ב. מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מםורת הש״ם
א( יבמות יג] (3 ,:עי׳ חוס׳
זבחיס פט .ל״ה מנלן יכו׳
מה שהקשו בסוגיא דהכא
והניחו בקושיא[ ,ג( ]לקמן
ד .יכן ,[.ד( מו״ק ג :גיטין
לו :עליית פ״א מ״ה ע״זלו,.
ה( ]יבמות יג ,[:ו( ]לקמן
ל] (1 ,[:גי׳ רי״ף ואימא
תריסר וחליסר י״ג ומן כו׳
וגי׳ רא״ש א״ר שמואל בר
יצחק י״גזמןט׳[,ח(תעניפ
ע״ש,
יל:
]ע״,[3
נו(
י( ]לקמן ד ,[:כ( ואסתר ט[,
ל( ]צ״ל אחרים[] (» ,ועי׳
רש״י בכורוח ל ל״ה חיתי[,
תורה אור השלם
.1לקים את ימי הפרים
האלה בזמניהם כ א ש ר
קים
מרדכי
עליהם
היהודי ואסתר המלכה
ו כ א ש ר קימו ע ל נפשם
ועל זרעם דברי ה־נניוה
אסתר ט לא
חעקתם:
.2קימו וקבלו היהודים
עליהם ועל זךעם ועל
כ ל הנלךים עליהם ולא
יעבור להיות עשיס את
הימים
שני
ככתבם
האלה
בכל
וכזמנם
שנה ושנה:
אסתר ט בז
.3בימים א ש ר נהו בהם
מאויביהם
היהודים
והחדש• א ש ר נהפך להם
מיגון
ומאכל
לשמחה
ליום טוב ל ע ש ו ת אותם
משהה
ימי
ומעזלוה
ושמחה
מנות
לרעהו
איש
ומתנות
אסתר ט כב
לאביונים:
בליון הש״ס
מתני׳
שהכפרים
אלא
כו׳ .עיין מדרש תנחומא
פרשת בראשית פי׳ חלש
נההיא
שם
הכניסה:
דני
ולא יעבור כתיב.
לקמן לף ה ע״א:
רבינו הננאל
פרק ראשון :מגילה
נקראת
מגילה נקראת בי״א בי״ב
בי״ג
בי״ד
ובט״ו
פחות
ולא
יותר.
והא
קרא
אלא
לא
כת׳יב
לא
בי״ד ובט״ו ,והני כולהו
מנא לן .ואמדינן כדכענן
למימר
חכמים
לקמן,
הקילו צל הכפרים שיהיו
ליום
מקדימץ
הכניסה
וקורץ בי״א ובי״ב ובי״ג.
פירוש יוס הכניסה ,יום
שני
חמישי נקרא
ויום
יום הכניסה מפני שנכנסין
בני
הכפרים
בכרכין
כהי
שיתפללו
בציבור
ויקראו בםפר תורה ,וביום
מספקין
שנכנסין
מים
ומזון לאחיהם שםכרכים.
ואס חל להיות י״ד ביום ג׳
התירו לכפרים לקרוא אה
המגילה כיום בי שהוא
י״ג לחדש ,ואם חל להיות
י״ד ברביעי קורין הכפרים
םיום ב׳ שהוא י״ב לחדש,
ואם
באחד
חל
י״ה
בשבת
להיות
מקדימץ
וקורץ ביום חמישי שהוא
י״א לחדש .הקילו עליהן
מפני שמספקץ מים ומזון
לאהיהם שבכרכים ,ואם
יכנסו כיום ג׳ או ביום
ד׳ מפני קריאת המגילה,
אינן יכולץ לבוא ביום ה׳
שהוא יום הכניסה .וכן
דרך וו השמועה .ואקשינן
ואיך היקלו הכמים ועקדו
]יום[
י״ד
ויום
ט״ו
שהן תקנת אנשי כנסת
מגילה נקראה בי״א וכוי .פעמים
מפרש ואזיל :לא פחוה ולא
יותר מט״ו :מימוה יהושע .בגמ׳«> מפרש
ליום הכניסה .כלומר מאחר שהמוקפין
קורין בי״ל הרי הכל בכלל תו היכי
משכחת י״א י״ב י״ג אלא שהכפרים
נתנו להן חכמים רשות להקליס
קריאתה ליום הכניסה יום שני בשבת
שלפני י״ד או חמישי בשבת שהוא
מתכנסין
שהכפרים
כניסה
יום
לעיירות למשפט לפי שבתי לינין
יושבין בעיירות בשני ובחמישי כתקנת
עזרא )3״ק לף פב (.והכפרים אינן
בקיאין לקרות וצריכין שיקראנה להם
אחר מבני העיר ולא הטריחום
חכמים להתאחר ולבא ביום י״ל
ופעמים שיום הכניסה בי״ג ופעמים
שהוא בי״א :חל ארבעה עשר להיות
בערב שבה עיירוה ומוקפין חומה
ק ו ר ץ בו ביום .שאין קריאת המגילה
בשבת גזירה שמא יטלנה בילוי( .וא״ת
יאחרו המוקפין על אחר שבת הוה
ליה ט״ז ואמר קראי( ולא יעבור :חל
להיוח אחר שבה כפרים מקדימץ
ליום הכניסה .רהוה ליה י״א .וטפי
לא משכחת לה יוס הכניסה שלפני
פורים מוקלס לו למיוס הכניסה
גמ׳
ליום הכניסה לא מקלמינן:
ה״ג מגלן מגלן כדבעינן למימי לקמן
וכוי .והכי פירושא מנלן לי״א ר״ב
וי״ג חזו לקרייה לי״ל וט״ו הוא לכתיב
בקרא וקא מהלר גמרא מנלן בתמיה
האי לאו חובה היא אלא חכמים
הקילו עליהן כלבעינן למימר לקמן:
כ י י שיספקו .שיהו םנויין ביום פורים
להספיק צורט סעולת פורים לבני
העיירות :אגן הכי קאמרינן .אנן
למיבעיא לן מנלן הכי קאמרינן:
מכדי .מלהקילו חכמים על הכפדם
להקליס על כרחך אנשי כנסת הגלולה
שתיקנו בימי מרלט ואסתר את שמחת
הפורים וקריאת המגילה כולהו הני
זימני תקון ונתנו רשות לקרות:
ראי סלקא דעחך .י״ל וט״ו תקון
הכתובין במגילה ותו לא :היכי אהו
ועקרו תקנתא
ר ב ק .לכתרייהו
אלא
בתמיה:
להקליס
והתירו
פשיטא אינהו הקץ .וכיון דאינהו
תקון ולאי רמזינהו כמגילת אסתר
היינו למיבעיא לן היכא רמיזא ומנלן:
לגופיה .לי״ל וט״ו המפורשין בספר:
לימא קרא .את ימי הפורים האלה
בזמן למשמע בזמן המפורש להם:
ואכתי מיבעי ליה .האי מקט זמנים
לשון רבים :זמנו .של מוקפין לאו
כזמנו של פחים לאי כתוב בזמן הוה
משמע זמן אחל לשניהן אי בעו
ליקרו בארביסר ואי בעו ליקרו
ב.
בחמיסר :זמניהם חמיא דזמנם .רבויא דדרשינן לקרא לייתורא
כזה ופעמים כזה ולקמן
דיו״ד וה״א דומיא דעיקר הזמן דנפקא לן מזמנם הוא דקא מרבה
יומר .לא פחות מי״א ולא
לומיא לידהו :זמן קהלה לכל היא .הכל נקהלו להנקס מאויביהם
לה :אלא שהכפרים מקדימי;
בין בשושן בין בשאר מקומות כמו שכתוב בספר הלכך לא צריך קרא
קורין בט״ו ושאין מוקפץ
לרבויי שיהא ראוי לקרייה דעיקר
הנס בו היה :ימים כימים .לעיל
מיניה כתיב י״ל וט״ו ישמתו וכתיב
כימים אשר נחו בהם היהודים וגו׳
והוה ליה למיכתב ימים אשר נחו
למשמע הם הס ימים אשר נחו מאי
כימים לרבות שנים אחרותל( כלוגמתן:
לדורות הוא דכהיב .להט שייך
לישנא לקרא כימים כלומר יעשו
ללורות י״ל וט״ו כאשר היה בימי הנס
נקראת א>בי״א בי״ב בי״ג בי״ד בט״ו לא פחות
ימים אשר נחו בהם הלכך לא איכא
ולא יותר א כרכין המוקפין חומה מימות
לרכויי מהכא שנים אחרים :זו דברי
יהושע בן נון קורין בט״ו ב כפרים ועיירות
ר׳ עקיבא .הט נמיר רבי יוחנן
גדולות קורין בי״ד 8ג א ל א שהכפרים מקדימין
מרביה למתני׳ ר״ע אמרה :סהומהאה.
בשני
ליום הכניסה כיצד חל להיות י״ד
הרבה סתם משנה סתס ר׳ שהן לברי
כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות
ר׳ עקיבא .וי״מ סתומתאה כל הסתומין
תלמיליו היו כלאמר בסנהדרין 1לף
חומה למחר חל להיות בשלישי או ברביעי
פי (.סתם משנה ר״מ סתם תוספתא
כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות
ר׳ נחמיה סתם ספרא רבי יהורה
קורץ בו ביום ומוקפות חומה למחר חל
וכולהו סתומתאי אליבא לר׳ עקיבא
להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין
אך קשה בעיני לפרש כן שמצינו
בו ביום ומוקפות חומה למחר חל להיות
בכמה מקומות בשם ר״א בר׳ יוסי
ע״ש כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות
סתומתאה רבי מנחם בר רבי יוסי
גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום חל
סתומתאה לקמן בפרק בני העיר
<דף .מ(( :אימהי .הקילו חכמים
להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין
על הכפרים :בזמן שהשנים כהיקק.
וקורין ליום הכניסה ומוקפות חומה למחר
שהשנים מתעברות על פי בית לין
חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום
והחלשים המקלשין בבית לין שולחין
הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות
שלוחיהן להוליע אימתי הוקלש ניסן
חומה למחר :גמ' מגילה נקראת בי״א מנלן
שלוחין:
ע״פ
מועלים
ועושין
כ ( מנלן כדבעינן למימר לקמן ״חכמים הקילו
אדמחם .והשלוחין
כששרויץ על
על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה
מגיעין על הפסח לקצה ארץ ישראל:
אבל בזמן הזה .שפסקו כל אלה
כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים
וישראל נפרלו ולא יגיעו שלוחי ב״ל
אבן הכי קאמרינן מכדי כולהו אנשי כנה״ג
אצלם הכל צופין למקרא מגילה
תקנינהו דאי ם״ד אנשי כנה״ג י״ד וט״ו תקון
ואומרים יום י״ר כאדר קרינן המגילה
אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה״ג
נשארו לאלר ט״ו יום וט״ו של ניסן
והתנן י׳ י אין ב״ד יכול לבטל דברי ב״ד
עושין פסח ואס תקדים קריאתה
חבירו אא״כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אלא
יעשו פסח לסוף שלשים יום של
פשיטא בולהו אנשי כנה״ג תקעו היכא
קריאה ונמצאו אוכלין חמץ כימים
אחרונים )ביום( של פסח :בזמן הזה
רמיזא ?>אמר רב שמן בר אבא א״ר יוחנן
נמי אימא להא הקנהא .להא רבי
אמר קרא 1לקיים את ימי הפורים האלה
עקיבא בזמן הזה ]הוה[ ואמר
בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם האי מיבעיא
במתני׳ למקרימין :אלא לאו אליבא
ליה לגופיה א״כ לימא קרא זמן מאי זמניהם
דרבנן .להוו מקמי ר״ע אמרה:
זה
זמנים טובא ואכתי מיבעי ליה ייזמנו של
מיהא קריגן .אלמא רבנן נמי לרשי
לא כזמנו של זה א״כ לימא קרא זמנם מאי
זמן זמנם זמניהם :אילא דאמרי אמר
זמניהם שמעת מינה כולהו אימא זמנים טובא
רבה זו לברי ר' עקיבא סהימהאה.
ולא גרסינן להאי לישנא ללריש זמן
זמניהם דומיא חמנם מה זמנם תרי אף
זמנם זמניהם להא רבנן לפליגי עליה
זמניהם תרי ואימא תריםר ותליםר ״כדאמר
נמי ררשי ליה אלא שהחמירו לאחר
רב שמואל בר יצחק ה י״ג זמן קהילה לכל היא
בה:
למסתכלין
משוס
חורבן
ולא צריך לרבויי הכא נמי י״ג זמן קהילה לכל
קשיא דר״י .להא ברייתא ללעיל
היא ולא צריך לרבויי ואימא שיתסר ושיבסר
אלד יהולה למתני׳ כלמפרש ואזיל:
2 8ו ל א יעבור כתיב ור׳ שמואל בר נחמני אמר
ואוקי
כו
אמר קרא כימים אשר נחו בהם היהודים ימים כימים לרבות י״א וי״ב ואימא
תריסר ותליסר אר״ש בר יצחק י״ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי ואימא שיתסר ושיבםר ולא יעבור
כתיב ר״ש בר נחמני מ״ט לא אמר מבזמניהם זמן זמנם זמניהם לא משמע ליה ורב שמן בר אבא מ״ט לא
אמר מכימים אמר לך ההוא לדורות הוא דכתיב אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן זו דברי ר״ע םתימתאח
דדריש זמן זמנם זמניהם אבל חכ״א אין קורין אותה אלא בזמנה מיתיבי א״ר יהודה > י אימתי בזמן שהשנים
כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה רבי יהודה
אליבא דמאן אילימא אליבא דר״ע אפילו בזמן הזה איתא להאי תקנתא אלא לאו אליבא דרבנן ובזמן
שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן מיהא קרינן תיובתא דרבי יוחנן תיובתא א״ד אמר רבה בר
בר חנה אמר ר׳ יוחנן זו דברי ר״ע סתימתאה אבל חכמים אמרו בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורץ
אותה אלא בזמנה תניא נמי הכי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שתיין על אדמתן
אבל בזמן הזה הואיל ומםתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה רב אשי קשיא ליה דר׳ יהודה אדר׳ יהודה
3
הגדולה ותיקנו הם י״א ווי״ב וי״ג לבני הכפרים ,והא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו וכוי .ופרקינן
ידם על פה כ׳ אנשי כנסת ]הגהולהן תיקנום .מדכתיב לקיים את ימי הפורים האלה
הני נמי מסורה היה
ח
ומוקים
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פ״א מהלכות
א
מגילה הלכה ל סמג
עשין ל טור ש״ע א״מ פי׳
תרפח סעיף א:
ב מיי׳ שם הלכה נו
כ
טוש״ע שם סעיף ג:
ג
ג מיי׳ שם הלכה ו ז
סמג שס:
ד
ד מיי׳ פ׳׳נ מהלכוח
ממרים הלכה נ :
!מיי׳
ה
מהלכות
פייה
תעניות הלכה ה ועי׳ מ״מ
ושו״ע
טור
סימן
או״ח
חרסו סעי׳ כן:
ה ו מיי׳ פ״א מהל׳ מגיל׳
הלכה ט:
מוסף רש״י
כרכין .כל כרך אינו אלא
מקום שווקין ,שנכנסים שס
מכל צד ,וגדול יותר מעיר
גלולה
וכעיי׳ז
ולקמן ג:
ערובין כא :כתובות קי .ב״מ
קא.(:
רבעו הנגאל)המשך(
בזמניהם ,ולא כתיב זמן,
או ומנם דמשמע ומנו של
פרוון לא הוא זמן של בן
כרך ,אלא כתכ זמניהם.
כי זמנים
דייקינן מינה
הרבה תיקנו להם חכמים
והן י״א וי״ב ,שני ימים
כנגד י״ד וט״ו ,אבל י״ג
לא
לרבוייה
צריך קרא
דהוא ומן קהילה לכל.
ולא יתכן לומר י״ו וי״ז,
דכתיב ולא יעבור ,כלומר
לעבור ולעשות
אין לו
ימי הפורים אחר יום ט״ו.
ר׳
נחמני
שמואל בר•
דייק מכימים ,לרכות אחד
ושנים
עשר
כר.
עשר
ואידך כימים לדורות הוא
דכתיב ,כלומר כמו הימים
בהם,
עשו
אותם נמי פורים.
אמר
נחו
אשר
ר׳ יוחנן משנה זו מגילה
נקראת בי״א כי״ב וכו׳
שנעשית סתומה ,דברי ר•
עקיבא הן ,אבל חכמים
אומדים אין קורין אותה
בומנה,
אלא
י״ד
והן
וט״ו בלבד .ואותבינן עלה
דתניא
מיהא
ר׳
אמר
יהודה אימתי קורין בי״א
ב״יב בי״ג בזמן שהשנים
כתיקנן,
בזמן
כלומר
שאין שם שמד להתבלבל
השנים,
חשבון
וישראל
שרויץ על אדמתן ,אכל
עתה אע״פ כי בזמן הזה
השנים
הואיל
כתיקנן,
ומסתכלין בה אין קורין
אותה
אלא
יהודה
אי
בזמנה.
אליבא
נימא
ר׳
דמאן,
דר׳
אליבא
עקיבא אפילו בומן הדת
קורץ אותה בי״א ובי״ב
וכי״ג ,והא תקנת אנשי
כנסת הגדולה הן ,אלא
ודאי
ר
דרבנן
יהודה
ובזמן
כתיקנס
אליבא
שהשנים
שרויין
וישראל
על אדמתן מיהא קורץ
בי״א בי״כ .תיובתא לר׳
יוחנן .איכא דאמרי אמר
ר׳
יוחנן
דברי
ר׳
וו
המשנה
עקיבא
הן,
אבל חכמים אומרים בזמן
הזה הואיל ומסתכלין א(
בה ,האביונים מסתכלים
בקריאת המגילה ,כי בעת
קריאת המגילה מחלקץ
מעות
פורים
לעניים
ומשלחין להם מתנות .אין
קורין אותה אלא בזמנה
בי״ד .והאי 0שאמר גאון
ז״ל
כך
אנו
שונץ,
ומםתכנין ,ופי׳רושו אם
השנים כתיקנם
שיכולין
ישראל להעמיד התוהיהן
ואין עליהן סכנה] ,אבל
בזמן הוה שמסתכנין ישראל בדהיהם[ אץ קורץ אותה אלא בזמנה .אבל אנו כך שנינו .תניא נמי הכי ןוכו׳[.
א( עיין נערוך ערך סכל אי.
(3הרמנ״ן במלחמות כתב נזה הלשון וזו היא גירסיוו של רצינו האי גאון דל.
