1‬עי׳ מהרש׳׳א על‬
‫חוס׳‬
‫ומעשרות[‪,‬‬
‫ד״ה‬
‫י( ]מנתות עט‪ ,[:‬ו( ]צ׳׳ל‬
‫והכי[‪ ,‬ח( בס״א‪ :‬ולהכי‪,‬‬
‫גז( ת״י‪ ,‬י( ןפסתיס עג‪.‬‬
‫ד״ה אשסן‪,‬‬
‫עליך‪:‬‬
‫ושלמי חגיגה שהן חובה דאלו מ ד ר‬
‫ידרשנו‬
‫ושלמים‬
‫חטא‬
‫נדבה‬
‫חנזאוה‬
‫יאשמוה‪ .‬שהן נדרשין ממך‬
‫לה׳‬
‫א(‬
‫עמו‬
‫על חילופיו ולקמיה מפרש לה‪ :‬אלו‬
‫א( ]נירים ל‪ ,[.‬נ( ‪ 1‬לקמן ו‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬כי ת ד ר ג ד ר‬
‫אלהיי־‬
‫לא‬
‫לין‬
‫האחי‬
‫ל ש ל מ ו כי ך ר ש ־דרשנו‬
‫ין אלהיך מעמך והיה בך‬
‫חטא‪:‬‬
‫דברים כג כב‬
‫‪ .2‬ואם נדר או נ ד ב ר זבח‬
‫קרב‪:‬־ ביום הקריבו את‬
‫זבחו יאכל וממחרת‬
‫והנותר ממנו יאכל‪:‬‬
‫ויקרא ז טד‬
‫מנהני מילי‪ ,‬מי שידור‬
‫ולא ישלים עובר בבל‬
‫אשר‬
‫אלהיך במקום‬
‫אלהיך מעשר דמך ‪ 00‬ילך‪ .‬מ ע מ ך זה‬
‫מקרב קרבי אי חילופי חטאת למיתה אזלא‬
‫נדבה‪:‬‬
‫גדרת‬
‫כאשר‬
‫תאחר‪ ,‬שנאמד כי תדור‬
‫יכחר לשכן ש מ ו שם‬
‫עני‬
‫של‬
‫חלקו‬
‫שהן‬
‫ופאה‪.‬‬
‫שפחה‬
‫לקנו‬
‫נדר‪ ,‬וכתוב אתר אומר‬
‫אלא מאי חילופיו חילופי תודה דתני ״רבי‬
‫דגנך תירשך‬
‫מעשר‬
‫והרמץ והקדשות‪ .‬נטלהו‬
‫ואם נדר או נדבה‪ ,‬מה זה‬
‫ויצהךך ובכרת ב ק ר ן‬
‫דכתיב ביה את העני עמך)שמות כ‪:>3‬‬
‫כתיב לה׳ גבי ערכין כתיב‬
‫חייא ב ת ו ד ה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת‬
‫הנדר נדבה עמו אף זה‬
‫תלמד‬
‫‪,‬־•לאנך למען‬
‫ולא ב ק ר ב ג ך חנוא‪ .‬אין הקרבן‬
‫הנדר נדבה עמו‪ .‬הוה ליה בערכך נפשות לה׳ )ויקרא כז> ובחרמין‬
‫ליראה א ת יי אלהיך כל‬
‫מהן הברתה אין לה הקנה היכי ליעביד‬
‫נפסל בכך‪ :‬חילופי עולה‪ .‬כגון‬
‫דברים יד כג‬
‫הימים‪:‬‬
‫לקרא למיכהב כי תדור כתיב)שם( קדש קדשים הוא לה׳ וגבי‬
‫ליקרבה וליקריב להם בהדה דלמא תמורה‬
‫נדר והיו‪ ,‬למה ליה למכתב‬
‫תחתיה‬
‫אחרת‬
‫והפריש‬
‫אבדה‬
‫ליי׳ אלהיך‪ ,‬אלא כל דבר חרמי כהן נמי דריש ליה בבכורות‬
‫היא ליקרבח בלא לחם דלמא תודה היא והא‬
‫)י( נמצאת הראשונה ונתכפר בה‪:‬‬
‫שיתן אדם ליי׳‪ ,‬לרבות בר״ פ כל פסולי המוקדשים )ל׳ לב‪(.‬‬
‫כיון דלאו בת הקרבה היא קרא למעוטי‬
‫מ ק ר ב קרבי‪ .‬וכיון דקרבה הרי היא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫הדמין‪ ,‬כגון אם יאמר אדם ובהקדשות כתיב <שס> איש כי יקדיש‬
‫דמי עלי חייב לשלם דמי‬
‫)א( נמ׳ ונאמר להלן‬
‫קרבן לעצמה ולשלמו קרינא ביה‪:‬‬
‫למה לי אמר רב ש ש ת לעולם למעוטי‬
‫שווין‪ .‬אבל אם יאמר אדם את ביתו קדש לה׳ וא״ת מהאי טעמא‬
‫נ ד ד ואם נדר או נדבה‪:‬‬
‫חילופי חטאה‪ .‬שכיפרו בעליה מחמש‬
‫חילופי עולה ושלמים והכא במאי עםהינן‬
‫ערכי עלי‪ ,‬בן נאה בין כעור נמי תיסוק ליה חטאת ואשם ועולה‬
‫)ב( שם שהומס בתוך‬
‫מעריכין אותו כפי שניו‪,‬‬
‫חטאות המתות היא ופשיטא דלא עבר‬
‫הרגל יחיללו ע ל אחר‬
‫ושלמים כדדרשינן נמי לקמן בשמעתין‬
‫ג פגרן שעברו עליו שני ת ל י ם והומם וחיללו‬
‫כדכתיב מבן עשרים ועד‬
‫ועבר עליו הרגל‪) :‬ג( רש״׳‬
‫עליה בבל תאחר‪ :‬חילופי תודה‪.‬‬
‫בן ששים‪ ,‬ערכו של זכר נ׳ מדכתיב לה׳ אלהיך בקרא דמוצא‬
‫דעתך‬
‫סלקא‬
‫אחד‬
‫רגל‬
‫עליו‬
‫ועבר‬
‫אחר‬
‫על‬
‫ד״ה ה׳ אלהיך בו׳ צדקות‬
‫וכגון שנתערבה בראשונה וקי״לי(‬
‫שקל כסף בשקל הקודש‪ .‬שפתיך תשמור וי״ל כדלקמן דאית ליה‬
‫ימעשרו׳ ובכור שכתוב‬
‫אמינא הואיל ומכח קמא קאתי כמאן דעברו‬
‫והחרמין‪ ,‬כדכתיב אך כל‬
‫על זבח התודה חלות ןדקרא זן התודה‬
‫בהן כוי מעשר דגנך‬
‫חרם אשר יחרים וגוי‪ .‬קרא אחרינא לקדשי בדק הבית מאשר‬
‫עליו ג׳ רגלים דמי קמ״ל ולרבי מאיר דאמר‬
‫ובכורות בקרך וצאנך‬
‫טעונה לחס ולא חליפתה ולא‬
‫וההקדישות כמשמען‪ .‬לא דברת מוקי ליה קרא דלה׳ אלהיך‬
‫והס״ד‪) :‬ד( שם ד״ה‬
‫כיון שעבר עליו רגל א׳ עובר בבל תאחר מאי‬
‫תמורתה טעונין לחם‪ :‬ומשה אחה‬
‫תאחר לשלמו‪ ,‬הוא הגדר לחטאות ואשמות דמסתבר אבל הכא[‬
‫חילופי עולה נו׳ ונתכפר‬
‫עצמו ולא חליפין‪ ,‬כלומר‬
‫מהן‪ .‬שאס היו שתיהן קיימות מביאן‬
‫איכא למימר אמר רבא הכא במאי עסקינן‬
‫נמצאת‬
‫בח ואח״כ‬
‫איגו עובר בחליפין‪ ,‬אי לאו דכתיב דרוש ידרשנו בחטאת‬
‫הראשונה‪) :‬הן שם דייה‬
‫כמשפט‬
‫חלוח‬
‫ארבעים‬
‫ומביא‬
‫כגון שהומם בתוך הרגל וחיללו « ועבר‬
‫ואוקימנה חליפי עולה ואשם הוה מוקמינן בהו האי קרא ולא‬
‫דבני הרצאה נינהו אם‬
‫התודה ואומר הרי הלחם הזה לשם‬
‫ושלמים‪ ,‬וכגון שנדר עולה הוה שמעינן ערכין חרמין והקדשות‬
‫עליו הרגל סלקא דעתך אמינא הואיל ומכה‬
‫לכפרה‪ (\) :‬תום׳ בריש‬
‫או שלמים והפרישן קודם‬
‫אותה שהיא תודה ושחיטת התודה‬
‫העמוד וחד לעברה זמנו‬
‫ידרשנו‬
‫חג המצוח‪ ,‬ועברו חג נוליכא למלפינהו נמי מדרוש‬
‫קמא קאתי כמאן דעבר עליה כוליה רגל דמי‬
‫ו ל א שנתו ותד ללא‬
‫אבל‬
‫כמשפטה‬
‫ארבעים‬
‫תקדש‬
‫השבועות‬
‫המצות וחג‬
‫דלא משמע אלא שבא על חטא[‪:‬‬
‫קמ״ל והיח בך חטא ולא בקרבנך חטא והא‬
‫עברה‪:‬‬
‫ולא הקריבן‪ ,‬ואחר חג‬
‫מתה אין לחברתה תקנה י(והיכייז(‬
‫אלו חטאות ואשמות‪ .‬שהן ידרשץ‬
‫השבועות נפל בהן מום‬
‫מהכא נפקא מדאחרים נפקא דתניא ״אחרים‬
‫ממעט קרא מבל תאחר‪ :‬וחללו על‬
‫ממך שהרי הם מוטלץ חובה‬
‫וחיללן על אחדים ואמר‬
‫אומרים יכול יהא בכור שעברה שנתו כפסולי‬
‫אחר‪ .‬אמר זה תחת זה ובעל מום‬
‫אלו חליפי אלו‪ ,‬ועבר חג עליך ועולות ושלמים כגון עולת ראיה‬
‫מוסף רש״י‬
‫הסוכות ולא הקריב אילו‬
‫יוצא לחולין‪ :‬סלקא ר ע ת ך כוי‪.‬‬
‫המוקדשין ויפסל תלמוד לומר י‪-‬ואכלת לפני‬
‫שהעמידן תחת הבעלי ושלמי חגיגה שהם חובה דאלו נדרים‬
‫ו ל א בקרבנך חטא‪ .‬שאס‬
‫והכי קאמר קרא אס על האחד‬
‫ה׳ אלהיך מ ע ש ר דגנך תירושך ויצהרך‬
‫איחרו אינו נפסל‪ .‬והיה‬
‫מום‪ .‬הייתם אומרים מאחר ונדבות מט תדור נדר נפקי ותימה‬
‫עבר זמן איחור חייב ולא שיצטרפו בך חטא סיפא דקרא דלא‬
‫שאילו מכח הראשונים שלמי חגיגה וראיה זמנא קביעא להו‬
‫ובכורות בקרך וצאנך מקיש בכור למעשר‬
‫הם באים‪ ,‬כמי שעבהו‬
‫תאחר לשלמו הוא )זבחים‬
‫הוא וחילופיו לג׳ רגלים‪ :‬שעברה‬
‫עליהן ג׳ רגלים המו דעבר הרגל ולא חג אינו חייב‬
‫מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה י אף‬
‫כ‪ .>:0‬יהא בכור שעבדה‬
‫שנאמר‬
‫שנתו‬
‫בתוך‬
‫מצותו‬
‫שנתו‪.‬‬
‫איתור‬
‫יזהו‬
‫שנתו‪.‬‬
‫וליחייבו בבל תאחד‪ ,‬באחריותו וא״כ אס אקרביה אקרביה‬
‫בכור אינו נפסל משנה לחברתה איצטריך‬
‫קמ״ל‪ .‬כי דרוש ידרשנו‪,‬‬
‫)לברים ט ‪ 0‬לפני ה׳ אלהיך תאכלנו‬
‫דכתיב לפני ה׳ שאכלנו‬
‫וכו׳ כדאקשינן לעיל גבי פקח וי״ל‬
‫אלו חטאות ואשמות עולה‬
‫דלאו‬
‫בכור‬
‫מילי‬
‫הני‬
‫אמינא‬
‫דעתך‬
‫סלקא‬
‫כפסולי‬
‫שנה נשנה‪,‬‬
‫כפסולי המוקדשים‪.‬‬
‫שנה בשנה‪:‬‬
‫ושלמים‪ .‬לח׳ אלהיך‪ ,‬אלו דמ״מ היכא דהופרשו ולא הקריבם‬
‫המוקדשין‪ .‬כאילו נפל ני‬
‫הרצאה‬
‫דבני‬
‫קדשים‬
‫אבל‬
‫הוא‬
‫הרצאה‬
‫בר‬
‫כבעל מום‪ :‬ויפסל‪ .‬הואיל ועבר‬
‫מיס )זבחים כמ‪ .(.‬ויפסל‪.‬‬
‫צדקות ומעשרות בכור קאי עלייהו בבל תאחר כיון שלא‬
‫ומעשר ופסח‪ .‬מעמך‪,‬‬
‫עליו ואיחלו ‪ M‬שהרי אין שנה‬
‫יכתינ‬
‫מהקרבה הואיל‬
‫נינהו אימא לא לירצו קא משמע לן ואכתי‬
‫זה לקט שכחה ופאה‪ .‬נפסלו בכך וי״מ דנפקא להו חטאת‬
‫שנה נשנה !תמורה בא‪.(:‬‬
‫בלא שלשה רגלים ברוב שנים‪:‬‬
‫חטאת‬
‫גבי‬
‫דרישה‬
‫לשון‬
‫מדכתיב‬
‫בך‬
‫וחיה בך חטא‪.‬‬
‫מדבן‬
‫מה מ ע ש ר אינו נפסל‬
‫מקיש בפור למעשר‪ .‬במעשר דגן קא משתעי קרא‪ :‬מה מעשר אינו‬
‫משנה לחברתה‪ .‬שהרי‬
‫חטא ולא בקרכנך חטא‪ .‬דכתיב )רקרא י( דרש דרש משה ואשם עולה ושלמים דאיתקוש‬
‫כלומר‪ ,‬הקרבן המאוחר‬
‫נ פ ס ל כוי‪ .‬דכתיב )שם יל( מקצה שלש שניס וגו׳ אס שהה‬
‫בשלישי זמן ביעור לבער‬
‫זמן‪ ,‬כשר הוא‪ .‬ואקשינן בהיקישא דזאת התורה בסוף התודה)מנחות לף פב‪ :‬ושם( ולא יתכן דא״כ‬
‫כל המעשרות מן הנית‬
‫הרצאה‪ .‬אם לכפרה‬
‫מעשרותיו שנה ראשונה ושניה‪) :‬י>‬
‫האי סברא מדאחרים נדרים ונדבות נמי ובכור ומעשר ופסח נמי תיפוק מהתם דכולהו‬
‫ולהתוודות כדכתיכ מקן‬
‫בעבירה‪:‬‬
‫שהביאן‬
‫מאחר‬
‫לירצו‪.‬‬
‫אימא לא‬
‫אם לדורון‪:‬‬
‫שלש שנים תוציא !;זבחים‬
‫ובכור‪ .‬מעשר ובכור מכי דרוש ידרשנו‬
‫נפקא‪ ,‬דתניא יכול יהא איתקוש‪:‬‬
‫בכור שעברה שנתו פסול‬
‫כט‪.‬׳‪ .‬דלאו בד הרצאה‬
‫כפסולי המוקדשים‪ ,‬ת״ל לא נפקא דלא דמי חיובא דידהו לחיובא דחטאת ואשם דאי לית‬
‫הוא‪ .‬אינו נא לכפר‬
‫אותו‬
‫ואכלת לפני ה׳ אלהיך‬
‫)שח‪ .:‬אבל קדשים‪ .‬כגון‬
‫מעשר הגנך תירושך ליה בכור ומעשר לא מיחייב בהו ופסח לא גרסינן הכא דאי בשלמי פסח כרב ששת מהיכא לנפקא שלמים נפקא להו ומיהו יש לחלק‪:‬‬
‫עולה שמכפרת על עשה‬
‫ויצהרך וגוי‪) ,‬מקיש בכור אי הל״פי הטאת למיתה אזלא‪ .‬ואי חליפי אשם לרעייה אזלא דקי״ל)נזיר כ ה ‪ 0‬כל שבחטאת מתה באשם רועה ולר״ת דמפרש׳( דמן הדין באשם‬
‫ישלמיס שמניאין לדורון‬
‫למעשה כולי‪ ,‬מה מעשר‬
‫ליתן שלים נין ישראל‬
‫מעשר אינו נפםל משנה להברחה‪ .‬פירש‬
‫בתוך הרגל‪ .‬ואין בל תאחר אלא בכל הרגל‪:‬‬
‫אינו נפסל( כלומר כיון קרב עולה א״כ מקרב קרבי‪:‬‬
‫לאביהם שבשמים ואימא‬
‫דכתיב לפני ה׳ אלהיך בקונטרס דכתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך אם שהה מעשרות שנה ראשונה ושניה ואפילו למאי דפרישית‬
‫היאיל יאיחרי בא נענירה‬
‫תאכלנו שנה בשנה‪ ,‬אס‬
‫עובר שנתו נפסל‪ ,‬מקיש לעיל דאיבא בבל תאחר במעשר שהופרש ולא נתנו וקרא דשנת הביעור אצטריך לאותו שלא הופרש מ״מ בכולהו משתעי קרא דמתבער‬
‫הוא ולא צירצו‪ ,‬קמ״ל‬
‫בכור למעשר‪ ,‬מה מעשר וקצת תימה בכולה שמעתין מהיכא חיתי לן מפסל דאיצטריך קרא דאינו נפסל וכן אותו בלא ירצה ואץ מאחר נדרו בלא ירצה‬
‫ושם(‪:‬‬
‫דבנ׳ הרצאה נינהו‪ .‬דעולה מכפרת על חייבי עשה כדאמרינן בפרק קמא דזבחים )לף ז‪:‬‬
‫אינו נפסל משנה לחברתה‪ ,‬למה לי‪:‬‬
‫אף בכור נמי אינו נפסל‬
‫מדבן‬
‫משנה לחבהתה‪ .‬ופרקינן הגי‬
‫עניינא גופיה דכתיב ביה )לברים » (‬
‫ערכין‬
‫ומעשרות‬
‫שהומם‬
‫מה‬
‫קדשים‬
‫י מילי שאינו נפסל מאוחר זמן בכור דלא]ו[ בר הרצאה הוא‪ ,‬אבל קדשין כגון עולות וחטאות וכיוצא בהן דבני הרצאת נינתו‪ ,‬אימא לא לירצו‪ ,‬קמ׳יל בך חטא ולא כקרבנך חטא‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫ואכלת‬
‫לפני‬
‫ין‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( זבחים כט‪ (5 ,.‬זבחיס‬
‫כנ‪,.‬‬
‫סנהדרין‬
‫שס‪:‬‬
‫ג( ננדריס ז‪ ,[.‬ד( יבמות קו‪.‬‬
‫קדושין מט‪ :‬ב״ב מח‪ .‬ערכין‬
‫כא‪ ,.‬ה( ןחולין קלט‪,[.‬‬
‫ו( מגילה ח‪ .‬קינין פ״א מ״א‬
‫חולין קלט‪ ,.‬ז( ]תמורה יח‪:‬‬
‫ע״שז‪ ,‬ח( עדיות סי׳ז מ״ו‬
‫תמורה ית‪] (P ,.‬תמורה‬
‫שם‪ ,1‬י( ]צו פרשה מ[‪,‬‬
‫כ( נעירובין צו‪ ,[.‬ל( )צ׳׳ל‬
‫ת״י‪,‬‬
‫הכותב פו‪ ,[.‬מ(‬
‫נ( נוע״ע תיס׳ ב״ב מח‪.‬‬
‫ד׳׳ה יקריב[‪,‬‬
‫אוהו מה ה״ל‪ .‬בתורת כהנים׳( תני לה גבי סיגול לא ירצה המקריב‬
‫אותו לא יחשב‪ :‬מוצא שפתיך זי מצות עשה‪ .‬דמסתמא הכי אמר‬
‫קרא מוצא שפתיך קיים‪ :‬השמור זו מצוה לא העשה‪ .‬שלא תאחר כדר׳‬
‫לכוף‪ :‬לה׳ אלהיך‪ .‬קרא יתירא הוא‬
‫לדרשה לרבות דבר שבחובה‪:‬‬
‫בפיך‬
‫זו לדקה‪ .‬קרא יתירא דריש‪ :‬יקריב אוהו‬
‫אל פ ת ח אהל‬
‫מועד‪ .‬יקריב אותו‬
‫קרא יתירא הוא דהא כתיב ברישיה‬
‫יקריבנו‪ :‬חד דאמר‪ .‬עלי ולא אפרשה‪:‬‬
‫הגהות הב״ת‬
‫נמי רבינן ליה בגזירה שוה‪ :‬מ ת או‬
‫נגנב‪ .‬אס הפרישו לאחר זמן‪ :‬משפחה‬
‫לה‪ .‬דאמר ולא הפריש והויא נדבה‪:‬‬
‫פגון דאמר הרי עלי עולה על מנח‪.‬‬
‫שכשאפרישנה לא אתחייב באחריותה‪:‬‬
‫פיון‬
‫דבעניינא‬
‫פהיבא‪.‬‬
‫דקרבנוה‬
‫לבל תאחר‪ :‬עובר בעשה‪ .‬על הקרבן‬
‫דכתיב ובאת שמה והבאתם‪ :‬על ולד‬
‫שלמים‪ .‬שהפריש בהמה מעוברת או‬
‫עיברה לאחר הקדישה‪ :‬מ ח ו ס ר זמן‪.‬‬
‫שמא לא עברו עליו שמונה ימים‪:‬‬
‫שהיה‬
‫גליון הש״ם‬
‫תום׳ ד״ח איזהו‬
‫עי׳ גב״ק דף סב‬
‫עזאי‬
‫דתניא >‬
‫א‬
‫א ו ת ו מה ת״ל לפי שנא׳‬
‫שומע‬
‫אבן עזאי ודריש דאותו בזבח הוא מדבר ואינו מדבר בכהן‬
‫‪2‬‬
‫בן‬
‫אומר‬
‫עזאי‬
‫ל א תאחר לשלמו‬
‫אני אף מאחר נדרו בבל ירצה ת״ל‬
‫אותו אותו בלא ירצה‬
‫א‬
‫ממון ואין לו שנאמר‬
‫‪3‬‬
‫תאחר‬
‫נ(‬
‫אא״כ מבקשין ממנו‬
‫א ם אין לך לשלם למה‬
‫אשתו מתה קמ״ל‬
‫ת״ר‬
‫‪4‬‬
‫מוצא‬
‫שפתיך זו מצות עשה ת ש מ ו ר זו מצות לא‬
‫תעשה ועשית‬
‫ב‬
‫‪5‬‬
‫אשר‬
‫שפתיך‬
‫זו‬
‫מצות‬
‫למה‬
‫עשה‬
‫לי‬
‫מ ו ב א ת שמה והבאתם שמה נפקא תשמור‬
‫ע״נ‬
‫שיעשוך למה לי מ ק ר י ב אותו נפקא דתניאל* יקריב אותו מלמד שכופין אותו‬
‫‪6‬‬
‫יכול בעל כרחו ת״ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני י ח ד‬
‫ג‬
‫דאמר ולא אפריש וחד אפריש ולא אקריב וצריכא דאי אשמעינן אמר ולא‬
‫לנדא‬
‫א[ כתום׳ ד״ה יקריב וט׳‬
‫ואעולות מ״ט בעי למשכוני‬
‫כצ״ל ועי׳‬
‫מסי‬
‫נתוס׳‬
‫כריתות דף ינ ע״א נד״ה‬
‫או דלמא‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ישם‪.:‬‬
‫משכבך‪ .‬אשתו‬
‫בפיך דו צדקה‪ .‬דכתינ‬
‫)ישעיה מהו יצא מפי‬
‫צדקה !נדרים !‪ .!.‬יקריב‬
‫אותו‪ .‬קרא יתירא הוא‬
‫דהא כתיב נרישא דקרא‬
‫זכר תמיס יקריננו !קדושי!‬
‫נ ! ומצי למיכתנ יקריננו‬
‫אל פתח אהל מועד לרצונו‬
‫לפני ה' !רשב״ם ב״ב מח‪.!.‬‬
‫מלמד‬
‫אותו‪.‬‬
‫לקייס דנרי נדרו ‪1‬קדושי‪1‬‬
‫שם« להקרינ מה‬
‫! ב ״ ב שם‪.!:‬‬
‫איזהו‬
‫שנדר‬
‫נדר‬
‫האומר הרי עלי עולה‪.‬‬
‫ואתר כך הפריש נהמה‬
‫יאמר הרי זי לנדרי אס‬
‫מתה חייב נאמרייתה הואיל‬
‫ימעיקרא ארכביה אכתפיה‬
‫! ח ו ל י ן קלט‬
‫וכעי״! םגילה‬
‫ח‪ .(.‬נדבה האומד הרי‬
‫זו עולה‪ .‬ולא קיבלה עליו‬
‫ומגילה ח‪.;.‬‬
‫ראיתיה בי גזא דרהמנא איתיה צריכא ואי אשמעינן אפריש ולא אקריב דקא‬
‫משהי ליה גביה אבל אמר ולא אפריש אימא דיבורא לא כלום הוא צריכא ומי‬
‫מצית אמרת דאמר ולא אפריש והא נדבה כתיבא והנן י אי זהו נדר האומר‬
‫(ה‬
‫הרי עלי עולה ואי זו היא נדבה האומר הרי זו עולה ומה בין נדר לנדבה נדר‬
‫הש״ס הולך ומיישב בכל ענין‪:‬‬
‫אא״כ‬
‫מבקשים ממנו ממון ואין‬
‫לו‪ .‬בסוף פרק שני דזבחים‬
‫מדליקין )שבת לף לב‪ :‬ושם(‬
‫דתניא‬
‫של אדם שנאמר אס אין לך לשלם למת‬
‫יקח משכבך‬
‫מתחתיך והא‬
‫הכא בך חטא ולא‬
‫דדדש‬
‫באשתך חטא‬
‫מיירי במשלם אח״כ אלא שעבר בבל‬
‫תאחר‪ :‬זו מצות עשה‪ .‬דכתיב והיוצא‬
‫מפיכם‬
‫תשמור‬
‫תעשו‬
‫וו‬
‫)במלבר‬
‫מצות לא‬
‫לב>‪:‬‬
‫תעשה‪.‬‬
‫תימה הא אמרינן בפ׳‬
‫המוצא תפילין )עירובין לף צו‪ .‬ושם( גבי‬
‫הא דמוקיס ושמרת את החקה הזאת)א(‬
‫דמוקי ר״ע בפסח דאפ״ה פסח זו‬
‫מצות עשה משוס דהשמר דעשה עשה‬
‫וכן בפרק בתרא דיומא )לף פא‪ (.‬גבי‬
‫עניים‬
‫אמר רבא ״יכיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה מיתיבי‬
‫ר׳ יהושע ור׳ פפיים‬
‫ט‬
‫ח‪,‬‬
‫ע ל ולד שלמים שיקרב שלמים אמר ר׳ פפיים אני מעיד‬
‫ועשה מוצא שפתיך וי״ל דתפלין לאחר‬
‫שקיעת החמה דקאי אעשה דהנתת‬
‫תפלין הוי עשה אבל תשמור דהכא קאי‬
‫אלא תאחר דלעיל מינה שישמור שלא‬
‫כגון‬
‫תסלין לאחר שקיעת החמה דהשמר‬
‫בשלמא‬
‫היכי‬
‫בפסח‬
‫משהי‬
‫לא‬
‫לה‬
‫אקרבוה‬
‫ועברי‬
‫עליה‬
‫אימור‬
‫בעשה‬
‫דמחוסר‬
‫אמר‬
‫זמן הוה‬
‫רב‬
‫זביד‬
‫אלא‬
‫משמיה‬
‫דרבא‬
‫ט(‬
‫שהיה‬
‫רבה )מנחות לף לו‪ :‬ושם( גבי מניח‬
‫דעשה לאו הוא ההיא דססח ומילה‬
‫מצות עשה ע״כ דלא כר״ע וההיא דר״ל דיומא לא קיימי ומיהו לא יתכן כלל לאוקמיה דלא בר״ע דמשנה היא בפ״ק דכריתות <לף ב‪(.‬‬
‫וסוגיא דשמעתא משמע בגמ׳)לף ג‪ (:‬דאתיא כר״ע דקתני אוב ולא קתני ידעוני <»( וצריך לחלק בההיא דר׳ יוחנן דלא דמיא לשאר השמר דעשה‪:‬‬
‫בפיך‬
‫זו צדקה‪ .‬דכתיב יצא מפי צדקה )ישעיה מ ה ( ‪:‬‬
‫יקריב‬
‫אותו מלמד שכופק אותו‪ .‬כל מצות עשה נמי כופין כדאמר בפרק‬
‫ל( נערה שנתפתתה )כתובות לף מ ט ‪ :‬ושם( מכין אותו עד שתצא נפשו והא דאיצטריך קרא הכא משום דסלקא דעתא דאין כופין כאן‬
‫לפי שכתוב לרצונו וא״ת הא דתנן פרק האומר משקלי)ערכין לף כא‪ (.‬חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין‬
‫אותן ה״ד אי מקמי דאתא לידי בל תאחר אפי׳ עולות ושלמים נמי לא ואי דעבר בבל תאחר אפי׳ חטאות ואשמות נמי וי״ל דלעולס‬
‫בשלא עבר עדיין אלא דחזינן שהוא מתעצל להביא ״(]ומוציא הוצאות חנם שלא לצורך כדי שלא ישאר בידו מה לקנות[ ולהכי ממשכנין ואס אין‬
‫מוצאין במה למשכנו אז כופין כדקאמר הכא וא״ת ואעולות מ״ט‬
‫א‬
‫( )לא( בעי למשכוני טפי מחטאות ואשמות והא בפ׳׳ק דזבחיס )לף ו‪(.‬‬
‫אמר דעולות נמי מכפרים אחייבי עשה י״ל כיון דאמרינן בעלמא )יומא לף פו‪ (.‬שאס עשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו הרי‬
‫בתשובה מתכפר ולא דמי לחטאות ואשמות ‪:0‬‬
‫חד דאמר ולא אפריש‪ .‬נראה לי דמשני כך שהרי הקשה מעשה ומלא חעשה ומעשויי‬
‫נראה בכל חד רוצה ב׳ פסוקים ותרי למה לי ומשני צריכי בכל חד תרי קראי דחד קרא אתא גלל אמר ולא אפריש וקרא השני‬
‫אתא גלל אפריש ולא אקדב ופריך מי מצית אמרת דאמר ולא אפריש והא נדבה כתיבא ביה ותנן כד פירושו כך נ״ל היאך מוקמת‬
‫העשה והלא תעשה והעשוי אנדבה דקראי דאמר ולא אפריש הא אותן ג׳ עניינים עשה ולא תעשה ועישוי נראה דקאי לנדבה כמו‬
‫לנדר שהרי באותו קרא כתיב נדבה כדאמר לעיל נדבה כמשמעה ואיך מצי היות קאי אמר ולא אפריש לנדבה הא זה איפכא מזה‬
‫שהרי אמר ולא אפריש אינו אומר הרי זו אדרבה הוא כאומר הרי עלי )ג( כזה נדר שהרי אינו מפריש אז ונדבה פירושה היא דאמר‬
‫הרי זו ומפריש באותה שעה כדתנן איזהו וט׳ ומשני משכחת לה דאמר ולא אפריש דמשמע נדר משכחת לה תרתי אפי׳ בנדבה כגון דאמר‬
‫הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחדותה כשאומר ה ד עלי הוא כמו נדר ורוצה לעשות נדבה כשמבאר בו דין נדבה באומר דאינו חפץ‬
‫להתחייב באחדותה )י( אלא דמשכחת לה דאמר ולא אפריש כמו האומר ה ד עלי ועל כל זאת היא בנדבה שהרי רוצה שלא יתחייב באחריותה‬
‫כנדבה‪:‬‬
‫איזהו‬
‫נדד‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫משנה היא בפ״ק )משנה א׳>‬
‫דקינין‪ :‬על‬
‫כ ד ה מיי׳ שס הלכה ד‬
‫]ה[ יפ״א מהל׳ גדריס‬
‫הל׳ נ שמג עשי! קכג‪:‬‬
‫כ ה ו מיי׳ שס הלכה ו‬
‫)ופ״א‬
‫מהל׳‬
‫שם( סמג שס‪:‬‬
‫נדרים‬
‫כ ו ז מיי׳ פ״מ מהלכות‬
‫ממנות עטים הל׳‬
‫א‬
‫טיש״ע יו״ד סי׳ רני סעי׳‬
‫ג )רב אלפס כאן ובנ״ק‬
‫פ״ד דף כ‪:[.‬‬
‫כ ז ח מיי׳ פי״ל מהלכות‬
‫מעשה הקימות הל׳ יג‬
‫סמג עשי! קפו‪:‬‬
‫תמורה הל׳ א‬
‫לאוין שמה‪:‬‬
‫סמג‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ואם ה א כ ל יאכל‬
‫מבשר זבח שלמיו ביום‬
‫יךעה‬
‫לא‬
‫השלישי‬
‫המקריב אתו ל א יחשב‬
‫ל ו פגול יהיה והנפש‬
‫עונה‬
‫ממנו‬
‫האכלת‬
‫ויקרא ז יח‬
‫תשא‪:‬‬
‫‪ .2‬כי תדיר נ ד ר ליי‬
‫תאחר‬
‫לא‬
‫אלהיך‬
‫ל ש ל מ ו כי ך ר ש ידרשנו‬
‫יי אלהיף מעמך ו י ד ה כף‬
‫דברים כג כב‬
‫חטא‪:‬‬
‫‪ .3‬אם אין ל ־ לשלם‬
‫משכבך‬
‫למה יקח‬
‫משלי כב כז‬
‫מתחתיך‪:‬‬
‫‪ .4‬מוצא שפתיך ת ש מ ר‬
‫ועשית כ א ש ר נדרת ליי‬
‫אשר‬
‫נדבה‬
‫אלהיך‬
‫דברת בפיך‪:‬‬
‫דברים כג כד‬
‫השמר דעשה הוא שישלם מה שנדר‬
‫שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג‬
‫ולדה‬
‫סמנ לאדן שלא‪:‬‬
‫דברים יב ה‬
‫‪ .6‬אם עלה קךבנו מן‬
‫הבקר ןכר תמים יקריבנו‬
‫א ל פתח א ה ל מ ו ע ד‬
‫יקריב אתו לרענו לפני‬
‫ויקרא א ג‬
‫יי‪:‬‬
‫ליכתוב ופריך ולכתוב השמר בעינוי‬
‫יאחר ולר׳ יוחנן דאמר בסוף הקומץ‬
‫בעצרת‬
‫טי ממג לאדן שלא‪:‬‬
‫כ ג ג ד מיי' שס הל׳ מז‬
‫הא דאמר ר״ל מפני מה לא נאמר‬
‫בפיך זו צדקה אמר רבא וצדקה מיחייב עלה לאלתר מ״ט דהא קיימי עניים‬
‫העיד‬
‫מעשה הקימות‬
‫הל׳‬
‫‪ .5‬כי אם א ל המקום‬
‫א ש ר יבחר יי אלהיכם‬
‫מכל שבטיכם לשום את‬
‫שמו שם לשכנו ת ד ר ש ו‬
‫ובאת שמה‪:‬‬
‫ומשני השמר דעשה עשה והאי נמי‬
‫כקרבנות קמ״ל התם הוא דתלינהו רחמנא ברגלים אבל הכא לא דהא שכיהי‬
‫נ נ א נ מיי׳ סי״ל מהל׳‬
‫)לף כט‪ >:‬פי׳ בקונגו׳ ממון של גזל אבל‬
‫מת או נגנב הייב באהריותו נדבה מתה או נגנבה אינו חייב באהריותה אמר‬
‫פשיטא מהו דתימא כיון דבעניינא דקרבנות כתיבא ע ד דעברי עלה ג׳ רגלים‬
‫נר מצוה‬
‫כ ה ט מיי׳ פ״ד מהלכות‬
‫אזהרה בעינוי משום דלא אפשר דהיכי‬
‫ז‬
‫לו ! ש ־ מ שם בשם גליו!!‪.‬‬
‫שכופין‬
‫אפריש משום דלא קיימיה לדיבוריה אבל אפריש ולא אקריב אימא‬
‫ה>‬
‫כ ל היכא‬
‫רבא משכחת לה כגון ידאמר הרי עלי עולה על מנת שאיני חייב באחריותה‬
‫מבקשין ממנו ממון‪.‬‬
‫ממיני שגזל ;זבחים כט‪>:‬‬
‫פי׳ כלומר מבקשים ממני‬
‫יאומר שאין לו שהכל‬
‫משועבדים לכתובת אשתו‬
‫והיא אומרת גס כן שאין‬
‫לחברתה מנא להו ומיהו אין לחוש אס‬
‫דברת‬
‫נד־‪.‬‬
‫הגהות מהר״י‬
‫אחרינא‬
‫בכור‬
‫שאינו‬
‫נפסל‬
‫משנה‬
‫ר׳ נתן אומר בעון נדרים מתה אשתו‬
‫אלו קדשי בדק הבית בפיך ״זו צדקה אמר‬
‫מר‬
‫לפנים מן החומה לית ליה דאחריס‬
‫אזהרה לב״ד שיעשוך כאשר‬
‫ושלמים נדבה כמשמעו‬
‫מוצא‬
‫מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן‬
‫נרא׳ דמיירי בנדר כדמוכח בפרק במה‬
‫נדרת זה נדר לה׳ אלהיך אלו חטאות ואשמות‬
‫עולות‬
‫עזאי דמוקי היקישא דמעשר לבכור‬
‫אין‬
‫יקח מ ש כ ב ך מתחתיך אימא בהאי עון דבל‬
‫נמי‬
‫ג׳ דברים משום ג׳ זקנים משמע דבן‬
‫וקאמר ולרבנן דמפקי ליה לטעמא‬
‫הואיל וא״ר יוחנן ואי תימא ר׳ אלעזר‬
‫אשתו‬
‫ובתמורה‬
‫ואין מאחר נדרו בלא‬
‫ירצה אלא ב ך הטא ולא ב א ש ת ך חטא סד״א‬
‫של אדם מתה‬
‫בסוף אלו‬
‫קדשים‬
‫)לף כא‪ :‬ושם( גבי ר׳ יוסי היה אומר‬
‫החומה אף מעשר אינו נאכל אלא‬
‫זו מצות לא תעשה למה לי מלא תאחר לשלמו נפקא ועשית אזהרה לב״ד‬
‫משנה היא‪ .‬ונונתס נזה‬
‫תד׳׳ת מי קתני‪:‬‬
‫מרבן‬
‫‪1‬‬
‫עזאי‬
‫עזאי נפקא‪ .‬כסוף פ״ב דזבחים )דף פט‪ (.‬פליג ר׳ אלעזר‬
‫בשמעתין וק״ק שהרי התם דוחק ליישב מילתא דאחרים אליבא דבן‬
‫יעשיה‪ .‬על כרחך מכאן אזהרה לב״ד‬
‫נפקא‬
‫*‬
‫אבל רוצה ליישב כאן אליבא דבן עזאי וכולה סוגיא מסיק התם כמו‬
‫אבין א״ר אילעי כל מקום שנאמר השמר פן ואל כו׳ ׳()מנחות לף צ ט ‪: 0‬‬
‫והא נדבה פתיבא‪ .‬ובקרא דבל תאחר‬
‫)א( תום׳ ד״ה תשמור כוי‬
‫את החקה הזאת כתפלין‬
‫דמוקי לה י ״ ע ‪) :‬כ( בא׳׳ד‬
‫וצריך לתלק‪ .‬נ״נ ועי׳‬
‫נתוס׳ פרק המוצא תפלין‬
‫מנואר התיליק‪) :‬ג( ד״ה‬
‫חד כי׳ הוא כאומר הרי‬
‫עלי נדר כי׳ כצ׳׳ל ותינמ‬
‫כזה נמתק‪ ) :‬י ( כא״ד‬
‫להתחיינ נאחריותה אלמא‬
‫דמשכחת לה‪:‬‬
‫מרבן‬
‫ן‬
‫‪1‬‬
‫עין משפט‬
‫מנת שלא אתהייב באחריותה‪ .‬לא דמי למתנה על מה שכתוב בתורה‪:‬‬
‫שהיה‬
‫רבינו הננאל‬
‫ואכתי מאחר נדרו שהוא‬
‫כשר ומרצה‪ ,‬מדבן עזאי‬
‫נפקא‪ ,‬דתניא בן עזאי‬
‫אומר כתיב ואם האכל‬
‫יאכל מבשר זבח שלמיו‬
‫ביום השלישי לא ירצה‪,‬‬
‫וכתיב ביה המקריב אותו‪,‬‬
‫אותו בלא ירצה‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫זה הפיגול הוא בלא ירצה‪,‬‬
‫דדייק המקריב א( בכאן‬
‫פירש בלא יהצה‪ ,‬אבל‬
‫בכל מקום המקריב שהוא‬
‫הזובח הוא החייב ולא‬
‫הזבח‪ .‬ופרקינן לא תימא‬
‫כך חטא ולא בקרבנך‬
‫חטא‪ ,‬אלא אימא בך‬
‫חטא ולא באשתך חטא‪.‬‬
‫פירוש בעון בל תאתר‬
‫אין אשתו של אדם מתת‪.‬‬
‫ת״ר מוצא שפתיך תשמור‬
‫ועשית כולי‪ .‬אמד מר‬
‫מוצא שפתיך תשמור זו‬
‫מצות עשה‪ ,‬למה לי והלא‬
‫כבר אפיקנה מובאת שמה‬
‫והבאתם שמה‪ .‬תשמור זו‬
‫מצות לא תעשה כדקיימא‬
‫לן כל מקום שנאמר השמר‬
‫פן ואל אינן אלא בלא‬
‫תעשה למה לי‪ ,‬הא בהריא‬
‫כתיב לא תאחר לשלמו‪.‬‬
‫ועשית אזהרה לבית דין שיעשוך‪ ,‬הא מיקריב אותו לרצונו נפקא‪ ,‬דתניא הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני‪ .‬ופרקינן חדא קרא בדאמר הרי עלי כך וכך ולא הפריש‪ ,‬שכופין אותו‬
‫להפריש‪ .‬ואחר שהפריש ולא הקריב שכופין אותו להקריב‪ .‬והני תהתי למה לי‪ .‬צריכא‪ ,‬דאי אשמעינן אמר הרי עלי ולא הפריש שכופין אותו‪ ,‬משום דלא קיימיה לדיבוריה כולי‪ .‬ומי מצית‬
‫אמרת דאמר ולא הפריש‪ ,‬והא נדבה כתיב׳ ביה‪ ,‬ותנן איזהו נדר האומר הרי עלי עולה כולי‪ .‬ופריק רבא כגון דאמר הרי עלי עולה על מנת שאיני חייב באחריותה‪ .‬בפיך זו צדקה‪ .‬שנאמר‬
‫בי נשבעתי יצא מפי צדקה‪ .‬אמר רבא וצדקה מיחייב עלח לאלתר דהא קיימי עניים‪ .‬אמר דכא כיון שעבר עליו רגל אחד עוכר בעשח‪ .‬מיתיבי אמר רב פפיים מעידני שהיתה לנו פרה של‬
‫זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים כחג‪ ,‬ואמרינן בשלמא בפסח לא אקהבוה‪ ,‬אימוד לא מלו ליה תמניא יומי‪ ,‬אלא בעצרת היכי משהי לה ועברי בעשה‪ .‬ופריק רב זביד כגון‬
‫א( נראה דצ״ל דלייק המקריב איתי פיריש נכאן גלא ירצה אנל ככל מקיס וכוי‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כט א מיי׳ פי״ל מהל׳‬
‫מעשה הקרננות הלכה‬
‫טו‪:‬‬
‫ל ב מיי׳ פי׳׳נ מהלכות‬
‫שמיטין הל׳ א והל׳ ה ופ״א‬
‫מהל׳ ככורות הל׳ ינ סמג‬
‫עשין ריא טוש״ע יו״ל סי׳ שו‬
‫סעיף י‪:‬‬
‫ל א ג ]מיי׳ פ׳׳ח מהל׳ קלוש‬
‫החלש הלכה ז[ סמג עשי!‬
‫מז‪:‬‬
‫ל ב ד ה מיי׳ סי״ל מהל׳‬
‫מעשה הקרכנות הלכה יל‬
‫]ופ׳׳א מהלכות חגיגה הלכה‬
‫א[‪:‬‬
‫ו‪:‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫שהיה חולה‪ .‬הולד‪ :‬כל היכא יקהני פ ס ח ‪ .‬לבעי למיתני בתריה‬
‫שהיה חולה נעצרת‪ .‬דפסול להקרבה כדתנן בבכורות )לף‬
‫שבועות תני עצרת ולא חג‪ :‬שנה בלא רגלים‪ .‬לקמיה מפרש‪:‬‬
‫מא‪ (.‬זקן חולה ומזוהם ובפרק כל האסורים )תמורה לף‬
‫למיקבעיה בלאו קא מהדר‪ .‬להודיעך כל צידי זמן התחלת בל תאחר‬
‫כ ח ‪ 0‬דרשינן ליה מדכתיב מן הצאן מן הכבשים ומן העזים ועוד‬
‫שבו‪ :‬אלאוי יחירי לא מהדר‪ .‬להודיעך לאדן הרבים שבו‪ :‬הניחא‬
‫כתיב )מלאט א( כי תגישו פסח וחולה אין רע‪ :‬אחד כבור ואחד‬
‫למאן דבטי נ ס ד ק משלחה לה‪.‬‬
‫כל הקדשים‪ .‬להכי נקט בכור דעיקר‬
‫דעברה שנה ולא עברו רגלים כסדרן‬
‫שנה בבכור כתיב ׳(מדכתיב כל הבכור‬
‫שהיה חולה בעצרת רב אשי אמר מאי ואכלנו‬
‫ולמדך דטון דעברה שנה אע״פ שלא‬
‫אשר יולד )לברים טוו מלמד שהבכור‬
‫ולדה שלמים בחג דקתני חג השבועות ואידך‬
‫עברו רגלים כסדרן חייב וסבר לה‬
‫נאכל כל שנתו כלומר דכתיב ביה‬
‫כל היכא דתני פםה תני עצרת י)אמר( רבא‬
‫כר״ש בחדא ופליג עליה בחדא‪:‬‬
‫האכלנו שנה בשנה ושאר הקדשים‬
‫כיון שעברו עליו ג׳ רגלים בכל יום ויום עובר‬
‫בשלמא לרבי‪ .‬דאמר חדש העיבור‬
‫דריש התם נ(מדכתיב כל‪:‬‬
‫א ח ד בכור ואחד כל‬
‫בבל תאחר מיתיבי‬
‫אינו מן השנה חוץ מי״א יום ששנת‬
‫שנה‬
‫רגלים בלא‬
‫בשלמא‬
‫א‬
‫א‬
‫ב(‬
‫הקדשים כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים‬
‫חמה יתירה על הלבנה משכחת לה‬
‫משכהת לה‪ .‬כגון‬
‫ל ג ו מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫תמימה‪.‬‬
‫שנה‬
‫מעוברת‪:‬‬
‫בשנה‬
‫רגלים בלא שנה עובר בבל תאהר והאי מאי‬
‫נכורות הל׳ ח סמג עשי! דאקדשה ערב פסח )א( כך הפי׳‬
‫ריל טוש״ע יו״ל סי׳ שו סעי׳‬
‫האמורה בבתי ע ד חומה מונה שס״ה‬
‫ל(הניחא למ״ד דבעי כסדרן משכחת‬
‫מאן דקא מותיב‬
‫תיובתיה אמר רב כהנא‬
‫ימים ואפי׳ בשנה פשוטה ואף בשנה‬
‫לה כגון דאקדשיה בתר חג המצות‪:‬‬
‫שפיר קא מותיב מכדי תנא אלאוי קא מהדר‬
‫מעוברת כיון שעברו ג׳ מאות וששים‬
‫שנה בלא רגלים ודבי משכחת לה‪.‬‬
‫ליתני בכל יום ויום עובר בבל תאחר ואידך‬
‫וחמשה ימים משמכרה נחלט לו‪ :‬מיום‬
‫הרגל‬
‫דאי באקדשיה בתוך‬
‫רבינו הננאל‬
‫תנא למיקבעיה בלאו קא מהדר בלאוי יתירי‬
‫ליום‪ .‬מט׳׳ו בניסן לחמשה עשר‬
‫שהיו הבעלים חולין בעצרת דכי מטיא שתא אכתי ליכא שלש‬
‫לא קא מהדר גופא אחד בכור ואחד כל‬
‫בניסן אם מכרה בט״ו בניסן נתעברה‬
‫ילא עלו ולא חגגו‪ .‬ופריק רגלים דשלימים בעינן כדלעיל ה״נ‬
‫״ב אשי פירוק אחר ופשוט‬
‫הקדשים כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים‬
‫לו למוכר ועל כרחו של לוקח אינו‬
‫הוא‪ .‬אמר רבא כיון שעברו איכא רגלים שלימים דסוף רגל ראשון‬
‫בשלמא‬
‫תאחר‬
‫בבל‬
‫עובר‬
‫שנח‬
‫בלא‬
‫רגלים‬
‫נחלט עד שיגיע ט״ו בניסן‪ :‬ב ה ר חג‬
‫עליו ג׳ רגלים בכל יום ויום דאשתקד מצטרף »)על( תחלת רגל‬
‫עובר בבל תאחר‪ .‬ואותבינן‬
‫המלוה‪ .‬בתוך הרגל ואית דאמרי‬
‫רגלים בלא שנה משכהת לה אלא שנה בלא‬
‫גליה מיהא אחד בכור ואחד דהשפא ובירושלמי מפרש תפתר כגון‬
‫לאחר הרגל ושילהי אדר בתרא לאו‬
‫רגלים היכי משכחת לה הניהא למאן דאית‬
‫‪:‬ל הקדשים כיון שעברו דאקדשיה כשהיה מחוסר זמן בפסח‬
‫דוקא אלא לאחר שיצא אדר קאמר‪:‬‬
‫נליהן שנה בלא רגלים או ולקמן אין משמע כן דאמדנן אין‬
‫ליח כםדרן משכחת לה אלא למאן דלית ליה‬
‫״גלים בלא שנה עובר בבל‬
‫שנה מליא‪ .‬ג׳ מאות וששים וחמשה‬
‫;אחר‪ .‬ודייקינן מדלא קתני מונין שנה לבכור אלא משעה שראוי‬
‫כםדרן היכי משכחת לה בשלמא לרבי‬
‫ימים‪ :‬פעמים ששה‪ .‬שהוא ששה‬
‫‪:.‬כל יום ויום עובר בבל להרצאה‪ :‬בשלמא לרבי משכחת‬
‫שנה‬
‫משכהת לה בשנה מעוברת דתניא״‬
‫בסיון יום החמשיס לעומר‪ :‬שניהם‬
‫זאחר‪ ,‬ש״מ דבלאו אחד לה בשנה מעוברת‪ .‬לר״מ דאמר‬
‫וששים‬
‫מאות‬
‫ג׳‬
‫מונה‬
‫אומר‬
‫רבי‬
‫תמימה‬
‫‪:‬לבד הוא דעבר‪ .‬ופרקינן‬
‫מלאים‪ .‬ניסן ואייר הרי ט״ו ימים‬
‫מיקבעיה בלאו קמיהדר‪ ,‬לעיל ברגל אחד ולר״א בן יעקב‬
‫מונה‬
‫וחכ״א‬
‫החמה‬
‫ימות‬
‫כמנין‬
‫יום‬
‫וחמשה‬
‫מניסן ול׳ דאייר מלו להו חמשים‬
‫ןלאוי יתירי‪ ,‬כלומר בכל דאמר שני רגלים לא משכחת לה אלא בחולה‬
‫ום ויום עובר בלאו‪ ,‬לא‬
‫י״ב חדש מיום ליום ואם נתעברה שנה‬
‫בחמשה בסיון‪ :‬א' מלא הוי‪ .‬ומשכחת‬
‫ברגלים והוא הדין דהוה מצי לשנויי‬
‫ןא מחור‪ .‬פירוש בשלמא‬
‫לה שנה בלא רגלים כגון שניהם‬
‫נתעברה לו משכחת לה לרבי דאקדשה בתר‬
‫׳גלים כלא שנה משכחת לח‪ ,‬הכא לרבי ולרבנן‪ :‬כמנין ימות‬
‫מלאים ואירע עצרת בה׳ בסיון‬
‫הג המצות דכי מטא שילהי אדר בתראה שנה‬
‫אפילו למאן דבעי כסידרן‪ ,‬ההמה‪ .‬ופי׳ בקונט׳ וה״ה בכל שנים‬
‫‪:‬גון שנולד בתחילת ניסן‬
‫והקדישה למחרת בו׳ בסיון ולשנה‬
‫יכד מטי ליה שלהי תשרי‪ ,‬סתם לרבי דילפינן מתמימה דנתי ע ד‬
‫מליא רגלים לא מלו אלא לרבנן היכי משכחת‬
‫הבאה היו שניהן חסדם ואירע עצרת‬
‫;רי ג׳ רגלים מלו להו‪ ,‬חומה כדמוכח בפרק >)שני( דערכין‬
‫לה כדתני רב שמעיה עצרת פעמים ה׳ פעמים‬
‫בז׳ בסיון והשנה מלאה ביום ו׳ בסיון‬
‫‪:‬סח ועצרת וסוכות‪ ,‬שנה לא )לף לא‪ :(:‬בתר הג המצות‪ .‬לאו‬
‫ששה פעמים שבעה הא כיצד שניהן מלאין‬
‫;לאי‪ .‬אלא שנה כלא רגלים‬
‫משהקדישה ועדיין לא עבר עצרת‬
‫׳‪:‬יכי משכחת לה‪ .‬כשלמא דוקא דהוא הדין בתוך חג המצות‬
‫חמשה שניהן חםרין שבעה אהד מלא ואחד‬
‫עליו‪ :‬מאן תנא ליי‪ .‬ת״ק דלא איירי‬
‫מאן דאית ליד‪ ,‬כסידרן‬
‫כדמוכח לעיל© דבולי רגל בעי‪:‬‬
‫חםר ששה ומאן תנא דפליג עליה דרב‬
‫‪:‬שכחת לה כגון דאקדשה‬
‫בשנה בלא רגלים‪ :‬אלא ד' ימים‪.‬‬
‫אייר‪ ,‬דכי מטי ליה אייר יורש מהו בבל תאחד‪ .‬דיורש חייב‬
‫שמעיה אחרים היא דתניא יי אחרים אומרים‬
‫קסבד לעולם כל חדשי השנה אחד‬
‫חרינא‪ ,‬שנה מלאי ועדיין‬
‫להביא כדתנן במסכת קינין‬
‫מלא ואחל חסר ואין מעברין ואין‬
‫אין בין עצרת לעצרת אין בין ר״ה לר״ה אלא‬
‫י גלים לא מלו‪ ,‬דהא לא עבר‬
‫)פ״ב משנה ה( ומייתי לה בכמה דוכתי‬
‫ליו אלא חג המצות בלבד‪,‬‬
‫מחסדן שום חדש לצורך והויא לה‬
‫ד׳ ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת‬
‫גריך לעבור עליו עןוןד האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו‬
‫שנה שנ״ד ימיס נמצאת כל השנה‬
‫ח מ ש ה בעי ר׳ זירא יורש מהו בבל תאחר‬
‫ואחרי‬
‫׳‪.‬צרת וחג הסוכות‪,‬‬
‫יורשים עולתה ומשמע בפ״ק דקדושין‬
‫שבועים שלמים חוץ מד׳ ימים והן‬
‫‪ :‬ן יעבור בבל תאחר‪ .‬אלא‬
‫כ י תדור נדר אמר רחמנא והא לא נדר או‬
‫־ מאן דלית ליה כסיררן היכי )לף יג‪ >:‬דלמ״ד שעבודא לאו דאורייתא‬
‫הדוחין קביעות השנה מקביעות‬
‫‪ :‬שכחת לה‪ .‬בשלמא אליבא כשהפרישה מחיים ולמ״ד דאורייתא‬
‫ו ב א ת שמה והבאתם שמה והא‬
‫דלמא‬
‫חברתה‪ :‬ואם היתה שנה מ ע ו ב ר ת‬
‫‪ :‬־׳ דתגי ואם לא יגאל עד אע״פ שלא הפרישה מחיים ובסוף יש‬
‫יפרט‬
‫מעמך‬
‫חייא‬
‫רבי‬
‫דתני‬
‫ת״ש‬
‫מיחייב‬
‫‪ :‬לאת לו שנה תמימה‪ ,‬ודייק‬
‫חמשה‪ .‬קסבר חדש עיבור לעולם‬
‫־ לשון דכתיב תמימה ואמר בכור )בכורות לף נא‪ (:‬נמי אמר מה‬
‫ליורש והאי מעמך מיבעי ליה י זה לקט‬
‫חסר ואינו דוחה את המועדות אלא‬
‫־‪ .‬נה תמימה‪ ,‬מונה ימים להלן יורשים חייבים בעולת ראיה‬
‫שכחה ופאר‪ ,‬קרי ביה עמך וקרי ביה מעמך יום אחד שהוא יתר על ד׳ שבועות‪:‬‬
‫הא ליתא בראיה‪.‬‬
‫‪ :‬מיניץ ימות התמה‪ ,‬משכחת של אביהן‪:‬‬
‫י ‪ r‬כגון דאקהשיה בתר‬
‫יורש מהו בבל האחר‪ .‬על נדר אביו‪:‬‬
‫בעי ר זירא אשה מה היא בבל תאחר מי‬
‫י ס חג המצות והוא ביום והוא הדין זקן וחולה ומי שאין לו‬
‫קרי ביה ע מ ך ומעמך‪ .‬ודדש ביה‬
‫אמרינן הא לא מיהייבא בראיה או דלמא הא‬
‫י ו בניסן‪ ,‬דכי מטא שלהי קרקע וכל הפטורים מן הראיה‪:‬‬
‫תרתי דעמך משמע ליה חלקו של עני‬
‫א ״ר בתראה והוא יום )כ״ה(‬
‫איתה בשמהה א״ל אביי ותיפוק ליה ד ה א‬
‫דהא איתה בשמהה‪ .‬וקרינא בה‬
‫ן ״ו[ באדר שיני‪ ,‬מלאו לה‬
‫ומ׳ יתירא למעוטי יורש‪ :‬מי אמרי׳‬
‫איתה בשמחה ומי אמר אביי הכי ״והאמר‬
‫ובאת שמה והבאתם שמה‪:‬‬
‫י‪ :‬ש״ה ימים‪ ,‬ולא עברו עליו‬
‫הא לא מיחייבא בראיה‪ .‬דכתיב‬
‫א א עצרת וסוכות בלבד‪ ,‬אשה בעלה משמהה‪ .‬פי׳ בקונט׳‬
‫אביי אשה בעלה משמחה לדבריו דר׳ זירא‬
‫)לברים נח( כל זכורך וכיון דלא‬
‫ו‪ :‬דיין נשאר פסת למלאות‬
‫]צבעונים[‬
‫בבגדים‬
‫בבבל‬
‫שנה‬
‫לו‬
‫מרנין‬
‫מאימתי‬
‫ר‬
‫ו‬
‫כ‬
‫ב‬
‫להו‬
‫איבעי׳‬
‫קאמר‬
‫ינ לש רגלים‪ ,‬וזהו שנה מלאי‬
‫מיחייבא למיסק לא שייך בה זמן‬
‫ו לים לא מלאו‪ .‬הנה זה ובא״י בכלי פשתן המגוהצין כדאיתא‬
‫אביי אמר משעה שנולד רב אהא בר יעקב אמר‬
‫רגלים לבל תאחר או דלמא מיחייבא‬
‫!י‪ .‬ייבא דר׳‪ .‬ורבנן דאמ׳ מונה בקדושין )ל׳ לד‪ :‬ושם( וקשיא לר״ת‬
‫משעה שנראה להרצאה ולא פליגי יהא בתם‬
‫י ב חודש מיום ליום ואם‬
‫למיסק משום שמחה דכתיב )שס>‬
‫נ׳ עברה השנה נתעברה לו‪ ,‬דהני מילי בזמן הזה אבל בזמן שבית‬
‫ושמחת בחגך ואמר מר )פפמיס ל׳‬
‫ר כי משכחת לה‪ .‬ואמרינן המקדש קייס אין שמחה אלא בבשר‬
‫הא‬
‫קט‪ (.‬בזמן שבית המקדש קייס אין שמחה אלא בבשר שלמים‬
‫מ !זכתת לה כגון דהוה עצרת כדאמר בע״פ )פשתים ד׳ קט‪ .‬ושם( ועוד אמרי׳ פ״ק דחגיגה )ל׳ ו‪.‬‬
‫ד ;היא שתא כה׳ )בגיםן(‬
‫שנאמר»( וזבחת שלמים ואכלת שם )ואכלת( ושמחת‪ :‬בעלה משמחה‪.‬‬
‫]‪ .‬סיון[‪ ,‬ואקדשיה בו׳ בסיון ושם( אמתני׳ דאיזה קטן כל שאינו יכול לאחוז בידו»( ]של אביו[ לעלות‬
‫בבבל בבגדי צבעוגין בא״י בבגדי פשתן המגוהצים הכי איתא‬
‫ובשגה‬
‫ד ‪:‬וא כתר חג עצרת‪,‬‬
‫מירושלים להר הבית עד הכא מאן )»( אתייה ומשני עד הכא‬
‫ד ‪:‬אה חל עצרת להיות בז׳‬
‫ב יון‪ ,‬הגה בששה בסיון מיחייבה אמיה בשמחה משמע שזקוקה לעלות משוס שלמי שמחה‬
‫בקדושין )ל׳ לד‪ :(:‬הא ב ה ם ‪ .‬דקאי להרצאה משנראה להרצאה‪:‬‬
‫ע מה שגה‪ ,‬ועדיין ג׳ רגלים ומפרש ר״ת בעלה משמחה שהחיוב על בעלה ולא עליה לפיכך לא‬
‫בעל‬
‫ל מלאו להן‪ ,‬כדרב שמעיה‬
‫די ני עצרת פעמים בה׳ בסיון קרינא בה ובאת שמה והא דקאמר בחגיגה דמיחייבה אמיה משום בעלה ולא משוס היא ומיהו אשכחן בפסחים פ׳ אלו דבדם )ל׳ עא‪(.‬‬
‫] נ ׳למים בו׳ בסיון[ פעמים אפי׳ בזמן שבהמ״ק קייס היכא דלא אפשר משמחה בכסות נקיה ויין ישן כגון היכא דחל יו״ט ראשון של חג להיות בשבת דבעינן זביחה בשעת שמחה‪:‬‬
‫הא‬
‫מםורת הש״ס‬
‫‪] (6‬צ׳׳ל ואמר[‪ ,‬נ( ]מוס׳‬
‫לערכין ספ״ג[‪ ,‬נ( ערכין צא‪:‬‬
‫]יומא סה‪ ,[:‬ד( לקמן כ‪.‬‬
‫שנת פז‪ :‬סוכה נל‪ :‬ערכין‬
‫מ‪1 :‬תוס׳ שם פ״א ה״ד[‪,‬‬
‫ה( נעמ״ש תוס׳ לקמן כ‪.‬‬
‫ל״ה ואם היתה[‪ ,‬י( ]לעיל‬
‫ה‪ ,[:‬ז( קדושין צל‪ ,:‬ח( ]עי׳‬
‫תוס־ ערכין ית‪ :‬ל״ה שגפו[‪,‬‬
‫ט( ]לנריס מ[‪ ,‬י( כתינ‬
‫ביה תאכלגו כוי מלכסיב כל‬
‫כצ׳׳ל‪ ,‬נ( ]נספרי פרשת ראה[‪,‬‬
‫ל( הך הניתא הוא המתלת למר‬
‫תוס׳ אתר‪ ,‬מ( גי׳ רש״א עס‪,‬‬
‫נ( ]צ״ל בתרא[ אמנם נפ״נ‬
‫שם ט‪ :‬מוכת ג״כ‪ ,‬ס( ]לף‬
‫ה‪ ,1:‬נ‪ (1‬מ״מ‪,‬‬
‫‪s‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ואם ל א יגאל ע ד מלאת‬
‫ל ו שנה תמימה וקם הבית‬
‫א ש ר בעיר א ש ר לו חמה‬
‫אתו‬
‫לקנה‬
‫לצמיתת‬
‫לדרתיו לא י צ א בייבל‪:‬‬
‫ויקרא כה ל‬
‫‪ .2‬בי ת ל ד גדר ליי א ל ד י ף‬
‫ל א תאחר ל ש ל מ ו כי ד ר ש‬
‫ידרשנו ין א ל ד י ך מעמך‬
‫והןה בך חטא‪:‬‬
‫דברים כג כב‬
‫‪ .3‬כי אם א ל המקום א ש ר‬
‫יבחר ץ אלהיכם בלבל‬
‫שבטיכם לשום את שמו‬
‫שם לשכנו ת ך ר ש ו ובאת‬
‫דברים יב ה‬
‫שמה‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫ב‬
‫‪5‬‬
‫ג‬
‫ה(‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫(‬
‫ה‬
‫‪1‬‬
‫ח(‬
‫‪1‬‬
‫ב׳ בסיון‪ ,‬כיצד‪ ,‬שניהם מלאין ניסן ואייר‪ ,‬עצרת בה׳ בסיון‪ ,‬ניסן מלא אייר חסר‪ ,‬עצרת בו׳ בסיון‪ ,‬ניסן ואייר חסרים‪ ,‬עצרת‬
‫ב־ בםיון‪ .‬פירוש אם הן שניהם מלאץ‪ ,‬מתתילין ספירת העומר מי״ו בניסן‪ ,‬הנה ט״ו בניסן ול׳ מאייר‪ ,‬הנה מ״ה ימיס‪ ,‬בהי‬
‫ב־ יון תשלום נ׳ יום והוא יו״ט של עצרת‪ .‬ואקהשיה בששה בסיון דהוא אתר עצרת‪ ,‬ובשנה הבאה חל עצרת להיות בז׳‬
‫ב׳ יון וכוליה‪ .‬ופירשוהו בתלמוד ארץ ישראל שנד‪ ,‬בלא רגלים היכי ]משכחת[ לה‪ ,‬אמר ר׳ אבדימי תפתר שהיתה עצרת בה׳‬
‫כ‪ :‬יון ונולד הבכור בו׳ בסיון והיתה העצרת של שנה הבאה בו׳ בםיון‪ .‬כי מטי ו׳ בסיון שלמו לו י״ב חודש מיום ליום‬
‫)ו ם נתעברה השנה נתעברת לו(‪ .‬ועדיין לא עברו עליו אלא שני רגלים בלבד סוכות ופסח‪ ,‬והנה שנה מלאי‪ ,‬אבל שלשה‬
‫ר ג ים לא מלו‪ .‬מאן תנא רפליג עליה‪ ,‬על רב שמעיה‪ .‬ואמרינן אחרים היא‪ ,‬דתניא אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השגה‬
‫לי אש השנה אלא ד׳ ימים בלבד‪ .‬ואם היתד‪ ,‬שנה מעוברת הי‪ .‬פירוש‪ ,‬אחרים אץ לו זו הסברה שניהן מלאין או חסדין‪ ,‬אלא‬
‫ל‪ :‬־לס אחד מלא ואחד חסר‪ ,‬שעולין י״ב חדש שנ״ד ימים‪ .‬כשתשליכם ז״ז נשארו די‪ .‬ובשנה מעוברת מוסיפין לו אדר שני‬
‫ש׳ וא כ״ט יום‪ ,‬כ״ח יוצאין ז״ז‪ ,‬נשאר יום אחד‪ ,‬וד׳ שנשארו מן השנ״ד ימים‪ ,‬הרי ה• ימים במעובדח‪ .‬נמצא בר פלוגתית‬
‫‪1‬‬
‫הגהות הב״ה‬
‫)‪ (6‬תום׳ ל׳׳ה נשלמא רגלים‬
‫כו׳ ערנ פסמ ו כ ך הפירוש‬
‫בהא דקאמר הנימא למ״ל‪:‬‬
‫)‪ (3‬דייה אשה כו׳ על הכא‬
‫מאן אייתיה ומשני על הנא‬
‫דמחייבת‬
‫אימיה‬
‫נשמחה‬
‫אייתיתיח משמע‪:‬‬
‫נליון הש״ם‬
‫גמ׳ אמר רב בהנא מאן‬
‫דקא מותיב‪ .‬כעין זה שנת‬
‫קכג ע״א נתונות יא ע׳׳א‪:‬‬
‫רש״י דייה נ ת ר חנ המצות‬
‫וכוי ושילה״ אדר כתרא לאו‬
‫דוקא‪ .‬עיין יומא סז ע״א‬
‫נת׳׳י ל״ה דתניא‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ואידך‪ .‬רנ וניל אמר לן‪,‬‬
‫כ ל חיכא דתני פסח‪ .‬ונעי‬
‫לאלכורי מ י ד נעצרת‪ ,‬תני‬
‫עצרת‪ .‬ולא קרי ליה חג‪,‬‬
‫אבל אי מלכד לפסח בלשון‬
‫חג המצות הוה תני לעצרת‬
‫בלשון חנ )תמורה •ת‪ .!:‬שנח‬
‫תמימח‪ .‬האמורה בנתי ערי‬
‫חומה להיות תלוטה ללוקח‬
‫)יומא סה‪ .(:‬כ מ נ ץ ימות‬
‫החמה‪ .‬נין בפשוטה בין‬
‫נמעונרת )ערכי! לא‪:‬׳ נין‬
‫שעיניו נ׳׳ל את השנה נין‬
‫שלא עינרוה‪ ,‬שאין לך למנות‬
‫אלא לימות החמה ;יומא שם(‪.‬‬
‫מונה י ״ ב ח ד ש מיום‬
‫ליום‪ .‬הכל כמו שישראל‬
‫מונין י״נ חדש מיוס ליום‬
‫אס פשוטה היא <שס; כמו‬
‫שאנו קובעין אותן לשנת לבנה‬
‫)ערכיו שמ>‪ .‬אלא ד׳ ימים‬
‫בלבד‪ .‬אס נקנע עכשיו‬
‫נאחד נשנת‪ ,‬יהא לשנה הנאה‬
‫נחמישי נשבח )לקנזן כ‪ .‬וסוכה‬
‫נד וערכיו ט ! כשאתה קונע‬
‫כל התלשיס כסלרן אחד מלא‬
‫ואחל תסר‪ ,‬הוו ארנעה ימיס נין חחלת שנה לתחלת שנה אחרת‪ ,‬שמנין תלשי לננה כסלרן שנ״ל ימיס‪ ,‬כולן שנועץ חון‬
‫מארנעה ימיס !‪:‬שבת פז‪ :‬וכעי״ז לקמ! כ‪ ;.‬וזה הסלר לסי מולל לבנה הוא‪ ,‬שנין מולל למולל עשרים ומשעה יום ומחצה‪ ,‬לשני‬
‫מוללות חמשים ותשעה‪ ,‬נמצא כל חלשי השנה אסל מלא ואחל חסר‪ ,‬ואחרים סבירא להו לאין מענרין ואין מחסרין שום חלש‬
‫לצורך‪ ,‬אלא קונעים ראשי חלשיס אחל מלא ואחל חסר לעולם‪ ,‬נמצא כין פסח לפסח ל׳ ימיס‪ ,‬ששה מלאים וששה חסריס שלש‬
‫מאות וחמשיס וארבעה ימיס הן‪ ,‬שלש מאות ותמשיס ימים תמישיס שבועות‪ ,‬נמצאו ל׳ יתירים בין קביעת שנה זו לקניעת שנה‬
‫הנאה !סונה ‪1‬ד‪ .;:‬ואם היתה שנה מעוברת חמשה‪ .‬לקסגר חלש העיבור לעולס חסר‪ ,‬עשרים ושמונה ימים שלו ארבעה‬
‫שנועות‪ ,‬נמצא יום אתל יתר‪ ,‬תנהו על ארנעה ימים שבשנה פשוטה הרי חמשה )שם!‪ .‬זח לקט שכחה וסאה‪ .‬שהן חלקו של‬
‫עני לכתיב ביה )שמות כב( את העני עמך )לעיל ה‪ .::‬אשה בעלה משמחח‪ .‬אין חונת השמחה תלויה נה אלא על נעלה‬
‫שישמחנה‪ ,‬קרי ביה ושימחת )קדושי! לד‪.!::‬‬
‫דר‪ :‬שמעיה אחרים‪ .‬בעי ר׳ וירא יורש מחו בבל תאחר‪ .‬ואפשיטא דיורש אינו עובר בבל תאתר‪ .‬בעי ר׳ זירא אשה מהי בבל תאחר‪ .‬אמר ליה אב״ ותיפוק מיהא ההא איתא בשמחה‪ ,‬ושמחת אתה וביתך‪ ,‬וקיימא לן ביתו זו אשתו‪ .‬ואקשינן ומי אמר‬
‫א‪ :‬־י הכי כי אשד‪ ,‬איתה בשמחה‪ ,‬והאמר אביי במסכת קדושין אשה בעלה משמחה‪ ,‬כלומר אזהרד‪ ,‬על הבעל לשמח את אשתו בדגל‪ ,‬ואין האשד‪ ,‬מוזהרת‪ .‬ופרקינן לדבריו דר׳ זירא דאמר או דלמא הא איתא בשמחה קאמר‪ ,‬וליה לא סבירא ליה‪.‬‬
‫אי‪;:‬עיא לתו בכור מאימתי מונין לו שנה‪ .‬כלומר כיון דכתיב לפני ה׳ אלהיך תאכלנו שנה בשנה‪ ,‬בעינן שנה שלמה שיהיה ראוי לאכילה או לא‪ .‬ואםיקנא בבכור תם בעינן שנה משנראה להרצאה‪ ,‬והוא מיום השמיגי והלאה עד מלאת לו שגה תמימה‪.‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫בעל מום‪ .‬שנולל במומו ועומל לישחט בחוץ מיום שנולל הוא ראוי‬
‫א( נסנהלרי! ינ‪ .‬תיס׳ שס‬
‫ה‬
‫" ״ •‬
‫ג[‬
‫בה‬
‫׳• לכך ומונין לו משנולד‪ :‬מי מצי אכיל ליה‪ .‬ביום שנולל ללמא נפל הוה‬
‫‪( 5‬‬
‫ז‪.‬‬
‫הא‬
‫ש נ ה י ד ז‪5‬‬
‫׳‬
‫עליות פ״ז מי׳ז‪ ,‬ג( פסחים י•‬
‫ל א כ י ל ה‬
‫ח ן י‬
‫מ ן ־ י ס‬
‫מ‬
‫ל י‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ה ל ‪ 5‬א ה‬
‫ת‬
‫ל ל‬
‫ן א י ן‬
‫ק ק‬
‫ל‬
‫ל ה נ ט ‪ :‬ס נ ה ד ר י ן‬
‫מ ג‬
‫‪1‬‬
‫שיהיה שייך בל תאחר בנתינה לכהן להכא לענין להאכילו בתוך שנתו‬
‫נו‪[:‬‬
‫ח (‬
‫ז‬
‫‪6‬‬
‫] י י מ א‬
‫ו (‬
‫ומא‬
‫ל ה ‪:‬ג‬
‫מ‬
‫לד‬
‫‪L,‬‬
‫חיח‬
‫ב‬
‫‪n‬‬
‫מ‬
‫י‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫™‬
‫שס‪:‬‬
‫ה‬
‫ל‬
‫כ‬
‫‪b‬‬
‫ה‬
‫ס‬
‫מ‬
‫ג‬
‫לו ג ד מיי׳ שס הל׳ יל‪:‬‬
‫לז ה טוש״ע או״ח סי׳ תכט‬
‫לח‬
‫ס ה ‪ :‬׳‬
‫[‬
‫א מיי׳ פ״ל מהל׳ קלוש‬
‫החלש הלכה ע סמנ עשי!‬
‫מ כ א ן‬
‫״ ואין שחיטה מטהרתו על שישהה שמונה ימים לשוב נפק ליה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לצריך כלאיתא פרק ]על כ מ ה [ ) ב ט מ מ לף ט ‪: ( :‬‬
‫ה‪ :‬תוספי מגילה פ״ג ה׳׳ב מכלל נפל דתניא )שבת ל׳ קלה‪ (:‬רשב״ג אומר כל ששהה שלשים יום‬
‫מדברי קבלה למדנו‪ .‬לא מצי‬
‫באלם אינו נפל ובבהמה שמונה ימים‪:‬‬
‫׳ ״ י״‬
‫^ ‪:‬‬
‫למילף מכאן מינייהו כלל‬
‫הא בבעל מום בעל מום מי מצי אכיל ליה‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫מנילה כט‪ .‬ע׳׳ש‪ ,‬ה( ]לקמן‬
‫אם לא נאמר שהיתה קבלה בילס‬
‫דקים ליה ביה שכלו לו הדשיו ת״ר באחד‬
‫השנה‪:‬‬
‫חלשי‬
‫למנין‬
‫לחדשים‪.‬‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫״‪:‬‬
‫סלר שמות החלשים זה אחר זה והכי‬
‫ט( נס״א‪ :‬עיטר‪ ,‬י(‬
‫בניסן ר א ש השנה לחדשים ולעיבורין ולתרומת‬
‫נס״א‪ :‬לעיבורין‪ .‬קא ס״ל לישב בייל ולעיין‬
‫‪! 0‬תוספתא פ״א ה״ל[׳‬
‫אמר בירושלמי שמות החלשים עלו‬
‫שמל‪ ,‬כ( נצ׳׳ל קילשו[‪,‬‬
‫שקלים וי״א אף לשכירות בתים לחדשים מנלן‬
‫־ ׳ אס השנה הבאה צריכה להתעבר‪:‬‬
‫׳'‬
‫בילם מבבל בראשונה בירח האיתנים‬
‫ולהרומה שקלים‪< .‬א( להקריב ראשון‬
‫דכתיב ה ח ד ש הזה לכם ר א ש חדשים ראשון‬
‫שבו נוללו אבות בירח בול שבו כל‬
‫קרבנות הלקוחים מתרומת קופות של‬
‫הוא לכם לחרשי השנה דברו אל כל עדת‬
‫העולם נובל והארץ עשויה בולות בולות‬
‫מוסף רש״י‬
‫שקלי שנה זו‪ :‬אן! לשכירות בחים‪.‬‬
‫שבו בולים לבהמה בבתיהם בירח זיו‬
‫ישראל לאמר בעשור להדש הזה וקחו להם‬
‫כלתה שנתו באחל בניסן ואפי׳ לא‬
‫יין‬
‫יז‬
‫המשכיר בית לחבירו ואמר לשנה זו‬
‫איש שה לבית אבות שה לבית והיה לכם‬
‫לר בו אלא חלש אחל‪ :‬החדש הזה‬
‫‪^ ^ J T J J‬‬
‫‪ 1‬י יל‪1‬‬
‫י‬
‫^‬
‫ניסן שנת עשרים ויהי בחלש כסלו שנת‬
‫תתעני שנה זו נשני אלריס‪ ,‬לכם‪ .‬ומנלן לניסן לכתיב ויקחו להם‬
‫למשמרת עד ארבעה ע ש ר יום להדש הזה‬
‫‪.‬‬
‫י שה לפסח וכתיב קרא אחדנא שהפסח‬
‫״!‪f‬‬
‫'‬
‫ושהטו אותו וגו׳ וכתיב ש מ ו ר את ה ד ש‬
‫ג ‪] :‬ע‬
‫נר מצוה‬
‫כבעל מום‪ .‬בעל מוס מעיקרו לתס ונעשה בעל מוס כיון‬
‫ל ל א‬
‫‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ו ז מיי׳ פ״ל מהל׳‬
‫שקליס הל׳ יא סמג עשי!‬
‫מה‪:‬‬
‫לט ח מיי׳ פ״ח מהל׳ כלי‬
‫המקיש הל׳ ז‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫מ ע ב‬
‫א‬
‫ל פ נ י‬
‫ה ש נ ה‬
‫ז י ו‬
‫ש י ש‬
‫מ ס נ‬
‫נ ד נ‬
‫‪c‬‬
‫קולס שיגיע ומזלזלי נתמז‬
‫‪.‬‬
‫נ״ל מיפלא סמיך לאלי אי‬
‫‪.-,‬‬
‫נגמרה מניסן ואי איבא זרעא אפילה‬
‫ומודיעין לגולה אתר י׳׳ה מיל‬
‫אין זה בכיר אלא אפיל‪ :‬ואימא אדר‪.‬‬
‫)‬
‫'‬
‫‪T‬‬
‫ס ) ה ז ו ץ‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫!‬
‫י‬
‫‪.‬‬
‫בחלש האביב שיש בו אביב שהתבואה‬
‫בכירה בו להיות מבושלת בגמר‬
‫בישולה‪ :‬בטינא אביב וליכא‪ .‬שכבר‬
‫א ב ל מ פ נ‬
‫הדחק‪ .‬שמא לא יהא שס‬
‫שמא ינא מלך אלומי ויעכנ‬
‫על יק‪,‬‬
‫א ו ת ה ‪M a‬‬
‫‪r‬‬
‫‪,‬‬
‫™‬
‫חלשים אחיי אלא‬
‫י י‬
‫™‬
‫^‬
‫(‬
‫כ ש‬
‫ס‬
‫ה ע י י י‬
‫ה ז‬
‫(‬
‫ג‬
‫ע‬
‫יר‬
‫כ‬
‫אדר‪ .‬ואע״פ שלא‬
‫*‬
‫‪S I ' S‬‬
‫נמל‬
‫כו‬
‫‪X‬‬
‫יאחר כך יאו שהשנה ציינה‬
‫י >•‬
‫י‬
‫שהיו שאר חכמיס אומרים‬
‫ל ה מ ע נ‬
‫ו ע נ ר ו ה‬
‫הפוריס*‬
‫!עד ‪* 5‬‬
‫ש ה י י‬
‫‪ :‬ש ס‬
‫מענרין™ ‪, °‬‬
‫<‬
‫ושונ‬
‫אין מענרין !שם(‪ .‬ש ו א ל י ן‬
‫בהלכות הפסח‪ .‬וכי מרחק‬
‫להו לא צייתי לשלוחי נ׳׳ד‬
‫ש כ נ‬
‫י‬
‫ש מ ע י‬
‫מ‬
‫י‬
‫לעשות הפסח כסוף ל יאמי‬
‫לזלזולי נחמן ‪:‬שש‪.‬‬
‫בחדשו‬
‫לחדשי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫דאיכא זרעא חרפא המ״בכר מאדר‪:‬‬
‫אלי יעשו שני אלייס <<״״•‬
‫׳‬
‫• י‬
‫פז‪ . .‬שמעבדין השנה ל‬
‫י ה ו ש ע‬
‫ע‬
‫‪2‬‬
‫חד‬
‫ש‬
‫חשנה•‬
‫רוב‬
‫אביב‪.‬‬
‫רוב‬
‫שיהו‬
‫תבואות‬
‫מתבכרות בו‪ :‬שיש בו אסיפה‪.‬‬
‫שמכניסין בו פירות לבית מפני‬
‫הגשמים וכל הקיץ הן עשויות גדישין‬
‫לייבש‪ :‬ראשון למילהיה‪ .‬למעשה המן‪:‬‬
‫ישנא מ ן ‪ .‬ללא מ־א ־ממ־י׳ י ״ ־‬
‫לחדשים‪ :‬טיבורים מניסן מנינן‪.‬‬
‫בתמיה וכי רשאין ב״ד לישב ולעיין‬
‫ב־יר־י ־ניני‪ ,‬א! ו״ה ב־ישן‪! * :‬‬
‫מעברין‪ .‬אין מעיינין בצורכי צבור גי(‬
‫להודיע לגולה שעיברו ב״ד את השנה‬
‫שלא ישתכח הדבר עד אדר הבא‪:‬‬
‫אבל מפני הדחק‪ .‬שמפחדין שלא‬
‫יגזרו נכרים׳( מלישב ב״ד או שצריך‬
‫‪ ,‬י ‪,‬‬
‫!‬
‫‪7‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫הנשיא לחצר המלך ואין מעברין אא״כ‬
‫ירצה נשיא‬
‫כדאמר‬
‫בסנהדרין‬
‫)לף‬
‫מתרומה; < > ‪ :‬ואעפ״כ אץ מעברין אלא אדר‪.‬‬
‫ולהביאם^ ; ל‬
‫‬‫הקימות*‬
‫*‬
‫צריך אין מוסיפין חדש על השנה אלא אדר‬
‫שאתהלך י‬
‫מה‪(.‬לימי‬
‫ללישה‬
‫נתיני )יומא‬
‫חדשה‬
‫לתדשו נהנאת עולות‬
‫תמידין דכתיב שמור את חדש האביב חדש‬
‫חדש שאתה צריך לחדש‬
‫ומוספין מתרומה חלשה‪ ,‬וזהו‬
‫הסמוך לאביב עבר שיבא אביב‬
‫גיסן )מגילה שם(‪.‬‬
‫בזמנו‪ :‬ה פ ס ק ח טיבורין‪ .‬שכיון שקדשו‬
‫את החדש לשם ניסן פסקה שנה‬
‫שעברה מלהיות מעוברת עוד שאין‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬התךש הזה לכם ר א ש רשאין לעשות ניסן אדר שכבר נמסה‬
‫דוךשים ראשון הוא לכם שנה אחרת לענין עיבור‪ :‬ה ם הטידו‪.‬‬
‫לחרשי השנה‪ :‬שמות יכ ב‬
‫‪ .2‬שמור את ח ד ש האביב רבי יהושע ור׳ פפייס שמעברים את‬
‫ועשית פסח לין א ל ד י ך כי השנה כל אדר אם ראו ב״ד לאחר‬
‫בחיךש האביב הוציאך יי‬
‫הפורים שהשנה צריכה להתעבר‬
‫אלהיך ממצרים לילה‪:‬‬
‫דברים טז א מעברין אופה‪ :‬שהיו אומרים עד‬
‫‪ .3‬אך בחמשה ע ש ר יום הפורים‪ .‬לפי שהיו חכמים אומרים‬
‫ואילך‬
‫הפורים‬
‫שכבר מן‬
‫בדבר לפני‬
‫נתישבו‬
‫בחמץ‪.‬אא״כ‬
‫לזלזולימעברין‬
‫לתךש השביעי באספכם שאין‬
‫אחי‬
‫בהלכו׳‬
‫ברביםזו‪:‬‬
‫לדרושלעדות‬
‫הוזקקו‬
‫הדרשנים‬
‫הפורים לכך‬
‫התחילו‬
‫* י י ? *‬
‫נ‬
‫ש‬
‫‪2‬‬
‫את חג יי שבעת ימים ביום‬
‫האביב איזהו ה ד ש ש י ש בו אביב הוי אומר‬
‫זה ניםן וקרי ליה ראשון ואימא אייר בעינא‬
‫אביב‬
‫ואימא‬
‫וליכא‬
‫רוב‬
‫אדר בעינא‬
‫חםדא מהכא‬
‫השביעי‬
‫א ך בחמשה עשר יום לחדש‬
‫באספכם את תבואת הארץ איזהו‬
‫חדש שיש בו אסיפה הוי אומר זה תשרי וקא‬
‫קרי ליה שביעי ואימא מרחשון ומאי שביעי‬
‫שביעי לאייר בעינא אסיף וליכא ואימא אלול‬
‫ומאי שביעי שביעי לאדר בעינא רוב אסיף‬
‫וליכא מידי רוב אסיף כתיב אלא אמר רבינא‬
‫דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי‬
‫קבלה למדנו‬
‫עשר‬
‫‪4‬‬
‫ם‬
‫א‬
‫ב‬
‫בשנים‬
‫ח‬
‫נ‬
‫ש‬
‫ל‬
‫קא‬
‫ה‬
‫ע‬
‫א‬
‫ש‬
‫ל‬
‫י‬
‫י‬
‫מיידי‪.‬‬
‫אמר‬
‫קא‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ן‬
‫ח‬
‫א‬
‫ל‬
‫ה‬
‫‪3‬‬
‫‪p‬‬
‫ש‬
‫ד‬
‫‪M‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יקשיא להא‬
‫יאמר‬
‫לרגלים‬
‫אביב לעיל טון שעברה עליו שנה בלא‬
‫וליכא מידי רוב אביב כתיב אלא אמר רב‬
‫‪3‬‬
‫ש‬
‫ר‬
‫י‬
‫ה‬
‫ל‬
‫י‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ב‬
‫א‬
‫י‬
‫י‬
‫ח‬
‫ש‬
‫ביום עשרים וארבעה לעשתי‬
‫ה ד ש הוא ח ד ש שבט רבה בר עולא‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪.‬‬
‫לא קא מיידי‪ .‬לקמן‬
‫)ל׳ יב‪) (.‬נ( גבי אחל‬
‫ותלקה אםתר אל המלך‬
‫אמר מהכא‬
‫בתשרי ר״ה לירקות ולא קתני לנלרים‬
‫אחשורוש אל בית מלכותו בהדש העשירי‬
‫כלקתני בברייתא משוס דמתניתין‬
‫הוא ה ד ש טבת רב כהנא אמר מהכא‬
‫בהפסקה לא קא מיירי‪:‬‬
‫בארבעה לחדש התשיעי בכסלו רב אחא בר‬
‫מראשית השנה‪ .‬לקמן )ל׳ ח‪(.‬‬
‫יעקב אמר מהכא ויקראו סופרי המלך בעת‬
‫אמרינן לזה תשרי‪:‬‬
‫לא ימםרם יפה יפה‪.‬‬
‫שמא‬
‫ההיא בהדש השלישי הוא ח ד ש סיון רב אשי‬
‫פלוגתא לתנאי היא בסוף‬
‫אמר מהכא הפיל פור הוא הגורל לפני המן‬
‫פרק הבית והעליה »ב״מ ל׳ קיח‪ (.‬גבי‬
‫מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא‬
‫שומרי ספיחים בשביעית אי מתנלב‬
‫ח ד ש אדר ואיבעית אימא מהכא בחדש‬
‫שומר חגם וקצת תימה לפריך הכא‬
‫הראשון הוא הדש ניםן וכולהו מאי טעמא‬
‫פשיטא במילתא להויא פלוגתא לתנאי‬
‫לא אמרי מהאי דלמא מאי ראשון ראשון‬
‫ושמא יש לחלק להכא ליכא למיחש‬
‫כולי האי כמו בשומר‪:‬‬
‫למילתיה ותנא דידן בשנים קמיירי בהדשים‬
‫לא‬
‫א י ן מעברין השנה לפני‬
‫לא קמיירי‪ :‬ולעיבורין‪ :‬לעיבורין מניסן מנינן והתניא‬
‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫א(א‬
‫ד״ה ואם עיברוה אינה מעוברת אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ר״ה מיד‬
‫כ‬
‫ו א ע פ ״ כ אין מעברין אלא א ד ר אמר רב נחמן בר יצהק מאי עיבורין הפסקת‬
‫נ‬
‫עיבורין דתנן‬
‫נ(‬
‫ה ן העידו ישמעברין השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים‬
‫מ״ט דמאן דאמר ע ד הפורים כיון דאמר מר ״־שואלין בהלכות הפסה קודם‬
‫‪.‬‬
‫לפסח‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫שלשים יום אתי לזלזולי בחמץ ואידך מידע יריע‬
‫בחושבנא‬
‫האידנא‬
‫תליא‬
‫ותנא‬
‫מלתא‬
‫דידן‬
‫וםברי‬
‫בהתחלה‬
‫הוא‬
‫חושבנא‬
‫קמיירי‬
‫שקלים‪ :‬מנלן א״ר יאשיה אמר קרא‬
‫דלא‬
‫בהפסקה‬
‫דשתא מעברתא‬
‫סליק‬
‫לא‬
‫להו‬
‫קמיירי‪:‬‬
‫לרבנן‬
‫]לא פריך הש״ס גני[ לירקות‬
‫^ ?‪»71°‬‬
‫‪2? £‬‬
‫לא‬
‫אמאי‬
‫]ותנא‬
‫י״נ‬
‫אס כן‬
‫דילושייר‬
‫תנא‬
‫לתלמודא‬
‫למימר‬
‫נלריסהוי‬
‫חשינ נמי לא‬
‫הכא‬
‫ליה לס״ל‬
‫אלא[‬
‫נהפסקה לא קמיירי אלא לפני‬
‫ושייר נואהא קאמרי רלקמן‬
‫להבא‬
‫נמי סמך אתירוצא[‬
‫נהפסקה לא קמיירי‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫תום׳ ד״ה שמא וכוי ליכא‬
‫לםיהש כול• האי‪ .‬עיין יומא‬
‫לה עי׳ב תוס׳ ל״ה ניחוש‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורנ‬
‫א| רש״־ ל״ה עינורין מניסן‬
‫מנינן כוי ולעיין נצרכי עינור‬
‫השנה כניסן כצ׳׳ל‪:‬‬
‫עד‬
‫ולתרומת‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫ובכור בעל מום משעה‬
‫שנולד שראוי לאכילה והוא‬
‫דקים ליה בגויה שכלו‬
‫לו חדשיו‪ ,‬מונין לו שנה‬
‫משעה שנולד‪ .‬תנו רבנן‬
‫באחד בניסן ראש השנה‬
‫לחדשים כול׳ מנא לן‪.‬‬
‫דכתיב ראשון הוא לכם‬
‫לחדשי השנה ונדחה‪ .‬ופירש‬
‫רב חסדא ונדחו דבריו‪.‬‬
‫ואמר רבינא דבר וח אינו‬
‫מפורש בתורה אבל מפורש‬
‫הוא בדברי קבלה‪ ,‬וביום‬
‫עשרים וארבעה לעשתי עשר‬
‫חדש הוא חדש שבט וגוי‪.‬‬
‫ואסיקנא ומתניתין דלא קתני‬
‫לחדשים לא פליג‪ ,‬אלא‬
‫בשנים קא מיירי בחדשים‬
‫לא קא מיידי‪ .‬ילעיבורין‪.‬‬
‫אוקימנא לחפסקת עיבורין‪.‬‬
‫כלומר‪,‬‬
‫כיון‬
‫שהגיע ניסן‬
‫נפסק עבור משנה וו‪ ,‬כדתנן‬
‫הן העידו שמעברין את השנה‬
‫זאת עולת חדש בהדשו להדשי השנה‬
‫תורה ח ד ש והבא קרבן מתרומה חדשה וגמרי שנה שנה מניסן‬
‫עיברוה‪ ,‬נפסק העיבור ושוב‬
‫‪9‬‬
‫ר א ש ו ן הוא לכם לחדשי השנה ולגמור שנה שנה מתשרי דכתיב‬
‫ה‬
‫ח‬
‫טבת‬
‫נ״נ נראה לקש!א להו אמאי‬
‫כל אדר‪ ,‬שהיו אומרים עד‬
‫ז‬
‫בשנת‬
‫נהססקה כוי לקמן גני אתל‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫הךאשון שבתון וביום הפסח הוזקקו השומעים לעשות פסח‬
‫העימיני ‪ ^ w‬ל ס ו ף ל׳ יום ואס יעברו ב״ד את השנה‬
‫מ ר א ש י ת השנה דנין >שנה שיש עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים‬
‫‪ .4‬ביום ע ש ר י ו א ר ב ע ? לא יתקבלו דברי שלוחי ב״ד לשומעין‬
‫לעשתי ע ש ר ה ד ש הוא לדחות את הפסח שכבר שמעו מן‬
‫ואין ת י ן שנה ש י ש עמה הרשים משנה שאין עמה חדשים י> אמר רב‬
‫לךךיוש היה ך ב ר יל אל‬
‫הדרשני׳‪ :‬בהפסק׳ לא קאמיירי‪ .‬בראשי‬
‫^‬
‫יייש‬
‫יהודה אמר שמואל קרבנות צבור הבאין באחד בניםן מצוד‪ ,‬להביא מן‬
‫וכךיה בן ביב־הו בן ע הוא‬
‫חדש‬
‫מייד‪:‬‬
‫קא‬
‫לא‬
‫דהפסקה‬
‫שנים‬
‫ז‬
‫א‬
‫זכריה‬
‫לאניר‪:‬‬
‫הנביא‬
‫החדש ואם הביא מן הישן יצא אלא שהימר מצוה תנ״ה ״קרבנות צבור‬
‫‪• .5‬תלקה אסר‪.‬־ אל המלך בחדשו לחדשי‪ .‬חדשי יתירא לדרשה‪:‬‬
‫הבאין באחד בניסן מצוה להביא מן חחדש ואם הביא מן הישן יצא‬
‫אחשורוש א ל בית מלכותו‬
‫יפה‬
‫בחיךש העשיךי הוא חךש אלא שהיםר מצוה ויחיד שהתנדב משלו כשדין בלבד שימסרם לצבור ״פשיטא מהו דתימא ליחוש שמא‬
‫‪1‬‬
‫קרמות‬
‫ש ל ש קופות‪) :‬נ( תום׳ד״ה‬
‫‪7‬‬
‫דכתיב‬
‫ם‬
‫הלקוחים‬
‫מתרומת‬
‫‪5‬‬
‫״יאמרה‬
‫קי‬
‫דש׳׳׳‬
‫שקליס^״ראשו'‬
‫ל״קי״ב‬
‫ר‬
‫רגלים ורגלים בלא שנה י״ל מכל‬
‫מקום בחלשים לא קא מיירי‪:‬‬
‫הם העידו‪ .‬משנה היא בעליות‬
‫)פ״ז משנה ז( ופ״ק לסנהלרין‬
‫)ל׳ י‪ :3‬ושם( גבי מ עברוה ביום ל׳ של‬
‫אלר לאמר רב נחמן מעובר וקלוש‬
‫ומקשי ליה רבא מכלי מסורים לפסח‬
‫תלתין יומין הוי ומפורים לרשינן‬
‫ומרחקים להו אתי לזלזולי ה״נ ה״מ‬
‫בהלכות הפסח וכי מטי ריש ירחא‬
‫לאקשויי אמתניתין לעליות‪:‬‬
‫בהפסקה‬
‫הגהות הב״ה‬
‫‪5‬‬
‫שבע‬
‫לא‬
‫הפורים‪ .‬ואם נשלם אדר ולא‬
‫אין מעברין שנה זו‪ .‬ותנא‬
‫דידן בהתחלת השנים סיירי‪,‬‬
‫בהפסקת עיבור מזו השנה‬
‫לא מיידי‪ .‬ולתרומת שקלים‪.‬‬
‫פירוש‪ ,‬בשלשה פרקים בשנה‬
‫תורמין את הלשכה‪ ,‬וכשלש‬
‫קופות של שלש שלש סאים‬
‫היו תורמין את‬
‫והתרומה‬
‫הלשכה‪.‬‬
‫הראשונת‬
‫של‬
‫תרומת שקלים היתה באחד‬
‫בניסן כר׳ טבי ראמר קרא‬
‫ואת עולת חדש‬
‫בחדשו‬
‫אסתר ב טז‬
‫למלכותו‪:‬‬
‫‪ .6‬דהי בשנת ארבע לךריוש המלך החת ד ב ר ין א ל זכוץה בארבעה ל ח ר ש התשעי בכסלו‪ :‬זכריה ו א ד‪ .‬ויקךאו הפרי‬
‫קרבן‬
‫דתניא קרבנות הצבור הבאות באחד בניסן מצוה להביא מן החדש‪,‬‬
‫וגמר שנה שנה מניסן‪ .‬וכי‬
‫המלך בעת ההיא בחךש השלישי הוא חירש םיון בשלישה ועשרים בו ויבתב ככל א ש ר ציה מרדכי א ל היהודים ואל‬
‫ואם הביא מן הישן יצא‪ ,‬אלא שחיסר ]מצוהן‪ .‬ויחיד שהתנדב משלו כשדין‪ ,‬ובלבד שימסרם לצבור‪.‬‬
‫האחשדךפנים ־הפחית ושרי המדינות א ש ר מהדו ועד בוש שבע ועשרים ומאה מדינה מדינה ומדינה בכתבה ו ע ב ועם‬
‫בלשנו ו א ל היהודים ככתבם וכלשונם‪ :‬אסתר ח ט ‪ .8‬בחדש הראשון הוא ד‪1‬ךש ניסן בשנת שתים עשרה ל מ ל ך‬
‫אחשורוש הפיל פור הוא הג‪1‬ךל לפני יזמן מיום ליום ומחדש לחךש שנים ע ש ר הוא ח ד ש אדר‪ :‬אסתר ג ז ‪ .9‬ונםכיהם חצי ההין יהיה ל ? ר וקזלישת מ י ן לאיל יךגי‪/‬נת ההין לכבש יין זאת עילת ח ד ש בךזךשו לחרשי השנה‪ :‬במדבר כח יד‬
‫‪ .10‬החדש הזה לכם ר א ש ךוןשים ראשון הוא לכם לחרשי השנה‪ :‬שמות יב ב ‪ .11‬א ר ץ א ש ר י; אלהיף ד ר ש אתה תמיד עיני ין אלהיך בה מרשית השנה ו ע ד אחרית שנה‪ :‬דברים יא יב‬
‫לחדשי‬
‫השנה‪,‬‬
‫חדש‬
‫והבא‬
‫מתרומה‬
‫חדשה‪,‬‬
‫וכתיב‬
‫ביה‬
‫בניסן‬
‫ראשון הוא לכם‬
‫לחדשי‬
‫השנה‪,‬‬
‫ז‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מ‬
‫א מיי׳ פ״ז מהלכות‬
‫תמידץ הל׳ ג סמג עשין‬
‫קצט טוש״ע יו״ד סי׳ רצג‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫מא ב מיי׳ שם ס״ח הל׳‬
‫א סמג עשין יא יב‪:‬‬
‫רבינו תננאל‬
‫ותגא דידן כיון דק תגי אם‬
‫הביא יצא לא פסיקא ליה‪.‬‬
‫ויש אומדים אף לשכירות‬
‫בתים‪ ,‬ראש השנה גיסן‪.‬‬
‫דתניא המשכיר בית לתברו‬
‫לשנה‪ ,‬מונה י״ב חודש‬
‫מיום ליום‪ .‬ואם אמר לשנה‬
‫זו אפי׳ לא עמד אלא‬
‫באחד באדר‪ ,‬כיון שהיגיע‬
‫יום אחד בניסן‬
‫לו‬
‫ושלמו‬
‫שלשים יום‬
‫עלתה‬
‫בשנה‬
‫חשוב‬
‫דאפילו למ״ד‬
‫לו שנה‪.‬‬
‫יום אחד‬
‫שנה‪ ,‬שאני הכא דלא טרח‬
‫אינש ואגר ביתא לבציר‬
‫מל׳ יומין‪ .‬ואקשינן ואימא‬
‫ראש השנה לשכירות בחים‬
‫תשרי‪ .‬ודחינן התם בתשרי‬
‫כי‬
‫אגר‬
‫לכולהו‬
‫אינש‬
‫ימות‬
‫אגר‪ .‬ותנא‬
‫ביתא‬
‫הגשמים‬
‫ותנא‬
‫דידן‬
‫קמא הברייתא בניסן נמי‬
‫אגר‬
‫שכיחי קיסרי ולא‬
‫א(לתלתין יומין ותו לא‪.‬‬
‫ובאחד באלול ראש חשנה‬
‫למעשר בהמה ר׳ אלעזד‬
‫ור׳ שמעון אומרים באחד‬
‫בתשרי‪.‬‬
‫לר׳‬
‫ואוקימנא‬
‫מאיר דתנן בבכורות פרק‬
‫מעשר‬
‫מאיר‬
‫בהמה ר׳‬
‫אומר באחד באלול ראש‬
‫השנה‬
‫ואקשינן‬
‫בהמה‪.‬‬
‫למעשר‬
‫אוקימנא‬
‫והא‬
‫רישא ר׳ שמעון‪ ,‬דאמרינן‬
‫ולרגלים מני ר׳‬
‫שמעון‬
‫רישא ר׳‬
‫שמעון‬
‫היא נפקא מיניה לנודר‬
‫כולי‪.‬‬
‫כדאמרינן‪ ,‬וסיפא נמי ר׳‬
‫שמעון‪ ,‬דקתני סיפא ר־‬
‫אלעזר ור׳ שמעון אומרים‬
‫באתד בתשרי‪ ,‬ומציעהא‬
‫־׳ מאיר‪ .‬ופריק רב יוסף‬
‫לעולם‬
‫היא‬
‫מתני׳ רבי‬
‫־נסב ליה למתניתין אליבא‬
‫־תגאי‪ .‬וברגלים סבר לה‬
‫‪:‬ר׳‬
‫ובמעשר‬
‫שמעון‪,‬‬
‫כרבי‬
‫‪:‬המה סבר לה‬
‫‪!:‬איר‪ .‬ומפגי מה שביק‬
‫־׳ עקיבא דדייק־ דבריו‬
‫‪:‬בכורות‬
‫מעשר‬
‫פרק‬
‫‪:‬המה באחד בתשרי ר״ה‬
‫‪ :‬מעשר בהמה‪ ,‬וסתים לן‬
‫‪1‬‬
‫ןתמא כר• מאיר דפליג‬
‫טובא‪,‬‬
‫יליה‪ ,‬קשיא לן‬
‫זדא‪ ,‬דר׳׳מ תלמיד ]דר״ע[‬
‫עא‪ .‬ועוד קיימא לן בכל‬
‫זקום הלכה כרי עקיבא‬
‫^ ל ו מחברו‪ .‬ואשכחנא‬
‫‪:‬הדיא‬
‫אמר‬
‫תמן‬
‫ר׳‬
‫וחנן מפי שמועה אמרה‪,‬‬
‫זפי חגי זכריה ומלאכי‪,‬‬
‫לפיכך לא דחאה בן עואי‬
‫'גמרי אלא אמר האלוליין‬
‫?תעשרין בפגי עצמן‪ .‬אי‬
‫‪:‬כי אמאי קתני ארבעה‬
‫הא חמשר‪ ,‬הוו למלכים‬
‫לרגלים שנים‪ ,‬שזה באחד‬
‫‪:‬ניסן‬
‫והוא ראש‬
‫מלכים‪,‬‬
‫שנה‬
‫אבל‬
‫לרגלים‬
‫באלול‬
‫ובאחד‬
‫‪:‬חמשה עשר בגיסן הוא‪.‬‬
‫באחד‬
‫חשרי ובט״ו בשבט‪ ,‬הרי‬
‫״ה( ]ה׳[‪.‬‬
‫ופריק‬
‫רבא‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫יפה יפה‪ .‬בלב שלם‪ :‬והנא ד י ק ‪ .‬ללא תניא במתני ‪ :‬כיון דקחני‬
‫לא פםיקא ליה‪ .‬צריך ללקלק אי הוה מצי לשנויי כלמשני לקמן‬
‫אם הביא יצא לא פסיקא ליה‪ .‬מילתא לליחשבה בראשי שנים‪:‬‬
‫כי קא חשיב מילי ללא תלי במעשה‪:‬‬
‫הכי גרסינן תנו רבנן המשכיר ביה לחצירו כוי ולא גרסינן מנלן‪.‬‬
‫עלתה לו שנה‪ .‬ולא אמרינן הלמיס מוליעיס י( והרי המעות‬
‫ללאו מקראי יליף למלרבנן הוא‪ :‬אלא באחד באדר‪ .‬אבל בבציר‬
‫מתנה או פקדוןח(‪:‬‬
‫מהכי לא אמרינן עלתה לו שנה ורר‬
‫ולרגלים מני‪ .‬פי׳ והא לאמרי׳‬
‫בה שנה שלימה לליכא למימר לאלעתא‬
‫בגיסן‬
‫באחל‬
‫בדשא‬
‫לא ימסרם לצבור יפה יפה קא משמע לן‬
‫לההיא שתא אגרה ללא טרח אינש‬
‫ר׳׳ה לרגלים דהיא נשנית סתמא ומני‬
‫ותנא רידן כיון דקתני אם הביא יצא לא‬
‫למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין‪:‬‬
‫היא ומשני ר״ש היא ופריך דשא‬
‫פםיקא ליה‪ :‬ויש אומרים אף לשכירות בתים‪:‬‬
‫ואימא תשרי‪ .‬ר״ה לשכירות בתים‪.‬‬
‫דאמר ארבעה ראשי שנים הן ראש‬
‫תנו רבנן המשכיר בית להכירו לשנה מונה‬
‫אס לא עמל אלא באחל באלול כיון‬
‫השנה למלכים ולרגלים וסיפא הא‬
‫שנים עשר חודש מיום ליום ואם אמר לשנה‬
‫שהגיע תשרי עלתה לו שנה‪ :‬ומשני‬
‫דאמרי רבי אלעזר ור״ש אחד בתשרי‬
‫כי אגר איניש ביתא• סמוך לתשרי‬
‫ופריך רישא וסיפא ר׳ שמעון‬
‫זו אפילו לא עמד אלא באחד באדר כיון‬
‫לכולהו ימי הגשמים אגר‪ :‬וה״ק‬
‫ומציעתא רבי מאיר רבי היא פי׳ רבי‬
‫שהגיע יום אחד בניסן עלתה לו שנה ואפילו‬
‫דברייתא‪ .‬ללא אמר לשכירות בתים‪:‬‬
‫תנא מתני׳ ושנאה אליבא דתנאי וסתם‬
‫למאן דאמר >יום אהד בשנה השוב שנה‬
‫קינורי‪ .‬עבים מתקשרין וגשמים יורדין‬
‫לה כוותייהו אי הכי דחד תנא כמו‬
‫שאני הבא דלא טרח איניש למיגר ביתא‬
‫והד כימות הגשמים‪ :‬ולרגלים מגי‬
‫רבי שנאה מתני׳ ונסיב לה אליבא‬
‫לבציר מתלתין יומין ואימא תשרי סתם‬
‫ר״ש‪ .‬דהא אליביה אוקימנא דאית‬
‫לתנאי א״כ מה זה דאמר ארבעה‬
‫כ י אגר איניש ביתא לכולהו ימות הגשמים‬
‫ליה כסדרן לבל תאחר‪ :‬סיפא ר׳‬
‫ראשי שנים הן חמשה הוו דבשלמא‬
‫אגר ותנא קמא דברייתא ותנא דידן בניסן נמי‬
‫אלעזר ור״ש אומרים בא׳ בתשרי‪:‬‬
‫אי ר״ש הוה תני בהדיא בדשא לא‬
‫רבי היא‪ .‬הוא אמרה למתני׳ ונסיב‬
‫הוה רק ארבעה דאיהו ר״ש לא סבר‬
‫מישכח שכיח קיטרי‪ :‬באחד באלול ר״ה‬
‫מילתיה חדא כחד תנא וחדא כחד תנא‪:‬‬
‫אחד באלול ר״ה לבהמה אבל)מ הא‬
‫למעשר בהמה‪ :‬מני רבי מאיר היא ) ד ת נ י א (‬
‫אי הכי‪ .‬דחד גברא אמרה למתני׳‬
‫דאמרת דרבי נסיב לה אליבא דתנאי‬
‫י׳ר״מ אומר באחד באלול ר א ש השנה‬
‫ונסיב מילתיה חדא כחד תנא חמשה‬
‫ותנא אחד באלול בשביל ר״ה א״כ‬
‫למעשר בהמה ולרגלים מני רבי שמעון היא‬
‫לאשי השנים נינהו אחד בניסן ונדו‬
‫חמשה ר״ה הוו ומשני אמר רבא‬
‫אימא םיפא ר׳ אלעזר ור״ש אומרים באחד‬
‫בניסן ואחל באלול ואחל בתשרי וט״ו‬
‫ארבעה לד״ה לר׳׳מ ארבעה דל רגלים‬
‫בתשרי רישא וסיפא ר״ש ומציעתא ר״מ אמר‬
‫בשבט הא ניחא אי מוקמת לה לרישא‬
‫לר״ש ארבעה דל מעשר בהמה‪:‬‬
‫רב יוםף >רבי היא ונםיב לה אליבא דתנאי‬
‫כר״ש שפיר ללליליה ארבעה נינהו‬
‫והרי" רגלים דלא חיילי מאורתא‪.‬‬
‫ללית ליה אחל באלול אלא אי חל תנא‬
‫ברגלים סבר לה כר״ש ובמעשר בהמה סבר‬
‫אפילו ביום לא חיילי עד יום‬
‫אמרינהו קשיא‪ :‬אמר רבא‪ .‬לעולם‬
‫לה כר״מ אי הכי ארבעה חמשה הוו אמר‬
‫שני למאן דאמר נדרים ונדבות אין‬
‫רבי היא והכי קאמר אנא חמשה סבירא‬
‫רבא ארבעה לדברי הכל לר״מ ארבעה דל‬
‫מקריבין ביו״ט ומשני לאתויי מעיקרא‬
‫לי ומיהו הכל מוליס לי בארבעה‪:‬‬
‫מחייב וקאי בקונטרס פירש להביא‬
‫רגלים לר״ש ארבעה דל מעשר בהמה ר ב‬
‫לר״מ‪ .‬לאית ליה אחל באלול לל‬
‫קרבן מחויב ועומד הוא משעה שנדר‬
‫נחמן בר יצחק אמר ארבעה הרשים ובהן‬
‫רגלים ללליליה ברגל אחל עובר בבל‬
‫והיה לו להקריבו מערב הרגל ולא‬
‫כמה ראשי שנים מיתיבי ש ש ה עשר בניסן‬
‫תאחר כלתניא בברייתא ללעיל)ל׳ ל‪:(:‬‬
‫הוקבעו רגלים לענין הקרבת הקרבן‬
‫ר א ש השנה לעומר ש ש ה בסיון ר א ש השנה‬
‫ולר׳ שמעון דל מעשר בהמה‪ .‬לליתיה‬
‫אלא לענין בל תאחר ומאורתא גמי‬
‫אלא באחד בתשרי ובלאו מעשר נמי‬
‫לשתי הלחם לרבא ליתני ששה לר״נ בר יצהק‬
‫חייל ולא פי׳ ‪ p‬בשביל שיעבור בבל‬
‫ראש השנה הוא‪ :‬ובהן כ מ ה ראשי‬
‫ליתני חמשה אמר רב פפא כי קא חשיב מידי‬
‫תאחר משנכנס רגל שלישי בתחלת‬
‫שנים‪ .‬הלכך ניסן דאית ביה תרי חד‬
‫דחייל מאורתא מידי דלא חייל מאורתא לא‬
‫הלילה דהא לר״מ דאמר לעיל ברגל‬
‫קחשיב ליה‪ :‬ר״ה לעומר‪ .‬לאכול מן‬
‫אחד אינו עובר עד שיעבור כל הרגל‬
‫קא חשיב והרי רגלים דלא חיילי מאורתא‬
‫החדש מכאן ואילך‪ :‬דיה לשחי הלחם‪.‬‬
‫וה״ה לרבנן עד שיעברו שלשה רגלים‬
‫וקחשיב <* כיון שצריך לאיתויי מעיקרא‬
‫נתחדשה השנה להביא מנחות מן‬
‫ובפרק ב׳ דביצה )ל׳ יט‪ :‬ושס( אמר‬
‫מיחייב וקאי והרי יובלות דלא חיילי מאורתא‬
‫החדש שהעומר מתיר במדינה ושתי‬
‫דאין מביאין תודה בחג המצות‬
‫וקהשיב ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוהנן בן‬
‫הלחם במקדש‪ :‬לרבא‪ .‬דאמר ארבעה‬
‫ובעצרת אלא בחג הסוכות משמע‬
‫לדברי הכל ליתני מתניתין שיתא‪ :‬לרב‬
‫ברוקא היא דאמר יימראש השנה הייל יובל‬
‫דאם הביא בחג הסוכות בחול המועד‬
‫נחמן‪ .‬דאמר חדשים קא חשיב ניתני‬
‫רב שישא בריה דרב אידי אמר כי קא חשיב‬
‫דלא עבר והא דפירש כאן בקונטרס‬
‫ה׳ דהא לא תכן סיון במתני׳‪ :‬מאורהא‪.‬‬
‫מידי דלא תלי במעשה מידי דתלי במעשה‬
‫דמאורתא חייל היינו לענין דאס‬
‫משקדש היום‪ :‬מידי דלא חייל מאורתא‪.‬‬
‫מחויב ועומד לפני הרגל איכא כוליה‬
‫לא קא חשיב והרי רגלים מידי דתלי‬
‫כגון בט״ז בניסן לא נתחדשה שנה מן‬
‫לגל ואס נכנס רגל וקא נדר אפי׳‬
‫במעשח וקא חשיב בל תאחר ממילא חייל‬
‫החלש מערב על למחר לאחר שקרב‬
‫ליל לאשון ליכא כולית לגל ואינו עולה‬
‫והרבסיון‪ :‬והרי רגלים‪ .‬לקתני מתניתין לענין בל‬
‫העומר וכן בששה‬
‫למנין שלשה רגלים‪ :‬מידי דתלי כמעשה‪ .‬ולמאן דאמל )במנחות‬
‫תאחר לקס״ל זמן בל תאחר לאו מאורתא הוא כשקלש היום חייל‬
‫לף סח‪ (.‬אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר מ״מ עד‬
‫]אלא[ על שתבא שעה שהיא ראויה להביא נלרים ונלבות ואין זאת‬
‫יום הביאכם למצוה כדאמדנן במנחות פרק רבי ישמעאל לשם(‪:‬‬
‫על שיקריב תמיל של שחר שאין קרבן קולס לו‪ .‬ומשנינן לאתויי‬
‫והרי‬
‫מעיקרא מחייב וקאי להביא קרבן נדרו מהייב ועומד משעה שנדר והיה לו להקריבו מערב הרגל ולא הוקבעו רגלים לבל תאחר‬
‫לענין הקרבת קרבן אלא לענין מיחל עליה בל תאחר ומאורתא נמי חייל‪ :‬והרי יובלות‪ .‬דקתני בראשי שנים דמתני׳ דלא חיילי אלא‬
‫על ידי תקיעת שופר דב״ד ואינה אלא ביום דכתיב ביום הכפוריס תעבירו שופר )ויקרא כהו‪ :‬רבי ישמעאל פוי‪ .‬לקמן בפירקין )לף‬
‫ח‪ :>:‬מראש השנה חייל‪ .‬ואינו תלוי בתקיעה הלכך מאורתא דר״ה חייל‪ :‬דלא תלי במעשה‪ .‬כניסת ראש השנה שלהן אינה תלויה‬
‫במעשה אלא משהגיע היוס הוה ראש השנה ומתחדשת השנה למילתיה‪ :‬מידי רחלי במעשה‪ .‬כגון ראש השנה דעומר ושתי הלחס‬
‫אין השנה מתחדשת להתיר חדש במדינה או במקדש אלא בהקרבת העומר וכבשי עצרת‪ :‬והרי רגלים‪ .‬קא סלקא דעתך‬
‫שאין בל תאחר חל עד שתבא שעה הראויה להבאת קרבן נדרו נמצא שהוא תלוי בתמיד של שחר‪ :‬ממילא קא חייל‪ .‬משקדש היום‪:‬‬
‫והרי‬
‫‪,‬‬
‫א(‬
‫]לעיל‬
‫נ‪:‬‬
‫יש״נ[‪,‬‬
‫ב(‬
‫נב׳׳מ‬
‫קא‪:‬‬
‫ע״ש(‪,‬‬
‫ג( ]צ״ל דתנן[‪ ,‬ד( ]כנורות‬
‫גז‪ ,[:‬ה( ]מגילה ט‪ :‬שנועות‬
‫ד‪ .‬חולין פד‪ .‬קל‪ ,[.‬ו( ולקמן‬
‫ת‪ ,1:‬ז( ]נ״נ עת‪ .‬וע״ש‬
‫נתוס׳[‪ lp ,‬נעיין קדושין‬
‫מו‪ :‬נ״מ כוו‪,[.‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( נמ׳ דלא חיילי מאורתא‬
‫וקחשיכ)כיון שצריך( מא״מ‬
‫ונ״ב רש״י לא גרס להו וכן‬
‫הוא נמוס׳‪) :‬ג( תום' ד״ה‬
‫ולרגלים נו׳ אנל השתא‬
‫דאמרת דרני‪:‬‬
‫א‬
‫נ (‬
‫ג(‬
‫מוםף רש׳׳י‬
‫ש מ א לא ימסרם לצבור‬
‫יפה‪.‬‬
‫יפה‬
‫נלנו‬
‫יהא‬
‫לא‬
‫שמא‬
‫יפה‬
‫למסור‬
‫יפה נלנ שלם‪ ,‬דנוח לו‬
‫שיקרנו משלו לנ־נז קיח‪.1 .‬‬
‫ר ב י היא‬
‫אליבא‬
‫לה‬
‫ונסיב‬
‫דתנאי‪ .‬מתניתין‬
‫רני סתמה לפי דעתו וגסינ‬
‫מילתיה כי הגי תרי תנאי‪,‬‬
‫כחדא כמר שראה דנריי של‬
‫זה בזו ושל זה כזו )חוליו‬
‫פ ד ( ‪ .‬דל‪ .‬הסר !סוכה נו‪.(:‬‬
‫ה‬
‫א‬
‫ב‬
‫רבינו חננאל )המש־(‬
‫ובהן כמה ראשי שגים‪,‬‬
‫ולמלכים ולרגלים בחדא‬
‫חשיב להו‪ .‬ואותביגן עליה‬
‫מהא דתניא י״ו‬
‫ראש שנה‬
‫בגיס;‬
‫לעומר‪,‬‬
‫ו׳‬
‫בסיון ראש השנה לשחי‬
‫הלחם‪ ,‬לרבא ליתני ששה‪,‬‬
‫ד׳ דמנתי׳‪ ,‬ועומר ושתי‬
‫הלתם ששה‪ .‬לרב נחמן‬
‫דמוקים לה למתני׳ בד׳‬
‫ליתני הי‪,‬‬
‫חדשים‬
‫דהא‬
‫סיון ליתא במתני׳‪ .‬ופריק‬
‫רב פפא תנא‬
‫ד׳‬
‫תשיב‬
‫דידן לא‬
‫מאי‬
‫אלא‬
‫דחייל מאורתא‪ ,‬כגון הא‬
‫דקתגי למלכים ואוקימגא‬
‫לשטרות‪ .‬כלומר‪ ,‬משחשך‬
‫השמש ונכנס אחד בניסן‬
‫יכתב‬
‫אם‬
‫חוב‬
‫שטר‬
‫]ו[כותב זמנו‪ ,‬שנה שנייה‬
‫כותב‪,‬‬
‫לא‬
‫אע״פ‬
‫האיר‬
‫העומר‬
‫היום‪.‬‬
‫שעדיין‬
‫אבל‬
‫הלחם‬
‫ושתי‬
‫שאין מצוותן אלא ביום‬
‫ולא בלילה‪ ,‬לא‬
‫קתני‪.‬‬
‫במתניתין‬
‫ולא‬
‫ואקשינן‬
‫דקתני‬
‫רגלים‬
‫והלא‬
‫אוקימנא אלא למעבר בלא‬
‫תאחר מפני שלא הקריב‬
‫והקרבת הקרבנות‬
‫נדרו‪,‬‬
‫ביום תן ולא בלילה )לא(‬
‫]ו[קתני‪) .‬ואקשינן והלא‬
‫רגלים דקתני במתני• ולא‬
‫אוקימנא אלא למעבר בלא‬
‫)מפניו‬
‫תאתר(‬
‫ןומשני‬
‫נהי[ דהקרבה ליתא אלא‬
‫ביממא )הלתא( ]הבאת[‬
‫הקרבן לירושלים בליליא‬
‫מי‬
‫ליתא‪.‬‬
‫אלא‬
‫דאתא לחוג ולא‬
‫כיון‬
‫אייתי‬
‫איתייב ליה כאילו עבר‬
‫עליה מעיקרא‪ .‬ואקשינן‬
‫והרי יובלות דקתני ביום‬
‫הכפורים‬
‫וגוי‪,‬‬
‫תעבירו‬
‫דהוא‬
‫ביום‬
‫שופר‬
‫ולא‬
‫ארבעה[ לדברי הבל‪ ,‬לר־ מאיר דל רגלים‪ ,‬כלומר חסר רגלים מן המשנה לגמרי‪ ,‬גשארו לו ]ארבע‪ ,‬אחד בגיסן[‬
‫בלילה‪ ,‬וקתני במתני׳‪ .‬ופרקינן מתני׳ ר׳ )שמעי( ]ישמע׳[ היא דאמר מראש השנה חייל יובל‪ ,‬ראש השנה מאורתא הוא‬
‫ימעון דל מעשר בהמה כולי‪ ,‬חסר מעשר בהמה מאתד באלול‪ ,‬נשארו למלכים ולרגלים שנים‪ ,‬ובאתר בתשרי ובט״ו‬
‫עומר ישתי הלחם דתליין במעשה‪ ,‬כגון עומר דתלי בקצירה‪ ,‬ושתי הלחם בלישה ואפייה‪ ,‬הא לא קא תשיבי‪ .‬והרי‬
‫• מעשר בהמה אחד בתשרי‪ .‬רב נחמן בר יצתק פריק ואמר הכי קתני‪ ,‬ארבעה חדשים והם ניסן ואלול ותשרי ושבט‪,‬‬
‫תאחר ממילא קא חייל‪ .‬כלומר אינו מתחייב לבל ]תאחר[ אלא אם לא יביא הקדבן‪ ,‬ואיחור הבאח הקרבן אינו מעשה‪.‬‬
‫י מלכים‪ ,‬ואתד באלול ]ר״ה לןמעשר בהמה‪ ,‬ואתר בתשרי ראש שנה לשנים ובשבט ר״ה לאילן‪ ,‬הרי ארבעה‪ .‬לר׳‬
‫שבט הרי ד׳‪ .‬אבל מעשר בהמה בפירוש חולק עם ר׳ מאיר במם׳ בכורות פרק מעשר בהמה‪ ,‬וסבר ראש שנה‬
‫א( נראה מזה למפרש כפי׳ הרשנ״א ז״ל נחייושיו כאן ועי׳ היטנ נש״ך ונשעה״מ נס״מ סי׳ שי״נ ודו״ק‪.‬‬
‫דתייל‪ .‬רב שישא פריק כי קחשיב תנא דידן מידי דלא תלי במעשה אלא כיון דתל הזמן גוהג כגון הללו כמוןלם‪ .‬אבל‬
‫רגלים דאוקימגא לר׳ שמעון ולחייב בו לגודר בבל תאתר‪ ,‬והקרבת הגדר מידי דתלי במעשה הוא וקתגי‪ .‬ופרקיגן בל‬
‫מםורת הש״ם‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫ח‪.‬‬
‫והרי יובלות‪ .‬יש מימה מאי ס״ל הא לא מיתוקמינן כלל אלא לרבי‬
‫‪] (6‬בכורות גג‪ ,[:‬ב( ]ע״ז והרי יובל‪ .‬שהוא תלוי בתקיעה‪ :‬ר ב אשי אמר‪ .‬האי דלא חשיב‬
‫י‪ .‬ושם איתא רב מסלא‬
‫ישמעאל בנו של ר״י ב״ב לקמן‪ :‬ל(]באחד בשבט כבית‬
‫במתניתין אלא ארבעה לפי שלא מנה אלא ראשי שנים הבאים בראשי‬
‫אכן מתירוצו ואיבעית אימא‬
‫שמאי‪ .‬פי׳ בתמיה[‪ :‬שלשה לדברי הכל ואחד כשבט מחלוקת‪.‬‬
‫ר״ח כרבי זירא וכו׳ מוכת חדשים ואין רגלים מן המנין אלא כדאמרינן רגל שבו ולהכי לא תני‬
‫הא לא מתוקמא כדיש ללית ליה אחד באלול אלא כר״מ אתיא‬
‫ללימא וגרי״ף וברא״ש נמי ר״ה דעומר ושתי הלחם‪ :‬ופרכינן א״כ באחד בשבט‪ .‬סתם לן תנא‬
‫להכא איתא רנ פפא[‪,‬‬
‫»>]ואכתי[ צריכי למימר מסיב לה‬
‫ג( ]לעיל נ‪ .‬וש׳׳נ[‪ ,‬י( ]שס[‪ ,‬בדשא כב״ש דאי כב״ה הא אמד‬
‫אליבא לתנאי דלרגליס לא מיתוקמא‬
‫ה( ]לעיל ג‪ ,[.‬ו( ]פסחים בט״ו בו‪ :‬ה״ק כוי‪ .‬תנא דמתניתין‬
‫והרי יובלות ר׳ ישמעאל בנו ש ל רבי יוהנן בן‬
‫קא‪ :‬כתונות ת‪ ,[:‬ז(‬
‫הצאן‪.‬‬
‫ברים‬
‫נלקמן סתם ברישא אחד בשבט בראשי שנים ברוקה היא <י« ורב אשי אמר ארבע ראשי כר״מ‪ :‬לבשו‬
‫י‪ :‬מ‪ .‬ע״ו ת‪ ,[:‬ח( נלקמן‬
‫יב‪ ,[.‬נו( ]לקמן לד‪ [.‬והדר פ ד ש ואזיל בסיפא באחד בשבט‬
‫מתרגמינן יעלון דוכרייא עילוי ענא‬
‫השנים הם שהן בארבע ראשי חדשים באהד‬
‫ביצה טז‪ .‬סנהררץ יא‪ ,:‬ר״ה לאילן דברי ב״ש למימרא דהא‬
‫והוא לשון נקיה <(ובקונט׳ מפרש לקמן‬
‫י( רשי׳א‪ ,‬כ( נכלאיתא דסתם בדשא ארבעה ראשי שנים‬
‫בשבט כב״ש ה״ק שלשה לדברי הכל באחד )ל׳ יא‪ (.‬לגבי הא דאמר רבי יהושע‬
‫בבכורות ל׳ ח‪ ,[.‬ל( ת״י‪,‬‬
‫בשבט מחלוקת ב״ש וב״ה‪ :‬ר׳ אלעזר ור״ש‬
‫מ( מ״י‪ ,‬נ( והוא תלמול בראשי חדשים לאו ד ב ד הכל היא‬
‫בניסן נברא העולם דקאמרינן באותו‬
‫ערוך ונת״י אינו‪ .‬העתק אלא אב״ש קאי‪ :‬׳(]שלשה לדברי הפל‪.‬‬
‫אומרים באחד בתשרי‪ :‬א״ר יוחנן ושניחם‬
‫הפרק זמן בהמה וחיה שמזדווגיס זה‬
‫מיחלופי גרסאות‪ ,‬ס( ת״י‪,‬‬
‫לאו דוקא[ דהא אחד באלול נמי פלוגת׳‬
‫עם זה ובכאן לא פירש כן‪:‬‬
‫מקרא אחד דרשו שנאמר ל ב ש ו ברים הצאן‬
‫‪ (15‬בס״א‪ :‬והתסי׳ה‪,‬‬
‫באחד‬
‫אומרים‬
‫ור״ש‬
‫דר״א‬
‫היא‬
‫סמוך לגמרו עשודו‪ .‬ואע״ג דתנן‬
‫ועמקים יעטפו בר יתרועעו א ף ישירו ר״מ‬
‫בתשרי ]אלא אב״ה קאי[‪ :‬לבשו כרים‬
‫בפ״קדמעשרו׳מל״ג( התבואה‬
‫םבר אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שעמקים‬
‫הצאן‪ .‬מקרא הוא בספר תהלים‬
‫והזיתים משיביאו שליש מ״מ אין דרך‬
‫תורה אור השלם‬
‫יעטפו בר ואימתי עמקים יעטפו בר באדר‬
‫לבשו כריס הצאן ועמקים יעטפו בר‬
‫ללקטם אלא כשנגמרו‪ :‬מה מעשר‬
‫‪ .1‬ל ב ש ו כרים הצאן‬
‫מתעברות באדר ויולדות באב ר״ה שלהן‬
‫הצאן‬
‫כרים‬
‫לבשו‬
‫ישירו‪.‬‬
‫אף‬
‫יתרועעו‬
‫דגן ר״ה שלו תשרי‪ .‬כדתנן בסירקין‬
‫בר‬
‫ןעטפו‬
‫ועמקים‬
‫אלול ר׳ אלעזר ור״ש אומרים אימתי לבשו‬
‫יתרועעו אף ןשירו‪:‬‬
‫מתלבשות הכבשים שמתעברות‪ :‬יעטפו‬
‫)לף ג‪ (.‬ולירקות דהיינו למעשר כך‬
‫תהלים סה יד בר‪ .‬שהזריעה צומחת וניכרת יפה‪:‬‬
‫כרים הצאן בזמן שיתרועעו א ף ישירו אימתי‬
‫מפרש בגמ׳)לף ע‪ (.‬ומיהו לא מפרש‬
‫‪ .2‬ע ש ר ת ע ש ר את כ ל‬
‫תבואת ז‪-‬עף היצא יתרועעו אן* ישירו‪ .‬בניסן כשיגיע זמן‬
‫מנלן ושמא נפקא לן מדכתיב עשר‬
‫שבלים אומרות שירה בניסן מתעברות בניסן‬
‫השךה שנה שנה‪:‬‬
‫הקציר והתבואה בקשים שלה והרוח‬
‫תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה‬
‫ויולדות באלול ר״ה שלהן תשרי ואידך נמי‬
‫דברים יד כב‬
‫מנשבת והן נוקשים זו על זו נשמע‬
‫שנה שנה וגמר שנה שנה מתשרי‬
‫‪ .3‬א ר ץ א ש ר •ך אלהיף‬
‫הא כתיב יתרועעו אף ישירו ההוא באפלתא‬
‫ד ר ש אתה תמיד ע ע י יי הקול ונראות כמשוררות‪ :‬זמן עיבור‬
‫דכתיב מראשית השנה כדלקמן )ע׳׳ב(‬
‫דהויין בניםן ואידך נמי הכתיב ועמקים‬
‫אלהיך בה מרשית בהמה דקה חמשה חדשים׳(‪ :‬ר״ה שלהן‬
‫גבי לשמיטין»]ועי״ל דטעמא דבתשרי‬
‫אחרית‬
‫ועד‬
‫השנד‬
‫יעטפו בר ההוא בהרפייתא דאתיין מאדר‬
‫דברים יא יב אלול‪ .‬דסמוך לגמרו)‪ 0‬זמן חדש וישן‬
‫כדפירש רש״י פ״ב דכתובות )לף כה‪(.‬‬
‫שנה‪:‬‬
‫הצאן‬
‫כרים‬
‫לבשו‬
‫כדכתיב‬
‫לר״מ‬
‫בשלמא‬
‫שיתרועעו‪.‬‬
‫בזמן‬
‫השנה‪:‬‬
‫לחידוש‬
‫שלהן‬
‫שופר‬
‫בד‪1‬דש‬
‫תקעו‬
‫‪.4‬‬
‫דלא נתחייבו ישראל במעשר עד‬
‫כבסה ליום תגני‪:‬‬
‫השיבולים‪ :‬ההוא באפלחא‪ .‬יש לך‬
‫בזמן שעמקים יעטפו בר ואיכא נמי יתרועעו‬
‫שהתחילו למנות שמיטין א״כ מעשר‬
‫תהלים פא ד‬
‫צאן המעטיפות ומתאחדות לקבל‬
‫בשמיטין תלה רחמנא ושמיטין הר‬
‫אף ישירו אלא לרבי אלעזר ור״ש איפכא‬
‫זכר עד ניסן אבל רובן מאדר הוו‪:‬‬
‫תשרי ר״ה[‪ :‬רב חםדא כר׳ זירא‪.‬‬
‫מיבעי ליה לבשו כרים הצאן בזמן שיתרועעו‬
‫גשלמא לר״מ‪ .‬דדדש קרא כדבתיב‬
‫דמוקים ליה למתני׳ לתקופות והא דלא‬
‫אף ישירו ואיכא נמי דעמקים יעטפו בר‬
‫הגהות הב״ה‬
‫לבשו כריס‪ :‬ואיכא נמי‪ .‬מיעוטא‬
‫תנא תשרי ר״ה למלכי אומות העולם‬
‫)‪ (6‬גט׳ בנו של ריני׳ב‬
‫אלא אמר רבא דכ״ע לבשו כרים הצאן בזמן‬
‫שיתרועעו‬
‫עד‬
‫כריס‬
‫מתלבשות‬
‫שאץ‬
‫משוס דבאומות העולם לא קמיירי‪:‬‬
‫אמר‪:‬‬
‫היא רב אשי‬
‫שעמקים יעטפו בר באדר והבא בהאי קרא‬
‫)ב( רש״י ד״ה ר״ה שלהן השיבולים‪ :‬אלא לר״א‪ .‬דאמר רובא‬
‫לתקופות בר״א דאמר בתשרי‬
‫מעשרות‬
‫ת ע ש ר איבשני‬
‫עשר‬
‫קמיפלגי‬
‫אלול‪ .‬לסמוך לגמרו הוא בניסן ומיעוטא באדר איפכא מיבעי‬
‫העולם‪.‬‬
‫נברא‬
‫זמן‪) :‬ג( ד״ה קראי אתא‬
‫לאשמועי׳ דברי נחמיה ליה למיכתב‪ :‬מעשר דגן ס מ ו ך‬
‫הכתוב מדבר אחד מ ע ש ר בהמה ואחד‬
‫ומונין מולד הלבנה והתקופה מאחד‬
‫בן חבליה דאמרן בריש לגמרו עישורו‪ .‬ר״ה למעשרות תשרי‬
‫בתשרי ורבי יהושע מונה מניסן ויש‬
‫מ ע ש ר דגן ר״מ םבר מקיש מ ע ש ר בהמה‬
‫פרקין הס״ד‪) :‬ד( תום'‬
‫דהכי תני ליה לקמן)לף יב‪ (.‬בברייתא‬
‫נפקותא מרובה בדבר במה שקודם‬
‫למעשר דגן מה מ ע ש ר דגן סמוך לגמרו‬
‫דייה לתקופות כוי לאחר‬
‫ימות‬
‫דכל‬
‫הוא‬
‫לגמרו‬
‫סמוך‬
‫ותשרי‬
‫שצרפו כל השעות הימים‬
‫מנין של זה למנין של זה חצי שנה והא‬
‫סמוך לגמרו‬
‫אף מ ע ש ר בהמה‬
‫עישורו‬
‫של כל‪:‬‬
‫החמה מניחם ליבש בגרנות שבשדות‪:‬‬
‫דקיימא לן פרק כיצד מעברין)עירוכין‬
‫עישורו ורבי אלעזר ור״ש םברי מקיש מ ע ש ר‬
‫הלכהא‬
‫למאי‬
‫לשנים‬
‫ר״ה‬
‫בתשרי‬
‫בא׳‬
‫ל׳ נו‪ .‬ושם( דאין תקופת ניסן נופלת אלא‬
‫בהמה למעשר דגן מה מ ע ש ר דגן ר״ה שלו‬
‫מלכים‬
‫שנות‬
‫לתחילת‬
‫לשטרוח‪.‬‬
‫בארבעה רבעי היום אס בתחילת‬
‫מוסף רש״י‬
‫תשרי אף מעשר בהמה ר״ה שלו תשרי‪:‬‬
‫כדפדשית בריש סרקין )לף ב‪:(.‬‬
‫היום וכו׳ היינו משוס דהתם כולהו‬
‫ל ש ט ר ו ת דתנן ש ט ר י קראי אחא לאשמועיק‪ 0» .‬כדאמרן‬
‫באחד בתשרי ר״ה לשנים‪ :‬למאי הלכתא‬
‫כר׳ יהושע דתניא בברייתא כוותיה‬
‫חוב המוקדמין פסולין‪.‬‬
‫ראה רש״י ומוסף רש׳׳י בדש פרקין )לף ג‪ (:‬דברי נחמיה בן‬
‫דשמואל סבר כ ד יהושע דלר״א בכ״ה‬
‫ש ט ר י חוב‬
‫אמר ר ב *פפא לשטרות דתנן‬
‫לעיל נ‪ .‬מתניתין אתי חכליה‪ :‬ואי בעים אימא ר ב חסדא‪.‬‬
‫באלול נברא העולם ולר׳ יהושע‬
‫המוקדמין פםולין והמאוחרין כשירין וחתנן‬
‫לאשמועינן‪ .‬נתמיה‪ ,‬כיון דאיצטדך לאשמועינן כדאמרן דמלכי‬
‫בכ״ה באדר היינו דכשנברא אדם‬
‫באהד בניםן ר״ה למלכים ואמרינן ״למאי‬
‫דמתנימין נהכי עסקינן ולא‬
‫מיתוקמא אלא נהט‪ ,‬מאי אומות בתשרי לית ליה הא דרב‬
‫בששי קדש החדש וזה טעם למחשבי‬
‫הלכתא ואמר רב חסדא לשטרות לא קשיא‬
‫אתי לאשמועינן הרי כנר פפא דפריש ר״ה לשנים דהכא‬
‫העבור לאחר שצרפו כל השעות‬
‫כאן למלכי ישראל כאן למלכי אומות העולם‬
‫שנויה ועומדת ידבר השנר לשטרות אלא כר׳ זירא מפני לה‬
‫)י( והקפה»( של כל מחזורים שמסירין‬
‫גמשנתינו שנור בפי הכל‬
‫ל א שנו אלא‬
‫אלא הא דאמר רב חסדא‬
‫לפירושא דלשניס דמתני׳ דר׳ זירא‬
‫ז״ט תרמ״ב פי׳ ז׳ ימים תשע שעות‬
‫מתני ר״ה לשנים לתקופת חמה‬
‫למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם‬
‫תרמ״ב חלקים דרגילים לומר לפי‬
‫ולבנה לומר שמונין לברייתן והילוכן‬
‫שהיתה הלבנה נזופה ע״י שקטרגה‬
‫מתשרי מנינן ר ב הסדא י>מתניתין אתא‬
‫ומולדות‬
‫החמה‬
‫נשל[ תקופת‬
‫ונהגה נזיפה בעצמה ז״ט תרמ״ב ולא‬
‫אתא‬
‫קראי‬
‫הסדא‬
‫רב‬
‫לא‬
‫לאשמועינן‬
‫הלבנה מתשרי‪ :‬ור״א היא דאמר‬
‫מצימ טעם זה בכל מקום אלא זהו‬
‫לאשמועינן ואיבעית אימא רב הםדא כרבי‬
‫בתשרי נברא העולם‪ .‬לקמן בפרקין‬
‫הטעם לפי שהמונה מבריאת העולם‬
‫זירא מתני לה דרבי זירא אמר לתקופה ור״א‬
‫<לף י‪ :(:‬ר ב נחמן ב ר יצחק אמר‪.‬‬
‫לא מונה ר״ה עד יום ששי שנברא אדם‬
‫היא דאמר ״בתשרי נברא העולם ר ב נהמן בר‬
‫ר״ה לשנים דתנן הכא לדין תנא‬
‫הראשון ובשעה תשיעית נצטווה כדאמר‬
‫יצחק אמר״* ל ד י ן דכתיב מ ר א ש י ת השנה ועד‬
‫שהקב״ה דן בתשד את כל באי‬
‫סרק אחד דיני ממונות )סנהדרין ל׳ לח‪(:‬‬
‫העולם כל הקורות אותם עד תשרי‬
‫אחרית שנה מראשית השנה נידון מה יהא‬
‫ומסתמא אז קדש החדש ומשקדש‬
‫הבא‪ :‬דכתיב עיני ה׳ אלהין בה‬
‫החדש ע״כ היה המולד ו׳ שעות קודם‬
‫תקעו‬
‫בםופה ממאי דתשרי חוא דכתיב‬
‫השנה‪ .‬הנגזרות עליה‪:‬‬
‫מראשית‬
‫דשית שעי מכסי סיהרא ונמצא המולד‬
‫איזהו חג‬
‫בהדש שופר בכםה ליום חגנו‬
‫שהחדש‬
‫בתחילת‬
‫שחחדש‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫ג(‬
‫ג‬
‫ה (‬
‫א‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫נו(‬
‫האסיף בצאת השגה וכתוב אחד אומר ותג האסיף תקופת השגה‪ ,‬איזה הוא חדש שיש בו חג וחקופה ואסיף ושנה יוצא‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מב א מיי׳ ס״ג מהל׳‬
‫משונה הל׳ ג‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫והרי יובלות‪ ,‬שיש להן‬
‫שופר‬
‫תקיעת‬
‫מעשה‬
‫ושלוח עבדים והחזרת‬
‫ממכר‪ .‬ופרקינן מתני׳ ר׳‬
‫ישמע׳ היא דאמר מראש‬
‫השנה )שני( חייל יובל‪,‬‬
‫וחני כולהו אינן אלא ביום‬
‫הכפורים‪ .‬ופירק רב אשי‬
‫פירוק אחר ואמר הכי‬
‫קתני‪ ,‬ארבעה ראשי שנים‬
‫חן‪ ,‬ג׳ לדברי הכל שהן‬
‫ראשי חדשים‪ ,‬באחד בניסן‬
‫ובאחד באלול ובאחד‬
‫הרביעי‬
‫בתשרי‪ .‬אבל‬
‫באחד בשבט מחלוקת בית‬
‫שמיי ובית חילל‪ .‬ר׳ אלעזר‬
‫ור׳ שמעון אומרים באחד‬
‫בתשרי‪ .‬אמר ר׳ יוחנן‬
‫ושניהן מקרא אחד דרשו‬
‫לבשו כרים הצאן וגוי‪,‬‬
‫אימתי נעשו חצאן מלבוש‬
‫לכדים שהן חטלאים‪,‬‬
‫כלומר מתעברות‪ ,‬בזמן‬
‫בר‪.‬‬
‫יטפו‬
‫שהעמקים‬
‫ואימתי מתכסים חעמקים‬
‫מצמחי התבואה באדר‪,‬‬
‫הילכך מתעברות כאדר‬
‫ויולדות באב לח׳ חדשים‪.‬‬
‫ראש השנה שלהן אלול‪.‬‬
‫ור׳ אלעזר ור׳ שמעון‬
‫אומרים בזמן ששיבולת‬
‫אומרת שירה מתעברות‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬שחתבואה גדילה‬
‫ובזמן‬
‫ונעשית קמה‪,‬‬
‫שחרוח מנשבת בהן נשמע‬
‫הברה‪,‬‬
‫בקול‬
‫מתוכה‬
‫וזו היא כעין שירה‪.‬‬
‫ואימתי מגיעות בזה הגבול‬
‫בניסן‪ .‬הלכך מתעברות‬
‫בניסן ויולדות באלול‪,‬‬
‫ראש השנה שלהן תשרי‪.‬‬
‫פירוש חדפתא‪ ,‬הבכירות‪.‬‬
‫האפילות‪.‬‬
‫אפלתא‪,‬‬
‫בשלמא האי קרא דייקא‬
‫כרי מאיר שמתעברות‬
‫באדר‪ ,‬בזמן שהעמקים‬
‫באדר‪,‬‬
‫בר‬
‫יעטפו‬
‫ומישתכחי נמי א( באדר‪.‬‬
‫בכירות שעומדות קמה‬
‫ואומרות שירה‪ .‬אלא לר׳‬
‫אלעזר ולר׳ שמעון איפכא‬
‫הוא‪ ,‬והכי הוה ליה‬
‫למיכתב לבשו כרים הצאן‬
‫ישירו‪,‬‬
‫אף‬
‫יתרועעו‬
‫ועמקים יעטפו בר‪ ,‬כלומר‬
‫מתעברות בניסן בזמן‬
‫ישירו‪.‬‬
‫שיתרועעו אף‬
‫ואיכא נמי עמקים ]יעטפו[‬
‫)כאפליאתא(‬
‫בר‪,‬‬
‫]בחרפייתא[‪ .‬ופריק רבא‬
‫באדר‬
‫הכל‬
‫לדברי‬
‫מתעברות כדמפרש קרא‪,‬‬
‫ובאקושי מעשר בהמה‬
‫למעשר דגן פליגי ופשוטה‬
‫חיא‪ .‬באחד בתשרי ראש‬
‫השנה לשנים‪ .‬ואוקמה רב‬
‫חסדא כרב זירא דאמר‬
‫לחשבון‬
‫ראש שנה‬
‫תקופות‪ ,‬ור׳ אליעזר היא‬
‫דאמר כדבעינן למימר‬
‫לקמן בתשרי נברא העולם‪.‬‬
‫רב נחמן בר יצחק אמר‬
‫ראש השנה לדין‪ .‬דכתיב‬
‫מראשית השנה עד וגוי‪,‬‬
‫מראש שנה נידון מה יתא‬
‫כסופה‪ .‬וממאי דתשרי‬
‫הוא‪ ,‬דכתיכ תקעו בחודש‬
‫שופר וגו׳ ופשוטה היא‪.‬‬
‫ירושץלמי[‪ .‬לשנים מנא‬
‫לן כ׳ןתוב אחד[ אומר וחג‬
‫בו‪ ,‬חוי אומר זה תשרי כוי‪.‬‬
‫א( גראה דצ״ל יפנופו בר נאדר ומשתכחי נמי אפילות שעומדות קמה בניסן ואומרות שירה‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מג א מיי׳ פ׳׳י מהל׳‬
‫שמיטין הל׳ יד סמג‬
‫עשי! קצא קצנ ולארן רסח‪:‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫ח‪:‬‬
‫בתחילת שעה ט״ו דהיא שעה שלישית של יום וסימן וי״ד פי׳ ביום‬
‫שהחדש‬
‫החדש כוי‪ .‬וה״ק אם קבעו ישראל את חק החדש יהא משפט להקבי׳ה‪:‬‬
‫אדם הראשון החדש נמצא שנברא העולם בכ״ה באלול ואותה שנה‬
‫מלך וציבור‪ .‬כשהקב׳׳ה דן אותם מלך נכנס תחילה‪ :‬משפע עבדו‪.‬‬
‫של תוהו שמונין משוס דיום אחד בשנה חשוב שנה וכשתדקדק על‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( ‪-‬שי״ דייה וקדשחס‬
‫כוי והענרת שופר תרועה‬
‫נחדש‪ (3) :‬תום׳ ד״ה‬
‫ולתקופות‪ .‬כדפי׳ דיוס אחד‬
‫נשנה תשונ שנה ולתקופה‬
‫מניסן מונין ו מ ו ל ד תשרי‬
‫נהר׳׳ד‪) :‬ג( תופ׳ ד״ה‬
‫שהחדש כוי ולא רצה‬
‫לאומרו דמוטנ כצ״ל ותינת‬
‫סי׳ נמחק‪) :‬ד( דייה‬
‫נעשרה כוי פריך דהא‬
‫אמר רנ חסדא כצ״ל‪:‬‬
‫)ה( בא״ד לרגלים והכא‬
‫נמי מ צ י לשנויי הכי‪:‬‬
‫מולד ניסן של תוהו שלפני תשרי של‬
‫ניסן‬
‫ברביעי בתשע שעות תרמ״ב‬
‫חלקים שאתה צריך להשליך ב׳ ד׳‬
‫תל׳׳ח‬
‫לאחריו ב׳‬
‫שעות‬
‫ימים ד׳‬
‫תל״ח חלקים ומולד תשרי של תוהו‬
‫שלפניו שנמצא ב׳ ה׳ ר״ד ולתקופה‬
‫מניסן של תוהו מונין שהיתה התקופה‬
‫בתחילת ליל ארבעה ונמצאת תקופת‬
‫יישוב של‬
‫תשרי של‬
‫ביום‬
‫אחריו‬
‫ד׳ ט״ו שעות כדאמרינן בפרק כיצד‬
‫מעבריף( אין בין תקופה לתקופה‬
‫אלא תשעים ואחד יום וז׳‬
‫מוסף רש״י‬
‫ש ה ח ד ש מתכסה בו‪.‬‬
‫נראית‬
‫אינה‬
‫שהלננה‬
‫כעליל לכל העולם‪ ,‬דכתינ‬
‫)סנתדויו‬
‫תדש נכסה‬
‫מתכסה‬
‫יא‪ (:‬שהלמה‬
‫נו שאינה נראית לכל‬
‫אדס אלא שמריח ליושני‬
‫ליושני‬
‫וערנית‬
‫מזרח‬
‫ולקמן‬
‫כדאמר‬
‫מערנ‪,‬‬
‫כ ! עשריס יארנע שעות‬
‫מתכסה סיהרא וביצה טז‪.!.‬‬
‫הוי אומר זה ר״ה‪.‬‬
‫שחנה נראש חלש‪ ,‬אנל‬
‫שאר חגים נאמצע החדש‬
‫הם )סוהזריו שם( לאלו‬
‫שאר יו׳׳ט כנר נחמלאה‬
‫הלננה נמקצח ונראית‬
‫נכל מקוס !ביצה שס!‪.‬‬
‫כנסה ליוס תגנו‪ ,‬אנחלש‬
‫קאי‪ ,‬תקעו נחלוש הלנגה‬
‫שופר כשהוא מתכסה ניוס‬
‫מגנו <שם;‪ .‬מ ל ך נכנס‬
‫תחלה‪ .‬לפני הקנייה ללין‬
‫<ע־ז ב‪ .(:‬מ ש פ ט עבדו‪.‬‬
‫שלמה המלך )שטן‪ .‬מקמי‬
‫ד ל י פ ו ש חרון אף‪ .‬של‬
‫הקנייה מפני פשעי צנור‪,‬‬
‫שמא חס‪ .‬ושלוס יפרע מן‬
‫המלך כל סורחנו מפני‬
‫החרון ;שם;‪.‬‬
‫ומחצה נמצא דשתי תקופות ט״ו שעות‬
‫ונמצא דקדמה תקופת תשרי למולד‬
‫א׳ כ״ג פי׳ יום אחד כ״ ג שעות ונמצא‬
‫דקדמה תקופת ניסן את המולד ז׳‬
‫ט׳ תרמ״ב דל חצי »()שעה( עודפת‬
‫התקופה על המולד ה׳ י׳ תרמ״ב פי׳‬
‫ה׳ ימים י׳ שעות תרמ״ב חלקים‬
‫וכשתצרף ה׳ י׳ תרמ״ב עם א׳ כ״ג‬
‫עולה ז׳ ט׳ תרמ״ב והרי עכשיו נוהגין‬
‫למנות מתשרי של תוהו שנות העולם‬
‫כדפי׳ דיום אחד בשנה חשוב שנה‬
‫)‪ (5‬ותקופת ניסן מונין מולד תשרי ‪3‬׳‬
‫ה׳ ר״ד‬
‫וזקוקים‬
‫ז׳‬
‫ר״א ור׳ יהושע דתניא לקמן )לף יב‪(.‬‬
‫מונין‬
‫לתקופה‬
‫ולתולדות‬
‫מניסן‬
‫מתשרי והלא היו יכולים לברר הדבר‬
‫דכ״ד שעות מיכסי סיהרא בין חדתא‬
‫לעתיקא כדאיתא ׳(בסוף פ״ק דערטן‬
‫)לף ט ‪ :‬ושס( והם מרחיקין המולד זה‬
‫מזה ‪3‬׳ ד׳ תל״ח כולי האי אין ראוי‬
‫לטעות‬
‫דאיך יטעו בו שני ימים‪:‬‬
‫שהחדש‬
‫וערבית‬
‫רבינו חננאל‬
‫להסיר‬
‫ט׳‬
‫תרמ״ב ודבר תימה הוא במה נחלקו‬
‫לרחוקים‬
‫ולשמיטין‪ .‬מנלן‪ ,‬דכתיב‬
‫ובשנה השביעית שבת‬
‫שבתון וגוי‪ .‬וגמר שנה‬
‫דכתיב‬
‫שגה מתשרי‬
‫מראשית השנה‪ .‬וליובלות‪.‬‬
‫אוקימנא לד׳ ישמעאל‬
‫דסבר האי דכתיב וקדשתם‬
‫את שנת החמשים שנה‬
‫וגוי‪ ,‬מלמד שמתקדשת‬
‫שגת היובל מתתלתה‪,‬‬
‫השגה‪.‬‬
‫מראש‬
‫כלומר‬
‫דדאיק[‬
‫דייק ]נ״א‪:‬‬
‫מלישנא יתירא מאחר‬
‫דכתיב וקדשתם את שנת‬
‫החמשים‪ ,‬שנה למה בא‪,‬‬
‫אלא ללמד שקידוש שנת‬
‫היובל מראש השנה‪ .‬ורבנן‬
‫שחולקין על ר׳ ישמעאל‬
‫אומרים למה בא שנה‬
‫ללמדך כי היובל שנים‬
‫אתה מקדשו ולא חדשים‪.‬‬
‫תניא אידך יובל היא שנת‬
‫התמשים שנה מה ת״ל‪,‬‬
‫לפי שנאמר וקדשתם את‬
‫שנח החמשים שנה‪ ,‬שיכול‬
‫שעות‬
‫כגון‬
‫לבני‬
‫בו‪.‬‬
‫שאין‬
‫מתכסה‬
‫שחרית לבני‬
‫מערב‬
‫הלבנה‬
‫מזרח‬
‫לפי‬
‫נראית‬
‫שקטנה‬
‫היא סמוך לחדושה כפי׳ הקונטרס‬
‫והביא ר״ת‬
‫׳(ראיה‬
‫מויקרא‬
‫רבה‬
‫בפרשת אמור אל הכהניס דקאמר‬
‫מ ה כ ם ה בו‪ .‬לרחוקים כגון שחרית לבני מערב וערבית‬
‫לבני מזרח לפי שקטנה היא סמוך לחידושה‪ :‬אלא א ם כן קדשו‬
‫ו׳ בסוף שעה י״ד היה המולד מאחר שלא היה ר״ה עד יום ו׳ שקידש‬
‫יישוב שבו נברא אדם תמצא מולד‬
‫מסורת הש״ם‬
‫שלמה קאמר ליה‪ :‬דליפוש חרון אך*‪.‬‬
‫שהחדש‬
‫וכתיב‬
‫‪1‬‬
‫בו‬
‫מתכסה‬
‫אומר‬
‫הוי‬
‫ר״ה‬
‫זה‬
‫כ י חק לישראל הוא משפט לאלהי‬
‫יעקב ת״ר כי חק לישראל הוא משפט לאלהי‬
‫יעקב מלמד שאין ב״ד ש ל מעלה נכנסין לדין‬
‫אא״כ קידשו ב״ד ש ל מטה את החדש תניא‬
‫כי‬
‫אידך‬
‫הק‬
‫לישראל‬
‫לישראל‬
‫לאומות‬
‫הוא‬
‫העולם‬
‫אין‬
‫מנין‬
‫מלמד‬
‫נכנסין‬
‫שישראל‬
‫נכנם‬
‫לדין‬
‫תחילה‬
‫הקרקע‪:‬‬
‫וקדשתם‬
‫החמשים‬
‫שנת‬
‫מ ה חייל‪ .‬מטון שאמר שבע שבתות‬
‫שנים‬
‫שופר‬
‫והעברת‬
‫בחדש‬
‫)א(‬
‫השביעי יודע אני שהיא שנת החמשיס‪:‬‬
‫משפט‬
‫ולא‬
‫כדרב‬
‫לדין‬
‫חסדא אידאמר ר ב חםדא מלך וציבור מלך‬
‫שנאמר‬
‫שמיטה מקודשת מר״ה ואסור בעבודת‬
‫אלא‬
‫לאלהי יעקב א״כ מה ת״ל כי חק לישראל‬
‫תחילה‬
‫עונות‬
‫מגלן‪.‬‬
‫לא נ פ ע ר י ם לבתיהם‪ .‬דכתיב תעבירו‬
‫לי‬
‫ת״ל‬
‫בשביל‬
‫צבור‪:‬‬
‫ששנת‬
‫שופר‬
‫וקראתם‬
‫משתעבדין‪ .‬דכתיב וקדשתס את שנת‬
‫החמשיס‪ :‬ועמרוחיהן בראשיהן‪ .‬אס‬
‫רצה לשוס עטרה בראשו להראות שיצא‬
‫חפשי‪ :‬שנים אהה מקדש‪ .‬כששנת יובל‬
‫עבדו‬
‫נכנסה מצוה על ב״ד לומר מקודשת‬
‫אורח‬
‫ארעא למיקם מלכא‬
‫אבראי ואיבעית‬
‫כר״א בר״ש דאמר לקמן בפרק שני)ל׳‬
‫אימא‬
‫חרון‬
‫ולשמיטין‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫משפט‬
‫והדר‬
‫דרור‪:‬‬
‫ומשפט עמו מאי טעמא אי בעית אימא לאו‬
‫מקמי‬
‫מנלן דכתיב‬
‫דליפוש‬
‫‪3‬‬
‫אף‪:‬‬
‫ו ב ש נ ה השביעית שבת שבתון‬
‫יהיה לארץ וגמר שנה שנה מתשרי דכתיב‬
‫‪4‬‬
‫מראשית‬
‫דכהיב‬
‫שנח‬
‫‪5‬‬
‫השנה‬
‫שנה‬
‫ולגמור‬
‫מניסן‬
‫שנה‬
‫ר א ש ו ן חוא לכם לחדשי השנה‬
‫שאין עמח חדשים משנח‬
‫ואין‬
‫הדשים‬
‫שנה‬
‫דנין‬
‫שאין‬
‫נ‪,‬‬
‫דנין‬
‫שאין עמח‬
‫חדשים‬
‫עמח‬
‫משנה שיש עמה הדשים‪ :‬וליובלות‪ :‬יובלות‬
‫בתשרי הוא יובלות בי׳ בתשרי הוא‬
‫באהד‬
‫דכתיב‬
‫מני‬
‫ג‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫ביום‬
‫רבי‬
‫הכפורים‬
‫ישמעאל‬
‫ברוקא היא דתניא‬
‫תעבירו‬
‫בנו‬
‫‪7‬‬
‫של‬
‫שופר‬
‫רבי‬
‫הא‬
‫יוחנן‬
‫השנה‪ :‬ואי אחה מקדש שום חדש‪.‬‬
‫כל‪ (.‬בין שנראה בזמנו בין שלא נראה‬
‫בזמנו אין מקדשין אותו ויליף טעמא‬
‫מהכא‪:‬‬
‫שנח‬
‫שנאמר‬
‫לפי‬
‫וקדשחם‬
‫דילפינן‬
‫החמשים‪.‬‬
‫אח‬
‫מיניה‬
‫שמתקדשת מתחלתה‪ :‬יכול כ ך מחקדשס‬
‫בסופה‪ .‬אחר ראש השנה ותמשוך‬
‫עד יום‬
‫אס‬
‫הכפורים‪:‬‬
‫משמרין‬
‫ואל‬
‫אותה‬
‫תחמה‪.‬‬
‫שנה‬
‫בתוך‬
‫שלאחריה‪ :‬שהרי מוסיפין מחול על‬
‫קודש‪ .‬כדאמרינן לקמן ןט‪ [.‬בשמעתין‪:‬‬
‫חייל‬
‫יובל‬
‫מיעוטא‬
‫היא‪.‬‬
‫ורבנן‬
‫בן‬
‫היא‪:‬‬
‫וקדשתם את שנת ההמשים שנה מח ת״ל לפי שנאמר‬
‫ביוה״כ יכול לא תהא מתקדשת אלא מיוה״כ ואילך ת״ל וקדשתם את שנת‬
‫מלמד‬
‫החמשים‬
‫שמתקדשת‬
‫בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא‬
‫ה(א‬
‫והולכת‬
‫״מתחילתה‬
‫מכאן‬
‫אמר‬
‫ר׳‬
‫ישמעאל‬
‫מ ר ״ ה ע ד יוה״כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן‬
‫ולא משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיחן בראשיהן‬
‫כיון‬
‫שהגיע‬
‫חוזרות‬
‫יוה״כ‬
‫ייתקעו‬
‫לבעליהן ורבנן ״שנים‬
‫ב״ד‬
‫אתה‬
‫בשופר‬
‫נפטרו‬
‫עבדים‬
‫מקדש ואי אתה‬
‫ושדות‬
‫לבתיהן‬
‫מקדש הרשים תניא‬
‫אידך יובל היא מח תלמוד לומר לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמשים‬
‫יכול כשם שמתקדשת והולכת מתהילתה כ ך מתקדשת והולכת בסופה ואל‬
‫תתמה‬
‫שהרי‬
‫מוםיפין‬
‫מחול‬
‫על‬
‫קדש‬
‫תלמוד‬
‫לומר‬
‫‪8‬‬
‫יובל‬
‫היא‬
‫שנת‬
‫ההמשים שנת ההמשים אתה מקדש ואי אתה מקדש שנת החמשים ואהת‬
‫ורבנן‬
‫א( ן לקמן טז‪.‬ן ע״ז נ‪,:‬‬
‫ב( ]לעיל ז‪ .‬לקמן ט‪,[:‬‬
‫ג( ]ערכין נח‪ ,[.‬ד( ]קדושין‬
‫מ‪:‬ז‪ ,‬ה( ]לעיל ז‪ ,[:‬ו( שגת‬
‫קלא‪] (t ,:‬לקמן כד‪,[.‬‬
‫ה( ןעירונין נו‪.‬ן‪] (P ,‬צ׳׳ל‬
‫שנה[‪ ,‬י( וצ״ל לקמן כ‪:‬ן‪,‬‬
‫נ ( ןוע׳ מוס׳ ניצה טו‪.‬‬
‫ד״ה איזהו[‪ ,‬ל( ]צ״ל ל׳׳נ[‪,‬‬
‫מ( )שטעות ט‪ .‬חולין ס‪:‬ן‪,‬‬
‫נ( ]וע״ע תוס׳ ניצה טז‪.‬‬
‫דייה איזהו יתו׳ עירונין מ‪.‬‬
‫ד״ה זכרון ותו׳ לקמן לה‪ .‬ן‪,‬‬
‫ס( ]עי׳ רש״אן‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬כי חיק ל י ש ר א ל הוא‬
‫משפט לאלהי יעקב‪:‬‬
‫תהלים פא ה‬
‫‪ .2‬ויהיו דברי אלה א ש ר‬
‫התחננתי לפני יי קרבים‬
‫א ל יי אלהינו יומם‬
‫ולילה לעשות משפט‬
‫עמו‬
‫ומשפט‬
‫עבדו‬
‫י ש ר א ל דבר יום ביומו‪:‬‬
‫מלכים א ח נט‬
‫‪ .3‬ובשנה השביעתשבת‬
‫שבתון יהיה ל א ר ץ שבת‬
‫לי; ש ר ף ל א תורע‬
‫וכרמך ל א תוכ<ר‪:‬‬
‫ויקרא כה ד‬
‫‪ .4‬א ר ץ א ש ר יי אלהיך‬
‫ד ר ש אתה תמיד עיני יי‬
‫מרשית‬
‫בה‬
‫אלהיף‬
‫אחרית‬
‫ועד‬
‫השנה‬
‫דברים יא יב‬
‫שנה‪:‬‬
‫‪ .5‬החדש הזה לכם‬
‫ר א ש חךשים ראשון הוא‬
‫לכס לחרשי השנה‪:‬‬
‫שמות יב ב‬
‫שופר‬
‫והעברת‬
‫‪.6‬‬
‫תרועה בחדש השבעי‬
‫ביום‬
‫לחדש‬
‫בעשור‬
‫הכפרים תעבירו שופר‬
‫בכל ארצכם‪:‬‬
‫ויקרא כה ט‬
‫ד‪ .‬וקךשתם את שנת‬
‫החמשים שנה וקראתם‬
‫דרור באךץ ל כ ל ישביה‬
‫יובל הוא תהיה לבם‬
‫ושבתם איש א ל אחזתו‬
‫משפחתו‬
‫אל‬
‫ואיש‬
‫ויקרא כה ־‬
‫תשבו‪:‬‬
‫יובל הוא שנת‬
‫‪.8‬‬
‫החמשים שנה תהיה‬
‫לבם ל א תזךעו ולא‬
‫תקצרו את ספיחיה ולא‬
‫תבצרו את מריה‪:‬‬
‫ויקרא כה יא‬
‫התם תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו והלא ניסן חדש ונכסה ויש בו חג אלא זה שחגו בו ביום ואין לך חדש שהוא נכסה ויש‬
‫בו חג וחגו ביומו אלא תשרי ועוד מפרש ר״ת מתכסה מזומן כמו ליום הכסא יבא ביתו דבפרק חלק )סנהלרין דף צו‪ 0‬גבי עמון ומואב שיבבי‬
‫גליון הש״ם‬
‫החדש ומנחתה ולא כתיב מלבד חטאת ועולה והקשה לו ר״ת דבריש תוספתא דשבועות תניא ל()לי( שעירים מקריבים ישראל בכל‬
‫תד״ה‬
‫וכוי‪.‬‬
‫שהחדש‬
‫ולס מפרש‪ .‬עיין‬
‫וה‬
‫ומא ג ע׳׳א תד״ה אלא‬
‫למ״ד‪:‬‬
‫בישי דארעא דישראל הוו וכו׳‬
‫‪5‬‬
‫והר״ר משולם מפרש שהחדש מתכסה בו שאין חטאת ר״ח קרב בראש השנה כדכתיב מלבד עולת‬
‫שנה וחשיב י״ב בראשי חדשים ובאופן דמוסף דר״ה וחיות אשר הנה מרובעות יסד ר״א הקלירי מוספי חדש עשתי עשרה דהיינו‬
‫פריס בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה ושעיר לכפר והשיב לר״ת שלא אמר שאין בו מוסף אלא מתכסה שלא הזכיר‬
‫הכא חטאת בקרא דמלבד כמו שהזכיר עולה ועוד פי׳ מתכסה שאין מזכירין מוסף של ר״ח בתפלה משוס דאמרי׳ רשב״ג ה״ל בריה דבסים‬
‫קליה עייל קמי תיבותא כי מטי לראשי חדשים אישתיק ולא רצה לאמרו)« פי׳ דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על‬
‫הזכאי פירוש ההוא דר״ח קרוי חייב משוס דאמרי׳מ( אמר הקב״ה הביאו כפרה וכו׳ עכ״ל ור״ת רגיל להזכיר ולומר מלבד עולת החדש‬
‫ולסיים ושני שעירים לכפר חד דר״ח וחד דר״ה<>‪:‬‬
‫בעשרה‬
‫בתשרי הוא‪ .‬לרב אשי דאמר לעיל ארבעה ראשי השגה בד׳ ראשי‬
‫חדשים מפריך )י( הא דא״ל רב חסדא לעיל רגל שבו ר״ה לרגלים <ה הוה נמי מצי לשנויי הכא הט‪:‬‬
‫ורבנן‬
‫שנת המשים אתה מונה‪.‬‬
‫לרבנן כיון דאינה מתקדשת מתחילתה איצטריך ליה קרא להט ולא איצטריך למעוטי סופה מחמת דמוסיפין מחול על הקדש דהשתא‬
‫מבציר בציר‬
‫אסופי מבעיא וא״ת אדרבה כ״ש‬
‫דצריך טפי משוס‬
‫דכתיב בקרא שנה‬
‫ואין כאן שנה‬
‫שלימה‬
‫אא״כ תמשך‬
‫עד‬
‫יוה״כ אחר ויש לומר דטון דלא שייך טעמא דתוספת ממילא בלא שוס יתור ממעטא מקרא דוקדשתם דמשמע דוקא שנת החמשיס‪:‬‬
‫ואי‬
‫בכניסתה תהא מתקדשת בראש השנה ויציאתה ]נ״א‪ :‬וביציאתה[ תהא מושכת והולכת עד יום הכפורים‪ ,‬שכן מוםיפין מחול על קודש ]נ״א‪ :‬הקודשן‪ ,‬ת״ל יובל היא שנת החמישים שנה‬
‫תהיה לכם‪ ,‬אין קדושתה אלא עד ראש השנה‪.‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מסורת הש׳׳ם‬
‫א( נלריס סא‪ .‬ערכין יב‪:‬‬
‫לנ״ ‪(5‬‬
‫פ״א‬
‫שביעית‬
‫מ״ל מו״ק ג‪ :‬מבוס ח‪,:‬‬
‫ג( נמנמו׳ » ‪ , [ .‬י( יומא‬
‫פא‪ ,:‬ה( ברכוח ח‪ :‬פסחים‬
‫סח‪ :‬יומא פא‪] 0 ,:‬נראה‬
‫שצ״ל המוכר שלהו לף לנ‪.‬‬
‫וע״ש[‪ ,‬ז( נוע״ע מוס׳ ע״ז‬
‫ט‪ :‬ל״ה מאן[‪ ,‬ח( ]וע׳׳ע‬
‫מוס׳ מ״ק נ ‪ :‬ל״ה שהרי[‪,‬‬
‫ט( נירספ רש״א במקצע‪,‬‬
‫י( ]אולי צ״ל כי היכי לאין[‪,‬‬
‫כ( נלף ג‪,(:‬‬
‫נצ׳׳ל‬
‫ל(‬
‫שנמות שניס[‪,‬‬
‫ו ר ב ק ‪ .‬דלא ילפי מוקדשתס שתתקדש מתחילתה ולא איצטדך היא‬
‫וא‬
‫מונה שנת היובל שנת חמשיס לסוף יובל שעבר ואחת למנץ יובל‬
‫ולאפוקי‬
‫למעוטי סופה דרשי ליה הכי שנת החמשיס אתה מונה ואי אתה‬
‫הבא ואי אתה מונה שנת היובל הבא אלא משנה שלאחר היובל‪ :‬ולאפוקי‬
‫שנת חמשים עולה לכאן ולכאן שנת‬
‫היובל ושנה ראשונה לשמטה הבאה‪:‬‬
‫אין צריך‬
‫חריש‬
‫לומר‬
‫שביעיס‪ .‬דעל כרחך‬
‫וקציר‬
‫אע״ג‬
‫של‬
‫דדשא‬
‫דקרא בשבת קאי דכתיב ששת ימים‬
‫סיפיה‬
‫אשביעית קאי‬
‫דאי‬
‫אשבת חדש וקציר הוא דאסור שאר‬
‫הגהות הב״ח‬
‫מלאכות מי שרו‪:‬‬
‫חריש של‬
‫ערב‬
‫שביעית‪ .‬שלא יחרוש שדה אילן ערב‬
‫שביעית חדש שיועיל לשביעית‪ :‬וקציר‬
‫של שביעית‪ .‬כגון תבואה שהביאה‬
‫שליש‬
‫בשביעית‬
‫*אתה‬
‫נוהג‬
‫בה‬
‫מנהג שביעית בשמינית‪ :‬ר׳ ישמעאל‬
‫אומר מה חריש רשוה כוי‪ .‬ולא דבר‬
‫הכתוב אלא לענין שבת כדכתיב ביה‬
‫וביום השביעי תשבות בחדש ובקציר‬
‫תשבות בא ללמדך מה חדש אין לך‬
‫חדש של מצוה ואפילו לזרוע לצורך‬
‫עומר ושתי הלחם שהד אם מצא‬
‫חרוש‬
‫אינו חורש‬
‫ואני‬
‫אוסרו לך‬
‫בשבת אף קציר שאני אוסר לך בשל‬
‫רשות אני אוסר לך‪ :‬יצא קציר העומר‬
‫נליון הש״ם‬
‫גט׳ ב״ם שיש כו שבות‪.‬‬
‫ק״ל לרע״ק ללא לריש כן‬
‫רליף משניעית‪ .‬הא מזה לא‬
‫מצינן למילף רק לץ תוספת‬
‫לעט! איסור מלאכה אנל‬
‫לענין עיטי ניוה״כ מנ׳׳ל‬
‫להא אין ללמול עינוי‬
‫ממלאכה נמה מצינו למה‬
‫למלאכה לנוהג בשבתות‬
‫ר״ט וצע״ג‪ .‬וביותר ק׳‬
‫אפילו לענין מלאכה הא‬
‫בשביעי׳ אינו אסור בתו׳‬
‫תרישה‬
‫רק‬
‫מלאוריי׳‬
‫וקצירה אבל לא נטיעה‬
‫כמ׳׳ש תוס׳ ל״ה ומותר‬
‫לרףמן וא״כ גיוה״כ ושבת‬
‫בשארי‬
‫תוספת‬
‫מנלן‬
‫מלאכות וצ״ע‪ :‬רש״י ד״ה‬
‫וקצ־ר וכו׳ אתה נוהג בה‪.‬‬
‫עיין לקמן ל׳ יב ע״ב תלייה‬
‫מנהנ‪ :‬תום׳ ד׳׳ה וקציר‬
‫של שביעית היוצא וכוי‬
‫אבל אתה נוצר מן‬
‫המופקר‪ .‬עיי) סוכה ל׳ לט‬
‫ע״ב תוס׳ ל״ה בד״א‪:‬‬
‫שנת חמשים ראשונה לשביעית הבאה‪:‬‬
‫שהוא מצוה‪ .‬שאפי׳ מצא קצור מצוה‬
‫לקצור דש לך ללמוד מכאן שדוחה את‬
‫השבת‪ :‬ע ד ע ר ב ‪ .‬לילה הוא ועד בכלל‪:‬‬
‫כל האופל ושוהה הוי‪ .‬דהט קאמר קרא‬
‫ועניתם בתשעה אטלת תשעה אני‬
‫קורא עינוי וטון דאטלתו עינוי חשיבא‬
‫כל דמפיש באטלה ושתייה טפי עדיף‬
‫דהא מדקאמר בערב על כרחך לא‬
‫מקפיד אעינד דתשעה ו ט ק ד עינוי‬
‫בתשעה אכילה ושתיה דידיה ק ד עינד‪:‬‬
‫יובל‬
‫ורבנן‬
‫א‬
‫שנת‬
‫אתה מונה‬
‫אתה‬
‫ואי‬
‫>דאמר שנת המשים עולה לכאן ולכאן קא‬
‫לן‬
‫משמע‬
‫מנלן‬
‫דתניא >‬
‫אומר‬
‫אינו‬
‫נ‬
‫שביעית‬
‫וגו׳‬
‫‪1‬‬
‫ודמוםיפין‬
‫מהול‬
‫הריש‬
‫לומר‬
‫שהרי כבר נאמר‬
‫אלא‬
‫לשביעית‬
‫ב‬
‫ג‬
‫קדש‬
‫על‬
‫ב ה ר י ש ובקציר תשבות ר״ע‬
‫צריך‬
‫הריש‬
‫של‬
‫‪2‬‬
‫ערב‬
‫של‬
‫וקציר‬
‫ש ד ך לא תזרע‬
‫שביעית הנכנם‬
‫וקציר ש ל שביעית היוצא למוצאי‬
‫שביעית ר׳ ישמעאל אומר ״מה הריש רשות‬
‫אף‬
‫רשות‬
‫קציר‬
‫קציר‬
‫ייצא‬
‫שהוא‬
‫העומר‬
‫מצוח ורבי ישמעאל מוםיפין מחול על קדש‬
‫נפקא‬
‫מנ״ל‬
‫נפשותיכם‬
‫לומר‬
‫ליה‬
‫מדתניא‬
‫בתשעה‬
‫יכול‬
‫״ ועניתם‬
‫בתשעה הא כיצד‬
‫את‬
‫‪3‬‬
‫בתשעה‬
‫בערב אי בערב יכול‬
‫ה‬
‫וי״ו גרס‬
‫דע״ז )לף ט ‪ :‬ושס( בשמעתא דתנא‬
‫המשים‬
‫דלא‬
‫דאין‬
‫שנת החמשים עולה לכאן ולכאן מדאמרינן בפרק קמא‬
‫מונה שנת המשים ואחת לאפוקי מדר׳ יהודה‬
‫א‬
‫‪u‬‬
‫•‬
‫מדר״י‪ .‬אומר ר״י אפ״ה הלכה כרבי יהודה דאמר‬
‫מדר׳ יהודה דאמר‪ .‬במסכת נדרים‬
‫תעבוד‬
‫)א( תום׳ ל׳׳ה שהרי‬
‫כו׳ לחורש בשביעי׳ נ״ב‬
‫פי׳ מוללה לחורש להיינו‬
‫משקה מיס לזרעים נלאיתא‬
‫ג׳‬
‫התס להליא גלף‬
‫לנני תורש לאב מלאכה‬
‫הוא ללקי עליה בשביעית‬
‫לאבות אסר רחמנא ועיין‬
‫ע״ב‬
‫ינ‬
‫בתוס׳ לף‬
‫ונמ״ש לשס‪ (5) :‬שם‬
‫ל״ה ור׳ ישמעאל כו׳‬
‫פ״ק למועל קטן דעשר‬
‫נטיעות הלכה למשה‬
‫לד׳‬
‫מסיני והלכתא‬
‫י ש מ ע א ל קראי לר׳׳ע‬
‫וכיון להלכתא‪:‬‬
‫אתה מוגה שנת החמשים אחת‪ .‬בלא‬
‫עין משפט‬
‫תלמוד‬
‫מ ש ת ח ש ך ת״ל‬
‫מתחיל ומתענה מבעוד‬
‫דבי אליהו גבי מאן דלא ידע בכמה‬
‫שני בשבוע קאי נשקול מכל מאה‬
‫תרתי‬
‫ושדי‬
‫וכל‬
‫אפרטי‬
‫הסוגיא‬
‫כדבריו ועוד דסתס מתניתין דהכא‬
‫אוקמא כרבי ישמעאל דפליג ארבנן‬
‫דפליגי על רבי יהודה‬
‫ועוד דלר׳‬
‫ישמעאל מקדשין חדשים ואנן קי״ל‬
‫בכוליה הש״ס שמקדשין חדשים ור׳‬
‫יוסי נמוקו עמו קאי כרבי ישמעאל‬
‫בפ״ק ]לקדושין[ )לף מ‪ (:‬דאית ליה‬
‫דיובל בתחילתו משמט ובערכין בסוף‬
‫]המקדיש‬
‫דמאן‬
‫)לף מ ז ‪0‬‬
‫שדהו[‬
‫מתחילתו‬
‫דאית ליה‬
‫משמט‬
‫סבר לה כרבי ישמעאל דאמר מר״ה‬
‫תשבתו‬
‫כיצד‬
‫‪8‬‬
‫מהול‬
‫ימים טובים מנין ת״ל שבתכם הא‬
‫כל‬
‫מקום‬
‫על‬
‫קדש‬
‫נפשותיכם‬
‫ליה‬
‫שיש‬
‫ור״ע‬
‫בתשעה‬
‫לכדתני‬
‫מאי‬
‫בר‬
‫הייא‬
‫בו‬
‫שבות‬
‫האי‬
‫ועניתם‬
‫עביד‬
‫רב‬
‫מוםיפין‬
‫ליה‬
‫מדפתי‬
‫את‬
‫מיבעי‬
‫>דתני‬
‫ה‬
‫הייא בר ר ב מדפתי ועניתם את נפשותיכם‬
‫בתשעה‬
‫בעשירי‬
‫האוכל‬
‫בתשעה‬
‫וכי‬
‫מתענין‬
‫והלא‬
‫)ערטן לף יב ושס(‬
‫לאפוקי‬
‫דקאמר הכא ובערטן לאפוקי מדרבי‬
‫לף פה‪ (:‬אתקין רבא בגיטין מן יומא‬
‫זמנו של שטר מוכיח עליו אע״ג דרבא‬
‫גופיה‬
‫כוותיה‬
‫פסק‬
‫ביש‬
‫נוחלין‬
‫)ב״ב דף קלו‪ (.‬וכן בפ״ק דכתובות ןלף‬
‫י‪ (.‬לאפוקי‬
‫דאורייתא‬
‫דרשב״ג‬
‫דאמר כתובה‬
‫וקיימא לן כ״מ‬
‫ששנה‬
‫רשב״ג במשנתנו הלכה כמותו והיא‬
‫משנה‬
‫קי‪(:‬י(‪:‬‬
‫בפרק‬
‫בתרא‬
‫שהרי‬
‫ככר‬
‫דכתובות‬
‫נאמר‬
‫)לף‬
‫שדך‬
‫יכל‬
‫ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב‬
‫ג‪(.‬‬
‫אלא‬
‫מתענין‬
‫לומר‬
‫כאילו‬
‫דאמר‬
‫בריש‬
‫מועד קטן <לף‬
‫)א( דחורש בשביעית לא לקי דקאמר‬
‫מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא למימר דאהני תולדות מחייב אאחרנייתא לא מחייב אלמא‬
‫אפי׳ תולדות דכתיבי אבות דידהו לא מחייב אלא אהנך דכתיבי בהדיא וא״כ צריך לכתוב חרישה לאשמועינן דאסירא וי״ל דעיקר דיוקא‬