עין משפט
נר מצוד,
ו
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
ך•
*
א מיי׳ פ״א מהלכות
מגילה הלכה ו:
ז כ ג ד ה מיי׳ שס הלנה
ד ה י סמג עשי! ד
מרפק
טוש״ע א״ח סי׳
סעיף נ:
ועוד
האפר דנ חסדא מ״ם וסמ״ך כו׳ .השתא סלקא לעתך
למנצפך מיירי בסתומות ותימה לבמסכת שבת פרק הבונה
־ב
אשי
ימי
ליה
קשיא
יה והה
ר׳
בזמן
הזה
זואיל ומםתכלץ בה אין
ןורין אותה אלא בדמנה.
וה[אמר ד יהודה אימתי
זקום
שנכנסין
בשני
אבל
מקום
כהמישי,
קורץ
זאין נכנסין אץ
וותר ,אלא בזמנה ,מקום!נכנסין בשני ובחמישי
;יהא קרינן בי״א ]כי״ב[
:י״ג ואפילו בזמן הוה.
אשי
שמיע ליה לרב
איכא מאן
דתני
לה
ברייתא כר׳
יוסי
בר׳
•;ודה ,א( דווקא הוא ,דלא
דד
יקשי לך
דר׳ יהוהה.
:רבץ
י ימות
יהושע
י ורץ
יהודה
]פםקא[
המוקפין
גט״ו.
חומה
בן
נון
ואוקימנא
> :גמרי( ]דגמר׳ינן[ פרזים
! ׳רזים[ ,כתיב הכא על כן
י יהודים הפרזים היושבים
לילע מתחילה
ליה וקתני
מילתיה
לרב חסלא וגס איירי ליה מעיקרא
הוצרך
בפתוחות
בפתוחות ולא
והכא ה״ק
המצות
והך
להעמיד
תקשה דרב
ותסברא
קושיא
מנצפ״ך
חסדא
והכתיב אלה
בין
איתותב
בפתוחות בין בסתומות ועוד את״ל
דבסתומות
איירי
ל(אכתי
תקשה
והאמר רב חסדא מ״ם וסמ״ך וכו׳
וכן פיר״ת וז״ל שהגיה בספר הישר
מנצפ״ך צופים אמרום כמו קול צופיך
)ישעיה
«(
נביאים.
צופים
מהר
אפרים )שמואל א א> ״(ממאתיס נביאים
׳()מצופים( שעמדו להם לישראל והיו
צופים הללו לאחר ששרף אמון את
התורה ומשום לשון נופל על הלשון
נקרא מנצפ״ך בלשון צופיך ותסברא
והכתיב אלה המצות ועוד והאמר רב
חסדא מ״ס
וסמ״ך
וכו׳
שבלוחות
י ערי הפרזות עושים את
ומשני אין מהר הוי ולא קשיא מידי
י ה להלן דכת׳יב הפרד
מטי במגילה פריך מהא דרב חסדא
• ם ארםעה עשר ,וכתיב
ו תם לבד מערי הפרד,
ו;רי להני פרזי ומוקפות
ר ־מות
מימות
דכהדיהן
י :ושע בן נון ,כי )נהר(
ן ;כי[ קורין בט״ו .ואימא
כ יקפץ חומה קורין בי״ד
ו ט״ו .ופרקינן אי הוה
ארבעה
נ זיב את יום
דרבי ירמיה מוקי לה בסתומות וכי
דהכי אורחיה זיל הכא קא מדחי ליה
מאלה המצות נמי פריך ומשני שפיר
ומתוך הסוגיא דמגילה ושכת מוכח
תרוייהו ורבי ירמיה קאמר מנצפ״ך
צופים
אמרום
81ר וחמשה עשר ,כדקא
ואת
ארבעה עשר
י־ cחמשה עשר ,שמעינן
בי״ד
די
והני
ד rמאן
י :ים
דעביד
אלא
וי קום
בט׳׳ו,
שני
כל
מקום
יומו יום
אחד.
ת .ב ליכא למימר דמוקפץ
א בעו
כעו
בי״ד אי
כ י״ו ,דהא פרשינן לעיל
דייקינן
מ יכתיב זמניהם
ד ל חד בזמנו וזמנו של
זז
לא
זמנו של
זה,
כ ומר אין הפרזין קורין
ב ״ו ולא המוקסין קורץ
ב יד.
בשלשה
ואימא
ע :ר ,כלומד מוקפץ אי
כ׳ ו בט״ו אי בעו כי״ג.
ונ •קינן כשושן ,מה שושן
א• ׳׳ג דלא מוקפת חומה
מ ןות
ה• 1
יהושע
מיהא
בן
כיון
נון
דהיא
מוןפת חומה קרו כט׳׳ו,
אי
כל
מוקפת
שהיא
תי:ןה קרו בט״ו .ואיתקש
זכ ־ה
לעשייה,
וד מים
וני .שים.
כו
דכתיכ
נוכרים
האלה
מתניתין
יהושע
בן
דלא
קרחה
דר י מוקפין חומה מימות
אד שורוש קורץ בחמשה
מ י ,כשושן .ותנא דיד;
אכ־ שאני שושן דאע״ג
דל -וו מוקפת חומה מימות
יהישע בן נון היא ,הואיל
ונעשה בה נס לפיכך קראו
בט יו .ואקשינן
בשלמא
לה א דידן כתיב מדינה
ומי ינה עיר ועיר ,מדינה
ומיינה
לחלק
האע״ג
דת וייהו מוקפות חומה
אי 1ו[ן ,המוקפות חומה
מי :ות
יהושע
בן
נון
קר בט״ו והמוקפות אתהי
כן קרו בי״ד .עיר ועיר
נמ׳
לש •:ר
לחלק
בין
עיירות,
שושן
דשושן
בט ו ושאר עיירות בי״ד.
אל :לר׳ יהושע בן קרחה
אפתוחות
ואסתומות
וכדמסיק הש״סי«:
> זרת ,השתא דכחיב את
י :
דהך הקדמה לאו קולא היא לכפרים אין קורין אותה אלא בזמנה:
משום
גרועי גרעיה לא״ר ירמיה מנצפ״ך
רביגו הגנאל
אמר
נכנסים שם ליום הדין כשיש להם הריב :אכל מקום שאין נכנסין.
סתום עילויי עליוה לאמר רכ חסלא ט ׳ אלא סתום ועשאו פתוח
בפתוחות ואור״י לגמ׳ ]לשבת[ מסיק
מבטלין
דלעיל כרבי יוסי בר יהודה :אימהי.
מקדימים :מקום שנכנסים כ ו :במקום שבית לין קבוע והכפרים
)לף קל .ושם( משמע איפכא מרקאמר התם בשלמא פתוח ועשאו
]צופים אמרום[ אלמא מנצפ״ך איירי
־;בי אכל
ואוקי לה להך
ברייחא.
מסורת הש״ם
בתמיה:
דקשיא ליה כוי.
הפרזים .עיר שאין לה חומה ומתוך
א( ]צקמ! ד :ה.ן ,ב( !גי׳
רי״ף רב[ ,ג( ]נ״ק סה :ע״ז
ננ ,[.ד( ןתוספהא פ״א ושם
אי׳ רבי
ב״ק[,
יהודה
ה( !לקמן ג] 0 ,[:פסחים
מו(t ,[.
קל,[.
ושבח
ח( ]יומא פ .תמורה טז,[.
ומוקים לה לברייתא כר׳ יוסי בר יהודה ומי
אמר ד״י בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין
מ( ולקמן יד ,[.נ( ןצ״ל
לשכונה :מוקפין במ״ז.
משכונה
צופים[ ,ס( נועי׳ תוספת
יהודה
קורין אותה אלא בזמנה ורמינהי יא״ר
שהרי שני ימים כתובין שם ומדקבע
שנח קל .ל״ה גרועי[,
אבל
ובחמישי
אימתי מקום שנכנסין בשני
י״ד לפחים שדייה מ״ו למוקפין:
מקום שאין נכנסין בשני ובחמישי
אין כלל כלל לא .וחמשה עשר דכתיב
במגילה שדייה לשושן כדרך שנחו תורה אור השלם
קורין אותה אלא בזמנה מקום שנכנסין
ע ל כן היהודים
.1
בו בשעת הנס :מהודו ו ט ד כוש
בשני ובחמישי מיהא קרינן ואפילו בזמן הזה
הפךזים הישבים בערי
כהיג .שקיבלו עליהם פורים דכתיב
ומוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה
הפרזות עשים את יום
וישלח ספרים בכל מדינות המלך
ארבעה ע ש ר ל ח ד ש
ומשום דקשיא ליה דרבי יהודה אדר׳ יהודה
אךר שמתה ומשתה ןיום
אחשורוש וגר לרףס עליהםט( .ואע״ג
מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה
טוב ומשלוח מנות איש
ללא כתב הולו וכוש בהאי קרא כיון
אסתר ט יט
לרעהו:
ר ב אשי שמיע ליה דאיכא דתני לה כרבי
לכתיב ככל מלינות המלך אחשורוש
.2לקים ׳גליהם להיות
יהודה ואיכא דתני לה כרבי יוסי בר יהודה
עשים את יום ארבעה
הרי מהולו ועל כוש :כדכהיב
ע ש ר ל ח ר ש א ד ר ואת
להייה עושים .מסקנא לקושיא היא
ומדקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה
יום חמשה ע ש ר בו בכל
ולא תירוצא הוא :ואימא פרזים בי״ד.
אמר מאן דתני לה כרבי יהודה לאו דווקא
שנה ושנה:
אסתר ט כא
להא קבעינהו קרא אבל מוקפין ללא
מאן דתני לה כרבי יוםי בר יהודה דווקא:
.3לקימ א ת ימי הפרים
קבעינהו קרא אי בעו בארביסר
האלה בזמניהם ב א ש ר
כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון
ליקרו אי בעו בחמיסר ליקרו :ואימא
מרדכי
קים עליהם
קורין בחמשה ע ש ר וכר :מנהני מילי אמר
היהודי ואסתר המלכה
מוקפץ בי״ג .וקרא לכתיב בחמשה
ו כ א ש ר קימר ע ל נפשם
>רבא דאמר קרא ע ל כן היהודים הפחים
עשר לשושן הוא לקבע כלרך שעשו
ו ע ל זרעם ד ב ר י הצמות
בארבעה
היושבים בערי הפחות וגו׳ מדפרזים
כשושן.
ומשני
ראשונה:
בשנה
בכדו
אסתר ט לא
וזעקתם:
.4והימים האלה נזכרים
כיון ללא רמז לך הכתוב זמן המוקסין
ע ש ר מוקפין בחמשה ע ש ר ואימא פחים
ונעשים ב כ ל דור ודור
אימת הוא ואשכחן שושן שעשו כט״ו
בארבעה ע ש ר מוקפין כלל כלל לא ולאו
משפחה ומשפחה מדינה
מסתברא שאותו היוס שייר למוקסין:
ומךינה ועיר ן ע י ר וימי
ישראל נינהו ועוד מהודו ועד כוש כתיב
לא
האלה
הפורים
אשכחן עשייה .למשתה ויום טוב
ואימא פחים בארביסר מוקפין בארביםר
יעברו מתוף היהודים
שתהא לפחים בי״ל ומוקפין בט״ו:
וזבךם ל א ; ס ו ף מזרעם:
ובחמיםר כדכתיב להיות עושים את יום
מנלן.
המגילה:
קריאת
זכירה.
אסתר ט כת
עשר
ארבעה ע ש ר לחדש אדר ואת יום חמשה
שנקבע להם זמן לפחים בארבעה .5כ ל אלה ערים בצרות
דלתים
גבהה
הובלה
]בו[ בכל שנה אי הוה כתב את יום ארבעה
עשר הא בהאי קרא רעל כן היהוליס
ובריח ל ב ד מ ע ר י הפךזי
הפרזות
בערי
היושבים
הפחים
ע ש ר וחמשה ע ש ר כדקאמרת השתא
הרבה מאד:
נפוץ
כך ישיבתה
ופרוז
ומרוחקין
ט( ]אסתר ט! ,י( ]שס[,
] (Sלף ג ,[:ל( ס״א נמי,
א
א
1
נ
2
דכתיב את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה
ע ש ר אתא «את ופסיק הני בארבעה ע ש ר והני בחמשה ע ש ר ואימא פחים
בארביםר מוקפין אי בעו בארביםר אי בעו בחמיםר אמר קרא בזמניהם זמנו
של זה לא זמנו ש ל זה ואימא בתליםר כשושן אשכחן עשייה זכירה מנלן
אמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשייה מתני׳ דלא
כי האי תנא דתניא י׳רבי יהושע בן קרחה אומר כרכין המוקפין חומה מימות
אחשורוש קורץ בחמשה ע ש ר מ״ט דרבי יהושע בן קרחה כי שושן מ ה
שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש וקורין בחמשה ע ש ר אף כל שמוקפת
חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה ע ש ר ותנא דידן מ״נו יליף פחי פרזי
כתיב הכא ע ל כן היהודים הפחים וכתיב התם ל ב ד מערי הפרזי הרבה
מ א ד מה להלן wמוקפת חומה מימות יהושע בן נון אף כאן wמוקפת חומה
מימות יהושע בן נון בשלמא דבי יהושע בן קרחה לא אמר כתנא דידן דלית
ליה פ ח י פרזי אלא תנא דידן מ״ט לא אמר כר׳ יהושע בן קרחה מ״ט דהא
אית ליה פרזי פרזי הכי קאמר אלא שושן wדעבד׳ כמאן לא כפרזים ולא
כמוקפין אמר רבא ואמרי לה כדי שאני שושן הואיל ונעשה בה נס בשלמא
לתנא דידן היינו דכתיב מדינה ומדינה ועיר ועיר מדינה ומדינה לחלק בין
מוקפץ חומה מימות יהושע בן נון למוקפת חומה מימות אחשורוש עיר
ועיר נמי לחלק בין שושן לשאר עיירות אלא לרבי יהושע בן קרחה בשלמא
מדינה ומדינה לחלק בין שושן לשאר עיירות אלא עיר ועיר למאי אתא
אמר לך רבי יהושע בן קרחה ולתנא דידן מי ניחא כיון דאית ליה פרזי
פרזי מדינה ומדינה למה לי אלא קרא לדרשה הוא דאתא וכדרבי יהושע
בן לוי הוא דאתא דאמר רבי יהושע בן לוי ״ י כרך וכל הסמוך לו וכל
הנראה עמו נידון ככרך עד כמה אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר
אבא כמחמתן לטבריא מיל ייולימא מיל הא קא משמע לן דשיעורא
דמיל כמה הוי כמחמתן לטבריא ״ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא
בר אבא מנצפ״ך צופים אמרום ותסברא והכתיב אלה המצות ^ ש א ץ
נביא רשאי לחדש דבר מעתה ועוד האמר רב חםדא מ״ם וסמ״ך שבלוחות
בנם
ג
3
4
ב
5
1
ג
4
ה
6
עושים אפ יום ארבעה עשר וגרי(
עשייה הוא רכתיבא :איהקש זכירה
הלכך
לעשייה.
זמן
אחל
להם:
וכתיב החם .בביאת האק כימי משה
רהושע לבל
מערי
הפרזי
דברים ג ה
.6אלה המעות א ש ר
צוה י; את מ ש ה א ל בני
י ש ך א ל בהר סיני:
ויקרא כז לד
הרבה
מאל :מה להלן מימוח יהושע .ולא
גרסינן מה להלן מוקפין חומה מימות
יהושע רהא פחים לאו מוקסין חומה
נינהו :א ף כאן מימוה יהושע .אף
סחים
האמור כאן
במעשה
המן
פחים
לענין
הגהות הגד״א
]א[
)מוקפת
]ב[ גם׳
חומה( תא״מ )וכן מחקו
]ג[ שם דעבלא
רש״י(:
רשום קו עליו למחקו:
בפרזי ליהושע קאמר ואע״ג ללאחר
כן נעשה
מוקף הוי
מגילה :פרזי פרזי .לא גמיר גזירה
שוה מרכיה ואין אלם לן גזירה שוה
מעצמו אלא אס כן קיבלה
מרבו:
הכי קאמר אלא שושן דעגדה כמאן.
אי ילפינן הך גזירה שוה היאך עשו
אותן שבשושן בט״ו הא פרזי הוא ולא
ילעינן בה שהוקפה מימות יהושע:
הואיל ונעשה בה גס .שניתן להם
גם מחר לעשות כלת היום להרוג
בשונאיהם שני ימים על כרחן לא נחו
על ט״ו וכן קבעוה ללורות :מדינה
ומדינה ע י ר ועיר .גבי זכירה ועשייה
כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים
וגו׳ משמע מלינה ומלינה כמנהגה
ועיר ועיר כמנהגה למלנו שיש מנהג
חלוק במלינות ומנהג חלוק בעיירות
לחלק בין שושן לשאר עיירות ואע״פ
שאף היא בכלל פחים הוקבעה בט״ו:
הכי גרסינן אלא לר׳ יהושע ב ן קרחה
בשלמא מדינה ומדינה לחלק בין מוקפי
חומה מימוס אחשורוש לשאי! מוקפין מימוח אחשורזש :ע י ר ועיר למאי .הרי כל הפחים שרן וכל המוקסין שויס ואין חילוק בין עיר ועיר :וכדר׳
יהושע ב ן לוי .ובחלוק לא איירי כלל אלא ה״ק כל עיר ועיר הסמוך למדינה שתהא כמותה :נידון כפרך .וקורין בט״ו .הסמוך אע״ג
שאינו נראה נראה אע״פ שאינו סמוך הכי מפרש לקמן׳> :ע ד כמה .חשיכ לה סמוך :מנצפ״ך .כפל אותיות :צופים אמרום .נביאי הדורות:
בנס
רביגו הנגאל)המשך(
עיר ועיר למה לי .ואמרינן
דידן
ולתנא
פתים
פרזים
כיון
דגמר
כדאמרנן,
מדינה ומדינה תוכ למה
ליה .אלא לכוליה עלמא
קרא יתירה הוא,
שמע
מינה י( מדינה וכל הסמוך
למדינה
עיר
וכן
כמדינה
ועיר,
היא,
וכר׳
יהושע כן לוי דאמר ר׳
יהושע כן לוי כרך וכל
הסמוך לו וכל הנראה
עמו נידון ככרך .וכמה
יהא מחוץ לכרך הסמוך
לו
שיחשב כמו
כרך,
ואוקימנא מיל ,כמחמתן
לטבריא .ווה שיעור המיל.
אמר ר׳ ירמיה ואיתימא
ר׳ חייא כר אבא מנצפ״ך
צופים
האותיות
אמרום,
הללו
כלומר
חכמים
תיקנום .ואקשינן )0אלה
המצוות,
שאין
נביא
רשאי לחדש דבר מעתה.
א( נראה לחסר וצ״ל ומלקשיא
ליה די״י אדרי״ אמר מאן
לפני לה כדיי בר״י דוק א
וכוי.
ב( נראה לצ״ל אלא נאמר
מלינה ומדינה יאשמעינן לכל
הסמוך וכוי.
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מסורת הש״ם
א( נדרים לז ,:ב( מו״ק נח,:
ג( ]עי׳ מוס׳ ב״ק ג :ד״ה
כדמחרגס[ ,ד( ]סנהדרין צג,[:
ה( שהיה זטאל מתמה עציהס
שהוא ראה והמה לא ראו ומשני
שהיו מזו״מ שהיו להם מעלה
גדולה ממנו שהיו נביאים והס לא
ראו זה הימה התמיה שלו ,ו( ]שס
צד ,[.ז( 1שס ע״ש[ ,ח( ]ערכי!
ד .ושם איחא ר״י אמר שמואל[,
נו( סנהדרין מל ,.י( עירוגין סג:
]סנהדרין שס ,[:כ( ]וכן אימא
בסנהדרין מד:ועי׳נחוס׳ דהכא
ל״ה דלן וכו׳ אבל בעירובי! סג:
איחא וילך ובו׳ אמר רגי יוחנן
מלמל שהלך בעומקה ונו׳ וע״ש
נתוס׳ ל״ה מיל וילך ונוי[,
ל( אינו בסי׳ אחרים ,מ( ]לף
קל(),[.נ״א פריק (D,נ״א ומשני
מהוה ,ע( ]צ״ל לתרץ[ ,פ(בע״י:
מפשובה ,צ( ]ועי׳ חוס׳ עירובין
סג :ד״ה מיל לגרסי וילך שס[,
ק( ]יהושע[ ,ר( ]ועי׳ חוס׳ שבח
קנח .ל״ה ונתן ועירוני! טו:
ל״ה נבמינה ובמו״ק ח .ל״ה
נסקא ולקמן כ .ל״ה לנחינ
ומנחות מל :ל״ה מנחחס[,
מוסף רש״י
הפסוקין.
אלו
היק
על
מסיים כל פסוק ופסוק ,ולהני
קרי
שוס
להו
שינול
שכל,
להשכיל בין נל פיסוק ופיסוק
)נדרים לז .!:לינשוף .יקפוץ
)בכורות ג .>:גדמידי .אמות
ןנ־מ סדן .לימא הכי כוי.
לחש כלומר לך אצל העזים
והגיחני )סנהדרי! צד .(.והיכי
עביד הכי .דמשחחוה לאדם
נלילה ,לטון דאמר לו הלנו
אחה אס לצרינו ,מנלל ללילה
הוא,
לאי
היה
מטר
ניממא
בין
וני
שרי
לא
ישראל
לשרי אומות העולם )ם1הזוי1
ש ד הוא .ואין
מד .>.ש מ א
מוציאי! שס שמיס על המזיק,
ושלום שם שמיס הוא שנאמר
)שופטים pויקרא לו ה׳ שלום,
וכ״ש שאין משתחוה
דדומה
נמשתסוה לשעירים )סנהדרין
שם! .אמר לו א מ ש בטלתם
עתה
וגו׳.
מדקאמר
נאתי
ליה
דרשינן,
נאחי
עמה
מנלל דמילחא אחריחי אמר
ליה ,למהדר ליה עתה נאפי
וכעי״ז ערובין
)סנהדריו )זד
סג .>:א מ ש בטלתם תמיד
של
בין
היום
הערבים.
כשהערינ נין הערניס קרי ליה
נמי אמש ,שאי! זה אלא לשו!
ערביח
נערנ
)סנהדרין שש
ניטלתס החמיד )ערובין שם.1
בטלתם
ועכשיו
תלמוד
תורה .ועכשיו שחשינה אמס
מבטלים
מלמול
חורה,
לפי
שהיו עסוקים במלחמה ביום
לא היה להן עח לעסוק נפורה
אלא נלילה )שם( וביון לביוס
אי אחס ינולי! לעסוק נחורה
מחממ עסקי מלחמוח ,צריניס
בחורה
אתס לעסוק
בלילה,
והיה לך לשננ נגלגל ששם
המחנה ילא נמצור )םנהדריו
שם( .עתה
באתי.
על של
ענשיו נאתי ליפרע ,מיל נזהר
יהושע ולא הוסיף עול לנא
נמצור נלילה לכך נאמר נעי
דלן
והלנר
יהושע
וגו׳
)שם(
מוטח
שעל
עסקי
מלמול חורה הוטחו מלכמינ
קרא אחרינא נמלחמה של עי
שהיחה אחריה )עיתבין שם.1
אץ
מועד
בפני
תלמיד
חכם .שינולי! להספידו )מו־ק
ם .(:ולהכנסת כלה .ללוותה
מניח אניה לניח חופחה )לקמן
כני( .ולאחותו מה
ת״ל.
טון לנתינ לאניו ולאמו נל
ג.
מבטלין כהנים מעבודתן לשמוע מקרא מגילה .וקשה אמאי
מבטלין והלא אחר הקריאה יש הרבה שהות לעבודה
רש לומר דכיון דמשהאיר היום הוי זמן עבודה והם מניחין אותה
בשביל הקריאה משוס הכי קרי ליה ביטול וא״ת ויעשו עבודתן מיד
ואחר כך יקראו המגילה לבדם ד״ל
דטוב לקרות עם הצבור משוס דהוי
בנס היו עומדין .שהיתה חקיקתן משני עבריהן הלכך שאר אותיות
יש להן מקום דבק אלא מ״ס וסמ״ך היתה באויר ל()ודוקא בסתומיס(.
ואפשר היה לו לתרץ הך )ברייתא( דרב תסדא בסתומין וכי אתמר
הך דרבי ירמיה בפתוחין והכי מוכח בפרק הבונה במסכת שבת ״( אלא
הא <(פריך לה מילתא דשויא לתרריהו:
» מ ה ו ה הוו כוי .ואורחא דסוגיא
בנם היו עומדין אין מהוה הוו ולא הוו ידעי
דגמ׳ ״(להקשות דבר שאינו עד
טפי פרסומי כיסא:
הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה ואתו צופים
דטרח ומעמידה על בורייה מסי רבי
היישינץ שמא שד הוא .פירש
ותקינו פתוחין באמצע תיבה וסתומין בםוף
ע״כ :שלא ירבו מחלוקה .לפרש
חוץ
דדוקא
ריב״א
תיבה םוף םוף 1אלה המצות שאין נביא עתיד
מקראות הסתומים :ק ן משיח .בספר
לעיר ןהיכא דשכיחי מזיקין[ כגון
לחדש דבר מעתה אלא sשכחום וחזרו ויסדום
דניאל :ויקראו בספר הורס האלהים
בשדה ובלילה וכן היה יהושע צר על
וגוי .ב ס פ ר עזרא כתיב :זה מקרא.
וא״ר ירמיח ואיתימא רבי חייא בר אבא
יריחו בשדה רחוק ממחנה ישראל
לשון עברי של חומש :הפסוקים.
אבל במקום שבני אדם מצרין אין
תרגום של תורה 8אונקלום הגר אמרו מפי ר׳
היאך נפסקין :פיסקי הטעמים.
לחוש דאל״כ אדם שאמר לנו ןבלילה
אליעזר ור׳ יהושע תרגום של נביאים יונתן
הנגינות קררין טעמים :אלמלא
בעיר[ כתבו גט לאשתי היכי כתבינן
בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי
הרגזמא דהאי קרא פוי .שלא מצינו
ניחוש שמא שד הוא ]ולא ככתוב[ עד
ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על
בכל המקרא הספד להדדרימון בבקעת
דנחזי ליה בבואה לבבואה ולא אשכחן
ארבע מאות פרסה יצתה בת קול ואמרה מי
מגידו ויונתן תרגמו לשני הספירות
דפריך ליה גמרא אלא גבי מי שהושלך
הוא זה שגילה םתריי לבני אדם עמד יונתן
הדדרימון ברמות גלעד )מלטס א כב(
בבור פרק התקבל )מטין דף סו .ושס(:
ויאשיהו בבקעת מגידו כדמפרש
בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגליתי
בטלתם תמיד של כין
אמש
כספר מלכים )ב כג( :דאינהו נביאי.
אמאי
קשה
הערבים.
סתריך לבני אדם גלוי וידוע לפניך שלא
שנתנכאו לישראל בשליחותו של מקום
בטלוהו בשלמא תלמוד תורה בטלו
לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא
והוא לא נשתלח לישראל כשום נכואה:
לפי שהיו צרים על העיר כל ישראל
לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל
מאי מעמא איבעיהו .דכתיב בקרא
אבל הכהנים אמאי לא היו מקריבים
ועוד ביקש לגלות תרגום ש ל כתובים יצתה
אבל חרדה גדולה נפלה עליהם
התמיד וי״ל לפי שהארון לא היה
בת קול ואמרה לו דייך מ״ט משום דאית
רברחו בהחבא :מזלייהו .שר של
במקומו כדאמר פרק הדר )עיריגין דף
ביה קץ משיח ותרגום של תורה אונקלום
כל אדם למעלה :לינשוןז .ידלג:
שג >:והכהניס נושאין את הארון וא״ת
וישראל במעמדן .עומדין על תמידי
הגר אמרו והא 6׳אמר רב איקא בר אבין
והיכי משמע לישנא דקרא דבטלו
צבור בשעת הקרכן כדתנן במסכת
התמיד ותלמוד תורה ויש לומר
אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב 2ויקראו
תענית )דף כו (.תשמרו להקריב לי
דה״פ מדקאמר הלנו אתה הכי קאמר
בםפר תורת האלהים מפורש ושום שכל
במועדו היאך שומר אס אינו עומד
בשביל תלמוד תורה באת דכתיב
ויבינו במקרא ויקראו בםפר תורת האלהים
על גביו תיקנו נביאים הראשונים כ״ד
תורה צוה לנו אם לצרינו או בשביל
זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו
משמרות על כל משמר ומשמר היה
הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו:
הפסוקין ויבינו במקרא אלו פיםקי טעמים
מעמד כוי :והיפי עביד הכי.
באתי .פי׳ ריב״ן על תלמוד
עתה
ואמרי לה אלו המסורת שכחום וחזרו ויסדום
שהשתחוה לו דכתיכ ויפול על פניו
תורה באתי דכתיב ביה
וישתחו :אמש בינןלסם פוי .כתשובה >9
מאי שנא דאורייתא דלא אזדעזעה ואדנביאי
ועתה כתכו לכס ואת[ השירה הזאת
שהשיבו עתה באתי אנו למדין פחלת
)דברים לא :צ( ויק יהושע כלילה
אזדעזעה דאורייתא מיפרשא מלתא ת ב י א י
דברי המלאך האשימן בשני דברים
ההוא בתוך העמק .לא כתיב כהאי
איכא מילי דמיפרשן ואיכא מילי דמסתמן
אמש כלומר כשהעריב היום היה לכס
קרא כן אלא כשצר על יריחו כתיכ
דכתיב 3ביום ההוא יגדל המספד בירושלם
להקריב תמיד הערב ובטלתס אותו
וילן בלילה ההוא בתוך העם וכשצר
3
כמםפד הדדרימון בבקעת מגידון ״ואמר רב
ונשתהיתס במארב העיר חנם שאין
על העי כתיב וילך ק( בלילה ההוא בתוך
יוסף ג>אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא
זמן מלחמה בלילה ]משתחשך[ :ועכשיו.
העמק ודרך הש״ס הוא לקצר
מאי קאמר ביומא ההוא יםגי מםפדא
שהוא לילה היה לכס לעסוק בתורה
הפסוקים ולערכם יחד כמו ונתן
שהרי אינכם נלחמים בלילה :עהה
בירושלים 8כ מ ס פ ד א דאחאב בר עמרי דקטל
הכסף וקס לו )ערכין לף לג(.י(:
באהי .על של עכשיו :מיד וילן יהושע
מלמד
יתיה הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד
בלילה ההוא בהוך העמק .לא באותו
וכמםפדא דיאשיה בר אמון דקטל יתיה
הלילה כתיב אלא בלילה שצר על העי.
פרעה חגירא בבקעת מגידו 4 1 7וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים
והכי קאמר מיד חזר יהושע מדבריו
אשר היו עמי לא ראו אח המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו
וכשבא לילה אחר במצור עסק בתורה:
בהחבא ה>מאן נינהו אנשים אמר ר׳ ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא זה
הא
s
s
(
חגי זכריה ומלאכי י׳אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו אינהו עדיפי מיניה
דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא איהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינחו לא חזו וכי מאחר דלא חזו מ״ט איבעיתו
אע״ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו אמר רבינא שמע מינה האי מאן דמיבעית אע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי
מאי תקנתיה ׳>ליקרי ק״ש ואי קאים במקום הטנופת לינשוף מדוכתיה ארבע גרמידי ואי לא לימא הכי עיזא
דבי טבחי שמינא מינאי :והשתא דאמרת מדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשה משפחה ומשפחה למאי אתא
אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה דאמר
כהנים בעבודתן ולוים בדוכנז וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע
רב יהודה אמר רב
מקרא מגילה תניא נמי הכי כהנים בעבודתן ומים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן
ובאין לשמוע מקרא מגילה מכאן םמכו של בית רבי שמבטלץ תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא
מגילה קל וחומר מעבודה ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן תלמוד תורה לא כל שכן ועבודה
חמורה מתלמוד תורה והכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו ]וגו׳[
וישתחו )לאפיו( >והיכי עביד הכי והאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה
היישינן שמא ש ד הוא שאני התם דאמר ליה כי אני ש ר צבא ה׳ ודלמא משקרי גמירי דלא מפקי
שם שמים לבטלה ייאמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמר
לו על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי מיד י וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק אמר רבי יוחנן
5
ח,א
6
ע
6
כ
שנן לאחומו )!במים ק .>.הרי
7
מלמד
עין משפט
נר מצוה
ח א מיי׳ פ״א מהלכות מגילה
הלכה א סמג עשין ד טור
ש״ע א״ח סי׳ תרפז סעיף ג :
תורה אור השלם
. 1אלה המצות א ש ר צוה ץ
א ת משה א ל בני י ש ר א ל
בהר סיני:
•2
ויקרא כו לד
?תורת
ויקראו בספר
האלהים ?לפרש ושום ש ב ל
נחמיה ח ח
ו ע י נ ו במקרא:
.3ביום ההוא יגדל המספד
בירושלם כמספר ה ד ד ר מ ץ
בבקעת נלגדין:
וכריה יב יא
.4וראיתי אני דניאל לבדי
את המראה ןהאנשים א ש ר
היו עמי ל א ראו את המראה
חךךה
אבל
נפלה
גדלה
עליהם ויברחו בהחבא:
דניאל י ז
.5
ןה?מים האלה נזכרים
ונעשים
משפחה
ומדינה
דור
בכל
ומטפחה
ועיר
ועיר
ודור
?זךינה
וימי
הפורים האלה ל א ;יעברו
מתוף היהודים וזכרם ל א
אסחר ט כח
;יסוך מזרעם:
.6ויהי בהיות יהושע ביריחו
וישא עיניו וירא והנה איש
ע מ ד לנגדו וחרבו שלופה
דלף
?;ידו
אליו
יהושע
ויאמר לו הלנו אתה אם
לצרינו :וייאמר ל א כי אני
ש ר צבא יי עתה באתי ף פ ל
יהושע
אל
אךצה
פניו
וישתחו וייאמר ל ו מה אדני
מדבר א ל עבדו:
ד.
יהושע ה יג ,יד
ד ש י מ ו העם את
כל
המחנה א ש ר ?יצפון לעיר
ואת עקבו מים לעיר וילך
יהושע בלילה ההוא בתוך
יהושע ח יג
העמק:
וישלחם יהושע וילכו א ל
המארב וישבו בין בית א ל
העי נדים
ובין
לעי
ףלן
יהושע בלילה ההוא בתוך
יהושע ח ט
העם:
גליון הש״ם
גמ׳
שכחום וחזרו ויסדום.
לקמן יח ע׳׳א סוכה מד ע״א:
שם אונקלום חגר אפרו .עי׳
ירושלמי דמסכחין פ״א הלכה
ט:
שם
כםםפדא דאחאב.
עי׳ נ׳׳ק יז ע״א תוד״ה והלא:
רש׳׳י ד״ה ויקראו כו׳ בספר
עזרא כתיב .עי׳ סוכה ינ ע״א
ברש״י ד״ה צאו ההר ומ״ש
שם :תום׳ ד״ה מבטלין כו׳
והלא אחר כוי .עי׳ פסקי
חוס׳ ערכין אוח יט:
רבעו חננאל
ופרקינן לעולם מתוקנים היו,
וכך היה
הנביאים
מסורת בידם מן
להיות
הפתוחים
באמצע תיבה והסתומים בסוף
תיבה ,ושכחום והזרו הצופים
ויסדום .והוא עוד אמר תרגום
של תורה אונקלוס הגר אמרו
)מפני( ]מפי[ ר׳ אליעזר ור׳
יהושע ,כאשר למד אותו כך
לימדוהו לאחרים .ושל נביאים
יונהן בן עוזיאל אמרו ,כמו
שהיה מסורת בידם של חכמים
מפי חגי זכריה ומלאכי .ותרגום
של כתובים נמנע מן השמים
לגלותו ,משום דאית ביה קץ
משיח .ואקשינן והא תרגום של
תורה בימי עזרא הוה ,דכתיב
ויקראו כספר ןב[תורת האלהים
מפורש ,ואמרינן מפורש וה
תרגום,
ושום
שכל
אלו
שהיה הולך ל ש ח ו ט את פסחו וגוי .הרי שהיה כהן גדול וגדר והולך לשחוט אח פסחו ,דאינא מצומ טונא ,אפילו הט
פסוקים ,ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים ,ואמרי לה אלו המסורת .ופרקינן אץ תרגום מיהוה הוה בידייהו מקמי עזרא ,ושכחוהו
לאחומו הוא לאינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה )סנהדרין לה .וכעי״ז ובמים ק .(.ו ש מ ע ש מ ת לו מת .מקרוניו )ברכות יט.(:
רובן דאינשי ואתא אונקלום הגר בןפני[ ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ויסדיה למיקרי כיה בציבור .מיהו מילי דאורייתא מיגליין ,כלומר רובן
אמרת לא יטמא .להא נזיר הוא ובחיב על נל גפשומ מח לא יבא )סנהדרין גנס 1אי משום נזיר אי משוס כ״ג אי משום פסח,
מפורשץ הן .אבל של נביאים מסותמץ הן ,דהא לולי התרגום של וה הפסוק ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הד]ד[רימון
ונל שנן הנא לאיחנהו לבולהו !זבמיס שם! או :הואיל ועונמ שחיטח הפסח היא וחלה עליו חובח הפסח שהיא בנרמ ,אם יטמא
וגי ,לא הוינן ידעינן פירוש׳א דהאי פסוקא .ולפיכך נזדעזע העולם ,שגילה הטעמים שהיו נעלמים .וראיתי אני דניאל לבדי את המראה
נטל מלעשוח פסח ,ולמול אמ בנו נמי מצוח ברח היא ,ואיח לאמרי בערבי פסחים נמי קאמר רמילמ ו נ ד ו מענב הפסח )ברכות
והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה ,מאן נינהו אנשים שהיו עמו ,זה חגי וכריה ומלאכי .ולמה נפלה חרדה גדולה עליהן,
יט .0ת׳׳ל ולאחותו .ללא אצטריך אלא להאי וללמל אע״פ שיש עליו קלושוח הרנה ועסקי מצוה ,לאחותו הוא להזהיר הבחוב
דאף על גב דאינהו לא חוו מזלייהו חוו .וכיון דמדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשא הוא דאתיין כדאמרן ,משפחה ומשפחה מאי דרשת
שלא ליטמא אנל מיטמא למח מצוה )סנהדרין שמו .שדוחה את לא תעשה שבתורה .לאו ללא חסור )שבת צד :ערובין מא:
ביה .ואסיקנה משפחות כהנים ולוים ,וכדתניא כהנים המתעסקץ בעבודתן ולויים בדכנן וישראל במעמדן ,כולן מבטלין עבודחן
ועיי ברכות יט .1:כרך ו כ ל הסמוך לו כו׳ נ ד ו ן ככרך .וקורין בט״ו !:לעיל נ .(:בית מ ו ש ב עיר חומה .ניח שהישנ ונננה
ובאין לשמוע מקרא מגילה .מיכן סמכו של בית רבי שמבטלין הלמוה תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה ,אם הכהנים מבטלץ עבודתן,
נעיר חומה ,למשמע שהוקף ולבסוף ישנ!ערכיו לג .1:עשרה בטלנין .בני אדם כשריס נטלין ממלאנמן לעסוק נצרבי צבור ולבא
תלמוד תורה לא כל שכן .ואקשינן ובי עבודה חמורה מדברי תורה ,והכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא ]וגוי[ ויאמר
קולמין לבית הבנסח כלי שיהיו מצרן עשרה לעת החסלה ומתפרנסים משל צבור !ב״ק פב וכעי״ז לקטן ה .>.אשר לוא חומה.