‫מקציר ומדקצירה לתוספת חרישה נמי לתוספת״(‪:‬‬
‫וקציר‬
‫של שביעית‪ .‬פי׳ הריב״א בקציר ספיחים שהביאו שליש בשביעית דאי דנזרע‬
‫ביד בשביעית מלא תזרע נפקא ואכתי קשיא דהאי נמי מהן לא נזרע נפקא לן בפרק מקום שנהגו)פסחים ל׳ נא‪ :‬ושם( לפי׳ ר״ת דאסר ספיחים‬
‫אפילו קודם ביעור כדין נזרע ביד ואף באכילה ת ד קראי בספיחים למה לי ולפירוש רש״י דהתס ניחא וי״ל דססיחיס לא אזלינן בתר‬
‫הבאת שליש ו ט אסרינן ספיחין מהן לא נזרע היינו דנלקטין בשביעית קמ״ל בחריש ובקציר ואי מהכא לא הייתי אוסר לאכילה אלא‬
‫לסחורה קמ״ל הן לא נזרע‪:‬‬
‫וקציר‬
‫של שביעית היוצא למוצאי שביעית‪ .‬דוקא ט אורחיה אסור לקצור אבל ע״י שינוי מותר אפילו‬
‫בשביעית כדאיתא בת״כ דדריש ואת ענבי נזירך לא תבצור בדרך בוצרין מכאן אמרו תאנה של שביעית אין קוצץ אותה ט> במוקצה אבל‬
‫קוצה אותה בחרבה וה״נ תנן בפ״ח דשביעית )משנה ו( והא דתניא בתורת כהניס מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר‬
‫‪8‬‬
‫מופקר נמי כדרך בצירה אסור וע״י שינוי שלא בדרך בצירה מופקר ש ד ומשומר אפילו שלא כדרך בצירה נמי אסור ושומרי ספיחים בשביעית‬
‫הגהות מהר״י‬
‫לנדא‬
‫א[ בציוני עין משפט אות‬
‫ז׳ חסר מיי׳ ס״ג מהלכות‬
‫נלריס הלכה ט׳ ועי׳ נכ״מ‬
‫שס‪:‬‬
‫דפרק הבית והעליה )ב״מ לף קיח‪ (.‬שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן משום עומר ושתי הלחם א״כ אסור טון דמשומר ואמאי לא‬
‫אמדנן מן המותר לישראל י״ל דלא היה שמירה ממש דלא היו צריכים לשומרה מבני אדם דמאיליהן היו פורשץ כשהיו יודעין שהן‬
‫לצורך עומר ולא היו שומדן אותן אלא מבהמה וחיה ועוף‪:‬‬
‫ורבי‬
‫ישמעאל מוםיפין מחול על הקודש מגא ליה‪ .‬תימה לר״ת הא אמדנן‬
‫פ״ק דמועד קטן )לף ל‪ ») (.‬הלכתא לרבי ישמעאל קראי לר״ע דעשר נטיעות הלכה למשה מסיני וכיון דהלכתא למשד ילדה ממילא‬
‫זקנה אסורה ותירץ ר״ת דהכא מיבעי ציה בתוספת של אחר שביעית מנא ליה ובחנם דחק דטון דשביעית גופה מהלכה לא ילפינן מינה‬
‫שבת ויוה״כ ד״ט דאין ( דנין ק״ו מהלכה והשתא לר׳ ישמעאל איצטריך קרא משוס שבת וי״ט ואיצטדך הלכתא למשד ילדה והא דלא‬
‫‪,‬‬
‫משני הט במו״ק׳( לר״ע דאיצטדך קרא ללמד על שבת וי״ט ויוה״כ משוס דמהלכה לא ילפי׳ דא״כ לא הוי ליה למכתב קראי גבי שביעית‬
‫מוסף רש״י‬
‫שנת חמישים עולה‬
‫לבאן ולכאן‪ .‬היא שנת‬
‫יובל והיא שנת התחלת‬
‫השמיטה הבאה ונמנית‬
‫לראש יובל הבא ‪1‬ע־ז ט‪:‬‬
‫וכעי״ז‬
‫ע ר כ י ו יב‪.‬‬
‫ולג‪.(.‬‬
‫אינו צריך ל ו מ ר חריש‬
‫וקציר ש ל שביעית‪ .‬לעל‬
‫כרחך בשביעית לשמיטה‬
‫הכתוב מלבר‪ ,‬לאי כלכתיב‬
‫דאיוס השביעי קאי‪ ,‬מאי‬
‫שגא תריש וקציר לנקט‪,‬‬
‫אלא הכי קאמר ששת ימיס‬
‫תענוד ונשכיעי תשבות‬
‫טון דלשביעית גופיה לא צדך אלא ללמד על אחדני‪:‬‬
‫כל‬
‫מה‬
‫הל׳ ט‪:‬‬
‫ט ו ג מיי׳ ס״ל שס הל׳‬
‫ע‪:‬‬
‫ד מיי׳ פ׳׳ז מהל׳‬
‫מו‬
‫סמג‬
‫תמידין הלכה ו‬
‫עשין קצט‪:‬‬
‫ה מיי׳ פ׳׳א מהל׳‬
‫מח‬
‫שביתת עשור הל׳‬
‫ו‬
‫סמג לאוין מה ועשין לב‬
‫טוש״ע‬
‫א׳׳מ סי׳‬
‫תריו‬
‫סעיף א נוסי׳ תרכל סעיף‬
‫ג[‪:‬‬
‫ו נטוש״ע א״ח סימן רסא‬
‫סעיף ג[‪:‬‬
‫ז א[ טוש״ע א״ח‬
‫מט‬
‫סימן תרל סעיף א‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫יהודה[ ומיהו אין ראיה גמורה מהא‬
‫מדרבי‬
‫לא תזרע‪ .‬תימה הא איצטריך למאן‬
‫לך‬
‫ב מיי׳ ס״נ מהל׳‬
‫שמיטה הל׳ א וס׳׳ל‬
‫‪ .2‬ובשנה השביעת שבת‬
‫התלמוד הכא ובפי ‪ ) 0‬א ץ נערכץ(‬
‫עד ערב אין לי אלא יוה״כ שבתות מנין ת״ל‬
‫בכניסתו‬
‫י״ר סי׳ שלא‪:‬‬
‫חיילא יובל ]אבל לא נראה דהא אומר‬
‫דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר‬
‫אלא‬
‫י ביציאתו‬
‫מנין‬
‫מד‬
‫שמיטין הלכה ז‬
‫‪ .1‬ש ש ת ןמים תעביד‬
‫וביום השביעי תשבה‬
‫בחריש ובקציר תשבית‪:‬‬
‫יום מלמד שמוםיפין מהול על קדש אין לי‬
‫ת״ל‬
‫א מיי׳ פ״י מהל׳‬
‫טור‬
‫מוכח‬
‫יהודה דאשכחן בפרק המגרש )גיטץ‬
‫מערב‬
‫נר מצוה‬
‫מקום שנאמר שבות‪ .‬ואתא לרבות שביעית‪:‬‬
‫ורבי‬
‫עקיבא האי ועניתם‬
‫מאי עכיד ליה‪ .‬דר״ע הוה יליף כולהו משביעית שבת וי״ט ויוה״כ דכולהו מודו דתוספת יוה״כ דאורייתא כדאמדנן בפרק שואל )שבת‬
‫לף קמח‪ (:‬ובפרק המביא )ביצה דף ל‪ (.‬וק״ק דבפ׳ מקום שנהגו )פסחים לף נד‪ :‬ושם( בעי למימר דהא דיוה״כ ספקו אסור בבין השמשות‬
‫שלו אייד ואמאי הא אפילו ודאי יום סמוך לחשיכה אסור בכניסתו או ודאי לילה סמוך ליום ביציאתו משוס תוספת וכמו כן קשיא בפרק‬
‫במה מדליקין )שבח לף לל‪ (.‬לתכן ספק חשכה אץ מדליקץ ושמא משוס דסגי בתוספת משהו נקיט הכי ועוד דרבן גמליאל דפרק‬
‫קמא דמו״ק )לף ג‪ (:‬לית ליה תוספת כלל דקאמר התם נמנו על שני פרקים הללו והתירום כלומר פסח ועצרת ומפרש בירושלמי‬
‫שמות לד כא‬
‫שבתון יהיה ל א ר ץ שבת‬
‫ליז ש ר ף‬
‫לא‬
‫וכרמך ל א תזנ<ר‪:‬‬
‫תןךע‬
‫ויקרא כה ד‬
‫‪ .3‬ש ב ת שבתון‬
‫לכם‬
‫ועניתם‬
‫נפשתיכם‬
‫הוא‬
‫את‬
‫בתשעה‬
‫ל ח ד ש בערב מ ע ר ב עד‬
‫ע ר ב תשבתו שבתכם‪:‬‬
‫ויקרא כג לב‬
‫רבינו הננאל‬
‫ולאפוקי מדר׳ יהודה‬
‫דאמר שנת החמשים עולה‬
‫למנין היובל‪ ,‬ועולה למנץ‬
‫שני שבוע‪ .‬כלומר זורעין‬
‫ה׳ שנים‪ ,‬והיובל עולה‬
‫למנין ששית‪ ,‬ומשמיטין‬
‫ופשטינ׳נן[‬
‫תשביעית‪.‬‬
‫דמוסיפין מחול על קודש‪,‬‬
‫בחריש‬
‫מהא דכתיכ‬
‫ואייר‬
‫ובקציר תשבת‪,‬‬
‫עקיבא חריש של ערב‬
‫שביעית שנכנס בשביעית‬
‫שביעית‪,‬‬
‫של‬
‫וקציר‬
‫כלומר הספיחין שצמחו‬
‫בשביעית ולא הספיק‬
‫לתלשן ונכנסו למוצאי‬
‫שמשביתן‬
‫שביעית‬
‫א( בשנה השביעית‪ .‬ור׳‬
‫ישמעאל אומר לא בא‬
‫זה הכתוב אלא להקיש‬
‫קציר לחריש ולאסור קציר‬
‫של רשות כמו חריש של‬
‫רשות‪ ,‬וממילא שמעינן כי‬
‫קציר העומר שתוא מצוח‬
‫מותר‪ .‬אבל שמוסיפין‬
‫מחול על הקודש מהא‬
‫נפקא‪ ,‬מדתניא ועניתם את‬
‫נפשותיכם כתשעה‪ ,‬יכול‬
‫בתשעה‪ ,‬ת״ל בערב כול׳‬
‫עד ןכל[ מקום שנאמר‬
‫שבות מוסיפין מחול על‬
‫חקודש‪ .‬ור׳ עקיבא חאי‬
‫ועניתם את נפשותיכם‬
‫מיבעי ליה לכדתני חייה‬
‫בר רב מדפתי תני כולי‪.‬‬
‫א( אולי צ״ל שמשניחין נמו‬
‫קציר של שנה השביעית‪.‬‬
‫בדש מסכת שביעית בשעה שהתירו למקרא סמכו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך מה ערב שבת בראשית אתה מותר לעשות‬
‫עד שתשקע החמה אף כל ערב ל()שבת( אתה מותר לעשות עד שתשקע החמה וטעם זה נמי איתא בדש מו״ק )ל׳ ל‪ (.‬יליף שבת שבתון‬
‫משבת בראשית מה להלן היא אסורה לפניה ולאחדה מותר בו׳ אלא דלא קאי במסקנא הכי אלא דגמיד הלכתא בזמן שבהמ״ק קייס דומיא‬
‫לניסוך המיס ולפי אותה מסקנא יתכן לפרש הלכתא כר״ע וקראי לממן‬
‫והששה שאתה עובל נהן נחריש ובקציר תשכות ומכות ח‪:‬ן‪ .‬אלא ח ר י ש ש ל ערב שביעית הנכנס לשביעית‪.‬‬
‫שלא יחרוש נששית מרישה המועלת לשביעית !שם!‪ .‬וקציר ש ל שביעית היוצא ל מ ו צ א י שביעית‪ .‬שאם הביאה‬
‫שליש בשביעית מאז היא ראדה ליקצר ואס קצרה בשמיטת צריך לנהוג בה קלושת שביעית !שמן ללמלך שמוסיסין‬
‫מחול על הקולש‪ ,‬וכך משמעו ששת ימיס תעמל וביוס השביעי משבות‪ ,‬ועבודת ששת הימיס שהתרתי לך יש שנה‬
‫שהחריש והקציר אסור ושמות ל ד נ א ! ‪ .‬מה ח ר י ש רשות‪ .‬ובשבת קאי ולהכי נקט חריש וקציר לומר לך מה‬
‫התריש שאני אוסר לך בשבת חריש של רשות הוא‪ ,‬שאין לך חריש של מצוה‪ ,‬אף קציר איני אוסר לך אלא של‬
‫מוסף רש״י)חמשך(‬
‫שאץ ב״ה קייס ומיהו לרבי דאמר שביעית בזמן הזה דרבנן לא אפשר‪:‬‬
‫רשות‪ ,‬יצא קציר העומר‬
‫ומכות שם(‪ .‬כ ל האוכל‬
‫כאילו‬
‫ושותה בתשיעי מעלה‬
‫עליו הכתוב וכוי‪ .‬והכי‬
‫קאמר קרא הכינו עצמכם בתשעה לחלש לעינוי המחרת והרי הוא בעיני כעינוי היוס וברכות ח‪ 1:‬והכי משמע קרא‬
‫יעניתס נתשעה‪ ,‬כלומר התקן עצמך נתשעה שתוכל להתענות בעשרה‪ ,‬ומראפקיה קרא בלשון עינוי לומר לך הרי הוא‬
‫כאילו מתענה בתשיעי ויומא פא‪ (:‬ובפרק במרא ליומא מוקמינן להא לרשא אליבא למ״ל אין אלס מוזהר על תוספת‬
‫עינוי להתחיל ולהתענות מנעול יוס‪ ,‬ואפילו למאן לאימ ליה מוסיפין מחול על קולש‪ ,‬מקרא אחרינא נפקא ליה‪ ,‬מבחריש‬
‫ונקציר תשנות‪ ,‬הלכך כי אתא האי כתשעה להכי אתא‪ ,‬והכי קאמר מה שאתס עושים כתשעה להיינו אכילה ושתיה אני‬
‫קורא עינוי )פסחים סח‪.(:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נ א מיי׳ פ״י מהל׳‬
‫שמיטין הל׳ יג סמג עשי!‬
‫קנא‪:‬‬
‫ג א ב מיי׳ שס הל׳ ח‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫תנו רבנן יובל‪ ,‬אע״פ‬
‫שלא השמיטו הקרקעות‪,‬‬
‫אעפ״י[‬
‫ואע״פ ןנ״א‪:‬‬
‫שלא תקעו בשופר‪ ,‬יבול‬
‫אע״פ שלא שלחו את‬
‫העבדים‪ ,‬ח״ל היא‪ .‬כלומר‬
‫וקראתם דרור ושלחתם‬
‫את העבדים יובל היא‪,‬‬
‫ואם לאו אינה יובל דברי‬
‫ר׳ יהודה‪ .‬ר׳ יוסי אומר‬
‫יובל אע״פ שלא שימטו‪,‬‬
‫ואע״פ שלא שילחו את‬
‫העבדים‪ ,‬יכול אע״פ שלא‬
‫תקעו‪ ,‬ת״ל היא‪ ,‬כלומר‬
‫אפילו לא קיימו בה‬
‫אלא מצוח אחת יובל‬
‫היא‪ .‬אמר ר׳ יוסי וכי‬
‫מאחר שהכתוב תולה‬
‫אותת בתקיעח שופר‪ ,‬פיר׳‬
‫דכתיב תעבירו שופר בכל‬
‫ארצכם וקדשתם את שנת‬
‫החמשים שנה‪ ,‬כלומר כיון‬
‫שתקעתם נתקדשה חנה‬
‫ר׳ יוסי פריש טעמיה‪,‬‬
‫מאי‬
‫אלא ר׳ יהודה‬
‫השנה‪ ,‬ומקרא אחר תולה‬
‫אותה בשילוח עבדים‪,‬‬
‫שנאמר וקראתם דרור‬
‫יובל היא‪ ,‬מפני מה אני‬
‫מרבה התקיעה בלבד‪,‬‬
‫לפי שאיפשר לעולם בלי‬
‫שילות עבדים‪ .‬כלומר‪ ,‬אם‬
‫אין בכל ישראל עבד‬
‫עברי מה יעשו‪ .‬ואי אפשר‬
‫לעולם בלא תקיעת שופר‪,‬‬
‫דהא משתכתא בכל עידן‪.‬‬
‫ולא עוד אלא שהתקיעה‬
‫מסורה לבית דין ושילוח‬
‫עבדים והשמטת קרקע‬
‫מסורין לכל אדם‪ .‬הנה‬
‫ר׳ יוסי פריש טעמיה‪,‬‬
‫מאי‬
‫אלא ד׳ יהודה‬
‫מקרא‬
‫טעמיה‪ .‬קסבד‬
‫)איחד( נדרש לפניו ולא‬
‫לפני פניו‪ .‬פירי‪ ,‬כתיב יובל‬
‫היא‪ ,‬ולמעלה מוח כתיב‬
‫וקראתם דרור‪ ,‬ודורשין‬
‫יובל היא על וקראתם‬
‫דרור‪ .‬וזהו מקרא נדרש‬
‫לפניו‪ .‬ואין דורשין יובל‬
‫היא על והעברת שופר‪,‬‬
‫וקראתם‬
‫שהוא קודם‬
‫דרור‪ .‬נמצא וקראתם דרור‬
‫לפניו ונמצא והעברת לפני‬
‫פניו‪ .‬לשון דרור חירות‪,‬‬
‫כי מדואר דריא ומוביל‬
‫סחורה לכל מדינה‪ .‬אמר‬
‫ר׳ יוחנן וו דברי ר׳‬
‫יהודה ור׳ יוסי‪ ,‬אבל‬
‫חכמים אומרים שלשתן‬
‫מעכבין‪ ,‬קסברי מקרא‬
‫נדרש לפניו ולפני פניו‪,‬‬
‫]והן[ תקיעת שופר ושילוח‬
‫עבדים כדאמרן‪,‬ולאחרי]ו[‬
‫השמטת קרקעות‪ ,‬שנאמר‬
‫יובל היא תהיה לכם‬
‫ושבתם איש אל אחוזתו‪.‬‬
‫ואקשינן והכתיב ]נ״א‪:‬‬
‫ותא כתיב[ יובל חיא‬
‫למעט‪ .‬ופרקינן האי יובל‬
‫לא אתא למעט אלא ללמד‬
‫שתחא יוכל נוהגת בחוצה‬
‫לארץ‪ .‬האי בהדיא כתיב‬
‫וקראתם דרור בארץ לכל‬
‫)ישרי( ]יושביח[‪ .‬ודחינן‬
‫ההוא דרור בארץ לכל‬
‫יושביה יובל היא‪ ,‬ללמד‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫ט‪:‬‬
‫כאילו‬
‫התענה‬
‫להתענות‬
‫תשיעי‬
‫כלומר כמו‬
‫ועשירי‪.‬‬
‫להתענות‬
‫דרבינא כולי שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי‬
‫תלרשנה יובל היא לכם מ״מ ואפי׳ לא נעשו בו לברים הללו העברת‬
‫יומא‬
‫בפסחים‬
‫אלו‬
‫פרק‬
‫ניחא הא דלא קאמר התם הכל מודים‬
‫בערבי יום הכסודם דבעינן נמי לכם‬
‫כדקאמר התם אעצרת‪:‬‬
‫יובל‬
‫היא‪.‬‬
‫וקצירה‬
‫אסור‬
‫להיות‬
‫כדכתיב‬
‫בזריעה‬
‫)ויקרא כה(‬
‫לא תזרעו ולא תקצרו ואע״פ שלא‬
‫שמטו השמטת קרקע שדות החוזרות‬
‫לבעלים ביובל‪:‬‬
‫מקרא‬
‫נדרש‬
‫מיעוטא‬
‫דהיא‬
‫לפניו ולא‬
‫ולאחריו‪.‬‬
‫פניו‬
‫מוקמינן‬
‫לפני‬
‫פירוש‬
‫אקריאת‬
‫דרור שהיא לפניו ולא אתקיעה דלפני‬
‫פניו ולא אהשמטה דלאחריו דכתיב‬
‫בתריה ושבתם איש אל אחוזתו ואיש‬
‫אל משפחתו תשובו והא‬
‫דמוקמי׳‬
‫ריבוי דיובל לפני פניו ולאחריו משוס‬
‫דבעלמא נמי דריש הכי אלא דהכא‬
‫מוקי מיעוטא בדדמי אי נמי ריבוי‬
‫דיובל משמע שריבה הכתוב שבכל‬
‫ענין הוא יובל ןוע״ע תו׳ זבחים כ״ל‪:‬‬
‫במקרא[‪:‬‬
‫דאפילו‬
‫בחוצה‬
‫לארץ‪ .‬ר׳ יוסי מודה מדקאמר לעיל‬
‫א״א דליבא חד בסוף העולם ושמא‬
‫נפקא ליה מקרא אחרינא‪:‬‬
‫מבריך‪.‬‬
‫כופף‬
‫ומכסהו‬
‫היחור‬
‫בעפר‬
‫בארץ‬
‫וקוצץ‬
‫באמצע כפיפתו ואותו היחור יוצא לצד‬
‫אחר כפוף מעט‬
‫מעיקר‬
‫האילן‪:‬‬
‫ומשמע‬
‫דמבריך‬
‫ומרכיב‬
‫מרכיב‪.‬‬
‫הוא המרכיב אילן בחבירו‬
‫חייב בערלה וקשיא דבפ״ק דערלה‬
‫)משנה ה( משמע דהרכבה פטור מן‬
‫הערלה‬
‫ותניא נמי‬
‫בתורת‬
‫כהניס‬
‫ונטעתם פרט למבריך ומרכיב מכאן‬
‫אתה אומר‬
‫ספוק‬
‫גפנים‬
‫ולשון‬
‫ספוק‬
‫בגפנים‬
‫וספוקן‬
‫וספוק ספוקן אע״פ שהבריק בארץ‬
‫מותר‬
‫כלשון‬
‫מ ]הרכבה[ באילן ומה שמבריך בשנה‬
‫זו ומוציא זמורות וחזר והבריק לשנה‬
‫אחרת זהו ספוק ספוקן וי״ל דהתס‬
‫כשלא‬
‫והכא‬
‫מר‬
‫)ל׳ ס ח ‪0‬‬
‫והלר כתיב יובל היא תהיה לכס וקרא יתירא הוא לדרשה והכי‬
‫בריה‬
‫דכסוד וסבר לה בר״ע דאי‬
‫כר׳ ישמעאל לית ליה הך דרשה ובהכי‬
‫ל״ה‬
‫ודאי‬
‫דברים‬
‫אסור‬
‫יובל היא יובל אע״ג שלא שמטו פו׳‪ .‬יובל היא תהיה לכם לעיל מיניה‬
‫כתיב והעברת שופר וקלשתס את שנת החמשיס שנה וקראתם לרור‬
‫כדאמרינן‬
‫והתענה אבל השתא‬
‫שצוהו‬
‫הקב״ה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫נפסקה‬
‫מאביה‬
‫כשנפסקה‬
‫ובאילן‬
‫מאביה‬
‫זקן‬
‫כדמוכח‬
‫התענה‬
‫כאילו‬
‫שופר ולשוב אל אחוזה להיינו שמיטת‬
‫תשיעי‬
‫ת״ר‬
‫ועשירי‬
‫‪1‬‬
‫יובל‬
‫היא )א( אע״פ שלא שמטו אע״פ שלא תקעו‬
‫יכול אע״פ שלא שלחו ה״ל היא דברי רבי‬
‫יהודה רבי יוםי אומר יובל היא אע״פ שלא‬
‫שמטו‬
‫שלא‬
‫אע״פ‬
‫אע״פ‬
‫שלהו יכול‬
‫קרקעות שקנו זה מזה לכתיבא בתר‬
‫האי קרא ושבתם איש אל אחוזתו‬
‫אעפ״כ שם היובל עליו להיות אסור‬
‫בזריעה ובצירה וקצירה כלכפיב לא‬
‫תזרעו וגו׳‪ :‬יכול אע׳׳פ שלא שלחו‪.‬‬
‫שלא‬
‫עבלים יהא יובל‪ :‬ת״ל היא‪ .‬אם עשית‬
‫ומקרא אהד ממעיט מפני מה אני אומר יובל‬
‫יובל ולקמיה מפרש ויובל מאי חזי‬
‫תקעו ת״ל חיא וכי מאחר שמקרא אהד מרבה‬
‫<» היא‬
‫תקעו‬
‫אע״פ שלא‬
‫לפי‬
‫שלהו ואין יובל אא״כ‬
‫לעולם‬
‫שאפשר‬
‫שילוה‬
‫בלא‬
‫עבדים ואי אפשר לעולם בלא תקיעת שופר‬
‫דבר‬
‫אחר זו מםורה לב״ד וזו אינה מסורה‬
‫לבית דין מאי דבר אחר וכי תימא אי אפשר‬
‫דליכא חד בסוף העולם דלא משלח זו מסורה‬
‫לב״ד‬
‫בשלמא לרבי‬
‫וזו אינה מסורה לב״ד‬
‫יוסי כדקאמר טעמיה אלא לרבי יהודה מ״ט‬
‫אמר‬
‫א(‬
‫קרא‬
‫מקרא‬
‫עלמא‬
‫וקראתם‬
‫נדרש‬
‫דרור‬
‫לפניו‬
‫בארץ‬
‫לפני‬
‫ולא‬
‫‪8‬‬
‫וקםבר‬
‫דכולי‬
‫פניו‬
‫דרור לשון הירות מאי משמע דתניא‬
‫אין דרור אלא לשון חירות א״ר יהודה מה‬
‫דרור כמדייר בי דיירא ומוביל םחורה‬
‫לשון‬
‫בכל מדינה אמר ר׳ חייא בר אבא א״ר יוחנן‬
‫זו דברי ר׳ יהודח ור׳ יוסי אבל חכמים אומרים‬
‫א‬
‫שלשתן‬
‫בו‬
‫מעכבות‬
‫קסברי‬
‫נדרש‬
‫מקרא‬
‫לפניו ולפני פניו ולאחריו והכתיב יובל ההוא‬
‫דאפילו‬
‫בהוצה‬
‫> בזמן‬
‫שנוהג‬
‫ג‬
‫ב‬
‫בזמן‬
‫לארץ‬
‫בחוצה‬
‫‪2‬‬
‫דרור‬
‫שאינו‬
‫לארץ‪:‬‬
‫בארץ‬
‫נוהג‬
‫שנה‬
‫השנה‬
‫שנה‬
‫וליגמר‬
‫מתשרי‬
‫שנה‬
‫נוהג‬
‫בארץ‬
‫ולנטיעה‪:‬‬
‫ש ל ש שנים ערלים וכתיב‬
‫ויליף‬
‫‪5‬‬
‫לארץ והכתיב‬
‫בארץ ההוא‬
‫בחוצה‬
‫אינו‬
‫מנלן‬
‫‪3‬‬
‫נוהג‬
‫דכתיב‬
‫ובשנה הרביעית‬
‫דכתיב‬
‫שנה‬
‫‪4‬‬
‫מראשית‬
‫מניסן‬
‫דכתיב‬
‫ר א ש ו ן חוא לכם לחרשי השנה ״ועין שנה‬
‫שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים‬
‫ואין‬
‫מין‬
‫שנה‬
‫שאין‬
‫עמה‬
‫חדשים‬
‫משנה‬
‫שיש עמה חדשים‪ :‬ת״ר יי אחד הנוטע אחד‬
‫לברים הללו היא יובל ואם לאו אינו‬
‫לתלי בקריאת לרור‪ :‬שאפשר לעולם‬
‫בלא שילוח עבדים‪ .‬פעמים שאין עבל‬
‫עברי‬
‫שיטפון‬
‫בישראל‬
‫שילוח‪:‬‬
‫ואי‬
‫אפשר‪ .‬שלא יהא שופר מצוי בעולם‬
‫לפיכך יש לנו לומר כשתלה הכתוב לא‬
‫תלה אלא בדבר המצוי לעולם‪ :‬ד״א‬
‫תקיעת‬
‫משורה לב״ד‪ .‬לצוות‬
‫שופר‬
‫לשלוחם‬
‫לתקוע‬
‫מסורה‬
‫ושילוח‬
‫ליחידים ואם‬
‫עבדים‬
‫ימאן‬
‫יבטל‬
‫היובל הלכך לא תלאו הכתוב‬
‫וקראתם‬
‫אמר קרא‬
‫בו‪:‬‬
‫וסמיך‬
‫דרור‪.‬‬
‫ליה יובל היא‪ :‬מ ק ר א נדרש לפניו‪.‬‬
‫דהיא אקריאת‬
‫מיעוטא‬
‫מיניה ולא‬
‫דסליק‬
‫לפני‬
‫הכתובה‬
‫דרור קאי‬
‫אתקיעת‬
‫פניו‪:‬‬
‫שופר‬
‫בי‬
‫כמדייר‬
‫דיירא‪ .‬מי שהוא ברשותו לגור בכל‬
‫שירצה‪:‬‬
‫מלון‬
‫יום‬
‫לפני‬
‫ראש‬
‫השנה‬
‫לא‬
‫אל אחוזתו‪:‬‬
‫במשמע‬
‫מנלן‪.‬‬
‫והכתיב‬
‫יובל‬
‫כופף את‬
‫ולנטיעה‬
‫תשרי‪:‬‬
‫הזמורות‬
‫פרופינ״א‪:‬‬
‫יובל‪.‬‬
‫מ״מ‪:‬‬
‫דר״ה שלה‬
‫לרבות‬
‫מבריך‪.‬‬
‫כארץ‬
‫אילן‬
‫מרכיב‪.‬‬
‫שקורין‬
‫בחבירו‬
‫שקורין אמישטי״ל‪ :‬עלתה לו שנה‪.‬‬
‫וקךשתם את‬
‫החמשים שנה וקראתם‬
‫דרור ב א ר ץ ל כ ל ישביה‬
‫לכם‬
‫יובל הוא תהיה‬
‫ושבתם איש א ל אחזתו‬
‫אל‬
‫ואיש‬
‫תשבו‪:‬‬
‫משפחתו‬
‫ויקרא כה י‬
‫‪ .2‬ובי תבאו א ל ה א ר ץ‬
‫ונטעתם כ ל ע ץ מאכל‬
‫וערלתם‬
‫את‬
‫עךלתו‬
‫פריו ש ל ש שנים יהיה‬
‫לכם ערלים ל א יאכל‪:‬‬
‫ויקרא יט נג‬
‫‪ .3‬ובשנה הרביעה יהיה‬
‫כ ל פריו ק ד ש הלולים‬
‫ויקרא יט כד‬
‫לין‪:‬‬
‫‪ .4‬א ר ץ א ש ר ין אלהיף‬
‫ד ר ש אתה תמיר עיני יי‬
‫מרשית‬
‫אלהיף בה‬
‫אחרית‬
‫ועד‬
‫השנה‬
‫דברים יא יב‬
‫שנה‪:‬‬
‫החדש הזה‬
‫‪.5‬‬
‫לכם‬
‫ר א ש ךוךשים ראשון הוא‬
‫לבם לחרשי השנה‪:‬‬
‫שמות יב ב‬
‫הגהות הי״ח‬
‫היא‬
‫)א( נמ׳ ת״ר יובל‬
‫יובל אף ע״פ שלא שמטו‬
‫כ י ר׳ יוסי אומר יובל היא‬
‫י ו ב ל אע״פ‪) :‬ב( שם מפני‬
‫מה אני אומר יובל היא‬
‫תיבת היא נמחק‪:‬‬
‫כיון שהגיע יום אחד בתשרי עלתה‬
‫לו שנה‬
‫למנין שני‬
‫משלשים יום לא‬
‫עד‬
‫ערלה‪:‬‬
‫פחות‬
‫עלחה לו‬
‫שנה‪.‬‬
‫תשרי הבא אם‬
‫שביעית‬
‫ואס‬
‫ערב‬
‫ערב‬
‫אינה‬
‫היא‬
‫שביעית‬
‫אסור לקיימו משוס תוספת שביעית‬
‫שמוסיפין‬
‫מחול‬
‫על‬
‫שנה‬
‫ואסור‬
‫לקיימן‬
‫גליון הש״ם‬
‫גמ׳ וקסבר מקרא נדרש‬
‫לפניו‪ .‬עיין סוטה לג ע״ג‬
‫תד״ה יר״י ושס ע״א(‪:‬‬
‫קודש‪:‬‬
‫לעזי רש׳״י‬
‫ופירות‬
‫בשביעית‬
‫ופירות‬
‫י(]לקמיה דמונין לו משעת נטיעתו[‬
‫‪.1‬‬
‫שנת‬
‫קרקעות דכתיב בתריה ושבתם איש‬
‫יום לפני ר א ש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית פחות משלשים‬
‫עלתה‬
‫תורה אור השלם‬
‫שמיטת‬
‫ולאחריו‪.‬‬
‫המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים‬
‫לו‬
‫א( ]שבת לב‪ :‬קידושין‬
‫טו‪ :‬ב״מ צה‪ .‬ובחיס כד‪:‬‬
‫פולין קיח‪ ,[:‬ב( קדושין‬
‫לח‪ ,:‬ג( ]לעיל ז‪ .‬ת‪,1:‬‬
‫ו ( ותוספי פ׳׳א ה״ז‬
‫ותוספי שכיעית פ״נ ה״ג[‪,‬‬
‫ס( רש״א‪ ,‬י( ת״י‪ (t ,‬רש״א‬
‫תו׳‬
‫ןוע״ע‬
‫מ״ז‪ ,‬ת(‬
‫קדושין לו‪ :‬דייה כל מצוה[‪,‬‬
‫ט( רש״א‪,‬‬
‫פרופינ׳׳א ]פרובינ״ץ[‪.‬‬
‫חוטרי‪-‬גפנים המשמשים‬
‫להברכה‪.‬‬
‫אונשיטי״ר ]אינטי״ד[‪.‬‬
‫להרכיב )ענף כתוך אילן(‪.‬‬
‫י()בפ״ק דערלה( וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי בפרק משוח מלחמה )סוטה לף מג‪:‬ו גבי חוזר מעורכי המלחמה משום מבריך ומשני‬
‫כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתרי׳(‪:‬‬
‫ומותר‬
‫לקיימן בשביעית‪ .‬לא הוה צריך למיתני בשביעית כיון דתנא רישא ערב שביעית‬
‫ומתוך כך מדקדקין דאפילו לכתחילה שרי ליטע ותדע דלקמן מוקמינן לה כר״מ ובפי הנזקין)בימין גג‪ (:‬שמעינן לר״מ דאמר בנוטע בשביעית‬
‫בין בשוגג ובין במזיד יעקר והיינו טעמא דמפרש התם דנחשדו על השביעית אבל אי לאו הכי מותר לקיים כדאמר התם א״כ אס היה כאן‬
‫שום איסור לא היה מתיר לקיים ולקמן נמי קתני אין נוטעין פחות משלשים יום ט( ]הא שלשים יום מטעין לכתחלה[ וההיא דלדברי האומר‬
‫שלשים צריך שלשים ושלשים מוקי לה ר״ת לענין ערלה ולא לענין שביעית כמו שאפרש ומדקאמר מותר לקיימו הוה משמע דלכתחלה אסור‬
‫ליטע דאי לכתחלה שרי מה שייך מותר לקיימו ושמא איידי דבעי למיתני סיפא אסור לקיימו תנא רישא מותר לקיימו ותימה דבפ״ב דשביעית‬
‫)משנה א( תנן ומייתי לה בפ״ק דמו״ק )לף ג‪ (:‬שחורשין בשדה הלבן עד פסח ובשדה האילן עד עצרת וכיון דאפילו ליטע בתחילה‬
‫שרי שלשים יום לפני ר״ה אמאי אסור לחרוש לשתרי נמי לחרוש עד לפני ר״ה שלשים יום ואור״ת דלא החמירו בנטיעה כמו‬
‫בחרישה משום דאין תוספת שביעית דאורייתא בנטיעה אלא בחרישה דכתיב ביה קרא כדדרשינן לעיל <ע״א( מבחריש ובקציר תשבות‬
‫ועוד יש ליתן טעם משום דכל חורש ערב שביעית הוי להועיל בשביעית אבל אין לאסור ערב שביעית ליטע מחמת שהאילן גדל‬
‫בשביעית דבל האילנות נמי מיגדל גדלי בשביעית וא״כ לא יטע לעולם ובירושלמי מפרש טעמא אחרינא בריש מסכת שביעית דגרסינן‬
‫התם ולמה עד עצרת עד כאן הוא יפה לפרי מכאן ואילך מנבל פירותיו והא תניא אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל עד כאן‬
‫מעבה הקורות מכאן ואילך מתיש כחן ולפי טעם זה ניחא דכיון דאין מועיל לאילן מכאן ואילך מיחזי כמתקן שדהו לצורך שביעית‪:‬‬
‫ופירות‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫בזמן שאתה קורא דרור‬
‫בארץ אתה קורא‬
‫דרור‬
‫בחוצה לארץ‪ .‬ולנטיעה‪.‬‬
‫פירי שני הערלה מתשרי‬
‫מנינן‪ .‬מנא לן דכתיב שלש‬
‫שנים יהיה לכם ערלים‪,‬‬
‫וכתיב ובשנה הרביעית‪,‬‬
‫ויליף שנה שנה מתשרי‪.‬‬
‫תנו רבנן אחד הנוטע ואחד‬
‫המבריך ואחד‬
‫ערב‬
‫שביעית‬
‫יום לפני ראש‬
‫עלתה לו שנה‬
‫המרכיב‬
‫שלשים‬
‫השנה‪,‬‬
‫ומותר‬
‫לקיימן בשביעית‪ .‬פתור‪.‬‬
‫מכאן לא עלתה לו שנה‬
‫ואסור לקיימן בשביעית‪.‬‬
‫מםורת הש״ם‬
‫‪ (6‬ולעיל ב‪ :‬ושי׳נ[‪ ,‬ג( צ׳׳ל‬
‫אמר‪,‬‬
‫ובה״ ג‪ ,‬ג( צ״ל‬
‫ו(!נלצ׳׳צ לאמרי[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ובשנה הרביעה יהיה‬
‫בל פריו קדש הלולים‬
‫ויקרא יט כד‬
‫לין‪:‬‬
‫הגהות חב״ח‬
‫)א( רש״ ד׳׳ה וסירות‬
‫כוי של שנה הרביעית‬
‫מיל‪ .‬נ״ב כלומר קולס ט״ו‬
‫בשבט‪) :‬ב( ד״ה ק שתיס‬
‫כוי אף בשנים‪ .‬נ״נ פי׳‬
‫מללא כתיב תמיס בכל אתל‬
‫ואחל וכתיב תמימים משמע‬
‫שהשיה איחס לגמרי לכשס‬
‫שהשוה אותם בתמוח השוה‬
‫אותס אף בשניס ואיל בן‬
‫שתי שניס למלכבש בן שנה‬
‫איל בן שתי שנים הוא אף‬
‫עגל ק נקר בן שתיס וכ״א‬
‫להליא כתורת כהניס תמים‬
‫תמימים אף כשנים ע״ש‬
‫לף י׳‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫ופירות מ ר ע ה זו אסורים כוי‪ .‬ואף על סי שאמרנו עלתה לו‬
‫ופירות נטיעה זו אםורין עד ט״ו בשבט‪ .‬דנהי דלנטיעה ר״ה‬
‫שנה אס חנטו בה פירות לאחר ר״ה של שנה <> שלישית מיד‬
‫משרי לענץ ערלה לאילן מיהא ט״ו בשבט כדדריש רבי‬
‫עדיין אסורין הן עולמית משוס ערלה שאע״פ שר״ה תשרי‬
‫ינאי מלכתיב ובשנה הרביעית ובשנה החמישית והא דקבעי שבט ר״ה‬
‫לנטיעה ט״ו בשבט ר״ה לאילן וזו כבר נעשית אילן לפיכך אין שנתה‬
‫הואיל ויצאו רוב גשמי שנה כלאמרינן לקמן)דף יל‪ (.‬מ״מ נפקא מינה‬
‫מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט״ ו‬
‫במאי לתשרי ר״ה לענין נוטע ל׳ יום‬
‫בשבט אבל משם ולהלן אם יחנטו‬
‫לפני ר״ה לעלתה לו שנה ולא אזלינן‬
‫א ופירות נטיעה זו אםורין עד ט״ו בשבט אם‬
‫בה פירות דין רבעי עליהם לאכול‬
‫בתר ט״ו בשבט למנות ל׳ יום‬
‫לערלה ערלה ואם לרבעי רבעי מה״מ א״ר‬
‫בירושלים ובט״ו לשנה הבאה יצאו‬
‫לפני ט״ו בשבט ויש הלכות גלולות‬
‫חייא בר אבא א״ר יוהנן ומטו בה משמיה דר׳‬
‫מידי רבעי פירות החנוטים בה‬
‫שכתוב בהם ופירות שנה רביעית‬
‫ינאי אמר קרא ‪ 1‬ובשנה הרביעית ובשנה‬
‫מכאן ואילך לכך הועילו לה ל׳ שלפני‬
‫בתר לפריק להו אסולין על לנפקא‬
‫החמישית פעמים שברביעית ועדיין אםורה‬
‫ר״ה שממהר התירה מט״ו בשבט‬
‫ועיילא חמישית ושבוש הוא לבהני לא‬
‫ועד ר״ה‪ :‬מנא מ י מילי‪ .‬ששנות‬
‫איירי בשמעתין כלל לאותן שחנטו‬
‫משום ערלת ופעמי׳ שבחמישית ועדיין אסורה‬
‫ערלה ורבעי נמשכין לאסור פירות‬
‫ברביעית קולס ט״ו בשבט אסולין‬
‫משום רבעי לימא דלא בר״מ דאי ר״מ הא‬
‫החנוטים קודם ט״ו בשבט לאחר‬
‫לעולם והחנוטין ברביעית אחר ט״ו‬
‫אמר א ( יום אהד בשנה השוב שנה דתניא פר‬
‫שכלו שלשת שני ערלה‪ :‬ומטו בה‪.‬‬
‫בשבט שרו לאחר פלייה לאלתר‬
‫האמור בתורה םתם בן עשרים וארבעה חדש‬
‫יש מטין ומכריעין בשמועה זו‬
‫נ(ו‪3‬הג״ה של אספמיא כתוב ופירי‬
‫ויום אחד דברי ר״מ ר׳ אלעזר אומר בן עשרים‬
‫לאומרה משמיה דרבי ינאי‪ :‬ובשנה‬
‫לפרלס לשנת ארבע אסירי על‬
‫וארבעה חדש ול׳ יום שחיח ר״מ אומר‬
‫הרביעית‪ .‬וי״ו מוסיף על ענין ראשון‬
‫לפריק להו‪:‬‬
‫ב כ ל מקום שנאמר עגל בתורה םתם בן‬
‫יהיה לכס ערלים אף בתוך שנה‬
‫ג( אמרי׳ יום אחד בשנה‬
‫הא‬
‫הרביעית‪ :‬ובשנה החמישית‪ .‬תאכלו‬
‫שנה בן בקר בן שתים פר בן ש ל ש אפילו‬
‫השוב שנה‪ .‬השתא לא ילע‬
‫את פריו מוסיף על ענין רבעי‬
‫תימא ר״מ כי קאמר ר״מ יום אחד בשנה חשוב‬
‫הא למסקינן לבסוף ללי לקליטה‪:‬‬
‫דסליק מיניה‪ :‬פעמים שברביעית‪.‬‬
‫בן כ״ד הדש ויום אהד‪ .‬סתם‬
‫שנה בםוף שנה אבל בתחלת שנה לא אמר‬
‫כגון אם מיהרו פירותיו לחנוט‬
‫פר בן שלש כלקתני סיפא והאי‬
‫רבא ולאו ק״ו הוא ומה נדה שאין תהילת‬
‫ברביעית לפני שבט ועדיין אסורים‬
‫יום אחל משום ליום אחל בשנה‬
‫היום עולה לה בסופה סוף היום עולה לה‬
‫משוס ערלה אסולין בהנאה עולמית‪:‬‬
‫חשוב שנה ולר״א ל׳ וכל אותו יום ל׳‬
‫בתחלתח שנח שיום אחד עולה לה בםופה‬
‫פעמים שבחמישית כוי‪ .‬כגון פירות‬
‫אין לינו לא כבן בקר ולא כפר מילי‬
‫אינו‬
‫שחנטו בה קודם שבט טעונין חלול‬
‫להוה אפלגס בסוף פ״ק לחולין )ל׳‬
‫אבל אם איחרה חניטתה עד לאחר ט״ו בשבט אין בהן איסור‪ :‬כג‪ .‬ושם( דאיצטריך או לרבויי ושמא התם שאני מדקתני בפ״ק לפרה‬
‫נימא‪ .‬הא דקתני לעיל פחות מל׳ יום לא עלתה לו שנה דלא כרבי‬
‫)משנה ‪ a‬דבן י״ג חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש ולא קתני הכי גבי‬
‫מאיר‪ :‬עגל בן שנה‪ .‬דכתיב )ויקרא ט> עגל וכבש בני שנה‪ :‬בן‬
‫פר ולא לכל מילי אמרינן דיוס אחד בשנה חשוב שנה דיש דברים‬
‫בקר‪ .‬של שמיני למלואים שנאמר )שם( קח לך עגל בן בקר לחטאת‪:‬‬
‫דאפילו מעת לעת בעינן כדתנן בפ׳ יוצא דופן )צלה ל׳ מה‪ (.‬בן‬
‫תמימים‪.‬‬
‫בן שתים‪ .‬שנאמר קח לך עגל בן בקר ואיל לעולה‬
‫ט׳ שנים ויום אחד בן י״ג שנה ויום אחד בת י״ב שנה ויום אחד‬
‫והכי תניא לה בתורת כהניס השוה בן בקר ואיל לעולה תמימים‬
‫דאותו יום אחד כדי להשלים מעת לעת דבבת ג׳ שנים רום אחד‬
‫אף בשנים )‪ :(5‬פר‪ .‬אפילו כתב פר בן בקר לא נקרא פר בפחות‬
‫פליגי תנאי בגמ׳ )שם ל׳ מל‪ 1:‬דלר״מ אפי׳ בבת שתי שנים ויום אחד‬
‫מג׳ שנים‪ :‬כי קאמר ר״מ בסון! שנים‪ .‬כגון יוס אחד בשנה שלישית‬
‫מתקדשת בביאה דכבת ג׳ שלימות דמיא דיוס אחד חשוב שנה וחכמים‬
‫שהוא סוף הכשר שנותיו של פר‪ :‬אבל בחחילח שנים‪ .‬כגון שנה‬
‫בעו בת ג׳ ויום אחד דמעת לעת בעינן‪ :‬עגל םתם בן שנה בן‬
‫ראשונה של נטיעה שהיא תחילת מנין שני ערלה לא אמר‪ :‬ומה‬
‫בקר בן שתים פר בן ג׳‪ .‬ע״כ בן בקר בן שתים דקאמרינן היינו‬
‫נדה שאין חחלת היום עולה לה בסופה‪ .‬שנאמר )שם ט ‪ 0‬שבעת ימים‬
‫עגל בן בקר ולא פר בן בקר כדמוכח בתורת כהניס גבי פר כהן‬
‫תהיה בנדתה תהא בנדתה כל ז׳ ולא תאמר מקצת יום שביעי ככולו‬
‫משיח דתניא פר יכול אפילו זקן ת״ל בן אי בן יכול קטן ת״ל פר‬
‫ותטבול ביום‪ :‬סוןן היום עולה לה בחחלתה‪ .‬שאס ראתה סמוך‬
‫הא כיצד בן ג׳ כדברי חכמים ר״מ אומר אף בן ארבע בן חמש‬
‫לשקיעת החמה עולה לה יום זה בז׳ ימי נדה ואינה צריכה למנות‬
‫כשרים ותימה דתנן בפ״ק דפרה )משנה ב( ר׳ יוסי הגלילי אומר‬
‫אלא ו׳ והוא‪ .‬ובנדה דאורייתא קאמר שאינה זקוקה לנקיים שלא‬
‫פריס בני שתים שנאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת וחכ״א אף‬
‫הצריכה תורה ספירת ז׳ נקיים אלא לזבה אבל לנדה אפי׳ ראתה כל‬
‫בני ג׳ ר״מ אומר אף בני ארבעה וחמשה כשרים אלמא מכשיר ר״מ‬
‫ז׳ ופסקה עם שקיעת החמה טובלת לערב ומיהו עכשיו החמירו‬
‫בפר אפילו בני שתי שנים דהא מוסיף ארבי יוסי הגלילי והכא‬
‫בנות ישראל על עצמם להחזיקן בספק זיבות לטעון ז׳ נקיים בלא‬
‫משמע מדעגל בן בקר לר״מ בן שנים פר בן בקר בן ג׳ אבל פחות‬
‫דס ואין יום שפוסקת בו עולה לה למנין ז׳‪ .‬והרבה טעו‬
‫מבן ג׳ לא וצ״ל דאף דקאמר ר״מ במסכת פרה ‪ ( 0 0‬ארבנן קאי ולא‬
‫בשמועה זו ללמוד מכאן לספור יום שפוסקת בו למנין ז׳ נקיים‬
‫אר׳ יוסי הגלילי ובתורת כהניס מתני דר׳ יוסי הגלילי בתר מילתא‬
‫שהיו מפרשים סוף היוס עולה לה בתחלתה לסוף יום שפוסקת‬
‫דר״מ וחכמים ורבנן דהתם לאו רבנן דפרה‪:‬‬
‫בו עולה לה ראשון לז׳ נקיים וזו מלת בנות כותייס הוא ששנינו‬
‫ולאו ק״ו הוא ומה נדה‪ .‬מריש פירקין ל״ק מידי כדפרישית התם )ל׳‬
‫בהן )גלה רף לנ‪ (.‬יום שפוסקת בו סופרת למנין זי‪ :‬ה״ג שנים‬
‫ב‪ :‬ד׳׳ה אבל(‪ :‬שנים שיום אהד עולה להם בתחילתן אינו דין‬
‫שיום אחד עולה להם בסופו כוי‪ .‬שנים הקצובין לכל לבר שיום‬
‫שיום אהד עולה להם בסופן‪ .‬האי תחילתן היינו תחילת שנה וסוף‬
‫אחד עולה להן בתחלת שנה אחרונה בסוף שנים הקצובות לדבר‪:‬‬
‫חשבון והאי סופן היינו סוף שנה ותחילת חשבון וא״ת זבה תוכיח שהיא‬
‫איסכא מנדה שאין סוף היום עולה לה בתחילתה שזהו מנהג‬
‫אינו‬
‫א‬
‫כותים כדאיתא בריש סרק בנות כותים )גלה ל׳ לג‪ .‬ושס> דיוס שפוסקת בו סופרתו למנין ז׳ דאע״ג דפריך עלה אנן נמי נספריה לא קיימא‬
‫לן הכי מדפריך בפרק בתרא דנדה )ל׳ סט‪ (.‬ורב ככותאי אמרה לשמעתיה ואפ״ה תחילת היוס עולה בסופה לר׳ יוסי בפרק כיצד‬
‫צולין )פסחים ל׳ פא‪ (.‬דאמרינן מקצת היום ככולו דלא מצי למשכח טומאת התהום דזבה משוס דאין סותרת למפרע ואינה מטמאה‬
‫אלא מכאן ולהבא וזבה גדולה נמי לא משכחת אלא כשופעת או ברואה שני בין השמשות וצ״ל דהאי ק״ו דהכא לרבנן ולא לרבי‬
‫יוסי מיהו אפילו לרבנן קשיא דנהי נמי דלכי חזיא בשביעי מטמאה למפרע מ״מ כיון דשריא לשמש לאחר טבילה מיד מדאורייתא‬
‫אי לאו משוס דאסרו רבנן שמא תבא לידי ספק כדאמרינן בפרק בתרא דנדה )ל׳ עב‪ .‬ושם( ע״כ עולה לה תחלת היום דאי לאו‬
‫הכי וספרה לה ז׳ ימים ואחר תטהר אמר רחמנא )ייקרא טו( וליכא ונראה דלא דמיא זבה להני דהא אימים נקיים קפיד רחמנא‬
‫והיאך יעלה סוף היום והרי אין יום זה טהור דכבר ראתה ואע״פ דבשומרת יום סוף היום עולה כמו שאפרש שאני התם דספירת‬
‫אחד לאחד נפקא לן בסוף נדה )לף עג‪ >.‬מדכתיב יהיה אבל הכא אחר תטהר כתיב דדרשינן שלא תהא טומאה מפסקת אבל תחלת‬
‫היום דין הוא שיעלה בסופה דכל כמה דלא ראתה הרי הוא טהור וא״ת ואמאי דחיק לאשכוחי זבה גמורה לר׳ יוסי ברואה בשתי בין השמשות‬
‫הא משכחת לה ברואה בלילות דספירת לילה לאו ספירה היא כדאיתא בפ״ב דמגילה )ל׳ כ‪ .‬ושם( וי״ל דדחיק אזבה ביממי משום דכתיב כל‬
‫ימי זובה דמהאי טעמא א״ל ר׳ שמעיה לר׳ אבא בסוף נדה <שם> אימא ביממי תהוי זבה בלילות תהוי נדה ובפ״ק דהוריות )ל׳ ל‪.‬ו נמי‬
‫גבי צדוקים דאמר י( זבה לא הוי אלא ביממא ומיהו לא יתכן דאס כן הוה ליה לפרושי ולימא זבה ביממי היכי משכחת לה ועוד דכי משני‬
‫דרואה‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נ ב א מיי׳ פ״ט מהל׳ נמע‬
‫רנעי הל׳)י( ‪1‬ט[ י סמג‬
‫עשין )קלטו ]קלז[ טוש״ע‬
‫י׳׳ל סי׳ רצל סעי׳ ל ה‪:‬‬
‫נג‬
‫ב מיי׳ ס״א מהל׳‬
‫מעשה הקימות הל׳ יל‬
‫סמג עשי! קפג‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫)פחות( ופירות נטיעה זו‬
‫אסורין עד יום חמשה‬
‫עשר בשבט‪ ,‬אם לערלה‬
‫ערלה אם לרבעי רבעי‪.‬‬
‫שלש‬
‫מנא לן דכתיב‬
‫שנים יהיה לכם ערלים‬
‫לא יאכל ובשנה הרביעית‬
‫יהיה כל פריו‪ ,‬מדקא‬
‫מסיק לא יאכל ובשנה‬
‫הרביעית‪ ,‬ולא מפסיק הי‬
‫ניהו‪ ,‬שמעינן מינה פעמים‬
‫שבאת רביעית ואסורץ‬
‫משום ערלה‪ ,‬כגון שנטע‬
‫פחות משלשים יום לפני‬
‫ראש השנה‪ .‬והא )דתנן(‬
‫דתנו רבנן דלא כר׳ מאיר‪,‬‬
‫דאי ר׳ מאיר האמר יום‬
‫אחד בשנה חשוב שנה‪,‬‬
‫דתניא פר האמור בתורה‬
‫סתם בן עשרים וארבעה‬
‫חדש ויום אחד דברי‬
‫ר׳ מאיר‪ .‬ודחינן אפילו‬
‫תימא ר׳ מאיר לא אמר‬
‫ר׳ מאיר יום אחד בשנה‬
‫חשוב שנה אלא כסוף‬
‫שנח כדתנן בן ב״ד חודש‬
‫ויום אחד‪ ,‬תחשוב לו‬
‫יום להשלימו שלש שנים‪.‬‬
‫אבל בתחלת שניו‪ ,‬כגון‬
‫האי נטיעה וכיוצא בה‬
‫שלשים יום בעי לעלות‬
‫לו שנה‪ .‬אמר רבא ק״ו‪,‬‬
‫ומה נידה שאין תחילת‬
‫היום עולה לה בסופה‪,‬‬
‫פיר׳ יום שביעי לנידתה‬
‫אסורה כל היום שנאמר‬
‫שבעת ימים תהיה בנדתה‬
‫וקימא לן תחיה בנדתה כל‬
‫שבעה‪ ,‬א( כל יום השביעי‪,‬‬
‫ולא אמרינן מקצת היום‬
‫ככלו‪ ,‬ואמרינן מקצת היום‬
‫ככולו בתתילת נידתה‪,‬‬
‫שאם ראתה שעה אחת‬
‫מן היום משלמת ששה‬
‫וטהורה‬
‫ימים אחרים‬
‫היא‪ .‬שנה שיום אחד‬
‫עולה לה נ>בסוף שניו‪,‬‬
‫א( אולי צ״ל יכתינ שנעת‬
‫ימים תהיה מדתה תהא‬
‫בנלתה כל שבעה כל יוס כוי‪.‬‬
‫נ‪ 1‬נראה לחסר כאן יצ״ל עולה‬
‫לה בסוף שנים שיוס אחל‬
‫עולה לה בסוף השנים וכו׳‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נד‬
‫מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫א‬
‫סמנ‬
‫שמיטין הל׳ יא‬
‫לאדן רסז‪:‬‬
‫ב ג מיי׳ וסמג שס‬
‫נה‬
‫ומיי׳ ס״ט מהל׳ נטע‬
‫רבעי ]הלכה ת[ סמג עשי!‬
‫קלז טוש״ע י״ל סי׳ רצד‬
‫סעיף ל‪:‬‬
‫נו ד מיי׳ פ״ט מהל׳ נטע‬
‫רבעי הל׳ ח טוש׳׳ע שס‪:‬‬
‫אחד עולה לה בתחילת‬
‫שניו‪ .‬אלא זו הברייתא‬
‫למי היא‪,‬‬
‫אלעור‬
‫לדי‬
‫דאמר פר דאמור בתורה‬
‫בן עשרים וארבעה חדש‬
‫ושלשףם[ יום‪ ,‬א( שלשים‬
‫ושלשים בעי‪ ,‬דתניא אין‬
‫נוטעין ואין מבריכין ואין‬
‫מרכיכין‬
‫שביעית‬
‫ערב‬
‫פחות משלשים יום לפני‬
‫נטע‬
‫ראש השנה‪ ,‬ואם‬
‫והבריך והרכיב יעקור‪ .‬ר׳‬
‫יהודה אומר כל הרכבה‬
‫שאינה‬
‫לשלשה‬
‫קולטת‬
‫ימים שוב אינה קולטת‪ .‬ר׳‬
‫יוסי ור׳ שמעון אומי שתי‬
‫שבתות‪ .‬ואמר רב נחמן‬
‫חאומ׳‬
‫לדברי‬
‫לקליטה‪,‬‬
‫שלשים‬
‫כי‬
‫כלומר‪,‬‬
‫ישרש הנטע ]נ״א‪ :‬כלומר‬
‫שישריש‬
‫אחר‬
‫הנטע[‪,‬‬
‫שישריש‬
‫אחרים‬
‫יום‬
‫צריך‬
‫שלשים‬
‫לעלות‬
‫שנה‪ .‬עכשיו ר׳‬
‫לו‬
‫אלעזר‬
‫אי סבר לה כתנא קמא‬
‫דאמר בעינן שלשים יום‬
‫לקליטה‪ ,‬בעי שלשים יום‬
‫אחרים לעלות לו שנה‪.‬‬
‫ואי כרכי יחודח סבירא‬
‫ליה שלשים ושלשה הוו‬
‫ליה למיתנא כולי‪ .‬אלא‬
‫הא‬
‫לעולם‬
‫רבנן‬
‫דתנו‬
‫אחד הנוטע ואחד המבריך‬
‫כולי‪,‬‬
‫ר־‬
‫וכי‬
‫מאיר‬
‫קתני‬
‫היא‪,‬‬
‫יום‬
‫שלשים‬
‫לפני ראש השנה עלתה‬
‫הקצובים לכך‪ :‬אלא מאי‪ .‬נמאן תוקמה למתניתא דלעיל דאמר‬
‫דנזיר)ל׳ נח‪ .‬ושם( גרסי׳ בכל הספרים כגון דחזא שלשה בין השמשות‬
‫בנוטע פחות מל׳ לא עלתה לו שנה‪ :‬כר״א‪ .‬תוקמה בתמיה‪ :‬שלשים‬
‫סמוך לשקיעת החמה דלא הוי שהות ביום לסליק ליה למניינא ונראה‬
‫לפרש דלכך לא קאמר ברואה בלילות משום דר׳ יוסי כי היכי דתחילת‬
‫ושלשים בעי‪ .‬ל׳ יום לקליטה שתהא נשרשת בארץ ושלשים יום לחשיבת‬
‫אחד‬
‫שלא‬
‫שנה וימי הקליטה אין עולין לה דכמאן‬
‫היום סליק לה שימור ה״נ סוף היום‬
‫סליק לה שימור ובסוף פ״ב דנזיר‬
‫)מ״ש( מוטח כן )‪0‬‬
‫דגריס‬
‫התם‬
‫כיון דחזאי בפלגי דיומא ואידך פלגי‬
‫מפרש דאידך פלגא דיום של אחריו‬
‫רבינו חננאל‬
‫אינו דין‪ .‬שיעלה יום אחל בסוף שנה ראשונה לתחילת קצבת שנים‬
‫דרואה שני בין השמשות הל״ל שלש בין השמשות ומיהו בסוף פרק שני‬
‫דיומא סליק לה שימור ואע״ג שר״ת‬
‫לא כל שכן שיהיה יום‬
‫קאמר לא משמע כן וגס מתוך שנוייא‬
‫דמשני דלא הוה שהות ביום ואין זה‬
‫מנהג כותים דסופרת יום שפוסקת‬
‫בזבה‬
‫דהתס‬
‫גמורה‬
‫דצריכה‬
‫ז׳‬
‫נקיים )ג( ויום שפוסקת לאו נקי הוא‬
‫אבל בשומרת יום לא כתיב טהרה‬
‫אלא מרבוייא דקרא אתי כדסרישית‬
‫ועוד דבסופרת ז׳ יזהוי סוף היום‬
‫‪5‬‬
‫בתחלת ספירה אבל בשומרת יום הוי‬
‫בסוף ספירה דסגי ליה בחד יומאי(‪:‬‬
‫נוטעץ‪.‬‬
‫אין‬
‫משנה‬
‫היא‬
‫דשביעית )משנה ו(‪:‬‬
‫שלשים‬
‫ושלשים‪ .‬פי׳‬
‫פ״ב‬
‫בקונטרס‬
‫שלשים לקליטה ושלשים‬
‫לתוספת שביעית דבעינן שלא‬
‫תהא‬
‫נקלטת בתוספת שביעית וקשיא לר״ת‬
‫חדא דבלשון המשנה אין משמע כן)י(‬
‫פי׳ דלא איירי בתוספת שביעית בלל‬
‫אלא בקליטה ועוד דא״כ מאי קשיא ליה‬
‫אי אוקמה להא ברייתא דלעיל כר״א‬
‫הא כי היט דבמתני׳ דשביעית קתני‬
‫ל׳ ומוקמי ליה בקליטה בלא שלשים של‬
‫תוספת ה״נ נימא דשלשים דברייתא‬
‫דלעיל כשלשים של קליטה בלאו הנך‬
‫של תוספת ועוד לקמן )ל׳ יג‪ (:‬גבי‬
‫אורז ודוחן ופרגין ושומשמין דמחלק‬
‫לענין שביעית בין השרישו לפני ר״ה‬
‫להשרישו לאחר ר״ה‬
‫משמע‬
‫דלא‬
‫בתחלתה‬
‫ואלא‬
‫אינו‬
‫דין‬
‫מאי ר״א שלשים ושלשים בעי דתנן‬
‫אין‬
‫נוטעין‬
‫שיום‬
‫ואין‬
‫עולה‬
‫ואין‬
‫מבריכין‬
‫א ( א‬
‫ערב‬
‫מרכיבין‬
‫שביעית פהות מל׳ יום לפני ר״ה ואם נטע‬
‫והרכיב‬
‫והבריך‬
‫״)דברי‬
‫יעקור‬
‫אליעזר(‬
‫ר׳‬
‫ר״י אומר״ כל הרכבה שאינה קולטת בג׳ ימים‬
‫שוב אינה קולטת רבי יוסי ור״ש אומרים ש ת י‬
‫כ‬
‫שבתות ואמר רב נהמן אמר רבה בר אבוה‬
‫לדברי‬
‫צריך ל׳‬
‫האומר ל׳‬
‫לדברי‬
‫ושלשים‬
‫האומר שלשה צריך שלשה ושלשים‬
‫ב׳‬
‫האומר‬
‫צריך‬
‫שבתות‬
‫ג‬
‫שתי‬
‫לדברי‬
‫שבתות‬
‫אי הכי ל״א בעי קא סבר יום ל׳ עולה לכאן‬
‫ולכאן‬
‫‪1‬‬
‫א״ר יוחנן ושניהן מקרא‬
‫דרשו‬
‫אהד‬
‫ויהי באהת ו ש ש מאות שנה בראשון באחד‬
‫לחדש ר״מ םבר מדאכתי יום אחד הוא דעייל‬
‫בשנה וקא קרי לה שנה שמע מינה יום אחד‬
‫בשנה‬
‫שנה‬
‫חשוב‬
‫אי‬
‫ואידך‬
‫בשש‬
‫כתיב‬
‫מאות ואהת שנה כדקאמרת השתא דכתיב‬
‫ו ש ש מאות שנה‬
‫באחת‬
‫א ש ש מאות‬
‫שנה‬
‫קאי ומאי אחת אתחלתא דאחת קאמר ור״א‬
‫מ״ט‬
‫יום‬
‫דכתיב בראשון באחד לחדש מדאכתי‬
‫אהד הוא‬
‫חדש‬
‫ש״מ‬
‫ומדיום‬
‫דעייל‬
‫יום‬
‫אחד‬
‫בשנה‬
‫אהד‬
‫בחדש‬
‫השובין‬
‫למנוייה‬
‫בחדש וקא קרי ליה‬
‫שנה‬
‫)מכלל‬
‫בהדש‬
‫חשוב‬
‫השוב‬
‫חדש‬
‫י ( ד‬
‫הדש‬
‫ל׳‬
‫יום‬
‫וחדש‬
‫למנוייו‬
‫ושנה‬
‫דתרוייהו‬
‫סבירא‬
‫להו‬
‫ערלה‪ ,‬יום אחד דיי לו‪.‬‬
‫דקתני שביעית דומיא דמעשר ומפרש‬
‫אבות‬
‫בתשרי מתו אבות בפםח נולד יצהמ‬
‫שלשים עולח לכאן ולכאן‪.‬‬
‫לקליטה בשביעית צריך שלשים ושלשים‬
‫״בראש‬
‫לו שנה‬
‫לעלות‬
‫לקליטה‪,‬‬
‫לו‬
‫בשני‬
‫שנה‬
‫והא דלא קתני שלשים‬
‫יום‪,‬‬
‫ואחד‬
‫ר׳‬
‫אמר‬
‫דסבר‬
‫יוחנן‬
‫יום‬
‫שנהן‬
‫]נ״א‪ :‬ושניהם[ מקרא אחד‬
‫דרשו‪ ,‬ויהי באחת ושש‬
‫מאות שנה בראשון באחד‬
‫לתדש‪,‬‬
‫מאיר‬
‫ר׳‬
‫בשנה‪,‬‬
‫דעל‬
‫שנח‪ ,‬יום‬
‫כדקאמרת‬
‫ומדיום אחד בחודש חשוב‬
‫חדש‪ ,‬ש״מ דחדש בשנח‬
‫חשוב שנה‪ ,‬חדש למנוייו‬
‫ושנח למנוייח‪ .‬מכלל דר׳‬
‫מאיר ודי לעזר כר׳ יהושע‬
‫םבירא להו דאמר בניסן‬
‫תניא‬
‫ר׳‬
‫לעז׳ אומר בחשרי נברא‬
‫העולם‪,‬‬
‫בתשרי‬
‫נולדו‬
‫אבות בתשרי מתו אבות‪,‬‬
‫בפסח נולד יצחק‪ ,‬בראש‬
‫השנח נפקדה שרה רחל‬
‫וחנה‪ ,‬בראש השנה יצא‬
‫יוסף‬
‫מבית‬
‫הנטיעה ל׳ יום לפני ר״ה כדי שתהא‬
‫נקלטת ערב ר״ה וקא סבר ר״מ דלא‬
‫יהיבנא לתוספת ל׳ יום אלא יום אחד‪:‬‬
‫שלשים ואחד בעי‪ .‬שתהא יום הקודס‬
‫בראש‬
‫העולם(‬
‫תניא‬
‫נברא‬
‫העולם‬
‫השנה‬
‫השנה‬
‫נפקדה‬
‫יצא‬
‫מתני׳ אלא מערלה אבל לענין שביעית‬
‫לא חיישינן אלא שלא תקלוט בשביעית עצמה ולד יהודה דקולטת‬
‫>רבי‬
‫ה‬
‫בתשרי‬
‫שרח‬
‫יוסף‬
‫אליעזר‬
‫רחל‬
‫מבית‬
‫נולדו‬
‫וחנח‬
‫האםורין‬
‫כדקתני‬
‫עלתה לו שנה‪:‬‬
‫ר״מ ור׳ אלעזר‪ :‬ויהי באחת‬
‫ושש‬
‫מאות שנה‪ .‬לסוף עשתי עשר חדש‬
‫שהתחיל מבול לירד‪ .‬לדברי האומר‬
‫בתשרי נברא העולם ומבול ירד בי״ז‬
‫במרחשון כדלקמן ודף יא‪ (:‬הר האי‬
‫בראשון באחד לחדש בתשרי דא׳׳א‬
‫להיות בניסן‬
‫וחמשים‬
‫שהרי מ׳ יום‬
‫ומאת יום‬
‫מבול‬
‫המיס‬
‫שגברו‬
‫האיסורים‪,‬‬
‫בתוספת שביעית ג׳ ימים לפני ר״ה ואורז ודוחן ופרגין ושומשמין‬
‫ואסירי בתוספת שביעית מ״מ לא חיישינן ובלבד שישדשו לפגי ר״ה‬
‫באנדרוגינוס ובהרכבה לאו משוס דאתי ר״נ לפרושי מתני׳ אשביעית‬
‫דלא מייתי לה אלא למימר דאף לענין ערלה הלכה כר׳ יוסי‬
‫היו הלוך וחסור עד חדש העשירי‬
‫והוא אב שהיה עשירי לירידת גשמים‬
‫ואז נראו ראשי ההרים ומאחד באב‬
‫עד אחד בתשרי נבלעו המים והיינו‬
‫דכתיב ויהי באחת ושש מאוח‬
‫שנה‬
‫בראשון באחד לחדש חרבו המיס‪.‬‬
‫ולדברי האומר‬
‫באייר ירד‬
‫המבול‬
‫הוה ליה האי בראשון בניסן‪ .‬ובין למר‬
‫ובין למר תחלת שנת שש מאות ואחת‬
‫לא נכנסו בה אלא יום אחד דכתיב‬
‫באחד לחדש וקרי ליה שנה כדכתיב‬
‫באחת ושש מאות שנה‪ :‬כדקאמרת‪.‬‬
‫דקרי ליה שנה‪:‬‬
‫וקרי ליה‬
‫חדש‪.‬‬
‫דכתיב באחד לחדש‪ :‬חדש למנוייו‪.‬‬
‫אחד מן הממיין שלו חשוב‬
‫חדש‬
‫בר״ה‬
‫שהחדש נמנה בימים דכתיב עד חדש ימים )במלנר יא>‪ :‬ושנה‪ .‬אחד‬
‫למנריה חשוב שנה והיא נמנית בחדשים דכתיב)שמות יב> לחדשי השנה‪:‬‬
‫מכלל דחרוייהו וכוי‪ .‬ר״מ ור״א להא תרוייהו מולו שזו היתה תחלת‬
‫לראשוןיי( לאו ניסן אלא תשרי ומפני שהוא ראשון לבריאת עולם ולמנין‬
‫תשרי הוא‪ :‬חניא ר' אליעזר אומי כוי‪ .‬מקרא יליף לה לקמן)דף יא‪:>.‬‬
‫נולדו‬
‫יום שלשים עולה לכאן ולכאן‪ .‬בפרק הנזקין )גיטין לף נל‪ (.‬גבי הא דאמר ר״מ נוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור קאמר וכי‬
‫תימא שבת נמי זימנין דמקלע יום שלשים בשבת דאי נטע בההוא יומא סלקא ליה שתא ואי לא לא סלקא ליה שתא לא נקט ל׳‬
‫משוס דנבעי שלשים לחשוב שנה דהא לר״מ ביום א׳ סגי ומשוס קליטה נקט ל׳ ומיהו בפרק יוצא דופן )נלה לף מה‪ (.‬משמע קצת דאיכא‬
‫תנא לר״מ דאמר ל׳‪:‬‬
‫מדאכתי‬
‫יום אהד הוא דעייל וקא קרי ליה שנה‪ .‬דא״א לומר דשנה שנית למבול היתה ולא חשיב ליה‬
‫שנה משוס דאכתי לא עייל אלא יום א׳ דהכתיב קרא אחדנא )כראשית ח( ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש ולא כתיב בשתים ושש מאות‬
‫אע״פ שנכנסו לה שלשים ובירושלמי דייק מדכתיב דהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן דלא עייל אלא יוס אחד‬
‫וקרי ליה שנית דאי אמרת שלישית היתה ומשום דלא עייל אלא יום אחד לא חשיב לה והא כתיב ויהי בשנה השנית בחדש השני‬
‫בעשדס לחדש נעלה הענן מעל המשכן‪:‬‬
‫מכלל‬
‫דתדווייהו‪ .‬ר״מ ור״א סבירא להו בניסן נברא העולם דהא תרווייהו מודו‬
‫שזו‬
‫היתה תחילת השנה פירוש להכל מוליס לבראשון הוא ניסן לניסן אקד ראשון דכתיב)שמות יג> החדש הזה לכס וגו׳ ראשון וסי׳ בקונטרס דלא‬
‫גרסי׳ ליה לללמא כר״א סבירא להו והאי ראשון לאו ניסן הוא אלא תשרי ומפני שהוא ראשון לבדאת עולם ולמנין השניס קרי ליה ראשון‬
‫א( נראה לצ״ל ופרטנן אי הכי‬
‫שלשים וכוי‪.‬‬
‫ליתא‬
‫אליעזר[‪,‬‬
‫לנרי ר׳‬
‫ג( נפסחיס נה‪ ,[.‬ד( ]מטת‬
‫ג‪ :‬נלה מד‪ :‬מה‪ ,[.‬ה( ]לעיל‬
‫מ‪.‬‬
‫מ‪ .‬לקמן‬
‫מ‪,[.‬‬
‫ע׳׳ז‬
‫ו( ]נרכות כט‪ .‬ינמומ סל‪,[:‬‬
‫ז(‬
‫]אולי‬
‫נחניתא[‪,‬‬
‫יי׳ל‬
‫ח( ]נלצ״ל ראשון[‪ ,‬ט( צ״ל‬
‫האי סוף‪ ,‬י( ]וע״ע תוס׳‬
‫ססתיס פא‪ .‬ל״ה א״נ וכוי[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ויהי‬
‫‪.1‬‬
‫מאות‬
‫באחת‬
‫שנה‬
‫באחד‬
‫ושש‬
‫בךאשון‬
‫הרבי‬
‫לחדש‬
‫המים מ ע ל ה א ר ץ ויסר‬
‫נח את‬
‫וירא‬
‫מבטה‬
‫והנה‬
‫האדמה‪:‬‬
‫התבה‬
‫פני‬
‫חרבו‬
‫בראשית ח יג‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( י ש י " ל״ה ויהי נאמת‬
‫כוי המיס מאיליהן נ מ ש כ ו‬
‫על סיון‪ ) :‬נ ( תוכי)נע״א(‬
‫ל״ה שניס כו׳ מוכיח כן‬
‫דפריך התס‪) :‬ג( כא״ד‬
‫קאמר‬
‫לצריכה ז׳ נקייס‬
‫דוס‪) :‬ד( דייה שלשים כו׳‬
‫)פירוש ללא איירי נתוספת‬
‫שניעית כלל אלא נקליטה(‬
‫תא״מ ונ״נ הגה״ה‪:‬‬
‫מאיליהן )א( משכו עד סיון ואח״כ‬
‫והא דמייתי בסוף הערל)יבמות לף פג‪ (.‬הא דר״נ גבי הלכה כר׳ יוסי‬
‫כולי‪ ,‬אלא אחודש קאי‪,‬‬
‫נברא‬
‫קאמר שלשים לקליטה קאמר שתהא‬
‫השנים קרי ליה ראשון ובסדר עולם תניא בהדיא דלר״א האי בראשון‬
‫ליה‬
‫חשוב שנח‪ .‬ור׳‬
‫העולם‪.‬‬
‫שלשים לקליטה ול׳ לתוספת כר״א‪:‬‬
‫לעולם‪ .‬ברייתא דלעיל ר״מ היא וכי‬
‫בשנה‬
‫בשש‬
‫אי‬
‫צריך‬
‫שזדעתן באיסור מלאכה דאודיתא כדכתיב )ויקרא כה( לא תזרע‬
‫מאות‬
‫ואחת‬
‫שלשים‬
‫פג‪] (5 ,.‬במשנה לשביעית‬
‫ושלשים‪.‬‬
‫שנה‪ .‬ולי נראה דלא גרסינן ליה דדלמא כר׳ אליעזר סבירא להו והאי‬
‫אלעור‬
‫כתיב‬
‫לענין ערלה פי׳ ולא אתי לפרושי‬
‫האומר‬
‫ל׳‬
‫א( שביעית פ״ב מ״ו ינמות‬
‫פ״ ב מ״ו וכן ביבמות פג‪.‬‬
‫יום‪.‬‬
‫סבר‬
‫וקרי‬
‫שנה‬
‫ר״ת דה״ק ר״נ לדברי האומר ל׳‬
‫גרס‪:‬‬
‫לקליטה‪:‬‬
‫לדברי‬
‫דברי ר״מ‬
‫בג׳ ימיס מותר לקיים טון דלא נקלט בשביעית אע״פ שנטעה באיסור‬
‫מדאכתי יום אחד הוא‬
‫אחד‬
‫חיישינן‬
‫מל׳‬
‫שקלטה בשביעית‪:‬‬
‫יעקר‪.‬‬
‫לא‬
‫בעי אלא לעולם ר״מ וכי קאמר ל׳ לקליטה‬
‫אומר‬
‫במה‬
‫בפחות‬
‫יום‪:‬‬
‫לפי‬
‫ושניהם‪.‬‬
‫בתשרי‬
‫שהשרישו‬
‫קלטה‪ :‬דהנן‪ .‬דאין נטיעה קולטת‬
‫ושלשים יום וא״נ כר׳ יהודה ם״ל ג׳ ושלשים‬
‫בניםן‬
‫בתוספת‬
‫דמנח בביתא י( דמיא כל זמן‬
‫לר״ה חשוב לשנה ראשונה של ערלה‬
‫נברא‬
‫אבל‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ובסדר עולם תניא בהדיא דלר״א האי ראשון תשרי ונראה דלעולם גרסי׳ ליה ודייק מהא דאם איתא דסברי בתשרי נברא העולם‬
‫דלמא האי ראשון ניסן וקרי ליה ראשון לפי שהוא ראשון לחדשים ועמד מבול שנה וחצי ותו לא תידוק מיניה יום אחד בשנה חשוב שנה‪:‬‬
‫בראש‬
‫מוסף רש״י‬
‫ואם‬
‫והרכיב‬
‫נטע‬
‫והבריך‬
‫יעקור‪.‬‬
‫להא‬
‫קלטה‬
‫נשניעית‪,‬‬
‫דאין‬
‫הרמה‬
‫קולטת‬
‫נפחות‬
‫משלשים ייס ‪:‬יבמות פג‪.(.‬‬
‫בתשרי‬
‫נולדו‬
‫אבות‪.‬‬
‫אברהס‬
‫ויעקב‬
‫)לקמן‬
‫יא‪ .(.‬נפקדח שרח ר ח ל‬
‫וחנח‪ .‬נא זכרונס לטובה‬
‫ונגזר עליהן הריון )שם>‪.‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ןע״ז ח‪ (5 ,[.‬וברכות כט‪[.‬‬
‫יבמות סד‪ ,:‬ג( חולין ס‪,.‬‬
‫ד( ]צ״ל בקומתן[‪ ,‬ה( ]סוטה‬
‫מו‪ .‬ע״שז‪ ,‬ו( ]צ״ל והכתיב[‪,‬‬
‫ז( ברכות מג‪ ,:‬יז( ]תוספי‬
‫דסיטה פי״א ה״גו סוטה יג‪:‬‬
‫קדישין לח‪ ,.‬ט( יבמות מב‪.‬‬
‫נדה לח‪ ,:‬י( ]עמ״ש בס״ד‬
‫על הגליי! נדה לס‪ .‬בשס‬
‫הרד׳׳ק[‪ ,‬כ( ביצה טז‪ .‬סנהדרין‬
‫יא‪ ,:‬ל( צ״ל בכסה‪ (» ,‬ושייך‬
‫עוד לעמי י‪ ,[:‬נ( ]ע״כ‬
‫שייך לשס[‪ ,‬ס( ]צ״ל אחר‬
‫ד׳׳ה דתקיף[‪ ,‬ט( ]וע׳׳ע תוס׳‬
‫חולין ס‪ .‬דייה אל תקרי וטי‬
‫מ״ש בשס הערוך[‪ ,‬פ( ]סרק‬
‫כטז‪ ,‬צ( ת״י‪ ,‬ק( )פרשת גא‬
‫כא ס״ב(‪,‬‬
‫ארבעח ראשי שנים פרק ראשון ראש חשנה‬
‫בראש השנה בטלה עכורה מאבותינו במצרים‪ .‬רבי יהושע מולה‬
‫בהא ברוב שפרים ואע״פ שהתחילו המכות מניסן למשפט‬
‫המצרים י״ב חלש כלתנן בעליות )פ״ב משנה י( מ״מ לא פסקה עבולה‬
‫על תשרי‪ :‬לקומתן לדעתם לצביונם‪ .‬צביונם לשון יופי כמו‬
‫״(נולדו אבות‪ .‬אברהס ויעקב‪ :‬נפקדה שרה‪ .‬בא זכרונס לטובה‬
‫ונגזר עליהן הדון׳(‪ :‬בעלה ענודה מאכוהינו‪ .‬ששה חדשים לפני‬
‫גאולתם פסק השעבוד‪ :‬תדשא הארן‪ .‬תתכסה ותתלבש בדשאין‪:‬‬
‫עץ פרי‪ .‬שנגמר פריו‪ :‬ואותו הפרק זמן רביעה הוה‪ .‬כלומר‬
‫וראיה לדבר שבתשרי נברא העולם‬
‫שהד לגשמים היו צדטן ותשרי זמן‬
‫בר״ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניםן‬
‫רביעה הוה‪ :‬והוצא הארץ‪ .‬ולא‬
‫נגאלו בתשרי עתידין ליגאל ר׳ יהושע אומר‬
‫כתיב ותדשא הארץ‪ :‬וען עושה‬
‫ובניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות בניסן‬
‫פרי‪ .‬ולא עץ פ ד גמור‪ :‬ואותו‬
‫מתו אבות בפסה נולד יצהק בר״ה נפקדה‬
‫הפרק זמן‪ .‬הוא לבהמה וחיה להיזקק‬
‫זה לזה ולכך היו צריכין וראיה היא שרה רחל וחנה בר״ה יצא יוסף מבית האםורין‬
‫שבניסן נברא העולם‪ :‬לבשו כרים‪.‬‬
‫בר״ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן‬
‫בזמן שיתרועעו שבלים בניסן )י(‬
‫נגאלו בניסן עתידין ליגאל תניא ר״א אומר‬
‫אלמא ניסן זמן זיווג בהמה הוא‪:‬‬
‫מנין שבתשרי נברא העולם שנאמר ויאמר‬
‫ברכה לדורות‪ .‬עושה פרי לדורות‬
‫אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע‬
‫ומיהו השתא עץ פ ד הוו‪ :‬בקומתן‬
‫עץ פרי איזחו חדש שהארץ <* מוציאה‬
‫נבראו‪ .‬והיינו עץ פרי ראוי היה‬
‫דשאים ואילן מלא פירות הוי אומר זה תשרי‬
‫לטעון פ ד מיד‪ :‬לדעתם‪ .‬שאלם‬
‫ואותו הפרק זמן רביעה היתה וירדו גשמים‬
‫אס חפצין להבראות ואמרו הן‪:‬‬
‫בצביונם‪ .‬בטעם )י( אחד ואחד‬
‫וצימחו שנא׳ ו א ד יעלה מן הארץ ר׳ יהושע‬
‫ובדפוס כל אחד‪ :‬ואומר שמעו הרים‬
‫אומר מנין שבניסן נברא העולם שנא׳ ותוצא‬
‫את ריב ה' והאיתנים‪ .‬אלמא הם‬
‫הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי‬
‫איתנים הם הדם ואשכחן דנקראו‬
‫איזהו חדש שהארץ )‪ 0‬מליאה דשאים ואילן‬
‫אבות הריס שנאמר מדלג על ההרים‬
‫מוציא פירות הוי אומר זה ניסן ואותו הפרק‬
‫ודילג את הקץ בשביל ההדס‪:‬‬
‫זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה‬
‫בחדש זיו‪) .‬י( אייר הוא‪ :‬שנולדו בו‬
‫שנאמר לבשו כרים הצאן וגו׳ ואידך נמי הא‬
‫זיותני עולם‪ .‬כשנתחדש אייר נולדו‬
‫כבר בניסן‪ .‬אי נמי זימנין דניסן‬
‫כתיב עץ עושה פרי ההוא לברכה לדורות‬
‫דתקוסה נמשך בתוך אייר של לבנה‪:‬‬
‫הוא דכתיב ואידך נמי הא כתיב עץ פרי‬
‫מלההנאוה‪ .‬להנות‪ :‬דהקיןז במצות‪.‬‬
‫ההוא כדר׳ יהושע בן לוי >רא״ר יהושע בן‬
‫שופר יוה״כ וסוכה לולב וערבה וניסוך‬
‫לוי כל מעשה בראשית ״)לקומתן( נבראו‬
‫המיס )וערבה(‪ :‬למועד אשוב אליך‪.‬‬
‫לדעתן נבראו לצביונן נבראו שנא׳ ויכלו‬
‫לי״ט הבא ראשון ולשרה בן‪ .‬וכל מה‬
‫השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם‬
‫שאתה יכול להרחיק יום הבשורה‬
‫אלא צביונם ר״א אומר מנין שבתשרי נולדו‬
‫מיום הלידה הרחיקם כדי למצוא‬
‫ימי עיבור הוולד בין שניהם ואין אתה‬
‫אבות שנא׳ ויקהלו אל המלך שלמה כל‬
‫יכול להרחיקו אלא ממועד למועד‬
‫איש ישראל בירח האיתנים בחג ירח שנולדו‬
‫כשתאמר שנתבשר במועד זה ושתלד‬
‫בו איתני עולם מאי משמע >דחאי איתן‬
‫למועד הבא‪ :‬כי מדלי מר ימי‬
‫לישנא דתקיפי הוא כדכתיב איתן מושבך‬
‫עומאה‪ .‬טומאת נדה דקיי״ל )‪3‬״מ‬
‫ואומר שמעו הרים את ריב ה׳ והאיתנים‬
‫לף פז‪ (.‬שרה אמנו אותו היום‬
‫מוסדי ארץ ואומר קול דודי הנה זה בא מדלג‬
‫פרסה נדה לפיכך רקח חמאה וחלב‬
‫ובן הבקר אבל לא העוגות שלשמה‬
‫על ההרים מקפץ על הגבעות מדלג על‬
‫היא בטומאה‪ :‬אפילו למ״ד‪ .‬במסכמ‬
‫ההרים בזכות אבות מקפץ על הגבעות בזכות‬
‫נדה )לף לח‪ (.‬אינה יולדמ למקוטעין‬
‫אמהות ר׳ יהושע אומר מנין שבניסן נולדו‬
‫אלא לחדשים שלימים של שלשים יום‪:‬‬
‫אבות שנאמר ויהי בשמונים שנה וארבע‬
‫עדוח‬
‫ג(‬
‫‪1‬‬
‫הנחות חב״ח‬
‫)א( נפ׳ איזהו חדש שהארץ‬
‫מליאה דשאיס וכו׳‪) :‬ב( שם‬
‫שהארץ מוציאה דשאיס‪:‬‬
‫)ג( שם בירח האיתנים התס‬
‫דתקיף במצות‪) :‬ד( דשי״‬
‫ד׳׳ה לבשו כריס כו׳ בניסן‪.‬‬
‫גי׳נ ס״א וגבי בריאת העולם‬
‫כתיב דכתינ לעיל מיניה‬
‫מטן הריס גכחי‪) :‬ה( דייה‬
‫גצניונס בטעם כל אחל‬
‫ואחל ובדפוס כל אחל ואחד‬
‫הס״ד‪) :‬י( ד״ה נחלש זיו‬
‫הוא אייר שנולדו ט׳ זימנין‬
‫דתקופת ניסן נמשך לתוך‬
‫אייר של לננה‪ .‬נ״נ ס״א וקרי‬
‫ליה זיו ע ״ ש ניסן ש ל‬
‫חמה שנולדו בו זיותני‬
‫עולם‪ (t):‬תום׳ דייה אלא כוי‬
‫ננרא העולם ולכי הדר לפסח‬
‫שנה אחרת היא ולמועד‬
‫הזה היינו למועד שאהד‬
‫זה דנייה׳׳כ‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫]א[ תום׳ דייה אלא וכו׳‬
‫ולמאי למסקינן וכוי‪ .‬נ״נ עיין‬
‫מהרש״א מ״א יניפה תואר‬
‫נראשית רנה פרשה מ״ז סימן‬
‫ז׳ נדי׳ה אותה השגה וכו׳‬
‫וניפ״ת שס פרשה נ״ג ד״ה‬
‫לט׳ חדשים וד״ה לשנעה וכו׳‬
‫הקודש‬
‫ננזר‬
‫גס‬
‫יעיין‬
‫נפרשיית הנ״ל‪ .‬ועי׳ נ״ש‬
‫נאה״ע סי׳ ד׳ ס״ק י״ט‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫יא‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫ג‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫ה‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫לעטרת צבי )ישעיה מ!( ללרך בהמה‬
‫חיה ועוף כשגללים ]גללים[ בנוי‬
‫בכח בלעת ובקומה וכל זה היה‬
‫במעשה בראשית בתחלת יצירתם‬
‫וכולהו נפקי מלכתיב צבאם»(‪:‬‬
‫שנולדו בו דותני עולם‪ .‬לאע״ג‬
‫לאייר ק ד ליה זיו ל״ק מילי כלפי׳‬
‫בריש פירקין )לף כ‪ :‬ל׳׳ה ‪3‬חדש זיו(‪:‬‬
‫את‬
‫מספר‬
‫יטיד‬
‫אמלא‪.‬‬
‫בסוף‬
‫החולץ )יבמומ לף נ‪ .‬ושם( אמר‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נו א מיי' ס״י מהלכות‬
‫מ־כופ הל׳ ע שמג עשין נז‬
‫טוש״ע א״מ סימן רכו‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫לדעתן נבראו‪ .‬שהודיעם‬
‫שיבראס והס ניאותו !חוליו‬
‫ס‪ .(.‬לצביונן נבראו‪ .‬בדמות‬
‫שבתרו להס ‪1‬שס(‪ .‬כדכתיכ‬
‫איתן מושבך‪ .‬ושיס בסלע‬
‫הוא‬
‫איתן‬
‫קנך‪ ,‬אלמא‬
‫סלע )סוטה מו‪ .>:‬והאיתנים‬
‫מוסדי ארץ‪ .‬הס הריס וכל‬
‫הר של אמיס הוא )שמו‪.‬‬
‫היום מלאו ימי ושנותי‪.‬‬
‫ביום זה נולדתי !סוטה יג‪:‬ו‪.‬‬
‫ויהי לתקופות הימים‪ .‬הרי‬
‫ששה חדשים ובי ימים !יבמות‬
‫סב‪ .>.‬ומיעוט ימים שנים‪.‬‬
‫דכל מקום שנאמר ימים ולא‬
‫נאמר כמה‪ ,‬תפוס המועט‬
‫בידך ולא המרובה‪ ,‬שאס אמה‬
‫אומר ימים שלשה או ארבעה‬
‫אני אומר עשרה או מאה‪ ,‬כך‬
‫שנו תכמיס כל ששמועו מרובה‬
‫ושכנועו מועטת תפסת מרובה‬
‫לא תפסת‪ ,‬תפסת מועט‬
‫תפסת‪ ,‬הלכך כאן שנאמר‬
‫ימים מטון שנכנסו שני ימיס‬
‫בחדש שביעי ילדה <נדה לח‪.!:‬‬
‫אלא דקאי‬
‫אלו שני לורות‪:‬‬
‫בחג וקאמר לה בניסן‪ .‬סוגיא‬
‫לשמעתא מוכח לבתשרי נמול אברהם‬
‫אבינו לבפרק השוכר את הפועלים‬
‫)‪3‬״מ לף פו‪ (:‬אמר בשלישי של מילה‬
‫באו אצלו מלאכים ואז נאמר לו‬
‫למועל אשוב אליך כעת חיה ובפרקי‬
‫לרבי אליעזר »(נמי אמדנן לביוה״כ‬
‫גמול א״א והשתא הא לאמר בתג לאו‬
‫לוקא לשני ימים לפני החג הוה כיון‬
‫לנמול ביוה׳יכ ואע״ג למשמע הכא‬
‫למועל ראשון הט קאמר למועל‬
‫רבינו חננאל‬
‫ראשון אחר החג זה לקיימא ביה‬
‫לכאילו קיימי בחג למי כיון ללא הוה בראש השנה בטלה עבודה‬
‫מאבותינו במצרים‪ ,‬בניסן‬
‫בו ט אס שני ימים לפניו א[ ולמאי‬
‫גגאלו‪ ,‬בתשרי עתידין ליגאל‪.‬‬
‫למסקינן ליוללת לשבעה‬
‫יוללת ר־ יהושע אומר בניסן נברא‬
‫למקוטעין לא הוה צריך לשנויי שנה העולם‪ ,‬בניסן נולדו אבות‪,‬‬
‫בניסן מתו אבות‪ ,‬בפסח‬
‫מעוברת היתה לכי מללית נמי ימי‬
‫נולד יצחק‪ ,‬בראש השנה‬
‫טומאה טבלה נמי בליל חמישי לחג נפקדה שרה רחל וחנה‪,‬‬
‫ואפשר ליללה ביום אחרון של פסח בראש השנה יצא יוסף מבית‬
‫האסורין‪ ,‬בראש השנה בטלה‬
‫אלא משום לאמרינן בסלר עולם עבודה מאבותינו במצרים‪.‬‬
‫ובמכילתא בפרשת וישעו בני ישראל בניסן נגאלו בניס! עתידין‬
‫לבט״ו בניסן ליגאל‪ .‬תניא ר׳ אלעזר אומר‬
‫מרעמסס )אמרי׳(‬
‫מניין שבתשרי גברא העולם‬
‫אלהכא‬
‫פליגי‬
‫]ומיהו‬
‫נולל יצחק ל(‬
‫שנאמר ויאמר אלהים תדשא‬
‫לקאמר נמי בט״ו בניסן לבר הקב״ה הארץ דשא עשב מודיע זרע‬
‫עם אברהם בט״ו בניסן באו מלאכים עץ פרי‪ ,‬איזהו חודש שהא‪p‬‬
‫מוציאה דשאים ואילן מלא‬
‫לבשרו[ ורבי מאיר שליח צבור יסל פירות כדכתיב עץ פרי‪ ,‬הוי‬
‫במעריב של פסח ומצות אפה ויאכלו אומר זה תשרי‪ ,‬ואותו הפרק‬
‫בלילי חג פסח ואמרי׳ בבראשית רבה זמן רביעה היה וירדו גשמים‬
‫עליהם וצימחו‪ ,‬שגאמר ואד‬
‫לושי ועשי עוגות הלא אמרת שפסח יעלה מן ה א ‪ p‬והשקה את‬
‫היה וכל הני לא ס״ל ללמועל אשוב כל פני האדמה‪ .‬ר• יהושע‬
‫אליך כעת חיה אמועל ראשון אלא אומר מניין שבניסן נברא‬
‫העולם שנאמר ותוצא הארץ‬
‫כלומר למועל כזה שהוא פסח וכן וגו׳ ןג״א‪ :‬ותוצא ה א ‪ p‬דשא‬
‫תרגם אונקלוס כעת חיה כעת לאתון עשב מזריע זרע למיגהו[‪,‬‬
‫קיימין והשתא הא לכתיב בפרשת איזהו חודש שהארץ מליאה‬
‫דשא ןג״א‪ :‬דשאים[ ואילן‬
‫מילה אשר תלל לך שרה למועל הזה )שציא( ]מוציא[ פירות‪ ,‬הוי‬
‫בשנה האחרת )‪3‬ראשית י‪ 0‬ואמדנן אומד זה גיסן וכולי‪ .‬ר׳‬
‫אלעור דייק מעץ פרי‪ ,‬כלומר‬
‫]במלרש תנחומא[?( מלמל שסרט לו‬
‫אילן ןמלא[ פירות‪ ,‬והאי‬
‫סדטה בכותל ללשנה האחרת על דכתיב עץ עושה פרי לברכה‪.‬‬
‫כרחך לבט״ו בניסן נאמר ובו ביום כלומר שיהיו עושין פירות‬
‫לעולם‪ .‬ור׳ יהושע דייק‬
‫נמול ובו ביום באו מלאכים בשנה זו‬
‫מעץ עושה ]פרי[‪ ,‬והאי‬
‫תימה לכל הני לאמרי בתשרי הוה דכתיב עץ פרי לכדר־ יהושע‬
‫היט מקיים ההוא קרא ללמועל הזה בן לוי‪ ,‬דאמר בפרק אילו‬
‫טריפות כל מעשה בראשית‬
‫בשנה האחרת ואיך יתכן לומר‬
‫בקומתן נבראו‪ ,‬כלומר‬
‫שנצטוה בפסח ולא נמול על תשרי גדולים מלאים‪ ,‬לדעתן נבראו‬
‫והלא זדזין מקלימין למצות ועוד לא כדעת התינוקות אלא‬
‫כדעת ]נ״א‪ :‬לדעת[ הגדולין‪.‬‬
‫הכתיב בעצם היום הזה )שם( בו‬
‫לציביונם נבראו‪ ,‬לתוארם‬
‫ביום שצוהו מל ואומר ר״ת להני ]כלומר[ ביופיותם שנאמר‬
‫לאמרי בתשרי סבירא להו כרבי וכל צבאם‪ ,‬ופרשינן לצביונן‪.‬‬
‫ר׳ אליעזר אומר בירח‬
‫יהושע לאמר בניסן נברא העולם‬
‫האיתנים‪ ,‬ירח שנולדו בו‬
‫)י( ולהט הלר לפסח שנה אחרת איתני עולם‪ ,‬הם היסודות‪,‬‬
‫למועל הזה היינו למועל אחר לביום שמעו הרים את ריב יוי‪,‬‬
‫והם מלשון ההורים האבות‪,‬‬
‫המורים אמר לו וקרוב לסוכות כלומר‬
‫והאיתנים מוסדי ארץ‪ ,‬כלומר‬
‫למועל הזה ראשון של שנה אחרת‪ :‬הם היסודות‪ .‬ר׳ יהושע אומר‬
‫בירח זיו שנולדו בו זיותני‬
‫לילה‬
‫מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים‬
‫בשנה הרביעית בחדש זיו בירח שנולדו בו זיותני עולם י*)ואידך נמי הכתיב(‬
‫בירח האיתנים התם »> דתקיפי במצות ואידך נמי הכתיב בחדש זיו ההוא‬
‫דאית ביה זיוא לאילני ״דאמר רב יהודה האי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי‬
‫אילני דמלבלבי אומר ברוך שלא חיסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות‬
‫ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם מ״ר בניסן נולדו בניסן מתו מ״ד‬
‫בתשרי נולדו בתשרי מתו שנאמר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה‬
‫אנכי היום שאין ת״ל היום ומה ת״ל היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך‬
‫שהקב״ה יושב וממלא שנותיחם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש‬
‫שנאמר א ת מספר ימיך אמלא בפסח נולד יצחק מנלן כדכתיב למועד‬
‫אשוב אליך אימת קאי אילימא בפסח וקאמר ליח בעצרת בחמשין יומין‬
‫מי קא ילדה אלא דקאי בעצרת ומאמר ליה בתשרי אכתי בחמשח ירחי מי‬
‫קא ילדה אלא דקאי בהג וקאמר לה בניסן אכתי בשיתא ירהי מי קא ילדה‬
‫תנא אותה שנה מעוברת היתה סוף סוף כי מדלי מר יומי טומאה בצרי‬
‫להו יאמר מר זוטרא אפילו למ״ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין‬
‫ויהי לתקופות הימים מיעוט‬
‫יולדת לשבעה יולדת למקוטעין שנאמר‬
‫תקופות שתים ומיעוט ימים שנים בראש השנה נפקדה שרה רחל והנה‬
‫מנלן א״ר אלעזר אתיא פקידה פקידה אתיא זכירה זכירה כתיב ברהל ויזכור‬
‫אלהים את רחל וכתיב בהנה ויזכרה ה׳ ואתיא זכירה זכירה מראש‬
‫השנה דכתיב שבתון זכרון תרועה פקידה פקידח כתיב בחנה כ י פקד‬
‫ה׳ את חנה וכתיב בשרה ״וה׳ פקד את שרה בראש השנה יצא יוסף‬
‫תקעו בחדש שופר‬
‫דכתיב‬
‫מבית האסורין מנלן‬
‫)בכסא( ליום חגנו כי חמ‬
‫‪ .1‬וייאמר אלהים תדשא‬
‫הארץ דשא עשב מזריע‬
‫ורע עץ פרי עשה פרי‬
‫למינו אשר זרעו בו על‬
‫א‬
‫הארץ ויהי בן‪:‬בראשיה א יא‬
‫‪ .2‬ואד יעלה מן הארץ‬
‫והשקה א ת בל פני‬
‫בראשית ב ו‬
‫האךמה‪:‬‬
‫‪ .3‬ותוצא הארץ דשא‬
‫‪11‬‬
‫עשב מודיע ורע למינהו‬
‫ח(‬
‫ועץ עשה פרי אשר זרעו‬
‫בו למינהו וירא אליהים בי‬
‫בראשית א יב‬
‫טוב‪:‬‬
‫‪13‬‬
‫‪12‬‬
‫‪ .4‬לבשו ברים הצאן‬
‫ועמקים יעטפו בר יתרועעו‬
‫תהלים סה יד‬
‫אף ןשירו‪:‬‬
‫‪ .5‬ויבלו השמים ןהארץ‬
‫וכל צבאם‪ :‬בראשית ב א‬
‫‪. .6‬־־קהלו אל המלך‬
‫שלמה כל איש ישראל‬
‫בחג‬
‫האתנים‬
‫בירח‬
‫ט‬
‫הוא החדש השביעי‪:‬‬
‫מלכים א ח ב‬
‫י(‬
‫‪14‬‬
‫דךא אח הקיני‬
‫‪.7‬‬
‫וישא משלו וייאמר איתן‬
‫מושבך ושים בסלע קנף‪:‬‬
‫‪15‬‬
‫במדבר כד כא‬
‫‪16‬‬
‫‪ .8‬שמעו הרים את ריב ין‬
‫והאיתנים מסדי ארץ בי ריב‬
‫‪18‬‬
‫‪17‬‬
‫עולם‪ .‬ולדברי הכל בחודש‬
‫לין עם עמו ועם ישראל‬
‫שנולדו בו‪ ,‬בו בחודש‬
‫מיכה ו ב‬
‫יתובח‪:‬‬
‫מתו‪ ,‬שהקב״ה ממלא שנות‬
‫‪ .9‬קול דודי הנה זה בא‬
‫ל(‬
‫‪20‬‬
‫כ(‬
‫וגו׳‬
‫הוא‬
‫לישראל‬
‫הצדיקים מיום ליום‪ ,‬שנאמר‬
‫מדלג על ההרים מקפץ על‬
‫את מספר ימיך אמלא‪ .‬בפסח‬
‫הגבעות‪ :‬שיר השירים ב ח‬
‫עדות‬
‫‪ . 10‬ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זו הוא החדש‬
‫נולד יצתק שנאמר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן‪ .‬ואוקימנא בחג בתשרי הוה קאי‪ ,‬ואותה שנה מעוברת היתה‪ ,‬ואמי‬
‫השני למלך שלמה על ישךאל ריבן הבית לין‪ :‬מלכים א ו א ‪ 11‬ויאמר אלדזם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא‬
‫ליה למועד אשוב אליך‪ ,‬והוא מועד הפסח‪ .‬אמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין אלא לטי‬
‫אוכל עוד לצאת ולבוא וין אמר אלי ל א תעבר את הירדן הזה‪ :‬דברים לא ב ‪ 12‬לא תהיה משכלה ועקרה באךצף‬
‫חדשים מלאין מיום ליום‪ ,‬היולדת לז׳ יולדת למקוטעין‪ ,‬דקיימא לן ביום שבישרה המלאך ןנ״א‪ :‬שבישרו המלאכים[ אותה שעה‬
‫את מספר ימיך אמלא‪ :‬שמות כג כו ‪ .13‬היפלא מיץ דבר למועד אשוב אליך כעת ודה ולשרה בן‪ :‬בראשית יח יד‬
‫פירםה נדה וישבה)די( ]זי[ ימים בנדתה וילדה בפסח‪ ,‬נמצאת שילדה לוי חדשים פחות א( שבעה ימים‪ .‬בראש חשנח נפקדה חנח‪.‬‬
‫‪ . 14‬ויהי לתקפות הןמים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את שמו שמואל כי מין שאלתיו‪ :‬שמואל א א כ ‪ .15‬ויזכיר‬
‫גמר זכירה וכירה‪ ,‬בחנה כתיב ויזכרה ה׳ וכתיב בראש השנה שבתון זכרון תרועה‪ ,‬מה זכרון זה בראש השנה‪ ,‬אף וכירה שנאמרה‬
‫אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה‪ :‬בראשית ל כב ‪ .16‬וישכמו בבקר וישתחוו לפני ין דשבו‬
‫בחנה כראש השגה‪ .‬וגמרו שתיהן שרה ורחל מחנה‪ ,‬וגמרה רחל מחגה בזכירה זכירה‪ ,‬וגמרה שרה מחנה כפקידה פקידה‪.‬‬
‫וןבאו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו ויןכרדז יי‪ :‬שמואל א א יט ‪ .17‬דבר אל כני ישךאל לאניר‬
‫א( אולי צ״ל פמופ ז׳ ימיס ועי׳ במוס׳ כאן בד״ה אלא‪.‬‬
‫בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לבם שבתון זברון תרועה מקרא קדש‪ :‬ויקרא כג כד ‪ . 18‬בי פקד י; את חנה ותהר‬
‫ותלד שלשה בנים ושתי בנ‪1‬ת ויגדל הנער שמואל עם יי‪ :‬שמואל א כ כא ‪ .19‬ויי פקד את שרה כאשר אמר ויעש יי לשרה כאשר דבר‪ :‬בראשית כא א ‪ .20‬תקעו בחירש שופר בכסה ליום חגנו‪ :‬תהלים פא ד‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נ ח א טור א״ת סי׳ תפז‬
‫וש׳׳ע סי׳ תסא סעיף נ‬
‫בהגה׳׳ה‪:‬‬
‫יא‪:‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫הגה״ה שמעתי דודאי המלאכים נאו בפסח כדפי׳ רש״י בחומש אבל אופו למועד אשוב אליך שאמר לו הקנייה היה בתשרי ומאותו למועד לריש הכא לגסוכות‬
‫הוה קאי וקאמר ליה למועל שאחר זה אשונ והיינו בפסח אבל המלאכים הס סרטו סריטה בכותל נפסח וא״ת א״כ מאי פריך הכא א״כ כי מדלית ימי‬
‫טומאה נצרי להו והא לא אשכחן שפרסה נלה כסוכות אלא נפסח שענר כשנאו המלאכים שהרי לא הניאה העוגות כלפירש רש״י וי״ל אין הכי נמי ‪ w‬לאחר‬
‫סוכות שאמר לו הקנייה למועל אשוב היתה גלה מלכתיב ותצחק שרה בקרבה וגו׳ פי׳ אפשר אחר שזקנתי יחזור לי עלן וסת ללס גלות מכלל שאין אשה‬
‫רבינו חננאל‬
‫בראש השנה בטלה עבודה‬
‫מאבותינו במצרים‪ .‬שנאמר‬
‫בו ביוסף הסירותי מסבל‬
‫שכמו‪ ,‬ואוקימנא כי בראש‬
‫השנת יצא יוסף מבית‬
‫האיסורין‪ ,‬וכתיב באבות‬
‫והוצאתי את׳נכם[ מתחת‬
‫סכלות מצרים וגמר סבילה‬
‫סבילה‪ .‬ואזדו ר׳ אליעזר‬
‫ור׳ יהושע לטעמייהו‪,‬‬
‫דתניא בשנת שש מאות‬
‫שנה לחיי נח בחדש השני‬
‫בשבעה עשר יום לחדש‪,‬‬
‫ר׳ אליעזר אומר אותו היום‬
‫י״ז במרחשון היה וכולי‪.‬‬
‫יכולה להתענר אא״כ יחזור לה עלן וסת וכשאמר לו הקנ״ה היפלא מהי לנר )נראשיס ירו( והתרעם עליה על שצחקה עליין לא היה לה עלן וסת וכשנתענרה‬
‫נתפשטו הקמטים ונתעדן הנשר ותזר לה וסת וא״ת מכיאת המלאכים ה ד חזר לה וראיה מן העוגות כלפרש״י ליתא לודאי מה שפרסה נלה אז לא היה אלא‬
‫אקראי כעלמא ולא חזר לה וסת גמור על שאמר לו הקנייה למועד וראיה שלא היה אלא אקראי שהד אחר שאכלו המלאכים כתינ חדל להיות לשרה אורח כנשים‬
‫א( פכחיס קט‪ ,:‬נ ( ןגשוף‬
‫לה‪.‬‬
‫דף‬
‫זו‬
‫משכת‬
‫איתא גירשת ברייתא זו‬
‫ופירושה]‪ ,‬ג( ]בראשית ת[‪,‬‬
‫ד( ]בראשית חז‪ ,‬ה( עיין‬
‫בסוף המסכת שייך לכאן‪,‬‬
‫ו( ]עי׳ תשובת תות יאיר‬
‫סי׳ ריט דף רו‪ ,[:‬ו( ת״י‪,‬‬
‫הלכך)כי( פריך כי מללי מר וכוי‪ .‬עכל״ה‪:‬‬
‫עדות ביהוסף שמו‪ .‬בתריה דההוא קרא כתיב דכי חק לישראל‪:‬‬
‫לילה המשומר ובא מן המדקין‪ .‬ורבי יהושע תרתי שמעת מינה‬
‫הסירותי מ ס ג ל שכמו‪ .‬ביוסף כתיב בתר עדות ביהוסף‪ :‬המשומר‬
‫דכולתו מודו דמשומר מן המזיקין כדמובח בערבי פסחים‬
‫ובא‪ .‬לגאולה‪ :‬ו א ז ה לטעמייהו‪ .‬רבי אליעזר ור׳ יהושע‪ .‬דלר׳ אליעזר‬
‫)פסחים לף קט‪ (:‬דתקון ד׳ כוסות ולא חייש אזוגות‪ :‬יום שמזל בימה‬
‫)א( בתשרי נברא העולם דמתשד מתפילין מנין שני הדורות לפיכך‬
‫שוקע ביום‪ .‬גרסינן במילמיה דרבי אליעזר גבי י״ז במרמשון ושינה‬
‫מבול על כרחך במרחשון ירד וי׳׳ב‬
‫הקב״ה עליהן מעשה בראשית והעלה‬
‫חדש היה ובחדש השני בשבעה‬
‫טמה ביום ובמילמיה דרבי יהושע‬
‫עדות ביהוםף שמו בצאתו וגוי בר״ה בטלה‬
‫ועשדס שיבשה הארץ במרחשון היה‬
‫גבי י״ז באייר גרס יום שמזל כימה‬
‫עבודה מאבותינו במצרי׳ כתיב הבא והוצאתי‬
‫לשנה הבאה ובתשרי שלפניו חרבו‬
‫עולה ובקונטרס ג ד ס איסכא ואין‬
‫אתכם מתהת םבלות מצרים וכתיב התם‬
‫המיס מעל הארץ שנעשית הארץ כמין‬
‫הסדר כן דבניסן טלה עולה בממלת‬
‫הסירותי מסבל שכמו בניסן נגאלו כדאיתא‬
‫גריד ולא יבשה לגמרי ובו התחלת‬
‫היום ושוהה שתי שעות עם מלק אמד‬
‫בתשרי עתידין ליגאל אתיא שופר שופר כתיב שנת שש מאות ואחת שנה כדכתיבג(‬
‫י( משלשים בשעה אמדו שור שתי‬
‫ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון‬
‫שעות שכן דרך כל מזל שוהה שתי‬
‫הכא תקעו בחדש שופר וכתיב התם ביום‬
‫באחד לחדש והוא תשרי ומדלא קרי‬
‫שעות כדמשמע בפרק המקבל )ב״מ‬
‫ההוא יתקע בשופר גדול ר׳ יהושע אומר‬
‫בניסן נגאלו בניםן עתידין ליגאל מגלן אמר ליה אחת ושש מאות עד השתא שמע‬
‫דף קו‪ :‬ושם( דקא אמדנן עד אימת‬
‫מינה אין מנין הדורות מניסן שאס‬
‫עד דאתו אריסי מדברא וקיימא‬
‫קרא ליל שמורים ליל המשומר ובא מ ש ש ת‬
‫מניסן מתחילין למנותן היה לו לכתוב‬
‫כימה להדי רישייהו ויש שש מזלות‬
‫ל י ל ה המשומר ובא‬
‫ימי בראשית ואידך‬
‫ותנח התיבה באחת ושש מאות שנה‬
‫אמרות כנגדן מע״ק גד״ד די״ב מזלות‬
‫בשנת‬
‫מן המזיקין ואזדו לטעמייהו דתניא‬
‫בחדש השביעי על ה ד אררט שכבר‬
‫יש שקבועין בגלגל ששה למטה ששה‬
‫מאות שנה לחיי נח בהדש השני‬
‫שש‬
‫נתחדשה שנה מניסן שהרי אותו‬
‫למעלה והגלגל סובב וכשמתחיל האחד‬
‫חדש שביעי סיון היה והוא שביעי‬
‫לעלות מתחיל שכנגדו לשקוע וכל חדש‬
‫בשבעח ע ש ר יום לחדש רבי יהושע אומר‬
‫להפסקת גשמים כמו ששנינו בסדר‬
‫ניסן טלה עולה לאור הבקר או‬
‫אותו היום י״ז באייר היח יום שמזל כימה‬
‫עולם וההיא ר״א היא שכשאתה‬
‫מראשו או מזנבו ומאזנים שוקע‬
‫ומתוך‬
‫מתמעטין‬
‫ומעינות‬
‫ביום‬
‫שוקע‬
‫במרחשון‬
‫עשר‬
‫משבעה‬
‫מונה‬
‫כנגדו ושור שאחר טלה משמש באייר‬
‫ששינו מעשיהן שינה הקב״ה עליהם מעשה‬
‫מאה ותשעים יום ארבעים לימי‬
‫וכל ימי אייר עולה בתחלת היום‬
‫ונטל‬
‫והעלה מזל כימה ביום‬
‫בראשית‬
‫שגברו‬
‫וחמשיס‬
‫ומאה‬
‫הגשמים‬
‫ועקרב שוקע כנגדו וכן הולך סדר‬
‫שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם‬
‫על הארץ נמצאו כלים באחד בנדון‬
‫כולם דכל אחד משמש חדש ואמר‬
‫ר׳ אליעזר אומר אותו היום י״ז במרחשון היה‬
‫ואותו יום התחילו למסור שנאמר י(‬
‫בפרק הרואה )ברכות לף נח‪ 0‬דטמה‬
‫וימסרו המיס מקצה חמשיס ומאת‬
‫זנב טלה וטון דשור מתחיל לעלות‬
‫יום שמזל כימה עולה ביום ומעינות מתגברים‬
‫יום והיו הלוך ומסור עד חדש‬
‫באייר בתחלת היום מכלל דכבר‬
‫ומתוך‬
‫העשירי והוא אב שהוא עשירי לידדמ גשמים ובאמד באב נראו ראשי‬
‫טלה עולה כולו עד כימה הבא בזנבו ובמרחשון עקרב עולה‬
‫ההדס בשני חדשים מסרו ט״ו אמה שהיו ההרים מכוסים מיס‬
‫מתחלמ היום מממיל שור שכנגדו לשקוע ונמצא שכבר שקוע טלה‬
‫שנאמר )בראשית ‪ 0‬ממש עשרה אמה למדת שמסרה אמה לארבעה‬
‫כולו עם הבא בזנבו ולפי זה הסדר קיימי כימה אדשייהו דפרק‬
‫ימים והתיבה היתה משוקעת במים אמת עשרה אמה ולא היתה‬
‫המקבל)ב״מ לף קו‪ (:‬היינו שבט ולא כמו שפי׳ שם בקונטרס דהיינו‬
‫אדר וגבי מרחשון גרסינן מעינות מתמעטין וגבי אייר מתגבדן צפה על ראש ההר אלא ד׳ אמומ גובה לפיכך נמה בי״ז בסיון‪ .‬ולר׳‬
‫יהושע דאמר בניסן נברא העולם וממנו מתחילין מנין שני הדורומ‬
‫דאע״פ שרביעה ראשונה יורדת במרמשון מ״מ הכי אורמייהו כדכתיב‬
‫ירד המבול באייר ושביעי שנחה בו התיבה הוא כסליו ולא מנה לך‬
‫)יהושע ג( והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר ואמר בפרק‬
‫הכתוב חדוש שנה לפי שאין השנה מתחדשת אלא בניסן‪ .‬ויש פותרין‬
‫במה אשה )שבת לף סה‪ .‬ושם( ובפרק בתרא דנדה )לף סז‪ .‬ושם(‬
‫ואזלו לטעמייהו מדאמר ר״א בחדש שני מרחשון אית ליה בתשרי‬
‫אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוואות ביומי דניסן ומפצי ביומי דתשד‬
‫נברא העולם והוי מרחשון שני לחדש שהתחילו בו שנת שש מאות‬
‫י(]וגרסי׳ בסמוך בשלמא לר״א היינו דשינה אלא לר׳ יהושע מאי שינה[‪:‬‬
‫דאי לאו הכי למאי קרי ליה שני אס לסדר חדשים הא אמדנן‬
‫אלא‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪4‬‬
‫‪3‬‬
‫‪5‬‬
‫א(א‬
‫נ(‬
‫‪6‬‬
‫ניסן ר״ה למדשים ולאו מילתא היא דאי מדקד ליה שני שמעינן דבתשד נברא העולם א״כ מאי פ ד ך לקמיה בשלמא לר׳ יהושע היינו‬
‫דכתיב שני אלא לרבי אליעזר מאי שני הא מהכא יליף שני לבריאמ עולם‪ .‬ה הכי גרסינן בסדר עולם ר׳ יהושע ברישא והדר ר׳ אליעזר‬
‫ר׳ יהושע אומר אותו היום י״ז באייר היה יום שמזל כימה שוקע ביום ר״א אומר אומו היום י״ז במרמשון היה יום שמזל כימה‬
‫עולה ביום‪ .‬גלגל חמה עגול הוא חציו למעלה מן הקרקע ומציו למטה מן הקרקע ושנים עשר מזלות קבועין בו וזה סדרן טלה שור‬
‫תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים וסימניך טש״ת סא״ב מע״ק גד״ד ששה מהן שקועין למטה וששה מהם‬
‫למעלה וכשהגלגל מגלגל זה עולה מצד זה והראשון שבצד האחר שוקע וכן לעולם ושתי שעות שוהה המזל בעלייתו וכן שכנגדו בשיקועו‬
‫שיהו כולן משמשין בכ״ד שעות של יום ובניסן לעולם טלה מתחיל לעלות לאור הבקר מע״ק גד״ד למעלה בלילה טש״ת סא״ב למטה לאור הבקר‬
‫מתחיל טלה לעלות ומאזנים לשקוע לסוף ‪3‬׳ שעות טלה כולו עולה ומאזנים כולו שוקע אחר שתי שעות מתחיל שור לעלות ועקרב לשקוע וכן‬
‫כולן כל מדש ניסן באייר שור מתחיל לשמש כיוס כל ימי אייר ו‪3‬שתי שעות הראשונות גומר עלייתו שניות תאומים שלישית סרטן‬
‫רביעימ אריה ממישית בתולה וששית מאזנים וכן כולן נמצא טלה עולה בשמי שעומ אמרונומ בלילה וכל היום הוא שוקע‪ .‬וכימה הוא‬
‫זנב טלה והמבול ביום ירד ודרך נקב שתי כוכבים שנטלו מכימה שהוא מזל שיש בו כוכבים הרבה‪ .‬ומניין שהמבול התמיל לירד ביום‬
‫שנאמר בעצם היום הזה בא נמ )בראשית ז( והוא מקטני אמנה היה ולא נמס למיבה עד שירדו מיס ודמקוהו ליכנס שנאמר נשם[ מפני מי המבול‪.‬‬
‫והוצרך‬
‫תורה אור השלם‬
‫לבן אביר לבני‬
‫‪.1‬‬
‫י ש ר א ל אני ין והוצאתי‬
‫אתכם מתחת סבלת‬
‫מצרים והצלתי אתכם‬
‫מעביךתם וגאלתי אתכם‬
‫בןרוע נטוןה ובשפטים‬
‫שמות ו ו‬
‫גדילים‪:‬‬
‫‪ .2‬הסירותי מסבל שכמו‬
‫כפיו מדוד תעברנה‪:‬‬
‫תהלים פא ז‬
‫‪.3‬‬
‫תקעו בחיךש שופר‬
‫בכסה ליום חגנו‪:‬‬
‫תתלים פא ד‬
‫והיה ביום‬
‫ההוא‬
‫האיברים ב א ר ץ‬
‫אשור‬
‫ליי‬
‫בהר‬
‫‪.4‬‬
‫יתקע בשופר גדול ובאו‬
‫והנדחים ב א ר ץ מצרים‬
‫והשתחוו‬
‫הקדש בירושלם‪:‬‬
‫ישעיהו בז יג‬
‫‪ .5‬ל י ל שמרים הוא לין‬
‫להוציאם מ א ר ץ מצרים‬
‫הוא הלילה הזה לין‬
‫שמרים ל כ ל בני י ש ר א ל‬
‫שמות יב מב‬
‫לדריתם‪:‬‬
‫‪ .6‬בשנת ש ש מאות‬
‫שנה לחיי נח בחדש‬
‫השני בשבעה ע ש ר יום‬
‫לחרש ביום הזה נבקעו‬
‫כ ל מעינית תהום ךבה‬
‫וארבת השמים נפתחו‪:‬‬
‫בראשית ז יא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ז״ה‬
‫יש״י‬
‫)א(‬
‫כוי‬
‫לטעמייהו‬
‫ואזזו‬
‫דלר״א דבתשרי נברא‬
‫העולס מתשרי מתחילי!‪:‬‬
‫)ב( בהגה״ה שמעתי כו׳‬
‫דייל אה״נ דלאתר כך‬
‫לו‬
‫כשאמר‬
‫בסוכות‬
‫הקנייה‪:‬‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( ]לעיל ח‪ ,[.‬נ( סנהדרין‬
‫קח‪ :‬זנמיס קיג‪ ,:‬ג( ןינמוס‬
‫כ‪ :‬וש׳׳ג[‪ ,‬ד( מעשרות פ״א‬
‫מ״ה חולין ז‪ ,.‬ה( ]תיססתא‬
‫ס״א ה״ח ע״ש ותיספחא‬
‫דתרומות פ׳׳נ הייה ה׳׳ו‬
‫ע״ש‪ ,1‬ו( ]שייך לדף יא‪,[:‬‬
‫ז( ]אסתר א[‪ (P ,‬צ״ל מה‬
‫משקין‪ ,‬נו( ]וע״ע תוספות‬
‫נכירית נל‪ .‬דייה ישני ותו׳‬
‫ע״ו נח‪ :‬ז״ה נצר ותוס׳‬
‫חולין י‪ :‬ז״ה והתירו‪,‬‬
‫ארבעה ראשי שנים‬
‫ראש השנה‬
‫פרק ראשון‬
‫יב‪.‬‬
‫אלא לרבי אליעזר מאי שני‪ .‬ואע״ג ללרבי אליעזר בחשרי נברא‬
‫»> והוצרך לשנות סלר בראשית והעלה זנב כימה ביום ונטל שני‬
‫העולם )י> לנהי ללענין השנים ראוי למנות ממנו לענין מנין‬
‫כוכבים ממנו ומעיינות מתמעטין בחמה ימות החמה ופסקו הגשמים‬
‫ושינה סלר בראשית ונתגברו המעיינות ושטפם‪ :‬י( יום שמזל כימה‬
‫החלשים אין מונין ממנו לקרות מרחשון שני ללחלשיס נישן ראשון‪:‬‬
‫עולה ביום‪ .‬שבמרחשון עולה עקרב בתחלת היום ואחריו קשת נמצא‬
‫למבול נדבי אליעזר‪ .‬אע״ג לסבירא להו כרבי יהושע לבניסן‬
‫טלה עולה בסוף היוס‪ :‬שינה עליהם‬
‫נברא העולם מלמונין לתקופה כרבי‬
‫כוי‪ .‬לקמן פריך מאי שינה‪ :‬היינו‬
‫יהושע מ״מ מונין שנות נח ובריאת‬
‫ומתוך ששינו מעשיהם שינה הקב״ה עליהם‬
‫דכהיב שני‪ .‬שהרי אייר שני לחלשים‪:‬‬
‫עולם <> ושנות החמה מתשרי‬
‫מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום‬
‫שני לדן‪ .‬שנגזרה גזירה עליהן‬
‫משוס לתשרי ראש לשנים ולשמימין‬
‫ונטל שני כוכבים <* והביא מבול לעולם‬
‫בתשרי שלפניו‪ :‬הכי גרסינן בשלמא‬
‫ולנדרים‪.‬‬
‫וליובלות‪ :‬ולירקות‬
‫בשלמא לר׳ יהושע היינו דכתיב שני *אלא‬
‫לר' יהושע היינו דשיגה‪ .‬דהעלה מזל‬
‫ומתניתין ללא קתני לנלריס בהפסק׳‬
‫לר״א מאי שני ישני לדין בשלמא לרבי‬
‫כימה ביום ועוד שינה לתגבורת‬
‫לא מיירי כלפרישית לעיל <לף ז‪ .‬כל״ה‬
‫מעיינות‪ :‬וחמה המלך שככה• וסתם‬
‫יהושע היינו דשינה אלא לר״א מאי שינה‬
‫תנא‬
‫כהפסקה( גבי ולעיבוריס‪:‬‬
‫חמה רותחת היא כדכתיבי( וחמתו‬
‫דרבנז‪ .‬מלתנן לירקות יותר משאר כל‬
‫ברותחין‬
‫כדרב הםדא דאמר רב הםדא‬
‫בערה בו‪ :‬חכמי ישראל מוני! למבול‬
‫פירות משמע לכל שאר פירות מעשרן‬
‫קלקלו וברותחין נידונו ברותחין קלקלו‬
‫כר׳ אליעזר‪ .‬מונין שנות נח ובריאת‬
‫לאורייתא וכן משמע בריש מסכת‬
‫בעבירה וברותהין נידונו כתיב הכא וישכו‬
‫עולם ושנות הדורות כר׳ אליעזר‬
‫מעשרות בירושלמי ללריש כולהו‬
‫המים וכתיב חתם וחמת המלך שככה ת״ר‬
‫מונין מחשד תחלת השנים ולא‬
‫מקרא חוץ מירקות ומסיק למעשר‬
‫חכמי ישראל מונין למבול כר״א ולתקופה‬
‫משום דסבירא להו בתשרי נברא‬
‫ירקות מלבריהס והכי איתא התם‬
‫כר׳ יחושע חכמי אומות העולם מונין אף‬
‫העולם אלא לתשרי ראש השנה לשנים‬
‫עשר תעשר את כל תבואת זרעך‬
‫ובניסן נברא העולם כלקתני‪ :‬ולתקופה‬
‫למבול כר׳ יהושע‪ :‬ולירקות‪ :‬תנא לירקות‬
‫כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט‬
‫כרבי יהושע‪ .‬כשמונין תקופת החמה‬
‫אין לי אלא תבואה קטנית מנין ת״ל‬
‫ולמעשרות ולנדרים לירקות מאי נינהו‬
‫והלבנה מונין מניסן לומר שמניסן‬
‫וכל מעשר הארץ מזרע הארץ לרבות‬
‫מעשר ירק היינו מעשרות תנא דרבנן‬
‫נבראו ובתחלח ליל רביעי שמשה‬
‫זרע שוס וגרגיר יכול שאני מרבה‬
‫וקתני דאורייתא וליתני דאורייתא ברישא‬
‫חמה בניסן לפיכך אין תקופת ניסן‬
‫זרע לוף העליון זרע ברשין זרע לפת‬
‫י איידי דחביבא ליה אקדמה ותנא דידי‬
‫נופלת אלא בל׳ רביעי היוס לפי‬
‫וצנון ושאר זרעוני גנה שאינם‬
‫תנא דרבנן וכל שכן דאורייתא וליתני מעשר‬
‫שלעולם יום ורביע בין תקופת שנה‬
‫נאכלין ת״ל מזרע הארץ ולא כל זרע‬
‫אהד מעשר בהמח ואחד מעשר דגן‬
‫זו לתקופה שכנגלה לשנה הבאה וכן‬
‫הארץ פרי העץ לרבות כל פירות‬
‫מוללות הלבנה מונין מולל ניסן‬
‫ירק‬
‫וליתני ירק תרי גווני ירק דתנן‬
‫האילן יכול שאני מרבה חרובי שיטה‬
‫ראשון בליל רביעי בתשעה שעות‬
‫וצלמוני וחרובי גלירה ת ״ל מפרי‬
‫הנאגד משיאגד ושאינו נאגד משימלא‬
‫ותרמ״ב חלקים‪ :‬אן« למבול‪ .‬כלומר‬
‫העץ ולא בל פרי העץ ירקות מנין‬
‫ל י ק ט ירק ערב ראש‬
‫את הכלי ת״ר‬
‫למנין שנות הלורות מתחילין מניסן‬
‫איסי בן עקיבא אומר המעשרות‬
‫השנה עד שלא תבא השמש והזר וליקט‬
‫למנות ומבול באייר ירל )י( ע״כ‬
‫לירקות מלבריהם והכי נמי איתא‬
‫משתבא‬
‫משתאמר באחת ושש מאות בראשון‬
‫בירושלמי בסוף חלה רבותינו שבגולה‬
‫שחרבו המיס ניסן הוא שהרי משפט לור המבול שנים עשר חלש‪:‬‬
‫היו מפרישין תרומות ומעשרות על שבאו הרובים ובטלום מאן אימן‬
‫ולירקות‪ .‬מעשר ירק לענין חלש וישן שאין תורמין מירק הנלקט ערב‬
‫הרובים תרגמוניא ר׳ זעירא רב יהולה בשם שמואל חלה בחו״ל ותרומת‬
‫ר״ה על הנלקט אחר ר״ה‪ :‬ולנדרים‪ .‬לקמן ‪n‬״‪ 0‬מפרש‪ :‬תנא דרבנן‪.‬‬
‫חו״ל אוכל והולך ואח״כ מפריש רבי אבא בשם שמואל אומר לא חשו‬
‫השמיעך שיש ר״ה קבוע לענין חדש וישן במעשר ירק דרבנן‬
‫אלא ללגן ותירוש ויצהר רבי אילא בשם שמואל אמר לא חשו אלא‬
‫והדר תנא מעשר דגן שאף לו יום קבוע לחדש וישן שלו‪ :‬והנא‬
‫לתרומה גלולה בלבל אבל לירקות אפילו לתרומה לא חשו לתני איסי‬
‫ד ד ן ‪ .‬דתנא לירקות ולא תנא למעשרות‪ :‬תנא דרבנן‪ .‬ואשמועינן‬
‫בן עקיבא המעשרות לירקות מלבריהס מכל הני משמע לשאר כל‬
‫דיוס קבוע לו כ״ש דאורייתא‪ :‬ירק הנאגד‪ .‬שדרכו באגודות‪:‬‬
‫פירות לאורייתא אבל אי אפשר לומר כן ללקמן בפירקין ‪1‬לף טו‪(:‬‬
‫משיאגד‪ .‬הוי גורנו למעשר ואסור לאכול ממנו עראי עד שיעשר‪:‬‬
‫אמרו מעשר חרובין לרבנן ובפרק כיצל מברכין )ברמה לף לו‪ (.‬מעשר‬
‫ליקט ירק‪ .‬אשמועינן דירק בתר לקיטה אזיל לענין מעשר ואף‬
‫צלף מלרבנן ובפרק אלו עובדן )פסחים לף מל‪ (.‬מעשר תבלין‬
‫על פי שגדל בשנה אחת אס נלקט בשתי שנים הוי חדש דשן‬
‫לרבנן ואפילו תאנים ורמונים וחמרים לכתיבי בקרא לארץ חטה‬
‫שאין תורמין מן החדש על הישן דכתיב )לברים יל( שנה שנה‪:‬‬
‫פטורין מן המעשרות ללא מחייב מדאורייתא אלא לגן ותירוש ויצהר‬
‫תורה אור השלם‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( נם' ונטל שני מכניס‬
‫מכימה והניא‪ (9) :‬רש״•‬
‫נריש העמוז והיצרך לשנית‬
‫סזר כראשית נמחק יכצ״ל‬
‫יום שמזל כימה שוקע ניוס‬
‫ומעיינית מחמעטין מחוס‬
‫וסיסקיס‬
‫החמה‬
‫ימית‬
‫הגשמים ושינה עליהן סזר‬
‫כראשית והעצה זננ כימה‬
‫ניוס ינטל שני כיכניס‬
‫ממנו ונתננרו המעיינית‬
‫ישטסס‪) :‬ג( ד״ה אף‬
‫למנול כוי ומנול נאייר ירד‬
‫ו ע ״ כ כשתאמר נאתת‪:‬‬
‫)ד( ‪.‬תום׳ ד׳׳ה אלא כו׳‬
‫ננרא העולס מכל מקום‬
‫נהי דלענין‪) :‬ה( דייה‬
‫למנול כוי שנות נת ונריאת‬
‫עולם מתשרי כצ״ל ותינות‬
‫ושנות החמה נמחה‪:‬‬
‫נליון הש״ם‬
‫גמרא אלא לר״א פאי‬
‫שני‪ .‬עיין נרד״ק מ״א ח נ‬
‫נשם תרגוס יונתן שס‬
‫דלפני הזמן שיצאו ממצרים‬
‫היה תשרי מדש ראשון כי‬
‫נתשרי ננרא עולס ימשיצאי‬
‫ישראל ממצרים ניסן היא‬
‫ראש לחדשיס ע״ש א״כ‬
‫מאי פרכינן הכא אלא לר״א‬
‫מאי שני הא מקודם היה‬
‫תשרי ראשון לחדש ושפיר‬
‫קרי למרחשון שני לחדשים‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫וחמת‬
‫נחה‬
‫המלך‬
‫מרתחו‪,‬‬
‫שככה‪.‬‬
‫הכא‬
‫נמי‬
‫מיס נמו מריתחן ‪:‬סוהדריו‬
‫ק ח ‪ .‬ירק חנאגד‪ .‬שדרכי‬
‫לאוגדו‪ ,‬משיאגד‪ .‬היקנע‬
‫למעשר ונאסר כאכילת‬
‫ארעי חולי! ז ‪. :‬‬
‫גט‬
‫פ‬
‫א מיי׳‬
‫פ״ ג מהל׳‬
‫מעשר הלכה ט סמג‬
‫כ‬
‫עשץ קלה‪:‬‬
‫מיי׳‬
‫פייה‬
‫מהל׳‬
‫תרומות הלכה יא ופ״ד‬
‫מהלכות שמיטה הלכה ינ‬
‫סמג עשין קלו טוש״ע י״ל‬
‫סימן שלא סעיף נז‪:‬‬
‫ה‬
‫‪6‬‬
‫‪ . 1‬ויזבר אליהים את נח‬
‫ואת בל החןה ואת בל‬
‫אתו‬
‫אשר‬
‫הבהמה‬
‫בתבה ויעבר אלהים רוח‬
‫על הארץ וןשבו המים‪:‬‬
‫בראשית ח א‬
‫‪ .2‬ויתלו את המן על‬
‫העץ אשר הכין למרדכי‬
‫וחמת המלך שככה‪:‬‬
‫אסתר ז י‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫‪13‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫ג‬
‫י ( א‬
‫ה(ב‬
‫כלאמרינן ‪3‬פ׳ מעשר בהמה )בכורות לף גל‪ .‬ושס> תירוש ולגן‬
‫שניה‬
‫דאורייתא שאר מינים מדרבנן ובפרק העור והרוטב )חילץ לף קכ‪ :‬ישסו מקיש יז>משקין דקדשיס דתרומת )דגן( תירוש ויצהר אין מידי‬
‫אחרינא לא וממעט דבש תמרים ויין תפוחים ובריש ביצה )לף ג‪ :‬ושם( האי תנא תנא דלטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין‬
‫אפילו בדרבנן לא בטיל והא דמשמע בסוף הערל )יבמות לף פא‪ .‬ושס> דעיגול בעיגולין אינו עולה אי תרומה בזמן הזה דאורייתא‬
‫אע״ג דלעולם תרומת תאנים דרבנן מ״מ כעין דאורייתא תקון והא דתניא בפרק אלו הן הלוקין !מכות לף יט‪:‬ו גבי כהן שעלתה בידו‬
‫תאנה של טבל דכהן שאכלה לוקה אחת וזר שאכלה לוקה שתים וכן הא דתנן במסכת סרה ס׳ צלוחית שהניחה וכו׳ )פי״א מ״ג( גבי‬
‫דבילה של תרומה שנפלה למי חטאת דהאוכלה במיתה כל הני לסימני בעלמא ונפקא מינה לתרומה דאורייתא אי נמי מכת מרדות‬
‫ומיתה לקוברו בין רשעים גמורים והא דאמרינן בפרק הנודר מן הירק מלריס לף גה‪ >..‬דדגן מידי דמדגן משמע אפי׳ קטנית היינו‬
‫בלשון בני אדם והא דקאמדנן בירושלמי ירקות מדבריהם היינו שאין להם סמך מן הפסוק ואע״ג דבתורת כהגים בסוף פרשת‬
‫בחקותי ובספרי בפרשת עשר תעשר תניא זרע הארץ לרבות שוס ושחלים וגרגר והדר תני מנין לרבות הירקות למעשרות ת״ל וכל‬
‫מעשר משום דלא משתמע שפיר מקרא לא חשיב ליה אסמכתא גמורה אי נמי ברייתא דאיסי בן עקיבא פליגאט(‪:‬‬
‫איידי דהביבא ליה אקדמה‪ .‬ובפ״ק דפאה )משנה ה( תנן לענין פאה האוג והחרובין מדאורייתא לא מחייבי בפאה אלא זיתים וגפנים‬
‫דכתיבי בקרא כדדריש בפרק הזרוע )חולין לף קלא‪ >.‬ארבע שבכרם שתים שבאילן כגון זיתים והשתא אי משוס דחביבא ליה‬
‫מילתא דרבנן אקדים אוג וחרובין ליתני זיתים וגפנים לבסוף כדפריך בריש יבמות )לף ג‪ .‬ושם( ליתנייה לאחות אשה לבסוף והתם‬
‫שנאן בסירוגין ובאמצע וי״ל דהתס בפאה לא אתא אלא לפרושי אלו שלקיטתן כאחד הלכך לא חייש למתנינהו על הסדר א״נ‬
‫האחרון אחרון אין לקיטתן כאחד כולי האי כמו הראשון שלפניו ופאה שייך בדבר שלקיטתן כאחד ותני לא וו אף זו‪:‬‬
‫מעשר בהמה ואחד מעשר דגן‪ .‬כר״ש דאמר במתניתין אחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה ותימה דה״מ לשנויי ד״ה‬
‫אחד‬
‫ולפרושי מעשרות כגון מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני כדתנן בריש מסכת מעשרות ולעיל נמי בפירקין )לף ל‪ (.‬גבי‬
‫בל תאחר קתני מעשרות וקתני נמי בכור ומעשר דהיינו מעשר בהמה ועוד קשיא דאי מהדר לאקשויי אמאי תני מעשרות לשון רבים‬
‫ברישא ה״ל לאקשויי אירקות דהא תנא ירקות בדשא והדר מעשרות ונראה לי דלאו אברייתא פריך אלא אמתניתין קאי דקתגי‬
‫ולירקות משוס מעשרות דהם מדרבנן דליתני מעשר סתם והוה ידעגא דבכל מעשר איירי בין בירק בין בדגן ומשני משוס דהוה‬
‫משמע אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן סתם כר׳ שמעון והדר דייק אמאי תנא ירקות לשון רבים וה״ה דהוה מצי לאקשויי‬
‫אשמיטין ואיובלות ומה שיכול למצוא טעם מפרש‪ :‬ירק הנאגד משיאגד‪ .‬לענין גורנו למעשרות מיתני בס״ק דמעשרות )משנה ה(‬
‫אבל לענין חדש וישן תלד בלקיטה‪ :‬משימלא את הכלי‪ .‬בסיפא קתני ואם אינו ממלא את הכלי משילקט כל צרכו‪:‬‬
‫משתבא‬
‫רבינו חננאל‬
‫ומדקרי ליה חדש שיני‬
‫מכלל דבתשרי נברא‬
‫העולם כר‪ .‬ר׳ יהושע‬
‫אומר שבעה עשר באייר‬
‫היה ומדקרי ליה חודש‬
‫שיני‪ ,‬מכלל דבניסן נברא‬
‫העולם‪ .‬ואקשינן הניחא‬
‫לר׳ יחושע אשכחינן ניסן‬
‫דאיקרי ראשון לחדשים‪,‬‬
‫נמצא אייר שיני לחדשים‬
‫ןנ״א‪ :‬שיני לון‪ ,‬אלא לר׳‬
‫אליעזר דאמר מרחשוון‪,‬‬
‫למה נקרא שיני‪ .‬ושנינן‬
‫שני לדין‪ ,‬דתנן בארבעה‬
‫פרקים העולם נידון וזה‬
‫אחד מהן‪ ,‬בראש השנה‬
‫כל באי עולם עוברין‬
‫לפניו כבני מרון‪ .‬כלומר‬
‫מרחשוון הוא שיני לחדש‬
‫שניגמר עליהן הדין‪.‬‬
‫ואקשינן תוכ בשלמא‬
‫לר׳ אליעזר‪ ,‬דאמר מנהג‬
‫העולם להיוח מזל כימה‬
‫שוקע ביום ועולה בלילה‪,‬‬
‫ושינה הקב״ה והעלהו‬
‫ביום במזרח‪ ,‬היינו דאיכא‬
‫שינוי‪ .‬אלא לר׳ יהושע‬
‫במאי שינה‪ .‬ופרקינן‬
‫שהוריד עליהן גשמים‬
‫רותחין מן השמים שלא‬
‫כדרך כל הגשמים‪ .‬מנא‬
‫לן שנאמר וישוכו המים‪.‬‬
‫פי׳ נחו מרחיחתם ]נ״א‪:‬‬
‫מרתחןן‪ .‬תנו רבנן חכמי‬
‫ישראל מונין למבול‪ .‬והוא‬
‫חשבון הלבנה מתשרי‬
‫דאמר‬
‫אליעזר‬
‫כרבי‬
‫בחשרי נברא העולם‪.‬‬
‫ולתקופה‪ .‬והוא חשבון‬
‫השמש כרבי יהושע‪.‬‬
‫וחכמי אומוח העולם מונין‬
‫אף ללבנה מניסן כר׳‬
‫יהושע‪ .‬ולירקות‪ .‬פיר׳‬
‫תנא מעשר ירק דהוא‬
‫מדרבנן ופיר׳ ראש השנה‬
‫שלו תשרי‪ ,‬וכל שכן‬
‫מעשר דגן )ומעשר(‪.‬‬
‫תנא לירקות ולמעשרות‬
‫ולנדרים‪ ,‬ואוקימנא ]האי[‬
‫דלא קתני ירק אלא קתני‬
‫ולירקות‪ ,‬משום דאית תרי‬
‫גווני ירק בתורת מעשר‬
‫ירק‪ ,‬כדתנן במעשרות פרק‬
‫א׳ ירק הנאגד משיאגד‪ ,‬פי׳‬
‫מי שדרכו להאגד אגודות‪,‬‬
‫משיאגד נגמרה מלאכתו‬
‫והנה גתחייב במעשר‪,‬‬
‫ושאין נאגד משימלא את‬
‫הכלי‪ .‬ואיידי דתנא ירקות‬
‫תנא מעשרות‪ .‬תנו רבנן‬
‫ליקט ירק ישץראל[ ערב‬
‫ראש השנה עד שלא תבא‬
‫חשמש‪ ,‬וחזר וליקט גוי‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫םא א מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫נטע רבעי הלכה ד‬
‫סמג עשי! קלו טוש״ע י״ד‬
‫סי׳ שלא סעיף ןקכה! קט‪:‬‬
‫םכ ב מיי׳ פ״ו מהל׳‬
‫מתנות עניים הלכה ד‬
‫ופ״א מהל׳ מ״ש הלכה א‬
‫סמג עשי] קלו קסא‬
‫טוש״ע י״ד סימן שלא‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫יב‪:‬‬
‫משתבא‬
‫השמש‪ .‬בירושלמי מוקי לה בנכד‪:‬‬
‫משתצמח‬
‫לזרעים‪.‬‬
‫שהזרע‬
‫כדי שתזרע ותצמח כיצד הוא בודק ר׳ שמואל בר נחמני בשם רבי‬
‫נוהג בה אלא אחד‪ .‬מן המעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה‪ :‬הא‬
‫צומח בתוכו ואינו משמע כן בירושלמי דמעשרות פ״ק דאמד׳ מתני׳‬
‫רובה‬
‫הספל של מים אס שקע‬
‫חייבת ואם לאו פטורה ר׳ יונה בעא‬
‫סימן רכ סעיף ז‪:‬‬
‫םד ד מיי׳ שס טיש״ע שם‬
‫שנגמר‬
‫סימן שלא סעיף טו‪:‬‬
‫ז ומיי׳ פ״ד מהלכות‬
‫שמיטה הלכה יגן‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬בי תבלה ׳לעשר את‬
‫תבואתך‬
‫בל מ ע ש ר‬
‫בשנה השלישה שנת‬
‫המעשר ונתתה ללוי‬
‫לנר לןתום ולאלמנה‬
‫ןאכלו בשעריך ושבעו‪:‬‬
‫דברים כו יב‬
‫‪ .2‬ו א ל הלוים תדבר‬
‫ואמרת אלהם בי תקחו‬
‫מאת בני ישראל את‬
‫ד מ ע ש י א ש ר נתתי לבם‬
‫בנחלתכם‬
‫מאתם‬
‫והרמתם ממנו תרומת ין‬
‫מ ע ש ר מן המעשר‪:‬‬
‫במדבר יח כו‬
‫‪ .3‬ובא הלוי כי אין לו‬
‫חלק ונחלה עמך והגר‬
‫והןתום והאלמנה א ש ר‬
‫בשעהיך ואכל‪,‬־ ושבעו‬
‫למען יברכך יי אלהיך‬
‫בבל מעשה י ד ך אשר‬
‫דברים יד כט‬
‫תעשה‪:‬‬
‫‪ .4‬הצו משה אותם‬
‫לאנ)ר מקץ ש ב ע שנים‬
‫במעד שנת השמטה בחג‬
‫דברים לא י‬
‫הסכות‪:‬‬
‫מעתה מה ששקע יהא חייב ומה‬
‫פדדה‬
‫משתצמח‬
‫ופרידה את‬
‫לזרעים‬
‫משמע‬
‫אמרת‬
‫היינו‬
‫בישולם כל כך שאס תולשין אותן‬
‫וזורעין אותן במקום אחר מצמיח‪:‬‬
‫התבואה‪.‬‬
‫פי׳‬
‫דגן‬
‫בקונטרס‬
‫ותירוש קרויין תבואה‬
‫דכתיב כתבואת גורן וכתבואת יקב‬
‫ואי אפשר לומר כן חדא דאם כן‬
‫לא ליתני זיתים וליהוו בכלל תבואה‬
‫כמו ענבים דתרווייהו בכלל תבואת‬
‫יקב נינהו ועוד דשיעור אחר תנא‬
‫גבי ענבים בס׳׳ק דמעשרות )משנה כ>‬
‫דתנן הענבים י( והבאושיס משיבאישו‬
‫ובאושיס‬
‫ויעש‬
‫מין‬
‫באושים‬
‫ענבים הוא‬
‫מלשון‬
‫ובירושלמי‬
‫גרסינן‬
‫)ישעיה ה! )ג( ואית‬
‫דגרסי הבאושים‬
‫הענבים‬
‫משיגאישו‬
‫והבאושיס‬
‫ר׳‬
‫זירא בשם ר׳ יסא משיקרא באושא‬
‫וצריך טעם למה לא אזלינן בענבים‬
‫בתר שליש כמו בתבואה וזיתים מהאי‬
‫קרא גופיה דמייתי הכא ומנלן כל‬
‫הנך שיעודן‬
‫המפורשין בכל אחד‬
‫ואחד גבי פירות‬
‫דמעשרות‬
‫בפ״ק‬
‫)שס> בתאנים וענבים ורמוניס ומובא‬
‫דחשיב התם ואי לאו ענבים אכולהו‬
‫לא‬
‫אחרינא‬
‫הוה‬
‫דלאו‬
‫חיישינן‬
‫דאורייתא אלא ענבים דאורייתא נינהו‬
‫דכתיב תירוש ויצהר ונראה לי דכל‬
‫אותן שיעודן הוא הבאת שליש שלהם‬
‫והא דלא קתני משיביאו שליש כדקתני‬
‫דבכולהו‬
‫גבי תבואה וזיתים משוס‬
‫אפשר ליתן בהם סימן חוץ מתבואה‬
‫וזיתים וכן‬
‫בירושלמי‬
‫משמע‬
‫דגבי‬
‫התלתן משתצמח דדש לה רבי זעירא‬
‫מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת‬
‫זרעך כו׳ דבר שהוא נזרע ומצמיח‬
‫גליון הש״ם‬
‫כפרא ת״ר המור־ הנאה‬
‫םחבירו לשנה‪ .‬עיין נדרים‬
‫דף ס ע״ג אינעיא להו‬
‫אמר קונס יין שאני טועס‪.‬‬
‫יעיין נתשונמ מהרינ״ל‬
‫ספר נ׳ סימן כא‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫משתבוא השמש כולי‪.‬‬
‫שירוש תורת המעשרות‪,‬‬
‫שנה ראשונה של שבוע‬
‫•מפריש מעשר ראשון‬
‫ומפריש‬
‫ללוי‪,‬‬
‫׳נותנו‬
‫ומעלהו‬
‫שני‬
‫ר!עשר‬
‫־אוכלו בירושלים‪ ,‬וכן‬
‫אבל‬
‫השנייה‪.‬‬
‫כשנה‬
‫בשנה שלישית מפריש‬
‫ונותנו‬
‫ראשון‬
‫מעשר‬
‫־־לוי‪ ,‬ותמורת מעשר שיני‬
‫מפריש מעשר עני ונותנו‬
‫״עניים‪ .‬לפיכך זה הירק‬
‫שנלקט מקצתו בערב ראש‬
‫דשנה וחזר וליקט גוי‬
‫מקצתו משתבא השמש‪,‬‬
‫נכנסת‬
‫שניה‬
‫והיתה‬
‫מנא הגי מילי‪ .‬דבשלישית אינו נוהג בה מעשר שני‪ :‬שנה שאין‬
‫יונתן נוטל מלא קומצו ונותן לתוך‬
‫סעיף יט‪:‬‬
‫םג ג מיי׳ פ״י מהלכות‬
‫נדרים הלכה ד סמג‬
‫לאיי! רסא טוש״ע י״ד‬
‫סימן רח סעיף א‪:‬‬
‫‪ ID‬ו מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫מעשר הלכה ה ופ״ב‬
‫מהלכות תרומה הלכה ח‬
‫והלכה י סמג עשי! קלו‬
‫ילאוין רסח טוש״ע י״ד‬
‫פירש‬
‫שניה‪ .‬מה שנלקט בשנה שניה של שמיטה מעשר ראשון ללוי ומעשר‬
‫שני בירושלים ומה שנלקט בשנה שלישית מעשר ראשון ומעשר עני‪:‬‬
‫שלא שקע יהא פטור אלא ברוב כל‬
‫סעיף ו‪:‬‬
‫םח ה מיי׳ פייט מהל׳‬
‫נדרים הלכה א יג סמג‬
‫לאוין רמב טוש ״ע י״ד‬
‫בקונטרס‬
‫מסורת הש״ם‬
‫יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח‬
‫רבי חנינא בשס רבי אמר‬
‫וענבים שלא‬
‫שליש‬
‫הביאו‬
‫זיתיס‬
‫משקין‬
‫היוצא מהן אינן מכשידן וא״ת והיכי‬
‫ילפינן הכא חיוב מעשר משביעית‬
‫והלא כל‬
‫אילנות‬
‫בתר‬
‫חנטה‬
‫חנטה‬
‫ירק‬
‫הולכין‬
‫וענבים‬
‫לשביעית‬
‫נמי‬
‫בכלל‬
‫כדאמדנן לקמן אמד רבנן אילן בתר‬
‫וזיתים בתר‬
‫בתר‬
‫שליש‬
‫לקיטה‬
‫ואפ״ה‬
‫תבואה‬
‫לענין‬
‫כיצד‬
‫משתבא‬
‫על‬
‫השמש‬
‫לפי‬
‫זה‬
‫אין‬
‫שאין‬
‫תורמין‬
‫תורמין‬
‫ומעשרין מזה‬
‫לא‬
‫ומעשרין‬
‫ההדש על הישן ולא מן הישן על ההדש‬
‫שניה נכנםת‬
‫היתה‬
‫ראשון‬
‫ומעשר‬
‫ומעשר‬
‫עני מנה״מ‬
‫את‬
‫לעשר‬
‫לשלישית‬
‫שלישית‬
‫שני‬
‫כל‬
‫א‬
‫אם‬
‫שניה‬
‫מעשר‬
‫מעשר‬
‫ראשון‬
‫אמר ריב״ל‬
‫מעשר‬
‫מן‬
‫יכי תכלה‬
‫בשנה‬
‫תבואתך‬
‫השלישית שנת המעשר שנה שאין בה אלא‬
‫מ ע ש ר אחד הא כיצד‬
‫מ ע ש ר ראשון ומעשר‬
‫ב‬
‫עני ומעשר שני יבטל או אינו אלא אף מ ע ש ר‬
‫נמי‬
‫ראשון‬
‫ואמרת‬
‫את‬
‫יבטל‬
‫אליהם‬
‫לח‬
‫אין‬
‫חפםק‬
‫אשר‬
‫מאת‬
‫נתתי‬
‫בני‬
‫אף‬
‫)תניא‬
‫ראשון‬
‫מעשר‬
‫אידך( כי תכלח‬
‫במקום מעשר שני כדכתיב )לגרים כי!‬
‫לגר ליתום ולאלמנה והוא מעשר עני‪:‬‬
‫מעשר ראשון יבעל‪ .‬ושנת‬
‫או אן*‬
‫המעשר חד‬
‫מעשר עני שאף לוי בכלל עני שאין‬
‫בארץ‪ :‬ובא הלוי‪ .‬למעשר‬
‫לו חלק‬
‫ראשון כל זמן שבא וכו׳ והא בשנה‬
‫שלישית כתיב מקצה שלש שנים וגו׳‬
‫ובא הלר וגר‪ :‬ה״ג ת״ר‬
‫הנאה‬
‫מאתם‬
‫אין‬
‫לו‬
‫לעשר וגו׳‬
‫מ ע ש ר ראשון ומעשר עני ומעשר שני יבטל‬
‫יכול אף מ ע ש ר ראשון נמי יבטל ת׳׳ל‬
‫לשון שהוא רגיל לדבר ודרך בני אדם‬
‫תשרי ר״ה‪:‬‬
‫לקרות‬
‫שנת צמיחתו הוא מתעשר ולא אחר‬
‫שנת‬
‫לקיטתו‪:‬‬
‫מאת‬
‫תקחו‬
‫בני‬
‫תדבר‬
‫ואמרת אליהם כי‬
‫ישראל‬
‫אשר‬
‫המעשר‬
‫נתתי לכם מאתם בנחלתכם תקישו הכתוב‬
‫לנחלח מח נחלה אין לה הפםק אף מ ע ש ר‬
‫ראשון‬
‫‪8‬‬
‫אין‬
‫ת״ר‬
‫נ ( ג‬
‫חפםק‪:‬‬
‫לו‬
‫ה מ ו ד ר הנאה‬
‫ולנדרים‬
‫מהבית‬
‫וכוי‪:‬‬
‫לשנה מונח‬
‫שנים עשר חודש מיום ליום י ואם אמר לשנה‬
‫זו‬
‫לא‬
‫אפילו‬
‫אלא‬
‫עמד‬
‫ותשעה‬
‫בעשרים‬
‫באלול כיון שהגיע יום אחד בתשרי עלתח‬
‫לו שנה אפי׳ ״למאן דאמר יום אחד בשנה‬
‫אינו השוב שנה לצעוריה נפשיה קביל עליה‬
‫אצטער‬
‫והא‬
‫ליה‬
‫ניםן‬
‫ואימא‬
‫י בנדרים‬
‫( ה‬
‫הלך אהר לשון בני אדם >תנן התם יהתלתן‬
‫ה‬
‫התבואה והזיתים משיביאו שליש‬
‫משתצמח‬
‫מאי משתצמח משתצמח לזרעים <א> התבואה‬
‫וחזיתים‬
‫משיביאו‬
‫מנח״מ‬
‫שליש‬
‫אמר‬
‫רב‬
‫אםי א״ר יוחנן ומטו בה משמיה דרבי יוםי‬
‫הגלילי‬
‫שנת‬
‫מאי‬
‫חיא‬
‫השנה‬
‫אמר קרא‬
‫השמטה‬
‫בחג‬
‫עבידתיח‬
‫אלא‬
‫‪4‬‬
‫מקץ‬
‫לומר‬
‫שבע שנים‬
‫הסוכות‬
‫בחג‬
‫לך‬
‫שנת‬
‫במועד‬
‫השמטה‬
‫הסוכות‬
‫יכל‬
‫תבואח‬
‫לזרעים‪.‬‬
‫התבואה‪ .‬דגן‬
‫ותירוש קררין תבואה דכתיב )כמדבר‬
‫יח> כתבואת‬
‫הלוי כל זמן שבא תן לו דברי ר׳ יהודה רבי‬
‫אליעזר בן יעקב אומר אינו צריך הרי הוא‬
‫משהצמח‬
‫שהזרע צומח בתוכו‪:‬‬
‫מתעשרין‬
‫‪3‬‬
‫ההלחן‪.‬‬
‫תבלין )» פיניגר״י‪ :‬משחצמח‪ .‬אחר‬
‫ובא‬
‫את‬
‫המודר‬
‫וכו׳ ולא גרסינן מנלן‪ :‬לשון‬
‫והזיתים‪.‬‬
‫אומר‬
‫קאמר ההיא‬
‫מין‬
‫שנה שאין בד‪ ,‬אלא מ ע ש ר אחד חא כיצד‬
‫ואל הלוים‬
‫דמפרש‬
‫ואזיל ללוי לגר ליתום ולאלמנה והוא‬
‫תדבר‬
‫ישראל‬
‫לכם‬
‫שנתן עד הנה‪ :‬ומעשר טני‪ .‬יוסיף‬
‫בני אדם‪ .‬שאין אדם נודר אלא על‬
‫הקישו הכתוב לנחלה מה נחלה‬
‫חפםק‬
‫א(‬
‫ואל‬
‫כי תקחו‬
‫המעשר‬
‫בנחלתכם‬
‫ת״ל‬
‫‪2‬‬
‫הלוים‬
‫מטשר‬
‫יתן‬
‫ראשון‪.‬‬
‫כדרך‬
‫גורן‬
‫יצהר‬
‫יקב‪:‬‬
‫וכתבואת‬
‫משיביאו‬
‫שהגיעו‬
‫אחר שנה‬
‫שליש‬
‫בו‬
‫לשליש בישולם אם שניה אס שלישית‪:‬‬
‫מנא הני מילי‪ .‬אתבואה ואזיתיס קאי‬
‫דמעשר דידהו דאורייתא ומנלן דבתר‬
‫דאילו ירק‬
‫שליש אזלי‬
‫דאזול ביה‬
‫רבנן בתר לקיטה ואילן דאזול בתר‬
‫חנטה‬
‫מעשר‬
‫דידהו‬
‫ולא‬
‫מדרבנן‬
‫מבעיא בהו מנלן ולקמן)לף יל‪ (.‬מפרש‬
‫בהו טעמייהו ירק משום דגייזו ליה כל‬
‫שעתא והדר צמח וגדל על מי גשמים‬
‫לקיטתו‬
‫של שנת‬
‫בתר‬
‫אזיל ביה‬
‫לקיטה אילן גדל על מי שנה שחנט‬
‫פירותיו‬
‫חונטין ובו‬
‫גגמרין‬
‫ששרף‬
‫האילן עולה ונמס בפרי תמיד וממנו‬
‫גדל‪ :‬מאי‬
‫הסוכות‬
‫עבידסיה‪.‬‬
‫שבסוף שבע‬
‫לקרות‬
‫שנים‬
‫חג‬
‫שנת‬
‫השמיטה הרי כבר יצאה השמיטה‬
‫מר״ה‬
‫וכבר‬
‫נכנסת‬
‫שמינית‪:‬‬
‫לומר לך כוי‪ .‬וה׳׳ק קרא יש לך דבר‬
‫שהוא של שמינית והוא אסור כשביעית‬
‫ואיזו זו תבואה שהביאה שליש ולקמן‬
‫פריך ממאי דבדעייל שליש קאמר‪:‬‬
‫ודלמא‬
‫שליש‬
‫בשביעית‬
‫לפני‬
‫ראש‬
‫ודלמא‬
‫להתחייב במעשר שיעור אחר המפורש בפ״ק דמעשרות )משנה ‪ 0‬ויש לומר דבכולהו ניחא דחזו כשיעור המפורש בהם אבל תבואה וזיתים‬
‫קודם הבאת שליש נמי חזו כדאמדנן פרק המוציא יין )שגת דף פ‪:‬ו אנפיקינון שמן זית שלא הביא שליש שמשיר השער ומעדן הבשר ואמדנן‬
‫בפרק אלו עובדן)פסחים לף מב‪:‬ו עמילן של טבחים פת תבואה שלא הביאה שליש ומהאי טעמא ניחא דקשיא ליה טפי אהנך מנלן דאזלינן בתר‬
‫שליש כיון דמקודם לכן חזו ומייתי ראיה משביעית דאפילו לשביעית לא משעדנן עד הבאת שליש כ״ש להתחייב במעשר דהא שאר אילנות דאזלינן‬
‫לשביעית בתר חנטה אפ״ה לא מחייבי במעשר עד דמטו לשיעור המפורש בהם‪:‬‬
‫שביעית בשמינית‪ .‬תימה דלעיל)לף מ‪ (.‬נפקא לן‬
‫מבחריש ובקציר תשבות קציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ופירש בקונטרס כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג‬
‫שביעית בשמינית ר״ל «)דהאי דהכא איצטדך ללמד על חריש שהוא לתוספת כדפירש׳ לעיל)י( ועוד נ״ל( דאי מהכא הוה אמינא דהא דנוהג בה‬
‫מנהג שביעית בשמינית היינו דקדושת שביעית נוהגת בהם דאסירא בסחורה וחייבין בביעור ושאר דיני פירות שביעית אבל לחרוש ולקצור‬
‫ולעדור אותה תבואה לא הייתי אוסר דדבר התלוי בעבודת הארץ כיון דנפקא שביעית שריא אפילו לצורך פירות שביעית להכי איצטריך ההוא‬
‫קרא וניחא השתא דדריש מיניה תוספת שביעית דאי לאו הכי מה תוספת שייך כפירות שגדלו בשביעית במאי דאסירי בשמינית‪:‬‬
‫לשלישית‪ ,‬מה שליקט ישר׳ןאל[ דינו כדין שנה שנייה‪ ,‬מעשר ראשון ומעשר שני‪ ,‬ומה שליקט הגוי דינו כדין שגה שלישית‬
‫מעשר ראשון ומעשר עני‪ ,‬כעניין הזה סוג‪-‬א דשמעתא כולה‪ ,‬מדכתיכ שנת המעשר‪ ,‬שנה שאין בח אלא מעשר אחד‪ ,‬וזהו מעשר‬
‫ראשון‪ ,‬פרט למעשר שיני שאינו נוהג בשנה השלישית‪ ,‬ואינו יכול לומר מעשר שיני‪ ,‬שהרי הכחוב אומר לעני ולגר‪ .‬אבל מעשר‬
‫ראשון הקישו הכתוב לנחלה‪ ,‬מה נחלה אין לה הפסק‪ ,‬אף מעשר ראשון אין לו הפסק‪ .‬ולנדרים כדתניא המודר הגאה מחבירו‬
‫לשנה‪ ,‬מונח י״ב חודש מיום ליום‪ ,‬ואם פירש בשנה זו‪ ,‬אפילו לא נדר אלא ביום כ״ט לאלול‪ ,‬כיון שהגיע יום אתר בתשרי עלתה‬
‫א ׳ נראה דצ׳׳ל והיינו יזנואה שהיא יכולה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫לעזי רש‬
‫פינוגד״י‪ .‬ח‪-‬לבה‬
‫!גרגרנית יוונית‪ ,‬צמח‬
‫המשמש‬
‫לתבלין(‪.‬‬
‫אלא‬
‫אתה נוהג בו מנחג שביעית בשמינית אמר ליה ר׳ זירא לרב אסי‬
‫מנהג‬
‫הגהות הנייח‬
‫)א( גט משתלמת לזרעים‬
‫)התכואה והזיתים משיניאו‬
‫שליש( תא״מ ונ״נ מסרש״י‬
‫מכיאר דלא הוי גרס ליה‪:‬‬
‫)ב( יש״י דייה התלתן מין‬
‫תנלין‪ .‬נ״נ יכמס׳ ב״ק‬
‫דף פא ע״א סרש״י שהוא‬
‫מין קנונית וצ״ע לדינא‬
‫לעני! הנודר מן תבלין אס‬
‫הוא בכלל‪) :‬ג( תום׳ ד״ה‬
‫התבואה כי׳ יאית דגרסי‬
‫הבאושים‪ .‬נ״נ כיון דגרסי‬
‫העננים הבאושים למימר‬
‫משיניאו‬
‫עננים‬
‫דסתס‬
‫שליש אנל נשאר מין עננים‬
‫דהיינו נאושיס יש להס‬
‫שיעור אחר אנל נירושלמי‬
‫גרס העננים והנאושיס‬
‫דתרדיהו‬
‫נוא״י אלמא‬
‫שיעורן משינאישו‪) :‬ד( דייה‬
‫מנהג וכו׳ שהוא לתיססת‬
‫כדפרישית לעיל‪ .‬נ״נ פי׳‬
‫דנסריש בא ללמד על‬
‫תולדה לחורש דלא תימא‬
‫הני אסור אחרנייתא לא‬
‫וכדכתנו התוססות לעיל‬
‫דף ט׳ נד״ה שהרי ע״ש‬
‫וקרא דשנת השמטה נא‬
‫ללמד על התניאה שהניאה‬
‫שליש לפני ר״ה שאתה‬
‫נוהג נו מנהג שניעית א״כ‬
‫מהכא שמעינן קצירה וקרא‬
‫דנחריש ונקציר תשנות‬
‫נעל כרחך כיון דנקציר‬
‫לא איצטריך לגופיה לקצירה‬
‫דתוספת דמקרא דהכא‬
‫נפקא לן צריך לומר דכא‬
‫לומר לך ט היט דנקצירה‬
‫אסור הנכנס למ״ש ה׳׳נ‬
‫נתרישה של ערכ שטעית‬
‫הנכנס לשביעית וזה שכתבי‬
‫ללמד על תרישה לתיססת‪:‬‬
‫בה שע״י שרף שבא באילן לפני חנטה‬
‫שמינית‬
‫שהביאח‬
‫א( וצ״ל תניא נמי הכין‪,‬‬
‫‪] (5‬תוספתא פ״א ה״ט[‪,‬‬
‫ג( ]לעיל י‪:‬ן‪ ,‬ד( ננלריס ל‪:‬‬
‫וש״נ[‪ ,‬ה( מעשרות פ׳׳א‬
‫מ״נ‪ ,‬ו( רש״א מ״ו‪ (1 ,‬נת״י‬
‫(ה אינו‪,‬‬
‫אלא‬
‫רבעו חננאל)המש־(‬
‫לו שנה ונשלם נדרו‪ .‬וכיון‬
‫שנכנס תשרי אפילו יום‬
‫אחד הותר‪ .‬ואפילו למאן‬
‫דלא סכר יום אחד בשנה‬
‫חשוב שנה‪ ,‬הכא מודה‬
‫דלצעור׳ נפשיה קא מיכוין‬
‫והא אצטער ליה‪ .‬ואימא‬
‫ראש השנה לנדרים ניסן‪,‬‬
‫ומשני׳ חלך אחר לשון בני‬
‫אדם‪ ,‬ובני אדם אין קורץ‬
‫ראש השנה אלא תשרי‪.‬‬
‫תגן בתחילת מעשרות‬
‫חתלתן משתצמח ]נ׳׳א‪:‬‬
‫משיצמח[‪ ,‬פ״‪ ,‬חשוב הוא‬
‫פרי‪ .‬ואוקימנ׳ משתצמח‬
‫לזרעים‪ .‬פי׳‪ ,‬שאם יזרע‬
‫יצמח‪ .‬ופירשוהו כתלמוד‬
‫ארץ ישראל כיני מתניתא‬
‫כדי שתזרע ותצמח‪ ,‬כיצד‬
‫בודק‪ ,‬ר׳ שמואל בשם ר׳‬
‫יונתן נוטל מלא קומצו‬
‫ומיטיל לתוך ספל של‬
‫מים‪ ,‬שקעח לח ]רובה[‬
‫חייבת‪ ,‬ואוקימנא ברוב כל‬
‫פרידה ופרידה‪ ,‬כלומר כיון‬
‫ששקעה יש בה עיקר פרי‬
‫על כן היא כבידה‪ .‬חתבואה והזיתים משיביאו שליש‪ .‬פי׳ כגון הפרי כשיגמר יש בו משקל ג׳ סלעים‪ ,‬כיון שהביא משקל סלע‬
‫וחחכו חייב כמעשר‪ .‬מנא לן אמר ר• זירא עשר תעשר את כל תבואת זרעך‪ ,‬כלומר ]עשה[ ]עשר[ מרבד שאם חזרעהו תעשר‬
‫ממגו‪ ,‬כגון דבר שזורע וצומח‪ ,‬פרט לפתות משליש )א׳( שאינו צומח‪ .‬ומפרשינן לה מהאי קרא‪ ,‬מקץ שבע שנים במועד‬
‫שגת חשמטה בחג הפוכות‪ ,‬כלומר כל תבואה שהביאה שליש בשביעית שנאמר בה מקץ שבע שנים במועד שנת שמיטה‪,‬‬
‫א( והיא יכולה להיקצר במועד והוא תג הסוכות‪ ,‬זו התבואה משנת השמיטח נחשבת‪ ,‬מאחר שהביאה שליש בשנה השביעית‪,‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מםורת חש״ס‬
‫א( סנהדרין יג‪ ,:‬נ ( נסוטה‬
‫ודלמא לא עייל כלל‪ .‬ואפילו לא התחילו להתבשל בשביעית קאמר‬
‫לא ס״ד‪ .‬דלשתעי קרא אלא כשהביאו שליש דמובח קרא אחרינא‪:‬‬
‫הסוכות‪:‬‬
‫טז‪ ,[:‬ג( כמונות קל‪ .‬מנחות‬
‫רחמנא מצות שביעית לימשך איסורה עד חג הסוכות מלחרוש ולקצור‪:‬‬
‫ראיה מירמיה ג נחלת צבי‬
‫וחג האמין( בלאה השנה מאי חג האםיןז אילימא‪ .‬דההוא שם סוכות‬
‫קג‪ ,:‬ד(‬
‫לז‪,[:‬‬
‫כקידושין‬
‫ה( ]ובכתובות קיב‪ .‬מניא‬
‫וצע״ק כאן וברש״ וע״ע‬
‫‪,‬‬
‫גיטין נז‪ ,[.‬י( סוכה ינ״‬
‫‪ (t‬נסי׳ חתכו כחתיכת אילן‬
‫בנח! ערוך[‪ ,‬ח(‬
‫ס‪ ,[.‬נו(‬
‫)יומא‬
‫נדחי כצ״ל וכן‬
‫הוא בפרשת לרטס בדרך‬
‫]וע״ע תוס׳‬
‫הקדש[‪ ,‬י(‬
‫קדושין לז‪ :‬דייה ממחרת[‪,‬‬
‫כ( ]צ״ל רגז‪,‬‬
‫בחד קרא תרי זימני הא כתיב בההוא‬
‫קרא גופיה באספך את מעשיך‪ :‬אלא‬
‫מאי אסץז קציר‪ .‬וה״ק וחג אשר הוא‬
‫באספך את מעשיך מן השדה אסיף‬
‫אשר אתה קוצר בו אינו משנה הנכנסת‬
‫החג הולך אחר שנה שעברה וקיס‬
‫להו לרבנן שאמרו התבואה אחר שליש‬
‫הגהות הב״ח‬
‫רש״״‬
‫)א(‬
‫מטמאה‬
‫ל״ה‬
‫טומאת אוכלין‬
‫דקים להו‪ (3):‬תום׳ ל״ה‬
‫לאקריבו כוי שבחו של מן‬
‫לכתיב‬
‫המן‬
‫בתריה‬
‫וישבות‬
‫ממחרת‬
‫באכלם‬
‫הארץ ולא היה‬
‫מעבור‬
‫עול‪) :‬ג( דייה הכא נמי כו׳‬
‫כרמל רך ומלא סגי בה׳‬
‫יומי ועול כוי בשלות כלי‬
‫שתייבש יפה‪:‬‬
‫דבל תבואה‬
‫בידוע‬
‫שנקצרת בחג‬
‫שהביאה שליש לפני ר״ה‪ :‬וקא קרי ליה‬
‫בצאת‬
‫השנה‪ .‬שהיא משנה היוצאת‬
‫אלמא תבואה אחר שליש‪ :‬יקים להו‬
‫לרבנן‪ .‬בתמיה ו ט בקיאין הן בטיב‬
‫גידול התבואה לדעת שאין התבואה‬
‫ראויה לקצור בחג אא״כ הביאה שליש‬
‫בשנה שעברה‪ :‬לא תפיק נפשן בר‬
‫מהלכתא‪.‬‬
‫בשיעור חכמים‪:‬‬
‫לפקפק‬
‫כל מדוחם כ ך הוא‪ .‬מצומצמת‪ :‬ח ס ר‬
‫קורטוב‪ .‬מדה קטנה מאד אחד מח׳‬
‫נליון הש״ם‬
‫גמ׳ וקים כוי‪ .‬עי׳ יומא עט‬
‫ע׳׳א‪ :‬שם לא תפיק בוי‪.‬‬
‫סוטה טז ע״ב‪ :‬שם אלא‬
‫קים לחו ה״נ ק־ם להו‪.‬‬
‫תמוה לי לאיך לומה זה לזה‬
‫ללעיל שלא ראינו התבואה‬
‫ר״ה‬
‫קולם‬
‫כשקוצרים‬
‫ובאנו‬
‫אלא‬
‫אותה‬
‫ללון‬
‫עתה‬
‫נסוכות‬
‫כלל‬
‫מלרך‬
‫לכל שנקצרת בחג הביאה‬
‫שליש קולס ר׳׳ה בזה י״ל‬