לא כ־ אני שר צבא ה׳ עתה באתי ,אמר לו אמש ביטלתם תמיד של כין הערבים ועכשיו ביטלתב תלמוד תורה .ועל איזה מהן באתה,
לוא נחיב .משמע לא ומשמע לו ,כלומר אין לו עכשיו והיה לו חומה קולס לכן ,הוה נמי בית חלוט בהו,׳ערכי! לב .ועי• תום־ שם>.
אמר לו עתה באתי ,כלומר על תלמוד תורה שבטלתם אותה עתה .הנה תלמוד תורה חמור מעבודה.
ג:
עין משפט
נר מצוה
ט א ב מיי׳ פ״ ו מהלכוח
י״ט הלכה כד ופי״א
מהל׳ אכל הלכה ל ]ה[
סמג עשי] נ טוש״ע א״פ
נ
סימן תקמו פעיף
וטוש״ע י״ל סימן חא
סעיף ה:
י ג מיי׳ שם פי״ל הלכה
ט טוש״ע י״ד סימן
שפא סעיף א:
יא ד מיי׳ שם ס״ג הלכה
ח טוש״ע י״ד סי׳
שעל סעיף א:
יב ה מיי׳ פ״א מהלכוח
מגילה הלכה א טור
ש״ע א״ח סי׳ חרפז סעיף
נ:
״ג ו ז מיי׳ שס הלכה י
טור ש״ע א״ח סי׳
חרפח סעיף ב:
יד ח טוש״ע שם סעיף א:
טו ט מיי׳ פי״נ מהלי
שמטה ויובל הלכה יד
סמג עשי! קנל:
טז י מיי׳ פ״א מהלכוח
מגילה הלכה ח:
יז כ מיי׳ פי״נ מהלכוח
שמטה ויונל הלכה טו
]ופ׳־א מהלכוח מגילה ה״ל
טוש״ע א״ח סי׳ תרפח
סעיף א[:
רבינו חננאל
ופרקינן התם גבי יהושע
תלמוד תורה דכל ישראל
ולפיכך תמוד מעבודה,
אבל דיחידים כגון תלמוד
תורה דרבי ,עבודה חמורה
ממנו וכן פורים .אמר
ר׳ יהושע בן לוי אסור
לאדם לתת לחבירו שלום
בלילה ,תיישינן שמא שד
הוא .ואי מזכיר לו שם
שמים ,שרי .ותלמוד תורה
דיחיד קיל ,והתנן נשים
במועד מעמת אבל לא
מטפתות ,ואמר רבה בר
רב הונא אין מועד בפני
תלמיד תכם ,כל שכן
חנוכה ופורים .ופרקינן
כבוד תורה כגון הספד
תלמיד תכמים וכיוצא
בו ,אפילו דיחיד חמור
מפורים ,אבל תלמוד תורה
ריחיד קל מעבודה ופורים.
אמר רבא פשיטא לי
עבודה ומקרא מגילה
מקרא מגילה עדיף ,כדר׳
יוסי ברי חנינה .וכן מקרא
מגילה עדיף מתלמוד
תורה ,מדמבטלין דבי
רבי תלמוד תורה ובאין
לשמוע מקרא מגילה.
וכן קבורת מת מצוה
עדיף מתלמוד תורה ,דתנן
מבטלין תלמוד תורה
להוצאת המת ולהכנסת
הכלה.א( ואסיקנה דקבורת
מת מצוה עדיף ממקרא
מגילה ,גדול כבוד הבריות
שדוחה את לא תעשה
שבחורה .פירוש כגון
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מלמד שהלך ולן בעומקה של הלכה .כל זמן ששכינה וארון
שריין שלא כמקומן אסורים כתשמיש המטה לא גרס
ליה הכא דמה שייך כאן וכפרק הדר )עירובין סג >:גרת ליה דקאמר
שנענש יהושע על שכטל ישראל מפריה ורכיה״> י״ל דמה שנענש שלא
היה לו בן זכר היה על שכטל ישראל
מתשמיש מדה כנגד מדה אבל שאר
עונש בא לו על בטול תורה:
כאחת
עונות
כולן
מענות.
מקוננות אחת אומרת
והשאר עונות מטפחות יד על יד או
על ירך או על פנים :אין מועד
כפני תלמיד הכם .דום שמועה
כל שכן תנוכה
כבפניו דמי:
ופורים .שמותר להספידס אע״ג
דמכטל ממקרא מגילה אלמא ח״ת
חמור ממקרא מגילה :מת מצוה
עדיף .לאו דווקא מת מצוה והוא
הדין לכל מתים שבעולם מבטלים
תלמוד תורה להוציאם אלא איידי
דנקט בסמוך גכי ולאחותו מת מצוה
ה״נ נקט תלמוד תורה ומת מצוה»(:
מצוה עדיף .הקשה הר״ר
מת
אלחנן למה לי קרא תיפוק
ליה מק״ו ומה ת״ת דחמירא מבטלין
משוס כבוד המת עבודה דקילא לא כל
שכן דהא אפילו תלמוד תורה דרכים
מבטלין משוס ככוד המת כדאמר
פ״ב דכתובות 1לף יז .ושס> וי״ל דה״מ
למאן דקרי ותני ומתני לצריך כולי
האי אבל למאן דלא קרי ותני לא
צדך כולי האי והכא מייד במת
מצוה דלא קרי ותני ומשוס הכי צדך
קרא דולאחותו :כרך שאין בו י׳
בטלנים נדון ככפר .וצ״ל דמיירי
כסתם כרכים האמורים כתלמוד ל( אכל
המוקף חומה מימות יהושע בן נון
אפילו אין בו י׳ בטלנים קורץ
בט״ו וה״נ משמע דפריך בסמוך מאי
קמ״ל תנינא איזו היא עיר גדולה
כו׳ ומשני כרך איצטריך ליה אע״ג
דמקלעי ליה מעלמא ואי איתא דאפילו
כמוקף חומה מימות יהושע כן נון
צריך י׳ כטלנין הוה ליה למימר מוקף
מימות יהושע אצטריכא ליה אע״ג
דחשיב חומה דידהו שהגינו מן
האויבים וגם מקלעי ליה מעלמא
דהוי רבותא טפי אלא ש״מ דבמוקף
מלמד
שמואל
קשיא
מ
והתעלמת,ואמרינןפעמים
ש א ת ה
] צ
ח
כ
,
מ ת ע ל ם
ג ו ן
ל ה נ ה י ג
שהוא
ק ן
'י
פטור מלהשיב,
נ מ צ א
כ ב ו ד
את -כתוב
ה ז ק ן
לא
נפש מת לא יכא וכמלכר ון הרי הכל
3
שנאמר
דרבים
׳אנשים
והא
1
עתה
דיחיד
במועד
באתי
לא
ודיחיד
קל
אבל
לא
מענות
כמשמע הדר כתיכ בתריה קרא
יתירא לאכיו ולאמו לאחיו ולאחותו
כו׳ דריש לה בספרי״( לאכיו לא יטמא
אבל מיטמא הוא למת מצוה לאמו מה
ת״ל שאס היה כהן ונזיר אע״פ שקדוש
ב׳ קדושות לאמו לא יטמא אבל
מיטמא הוא למת מצוה לאחיו שאם
היה כהן גדול ונזיר לאחיו לא יטמא
אבל מיטמא הוא למת מצוה דעל
כרחך כולהו למעוטי מת מצוה אתו
הלכך אס אינו ענין לו תנהו ענין
לחכירו ולאחותו מה ת״ל כו׳ ואס
אינו ענין לאלו תנהו ענין לענין
כיטול עכודה ומילה מפני מת מצוה:
שמה לו מה .אח או אחות :אמרת
לא יטמא .כשם שאין נזיר מבטל
נזירותו ליטמא לקרוכיו כך הוא זה
לא יבטל מפסחו :את לא העשה.
דכתיכ לא תוכל להתעלס )דנריס » ו
וכתיב נ( והתעלמת פעמים שאתה
מתעלס כגון זקן ואינו לפי כבודו»:
בנחל .מקום נמוך :שישב ולבסון!
הוקן* .שנתיישב תחלה בבתים ולבסוף
הוקף חומה נידון ככפר לענין בתי
ערי חומה :בית מושב ע י ר חומה.
בית מושכ של עיר חומה :עשרה
בעלנין .שכטלין ממלאכתן שיהו
מצרין תמיד ככית הכנסת שחרית
וערכית כדאמרינן במסכת כרכות
)דף ו >:כיון שבא הקב״ה ככית הכנסת
ולא מצא שס עשרה וכר :הטנא.
כפירקין כמתני׳)ל׳ ה :(.כ ר ך איצעריכא
ליה .דכל כרך אינו אלא מקום שווקין
שנכנסים שם מכל צד וגדול הוא יותר
מעיר גדולה :דמיקלעי ליה מעלמא.
אנשים הרבה ויש הרבה מהן במלין
ממלאכה שאין עושין מלאכה אלא
במקומן אפילו הכי בעינן קבועין דזמנין
דלא משתכחין :ישב אין .שחזר והוקף:
לוד
מטפחות ר׳ ישמעאל אומר אם היו סמוכות
למטה
בראשי
מטפחות
בחנוכה
חדשים
ובפורים מענות ומטפחות בזה ובזה יא( אבל לא
מקוננות
בפני
ואמר רבה
תלמיד חכם
בר חונא
שכן
כל
ג
מועד
׳ אין
ב
ופורים
חנוכה
כבוד תורה קאמרת כבוד תורה דיחיד חמור
תלמוד תודח דיחיד קל אמר רבא פשיטא לי
עבודה
מדר׳
מגילה
ומקרא
יוסי בר חנינא
מגילה
מקרא
תלמוד תורה
עדיף
ומקרא
מגילה מקרא מגילה עדיף מדסמכו של בית
תלמוד
רבי
עדיף
תורה
מדתניא
להוצאת
מצוה
מת
מת
י
8
מצוה
ומת
׳ מבטלין
ולהכנסת
עדיף
מצוה
מת
תלמוד
ג
כלה
2
מצוה
תורה
עבודה
מולאחותו
ומת
דתניא
> ולאחותו מה ת״ל הרי שהיה הולך לשחוט
ה
את
ולמול
פסחו
ושמע
את בנו
לו
שמת
מת יכול יטמא אמרת לא יטמא יכול כשם
שאינו מיטמא לאחותו כך אינו מיטמא למת
ת״ל
מצוה
מיטמא
מקרא
ולאחותו
לאחותו
דאינו
חוא
יאבל מיטמא למת מצוה בעי רבא
מגילה
עדיף
ומת מצוה הי מינייהו
מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא או
דלמא מת מצוה עדיף משום כבוד הבריות
דבעיא הדר פשטה
בתר
ה
עדיף
מ ת מצוה
י׳דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את
לא תעשה שבתורה גופא ׳•:א״ר יהושע בן לוי
י כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון
ככרך תנא יסמוך אע״פ שאינו נראה נראה
שאינו
אע״פ
בשלמא
סמוך
אע״פ
נראה
שאינו סמוך משכחת לה כגון דיתבה בראש
אלא
חחר
אע״פ
סמוך
שאינו נראה
היכי
משכחת לה א״ר ירמיה שיושבת בנחל וא״ר
יהושע בן לוי
ח
כ ר ך שישב ולבסוף חוקף נדון ככפר מ״ט דכתיב
3
ו א י ש כי
ואמר ריב״ל י כרך שאין בו עשרה בטלנין נדון ככפר מאי קמ״ל תנינא
׳איזו
היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מכאן הרי זה כפר כרך
איצטריך ליה אע״ג דמיקלעי ליה מעלמא ואמר ריב״ל כרך שחרב ולבסוף
ישב נדון ככרך מאי חרב אילימא חרבו חומותיו ישב אין לא ישב לא והא
תניא י׳ רבי אליעזר בר יוסי אומר
4
א ש ר לוא חומח
כ
א ף על פי שאין לו
ד כ י
ה מ ו ת
כ ש
1
ד ו ח ה
תוכל
1
,
י
,
כ י ו
״
י
מ
ט
,
א
י
,
ח
1
ן
ב ט ל
ל
ש
י
י
א
ג
י
פ
י
'
ש
א
ג
י
ו
ת
ש
ל
?
^
ש
ה
ב
ת
י
ס
״ "
5
י ד
0
י
ח
ל
^
™
1
"'^
?
M1D3ל
ע
י
י
ו
ל
מ
?
ל י
^
^
b
מ ד ת נ י א
ל
י
?
י
׳
ה
ס
ו כ ש
ת
מ
ה
ל
י
ך
י
ל
גמ'
1
׳
^
ל
א
ה ן
מ י מ ו ת
ע
ש
ר
כלה.
נהגהוה ש״ע אה״ע סי׳
סה סעיף א:
א
ה
י ה ו ש ע
"
מ
^
א
לומר ולאחותו ,הנה הנזיר
מצווה שלא להיטמות
וכתיב ולאחותו מופנה
ל ל מ ד
ל א ח ו ת ו
מ מ נ ה
אינו מטמא אבל מיטמא
למת מצוה אע״פ שמבטל
העבודה .אמר ר׳ יחושע
ב ן
מצוה ,מת מצוה עדיף ולבסוף הוקף שהרי לא נגמרה חומת העיר עד שנגמרו כל הבתים ויש לומר דקרא אתא לאשמועינן דאפילו היכא דקים לן שלא דר אדם
שם עד שנגמרו כל הכתים אפילו הכי לא חשיכ היקף וצריך לומר דהא דקאמר נדון ככפר מייד דליכא י׳ בטלנים דאי יש ש
•
יי
™ בטלנין אמאי גרע מעיירות גדולות דהוו בי״ד :והתניא רבי אליעזר ברבי יום־ אומר וכו׳ וא״ת אדמותבת ליה מרכי אליעזר
™ ™ ™ S T
לאחיו אינו מטמא לאחותו לסייעיה מרכנן דפליגי עליה וסכרי דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא לעתיד לכא ויש לומר דע״כ לא סכר רכי יהושע כרכנן דאי סבר
קף
ל
לא כל שכן ,אם ק ™ כוותייהו מאי מהני י!()ישב ולבסוף הוקף( אס לא קדשה קדושה שנייה :אלא שהרב מעשרה בטלנים,
^ איירי דכיה לא צריך עשרה ואס תאמר מאי מהני מה שהיה כרך מתחילה הוה ליה כפר שנעשה כרך שנתישבו שם עשרה דש לומר
ה ^ ^ ;
את פסחו ולמול את בנו ,דלרכותא נקט הכי ולא מבעיא כפר שנעשה כרך דכסתמא ליכא למיחש שמא יחסרו דיורים אלא אפילו זה שפסקו דיורים ככר
ן.
Aל
ק
ל
קן
ל
ך
פעס א ןקלקא
שבשתיהן אף על פי ™ 1
ע כ ו ד ה
ולהכנסת
דהיקף ים מהני כהיקף חומה לגכי מגילה גס כן דין הוא שיקראו המגילה בט״ו שהרי היקף שלה קודם לישובה והוי כשאר היקף דמהני
לו ,מיל
בבתי ערי חומה אבל ישב ולבסוף הוקף לא מצינו בשום מקום דחשיב חומה שלה וא״ת לקמן בפרקין )שס( דקאמר אשר לו חומה פלע
ש ב מ צ ו ו ת עמדה ומת
ל
1
,
,
ש כ
ר
ב ס ו
ה ו
ד מ כ ס י א
ן
ג
א
ן י
ל
ל
ש
א
נ
י
ע
ב
ר
י
ל
כ
ד
ז
גליון הש״ם
^
,
מ
. 1וייאמר ל א כי אני שר
צבא יי עתה באתי ויפיל
יהושע אל פניו ארצה
וישרנחו וייאמר לו מה
א ד נ י ; :ד ב י א ל עבדו:
יהושע ה יד
.2לאביו ולאמו לאחיו
ולאחת־ ל א יטמא להם
במתם בי נזר אלדזיו על
במדבר ו ז
ראשו:
.3ואיש בי ימכיר בית
מושב עיר חומה והיתה
גאלתו ע ד חים שנת
תהיה
ימים
ממכרו
ויקרא כד ,כט
גאלתו:
.4ואם ל א יגאל עד
מלאת לו שנה תמימה
וקם הבית א ש ר בעיר
א ש ר לו חמה לצמיתת
לקנה אתו לדיריתיו לא
יצא ביבל :ויקרא כה ל
רבינו חננאל)המשך(
עכשיו והיח לו קודם לכן אלא מאי חרב שחרב מעשרה בטלנין ואמר ריב״ל
ליד
לוד
,
תורה אור השלם
) א ( גמ' ומטפמות נוה
מקוננות:
אינן
ונזה
) ב ( תום׳ ד״ה כרך שישנ
וכו׳ נט״ו דהויא מוקפת
מומה:
ימכור בית מושב עיר חומה ״׳-שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף
ט
א( ]עירוני! סג :ע״ש
ע״ש[,
מד:
סנהדרין
ג(מו״קכח ,:ג(!מריק כז:
ע־׳שן ,ל( לקמן כט] .ע״ש
נתוס׳ן כמינות יז] .ע״ש
נתוס׳ן ,ה( כרכות יט :נזיר
ממ :סנהדרין לה .זנחיס ק,.