‫ללא קיס להו בהך כללא‬
‫משא׳׳כ הכא לכשבאו לארץ‬
‫ראו להמנואה שעליי! לא‬
‫בשמינית בלוג‪ :‬כביצה)א> אוכלים‪ .‬וקיס‬
‫להו לרבנן יי( שאין בית הבליעה מחזיק‬
‫לא פחות ולא יותר מביצת תרנגולת‬
‫וכתיב בטומאת אוכלין)מקרא יא( מכל‬
‫האוכל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת‬
‫אחת‪ :‬שלשה ט פ ח י ם על שלשה טפחים‬
‫מדרס‪.‬‬
‫מטמאים‬
‫שכשיעור הזה‬
‫דודאי קים להו‪ :‬דעייל ביד נכרי‪.‬‬
‫מה שהוא לראיית עין‪ .‬והא‬
‫קצירכם‪.‬‬
‫בזה ולאי בקיאין כלקתני‬
‫לקצור היא‬
‫שליש משמע לבלא הטאה‬
‫ולא‬
‫משוס‬
‫ולא‬
‫מעשר‬
‫חיישינן רשמא הביאה שליש‬
‫אע׳׳כ לבזה בקיאי!‪:‬‬
‫לישיבה‪:‬‬
‫לאו‬
‫וקים להו רבנן בין שליש לפחות משליש‬
‫הביאה שליש ונזה נקיאין‬
‫שליש אי! גו משוס שביעית‬
‫שיערו‬
‫מילתא היא דאמרי‪ .‬שהקשתי לומר‬
‫שנתבשל‬
‫במתני׳ התבואה משהביאה‬
‫ראוי‬
‫חכמים‬
‫הפסח‪.‬‬
‫ממחרת‬
‫עד‬
‫שלא‬
‫ראשית‬
‫יום‬
‫קציר‪:‬‬
‫ממחרה‬
‫קצירכס‬
‫קרויה‬
‫הוא יום‬
‫באו‬
‫לארץ‪:‬‬
‫ומשראוי‬
‫הקרבת‬
‫הראשון‬
‫של‬
‫העומר‬
‫פסח‪:‬‬
‫ודלמא עייל ולא קים להו‪ .‬מסק נא‬
‫דמילתיה דר׳ ירמיה הוא ואי ס״ד לא‬
‫קים להו דלמא עייל ביד נכד ולא‬
‫הוה קים להו‪:‬‬
‫ה׳׳ג‪ .‬גבי תבואה‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫הנקצרת בתג‪ :‬קים להו‪ .‬שהביאה‬
‫א[ תום' ל״ה אלא וכו׳‬
‫בדקו עד שמצאו מתבואה עד שלא‬
‫רנשבורג‬
‫בזמן אסיפה‪ .‬נ״נ וכסרש׳׳י‬
‫בל״ה אלא מאי אסיף וכו׳‪:‬‬
‫שליש לפני ר״ה‪ :‬ודלמא לא עייל כלל‪.‬‬
‫התחילה ליבשל כלל וממנו הביאו‪:‬‬
‫א ר ן צבי‪ .‬מה צבי קל ברגליו מכל‬
‫החיות אף א״י קלה לבשל פירותיה מכל‬
‫הארצות הכי מפרש לה במס׳ כתובות‬
‫מוםף רש״י‬
‫לא תפיק‬
‫נפשך‬
‫לבר‬
‫מהלכתא‪.‬‬
‫כל‬
‫לנרי‬
‫חכמים שנקבעו אל תהרהר‬
‫אחריהן‬
‫)סוסה כזו‪.(:‬‬
‫כל‬
‫מדות חכמים כ ן הוא‪.‬‬
‫העמילוה יתל ולא תמוט‬
‫וכתובות קד‪.(.‬‬
‫גורן‬
‫בפסולת‬
‫ויקב‪ .‬פסולת גורן‬
‫קשין‪ ,‬פסולת יקב זמורות‬
‫ואשכולות‬
‫ריקנים‬
‫;סוכה‬
‫בפרק‬
‫אמרח‬
‫בתרא )לף קינ‪ :(.‬מי‬
‫מצית‬
‫דהאי אםיןז קציר‪ .‬דקאמרת‬
‫אסיפה א[‪:‬‬
‫לא‬
‫חפר‬
‫ומשוס דבא בזמן אסיפה למה לי דכתב‬
‫אלא משנה היוצאת ולמדך כאן שקציר‬
‫כניצה‬
‫־ג‪.‬‬
‫אלא מאי אסיה קציר‪ .‬אבל מכל מקום פשטיה לקרא חג הבא בזמן‬
‫וקרי‬
‫סגי‬
‫לאו‬
‫אי‬
‫עין משפט‬
‫נר מצרה‬
‫םז‬
‫ליה בצאת השנה‪ .‬מ״מ בהאי קרא לחוליה‬
‫במועל‬
‫שנת‬
‫השמטה‬
‫בחג‬
‫א‬
‫עשין רמת טוש׳׳ע י״ד פי׳‬
‫רא סעיף א‪:‬‬
‫קורטוב‪ .‬אחל משמונה בשמינית כלאיתא בפרק המוכר את‬
‫סח‬
‫ודלמא לא עייל כלל וקאמר רחמנא תשמט‬
‫ותיזיל עד הנ הסוכות לא סלקא דעתך דכתיב‬
‫‪1‬‬
‫ו ח ג האסיף בצאת השנה מאי אסיף אילימא‬
‫חג הבא בזמן אסיפה הכתיב באספך אלא‬
‫א(‬
‫מ א י אסיף קציר ״וקים להו לרבנן דכל תבואה‬
‫בחג‬
‫שנקצרח‬
‫שהביאה‬
‫בידוע‬
‫לפני‬
‫שליש‬
‫ר א ש השנה וקא קרי לה בצאת השנה א״ל‬
‫ר׳ ירמיה לר׳ זירא וקים להו לרבנן בין שליש‬
‫משליש א״ל‬
‫לפהות‬
‫לך‬
‫״לאו אמינא‬
‫‪8‬‬
‫לא‬
‫תפיק נפשך לבר מהלכתא כל ״מדות חכמים‬
‫כן הוא‬
‫סאה‬
‫ב‬
‫א‬
‫בארבעים סאה הוא טובל בארבעים‬
‫חםר‬
‫כביצה‬
‫קורטוב‬
‫יכול‬
‫אינו‬
‫בהן‬
‫לטבול‬
‫מטמא טומאת אוכלין כביצה הסר‬
‫שומשום אינו מטמא טומאת אוכלין ש ל ש ה על‬
‫ג‬
‫שלשה מטמא מדרס שלשה על שלשה חסר‬
‫נימא אחת אינו מטמא מדרס הדר א״ר ירמיה‬
‫לאו מילתא היא דאמרי רבעו מיניה חברייא‬
‫מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן‬
‫לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר דעייל ביד‬
‫נכרי‬
‫‪2‬‬
‫דכתיב‬
‫הפסה‬
‫״ממהרת‬
‫עומר‬
‫דאקריבו‬
‫להן כל‬
‫ודלמא‬
‫אכול‬
‫והדר‬
‫שלא‬
‫עייל‬
‫להו‬
‫הכא‬
‫כלל‬
‫אבל‬
‫היכא‬
‫אכלי‬
‫הביא‬
‫ולא‬
‫נמי‬
‫מעיקרא‬
‫קים‬
‫קים‬
‫דעייל‬
‫הקריבו‬
‫שליש‬
‫ביד נכרי‬
‫‪8‬‬
‫אלא‬
‫קים‬
‫ודלמא‬
‫לא‬
‫עייל‬
‫להו‬
‫להו‬
‫לא‬
‫מהיכן‬
‫אכול‬
‫ריבעא‬
‫שליש‬
‫בין‬
‫לפהות משליש לא קים להו לא םלקא דעתך‬
‫דכתיב‬
‫‪4‬‬
‫והעם עלו מן הירדן בעשור להדש‬
‫ואי ם״ד דלא עייל כלל בהמשה יומי מי קא‬
‫מליא אלא מאי דעייל רבעא או דנקא אכתי‬
‫בחמשה יומי מי קא מליא אלא מאי אית לך‬
‫למימר‬
‫ה ( ‪5‬‬
‫א ר ץ צבי כתיב בה ה״נ ארץ צבי‬
‫כתיב בה מתקיף לה רבי חנינא ומי מצית‬
‫אמרת דהאי אסיף קציר הוא והכתיב באםפך‬
‫‪6‬‬
‫מגרנך ומיקבך ואמר מ ר ייבפסולת גורן ויקב‬
‫מדבר‬
‫הכתוב‬
‫זירא‬
‫א״ר‬
‫בידן‬
‫ואתא‬
‫רבי‬
‫אלא‬
‫מנלן‬
‫כדתניא‬
‫אומר‬
‫‪7‬‬
‫ועשת‬
‫את‬
‫הנינא‬
‫הא‬
‫מילתא‬
‫שדא‬
‫ביה‬
‫רבי‬
‫התבואה‬
‫דהאי אסיף יתירא למידרשיה לשון קציר הוא‪ :‬והא כהיב‪ .‬בעלמא‬
‫יונתן‬
‫בן‬
‫לשלש‬
‫הואי‬
‫״נרגא‬
‫יוסף‬
‫השנים‬
‫ישמעאל <לף גג‪(:‬‬
‫לאמר‬
‫דאקריבו‬
‫והדד‬
‫ו א ב ד ת אלהם בי תבאו‬
‫אכול‪.‬‬
‫א ל ל א ר ץ א ש ר אני נתן‬
‫לכם‬
‫א ל הכהן‪:‬‬
‫ממחרת‬
‫הפסח‬
‫לחךש הראשון‬
‫בעשור‬
‫ויחנו בגלגל בקצה מזרח‬
‫יריחו‪:‬‬
‫להיינו ט״ז לאקריבו עומר והלר אכול‬
‫יהושע ד יט‬
‫ויעש הבא‬
‫‪.5‬‬
‫וה״נ אשכחן ט״ז לאקרי בעצם היום‬
‫ויעמד ב א ר ץ הצבי וכלה‬
‫בןדו‪:‬‬
‫דגיאל יא טז‬
‫‪ .6‬חג הסכת תעשה ל ך‬
‫שבעת‬
‫ןמים‬
‫דברים טז יג‬
‫הראשונה ויש לומר לההיא אכילה לא‬
‫‪.7‬‬
‫חשיבה לסגי בכזית להכי אתא קרא‬
‫למימר לעיקר אטלה היתה מן הישן‬
‫וצויתי אה‬
‫לכם‬
‫בשנח‬
‫דזששית‬
‫ועשת‬
‫את‬
‫התבואה‬
‫ויקרא כה בא‬
‫ולא היה עול לבני ישראל מן לאמרינן‬
‫במלרש משל לתינוק שאכל פת שעורין‬
‫רבינו חננאל‬
‫מפני שאין לו פת חטין ומק ולס לכן‬
‫היו יכולין לאכול מן הישן כשעלו מן‬
‫שנאמר וחג האסיף בצאת‬
‫השנה‪ ,‬וקיימא לן דהאי‬
‫הירלן בעשור לחלש אלא שבמן היו‬
‫אסיף‬
‫חפצים יותר כל זמן שלא פסק להם‬
‫ומיהו קשיא לבתוספתא לסוטה <פי״א(‬
‫בחג‬
‫]להון לרבנן דכל תבואה‬
‫שנקצרת‬
‫בידוע‬
‫מינה‬
‫שליש‬
‫לבר מהילכתא‪.‬‬
‫נפשך‬
‫כלומר‪,‬‬
‫מן ההלכה‪ ,‬ולדקדק איך‬
‫בעא קמיה דר׳ ירמיה בשעה שנכנסו‬
‫יתכן דבר זה‪ ,‬דהא כל‬
‫מידות תכמים כך הן במ׳‬
‫סאה הוא טובל במי סאה‬
‫בעלייה כך אנו אומרים לא אכלו ישראל מצה בלילי הפסח א״ר‬
‫ל״ת על דעת ר׳ יונה דאמר מצות עשה דוחה ל״ת אע״פ שאינו‬
‫אלא א״כ כתוב בצדה ממה שהיו תגרי נכרים מוכדן להם וכרבי‬
‫השנים אל חקרי לשלש אלא לשליש‪ .‬שעשתה כשהיא בשליש בישולה‪:‬‬
‫ותפיק‬
‫ופרקינן‬
‫אין לאדם להוציא עצמו‬
‫דאמוראי והכי איתא התם ר׳ יונה‬
‫משתמע בלישנא דקרא ולאו יתירא הוא‪ :‬ועשח אה החביאה לשלש‬
‫לשליש‪.‬‬
‫לא תוקי‬
‫פלוגתא היא‬
‫קמיה ד ד דוסא והכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל לאו בחמשה‬
‫שהביאה‬
‫שליש‬
‫קים להו לרבנן בין פחות‬
‫מחרת אכילתו מאכל בליל ט״ו ובפי‬
‫אחר שליש‪ :‬ואחא ר׳ חנינא שדא ביה נרגא‪ .‬לומר דהאי אסיף שפיר‬
‫בחג‬
‫בצאת השנה‪ .‬ואמרינן וכי‬
‫קרי ממחרת הפסח לפי שהוא יום‬
‫מעבור הארץ ממחרת הפסח לאו בט״ו התיב ר׳ אלעזר בר יוסי‬
‫הסוכות‪,‬‬
‫לפני ראש שנה‪ ,‬וקרי ליה‬
‫משאכלו חדש פסק וע״כ י״ל לט״ז נמי‬
‫שבע שכבשו ושבע שחלקו התיב ר׳ בון בר כהנא הא כתיב ויאכלו‬
‫הסוכות‬
‫היוצאת הוא חשוב‪ ,‬וקים‬
‫שהיו מסתפקין במן שבכליהם על ט״ז‬
‫שבשדות‪ :‬הא מילתא הוה ב י ק ‪ .‬היינו סבורין שנלמוד מכאן שהתבואה‬
‫בצאת‬
‫השנה‪ ,‬כלומר מן השנח‬
‫בניסן לכתיב וישבות המן ממחרת‬
‫ישמעאל דא״ר ישמעאל כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י״ד נאמרו‬
‫קציר הוא‪.‬‬
‫וכך‬
‫פירושו‪ ,‬כל קציר הנקצר‬
‫ובפ״ק לקלושין )לף לח‪ .‬ושס( אמרינן‬
‫שהסוכה מסוככת בפסולת גורן דקב וה״ל כמאן דכתב וחג הסוכות‬
‫ברכתי‬
‫לשליש השנים‪:‬‬
‫ואתא קרא לספר שבחו של מן לכתי׳)י(‬
‫כתוב בצדה ניחא על דעת ר׳ יוסי דאמר אין מצות עשה דוחה לא תעשה‬
‫באספך‬
‫מגרנך ובייקב־י‪:‬‬
‫הישן הא פשיטא למצות אכלו בלילה‬
‫יונה מאן דנפקית תהית דלא א״ל שנייה היא שמצות עשה דוחה‬
‫אליו‬
‫כרצונו ואין עומד לפניו‬
‫תאכלו על עצם היום הזה י>וא״ת‬
‫שני דחלה‬
‫מצות‬
‫וקלוי ?עצם היום הזה‪:‬‬
‫הארץ‬
‫אל‬
‫שתהא אסורה משום חדש אמר ליה למה לא עד כדון לחה אפילו‬
‫עשר יצאו‪:‬‬
‫ויקרא בג י‬
‫יהושע ה יא‬
‫וקלוי להוא חלש אכלו בעצם היום הזה‬
‫בירושלמי‬
‫קציךכם‬
‫‪ .4‬והעם ע ל ו בלן הירדן‬
‫ממחרת הפסח כלומר מן הישן מצות‬
‫באכלם‬
‫את‬
‫‪ .3‬ויאכלו מעבור ה א ר ץ‬
‫רמה וזה היה בט״ו והשיב לו ר״ת‬
‫הארץ שמע‬
‫את‬
‫והבאתם‬
‫עמר ראשית‬
‫ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביל‬
‫מעבור‬
‫וקצרתם‬
‫קציךה‬
‫הנשחט בי״ל כרכתיב בפרשת מסעי‬
‫ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו‬
‫ומהיכן‬
‫באספך‬
‫‪ .2‬דבר א ל בני י ש ר א ל‬
‫בניסן שהוא מחרת שחיטת הפסח‬
‫מעבור‬
‫את‬
‫שמות בג טז‬
‫עזרא הא ממחרת הפסח היינו ט״ו‬
‫לה״ק קרא‬
‫הזרע‬
‫מעשיך מן השדה‪:‬‬
‫הקשה ר׳ אברהם אבן‬
‫ויאכלו‬
‫אשר‬
‫השנה‬
‫ומ״מ«>)לייק( התם שפיר משום אשרות‬
‫עומר‬
‫בכורי‬
‫בשרה וחג האסף בצאת‬
‫לבר שאינו שלו מ״מ יש לו במה שזרע‬
‫וגידולו מן הארץ והאי חג האסיף נמי דקאמרת יתירא הוא משוס דכתיב‬
‫בצאת השנה באספך מעשיך בזמן שהאדם אוסף אל הבית תבואה‬
‫מעשיך‬
‫היא להם מאבותיהם ואין אלם אוסר‬
‫שמלורות הראשונים‪:‬‬
‫וחג הקציר‬
‫‪.1‬‬
‫ואשריהם תשרפון באש מכלי ירושה‬
‫באספך מגרנך ומיקבך‪ :‬ואמר מר‪ .‬שלמדך הכתוב לעשות סכך של‬
‫גבי באספך את מעשיך לאו יתירא הוא אלא זהו שס החג על שס‬
‫תורה אור השלם‬
‫רחמנא‬
‫יבשה אמר ליה ואפילו יבשה ואפילו קצורה מעתה ואפילו חיטין‬
‫סוכה בפסולת גורן ויקב בגון קשין וזמורות דבר שאין מקבל טומאה‬
‫‪0‬ט‬
‫כליס הלכה א‪:‬‬
‫מאבותיהם כלאיתא בע״ז פרק רני‬
‫ויאכלו מעבור הארץ ממהרת הפםח‬
‫‪3‬‬
‫ג מיי פכ״כ מהל׳‬
‫גברי‪ .‬ואף על גב לירושה היא להס‬
‫ואמאי איצטריך למכתב שאכלו מן‬
‫ממאי‬
‫אמר‬
‫ולאו לוקא לאפילו פחות מכאן ואפילו‬
‫קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי‬
‫דאקריבו‬
‫א‪:‬‬
‫ולא קציר‬
‫הזה כלכתיב ולחם וקלי וכרמל לא‬
‫דלמא לא אקריבו לא ס״ד‬
‫ב מיי׳ פ׳׳ל מהל׳‬
‫טומאת אוכלין הלכה‬
‫הספינה )‪3‬״ב צ‪ (.‬ומלה הפתותה נקט‬
‫חסר טיפה אינו טובל‪:‬‬
‫מיי׳ פ״ל מהל׳‬
‫מקוואות הלכה א סמג‬
‫הקריבו‪ .‬משמע דאי לא הקדבו היו אסורין‬
‫לגופיהשבהמ״ק קייס האיר המזרח מתיר‪ :‬ה״נ ארץ צבי‪ .‬ובחמשה יומי קא מלו והא‬
‫כל היום ודלא כמ״ד במנחות פ׳ ר׳ ישמעאל)דף סח‪ (.‬דאף בזמן‬
‫דאמר לעיל תבואה שנקצרת בחג בידוע שהביאה שליש לפני ר״ה לענין שתהא ראויה לקצור אינה ממהרת להתבשל בחמשה יומי אבל הכא לענין‬
‫עומר דכתי׳)רקרא כג> כרמל רך ומלא »> ועוד דאחר גמר בישולה מאחדן אותן בשדות כדי שתתבשל יפה בדמשמע גבי י()רבא( ‪3‬פ׳ איזהו נשך)נ״מ פל‪:0‬‬
‫אל‬
‫חסר קורטוב אינו טובל‪.‬‬
‫פי׳ קורטוב‪ ,‬אחד משמונח‬
‫בשמינית וכי יכול אדם‬
‫בתתק״ס‬
‫)ספל(‬
‫לעמוד‬
‫רוטל מים שהן‬
‫שיעור‬
‫חמקוח‪ ,‬אם חסרו חלק‬
‫אחד משמונה בשמינית‪.‬‬
‫וכן כביצה מטמאה טומאת‬
‫אוכלים כולי‪ .‬אלמא קים‬
‫לחו כהני כולהו‪ ,‬בשליש‬
‫לפחות משליש נמי קים‬
‫להו‪.‬‬
‫ואתא‬
‫ר׳‬
‫ירמיה‬
‫למידק ולפרושי האי סברא‬
‫דקים להו לרבנן בין שליש‬
‫לפחות משליש‪ ,‬מן העומר‬
‫שחקריבו ישראל בכניסתן‬
‫לארץ‪,‬‬
‫שנאמר‬
‫ויאכלו‬
‫מעבור‬
‫הארץ‬
‫ממחרת‬
‫הפסח מצוח וקלוי בע׳צם‪,‬‬
‫ש׳ימ‬
‫הפסח‪,‬‬
‫מדכתיב‬
‫ממחרת‬
‫דווקא‬
‫ממחרת‬
‫כך נתמלא‪ .‬אלמא קים להו‪.‬‬
‫הפסח הוא דאכלו‪ ,‬אחר שהקריבו העומר‪ ,‬אבל מקודם לכן לא אכול‪ .‬ואי אפשר להביא העומר ולהקריבו ממה שהביא שליש ביד גוי‪ ,‬אלא ממה שהיח בעת שנכנסו ישראל לארץ פחות משליש‪ ,‬ואחר ראש שנה מן השנה שעברה‬
‫ונדחת וו‪ .‬ודילמא לא עייל כלל‪ .‬פי׳ שלא עשת התבואה כלום ביד הגוים אלא אחר דנכנסו ישראל לארץ נעשת שליש ומקודם לכן זרע היתה‪ .‬גם זו הדוקיא שדיקדקנו כי כל תבואה שהביאה שליש לפני את התבואה לשלש השנים‪,‬‬
‫היא חשובה‪ ,‬מהאי קרא וחג חאסיף בצאת השנה‪ ,‬ואוקימנח מאי אסיף קציר‪ ,‬דחאה ר׳ חנגיה ושדא בה גרגא‪ ,‬כלומר חתכו כחתיכת אילן בגרון‪ .‬ופשטנה מהא דתניא ר׳ נתן בן יוסף אומר מה ת״ל ועשת‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ע א מיי׳ פ״ד מהל׳‬
‫שמיטה הלכה יא ופ״א‬
‫מהלי מ״ש הל׳ ח סמג‬
‫עשי! קלו ולאוץ רסח‪:‬‬
‫עא ב מיי׳ פ״נ מהלכות‬
‫נכוריס הלכה ז סמג‬
‫עשי! קלו יקלז טוש״ע י׳׳ד‬
‫סי׳ רצ״ד סעיף ד‪:‬‬
‫עב ג מיי׳ פ״נ מהל׳‬
‫תרומות הצי י׳ וס״נ‬
‫מהל׳ מעשר הלכה ה סמג‬
‫עשין קלג קלה‪:‬‬
‫עג ד מיי׳ פייה מהל׳‬
‫תרומות הל׳ יא ופ״א‬
‫מה׳ מ״ש הל׳ נ והל׳ ד‬
‫ופ״ד מה׳ שמיטה הל׳ ינ‬
‫סמג עשי! קלה ןטוש״ע‬
‫י״ד סימן שלא סעיף קכו[‪:‬‬
‫עד ה ו מיי׳ פ״א מה׳‬
‫מ״ש הל׳ מ‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬וןרעתם א ת השנה‬
‫השמינת ואכלתם מן‬
‫התבואה ןשן עה השנה‬
‫בוא‬
‫התשיעי־‪ .‬עד‬
‫תבואתה תאכלו ןשן‪:‬‬
‫ויקרא כה כב‬
‫מוםף רש״י‬
‫פ ו ל המצרי‪ .‬מין קטנית‬
‫ושמו פאזול״א‪ ,‬שזרעו‬
‫לזרע‪ .‬דאם זרעו לירק‬
‫הוה אזיל מעשר דידיה‬
‫נתר לקיטה‪ ,‬אכל מיני‬
‫קטנית נתר השרשה אזלי‬
‫)מנחות ל‪ ..::‬צובר גורנו‬
‫לתוכו‪ .‬כלומר מערנן יפה‬
‫ויתרום‪ ,‬ונמצא תורם‪.‬‬
‫התרומה‬
‫חדש שנתוך‬
‫מתקן את החדש הנשאר‬
‫וישן שנמרומה מתקן את‬
‫הישן הנשאר !שם>‪.‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫אל חקרי לשלש אלא‬
‫לשליש‪ .‬פי׳‪ ,‬אני מצוח‬
‫הברכה בשנה הששית‬
‫שאפילו התבואה שהיא‬
‫שליש מליאתה בשאר‬
‫היא‬
‫השנים‪ ,‬עכשיו‬
‫נחשבת מן השנה הששית‬
‫ואינה מתבערת בשביעית‪,‬‬
‫וקראה הכתוב תבואה‪.‬‬
‫בשביעית‬
‫תנן התם‬
‫פרק ב׳ האורז והדוחן‬
‫והשומשמץ‬
‫והפרגים‬
‫שהשרישו קודם ראש‬
‫השנה מתעשרים לשעבר‬
‫כולי‪ .‬פירוש )בירושלים(‬
‫בירושלמי אמר רב התא‬
‫שאי איפשר לעמוד על‬
‫אילו‪ ,‬מתי יביאו שליש‪.‬‬
‫לפיכך אמרו כי השרשים‬
‫כמו פרי‪ .‬אמר רבה אמור‬
‫רבנן אילן בתר חנטה‪,‬‬
‫דתנו רבנן אילן שחנטו‬
‫פירותיו קודם חמשה עשר‬
‫בשבט מתעשר לשנה‬
‫שעברה‪ .‬תבואת וזיתים‬
‫בתר שליש כדאמרינן‪.‬‬
‫ירק בתר לקיטה‪ ,‬נמי‬
‫כדאמרינן‪ .‬חני דתנינן בהו‬
‫בתר חשרשח כמאן‪ ,‬לא‬
‫כאילן ולא כתבואה ולא‬
‫כירק‪ .‬הדר אמר רבה מתוך‬
‫שעשויין א( פרגץ פרגץ‪,‬‬
‫פירוש משארי משארי‪,‬‬
‫ומשארא וו מתמלאת‬
‫ומביאה שליש ועדיין‬
‫זו לא )לי( נתמלאה‪,‬‬
‫•ג‪:‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫לגופיה‪ .‬תשובה על מה נאכל בשנה השביעית‪ :‬האורז והדוחן כוי‪.‬‬
‫אל תקרי לשלש אלא לשליש‪ .‬כלומר עשייתה כשהוא שליש בשולה‬
‫מיני קטניות הן דוחן מילי׳יו‪ :‬פרגין‪ .‬מק״ו בלע״ז‪ :‬מתטשרין לשטבר‪.‬‬
‫ותימה דהדרא קושיא לדוכתיה דקאמר לעיל ודלמא לא עייל‬
‫במעשרות שנה שעברה אס שניה מעשר שני ואם שלישית מעשר עני‪:‬‬
‫כלל וקאמר רחמנא תשמיט ותיזיל עד חג הסוכות וי״ל דהאי תנא לית‬
‫ומותרין בשביטיח‪ .‬אם השרישו ערב שביעית לפני ר״ה‪ :‬ומחטשרים‬
‫ליה דרשה דלעיל‪ :‬מתוך שעשויין פיכין‪ .‬מתוך שגורנן מעט מעט‬
‫לשנה הבאה‪ .‬בשנת לקיטתן אס משאר‬
‫שאין נלקטין ביחד אלא היום‬
‫שני שבוע היא שאינה שביעית‪ :‬בתר‬
‫נלקטין ונפרכין מעט ולמחר מעט‬
‫אל תקרי לשלש אלא לשליש והא מיבעי‬
‫חנטה‪ .‬לקמן)לף טו‪ 0‬תנא לה בפירקין‬
‫ונמצא חדש וישן מעורבין יחד אס‬
‫ליה לגופיה כתיב קרא אחרינא וזרעתם את‬
‫אילן שחנטו סירותיו קודם ט״ו בשבט‬
‫הלכו בהם אחר לקיטה כשאר ירק‬
‫השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן‬
‫שהוא ר״ה לאילנות מתעשר לשנה‬
‫לכך אזיל בהו בתר השרשה שבשנה‬
‫האורז‬
‫ע ד השנה התשיעית תנן התם‬
‫שעברה‪ :‬ירק ב ת ר לקיטה‪ .‬כדאמרן‬
‫אחת משרשת כל השדה שהרי בבת‬
‫‪1‬‬
‫א (א‬
‫שביעית‬
‫א(‬
‫מ״ז‪,‬‬
‫פ״נ‬
‫‪ (3‬מנסות ל‪] :‬תיס׳ שביעית‬
‫פ״נ ה׳׳ד[‪ ,‬נ( ]זבחים פ‪,[.‬‬
‫ו(!מנחות ל‪ :‬ע״ש[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א(‬
‫ז״ה‬
‫רש״־‬
‫אשתמיטמיה כי׳ דבתבואה‬
‫וזיתים לא‬
‫פליגי‬
‫והכל‬
‫מודים דלא אזלינן‪:‬‬
‫והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני‬
‫לעיל)ל׳ יב‪ (.‬ליקט ירק ערב ר״ה כו׳‪:‬‬
‫אחת זורעים אותם ומעשר פירות‬
‫הגי‪ .‬קטניות כמאן שוינהו שהלכו בהן‬
‫האילן וקטנית וירק מדרבנן הס‬
‫ר״ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית‬
‫מילי׳׳ו ]פני״ל[‪ .‬דוחן‪.‬‬
‫אחר השרשה‪ :‬מחוך שטשויין פרכין‬
‫ויכולת ביד חכמים לקבוע זמן לכל‬
‫ואם לאו אםורין בשביעית ומתעשרין לשנה‬
‫פרפין‪ .‬מתוך שגורנן עשוי מעט מעט מק״ו ]מ״ק[‪ .‬פרג‪.‬‬
‫אחד לפי דעתם כך פירש הקונטרס‬
‫הבאה אמר רבה אמור רבנן אילן בתר חנטה‬
‫פאזול״י ןםיישו״ל[‪,‬‬
‫ותימה תינח מעשר דרבנן אלא‬
‫שאין נלקטין כאחד אלא היום לוקטין שעועית‪.‬‬
‫תבואה וזיתים בתר שליש יירק בתר לקיטה‬
‫ומפרכין מעט ולמחר מעט ונמצאו‬
‫שביעית דאורייתא הואי דינם בתר‬
‫הני כמאן שוינהו רבנן הדר אמר רבה מתוך‬
‫חדש וישן מעורבין יחד הנפרכין לפני‬
‫לקיטה כשאר ירק היכי אזלינן בתר‬
‫שעשויין פרכין פרכין אזלי רבנן בתר השרשה‬
‫ר״ה עס הנפרכין לאחר דיה אס רבינו חננאל )המשך(‬
‫השרשה להתיר בשביעית כשהשדשו‬
‫הולכין בהן אחר לקיטה כשאר ירק הכל לפי שומן המקום‪,‬‬
‫א״ל אביי ויצבור גורנו לתוכו ונמצא תורם‬
‫בששית ושמא בשביעית בזמן הזה‬
‫כיון שהשדשתם של כל‬
‫כשיהא מפריש מעשרותיו ה״ל מעשר‬
‫ורבי היא כדאמר גבי פרוזבול‬
‫מן חחדש שבו על החדש שבו מן הישן‬
‫הערוגות כאחת‪ ,‬אמור‬
‫בפרק השולח )גיטין לף לו‪ .‬ושם( א״נ‬
‫מן החדש על הישן ומן הישן על החדש רבנן חייובם כמעשר‬
‫שבו על הישן שבו מי לא תניא י רבי יוםי בן‬
‫אזלי בהו בתר השרשה שבשנה אחת בשעת השרשתן‪ ,‬אם‬
‫כדתניא בת״כ מנין לאורז ודוחן‬
‫המצרי‬
‫ייפול‬
‫שזורי‬
‫ר״ש‬
‫משום‬
‫אמר‬
‫כיפר‬
‫שנה שנייה ]שנייה[‪ ,‬אם‬
‫אחת‬
‫בבת‬
‫שהד‬
‫השדה‬
‫כל‬
‫משרשת‬
‫ופרגין ושומשמין שהשרישו לפני ר״ה‬
‫שלישית שלישית‪ ,‬לפי‬
‫שזרעו לזרע מקצתו השריש לפני ר״ה ומקצתו‬
‫זורעין אותן ומעשר פירות האילן שזמן השרשה ]באילו ן‬
‫שכונסין אותן בשביעית ת״ל ואספת‬
‫חשריש לאחר ר״ה אין תורמין ומעשרין מזה‬
‫וקטניות וירק מדרבנן הן ויכולת ביד ידוע הוא כגון הקליטה‬
‫את תבואתה בשביעית יכול אע״פ שלא‬
‫באילן‪ .‬ואקשי עליה‬
‫על זה לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן‬
‫השרישו ת״ל שש שנים תזרע ואספת‬
‫החכמים לקבוע זמן לפי דעתם לכל אביי ויצבור גורנו בתוכו‪.‬‬
‫החדש על הישן ולא מן הישן על החדש כיצד‬
‫אחד ואחד‪ :‬פרפין פרפין‪ .‬לשון זה כלומר‪ ,‬יעקרם הפדגין‬
‫ששה זורעים וששה אוספים ולא ששה‬
‫כלם כאחד ]וידוש׳] אותם‬
‫נופל בקטניות כדאמרי׳ במסכת ביצה‬
‫הוא עושה צובר גורנו לתוכו ונמצא תורם‬
‫ויעשה הכל גורן אחד‪.‬‬
‫זורעים ושבעה אוספים‪:‬‬
‫)לף יב‪ (:‬מוללין מלילות ומפרטן ואע״פ שזו הערוגה הביאה‬
‫ומעשר מן חחדש שבו על חחדש שבו ומן‬
‫ויצבור גורנו לתוכו‪ .‬כלומר וטון‬
‫קטניות בי״ט‪ :‬ויצבור גורנו לתוכו‪ .‬שליש קודם זו הערוגה‪,‬‬
‫חישן שבו על חישן שבו א״ל ר״ש שזורי‬
‫דיכול לתקן אמאי אזיל‬
‫יוציא מעשרותיו מחוכו‪,‬‬
‫ומה בכך אס ישן וחלש מעורבין יצבור‬
‫שנמצא מעשר מן החרש‬
‫בתר השרשה ומסיק דרבנן סברי אין‬
‫י ש בילה ורבנן‬
‫קאמרת ר״ש שזורי םבר‬
‫את כל הגורן לתוכו כלומר באמצעיתו ןשבו[ על החדש שבו‪ ,‬ומן‬
‫בילה ותימה מאי קא משני אכתי תקשי‬
‫אמר‬
‫נחמני‬
‫בר‬
‫יצחק‬
‫א״ר‬
‫בילה‬
‫אין‬
‫סברי‬
‫שיהא הכל נבלל יחל יפה ונמצא הישן שבו על הישן שבו‪.‬‬
‫לר״ש שזורי דסבר יש בילה ואזיל בתר‬
‫כר׳ יוסי בן כיפר שאמר‬
‫שמואל ייהלכה כרבי יוסי בן כיפר שאמר‬
‫כשיתרום ויעשר יהא מן החלש במעשר משום ר׳ שמעון שזורי‬
‫השרשה כדקתני בהדיא מקצתן השרישו‬
‫משום ר״ש שזורי מתקיף לה רבי זירא ומי‬
‫לפי מה שיש חלש בגורן ומן הישן לפי בענין פול המצרי שזרעו‬
‫ובסיפא דהך משנה נמי תנן בפרק ב׳‬
‫מה שיש ישן‪ :‬מי לא ח ט א ‪ .‬לסמכינן לזרע‪ ,‬ופי• ר׳ שמעון‬
‫אמר שמואל הכי והאמר שמואל לכל אין‬
‫דשביעית)מ״ח( אר״ש שזורי פול המצד‬
‫שזורי נ( פול המצרי זרעו‬
‫אשתמיטתיה הא‬
‫בילה חוץ מיין ושמן‬
‫אבילה לומר יפה נבלל ונמצא תורם מן לזרע מתעשר לשעבר‪,‬‬
‫שזרעו לזרע בתחלה כיוצא בהן כלומר‬
‫החלש לפי מה שיש חלש ומן הישן לפי זרעו לירק מתעשר להבא‪,‬‬
‫דאמר ‪-‬שמואל י הכל הולך אהר גמר פרי‬
‫בתר השרש׳ כאורז ודוחן ועוד מאי קשי׳‬
‫זרעו לזרע הוא תי ממי‬
‫מה שיש ישן‪ :‬פול המצרי‪ .‬מין קטנית‬
‫שנה שעברה‪ ,‬ורעו לאכלו‬
‫ליה ויצבור גורנו לתוכו נהי דמועיל‬
‫וצריכא‬
‫פאזול״י ולרכן לזורען לירק ולזרע כירק הוא חי ממי שנה‬
‫לצבירת גורן לענין חדש וישן לענין‬
‫והזורע לירק מתעשר אחר לקיטה והזורע לאכול את זרעו תורת קטניות הכאה‪ .‬ופריק רבה ר׳‬
‫שניה הנכנסת לשלישית לא מתני דשניה מעשר שני שלישית מעשר עני‬
‫שמעון שזורי קא אמרת‪,‬‬
‫עליו ומתעשר אחר השרשה וזה שזרעו לזרע והשריש מקצתו לפני ר״ה‬
‫ר׳ שמעון שזורי סבר‬
‫וכן חמישית הנכנסת לששית ומיהו זה יכול לתקן שיפריש מעשר אחד‬
‫ומקצתו לאחר ר״ה‪ :‬אין חורמין מזה‪ .‬שמכירין בו שזרעוהו באחרונה יש בילה ונעשה כולו‬
‫ויחלל על מעות ויאכל המעות בירושלים והמעשר יחלק לעניים וקצת‬
‫על הנזרע בראשונה ולא מן הראשון על האחרון‪ :‬כיצד הוא טושה‪ .‬ןכןאחד‪ ,‬ומתני• דקתני‬
‫משמע בירושלמי דשביעית דשני מעשרות מעשר על ידי צבור גורנו‪:‬‬
‫האורז והדוחן כולי‪ ,‬לרבנן‬
‫טורח לתת זה בעצמו וזה בעצמו‪ :‬צובר גורנו לתוכו‪ .‬יבלול אותו דפליגי עליה‪ ,‬פברי אין‬
‫פול המצרי שזרעו כוי‪ .‬סיפא דההיא דהאורז והדוחן היא ומוסיף‬
‫יפה לאחר שנתן מן הראשון בזרת זו ומן השני בזוית זו יחזור ויצברנו בילה‪ .‬ואמרינן משמי‬
‫רבי‬
‫אדרבנן שאף בפול המצרי הולכין בתר השרשה‪ :‬אמר‬
‫לאמצע הגורן שיהא כולו כאחד ונמצא תורם מן החדש שבו כוי‪ :‬דשמואל הילכתא כר׳‬
‫׳שמעון שזורי‪ ,‬ואתקיפו‬
‫יצהק בר נחמגי אמר שמואל הלכה כר״ש שזורי‪ .‬ברוב ספרים גרסינן‬
‫יש בילה‪ .‬יש לסמוך על הבילה לומר שיש משניהן בתוך המעשר עליה איני‪ ,‬והא אמר‬
‫בהקומץ רבה )מנחות ל‪ :‬ושם( ר׳ שמואל בר נחמני א״ר יונתן ולא יתכן‬
‫לפי החשבון‪ :‬אי! בילה‪ .‬אין סומטן על כך שיש לומר לא נבלל שמואל לכל אץ בילה‬
‫חוץ מיין ושמן‪ ,‬מכלל‬
‫כדמוכח כאן דפדך ומי אמר שמואל הכי ועוד דא״כ קשיא דר׳ יונתן‬
‫יפה ורובו של מעשר מן החדש או רובו מן הישן‪ :‬חון מיין ושמן‪.‬‬
‫שהפירות אין להם בילה‪.‬‬
‫אדרי יונתן לפי הספרים דגרס התם א״ר יונתן הלכה כר״ש שזורי‬
‫המערב יין חדש עם הישן או שמן חדש עם הישן תורם ומעשר ואמרינן אישתמיטתיה‪,‬‬
‫במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי דמשמע בהני דוקא כדמוכח‬
‫ממנו ויש במעשר שניהם כפי החשבון שדבר לח נבלל יפה אבל כלומר נעלמה ממנו‪,‬‬
‫הא דאמר שמואל הכל‬
‫בבהמה המקשה )חולין עה‪ (:‬ואע״פ שיש ספדס דגרסי בההיא אמר‬
‫יבש אין סומטן בו על הבילה‪ :‬אשחמיטתיה לר׳ זירא הא דאמר‬
‫הולך אחר גמר פירי‪,‬‬
‫ר׳ יוחנן ולא יתכן במסכת כתובות בריש פרק אע״פ )לף נה‪:>.‬‬
‫שמואל הכל הולך אחר גמר פרי וחו אמרינ! ואי אשמוטינן הכל הולך פיר׳‪ ,‬ולפיכך אמר צובר‬
‫חוץ מיין ושמן‪ .‬לעגין מעשר איירי והוא הדין מים לענין הזאה‬
‫אחר גמר פרי הוה אמינא אפילו חבואה וזיחים נמי קמ״ל הלכה גרנו בתוכו כי באותה‬
‫העת נגמר הןפד׳[ ולא‬
‫בפ׳ התערובות )זבחים פ‪ :(.‬אחר גמר פרי‪ .‬אין זה אחר‬
‫פר׳ שמטין שזורי במאי דפליגי‪ .‬דבתבואה וזיתים לא פליגי )א( ולא אמר שמואל הלכה כרי‬
‫לקיטה דזמנין מגמר לפני ר״ה ונלקט אחר ר״ה וכל ירק נמי הולכין‬
‫אזלינן בהו אחר גמר פרי אבל במיני קטניות פליגי דר׳ שמעון שמעון שזורי משום‬
‫דקסבד •ש בילה‪ ,‬דהא‬
‫בו אחר גמר פרי אלא דנקיט בכל דוכתי בתר לקיטה משוס דלקיטה‬
‫אזיל בתר השרשה ורבנן לא אזלי למדנו דאשכח שמואל תנא דלא‬
‫לית ליה לשמואל בילה‬
‫תכף לגמר פ ד אבל הני אין לקיטתן בגמר פ ד שממתין להן עד‬
‫אזיל בתר השרשה בקטניות אלא אחר גמר פ ד ועליה סמיך לפלוגי כפירות‪ ,‬אלא משום‬
‫שיתייבשו ואין לקיטתן כאחד דמתייבשין פרטן פרטן אבל גמר פרי‬
‫עליה דר׳ שמעון שזורי ועליה דהא מתניתין דתנינן לעיל האורז שהולך אחר גמר פרי‪.‬‬
‫כאחת ולכך מותר לעשר לשמואל אף על גב דסבר אין בילה‬
‫והדוחן והפרגין והשומשמין שהשדשו כו׳ ואני לא ידעתי מאן הוא‬
‫ותימה שמואל דאמר כמאן הא בין ר׳ שמעון שזורי בין רבנן‬
‫ההוא תנא‪ :‬אשחמיטתיה לר' זירא הא דאמר שמואל הכל הולך‬
‫א( עי׳ היטנ נערוך ערך‬
‫מודו דאזלינן בתר השרשה דלפני ראש השגה כדפי׳ והוה ליה‬
‫אחר גמר פרי‪ .‬ואף הקטניות לא הלכו בהן אחר השרשה‬
‫פרכין‪.‬‬
‫ישן ושמואל דאזיל בתר גמר פרי דלאחר ראש השנה הוה ליה חדש‪:‬‬
‫וט אמר שמואל הלכה כר׳ שמעון שזורי לא מטעמיה קאמר גן ר״ל דר׳׳ש שזורי פירש‬
‫לעזי רש״י‬
‫ב‬
‫ג‬
‫‪3‬‬
‫ג ‪,‬‬
‫דאלו רבי‬
‫שמעון‬
‫שזורי‬
‫טעמיה‬
‫משום‬
‫בילה‬
‫הוה‬
‫וטעמא‬
‫דשמואל‬
‫משוס‬
‫דכוליה חדש הוא‬
‫שגדל‬
‫ונגמר אחר ראש‬
‫השנה‪:‬‬
‫וצדכא‬
‫נתיספתא פ״נ לשביעית לאם‬
‫זרעו לזרע יכו׳ וע״ש היטב‪.‬‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( שביעית פ׳׳ב מ״ט‪,‬‬
‫ג( עירוני! (‪ .‬יבמות טו‪.‬‬
‫]מוס׳ שניעית סוף פ׳׳ג[‪,‬‬
‫ג( ושניעית פ״נ ה׳׳ו[‪,‬‬
‫י ( )שייך לעיל נמשנה ד׳‬
‫נ‪ ,[.‬ה( צ׳׳ל כשנה שניה‬
‫ומעשר עני כשנה כוי‪,‬‬
‫ו( ןוע״ע תוס׳ קידושין ג‪.‬‬
‫דייה מה ירק[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬חג הסבת תעשה לף‬
‫שבעת ימים באספך‬
‫מגרנך ומיקבך‪:‬‬
‫דברים טז יג‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( ‪-‬שי״ ד״ה איכא‬
‫בינייהו כו׳ דכיו! דמנע‬
‫מהן מיס ל׳ יום כו׳‬
‫הא מתני׳ דכיון שמנע‪:‬‬
‫הוה‬
‫ד׳׳ה‬
‫תום׳‬
‫)‪(5‬‬
‫אמינא טי וטפי ניהא‬
‫ליה לשמואל‪) :‬ג( בא״ד‬
‫דטעמיה דר״ש הצובר‬
‫גורנו משום דיש בילה‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫שליקט אתרוג‪ .‬כל האילן‬
‫קרוי אתריג ‪:‬ערובין י ‪.‬‬
‫כאחד‬
‫שניה‬
‫בשבט‪.‬‬
‫הנכנסת‬
‫ושנה‬
‫לשלישית‬
‫היתה <׳‪ mm‬טו‪ .(.‬ונהג‬
‫בה‬
‫שניה‬
‫שני‬
‫יוצאה‬
‫עישורין‪.‬‬
‫ושלישית‬
‫נכנסת הואי‪ ,‬שנה שניה‬
‫לשמיטה‬
‫ישני‪,‬‬
‫מעשר‬
‫והשלישית‬
‫ראשי!‬
‫מעשר‬
‫ראשו! ומעשר עני וערובין‬
‫רבינו חננאל‬
‫ומצאנו לשמואל שלש‬
‫שמועות‪ ,‬א׳ הילכתא כר׳‬
‫שמעון שזורי‪ .‬ב׳ הכל‬
‫הולך אחר גמר פרי‪ .‬ג׳ לכל‬
‫אין בילה חוץ מיין ושמן‪.‬‬
‫וצריכי‪ ,‬דאי אמר הכל‬
‫הולך אחר גמר פרי‪ ,‬היינו‬
‫אומרים אפילו תבואה‬
‫וזיתים בתר גמר פרי‪,‬‬
‫ולית ליה ]בתר[ שליש‪,‬‬
‫לפיכך אמר הילכתא‬
‫כר׳ שמעון שזורי בהגך‬
‫דפליגי‪ ,‬והוא פול המצרי‬
‫שזרעו לורע שהשרשתו‬
‫היא גמירתו כרבנן‪ ,‬וכיוצא‬
‫בו‪ .‬ואמר עוד כי אין‬
‫בילה‪ ,‬להודיע כי ליין‬
‫ושמן יש בילה‪ .‬תניא ר׳‬
‫יוסי הגלילי אומר באספך‬
‫מגרנך ומיקבך‪ ,‬מה גורן‬
‫ויין מיוחדין שגדילין על‬
‫מי שנה שעברח והן‬
‫מתעשרין לשנה שעברה‬
‫כולי‪ ,‬ופשוטה היא‪ .‬לדברי‬
‫הכל ירק עישורו בשעת‬
‫לקיטתו‪ ,‬כל הנלקט קודם‬
‫ראש השנה עישורו כשנה‬
‫היוצאה‪ ,‬וכל הנלקט אחר‬
‫ראש השנה עישורו כשנה‬
‫הנכנסת‪ .‬ר׳ יוסי הגלילי‬
‫דייק כל חפירות הגדיל־ן‬
‫על מי שנה שעברה ואין‬
‫צריכין למי שנה הבאה‪,‬‬
‫מתעשרין לשעבר‪ ,‬כגון‬
‫התבואה וכיוצא בה‪ .‬אכל‬
‫יד‪.‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫הוה אכדנא בדבנז םבירא ליה‪ .‬תימה והא ודאי כרכנן סבירא ליה‬
‫וצריכא‪ .‬הני תלת דשמואל הלכה כר״ש שזורי ולכל אין בילה והכל‬
‫טפי מר׳ שמעון שזורי דרבנן דפליגי עליה בפ״ב דשביעית‬
‫הולך אחר גמר פרי‪ :‬כרבנן סבירא ליה‪ .‬ואין תורמין ממנו ואין‬
‫מהל׳ מ״ש הל״נו‪:‬‬
‫)משנה ט( סבירא להו דפול המצרי בתר לקיטה וטפי <> נהוה[ ליה‬
‫לו תקנה לחדש וישן שנתערבו אלא א״כ תורמין עליו ממקום אחר‬
‫לשמואל לפסוק כרבנן דר״ש שזורי ואפילו אם תמצא לומר דאיכא רבנן‬
‫לפי חשבון מחדש על החדש ומישן על הישן‪ :‬קשיא דשמואל‬
‫בברייתא דס״ל פול המצרי בתר‬
‫אדשמואל‪ .‬הכא אמר שמואל הלכה‬
‫לעזי רש״י‬
‫כר״ש דיש בילה והכא אמר אין בילה‪:‬‬
‫השרשה ולית להו צובר גרנו מ״מ לימא ציפול״י ]ציכו״ט[‪.‬‬
‫וצריכא דאי אשמעינן הלכה בר״ש שזורי‬
‫הלכה כרבנן דמתני׳ דשביעית והוי בצלצלים‪ ,‬בצל קטן‪.‬‬
‫קמ״ל הכל הולך כוי‪ .‬למימרא דכוליה‬
‫ה״א משום דקםבר יש בילה קמ״ל לכל‬
‫ניחא טפי מדר״ש שזורי וי״ל דשמואל‬
‫חדש הוא והלכה כר״ש ולאו מטעמיה‪:‬‬
‫אין בילה ואי אשמעינן לכל אין בילה ה״א‬
‫בא לפסוק כר״ש שזורי בכל דבר‬
‫במאי דפליג‪ .‬במיני קטנית אמר‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫ואי‬
‫כרבנן ס״ל קמ״ל הלכה כר״ש שזורי‬
‫אפילו באורז ודוחן ופרגין ושומשמין‬
‫שמואל דמערבין הנשרשין לפני ר״ה‬
‫הירקות שצויכין מים בכל‬
‫אשמעינן הני תרתי ה׳׳א קשיא דשמואל‬
‫ולא מטעמיה דטעמיה דר״ש)»> משום‬
‫בנשרשין לאחר ר״ה ויהיב טעמא‬
‫יום מתעשרין להבא‪ .‬ור׳‬
‫למלתיה משוס דהולכין בהן אחר גמר‬
‫אדשמואל קמ״ל הכל הולך אהר גמר פרי‬
‫דצובר גרנו דיש בילה ושמואל סבר עקיבא סבר לאתר רוב‬
‫אין בילה אלא משוס דהכל הולך אחר מים אזלינן‪ ,‬וכל הפירות‬
‫פרי אבל תבואה וזיתים אחר שליש‪:‬‬
‫ואי אשמעינן הכל הולך אחר גמר פרי הוה‬
‫הגדילין על רוב מים‪ ,‬אף‬
‫רבה‬
‫דבהקומץ‬
‫ע״ג‬
‫ואף‬
‫פרי‬
‫גמר‬
‫ולשמעיק הגי הרהי‪ .‬ומדאמר שמואל‬
‫על פי שעדיין אם יורדין‬
‫אמינא אפילו תבואה וזיתים נמי קמ״ל הלכה‬
‫)מנחות לף ל‪ (:‬מייתי ההוא דפול עליהן גשמים מועילין‬
‫הכל הולך אחר גמר פרי אשמעינן‬
‫כר׳ שמעון שזורי במאי דפליג ולשמעינן‬
‫המצרי ולא מייתי ההיא דאורז ודוחן להן‪ ,‬כגון התבואה וכיוצא‬
‫דהאי דקאמר הלכה כר״ש לאו משום‬
‫בה‪ ,‬מתעשדין לשעבר‪.‬‬
‫הני תרתי לכל אין בילה למה לי הא‬
‫בילה אלא משום דכוליה חדש אבל‬
‫ופרגין כלל מ״מ נפקא מינה לגבי אבל הירקות שהן גדלין‬
‫קמ״ל דליין ושמן יש בילה תניא רבי יוסי‬
‫מה גורן ויקב‪ .‬אסמכתא על כל מים‪ ,‬שהמים‬
‫ההיא‪:‬‬
‫בילה לית ליה דאי איח ליה בילה‬
‫בבל יום ויום מגדלין‬
‫הגלילי אומר ב א ם פ ך מגרנך ומיקבך מה‬
‫בעלמא דמעשר ירק דרבנן ועיקר‬
‫אמאי אשמעינן הכל הולך אחר גמר‬
‫אותן מתעשרין )לשעבר(‬
‫ומיקבך‪.‬‬
‫מגרנך‬
‫באספך‬
‫פרי‪:‬‬
‫גורן ויקב מיוחדין שגדילין על מי שנה‬
‫קרא לפסולת גורן ויקב כדלעיל )לף ]להבא[‪ .‬ואמרינן מכדי‬
‫יג‪ (.‬לענין סוכה א״נ משום שביעית לדברי הכל התבואה‬
‫מכאן סמכו חכמים לקבוע זמן מעשר‬
‫שעברה ומתעשרין לשנה שעברה אף כל‬
‫וכיוצא בה מתעשרץ‬
‫ירק דדבריהם אחר לקיטה לאסמכתא‬
‫דאורייתא איצטריך קראי(‪:‬‬
‫והירקות‬
‫לשעבד‪,‬‬
‫שגדילין על מי שנה שעברה מתעשרין‬
‫בעלמא כל אסיף שלך יהא כתרומת‬
‫בצלים הסדיםים‪ .‬מפרש בירוש׳‬
‫מתעשרין להבא‪ ,‬מאי‬
‫לשנה שעברה יצאו ירקות שגדילין על מי‬
‫גורן ויקב שהלכה בהן תורה אחר‬
‫בפרק שני דשביעית בוצלי ביניהו‪ .‬ואמר ר׳ אבהו‬
‫שנה הבאה ומתעשרין לשנה הבאה ר״ע‬
‫ופול‬
‫בצלי; הסריסין‬
‫שנה שהביאה שליש הרי שהלכה‬
‫זרע‪:‬‬
‫עבדין‬
‫דלא‬
‫ופראי‬
‫ק‬
‫בצלין‬
‫פירי‬
‫המצרי‪,‬‬
‫באםפך מגרנך ומיקבך מה גורן‬
‫אומר‬
‫בהן אחר שנה שגדלו במימיה שהבאת‬
‫ופול המצרי שזרעו לירק‪ .‬דאי סריסין‪ ,‬כגון שמיעך זרעם‬
‫ויקב מיוחדין שגדילין על רוב מים ומתעשרין‬
‫כדי‬
‫שהוקשו‬
‫זרעו לזרע הא תנן בפ׳ שני קודם‬
‫שליש שלהן היא גדילתן שמאותה‬
‫להתגדל ראשיהם‪ ,‬לר׳‬
‫שעה ראויה ליקצר בדוחק‪ :‬אןו כל‬
‫רוב‬
‫לשנה שעברה אף כל שגדילין על‬
‫דשביעית )מ״ח‪ 1‬טוצא בהן דבתר עקיבא דאמר כל הפירות‬
‫כוי‪ .‬לכך הלכו באילן אחר חנטה‬
‫השרשה ואפי׳ לא מנע מהם מיס והך הגדילין על רוב מים‪,‬‬
‫מים מתעשרין לשנה שעברה יצאו ירקות‬
‫מתעשרין לשעבר ]הגי נמי‬
‫שכל גדילת פירותיו ע״י שהעלאת‬
‫משנה פירש בקונטרס דאתיא כרבי‬
‫ומתעשרין לשנה‬
‫על כל מים‬
‫שגדילין‬
‫מתעשרין לשעבר[‪ .‬לר׳‬
‫שרף האילן לפני חנטה הוא‪ :‬יצאו‬
‫דאתיא‬
‫נראה‬
‫איפכא‬
‫אבל‬
‫הגלילי‬
‫יוסי‬
‫יוסי הגלילי דאמר הגדילין‬
‫אבהו בצלים‬
‫א״ר‬
‫מאי בינייהו‬
‫הבאה‬
‫ירקות שגדילין מל מי שנה הבאה‪.‬‬
‫כר״ע ולא כרבי יוסי הגלילי דאמר על מי שנה שעברה‪ ,‬הללו‬
‫הםריסין ופול המצרי איכא בינייהו דתנן י‬
‫כירקות דמי‪ ,‬דתנן במסכת‬
‫והיינו שנת לקיטתן שהרי גוזזין אותה‬
‫שמנע‬
‫מכיון‬
‫מנא‬
‫א״ר‬
‫בירושלמי‬
‫עלה‬
‫שביעית פרק שני בצלים‬
‫בצלים הםריסין ופול המצרי שמנע מהן‬
‫והיא חוזרת וגדילה‪ :‬ר ו ב מים‪ .‬הס‬
‫מהן מים שלשים יום לפני ר״ה נעשו‬
‫הסריסים ופול המצרי‬
‫מים שלשים יום לפני ר״ה מתעשרין לשעבר‬
‫מי גשמים שרוב זרעים גדילים על‬
‫כבעל כלומר יצאו מתורת ירקות שמנע מהן מים ל׳ יום לפני‬
‫ר״ה‪ ,‬מתעשרין לשעבר‬
‫ידס‪ :‬על כל מים‪ .‬אף על שאובין‬
‫ומותרין בשביעית ואם לאו אםורין בשביעית‬
‫בית‬
‫כשדה‬
‫ונעשו‬
‫מים‬
‫כל‬
‫על‬
‫הגדילים‬
‫ומותרין בשביעית כולי‪,‬‬
‫כענין‬
‫שדולין ומשקין אותן תמיד‬
‫בשבט‬
‫באחד‬
‫הבאה‪:‬‬
‫לשנה‬
‫ומתעשרין‬
‫גשמים הדא מתני׳ כרי עקיבא‪.‬‬
‫שמסתפקת במי‬
‫הבעל‬
‫ומתעשרין לשעבר‪ :‬כאהד בשבט באחד בשבט ראש השנה‬
‫שנאמר )לגדם יא( והשקית ברגלך‬
‫ר״ה לאילן‪ :‬מ״ט אמר רבי אלעזר א״ר‬
‫לאילן דברי בית שמאי‪,‬‬
‫כגן הירק‪ .‬סתס גן הירק דרכו‬
‫מ״ט‪ .‬מפרש נמי לב״ה כמו לב״ש‬
‫בית הילל אומרים בט״ו‬
‫שנה‬
‫גשמי‬
‫רוב‬
‫ויצאו‬
‫הואיל‬
‫אושעיא‬
‫בהשקאה‪ :‬בצלים הסריסים‪ .‬ציפול״י‬
‫אלא קמא נקט דלמר זמן חניטתה של כול׳‪ ,‬ואוקימנא מאי‬
‫ועדיין רוב תקופה מבחוץ מאי קאמר ה״ק‬
‫טעמא‪ ,‬דאע׳׳ג שרוב‬
‫כשאר‬
‫בלע״ז שאין נעשין גדולין‬
‫גשמי שנה זו באחד בשבט ולמר בט״ו‬
‫תקופה מבחוץ‪ ,‬הואיל‬
‫אע״פ שרוב תקופה מבחוץ הואיל ויצאו‬
‫בצלים‪ :‬ופול המצרי‪ .‬שזרעו לירק‬
‫בשבט וכל החנוטים קודם זמן הזה ויצאו רוב גשמי שנה‬
‫רוב גשמי שנה ת״ר מ ע ש ה בר״ע שליקט‬
‫דאי זרעו לזרע קטנית הוא ולא‬
‫היינו על גשמי שנה שלפני תשרי והא מתעשרין לשעבר‪ .‬פירי‪,‬‬
‫הגשמים‬
‫מצאנו זמן‬
‫הלכו בו אלא אחר השרשה‪ :‬איכא‬
‫אתרוג באהד בשבט ונהג בו שני עישורין‬
‫כמו‬
‫תשרי‬
‫בתר‬
‫באילנות‬
‫אזיל‬
‫דלא‬
‫המועילין ומתענין בהם‬
‫בינייהו‪ .‬כגון שמנע מהם מיס ולא‬
‫אחד‬
‫בשליש בתבואה משוס דדרשינן לעיל שירדו מי״ז במרחשון עד‬
‫השקו שלשים יום לפני ר״ה ולקטן אחר ר״ה וכי הא מתני׳ דתנן‬
‫סוף ניסן‪ ,‬כמפורש בפרק‬
‫<לף י‪ (.‬פעמים שברביעית ועדיין אסורין משוס ערלה‪:‬‬
‫מאימתי מזכירין גבורות‬
‫במס׳ שביעית <פ׳׳כ מ״ט( בצלים הסריסים כו׳ ר״י הגלילי אית ליה הא‬
‫״ ונהג בו שני עישורים‪ .‬גשמים‪ .‬הנה אליבא דבית‬
‫ה ״‬
‫מתנית׳ דכיון דמנע <י« מים שלשים יום לפני ר״ה נמצאו גדילין‬
‫הילל דאמרי בט״ו בשבט‪,‬‬
‫״‪-,‬״״‪-.‬‬
‫‪t‬״‬
‫ונהג נו שני עישורים‪ .‬אס שני מעשרות ממש הפריש לא‬
‫על מי שנה שעברה ולר״ע הרי גדילין על כל מיס ומתעשרין היה ממוקן להמרנה במעשרות הן מקולקלין ונירושל׳‬
‫חס שנ ע שור ס יצאו מימות הגשמים י״ג‬
‫מפרש שניה הנכנסת לשלישית היתה והפריש מעשר ממש הפריש לא היה מתוקן במרחשון וכסליו וטבת‬
‫להבא‪ .‬בפי׳ רומיי״ס מפרש איפכא ר״ע אית ליה הא מתני׳‬
‫^‬
‫‪£‬‬
‫שני ופלאו וחלקו לעניים והמעות אכל בירושלים‪ .‬ע״כ‪fofo :‬‬
‫וט״ו מישבט‪ ,‬הרי ג׳‬
‫שמנע מהן מיס שלשים יום לפני ר״ה מתעשר לשעבר ומפרש‬
‫חדשים פחות שלשה ימים‪.‬‬
‫שהפריש מעשר א׳ למעשר שני ופדאו וחלקו לעניים‪:‬‬
‫וגשארו מימות חגשמים‬
‫טעמיה בתלמוד ירושלמי ג( א״ר מנא מכיון שמנע מהן מיס שלשים‬
‫ט״ו )בשבט( ]משבט ן‬
‫לרבעי‬
‫כי‬
‫יום‬
‫יום לפני ר״ה נעשו כבעל כלומר זמן חיובן למעשר בר״ה ]דהס[ לא גסתפקו מכל מים שהן מיס שאובין זה שלשים‬
‫ואדר וניסן‪ ,‬הרי שני‬
‫אס ממי גשמים יצאו מתורת ירקות הגדילין על כל מיס ונכנסו בתורח שדה הבעל דמסתפק במי גשמים ומתעשרין‬
‫חדשים וחצי‪ .‬הנה ‪.‬יצאו‬
‫לשעבר‪ .‬דרכן של בצלים הסריסין ופול המצר למנוע מהן מים שאובין פרק אחד לפני לקיטתן כדי להקשותן לפיכך חילקוס רוב ןימי‪ 1‬גשמי שנה וו‪.‬‬
‫ואע׳יפ שרוב תקופת טבת‬
‫חכמים משאר ירקות אבל שאר ירקות שאין דרכן בכך אפילו מנע מהן לא יצאו מדין ירק ובטלה דעתו‪ .‬בצלים הסריסים מסתפקין עדיין מבחוץ‪ ,‬שנשאר חצי‬
‫לשנה בהשקאה אחת לשלשיס יום ויותר לפיכך אס השקן בתוך שלשים יום לפני ר״ה נמצאת השקאה זאת מועלת להם שבט ואדר ומקצת מניסן‪,‬‬
‫בשביעית לפיכך אסורין בשביעית ולענין מעשר נמי הוו להו כגדילין על מי שנה הבאה שעדיין לחלוחית השקאתן קיימת אבל לא משגתינן בתקופה‬
‫למימרא שעדיין רוב‬
‫ירק שדרכו ליגזז צריך להשקותו תמיד ואפילו מנע ממנו שלשים יום לפני ר״ה בטלה דעתו אצל כל אדס ולא נתנו בהן חכמים התקופה של שנה הבאה‬
‫חילוק לפי שאין דרכן בכך ומלתא דלא שכיחא היא‪ :‬י( באחד בשבט ר״ה לאילן‪ .‬ואין תורמין מפירות אילן שחנטו פירותיו היא‪ ,‬אלא מתעשר לשעבר‪.‬‬
‫תנו רבנן מעשה בר׳ עקיבא‬
‫קודם לכן על פירות האילן שחנטו לאחר מכאן‪ :‬הואיל ויצאו רוב גשמי שנה‪ .‬שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה‬
‫שליקט אתרוג כאהד‬
‫ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה‪ :‬ועדיי! ר ו ב הקופח ט ב ח מבחוץ‪ .‬עדיין רוב התקופה לבא‪ :‬מאי קאמר‪ .‬בשבט ונהג בו שני‬
‫עישורין וכולי‪.‬‬
‫ועדיין רוב תקופה מבחוץ כל שכן דכיון דרוב תקופה מבחוץ עדיין לא הגיע זמן החנטה ולא היה להם לקבוע ר״ה עד אדר‪ :‬שליקט‬
‫אתרוג‪ .‬פירות אילן אתרוג‪ :‬שני טישורים‪ .‬מעשר שני י( בשנה שניה ומעשר עני בשנה שלישית שהיתה שניה נכנסת לשלישית‪:‬‬
‫עד! א מיי׳ פ׳׳ד מהל׳‬
‫שמימין הלכה יז ופ׳׳א‬
‫ב‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫א‬
‫נ(‬
‫ג ה‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ך‬
‫ב‬
‫י‬
‫ך‬
‫אחד‬
‫ן‬
‫מ‬
‫י‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫עו א מיי׳ פ״א מהל׳ מ״ש‬
‫הלכה ה וסייד מהל׳‬
‫שמיטין הלכה ינ טיש״ע‬
‫י״ד סי׳ שלא סעיף קט‪:‬‬
‫זןז ב מיי׳ פ״ה מהל׳‬
‫יא‬
‫הלכה‬
‫תרומות‬
‫טוש״ע שס סעיף נז‪:‬‬
‫עח ג מיי׳ ס״א מהל׳‬
‫מ״ש הלכה נ טוש״ע‬
‫י״ד סי׳ שלא סעיף קכו‪:‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫יד‪:‬‬
‫לרבעי‪.‬‬
‫הך משנה אתיא כמאן דתני נטע רבעי בריש‬
‫)כרכות‬
‫לה‪:>'(.‬‬
‫דף‬
‫ולשביעית‪.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ואחד כדברי ב״ה‪ .‬האומדן לא נתחדשה שנה עד חמשה עשר בו‪ :‬לא מנהג‬
‫אית‬
‫בייש כוי‪ .‬שני עישודן שנהג בה לאו משוס ספק כב״ש ספק כב״ה אלא‬
‫בת ששית הנכנסת לשביעית הרי היא לבעלים כאילן בתר חנטה‬
‫משוס ספק הלכה כרבן גמליאל דאמר אתרוג אחר לקיטה כירק משום‬
‫ופטור ממעשר כירק דבתר לקיטה‬
‫והא דלא תנא שוה לאילן לענין כלאים‬
‫דלא הוי כלאים בכרס משא״כ בירק‬
‫ולענין ר״ה שלו שבט כאילן כדאמר‬
‫דבהאי אזלי בתר חנטה ובהאי בתר‬
‫לקיטה וא״ת אמאי לא אזלינן באתרוג‬
‫בתר לקיטה לכל דבר כיון שגדל על‬
‫כל מיס‬
‫כירק‬
‫דסרישית‬
‫למאי‬
‫לעיל)א( דההיא דרשה צדכא בשביעית‬
‫דאורייתא וי״ל משוס דדרשינן לעיל‬
‫‪1‬דף י‪ (.‬גבי ערלה פעמים שברביעית‬
‫רבינו חננאל‬
‫נמי‬
‫אחד כדברי ב״ש‪ .‬שאמרו נתחדשה שנה וכבר נכנסת שלישית משחשיכה‪:‬‬
‫ביה שביעית אלא מפרש בירושלמי דביכוריס סרק ב׳ כגון אתרוג‬
‫בשמעתין לא תניא הכא אלא מידי‬
‫‪ .1‬חחכם עיניו בראשו‬
‫והכסיל בחשך הדלף‬
‫‪.‬־ידעתי גם אני שמקרה‬
‫אחד יקרה א ת כלם‪:‬‬
‫קהלת ב יד‬
‫ירק‬
‫כ״מ‬
‫ועדיין‬
‫דהכא‬
‫אסולין‬
‫משמע‬
‫משוס‬
‫דאזלינן‬
‫ערלה‬
‫בירק‬
‫וא״ת‬
‫בתר‬
‫פירי לערלה ולרבעי‬
‫ובמסכת‬
‫שביעית‬
‫לענין‬
‫ולשביעית שוה האתרוג לקיטה‬
‫לאילן‪ ,‬דאויל בתר חגטה‪.‬‬
‫שביעית <פ״ט מ״א( תנן כל הספיחין‬
‫כל העינץ פשוט הוא‬
‫ונתברר בדרך קצרה מותדן חוץ מספיחי כרוב ופירש‬
‫מתלמוד ארן ישראל‪ ,‬הר״ש שם ע״פ הירושלמי דאיירי‬
‫דגרסינן מעשה בר׳ עקיבא‬
‫שליקט אתרוג ונתן עליו בססיחי ששית הנכנסת לשביעית‬
‫תומרי בית שמאי ובית ומתרץ בהכי ההיא דפרק מקום‬
‫הילל ןנ״א‪ :‬וחומר־ בית שנהגו)פסחים דף נא‪ :‬ושם( דתניא איפכא‬
‫הלל[ ולמה לי אתרוג‬
‫אפילו שאר כל האילן‪ ,‬כולם אסורין חוץ מספיחי כרוב‬
‫תגי חומרי רבן גמליאל ונראה לפרש דהא דאמר בירק בתר‬
‫ותומרי ר׳ אליעזר‪ .‬ורבן לקיטה היינו כשלא נגמר גדולם‬
‫גמליאל ור׳ אליעזר לא‬
‫על דבית הילל איגון הוו‪ ,‬בששית אבל נגמר גדולס בששית שרו‬
‫אמר ר׳ יוסי ב״ר אבץ בין לר״ע בין לר׳ יוסי הגלילי מידי‬
‫תיפתר שנחנטו פירותיו‬
‫דהוה אבצלים הסריסים דלעיל שמנע‬
‫קודם ט״ו בשבט ישל ישנה‬
‫שניח ונכנסה שלישית‪ ,‬מהם מים שלשים יום לפני ר״ה דאפי׳‬
‫על דעתיה דרבן גמליאל מאן דפליג התם הבא מודה דלר׳ יוסי‬
‫מעשר עני‪ ,‬על דעתיה דר־‬
‫אליעזר מעשר שיני‪ .‬מה הגלילי ביון דנגמר גדולס נמצאו גדילים‬
‫עשה עישר וקראו מעשר על מי שנה שעברה ותו לא גדלי על מי‬
‫שיני‪ ,‬ופדאו ונתנו לענ־־ם‪ .‬שנה הבאה ולר״ע נמי כיון דתו לא‬
‫גדלי על כל מיס יוצאין מתורת ירקות‬
‫הגדילים על כל מים כדאמרי׳ בירושלמי‬
‫כדמפרש‬
‫לעיל גבי‬
‫בצלים‬
‫דנעשו‬
‫כשדה הבעל שמסתפקת במי גשמים‬
‫ומתעשרים לשעבר וכן לעיל )דף יג‪0‬‬
‫גבי אורז ודוחן דיהיב להו שמואל דין‬
‫ירק דבתר לקיטה וקאמר הכל הולך‬
‫אחר גמר פרי אלמא גמר פ ד עיקר‬
‫אלא דנקט בכל דוכתי לקיטה משוס‬
‫דדרך ללקט בתר גמר פ ד והנהו‬
‫גמרי פריים ביחד אלא שאין מתייבשין‬
‫דדרכו ליגדל על כל מים ו ה ד נלקט‬
‫אחד כדברי ב״ש ואחד כדברי ב׳׳ה ר׳ יוסי‬
‫בר‬
‫יהודה‬
‫אומר לא מנהג ב״ש וב״ה נהג‬
‫בה אלא מנהג רבן גמליאל ור׳ אליעזר נהג‬
‫דתנן‬
‫בה‬
‫ולירק‬
‫א>‬
‫אתרוג‬
‫א‬
‫בדרך‬
‫שוה‬
‫אהד‬
‫שוה‬
‫לאילן בגי‬
‫דרכים‬
‫בג׳‬
‫דרכים‬
‫לאילן‬
‫לערלה ולרבעי ולשביעית ולירק ב ד ר ך אחד‬
‫שבשעת לקיטתו עישורו דברי ר״ג ר׳ אליעזר‬
‫אומר אתרוג שוה לאילן לכל דבר ומי עבדינן‬
‫כתרי‬
‫חומרי והתניא‬
‫והרוצה‬
‫ב״ה‬
‫כדברי‬
‫‪3‬‬
‫׳לעולם הלכה כדברי‬
‫כדברי‬
‫לעשות‬
‫עושה‬
‫ב״ש‬
‫ב״ה עושה מקולי ב״ש ומקולי ב״ה‬
‫ר ש ע מחומרי ב״ש ומהומרי ב״ה עליו הכתוב‬
‫אומר‬
‫‪1‬‬
‫והכסיל בהשך הולך אלא אי כב״ש‬
‫בקוליהון‬
‫ובחומריהון‬
‫ובחומריהון‬
‫אי‬
‫ב״ח‬
‫בשבט‬
‫ה>‬
‫ג(‬
‫אי‬
‫בקוליהון‬
‫כב״ה‬
‫ר ״ ע גמריה אסתפק ליה ולא ידע‬
‫באחד‬
‫בשבט‬
‫יי)אומר(‬
‫בט״ו‬
‫אי‬
‫)אומר( ר׳ יוסי בר יחודח אומר לא‬
‫מנהג ב״ש וב״ה נהג בה אלא מנהג ר״ג ורבי‬
‫אליעזר נהג בה‬
‫בשבט כבית שמאי‬
‫באחד‬
‫נחג בח א״ר חנינא ואיתימא ר׳ חנניא הכא‬
‫באתרוג‬
‫שבט‬
‫שחנטו‬
‫עסקינן‬
‫י• ומעשה‬
‫פירותיו‬
‫ובדין‬
‫שהיה‬
‫קודם‬
‫חוא‬
‫ט״ו‬
‫אפילו‬
‫כ ך היה רבינא‬
‫דאידך‬
‫קודם‬
‫אמר‬
‫לכן‬
‫ולא מנחג בית‬
‫גמליאל‬
‫אלעזר אומר‬
‫לקיטתו‬
‫עישורו כירק‬
‫ל י ק ט אתרוג ערב ט״ו בשבט‬
‫עד שלא תבוא ה ש מ ש וחזר וליקט משתבוא‬
‫השמש אין תורמין ומעשרין מזה על זה לפי‬
‫שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן‬
‫ולא‬
‫מן‬
‫נכנסת‬
‫הישן‬
‫על‬
‫לרביעית‬
‫חחדש‬
‫שלישית‬
‫ג‬
‫היתה‬
‫מעשר‬
‫שלישית‬
‫ראשון‬
‫ומעשר עני רביעית מ ע ש ר ראשון ומעשר שני‬
‫ביחד כדאמרי׳ דעשויין פרכין פרכין‬
‫דכבר נכנסה שלישית כב״ש‪ :‬שוה לאילן‪.‬‬
‫לילך אחר חנטה לענין ערלה ורבעי‬
‫ושביעית‪:‬‬
‫שבשטח‬
‫לקיטתו‬
‫עישורו‪.‬‬
‫מתעשר כדת שנה שלישית כירק לסי‬
‫שאף הוא דרכו ליגדל על כל מיס הכי‬
‫מפרש לה בשמעתא קמייתא דקדושיף(‪:‬‬
‫והרוצה לטשות וכוי‪ .‬בעלמא)עימכין ו‪>:‬‬
‫פרכינן סיפא ארישא ומשנינן כאן קודם‬
‫כוי‪ .‬בעירוביןט( מפרש לה במחלוקת אחת‬
‫שיש מקום‬
‫שמטין בה‬
‫דברי בית‬
‫שמאי להקל ויש מקום שמטין בה‬
‫דברי בית הלל להקל כגון כמה חסרון‬
‫בשדרה שלא תטמא באהל ב״ש אומרים‬
‫ב׳ חוליות וב״ה אומרים חוליא אחת וכן‬
‫לטרפה‬
‫בטדסה‬
‫נמצאו‬
‫דברי ב״ש‬
‫ואומר עד‬
‫מקילין‬
‫שתחסר‬
‫שתי‬
‫חוליות וב״ה מחמירין בה ומקילין‬
‫לענין טומאה‬
‫לומר שכיון שחסרה‬
‫חוליא אחת אינה מטמאה והאוחז בזו‬
‫קולי ב״ש וקולי ב״ה רשע שהרי דבריו‬
‫סותרין זה את זה כדי להקל והאוחז‬
‫שאינו יודע להבחין על מי לסמוך אבל‬
‫אין כאן לא משום רשע ולא משוס‬
‫סכלות דסבירא ליה בהא מ ״ ש ובהא‬
‫כבית הלל‪ :‬אי כבית שמאי בקוליהון‬
‫ובחומריהון‪ .‬אי לענין‬
‫טומאה לא‬
‫חשיב לה חסרון בחוליא אחת לענין‬
‫טריפה נמי לאו חסרון הוא‪ :‬ואי כב״ה‪.‬‬
‫דאמרו חסרון הוא ליחשבה חסרון הכא‬
‫והכא‪ .‬והך דר״ע נמי סתרן אהדדי דקא‬
‫חשיב ליה שניה וקא חשיב ליה שלישית‪:‬‬
‫גמרא א ס ת פ ק ליה וכוי‪ .‬כב״ה בעא‬
‫למעבד‪ :‬כב״ש נהג בה‪ .‬לד יוסי בר‬
‫יהודה דאמר משוס דנהג בה מנהג‬
‫רבן גמליאל עישרה במעשר עני כדין‬
‫שלישית א״כ מ ״ ש ס״ל דנתחדשה שנה‬
‫ומיהו קשה מאתרוג דבסמוך דאמר הכא באתרוג שחנטו פירותיו‬
‫חנטה באתרוג כר״א או בתר לקיטה כר״ג נהג בו שני עישורין אלמא‬
‫נכנסה שנה שלישית ועדיין לא יצאת שלישית נמצאת שחנטה בשניה‬
‫דאזלי׳ בתר לקיטה אף על גב דנגמר הפרי )נמי( דהרי חנט בשבט‬
‫של שנה שעברה ולא נלקט עד שבט אחר ושמא אתרוג חלוק משאר‬
‫סירות לסי שדרכו לעמוד באילן שתים ושלש שנים וכל זמן שמתקיים‬
‫באילן גדל בכל שנה ושנה אי נמי אף על פי שחנט בשבט זמנין דאין‬
‫נגמר גדולו עד שבט אחר וניחא השתא מקט רבי יוחנן לקמן)לף טו‪>:‬‬
‫גבי אתרוג אפילו כזית ונעשית ככר כלומר דעל ידי מי שנה הבאה‬
‫גדילה ומיהו כזית ודאי לאו דוקא דהא ר׳ יוחנן בתר חנטה אזיל‬
‫ושמא לא חשיב חנטה באתרוג בפחות‬
‫מכזית‪ :‬הכפיל‬
‫בחשך הולך‪.‬‬
‫דאשתקד שהאתרוג דר באילנו שתים ושלש שנים ובט״ו בשבט דאשתקד‬
‫ונלקטה בשלישית‪ :‬ובדין הוא‪ .‬דאס לקטה קודם לכן או בפסליו או בטבת‬
‫נמי הוה נוהג בה ‪3‬׳ עישורין משוס מנהג ר״ג ור״א‪ :‬אלא מטשה שהיה‪ .‬בא׳‬
‫בשבט היה‪ :‬כרוך וחגי‪ .‬כפול את דברי ר׳ יוסי ושנה בה שתי מחלוקות‪:‬‬
‫לא אחד בשבט היה‪ .‬שאין בה חידוש שנה‪ :‬אלא ט״ו בשבט היה‪ .‬לדברי‬
‫הכל נתחדשה שנה‪ :‬ר״ה שלו חשרי‪ .‬כדין ירק ולעגין מעשר קאמר‪:‬‬
‫שלישיח נ כ נ ס ח לרביטית‪ .‬לקמן נמו‪ [.‬פריך מ״ש דלא תנא ואם היתה‬
‫שניה נכנסת לשלישית‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תופי ל״ה לשניעית נו׳‬
‫למאי לסרישית לעיל‪; .‬״נ‬
‫נלף זה ע״א נל״ה מה‬
‫גורן‪:‬‬
‫בת קול כאן לאחר בת קול‪ :‬מקולי בייש‬
‫מאז‬
‫היום דאי כב״ה לקיטתה וחגטתה בשנה אחת הוה‪ :‬דאידך שבט‪.‬‬
‫קודם ט״ו דאידך שבט ומשמע משום דמספקא ליה אי אזלינן בחר‬
‫א( סוכה לט‪ :‬קידושין ב‪:‬‬
‫מ״ו‪,‬‬
‫ס״נ‬
‫טטרים‬
‫ג ( עירובץ ו‪ :‬חולץ מג‪:‬‬
‫ה״ל‬
‫)מוס׳ סוכה פ״נ‬
‫ותוס׳ עליות פ״נ ה״ג‬
‫ותוס׳ ינמות פ״א ה״ג[‪,‬‬
‫ג( )עירוני! ז‪ ,[.‬ד( ןצ״ל‬
‫אמרו[‪ ,‬ה( ]צ״ל אמרו[‪,‬‬
‫ו( [עירוני! סה‪ :‬וש״נ[‪,‬‬
‫ה״ת‬
‫‪ (t‬ותוספי ס״א‬
‫ותוספי תרומות פ״נ ה״ו‬
‫ע״ש[‪ ,‬ח()לף ג‪ ,[.‬ע( ןלף‬
‫ז‪ ,[.‬י( ן ועי׳ תוספות קדושין‬
‫נ ‪ :‬ל״ה אתרוג[‪,‬‬
‫שאס חנטה בשניה ונלקטת בשלישית‬
‫שמאי ובית חלל נחג‬
‫ר א ש השנה שלו תשרי מיתיבי ר׳ שמעון בן‬
‫זוב‬
‫בשניה ולקמיה פ ד ך א׳׳כ פשיטא ליה‬
‫בבי מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו‬
‫בה אמר רבה בר רב הונא השתא דאמר רבן‬
‫אתרוג‬
‫חנטה הלכו בו כשאר אילנות ו ה ד חנט‬
‫בחומרי שניהם כסיל בחשך הולך הוא‬
‫בה אלא מנהג רבן גמליאל ור׳ אליעזר נהג‬
‫אהר‬
‫בשלישיח או שמא כר״א דאמר אחרי‬
‫כרוך‬
‫ותני לא אחד בשבט היה אלא ט״ו בשבט‬
‫היח‬
‫מםורת הש״ם‬
‫כדתניא‬
‫לעיל )דף יב‪:‬ו גבי‬
‫ליקט‬
‫מאן‬
‫ירק‪:‬‬
‫אפילו יודע כמאן הלכה ומחמיר על עצמו ולא בעי לשנרי דר״ע מספקא ליה הלכתא כמאן ועבד לחומרא דמסתמא יודע היה דהלכה כב״ה‪:‬‬
‫או‬
‫מוסף רש״י‬
‫אחד כדברי בית שמאי‪.‬‬
‫לאמרי נאחד נשנט ר״ה‬
‫לאילן וכנר נכנסת שלישית‪,‬‬
‫ו א ח ד כדברי בית הלל‪.‬‬
‫לאמרי עד חמשה עשר נו‬
‫לא הוי ר״ה ועליי! שניה‬
‫היא !‪:‬עווני! !‪ !.‬מעשר‬
‫שני כנית הלל לאמרי‬
‫ט״ו נשכט ר״ה לאילנות‬
‫ואכתי שניה היא‪ ,‬ותעשר‬
‫עני כנית שמאי לאמרי‬
‫באחר נשנט ר״ה לאילנות‬
‫!יבמות‬
‫ושלישית היא‬
‫טו‪ ...‬לערלה ולרבעי‬
‫ולשביעית‪ .‬ערלה ורבעי‬
‫נוהג בו כאיל! ולעני!‬
‫שביעית הילכין כפירותיו‬
‫כאיל!‬
‫החנטה‬
‫אחר‬
‫טרק‬
‫ולא אחר לקיטה‬
‫)קדושין ב‪.‬‬
‫וכעי״!‬
‫סוכה‬
‫לס‪ .::‬ש ב ש ע ת לקיטתו‬
‫חנט‬
‫שאס‬
‫עישורו‪.‬‬
‫נשנה שניה שמעשרותיה‬
‫מעשר ראשון ומעשר שני‬
‫ונלקט נשלישית לשמיטה‬
‫שמעשריתיה מעשר ראשון‬
‫מתעשר‬
‫ומעשר עני‪,‬‬
‫שלישית‪,‬‬
‫מעשר‬
‫כלי!‬
‫ואילו שאר אילנות שחנטו‬
‫שירותיהן כשניה ונלקטו‬
‫נשלישית מתעשרין כלין‬
‫שניה‪ ,‬ולעני! מעשר השוו‬
‫למעשר‬
‫לירק‬
‫אתרוג‬
‫וירקות‬
‫האילן‬
‫סירות‬
‫דרבנן ומעשר גורן ויקנ‬
‫רקב‬
‫דאורייתא‪ ,‬ובגורן‬
‫ילפיק )לעיל יג‪ (:‬שמתעשר‬
‫אמר השנה שהביאו שליש‬
‫רבנן‬
‫מקראי‪ ,‬ואסמכו‬
‫אגור!‬
‫דנריהס‬
‫מעשר‬
‫ויקנ‪ ,‬מה גור! ויקב‬
‫מיוחדים שגדיליס על רונ‬
‫מיס דהיינו מי גשמיס‬
‫ומתעשרי! לשנה שענרה‪,‬‬
‫אף כל הגדילין על רונ‬
‫מיס‪ ,‬כגון סירית האילן‪,‬‬
‫מתעשרין לשנה שעברה‪,‬‬
‫יצאו ירקות שגדילין על‬
‫כל מיס שמתעשר ! לשנה‬
‫הנאה‪ ,‬ואתרוג נמי גדל‬
‫‪,‬‬
‫על כל‬
‫מיס‬
‫טרק‬
‫;סוכה‬
‫מ‪ .‬ו כ ע י ״ ז קדושין ג‪ .;.‬ל כ ל‬
‫דבר‪ .‬אף למעשרות !סוכה‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪ (6‬נסוכה מ‪ .‬תוספתא‬
‫הט״ו[‪,‬‬
‫שכיעית פ״ל‬
‫נ ( ]משפטים פרשה כ[‪,‬‬
‫ג( ]שמות כג[‪ ,‬י ( ]שניעית‬
‫פ״ל הט״ז[‪ ,‬ה( ]תו׳׳כ נהר‬
‫פרשה א[‪ ,‬י( נת״י אינו‪.‬‬
‫רש״א‪,‬‬
‫הגהות הב״ה‬
‫)א( תופי ל״ה יל‬
‫הכל‬
‫כו׳ לא הוה צריך לטעם‬
‫וה‪.‬‬
‫נ׳׳נ‬
‫סי׳‬
‫דנששית‬
‫הנכנס לשניעית לפטורה‬
‫מן המעשר ]לאזלי׳‬
‫לקיטה[‬
‫ופטורה‬
‫נתר‬
‫מן‬
‫הניעור לאזלי׳ נמר חנטה‬
‫וכשביעית הנכנס לשמיני׳‬
‫חיינת‬
‫נכיעור‬
‫לאזלינן‬
‫נתר חנטה ואע״ג לנלקט‬
‫נשמיני׳‬
‫טון‬
‫להפקרא‬
‫למלכא הוא לאזלינן נתר‬
‫חנטה לניעור פטור‬
‫המעשר‪:‬‬
‫מן‬
‫טו‪.‬‬
‫או שבט דתקופה‪ .‬אמתני׳ עני דקתני באחד בשבמ קא בעי אע״ג‬
‫מאן שמעה ליה כוי‪ .‬אלמא ר״ש בן אלעזר כרבן גמליאל סבירא ליה‪:‬‬
‫דשאלו באתרוגי()וקשיא אמאי לא בעי באחד באלול ר״ה למעשר‬
‫אהרוג קשיא ליה ידא‪ .‬קשה לעץ האתרוג ידים ממשמשות בו‪ :‬שבע‬
‫בהמה או בקמייתא בו׳ בסיון ר״ה לשתי הלחם ובאינף‪:‬‬
‫דחדשים‪ .‬של לבנה‪ :‬או שבע דתקופה‪ .‬חמה לסוף שלשים של תקופת‬
‫החדשים‪ .‬אע״ג שבישול הפירות הולך אחר החמה שנאמר‬
‫טבת נכנס שבט של חמה‪ :‬היהה שנה מ ע ו ב ר ה מהו‪ .‬אימתי ר״ה‬
‫)לברים לג( ממגד תבואות שמש ה״נ‬
‫שבט הסמוך לטבת או אדר הראשון‬
‫כתיב )שם( ממגד גרש ירחים וגס‬
‫שהוא במקום שבט‪ :‬א ח ר ר ו ב שנים‪.‬‬
‫מאן שמעת ליח דאזיל בתר לקיטה ר״ג‬
‫מי ששמו שבט‪ :‬אמר ר ב ה אתרוג בת‬
‫ישראלים מונין ללבנה‪:‬‬
‫וקתני שבט אלא אי אתמר חכי אתמר‬
‫ששית‪ .‬שחנטה בששית‪ :‬פ ע ו ר ה מן‬
‫בשלמא סיפא לחומרא‪ .‬תימה‬
‫אמר רבה בר ר ב הונא אע״ג דאמר רבן גמליאל‬
‫המעשר‪ .‬לקמיה מפרש טעמא דבולה‬
‫מאי חומרא הרי קולא‬
‫אתרוג אחר לקיטה כירק ר א ש השנה שלו‬
‫מילתא‪ :‬אייל אביי בשלמא סיפא‪.‬‬
‫היא לענין מעשר וחומרא לענין‬
‫שבט מאי שנא חתם דקתני אם היתה‬
‫דקא אמרת בת שביעית שנכנסה‬
‫שביעית ואי הוה אזיל לחומרא בתרריהו‬
‫לשמינית פטורה מן המעשר אלמא‬
‫שניח נכנסת לשלישית ומאי שנא חכא‬
‫הוה שייך חומרא אבל השתא הוה ליה‬
‫נהגה בה קדושת שביעית ומיחייב‬
‫למימר בשלמא סיפא בתר חנטה וי״ל‬
‫דקתני אם חיתח שלישית נכנסת לרביעית‬
‫לאפקורה והפקרא פטורה מהמעשר‬
‫דהכי קאמר בשלמא סיפא אפילו‬
‫מילתא אגב אורחיה קמ״ל דאתרוג קשיא‬
‫דמשמע דאזלת בה בתר חנטה לענין‬
‫מטעם ספק דבתר חנטה או בתר‬
‫ליח ידא ואיידי דממשמשי ביח כולי עלמא‬
‫הפקר שביעית ולענין ביעור נמי‬
‫לקיטה אזלת לחומרא לענין ביעור‬
‫לא טעין פרי עד תלת שנין‬
‫בשביעית‬
‫כדקאמרת חייבין בביעור כל הך סיפא‬
‫וניחא הא דפטורה מן המעשר מאחר‬
‫בעא מיניה ר׳ יוחנן מרבי ינאי אתרוג‬
‫אע״ג דסתרא לה לדשא דקאמרת בת‬
‫דחייבו חכמים להפקיר‪:‬‬
‫ר״ה שלו אימתי א״ל שבט שבט דחדשים‬
‫ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן‬
‫יד הכל ממשמשים בו ואת אמדת‬
‫המעשר דהפקר הוא משוס שביעית‬
‫או שבט דתקופח א״ל דחדשים בעא מיניה‬
‫תתחייב במעשר‪ .‬לא נקט האי‬
‫אלמא בתר לקיטה אזלת בה לענין‬
‫רבא מרב נחמן ואמרי לח ר׳ יוחנן מרבי‬
‫טעמא אלא למאן דאמר לעיל)לף יל‪(:‬‬
‫שביעית דאי לאו דשביעית נהגא בה‬
‫שוה לאילן לכל דבר כשאר אילנות‬
‫ינאי היתה שנה מעוברת מחו א״ל הלך‬
‫לא הוה מפטרא דהפקרא דשביעית‬
‫דכולהו מודו דבתר חנטה אפי׳ הכי‬
‫אתרוג בת‬
‫אחר רוב שנים אמר רבה‬
‫פטר לה ממעשר כדתניא במכילתא ג‪1‬‬
‫פטורין מן המעשר מטעם יד הכל‬
‫מן‬
‫פטורח‬
‫לשביעית‬
‫שנכנסת‬
‫ששית‬
‫ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית‬
‫ממשמשין דלמאי דסבר אבטולמוס‬
‫המעשר ופטורח מן חביעור ובת שביעית‬
‫השדה ג( מה חיה אוכלת ופטורה מן‬
‫משוס חמשה זקנים דאתרוג אחר‬
‫שנכנסה לשמינית פטורה במעשר והייבת‬
‫המעשר אף אדם פטור הא לא הוה‬
‫חנטה‬
‫ואחר‬
‫למעשר‬
‫לקיטה‬
‫קשיא לי דאמינא ססוקי מספקא לך‬
‫בביעור א״ל אביי בשלמא סיפא לחומרא‬
‫לשביעית )א( לא הוה צריך לטעם‬
‫אי אזלינן באתרוג בתר חנטה לענין‬
‫אמאי‬
‫חביעור‬
‫מן‬
‫פטורח‬
‫זה דבין לענין חדש וישן בין לענין‬
‫רישא‬
‫אלא‬
‫שביעית או בתר לקיטה כמו במעשר‬
‫מעשר שני ועני אזיל בתר לקיטה‬
‫דאמרינן זיל בתר חנטה אי חכי תיחייב‬
‫ואזלת לחומרא דשביעית דאורייתא‬
‫דאבטולמוס‬
‫ובחנם אייתי לקמן‬
‫במעשר א״ל יד הכל ממשמשין בה ואת‬
‫היא יספיקא דאורייתא לחומרא‪ :‬אלא‬
‫להיינו מתני׳ לבכורים )פ״ב מ״ו‬
‫אמרת תיח ב במעשר ורב המנונא אמר‬
‫רישא‪ .‬דסיימת בה פטורה מן הביעור‬
‫לאתרוג שוה לאילן בג׳ לרכים‬
‫לעולם‬
‫לשביעית‬
‫שנכנסת‬
‫ששית‬
‫בת‬
‫דקולא הוא‪ :‬אמאי דאמרינן זיל בתר‬
‫ולירק בלרך אחל‪:‬‬
‫במעשר‬
‫שחייב‬
‫דבר‬
‫חנעה‪ .‬אשמעת לן בה דלא מספקא ששית ובת שביעית הנכנסת לשמינית שאין‬
‫לך ומסקנא דרישא וכולה סיפא חד‬
‫לעולם שביעית מיתיבי ר״ש בן יהודה אומר‬
‫אא״כ גדל בחיוב ונלקט‬
‫טעמא הוא דפשיטא לך דבתר חנטה‬
‫שנכנסת‬
‫ששית‬
‫בת‬
‫אתרוג‬
‫ר״ש‬
‫משום‬
‫בחיוב‪ .‬לענין חדש וישן מעשר שני‬
‫אזלינן‪ :‬אי הכי‪ .‬דלא מספקא ולא נהגא‬
‫ועני לא בעי גדל ונלקט בשנה אחת‬
‫לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן‬
‫שביעית באתרוג בת ששית‪ :‬חחחייב‬
‫ואזלינן בתר חנטה והכא פטור משום‬
‫במעשר‬
‫שהייב‬
‫דבר‬
‫לך‬
‫שאין‬
‫הביעור‬
‫במעשר‪ .‬דלאו הפקר הוא‪ :‬יד הכל‬
‫יד הכל ממשמשין‪:‬‬
‫ובת‬
‫בהיוב‬
‫ונלקט‬
‫בחיוב‬
‫גדל‬
‫אא׳׳כ‬
‫ממשמשים בה‪ .‬נהי דלא מחייב‬
‫שאין לך דבר שחייב בביעור‬
‫מן‬
‫פטורח‬
‫לשמינית‬
‫שנכנסת‬
‫שביעית‬
‫לאפקורה דלא נהגא בה שביעית מיהו‬
‫אא״כ גדל בשביעית ונלקט‬
‫כל שדות ופרדסות הפקר הן בשביעית‬
‫לך‬
‫שאין‬
‫הביעור‬
‫מן‬
‫ופטורה‬
‫המעשר‬
‫בשביעית‪ .‬וא״ת ומאי קשיא ליה סיפא‬
‫ועל‬
‫ואין אתרוג זה נשמר בה לבדו‬
‫דבר שחייב בביעור אא״כ גדל בשביעית‬
‫בין לרבה בין לרב המנונא הא כולהו‬
‫כרחו הכל ממשמשין בו והפקר פטור‬
‫חמנונא‬
‫לרב‬
‫קשיא‬
‫רישא‬
‫בשביעית‬
‫ונלקט‬
‫תנאי פליגי אדר״ש בהא דהא מילתא‬
‫מן המעשר‪ :‬ר ב המגוגא אמר לעולם‬
‫סיפא קשיא בין לרבה בין לרב המנונא‬
‫דפשיטא דבכל דוכתי בין למעשר בין‬
‫ששיח‪ .‬וחייב במעשר דכיון דשביעית‬
‫לשביעית אילן בתר חנטה ירק בתר‬
‫א מ ר רבי יוסי אבטולמוס‬
‫תנאי היא דתניא‬
‫לא נהגא בה ולאו הפקרא דמלכא היא‬
‫לקיטה תבואה וזיתים בתר שליש ועוד‬
‫אתרוג אחר‬
‫משום המשה זקנים‬
‫העיד‬
‫משמוש יד הכל שבה אינו אלא גזל ואין‬
‫קשיא דבפ׳ מקום שנהגו )פסחים נא‪(:‬‬
‫באושא‬
‫נמנו‬
‫ורבותינו‬
‫למעשר‬
‫לקיטתו‬
‫הפקר כזה פטורה מן המעשר‪ :‬מיתיבי‬
‫קאמר רבי שמעון גופיה כל הספיחים‬
‫ר׳׳ש בן יהודה אומר כוי הכי גרסינן‬
‫למעשר בין‬
‫בין‬
‫לקיטתו‬
‫אהר‬
‫ואמרו‬
‫אסורין חוץ מספיחי כרוב שמעמידה‬
‫לה בתוספתאי( שאין לך שחייב במעשר‬
‫שמיה‬
‫דכר‬
‫מאן‬
‫שביעית‬
‫לשביעית‬
‫רב נסים גאון בשל שביעית היוצאים‬
‫אלא א ם פן גדל בחיוב ונלקט בחיוב‬
‫חסורי‬
‫בשמינית ונראה הני מילי לענין שאר‬
‫ובסיפא גרסי׳ שאין לך שחייב בביעור אא״כ גדל בשביטיח ונלקט‬
‫דיני שביעית חוץ מלענין ביעור ועוד נראה דלא איירי הכא אלא‬
‫בשביעית‪ .‬בדשא דמילתיה יהיב טעמא לפטורא דמעשר לפי שהוציאו‬
‫באתרוג דוקא ושמא שוס טעם יש ומיתוקמא שפיר השתא כרבי‬
‫מכלל שאר אילנות שהלכו בס אחר חנטה לפיכך הוזקק לימן טעם‬
‫שמעון ההיא דבנות שוח שביעית שלהן שניה )שניעית פ״ה מ״א>‪:‬‬
‫לדבריו ואשמועי׳ כרבה דאע״ג דלאו הפקר דמלכא הוא כיון דסוף‬
‫ורבותינו‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫עט‬
‫א מיי׳ פ׳׳א מהל׳‬
‫מ״ש הלכה‬
‫ו‬
‫ופ׳׳ד‬
‫מהל׳ שמיטה הלכה‬
‫נטוש״ע י׳׳ל סימן‬
‫פ‬
‫יב‬
‫שלא‬
‫סעיף קכו[‪:‬‬
‫ב מיי׳ <שם הל״ט(‬
‫ןפ״א מהל׳ מעשר שני‬
‫הל׳ ה טוש״ע שס[‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫מאי שנא התם )בהוויה(‬
‫]בברייתא[ דתנן ולירקות‬
‫דקתני ואם היתה שנייה‬
‫נכנסת לשלישית‪ ,‬ומאי‬
‫שנא הכא גבי אתרוג דקתני‬
‫אם היתה שלישית נכנסה‬
‫לרביעית כול׳ ופשוטת‬
‫היא‪ .‬פיר׳ שבט דחדשים‬
‫הוא מניין ימות הלבנה‬
‫שנ״ד ימים לי״ב חדש‪.‬‬
‫שבט דתקופח לחשבון‬
‫חמה‪ ,‬והם שם״ח ימים‬
‫לי״ב חודש‪ .‬ושבט של‬
‫חמה נקרא ינוארים בלשון‬
‫יוון‪ .‬פעמים שבאים‬
‫ט״ו של שבט אי שנת‬
‫הלבנה‪ ,‬ביתר מחציו‬
‫ומרובו של שבט שנת‬
‫החמה‪ .‬ופשטנה שבט‬
‫של חדשי הלבנה‪ ,‬ואפילו‬
‫אם היא שנה מעוברת‪,‬‬
‫ראש השנה שלו שבט‪,‬‬
‫בתר רוב שנים אזלינן‪.‬‬
‫אמר רבה אתרוג בת‬
‫שישית שנכנסת בשביעית‬
‫פטורח מן המעשר‪ ,‬בתר‬
‫לקיטח אולמן לעיניץ‬
‫מעשר‪ ,‬מפני יד הכל‬
‫ממשמשץ בה‪ ,‬וההפקר‬
‫פטור מן המעשר‪ .‬ופטורה‬
‫מן הביעור‪ ,‬דאזלינן‬
‫בתר חנטה‪ .‬והא בת‬
‫מיקל‬
‫שישית היא‪,‬‬
‫במעשר ובביעור‪ .‬ובת‬
‫שביעית שנכנסת לשמינית‬
‫חייבת בביעור ופטורה‬
‫מן המעשר‪ ,‬ואוקימנא‬
‫לחומרא‪ .‬ורב המנונא‬
‫אמר בת שישית שנכנםח‬
‫לשביעית לעולם ששית‪,‬‬
‫פי׳ שחייבת במעשר‪ .‬ובת‬
‫שביעית שנכנסח לשמיניח‬
‫לעולם שביעית‪ .‬ואותבינן‬
‫חא דתני ר׳ שמעון בן‬
‫יהודח משום ר׳ שמעון‬
‫אתרוג בת ששית שנכנסת‬
‫לשביעית פטורה מן‬
‫המעשר ומן הביעור‪ ,‬שאין‬
‫דבר חייב במעשר אלא‬
‫הגדל והנלקט בחיוב‪ ,‬ובת‬
‫שביעית שנכנסת לשמינית‬
‫פטורה מן המעשר ומן‬
‫הביעור‪ ,‬שאין לך דבר‬
‫שחייב בביעור אלא הגדל‬
‫והנלקט בפטור‪ .‬קשיא‬
‫לרבה‪ .‬ולרב המנונא דאמר‬
‫לעולם בתר חנטה אזלינן‪,‬‬
‫קשיא ליה רישא וסיפא‪,‬‬
‫רישא קתגי אתרוג בת‬
‫ששית שנכנסת בשביעית‬
‫פטור מן המעשר‪ ,‬הנה‬
‫בתר לקיטה ]אולינן[‪,‬‬
‫שאין לך נלקט בשביעית‬
‫וחייב במעשר‪ .‬וסיפא‬
‫נמי דקתני בת שביעית‬
‫שנכנסת לשמינית פטורה‬
‫מן הביעור‪ ,‬גם זו בתר‬
‫סוף יד הכל ממשמשין בה פטורה מן המעשר דלפטורא דביעור לא אצטדך למכתב טעמא דלא אפקיה מדין שאר אילנות דאזלינן בה בתר לקיטה אזלינן שאין לך‬
‫חנטה וסיפא יהיב טעמא לפטורא דביעור דלפטורא דמעשר הא אשמעינן טעמא דלא חייבוהו חכמים במעשר אא״ב גדל בחיוב ונלקט בחיוב ]דבר[ נלקט בשמינית‬
‫ותייבת בביעור‪ .‬ולא מצא‬
‫וזה לא גדל בחיוב‪ :‬אא״כ גדל בשביטים ונלקט בשביעית‪ .‬דכי כתיב לבהמתך ולחיה אשר בארצך ‪1‬רקרא כה> דילפינן מינה מ ביעור בשביעית‬
‫פירוק‪ .‬סיפא קשיא לרבה‬
‫כתיב ולא בשמינית‪ :‬סיפא קשיא בין לרבה בין לרב המנונא‪ .‬דהא תרוייהו בתר חנטה אזלי בשביעית ובת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור דאמר בת שביעית שנכנסת‬
‫דהא לא פליג רב המנונא אדרבה אלא בבת ששית שנכנסת לשביעית‪ :‬הגאי היא‪ .‬האי תנא פליג עלייהו ותנא אחרינא קאי כוותייהו‪ :‬דחניא כוי לשמיניח חייבת בביעור‬
‫]דאולינן[ אחר חנטה‪,‬‬
‫הכי גרסי׳ בתוספתא דמסכת שביעית <פ״ל הט״‪ 0‬א״ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים אחרוג אחר לקיטה למעשר ורבותיגו גמגו באושא ומתניתא תני פטורה מן‬
‫וגמרו אחרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעיח‪ :‬שביעית מאן ד כ ר שמיה‪ .‬דקאמר דאימנו עלה רבותינו אלמא איכא מאן דפליג‪ :‬הביעור קשיא ליה‪ .‬ופריק‬
‫חלקו בזה ופשוטה חיא‪.‬‬
‫(‬
‫א‬
‫א(‬
‫ב‬
‫חסוד‬
‫רבה תנאי היא‪ ,‬דתניא א״ר יוסי אבטולמום העיד משום חמשת זקנים ]אתרוג[ אחר לקיטתו למעשר‪ ,‬אחר תנטה לשביעית כרבח‪ .‬ורבותינו שנמנו באושא‬
‫א( לכאורה צ׳׳ל צהיפך פעמים שנאים ט״י של שנט שנת החמה ניתר יכו׳ של שנט של שנת הלמה יצ״ע‪.‬‬
‫טו‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫פא א מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫מ״ש הל׳ י ופ״ד מהל׳‬
‫שמימין הלכה ינ טיש״ע‬
‫י״ל סי' שלא סעיף קכו‪:‬‬
‫פ נ ב מיי׳ ס״א מהלי‬
‫מ״ש הלכה נ מוש״ע‬
‫שס סעיף קנה‪:‬‬
‫פג ג מיי׳ שס הלכה ג‪:‬‬
‫פד ד מיי׳ פ״ל מהל׳‬
‫ה‬
‫שמימין הלכה טז‪:‬‬
‫ומיי׳ פ״א מהלכות‬
‫מעשר הלכה גן‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מםורת הש״ס‬
‫ורבותינו נמנו באושא‪ .‬אית דגרסי אתרוג אחר חנטה בין‬
‫חסורי מיחסרא והכי קחני א״ר יוסי אבטולמוס הטיד משום חמשה‬
‫למעשר בין לשביעית דסברי לה השתא כר״א דלעיל‬
‫זקנים אחרוג אחר לקיטה למטשר אחר ח נ ט ה לשביטיח ורבותינו נמנו‬
‫)לף יל‪ (:‬ולא נראה דבהדיא מוכח בפ׳ לולב הגזול )סוכה לף מ‪.‬ו‬
‫באושא וגמרו אחרוג אחר לקיטה בין למטשר בין לשביטיח‪ .‬והכי‬
‫דגרסינן אחר לקיטה וג׳ מחלוקת בדבר‪ :‬שתי בריבות ס״ד‪.‬‬
‫פירושה אתרוג אחר לקיטה למעשר לענין חדש וישן ולענין שניה‬
‫דלא שייך לשון בריכה י( באלו אלא‬
‫נכנסת לשלישית או שלישית לרביעית‬
‫ביונים כדפי׳ בקונטרס כדתנן בפרק‬
‫ואחר חנטה לשביעית בין להפקר בין‬
‫חםורי מיחםרא והכי קתני אתרוג אחר לקיטתו‬
‫המוכר את הספינה )ב״ב לף פ‪ (.‬הלוקח‬
‫לביעור כשאר אילנות ובת שביעית‬
‫ואחר חנטח לשביעית ורבותינו‬
‫למעשר‬
‫פירות שובך מפריח בריכה ראשונה‬
‫הנכנסת לשמינית הפקרה הוא פוטרהג(‬
‫נמנו באושא יא( אחר לקיטתו בין למעשר‬
‫ואין לפרש דפריך משוס דאין אילן‬
‫מן המעשר דאילו לענין מעשר בשאר‬
‫וריש‬
‫יוחנן‬
‫רבי‬
‫איתמר‬
‫לשביעית‬
‫בין‬
‫טוען שתי פעמים בשנה דהא אשכחן‬
‫שני שבוע אזול ביה רבנן בתר לקיטה‬
‫אמרי תרוייחו אתרוג בת ששית‬
‫לקיש‬
‫דיופירא בריש עישין ססין )עירובין לף‬
‫לגבי חדש וישן ומעשר שני ומעשר‬
‫יח‪ (.‬ומיהו י״ל משוס דקשיא ליה‬
‫עני משוס דדרכו ליגדל על כל מיס‬
‫שנכנםח לשביעית לעולם ששית כי אתא‬
‫דכיון דלא שכיח אין לנו לחלק מדרבנן‪:‬‬
‫כירק והכי מפרש בשמעתא קמייתא‬
‫א ת ר ו ג בת ששית‬
‫רבין אמר רבי יוחנן‬
‫כגון הדקלים והדתים‪ .‬בחנם‬
‫דקדושין <לף ג‪ (.‬אבל לשאר דבריו‬
‫ונעשית‬
‫אפילו כזית‬
‫לשביעית‬
‫שנכנםח‬
‫נקט זיתים דמודה בהו ת״ק‬
‫שוה לאילן בתר חנטה‪ .‬ורבה ורב‬
‫ככר חייבין עליה משום טבל ת״ר אילן‬
‫דתבואה וזיתים אחר שליש ולא אחר‬
‫המנונא סבירא להו כאבטולמוס דאמר‬
‫שחנטו פירוהיו קודם ט״ו בשבט מתעשר‬
‫חנטה‪ :‬נהגו העם בחרובין ברבי‬
‫בתר חנטה לשביעית הלכך בת‬
‫לשנח שעברח אחר ט״ו בשבט מתעשר‬
‫נחמיה‪ .‬לאו דוקא נקט חרובים‬
‫שביעית שנכנסת לשמינית חייבת‬
‫לשנה הבאה אמר רבי נחמיר‪ .‬בד״א באילן‬
‫דהוא הדין דקלים חיתים וכל אילנות‬
‫בביעור ובת ששית הנכנסת לשביעית‬
‫מ העשויות בריכה אחת בשנה מדפריך‬
‫פטורה מן הביעור דאזיל בתר חנטה‬
‫שעושה שתי בריכות בשנה שתי בריכות‬
‫ליה ריש לקיש מבנות שוח וא״ת והא‬
‫ומיפלג פליגי רבה ורב המנונא‬
‫ס״ד אלא אימא כעין שתי בריכות אבל‬
‫בנות שוח מפרש בפרק כיצד מברכין‬
‫רב‬
‫דאבטולמיס בהא‬
‫במילתיה‬
‫אחת כגון דקלים‬
‫העושה בריכה‬
‫אילן‬
‫)כרכות לף מ‪ >:‬תאיני חיורתא ובריש‬
‫המנונא סבר כיון דפטורה מן הביעור‬
‫וזיתים וחרובין אע״פ שחנטו פירותיהן קודם‬
‫כלל גדול )שבמ לף סח‪ .‬ושסו אמרינן‬
‫חייבת במעשר דלאו הפקרא דמלכא‬
‫ט״ו בשבט מתעשרין לשנה הבאת אמר רבי‬
‫לקיטתו כאחד למעוטי תאנה ואע״פ‬
‫היא ורבה סבר סוף סוף יד הכל‬
‫יוחנן ינהגו העם בחרובין כרבי נחמיה‬
‫שיש לחלק בין סתס תאנים לתאיני‬
‫ממשמשין ומודה אבטולמוס דפטורה‬
‫בנות‬
‫ריש לקיש לרבי יוחנן‬
‫איתיביח‬
‫חיורתא הא בפ״ק דפאה <מ״ה(‬
‫מן המעשר‪ :‬לטולם ששיח‪ .‬חייבת‬
‫חשיב אילנות שלקיטתן כאחד ולא‬
‫במעשר ופטורה מן הביעור‪ :‬אפילו‬
‫ישוח שביעית שלחן שניח מפני שעושות‬
‫חשיב בנות שוח ושמא תנא ושייר‪:‬‬
‫כזיח‪ .‬אפילו לא גדלה בששית אלא‬
‫לשלש חשנים אישתיק א״ל ר׳ אבא חכחן‬
‫בנות שוה‪ .‬בפרק כיצד מברכין‬
‫מעט ירובה גדלה בשביעית עד‬
‫לרבי יוםי הכהן אמאי אישתיק לימא ליד‪,‬‬
‫)ברכות לף מ‪ >:‬אמר רבה‬
‫שנעשית ככר חייבת משוס טבל דבתר‬
‫אמינא לך אנא רבי נחמיה ואת אמרת לי‬
‫בר בר חנה תאיני חיורתא ופרי‬
‫חנטה אזליגן‪ :‬שחי בריכות ס״ד‪.‬‬
‫רבנן משום דא״ל שבקת רבנן ועבדת כרבי‬
‫גרוע הוא כדמשמע בריש מסכת‬
‫אין לשון זה נופל אלא בעופות כדתגן‬
‫נחמיה ולימא ליה קאמינא לך נהגו ואת‬
‫דמאי דלא נחשדו עליהם עמי הארץ‬
‫<כ׳׳ב לף ס‪ (.‬הלוקח פירות שובך‬
‫אמרת לי איםורא דא״ל במקום איםורא כי‬
‫דתנן הקלין שבדמאי השיתין הרימין‬
‫מפריח הבריכה ראשונה‪ :‬כטין שחי‬
‫והעוזרדין ובנות שוח וכן משמע‬
‫בריכות‪ .‬שאין פירותיו נגמרין כאחת‬
‫נהגו שבקינן י)ליה( ולימא ליה כי אמינא‬
‫בפ״ק דע״ז )לף יל‪ .‬ושם( דאמרינן‬
‫כגון תאניס כדאמרן )לעיל לף יג‪>:‬‬
‫לך אנא י מ ע ש ר חרובין דרבנן ואת אמרת‬
‫גבי שביעית הוסיפו עליהן מוכססין‬
‫גבי קטניות מתוך שעשוין פרכין‪:‬‬
‫רבי‬
‫אמר‬
‫אלא‬
‫דאורייתא‬
‫שביעית‬
‫לי‬
‫ובנות שוח אבל מעיקרא לא נהגו‬
‫אבל אילן‪ .‬ששירותיו נלקטין כאחד‬
‫אבא הכהן תמיהני אם השיבה ריש לקיש‬
‫בהם שביעית שלא היה חשוב בעיניהם‬
‫בתר לקיטה אזלינן בהו‪ :‬בנות שוח‪.‬‬
‫לתשובה זו אם השיבה הא אותבה אלא‬
‫וקשיא דבפ״ק לשבועות )לף י‪ :3‬ושם(‬
‫מפרש במסכת ע״ז ‪1‬לף יל‪ (.‬תאיני‬
‫אימא אם קיבלח רבי יוחנן אם לא קיבלה‪:‬‬
‫משמע שהוא פרי חשוב גבי מותרות‬
‫שניה‪.‬‬
‫שלהן‬
‫שביטיה‬
‫חיורתא‪:‬‬
‫קיץ למזבח כבנות י()שבע( לאדם כל‬
‫שביעית שלהן נוהגת בשנה שניה‬
‫מתני׳‬
‫‪ (6‬שביעית ס׳יה מ״א‪,‬‬
‫ב( צ״ל להו‪ ,‬ג( נס״א‪:‬‬
‫ופטורה‪,‬‬
‫הפקרא הוא‬
‫ד( צ״ל באילן‪ ,‬ס( אולי צ״ל‬
‫העושות‪ ,‬ו( ובשבועות איי‬
‫שות וכ״א שס בתוס׳ דיה‬
‫כמו׳ שות וכרן‪ (t ,‬ובכל‬
‫הסוגיא זשס אי׳ שות וע״ש‬
‫בפירוש הרא״שו‪ ,‬ח( אילי‬
‫צ״ל ולא נתר יכו׳ וכן כתוב‬
‫בתוס׳ ע״ז יל‪ .‬דייה בנות‬
‫שות‪ ,‬ט( לפנינו הגילסא‬
‫מוכססין לתול וכן הוא‬
‫גירסת רש״י שס‪ ,‬י( וברש״י‬
‫שס מין[‪ ,‬כ( ושבת מו‪.‬‬
‫ינשאר ליכמי טונאן‪,‬‬
‫תנו רבנן אילן שחנטו‬
‫פירותיו קודם ט״ו בשבט‬
‫מתעשרים לשנה שעברה‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ושתנטו אתר ט״ו בשבט‬
‫ב‬
‫מתעשרים לשנה )שעברה!‬
‫)א( גמ׳ ורנותינו נמנו‬
‫הבאה‪ .‬א״ר נחמיה במה‬
‫אחר‬
‫וגמרו‬
‫נאושא‬
‫דברים אמורים באילן‬
‫לקיטתו‪) :‬כ( תום׳ ל״ה‬
‫בריכות‬
‫העושה כעין שתי‬
‫נמת שוח כי׳ שננות שבע‬
‫שתי‬
‫פירוש‬
‫בשנה‪.‬‬
‫נתוכה לא הייתי נודר‬
‫בריכות‪ ,‬דיופרין אילן‬
‫לפירי‪:‬‬
‫נמי‬
‫משמע‬
‫שמעונין ןנ״א‪ :‬שטוען!‬
‫)ג( באייר לפי שרינ מינין‬
‫שתי פירור! בשנה‪ ,‬כגון‬
‫נאין‪:‬‬
‫אינם‬
‫הללו‬
‫תאנה שעושה פירות בקיץ‬
‫לשנועות‬
‫בא"־‬
‫)ד(‬
‫ובחורף‪ .‬אבל אילן העושה‬
‫הטובו׳‬
‫ודנדרים הן‬
‫בריכה אתת‪ ,‬כגון הדקלין‬
‫שגרמו‪:‬‬
‫והויחין וחחרובין אע״פ‬
‫שחנטו פירותיהן קודם‬
‫ט״ו בשבט מתעשרין‬
‫לשנה הבאה‪ .‬וקיימא לן‬
‫רבינו ח נ נ א ל )המש־(‬
‫‪16‬‬
‫כרב המנונא‪ ,‬דר• יוחנן‬
‫נגמרין‬
‫שבוע‬
‫של‬
‫ור׳ שמעון בן לקיש‬
‫בשלישית‪ .‬ומה שחנטו‬
‫קיימי׳)א״ר יוחנן( כוותיח‪.‬‬
‫בשניה נגמרין ברביעית‪.‬‬
‫א( אמר ר׳ יוחנן נהגו‬
‫ומה שחנטו בשלישית‬
‫העם בחרובין כדי נחמיר‪.,‬‬
‫נגמרין בחמישית‪ .‬ונוהגין‬
‫אע״ג דחנטו קודם ט״ו‬
‫בהן מעשר עני‪ ,‬דקייל‬
‫בשבט מתעשרין לשנה‬
‫חנטה‪,‬‬
‫בתר‬
‫אילן‬
‫הבאה‪ .‬איתיביה ר׳ שמעון‬
‫ואילו שנגמרו בחמישית‪,‬‬
‫בן לקיש לר• יוחנן‪ ,‬הא‬
‫בשלישית חנטו‪ ,‬לפיכך הן‬
‫דתנן בשביעית תחילת‬
‫פירות שלישית‪ .‬ושחנטו‬
‫פרק חמישי‪ ,‬בנות שוח‬
‫ברביעית נגמרין בששית‪.‬‬
‫שביעית שלהן שנייה‬
‫בחמישית‬
‫ושחנטו‬
‫שעושות לשלש שנים‪ ,‬על‬
‫נ‬
‫שנגמרין בשנה של שמטה‬
‫שם שעשו בשביעית יהו‬
‫מותרין הן‪ ,‬כי פירות‬
‫שביעית‪ .‬כלומר‪ ,‬הנה בנות‬
‫חמישית הן‪ .‬ושחנטו‬
‫שוח שתנטו קודם ט״ו‬
‫בששית נגמרו בשמינית‬
‫בשבט‪ ,‬וחונטין עוד אחר‬
‫ונוהגין בהן מעשר עני‪.‬‬
‫ט״ו בשבט בכל ןהשנהן‬
‫ושתנטו בשנת השמטה‬
‫ישנה ושנה‪ ,‬ומה שיחנטו‬
‫בשביעית‪ .‬נגמרין בשנה‬
‫בשנת השמיטה אחר ט״ו‬
‫התשיעית שהיא שניה‬
‫בשבט‪ ,‬נוהגין בהן דין‬
‫הנכנסת‪.‬‬
‫שבוע‬
‫של‬
‫שביעית בשנה השנייה של‬
‫ונוהגין בהן דין שביעית‬
‫שבוע‪ ,‬שמתאחרין בנות‬
‫ומתבערין‪ ,‬כ׳ בשביעית‬
‫שוח הללו באילן גי שנים‪.‬‬
‫ה־תה חניטתן‪ .‬וכך דרך‬
‫אבל מה שחנטו קודם שאוכלין אותו בקינוח סעודה והיינו בנות שוח דאמרינן בבראשית‬
‫של שמטה כדמפרש טעמא‪ :‬מפני שטושוס לשלש שגים‪ .‬פירות החונטים סידורן לעולם‪ .‬כל הפירות‬
‫ט״ו בשבט בשביעית‪,‬‬
‫בה בשביעית אין נגמרין עד שנה שניה של שמטה ואנן בתר חנטה של בנות שוח שתונטין‬
‫מן הששית הן חשובין‪ ,‬רבה גבי עץ שאכל אדם הראשון דקרו ליה בנות שוח לפי שגרמו‬
‫בשביעיח נוהגין בהן דין‬
‫ומותרין בשנה הראשונה‬
‫ימי‬
‫שבעת‬
‫שגרמו‬
‫לפי‬
‫שבע‬
‫בנות‬
‫ליה‬
‫לקרו‬
‫ואיכא‬
‫לאלם‬
‫שוחה‬
‫דאסור‬
‫איסורא‪.‬‬
‫לי‬
‫אמרח‬
‫ואת‬
‫שביעית‪:‬‬
‫בהו‬
‫ונהגא‬
‫אזלינן‬
‫שביעית בשנה השניה של‬
‫שבוע והיא שנת גמירת‬
‫של שבוע‪ .‬הנה בנות שוח אבילות ובפרק ארבעה נלריס )צלריס ס‪ (.‬גבי נולר מן הכלכלה‬
‫למיזל בהו בתר לקיטה אנא נמי מולינא לאסור אלא נהגו כך‪:‬‬
‫אינם כגון שתי כריכות‬
‫הפרי הנחנט בשביעית‬
‫בשנה‪ ,‬לפי שאין עושין והיו בהן בנות ״)שבעו ואמר אלו הייתי יודע שמות יג> י>)שבע(‬
‫שבקינן להו‪ .‬בתמיה‪ :‬אם קיבלה‪ .‬והאי לאישתיק משום ללא‬
‫עצמה‪ .‬נמצאו ככל שנה‬
‫אלא בריכה אתה בכל בתוכה משמע נמי דפרי טוב הוא ולרבי יוחנן דפטר בירושלמי‬
‫ילע להשיב אס לא קיבלה והאי לאישתיק משוס ללא איכפת ליה ג׳ מיני פירות בזה האילן‪,‬‬
‫שנה ושנה‪ .‬הנה מה‬
‫בריש דמאי אפילו בודאי ודמאי דמתניתין לאו דוקא לפי שרוב ללא למי מעשר סירות האילן לרבנן לאחמורי ביה בשביעית לאורייתא‪ :‬מקצתן צמל‪ ,‬והן שחנטו‬
‫שחנטו קודם ט״ו בשבט‬
‫מקודם לכן בשנתים‪.‬‬
‫חשובין משנה ששית‪ ,‬מינין )ג( אינם באין אלא מן ההפקר הוה מצינו למימר דפרי‬
‫מתני׳‬
‫ומקצתן בוחל‪ ,‬ורן שחנטו‬
‫ושחנטו אחר ט״י בשבט‬
‫הוא הגלל ביערים שהוא מקום הפקר ופטור מן המעשר אע׳׳פ שהוא טוב כעין אגוזים קטנים שלנו וכגון ערמונים והא ללא נהגו ביה מדאשתקד‪ .‬ומקצתן פגין‬
‫חשובין משנה השביעית‪,‬‬
‫שביעית מעיקרא לאו משוס גריעותא הוא אלא משום לעושות לשלש שנים כלאמרינן הכא והוו סברי ללא אזלינן בהו בתר חנטה ח( אלא והן בזו השנה‪ .‬וכענין‬
‫ומתבערין בשנה השניה‬
‫שפירשנו הן מפורשין‬
‫של שבוע שהיא שנה‬
‫בתר לקיטה כיון דעיקרן אינם גגמרין בשנה שחונטים בה אבל לריש לקיש דירושלמי דמחייב בולאי ופטרי בלמאי לפי שלא נח שלו משמע בתלמוד ארץ ישראל‬
‫שלישית לחנטתן‪ .‬והיאך‬
‫בגמרא דהא מתניתא‪,‬‬
‫משוס גריעותא הוא ושיטתיה דהש״ס כוותיה בפי כ״מ )ברכות מ‪ (:‬דאמרינן דמאי הוא דלא בעי עשורי הא ודאי בעי עשורי ועוד קשיא דהתס‬
‫א״ר יותנן כי החרובין‬
‫מהו בנות שוח פיטיראה‪.‬‬
‫מפני שעושין בריכה אחת ובפ״ק דע״ז <לף יל‪ (.‬תאיני חיורתא קרי ליה ובס׳ ארבעה נדדס ולף ם‪ (.‬אמרי׳ דאין זה לא תאנים שחורות ולא תאנים לבנות וצריך לומר‬
‫פי• פיטיריאה בלשון יון‪.‬‬
‫בשנה‪ ,‬בין מה שחנטו‬
‫דשלשה מיני תאנים הן שחורות ולבנות הן סתם תאנים ובנות שוח הם תאנים רעות כגון הנך דדמאי ובפ״ק דע״ז וקראום בנות שוח ואמרו מין תאנים כאשר‬
‫קודם ט״ו בין אחר כך‬
‫לסי שתולין הקלקלה במקולקל אבל בנות שבע דשבועות ונדרים הן )י( חשובות שגרמו שבעת ימי אבילות ומסתמא מן הטובות אכל שנאמר אמרנו‪ .‬מה בכל שנה הן‬
‫מתעשרין לשנה הבאה‪.‬‬
‫עושות או אתת לשלש‬
‫אשתיק כולי‪ .‬ירושלמי‪) :‬בראשית ‪ 0‬ונחמד העץ להשכיל ואית דגרסי בפ׳׳ק דע׳׳ז מוכססין בנות שיח בלא וי״ו שהוא פרי אחד שכך שמו כדמוכח בפ״ק דבכורות‬
‫שנים‪ ,‬ופירשו בכל שנה‬
‫אמר ר• אבא בר כהנא‬
‫)לף ח‪ .‬ושס> דאמרי׳ הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס לשלש שנים וכנגדו באילנות בנות שוח נחש לשבע שנים ולאותו רשע לא עושות אלא אין פירותיהן‬
‫ותמיהני איך מותיב ר׳‬
‫מצינו חבר ויש אומרים כנגדו ״(מוכססין בנות שוח ופי׳ שם בקונטרס מוכססין שלי( בנות שוח ולא בנות שוח ממש ועוד י״ל דמשעת נגמרין אלא עד ג׳ שנים‪.‬‬
‫שמעון בן לקיש ומקבל‬
‫כיצד יודע‪ ,‬איך יודעות‬
‫ר׳ יוחנן מיניה‪ ,‬ושתיק נטיעת האילן של בנות שוח אין טוען סירות עד שבע שנים ואהכי מייתי לה גבי נחש וכי האי גוונא קאמר התם אפעה לשבעים שנה‬
‫פירות של כל שנה ושנה‪.‬‬
‫ליה‪ ,‬ויתיכניה אנא אמינא‬
‫ומגדו באילן חרוב וחרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר סירותיו שבעים שנה אבל גבי זאב וארי דלשלש שנים היינו משעת חניטתו עד ר׳ יונה אומר קושריןןנ״א‪:‬‬
‫חרובין ואת אמרת בנות‬
‫רבנן ועבדת כרבי נהמיה‪ .‬עדיפא מיניה הוה ליה לאקשויי דרבי יוחנן אית ליה ׳(הלכה כסתם משנה‪ :‬קושרו[ בחוט‪ ,‬פי׳ אלו‬
‫שוח‪ ,‬אנא אמינא מנהג גמר פרי כדאמרינן הכא‪:‬‬
‫בחוט לבן ואלו בחוט‬
‫ואת אמרת הלכה‪ ,‬אנא‬
‫דאמר ליה שבקת רבנן ועבדת ברבי נהמיה‪ .‬נראה לי כך פי׳ לכן לא א״ל הכי פדקאמרת דאי הוה א״ל הכי הוה משיב לו ריש‬
‫אדום ואלו בחוט שחור‪.‬‬
‫אמינא ר• נהמיה ואת‬
‫תני שמ׳ןואל[ תוחב בהן‬
‫לקיש וכי שבקינן רבנן ונעביד כרבי נחמיה דאת אמרת כרבי נחמיה קאמינא לך‪ :‬וכי נהגו שבקינן להו‪ .‬בתמיה דלשון‬
‫אמרת רבנן‪ .‬פירוש בנות‬
‫קסמין‪ ,‬גם וה כענין‬
‫שוח הללו תאנים לבנות נהגו משמע בפרק בתרא דתענית )לף כי‪ (:‬דאי עביד לא מהדרינא והכא כיון דאיכא אסורא דהלכה כרבנן אית לן לאהדורי ובריש‬
‫הראשון כולי‪ .‬תני רבן‬
‫הן כדאמרינן כעניי דברים‬
‫ערבי פסחים )לף קג‪ (.‬גבי הא דאמר רבי יוחנן נהגו העם מ׳׳ה ואליבא דרבי יהודה משמע קצת דלכתחילה עבדי הכי מדבריך שמעון בן גמליאל אומר‬
‫האסורים למכור לנכרים‪,‬‬
‫רבא אבשמים ברישא והדר אמאור ובכל ענין מתיישב כאן ומכאן סותרים מה שפירש רש״י בפ׳׳ק דפסחים )לף ב‪ (:‬אסורים מהוצאת חעלין עד חנטת‬
‫בנות שוח בפטוטרותיהן‪,‬‬
‫הפגין ני יום‪ ,‬ומן הפגין עד‬
‫ואמרי׳ בגמרא אמר רבה בעשיית מלאכה במקום שנהגו לטון דתני אסולין לא תלינן במנהגא ןוע״ע תוספות ברכות נ‪ :3‬ל״ה נהגו ומיס׳ פסחים קג‪ .‬ל״ה יאמרו‪:‬‬
‫השיתין הנובלות נ׳ יום‪.‬‬
‫יונה מונה ק׳ יום‬
‫בפסח‬
‫ומן השיתין עד התאנים נ׳ יום‪ .‬ליקט תאנה ואינו יודע מתי חגטה‪ ,‬א״ר עמי בטבריא ועושות‬
‫בר בר חנה חאיני חיוורתא‪ .‬והן בנות שוח ובנות שבע ובלוקסין כולן מיני תאנים‪ .‬וכבר‬
‫למפרע‪ ,‬אם חל בחוכן ט״ו בשבט חוא יורע מחי חנטה‪ .‬אמרו לו )והיא( והא מעשר חרובין דרבנן‪.‬‬
‫פירשנום במס׳ ע״ו‪ .‬וכן דרך בנות שוח חללו שחונטין בשנה הראשונה הן פגין ובשנייח בוחל‬
‫א‬
‫שבקת‬
‫משום‬
‫ובשלישית‬
‫נגמרין‬
‫והן‬
‫צמל‪.‬‬
‫ובכל‬
‫שנה‬
‫הן‬
‫חונטין‬
‫וכך‬
‫סידורן‪,‬‬
‫מה‬
‫שחונטין‬
‫א! מלות ״יק־״ל כר״ה דר״י ורשב״ל קיימינן נויתיה״ שייכים למעלה בראש העמיד וכאן צ״ל א״ר יוחנן נהגו‪.‬‬
‫בשנה‬
‫הראשונה‬
‫לשנה‬
‫אחת‪,‬‬
‫אמר‬
‫להן‬
‫והרי‬
‫עמכם‬
‫בציפורי‬
‫ועושות‬
‫ב> כירושלמי שם בפייה לשביעית שיף הלכה א׳ יכן נחושפתא שם רפ״‪ 7‬איתא יהן עושות לשתי שנים‪.‬‬
‫לשלש‬
‫בי שנים‪.‬‬
‫פי•‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( )תענית נ( מגילה לא‪,:‬‬
‫ג ( תענית נ ‪ , .‬ג ( ]קרי ניד•‬
‫שמיס כמו מקרה לילה אונס‬
‫מ י אדס ערוך ערך קרי[‪,‬‬
‫]מוס׳‬
‫ו(‬
‫ה(‬
‫ס״א‬
‫ח‪:‬‬
‫לעיל‬
‫הי״נן‪,‬‬
‫נ‪,:‬‬
‫ע״ז‬
‫ו( נלריס מט‪] .‬ושם איתא‬
‫רנאן‪,‬‬
‫ח(‬
‫!(‬
‫]תיס׳‬
‫ותוספי‬
‫]לקמן‬
‫ית‪.‬ן‪,‬‬
‫ס׳׳א‬
‫הי״א‬
‫ספ״ג[‪,‬‬
‫סוכה‬
‫ט( ]גי׳ רי״ף ורא״ש מפני‬
‫שהחג זמ! גשמי שנה הוא‬
‫אמר וכי[‪ ,‬י( לקמן לל‪,:‬‬
‫כ( ןצ״ל אמר[‪ ,‬ל( עי׳ רי״ף‬
‫לפניהם‬
‫שהיו‬
‫ורא״ש‬
‫גרסאות אתרית‪ ,‬מ( נע׳׳י‪:‬‬
‫גזר‪ ,‬נ( ן ר׳ יהירה כך ראוי‬
‫להיות[‪,‬‬
‫מתני׳‬
‫מפרש‬
‫ליה‪:‬‬
‫בארבעה‬
‫כר‪:‬‬
‫פרקים‪ .‬גשנה העולם נידון‬
‫מרון‪.‬‬
‫כמי‬
‫ממי ניס‪ :[.‬שנאמר היוצר יחד לבם וגוי‪ .‬בגמ׳ נשם[ מפרש‬
‫גמ׳ אילימא הא תבואה דקיימא‪ .‬השתא במחובר ומוכנת לקצור‪:‬‬
‫הרפחקי‪ .‬מקרות‪ :‬רעדו עלה‪ .‬שעברו עליה‪:‬‬
‫לזרוע במרחשון הבא‪ :‬דחד דיגא‬
‫דמזדרעא‪.‬‬
‫שעתיד‬
‫בפםה‬
‫ראש השנה‬
‫*ןץ‬
‫י *‬
‫״‬
‫על התבואה‪ .‬כפ׳ מי שמתו )ברכות דף יח‪ >:‬גני חסיד‬
‫שהקניטתו אשתו ערב ר״ה משמע דבר״ה שמע שתי רוחות‬
‫שמספרין זו את זו ששמעו מאחורי הפרגוד שכל הזורע מביעה‬
‫ראשונה ברד מלקה אותו ושמא בשמים בר״ה היו מזכירים דין הנגזר‬
‫בפסח‬
‫אי‬
‫נמי‬
‫כר׳‬
‫יהודה‬
‫דאמר‬
‫פעם אחת‪ :‬קרי‪ .‬כגון ברד או‬
‫מתני׳ בארבעה פרקים העולם נידון בפסח‬
‫שדפון «(‪ :‬נידוניח לשעבר‪ .‬קודם‬
‫על התבואה בעצרת על פירות האילן בר״ה‬
‫שנזרעה דהיינו פסח של אשתקד‪:‬‬
‫מקרה לשון אולי יקרה )במדבר כג>‬
‫כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר‬
‫נידונח להבא‪ .‬בפסח שאחר זריעתה‪:‬‬
‫אי נמי לשון קושי כמו אס תלכו עמי‬
‫היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם‬
‫נידון לשעבר‪ .‬ביוה״כ של אשתקד‬
‫בקרי )יקרא כו(‪:‬‬
‫ו ב ח ג נידונין על המים‪ :‬גמ' הי תבואה‬
‫נגזר עליו‪ :‬להבא‪ .‬ביוה״כ שעבר‬
‫כמאץ מצלינן הא־דנא אקצירי‬
‫אילימא הא תבואה דקיימא כל הני הרפתקי‬
‫עכשיו בקרוב‪ .‬וכן לשון משנה במסכת‬
‫ואמריעי ברבי יוסי‪ .‬וא״ת‬
‫נדרים )דף ס‪ (.‬קונס יין שאיני טועם‬
‫לרבנן נמי מי לא מצליגן רפאנו‬
‫דעדו עלה אימת איתדון אלא תבואה‬
‫חדש זה אסור בכל החדש כולו ור״ח‬
‫וברכת השנים ועוד »( רבי יהודה‬
‫דמזדרעא למימרא דהר דינא מתדנא והתניא‬
‫להבא הוא ר״ח שעבר עתה בקרוב‪.‬‬
‫דאמר הכא אדם נידון בר״ה וגזר דין‬
‫תבואה שאירע בה ק ר י או אונם קודם חפסח‬
‫ומשום דקרי לההוא אשתקד שעבר‬
‫שלו נחתם ביוה״כ הא אמר<> בפ״ק‬
‫נידונית לשעבר לאחר הפסה נידונית להבא‬
‫קרי להאי דלקמיה להבא‪) :‬י( תרי‬
‫דשבת )דף י‪ 03‬הנמס לבקר החולה‬
‫אדם שאירע בו קרי או אונם קודם יוה״כ נידון‬
‫דיני מיחדנא‪ .‬קודם זריעתה יסמוך‬
‫אומר המקום ירחם עליך ועל חולי‬
‫לשעבר לאחר יוה״כ נידון להבא אמר רבא‬
‫לקציר‪ :‬כי חזי איניש דמצלח זרעא‬
‫עמו ישראל ואומר ר״ת דשלא יחלה‬
‫ש״מ תרי דיני מתדנא )א( אמר אביי חלכך כי‬
‫שנזרעין‬
‫וכוסמת‬
‫חטה‬
‫אפלא‪.‬‬
‫ודאי לא מצלינן אלא לר׳ יוסי אבל‬
‫במרחשון שאין ממהרין להתבשל‪:‬‬
‫שיתרפא מצלינן אליבא דכולי עלמא‬
‫חזי אינש דמצלח זרעא אפלא לקדים וליזרע‬
‫השעורה‬
‫חרפא‪.‬‬
‫וליזרע‬
‫ליקרים‬
‫דמתי יחלו נגזר מתי יתרפאו לא נגזר‬
‫חרפא רעד דמטי למדייניה קדים סליק מני‬
‫וזורעים אותה‬
‫להתבשל‬
‫ממהרת‬
‫ואמר בריש הנודר מן המבושל)נדרים‬
‫מתני׳ לא ר״מ ולא ר׳ יהודה ולא ר׳ יוםי ולא‬
‫בשבט ואדר דכיון דאסלא מצלח‬
‫דף מט‪ (.‬אהך דרב יוסף קצירי קצירי‬
‫ר׳ נתן דתניא ה כ ל נידונים בר״ה וגזר דין‬
‫שמע מינה לטובה נידון בפסח שעבר‬
‫ממש מריעי רבנן והשתא מצלינן‬
‫שלהם נחתם ביוה״כ דברי ר״מ ר׳ יהודה אומר‬
‫לפיכך ימהר לזרוע )י( בזריעה‬
‫אקצירי שיתרפאו )יי( ואמריעי היינו‬
‫הכל נידונין בר״ח וגזר דין שלחם נחתם כל‬
‫למידייניה‪.‬‬
‫דמעי‬
‫דעד‬
‫שניה‪:‬‬
‫רבנן שלא יחלו )מ( ומה שמתפללין‬
‫אחד ואחד בזמנו בפםה על התבואה בעצרת‬
‫קדים סליק‪ .‬וגדל‬
‫בפסח הבא‪:‬‬
‫ברכת השנים היינו כדלקמן בפרקין‬
‫קצת ואינו ממהר שוב להתקלקל‪:‬‬
‫)לף ‪ c r‬שאס פסקו גשמים מועטין‬
‫על פירות חאילן בחג נידונין על המים ואדם‬
‫וכי קחני מחגיחין‪ .‬ארבעה פרקיס‬
‫שיורידם המקום בזמנן ועוד י״ל‬
‫נירון בר״ה וגזר דין שלו נחתם ביוה״כ ר׳ יוסי‬
‫אגזר דין)י(‪ :‬קשיא אדם‪ .‬דתני מתני׳‬
‫דרבים שאני דגזר דינם‬
‫דתפלה‬
‫אומר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו‬
‫בר״ה ורבי יהודה ביוה״כ אמר‪ :‬וכי‬
‫נקרע כדלקמן )שם> וההיא דשבת‬
‫לבקרים רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה‬
‫פרקים‪:‬‬
‫ארבעה‬
‫מחגיתין‪.‬‬
‫קחני‬
‫דר׳ יהודה נמי יש לישב כהאי גוונא‬
‫שנא׳ לרגעים תבחננו וכי תימא לעולם ר׳‬
‫אתחילח דין‪ .‬אבל אגזרי׳( דין דאדס‬
‫דדמיא לרבים דהוה מצלי בהדיה‬
‫יהודה היא וכי קתני מתניתין אגזר דין אי חכי‬
‫ביוה״ב‪ :‬אגן הכי קאמריגן‪ .‬הכי‬
‫על כל חולים‪:‬‬
‫ר׳‬
‫דבי‬
‫תנא‬
‫האי‬
‫רבא‬
‫אמר‬
‫אדם‬
‫קשיא‬
‫קשיא לן‪ :‬כרבי נחן מ״ע לא אמר‪.‬‬
‫בשופר של איל‪ .‬בפרק ראוהו‬
‫משוס דקסבר בחינה אין זה דין אלא‬
‫ישמעאל היא דתנא דבי ר׳ ישמעאל בארבעה‬
‫כו‪(.‬‬
‫דף‬
‫)לקמן‬
‫ב״ד‬
‫בודק במעשיו הלכך בדידיה נמי‬
‫בעצרת‬
‫התבואה‬
‫על‬
‫בפסה‬
‫נידון‬
‫העולם‬
‫פרקים‬
‫תנן דרבי יוסי מכשיר אף בשל פרה‬
‫תיקשי לך פקידה עיוני בעלמא הוא‪:‬‬
‫על פירות האילן בחג נידונין על המים ואדם‬
‫אבל קיימא לן כרבי יהודה דתוקעין‬
‫ואמריעי‪ .‬מפרש במסכת‬
‫אקצירי‬
‫כדפסקינן‬
‫כפופים‬
‫אילים‬
‫בשל‬
‫נידון בר״ה וגזר דין שלו נחתם ביוה״כ וכי‬
‫נדרים )דף מט‪ (:‬קצירי חולים מריעי‬
‫התם בגמרא )לף כו‪:>:‬‬
‫קתני מתני׳ אתחלת דין אמר רב חםדא מ״ט‬
‫ת״ח שהן תשושי כח‪ :‬כר׳ יוסי‪.‬‬
‫ותוקעים‬
‫דר׳ יוםי כדקאמר טעמיה ותפקדנו לבקרים‬
‫דאמר אדם נידון בכל יום ויתפלל‬
‫אנן חכי קאמרינן מ״ט לא אמר כר׳ נתן בחינה עיוני בעלמא היא פקידה נמי‬
‫שידונו אותו לזכות ולא יקנסוהו‬
‫מיתה דאי כרבנן דאמרי אין נידון‬
‫עיוני בעלמא חיא אלא א״ר חםדא טעמיח דר׳ יוסי מהנא לעשות משפט‬
‫אלא בר״ה הרי כבר נקנסה עליו‪:‬‬
‫עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו וא״ר חםדא ימלך וצבור מלך‬
‫זמן‬
‫הוא‪.‬‬
‫תבואה‬
‫זמן‬
‫שהפסח‬
‫נכנס תחלה לדין שנאמר לעשות משפט עבדו <» ומשפט עמו ישראל‬
‫שהתבואה נידונת בו‪ :‬שחי הלחם‪.‬‬
‫מ״ט איבעית אימא לאו אורח ארעא למיתב מלכא אבראי ואיבעית אימא‬
‫ירצו על פירות האילן שהן מתירין‬
‫מקמי דליפוש חרון אף א״ר יוסף ייכמאן מצלינן חאידנא אקצירי ואמריעי‬
‫להביא בכורים שאין מביאין בכורים‬
‫כמאן כר׳ יוםי ואיבעית אימא לעולם כרבנן וכדר׳ יצחק דא״ר יצחק ייפח‬
‫קודם לעצרת דכתיב )שמות לד( בכורי‬
‫צעקח לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין תניא א״ר יהודה משום‬
‫קציר חטים‪ .‬ואני שמעתי דרבי‬
‫יהודה לטעמיה דהא אזלא כמאן‬
‫ר״ע מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שחפסח זמן תבואח‬
‫שאכל‬
‫דאמר בסנהדרין )יף > ץ‬
‫הוא אמר הקב״ח חביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה‬
‫היתה‪:‬‬
‫חטה‬
‫הראשון‬
‫אדם‬
‫שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלהם בעצרת מפני שעצרת‬
‫בדי‬
‫זמן פירות האילן הוא אמר הקב״ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי‬
‫אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים‬
‫שיתברכו לכם פירות האילן ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג‬
‫בהג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה יי ואמרו לפני בראש השנה מלכיוה זכרונות ושופרות מלכיות כדי‬
‫שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר אמר רבי אבהו למה תוקעין‬
‫בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם‬
‫ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני ״)ואמר( רבי יצחק > למה תוקעין בר״ה למה תוקעין רחמנא‬
‫אמר תקעו אלא למה מריעין מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה י אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין‬
‫הכל נידונים בר׳׳ה וגזר דין בפסח‬
‫א‬
‫א‪1‬‬
‫על‬
‫התבואה‪:‬‬
‫שאירע‬
‫קרי‪.‬‬
‫בה‬
‫‪1‬‬
‫נ(ב‬
‫״‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬היצר יחד לבם המבין‬
‫אל כ ל מעשיהם‪:‬‬
‫תהלים לג טו‬
‫ותפקדנו‬
‫‪.2‬‬
‫לרגעים תבחננו‪:‬‬
‫לבקרים‬
‫איוב ז יח‬
‫‪ .3‬ויהיו דברי אלה א ש ר‬
‫התחננתי לפני ין קרבים‬
‫ין‬
‫אל‬
‫ולילה‬
‫עבדו‬
‫אלהינו‬
‫לעשות‬
‫ומשפט‬
‫יומם‬
‫משפט‬
‫עמו‬
‫ישראל דבר יום ביומו‪:‬‬
‫מלכים א ח נט‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גט' מתלנא שתא‬
‫אמר‪) :‬ב( שש ענלו והדר‬
‫ומשפט‪) :‬ג( רש׳" ל״ה‬
‫קרי וכו׳ שלפון או אונס‬
‫ע ״ י אדם כגון חיילות‬
‫הסייד‪) :‬ו( דייה להנא כי׳‬
‫להנא הסי׳ל ואת״כ מה׳׳ל‬
‫ומתרץ רבא ש ״ מ תרי‬
‫שתא‬
‫מיתלנא‬
‫ליני‬
‫קולס‬
‫קאי‬
‫אמתני׳‬
‫זריעתה‪) :‬ה( ד״ה ליקליס‬
‫וכו׳ ימהר לזרוע בדביעה‬
‫שניה הס״ל‪) :‬ו( ד״ח קרים‬
‫הס״ל‬
‫להתקלקל‬
‫וכוי‬
‫ואח״כ מה״ל וכי קתני וכו׳‬
‫אנזר לין קתני דנידון‬
‫מ ש מ ע תחלת דין וגזר‬
‫דין הוא סוף דין הס״ר‪:‬‬
‫)‪ (1‬תום' ד״ה כמאן וכי׳‬
‫ונרכת השניס ועול הא ר׳‬
‫יהולה‪) :‬ח( כא״ד מצלינן‬
‫אקצירי שיתרפאו‪ .‬נ״נ סי׳‬
‫ללנרי הכל‪) :‬ט( כא״ד שלא‬
‫יתלו‪ .‬נ״נ סי׳ לר׳ יוסי‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫מלך וצבור‪ .‬כשהקנ״ה‬
‫לן אותס ! ל ע י ל ח‪ .!:‬מלך‬
‫נכנס תחלה‪ .‬לפני הקנ״ה‬
‫ללי! )ע‪-‬ז ב‪ .(:‬מ ש פ ט‬
‫עבדו‪ .‬שלמה המלך ישם;‪.‬‬
‫ד ל י פ ו ש חרון‬
‫מקמי‬
‫אף‪ .‬של הקנייה מפני‬
‫פשעי צנור‪ ,‬שמא חס‬
‫ישלוס יפרע מן המלך כל‬
‫סורחנו מפני החרון !שם!‪.‬‬
‫כמאן מצלינן‪ .‬רופא חולי‬
‫עמו ישראל )נדרים מט ן‪.‬‬
‫ובמח בשופר‪ .‬ושופרות‪,‬‬
‫שתעלה תסלתכס נתרועה‬
‫לפני‬
‫;סדור‬
‫ושי״‬
‫סי׳ קס‬
‫בשם תוספתא(‪.‬‬
‫ד(‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫ה‬
‫‪1‬‬
‫ח(‬
‫ע ‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫ע‬
‫ט(‬
‫ג‬
‫ל‬
‫ותוקעין‬
‫נר מצוה‬
‫פה‬
‫ב‬
‫פו‬
‫א מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫משינה הל׳ ג­­‬
‫]טוש״ע‬
‫א״ח‬
‫תרסד סעיף א[‪:‬‬
‫ג‬
‫סמג‬
‫סימן‬
‫עשי!‬
‫מנ‬
‫טוא״ת סי׳ תקפו‪:‬‬
‫פו ד סמג שס טוא׳׳ח סי׳‬
‫מקפה‪:‬‬
‫רבעו הננאל‬
‫מתני' בארבעה פרקים‬
‫העולם נידון בפסח על‬
‫חתבואח‪ .‬פירוש חרפתקי‪,‬‬
‫כגון רוחוח ברקים וגשמין‬
‫וכיוצא בהן שעברו עליה‪,‬‬
‫למימר׳‬
‫אחדין‪.‬‬
‫מתי‬
‫דתבואה חד דינא מיחדגא‪,‬‬
‫והתניא תבואה שאירע‬
‫בה קרי או אונס קודם‬
‫חפסח נידונת לשעבר‬
‫כולי‪ .‬אמר דכא ש״מ‬
‫תרי דיני מיחדנא‪ .‬מני‬
‫מתניתין‪ .‬ואוקימנא כתנא‬
‫דבי שמואל דתני בדי‬
‫פרקים חעולם נידון‪ ,‬בפסח‬
‫על התבואה בעצרת על‬
‫פירות חאילן בחג על‬
‫חמים‪ .‬ואדם בראש השנח‬
‫וגזר דין שלו נחתם ביום‬
‫הכפורים‪ ,‬וכי קתני מתני•‬
‫אתחילת דין‪ .‬אמר רב‬
‫יוסף כמאן מצלינן חאידנא‬
‫אקצירי ומריעי‪ ,‬כל יומא‪,‬‬
‫כרי יוסי‪ ,‬דאמר אדם נידון‬
‫בכל יום‪ .‬איבעית אימא‬
‫לעולם כרבנן וכרי יצחק‬
‫דאמר יפה צעקה לאדם בין‬
‫קודם גזר דין בין לאחר גזר‬
‫דין‪ .‬ירושלמי מילתא דרב‬
‫אמי ןנ״א‪ :‬דאמר[ הבל‬
‫נידונין בראש שנה וגזר‬
‫דין הכל נחחתם בראש‬
‫שנה‪ .‬דתנ׳ בתקיעחא דבי‬
‫רב זה היום תחלת מעשיך‬
‫)כולי( זכרון ליום ראשון‬
‫כי חק לישראל הוא‬
‫משפט לאלהי יעקב‪ ,‬ועל‬
‫המדינות בו יאמר איזו‬
‫לחרב איוו לשלום איזו‬
‫לרעב איזו לשובע ובריוח‬
‫בו יפקדו להזכירם לחיים‬
‫ולמות‪ .‬ודלא כר׳ יוסי‬
‫דאמר אדם נידון בכל‬
‫שעה שנאמר ]ותפקדנו‬
‫לבקרים[ לרגעים תבחננו‪.‬‬
‫וו‬
‫לבקרים‪,‬‬
‫ותפקדנו‬
‫פרנסתו‪ .‬לרגעים תבחננו‪,‬‬
‫וו אכילתו‪ .‬תניא ר׳ יהודת‬
‫אומר משום ר׳ עקיבא‪,‬‬
‫אמר חקבי׳ח חפסח הוא‬
‫ומן תבואה‪ ,‬הביאו לפני‬
‫העומר כדי שתתברך לכם‬
‫תבואה שבשדות‪ ,‬וכן שתי‬
‫הלחם בעצרת שהוא זמן‬
‫פירות האילן‪ ,‬וכן ניסוך‬
‫המים בחג כדי שיתברכו‬
‫גשמי שגה‪ .‬וכן בראש שנה‬
‫אמרו מלכיות שתקבלו‬
‫מלכותי עליכם‪ ,‬זכרונות‬
‫כדי שיעלה זכרוניכם לפני‬
‫בטובה‪ ,‬ובמה בשופר‪.‬‬
‫בשופר‪,‬‬
‫אבהו‬
‫וא״ר‬
‫כדי שתוכו אתם וכדי‬
‫שאוכור לכם עקידת יצחק‪,‬‬
‫]ו[מעלה עליכם כאלו‬
‫עקדתם עצמיכם לפני‪.‬‬
‫א״ר יצחק למת תוקעין‬
‫ומריעין כשחן יושבין‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫פח א סמג עשין מכ וטוא״ת‬
‫סי׳ תקפה‪:‬‬
‫ב ומיי׳ פי״נ מהלכות רוצת‬
‫הלכה ו]‪:‬‬
‫ג וטוש״ע א׳׳ח סימן צח‬
‫סעיף הן‪:‬‬
‫ד ושי״ע ח״מ סימן חכנ‬
‫סעיף א נהג״ה‪:1‬‬
‫פט ה מיי׳ ס״נ מהל׳‬
‫תשונה הל׳ ל׳ סמג עשץ‬
‫טז טור ש״ע י״ל סי׳ רמז‬
‫סעיף ל‪:‬‬
‫צ ו מיי' יסמג שם טוש״ע‬
‫י״ל סי׳ שלה סעיף י‬
‫נהגה״ה‪:‬‬
‫צא ז מיי׳ ס״ה מהלי ת״מ‬
‫הלי ז‪:‬‬
‫צ ב ח ט מיי׳ פט״ז מהלי‬
‫טומאת אוכלין הל׳ ט י‬
‫סמג עשין רמי‪:‬‬
‫צג י מיי׳ פ״ג מהל׳ תשונה‬
‫הל׳ ג סמג עשין נח‪:‬‬
‫צד כ מיי׳ שם הל׳ ה‪:‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫טז‪:‬‬
‫ותוקעים‬
‫ומריעין כשהן עומדין‪ .‬תימה הא קעבר משוס בל‬
‫תוסיף וכי תימא כיון דכבר יצא הוה ליה שלא בזמנו‬
‫מסתתמין דבריו‪ :‬שרשה בפחלתה‪ .‬שישראל עושין עצמן רשין כר״ה‬
‫דלא עבר הא אמרינן בסוף ראוהו ב״ד ולקמן לף כח‪ :‬ושם! גבי‬
‫לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש )משלי ית>‪:‬‬
‫ברכת כהניס דאין מוסיף ברכה אחת משלו משום דלא עבר עליה‬
‫ואפי׳ הוא‬
‫של אותה שעה‪.‬‬
‫עתיד להרשיע לאחר זמן‪:‬‬
‫זימניה כיון דאילו מתרמי ליה צבורא‬
‫מברך להו ה״נ‬
‫אחרינא הדר‬
‫באשר‬
‫אי‬
‫ותוקעין‬
‫מתרמי ליה צבורא הדר תקע להו וי״ל‬
‫השטן‬
‫דאין שייך בל תוסיף בעשיית מצוה‬
‫נוטל לולב‬
‫מריעין‬
‫איערבב‬
‫וחוזר ומברך אותו צבור עצמו או‬
‫וחוזר ונוטל וכן‬
‫ומריעין‬
‫א‬
‫שטן‬
‫בתחלתה‬
‫תוקע‬
‫כשהן‬
‫כדי‬
‫עומדין‬
‫לה‬
‫וא״ר‬
‫בםופה‬
‫יצחק‬
‫שנה‬
‫כל‬
‫מתעשרת בםופה שנא׳‬
‫השנח מרשית כתיב ועד אחרית‬
‫וחוזר ותוקע וגבי מתנות בכור נמי‬
‫לערבב‬
‫מ״ט‬
‫א‬
‫׳מראשית‬
‫יםופה שיש‬
‫להם‬
‫אס נותן בקרן אחד ב׳ פעמים אין זה‬
‫בל‬
‫כדי‬
‫תוסיף‪:‬‬
‫השטן‪.‬‬
‫פירש‬
‫בירושל׳‬
‫בלע‬
‫‪,‬‬
‫לנצח‬
‫תמות‬
‫לפי מעשיו של אותח שעח שנאמר‬
‫כד שמע קל‬
‫וכתיב‬
‫יצחק‬
‫ודאי זהו‬
‫גדול‬
‫שיפורא‬
‫ומטא‬
‫חבירו דא״ר י)אבין(‬
‫ג‬
‫ולית ליה‬
‫ומתערבב‬
‫קטגוריא‪:‬‬
‫מפרש‬
‫שאין‬
‫בהלכות‬
‫דמיקלע‬
‫בשבתא‬
‫הוא‬
‫למעבד‬
‫אלא‬
‫לאו‬
‫דאיתייליד‬
‫שרשה‬
‫מקרעין‬
‫י צעקה‬
‫שינוי‬
‫‪6‬‬
‫תפלח‪ .‬אומר ר״ת עיון תפלה‬
‫לבו‬
‫סומך על תפלתו )א( שתהא נשמעת‬
‫ומתאמץ‬
‫אברהם‬
‫‪5‬‬
‫של‬
‫אדם‬
‫השם‬
‫וצדקה‬
‫אלו הן‬
‫ושינוי‬
‫ממות‬
‫תציל‬
‫חבירו על ידו‪:‬‬
‫צעקה‬
‫דכתיב‬
‫הוא קבר‬
‫דכתיב‬
‫‪7‬‬
‫אשתך לא‬
‫שרי‬
‫‪8‬‬
‫וירא‬
‫ה‪,‬‬
‫לקמיה‬
‫תקרא‬
‫ספרי‬
‫האלהים‬
‫שינוי‬
‫ובנבלתם‬
‫להם‬
‫בירושלמי‬
‫לך‬
‫דברכות פרק היה קוראי( א״ר חייא‬
‫ולא‬
‫ליה‬
‫רבא מן יומא לא כוונית אלא חד זמן‬
‫עשה‬
‫מארצך והדר‬
‫ייוא״ר‬
‫הולכת‬
‫בעית מכוונת והרהרית בלבי ואמרי‬
‫וי״א‬
‫אף‬
‫בברייתא‪:‬‬
‫של‬
‫מעשה‬
‫הבריות‪:‬‬
‫כשיחיו‬
‫הדין‪.‬‬
‫גמורים‪.‬‬
‫יחייב‬
‫אדם‬
‫לא‬
‫חדש‬
‫היום‬
‫להקביל‬
‫ולא‬
‫שבת‬
‫המתים‪:‬‬
‫רובם‬
‫עונוח‪:‬‬
‫על‬
‫מחצה‪:‬‬
‫מחצה‬
‫בינוניים‪.‬‬
‫דכתיב‬
‫פני‬
‫לא‬
‫ומצפצפים‬
‫‪10‬‬
‫ואעשך לגוי גדול ואידך ההוא‬
‫יצחק‬
‫אליו‬
‫שינוי‬
‫תגעו‪.‬‬
‫שלשה‬
‫רשעים‬
‫וכתיב‬
‫מקום‬
‫מטשה‪.‬‬
‫ספרים‪.‬‬
‫זכרון‬
‫ליום‬
‫לך בן שינוי מעשה‬
‫את‬
‫ויבא‬
‫וברגל משתעי קרא כדמפרש ואזיל‬
‫ו כ ת י ב וברכתי‬
‫מעשיהם‬
‫א ב ר ה ם וגוי‪.‬‬
‫אותה‪:‬‬
‫שב מרעתו‪:‬‬
‫ויצעקו אל ה׳ בצר להם וממצוקותיהם יוציאם‬
‫דכתיב‬
‫דבריס‬
‫מעשה‬
‫לכוין‬
‫מוסר‬
‫טז> אומרים כלוס ראוי הוא שיענש‬
‫־צדקה‬
‫צדקה‬
‫לבו‪:‬‬
‫דין‪.‬‬
‫כמו ישפוט ה׳ ביני וביניך )בראשית‬
‫וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות‬
‫חשיב עיון תפלה כלומר שאין מכרן‬
‫בתפלתו‬
‫וכתיב‬
‫אותה וגם נתתי ממנה‬
‫אין אדם ניצול מהן בכל יוס וקא‬
‫כדאמר‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫ויבא‬
‫עונותיו‬
‫ומתוך כך הוא נבדק‪ :‬וטיון תפלה‪.‬‬
‫ו ת א מ ר שרי אל‬
‫את שמה שרי כי שרה שמה‬
‫דהכא כי ההוא דגט פשוט‬
‫)נ׳׳ב דף קסל‪:‬‬
‫שנאמר‬
‫דינו‬
‫שינוי השם‬
‫ומרחמיס עליהם מן השמים‪:‬‬
‫ושס>‬
‫‪( 7‬‬
‫העולם אלא‬
‫ועובר תחתיו מזכיר‬
‫נטוי‪.‬‬
‫אדם‬
‫בשעתו‪:‬‬
‫קיר‬
‫שאומר כלום ראוי זה ליעשות לו נס‬
‫כ ל המוסר דין על חבירו‬
‫עליך‬
‫גזר‬
‫בתחלתה‪.‬‬
‫דגי‬
‫חמסי‬
‫דכתיב‬
‫שמתוך שישראלים רשים לבס נשבר‬
‫ועיון‬
‫דן את‬
‫לספוד לשרה ולבכותה *יא״ר יצחק ד׳ דברים‬
‫תוקעץ בתחלתח‪.‬‬
‫גדולות‬
‫נענש תחלה‬
‫אברם‬
‫למתבלע‬
‫פנאי‬
‫דברים‬
‫עונותיו‬
‫התם ט(‬
‫צדיק אמר להס באשר הוא שם איני‬
‫אלו הן =קיר נטוי ועיון תפלה יומוםר דין על‬
‫בשופר‬
‫זימניה‬
‫ב‪,‬‬
‫ג׳‬
‫מזכירין‬
‫של‬
‫כדאיתא‬
‫אמר‬
‫השעה צדיק הוא או רשע אמרו לו‬
‫ג‬
‫זימנא חדא‬
‫דיתקע‬
‫‪2‬‬
‫וכו׳‬
‫אלהים אל קול הנער באשר חוא שם וא״ר‬
‫והיה ביוס ההוא יתקע בשופר גדול‬
‫שיפורא‬
‫צמא התיו מיס שהיו מוציאין לקראת‬
‫הגולים מיני מלוחים וגודות נפוחים‬
‫את‬
‫בערוך (‬
‫בניך בצמא אתה מעלה לו באר שנאי‬
‫)ישעיה כא> משא בערב וגר לקראת‬
‫שרשה‬
‫לה אחרית וא״ר יצחק אין דנין את האדם אלא‬
‫לערבב‬
‫הוא שם‪.‬‬
‫בבראשית‬
‫רבש״ע מי שעתידין בניו להמית את‬
‫דלא‬
‫כ י שמע‬
‫]כדאיתא[‬
‫ומצינו‬
‫שנאמר‬
‫רבהיי> אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה‬
‫ו א ״ ר יצחק בל שנה שאין תוקעין לה‬
‫בתחילתה‬
‫אחת ב׳ פעמים כגון כהן אס מברך‬
‫אונסא‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫גט׳ ואייר יצחק ר׳ דביים‬
‫מקרעץ וכוי‪ .‬בתשו׳ הרא״ש‬
‫סוף כלל יז הגיא הניסח׳ ג׳‬
‫לבריס מבטלי! הגזירה וכוי‬
‫אף שינוי השס‪ :‬תום׳ ד״ר‬
‫ליום הדין כוי לחיי זעולם‬
‫חבא שחוא קיים ־ ׳עולם‪.‬‬
‫עי׳ חורח חייס רי‬
‫י״א לסנהלרין‪:‬‬
‫ישמין‪.‬‬
‫א( גי׳ רא״ש מכלל‪ ,‬נ( ן כרכות‬
‫נה‪ ,[.‬ג( ןצ״ל חנן יכ״א כרב‬
‫אלפס וב״ק צג‪ ,[.‬י( ]‪3‬״ק צג‪.‬‬
‫ע״שן‪ ,‬ה( גי׳ ע״י ולנשוף‪,‬‬
‫ו( סוכה כה‪ ,‬ז( ]תוספתא‬
‫לסגהדרין סי״גן‪ ,‬ח( ופרשה‬
‫גג יל[‪ ,‬ט( ואיכה רבתי פ״כ‬
‫ל[‪ ,‬י( וערך ערב אן‪ ,‬כ( והל׳‬
‫ל[‪ ,‬ל( ן וכן פי׳ נערוך ע׳ קר‬
‫חי[‪ ,‬מ( ןוע״ע תיש׳ נרכות‬
‫לנ‪ :‬ל״ה כל יתי׳ שנת קיח‪:‬‬
‫ונ״נ קסל‪,[:‬‬
‫מחבבין את המצות‬
‫כדי‬
‫בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( ־ט"׳ ל״ה ועיון תפלה‬
‫וכוי תפלתו ובטוה שתהא‪:‬‬
‫)ג( תום׳ ל״ה ינחתמין וכו׳‬
‫משמע לצליקיס גמורים קרי‬
‫למי יכו׳ ורשעי׳ לחייס כצ״ל‬
‫ותיבת גמורים נמחה‪:‬‬
‫לערבב‪ .‬שלא‬
‫כשישמע ישראל‬
‫מסורת הש״ם‬
‫רבו‬
‫ויאמר‬
‫ה׳‬
‫זכותא‬
‫דא״י הוא‬
‫ברגל‬
‫מכלל‬
‫אל‬
‫אברם‬
‫שנאמר‬
‫דבחדש‬
‫לך‬
‫דאהניא‬
‫״מדוע‬
‫את‬
‫איבעי‬
‫לה‬
‫ושבת‬
‫מוסף רש״י‬
‫ג׳ דברים מזכירין עונותיו מאן עלל קומוי מלכא קדמוי אלקפטא‬
‫של אדם‪ .‬שעל ידיהן או ריש גלותא שמואל אמר אנא מנית‬
‫מפשסשין למעלה במעשיו‬
‫לומר בוטח זה בזכיותיו‪ ,‬פרחייא ר׳ בון בר חייא אמר אנא‬
‫נראה מה הס ;ברכוה וה ו‪ .‬מניח דומסיא א״ר מנא מחזיק אנא‬
‫קיר נטוי‪ .‬מקום סכנה‬
‫טיבו לרישיה דכי מטי למודים הוה‬
‫!שם‪ .:‬מוסר דין‪ .‬בוטח הוא‬
‫בזכיותיו שחברו יהיה נענש על כרע מגרמיה ומתוך שאדם מתפלל‬
‫ילי)שם‪ .:‬מדוע את הולכת ואין מתכוין לבו עבירותיו גזכרין‬
‫אליו‪ .‬בעלה של שונמית אמר‬
‫לה כשאמרה לו אלכה ואמצה ומיהו לא יתכן לפרש כן כלל אלא‬
‫על איש האלהיס ואשיבה ל( אדרבה מיירי כמתאמץ לכוין לבו‬
‫צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורין נכתבין ונחתמין‬
‫ובוטח שתהא תפלתו נשמעת כי ההיא‬
‫לאלתר למיתה בינוניים תלויין ועומדין מר״ה ועד יוה״כ זכו נכתבין לחיים לא‬
‫לב‪(:‬‬
‫יימחו מספר חיים ועם צדיקים אל‬
‫;סוכה כ‪ :‬ו‪.‬‬
‫דפ׳ אין‬
‫רבינו חננאל‬
‫ותוקעין ומריעין כשהן‬
‫עומדץ כדי לערבב חשטן‪ .‬פי׳‬
‫כיון שמצאנו כי אם יש מלאך‬
‫מליץ אחד אשר פודה מרדת‬
‫שחת‪ ,‬כן יש מלאך משטין‪,‬‬
‫ומכוונין ישראל את ליבם‬
‫ואומרים שמא יעמוד משטין‬
‫עלינו‪ ,‬נדקדק במצות‪ .‬ומאחר‬
‫שרואה המשטין שמחבבץ‬
‫המצות מיושב ומעומד‪,‬‬
‫כאלו מתעכב מלהשטין‪ .‬פיר•‬
‫למה תוקעין כשהן יושבין‬
‫ותוקעין כשהן עומדץ כדי‬
‫לערבב את השטן‪) .‬יומא(‬
‫ןומאי[ עירבוביא דשטן קל‬
‫מערבביה‪ ,‬אלא כת׳ בירוש׳‬
‫בלע המות לנצח וכתיב והיה‬
‫ביום ההוא יתקע בשופר‬
‫גדול‪ .‬כי שמע שטן קל‬
‫שופרא זמנא תדא בהיל ולא‬
‫בהיל‪ ,‬וכי תניין ליה אמר‪,‬‬
‫וודיי הוא שופרא דיתקע‬
‫בשופר גדול מטיא ומניה‬
‫למתבלע ומרתיע ומתערבב‪,‬‬
‫ולית ליה פניי למעבד‬
‫קטיגוריא‪ .‬ומיכן אנו למדין‬
‫עומדין‬
‫המאריך‬
‫)ברכות דף‬
‫ומעיין‬
‫בתפלתו‬
‫למיזל‬
‫לא‬
‫וא״ר‬
‫תגעו‬
‫ישראלים‬
‫מוזהרין‬
‫ובנבלתם‬
‫בר״ה‬
‫הכי‬
‫לא‬
‫תגעו‬
‫יהו‬
‫י־ יכול‬
‫מוזהרין‬
‫ישראל‬
‫אינן‬
‫דברים קל וחומר ומה טומאה חמורה כהנים‬
‫מוזהרין‬
‫טומאה‬
‫כדמוכח‬
‫לא‬
‫קלה‬
‫כל‬
‫שכן‬
‫אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין‬
‫יכתבו‬
‫אלא‬
‫ת״ל‬
‫מה‬
‫לא תגעו ברגל א״ר כרוםפדאי א״ר יוחנן ־שלשה ספרים נפתחין‬
‫זכו נכתבין למיתה א״ר אבין מאי קרא‬
‫ימחו מספר זה ספרן‬
‫‪4‬‬
‫גמורין חיים‬
‫של רשעים‬
‫של בינוניים‬
‫ואחד‬
‫של צדיקים‬
‫זה ספרן‬
‫ועם צדיקים אל יכתבו זה ספרן של בינוניים ר״נ בר יצחק אמר מהכא‬
‫‪15‬‬
‫ואם‬
‫אין מחני נא מספרך אשר כתבת מחני נא זה ספרן של רשעים מספרך זה‬
‫ימיו של אדם וחשיב המאריך בתפלתו‬
‫ספרן של צדיקים אשר כתבת זה םפרן של בינוניים ״תניא ב״ש אומרים‬
‫ופריך למימרא דמעליותא היא והא‬
‫‪:‬‬
‫ג׳‬
‫כתות הן ליום הדין אחת של צדיקים גמורין ואחת של רשעים גמורין ואחת‬
‫א״ר חייא בר אבא המאריך בתפלתו‬
‫של‬
‫ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב‬
‫בינוניים‬
‫שנאמר תוחלת ממושכה מחלה לב‬
‫גמורין‬
‫כלומר מעיין בה אומר בלבו שיעשו‬
‫יקיצו‬
‫בקשתו לפי‬
‫ובנבלתם‬
‫בני ישראל אין מוזהרין והלא‬
‫יהודה אמר רב ג׳ דברים מאריכים‬
‫שהתפלל‬
‫נמי‬
‫אדם‬
‫את‬
‫ברגל‬
‫על מגע נבילה תלמוד לימד ״ א מ ו ר אל הכהנים בני אהרן בני אהרן מוזהרין‬
‫בריש הרואה )שם לף נל‪ (:‬דאמר רב‬
‫בכוונה‬
‫יצחק‬
‫תניא‬
‫יי חייב‬
‫לטהר‬
‫עצמו‬
‫שנאמר‬
‫‪12‬‬
‫ובנבלתם‬
‫ובא‬
‫צדיקים‬
‫נכתבין‬
‫גמורין‬
‫ונחתמין‬
‫אלה לחיי עולם‬
‫ונחתמין‬
‫נכתבין‬
‫לאלתר לגיהנם‬
‫ואלה‬
‫לחרפות‬
‫לאלתר‬
‫שנאמר‬
‫‪16‬‬
‫לחיי‬
‫ורבים‬
‫לדראון עולם‬
‫עולם‬
‫מישני‬
‫בינוניים‬
‫רשעים‬
‫עפר‬
‫אדמת‬
‫יורדין לגיהנם‬
‫ומצפצפיז‬
‫לידי כאב לב שאין בקשתו נעשית‬
‫תוחלת לשון תפלה ומלשון ויחל משה )שמות לב( וא״ר יצחק )שם לף נה‪ (.‬שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם עיון תפלה שעל ידי כך‬
‫מפשפשין במעשיו לומר בוטח הוא בזכיותיו ונראה מה הס ומשני הא דמעיין בה הא דלא מעיין והשתא הוו כל הני שלשה דברים‬
‫מענין אחד קיר נטר שבוטח בזכוחו ועובר מוסר דין על חבירו שבוטח בזכותו שיענש חבירו על ידו״>‪:‬‬
‫ונחתמין‬
‫לאלתר לחיים‪.‬‬
‫בינוניים‬
‫מדקא חשיב‬
‫משמע‬
‫מרובים ופעמים הצדיקים נחתמין למיתה‬
‫דצדיקיס <‪ (»:‬קרי למי‬
‫ורשעים‬
‫גמורים לחיים‬
‫מרובים‬
‫שזכיותיו‬
‫ורשעים‬
‫דכחיב ומשלם לשונאיו אל‬
‫גמורים למי‬
‫שעונותיו‬
‫פניו להאבידו‬
‫)לנריס ז>‬
‫תורה אור השלם‬
‫ו‪ .‬ארץ אשר י; אלהיך‬
‫דרש א ת ה תמיד עיני יי‬
‫אליהיך בה מרשית השנה‬
‫ועד אחרית שנה‪:‬‬
‫דבדיס יא יב‬
‫‪ •2‬וישמע אלהים את קול‬
‫הנער ויקרא מלאך אלהים‬
‫אל הגר מן השמים וייאמר‬
‫לה מה ל|" הגר אל תיראי‬
‫בי שמע אלהים אל קול‬
‫הנער באשר הוא שם‪:‬‬
‫בראשית כא יז‬
‫‪ .3‬ותאמר שרי אל אברם‬
‫חמסי עליך אנכי נתתי‬
‫שפחתי בחיקך ותךא בי‬
‫הרתה ואקל בעיניה ישפיט‬
‫ין ביני וביניך‪:‬‬
‫כראשית טז ה‬
‫‪ .4‬והמת שרה בקרית‬
‫ארבע הוא חברון בארץ‬
‫כנען ויבא אברהם לספר‬
‫לשרה ולבביתה‪:‬‬
‫בראשית כג ב‬
‫‪ .5‬לא יועילו אוצרות רשע‬
‫וצדקה תציל ממות‪:‬‬
‫משלי ‪ -‬ב‬
‫‪ .6‬ויצעקו אל יי בצר להם‬
‫וממצוקתיהם יוציאם‪:‬‬
‫תהלים קז כח‬
‫‪ .7‬ויאמר אלהיט אל‬
‫אברהם שרי אשתך לא‬
‫הקךא את שמה שךי בי‬
‫שרה שמה‪ :‬בראשית יז טו‬
‫‪ .8‬וירא האלהים את‬
‫מעשיהם בי שבו מדרכם‬
‫הרעה וינחם האליהים על‬
‫הרעה אשר דבר לעשות‬
‫להם ולא עשה‪:‬‬
‫יונה ג י‬
‫‪ .9‬ויךא האלהים את‬
‫מעשיהם כי שבו מדרכם‬
‫הרעה וינחם האלהים על‬
‫הרעה אשר דבר לעשות‬
‫להם ולא עשה‪ :‬יונה ג י‬
‫‪ . 10‬ויאמר יי אל אבךם לך‬
‫לך מארצך וממולדתך‬
‫ומבית אביך אל הארץ‬
‫אשר אראך‪:‬‬
‫בראשית יב א‬
‫‪ .! 1‬ויאמר מדוע את‬
‫הילכת אליו היום לא חידש‬
‫ולא שבה ותאמר שלום‪:‬‬
‫מלכים ב ד כג‬
‫‪ .12‬מבשרם ל א תאכלו‬
‫ובנבלתם לא תגעו טמאים‬
‫יקיא יא ח‬‫הם לבם‪:‬‬
‫‪ .13‬ויאמר ין אל משה‬
‫אמיר אל הבחנים בני אהרן‬
‫ואמרת אלהם לנפש לא‬
‫יטמא בעמיו‪ :‬ויקרא כא א‬
‫‪ . 14‬ימחו מספר חיים ועם‬
‫צדיקים א ל יכתבו‪:‬‬
‫תהלים סט כט‬
‫‪ .15‬ועתה אם תשא‬
‫חטאתם ואם אין מחני נא‬
‫מספרך אשר כתבת‪:‬‬
‫שמות לב לב‬
‫‪ .16‬ורבים מישני אדמת‬
‫עפר יקיצו אלה לחיי עולם‬
‫ואלה לחרפות לדראון‬
‫דניאל יכ ב‬
‫עולם‪:‬‬
‫דאמרינן בסוף פ״ק לקדושין <לף לט‪ :‬ושס> מי שזכיותיו מרובין מעונותיו דומה כמי ששרף את כל התורה כולה ולא שייר ממנה‬
‫רבינו חננאל הפי״‬
‫^‬
‫^ ^‬
‫^‬
‫'‬
‫‪1‬‬
‫'"‬
‫וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי העולם הבא‪ :‬ל י ו ם הדין‪ .‬כשיחיו המחיס כדמוכח קרא ואע״פ שכבר נדונו אחר מיתתן בגן עדן או‬
‫פני רבו ברגל‪ ,‬שנאמר ויאמר‬
‫י‬
‫י‬
‫בגיהנס מפני הנפש עדיין יהיה דין אחר אם יזכהו"לחיי העולם הבא שהוא קייס לעולם ויש שכבר קבלו דינס בגיהנס ומתוך כך שמא יזכו‪ :‬אליה מדוע אי‪ ,‬הולכה אליו‬
‫חיום לא חדש ולא שבת וגוי‪,‬‬
‫ועליהם‬
‫דבעינן תלתין בעמידה כמו תלתץ בישיבה‪ .‬והלין דמתמרץ ועבדין תלתץ כד יתבי‪ ,‬ותלתץ בלחש ותלתין על הסדר‪ .‬בירושל׳‬
‫מכלל דבחדש ושבת חייב‪ .‬א( ואקשינן והא ברגל אמרנו‪ .‬ופרקינן אם רבו שרוי במקום קרוב לו‪ ,‬חייב להקביל פניו בכל חדש‬
‫כתב מאה פעיות פעתה אמיה דסיםרא‪ ,‬ואילץ עשר )או( אינון כשגומרין כל התפלה קל תקועייא דיחידאה מתבע׳ למחוי‬
‫ושיבת‪ ,‬ואפ הוא במקום רחוק חייב להקבילו ברגל‪ .‬כתיב אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם וגר‪ ,‬מלמד כי הכהנים‬
‫עשרה תשר״ת תש״ת תר״ת והן מאה‪ .‬א״ר יצחק אץ דנין לאדם אלא לפי מעשיו של אותח שעה שנאמר ]כי] שמע אלהיפ‬
‫הוזהרו שלא להיטמות ולא יש״אל‪ .‬ואפי• הכהנים לא הוזהרו אלא בטומאת מת שהיא חמורה‪ .‬אבל בטומאה קלה לא הוזהרו‪,‬‬
‫)את( ]אל[ קול הנער באשר הוא שם‪ .‬ואע״פ שגלוי וידוע כי כשיגדל יצא לתרבות רעה‪ .‬ירושלןמי[ ר׳ יהושע בן לוי אמר‬
‫שאילו הוזהרו כטומאה קלה היה למקרא ל)מןפרש להם אוהרה בטומאה קלה‪ ,‬וכל שכן בטומאה חמורה‪ ,‬אלא ודאי מדכתיב‬
‫מהאי קרא אם זך וישר היית אין כתיב‪ ,‬אלא אם ]זך[ וישר אתה‪ ,‬עכשיו‪ .‬ג׳ דברים מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוי ליפול‪.‬‬
‫אזהרתם בטומאת מת שהיא חמורה‪ ,‬בטומאה קלה לא הוזהרו‪ .‬ואם הנהנים לא הוזהרו בטומאה קלה קל וחומר ישראל‪ .‬ומה‬
‫כלומר רעוע‪ ,‬והולך וה ויושב תחתיו‪ ,‬סומך בזכיותיו להינצל‪ .‬וכן המעיין בתפילה שתתקבל ותבוא שאלתו וסומך בצדקתו‪.‬‬
‫ת״ל ובנבלתם לא תגעו‪ ,‬אלא ש״מ שכל ישראל הוזהרו להיטהר אפיי מטומאה קלה ברגל‪ .‬מיכן אמרו חכמים שהייבין ישראל‬
‫וכן המוסר דין על חבירו‪ ,‬כלומר אני צדיק ומוסר דינו להיפרע ממך‪ .‬אלו כולן מזכירין עונותיו של ארמ‪ ,‬שאומריב לפניו מה‬
‫לטהר עצמם ברגל בבואם ליראות לפני הי‪ .‬א״ר יוחנן ג׳ ספרים נפתחץ בראש שנה‪ ,‬אחד של צדיקים גמורים‪ ,‬ומיד נכתבין‬
‫זכיותיו של זה שעושה כך‪ ,‬והלא יש בידו עץ כך וכך‪ .‬ד• דברים מקרעין גזר דינו ישל אדם ואלו הן צדקה שנאמר וצדקה‬
‫לאלתר לחיים‪ .‬ואחד של רשעים גמורין‪ ,‬נכתבין לאלתר למיתה‪ .‬ואחד של בינונים‪ ,‬תלוי מראש שנה עד יום הכפורים‪ ,‬זכו‬
‫תציל ממות‪ .‬צעקה שנאמר ויצעקו אל ה׳ בצר להם וגוי‪ .‬שנוי השם דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה‪ ,‬וברכתי‬
‫ועשו תשובה נכתבין לחיים‪ ,‬לא זכו לעשות תשובה נכתבים למיתה‪ .‬א״ר אבין מאי קרא ימחו מספר תיים‪ .‬כלומר אפיי אם‬
‫אותה וגם נתתי ממנה לך בן‪ .‬שנוי מעשה שנאמר וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה‪ .‬ויש אומרים אף שנוי‬
‫דיו צדיקים ונכתבו לחיים וחזרו לרשעות‪ ,‬ימחו מאותו הספר של חייב שנכתבו בכלל הספר של צדיקים‪ .‬ועם צדיקים מתם‬
‫מקום שנאמר ויאמר ה׳ אל אבדם לך לך מארצך וממולדתך וגר‪ ,‬והדר ואעשך לגוי גדול‪ .‬ואידך וכוי‪ .‬תייב אדם להקביל‬
‫אל יכתבו‪ ,‬זה ספר בינוניים‪ ,‬אילו יכתבו בספר המחויים והן הרשעים‪ .‬תניא ביה שמיי אומרים ג׳ כיתות ליום הדץ כול•‪ ,‬עד‬
‫א‬
‫מ‬
‫י‬
‫א‬
‫ח‬
‫ת‬
‫ו‬
‫א‬
‫י‬
‫ע‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ת‬
‫י‬
‫י‬
‫מ ר ו ב י‬
‫מ‬
‫ז‬
‫ט‬
‫ו‬
‫ת‬
‫י‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ה‬
‫כ‬
‫מ‬
‫י‬
‫ש י‬
‫י י ס‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ח‬
‫י‬
‫ס‬
‫ר‬
‫א‬
‫י‬
‫ת‬
‫א‬
‫ח‬
‫ת ו כ‬
‫ז‬
‫ה‬
‫י ר ‪ ,‬י י‬
‫ה‬
‫כ‬
‫א‬
‫ג‬
‫‪3‬‬
‫ר‬
‫י‬
‫ש‬
‫ע‬
‫י‬
‫ם‬
‫מ‬
‫י‬
‫ת‬
‫ה‬
‫) ה מ‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫י (‬
‫‪1‬‬
‫או מדברי רנינו ז״ל אלו נראה נהדיא דהיה לי גי׳ אחרח בגמ׳ יע״פ גירסםו נספלק מה שהעירו המפרשים כאן וק׳׳צ‪.‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א(‬
‫אפר‪,‬‬
‫ע״י‬
‫גי׳‬
‫ג(‬
‫ונעשים‬
‫ןכס״א נוסף‪:‬‬
‫והמשומליס[‪ ,‬ג( ]ססתיס‬
‫אמר‬
‫קימ‪ ,[:‬ו( גי׳ ע׳׳י‬
‫ושס‬
‫מר‪ ,‬ה( ]ערכין ח‪:‬‬
‫איתא ר׳ אלעזר[‪ ,‬ו( ]צ״ל‬
‫אמר רבא‬
‫בע״י[‪,‬‬
‫וכ״א‬
‫‪ 0‬יומא כג‪ .‬פז‪ :‬מגילה כת‪,.‬‬
‫‪] (P‬צ״ל להו[‪ ,‬ט( בס״א‪:‬‬
‫תלמילי ישו הנוצרי‪ ,‬י( כס׳׳א‬
‫ליתא כגון כו׳ ובייתוסים‪,‬‬
‫נ( סנהל׳ צט‪ ,:‬ל( צי׳ל אלא‬
‫למי שמשים כוי‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫את‬
‫והבאתי‬
‫‪.1‬‬
‫השלשית ב א ש וצרפתים‬
‫הכסף‬
‫את‬
‫כצרף‬
‫ובחנתים בבחן את הזהב‬
‫הוא יקרא בשמי ואני‬
‫אענה אתו אמרתי עמי‬
‫הוא והוא יאמר ין‬
‫זכריה יג ט‬
‫אלהי‪:‬‬
‫‪ .2‬ין ממית ומחיה מוריד‬
‫ש א ו ל רעל‪:‬‬
‫שמואל א ב ו‬
‫אהבתי כי ישמע יי‬
‫‪.3‬‬
‫את קולי תחנוני‪:‬‬
‫תהלים קטו א‬
‫‪ .4‬ועסותם רשעים כי‬
‫יהיו אפר תחת כפות‬
‫רגליכם ביום א ש ר אני‬
‫עשה א מ ר ין צבאות‪:‬‬
‫מלאכי ג כא‬
‫וןצאו וראו בפגרי‬
‫‪.5‬‬
‫האנשים הפשעים בי כי‬
‫תולעתם‬
‫תמות‬
‫לא‬
‫ואשם ל א תכבה והיו‬
‫דךאון לכל בעזר‪:‬‬
‫ישעיהו סו כד‬
‫‪ .6‬כצאן ל ש א ו ל‬
‫מות‬
‫ישרים‬
‫יךעם‬
‫שתו‬
‫וירדו‬
‫לבקר‬
‫בם‬
‫וצורם‬
‫לבלות ש א ו ל מזבל לו‪:‬‬
‫תהלים מט טו‬
‫‪ .7‬בניה בניתי בית זבל‬
‫מכון‬
‫לך‬
‫עולמים‪:‬‬
‫לשבתך‬
‫מלכים א ח יג‬
‫‪ .8‬ין יחתו מךיביו עליו‬
‫בשמים‬
‫אפסי‬
‫למלכו‬
‫ירעם‬
‫ארץ‬
‫משיחו‪:‬‬
‫ןךין‬
‫ין‬
‫עז‬
‫ויתן‬
‫קרן‬
‫וירם‬
‫שמואל א ב י‬
‫‪ .9‬לכן יראוהו אנשים‬
‫ל א יראה כל חכמי לב‪:‬‬
‫איוב לו כד‬
‫‪ . 10‬ישוב יי־המגו יבביש‬
‫ותשליך‬
‫עונתינו‬
‫כל‬
‫ןם‬
‫במצלות‬
‫מיכה ו יט‬
‫חטאותם‪:‬‬
‫‪ .11‬מי א ל כמוך נשא‬
‫פשע‬
‫עדן ועיבר ע ל‬
‫לא‬
‫לשארית נחלתו‬
‫החזיק ל ע ד אפו כי חפץ‬
‫מיכה ז יח‬
‫חסד הוא‪:‬‬
‫הגהות הב״ה‬
‫)א( נמרא מסזרתן ונעשין‬
‫עפר‬
‫ל״ה‬
‫תחת‪:‬‬
‫ועון‬
‫)ג(‬
‫עצמו‬
‫יש ׳־‬
‫רובא עוונות שאם‬
‫‪,‬‬
‫וכו׳‬
‫לא‬
‫יכריעו הזכיות ע כ ש י ו‬
‫ויהי׳ מחצה על מחצה‬
‫נמצא דרוב עוונות הוה‬
‫בהדיה ההוא‪:‬‬
‫ועליהם‬
‫ץ ‪.‬‬
‫ומצפצפים‪ .‬צועקים ובוטס מתוך יסורין שעה אחת ועולין‪ :‬מנוה‬
‫כלפי חסד‪ .‬הואיל ומחצה על מחצה הם מטה את ההכרע לצל זכות‬
‫ואין יורדין לגיהנם‪ :‬בגופן‪ .‬לקמיה מפרש‪ :‬המינין‪ .‬האנשיםמ( אשר‬
‫ומושיע כללרשינן לקמן אי נמי מלשון ללה ללה לנו)שמות ‪ o‬שמעלהו‬
‫הפכו דברי אלהיס חיים לרעה כגון צדוקים ובייתוסיםי(‪:‬‬
‫מבור עמוק וכתיב בתריה )מהליס ק ט ‪ 0‬שובי נפשי למנוחיכי וגוי‬
‫והמסורות‪ .‬מלשינים שמוסרים ממון‬
‫החיים‪:‬‬
‫בארצות‬
‫אתהלך‬
‫והלר‬
‫כוכבים‪:‬‬
‫העובדי‬
‫ביד‬
‫ישראל‬
‫המינים‪ .‬פליגי בה רב אחא‬
‫ומצפצפין ועולין שנאמר ‪ 1‬והבאתי את‬
‫אפיקורוס‪ .‬מבזה תלמידי חכמיםנ(‪:‬‬
‫אין‬
‫בפרק‬
‫ורבינא‬
‫השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכםף‬
‫שכפרו בחורה‪ .‬האומרים אין תורה‬
‫מעמילין )ע׳׳ז ט‪) (:‬מהו מין( נס״א[‪:‬‬
‫ובהנתים כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי‬
‫מן השמים‪ :‬ושפירשו מדרכי ציבור‬
‫כי לית להו תקנה ברוב עוונות‪.‬‬
‫ואני אענה אותו ועליהם אמרה הנה ‪ 2‬ה ׳ ממית‬
‫לא גרסינן דהיינו כל הני דלעיל‪ .‬והך‬
‫ואית בהו עון לפושעי ישראל‬
‫ומהי׳ מוריד שאול ויעל ב״ה אומרים ורב הסד‬
‫מתני׳ בסדר עולם והכי גרסינן ליה‬
‫בגופן והא לאמר לעיל רשעים‬
‫התם שפירשו מדרכי הצבור כגון‬
‫מטה כלפי הסד ועליהם אמר דוד ‪ 3‬אהבתי‬
‫נכתבים‬
‫עוונות‬
‫רובן‬
‫להיינו‬
‫המינין והמסורות כוי‪ .‬מדרכי צבור‬
‫כי ישמע ה׳ את קולי ועליהם אמר דוד כל‬
‫אע״ג‬
‫לגיהנס‬
‫לאלתר‬
‫ונחתמים‬
‫מדרכי ישראל‪ :‬ושנתנו חיתיתם‪.‬‬
‫לכתיב בקרא ללראון עולם לא שלא‬
‫הפרשה כולה דלותי ולי יהושיע פושעי‬
‫לקמן מפרש‪ :‬וצורם‪ .‬כמו וצורתם‪:‬‬
‫יהא להם תקנה אלא נלוניס שנים‬
‫ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן‬
‫שהחריבו‬
‫בזגול‪.‬‬
‫ידיהם‬
‫שפשטו‬
‫עשר חלש ועולים והא לאמר בפרק‬
‫יורדין לגיהנם ונידונין בה י״ב הדש לאהר י״ב‬
‫מעונגים‬
‫מחוזא‪.‬‬
‫בני‬
‫בעוונם‪:‬‬
‫בהמ״ק‬
‫הזהב )ב״מ לף נח‪ :‬ושם( שלשה יורלים‬
‫חדש גופן כלח ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן‬
‫ושמינים היו‪ :‬ומקריין בני גיהנם‪.‬‬
‫ואינם עולים היינו לאלתר והא לאמר‬
‫אי)א> תחת כפות רגלי צדיקים שנא׳ ‪ 4‬ועסותם‬
‫כך יקראו להם‪ :‬והאמרח ליה להו‬
‫ריש לקיש בסוף חגיגה )לף ‪ .0‬ושם(‬
‫חקנחא‪ .‬דנעשין אפר והכא וצרפתים‬
‫רשעים כי יחיו אפר תחת כפות רגליכם‬
‫פושעי ישראל אין אור של גיהנס‬
‫כצרוף את הכסף שימרקו יסוריהן‬
‫א א ב ל חמינין ותמסורות ‪ 3‬׳ וחאפיקורםים שכפרו‬
‫שולט בהן הא אמר עלה בריש עושין‬
‫במצות‪.‬‬
‫אני‬
‫דלה‬
‫עוונם‪:‬‬
‫את‬
‫פסין )עירובין לף יט‪ .‬ושם( לנחית‬
‫בתורה ושכפרו בתחיית חמתים ושפירשו‬
‫כגון בינוניים שאין זכיותיהן מכריעין‬
‫אברהם ומסיק להו‪:‬‬
‫מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ היים‬
‫לתלות להם בזכותם‪ :‬ולי יהושיט‪.‬‬
‫קרקפתא דלא מנח תפלין‪.‬‬
‫ושחטאו והחטיאו את חרבים כגון ירבעם‬
‫להטות כלפי חסד‪ :‬אמר ר ב יהודה‬
‫בתורה‬
‫אס עוסק‬
‫בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ‪ 5‬ונידונין בה‬
‫גרסינן ולא גרסינן דאמר‪ :‬כובש‪.‬‬
‫כמניח תפלין למי לאמר במכילתא‬
‫את כף המאזנים של זכות ומכריעין‬
‫לדורי דורות שנאמר ‪ 5‬ויצאו וראו בפגרי‬
‫העוסק בתורה פטור מן התפלין‬
‫טונוחינו‪.‬‬
‫יכבוש‬
‫העונות‪:‬‬
‫את‬
‫ב‬
‫חפושעים‬
‫חאנשים‬
‫והן‬
‫כלה‬
‫גיהנם‬
‫וגו׳‬
‫ורבינו תם מפרש להכא בשהמצוה‬
‫יכרעו בו‪ :‬נושא‪ .‬מגביה כף מאזנים‬
‫אינן כלין שנאמר‬
‫וצורם לבלות שאול‬
‫בזדה עליו שמגינות עליו רצועות‬
‫של עון‪ :‬מטביר ראשון ראשון‪ .‬עון‬
‫של תפלין שבראשו אבל אם ירא‬
‫)מזבול לו( וכל כך למה מפני שפשטו‬
‫לכף‬
‫לתתס‬
‫הבאים‬
‫שבראשונים‬
‫גוף נקי‬
‫להניח משום לבעינן‬
‫ידיהם בזבול שנאמר מזבול לו ואין זבול אלא‬
‫מעבירו ושומטו שאם היו מחצה‬
‫כאלישע בעל כנפים כלאיתא בריש‬
‫בית המקדש שנאמר ‪ 7‬בנה בניתי בית זבול‬
‫על מחצה כיון שחסר אחד מהן‬
‫במה טומנין )שכת לף מט‪ .‬ושם( והוא‬
‫לך ועליחם אמרח חנח ‪ 8‬ח ׳ יחתו מריביו‬
‫יכרעוהו הזכיות וכך היא המדה‪:‬‬
‫לואג כל שעה שמא לא יוכל להזהר‬
‫וטון טלמו אינו נמחק‪ .‬אלא מונח‬
‫א״ר יצהק בר אבין ופניהם דומין לשולי‬
‫לשמרה בטהרה ובקלושה הא ולאי‬
‫לצד אחד דאי איכא רובא עוונות‬
‫שפירי‬
‫משפירי‬
‫ואינהו‬
‫רבא‬
‫ואמר‬
‫קדירה‬
‫אין עליו לין פושעי ישראל בגופן‬
‫)נ( בהדיה ההוא עון מתחשב‬
‫בני מהוזא ומקריין בני גיהנם אמר מר ב״ה‬
‫וכל הני לשמעתין כשלא עשה‬
‫בהדייהו למנות עם רשעים גמורים‪:‬‬
‫תשובה אבל עשה תשובה אמרינן‬
‫אומרים ורב חסד מטה כלפי חםד והכתיב‬
‫המטביר טל מדוחיו‪ .‬שאינו מדקדק‬
‫ביומא )לף פו‪ (.‬לתשובה תולה‬
‫והבאתי את השלישית באש התם בפושעי‬
‫למדוד מדה למצעריס אותו ומניח‬
‫ומיתה ממרקת‪:‬‬
‫ישראל בגופן פושעי ישראל בגופן והא‬
‫מדותיו והולך לו כמו אין מעבירין‬
‫בעריות‬
‫בעבירה‪.‬‬
‫רב‬
‫אמר‬
‫אמרת לית להר תקנתא כי לית להו תקנה‬
‫על המצות )יומא לף לג‪ (.‬אין מעבירין‬
‫שכן בן נח מוזהר עליו‬
‫על האוכלין )עימבין לף סל‪ (:‬מניחן‬
‫זכיות‬
‫ומחצה‬
‫עונות‬
‫מחצח‬
‫חכא‬
‫עונות‬
‫ברוב‬
‫כלאיתא בפ׳ ארבע מיתות )סנהלרין‬
‫והולך לו‪ :‬מעבירין לו טל כל פשטיו‪.‬‬
‫ב ו א י ת בהו נמי עון דפושעי ישראל בגופן‬
‫לף ט‪:(.‬‬
‫אין מדת הדין מדקדקת אחריהן אלא‬
‫השלישית‬
‫את‬
‫והבאתי‬
‫דלאו‬
‫ליה‬
‫סגיא‬
‫לא‬
‫בתחלה‬
‫מנחתן והולכת‪ :‬צביתו ליה זוודחא‪.‬‬
‫באש ואם לאו ורב הסד מטה כלפי הסד‬
‫הטנו לו צדה לדרך‪ .‬מה היא צידת‬
‫ועליהן אמר דוד אהבתי כי ישמע ה׳ ג ( ד ר ש רבא מאי דכתיב ‪ 3‬אהבתי כי‬
‫המתים תכריטן‪ :‬איחפח‪ .‬נתרפא‪:‬‬
‫ישמע ה׳ אמרה כנםת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע אימתי אני אהובה‬
‫הכי הוה‪ .‬מיתה נקנסה עלי‪ :‬לא‬
‫לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני דלותי ולי יהושיע אע״פ שדלה אני‬
‫מוקים במיליה‪ .‬אינו מעמיד על‬
‫מדותיו‪ :‬לא תקומו בהדיה‪ .‬לא‬
‫מן המצות לי נאה להושיע פושעי ישראל בגופן מאי ניהו אמר רב ג קרקפתא‬
‫שמינה‬
‫אליה‪.‬‬
‫אחריו‪:‬‬
‫תדקדקו‬
‫דלא מנה תפלין פושעי אומות העולם בגופן אמר רב בעבירה ושנתנו‬
‫יש כאן וקוץ בה כלומר דבר‬
‫היתיתם בארץ היים אמר רב הסדא זה פרנם המטיל אימה יתירה על הצבור‬
‫תנחומין יש כאן אבל יש בתוכה‬
‫שלא לשם שמים א״ר יהודה אמר רב יכל פרנם המטיל אימה יתירה על‬
‫שאינו שוה לכלל(‪:‬‬
‫דבר קשה‬
‫הצבור שלא לשם שמים אינו רואה בן תלמיד חכם שנאמר ‪ 9‬ל כ ן יראוהו‬
‫למי‬
‫אמר דוד אהבתי‪ .‬לכתיכ ביה אפפוני מכלי מות וכמיב‬
‫ללותי ולי יהושיע כשהוא לל במצות רב חסל מטה‬
‫אנשים לא יראה כל הכמי לב ב י ת הלל אומרים ורב הסד מטה כלפי הםד‬
‫חיכי עביד רבי אליעזר אומר כובשו שנאמר י ש ו ב ירחמנו יכבוש עונותינו ר׳ יוסי בר הנינא אמר נושא‬
‫שנאמר ״נושא עון ועובר על פשע תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכן היא המדה אמר רבא‬
‫ועון עצמו אינו נמהק דאי איכא רובא עונות מהשיב בהדייהו ) ר ב א אמר( ״כל המעביר על מדותיו‬
‫מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי ‪ 1*1‬נושא עון למי שעובר על‬
‫פשע רב הונא בריה דרב יהושע חלש על רב פפא לשיולי ביה חזייח דחליש ליה עלמא אמר להו‬
‫צביתו ליח זוודתא לםוף איתפח חוח מיכםיף רב פפא למיחזייח א״ל מאי חזית אמר ״י)ליה( אין הכי הוה‬
‫ואמר להו הקב״ה הואיל ולא מוקים במיליה לא תקומו בהדיה שנאמר נושא עוץ ועובר על פשע למי נושא‬
‫עון לעובר פשע ל ש א ר י ת נהלתו אמר רבי אהא בר הנינא אליה וקוץ בה לשארית נהלתו ולא לכל נחלתו‬
‫י(‬
‫ה(‬
‫‪10‬‬
‫י(‬
‫גליון הש״ם‬
‫גפי‬
‫ונידונין בה לדור•‬
‫דורות‪ .‬עיין נדרים ח ע׳׳ב‪:‬‬
‫‪11‬‬
‫הגהות הגר׳׳א‬
‫]א[ גמ׳ נישא ורשים עליו‬
‫אית ני( עין למי שעובר‬
‫‪1‬רשוס עליו אית א׳ כלומר‬
‫רצ׳׳ל להיסך למי עובר על‬
‫פשע למי שנושא עין(‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫צד!‬
‫צו‬
‫א מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫תשובה הל׳ וי‪:‬‬
‫ב מיי׳ שס הל׳ ה‪:‬‬
‫ג ]טוש׳׳ע א״ש סימן צז‬
‫צז‬
‫סעי׳ א[‪:‬‬
‫ד מיי׳ פכ״ה מהל׳‬
‫סנהל׳ הל׳ א סמג לאוין‬
‫רת טוש״ע מ״מ סי׳ ח‬
‫סעיף ל‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫אימתי‬
‫אני‬
‫אהובה‬
‫לפניך‪ .‬אהנתי משמע כמו‬
‫אהבתני‪ ,‬כלומר אהכת אותי‬
‫)רשב״ם פסחים קיח‪.>:‬‬
‫לי‬
‫נאה להושיע‪ .‬יותר מכל‬
‫האומות‪,‬‬
‫שהרי‬
‫ייתלוך ושם(‪.‬‬
‫הקכ׳׳ה‬
‫כוכש‬
‫ישראל‬
‫כובשו‪.‬‬
‫ומסתיר‬
‫עונות תחת מתילת‬
‫כסא‬
‫הכבול כרי שיכריעו הוכיות‬
‫;ערכין ח‪ .;:‬נושא‪ .‬נושא‬
‫ומגביה כף העונות למעלה‬
‫כלי שיכריעו הזכיות ‪1‬שס!‪.‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫ועליהם אמרה חנה ה׳‬
‫ממית‬
‫ומחיה‪,‬‬
‫ממיח‬
‫הרשעים ומחייח הצדיקים‪.‬‬
‫מוריד שאול ויעל בינוניים‬
‫אינם צדיקים‪ ,‬פירוש לגבי‬
‫הרשעים הבינוניים צדיקים‬
‫מחן‪ ,‬חן‪ .‬וביח הילל‬
‫אומרים בינוניים אין יורדין‬
‫לגהנם‪,‬אלא ורב חסד מטה‬
‫כלפי חסד‪ ,‬מכריע החסדים‬
‫על תעונות‪ .‬כלומר מרבח‬
‫החסדים והוא מטי כלפי‬
‫חסד‪ ,‬כלומר אם עוונותיו‬
‫מחצה‬
‫זכיוחיו‬
‫כגגד‬
‫של‬
‫ומחצה‪ .‬ובמחצח‬
‫עוגות‪ ,‬אין בכללןם[ עון‬
‫בגופן‪,‬‬
‫פושעי ישראל‬
‫וחן שלא לבשו תפלין‬
‫מעולם‪ ,‬בהן הקב״ה מטי‬
‫כלפי חסד‪ .‬אבל אם‬
‫‪.‬יש בכללם זח העון‪,‬‬
‫לא סגיא לחו מגיהנם‪,‬‬
‫ועליהם נאמר והבאתי‬
‫את השלישית באש וגוי‪.‬‬
‫ואם רב עוונות ובכללם‬
‫עון פושעי ישראל בגופן‬
‫וחן קרקפתא דלא מנח‬
‫חפלין מעולם ואפילו פעם‬
‫אתת‪ ,‬נידונים בגיחנם י״ב‬
‫חודש‪ ,‬ואחייב גופן כלה‬
‫וגם נשמתן נשרפת ורוח‬
‫מפזרתן תחת כפות רגלי‬
‫הצדיקים שנא׳ ועסותם‬
‫רשעים כי יחיו אפר תתת‬
‫כפות רגליכם‪ .‬אבל חמינין‬
‫וחמשומדין וחאפיקורסין‬
‫ושכפרו בתורה ובתחייח‬
‫המתים ושפרשו מדרכי‬
‫]ודבור[ ]ציבור[‪ .‬ושנתגו‬
‫חיתיחם בארץ החיים והן‬
‫הפרנםין שמטילין אימה‬
‫יתירה על הציבור ‪.‬שלא‬
‫לשום שמים‪ ,‬ושחטאו‬
‫וחחטיאו את חרבים כגון‬
‫ירבעם וחביריו כולי‪ .‬אמר‬
‫רב פרנס המטיל אימה‬
‫יתירה על הצבור שלא‬
‫לשום שמים אינו רואה בן‬
‫חכם‪ ,‬שנאמר לכן יראוהו‬
‫אנשים‪ .‬כלומר אם הוא‬
‫נותן יראהו על אנשים‬
‫ועל הנשים וחן מתייראין‬
‫ממנו לא יראה כל חכמי‬
‫לב‪ .‬מטח כלפי חסד חיכי‬
‫עביר‪ .‬ר׳ אליעזר אומר‬
‫כובש‪ ,‬כלומר משקעו‪,‬‬
‫כדכתיב יכבוש עונותינו‬
‫ותשליך‪ .‬ר׳ יוסי בר תנינא‬
‫אומר נושא‪ ,‬כלומר נושא‬
‫למ‬
‫העונוח ומכריעין חזכיות‪ ,‬שנאמר נושא עון‪ .‬ר׳ יוחנן אומר מעבירן‪ ,‬שגאמר ועובר על פשע‪ .‬תניא דבי ר׳ ישמעאל מעביר ראשון ראעעון[ וכך חיא חמידח‪ .‬פירוש אדם ישר תמים בדרכיו אם נכשל בתט]א[ ועדיין‬
‫לא בא תט]א[ על ידו )מעידו( ]מעודו[‪ ,‬אותו התט]א[ אין הקב״ה כותבו עליו ]אלא[ מעבירו‪ .‬וכך ]היא[ מידתו של הקב״ח שלא לחייבו מבחחלה כדכחיב פעמים שלש עם גבר‪ .‬אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אלא תלוי ועומד עד שעת מיתתו‪ ,‬ואם נמצאו זכיותיו מרובים מעוונותיו‪ ,‬עברו כל עוונותיו ראשון ראשון והלך במחיצתן של צדיקים‪ .‬ואם רוב עוונות נמצאו‪ ,‬מתחשב גם הראשון התלוי ועומד בכלל‬
‫העוונות שעשה אחר כך‪ .‬וקיימא לן דהני כולהו כזמן שמת כלא תשובה‪ ,‬אבל אם מת בתשובה לא‪ .‬א( פירו׳ ]אתר[ וכך היא המידה‪ ,‬היא המידה הששית שבפרשת ויעבור שנקראו שלש עשרת מידות‪ ,‬וזו היא‬
‫שכתובה ורב חסד‪ .‬ביח חילל אומרים רב חסד מטח כלפי חסד‪ .‬ופירש דבי ר׳ ישמעאל מעביר עון ראשון ראשון ומהרבה החסד‪ .‬אמר רבא ועון עצמו איגו גמחק‪ ,‬אלא עומד‪ .‬ואם עשה תשובה גמורה אין מזכירין‬
‫לו שום ]עון[ מעוונותיו‪ ,‬שנאמר ורשעת חרשע לא יכשל בו ביום שובו מרשעו‪ ,‬אלא חקב״ח מוחל לו כל עונותיו ונותנו במחיצתן‪ .‬אמר רבא המעביר על מידותיו מעבירין לו על פשעיו שנאמר גושא עון‪ ,‬למי‬
‫נושא עון‪ ,‬למי שעובר על פשע‪ ,‬לרעהו )עובר על פשע(‪ .‬לשארית נחלתו‪ ,‬למי שמשים עצמו כשיריים‪ ,‬כמו אדם טפל ולא כעיקר‪ .‬רב חונא חלש‪ ,‬ואמר רב פפא צביתו ליה זוודתא‪ ,‬כלומר הכינו לו תכריכין‪.‬‬
‫לסוף נתרפא‪ ,‬והוה רב פפא מיכםיף לראותו‪ ,‬מפני שהזכיר עליו צורכי המתים‪ .‬אמר ליה אין חכי חווח‪ ,‬כלומר חשוב למיתח הייחי‪ ,‬מיחו ביקשחי רחמים‪ ,‬ונאמר מלפני הק׳ למלאך המות בשביל זו חוספנו לו‬
‫שנים לחיות כיון שהוא מעביר במדותיו‪ .‬וזו ממידות הבורא שגזר גזרה על האדם‪ ,‬ואם ישוב מרעחו ויעשח תשובח שלימה הק׳ מקבלו ומבטל הגוירח‪ ,‬ואינו עומד על מידותיו‪ ,‬אף אתח )חר׳ יחורן ]תעשה[ כך‪.‬‬
‫א( ברב אלפס כאן מבואר לפי׳ אחר הוא ואולי דצ״ל כאן פי׳ אחר לגאון וכמו דאיתא ברי״ף ועיין בריין‪.‬‬
‫״ז‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫צח א מיי׳ ס״כ מהל׳‬
‫תשובה הל׳‬
‫עשי! ‪: r‬‬
‫י‬
‫סמג‬
‫בתחלד!‬
‫מוסף רש״י‬
‫)סנהדרין קיא‪.‬׳‪.‬‬
‫קאמר‬
‫כי אתה תשלים‪ .‬והכי‬
‫ליכנס‬
‫משורת‬
‫לפנים‬
‫קרא‬
‫הדין‬
‫ולך ה׳‬
‫החסד‬
‫רואה‬
‫שאין‬
‫כשאתה‬
‫למי שמשים‬
‫עשרה‬
‫הס‬
‫מדות‪.‬‬
‫לפנים מן השורה‪:‬‬
‫הכא אני ה׳ קודם‬
‫שיחטא לרחם עליו‬
‫ואני מרחם לאחר‬
‫ה׳ מדת‬
‫רבינו תם‬
‫שיחטא אם ישוב‪:‬‬
‫שמות הראשונים‬
‫ישוב‬
‫רחמים‬
‫הגח״ה‬
‫והכי איתא בפסיקתא‬
‫ותאמר ציון עזבני‬
‫ה׳ וה׳ שכחני אותן‬
‫שתי מדות עזבוני‬
‫ומכל‬
‫לשטהם של‬
‫כיון‬
‫קש‬
‫‪1‬‬
‫למי‬
‫כתיב‬
‫שמשים‬
‫‪1‬‬
‫מעשיו‬
‫כ ר ו ת ה לשלש‬
‫ברית‬
‫יזכירוס‬
‫עצמו‬
‫כשירים‬
‫רב הונא רמי‬
‫‪ft‬‬
‫צ ד י ק ה׳ בכל דרכיו וכתיב וחםיד בכל‬
‫בתחלה‬
‫צדיק‬
‫אלעזר רמי כתיב‬
‫תשלם‬
‫צדיק‪.‬‬
‫חסיד‪.‬‬
‫ולבסון*‪ .‬כשרואה שאין העולם מתקיים בדין‪:‬‬
‫שני‬
‫מדות * כדאמרינן‬
‫שיחטא אס‬
‫אומר‬
‫דשני‬
‫עצמו‬
‫כשירים‪:‬‬
‫במשפט אמת‪:‬‬
‫נכנס‬
‫ה׳ הי‪ .‬מדת רחמים‪ .‬אני מרחם קודם שיחטא ואני מרחם אחר‬
‫העולם מתקיים כשתשלס לאיש כמעשהו‪:‬‬
‫שלש‬
‫עצמו‬
‫ל מ י שמשים‬
‫שיריים שאין‬
‫כשירים‪.‬‬
‫נמשבין‪ ,‬כך אינו תשיב‬
‫מתגאה‬
‫ואינו‬
‫בעיניו‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫לאיש‬
‫‪2‬‬
‫ולבסוף‬
‫רבי‬
‫חםיד‬
‫ו ל ך ה׳ חסד וכתיב כי אתה‬
‫כמעשהו‬
‫בתחלה‬
‫כי‬
‫אינן‬
‫מדות‪ .‬הללו שאס‬
‫עשרה‬
‫ישראל‬
‫חוזרות‬
‫כורת‬
‫בתפלת‬
‫ריקס‪:‬‬
‫בריה‪ .‬על‬
‫בינתים‪.‬‬
‫הכפוריס‪:‬‬
‫פעמים‬
‫בין‬
‫הנה‬
‫האמור‬
‫ראש‬
‫אנכי‬
‫למעלה‪:‬‬
‫השנה‬
‫ליום‬
‫לטובה‬
‫כוי‪.‬‬
‫הנתונים‬
‫לסוף‬
‫עתים‬
‫שהעתיס‬
‫תעניתם‬
‫אתה‬
‫השנה לטובה היא להקל עליה מן‬
‫חםד‬
‫בר״ה‪:‬‬
‫הפורענות‬
‫הנגזר‬
‫עליה‬
‫רבינו הננאל‬
‫ויעבור יי־ על פניו ויקרא‬
‫יי׳ יי• )יי׳( אל רחום‬
‫הארן‬
‫הטובה שפסקו לה‪ :‬טל‬
‫וחגון וגוי‪ .‬אמר ר׳ עון ופשע וחטאה‬
‫וכתיב ואמת בהחלה ואמת ולבסוף ורב‬
‫שצריכה להם‪ .‬על השדות ועל הכרמים‬
‫יוחנן אילמלי מקרא כתוב ונקה הס נמניס‬
‫חסד ויעבור ח׳ על פניו ויקרא א״ר יוחנן‬
‫לפני‬
‫בזמנן‪.‬‬
‫ועל הגנות‪ :‬שלא‬
‫איפשר לאומרו‪ ,‬מלמד בד׳ כדאית׳ ביומא‬
‫שנתעטף הקב״ה‪ ,‬פירי‬
‫*אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו‬
‫הזריעה‪ :‬וטל ה א ר ז שאיגה צריכה‬
‫ציוה הק׳ למלאך להתעטף בפי י( שני שעירים‬
‫צבור‬
‫בשליח‬
‫הקב״ה‬
‫ף‬
‫ט‬
‫ע‬
‫ת‬
‫נ‬
‫ש‬
‫מלמד‬
‫להם‪ .‬ביערות ובמדברות‪ :‬סימניות‪.‬‬
‫ושם(‬
‫כשליח ציבור היורד לפני )לף לו‪:‬‬
‫התיבה‪ ,‬והראהו למשח‬
‫והראה לו למשה ס ד ר תפלה אמר לו כל זמן‬
‫בין פסוק לפסוק יש סימנין הפוכין‬
‫אלו‬
‫ואמר לו‪ ,‬כל זמן שישראל דעונות‬
‫כזה ן ‪ :‬אכין ורקין‪ .‬באין לדרשה למעט‬
‫‪ : ? ,‬שישראל הוטאין יעשו לפני כ ס ד ר הזה ואני‬
‫י״? ‪ .‬י‬
‫תוטאץ לפני עשה לפני זדונות פשעים אלו‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫ז ;‬
‫שהוא אדי על ל‬
‫את הדיבור‪ .‬כאכין ורקין שהן מיעוטין‬
‫כסדר הזה‪ ,‬ואני מוחל המרדים וחטאות‬
‫להם‪ .‬יי׳ יי׳ אני הוא‬
‫לומר לא בכל שעה שיצעקו אל ה׳‬
‫מוחל לחם ח׳ ח׳ אני חוא קודם שיחטא האדם‬
‫צריך להתנהג ע‬
‫השגגות‬
‫קודם שיחטא האדם‪ ,‬אלו‬
‫בצר להם יוציאם ממצוקותיהם אלא‬
‫כל במלת רחמים אל ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשח תשובח‬
‫סתרים‬
‫שכתבו בספר חיים‪ .‬ואני ובמגלת‬
‫יי׳ לאחר שיחטא חאדם‬
‫דין‪:‬‬
‫צעקו קודם גזר‬
‫אס כן‬
‫דרכינו נסים אין‬
‫״ ; י י אל רחום וחנון אמר ר ב יהודה ברית כרותה‬
‫*‬
‫וישוב בתשובה‪ ,‬שמקבלו‬
‫י‬
‫כאילו לא חטא‪ .‬ברית מונה שם הראשון ביל חזקה הוא מטן ‪,‬‬
‫כלכתי׳)מהליס קי( אנכי כורת ברית אמר ר׳ יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו ש ל אדם שנא׳‬
‫בין‬
‫כרותה לי״ג מדות שאינה שיש פסיק‬
‫י ו ת לי״ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר הנח‬
‫לל‬
‫חווית ריקם‪ ,‬שנאמר הנה‬
‫ה ש מ ן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו‬
‫א‪°‬‬
‫^‬
‫משוס‬
‫השמות‬
‫אגבי כורת בריח וגוי‪ .‬אמר‬
‫אכלם רחום'גס א ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו א״ל רב פפא לאביי ודלמא לפני גזר דין א״ל‬
‫ר׳ יוחנן גדולה תשובה דהכי קאמר קרא‬
‫שמקרעת גזר דינו שלא הקב״ה ששמו ה׳‬
‫מלמ רחמים ילא ורפא לו כתיב איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין מיתיבי השב‬
‫אדם‪ ,‬שנאמר ושב ורפא‬
‫רחום‬
‫לו‪ .‬איזהו דבר שצריך קרא ה׳‬
‫^ ™ בינתים מוחלין לו לא ש ב בעתים אפילו הביא כל אילי גביות שבעולם אין‬
‫^ ? '‬
‫רפואה‪ ,‬הוי אומר זה גזר וחנון ונוצר חסד‬
‫הכא' קולס תשובה מוהלין לו לא קשיא ה א ביהיד הא בצבור מיתיבי עיני ה׳ אלהיך בה עתים‬
‫דין‪ .‬מיתיבי חשב ביגתים‬
‫מונה‬
‫לאלפים‬
‫מוחלץ לו כולי‪ .‬פירי‪ ,‬מ׳‬
‫יאחר משובה יי»יז לטובה עתים לרעה עתים לטובה כיצד הרי שהיו ישראל רשעים גמורין‬
‫שאינו לא זכיי ולא רשע בשתי מדות דנוצר‬
‫‪ ^ £‬ב ר א ש חשנח ופסקו לחם גשמים מועטים לסוף חזרו בהן להוסיף עליהן אי‬
‫״ ^‬
‫אלא בינוני‪ ,‬אם שב בין חסד היינו מדה‬
‫ראש שנה ליום הכיפורים אחת לאלפים מדה שלא בעח צרה'כי אפשר ש כ ב ר נגזרה גזרה אלא הקב״ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן‬
‫קודם שיחחס גזר דינו‬
‫הכל לפי הארץ עתים לרעה כיצד הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בר״ה‬
‫בטיס‬
‫שמדה‬
‫מוחלץ לו‪ ,‬אבל אם שב אחרת‬
‫לאחר גזר דין‪ ,‬אין מוחלין טובה מרובה חמש‬
‫^ ופסקו עליהן גשמים מרובין לסוף חזרו בהן לפהות מהן אי אפשר ש כ ב ר‬
‫מב א א ‪° 3‬‬
‫לו‪ .‬יפריק ד׳ יוחנן הא‬
‫ביחיד‪ ,‬וכי קאמינא אנא מאות על מדת‬
‫שחונן בעת הלחק נגזרה גזרה אלא הקב״ה מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להן‬
‫דהתם‬
‫שהתשובה מקדעת הגזר פורענות‬
‫ף י ׳ לטובה מיהא לקרעיה לגזר דינייהו ולוםיף להו שאני התם דאפשר בהכי‬
‫לגאול הצועק‬
‫דין של ציבור‪ .‬מיתיבי כתיב על רבעים‬
‫תמיד עיני ה׳ אלהיך‬
‫ת״ש י ו ר ד י הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה׳ וגו׳‬
‫^ ^‬
‫^ ^‬
‫^‬
‫כתיב‬
‫בה‪ ,‬עיתים לטובה עיתים והכא‬
‫כביכול שבעל כמ יש ויאמר ויעמד רוח סערח ותרומם גליו יחוגו וינועו כשכור וגו׳ ויצעקו אל‬
‫לרעה‪ .‬כיצד‪ ,‬הרי שהיו‬
‫לאלפים‪:‬‬
‫ישראל רשעים גמורים‬
‫ק ו ה׳ בצר להם וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגו׳ עשה להן סימניות כאכין ורקין שבתורה‬
‫לי ל ! ן‬
‫ורפא לו‪.‬‬
‫כולי‪ .‬הנה ציבור ולא ושב‬
‫לומר ל ך צעקו קודם גזר דין נענין צעקו לאחר גזר דין אינן נענין הני נמי‬
‫‪S‬‬
‫^ !‬
‫מקרע גזר דין‪ .‬ופריק‪ ,‬שני‬
‫סליחת‬
‫התב לגבי גשמים ראיפשר‬
‫יצעק אלי ושמעתי כי כיחידין דמו ת״ש שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל כתיב ״בתורתכם‬
‫בהכי‪ .‬תא שמע יורדי העון קרא רפואה‬
‫מנון אניכלומיאע״פ י א ש ר לא ישא פנים וכתיב יישא ה׳ פניו אליך נטפל לח רבי יוסי הכהן‬
‫הים באניות וגוי‪ ,‬ויצעקו כדאיתא פרק שני‬
‫אל יי׳ בצר להם וגוי‪,‬‬
‫דמגילה )לף ‪: e n‬‬
‫אמר לה אמשול ל ך משל למה הדבר דומה לאדם שנושה בהכירו מנה וקבע‬
‫^‬
‫עשה להם הק׳ סימניות‬
‫כאכין ורקץ שבתורה‪ .‬פי׳‬
‫מעותיך אף על פי לו זמן בפני חמלך ונשבע לו בחיי המלך הגיע זמן ולא פרעו בא לפייס את‬
‫לא ישא‬
‫אכין ורקץ מיעוטין נינהו‪,‬‬
‫^ חמלך ואמר לו עלבוני מחול לך לך ופייס את חבירך חכא נמי כאן בעבירות‬
‫י ״ "‬
‫פנים‪.‬‬
‫כגון אך פדה תפדה‪,‬‬
‫הי א כ ך שאש״ע שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו ע ד שבא ר״ע ולימד‬
‫דקרא‬
‫כלומר מיעט ככור בהמה פשטיה‬
‫טהורה מפידיון‪ .‬וכן נמי‬
‫כאן‬
‫צעקתו לפי שמנו!‬
‫רק קדשיך אשר יהיו לך אפני אדם קאי‬
‫אני ואיני יכול לראות בעניו וגס יש בלשון חנון מתנת חנם כלאמרינן בברכות )לף ז‪ (.‬וחנותי את אשר אחון אע״פ שאינו הגון ארך אפיס‬
‫ונדריך‪ ,‬מיעט בעלי מומץ‪ .‬שאין נושא פנים‬
‫הכי נמי עשה כספר תיליב‬
‫'(לצדיקים ולרשעים והס שמי מלות לפי שהן משני עניני בני אלם והיא מלה טובה שהקב״ה מאדן אפו ובמוך כך חוזרין בתשובה ובירושלמי‬
‫גדולתו‬
‫בשביל‬
‫נונץ הפוכין כדין אך ורק‪,‬‬
‫ממרגמין מרחיק רגז שהוא מרחק ממנו לגיונומ כלכמיב )ירמיה נ> פמח ה׳ אמ אוצרו ויוצא אמ כלי זעמו )ישעיה יג> באים מארץ מרחק‬
‫צעקו קודם גור דין יענו‪ ,‬ועושרו או באדס‬
‫ורב חסל ואמת הן שתים כללרשיק כתיב רב חסל וכתיב ואמת הא מצל במחלה באמח וכשרואה שאין העולם מתקיים בחסל נוצר חסל אחמ‬
‫מיעטן הסימניות הללו‪ ,‬כי זקן ונשוא פנים‬
‫נושא עון ופשע וחטאה הס שלש ונקה לשביס כך פי׳ הרב ז״ל‪ .‬ע״כ לשון הגה״ה‪:‬‬
‫אפילו יצעקו כמה לאחר‬
‫)לברים‬
‫כדכתיב‬
‫גזר דין אץ נענין‪ ,‬ודומה כח> אשר לא ישא פנים לזקן אבל ישא ה׳ פניו אליך אפני שכינה קאי שיראה לך פנים שוחקות ולא פנים של כעס והא דלא פריך הכא מדכתי׳‬
‫כמו שאמרו ויצעקו אל‬
‫ה׳ בצר להם ממצוקותיהם )איוב מב( דשא ה׳ את פני איוב וכתיב)שס> כי אם פניו אשא משום דהתם י(]חס[ בשביל צדקו‪! :‬עי׳ תוס׳ נלה ע‪ :‬ל״ה כתוב וט׳ הניחו בקושיאן‪:‬‬
‫יושיעם לפגי גזר דין‪ .‬אך‬
‫כאן‬
‫הוא ולא כאלהים‬
‫שהוא מדת‬
‫הדין‬
‫שמי‬
‫כאן שחי‬
‫רחמיס אי! כאן‬
‫מלות לכך נראה‬
‫שהן מלה אחת ואחת‬
‫מהן שס התואר שכך‬
‫מזכירין אומו על‬
‫אלנותו לפי שהוא‬
‫אלון על כל כמו‬
‫מלך על שס מלכומו‬
‫כנד‬
‫ד מלת‬
‫ואותו מ‬
‫‪0‬‬
‫א‬
‫ה‬
‫תשלם‬
‫כמעשהו‬
‫ולבסוף‬
‫ולך‬
‫ה׳‬
‫אילפי ואמרי לה אילפא רמי כתיב י‪-‬ורב חסד‬
‫ופעמים‬
‫שהוא‬
‫לרעה‪.‬‬
‫לפחות‬
‫מן‬
‫‪0‬‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ס‬
‫‪5‬‬
‫‪b‬‬
‫כ‬
‫מ ז ו ן‬
‫ר י ס‬
‫‪4‬‬
‫ה ‪ 3‬ר‬
‫ש ו א‬
‫ן ל ב ר ש‬
‫מ‬
‫‪5‬‬
‫ג‬
‫ה ו‬
‫‪7‬‬
‫ס‬
‫ר‬
‫ה‬
‫א‬
‫מ ע‬
‫ר ח מ‬
‫נ‬
‫מ ג י ע‬
‫א‬
‫ל‬
‫‪6‬‬
‫ר ח‬
‫ה צ ר ה‬
‫נ ו ן‬
‫כ ז‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫ע‬
‫חו‬
‫‪7‬‬
‫א‬
‫ה צ ו ע‬
‫‪3‬‬
‫‪8 ,‬‬
‫אשר‬
‫ש‬
‫ל‬
‫י‬
‫י‬
‫ב‬
‫ל‬
‫י‬
‫כ‬
‫ך‬
‫י ו‬
‫ט‬
‫ב‬
‫ה ל ף מ‬
‫ש ע‬
‫ע‬
‫ק‬
‫ה ע‬
‫ל ו‬
‫י‬
‫אם צעקו לאחר גזר דין אינו מושיעם‪ .‬נמצא סימניות הללו מלכדין מיעט כאכין ורקץ שבתורה שממעטין ןדןלאחר גור דין אין נענ־ן‪.‬‬
‫)הכינו( ןהני נמי! כיחןיןדיב דמן‪.‬‬
‫א( ומגילה טי‪ :‬סנהדרין‬
‫קיא‪:‬ז‪ ,‬ב( הדרש היא ע׳׳ד‬
‫חיור‪,‬‬
‫כתלג‬
‫לבושיה‬
‫ג( ]נשאלתות פרשת ויקהל‬
‫תינת‬
‫ליתא‬
‫סי׳ סי‬
‫נתורתכסן‪ ,‬ד( ן כרכות כ‪:‬‬
‫נדה ע‪ :‬ע״שן‪ ,‬ה( צ״ל אמר‬
‫להס הממונה‪ ,‬ו( רש״א‪,‬‬
‫‪ (1‬ןכדאיתא עירובין כנ‪.‬ן‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ו‪• .‬גדיק ין ככל דרכיו‬
‫וחסיד בכל מעשיו‪:‬‬
‫תחלים קמה יז‬
‫‪ .2‬ולך אדני חסד כי‬
‫א ת ה תשלם לאיש‬
‫כמעשהו‪ :‬תהלים סב יג‬
‫‪ .3‬ויעבר יי על פניו‬
‫ויקרא יי יי א ל רחום‬
‫וחנון ארך אפים ורב‬
‫חסד ואמת‪ :‬שמות לד ו‬
‫‪ .4‬ויאמר הנה אנכי כרת‬
‫ברית נגד בל עמך‬
‫אעשה נפלאה אשר לא‬
‫נבראו בכל הארץ ובכל‬
‫הגוים וךאה כ ל העם‬
‫אשר א ת ה בקרבו את‬
‫מעשה ין כי נורא הוא‬
‫אשר אני עשה עמך‪:‬‬
‫שמות לד י‬
‫‪ .5‬השמן ל ב העם הזה‬
‫ואזניו הכבד ועיניו השע‬
‫פן יראה בעיניו ובאזניו‬
‫ישמע ולבבו יבץ ושב‬
‫ישע־‪-‬־ ו י‬
‫ורפא לו‪:‬‬
‫‪ .6‬ארץ אשר ין אלהיך‬
‫דרש א ת ה תמיד עיני יי‬
‫אלהיך בה מרשית‬
‫אחרית‬
‫השנה ועד‬
‫דברים יא יב‬
‫שנה‪:‬‬
‫‪ .7‬יורדי הים באניות‬
‫עשי מלאכה במים‬
‫תהלים קז כג‬
‫רבים‪:‬‬
‫א‪ .‬כי יי אלהיכם הוא‬
‫אליהי חאלחים ואדני‬
‫האדנים ה א ל הגדיל‬
‫הגבר והנורא אשר לא‬
‫ישא פנים ולא יקח‬
‫דברים י יז‬
‫שיחד‪:‬‬
‫‪ .9‬ישא יי פניו אליך‬
‫וישם לך שלום‪:‬‬
‫במדבר ו כו‬
‫גליון הש״ם‬
‫גפי אלמלא םקרא כתוב‪.‬‬
‫מגילה כא ע״א סיטה יג‬
‫ע״ נ‪:‬‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( ולעיל טז‪ [.‬ג( יכמופ‬
‫קה״ נ( ]רכה צ״ל כה׳‬
‫עי׳ תיש׳ שנת כג‪ :‬דייה‬
‫גזרה ובדף ע‪ :‬כתום׳ ז״ה‬
‫נודע וכו׳ וביבמות קה‪.‬‬
‫איתא על נכון[‪ ,‬ד( ]גי׳‬
‫עי׳י רנא[‪ ,‬ה( נמו״ק כת‪ .‬ן‪,‬‬
‫ו( ןבע׳׳י וביבמות קה‪.‬‬
‫ליתא מלת רנן[‪ (1 ,‬ויבמות‬
‫מט‪ :‬קה‪ ,[.‬ח( [יבמות מט‪:‬‬
‫קה‪ .‬וע״ש[‪] (p ,‬בילקוט‬
‫ע״י‬
‫]גי׳‬
‫י(‬
‫ליתאן‪,‬‬
‫חורין וכן בהרא״ש יברג‬
‫אלפס ועי׳ סנהדרין לב‪:‬‬
‫ועירובין » ‪ , [ :‬נ( ר״מ‬
‫מ״ז‪ ,‬ל( ]לקמן כא‪,[:‬‬
‫מ( ]ותרתין[‪ ,‬ג( ןועי׳ע‬
‫תוס׳ יבמות קה‪ .‬ל״ה‬
‫רבא ותוס׳ בכורות כז‪.‬‬
‫ל״ה רבה[‪,‬‬
‫׳‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫כבסי‬
‫עד‬
‫מתי‬
‫ירושלם‬
‫מרעה‬
‫למען‬
‫לבך‬
‫תושעי‬
‫תלין בקרבך‬
‫מחשבות אונך‪:‬‬
‫ירמיהו ד יד‬
‫‪ .2‬כי אם תכבסי בנתר‬
‫ותרבי ל ך ברית נכתם‬
‫עונך לפני נאם אדני יי‪:‬‬
‫ירמיהו ב כב‬
‫‪ .3‬ולכן נשבעתי לבית‬
‫עלי אם יתכפר עוץ בית‬
‫עלי בזבח ובמנחה עד‬
‫שמואל א ג יד‬
‫עולם‪:‬‬
‫‪ .4‬ואיש ל א אכרית לך‬
‫מעם מזבחי לכלות את‬
‫עיניך ולאדיב את נפשך‬
‫וכל מרבית ביתך ןמותו‬
‫אנשים‪ :‬שמואל א ב לג‬
‫‪ .5‬כי אם תכבסי בנתר‬
‫ותרבי לך בךית נכתם‬
‫עונך לפני נאם אדני‬
‫ירמיהו ב כב‬
‫אלהים‪:‬‬
‫‪ .6‬בי מי גוי גדול אשר‬
‫לו אלהים קרבים אליו‬
‫בין אלהינו בכל קראנו‬
‫דברים ד ז‬
‫אליו‪:‬‬
‫דרשו יי בהמצאו‬
‫ד‪.‬‬
‫קראהו בהיותו קרוב‪:‬‬
‫ישעיהו נה ו‬
‫‪.8‬‬
‫ויהי כעשרת הימים‬
‫ויגיף י; את נבל וימת‪:‬‬
‫שמואל א כה לח‬
‫‪ .9‬היער יחד לבם המבין‬
‫אל כל מעשיהם‪:‬‬
‫תהלים לג טו‬
‫מוםף רש״י‬
‫לגרדום‪ .‬בגין אחד הוא‬
‫ללון נפשית ‪ :‬ע ״ ז נח‪.!.‬‬
‫בהמצאו‪ .‬משמע שאין‬
‫מצוי בכל עת ;יבמות קה‪.(.‬‬
‫מרון‪.‬‬
‫בית‬
‫כמעלות‬
‫זקופין מאל ומעלה קצרה‬
‫ומהלכי! בה נזה אחר זה‬
‫ולא שנים יחל ! ע ר ו ב י ו כב‪:.‬ו‪.‬‬
‫ארבעה ראשי שנים‬
‫ראש חשנח‬
‫פרק ראשון‬
‫יח‪.‬‬
‫לגרדום‪ .‬בית וועד שדנים בו נפשות להריגה‪ :‬ודינם שוה‪ .‬שניהם‬
‫כאץ קודם גזר דין‪ .‬בפרק בחרא מלה )לף ע‪ :‬ושם( משני נמי‬
‫נתפשו על דבר אחד‪ :‬זה ירד‪ .‬מן המטה‪ :‬זה ניצול‪ .‬מן הוועד‪:‬‬
‫הכי והוה מצי לשנויי כדאמר להו קב״ה למלאכי השרת‬
‫הפלה שלימה‪ .‬נתכוון‪ :‬אכיי ורבא מדביח עלי אתו כך שמעתי‪.‬‬
‫‪3‬פ׳ מי שמתו )כרכות דף כ‪ >:‬ולא אשא פנים לישראל אני אמרחי‬
‫ובשחיטת חולין פרק הזרוע )לף קלג‪ (.‬אשכחן דרבא לאו כהן הוא‬
‫ואכלת ושבעת וברכת והס לקלקו על כזית על כביצה ומיהו גס זה‬
‫ושמא אמו מבית עלי היתה‪ .‬ויש‬
‫אמת שאף לישראל אינו נושא פנים‬
‫גורסין רבה ואביי ומפרשי לה ברבה‬
‫אלא קולס גזר לין‪ :‬ר ב ה ואביי‬
‫כאן קודם גזר דין כאן לאהר גזר דין הבא‬
‫בר נחמני‪ :‬ויחיד אימת‪ .‬מצוי לו‬
‫מרבית עלי קאתו‪ .‬רבא חבירו של‬
‫נמי ביהיד וגזר דין דיחיד תנאי היא‬
‫דכתיב בהמצאו‪ :‬כנגד עשרה לגימות‪.‬‬
‫אביי לא הוה כהן כלמוכח בפי‬
‫דתניא היה רבי מאיר אומר שנים שעלו‬
‫עשרה עבדים שלח לו דוד כדמפרש‬
‫הזרוע )חולין לף קלג‪ (.‬והכא רבה‬
‫למטה והוליין שוה וכן שנים שעלו לגרדום‬
‫בקרא )ש״א כה( ונתן להם סעודה‬
‫חבירו של רב חסלא וכן משמע נמי‬
‫לירון ודינן שוה זה ירד וזה לא ירד זה ניצל‬
‫אחת לפיכך נתלו לו עשרה ימים‪:‬‬
‫בפרק בתרא למו״ק )לף כח‪ .‬ושס>‬
‫ר ב נחמן אמר אלו עשרה ימים פוי‪.‬‬
‫לאמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא‬
‫וזה לא ניצל מפני מה זה ירד וזה לא ירד‬
‫שהמתין לו הקב״ה שישוב ולא שב‪:‬‬
‫תליא מילתא אלא במזלא תליא‬
‫זה ניצל וזה לא ניצל זה התפלל ונענה וזה‬
‫ברייה כל באי עולם כוי כבני אמרנא‪.‬‬
‫מילתא להא רבה ורב חסלא תרדיהו‬
‫התפלל ולא נענה מפני מה זה נענה וזה לא‬
‫ככבשים שמונין אותן לעשרן ויוצאין‬
‫צליקיס גמורים הוו מר מצלי ואתי‬
‫נענה זה התפלל תפלה שלימה נענה וזה‬
‫זה אחר זה בפתח קטן שאין יכולין‬
‫מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא רבה‬
‫לא התפלל תפלה שלימה לא נענה ר׳ אלעזר‬
‫לצאת כאחד‪ :‬כמעלוח בית מרון‪.‬‬
‫חיה ארבעין שנין ורב חסלא חיה‬
‫אמר כאן קודם גזר דין כאן לאהר גזר דין‬
‫הדרך קצר ואין שנים יכולין לילך‬
‫תשעין ״>שנין וא״ת מנא ליה למשום‬
‫יפה צעקה לאדם בין‬
‫רבי יצהק אמר‬
‫זה בצד זה שהעמק עמוק משני צידי‬
‫מזלא הוה ללמא משום לרבה אתא‬
‫הדרך‪ :‬ה״ג ורב יהודה אמר שמואל‬
‫מלבית עלי וי״ל לאפ״ה אי לאו מזלא‬
‫קודם גזר דין בין לאהר גזר דין וגזר דין‬
‫כחיילוח של בית דוד והדר גרסינן‬
‫הוה מגין עליו זכות תורה וא״ת‬
‫דצבור מי מיקרע והא כתוב אחד אומר‬
‫אמר ר ב ה בר בר חגה כוי‪ :‬פחיילוח‬
‫להכא משמע לרבה לא היה לו זכות‬
‫כבםי מרעה לבך וכתיב כ י אם תכבסי‬
‫של בית דוד‪ .‬וכבני מרון כבני חיילות‬
‫של גמילות חסליס והא אמרינן‬
‫בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני‬
‫של מלך‪ .‬מרון לשון מרות ואדנות‪ .‬וכך‬
‫‪3‬פ׳ חלק )סנהדרין לף צח‪ (:‬אמר ליה‬
‫מאי לאו כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר‬
‫היו מונין אותס יוצאים זה אחר זה‬
‫אביי לרבה מר הא תורה הא גמילות‬
‫דין לא אידי ואידי לאחר גזר דין ולא קשיא‬
‫בצאתם למלחמה‪ :‬וכולן נסקרין‬
‫חסליס וי׳יל למ׳׳מ אביי עסק טפי‬
‫כאן בגזר דין שיש עמו שבועח כאן בגזר‬
‫וכוי‪ .‬ואעי׳פ שעוברין זה אחר זה‪:‬‬
‫מיניה׳(‪ :‬על ניםן מפני הפסח‪.‬‬
‫אן« אגן נמי תנינא‪ .‬דכולן נסקרים‬
‫אבל על סיון מפני עצרת לא צריך‬
‫דין שאין עמו שבועח כדרב שמואל בר אמי‬
‫בסקירה אחת מדנסיב תנא דידן‬
‫לבעומר הלבר תלוי כלאמרי׳ לעיל‬
‫דאמר רב שמואל בר אמי ואמרי לח אמר‬
‫תלמודא למלתיה מהאי קרא היוצר‬
‫)לף ו‪ (:‬לתני רב שמעיה עצרת‬
‫רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן מנין‬
‫יחד לבס‪ :‬ולבייהו מייחד כי הדדי‪.‬‬
‫פעמים חמשה סעמים ששה סעמיס‬
‫לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע שנאמר‬
‫כלבו של זה כך לבו של זה‪ :‬הכי‬
‫ועל אלול מפני ר״ה‪.‬‬
‫שבעה‪:‬‬
‫]ו[לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר‬
‫היוצר רואה יחד לבם‪.‬‬
‫קאמר‬
‫מודיעים מתי מתחיל אלול ועושין‬
‫עון בית עלי בזבח ובמנחה אמר »רבא‬
‫ואקרא דלעיל מיניה קא מהדר השגיח‬
‫ר״ה ביום שלשים לאלול בגולה וגס‬
‫בזבח ובמנחת אינו מתכפר אבל מתכפר‬
‫אל כל יושבי הארץ היוצר אותם‬
‫למחרתו כדמשמע בפ״ק דביצה <לף ה‪(.‬‬
‫השגיח יחד את לבס‪ :‬מתני׳ על‬
‫ובפי בכל מערכין )עירוכץ לף לט‪ .‬ושם(‬
‫אביי אמר בזבח ומנחה אינו‬
‫בתורח‬
‫ששה חדשים שלוחים יוצאים‪ .‬שקדשו‬
‫שהיו עושין שני ימים טובים של ר״ה‬
‫מתכפר אבל מתכפר בתורח ובגמילות חסדים‬
‫ב״ד החדש ע״פ עדים כשראו את‬
‫מספק דלמא עברוה לאלול מ״מ‬
‫י׳רבח ואביי מרבית עלי קאתו רבח דעםק‬
‫החדש ומודיעים השלוחין לגולה יום‬
‫אם לא ידעו מתי מתחיל אלול לא‬
‫בתורה חיח ארבעין שנין אביי דעםק בתורה‬
‫שקדשוהו אם ביום שלשים וחדש‬
‫ידעו יום שלשים‪:‬‬
‫ובגמילות חםדים חיה שיתין שנין תנו רבנן‬
‫שעבר חסר או ביום ל״א וחדש‬
‫הואיל‬
‫משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה‬
‫שעבר מלא‪ :‬מפני הפסח‪ .‬והולכין‬
‫מתין בני י״ח שנח באו ותודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר לחם שמא‬
‫השלוחין עד הפסח חוץ מן השבתות‪:‬‬
‫ועל אב מפני התעניח‪ .‬והולכין‬
‫ממשפחת עלי אתם דכתיב ביה ו כ ל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו‬
‫כל שמונת הימים חוץ מן השבת‪:‬‬
‫ועסקו בתורה וחיו חלכו ועסקו בתורח וחיו והיו קורין אותה משפחת‬
‫מתי‬
‫על אלול מפני ר״ה‪ .‬מודיעים‬
‫״רבן יוחנן על שמו אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מניין לגזר‬
‫התחיל אלול ועושין ר״ה ביום שלשים‬
‫דין של צבור שאינו נחתם אינו נחתם והכתיב נכתם עונך לפני אלא‬
‫לאלול בגולה דרוב שנים אין אלול‬
‫אע״ג שנחתם נקרע שנאמר כה׳ אלחינו בכל קראנו אליו וחכתיב‬
‫מעובר ואע״פ שספק הוא בידם שמא‬
‫ד ר ש ו ה׳ בהמצאו יי התם ביחיד הכא בצבור ביחיד אימת אמר רבח‬
‫יעברוהו ב״ד אי אפשר להן לדעת‬
‫א ל ו עשרה ימים שבין ר״ה ליוה״כ ויהי כעשרת הימים‬
‫בר אבוה‬
‫ועל כרחן הולכין אחר רוב שנים‬
‫ואם לא ידעו מתי התחיל אלול לא‬
‫ויגף ה׳ את נבל ]י׳ ימים[ מאי עבידתייהו אמר רב יהודה אמר רב כנגד‬
‫ידעו יום שלשים שלו‪ :‬ועל תשרי‬
‫) א מ ר ( רב נחמן אמר רבה בר‬
‫עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד‬
‫לאחר‬
‫המועדות‪.‬‬
‫חקנח‬
‫מפני‬
‫אבוח אלו י׳ ימים שבין ר״ח ליוח״כ‪ :‬בר״ח כל באי חעולם עוברין לפניו‬
‫שקדשוהו ב״ד לתשרי השלוחין יוצאין‬
‫כבני מרון‪ :‬מאי כבני מרון הכא תרגימו כבני אמרנא ריש לקיש אמר‬
‫ליום המחרת והולכין עד מקוס‬
‫כמעלות בית י מרון ) א מ ר ( רב יהודה אמר שמואל כהיילות של בית דוד‬
‫שיכולין להגיע עד החג ומודיעים‬
‫אמר רבב״ח א״ר יוחנן וכולן נםקרין בסקירה אהת אמר ר״נ בר יצהק אף אנן‬
‫אס עיברו ב״ד את אלול ואס לאו‬
‫נמי הנינא היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם מאי קאמר אילימא ח״ק‬
‫כדי שלא יהא לבס נוקפן ביוה״כ‬
‫וסוכות‪ :‬פ ס ח קטן‪ .‬פסח שני לטמא‬
‫דברנחו לכולי עלמא ומייחד לבייהו כהדדי והא קא הזינן דלאו הכי‬
‫ושהיה בדרך רחוקה בראשון‪ :‬גמ׳‬
‫חוא אלא לאו חכי קאמר חיוצר רואח יחד לבם ומבין אל כל מעשיחם‪:‬‬
‫דאמר‬
‫ע ל ששח חדשים חשלוחין יוצאין על ניסן מפני חפםח על‬
‫א(‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪0‬‬
‫‪3‬‬
‫ה(‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫ח(‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫א‬
‫ט(‬
‫‪,‬‬
‫כ(‬
‫‪9‬‬
‫מתני׳‬
‫ל>ב‬
‫אב מפני התענית על אלול מפני ר״ה על תשרי מפני תקנת המועדות על כםליו מפני חנוכח ועל‬
‫אדר מפני חפורים וכשחיח בחמ״ק קיים יוצאין אף על אייר מפני פםח קטן‪ :‬גמ׳ וליפקו נמי אתמוז וטבת‬
‫דאמר‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫צ ט א מיי׳ ס״ב מהל׳‬
‫תשובה הלכה ו סמג‬
‫עשי! טז‪:‬‬
‫ק ב מיי׳ פ״ג מהל׳ קידוש‬
‫המלש הל׳ ט‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫ואסיקגה גזר דין דיחיד נמי‬
‫שאינו נקרע אע״פ שעשה‬
‫תשובה‪ ,‬תגאי היא‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫יש מי שאומר והוא ר׳‬
‫מאיר‪ ,‬שהתשובה מבטלת‬
‫אפילו גזר דין דיחיד‪ ,‬ור׳‬
‫אלעזר חולק עליו‪ .‬פיר׳‬
‫גרדוןםןא( מושב השופט‬
‫לשפוט‪ .‬ר׳‬
‫כןשןיושב‬
‫יצחק אמר לעולם יפה‬
‫צעקה לאדם בין לפני גור‬
‫דין בין לאחר גזר דין‪.‬‬
‫ואקשיגן וגזר דין דצבור‬
‫מי מיקרע‪ ,‬והכתיב כבסי‬
‫מרעה לבך ירושלים למען‬
‫תושעי‪ ,‬וכתוב אחר אומר‬
‫כי אם תכבסי בנתר וגוי‪,‬‬
‫מאי לאו האי דכתיב נכתם‬
‫עונך לפני ןלאחר גזר‬
‫דין‪ .‬ופרקינן כאן בגזר‬
‫דין שאין עמו שבועה‬
‫כאן[ בגזר דין שיש עמו‬
‫שבועה דאמ׳ מניין לגזר‬
‫דין שיש עמו שבועה‪,‬‬
‫שאינו נקרע‪ ,‬שנאמר לכן‬
‫נשבעתי לבית עלי אס‬
‫יתכפר עץ בית עלי בזבח‬
‫ובמנתה וגוי‪ .‬אמר רבה‬
‫בזבח ובמנחה אינו מתכפר‬
‫אבל מחכפר בדיברי חורח‪.‬‬
‫אביי אמר מתכפר נמי‬
‫בגמילוח חסדים‪ .‬רבח‬
‫בר נחמני ואביי חרווייהו‬
‫מדכית עלי קאתו‪ ,‬וכתיב‬
‫בבית עלי וכל מרבית‬
‫ביתך ימותו אנשים‪ ,‬כלום‬
‫אינם מאריכין שנים יותר‬
‫דעםק‬
‫רבה‬
‫מעשרים‪,‬‬
‫בתורה חייה מ׳ שנים‪ ,‬אביי‬
‫דעסק בתורח ובגמילות‬
‫חסדים תיית שיתין שנין‪.‬‬
‫ומשפחת אחרת היתה‬
‫מבית עלי שהיו מחים בן‬
‫י״ת שנה‪ ,‬והלכו ועסקו‬
‫בתורה ותיו כולי‪ .‬אמרו‬
‫משמיה דרב מגיין לגור דין‬
‫של צבור שאע״פ שגחתם‬
‫מתקרע שנאמר אשר לו‬
‫אלהים קרובים אליו וגוי‪.‬‬
‫איני‪ ,‬והכתיב קראוהו‬
‫בהיותו קרוב‪ .‬ופריק הא‬
‫דכתיב אשר לו אלקים‬
‫קרובים אליו בציבור‪ ,‬והא‬
‫דכתיב קראוהו בהיותו‬
‫קרוב כיחיד‪ .‬ואימתי הוא‬
‫קרוב ליחיד‪ ,‬בעשרה ימים‬
‫שבין ראש השנח ליום‬
‫הכיפורים‪ .‬ויהי כעשרת‬
‫הימים ויגוף ה׳ את נבל‪.‬‬
‫אמר רב כנגד ״ לגימות‬
‫שנתן נבל לעבדי דוד‪.‬‬
‫ובראש שנה כל באי עולם‬
‫עוברין לפגיו כבני מרון‪,‬‬
‫שנאמר היוצר יחד לבם‬
‫המבין אל כל מעשיהם‪.‬‬
‫הכא תרגימו כבני אימרנא‬
‫)כבני אימרונא( פ״ כבני‬
‫כבשים העוברים על ידי‬
‫מונה‪ .‬אמר ר׳ יוחנן וכולן‬
‫נסקרין בסקירח אחת‪ .‬פירי‬
‫מביט‪ ,‬כל באי עולם מביט‬
‫להם בהבטה אחת ומבין‬
‫כל מעשיהן‪ .‬אמר רב נחמן‬
‫בר יצתק תנינא להא דרי‬
‫יוחנן דתנן בל באי עולם‬
‫עוברין לפניו כבני מרון‪,‬‬
‫שנאמר חיוצר יחד לבם‪,‬‬
‫ופירוש חיוצר רואח יחד‬
‫לכם של כל באי עולם‪,‬‬
‫מפני חצומות שיש בחן‪.‬‬
‫ומבין אל כל מעשיהם‪ ,‬ודן אותם כל אחד לפי מעשיו‪ .‬מתני"‪ .‬על ששח חדשים שלוחץ יוצאין על ניס; מפני חפסח כולי‪ .‬ואקשינן וליפקו שלוחץ נמי בתמוז ובטבת‪,‬‬
‫א‪ 1‬עיי נעריך ערן גרלוס שכתב ס״א גדלי! פי׳ מעלות שעושי! לדייני! שיושבין עליהן כוי‪ .‬ובלעז מעצה גראלי! עכ״ל ונראה ללזה כוי! רבינו ג״כ‪.‬‬
‫־ח‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א ]טור א׳׳ת סי׳ תקג[‪:‬‬
‫ק א ב ג ד מיי׳ פ׳׳ה מהלי‬
‫תענית הל׳ ב נ ]ל[ סמג‬
‫עשי! לרבנן ג טור א׳׳ת‬
‫סימן תקמט ]וסי׳ תקפ[‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ופריק רב פפא הכי‬
‫קאמר‪ ,‬בזמן שיש שלום‪,‬‬
‫כלומר כל זמן שבית‬
‫המקדש קיים‪,‬יהית לששון‬
‫ולשמחה‪ .‬יש שמד צום‪,‬‬
‫אץ שמד ואין שלום‪,‬‬
‫כגון עתה בזמן הזה‪,‬‬
‫רצו מתענין רצו אין‬
‫מתענין‪ .‬וכיון שאם רצו‬
‫שלא להתענות בהן אץ‬
‫חובה עליהן‪ ,‬לפיכך אין‬
‫שלוחץ יוצאין בהן‪ .‬אי‬
‫הכי ומפנימה יוצאין באב‪.‬‬
‫ופרקינן משום שהוכפלו‬
‫בו צרוח‪ ,‬מפני שחרב בו‬
‫הכיח בראשונה ובשנייה‪,‬‬
‫ונלכדה בית תיר‪ ,‬ונחרשה‬
‫העיר‪ ,‬קבלו עליהן ט׳‬
‫באב צום לעולם בגלות‪,‬‬
‫ואע׳׳פ שאין שם שמד‬
‫בזמן הזה לפיכך יוצאין‬
‫באב‪ .‬תניא אמר ר׳ שמעון‬
‫בן יוחי ד׳ דברים היה ר־‬
‫עקיבא דורש ואילו חן‪ .‬א׳‬
‫ותרא שרה את בן הגר‬
‫המצרית וגר‪ .‬כ׳ הצאן‬
‫ובקר ישתט להם וגוי‪ .‬ג׳‬
‫בן אדם יושבי החרבות על‬
‫אדמת ישראל וגוי‪ .‬ד׳ כה‬
‫אמר ה׳ צום הרביעי וגוי‪.‬‬
‫ואלו ד׳ דברים מפורשין‬
‫בסיפרי דבי רב ובתוספתא‬
‫)וןבמםכת סוטה‪ .‬ואמר ר׳‬
‫שמעון בן יוחי זה אחד‬
‫מן ד׳ דברים שהיח ר׳‬
‫עקיבא דורש ואף אני‬
‫דורש כמותו‪ ,‬ולא חילפתי‬
‫על דבריו אלא בצום‬
‫העשירי בלבד‪ ,‬שהוא‬
‫אומר עשרה בטבת שבו‬
‫סמך מלך בבל על ידוש׳‪,‬‬
‫ואני אומר צום העשירי‬
‫זה ה׳ בטבת‪ ,‬שבאתה‬
‫שמועה לגולה כי נתרבה‬
‫העיר וגשרף תבית‪ .‬ונראין‬
‫דבריי מדבריו‪ ,‬שהוא‬
‫אומר בתמוז הובקעה‬
‫העיר‪ ,‬ובאב נלכדה העיר‪,‬‬
‫ובתשרי נהרג גדליה בן‬
‫אחיקם‪ ,‬ובטבת סמך מלך‬
‫בכל‪ .‬נמצאו הדברים‬
‫הללו שלא על הסדר‪,‬‬
‫כי אחרי שנלכדה העיר‬
‫מזכיר‬
‫הכית‪,‬‬
‫ונשרף‬
‫על‬
‫החיילות‬
‫סמיכת‬
‫ירושלים‪ .‬ואע״פ שחוא‬
‫על חםדר לסדר החדשים‪,‬‬
‫שמחשב רביעי תמוז‪ ,‬ואב‬
‫תמישי‪ ,‬ותשרי שביעי‪,‬‬
‫וטבת עשירי‪ ,‬חפורעניות‬
‫אינם על הסדר‪ ,‬שמאחר‬
‫הסמיכה מן השריפה‪.‬‬
‫ואני מונה לסדר חדשים‬
‫]וןלסדר פורעניות על‬
‫הסדר‪ ,‬בחדש הרביעי‬
‫הובקעח חעיר‪ ,‬ובחמישי‬
‫נלכדה‪ ,‬ובשביעי גהרג‬
‫גדליח בן אחיקם ובעשיר‬
‫באת שמועת חפורעגיות‬
‫הללו בגולה בבל‪ ,‬ועשו‬
‫יום שמועה כיום שריפה‪.‬‬
‫איתמר רב ודי חנינא‬
‫אמרו בטלח מגלת תענית‪.‬‬
‫פיר׳ כל הכחוב במגילח‬
‫חעגיח‪ ,‬די לא לאיחענאה‬
‫בחון‪ ,‬וכי הם כמו ימים‬
‫טובים שאסור להתעגות‬
‫בהן‪ ,‬בטלה‪ ,‬וכל הרוצה‬
‫‪,‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫דאמר ר ב חמא בר ביזנא פוי‪ .‬לכולהו ימי תענית נינהו כזמן הזה שאין‬
‫הואיל והוכפלו בו הצרות‪ .‬ביום שבעה עשר בתמוז נמי אירע‬
‫כהמ״ק קייס ומתניתין כזמן הזה קא מיירי מלקתני וכשהמקלש קייס כר‪:‬‬
‫חמשה דברים כדתנן בפרק בתרא דתענית <דף כו‪(.‬‬
‫שיש שלום‪ .‬שאין יל העוכלי כוככים תקיפה על ישראל‪ :‬יהיו לששון ולשמחה‪.‬‬
‫אבל חורבן בית המקדש תקיפא טובא ועוד לא דמי לטי באב‬
‫דצרה אחת הוכפלה בו‪ :‬זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר‪ .‬ליאסר כהספל וכתענית‪ :‬יש גזרח המלכות ט> לום‪ .‬חובה להתענות‬
‫כהן‪ :‬רצו אין מתענין‪ .‬וכיון לרשות‬
‫׳(היינו בראשונה אבל בשניה הובקעה‬
‫הוא לא מטרחינן שלוחים עלייהו‪:‬‬
‫בי״ז ומשום הכי עבדינן בי״ז תענית‬
‫האמר רב חנא בר ביזנא אמר ר״ש חםירא‬
‫א ר ב ע ה דברים הללו כוי‪ .‬וזו אחת‬
‫והך ברייתא מתנינן בירושלמי וגרסי׳‬
‫מאי הכתיב כ ה אמר ה׳ צבאות צום‬
‫מהן והגי שנויין כתוספתא לסוטה׳(‬
‫בה י״ז בתמוז ואע״ג דכתיב בקרא‬
‫הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום‬
‫וכסיסריי( כן אלם יושכי החרכות‬
‫בתשעה לחדש קלקול חשבונות היו‬
‫העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמהה‬
‫וגו׳ל( הצאן והבקר ישחט וגוי״( ותרא‬
‫שם ופליג אש״ס דידן ורוצה לומר‬
‫‪1‬‬
‫קרי להו צום וקרי להו ששון ושמהה‬
‫דמתוך טרדתם טעו בחשבונם ולא‬
‫בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה‬
‫רצה הפסוק לשנות מכמו שהיו‬
‫זה תשעה באב שבו‬
‫סבורים‪:‬‬
‫אין שלום צום אמר ירב פפא הכי קאמר‬
‫נשרף‪ .‬בפרק בתרא דתענית )לף‬
‫בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמהה יש‬
‫כט‪ (.‬רמי קראי אהדדי דבסוף מלכים‬
‫גזרת המלכות״ צום אין גזרת המלכות ואין‬
‫כתיב דנשרף בשבעה ובספר ירמיה‬
‫שלום רצו מתענין רצו אין מתענין אי הכי‬
‫כתיב בעשור לחדש וישרוף וגו׳‬
‫ט״ב נמי אמר רב פפא שאני ט׳ באב הואיל‬
‫ומשני דבז׳ לחדש נכנסו אויבים‬
‫ב ט ׳ באב‬
‫והוכפלו בו צרות דאמר מר‬
‫להיכל ואכלו ושתו בו ]שביעי[ שמיני‬
‫הרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר‬
‫ותשיעי עד שפנה היום לעתותי ערב‬
‫הציתו בו האש ונשרף עד שקיעת‬
‫א מ ר ר״ש ארבעה‬
‫ונחרשה העיר תניא‬
‫דברים היח ר״ע דורש ו א נ י אין דורש כמותו‬
‫החמה בעשור‪:‬‬
‫צום הרביעי זה ט׳ בתמוז שבו הובקעה‬
‫וירד רבי אליעזר ורחץ‪ .‬ממתני׳‬
‫דעל כסליו מפני חנוכה לא‬
‫העיר שנאמר ״ )ברביעי( בתשעה להדש‬
‫הוה ליה לאקשויי דלעולס לא חשיב יו״ט‬
‫ויחזק חרעב בעיר ולא חיח לחם לעם‬
‫ואפילו הכי מדליקין נרות זכר לנס‪:‬‬
‫הארץ ותבקע חעיר ואמאי קרי ליח רביעי‬
‫ותיפוק‬
‫רביעי להרשים צום ההמישי זה תשעה‬
‫באב שבו נשרף בית אלהינו ואמאי קרי ליח חמישי חמישי לחדשים צום‬
‫השביעי זה ג׳ בתשרי שבו נהרג גדליה בן אהיקם ומי הרגו ישמעאל‬
‫בן נתניה הרגו ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו‬
‫ואמאי קרי ליה שביעי שביעי להרשים צום העשירי זה עשרה בטבת שבו‬
‫סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר ויהי דבר ה׳ אלי בשנה התשיעית‬
‫בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את‬
‫עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם ואמאי קרי ליה עשירי עשירי‬
‫לחדשים והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון ולמה נכתב כאן כדי להסדיר‬
‫חדשים כתקנן ואני איני אומר כן אלא צום חעשירי זח חמשח בטבת שבו‬
‫באת שמועה לגולה שהוכתה העיר שנאמר ויחי בשתי עשרח שנח‬
‫בעשירי בהמשה להדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר‬
‫הוכתה העיר ועשו יום שמועה כיום שריפה ונראין דברי מדבריו‬
‫שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון והוא אומר על ראשון‬
‫אהרון ועל אהרון ראשון י אלא שהוא מונה לסדר חדשים ואני מונח‬
‫לסדר פורעניות איתמר ״רב ורבי הנינא אמרי בטלה מגילת תענית‬
‫רבי יוחנן וריב״ל אמרי לא בטלת מגילת תענית רב ורבי חנינא אמרי‬
‫בטלה מגילת תענית הכי קאמר בזמן שיש שלום יחיו לששון ולשמחח‬
‫א(‬
‫א‬
‫נ‬
‫י ( ב‬
‫ה(‬
‫‪8‬‬
‫ג‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫אין שלום צום והנך נמי כי חני רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי‬
‫לא בטלה מגילת תענית הני הוא דתלינחו רחמנא בבנין בחמ״ק אבל‬
‫הנך כדקיימי קיימי מתיב רב כהנא מעשה וגזרו תענית בהנוכה בלוד‬
‫וירד ר״א ורהץ ורבי יהושע וםיפר ואמרו להם צאו והתענו על מה‬
‫שהתעניתם א״ר יוסף שאני הנוכה דאיכא מצוה א״ל אביי ותיבטיל איהי‬
‫ותיבטל מצותה אלא אמר רב יוסף שאני הנוכה דמיפרסם ניסא מותיב‬
‫רב אהא בר הונא בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא שגזרה‬
‫מלכות יון גזרה״ י שלא להזכיר שם שמים על פיהם וכשגברה מלכות‬
‫השמונאי ונצהום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות וכך‬
‫היו כותבים בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון וכששמעו הכמים‬
‫בדבר אמרו למהר זה פורע את הובו ונמצא שטר מוטל באשפה וביטלום‬
‫ואותו היום עשאוהו יו״ט ואי םלקא דעתך בטלה מגילת תענית קמייתא‬
‫בטול אהרנייתא מוסיפין הכא במאי עסקינן בזמן שבית המקדש קיים‬
‫להתענות בהן מתענה‪ .‬וראיה אלו שלוש תעניות י״ז בתמוז וגי בתשרי וי׳ בטבת‪ ,‬בזמן שיש שלום הם כימים טובים‬
‫ואסור להתענות בהן‪ ,‬כדכתיב יהיה לביח יהודה לששון ולשמחה וגוי‪ ,‬אץ שלום צום‪ .‬ושאר הימים הכתובים במגילת‬
‫תענית‪ ,‬בזמן הבית היו ימים טובים ואסורים כתענית‪ ,‬עכשיו כטלה‪ .‬ור׳ יוחנן ודי יהושע בן לוי אמרו לא בטלה‪ ,‬הני‬
‫שרה את בן הגר המצרית וגו׳ ]כראשית כאז‪:‬‬
‫ס מ ך מלך בבל‪ .‬התחיל לצור עליה‪:‬‬
‫שמועה לגולה‪ .‬לגלות יכניה שגלו‬
‫לבבל אחת עשרה שנה לפני החורבן‪:‬‬
‫שאני אומר על ראשון‪ .‬שבסלר‬
‫מקרא‪ :‬ראשון‪ .‬לפורענות‪ .‬בתחלה‬
‫הובקעה העיר ואח״כ נשרף הבית‬
‫בתשעה באב ובתשרי שלאחריו נהרג‬
‫באתה‬
‫שלאחריו‬
‫ובטבת‬
‫גלליה‬
‫השמועה‪ :‬והוא אומר על ראשון‪.‬‬
‫שבפסוק אחרון לפורענות‪ :‬ועל‬
‫אחרון‪ .‬שבמקרא ראשון לפורענות‬
‫שהרי תחילה סמך ואח״כ הובקעה‬
‫נמצא י״ז בתמוז שהוא ראשון במקרא‬
‫אחרון לסמיכת בבל שהוא מאוחר‬
‫במקרא‪ :‬אלא שהוא מונה ל ס ד ר‬
‫חדשים‪ .‬ואמר שלא הקפיד המקרא‬
‫אלא על סדר החדשים לכך מנה‬
‫תמוז קודם לטבת ואני מונה אף‬
‫מגילת‬
‫בעלה‬
‫פורענות‪:‬‬
‫לסדר‬
‫חעגית‪ .‬ימים טובים שקבעו חכמים‬
‫ע״י נסים שאירעו בהם ואסרוס‬
‫בתענית ויש מהן אף בהספד וכתבום‬
‫במגילה אחת אלין יומיא דלא‬
‫להתענאה בהו כו׳ עכשיו שחרב‬
‫הבית בטלו ומותרין בהספד ובתענית‪:‬‬
‫אין שלום צום‪ .‬ואע׳׳ג דבזמן הבית‬
‫קרינהו מועדים טובים‪ :‬והנך נמי‪.‬‬
‫דמגילת תענית כי הני משוינן להו כי‬
‫היכי דהני בטלי הני נמי בטלי‪:‬‬
‫דחלינהו ב מ י ן ‪ .‬דע״י החורבן הוקבעו‬
‫לצום ועל ידי הבנין הוקבעו ליום‬
‫טוב שכשנבנה בית שני שלחו בני‬
‫הגולה האבכה בחדש החמישי הנזר‬
‫כאשר עשיתי זה כמה שנים מיום‬
‫החורבן‬
‫כמו שנאמר שס‬
‫א( ]פי• ע׳׳ז תמצא גג״י‬
‫א״ת ריש תי׳ תקגן‪ ,‬ג( ]גי׳‬
‫הטור א״ס שי׳ תקז רנא[‪,‬‬
‫ג( ]במקום גזרת מלכות‬
‫בס׳׳א‪ :‬שמל‪ ,‬וק להל][‪,‬‬
‫ד( תענית ט‪ ,:‬ה( ןתוספ׳‬
‫לסוטה סס׳׳ון‪ ,‬ו( ]צ״ל‬
‫נחולש הרניעין‪ (1 ,‬הרא״ש‬
‫גרס רב הונא ורב חיננא‪,‬‬
‫ח( נבס׳׳א‪ :‬יון הרשעה‬
‫שמלו‪ ,‬ט( נס׳׳א‪ :‬יש שמר‪,‬‬
‫י( ]ספ״י‪,1‬נ(|ואתחנןיל[‪,‬‬
‫ל( ]יחזקאל לג!‪,‬מ( ןבמרבר‬
‫יא‪ ,1‬נ( ןורנא מתרץ שס‬
‫בתענית כת‪,[:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬כ ה אמר ין צבאות‬
‫וצום‬
‫הרביעי‬
‫צום‬
‫החמישי וצום השביעי‬
‫וצום העשירי יהיה לבית‬
‫יהוהה לששון ולשמחה‬
‫ולמיעדים טובים והאמת‬
‫והשלום אהבו‪:‬‬
‫זכריה ח יט‬
‫הרביעי‬
‫בחדש‬
‫‪.2‬‬
‫בתשעה לחדש ויחזק‬
‫הרעב בעיר ולא הןה‬
‫לחם לעם הארץ‪:‬‬
‫ירמיהו נב ו‬
‫‪ .3‬ויהי דבר ין אלי בשנה‬
‫בחיו־ש‬
‫התשיעית‬
‫העשירי בעשור לחדש‬
‫יחזקאל כד א‬
‫לאמיר‪:‬‬
‫‪ .4‬ויהי בשתי עשרה‬
‫שנה בעשרי בחמשה‬
‫לחדש לגלותנו בא אלי‬
‫הפליט מירושלם לאמיר‬
‫הכתה העיר‪:‬‬
‫יחזקאל לג כא‬
‫גליון הש״ם‬
‫נמ׳‬
‫ואנ־‬
‫אץ‬
‫דורש‬
‫כמותו‪ .‬עיין בספר ברט‬
‫יוסף יו״ד סי׳ רמנ סעיף‬
‫מוסף רש״י‬
‫ביתר‪ .‬עיר גלולה והיו‬
‫ישראל לרין בה‪ ,‬נמסכת‬
‫גיטין סרק הגיזקין <נז‪(.‬‬
‫אשקא לריססק חרב ביתר‬
‫תענית כו ׳‪.‬‬
‫)זכריה ז(‬
‫שהשיבס הקב״ה כי צמחס וספוד‬
‫בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה‬
‫וגו׳ ומכאן ואילך יהיו לששון ולשמחה‬
‫ולמועדים טובים‪ :‬וירד ר׳ אליעזר‬
‫כוי‪ .‬ורבי אליעזר ורבי יהושע אחר‬
‫חורבן הבית הוו דבימי רבן יוחנן בן‬
‫זכאי רבם חרב הבית‪ :‬התענו‪.‬‬
‫דמפרסם‬
‫תשובה‪:‬‬
‫כלומר עשו‬
‫ניסא‪ .‬כבר הוא גלוי לכל ישראל‬
‫ע״י שנהגו בו המצות והחזיקו בו‬
‫כשל תורה ולא נכון לבטלו‪ :‬בחלחא‬
‫בתשרי פוי‪ .‬כך כתוב במגילה לשון‬
‫ארמי בטילת אדכרתא ביטלו אזכרת‬
‫שם שמים מן השטרות ובקושי יכלו‬
‫לבטל שכבר נהגו העם וכששמעו‬
‫חכמי׳ ובטלום הוכשר הדבר בעיניהם‬
‫ונחשב להם לנס ועשאוהו י״ט‪:‬‬
‫ותיפוה‬
‫רבינו חננאל)המשך(‬
‫שלש צומות חוא דחלינהו‬
‫רתמנא כבנין הבית‪ ,‬אבל‬
‫הני כדקיימי באיסור‪ ,‬הכי‬
‫קיימי עד עכשיו‪ .‬ומתיב רב‬
‫כהנא על מאן דאמר בטלה‬
‫מגילת תענית‪ ,‬מעשה‬
‫וגזרו תענית בחנוכה בלוד‪,‬‬
‫ואמר להן ר׳ יהושע צאו‬
‫והתענו על מה שעיניתם‪.‬‬
‫א( כלומר‪ ,‬עברתם‪ .‬ופרקינן‬
‫שני חנוכה דאיכא מצות‬
‫חדלקת נר‪ ,‬ונדחה‪ ,‬אלא‬
‫משום דמפרסם ניסא‬
‫דחנוכה‪ .‬ואותבון תוב‬
‫מיהא‪ ,‬בתלתא בחשרי‬
‫בטילת אדכרכתא מן‬
‫שטריא כולי‪ .‬פירי‪ ,‬היו‬
‫כותבין בשטרות בשנת‬
‫כך וכך ליוחנן כהן גדול‬
‫שהוא כהן ליי׳ עליון‬
‫ואמרו חכמים למחר פורע‬
‫זה אח חובו ונמצא שטר‬
‫קרוע מושלך באשפה ושם‬
‫ותיפומ‬
‫עליון כתוב בו‪ ,‬וגזרו שלא‬
‫להזכיר שם שמים בשטר כלל ובטלוהו‪ ,‬ואותו היום שגורו כך ג׳ בתשרי היה ועשאהו וקבעוהו כמו יום טוב שאסור‬
‫בתענית‪ .‬ואי סייד בטלה מגילת תענית וכל הרוצה להתענות מתענה‪ ,‬חדאשונות בטלו אתרונות מחדשין‪ .‬ופרקינן זה‬
‫שקבעוהו לשלשה בתשרי יום טוב בזמן שהיה הבית קיים‪ ,‬וכי אמרינן אגן דבטלה מגילת תענית אחר חרבן הבית‪.‬‬
‫א( נראה לצ״ל עברתם על לגרי חכמיס‪.‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]עי׳ יעב״ן והגי חשק‬
‫שלמה[‪ ,‬ב( תעניח יז‪,:‬‬
‫ג( ]יגמות פה‪ ,[:‬י ( ‪1‬שם[‪,‬‬
‫ה( תעניח יח‪ ,.‬ו( ןגס״א‪:‬‬
‫מלכומ הרשעה שמל על‬
‫ישראל[‪ ,‬ז( נצ׳׳ל לתניא[‪,‬‬
‫ח( שנת סו‪ :‬ע״ש‪ ( » ,‬י״ג‬
‫רשכ׳יא‪ ,‬י( צ״ל לתניא‪,‬‬
‫כ( רשי׳א‪ ,‬ל( נצ״ל אשיו‪,‬‬
‫י!( שפירשתי נפ״נ לכלים‬
‫כצ״ל יכוינת התוס׳ למ״ש‬
‫הרי׳ש נפ״נ לכלים‪,‬‬
‫יט‪ .‬יבינו חננאל‬
‫ותיפוק ליה כוי‪ .‬אי בית המקדש הוה קייס בלאו הכי הוי יום טוב‬
‫ותיפוק ליה דהוה ליה יום שנהרג גדליה בן אדדקס‪ .‬שהוא‬
‫דהיינו צום גדליה וקריא רחמנא מועדים טובים בזמן הבית‪ :‬לא‬
‫לששון ויום טוב בזמן שבית המקדש קיים ולמאן דאמר‬
‫נצרפה‪ .‬הא דהדר קבעוה במגילת תענית על דבר זה אלא לאסור‬
‫׳(]לא[ בטלה מגילת תענית היינו לאחר חורבן‪:‬‬
‫אתמול גם הוא בתענית כדאמרינן לקמיה הימים האלה הכתובים אם ודין בין לפניהם בין לאהריהם‪ .‬היינו להתענות אבל בהספד‬
‫במגילה הס ולפניהם ולאחריהם‬
‫מותר כלמוכח בפרק סדר תעניות‬
‫אסורין‪ :‬ראש חדש‪ .‬מועד דאורייתא‪:‬‬
‫כיצד )תענית דף יז‪ (:‬לתניא מריש‬
‫ותיפוק ליה רהוה ליה יום שנהרג בו‬
‫ודאורייתא לא בעי חיזוק‪ .‬לאסור‬
‫ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקס‬
‫גדליה בן אחיקם אמר רב לא נצרכה‬
‫לפניו ולאחריו אבל ימי מגילת‬
‫תמידא דלא למספד בהון ופריך נימא‬
‫אלא לאסור את שלפניו שלפניו נמי תיפוק‬
‫תענית דרבנן וצריכין חיזוק כי היכי‬
‫מתרי בניסן ור״ח גופיה אסור ומשני‬
‫ליה דהוה ליה יום שלאחר ר״ח יר״ה דאורייתא‬
‫דלא ליתי להתענות בי״ט עצמו‪:‬‬
‫לאסור יום שלפניו דמשום ר״ח‬
‫ודאורייתא לא בעי חיזוק דתניא > הימים‬
‫יום שלפני כוי‪ .‬וההוא לאו דאורייתא‬
‫דאורייתא לא מתסר דלא בעי חיזוק‬
‫א‬
‫נ‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורנ‬
‫תום׳ דיה הא רני‬
‫]א[‬
‫יהולה וכו׳ למ״מ רבי וכוי‪.‬‬
‫נ״ב עיין תענית דף כא‬
‫ע״א רש״י ל״ה לני ר״ח‬
‫ור׳ אושעיא וכו׳ ולו״ק‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫דלא יעידון‪ .‬שלא יהו‬
‫צריכין‬
‫לינטל‬
‫ממלמול‬
‫יעסקו‬
‫בתורה‬
‫!תענית‬
‫תורה שנגזר עליהן שלא‬
‫י ח ן ‪ .‬והפגינו‪ .‬צעקו‪ ,‬כך‬
‫מתרגמינן בתהליס כל לשון‬
‫שיעה וצעקה לשון סגיגה‬
‫ישם!‪ .‬אי שמים‪ .‬אהה ה׳‪,‬‬
‫להקנ׳׳ה היו צועקים על‬
‫איתס שגזרו עליהס גזירות‬
‫קשות והיו אומרים להם‬
‫לפני הקב״ה וכי לא אחיכס‬
‫וכי׳ ‪:‬שם;‪ .‬מטמא‪ .‬ולא‬
‫אמרינן נטיל ליה מתורת‬
‫כלי כשאר כלי מרס הנשבר‪,‬‬
‫רקסבר הלך אחר המעמיל‬
‫ותורת כלי מתכות‬
‫עליי‬
‫הוא ובעי חיזוק‪ :‬בעשרין ותמגיא‬
‫ביה‪ .‬באדר קאי במגילת תענית‪:‬‬
‫דלא יעידון מן אורייחא‪ .‬שלא יצטרכו‬
‫לנתק עצמן מן התורה‪ :‬הפגיגו‪.‬‬
‫צעקו בשוקיה וברחובות כדי שישמעו‬
‫השרים וירחמו עליכם‪ :‬אי שמים‪.‬‬
‫כלומר למען הקב״ה‪ :‬ורבי מאיר‬
‫ב ה ר חורבן הוה‪ .‬כמה דורות דהא‬
‫בימי רבן יוחנן בן זכאי חרב הבית‬
‫ור׳ אליעזר תלמידו היה ור׳ עקיבא‬
‫תלמידו של ר׳ אליעזר כדאמרינן‬
‫בשלהי ארבע מיתות )סנהדרין לף סח‪(.‬‬
‫ור׳ מאיר תלמידו של ר״ע כדאמרי׳‬
‫בפרק קמא דעירובין )לף יג‪ (.‬כל‬
‫מקום שאתה מוצא משוס ר׳ ישמעאל‬
‫אמר תלמיד אחד לפני ר׳ עקיבא‬
‫אינו אלא ר׳ מאיר‪ :‬׳(דחנן כוי‪.‬‬
‫ר׳ יהודה בן שמוע תלמידו של ר׳‬
‫מאיר הוה‪ :‬כלי זכוכית שנקבו‪.‬‬
‫שנטמאו ונקבן לטהרן מטומאתן‪:‬‬
‫אבר‪ .‬עופרת לסתום את הנקב‪:‬‬
‫יהודה בן שמוע מעמא‪ .‬לומר‬
‫שחזרו לטומאתן ישנה ואע״פ שלא‬
‫נגעו שוב בטומאה ואע״פ שאין כלי‬
‫זכוכית חוזרין לטומאתן ישנה כדאמר‬
‫בפ״ק דשבת )לף נוי‪ (.‬שלא גזרו חזרת‬
‫טומאה ישנה אלא בכלי מתכות הני‬
‫נמי הואיל והאבר מעמידו ככלי‬
‫מתכות דמו דהכל הולך אחר המעמיד‪:‬‬
‫וחכמים‬
‫והטיף‬
‫לתוכן‬
‫אבר‬
‫אמר‬
‫האלה‬
‫בין‬
‫הכתובין‬
‫לפניחם‬
‫במגילת‬
‫בין‬
‫תענית‬
‫לאחריהם‬
‫אםורין‬
‫וימים‬
‫שבתות‬
‫טובים הם אסורים לפניחן ולאחריהן מותרין‬
‫מה‬
‫הפרש‬
‫״ואין‬
‫בין‬
‫זה‬
‫הללו‬
‫לזה‬
‫תורה‬
‫דברי‬
‫דברי‬
‫דברי תורה צריכין היזוק הללו‬
‫סופרים י ודברי סופרים צריכין חיזוק ותיפוק‬
‫‪,‬‬
‫ליח‬
‫דחוח ליח יום‬
‫בן‬
‫גדליה‬
‫אהיקם‬
‫שלפני יום‬
‫אחיקם‬
‫דברי‬
‫א״ר‬
‫קבלה‬
‫אשי‬
‫הוא‬
‫שנחרג בו‬
‫גדליה‬
‫ודברי‬
‫בן‬
‫קבלה‬
‫כדברי תורה דמו מתיב רב טובי בר מתנה‬
‫ה‬
‫>בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא‬
‫ליהודאי‬
‫דלא‬
‫המלכות‬
‫״גזרה‬
‫את‬
‫ימולו‬
‫יעידון‬
‫שלא‬
‫בניחם‬
‫מאורייתא‬
‫יעםהו‬
‫שגזרה‬
‫בתורה‬
‫ושיחללו‬
‫ושלא‬
‫מה‬
‫שבתות‬
‫עשה‬
‫יהודח בן שמוע וחביריו הלכו ונטלו‬
‫עצה‬
‫רומי‬
‫ממטרוניתא‬
‫מצויין‬
‫אצלה‬
‫בלילה‬
‫הלכו‬
‫אתת‬
‫אמרה‬
‫שכל‬
‫להם‬
‫והפגינו‬
‫גדולי‬
‫בואו‬
‫בלילה‬
‫והפגינו‬
‫אי‬
‫אמרו‬
‫שמים לא אחיכם אנהנו ולא בני אב אחד‬
‫אנחנו ולא בני אם אחת אנחנו מח נשתנינו‬
‫מכל אומת ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות‬
‫קשות וביטלום ואותו היום עשאוחו יום טוב‬
‫ואי ס״ד בטלה מגילת תענית קמייתא בטול‬
‫אחרנייתא‬
‫בזמן‬
‫שמוע‬
‫הכי‬
‫״רשב״ג‬
‫שבית‬
‫מוםיפין‬
‫תלמידו‬
‫הוה‬
‫יהודה‬
‫וכי‬
‫המקדש‬
‫של‬
‫״ דתנן‬
‫בן‬
‫תימא‬
‫קיים‬
‫רבי‬
‫ח(‬
‫מאיר‬
‫כלי‬
‫שמוע‬
‫והא‬
‫הכא‬
‫יהודח‬
‫ור״מ‬
‫זכוכית‬
‫מטמא‬
‫נמי‬
‫בן‬
‫בתר‬
‫שניקבו‬
‫משום‬
‫ר״מ‬
‫ותו פריך ותיסוק ליה דהוה יום דבתר‬
‫עשרים ותמניא באדר ומשני לה רב‬
‫(אסי כל שלאחריו בתענית אסור‬
‫בהספד מותר וזה הואיל ומוטל בין‬
‫שני י״ט עשאוהו כי״ט עצמו משמע‬
‫דאי לאו הכי לא הוה נאסר בהספד‬
‫אע״ג דהוא יום שלפני ריש ירחא‬
‫דניסן דאיתוקס תמידא דלא למספד‬
‫ולאו דווקא נקט רב אשי כל שלאחריו‬
‫דהוא הדין כל שלפניו בהספד מותר‬
‫אלא משוס דקאי אשל אחדו נקטיה‬
‫ויש לדקדק מתוך כך דהא דקתני‬
‫שבתות וימים טובים הם אסורים‬
‫לפניהם ולאחריהם מותרין בתענית‬
‫איירי ואתאי הך ברייתא כר׳ יוסי‬
‫דאמר בסוף בכל מערכין )עימכין לף‬
‫מא‪ .‬ושם( דע״ש מתענה ומשלים א״נ‬
‫כרבנן ובלא השלמה וא״ת אי בלא‬
‫השלמה אפי׳ בי״ט עצמו שרי כדמוכח‬
‫התם דאמר ר׳ אלעזר בר צדוק‬
‫אני הייתי מבני סנאב בן בנימין‬
‫וחל ט״ב להיות בשבת ודחינוהו עד‬
‫לאחר השבת והתענינו בו ולא‬
‫השלמנוהו מפני שי״ט שלנו היה וי״ל‬
‫דשאני ט׳ באב דחמיר תדע דהא‬
‫טוב‬
‫שאני יום‬
‫קאמר התם‬
‫דדבריהם הואיל ומתענין בו שעות‬
‫משלימין בו ערבית והכא אסרינן‬
‫בין לפניהם בין לאחריהם אלא התם‬
‫בט׳ באב דחמיר והא דמייתי הפס‬
‫ראיה מתשעה באב שחל להיות‬
‫בע״ש דאמר ר׳ יוסי מתענה ומשלים‬
‫ל‬
‫וחכמים‬
‫אבני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי‬
‫שבתא דשרי לאשלומי אף על פי שחלקנו בין שאר תעניות לתשעה באב מכל מקום מייתי שפיר דלא חשיב תענית מה שנכנס לשבת‬
‫כשהוא מעונה דהא שבת דוחה תשעה באב ואס היה חשוב תענית היה אסור אלא ודאי לא חשיב כמתענה בשבת ואם כן אף בתענית‬
‫יחיד מותר נמי להשלים‪ :‬הא ר׳ יהודה בן שמוע תלמידו של ר׳ מאיר‪ .‬תימה בפ׳ סדר תעניות כיצד )תענימ לף יח‪ (.‬פריך עשרים‬
‫ותשעה נמי מאי איריא דהוה ליה יומא מקמי דאיתוקם תמידא תיפוק ליה דהוה ליה יומא דבתר עשרין ותמניא מאי קושיא ההיא דאיתוקס‬
‫תמידא זה היה בזמן שבית המקדש קיים ועובדא דעשריס ותמניא היה בימי ר׳ יהודה בן שמוע תלמידו של ר׳ מאיר וי״ל א[ דמ״מ רבי שסדר‬
‫המשנה לא הוה ליה למתני מריש ירחא דניסן כיון דבימיו היה שלא לצורך‪ :‬יהודה בן שמוע מטמא ובו׳ והכמים מטהרין‪ .‬תימה‬
‫אמאי מטהרין לכל הפחות ליטמא משום כלי זכוכית שגזרו עליו טומאה כדאיתא בפ״ק דשבת )לף טו‪ :‬ושס( ופי׳ בקונטרס דלענין טומאה‬
‫ישנה פליגי יהודה בן שמוע מטמא לומר שחזרו לטומאתן ישנה אע״פ שלא נגעו בשוס טומאה ואע״פ שכלי זכוכית אין חוזרין לטומאתן‬
‫ישנה כדאמרינן בפ״ק דשבת ישס נח‪ (.‬שלא גזרו חזרת טומאה ישנה אלא בכלי מתכות הני נמי הואיל והאבר מעמידו ככלי מתכות‬
‫דמו דהכל הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרין דעיקרו כלי זכוכית הן ולא אזלינן בתר מעמיד כן פי׳ הקונטרס וקשיא כיון דטומאה‬
‫קדמה לאבר מה מועיל הטפת אבר לבסוף עוד פי׳ בקונט׳ לשון אחר ר׳ יהודה בן שמוע מטמא כדין כלי מתכות דאורייתא אס‬
‫נגעה בהן טומאה דהכל הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרין מטומאת כלי מתכות דאורייתא אלא משוס טומאת כלי זכוכית דרבנן‬
‫ולפירוש זה קשיא לשון מטהרין דמשמע מטהרין לגמרי ורבינו שמואל פירש דפליגי בהא אי הטפת אבר חשיב סתימה מעלייתא או‬
‫לא ובפ״ק דשבת )שס> כחוב ור׳ מאיר היא דאמר הכל הולך אחר המעמיד גריס רבינו שמואל ר׳ מאיר היא ותו לא ולא גרסינן הכל‬
‫הולך אחר המעמיד ולא יתכן כדמובח בסוף תוספתא דכליס דתניא כוס של אבן שנקב והטיף לתוכו אבר ר׳ יוסי משוס ר׳ יוחנן‬
‫בן נורי אומר טמא משוס כלי זכוכית רבי שמעון בן גמליאל אומר יהודה בן שמוע היה מטמא משוס ר׳ מאיר משמע בהדיא‬
‫כלשון אחרון שבקונטרס ורבנן היינו ר׳ יוחנן בן נורי ולא לגמרי מטהרין אי נמי רבנן דהכא אית להו בכלי אבן כר״מ דמטמא‬
‫ככלי מתכות והא דלא מטמאין בכלי זכוכית משוס כלי מתכות כמו בכלי אבן משוס דכלי אבן לית ליה טומאה אוקמוה אטומאת כלי‬
‫מתכות אבל כלי זכוכית שיש להם טומאה בעולם לא רצו לשנותן מטומאתן וריב״א פי׳ דחכמים מטהרין לגמרי משוס דכלי זכוכית‬
‫ככלי חרס דמו כדאמרינן פ״ק דשבת )לף טו‪ (:‬ותניא בתוספתא דכליס )בג׳׳ק( בפרק שני דכלי חרס שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם‬
‫ולא יתכן נמי פירוש זה כדמוכח בסוף תוספתא דלאו לגמרי מטהרין כדפרישית ועוד א״כ מנא ליה דטעמא דר״מ משוס דהכל הולך אחר‬
‫המעמיד דלמא משום דלית ליה ההיא סברא ואפי׳ נסתם בזפת היה מטמא דבהדיא פליגי עליה בתוספתא דכליס פרק מחט וטבעת ועוד רבנן‬
‫לא אמרי הך סברא אלא בחתיכת חרס שפרשה מן החבית דש בה כשיעור ונקבה וסתמה בזפת ולא בכלי שלם שנקב וסתמו כמו שפירש‬
‫]בתוספתא[ דפרק ב׳ דכלים»( ועוד דהא לא קיימא מסקנא הכי בפ״ק דשבת )טז‪ (.‬דמסקינן הואיל ונשברו יש להם תקנה ככלי מתכות דמו‪:‬‬
‫מימות‬
‫ואקשינן אם בזמן שהיה‬
‫הבית קיים ג׳ בתשרי‬
‫הוא יום שנהרג בו‬
‫גדליה כן אתיקם‪ ,‬והוא‬
‫אחד מן הארבע צומות‬
‫שכחובץ בחן יחיו לבית‬
‫ישראל לששון ולשמחה‬
‫ולמועדים טובים‪ ,‬וחנח‬
‫חוא עצמו יום טוב חיח‬
‫באותה העת‪ ,‬מה הוסיפו‬
‫בו‪ .‬ופריק רב לאסור‬
‫היום שמוקדם לג׳ בתשרי‬
‫והנה יום שנים בתשרי‬
‫גם הוא אסור בתענית‪,‬‬
‫שצום גדליה אינו אסור‬
‫בתענית יום שלפניו‪ ,‬שהוא‬
‫מדברי קבלה והם מדברי‬
‫הנביאים‪ ,‬ודברי קבלה‬
‫כדברי תורה דמו‪ ,‬ואןיןנן‬
‫צריכין חיזוק‪ ,‬כדבעינן‬
‫למימר לקמן‪ ,‬שכל דבר‬
‫שחוא אסור בחעניח )בין(‬
‫]בו[ מדאורייתא‪ ,‬כגון‬
‫שבתות וי״ט וכן ר״ח‬
‫מותר להתענות לפניתן‬
‫ולאחריחן ואינו אפור אלא‬
‫אוחו היום בלבד‪ .‬ומח‬
‫)שקרעו( ]שקבעו[ חכמים‬
‫יום טוב‪ ,‬אסור להתענות‬
‫לפניהם ולאחריהם‪ ,‬לפיכך‬
‫הוצרכו לקבוע ג׳ בחשרי‬
‫יום טוב דרבנן לאסור‬
‫היום שלפניו בחעניח‪,‬‬
‫כדתניא הימים האילו‬
‫הכתובים במגלת תענית‬
‫אסורין בין לפניהם בין‬
‫לאחריהם‪ ,‬שבתות וימים‬
‫טובים‪ ,‬הן אםורין‪ ,‬לפניהם‬
‫ולאתריהם מותרין‪ ,‬ומה‬
‫הפרש כולי‪ .‬ואםיקנא‬
‫ודברי קבלה כדברי תורה‬
‫דמו‪ .‬תוב אותבינן מהא‬
‫)בכ״ד(]בכ״ח[ באדר אתת‬
‫בשורתא טבא ליהודאי‬
‫דלא יעידון מן אורייתא‬
‫כולי‪ ,‬ואותו תיום עשאוהו‬
‫יום טוב‪ ,‬וכי תימא‬
‫הכא נמי בזמן שבית‬
‫המקדש הוה‪ ,‬והא על ידי‬
‫יהודה בן שמוע בטלה‬
‫הגזרה‪ ,‬ויהודה בן שמוע‬
‫תלמיד דר׳ מאיר הוא‪,‬‬
‫דתנן כלי זכוכית שניקבו‬
‫והטיף לתוכו אבר‪ ,‬פיר׳‬
‫סתם הנקבים באבר ואין‬
‫המשקין שבתוכן שותתין‬
‫מן הנקבים ההם‪ ,‬שכבר‬
‫נסתמו באבר שהטיף‬
‫לתוכן‪ ,‬יהודה בן שמוע‬
‫משום ר׳ מאיר מטמא‪,‬‬
‫דסבר כלים שלימין הן‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫קב‬
‫א מיי׳ סי״נ מהל׳‬
‫כליס הלכה •ג‪:‬‬
‫קג‬
‫כ ]מיי׳ ס״נ מהל׳‬
‫מגילה וחגוכה הלי יג‬
‫ופ״ג ה״ג[‬
‫טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ חקע״נ סעיף א ‪ I‬וסימן‬
‫תרפו סעיף אן ורב אלפס‬
‫כאן ובתענית פ״נ ובמגילה‬
‫סוף פ״אן‪:‬‬
‫קד ג מיי׳ פ״ד מהלכות‬
‫קילוש המלש הל׳ א‪:‬‬
‫קה ד מיי׳ שס פ״ח הלכה‬
‫רבינו חננאל‬
‫ץ**‪.‬‬
‫‪u‬‬
‫•‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫וחכמים מנוהרין‪ .‬דעיקרו כלי זכוכית הן ולא אזלי בתר המעמיד‪.‬‬
‫מימות עזרא ואילך לא מצעו אלול מעובר‪ .‬משמע לבימי‬
‫ע׳׳א כלי זכוכית טהורין שניקבו והטילו לתוכן אבר יהודה בן שמוע‬
‫עזרא היה מעובר וסמך קצת ללבר לכתיב )נחמיה ז>‬
‫מטמאן טומאת כלי מתכות דאורייתא אס נגע בהן טומאה דהכל‬
‫ויגע החלש השביעי וגר וכתיב )שם ח( ויביא עזרא הכהן את התורה‬
‫הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרים מטומאת כלי מתכות דאורייתא‬
‫וכתיב )שס> ביום אחל לחלש השביעי וכתיב )שסו ויקרא בו וכתיב‬
‫אלא משוס טומאת כלי זכוכית דרבנן‬
‫ביה )שס> היום קלש וכתיב)שסו ביום‬
‫שאין כלי מתכות טמאין דאורייתא‬
‫השני נאספו ראשי האבות לכל העם‬
‫וחכמים מטהרין תנאי היא דתניא הימים‬
‫אלא המנויין בפרשה )במדבר לאו‬
‫הכהנים והלויס אל עזרא הסופר‬
‫האלו חכתובין במגילת תענית בין בזמן‬
‫הזהב והכסף והנחשת והברזל וגר‪:‬‬
‫ולהשכיל אל לברי התורה משמע‬
‫שבית המקדש קיים בין בזמן שאין בהמ״ק‬
‫תנאי היא‪ .‬אי בטלה מגילת תענית‪:‬‬
‫שעשו שני ימיס טוביס של ר״ה וקרי‬
‫קיים אסורין דברי ר״מ רבי יוסי אומר בזמן‬
‫הא איצנוריך‪ .‬אי משוס ירקא אי‬
‫ליה שני למילתיה וכתיב נמי <שס ט(‬
‫שבהמ״ק קיים אםורין מפני ששמחה היא‬
‫משום מתיא כדלקמן )לף כ‪ :(.‬והא‬
‫ביום עשרים וארבעה לחלש נאספו‬
‫א‬
‫כל ישראל בצום ובשקים וגר משמע‬
‫לפי שאז היה מוצאי סוכות נאספו‬
‫ואי לאו לעברוהו ועשו סוכות בט״ו‬
‫בו א״כ י״ל לירחא וח׳ לסוכות הרי‬
‫כ״ב ויום כ״ג מוצאי סוכות ואין‬
‫לומר לשבקוה לתעניתייהו משוס‬
‫מחרת י״ט ומשום כך המתינו עד‬
‫כ״ד בו דמאז לא היו נוהגין בו ועול‬
‫שהרי דבר שבצבור היה אלא ש״מ‬
‫ואל יתקלקלו‬
‫דעברוה לאלול‪:‬‬
‫כולהו מועדות‪ .‬למאן דאמר לקמן‬
‫)דף כ‪ (.‬שמעברין משוס ירקיא ניחא‬
‫דשייך אכולהו אבל למאן דאמר משוס‬
‫מתיא קשיא דליכא קלקול אלא‬
‫מיוה״כ לחודיה ועוד כיון דידעי‬
‫קביעות אלול אמאי תתקלקל ר״ה‬
‫הא ידעי דתדחה מפני אד״ו ונראה‬
‫דלאו משוס אד״ו קאמר הא איצטריך‬
‫מעברינן ליה אלא משום דזמנין דלא‬
‫ראו עדים הלבנה ביום שלשים ואין‬
‫מקדשין עד יום ל״א משוס דמצוה‬
‫לקדש ע״פ הראייה ופריך הא‬
‫מקלקלא ר״ה שיעשו שני ימים מספק‬
‫ומשני מוטב תתקלקל ר״ה ואל‬
‫יתקלקלו כל המועדות יוה״כ וסוכות‬
‫ושמיני עצרת אס יעשו ע״פ איום‬
‫הראייה‪:‬‬
‫פי‬
‫על‬
‫העדים לא‬
‫מתני׳ דלא כר׳‪ .‬וא״ת ולתנא‬
‫דידן כיון דלא נפקי על אדר השני‬
‫היאך ידעו שנתעברה השנה בשלמא‬
‫אס עיברוה קודם אדר יכולין להודיעם‬
‫ע״י שלוחי אדר אבל אס עברוה‬
‫אחר כך היכי ידעי דהא מעברינן‬
‫השנה כל אדר ולכל הפחות עד פורים‬
‫וי״ל כיון לשלוחים יוצאין על ניסן‬
‫ממילא ידעי כשיגיע ר״ח ואין שלוחין‬
‫וחכמים מטחרין‪ ,‬כלומר‬
‫בחוקת שבורין הן‪ .‬ור־‬
‫מאיר חוא תלמיד ר׳‬
‫עקיבא‪ ,‬ודי עקיבא תלמיד‬
‫דר׳ אליעזר ור׳ יהושע‪,‬‬
‫הללו תלמידי רבן יוחנן בן‬
‫זכאי שתרב הבית בימיו‪.‬‬
‫הנה דבר ברור כי יהודה בן‬
‫שמוע לאחר חרבן הבית‬
‫היה‪ .‬ופרקינן תנאי היא‬
‫דתניא הימים הכתובים‬
‫במגילת תענית בין בזמן‬
‫הבית בין אחר חרבן‬
‫הבית אסורין בתענית דברי‬
‫ר״מ‪ .‬דסבר לא בטלה‬
‫מגלת תענית‪ ,‬ר׳ יוסי‬
‫אומר בזמן הבית אםורין‬
‫בתענית‪ ,‬שימי שמחה היא‬
‫להן‪ ,‬אחר תרבן מותרין‬
‫בתענית מפני שימי אכל‬
‫הן‪ .‬כלומר‪ ,‬אחר חרבן‬
‫הבית בטלה מגילת תענית‪,‬‬
‫והא ר׳ יהודה בן שמוע‬
‫כר״מ רביה הוא דעבד‪.‬‬
‫ואסיקנא והלכתא בטלו‪,‬‬
‫ומותר להתענות בכל‬
‫הימים הכתובים במגילת‬
‫תענית זולתי חנוכה ופורים‬
‫דלא בטלו ואסור להתענות‬
‫בהן‪ .‬על אלול מפני‬
‫ר״ה כולי‪ .‬ואקשינן וכיון‬
‫דנפקו באלול ונקבעה‬
‫ראש שנה בתשרי עוד למה‬
‫צריכין השלוחין לצאת‪,‬‬
‫דבר ידוע הוא ביי בתשרי‬
‫יום הכיפורים בט״ו בו‬
‫סוכות‪ .‬וכי תימא חיישינן‬
‫דלמא עברוה לאלול‪ ,‬והא‬
‫קיימא לן דמימות עזרא‬
‫לא נתעבר אלול‪ ,‬מראין‬
‫הדברים דבימות עזרא‬
‫עברוה לאלול במסורת‬
‫שהיתה בידם‪ ,‬וכי עברו‬
‫)במסכת יום טוב ואם כן‬
‫כי נתעבר( אלול עזרא‬
‫חגי זכריה ומלאכי כי‬
‫כולן בזמן אחד חיו‪.‬‬
‫וכבר פירשנוהו במסכת‬
‫יוצאין א״כ השנה מעוברת‪:‬‬
‫יום טוב‪ .‬ואם בן כי‬
‫נתעבר אלול‪ ,‬והמדינות דמר סבר בל המצות הנוהגות‬
‫הרחוקות מבית דין לא‬
‫בי־אשון נוהגות בשני ומר‬
‫ידעו‪ ,‬נתקלקלה ראש‬
‫שנה שעשו ראש שנה סבר אין נוהגות‪ .‬וטעמייהו מפרש‬
‫ביום ל׳ של אלול כ״ט מקראי גפ״ק דמגילה ‪1‬דף ו‪ :‬ושס!‬
‫ימים‪ ,‬וכיון שאלול נתעבר‬
‫נמצא יום ל׳ מ)רןחשבון וברוב ספרים הגירסא איפכא דמר‬
‫אלול‪ ,‬והם קבעוהו תשרי‪ .‬סבר כל המצות הנוהגות בשני נוהגות‬
‫ואמרי מוטב תיקלקל בראשון ומר סבר אין נוהגות כו׳‬
‫ראש שנה ולא יתקלקלו‬
‫המועדין כולן‪ .‬ודייקינן ובפ״ק דמגילה ‪1‬שסו כתיב כן בכל‬
‫הכי דראש שנה ודאי הספרים גבי פלוגתא דרבנן ורבי‬
‫נתקלקלה‪ ,‬ולא חיישינן אלעזר ברבי יוסי ורשב״ג ויש לישב‬
‫אלא לתקנת המועדות‬
‫הסמוך‬
‫אדר‬
‫מדוקיא דמתניתין דקתני שתי הגירסות‪:‬‬
‫אין‬
‫להם‬
‫שאבל‬
‫בית‬
‫הוא‬
‫המקדש‬
‫להם‬
‫קיים‬
‫והלכתא‬
‫מותרין‬
‫בטלו‬
‫מפני‬
‫והלכתא‬
‫לא בטלו קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא‬
‫כאן‬
‫‪2‬‬
‫בחנוכה ופורים‬
‫אלול‬
‫ר״ה‬
‫מפני‬
‫המועדות‪:‬‬
‫למה‬
‫א>‬
‫כיון‬
‫להו‬
‫וחאמר‬
‫כאן‬
‫ועל‬
‫וכי‬
‫עזרא‬
‫מצינו‬
‫דלא‬
‫לא‬
‫להו‬
‫ליה הא מיקלקל ר״ה‬
‫ולא‬
‫השנה‬
‫עברוה‬
‫א״ר‬
‫מימות‬
‫אלול‬
‫איצטריך הא‬
‫יתקלקלו‬
‫אתשרי‬
‫לאלול‬
‫בר כהנא‬
‫מצינו‬
‫תקנת‬
‫אאלול‬
‫דלמא‬
‫רבי חיננא‬
‫ואילך‬
‫תשרי‬
‫דנפקי‬
‫תימא‬
‫בשאר יומי‪:‬‬
‫מפני‬
‫על‬
‫לא‬
‫מעובר‬
‫איצטריך מעברינן‬
‫מוטב תיקלקל‬
‫כולהו‬
‫ראש‬
‫דיקא‬
‫מועדות‬
‫נמי דקתני על תשרי מפני תקנת המועדות‬
‫ש״מ‪:‬‬
‫כסליו‬
‫ועל‬
‫מפני הפורים‪:‬‬
‫אף‬
‫חנוכה‬
‫מפני‬
‫על‬
‫אדר‬
‫שני‬
‫מפני‬
‫מתניתין‬
‫דלא‬
‫כר׳‬
‫נתעברה‬
‫השנה‬
‫מפני‬
‫םבר‬
‫ג‬
‫יכל‬
‫בראשון‬
‫ועל‬
‫ואילו נתעברה השנח יוצאין‬
‫דתניא‬
‫הפורים‬
‫אדר‬
‫יוצאין‬
‫נ ‪,‬‬
‫אף‬
‫לימא‬
‫מצות‬
‫הפורים‬
‫לא‬
‫רבי‬
‫אומר‬
‫על‬
‫בהא‬
‫קתני‬
‫אם‬
‫אדר‬
‫השני‬
‫קמיפלגי‬
‫דמר‬
‫הנוהגות‬
‫נוהגות‬
‫בשני‬
‫ומר סבר כל מצות הנוהגות בשני‬
‫אין נוהגות בראשון לא‬
‫הנוהגות‬
‫בעיבור‬
‫אין‬
‫בשני‬
‫דכולי עלמא מצות‬
‫נוהגות‬
‫שנה קמיפלגי‬
‫בראשון‬
‫והכא‬
‫דתניא יי כ מ ה עיבור‬
‫ג‬
‫שנח ל׳ יום רשב״ג אומר ח ד ש מאי שנא ל׳‬
‫דידעי ח ד ש נמי ידעי א״ר פפא‬
‫ה ‪,‬‬
‫מ ״ ד חדש‬
‫רצח חדש רצה שלשים העיד ר׳ יהושע בן‬
‫לוי משום קחלא קדישא‬
‫אדרים‬
‫שמקדשין‬
‫למימרא‬
‫דחםרין‬
‫לאפוקי‬
‫רבי‬
‫אותם‬
‫עבדינן‬
‫ביום‬
‫מלאין‬
‫עיבוריחן‬
‫עבדינן‬
‫לא‬
‫מ ד ד ר ש רב נחמן בר חסדאי׳ חעיד‬
‫סימאי‬
‫שני‬
‫דירושלים על שני‬
‫משום‬
‫אדרים‬
‫חגי‬
‫שאם‬
‫זכריה‬
‫רצו‬
‫ומלאכי‬
‫לעשותן‬
‫על‬
‫שניהן‬
‫מלאין עושין שניהן חםרץ עושין אהד מלא‬
‫חסר‬
‫ואחד‬
‫ומשום‬
‫ואחד‬
‫ר״ח‬
‫עושין‬
‫רבינו‬
‫חםר‬
‫בזמנו‬
‫הסמוך‬
‫אמרו‬
‫עד‬
‫לניםן‬
‫יעל‬
‫שני‬
‫ניםן‬
‫ועל‬
‫מלא‬
‫זמנין‬
‫ליח‬
‫לעולם‬
‫תשרי‬
‫היו‬
‫שיוודע‬
‫שלחו‬
‫חדשים‬
‫ח‬
‫וכך‬
‫חםר‬
‫אחד‬
‫לך‬
‫למר‬
‫עוקבא‬
‫אמרת‬
‫משום‬
‫את‬
‫מלא‬
‫שחוקבע‬
‫חםר מתיב‬
‫מחללין‬
‫אי‬
‫נוהגין‬
‫י לעולם‬
‫בגולה‬
‫״אדר‬
‫רב נחמן‬
‫השבת‬
‫בשלמא‬
‫הכי‬
‫על‬
‫זמנין‬
‫מחללינן‬
‫‪(6‬‬
‫ניצה‬
‫ע״ ש‬
‫י‪.‬‬
‫לקמן‬
‫ע״ש‬
‫לנ‪.‬‬
‫כנ‪:‬‬
‫ע״ש‪,‬‬
‫ב( ותוספתא פ׳׳א הי׳׳ג‪,1‬‬
‫נ( ומגילה י‪::‬ו‪ ,‬ד( סנהדרין‬
‫יא‪ .‬ערכין ט‪ ,:‬ה( ]סנהדרין‬
‫יא‪.‬ז‪ ,‬ו(‬
‫]ללריש ר״נ כר‬
‫חסלא כצ׳׳לן‪(t ,‬‬
‫ח(‬
‫נח‪ .‬ן‪,‬‬
‫וכנורות‬
‫כא‪,:‬‬
‫לקמן‬
‫ט( וס״א הל׳ הן‪,‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫מימות‬
‫עזרא‬
‫האי לנקט‬
‫ואילך‪.‬‬
‫מימות עזרא‪,‬‬
‫קמקלקלא ר״ה‪ .‬ממצא שלא עשאוה‬
‫בני הגולה כהלכה אס מעברין אלול‪:‬‬
‫וגיוס השני‪ ,‬וכראש השנה‬
‫דיקא נמי‪ .‬דלהכי חשו רבנן דלא‬
‫משתעי!ביצה ו ! ‪.‬‬
‫ליקלקלו שאר מועדות והתירו שיהא‬
‫ר״ה מקולקל לגולה‪ :‬ואלו אם‬
‫״^״ י כ י ׳‪W‬־׳‬
‫נ ת ע ב ר ה השנה‪ .‬לאחר שנכנס אדר רבינו ח נ נ א ל )המשך(‬
‫הראשון והלכו השלוחים ישגו ג״ל ועל השרי מפני תקנה‬
‫ועיינו ועיברוה לעשות אלר השני תמועדות ש״מ‪ .‬פירו׳‬
‫להודיע לכל ישראל‬
‫אחר זה‪ :‬נוהגות בראשון‪ .‬ויצאו‬
‫שהרשות ביד בית דין‬
‫ילי חובתן בפורים שעשו בראשון‪ :‬לעבר‪ ,‬ואע״פ שלא היה‬
‫כ מ ה עיבור השנה‪ .‬ימי אלר הראשון לעולם‪ .‬ועל כסליו לידע‬
‫מתי נקבע לעשות בכ״ה‬
‫שאותו עושין עיבור לשנה‪ :‬חדש‪ .‬חנוכה‪ .‬ועל אדר לעשות‬
‫קא סלקא דעתך כ״ט ימים‪ :‬מאי ביום י״ד בו פורים‪.‬‬
‫דאמר שלשים דאין ואוקימנא דלא כר׳ דאמר‬
‫שנא‪ .‬למאן‬
‫אם נתעברה שנה יוצאין‬
‫צריך לחזור ולשלוח שלוחים על יום אף על אדר השיני מפני‬
‫בני הפורים‪ .‬וכולי עלמא כל‬
‫קידוש אדר השני‪ :‬דידעי‪.‬‬
‫מצות הנוהגות בשיני ]אין ן‬
‫הגולה שלעולם אדר הראשון מעובר‬
‫נוהגות בראשון‪ ,‬ובעיבור‬
‫וביום ל׳׳א נתקדש‪ :‬למאן דאמר חדש‪ .‬שנה פליגי‪ ,‬תנא דידן סבר‬
‫נמי אין צריך להודיע דהא ידעי לה כתנא קמא דברייתא‬
‫דתנ־א עיבור שנה ל׳ יום‪,‬‬
‫דלעולס חסר וביום שלשים נתקדש‪:‬‬
‫ור׳ סבר לה כרבן שמעון‬
‫רלו חדש רצו שלשים‪ .‬לפיכך צריכין בן גמליאל דאמר חדש‪,‬‬
‫להודיע אס עשאוהו מלא או חסר‪ :‬ואוקימנא רצו חדש רצו ל­‬
‫יום‪ .‬חעיד ר׳ יהושע בן לוי‬
‫שמקרשין אוחן ביום עיבוריהן‪ .‬יום על שני אדרין שמקדשין‬
‫שלשים קרי יום עיבור שאותו עושין אותן ביום עבוריחן‪ .‬פיר׳‬
‫אותו מקדשין ראש חודש אדר‬
‫כשמעברין‬
‫לחדש‬
‫עיבור‬
‫שיגי ביום ל׳ של אדר‬
‫שמקדשין יום שלשים של שניהם הראשון שהוא יום עיבורו‪,‬‬
‫לר״ח הנכנס יום ל׳ לאדר הראשון ויום ל׳ של אדר שני‬
‫מקדשין אוחו ראש חודש‬
‫הוא ר״ח לאדר השני ויוס ל׳ של‬
‫ניסן‪ .‬למימרןאן דשיני‬
‫אדר השני הוא ר״ח ניסן‪ :‬למימרא אדרין לעולם חםרין הן‪,‬‬
‫דחםירין עבדיגן כוי‪ .‬בניחותא‪ :‬אחד ולאפוקי מדרב נחמן בר‬
‫רב חסדא ןדןדרש העיד‬
‫מלא ואחד ח ס ר ‪ .‬דוקא קאמר ראשון‬
‫ר• סימאי משום חגי זכריה‬
‫מלא ושני חסר‪ :‬משום רבינו‪ .‬רב‪ :‬ומלאכי על שני אדרין‬
‫שהוקבע ר״ח בזמנו‪ .‬עד שאמרו לך שאם רצו בית דין לעשותן‬
‫שניהן חסרין או שניהן‬
‫הבאים מארץ ישראל קדשו ב״ל ר״ח מליאץ או אחד מלא‬
‫אלר השני ביום ל׳ לאלר הראשון ואחד חסר עושין‪ .‬וכך‬
‫היו נוהגין בגולה‪ ,‬והיא‬
‫ועשו את הראשון חסר‪ :‬מחללין אח‬
‫פומבדיתא‪ .‬אמרו משום‬
‫השבח‪.‬‬
‫עלים שראו את הלבנה רבינו לעולם אחד מלא‬
‫בחילושה מחללין את השבת לצאת ואחד חסר עד שיוודע‬
‫שהוקבע ראש חודש‬
‫חוץ לתחום לבא לב״ל להעיל לפניהן‬
‫בזמנו‪ .‬הע־דות שהעיד ר׳‬
‫לפי שהמועלין כולן תלויין בשני םימאי משום חגי זכריה‬
‫חלשים הללו‪ .‬וקס׳׳ל חילולא לשרא ומלאכי סוגיא דשמעתין‬
‫סלקא‪ ,‬וגרסיגן בבכורוח‬
‫רחמנא משוס לקביעת ירחא לפי פרק מעשר בחמד דקא׳ ר•‬
‫ראיית הלבנה הוא אס מלא מלא אם עקיבא בשיטתייהו ואמר‬
‫משום הכי מחללין‪ .‬אדר הסמוך לניסן זמגין‬
‫חסר חסר‪:‬‬
‫מלא וזמנין חסר‪ ,‬ובן עז״‬
‫אס ראוהו ביום ל׳ שאם לא יבאו הוא דסכר אדר הסמוך‬
‫ויעידו שראוהו היוס לא יקלשוהו לניסן לעולם חסר וקיימא‬
‫לן כר׳ עקיבא‪ .‬וכן הא‬
‫ב״ל על מחר ויעשו את החסר מלא‪:‬‬
‫דגרסינן הכא בהאי עניינא‬
‫אלא‬
‫דשלחו ליה למר עוקבא‬
‫משוס‬
‫לנימיו‬
‫עברוהו‬
‫לכחיכ נעזרא )נחמיה ח>‬
‫אלא‬
‫לניסן לעולם חסר‪ .‬תימה א״כ אמאי‬
‫יוצאין על ניסן מפני הפסח ומיהו לבסוף מסקינן תיובתא ואף על פי כן אנו נוהגין כן דשמא בימיהן שהיו מקדשים‬
‫על פי הראייה מסקינן דזמנין מלא זמנין חסר אבל לדידן טוב למלאות הראשון דהוא חדש העיבור שניתוסף על השנה אף על‬
‫גב דאמרינן דשנה מתעברת בסופה ובירושלמי דמגילה»( איכא פלוגתא דקאמרינן התם עוקבא אשכח תרין איגרין בחדא כתיב‬
‫ושפר באנפוי ובאגפי חברוי מוסיפין על שתא תלתין יומין ובחדא כתיב ושפר באנפי ובאנפי חברוי מוסיפין על שתא ירח יומין‬
‫מאן דאמר תלתין יומין אדר הראשון תוספת מ״ד ירח יומין אדר השני תוספת ולבסוף דחו לה דקסבר רצו שלשים רצו ירח‪:‬‬
‫מאי‬
‫אדר הסמוך לניסן לעולם‬
‫חסר‪ ,‬עלתה כחיובחא‪,‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א(‬
‫‪a‬‬
‫לקמן כא‪,:‬‬
‫]הלח׳׳מ‬
‫פ״גליןט״ולקה״חהע״יק‬
‫אמר רנ כוי[‪ ,‬ג( ]מוס׳‬
‫ערכי! פ׳׳א ה״ל[ לעיל‬
‫ו‪ :‬שנת פז‪ :‬סוכה נל‪:‬‬
‫ערטן ט‪ ,:‬ו ( ]ויקרא כנ[‪,‬‬
‫ה( ]עיין של״ה רף תטו‬
‫ל״ה קהלא[‪ ,‬י( צ״ל לשעי‬
‫רומא לתלתין‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬החדש הזה לבם‬
‫ראש ךוךשים ראשון הוא‬
‫לכם לחרשי השנה‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש״• ל״ה איכא לאמרי‬
‫כי׳‬
‫משוס‬
‫קס״ל‬
‫מילול‬
‫מצוה‪:‬‬
‫נענריה‬
‫)‪(3‬‬
‫האידנא‬
‫שלשים זה‪:‬‬
‫שבת‬
‫ד״ה‬
‫ביום‬
‫מוסף רש״י‬
‫מפני תקנת הקרבן‪ .‬של‬
‫ר״ת שיקריכ ממנו י לקמן‬
‫ד׳‬
‫בא‪ ,::‬אלא‬
‫ימים‬
‫בלבד‪ .‬ראה רש״י ומוסף‬
‫רש״י לעיל ו נ‪.‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫מדחנן וכשהמקדש קיים‬
‫יוצאין אף על כולן‬
‫מפני תקנת קרבן‪ ,‬מדכל‬
‫החדשים כולן לאו משום‬
‫ד מ צ ו ה‬
‫ל‬
‫ד ש‬
‫•‬
‫לאו‬
‫ק‬
‫ותשרי נמי‬
‫ניסן‬
‫משום דמצוה לקדש‬
‫על הראיה‪ ,‬אלא משום‬
‫אי‬
‫המועדות‪.‬‬
‫תקנת‬
‫אמרת בשלמא זימנץ‬
‫מלא וזימנין חסר‪ ,‬משוס‬
‫הכי מחללינן‪ ,‬אלא אי‬
‫אמרת לעולם חסר ]אמאי‬
‫מחללינן[ תיוכתא‪ .‬וגס‬
‫לעדוח רבי יחושע בן לוי‬
‫דאמר לעולם שיני אדרים‬
‫חסירץ‪ ,‬הא מתניתץ‬
‫תיובחא עליח‪ ,‬ולא עמדה‬
‫אלא עדות ר׳ סימאי משום‬
‫חגי וכריה ומלאכי‪ .‬כי אתא‬
‫עולא אמר עברוה לאלול‪.‬‬
‫כלומר אצטריך כפי ]נ״א‪:‬‬
‫לפי[ המסורת שהיתה ביד‬
‫בית דין )לא היו מגלין‬
‫אלא אותו למוומנין לעיין‬
‫בדבר זה מפני שבית(‬
‫ועיברוה לאלול‪] ,‬ו[מפני‬
‫)שקראו( ]מה נקרא[ סוד‬
‫העכור‪ ,‬מפני שבית דין‬
‫לא היו מגלץ אותו אלא‬
‫למזומנין לעיין בדבר זה‪.‬‬
‫והיה אותה שנה יום‬
‫שלשים לאלול יום הסמוך‬
‫לשכת בין מלפניה בין‬
‫ע ל ה י א י ה‬
‫מלאחריה‪ .‬יכייז ש י‬
‫*™‬
‫^‬
‫^‬
‫לי שכיח דיין מעברין ל‬
‫•‬
‫יר‬
‫'בלס^ןב^ב^‬
‫שלא לחבר שתי קדושות‬
‫כאחד‪ ,‬מפני כביד מתים‪.‬‬
‫ב^״ירקית"^^™‬
‫א ה‬
‫ת‬
‫לא(‬
‫די‬
‫נעו‬
‫[‬
‫לול‬
‫כי‬
‫ע‬
‫צו‬
‫ה ש ע ה‬
‫ש ל א‬
‫י ב א‬
‫ך‬
‫‪J‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫•‬
‫מאי י טיבותא )עבדינן(‪ .‬שמעברים אלול דמוטב שלא יעברו כדי‬
‫אלא אי אמרת לעולם ח ס ר ‪ .‬ואי נמי לא אתו עדיס מקדשין ליה‬
‫האידנא למה להן לחלל‪ :‬על הראיה‪ .‬על פי עדים דכתיב )שמות יב>‬
‫שלא יהא מרי יומין מספק‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫‪.‬‬
‫מלפניה בין מלאחריח‪ .‬רבינו תם לא גרס מלפניה דאם חל‬
‫בין‬
‫קא‬
‫‪.‬‬
‫ו‬
‫פ‬
‫דאמרי‬
‫איכא‬
‫וקדש‪:‬‬
‫ראה‬
‫כזה‬
‫חדשים‬
‫ראש‬
‫לכס‬
‫החדש הזה‬
‫ראש השנה וסוכות מלפניה תיפוק ליה משוס מתיא דמקלע‬
‫נמצא לקדש על הראייה הוא‪ :‬משום‬
‫יחללו מצוה‬
‫לא משוס‬
‫חילול)א(‬
‫סלקא דעתיה‬
‫בשבת‪:‬‬
‫באחד‬
‫הכפוריס‬
‫יום‬
‫מחללינן‪ .‬שאם‬
‫הכי‬
‫שלח ליה ר׳ יהודה נשיאה לרבי‬
‫אלא‬
‫עדים‪:‬‬
‫בלא‬
‫החדש‬
‫שיתקדש‬
‫אלא אי אמרת לעולם הסר אמאי מהללינן‬
‫אמי‪ .‬אין זה רבי יהודה‬
‫אי אמרת ומנין מלא וזמנין ח ס ר ‪.‬‬
‫דמצוה לקדש על הראייה איכא‬
‫משום‬
‫נשיאה שהתיר השמן בפרק אין‬
‫מכדי בב״ד תליא כדאמרינן לקמן‬
‫דאמרי א״ר נהמן אף אנן נמי תנינא על‬
‫מעמידין <ע״ז לף לו‪ .‬ושם( שהיה בימי‬
‫)לף כה‪ (.‬אתםי( אפילו מדדים‪ :‬אמאי‬
‫שני הדשים מהללין את השבת על ניםן ועל‬
‫רב ושמואל דההוא בנו של ר״ג‬
‫מחלליגן‪ .‬ליתקנו ב״ד שימתינו עד‬
‫תשרי אי אמרת בשלמא לעולם חםר משום‬
‫בן רבי יהודה הנשיא והאי דהכא‬
‫יום שלשים ואחד שלא לחלל עליו את‬
‫תלמידו של ר׳ יוחנן דהוה כייף‬
‫הכי מהללינן דמצוה לקדש על הראייח אלא‬
‫השבת וילכו דעידו למחר ויקדשו על‬
‫פיהם‪ :‬נעבריה האידגא‪ (3) .‬מיום‬
‫לרב ושמואלה(‪:‬‬
‫אי אמרת זמנין מלא זמנין הםר אמאי‬
‫ל׳ זה יעברו את אדר‪ :‬אי דאקלע‬
‫הא בניסן ובתשרי‪ .‬פי׳ בקונטרס‬
‫מהללינן נעבריה האידנא ונקדשיה למהר‬
‫יום שלשים בשבת‪ .‬וראו בו את‬
‫שהמועדות תלויין בהן מקדשין‬
‫אי דאקלע יום שלשים בשבת ה״נ הכא‬
‫ולא‬
‫דמעברינן‬
‫ה״נ‪.‬‬
‫הלבנה‪:‬‬
‫לצורך בשאר ירחי לא וי״מ איפכא‪:‬‬
‫במאי עסקינן דאקלע יום שלשים ואהד‬
‫מחללינן‪ :‬הכא‪ .‬דקתני מחללין כגון‬
‫ואם היתה שנה מעובדת המשה‪.‬‬
‫בשבת דמצוה לקדש על הראייה מתיב רב‬
‫דאקלע יום שלשים ואחד בשבת ולא‬
‫בערכין )לף ט ‪ :‬ו פריך והא‬
‫כהנא כ ש ה מ ק ד ש קיים מחללין אף על כולן‬
‫נראה החדש אתמול אלא היום דאי‬
‫איכא יומא י(דתלתין שנין משום דכל‬
‫מפני תקנת הקרבן מדכולהו לאו משום‬
‫נמי לא אזלי מקדשי ליה בית דין‬
‫שנה עודפת ארבעה ימים שמונה‬
‫האידנא דאין לך חדש יותר על שלשים‬
‫דמצוה לקדש על הראייה ניסן ותשרי נמי‬
‫שעות תתע״ו חלקים ואותן חלקים‬
‫ומקדשי ליה שלא על פי עדים הלכך‬
‫מצטרפין ליום שלם לסוף שלשים‬
‫לאו משום דמצוה לקדש על הראייה אי‬
‫מחללין לקדש על הראייה‪ :‬מפני‬
‫שנה ומשני משוס דליתיה בכל שנה‬
‫אמרת בשלמא זמנין מלא וזמנין חםר משום‬
‫תקנת קרבן‪ .‬מוספי ר״ח שיקרבו‬
‫לא קחשיב‪:‬‬
‫הכי מחללינן אלא אי אמרת לעולם חסר‬
‫בזמנן‪ :‬גיסן ותשרי נמי לאו משום‬
‫צריך‬
‫אמאי מחללינן תיובתא כי אתא עולא אמר‬
‫דמצוה לקדש על הראייה‪ .‬הוי‬
‫עברוח לאלול אמר עולא ידעי חברין בבלאי מאי טיבותא עבדינן בהדייהו‬
‫חילול שבת דידהו אלא שיהו המועדות‬
‫מאי טיבותא עולא אמר משום ירקיא רבי אחא בר חנינא אמר משום מתיא‬
‫בזמנן לפי תולדות הלבנה‪ :‬אלא‬
‫אי אמרח לעולם ח ס ר אמאי מחללינן‪.‬‬
‫מאי בינייהו איכא בינייהו יוה״כ שהל להיות אהר השבת מאן דאמר משום‬
‫בלאו דידהו נמי האידנא מקדשינן‬
‫מתיא מעברינן ומאן דאמר משום ירקיא לאימת קא בעי להו לאורתא‬
‫ליה‪ :‬ידעי חברין בבלאי‪ .‬כלומר‬
‫לאורתא טרה ומייתי ולמ״ד משום ירקיא לעבריה משום מתיא אלא איכא‬
‫קו‬
‫א מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫קידוש המיש הלי א‪:‬‬
‫ק ז ב ג מיי׳ ס״ג)ופ״ה(‬
‫מהל׳‬
‫קילוש‬
‫המלש‬
‫הלכה טו טז יז יח‪:‬‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫א‬
‫יום הכפורים‪ .‬ומאן דאמר‬
‫משום ירקיא‪ ,‬אמר‪ ,‬מיתיא‬
‫איפשר לקברם עממי‪ ,‬והן‬
‫גוים‪ .‬ודברים הללו שאמרו‬
‫עולא ור׳ אחא‪ ,‬ראו לומר‬
‫שעשו אותם בית דין סעד‬
‫למסורת שבידם שבחן‬
‫מעברין )כעניין( ]כמו‬
‫שאמרו[ שעיקר עיבור‬
‫השנח באביב‪ ,‬ותנינן אין‬
‫מעברין חשנה לא מפני‬
‫גדיין ולא מפני טלאין ולא‬
‫מפני גוזלות שלא פיריחו‪,‬‬
‫אבל עושין אותן סעד‬
‫לשנח‪ .‬וחמסמך של עיבור‬
‫]הוא[ האביב כדגרסינן‬
‫א(‬
‫דזמן אביבא לא מטא‪.‬‬
‫ואקשינן עליהן אם נראה‬
‫חחודש בזמנו‪ ,‬והוא ליל‬
‫ל׳‪ ,‬מעברין ליח לאלול‬
‫משום צורך שנחראח‬
‫לבית דין לעבר‪ ,‬והתני‬
‫רבה בר שמואל יכול‬
‫כשם שמעברין את השנה‬
‫לצורך‪ ,‬מפני האביב‪ ,‬כך‬
‫מעברין את החודש לצורך‪,‬‬
‫ת״ל התדש הזה לכם‪ ,‬כזה‬
‫ראה וקדש‪ .‬ופריק רבה‬
‫אין מקדשץ לצורך‪ ,‬אבל‬
‫מעברין חחדש לצורך‪,‬‬
‫ותריץ להא דרבה כר‬
‫שמואל הכי‪ .‬יכול כשם‬
‫שמעברין את השנה‪,‬‬
‫על האביב‪ ,‬ואת החדש‪,‬‬
‫בינייהו יו״ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאהריה מ״ד משום ירקיא לצורך חשעה‪ ,‬כך מחםרץ‬
‫נותנין לב להכיר טובה שעושין עמהם‬
‫החדש‬
‫ומקדשץ את‬
‫בני ארץ ישראל שעיברו את אלול‪:‬‬
‫מעברינן ומאן דאמר משום מתיא‬
‫אפשר בעממי ולמ״ד משום מתיא לצורך‪ ,‬ת״ל התודש הוה‬
‫משום ירקיא‪ .‬להפריד שבת דוס‬
‫לעבריה משום ירקיא אפשר בהמימי אי הכי מאי שנא לדידן אפילו לדידהו לכם‪ ,‬כזת ראה וקדש‪ .‬וכי‬
‫הא דאמר ר׳ יהושע בן לוי‬
‫טוב זה מזה כדי שלא יכמושו ירקות‬
‫בר‬
‫רבה‬
‫והתני‬
‫איני‬
‫עלמא‬
‫להו‬
‫הביל‬
‫לא‬
‫לדידהו‬
‫עלמא‬
‫לן‬
‫הביל‬
‫לדידן‬
‫נמי‬
‫מאיימין עלי־הו כדי לתזור‬
‫הנאכלות כשהן חיין בשבת שאחר‬
‫שמואל ב י כ ו ל כשם שמעברין את השנה לצורך כך מעברין את חחדש בהן ולא יתקיימו דבריהן‬
‫ויעבדוהו‪ ,‬אי אצטריך‬
‫יו״ט או ביו״ט שאחר שבת‪ :‬משום‬
‫לצורך ת״ל ‪ 1‬ה ה ד ש הזה לכם ר א ש חדשים כזה ראה וקדש אמר ג ‪ ,‬ר ב א לא לבית דין‪ ,‬ואין מאיימין‬
‫מתיא‪ .‬להפדד שבת ויום הכפוריס‬
‫על העדים על החדש שלא‬
‫קשיא כאן לעברו כאן לקדשו והכי קאמר יכול כשם שמעברין את השנה‬
‫זה מזה שלא יסריח מת שימות באחד‬
‫נראה בזמנו‪ ,‬והוא ליל‬
‫ואת ההדש לצורך כ ך מקדשין את ההדש לצורך תלמוד לומר ההדש הזה לי‪ ,‬כלומר אץ מאיימין‬
‫מהן שיהא ראשון ולא יקבר לא היום‬
‫אותן ואומרץ להן הזהרו‬
‫ג‬
‫ולא למחר‪ :‬מאי בינייהו‪ .‬תרווייהו‬
‫לכם כזה ראה וקדש וכי הא דאמר רבי יהושע בן לוי מאיימין על העדים על והעידו כי ההוא שנראה‬
‫איתנהו‪ :‬יום הפפורים שחל להיות‬
‫ההדש שנראה בזמנו לעברו ואין מאיימין על העדים על ההדש שלא נראה לכם כעין כיכיתא‪ ,‬הלבנה‬
‫היתה‪ ,‬ומקדשץ אותו‬
‫מייד‬
‫אחר שבת‪ .‬אם לא יעברוהו‪:‬‬
‫בזמנו לקדשו איני והא שלח ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אמי הוו יודעין שכל ביום שלשים אם הוצרכו‬
‫משום מהיא מעברין‪ .‬ודחינן ליום‬
‫ימיו ש ל רבי יוחנן היה מלמדנו מאיימין על חעדים על החדש שלא נראה בית דין לחסורי‪ ,‬אלא‬
‫לא טרחינן עלייתו כדי‬
‫הכפוריס ליום שני בשבת‪ :‬אימח‬
‫בזמנו לקדשו אע״פ שלא ראוהו יאמרו ראינו אמר אביי לא קשיא הא בניסן לקדשו בעת שלא נראה‬
‫בעי לה‪ .‬לירקות‪ :‬לאורחא‪ .‬למוצאי‬
‫בזמנו‪ ,‬כלומר מעברין ולא‬
‫ותשרי הא בשאר ירחי רבא אמר הא דתני רבה בר שמואל אהרים היא‬
‫טרח‬
‫לאורחא‬
‫הכפודס‪:‬‬
‫יום‬
‫מחסרין‪ .‬ואקשינן לרבה‬
‫דתניא באחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ר א ש השנה לראש איני וחא שלח ליח ר•‬
‫ומייחי‪ .‬ואין צדך ללקט ע״ש הלכך‬
‫יהודה נשיאה לר׳ אמי‪,‬‬
‫לא מעבדנן‪ :‬אפשר בעממי‪ .‬דאמר‬
‫השנה אלא ד׳ ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה רב דימי‬
‫הוו יודעץ שכל שנותיו‬
‫מר )ביצה לף ו‪ (.‬מת בי״ט ראשון‬
‫מנהרדעא מתני איפכא מאיימין על העדים על ההדש שלא נראה בזמנו של ר׳ יוחנן היה מלמדינו‪,‬‬
‫מאיימין על העדים של‬
‫יתעסקו בו עממין‪ :‬בחמימי‪ .‬שורס‬
‫לקדשו ואין מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו מ״ט חדש שלא נראה בומנן‬
‫בחמין וחוזרות לקדמותן‪ :‬לדידן‬
‫לקדשו‪ ,‬שאע״פ שלא‬
‫ה א י‬
‫חביל לן עלמא‪ .‬אנו בני בבל חם לנו‬
‫ראו בעליל אלא כעין‬
‫העולם דש לנו הבל לפי שבבל עמוקה היא ואינה ארץ הדם וגבעות כא״י ואין שולט בה אויר ואין בני ארץ ישראל צריכין לעבר משוס כיכיתא‪ ,‬יעידו כי ראינו‪.‬‬
‫ופריק אביי ואמר הכי‪,‬‬
‫מתיא ומשוס ירקיא אלא בשבילנו‪ :‬איני‪ .‬וכי מעבדנן חודש לצורך‪ :‬כשם שמעברין את השנה לצורך‪ .‬מפני האביב והתקופה ופירות הא דר׳ יהושע בן לוי‬
‫האילן כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין )לף יא‪ :(:‬כזה ר א ה וקדש‪ .‬כיון שתראה קדש בו ביוס‪ :‬לעברו‪ .‬לעשות את החסר מלא לצורך קיימא בכל החדשים זולתי‬
‫מותר‪ :‬לקדשו‪ .‬ביום שלשים והלבנה לא נראית ואם ימתינו עד יום מחר יהא שבת ויוה״כ סמוכין אין מקדשין לצורך‪ :‬וה״ק יכול כשם שמעברין ניסן ותשרי‪ ,‬ור׳ יוחנן‬
‫קיימא בניסן ותשרי זולתי‬
‫לצורך פ ך מקדשין לצורך ח״ל כזה ר א ה וקדש‪ .‬ראה תחלה ואח״כ קדש אבל כשאתה מעברו ראה וקדש הוא‪ :‬מאיימין על העדים על שאר ירחי‪ .‬ונתברר לנו‬
‫החדש שנראה בזמנו‪ .‬ביום שלשים שיחדשו בשביל לעברו‪ :‬ואין מאיימין‪ .‬ביום שלשים על העדים שלא ראוהו ואנן צדטן לקדשו דברי אביי כי כך הם‬
‫כאשר פירשנו‪ ,‬מתלמוד‬
‫היום כדי להפריד שבת מיום הכפורים שיאמרו ראינו דעידו שקר‪ :‬היה מלמדנו מאיימין פוי‪ .‬אס אנו צדכין לעשותו חסר‪ :‬בניסן‬
‫ארץ ישראל דשקלי וטרי‬
‫וחשרי‪ .‬שהמועדות תלויין בהן מקדשין לצורך‪ :‬בשאר ירחי‪ .‬לא ואס תאמר מה צורך לנו בשאר חדשים לחסר ולעבר כגון אותה בהאי מילתא בתחלת פרק‬
‫ששנינו במסכת ערכין )דף ח‪ >:‬אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמונה והתס מפרשינן הטעם ראוהו בית דין וכל ישראל‬
‫ואםקוה הכי‪ ,‬ולא פליגי‪,‬‬
‫ואם עיברו שמונה ובזה לא נראית ביום שלשים נמצא שאנו צריכין לאיים עליהן לומר ראינו בשביל לקדש‪ :‬הא דחני ר ב ה ‪ .‬שאין‬
‫מה דמר ר׳ זעירא בשם‬
‫מעבדן ולא מקדשין לצורך‪ :‬אחרים היא‪ .‬דאמרי לעולם כל החדשים אחד מלא ואחד חסר כסדר מולד הלבנה שמתחדשת ר׳ יהושע בן לוי אין‬
‫לעולם בסוף כ״ט ימים ומחצה שהן חמשים ותשעה לשני חדשים‪ :‬א ר ב ע ה ימים‪ .‬אם נקבע עכשיו באחד בשבת יהא לשנה מעמעמין על שלא נראה‬
‫לקדשו‪ ,‬בשאר ירחי‪ ,‬ומה‬
‫הבאה בחמישי בשבת שזה חשבון שנים עשר חדש אחד מלא ואחד חסר עולה לשנ״ד ימים והשלש מאות וחמשיס כולם שבועיס דמר רבא מעמעמין על‬
‫נמצא נדחה להלן ארבעה ימים‪ :‬ואם היחה שנה מעוברת הי‪ .‬שמוסיסין עליה חדש חסר שדוחה להן מן שבועים שלימים יום אחד‪ :‬שלא נראה לקדשו‪] ,‬וןאץ‬
‫וחלילה לעבר אלא על‬
‫המסורה שמסורה בידם‬
‫ממשה רבינו‪ ,‬אבל מי‬
‫שלא גחגלו ]לו[ העיקרים‬
‫)מדומים( ]מדמה[ כי על‬
‫כל צורך מעברין‪ ,‬ועל זה‬
‫אמר עולא אין שם צורך‬
‫לדבר אלא משום ירקיא‪,‬‬
‫ורבי אתא אמר משום מיתיא‪ .‬פירי מאן דאמר משום מיחיא‪ ,‬דחיכא דאיקלע כ״ט באלול )ערכ שבת( ]בשבת[‪ ,‬חל ראש שנה‬
‫להיות באחד בשבת‪ ,‬ואם חל כ״ט באלול יום חמישי‪ ,‬מיקלע ראש שנח בערב שבת‪ ,‬ולא יתכן שתי קדושוח כאחת‪) .‬עולא(‬
‫]ר׳ אחא[ אמר מעברין לאלול‪ ,‬חשב בדעתו משום מיתיא דלא איסרחון‪ .‬כלומר‪ ,‬אם ישאר חמת שני ימים יסריחו א( וכן יום‬
‫חכיפורים שחל להיות באחד בשבת או בערב שבת כיוצא בו‪ .‬אבל )אם( משום ידקיא לא מעברינן‪ ,‬איפשר בחמימי‪ .‬פי׳ אע״ג‬
‫דחיימץ ירקיא‪ ,‬איפשר למיכל מיניהון‪ .‬ויש אומרים למישלקינהו ולבשולינהו ולמישבקינחו בחמימי‪ ,‬דאכיל להן במוצאי‬
‫האי‬
‫מעמעמין על שנראה לעברו‪ ,‬על ניסן ועל תשרי‪ .‬רבא אמר הא דתני רבה בר שמואל אחרץ היא‪ ,‬דלית ליה עבור בחדשין כלל‪,‬‬
‫דתני אין בין ראש שנה לראש שנה ואץ בין עצרת לעצרת אלא ד׳ ימים בלבד‪ ,‬ואם היתה שנה מעוברת חמשה‪ .‬פירי אין בשנה‬
‫לעולם אלא אחד מלא ואחד חסר‪ ,‬והן שנ״ד ימים‪ ,‬יוצאין הז׳ ישארו ד• ימים‪ .‬ואם היא מעוברת‪ ,‬חדש העכור כ״ט ימים הוא‪,‬‬
‫כ״ח ימים יוצאין הו׳ נשאר יום‪ ,‬הרי ה• ימים‪ .‬רב דימי מחני איפכא‪ ,‬מאיימין על העדים של חדש שלא נראה בזמנו לקדשו‪,‬‬
‫דאמרינן ההיא ביכיתא שראיתם‪ ,‬לבנה הייתה‪ ,‬דלא מיתחזי כשיקרא‪ ,‬ואץ מאיימץ על חעדים של חדש שנראה בזמנו לעברו‪,‬‬
‫א( מלברי רביני ו״ל אלו נראה לגי׳ אחרת היה לו נגמ׳ ללמ״ל משוס ירקיא לא חייש משוס מיפיא כלל משוש לאפשר בעממי אנל צ״ע להא ניוה״ב א״א נעממי‪.‬‬
‫כ‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫צריך שיהא לילה ויום מן החדש כר‪ .‬הא דמאיימין על העדים‬
‫האי מיחוי כשקרא‪ .‬כשנראית בזמנה ואינן מעידין הרבה אחרים יש‬
‫על החדש שלא נראה בזמנו לומר ראינו אע״פ שלא ראו‬
‫שראוהו ונראה שעל שקר עברוהו אבל כשלא ראוהו ואמרו ראינו אין‬
‫הני מילי כשיום שלשים לילה ויום מן החדש‪:‬‬
‫שקר נודע‪ :‬יכילנא לתקוני‪ .‬בלא ראיית עדים כי בקי אני בתולדות‬
‫הצות לילה איכא בינייהו‪ .‬פי׳ בקונטרס שראה ביסודו של רבי‬
‫הלבנה והילוכה וסדר המזלות‪ :‬סוד העיבור‪ .‬ברייתא שנרה‬
‫ברמזים‪ :‬נולד קודם חצוה או לאחר‬
‫לעולם‬
‫שהלבנה‬
‫סעדיה‬
‫חצוח‪ .‬כך שנוי בה ורמז בעלמא הוא‬
‫לפני חדושה בקרן מזרחית דרומית‬
‫האי מיהזי כשקרא האי לא מיחזי כשקרא אמר‬
‫לומר קודם חצות חלוק מנולד לאחר‬
‫מערבית‬
‫בקרן‬
‫חדושה‬
‫ולאחר‬
‫שמואל יכילנא לתקוני לכולה גולה אמר‬
‫חצות‪ :‬ידע מר‪ .‬מה חילוק יש‪:‬‬
‫דרומית וכשהיא במזרח נראית לבני‬
‫ליה אבא אבוה דרבי שמלאי לשמואל ידע‬
‫כי סליק רבי זירא שלח להו‪ .‬לחביריו‬
‫מזרח ולא לבני מערב וכשהיא‬
‫מר האי מילתא דתניא בסוד העיבור נולד‬
‫שבבבל שני דברים שלמד כאן‪ :‬צריך‬
‫במערב נראית לבני מערב ולא לבני‬
‫מודם חצות או נולד אהר הצות א״ל לא אמר‬
‫שיהא לילה ויום מן החדש‪ .‬היום‬
‫מזרח ולכך הלבנה הישנה לבני בבל‬
‫הולך אחר הלילה להיות היום מן‬
‫ליה מדחא לא ידע מר איכא מילי אהרנייתא‬
‫שבמזרח אינה מתכסה אלא שש שעות‬
‫החדש שהיה בו ליל שלפניו למדנו‬
‫ולבני ארץ ישראל הרחוקים מתכסה‬
‫דלא ידע מר כי םליק רבי זירא שלח להו‬
‫שאס נראית הלבנה הישנה משחשיכה‬
‫י״ח שעות והחדשה אינה מתכסה‬
‫צריך שיהא לילה ויום מן החדש וזו שאמר‬
‫יום עשרים ותשעה שהוא ליל שלשים‬
‫לבני ארץ ישראל שבמערב כי אס שש‬
‫אבא אבוח דר׳ שמלאי מחשבין את תולדתו‬
‫אין מקדשין אותו ביום שלשים‪ .‬וא״ת‬
‫שעות ולבני בבל הרחוקים מתכסה‬
‫נולד קודם חצות בידוע שנראה םמוך לשקיעת‬
‫פשיטא דאין מקדשין שהרי לא תראה‬
‫י״ח שעות ולמאן דיליף מיום הכפורים‬
‫ההמה לא נולד קודם חצות בידוע שלא‬
‫החדשה ביום שלשים דקיימא לן‬
‫היום הולך אחר תחלת הלילה ואם‬
‫נראה םמוך לשקיעת ההמה למאי נפקא‬
‫עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא‬
‫נראתה הישנה בתחלת הלילה שוב‬
‫כדאמרינן לקמן איצטריך למ״ד‬
‫מינה אמר רב אשי לאכהושי םהדי אמר רבי‬
‫אין מקדשין החדש ביום ולמאן דיליף‬
‫מאיימין על העדים על החדש שלא‬
‫מפסח לא חיישינן אלא שלא תראה‬
‫זירא אמר רב נחמן כ ״ ד שעי מכםי סיהרא‬
‫נראה בזמנו לקדשו ואשמעינן דאם‬
‫מחצות הלילה ואילך ולפי שיטת‬
‫לדידן שית מעתיקא ותמני םרי מהדחא‬
‫נראית הישנה בלילה אין מאיימין‬
‫הקונטרס משמע דלא חיישינן כלל‬
‫לדידהו שית מהדתא ותמני םרי מעתיקא‬
‫שהרי הכל ראו שהלילה מן החדש‬
‫בבני בבל אלא בבני ארץ ישראל‬
‫למאי נפקא מינה אמר רב אשי *לאכחושי‬
‫שעבר‪ :‬הו שאמר אבא אבוה דר׳‬
‫דאע״ג דחזו בני בבל הישנה בלילה‬
‫םהדי אמר מר צריך שיהא לילה ויום מן‬
‫שמלאי‪ .‬לפני שמואל ולא ידע לפרשה‬
‫מקדשין בני א״י את החדש למחרתו‬
‫ההדש מנלן ר׳ יוהנן אמר מ ע ר ב עד ערב ריש‬
‫מה חילוק בין נולד קודם חצות לנולד‬
‫ביום ולא חיישינן ובני בבל מונין יום‬
‫לאחר חצות אני מפרשה לכס‪ :‬מחשבין‪.‬‬
‫לקיש אמר ע ד יום האחד ועשרים לחדש‬
‫הכפורים וכל המועדות מאותו היום‬
‫את מולד הלבנה‪ :‬נולד קורם חצות‪.‬‬
‫שראו בני א״י החדשה אע״פ שהם‬
‫בערב מאי בינייהו אביי אמר משמעות דורשין‬
‫היום בידוע שנראה היוס קודם‬
‫ראו הישנה בלילה וזהו תימה ממאי‬
‫איכא בינייחו רבא אמר חצות לילה איכא‬
‫שתשקע החמה שאין הלבנה מתכסה‬
‫דקרא קפיד אבני א״י ולא קפיד אבני‬
‫בינייחו אמר רבי זירא אמר רב נחמן כל םפיקא‬
‫מבני א״י שהם במערב )* אלא‬
‫בבל ועוד משהלבנה מתחלת להתחפר‬
‫למימרא דחמיםר ושיתסר‬
‫לקמיח שדינן‬
‫שש שעות אחר חדושה מתוך קוטנה‬
‫לעולם לא תראה עוד בתחלת הלילה‬
‫נמי‬
‫וליעבד‬
‫עבדינן‬
‫לא‬
‫ארביסר‬
‫עבדינן‬
‫שהלבנה לעולס בשש שעות לאחר‬
‫עד שתתחדש שכך סדרה בתחלת‬
‫ארביסר דלמא הםרוה לאב והסרוה לאלול‬
‫חדושה בקרן מערבית דרומית ונראית‬
‫לידתה יוצאה מביום ונראית בתחלת‬
‫להס‪ :‬י(]לא[ נולד י(]עד[ אחר חלות‪.‬‬
‫הלילה מעט ושוקעת ובלילה שלאחריו‬
‫תרי‬
‫בידוע שלא יראה היום שהיא קטנה כל שש שעות ונעלמת מעין‬
‫שוהה מעט יותר לשקוע ומוספת בכל לילה עד שתתמלא ואז יוצאה‬
‫כל‪ :‬למאי נפקא מינה‪ .‬למיחשב הרי על פי עדים אנו מקדשין‪:‬‬
‫בתחילת הלילה וזורחת כל הלילה עד היוס ושוקעת לאור הבקר ואח״כ‬
‫לאכחושי םהדי‪ .‬אס נולד אחר חצות ואמרו ראינו החדשה לפני‬
‫מתחלת להתחסר ומאז שוהה לצאת תחלת כל הלילה ומוספת בכל‬
‫שקיעת החמה כדי לקדשו היום עדי שקר הס‪ :‬כ״ד שעי מכסי‬
‫לילה לשהות מלצאת יותר דותר עד סוף החדש וכל מה שהיא מחסרת‬
‫סיהרא‪ .‬סמוך לחידושה מלפניו ומאחריו היא מתכסה מן העין‬
‫מן הלילה היא משלמת מן היום בין בתחלת החדש בין בסופו ויותר‬
‫מתוך קוטנה שש שעות לפני חדישה ושש שעות לאחר חדישה נעלמת‬