י( שנת פא :צד] :נרכות יט:
עירונין מא :מנמות לז,1:
1(1לעיל ב :ן ,ח( ן ערכין לג:
נרייתא[,
דהיא
ע״ש
ט( ]לקמ! ה ,[.י( ]לקמן י:
שנועות ט!.ן ערכין לב] .עי׳
רש״י ומוס׳ ערכין שס ועיי
פי׳ תוס׳ על זה בחולין סה.
ד״ה אע״פן ,כ( ]מו״ק
כנו:ן ,ל( ןע״א[ ,מ(!פרשת
נשא[ ,נ( ]לנריס ככן,
ס( ןנ״מ ל .ן ,ט( ולא סתרי
אהללי להמס קאמר שנענש
על שביטל ישראל מפ״ו והכא
אמר שנענש על שניטל
מעבודה לי״ל למה שנענש
כוי ,פ( ]ועי׳ פיס׳ כמונות
יו .ל״ה להוצאת[ ,צ( להיינו
עיירות גלולומ אנל כרך
הנזכר נמקרא מגילה היינו
המוקף חומה ,ק( נ״א אס
לבסוף ישנ,
הגהות הב״ח
ימכור לאשמועינן רחומה דמתנינן גבי מגילה בכה״ג דמהני גבי ערי חומה דהיינו הוקף ולבסוף ישב כדכתיכ כית מושכ עיר חומה דמשמע
שנתיישב בתוך החומה ואס תאמר לקמן )דף ה (:אמדנן דטבריא שימה חומתה אע״ג דאין לה דין ע ד חומה מ״מ ק ודן את המגילה
״
״
ן
ל ף קף
י
כט״ו»«דהס מוקפין חומה כיון דמגניא מאויבים וה״נ היה לנו לומר
ז שאין כבייי
ל פ נ
ל
ן ס
הא
והתנן
י
כ א י ז ה
=
כ
מ
מ י י מ י
א
בר אוניא גדול תלמוד תורה יותר
מהקרבת
מימות יהושע לא צריך י׳:
שישב ולבסוף הוקף נדון
כרך
הקונטרס
פירש
בכפיי.
דלענין בתי ע ד חומה איירי וה״נ
משמע מדאייתי קרא דכי ימכור
וקשה דאס כן בערטן )דף לב (.הו״ל
להש״ס למתני גכי הא לתני שאר
ליני לבתי ערי חומה ועול קשה
החצריס
כערי החציים
נלון כערי
הל״ל נדון
כן הל״ל
דאס כן
דאס
™
מגילה
דלענין מגילה
לכ״נ דלענין
גכייהו לכ״נ
דשייך גכייהו
]להיות[ מנהיג בהמה ,דשייך
ק
ק
אינו חייב להשיבה ,שנא־ ןן״ך,
ל א
הא דרבים .דהפם כל ישראל הוו :מענוה .הספד על המת :ולא
מנופחוה .על לכן :אבל לא מקומוה .והפס׳( מפרש איזהו עינוי
ואיזהו קינה עינד שכולן עונות כאחת קינה אחת אומרת וכולן עונות
אחריה :ה״ה דיחיר .ביטול תלמודו קל מעכודה ופורים :מדרבי
יוסי ב ר חניגא .דדרישל( משפחה כוי:
ולאחוהו מה ה״ל .גכי נזיר כתיב על
של הלכה ( ואמר רב
שלן בעומקה
תמידין
מסורת הש״ם
ל ו י
ו כ ל
כ ר ך
ה ס מ ו ך
כדאמת .כו־ .תנא
אע^פישלאילראה^
כגון שיושבת בנחל .או
נראה עמו כגון שיושבת
«0ך^ור :יל א ; א
ש
ע
א
נ
י
יותר מזה ,נידון ככרך.
והשוכן חוץ לבדך כשיעור
^דו ן כ בן כ רך ו־ן כרד
ק
יי
א
ה
מ
י
שישב ,כגון שבנו בתים
ואחר כך הקיפוהו הומה,
ח י י ש ע
א
ל
מ ש מ ע
א
י
ה
י
א פ י
א ח ר ת
ע ן ל פ ע ס
ש מ א י פ ס
מ י ח ש
ל א י כ א
א מ ע א
ד ע ת
ח ת
נידון ככפר ,ואע״פ שעתה
1
מוקף חומה הוא .שנא־
"ל
כרת ,כדתנן בכריתות פרק
ואיש כי ימכור ביה מושב עיר חומה ,שקדם בעיר חומה ולא קדם בניין הבית לחומה .וכן כרך שאין בו
ראשון הפסה והמילה מצות עשה] ,והן בכרה[ דכחיב והאיש אשר הוא טהור ובדרף לא היה והדל
עשרה בטלנין ,שבטילין ממלאכתן ויושבין בבית הכנסת ,ואע״ג דאתו להו מעלמא אכסנאיים ,הרי זה כפר.
לעשות הפסח ]וגוי[ ,וכתיב וערל וכר אשר לא ימול וגוי .ושמע שמת לו מת יכול יטמא ,אמרת לא
וכן כרך שהיו בו עשרה בטלנין וחרב ,ועוד חורו ]כו[ ועכשיו יש בו עשרה בטלנין ,נידון ככרך ,נוהגין
יטמא ,דייקינן מדכתיב והאיש אשר הוא טהור והדל לעשות הפסח ונכרת]ה[ ,וכן ]ו[ערל וכר אשר לא
בו נ:ל מצוה הנוהגות בכרך .אבל כרך שהוקף ולבסוף ישב ,אף על גב דחרבה הומתו הרי הוא ככרך.
ימול ונכרתה ,כלומר אינו רשאי להיטמא ]נ״א :להיטפל[ למתו ולבטל המצוה .יכול גם למת מצוה לא
א( נראה למסר כאן וצ״ל מקרא מגילה ומת מצוה מאי ואסיקנא וכוי.
מ צ ו ו ת
ע
ש
ה
ש
ה
י
א
ח י י ב
מסורת הש״ם
ד.
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
לוד׳
ואונו וגיא החרשים .הקשה ה״ר אלחנן אמאי אצטריך ליה
א( ]צ״ל ערי מצורה לוד ואוגו וגיא החרשים .מערי כנימין היו כדכתיב ובני אלפעל עבר
ניהולה[ ,ב( ]ערטן ג,[.
ומשעם ושמר הוא בנה את לוד ואת אונו וגו׳ ובספר דכד הימים ה
0נשנח נג .פסחים קח,[:
ד( לקמן לכ ,.ה( ]לקמן כ ,[.מיתסו על שבט בנימין .וגמרא גמיר לה רבי יהושע בן לר מרביה
משנה שלימה היא כפרק כתרא לערכין )לף לכ (.ויש לומר דאגב
ו( לקמן נ (1 ,.ולעיל ב .לקמן דמוקפות חומה מימות יהושע בן נון הן ובמתני׳ דערכיףי( תנן תרתי
דאצמריך לאשמועינן לול וגיא החרשים תנא נמי אונו בהרייהו:
יט,[.ח(]א ח[,ט(]דףלכ,[.
מינייהו דקא מני לוד ואונו אצל ע ד
הא אלפעל כננהו .קשה אמאי לא
י( ]פרק יח[ ,כ( ]אסחר ג[,
ל( ]ע״נ[ ,מ( ]דר״כ סוף חומה שאינן נוהגות אלא מימות
פריך כפרק כתרא לערכין כי
לוד ואונו וגיא חחרשים מוקפות חומה מימות
פסקא
דהעומח ,יהושע בן נון ולפי שחומותיהן נראות
האי גוונא ר״ל להתס לא תנן אלא
יהושע בן נון הוו והני יהושע בננהי וחא
נ( ]למגילה פ״נ[ ,ש( דומיא
חדשות כדאמרינן לקמן שנפלו והחזיקן
אונו והיה יולע למצי לשנויי תרי אונו
דהכלכצ״ל] (»,סוטה יא,[:
אלפעל בננהי דכתיב <]ו[בני אלפעל עבר
פ( ]פסחים מג ,[:צ( ]ועי׳ הוזקק ר׳ יהושע בן לר להעיד שבכלל
הוו אכל הכא להוו ג׳ כשלשתן לא
ומשעם ושמר הוא בנה את אונו ואת לוד
חוס׳ ססמיס קח :ל״ה היו[ ,מוקפות חומה הן לקרות מגילה
שייך למימר שהן כפולות:
ק( ןנאוחו מזמור לא גמצא
הייכות כמקרא מגילה.
מסלה לשוס אומה אנל בט״ו :ויחזק אסא .אינו בבל המקרא ובנותיה ולטעמיך < #אםא בננהי דכתיב ויבן נשים
כאליהו רנה סי׳ מרצג ס״ק אבל מקרא אחר כתיב ויק ערים
>)אםא את ערי הבצורות אשר ליהודה( אמר
שהנשים
משמע
מכאן
ט כתג נזה״ל ונחוס׳ מגילה ביהודה .ואע״ג דהני לאו מיהודה
מוציאות את אחרים ילי חוכתן מללא
ר׳ אלעזר הני מוקפות חומה מימות יהושע
לף ל כחנו לומ׳ שיר מזמור
נינהו ומכנימין היו מלכי יהודה מושלים
קאמר לשמוע מקרא מגילה והכי נמי
בן נון הוו חרוב בימי פילגש בגבעה ואתא
לאסף משום ליש נה מפלח
עמלק עכ״ל יע״כ שכך היה על בנימין ומצינו באסא שאף ערי
משמע כערכין )לף ב :ישהו לקאמר
אלפעל בננהי הדור אינפול אתא אםא
לפניו הטסחא נח וסי[,
כנימין חיזק דכתיב )ל״ה ב נוז> וישאו
הכל כשרים לקרא את המגילה ומסיק
שפצינהו דיקא נמי דכתיב ו י א מ ר ליהודה
את אבני הרמה ואת עציה אשר בנה
הכל כשרים לאתויי מאי ומשני לאתויי
נבנה את הערים האלה מכלל דערים הוו
בעשא רבן בהס את גבע ואת
נשים משמע להוציא אפילו אנשים
מעיקרא ש״מ *ואריב״ל נשים חייבות במקרא
תורה אור השלם המצפה והן ערי בנימין כדכתיב
וקשה להא כתוספתא נ( תני כהליא
.1ובני א ל פ ע ל עבר בספר יהושעי( :בימי פילגש כגבעה.
רבי
ואמר
הנם
באותו
היו
הן
>שאף
מגילה
לטומטום אין מוציא לא את מינו ולא
ומשעם ושמר הוא בנה
את אונו ואת לה שהחריבו ישראל את בנימין ואת עריו
שאין מינו ואנלרוגיטס מוציא את
יחושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת
וביחיה:
כדכתיכ גס כל העדס הנמצאות
מינו ואין מוציא את שאין מינו וסשיטא
שואלין ודורשין בעבעו ש ל יום מאי אריא
דברי הימים א ח יכ שלחו באש )שופטים ק :שפציגהז.
ללא עליסא אשה מאנדרוגינוס וכן
.2ויבן ערי מצורה
מ ש ה תיקן
פורים אפילו י״ט נמי דתניא
ביהודה כי שקטה ה א ר ץ החזיק את בדקיהן .ודומה לו ביבמות
* פסקו הה״ג לאשה מוציאה מינה
להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו
ואין עמו מלהמה בשנים )לף סג (.טוס ולא תשפץ שפיץ ולא
אכל לא אנשים וי״ל לסלקא לעתך
האלה כי הניח ין ל:1
ש ל יום הלכות פסח בפמה הלכות עצרת
תבנה :דיקא גמי גרס :שאןן הן
ללא יועיל קריאתן אפילו להוציא
דברי הימים ב יד ה
איצטריכא
פורים
בחג
חג
והלכות
בעצרת
.3וייאמר ליהודה נבנה היו באוחו הנס .שאף על הנשים גזר
הנשים קמ״ל לחייכין ס(להכל חייכין
את הערים האלה ונסב המן להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד
ליה מהו דתימא נגזור משום דרבה קמ״ל
כשמיעה עכליס נשים וקטנים:
הומה ומגדלים ךלתים זקן טף ונשים וגרי( :שואלץ ודורשי;.
המגילה
את
לקרות
אדם
יחייב
יואריב״ל
שאף הן היו כאותו הנם .פירש
ובריחים עוךנו ה א ר ץ
לפנינו כי הרשנו את יי מעמידן תורגמן לפני החכם לדרוש
בלילה ולשנותח ביום שנאמר אלהי אקרא
רשכ״ס שעיקר הנס היה
אלהיני דרשנו וינח לנו אגרת פורים ברכים :משום דרבה.
על ילן כפורים על ילי אסתר
יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי סבור
מסביב ויבנו ויצליחו:
דגזר לקמן ל( בקריאת מגילה שמא
כחנוכה על ילי יהולית כפסח שכזכות
דברי הימים ב יד ו
מינה למקרייה בליליא ולמיתנא מתניתין
.4אלהי אקךא יומם יעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים
צלקניות שבאותו הלור נגאלות וקשה
דידה ביממא אמר להו רבי ירמיה לדידי
ו ל א תענה ולילה ו ל א אף כאן גזרו דרשה אטו קדיה:
ללשון שאף הן משמע שהן טפלות
דומ;ה לי :ההלים כב ג
מיפרשא לי מיניה דרבי חייא בר אבא כגון
ולשגוחה ביום .זכר לנס שהיו זועקין
.5למען יזמרף ב ב -
ולפירושו היה לו לומר שהן לכך נראה
ו ל א ידים ין אלהי לעולם בימי צרתן יום ולילה :אקרא .כמזמור
דאמרי אינשי אעבור פרשתא דא ואתנייה
לי שאף הן היו כספק ללהשמיל
אוהך:
תהלים ל יג למנצח על אילת השחר הוא שנאמר
איתמר נמי אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה
ולהרוג וכן בפסח שהיו משועבלות
על אסתר כדאמרינן כמסכת יומא
יי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה
לפרעה במצרים וכן כחנוכה הגזירה
)לף כט (.למה נמשלה אסתר כאילת
היתה מאל עליהן .גבי מצה יש
ולשנותה ביום שנאמר ל מ ע ן יזמרך כבוד
גליון הש״ם
כו׳ :סבור מיגה .בני הישיבה ששמעו
מקשה למה לי היקשא &>דכל שישנו
ולא ידום ה׳ אלהי לעולם אודך :אלא שהכפרים
תום׳ ד״ה נשים ובו׳ .וכן שמועה זו בלה״ק ולשנותה ביום היו
ככל תאכל חמץ ישנו כקוס אכול מצה
פסקו הה״ג .עי׳ סוכה
מקדימין ליום הכניסה :א״ר חנינא חכמים
דף לח ע״א חוס׳ ד״ה סבודן דהאי ולשנותה לשון שונה
תיפוק ליה מטעם שהן היו באותו
הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה
נאמח :שם ה״ה poeכו׳ משנה הוא :למיחני מחניחין דידה.
הנס וי״ל למשוס האי טעמא לא
משום דכתי' כ " מפלה משניות של מסכת מגילה :אעבור
״כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין
מחייבא אלא מררבנן אי לאו מהיקשא
לעופה• כוכבי׳ .עי׳ לקמן
דף טו ע״נ וניומא דף פרשהא דא זאחגיה .אסיים פרשה
למימרא
ורבינו יוסף איש ירושלים תירץ
כט ע״א וצ״ע:
זו ואשנה אותה פעם שניה :ביראה .דמן בירי :יזמרך כבור.
לסלקא רעתך למיפטרה מגזירה שוה לט״ו ט״ו לחג הסוכות כרפי׳
ביום ולא ידום בלילה .והאי קרא במזמור ארוממך ה׳ כי דליתני
פרק אלו עובדן )פסחים מג :ל״ה סלקאצ(( p D f i :ואומר על הנסים
דרשינן בפסיקתא״( במרדכי ואסתר והמן ואתשורוש וקריאת מגילה
בתפלה ובהוראה ויש שאין אומרים כשם לפי שאמרו חכמים )ברכוח לד(.
הגהות הב״ח
שבח הוא שמפרסמין את הנס והכל מקלסין להקדוש ברוך הוא:
לעולם לא ישאל אלם צרכיו לא בג׳ ראשונות ולא בג׳ ברכות אחרונות
) א ( גם' ולטעמיך הא
ושטות הוא שהרי האי טעמא לא הוי אלא למתפלל בלשון יחיל אבל
אסא וכו׳ אשר ליהודה
למימרא
אלא אמר ר׳ אלעזר:
בשביל הציבור ש ד אבל נראה שאין לאומרו מטעם אחר משוס לאמרו חכמים )פסחים קי! (:לכל לנר להוי בלהבא תקנו בלהבא ובלבר
להוראה הוי לשעבר ומשוס הכי תקנו בה על הנסים להוי לשעבר ובליל י״ל לאחר תפלת מעריב אומר קריש שלם ואחר כך קורא את המגילה
ומברך לפניה ג׳ ברכות ואחריה ברכה אחת על האל המושיע השלים עומל לפני התיבה ואומר ואתה קלוש ואין מתחילין ובא לציון לפי
מוםף רש״י
שאין גאולה בלילה ואם מוצאי שבת הוא יאמר ויהי נועם קולס וכשרוצה לקרות פושט את כולה קולס כאגרת אבל לא גולל וקורא כמו
ש א ף הן היו באותו
ס״ת ובשחר מתפלל שמונה עשרה ברכות ואומר על הנסים בהולאה ואין אומר כשם לפי שכל הברכה אינה אלא לשעכר וא״כ אין לומר
הנס .משוס דעל ידי אסחר
נגאלו )פסחים קח .(:כדי בה לבר שלהבא ואחר כך אומר קדש על לאמירן ואוחז ס״ת וקורא שלשה גברי פרשת רבא עמלק אע״פ שאין בה אלא ט׳ פסוקים ואין
שיספקו מים ו מ ז ו ן .מחזיר הספר תורה למקומו אלא יושב ואוחז ביליו על שקראו את המגילה ומכרך עליה כאשר עשה בלילה כלפירש בסניס ואחר כך אומר
שיהו סנויס ניוס פוריס
תהלה ובא לציון ואין אומרים למנצח משוס לכתיב ביה צרה וצרה כפורים לא מזכרינן וכן אין נופלים על פניהם בי״ל ובט״ו משוס לכתיב
סעודת
צורכי
להספיק
פורים לנגי העיירות )לעיל ימי משתה ושמחה ואומר ])מהליס »> למנצח על אילת השחר[ (pמשוס לכתיב ביה מפלה לעובלי כוכבים וכן בליל ארבעה עשר ואומר פטום
הקטורת וכל הסלר כמו בחול :פורים שהל להיות בשבת .לווקא בשבת לפי שאין קורץ המגילה משוס גזירה לרבה אבל בחול א״צ
שהרי קורץ המגילה וטפי איכא פרסומי כיסא :מאי איריא פורים אפילו י״ט נמי .נראה לי לה״פ מאי איריא פורים לאין לורשין בו
מקודם לכן שלשים יום דמשוס הכי לידרוש בו ביום אפילו בי״ט ללרשינן שלשים יום לפניו ואפילו הכי לורשין בו כיום כלתניא )לקמן ל(.3
וידבר משה את מועדי ה׳ וכר :הייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה כיום .אומר ר״י דאף על גב דמברך זמן בלילה חוזר
ומברך אותו ביום דעיקר פרסומי כיסא הר כקריאה דיממא וקרא נמי משמע כן דכתיב ולילה ולא דומיה לי כלומר אף על גב שקורא
כיוס חייב לקרות בלילה והעיקר הוי ביממא כיון שהזכירו הכתוב תחילה וגס עיקר הסעודה ביממא הוא כדאמר לקמן )לף c tדאם
אכלה בלילה לא יצא י״ח והכי נמי משמע מדכתיב נזכרים ונעשים ואיתקש זכירה לעשייה מה עיקר עשייה ביממא אף זכירה כן:
לרבי יהושע לאשמועינן לאונו מוקפת מימות יהושע והא
עין משפט
נר מצוה
יח א מיי׳ פ״א מהלכות
מגילה הלכה א סמג
עשין ד טוש״ע א״ח שי׳
חרפט סעיף א:
יט ב מיי׳ שס הלכה יג
נטור
סימן
א״ח
חרפח[:
כ
ג מיי׳ פי״ג מהלכוח
חפלה הלכה ח:
כא ד מיי׳ פ״א מהלכוח
מגילה הלכה ג׳ סמג
שס טוש״ע א״ח סי׳ חרפו
סעיף א:
2
א
3
א
3
ג
ב
ד ( ג
5
ה
4
5
s
ויעבירנה
רבינו חננאל
לוד ואונו גיא החרשים,
חומה
מוקפת
דייקינן
כלומר
וכולי.