‫היה נראה לפרש דמיירי הכא לעניין המולד דצריך שיהא לילה ויום‬
‫מכל אדם קודם לכן ולאחר מכאן שתים עשרה שעות שהיא במזרח‬
‫מן החדש שיהיה המולד מבערב של עשריס ותשעה באדר שיהא יום‬
‫נראית לבני מזרח ולא לבני מערב מתוך קוטנה וכשהיא במערב‬
‫שלשים ולילו הכל מן המולד החדש אבל אין המנהג כן דלא פסלינן‬
‫נראית לבני מערב ולא לבני מזרח והיא לעולם לפני חדושה בקרן‬
‫מולד זקן אלא כשנולד אחר שמונה עשר וי״א דצריך לילה ויום מן‬
‫מזרחית דרומית ולאחר חדושה בקרן מערבית דרומית כך ראיתי‬
‫החדש כלומר צריך שיהא סדר הקידוש לילה ויום ולא יוס ולילה‬
‫ביסודו של רבי סעדיה זי׳ל הילכך כשהישנה מתכסה במזרח אין‬
‫דאס היה המולד ביום קודם חצות יקדשוהו ב״ד נתקדשה לילה שלפניו‬
‫החדשה נראית לבני מזרח עד כ״ד שעות וכשמתכסה מבני מערב‬
‫ואם נולד אחר חצות ולא נראית ביום אין החדש מתקדש אלא‬
‫אין החדשה נראית להן עד כ״ד שעות‪ :‬לדידן‪ .‬לבבל דקיימין במזרח‪:‬‬
‫למחר ואין יום זה שלפניו מתקדש עמו והיינו דאבוה דר׳ שמלאי‬
‫מכסיא שיח מעחיקא‪ .‬ולא יותר‪ .‬מה טעם מפני שהלבנה הישנה‬
‫ולפירוש זה לא ניחא הא דקאמר איכא בינייהו חצות לילה דליכא‬
‫שלפני חדושה בקרן דרומית מזרחית ורואין אותה בני בבל הסמוכים‬
‫מאן דאמר שמשחשכה לא חייל יום טוב וראש חדש‪:‬‬
‫למזרח ונעלמת מהן מכאן ואילך מתוך קוטנה ולסוף שש שעות של‬
‫לוי‬
‫א ]מי״ פ׳׳א מהל׳ קלוש‬
‫החלש הל׳ ג ועי׳ לח״מ[‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫כי מאחר שאמרו ראיחי‬
‫ויומר לא ראיתי‪,‬‬
‫יחוור‬
‫כשיקרא‪.‬‬
‫מיחוי‬
‫שמואל‬
‫אמר‬
‫יכילנא‬
‫לתקונה‬
‫לכולה גולה‪ .‬כלומר‪ ,‬יש בי‬
‫כח לחשוב ]נ״א‪ :‬לחשב[‬
‫חשבון השנים‪ ,‬ולחקן איזו‬
‫צריכה‬
‫שנה‬
‫עיבור‪ .‬וכן‬
‫בחדשים איזח חודש צריך‬
‫לחתעבר‪ ,‬עד ביאת חגואל‬
‫]נ״א‪:‬‬
‫ויתישב‬
‫וישיב[‬
‫הסנהדרין‪ .‬א״ל אבא אבוח‬
‫דר׳ שמלאי ידע מר הא‬
‫דתני בסוד העיבור נולד‬
‫קודם חצות או אחר חצוח‪.‬‬
‫המסורות‬
‫פיר׳‬
‫שהיא‬
‫עכשיו בידינו שהנולד עד‬
‫חצוח‪ ,‬וענין )ד״ד וה״ח‬
‫וחצ״א( ]ר׳׳ד ות״ח תצא[‬
‫וחרצ״ה‪,‬‬
‫שאלו‬
‫וחקפ״ט‬
‫הן עקרי חחשבון לקכוע‬
‫חשנים‪,‬‬
‫לחו‬
‫ידע‬
‫א(‬
‫מר‪.‬‬
‫א‬
‫)ואם( ]ואת[ חדחויות שחן‬
‫גטר״ד )ובחייו( א( ]ובה״י[‬
‫חקפ״ט‪.‬‬
‫ליח‬
‫אמר‬
‫לא‬
‫ידענא‪ .‬אמר ליח ומדחא‬
‫לא‬
‫מר‬
‫מיל׳‬
‫ידע‪,‬‬
‫איכא‬
‫אתרנייתא‬
‫)במסורתו(‬
‫דתליץ‬
‫]כמסורות[‬
‫ולא כתשבון בלבד ולא‬
‫ידעינהו‬
‫פירוש‬
‫תצות‬
‫מר‬
‫מפני‬
‫אדם‬
‫בו‬
‫ביום‬
‫כולם‬
‫וגם‬
‫מי‬
‫נדתות‬
‫יתכן‬
‫הלבנת‬
‫לבני‬
‫שלשים‪.‬‬
‫שאומר‬
‫אלו‬
‫גטר״ד שחם‬
‫הפשוטות‪ ,‬ובה״י‬
‫תקפ״ט‬
‫לאחר‬
‫העיבור‪,‬‬
‫ודברים‬
‫אחרים‬
‫התלוין‬
‫זה‬
‫שאמר‬
‫נ(‬
‫כולן היה שמואל בקי בחן‪,‬‬
‫גן‬
‫בחשבון שאמר לא ידענא‪,‬‬
‫כגון‬
‫והוא‬
‫מחשבין את חולדחו נולד‬
‫קודם חצות בידוע שנראח‬
‫סמוך לשקיעת חחמח כוי‪,‬‬
‫וכיוצא בו דברים אחרים‬
‫כמו זח‪ .‬אמר לו אבא אבות‬
‫דר׳ שמלאי‪ ,‬דאי לא תימא‬
‫חכי מח בין חצות לאחר‬
‫חצוח‪ .‬כי סליק ר׳ זירא‬
‫בא‪p‬‬
‫ישראל שלח לחו‬
‫צריך שיהא לילח ויום מן‬
‫חחדש‪ .‬כלומר אין קובעין‬
‫ראש חודש בו ביום של‬
‫מולד‪ ,‬אלא אם היח חמולד‬
‫שעה ראשונח מן חלילח‪,‬‬
‫שנמצא היום והלילה כולו‬
‫מן הלבנה חחדשה‪ .‬אבל‬
‫אם היה המולד אחר כך‪,‬‬
‫אין‬
‫קובעין ראש חודש‬
‫אלא למחר‪ .‬ווח שאמר׳‬
‫מחשבין את תולדתו נולד‬
‫קודם חצות בידוע שנראה‬
‫לשקיעת‬
‫סמוך‬
‫התמה‪,‬‬
‫נולד אחר חצות אינו נראה‬
‫חדושה היא עומדת בקרן דרומית מערבית ורואין אותה בני א״י‬
‫הסמוכין למערב ולא בני בבל וכן כל י״ב שעות שאחר שש שעות הראשונות הרי שמתכסה החדשה מבני בבל י״ח שעות ולאחר י׳׳ח שעות‬
‫כבר גדולה היא ונראית בכל מקום‪ :‬לדידהו שיח מחדתא‪ .‬כמו שפירשתי שלבסוף שש נראית לבני מערב‪ :‬וחמניסר מעתיקא‪ .‬כמו‬
‫שפירשתי שהישנה בסוף תכליתה לעולם במזרח וכל שמונה עשרה שעות של ישנה מתוך קוטנה לא נראית במערב אבל קודם לכן‬
‫גדולה היתה ונראית למרחוק‪ :‬לאכחושי סהדי‪ .‬אם יאמרו ראינו הישנה והחדשה בתוך עשרים וארבע שעות שקר העידו‪ :‬עד ע ר ב‬
‫חשבתו‪ .‬למדנו שהיום הולך אחר הלילה לעניין המועדות‪ :‬עד יום האחד ועשרים ב ע ר ב ‪ .‬למדנו יציאת המועד בערב הרי‬
‫שהלך היום אחר הלילה‪ :‬חצוח לילה איכא ביגייהו‪ .‬מאן דיליף מיום הכפוריס הולך אחר תחילת הלילה דכתיב מערב עד ערב‬
‫ולדידיה אס נראית הישנה אפילו בתחילת ליל שלשים שוב אין החדש מתקדש ביום שלשים‪ .‬ולמאן דיליף ממצות אין היום הולך אחר‬
‫תחילת הלילה שהרי מחצות לילה הראשון של פסח עד יום האחד ועשרים אכילת מצה רשות ובלבד שלא יאכל חמץ כדאמרינן בשילהי‬
‫ערבי פסחים )דף קכ‪ (:‬וחצות לילה ראשון חלוק מהס ונמשך עם הפסח הנשחט בארבעה עשר שהמצה נאכלת עמו חובה ולדידיה‬
‫אפילו נראית הישנה בתחילת הלילה מאיימין למחר על העדים לומר ראינוהו אס צריכין אנו לקדשו ביום שלשים להרחיק יום‬
‫הכפוריס משבת‪ :‬כל ספיקא לקמיה שדינן‪ .‬אין אנו צריכין להקדים פסח או סוכות בי״ד ליוס שלשים של אדר ושל אלול מחמת ספק‬
‫שמא קדשו בית דין את החדש ביום עשרים ותשעה אבל צריכין אנו לעשות יום טוב שני ביום ט״ז מספק שמא עיברו ב״ד את האדר‬
‫וקבעו ניסן ביוס שלשים ואחד וכן באלול‪ :‬למימרא דחמיסר ושיתסר פוי‪ .‬בניחותא כלומר אשמעינן רב נחמן הכי‪ :‬דלמא ח ס ר ו לאב‪.‬‬
‫ונמצא יום עשרים ותשעה באלול שלנו שעיברנו את אב היה יום שלשים שלהן וקבעו בו ראש השנה וכן לענין ניסן דלמא חסרו לשבט‪:‬‬
‫בו ביום כלל‪ .‬ובא רב‬
‫אשי )ודתה( ואמי מסורת‬
‫]נ״א‪:‬‬
‫וה‬
‫וו[‬
‫לאכחושי‬
‫שהדי‪ .‬פירי‪ ,‬שאם נתברר‬
‫מן החשבון שנולד אחר‬
‫חצוח ובאו עדים ואמרו‬
‫שראינוהו‬
‫בו ביום‪ ,‬עדי‬
‫שקר הן‪ ,‬שאי אפשר כלל‬
‫להיראות בו ביום‪ ,‬ולאו‬
‫לקובעו‬
‫ראש‬
‫תורש‬
‫בו‬
‫ביום הוא דשלח להו נולד‬
‫קודם חצות‪ ,‬כי הא דאמר‬
‫־׳‬
‫כ״ד‬
‫זירא אמר רב נחמן‬
‫שעי‬
‫מכסי םיחרא‬
‫לדידן שית)שיתן מעתיקא‬
‫וי״ח מחדתא‪ ,‬לדירתו שית‬
‫מחדתא‬
‫וי״ח‬
‫מעתיקא‪.‬‬
‫יימאי נפקא מיניה‪ ,‬אמר‬
‫רב אשי לאכחושי סהדי‬
‫בו‪ .‬גם זה שאמר אבוח‬
‫תרי‬
‫י־ר׳‬
‫יפה‪,‬‬
‫שמלאי‬
‫נולד‬
‫קודם‬
‫א(‬
‫נ(‬
‫חצות‪,‬‬
‫וזה‬
‫שאמר‬
‫ר׳‬
‫זירא‬
‫כ״ד‬
‫שעי‬
‫מיכסי‬
‫םיהרא‪,‬‬
‫דבר‬
‫ליתאן‪,‬‬
‫]בשאלתות‬
‫ג( וגשאלתות איתא לשבט‬
‫וכן‬
‫מפרש״י ל״ה‬
‫נראה‬
‫ללמא וכ״כ רש״י לקמן כא‪.‬‬
‫ז״ה מרין‪ ,‬י( רש״א וס״א‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫שבת‬
‫‪.1‬‬
‫לבם‬
‫הוא‬
‫שבתון‬
‫את‬
‫ועניתם‬
‫בתשעה‬
‫‪:‬פשתיבם‬
‫ל ח ד ש בערב מערב ע ד‬
‫ערב תשבתו שבתכם‪:‬‬
‫ויקרא כג לב‬
‫‪.2‬‬
‫בארבעה‬
‫בראשן‬
‫ע ש ר יום להךש בעךב‬
‫תאכלו‬
‫מעת‬
‫האחד‬
‫ועשרים‬
‫בערב‪:‬‬
‫יום‬
‫עד‬
‫לחרש‬
‫שמות יב יח‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( ישי" ד״ה נולד קולס‬
‫שהם‬
‫כר‬
‫מתוך‬
‫במערב‬
‫קוטנה אלא ש ש שעות‬
‫אחר‬
‫שהלבנה‬
‫חדושה‬
‫לעולס‪:‬‬
‫בליון הש״ם‬
‫גסי לאבחוש םהדי‪ .‬עיין‬
‫כד‬
‫לקמן‬
‫תז״ה‬
‫ע״נ‬
‫ראיניהו‪:‬‬
‫רבינו חננאל)המשך(‬
‫ערב‪ ,‬ר׳ שמעון בן לקיש‬
‫אמר מהכא עד יום האחד‬
‫ועשרים‬
‫מאי‬
‫בערב‪,‬‬
‫לחודש‬
‫בינייהו‪ ,‬אמר אכיי‬
‫משמעות‬
‫איכא‬
‫דורשין‬
‫כינייהו‪ .‬כלומר‪ ,‬וה דורש‬
‫הפסוק‬
‫מזה‬
‫דורש‬
‫וזה‬
‫מזה הפסוק‪ ,‬ושניהם דבר‬
‫אחד אמרו‪ .‬זה אין צריך‬
‫פירוש‪ .‬רבא אמר חצות‬
‫איכא‬
‫לילח‬
‫שאמר‬
‫יוחנן‬
‫בינייחו‪.‬‬
‫ר׳‬
‫מערב עד‬
‫ערב סבר אם נולדח הלבנח‬
‫בחחלח שעה ראשונח של‬
‫לילח‪,‬‬
‫ראש‬
‫קובעין‬
‫בו‬
‫כיום‬
‫חודש‪ ,‬דחא איכא‬
‫מערב עד ערב‪ .‬ור׳ שמעון‬
‫בן‬
‫לקיש‬
‫כתיב‬
‫]סבר[‬
‫שבעת ימים מצות תאכלו‪,‬‬
‫וכתיב בערב תאכלו מצות‬
‫עד‬
‫יום‬
‫ועשרים‬
‫האתד‬
‫לתדש בערב‪ ,‬וכתיב בפסת‬
‫ואכלו את הבשר בלילה‬
‫הזה‪ ,‬וכתיב ועברתי ב א ‪p‬‬
‫מצרים בלילה הזה‪ ,‬וקיימא‬
‫לן‬
‫חצות‬
‫דחוא‬
‫לילה‪,‬‬
‫שנאמר ויחי בחצי הלילה‪,‬‬
‫הלילה‬
‫וגמר‬
‫הזה‬
‫של‬
‫אכילת פסח מן הלילה הזה‬
‫של עברת מצרים‪ ,‬מח זה‬
‫חצוח לילח אף זה חצות‬
‫לילח‪,‬‬
‫וכתיב בפסח על‬
‫מצוח ומרורים יאכלוהו‪,‬‬
‫ש״מ שאכילח מצה אפי׳‬
‫עד חצות יצא ידי חובח‪.‬‬
‫והנה לא אכל המצה ביום‬
‫הראשון אלא מקודם חצוח‬
‫כמעט‪ .‬ונחשב לו יום שלם‬
‫שנאמר שבעת ימים מצות‬
‫תאכלו‪ ,‬ש״מ שאם נולד‬
‫חלבנה עד חצי הלילח‪,‬‬
‫יום שלם הוא‪ ,‬ונמצא חיום‬
‫והלילה מן החדש‪ ,‬וראןוןי‬
‫אותו חיום לקבעו ראש‬
‫חודש‪ .‬וודו פירושו תצות‬
‫לילה‬
‫איכא‬
‫בינייהו‪ ,‬ר׳‬
‫יוחנן בעי כ״ד שעי מן‬
‫חחדש‪ ,‬וריש לקיש אמר‬
‫לך‬
‫אפילו מחצי הלילה‬
‫אם‬
‫אותו‪,‬‬
‫כשר‪ .‬ירושלמי בסוף פרק‬
‫אינן‬
‫מכירין‬
‫אצלנו‬
‫אותו ראש חודש צריך להיות כ׳׳ד שעה מן הלבנה החדשה‪ .‬קרא מנא לן‪ ,‬ר• יוחנן אמר מערב עד‬
‫וגמר הזה הזה‪ ,‬ג( ]כי[ היכי דלא חיקשי לן דריש לקיש אדריש לקיש‪ .‬כל ספיקח לקמיה )בי( שדינן‪ ,‬פשוטה היא‪.‬‬
‫פירושי(‪ .‬אמר מר צריך שיחא יום ולילח מן החדש‪ .‬כמו‬
‫‪ (r‬נראה רצ״ל ונט״ו תקס״ט וכ״ה נטור אריח סי׳ חכ״ח ע״ש או לצ״ל ובה״י וכמו שנתב לקמן והיינו הך‪.‬‬
‫זה‬
‫לא‬
‫נתברר‬
‫כח‪,[:‬‬
‫משקיעת התמה אתה מונה ללבנה‪ ,‬אמד ר׳ סימון והיו לאותות ולמועדים‪ ,‬על ידי זה ועל ידי זה‪ .‬כלומר זה‬
‫לפיכך לא כתבנו בו‬
‫שקובעין‬
‫ןנכורות‬
‫‪2‬‬
‫שאם נולד קודם‬
‫לחיראוח‬
‫ויש‬
‫‪1‬‬
‫שמואל‪.‬‬
‫שלא‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון‬
‫ראש השנה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫שאמרנו‪ ,‬כלומר היום‬
‫יוצא ווה נכנס‪ .‬אמר ר׳ יוחנן ויהי ערב ויהי בקר יום אחד‪ .‬ריש לקיש אמר החדש הזה‪ ,‬שיהא כולו מן החדש‪.‬‬
‫נ( עיין ננעל המאור מ״ש על זה‪.‬‬
‫ג> נראה לצ״ל כי היכי ללא תקשה לן מלר״ל אלר״ל‪ .‬וכוונת רגינו בזה ללרשה שאמר בירושלמי אליבא דר״ל ודרשה לילן אלימה הכל‬
‫אחל והייני לגמר הזה הזה מפסח ולו״ק‪.‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( נע׳ תו׳ שבח ינ‪ :‬ל״ה‬
‫רבי נתן[‪ ,‬ג( סנהלרין יג‪,:‬‬
‫ג( כס״א‪ :‬והיוס‪ ,‬ד( בס״א‬
‫ליחא‪ ,‬ה( כת׳׳י אינו‪ ,‬ו( אולי‬
‫צ׳׳ל ולטנת‪,‬‬
‫חרי ירחי תסירי קלא איה להו‪ .‬דטבת חיסרו ממה נפשך כסדר‬
‫לוי‬
‫הקול לפני הפסח ובא אצלנו אף למקום שאין שלוחי ב״ד של ניסן‬
‫הוה א״נ ביוה״כ של בני בבל בא סמוך לתשכה והוא היה ערב יוה׳יכ‬
‫הלבנה באחד מלא ואחד חסר ואס איתא דחסרוהו לשבט כבר יצא‬
‫מגיעין וכן בתשרי אס חסרו תמוז ואב שהרי תמוז תמיד חסר‪:‬‬
‫בסים‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬קלים היו הרפינו‬
‫מנשרי שמים ע ל ההרים‬
‫דלקנו במדבר ארבו‬
‫איכה ד יט‬
‫לנו‪:‬‬
‫‪ .2‬שמור את חדש‬
‫האביב ועשית פסח לין‬
‫אליהיף בי בחדש האביב‬
‫אלהיף‬
‫ין‬
‫הוציאף‬
‫מנלצךים לילה‪:‬‬
‫דברים טז א‬
‫דבבלאי‪ .‬אכלו לחם‬
‫חגשילא‬
‫למעדנים ביוה״כ שבא״י שהד ב״ד‬
‫עיברו את החדש‬
‫א‬
‫ונקבל‬
‫אסהיד‪.‬‬
‫[ והיוג( מתענים‪:‬‬
‫ולא‬
‫עלינו‬
‫לא שמעתי מפי ב״ד מקודש‪ .‬לא אפיל‬
‫לכם לאמרי׳ לקמן בפרקין )ע״‪ (3‬על‬
‫כולן שלוחים יוצאים מבערב כגון אס‬
‫לערב‬
‫למחר‬
‫ביום‬
‫ר״ה‬
‫ניסן ותשרי אע״פ שיודעין שיקדשוהו‬
‫ל״א‬
‫אין‬
‫שהד‬
‫הגהות הב״ח‬
‫עד שישמעו מפי ב״ד מקודש ואני לא‬
‫שמעתי מפי ב״ד שלא הייתי במקום‬
‫שם‪:‬‬
‫שישבו סנהדדן‬
‫דמעו שלוחי‬
‫ניסן‪ .‬שב״ד שולחין לגולה להודיע יום‬
‫שקדשוהו וכל מה שהם יכולין לילך‬
‫הגהות מהר״י‬
‫לנדא‬
‫א[ רש׳׳י ל״ה כסיס כו׳‬
‫שהרי ג״ל עיברו את חולש‬
‫אלול כצ״ל‪:‬‬
‫הם הולכין עד הפסח וכן בתשרי עד‬
‫סוכות חוץ משבתות וימים טובים שלא‬
‫ניתנו לחלל לשלוחין כדתניא בפרקין‬
‫)לקמן ע״ב( על קדאתם אתה מחלל‬
‫ואי אתה מחלל על קיומם לפיכך‬
‫שלוחי ניסן מגיעין למקום שאין שלוחי‬
‫מוםף רש״י‬
‫ש מ ו ר אביב ש ל תקופה‬
‫שיהא ב ח ד ש ניסן‪.‬‬
‫שמור תקופת ניסן של‬
‫חמה שיהא במוך חילושה‬
‫של לגנה‪ ,‬אגיב הוא‬
‫ניסן של חמה שאין ניסן‬
‫קרד אגיג אלא על פי‬
‫גישול המגואה שמתגברת‬
‫גו‪ ,‬וכל גיכור התגואה‬
‫ועתי הקץ והחורף לחשבון‬
‫הממה הס‪ ,‬ואמר רחמנא‬
‫שמור שיהא ניסן של חמה‬
‫נמשך לתוך ימי תילושה‬
‫של לבנה‪ ,‬לכתיב תלש‬
‫ואין לשון נילוש נופל‬
‫אלא על לבנה המתחלשת‪,‬‬
‫ואשמועינן שיהא ניסן של‬
‫תמה נמשך בתוך ימי‬
‫חילוש הלבנה במקצת‪,‬‬
‫וכמה הן ימי חילושה י׳׳ל‬
‫ימים‪ ,‬מכאן ואילך היא‬
‫ישנה )ס‪1‬הדרי‪ 1‬יג‪.0‬‬
‫‪1‬‬
‫תשרי מגיעין שהד אין ימים טובים‬
‫בינתיס‬
‫לעכבם‬
‫שאץ‬
‫דוה״כ‬
‫ובתשרי‬
‫השלוחין‬
‫ר״ה‬
‫יש‬
‫בו‪:‬‬
‫הולכין‬
‫ליעבדו הרי יומי‪ .‬טבי ואע״פ שהגידו‬
‫להם השלוחים יום קביעתו‪:‬‬
‫אעו‬
‫ניסן‬
‫שאס‬
‫תשרי‪.‬‬
‫תנהיגס‬
‫לעשות בניסן יוס אחד ינהגו כן בתשרי‬
‫שלא ע״פ שלוחים ופעמים שיטעו‪:‬‬
‫רבי‬
‫ור׳‬
‫אייבו‬
‫בר‬
‫חייא‬
‫אבא‪.‬‬
‫תלמידי דר׳ יוחנן היו ושמעו מפיו לכך‬
‫הקפיד‬
‫בני‬
‫כנגדם‪:‬‬
‫המקום‪:‬‬
‫עבדו‬
‫יתיב‬
‫חדא‪.‬‬
‫יומא‬
‫בחעניהא‬
‫מקולש שיצא ביום ל׳ של אלול סמוך‬
‫לחשכה שלא היה שהות ביום לבא‬
‫ולקבל עלותן וילע שלא יקלשוהו על‬
‫למחר ביום ל״א אבל לא המתין על‬
‫למחר שישמע שיקלשוהו ואין מעילין‬
‫על שישמע מב״ל מקולש כללקמן)ע״ב(‬
‫חרי‬
‫אע״פ שידוע שלמחר יקלשוהו וא״ת‬
‫והיאך יניחם לאכול ויש כאן ולאי‬
‫איסור‬
‫כרת‬
‫לאורייתא‬
‫התנן‬
‫וי״ל‬
‫לקמן בפרק שני )לף כה‪ .‬ישם( אשר‬
‫תקראו אתם מקראי קלש בין בזמנן‬
‫בין שלא בזמנן ואמרינן בגמ׳ אתם‬
‫אפי׳ שוגגיס אתם אפי׳ מזילים ואפי׳‬
‫מוטעין‬
‫לאמרינן‬
‫והא‬
‫גיל‬
‫בפרק‬
‫הנשה )חולין דף קא‪ :‬ושם( גבי שגג‬
‫ויוה״כ‬
‫ביוה״כ פטור לגזירה הוה‬
‫לההיא שתא שבתא הוה ולא אמרינן‬
‫אתם אפילו מזילין התם הוקבע להם‬
‫החלש בזמנו ומפני הגזרה לא עשו‬
‫יוה״כ בעשירי ועשאוהו ביום השבח‬
‫שלא ישתכח ואין יוה״כ אלא בעשרה‬
‫בתשרי אבל הכא להם היה עשירי‬
‫‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫גזירה‬
‫ולא למי נמי לההוא לפ״ק לסנהלרין‬
‫)לף יכ‪ :‬ושם( שבקש חזקיה רחמים‬
‫על עצמו לכתיב כי אכלו הפסח בלא‬
‫ככתוב וגו׳‬
‫ג‬
‫שעיברו השנה‬
‫ומפרש‬
‫ביום ל׳ של אלר ואסור הואיל וראוי‬
‫לקובעו ניסן ולא אמרינן אתם אפי׳‬
‫שוגגיס כו׳ משוס ללא שייך אלא‬
‫כגון יום ל׳ או יום ל״א כשקובעין‬
‫באחל מהן ר״ח לחסרו או לעברו‬
‫שלא כלין או על סי עלות שקר‪:‬‬
‫כי‬
‫מתני׳‬
‫חזית דמשכה תקופת טבת עד‬
‫שיתםר‬
‫בניסן‪.‬‬
‫ניסן‬
‫שתקופת‬
‫יומי‪ .‬עם לילותיהם שמא עיברו ב״ד את החדש רום אחד עשר‬
‫נופלת ביום ט״ז וקיימא לן )סנהדרין לף ע‪ (.‬יום תקופה מתחיל‬
‫שתזקיקני להתענות ב׳ ימים ו‪3‬׳ לילות‪ .‬דם תהא אחדתו נוטדקון‬
‫לההיא שתא משוס לכתיב שמור את חלש האביב אביב של תקופה‬
‫דם תהא אחריהו‪ .‬הדני מת על ידך‬
‫שלנו הוא עשירי שלהן‪:‬‬
‫של דמהדא‪ :‬פי חזיה דמשכה חקופח ע ב ח עד שיחסר בניסן‪.‬‬
‫שאין תקופת ניסן נופלת עד יוס ט״ז וקיימא לן דיום התקופה‬
‫מתחיל כר׳ יוסי דאמר הכי בפ״ק דסנהדדן )ל׳ יג‪ (.‬נמצאת תקופת‬
‫נמצאת תקופת טבת מושכת על שיתסר ולא שיתסר בכלל עברה‬
‫שיהא בחלש ניסן ומיום י״ל ואילך ישנה היא ואילו היתה תקופת‬
‫ניסן נופלת ביום ט״ו לא היינו צדטן לעבר השנה אלא נעבר אלר‬
‫ונלחה ניסן יום אחל ותפול התקופה בי״ל כך פי׳ בקונטרס ׳()והתם‬
‫טבת מושכת עד שיתסר בניסן ולא עד בכלל‪ :‬ע ב ר ה לההיא שתא‪.‬‬
‫בסנהלרין )לף י ג ‪ 0‬בתקופת תשרי איירי לסליגי התס אי בעינן‬
‫לה‪ .‬למימר יחידאה היא ולא נעביד כוותייהו אלא ודאי כאחרים‬
‫לאמרינן התם אחרים בתקופת ניסן)הוו( קיימי ומייתי לרשה להכא‬
‫בחידוש ואביב הוא יוסי( תקופת ניסן שניסן של חמה נכנס בו‬
‫דיום ט״ו של חדש הוי מן המלש לקאמר על מתי מברכין על‬
‫כאחדס דאית להו הא סברא בפ״ק דסנהדדן <שס‪ :(:‬ולא חחוש‬
‫נעביד‬
‫דמסייע‬
‫קרא‬
‫להו‬
‫דכתיב <י«‬
‫את חדש‬
‫האביב‬
‫שיהא‬
‫שניסן קרוי אביב על שם בישול התבואה ובישול התבואה אינו‬
‫כולה אסיף בתקופה חלשה או מקצתו( ושמעתין להכא אתיא כאחרים‬
‫וקשיא לפירוש‬
‫החדש‬
‫נהרדעי‬
‫הקונט׳‬
‫אמרי‬
‫לבפ׳ היו בולקין <שס לף מא‪ >:‬משמע‬
‫עד‬
‫י״ו‬
‫לכך‬
‫צריך‬
‫לפרש‬
‫קאמר‬
‫דהכא‬
‫אלא לחשבונה של חמה שהקיץ והחורף אחר חשבון החמה הם‬
‫עד דמשכה שיתסר אפילו ע״י עיבור אדר א״נ דמשכה עד שיתסר‬
‫בלבנה שהיא מתחדשת בתולדותיה‪ .‬ואשמעינן קרא שיהא ניסן של‬
‫נמי לאדר הרי היא נופלת בשיתסר ואין כאן אביב כלל בחדש ניסן‬
‫דמיוס י״ד ואילך ישנה היא ואילו היה תקופת ניסן ביום ט״ו‬
‫ל׳ ח‪ :‬ושס( אין פוחתין מד׳ חדשים מעוברין בשנה ולא יותר מח׳‬
‫והזהירך הכתוב לשומרו שיהא בחידוש ואין לשון חידוש נופל אלא‬
‫חמה בתוך י״ד יום למולד הלבנה שהוא עדיין מחידוש הלבנה‬
‫לא היינו‬
‫צדטן לעבר את השנה אלא נעבר אדר ונדחה את‬
‫גיסן יום אחד ותפול התקופה ביום י״ד אבל כשהיא באה ביום‬
‫ט״ז בניסן לא די לן בעיבורו של אדר וצדכה השנה להתעבר‬
‫ותפול התקופה באדר שני נמצא ניסן של חמה מושך בתוך חדש‬
‫ניסן הלבנה‬
‫הט‬
‫בסנהדרין )שס> אליבא‬
‫מפרשינן לה‬
‫דאחרים‬
‫דכי מטיא בט״ו מעברין את אדר וט מטיא לט״ז מעבדן את‬
‫השנה‪:‬‬
‫בחידוש‬
‫מאורו‬
‫שמור‬
‫ניסן‬
‫עם‬
‫אביב של‬
‫הלבנה‪:‬‬
‫הנץ‬
‫הקופה‪.‬‬
‫סיהרא‬
‫החמה‬
‫דהיינו ניסן של חמה‬
‫דמשלים‬
‫שאינו‬
‫ליומא‪.‬‬
‫מחשיך‬
‫עד‬
‫שהירח‬
‫שעת‬
‫שיהא‬
‫משלים‬
‫זדחה‪:‬‬
‫מתני׳‬
‫נר מצוה‬
‫קח א מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫קידוש החלש הל׳ יג‪:‬‬
‫קט ב מיי׳ שס פ״ל הלכה‬
‫כ‪:‬‬
‫ג ]מיי׳ שס הלכה‬
‫א(‪:‬‬
‫הוא אמר להם לא שמעתי מפי ב״ל‬
‫א‬
‫לא קדשוהו ביום ל׳ יוצאין השלוחים‬
‫לומר‬
‫לבני א״י ואמרו לו אסהיל לן כלומר ונאסור לאכול גס עתה ליוה״כ‬
‫א(‬
‫נאכל‪:‬‬
‫מעובר הוא אבל על‬
‫אקלע לבבל בחדםר בתשרי‪ .‬אחל עשר היה לנני בנל ועשירי‬
‫למי ארץ ישראל לעכרוה לאלול ומתוך התחום נא להא יוה״כ‬
‫תרי ירחי חסירי קלא אית להו לוי אקלע‬
‫לבבל בחדםר בתשרי אמר בםים תבשילא‬
‫דבבלאי ביומא רבה דמערבא אמרי ליה‬
‫אםהיד אמר להו לא שמעתי מפי ב״ד מקודש‬
‫מכריז ר׳ יוהנן כל היכא דמטו שלוהי ניסן‬
‫ולא מטו שלוהי תשרי ליעבדו תרי יומי‬
‫גזירה ניסן אטו תשרי רבי אייבו בר נגרי ור׳‬
‫הייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא דהוה‬
‫מטו שלוהי ניםן ולא מטו שלוהי תשרי‬
‫ועבדי הד יומא ולא אמרו להו ולא מידי‬
‫שמע רבי יוחנן ואיקפד אמר להו לאו אמרי‬
‫לכו ודכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי‬
‫תשרי ליעבדו תרי יומי גזירח ניםן אטו תשרי‬
‫רבא הוה רגיל דהוה יתיב בתעניתא תרי‬
‫יומי זימנא חדא אשתכח כוותיה ר״נ יתיב‬
‫בתעניתא כוליח יומי דכיפורי לאורתא אתא‬
‫ההוא גברא א״ל למהר יומא רבה במערבא‬
‫א״ל מהיכא את א״ל מדמהריא א״ל דם תהא‬
‫אהריתו קרי עליה קלים היו רודפינו ש ל ה‬
‫ליה רב הונא בר אבין לרבא כד הזית‬
‫דמשכה תקופת טבת עד שיתםר בניסן‬
‫עברה לההיא שתא ולא תהוש לה דכתיב‬
‫״ ש מ ו ר את הדש האביב ש מ ו ר אביב‬
‫של תקופה שיהא בתדש ניםן אמר להו‬
‫רב נחמן להנהו נהותי ימא אתון דלא‬
‫ידעיתו בקביעא דירחא כי חזיתו םיהרא‬
‫דמשלים ליומא בעירו חמירא אימת משלים‬
‫מבערינן‬
‫אנן מארביסר‬
‫בהמיםר והא‬
‫לדידהו דמגלו להו עלמא מארביסר משלים‪:‬‬
‫נדחה לשלשים ושנים אס״ה אין יוצאין‬
‫)א( רש״י ד׳׳ה ולא תתוש‬
‫כו׳ למסייע להו קרא‬
‫לכתינ ש מ ו ר את חלש‪:‬‬
‫כא‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫ושיתסר בכלל היינו כגון דנפלה תקופת ניסן בשבסר דכי מעברת‬
‫ואין להקשות דלעבריה לאדר ולשבטי( דהתנן בפרק אין כערכין)ערטן‬
‫ומפרש בגמ׳ )שם לף ט‪ (.‬דלא נראה לעבר יתר על שמונה ומוקי‬
‫עברה‬
‫השנה‬
‫לה בשנה מעוברת אבל בפשוטה יותר על שבעה‪:‬‬
‫לההיא‬
‫דסנהדרין‬
‫על‬
‫האביב‬
‫שתא‬
‫)לף‬
‫ועל‬
‫ולא‬
‫יא‪:‬‬
‫פירות‬
‫תחוש לה‪.‬‬
‫ושס>‬
‫האילן‬
‫על‬
‫ועל‬
‫תימה‬
‫ג׳‬
‫דתניא‬
‫סימנין‬
‫התקופה‬
‫בפ״ק‬
‫על‬
‫מעברין‬
‫שנים‬
‫רבינו חננאל‬
‫לוי אקלע לכבל בי׳׳א‬
‫בתשרי‪ .‬פיר׳ בא )בדוגית(‬
‫]בדוגית[ או בכוצית בי״א‬
‫בתשרי בבבל‪ ,‬ואמר בסים‬
‫תבשילא דבבלאי‪ ,‬כלומר‬
‫תבשילם נודף‪ ,‬והוא היום‬
‫יום כפור‪ .‬כלומר כי עברו‬
‫אלול שנמצאו אתד עשר‬
‫בבבל עשירי לירושלים‪.‬‬
‫ועל זה העיניין נעשה‬
‫סוכות‪ .‬אמרו לו תעיד‬
‫ונשלים הצום היום‪ .‬אמר‬
‫להם לא שמעתי מבית דין‬
‫מקודש‪ .‬כלומר שמעתי‬
‫להם כי רצונם לעבר אלול‪.‬‬
‫)ואלול()ור׳ איבו בר נגרי‬
‫ור׳ חייא בר אבא[ דאקלע‬
‫בבבל בעשרח במר חשוון‬
‫ואמי לחו היידנא יומא‬
‫רבא במערבא‪ .‬פירי‪ ,‬שנח‬
‫מעוברת חיתה שנמצאו‬
‫כי‬
‫עשרה במרחשוון‬
‫חן עשרח בתשרי‪ ,‬וחוא‬
‫יום כפור‪ .‬ואמי לחם‬
‫א( העידו שעיברו חשנח‬
‫חזאת‪ ,‬ואמי לא שמענו‬
‫מבית דין מקודש‪ ,‬ואמרינן‬
‫שמא לא עיברו‪ .‬שלוחי‬
‫ניסן מחלכין לא פתות‬
‫מי״ב יום‪ ,‬ושלוחי תשרי‬
‫פעמים שאין מהלכין אלא‬
‫עשרה ימים‪ ,‬מפני כי‬
‫שובתין בראש שנה וביום‬
‫הכיפורים ובשבת‪ ,‬נמצאו‬
‫אילו שלותי ניסן מגיעץ‬
‫למקומות רחוקים‪ ,‬מה‬
‫שאץ שלותי תשרי מגיעץ‬
‫בהן‪ .‬רבה חוה רגיל יתיב‬
‫תעניתא תרי יומי‪ ,‬זימגא‬
‫חדא אשתכח כוותיח‪ .‬כי‬
‫עברו ליה לאלול‪ ,‬והיח יום‬
‫כפור בי״א בתשרי‪ ,‬דהוה‬
‫מחמר אנפשיה ונקיט תרי‬
‫יומי‪ ,‬מילתא יתירתא עבד‬
‫ולא חובה חוא עליו‪ ,‬שלא‬
‫חיה לו לחוש‪ .‬ואם חשש‬
‫מידה יחידה עשח ולא‬
‫שובח בה‪ .‬רב נחמן יתיב‬
‫תעניתא ביומא דכיפורי‪.‬‬
‫לאורתא אתה ההוא גברא‬
‫אמר ליה למחר צומא רבא‬
‫במערבא כולי‪ .‬פשוטה‬
‫חיא‪ .‬שלח ליח רב הונא‬
‫בר אבין לרבא כי חזית‬
‫דמשכח תקופת טבת עד‬
‫י״ו בניסן‪ ,‬עברח לחהיא‬
‫שתא ולא תיחוש לה‪,‬‬
‫דכתיב שמור את חדש‬
‫האביב וגי‪ ,‬שמור חדשו‬
‫של אביב שתחא נופלת‬
‫בו‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא יהא אביב‬
‫קרב אלא בתקופה תדשה‪,‬‬
‫זה הדבר היה נוהג בזמן‬
‫שבית המקדש קיים‪ ,‬וזה‬
‫אחד מן הדברים המסורים‬
‫בידי כיח דין בזמן שהיה‬
‫האביב קרב‪ .‬אבל עכשיו‬
‫שאץ אביב לא חיישינן‬
‫לחא דשלח רב הונא‪.‬‬
‫ואע״ג דלית לן ספק‬
‫בזמן הזה‪ ,‬עבדינן כי הא‬
‫דמיפרשא בחחילת יום‬
‫טוב דלא נקטינן האידנא‬
‫חדי יומי אלא משוס‬
‫אל תשנו מנהג אבותיכם‪.‬‬
‫מהן מעברין על אחד אין מעברין ורשב״ג דאמר התם על התקופה‬
‫איבעי לן על התקופה שמחין או דילמא מעברין וקיימא בתיקו וי״ל‬
‫דהתם בתקופת תשרי איירי אבל הכא בתקופת ניסן דעליה לבדה‬
‫מעברין וצריך טעם כיון דמקרא קא דרשי הכא והכא מאי שנא‪:‬‬
‫על‬
‫או בפירוש על ר״ה המיוחס‬
‫להרמכ׳׳ס ז״ל איתא לאמרו‬
‫ליה לאסהיל להיום י׳ בתשרי‬
‫ע״ ש‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ק י א ב מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫קילוש החדש הל׳ נ‪:‬‬
‫ק י א ג מיי׳ שס הלכי י‪:‬‬
‫ק י ב ד מיי׳ שס הלכה ח‪:‬‬
‫קיג ה מיי׳ שס הל׳ ד‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬א ל ה מועדי ין מקראי‬
‫קדש אשר תקראו אתם‬
‫ויקרא בג ד‬
‫במועדם‪:‬‬
‫‪ .2‬אמרות ין אמרות‬
‫טהרות כסף צרוף בעליל‬
‫לארץ מץקק שבעתים‪:‬‬
‫תהלים יב ו‬
‫ותחסרהו מעט‬
‫‪.3‬‬
‫מאלחים וכבוד והדר‬
‫חחלים ח ו‬
‫תעטרהו‪:‬‬
‫‪ .4‬בקש קהלת למעא‬
‫דברי חפץ וכתוב ישר‬
‫דברי אמת‪ :‬קהלת יב י‬
‫‪ .5‬ולא קם נביא עוד‬
‫בישראל כמישה אשר‬
‫יךעו ין פנים א ל פנים‪:‬‬
‫דברים לד י‬
‫‪ .6‬על פי שנים עדים או‬
‫שלשה ע ד ם יומת המת‬
‫לא יומת על פי ער‬
‫דברים יז ו‬
‫אחד‪:‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫מתר' על שני חדשים‬
‫מחללין את השבת על‬
‫ניסן בולי‪ .‬סוד העיבור‬
‫שהיה מסור לבית דין‬
‫להקריב מוסף ראש חודש‬
‫על הראייה‪ ,‬וכיון שמוסף‬
‫ראש חודש קרב אפיי‬
‫בשבת‪ ,‬לפיכך חוחרה‬
‫שבח גבי עדי החדש לבוא‬
‫מחוץ לתחום ולחעיד‪,‬‬
‫כדי להקריב מוסף החדש‬
‫בזמנו בכל חדשי שגה‪.‬‬
‫וזה בזמן שהיה בית‬
‫המקדש קיים‪ ,‬אבל עתח‬
‫אין מחללין אלא המועדים‬
‫שכתוב בהן במועד)י(ם‪,‬‬
‫וכל מקום שכתוב בתורה‬
‫במועדו בין בתול בין‬
‫בשבת הוא‪ ,‬וכתיב אשר‬
‫תקראו אותם במועדם‪.‬‬
‫פירי ולמה באילו שני‬
‫חדשים מחללין עליהן‬
‫עידי החדש את השבת‪,‬‬
‫מפני שאע״פ שאין כהן‬
‫בזמן הזה קרבן‪ ,‬יש‬
‫בהן קריאת המועדים‪,‬‬
‫שנאמר אלה מועדי ה׳‬
‫מקראי קדש אשר תקראו‬
‫אותם במועדם‪ ,‬וכל מקום‬
‫שכתוב בתורה במועדו‬
‫והתמיד‬
‫הפסח‬
‫כגון‬
‫במועדו‬
‫שכחוב בהן‬
‫ומחללין עליחן השבח‪,‬‬
‫קריאת המועדים כיון‬
‫שכחוב בהן במועד)י(ם‪,‬‬
‫מחללין עליהן השבת‪ .‬בוא‬
‫וראח בקריאתם שכתוב‬
‫במועדם מחלל־ן‪ ,‬אבל‬
‫בקיומם שאץ כתוב בחן‬
‫במועדם אץ מחללין‪ .‬וכך‬
‫פירשו חכמים‪ ,‬בקריאתם‬
‫אתה מחלל‪ ,‬ואי אתה‬
‫מחלל על קיומם‪ .‬וכן אין‬
‫שלוחץ יוצאין אלא באלו‬
‫שני חדשים בלבד‪ .‬על ניסן‬
‫ועל תשרי‪ ,‬מפני שמחללין‬
‫השבת עליהן‪ .‬העדים‬
‫שראו הלבנה לילי שבת‬
‫שבאין בשבת להעיד‪,‬‬
‫והתנן על ששה תרשים‬
‫שלוחץ יוצאין‪ .‬ופירק‬
‫בא‪:‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ע ל שני חדשים מחללץ את השבת‪ .‬פי׳ בקונטרס ומן התורה‬
‫מתני׳ על שני חדשים מחללין אס השבת‪ .‬עדים שראו את החדש‪:‬‬
‫שבהם שלוחים‪ .‬ב״ד שולחין לסוריא להודיע לגולה יום‬
‫מחללין על כולן אבל רבנן אסרו לפי שאין תיקון המועדות תלוי‬
‫קביעותם הלכך חשיבי‪ .‬ומן התורה מחללין על כולן אבל רמן אסרו‬
‫בהן לא איכפת לן אי למלאן אי למסרן ע״פ עדים וקשיא דבגמרא תניא‬
‫לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהם ולא איכפת למלאן ולמסרן ע״פ‬
‫מנין שמחללין את השבת ת״ל אלה מועדי ה׳ והאי קרא בניסן ותשרי‬
‫עדים אך שני חדשים אלו העמידום‬
‫כתיב וי״ל דמ״מ כל ר״ח איתרבי‬
‫על דין תורה שכל המועדות תלויין‬
‫מדאיקרי מועד כדאיתא בפ׳ כיצד‬
‫ע ל שני חדשים מחללין את השבת‬
‫בהן‪ :‬חקגת קרבן‪ .‬של ר״ח שיקריב‬
‫צולין )פשחיס רף עז‪ (.‬גבי דחיית שבת‬
‫על ניםן ועל תשרי שבהן שלוחי! יוצאין‬
‫בזמנו‪ :‬גמ׳ וחו לא‪ .‬נפקי שלוחים‬
‫וטומאה שעירי ראש חדש איצטריכא‬
‫לסוריא ובהן מתקנין את המועדות ו כ ש ה י ה‬
‫)יוצאים( אלא אהני דקתני שבהן‬
‫ליה סלקא דעתך אמינא הא לא‬
‫בית המקדש קיים מהללין אף על כולן מפני‬
‫שלוחין‬
‫שלוחים יוצאים לסוריא‪:‬‬
‫כתיב בהו מועד קמ״ל דר״ח נמי‬
‫מתני׳‬
‫א ( א‬
‫א( לעיל יט‪ ,:‬ב( לעיל כ‪,.‬‬
‫ג( לעיל יח‪ ,.‬ד( מנחות‬
‫סד‪ .‬שכת קלג ה( ]לקמן‬
‫]נדרים לת‪.‬‬
‫לא‪:‬ן‪ ,‬י(‬
‫ע״ש[‪] (t ,‬ידיעת ה׳ על‬
‫אמיתתו כלכתיב ותחסרהו‬
‫מעט מאלהיס‪ .‬כ״כ הריין[‪,‬‬
‫ח( ס״א החדש‪ ,‬ט( אם‪,‬‬
‫י( ]צ״ל שהס[‪,‬‬
‫נ(‪:‬‬
‫מועד איקרי וכדאביי‪:‬‬
‫ע ל גיסן ותשרי עד שישמעו מפי‬
‫ב״ד מקודש‪ .‬והשתא מתניתין‬
‫דקתני שבהן שלוחץ יוצאין היינו לאחר‬
‫שישמעו מפי ב״ד מקודש ונתינת טעם‬
‫הוא דלכך מחללין עליה השבת עדים‬
‫שראו את החדש ופירש בקונטרס‬
‫דבשאר חדשים אין חילול שבת של‬
‫עדים ממהרת יציאת שלוחין שאין‬
‫מחללין השלוחץ לצאת בשבת היוס‬
‫וכשלא יבואו עדים היום יתעבר‬
‫החדש והכל יודעים '()שיום( קדשו‬
‫למחר והשלוחים יוצאים משתחשך‬
‫לומר שעברו את החדש אבל בניסן‬
‫ותשרי אס לא יבאו עדים ויתעבר‬
‫החדש לא יצאו השלוחים עד מחר‬
‫שאין ב״ד מקדשי! בלילה נמצאו‬
‫ממעטים הלוכן מהלך לילה ויותר ודבר‬
‫תימה פירושו שתלה טעם חילול‬
‫העדים ביציאת השלוחים הא כי מקלע‬
‫יום שלשים דאלול בשבת וראו עדים‬
‫את החדש על כרחן צריכין לחלל ולבא‬
‫בשבת דאי מאחרים עד אחד בשבת‬
‫היה מקלע יוס ערבה בשבת ודחינן ליה‬
‫משום ערבה כדאמרי׳ ‪3‬פ׳ )החליל נלו‬
‫]לולב וערבה[ )סיכה מג‪ (.‬ומיהו אניסן‬
‫ודאי צריך טעם ובמתניתין פי׳‬
‫הקונטרס שבהן שלוחין יוצאים הלכך‬
‫חשיבי כלומר לפי ששלוחים יוצאים‬
‫בהן משוס תקנת מועדוח ראוי לעדים‬
‫לחלל עליהם שבת כדי שיקבעו‬
‫מועדות בזמנן וכאן נמי פי׳ הקונטרס‬
‫עדיין טעם החילול שיתקדש החדש‬
‫בזמנו כדקתני ובהן מתקנין את‬
‫המועדות דרחמנא אמר אשר תקראו‬
‫אותם אפי׳ בשבת ויציאת שלוחין‬
‫דקתני אינו אלא לייפות וליישב טעם‬
‫החילול בשביל זאת שיש דברים שאין‬
‫הטעם תלוי בהן והן נעשין סעד‬
‫לדבר ליישבו ולייפותו כאותה ששנינו‬
‫דסנהדרין )ל׳ יא‪ (.‬אין‬
‫בפ״ק‬
‫גמ׳ על ב׳ הרשים ותו לא‬
‫תקנת הקרבן‪:‬‬
‫״ורמינהו על ו׳ חדשים חשלוחין יוצאין אמר‬
‫אביי ה״ק ע ל כולן שלוחין יוצאין מבערב על‬
‫ג‬
‫ניםן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב״ד מקודש‬
‫תניא נמי הכי על כולן יוצאין מבערב על‬
‫ניםן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב״ד מקודש‬
‫ת״ר מנין שמחללין עליהן את השבת ת״ל‬
‫‪1‬‬
‫א ל ח מועדי ח׳ אשר תקראו אותם במועדם‬
‫י יכול‬
‫כשם‬
‫שמחללין‬
‫עד‬
‫עד‬
‫שיתקיימו‬
‫ת״ל‬
‫מחללין‬
‫על‬
‫אותם‬
‫אתח‬
‫קריאתם‬
‫שיתקדשו‬
‫אשר‬
‫מחלל‬
‫כך‬
‫תקראו‬
‫ואי‬
‫אתה‬
‫מחלל על קיומן‪ :‬וכשחיח בחמ״ק קיים מחללין‬
‫אף על כולן מפני תקנת חקרבן‪ :‬ת״ר בראשונח‬
‫חיו מחללין אף על כולן משחרב בית חמקדש‬
‫לחן רבן יוחנן בן זכאי וכי יש קרבן‬
‫אמר‬
‫חתקינו שלא יחו מחללין אלא על ניםן ועל‬
‫תשרי‬
‫בין‬
‫בלבד‪:‬‬
‫שלא‬
‫מתני׳‬
‫נראה‬
‫י ב י ן שנראח בעליל‬
‫(ה‬
‫בעליל‬
‫מחללין‬
‫את‬
‫עליו‬
‫השבת רבי יוםי אומר אם נראה בעליל אין‬
‫מהללין עליו את השבת מעשה שעברו יותר‬
‫מארבעים זוג ועיכבם ר״ע בלוד שלה לו ר״ג‬
‫אם מעכב אתה את הרבים >נמצאת מכשילן‬
‫ה‬
‫לעתיד‬
‫לבא‪:‬‬
‫לישנא‬
‫דמיגלי‬
‫‪2‬‬
‫גמ׳ מאי משמע‬
‫א״ר‬
‫הוא‬
‫אבהו‬
‫דהאי עליל‬
‫אמר קרא‬
‫אמרות ה׳ אמרות טהורות כסף צרוף בעליל‬
‫לארץ מזוקק שבעתים יי רב ושמואל הד אמר‬
‫נ׳ שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה‬
‫׳יחסר אחד שנאמר ותהםרהו מעט מאלהים‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫ב ק ש קהלת למצוא דברי חפץ בקש קחלת‬
‫להיות כמשה יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב‬
‫יושר דברי אמת‬
‫‪5‬‬
‫ו ל א קם נביא עוד בישראל‬
‫כמשה וחד אמר בנביאים לא קם במלכים קם‬
‫אלא מה אני מקיים בקש קהלת למצוא דברי‬
‫הפץ בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים‬
‫ושלא בהתראה יצתה ב״ק ואמרה לו וכתוב‬
‫יושר‬
‫דברי אמת‬
‫‪6‬‬
‫ע ל פי שנים עדים‬
‫וגו׳‪:‬‬
‫מעשה‬
‫יולאין מ ב ע ר ב ‪ .‬כגון נראה בעליל‬
‫ביום כ״ט או בליל שלשים דודאי‬
‫יקדשוהו ב״ד מחר א״נ בחדש‬
‫מעובר דפשיטא לן שביום ל״א‬
‫יתקדש )א( משלא נתקדש בזמנו‬
‫שלוחין יוצאין מב״ד ואין ממתינין עד‬
‫למחר שישמעו מקודש מפי ב״ד‬
‫כלאמרינן לקמן )לף כל‪ (.‬ראש ב״ד‬
‫אומר מקודש ויעידו לגולה‪ :‬על ניסן‬
‫ועל תשרי‪ .‬אין שלוחין יוצאין עד‬
‫שישמעו מפי ב״ד מקודש הלכך‬
‫בשאר חדשים אין חילול שבח של עדים‬
‫ממהרת יציאת השלוחין שאין השלוחין‬
‫מחללין שבת לצאת היום וכשלא יבאו‬
‫העדים היום יתעבר החדש והכל‬
‫יודעין שהם קדשוהו למחר והשלוחים‬
‫יצאו משתחשך לומר שעיברו את‬
‫י״ אלול אבל בניסן ותשרי אס לא יבאו‬
‫העדים היום ויתעבר החדש לא יצאו‬
‫השלוחים עד מחר שאין ב״ד מקדשין‬
‫בלילה נמצאו ממעטין את הלוכן‬
‫מהלך לילה ויותר‪ .‬כיצד אס יבאו‬
‫העדים ויעידו ויקדשוהו בשבת ויהא‬
‫פסח בשבת יש זמן לשלוחים מהלך‬
‫י״ב יום שלימים שהרי למ״ש יצאו‬
‫דלכו כל ימי החול של ב׳ שבועות‬
‫הללו שלימים ואס לא באו העדים‬
‫היום לא יצאו השלוחים עד מחר ועל‬
‫כרחם שבת של ערב הפסח ישבותו‬
‫נמצא שלא הלכו י״ב ימים שלימים‪.‬‬
‫וא״ת היאך הוא תולה טעם חילול‬
‫הרי‬
‫השלוחים‬
‫ביציאת‬
‫העדיס‬
‫השלוחים עצמן לא ניתן להס לחלל‪.‬‬
‫טעם החילול כדי שיתקדש החדש‬
‫בזמנו הוא כדקתני ובהן מתקנין אח‬
‫המועדות דרחמנא אמר אשר תקראו‬
‫אותם במועדם )ייקרא »> אפי׳ בשבת‬
‫ויציאת השלוחים דקתני אינו אלא‬
‫לייפות וליישב את טעם החילול אף‬
‫בשביל זאת דיש דברים שאין הטעם‬
‫תלוי בהם והס נעשים סעד לדבר‬
‫ששנינו‬
‫כאותה‬
‫ולייפותו‬
‫ליישבו‬
‫בסנהדרין )לף יא‪.‬ו אין מעברין את השנה מפני הגדיים והטלאיס אבל‬
‫עושין אותן סעד לשנה כיצד מהודעין אנחנא לכו! דגוזלייא רכיכין‬
‫ואמריא דערקין כר‪ :‬אשר חקראו אותם במועדם‪ .‬הזהירם שלא יעבור‬
‫המועד של זמן קריאתן‪ .‬מקרא קודש היינו קדוש ב״ד‪ :‬יכול לשם‬
‫שמחללין‪ .‬העדים כדי שיתקדשו בזמנן‪ :‬כ ך מחללין‪ .‬השלוחים עד‬
‫שיתקיימו המועדות בזמנן‪ :‬מתני׳ ט( נראה בעליל אין מחללין‪.‬‬
‫לפי שאין צורך‪ :‬ארבעים זוג‪ .‬שני עדים זוג אחר זוג‪ :‬גמ׳ בעליל‬
‫לארץ‪ .‬גלד לכל‪ :‬חמשים שערי ביגה כוי‪ .‬סיפיה דהאי קרא דרשי‬
‫רב ושמואל מזוקק שבעתים שבע שביעיות והס חמשים חסר אחת‬
‫הגדיים‬
‫מפני‬
‫השנה‬
‫מעברין‬
‫והטלאים אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד מהודעין אנחנא‬
‫דמתניתין‬
‫לכון דגוזלייא רכיכין ואם תאמר ומה טעס‬
‫לניסן ותשרי עד שישמעו מפי בית דין מקודש בשלמא היכא דנראה‬
‫בעליל ביום כ״ט או בליל ל׳ אע״ג דודאי יקדשוהו ב״ד למחר אין‬
‫יוצאין עליו לאלתר חיישינן דלמא מימלכי ב״ד ומעברי ליה‬
‫ואתי לקלקולי מועדות אלא היכא דלא קדשוהו ביום ל׳ ליפקו‬
‫ביום ל״א שא״א לדחותו יותר מיום ל״א ויש לומר דגזרו האי‬
‫]אטו האי[ משוס דבשאר חדשים יוצאים אזה וזה מבערב‪:‬‬
‫ופסלו‬
‫שנמסרו למשה למדנו שחמשים נבראו שהרי מעט נחסר מאלהים‪ :‬דכחיב וחחסרהו מ ע ט מאלהים וגוי‪ .‬במזמור מה אנוש כי תזכרנו‪:‬‬
‫מעשה‬
‫אביי על אלו ששה חדשים השלוחין יוצאין מבערב‪ ,‬על ניסן ועל חשדי )מפני שמחללין( עד שישמעו מפי כיח‬
‫דין מקודש‪ .‬תניא נמי חכי כוי‪ .‬תנו רבנן מניין שמחללין עליהן השבת‪ ,‬ה״ל אלה מועדי ה׳ מקראי קדש אשר‬
‫תקראו וגוי‪ .‬פיר׳ כיון שפירש הכתוב בקריאת המועדים הללו במועדם‪ ,‬מחללץ עליהן את השבת‪ ,‬כשם שמחללץ את‬
‫השבת על החמיד ועל שחיטת הפסח דכתיב בהן במועדו‪ ,‬כן דרשינן על המועדים‪ ,‬דכל היכא דכתיב כיה במועדו‬
‫דרשינן ביה במועדו ואפי׳ בשבת‪ .‬וקריאת המועדים או בכל עת חוא בשני החדשים הללו‪) ,‬ב(]כ[הקרבת הקרבן‬
‫א( אולי צ״ל וקריאת המועלים בשני החלשים הללי הוא כהקרבת הקרב! בכל עת ולא משוס וכוי‪.‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש״• ד״ה‬
‫יוצאין‬
‫יתקלש‬
‫שביים‬
‫כוי‬
‫כשלא‬
‫שלוחי!‬
‫ל״א‬
‫נתקדש‬
‫נזמנו כוי ייע‪T‬ו לגולה על‬
‫ניסן כר הוא רנור אתל‪:‬‬
‫מוסף רש״ י‬
‫חדשים‬
‫שני‬
‫על‬
‫מחללין את השבת‪.‬‬
‫עדיס שראו את הלכנה‬
‫את‬
‫מחללי!‬
‫בחילושה‬
‫השבת לצאח חון לתחוס‬
‫לבא לבייל להעיל לפניהן‬
‫כול!‬
‫שהמועליס‬
‫לפי‬
‫תלויין בשני תלשיס הללו‬
‫! ל ע י ל יט‪ .0‬מפני תקנת‬
‫ר״ת‬
‫מיססי‬
‫הקרבן‪.‬‬
‫שיקרבו בזמנן !‪:‬לעיל כ‪.;.‬‬
‫ע ל ו׳ חדשים השלוחין‬
‫ב״ד‬
‫שקלשו‬
‫יוצאין‪.‬‬
‫החלש על סי עליס כשראו‬
‫ומוליעיס‬
‫החלש‪,‬‬
‫את‬
‫יום‬
‫לגולה‬
‫השליחין‬
‫שקלשוהו‪ ,‬אס כיוס שלשים‬
‫לחלש שעבר חסר‪ ,‬או‬
‫ביום ל״א יחלש שעבר‬
‫מלא‬
‫!לעיל‬
‫שנראה‪.‬‬
‫יה‪.!.‬‬
‫החלש‬
‫בין‬
‫;שבת‬
‫קלג ו הלמה ימנחות םד ו‬
‫בעליל‪ .‬לכל העולם !שם!‬
‫בגילוי לכל ויש ללעת‬
‫שראיהי בייל והקרובים‬
‫להס ואין צריך לרואי! חין‬
‫לתחום לחלל שבח ולבא‬
‫ולהעיל לפני ב״ל ‪:‬שבת‬
‫שם‪ .!:‬אם נראה בעליל‬
‫אין מחללין עליו את‬
‫ילהעיל‬
‫ללכת‬
‫השכת‪.‬‬
‫לכייל‪ ,‬שהרי אין צריך‪ ,‬טון‬
‫רנעליל נראה בייל נמי‬
‫ראוהו ׳מנחות שסו‪.‬‬
‫רבינו חננאל והכשר(‬
‫בכל החדשין‪ ,‬ולא משום‬
‫שראיית החדש עיקר‪ ,‬אלא‬
‫אפי׳ בזמן שידוע לבית‬
‫דין כגון בזמן הזה התורה‬
‫התירה להן‪ ,‬הלא תראה‬
‫‪ 0‬שהיו אחר חורבן הבית‬
‫מחללין על כל החדשים‪,‬‬
‫אמר לחן רבן יוחנן בן‬
‫זכאי וכי יש עכשיו קרבן‪,‬‬
‫התקינו שלא יהו מחללין‬
‫אלא על ניסן ותשרי בלבד‪.‬‬
‫פיר• בעליל‪ ,‬בפדהסי׳‪,‬‬
‫כדכתיב בעליל לארץ‪,‬‬
‫כלומר מפורסם לעס‬
‫ה א ^ כתיב אמרות ח׳‬
‫אמרות וגוי‪ ,‬פירי כמו כסף‬
‫צרוף מזוקק שבעתים‪,‬‬
‫כל מה שתצרפנו מוסיף‬
‫זיקוק‪ ,‬פירי שבעתיים‪,‬‬
‫שבע פעמים שבעה הרי‬
‫מ״ט‪ ,‬וניתנו לו למשה‬
‫אמרות ה׳ מווקקץ במי׳ט‬
‫שערי בינה‪ ,‬וכיון דכתיב‬
‫ותחסרהו מעט מאלהים‪,‬‬
‫אין מעט פחות משער‬
‫אחד‪ ,‬לפיכך אמרו נ׳ שערי בינה נבראו בעולם למלאכי חאלחים וכולן ניתנו לו למשה חוץ מאחד מהן ופשוטח‬
‫חיא‪ .‬ביקש קחלת למצוא דברי חפץ‪ ,‬ביקש להיות כמשה‪ ,‬שנאמר ה׳ תפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר‪,‬‬
‫נמצאת גדולת התורה אלא במשה‪ .‬ביקש וה להיות כמותו יצתה בה קול ואמןרה[ לו כתוכ יושר דברי אמת‪,‬‬
‫כלומר כתוב בספר הישר‪ ,‬ולא קם נביא עוד בישראל כמשה‪ ,‬לא בנביא ולא במלכים‪ .‬ומאן דאמר במלכים‬
‫קם‪ ,‬ביקש קהלה למצא ולא מצא‪ ,‬ביקש לדון דינין שבלב‪ ,‬בלא עדים ובלא התראה‪ ,‬יצתה בת קול כולי‪.‬‬
‫גו שאפילו אחר חורבן ובו׳ או לצ״ל הלא תראה לגס בזמן הב״ד שהיו אחר חורבן הבית וכוי‪.‬‬
‫ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫א( ]ג׳׳נ סה‪ .‬ע׳׳ש בפירוש‬
‫הרשנ״ס[‪ ,‬ג( ס״א‬
‫אין‪,‬‬
‫ד(‬
‫]גי׳‬
‫ג(‬
‫סנהלרין‬
‫]עירובי! פב‪,[.‬‬
‫הד״ף‬
‫כד‪:‬‬
‫והרא״ש‬
‫יבמות רב‬
‫מנשה‬
‫כז‪:‬‬
‫בסוף‬
‫וכ״א‬
‫מעשה‬
‫מתני׳‬
‫ועברו‬
‫מארבעים‬
‫יוהר‬
‫וכוי‪:‬‬
‫זוג‬
‫כך‬
‫שמו‪:‬‬
‫פשרה‬
‫בפם‪.‬‬
‫שזפר‪.‬‬
‫ופסלו‬
‫אב ובגו שראו אח החדש פוי‪ :‬שאם יפסל‪ .‬יכשל בפיו‬
‫כשיבדקוהו‬
‫)לף«כג‪:0‬‬
‫כדלקמן‬
‫גמ׳‬
‫חהא‬
‫הד‬
‫יז לד‬
‫א ר ב‬
‫ע י‬
‫ה‬
‫א ש י ש נ י ם‬
‫אם אץ מפירין אוהו‪ .‬אם אץ ב״ד‬
‫מ ט ד ן את העד אס נאמן‬
‫וכשר הוא‪ :‬משלחין‪ .‬ב״ד שבעירו‪:‬‬
‫א ח ר עמו‪ .‬להעיד עליו לסני ב״ד‬
‫הגדול שמקדשי( את החדש‪ :‬משקלקלו‬
‫הבייהוםיםל(‪ .‬מפרש בגמרא ןע״ג[‪ :‬גמ׳‬
‫וחד‬
‫את עבדו‪ .‬שברי לה כר״ש דמכשיר בקרוב והחדש הזה‬
‫לכם הייגו בכם ודרשיגן נמי כשרץ ומיוחסץ למעוטי גר‬
‫וממזר כדדרשינן מאתך בדומין לך בפ׳ אחד דיני ממונות )סגהלרין דף‬
‫ואע׳׳ס שהם אחים‪ :‬תהא מ ס ו ר ה לכם‪ .‬לחשובי הדור אני מוסר‬
‫שיקבלו העדות ויקדשו החדש ולא‬
‫גיכמות כה‪ .‬עי׳ תוספות‬
‫חולין ל‪ .‬ל״ה מכניס[‪ ,‬להכשיר קרובים בא‪ :‬היפי תניס‪.‬‬
‫ה( ]יבמות כה‪ .‬ע״שו‪ ,‬מתניתין קמיה דרב מי המכשיר ומי‬
‫י(ןבס׳׳א‪:‬המיניס[‪ 1(1 ,‬צ״ל‬
‫הפוסל‪ :‬איפפא‪ .‬תנינא ר׳ יוסי‬
‫כל‪ ,[.‬ח( ]צ״ל שמעון[‪,‬‬
‫ט( ]צ״ל יוסי[‪ ,‬י( ןנ״ק אומר אב ובנו וכל הקרובים כשיכין‬
‫שמקלשין[‪,‬‬
‫עט‪ ,[:‬נ( נצ״ל‬
‫אר״ש מעשה בטוביה כר‪ :‬א״ל‬
‫ל( גס״א‪ :‬המינין‪ ,‬מ( צ״ל‬
‫משום הפי‪ .‬דאפכת דר״ש לרבי יוסי‬
‫פירש ר״ש‪,‬‬
‫לא אמר לך מידי ט אמרת הלכה‬
‫כרבי ״()יוסי( דהיינו דר׳ *()שמעון(‪:‬‬
‫הפסזלץ כוי‪:‬‬
‫תורה אור השלם מתני׳ אלו הן‬
‫עצם‬
‫של‬
‫חתיכות‬
‫‪ .1‬ויאמר ין א ל משה בקוביא‪.‬‬
‫רבנן‬
‫ואמור‬
‫בערבון‬
‫ואל אהרן ב א ר ץ מערים שמשחקין‬
‫שמות יב א‬
‫לאמיר‪:‬‬
‫אסמכתא לא קניא והרי הן גזלנין‬
‫‪ .2‬אלה מיעדי ין מקךאי‬
‫קדש א ש ר תקראו אתם מדרבנן דמדאורייתא ׳(אינו קרוי‬
‫במועדם‪:‬‬
‫ויקרא כג ד גזלן אלא החוטף מיד איש כדכתיב‬
‫)שמואל ב כג( ויגזל את החנית מיד‬
‫המצרי‪ :‬ומלוי ברבית‪ .‬לאו גזלן‬
‫מוסף רש״י‬
‫דאורייתא הוא למפסליה משום אל‬
‫הפסולין‪.‬‬
‫הן‬
‫אלו‬
‫תשת עד חמס)שמות כ‪ 0‬דהא מנפשיה‬
‫)סנהדרין‬
‫ללין ולהעיד‬
‫כ ז > לעלות‪ ,‬לכולן גולי! יהיב ליה‪ :‬מפריחי יונים‪ .‬היינו נמי‬
‫מלבריהן הן לאסמכתא כעין קוביא אי תקדמיה יונך ליוני‪:‬‬
‫לא קנייא ומגזצ גזיל ליה‬
‫וערובין פב‪ (.‬יכול! מעין וסוחרי שביעית‪ .‬עושין סחורה בפירות‬
‫גזלני! הן והתורה אמרה שביעית דרחמנא אמר )רקרא כהו‬
‫אל תשת רשע על‪ ,‬וכל לאסלה ולא לסחורה )ע״ז ס׳׳ב‪ .(.‬ולפי‬
‫שכן ליין )סנהדרין שם(‪.‬‬
‫וסוחרי שביעית‪ .‬הואיל שנחשדו כל אלו לעבור על דת מחמת‬
‫וחימול ממון מעבירו על ממון חשדוס להיות מעידים שקר ע״י‬
‫והעבדים‪ .‬פסולי‬
‫ושוחד‪:‬‬
‫לברי תורה‪ ,‬הוה ציה כרשע ממון‬
‫לחמס ופסול ללון ולהעיד‬
‫שניטה אחרי הבצע •‪:‬שס‪ :‬דאורייתא הוא ק״ו מאשה כדאמרן‬
‫גמ׳ הא אשה‬
‫לרחמנא אמר לאכלה ילא בב״ק )לף סח‪:(.‬‬
‫לסחורה וזה שחומל ממון פשרה לה‪ .‬כגון להעיד על מיתת‬
‫לעבור עבירה על הממין‪,‬‬
‫רשע הוא והתורה אמרה אדם להשיא את אשתו ועל סוטה‬
‫אל תשת רשע על )ערובין שנטמאת בסתירה שלא תשתה‪:‬‬
‫שסו‪ .‬הדרן עלך ארבעה‬
‫לעדוח אשה‪ .‬להתירה להנשא‪ .‬ודוקא‬
‫ראשי שנים‬
‫גזלן דדבריהס אבל גזלן דאורייתא‬
‫דחציף לעבור בפרהסיא לא הכשירו‬
‫חכמים לעדות אשה ואע״פ שהכשירו‬
‫את העבד ואת האשה לפסולי‬
‫דאורייתא‪ :‬מתני׳ מי שראה אח‬
‫החדש כוי‪ :‬מרכיבי! אותו‪ .‬אף‬
‫בשבת‪ :‬ואם צורה להם‪ .‬אם יש‬
‫אורבים בדרך במו ואתה צודה את‬
‫נפשי )שמואל א כל( והבייתוסים‬
‫והכותים הם היו אורבים להם לעכבם‬
‫כדי להטעות את חכמים‪:‬‬
‫אלו הן הפםולץ‪ .‬בגמרא משמע שכל הפסולים דמתניתין‬
‫לו‪:(:‬‬
‫מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן ר״ע‬
‫כוי‪ :‬תניא אמר רבי יהודה ה״ו שר״ע עיכבן‬
‫אלא שזפר ראשה ש ל גדר עיכבן ושלח רבן‬
‫גמליאל‬
‫ובנו‬
‫והורידוהו‬
‫מתני׳‬
‫מגדולתו‪:‬‬
‫שראו את ההדש ילכו לא‬
‫א‬
‫אב‬
‫שמצטרפין‬
‫זה עם זה אלא שאם יפסל אהד מתן יצטרף‬
‫השני‬
‫אהר‬
‫עם‬
‫ר״ש‬
‫אב‬
‫אומר‬
‫וכל‬
‫ובנו‬
‫הקרובין כשדין לעדות ההדש א״ר יוסי מעשה‬
‫בטוביח חרופא שראח את חחדש בירושלים‬
‫הוא‬
‫ועבדו‬
‫ובנו‬
‫משוחרר‬
‫הכהנים‬
‫וקבלו‬
‫אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכשבאו לפני‬
‫דין קבלו אותו‬
‫בית‬
‫בנו‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫ואת‬
‫את‬
‫עבדו ופסלו‬
‫גמ׳ א״ר לוי מאי טעמא דר״ש דכתיב‬
‫ויאמר‬
‫אל‬
‫ה׳‬
‫משה‬
‫ואל‬
‫בארץ‬
‫אהרן‬
‫מצרים לאמר ההדש הזה לכם עדות זו תהא‬
‫כשרה בכם ורבנן עדות זו תהא מסורה לכם‪:‬‬
‫א״ר‬
‫רב‬
‫יוםי מעשה בטוביה הרופא כוי‪:‬‬
‫הנן‬
‫הונא‬
‫רבא‬
‫בר‬
‫לרב הנן‬
‫הלכתא‬
‫בר‬
‫רבא‬
‫כר״ש‬
‫רבי‬
‫אמר‬
‫א״ל‬
‫יוםי‬
‫רב‬
‫ומעשה‬
‫ואת אמרת הלכתא כר״ש אמר לו > והא זמנין‬
‫‪fc‬‬
‫סגיאין אמרית קמיה דרב הלכתא כר״ש ולא‬
‫אמר לי ולא מידי א״ל היכי תנית א״ל אפכא‬
‫א״ל משום הכי לא אמר לך ולא מידי אמר‬
‫טבי בריה דמרי טבי אמר מר עוקבא אמר‬
‫״הלכתא כר״ש‪:‬‬
‫שמואל‬
‫המשחק‬
‫הפסולין‬
‫ומפריהי‬
‫הכלל‬
‫אף‬
‫יונים‬
‫כל‬
‫אינן‬
‫הן‬
‫מתני׳‬
‫בקוביא‬
‫וסוהרי‬
‫עדות‬
‫ג‬
‫האשה‬
‫לה‪:‬‬
‫ג‬
‫> אלו הן‬
‫ב‬
‫ומלוי‬
‫שביעית‬
‫שאין‬
‫כשירין‬
‫ברבית‬
‫ועבדים זה‬
‫כשירה‬
‫נמ׳‬
‫הא‬
‫לה‬
‫אשה‬
‫כשירה לה אף הן כשירין לה אמר רב יי אשי‬
‫זאת אומרת‬
‫אשה‪:‬‬
‫יכול‬
‫ה(ד‬
‫מתני׳‬
‫ג ז ל ן דדבריהם כשירין לעדות‬
‫י מ י שראה את החדש ואינו‬
‫להלך מוליכים‬
‫במטה‬
‫אותו על החמור אפי׳‬
‫ואם צודה להם לוקהין בידן מקלות‬
‫ואם היתה דרך רהוקה לוקהין בידם מזונות‬
‫י שעל מהלך לילה ויום מהללין את השבת‬
‫ויוצאין‬
‫לעדות ההדש שנאמר‬
‫‪2‬‬
‫א ל ה מועדי‬
‫ה׳ א ש ר תקראו אותם במועדם‪:‬‬
‫הדרן עלך ארבעה ראשי שנים‬
‫אם‬
‫׳אינן‬
‫מכירין‬
‫אהר‬
‫להעירו‬
‫החדש‬
‫עדות‬
‫הבייתוסים י>‬
‫אלא‬
‫מן‬
‫אותו‬
‫משלחין‬
‫עמו‬
‫״בראשונה היו מקבלין‬
‫מכל‬
‫התקינו‬
‫המכירין‪:‬‬
‫כב‪.‬‬
‫אדם‬
‫שלא‬
‫משקלקלו‬
‫יהו‬
‫מקבלין‬
‫דרבנן דאמרי׳ עלה זאת אומרת גזלן‬
‫דדבריהם כשר לעדות אשה והשתא‬
‫משחק בקוביא למ״ד בפרק זה בורר‬
‫)סנהדרין לף כל‪ (:‬לפי שאץ עיסקין‬
‫בישובו של עולם ניחא ולמ״ד נמי‬
‫משום דהויא אסמכתא אין נחשב‬
‫גזלן בעיניו כיון דמדעתו נותן ומלוה‬
‫ברבית שאינה קצוצה דרבנן ואפי׳‬
‫ברבית קצוצה נמי לא משמע ליה‬
‫לאיניש איסורא כשנותן לו מדעתו‬
‫אלא א״כ ממשכנו על כרחו ומפריחי‬
‫יונים למ״ד אי תקדמיה יונך ליוני היינו‬
‫משתק בקוביא ולמ״ד ארא אץ בהן גזל‬
‫אלא מפני דרכי שלום בעלמא וסוחרי‬
‫שביעית מיירי בשביעית בזמן הזה ור׳‬
‫היא כדאשכחן בפרק השולח )גימין דף‬
‫לו‪ (.‬א״נ בסחורה דרבנן כי ההיא דזה‬
‫בורר )סנהלרין לף כו‪ >.‬גבי ממציאי‬
‫מעות לעניים ואזלי עניים ואספו‬
‫ומייתי שאץ זו סחורה גמורה דאזלי‬
‫בשליחותייהו והא דמשמע בפרק‬
‫לולב הגזול )סוכה לף לט‪ .‬ושם( דמותר‬
‫למכור פירות שביעית לע״ה גבי‬
‫מבליע לו דמי אתרוג בלולב משום‬
‫דאין מוסרץ דמי פירות שביעית‬
‫לע״ה אבל משוס סחורה לא אסור‬
‫ובפרק זה בורר )סנהלרין לף ט‪ (.‬נמי‬
‫פריך ונזבנינהו לכהן בדמי תרומה‬
‫גבי סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה‬
‫של שביעית וי״ל בדבר המלקט ע״מ‬
‫לאכול והותיר מותר למכור וכן פורע‬
‫חובו בפרק בתרא דע״ז )לף סנ‪ .‬ושס>‬
‫דאסור משום לאכלה ולא לסחורה‬
‫משמע כדפרשינן ואפשר דלוקח ע״מ‬
‫לאכול לא חשיב סחורה אא״כ לוקח‬
‫בזול ע״מ למכור ביוקר שקונה להרויח‬
‫ובמסכת שביעית )פ״מ משנה ל( פירש‬
‫»>לץ סחורה ע״פ הירושלמי ועבדים‬
‫בפרק זה בורר )סנהלרין לף כל‪(:‬‬
‫לא תני להו דפסולין דאורייתא אבל‬
‫הכא איצטריך למיתני דלא תימא כיון‬
‫דלא מחמת עבירה מיפסלי מכשרי‬
‫לעדות החדש מידי דהוה אקרובים‬
‫לר״ש‪ :‬מחללין את השבת‪ .‬עדים‬
‫שראו את החדש ואפילו עדים‬
‫המעידים עליהם כשאין ב״ד מכירין‬
‫עדי החדש מחללין את השבת להעיד‬
‫עליהם כדמוכח בריש פרק שני‬
‫שהלך ר׳ נהוראי אצל העד באושא‬
‫בשבת להעיד עליו‪:‬‬
‫הדת עלך ארבעה ראשי שנים‬
‫משלחין עמו אהד‬
‫להעירו‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫קיד א מיי׳ פ״‪ 3‬מהל׳‬
‫קילוש החלש ה״א‪:‬‬
‫קטו‬
‫ב מיי׳ ס״י מהל׳‬
‫עלות הלכה ל‬
‫שמג‬
‫לאדן ד ד מור וש״ע ח״מ‬
‫סי׳ לל סעי׳ י וסעי׳ טז‪:‬‬
‫קטז ג מיי׳ שס פ״ט ה״א‬
‫טוש״ע שס סעיף יט‪:‬‬
‫קי"‬
‫ד מיי׳ פי׳־נ מהל׳‬
‫גירושין הלכה יז ]ופ״א‬
‫מהל׳ סוטה הל׳ טו[ סמג‬
‫עשין; טוש״ע אה״ע סימן‬
‫יז סעיף ג‪:‬‬
‫קיד! ה מיי׳ פ׳׳ג מהל׳‬
‫קילוש החלש ה״ל‪:‬‬
‫ו ]מיי׳ שס הל׳ א‬
‫א‬
‫בן‪:‬‬
‫ז מיי׳ שס הלכה ג‪:‬‬
‫ב ח מיי׳ שס פ״ב ה״ב‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מתני" מעשה שעברו‬
‫יותר מארבעים זוג כולי‪.‬‬
‫)ירושלים( ]ירושלמי[ וכל‬
‫הרבים‬
‫את‬
‫המעכב‬
‫מעשות מצוה ]צריך[ נדד‪.‬‬
‫]םתני'[ אב ובנו שראו את‬
‫החדש כוי‪ ,‬עד ר׳ שמעון‬
‫אומר אב ובגו וכל הקרובין‬
‫כשירין לעדוח החדש‪,‬‬
‫ומאי טעמא דר• שמעון‪,‬‬
‫דכתיב ויאמר ה׳ אל משה‬
‫ואל אהרן ב א ‪ p‬מצרים‬
‫לאמר החדש הזה לכם‬
‫ראש חדשים‪ ,‬כלומר עדות‬
‫חתדש תחא כשירח בכם‪,‬‬
‫ואע״פ שאתם קרובין‪.‬‬
‫ורבנן עדות זו מסורה לכם‪,‬‬
‫וקיימא לן דבל הקרובין‬
‫א* וכל הפסולין ןפםולין[‬
‫לעדות החדש‪] .‬מתני׳[‬
‫ואלו הן הפםולין חמשחק‬
‫בקוביא כולי‪ ,‬זח חכלל כל‬
‫עדות שאין חאשח כשרה‬
‫לה אף אילו כולם אינן‬
‫כשרץ לה‪ ,‬וכיון שהאשה‬
‫פסולה לעדות החדש‪ ,‬אף‬
‫אלו הזכורין במשנתנו‬
‫וכיוצא כהן פסולץ לעהות‬
‫החדש‪ .‬ודייקינן מינה תא‬
‫עדות שהאשה כשרה לה‪,‬‬
‫כגון מיתת הבעל שאפילו‬
‫הנשים כשרות‪ ,‬כדתגן‬
‫באחרית יבמות חוחזק‬
‫להיות משיאין עד מפי‬
‫כול;‬
‫עד ומפי אשה‬
‫גם הפסולין הללו כשרץ‬
‫להעיד כי מת בעלה של‬
‫וו ותנשא על פיהן‪ ,‬ואייר‬
‫מנשה זאת אומרת‪ ,‬כלומ׳‬
‫נתברר לנו מדיוקא של‬
‫משגה‪ ,‬כי גזלן דרבנן כגון‬
‫משחק בקוביא וכיוצא‬
‫בחן שחן פסולין מדרבגן‪,‬‬
‫כשרץ להעיד כי מת בעלה‬
‫של וו‪ ,‬דהא תנשים נאמנות‬
‫בעדות זו‪ .‬ואוקימנה בפרק‬
‫דיני ממונות בשלשה לר׳‬
‫מאיד דאמר עד זומם‬
‫פסול לכל התורה‪ ,‬והלכתא‬
‫כוותיה‪ ].‬מתני׳[ מי שראה‬
‫את חחדש כולי‪ .‬לא‬
‫מיחוקמא בזמן חזח אלא‬
‫בניסן ותשרי בלבד‪.‬‬
‫הדרן עלך ארבעה ראשי‬
‫ואוחו אחר נמי מחלל‬
‫שנים הן‪.‬‬
‫גמ׳ מאי אחר הד‬
‫אם אין מכירין אותו‬
‫עליו את השבת כדפירשנו לעיל‬
‫וחד‬
‫משלחיץ עמו אחר להעירו‬
‫בסוף פרק ראשון‪:‬‬
‫כולי‪ .‬אוקימנה מאי אחר‬
‫דתני במחניח׳‪ ,‬זוג אחר‪,‬‬
‫וחד‬
‫להע]י[ד על העד שראח אח חחודש‪ ,‬כי כשר הוא לקבל ממנו זו העדוח‪ ,‬ולעולם צריכין שני עדים להעיד על כל אחד ואחד‪.‬‬
‫א( נראה ברור לצ״ל וקיי״ל לכל הקריבי! פסילי) לעלות החורש‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ג א מיי׳ ס״ג מהלכות‬
‫קילוש החלש הלכה נ‪:‬‬
‫ד ב מיי׳ שס הל׳ יל‪:‬‬
‫ה ג מיי׳ שס פ״ב ה״ב‪:‬‬
‫ו ד מיי׳ שס פ״ג ה״ת‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫גמרא סהדא אחר״נא הוה‬
‫בההיה‪ .‬גיטין לף ה ע״ב‬
‫סנהררין לף יל ע״א‪:‬‬
‫כב‪:‬‬
‫אם אינן מכירין פרק שני ראש השנה‬
‫מםורת הש׳׳ם‬
‫וחד מי מהימן‪ .‬להכשירו לזה בחזקה נאמן‪ :‬ממשה שבא‪ .‬העד‬
‫וחד מי מהימן‪ .‬תימה כי לא מהימן נמי מחלל את השבת לילך שם‬
‫לפני ב״ד בשבת להעיד על החדש‪ :‬ועדיו עמו‪ .‬להחזיקו נאמן‪ :‬חד‬
‫שמא יצטרף עם אחר כדתנן בפ״ק )לעיל ע״א( גבי אב ובנו דילכו‬
‫מי מהימן‪ .‬לעדות החדש‪ :‬משפע כתיב ביה‪ .‬כי חק לישראל הוא‬
‫לא מפני שיצטרפו זה עם זה אלא שאס יפסל האחד שיצטרף השני עם‬
‫משפט וגר‪ :‬באושא‪ .‬כשישבה סנהדרין שס ושם היו מקדשין את‬
‫אחר ונראה דלא מקשה היאך אחר מחלל שבת כיון דלא מהימן לחודיה‬
‫החדש‪ :‬משום פבודו דרבי נהוראי‪.‬‬
‫אלא מקשה על לישנא דמתני׳ דנקט‬
‫שהרי לא הוזכר ר׳ נהוראי אלא‬
‫אחר דמשמע דחד מהימן‪:‬‬
‫וחד מי מהימן והתניא מעשה שבא הוא‬
‫ללמוד ממנו שאדם גדול כמותו נהג‬
‫אלא מאי אותו אותו זוג‪ .‬תימה‬
‫ועדיו עמו להעיד עליו אמר רב פפא מאי‬
‫היתר בדבר ואין כבודו שנביא את‬
‫מאי קאמר אני יכול לומר‬
‫אחר זוג אהר ה״נ מםתברא דאי לא תימא‬
‫ראיותינו אף מחבירו הקטן ממנו‪:‬‬
‫אחד מאותו הזוג‪ :‬םהדא אחרינא‬
‫חכי אם אינן מכירין אותו מאי אותו אילימא‬
‫םהדא אחרינא הוה באושא‪ .‬המכיר‬
‫הוה‪ .‬י״ל דמיירי בעד אחד שראה‬
‫אותו חד וחד מי מהימן מ ש פ ט כתיב ביה‬
‫את העד הזה‪ :‬מספיקא‪ .‬שמא אין‬
‫החדש שהלך רבי נהוראי להצטרף‬
‫אותו העד בביתו‪ :‬להטעות את‬
‫אלא מאי אותו אותו הזוג ה״נ מאי אחר‬
‫עמו ולהעיד נמי על החדש והא דקתני‬
‫החפמים‪ .‬שאירע יום ל׳ של אדר‬
‫בברייתא להעיד עליו אחדש קאי אבל‬
‫מעשה‬
‫זוג אחר והד לא מהימן והתניא‬
‫בשבת ולא נראה חדש בזמנו‬
‫בירו׳ ובתוספתא )פ״א> מוכח בהדיא‬
‫ברבי נהוראי שהלך אצל העד להעיד עליו‬
‫והבייתוסין מתאוין שיהא יום ראשון‬
‫דבהכרת העד מיירי שהלך ר׳ נהוראי‬
‫יםהדא‬
‫בשבת באושא אמרי רבי נהוראי‬
‫של פסח בשבת כדי שתהא הנפת‬
‫להעיד עליו דכשר וכן פרש״י וקאי‬
‫אהרינא הוה בהדיה והא דלא השיב ליה‬
‫העומר באחד בשבת ועצרת באחד‬
‫פירכא דאי הכי אפרי שינויי‪:‬‬
‫משום כבודו של רבי נהוראי רב אשי אמר‬
‫בשבת לפי שהן דורשין ממחרת‬
‫להטעות את חכמים‪ .‬שאירע‬
‫רבי נהוראי סהדא אהרינא הוה באושא‬
‫השבת יניפנוט( ממחרת שבת בראשית‬
‫יוס ל׳ של אדר בשבת‬
‫כמשמעו ושכרו שני בני אדם להעיד‬
‫ואזל רבי נהוראי לאצטרופי בהדיה אי הכי‬
‫ולא נראה החדש בזמנו ובייתוסין‬
‫שראו את החדש היום‪ :‬אחד משלנו‪.‬‬
‫מאי למימרא מהו דתימא מםפיקא לא‬
‫מתאוין שיהא יום א׳ של פסח בשבת‬
‫ולא הכירוהו‪ :‬מאחים זוז נהוגים לך‬
‫כדי שתהא הנפת העומר באחד בשבת‬
‫מהללינן שבתא קמ״ל כי אתא עולא אמר‬
‫במחנה‪ .‬ותהא רשאי לעכבן ואע״פ‬
‫ועצרת באחד בשבת לפי שהיו דורשין‬
‫קדשוח לירחא במערבא אמר רב כהנא לא‬
‫שלא השלמת תנאי שלך לשוכרך דיש‬
‫ממחרת השבת שבת בראשית כמשמעו‬
‫מיבעיא עולא דגברא רבח חוא דמחימן‬
‫רשות לב״ד לקנוס ממון ולעשותו‬
‫כך פי׳ בקונטרס וא״ת ומה מרויחיס‬
‫א ל א אפי׳ איניש דעלמא נמי מהימן מ״ט‬
‫הפקר כדאמרינן ביבמות <לף סט‪(:‬‬
‫והלא מפקלקלין לענין פסח ד״ל דלא‬
‫כ ל מילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה‬
‫מניין שהפקר ב״ד הפקר שנאמר‬
‫חשיבי ליה קלקול משום דדרשי ׳(אתם‬
‫אינשי תניא נמי הכי בא אהד י* בסוף וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וגר‬
‫ואפי׳ מדדים‪ :‬מוליך ומביא‬
‫יחרם כל רכושו וגו׳ )עזרא י(‪ :‬ימסח‬
‫העולם ואמר קדשו ב״ד את ההדש נאמן‪:‬‬
‫מעלה ומוריד‪ .‬בירושלמי משמע כדי‬
‫על העמוד‪ .‬למלקות כדאמרינן‬
‫בראשונה היו מקבלין עדות ההדש מכל‬
‫שלא יטעו לומר שהוא כוכב דא״ר אסי‬
‫במסכת מכות )לף מ‪ (:‬כוסת שתי‬
‫חזינא כוכבא דנחית וסליק חזינא‬
‫אדם וכוי‪ :‬תנו רבנן מה קלקול קלקלו‬
‫ידיו על העמוד‪ :‬מתני׳ בראשוגה‬
‫כוכבא דאזיל ואתי‪ :‬גזירה משום‬
‫פ ע ם אהת בקשו בייתוםין‬
‫״הבייתוםין‬
‫היו משיאין משואות‪ .‬לאחר שקדשו‬
‫ר״ה חסר שהל להיות בע״ש‪ .‬ה״נ הוה‬
‫אדם‬
‫בני‬
‫שני‬
‫שכרו‬
‫הכמים‬
‫את‬
‫להטעות‬
‫החדש ולא היו צריכין לשכור שלוחים‬
‫מצי למימר משום ר׳׳ח מלא שחל‬
‫בד׳ מאות זוז אהד משלנו ואהד משלהם‬
‫לשלוח לגולה להודיע כי המשואות‬
‫להיות בשבת מהני טעמי דמפרש‪:‬‬
‫מודיעים אותן‪ :‬משקלקלו הכותים‪.‬‬
‫שלהם העיד עדותו ויצא שלנו אמרו לו אמור‬
‫והא‬
‫והשיאו גם הם משואות שלא בזמן‬
‫כיצד ראית את הלבנה אמר להם עולה‬
‫החדש להטעות ישראל וב״ד לא היו‬
‫הייתי במעלה אדומים וראיתיו שהוא רבוץ בין ב׳ סלעים ראשו דומה לעגל‬
‫משיאין משואות אלא בחדש שנתקדש‬
‫אזניו דומין לגדי קרניו דומות לצבי וזנבו מונהת לו בין ירכותיו והצצתי‬
‫ביום ל׳ כדאמרינן בפירקין וכשלא‬
‫בו ונרתעתי ונפלתי לאחורי ואם אין אתם מאמינים לי הרי מאתים זוז‬
‫היו משיאין לערב של יום ל׳ הכל‬
‫שבקשו‬
‫צרורין לי בסדיני אמרו לו מי הזקיקך לכך אמר להם שמעתי‬
‫יודעין שהחדש מעובר ופעם אחת‬
‫בייתוסים להטעות את הכמים אמרתי אלך אני ואודיע להם שמא יבואו‬
‫עיברו ב״ד את החדש ולא השיאו‬
‫‪1‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫כי אתא עולא ]אמרן קדשו‬
‫לירחא‪ ,‬ואמר רב כתנא‬
‫אפילו איניש מעלמא כי‬
‫אתא ואמר קדשו לירחא‬
‫מהימן‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬דבל‬
‫מילתא דעבידא לאיגלויי‬
‫לא משקרי בה איגשי‪.‬‬
‫תניא נמי הכי בא אתד‬
‫מסוף העולם ואמר קידשו‬
‫בית דין את החודש‬
‫בראשונה היו‬
‫מהימן‪.‬‬
‫מקבלין עדות החודש מכל‬
‫אדם משקילקלו המינין‬
‫ושכרו עדים להטעות את‬
‫החכמים‪ ,‬תתקעו שלא יהו‬
‫מקבלין אלא מן המיודעין‪,‬‬
‫להעיד‪.‬‬
‫כשרים‬
‫שהן‬
‫תנו רבנן מה קילקול‬
‫כולי‪.‬‬
‫המינין‬
‫קילקלו‬
‫כראשונה היו משיאין‬
‫משקילקלו‬
‫משואות‪,‬‬
‫הכותים‪ ,‬והשיאו משואות‬
‫והטעו‬
‫בזמנן‪,‬‬
‫שלא‬
‫לבני המדינות הרתוקות‪,‬‬
‫שלוחין‬
‫שיחו‬
‫התקינו‬
‫יוצאין‪ .‬א( כיון ששנינו‬
‫במשנתנו כי המשואות‬
‫האור‬
‫את‬
‫מציתין‬
‫ארז‪,‬‬
‫ככלונסות שלא‬
‫משמע‬
‫מאי‬
‫אמרינן‬
‫יקידה‬
‫לשון‬
‫משיאין‬
‫ושלהוב נ( להבה היא‪,‬‬
‫דוד‬
‫וישאם‬
‫שנא׳‬
‫ומתרגמינן ואוקדינן דוד‪.‬‬
‫תנו רבנן אין משיאין‬
‫משואות אלא על חחדש‬
‫שגראה בזמנו‪ .‬וחוא לילי‬
‫לי‪ .‬כלומר מולד בכ״ט‬
‫ונראח לילי ל׳ וגתקדש‬
‫ביום לי‪ ,‬משיאין משואות‬
‫לילי ל ״ א ‪ .‬כלומר‪ ,‬היום‬
‫שיצא ראש חדש היה‪,‬‬
‫והוא אור עיבורן‪ .‬ש״מ‬
‫דאתסר משיאין משואות‬
‫אמלא אינן משיאין‪ ,‬דחא‬
‫אין משיאין אלא על‬
‫התדש שנראה בזמנו‪ .‬תניא‬
‫מאי טעמא‪ ,‬אמר ר׳ זירא‬
‫חיישינן דילמא מיקלע‬
‫יום ל׳ של חדש חסר‬
‫בערב שבת והוא ראש‬
‫חדש ולילי ל״א הוא‬
‫שבת ולא יתכן לחדים‬
‫משואות בלילי שבת‪ ,‬ומתי‬
‫במוצאי שבת‬
‫משיאין‬
‫ויודעי[ כי אע״פ שמוצאי‬
‫שבת אור שלשים ושנים‬
‫הוא‪ ,‬ראש חדש בערב‬
‫שבת היה‪ .‬ומפני מה לא‬
‫עשו משואות לילי שבת‪,‬‬
‫שהוא אור ל״א‪ ,‬מפני‬
‫איסור שבת‪ ,‬ואם תאמר‬
‫געשח גם לחדש ]מלא[‪.‬‬
‫א(‬
‫‪38‬‬
‫א‬
‫נ‬
‫ג ‪,‬‬
‫ה ( ג‬
‫משואות לערב ל׳ והכותים השיאום‬
‫בני אדם שאינם מהוגנין ויטעו את חכמים אמרו לו מאתים זוז נתונין לך‬
‫בהרים שלהם והטעו את בני הגולה‬
‫במתנה והשוכרך ימתה על העמוד באותה שעה התקינו שלא יהו מקבלין‬
‫לעשותו חסר‪ :‬כלונםוח‪ .‬פירטק׳׳י‬
‫יייבראשונה היו משיאין משואות משקלקלו‬
‫אלא מן המכירין‪:‬‬
‫שיראו‬
‫כדי‬
‫ארוכים‪.‬‬
‫בלע״ז‪:‬‬
‫הכותים התקינו שיהו שלוהין יוצאין כיצד היו משיאין משואות מביאין‬
‫למרחוק‪ :‬וקגים ועצי שמן ונעורת‬
‫כלונסאות של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך‬
‫של פשתן‪ .‬כל אלו מרבים שלהבת‪:‬‬
‫במשיהה ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור ומוליך ומביא ומעלה‬
‫ו פ ו ר ק במשיחה‪ .‬לונצ״י בלע״ז קושרם‬
‫וכן‬
‫ומוריד ע ד שהוא רואה את הבירו שהוא עושה כן בראש ההר השני‬
‫בחוט של משיחה בראשי הכלונסות‪:‬‬
‫ומאין היו משיאין משואות‪ .‬מה שם‬
‫בראש ההר השלישי ומאין היו משיאין משואות מהר המשהה לםרטבא‬
‫ההרים‪ :‬מ ה ר המשחה‪ .‬מתחילין הוא‬
‫ומסרטבא לגרופינא ומגרופינא לחוורן ומחוורן לבית בלתין ומבית בלתין‬
‫הר הזיתים שלפני ירושלים עד שרואין‬
‫לא זזו משם אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולח‬
‫שעושין כן בהר סרטבא‪ :‬לחוורן‬
‫לפניו כמדורת האש‪ :‬גמ׳ מאי משמע דמשיאין לישנא ריקוד הוא דכתיב‬
‫ופו׳‪ :‬אח הגולה‪ .‬בני בבל אנשי‬
‫ו י ש א ם דוד ואנשיו ומתרגמינן ואוקדינן דוד ת״ר י׳יאין משיאין משואות אלא‬
‫פומבדיתא והמה מודיעין לכל בני‬
‫על החדש שנראח בזמנו לקדשו ואימתי משיאין לאור עיבורו למימרא דאחםר‬
‫מדינת בבל‪ :‬כמדורת אש‪ .‬מפרש‬
‫עבדינן אמלא לא עבדינן מ״ט א״ר זירא גזירה משום ר״ח חםר שהל לחיות‬
‫בגמרא ( מדורת אש לשון היסק גדול‪:‬‬
‫לקדשו‪ .‬להודיען שנתקדש‪:‬‬
‫גמ׳‬
‫בערב שבת אימת עבדי באפוקי שבתא »> דאי אמרת נעביד נמי אמלא אתו‬
‫לאור עיבורו‪ .‬לערב יום שלשים‬
‫למיטעי‬
‫נגהי ל״א‪ .‬יום שלשים קרוי יום עיבורו כדאמרינן לעיל )לף יט‪ >:‬על שני אדרים שמקדשין אותם ביום עיבוריהס ועל שם‬
‫שממנו מעברין את חדש היוצא קרוי יום עיבור‪ :‬ר״ח ח ס ר ‪ .‬ר״ח הנקבע ביום שלשים שהחדש היוצא נמצא עכשיו חסר‪ :‬שתל‬
‫להיות בע״ש‪ .‬ולא נוכל לחלל שבת »( לאורו להשיא משואות ונשיא אותם למ׳׳ש‪ :‬ואי אמרת‪ .‬שנהא רגילין בין אחסר בין אמלא‪:‬‬
‫מתני׳‬
‫‪2(1‬‬
‫‪,‬‬
‫או לכאירה נראה יצ״ל נמו‬
‫ששנינו נמשנתינו לעיל!נפ׳׳ק‬
‫ל׳ י״ח[ טצל הי׳ משיאי!‬
‫משואות מצימין אפ האור‬
‫ונו ‪ .‬נו אולי צ״ל ושלהבת‬
‫היא שנאמר וכוי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אתו‬
‫א( ]תוספתא פ״א המ״ו[‪,‬‬
‫ב( ןגיטין ה‪ ,[:‬ג( ]יבמות‬
‫צג‪ :‬קנוי‪ .‬בנורות לו‪,[.‬‬
‫המיגין[‪,‬‬
‫ןנס״א‪:‬‬
‫י(‬
‫ה( ותוספתא ס׳׳א הי״ד[‪,‬‬
‫ו( ביצה ר‪] 0 ,:‬ע״ו מי‪.‬‬
‫ע״ש צע״ק[‪ ,‬ח( ססתיס‬
‫נ‪] :‬תוספתא ס״א הט״ז‬
‫וסוס׳ מנילה פ״נ ה״ת[‪,‬‬
‫נ!( !מקרא כנ[‪ ,‬י( ]לקמן‬
‫מ ‪ , [ :‬כ( ולקמן כה‪,[.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬כי הק ל י ש ר א ל הוא‬
‫משפט לאלהי יעקב‪:‬‬
‫ויעזבו‬
‫‪.2‬‬
‫עצביהם‬
‫ואנשיו‪:‬‬
‫תהלים פא ה‬
‫את‬
‫שם‬
‫דוד‬
‫וישאם‬
‫שמואל ב ה בא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( נמ׳ תנ״ה בא אחד‬
‫העולס‬
‫מסוף‬
‫ואמר‪:‬‬
‫)ב( שם באפיקי שבתא ואי‬
‫אמרת‪) :‬ג( רש״• דייה שחל‬
‫להיות נו׳ לחלל שגת לאור‬
‫עיבורו להשיא משואות‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫פירטק״י ]פירקי״ש[‪,‬‬
‫מוטות‪.‬‬
‫לוגצ״י ]לינוי״ל[‪.‬‬
‫חוט ) ש ל פ ש ת ן ( ‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫בראשונה‪ .‬קודס שקלקלו‬
‫הס‬
‫והשיאו‬
‫הכותיס‬
‫משואות ביום שלא קכעו‬
‫בו החודש כדי להטעות‬
‫אח ישראל‪ ,‬היו מ ש י א י ן‬
‫משואות‪ .‬כמו )שיפטיס‬
‫כ( להעלותם משאת העשן‬
‫מן העיר‪ ,‬סימן תבערה‪,‬‬
‫וכהן היו יודעי! כל בני‬
‫הגליות הקרוכיס והרחוקים‬
‫את קביעת החיש ולא‬
‫היו עושי! אלא יו״ט אחד‬
‫בכל מקום )ביצה ד>‪.‬‬
‫שיהו ש ל ו ח י ן י ו צ א ץ ‪.‬‬
‫ועד מקוס שיכול להגיע‬
‫בתוך תמשה עשר ימים‬
‫הס מודיעים ועושין יום‬
‫אתי והשאר עושי! שני‬
‫ימים )‪.‬שם‪ .:‬אין מ ש י א י ן‬
‫משואות‪ .‬אבוקות בראשי‬
‫הריס היו שלוחי בית‬
‫די! עושי! להודיע שהיוס‬
‫קיישו נייד אח החדש‬
‫אלא ע ל ה ח ד ש שנראה‬
‫ביים‬
‫לקדשו‪.‬‬
‫בזמנו‬
‫לקיש‪,‬‬
‫שנראה‬
‫שלשים‬
‫לאילו כשהחרש מעובר‬
‫ועושי! ר״ח ביום שלשים‬
‫ואחל אין מקלשין אותו‪,‬‬
‫שמיס‪,‬‬
‫קדשוהו‬
‫שכבר‬
‫ואשמעינן האי תנא דאחסר‬
‫עבלינן משואות ואמלא לא‬
‫ענלינן משואות וכשאין‬
‫יילעין‬
‫משואות‬
‫רואי!‬
‫שהחלש מעוכר !פסחים‬
‫ב‪ .(:‬לאור עיבורו‪ .‬ליל‬
‫להוליע‬
‫שלשיס‬
‫שעבר‬
‫שהיום נתקלש‪ ,‬ליל שלשים‬
‫ואחל קרי אור עיבורו‬
‫על שם שבו נעשה החלש‬
‫מעובר כשאין קובעין נו‬
‫את ר״מ ישםו‪.‬‬
‫מסורת הש״ס‬
‫אם אינן מכירין פרק שני ראש השנה‬
‫בג‪.‬‬
‫והא דלא עביד במוצאי שבת איתנוםי איתנוסו‪ .‬וא״ת והשתא‬
‫א( ]סנהדרין קח‪ ,[:‬נו( אתו למינועי‪ .‬השתא בני הגולה אמד כו׳ אבל השתא דלא עבדינן‬
‫נמי דלא עבדו אמלא כלל ט מיחל ר״ח מלא כשבת יאמרו‬
‫ב( מענית כה‪ :‬סוכה לז‪ .‬אלא אחסר כי עבדינן למוצאי שבת ידעי דחסר הוא‪ :‬וטגדינן‬
‫כ״נ פ‪ ,:‬ג( ]יומא עז‪:‬‬
‫ע׳׳ש[‪ ,‬ד( ]ני׳ הערוך אמלא‪ .‬ואנן רגילין לעשות כל שאר המלאין ) » ‪ :‬מידע ידעי ד ח ס ר האי חסר הוא והאי דלא עביד למוצאי שבת איתנוסי דאיתנוסו וי״ל‬
‫דהיכא דודאי עבדי לעולס משואות בין אמלא בין אחסר כי לא עבדי‬
‫נערך מל נ׳ אמולאי פי׳ הוא‪ .‬ומחמת איסור שבת שאירע בליל משואותיו נמנעו מלהשיא‪:‬‬
‫כלל ודאי תלו באונס אבל השתא‬
‫כלשון יון איש נקי לצלול דאיהגוםי‪ .‬בשכרות של משתה השבת‪:‬‬
‫כמיס אליריס על הגיעו‬
‫דזימנין עבדי וזימנין לא עבדי כי לא‬
‫מקלע‬
‫אל חול אשר בקרקע היס[‪ ,‬וליעביד אמלא ולא א ח ס ר ‪ .‬וט‬
‫למיטעי אמרי האי הסר הוא והאי דלא עביה‬
‫עבדי השתא במוצאי שבת לא תלו‬
‫ה( ]בס״א‪ :‬רומאי‪ ,‬וכן ר״ח חסר בערב שבת ולא עבדינן‬
‫מאתמול משום רלא אפשר או דלמא מלא‬
‫דשטחא‪:‬‬
‫במילתא‬
‫באונס אלא‬
‫להלן[‪ ,‬ו( ס״א לליכא מידע ידעי דחסר הוא ולא תלו‬
‫ללימהני מיניה‪ ,‬ז( ס״א‬
‫הוא ובזמנו עבדו וליעביד בין אמלא בין‬
‫משום בטול מלאכה לעפ שני‬
‫לכל ומאן לשקיל מיניה בשכרות אלא במידי דשכיח דבל‬
‫אהסר וכי מקלע ר״ח בע״ש לא ליעביד‬
‫בקונטרס‬
‫פירש‬
‫ימים‪.‬‬
‫שקיל‪ ,‬ח( ]נס׳׳א‪ :‬לאומוח[‪ ,‬חדשים חסדן לא עבדינן והאי נמי לא‬
‫‪ (P‬נשייך ללף » ‪, [ :‬‬
‫כלל וכיון דלא עבדינן מוצאי ש ב ת ועבדינן‬
‫אין לך דיה שאין מתבטלין בני גולה‬
‫עבוד‪ :‬אמר אביי משום ביטול‬
‫י( ]עירובי! מא‪ ,[:‬נ ( ןוכ׳׳כ‬
‫אמלא מידע ידעי דהםר הוא אפילו הכי אתו‬
‫ממלאכה ב׳ ימים בין אמלא בין אחסר‬
‫רש״י כמגלה כב‪ :‬ל״ה ראשי מלאכה נו׳ ולא גרסינן גזירה‪ .‬אי‬
‫אבל ט עבדי אחסר ידעי שביום‬
‫חלשיס ע״ש וקצ״ע אסרש״י אמרת נעביד אמלא ולא אחסר אין‬
‫למיטעי אמרי האי מלא הוא והאי דלא‬
‫להכא וע׳׳ע מוס׳ חגיגה‬
‫שלשים נקבע ויעשו מלאכה למחר‬
‫יח‪ .‬ל״ה חוש׳׳מ ותיס׳ לך ר״ה שאין מתבטלין בני הגולה‬
‫עבדי איתנוסי הוא דאיתנוסי וליעביד אמלא‬
‫ולחנם דחק לפרש ר״ה דאכל ר״ח‬
‫שכת כל‪ :‬ל״ה אי לילמא[‪ ,‬ממלאכה שני ימים יום ל׳ שמא היום‬
‫ולא ליעביד אהסר כלל אמר אביי משום‬
‫קאי כי לא היו רגילין לעשות מלאכה‬
‫ל( עי׳ רש״י שבת צ‪ .‬ל״ה ר״ה דום שלשים ואחד שמא עיברו‬
‫ביטול מלאכה לעם שני ימים‪ :‬כיצד היו‬
‫שיש לו עיקר ומה שרשמנו‬
‫בר״ח כדאמרינן בפרק הקורא את‬
‫שס על הגליון‪ ,‬מ( ]ע״ז את החדש והיום ר״ה אבל ט עבדינן‬
‫משיאין משואות מביאין כלונםות בו׳‪ :‬אמר‬
‫המגילה עומד )מגילה דף כ ג ‪ 0‬ושאין‬
‫יל‪ ,1:‬נ( סוכה לב‪ :‬ושס‪ ,‬משואות אחסר לאור יום ל׳ ידעי‬
‫רב יהודה ד׳ מיני ארזים הן ארז קתרום ע ץ‬
‫ש( נצ׳׳ל עצו[‪,‬‬
‫בו ביטול מלאכה לעס כגון ר״ח וחולו‬
‫שביום שלשים נקבע ויעשו מלאכה‬
‫שמן וברוש קתרום אמר רב אדרא ד ב י רבי‬
‫של מועד ק ודן ארבעה ורגילין לומר‬
‫למחר ואין בטלין שני ימים אלא‬
‫שילא אמרי מבליגא ואמרי לה זו נולמיש‬
‫שהוסיף המקום י״ט לנשים בר״ח‬
‫במעובר‪ :‬כיצד היו משיאין כוי‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫בשכר שלא נתרצו על מעשה העגל‬
‫אמר ר ב אדרא‪ .‬כך שם האילן‬
‫ופלינא דרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב‬
‫)א( גט׳ ציון מלבר היתה‬
‫כשאמר להס אהרן )שמות לב> פרקו‬
‫טו‪(:‬‬
‫)לף‬
‫ביצה‬
‫במסכת‬
‫כדאמרינן‬
‫ע ש ר ה מיני ארזים הם‬
‫הונא אמרי בי רב‬
‫ירושלים שממה ואמר‬
‫נזמי הזהב אשר באזני נשיכם וגו׳‬
‫רבי יוחנן‪) :‬ג( רש״• ל״ה יטע בהן אדר‪ :‬סורגיתא‪ .‬פיניי״א‬
‫שנאמר א ת ן במדבר ארז שטה והדס ועץ‬
‫ויתפרקו כל העם וגו׳ אשר באזניהס‬
‫ועבלינן ול״ה מילע ילעי בלע״ז‪ :‬ברהא‪ .‬בוס״ו בלע״ז‪ :‬שאגא‪.‬‬
‫שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור‬
‫אבל דנשיהס לא הביאו שלא רצו הנשים‬
‫הל״א‪) :‬ג( דייה ונקיתי ש״פ בלע״ז‪ :‬בוטמי‪ .‬אולמ״י בלע״ז‪:‬‬
‫רמס כוי משאר עונות לא‬
‫יהרו ארז אחא שטה תורניתא הדם אםא‬
‫ליתןי(‪ :‬ארבעה מיני ארזים‪.‬‬
‫בלוטי‪ .‬צירקוו״ה בלע״ז שגדילין בו‬
‫אנקה מלמס‪:‬‬
‫שאגא‬
‫תדהר‬
‫ברתא‬
‫ברוש‬
‫אפרםמא‬
‫שמן‬
‫ץ‬
‫ע‬
‫תימה דבפרק לולב הגזול )סוכה דף‬
‫פ י ד שקודן גליאנד״ה‪ :‬כםיסא‪.‬‬
‫תאשור שוריבנא הני שבעה הוו כי אתא רב לז‪ .‬ושם( א״ר יהודה סוכה אינה‬
‫מין עץ העולה בקרקע הים ושמו‬
‫דימי אמר הוסיפו עליהם אלונים אלמונים‬
‫נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב‬
‫קוראל״ו‪ :‬ערי‪ .‬לדר״ו שם האילן‬
‫גליון הש״ם‬
‫ופדך עלה מהא דמכשר ר״י לסכך‬
‫תום׳ ר״ה ארבעה ט־נ• ואת פ ד ו קודן ביי״ש‪ :‬דולבי‪.‬‬
‫אלמוגין אלונים בוטמי אלמונים בלוטי אלמוגין‬
‫בנסרים של ארז שאין בהם ]ארבעה‬
‫ארזים וכוי ובירושלמי קשטאניי״א‪ :‬וצי אדיר לא יעברגו‪.‬‬
‫כסיתא א״ד אדונים ערמונים אלמוגין אדונים‬
‫השיב כ׳׳ד‪ .‬וכ! הוא נמ״ר‬
‫על ארבעה[ ומשני מאי ארז הדס‬
‫לנחל שעתיד לצאת מבית המקדש‪:‬‬
‫שמות סרשה לה‪:‬‬
‫ערי ערמונים דולבי אלמוגין כסיתא ו צ י אדיר‬
‫כדאמר רבה בר רב הונא י׳ מיני‬
‫זו בורגי גדולה‪ .‬ספינה שקודן‬
‫זו בורני גדולה היכי‬
‫לא יעברנו אמר רב‬
‫ארזים הן והשתא לרב יהודה אמר‬
‫דרומונ״ט‪ :‬היכי עבדי‪ .‬אותה בולט‬
‫עבדו מייתו שית אלפי גברי בתריםר ירהי‬
‫רב דאמר ארבעה ותו לא מאי איכא‬
‫גדולה למאי עבידא‪ :‬חלא‪ .‬חול‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫שתא ואמרי לה תריסר אלפי גברי בשיתא‬
‫ען‬
‫מבליגא‪.‬‬
‫למימר ושמא הכא לענין מקח וממכר‬
‫הוא עד דשכנא‪ .‬שוליה שוכנים בקרקעית‬
‫ו ס נ ה ד ר ץ קח‪.(:‬‬
‫ירהי שתא וטעני לה הלא ע ד דשכנא ונהית‬
‫פליגי אבל כולהו מודו דעשרה מיני‬
‫הים ועודנה נראית למעלה מן המים‬
‫בר ״אמוראי וקטר אטוני דכיתנא בכסיתא‬
‫חשיב‬
‫ובירושלמי‬
‫הן‬
‫ארזין‬
‫דבמקוס שהאלמוגיס גדלים ביס‬
‫אין הים עמוק כל כך‪ :‬ב ר אמוראי‪.‬‬
‫וקטר להו בספינתא ונטלי הלא ושדו לבראי‬
‫רבינו הננאל‬
‫עשריס וארבעה‪:‬‬
‫מלומד לשוט בנהרות‪ :‬ו ק ט ר אטמי‬
‫וכמה דמדליא עקרא ומתיא ומחליף על חד‬
‫יטעו‪ ,‬יאמרו כי חסר‬
‫דע״ז‬
‫גפ״ק‬
‫תורניתא‪.‬‬
‫שטה‬
‫היה ומפני אסור שבת דכיהנא‪ .‬חבילי פשתן שהן קשין לינתק‬
‫תרין בכםפא תלת פרוותא הריין תרתי בי‬
‫)לף יל‪ .‬ושס> דאמר מאי‬
‫לא עשו‪ .‬או מלא היה וקושר ראשו אחד בשורש האילן וראשו‬
‫ארמאי > והדא דבי פרםאי דבי ארמאי מםקן‬
‫אצטרובלין תורניתא לאו היינו תורניתא‬
‫וראש חדש בשבת היה‪.‬‬
‫אחד בבורני‪ :‬ושקלי‪ .‬הנך גברי חלא‬
‫והמשואות בומנן עשו‬
‫כםיתא דבי פרסאי מסקן מרגנייתא ומקרייא‬
‫דהכא דההוא אין לו ל(עיקר כדמשמע‬
‫אותן אור ל״ב שהוא לילי דספינתא ושדו לאבראי והיא עולה‬
‫התם והאי דהכא שהוא מין ארז ודאי‬
‫פרוותא דמשמהיג א׳׳ר יוחנן כל שיטה ושיטה‬
‫ל״א שהוא אור עיבורו‪ .‬מתוך המים ועוקרת שרשי האילן‪:‬‬
‫ואקשינן ונעביד בין אמלא‬
‫יש לו שורש ועוד תורניתא הוא דלא‬
‫הקב״ה‬
‫עתיד‬
‫מירושלים‬
‫נכרים‬
‫שנטלו‬
‫ובין אחסר‪ ,‬וכי מיקלע פרווסא‪ .‬פורט״ו בלע״ז ובלשון משנה׳(‬
‫מזבן הא שאר אילנות מזבני והתנן‬
‫לחחזירן לה שנאמר אתן במדבר ארז שטה‬
‫כי חאי גונא לא ליעביד נמל‪ :‬מסקן מרמייהא‪ .‬מקרקעית הים‬
‫)ע״ז לף יט‪ >:‬אין מוכרים להן במחובר‬
‫כלל כולי‪ .‬ופרקינן אפילו על ידי בר אמוראי‪ :‬ומקרייא פרוותא‬
‫ואין מ ד ב ר אלא ירושלים שנאמר ציון מדבר‬
‫הכי אתו למיטעא‪ ,‬יאמרו‬
‫לקרקע דכי האי גונא דייק התם‬
‫נקראת‬
‫יתכן שהיה תפר ולא דמשמהיג‪ .‬אותה של פרסיים‬
‫היתה <א> וגו׳ ואמר רבי יוחנן כל חלומד‬
‫»>גבי דקל טב לכך נראה דההיא דהתס‬
‫איסור‬
‫עשו משואות משום‬
‫נמל של מלוכה‪ :‬ונקיתי ד מ ם לא נקיתי‪.‬‬
‫תורה ואינו מלמדה דומה להדם ב מ ד ב ר‬
‫מין אדמה כעין כובריתא דפרק א״ר‬
‫שבת‪ ,‬או מלא היה ולא אם באתי לנקות את העכו״ם משאר‬
‫נמנעו מלעשות משואות‬
‫איכא דאמרי כל הלומד תורה ומלמדת‬
‫עקיבא )שכת לף צ‪ (.‬ובפי האשה שהיא‬
‫אלא משום אונס שאירע עונות לא «( אנקם מדמם של ישראל‪:‬‬
‫במקום שאין ת״ה דומה להדם במדבר דהביב״‬
‫עושה )צלה לף סכ‪ (.‬דאכולהו מייתי‬
‫להם‪ .‬ואקשינן מאי חזית‬
‫אף‬
‫לה ההיא דכל שאין לה עיקר‪:‬‬
‫דעבדינן אחסר‪ ,‬וליעביד‬
‫וא״ר יוהנן אוי להם לעובדי כוכבים ״ שאין להם‬
‫אמלא ולא ליעביד אחסר‪,‬‬
‫עץ שמן אפרסמון‪ .‬והא דכתיב‬
‫ופריק אביי משום ביטול תקנה שנא׳ ת ה ת הנהשת אביא זהב ותהה הברזל אביא כםף ותהת העצי׳ נהשת‬
‫)מלטס א ו( ויעש כרובים עצי‬
‫בכל‬
‫מלאכה‪ .‬כלומר‪ ,‬צריך‬
‫ותחת חאבנים ב ח ל תחת ר״ע והביריו מאי מביאין ועליהם הוא אומר ונקיתי דמם‬
‫חדש לחיבטל יום ל׳‬
‫שמן ומתרגמינן אעי דזיתא ת ד גווני‬
‫ויום ל״א‪ ,‬ואם יעשו לא נקיתי‪ :‬ומאין היו משיאין משואות כו׳ ומבית בלתין‪ :‬מאי בית בלתין אמר רב‬
‫עץ שמן דאפרסמון לאו עץ זית הוא‬
‫להן משואות נחברר כי‬
‫דכתיב בעזרא )נחמיה ח( צאו ההר‬
‫זו‬
‫החדש מלא היה‪ ,‬ואס לא‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬אתן במדבר ארז‬
‫שטה ודרס ו ע ץ שמן‬
‫אשים בערבה ברוש‬
‫תדהר ותאשור יחדו‪:‬‬
‫ישעיהו מא יט‬
‫‪ .2‬בי אם שם א ד י ר ין‬
‫לנו מקום נהו־ים יארים‬
‫רחבי ידים בל ת ל ך בו‬
‫אני שיט וצי אדיר לא‬
‫ישעיהו ל ג בא‬
‫ןעבו־נו‪:‬‬
‫‪ .3‬ערי קךשף היו מךבר‬
‫הןתה‬
‫מדבר‬
‫ציץ‬
‫ירושלם שממה‪:‬‬
‫ישעיהו סד ט‬
‫‪ .4‬ת ח ת הנחשת אביא‬
‫זהב ותחת הברזל אביא‬
‫העצים‬
‫כסף ותחת‬
‫נחשה ותחת האבנים‬
‫ברזל ושמתי פקךתך‬
‫שלום ונגשיף צךקה‪:‬‬
‫ישעיהו ם יז‬
‫‪ .5‬ונטיתי דמם ל א גליתי‬
‫וין שכן בציץ‪:‬‬
‫יואל ד כא‬
‫א(‬
‫‪13‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫ג>‬
‫לעזי רש״י‬
‫פיניי״א ]פי״ן[‪ .‬אורן‪.‬‬
‫בוס״ו ]בוי״ש[‪ .‬עץ‬
‫תאשור‪.‬‬
‫ש״פ‪ .‬אשוח‪.‬‬
‫אולמ״א‪ .‬ביקיצה <עץ‪.1‬‬
‫צירקוו׳׳ה ]קישנ׳׳א[‪.‬‬
‫אלון‪.‬‬
‫גליאנד״ה ]גלנ׳׳ט[‪.‬‬
‫בלוטים‪.‬‬
‫קוראל״ו ]קור״ל[‪.‬‬
‫אלמוג‪.‬‬
‫לויד״ו ]לו״ר[‪ .‬דפנה‪.‬‬
‫ביי״ש‪ .‬גרגירים‪.‬‬
‫קשטאניי״א‬
‫]קשטיניי״ש[‪.‬‬
‫עצי‪-‬ערמונים‪.‬‬
‫דרומונ״ט‪ .‬סוג ספינה‪.‬‬
‫פודט״ו ]פור״ט[‪ ,‬נמל‪.‬‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫עד דו עליל ונפיק מנהרא‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫חכימיא לה מילתא‪ ,‬כלומר‬
‫דבר וה מתבררא(‪ .‬אמר‬
‫עד אחד נולד לאיש פלוני‬
‫בשבת‪ ,‬מלין ]אותו[ על‬
‫פיו‪ ,‬חשיכח במוצאי שכת‬
‫מטלטלין אות]ו[ על פיו‪.‬‬
‫ה‬
‫ר׳ חייא מטלטל אפומה‬
‫דמלויתה ר•)מאמל( ]אימי‬
‫מל[ על פי נשים דאמרי‬
‫שמשא הות בסיסיתא‪.‬‬
‫מכירי מכיריו של עד‬
‫שראה את הלבנה‪ ,‬מהו‬
‫לחלל עליהן את השבת‪.‬‬
‫שמעינן לה מחכא‪ ,‬רבי‬
‫‪3‬‬
‫מעשח‬
‫אומר‬
‫נחוראי‬
‫שירןזץתי לחעיד על עד‬
‫אתד באושא‪ ,‬לא שהיו‬
‫‪0‬‬
‫צריכין לי‪ ,‬אלא עילח‬
‫בקשחי להקביל פני חבירי‪.‬‬
‫ומה קילקול חוח תמן‪,‬‬
‫שחיו אומרים עצרח לאחר‬
‫‪,‬‬
‫השבת‪ ,‬והיו יוצאין עליו‬
‫מבערב בתזקת שנחקדש‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫מעתח על ניסן לא‬
‫‪5‬‬
‫יקבלו‪ ,‬אלא מן חמיודעין‪,‬‬
‫על שאר ירחיא יקבלון‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי בר בון‬
‫נ( קילקוליהן מאדר הות‪,‬‬
‫מעתה כך יהא‪ ,‬רכוותהון‬
‫יעשו נתברר כי חסר היה‪,‬‬
‫לא יקבלון‪) ,‬דכך( דלית‬
‫דולבי‪ .‬פי׳ בקונטרס קשטיניי״ר‬
‫ולעולם אין חדבר מתברר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ובמסכת תמיד )ס״ב משנה ג> עץ זית פסול למערכה עץ שמן כשר‪:‬‬
‫דכוותהון יקבלון‪ ,‬זו מפני‬
‫אלא באור היום ל״ב‪ ,‬מה וקשיא דבפרק לולב הגזול׳( גבי ענפיו חופין את מרובו פ ד ך ואימא דולבא ואנן קא חזינן דלאו הכי הוא ומיהו התם נמי פי׳ בקונט׳ קשטיניי״ר‪:‬‬
‫זו‪ .‬מתני׳ כיצד משיאין‬
‫שאץ כן בחסר‪) ,‬אלא( אם‬
‫זו‬
‫משואות מביאין כלונסאות‬
‫יראו המשואוח אור ל״א‬
‫של ארז כולי‪ .‬עשרח מיני ארזים חן‪ ,‬שגאמר אחן כמדבר ארז ושטח וגוי‪ .‬א״ר יוחנן כל הלמד חורה ומלמדה‬
‫׳ודעץ שחסר חיח‪ ,‬ואם לאו יודעץ שהוא מלא‪ .‬ירושלמי‪ :‬חמן‪ ,‬בחמיד ובמסכח‬
‫במקום שאין בו תורה‪ ,‬דומה להדס במדבר‪ ,‬כל דאתי שקיל מיניה‪ .‬אוי להן לעובדי כוכבים שאין להן תקנה‪,‬‬
‫יום הכפורים תנינן‪ ,‬הרואה אומר בורקי‪ ,‬מהו בורקי תמן אמרי ברק ברקא אנהר מנהרא‪ .‬ואקשינן עלה ועד‬
‫שגאמר חחת חגחשת אביא זחב וגוי‪ ,‬חתה ר׳ עקיב׳ וחביריו מי מביאין‪ ,‬והיינו רכתיב ונקיתי דמם לא נקיתי וגוי‪.‬‬
‫אחד נאמן‪ ,‬ופרקינן שנייה היא הכא שאתה יכול לעמוד עליו‪ ,‬ואץ אדם משקר בכי האי גוונא ותש לומר‬
‫ערמונים‬
‫אן עיין נרנינו חננאל בסוף מס׳ שנח‪.‬‬
‫‪ o‬בירושלמי לפנינו איתא בשינוי לשי! קצת ממה שנתב רניני יע״ש נק״ע יפ״מ‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כג‪:‬‬
‫אם אינן מכירין פרק שני ראש השנה‬
‫אן« חרים וכייר וגדר‪ .‬היו משיאין המשואות בראשי הריס שלהן‪:‬‬
‫י א מיי׳ פ׳׳ב מהלכות זו בידם‪ .‬משמע כאן שהוא מארץ ישראל וכן מפרש ר״ת‬
‫קלוש החלש הלכה ז‪:‬‬
‫ביט ביני‪ .‬דהנך דמתני׳ הוו קיימין הנך‪ :‬באידך גיסא‪] .‬של[ א״י‬
‫בקדושין )דף עב‪ (.‬גבי מיחסי דפומבדיתא מבירם נסבי‪:‬‬
‫ח ב ג מיי׳ פכ׳׳ז מהל׳‬
‫שנת הלכה טז ]והל׳ יז[ כמה הוו להו תלתין ותרת־ין‪ .‬תימה בזמן שבית המקדש קייס נמי לצד בבל‪ .‬שני צדדים של א״י נמשכין לצד בבל‪ :‬בין כל אחת ואחה‪.‬‬
‫סמג לאוין סה טוש״ע א״ת‬
‫דהנך דמתניתין‪ :‬איסחחום דרכי‪ .‬ואחזו ההולכין דרך עקלתון‪:‬‬
‫מרחקי טובא כדמוכח בס״ק דתענית )דף י‪ (.‬שהיה מהלך‬
‫סימן תז סעיף א וסעיף נ‪:‬‬
‫חצר‬
‫בסירים‪ .‬קוצים‪ :‬מתני"‬
‫ט״ו יום מירושלים עד סופה של כל‬
‫ט ד מיי׳ פ״ב מהלכות‬
‫גדולה היחה בירושלים פו׳ כל העדים‬
‫קלוש המדש הלכה ז‪ :‬א ״ י גבי כדי שיהא מגיע האחרון‬
‫זו בירם מאי גולה אמר רב יוםף זו פומבדיתא‬
‫מחכנסין‪ .‬ביום השבת שחללוהו לבוא‬
‫י ה מיי׳ שס הלכה ל‪ :‬שבא״י לנהר סרת וזה היה לצד בבל‬
‫מאי כמדורה האש תנא כל אהד ואהה נוטל‬
‫י א ו מיי׳ שס הלכה ז‪:‬‬
‫ולהעיד‪ :‬לא היו זזין משם‪ .‬לפי שיצאו‬
‫דפרת לצד בבל הוא ואין לחלק בין‬
‫אבוקה בידו ועולה לראש גגו ‪ m‬תניא ר׳׳ש‬
‫חוץ לתחום והיוצא חוץ לתחוס אין לו‬
‫מקדש ראשון למקדש שני כדמשמע‬
‫בן אלעזר אומר אף הרים וכייר וגדר והברותי׳ אלא ד׳ אמות‪ :‬מן הגהר‪ .‬שהוא גדל‬
‫בפרק אלו מציאות )כ״מ דף כח‪ .‬ושם(‬
‫תורה אור השלם‬
‫איכא דאמרי ביני וביני הוו קיימי א״ד להך‬
‫פתאום ושוטף את בני העיר ואת‬
‫וצריך לומר דרצועה נפקא לא״י מצד‬
‫‪ .1‬לכן הנני ש ף את‬
‫הילדים‪ :‬גמ׳ ויעזקהו‪ .‬סייגו בגדר‬
‫דרכך בסירים וגדרתי אחד עד פרת חוץ מבבל וקשה היאך‬
‫גיםא דארץ ישראל הוו קיימי מר חשיב דהאי‬
‫אבנים סביב סביב בעיגול כמו טבעת‪:‬‬
‫את גדךה ונתיבותיה ל א אפשר שירושלים הויא טבור של א״י‬
‫גיסא ומר חשיב דהאי גיםא א׳׳ר יוחנן בין כל‬
‫חושע ב ח‬
‫תמעא‪:‬‬
‫לישנא דצערא‪ .‬על שס שאסורץ‬
‫שהיא ד׳ מאות פרסה על ד׳ מאות‬
‫אחת ואהת שמונה פרסאות כמה הוו לחו‬
‫‪ .2‬ג ד ר דרכי בגזית‬
‫כאלו בזיקין שאין זזין משס כל היוס‪:‬‬
‫נתיבתי עוה‪ :‬איכח ג ט לכל צד הרי מהלך שני מאות לכל צד‬
‫תלתין ותרתין וחא חאידנא טובא חוו אמר‬
‫סעודוח גדולות‪ .‬אלמא לא הוה להו‬
‫‪ .3‬ויעז קהו ויסקלהו הרי מהלך עשרים ימים לאחרון‬
‫אביי אםתתומי אםתתום להר דרכי דכתיב‬
‫ויטעהו שרק ויבן מגדל‬
‫צערא‪ :‬מתני׳ כיצד בודקין אח‬
‫שבירושלים ממהלך עשר סרסאות‬
‫בתוכו וגם יקב חצב בו‬
‫ל כ ן הנני ש ך את דרכך בסירים )א( א! רב‬
‫העדים פו׳ לפגי החמה‪ .‬החמה‬
‫ויקו לעשות ענבים ויעש ‪ w‬ועוד ה ד ירדן מן המזרח מהלך‬
‫באשים‪:‬‬
‫נחמן בר יצחק אמר מהכא דכתיב נתיבותי‬
‫הולכת לעולם ממזרח לדרוס ומדרום‬
‫ישעיחו ה ב יום אחד מן המזרח לירושלים והוא‬
‫‪ .4‬הדבר א ש ר הןה א ל‬
‫למערב וממערב לצפון שנאמר )קהלת‬
‫הצר גדולה היתה בירושלים‬
‫עוה‪:‬‬
‫קצה א ״ י נ ( ‪:‬‬
‫ירמיהו מ א ת י; אחר‬
‫א> הולך אל דרוס וסובב אל צפון‬
‫ובית יעזק היתה נקראת ו ל ש ם כל העדים‬
‫שלח אתו נבוזראךן רב לא היו ווים משם‪ .‬לפי שהיוצא‬
‫טבחים מן הרמה בקחתו‬
‫והלבנה אינה נראית ביום שלשים‬
‫חוץ לתחום אין לו אלא ד׳ אמות‬
‫מתכנםין ובית דין בודקין אותם שם וסעודות‬
‫אתו והוא אסור באזקים‬
‫לעולם אלא סמוך לשקיעת החמה‬
‫כדתנן‬
‫אמות‬
‫כד׳‬
‫חשובה‬
‫החצר‬
‫וכל‬
‫בתוף כ ל גלות ירושלם‬
‫גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבא‬
‫שמתוך שהיא דקה וקטנה אינה נראית‬
‫ויהודה המגלים בבלה‪:‬‬
‫בפרק מי שהוציאוהו )עירונין לף מא‪>:‬‬
‫לא היו זזין משם כל היום התקין‬
‫בראשונה‬
‫ירמיהו מ א‬
‫בעוד שהחמה בגבורתה‪ .‬מדלא קתני‬
‫נתנוהו בדיר וסהר וכו׳ והא דמשמע‬
‫‪ .5‬המשל ופחד עמו‬
‫רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה‬
‫למזרחה או למערבה שמע מינה אין‬
‫בההוא פירקא )לף מז‪ :‬ושם( גבי‬
‫עשה שלום במרומיו‪:‬‬
‫חכמה‬
‫אף‬
‫א‬
‫ל‬
‫א‬
‫בלבד‬
‫אלו‬
‫ולא‬
‫רוח‬
‫לכל‬
‫נראית להם בדרום וקא ס״ד שהיו‬
‫איוב כה ב דיכדא דאתו למברכתא שכל העיר‬
‫שואלין את העדים אס ראוה מהלכת‬
‫הבאה ליילד והבא להציל מן הדליקה ומן‬
‫חשובה להס כד׳ אמות היינו בעיר‬
‫לפני החמה או לאחריה לצפונה של‬
‫הגיים ומן הנהר ומן המפולת הרי אלו‬
‫המוקפת מחיצות והכא בירושלים‬
‫מוםף רש״י‬
‫חמה ראיתם אותה או לדרומה של‬
‫לאחר שפרצו בה יונים פרצות דחשיב׳‬
‫כאנשי העיר ויש להם אלפים לכל רוח‪:‬‬
‫בראשונה לא היו זזין‬
‫חמה ובגמרא פריך לפני החמה‬
‫המוצא‬
‫פרק‬
‫כדאיתא‬
‫הרבים‬
‫כרשות‬
‫איבעיא להו בית יעזק תנן או בית‬
‫נמ׳‬
‫מ ש ם כ ל היום‪ .‬ביוצאין‬
‫היינו לצפונה שהרי אין נכון לבדוק‬
‫חוץ לתחום להעיד על תפילין )עירובין דף קא‪ (.‬ומיהו אשכחן‬
‫יזק תנן בית יעזק תנן לישנא מעליא הוא‬
‫ולשאול אס לדרומה )נ( אלא בזמן‬
‫החלש‪ ,‬לא היו זזין‪ ,‬למי עיר דחשובה כד״א אף בלא מחיצות‬
‫ויעזקהו ויסקלהו או דלמא בית‬
‫דכתיב‬
‫שיצא חון לתחוס אין לו‬
‫ששניהן החמה והלבנה במערב שאס‬
‫אלא ל׳ אמות ‪:‬ערובין כדתנן בפרק כיצד מעבדן <שס דף‬
‫יזק תנן לישנא דצערא הוא כדכתיב והוא‬
‫הס בדרום אינה יכולה להיות לא‬
‫נז‪ (.‬נותנין קרפף לעיר עוד תנן‬
‫לצפונה ולא לדרומה אלא או למזרחה‬
‫אםור באזיקים אמר אביי ת״ש סעודות‬
‫<שס דף ש‪ (.‬הנותן עירובו בתוך‬
‫או למערבה וכשהן במערב אס לפני‬
‫גדולות היו עושין להם שם כדי שיהו‬
‫עיבורה של עיר לא עשה ולא כלום‬
‫החמה היא זהו לצפונה שהרי לצד‬
‫ואם לענין יוצא חוץ לתחום נמי נותנין‬
‫רבינו חננאל‬
‫רגילים לבוא דלמא תרתי הוו עבדי בהו‪:‬‬
‫צפון הם הולכין ואם לאחריה היא‬
‫בילתי וו בירם‪ ,‬גולה לו כל העיר כולה עם עיבורה כד׳‬
‫י כיצד בודקין את העדים זוג שבא‬
‫זו פומבדיתא‪ .‬ומוליך‬
‫הרי זה לצד דרוס‪ :‬כמה היה גבוה‪.‬‬
‫אמות אס כן בלא מחיצות נמי תחשיב‬
‫ומביא ומעלה ומוריד‬
‫ראשון בודקין אותו ראשון ומכניםין את‬
‫מן הארץ לפי ראיית עיניכם‪ :‬לאין‬
‫עד שיתברר לרואה שהן כולה בד׳ אמות‪ :‬שיהו מהלכין‬
‫הגדול שבהן ואומרין לו אמור כיצד ראית‬
‫היה גוטה‪ .‬ראשי הפגימה לאיזה צד‬
‫משואות‪ .‬ולא היו ווין עד אלפים אמה לכל דוה‪ .‬הא דלא חשיב‬
‫שהיו דואין בני פומבדיתא‬
‫את הלבנה ילפני ההמה או לאחר חחמה‬
‫נוטין לצד צפון כזה )[ או לצד דרוס‬
‫]שעושין[ כגגותיהן כך‪ .‬לה בפ״ק דביצה )דף יא‪ >:‬גבי דברים‬
‫כזה ](‪ :‬א ם א מ ר לפגי החמה לא‬
‫לצפונה או לדרומה כמה היה גבוה ולאין‬
‫תניא בראשונה היו מסעין שהתירו סופן משוס תחילתן משוס‬
‫אמר כלום‪ .‬מפרש בגמרא‪ :‬גמ׳ הייגו‬
‫היה נוטה וכמה היה רחב אם אמר לפני‬
‫מסעות בראש ההרים דבהך לא קשה לן מידי דמתניתין היא‬
‫הגבוהין‪ ,‬בהר המשחה‬
‫לפגי החמה הייגו ללפוגה‪ .‬הא חדא‬
‫דאכל הני דהתס פריך תנינא ומשני‬
‫החמח לא אמר כלום יואח״כ היו מכניסין‬
‫ובגרופיגה‬
‫ובסרטבה‬
‫מילתא היא כדפרישית לעיל‪ :‬פגימתה‬
‫ובחבור‬
‫ובחוורן להו‪ :‬או דילמא לישנא דצערא‪ .‬פירש‬
‫את השני ובודקין אותו אם נמצאו דבריהם‬
‫לפני החמה‪ .‬פונה לצד החמה או לצד‬
‫]וןבילתיןןן‪ .‬ר׳ שמעון בן בקונטרס משום שעל שם שאסורין‬
‫מכוונים עדותן קיימת ושאר כל הזוגות‬
‫לעזר אומר אף חרים וכויר‬
‫אחר ועלה קתני סיפא אס אמר לפני‬
‫גדיד וחברותיה‪ ,‬איכא כאילו בזיקין שאינן זזים משם כל‬
‫שואלין אותן ראשי דברים לא שהיו צריכים‬
‫החמה לא אמר כלום דמעולם לא‬
‫דאמרי ביני ביני הוו קיימי‪ ,‬היום כולו והיינו קודם דאתקין רבן‬
‫להם אלא כדי שלא יצאו בפהי נפש בשביל‬
‫ראתה חמה פגימתה של לבנה‪ :‬דלא‬
‫ר׳ שמעון בן לעזר חשיב גמליאל שיהו מהלכין אלפים אמה‬
‫להו על חםדר‪ ,‬חנא קמא‬
‫לימרו עובדיה‪ .‬העובדין את החמה‪:‬‬
‫שיהו רגילים לבוא‪ :‬נמ׳ היינו לפני החמה‬
‫לא חשיב הני דביני ביני‪ .‬לכל רוח וקשיא מאי מייתי מסעודות‬
‫גירי‬
‫היינו לצפונה היינו לאהר ההמה היינו לדרומה‬
‫איכא דאמרי חד חמשחח גדולות הא ע״כ קודם ר״ג הכי הוה‬
‫סרטבה והני כולהי דתני לכך נראה דמיבעי ליה אי אותו מקום‬
‫אמר אביי פגימתה לפני החמח או לאחר החמח אם אמר לפני חחמה לא‬
‫תנא קמא קיימי בתד גיסא‬
‫ד א ‪ p‬ישראל‪ ,‬והני דתני צר להם או מרווח ומייתי ראיה‬
‫אמר כלום דא״ר יוהנן מאי דכתיב ה מ ש ל ופחד עמו עושה שלום במרומיו‬
‫ר׳ שמעון קיימי באידך דמרווח ואס תאמר כיון דאיסור‬
‫מעולם לא ראתה המה פגימתה של לבנה ולא פגימתה ש ל קשת‬
‫גיסא‪ ,‬ותנא קמא תשיב שבת עלייהו היאך יוצאין מחצר‬
‫דאידך גיסא‪ ,‬ורבי שמעון‬
‫פגימתח של לבנח דחלשה דעתה פגימתה של קשת דלא לימרו עובדי חחמה‬
‫כן לעזר דתג׳ אף חרים לחצר י״ל כיון דקודס דפרצו בה היו‬
‫כולי‪ ,‬חשיב דחאי גיסא‬
‫גירי‬
‫ודחאי גיסא‪ .‬א״ר יוחנן‬
‫יכולים ללכת בכל העיר גס עתה משנפרצה אלא כמה מבואות וחצרות פתוחים לאותו חצר שהיו ]רשאין[ להלך בהן כארבע אמות‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫מתני׳‬
‫א‬
‫ב‬
‫א>‬
‫ג‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫מתני׳‬
‫‪8‬‬
‫ובין כל אחד ואחד ח׳‬
‫פרסי‪ ,‬ל״ב מילי‪ ,‬והאידנא טובא איכא בינייהו‪ ,‬אמר אכיי איסתומי א־סחחום‬
‫נסתתמה‪,‬‬
‫הנכותה‬
‫הדרך‬
‫לפני חחמה‬
‫הלבנה‪,‬‬
‫כלומר אח‬
‫שנאמר תנני )סך( ןשך[ את דרכך בסירים וכתיב נתיבותי עוה‪ .‬מתני׳ כיצד ראית‬
‫או לאחר חחמה‪ ,‬לציפונא או לדרומא כולי‪ .‬ואקשינן לפני החמח חיינו לציפונא‪ ,‬וכיון שפני חחמה לציפונא‬
‫אחר חחמה לדרומא‪ .‬ופריק אביי תגא א]פ[גימת הלבנה קאי וחכי קאמר‪ ,‬פגימח הלבנד לפני חחמח היתה‬
‫פגימת‬
‫פגימת‬
‫כלומר‬
‫מעולם‬
‫דבריו‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]עירונין מה‪ ,[.‬ב( ]ועי׳‬
‫חוס׳ ג״מ כח‪ .‬ד״ה חמשה‬
‫עשר[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גמרא שך את דרכך‬
‫נסיריס וגדרתי את גדרה‬
‫ונתיבותיה לא תמצא‬
‫ר״ג ב״י אמר מהנא לכתיב‬
‫גדר דרכי בגזית נתיבותי‬
‫עוה‪) :‬ב( רש״י ל״ה כיצד‬
‫כולקין כוי ולשאול אס‬
‫ללרומה או לצפונה אלא‬
‫בזמן ששניהן‪ (») :‬תוש׳‬
‫ל״ה כמה כוי ממהלך עשר‬
‫סרסאות ליום ועול הרי‪:‬‬
‫גליוז‬
‫!! הש״ס‬
‫נמ' אםתתוטי אםתתום‪.‬‬
‫ע׳ פסחיס צג ע״כ תיס׳‬
‫ל״ה רב יהולה אמר‪:‬‬
‫שיחו‬
‫ד״ה‬
‫תוספות‬
‫מהלכי; וכו׳‪ .‬דאכל הנ־‬
‫דהתט פריך‪ .‬עיין יומא עז‬
‫ע״נ‪ .‬מו׳׳ק ז ע״א‪:‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫]א[ תנא רש״א הרי מכייר‬
‫כצ״ל והן בין ערי יהודה‬
‫ביהושע יל ולא מצאתי שס‬
‫ונ״ל לכצ״ל מגי רשנ״א‬
‫אומר אף הרי מטור וגלור‬
‫וכו׳ וכ״א בירושל׳ לפרקין‬
‫ובירושלמי פ״מ לשביעית‬
‫ע״ש! ובהגהות כמ״י אשר‬
‫לפנינו הגהה זי ליתאן‬
‫הגהות מהר״י‬
‫לנדא‬
‫א[ נטי לכתיב לק הנני שך‬
‫את לרכך כסירים יגו׳‬
‫כצ׳׳ל‪:‬‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫ורואה החמה פגימתה‪,‬‬
‫או לא‪ .‬ואם אמר העד‬
‫לפני החמה היתה‪ ,‬כלומר‬
‫הפגימה כנגד החמה היא‪,‬‬
‫עד שקר הוא‪ ,‬כר׳ יוחנן‬
‫דאמר מאי דכחיב עושה‬
‫שלום במרומיו‪ ,‬מעולם‬
‫]לא[ ראחה חמה פגימחח‬
‫של לבנח משום חלישוח‬
‫דעתה‪ .‬ואם אמר פגימחה‬
‫אחר החמה דבריו קיימין‪.‬‬
‫וכן חליכת הקשת אין‬
‫פגימתה אחר חחמח‪,‬‬
‫והיא איסתומי איסתתום‪.‬‬
‫כלומר הדרך הנכוחה‬
‫נסתתמה‪ ,‬שנאמר הנני‬
‫)סך( !שך[ את דרכך‬
‫בסירים וכתיב נתיבותי‬
‫עוה‪ .‬מתני' כיצד ראית‬
‫‪5‬‬
‫את חלבנח‪ ,‬לפני חחמה‬
‫או לאחר חחמח‪ ,‬לציפונא‬
‫או לדרומא כולי‪ .‬ואקשינן‬
‫לפני החמה היינו לציפונא‪,‬‬
‫וכיון שפני החמה לציפונא‬
‫לדרומא‪.‬‬
‫אחר החמה‬
‫ופריק אביי תנא א]פ[גימת‬
‫הלבנח קאי והכי קאמר‪,‬‬
‫גירי אמר העד לפני החמה היתה‪,‬‬
‫הלבנה לפני החמה היתה ורואה החמה פגימתה‪,‬‬
‫‪ n‬דכתיב עושה שלום במרומיו‪,‬‬
‫הלבנה לפני החמה היתה ורואה החמה פגימתה‪ ,‬או לא‬
‫הפגימה כנגד החמה היא‪ ,‬עד שקר חוא‪ ,‬כרי יוחגן דאמר כ ואם אמר פגימתח אחר החמה‬
‫]לא[ ראתה חמה פגימתה של לבנה משום תלישות דעתה‪ .‬מכוונת כנגד החמה‪ ,‬שלא יאמרו‬
‫קיימין‪ .‬וכן הליכת הקשת אין פגימתה אחר החמה‪ ,‬והיא היחה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫א( ]תוספתא פ״א הט״ז[‪,‬‬
‫נ( ]שס! שבועות מת‪,.‬‬
‫ג( ]גי׳ הערוך כוטתא‬
‫פירוש תתיכה של ענן‬
‫ללבנה[‪,‬‬
‫דומה‬
‫שהיה‬
‫י( סנהרריןי‪ ,:‬ה( סנהלרין‬
‫ס״א‪,‬‬
‫י(‬
‫י‪ :‬ע״ש‪,‬‬
‫‪] 0‬לעיל ח‪ ,[:‬ח( לקמן‬
‫מג‪,.‬‬
‫ע״ז‬
‫כה‪ ,:‬ט(‬
‫י( שס‪ ,‬כ( נמנתוח כס‪,[:‬‬
‫ל( ]מיותר[‪ ,‬מ( ]מיותר[‪,‬‬
‫כד‪.‬‬
‫אם אינן מכירין פרק שני ראש השנה‬
‫גירי קא משדייא‪ .‬בלבנה אין לחוש אס רואה פגימת הקשת לאין‬
‫גירי קא משדייא‪ .‬החמה הזאת חצים היא יורה להלחם בכופדן בה‬
‫קשת אלא ביום ואז הלבנה בשרגא בטיהרא ולא אמד‬
‫שהיורה בקשת נותן פגימת הקשת לצל פניו‪ :‬כאן בימות החמה‬
‫עובליה גירי קא משלייא‪ :‬תני חדא לצפונה דבריו קיימין‪ .‬קשה‬
‫כאן בימוח הגשמים‪ .‬בימות החמה כגון ביום ארוך של תקופת תמוז‬
‫לי ללריש ר׳ יוחנן לעיל)דף כג‪ >:‬עושה שלום במרומיו מעולם לא ראתה‬
‫חמה שוקעת לסוף מערב לצל צפון כלתניא בעירובין )דף נו‪ (.‬חמה‬
‫חמה פגימתה של לבנה וכשהלבנה לפני‬
‫יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך‬
‫החמה ופגימת הלבנה בחילושה לעולם‬
‫זהו פני צפון חמה יוצאת ביום קצר‬
‫גירי קא משדייא‪ :‬כמה היה גבוה ולאין‬
‫כלפי מזרח ובו רואה החמה פגימותיה‬
‫ושוקעת ביום קצר זהו פני לרום‬
‫היה נוטה כוי‪ :‬תנא הדא לצפונה דבריו‬
‫ור׳ אליהו בר שלמה מגורגו״ש‬
‫ניסן ותשרי חמה יוצאת בחצי מזרח‬
‫והתניא‬
‫אמר כלום‬
‫לדרומה לא‬
‫קיימין‬
‫הראני לבשני גלגלים ]הם[ חמה‬
‫ושוקעת בחצי מערב תקופת ניסן‬
‫איפכא לדרומה דבריו קיימין לצפונה לא‬
‫ולבנה ויכולה להיות ראייח הלבנה‬
‫היום והלילה שרן חמה יוצאת בחצי‬
‫אמר כלום לא קשיא כאן בימות ההמה כאן‬
‫לפני החמה וחמה אינה רואה‬
‫מזרח ומהלכת חצי מזרח וכל לרום‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫י נ א נ מיי׳ פ״נ מהל׳‬
‫קידוש החודש הלכה ה‪:‬‬
‫יג ג מיי׳ שם הלכה ו‪:‬‬
‫יד ד ה ו מיי׳ שס הלכה‬
‫ח‪:‬‬
‫טו ז מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫ע׳׳ז הלכה יא סמג לאוין‬
‫כב מור י׳׳ל סי׳ קמא‪:‬‬
‫טז ח מיי׳ פ״ז מהלכות‬
‫כית הכתירה הלכה י‬
‫טור יש״ע י׳׳ד סי׳ קמא‬
‫סעיף ח‪:‬‬
‫א(‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬וידבר משה את מעךי‬
‫ין א ל בני ישראל‪:‬‬
‫ויקרא כג מד‬
‫‪ .2‬ד ב ר אל בני י ש ר א ל‬
‫ואמרת אלהם מועדי ין‬
‫אתם‬
‫תקראו‬
‫אשר‬
‫מקראי קדש אלה הם‬
‫ויקרא כג ב‬
‫מועך‪:‬‬
‫‪ .3‬וקדשתם את שנת‬
‫החנלשים שנה וקראתם‬
‫דרור ב א ר ץ ל כ ל ישביח‬
‫יובל הוא תהיה לכם‬
‫ושבתם א י ש א ל אחזתו‬
‫משפחתו‬
‫אל‬
‫ואיש‬
‫ויקרא כה י‬
‫תשבו‪:‬‬
‫‪ .4‬ל א תעשון אתי א ל ר י‬
‫כסף ואלהי זהב לא‬
‫תעשו לכם‪ :‬שמות כ יט‬
‫הגהות מהר״י‬
‫לנדא‬
‫א[ גמ׳ שנה אתה מקדש‬
‫כצ״ל‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫קנדיל׳׳ה נלנטירנ״א[‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫המולוח מורים בחצים‪.‬‬
‫תני חדא לצפונה דבריו‬
‫קיימין‪ ,‬לדרומה לא אמר‬
‫איפכא‪.‬‬
‫כלום‪ .‬וחניא‬
‫ופרקינן לא קשיא כאן‬
‫בימות חחמח כאן בימות‬
‫דרך‬
‫פירי‪,‬‬
‫חגשמים‪.‬‬
‫השמש ביום מחלך בדרום‪,‬‬
‫בלילה‪,‬‬
‫וסובב בצפון‬
‫שגאמר חולך אל דרום‬
‫וסובב אל צפון‪ .‬וגרסיגן‬
‫כיצד‬
‫בעירובין פרק‬
‫מעברין אח חערים‪ ,‬כיצד‬
‫חמה יוצאח ביום ארוך‬
‫ושוקעת ביום ארוך‪ ,‬זחו‬
‫פגי צפון‪ .‬חמח יוצאה‬
‫ביום קצר ושוקעת ביום‬
‫קצר‪ ,‬זהו פני דרום‪.‬‬
‫בתקופת ניסן ובתקופת‬
‫חשרי חמה יוצאה בתצי‬
‫בחצי‬
‫ושוקעת‬
‫מזרח‬
‫מינח‬
‫שמעינן‬
‫מערב‪.‬‬
‫עד‬
‫כי מתקופת טבת‬
‫תקופת תמוו‪ ,‬חמה מהלכת‬
‫מזרחית‬
‫מקרן‬
‫ביום‬
‫)צפונית( ]דרומית[ וכלפי‬
‫]מערבית[‬
‫)מזרתית(‬
‫אץ‬
‫דרומית‪ .‬ולעולם‬
‫הלבנה החדשה נראת‬
‫אלא אחר שקיעת חחמה‪,‬‬
‫דרום‬
‫וכשעולה כלפי‬
‫צפונה‪.‬‬
‫אחר חחמה‬
‫וזו חיא דתני לצפונה‬
‫דבריו קיימין‪ .‬מתקופת‬
‫תמוז עד תקופת טבת‪,‬‬
‫ועולת‬
‫חוזרח חחמח‬
‫והולכח מרוח )דרומיח(‬
‫]מזרחית צפונית[ כלפי‬
‫וחצי מערב ושוקעת ובלילה סובבת‬
‫למעלה מן הטפה חצי מערב וכל‬
‫צפון וחצי מזרח וזורחת ולמחרת‬
‫התחיל היום להיות זורח מעט מכנגל‬
‫חצי מזרח לצל צפון ושוקע להלן מחצי‬
‫מערב לצל צפון וכן כל יום דוס‬
‫נמשכת מעט בין בזריחה בין בשקיעה‬
‫וכשמגיע יום תקופת תמוז היא זורחת‬
‫בקרן מזרחית צפונית ומהלכת ג׳‬
‫רוחות ושוקעת בקרן צפונית מערבית‬
‫ומשם ואילך הימים מתמעטין והחמה‬
‫בזדחתה‬
‫מעט‬
‫מעט‬
‫נמשכת‬
‫ובשקיעתה לצל לרום וכשמגיע תקופת‬
‫תשרי יוצאת בחצי מזרח ושוקעת‬
‫בחצי מערב והיום והלילה שדן ועול‬
‫מושכת והולכת לצל לרום על תקופת‬
‫טבת ואותו היום יוצאת בקרן מזרחית‬
‫לרומית‬
‫בקרן‬
‫ושוקעת‬
‫לרומית‬
‫מערבית ומשם ואילך נמשכת לאחוריה‬
‫לצל צפון לזריחתה מרבה הילוכה‬
‫לצל צפון מעט ושוקעת וכן תמיל על‬
‫תקופת ניסן שיוצאת בחצי מזרח‬
‫ושוקעת בחצי מערב‪ .‬נמצאת בימות‬
‫החמה מהלכת רוב רוח מערבית‬
‫לפני שקיעתה ופעמים כולה וכל ימות‬
‫הגשמים אינה מהלכת אלא מיעוט‬
‫מערב ופעמים שאינה נכנסת בו‬
‫אלא לבר מועט והלבנה לעולם‬
‫בחילושה בקרן מערבית לרומית‬
‫הלכך בימות הגשמים שאין החמה‬
‫נכנסת למערב אלא בשקיעתה הלבנה‬
‫קולמת לתוך המערב נמצאת לבנה‬
‫בצפון ובימות החמה שהחמה במערב‬
‫הרבה היא קולמת הלבנה ברוב‬
‫החלשים לצל צפון נמצאת לבנה‬
‫בלרוס‪ :‬אבל מצערפין לעדוה אחרה‪.‬‬
‫אחל מהן מצטרף עם על אחר‬
‫שיאמר כמותו‪ :‬ראינוהו במים‪ .‬תוך‬
‫נהר או מעין ראינו למותה של לבנה‪:‬‬
‫בעבים‪ .‬יום המעונן היה וראינוה‬
‫מאירה לרך עוביו של עב‪ :‬עששית‪.‬‬
‫קנליל״ה בלע״ז‪ :‬כל הכי חזו ואזלי‪.‬‬
‫בתמיה‪ .‬מאחר שראוהו למה לא יעילו‬
‫וכי לעולס הס צריטס לראותו‪:‬‬
‫מדעתנו‪ .‬כלי להעיל עליו‪ :‬כוביחא‬
‫לבן‪:‬‬
‫עיגול של עב‬
‫דעיבא‪.‬‬
‫מתני׳ ל( ראש ב״ד אומר מקודש‬
‫כוי‪ :‬גמ׳ מקראי קדש‪ .‬תרי זימני‬
‫משמע‪ :‬ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר‬
‫א ח ד אומר גבוה ב׳‬
‫שגלגל הלבנה למטה‬
‫פגימותיה‬
‫מגלגל החמה שהוא למעלה ממנו‬
‫אומר ג׳ ואחד אומר ה׳ עדותן בטילה אבל‬
‫ולחכמי המזלות זה פשוט‪:‬‬
‫מצטרפין לעדות‪ .‬למ״ל‬
‫אבל‬
‫בימות הגשמים ת״ר‬
‫מרדעות‬
‫ג ( א‬
‫ואהד אומר ג׳ עדותן קיימת אהד‬
‫לעדות אחרת ת״ר‬
‫מצטרפין‬
‫ב‬
‫ראינוחו במים‬
‫ראינוחו בעששית ראינוחו בעבים אין מעידין‬
‫עדיס המכחישות זו את זו זו באה‬
‫בפני עצמה ומעילה וזו באה בפני‬
‫עצמה ומעילה ניחא למצטרפין לעלות‬
‫ממון אבל למ״ל בהלי סהלי שקרי‬
‫למה לי היאך מצטרפין לשוס עלות‬
‫אפילו לעלות החלש לכן לחק בקונט׳‬
‫לפרש אחל מהן מצטרף עם אחר‬
‫שיאמר כמותו ובעלות של חלש זה‬
‫איירי והא לקתני לעלות אחרת היינו‬
‫כלומר למצטרף עם אחרים לנעשה‬
‫עלות אחרת והכי מפרש לה בהליא‬
‫בסוף פרק כל הנשבעין )שם דף מח‪(.‬‬
‫משוס להוה ליה חל ואין לבדו של‬
‫עליו חציו במים חציו בעבים חציו בעששית‬
‫אין מעידין עליו חשתא כולו אמרת לא חציו‬
‫מבעיא‬
‫חציו‬
‫אלא ה״ק חציו‬
‫חציו‬
‫בעבים‬
‫במים‬
‫ברקיע‬
‫חציו‬
‫חציו ברקיע אין מעידין ת״ר‬
‫ראינוהו‬
‫לא‬
‫ואזלי‬
‫לה‬
‫ושבנו‬
‫אין‬
‫אמר‬
‫אביי ה״ק‬
‫לראותו‬
‫מאי‬
‫מעידין‬
‫דעיבא‬
‫בעלמא‬
‫אומר‬
‫מקודש‬
‫מקודש‬
‫ראינוהו‬
‫מאלינו‬
‫ראינוהו‬
‫אימור‬
‫העם‬
‫אין‬
‫״כוביתא‬
‫מתני׳‬
‫דחזי‪:‬‬
‫וכל‬
‫בעששית‬
‫כל הכי חזו‬
‫ולא‬
‫טעמא‬
‫הוא‬
‫ג‬
‫ברקיע‬
‫ראינוחו ושוב‬
‫עליו‬
‫מדעתנו‬
‫עליו‬
‫ב״ד‬
‫מעידין‬
‫חציו‬
‫י ראש‬
‫עונין‬
‫אהריו‬
‫מקודש בין שנראה בזמנו בין שלא‬
‫חל במקום שנים‪:‬‬
‫בדמות שמשי׳‪ .‬בהיכל ואולס‬
‫מוקי לה ול״ג המשמשין‬
‫לפני במרום‪ :‬אכסדרה תבנית‬
‫אולם‪ .‬סתם אבסלרה אין בו כי אס‬
‫ג׳ מחיצות ורביעית פרוצה במלואה‬
‫כלמשמע בפ׳ לא יחפור )ב״ב לף כה‪.‬‬
‫ושם( לקאמר עולם לומה לאכסלרה‬
‫ורוח צפונית אינה מסובבת והא‬
‫לקתני אכסלרה תבנית אולם לפי‬
‫שהיתה פתחו גלולה קרי ליה‬
‫אכסלרה אע״פ שלא היה במלואה‬
‫לה״ל גיפופי ט״ו אמה מכאן וט״ו‬
‫אמה מכאן וכלתנן במלות )פ״ל מ״ז(‬
‫ושמא לפי שהיה שם בית החליפות‬
‫בפנים‪:‬‬
‫במלואו‬
‫מפסיק‬
‫וכותל‬
‫שפולים‬
‫נראה בזמנו מקדשין אותו י ר ״ א בר׳ צדוק‬
‫(ה‬
‫אומר‬
‫אם‬
‫אותו‬
‫שכבר‬
‫ב״ד‬
‫לא‬
‫בזמנו‬
‫נראה‬
‫קידשוהו‬
‫אין‬
‫שמים‪:‬‬
‫מקדשין‬
‫גמ׳‬
‫ראש‬
‫וכו׳‪ :‬מנחני מילי א״ר חייא בר גמרא‬
‫א״ר יוסי בן שאול אמר רבי אמר קרא‬
‫‪1‬‬
‫וידבר‬
‫משה את מועדי ה׳ מכאן ש ר א ש ב״ד אומר‬
‫מקודש‪ :‬וכל חעם עונין אחריו מקודש מקודש‪:‬‬
‫מנלן אמר רב פפא אמר קרא‬
‫אותם‬
‫אלה‬
‫קרי‬
‫הם‬
‫מקודש‬
‫בית‬
‫אתם‬
‫מועדי חם‬
‫תרי‬
‫קודש‪:‬‬
‫ר״נ‬
‫זימני‬
‫‪2‬‬
‫א ש ר תקראו‬
‫יצחק‬
‫בר‬
‫אמר‬
‫יאמרו‬
‫מועדי‬
‫מקודש‬
‫לי‬
‫דכתיב‬
‫מקראי‬
‫למה‬
‫ר״א בר׳ צדוק אומר אם לא נראה‬
‫בזמנו אין מקדשין אותו‪ :‬תניא‬
‫ה‪,‬‬
‫בב׳‬
‫)שבועות לף מז‪(:‬‬
‫כתי‬
‫פ ל י מ ו אומר‬
‫בזמנו אין מקדשין אותו שלא בזמנו מקדשין‬
‫אותו ר״א יי]בר״ש[ אומר בין כ ך ובין כ ך אין‬
‫מקדשין אותו שנאמר‬
‫‪3‬‬
‫וקדשתם את שנת ההמשים א[ ״שנים אתה מקדש ואי‬
‫אתה מקדש חדשים א״ר יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ אלעזר בר׳ צדוק‬
‫אמר אביי אף אנן נמי תנינא ו י ר א ו ה ו בית דין וכל ישראל נהקרו העדים‬
‫ולא הספיקו לומר מקודש עד שהשיבה הרי זה מעובר מעובר אין מקודש‬
‫לא‬
‫מעובר איצטריכא ליה ם״ד אמינא הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל‬
‫איפרםמא‬
‫גמליאל‬
‫הבזה‬
‫תעשון‬
‫ולא‬
‫ליעברוה קמ״ל‪:‬‬
‫בטבלא‬
‫ראית‬
‫כדמות‬
‫ובכותל‬
‫או‬
‫כזה‪:‬‬
‫שמשיי‬
‫לעשות כמותן כדתניא‬
‫אולם‬
‫מתני׳‬
‫חצר כנגד עזרח‬
‫בעלייתו‬
‫נמ׳‬
‫אמר‬
‫כ ( ח‬
‫י(‬
‫ומי‬
‫אביי‬
‫ט(‬
‫ד מ ו ת צורות לבנה היו לו לרבן‬
‫שבהן‬
‫ואומר‬
‫שרי‬
‫לא‬
‫את‬
‫מראה‬
‫והכתיב‬
‫אםרה‬
‫‪4‬‬
‫תורה‬
‫לא‬
‫ההדיוטות‬
‫תעשון‬
‫אלא‬
‫אתי‬
‫שמשין‬
‫י לא‬
‫שאפשר‬
‫ל א יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה תבנית‬
‫שלחן כנגד שלחן מנורה‬
‫כנגד מנורה‬
‫אבל‬
‫עושה‬
‫של‬
‫כוי‪ :‬בזמנו אין מקדשי! אוחו‪ .‬שאינו‬
‫צריך חיזוק‪ :‬מ ע ו ב ר אין‪ .‬דמשמע משחשיכה נתעבר‪ :‬אבל מקודש לא‪ .‬קתני הרי זה מתקדש למחר‪ :‬מ ע ו ב ר איצטריכא ליה‪ .‬כלומר לעולס‬
‫למחר בעי קידוש והאי דלא תנייה משוס דאיצטריכא לאשמועינן מעובר‪ :‬דהואיל ובזמגו ראוהו‪ .‬סד״א לא ליעברוה ואי תנא ה ד זה מתקדש‬
‫למחר הוה אמינא לעולם מיומא קמא מתקנינן מועדותיה‪ :‬מתני׳ מ ד מ ו ת צוריה לבנה‪ :‬גמ׳ לא תעשון אתי‪ .‬צורות העומדים אתי‪:‬‬
‫של‬
‫רוח ]מערבית[ צפונית‪ ,‬ווו היא דתני לדרומה דבריו קיימין‪ .‬ומצאנו דברים חללו מפורשים בחלמוד ארץ ישראל כלשון‬
‫הזה‪ ,‬מאן דתני לצפונח דבריו קיימין מטבת ועד תמוז‪ ,‬ומ]א[ן דתני לדרומח דבריו קיימץ מחמוז ועד טבח‪ .‬ועל זה הדרך‬
‫הקשיא שבתחלת השמועה‪ ,‬לפני החמה היינו לצפונח‪ ,‬לאחר התמה היינו לדרומה‪ .‬תני ר׳ שמעון בן יוחי הרקיע של מים‬
‫וכוכבים של אש ודרץ זה עם זה ואץ מזיקץ זה לזה‪ .‬א׳׳ר בון)המליך( ]המלאך[ חציו אש וחציו מים ואית ביה ה׳ אפץ‬
‫וגוייתו כתרשיש‪ ,‬היינו עושה שלום במרומיו‪) .‬תני( ]תנו[ רבנן ראינוהו במים‪ .‬פי׳ היו מים לפניו וראה בהן צורת לבנה‪,‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫אחד אומר גבוה ב׳‬
‫מרדעות‪ .‬גגי עדות החדש‬
‫תניא שהיו נודקין אותס‬
‫מן‬
‫כמה היתה נכוה‬
‫עיניו‬
‫הקרקע למראה‬
‫כאומד כשיפולו של רקיע‪.‬‬
‫הבקר‬
‫מלמד‬
‫מרדעת‪,‬‬
‫) ש ב ו ע ו ת מת‪(.‬‬
‫אם‬
‫לא‬
‫נראה בזמנו‪ .‬כיוס לי‪,‬‬
‫הוא‬
‫דתוללתו כיוס ל׳‬
‫דאין חלש לכנה סחוס‬
‫מכ״ט יוס ומחצה ותשצ״ג‬
‫מלקיס )סנהדרין י‪ .>:‬ש כ ב ר‬
‫קידשוהו שמיש‪ .‬נ׳׳ל‬
‫שלמעלה מאתמול <שם(‪.‬‬
‫בזמנו‬
‫אומר‬
‫פלימו‬
‫אותו‪.‬‬
‫אין מ ק ד ש י ן‬
‫שאין צריך לעשות מתוק‬
‫לדבר שהרי נזמנו נא‬
‫<שם!‪ .‬הבזה ראית או‬
‫אס‬
‫כזה‪ .‬כדי לבדקן‬
‫מכוונים‬
‫דכריהס‬
‫יהיו‬
‫נעיז מג‪ (.‬כשעת מולל‬
‫כי‬
‫לגנה אינה נראית‬
‫אס מעט ואינה ניכרת‬
‫שאפשר‬
‫נמנמות כט‪.1‬‬
‫ממש‬
‫ל ע ש ו ת כמותן‪.‬‬
‫מטה‪,‬‬
‫כגון שמשין של‬
‫מצר ואולם והיכל ומגורה‪,‬‬
‫אבל שמשין של מעלה‬
‫שאי אפשר לעשות כמותן‬
‫ממש אלא ציור לונמתן‬
‫בית‬
‫מומר נע־ז מג‪.!.‬‬
‫בארכו‬
‫תבנית היכל‪.‬‬
‫ורתנו ורומו ושיעור מלת‬
‫פתחיו‪ ,‬אבל אס נשתנה‬
‫במקצת מותר ושם וכעי־ז‬
‫מנחות כח‪ .(:‬אכסדרה‪.‬‬
‫אין לה מתיצה רביעית וכן‬
‫אולס ומנחות שם>‪ .‬תבנית‬
‫אולם‪ .‬שהיה רחנו עשריס‬
‫וגבהו ארבעים כדאמרינן‬
‫בשמעתא קמייתא לערובין‬
‫עושה‪.‬‬
‫! ש ם ! ‪ .‬אבל‬
‫המנורה )שסו‪.‬‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫והרים ראשו לראות הלבנה‬
‫בשמים ולא ראה כלום‪ .‬או‬
‫ראה חציה במים וחציה‬
‫ברקיע וכן בעבים וכן‬
‫בעששית‪ ,‬אין מעידין עליו‬
‫עד שיראו אותה ברקיע<ה(‬
‫ראיה )כמתה( ]גמורה[‬
‫אבל אם נראה להם פתאום‬
‫כעין צורת הלבנה‪ ,‬וכיוונו‬
‫לראות ראיית עיקר ולא‬
‫ראה כלום‪ ,‬אין מעידץ‬
‫עליו‪ .‬מאי טעמא אמרינן‬
‫כיכיתא בעלמא הוא דחזא‪.‬‬
‫כתיב וידבר משה את‬
‫מועדי ת׳‪ ,‬מיכן שראש‬
‫בית דין אומר מקודש‪.‬‬
‫אשר תקראו אותם‪ ,‬מיכן‬
‫שעונין אחריהן מקודש‪.‬‬
‫דבעינן תרי זימני מקודש‬
‫מקודש מניין‪ ,‬מדכתיב‬
‫מקראי קודש ולא כתיב‬
‫מקרא קדש‪ .‬בין שנראה‬
‫בזמנו‪ .‬לילי לי‪ .‬בין שלא‬
‫נראת בזמנו‪ ,‬אלא לילי ל״א‪ ,‬מקדשין אותו‪ .‬ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר אם לא נראה בומנו אין מקדשין אותו‬
‫שכבר קידשוהו שמים‪ .‬אמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא כר׳ אלעור ברי צדוק‪] .‬מתני [ דמות צורות לבנות‬
‫היו לו לרבן גמליאל כוי‪ .‬ואקשינן ומי שרי‪ ,‬למעבד צורת לבנה‪ ,‬והכתיב לא תעשון אתי‪ ,‬לא תעשון כדמות‬
‫שמשיי‪ .‬ופריק אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאיפשר לעשות כמותן‪ ,‬כגון בית‪ ,‬תבנית היכל‪ .‬ואכסדרה‪,‬‬
‫תבנית אולם‪ .‬וחצר‪ ,‬תבנית עזרה‪ .‬ושלתן‪ ,‬תבנית שלחן שבהיכל‪ .‬ומנורה‪ ,‬תבנית מנורה בשבעה קנים‪ .‬אבל עושה‬
‫‪,‬‬
‫אם אינן מכירין פרק שני ראש השנה‬
‫כד‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫יז א טוש״ע י״ל סי׳ קמא‬
‫סעיף ל‪:‬‬
‫יח ב מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫ע״ז הלכה י סמג לאוין‬
‫פב טור ש״ע י״ל סי׳ קמא‬
‫סעיף ו‬
‫י ט ג ד ה מיי׳ שם והלכה‬
‫יא סמג שם טור ש״ע‬
‫שס סעיף ד‪:‬‬
‫כ ו מיי׳ פ׳׳ג מהלכות ע״ ז‬
‫הלכה יא טוש״ע י״ל שם‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫כא ז טוש״ע שס סעיף ל‬
‫בהגייה‬
‫כ ב ח טור ש״ע שס סעיף‬
‫ז‪:‬‬
‫כג ט טור ש״ע שס סעיף‬
‫ל‪:‬‬
‫שפודים‬
‫דקרי ליה‬
‫של כחל‪ .‬הא‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .2‬ל א תעשה ל ף פסל‬
‫ו ב ל תמונה א ש ר בשמים‬
‫בארץ‬
‫ואשר‬
‫ממעל‬
‫במים‬
‫ואשר‬
‫מתחת‬
‫מתחת לארץ‪:‬‬
‫שמות כ ג‬
‫‪ .3‬בי אתה בא אל‬
‫ה א ר ץ א ש ר ין אלהיף‬
‫ניתן לך ל א תלמד‬
‫לעשות כתועבת הגוים‬
‫דברים יח ט‬
‫ההם‪:‬‬
‫בהקומץ רבה‬
‫רבינו חננאל‬
‫‪,‬‬
‫כלל זהב טהור פרט מקשה תיעשה חזר וכלל מה הפרט מפורש של‬
‫לפנים דר׳ יוסי בר׳ יהודה לריש ליה‬
‫הצלמים )ע״ז דף מג‪ .‬ושס( אבל עשייה‬
‫שריא ר״ל דסוגיא דהכא כאביי ולית‬
‫ליה דרבא ומוקי לה בעושה ולפ״ז‬
‫מותר לעשות צורת אדם דקיימא לן‬
‫כרבא לגבי דאביי ומיהו אין ראיה‬
‫דבלא שוס קושיא יכול רבא לדרוש לא‬
‫תעשון אותי וכן תניא לקמן טבעת‬
‫בה‪:‬‬
‫שחותמה שקוע אסור לחתום‬
‫לא תעשון אתי‪ .‬וא״ת ומאי קאמר‬
‫אלא דמות ארבעה פנים תיפוק‬
‫פרצופין עם אדם‬
‫כי איכא שאר‬
‫שרי טפי א״נ אם מצא צורת אדם‬
‫אסור להשלים לד׳ פנים ומיהו קשיא‬
‫לחודיה‬
‫דפרצוף אדם‬
‫הכפורת‬
‫מכרובים שעל‬
‫ליה‬
‫תיפוק‬
‫דלא‬
‫וי״ל‬
‫מקרו שמשיי וכרובים שבשמים לא‬
‫נתבררה צורתםט(‪ :‬לא אסרה תורה‬
‫אלא שמשין שכמדור העליון‪ .‬הני‬
‫תלת מילי דאביי לא הדר ביה בכל‬
‫זמנא דכולה אמת וה״ק לא אסרה‬
‫בשמשין של מטה אלא בית תבנית‬
‫היכל ואכסדרה תבנית אולם ובשמשין‬
‫התחתונים אסרה חמה ולבנה וכוכבים‬
‫ממעל‬
‫העליון‬
‫לרכות‬
‫למאי‬
‫דמות‬
‫ד׳‬
‫מלאכי‬
‫לסליק‬
‫דאיירי‬
‫בעשייה הוה מצי‬
‫שאני‬