מדכחיב
ויכן אסא אח כל הערים
הבצורות אשר ביהודה,
וכי כל הערים אסא בנאם
והלא בנויות היו ,אלא
שפצינהו ,כך יש לומר
אלפעל שפצינהו .כרכין
המוקסין
מימות
חומה
יהושע בן נון מקודשות
ומשלהין מצורעין מתוכן.
ר׳
ואמר
ןבן
יהושע
לוי[ נשים הייבות לשמוע
מקרא מגילה ,שאף הן
היו באותו הנס .כלומר
שגם
הן
להשמיה
בכלל
היו
ולאבד.
להרוג
פורים שחל להיות בשבת.
המשה
פירוש אם חל
עשר להיות בשבת שהוא
פורים לבני כרכין ,שואלין
בעיניינו
ודורשין
של
יום .מהו דתימא ניגזור
משום דרכה דאמר הכל
חייבין במקרא מגילה ואין
הכל בקאיין בה ,גזירה
שמא יטלנה ןביהו[
שאינו
בקי
וילך
מי
אצל
מי שבקי ויעבירנה ארבע
אמות ברשוח הרבים ,קא
משמע לן.
וחייב
אדם
לקרות את המגילה כלילה
ולשוב
לקראותה
כולי 0 £ ] .ק א [
מקדימין
ליום
ביום
הכפרים
הכניסה.
ר:
עין משפט
נר מצוה
א
כב
מיי׳
ב
מהלכות
פ״א
מגילה
] (5לקמן יט ,[.ג( ]מיספתא
פ״א[ ,ד(
כג ג מיי׳ שס הלכה יג
סימן
טיש״ע א״ח
חרפח סעיף ו:
ד ה מיי׳ פ״ב שס
הלכה יד טוש״ע שס:
מוםף רש״י
אימתי.
מקדימים,
במקום שנכנסים בשני
ובחמישי .גמקוס שבית
דין קבוע והכפרים נכנסים
שס ליום הדין כשיש להס
הריב ,אבל במקום שאין
נכנסים .דהך הקדמה לאו
קולא היא
אין
לכפרים,
קורין אומה אלא בזמנה
)לעיל ב .(:זמנו ש ל זה
לא ומנו ש ל זה .זמנו של
מוקסין לאו
פרדס
של
כזמנו
ילעיל
ב.(.
ויעבידנה ארבע אמות
ברשות
הוא
הרבים.
הדין דמצי למימר ויוציא
מרשות
היחיד
לרשות
הרניס,
אלא
שברוב
מקומות ועניגיס אמרינן יש
לחוש להעברת ארבע אמות
ואין לחוש להוצאה ,כגון
אס היה מונת גכרמלית או
בקרפף או בגינה ,דאין כאן
הוצאה
איסור
ויש כאן
לאורייתא
איסור
העברה
ברה״ר ,או הגביהו על מנת
ליטלו ולא להוציאו ונמלך
להוציאו
משוס
פטור
הוצאה אס לא עמד לפוש
נינתיס כדאמרינן במסכת
שנת )סוכה מג(.
רבינו חננאל
אבל מיום הכניסה ליום
הכניסה
דחינן.
לא
ותריצנה להא דר׳ חנינא,
חכמים הקלו על הכפרים
מקדימין
שיהו
הכניסה מפני
מים
ליום
שמםפקץ
ומזון
לאחיהם
שבכרכים .וכן תנא דבי
שמואל.
ואקשינן
עזרא אהר
הלא
ובנו
שבאו
הבית תיקן קריאת ההורה
בשני ובחמישי ובמנחה
בשבת,
מרדכי
ובימי
ואסתר שהיו בימי כנסת
הגדולה
ובימי
]נ״א:
כנסת הגדולה שהיו בימי
מרדכי ואסתר[ לא היתה
תקנה זו ואין שם עדיין
יום הכניסה ,ואיך אמרה
משנתינו אלא שהכפרים
מקדימץ
ליום
ומצאנו
בתלמוד
הכניסה.
ארץ
ישראל כך ,וכי מרדכי
ואסתר מתקינין סמניהן,
כדאמרן להיותם מקדימין
ליום
הכניסה ,על
מה
שעזרא עתיד לתקן יום
כניסה להיות קורין בספר
תורה
בשני
ובחמישי.
ואמר ר׳ מנא מי שסידר
את המשנה סמכה למקרא
משפחה ומשפחה מדינה
ומהינה עיר ועיר] .מתני[
כיצד חל
כפרים
להיות
ועיירות
בשני
גדולות
קורין בו ביום ומוקפין
חומה למחר .ירושלמי
כל חני דתנינן חל להיות,
בארבסר אנן קיימין .אמר
ר׳
יוסי
רעבירנה ארבע אמות ברשות הרכים .קשה אמאי לא קאמר
למימרא רהקנהא דכרכין היא .כדי שיספקו משמע כדי שיהו פנויין
ויוציאנה מרשות היחיד לרשות הרבים דאורחא
ליום השמחה :אלא אימא מפגי שמספקין .שכר הוא להם כשמל
דמילתא הד טפי ויש לומר דמרה״י לרה״ר לא טעו אינשי אבל זימנין
שהן מספקין הלכך היכא דאין נכנסין לא קולא הוא לגכייהו ואין
פ״א[,
]תוספמא
ה(
ו( ]לקמן ה (1 ,[.פסחיס סט.
שהמגילה קיימא כבר ברשות הרבים דעבירנה ארבע אמות בגווה כאן שכר :סידרא דירחא .דקתני בי״א כי״נ ני״ג בי״ד בנךו כסדר
סוכה מג :דיה כט] :ביצה
ועי״ל»(דלהכי לא נקט מרשות היחיד
מנין החודש וכשכא לפרשה נקט סדר
יז ,[:ח( ]ליתא בשאילתות
לרשות הרכים לפי ]שלפעמים[ שאין
ימי השכת ושמעינן ימי החודש
וברי״ף ורא״ש גס מהרש״א
למימרא דתקנתא דכרכין הוי והתנן חל
מוחק זה[,ט( ]עי׳ מוס׳ ר״ה
שם חיוב תטאת ׳()טון( שלא היתה
לאחריה חל להיות ערב שבת כפרים
להיות בשני כפרים ועיירות גדולות קורין בו
כט :ל״ה שמא וחוס׳ סוכה
עקירה ראשונה לשם כך כגון המפנה
מקדימין ליום הכניסה הרי י״ג חל
מג .ל״ה רעבירגו וחוס׳
ביום ואם איתא ל ק ד מ ו ליום הכניסה הוו להו
חפצים מזרת לזרת ונמלך עליהן
ביצה יין ,[.י( צ״ל כגון,
להיות בשבת <*( הרי י״ב חל להיות
עשרה ועשרה לא תקינו רבנן ת״ש חל
כ( ףבמומ ה:ן,
להוציאן דפטור מהאי טעמא )שבת
אחר השכת כפרים מקדימין ליום
להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין
הכניסה ה ד י״א :ומשני איידי
ארבע
ל ה :(:ויעבירנה
דמיההפכי ליה נקט סידורא דיומי.
בו ביום ואם איתא ל ק ד מ ו ליום הכניסה
אמות ברשות הרבים .אבל מילה
כלומר ע״י שאם היה אוחז ימי השבת תורה אור השלם
דאחד ע ש ר הוא מיום הכניסה ליום הכניסה
בשבת אין לדחות דהא חמירא השכן
.1לקים עליהם להיות
לא דחינן תא ש מ ע א״ר יהודה >6אימתי לפי סדר ימי החדש יהו נהפכין לו
עשים את יום ארבעה
נכרתו עליה י״ג בריתות וגס אין
וטועה בגירסתו השונה את המשנה
ע ש ר ל ח ד ש א ד ר ואת
במקום שנכנסים בשני ובחמישי אבל מקום
אדם מל אלא אם כן הוי בקי דסכנה
יום חמשה ע ש ר בו בכל
לפי שהיה צריך להזכירן לאחודו אחר
יש בדבר אך נשאל לר״י הלד איך
שגה ושנה:
שאין נכנסים בשני ובחמישי אין קורין אותה
השבת דהיינו י״א בשבת י״ב ערב
אסתר ט כא
תוקעין כמוצאי יום הכפודס והלא
דכרכין
תקנתא
דעתך
סלקא
ואי
בזמנה
אלא
שבת י״ג מתוך כך הוא בא לדלג
עד שיבדיל
אסור לעשות מלאכה
היא משום דאין נכנסים בשני ובחמישי
ולטעות להט נקט סידורא דומי
ותו שמא ילך אצל כקי כדחיישינן
וסדר החודש הבא לו לאחוריים אינו
מפםדי להו לכרכין לא תימא כדי שיספקו
גליון הש״ם
בר״ה שחל בשבת ואם כן היה לנו
מזכירו בפיו דהרי מאליו הוא נשמע
תום׳ ד״ה ויזןבירנה כוי
מים ומזון אלא אימא מפני נ > שמספקים מים
למיחש להאי גזירה ותירץ דמשוס
זןד שיבדיל .פי' שבח לף
ואין כאן עוד טעות :מני מהני׳.
ומזון לאחיהם שבכרכין :כיצד הל להיות
דתקיעפ שופר חכמה ואין מלאכה
קנ ע״ג :ב א ״ ד שאיגה
דקתני חל להיות ע״ש עיירות ומוקפות
אלא כוי .עי׳ שגח לף קיל
בשני בשבת כפרים ועיירות גדולות קורין בו
וגם לא חיישינן שמא ילך אצל בקי
חומה קורץ כו כיוס אי רכי אי רכי
ע״ב תיס׳ ל״ה ואמאי
שאינה אלא
דמשוס תקיעה אחת
ביום וכר :מאי שנא רישא דנקט סידורא
צימקע:
יוסי :בכל שנה ישנה .להיות עושים
משוס זכר ליובל לא אצטדך כולי
דיומי
םידורא
דנקט
סיפא
שנא
ומאי
דירחא
את שני הימים האלה ככתכס וכזמנם
האי כראש השנה דאודיתא היא
איידי דמיתהפכי ליד .נקט סידורא דיומי :חל בכל שנה ושנה כל השנים יהו שוות:
וצריך שלשים קולות ורבינו שמואל
הגהות הב״ח
דלא אפשר .דאס כן לא יקדמו
להיות בע״ש וכו׳ :מתני׳ מני אי רבי אי רבי
אומר דדוקא בשבת ובר״ה דאס
) א ( רש״׳ ד״ה סילרא וכו׳
עיירות למוקפין שאינן יכולין לקרות
מעבירו ארבע אמות ברשות הרבים יוסי מאי רבי דתניא הל להיות בע״ש כפרים
חל להיוח בשבח כפרים
בשבת :מה כל שנה ושנה טיירוה
מקדימין ליום הכניסה
ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ומוקפין
איכא איסורא דאורייתא בהא ודאי
הרי י״ב:
בי״ד .לכך אין נדחות ממקומן
חומה קורין בו ביום ר׳ אומר אומר אני לא
יש לחוש אבל במוצאי יוה״כ דאפילו
ודלא כתנא קמא דרבי :זמנו של וה
אס מעבירו ד׳ אמות ברשות הרבים
ידחו עיירות ממקומן א א ל א אלו ואלו קורין בו
לא הוא זמנו של זה .הלכך לא עבד
לא הוי אלא איסור דרבנן בהא ודאי
כתנא דמתני׳ כר :דלא אפשר .רבינו חננאל)המשך(
ביום מאי טעמא דת״ק דכתיב 1ב כ ל שנה
לא גזר דהר גזירה לגזירה:
סידורא דיומי .פירוש אילו
ושנה מה כל שנה ושנה עיירות קודמות דאי לא מקדמת להו למוקפין צדך
ששנא התנא סדר ימי
ולב יוסף אמר מפני שעיניהם של
אתה לעקור עיירות מפני מוקפין או
למוקפין אף כאן עיירות קודמות למוקפין
החדש ושנה הל להיות
עניים נשואות למקרא מגילה.
י״ד כאדר באחד בשבת
יקראו ביום אחד :הכא ע ר ב שבה
ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה
ע״כ צ״ל דרב יוסף לא פליג אטעמיה
כפרים מקדימין בחמישי
זמנם .ואין לך צורך לדחותן :הכל
אין נדחין עיירות ממקומן אף כאן לא ידהו
ליום הכניסה שהוא אחד
דרבה דהא גבי שופר ולולב ליכא
בדבר
מחוייב
שהוא
ומתוך
הייבין.
עשר לחדש ,הל להיות
עיירות ממקומן שאני הכא דלא אפשר ורבי
טעמא אחרינא מכל מקום קאמר
יום רביעי )י״ד( ]כפרים[
חובה:
לצאת ידי
הוא בהול
הכא טעמא אחרינא משום דאיכא מ״ט בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין
קורין כשני בי״ב ,ואם
ויעבירנה ארבע אמוה .ואפילו לן
חל להיוח בשלישי קורין
נפקותא מיהא במקדש דליכא שבות
עיירות נדחק ממקומן אף כאן לא ידחו עיירות
בשדה ומגילה בידו יש לגזור על
הכפרים ביום הכניסה
ואפ״ה אסור משוס האי סברא
ממקומן ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה
שהוא י״ג לחדש ,הנה
מגילה.
למקרא
נשואות
הדבר:
דקאמר רב יוסף:
נמצאו הימים מההפכים
לקבל מתנות האביונים ואי אפשר
ושנה עיירות קודמות למוקפין אף כאן נמי
מאחד כשבה ליום רביעי
הוה
בשבת :מבין בו ביום .שמקדימין
ומיום רביעי יחוור ליום
עיירות קודמות למוקפין שאני הכא דלא
שלישי ,וכן בשבת ובערב
בו לקרות גובץ הגבאים מתנות
מקדימין
אפשר מאי ר׳ יוסי דתניא ג>חל להיות בערב שבת מוקפין וכפרים
שבת כסדר הוה ,לפיכך
האביונים ומחלקין לעניים :אדרבה.
אחו סדר הימים של
ליום הכניםח ועיירות גדולות קורין בו ביום רבי יוסי אומר אין מוקפי
משוס דאמרו להקדס את הקריאה
שבוע .מני מתניתין דקחני
בכל
קודמין לעיירות אלא אלו ואלו קורין בו ביום מ״ט דתנא קמא דכתיב
שאם חל ארבעה עשר
הוא דאמרו להקדים את המתנות
להיות בערב שבת כפרים
שנה ושנה מה כל שנה ושנה עיירות בארבעה ע ש ר וזמנו של זה לא זמנו
ואזיל
טעמא
תנא
כדמסרש
מקהימין ליום הכניסה
של זה אף כאץ עיירות בארבעה ע ש ר וזמנו של זה לא זמנו ש ל זה ואימא
כר:
מפני שעיניהן של עניים
ועיירות גדולות ומוקפות
חומה קורין בערב שבת.
שמחה
בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות אף כאן אין
א( ]לעיל ב :לקמן ה,[.
הלכה יל:
כד
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מסורת הש״ם
מתניתה
אומי
כן ומוקפת הומה למחר.
אמר ר׳ יוסי לית כאן חל
להיות בשיני בשבת דאם
ולעיל
ב,[.
ף
s
s
מוקפין קודמין לעיירות שאני הכא דלא אפשר מ״ט דר׳ יומי בכל שנה ושנה
מה כל שנה ושנה אין מוקפי? קודמין לעיירות אף כאן אין מוקפין קודמין לעיירות ואימא בכל שנה ושנה מה
כל שנה ושנה ייזמנו של זה לא זמנו ש ל זה אף כאן זמנו ש ל זה לא זמנו ש ל זה שאני הכא דלא אפשר וסבר
רבי עיירות לא דחינן ליום הכניסה וחתניא >חל להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות
קורין בע״ש ומוקפות חומה למהר י>ר׳ אומר אומר אני הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה הכי
השתא התם זמנם שבת היא והואיל דנדהו ידהו והכא זמנם ערב שבת כמאץ אזלא הא דאמר רבי חלבו א״ר
הונא פורים שהל להיות בשבת הכל נדהין ליום הכניסה הכל נדהין םלקא דעתך והא איכא מוקפין דעבדי
למחר אלא כל הנדחח ידחה ליום הכניסה כמאן כרבי דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן מאי טעמא
״אמר רבה הכל חייבין בקריאת מגילה >)ובתקיעת שופר( ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנה
בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב רב
יוסף אמר מפני שעיניהן ש ל עניים נשואות במקרא מגילה תניא נמי הכי אע״פ שאמרו כפרים מקדימין ליום
הכניסה יגובין בו ביום ומחלקין בו ביום אע״פ שאמרו אדרבה משום דאמרו הוא אלא הואיל ואמרו שכפרים
מקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום ומהלקין בו ביום מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה א ב ל
2
ה
ג
ח
כן מיקלע צומא רבה בחד
בשבא ,וכן אם חל י״ד )באחד( בשבת מיקלע צומא רבה ערב שבת .ואף על גב דאם חל )ד״ד( ]י״ר[ באדר
להיות בשיני בשבח יבא פסח בדי ,לא הבאה המשנה להזכיר שחלו ממש אלא סידור יומי נקט ,והכי קאמר
אילו חל להיות בשיני אין מקדימין וקורץ בחמישי ואף על גב שלא חל לעולם .חל להיות בשלישי כפרים קורין
בי״ג חל להיות ברביעי כפרים קורץ בי״ב חל להיות בחמישי קורץ בחמישי ,מיום הכניסה ליום הכניסה לא
דחינן .הל להיוח בערב שבח כפרים קורין בי״ג .חל להיות בשבח כפרים ועיירוח גדולות קורץ ביי׳ב .חל להיות
באחד בשבת כפרים קורין בי״א .ואקשינן ומאי שנא מעיקרא נקיט סידורא דירחא כוי ,כדתנן מגילה נקראת באחד
עשר בי״כ וי״ג בי״ד וכט״ו .פירוש נקיט תנא בי״א לחודש בי״ב לחודש בי״ג לחדש כסדר החדש ואחר כך
שנה הל להיות בשיני בשלישי ברביעי כתמישי )וןבששי בשבת באתד כשבת .ופרקינן איידי דמיהפכין ליה נקיט
ה
שמחה
או רבי או ר׳ יוסי .דכי
דתניא רבי אומר אומר
אני לא
עיירות
שידחו
ממקומן ,אלא אלו ואלו,
עיירות גדולות ומוקפות
הומה ,קורץ בערב שבת.