‫ר״ג דאהרים עשו‪.‬‬
‫דמות‬
‫שמשיי מלא‬
‫דבכל‬
‫פנים‪:‬‬
‫מילי‬
‫השרת‪.‬‬
‫אדעתיה‬
‫תעשון‬
‫לאקשויי‬
‫נפקא‪:‬‬
‫ואע״ג‬
‫לנכד‬
‫אמירה‬
‫שבות כלמוכח בפ״ב למו״ק )דף יב‪(.‬‬
‫ואפילו בלרבנן איכא שבות ובפרק‬
‫השוכר את הסועליס <ב״מ דף צ‪ (.‬יש‬
‫בעיא אי איכא שבות בלאו או לא‬
‫גבי חוסם פרה ולש בה הכא לא‬
‫גזור משוס מצוה וצריך ליזהר כשמלוין‬
‫לנכדס‬
‫ומחתמין החוב בחותם של‬
‫אדרבא‬
‫סליג רבא‬
‫שעוה‬
‫שתלוי‬
‫באגרת דלא‬
‫כדפרישית דלא‬
‫סמכינן‬
‫ואם הנכרי מביא לו חותם מעצמו‬
‫סמי‬
‫מותר‪:‬‬
‫דדין‪.‬‬
‫עיניה‬
‫אלמא‬
‫אסור להשהותו שמא יחשדוהו שעשה‬
‫ועבר‬
‫ליתסר‬
‫על לא‬
‫ומשני‬
‫תעשון‬
‫כיון‬
‫ור״ג‬
‫דחותמו‬
‫נמי‬
‫בולט‬
‫חיישינן לחשדא שמא יאמרו ע״ז הוא‬
‫לו אבל‬
‫אחשדא דלא‬
‫חיישינן ומפרש‬
‫יהודה‬
‫בצורת‬
‫תעשון‬
‫בה״ג דההיא‬
‫דרקון‬
‫משוס‬
‫לא‬
‫דרב‬
‫א (‬
‫של‬
‫ושל‬
‫חמשה‬
‫ששה‬
‫שמונה‬
‫ושל‬
‫לקרא ברבוי ומעוטי מאי רבי רבי כל‬
‫ושל‬
‫מילי ומאי מיעט מיעט חרס‪ .‬והכי‬
‫שבעה לא יעשח אפי׳ של ש א ר מיני מתכות‬
‫רבי‬
‫יוסי בר יהודה‬
‫כדרך‬
‫יעשה‬
‫אמרו לו‬
‫נ>‬
‫אומר‬
‫שעשו‬
‫אף‬
‫מלכי‬
‫של‬
‫בית‬
‫מפרש לה‬
‫עץ לא‬
‫חשמונאי‬
‫משם ראייה שפודין של ב ח ל היו‬
‫העשירו‬
‫של‬
‫ושמשין‬
‫זהב‬
‫אפשר לעשות כמותן מי שרי והתניא״‬
‫תעשון‬
‫לא‬
‫אתי‬
‫כדמות‬
‫תעשון‬
‫המשמשין לפני במרום אמר אביי‬
‫תורה אלא‬
‫אלא‬
‫א‬
‫יכלו‬
‫לא‬
‫לחודיה‬
‫ב‬
‫מפרצוף‬
‫אדם‬
‫מפרקיה‬
‫הפרצופות‬
‫כל‬
‫א״ר‬
‫ה(‬
‫בריה‬
‫הונא‬
‫שמיעא לי לא‬
‫ברקיע‬
‫תעשון‬
‫לא‬
‫אתי‬
‫אתי‬
‫במסכת‬
‫בלע״ז‪:‬‬
‫כדמות‬
‫יהודה‪.‬‬
‫העליון‬
‫‪2‬‬
‫ושבמדור‬
‫בשמים‬
‫אשר‬
‫ומזלות‬
‫לרבות‬
‫ממעל‬
‫חמה‬
‫לרבות‬
‫ולבנה‬
‫כוכבים‬
‫מלאכי‬
‫חשרת‬
‫צורתו‪:‬‬
‫ע״ז‬
‫מטן‬
‫אין‬
‫נמי‬
‫לרבות‬
‫הרים‬
‫וגאיות‬
‫מתהת‬
‫גרידתא‬
‫לא‬
‫מי‬
‫תעשון‬
‫דתניא‬
‫ה״נ‬
‫שרי‬
‫עשו‬
‫דאחרים‬
‫עיניה‬
‫חשדא‬
‫לו‪:‬‬
‫אםור‬
‫להניחה‪.‬‬
‫כי‬
‫ופשחוחמה‬
‫שוקע‪ .‬חתימה‬
‫בולטת‪ .‬חותמה בולט המתכת חרות‬
‫סביב סביב‬
‫והצורה‬
‫כמות‬
‫עומדת‬
‫ונהרות‬
‫אפיקים‬
‫שלשול קטן‬
‫ועשייה‬
‫מקום הוא‪ .‬ויש פותרין שחרב וחזר ונבנה‬
‫ה‬
‫שמשיי‬
‫תעשון‬
‫אתי‬
‫המשמשין‬
‫לפני‬
‫לא‬
‫וחרותה במתכת‪ :‬דשן* ויתיב בנהרדעא‪.‬‬
‫ותמיד היתה שכינה מצויה שם ויכניה‬
‫וגלותו בנאוהו שנשאו עמהם מאבני‬
‫ירושלים ועליהם נאמר )מהליס קב! כי‬
‫רב‬
‫והא‬
‫יהודה‬
‫רצו עבדיך את‬
‫דאחרים‬
‫הוה‪ .‬וניחוש נמי לחשדא‪:‬‬
‫שנים כוי‪:‬‬
‫ראינוהו‬
‫מעשה‬
‫אםור‬
‫שחריח‬
‫כדתניא י טבעת‬
‫חותמו‬
‫יחיד‬
‫מתני׳‬
‫חותמו בולט חוח ומשום‬
‫בולט‬
‫אבניה‪:‬‬
‫אנדרטא‪.‬‬
‫צלם דמות המלך‪ :‬והא ר״ג‬
‫עשו לו וא״ל שמואל לרב יחודח יישיננא סמי‬
‫דדין חתם‬
‫היא‬
‫שוקעת‪:‬‬
‫כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות שאני ר״ג‬
‫לו‬
‫ומשום‬
‫חשדא‪ .‬שלא יאמרו‬
‫שהיא‪ .‬חותמה שוקעת שהצורה חקוקה‬
‫והתניא‬
‫כדמות‬
‫עיניה‪.‬‬
‫כלומר השחת‬
‫בארץ‬
‫וגבעות ימים‬
‫לרבות‬
‫שהיתה לו‬
‫צורה‬
‫בטבעתו‬
‫באצבעו‪ :‬ומוחר לחחום בה‪ .‬שחתימתה‬
‫תניא ההיא לעבדם אי לעבדם אפילו שלשול‬
‫אשר‬
‫אחרים‪.‬‬
‫מיניה‪ :‬שמי‬
‫אביי לא אםרה תודח אלא שמשין שבמדור‬
‫שרי‬
‫נכרים‪ :‬והא‬
‫רב‬
‫ואחרים עשאוה וא״ל שמואל דנישקליה‬
‫וחיות הקודש ומלאכי השרת אמר‬
‫והתניא‬
‫חגיגה <לף יב‪:>:‬‬
‫תולעת‪ :‬אפיקים‪ .‬מוצאי מיס ביברי״ש‬
‫שמשיי המשמשין לפני במרום י כגון אופנים‬
‫התחתון‬
‫דדייקינן אתי‬
‫דרב אידי‬
‫תעשון‬
‫מי‬
‫שביעי‬
‫אבל‬
‫שלשול‪.‬‬
‫לא תעשו? אותי ושאר שמשין מי שרי והא‬
‫ושרפים‬
‫שהרי הוא‬
‫חשתרי‪.‬‬
‫אחד‬
‫החחתון הן ברקיע השני כדאמרינן‬
‫תעשון‬
‫שבאו‬
‫במזרח‪.‬‬
‫את‬
‫להניחה ומותר להתום בה חותמו שוקע מותר‬
‫הישנה‪:‬‬
‫וערבית‬
‫לחניחח ואסור לחתום בח ומי חיישינן לחשדא והא ההיא בי כנישתא ד ש ף‬
‫ויתיב בנהרדעא דהוה ביה אנדרטא וחוו עיילי רב ושמואל ואבוח דשמואל‬
‫ולוי‬
‫ומצלו חתם ולא חיישי לחשדא ירבים‬
‫תשיא‬
‫ט‬
‫הוא שכיהי רבים גביה איבעית אימא‬
‫להתלמד‬
‫ולהורות‪:‬‬
‫עבד‬
‫מתני׳‬
‫וכתיב‬
‫י‪-‬לא‬
‫מעשה‬
‫תלמד‬
‫שבאו‬
‫שאני והא ר״ג יחיד הוא כיון‬
‫ח‬
‫דפרקים חוח ואיבעית אימא‬
‫לעשות‬
‫שנים‬
‫ואמרו‬
‫״אבל‬
‫אתה‬
‫ראינוהו‬
‫למד‬
‫שחרית‬
‫להבין‬
‫במזרח‬
‫וערבית‬
‫דתנן‬
‫בסרק כל הצלמים <ע״ז דף מ‪ (:3‬מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה דרקון יוליכם לים המלח ומסרש התס משום דהני חשיבי להו‬
‫וה״נ חשיב טסי חשדא משאר‪:‬‬
‫והא רבן גמליאל יחיד‪ .‬תימה והא צורה דר״ג לא היתה בולטת וי״ל דמ״מ שייך בה חשדא דגבי לבנה‬
‫אין חילוק כיון דאינה בולטת ברקיע‪:‬‬
‫ראינוהו‬
‫במזרח‪ .‬הישנה וערבית במערב את החדשה עדי שקר הס‬
‫דקיימא לן )לעיל כ‪>:‬‬
‫כ״ד שעי מיכסי סיהרא כך פירש בקונטרס בשם רבותיו והקשה מדקתני בברייתא פעמים שבא בארוכה ואין לשון ארוכה וקצרה נופל‬
‫כאן שהרי מתוך קוטנה הישנה נכסית מבני מערב כשהיא במזרח לפני חדושה ופירש בקונטרס דעל החדשה העידו ועדי שקר דקאמר‬
‫רבי יוחנן בן מרי לפי שבי״ב שעות שביום אין ממהרת לבא מתוך המזרח לתוך המערב וע״ז קאמר פעמים שבא בארוכה ושוהה לבא‬
‫ודבר תימה הוא מאי ס״ד דר׳ יוחנן בן נ ו ד למה לא תוכל לילך בי״ב שעות כל רוח דרומית ועדיין מקצה רוח מזרחית ומערבית עמו‬
‫ובירושלמי משמע כלישנא קמא דקאמר רבי שמלאי טעמא דרבי יוחנן בן נ ו ד כל חדש שנראית קודם ו׳ שעות אין כח בעין לראות את‬
‫הישן נראה ישן שחרית לא נראה חדש בין הערבים חדש בין הערבים לא נראה ישן שחרית א״ר חייא בר אבא ולמה קבלם ר״ג שכן‬
‫מסורת הוא מאבותיו פעמים שבא בארוכה ופעמים מהלך בקצרה ותימה מי פליג המסורת מאבותיו דר״ג אהא דאמר לעיל בסוף פ״ק‬
‫)דף כ‪ (:‬כ״ד שעי מיכסי סיהרא למאי נפקא מינה לאכחושי סהדי ושמא יש לחלק בשעות דיש שעות קטנות ביום כגון בתקופת טבת‬
‫ויש שעות בינוניות כגון בימי ניסן ותשרי ויש גדולות כגון בתקופת תמוז ואי בקטנות או בבינוניות מיכסי סיהרא לבני א״י תמני ס ד‬
‫מעתיקא ושית מחדתא מן הגדולות פעמים מכסיא פורתא כגון דבא בארוכה פעמים דלא מכסיא כגון דבא בקצרה‪:‬‬
‫ופרקינן רבים שאני‪ .‬כלומר‪ ,‬במקום שיש רבים לא חיישינן לחשדא‪ .‬ורכן גמליאל נמי כיון דנשיא הוא‪ ,‬רבים‬
‫שכיחי גביה ולאו יתיר הוא‪ .‬איכא דאמרי דמות צורת לבנה של חוליות היתה‪ .‬איכא דאמרי להתלמד מוחר שנאמר‬
‫לא תלמד לעשות‪ ,‬אבל אתה למד לחבין ולתורות‪ .‬מחני' מעשח שבאו שגיס ואמרו ראיגוחו שחרית במזרח כולי‪.‬‬
‫בדיל‪.‬‬
‫ביברי״ש ןדיביירי״ש[‪.‬‬
‫נחלים‪.‬‬
‫מהן בחיות ואפ״ה אמר עד דאיכא‬
‫תשתרי‬
‫מותרין‬
‫שטיינ״ו ןאישטיי״ן[‪,‬‬
‫שכסא כבוד רכוב עליהן‪ :‬פרצוןו אדם‬
‫שמשיי‬
‫ג‬
‫לעזי רש״ י‬
‫שטיינ״ו בלע״ז‪ :‬רמוה א ר ב ע ה פגים‪.‬‬
‫חוץ‬
‫דאביי‬
‫תניא‬
‫לעשותה‬
‫חמה ולבנה וכוכבים ומזלות במדור‬
‫פרצוף‬
‫תניא‬
‫לא‬
‫של‬
‫זהב‪:‬‬
‫בבען‪.‬‬
‫כולהו בהדי הדדי‪ :‬שבמדור העליון‪.‬‬
‫אדם‬
‫כריכים ן‪,‬‬
‫לגוף אחד כעין חיות הקדש דהיינו אתי‬
‫ל א אסרה‬
‫לחודיה‬
‫ו( ןנרכות לי‪ .‬יש״נ‪,1‬‬
‫‪ (t‬ושנת עה‪ .‬סנהדרין סח‪.‬‬
‫ע״ז יח‪ .‬מג‪:‬ן‪ ,‬ח( ]שמות‬
‫כה[‪ ,‬ט( ןוע״ע אריכוח‬
‫תוספות יומא נד‪ .‬דייה‬
‫וטיהרו את המקדש והיו עניים ולא‬
‫ד מ ו ת ארבעה פנים בהדי הדדי‬
‫מעתה‬
‫אלמה‬
‫ל (‬
‫<ש‪:>0‬‬
‫ידם על היונים והוציאום מירושלים‬
‫שאי‬
‫‪1‬‬
‫במנחות‬
‫כדרך‬
‫שעשו מלכי ביח חשמונאי‪ .‬כשגברה‬
‫וחיפום בבעץ העשירו עשאום של כטף חזרו‬
‫עשאום‬
‫ה( ]גע״ז מג‪ :‬איתי רנ‬
‫יהודה נריה דרנ יהושע‬
‫מפירקי׳ לרבי יהושע שמיע‬
‫לי וע״ש מ ‪ : 3‬וכרש״י[‪,‬‬
‫מתכת אף כל של מתכת‪ :‬אף של ע ן לא יעשה‪ .‬שכיוצא בה כשירה‬
‫מאי קושיא דלמא הכא במוצא וכדרבא דמוקי לה כר׳ יהודה בפ׳ כל‬
‫ובמדור‬
‫של ששה של שמונה‪ ,‬של‬
‫שבעה לא יעשה אפילו‬
‫של שאר מיני מתכות‪.‬‬
‫אבל דמות לבנה‪ ,‬שאי‬
‫איפשר לו לאדם לעשות‬
‫לבנה‪ ,‬לא אסרה תורה‪.‬‬
‫ואקשינן תוב‪ ,‬והתניא‬
‫לא תעשון אתי‪ ,‬לא‬
‫תעשון כדמות שמשיי‬
‫המשמשין לפני במרום‪,‬‬
‫וכי אפשר לאדם לעשות‬
‫דמוח חיות הקודש‪ .‬ופירק‬
‫אביי לא אסרה תורה אלא‬
‫דמות ד׳ פנים כאחד‪ .‬אי‬
‫הכי פרצוף אדם לחודיה‬
‫לישתרי‪ ,‬אלמא תניא כל‬
‫הפרצופות מותרי! חוץ‬
‫מפרצוף אדם‪ .‬ואםיקנא‬
‫לא תעשון אתי‪ ,‬פיר ‪,‬‬
‫לא תעשון אותי‪ ,‬כגון‬
‫דמות אדם‪ ,‬שאני מראה‬
‫לנביאים בתזיונם‪ ,‬כדכתיב‬
‫ביחזקאל דמות כמראה‬
‫מלמעלח‪.‬‬
‫אדם עליו‬
‫איני והתניא בחדיא אשר‬
‫תמה‬
‫לרבות‬
‫כשמים‬
‫ולבנח כוי‪ .‬ודחינן כי‬
‫תניא ןחןחיא לעבדם‪ ,‬אי‬
‫לעבדם אפי׳ שילשול קטן‬
‫נמי אסור לעשות‪ .‬אין‪,‬‬
‫כלומר הברייתא לעבדם‬
‫היא‪ ,‬דתניא ואשר במים‬
‫מתחת לארץ לא תשחחוה‬
‫להם ולא תעבדם לרבות‬
‫שילשול קטן‪ .‬ועשיית‬
‫בלא לעבדם שרי‪ ,‬וחתניא‬
‫לא תעשון אתי‪ ,‬פיר׳‬
‫כל שמשין שאתי כגון‬
‫חמה ולבנה כולי‪ .‬ופרקינן‬
‫הוא עצמו אסור לעשות‪,‬‬
‫אבל אחרים לא‪ ,‬ורבן‬
‫גמליאל אחרים עשו לו‪.‬‬
‫ואסיקנא אם חוא כגון‬
‫בולט‪,‬‬
‫טבעת וחותמו‬
‫אסור משום חשדא‪ .‬ומי‬
‫והא‬
‫חיישינן לחשדא‪,‬‬
‫ההוא אנדרטא‪ ,‬פירי צורת‬
‫איש‪ ,‬דהוה קאי בכנישחא‬
‫דשף יתב בנהרדעא‪ ,‬והוו‬
‫עיילי רב ושמואל ואבוה‬
‫דשמואל ולוי ומצלן התם‪.‬‬
‫שפודים משוס שלא היו‬
‫‪,‬‬
‫חוץ מפרצוף אדם‪ .‬תימה‬
‫ליה משום צורת אדם לחודיה וי״ל‬
‫‪ . 1‬ל א תעש•״ אתי אלהי‬
‫כסף ואלהי זהב לא‬
‫תעשו לבם‪ :‬שמות כ יט‬
‫של חמשה‪ .‬נרות‪ :‬ושל ששה‪ .‬נרות‪ :‬ואפילו של שאר מיני מחכות‪.‬‬
‫‪ (6‬ע״ז מג‪ .‬מנחית כח‪,:‬‬
‫ב(] שנת כט‪:‬יש״ג‪ ,1‬ג( ע״ו‬
‫מג״ ד( ושם כל הסוגיאן‪,‬‬
‫לפי שכיוצא בהן כשירה לפנים כדתניא ומנחות דף כח‪ >:‬ועשית מנורת ״‬
‫גביעים כפתורים ופרחים אלא א״כ באה זהב כדאי׳‬
‫)מנחות דף כח‪ .‬ושס>‪:‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫לאורתא‬
‫מוסף רש״י‬
‫ש ל חמשה ו ש ל ששה‬
‫ו ש ל שמונה‪ .‬שהרי אינו‬
‫דומה למנורת מקדש ששם‬
‫היה שנעה קניס ‪:‬מוחות‬
‫נ ח ‪ . : :‬ו ש ל שבעה לא‬
‫יעשה‪ .‬שהיא כשל מקדש‬
‫של‬
‫ ז מג‪ .!.‬אפילו‬‫מתכות‪.‬‬
‫ש א ר מיני‬
‫שאיני של זהב‪ ,‬משוס‬
‫לדומה לשל מקדש שאף‬
‫הוא כשר נשאר מיני‬
‫ממכות !מנחות שם! שאף‬
‫היא אע״פ שאינה של זהכ‬
‫כשרה נמקלש כלילפינן‬
‫כהקומן רנה ‪1‬שס> מכלל‬
‫ופרט וכלל‪ ,‬אנל של עץ‬
‫שרי לאינה כשרה במקלש‪,‬‬
‫להפרט מפורש מתכת ‪:‬ע־ז‬
‫שם‪ .:‬אף ש ל ע ץ לא‬
‫יעשה‪ .‬שאף היא כשרה‬
‫כמקלש ‪ mm‬שהרי היא‬
‫כלרך שעשי מלכי נ־ת‬
‫ששמונאי למקלש !‪:‬מנחות‬
‫ש ש ומלכות בית חשמונאי‬
‫עשאוה נמקלש של עץ‬
‫לאחר שטימאו יונים את‬
‫ההיכל ונטלו כל כליו יגכרה‬
‫יל פיח חשמונאי ונצחום‪,‬‬
‫ל ד יוסי ב״ ר יהילה לריש‬
‫ליה נריבויי ומעוטי‪ ,‬ועשית‬
‫מנירת רינה‪ ,‬זהנ טהור‬
‫תיעשה‬
‫מיעט‪ ,‬מקשה‬
‫ורינה‪,‬‬
‫חור‬
‫המנירה‬
‫רינה כל מילי ומיעט‬
‫משם‬
‫מרה ! ע ״ ז שם!‪.‬‬
‫!‪:‬סוכה‬
‫כתמיה‬
‫ראיה‪.‬‬
‫כח‪ .:.‬בבעץ‪ .‬נליל ישם‬
‫ושם•‪ .‬ה מ ש מ ש י ן לפני‬
‫במרום‪ .‬אלמא שמשין‬
‫עליונים קאסר <עיז שס׳‪.‬‬
‫ארבעה פנים‪ .‬פני שור‬
‫ואלס יאריה ונשר לחיה‬
‫אחח ליגמח חיות הקלש‪,‬‬
‫השרויות‬
‫לכתינ אתי‪,‬‬
‫אצלי ‪:‬ע״ז מנ‪ .::‬ש ב מ ד ו ר‬
‫העליון‪ .‬כדכתינ אתי‪,‬‬
‫אבל חמה ולבנה כמלור‬
‫התתתון הס ‪:‬שם(‪ .‬רב‬
‫עשו‬
‫יהודה דאחרים‬
‫לו‪ .‬צורה בטבעת שהיה‬
‫מנית ! ש ש ‪ .‬חותמו‪ .‬צורתו‬
‫נשם‪ .:‬ומותר לחתום‬
‫בה‪ .‬לכשהוא חיתס שוקע‬
‫החותם נשעוה ואינו נראה‬
‫ואסור‬
‫!‪:‬שם‪.:‬‬
‫מבתיץ‬
‫לחתום בה‪ .‬לכשהיא‬
‫חותם הוי חותמה בולט‬
‫‪:‬שם‪ .:‬ד ש ף ויתיב‪ .‬שס‬
‫במדינת‬
‫שהיה‬
‫מקוס‬
‫נהרלעא‪ ,‬ויש אומר יכניה‬
‫וגליתו נטלו עמהן מאבני‬
‫ירושלים ומעפרה וננאוהו‬
‫שם יהיינו לשף רתיב‬
‫כאן‬
‫בנהרלעא‪ ,‬נישוף‬
‫ונתיישב כאן‪ ,‬יהיינו לכתיב‬
‫כי רצו עבליך את אבניה‬
‫‪ 1‬ע‬
‫!ש!!!‪ .‬דפדקים הוה‪ .‬של חוליות ילא היה מחברס אלא בשעת בליקת עליס יכל יומא לא חזו לה יליכא חשלא ‪:‬שם‪ .:‬אבל‬
‫אתה ל מ ד להבין‪ .‬כלומר להבין מעשיהם כמה הס מקולקלים ולהורית לבניך לא תעשה כך וכך שזה היא חק הגויס !דברים‬
‫יח ט( אי‪ :‬שתוכל לעמול בהן ואם יעשה נביא שקר לפניך שמכין שהוא מכשף ‪ :‬ש ב ת עה‪. .‬‬
‫(‬
‫אם אינן מכירין פרק שני‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪] (6‬נלצ״ל לני רנן גמליאל[‪,‬‬
‫ס׳׳א‬
‫כ(‬
‫ג(‬
‫נירחא‪,‬‬
‫לכ״ט‬
‫]פסתיס סכ‪ :‬שכועומ‬
‫יח‪ ,[:‬ד( ס״א ואזלה ואכסי‪,‬‬
‫ה( ]ומצאו ר״ע[‪ ,‬ו( ס׳׳א‪,‬‬
‫ז( ס״א אינו‪ ,‬ח( ]תוספתא‬
‫סס״א[‪ ,‬ט( נס״א‪ :‬שמל‪,‬‬
‫י( ס׳׳א אינו‪,‬‬
‫ראש השנה‬
‫כה‪.‬‬
‫וערביה ב מ ע ר ב ‪ .‬את החלשה‪ :‬עדי שקר הם‪ .‬לקיימא לן )לעיל‬
‫לאורתא מקדשיץ לך ואת קיימת הכא‪ .‬תימה הא שפיר אפשר‬
‫לף כ‪ (:‬עשדם וארבעה שעי מכסי סיהרא כך פירשו רבותי ולבי‬
‫שיהא המולל כיום ל׳ קולס י״ת שעות שיכולה לראות‬
‫נוקפי מלקתני בבדיתא פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה‬
‫ביום ותראה הישנה ביום כ״נו שחרית אפילו לבני מערנ שמא לא היה‬
‫ואץ לשון ביאת ארוכה וקצרה נופל כאן שהרי מתוך קוטנה הישנה‬
‫כל כך שחרית שכבר יצא שמש בגבורתו שלא היתה רארה לבני‬
‫היא נכסית מבני מערב כשהיא במזרח‬
‫מערב ובקונטרס פי׳ ואת קיימת‬
‫לפני חילושה‪ .‬ונראה לי לעל החלשה‬
‫הכא ואס תהא נראית ערבית שוב‬
‫וערבית במערב א״ר יוחנן בן נורי עדי שקר‬
‫העילו ועלי שקר לקאמר רבי יוחנן‬
‫לא יקלשו החלש למחר כלאמר בפ׳‬
‫הם כ ש ב א ו ליבנה קיבלן רבן גמליאל ועוד‬
‫בן נורי לפי שאינה ממהרת לרוץ‬
‫קמא )לף כ‪ :‬ושם( וצריך שיהא לילה‬
‫באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל‬
‫בי״ב שעות שביום מתוך המזרח‬
‫ויום מן החלש שאס נראית הישנה‬
‫עיבורו לא נראה וקיבלן ר״ג אמר רבי דוםא‬
‫לתוך המערב<<« וע״ז קאמר פעמים‬
‫לאור עשרים ותשעה אין מקלשין‬
‫בן הורכינס עדי שקר הן היאך מעידים על‬
‫שבא בלרך ארובה ושוהה לבא‪:‬‬
‫מחר את החלש וזה אי אפשר להיות‬
‫ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו‬
‫כלפדשית בפ״ק גשס ל״ה חצות(‪:‬‬
‫האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה אמר‬
‫בזמגו‪ .‬ביום שלשים‪ :‬וליל שלשים‪.‬‬
‫זיל לעין טב וקדשיה‪ .‬שם היו‬
‫לו רבי יהושע רואה אני את דבריך שלה לו‬
‫שהיו מצפין ב״ל והעם שתהא מגולה‬
‫קבועים לקלש את החלש כלאי׳‬
‫ר״ג גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך‬
‫ויראוה מאחר שהעלים ראוה ביום‬
‫בפסיקתא בפסוק תקעו בחלש שופר‬
‫ובמעותיך ביוה״כ שהל להיות בהשבונך‬
‫לא נראה להם‪ :‬רואה אגי אס‬
‫למה בית לין מקלשין החלש בעין טב‬
‫הלך ומצאו ר״ע מיצר אמר לו י ש לי ללמוד‬
‫דבריך‪ .‬לעבר את החלש‪ :‬הלך‬
‫לפי שהוא בית הועל אמר הקב״ה‬
‫שכל מה שעשה ר״ג עשוי שנאמר אלה‬
‫ומצאו‪ .‬הלך ומצאו ר״ע לר׳ יהושע‬
‫בית מועל של כל העולם שנאמר‬
‫מועדי ה׳ מקראי קדש אשר תקראו אתם‬
‫מיצר על שהנשיא גזר עליו לחלל‬
‫)ישעיה ב( כי מציון תצא תורה ואמרי׳‬
‫הקראז‪.‬‬
‫אשר‬
‫הכסוריס‪:‬‬
‫יוס‬
‫בירושלמי כשם שתוקעים ביבנה כך‬
‫בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות‬
‫הכתוב‪:‬‬
‫תלאו‬
‫לין‬
‫בית‬
‫בקריאת‬
‫תוקעים בעין טב משמע שהיה שם‬
‫אלא אלו בא לו אצל ר׳ דוםא בן הורכינם‬
‫בא לו‪ .‬ר׳ יהושע אצל רבי לוסא‪:‬‬
‫בית לין קבוע לומיא ליבנה‪:‬‬
‫אמר לו אם באין אנו לדון אהר בית דינו של‬
‫למה לא נ ת פ ר ס מ ו שמומן כוי‪ .‬שאס‬
‫שהימים‬
‫ר״ג צריכין אנו לדון אהד כל בית דין ובית‬
‫בא אלם ללון אחר בית לין שבימיו‬
‫דין שעמד מימות משה ועד עכשיו שנאמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא‬
‫ולומר וכי בית לין זה כמשה ואהרן‬
‫ושבעים מזקני ישראל ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמד שכל‬
‫כאללל ומילל אומרים לו שמא חשוב‬
‫שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה‬
‫הוא כשלשה מן השאר שלא נתפרשו‬
‫לסיהרא‪.‬‬
‫דחזי׳‬
‫גמ׳‬
‫שמותם‪:‬‬
‫נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל ר״ג ביום שהל יוה״כ להיות‬
‫ישנה‪ :‬שקל קלא‪ .‬פיסת רגבים‬
‫בהשבונו עמד ר״ג ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי‬
‫בעינן‬
‫לאורהא‬
‫בלע״ז‪:‬‬
‫מוט״א‬
‫בחכמה ותלמידי שקבלת את דברי‪ :‬גמ׳ תניא אמר להם ר״ג להכמים כך‬
‫לקיושיך‪ .‬צריכין אנו לעשות הלילה‬
‫מקובלני מבית אבי אבא יפעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה א״ר‬
‫יום טוב של ראש השנה לחסר את‬
‫יוהנן מ״ט דבי ר ב י דכתיב ע ש ה ירה למועדים ש מ ש ידע מבואו ש מ ש‬
‫אלול ולאיים על העלים לומר ראינוהו‬
‫חוא דידע מבואו ירח לא ידע מבואו רבי חייא הזייא לסיהרא דהוה קאי‬
‫בזמנו לקלשו למחר ואף על פי שלא‬
‫בצפרא >דעשרים ותשעה ישקל קלא פתק ביה אמר לאורתא בעינן לקדושי‬
‫ראוהו לפי שהיה עיבור החלש לוחה‬
‫את יום הכפוריס אצל שבת‪ :‬ואה‬
‫בך ואת קיימת הכא זיל איכסי א ״ ל רבי לר׳ הייא זיל לעין טב וקדשיה לירהא‬
‫קיימה הכא‪ .‬ואס תהא נראית‬
‫ושלח לי םימנא דוד מלך ישראל הי וקים ת״ר פעם אהת נתקשרו שמים‬
‫ערבית שוב לא יקלשו את החלש‬
‫בעבים ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה להדש כסבורים העם לומר ר״ח‬
‫למחר כלאמרן לעיל פרק קמא‬
‫ובקשו ב״ד לקדשו אמר להם ר״ג כך מקובלני מבית אבי אבא אין הדושה‬
‫)כ‪ (:‬צריך שיהא לילה ויום מן החלש‬
‫של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומהצה ושני שלישי שעה וע״ג חלקים‬
‫שאם נראית הישנה לאור כ״ט אין‬
‫ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה ר״ג הםפד גדול לא מפני שראויה‬
‫מקלשין מחר את החלש‪ :‬זיל לעין‬
‫לכך אלא כדי שידעו העם שלא קידשו ב״ד את ההדש‪ :‬הלך זר״ע )ומצאו(‬
‫ע ב וקדשיה‪ .‬לואג היה שלא ירננו‬
‫עליו בני עירו כשיקלשנו למחר‬
‫מיצר כוי‪ :‬איבעיא להו מי מיצר ר״ע מיצר או רבי יהושע מיצר ת״ש דתניא‬
‫לפי שראו הישנה כל יום כ״ט וסלק‬
‫הלך ר״ע ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר אמר לו י>]רבי[ מפני מה אתה‬
‫תלונותם מעלי‪ .‬ומורי פירש שגזרו‬
‫מיצר אמר לו ״)רבי( עקיבא ראוי לו שיפול למטה י״ב הדש ואל יגזור עליו‬
‫גזרה»> במקומו שלא יקלשו את‬
‫גזירה זו א״ל רבי תרשיני לומר לפניך דבר אהד שלמדתני אמר לו אמור‬
‫החלש‪ :‬דוד מלך ישראל‪ .‬נמשל‬
‫אמר לו הרי הוא אומר אתם אתם אתם ג׳ פעמים אתם יאפילו שוגגין‬
‫כלבנה שנאמר בו )תהליס פמ( כסאו‬
‫אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין בלשון הזה אמר לו עקיבא נהמתני‬
‫כשמש נגלי טרח יכון עולם‪:‬‬
‫נהמתני‪ :‬בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס כוי‪ :‬ת״ר ״*למה לא נתפרשו‬
‫בעשרים‬
‫דמות לבנה‬
‫׳()ונראית‬
‫והשעה(‪ :‬שידעו שלא קדשו בית‬
‫שמותם של זקנים הללו שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן פלוני כנדב‬
‫דין אח החדש‪ .‬שאין מספידין‬
‫ואביהוא פלוני כאלדד ומירר ואומר ויאמר שמואל אל העם ה׳ אשר עשה‬
‫אחם‪.‬‬
‫אחם‬
‫אהם‬
‫טוב‪:‬‬
‫ביום‬
‫את משה ואת אהרן ואומר וישלה ה׳ את ירובעל ואת בדן ואת יפתה‬
‫שלשה זמנין כתיב אשר תקראו‬
‫ואת שמואל ירובעל זה גדעון ולמה נקרא שמו ירובעל שעשה מריבה‬
‫אותם בפרשת שור או כשב וקרי‬
‫עם הבעל בדן זה שמשון ולמה נקרא שמו בדן דאתי מדן יפתה כמשמעו‬
‫ביה תקראו אתם‪ :‬שוגגין‪ .‬מאליהן‬
‫א‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬אלה מועדי ין מקראי‬
‫קהש א ש ד תקהאו אתם‬
‫ויקרא כג ד‬
‫במועךם‪:‬‬
‫‪ .2‬ויעל משה ואהרן נדב‬
‫ואביהוא ‪.‬ושבעים מזקני‬
‫שמות כד ט‬
‫ישראל‪:‬‬
‫‪ .3‬עשה ןרח למועדים‬
‫ש מ ש ידע מברא‪.‬־‪:‬‬
‫תהלים קד יט‬
‫‪ .4‬דבר אל בני ישראל‬
‫־אמרת אלהם מועדי ין‬
‫אשר‬
‫אתם‬
‫תקראו‬
‫מקראי קדש אלה הם‬
‫מועך‪:‬‬
‫ויקרא בג ב‬
‫תקראו‬
‫מקראי‬
‫‪ .5‬אלה מ ו ע ך ין א ש ר‬
‫אתם‬
‫קדש להקי־יב אשה לין‬
‫עילה ומנחה זבח ונסכים‬
‫דבה יום ביומו‪:‬‬
‫ויקרא כג לז‬
‫ויאמה ש מ ו א ל אל‬
‫‪.6‬‬
‫העם _ין א ש ר עשה את‬
‫משה ואת אהרן ו א ש ר‬
‫העלה‬
‫את‬
‫מ א ר ץ מערים‪:‬‬
‫אבתיבם‬
‫שמואל א יב ו‬
‫‪ .7‬ך ש ל ח ין את יךבעל‬
‫ואת בדן ואת יפתח ואת‬
‫ש מ ו א ל ויצל אתכם מיד‬
‫איביכם מסביב ותשבו‬
‫בטח‪:‬‬
‫שמואל א יב יא‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫)‪ (6‬דש״י ל״ה עדי שקר‬
‫כוי לתוך המערכ ו ש פ י ר‬
‫נופל כאן סעמיס שנא כו׳‬
‫ושוהה לכא ופעמים שבא‬
‫בדרך קצרה יהס״ל‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫פתק‬
‫ביה‪.‬‬
‫זרק‬
‫)שבועות יח‪ :‬ע׳יז יז‪.1:‬‬
‫ו‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כד‬
‫כה‬
‫כו‬
‫א‬
‫ב‬
‫מיי׳‬
‫פ׳׳נ‬
‫מהלכות קילוש החלש‬
‫הלכה ו‪:‬‬
‫ג מיי׳ שס הלכה י‪:‬‬
‫ד מיי׳ שס שי״ו הלכה‬
‫)כל( ] מ [ ‪:‬‬
‫כז ה מיי׳ שס ס׳׳ח הלכה‬
‫כח‬
‫א‪:‬‬
‫ו מיי׳ שס פ״ג הלכה‬
‫‪3‬‬
‫כסבורין‬
‫וטועין‪:‬‬
‫נתפרשו‬
‫שמואל‬
‫ר׳‬
‫לעזי רש״י‬
‫מוט׳׳א‪ .‬רגב אדמה‪.‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫תניא אמר רבן גמליאל‬
‫מקובלגי‬
‫כך‬
‫לחכמים‬
‫ג‬
‫מבית אבי אבא פעמים‬
‫בארוכה פעמים‬
‫שבא‬
‫‪1‬‬
‫שבא בקצרח‪ ,‬ועכשיו בא‬
‫בקצרח‪ .‬אמר ר׳ יוחגן‬
‫מחאי קרא עשה ירח‬
‫למועדים‪ ,‬כלומר לפי מח‬
‫שיזדמן לו‪ .‬אבל שמש‬
‫לא‪ ,‬אלא ידע מבואו‪.‬‬
‫ר׳ חייא ןחזייא[ לסיהרא‬
‫בצפרא דכ״ט בירחא דקאי‬
‫במורח‪ ,‬שקל אבנא רמא‬
‫‪2‬‬
‫ביה‪ ,‬לאורחא מקדשינן לך‬
‫על חשבון חמולד ולא‬
‫תיראה הלילח במערב‪,‬‬
‫זיל בדרך קצרה‪ .‬מצינו‬
‫שנמשלה מלכות בית דוד‬
‫כירח‪ ,‬שנאמר כירח יכון‬
‫עולם ועד בשחק וגוי‪,‬‬
‫לפיכך א״ר לדי חייא זיל‬
‫לעין טכ וקדשיח לירחא‪,‬‬
‫ושלח לי פימגא דוד מלך‬
‫ישראל חי וקיים‪ .‬כלומר‬
‫‪3‬‬
‫א(‬
‫נתקיימת ראיית הלבגה‬
‫בעולם‪ .‬תנו רבנן פעם אחת‬
‫נתקשרו שמים בעבים‪,‬‬
‫ג‬
‫‪3‬‬
‫ודימו בני אדם שחחשיך‪,‬‬
‫וראו דמות לבנה ביום‬
‫י(‬
‫כ״ט לחדש‪ .‬אמר להו‬
‫רבן גמליאל כך מקובלני‬
‫מבית אבי אבא‪ ,‬שאין‬
‫חדשה של לבגח פחותח‬
‫מכ״ט ימים ומחצה ובי‬
‫ה‬
‫שלישי שעח וע״ג חלקים‪.‬‬
‫ואותו חיום מתה אמו‬
‫של בן זוא וחספידח רבן‬
‫גמליאל לחודיע לכל שלא‬
‫ה‬
‫גתקדש חחדש‪ .‬ועוד באו‬
‫שנים ואמרו ראינוהו בזמגו‬
‫כולי‪ .‬פיר׳ באו שנים‬
‫שאמרו ראינוהו ליל ל׳‪,‬‬
‫ולילי ל״א לא נראתה‪,‬‬
‫וקיבלן רבן גמליאל וקבע‬
‫ראש שנה יום שלשים‪.‬‬
‫ואמר ר׳ דוסא עירי שקר‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫ראוי להיות ראש שנה‬
‫למחר‪ .‬והודה ר׳ יהושוע‬
‫לדבריו כולי‪ ,‬עד א״ל‬
‫רבי עקיבא לר׳ יהושע‬
‫ר׳ תרשוני לומר לפניך‬
‫ממה שלמדתני‪ ,‬אמר לו‬
‫‪6‬‬
‫אמור‪ ,‬אמר לו היה לו‬
‫לכתוב אלה מועדי ה׳‬
‫‪7‬‬
‫מקראי קדש וודיי‪ ,‬למת‬
‫כתיב אשר תקראו אתם‬
‫שלשה פעמים‪ ,‬אלא ללמד‬
‫שאין מועדים עד שתקראו‬
‫יום פלוני מועד‪ .‬ולמה‬
‫שלש פעמים כתיב תקראו‪,‬‬
‫להתעבר‬
‫ראוי‬
‫שהוא‬
‫שוגגים‬
‫אפילו‬
‫ללמד‬
‫מוטעין ואפי׳ מזידין‪ ,‬אין‬
‫מוטעין‪ .‬על ידי עדי שקר‪ :‬שלא יאמר אדם‪ .‬על בית דין שבימיו וט פלוני ופלוני כמשה ואהרן שאשמע לו עכשיו שלא‬
‫מועד אלא מה שתקראו‪.‬‬
‫אמור לו אס אינו כמשה ואהרן ה ד הוא כאחד משאר זקנים שאינך יודע מי הס‪ :‬ואומר ה׳ אשר עשה אח משה ואח אהרן‪.‬‬
‫אמר לו עקיבא גחמתגי‪.‬‬
‫הנביא אמר לישראל הקלוש ברוך הוא עשה לכס נסים על ידי ששה זקנים הללו משה ואהרן ירובעל ובדן דפתח ושמואל‪:‬‬
‫בא לו‪ ,‬ר׳ יהושע‪ ,‬אצל‬
‫את משה ואת אהרן וגוי‪.‬‬
‫ואומר‬
‫דוסא תנו רבגן למה לא גתפרשו שמותן‬
‫ואומר‬
‫של וקגים צדיקים‪ ,‬שלא יאמר פלוגי כמשה ואהרן‪ ,‬פלוגי כאלדד ומידד‪ .‬ואומר ויאמר שמואל אל העם ה׳ אשר עשה‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א‬
‫ומיי׳ פ״כ‬
‫מהלכות‬
‫ממרים הל׳ א[‪:‬‬
‫א ב מיי׳ ס׳׳כ מהלכות‬
‫קידוש החלש הלכה ח‪:‬‬
‫ב ג מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫סנהלרין הלכה ל וסי׳׳א‬
‫הלכה א טוש״ע ח״מ סי׳‬
‫ה סעיף כ‪:‬‬
‫ג ד מיי׳ סי׳נ מהלכות‬
‫קילוש החולש הלכה מ‪:‬‬
‫ד ה ו מיי׳ שס הלכה ט‪:‬‬
‫ה ז מיי׳ ס״נ מהלכות‬
‫סנהלרין הלכה י ]והל׳‬
‫יא[ סמנ עשי! צז טור ש״ע‬
‫ת״מ סי׳ ג סעיף א כ‪:‬‬
‫ו ח מיי׳ ס״כ מהלכות‬
‫אם אינן מכירין פרק שני ראש השנה‬
‫כה‪:‬‬
‫ואומר‪ .‬בספר תהליס משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו‬
‫שהימים הראשונים היו טובים מאלה‪ .‬ולבך יש לשמוע לראשונים‬
‫קוראים אל ה׳ והוא יענם הרי ששקל הכתוב שמואל עס משה ואהרן‬
‫יותר מן האחרונים אל תאמר כך דאין לך אלא שופט שהיה בימיו‪:‬‬
‫ובכתובים<י( הראשונים כתובי( ירובעל בדן ויפתח עם משה ואהרן‬
‫הדרן עלך אם אינן מכירין‬
‫ושמואל שלשה קלים עם שלשה חמורים‪ :‬הא אין לך לילך כוי‪ .‬הרי‬
‫ר א ו ה ו ב״ד בלבד‪ .‬פי׳ ב״ד של כ״ג ולכך פירש בקונטרס דהיה‬
‫לימדך הכתוב כאן שאין לך לבקש‬
‫להם שהות דאי לא היה‬
‫אלא שופכו שהיה בימיך‪ :‬אל מאמר‬
‫להם שהות מאי פריך בגמ׳ ולא תהא‬
‫ואומר מ ש ה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי‬
‫מה היה שהימים הראשונים היו טובים‬
‫שמיעה גדולה מראייה ולקדשוה מיד שמו שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה‬
‫מאלה‪ .‬כי לא מחכמה שאלת על‬
‫שראוהו הא לא היה להם שהות‬
‫חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה‬
‫זה לפי שהדורות היו טובים וצדיקים‬
‫לקדש‪ :‬א י מ ת הוי חק בגמר דין‪.‬‬
‫בדורו בדן בדורו כאחרן בדורו יפתח בדורו‬
‫מן אחרונים לפיכך היו הימים‬
‫דהאי קרא דבי חק לענין ראש השנה‬
‫קל‬
‫שאפילו‬
‫ללמדך‬
‫בדורו‬
‫כשמואל‬
‫הראשונים טובים מאלה שאי אפשר‬
‫דרשינן ליה בפ׳ קמא )דף ח‪ (:‬והוא‬
‫שיהו אחרונים כראשונים‪:‬‬
‫שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי חוא‬
‫הדין בכל חדשים‪ :‬ל א תהא שמיעה‬
‫‪1‬‬
‫קילוש החלש הלכה ח‪:‬‬
‫גדולה מראייה‪ .‬פירש בקונטרס‬
‫דהא גבי עדות החדש לא כתיב עדות‬
‫אלא כזה ראה וקדש ובחנם דחק‬
‫רבינו הננאל‬
‫דאפילו בדיני נפשות אמרינן הכי‬
‫שלשה‬
‫שקל הכתוב‬
‫קלי עולם שלשה חמורי בפרק החובל )ב״ק דף צ‪ :‬ושם( אם‬
‫עולם‪ ,‬לומר לך ירובעל ראוהו ביום‪ :‬כ ג ו ן שראוהו בלילה‪.‬‬
‫שהוא גדעון בדורו‪ ,‬דאין יכולין לקדש על פי ראייה בלילה‬
‫כמשה בדורו‪ ,‬בדן בדורו‬
‫כאהרן בדורו‪ ,‬׳פחח דא״כ היתה ראייה בלילה מקום קבלת‬
‫בדורו כשמואל בדורו‪ ,‬עדות ואין קבלת עדות אלא ביום‬
‫ללמדך שאפי• קל שבקלים אפילו בדיני ממונות כדאמרינן לעיל‬
‫ונחמנה פרגס‪ ,‬הרי הוא‬
‫כגדול שבחבירים‪ .‬וכתיב דקרי חקירת עדות כתחילת דין‪:‬‬
‫ובאח אל הכחגים הלוים ע ד דאיכא אהרן בהדר‪ .‬ואין בית‬
‫ואל השופט וגוי‪ ,‬וכי‬
‫דין שקול מוסיפין עליהן עוד‬
‫תעלה על דעחך שאדם‬
‫הולך אצל שופט שלא אחד וסוגיא דהכא כמאן דאמר‬
‫היה בימיו‪ ,‬הא אין בשמעתא קמייתא דסנהדרין <דף ג‪(.‬‬
‫לך לילך ]אלאן אצל‬
‫שופט שבימיך‪ ,‬נטל מקלו דבר תורה חד נמי כשר דכתיב‬
‫ומעותיו והלך ליבנה אצל בצדק תשפוט מדאיצטריך ליה הכא‬
‫רבן גמליאל ביום שחל יום עד דאיכא אהרן בהדך דלמאן דבעי‬
‫הכפורים להיות בתשבוגו‪.‬‬
‫ירושלמי‪ :‬ראש בית דין מדאורייתא שלשה מומחין וכדי שלא‬
‫אומר מקודש‪ ,‬ומוקים לה תנעול דלת הכשירו בשלשה הדיוטות‬
‫ןרי( שמעון בין יוחי גבי עדות החדש אין להכשיר ואס‬
‫מאי מקודש מקויים‪ .‬חגי‬
‫כן לא צדך קרא‪:‬‬
‫לעיבור שגה מתחילין מן‬
‫הצד‪ ,‬וכבר נכנס ר׳ יוחנן‬
‫והוא היה הקטן שכהן‪,‬‬
‫אמרו לו אמור הרי השנה‬
‫המקודשח בעיבור‪ .‬אמר ר׳‬
‫יוחנן ראה לשון שלימדנו‬
‫בן הנפח‪ ,‬אילו אמר‬
‫בעיבור הייחי אומר אילו‬
‫י״א ימים שחחמה יתירה‬
‫על הלבנה‪ ,‬אלא כעיבור‬
‫שחוסיפו לח חכמים והן‬
‫ל׳ יום ועיברוה‪ .‬ריש‬
‫לקיש חשש על הדא‬
‫דמר ר׳ אלעזר וחיתח‬
‫ידי אל חנביאים חחוזים‬
‫וגוי‪ ,‬בסוד עמי לא יחיו‪,‬‬
‫זח סוד העיבור‪ ,‬ובכתב‬
‫בית ישראל לא יכתבו‪ ,‬זה‬
‫המיגוי‪ ,‬ואל אדמת ישראל‬
‫לא יבאו כמשמעו‪ .‬ר׳‬
‫אלעזרכדסלק להכאאמר‪,‬‬
‫אית גבי חדא‪ ,‬כד מנוגיה‬
‫אמר‪ ,‬אית גבי תרתי‪ ,‬כד‬
‫על לעיבורח אמר‪ ,‬אית‬
‫גבי תלת‪ .‬אמר ר׳ שמלאי‬
‫טעמא דר׳ ]יוחגן[ בן גורי‬
‫דאמר עדי שקר הן‪ ,‬כלומר‬
‫סבר כיון שנראתה שחריח‬
‫במזרח וערבית במערב‪,‬‬
‫חמולד בחצי היום‪ ,‬וכל‬
‫חדש שנולד לו ]קודם‬
‫שש[ שעות אין כח בעין‬
‫לראות הישן‪ ,‬ותני כן נראה‬
‫]ישן[ בשחרית‪ ,‬לא נראה‬
‫חחדש בין הערבים‪ ,‬נראה‬
‫החדש בין הערבים לא‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ו ב א ת אל‬
‫ואומר‬
‫שבאבירים‬
‫כאביר‬
‫הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים‬
‫ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל‬
‫הדיין שלא היה בימיו ה א אין לך לילך‬
‫אלא אצל שופט שבימיו ואומר א ל תאמר‬
‫מה היה שהימים הראשונים היו טובים‬
‫מאלה‪ :‬נטל מקלו ומעותיו בידו‪ :‬תנו רבנן‬
‫כיון שראה אותו עמד מכסאו ונשקו על ראשו‬
‫אמר לו שלום עליך רבי ותלמידי רבי‬
‫שלמדתני תורה ברבים ותלמידי שאני גוזר‬
‫עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד אשרי‬
‫הדור שהגדולים נשמעים לקטנים קל וחומר‬
‫קטנים לגדולים קל וחומר חיובא הוא אלא‬
‫מתוך שחגדולים נשמעים לקטנים נושאין‬
‫קטנים קל וחומר בעצמן‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫א(‬
‫א‬
‫‪3‬‬
‫הדרן עליך אם אינן מכירין‬
‫יראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו חעדים‬
‫‪3‬‬
‫ב‬
‫הדרן עלך אם אינן מכידין‬
‫ר א ו ה ו בית דין וכל ישראל ונחקרו‬
‫בגמרא‬
‫מפרש‬
‫העדים‪.‬‬
‫אי נמי נחקרו העדים‪ :‬ראוהו ביה‬
‫דין בלבד‪ .‬שאין מי שיעיד אלא הס‬
‫ולאו ארישא קאי בסמוך לחשיכה‬
‫אלא שהיה שהות לקדש‪ :‬יעמדו‬
‫שנים ויעידו בפגיהם‪ .‬ואע״פ שכולן‬
‫ראוהו ובגמרא פריך לא תהא שמיעה‬
‫גדולה מראייה‪ :‬ויעידו בפניהם‪.‬‬
‫השנים‪ :‬שאין היחיד נאמן‪ .‬לומר‬
‫מקודש בפני עצמו לכך צריך להושיב‬
‫מחביריהן אצלו‪ :‬גמ׳ למה לי‬
‫למיחני כל ישראל‪ .‬הרי ראוהו בית‬
‫דין‪ :‬איפרםמא ליה מילחא‪ .‬דביוס‬
‫שלשים נראה לקדשו‪ :‬נחקרו העדים‬
‫למה לי‪ .‬חקירתן אחרי שהכל ראו‪:‬‬
‫למה לי למחנייה לחקירה כלל‪ .‬כיון‬
‫דאשמועינן דכי ראוהו בית דין וכל‬
‫ישראל אפילו הכי מעברין ליה כל‬
‫שכן נחקרו העדיס‪ :‬סלקא ד ע ת ך‬
‫אמינא‪ .‬היכא דאיכא חקירת עדים‬
‫ביום תו לא ניעברוה אלא יגמרו‬
‫הדבר בלילה ויקדשוהו ביום שלשים‬
‫משפט‪.‬‬
‫המועדות‪:‬‬
‫לענין תיקון‬
‫היינו תחילת דין‪ :‬פי ח ק הוא‪.‬‬
‫בקידוש החדש דרשינן ליה בפי קמא‬
‫)דף ח‪ :0‬משפט ביום‪ .‬נפקא לן‬
‫בסנהדרין )דף לד‪ (:‬מוהיה ביום‬
‫הנחילו את בניו י( ביוס אתה מפיל‬
‫נחלות כר‪ :‬ואמאי‪ .‬יעמדו שנים‬
‫ויעידו הלא ראוהו כולן יקדשוהו‬
‫בראייתם דלא תהא שמיעה ששומעין‬
‫מפי עדים גדולה מראייה דהא גבי‬
‫עדות החדש לא כתיב עדות אלא כזה‬
‫ראה וקדש‪ :‬שראוהו בלילה‪ .‬הלכך‬
‫למחר אי לאו שמיעה על מה יקדשו‪:‬‬
‫למימרא דעד נעשה דיין‪ .‬מי שראוי‬
‫להיות עד בדבר נעשה דיין ואלו כולן‬
‫ראויס להיות עדים שהרי כולם ראוהו‪:‬‬
‫מקצתן‬
‫ולא הספיקו לומר מקודש עד‬
‫שחשיכה הרי זה מעובר ראוהו ב״ד בלבד‬
‫דרחמנא‬
‫יעמדו שנים ויעידו בפניחם ויאמרו מקודש‬
‫מקודש ״ראוהו שלשה והן בית דין יעמדו השנים ויושיבו מהביריהם אצל‬
‫היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש מקודש שאין חיחיד נאמן על ידי‬
‫עצמו‪ :‬גמ׳ למה לי למיתנא ראוהו בית דין וכל ישראל איצטריך סד״א‬
‫הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל איפרםמא לה ולא ליעברוה קמ״ל וכיון‬
‫דתנא ליה ראוהו ב״ד וכל ישראל נהקרו העדים למה לי ה״ק א״נ נחקרו‬
‫העדים ולא הספיקו לומר מקודש ע ד שהשיבה הרי זה מעובר וכיון דתנא‬
‫ע ד שהשיבה הרי זה מעובר למה לי למיתנייה הקירת העדים כלל איצטריך‬
‫סד״א תיהוי חקירת עדים כתחילת דין ומקודש מקודש כגמר דין ולקדשי‬
‫בליליא מידי דהוה אדיני ממונות דתנן יי דיני ממונות דנין ביום וגומרין‬
‫בלילה הכא נמי מקדשין בליליא קמ״ל ואימא הכי נמי אמר קרא כ י חק‬
‫לישראל הוא משפט לאלחי יעקב אימת חוי חק בגמר דין וקא קרי ליה‬
‫רהמנא משפט >מה משפט ביום י אף הכא נמי ביום‪ :‬ראוהו בית דין יעמדו‬
‫שנים ויעידו בפניהם‪ :‬ואמאי לא תהא שמיעה גדולה מראייה א״ר זירא י כגון‬
‫שראוהו בלילה‪ :‬ראוהו שלשה והן בית דין יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם‬
‫אצל היהיר‪ :‬אמאי הכא נמי נימא לא תהא שמיעה גדולה מראייה וכי‬
‫תימא ה״נ כגון שראוהו בלילה היינו הך םיפא איצטריכא ליה דאין חיחיד‬
‫נאמן על ידי עצמו דםלקא דעתך אמינא הואיל )ותנן( י דיני ממונות בשלשה ואם היח מומחה ׳*לרבים דן‬
‫אפילו ביחיד חכא נמי ניקדשיח ביחידי קמ״ל ואימא הכא נמי אין ל ך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה‬
‫רבינו וקאמר ליח חקב״ח ע ד דאיכא אחרן בחדך דכתיב ויאמר ח׳ אל משח ואל אחרן בארץ מצרים לאמר‬
‫ההדש הזה לכם למימרא דעד נעשה דיין לימא מתני׳ דלא כר״ע דתניא ״יםנהדרין שראו אהד שהרג את חנפש‬
‫ג‬
‫‪4‬‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ו(‬
‫ה‬
‫נראה הישן שחרית‪ .‬ורבן גמליאל אומר מסורת בידי מאבוחיי פעמים בא בארוכה‪ ,‬פעמים בא בקצרה‪ .‬מי שילח למי‪.‬‬
‫ואסיקנא רבן גמליאל שלח לד׳ יהושע על ידי ר׳ עקיבא‪ .‬אמר ר׳ יוסי יודעץ היו שאילו קידשו בלא עדים שהוא מקודש‪,‬‬
‫ומח בא לחעיד‪ ,‬אלא אם קידשוחו ואח׳׳כ נמצאו העדים זוממץ שחוא מקודש‪.‬‬
‫הדרן עלך אם אינן מכ־רץ‬
‫ראוהו בית ‪ p‬וכל ישראל כולי‪ .‬ואע״פ שנתפרםמח חלבנת לכל‪ ,‬או נחקרו חעדים‪ ,‬ולא תספיקו בית דין לקדשו‬
‫עד שחשיכה‪ ,‬הרי זה מעובר‪ .‬ואוקימנא איצטריך סייד אמינא תהוי תקירת עדים כתחלת דין וקידוש חתודש גמר דין‬
‫‪5‬‬
‫מקצתן‬
‫א( קדושין סו‪ :‬ע״ש‬
‫סנהדרין כח‪ ,:‬ב( לעיל כד״‬
‫ג( כסוכות כא‪ ,:‬ד( סנהדרין‬
‫ומגילה כא‪.‬‬
‫לנ״ ה(‬
‫סנהדרין יא‪:‬ן‪ ,‬ו( ןצ״ל‬
‫ומניאו‪ ,‬י( סנהדרין ה‪,.‬‬
‫ח( נ״ק צ‪ ( » ,:‬כס״א‪:‬‬
‫יכנכיאיס‪ ,‬י( נש״א יכו‪,‬‬
‫כ( ןדבריס כאן‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ו‪ .‬משה ואהרן בכיהניו‬
‫ושמואל בקראי שמו‬
‫קראים אל ין והוא‬
‫תהלימ צט ו‬
‫יענם‪:‬‬
‫‪ .2‬ובאת א ל הכיהנים‬
‫הלוים ו א ל השיפט א ש ר‬
‫יהיה בימים ההם ודרשת‬
‫והגידו ל ף את דבר‬
‫דברים יז ט‬
‫המשפט‪:‬‬
‫‪ .3‬א ל תאמר מה הןה‬
‫שהןמים הראשנים היו‬
‫טובים מאלה כי ל א‬
‫מחכמה שאלת ע ל זה‪:‬‬
‫קהלת ז י‬
‫‪ .4‬כי חיק ל י ש ר א ל חוא‬
‫משפט לאלדד יעקב‪:‬‬
‫תהלים פא ה‬
‫‪.5‬‬
‫ויאמר יי א ל משה‬
‫ו א ל אהרן ב א ר ץ מערים‬
‫שמות יב א‬
‫לאמר‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫יפתח‬
‫כשמואל‬
‫בדורו‬
‫בדורו‪ .‬צריך אתה לנהוג‬
‫‪3‬י כבוד ‪:‬דברים יט יזין‪.‬‬
‫הד־ן עלך אפ א־נן‬
‫מכיר־ן‬
‫ראוהו‬
‫כעדות‬
‫שלשה‪.‬‬
‫החדש קאי‪ ,‬והן בית דין‪.‬‬
‫מסנהדרין‬
‫החדש‪,‬‬
‫להיוח‬
‫היחיד‬
‫החדש‬
‫המקדשין‬
‫יעמדו‬
‫השנים‪.‬‬
‫עדים‪,‬‬
‫שאין‬
‫נאמן‪.‬‬
‫לקדש‬
‫כיחידי‬
‫בא‪ .!:‬דנין‬
‫את‬
‫‪:‬כתובות‬
‫ביום‪ .‬משא‬
‫ומתן של דין‪,‬‬
‫וגומרין‬
‫ל ב ‪ .‬׳ ‪ .‬כי חק‬
‫לישראל‬
‫בלילה‪ .‬אס רצו ‪:‬סנהדרין‬
‫הוא‪ .‬כלומר חק שישראל‬
‫עושי] כאותו חג‪,‬‬
‫דהיינו‬
‫ומשפט‬
‫כיוס‬
‫קידוש החדש‪ ,‬הרי היא‬
‫כמשפט‪,‬‬
‫דכתינ כיוס הנחילו את נניי‬
‫)סנהדרין יא‪.,::‬‬
‫דן‬
‫אפילו‬
‫ביחיד‪ .‬דכתינ)ויקרא יטו‬
‫נצדק תשפוט ‪:‬סנהדרין ה ‪.:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫)המשך(‬
‫ולקדשוה בלילה‪ ,‬כדתנן‬
‫דיני ממונות דנין ביום‬
‫וגומרים בלילה‪ ,‬קמ״ל‬
‫דלא‪ ,‬שנאמר תקעו בהדש‬
‫שופר וגו־ כי חוק לישראל‬
‫הוא משפט לאלהי יעקב‪,‬‬
‫חק חקיעח שופר וכי‬
‫היום מקרא קדש אימת‬
‫הוי‪ ,‬בגמר דין‪ ,‬וקא קרי‬
‫ליה משפט‪ .‬כלומר עיקר‬
‫המשפט בקידושו‪ .‬ומשפט‬
‫לא הוי אלא ביום‪ .‬ראוהו‬
‫בית דין‪ .‬א( ואמאי צריכץ‬
‫להעיד בפניהם‪ .‬אמר ר׳‬
‫וירא שראוהו בלילה‪ ,‬שלא‬
‫יתכן להן לקדשו בלילה‬
‫לפיכך צריכין לחעיד כפניחם‪ .‬פיר־ שאין חיחיד נאמן על ידי עצמו‪) ,‬אין נאמן נ> דמלתא דשי־ך ביה( ס״ד אמינא הואיל וחנן‬
‫דיני ממונות בשלשח ואם חיח מומחה לרבים דן אפי׳ ביחידי‪ ,‬חכא נמי אי איכא יחיד מומחה ליקדשוה ביחידי‪ ,‬קמ״ל ויושיכוחו‬
‫מחבריהן אצל היחיד‪ ,‬שאין בישראל מומחה לרבים כמשח רבינו‪ ,‬וכתיב ויאמר ה׳ אל משח ואל אהרן בארץ מצרים לאמר‬
‫חחדש הזה לכם ראש חדשים‪ ,‬כלומר לא תקדש החדש עד דאיכא אהרן בהדך‪ .‬שמעינן ממתניתין דקתני ראוהו ביח דין בלבד‬
‫יעמדו שנים ויעידו לפניהם כולי‪ ,‬עד נעשה דיין‪ ,‬לימא מתניתין דלא כרי עקיבא דתניא סנהדרין שראו אחד שהרג את חנפש‪.‬‬
‫או ואמאי לא פהא שמיעה גלולה מראיה ואמאי צריטן יכו׳‪.‬‬
‫‪ (3‬ללנאירה מלפא לפשיטא הוא לאין נאמן של״א כי׳‪.‬‬
‫ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫‪ (6‬כתוכות כא‪ :‬גיטי! ה‪:‬‬
‫נ״ק צ‪ :‬כ׳׳נ קיד‪ .‬סנהדרין‬
‫לד‪ ,:‬ב( ]כשמעכם את קול‬
‫כרי״ף‬
‫השופר כך איתא‬
‫וברא׳׳ש[‪ ,‬ג( ]כרכות נט‪.‬‬
‫קדושין ה‪,[.‬‬
‫מנ‪ ,.‬ה(‬
‫סוטה‬
‫י(‬
‫יג‪,[.‬‬
‫]סוטה‬
‫ו( ]חולין צב‪ ,].‬ז( לעיל יא‪,.‬‬
‫ח( ]ב״ק סה‪ ,[:‬ט()חלקות‬
‫]וע״ע תוס׳‬
‫רש״ש[‪ ,‬י(‬
‫ב״ב קיל‪ .‬ל״ה אכל ודייה‬
‫נ( ]עי׳ מהרש״א‬
‫ואין[‪,‬‬
‫וע׳׳ע בתי״ט העתיק בזה״ל‬
‫ועול צריך להוכית רבעלמא‬
‫אקרי שופרות כלא קרן]‪,‬‬
‫ל( ]לקמן מ‪,[:‬‬
‫כו׳ קול‬
‫ואח״כ‬
‫ומקצתן‬
‫דיינים‪ .‬אבל‬
‫נעשין‬
‫המעידים לא ישבו‬
‫קרן‬
‫דאקרי דכתיב‬
‫וקרני ראס קרניו של ככור‬
‫שורו הסייד‪) :‬ב( ד׳׳ה שור‬
‫שהוא כ פ ר כיוס כוי או עז‬
‫כי י ו ל ד וסר אינו נקרא‪:‬‬
‫מקצתן‬
‫העדים נעשים דיינים דאם כן למה‬
‫דברי‬
‫לי יושיבו מחבריהם יעידו בפני יחיד‬
‫ואחר כך ישבו הס עמו ויקדשו והכי‬
‫בפרק שני‬
‫אמרינן ליה‬
‫)לף נ א ‪: ( :‬‬
‫כולן‬
‫להעיד‪:‬‬
‫והצילו‬
‫העדה‪.‬‬
‫מתני׳‬
‫רבי‬
‫דכתובות‬
‫עדים הם‪.‬‬
‫ראדס‬
‫‪1‬‬
‫כל השופרות‪ .‬בין‬
‫והעברת‬
‫)ויקרא כה(‬
‫שופר‬
‫קרן‪.‬‬
‫מיובל‪:‬‬
‫בקרן‬
‫בגמ׳‪:‬‬
‫הוא כדמפרש‬
‫ואקרו‬
‫דכתיב‬
‫שופר‬
‫גמ׳ שפיר קאפ׳ ־־ "‪ .‬כעין‬
‫אקרו‬
‫תורה‬
‫זה פסחים דף כח ע״נ‪:‬‬
‫ובשור‬
‫שופרו ‪ .‬עי׳ סוטה לף יז‬
‫שהוא‬
‫שם ולא שנים ושלשה‬
‫‪,‬‬
‫ע״ב תלייה כתבה על שני‪:‬‬
‫משפעי‬
‫קא‬
‫ביום‬
‫)»(פר‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מקצתן‬
‫עדים‬
‫נעשו‬
‫ומקצתן נעשו דיינים‪ ,‬דברי‬
‫ר׳ טרפון‪ ,‬ר׳ עקיבא אומר‬
‫כולן עדים הן ואין עד‬
‫נעשה דיין‪ .‬ודחינן כי אמר‬
‫ר׳ עקיבא‬
‫בדיני נפשות‬
‫אבל בעיניין ראש חודש‬
‫אפי׳ ר׳‬
‫עקיבא‬
‫מודח‪.‬‬
‫ירושלמי‪ :‬ר• חונא חוה‬
‫חכים שחדי לבר נש‪ ,‬אזל‬
‫בעי מידון קומחי וכפר‬
‫ביה כולי‪ .‬ואסיקנא ושרא‬
‫רב הוגא גרמיה מן ההוא‬
‫דיגא ואזיל ואסהיד עלוי‬
‫קומי ב׳׳ד חורון‪ .‬קידשוחו‬
‫לזמנו‬
‫קודם‬
‫או‬
‫לאחר‬
‫עיבורו יום אחד‪ ,‬יכול יחא‬
‫מקודש‪ ,‬ת״ל חקראו אותם‬
‫אלה הם מועדי‪ .‬כלומר‬
‫אם תקראו אותם בזמנן‬
‫הן מועדי‪ ,‬ואם לאו אין‬
‫]אלה[ מועדי‪ .‬קודם לזמנו‬
‫יום כ״ט לחודש‪ ,‬לאחר‬
‫עיבורו יום ל״ב‪ .‬ביומי דרי‬
‫כרכיה אישתתקן‪ ,‬אמר לון‬
‫שמעתין דאתקדש ירחא‪,‬‬
‫וארכנון ברישיהון וקבלון‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫פתני ‪.‬‬
‫כל‬
‫)יקרא כב(‬
‫קטיגור‬
‫נמי‬
‫להיות דם‬
‫ואישהני‪.‬‬
‫חוטא‬
‫הואיל‬
‫הלום‪:‬‬
‫בקרבו‬
‫דלזכרון‬
‫קא‬
‫פיון‬
‫מובדלח‪:‬‬
‫עוחות‪.‬‬
‫לשון‬
‫שכוי‪.‬‬
‫)בראשית יט(‬
‫ראיה‬
‫השופרות‬
‫שפיר קאמר ר׳ יוסי לרבנן‬
‫כל השופרות נקראו קרן‬
‫כוי‪ .‬ורבנן כל השופרות‬
‫נקראו‬
‫היובלץ‬
‫שופרות‬
‫ואיקרו קרן‪ ,‬של פרה קרן‬
‫איקרי‬
‫שופר לא‬
‫איקרי‬
‫כוי‪ .‬מאי שור פר שהוא‬
‫מתנה‬
‫מאי‬
‫ורבנן‬
‫שור‬
‫פר‬
‫מתנה‬
‫גדול‬
‫שהוא‬
‫רב‬
‫חםדא‬
‫מפני‬
‫אין‬
‫מה‬
‫>שאין קטיגור נעשח םניגור ולא‬
‫ג‬
‫דם‬
‫פר‬
‫הואיל‬
‫איכא‬
‫ארון‬
‫וכפורת‬
‫ואשתני‬
‫וכרוב‬
‫הוא‬
‫מבחוץ‬
‫ודקא‬
‫מפני‬
‫אמרת‬
‫גמולה‪.‬‬
‫קבען‬
‫וחא‬
‫בל‬
‫שהוא קרן‬
‫אקרו‬
‫הדא‬
‫עקיבא‬
‫כשהלכתי‬
‫דהאי יובלא‬
‫לערביא‬
‫היו‬
‫כמו שפירשנו בפ׳ ‪3‬׳ דכתובות )כא‪:‬‬
‫ושם ל״ה הנח( דבעדות החדש דאורייתא‬
‫עד הרואה הוא דנעשה דיין ובקיום‬
‫דרבנן‬
‫שטרות‬
‫מיתהזי כשנים‬
‫ושלשה‬
‫שופרוה‬
‫דשופר אהד אמר רהמנא‬
‫‪8‬‬
‫והא‬
‫ו ל א שנים‬
‫שופרות ועוד מפני שהוא קרן ורבי‬
‫קורין‬
‫לישנא‬
‫דדכרא‬
‫יובלא‬
‫לדכרא‬
‫הוא‬
‫ואמר‬
‫אפילו‬
‫המעיד‬
‫עד‬
‫נעשה דיין ובדיני נפשות אפילו עד‬
‫הרואה אין נעשה דייך(‪:‬‬
‫חוץ משל פרה‪ .‬הא דלא קתני נמי‬
‫חוץ משל ראם דשל ראם נמי‬
‫איקרי קרן דכתי׳)לכריס לג> וקרני ראם‬
‫קרניו‬
‫רמים‬
‫וכתיב‬
‫)מהליס כ ‪0‬‬
‫עניתני‬
‫ושמא‬
‫ומקרני‬
‫חלולים‬
‫אינם‬
‫והיה‬
‫במשוך‬
‫)בראשימ מ(‬
‫בסבך‬
‫ואינם ראויס לשופר‪:‬‬
‫בקרן היובל‪ .‬תימה דלא מייתי קרא‬
‫דכתיב‬
‫דיצחק‬
‫בקרניו ואע״ג דההוא קרא מחיים‬
‫הדר לו וקרני ראם קרניו וי״ל דנראה‬
‫אקרו‬
‫שופר‪:‬‬
‫רש״י‬
‫פירש‬
‫ואקרו‬
‫דתניא‬
‫אמר רבי‬
‫ר״ע‬
‫כשהלכתי‬
‫קרן ואקרו שופר‪.‬‬
‫אקרו‬
‫שופר‬
‫דכתיב‬
‫כדאמרן‬
‫קרן‬
‫במשוך היובל‬
‫וכתיב ויהי קול השופר יש מקשין‬
‫אמאי לא הביא האי קרא דמתניתין‬
‫בקרן היובל‬
‫במשוך‬
‫קול‬
‫בשמעכם‬
‫השופר להוכיח דבל שופרות אקרו‬
‫שטות‬
‫שופר‬
‫להקשות וקל‬
‫>שופרות אקרו שופר‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫חוטא‬
‫בקול‬
‫בל‬
‫יתגאה‬
‫וגבי‬
‫קאמרינז•‬
‫שופר מתנאה‬
‫כיון‬
‫תקיעתו‪:‬‬
‫נמי‬
‫דלזכרון‬
‫קאתי‪ .‬תימה אפוד וחשן נמי לזכרון‬
‫קאתו כדכתיב בקרא וי״ל דהשבטים‬
‫הם‪:‬‬
‫ולא‬
‫ולא‬
‫דמי‬
‫שנים‬
‫למניח‬
‫ושלשה‬
‫שופר‬
‫ל( בתוך שופר כדפירש בקונטרס דעל‬
‫גלד ראשון אתוסף גלד שני שפת‬
‫השני בתכליתו של ראשון והקול יוצא‬
‫לנדה‬
‫כי‬
‫עדת‬
‫דרך כולם‪:‬‬
‫גלמודה‪.‬‬
‫מינה‬
‫ונפקא‬
‫כדדרשינן בסוטה )לף מב‪(.‬‬
‫חנף‬
‫גלמוד‬
‫כחו‪ .‬קטיגור מלשין רכיל‪.‬‬
‫פירוש סגיגור מליץ יושר‪.‬‬
‫פי׳ חוטא בל יתגאח‪ ,‬אדם‬
‫מ‪:0‬‬
‫)איוב‬
‫חלוגלוגות‬
‫זהב וישמןש[‬
‫‪.1‬‬
‫העדה‬
‫המכה ובין ג א ל הרם ע ל‬
‫המשפטים האלה‪:‬‬
‫במדבר לה כד‬
‫‪.2‬‬
‫במשך בקרן‬
‫והןה‬
‫היובל כשמעכם את קול‬
‫השופר ןךיעו כ ל העם‬
‫תהועה‬
‫נהולה‬
‫חומת‬
‫ונפלה‬
‫תתהיה‬
‫העיה‬
‫ועלו העם א י ש נגדו‪:‬‬
‫יהושע ו ה‬
‫‪ .3‬בכור שורו ה ד ר לו‬
‫וקרני ר א ם קרניו בהם‬
‫עמים ינגח יחדו אפסי‬
‫א ר ץ והם רבבות אפרים‬
‫והם אלפי מנשה‪:‬‬
‫דברים לג יז‬
‫‪ .4‬ותיטב לין מ ש ו ר פד‬
‫מקרן מפריס‪:‬‬
‫תהלים סט לב‬
‫‪ .5‬ויקן את חלקת השדה‬
‫א ש ר נטה שם אהלו מיד‬
‫בני‬
‫שכם‬
‫חמור אבי‬
‫במאה קשיטה‪:‬‬
‫בראשית לג יט‬
‫‪ .6‬אבי השביעני לאמה‬
‫הנה אנכי מת‬
‫בקברי‬
‫א ש ר כריתי לי‬
‫באךץ‬
‫כנען‬
‫תקברני‬
‫שמה‬
‫ועתה אעלה נא ואקברה‬
‫את אבי ואשובה‪:‬‬
‫בראשית ג ה‬
‫‪ .7‬יפה נוף מ ש ו ש כ ל‬
‫ה א ר ץ הר צ י ץ ירכתי‬
‫צפון קרית מ ל ך ךב‪:‬‬
‫תהלים מח ג‬
‫‪ .8‬מי ש ת בטחות חכמה‬
‫או מי נתן לשכה בינח‪:‬‬
‫איוב לח לו‬
‫מוםף רש״י‬
‫עד‬
‫דיין‪.‬‬
‫נעשה‬
‫המעיל על הלנר אין געשה‬
‫עול ליין כאותו לנר וגס‬
‫אס ראה את הלכר ונעשה‬
‫על אין נעשה עליה עול‬
‫ליין כעלות עצמו אלא אס‬
‫כן מעילין אחרים בפניו‪,‬‬
‫ונראה כעיני לגזירת הכמונ‬
‫הוא‪ ,‬לכתיכ‬
‫ועמלו‬
‫שני‬
‫האנשים וגו׳ כעליס הכתונ‬
‫לפני‬
‫מלנר‪,‬‬
‫הלייניס‪,‬‬
‫ה׳‬
‫לפני‬
‫אשמועינן‬
‫קרא‬
‫לצדך להעיל שניס לפני‬
‫הליינין‪ ,‬אכל העליס אינן‬
‫חוזרי!‬
‫ולנין‬
‫ויושנין‬
‫קטיגור נעשה סניגור‪.‬‬
‫קטיגור שונא‪ ,‬סגינור אוהנ‬
‫מלץ יושר‬
‫גמולה‪.‬‬
‫)חגיגה‬
‫כלולה‪,‬‬
‫יג‪:‬ן‪.‬‬
‫כמו‬
‫)כראשית כא( הגמל)סוטה‬
‫וזב‪.;.‬‬
‫לגליא היו קורין לנדה גלמודה ״מאי גלמודה גמולה דא מבעלה ואמר ר״ע כשהלכתי לאפריקי היו קורץ למעה‬
‫‪5‬‬
‫מ א ה קשיטה דאורייתא מאה דנקי אמר רבי כשהלכתי לכרכי הים‬
‫ה(‬
‫היו‬
‫‪6‬‬
‫היו קורץ לכלה נינפי ולתרנגול שכוי לכלה נינפי מאי קרא‬
‫יחודח אמר רב ואיבעית אימא ריב״ל מאי קרא‬
‫‪8‬‬
‫‪7‬‬
‫יפה נוף מ ש ו ש כל הארץ ולתרנגול שכוי אמר רב‬
‫מ י שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה מי שת בטוהות‬
‫חכמה אלו כליות או מי נתן לשבוי בינה זה תרנגול לוי איקלע לחחוא אתרא אתא גברא לקמיח אמר ליח‬
‫שתטא לא יתגאה בכלי‬
‫לפני‬
‫ושפטו‬
‫בין‬
‫)ו־שב־ם ב״ב קיד ‪ .1‬ש א י ן‬
‫בכוחו‪ ,‬לפיכך חוא חזק‬
‫ולא משור וקן שכבר כחש‬
‫תורה אור השלם‬
‫ואין‬
‫קורץ למכירה כירה למאי נפקא מינה לפרושי ״ א ש ר כריתי לי אמר ר״ש בן לקיש כשהלכתי לתהום קן נשרייא‬
‫ושמן מובחר שבשוורים‪,‬‬
‫א״ס סי׳ תקפי ס״א‪:‬‬
‫אקרי קרן ועוד צריך להוכיח דבעלמא‬
‫מפר‪ .‬כלומר‪ ,‬שור הנולד‬
‫מפד שהוא תזק‬
‫סי׳ ז סעיף ה‪:‬‬
‫ח ב סמנ עשין מכ טוש׳׳ע‬
‫דשופר‬
‫קשיטה למאי נפקא מינה לפרושי‬
‫אמק‬
‫שמג עשין קט טוש׳יע ח׳׳מ‬
‫להבין‬
‫דאדרבה מהאי קרא מוכח‬
‫ושלשה שופרות והא דפרה כיון דקאי גילדי‬
‫דמהברי אהדדי חד הוא ודקאמרת מפני שהוא קרן כל השופרות נמי‬
‫קרן מאי‬
‫ובעד נעשה דיין יש דינים חלוקים‬
‫שופרות‪.‬‬
‫יוסי אמר לך דקאמרת שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות‬
‫משמע‬
‫כדמוכח בפ׳ החובל )ב״ק דף צ‪ :‬ושס>‬
‫טעמייהו דרבנן שופר אמר רחמנא ולא שנים‬
‫ושלשה‬
‫כיון‬
‫ומיהו הוא הדין לענין מכה חבירו‬
‫גדול‬
‫הנא מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר‬
‫ואיסתכי‪:‬‬
‫התם דאמר רחמנא והצילו העדה‬
‫זכרון‬
‫גילדי‬
‫וישקף‬
‫לשאר דינין להצריך כ״ד אחר דשאני‬
‫ליה לאתויי האי משוס דכתיב ביה‬
‫אשתני‬
‫חוטא‬
‫איצטריך דלא‬
‫כפר‬
‫אמר היינו טעמא דרבנן כדרב תםדא‬
‫כהן‬
‫דהכא‬
‫יליף‬
‫עלות הלכה ח ]והלכה ט[‬
‫מהתם‬
‫דה״נ מייתי לה בגמרא בכור שורו‬
‫כל חשופרות נמי אקרו קרן אביי אמר היינו‬
‫כשירין חוץ משל פרה‬
‫מפני שחוא קרן‪ .‬ואמרינן‬
‫פר‬
‫משופר‬
‫כדרב‬
‫דאמר‬
‫נעשה סניגור הני מילי מבפנים והאי שופר‬
‫חלוקות»(‪:‬‬
‫ומתרגמינן‬
‫ואם‬
‫למה‬
‫אלא‬
‫קרן ור׳ יוסי אמר לך דקא אמרת אין קטיגור‬
‫גלד מוסיף על גלד ראשון בתכליתו‬
‫לשון‬
‫פר‬
‫שור‬
‫מאי‬
‫דאין קטיגור נעשה סניגור ועוד מפני שהוא‬
‫כנגדי בהן‬
‫כמו‬
‫פר‬
‫‪4‬‬
‫והיטב לה׳ משור פר אם שור‬
‫מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר חדא‬
‫שנה ושנה ניכרת תוספתו והוא כמין‬
‫של ראשון‬
‫‪3‬‬
‫ב כ ו ר שורו הדר לו וקרני‬
‫חוא כיון דלזכרון חוא בבפנים דמי וחא תנא‬
‫גדול שלפנים דמי‪ :‬גילדי גילדי‪ .‬בכל‬
‫תחילת‬
‫במשוך‬
‫היובל‪:‬‬
‫מבחוץ מבפנים קא אמרינן שופר נמי מבחוץ‬
‫ולית ביה משוס חוטא בל יתנאה‬
‫השני‪:‬‬
‫‪2 ( 3‬‬
‫בקרן‬
‫גמ׳‬
‫בל יתנאה קא אמרינן והא איכא בגדי זהב‬
‫דלית ביה משום חוטא בל יקריב‬
‫כיון‬
‫מתנ‬
‫י‪/‬‬
‫נ‬
‫כל‬
‫יקריב קאמרינן וחא איכא כף ומחתח חוטא‬
‫אחי כלפנים דמי‪ .‬שופר נמי אע״ג‬
‫דלזכרון קא אתי‬
‫שפיר‬
‫ותא‬
‫לא יקריבנו הלום שהוא חטא בו‪:‬‬
‫בל‬
‫זכותא אבל‬
‫קאמר רבי יוסי ורבנן כל השופרות‬
‫איכא‬
‫הפר ניכר‪ :‬חוטא בל יקריב‪ .‬האדם‬
‫יתגאה‪.‬‬
‫שנאמר‬
‫לפי‬
‫מראית‬
‫להתקשט‬
‫הבא‬
‫עקיבא‬
‫דחזיוהו‬
‫נכנם בבגדי זחב לפני ולפנים לעבוד עבודח‬
‫עז‬
‫בו‬
‫והצילו העדה וכיון‬
‫אפילו ר׳‬
‫דאמר‬
‫קטיגור‪ .‬זהב העגל‪ .‬ושופר של פרה‬
‫ואין‬
‫העדה‬
‫נפשות‬
‫מודה‪:‬‬
‫עולא‬
‫ופר אינו נקרא עד בן שלש‪ :‬אין‬
‫דעגל הוא‪:‬‬
‫בדיני‬
‫דרהמנא‬
‫דקטל‬
‫רב‬
‫ושור בן יומו קרוי שורה שנאמר‬
‫שור‬
‫ושפטו‬
‫שור‬
‫בראשית שביום שנברא נברא בקומתוי(‬
‫או‬
‫אלא‬
‫אמר‬
‫למה‬
‫היה גדול כפר זהו שור של מעשה‬
‫כשב‬
‫עקיבא‬
‫שופר דכתיב‬
‫שור‬
‫או‬
‫א‬
‫ראם קרניו ור׳ יוסי אמר לך דפרה נמי אקרי‬
‫שור‬
‫שנקרא‬
‫אומר‬
‫ואין עד נ ע ש ה דיין אפילו תימא‬
‫לא אקרי דכתיב‬
‫והיטב להי‪ .‬תפלתי משופר‬
‫קרא‪:‬‬
‫כולן‬
‫אקרו שופר ואקרו קרן דפרה קרן אקרי שופר‬
‫)שמוח יט( במשוך היובל וגו׳ וכתיב‬
‫דאקד‪:‬‬
‫עקיבא‬
‫נפשא לא מצו חזו ליה‬
‫‪8‬‬
‫קרן ואקרו שופר‪ .‬אקרו קרן כדאמרן‬
‫במתן‬
‫רבי‬
‫נעשו‬
‫עד כאן לא קאמר רבי עקיבא‬
‫קרן‬
‫דיכרא‬
‫גמ׳‬
‫ומקצתן‬
‫דיינין‬
‫קרן אמר רבי יוםי והלא כל השופרות נקראו‬
‫ובפרק בתרא )לף לד‪ (.‬גמרינן ר״ה‬
‫היובל‪.‬‬
‫א(‬
‫ויש לומר דעיקר דרשה מהתס וקרא‬
‫עדים‬
‫טרפון‬
‫והצילו העדה‪ .‬תימה‬
‫אלו הן הגולין )מכוח לף יב‪ (.‬נפקא ליה מקרא אחרינא‬
‫חשופרות כשרים חוץ מ ש ל פרה מפני שהוא‬
‫תרועה‬
‫ויובל‬
‫רבי‬
‫התם‬
‫יהפכו‬
‫שהוא‬
‫נעשו‬
‫נעשין עדים‬
‫קרניו‪ .‬של בכור שורו קרן אשכחן‬
‫‪,‬‬
‫וידונו‬
‫דבפרק‬
‫ז א מיי׳ ס״ה מהלכות‬
‫אותו עד שיעמוד בב״ד תלמוד לומר עד עמדו לפני העדה למשפט‬
‫ליה דגעשה דיין‪ .‬וגבי עדות החדש‬
‫גופה נמי לא אכשרנא במתני׳ להיות‬
‫ן ש מ ויהי קול השופר )*(‪ :‬וקרגי ר א ם‬
‫גליון הש״ם‬
‫עמהם‬
‫אמר‬
‫י•' •‬
‫נר מצוה‬
‫דאמר מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין הורגין‬
‫דהראד להעיד אית ליה לרבי טרפון נעשה דיין אבל עד עצמו לית‬
‫של איל בין של יעל‪:‬‬
‫הס״ל‬
‫מה״ל‬
‫אשכחן‬
‫בעינן דכתיב )לבריס י‪ 0‬על פי שנים עדים יומת המת לא יומת וגו׳‪:‬‬
‫אינו קרד שופר וגבי יוה״כ שופר כתיב‬
‫הגהות חב״ח‬
‫השופר‬
‫מקצתן נעשין עדים‪ .‬ויעידו בפני חבריהם דגבי דיני נפשות עדות‬
‫בזכותו‪:‬‬
‫)א( ־שי״ ל״ה אקרו קרן‬
‫דרחמנא‬
‫ושפטו העדה‬
‫ך• ף‬
‫עין משפט‬
‫ולפגים‪ .‬קרן של פרה‬
‫קבען‬
‫כיון‬
‫מדמן‪ ,‬והתורה אמרה שופר אהד לא שנים ושלשה‬
‫דהוא‬
‫גילדי‬
‫גילדי‬
‫זה‬
‫בחחום קן‬
‫נשרייא‬
‫במשוך בקרן היובל‪ ,‬ופירש ר׳ יוסי‬
‫נתן לשכוי‬
‫בינה‪ ,‬זח‬
‫כשגים‬
‫שופרות‪ .‬כתיב והיה‬
‫ושלשה‬
‫שופרות זה‬
‫בתוך‬
‫קורץ[‬
‫לכלה‪,‬‬
‫נינפי‪.‬‬
‫תרנגול‪ .‬מי שת‬
‫והוא‬
‫בטוחות‬
‫לשון‬
‫חכמה‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫וני‪ .‬מי שת‬
‫בטותות‬
‫רבעו חננאל‬
‫)המשך(‬
‫בקרן האיל‪ ,‬לפיכך אמר‬
‫מאי משמע דהאי ]אבל[‬
‫]יובל[ דכתיב בהאי קרא‬
‫איל הוא‪ ,‬שכן בערבייא‬
‫קורץ לאיל יובלא‪ .‬מאה‬
‫קשיטה‪ ,‬מאה מעה‪ .‬שכן‬
‫באפריקא‬
‫קורץ‬
‫]למעה‬
‫קשיטא‪ .‬כלה‪ ,‬נינפי‪ .‬שכן‬
‫חכמה‪ ,‬אלו‬
‫אלו תכליות‪ .‬או מי נתן‬
‫לשכוי‬
‫תכליות‪.‬‬
‫בינח‪ ,‬זח‬
‫או‬
‫מי‬
‫תרנגול‪.‬‬
‫כו‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ט א מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫שופר הלכה כ סמג עשין‬
‫מב‪:‬‬
‫י ב מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫תענית הלכה ד‪:‬‬
‫יא ג מיי׳ ס״א מהלכות‬
‫שופר הלכה א ופ״י‬
‫מהלכות שמיטין הלכה )א(‬
‫]י יא[ ופ״נ מהלכות תפלה‬
‫הלכה ח‪:‬‬
‫יג ד מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫שופר הלכה א סמג‬
‫עשין מכ טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תקפי סעיף א‪:‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫פי׳ קבען פלוגי‪ ,‬גזלני‬
‫פלוגי‪ ,‬כדכתיב היקבע‬
‫וגוי‪.‬‬
‫אלהים‬
‫אדם‬
‫פסקי‬
‫סירוגץ‪,‬‬
‫פי׳‬
‫פסקי‪ .‬חלגלוגות‪ ,‬פירוש‬
‫מהפך‬
‫פרפחינן‪ .‬פי׳‬
‫במדיה‪ ,‬מסלסל בשערו‪.‬‬
‫פי׳ טאטיתהא‪ ,‬מכבד‪,‬‬
‫שמכבדין בו את הבית‪.‬‬
‫פי׳ יהבך משואך‪] .‬פתני [‬
‫שופרשלד״ה של יעל כוי‪.‬‬
‫א״ר לוי מצוה של ראש‬
‫השנה ושל יום הכיפורים‬
‫והיא היובל בכפופין‪ ,‬ושל‬
‫ימות השגה כגון תענית‬
‫בפשוטי;‪ .‬ודי לוי בראש‬
‫השגה בלבד הוא דאמר‬
‫כרי יהודה‪ .‬דתנן ר׳ יהודה‬
‫אומד בראש שנה תוקעין‬
‫בשל זכרים וביוכלות כשל‬
‫יעלים‪ .‬וקיימא לן כר׳ לוי‬
‫בראש שנה ויום הכיפורים‪.‬‬
‫במאי פליגי תנא קמא‬
‫ור׳ יהודה‪ ,‬ר׳ יהודה‬
‫סבר בראש השנה במאי‬
‫דכייף איניש טפי עדיף‪,‬‬
‫וביום הכפירים במאי‬
‫דפשיט איניש דעתיה טפי‬
‫מעלי‪ .‬ותנא קמא סבר‬
‫אדרבה איפכא מסתבדא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫קבען פלניא‪ .‬גזלני פלוני‪ :‬במה קגעגוך‪ .‬המעשר והתרומה אתם‬
‫חלוגלוגות‪ .‬ונפקא מינה לזב בפ״ק ליומא <לף יח‪ (.‬לאמרינן‬
‫קובעים אותי‪ :‬מאי סירוגין‪ .‬ששנינו במגילה )דף יז‪ (.‬קראה סירוגין‬
‫אין מאכילין אותו לברים המביאים לילי טומאה‬
‫)סירוגין(‪ :‬פסקי‪ .‬לפרקים שאינן נכנסין יחל‪ :‬מאי חלוגלוגוח‪.‬‬
‫כגון חלוגלוגות‪ :‬של יעל פשוט‪ .‬פירש בקונטרס חיה שכן שמה‬
‫ששנינו בפ״ק ליומא ודף יח‪ (.‬כל שבעת הימים לא היה אוכל השום‬
‫וקורין אותה אשטנבו״ק ובערוך פי׳ היא כשבה נקבה וקרן הכשבה‬
‫והחלוגלוגות‪ :‬פרפחיני‪ .‬ירק שקורין‬
‫רגיל להיות פשוט וכפירש הקונטרס‬
‫עורקקל״י‪ :‬סלסלה‪ .‬חפוש והפך‬
‫נראה ליעל חיה לכתיב )תהליס קל(‬
‫קבען פלניא לא הוה ירע מאי קאמר ליה‬
‫במממוניס של תורה‪ :‬והיה דרינא‬
‫הדס הגבוהים ליעלים ואקו ולישן‬
‫אתא שאיל בי מ ד ר ש א ) א מ ר ( ליה גזלן אמר‬
‫טונא‪ .‬נושא משוי‪ :‬מתני׳ שופר‬
‫)לכריס יל( מתרגמינן ויעלא ורמא‬
‫לך דכתיב היקבע אדם אלהים >וגו׳ א״ל‬
‫של ראש השנה של יעל פשוט‪ .‬מפרש‬
‫ומצוה בשל יעל פשוט כלמשמע בגמ׳‬
‫רבא מברניש לרב אשי אי הואי התם הוה‬
‫טעמא בגמרא למילי לתפלה בעי‬
‫לכמה לפשיט טפי עליף משוס נשא‬
‫א(‬
‫‪1‬‬
‫לבבנו אל כפים ומיהו אין הלכה כן‬
‫אלא כר׳ יהולה לאמר בר״ה בשל‬
‫זכדם כפופים להיינו של איל ור׳ לוי‬
‫קאי כוותיה בגמ׳ לאמר מצוה של‬
‫ר׳׳ה ויוה״כ בכפופים לקסבר כמה‬
‫לכייף איניש טפי עליף משום והיו‬
‫עיני ולבי שם וכלאמר ר׳ אבהו בפ״ק‬
‫)לף כח‪ >.‬למה תוקעין בשופר של איל‬
‫אמר הקב״ה תקעו לפני בשופר של‬
‫איל כלי שאזכור לכם עקילת יצחק‬
‫ומיהו נראה ללא פליגי אלא לכתחילה‬
‫אבל כולהו מולו ליוצא בליעבל בין‬
‫בשל איל בין בשל יעל כלקתני רישא‬
‫כל השופרות כשרים חוץ משל פרה‬
‫והיכא ללא מצא של איל יוצא בשל רחל‬
‫או בשעיר עזים תלע ללמצוה פליגי‬
‫להא ר׳ לוי מצוה קאמר ועול אטו‬
‫פשוט וכפוף כתיב בקרא תעבירו‬
‫שופר כתיב ביובל )ויקרא כה( וילפינן‬
‫ר״ה מיניה וטון לכולהו אקרו שופר‬
‫חוץ משל פרה למה לא יצא ועול משמע‬
‫לפלוגתא לרבנן ור׳ יוסי בפני עצמן‬
‫ופלוגתא לרבנן ור׳ יהולה בפני עצמן‬
‫ולאו חלא פלוגתא היא ואס תמצא‬
‫לומר ללוקא אייד אס כן הדא חלא‬
‫פלוגתא ללתנא קמא כולהו כשדן בין‬
‫בראש השנה בין ביוה״כ בין בתעניות‬
‫חוץ משל פרה ור׳ יוסי אומר אף של‬
‫פרה ולאילך רבנן ר״ה דוה״כ בשל יעל‬
‫ותעניות של זכרים ולר׳ יהולה ר״ה‬
‫של זכרים וביובל בשל יעלים ומיהו‬
‫קשה קצת להא ר׳ לד לאמר מצוה‬
‫של ר״ה דוה״כ היינו משום לילפינן‬
‫גזרה שוה זה מזה בשביעי שביעי‬
‫כלאמדנן בפ׳ בתרא )לף לל‪ (.‬וכלתנן‬
‫שוה יובל לר״ה לתקיעה ואי הוה‬
‫טעמא משוס מצוה בעלמא כלאמדנן‬
‫לכמה לכייף איניש טפי עליף היינו‬
‫לוקא בראש השנה שהפקיעה לתפלה‬
‫ולזכרון אבל יובל אין התקיעה אלא‬
‫סימן שלוח עבליס והשמטות שלות‬
‫החוזרות לבעלים לכך היה נראה לי‬
‫מתוך זה לאינו יוצא אלא בכפוף פירוש‬
‫לצדך להיות כפוף אי לא לא וגמדנן‬
‫חצוצרות‬
‫יובל מיניה‪ :‬ושתי‬
‫באמצע‪ .‬שתי שופרות היו להן אחל‬
‫מכאן ואחל מכאן כלי שיהיו החצוצרות‬
‫באמצע משוס למצות היום בחצוצרות‪:‬‬
‫רבי יהודה אומר בר״ה בשל וכרים‬
‫נ‬
‫אמינא ליה היכי קבעך במאי קבעך ואמאי‬
‫קבעך‬
‫וממילא‬
‫מילתא‬
‫דאיסורא‬
‫מאי‬
‫רבנן‬
‫רבי‬
‫ידעינא‬
‫הוה‬
‫םבר‬
‫ואיהו‬
‫קאמר ליה‬
‫לא הוו‬
‫ידעי‬
‫שמעוה‬
‫לאמתא‬
‫דבי‬
‫״סירוגין‬
‫דהוו עיילי פסקי פםקי‬
‫דחזתנהו רבנן‬
‫אמרה להו ע ד מתי אתם נכנסין סירוגין םירוגין‬
‫לא הוו ידעי רבנן מאי הלוגלוגות יומא הד‬
‫שמעוה‬
‫גברא‬
‫״לאמתא‬
‫רבי‬
‫דבי‬
‫לההוא‬
‫דהזית‬
‫דקא מבדר פרפחיניה אמרה ליה עד‬
‫מתי‬
‫אתה‬
‫רבנן‬
‫מאי‬
‫שמעוה‬
‫מפזר‬
‫‪2‬‬
‫הלוגלוגך‬
‫סלסלה‬
‫לאמתא‬
‫גברא‬
‫לההוא‬
‫אמרה ליה‬
‫לא‬
‫הוו‬
‫ותרוממך‬
‫רבי‬
‫דבי‬
‫דהוה‬
‫ידעי‬
‫יומא‬
‫דהוות‬
‫מהפך‬
‫קא‬
‫הד‬
‫אמרה‬
‫בשעריה‬
‫בשערך‬
‫ע ד מתי אתה מםלםל‬
‫לא הוו ידעי רבנן מאי וטאטאתיה במטאטא‬
‫‪3‬‬
‫השמד‬
‫יומא‬
‫דהוות‬
‫הד שמעוה לאמתא‬
‫אמרה‬
‫להבירתה‬
‫דבי רבי‬
‫טאטיתא‬
‫שקולי‬
‫וטאטי ביתא לא הוו ידעי רבנן מאי‬
‫על‬
‫ה׳‬
‫יהבך והוא‬
‫יכלכלך‬
‫‪4‬‬
‫השלך‬
‫אמר רבה‬
‫בר‬
‫בר הנה יומא הד הוה אזלינא בהדי ההוא‬
‫טייעא‬
‫הוה‬
‫דרינא‬
‫יהביך‬
‫ושדי‬
‫אגמלאי‪:‬‬
‫ואמר‬
‫טונא‬
‫מתני׳‬
‫שקול‬
‫לי‬
‫שופר‬
‫של‬
‫ר א ש השנה ש ל יעל פשוט ופיו מצופה זהב‬
‫א‬
‫ושתי‬
‫חצוצרות‬
‫וחצוצרות‬
‫ובתעניות‬
‫כסף‬
‫מן‬
‫מקצרות‬
‫הצדדין‬
‫שופר‬
‫מאריך‬
‫שמצות‬
‫חיום‬
‫בשופר‬
‫בשל זכרים כפופין ופיחן מצופה‬
‫ושתי חצוצרות באמצע‬
‫ב‬
‫ש ו פ ר מקצר‬
‫וחצוצרות מאריכות שמצות חיום בחצוצרות‬
‫שוה‬
‫היובל לר״ה לתקיעה‬
‫ולברכות רבי‬
‫יהודה‬
‫תוקעין‬
‫זכרים‬
‫ה ( ג‬
‫אומר‬
‫בר״ה‬
‫וביובלות בשל יעלים‪:‬‬
‫בשל‬
‫גמ׳ א״ר לוי ימצוה‬
‫של ר״ה ושל יוה״כ בכפופין ושל כל השנה‬
‫בפשוטין‬
‫ותתנן‬
‫של‬
‫שופר‬
‫ר״ה‬
‫של‬
‫יעל‬
‫פשוט הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי‬
‫יהודה‬
‫אומר בר״ה היו תוקעין בשל זכרים‬
‫כפופין וביובלות בשל יעלים ולימא הלכתא‬
‫כרבי‬
‫יהודה אי אמרת הלכתא כר׳ יהודה‬
‫הוה אמינא אפילו של יובל נמי כר׳ יהודה‬
‫םבירא‬
‫מר‬
‫ליה‬
‫קא‬
‫םבר בר״ה‬
‫משמע‬
‫כמה‬
‫לן‬
‫במאי‬
‫דכייף‬
‫איניש‬
‫קמיפלגי‬
‫דעתיה‬
‫טפי מעלי וביום הכפורים כמה דפשיט איניש‬
‫דעתיה‬
‫טפי‬
‫טפי‬
‫א( צ״ל אמרי‪ ,‬ב( ]מפרש״י‬
‫ל״ה במה קבענוך המעשר‬
‫וכו׳ נראה להיה גרסחו‬
‫בגמ׳ למייחי גס שיסא‬
‫רהך קרא ואמרמס במה‬
‫קבענוך המעשר והמרומה[‪,‬‬
‫נ( מגילה יח‪ ,.‬ד( [מגילה‬
‫יח‪ .‬נזיר ג‪ ,1.‬ה( לקמן כט‪.‬‬
‫ל‪] .‬ערכין ג‪ 0 ,[:‬ס״א‬
‫וביוה״כ‪,‬‬
‫מעלי‬
‫מעלי <*>‬
‫ומר‬
‫םבר‬
‫י> ובתעניות‬
‫בראש‬
‫כמה‬
‫פשיטות‪ :‬יעל‪ .‬שטיי״ן בו״ק‪ :‬ופיו‬
‫מצופה זהב‪ .‬בשל מקלש קאמר‪:‬‬
‫שחצוצרות‬
‫מאריך‪ .‬לאחר‬
‫שופר‬
‫פוסקין תקיעתן נשמע קול השופר‪:‬‬
‫ובהעגיוה‪ .‬לאמרינן במס׳ תענית‬
‫)לף טו‪ 0‬תקעו הכהנים תקעו‪ :‬בשל‬
‫זכרים‪ .‬אילים שסתמן כפופין‪ :‬ושהי‬
‫חצוצרות באמצע‪ .‬שני שופרות להן‬
‫אחל מכאן ואחל מכאן והן באמצע‪:‬‬
‫שמצזח היום בחצוצרוה‪ .‬ללכנופיא‬
‫בעלמא נינהו וכל כנופיא בחצוצרות‬
‫לכתיב )נמדגר י( והיו לך למקרא‬
‫העלה‪ :‬שוה היובל לראש השנה‬
‫לתקיעה‪ .‬בפשוטין ואף על גב‬
‫לתקיעתו ביובל לא לתפלה ולא‬
‫לזכרון אלא לסימן שילוח עבליס‬
‫והשמטת מכירת שלות אפילו הכי‬
‫כלר״ה בעי למעבלי׳ לגמרינן לה‬
‫לגזירה שוה שביעי שביעי בפ׳ בתרא‬
‫<דף לל‪ :>.‬ולברכוח‪ .‬לבעי למימר‬
‫תשע ברכות ביום הכפודס של‬
‫יובל‪ :‬ר׳ יהודה אומר כוי‪ .‬טעמא‬
‫מפרש בגמ׳‪ :‬וביובלוה בשל יעלים‪.‬‬
‫וגזירה שוה לא גמיר‪ :‬גמ׳ ושל פל‬
‫השנה‪ .‬של תעניות‪ :‬קמ״ל‪ .‬בר׳׳ה‬
‫אית ליה כרבי יהולה אבל ביובל לית‬
‫במאי‬
‫ליה משום גזירה שוה‪:‬‬
‫קמיפלגי‪ .‬תנא קמא ורבי יהולה‪:‬‬
‫פמה דפיין* איגיש‪ .‬בתפלתו פניו‬
‫כבושי! לארץ טפי עליף משום והיו‬
‫עיני ולבי שם )מלטס א ט( הלכך בראש‬
‫השנה רלתפלה ולהזכיר עקילת יצחק‬
‫בא בעינן כפופין ויובלות שהן לקרוא‬
‫לרור בעינן פשוטין וגזירה שוה לית‬
‫ליה‪ :‬פמה דפשיט טפי ע ד י ^ משוס‬
‫נשא לבבנו אל כפיס )איכה ג> הלכך‬
‫בראש השנה בפשוטין ללתסלה הוא‬
‫וליוה״כ נ מ י « משוס לשוייה בגזירה‬
‫שוה ובתענית ללכנופיא לא איכפת‬
‫לן ועבלינן כפופין להטרא‪ .‬ולר׳ לוי‬
‫אית ליה כר׳ יהולה ללתהלה בעינן‬
‫כפופים וביום הכפורים סבירא ליה‬
‫לשוה היובל לראש השנה כרבנן‬
‫הלכך‬
‫כפופים‪:‬‬
‫בעינן‬
‫תרודיהו‬
‫ופיו‬
‫השנה‬
‫דכייף‬
‫כמה‬
‫איניש‬
‫הפשיט‬
‫דעתיה‬
‫איניש‬
‫טפי‬
‫דעתיה‬
‫מעלי‪:‬‬
‫ופיו‬
‫וביובלות בשל יעלים‪ .‬לית‬
‫ליה לרבי יהולה שוה יובל לר״ה והא לבעינן שופר בראש השנה לאו משוס לילפינן מיובל אלא כאילך תנא ליליף בפ׳ בתרא )ג״ז שם לף לל‪(.‬‬
‫מלכתיב תקעו בחלש שופר ומיהו ההוא תנא נמי יליף ר׳׳ה מיובל בגזרה שוה כלקאמרינן שלש תרועות נאמרו בר״ה ומייתי קרא לוהעברת‬
‫שופר תרועה לכתיב ביובל וביום ולא בלילה נמי יליף מיובל כלקאמר התם והא לאיצטדך ליה קרא לתקעו בפלש שופר משום ליליף נמי ראש‬
‫השנה ממלבר והוה אמינא לבחצוצרות כמלבר לכך נראה למולה רבי יהולה לשוה יובל לר״ה אלא לענין הך מילתא אין שייך להשוותם להיות‬
‫בשל זכדס כשל ר״ה לטעמא לר״ה מסברא בעלמא לכמה לטיף איניש טפי עליף שהוא יום הלין ולהזכיר עקילה אבל יובל ללשלוח עבליס‬
‫ושלות החוזרות לבעלים אין לחוש אלא שיהא שם שופר עליו אע״ג לר׳ לד נמי משוה להו לענין זה משוס גזרה שוה יש לומר לבהא פליגי‪:‬‬
‫בתורה‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ךדקבע אךם אלהים‬
‫כי אתם קבעים אתי‬
‫ואמרתם במה קבענוך‬
‫המעשר ןהתרומה‪:‬‬
‫מלאכי ג ח‬
‫‪ .2‬סלסלה ותריממך‬
‫תכבהך כי תתבקנה‪:‬‬
‫משלי ד ח‬
‫‪ •3‬ושמתיה ל מ ו ר ש ק פ ד‬
‫ואגמי מים וטאטאתיה‬
‫במטאטא ה ש מ ד נאם יי‬
‫ישעיהו יד בג‬
‫?‪:‬באות‪:‬‬
‫‪ .4‬ה ש ל ך ע ל ין יהבף‬
‫והוא יבלכלף ל א יתן‬
‫לעולם מוט לצדיק‪:‬‬
‫תהלים גה בג‬
‫הגהות הב׳׳ה‬
‫)א( גם׳ דפשיט איניש‬
‫לעמיה טפי מעלי וביום‬
‫דגמר‬
‫הכפוריס נמי‬
‫גזירה שוה ונמעניומ‬
‫כמה לכייף‪ (3):‬דש״י ד״ה‬
‫כמה לפשיט כו׳ וליוה׳׳כ‬
‫נמי דשוה הוא משום‬
‫גזירה שוה ובתעניות כו׳‬
‫כצ״ל‪:‬‬
‫לעזי רש׳׳י‬
‫עורקקל״י ]פולפיי״ד[‪.‬‬
‫רגלה‪ ,‬חלגלוגה )עשב‪-‬בר(‪.‬‬
‫שטיי״ן בו״ק‬
‫]אישטיינבו״ק[‪ .‬עז בר‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ידעי‬
‫הוו‬
‫לא‬
‫רניגו‬
‫תלמידי‬
‫רבנן‪.‬‬
‫יח‪.(.‬‬
‫)מגילה‬
‫הקדוש‬
‫ירק‬
‫חלוגלוגות‪ .‬מין‬
‫היא ושנוי בכמה מקומות‬
‫במשנה ובברייתא )שםן‪.‬‬
‫סיקקל״י‬
‫פרפחיניה‪.‬‬
‫מסלסל‬
‫בלע״ז ;שם(‪.‬‬
‫בשערך‪ .‬למדנו שהסצסול‬
‫והיפוך‬
‫חיפוש‬
‫לשון‬
‫< ™ ‪ .‬וטאטאתיה‪ .‬לשון‬
‫כינוד‪ ,‬אשקובי״ר בלע״ז‬
‫)ישעיה י ז כג‪ .1‬טאטיתא‪.‬‬
‫אישקיפ״א בלע״ז )םגילה‬
‫יח >‪ .‬לתקיעה ולברכות‪.‬‬
‫שהיו נמי אומרים ביוס‬
‫הכסוריס של שנת היובל‬
‫מלכיות זכרונות שופרות‬
‫וערכי) ג‪.(:‬‬
‫ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]שכועות נ‪ ,[:‬ב( ]לקמן‬
‫כת‪ ,[.‬ג( ]לקמן כת‪ .‬לנ‪,[:‬‬
‫ו ( לקמן כת‪ ,.‬ה( מגילה‬
‫כא‪ ,:‬ו( ]צ״ל יהא אחד‬
‫קירא כך אימא במגילה!‪,‬‬
‫ז( ויומא לט‪ .‬מד‪ :‬מנחית‬
‫עו‪ :‬פו‪ :‬פח‪ :‬פט‪ .‬חולין‬
‫מט‪ :‬עז‪.‬ן‪ ,‬ח( )לעיל ח‪.‬‬
‫י‪ :‬ע״ז ח‪ ,|.‬ט( ןב״ב‬
‫סד‪ ,[.‬י( מכאן ראיה שסרק‬
‫אנדרוגינוס אינו מן המשנה‬
‫ודלא כסמ״ג עי׳ בהגהת‬
‫מהגרי׳׳כ סוף בכורים‪,‬‬
‫כ( בת״י איגו‪,‬‬
‫ופיו מצופה זהב פוי במקום הנחת פה פסול‪ .‬שהתקיעה בזהב ולא בתורה‬
‫בשופר‪ :‬לפך מאריך בשופר‪ .‬תירוצא הוא‪ :‬וממילא פוי‪ .‬דמה לי‬
‫לבדו ולא שנים קורין יחד ומתרגמין יחד‪:‬‬
‫סוף בלא תחילה ומה לי תחילה בלא סוף ומשום דבעי לאותובי‬
‫אבל שנים לא‪ .‬והא דאמרינן בפ״ק דב״ב )דף טי‪ .‬ושם( שמונה‬
‫אתרדיהו דייק הך דיוקא‪ :‬ה ק ט בראשונה‪ .‬בפשוטה שלפני התרועה‪:‬‬
‫פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם לא שלא יקרא אחר עמו‬
‫ומשך בשניה פשתים‪ .‬לפי שהיה צריך‬
‫דא״כ כל התורה נמי אלא שלא יחלקום‬
‫לתקוע כאן ב׳ תקיעות רצופוח אחת‬
‫לשנים זה ארבעה וזה ארבעה ומה‬
‫ופיו מצופה זהב‪ :‬וההניא ציפהו זהב במקום‬
‫לפשוטה לאחריה דמלכיות ואתת‬
‫שנוהגין לקרות שנים בתורה סמכו‬
‫הנחת פיו פםול שלא במקום הנהת פיו כ ש ר‬
‫לפשוטה לפניה דזכרונות‪ :‬בור ודות‬
‫דבכורים׳(‬
‫דפרק בתרא‬
‫אמתני׳‬
‫אמר אביי כי תנן נמי מתניתין שלא במקום‬
‫חדא נינהו "אלא שהבור בחפירה‬
‫)משנה ז( דתנן בראשונה כל מי שיודע‬
‫חנחת פח תנן‪ :‬ושתי חצוצרות מן הצדדים‪:‬‬
‫והדות בבניין על הקרקע צישטרנ״א‬
‫לקרות קורא וכל מי שאינו יודע‬
‫אחד קורא‪ .‬פירוש לבדו ואחרי כן המתרגם מתרגם‬
‫א‬
‫‪5‬‬
‫בלע״ז‪ :‬פיטס‪ .‬חבית גדולה פונטו״ן‬
‫בלע״ז‪ :‬מחד גברא‪ .‬דומיא חכור‬
‫ושמור‪ :‬הא לא דמיא‪ .‬הא מילתא‬
‫תורה אור השלם‬
‫דשופר לא דמיא אלא לסיפא‪ :‬י׳‬
‫‪ .1‬ז מ ר את יום השבת‬
‫שמוח כ ז קורין‪ .‬וי׳ קולות יש כאן שאי אפשר‬
‫לקדשו‪:‬‬
‫‪ 2‬שמור את יום השבת להם לצמצם דיבורם בתיבה אחת‬
‫לקדשו ב א ש ר צוך י;‬
‫שלא יהא אחד לאחור ואחד לפנים‪:‬‬
‫דברים ה יא‬
‫אלהיף‪:‬‬
‫עליה‪ .‬חדשה היא לו‪:‬‬
‫‪ .3‬עשה ל ך שתי דחביבה‬
‫חצוצרת כסף מקשה ההורה ח ס ה ‪ .‬דכתיב )יקרא יד«‬
‫תעשה אתם והיו לך וצוה הכהן ופנו את הבית שלא‬
‫למקרא העדה ולמסע‬
‫יטמאו כלי חרס שבתוכו שאין להם‬
‫את המחנות‪:‬‬
‫למיעבד עובדא‪.‬‬
‫במקוה‪:‬‬
‫במדבר י כ טהרה‬
‫‪ .4‬בחצצרות וקול שופר בחצוצרות ושופר‪ :‬מקום שיש שופר‪.‬‬
‫הריעו לפני המלך ץ‪:‬‬
‫תהלים צח ו כגון ר״ה רובל‪ :‬מקום שיש חצולרוח‪.‬‬
‫כגון תעניות‪ :‬וכך הנהיג‪ .‬כמשנתינו‬
‫שופר וחצוצרות‪ :‬בשטרי מזרח ובהר‬
‫הגיה‪ .‬חדא מילתא היא בשערי‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גמ׳ ור״ח בן תרדיון מזרח בהר הבית ר״א בשערי מזרח‬
‫נסיכני וכשבא‬
‫שופר‬
‫חכמיס‪:‬הדבר אצל בעזרת נשים‪ :‬מתני"‬
‫שגסדק ודבקו‪ .‬בדבק שקורין גלו״ד‪:‬‬
‫פסול‪ .‬דהוה ליה כשני שופרות‪:‬‬
‫גמ׳‬
‫גליון הש״ם‬
‫גטי אלא תרת־ קלי כוי‬
‫פתרי גברי• עי׳ סוטה דף‬
‫לט ע״נ תד״ה עד שיכלה‪:‬‬
‫‪:‬לקמן‬
‫מ‪.!:‬‬
‫בדיבור‬
‫יכולה‬
‫אחד נאמרו מה שאין חפח‬
‫לדבר ואין האוזן יכולח לשמוע לכך מאריך‬
‫בשופר למימרא דכי שמע *םוף תקיעה בלא‬
‫‪3‬‬
‫תחילת תקיעה יצא וממילא תהילת תקיעה‬
‫בלא םוף תקיעח יצא ת״ש תקע ״בראשונה‬
‫ומשך‬
‫אמאי‬
‫בשניח כשתים‬
‫ליה‬
‫תיםלק‬
‫אין בידו‬
‫בתרתי‬
‫אלא‬
‫פםוקי‬
‫אחת‬
‫תקיעתא‬
‫מהדדי לא פםקינן ת״ש ״התוקע לתוך הבור‬
‫לתוך הדות או‬
‫או‬
‫שופר‬
‫יצא‬
‫אם קול‬
‫לתוך הפיטם‬
‫שמע יצא ואם קול הברה שמע לא‬
‫אמאי‬
‫בתחילת‬
‫ליפוק‬
‫מקמי‬
‫תקיעה‬
‫דליערבב קלא *אלא תרתי קלי מחד גברא‬
‫לא‬
‫מתרי‬
‫משתמעי‬
‫משתמעי‬
‫גברי‬
‫גברי מי משתמעי וחא תניא >‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ומתרי‬
‫בתורח אחד‬
‫קורא ואחד מתרגם ו ב ל ב ד שלא יעיהו שנים‬
‫נ‬
‫סרדין(‬
‫ושנים מתרגמין הא לא‬
‫לסיפא יבהלל‬
‫ה‬
‫דמיא‬
‫אלא‬
‫ובמגילה אפילו עשרה קורין‬
‫אלמא כיון דהביב יהיב דעתיה הכא נמי כיון‬
‫דהביב יהיב דעתיה ושמע אלא למה מאריך‬
‫כםף‪:‬‬
‫מאי שנא התם‬
‫דכתיב‬
‫‪3‬‬
‫דזהב ומ״ש הכא‬
‫דכםף איבעית אימא כל כינופיא‬
‫ע ש ה לך שתי הצוצרות כםף ואיבעית אימא ״התורה‬
‫חםה על ממונן של ישראל התם נמי נעביד דכסף אפילו הכי כבוד יו׳׳ט עדיף‬
‫מוסף רש״י‬
‫אם‬
‫ותרי קלי מי משתמעי וחתניא‬
‫‪6‬‬
‫״זכור‬
‫‪2‬‬
‫ושמור‬
‫בשופר לידע שמצות היום בשופר‪ :‬ובתעניות בשל זכרים כפופין ופיו מצופה‬
‫דכםף הוא‬
‫תקע בראשונה‪ .‬פשוטה‬
‫תקע‬
‫התרועה‬
‫שלפני‬
‫כדרכה ולקמן לג‪ >:‬פשוטה‬
‫שלפני תרועת המלטות‬
‫ומשך‬
‫ולקמן כח‪(.‬‬
‫בשניה‪ .‬תקיעה של אתר‬
‫התרועה משך כשתים לצאת‬
‫בה ידי שתיס‪ ,‬שהיה צריך‬
‫לעשות זו אחר זו‪ ,‬פשיטה‬
‫שלאחריה דמלכיות יפשוטה‬
‫שלפניה דזכרונומ !לקמן‬
‫לנ‪::‬׳ ונתכרן לצאת בה אף‬
‫ידי פשוטה שלפני תרועת‬
‫עליו‬
‫שעתיד‬
‫הזכרונות‬
‫לתקוע תיכף לזו ‪:‬לקמן‬
‫כה‪ ::.‬אין בידו אלא‬
‫אחת‪ .‬דפסוקי תקיעה‬
‫אחת לשתים לא מססקינן‬
‫קול‬
‫ש ו פ ר ש מ ע ‪ .‬כלא קול‬
‫הברה !לקמן כ ח ן ‪ .‬ואם‬
‫קול הברה ש מ ע ‪ .‬עס‬
‫קול השופר ‪1‬שס(‪ .‬ו ב ל ב ד‬
‫וכו׳ ושנים מתרגמין‪.‬‬
‫וכל שכן שאי! שנים קורץ‬
‫וטעמא משוס דתרי קלי‬
‫לא משתמעי !מגילה כא‪...‬‬
‫התורה חסה על ממונן‬
‫בתורת‬
‫ישראל‪.‬‬
‫של‬
‫כהניס נפקא לן מוצוה‬
‫הכהן ופנו את הבית נטרס‬
‫יבא הכהן לראות את הנגע‬
‫מ‪.‬‬
‫רב פפא בר שמואל םבר למיעבד עובדא כמתניתין אמר ליח רבא י לא אמרו‬
‫אלא‬
‫במקדש‬
‫תניא‬
‫נמי חכי‬
‫במת‬
‫דברים‬
‫במקדש‬
‫אמורים‬
‫אבל‬
‫בגבולין‬
‫מקום שיש חצוצרות אין שופר מקום שיש שופר אין חצוצרות וכן הנהיג‬
‫רבי‬
‫חלפתא‬
‫וכשבא <*>‬
‫בציפורי ורבי חנניא בן תרדיון בםיכני‬
‫דבר אצל‬
‫חכמים אמרו לא חיו נוחגין כן אלא בשערי מזרח ובחר חבית בלבד אמר‬
‫רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי מאי קראה דכתיב‬
‫‪4‬‬
‫בחצוצרות וקול שופר‬
‫הריעו לפני המלך ה׳ לפני המלך ה׳ חוא דבעינן חצוצרות וקול שופר אבל‬
‫בעלמא לא‪ :‬שוה היובל לר״ה לתקיעה ולברכות כוי‪ :‬א״ר שמואל בר יצהק‬
‫כמאן מצלינן האידנא זה היום תהלת מעשיך זכרון ליום ראשון כמאן כרבי‬
‫אליעזר דאמר ״*בתשרי נברא העולם מתיב רב עינא שוה יובל לר״ה לתקיעה‬
‫ולברכות והא איכא זה היום תהלת מעשיך זכרון ליום ראשון דבר״ה איתא‬
‫וביובל ליתא כי קתני אשארא רב שישא בריה‬
‫דרב אידי מתני הכי א״ר‬
‫שמואל בר יצהק הא דתנן שוה היובל לר״ה לתקיעה ולברכות כמאן דלא‬
‫כרבי אליעזר דאי רבי אליעזר כיון דאמר בתשרי נברא העולם הא איכא זה‬
‫חיום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון דבר״ה איתא וביובל ליתא כי קתני‬
‫אשארא‪:‬‬
‫מתני'‬
‫ישופר שנםדק‬
‫ודבקו פסול‬
‫ח‬
‫דיבק‬
‫שברי‬
‫שופרות פםול‬
‫לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא‬
‫בכורים התקינו שיהיו מקרין את מי‬
‫שהוא יודע ואת מי שאינו יודע‪:‬‬
‫כמאן מצל״נן זה היום תחלת‬
‫מעשיך‪ .‬תימה הא קי״ל‬
‫כרבי יהושע כדאמרינן בפ״ק )לף יכ‪(.‬‬
‫לתקופה כר׳ יהושע ואומר ר״ת דקי״ל‬
‫כרב עינא דפריך משוה יובל ורב‬
‫עינא ה״ק והא איכא זה היוס תחלת‬
‫מעשיך דאיתיה בראש השנה וליתיה‬
‫ביובל אלא ודאי הא דאמרינן ליה‬
‫לאו משום ברייתו של עולס אלא‬
‫משום תחלת מעשה דין שהעולם‬
‫נדון בו להתקיים או לאו וזה שייך‬
‫נמי ביוה״כ דיובל דהוקש לר״ה כדלקמן‬
‫בפרק בתרא )לף לל‪ (.‬׳()אבל בשאר‬
‫יומי לא( ואע״ג דמשני ליה שפיר רב‬
‫עיגא לא הדר ביה ומיהו לאידך‬
‫לישנא קשיא דקאמר מתני׳ דלא כר״א‬
‫הוה ליה לשנויי דזה היום תחלת‬
‫מעשיך לאו אבריאת עולם קאי ומה‬
‫שיסד ר״א הקליד בגשם דשמיני‬
‫עצרת כר״א דאמר בתשרי נברא‬
‫העולם ובשל פסח יסד כר׳ יהושע‬
‫אומר ר״ת דאלו ואלו דברי אלהיס‬
‫חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה‬
‫במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן‬
‫ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין‬
‫)עירובין לף יח‪ .‬ושם( גבי אדם שעלה‬
‫במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא‬
‫נברא אלא אחד‪:‬‬
‫כמאן דלא כר׳ אליעזר‪ .‬תימה‬
‫הא ע״כ לא שוו לכל מילי‬
‫דהתניא לקמן בפרק בתרא ודף ל‪(.‬‬
‫שוה יובל לר״ה לתקיעה ולברכות‬
‫אלא שביובל תוקעין בין בב״ד‬
‫שקדשו את החדש בין בב״ד שלא‬
‫קדשו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב‬
‫שופר שגםדק ודבקו‬
‫לתקוע‪:‬‬
‫פםול‪ .‬פי׳ בקונטרס דהוה ליה כשני‬
‫שופרות משמע שר״ל שנסדק לגמרי‬
‫שנחלק לב׳ חתיכות שאם היה מחובר‬
‫מצד אחד אין זה שני שופרות ותימה‬
‫דאס נחלק לגמרי היינו דבק שברי‬
‫שופרות ולבך נראה דנסדק מצד‬
‫אחד לארכו על פני כולו ולפי שאין‬
‫ניקב‬
‫שם שופר עליו וכ״ש דבק שברי שופרות אלא זו ואין צריך לומר זו קתני א״נ יותר סופו להפרד כשנסדק מצד אחד ודבקו משאם עשה‬
‫שופר אחד של חתיכות והוי שם שופר עליו טפי קא משמע לן ודבק שברי שופרות נמי לא מיפסיל מטעם שנים ושלשה שופרות אלא‬
‫דאין זה קרוי שופר אי נמי משום דכתיב )ויקרא כה> והעברת דרך העברתו כי היכי דפסלינן הפכו ותקע בו משוס דבעינן דרך‬
‫העברתו ואפילו נפסל מטעם משוס שנים ושלשה שופרות אין קשיא כלום‪:‬‬
‫ניקב‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ע א מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫שופר הלכה ו טוש״ע‬
‫א״ס סי׳ תקפו סעיף נח‪:‬‬
‫י ד ב ג מיי׳ פי״כ מהל׳‬
‫תפלה הלכה יא סור‬
‫ש״ע א״ס סי׳ קמא סעיף‬
‫כ‪:‬‬
‫ט ו ד טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תפח סעיף כ וסי׳‬
‫תרמי סעיף ג‪:‬‬
‫ט י ה מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫מגילה הלכה ז טור ש״ע‬
‫א״ח סי׳ תרצ ס״ב‪:‬‬
‫יז ו מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫תענית הלכה ד‪:‬‬
‫‪ I T‬ז מיי׳ ס״א מהלכות‬
‫שופר הלכה ה סמג‬
‫עשץ מכ טוש׳׳ע א״ת סי׳‬
‫תקפו סעיף ח‪:‬‬
‫י ט ח מיי׳ יסמג שם‬
‫טוש״ע שס סעיף י‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫צישטרנ״א‬
‫]אישקריינ״א[‪ .‬מרתף‪.‬‬
‫פונטו״ן‪ .‬חבית גדולה‪.‬‬
‫גלו״ד‪ .‬דבק חזק‪.‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫ופיו של שופר מצופה‬
‫שלא‬
‫זהב‪ .‬ואוקימנא‬
‫במקום הנחת פה‪ ,‬אבל‬
‫כמקום חנחת פה פסול‬
‫הוא אותו חשופר‪ .‬ושתי‬
‫חצוצרות מן הצדדין כוי‪.‬‬
‫ואקשינן ותרי קלי מי‬
‫משתמעי‪ ,‬כלומר איפשר‬
‫לאדם לשמוע שני קולות‬
‫כבח אחת‪ ,‬והתניא שמור‬
‫וזכור בדבור אחד נאמרו‬
‫מה שאין חפח יכול‬
‫לדבר ולא אוזן יכול‬
‫ופרקינן לכך‬
‫לשמוע‪,‬‬
‫מאריך בשופר כדי לצאת‬
‫החובה בקול השופר‪.‬‬
‫א> כיון‬
‫ואקשינן הנה‬
‫סוף‬
‫בשופר‬
‫שהאריך‬
‫תקיעה יצא בלא תחלח‬
‫תקיעה‪ ,‬למימרא דשמע‬
‫סוף תקיעה בלא תחלת‬
‫תקיעה יצא‪ ,‬והתנן תקע‬
‫בראשונה ומשך בשניה‬
‫כשתים אין בידו אלא‬
‫אחת‪ .‬פירוש‪ ,‬תקע תר״ת‬
‫חקיעח תרועח תקיעה‬
‫להחחיל‬
‫רוצח‬
‫ועוד‬
‫תר״ת אחר‪ ,‬נמצא תקיעה‬
‫של סוף תר׳־ת הראשון‬
‫ותקיעה שתיא חתתלת‬
‫סמוכות‬
‫השני‬
‫תר״ת‬
‫להדדי‪ .‬עכשיו אם משך‬
‫בסוף התקיעה האחרונה‬
‫שבתר״ת הראשון כשיעור‬
‫ב׳ תקיעות אין בידו אלא‬
‫אחת‪ ,‬כי אין מפסיקין‬
‫הסוף מן ]הןהתחלה ולא‬
‫עלה בידו אלא תר״ת‬
‫פסוקי‬
‫אחת‪ .‬ופרקינ;‬
‫תקיעתא חדא לתרחי לא‬
‫פסקי‪ ,‬ולעולם שמע תתלת‬
‫תקיעה בלא סוף תקיעה‪,‬‬
‫או סוף תקיעה בלא תחלת‬
‫תקיעה יצא‪ .‬ויש אומרים‬
‫היח צריך תר״ת ותקע‬
‫תקיעה ומשך בחרועח‬
‫כדי תרועה ותקיעה‪ ,‬אין‬
‫בידו אלא תקיעה אחת‪.‬‬
‫ותלמוד ארץ ישראל מסייע‬
‫לזה הפירוש‪ .‬ת״ש התוקע‬
‫ולא יטמא וגו׳ )ויקרא ילו‬
‫לתוך חבור או לתוך חדות כוי‪ .‬ושנינן תרי קלי מחד‪ ,‬כגון שמור וזכור שנאמרו מפי הגבורה תרי כתדא לא משתמעי אלא‬
‫אמר ר׳ מאיר וט מה מטמא לן שאמרה תורה להמתין שלא יראה הכהן אמ הנגע וצא יאמר טמא עד שיהא‬
‫הגי כאות ומופת‪ ,‬אכל תרי קלי מתר׳ משתמעי‪ ,‬כדתגיא בהלל ובמגילה אפי׳ י׳ קורץ וי׳ מתרגמין‪ ,‬אלמא כיון דתביב‬
‫הכליס נפנין‪ ,‬וא״ת כלי עציו בגדיו ומתכת‪ ,‬מטבילן והס טהורים‪ ,‬ועל מה חסה תורה על כלי תרס ופכו‪ ,‬שאין‬
‫עליה יהיב דעתיה ושמע‪ .‬הכא גמי גבי שופר ותצוצרות יהיב דעתיה ושמע‪ .‬וא״כ למה מאריך בשופר להודיע שמצות‬
‫לה! טהרה אלא שכירה‪ ,‬וכל כן תסה תורה על ממונן של צרי עין )שהרי צרעת נאה עליו נעבור שהוא צר‬
‫חיום בשופר‪ .‬ש״מ דשופר ביד אחד וחצוצרות ביד אחרים ותוקעין בהן‪ .‬והני מילי במקדש‪ ,‬כדתניא בד״א במקדש אבל‬
‫עין כדאיתא במדרש וכא אשר לו הכית‪ ,‬מפי׳ מהרש׳׳ל( ק״ו על ממונן של צדיקים !חוליו מט‪ :‬וכעי־ז יומא לס‪.,:.‬‬
‫בגבולץ מקום שיש שופר אין בו חצוצרוח ומקום שיש חצוצרות אין שופר כוי‪ ,‬מהאי קרא בחצוצרות וקול שופר הריעו‬
‫לפני המלך ה׳‪] ,‬לפני המלך ה׳[ בעינן בתצוצרות וקול שופר אבל בגבולין לא‪ .‬שוה יובל לר״ה לתקיעת ולברכות‪ .‬פי׳‪ ,‬בעינן ט׳ תקיעות וברכות מלכיות וזכרונות ושופרותנו‪ ,‬כך מתפללין ביובל ביוח״כ‪ .‬כמאן מצלינן בר״ח זח חיום תחלח‬
‫מעשיך‪ ,‬כר׳ אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם‪ .‬ומותבינן והא תנן שוה יובל לר״ה לתקיעות ולברכות‪ ,‬וחאיכא זח חיום תחלת מעשיך‪ .‬ד׳ יחודה אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים וקיי׳׳ל כוותיה‪] .‬מתני'[ שופר שנסדק ודבקו פסול כוי‪.‬‬
‫א( לכאורה צ״ל כיון למה שהאריך בשיפר איני אלא סוף חקיעה וכוי‪.‬‬
‫‪ o‬אולי צ״ל וזנרינות ושופרות שמתפללין ברייה כך מתפללין‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כ א מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫שופר הלכה ז טיש״ע‬
‫א״ת סי׳ תקפו סעיף ינ‪:‬‬
‫כא ב מיי׳ שם טוש״ע‬
‫שס סעיף יל ‪:‬‬
‫נ נ ג ד מיי׳ שס הלכה ו‬
‫טיש״ע שס סעיף נח‪:‬‬
‫בג ה מיי׳ שס טוש״ע שם‬
‫סעיף כ‪:‬‬
‫בד ו מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף יכ‪:‬‬
‫כח ז מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף יא‪:‬‬
‫בו ח ט מיי׳ שם הלכה ה‬
‫טוש״ע שס סעיף ז‪:‬‬
‫בז י מיי׳ שס טיש״ע שס‬
‫סעיף מ‪:‬‬
‫בח כ ל מיי׳ שם טוש״ע‬
‫שס סעיף ט‪:‬‬
‫בט מ מיי׳ שס הלכה ז‬
‫טוש״ע שס סעיף ו‪:‬‬
‫ל נ מיי׳ שס הלכה ה‬
‫טוש״ע שס סעיף טו‪:‬‬
‫לא ס מיי׳ שס הלכה ח‬
‫טוש״ע א״ח סי׳ תקפז‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫כז‪:‬‬
‫ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ניקב וסתמו אם מעבב את התקיעה פםול ואם לאו בשר‪ .‬אם‬
‫נפרשה דאיירי לאחר הסתימה לפי שלא הוחלקה סתימת‬
‫הנקב אין הרוח יוצא בפשיטות ומעכב אח הקול קשיא כיון דכל‬
‫הקולות כשדן בשופר כדאמרינן בגמרא מה לי מעכב מה לי אינו‬
‫מעכב ונראה דאייד קודם סתימה‬
‫בבהמה מחיים‪ :‬דיבק שברי שופרות‬
‫דקודם שנסתם היה הנקב מעכב‬
‫כוי‪ :‬במיגו כשר‪ .‬אס אינו מעכב אח‬
‫ניקב וםתמו אם מעכב את התקיעה פםול‬
‫את הקול שהיה הקול משתנה מחמת‬
‫התקיעה‪ :‬גסדק‪ .‬כולו‪ .‬וכן נסדק‬
‫ואם לאו כשר > התוקע לתוך הבור או לתוך‬
‫הנקב וכשסתמו חזר לכמות שהיה‬
‫לרחבו כל רחבו להקיפו‪ :‬א ם נשחייר‬
‫הדות או לתוך הפיטם אם קול שופר שמע‬
‫ובירושלמי גרס בהדיא אם היה‬
‫בו‪ .‬מן מקום הסדק עד מקום הנחת‬
‫מי‬
‫יצא ואם קול הברה שמע לא יצא ו כ ן‬
‫מעכב קודם שסתמו פסול כשסתמו‬
‫פה שיעור תקיעה כשר חשיב ליה‬
‫שהיה עובר אהורי בית הכנסת או שהיה‬
‫וטעמא לפסול כיון דסתימה זו‬
‫כמאן דאשתקיל כוליה והוה ליה‬
‫מסייעה לקול משוס דשופר אחד אמר‬
‫ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר‬
‫ארוך וקצרו‪ :‬צרור‪ .‬לשון יבש רויי״ש‬
‫רחמנא שלא יסייע דבר אחר לקול‬
‫או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא‬
‫בלע״ז‪ :‬קדחו‪ .‬נקבו וקס״ד נקב‬
‫כמו צפהו זהב דאס נשתנה קולו פסול‬
‫הנחת פה קאמר‪ :‬שקדחו בזכרותו‪.‬‬
‫יצא אע״פ שזה שמע וזה שמע זה כוון לבו‬
‫אבל אם לא היה מעכב את התקיעה‬
‫כשהוא מחובר בבהמה עצם בולט מן‬
‫וזה לא כוון לבו‪ :‬גמ׳ תנו רבנן אארוך וקצרו‬
‫שלא נשתנה קולו מתחילה מחמת‬
‫הראש ונכנס לתוכו ומוציאין אותו‬
‫כ ש ר גרהו והעמידו על גלדו כ ש ר ציפהו‬
‫הנקב הרי הוא כאילו לא ניקב ואין‬
‫מתוכו וזה לא הוציאו אלא נקב את‬
‫זהב במקום הנחת פה פסול שלא במקום‬
‫לחוש במה שסתמו והיכא דלא סתמו‬
‫הזכרות‪ :‬אותן העומדין בבור יצאו‪.‬‬
‫קאמר בהדיא בירושלמי דכשר משוס‬
‫הנחת פה כשר יציפהו זהב מבפנים פסול שהן קול השופר לעולם שמעו‪ :‬איכא‬
‫דכל הקולות כשדן בשופר והשתא‬
‫מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול‬
‫דרמי להו מירמא‪ .‬יש תלמידים שאין‬
‫רבי נתן דקאמר בגמרא במינו כשר‬
‫ואם לאו כ ש ר ניקב וםתמו אם מעכב את‬
‫שונין להא דרב הונא בענין לא‬
‫שלא במינו פסול ע״כ אהיה מעכב‬
‫שנו לפרושי מתניתין אלא רמו‬
‫נ ת ן שופר‬
‫התקיעה פסול ואם לאו כשר‬
‫את התקיעה קאי דאפ״ה כשר במינו‬
‫מירמא מתניתין וברייתא אהדדי‬
‫בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול‬
‫דהא ר׳ יוחנן קאמר עלה בגמרא‬
‫ומשני‪:‬‬
‫הונא‬
‫ועלה קאי רב‬
‫חיצון שמע לא יצא ת״ר גרדו בין מבפנים‬
‫והוא שנשתייר רובו והוא שנפחת‬
‫שמע‬
‫בין מבחוץ כ ש ר גרדו וחעמידו על גלדו כ ש ר‬
‫רובו ואי אפשר לנקב גדול כל כך‬
‫חניח שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא‬
‫שלא יעכב את התקיעה ומתני׳ כרבנן‬
‫א״נ כר׳ נתן ובשלא במינו ללישנא‬
‫יהפכו ותקע בו לא יצא אמר רב פפא לא תימא דהפכיח ככתונא אלא‬
‫קמא דרבי יוחנן ומיהו לאידך לישנא‬
‫ר ב מתנה‬
‫שחרחיב את הקצר וקיצר את הרחב מ״ט כדרב מתנה דאמר‬
‫דרבי יוחנן דקאמר שלא במינו פסול‬
‫וחעברת דרך חעברתו בעינן‪ :‬דיבק שברי שופרות פסול‪ :‬ת״ר יחוםיף עליו‬
‫והוא שנפחת רובו משמע אבל במינו‬
‫כל שחוא בין במינו בין שלא במינו פםול ניקב וסתמו בין במינו בין שלא‬
‫אף על פי שנפחת רובו כשר קשיא‬
‫במינו פסול ר׳ נתן אומר ״במינו כ ש ר שלא במינו פםול במינו כ ש ר אמר רבי‬
‫מתני׳ כמאן דע״כ הא דאמרי רבנן‬
‫יוחנן ו ה ו א שנשתייר רובו מכלל דשלא במינו אע״פ שנשתייר רובו פםול‬
‫בין במינו בין שלא במינו פסול יעמיד‬
‫איכא דמתני לח אסיפא שלא במינו פסול א״ר יוחנן וחוא שנפחת רובו מכלל‬
‫כמו כן רבי יוחנן כשנפחת רובו‬
‫דמאי שנא לרבי נתן מלרבנן כמו‬
‫דבמינו אע״פ שנפהת רובו כ ש ר ציפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה‬
‫שדומה לו לרבי נתן סברת דלא נפחת‬
‫קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כ ש ר ׳נסדק לאורכו פסול לרוהבו אם‬
‫רובו כשר אפילו שלא במינו למה לא‬
‫נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסול י׳יוכמה שיעור תקיעה פירש‬
‫יאמר כמו כן לרבנן דכולה בדיתא‬
‫רשב״ג כדי שיאחזנו בידו ויראה ״לכאן ולכאן ‪-‬היה קולו דק או עבה או צרור‬
‫בנפחת רובו מיתוקמא ואע״פ שלא‬
‫כשר שכל חקולות כשירין ]בשופר[ שלחו ליח לאבוד‪ ,‬דשמואל קדחו ותקע‬
‫נפחת אלא מיעוטו אי אפשר שלא‬
‫בו יצא פשיטא כולהו נמי מיקדח קדחו להו אמר רב אשי שקדחו בזכרותו‬
‫יעכב הנקב את התקיעה אם לא נסתם‬
‫מהו דתימא מין במינו הוצץ קמ״ל‪ :‬התוקע לתוך הבור או לתוך הדות כוי‪:‬‬
‫ואפילו הכי כשר ולכך נראה ודאי‬
‫לפרש מ״מ דאם מעכב את התקיעה‬
‫הונא ל א שנו אלא לאותן העומדים על שפת הבור אבל אותן‬
‫אמר רב‬
‫לאחר שסתמו קאמר ובירושלמי קתני‬
‫העומדין בבור יצאו תניא נמי הכי התוקע לתוך הבור או לתוך הדות יצא והתנן‬
‫במילתיה דרבנן בין במינו בין שלא‬
‫לא יצא אלא לאו שמע מינה כדרב הונא ש״מ *איכא דרמי להו מירמא תבן‬
‫במינו אם מעכב התקיעה פסול‬
‫התוקע לתוך הבור או לתוך הדות לא יצא והתניא יצא אמר רב הונא לא קשיא‬
‫ואם לאו כשר וכן בתוספתא )פ״בו‬
‫כאן לאותן העומדין על שפת הבור כאן לאותן העומדין בבור אמר ׳ירבה‬
‫ואפילו הכי קאמרי בירושלמי דמתני׳‬
‫שמע‬
‫ר׳ נתן ומתקנא דשמעתא והלכה‬
‫גמ׳ העמידו על גלדו‪ .‬גלד דק‪ :‬מבפגים פסול‪ .‬שהפקיעה בזהב‪ :‬א ם‬
‫קול חיצון שמע לא יצא‪ .‬דאיכא מחיצת הפנימי מפסקת התקיעה‪:‬‬
‫פפחוגא‪ .‬בהפיכת חלוק לעשות פנימי חיצון‪ :‬שקיצר אח הרחב‪.‬‬
‫ברותחין‪ :‬והעברת‪ .‬דרך העברתו כדרך שהאיל מעבירו בראשו‬
‫א‬
‫‪13‬‬
‫ג(‬
‫כ‬
‫י (‬
‫‪:‬‬
‫ה‬
‫א( ולקמן כח‪.‬ן‪ ,‬ב()מלשון‬
‫בעלי פטסין בניצה טו‪,[:‬‬
‫ג( ןהתוי״ט לא גרס מלת‬
‫וכן[‪ ,‬ד( ולקמן כת‪ :‬כנגן‪,‬‬
‫ה( [לקמן לד‪ ,[.‬ו( ונדה כו‪.‬‬
‫ע״ש[‪] (t ,‬נדה ט‪ .‬ע״ש‬
‫דסייס לכאן ולכאן טסמ‬
‫וכצ״ל ע״ש סוגיא דהתסן‪,‬‬
‫ח( ן גי׳ הערוך צרוד וכ״א‬
‫כרש׳׳י חולין לו‪ .‬ד״ה צריד‬
‫כי ע״ש[‪ ,‬ט( גי׳ הרא׳יש‬
‫רב יהודה‪ ,‬י( וגי׳ הרא״ש‬
‫רבא[‪ ,‬כ( וצ״ל וכדמוכח ולא‬
‫קאי אדלעיל שמוכח שם כ״כ‬
‫כססר פני יהושע ע״ש[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫שופר‬
‫והעברת‬
‫‪.1‬‬
‫תרועה בחדש השבעי‬
‫ביום‬
‫לחדש‬
‫בעשור‬
‫חכפךים תעבירו שופר‬
‫בכל ארצכם‪:‬‬
‫ויקרא כה ט‬
‫גליון הש״ם‬
‫גט׳ א־יא דדם• להג כעין‬
‫זה סוכה דף טז ע״א‪ .‬ודף‬
‫לב ע״ב‪ .‬ב״ב דף יט ע״א‪.‬‬
‫ידף כו ע״א‪ :‬תום׳ ד״ה‬
‫ניקב כוי‪ .‬והלכה למעשה‪.‬‬
‫תמוה לי למה דוקא במינו‬
‫הא בירושלמי מוקי למתני׳‬
‫אף כר״נ וא״כ מיירי מחני׳‬
‫באינו מינו ואם״ה אס אינו‬
‫מעכב כשר ונזה לא פליגי‬
‫רבנן אלא דס״ל דכמעככ‬
‫אף במיני פסול אבל מה‬
‫דכשר לר״נ באינו מינו‬
‫ה״נ לרבנן‪:‬‬
‫ת״ר ארוך וקצרו כשר‪,‬‬
‫גרדו והעמידו על גלדו‬
‫כשר‪ ,‬ציפהו זהב מבפנים‬
‫פסול‪ ,‬מבהוץ אם נשתנה‬
‫קולו מכמות שהיה פסול‬
‫ואם לאו כשר‪ .‬נתן שופר‬
‫בתוך שופר ותקע בו‪,‬‬
‫אם קול פנימי שמע יצא‪,‬‬
‫ה ‪,‬‬
‫ואם קול תיצון שמע‬
‫לא יצא‪ .‬ת״ר גרדו בין‬
‫‪1‬‬
‫מבפנים בין מבחוץ וכן‬
‫אם גרדו והעמידו על‬
‫גלדו כשר‪ .‬הפכו‪ ,‬כגון‬
‫שהרחיב אח הקצר‪ ,‬והוא‬
‫ט‬
‫ראש הקרן‪ ,‬או קצר חרחכ‪,‬‬
‫והוא מקום הדבוק לראש‬
‫של כהמח וחקע בו‪ ,‬לא‬
‫לעזי רש״י‬
‫יצא‪ ,‬כדרב מתנה דאמר‬
‫רוי״ש‪ .‬צרוד מחוספס‬
‫והעברת שופר תרועה‪,‬‬
‫)קול(‪.‬‬
‫כ‬
‫בעינן דרך העברתו בשעה‬
‫שתוקע ומריע‪ .‬דיבק שברי‬
‫שופרות פסול‪ .‬הוסיף עליו‬
‫ח‪1‬‬
‫כל שהוא בין במינו כץ‬
‫מוסף רש״י‬
‫שלא במינו פסול ]ניקב‬
‫אם קול שופר שמע‪.‬‬
‫וסתמו בין במינו בין‬
‫בלא קול הברה )לקמן כוו(‪.‬‬
‫נ‬
‫שלא במינו פסול[‪ ,‬ר׳‬
‫אם ק ו ל הברה שמע‪.‬‬
‫נתן אומר במינו כשר‬
‫עס קול השופר !‪:‬שם!‪.‬‬
‫שלא במינו פסול‪ .‬מרחזינן‬
‫גרדו‪ .‬הוא לשין עברי‬
‫ס‬
‫ט>‬
‫ר׳ יוחנן דמחרץ אליבא‬
‫ודומה לי בפסוק )איוב‬
‫דרי נתן‪ ,‬ש״מ הלכחא‬
‫ב( רקת לו מרש להתגרד‬
‫כותיה‪ ,‬והוא שנשתייר‬
‫בו‪ ,‬בדל״ת‪ ,‬ופירושו לשון‬
‫רובו של שופר שלם‪.‬‬
‫חטיטה שמחטט וגורד‬
‫והני מילי שסתמו בקרן‬
‫דבר‬
‫בסטן או בכל‬
‫שהוא מינו‪ ,‬אבל שלא‬
‫צרור‪.‬‬
‫קיב‪.!.‬‬
‫!םנהזרץ‬
‫במינו אפילו נשתייר רובו‬
‫!‪3‬סתיס כ‬
‫לשון יבש‬
‫שלם פסול‪ .‬אע״ג דלישנא‬
‫לו‬
‫וחולין‬
‫ומנחות קב‪:‬‬
‫בתרא לאו הכי הוא‪ ,‬לא‬
‫וגורס צ ר ‪ 1‬ז ‪.‬‬
‫א( אתכרירא לן הי מינייהו‬
‫‪s‬‬
‫הלכך‬
‫בתדא‪,‬‬
‫לישנא‬
‫עבדינן לתומרא‪ .‬נסדק למעשה נראה דשופר שניקב וסתמו במינו וחזר לקולו לכמות שהיה מתחילתו קודם שנקב לית דין ולית דיין דכשר אפילו היה מעכב התקיעה‬
‫לאורכו פסול‪ .‬לרחבו‪ ,‬קודם שנסתם דפי׳ זה עיקר דאם מעכב את התקיעה לאחר שנסתם קאמר ולא סתמו כלל כשר אפילו מעכב הנקב אה התקיעה כדקאמדנן‬
‫אם נשתייר בו שלם‬
‫וקצרו כשר‪ .‬איצטריך לאשמועינן ללא תימא לפסול משוס דכתיב והעברת‪:‬‬
‫בירושלמי לכל הקולות כשדן בשופר‪:‬‬
‫למעלה או למטה מחסדק‬
‫זהב במקום הנהת הפה‪ .‬היה נראה לפרש לעובי השופר במקוס שמניח פיו קרי מקום הנחת הפה ושלא במקום הנחת פה היינו‬
‫שיעור חקיעה‪ ,‬והוא טפח‬
‫דאמרינן‬
‫שוחק כשר‪,‬‬
‫מבחוץ אבל א״כ היינו צפהו זהב מבחוץ ואס נפרש לשלא במקום הנחת הפה היינו ראשו האחל לצל הרחב הא אמדנן בסמוך‬
‫כאילו מקום הסדק חתוך‬
‫מבפנים‬
‫הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול והיינו יכולין לפרש להתס בשאין בין הכל אלא שיעור שופר ולוחק‪:‬‬
‫הוא והנותר חוא השופר‪.‬‬
‫ואם נשחייר פחות מזה פסול‪ .‬לפי שאין קול שופר אלא קול זהב וכן מבחוץ כיון לנשתנה קולו‪ :‬אם קול חיצון שמע לא יצא‪ .‬שהקול יוצא באויר שבין חיצון‬
‫לארכו פשול‪ .‬לא תני הכא אס נשתייר בו שיעור תקיעה כשר כלקתני גבי נסרק לרחבו משוס‬
‫השיעור פסול‪ .‬וכמח לפנימי והיינו ‪3‬׳ או ג׳ שופרות‪:‬‬
‫שיעור תקיעה‪ ,‬פי׳ רשב״ג‬
‫קול שופר או קול מגילה אם כווץ לבו •צא‪ .‬הא לאמרינן‬
‫כדי שיאחזנו כידו לכאן ללארכו לא מיפסל אא״כ נסלק על פני ארכו מראשו ועל סופו‪:‬‬
‫ולכאן‪ .‬שיערו חכמים טפח בפ׳ כל גגות )עירובי! דף צב‪ :‬ושם! ציבור בקטנה ושליח ציבור בגלולה אין יוצאין ילי חובתן שאני התם לליכא עשרה עם שליח ציבור והא‬
‫שוחק‪ ,‬כדגרסינן כנדה לאמדנן בשילהי כיצל צולין )פסחים פה‪ :‬ושם( מן האגף ולחוץ כלחוץ ואמר רב וכן לתפלה ורבי יהושע בן לוי אמר אפילו מחיצה של ברזל אינה‬
‫פרק ג׳ תני אושעיא זעירא‬
‫דמן תבריא ה׳ שיעורן מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמיס קשה במאי קא מייד אי לענין צרוף כגון צבור ושליח צבור או ט׳ ויחיל אס כן הויא סוגיא לכל גגות‬
‫טפה ואלו הן‪ ,‬שיליא ללא כרבי יהושע בן לוי וכוותיה קיימא לן להא הני נשי קיימי לחולייהו <‪0‬כלמוכח בסוטה ‪3‬פ׳ ואלו נאמדן )דף לח‪ :‬ושם( למייתי מינה‬
‫ושופר ושדרו של לולב ראייה לברכת כהניס לאין מחיצה מפסקת ואי לענין לצאת איירי אם כן קשיא מתניתין לרב ויש לומר לאייד לענין לענות עם הצבור‬
‫ואזוב ודופן סוכח‪ .‬היה‬
‫קלושה ויהא שמיה רבא משום לאמרינן)ברטת דף כא‪ >:‬כל לבר שבקלושה לא יהא פחות מי׳ אבל בתקיעה ומגילה מולו‪:‬‬
‫קולו עבה או דק או צרור‬
‫כשר‪ ,‬שכל חקולוח כשר‬
‫בשופר‬
‫לתוך הבור או לתוך חפ‬
‫ין בשופר‪ .‬שלחו ליה ]לאכוה[ דשמואל קדח בזכרותו‪ ,‬כלומר נקבו במקדח בזכרותו שכחוך הקרן כשר‪ ,‬מהו דתימא מין במינו חוצץ‪ ,‬קמ״ל י( דאין במינו חוצץ‪ .‬התוקע‬
‫יטוס‪ ,‬אם קול שופר שמע יצא‪ ,‬ואם קול הברה שמע לא יצא‪ .‬ואוקמה רב הונא כאותן בני אדם העומדין על שפת הבור‪ .‬אבל העומדים בבור יצאו‪ .‬תני נמי הכי כוי‪.‬‬
‫ארוך‬
‫צפהו‬
‫צפהו‬
‫נסדק‬
‫א( נראה דצ״ל מ״מ כיון ללא אחברירא יכו׳ ועי׳ בריין‪.‬‬
‫נ( קמ״ל דמיני איני לזיצן‪.‬‬
‫ושמע‬
‫(‬
‫ממורת הש״ם‬
‫א( ]לעיל מ‪ ,[.‬ב( לעיל מ‪.‬‬
‫]לקמן לג‪ ,[:‬ג( לעיל מ‪,:‬‬
‫ד( ]עי׳ תוס׳ זכתיס פו‪.‬‬
‫ל״ה אתיא ותוספות בכורית‬
‫התולש[‪,‬‬
‫ל״ה‬
‫כו‪.‬‬
‫ה( נססתיס מ‪ ,[:‬ו( ]ערובין‬
‫פט‪,.‬‬
‫חולין‬
‫לא‪(1 ,[.‬‬
‫ח( ]תוספתא לתרומות‬
‫פ״א ה׳׳גן‪ ,‬ט( ]פי׳ בריא‬
‫כלכתיב ותחלימני יתתייני‪.‬‬
‫ערוך ערך תלס ג[‪ ,‬י( ]גי׳‬
‫הרא״ש רבה[‪ ,‬כ( ]לקמן‬
‫לג‪ ,[:‬ל( ]נמלבר כט[‪,‬‬
‫מ( נלנריס י‪ ,[3‬נ( ]יעי׳‬
‫תוספות חולין סט‪ .‬ל״ה‬
‫והתגיא[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש״י ל״ה שמע מקצת‬
‫כר מוקע בבור ויצא לחון‬
‫יצא נתצי התקיעה‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫נמ׳ כשופר של שלמים‪.‬‬
‫עיין ובסיס לף פו ע״א‬
‫תל״ה אתיא‪ .‬ובכורות לף‬
‫בו ע״א‬
‫מל״ה‬
‫התולש‬
‫וכנלריס לף י ע״א תל״ה‬
‫אלם מביא כבשות ימעילה‬
‫דף יב ע״נ תל״ה חלב‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫תקע כראשונה‪ .‬פשוטה‬
‫תקע‬
‫התרועה‬
‫שלפני‬
‫כלרכה !לקמן ל ג >‪ .‬ו מ ש ך‬
‫בשניה‪ .‬תקיעה של אחר‬
‫התרועה משך כשתים לצאת‬
‫כה ידי שתים‪ ,‬שהיה‬
‫צריך לעשות זי אתר זו‬
‫פשוטה שלאחריה רמלכיות‬
‫ופשיטה שלפניה רזכרינות‬
‫ישם!‪ .‬אין בידו אלא‬
‫אחת‪ .‬לפסוקי תקיעה‬
‫אחת לשתים לא תפסקינן‬
‫;שם!‪ .‬מצות ל א ו ליהנות‬
‫ניתנו‪ .‬שהמצות שניתנו‬
‫לישראל לא ליהנות ניתנו‬
‫להס‪ ,‬לא לשס הנאה ניתני‬
‫להס‪ ,‬אלא גזירת מלך‬
‫היא עליהס ! ח ו ל ץ פט‪.;.‬‬
‫בשופר‬
‫לא‬
‫של ע״ז‬
‫יתקע ואם תקע יצא‪.‬‬
‫ללאו הנאה היא ילכתחלה‬
‫מיהא לא יתקע‬
‫למאיס ‪1‬שםו‪.‬‬
‫משוס‬
‫רבינו חננאל‬
‫אמר רבה שמע מקצת‬
‫בבור ומקצת‬
‫תקיעה‬
‫תקיעה על שפת הבור יצא‪,‬‬
‫הואיל ובור מקום תקיעה‬
‫הוא לאותן העומדים‬
‫בבור‪ .‬אבל מקצת תקיעה‬
‫קודם שעלה עמוד השחר‬
‫ומקצח אחר שיעלה עמוד‬
‫חשחר‪ .‬כיון שהלילה לאו‬
‫זמן חיוכא הוא )לחד( לא‬
‫יצא‪ .‬למימרא דסבר רבח‬
‫שמע סוף תקיעח בלא‬
‫חחלת תקיעה או חחלת‬
‫תקיעה בלא סוף תקיעה‬
‫יצא‪ ,‬והתנן תקע בראשונה‬
‫ומשך בשניה כשתים אץ‬
‫בידו אלא אחת כר‪ .‬ודתינן‬
‫פסוקי תקיעחא מהדדי לא‬
‫ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה‬
‫כח‪.‬‬
‫בשופר של עולה לא יתקע‪ .‬כלומר במזיד ואם תקע כלומר‬
‫שמע מקצת התקיעה בבור כוי‪ .‬קא סלקא דעתך דהכי קאמר היה‬
‫בשוגג יצא דבשוגג מעל ונפיק לחולין אבל במזיד אין‬
‫עומד הוא בשפת הבור וחבירו תוקע בבור ויצא לחוץ )א( בחצי‬
‫מעילה ולא נפיק לחולין וכשמחלק בין עולה לשלמים היה יכול לחלק‬
‫התקיעה ואשמעינן הבא דבקצת נמי יוצא‪ :‬קודם עמוד השחר‪.‬‬
‫בעולה גופה בין מזיד לשוגג אבל השתא מחלק בשוגג גופיה‪:‬‬
‫לאו זמניה הוא כדאמרינן במסכת מגילה <לף כ‪ (:‬כל היום כשר‬
‫אמר רב יהודה בשופר של ע״ז‬
‫לתקיעת שופר ויליף טעמא מיום‬
‫לא יתקע ואם תקע יצא‪.‬‬
‫תרועה יהיה לכםל( יום ולא לילה‪:‬‬
‫ש מ ע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה‬
‫תימה מאי שנא משלמים דלא יצא‬
‫הכי גרסינן למימרא ד ס ב ר ר ב א דכי‬
‫על שפת הבור יצא מקצת תקיעה קודם‬
‫משוס דמצות ליהנות ניתנו ורבינו‬
‫שמע איניש סוןז חקיעה בלא חחילח‬
‫א‬
‫ב‬
‫תקיעה יצא וממילא כוי‪ :‬ת ק ע‬
‫בראשונה‪ .‬פשוטה שלפני תרועת‬
‫המלכיות‪ :‬ומשך בשניה‪ .‬בפשוטה‬
‫של אחריה כשתים ונתכרן לצאת בה‬
‫אף ידי פשוטה שלפני תרועת הזכרונות‬
‫שעתיד עליו לתקוע תיכף לזו‪ :‬אם‬
‫קול שופר שמע‪ .‬בלא קול הברה‬
‫יצא‪ :‬א ם קול הברה שמע‪ .‬עם קול‬
‫השופר לא יצא‪ :‬בתוקע ועולה‬
‫לנפשיה‪ .‬ואין אחר עמו לצאת בו‬
‫אלא תוקע ועולה הוא דלדידיה תחילתה‬
‫וסופה בהכשר דבתחילה הוא והשופר‬
‫בבור ואמרן לעיל )לף מ‪ (:‬אותן‬
‫העומדים בבור יצאו‪ :‬של עולה‪ .‬ותלשו‬
‫מחיים דאילו לאחר זריקה אין מעילה‬
‫לא בעורה ולא בקרניה שהכל לכהניס‬
‫כדאמרינן במנחות )לף פג‪ (.‬ובזבחים‬
‫)פו‪ (.‬נאמר לו יהיה בעולה ניקרא ז[ ונאמר‬
‫לו יהיה באשס נשם[ מה אשם עצמותיו‬
‫מותרין אף עולה עצמותיה מותרין‪:‬‬
‫שלמים לאו בני מעילה נינהו‪ .‬דאין‬
‫מעילה בקדשים קלים אלא באימורים‬
‫ולאחר זריקה כשהובררו לחלק גבוה‪:‬‬
‫לא ליהגות גיחגו‪ .‬לישראל להיות‬
‫קיומם להם הנאה אלא לעול על‬
‫צואריהם ניתנו‪ :‬בשופר של ע״ז‪.‬‬
‫ששימשו בו לע״ז ונאסר בהנאה‬
‫כדתניא במסכת ע״ז )לף נא‪ (:‬אבד‬
‫תאבדון את כל המקומות״( בכלים‬
‫שנשתמשו בהן לע״ז הכתוב מדבר‪:‬‬
‫ואם ח ק ע יצא‪ .‬דמצות לאו הנאה‬
‫פחוחי מיפחח שיעוריה‪.‬‬
‫נינהו‪:‬‬
‫דהא לשריפה קאי וכשרוף דמי ושופר‬
‫בעי שיעור כדאמרינן לעיל )לף ‪C.0‬‬
‫כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן‪:‬‬
‫מותר לתקוע לו‪ .‬טעמא דכולהו‬
‫משוס דמצות לאו ליהנות ניתנו‪:‬‬
‫חבירו מזה עליו בימות הגשמים‪.‬‬
‫שאין כאן אלא הנאת קיום המצוה‬
‫ומצות לא ניתנו ליהנות‪ :‬אבל לא‬
‫בימוה החמה‪ .‬דאיכא הנאת הגוף‪:‬‬
‫פרסיים‪ .‬ואע״ג שלא‬
‫שפפאוהו‬
‫נתכוון לצאת ידי חובת מצה בליל‬
‫ראשון של פסח יצא‪ :‬החוקע לשיר‪.‬‬
‫לשורר ולזמר כך שמעתי מפי מורי‬
‫הזקן‪ .‬וביסודו של מורי רבי יצחק בן‬
‫יהודה ראיתי התוקע לשד להבריח‬
‫רוח רעה מעליו‪ :‬פשיטא‪ .‬דזאת‬
‫אומרת כן‪ :‬מהו דחימא ה ח ם אפול‬
‫מצה קאמר רחמנא והא אפל‪.‬‬
‫ונהנה באכילתו הלכך לאו מתעסק‬
‫הוא שהרי אף לענין חיוב חטאת‬
‫אמרינן )כריתות לף ינו‪ 0‬המתעסק‬
‫בחלבים ובעדיות חייב שכן נהנה‪:‬‬
‫שיעלה‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫לב א טוש״ע א׳׳ס סי׳‬
‫תקפז סעיף נ ‪:‬‬
‫לג כ שס סעיף ג וסי׳‬
‫תקפח סעיף א‪:‬‬
‫לד ג מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫שופר הל׳ ל כווש׳׳ע‬
‫א״ח סי׳ תקצ סעיף ו‪:‬‬
‫לה ד נווש״ע א״ס סי׳‬
‫תקפו סעיף ב‪:‬‬
‫לו ה ו מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫שופר הלכה ג‪:‬‬
‫לז ז מיי׳ שס טיש״ע א״ח‬
‫עמוד השחר ומקצת תקיעה לאהר‬
‫חננאל גריס הכא רבא ״ ותימה‬
‫לבסוף כסר הדס )חולין לף פט‪ .‬ישם(‬
‫תניא תקע לא יצא וכן ק שיא אההיא‬
‫מהא דאמר רבא בסרק מצות חליצה‬
‫וליכא הכי השתא התם לילה לאו זמן היובא‬
‫בסנדל‬
‫סי׳ תקפו סעיף ג‪:‬‬
‫שס‪:‬‬
‫מיי׳‬
‫ח‬
‫לח‬
‫לט ט טיש״ע א״ח סי׳‬
‫מקסט סעיף ז יטוש״ע‬
‫י״ל סי׳ רכא סעיף יב‪:‬‬
‫מ י מיי׳ שס טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ תקפו סעיף ה‬
‫וטוש״ע י״ל סי׳ רכא סעיף‬
‫יג‪:‬‬
‫לולב הגזול )סוכה לף לא‪ :‬בד״ה באשרה(‪:‬‬
‫מא כ טוש׳׳ע י״ל שס‪:‬‬
‫מב ל מיי׳ פ״ו מהל׳ תמן‬
‫שיעלה עמוד חשחר לא יצא אמר ליה אביי‬
‫מאי שנא התם דבעינא כולה תקיעה בהיובא‬
‫וליכא הכא נמי בעינא כולה תקיעה בהיובא‬
‫הוא כלל הכא בור מקום חיובא הוא לאותן‬
‫העומדין‬
‫דםבר רבה‬
‫בבור למימרא‬
‫א(‬
‫שמע‬
‫סוף תקיעה בלא תהילת תקיעה יצא וממילא‬
‫תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה יצא ת״ש‬
‫ג‬
‫י ת ק ע בראשונה ומשך בשנית כשתים אין‬
‫ג‬
‫בידו אלא אחת‬
‫פסוקי‬
‫ג(‬
‫ואמאי תסלק לה‬
‫תקיעתא‬
‫לא‬
‫מהדדי‬
‫בתרתי‬
‫ת״ש‬
‫פםקינן‬
‫התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך‬
‫הפיטם אם קול שופר שמע יצא ואם קול‬
‫הברה שמע לא יצא ואמאי ליפוק בתחילת‬
‫תקיעה מקמי דליערבב קלא י בי קאמר רבה‬
‫בתוקע ועולה לנפשיה אי הכי מאי למימרא‬
‫מהו דתימא זמנין דמפיק רישיה ואכתי שופר‬
‫וקא‬
‫בבור‬
‫יהודה‬
‫מיערבב‬
‫קלא‬
‫ממ״ל‬
‫של‬
‫עולה‬
‫לא‬
‫בשופר‬
‫תקע יצא‬
‫רב‬
‫אמר‬
‫ואם‬
‫יתקע‬
‫י> בשופר ש ל שלמים לא יתקע‬
‫‪8‬‬
‫ואם תקע לא יצא מ״ט עולה בת מעילה היא‬
‫כיון‬
‫ה‬
‫שלמים‬
‫ידמעל בה נפקא לה לחולין‬
‫דלאו בני מעילה נינהו איםורא הוא דרכיב‬
‫בחו ]ולא נפקי לחולין[ מתקיף לה רבא אימת‬
‫מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא תקע‬
‫אלא אמר רבא אהד זה ואחד זח לא יצא‬
‫הדר אמר‬
‫א ה ד זה ואהד זה יצא ״י מצות‬
‫ה‬
‫לאו ליהנות ניתנו אמר רב יהודה ״׳בשופר‬
‫של ע״ז לא יתקע ואם תקע יצא‬
‫חנדחת לא‬
‫של עיר‬
‫״בשופר‬
‫יתקע ואם תקע‬
‫לא‬
‫יצא מ״ט עיר הנדחת כתותי מיכתת שיעוריה‬
‫רבא‬
‫אמר‬
‫‪2‬‬
‫המורד‬
‫הנאה‬
‫מותר‬
‫מחבירו‬
‫לתקוע לו תקיעה ש ל מצוה יהמודר הנאה‬
‫משופר מותר לתקוע בו תקיעה ש ל מצוה‬
‫ואמר רבא המודר הנאה מהבירו מזה עליו‬
‫מי הטאת בימות הגשמים אבל לא בימות‬
‫ההמה‬
‫נ‬
‫המודר‬
‫הנאה‬
‫טובל‬
‫ממעין‬
‫בו‬
‫טבילה של מצוה בימות הגשמים אבל לא‬
‫בימות‬
‫החמח‬
‫יכפאו‬
‫ואכל מצה יצא כפאו מאן אילימא‬
‫שלחו ליה‬
‫והתניא‬
‫לאבוה‬
‫כפאו‬
‫שד‬
‫שוטה‬
‫כשהוא חלים הרי הוא כפקה‬
‫ח‪1‬מ‬
‫עתים‬
‫דשמואל‬
‫עתים‬
‫ייהלים‬
‫‪2‬‬
‫לכל‬
‫דבריו כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל‬
‫דבריו‬
‫אמר‬
‫יצא‬
‫אכול‬
‫אמר‬
‫רב‬
‫אשי‬
‫שכפאוהו‬
‫י>רבא‬
‫זאת‬
‫אומרת‬
‫פשיטא‬
‫היינו‬
‫הך מהו‬
‫מצה‬
‫אמר‬
‫פרסיים‬
‫>התוקע‬
‫כ‬
‫רהמנא‬
‫לשיר‬
‫דתימא‬
‫התם‬
‫והא‬
‫אכל‬
‫)יבמות לף קג‪ :‬ושס> חלצה‬
‫שאינו שלו ובסנדל של ע״ז חליצתה‬
‫כשרה ולא אמרינן מכתת שיעוריה‬
‫ופרישית כולה בשלהי כסוי הדס ופ׳‬
‫המודד הנאה משופר מותר‬
‫של‬
‫בשופר‬
‫לתקוע‬
‫מצוה‪ .‬בפרק ב׳ דנדריס )לף נוז‪>:‬‬
‫ה״ה‬
‫מכירה‬
‫מהל׳‬
‫יס״ט מהל׳ עלות הל׳ טן‬
‫מחלק אביי בין הנאת סוכה עלי‬
‫טוש״ע שס סעיף ה ]וח״מ‬
‫לאומר שלא אהנה מן הסוכה דיכול‬
‫סי׳ לה סעיף ט[‪:‬‬
‫לאסור הסוכה עליו שאינה משועבדת‬
‫לו אבל אין יכול לאסור עצמו על‬
‫הסוכה שהוא משועבד לה ופריך ובינו חננאל )המשך(‬
‫עלה רבא וכי מצות ליהנות ניתנו פסקינן‪ .‬ת״ש התוקע לתוך‬
‫הכור או לתוך וכוי‪ .‬ודחינן‬
‫אלא אמר רבא הא דאמר ישיבת‬
‫כי קאמר רבה בתוקע‬
‫סוכה עלי הא דאמר שבועה שלא ועולה‪ ,‬שנמצאת תתקיעה‬
‫אשב בסוכה ולדברי רבא היה משמע ששמע אתרי ‪.‬עלותו מן‬
‫דכאן נמי אי אמר הנאת שופר עלי הבור תקיעה שלימה‪ .‬אי‬
‫הכי מאי למימרא כוי‪.‬‬
‫מותר לתקוע בשופר של מצוה דמצות אמר רב יהודה בשופר של‬
‫לאו ליהנות ניתנו אבל אס אמר עולה לא יתקע ואם תקע‬
‫יצא‪ ,‬בשופר של שלמים‬
‫תקיעת שופר עלי אסור לתקוע‬
‫לא יתקע ואם תקע לא‬
‫בשופר של מצוה אפי׳ לרבא כמו יצא‪ .‬ותריץ לה רבא הכי‪,‬‬
‫דאמר גבי סוכה אם לא נחלק משוס אחד שופר של עולה ואחד‬
‫שופר של שלמים יצא‪,‬‬
‫דגבי סוכה בלאו מצוה יש הנאה‬
‫מאי טעמא‪ ,‬מצות לאו‬
‫בישיבה אבל שופר אי לאו מצוה אין ליחנות ניחנו‪ .‬בשופר של‬
‫הנאה בתקיעה דאינו מכוון לשיר ע״ז לכתחלח לא יתקע‬
‫ואם תקע יצא‪ .‬בשופר של‬
‫ועל סוגיא דהתס קשיא דמשמע עיר הנדתת אפי׳ דיעבד‬
‫דוקא כשאמר שבועה שלא אשב לא יצא‪ ,‬מאי טעמא כתותי‬
‫מכתת שיעוריה‪ .‬אמר רבא‬
‫בסוכה הוא דאינו יכול לאסור עצמו‬
‫חמודר חנאח מתבירו‪ ,‬וכן‬
‫על סוכה לפי שהוא משועבד לה המורר הנאה משופר מותר‬
‫אבל אס אמר ישיבת סוכה עלי לתקוע לו תקיעה של‬
‫מצוה‪ .‬וכן המודר הנאה‬
‫בשבועה אסור כמו בקונם וא׳׳כ מאי‬
‫מחבירו‪ ,‬חבירו מזה עליו‬
‫חומר בנדרים מבשבועות דקתני התם מי תטאת בימות הגשמים‬
‫הא שניהם חלין בענין אחד ויש אבל לא בימות חחמח‪ .‬וכן‬
‫המודד הנאח ממעיין טובל‬
‫לומר דנדרים חלין בכל ענין דשייכי בו טבילח מצוה בימות‬
‫דהיינו האסרפ חפץ כדאמרינן בריש‬
‫חגשמים אבל לא בימוח‬
‫מסכת נדרים )לף ב‪ (:‬דנדריס וחרמים חחמה‪ .‬שלחו ליח לאבוה‬
‫דשמואל‪ ,‬כפאו ואכל מצח‬
‫מידי דמיתסר חפצא עליה לאפוקי בפסח יצא‪ .‬ופירשח רב‬
‫שבועה דקאסר נפשיה מן חפצא ולכן אשי כשכפאוהו פרסיים‪.‬‬
‫ש״מ מצות אינן צריכות‬
‫חלים הנדרים בכל ענין שיאמר חוץ‬
‫כוונה‪ .‬אמר )רבא( ]רבה[‬
‫מהיכא דהזכיר הנאה משום דמצות זאת אומרת התוקע לישיר‬
‫לאו ליהנות ניתנו ומה שמחלק שם בין יצא‪ ,‬כגון הא דכתיב‬
‫בתקע שופר‬
‫הללוהו‬
‫אמר ישיבת סוכה עלי לשבועה שלא‬
‫שתוקעין להלל וכיוצא בו‪,‬‬
‫אשב לא בא אלא לומר שיש חילוק‬
‫אם תקע כסדרן אע״פ‬
‫בין נדר לשבועה לסי שהנדר בכל ענין שהוא לשיר‪ ,‬השומע יצא‪,‬‬
‫כי מצות אין צריכות‬
‫שיאמר מיתסר חפציו עליה ובשבועה‬
‫מהו‬
‫פשיטא‬
‫כוונה‪,‬‬
‫בכל ענין שיאמר קאסר נפשיה מן דתימא התם תאכלו מצות‬
‫המודר הנאה ממעיין‪ .‬אמר רחמנא והא אכליה‬
‫חפציו‪:‬‬
‫הא דאיצטריך לאשמועינן מודר הנאה‬
‫מחבירו ומשופר וממעיין דס״ד אמינא‬
‫דוהא במודר מחבירו הוא דשרינן‬
‫אבל‬
‫הא‬
‫לתקוע לו ולהזות משוס דסתם מודר מחבירו אין דעתו על דבר מצוה כשאין מפרש בהדיא אבל אם פירש בהדיא ממעיין ומשופר אסור קמ״ל‪:‬‬
‫אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא‪ .‬דמצות אינן צריכות כוונה בפ׳ ערבי פסחים )פסחים לף קיל‪ >:‬משמע דהר פלוגתא גבי הביאו‬
‫לפניו מטבל בחזרת דקתני בגמ׳ אכלו דמאי יצא אכלו בשלא מתכוין יצא ובאידך ברייתא תניא ר׳ יוסי אומר אע״פ שכובל‬
‫בחזרת מצוה להביא לפניו )מצה( חזרת וחרוסת ודייק התם ע״כ לאו משום היכרא הוא מדקתני מצוה אלא משום דמצות צריכות כוונה‬
‫והשתא מה שהוצרך רבא לדקדק מכאן ולא הביא מברייתא דהתם דקתני בהדיא דהוה אמינא היינו בירקות דרבנן אבל מצות דאורייתא‬
‫בעי כוונה ומה שמקשה עליו מברייתות דלקמן ולא פריך מרבי יוסי דהתס דהוה מצי לדחויי דלעולם מצוה משוס היכרא‪:‬‬