ר׳ יוסי מאי היא ,התניא
חל להיות
כולי,
ר׳
כערב
שבת
יוסי
אומר
אומר אני לא
מוקפות
שיקדמו
לעיירות
אלא
מוקפות ועיירות קורץ כו
ביום.
ודבריהן
פשוטין
הן .ואקשינן וסבר רבי
לא ידחו עיירות ממקומן,
והתניא חל להיות בשבת
כפרים
מקדימין
ליום
הכניסה ועיירות גדולות
קורץ בערב שבת ומוקפות
חומה למחר כיום ראשון,
רבי אומר אומר אני הואיל
ונדחו עיירות מיום י״ד
יההו ליום הכניסה .ופרקינן הכי השתא ,התם שבה זמנם ולהדחות עומדין יהחו ליום הכניסה ,הכא ערב שבת זמנם ,לאו
לדחייה עומדין ,הילכך יקראו בזמנם .א( ורבי הוא דאמר ,כל הנידחיץ ידחו ליום הכניסה .כולי עלמא מיהת ,בין רבי בין ר׳ יוסי
בין רבנן דפליגי עלייהו ,מגילה בשבת לא קרינן לה ,מאי טעמא אמר רבה הכל חייכין במקרא מגילה ואין הכל בקיץ בה וכו׳
כדאסרן ,והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב ,כולהו חרא גזירה היא שמא יעבירם ארבע אמות ברשות הרבים .ואסיקנא
כמסכת סונה מפני מה אין לולב דוחה ]את ה[שכת ביום טוב ]הןראשון ,והלא מצותו מן התורה אפילו כגבולין ,ואוקימנא
משוב דלא ידעינן בקביעא דירחא ומספק לא דחינן שבה .והיינו טעמא דמגילה והיינו טעמא דשופר .רב יוסף אמר מפני
שעיניהם של עניים נשואוה למקרא מגילה .הניא נמי הכי הואיל ואמרו חכמים כפרין מקדימין ליום הכניסה ,גובץ ומחלקין בו
כיום ,שעיני העניים נשואות למקרא מגילה וכיון שקורץ ליום הכניסח כך גובין ומחלקין מעוח של פורים ביום הכניסה .אבל
א( נראה לחסר וצ״ל א״ר חלבו א״ר הינא פוריס שסל נשנת כל הנלחה ילחה ליום המיסה ור׳ היא וכוי.
מסורת הש״ם
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
ה.
א( קלישין מה :סנהדרין כט ,:שמחה .של מאכל ומשתה :בזמנה .בי״ל ממוך שהיא חוכה כו הוה עוכדא וחש ליה רכ להא דרכ אפי .מכל מקום הלכחא
ג( ]לעיל ל ,[:נ( ןלעיל ג,[:
כווהיה לרכ להא ר׳ יוחנן »> אימא כוופיה פרק שני <לף יט1:
ד( תענית יח ,.ס( ]לעיל נ :ל ,[:כיוס על כל יחיל דחיל קורין אומה אפילו כיחיל להכל קורין כו
ו( ]נזיר ז .ע״ש[] (t ,שס[ ,ואיכא פרסום נס :שלא בזמנה .כגון כפדס המקלימץ ליוס לקאמר הקורא כמגילה הכתוכה כין הכהוכיס »()יצא( ומסיק הא
(Pניצה יט .חגיגה ו :יז) :ל״ה הכניסה אין קודן אותה אלא כעשרה לכעינן פרסום ניסא :ורכ
כיחיל הא כצכור אלמא שקורץ אופה כיחיל וכן הלכה ררכ ור׳
ד ,(:ט( חגיגה ט .יז .ניצה כ:
ר״הל:ניומא ג ,[.י( חגיגה יו ,.אםי אמר גין גזמנה כ ץ שלא כזמגה.
יוחנן הלכה כרכי יוחנן וכ״ש הכא
נ( ס״א הראשון ועיי! נרי״ף ,מצוה לחזר אחר עשרה משוס פרסומי
לקיימו כחל שינותא ועול ררכ אפי
שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה אמר רב
ל( ]לנריס לא[] (»,מגילה פ״א כיסא .אכל אי לא אשכח עשרה לא
פלמיל ררכ הוה »( ורביגו יוסף איש
מגילה בזמנה קורין אותה אפי׳ ביחיד שלא
ה״ל[ ,נ( ]סוטה מא ,[.ש( ]ניצה
כ ,[.ט( ]צ״ל לא יצא[] (» ,ועי׳ אמר רכ אסי ללא ליקרי שאין איסור
ירושלים פסק לאף כיחיר צריך לכרך
בזמנה בעשרה רב אםי אמר בין בזמנה בין
נחוש׳ קדושין מה :ל״ה הוה[ ,קריאתה כיחיל אלא מצוה לקרותה
וכן נמצא כהשוכח רש״י שהשיב
שלא בזמנה בעשרה י הוה עובדא וחש ליה
צ( צ״ל ואי (p ,מהרש׳׳א,
כעשרה :וחש ליה ר ב להא ד ר ג
נראה כעיני ללא שנא יחיל ולא שנא
רב להא דרב אםי ומי אמר רב הכי והאמר
אסי .וחזר על עשרה וקיכצן:
צכור אחל מכרך ואחרים שומעין
ע ר ג שגח זמנם הוא .משמע שהוא
וכן נראה לומר מאחר שהוכחנו
רב יהודה בדיה דרב שמואל בר שילת
זמן הקכוע להו מימי אנשי כנסת
קריאמה כיחיל צ( אי איחא שאין כה
משמיה דרב פורים שחל להיות בשבת ערב
תורה אור השלם
הגלולה מללא קאמר מקרימין לערכ
כרכה ןכיחיל[ הוה ליה לפרושי )לקמן
שבת זמנם ערב שבת זמנם והא שבת זמנם
.1קימו וקבלו היהודים
עליהם ועל זרעם ועל בל שכת להט קשה ליה והא שכמ זמנם
כא >:מאי )י( מכרך לאמר כצכור:
הוא אלא לאו הכי קאמר שלא בזמנם כזמנם
הנלוים עליהם ולא יעבור הוא שהד י״ר הוקבע לפרזים אלא
עולת ראייה אפי׳ כי״ט מאחדין.
מה זמנם אפי׳ ביחיד אף שלא בזמנם אפילו
להיות עשים את שני הימים להכי נקט האי לישנא רפשמע מינה
הקשה הר״ר אלחנן מהא
האלה ככתבם ןבומנם בכל
ביחיד לא לענין מקרא מגילה בעשרה אלא
אסתר ט בד הואיל ותיקנו להן חכמי ישראל שאחר
שנה השגה:
דאמרינן פרק קמא לכיצה )לף יב.
.2החדש ה ז ד לבם ראש כנסת הגדולה להקדים משוס לרכה
מאי ערב שבת זמנם לאפוקי מדרבי דאמר ישם( השוחט עולת נלכה כי״ט לוקה
חךשים ראשון הוא לבם
הרי הוא לנו כיום חמן הקכוע מתחלה
״הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום
ומסיק לאמר לך מני כיפ שמאי היא
לךזךשי השנה:
שמות יב ב לכל לכדו ואף על פי שהוא שלא
וכו׳ וקשה אמאי לא תני עולת ראייה
הכניסה )א( הא קמ״ל דערב שבת זמנם הוא:
.3עד הדש למים עד אשר כזמנן הוי ממנן :מתני׳ באלו
להוי רכותא טפי לאף על גכ להד
מתני׳ > אי זו היא עיר גדולה כל שיש בה
יצא מאפכם והןה לבם אמרו .כזמניס של מגילה אמרו
צורך י״נו לוקה אליכא לכ״ש ואין
לוךא יען כי מאסתם את ץ
עשרה בטלנין פחות מכאן הרי זה כפר באלו
אשר בקרבכם ותבכו לפניו מקלימין אס חל י״ד כשכת :אכל
לומר ללהכי נקט עולת נלכה
אמרו מקדימין ולא מאחרין אבל זמן עצי
לאמר למה זה ;צאט זמן עצי להגים והעם .האמור במס׳
לאשמועינן לאפילו הכי שרו כית
ממצרים:
במדבר יא כ תענימ )לף כח >.שהיו משפחות של
כהנים <» ותשעה באב חגיגה והקהל מאחרין הלל זה אינו להא כפרק שני דהתס
ישראל שקכוע להם ימים ככל שנה
ולא מקדימין אע״פי> שאמרו מקדימין נא! ולא
)דף יט .ושס> מוכח כהליא ללא נחלקו
להכיא עציס למקלש לצורך המערכה
מאחרין מותרין בהספד ובתענית ומתנות
כ״ה על)׳(עולה ק>נשאינה[ של י״ט
גליון הש״ס
ומכיאין קרכן עציס עמהן אס חל
לולאי אינה קריכה כי״ט ואס כן
לאביונים >א״ר יהודה יאימתי מקום שנכנסין
גט' הוה עוכרא וחש ליה דכ.
עי׳ ר״ה לף כז ע״נ חוסי ד״ה להיות כשכת מאחרין ליום מחר וכן
קשה אמאי נקט עולת נלכה ד״ל ללהט
בשני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסין לא
משעה כאכ שחל להיומ כשכמ .והוא
ושמע:
נקט עולת נלכה למילק הא שלמי
בשני ולא בחמישי אין קורץ אותה אלא
הדין לי״ז כממוז ולעשרה בטכמ.
נלכה אינו לוקה טון דאיכא כהו
גמ' תנא עשרה בטלנין שבבית
בזמנה:
והאי מקט משעה באב משוס
צורך אוכל נפש אכל איסורא מיהא
הגהות הב״ח
להוכפלו כו צרות והכל ממענין
מאחרין:
ולא
מקדימין
אמרו
באלו
הכנסת:
איכא משוס לכתיכ לכס:
)א( גט׳ ילחי ליוס הכניסה כו אכל שאר צומות אמדנן
מ״ט אמר רבי אבא אמר שמואל אמר קרא
ורחץ
קמ״ל כצ׳יל ותינח הא נמחק :כמסכת ראש השנה )לף יח(:
ולא יעבור ואמר רבי אבא אמר שמואל י* מנין
)כ( שם כמשנה זמן עצי כהניס
והעם ותשעה נאנ) :ג( תופי רצו ממענץ רצו אין מתענין:
שאין מונק ימים לשנים שנא׳ לחדשי השנה חדשים אתה מונה לשנים ואי
ד״ה הוה וכוי רני יוחנן אית וחגיגה .אם חל יוס טוכ כשכמ
אתה מונה ימים לשנים ורבנן׳( דקיסרי משום ר׳ אבא אמרו ימנין שאין מחשבין
ליה כווחיה נפרק שני :רוחץ שלמי חגיגה למחר שהד
)ד( כא׳׳ד הוה ליה לפרושי
שעות לחדשים שנא׳ ע ד חדש ימים ימים אתה מחשב לחדשים ואי אתה
ש א ץ מברך אלא בצבור :יש לה תשלומין כל שכעה .וכן
מחשב שעות לחדשים :אבל זמן עצי כהנים ותשעה באב וחגיגה והקהל
)ה( ד״ה עולות וכו׳ ללא הקהל את העם שהיה כשנה
נחלקו ב״ה על עולת נדבה ראשונה של שמטה כמוצאי יום
מאחריז ולא מקדימין :׳תשעה באב אקדומי פורענות לא מקדמי חגיגה
של י״ט:
טוכ ׳(האחרון של חג כלכתיכ מקץ
והמהל משום דאכתי לא מטא זמן חיובייהו תגא חגיגה וכל זמן חגיגה מאחרין
שכע שנים כמועל שגת השמטה
בשלמא חגיגה דאי מיקלע בשבתא מאחרינן לה לבתר שבתא אלא זמן
)לנריס לא( כלאמדנן במסכת סוטה
הגהות הגר״א
חגיגה מאי היא אמר רב אושעיא הכי קאמר חגיגה בשבח ועולת
)א[ כמשנה )ולא מאחרי)( )לף מא (.שהיה המלך קורא כתורה
ראייה אפילו ביו״ט חמן חגיגה מאחרין מני ב״ש היא דתנן >]ב״ש אומרים[
חא״מ:
ספר משנה תורה וכל העם חייכין
מביאין שלמים ביו״ט ואין םומכין עליהן אבל לא עולות וב״ה אומרים
לכוא ולהכיא אמ טפס כלכחיכ הקהל
אמ העס האנשים והנשים והטף ל(
ימביאין שלמים ועולות וםומכין עליהן רבא אמר חגיגה כל זמן חגיגה
מוסף רש״י
וכשכמ אי אפשר ומעכירין אומו
מאחרין טפי לא דתנן י׳מי שלא חג ביו״ט הראשון של חג חוגג והולך את
עשרה בטלנץ .שנטלין למחר .וכגמרא ירושלמי״( מפרש להא
כל חרגל כולו ויום טוב האחרון של חג לעבר הרגל ולא חג אינו חייב
ממלאכתן שיהו מצדי! תמיל
ננימ הכנסת שחריח וערנית ללא עכרינן ליה כשכמ מפני הכימה
באחריותו רב אשי אמר חגיגה וכל זמן חגיגה מאחרין ואפי׳ עצרת דחד
כלאמרינן במסכת ברכות )י (:כלתנף( בימה של עץ היו עושין למלך
יומא מאחרין דתנן מודים שאם חל י>עצרת להיות בשבת שיום טבוח אחר
כיון שנא הקנייה בבית המסת כעזרה דושכ עליה ופרטנן התם
ולא מצא שם עשרה ונו׳
השבת אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא רבי נטע נטיעה בפורים
)לעיל ג :ובעי־! ב־־ק פב .הובא וליעבלה מאתמול ומשני לחיקא ליה
ורחץ
לעיל שש .אע׳׳פ שאמרו
א
א
ג
נ
8
עין משפט
נר מצוה
כה א מיי׳ פ׳׳א מהל׳ מגילה
הלכה ז סמג משין ל
נווש״ע א״ח פי׳ מרצ סעיף יח:
כו ב מיי׳ שס הלכה ח סמג
שס:
כי ג מיי׳ שס פ״ב הלכה יג:
כח ד מיי׳ שס פ״א הלכה ח:
כט ה מיי׳ פ״א מהלי קילוש
החודש הל׳ נ )ופ״י
מהלכות נדרים טוש״ע י״ן• סי׳
רכ סעיף ל ה ו ז(:
ו ]מיי׳ פ״ח מהלכות קילוש
התולש הלכה א[:
ל ז מיי׳ פ״ה מהלכוח חעניח
הלכה ה סמנ עשי! ג
טוש״ע א״ח סי׳ חקנ סעיף ג
וסי׳ חקנכ סעיף י:
לא ח מיי׳ פ״א מהלכות
חגיגה הלכה ח:
לב ט מיי' שס פ׳׳ג הל׳ ז:
לג י מיי׳ שם פ״א הלכה ח
ט:
לד כ מיי׳ שם הלכה ל ]: [1
לד! ל מיי׳ שם הל׳ ו:
לו מ מיי׳ שם הל׳ ו:
רבינו הננאל
שמחה ,שהיא סעודת פורים,
לא תהא אלא בזמנה שהוא
יום י״ד ויום ט״ו באדר.
אמד רב מגילה בזמנה ,כלומר
בי׳׳ד ,קורץ אותה אפילו
ביחיד .שלא בזמנה ,כגון
נ
י״א י״ב י״ג שמקדימין ליום
הכניסה ,אין קורין אותה
אלא בעשרה .וקיימא לן
ה
כרב ,דהא ר׳ יוחנן אמר
בפירוש בפירקץ דקמא הקורא
במגילה הכתובה בין הכתובים
לא יצא ,לא אמרו אלא
כציבור ,לאו מכלל דסבירא
ליה שקורץ אותה ביחיד.
רב אסי אמר אפילו בזמנה
בעשרה .הוה עובדא וחש לה
רב ולא קראה בזמנה אלא
ה
1
בעשרה ,כרב אסי .ואקשינן
ומי אמר רב שלא בזמנה
2
קורץ אותה בעשרה ,כלומר
הקורץ אותה ביום הכניסה
כגון הכפרים וכיוצא בהן,
3
אין קורץ אותה אלא בעשרה.
והאמרינן משמיה דרב פורים
שתל להיות בשבת ערב שבת
ח
זמנם ,ערב שבת זמנם והא
שבת זמנם ,ופרקינן הכי קאמר
ט
ערב שבת שהוא שלא בזמנו
של קריאת המגילה קורין
אותה כזמנו ,מה דמנו אפילו
ביחיד כך שלא בדמנו אפילו
ח
ביחיד .ודחינן לא לעניין
מקרא מגילה ,בעשרה ,ושלא
בזמנה היא .ואלא מאי ערב
שבת זמנם ,כלומד שקורץ
בערב שבת המגילה כאילו
כ
3
זמנם הוא ,ולאפוקי מדרבי
דאמר כל הנידחין ידחו ליום
הכניסה ,קא׳מר דערב שבת
מ
זמנם .ואף על גב דחש לה רב
להא דרב אסי ,קיימא לן כרב
דאמר אפילו ביחיד .תלמוד
ארץ ישראל ר׳ בא בשם
ר׳ יהודה כל שאמרו חכמים
ידחה ממקומו ויקרא ובלבד
מקדימין .שקראו קולס זמנה,
מותרין בהספד ובתענית .עזרה :ולא מקיימין .טעמא מפרש כגמרא :גמ׳ עשרה בנולנין .שככית הכנסת שהן כטלים ממלאכתן וניזונים משל צכור כדי
בעשרה .ואנן חמין רבנן קורץ
אפילו ביחיד .הילכך קורץ
נני ט״ו דכרכין ימי י׳׳ל להיות מצרין כתפלה ככיפ הכנסת דאמר מר כמסכת כרכות )לף ו (:טון שכא הקכ״ה ככית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה וכר:
השתא אפילו ביחידי ןדהא
לכפרים ועיירות שקראו מגילה מנין שאין מונין ימים לשנים .כגון לאמר קונס יין שאני טועם לשנה מונה י״כ חלש מיום ליום ואס נלר כאחל בכיסן אסור עד אחל
קורץ המגילה בי״ד ובט״ו
קודש זמנם כדמפרש מגילה
נקראת ני״א ני״נ ני״ג בכיסן הכא אע״פ שעליין יש י״א יוס שימות החמה ישיט! על ימות הלכנה או פעמים שאנו עושין חלשים חסרין :שעוס לחדשים.