‫אבל‬
‫ומצה הלכה ג טוש׳׳ע‬
‫א״ח סי׳ מעה סעיף ל­­‬
‫מג מ מיי׳ שס ]ופכ״ט‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫צ ד א מיי׳ פ״ב מהל׳ ק״ש‬
‫הלכה א סמג עשי! יח‬
‫זושייע א״ס סי' ס סעיף ה‪:‬‬
‫‪£‬ח ב מיי׳ פ״ב מהל׳ שופר‬
‫הלי ד טוש״ע א״ח סי׳‬
‫חקפט סעיף ח‪:‬‬
‫&ו ג מיי׳ פי׳׳ד מהלכות‬
‫נשיאות כפיס הלכה ינ‬
‫‪.‬׳וש״ע א״ח סי׳ קכח סעיף‬
‫״ז ןרכ אלפס ס׳ הקורא אח‬
‫המגילה דף רענן‪:‬‬
‫‪ i t‬ו ה מיי׳ פ״כ מהל׳‬
‫פסולי המוקדשין הלכה‬
‫יא‪:‬‬
‫כה‪:‬‬
‫ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫אבל הבא‪ .‬תוקע לשיר מתעסק בעלמא הוה ולקמן בפרק בתרא‬
‫קא משמט לן‪ .‬דאע״ג למתעסק הוא יצא דמצות אין צריכות כוונה‪:‬‬
‫זמן המקרא‪ .‬של קריאת שמע והוא היה קורא בתורה פרשת שמע‪:‬‬
‫)דף לב‪ 0‬תנן המתעסק לא יצא‪ :‬אבל נתכוון שומע‬
‫קורא להגיה‪ .‬אף קרייה אין כאן אלא מגמגם‪ :‬דקא מנבח נבוחי‪.‬‬
‫ולא נתכוון משמיע ודבי משכחת לה‪ .‬ל א הוה מצי למימר כגון‬
‫ואינו תוקע כשיעור תקיעה המפורש במשנתנו בפ׳ אחרון )דף לג‪:0‬‬
‫שלא נתכוון משמיע להוציא השומע למשמע ליה כללייק בסוף סוגיא‬
‫משמיע לעצמו ט(דומיא לשומע לעצמו‬
‫אלא מטחה‪ .‬לשאין מתכוין למצוה‬
‫אלמא י(]לא[ בעי כוונה‪:‬‬
‫כמתכוין למי‪ :‬הישן בשמיני בסוכה‪.‬‬
‫אבל הכא זכרון תרועה כתיב והאי מתעסק‬
‫דקא מנבח נכוחי‪ .‬פי׳ בקונט׳‬
‫שלא לשום מצוה‪ :‬ילקה‪ .‬שהרי מוסיף‬
‫בעלמא הוא קמ״ל אלמא קסבר רבא מ צ ו ת‬
‫לאינו פוקע כשיעור תקיעה‬
‫על מצוה ועובר משום בל תוסיף‪:‬‬
‫ה י ה קורא‬
‫אין צריכות כוונה איתיביה‬
‫המפורש במשנתנו וקשיא לאס כן‬
‫מצות אין טובר טליהן‪ .‬בבל תוסיף‬
‫בתורה והגיע זמן המהרא אם כוון לבו יצא‬
‫אפילו נתכוון נמי לא נפיק ונראה‬
‫אלא בזמנן כגון חמשת המינין בלולב‬
‫ואם לאו לא יצא מאי לאו כוון לבו לצאת לא‬
‫לי מגבח נבוחי שאין מתכרן לתקוע‬
‫וה׳ טוטפות בתפלין חמש ציציות‬
‫לקרות לקרות הא קא קרי בקורא להגיה‬
‫שיעור תקיעה ותקע שיעור תקיעה‬
‫בטלית אבל תוספת יום על ימים או‬
‫ושמא כך רוצה לומר בקונט׳ אי‬
‫שעה על שעה אין זה מוסיף‪:‬‬
‫ת״ש ״היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה‬
‫נמי כעין שפירש בקונט׳ לקמן בפרק‬
‫בשלא סיים‪ .‬אצא הוסיפה באמצע‪:‬‬
‫ביתו םמוך לבית הכנםת ושמע קול שופר‬
‫בתרא )דף לג‪ >:‬מתעסק שהיה נופח‬
‫בברייתא‪:‬‬
‫קהני‪.‬‬
‫סיים‬
‫והא‬
‫או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא‬
‫בשופר ועלתה לו בילו תקיעה‪:‬‬
‫הגיחנין במחגה אחת‪ .‬כגון לם בכור‬
‫יצא מאי לאו אם כוון לבו לצאת לא לשמוע‬
‫ומנא תימרא דתגן‪ .‬גבי זריקת‬
‫שנתערב בלם בכור חבירו או בלס‬
‫לשמוע וחא שמע םבור חמור בעלמא הוא‬
‫לס תימה מאי אולמיה דהך‬
‫מעשר‪ :‬ינהגו מחנה אחה‪ .‬והרי‬
‫איתיביה נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע‬
‫מההיא לכהן שעולה ללוכן דש לומר‬
‫יש בה משניהן ועולה לשניהן‪ :‬מחן‬
‫משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא ע ד שיתכוון‬
‫לגבי כהן שמתכדן לברך ולהוסיף‬
‫ארבט‪ .‬שלמים ואשם ועולה ותולה‪:‬‬
‫יכול להיות שעובר אע״ג ללאו זמניה‬
‫שומע ומשמיע בשלמא נתכוון משמיע ולא‬
‫דלמא ק ס ב ר רבי יהושט כוי‪.‬‬
‫הוא אבל כאן שאין מתכוין להוסיף‬
‫ומתרתי הנך ממתני׳ ומברייתא איכא‬
‫נתכוון שומע כסבור חמור בעלמא הוא אלא‬
‫ואינו עושה אלא מחמת ספק אין‬
‫לאותובי לרבא‪ :‬אנן הכי אמרינן‪.‬‬
‫שומע ולא נתכוון משמיע חיכי‬
‫נתכוון‬
‫לו לעבור אי לאו משוס לחשיב זמניה‬
‫אנן למייתינן סייעתא מהא לטעמא‬
‫משכחת לה לאו בתוקע לשיר דלמא דקא‬
‫אלא ולאי אמרינן לחשיב זמניה‬
‫משוס לאי הלר מתרמי ליה כר‬
‫מנבח נבוחי א״ל אביי אלא מעתח ל>הישן‬
‫משוס זמנץ לאי מתרמי ליה בוכרא‬
‫הכי קאמרינן ליה לרב שמן‪ :‬מאי‬
‫בשמיני בםוכח ילקח אמר לו שאני אומר‬
‫הלר מזה מיניה והוא הלין גבי כהן‬
‫טטמא שבק מחניתין כוי‪ .‬שבק‬
‫מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן מתיב‬
‫מהאי טעמא וא״ת הא לאמר בפ״ק‬
‫מתניתין הניתנין במחנה אחת משנה‬
‫)לף טי‪ :‬ושם( למה תוקעין ומריעין‬
‫לדוכן‬
‫שעולה‬
‫לכהן‬
‫מנין‬
‫אבא‬
‫בר‬
‫שמן‬
‫רב‬
‫היא בשחיטת קלשיס‪ :‬ליתיב ממחגיחין‪.‬‬
‫כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן‬
‫שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך‬
‫דאלימא לאקשויי‪ :‬לא סגי דלא יהיב‪.‬‬
‫עומלין כלי לערבב את השטן והא‬
‫אי הלר מתרמי ליה לקלשיס לא‬
‫את ישראל אוםיף ברכה אהת משלי כגון‬
‫עבר משוס בל תוסיף ועול אמר‬
‫מפסיל‪ :‬לצאת לא בטי כווגה‪.‬‬
‫לא‬
‫ה ׳ אלהי אבותיכם יוםף עליכם ת״ל‬
‫בפרק בתרא <דף לל‪ (.‬שלש תרועות‬
‫לבלאו מתבוין יוצא ילי חובתו‪:‬‬
‫תוסיפו על הדבר והא הכא כיון דבריך ליה‬
‫נאמרו בר״ה שנים מלברי תורה‬
‫לטבור בטי פווגה‪ .‬שיתכוין לשוס‬
‫עברה ליה זמניה וקתני דעבר הכא במאי‬
‫ואחת מלבד סופרים ואיכא למאן‬
‫מצוה ואי לא לא עבר‪ :‬והא מתן‬
‫עסקינן בדלא סיים והתניא םיים םיים ברכה‬
‫לאמר ב׳ מלבד סופרים והשתא‬
‫דמים כוי‪ .‬שאין מתכרן בשאר‬
‫עבר משום בל תוסיף אע״ג לכבר‬
‫אחת והתניא םיים כל ברכותיו שאני הכא‬
‫מתנותיו לשס בכור וקאמר רבי‬
‫עבר ויצאו מכל מקום אי אתרמי ליה‬
‫כיון דאלו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר‬
‫יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף‪:‬‬
‫צבורא אחרינא הלר ותקע וחשיב‬
‫איכוון‬
‫מברך כוליה יומא זמניה הוא ומנא תימרא‬
‫זמניה ועול לאפי׳ לאו זמניה כיון‬
‫דתנן ייהניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו מתנה‬
‫למתכוין לשם מצוה עובר משוס בל‬
‫אחת מתן ד׳ במתן ד׳ ינתנו במתן ד׳ מתן ד׳ במתן אחת ר״א אומר ינתנו‬
‫תוסיף למסיק רבא בסמוך לעבור‬
‫שלא בזמנו בעי כוונה זי״ל כלפדשית‬
‫במתן ד׳ רבי יחושע אומר יינתנו במתן אחת אמר לו ר״א חרי חוא עובר על‬
‫בפ״ק )לף טז‪ :‬ושם( ללא שייך בל‬
‫בל תגרע אמר לו ר׳ יהושע הרי הוא עובר על בל תוםיף א״ל ר״א לא‬
‫תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים‬
‫נאמר בל תוםיף אלא ״כשהוא בעצמו אמר לו ר׳ יהושע לא נאמר בל תגרע‬
‫וברכת כהניס נמי אפי׳ מברכין כמה‬
‫אלא כשהוא בעצמו ועוד אמר רבי יהושע כשלא נתת עברת על בל תגרע‬
‫פעמים לצבור אחל אין זה בל תוסיף‬
‫ולא עשית מעשה בידך כשנתת עברת על בל תוםיף ועשית מעשה בידך‬
‫אלא אם כן מוסיף ברכה אחת כגון‬
‫והא הכא כיון דיהיב ליה מתנה מבכור עברה ליה לזמניה וקתני דעבר‬
‫יוסף )ה׳( עליכם ככם )לבדם א( או‬
‫משום בל תוסיף לאו משום דאמרינן כיון דאילו מתרמי ליה בוכרא אחרינא‬
‫כיוצא בה וכן אס נטל לולב כמה‬
‫פעמים ביום או אוכל בפסח כמה‬
‫הדר מזה מיניה כוליה יומא זמניה ״]ממאי[ דלמא קםבר ר׳ יהושע מצות‬
‫זיתים של מצה אין זה בל תוסיף וכל‬
‫עובר עליהן אפי׳ שלא בזמנן אנן הכי קאמרינן רב שמן בר אבא מ״ט שביק‬
‫הניתנים במתנה אחת אס נתן כמה‬
‫מתני׳ ומותיב מברייתא לותיב ממתניתין מתניתין מ״ט לא מותיב כיון דאילו‬
‫פעמים במקום אחל אין זה בל תוסיף‬
‫מתרמי ליה בוכרא אהרינא בעי מזה מיניה כוליה יומא זמניה הוא ברייתא‬
‫אלא אס כן נותן במקום אחר וכן‬
‫נמי כיון דאי מתרמי צבורא אהרינא הדר מברך כוליה יומא זמניה ורב‬
‫בהלס וערבה שבלולב אפילו נותן‬
‫שמן בר אבא התם לא סגי דלא יהיב הכא אי בעי מברך אי בעי לא מברך‬
‫כמה הלסיס וכמה ערבות בלולב‬
‫רבא אמר לצאת לא בעי כוונה לעבור בעי כוונה והא מתן דמים לרבי‬
‫אין זה בל תוסיף אפילו למ״ל צריך‬
‫אגד אלא אס כן מוסיף מין אחר‬
‫יהושע דלעבור ולא בעי כוונה אלא אמר רבא לצאת לא בעי כוונה לעבור‬
‫ומיהו תימה דלפי׳ זה אס היה נותן‬
‫א מ ר ליה ר׳ זירא לשמעיה‬
‫בזמנו לא בעי כוונה ש ל א בזמנו בעי כוונה‬
‫כמה חוטין בציצית וכמה פרשיות‬
‫איכוון‬
‫בתפלין בבית אחד לא היה עובר משום‬
‫בל תוסיף ומסוכה אין להביא ראיה כאן מה שאין עובר בעשה ד׳ מחיצות אע״ג דאמרינן‬
‫שתים כהלכתן ושלישית אפי׳ טפח דכל שכן כשעושה ד׳ מחיצות טפ עדיף דהוי תשבו כעין תדורו‪ :‬מתן ארבע במתן אחת‪.‬‬
‫בדם _‬
‫ולא ‪. . .‬‬
‫כגון דס בכור שהוא מתן אחת בדם עולה ושלמים שהם שתי מתנות שהן ארבע ‪. .‬‬
‫‪ ...‬שהן ארבע מתנות בד׳ קרנות‬
‫חטאת‬
‫דההוא למעלה מחוט הסקרא והני למטה‪ :‬לא נאמד בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו‪ .‬והלכך טוב שלא יגרע המצוה‪.‬‬
‫לא גאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו‪ .‬והלכך כיון דיוצא באחד למה נזקקנו ליתן ארבע ועוד טסי עדיף באחד מארבע‬
‫כמו שמפרש‪ :‬דלמא קסבר רב• יהושע מצות עובר עליהן שלא בזמנז• והישן בשמיני בסוכה ילקה לרבי יהושע‬
‫ובשמיני ספק שביעי לא יתיב ומיהו לא קיימא מסקנא הכי‪ :‬הכא אי בעי מברך‪ .‬משמע מכאן דכיון דעלה לדוכן פעם‬
‫אחת ביוס שוב אינו עובר בעשה דאמור להם )‪3‬מל‪3‬ר ו( כל היום דהא קאמר אי בעי לא מברך‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫א(‬
‫נ(‬
‫א‬
‫רבינו חננאל‬
‫; בל הכא בענ]י[ן תקיעות‬
‫‪:‬יונת הלב בעינן וליכא‪,‬‬
‫י מ ״ל מצות אין צריכות‬
‫גרונה‪ .‬איתיביה היה קורא‬
‫בתורה בעיניין קרית שמע‬
‫וחגיע זמן קרית שמע‪,‬‬
‫למצות‬
‫>‪ c‬כיוון לבו‬
‫י־ית שמע יצא‪ ,‬ואם לא‬
‫ודחינן‬
‫ניוון לא יצא‪.‬‬
‫) דתניתא( ]מתניתין[ בקורא‬
‫להגיה‪ ,‬שאינו קורא התיבות‬
‫בקריאתם אלא ככתיבתס‪,‬‬
‫ד חפירות והיתירות כמות‬
‫עתן כתובות‪ .‬לפיכך אמי‬
‫אם כיוון לבו וקרא כמסורת‬
‫י‪::‬א ואם לאו לא יצא‪ .‬ת״ש‬
‫רהא דתנן הכא במתנית׳ חיח‬
‫עיבר אחורי בית הכנסת או‬
‫ע היה ביתו סמוך לכנסח‬
‫ושמע קול שופר או קול‬
‫כ־רא מגילה אם כיון לבו‬
‫יצא ואם לאו לא יצא אע״פ‬
‫שזה שמע וזה שמע זה כיון‬
‫לכו וזה לא כיוון לבו‪ .‬מאי‬
‫כיין לבו לצאת וש״מ מצות‬
‫צי־־כוח כוונה‪ .‬ודחיגן כיון‬
‫לכי לשמוע ולחבחין אם היא‬
‫תקיעת בן אדם או צחלח סוס‪.‬‬
‫איתיביה נתכוון ]שומע ולא‬
‫נתכוון[ א( משמיע לא יצא‪,‬‬
‫הא חיכי משכחת לה‪ ,‬לאו‬
‫בהוקע לשיר‪ ,‬קשיא לרבח‪.‬‬
‫וס־־יק לא דקא מנבח נבוחי‪,‬‬
‫כייומר אינה תקיעה שלימח‬
‫איא כמין נבוח הוא‪ ,‬ולפיכך‬
‫לא יצא‪ ,‬אבל אם היתח‬
‫תקיעה אע״פ שלא נחכוון‬
‫יצא‪ .‬אי תכי כי המצוות‬
‫]איין צריכות כוונה‪ ,‬התורה‬
‫ארדה בסוכות תשבו שבעת‬
‫ימים ואין לך להוסיף על‬
‫שכעת ימים‪ .‬אי הכי הישן‬
‫בשמיני בסוכה ילקה‪ ,‬עכר‬
‫על בל תוסיף אף על פי‬
‫שלא נתכוון לישן בסוכה‬
‫משום מצוה‪ .‬ודתינן שאני‬
‫אומר מצות אין עובר עליהן‬
‫משום בל תוסיף אלא בזמנן‪.‬‬
‫מות־כ רב שימי בר אכיי‬
‫מניין לכהן שיעלה לדוכן‬
‫שלא יאמר הואיל וניתנה‬
‫לי רשות לברף את ישראל‬
‫אוסיף אני ברכח אחת משלי‪,‬‬
‫כגוי ה׳ אלהי אבותיכם יוסף‬
‫עליכם וגוי‪ ,‬ת״ל לא תוסיפו‬
‫על הדבר אשר אגכי מצוה‬
‫אתכם‪) .‬ודתינן כיון דאילו‬
‫מתרמי ליה ציבורא אחרינא(‬
‫]וכיין[ דסיים כל הברכות‬
‫עברה לה זמן המצוה וקתני‬
‫דעובר אם יוסיף‪ .‬ודהינן כיץ‬
‫דאייו מתרמי ליה ציבורא‬
‫אתריינא הדר מברך להו‪,‬‬
‫כולד יומא זמניה הוא‪ .‬ומנא‬
‫תינורא דאמרינן כי האי‬
‫גררנא דכוליה יומא ומניה‬
‫חוא‪ .‬דחנן בשחיטת קדשים‬
‫פרק ח׳ תניתנין מתנח אחח‬
‫שניחערכו בניחנין מחן אחח‬
‫ינחנו במחן אחת כוי‪ .‬והא‬
‫הבא כיון דיחיב ליח כבכור‬
‫מתנד אחת וחיא מצותו‬
‫כדתנן בפרק איזהו מקומן‬
‫של ׳בחים הבכור והמעשר‬
‫והפסח קדשים קלים שחיטתן‬
‫בכל מקום בעזרח ודמן טעון‬
‫ב‬
‫;‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫ה‬
‫‪8‬‬
‫ח(‬
‫דתנן‬
‫א( ]פסחיס קיד‪ ,[:‬נ( ברכות‬
‫ינ‪] (< ,.‬לעיל כז‪ :‬לקמן כט‪.‬‬
‫תוספי פ״ב הייה[‪ ,‬ד( ]עירובי!‬
‫צו‪ ,].‬ה( ערובין ק‪ .‬זבחיס ס‪,.‬‬
‫ו( ]סי׳ כשהדבר עומד בעצמו‬
‫ולא כשיש כו דגר אתר‪ .‬תוי״ט‬
‫פ״ח דזנמיס מ״י[‪ 0 ,‬ס״א‪,‬‬
‫ח( ]לקמן לג‪ ,[:‬ט( דומיא‬
‫דשומע לעצמו דקרי ליה נתכוין‬
‫שומע ומשמיע דיצא אלמא‬
‫וכו׳ כצ״ל‪ ,‬י( נ״א‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬דבר א ל בני י ש ר א ל‬
‫השביעי‬
‫בחדש‬
‫לאמיר‬
‫באחד לחדש יהיה לבם‬
‫ש^תון וכרון תרועה מקרא‬
‫ויקרא כג כד‬
‫קדש‪:‬‬
‫‪ .2‬יי אלהי אבותבם יסף‬
‫עליכם בכם א ל ף פעמים‬
‫ויברך אתכם ב א ש ר דבר‬
‫דברים א יא‬
‫לכם‪:‬‬
‫‪ .3‬ל א תיספו ע ל הדבר‬
‫א ש ר אנכי מיצוה אתכם‬
‫ו ל א תגרעו ממנו לשמיר‬
‫את מצות יי אלהיכם א ש ר‬
‫אנכי מצוה אתכם‪:‬‬
‫דברים ד ב‬
‫נליון הש׳׳ם‬
‫נפי שלא בזםנו כעי כוונה‪.‬‬
‫עיין מיס׳ ישנים יומא דף גז‬
‫ע״א ד״ה נותן‪ :‬תום׳ דייה‬
‫אבל נתבוץ בו׳ לא הוי מצי‬
‫לופר‪ .‬עיין תשובת מהריב״ל‬
‫ספר שני סי׳ פה‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫אין צריכות כוונה‪ .‬שיהא‬
‫מתכיין לשם מצות !ברכות‬
‫יג ו לצאת ידי תיכתו )ערובין‬
‫צה‪ .,.:‬היה קורא בתורה‪.‬‬
‫סרשת ק״ש‪ ,‬והגיע זמן‬
‫המקרא‪ .‬זמן ק״ש ‪::‬ברכות‬
‫לקרות‪ .‬אבל‬
‫י נ ‪ . :‬לא‬
‫לצאת ידי מצוה לא בעינן‬
‫שיהא מתכיין אלא לקרות‬
‫נתירה בעלמא ׳‪,‬שם(‪ .‬הא קא‬
‫קרי‪ .‬הא בקורא בתורה קא‬
‫עסיק תנא ואתי דקתני היה‬
‫קירא כתורה !שטי‪ .‬בקורא‬
‫להגיה‪ .‬את הספר אס יש נו‬
‫טעות‪ ,‬דאסילו לקריאה נמי‬
‫לא מתכוין )שם‪ .:‬הניתנין‬
‫במתנה אחת‪ .‬כגון דם‬
‫הככור שנתערב נדס בכור‬
‫אמר !ערובין ק‪ !.‬או כגון דס‬
‫בכור שנתערב נדס מעשר‪,‬‬
‫בין בבלול בין בכוסות )זבחים‬
‫פ‪ .!.‬ינתנו מתנה אחת‪.‬‬
‫ועולה אותה מתנה לזה ולזה‬
‫•וערובין שם! קס״ד השתא‬
‫דאמריגן •ש בילה יסמנינן‬
‫עליה שיש נמתנה זו משניהם‪,‬‬
‫ואס בכוסות יתן מתנה מזה‬
‫ומתנה מזה !זבחים שם‪ .:‬מתן‬
‫ארבע במתן ארבע‪ .‬דס‬
‫תטאת זו נשסן לדם חטאת זו‬
‫‪:‬ערובין שם! או כגון דם עולה‬
‫בדס שלמיס או בדס אשס‬
‫ששניהם מעונין שתי מתנות‬
‫שהן ארבע ישניהס תחתונים‬
‫!זבחים שם‪ .:‬ינתנו במתן‬
‫ארבע‪ .‬ינתנו ד׳ מתנות‬
‫ועולות לזו ולזו ׳‪.‬ערובין שם!‪.‬‬
‫מתן ארבע במתן אחת‪.‬‬
‫כגון דס עולה בבכור ששניהם‬
‫חחתיניס !ובחים שם!‪ .‬ר ״ א‬
‫אומר ינתנו במתן ארבע‪.‬‬
‫דקסגר קום עשה מצוה עדיף‪,‬‬
‫אע״ג דנהאי מצוה איכא צד‬
‫עבירה דענר אבכור אבל‬
‫תוסיף‪ ,‬אתי עשה דתטאמ‬
‫)לפירושו לעיל מתן ארבע‬
‫דס חטאת( דכתינ)ויקרא ד>‬
‫ונתן על קרנות‪ ,‬ודחי לבל‬
‫תוסיף דנכור ‪:‬ערובין שם!‬
‫ורואה אני המתנות היתרות‬
‫הניתנות מלס הבכור כאילו‬
‫מתנד אחת כוי‪ ,‬הנה כיון‬
‫שהזר מדם הבכור מתגח אחת גמר מצותו ועברה ליה זמניה‪ ,‬וקתני ר׳ יהושע כשנתתה עברת על בל תוסיף ועשית מעשת‬
‫בידך‪ .‬לאו משום דאמר כיון דאילו מיחרמי בכור אחר הוי מדי מיניה‪ ,‬כולהי יומא ומגו חוא‪ .‬ודחינן ודלמא ר׳ יהושע סבר‬
‫מצור עובר עליהן אפיי שלא בזמנן‪ .‬אנן הכי קאמ׳ןרינן[ רב שימי גופיח חיכי שביק מחניחץ‪ ,‬אמאי לא מוחיב מחא מתני׳‪,‬‬
‫דסבו מתני׳ כיון דאילו מתרמי ליה בכור אחר הוח כל יומא זמנית הוא‪ ,‬ברייתא נימא כיון ראילו מיחרמי ליה צבורא אחרינא‬
‫הדר מברך כולי יומא זמניח חוא‪ .‬כלומר טעמא חדא נינהו אמאי מותיב מהאי‪ .‬ופרקיגן רב שימי סבר התם גבי בכור לא‬
‫סגי ‪-‬לא מדי הלכך זמניה הוא‪ ,‬הכא אי בעי מצלי אי בעי לא מצלי‪ .‬ואסיקנא אלא אמר רכא לצאת ידי חובה מצות לא כעו כונה‪ ,‬לעבור במחכוון להוסיף על מה שכחוב בזמנו לא בעי כונה ןשלא בזמנו בעי כונה[‪ .‬אמר ]ליה[ ר‪.‬‬
‫הן מיס יאין זה נל תוסיף ;זבחים שם!‪ .‬ר׳ יהושע אומר ינחנו במתן אחת‪ .‬כיון דקיי״ל כל הגיתגין על המזבח החיצון שנתגן‬
‫במתנה אתת כיפר‪ ,‬הכא דלא אפשר סמכינן עלה אפילי לכתתילה ולא עבריגן אבל מוסיף‪ ,‬ואי משיס בל תגרע דתטאת כדקאמר‬
‫טעמא‪ ,‬מוטב שיעקר בל תגרע מאליו שהוא יושג ואינו עוקר הלאו בידים‪ ,‬מעבור על נל מוסיף שהוא עוקרו בידים !ערובין‬
‫שם!‪ .‬ולא עשית מעשה בידך‪ .‬ואינו דומה עושה מעשה ליושב ואינו עושה ואיסור בא מאליו )זבחים שם!‪.‬‬
‫וירא לשמעיה‬
‫ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ךי**‬
‫דתנן כהנים ולוים מקדישים לעולם וגואלים לעולם‪ .‬פירש‬
‫‪] (6‬לעיל ‪ : 0‬כת‪ :‬תוספתא איכוון והקט לי‪ .‬תתכוין לתקוע בשמי להוציאני ידי חובתי‪ :‬משמיט‬
‫בקונטרס שזו היא גי׳ ר״י הלוי ושאר רבותיו גורסין מוכרין‬
‫פ״כ ה״ה[‪ ,‬נ ( ככת״י ציתא בטי ט ו נ ה ‪ .‬להוציא השומע‪ :‬מתני׳ והיה כאשר ירים משה ידו‬
‫תיכת לא‪ ,‬דק״ס‪] (1 ,‬ברכות‬
‫לעולם וגואלין לעולם ושתיהן משניות הן במסכת ערכין )לף כו‪ :‬ודף‬
‫כ‪ ,[:‬ו ( נערטן ג‪ :‬תוספת׳ וגוי‪ :‬גמ׳ ועבדים משוחררין‪ .‬אבל עבדים לא דכל מצוה שאין‬
‫לג‪ >:‬ובין מקלישין ובין מוכרין תרוייהו משנה יתירה נינהו אלא איילי‬
‫ס״כ ה״ל[‪ ,‬ה( ערכין ג‪ :‬האשה חייבת בה אין העבד חייב בה י(‪ :‬וטומטום ואגדרוגיגוס‪ .‬שמא‬
‫לתנן התם גבי ישראל ושם דף כד‪(.‬‬
‫ע״ש‪ ,‬י( לעיל כו‪ (t ,:‬ערכין זכר הוא‪ :‬מי שחציו ע ב ד ‪ .‬משום צד‬
‫לג‪ ,:‬ח( ]גי׳ הרי״ףוהרא״ש‬
‫אין מקלישין לפני היובל פחות משתי‬
‫חירות שבו‪ :‬טומטום איגו מוציא אח‬
‫רחכא[‪ ,‬ט( ]חגיגה ל‪,[.‬‬
‫איכוון ותקע לי אלמא קםבר משמיע בעי‬
‫שנים ואין גואלין אחר היובל פחות‬
‫מיגו‪ .‬טומטום כמותו שמא תוקע‬
‫בית‬
‫אחורי‬
‫עובר‬
‫חיה‬
‫מיתיבי‬
‫כוונה‬
‫משנה תנא סיפא נמי מקלישין וגואלין‬
‫זה נקבה וחבירו זכר‪ :‬אנדרוגינוס‬
‫הכנםת או שהיה ביתו סמוך לבית חכנםת‬
‫ואיילי לתני מקלישין וגואלין גבי‬
‫תורה אור השלם מוציא מינו‪ .‬אנדרוגינוס כמותו דאי‬
‫ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוון לבו‬
‫הללי תנא נמי גבי גואלים למכירה‬
‫‪ .1‬ןדזןה ב א ש ר לרים בתר זכרות אזלת שניהם חייבין ואי‬
‫‪5‬‬
‫א(‬
‫משה ן ד ו וגבו־ י ש ר א ל‬
‫וכאשר יניד יה־ וגבר‬
‫שמות יז יא‬
‫עמלקי'‬
‫‪ .2‬ויאמר ין א ל נישה‬
‫עשה ל ף שךך ןשים אתו‬
‫על נם והןה כ ל הנשוך‬
‫וךאה אתו וחי‪:‬‬
‫במדבר כא ח‬
‫ובחדש השביעי‬
‫‪.3‬‬
‫באחד ל ח ד ש מקרא‬
‫ק ד ש יהיה לבם כל‬
‫לא‬
‫עבדה‬
‫מלאכת‬
‫תעשו יום תרועה יהיה‬
‫במדבר כט א‬
‫לכם‪:‬‬
‫וביום שמחתכם‬
‫‪.4‬‬
‫ובךאשי‬
‫ובמועדיכב‬
‫ותקעתם‬
‫חדשיכם‬
‫בחצצרת ע ל עלתיכם‬
‫ועל זבחי שלמי בם והיו‬
‫לפני‬
‫לזכרון‬
‫לכם‬
‫ין‬
‫אני‬
‫אלהיבם‬
‫במדבר י י‬
‫אלהיבם‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫א[ נטי וקתני לא יצא‬
‫וכו׳ נ״נ ר״ל לא יצא‬
‫אס לא כוון להשמיע‬
‫לעצמו לצאת אבל אס‬
‫כוון לעצמו יצא אף שלא‬
‫נתכוון להוציא להשומע‬
‫וקשה לר״ז‪ .‬והגאון מהר״א‬
‫מוילנא זצי׳ל ס׳ מדקתני לא‬
‫יצא כלשון יחיל ולא קתגי‬
‫בלשון רניס לא יצאו ש״מ‬
‫דרק המשמיע לא יצא אבל‬
‫השומע יצא אף רלא נתכוץ‬
‫לו המשמיע והיא היא אלא‬
‫שלבד הגאון סשוטיס קצת‬
‫יותר והבן ודו״ק‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫יום‬
‫וכתיב‬
‫הואיל‬
‫תרועה‪ .‬משמע יוס אחל‬
‫בלבל )ערכיו ג‪ .::‬שוה‬
‫היובל לר״ה לתקיעה‬
‫ולברכות‪ .‬לבעי למימר‬
‫תשע ברכות כיוס הכפוריס‬
‫של יובל )לעיל מ ‪ : :‬שהיו‬
‫ניוהכ׳׳ס‬
‫נמי אומרים‬
‫של שנת היובל מלכיומ‬
‫זכרונות שופרות !ערכי!‬
‫שם(‪ .‬מוכרין לעולם‪.‬‬
‫אפילו בשנת היובל עצמה‪,‬‬
‫כך שמעתי וקשיא לי אמאי‬
‫הא ט היכי לפליגי רב‬
‫ושמואל )שס כט‪ 0‬בישראל‬
‫שמכר שלהו כשנת היובל‬
‫עצמה‪ ,‬ה״נ איכא לפלוני‬
‫הכא ולמימר ק״ו מכורה‬
‫ככר יוצאה עכשיו שאינה‬
‫שלא‬
‫מכורה אינו דין‬
‫תימכר להא אמרינן )שס‬
‫כת‪ (.‬לממכרו של לוי חוזר‬
‫כשנת היוכל‪ ,‬וכמלומה לי‬
‫לאיילי לתני באילך סירקא‬
‫מקלישין לעולס וגואלי]‬
‫לעולס‪,‬תנא נמי הכא )ערכי!‬
‫מ‪ .(:‬ו מ א ל ץ לעולם‪.‬‬
‫שאין נחי ערי חומה שלהן‬
‫נחלטין !שם! או אס מכרו‬
‫שלה נואלין אותה מיל‬
‫יישראל אינו מותר לגאול‬
‫פתוס מכ׳ שנים כרכתיג‬
‫במספר שני תבואות ימכר‬
‫לך ‪1‬שם ג‪:‬ו‪.‬‬
‫בתר נקבות אזלת שניהן סטודן‪:‬‬
‫מי שחציו ע ב ד כוי‪ .‬דלא אתי צד‬
‫עבדות דמשמיע ומפיק צד חירות‬
‫דשומע‪ :‬ה״ג כהנים ולוים מקדישין‬
‫לעולם וגואלין לעולם זו היא גירסת‬
‫רבינו יצחק הלוי‪ .‬ושאר רבותי גורסין‬
‫מוכרין לעולם וגואלין לעולם‪ .‬ושתיהן‬
‫משניות הן במסכת ערכין )לף‬
‫ט ‪ :‬ודף לג‪ 0‬ובין מקדישין ובין‬
‫מוכרין תרדיהו משנה יתירה נינהו‬
‫אלא איידי דתנא התם גבי ישראל‬
‫<שס לף כל‪ (.‬אין מקדישין לפני היובל‬
‫פחות משתי שנים ולא גואלין אחר‬
‫היובל פחות משנה תנא גבי כהניס‬
‫מקדישין וגואלין ואיידי דתנא גואלין‬
‫ומקדישין גבי הדדי תנא נמי גבי‬
‫גואלין דמכירה מוכדן לעולם והכי‬
‫מוקיס במסכת ערכין )לף מ‪ >.‬ומהו‬
‫גואלין לעולם לפי שנאמר בישראל‬
‫במוכר בית בערי חומה )ויקרא כה(‬
‫ואס לא יגאל עד מלאת לו שגה‬
‫תמימה נחלט אבל בלוים גאולת עולם‬
‫תהיה ללויס ולפי שנאמר בישראל‬
‫המוכר שדה אחוזה <שס( במספר שני‬
‫תבואות ימכר לך שאינו מותר לגאול‬
‫פחות משתי שנים אבל לויס גואלין‬
‫מיד לפי שנאמר במקדיש שדה אחוזה‬
‫)שם מ( ואס לא יגאל את השדה‬
‫בעלים ומכר גזבר את השדה לאיש‬
‫אחר לא יגאל עוד אלא יוצאה לכהניס‬
‫ביובל הלדם גואלין לעולס‪ .‬והאי‬
‫דאמרי הכא ליתנהו במצות יובל קאי‬
‫אמקדיש שדה אחוזה ולא גאלה ומכרה‬
‫גזבר שאין יובל מפקיע מיד המקדיש‬
‫אם לד הוא כדרך שמפקיע מיד‬
‫ישראל‪ :‬קמ״ל גרסי׳ ולא גרסינן‬
‫גהי דליהנהו בהשמטח ק ר ק ע ו ת כוי‪.‬‬
‫דהא ודאי איתנהו בין שלקחו הם‬
‫מישראל מחזידן ביובל דלא נפקי‬
‫לויס מכלל בל מצות והדינין בין‬
‫שלקחו ישראל מהן מן האלפים אמה‬
‫שניתנו לחוץ לעריהם יוצא ביובל‬
‫ואפי׳ בתי ע ד חומה שאין חוזדן‬
‫לישראל ביובל חוזרין להם דכתיב‬
‫)שם כה( ואשר יגאל מן הלויס וגו׳‪:‬‬
‫אע״פ שיצא מוציא‪ .‬שהד כל ישראל‬
‫ערכין זה בזה למצות‪ :‬חוץ מ ב ר כ ה‬
‫הלחם והיין‪ .‬ושאר ברכת פירות‬
‫וריחני שאינן חובה אלא שאסור‬
‫ליהנות מן העולס הזה בלא ברכה‬
‫ובזו אין כאן ערבות שאינו חובה על‬
‫האדם לא ליתהני ולא ליבריך‪:‬‬
‫ברכת‬
‫יצא ואם לאו לא יצא וכי כוון לבו מאי הוי‬
‫היאך‬
‫אדעתא‬
‫לא קא מיכוין‬
‫דידיה‬
‫א‬
‫הכא‬
‫בשליח ציבור עסקינן דדעתיה אכוליה עלמא‬
‫ת״ש‬
‫נתכוון‬
‫ולא‬
‫שומע‬
‫משמיע‬
‫נתכוון‬
‫נתכוון משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא עד‬
‫שיתכוון שומע ומשמיע קתני משמיע דומיא‬
‫דשומע מח שומע שומע לעצמו אף משמיע‬
‫משמיע לעצמו א( > והתני לא יצא תנאי חיא‬
‫נ‬
‫דתניא שומע שומע לעצמו ומשמיע משמיע‬
‫לפי דרכו אמר רבי יוסי‬
‫אבל‬
‫ביחיד‬
‫ומשמיע‪:‬‬
‫לא‬
‫מתני׳‬
‫יצא‬
‫‪1‬‬
‫והיה‬
‫כ‬
‫ב ד ״ א בשליח צבור‬
‫עד‬
‫שיתכוין‬
‫כאשר ירים‬
‫שומע‬
‫משח‬
‫ידו וגבר ישראל וגו׳ וכי ידיו ש ל משה עושות‬
‫מלחמת או שוברות מלחמה אלא לומר לך‬
‫כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלח‬
‫ומשעבדין‬
‫את לבם‬
‫לאביהם‬
‫שבשמים היו‬
‫מתגברים ואם לאו היו נופלים כיוצא בדבר‬
‫אתה‬
‫אומר‬
‫‪2‬‬
‫ע ש ה לך ש ר ף ושים אותו על‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מח‬
‫א מיי׳ פ״נ מהל׳‬
‫שופר הלכה ה‬
‫טור‬
‫ש״ע איית סי׳ תקפט סעיף‬
‫ט‪:‬‬
‫מט ב מיי׳ שס וטור ש״ע‬
‫שס סעיף ח‪:‬‬
‫נ ג ד מיי׳ שס הל׳ כ‬
‫וטוש׳׳ע שס סעיף א כ‪:‬‬
‫נא ה מיי׳ שס הל׳ א‪:‬‬
‫נכ‬
‫ו ז מיי׳ שם הל׳ ב‬
‫וטור ש״ע שס סעיף ל‪:‬‬
‫גג ח מיי׳ ס״ל מהלכות‬
‫ערכין הלכה כא‪:‬‬
‫נד ט מיי׳ פ״כ מהלכות‬
‫מוכדן לעולם הכי מוקיס לה במס׳‬
‫ערכין)לף ס‪ (.‬וגואלין לעולם היינו לסי‬
‫וש״ע א״ת סי׳ תקסט‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫שנאמר בישראל המוכר שלה אחוזה‬
‫נה י מיי׳ ס״א מהלכות‬
‫במספר שני תבואות ימכר לך שאינו‬
‫כרכות הלכה י טור א״מ‬
‫מותר לגאול פחות משתי שנים אבל לרס‬
‫סי׳ תרצכ‪:‬‬
‫נו כ מיי׳ שם טיש׳׳ע א״ת‬
‫גואלין מיד וגואלים לעולם ומקדיש‬
‫סי׳ קתז סעיף יט וסי׳‬
‫היינו לפי שנאמר במקדיש שדה אחוזה‬
‫ריג סעיף כ וסימן רעג‬
‫לא יגאל עוד אלא יוצאה לכהניס ביובל‬
‫סעיף ל ]רכ אלפס כאן‬
‫וכפ׳ ע״פ לף קס[‪:‬‬
‫והלוים גואלין לעולם ועתה גי׳ רבינו‬
‫יצחק הלוי ניחא שאין היובל מפקיע‬
‫מיד המקדיש אם הוא לוי כמו בישראל‬
‫רבינו הננאל‬
‫אבל מכירה וגאולה שגואל מיד א״נ‬
‫איכוין ותקע לי‪ ,‬אלמא‬
‫בבתי ערי חומה שאינן נחלטות‬
‫קסבר משמיע כעי כונה‪,‬‬
‫לסוף שנה מה ענין זה למצוה דיובל והתנן היה עובר אחורי‬
‫אע״ג דאין זה נוהג אלא בזמן שהיובל בית הכנסת ושמע קול‬
‫שופר או קול מגילה כוי‪.‬‬
‫נוהג מ״מ לא משמע הכי לישנא ודחינן חכא בשליח ציבור‬
‫דליתנהו במצות דיובל ועוד שמשנה עסקינן רדעתיח לחשמיע‬
‫ראשונה הוה ליה לאיתויי דההיא לכולי עלמא‪ .‬תא שמע‬
‫נתכוון שומע ולא נתכוון‬
‫דמקדישין לעולם שהיא בסרק אין משמיע כוי ופשוטה היא‪.‬‬
‫מקדישין ‪1‬שם לף ט‪ >:‬ולא ההיא דמוכרין ואסיקנא כתנא־ דתניא‬
‫לעולם דמתניתין היא בפרק בפרא התוקע תוקע לפי דרכו‬
‫שופר הלכה‬
‫ג‬
‫טור‬
‫ושומע שומע לעצמו‬
‫נם והיה כל הנשוך וראה אותו וחי וכי‬
‫ויצא‪ .‬א״ר יוסי בד״א‬
‫דערכין)לף לג‪:>:‬‬
‫נהש ממית או נהש מהיה אלא בזמן שישראל‬
‫בשליח צבור אבל ביחיד‬
‫משמע לן נהי‬
‫קא‬
‫דליתנהו לא יצא עד שיתכוון שומע‬
‫מםתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם‬
‫בהשמטת קרקע בהשמטת ומשמיע לו‪ .‬מתניתץ וה‬
‫לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו‬
‫הכלל כל שאינו מחוייב‬
‫כספים ושלוה עבדים מיהא איתנהו‪.‬‬
‫בדבר אינו מוציא את‬
‫היו נימוקים ח ר ש שוטה וקטן אין מוציאין‬
‫כך כתוב ברוב ספרים ובקונטרס הרבים ידי תובתן‪ .‬ת״ר‬
‫את הרבים ידי הובתן יזה הכלל כ ל שאינו‬
‫גרס קא משמע לן ותו לא ולא גרס חכל חייבין בתקיעת שופר‬
‫בחנים לוים וישראלים‬
‫מהוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי‬
‫נהי דליתנהו בהשמטה דודאי איתנהו‬
‫גרים ועבדים משוחררים‬
‫בין שלקחו הס מישראל מחזירין דלא טומטום ואגדרוגינוס ומי‬
‫ח כ ל חייבין בתקיעת‬
‫גמ׳ ת״ר‬
‫חובתן‪:‬‬
‫נפקי מכלל המצות בין שלקח ישראל שחציו עבד וחציו בן‬
‫ועבדים‬
‫גרים‬
‫וישראלים‬
‫ולוים‬
‫בחנים‬
‫שופר‬
‫חורין‪ .‬טומטום אינו‬
‫מהן מן האלפים אמה שנתנו להם מוציא טומטום כמותו‬
‫משוחררים וטומטום ואנדרוגינוס מי שחציו‬
‫חוץ לעריהם יוצא ביובל ואפילו בתי שמא נקיבח חיא ואוחו‬
‫עבד וחציו בן חורין יטומטום אינו מוציא‬
‫ערי חומה שאין חוזרין לישראל ביובל חטומטום וכר‪ .‬אנדרוגינוס‬
‫מוציא מינו‪ .‬מי שחציו‬
‫לא את מינו ולא את שאינו מינו ׳אנדרוגינוס‬
‫חוזרין להם שנאמר ואשר יגאל מן עבד וחציו בן חורין‬
‫מוציא את מינו אבל לא את שאינו מינו‬
‫הלוים כן הקשה בקונטרס ואין זו אינו מוציא לא מינו‬
‫ולא שאינו מינו‪ .‬אמר‬
‫מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא‬
‫קושיא גמורה שהרי יש לפרש‬
‫מר כהנים לוים וישראלים‬
‫לא את מינו ולא את שאינו מינו אמר מר‬
‫דהשמטת קרקע ק ד מקדיש שדה חייבים‪ ,‬פשיטא‪ ,‬ואסיקנא‬
‫אחוזה ולא גאלה ומכרה גזבר שאין כחנים איצטריכא ליה‪,‬‬
‫>הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים‬
‫ס״ד אמינא חואיל ותנן‬
‫יובל מפקיעה מיד מקדיש אם הוא שוח חיובל לראש השנה‬
‫וישראלים פשיטא אי חני לא מיחייבי מאן‬
‫לוי כדרך שמפקיעה אס הוא ישראל לחקיעה ולברכוח‪ ,‬מאן‬
‫מיהייבי כהנים אצטריכא ליח ם״ד אמינא‬
‫שיוצאה לכהנים ביובל ונהי דליתנהו דאיתיה במצוה דיובל‬
‫איתיה במצוה דראש‬
‫הואיל וכתיב יום תרועה יהיה לכם מאן‬
‫בהשמטת קרקע דקאמר היינו בכל השנה‪ ,‬והני כהנים תואיל‬
‫יומא הוא‬
‫דחד‬
‫בתקיעח‬
‫אלא‬
‫דליתיח‬
‫דין השמטת קרקע אבל זה ודאי וליתנהו במצוה דיובל‪,‬‬
‫קשיא דהוה ליה למימר בהשמטת דתנן כהנים ולוים מוכרין‬
‫ואיתנחו‬
‫תואיל‬
‫כחנים‬
‫וחני‬
‫דמיחייב‬
‫לעולם וגואלין לעולם‪,‬‬
‫ותקעתם‬
‫דכתיב‬
‫השנה‬
‫דכל‬
‫בתקיעות‬
‫קרקע דמכירה מיהא איתנהו כגון אימא במצוה דר״ה‬
‫מכרו להם שדה או מכרו הם לאחרים לא מיחייבי קמ״ל‪ ,‬גהי‬
‫בהצוצרות על עולותיכם אימא לא ליהייבו‬
‫דליתנהו בהשמטת קרקע‪,‬‬
‫כי היכי דחשיב בהשמטת כספיס‬
‫קמ״ל מי דמי התם הצוצרות והכא שופר‬
‫בחשמטת כספים ושילוח‬
‫ושלוח עבדים ועוד מה ענין השמטת עבדים מיהא איתנהו‪ .‬מי‬
‫אלא אצטריך םד״א הואיל ותנן יישוה היובל‬
‫כספים אצל יובל הא בהדיא תנא שחציו עבד וחציו בן‬
‫חורין‪ .‬אמר רב נחמן‬
‫ראיתיה‬
‫מאן‬
‫ולברכות‬
‫לתקיעה‬
‫לר״ה‬
‫בספרי בפרשת ראה דשביעית משמטת אף לעצמו אינו מוציא‪.‬‬
‫השנה‬
‫דראש‬
‫במצוה‬
‫איתיה‬
‫היובל‬
‫במצות‬
‫כספים ואין יובל משמט כספים תניא נמי הכי כוי‪ .‬תני‬
‫דממעט ליה מוזה דבר השמיטה שמוט אהבה ברית דרי זירא כל‬
‫והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיובל‬
‫חברכות כולן אע״פ שיצא‬
‫דתנן י כהנים ולוים מוכרין לעולם וגואלין‬
‫שמיטה משמט כספים ולא יובל וזה מוציא ‪ pn‬מברכת הלחם‪,‬‬
‫דוחק לומר דנקטיה לרבי דלרבי המוציא לחם מן ה א ^‬
‫ד ר א ש השנה לא‬
‫אימא במצור!‬
‫לעולם‬
‫וברכת היין בורא פרי‬
‫תלויה השמטת כספים ביובל כדאמר‬
‫ליחייבו קמ״ל‪ :‬מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו‬
‫הגפן‪ ,‬שאם לא יצא מוציא‬
‫בהשולח )גיטין לף לו‪ .‬ושם! דבזמן ואם יצא אינו מוציא‪.‬‬
‫ולא את שאינו מינו‪ :‬אמר רב חונא ולעצמו מוציא א״ל ר ב נחמן לרב חונא‬
‫שהיובל נוהג השמטת כספים נוהגת‪ :‬ירושלמי בברכות פרק מי‬
‫שמתו מוטל לפניו תני‬
‫מאי שנא לאחרים רלא דלא אתי צד עבדות ומפיק צ ד חירות לעצמו נמי לא‬
‫ברכת‬
‫כל מצות שאדם פטור‬
‫אתי צד עבדות ד ד י ה ומפיק צ ד חירות דידיח אלא אר״נ אף לעצמו אינו מוציא‬
‫אדם מוציא את הרבים‬
‫תניא נמי חכי מ י שחציו עבד וחציו בן חורין אף לעצמו אינו מוציא תני אחבח בריח דר׳ זירא ״כל הברכות ידי חובתם חוץ מברכת‬
‫המזון‪ ,‬וחתנינן כל שאינו‬
‫כולן אע״פ שיצא מוציא ח ו ץ מברכת חלחם וברכת חיין שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא בעי ״ירבא מחוייב בדבר אינו מוציא‬
‫וברכת‪ ,‬מי שאכל הוא יברך‪.‬‬
‫ג‬
‫ג (‬
‫י ( ה‬
‫ה‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫(ח‬
‫ט‬
‫כ‬
‫ברכת‬
‫]את[ חרבים ידי חובתן‪ ,‬הא מחוייב אע״פ שיצא מוציא‪ .‬א״ר אילא שאני )ב(ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת‬
‫כט‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נז א ב מיי׳ ס״א מהל׳‬
‫כרכות הלכה י סמג עשי!‬
‫כז טור ש״ע א״ח סי׳ קסז‬
‫סעיף כ וסי׳ רעג סעיף ד‬
‫וסימן חסל סעיף א‪:‬‬
‫נח ג טוש״ע שס סי׳ קסז‬
‫סעיף יט‪:‬‬
‫נט ד טיש״ע שס‬
‫תרצכ סעיף נ‪:‬‬
‫א ה מיי׳ ס״ב מהלכות‬
‫שופר הלכה ו סמג עשין‬
‫מה טור ש״ע א״ח סימן‬
‫סי׳‬
‫תקפח סעיף ה‪:‬‬
‫ב ו ז מיי׳ שס הלכה ח‬
‫ח‬
‫והלכה ט‪:‬‬
‫]טוש׳׳ע א״ח‬
‫תקפכ סעיף‬
‫ג ט מיי׳ פכ״נ‬
‫שבת הלכה‬
‫ד י מיי׳ פ״ג‬
‫שופר הלכה‬
‫סימן‬
‫ז(‪:‬‬
‫מהלכות‬
‫א‪:‬‬
‫מהלכות‬
‫ו‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫בעי רחבא ברכת חלחם‬
‫של מצה שצריך לברך‬
‫המוציא ועל אכילת מצה‪,‬‬
‫וברכת היין של קדוש‬
‫היום שצריך לכרך ברכת‬
‫היין וברכת קדוש היום‬
‫מהו‪ ,‬מי אמרינן כיון‬
‫דחובה היא מפיק או‬
‫דלמא כרכה לאו חובה‬
‫היא‪ .‬ופשטי׳ לה מיהא‬
‫דאמר רב אשי כי הרנן‬
‫בי רב פפי הוה מקדש‬
‫לן‪ ,‬וכי הוו אתו אריסיה‬
‫מדברא הוה מקדש להו‪,‬‬
‫שמעינן מינה שאע״פ‬
‫שיצא מוציא וה״ה לברכת‬
‫הלחם של מצה‪ .‬ת״ר‬
‫לא יפרוס אדם פרוסה‬
‫לאורחין אא״כ אוכל עמהן‬
‫אבל פורס לבניו ולבני‬
‫ביתו כדי לחנכן במצות‪.‬‬
‫בחלל ובמגילת אע״פ‬
‫שיצא מוציא פשוטה היא‪.‬‬
‫הדר; עלך ראוהו‬
‫בית ד־ן‬
‫יום טוב של ראש‬
‫חשנח שחל להיות בשבת‬
‫במקדש היו תוקעין אבל‬
‫לא במדינח משחרב בית‬
‫חמקדש חתקין רבן יוחנן‬
‫בן זכאי כולי‪ .‬אוקמה‬
‫רבא דמדאורייתא אפילו‬
‫בגבולין שרי למתקע ביום‬
‫טוב של ראש השגה שחל‬
‫להיות בשבת‪] ,‬מןדהא‬
‫דתנא דבי ר׳ ישמעאל‬
‫כל מלאכת עבודה לא‬
‫תעשו‪ ,‬יצא תקיעת שופר‬
‫ורדיית הפת שהיא הכמה‬
‫ואינה מלאכה‪ ,‬ומפני‬
‫מה אסורה גזירה שמא‬
‫יטלנד מי שאינו בקי‬
‫וילך אצל בקי ללמוד‬
‫ויעביר השופר ארבע‬
‫אמות לרשות הרבים‪.‬‬
‫והיינו טעמא דלולב והיינו‬
‫טעמא המגילה‪ .‬הנו רבנן‬
‫פעם אחת שחל ראש‬
‫השנה להיות בשבת‪ ,‬אמר‬
‫רבן יותנן בן זכי־ לבני‬
‫בתירה נתקע‪ ,‬אמרו ליה‬
‫נדין‪ ,‬אמר להו נתקע ואחר‬
‫כך נדין‪ .‬לאחר שתקעו‬
‫אמרו לו נדין‪ ,‬אמר לחו‬
‫כבר נשמעח קרן ביבנה‬
‫ואין משיבין אחר מעשר‪.‬‬
‫מתני'‪ ,‬אמרו לו אחד‬
‫ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה‬
‫ברכת הלחם‪ .‬של אכילת מצה שמברטן י>)לפני( המוציא‪ :‬וברכה‬
‫ברכת הלחם‪ .‬דמצה וברכת היין דקידוש מבעיא ליה דוקא‬
‫היין‪ .‬שמברמן לפני קידוש‪ :‬מהו‪ .‬על אכילת מצה ומקדש ישראל‬
‫מהו כיון מדלא הנאותן הן‪:‬‬
‫לא תיבעי לך דחובה נינהו ומפיק אלא ברכת המוציא וברכת היין‬
‫הדרן עלך ראוהו בית דין‬
‫מיבעיא לן שאין באות אלא לפי שהמברך צריך שיטעום ואי אפשר‬
‫ליהנות בלא ברכה אי נמי לא טעים‬
‫אבל לא כמדינה‪ .‬לא בירושלים‬
‫איהו אי אפשר דלא יהיב ליה לחד‬
‫כדפירש‬
‫בגמלים‬
‫ולא‬
‫ברכת הלחם של מצה וברכת הייז של‬
‫מינייהו למטעס ובעי ברכה מאי‪:‬‬
‫בקונטרס והא דקתני כל עיר שרואה‬
‫קידוש היום מהו כיון דהובה הוא מפיק‬
‫כיון רחובה היא‪ .‬אכילת מצה חובה‬
‫ושומעת תוקעין בה היינו לאחר חורבן‬
‫דלמא ברכה לאו הובה היא ת״ש‬
‫או‬
‫עליו וכן קידוש היום חובה עליו ואי‬
‫שתיקן רבן יוחנן בן זכאי וא״ת ומ״ש‬
‫פפי הוה‬
‫ד א מ ר רב אשי כיי הוינן בי רב פפ‬
‫אפשר שלא בהנאה והנאה אי אפשר‬
‫מלולב שהיה ניטל אפילו בגבולין בזמן‬
‫מקדש לן וכי הוה אתי אריסיה מדברא‬
‫בלא ברכה נמצאת המצוה תלויה‬
‫שבהמ״ק קייס כדמשמע בלולב)הגזול(‬
‫בברכת הנאה ומפיק‪ :‬או דלמא‪.‬‬
‫]וערבה[)סוכה ד׳ מג‪ .‬ושם( שהיו מוליטן‬
‫ל א יפרום אדם‬
‫הוה מקדש להו ת״ר‬
‫ברכת ההנאה לאו חובה למצוה אתיא‬
‫לולביהן לבהכ״נ וי״ל דשאני לולב‬
‫פרוםה לאורהין אלא אם כן אוכל עמהם‬
‫שאף בכל ההניות היא נוהגת‪ :‬לא‬
‫שאינו אלא טלטול בעלמא הואיל‬
‫א ב ל פורם הוא לבניו ולבני ביתו כדי‬
‫יפרוס‪ .‬ברכת המוציא כדאמרינן לעיל‬
‫ואשתרי במקדש לא החמירו במדינה‬
‫לחנכן במצות ובהלל י ובמגילה אף על‬
‫שאינה חובה עליהם לא יאכלו‬
‫אבל תקיעת שופר מעשה חכמה‬
‫פי שיצא מוציא‪:‬‬
‫ולא יברכו‪:‬‬
‫ומיהו קשיא דלאחר חורבן הבית‬
‫הקילו טפי בשופר מבלולב שתיקן רבן‬
‫הדרן עלך ראוהו בית דין‬
‫יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום‬
‫שיש ב״ד אבל לולב לא אשתרי‬
‫טוב ־ ש ל ר״ח שחל לחיות בשבת‬
‫יום‬
‫יום טוב של ראש השנה שחל להיות‬
‫כדמשמע התם דמוקי לה ההיא‬
‫במדינה‬
‫לא‬
‫אבל‬
‫תוקעין‬
‫היו‬
‫במקדש‬
‫בשבח במקדש היו חוקעין‪.‬‬
‫דמוליכין לולביהן בזמן בית המקדש‬
‫בגמרא מפרש לה‪ :‬אבל לא במדיגה‪.‬‬
‫משחרב בחמ״ק תתקין רבן יוחנן בן זכאי‬
‫ובגבולין משמע דבזמן שאין בית‬
‫לא בירושלים ולא בגבולין‪ :‬אלא‬
‫ישיחו תוקעין בכל מקום שיש בו ב״ד‬
‫המקדש קייס לא הותר בשום מקום‬
‫ביבגה‪ .‬שהיתה שם סנהדרי גדולה‬
‫אמר רבי אלעזר לא התקין רבן יוחנן בן‬
‫וי״ל דשופר שהוא להעלות זכרוניהס‬
‫בימיו וכן בכל מקום שגלתה סנהדרין‬
‫זכאי אלא ביבנה בלבד אמרו לו אהד יבנה‬
‫של ישראל לאביהן שבשמים לא רצו‬
‫אבל לא בבית דין של עשרים ושלשה‪:‬‬
‫ואחד כל מקום שיש בו בית דין ועוד זאת‬
‫לבטל לגמרי וכיון דתקון בחד ב״ד‬
‫וטור זאח היחה ירושלים‪ .‬בעודה‬
‫תקון בכל מקום שיש ב״ד אע״פ‬
‫היתה ירושלים יתירה על יבנה ישכל עיר‬
‫בבנינה יתירה בתקיעת שבת על‬
‫שבזמן הבית לא היה אלא במקדש‬
‫שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא‬
‫יבנה‪ :‬שכל טיר שרואה‪ .‬את ירושלים‪:‬‬
‫דוקא ועוד י״ל דבדין הוא דלולב יהיה‬
‫בב״ד‬
‫אלא‬
‫תוקעין‬
‫היו‬
‫לא‬
‫וביבנה‬
‫תוקעין‬
‫ושומטת ויכולה לבא פוי‪ .‬מפרש בגמרא‬
‫דוחה בגבולין יופר משופר שבראש‬
‫גמ' מנה״מ אמר רבי לוי בר לחמא‬
‫בלבד‪:‬‬
‫ןל‪ [.‬מאי תנא דקאמר ועוד‪ :‬גמ׳ זכרון‬
‫השנה לא היה ידוע קביעות החדש‬
‫אמר רבי חמא בר חנינא כתוב אחד אומר‬
‫חרוטה‪ .‬ולא תרועה ממש אלא‬
‫אלא בירושלים אבל יום ראשון דלולב‬
‫מקראות של תרועה יאמרו‪ :‬מלאכה‬
‫ש ב ת ו ן זכרון תרועה וכתוב אחד אומר‬
‫היה ידוע בגבולין‪:‬‬
‫היא‪ .‬בתמיה‪ :‬גזירה שמא יטלגו‬
‫יום תרועה יהיה לכם לא קשיא כאן ביו״ט‬
‫הא לאו מלאכה היא דאיצטריך‬
‫וכוי‪ .‬ובמקדש לא גזור דאין איסור‬
‫שחל להיות בשבת כאן ביום טוב שחל‬
‫כוי‪ .‬קשיא אדרבה אי מלאכה‬
‫שבות דרבנן במקדש‪) :‬׳(והיו כל‬
‫לחיות בחול אמר רבא אי מדאורייתא היא‬
‫לא איצטריך קרא דהא י( מכל מלאכה‬
‫הטרים‪ .‬שסביבות יבנה‪ :‬מחכגסים‪.‬‬
‫במקדש היכי תקעינן ועוד יא( חא לאו‬
‫לא תעשו נפקא ומשום דלאו מלאכה‬
‫לשם לשמוע תקיעה משלוחי בית דין‬
‫היא איצטריך קרא ונראה לי דאי‬
‫מלאכה היא דאצטריך קרא למעוטי דתנא‬
‫לסי שהיו רגילין כן בירושלים‪ :‬בגי‬
‫לאו מלאכה היא הא פשיטא דליכא‬
‫דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו‬
‫בחירה‪ .‬גדולי הדור היו‪ :‬גרון‪.‬‬
‫למיסרה אבל אי מלאכה היא איצטריך‬
‫שהיא‬
‫הפת‬
‫ת‬
‫י‬
‫י‬
‫ד‬
‫ר‬
‫ו‬
‫שופר‬
‫תקיעת‬
‫יצתה‬
‫אס יש לגזור אף במקום בית דין‬
‫קרא סלקא דעתך אמינא תשתרי‬
‫רבא‬
‫אמר‬
‫אלא‬
‫מלאכה‬
‫ואינה‬
‫חכמה‬
‫שמא יטלנו‪ :‬ואין משיבין לאחר‬
‫משום דכתיב יום תרועה יהיה לכס‬
‫מטשה‪ .‬גנאי הוא שנוציא לעז טועים‬
‫מדאורייתא מישרא שרי ורבנן חוא דגזור‬
‫ואפילו בשבת ולהט איצטריך קרא‬
‫על עצמינו‪ :‬ביה דין דאקראי‪.‬‬
‫ביה כדרבה דאמר רבה ׳הכל חייבין בתקיעת‬
‫למיסרה ויום תרועה מוקי לה בחול‪:‬‬
‫לתנא קמא תקעינן ותנא דאמרו לו‬
‫שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה‬
‫כל מלאכת עבודה לא תעשו‪.‬‬
‫סבר אחד יבנה ואחד כל מקום שיש‬
‫*שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד‬
‫בי״ט כתיב והוה מצי לאתרי‬
‫בו בית דין קבוע דומיא דיבנה‪:‬‬
‫ו( כל מלאכה לא תעשו דאף ביום שבת‬
‫לעס‬
‫ויעבירנו ד׳ אמות ברה״ר והיינו טעמא דלולב‬
‫לא איתסר אע״ג דלא כתיב ביה‬
‫והיינו טעמא דמגילח‪ :‬משחרב בחמ״ק חתקין רבי יוחנן בן זכאי כוי‪ :‬תנו רבנן‬
‫עבודהי(‪ :‬רדיית הפת‪ .‬פירש‬
‫] והיו כל הערים מתכנםין[ אמר‬
‫פעם אחת חל ר א ש השנה להיות בשבת‬
‫רביט חננאל רדייה דהכא לאחר‬
‫להם רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירח נתקע אמרו לו נדון אמר לחם נתקע‬
‫אפייה ושרי לכחחילה ורדייה דריש‬
‫ואחר כ ך נדון לאחר שתקעו אמרו לו נדון אמר להם כבר נשמעה‬
‫מסכת שבת ‪1‬לף ג‪ >:‬דהתירו לו‬
‫קרן ביבנה ואין משיבין לאחר מעשה‪ :‬אמר רבי אלעזר לא חתקין‬
‫לרדות קודם שיבא לידי אפייה‬
‫רבן יוהנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד אמרו לו אהד יבנה ואחד כל‬
‫דאיסור סקילה או לא התירו דמשמע‬
‫דינא‬
‫בינייהו בי‬
‫איכא‬
‫אמרו לו היינו ת״ק‬
‫שיש בו ב״ד‪:‬‬
‫מקום‬
‫דאסור מדרבנן ברודה הפת בעוד‬
‫דאקראי‪ :‬אמרו לו אחד יבנה ואהד כל מקום ש י ש בו ב״ד‪ :‬אמר רב הונא‬
‫שהיא עיסה דהוא כעין לש שמרככו‬
‫כשרודהו בידו ובחנם דחק דהך דהכא‬
‫ועם‬
‫נמי לא שריא אלא מדאורייתא‬
‫כדמוכח בפרק כל כתבי )שכת דף קיז‪ >:‬גבי מציל פת מן התנור שמציל מזון שלשה סעודות דקאמר כשהוא רודה לא ירדה במרדה אלא‬
‫בסכין וכן תקיעת שופר אסור מדרבנן כדמוכח ‪3‬פ׳ כסוי הדס )חולין דף פד‪ (:‬דקאמרינן תקיעת שופר בגבולין תוכיח שספיקה דוחה‬
‫יו״ט ואין ודאה דוחה שבת ואפילו הכי לא היו אוסרין אי לאו משום דרבה שמא יעבירנו״(‪ :‬שמא יטלנו ויעבירנו ארבע אמות‪ .‬הא דלא‬
‫נקט שמא יוציאנו מרשות היחיד לרשות הרבים פי׳ בקונט׳ בסוכה <דף מג‪ (.‬משוס דלא פסיקא דאם הגביהו על מנת להצניעו ונמלך והוציאו פטור‬
‫וקשיא דגבי העברת ד׳ אמות נמי לא מיחייב אלא א״כ הגביהו על מנת להעבירו ד׳ אמות ונראה דמרשות היחיד לר״ה אית ליה הכירא וליכא‬
‫למיגזר אבל ברשות הרבים זימנין דלאו אדעתיה ומעביר ארבע אמות‪] :‬ועיין מוספות מגילה ד‪ :‬ומוס׳ סוכה מג‪ .‬ותוספות כיצה יח‪.‬ה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א(‬
‫ב(‬
‫שבת‬
‫קיז‪:‬‬
‫ופסחים סט‪.‬‬
‫קלא‪,:‬‬
‫ניצה‬
‫יו‪ :‬ו סוכה מב‪ :‬מגילה ד‪,:‬‬
‫נ( ס״א‪ ,‬ד( ןצ׳יל לפניהן‪,‬‬
‫ה( נ״א דלהנאחן‪ ,‬י( ואולי‬
‫צ״ל לא תעשה כל מלאכה‬
‫שמות כ[‪ (t ,‬ן ועיי תוס׳‬
‫שבת קיז‪ :‬ל״ה והתנא!‪,‬‬
‫ח( ו ועי׳ מוס׳ שנת ג‪ :‬ל״ה‬
‫התירו וכו׳ ועיי נערוך ערך‬
‫רל ל‪,1‬‬
‫א‬
‫נ‬
‫ג‬
‫הדרן עלך ראוהו בית דין‬
‫‪1‬‬
‫ח‬
‫‪2‬‬
‫א(‬
‫ט‬
‫נ‬
‫ג‪1‬‬
‫יבנח ואחד כל מקום‬
‫שיש בו בית דין‪ .‬גם‬
‫התנא קמא כך אמר התקין‬
‫־בן יותנן בן זכאי שיהו‬
‫־׳‪.‬וקעין בכל מקום שיש‬
‫בו בית דין‪ .‬ופרקינן איכא‬
‫בינייהו בי דינא דאקראי‪.‬‬
‫כלומר מקום שאין שם‬
‫וביבנה‬
‫חכמים קבועין לבית‬
‫לא צימחו כל תנא דין‪ ,‬עכשיו נזדמן לחכמי בית דין‪ ,‬ובאו שם עוברי דרך‪ ,‬תנא קמא סבר אין תוקעין‪ ,‬ותנא דאמרו לו סבר תוקעין‪ ,‬דגרסינן בגמרא דהמוכר פירות לחבירו‬‫בתרא לטפויי מלתא אתי‪ ,‬לפיכך אמרנו כי התנא דאמרו לו רהוא תנא בתרא איח ליה בי דינא דאקראי‪ .‬כל מקום שיש בו בית דין‪ .‬אמר רב התא‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬דבר א ל בני ישראל‬
‫לאכזר בחדש השביעי‬
‫באחד לחדש יהיה לכם‬
‫שבתון זכרון תרועה‬
‫מקרא קידש‪:‬‬
‫ייקרא כג כד‬
‫‪ .2‬ובחדש השביעי‬
‫באחד לחרש ניקךא‬
‫קדש יחיח לכם כל‬
‫לא‬
‫מלאכת עבדה‬
‫תעשו יום הרועה יהיה‬
‫במדבר כט א‬
‫לכם‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גפי נמקלש היכי‬
‫תקעינן ועול ‪1‬הא לאוו‬
‫תא״מ ינ״ב בסי׳ רש״י‬
‫משמע ללא גרסינן להו‬
‫אלא ה״ג ועול מלאכה היא‬
‫פי׳ בתמיה‪) :‬ג( יש"־ ל״ה‬
‫גזירה שמא נו׳ נמקלש‬
‫הס״ל יאח״כ צ״ל ל״ה בני‬
‫בתירה כו׳ ול״ה נלון וכו׳‬
‫שמא יטלנו הס״ל ואח״כ‬
‫מה״ל כבר נשמעה קרן‬
‫ביבנה שהיו כל העריס‬
‫שסביבות יכנה מתכנסים‬
‫לשם כוי בירישליס הסייד‬
‫ואח״כ מה״ל ואין משיבין‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫אוכל‬
‫אלא אם כן‬
‫עמהם‪ .‬שהרי הן יכולין‬
‫לעשוח‪ ,‬א ב ל פורס הוא‬
‫ביתו‪.‬‬
‫ולבני‬
‫לבניו‬
‫ואע״ס שהוא לא טעס אלא‬
‫בניו שפיר למי‪ ,‬ואע״פ‬
‫שבירך עליה ברכת המוציא‬
‫; ע ר ו ב י ו מ‪.;:‬‬
‫הדרן עלך ראוהו כ״ד‬
‫התקין רבן יוחנן בן‬
‫זכאי‪ .‬בימי רנן יוחנן בן‬
‫זכאי חרב הבית ‪:‬יבמות‬
‫נט‪ .!:‬אחד יבנה ואחד‬
‫כל מקום ש י ש בו ב״ד‪.‬‬
‫כן דרכי התנאים בכל מקוס‬
‫דההיא דפשיטא ליה תנא‬
‫ברישא ואותו השני כשבא‬
‫להשמיענו שהיא שוה לו‬
‫הוא שונה אחריי ‪:‬סוכה‬
‫כ‪ .;.‬הכל חייבין‪ .‬ומתיך‬
‫שהוא מתוייב נדבר הוא‬
‫בהול לצאת ידי תונה‬
‫;נזגילה ד‪.‬ו‪ .‬ויעבירנו ד׳‬
‫הוא‬
‫ברה״ר‪.‬‬
‫אמות‬
‫הדין דמצי למימר ויוציא‬
‫מרה״־ לרה״ר‪ ,‬אלא שבריב‬
‫מקומות ועניניס אמרינן‬
‫יש לחיש להעברת ל״א‬
‫ואין לחוש להוצאה כגון‬
‫אס היה מונח בכרמלית או‬
‫בקרפף אי בגינה לאין כאן‬
‫איסיר הוצאה לאורייתא‬
‫ויש כאן איסור העברה‬
‫ברה״ר או הגביהו על‬
‫מנת ליטלי ולא להוציאו‬
‫ונמלך להוציאו פטור משוס‬
‫הוצאה אס לא עמל לפוש‬
‫בינתיס כלאמרינ! במסכת‬
‫שנת !סוכה מג‪.‬׳‪.‬‬
‫מםורת הש״ם‬
‫]קדושי!‬
‫א(‬
‫כט‪.‬‬
‫וש׳׳נ[‪,‬‬
‫ב( לעיל כי‪] :‬וש״נ[‪ ,‬ג( סוכה‬
‫מא‪ ,.‬ד( שס מנחות סח‪,.‬‬
‫ע״ש[‪,‬‬
‫נסוכה מא‪.‬‬
‫ה(‬
‫י( עירובין לנ‪ (t ,.‬ןבפרש״י‬
‫דהכא וכתוס׳ סוכה דף מא‪.‬‬
‫דייה אי נמי מוכת דלא היה‬
‫גרסתס בחמיסר[‪ ,‬ח( נצ״ל‬
‫אמר רנן[‪ ,‬ט( בס״א‪:‬אלעור‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( דשי׳• דייה לא צריכא כו׳‬
‫תושש‬
‫לשמא‬
‫יבנה‬
‫לשקיעת הממה‪:‬‬
‫סמוך‬
‫הגהות הגר״א‬
‫] א [ גט׳ תקיעת יובל דוחה‬
‫כיי‪ .‬כצ״ל‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫שהזמן‬
‫עשה‬
‫מצות‬
‫גורס‬
‫שהזמן‬
‫גרמא‪.‬‬
‫לה שתבוא ‪:‬קדושיו כט‪.(.‬‬
‫לתקיעה ולברכות‪ .‬לבעי‬
‫למימר תשע ברכות ביוס‬
‫הכסיריס של יובל ‪ :‬ל ע י ל כו ו‬
‫שהיו נמי אומרים ביוהכ״ס‬
‫של שנמ היובל מלכיות זכרונות‬
‫שופרות !ערכי! ג‪::‬׳‪ .‬במקדש‬
‫כדדרשינן נת״כ‬
‫שבעה‪.‬‬
‫מושמתתס לפני ה׳ אלהיכס‬
‫שבעת ימים )רקרא כגן ילא‬
‫נגבילין ז׳ ימיס סוכה מא‪.:.‬‬
‫ובמדינה‪ .‬בירושלים שאף‬
‫הוא כגבוליס ושם;‪ .‬ושיהא‬
‫יום הנף‪ .‬של עומר דהיינו‬
‫ט״ז בניסן‪ ,‬כ ו ל ו אסור‪.‬‬
‫בחדש‪ ,‬ובעוד המקדש קייס‬
‫משקרב העומר היו אוכלי!‬
‫חדש נו ביום‪ ,‬נדכתיב עד‬
‫הכיאכס‪ ,‬וכשתרג הבית מותר‬
‫מן התורה משהאיר המזרח‪,‬‬
‫כדאמר במנחות וסח‪ (.‬כתוב‬
‫אחד אומר עד עצס כחוב‬
‫אמד אומר על עצס היוס‬
‫הזה‪ ,‬דהיינו האיר המזרח‪,‬‬
‫עד‬
‫אומר‬
‫יכתוב אחל‬
‫הביאכם‪ ,‬הא כיצל‪ ,‬בזמן‬
‫לאיכא עומר על הכיאכס‬
‫ובזמן לליכא עומר על עצס‪,‬‬
‫יאסר ר׳ יוחנן בן זכאי עליהס‬
‫כל היוס כלמפרש טעמא‬
‫כגמרא !סוכה מא‪ .;.‬מהרה‬
‫יבנה בית המקדש‪ .‬ויחזור‬
‫לכר לאיסורו‪ ,‬דהשתא קרינא‬
‫ביה על הביאכם‪ ,‬ואי הוו‬
‫נהיגי נתורבנו לאכול נהאיר‬
‫מזרח נלין תורה אתיא למיכל‬
‫נמי נכנינו ראמרו אשתקל‬
‫מי לא אכלנו כוי ‪:‬סוכה‬
‫שם!‪ .‬דמיבני אימת‪ .‬הך‬
‫חששא דחיישינן למהרה יבנה‪,‬‬
‫אימח חנמיר המלאכה לאיכא‬
‫למיחש לאיסור חלש כל היוס‬
‫לאצטריך לרכן ייחנן כן זכאי‬
‫למיסר השתא כל היוס משוס‬
‫סירכא רההוא יומא !שם!‪.‬‬
‫אילימא דאיבני בשיתסר‪.‬‬
‫שלא נבנה עד יוס ט״ז עצמי‪,‬‬
‫;‬
‫המשך בעמוד הבא‬
‫רבינו חננאל‬
‫ל‪.‬‬
‫יום טוב פרק רביעי ראש השנה‬
‫וביבנה בפני בית דין אין שלא בפני ב״ד לא‪ .‬והא ללא שמע‬
‫איניש קל אוניה מקל תקיעה ליחילאי היינו שהיו באין‬
‫לתקוע בפני בית לין שלא שמעו תקיעת בית לין לאותן שיצאו אסור‬
‫להם לחזור ולתקוע ליש איסור שבות בלבר לתקוע בחנם בשבת‪:‬‬
‫ל א לעולם בזמן בית דין‪ .‬תימה‬
‫ו ט ם ביה דין‪ .‬הוא לתקעינן‪ :‬אלא דאילו בירושלים הוקטין‪ .‬בשבת‬
‫יחיליס שאינן שלוחי ב״ל והא מילתא חסרה ממתניתין ומיבעי לן‬
‫לתרוצה הכי‪ :‬בין בזמן בית דין‪ .‬על שש שעות שהיו בית לין יושבין‪:‬‬
‫בין שלא בזמן ביה דין‪ .‬שהלכו לבתיהן‪ :‬איכא דמהני לה וכוי מאי‬
‫ו ט ס בית דין‪) .‬בפני ב״ל( לקאמר רב‬
‫הונא בזמן ב״ל להא ליכא לפרושי‬
‫ועם בית דין מאי ועם ב״ד בפני בית דין‬
‫האי ועם ב״ל בפני ב״ל להא בכל‬
‫לאפוקי שלא בפני בית דין דלא מתיב רבא‬
‫ארצכם כתיב <רקרא כה>‪ :‬וברייה לא‬
‫ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה וכו׳‬
‫היו הזקטין‪ .‬כשחל להיות בשבת אלא‬
‫מאי ועור זאת אילימא כדקתני זאת מיבעי‬
‫בב״ל הגלול של סנהלרין הגלולה‬
‫ליה אלא דבירושלים תוקעין יהידין וביבנה‬
‫המקלשין את החלשים ורבי אליעזר״(‬
‫היא‪ :‬כי מסיים שליחא דליבורא כוי‪.‬‬
‫אין תוקעין יהידין וביבנה אין תוקעין יחידין‬
‫ואף בי״ט שחל להיות בשבת ללהט‬
‫ותא כי אתא רב יצהק בר יוםף אמר כי מםיים‬
‫נקט יבנה‪ :‬אלא לאו דאילו ביובל‬
‫שליחא דציבורא תקיעה ביבנה לא שמע‬
‫תוקטין‪ .‬היחילים בין בזמן בית לין‬
‫איניש קל אוניה מקל תקועיא ]דיהידאי[ אלא‬
‫כו׳‪ :‬לא לטולם בזמן ב״ד והכי‬
‫לאו דבירושלים תוקעין בין בזמן ב״ד ובין‬
‫קאמר ביובל‪ .‬כל יחיל ויחיל תוקע‬
‫שלא בזמן ב״ד וביבנה בזמן ב״ד אין שלא‬
‫בזמן ב״ל אפי׳ שלא בפני ב״ל ובר״ה‬
‫בזמן ב״ד לא הא בזמן ב״ד מיהא תוקעין‬
‫בפני ב״ל אין שלא בפני ב״ל לא‪:‬‬
‫איתמר נמי‪ .‬כרב הונא‪ :‬אין הוקטין‪.‬‬
‫ואפילו שלא בפני ב״ד לא דאילו בירושלים‬
‫יחיליס ביוה״ב ביובל אלא בזמן שב״ל‬
‫תוקעין בין בפני ב״ד בין שלא בפני בית דין‬
‫יושבץ במקומן והתוקעין תוקעין בכל‬
‫וביבנה בפני ב״ד אין שלא בפני ב״ד לא איכא‬
‫נעקרו‬
‫לטמוד‪.‬‬
‫ננטרו‬
‫העיר‪:‬‬
‫א‬
‫למכל מקום קשיא ללישנא לרב‬
‫הונא לא אמר אלא בפני בית לץ והכא‬
‫קתני איש בביתו וי״ל שיפרש להא‬
‫לקתני בגבולין איש בביתו איובל קאי‬
‫ולא אראש השנה ומיהו אי גריס‬
‫בגבולין בלא ד״ו ולא גרסינן ובגבולין‬
‫לא יתכן לומר כן ושמא יפרש להאי‬
‫בגבולין איירי בירושלים לוקא ומיהו‬
‫מבכל ארצכם )יקרא כה> בכל מקום‬
‫שבארץ ישראל איירי‪:‬‬
‫א י ן תוקעין אלא בזמן שב״ד יושבין‪.‬‬
‫פי׳ בקונטרס ביובל ונראה שאף‬
‫בר״ה אתא לאשמועינן לאפי׳ בפני ב״ל‬
‫אין תוקעין אלא כל זמן שיושבין‪:‬‬
‫ונתקלקלו‬
‫דמתני להא דרב הונא אהא‬
‫דכתיב ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם מלמד י ש כ ל יהיד‬
‫ויחיד הייב לתקוע אמר רב הונא ועם בית דין מאי ועם ב״ד בזמן ב״ד‬
‫לאפוקי שלא בזמן בית דין דלא מתיב רבא תקיעת ‪ m‬ראש השנה ויובל‬
‫דוחה את השבת בגבולין איש וביתו מאי איש וביתו אילימא איש ואשתו‬
‫ו כ ל מצות עשח‬
‫יאיתתא מי מיחייבא ותא מצות עשח שחזמן גרמא חיא‬
‫שחזמן גרמא נשים פטורות אלא לאו איש בביתו ואפילו שלא בזמן ב״ד‬
‫לא לעולם בזמן ב״ד מתיב רב ש ש ת ׳ישוח היובל לראש השנה לתקיעח‬
‫ולברכות אלא שביובל תוקעין בין בב״ד שקידשו בו את ההדש ובין בב״ד‬
‫שלא קידשו בו את החדש וכל יהיר ויהיר הייב לתקוע ׳ובר״ה לא היו תוקעין‬
‫אלא בב״ד שקידשו בו את החדש ואין כל יחיד ויהיד הייב לתקוע מאי‬
‫אין כל יחיד ויחיד הייב לתקוע אילימא דביובל תוקעין יהידין ובראש השנה‬
‫אין תוקעין יחידין והא כי אתא רב יצהק בר יוסף אמר כי הוח מסיים שליחא‬
‫דציבורא תקיעתא ביבנה לא שמע איניש קל אוניח מקל תקועיא ]דיחידאי[‬
‫אלא לאו ]דאילו[ ביובל תוקעין בין בזמן ב״ד בין שלא בזמן ב״ד ובר״ה‬
‫בזמן ב״ד אין שלא בזמן ב״ד לא קתני מיהת ביובל בין בזמן ב״ד בין שלא‬
‫בזמן ב״ד לא לעולם בזמן בית דין והכי קתני ביובל בזמן ב״ד תוקעין בין‬
‫בפני בית דין בין שלא בפני ב״ד בר״ה תוסעין בזמן ב״ד ובפני ב״ד איתמר‬
‫נמי א״ר חייא בר גמדא א״ר יוםי בן שאול אמר רבי אין תוקעין אלא כל‬
‫זמן שבית דין יושבין בעי ר׳ זירא ננערו לעמוד ולא עמדו מחו ב״ד יושבין‬
‫בעינן ו ח א איכא או דלמא זמן ב״ד בעינן וליכא תיקו‪ :‬ועוד זאת היתח‬
‫ירושלים יתירה על יבנה ובו׳‪ :‬רואת פרט ליושבת בנחל שומעת פרט‬
‫ליושבת בראש ההר קרובה פרט ליושבת חוץ לתהום ויכולה לבוא פרט‬
‫למפםיק לה נהרא‪ :‬מתני׳ ״׳בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה‬
‫ובמדינח יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוהנן בן זכאי שיהא‬
‫ו ש י ה א יום הנף כולו אסור‪:‬‬
‫לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש‬
‫ומנלן דעבדינן זכר למקדש דאמר קרא כ י אעלה ארוכה לך וממכותיך‬
‫גמ׳‬
‫ארפאך נאם ח׳ כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא‬
‫דרישה‪ :‬ושיהא יום הנף כולו אסור‪ :‬מ״ט מהרח יבנח בית חמקדש ויאמרו‬
‫אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרה עכשיו נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד‬
‫לא חוח עומר חאיר מזרח התיר השתא דאיכא עומר עומר מתיר דמיבני‬
‫אימת אילימא דאיבני בשיתםר הרי האיר מזרח התיר אלא דאיבני בחמיסר‬
‫מהצות היום ולהלן לשתרי רהא ת נ ך להרחוקין מותרין מחצות היום ולהלן‬
‫לפי שאין ב״ד מתעצלים בו לא נצרכא דאיבני ״בהמיםר םמוך לשקיעת‬
‫החמה אי נמי דאיבני בליליא )אמר( רב נחמן בר יצחק >רבן יוהנן בן זכאי‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ה א מיי׳ פ״ב מהל׳ שופר‬
‫הל׳ ט ופ״י מהל׳ שמטה‬
‫רובל הל׳ ינ‪:‬‬
‫ו ב מיי׳ פ׳׳י מהל׳ שמטה‬
‫הלכה י‪:‬‬
‫י ג מיי׳ שס הל׳ יא­­‬
‫ה ד מיי׳ פ׳׳כ מהל׳ שיפר‬
‫הל׳ א טוש״ע א״ס סי׳‬
‫תקסט סעיף ג‪:‬‬
‫ט ה מיי׳ פי״כ מהל׳ ע״ז‬
‫הל׳ ג טוש״ע א״ס סי׳ לס‬
‫סעיף ג וסי׳ מקפט סעיף ג‪:‬‬
‫י ו מיי׳ פ״י מהל׳ שמיטין‬
‫הל׳ יא‪:‬‬
‫יא ז מיי' שם הל׳ ינ ופ״כ‬
‫מהל׳ שופר הלכה ט­­‬
‫י ב ח מיי׳ פ״י מהל׳ שמיטין‬
‫ע‬
‫הל׳ יכ‪:‬‬
‫ט מיי׳ פ״ב מהלי שופר‬
‫הל׳ ט‪:‬‬
‫י ד י מיי׳ פ״ז מהלכות לולב‬
‫הלכה יג וטו סמג עשי] מד‬
‫טיש״ע א״מ סימן תרנח סעיף‬
‫א‪:‬‬
‫טו כ מיי׳ ס״י מהלכות‬
‫מאכלות אסירות הל׳ נ‬
‫סמג לאדן קמג טוש״ע י״ד‬
‫סי׳ רצג סעיף א ]וטוש״ע‬
‫א״ח סי׳ תסט סעי׳ י[‪:‬‬
‫טז ל מיי שם‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫ממושבם כלי לעמול ולילך‪:‬‬
‫מתני׳ בראשונה היה לולב ניטל‬
‫לכתיב‬
‫שבטה‪.‬‬
‫במקדש‬
‫)שם כ ‪ 0‬ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם‬
‫שבעת ימים ובמלינה יום אחל לכתיב‬
‫)שם( ולקחתם לכס ביום הראשון‪:‬‬
‫ושיהא יום הגן* כולו אסור‪ .‬יום‬
‫הנפת עומר כולו אסור לאכול מן‬
‫החלש ומלאורייתא משהאיר מזרח‬
‫מותר כלאמרינן במנחות )לף סח‪(.‬‬
‫כתוב אחל אומר על עצם היום הזה ]ויקרא‬
‫כג[ וכתוב אחל אומר על הביאכם וגו׳‬
‫נשם[ הא טצל בזמן הבית עומר מתיר‬
‫ובזמן שאין עומר עצם היום מתיר‪:‬‬
‫נמ׳ כי אטלה ארוכה לך וגוי‪.‬‬
‫סיפיה לקרא ציון היא לורש‬
‫אין לה‪ :‬מאי טטמא‪ .‬גזר עליה‪:‬‬
‫דאיבני אימה‪ .‬שיהא לנו לחוש עכשיו‬
‫לכך‪ :‬הרי האיר מורח ההיר‪ .‬להא‬
‫לא היה מזבח‪ :‬אלא דאיבני בחמיסר‪.‬‬
‫שהיה שהות לקצור במוצאי י״ט‬
‫ולהביאו למחר כמצותו‪ :‬מחצוח היום‬
‫ולהלן לישהרי‪ .‬השתא ולא לגזור‬
‫עליה רבן יוחנן אלא על חצות היום‬
‫ואי נמי מהרה יבנה ויאמרו אשתקל‬
‫מי לא אכלנו מחצות היום ולהלן השתא‬
‫נמי ניטל שפיר אכלי ואפי׳ הרחוקים‬
‫מירושלים שלא ראו הקרבתו יש להם‬
‫לסמוך לוראי קרב כבר לאמר מר‬
‫הרחוקין היו מותרין בזמן הבית‬
‫מחצות היום ולהלן כוי‪ :‬לא לריכא‬
‫דאיבגי ס מ ו ך לשקיטה החמה דחמיסר‬
‫אי נמי דאיבני גלילה‪ .‬רבן יוחנן חושש‬
‫לשמא יבנה )א( לשקיעת החמה או‬
‫ג‬
‫א‪,‬ה‬
‫‪3‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬והעברה שופר תרועה‬
‫בחדש השבעי בעשור‬
‫הבפךים‬
‫ביום‬
‫ל הרש‬
‫בבל‬
‫שופר‬
‫תעבירו‬
‫ויקרא כה ט‬
‫ארעכם‪:‬‬
‫‪ .2‬כי אעלה ארכה לך‬
‫וממכותיך ארפאך נאם ין‬
‫כי נדחה קראו לך ציון היא‬
‫דרש אין לה‪ :‬ירמיהו ל יז‬
‫ה‬
‫ט‬
‫י(כ‬
‫ה(‬
‫‪2‬‬
‫בליל ששה עשר בחצי הלילה אי סמוך‬
‫לבקרו שלא יהא שהות לקצירתו‬
‫והבהובו באבוב של קלאין וטחינתו‬
‫והרקלתו והקרבתו עד חצות ואי הוו‬
‫בשיטת‬
‫רגילי למיכל חדש מחצות היום בזמן‬
‫הזה אתי למיכל נמי ההוא יומא הכי ועבדי איסורא‪ .‬ואס תאמר היט משכחת לה דאיבני בחמיסר בי״ט ודאיבני בליליא והא קיימא‬
‫לן במסכת שבועות <דף טו‪ >:‬דאין בנין בהמ״ק לא בי״ט ולא בלילה הני מילי בנין בידי אדם אבל בנין העתיד לבא בידי שמים הוא‪:‬‬
‫בשיטת‬
‫ועם בית דין‪ .‬כלומר‪ ,‬זו‬
‫התקיעה שחל לתיות ]בשבת[‬
‫אינה אלא כפני ]בית דין[‬
‫בלבד זולתי ירושלם‪ .‬מותיב‬
‫רבא ועוד זאת היתה ירושלים‬
‫יחידה על יבנח שכל עיר‬
‫שהיא רואח או שומעח כולי‪.‬‬
‫פירוש לא תני ועוד אלא‬
‫שיש שם דבר אחר ]שךרושלים יחידה על יבנה זולחי זח‪ ,‬לפיכך תני ועוד‪ .‬ואמרינן איזהו‪ ,‬אם תאמר שהיו בירושלים תוקעין‬
‫יחידאין וביבנח לא‪ ,‬והאמר ר• יצחק כי חוח מסיים שליח ציבורא תקיעתא ביבנה לא הוח שמע איניש קל אוניה מקל חקיעחח‬
‫דיחידא‪ .‬פירו׳ שחיו תוקעץ יחידאין ביכנח כל מי שלא שמע חתקיעוח מפי שליח ציבור שבא מאחר שסיים‪ ,‬היה כל יחיד‬
‫ויחיד תוקעין יחידי כדי לצאת ידי חובה שלא שמעו חתקיעות מפי שליח ציבור‪ .‬ואסיקנא כי חיו חוקעין בזמן ביח דין ואפילו‬
‫שלא בפני בית דין קשיא לרב הונא‪ .‬ופריק חכי קאמר‪ ,‬בירושלים חיו תוקעין בין בפני בית דין ובין שלא בפני בית דין‪,‬‬
‫וביבנה לא היו תוקעין אלא בפני בית דץ‪ .‬ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה כולי‪ .‬איכא דמתני הכי‪ ,‬ביום הכפורים‬
‫תעבירו שופר‪ ,‬מלמד שכל יחיד ויחיד תייב לתקוע‪ .‬אמר רב הונא ועם בית דץ בזמן בית דין בלבד‪ .‬מותיב רבא תקיעות יובל‬
‫וראש השגה דוחץ אתה השבת בגבולי; איש וביתו‪ ,‬ותריצגה בגבולץ איש בביתו‪ .‬ואמרינן איש בביתו דוקא ואפי׳ שלא בזמן‬
‫בית דין‪ .‬ודחינן לא לעולם איש וביתו ובומן בית דין‪ .‬אבל שלא בזמן בית דין לא‪ .‬מותיב רב ששת שוה היובל לראש השנה‬
‫לתקיעה ולברכות אלא שביובל חיו תוקעין בין בבית דין שקידשו אח חחדש כול׳ עד אלא לאו חכי קאמד‪ ,‬חא קמ״ל דאילו‬
‫ביובל תוקעין היו בין בזמן בית דין ]ובין[ שלא בזמן בית דין קשיא לרב הונא‪ .‬ודחינן לא הכי קאמר‪ ,‬ביובל היו תוקעין‬
‫בין בפני בית דין בין שלא כפני בית דץ‪ .‬ובראש השנה לא היו תוקעין אלא בפני בית דין ולעולם זה ווה בזמן בית דין‪.‬‬
‫ח‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫איתמר משמיה דרבי לעולם‬
‫אין תוקעין אלא בזמן שבית‬
‫דין יושבין‪ .‬בעי ר׳ זירא‬
‫נינערו בית דין לעמוד ונזדמן‬
‫דבר לעיין בו נינערו ותזרו‬
‫ונתישבו והאריכו בישיבה‬
‫מאי תוקעין אי לא‪ ,‬בית דק‬
‫יושבין בעינן והא איכא‪ ,‬או‬
‫דילמא זמן בית דין בעינן‬
‫וכבר עבר‪ ,‬ועלתה בתיקו‪.‬‬
‫ועוד זאת תיתה ירושלים‬
‫כוי‪ .‬תנו רבנן רואה פרט‬
‫ליושבת בנחל‪ .‬כלומר‪ ,‬הנחל‬
‫מקום נמוך ואינה נראית מן‬
‫הכרך‪ .‬שומעת פרט ליושבת‬
‫בראש ההר שאע״פ שנראית‬
‫אינה שומעת‪ .‬קרובח פרט‬
‫ליושבח חוץ לתהום‪ .‬ויכולה‬
‫לבא פרט דפסיק ליח נחרא‪,‬‬
‫שאע״פ שחיא קרובה אינח‬
‫יכולח לבוא‪ .‬ירושלמי והוא‬
‫שיהו כל הדרכים חאלו‬
‫בה‪ ,‬רואה ואינה שומעת‬
‫כגון ירושלים מלמעלן והעיר‬
‫מלמטן‪ ,‬שומעת ואינה רואה‬
‫ההר מפסיק‪ .‬רואה ושומעת‬
‫]ואינה יכולה לבוא חוץ‬
‫רואה ושומעת[‬
‫לתחום‬
‫קרובה ואינה יכולה לבוא‬
‫הנחל מפסיק‪! .‬מתני'[‬
‫בדאשונח חיה לולב ניטל‬
‫כמקדש שבעה ובמדינח יום‬
‫אחד משחרב הבית התקין‬
‫רבן יוחנן בן זכאי שיחא‬
‫ניטל הלולב במדינה שבעח‬
‫ימי חחג זכר למקדש‪ ,‬שנאמר‬
‫כי גדחח קראו לך ציון חיא‬
‫דורש אין לח‪ ,‬מכלל דבעיא‬
‫דרישח‪ .‬ושיהא יום חנף כולו‬
‫אסור‪ .‬פי׳ שיחא יום הגפח‬
‫העומר וחוא יום י״ו בניסן‬
‫אסור לאכול מן חחדש‪ ,‬כדכחיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום חוה וגר‪ ,‬ותנן העומר היה מתיר במדינה‬
‫ושתי הלחם במקדש‪ ,‬ובזמן שהיה בית המקדש קיים היו יוצאין לילי יום י״ו בניסן וחיו קוצרץ ומכיאין ומקריבין העומר‪,‬‬
‫והיו השועים בירושלם מותרץ לאכול החדש אתרי הקרבת העומר מיד‪ ,‬וחרחוקץ היו מוחרין מחצוח היום ולחלן‪ ,‬שדבר‬
‫ברור חוא שאין ב״ד מתעצלין ולא בא חצי היום אלא שודאי נקרב העומר‪ .‬ועכשיו שאין עומר אם יתירו להן החדש‬
‫כשיאר חמזרח‪ ,‬חיישינן אם ישארו חעם במנחגם ויבנח כיח חמקדש לילי י״ו בניסן או סמוך לשקיעח חחמה יום ט״ו‬
‫בניסן‪ ,‬נחחייבו להקריב ולא ]יהיח[ בידם סיפוק לצאת ולקצור בלילה‪ ,‬מפני שלא נבנה אלא בשעה רחוקח‪ ,‬וצריכץ לצאת‬
‫ולקצור ולהביא ביום י״ו ולהכין ולהניף ולהקריב‪ ,‬ושמא לא יספיקו להקריב העומר אלא סמוך לשקיעת החמח‪ .‬ומאחר‬
‫שנבנח חביח אסורין כל ישראל לאכול חדש ואינן מותרין בו אלא אחרי הקרבת העומר‪ .‬לפיכך התקין להן שיהא יום‬
‫י״ו בניסן כולו אסור שלא יכשלו כשיבנח הביח‪ .‬פי׳ דנפיש א( הוה בית חמקדש‪ ,‬כל מקום שצריך לומר לא היח בית‬
‫המקדש מחלף ותאני נפיש הוה‪ ,‬כעניין דקרי לסומה סגי נהורא‪ .‬ושאר השמועה פשוטה היא‪ ,‬מיהו חוצרכנו לחודיע כי‬
‫זו המשנה ששנינו משתרב בית המקדש החקץ רבן יוחנן בן זכאי כוי‪ ,‬עד אמר ר• יהודה והלא מן חחורה הוא אסור‬
‫שגאמר עד עצם היום הזה וגר‪ ,‬זו המשנח היא כמסכח מגחות פרק ר׳ ישמעאל אומר העומר היה בא בשבת מג׳ סאין כוי‪.‬‬
‫או נראה מזה לאיזה גי׳ אחרת היה לו לרנינו נסוגיא זו וצ׳׳ע‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ל‪:‬‬
‫יום טוב פרק רביעי ראש השנה‬
‫בשיטה ר׳ יהודה אמרה דאמר‪ .‬מן התורה אסור כל היום כזמן‬
‫יז א מיי׳ ס״י מהלכות ונתקלקלו הלוים בשיר‪ .‬בתמיל של בין הערבים כדמפרש‬
‫מאכלות אסורות הל׳ כ‪:‬‬
‫הזה לקסבר על ועל בכלל‪ :‬א״ר יהודה גרסי׳ ולא גרסי׳ אמר לו ר׳‬
‫בגמרא אבל בתמיל של שחר לא תקנו שיר של י״ט‬
‫יח ב מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫יהודה‪ .‬שהרי לא ראהו מימיו אבל תמה בלורו על תקנת רבן יוחנן‬
‫כלפירש בקונטרס לפי שברוב השנים אין העלים באין קולס תמיל‬
‫קילוש התלש הל׳ ה‪:‬‬
‫בן זכאי ואמר מה חילוש חילש ר׳ יוחנן בן זכאי והלא מן התורה‬
‫יט ג ד מיי שם הלי ו‪ :‬של שחר וספק יתקלש היום ספק לא יתקלש וא״ת ואמאי לא חשיב‬
‫ב ה מיי׳ שם הל׳ ה‪:‬‬
‫אסור‪ :‬מדרבנן קאמר‪ .‬כלומר הוא‬
‫קלקול של מוסף שלא הקריבו מוסף‬
‫כא ו ז ח מיי׳ פ״ו מהל׳‬
‫בא לגזור עליו משוס ההוא טעם‬
‫יכולין‬
‫אין‬
‫התמיל‬
‫שאחר‬
‫ר״ח‬
‫של‬
‫תמידי! הל׳ ט‪:‬‬
‫בשיטת ר׳ יהודה אמרה ראמר ע ד עצם היום‬
‫ללעיל ןע״א[ לשמא יבנה‪ :‬דרש והתקין‪.‬‬
‫להקריבו כללרשינן עליה השלם בפ׳‬
‫הזה עד עצמו של יום וקםבר ע ד ועד בכלל‬
‫לרש להם המקרא והתקין שינהגו‬
‫תמיל נשחט)פסחים ל׳ נח‪ :‬ושס> וכי תימא‬
‫ומי םבר לה כוותיה והא מפליג פליג עליה‬
‫איסור לסי שעל עכשיו היה היתר‬
‫תורה אור השלם למעלה ומלין בראשו של מזבח לעליה‬
‫דתנן ״משהרב בית המקדש התקין רבן יוחנן‬
‫בלבר משקרב העומר שהעומר מתיר‪:‬‬
‫‪ . 1‬ולחם וקלי וכרמל לא השלם לא שייך אלא בהקטרה ואין‬
‫תאכלו עד עצם היום‬
‫בן זכאי שיהא יום הנף כולו אםור א״ר יהודה‬
‫מתני׳ בראשונה היו מקבלין טדוה‬
‫מקטיר על למחר הניחא למאן לאמר‬
‫‪1‬‬
‫א (‬
‫הזה עד הביאכם את‬
‫קךבן אלהיכם חקת‬
‫עולם לדרתיכם בכל‬
‫משבתיכם‪ :‬ויקרא כג יד‬
‫‪ .2‬הרנינו לאלהים עוזנו‬
‫הריעו לאלהי יעקב‪:‬‬
‫תהלים פא ב‬
‫‪ .3‬קול יי יחיל מדבר‬
‫יחיל יי מדבר קדש‪:‬‬
‫תהלים כט ח‬
‫‪ .4‬ךזםירותי מסבל שכמו‬
‫כפיו מדוד תעברנה‪:‬‬
‫תהלים פא ז‬
‫בפ׳ המזבח מקלש )זבחים לף פז‪(.‬‬
‫אין לינה מועלת בראשו של מזבח‬
‫היום הזה[ התם ר׳ יהודה הוא דקא טעי איהו‬
‫אבל למאן לאמר מועלת מאי איכא‬
‫םבר רבן יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר ולא‬
‫למימר וט תימא להקריבו כבש אחל‬
‫מדאורייתא קאמר והא תתקין קתני‬
‫היא‬
‫על תנאי לאם יבואו עליס יהא מוסף‬
‫בראשונה‬
‫מאי התקין ד ר ש והתקין‪:‬‬
‫ואם לא יבואו עלים יהא תמיל לא״כ‬
‫יהיו מקבלין עדות ההדש כל היום פעם‬
‫במאי קלקלו בתמיל לאי משום להיו‬
‫אהת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים‬
‫סבורים שלא יבאו עלים ואמרו שיר‬
‫של חול זהו הקלקול לא היה בתמיל‬
‫בשיר התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד‬
‫אלא במוסף של ר״ח שאמרו עליו‬
‫חמנחה ואם באו עדים מן המנהה ולמעלה‬
‫שיר של תמיל של חול ועול למ״ל‬
‫נוחגין אותו ייחיום קודש ולמחר קודש‬
‫שלא אמרו שירה כל עיקר היינו לפי‬
‫י משחרב בית חמקדש תתקין רבן יוחנן‬
‫שהיו ממתינין כל שעה ושעה שמא‬
‫בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום‪:‬‬
‫עליין יבאו עלים ולא היו יולעין מה‬
‫מה קלקול קלקלו הלוים בשיר הכא‬
‫גמ׳‬
‫שיר יאמרו והשתא אם באו עלים ולא‬
‫תרגימו שלא אמרו שירה כל עיקר רבי‬
‫היה להם שהות ביום לומר שיר א״כ‬
‫עליין נתקלקלו יותר בשאר קרבנות‬
‫זירא אמר שאמרו שירה של הול עם תמיד‬
‫ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול‪:‬‬
‫שלא קרבו מיהו אפשר לומר כשלא‬
‫של בין הערבים אמר לי רבי זירא לאהבה‬
‫גמ׳ ה״ג מאי קלקול קלקלו הלוים‬
‫אלא‬
‫באו לפיכך לא היה להס קלקול‬
‫בריה פוק תני להו י התקינו שלא יהו‬
‫כו׳ ולא גרסינן ה״ר‪ :‬הכא‬
‫בשיר וי״ל לאחר הפמיל יכול להקריב‬
‫סרגימו‪ .‬בבבל‪ :‬שלא אמרו שירה‬
‫מקבלין עדוה ההדש אלא כדי שיהא שהות‬
‫מוסף של ר״ח משוס לאתי עשה‬
‫כל טיקר‪ .‬בתמיד של בין הערבים‬
‫ביום להקריב תמידין ומוםפין ונםכיהם ולומר‬
‫לרבים ולחי עשה להשלמה בלאמדנן‬
‫לסי שלא ידעו מה שיר יאמרו שמא עוד‬
‫שירה שלא בשיבוש אי אמרת בשלמא‬
‫פרק השולח )גיטין לף לח‪ (:‬גבי שחרר‬
‫סוף העדים לבוא היום ושיר של י״ט‬
‫אמור שירה דהול היינו דאיכא שיבוש אלא‬
‫עבלו והשלימו לעשרה מצוה לרבים‬
‫יש לומר או לא יבואו ונמצא שהוא חול‪.‬‬
‫שאני וגבי עשה להשלמה אמדי נמי‬
‫אי אמרת לא אמור כלל מאי שיבוש איכא‬
‫אבל בתמיד של שחר אין ספק שמתוך‬
‫בפרק תמיל נשחט )פסחים לף נט‪.‬‬
‫כיון דלא אמור כלל אין לך שיבוש גדול‬
‫שברוב השנים אין העדים באין קודס‬
‫ושם• שנלחה מקמי עשה לפסח שיש‬
‫מזח מתיב רב אחא בר הונא תמיד ש ל‬
‫תמיד של שחר וספק יתקדש היום‬
‫בו כרת ובפי שלוח הקן)חולין ל׳ קמא‪(.‬‬
‫ספק לא יתקדש לא תקנו שיר של‬
‫ר א ש השנה שחרית קרב כחלכתו י במוסף‬
‫נמי אמרי׳ לעשה למצורע לוחה‬
‫י״ט שחרית בר״ה כדתני לקמן תמיד‬
‫הרנינו לאלהים עוזנו הריעו‬
‫מהו אומר‬
‫עשה לשלוח משום שלום בין איש‬
‫של ר״ה שחרית קרב כהלכתו אבל‬
‫לאלחי יעקב ׳במנחה מהו אומר קול ה׳ יחיל‬
‫לאשתו ומיהו יש לתמוה אמאי‬
‫לתמיד של בין הערבים תקנו שיר של‬
‫להיות‬
‫השנה‬
‫ראש‬
‫שחל‬
‫ובזמן‬
‫מדבר‬
‫נתקלקלו בשיר והלא בשעת נסכים‬
‫י״ט שכבר באו העדים לפיכך אותה‬
‫היה השיר כלאמרינן בכל לוכתא‬
‫חרנינו‬
‫שלו‬
‫שחשירח‬
‫בשבת‬
‫בחמישי‬
‫שנה שנשתהו לבא לא ידעו מה‬
‫)במות לף לה‪ >.‬אין אומר שירה אלא‬
‫בשחרית‬
‫אומר‬
‫היה‬
‫לא‬
‫עוזנו‬
‫לאלהים‬
‫יאמרו‪ :‬פוק חגי להו‪ .‬לבני בבל‬
‫על היין ואיתא בפרק שני לערכין‬
‫חרנינו מפני שחוזר וכופל אה הפרק ‪-‬אלא‬
‫האומרים לא אמרו שירה כל עיקר‬
‫)לף יב‪ .‬ישם( ויכול להמתין מלהביא‬
‫מהו אומר הסירותי מסבל שכמו ואם באו שנה להם ברייתא זו שממנה ילמדו‬
‫נסכים על הלילה או על למחר‬
‫שאמרו שיר של חול‪ :‬ק ר ב פהלפהו‪.‬‬
‫עדים אחר תמיד של שחר אומר הרנינו‬
‫כלאיתא בהקומן זוטא )מנחות לף נוי‪(:‬‬
‫אומרים הלויס על נסכיו שיר של חול‬
‫אע״פ שחוזר וכופל את חפרק אי אמרת‬
‫למביא אלם זבחו היום ונסכו‬
‫כמשפט היום כמו שאנו שונים‬
‫בשלמא כל חיכא דמםתפקא אמרינן שירח‬
‫מכאן ועל עשרה ימים ובס״ב‬
‫במסכת תמיד )פ״ז משנה ל> השיר‬
‫לתמורה )לף יל‪ (.‬מנחתם מסכיהם‬
‫דחול חיינו דקאמר אומרו וכופלו אלא אי‬
‫שהלוים היו אומרים בבית המקדש‬
‫ונסטהס‬
‫מנחתם‬
‫בלילה‬
‫אפילו‬
‫וכופלו‬
‫אומרו‬
‫מאי‬
‫כלל‬
‫אמור‬
‫לא‬
‫אמרת‬
‫הריעו‬
‫ביום הראשון כר‪) :‬א(‬
‫על למחר ונראה לי ללכתחלה יש‬
‫המזמור‬
‫וכל‬
‫יעקב‪.‬‬
‫לאלהי‬
‫שאני‬
‫להביא נסכים עס הזבח לאי מביא בלילה אין יכול לומר‬
‫והוא שיר של חמישי בשבת בשחרית בחול ואומרין אותו על‬
‫שירה כלאמרינן בפ׳ שני לערטן )לף יא‪ (.‬מה כפרה ביום אף‬
‫מוספי ר״ה לפי שהוא יום תרועה‪ :‬קול ה' יחיל מדבר‪ .‬כדי‬
‫שירה ביום ולמחר נמי אס מביאה מבעיא לן התם )לף יכ‪ (.‬אם‬
‫להזכיר בר״ה זכות קול שופרות של מתן תורה‪ :‬ואם חל ר״ה‬
‫טעונין שירה ראיבעיא להו נסכין הבאים בפני עצמן כלומר שהביא‬
‫בחמישי בשבח‪ .‬ובאו עדים קודם תמיד של שחר‪ :‬לא היו אומרים‬
‫קרבן צבור היום ונסכין למחר טעונין שירה או אינן טעונין שירה‬
‫שחריס‪ .‬שיר של חול דהיינו הרנינו מפני שחוזר וכופלו שניה במוסף‪:‬‬
‫ולא איפשוט והא לאמר ר״מ התם )לף יא‪ (.‬לשיר מעכב הקרבן היינו‬
‫הפרק‪ .‬המזמור‪ :‬הםירוסי מ ס ב ל שכמו‪ .‬משוס לבדיה יצא יוסף מבית‬
‫בנסכים הבאץ עם הזבח שקרבו בשעת שחיטת הזבח לאין קרבין אלא‬
‫האסורים‪ :‬ואם באו טדים‪ .‬בחמישי בשבת אחר תמיל של שחר‬
‫ביום כלאמרינן בפ׳ שני לתמורה )לף יל‪ (.‬ואותן טעונין שירה ואפי׳‬
‫לבשעת שיר של חמיל לא היו יולעין אס יחקדש היום וי״ל הסירותי‬
‫אס תמצי לומר לבאין בפני עצמן טעונין שירה מ״מ טוב שיביאם עם‬
‫או שמא חול הוא ושירו הרנינו יאמרו ]הרנינו[ מספק רחזרו‬
‫הזבח כלי שיאמרו אאכילה ושתיה כלאמר התם בערכין )לף ינ‪ (.‬או‬
‫ויאמרו אותו במוסף ונמצא שכפלוהו‪ :‬אט״פ שהפרק שלו אומרו‬
‫ללמא אאטלה ושתיה אמרה אשתיה לחוליה לא אמרה וההיא למביא‬
‫ופופלו‪ .‬אע״פ שהפרשה של מזמור זה תהא אמורה וכפולה היום‪:‬‬
‫אלם זבחו היום ונסכו מכאן על י׳ ימים משמע ללכתחלה יכול לעשות‬
‫שאני‬
‫כן הני מילי בקרבן יחיל לאין טעון‬
‫שירה לאין אומרים שירה אלא על קרבן צבור הקבוע להם זמן כדמוכח התם בערכין )לף יא‪:>:‬‬
‫הזי״ו‬
‫והלא מן התורה הוא אםוד ]דכתיב ע ד עצם‬
‫א‬
‫מתני׳‬
‫ג‬
‫ג‬
‫רבינו חננאל‬
‫]םתני'[ בראשונה היו‬
‫מקבלין עדות החדש כל‬
‫חיום כוי‪ .‬תנו רבנן‬
‫מה קלקול קלקלו הלוים‬
‫בשיר ששנינו במשנחנו‬
‫ונחקלקלו חלוים בשיר‪,‬‬
‫הכא חרגימו שלא אמרו‬
‫שירה כל עיקר‪ ,‬ר׳ זירא‬
‫אמר שאמרו שירה של‬
‫חול על תמיד של בין‬
‫חערבים ולא אמרו קול‬
‫ח׳ יחיל מדבר‪ .‬שהיא‬
‫שירח ראש השנה במנחח‪,‬‬
‫ואמר ר׳ זירא לאהבה‬
‫בריה צא אמור להן להללו‬
‫דחרגימו שלא אמרו שירה‬
‫כל עיקר‪ ,‬והתניא התקינו‬
‫שלא יהו מקבלין עדוח‬
‫חחודש אלא אס יש‬
‫שחוח ביום כדי להקריב‬
‫תמידין ומוספין ונסכיהן‪,‬‬
‫וכדי שיאמרו שירה שלא‬
‫בשיבוש‪ ,‬בשלמא לדידי‬
‫כולי‪ .‬ודחו כיון דלא אמרו‬
‫כלל אין שיבוש גדול‬
‫מזה‪ .‬ועוד מוחבינן עליהן‬
‫תמיד של ראש השנה‬
‫בשחרית קרב כהילכתו‪.‬‬
‫כלומר אם חל להיות בשני‬
‫אומרים בתמיד של שחר‬
‫שירה גדול ח• ומחולל‬
‫מאד שהיא שירה של יום‬
‫שיני‪ .‬וכן בשאר הימים‬
‫בתמיד של שחר אומרים‬
‫שירה של אוחו היום‪ ,‬אבל‬
‫במוסף אומרים הרנינו‬
‫לאלהים עוזגו וגוי‪ ,‬במנחה‬
‫אומרים על התמיר של‬
‫בין הערבים שידה קול ה׳‬
‫יחיל מדבר וגר‪ .‬ובזמן‬
‫שחל ראש השנה לחיוח‬
‫בחמישי שחשירח שלו‬
‫הרנינו לאלחים עוזנו אינו‬
‫אומר בשחר הרנינו מפני‬
‫שנמצא אומרו וכופלו‪,‬‬
‫אלא ]אומרן על תמיד‬
‫של שחר הסירותי מסבל‬
‫שכמו וגוי‪ .‬ואם באו‬
‫עדים אחר תמיד של שחר‬
‫אע״פ שאמרו על תמיד‬
‫של שחר הרנינו לאלהים‬
‫עוזינו‪ ,‬חוזר ואומ]רו[ על‬
‫חמוסף‪ .‬עכשיו לדברים‬
‫שאתם אומרים כל חיכא‬
‫דאיכא חשש שמא יבואו‬
‫עדים חיום אין אומרים‬
‫שירה של חול כלל‪,‬‬
‫אמאי תני אע״פ שחוזר‬
‫וכופלו לאו מכלל שאומ׳‬
‫שירה של חול כרי זירא‪.‬‬
‫ה (‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫ב‬
‫החדש כוי‪ :‬הלוים בשיר‪.‬‬
‫בגמרא מפרש‪ :‬נוהגים אוחו היום‬
‫קודש‪ .‬בר״ה קאי דמשחשכה לילי‬
‫עשרים ותשעה נהגו בו קודש שמא‬
‫יבואו עדים מחר ויקדשוהו ב״ד ונמצא‬
‫שהלילה הזה ליל י״ט הוא וכן למחר‬
‫כל היום עד המנחה ואם באו עדים‬
‫קודם המנחה ב״ד מקדשים את החדש‬
‫ונודע שיפה נהגו בו קודש ואם מן‬
‫המנחה ולמעלה באו אע״פ שאין ב״ד‬
‫מקבלין אותן לקדשו היום ויעברו את‬
‫אלול ויקדשוהו למחר אעפ״כ גומרים‬
‫אותו בקדושה ואסור במלאכה דלמא‬
‫אתי לזלזולי ביה לשנה הבאה ויעשו‬
‫בו מלאכה כל היום ויאמרו אשתקד‬
‫נהגנו בו קודש חנם ומן המנחה‬
‫מסורת הש׳׳ם‬
‫א( וברכוש ט ‪ :‬וש״נ[‪,‬‬
‫ג ( סוכה מא‪[ .‬מנחות סח‪,[.‬‬
‫ג( ניצה ד‪ ,:‬ד( ןע׳ תוסס׳‬
‫שני[‪,‬‬
‫מנחות ק‪ :‬ל״ה‬
‫ה( ]ניצה ה‪,(.‬‬
‫הגהות הב״ה‬
‫)א( רש"•‬
‫קרב‬
‫ל״ה‬
‫כהלכמו כוי כיוס הראשון‬
‫נו־ הס״ל ואמ״כ מה׳׳ל‬
‫הרנינו לאלהים‬
‫עוזנו‬
‫הריעו לאלהי יעקב‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫שייך‬
‫לעמוד‬
‫קוזס‬
‫הרי‬
‫התיר‪.‬‬
‫מזרח‬
‫האיר‬
‫להואיל‬
‫קאכלי‬
‫ושפיר‬
‫להאיר המזרח ואין מקלש‬
‫בנוי אשתרי ליה בחלש‬
‫דאיבני‬
‫)שם׳‪ .‬אלא‬
‫בחמיסר‪ .‬או קילס לק‬
‫לט מטא שיתסר לא‬
‫המיר האיר המזרח שהרי‬
‫המקלש כנוי‪ ,‬הלכך אכלי‬
‫איסורא וגזר ר׳־ב״ז השתא‬
‫משוס ההוא יומא‪ ,‬מחצות‬
‫היום ולהלן לשתרי‪.‬‬
‫השתא‪ ,‬לאי נמי אכלי ההוא‬
‫יומא מחצות היוס ולהלן‬
‫כסירכא למעיקרא נכלי‬
‫וציכא איסורא מלאי קרב‬
‫העומר <שס(‪ .‬הרחוקין‪.‬‬
‫מירושלים לא היו רואין ולא‬
‫תיו שימעין שעת הקרכת‬
‫העומר‪ ,‬מותרין‪ .‬נחלש‪,‬‬
‫מחצות היום ולהלן‪.‬‬
‫לפי שיולעיס שאין כית‬
‫לין מתעצלין בו מלהקריבו‬
‫קולס מצות ! ש ם ! ‪ .‬לא‬
‫דאיבני‬
‫סו׳‬
‫צריכא‬
‫בליליא‪ .‬כלומר לשמא‬
‫יכנה כליליא מייש ולא יהיו‬
‫פנויים לקצור העומר על‬
‫סמוך ליים רש טורח הרבה‬
‫בעומר שהיו מייבשי] אותו‬
‫באבוב של קלאיס וצובט!‬
‫אותו שיזונו מימיו וטוחנין‬
‫אותו ברתיס של גרוסות‬
‫ומניפי! אותו גי״ג נסה‬
‫בגסה בלקה כלאמרינ!‬
‫התס )מנחות סו‪ (.‬וזה שלא‬
‫יוכלו להתעסק בי מתחילת‬
‫לילה לא יספיקו להקריבו‬
‫למחר קולס חצות‪ ,‬אי‬
‫נמי לאינני בחמיסר סמוך‬
‫לשקיעת החמה‪ ,‬והיא היא‪.‬‬
‫ואי קשיא לבלילה אינו נבנה‬
‫)טו‪(:‬‬
‫לקי׳׳ל בשבועות‬
‫לאין בנין בית המקלש‬
‫כלילה לכתיב וגייס הקיס‪,‬‬
‫ולא כחמיסר שהיא יו״ט‪,‬‬
‫לקי״ל בשבועות ושס( לאין‬
‫בנין בית המקלש לוחה‬
‫יר׳ט‪ ,‬הני מילי בנין הבנוי‬
‫ביט אלם‪ ,‬אבל מקלש‬
‫העתיל שאנו מצסין בנר‬
‫ומשוכלל הוא יגלה ויבא‬
‫משמים‪ ,‬שנאמר ושמות‬
‫ט‪ 0‬מקלש ה׳ טנגו יטך‬
‫‪:‬סוכה מא‪.!.‬‬
‫עד כאן מעמוד קודם‬
‫יחודה‬
‫ר׳‬
‫בשיטת‬
‫אמרה‪ .‬אותה שיטה שהיה‬
‫ר׳ יהולה‪ ,‬שהיה מתלמילי‬
‫תלמיטו‪ ,‬לורש אחריו‪ ,‬לרש‬
‫נס הוא כימיו יסוכה מ א ן ‪.‬‬
‫ע ד עצמו ש ל יום‪ .‬כל‬
‫היום קרוי עצם היוס !שם‬
‫מא‪ .!:‬וקסבר ע ד ועד‬
‫בכלל‪ .‬ולא לרש על ולא‬
‫על נכלל להמירו נהאיר‬
‫מזרח ט ליכא עומר‪ ,‬והכי‬
‫מתוקמא קראי אין עומר‬
‫על עצס ועל בכלל‪ ,‬יש‬
‫עומר על הביאכם !שם(‪.‬‬
‫והא מ י פ ל ג פליג‪ .‬ר׳‬
‫יהולה עליה‪ ,‬שמציני שתמה‬
‫ר׳ יהולה בדורו על תקנת‬
‫רינ׳יז למה תלה הלבר‬
‫נעצמו למשמע לעשומ סייג נא‪ ,‬והלא מן התורה הוא אסור !ישם!‪ .‬אמר ר׳ יהודה‪ .‬לתנא למתני׳ וכי ר׳ יוחנן התקין‪ ,‬והלא מן התורה הוא אסור‪ .‬בזמן שאין בית המקלש קייס‪ ,‬שנאמר על עצם ועל וער בכלל משתעי‬
‫קרא כדמוקי בגמ׳ !מוחות סח‪ .:.‬דרש‪ .‬המקרא על וער בכלל‪ ,‬והתקין‪ .‬לפי שהיו רגילים לאכול חלש מתצות ולהלן כשהיה הבית קייס על עכשיו‪ ,‬הוצרך לתקן ;סוכה מא>‪ .‬כ ל היום‪ .‬יום שלשים של אליל‪ ,‬ומבערב היו אסורין‬
‫במלאכה שמא יתקלש החלש למחר וצמצא שהלילה הזה יו״ט‪ ,‬שכן כל היוס מצפין לעלית רואי הלבגה אולי יבואו‪ ,‬וכל שעה שבאין על שתחשך תיו מקבלין עלותן ומקלשין החולש נו טוס !ביצה ו ‪ . : :‬עד המנחה‪ .‬על הקרבמ‬
‫תמיל של נין הערכים‪ ,‬אגל לאחר מכאן אותו היוס הרי הוא מעובר ומוני! מיוס המתרת ליום הכפוריס וסוכות‪ ,‬ואס באו עליס מן המנחה ולמעלה אע״ס שאין מונין למועלות מהיום‪ ,‬לא מזלזלינן כיה כהאי שלשים‪ ,‬אלא גומרין‬
‫אותו כאיסורי כאשר הוזהרו על המנתה ממלאכה‪ ,‬כן גוהגין וגומלין אותו בקלושתו !‪:‬שם ה‪ .>.‬ש א מ ר ו שירה ש ל חול‪ .‬שהיו סבורים שלא יבאו עול והיוס חול וכשבאו נמצא שהוא קלש‪ ,‬ובשל שחר אין טעימ לבממיל של‬
‫שתר אפילו היקלש החלש קולס הקרנתו‪ ,‬שיר של חול היי אומרים‪ ,‬צפי שברוב השנים אין העטס ממהטס צבא כל כך ‪:‬שם!‪.‬‬
‫יום טוב פרק רביעי ראש השנה‬
‫מםורת הש״ס‬
‫א( ממיד ם״ז ]מ״ד אבות‬
‫דר״נ ס״א[‪ ,‬נ ( ס״א ראה‬
‫ר״ע‪ ,‬ג( ע״ז ט‪] .‬סנהדרין צז‪,[.‬‬
‫ד( וצ״ל אביי אמר[‪ ,‬ה( ס״א‬
‫חגן‪ ,‬ו( ואבות דר״ג סל׳יד‬
‫ע״ש[‪ (!,‬על דרך דברה תורה‬
‫כלשון בגי אדס‪ ,‬ח( ומכרוב‬
‫לכרוב אינו מן המנץ עשרה‬
‫ובאמת גע״י לא גריס לה‬
‫כלל‪ ,:‬ט( בכת״י ליתא לפסיק‪,‬‬
‫דק״ס‪ ,‬י( ]פי״ב ה״מ[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬לדוד מזמור לין הארץ‬
‫ומלואה ת ב ל ןישבי בה‪:‬‬
‫תחלים כד א‬
‫‪ .2‬גדול ין ומהלל מאד‬
‫בעיר אלהינו הר קדשו‪:‬‬
‫תתלים מת ב‬
‫‪ .3‬מזמור לאסף א לחים‬
‫נצב בעדת אל בקרב‬
‫אלהים ישפיט‪:‬‬
‫תחלים פב א‬
‫‪ .4‬א ל נקמות ין א ל נקמות‬
‫תהלים צד א‬
‫הופיע‪:‬‬
‫‪ .5‬הרנינו לאלהים עוזנו‬
‫הריעו לאלהי יעקב‪:‬‬
‫תהלים פא ב‬
‫‪ .6‬ין מלך גאות לבש לבש‬
‫ין עז התאזר אף תבון תבל‬
‫תהליס צג א‬
‫בל תמוט‪:‬‬
‫מזמור שיר ליום‬
‫‪.7‬‬
‫תהלים צב א‬
‫השבת‪:‬‬
‫‪ .8‬עיני גבהות אדם שפל‬
‫ושח רום אנשים ונשגב יי‬
‫לבדו ביום ההוא‪:‬‬
‫ישעיהו ב יא‬
‫‪ •9‬יחינו מימים ביום‬
‫השלישי יקמנו ונחיה‬
‫הושע ו ב‬
‫לפניו‪:‬‬
‫‪ .10‬מי כנצכה באלם ין מי‬
‫במיכה נאדה בקיהש ‪:‬־יא‬
‫תהלת עשה פלא‪:‬‬
‫שמות טו יא‬
‫‪ .11‬אז ןשיר ישראל את‬
‫השירה הזאת עלי באר ענו‬
‫במדבר כא יו‬
‫לה‪:‬‬
‫‪ .12‬אלך אשובה אל‬
‫מקומי עד אשר יאשמו‬
‫ובקשו פני בצו־ להם‬
‫הושע ה טו‬
‫ישחךנני‪:‬‬
‫‪ .13‬ונועךתי לך שם‬
‫ודברתי אתך מעל הכפ־־ר‪.‬‬
‫מבין שני הכרכים אשר על‬
‫א ח הערת את כ ל אשר‬
‫אצור אותך א ל בני‬
‫שמות כה כב‬
‫ישראל‪:‬‬
‫‪ .14‬וירכב על כרוב ‪,‬־יעף‬
‫ויךא על כנפי רוח‪:‬‬
‫שמואל ב כב יא‬
‫‪ .15‬וכבוד אלהי ישראל‬
‫נעלה מעל הכרוב אשר‬
‫הןה עליו א ל מפתן הבית‬
‫ןיקךא א ל האיש הלבש‬
‫הבדים אשר קסת הספר‬
‫יתזקאל ט ג‬
‫במתניו‪:‬‬
‫‪ .16‬וןךם כבוד ין מעל‬
‫הכרוב על מפתן הבית‬
‫וימלא הבית את הענן‬
‫והחצר מלאה את נגה‬
‫יחוקאל י ד‬
‫כבוד ין‪:‬‬
‫ל ‪ . 1‬ראיתי א ת אדני נצב‬
‫על המזבח וייאמר הך‬
‫הכפתור •ירעש־ הספים‬
‫כלם‬
‫בראש‬
‫ובצעם‬
‫ואחריתם בחרב אהרג לא‬
‫ןנוס להם נס ולא ימלט‬
‫עמוס ט א‬
‫ל ח ם פליט‪:‬‬
‫‪ .18‬טוב לשבת על פגר‪ .‬גג‬
‫מאשת מדעים ובית חבר‪:‬‬
‫משלי כא ט‬
‫‪ .19‬כה הראני והנה אדני‬
‫נצב על חומת אנך ובןדו‬
‫עמוס ו ז‬
‫אנך‪:‬‬
‫‪ .20‬קול ין לעיר יקרא‬
‫ותושןה יראה שמך שמעו‬
‫מטה ונד יעדה‪ :‬מיכה ו ט‬
‫‪ .21‬ויעל כבוד ץ מעל תוך‬
‫העיר ויעמיד על ההר אשר‬
‫מקרם לעיר‪:‬‬
‫יחזקאל יא כג‬
‫‪ .22‬טוב שבת בארץ מדבר‬
‫מאשת מדינים וכעם‪:‬‬
‫משלי כא יט‬
‫‪ .23‬ועיני רשעים תכלינה‬
‫ומנום אבד מנהם ותקוותם‬
‫איוב יא כ‬
‫מפח נפש‪:‬‬
‫לא‪.‬‬
‫שאני ה ת ם דשירה דיומיה היא‪ .‬דלעולס כל היכא ד מ ס ת פ ק א‬
‫או דלמא‪ .‬בל פ ר ק ופרק לשבת אחת פ ר ק אחד‪ :‬מ י שהראשונה‪.‬‬
‫מילתא כגון במנחה דאי היום קודש לא שייך למימר דחול ואי הוא‬
‫שירת המוכןפין <ט( חוזרת חלילה פ ע ם אחת‪ :‬שנייה‪ .‬שירת המנחה של‬
‫חול לא שייך למימר דקודש לא אמרינן כלל והכא היינו טעמא דאמר‬
‫תמיד )י( הערבים‪ :‬חוזרת שהים‪ .‬דהתם שית פירקי והבא תלתא‬
‫שירה דחול בחמישי בשבת דשירה דיומיה היא שיר הראוי ליאמר היום‬
‫האזינו בשבת אחת זכור בשבת שניה וכן כולם‪ :‬עשר מ ס ע ו ת כוי‪.‬‬
‫הוא ואפי׳ בראש השנה נאמרת שירת‬
‫משום דאיירי מתני׳ בתקנות של יבנה‬
‫בחמישי‬
‫החול בכל תמידי השחר אלא‬
‫נ ק ט לה הכא למימר ששם גלתה‬
‫שאני התם השירה ריומיה היא תניא • רבי‬
‫בשבת היו מחלפין אותו משוס בפילה‬
‫סנהדרין בימי רבן יוחנן שהיה גלות‬
‫יהורה אומר משום ר״ע ב ר א ש ו ן מה היו‬
‫הלכך כי מ ס ת פ ק א לן משוס ס פ ק‬
‫ראשונה שגלו מירושלים‪ :‬נ ס ע ה שכינה‪.‬‬
‫אומרים לה׳ הארץ ומלואה על שם שקנה‬
‫בפילה לא מבטלינן שיר של תמיד‪:‬‬
‫להסתלק מעל ישראל מ ע ט מ ע ט‬
‫והקנה ושליט בעולמו בשני מה היו אומרים‬
‫לה־ הארץ‪ .‬כל המזמור‪ :‬שקנה‪ .‬שמיס‬
‫כשחטאו‪ :‬מכפרה‪ .‬שהיתה רגילה‬
‫ג ד ו ל ה׳ ומהולל מ א ד על שם שהילק מעשיו‬
‫והקנה‪ .‬תבל ליושבי בה‬
‫וארץ‪:‬‬
‫לשכון שם נסתלקה על אחד מן‬
‫כלומר קונה כדי להקנות‪ :‬ושליט‬
‫ומלך עליהן <* בשלישי היו אומרים אלהים‬
‫הכרובים שעשה שלמה העומדין בארץ‬
‫בעולמו‪ .‬יחידי שלא נבראו המלאכים‬
‫אחד לצפון הארון ואחד לדרוס‪:‬‬
‫נצב בעדת אל על שם שגילה א ר ץ בהכמתו‬
‫הבדיל‬
‫עד יום שני‪ :‬שחילק מעשיו‪.‬‬
‫ומפרוב למפהן‪ .‬הבית‪ :‬וממפתן הביס‬
‫והכין תבל לעדתו ברביעי היו אומרים א ל‬
‫רקיע בין עליונים לתחתונים ונתעלה‬
‫לחצר‪ .‬לעזרה בין האולם ולמזבח‪:‬‬
‫נקמות ה׳ על שם שברא חמה ולבנה ועתיד‬
‫וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר‬
‫ומחצר למזבח‪ .‬החיצון‪ :‬וממזבח לגג‬
‫ליפרע מעובדיהן בהמישי היו אומרים הרנינו‬
‫קדשו‪ :‬שגילה ארן‪ .‬מקום מצב עדתו‬
‫« ומגג לחומה העזרה ומחומה‬
‫לאלהים עוזנו על שם שברא עופות ודגים‬
‫שנאמר )כראשית א( ותראה היבשה‬
‫לעיר‪ .‬לירושלים‪ :‬ומעיר להר‪ .‬הזיתים‪.‬‬
‫לשבח לשמו בששי היו אומרים ה ׳ מלך‬
‫בשלישי נאמר‪ :‬שברא חמה‪ .‬ברביעי‪:‬‬
‫וכל שלוקים הללו לסי שבקושי היה‬
‫שברא עופוח ודגים לשבח לשמו‪.‬‬
‫גאות לבש על שם שגמר מלאכתו ומלך‬
‫מסתלק ומצפה שישובו‪ :‬וירכב על‬
‫כשאדם רואה עופות משונים זה מזה‬
‫כרוב לא גרסינן דההוא ביציאת‬
‫עליהן בשביעי חיו אומרים מזמור שיר ליום‬
‫נותן שבח למי שבראם‪ :‬ליום שפולו‬
‫מצרים קאמר‪ .‬והכי גרסינן מ כ פ ר ת‬
‫השבת ליום שכולו שבת א״ר נהמיה « מה‬
‫שבת‪ .‬שעתיד העולם להיות חרב ואין‬
‫לפרוב ומפרוב למפחן דפהיג ונועדהי‬
‫>ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו אלא‬
‫אדם וכל המלאכות שובתות על אותו‬
‫לך שם וגו׳ )ל( ופבוד אלהי ישראל‬
‫בראשון שקנה והקנה ושליט בעולמו בשני‬
‫יום אומרים שיר של שבת‪ :‬מה ראה‬
‫נטלה מטל הכרוב אשר היה עליו אל‬
‫שהילק מעשיו ומלך עליהם»> בשלישי שגילה‬
‫ר׳ עקיבא לחלק בין הפרשיות הללו‪.‬‬
‫מפחן הבית‪ .‬למדנו שתחילת עיקר‬
‫ארץ בהכמתו והכין תבל לעדתו ברביעי‬
‫שכל ששת ימים נאמרין הסדקים הללו‬
‫שכינה היתה על הכסרת ובימי יחזקאל‬
‫על שם שעבר ושל <י«( שבת על שם‬
‫שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן‬
‫נסתלקה משם לכרוב ושהתה שם כמה‬
‫להבא‪ :‬וקא מיפלגי בדרב קטינא‪.‬‬
‫ימיס כדכתיב מעל הכרוב אשר היה‬
‫בחמישי שברא עופות ודגים לשבח לשמו‬
‫ר׳ נחמיה לית ליה דרב קטינא אלא‬
‫עליו )ומשם( למפתן‪ :‬וימלא הביה‬
‫בששי שגמר מלאכתו ומלך עליחם בשביעי‬
‫דאביי הלכך ליכא למימר על שם‬
‫וגוי‪ .‬ביחזקאל כתיב אחר סילוק מן‬
‫על שם ש ש ב ת וקמיפלגי בדרב קטינא י דאמר‬
‫יום אחד שכולו שבת דהא תרי נינהו‪:‬‬
‫הכרוב אל המפתן‪ :‬גלב טל המזבח‪.‬‬
‫רב קטינא שיתא אלפי שני הוח עלמא וחד‬
‫במוספי דשבסא‪ .‬מאי שיר אמרי‪:‬‬
‫ואע״ג דהאי קרא עמוס קאמר ליה‬
‫חרוב שנאמר ו נ ש ג ב יי׳ לבדו ביום ההוא‬
‫הזי״ו ל״ך‪ .‬פרשת שירת האזינו‬
‫ועמוס מקמי יחזקאל דורות הרבה‬
‫) א מ ר אביי( תרי חרוב שנאמ׳ ״יחיינו מיומים‬
‫חולקים אותה לששה פרקים הראשון‬
‫)»( היה מתנבא על העתיד ועל כרחך‬
‫האזינו השני זכור ימות עולם השלישי‬
‫במוספי דשבתא מה היו אומרים אמר רב‬
‫סילוקו כסדרן היו דרך יציאת חוץ‪ :‬טוב‬
‫ירכבהו על במותי ארץ הרביעי וירא‬
‫לשבה על פגה גג‪ .‬מאשת מדנים‬
‫>ענן בר רבא אמר רב‬
‫ה׳ וינאץ עד כאן ששה פסוקים לפרק‬
‫ובית חבר‪ .‬על השכינה אמרו שלמה‬
‫הזי״ול״ךואמררבהנן‬
‫האזינו‬
‫לך‪.‬‬
‫חד״ ו‬
‫ומכאן ואילך שמונה פסוקים לפרק‬
‫המלך טוב לה להסתלק אל גג משבת‬
‫בררבאאמררב כדרך‬
‫ירכבהו‬
‫זכור‬
‫החמישי לולי כ ע ס ארב אגור הששי‬
‫עם אשת מדני׳ כנסת ישראל שהעמידה‬
‫שחלוקיםכאןכךחלוקין‬
‫וירא לולי כי ידין כ״כ‬
‫כי ידין ה׳ עמו‪ :‬פ ד ר ו שחלוקין‪.‬‬
‫צלם בהיכל ובית חבר בית שחברו בו‬
‫בקונט׳‬
‫וכ״פ‬
‫בספרים‬
‫בביתחכנםתיבמנחת׳‬
‫פירקי השירה הזאת כאן‪ :‬כך חלוקין‬
‫את הסמל עם השכינה‪ :‬ט ו ב לשבת‬
‫ובמסכת‬
‫המנהג‬
‫וכן‬
‫דשבתאמחחיואומרי׳‬
‫בביה הכגסח‪ .‬כך קודאין אותה ששה‬
‫בארן מדבר‪ .‬סיסיה דקרא מאשת‬
‫וישמן‬
‫׳> כתיב‬
‫סופרים‬
‫הקודאין בספר תורה והשביעי קורא‬
‫אמררבייוחנךאזישיר‬
‫מדנים ]וכעס[‪ :‬ט ד אשר יאשמו‪.‬‬
‫לו ור״ח פי׳ וירא לו‪:‬‬
‫מן השירה ולהלן‪ :‬אז ישיר‪ .‬שירת הים‬
‫שיחזיקו את עצמם אשמים‪ :‬ומנוס אבד‬
‫ו א ז ישיר‬
‫ומי כמוך‬
‫רובע‬
‫עד מי כמוכה‪ :‬ומי כמוכה‪ .‬עד סוף‬
‫מנהם‪ .‬מעוזם נסתלק מ ה ם ‪ :‬מלשכה‬
‫איבעי׳ להו הני כולתו‬
‫השירה‪ :‬ואז ישיר‪ .‬ישראל דעלי באר‬
‫הגזית לחגויוח‪ .‬חנויות עשו להם בהר‬
‫בחד שבתא אמרי להו או דלמא כל שבתא‬
‫)גמלכר כא>‪ :‬כולהו בחד שבתא‬
‫הבית וישבו שס לומר שלא דנו דיני‬
‫א‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫בב א כ מיי׳ פ״ו מהל•‬
‫תמילין הל׳ ט ]טור א״ח‬
‫סימן קלג[‪:‬‬
‫בג ג מיי׳ שס ]ופי״ג מהל׳‬
‫תפלה דין ה׳ טוש״ע א׳׳ס‬
‫סי׳ מנח סעיף ה רג אלפס‬
‫ס׳ הקורא את המגילה עומד‬
‫ד׳ ער[‪:‬‬
‫כ ד ד ה מיי׳ פ׳׳ו מהל׳‬
‫תמידי! הלכה ט‪:‬‬
‫בה ו מיי׳ פי׳׳ד מהל׳‬
‫סנהדרין הלכה יג‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫ג‬
‫ג‬
‫‪8‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( נמ׳ שחילק מעשיו‬
‫ומלך עליהן ונתעלה וישב‬
‫במרום כשלישי היו אומרים‪:‬‬
‫)ב( שם אמר רכי נממיה‬
‫וכי מה ראה ר״ע לחלק‪:‬‬
‫)ג( שם ומלך עליהס ונתעלה‬
‫וישב במרום כשלישי שגילה‪:‬‬
‫)ד( שם מכפרת לכרוב ומכרוב‬
‫למפתן כו׳ כצ״ל וסיכות‬
‫ומכרוכ לכרוכ נמתק‪) :‬ה( שם‬
‫אתך מעל הכפורת )וכתיב‬
‫הרכב על כרוב רעף( תא״מ‬
‫ונ״נ רש״י לא גרס להו‪:‬‬
‫)\( שם אלך אשובה אל מקומי‬
‫עד אשר יאשמו א׳׳ר יוחנן‪:‬‬
‫)‪ (t‬שם אמר תיפח נפשן‬
‫שנאמר‪ (P) :‬רש״י ד״ה מה‬
‫ראה כו׳ שעבר ושל יום שבת‪:‬‬
‫)‪ (p‬ד״ה עד שהראשונה שירת‬
‫המיססין אומרת פעס אתת‪:‬‬
‫)י( דייה שניה כו׳ של תמיד‬
‫בין הערכים חיזרת חלילה‬
‫שתים דהתם כי׳ כצ״ל והד״א‪:‬‬
‫)נ( דייה וממזבת לגג ההיכל‬
‫ומגג‪) :‬ל( ד״ה וירכב כו׳‬
‫ונועדתי לך שס וגומר וכתיב‬
‫וכבוד‪) :‬פ( ר׳׳ה נצב על כו׳‬
‫דורות הרנה מתנבא היה‬
‫על העתיד‪:‬‬
‫י (‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ג‬
‫‪10‬‬
‫ושבתא‬
‫אמרי להו‪ .‬הלרם והיו חולקים הפרקי׳‬
‫בנעימת הקול להפסיק ובמחלפות‬
‫חצוצרות‪:‬‬
‫ובתקיעת‬
‫שיר‬
‫כלי‬
‫יוסי‬
‫אמרי‬
‫עד‬
‫תא‬
‫חד‬
‫שהראשונח‬
‫שמע‬
‫ידתניא‬
‫אומרת‬
‫אחת‬
‫א״ר‬
‫נפשות דחזו דנסישי רוצחים כדאמרי׳‬
‫בסנהדרין ) ד ף מא‪ .(.‬וכל הנך גלויות‬
‫דסנהדרין דבית שני קאמר ומסעות‬
‫קאמר‪:‬‬
‫ראשון‬
‫בבית‬
‫דשכינה‬
‫ומיבנה‬
‫שניה‬
‫הוזרת שתים שמע מינה כל שבתא ושבתא‬
‫אמרי‬
‫חד‬
‫אמר‬
‫שמע מינה‬
‫יהודה‬
‫רב‬
‫בר‬
‫אידי א״ר יוחנן יי ע ש ר מסעות נסעד‪ ,‬שכינת מקראי וכנגדן גלתח םנחדרין‬
‫״עשר‬
‫מגמרא‬
‫מםעות‬
‫שכינח‬
‫נםעח‬
‫מקראי‬
‫מכפרת‬
‫לכרוב‬
‫<י> ומכרוב‬
‫ח‬
‫(‬
‫לכרוב ומכרוב למפתן וממפתן ואו לחצר ומחצר למזבח וממזבח לגג ומגג לחומה ומהומה לעיר ומעיר לחר‬
‫ומחר למדבר וממדבר עלתח וישבח במקומח >שנאמר‬
‫ט‬
‫ומכרוב‬
‫למפתן‬
‫וכתיב‬
‫ו כ ב ו ד אלהי‬
‫‪16‬‬
‫‪15‬‬
‫דכתיב‬
‫‪13‬‬
‫ונועדתי ]לך שם ודברתי[‬
‫ישראל נעלה מעל הכרוב‬
‫‪12‬‬
‫א ל ך אשובח אל מקומי מכפורת לכרוב מכרוב לכרוב‬
‫אתך מעל הכפורת »> וכתיב‬
‫א ש ר היה עליו‬
‫אל מפתן הבית‬
‫וימלא הבית את הענן וההצר מלאה את נגה כבוד ה׳ מהצד למזבח דכתיב‬
‫וממזבח לגג דכתיב‬
‫דכתיב‬
‫‪20‬‬
‫‪18‬‬
‫ט ו ב לשבת על פנת גג מגג לחומה דבתיב‬
‫קול ח׳ לעיר יקרא ומעיר לחד דכתיב‬
‫לעיר ומחר למדבר דכתיב‬
‫אל‬
‫כיון‬
‫נפש‬
‫מקומי י>‬
‫שלא‬
‫חזרו‬
‫י וכנגדן‬
‫וגו׳‬
‫א״ר‬
‫אמר‬
‫גלתח‬
‫‪22‬‬
‫וממפתן‬
‫להצר‬
‫דכתיב‬
‫ראיתי את ה׳ נצב על חמזבח‬
‫והנה ה׳ נצב על הומת אנך מהומה לעיר‬
‫ו י ע ל כבוד ח׳ מעל תוך חעיר ויעמד על חחר אשר מקדם‬
‫ט ו ב שבת בארץ מדבר וממדבר עלתח וישבח במקומח דכתיב אלך אשובה‬
‫יוחנן‬
‫ששה‬
‫חדשים‬
‫«‬
‫עצמן‬
‫שנאמר‬
‫תיפח‬
‫‪21‬‬
‫‪19‬‬
‫‪17‬‬
‫‪14‬‬
‫ו י ר כ ב על כרוב ויעף‬
‫סנחדרין‬
‫מגמרא‬
‫נתעכבה‬
‫‪23‬‬
‫מלשכת‬
‫ועיני‬
‫שכינה‬
‫רשעים‬
‫חגזית‬
‫לישראל‬
‫תכלינח‬
‫לחנות‬
‫במדבר‬
‫ומנום‬
‫ומחנות‬
‫שמא‬
‫אבד מנחם‬
‫לירושלים‬
‫בתשובה‬
‫יחזרו‬
‫ותקותם‬
‫ומירושלים‬
‫מפח‬
‫ליבנח‬
‫ומיבנה‬
‫הגהות הגר״א‬
‫] א [ גמרא וממפתן לגג ומגג‬
‫לחצר ומתצר למזבח וממזכת‬
‫למומה כוי‪ .‬כצ״ל‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫שיתא‬
‫אלסי‬
‫שני‬
‫הוה‬
‫עלמא‪ .‬ששח אלפים שנים‬
‫גגזר על העולס להתקיים‬
‫כמנין ימי השכוע וכיוס‬
‫השביעי שבת ובשכעת אלפיס‬
‫נוח לעולם !ע״ז ט‪ (.‬וחד‬
‫חרוב‪ .‬שאלף שנה יהיה תרוב‬
‫חוץ מששת אלסיס אלו‪ ,‬דהיינו‬
‫אלף שביעי ;סנהדרץ צז‪.!.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ודחינן שני יום חמישי‬
‫דחרנינו שירח של ראש‬
‫השנה חיא ואינה שירח חול‪,‬‬
‫לפיכך אומר אותה ואפי׳‬
‫כשתרית‪ .‬אבל זולתי יום‬
‫חמישי היכא דאיכא חשש‬
‫שמא יבואו עדים )שמא(‬
‫אין אומרים שירה כלל‪ .‬תניא‬
‫ר׳ יהודה אומר משום ר׳‬
‫עקיבא בראשון מהו אומר‬
‫לה׳ הארץ ומלואה וגוי‪.‬‬
‫וביום ראשון נבראו שמים‬
‫וארץ על שם שקנה‪ ,‬כדכתיב‬
‫קונה שמים וארץ‪ .‬והקנה‪,‬‬
‫שנאמר והארץ נתן לבני‬
‫אדם‪ .‬והוא שליט בעולמו‪,‬‬
‫שנאמר לה׳ הארץ ומלואה‬
‫תבל ויושבי בה‪ .‬בשיני אומר‬
‫בעיר אלהינו הר קדשו‪ ,‬על‬
‫שם שהילק מעשיו‪ ,‬שנאמר‬
‫ויהי מבדיל בין מיס למים‪,‬‬
‫כך חילק הקב״ה ובחר‬
‫בירושלים ונקראת עיר אלהינו ושכינתו בה‪ .‬בשלישי אומר ]אלהים[ נצב בעדח אל וגוי‪ ,‬על שם שגילח ארץ בחכמתו‪ ,‬כדכתיב ותראה היבשה והכינח לעדתו שקיבלו משפטיו‪ ,‬כדכת־ב אם לא בריתי יומם ולילח חקות‬
‫שמים ו א ‪ p‬לא שמתי‪ .‬פירוש אילולי ישראל שקיבלו כריתי להגות בח יומם ולילח‪ ,‬לא שמתי שמים ו א ^ רביעי וחמישי ושישי פשוטין הן‪ .‬הללו כולן השירוח על שם מעשיו של הקב״ה‪ .‬בשביעי מזמור שיר ליום‬
‫השבת‪ ,‬ליום שעתיד להיות כולו שבת‪ .‬כלומד אלף שנה שהוא יומו של הקב״ה ואחר כך חחייח המחים‪ .‬אמר ר׳ נחמיה מה ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו‪ .‬כלומר‪ ,‬ששה ימים על שם מעשיו של הקכ״ה‪ ,‬ויום‬
‫השביעי ליום שכולו שבת‪ .‬אלא גם יום שביעי על שם מעשיו הוכגה השירה הואת‪ .‬וכן פירשוה‪ ,‬מומור שיר ליום השבת על שם ששבת כדכתיב ויברך אלהים את ים השביעי ויקדש אותו כי בו שבת‪ .‬וקמיפלג׳ ר׳‬
‫נחמיה ורבנן בהאי סברא‪ ,‬חכמים סכרי שיתא אלפי שני חוי עלמא וחד אלפא חרבן‪ ,‬א( שנאמר יחיינו מיומים וגשגב ה׳ לבדו ביום ההוא‪ .‬ור׳ נחמיה סבר חרי אלפי הוי חרבן שגאמר יחייגו מיומים ביום השלישי יקימנו‬
‫ונחיה לפניו‪ .‬במוספי דשבתא מאי אמר‪ ,‬הזי׳׳ו ל״ך‪ .‬פי׳ מחאוינו עד זכור ימות עולם‪ .‬וקורץ אותח שירה במוסף של שבת‪ .‬ובשבח אחרח קורץ מזכור עד ירכבחו‪ .‬וכן בכל שבת ושבת קורץ אתת‪ .‬נמצאו שש שבתות‬
‫בשירת חאזינו‪ ,‬וכשישלימו שש שבתות חוזרין כך לעולם‪ .‬ובמנחה בשבחוח ]מה היו[ אומר׳‪ ,‬שכח רשונה במנחה אומר או ‪-‬שיר משה‪ ,‬שנייה מי כמוכח באלים‪ ,‬שלישיח או ישיר ישראל‪ ,‬וכשישלימו חוזרין‪ .‬נמצאת‬
‫שירח חאזינו נקראת בשש שבתות ואח״כ חוזרין‪ ,‬ואילו שלש שבתות חוזרין‪ .‬נמצאת שירח אז ישיר חוזרץ בה פעמיים עד שתשלים שירת האזינו לחוור‪ .‬וזהו פי׳ עד שהראשונה והיא שירת האזינו תוזרת אחת‪ ,‬שנייה‬
‫שירת חמנחח בשבת חחרת שחים‪ .‬ש״מ דהני שלש כל שבח אומר אחח מחן במנחה‪ .‬אמר רבא כדרך שתולקין בפסוקים של שירת האזינו כאן כמות שאומר הזי״ו ל״ך‪ ,‬כך חולקים בקריאחם בספר חורח בכנסת‪.‬‬
‫א( שנא׳ ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא ור׳ נחמיה סבר דחרי חרוב שנאמר יחיינו מיומיס ונוי‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כו א מיי׳ ס״י מהל׳‬
‫סנהדרין הלכה ו סמ״ג‬
‫עשי! עד טוש״ע מ״מ סי׳‬
‫יד סעיף א‪:‬‬
‫בז ב מיי׳ פי״ד מהל׳‬
‫נשיאות כפיס הלכי י‬
‫סמ״ג עשי! כ טוש״ע א״ח‬
‫סימן קכח סעיף ה ‪1‬רכ‬
‫אלפס פ׳ הקורא אח‬
‫המגילה עומל ל׳ רעל‪]:‬‬
‫נ ח ג ו מיי׳ פי״ג מה׳‬
‫איסורי כיאה הלכה ה‬
‫סמ״ג לאוין קטז‪:‬‬
‫כט ה ו מיי׳ פ״ט מה׳‬
‫מעשר שני הלכה ה‬
‫סמ״ג עשין קל!‪:‬‬
‫ל ז מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫ענידת יה״כ הלי ז‪:‬‬
‫לא‪:‬‬
‫רובע לקינו‪ .‬פי׳ בקונטרס רובע שקל דהיינו חצי דינר וכן משמע‬
‫ומיבנה לאושא‪ .‬כשהיה הנשיא דר ‪ w‬בו כיון שהיתה סנהדרין עמו‬
‫לכאורה ביומא בס׳ הוציאו לו )לף נה‪ :‬ושם( דאורחא‬
‫וכשמסתלק הוא או בנו למקום אחר גולה הישיבה אחריו‪ .‬יבנה בימי‬
‫דמילתא הכי הוי דקאמר ונשקול ארבע זוזי ונשדי בנהרא והיינו‬
‫רבן יוחנן אושא בימי רבן גמליאל וחזרו מאושא ליבנה ובימי רבן‬
‫ארבע זוזי פשיטי חצי דינר צורי דדינר מדינה אחד משמונה בדינר שמעון בנו חזרו )ג( כדתניא לקמן בסרקין )לף לב‪ (.‬וכשקידשו בית‬
‫צורי ומיהו בס׳ שני דכריתות )דף‬
‫דין כר‪ :‬בית שערים וציפורי וטבריא‬
‫י‪ :‬ושס> מוכח בהדיא דהוי רובע דינר‬
‫כולן בימי רבי הוו כדאמרי׳ )סנהדרין‬
‫ומיבנה‬
‫ליבנה‬
‫ומאושא‬
‫לאושא‬
‫ומיבנה‬
‫על ההיא דעמדו קניס ברבעתיס‬
‫דף לב‪ :‬ו אחרי רבי לבית שערים‬
‫לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית‬
‫דחס רחמנא עליה דדלות ולא מייתי‬
‫לציפורי‬
‫הוליכוהו‬
‫ושוב כשחלה‬
‫ומצפורי‬
‫לצפורי‬
‫שערים‬
‫ומבית‬
‫שערים‬
‫אלא חד משיתסר בעשירות דהיינו‬
‫כדאמרינן בכתובות )דף קג‪ >:‬ובטבריא‬
‫שנאמר‬
‫מכולן‬
‫עמוקה‬
‫ומבריא‬
‫לטבריא‬
‫כבש בסלע וסלע ארבע דינר הרי‬
‫היה בימי אנטוגימס‪ :‬וטברי׳ טמוקה‬
‫ו ש פ ל ת מארץ תדברי )א( רבי אלעזר אומר‬
‫דאחד משש עשרה הוא רובע דינר והא‬
‫מכולן‪ .‬שפלים היו אז מכל המסעות‬
‫‪1‬‬
‫דנקט ביומא ארבע זוזי נקט לסי‬
‫היוקר שרגילין להתייקר פעמים עד‬
‫כך‪ :‬ןוע״ע בתוס׳ מנחות קז‪ :‬ל״ה כבש[‪:‬‬
‫וביקש‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ושפלת מארץ תדברי‬
‫ומעפר השח אמךתך‬
‫ודיה כאוב מארץ קולך‬
‫אמרתך‬
‫ומעפר‬
‫ישעיהו כט ד‬
‫תצפצף‪:‬‬
‫‪ .2‬בי השח ישבי מרום‬
‫קרןה נשגבה ישפילנה‬
‫ישפילה עד ארץ יגיענה‬
‫עד עפר‪ :‬ישעיהו כו ה‬
‫‪ .3‬התנערי מעפר קומי‬
‫שבי ירושלם התפתח־‬
‫מוסרי צ־ארך שביה בת‬
‫ישעיהו נב ב‬
‫ציון‪:‬‬
‫‪ .4‬עשיר ברשים ימשול‬
‫ועבד לוה לאיש מלוה‪:‬‬
‫משלי כב ז‬
‫רבינו הננאל‬
‫יום טוב פרק רביעי ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ר״א‬
‫להפקירו‬
‫לעניים‪.‬‬
‫בפ״ב דשבועות )לף טז‪.‬‬
‫זשס> מספקא לן בר׳׳א אי סבר‬
‫קדושה ראשונה קדשה לשעתה כו׳‬
‫או לא קדשה ומהכא לא מצינו‬
‫למיפשט מידי דהוצרך להעלותו משוס‬
‫דהוי דבר שבמנין כדאמרינן בפ׳‬
‫קמא דביצה )לף ה‪ :‬ושם( וא״ת ואס‬
‫לא קדשה מה היו מרויחים עניים‬
‫הרי לא יוכלו לאכול בירושלים אס‬
‫בטלה קדושתה ויש לומר דיכולין לחלל‬
‫שוה מנה על שוה פרוטה כדאמרינן‬
‫)ב״מ לף נז‪ (.‬הקדש שוה מנה שחללו‬
‫על שוה פרוטה מחולל ואע״ג דבפרק‬
‫הזהב )שס> פליגי בשחללו אי דיעבד‬
‫או לכתחילה הא מסקיגן בסוף‬
‫המקדיש שדהו )ערכין דף כט‪ >.‬דבזמן‬
‫הזה אפילו לכתחילה ומיהו אין ראיה‬
‫מהקדש למעשר שני וכרם רבעי דפ׳‬
‫התקבל )גיטין לף סה‪ (.‬גבי מערימין‬
‫על מעשר שני דמשני הכא במאי‬
‫עסקינן במעשר שני בזמן הזה‬
‫דרבנן ופריך ואמה העבריה בזמן‬
‫הזה מי איכא הוה לי׳ לאקשויי ממעשר‬
‫שני בזמן הזה מה הערמה צריך‬
‫והלא על שוה פרוטה יכול לחלל‬
‫הכל קרן וחומש ומיהו בהלכוח‬
‫גדולות ובשאלתות דרב אחאי»( פסקו‬
‫דבמעשר שני ובכרם רבעי יבול לחלל‬
‫שוה מנה על שוה פרוטה וההיא‬
‫דהתקבל שפיר הוה מצי פריך עלהצ(‪:‬‬
‫מתחיל‬
‫שש‬
‫גלות‬
‫קריה‬
‫שנאמר‬
‫נשגבה‬
‫עד‬
‫יגיענח‬
‫ליגאל‬
‫השח‬
‫ישפילנה‬
‫עפר‬
‫שנאמר‬
‫מתני׳‬
‫‪2‬‬
‫כי‬
‫‪3‬‬
‫א״ר‬
‫יושבי‬
‫ישפילה‬
‫יוחנן‬
‫התנערי‬
‫עד‬
‫ומשם‬
‫מרום‬
‫ארץ‬
‫עתידין‬
‫מעפר קומי‬
‫שבי‪:‬‬
‫אמר ר׳ יהושע בן קרחה ועוד זאת‬
‫התקין רבן יוחנן בן זכאי שאפילו ר א ש בית‬
‫דין בכל מקום שלא יהו העדים הולכין אלא‬
‫למקום הוועד‪:‬‬
‫לדינא קמיה‬
‫גכ!׳‬
‫א‬
‫ההיא איתתא דאזמנוה‬
‫דאמימר בנהרדעי אזל אמימר‬
‫למחוזא ולא אזלה בתריה כתב פתיהא עילווה‬
‫אמר‬
‫ליח‬
‫אפילו‬
‫רב‬
‫לאמימר‬
‫אשי‬
‫וחא‬
‫ר א ש בית דין בכל מקום‬
‫אנן תנן‬
‫שלא יהו‬
‫העדים הולכין אלא למקום הוועד א״ל הנ״מ‬
‫לענין‬
‫עדות חחדש דא״כ‬
‫לעתיד‬
‫מלוה‬
‫לבא‬
‫ת״ר‬
‫בסנדליהן‬
‫שהתקין‬
‫דפירקא‬
‫אבל‬
‫נ ‪ ,‬ב‬
‫אין‬
‫לדוכן‬
‫ריב״ז‬
‫קמא‬
‫הכא‬
‫וזו‬
‫שית‬
‫ואידך‬
‫‪6‬‬
‫‪4‬‬
‫׳נמצאת מכשילן‬
‫לוה‬
‫עבד‬
‫לאיש‬
‫כהנים‬
‫רשאין‬
‫לעלות‬
‫אחד‬
‫מתשע‬
‫תקנות‬
‫דהאי‬
‫י‪-‬ידתני׳‬
‫פירקא‬
‫גר‬
‫והדא‬
‫שנתגייר‬
‫שגלו‪ :‬שש גלוה‪ .‬השח חדא ישפילנה‬
‫תרי ישפילה תלת עד ארץ ארבע‬
‫יגיענה חמשה עד עפר שש דמצי למימר‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ישפילנה עד ארץ ולעפר‪:‬‬
‫השח‬
‫ומעפר‬
‫תדברי‬
‫מתני׳ אמר רבי יהושט בן ק ר ח ה‬
‫אמרתך ר׳ אלעזר אומר‬
‫כוי שאפי׳ ראש בית דין‬
‫שש גליות ג ל ו שנאמר‬
‫כוי מעפר קומי שבי‬
‫בכל מקום‪ .‬שנצרך לפרוש ממקום‬
‫י ר ו ש ל י ם ‪) :‬נ( רש ׳• ד״ה‬
‫הוועד למקום אחר שהרי עיקר החדש‬
‫ומיכנה כו׳ דר נו היתה‬
‫תלויה בו כדתנן בפרקין דלעיל <דף‬
‫סנהדרין כי׳ כצ״ל ותיבת‬
‫טין נמחק‪) :‬ג( כא״ד חזרו‬
‫כד‪ (.‬ראש ב״ד אומר מקודש וילפינן‬
‫לאושא כדמניא‪) :‬ד( דייה‬
‫מקראי‪ :‬לא יהו‪ .‬צריכין עדי החדש‬
‫שית דהאי פירקא חדא האי‬
‫להלך אחריו‪ :‬אלא למקום הוטד‪.‬‬
‫דכרייתא ותמש‪) :‬ה( ד״ה‬
‫יחדא כוי שלא יהו מחללי!‬
‫של ישיבה ילכו וסנהדרין יקדשוהו‬
‫שכת אלא על ניס!‪:‬‬
‫גמ׳ פחיחא‪.‬‬
‫בלא ראש ב״ד‪:‬‬
‫שטר שמתא‪ :‬דא״פ‪ .‬אס אתה‬
‫מטריחן‪ :‬אין הפהגים רשאין לטלום‬
‫מוסף רש״י‬
‫בסנדליהן לדופן‪ .‬שנושאין כפיהן‬
‫ש י פ ר י ש רובע‬
‫צריך‬
‫ובמסכת סוטה מפרש טעמא בפרק‬
‫דלכשיננה בית‬
‫לקינו‪.‬‬
‫המקדש יביא ק! דאמרינ!‬
‫ואלו נאמרין !דף מ‪ :>.‬שיה דהאי‬
‫לעיל וכריתות ט‪ (.‬דצריך‬
‫פירקא‪ .‬חדא )י( האי וחמש דמתני׳‬
‫נפחות‬
‫וקרבן‬
‫קרנן‪,‬‬
‫התקין שיהו תוקעין ושיהא לולב ניטל‬
‫מרובע לא אפשר‪ ,‬דאין‬
‫מצוי קן בפחות מרובע‪,‬‬
‫שבעה ושיהא יום הנף כולו אסור‬
‫כדאמרינן במתני׳ ושם ח‪(.‬‬
‫ושיהו מקבלין כל היום ושלא יהו‬
‫ועמדו קינין ברנעחיס‪ ,‬אבל‬
‫עדים הולכין אלא למקום הוועד‪:‬‬
‫פחות לא אפשר ‪:‬שם ט‪.1.‬‬
‫מפני התקלה‪ .‬שלא יהנה‬
‫דפירקא קמא‪) .‬דף כא‪(:‬‬
‫וחרא‬
‫ממנו ‪ .rami‬כרם רבעי‪.‬‬
‫שלא יהו מחללין )י> אלא על ניסן‬
‫שאמרה תורה קדש הלולים‬
‫)ויקרא יט> וגמרינן קדש‬
‫ותשרי בלבד‪ :‬צריך שיפריש רובט‬
‫קדש ממעשר שני דכתינ‬
‫לקינו‪ .‬רובע שקל דהיינו חצי דינר‬
‫ביה קדש‪ ,‬וכל מעשר‬
‫והן הן דמי קן כדתנן )כריתות לף ח‪(.‬‬
‫הארץ מזרע הארץ מפרי‬
‫העץ וגוי »שס כז> שצריך‬
‫עמדו קינין בו ביום ברבעתיס‪ .‬שהגר‬
‫להעלות הסירות לירושלים‬
‫חייב בקרבן כדתניא »שס דף ט‪ (.‬ככס‬
‫או לפדותן ולהעלות הלמיס‬
‫כגר יהיה״( כאבותיכם מה אבותיכם‬
‫לירושלים ותקנו חכמים‬
‫כמהלך יוס אחד לכל צד‬
‫לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה‬
‫שלא יסדוהו אלא הסירות‬
‫והרצאת דמים ׳(והזאת דמים דכתיב‬
‫עצמן יעלם ויאכלם שם‪,‬‬
‫כדמסרש לקמן כדי לעטר‬
‫ויקח משה את הדס ויזרוק וגר‬
‫כפירות‬
‫ירישליס‬
‫שוקי‬
‫ואין הזאה בלא טבילה והרצאת דמיס‬
‫‪:‬ביצה ה ‪ . :‬במזרח לוד‪.‬‬
‫דכתיבס( וחצי הדס זרק על המזבח אף‬
‫היינו נין ליד לירושלים‬
‫בתוך מהלך יוס‪ ,‬דהא‬
‫הס לא יכנסו אלא במילה וטבילה‬
‫אמרינן לוד בתוך מהלך‬
‫והרצאת דמים כר‪ .‬במסכת כריתות‬
‫יום מן המערב‪ ,‬נמצא‬
‫בראש פרק ארבעה מחוסרי כפרה‬
‫מזרמה נין לוד לירושלים‪.‬‬
‫ככיצד מברכין ונרכות לה‪(.‬‬
‫<שס( מסיק מילתא דסגי ליה בעולת‬
‫יש סלוגתא‪ ,‬חד תני‬
‫העוף הלכך יפריש רובע לקינו‬
‫נטע רבעי יחד תגי כרס‬
‫שמא יבנה בית המקדש בימינו‬
‫רבעי ‪:‬ביצה ר ‪ . : ,‬וכקש‬
‫ר׳ אליעזר להםקירו‬
‫דלמא‬
‫ההקלה‪.‬‬
‫מפגי‬
‫ויקריבנו‪:‬‬
‫לעניים‪ .‬שילקטוהו הס‬
‫אתי לאתהנויי מיניה‪ :‬היה טולה‬
‫העלוהו לירושלים ויאכליהו‬
‫שס‪ ,‬שהיה עליו טורח‬
‫לירושלים‪ .‬הפירוח עצמן‪ .‬אע״ג דמן‬
‫הסירות‬
‫שס‬
‫להעלות‬
‫התורה בין מעשר שני בין כרס רבעי‬
‫נמנו‬
‫<שס ה‪ .1:‬כבר‬
‫נפדים ומפחלליס בפסיעה אחת חוץ‬
‫חבריך עליו והתירוחו‪.‬‬
‫לפדותו ולהעלות דמיו‪,‬‬
‫לחומה רבנן גזור בכל מהלך של יום‬
‫יאע״ג דלאחר חורבן היי‪,‬‬
‫אחד שיעלים ויאכלוס שם כדי לעטר‬
‫קסנרי קדושה ראשונה‬
‫שוקי ירושלים‪ :‬במזרח לוד‪ .‬היינו‬
‫וקדשה‬
‫לשעתה‬
‫קדשה‬
‫לעתיד לנא‪ ,‬וצריך להעלות‬
‫בין לוד לירושלים שהרי ירושלים‬
‫השירית או הדמים ושם!‪.‬‬
‫למזרחה של לוד היא‪ :‬להפקירו‬
‫ארבעים שנה‪ .‬ראשונים‬
‫לטניים‪ .‬שישאו שס סירות ויאכלוה‬
‫עסק נסרקמטיא‪ ,‬אמצעיים‬
‫)א( נם׳‬
‫מארן‬
‫ושסלת‬
‫‪,‬‬
‫הראשון קורא מהאוינו עד‬
‫וכור והשני מוכור עד‬
‫בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו אמר‬
‫ירככהו‪ .‬השלישי ירכבהו‪,‬‬
‫הרביעי וירא ה׳ וינאץ‪,‬‬
‫רשב״א י כבר נמנה עליה רבן יוחנן וביטלה‬
‫החמישי לו חכמו‪ ,‬הששי‬
‫מפני התקלה ואידך פלוגתא דרב פפא ורב‬
‫כי ידין ה־ עמו עד‬
‫סוף השירה‪ ,‬כן כל אחד‬
‫נחמן בר יצחק רב פפא אמר כרם רבעי רב‬
‫ואחד‪ .‬אמר ר׳ יהודה‬
‫בר אידיח עשר מסעוח‬
‫נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית רב‬
‫נסעה שכינח מקראי‪ ,‬אחד‬
‫פפא אמר כרם רבעי ל ( ) ד ת נ י א ( ה ( ה כ ר ם רבעי‬
‫מכפורח לכרוב‪ ,‬שנאמר‬
‫ונועדתי לף שם ודברחי‬
‫היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד וזו‬
‫אתך מעל הכפרת‪ ,‬ואחר‬
‫היא תחומה אילת מן ו>)הצפון( ועקרבת מן‬
‫כך מבין שני הכרובים‪,‬‬
‫מכרוב לכרוב וירכב על‬
‫״)הדרום( לוד מן המערב וירדן מן חמזרח‬
‫כרוב ויעוף וגו׳ כולי‪ ,‬עד‬
‫ח ‪,‬‬
‫ב ר עולא א״ר‬
‫ואמר עולא ואיתימא רבה‬
‫וממדבר עלתה למקומה‬
‫שנאמר אלך ואשובה אל‬
‫יוהנן מה טעם כדי לעטר שוקי ירושלים‬
‫מקומי עד אשר יאשמו‬
‫כפירות ותניא י כרם רבעי היה לו לרבי‬
‫ובקשו פני בצר להם‬
‫ישחרוניני‪ .‬אמר ר׳ יותנן‬
‫ששח חדשים נתעכבה אליעזר במזרה לוד בצד כפר טבי וביקש ר׳ אליעזר להפקירו לעניים אמרו לו‬
‫שכינה לישראל במדבר תלמידיו רבי כבר נמנו הבריך עליו והתירוהו מאן חבריך רבן יוחנן בן‬
‫שמא יתזרו בתשובה‪ ,‬ולא‬
‫חזרו‪ ,‬כיון שלא תזרו אמר זכאי רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית דתניא טי בראשונה היו‬
‫ועיני‬
‫תיפח עצמן שנאמר‬
‫קושרין לשון של זחורית על פתח אולם מבהוץ הלבין היו שמחין לא חלבין‬
‫רשעים תכלינת ומנוס אבד‬
‫מנהם וחקוחם מפח נפש‪ .‬היו עצבין התקינו שיחו קושרין אותו על פתח אולם מבפנים ועדיין היו‬
‫וכגגדן גלתה סנהדרין עשר מציצין ורואין חלבין חיו שמחין לא הלבין היו עצבין ׳התקינו שיהו‬
‫גליות מגמרא‪ ,‬מלשכת‬
‫הגזית לחנות‪ ,‬ומן התגות קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר חמשתלח רב נחמן‬
‫לירושלים כולי‪ .‬ועוד זאת‬
‫בר יצחק מאי טעמא לא אמר כרב פפא אמר לך אי םלקא דעתך רבן‬
‫התקין רבן יותנן בן‬
‫זכאי שאפילו ראש בית יוחנן בן זכאי הבריו דרבי אליעזר מי הוה רבו הוה ואידך כיון דתלמידים חוו‬
‫דין ככל מקום‪ ,‬לא יהו‬
‫עדי חחדש הולכין אלא לאו אורח ארעא למימרא ליח לרביח רבך ורב פפא מאי טעמא לא אמר‬
‫למקום הועד‪ ,‬אבל זולתי כרב נחמן בר יצחק אמר לך אי ם״ד רבן יוחנן בן זכאי בימי רבן יוחנן בן זכאי‬
‫עידי חחדש אלא מזומנים‬
‫לדין הולכין בכל מקום מי הוה לשון ש ל זהורית י ( וחתניא כ ( כ ל שנותיו ש ל רבן יוחנן בן זכאי מאח‬
‫שהוא בית דין שם‪ ,‬כגון ועשרים שנה מ׳ שנה עסק בפרקמטיא מ׳ שנה למד מ׳ שנה לימד ותניא‬
‫דההיא איתתא דאזמנוה‬
‫לדין קמיה דאמימר‪ ,‬ואזל ל ‪ 1‬מ׳ שנח קודם שנחרב הבית לא היה לשון של זהורית מלבין אלא‬
‫אמימר למחוזא ולא אזלא מאדים ותנן משחרב חבית תתקין רבן יוחנן בן זכאי ואידך אותם ארבעים‬
‫איחי בתריה‪ ,‬וכתבו עלה‬
‫פחיחא‪ ,‬בדין עשו דעבד שנח דלמד תלמיד יושב לפני רבו חוח ואמר מילתא ואסתבר טעמיח‬
‫לוה לאיש מלוה‪ ,‬ולא‬
‫וקבעיח‬
‫אמרו במקום הועד אלא‬
‫בעדות חחדש בלבד‪ .‬תנו שם שהיה עליו טורח להעלותן‪ :‬והחירוהו‪ .‬לפדותן ולהעלות הדמים דכיון דחרבה ירושלים לא חשו לה חכמים לעטרה מעתה‪ :‬מי הוה לשון של‬
‫־בנן אין הכהנים רשאץ‬
‫לעלות בסנדליהן לדוכן‪ ,‬זהוריה מלבין‪ .‬בימים שהיה רבן יוחנן מורה הוראות ומתקן תקנות‪ :‬וחנן משחרב בהמ״ק החקין‪ .‬תקנות אלמא לאחר החורבן היה שנה או שתיסע(‬
‫יזו מט׳ תקנות שהתקין וכיון דארבעיס שנה קודם חורבן לא הלבין הלשון כיוס הכפורים נמצא שלא הלבין בתוך שנותיו האחרונים שלימד בהם לאחרים ותיקן תקנות‪:‬‬
‫־בן יוחנן בן זכאי‪ ,‬חדא‬
‫ג‬
‫א( ]לעיל נא‪:‬ו‪ ,‬נ ( סוטה‬
‫מ״ נ( כריתות ט‪ ,.‬ד( ןצ״ל‬
‫לתגן[‪ ,‬ה( ביצה ה‪ .‬מעשר‬
‫ש;י פ״ה מ״ב‪ ,‬ו( נצ״ל‬
‫במשנה‪,1‬‬
‫וכ״א‬
‫הדרוס‬
‫ז( ןצ״ל הצפון[‪ ,‬ח( ]שם‬
‫בביצה אי• בר בר תנה[‪,‬‬
‫ט( יומא סז‪ ,.‬י( ןמלבץ כ״א‬
‫ברש״י(‪ ,‬כ( סנהדרין מא‪,.‬‬
‫ל( ]יומא לט‪:‬ו‪ ,‬מ( ו במדבר‬
‫טו[‪ ,‬נ( עי׳ במהרש״א‪,‬‬
‫ס( נשמות כדו‪ ( » ,‬בס׳׳א‪:‬‬
‫יותר‪ ,‬פ( וסי קדושים סי׳‬
‫ק[‪ ,‬צ( ןוע״ע תוס׳ מגילה‬
‫יוד‪ .‬ד״ה דכ״ע[‪,‬‬
‫וקבעיה‬
‫הא וחמש בהאי פירקא‪ ,‬ראשונה שיהו תוקעין בכל מקום שיש בבית דין‪ .‬שנייה שיהא לולב ניטל במדינה שבעה‪ .‬ג׳ שיהא יום הנף כולו אסור‪ .‬ד׳ שיחו מקבלין עדוח החדש ]כל היום[‪ .‬ה׳ שלא יהו עדים הולכין‬
‫אלא למקום הועד‪ .‬ותדא בפירקא קמאה הא דתנו רבנן בראשונה היו מחללין על כולן‪ ,‬משחרב הבית אמר להן רבן יוחנן בן זכאי וכי יש קרבן‪ ,‬התקין שלא יהו מחללי; אלא על ניסן ועל תשרי בלבד‪ .‬ואידך‬
‫הא דאמירא בכריתות פרק ארבעה מתוסרי כפרה‪ ,‬דתניא גר שנתגייר בזמן הזה צריך להפריש רובע לקיגו‪ ,‬אמר רכן שמעון כן גמליאל יש מי ששונה אמר ר׳ שמעון בן אלעזר‪ ,‬כבר נמנה עליה רבן יוחנן בן‬
‫־כאי ובטלה מפני תתקלה שמא יוציאנה לחולין‪ .‬חנה ח׳ תקנות‪] ,‬טי[ מאי היא‪ .‬רב פפא אמר כרם רבעי‪ ,‬דתנן בפרק חאחרון במעשר שני כרם רבעי היה עולה לירושלים מתלך יום אתד לכל צד כול׳‪ ,‬עד כבר‬
‫‪:‬מנו עליך חביריך והתירוהו‪ .‬מאן חביריך רבן יוחנן בן זכיי‪ .‬רב נחמן כר יצחק אמר לשון של זהוריח‪ ,‬דחניא החקינו שיחו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בקרני שעיר המשחלח‪ ,‬וכן חחקנץ רבן יוחנן בן זכיי‪.‬‬
‫־אקשינן ומי חוה כימיו לשון של זחוריח‪ ,‬וחתנ־א כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי ק״כ שנה‪ ,‬מ׳ שנה עסק כפרקמטיא‪ ,‬ומי שנה למד ומ׳ שנה לימד‪ ,‬ותניא מ׳ שנה קודם חורבן הבית לא היה חלשון מלבין‬
‫•ולא מאדים‪ ,‬ורכן יוחנן בן זכיי בתר חורבן הבית הוה‪ ,‬דחניא משחרב הבית החקין רבן יוחנן בן זכיי‪ .‬ופרקינן אותו מ׳ שנה שלמד תלמיד יושב לפני רבו הוה ואמר מילהא ואיםתבד טעמו וקבעה רביה בשמיה‪.‬‬
‫לימד‬
‫אחרונים‬
‫למד‪,‬‬
‫ונעשה דיי! ומורה הוראות‬
‫וםנהדרי! מא‪.:.‬‬
‫יום טוב פרק רביעי ראש השנה‬
‫מסורת הש׳׳ם‬
‫לב‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מתחיל בתורה ומסיים בנביא‪ .‬וא״ת לבכל לוכתא משמע‬
‫א( מגילה ‪ ,: r‬נ( ]תוספת׳ וקבעיה כשמיה‪ .‬למנותה עם שאר תקנותיו ולהכי תנא תשע תקנות‪:‬‬
‫לנביאי עליף מכתובים כלאמר )מגילה לף לא‪ (.‬כתוב‬
‫ס״נ ה״ט[‪ ,‬ג( לעיל יט‪ :‬מתני׳ ס ד ר ברכוה אומר אבות וגבורוה כוי וקדושה היום והוקע‬
‫]וש״נ ע״ש[ ניצה ו‪ .‬ככ‪,:‬‬
‫י ( ]צ״ל רכי לוי כ״א כוי‪ .‬למצוה בשלש תקיעות של שלש שלש כדתניא לקמן בפירקין‬
‫בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים וה״ק קראי לכתיבי בכתובי‬
‫במגילה כא‪ :‬ונע׳יי רהכא[‪< ,‬לף ל ג ‪ : 0‬נמ׳ רחמנא אמר אידכר‪ .‬כלתניא בברייתא לקמן‪:‬‬
‫ברישא והלר בנביאי וי״ל משום לקראי לתהליס משלי ואיוב קלמו‬
‫ה( מגילה כא‪ ,:‬י( ]ליתא לימא השע דהואיל ואשחני‪ .‬מלטות‬
‫לנביאים ומה שאנו נוהגים להשלים‬
‫כמגילה[‪ ,‬ז( ]גי׳ הרי״ף רכ‬
‫המנונא אמר שמואל וגי׳ מזכרונות לענין תקיעה שאין תוקעין‬
‫בתורה לעבלינן כרבי יוסי כלאמרינן‬
‫סדר‬
‫וקבעיח רביח בשמיח‪:‬‬
‫הרא״ש ר״נ אמר שמואל[‪,‬‬
‫בני‬
‫מהן‪:‬‬
‫לפחות‬
‫נמי‬
‫אשתנו‬
‫בהן‬
‫בגמרא המשלים בתורה זריז ומשובח‬
‫ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת חשם‬
‫ח(‬
‫]מלכות זכרונומ אלים‪ .‬לישנא דתקיפי כמו ואת אילי‬
‫וכן היו וותיקין עושץ‪:‬‬
‫וכ״א‬
‫כצ״ל‬
‫ושופרות‬
‫וכולל מלכיות עמתן ואינו תוקע קדושת‬
‫לה'‪.‬‬
‫הבו‬
‫‪:‬‬
‫‪0‬‬
‫י‬
‫)יחזקאל‬
‫לקח‬
‫הארץ‬
‫בשעת‬
‫כהרי׳׳ף והרא״ש וכמשנה‬
‫חיום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע‬
‫שבירושלמי[‪ ,‬ט( ]שמות הזטרו לפניו האיתנים‪ :‬מפני מ ה לא‬
‫יט[‪,‬‬
‫ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים דברי ר׳ יוחנן בן נורי אמר לו ר״ע אם‬
‫נאמר שבהון שבוה שהרי פ ח ח בו‬
‫הפחוב חחילה‪ .‬והוא בא להזהיר‬
‫אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר א ל א אומר אבות וגבורות וקדושת‬
‫על המלאכה שהיא עיקר וכך יפה‬
‫השם וכולל מלכיות עם קדושה היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע‬
‫תורה אור השלם‬
‫ללרוש הואיל והוא ראשון במקרא‬
‫ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים‪ :‬גמ׳ אמר לו ר״ע אם אינו תוקע‬
‫‪ . 1‬מזמור ל ד ו ד הבו לין‬
‫בני אלים הבו לין כבוד והשביתה ראשונה לכולם‪ :‬אני ה׳‬
‫למלכיות למה הוא מזכיר למה הוא מזכיר רהמנא אמר אידכר אלא למה‬
‫ועז‪:‬‬
‫תחלים כט א אלהיכם‪ .‬ללעני ולגר תעזוב וסמיך‬
‫מנין שאומרים אבות‬
‫ע ש ר לימא תשע דהואיל ואשתני אשתני תנו רבנן‬
‫‪ .2‬הבו לין כבוד שמו ליה בחלש השביעי זכרון תרועה‪:‬‬
‫השתחוו ליי בהדרת‬
‫שנאמר ה ב ו לה׳ בני אלים ומנין שאומרים גבורות שנאמר הבו לה׳‬
‫תחלים בט ב אני ה׳ אלהיכם‪ .‬הוא לשון אני‬
‫קידש‪:‬‬
‫כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושות שנאמר ה ב ו לה׳ כבוד שמו השתהוו‬
‫‪ .3‬דבר א ל בני י ש ר א ל אלון לכם‪ :‬אן« כאן באמצע‪ .‬והיום‬
‫לאמיר בחדש השביעי תשע ברכות הן ואומרה בחמישית‪:‬‬
‫לה׳ בהדרת קדש ומנין שאומרים מלכיות זכרונות ושופרות ר״א אומר‬
‫באחד לחדש יהיה לכם‬
‫שבתון זברון תרועה ירד רבי יוחנן בן ברוקא לפגי‬
‫דכתיב שבתון זכרון תרועה מקרא קדש שבתון זה קדושת היום זכרון‬
‫מקרא קידש‪:‬‬
‫התיבה‪ .‬לפי שמצוה להתפלל במקום‬
‫אלו זכרונות תרועה אלו שופרות מקרא קדש קדשהו בעשיית מלאכה‬
‫ויקרא כג כד נמוך קתני ירד‪ :‬פר׳ יוחנן בן גורי‪.‬‬
‫‪ .4‬ובקצרכם את קציר‬
‫אמר לו רבי עקיבא מפני מה לא נאמר שבתון שבות שבו פתח הכתוב‬
‫ארצכם ל א תבלה פאת דמתניתין‪ :‬לא פ ך היו גוהגין ביבנה‪.‬‬
‫תחילח אלא שבתון קדשהו בעשיית מלאכה זכרון אלו זכרונות תרועה‬
‫ש ד ך בקצךך ולקט בימי אבא כשהיתה סנהדרין שם‪:‬‬
‫קציךף ל א תלקט לעני‬
‫אלו שופרות מקרא קדש זו קדושת היום מנין שאומרים מלכיות תניא‬
‫ולגר תעוב אתם אני ין מתני׳ אין פוחחין מעשרה מלכיוח‬
‫רבי אומר אני ה׳ אלהיכם »« ובחדש השביעי זו מלכות רבי יוםי בר יהודה‬
‫אלהיכם‪ :‬ויקרא כג כב פוי‪ :‬גמ׳ ה נ ך דפהיב בהו הללוהו‬
‫‪ .5‬וביום שמחתכם ב ה ק ע שופר‪ .‬הנך דהללו אל בקדשו‪:‬‬
‫אומר אינו צריך הרי הוא אומר והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם שאין‬
‫ובראשי‬
‫ובמועדיבם‬
‫פנגד עשרה הדברות‪ .‬דכתיב בהו‬
‫תלמוד לומר אני ה׳ אלהיכם ומה תלמוד לומר אני ה׳ אלהיכם זה בנה אב‬
‫ותקעתם‬
‫חדשיכם‬
‫בחצצרת ע ל עיליתיכם נמי שוסרט> ולא שמעתיה אלא ראיתיה‬
‫לכל מקום שנאמר בו זכרונות יהיו מלכיות עמהן והיכן אומרה לקדושת‬
‫והיו‬
‫שלמיכם‬
‫זבחי‬
‫ועל‬
‫ביסוד רבינו יצחק בן יהודה‪:‬‬
‫היום תניא ר ב י אומר עם המלכיות אומרה מה מצינו בכל מקום ברביעית‬
‫לפני‬
‫לזכרון‬
‫לכם‬
‫ין עשרה מאמרוה שהעולם נברא בהן‪.‬‬
‫אני‬
‫אלהיכם‬
‫אף כאן ברביעית רשב״ג אומר עם הזכרונות אומרה מה מצינו בכל‬
‫במדבר י י בראש השנה‪ :‬בראשית נמי מאמר‬
‫אליהיכם‪:‬‬
‫מקום באמצע אף כאן באמצע וכשקידשו ב״ד את השנה באושא ירד‬
‫‪ .6‬הללוהו בתקע שופר הוא‪ .‬ואף על גב דלא כתיב ביה‬
‫הללוהו בנבל וכנוה‪:‬‬
‫ר׳ יוחנן בן ברוקא לפני רשב״ג ועשח כר׳ יוחנן בן נורי אמר לו רבן‬
‫ויאמר יהי שמיס כמאן דכתיב דמי‬
‫תהלים קג ג‬
‫‪ .7‬בדבר « שמים נעשו דבאמירה נמי איברי ולא בידים‬
‫שמעון לא חיו נוחגין כן ביבנח ליום חשני ירד רבי חנינא בנו ש ל רבי יוםי‬
‫מתני׳‬
‫ל א מיי׳ פ״ג מהל׳ שופר‬
‫הל׳ ז שמג פשין מנ טור‬
‫ש״ע א׳׳ס סי׳ תקצב סעיף‬
‫לא‬
‫לב‬
‫א‪:‬‬
‫ב טור א״ח סי׳ קיג‪:‬‬
‫ג מיי׳ פ׳׳ג מהל׳‬
‫שוסר הלכה ח ]וס״נ‬
‫מהלכות מפלה הלכה ו[‬
‫‪s‬‬
‫טוש״ע‬
‫א׳׳ח סי׳ תקצא‬
‫סעיף ל‪:‬‬
‫לג‬
‫ד מיי׳ ס״נ מהלכות‬
‫שוסר ה׳׳ת טור שס‪:‬‬
‫לד ה מיי׳ שס הל׳ ט‬
‫טוש״ע שס סעיף ה‪:‬‬
‫א‬
‫מוסף רש״י‬
‫הבו לה׳‬
‫הזכירו לסגיו את אילי‬
‫הארץ <םגילה יז‪ .0‬מימות‬
‫עזרא ואילך‪ .‬האי לנקט‬
‫מימות עזרא‪ ,‬משוס לנימיו‬
‫ענרוהו‪ ,‬רכתיכ כעזרא‬
‫)נתמיה ת( וכיום השני‪,‬‬
‫משתעי‬
‫השנה‬
‫וכראש‬
‫וביצה ו‪ .>.‬בראשית נמי‬
‫מאמר הוא‪ .‬למשתעי‬
‫כשמים ונארץ‪ ,‬אף הס‬
‫כמאמר נבראו !מגילה בא‪:‬‬
‫א>ב‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫לגי׳ הב־ת(‪.‬‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫‪4‬‬
‫עוד באו לפרש היאך‬
‫סידורן‪ ,‬תניא ר׳ אומר‬
‫שהיא‬
‫היום‬
‫קדושת‬
‫אתה בחרתנו אומרה עם‬
‫המלכיות בברכה רביעית‪,‬‬
‫מה מצינו כל מקום‬
‫בשבתות ובימים טובים‬
‫ברביעית‪ ,‬פירוש אבות‬
‫גבורות קדושת השם‬
‫ואחריהן קדושת היום‪.‬‬
‫וכיון שעמד רבי כר׳‬
‫עקיבא דמתגיתין חלכתא‬
‫כוותייחו‪ .‬ואפי׳ רשכ׳׳ג‬
‫דפליג על רבי אמר כר׳‬
‫עקיבא דמתניתין ןשןהיו‬
‫נוהגין ביבנה שתוקעץ‬
‫למלכיוח‪ .‬וחא דתניא‬
‫לשני ירד ר׳ חנניה‬
‫בנו של ר׳ יוסי חגלילי‬
‫ועשה כר• עקיבא‪ ,‬אוקמה‬
‫רב חםדא מאי לשני‬
‫לשנה חבאה‪ .‬וחלכח כר׳‬
‫עקיבא דאמר אומר אבות‬
‫וגבורות וקדושת השם‬
‫וכולל מלכיות עם קדושת‬
‫היום ותוקע‪ ,‬זכרוגות‬
‫ותוקע‪ ,‬שופרות ותוקע‪,‬‬
‫ואומר עבודה והודאה‬
‫וברכת כהגים ושים שלום‪.‬‬
‫ירושלמי ר׳ בא בשם ר׳‬
‫אבא ב״ר ירמיה כתפילה‬
‫הוא אומר אלהי דוד ובונה‬
‫ירושלים‪ ,‬ובנביא הוא‬
‫אומר אלחי דוד ומצמיח‬
‫ק ק ישועה‪ .‬יום של ראש‬
‫חשנח שחל להיות בשבת‬
‫ר׳ אומר פוחח בשבח‬
‫או וחותם בשבח ויום טוב‬
‫בינחיים‪ ,‬ר• יהודח בן פזי‬
‫בשם ר׳ יהושע בן לוי‬
‫חלכח כרבי‪] .‬פתני [ אין‬
‫פוחתין מעשרה מלכיוח‬
‫מעשרח זכרונוח מעשרח‬
‫שופרות‪ .‬חני עשר כגגד‬
‫מי‪ ,‬כנגד עשרח הללו אל‬
‫בקדשו כולי‪ .‬רב יוסף‬
‫אמר כנגד עשר דברות‪.‬‬
‫ר׳ יוחגן אמר כגגד עשרה‬
‫מאמרות‪ ,‬והן ויאמר ויאמר‬
‫‪5‬‬
‫נ(‬
‫וברוח פיו כ ל צבאם‪:‬‬
‫תהלים לג ו‬
‫הגהות הב״ה‬
‫)א( גמ׳ תניא רבי אומר אגי‬
‫ה׳ אלהיכס וכתיב ובתדש‪:‬‬
‫)ב( שם והאמר רבי חניגא‬
‫בר כהנא אמר רב מימות‬
‫עזרא‪) :‬ג( רש"־ ל״ה לא‬
‫יסתומ כוי מן הכתובים לכל‬
‫אחד ואחד א״כ שכע‬
‫נמי‪:‬‬
‫נליון הש״ם‬
‫מתני׳ םדר ברכות‪ .‬עיין‬
‫סנהלרין לף מט ע״כ מוס׳‬
‫ל״ה אף‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫דכתיב‬
‫)תהלים לג>‬
‫נעשו‪ :‬היכי‬
‫בן נורי האי‬
‫קאי אתורה‬
‫דהא מכולהו‬
‫בדבר ה׳ שמיס‬
‫קהני‪ .‬האי דר׳ יוחנן‬
‫מכולם דקאמר אמאן‬
‫נביאים וכתובים קאי‬
‫אמר כדתנן מתחיל‬
‫בתורה ומשלים בנביא והכי קאמר‬
‫אס אמר שלש מן התורה ושלש מן‬
‫הנביאים ושלש מן הכתובים מכל‬
‫אחת ואחת יצא ולא סליג אדרמן‬
‫אלא אחדא דאינהו אמד עשרה‬
‫ואיהו אמר תשעה‪ :‬או דלמא‪.‬‬
‫האי ג׳ ג׳ אמלכיות וזכרונות ושופרות‬
‫קאי שלש למלכיות ושלש לזכרונות‬
‫ושלש לשופרות דהוו להו אחת מן‬
‫התורה ואחת מן הנביאים ואחת מן‬
‫הכתובים‪ :‬לא יפחוח משבע וכוי‪.‬‬
‫ואי סלקא דעתך שלש מן התורה ושלש‬
‫מן הנביאים ושלש מן הכתובים לכל)ג(‬
‫אס כן שבע נמי שבע מן התורה‬
‫ושבע מן הנביאים ושבע מן הכתובים‬
‫הוה ליה רבי יוחנן בן מרי מוסיף‪:‬‬
‫מתני׳ אין מזפירין זפרון כוי‪:‬‬
‫גמ׳‬
‫הגלילי ועשה כר״ע אמר רשב״ג כ ך היו נוהגין ביבנה למימרא דרבי‬
‫שמעון בן גמליאל כר׳ עקיבא ם״ל והא אמר ר״ע מלכיות עם קדושת‬
‫היום אמר להו ורשב״ג אומר קדושת היום עם הזכרונות אמר להו א״ר‬
‫זירא לומר שתוקעין למלכיות ליום השני ירד רבי הנינא מאי שני אילימא‬
‫יו״ט שני למימרא דעברוה לאלול ״והאמר רבי חנינא בר כהנא »( מימות‬
‫עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר אמר ר ב הםדא מאי שני ליום שני‬
‫לשנח חבאח‪ :‬מתני׳ אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות‬
‫מעשרת שופרות ר׳ יוחנן בן נורי אומר י אם אמר ג׳ ג׳ מכולן יצא‪:‬‬
‫ג‬
‫גמ׳ הני עשרה מלכיות כנגד מי אמר י>)רבי( כנגד עשרת הלולים‬
‫שאמר דוד בםפר תהלים הלולים טובא הוו הנך דכתיב בהו הללוחו‬
‫בתקע שופר רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בםיני‬
‫>ר׳'יוהנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם הי נינתו ויאמר‬
‫״)ויאמר( דבראשית ט׳ הוו בראשית נמי מאמר הוא דכתיב ב ד ב ר ה׳ שמים‬
‫נעשו‪ :‬ר׳ יוהנן בן נורי אומר אם אמר ש ל ש ש ל ש מכולן יצא‪ :‬איבעיא‬
‫להו היכי קתני ש ל ש מן התורה ש ל ש מן הנביאים ושלש מן הכתובים דהוו‬
‫ת ש ע ואיכא בינייחו חרא או דלמא אהד מן התורה ואהד מן הנביאים‬
‫ואהד מן הכתובים דהויין להו ש ל ש ואיכא בינייחו טובא ת״ש דתניא אין‬
‫פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות ואם אמר שבע‬
‫מכולן יצא כנגד שבעח רקיעים רבי יוחנן בן נורי אמר חפוחת לא יפחות משבע‬
‫ואם אמר ש ל ש מכולן יצא כנגד תורה נביאים וכתובים ואמרי לה כנגד כהנים‬
‫לוים וישראלים אמר ״רב הונא אמר שמואל הלכה כר׳ יוהנן בן בורי‪ :‬מתני׳ אין‬
‫)זכרון מלכות ושופר( של פורענות מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר׳ יוסי אומר אם השלים בתורה יצא‪:‬‬
‫גמ׳‬
‫‪6‬‬
‫ה‬
‫]פתני׳[ סדר ברכות‬
‫אומר אבות וגבורות כוי‪.‬‬
‫ואקשינן עלה לדי יותנן‬
‫בן נורי אס אינו תוקע‬
‫למלכות למה מזכיר עשר‬
‫מלכיות לכתתלה ודאיעבד‬
‫שלש‪ ,‬דתנן אין פוחתין‬
‫מעשרה מלכיות מעשרח‬
‫ח(‬
‫זכרונות מעשרה שופרות‪ ,‬מזכירין‬
‫ר׳ יוחנן בן נורי אמר‬
‫אם אמר שלש שלש יצא‪,‬‬
‫נימא הואיל ואישתני שאין תוקעין בהן כשם שתוקעין בוכרונות ובשופרות‪ ,‬כך אישתני מעשר‪ ,‬ולא איפריקא‪.‬‬
‫ונדחו דברי ר׳ יוחנן מאחר שלא מצא תשובה‪ .‬תנו רבנן מניין שאומרים אבות שנאמר הבו לה׳ בני אלים‪ ,‬כלומר‬
‫בני הגדולים כדכחיב ואח אילי חארץ לקח‪ .‬גבורות שנאמר הבו לה׳ כבוד ועוז‪ .‬קדושות שנאמר הבו לה׳ כבוד‬
‫שמו השתתוו לה׳ בהדרת קדש‪ .‬ומנין שאומרים קדושת היום‪ ,‬והוא אתה בחרתנו מכל חעמים‪ ,‬ומלכיוח וזכרונוח‬
‫ושופרות‪ ,‬דתגיא ר׳ אליעזר אומר שבתון וכרון תרועה וגוי‪ ,‬שבתון וו קדושת היום כולי‪ .‬אמר לו ר׳ עקיבא מפני‬
‫מח לא גאמר שבתון שבות‪ ,‬שהרי בו פתח הכתוב תחילה‪ ,‬אלא שבתון שבות קדשיהו בעשיית מלאכה‪ ,‬זכרץ‬
‫אלו זכרונות‪ ,‬תרועה אילו שופרות‪ ,‬מקראי קדש זו קדושת היום‪ ,‬ומנין שאומרים מלכיות עמהן‪ ,‬שגאמר והיו לכם‬
‫לזכרון לפני אלהיכם‪) ,‬אי( שאין ת״ל אני ה׳ אלהיכם ולמת עוד כתוב אני ה׳ אלהיכם‪ ,‬זה בנה אב כל מקום‬
‫שנאמרו זכרונות יהיו מלכיות עמהן‪ .‬הנה מצאנו מן התורה שצריך להזכיר זכרונות שופרות ומלכיות וקדושת היום‪.‬‬
‫בני‬
‫אלים‬
‫‪7‬‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫דבדאשית‪ ,‬ובראשית נמי מן המניין‪ ,‬כי מאמר הוא‪ ,‬שנא׳ בדבר ה׳ שמים געשו‪ .‬ירושלמי הגי עשר מלכיות כנגד עשר‬
‫קילוסין שאמר דוד בהללויה הללו אל בקדשו וגוי‪ ,‬עד כל הנשמה תחלל יה‪ .‬עשרה זכרונות כנגד עשרה וידויים‬
‫שאמר ישעיח רחצו הזכו‪ .‬מח כתיב בתריח למדו חיטב דרשו משפט אשרו חמוץ לכו גא וגוכחה‪ .‬י׳ שופרות כגגד‬
‫)י׳ שופרוח( ]ז׳ כבשים[ ופר ואיל ושעיר‪ .‬ר׳ יוחנן בן גורי אמר אם אמר שלש ]שלש יצא ואבעיא לן שלש[ מן‬
‫החורה שלש מן חכתובים ושלש מן הנביאים יצא דחוו לחו ט׳ ואיכא ביניהן חדא‪ ,‬או דילמא אחת מן התורח אחת‬
‫מן חנביאים ואחת מן הכתובים‪ ,‬ואיכא בינייהו שבע בכל אחת מהן‪ .‬ת״ש דחניא ר׳ יוחנן בן נורי אומר לא יפחוח‬
‫משבע‪ ,‬ואם אמר שלש מכולן יצא כגגד תורה גביאים וכתובים‪ ,‬ואמרי לה כגגד כהנים לוים וישראלים‪ .‬אמר שמואל‬
‫הלכח כר׳ יוחנן בן גורי‪ .‬ש״מ אחת מן ]התורה ואחת מן[ חגביאים ואחח מן הכחובים‪ .‬ומצאגוהו מפורש בתלמוד א ח‬
‫ישראל חוינן סכרין מימר שלש מכל אחת ואחת‪ ,‬אשכח חני אפילו שלש מכולן יצא‪] .‬פתני [ אין מזכירין של פורענוח‬
‫‪,‬‬
‫א( עי׳ ניצה יז וצ״ע‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוד‪.‬‬
‫לה א ב מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫שופר הלכה ט טור‬
‫ש״ע א״ח סי׳ תקצא סעיף‬
‫ה‪:‬‬
‫לו ג מיי׳ שס טור א״ס‬
‫סי׳ תקצא‪:‬‬
‫לז ד ה ו טור א״ח שם‪:‬‬
‫לח ז ח ט י מיי׳ שם הל׳‬
‫ח טור א״ח שס‪:‬‬
‫לט כ ]מיי׳ שם הל׳ יז‬
‫טוא״ת סי׳ תקפה‪:‬‬
‫מ ל מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫חנוכה הל׳ ו טוש״ע א״ס‬
‫סי׳ תקפד סעיף א‪:‬‬
‫מא מ מיי׳ ס״א מהלי‬
‫שופר הל׳ ד׳ טיש״ע‬
‫איית סי׳ תקפו סעיף כא‪:‬‬
‫מ ב נ מיי׳ שם טוש״ע שס‬
‫סעיף כג‪:‬‬
‫מג ס מיי׳ פ״כ שם הל׳ ז‬
‫טוא״ח סי׳ תקסת‬
‫]ושו״ע איית סי׳ תקצו‬
‫סעי׳ א כהג״ה[‪:‬‬
‫מ ד ע פ מיי׳ שס הלכה‬
‫ד טוש׳׳ע שם סי׳‬
‫תקסט סעיף ס‪:‬‬
‫לב‪:‬‬
‫בשעת‬
‫הגהות הגר״א‬
‫גמ׳‬
‫גזרת המלכות ״(שנו‪ .‬ואע״פ שבטלה גזרת המלכותי( לא‬
‫כדמעיקרא‬
‫עבדינן‬
‫דזריזין‬
‫אע״ג‬
‫למצות‬
‫מקדימין‬
‫דרבים אהו מינה‪ .‬בההיא פקידה‪ :‬רבי יהודה אומר ראשונה‬
‫שהים‪ .‬מי הוא זה מלך הכבוד לאו ממניינא‪:‬‬
‫אחה שניה‬
‫דחיישינן שמא יחזור דבר לקלקולו ולפירוש הירושלמי ניחא טפי דמפרש‬
‫שס שדמו האדביס שנתאספו לתקוע תרועת מלחמה ועמדו עליהם‬
‫אחת‪ :‬ושוי! במלך אלהים כוי‪ .‬דלא מנינן ישב על כסא קדשו בלשון‬
‫מלכות‪:‬‬
‫והרגום ולכך תקנו תקיעות וברכות‬
‫במוסף דכי חזו דקרו בקריאת שמע‬
‫ומתפללין‬
‫בתורה‬
‫וקורין‬
‫גמ׳‬
‫וחוזרין‬
‫אם‬
‫ומתפללין ותוקעין אמרי בנימוסייהו‬
‫כגון‬
‫תקעו‬
‫של‬
‫ה ׳ מ ל ך עולם‬
‫כגון‬
‫שופר‬
‫‪8‬‬
‫ח׳‬
‫‪9‬‬
‫זכרני‬
‫חאי‬
‫עלן‬
‫שופר בגבעה וגו׳‬
‫עובדי‬
‫‪7‬‬
‫כוכבים‬
‫ועד‬
‫וה׳‬
‫צבאות‬
‫יגן‬
‫ה׳‬
‫ברצון‬
‫עמך‬
‫כגון‬
‫כזכרונות‬
‫ר׳‬
‫״‬
‫יהודה‬
‫א‬
‫אומר‬
‫אלהים‬
‫עליחם‬
‫וה׳‬
‫אומר‬
‫ג‬
‫מארצו‬
‫אין‬
‫וכגון‬
‫זכרה‬
‫את‬
‫אינן‬
‫נטויח‬
‫כגון‬
‫של‬
‫ולר׳‬
‫‪6‬‬
‫‪12‬‬
‫זכרון‬
‫ירגזו‬
‫מלך‬
‫זכור ה׳ לבני‬
‫בסערות‬
‫ואפילו‬
‫לטובת‬
‫פקוד‬
‫׳פקדונות‬
‫נ‬
‫פקדתי‬
‫נמי‬
‫יוםי נהי‬
‫בעינן‬
‫של‬
‫אתכם‬
‫וכתיב‬
‫דמיא‬
‫מוסף רש״י‬
‫במצות )ערובין צו‪.!:‬‬
‫הכבוד‬
‫ראשונח‬
‫מלך‬
‫‪15‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אחת‬
‫הארץ‬
‫כל‬
‫שתים‬
‫אלהים‬
‫זמרו‬
‫‪14‬‬
‫שתים‬
‫ר׳‬
‫דברי‬
‫דברי‬
‫ר׳‬
‫יוםי‬
‫זמרו‬
‫יהודה‬
‫בו‬
‫תרועת‬
‫ואומרה‬
‫עם‬
‫הזכרונות‬
‫מלך‬
‫שבתון‬
‫השופרות‬
‫]בלבד[‬
‫בו‬
‫יהודה‬
‫בנביא‬
‫כגון‬
‫‪16‬‬
‫י אומרה‬
‫אומר‬
‫תרועח‬
‫מקרא‬
‫קדש‬
‫דברי ר׳ יוםי ר׳‬
‫יהודה‬
‫אומר אינו‬
‫זכרון‬
‫מלכות‬
‫עם‬
‫אינו‬
‫עמו‬
‫שיש‬
‫המלכיות‬
‫אלא‬
‫אומרה‬
‫אומרה עם חשופרות‬
‫עם‬
‫בתורה‬
‫המשלים‬
‫עם‬
‫המלכיות‬
‫אומרח‬
‫ה׳‬
‫בלבד‬
‫משובח‬
‫בתורה יצא‪ :‬אם תשלים‬
‫משלים‬
‫אימא‬
‫והא‬
‫אם‬
‫אויבים‬
‫שנו‪.‬‬
‫גזרו‬
‫לתקוע‬
‫שלא‬
‫חוץ לתחום‬
‫תקיעה‪:‬‬
‫לשמוע‬
‫ואין‬
‫חותכין אותו‪ .‬מפרש בגמרא ‪1‬לג‪ :[.‬אם‬
‫רצה‬
‫לתוכו‬
‫ליחן‬
‫מים‬
‫אמרינן קא מתקן מנא‪:‬‬
‫כי‬
‫דרבגן‬
‫אמרח‬
‫לא‪.‬‬
‫ופיקוח‬
‫הגל‬
‫ושוין‬
‫רוכבין‬
‫אמרת‬
‫דאיכא‬
‫ולא‬
‫פוי‪.‬‬
‫גמ׳ השחא‬
‫איסור‬
‫דליכא‬
‫דאורייתא‬
‫תחומין‬
‫למגזר‬
‫לא‪:‬‬
‫אטו‬
‫דאורייהא‪.‬‬
‫יחתוך‬
‫למימר שמא‬
‫זמורה ועולה באילן דאיכא למימר שמא‬
‫יתלוש דאורייתא מיבעיא‪ .‬ויש גמגום‬
‫בדבר ונראה בעיני דלא גרסינן לה‪:‬‬
‫ותרועת‬
‫ואין‬
‫רבי‬
‫עמה‬
‫כלום‬
‫לא‬
‫כגון‬
‫‪18‬‬
‫תרועה‬
‫יום‬
‫אומרח כל עיקר‪ :‬מתחיל בתורה‬
‫קתני‬
‫שופר‬
‫ואין מעבירין עליו אה החחום‪ .‬לילך‬
‫אומר‬
‫יוסי‬
‫מתני׳‬
‫במוספין‪:‬‬
‫דיעבד אין לכתחילה לא‬
‫השלים‬
‫בשעה‬
‫של ראש השנה אין מפקחין עליו ופו׳‬
‫ושאו‬
‫זמרו‬
‫עמו‬
‫אומר אינו‬
‫מוספין‬
‫גזרה‬
‫הרי‬
‫עם‬
‫תרועה‬
‫השני‬
‫מהקיע‪.‬‬
‫מתקיע‪:‬‬
‫גמ׳‬
‫אין‬
‫דיעבד‬
‫יהיה‬
‫ומשלים‬
‫והתניא ר׳ יוסי אומר‬
‫לכתחילה‬
‫לא‬
‫קאמר‬
‫הכי‬
‫מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר׳ יוםי אומר משלים בתורה ׳ואם השלים בנביא יצא תניא נמי הכי אמר רבי‬
‫אלעזר ברבי יוסי וותיקין תיו משלימין אותת בתורת בשלמא זכרונות ושופרות איכא טובא אלא מלכיות תלת‬
‫הוא דהויין ה׳ אלהיו עמו ותרועת מ ל ך בו‬
‫ר ב הונא‬
‫היום‬
‫‪23‬‬
‫ג (‬
‫ת״ש‬
‫ד ( ‪2 1‬‬
‫והשבות אל‬
‫‪19‬‬
‫ויהי בישורון מלך‬
‫ש מ ע ישראל ה׳ אלהינו ח׳ אחד‬
‫לבבך כי ה׳ הוא‬
‫האלהים אין‬
‫ח‬
‫‪20‬‬
‫ה ׳ ימלוך לעולם ועד ואנן בעינן ע ש ר וליכא אמר‬
‫מ ל כ ו ת דברי ר׳ יוםי ר׳ יהודה אומר אינה מלכות‬
‫עוד‬
‫״מלכות‬
‫דברי ר׳ יוםי ר׳‬
‫יהודה‬
‫‪22‬‬
‫אומר אינה‬
‫וידעת‬
‫מלכות‬
‫א ת ה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו ־מלכות דברי ר׳ יוםי ר׳ יהודה אומר אינה מלכות‪:‬‬
‫מתני׳‬
‫ב‬
‫ה ע ו ב ר לפני תתיבה ביו״ט ש ל ר״ה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרא את‬
‫שנא‬
‫שני‬
‫מלך‬
‫אלא מאי שנא הלל‬
‫מתקיע‬
‫משום‬
‫‪24‬‬
‫דברוב‬
‫עם‬
‫הדרת‬
‫דבראשון משום‬
‫ה(‬
‫מלך‬
‫אי‬
‫הכי‬
‫הלל‬
‫נמי‬
‫נימא‬
‫בשני‬
‫משום‬
‫ההלל‪ :‬גמ׳‬
‫דברוב‬
‫מאי‬
‫עם‬
‫הדרת‬
‫דזריזין מקדימין למצות תקיעה נמי נעביד בראשון משום‬
‫דזריזין‬
‫מקדימין למצות אמר רבי יוחנן ב ש ע ת גזרת המלכותי׳ שנו‪ :‬מדקאמר בשעת הלל מכלל דבראש השנה לליכא‬
‫הלל מ״ט ״אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך‬
‫בר״ח וביום חכפורים אמר לחם אפשר מ ל ך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל‬
‫אומרים שירה‪:‬‬
‫מתני׳‬
‫מ‬
‫ש ו פ ר ש ל ר״ה אין י״ מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את חגל לא עולין‬
‫באילן ולא רוכבין ע״ג בהמה ולא שטין על פני המים ואין חותכין אותו בין ב ד ב ר שהוא משום שבות ובין‬
‫בדבר‬
‫שהוא‬
‫משום‬
‫לא‬
‫תעשה‬
‫;‬
‫אבל‬
‫אם‬
‫רצה‬
‫ליתן‬
‫לתוכו‬
‫מים‬
‫או‬
‫יתן‬
‫יין‬
‫ט>ם‬
‫אין‬
‫מעכבין‬
‫את‬
‫קה‪,.‬‬
‫סנהדרין‬
‫א(‬
‫ב( ותוסס׳ פ״ב הי׳׳א[‪,‬‬
‫ג( ס״א תנא וכן הגי•‬
‫נהרא״ש‪ ,‬ד( ותוספתא ס״נ‬
‫הי״אן‪ ,‬ה( וססתיס ד‪.‬‬
‫יומא כח‪:‬ן‪ ,‬ו( וכס״א‪:‬‬
‫כשעת השמדן‪ ,‬ז( ערכי! י‪,:‬‬
‫ח( גי׳ הרי״ף והרא״ש אין‬
‫מפקחין קודם אין מענירין‬
‫כגי׳ רש״י‪ ,‬ט( עירוכין‬
‫צו‪ :‬ערכין נ‪ ,:‬י( ולקמן‬
‫לג‪ .‬עירוכין עו‪ .‬יגמות יג‪.‬‬
‫ל‪ :‬כתוכות נח‪ .‬גדריס יל‪:‬‬
‫הוריות נ‪ :‬כריתות ח‪:‬ן‪,‬‬
‫כ( כס״א‪ :‬כשעת השמל‪,‬‬
‫ל( כס״א‪ :‬של‪ ,‬מ( כס״א‪:‬‬
‫כשעת השמל‪ ,‬נ( כסי׳א‪:‬‬
‫שכטל השמל‪,‬‬
‫תפלת‬
‫הן‬
‫אומרה‬
‫שאין‬
‫התיבה‬
‫המתפלל‬
‫כוי‬
‫דברי‬
‫אלא עם‬
‫דברי‬
‫משלים‬
‫לפני‬
‫בתורה‪:‬‬
‫ר׳‬
‫אחת‬
‫ר׳‬
‫וארבע‬
‫מהן‬
‫תורה‬
‫חרי‬
‫חזכרונות‬
‫אלהיו‬
‫השופרות‬
‫דברי רבי יוסי רבי יחודח‬
‫רבי יוסי אומר אם השלים‬
‫ה״ז‬
‫תרועה‬
‫ואומרה‬
‫כגון‬
‫‪1 7‬‬
‫ה‬
‫ואחת‬
‫בסוף‪:‬‬
‫ואנן‬
‫כגון‬
‫יהודה‬
‫אומר‬
‫היו‬
‫יוסי‬
‫לקץ ל( תפלח‬
‫ב מ ל ך אלחים על גוים אלחים ישב על כםא קדשו שחיא אחת זכרון ש י ש‬
‫לכם‬
‫מלכות כגון אם לא‬
‫ביד חוקה ובחמה שפוכה‬
‫אמלוך עליכם‪ .‬וכדון כגון‬
‫ויזכור כ־ בשר המה‬
‫רוח הולך ולא ישוב‪,‬‬
‫שופר כגון תקעו שופר‬
‫כגבעה חצוצרות ברמת‬
‫וגד‪ ,‬אכל פורענות של‬
‫עובדי כוכבים אם בא‬
‫להזכיר מזכיר‪ ,‬כגון ח׳‬
‫אלהים בשופר יתקע והלך‬
‫בסערות תימן‪ .‬אין מוכירין‬
‫של יחיד אפי• לטובה‪ ,‬כגון‬
‫זכרה לי אלהי לטובח‪,‬‬
‫זכרני ה׳ ברצון ]עמך[‪.‬‬
‫פקדונות הרי הן כזכרונות‪,‬‬
‫]כגון[ והי פקד את שרה‪,‬‬
‫כיון דאתו מינה רבים אם‬
‫בא להזכירו עם הזכרונות‬
‫מזכיר דברי ר׳ יוסי‪ ,‬ר׳‬
‫יהודה אומר אינו מזכיר‪.‬‬
‫שאו שערים ראשיכם וגוי‪,‬‬
‫ראשונה שתים שניה שלש‬
‫דברי ר׳ יוסי‪ ,‬ר• יהודה‬
‫אומר אתת‪ .‬מלכיות שיש‬
‫עמה תרועה כגון ותרועת‬
‫מלך בו‪ ,‬בחצוצרות וקול‬
‫שופר חריעו לפגי חמלך‬
‫ה׳‪ ,‬אומר עם חמלכיות‬
‫ואומר עם השופרות דברי‬
‫םלה‬
‫יראשונה‬
‫שניה‬
‫שתים‬
‫שניה‬
‫שלש‬
‫אלהים‬
‫ר׳‬
‫זמרו‬
‫יוסי‬
‫משלימין‬
‫חן‬
‫שאו שערים ראשיכם‬
‫ר׳‬
‫בנביאים‪.‬‬
‫שחרית לכך העבירוה‬
‫דפקדונות‬
‫למלכנו‬
‫ומשלים‬
‫העובר‬
‫המלפות׳(‬
‫ש א ו שערים ראשיכם וחנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד מ י ) ה ו א (‬
‫זה מ ל ך הכבוד ה׳ עזוז וגבור ה׳ גבור מלחמח‬
‫בהדיא‪:‬‬
‫יתקעו והיו אורבין להם כל שש שעות‬
‫כזכרונות וה׳ פקד את שרה פקדון דיחיד הוא כיון דאתו רבים מינה כרבים‬
‫‪1 3‬‬
‫עשר‪.‬‬
‫מתני׳‬
‫וכגון‬
‫לטובה‬
‫שופר‬
‫בינתיים‪:‬‬
‫דקאמר רבי‬
‫אדום וגו׳‬
‫תימן‬
‫עד‬
‫בתורה‬
‫שלש בתחלה‬
‫שופר‬
‫עמים‬
‫דמזכיר‬
‫והכתובים‬
‫חוא‬
‫ושופר‬
‫אלא‬
‫בתורה‪ .‬דהוו להו ארבע מן התורה‬
‫אמור אדכורי‬
‫ב ש ר המת וגו׳‬
‫יחיד‬
‫אלהי‬
‫וכגון‬
‫כזכרונות‬
‫ה׳‬
‫זכרון כגון‬
‫לי‬
‫דבריתחא‬
‫והלך‬
‫זכרון‬
‫שרה‬
‫‪4‬‬
‫א(‬
‫הוא‬
‫ובחמה‬
‫בריך‬
‫אינו‬
‫ומחחיל‬
‫ד א ״ ר נחמן כל‬
‫קודשא‬
‫לומר מלכות‬
‫יתקע‬
‫מזכירין‬
‫‪10‬‬
‫לירתח‬
‫ויזכור כי‬
‫‪2‬‬
‫מלכות‬
‫בשופר‬
‫פקד‬
‫ובזרוע‬
‫וליפרוקינן כיון‬
‫א ב ל אם בא‬
‫אבדו גוים‬
‫ב‬
‫הזקה‬
‫ריתחא‬
‫בריש ש ת א לא מדכרינן זכרון כגון‬
‫פורענות‬
‫‪5‬‬
‫לא‬
‫כי‬
‫הא‬
‫‪3‬‬
‫ביד‬
‫ח י אני נאם ה׳ ]אלהים[‬
‫שפוכח אמלוך עליכם ואע״ג‬
‫אימן עסקין כלו׳ בחוקיהם ובתורתם‪:‬‬
‫ריתהא‬
‫מלכיות כגון‬
‫‪1‬‬
‫אומרה‬
‫עם‬
‫הזכרונות‪ .‬תרועה לאו לשון שוסרות‬
‫פתהי עולם ויבא מ ל ך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה׳ צבאות הוא מלך‬
‫כ ל כי האי ריתחא‪ .‬מי‬
‫ימן ויכא לנו זה הכעס‬
‫כמימה שסוכה אמלוך‬
‫עליכם‪ ,‬שיגאלנו נעל כרחנו‬
‫)סנהדרין‬
‫רמלוך עלינו‬
‫קה‪ .!.‬אין מעכבין את‬
‫התינוקות מלתקוע‪ .‬אין‬
‫למונען‬
‫ב״ל מוזהרין‬
‫מלתקוע כיוס טוכ של‬
‫ר״ה‪ ,‬לנעו לחניטנהו‬
‫זמרו‬
‫למלכנו‪ .‬לא קא חשיב רבי יהודה דלא אמליכתיה אלא על אומה‬
‫יוסי‬
‫]א[ כמשנה מלתקוע‬
‫ומתעסקין עמה! כוי‪ .‬כצ״ל‬
‫)וכ״ה כרי״ף ורא״ש(‪:‬‬
‫יום טוב פרק רביעי ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫התנוקות‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . I‬חי אני נאם אדני יי‬
‫אם לא ביד חזקה ובזרוע‬
‫נטויח ובחמה שפוכה‬
‫אמלוך עליכם‪:‬‬
‫יחזקאל כ לג‬
‫‪ .2‬ויזכר כי בשר המה‬
‫רוח הולך ולא ישוב‪:‬‬
‫תחלים עח לט‬
‫‪ .3‬תקעו שופר בגבעה‬
‫חצצרה ברמה הריעו‬
‫בית און אחריך בנימין‪:‬‬
‫הושע ה ח‬
‫‪ .4‬יי מלך ירגזו עמים‬
‫תנוט‬
‫ישב כרובים‬
‫תהלים צט א‬
‫הארץ‪:‬‬
‫‪ .5‬ין מ ל ך עולם ועד‬
‫אברו גוים מארצו‪:‬‬
‫תהלים י טז‬
‫‪ .6‬זכר יי לבני אדום את‬
‫יום ירושלם האמרים‬
‫ערו ערו עד חיסור בה‪:‬‬
‫תהלים קלז ז‬
‫‪ .7‬וין עליהם יראה ייצא‬
‫כברק חצו ואדני יי‬
‫בשופר יתקע והלך‬
‫בסערות תימן‪:‬‬
‫זכריה ט יד‬
‫‪ .8‬יי צבאות יגן עליהם‬
‫ואכלו וכבשו אבני קלע‬
‫ושתו המו כמו יין ־?ילאו‬
‫במזרק בזויות מזבח‪:‬‬
‫זכריה ט טו‬
‫‪ .9‬זכרני יי ברצון עמך‬
‫פקךני בישועתך‪:‬‬
‫תחלים קו ד‬
‫‪ .10‬זכרה לי אליהי‬
‫לטובח כיל אשר עשיתי‬
‫על העם הזה‪:‬‬
‫נחמיה ה יט‬
‫‪ . II‬וין פקד את שרה‬
‫כאשר אמר ויעש יי‬
‫לשרה כאשר דבר‪:‬‬
‫בראשית כא א‬
‫‪ .12‬לך ואספת את ןקני‬
‫ישךאל ואמרת אלחם ין‬
‫אלי־־ אביתיכם נראה‬
‫אלי אליהי אברהם יצחק‬
‫ויעקב לאמיר פקיד פקךתי‬
‫אתכם ואת העשוי לכם‬
‫שמות ג טז‬
‫במצרים‪:‬‬
‫שעדים‬
‫שאו‬
‫‪. 13‬‬
‫ראשיכם ןהנשאו פתחי‬
‫מלך‬
‫ויבוא‬
‫עולם‬
‫תהלים כד ו‬
‫הכבוד‪:‬‬
‫מלתקוע ‪ 1*1‬אבל מתעסקין עמהן ע ד שילמדו ׳׳והמתעסק לא יצא‬
‫ו ה ש ו מ ע מן המתעסק לא יצא‪ .14 :‬זמרו אלהים ןמרו‬
‫זמרו למלכנו זמרו‪:‬‬
‫מ״ט שופר עשה הוא ויו״ט עשה ולא תעשח ואין עשח דוחה את לא תעשה ועשה‪ :‬לא עולי} באילן ולא‬
‫גמ׳‬
‫תהלים מז ז‬
‫‪ .15‬מלך אלהיס על‬
‫רוכבין על גבי בהמה כוי‪ :‬השתא דרבנן אמרת לא דאורייתא מיבעיא י>זו ואין צריך לומר זו קתני‪:‬‬
‫גדם אלהים ישב על‬
‫ואין‬
‫כסא קדשו‪ :‬תהלים מז ט‬
‫ר׳ יוסי‪ .‬ר׳ יהודה אומר אינו אומר אלא עם חמלכיוח בלבד‪) .‬משלים( ]מתחיל[ בתורה ומשלים בנביא‪ ,‬ר׳ יוסי אומר אם‬
‫‪ 16‬דבר אל בני ישראל לאמיר בחרש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זברון תרועה מקרא קדש‪ :‬ויקרא כג כד‬
‫השלים בתורה יצא‪ .‬ואקשינן עלה וכי ר• יוסי דאיעבד קתני‪ ,‬והתניא ר׳ יוסי אומר המשלים בתורה הרי זה זריז ומשובח‪.‬‬
‫‪ . 17‬ל א הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל יי אלהיו עמו ותרועת מלך בו‪ :‬במדבר כג כא ‪ .18‬ובחירש השביעי‬
‫ותריצה למתני׳ הכי‪ ,‬ר׳ יוסי אומר מתחיל בתורה ומשלים בתורה ואם השלים בנביא יצא‪ .‬תניא נמי הכי ר׳ אלעזר בר׳‬
‫באחד לד‪1‬ךש מקרא קיךש יהיה ל כ ם כ ל מלאכת עבירה ל א תעשו יום תרועה יהיה לכם‪ :‬במדבר כט א ‪ .19‬ויהי‬
‫יוסי אומר וותיקין היו משלימין בתורה‪ .‬אמר רכ הונא תנא שמע ישראל ה׳ אלחינו ח׳ אחד מלכות‪ .‬וכן וידעת היום‬
‫בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל‪ :‬דברים לג ה ‪ .20‬ין ימליך לעלם ועד‪ :‬שמות טו יח ‪ .21‬שמע‬
‫והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים וגו׳ מלכות‪ .‬וכן אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלהים וגו׳ אלו כולן מלכות‬
‫ישראל ין אליהינו י; אחד‪ :‬דברים ו ד ‪ .22‬וןדעת היום והשבית א ל לבבך כי יי הוא האליהים בשמים ממעל ועל הארץ‬
‫השיני‬
‫דברי ר• יוסי‪ .‬ר׳ יהודה אומר אינה מלכוח‪ .‬וקי״ל כר׳ יוסי• ]מתני'[ חעובר לפני התיבח ביום טוב של ראש השנה‬
‫מתחת אין עוד‪ :‬דברים ד לט ‪ .23‬אתה הראת לדעת כי ין הוא האליהים אץ עוד מלבדו‪ :‬דברים ד לה ‪ .24‬בךב עם‬
‫מתקיע‪ .‬כלומר במוסף שחוא יורד שליח צבור שנית‪ .‬אמר ר׳ יוחנן בשעח השמד שנו‪ .‬ירושלמי ר׳ יעקב בר אחא בשם‬
‫הדרת מלך ובאפס לאם מחתת רזון‪ :‬משלי יד כח‬
‫ר׳ יוחנן מעשה פעם אחת תקעו כתפלת שחרית והיו השונאים סבורים שמא עליהן הן חולכין ועמדו עליחן והרגום‪.‬‬
‫עמדו לתקוע ותיקנו בתפילת חמוסף ומיגו דאינון חמיין לון דקרו קרית שמע ומצלו וקרו באורייתא ומצלו והדר תקעין אמרין בנימוסיהון אינון עס־קין‪ .‬ר׳ יהושע בן לוי שמע להא מהבא שמעה אלקים צדק וו קרית שמע הקשיבח רנתי‬
‫זו רנון תורה‪ ,‬האזינה תפלתי וו תפלה‪ ,‬בלא שפתי מרמה זו מוסף‪ ,‬מה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא‪ .‬אמר ר׳ תנתומא קרייה אמרה כן‪ ,‬יום תרועה ועשיתם עולה‪ ,‬כלומר התרועח במוסף בעשיית חעולה‪ .‬ר• אלעור בר׳ יוסי אומר בכל‬
‫הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם‪ ,‬אמר להן הקב״ד כ־ון שנכנסתם בראש השנה לפני בדין ויצאתם בשלום‪ ,‬מעלה אני עליכם כאילו נעשיתם כריה חדשה‪ .‬בכל הקרבנות‪ ,‬בשעיר הקרב בכל המועדים ]כתיבן חטאת‪ ,‬ובעצרת כתיב‬
‫שעיר עדם אחד לכפר עליכם‪ ,‬ולא כחיב חטאת‪ ,‬אמר להן הקב״ה כיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם‪ .‬מדקתני במתני׳ ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל‪ ,‬מכלל דבראש השנה לא אמרי׳ הלל‪,‬‬
‫מאי טעמא‪ ,‬אמר ר׳ אבהו אמרו מלאכי השרת לפני חקב׳׳ח רבונו של עולם מפני מח אין אומרים ישראל לפניך בראש חשנה וביום הכפור־ם חלל‪ ,‬אמר להן איפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים נפתחין לפניו וישראל‬
‫אומרין הלל‪] .‬מתני'[ שופר של ראש חשנח אין מפקחין עליו אה הגל כוי‪ .‬מאי טעמא דתקיעת שופר דהוא יום תרועה יהיה לכם עשה הוא‪ ,‬ואין עשה דוחה עשה ולא תעשה של ראש השנה‪ ,‬שנאמר בחדש השביעי באחד לתדש יהיה‬
‫לכם שבתון שבות‪ ,‬כלומר שב ולא תעשה‪ ,‬וכתיב נמי כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אשה לה׳‪ .‬ולא עולין באילן ולא רוכבין כוי‪ .‬ואקשינן תשתא לא עולין באילן שהוא משום שבות דרבנן‪ ,‬דתנן אלו הן משום שבות לא עולץ‬
‫באילן‪ ,‬אמרינן דלא‪ ,‬פיקוח חגל וחעברת חחחום שחן איסור מן חתורח חוצרך לומר דלא‪ .‬ופרקי׳ חכי נמי קתני‪ ,‬אין מפקחין עליו את חגל‪ ,‬כלומר לא פיקוח הגל וכיוצא בו שהוא איסור מן ההורה‪ ,‬אלא אפי׳ דבר שמשום שבות לא דחי‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫יום טוב פרק רביעי ראש חשנה‬
‫מםורת חש״ם‬
‫א( נגירסמ הרי״ף והרא״ש‬
‫שנות סטנא לא מעשה‬
‫מנלא[‪ ,‬ב( ]לעיללכ‪:‬וש״נ[‪,‬‬
‫ג( עירוכי! צו‪ ,:‬ד( ג״ז שס‬
‫חגיגה טז‪ :‬חולי! סה‪,.‬‬
‫ה( נקדושי! לו‪ [.‬ושם איתא‬
‫כני ישראל וסמך כ״י סומכין‬
‫וכוי‪ ,‬ו( ]בתוספות לעירוני!‬
‫צו‪ :‬ל״ה וסתם ספרא לא‬
‫גרסו לכרי ר״י ע״ש[‪,‬‬
‫ז( ]תוספי פ״ב הי״ג[‪,‬‬
‫ח( ]עיי מהרש״א ועיין‬
‫במוס׳ עירוגין צו‪ .‬ל״ה‬
‫מיכל בת שאול[‪ ,‬מ( ]ועיי!‬
‫תוס׳ עירוכץ צו‪ .‬ל״ה‬
‫ללמא[‪ ,‬י( רש״א‪,‬‬
‫תורח אור חשלם‬
‫‪ .1‬דבר אל בני ישראל‬
‫‪.‬־אמרה א ל ה ם אדם כי‬
‫יקריב מכם קרבן לין מן‬
‫הבהמה מן הבקר ומן‬
‫את‬
‫תקריבו‬
‫הצאן‬
‫ויקרא א ב‬
‫קרבנכם‪:‬‬
‫נליון הש״ס‬
‫גמ׳ ואין בנות ישראל‬
‫סומכות‪ .‬עיין מנחות לף‬
‫ידו‪:‬‬
‫צג ע״ב מל״ה‬
‫תום׳‬
‫ד״ה‬
‫הא‬
‫‪,‬־״־‬
‫ובו׳ ומותרות לינרך על‬
‫ס״ע שהז״ג‪ .‬עיין בהגהת‬
‫לסוכה‪:‬‬
‫סס״ג‬
‫אשר״י‬
‫דאע״נ דסוםא‬
‫כא״ד‬
‫סטור טדאויייתא מדרבנן‬
‫פיהא ה״ב‪ .‬עיין מנילה‬
‫לף כל ע״א תלייה מי‬
‫שלא ראה‪:‬‬
‫חגהות חגר״א‬
‫]א[ גט׳ )בשבת ואין צדך‬
‫לומר( תא״מ )לגירסת‬
‫הרי״ף והגאונים(‪] :‬כ[ שם‬
‫)אלמא כו׳ על לא אמרינן‬
‫תקעו( תא״מ ונ׳׳כ והלר‬
‫תני כיוס טוכ כי״ט אין‬
‫נשכת צא כ״ה גירסת‬
‫הרי׳׳ף והנאוניס‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫מעכבין‪.‬‬
‫נשים‬
‫הא‬
‫אע״ג ללא חלול יו״ט הוא‬
‫כלמני לכי שמואל )לעיל‬
‫כט‪:‬ו יצאו תקיעת שופר‬
‫ורליית הפת שהיא חכמה‬
‫ואינה מלאכה‪ ,‬מיהו נראות‬
‫כמוסיפות )ערובין צו‪.!:‬‬
‫דבר אל בני י ש ר א ל‬
‫וסמך‪ .‬אלס ט יקריב מכס‬
‫קרבן לה׳‪ ,‬וכתיכ בההוא‬
‫ענינא וסמך ;חגיגה טז‪.>:‬‬
‫נשים סומכות רשות‪.‬‬
‫ואע״ג ללא מיתיינא‪ ,‬ולא‬
‫אמריגן עכולה עובלת‬
‫כקלשיס וחולין פה‪.(.‬‬
‫לג‪.‬‬
‫ואין חותכים אוהו‪ .‬אם בא לתקנו לא בלבר שהוא משוס שבות‬
‫הא רבי יהודה הא רבי יוסי‪ .‬אומר ר״ת אע״ג לסתם מתניתין‬
‫כרבי יהולה הלכה כ ד יוסי לנימוקו עמו ומעשה רב להמוצא‬
‫כלי שאין לרכו לחתוך בו שופרות כגון מגלא שרס״א בלע״ז לתיקון‬
‫כלאחר יל הוא ואין בו אלא משום שבות‪ :‬סכיגא‪ .‬ללרכו בכך והוי תפלין )עירוכין דף צו‪ .‬ושם( מיכל בת שאול היתה מנחת תסלין ואשתו‬
‫של יונה שהיתה עולה לרגל וההוא עובלא לפרק אין לורשין )חגיגה‬
‫מלאכה גמורה‪ :‬תינוקות הוא ללא מעבבין לבעי לחנוכייהו‪:‬‬
‫לף טז‪ :‬ושם( להבאנוהו לעזרת נשיס‬
‫הא נשים מטכבין‪ .‬לסטורות לגמד‬
‫וסמכו עליו נשים כלי לעשות נחת‬
‫למצות עשה שהזמן גרמא הוא וכי‬
‫ואין חותכין אותו בין בדבר שתוא משום‬
‫רוח לנשים *ומותרות לברך על מצות‬
‫תקעי איכא בל תוסיף י«‪ :‬בגי ישראל‬
‫תעשת‪:‬‬
‫לא‬
‫משום‬
‫שהוא‬
‫בדבר‬
‫ובין‬
‫שבות‬
‫עשה שהזמן גרמא אע״ג דסטורות‬
‫סומכין‪ .‬לבר אל בני ישראל ואמרת‬
‫>משום שבות מגלא לא תעשת סכינא‬
‫מן לבר המצוה ההיא ומתעסקות‬
‫אליהם אלם ט יקריב מכס וגו׳‬
‫השתא משום שבות אמרת לא לא תעשה‬
‫בהן כמו מיכל בת כושי שהיתה גם‬
‫וכתיב בההוא ענין וסמך ילו וגו׳‪:‬‬
‫מברכת ותלע ראמרינן סרק החובל‬
‫מיבעיא >זו ואין צריך לומר זו קתני‪:‬‬
‫סומכוח רשוח‪ .‬אלמא אף על גב‬
‫)ב״ק דף פז‪ (.‬אמר רב יוסף מעיקרא‬
‫איסורא‬
‫ליכא‬
‫קרא‬
‫לסטדנהו‬
‫אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין יתן‪:‬‬
‫אמד מאן לאמר הלכה כרבי יהולה‬
‫וה״ה למצות עשה שהזמן גרמא‪:‬‬
‫מים או יין אין מי רגלים לא מתני׳ מני אבא‬
‫עבלינא יומא טבא לרבנן ללא‬
‫קטן‬
‫שאול תיא דתניא אבא שאול אומר מים או‬
‫מיסקלנא ועבילנא ואס במקום לסטור‬
‫י‬
‫מ‬
‫יין מותר כדי לצהצהו‬
‫רגלים אסור מפני הכבוד‪ :‬אין מעכבין את‬
‫מן הלבר ועושהו אסור מלברך אם‬
‫א י ן מעכבין לא את‬
‫התינוקות מלתקוע‪ :‬הא נשים מעכבין והתניא‬
‫כן אמאי עבילנא יומא טנא והלא‬
‫הנשים ולא אה התינוקות מלתקוע ביום טוב אמר אביי ל״ק תא רבי‬
‫היה מפסיל ברכות ציצית ולולב‬
‫ותפילין ומגילה ונר חנוכה וסוכה‬
‫בני‬
‫יהודה הא רבי יוםי ורבי שמעון יידתניא ד ב ר אל בני ישראל‬
‫והבללה וקלוש היוס וברכות של‬
‫ישראל םומכין ^ ואין בנות ישראל סומכות דברי יירבי יהודה רבי יוסי‬
‫ק״ש שחרית וערבית וכל הברכות‬
‫ורבי שמעון אומרים נשים סומכות רשות‪ :‬אבל מתעסקין בהם עד‬
‫כולן ואמדנן בפ׳ המניח ושם דף ל‪(.‬‬
‫שילמדו‪ :‬אמר רבי אלעזר י אפילו בשבת תנ״ה ״מתעסקין בהן עד‬
‫האי מאן לבעי למיהוי חסילא ליקייס‬
‫שילמדו אפילו בשבת ואין מעכבין תתינוקות מלתקוע ‪ w‬בשבת ואין‬
‫מילי לברכות ועול אמדנן פרק ערבי‬
‫צריך לומר ביום טוב הא גופא קשיא אמרת מתעםקין בהן עד שילמדו‬
‫פסחים )פסחים לף קנה‪ (:‬סומא פטור‬
‫ואפילו בשבת ‪ w‬אלמא לכתהלה אמרינן תקעו והדר תנא אין מעכבין‬
‫מלומר ההגלה וסדך מרב יוסף ורב‬
‫ששת להוי אמד אגלתא כל חל וחל‬
‫עכובא הוא דלא מעכבין הא לכתהלה לא אמרינן תקעו לא קשיא כאן‬
‫בניתיה ומלמוציא אחרים ילי חובתן‬
‫בקטן‬
‫א‬
‫נ‬
‫א‬
‫ג(ב‬
‫‪1‬‬
‫ה(‬
‫ג‬
‫שמע מינה דמחייבין ומשני משום דקסבד מצה בזמן הזה לרבנן אבל ממה שהיו מברכין לא מלקלק מילי שמע מינה היט לפטירי‬
‫שרי לברוכי ומשום דמברך ברכה שאינה צריכה וקעבר משוס בל תשא ליכא דההיא דרשה דרבנן דהא אמר בסרק מי שמתו )נרטח‬
‫לף כא‪ (.‬ספק קרא אמת ויציב ססק לא קרא חוזר וקורא ולא אסרינן מספק משום לא תשא ומוציא שס שמיס לבטלה דאסדנן בס״ק‬
‫דתמורה )לף ג‪ .‬ל‪ (.‬מדכתיב את ה׳ אלהיך תירא הגי מילי בלא ברכה ומיהו אין כל כך ראיה מסומא לאשה *דאע״ג דסומא פטור‬
‫מדאורייתא מדרבנן מיהו חייב כדמוכח ההיא דערבי פסחים דמשני קסבד רב ששת ורב יוסף מצה בזמן הזה דרבנן ולכך היו יכולין‬
‫להוציא אחרים ש״מ דאינהו נמי מדרבנן וכיון דמחייבי מדרבנן יכולין לברך כמו בנר חנוכה וכל מצות דרבנן ומיהו יש לדחות דרשות‬
‫יכול להוציא בר חיובא לרבנן כמו קטן למברך לאביו בפרק מי שמתו )ברכומ דף כ‪ (:‬ועולה למנין שבעה ומוציא אחרים ידי חובתן‬
‫במגילה לר׳ יהולה כלתנן במגילה )לף יט‪ (.‬אבל יש ללקלק מלתנן בפרק הקורא את המגילה עומל )שם לף כד‪ .‬ושם( ר׳ יהולה אומר כל‬
‫שלא ראה מאורות מימיו לא יסרוס על שמע משמע הא ראה אף על גב לנסתמו עיניו פורס ואמאי והא סוטר רבי יהולה סומא מכל‬
‫המצות שבתורה בפרק החובל )ב״ק לף פז‪ (.‬אבל אי מלרבנן חייב ניחא ומש״ה היה שמח רב יוסף במאי למלאודיפא לא מיפקל ועביל‬
‫משוס הכי היה יכול לברך בכל מצות ויכול לומר וצונו כיון למחייב מלרבנן כלקאמר ‪3‬פ׳ במה מלליקין )שכת לף כג‪ (.‬היכן צונו מלא תסור‬
‫אבל אשה אפילו מלרבנן לא מיחייב׳ אמצות עשה שהזמן גרמא כלמוכח בפרק מי שמתו )כרכות לף כ‪ 0‬גבי נשים חייבות בקלוש היום‬
‫לבעי למימרא מלרבנן ופדך עלה ]לא״כ[ כל מצוח עשה שהזמן גרמא לחייבו מלרבנן ולענין סוכה מוכח בהליא בדש סוכה )לף כ‪>:‬‬
‫לאפילו מלרבנן לא מיחייבא היכי אמרה וצונו ומיהו בירושלמי משני שינויא אחדנא אקושיא לרבי יהולה אלר׳ יהולה לכל שלא ראה מאורות‬
‫לפדך לה בירושלמי ומשני לה ביושב בבית אופל כך אני אומר היושב בבית אופל לא יסרוס על שמע משמע שר״ל שלא ראה מאורות‬
‫מימיו שנולל במערה ואינו סומא ובמגילה נמי סדך לה בירושל׳ עלה לההיא ואין גרסות הירושל׳ מכוונות לא במכות ולא במגילה ומיהו בגמ׳‬
‫לילן במגילה )לף כל‪ (:‬לא משמע הבי אלא משמע למייד בסומא ממש למפרש טעמא לר׳ יהולה משום לאינו נהנה מן המאורות ומסרש‬
‫ורבנן אית ליה הנאה כר׳ יוסי שראה סומא ואבוקה בילו ואמר לו בני אבוקה זו למה אמר לו כל זמן שאבוקה זו בילי רואין אותי‬
‫בני אלם ומצילים אותי מן הפחתים ומן הברקנים ובאלם שרואה יסה אלא שנולל במערה ולא ראה מאורות מעולם לא שייך האי טעמא‬
‫ולפי מה שפי׳ לסומא חייב מלרבנן ואשה פטורה יש לימן טעם בלבר להחמירו רבנן בסומא משוס להוי מינא לבר חיובא ועול שלא‬
‫יראה כנכד לאס פטרת ליה בכל מצות נמצא לאינו נוהג בתורת ישראל כלל אבל אשה אי פטרת לה בכל מצות עשה שהזמן‬
‫גרמא יש עליין מצות למחייבת בהו ור״י נ״ר יהולה מביא ראיה לנשים מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא מלאמדנן )מגילה לף‬
‫כג‪ (.‬הכל עולה למנין שבעה ואפי׳ אשה ואפי׳ קטן ואע״ג לאשה אינה מצווה לעסוק בתורה כלאמר בפרק קמא לקלושין )לף לל‪ (.‬ובריש‬
‫בכל מערכין )עימבין ‪ (.0‬ואור״ת לאין זו ראיה לברכת התורה לפניה ולאחריה לאו משוס תלמול תורה שאפילו ברך ברכת הערב נא או‬
‫נפטר באהבה רבה חוזר ומברך תלע במקום שאין לד כהן קורא במקום לד ומברך אע״פ שכבר ברך בקדאה ראשונה ועול לאיכא‬
‫למימר להא לאשה עולה היינו באמצע שלא היו רגילים לברך כלאיתא בפרק הקורא את המגילה עומל )לף כא‪ (.‬תנא פותח מברך‬
‫לפניה וחותם מברך לאחריה והאילנא כולהו מברכין גזירה משוס הנכנסים ומשום היוצאים ומיהו עולין למנין שבעה משמע בסוף שבעה‬
‫ומקטן למברך ברכת המזון אף על פי שהוא פטור אין ראיה לאשה לקטן בא לכלל חיוב וחייב לחנכו ואינו מוזהר על לא תשאט(‪:‬‬
‫תניא נמי הבי מתעסקים בהם‪ .‬שני גרסות כתובים ומתוך פ״ה משמע שכך היה הגירסא מתעסקין בהן על שילמלו אפילו בשבת ואין‬
‫מעכבין התינוקות מלתקוע בשבת ואין צדך לומר בי״ט הא גוסא קשיא אמרת מתעסקין על שילמלו אסילו בשבת אלמא לכתחילה‬
‫אמד׳ י( נתקעו[ והלר תני אין מעכבים עיכובי הוא ללא מעכבין הא לכתחילה לא אמדנן זילו תקעו ל״ק כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן‬
‫שלא הגיע לחינוך וסי׳ בקונטרס שהגיע לחינוך מתעסקים בהן על שילמלו וכ״ש שאין מעכבים ולבר תימה הוא האיך יכול לומר לבקטן‬
‫שהגיע לחינוך מתעסקים ואפילו בשבת והלא אין מצות היום בשופר ועול לגבי קטן שלא הגיע לחינוך קתני אין מעכבים מלתקוע בשבת‬
‫אבל לכתחילה לא אמאי הא אפילו בהגיע לחינוך שרי להתעסק בו כלי שילמלו ומיהו י״ל לפי׳ להאי לכתחילה לא אמרי׳ להו תקעו היינו‬
‫לאין צדך לומר להם תקעו ללא מחייב ללמלו טון ללא הגיעו לחינוך אבל איסורא ליכא ונראה לי איפכא לקטן שהגיע לחינוך אין מעכבים‬
‫בשבת אבל לכתחילה לא אמדנן להו תקעו כיון לאיכא איסורא לרבנן ומכל מקום לא מחייב להסרישו לאי לא שבת היה מצות היום‬
‫בשוסר וקטן שלא הגיע לחינוך מתעסקים כלומר ש ד להתעסק אסילו בשבת ולאו משום למחייב להתעסק וגירסא אחרת הכתוב‬
‫בספרים מוכחא כפירוש זה שכתוב בהן על שילמלו אפילו בשבת ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע בי״ט הא בשבת מעכבים הא‬
‫אמרת רישא אפי׳ בשבת אין מעכבים ל״ק כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך ואע״ג לתניא ביבמות בס׳ חרש )לף קיל‪ (.‬לא‬
‫יאמר אלם לתינוק הבא לי מפתח הבא לי חותם אלא מניחו תולש ומניחו זורק ומוקי לה אביי תולש בעציץ שאינו נקוב וזורק בכרמלית לרבנן‬
‫ט היכי ללא תפשוט מינה לקטן אוכל נבילות אין ב״ל מצווין להפרישו משמע לאיסורא לרבנן נמי לא ספינן ליה ביליס מכל מקום שרי להתעסק‬
‫בו לתקוע אפי׳ בשבת כיון לזמנין איכא מצוה בתקיעת שופר ולא למי לשאר איסורים וכמו שפי׳ מוכח בדש ערכין )לף ב‪ :‬ושסו לההיא‬
‫למעכביס מתוקמא בהגיע לחינוך לאמדנן התם הכל חייבים בתקיעת שופר לאתויי קטן שהגיע לחינוך לתנן אין מעכבין התינוקות לתקוע‪:‬‬
‫שיעור‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫טו א מיי׳ ס״א מהל׳‬
‫שופר הל׳ ל טוש״ע‬
‫א״ס סי׳ חקפו סעיף כג‪:‬‬
‫מי ב מיי׳ ס״נ שם הל׳ ז‬
‫טוש״ע א״ח סי׳ חקסט‬
‫סעיף ו‪:‬‬
‫מח ג מיי׳ ס׳׳ג מהל׳‬
‫מעשה הקרבנות הל׳‬
‫]ה[ מ סמג עשין קפג‪:‬‬
‫מט ד מיי׳ ס״נ מהל׳‬
‫שופר הלכה ז טור א״מ‬
‫סי׳ תקפח‪:‬‬
‫•‪a^etg-‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫שרפ״א‪ .‬מגל‪ ,‬מזמרה‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ואין חותכין אותו כול׳‪.‬‬
‫אוקימנה תכי אין חותכין‬
‫השופר בדבר שהוא משום‬
‫שבות כגון מסא או סכיגא‬
‫וכיוצא בה‪ ,‬וכ״ש בדבר‬
‫שהוא משום לא תעשה‬
‫כגון מגל שהוא עשוי‬
‫לקצור בו‪ ,‬והקצירה היא‬
‫מאבות מלאכות שודאי‬
‫אסור‪ .‬אבל אם רצה‬
‫לתת לתוך שופר מים‬
‫או יין יתן כאבא שאול‬
‫דאמר מים או יין מותר‬
‫כדי לצתצחו‪ ,‬מי רגלים‬
‫אסור מפגי תכבוד‪ .‬הא‬
‫דתניא אין מעכבין לא את‬
‫התיגוקות ולא את הגשים‬
‫מלתקוע ביום טוב‪ ,‬ר׳ יוסי‬
‫ור׳ שמעון היא דאמרי‬
‫נשים סומכות רשות‪ .‬והא‬
‫דתנן ]אין[ מעכבין את‬
‫התינוקות מלתקועא( כרבי‬
‫יהודה דאמר דבר אל בני‬
‫ישראל‪ ,‬בני ישראל סומכין‬
‫ואין בנות ישראל סומכות‪.‬‬
‫אבל מתעסקין בהן עד‬
‫שילמודו‪ ,‬אמר ר׳ אלעזר‬
‫ואפי׳ בשבת‪ .‬ואסיקנא‬
‫מלמדץ אותן לתקוע אפי׳‬
‫בשבת‪ ,‬ודוקא לתתלמד‬
‫אבל שלא להתלמד לא‪,‬‬
‫א( נראה רצ״ל אין מעמי! את‬
‫התינוקוח מלחקוע הא נשיס‬
‫מענני! כרני יהולה וכוי‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נ א מיי׳ פ״נ מהלכות‬
‫שיפר הל׳ ז טור א״מ סי׳‬
‫תקפת וושו׳׳ע א׳׳ס סי׳‬
‫תקצי סעי׳ א נהנ״ה[‪:‬‬
‫נא ב טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תקסט סעיף ח‪:‬‬
‫נכ ג מיי׳ פ׳׳נ מהלכות‬
‫שופר הלכה א טיש׳׳ע‬
‫א״ס סי׳ מקצ סעיף א‪:‬‬
‫ע ד ה מיי׳ שם הל׳ ד‬
‫טוש״ע א״ת שם סעיף‬
‫ג‪:‬‬
‫נד ו מיי׳ שס טוש״ע א״ח‬
‫שם סעיף ו‪:‬‬
‫ז ומיי׳ שס הלכה יגן‪:‬‬
‫נה ח מיי׳ פ״מ מהלכות‬
‫תסלה הל׳ ט טוש״ע‬
‫א׳׳ת סי׳ קכד סעיף א וטור‬
‫יום טוב פרק רביעי ראש השנה‬
‫לג‪:‬‬
‫שיעור‬
‫כשלש יבבות‪.‬‬
‫תרועה‬
‫פירש‬
‫בעלמא כל שהוא ולקמן <לף לד‪ (.‬אמרינן דאתקין רבי‬
‫תרועה ממש מה שאנו קורץ תרועה דהוא ילולי יליל או שבדם דגנוחי‬
‫תוקע לשיר שמתכוין לתקיעה בעלמא יצא‪ :‬חנא סיפא נמי מ ת ע ס ק ‪.‬‬
‫אבהו בקסרי קשר׳׳ק קש״ק קר״ק משוס דמסופק בתרועה דקרא אי‬
‫מנבח נבוחי או שהיה נופח‬
‫גנח או שבדם ותרועה שניהם צדך‬
‫לתרועה דדלמא גנוחי גנח וילולי יליל‬
‫וצריך ליזהר בשבדס שלא יהא מאריך‬
‫על כל אחד בפני עצמו כג׳ יבבות‬
‫של שלשה קולות כל שהוא דאם כן‬
‫תקיעה‬
‫נעשה‬
‫תקיעה‬
‫שיעור‬
‫ולא‬
‫שברים‬
‫בתרועה‬
‫דהא‬
‫ושיעור‬
‫תרועה כג׳ יבבוח ונראה שחייב אדם‬
‫להאריך בתקיעה של קשר״ק יותר‬
‫משל קש״ק ובשל קש׳׳ק יותר משל קר״ק‬
‫איית סי־ תקצא‪:‬‬
‫ט ]מיי׳ ס״א מהל׳ שוסר‬
‫הל׳ א[‪:‬‬
‫נו י מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫שופר הלי א טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ מקצ סעיף א‪:‬‬
‫דליל נמצא שצריך להאריך בתקיעות‬
‫רבעו חננאל‬
‫בקונטרס שלשה‬
‫קטן שהגיע לחינוך‪ .‬מתעסקין בהן שילמדו וכל שכן שאין מעכבין‪:‬‬
‫מ ת ע ס ק הוא רלא‪ .‬שאינו מתכוין לפקיעה ואפילו דלאו מצוה אלא‬
‫דהא שיעור תקיעה בתרועה יקשר״ק‬
‫בקטן שהגיע לחינוך כר׳‬
‫יוחנן דאמר והוא בן עשר‬
‫ובן י״א‪ ,‬ואין מעכבין אותן‬
‫מלתקוע‪ ,‬ודייקינן חני‬
‫מילי דיעבד אבל לכתחלח‬
‫לא בקטן שלא חגיע‬
‫לחינוך‪ .‬אין מעכבין אותן‬
‫מלתקוע כיום טוב ואפילו‬
‫שלא לחתלמד‪| .‬סתני'[‬
‫סדר תקיעות שלש של‬
‫שלש שלש‪ .‬פירוש שלש‬
‫תקיעוח ובכל אחת שלש‬
‫נמצאו כולן תשע‪ .‬וקימא‬
‫לן דאית לן לאורוכי‬
‫בתרועוח כל מח דבעי‪ .‬וכך‬
‫מגהג בכל ישראל‪ .‬פירוש‬
‫שלש יבבות‪ .‬שלש תרועות‬
‫זו אחר זו דבוקות‪ .‬ושלשה‬
‫שברים הן בניחותא ומעט‬
‫הפסק כינתים‪ .‬נמצא‬
‫שיעור שלשה שברים יותר‬
‫משלש יבבות‪ .‬לפיכך אמר‬
‫אביי בהא ודאי פליגי‪.‬‬
‫והן תר״ת תר׳ית תר״ת‪.‬‬
‫שיעור תקיעה כג׳ תרועות‪.‬‬
‫ואקשינן עלח והתניא‬
‫שיעור תקיעה כתרועח‪.‬‬
‫ופרקינן תנא דידן קא‬
‫חשיב דכולהו באבי והכי‬
‫קתני‪ ,‬שיעור שלש תקיעות‬
‫כשלש תרועות‪ ,‬נמצא)ת(‬
‫דכל חקיעה אחת בתרועה‬
‫וליכא פלוגחא בינייחו‪.‬‬
‫ותוב חנינן שיעור תרועה‬
‫שלש יבבות והחניא שיעור‬
‫תרועה שלש שברים‪ ,‬פי׳‬
‫יבבות זו אחר זו‪ ,‬שברים‬
‫בניתותא ותפסק ביניהן‪.‬‬
‫אמר אביי בהא ודי־‬
‫פליגי דכתיכ יום תרועה‬
‫ומתרגמיגן יום ־בבא‪,‬‬
‫וכתיב באימיה דסיסרא‬
‫בעד התלון נשקפה ותיבב‬
‫אם סיסרא‪ .‬וחלקו בבירור‬
‫לשון חקודש מאי משמע‬
‫וחיבב‪ ,‬ושואה רבנן‬
‫להאי וחיבב כגון סימן‪,‬‬
‫חגא דידן סבר ילולי‬
‫ילילה אם סיסרא‪ ,‬ותגא‬
‫ברא סבר גגוחי גגחח‪.‬‬
‫קולות‬
‫מסורת הש״ם‬
‫אנו עושים‬
‫משום‬
‫ספיקא‬
‫דגנוח‬
‫של קשר״ק‬
‫כשיעור שלשה‬
‫שברים‬
‫וג׳ יבבות ובתקיעות של קש״ק כשיעור‬
‫ג׳ שברים דהא עבדינן קש״ק משום‬
‫ספיקא‬
‫קר״ק‬
‫דגנוחי גנח‬
‫ובתקיעות של‬
‫כשיעור תרועה שהוא ילולי‬
‫יליל ומיהו אם מאריך בכל התקיעת‬
‫קשר״ק אין לחוש‬
‫בתקיעות‬
‫להאריך כמו‬
‫שירצה‬
‫כדתנן‬
‫דיכול‬
‫ומשך‬
‫בשניה כשתים אין בידו אלא אחת‬
‫ומטעם זה נמי אין לחוש אס עשה‬
‫ארבעה‬
‫במקום‬
‫וחמשה‬
‫תרועה‬
‫שבדם‬
‫והוי לה‬
‫שהשברים‬
‫תרועה‬
‫אריכתא כמו שאנו מאריכין ביבבות‬
‫ודב״א והר׳יי בן הר״ר מאיר מפרשים‬
‫דיבבא היא שלש כחות של כל שהוא‬
‫נמצאת תרועה תשע כחות ושיעור‬
‫תקיעה כך היא ולפירושס אין לחוש‬
‫אס‬
‫מאדך קצת‬
‫בשברים‬
‫וצריך‬
‫למשוך לתקיעה של קשר״ק לפירושם‬
‫כשיעור ג׳ שברים וחשע כחות ומי‬
‫שלא משך‬
‫התקיעות‬
‫כשיעור הזה‬
‫ומשך קצת בשברים לא קיים מצוה‬
‫לא כמר ולא כמר ורבינו חננאל פי׳‬
‫כסירוש‬
‫הקונטרס‬
‫ועכשיו‬
‫נוהגין‬
‫לתקוע בישיבה לאחר קריאת התורה‬
‫שלשים קולות ג׳ קשר״ק וגי קש״ק‬
‫וג׳ קר״ק ובתסלה תוקעין אמלכיות‬
‫קשר״ק ואזכרונות קש״ק ואשופרות‬
‫קר״ק ולסוס סוגיא דכולה פירקין‬
‫בידו תקיעה אבל‬
‫בשופר ועלתה‬
‫ולעולם השומע מן המשמיע לעצמו‬
‫א‬
‫בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע‬
‫לחינוך‪:‬‬
‫לשיר‬
‫והמתעסק לא יצא‪) :‬א(‬
‫יצא‬
‫רבא‬
‫מסייע‬
‫לימא‬
‫א (‬
‫דאמר‬
‫לרבא‬
‫ואחת לשופרות‪ :‬שלש של שלש שלש‪.‬‬
‫יצא‪:‬‬
‫אבל השומע מן המשמיע לעצמו‬
‫יצא‬
‫זירא‬
‫תיהוי‬
‫לימא‬
‫דרבי‬
‫תיובתיה‬
‫״דאמר ליה רבי זירא לשמעית איכוון ותקע‬
‫דלמא‬
‫סיפא‬
‫איידי‬
‫נמי‬
‫רישא‬
‫דתנא‬
‫מתעסק‬
‫מתני׳‬
‫מתעסק‪:‬‬
‫ג‬
‫םדר‬
‫תנא‬
‫תקיעות‬
‫ש ל ש של ש ל ש ש ל ש ישיעור תקיעה כ ש ל ש‬
‫תרועות ל ש י ע ו ר תרועה כ ש ל ש יבבות יייתקע‬
‫בראשונה‬
‫אלא‬
‫ומשך‬
‫כשתים‬
‫בשניה‬
‫בידו‬
‫אין‬
‫אחת ימי שבירך ואחר כך נתמנה לו‬
‫שופר תוקע ומריע ותוקע ש ל ש פעמים כשם‬
‫ששליח‬
‫רבן‬
‫צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב‬
‫גמליאל אומר יישליח צבור מוציא‬
‫חרבים‬
‫ידי‬
‫תקיעת‬
‫כתרועת‬
‫חובתן‪:‬‬
‫חשיב תקיעה‬
‫נמ׳‬
‫אמר‬
‫וחתניא‬
‫תנא‬
‫אביי‬
‫ה‪,‬‬
‫את‬
‫שיעור‬
‫דידן‬
‫קא‬
‫דכולהו בבי ותרועות דכולהו‬
‫בבי תנא ברא קא חשיב חד בבא ותו לא‪:‬‬
‫שיעור‬
‫כג׳‬
‫תרועה‬
‫יבבות‪:‬‬
‫יי שיעור‬
‫והתניא‬
‫תרועה כשלשה שברים אמר אביי בהא ודאי‬
‫דכתיב‬
‫פליגי‬
‫‪1‬‬
‫תרועה‬
‫יום‬
‫לכם‬
‫יהיה‬
‫ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון וכתיב באימיה‬
‫דםיםרא‬
‫םיסרא‬
‫‪2‬‬
‫בעד‬
‫חחלון‬
‫נשקפה‬
‫מר סבר גנוחי גנח‬
‫ותיבב‬
‫ומר םבר ילולי‬
‫יליל תנו רבנן •־מנין שבשופר ת׳׳ל‬
‫‪3‬‬
‫והעברת‬
‫ביובל‬
‫בראש‬
‫‪3‬‬
‫שופר‬
‫תרועה‬
‫השנה‬
‫מנין‬
‫שאין‬
‫תלמוד‬
‫תלמוד‬
‫תרועות‬
‫שפשוטה‬
‫תעבירו‬
‫לומר‬
‫של‬
‫אין‬
‫לי‬
‫תלמוד‬
‫לומר‬
‫חדש‬
‫בחדש‬
‫בחדש‬
‫בחדש‬
‫לפניה ת״ל‬
‫אלא‬
‫לומר‬
‫זה‬
‫והעברת‬
‫שופר ואין לי אלא‬
‫השביעי‬
‫השביעי‬
‫חשביעי‬
‫שביעי‬
‫אם‬
‫ומה‬
‫שיחיו‬
‫כזה‬
‫כל‬
‫ואחת‪ :‬שלש‬
‫קולות‬
‫יבבוה‪ .‬שלש‬
‫פשוטה שלפני התרועה תקע כדרכה‪:‬‬
‫ומשך‬
‫תקיעה‬
‫בשניה‪.‬‬
‫אחר‬
‫של‬
‫התרועה משך כשתים לצאת בה ידי‬
‫שתים שהיה צריך לעשות ז ו ) » פשוטה‬
‫שלאחריה דמלכיות ופשוטה שלפניה‬
‫דזכרונות‪:‬‬
‫דססוקי‬
‫בידו‬
‫אין‬
‫אלא‬
‫תקיעה אחת‬
‫אחת‪.‬‬
‫לשתים‬
‫לא‬
‫מפסקינן‪ :‬מי שבירך‪ .‬התפלל תפלת‬
‫מונןפין ובירך תשעה ברכות‪ :‬הוקע‬
‫ומריט‬
‫וחוקט שלש‬
‫ומריע‬
‫בשביל‬
‫ותוקע‬
‫פעמים‪ .‬תוקע‬
‫מלכיות‬
‫וכן‬
‫בשביל זכרונות וכן בשביל שופרות‪:‬‬
‫גמ׳‬
‫חנא דידן קא‬
‫בבי‪ .‬והכי קאמר‬
‫חשיב‬
‫שיעור‬
‫שלש‬
‫קא חשיב דחדא בבא‪ .‬שיעור התקיעה‬
‫התרועה‬
‫כשיעור‬
‫מילתא‬
‫ותרוייהו‬
‫אמרי‪:‬‬
‫שברים‪.‬‬
‫חדא‬
‫ארוכים‬
‫מיבבות‪ :‬אמר אביי בהא ודאי פליגי‪.‬‬
‫אע״ג דאוקימנא דברישא לא פליגי‬
‫על כרחך בהא סיפא‬
‫לשנויי בה‬
‫דמהרגמיגן‪.‬‬
‫דסיסרא‬
‫ותיבב‪:‬‬
‫גגוחי‬
‫מידי‬
‫פליגי דלית‬
‫והיינו‬
‫פלוגתא‪:‬‬
‫תרועה יבבא ובאימים‬
‫נמי‬
‫כתיב‬
‫האי‬
‫לישנא‬
‫מאן‬
‫דאמר‬
‫שברים‬
‫סבר‬
‫גנח‪.‬‬
‫כאדם‬
‫הגונח‬
‫מלבו‬
‫כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן‪:‬‬
‫ילולי‬
‫קולוח‬
‫יליל‪.‬‬
‫כאדם‬
‫קצרים‬
‫הבוכה‬
‫סמוכין‬
‫זה‬
‫ומקונן‬
‫שאין‬
‫לזה‪:‬‬
‫יומנ‪,‬‬
‫שפשוטח לאחרית ת״ל‬
‫בראש חשנח מנין ת״ל‬
‫תורה אור השלם‬
‫ובחדש השביעי‬
‫‪.1‬‬
‫באחד לחדש מקרא‬
‫קדש יהיה לבם כל‬
‫לא‬
‫עבהה‬
‫מלאכת‬
‫תעשו יום תרועה יהיה‬
‫במדבר כט א‬
‫לכם‪:‬‬
‫‪ .2‬בער החלון נשקפה‬
‫ותיבב אם סיסךא בעד‬
‫בשש‬
‫האשנב מדוע‬
‫ךכבו לבוא מדוע אחרו‬
‫פעמי מרכבותיו‪:‬‬
‫שופטים ה כח‬
‫וחעברת שופר‬
‫‪.3‬‬
‫תרועה בחרש חשבעי‬
‫בעשור לחדש ביום‬
‫הכפרים תעבירו שופר‬
‫בכל אר׳צכם‪:‬‬
‫ויקרא כה ט‬
‫דפולהו‬
‫תקיעות כשלש התרועות‪ :‬והנא ברא‬
‫שופר תרועח ומנין‬
‫ביובל‬
‫כמ‪,|.‬‬
‫כוי‪ .‬אחח למלכיוח ואחת לזכרונות‬
‫בעלמא כל שהוא‪ :‬ת ק ע כראשונה‪.‬‬
‫מאי‬
‫לי‬
‫יצא‪:‬‬
‫סדר‬
‫חקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת‬
‫ב‬
‫נמי מתעסק קרי ליה‪ :‬והשומע מן המתעסק‬
‫לא‬
‫מתני׳‬
‫תקיעות‬
‫ב( ולעיל נח‪ ,[.‬ג( ]לעיל‬
‫כח‪ ,1:‬ו( לעיל כז‪ .‬ןכח‪,].‬‬
‫ה( ולקמן לד‪ .‬ו‪ ,‬י( ו שםן‪,‬‬
‫ד״ה‬
‫ולקמן לד‪:‬‬
‫‪(1‬‬
‫תקיעותן‪ ,‬ח( ולעיל מ‪.‬‬
‫שלש‬
‫ד ל מ א תוקע לשיר‬
‫נ(‬
‫התוקע לשיר יצא‬
‫ליה‬
‫ה א תוקע‬
‫שלא נתכוון להוציא את השומעין לא‬
‫א( כפי הנראה מפרש״י‬
‫חסרים פה תינות הללו‬
‫מחעסק הוא דלא יצא‪,‬‬
‫בחדש השביעי‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫)א( נמ' והמתעסק לא יצא‬
‫מתעסק הוא דלא‬
‫יצא‬
‫הא תוקע‪) :‬ב( רש"י ד״ה‬
‫ומשך כשנייה כי׳ שהיה‬
‫צריך לעשות זי אתר‬
‫זו‬
‫ששוטה שלאחריה‪) :‬ג( ר״ה‬
‫תנא דיק כיי וה״ק שיעור‬
‫ה ש ל ש תקיעות כשיעור‬
‫ש ל ש התרועות‪) :‬ר( תום׳‬
‫דייה שיעור וכו׳ שפי׳ כערך‬
‫דהלין‬
‫ערנ‬
‫דמחמירץ‬
‫ותוקעין שלשים כד־תנין‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫פתני׳‬
‫תרועה‬
‫שיעיר‬
‫כשלש •כבות‪ .‬אף דתרגוס‬
‫תרועה ינבא צ׳׳ל דאין ינבא‬
‫דמתני׳‬
‫כיבנא‬
‫וכעין מה‬
‫תורה‬
‫לחוד‬
‫דתרגוס‬
‫דאמרינן לשון‬
‫ילשין‬
‫גמ׳‬
‫לחוד וחולין דף קלו ע״כן‬
‫הרא״ס בראשית א יא דייה‬
‫לא דשא לשון‬
‫עשנ‪:‬‬
‫שאיז‬
‫היה ראוי לתקוע בשעת תפלה אמלכיות קשר״ק קש״ק קר״ק וכן אזכרונות וכן אשופרות או לאחר תפלה כולהו אבל קודס תפלה לא‬
‫אשכחן כדתנן מי שבירך ואח״כ נתמנה לו שופר אלא אשכחן בפרק קמא לעיל <דף ‪ u p‬למה תוקעין ומדעין כשהן יושבין ותוקעין‬
‫ומדעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן והיינו כדעבדינן ומיהו לכאורה נראה לתקוע בתפלה כמו כן אמלכיות זכרונות ושופרות‬
‫קשר׳׳ק קש״ק קר״ק אכל חד וחד כדי לצאת מספק דרבי אבהו ובערוך פי׳ שהיו עושין כן שפי׳ בערך ערב דהלין יי( דמחמרי ]ועבדי[ שלשים‬
‫כדיתבין ושלשים בלחש ושלשים על הסדר כנגד מאה פעיות דפעיא אימיה דסיסרא ואלין ]עשרה[ אינון כשגומדן כל התפלה קול‬
‫תקיעיא דיחידאי מיתבעי למיהוי ]עשרה[ תשר״ת תש״ת תר״ת והם מאה ועל מנהג שלנו היה תמיה ר״ת דקשר׳׳ק של מלהיות וקש״ק‬
‫דזכרונות וקר״ק דשופרות סותדן זה את זה דאי גנח ויליל כולהו בעי למיעבד קשר״ק ואי גנח לחוד כולהו בעי למיעבד קש״ק ואי‬
‫יליל כולהו קר״ק והנהיג רבינו תם במקומינו לתקוע גם אזכרונות ואשופרות קשר״ק כמו במלכיות דהשתא נפיק מכל ספיקי וליכא‬
‫אלא הפסק ובהכי סגי שלא לשנות המנהג ביותר דהא אמדנן שמע תשע תקיעות בט׳ שעות ביום יצא ונראה שיש קצת ליתן טעס‬
‫על המנהג שלנו דסבר לה כמאן דאמר בסמוך אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופדס וכיון שעשו בישיבה כל הספיקות של תורה‬
‫ושל סופרים לא חשו לחזור ולעשות בשעת תפלה אלא ספיקא דאורייתא ובקדושת דאגן הסהר שעשה ר׳ שמשון ב״ר יונה כתיב נוי‬
‫ארבעים קולות בהדענו והיינו כמנהגינו וכן בסדר רב עמרם אלא שכתב דבסוף מריע תרועה אחת בלא תקיעה וא״ת אהנך דישיבה‬
‫היכי נפיק הא תניא בס״ס ודף לד‪ (:‬תקיעות וברכות של ראש השנה ויום הכפוריס מעכבות זו את זו אלמא בעידן צלותא בעי למיעבד‬
‫לאו פירכא היא דאע״ג דמשמע מתוך פי׳ הקונטרס י>דאס בירך ולא תקע או תקע ולא בירך פירוש בירך מלכיות זכרונות ושופרות אי‬
‫אפשר לומר כן דהתניא לקמן )שס> שתי עיירות באחת תוקעין ובאתת מברטן כשהוא הולך הולך למקום שתוקעין ואין הולך למקום‬
‫שמברכי! ותנן מי שבירך ואח״כ נזדמנה לו שופר משמע שבלא שופר יכול לברך אלא תקיעות וברכות מעכבות זו את זו היינו‬
‫שהתקיעות מעכבות זו את זו והברכות מעכבות זו את זו כשמברך מלטות זכרונות ושופרות יברך שלשתן או לא יברך כלל וכן‬
‫תקיעות שברים תרועות אם בקי בשלשתן יתקע ואם לאו לא יתקע וצריך לדקדק באותן שלשים קולות שאנו תוקעין בישיבה שכשתסיים‬
‫השלשה קשרקי״ם ומתחיל הקשקי״ס או כשמסיים הקשקי״ם ומתחיל הקרקי״ס למה לי שתי תקיעות זו אחר זו ממה נסשך יסטר בתקיעה אחת‬
‫דאי גנח דליל ה ד יצא בשלשה קשר״ק ואי גנח לחוד אותה תקיעה אחרונה של קשר״ק אחרון תעלה לו למנין קש״ק וכן אם יליל‬
‫אותה תקיעה אחרונה של קש״ק אחרון תעלה לו למנין קר״ק ושמא טון שעשו התקיעה לשם פשוטה שאחר התרועה לא רצו שתעלה‬
‫לשם פשוטה שלפניה ומיהו אשכחן ״(ומשך בשניה כשתים שהיתה עולה לשתים אי לאו משוס דפסוקי תקיעה בתרתי לא מפסקינן‪:‬‬
‫נעבדה‬
‫מוסף רש׳׳י‬
‫איכוון ותקע לי‪ .‬תחכוין‬
‫לתקוע נשמי להוציאני ידי‬
‫חוכתי ! ל ע י ל כט ׳!‪ .‬תקע‬
‫בראשונה‪ .‬פשיטה שלפני‬
‫תרועת המלטית ‪.:‬לעיל‬
‫בשניה‪.‬‬
‫כ ח ן ‪ .‬ומשך‬
‫אמריה‪,‬‬
‫של‬
‫כפשוטה‬
‫כשתים‪ .‬ינתכוין לצאת כה‬
‫אף ילי פשיטה שלפני‬
‫תרועת הזכרונות שעתיל‬
‫עליו לתקוע תיכף לזו !שם‪!:‬‬
‫לפי שהיה צריך לתקוע‬
‫כאן כ׳ תקיעות רצופית‪,‬‬
‫אחת לפשוטה לאחריה‬
‫למלטות ואתת לפשוטה‬
‫לפניה לזכרינות ! ל ע י ל נ ז ו‪.‬‬
‫ג ו נ ח ‪ .‬ציעק מכאב לבי‬
‫יחנזורה ‪.;:10‬‬
‫יום טוב פרק רביעי‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ןכ״מ סא‪ .‬סנהלרין‬
‫מג‪ ,[.‬ג( ]סוכה נג‪,[:‬‬
‫ג( ]צ״ל מגיוס[‪ ,‬י ( ]לעיל‬
‫ס‪ ,[:‬ה( ]לעיל ח‪ .‬יש״נ[‪,‬‬
‫ו( ]מכאן שייך עיל לעמי‬
‫לג‪ (1 ,[:‬ןע׳יכ שייך לשס[‪,‬‬
‫ח( כס״א נוסף‪ :‬ולאחריה‪,‬‬
‫י>שאין‬
‫דיוס‬
‫חלמוד לומר בחדש השביטי‪ .‬דהא כתב לן בכמה מקומות‬
‫הכסורים בחדש השביעי הוא והכא יוה״כ כתיב‪:‬‬
‫ראש השנה‬
‫לד‪.‬‬
‫הלמוד לומר והקטתם‪ .‬והדר תרועה‪ :‬שאין ה״ל שניה‪ .‬שכבר אמר‬
‫והטגרח‪.‬‬
‫ותקעתם תרועה ונסע מחנה פלוני כי הדר אמר ותקעתם תרועה‬
‫תחילה וסוף ותרועה כתיבא במתים״‪ :‬ומנין שלש של שלש שלש‪ .‬מנין‬
‫קאמר ותקעתם תקיעה שנית לתרועה‪ :‬ה״ג ושלש תרועות נאמרו‬
‫פשוטה‬
‫משמע העברת קול אחד‪:‬‬
‫ביוה״כ‬
‫סטבירו‪ .‬הרי העברה‬
‫דהנך פשוטה לפניה ולאחריה ותרועה‬
‫ונסע מחנה סלוני סשימא דשנית היא‪ :‬ההא הקיעה שניה לה‪ .‬והכי‬
‫נר מצוד!‬
‫נז‬
‫נח‬
‫א טיש״ע א״ח סי׳‬
‫יוקפמ סעיף א‪:‬‬
‫כ מיי׳ סייג מהל׳‬
‫שיפר הלי כ‬
‫טוש״ע‬
‫א״ס סי׳ מקצ סעיף ג‪:‬‬
‫בר״ה שבתון זברון תרועה והעברת‬
‫באמצע עבדינן תלתא זימני למלכיות‬
‫שאין ת״ל בחדש השביעי ומה ת״ל בחדש‬
‫ולשופרות‬
‫חדא‬
‫ולזכרונות‬
‫חדא‬
‫ושתי תקיעות לכל אחת ואחת מצינו‬
‫חשביעי שיחו כל תרועות חחדש חשביעי‬
‫תורה אור השלם חדא‪ :‬ת״ל‪ .‬תרועה תלתא זימני‬
‫למדין לר״ה שלש תרועות ושש‬
‫זח כזח ומנין לשלש של שלש שלש ת״ל‬
‫והעברת שופר לכל אחת פשוטה לפניה ופשוטה‬
‫‪.1‬‬
‫תקיעות שתים מדברי תורה ואחת‬
‫וחעברת שופר תרועת שבתון זכרון תרועח‬
‫תרועה בחיךש השבעי לאחריה‪ :‬ומנין ליחן אה האמור של‬
‫מדברי סופרים והעברת שופר תרועה‬
‫ביום‬
‫לחדש‬
‫בעשור‬
‫יום תרועח יחית לכם ומנין ליתן את חאמור‬
‫הבפי־ים העביה־ שופר זה בזה כוי‪ .‬לפי ששלש תרועות‬
‫שבתון זכרון תרועה מד״ת יום‬
‫הללו לא נאמרו במקום אחד שהשתיס‬
‫של זח בזח ושל זח בזח ת״ל שביעי שביעי‬
‫בכל אךצכם‪:‬‬
‫תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא‬
‫ויקרא כה ט נאמרו בראש השנה והאחת ביובל‬
‫לגזירח שוח חא כיצד שלש שחן תשע‬
‫רבי שמואל בר נחמני אומר אחת‬
‫‪ .2‬דבר אל בני ישךאל‬
‫מנין ליתן האמורות בראש השנה‬
‫מד״ת ושתים מד״ס והעברת שופר‬
‫שיעור תקיעת כתרועח שיעור תרועח‬
‫לאמיר בחדש השביעי‬
‫בר״ה‬
‫ביובל‬
‫האמורה‬
‫וליתן‬
‫ביובל‬
‫באחד לחדש יחיח לכם‬
‫תרועה מדיית שבתון זכרון תרועה‬
‫כשלשח שברים חאי תנא מעיקרא מייתי‬
‫שבתון זכרון תרועה שיהו כאן וכאן שלש‪ :‬שביטי שביטי‬
‫ויום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא‬
‫מקרא קךש‪:‬‬
‫לח בחיקישא וחשתא מייתי לח בגזירח שוח‬
‫לג״ש‪ .‬נאמר בר׳׳ה בחדש השביעי‬
‫בא מאי לתלמודו הוא בא וכוי‪:‬‬
‫ויקרא כג כד‬
‫חכי קאמר א י לאו גזירח שוח חוח מייתינא‬
‫‪ .3‬ובחהש השביעי ונאמר ביובל והעברת שופר תרועה‬
‫שתים מד׳׳ה‪ .‬תרי קראי דרוש למניינא‬
‫לה בהיהישא השתא דאתיא גזירח שוח‬
‫באחר לחדש מקרא בחדש השביעי‪ :‬והנא מטיקרא אייחי‬
‫כדקתני ואזיל והעברת שופר תרועה‬
‫קךש יחיח לבם בל‬
‫ללמוד זה מזה מניין‬
‫מלאכת עבירה ל א בהיקישא‪.‬‬
‫תיקישא לא צריך ותאי תנא מייתי לה בג״ש‬
‫שבתון זכרון תרועה מד״ת כלומר‬
‫ולאחריה‬
‫לפניה‬
‫ופשוטה‬
‫שבשופר‬
‫תעשו יום תרועה יהיה‬
‫ממדבר דתניא ותקעתם תרועה תקיעה‬
‫מכאן נלמוד שתים יום תרועה יהיה‬
‫לכם‪:‬‬
‫במדבר כט א גמר ר״ה מיובל בהיקישא דאין ת׳׳ל‬
‫לכם לא תדרשיה למניינא שהרי‬
‫בפני עצמה ותרועה בפני עצמה אתה אומר‬
‫ותקעתם תרועח‬
‫‪.4‬‬
‫השביעי אלא להקיש בל‬
‫ונסעו המחנות חחינים בחדש‬
‫לתלמודו הוא בא מופנה לג״ש שדרש‬
‫״תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה או‬
‫במדבר ־ ה תרועות של חדש השביעי שיהו שוות‪:‬‬
‫קדמה‪:‬‬
‫תרועה תרועה לג״ש אלא סופרים‬
‫אינו אלא תקיעה ותרועת אחת היא כשהוא‬
‫‪ .5‬ובהקהיל את הקהל ולסוןז גמר בג״ש‪ .‬ליתן האמור של‬
‫אמרוה כדי להשוות מלכיות וזברונות‬
‫תתקעו ולא תריעו‪:‬‬
‫אומר ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא‬
‫זה בזה הא נמי תיתי בהיקישא דאי‬
‫ושופרות לתקיעותיהן‪ :‬רבי שמואל‬
‫במדבר י ז‬
‫עצמה‬
‫בפני‬
‫תקיעה‬
‫אומר‬
‫הוי‬
‫תריעו‬
‫ותקעתם תרועה כדכתיבן שיהו שתים בר״ה ואחת‬
‫‪.6‬‬
‫ג ר נחמני אומר כו׳ מאי לתלמודו הוא‬
‫שנית ונסעו המחנות ביובל אין תרועות של חדש השביעי‬
‫ותרועה בפני עצמה ומנין שפשוטה לפניה‬
‫בא‪ .‬בשלמא חד לג״ש אידך למאי‪:‬‬
‫החגים תימנה תרועה‬
‫שוות‪ :‬ה״ק אי לאו ג״ש‪ .‬אי לא‬
‫שפשוטה‬
‫ומנין‬
‫תרועה‬
‫ותקעתם‬
‫ת״ל‬
‫לא משמט ליה‪ .‬למדרש מיניה פשוטה‬
‫יתקעו למסעיהם‪:‬‬
‫לדונה‬
‫מסיני‬
‫למשה‬
‫זו‬
‫ג״ש‬
‫נאמרה‬
‫במדבר י ו‬
‫ד ר ך הטברחו‪ .‬למעוטי‬
‫לפניה״(‪:‬‬
‫לאהריה ת״ל תרועה יתקעו ר׳ ישמעאל בנו‬
‫‪ .7‬ר צ ו משה ויעבירו הייתי מביא הכל בהיקישא כלומר‬
‫הפכו ותקע בו כדאמרן)לעיל דף ס‪.-(:‬‬
‫של ר׳ יוחנן בן ברוקא אומר אינו צריך הרי‬
‫קול במחנה ל א מ ר איש‬
‫ואשה א ל יעשו עוד מעצמו‪ :‬והאי הנא מייהי לה ממדבר‪.‬‬
‫ניטבריה ביד‪ .‬ואי לאו דהדר כתביה‬
‫תוא אומר ״ותקעתם תרועת שנית שאין ת״ל‬
‫מלאכה לתרומת חקךש שתהא פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה‪:‬‬
‫לא הוה משתמע תעבירו לשון תקיעה‪:‬‬
‫שנית ומת ת״ל שנית זח בנת אב שכל מקום‬
‫ויכלא העם מהביא‪:‬‬
‫הקיטה בפני טצמה כוי‪ .‬דלא תימא‬
‫מ ס פ ק א ליה‪ .‬ועבד תרווייהו‪ :‬ודלמא‬
‫שמוח לו ו‬
‫שנאמר תרועה תתא תקיעה שניה לה אין‬
‫‪ .8‬תקעו בחדש שופר חדא היא והכי קאמר היו תוקעין‬
‫גנוחי הוא‪ .‬ואין לך לעשות תרועות‬
‫תרועה אלא ה״ק ותקעתם תקיעה‬
‫לי אלא במדבר בר״ה מנין ת״ל תרועת‬
‫בכסח ליום חגנו‪:‬‬
‫יבבות וקא מפסקא תרועה בין‬
‫תהל־ם פ א ד ואחריה הריעו תרועת‪ :‬או אינו‬
‫תרועה לגזירה שוה ושלש תרועות נאמרו‬
‫שברים לפשוטה שלאחריה‪ :‬ודלמא‬
‫אלא‪ .‬אחת היא והכי קאמר היו‬
‫ילולי היא‪ .‬ואין לנו שברים וקא‬
‫ברייה שבתון זכרון תרועה יום תרועה‬
‫אומר‬
‫כשהוא‬
‫תרועה‪:‬‬
‫תוקעין‬
‫מפסקי שברים דקשר״ק דר׳ אבהו‬
‫והעברת שופר תרועה ושתי תקיעות לכל‬
‫מוסף רש״י‬
‫ההקטו ולא הריטו‪ .‬מכלל דבמסעות‬
‫בין תקיעה ראשונה לתרועה ואין‬
‫או אינו אלא תקיעה‬
‫אהת ואהת מצינו למדין ש ל ש תרועות ושש‬
‫ותרועה‬
‫קאמר‬
‫ותריעו‬
‫ותרועה אחת היא‪ .‬תתקעו‬
‫כאן פשוטה לפניה‪ :‬ברישא גנוחי גנח‪.‬‬
‫תקיעות נאמרו בר״ה שתים מדברי תורה‬
‫תקיעה הרי על‬
‫מצוה אחת הן וחדא חשינ לא קרי לה‬
‫גניחות ארוכות קומפלייני״א בלע״ז‪:‬‬
‫תרועה‬
‫זכרון‬
‫שבתון‬
‫סופרים‬
‫מדברי‬
‫ואחת‬
‫כוי‪:‬‬
‫עצמה‬
‫בפני‬
‫להי וסוכה וג‪ .::‬ת ״ ל כרחך תקיעה‬
‫בלע״ז‪:‬‬
‫רצידי״ר‬
‫מיליל‪.‬‬
‫והדר‬
‫תרועה יתקעו‪ .‬כלומר‬
‫והעברת שופר תרועה מדברי תורה יום‬
‫אחר התרועה יתקעי !שם!‪.‬‬
‫תשע‬
‫כלרך‬
‫העברתו‪.‬‬
‫דרך‬
‫תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא רבי‬
‫נראשו‬
‫שהאיל מעכירו‬
‫ככהמה מחייס ‪ :‬ל ע י ל פז‪ .!::‬שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אהת מדיית ושתים מדברי סופרים והעברת שופר תרועה מד״ת שבתון‬
‫ש ה ח ד ש מתכסה בו‪ .‬זכרון תרועת ויום תרועה יהיח לכם לתלמודו חוא בא מאי לתלמודו חוא בא מיבעי ביום ולא בלילה‬
‫לרחוקים‪ ,‬כגון שחרימ לבני‬
‫מערב וערכית לנני מורח‪ ,‬ואידך ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה מביום הכפורים אי ״)ביום( הכפורים יליף נגמור נמי מינית‬
‫לפי שקטנה היא סמוך‬
‫‪::‬לעיל ‪ en‬לפשוטה לפניה ופשוטח לאחריה ותעברת תעבירו לא משמע להו אלא מאי דרשי בהו והעברת כדרב מתנא‬
‫לחידושה‬
‫שהלגגה אינה נראיח כעליל דאמר ר ב מתנא וחעברת דרך חעברתו תעבירו דקאמר רחמנא נעבריה ביד ואידך דרב מתנא מדשני‬
‫לכל העולם לכתיב חלש‬
‫ככסה יסנהדרץ יא‪< (:‬א> בדיבורית תעבירו ביד לא מצית אמרת דגמר עברה עברה ממשה כתיב הכא וחעברת שופר‬
‫שהלבנה מתכסה כו שאינה תרועה וכתיב התם ויצו משה ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף‬
‫נראית לכל אלס‬
‫שיאחזנו‬
‫פירוש‬
‫ביד‪.‬‬
‫אלא כאן בקול ולהאי תנא דמייתי לה ממדבר אי מה להלן הצוצרות אף כאן נעבריח‬
‫מזרת‬
‫ליושבי‬
‫שחדת‬
‫ולא‬
‫ויתקע‬
‫בידו‬
‫וערכית ליושבי מערב‪ ,‬חצוצרות ת״ל תקעו בחדש שופר בכסח ליום חגנו א י זחו חג שההדש‬
‫כלאמר ל ע י ל כ‪:‬׳ עשרים‬
‫שיניחנו על גבי שום דבר ויתקע‬
‫שעות מתכסה מתכסה בו הוי אומר זח ר״ח וקאמר רחמנא שופר אתקין רבי אבחו‬
‫וארכע‬
‫ופירוש הקונטרס עיקר‪:‬‬
‫סיהרא ‪:‬כיצר‪ ,‬טז‪ .>.‬הוי בקםרי תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה מה נפשך אי ילולי יליל לעביד‬
‫מתשעה‬
‫אומר זה ר״ה‪ .‬שמגה‬
‫כראש חלש‪ ,‬אכל שאר חגים תקיעה תרועה ותקיעה ואי גנוחי גנח לעביד תקיעה שלשה שברים‬
‫כאמצע החלש הס וסוהדריו ותקיעח מםפקא ליח אי גנוחי גנה אי ילולי יליל מתקיף לה רב עוירא ודלמא ילולי תות וקא מפםיק‬
‫שם‪:‬׳ ראלי שאר יו״ט כבר‬
‫דהדר עביד תקיעה תרועה ותקיעה מתקיף לת רבינא‬
‫שברים בין תרועה לתקיעה‬
‫נממלאה הלבנה כמקצת שלשה‬
‫ינראית לכל מקיס !ביצה ודלמא גנוהי הוה וקא מפםקא תרועה בין שברים לתקיעה דהדר עביר תש״ת אלא רבי אבהו‬
‫שסו‪ .‬ככסה ליוס חגנו‪,‬‬
‫אנמלש קאי‪ ,‬תקעו בתלוש מאי אתקין אי גנוחי גנח חא עבדיח אי ילולי יליל חא עבדיח מםפקא ליח דלמא גנח ויליל אי הכי‬
‫שופר‬
‫הלבנה‬
‫כשהוא ליעבד נמי איפכא תקיעת תרועת שלשת שברים ותקיעח דלמא יליל וגנח םתמא דמילתא כי מתרע‬
‫מתכסה ניוס חמי ;שסי!‪.‬‬
‫באיניש מילתא ברישא גנח וחדר יליל‪ :‬תקע בראשונח ומשך בשנית כשתים‪ :‬אמר רבי יוחנן שמע‬
‫שופר תרועה יום תרועה יהיה לכם‬
‫‪1‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גט׳ ואילן לרכ מתנא‬
‫מלשני קרא כליכוריה‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫א(‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪8‬‬
‫א‬
‫י (‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫עין משפט‬
‫ה(‬
‫‪:‬‬
‫א תשע‬
‫גליון הש״ם‬
‫דש״־ ד׳׳ה ה״ק אי לאו‬
‫נזייה‬
‫טוה‬
‫כו׳‬
‫בלוטר‬
‫מעצמו‪ .‬עיי! סוכה לף לא‬
‫ע״א רש״י ל״ה לא מקשינן‬
‫וצ״ע‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫קומפלייני׳׳א‬
‫]קומפליינ׳׳ץ[‪.‬‬
‫קולות עצובים‪.‬‬
‫ריצידי״ד‪ .‬לילל‬
‫)צלילים קצרים(‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ולא נתברר הדבר כדברי‬
‫אחד מהן‪ ,‬והיו כל ישראל‬
‫כולן עושין זח וזח‪ ,‬דבריר‬
‫לחו דתרוויחו תרועח חיא‪.‬‬
‫ונהגו העם לעשות תשר״ח‬
‫תר״ת תש״ת שלש פעמים‪.‬‬
‫ובא ר׳ אבהו ומצא עיירות‬
‫תוקעין תש״ת ואחרים‬
‫]היו תוקעין תר״ת[‪,‬ואע׳׳פ‬
‫שגם שלשת שברים תרועה‬
‫חיא‪ .‬ואחרים חיו תוקעין‬
‫תשר״ת‪ .‬ודומח שמשום‬
‫ספק עשו כך‪ ,‬שהיו‬
‫אומרים אם התשר״ת חוא‬
‫האמת‪ ,‬הרי הפסיק בין‬
‫התשר״ת השני‪ ,‬תתר״ת‬
‫והתש״ת‪ .‬ותיקן שיחו‬
‫עושץ תשר״ת תשר״ת‬
‫תשר״ת‪ ,‬וכן תר״ת תר״ת‬
‫תר״ת‪ ,‬וכן תש״ת תש״ת‬
‫תש״ת‪ .‬ואמר איוה מחן‬
‫ודאי עשינוהו בלי הפסקה‬
‫שכולם‬
‫ביניהן ואע״פ‬
‫תרועה הם‪ ,‬השלים ביניהם‬
‫שיהו הכל גוהגין מנהג‬
‫אחד ולא היראה חלוקה‪,‬‬
‫ואמר לחן מכל מקום‬
‫גמצאו תקיעות זו אחר‬
‫זו בלי חפסק ביגתיים‪.‬‬
‫ולפיכך נהגו הכל כמנחג‬
‫חזה לתקוע מיושב כמו‬
‫שתיקן ר׳ אבהו‪ ,‬ועליחן‬
‫ברכת‬
‫חתוקע‬
‫מברך‬
‫התקיעה‪ .‬ואע״פ שאינו‬
‫על סדר הברכות‪ ,‬וצבור‬
‫צריכין לתקוע על סדר‬
‫הברכות‪ ,‬מיהו ברכות אינן‬
‫מעכבות אותן התקיעות‪.‬‬
‫יצאו‬
‫שכבר‬
‫ומפני‬
‫חציבור ידי חובה‪ ,‬לפיכך‬
‫נהגו לתקוע במלכיות‬
‫תשר״ת‪ ,‬בזכרונות תר״ת‬
‫ובשופרות תש״ת‪ ,‬להודיע‬
‫שחכל אחד הן‪ ,‬והכל‬
‫יצאו ידי חובה ולא‬
‫נשאר בדבר ספק‪ .‬והא‬
‫דאמר ר• יוחנן שמע‬
‫יום טוב פרק רביעי ראש השנה‬
‫לד‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫‪ U‬א נ מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫שופר הל׳ ו שמג עשי! מנ‬
‫טוש״ע א״ח סימן מקפח‬
‫סעיף כ ]ג[ ןרכ אלפס כאן‬
‫ובמגילה פ״ב דף רסא[‪:‬‬
‫ם ג מיי׳ פ״נ מהל׳ ק״ש‬
‫הלכה יב סמג עשין יט‬
‫טוש״ע א״ח סי׳ סה סעיף א‬
‫וסי׳ עח וסי׳ פה סעיף א‪:‬‬
‫סא ד מיי׳ פ״ג מהל׳ שופר‬
‫הל׳ ו והלכה ח טוש״ע‬
‫א״ח סי' תקצג סעיף א כ‪:‬‬
‫םב ה מיי׳ שם הלכה ז‬
‫טיש׳׳ע א״ח סי׳ חקצכ‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫סג ו מיי׳ שס הל׳ יב טוש״ע‬
‫שם סעיף נ‪:‬‬
‫םד ז טיש״ע א״ח‬
‫חקצל‪:‬‬
‫סה ח מיי׳ שם הל׳ ינ טור‬
‫ש״ע א״מ סי׳ תחצה‪:‬‬
‫סי׳‬
‫מתש?‪$‬ח‬
‫בני אדם כאחד לא יצא‪ .‬כך כתוב בספרים והקשה‬
‫חשע חקיעוה‪ .‬תרועות נמי קאמר‪ :‬מהשעה בני אדם כאחד לא יצא‪.‬‬
‫בקונטרס אמאי לא יצא הא אסיקנא לעיל דתרי קלי‬
‫תרי קלי לא משתמעי כך פירושה לפי מה שכתונ נספרים ולאו מלתא‬
‫מתרי גברי משתמעי ופי׳ דגרסינן בתוספתא מתשעה בני אדס כאחד‬
‫היא דהא אוקימנא )לעיל ל ף מ‪ (.‬תרי קלי מתרי גנרי משתמעי <א(‪.‬‬
‫יצא ואפי׳ בסרוגין ונראה לקיים גרסת הספרים מתשעה בני אדם‬
‫וה״ג לה נתוספתא מתשעה כני אדם כאחד יצא ואפי׳ נסירוגין‬
‫כאחד לא יצא‬
‫בתרועה‬
‫משוס‬
‫פשוטה‬
‫דאין‬
‫לפניה‬
‫ופשוטה‬
‫לאחריה כיון שהכל ביחד והשתא גרס‬
‫שפיר תקיעה מזה ותרועה מזה יצא‬
‫דהיינו זה אחר זה וסרוגין פי׳ סרוגין‬
‫הרבה‬
‫הפסקות‬
‫ושוהה לעשות‬
‫לדידי‬
‫שעה‪:‬‬
‫שהוא‬
‫כלומר‬
‫שתוקע‬
‫ומפסיק‬
‫א‬
‫ת ש ע תקיעות בתשע שעות ביום יצא‬
‫נמי הכי‬
‫ביום‬
‫שמע תשע תקיעות‬
‫יצא‬
‫ב‬
‫מט׳‬
‫אדם‬
‫בני‬
‫בתשע‬
‫כאחד‬
‫רישא ואי גרסינן לה הכי הוא מרסי׳‬
‫שעות‬
‫]לא‬
‫כולו ולא‬
‫תקיעה מזה ותרועה מזה יצא דהיינו‬
‫תניא‬
‫א(‬
‫גרסינן‬
‫מט׳ כני אדם כאחד תקיעה מזה‬
‫יצא[‬
‫תקיעה מזח ותרועח מזח יצא ואפי׳ בםירוגין‬
‫אם שהה‪ .‬כסירוגו כדי לגמור את‬
‫הפרועה עד לאחר‬
‫ואפי׳ כל חיום כולו ומי אמר רבי יוחנן הכי‬
‫לי‪.‬‬
‫וחאמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יחוצדק‬
‫מה שהפסקת‪ .‬דאית ליה לר׳ יוחנן‬
‫לראש‬
‫בחלל ובמגילח אם שחח כדי לגמור את כולח‬
‫כמסכת כרכות )לף כל‪ (:‬היה קורא‬
‫םבירא‬
‫לא‬
‫לחזור‬
‫צריך‬
‫להפסיק‬
‫למבואות‬
‫כשמגיע‬
‫המטונפות אלא מניח ידו על פיו‬
‫מי שמתו )ברטמ ל ף כל‪ (:‬והיה נראה‬
‫לגמור‬
‫דקי״ל כוותיה כששהה כדי‬
‫בתריח‬
‫‪3‬‬
‫אמר‬
‫ליה‬
‫ג‬
‫כשתיהן דכיון דקא נעית מהו לגומרה‬
‫כדי‬
‫דסכירא לך‬
‫מכלל‬
‫מעככי‬
‫סירוגין‬
‫כולה דאין חוזר לראש אע״ג דפליגי‬
‫לגמור את כולה חזור לראש הכי קאמר ליה‬
‫עליה רב ושמואל בפרק הקורא את‬
‫לדידי לא םבירא לי לדידך דםבירא לך אם‬
‫חקיעות‪.‬‬
‫המגילה למפרע )מגילה ל ף יח‪ 0‬דקי׳׳ל‬
‫שרית כדי לגמור את כולה חזור לראש ת״ר‬
‫תעניות אין מעככין זו את זו אס‬
‫כרבי יוחנן לגבי רב ושמואל כלמוכח‬
‫בפ׳ מי שהוציאוהו‬
‫ומיהו כיון‬
‫)עירוכין ל ף‬
‫מז‪(:‬‬
‫דרבי אבהו פליג היה‬
‫לפסוק‬
‫קצת נראה‬
‫דהוא‬
‫כמותו‬
‫בתראה ואע״ג דאשכחנא רב יוסף‬
‫בההיא דמגילה ‪ c o o‬דקאמר נקוט‬
‫ביבי‬
‫דרב‬
‫דרב‬
‫בידך‬
‫אין‬
‫אמר‬
‫הלכה כרבי מונא ושמואל אמר הלכה‬
‫כר׳ מונא לאו משוס דלהוי הלכה‬
‫כרב באיסורי קאמר הכי אלא האמת‬
‫אומר דשמעינן ליה לשמואל דחייש‬
‫ליחידאה וגס בפרק מי שמתו‬
‫)כרכות‬
‫רף כב‪ (:‬גבי היה עומד בתפלה ומיס‬
‫שותתין על ברטו דפליגי רב חסדא‬
‫ורב המנונא ומסיק רב אשי דכ״ע‬
‫אס שהה חוזר לראש והבא בדלא‬
‫שהה ט( וקשה הדבר מאד שהצבור‬
‫אומרים אמת ויציב‬
‫בבהכ״נ בי״ט‬
‫וממתינין לש״ץ ושותקים עד שיגמור‬
‫כמוך‬
‫זולתות ומי‬
‫שאומר‬
‫בגאולה‬
‫ומיהו היכא דאין שוהין כדי לגמור‬
‫כולה מתחלתה עד סוף אין לחוש‬
‫׳()כדאביי( בפ׳ הקורא את המגילה‬
‫למפרע )לף יח‪ (:‬ולא י()כרב יוסף(‬
‫דאמר מהיכא דקאי לסיפא דאם כן‬
‫נתת דכריך‬
‫לשעורין וצריך לדקדק‬
‫נתקיעות משוס דאמר רכ כהנא נפ׳‬
‫החליל )סוכה צג‪ :‬ושם( אין נין תקיעה‬
‫לתרועה‬
‫יהודה‬
‫וכי‬
‫ותקיעה ולא‬
‫כלום‬
‫כרני‬
‫שלשתן‬
‫מצוה‬
‫אחת‬
‫דאמר‬
‫קאמר‬
‫תקיעה‬
‫קר״ק‬
‫תרועה‬
‫לקר״ק‬
‫לקר״ח‬
‫מכדי לגמור‬
‫תקיעה‬
‫התם‬
‫בפני‬
‫דוקא‬
‫תקיעה‬
‫יכול‬
‫כאמצע‬
‫אכל‬
‫לשהות‬
‫כין‬
‫פחות‬
‫קר״ק‬
‫ולרבנן דחשבי‬
‫עצמה‬
‫בפני‬
‫ותרועה‬
‫תקיעות‬
‫אין‬
‫מעכבות‬
‫זו‬
‫מעכבות‬
‫זו‬
‫את‬
‫את‬
‫זו‬
‫זו‬
‫> י תקיעות‬
‫ג‬
‫ברכות‬
‫אין‬
‫וברכות‬
‫של‬
‫קרייה ומכעיא לך ככמה הוי סירוגין‪:‬‬
‫אמרו‬
‫הקב״ה‬
‫ושופרות‬
‫זכרונות‬
‫ובמה‬
‫לפני‬
‫מלכיות‬
‫כדי‬
‫בר״ה‬
‫כדי‬
‫כי‬
‫ליה‬
‫צנור אנל‬
‫זכרונות‬
‫כי‬
‫מעיקרא‬
‫לשמעיה כי‬
‫רבא‬
‫ה‬
‫לא‬
‫הכי כשהוא‬
‫סדר‬
‫עיר‬
‫יאבל‬
‫׳ויחיד‬
‫עליו‬
‫ומצוה‬
‫פשיטא‬
‫והא‬
‫זכרוניכם‬
‫לפני‬
‫הוה‬
‫הא‬
‫אסדר‬
‫ילך אצל התוקעין שמא כנר עמדו‬
‫ליה‬
‫שופר‬
‫והלכו‬
‫שמע‬
‫ברכות‬
‫בחבר‬
‫בחבר‬
‫דאורייתא‬
‫לרבן‬
‫לו‬
‫שליח‬
‫צבור‬
‫יורד‬
‫כשם‬
‫שמוציא‬
‫הא‬
‫ששליח‬
‫גמליאל‬
‫צבור‬
‫לו‬
‫על‬
‫צבור‬
‫למה‬
‫מודים‬
‫והודו‪:‬‬
‫חייא‬
‫לרב‬
‫חגה‬
‫גמי‪.‬‬
‫לפני התיבה‬
‫אמרו‬
‫כדי‬
‫רבה‬
‫הסדר‬
‫ושלא‬
‫שלא‬
‫בירך‬
‫אין‬
‫שתי‬
‫ואין‬
‫צבור‬
‫רבן‬
‫עיירות‬
‫הולכין‬
‫דאף‬
‫כל‬
‫בר‬
‫סדר‬
‫ברכות‬
‫חבירו‬
‫מברך‬
‫באחת תוקעין‬
‫למקום‬
‫על‬
‫יחיד‬
‫גב‬
‫ויחיד‬
‫מתפללין‬
‫גמליאל‬
‫להוציא‬
‫את שאינו בקי כך מוציא‬
‫בר‬
‫על‬
‫כך‬
‫אמר להם‬
‫לו‬
‫אמר ליה‪.‬‬
‫ט סליק רבי אבא מימי‬
‫כיצד‬
‫למה‬
‫ר׳‬
‫שנחלקו על רבי יוחנן כשאמר כן‪:‬‬
‫צריכא‬
‫חייב‬
‫לדבריך‬
‫תפלתו‬
‫לא‬
‫בלחש‪:‬‬
‫צבור‬
‫דימי‪:‬‬
‫ויחיד‬
‫ח‬
‫שש״צ‬
‫אמר‬
‫לדבריכם‬
‫את‬
‫בקי‬
‫שאינו‬
‫שמברכין‬
‫ודאי‬
‫דחא‬
‫תניא‬
‫וכו׳‪:‬‬
‫להם‬
‫למה‬
‫כדי‬
‫שליח‬
‫אמר לחם‬
‫את הבקי אמר רבה בר בר חנה‬
‫אמר ר׳ יוחנן מודים חכמים לרבן גמליאל ורב אמר עדיין חיא מחלוקת שמעה‬
‫]רבי[ חייא בריח דרבח בר נחמני אזל אמרה לשמעתא קמיה דרב דימי בר‬
‫חיננא אמר ליח חכי אמר רב עדיין חיא מחלוקת אמר ליח רבח בר בר חנח‬
‫נמי חכי‬
‫ואמר‬
‫קאמר כי‬
‫עדיין‬
‫ציפוראח‬
‫היא‬
‫אמר‬
‫רבי‬
‫אמר‬
‫רבי‬
‫יוחנן‬
‫מחלוקת‬
‫ומי‬
‫יוחנן‬
‫הלכתא‬
‫להא‬
‫אמר‬
‫שמעתא‬
‫רבי‬
‫י׳יכרבן‬
‫מוםף רש״י‬
‫תשע תקיעות‪ .‬האמורות‬
‫נראש השגה מן התורה‪,‬‬
‫שלש למלטות תקיעה תרועה‬
‫תקיעה ושלש לזכרוגות ושלש‬
‫לשופרות‪ ,‬יהאי לענלינן טסי‬
‫משים ספיקא לתרועה הוא‬
‫ללא ילעיגן אי גניתי הוא‬
‫אי ילולי הוא‬
‫וסוכה נד‪.(.‬‬
‫ובמה בשופר‪ .‬ושופרות‪,‬‬
‫שתעלה תפלתכס בתרועה‬
‫לפני‬
‫!סדור‬
‫רש״׳ סי׳‬
‫קס‬
‫נ ש ם תוספתא(‪ .‬כי נהירנא‬
‫לך‪ .‬פי׳ נחירה‪ ,‬נותר בגרונו‬
‫לסימן שסיימחי הברכה ;שם‬
‫סי׳‬
‫קסה‬
‫תזוזזו־ו סי׳‬
‫וגורם‪ :‬נחירנא(‪ .‬ש ו מ ע ן‬
‫שיז‪,‬‬
‫על‬
‫הסדר‪ .‬כדאחקין ר׳ אבהו‬
‫קשר״ק קש״ק קר׳׳ק ‪ :‬ו ש י ״‬
‫ע ל הרי״ף‪ :‬ושלא על סדר‬
‫ברכות‪ .‬למלטות קשר״ק‬
‫לזכרונומ קש״ק ולשיפרומ‬
‫תקיעה‬
‫תרועה‬
‫תקיעה‬
‫כדפרישימ טעמא לעיל !שם!‪.‬‬
‫דמריה דשמעתא הוא‪ :‬הכי קאמר‪.‬‬
‫שתוקעין‬
‫דרבנן‬
‫מתפללים‪.‬‬
‫וכוי‪:‬‬
‫חפמים‪ .‬אחר שנחלקו חזרו‬
‫נמי‬
‫יותר מן חמברכין‬
‫למקום‬
‫לכיתס‪:‬‬
‫כשם‬
‫בחבר‬
‫שומען‬
‫תוקע‬
‫הולכין‬
‫כשם‬
‫אמורים‬
‫עיר‬
‫חבירו‬
‫בתוקעין‬
‫ספק‪:‬‬
‫לחסדיר‬
‫עיר תניא‬
‫דברים‬
‫תקע‬
‫הא‬
‫ייאמרו‬
‫ואח״כ תוקע תשע תקיעות‪:‬‬
‫דהא‬
‫שבירך ואח״כ נתמנה לו‬
‫אלא‬
‫מברכין‬
‫יחיד‬
‫לטובה‬
‫במה‬
‫שלא‬
‫ובאחת‬
‫מכרך את‬
‫ויתפלל ש״צ ויוציאנו ידי חונתו ואס‬
‫להו‬
‫שלא‬
‫ב ח ב ר עיר‪.‬‬
‫כולו‬
‫שומען ״שומען על חםדר ועל‬
‫ברכות‬
‫חנורת‬
‫ילך אצל המכרכין ימצא שס עשרה‬
‫נהירנא לך תקע לי אמר ליה‬
‫אמרו‬
‫שסיימתי‬
‫ודאי והא ס פ ק ‪ .‬ודאי הוא לו שאס‬
‫להו רב פפא בר שמואל קם לצלויי אמר ליה‬
‫ה>‬
‫שבירך‬
‫לסימן‬
‫כוי‪:‬‬
‫שתמליכוני‬
‫מעיקרא‬
‫שמע‬
‫נהירנא‬
‫מי‬
‫לך‪.‬‬
‫הנרכה‪ :‬אלא‬
‫שופר תוקע ומריע ותוקע‪ :‬טעמא דלא הוה‬
‫שופר‬
‫ונרכות‬
‫כגון‬
‫עליכם‬
‫שיבא‬
‫בשופר‪ :‬מי‬
‫דעלמא‬
‫כירך ולא תקע‪:‬‬
‫ר״ה ושל יוח״כ מעכבות מ״ט ייאמר רבה אמר‬
‫מלכיות‬
‫)א( רש״י ל״ה מתשעה בני‬
‫אלס כאתר כו׳ מתרי בנד‬
‫משתמעי‪ .‬נ״נ היינו כשיפר‬
‫שהוא חביב כלמסיק לעיל‬
‫ללוקא מרמי בעינן מתד גברי‬
‫יגס מניב וק״ל יעי׳ לעיל לף‬
‫לדידך דסבירא לך‪ .‬ואתה חולק עלי‬
‫מטא למבואות מטונפות אישתיק בתר דחליף‬
‫מ ח ו לגמור‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ליה נמי דמשוס שהה יהא צריך לחזור‪:‬‬
‫דר׳ יוחנן והוה קרי קריאת שמע כי‬
‫א״ל אם‬
‫לדידי לא‬
‫מניח ידו על פיו וקורא ולא סנירא‬
‫>והא ר׳ אבהו חוה שקיל ואזיל‬
‫שחית‬
‫חוזר‪:‬‬
‫םבירא‬
‫לי‪.‬‬
‫קריאת שמע והגיע למכואות מטונפות‬
‫חוזר לראש לא קשיא הא דידיה הא דרביח‬
‫ורידיה לא‬
‫א( ]תיספ׳ פ׳׳ב הי״ג סוכה‬
‫נל‪ .‬ערטן י‪ ,.‬נ ( פרכות כד‪,:‬‬
‫ג( !עמ״ש תוס׳ לעיל לג‪:‬‬
‫סל״ה שיעורו‪ ,‬ד( לעיל טז‪,.‬‬
‫ה( ס״א נחירגא‪ ,‬י( ןועי׳‬
‫אלפסי[‪,‬‬
‫אצל‬
‫בפרש״י‬
‫‪ (t‬ותוספי ספ״ג[‪ ,‬ח( ]שגת‬
‫קו‪ :‬יש׳׳נ[‪ (0 ,‬וועי׳ תוס׳‬
‫ברכות כנ‪ :‬ל״ה אצא[‪ ,‬י( ןצ״ל‬
‫כרב יוסף[‪ ,‬כ( ]צ״ל כאביי[‪,‬‬
‫ותרועה מזה יצא ואפי׳ כסירוגין כר‪:‬‬
‫כולו‬
‫כששהה כדי לגמור כולה ולא שיהא‬
‫צריך‬
‫ואפילו כל היום‬
‫כאן‬
‫וקורא ק׳׳ש כדאמר ר׳ יוחנן בפרק‬
‫רבעו חננאל‬
‫ט׳ תקיעות בתשע שעות ביום‬
‫יצא‪ ,‬מט׳ בני אדם כאחד‬
‫לא יצא‪ ,‬בזה אחר זח יצא‪.‬‬
‫חקיעה מזה וחרועה מזה‬
‫]כ(זה אחר זה יצא‪ ,‬ואפילו‬
‫בסירוגין‪ ,‬ואפי׳ כל היום‬
‫כולו‪ .‬והא דאמר ר׳ יוחנן‬
‫משום ר׳ שמעון בן יהוצדק‬
‫בהלל ומגילה אם שהה כדי‬
‫לגמור את כולח חוזר לראש‪,‬‬
‫דחינן לה הכי‪ ,‬ההיא דרביה‬
‫היא‪ ,‬כלומד ולא סבירא ליה‪.‬‬
‫תנו רבנן תקיעות אין מעכבות‬
‫זו את וו כגון דתקיעות‬
‫שבתא! ותקעתם בתצוצרות‬
‫על עולותיכם וגוי‪ .‬ברכות‪,‬‬
‫כגון ברכות של קרית שמע‬
‫וכיוצא בהן ובהגי אמרי׳‬
‫ברכות אין מעכבות וו את‬
‫וו‪ .‬תקיעות וברכות של ראש‬
‫השגה ושל יום הכיפורים של‬
‫שנת היובל‪ ,‬שצריך לומר‬
‫מלכיות זכרונות ושופרות‬
‫כיובל כדרך שאומרים בראש‬
‫השנה‪ ,‬מעכבות זו את‬
‫וו‪ .‬מאי טעמא אמר‬
‫רבה אמר הקב״ה לישראל‬
‫אמרו לפני בראש השנה‬
‫מלכיות זכרונות ושופרות‪,‬‬
‫מלכיות שתמליכוני עליכם‪,‬‬
‫זכרונות כדי שיבא זכרוניכם‬
‫לפני לטובה‪ ,‬ובמה בשופר‪.‬‬
‫נמצאת למד שעל ברכות‬
‫שיש עמהן תקיעות קתני‬
‫שמעכבות וו את זו‪ .‬נ( מיהא‬
‫דתניא מנין שבשופר ת״ל‬
‫והעברת שופד תרועה בחודש‬
‫השביעי‪] ,‬אין לי אלא ביובל‬
‫ברייה מנין תלמוד לומר‬
‫בחודש השביעי[ שאין ת״ל‬
‫בחדש חשכיעי‪ ,‬שכבר נאמר‬
‫ביום חכיפורים ‪.‬תעבירו‬
‫שופר‪ ,‬מה ת״ל עוד בחדש‬
‫השביעי‪ ,‬ללמד שכל תרועות‬
‫של חדש השביעי בשופר‪,‬‬
‫וכתיב ביח בראש השנה‬
‫בחדש השביעי באחד לחדש‬
‫יהיה לכם שבתון וגו׳‪ .‬ומנין‬
‫שפשוטה לפניה שגאמר‬
‫והעברת שופר תרועה‪ ,‬לשון‬
‫העברה היא פשוטה והיא‬
‫התקיעה‪ ,‬וכתיב והעברת‬
‫שופר ואחר כך תרועה‪.‬‬
‫ומנין שפשוטה ]לאחריה[‪,‬‬
‫כלומר ומנין כי צריך חקיעה‬
‫לאחר התרועה‪ ,‬שנאמר ביום‬
‫הכפורים תעבירו שופר‪ ,‬אחר‬
‫שכחב וחעברח שופר חרועה‪,‬‬
‫תזר וכתב תעבירו שופר‪,‬‬
‫נמצאת כתובת ביובל תרועה‬
‫ותקיעה לפניה ותקיעה‬
‫לאחריה‪ .‬ומכחודש השביעי‬
‫]ילפינן[ שכל תרועות של‬
‫חודש השביעי‪ ,‬והן תרועת‬
‫של ראש השנח כתרועת‬
‫מםורת הש״ם‬
‫יוחנן‬
‫גמליאל‬
‫אפליג‬
‫הכי‬
‫עליה‬
‫והאמר‬
‫הלכתא‬
‫עצמה אין לשהות בין זה לזה כדי‬
‫ריש‬
‫רבי‬
‫מכלל‬
‫לקיש‬
‫חנה‬
‫דפליגי‬
‫כי‬
‫חקיעה אחת או תרועה אחת‪ :‬כך מוציא את הבקי‪ .‬מכאן פסק נה״ג דיחיד שטעה ולא הזטר של ראש חדש יכוין לכו לתפלתו של שליח צכור‬
‫מתחלה עד סוף ויוצא אע״פ שהוא נקי ואין ראיה מכאן דהא מתקינן רשנ״ג אומר אינו מוציא אלא עם שנשדות דאניסי נמלאכה ואינן יכולין‬
‫להסדיר תפלתם אבל דעיר לא ומיהו בקונטרס משמע לקמן שרוצה לפרש כשלא כוון לבו לכהכ״נ ולא שמע תפלה וכן משמע דומיא דההיא‬
‫דברכת כהנים ולפירוש זה מצינו למימר דבצבור היכא דשמעו יוצאין וכן משמע בפרק תפלת השחר <ברטמ ל ף כנו‪ (.‬דאמר רב אסי טעה ולא‬
‫הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו וכו׳ מיתיבי טעה ולא הזכיר ט׳ שאלה בברכת‬
‫השנים מחזירין אותו כו׳ ומשני הא ביחיד הא בצבור אי הכי מפני ששומעה משליח צבור מיבעי ליה ומסיק אידי ואידי ביחיד הא‬
‫דאידכר קודס שומע תפלה הא דלא אדבר קודם שומע תפלה משמע דבצבור יוצא על ידי ש״צ ואפי׳ לפי מה שפירש עם שבשדות‬
‫רבעו חננאל )המשך(‬
‫כתיב‪ .‬ר׳ שמואל בר נחמני‬
‫אומר אחת מדברי תורה‪,‬‬
‫שבתון זכרו־ תרועח מדברי‬
‫תורה‪ ,‬ושתים מדברי סופרים‪,‬‬
‫והעברת שופר תרועה נמי‬
‫מדברי סופרים היא כדאמרן‪,‬‬
‫אבל יום תרועה יהיה לכם‬
‫לתלמודו הוא בא‪ ,‬ללמד‬
‫כי תקיעת שופר ביום ולא‬
‫בלילה‪ .‬ואידך הת״ק דר׳‬
‫שמואל בר נחמגי נפקא‬
‫ליה כי תקיעת שופר כראש‬
‫השנה ביום ולא בלילה‬
‫מדכתיב ביום הכפורים‬
‫תעבירו שופר בכל ארצכם‪.‬‬
‫ואקשינן אי מיום הכפורים‬
‫יליף‪ ,‬לילך מיניה לפשוטה‬
‫לפניה ולאחריה‪ ,‬אמאי יליף‬
‫לה ממדבר‪ .‬ופריק והעברת‬
‫תעבירו לא משמע‪ ,‬כלומר זה‬
‫הלשון לא משמע כי פשוטה‬
‫היא‪ ,‬אלא )כ>]ל[דרב מתנא‬
‫בא‪ ,‬דאמר בעניין הרחיב‬
‫את הקצר וקיצר את הרתב‬
‫פסול‪ ,‬שנאמר והעברת דרך‬
‫העברתו בעינן בלא שינוי‪.‬‬
‫וכבר פירשנוהו שם תעבירו‬
‫שופר מאי קאמר רחמנא‪,‬‬
‫עבריה ביד‪ .‬ותנא דגמר לה‬
‫כגוירה שוה‪ ,‬אמר לך רב‬
‫מתנא מדשני קרא בדיבוריה‬
‫הוה ליד למכתב ותתקע‬
‫שופר תרועה‪ ,‬מדשינה וכתב‬
‫והעברת תלמוד ממנה זה וזה‪,‬‬
‫אבל תעבירו ביד לא יתכן‬
‫למימר רגמרינן מהעברה‪,‬‬
‫דכתיב ויצו משה ויעבירו‬
‫קול במחנה לאמר‪ ,‬מה להלן‬
‫ששומעין משליח צבור יוצאין אבל דעיר לא יש לחלק בין היכא דהתפלל וטעה להיכא דלא התפלל כלל )וע״ע מוס׳ כרכות כט‪ :‬ל״ה ט ע ה ן ‪:‬‬
‫העברה בקול היא‪ ,‬אף כאן העברת שופר בקול היא‪ .‬ואקשינן תוב חאי תנא דמייחי לה ממדבר אי מה במדבר חצוצרוח אף‬
‫היובל ובשופר‪ .‬ומנין לשלש של שלש שלש‪ ,‬שנאמר והעברת שופר תרועה‪ ,‬ובראש השנת כתיב שבחון זכרון חרועה‪ ,‬ועוד‬
‫בראש השגת תצוצרות‪ ,‬ת״ל תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו‪ ,‬איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וקאמר‬
‫כתיב בעיניינא דמוספים בראש השנה יום תרועה ]יהיה[ לכס‪ .‬וגמרי׳ יובל מראש השנה וראש השנה מיובל שביעי שביעי‬
‫רחמנא שופר‪ .‬מי שאינו יודע הברכות תוקע ויוצא ידי חובח‪ .‬ומי שאין לו שופר מברך הברכות ויוצא ידי חובה‪ ,‬דהא בראש‬
‫לגזירה שוה וכאילו שלש תרועה כחיבי בכל חד וחד‪ .‬וכל תרועה יש תקיעה לפניה ויש תקיעה לאתריה‪ ,‬נמצאו בראש השנה‬
‫השנה שחל להיות בשבת מברכין ואין תוקעין‪ .‬אבל ברכות וו את זו מעכבות‪ ,‬דחניא ברכוח של ראש השנה ושל יום הכפורים‬
‫שלש תרועות וכל תרועה תקיעה לפגיה ותקיעה לאחריה‪ .‬הרי שלש של שלש שלש‪ .‬וכן ביובל חייבין לומר מלכיות וכרוגות‬
‫מעכבות זו את זו‪ .‬ירושלמי אי וו היא תרועח‪ ,‬ר׳ חנינא ור׳ מנא חד אמר כחדין טרימוטא וחד אמר חרין דקיקין‪ .‬ר• חנינא חשש‬
‫ושופרות וגר‪ .‬תקיעות בכל אחת ואתת‪ .‬ואקשינן האי תגא מעיקרא גמר תרועות של ראש השגה מן היובל בהיקישא‪ ,‬מה ת״ל‬
‫בחדש השביעי שיהו כל תרועות של חדש השביעי כזה כדאמרינן‪ ,‬והשתא הדר מייתי לה בגזירה שוה‪ .‬ופרקינן אי לאו גזירה על הדא דרי מנא וכן הדא דידן‪) .‬וידה( ]והיידא[ אמרה דא תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו‪ .‬אלא אתת‪ .‬רבא ב״ר‬
‫וימנא בשם ר׳ זעירא אפילו אחת אין בידו‪ ,‬למה‪ ,‬רישא גביה סיפא מצטרף‪ ,‬וסיפא גביה רישא מצטרף‪ ,‬לא רישא אית לה סיפא‬
‫שוה ]הוה[ מייתיגא לה בהיקישא‪ ,‬השתא דאתאי גזירה שוה שהיא גמרא כדקיימא לן אדם דן קל וחומר מעצמו‪ ,‬ואין אדם דן‬
‫ולא סיפא אית לה רישא‪ .‬והא דיקיא כתרועה הוא דמשכןחןת לה בשלשה שברים אבל בחקיעה לא משכחת לה‪ .‬מי שבירך ואחר‬
‫גוירה שווה מעצמו אלא אם קיבל אותה מרבו‪ ,‬גזירה שוה עדיפא מהיקישא‪ .‬והאי תגא מייתי לה‪ ,‬כי כל תרועה תקיעה לפניה‬
‫כך נתמנה לו שופד תוקע ומריע ותוקע כוי‪ .‬רב פפא בר שמואל קם צלויי אמר לשמעיח כי נחירנא לך תקע לי‪ .‬ולית הלכתא‬
‫ותקיעה לאחריה ממדבר‪ ,‬ומדכתיב ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו למדנו שהתקיעה זולתי התרועה‪ .‬ואין לי שצריך בענק‬
‫בווחיה‪ ,‬אלא כי הא דתניא כשהיא שומען שומען על הסדר ועל סדר ברכית‪ ,‬במה דברים אמורים בחבר עיר אבל שלא בחבר עיר‬
‫הוה ]ש[כל תרועה צריכה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה אלא במדבר‪ ,‬בראש השנה מנין‪ ,‬ת״ל תרועה תרועה לגזירה שוה‪,‬‬
‫שומען על הסדר ולא על סדר ברכות‪ .‬ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו‪ ,‬ויחיד שלא בירך אין תכירו מברך לו‪ .‬ומצוה בתוקעין‬
‫נאמרה תרועה במדבר ונאמרה תרועה בראש השנה‪ ,‬מה תרועה האמורה במדבר כתקיעה לפניה וחקיעה לאחריה‪ ,‬אף )חקיעה(‬
‫שהיא מן התורה יותר מן המברכין‪ ,‬כיצד חיו לפניו שתי עיירות באחח וודיי מברכין‪ ,‬כלומר יש להן שם חזן ומתפללין בודאי‪,‬‬
‫]תרועה[ האמורה בראש השנה כן‪ .‬הא כיצד שלש תרועה בראש השנה‪ ,‬שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים‪ ,‬שבתון זכרון‬
‫ובאחרת יתכן שיתקעו והוא דבר ספק‪ ,‬הולך למקום שתוקעין ואעי׳פ שהוא ספק‪ ,‬שהיא מצוה מן התורה‪ .‬כשם ששליח ציבור‬
‫תרועה והעברת שופר תרועה מדברי חורה‪ ,‬ואחת מדברי סופרים יום תרועה יהיה לכם לתלמודו כא‪ .‬ולא סלקא סוגיא דשמעתא‬
‫חייב כך כל יחיד ויחיד חייב‪ ,‬רבן גמליאל אומר שלית ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן‪ .‬תניא אמרו לו לר׳ ]גמליאל[ לדבריך‬
‫בהכי‪ ,‬ויש גוסחאות אחרות כך‪ .‬הא כיצד שלש תרועות שהן תשע בראש השגה בתוך מדברי תורה‪ ,‬שבתון זכרון תרועה‬
‫כוי‪ .‬אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן מודים חכמים לרבן גמליאל ורב הונא ציפוראה אמר ר• יוחנן הילכחא כרבן גמליאל‪.‬‬
‫ויום תרועה יהיה לכם מדברי תורה‪ ,‬והעברת שופר חרועה מדברי סופרים‪ ,‬כלומר בגז״ש גמר לה מיובל ולא כרייה עצמה‬
‫א( אולי צ״ל בגון תקיעות שבתמיל לכתיב ותקעתם כוי ואילי צ׳׳ל ג״כ כגון תקיעות שבתענית‪.‬‬
‫נ ( נראה לרנימ היה גורס בגמרא ותקיעות מעכבות זו את זו מנ׳׳ל זתניא וכוי יסיא הברייתא לעיל ל״ג ע״נ‪.‬‬
‫יום טוב פרק רביעי ראש השנה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪1 (6‬שכת קו‪ :‬וש״;‪,1‬‬
‫ג ( סוטה לת‪ ,:‬ג( ‪1‬פי׳‬
‫אין ש״ן מוציאן עד דאתו‬
‫לכי מישתא ישמעו מש״ן‬
‫מתתלה ועד סיף כ״כ‬
‫הרי״ף וע״ש נר״ן[‪ ,‬ד( נעי'‬
‫מיס׳ לעיל ח‪ :‬ד״ה שהחדש‬
‫וחוס׳ כיצה טז‪ .‬ד״ה איזהו‬
‫ותוס׳ עירוכין מ‪ .‬ד״ה‬
‫זכרין[‪ ,‬ס( ]כס״א‪ :‬הרקיעו‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש״י דייה והלכה כי׳‬
‫נהך‬
‫גמליאל‬
‫כרבן‬
‫דמשמע‪:‬‬
‫שמעתין‬
‫)‪ (5‬בהגייה ה״ג כוי פעמים‬
‫נין היום ובין הלילה‬
‫באייר‪) :‬ג( כא״ד נשלמא‬
‫לר׳ אליעזר היינו דשיגה‬
‫וכו׳ אלא לר׳ יהושע מאי‬
‫שינה‪:‬‬
‫כי סליק רבי אבא מימי‪ .‬שהפליג כספינה ליס וחזר‪:‬‬
‫ר״ה‪ .‬לקמן‬
‫מפרש מ״ש הני‪ :‬מאן‬
‫ויוה״כ ר״מ‪:‬‬
‫החכמים חוץ‬
‫דנפישי‬
‫ור״ח‬
‫והלכה מכלל דפליגי‪ .‬לקאמר ר׳ יוחנן הלכה כרבן‬
‫דעמדו‬
‫דמשמע מכלל‬
‫מר״מ‪:‬‬
‫אילימא משום‬
‫דאיכא‬
‫דמוספי ר״ה‬
‫וזכרונות‬
‫נעשה‬
‫ונקריב‬
‫לפניך‬
‫רצונך‬
‫כמו‬
‫שכתבת‬
‫עלינו‬
‫בתורתך‪ :‬אין‬
‫צריך‪.‬‬
‫לומר מקראות‬
‫כיון‬
‫כמצות‬
‫ובהורחך‬
‫המוספין‪:‬‬
‫כי‬
‫יוה״כ‬
‫ושופרות‬
‫הגהות הגר״א‬
‫משום‬
‫יאוושי‪.‬‬
‫ושל‬
‫וארוכות‬
‫ומטעות‬
‫מאן‬
‫במלטות‬
‫נורי‬
‫וזכרונות‬
‫תז״מ‪:‬‬
‫מוציאם‪:‬‬
‫מחזר‬
‫כשם‬
‫בכלל‬
‫חייב‬
‫כל‬
‫מוסף רש׳׳י‬
‫כהנים‬
‫עם שאחורי‬
‫אינן בכלל ברכה‪ .‬שאין‬
‫הברכה תשונה עליהם‬
‫לעקור רגליהם ולבא לפני‬
‫הכהניס להיות מתברכים‬
‫סניס מ ג ד פנים כדת‪,‬‬
‫הלכך אינם בכלל ברכה‪,‬‬
‫כדאמרינן כת תברכו פנים‬
‫מ ג ד פנים ;סוטה לח‪:‬׳‪.‬‬
‫ה ד ק עלך טהבת י א ש‬
‫השנה‬
‫ויברכוס והם לא באו‬
‫ברכה‪ :‬אבל‬
‫דטיר לא‪.‬‬
‫אינן‬
‫משום‬
‫היה‬
‫נ‬
‫רבן‬
‫ידתני‬
‫רבין‬
‫רבי‬
‫אמר‬
‫אמר‬
‫בברכות‬
‫רב‬
‫בר‬
‫מכלל‬
‫חני‬
‫רב‬
‫אילימא‬
‫חננאל‬
‫כתוב‬
‫משום‬
‫משום‬
‫אמר‬
‫אבל‬
‫ביחיד‬
‫לא‬
‫בצבור‬
‫ובתורתך‬
‫יתפלל‬
‫יצחק‬
‫למר כדאית ליה‬
‫דפליגי‬
‫אבל יכול‬
‫אמר‬
‫צלותיה‬
‫עם‬
‫בפרקים‬
‫שבשדות‬
‫בר‬
‫אמר‬
‫אידי‬
‫אמר‬
‫ולא‬
‫מיבעיא‬
‫חייא‬
‫י עם‬
‫שאחורי‬
‫שמעון‬
‫חםידא‬
‫רבי‬
‫כתוב‬
‫בתורתך‬
‫הני‬
‫ולמר‬
‫עצמו לגמרי‬
‫לאמר אבל‬
‫במקום הקרבנות אבל‬
‫מוסף‬
‫דר״ח‬
‫אין צריך להזכיר בר״ה אלא שדי לו‬
‫במה‬
‫מלבד‬
‫שאמר‬
‫החדש‬
‫עולת‬
‫ברכות‬
‫גופא‬
‫ב‬
‫העולות‬
‫וכדי‬
‫גס‬
‫שהוא חטאת יאמר ושני שעירים לכפר‬
‫ושני תמידים כהלכתןי(‪:‬‬
‫הדרן עלך יום טוב‬
‫אמר ר׳‬
‫מםתברא‬
‫להזכיר‬
‫וםלימא לה מסכת ר א ש השנה‬
‫דר׳‬
‫מילתיח‬
‫יםדיר אדם‬
‫אלעזר‬
‫תפלתו‬
‫של‬
‫בברכות‬
‫דבל השנה לא איני והא ר ב יהודה מ ס ד ר‬
‫בר‬
‫דמתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי‬
‫עוירא‬
‫הכא‬
‫דקיימי‬
‫כהנים‬
‫לא‬
‫אמר‬
‫אדרבה‬
‫אינן‬
‫פטר‬
‫רבי‬
‫שמעון‬
‫הני‬
‫אניםי‬
‫בכלל‬
‫רבן‬
‫ברכה‬
‫גמליאל‬
‫הסידא‬
‫פוטר‬
‫חני‬
‫לא‬
‫אניםי‬
‫אלא‬
‫כי‬
‫אתא‬
‫עם‬
‫אלא‬
‫שבשדות‬
‫מ״ט משום דאניםי במלאכח אבל בעיר ״לא‪:‬‬
‫הדרן עלך יום טוב וםליקא לה מםכת ראש השנה‬
‫הגהה זו שייכא לעיל לף יא ע״ב‬
‫הלכה זו‬
‫הכי גרסיצן‬
‫שש מאוח שנה‬
‫אותו‬
‫אומר‬
‫לחיי צח‬
‫והעלה מזל טמה‬
‫עולה‬
‫ביום‬
‫חסלא‪.‬‬
‫חבירו‬
‫לשקוע‬
‫ומעינות‬
‫היינו‬
‫והטן‬
‫פירושה‬
‫שכנגלו‬
‫שוקע‬
‫היום‬
‫לאלול בתולה‬
‫שוקע‬
‫ביום‬
‫בקרקע‬
‫נישן י״ב‬
‫כשכימה‬
‫הקרקע שהד שעה‬
‫בשלמא לר׳‬
‫מרחשון‬
‫מזלות‬
‫מאזנים‬
‫מזלות‬
‫שהוא שור‬
‫שמזל‬
‫מזלות‬
‫מצינו‬
‫היכן‬
‫תשרי‬
‫למעלה‬
‫בלילה‬
‫כולו‬
‫העולם‬
‫פרטן‬
‫עולה גלי‬
‫מערב‬
‫הקרקע‬
‫השני היינו‬
‫לדין‬
‫מצינו‬
‫ג‬
‫כלי לעשות‬
‫בו‬
‫מממעטין בזה‬
‫ארובות‬
‫הזמן‬
‫ולשפוך‬
‫ועכשיו‬
‫חרשים‬
‫לפיון‬
‫המבול לרך‬
‫לר״א מאי‬
‫למערב‬
‫לנטות‬
‫ומעינות‬
‫ובין‬
‫בלילה‬
‫אומר‬
‫וזהו‬
‫מתמעטין‬
‫אייר שהרי‬
‫תשרי‬
‫מחמת‬
‫באייר שור‬
‫הקרקע‬
‫מצינו ניסן‬
‫ראשון‬
‫כימה‬
‫הצינה‬
‫מראשית‬
‫הארובות‬
‫למהר‬
‫שינה אין כאן‬
‫עליהן‬
‫שנוי לא‬
‫פורעניות‬
‫במזל‬
‫מבול‬
‫הקרקע מצל‬
‫הקרקע‬
‫חלילה‬
‫וחוזרין‬
‫לתמיז‬
‫חמישית‬
‫השנה‬
‫בין‬
‫סרמן לאב‬
‫שמזל‬
‫כימה‬
‫עולה שור‬
‫לגיס‬
‫אותו‬
‫ששית‬
‫בשמעתין‬
‫טלה‬
‫היום‬
‫צינה‬
‫שבעה‬
‫להמעיטן‬
‫לר״א‬
‫לעיל‬
‫מן‬
‫ראמר‬
‫והוה‬
‫ליה‬
‫שביעית ועלה מזל כימה בתחלח היום‬
‫שיגר אחר‬
‫כימה ולא‬
‫ועקרב‬
‫פעמים‬
‫ראשון הוא לחרשי השנה אלא‬
‫היינו‬
‫שוקע‬
‫אריה‬
‫שבאותו זמן לא חמה ולא‬
‫פשרי‬
‫ומאזנים‬
‫עולה קשת‬
‫שביעית של יום‬
‫יהושע‬
‫לעולם‪.‬‬
‫ראשונה של יום‬
‫אומר‬
‫טמה‬
‫אחל‬
‫במרחשון היה יום‬
‫שלשעה‬
‫זמנו של כימה לעלות מן הקרקע עד שעה‬
‫ועוד‬
‫מעשה‬
‫והביא‬
‫בראשית‬
‫שינה‬
‫תאומים‬
‫היום‬
‫רביעית ללי‬
‫נפתחו‬
‫ר״א‬
‫שמזל‬
‫שינה‬
‫עולה מן‬
‫עיקר‬
‫בשנת‬
‫כררב‬
‫לעלות מן‬
‫המזלות‬
‫והרוחות ר׳‬
‫ראשון‬
‫מטמה‬
‫בשעה‬
‫שבעה עשר‬
‫מתגבדן‬
‫נקרא‬
‫עולה‬
‫עליהם‬
‫יהושע מאי‬
‫שלישית‬
‫בתחילת‬
‫שלישית גרי‬
‫ומעינות‬
‫לדין‬
‫שוקע‬
‫תשלום כל‬
‫שקיעתו של‬
‫עולה קשת‬
‫למטה‬
‫היום‬
‫הקב״ה‬
‫כוכבים‬
‫כשזה‬
‫השמים‬
‫באייר היה יום‬
‫מתחיל טלה‬
‫ועקרב‬
‫עולה מן‬
‫אותו‬
‫שינה‬
‫ונטל שני‬
‫הבוקר‬
‫מגלגלי] על‬
‫ראשונה של יום‬
‫שנקרא‬
‫לאור‬
‫וארובות‬
‫שגעה עשר‬
‫לשינה אלא לר׳‬
‫וששה‬
‫שניה שור‬
‫תאומים‬
‫שניה‬
‫היינו‬
‫עולה‬
‫ביום‬
‫מעשיהם‬
‫בראשית‬
‫למטה‬
‫שוקע וכן‬
‫הקרקע‬
‫נשעה‬
‫מרחשון שני כשלמא לר׳ <> יהושע היינו דשינה שלא היה‬
‫עליהן‬
‫בארץ‬
‫ג‬
‫עולה מן‬
‫לשקוע לצל‬
‫נתרבו אלא‬
‫טש״ת‬
‫ששינו‬
‫בסלר‬
‫תהום רבה‬
‫אותו יום‬
‫'*הקרקע‬
‫סא״ב‬
‫כולם טמה הוא שור ר״א‬
‫עקרב‬
‫ראשון שני‬
‫עליהם‬
‫נשלמא‬
‫לר״א‬
‫למעלה מן‬
‫שוקע‬
‫התחילה חמה‬
‫עולה מן‬
‫יהושע‬
‫פעמים בין י >‬
‫לשנים עשר‬
‫עקרב וכן‬
‫מרחשון‬
‫הקב״ה‬
‫ומתוך‬
‫מעינומ‬
‫אומר‬
‫מעשה‬
‫לרין‬
‫בגלגל ששה מהן‬
‫ומאזנים‬
‫יהושע היינו לכתיב שני האי בחדש‬
‫שנקרא‬
‫מעשיהן‬
‫שינה‬
‫שלישית‬
‫עולה כבר‬
‫מתחלת‬
‫כימה‬
‫והביא‬
‫גל׳׳ר‬
‫עולה‬
‫שוקע‬
‫שוקע‬
‫מבול‬
‫מגלגלין את‬
‫למרחשון‬
‫ראשונה של‬
‫קבועין‬
‫כולו‬
‫ומעינות‬
‫רומים וכן‬
‫נבקעו כל‬
‫מממענףן‬
‫לעולם‪ .‬ר׳‬
‫לר״א מאי שני שני‬
‫מע״ק‬
‫השנים עשר‬
‫וכשביעית חמה‬
‫עשר באייר היה יום‬
‫ששינו את‬
‫בניסן‬
‫עולה קשת‬
‫עושין‬
‫לתשרי‬
‫שביעית שור‬
‫ומתוך‬
‫שצים עשר‬
‫תאומים‬
‫שמזל‬
‫כוכבים‬
‫כימה‬
‫ממנה‬
‫לכתיב שני אלא‬
‫ראשונה טלה‬
‫וכן עושין כל ימי‬
‫שניה‬
‫ונטל שני‬
‫מתגברין‬
‫יהושע‬
‫והלילה וכן‬
‫בחלש‬
‫במרחשון היה יום‬
‫ביום‬
‫לסוף שעה‬
‫שוקע‬
‫בסרק‬
‫היום י״ז‬
‫גשלמא לר׳‬
‫ראשון )לף יא‪(:‬‬
‫השני‬
‫בראשונה על שלא‬
‫בשבעה עשר יום‬
‫הגיה‬
‫לחרש‬
‫רבינו וכן‬
‫ביום הזה‬
‫בספרי‬
‫הברייתא‬
‫עולם וכן‬
‫בתגבורת‬
‫שבשאר‬
‫שנות‬
‫המעיינות‬
‫שינה‬
‫נר מצוה‬
‫סו א מיי׳ פ״יו מהלי‬
‫תפלה הל׳ י מוש״ע‬
‫א׳׳ס סי׳ קכד סעיף א וטור‬
‫א״מ סי׳ תקצא‪:‬‬
‫םז ב מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫שופר הל׳ ח טוש״ע‬
‫א׳׳ס סי׳ תקצא סעיף ד‬
‫בהגייה‪:‬‬
‫ם ח ג מיי׳ פ״ד מהלכות‬
‫תפלה הל׳ יט טוש״ע‬
‫א׳׳ס סי׳ ק‪:‬‬
‫םט ד מיי׳ סט״ו מהל׳‬
‫נשיאות כסיס ה׳יח‬
‫טוש״ע א׳׳מ סי׳ קכח‬
‫סעיף כד‪:‬‬
‫ע ה טור א״ח סי׳ תקצא‪:‬‬
‫מקראות‬
‫שוב‬
‫;‬
‫ה‬
‫כדאית ליה‬
‫ע״י‬
‫אינו‬
‫אבא‬
‫רב‬
‫זכרונות ושופרות‬
‫השעיר‬
‫אתמר‬
‫אחא‬
‫ור״ת‬
‫של מוסף צריך להזכיר לעולם שהס‬
‫שוב אינו צריך אמר ר״א לעולם‬
‫רבי‬
‫פירש‬
‫קאי והיכא דהתחיל פליגי דלא יפחות‬
‫דנפישי‬
‫ומצלי שאני רב יהודה כיון‬
‫דמי‬
‫בנימין‬
‫בר‬
‫דאפסוקי דמלכיות‬
‫יחושע בן לוי אחד יחיד אחד צבור כיון ש א מ ר‬
‫כתוב לאמר‬
‫מלכיות‬
‫אין‬
‫כו׳‬
‫פוחתין‬
‫ומנחתה שבזה נכלל כל מוססי ר״ח‬
‫לאמר‬
‫דאוושי ‪1*1‬‬
‫ושופרות‬
‫)לעיל לב‪(.‬‬
‫לפטור‬
‫רב‬
‫דרב‬
‫וקשה‬
‫כיון‬
‫ר״ה ושל יוה״כ ושל פרקים אבל‬
‫אפילו‬
‫מעשרה‬
‫ש ל ר״ה‬
‫נחמן‬
‫והלכה‬
‫נורי‬
‫לאמר שוב אינו צריך־ סבור מינח חני‬
‫ואח״כ‬
‫דרב‬
‫יעקב‬
‫ר׳‬
‫מאיר‬
‫שנא‬
‫אלא‬
‫מילי‬
‫וסליקא לה מסבת ר א ש השנה‬
‫אבא‬
‫הנה‬
‫ציפוראה‬
‫א״ר‬
‫גמליאל‬
‫ובתורתך‬
‫כתוב‬
‫הדרן עלך יום טוב‬
‫גמליאל‬
‫דפליגי‬
‫בברכות‬
‫רכל‬
‫זכרונות‬
‫דתנן‬
‫אמר ר ב חננאל אמר ר ב כיון ש א מ ר ובתורתך‬
‫אניסי ויכולין להסדיר תפלתן‪:‬‬
‫בריח‬
‫מאי‬
‫צריך‬
‫למיתי קמי כהניס ויפנו כהניס אליהם‬
‫דלא‬
‫בברכות‬
‫צבור חייב כ ך כל יחיד ויחיד‬
‫וחאמר‬
‫שאמר‬
‫שעם שבשדות בכלל ברכה הני דמצו‬
‫בכלל‬
‫ששליח‬
‫קראי‬
‫ואע״פ‬
‫גרפה‪.‬‬
‫פירשה‬
‫להא‬
‫חננאל‬
‫הא דלא כרבנן ודלא כר׳ יוחנן בן‬
‫צבור מוציא חרבים ידי חובתן דברי ר״מ וחכ״א‬
‫דתנן )לעיל‬
‫תלמודו‬
‫מוהים‬
‫ש ל ר״ה‬
‫פירש‬
‫במלכיות‬
‫רבנן דתניא ברכות של ר״ה ושל יוה״כ שליה‬
‫פ ו ט ר היה פוי‪ .‬שש״צ‬
‫אינן‬
‫איני‬
‫מודים‬
‫וכר‪ :‬ושל פ ר ק י ם ‪ .‬מועדות‪ :‬מהלהין‬
‫]א[ נטרא דאתשי)ברכות(‬
‫והאמר‬
‫יוח״ב‬
‫ל ף לב‪ (.‬אין פוחתין מעשרה מלכיות‬
‫לתלהין‪.‬‬
‫והלכה‬
‫א‬
‫ושל‬
‫מכלל‬
‫רבי‬
‫ולא כר׳ יוחנן בן‬
‫שלשים יום‪:‬‬
‫אבא‬
‫יוחנן הלכה כרבן‬
‫וקשיא לי הא דלא כרבנן‬
‫שהיה‬
‫א(‬
‫השנה‬
‫דאין הכל בקיאין בהן‪ .‬ורבותי מסרשין‬
‫להא דרב חננאל‬
‫סליק‬
‫חכמים‬
‫רבי‬
‫מימי‬
‫לרבן גמליאל‬
‫אלא‬
‫אלא‬
‫שהרי כאן תשע‬
‫במחלוקתן‪:‬‬
‫רבותיו‬
‫ושופרות‪:‬‬
‫כתוב‪.‬‬
‫כיון‬
‫ומלכיות‬
‫וזכרונות‬
‫כיון‬
‫רבגן‪ .‬שאר‬
‫כלומר‬
‫שאמר‬
‫בברכות של ר״ה‬
‫וראש‬
‫פירש‬
‫כקונטרס‬
‫לאיכא‬
‫ושופרות‬
‫שאמר‬
‫כמו שכתבת עלינו בתורתך אין צריך לומר מקראות המוספין ובשם‬
‫ומלכיות‬
‫שאמר‬
‫ג ב ר כ ו ה של‬
‫משום‬
‫השנה‬
‫למוספי ר״ח‬
‫ובתורתך כתוב לאמר כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך‬
‫]גמליאל[ בהך )א(‬
‫קראי‪.‬‬
‫מודים‪ .‬לו‬
‫אילימא‬
‫דנפיש׳‪.‬‬
‫לה‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫העולם‬
‫כלרב‬
‫מעיינות‬
‫חםלא‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ואקשינן אי מורו ליה לרבן‬
‫גמליאל למה ליה לר• יוחנן‬
‫למימר חלכתא כווחיה‪ ,‬לא‬
‫אמריגן הלכתא אלא חיכא‬
‫דאיכא פלוגחא‪ .‬ופריק רב‬
‫נחמן בר יצחק מאן מורי‬
‫ליה לרב גמליאל ר׳ מאיר‬
‫וחכמים חולקין על זה ועל‬
‫זה‪ .‬דחנו רבנן ברכות של‬
‫ראש השנה ויום הכפורים‬
‫בלבד‪ ,‬אבל בכל השנה‬
‫אין הלכה כרבן גמליאל‪.‬‬
‫ומאי שגה ראש השגה ויום‬
‫הכפורים מן השגה כולה‪,‬‬
‫אילימא משום )דכת׳(‬
‫]דנפישי[ בהו קראי‪ ,‬והן‬
‫עשר מלכיות עשר וכרתות‬
‫ועשר שופרות‪ ,‬והאמר‬
‫רב חננאל אמר רב כיון‬
‫שאמר ובתורתך כחוב‬
‫לאמר שוב אינו צריך‬
‫להזכיר חפסוקין‪ ,‬אלא‬
‫משום דאוושי ברכות‪.‬‬
‫כלומר בכל שבת ומועד‬
‫מתפללין שבע ובאלו‬
‫מתפללין ]תשען‪ .‬אמר ר׳‬
‫אלעזר לעולם יסדיר אדם‬
‫תפילתו ואחר כך יתפלל‪.‬‬
‫ואמר ר׳ אבא מםתברא‬
‫בברכות של ראש שנה‬
‫ושל יום הכפורים ושל‬
‫פרקים‪ ,‬אבל של כל השנה‬
‫כולה לא‪ .‬וכן סוגיא‬
‫דשמעתא‪ .‬אמר רב אחא‬
‫בר רב עוירא אמר ר׳‬
‫שמעון חסידא פוטר חיח‬
‫רבן גמליאל אפילו עם‬
‫שבשדות כולי‪ .‬ואסיקנא‬
‫אלא כי אתא רבץ אמר‬
‫ר׳ יעקב בר אידי אמר ר׳‬
‫שמעון חסידא לא פטר‬
‫רבן גמליאל אלא עם‬
‫שבכגסת ושומעי; משליח‬
‫ציבור‪ ,‬וחעם שבשדות‬
‫וחן אנוםין שאינן יכולין‬
‫לבא‪ ,‬אבל הני דשכיחי‬
‫בעיר ולא אתו לא פטר‬
‫לחו רבן גמליאל‪ .‬ירושלמי‬
‫רבן גמליאל אומר שליח‬
‫ציבור מוציא את הרבים‬
‫ידי חובתן ר• חוגא רובח‬
‫דצפורין בשם ר׳ יותנן‬
‫הלכתא כרבן גמליאל‬
‫באלין תקיעתא והא שישנן‬
‫שם מראש התפילה‪.‬‬
‫היה ע ל ך י״ט של‬
‫ר״ה םל־קו פירוש־ יבינו‬
‫חננאל ממסכת ראש‬
‫השנה‪ .‬תהלה לשוכן‬
‫טעונה‬