שהוא זמנה )אפילו ביחידי!(.
ועוד האמר ר׳ בא אנן
ני״ל נט״ו לא פחות ולא כגון האומר זה גיטך אס לא באתי מכאן על חלש זה והיה חלש חסר ובא משחשיכה ליוס כ״ט אין אומרים עליין הוא כתוך החלש שהרי
חמין רבנן קורץ אפילו ביחיד,
יותר ,שהכפרים מקדימי! ליום חלשה של לכנה כ״ט יוס ומחצה :אכהי לא מנוא זמן חיוגייהו .ואס יקרימוה לא יצאו ידי חובתן וכן עצי כהניס שקכוע להן זמן קכוע
וקיימא לן מעשה רב .מד
הכניסה ,מות pאותן ימים
שקראוה קולס ומנה נהספל כנלדס :בשלמא חגיגה .לקתני מאחדם אי איקלע כשכת :אפילו ביום טוב דזמן חגיגה הוא .שמומר להקריכ שלמי חגיגה
רב צמח זצ״ל כתב בשליח
ציבור הקורא את המגילה
וסעניח !תענית יח .>.מביאין ואפילו הכי מאחרין עולת ראייה על חולו של מועל .והט משמע לישנא לכדיתא חגיגה מאחרין ועול יש לכר אחר שהגיע זמנו
שקורא וכורך כספר תורה.
שלמים ביו״ט .לפי שיש נהן מאחדן אותו יום אף שהוא זמן חגיגה ואיזו זו עולת ראייה שהיא חוכת רגל כלכתיכ לא יראו פני דקס )שמוס כג» ואמרינן כמסכה
ורבנו האי זצק״ל אימד מנהגא
אטלת ארס ;ביצה יט !.שיש
בהן צורך מאכל הליוט !חגיגה חגיגה <לף ! >.לא יראו פני ריקס בעולות וזבחים ואפ״ה בי״ט לא קרבה וב״ש היא לאמד אין מקדבין כי״ט עולה היכולה לבא
דתוינא קורא ופושט כאיגרת,
אבל קורא וכורך כספר תורה
ז יזו .ואין םומכין עליהן .למחר ואפילו היא חוכת הרגל :מביאין שלמים בי״ט .שהן מאכל אלם כי״ט וכתיכ אך אשר יאכל לכל נפש )שמות יב( :ואין סומטן
לא הזו לנא) .לתלמודינו(.
שהסמיכה אסירה משוס שבית ,עליהן .שהסמיכה שכוח היא לתנן )ניצה דף לו >:אלו הן משוס שכות לא רוככין על גכי בהמה ועל אלו שיקריבו בי״ט יסמכו
מתני׳ איזוהי עיר גדולה
שבכל כתו היה סומך והיי
ליה משתמש בבעלי מייס ותנן מאממול ללית להו לכית שמאי מכף לסמיכה שחיטה» :אגל לא עולוה .אין מכיאין לסכרי לכס ולא לגכוה :זביח הלל אומרים
כוי .תנא עשרה בטלנין
בכנסת פחות מיכן הרי יה
)ביצה לו (:אץ רוכנץ על גני מגיאין שלמים ועולוח .ומה אני מקיים לכם לכם ולא לנכדם :כל זמן חגיגה .כל הרגל ער י״ט האחרון רשאי לשהותה :ר ב אשי
כפר .ירושלמי עשרה בטלנין
נהמה !:ביצה יט.׳ אלא סומך אמר חגיגה כל זמן שנאמרה ג ו חגיגה מאחרין .אס באה בשבת ואפילו עצרת שאינה אלא יום אחל תשלומין יש לה כל שבעה ועריץ
בכנסת ממלאכתן .א( אמר ר׳
עליהן מערנ יי״ט ושוחטן
ביו״ט )חגיגה יז! .אבל לא יש לה זמן ליקרכ :ומודין געצרח שחל להיוח בשבח .כמסכח חגיגה )לף יז (.נחלקו כעצרת שחל להיות כערכ שכת כימ שמאי אומרים
יהודה כגון אנו שאנו צריכין
]לתלמודינו[ .תאני כפר שאין
עולות .אבל לא מניאין עולוח יום טכוח של עצרת אחר השכת וכימ שמאי לטעמייהו לאמרי עולות אין מקדכין כיוס טוב הלכך לא יקריכו על לאחר שכת וכית
בו עשרה תקנתו קלקלתו
באותן שיכול להביא לאחר יי״ט הלל אומדס אין לה יום טכוח אין צדך להמתין ליום טכוח שהשלמים ]ועולות[ קריכין כי״ט ומודין כעצרת שחל להיות כשכת
ונעשה כעיר .באילו אמרו
;שסו חין מתמילין ומוספי)
שהן קרנן צבור חמנן קבוע ,שאין עולמ ראייה ושלמי חגיגה קדכץ כשכת וממתין ליוס טכוח של קרכנומ היום לאמר השכת אלמא יש משלומין לעצרח:
מקדימי; וכולי] .פירי[ קריאת
מגילה ותרומת שקלים ,דכתיב
אנל עולת יחיל לא יביא לפי
כקרונה
ולא יעבור .אבל סעודת פורים
שאין נה אכילמ הליוט ובמינ
וסעודת ראש חודש וספק מילה וזמן עצי כהניס חגיגה ותשעה באב והקהל ,מאתרץ ולא מקדימין .מנין שאץ מונץ ימים לשנים
יעשה לכס ולא לגבוה •;ביצה שם ,וכעי״ז חגיגה ז .>:וםומכץ עליהן .טון למומר להביאן לא גזרו שנות לנטל סמיכתן;חגיגה ז:ו.
שנאמו׳ לחדשי השנה ,תדשים אתה מונה לשנה ולא ימים .וכן אין מונץ שעות לחדש אלא ימים ,שנאמר עד חדש ימים .אבל זמן
מי שלא חג ביו״ט הראשון ש ל חג .שלא הניא חגיגחו ניוס הראשון של חג וחגיגה ט .(.ויו״ט האחרון ש ל חג .חוגג
עצי המהנים חשעה באב חגיגה והקהל מאחדין ולא מקדימין .פירוש ]כל הני[ אי איקלעו בשבת מאחרין אותם אחר שבת .מאי
שמיני עצרח ואע״ג לרגל בפני עצמו היא הד תשלומין לראשון !שש .שיוס טבוח .של קרבנות ראייה וחגיגה של יי״ט ,אחר
טעמא ,תשעה באב לא מקדמינן פורענותא הוא ,הגיגה והקהל אכתי לא מטא זמן חייובייהו .תנא חגיגה כל זמן חגיגה מאחרץ.
השבת .שאין קרבין לא ניו״ט ולא בשבח !שם יז!.
ואוקמה רב הושעיה הכי ,אי איקלע יום טוב בשבת דוחץ את החגיגה שהיא שלמים באחת בשבת ,אבל אי איקלע בחול ,אע״ג
דמביאץ חגיגה שהוא זמן חגיגה ,כלומר לשחוט ולאכול ,חגיגה בלבד וכל כיוצא בה שנאכלים הוא מותר ,אבל עולה ראיה דותץ אותה למתר .ודו ששנינו בתוספתא בית שמאי היא ,דתנן ביה שמאי אומרים מביאין שלמים ]ואין[ ן0סומכין עליהן אבל לא עולות
כולי .רבא אמד כך פירושה ,חגיגה כל דמן חגיגה מאחרץ ,כלומר כל ימי החג מאחרין מיום לחבירו ,אבל אם שלמו ימי החג לא .דתנן מי שלא חגג ביום טוב הראשון של חג חוגג והולך כל הרגל כולו עד יום טוב האחרון של חג ,עבר הרגל כוי .רב אשי אמר הכי
קאמר ,אפילו עצרת דחגיגתה תד יומא הוא .אי איקלעו בשבת מאחרץ חגיגה למתר .דתנן ומודין שאם חל להיות בשבת שיום טבוח לאחר השבת .ודו המשנה אחדים היא שאומריכ אין בץ עצרת לעצרת אלא ד׳ ימים ,ואין הלכה כמותו .רבי נטע נטיעה בפורים.
א( נירישלמי לפנינו איתא כנו! אנו שאין אנו צויטן למלמידיני יע״ש במפרש ואולי דגי׳ ונינו שאנו צריכין נוחה יותר יזו׳יק.
עין משפט
נר מצוה
לז
ך•
י*
א מיי׳ פ ״נ מהל׳
מגילה הלכה יג סמג
עשי! ל טוש״ע א״ח סי׳
חרצו סעיף ג:
ב ]מיי׳ שס שו״ע א״ח סי׳
מרצה ש״ג נהג״הן:
ג מיי׳ פ״נ מהל׳ מגילה
הלכה יג
טוש״ע
סמג
א״ח
עשי!
סי׳
ל
תרצו
סעיף ג:
לח
ד טוש״ע א״ח שי׳
תרצו סעיף נ :
לט
ו
ה
ז ]מיי׳ שם
הלי״ל[ טיש״ע שס
סעיף א:
מחט
מיי׳ פ״ג מהל׳
תעניח הל׳ ח טוש״ע
א״ח סי׳ תקעה סעיף ז:
מא
י מיי׳ פ״א מהל׳
בקרונה של צפורי .לאו דוקא כקרונה אלא כלומר
ולחץ
כפרהסיא ואס תאמר מאי איריא לרחוץ אפי׳ לאכול
נמי מותר כדתניא בר״ה )דף יח >:אין צרה ואין שלום רצו
מתענין לא רצו אין מתענין וי״ל דמון דקבלוהו כבר אבותינו על
עצמם
ובקש
גם
מסתמא
הס
לעקור תשעה כאב ולא
הודו לו .קשה היכי סלקא
דעתך דהאי תנא ]דרבי[ היה רוצה
לעקור ט׳ באב לגמרי והא אמרינן
כל
)תענית דף ל(:
ושותה
האוכל
בתשעה באב אינו רואה בנחמה של
ירושלים ועוד דהא אין בית דין יכול
לבטל דברי בית
גדול
הימנו
דין חבירו אא״כ
בחכמה
ויש
ובמנין
יא
כ מיי׳ סי״נ מהל׳
יש לומר דרצה לעקרו מתשיעי ולקבעו
הלכה
סמג עשין ל טיש״ע א״ח
סי׳ מרסח סעיף ל:
שמטה דונל הל׳ יג:
שיש בו יותר משאר תעניות אי נמי
בעשירי כדאמר ר׳ יוחנן )שס כט(:
0אילו הואי התם קבעתיה בעשירי:
שאסורים
מוסף רש״י
בנין בנין ש ל שמחה.
בנין לקחני מחגיתין לא
בכין הצריך לו אלא בכין
הצריך
לשמחה,
לברבר
שמחה
ממעטינן
ותענית
יד .!:בית חתנות .לעשות
חופחו
של
נשם!.
אבורנקי
מלכים.
שכך היו
נוהגין כשנולל בן למלך היו
אילן
נוטעי!
ויום
לשמו
שממליכין אומו עושי! לו
השיב
כהספד.
רש״י וכי מי נתן
כח לימי מגילת אסתר לדחות אבילות
מאי
דכהספד נאסר משום
איתא
דכתיב ימי משתה ושמחה והא חזינן
נהגו כו היתר אלא
דכולי עלמא
ודאי לא הוי אלא לענין שאין נופלין
על פניהם דלא הוי יום צרה אלא
יום
והא
שמחה:
כטבריא
רבי
הוה .נראה שהיה )י( בימי אנטונינוס
כסא ממנו ,לישנא אחרינא
כשהיו יחד כדאמר במס׳ ע״ז )לף
לו נעירובין !כה (:ההוא
דקאמר
אילן גלול המיסך על הארץ
לטייל המלך חחחיו ,ילימה
אנוורנקא להוה ליה לריש
ננוסחניה.
גלוחא
מלכים.
נוטעי!
של
לרך
אותו
מלכים
הוא
לצל,
נוטעו כמו כן לצל היא
נטיעה
והיא
שמחה
של
!תענית שש .ש ו ר איגר.
!:ערכיו
שגגוחיה חומתה
י (.שרצה לשחרר בני טכריא ממס
לפי שהיו תלמידי חכמים
ליעכיד טכריא קלניא:
דברים
המותרים
ואהרים
נהגו כהן איפור .קשה
דהא רבי התיר בית שאן ע״י ר׳ מאיר
שאכל שם עלה של ירק בחולין)לף ו>:
וי״ל דהתס לא נהגו איסור אלא
בטעות והכא מיירי בדבר שנהגו בו
איסורא במתכויןע(:
ממ^טיץ
רבינו הננאל
אוקימנא
)יהודה(
דר׳
דטבריא
פשיטה
ליה
מוקפת
הומה
מימות
יהושע בן נון היא ,ור׳
בר
הוא,
המיסר
וכי
נטע בארביסר נטע כוי.
אפילו
ואסיקנא
הספד
ביומי,
תימא
ותעניות
קבילו עילויהו ,וכי אסירי
הספד
כולי
ותעניות,
דומיא
דבנין
ונטיעה דנסמוך )•( אבל שאר בנינים
שרו ואין לך משא ומתן גדול מזה»(:
ממעטין.
מתשעה
אין
קצת
רוצה לומר שלא יהו
כאכ
לפרש
דאס
ששים כלל
8
וחמירי
אכל
ששים
שמארסין
ממעטין
כן
היה
ב ך היה .לא ביקש לעקור לגמרי אלא אותה שנה בלבד :כוובים
השנים .אילו לא שמעתי ) 0הייתי טועה בדבר עכשיו סוב לי שלימדתני
ורחץ > בקרונה של צפורי בשבעה עשר
בתמוז ובקש לעקור השעה באב ולא
הודו לו אמר לפניו רב־ אבא בר זבדא
רבי לא כך היה מעשה אלא תשעה באב
שחל להיות בשבת הוד; ודחינוהו לאחר
השבת ואמר רבי הואיל ונדחה ידהה ולא
הודו הכמים קרי עליה טובים השנים מן
האחד ורבי היכי נטע נטיעה בפורים והתני
רב יוםף שמהה ומשתה ויי״ט שמהה מ ל מ ד
שאסורים בהםפד משתה -מלמד שאםור
בתענית ויום טוב מלמד שאסור בעשיית
מלאכה אלא רבי בר ארביםר הוה וכי נטע
בהמיסר נטע איני והא רבי בטבריא הוה
וטבריא מוקפת הומה מימות יהושע בן נון
הואי אלא רבי בר חמיםר הוה וכי נטע
בארביםר הוה ומי פשיטא ליה דטבריא
מוקפת הומה מימות יהושע בן נון והא חזקיה
הרי בטבריא בארביםר ובהמיסר מםפקא
ליה אי מוקפת הומה מימות יהושע בן נון
היא אי לא לחזקיה מםפקא ליה לרבי פשיטא
ליה וכי פשיטא ליה מי שרי והכתיב במגילת
תעניתי• את יום ארבעה עשר ואת יום
המשה עשר יומי פוריא אינון דלא למספד
בהון ואמר רבא לא נצרכא אלא לאסור את
של זה בזה ואת של זה בזה הני מילי
בהספד ובתענית אבל י מלאכה יום אחד
ותו לא איני והא רב חזייה לההוא גברא
דהוה קא שדי כיתנא בפוריא ולטייה ולא
צמה כיתניה התם בר יומא הוה רבה בדיה
דרבא אמר אפי׳ תימא יא( ביומיה הםפד ותענית
קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו
דמעיקרא כתיב שמהה ומשתה ויום טוב
ולבסוף כתיב ל ע ש ו ת אותם ימי משתה
ושמהה ואילו יום טוב לא כתיב ואלא רב מ״ט
לטייה לההוא גברא ״דברים המותרין
י ואחרים נהגו בהן איסור הוה ובאתריה
דרבי לא נהוג ואיבעית אימא לעולם נהוג
׳ורבי נטיעה של שמהה נטע כדתנן יי״עברו
אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין
ובנטיעה באירוסין ובנישואין ותנא עלה
א
1
א
ג
ה
במשא ומתן .פי׳ של
שמחה
בקרונה של צפורי .ביום השוק בפרהסיא כשעת הילוך קרונות:
ולא הודו לו .מתשעה באב :אמר לפניו] .לפני[ ר׳ אלעזר :לא
האמת :ב ר ארביסר הוה .לא היתה
קבלוהו:
לומר דלא רצה לעוקרו ״(אלא מחומרא
מגילה
מב
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
כו
לו
אבל
לפרש
2
3
עלמא ,כדכתיב במגילת
השיעור
פוריא אינון דילא למיספד
בנין >בנין של שמהה נטיעה נטיעה של
שמחה איזהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו איזו היא נטיעה
של שמחה זה הנוטע י׳אבורנקי של מלכים גופא ־הזקיה קרי בטבריא
בארביםר ובהמיםר מםפקא ליה אי מוקפת הומה מימות יהושע בן נון היא
אי לא ומי מםפקא ליה מלתא דטבריא והכתיב וערי מבצר הצדים צר
והמת רקת וכנרת וקיימא לן י>רקת זו טבריא היינו טעמא דמספקא ליה משום
דהד גיסא שורא דימא הות אי הכי אמאי מםפקא ליה ודאי לאו חומה היא
דתניא ״׳ אשר לו הומה ו ל א שור איגד סביב פרט לטבריא שימה הומתה
לענין בתי ערי הומה לא מםפקא ליה כי קא מספקא ליה לענין מקרא מגילה
מאי פחים ומאי מוקפין דכתיבי גבי מקרא מגילה משום דהני מיגלו והני
לא מיגלו והא נמי מיגליא או דלמא משום דהני מיגנו והני לא מיגנו והא נמי
מיגניא משום הכי מספקא ליה רב אםי קרי מגילה בהוצל בארביםר ובהמיסר
מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא איכא
דאמר אמר רב אםי האי הוצל דבית בנימין מוקפת חומה מימות יהושע
היא אמר רבי יוהנן כי הוינא טליא אמינא מלתא דשאילנא לםבייא
ואישתכח
תענית
ואמר
ארבסר
רבא
וחמיסר
לא
נצרכא
אלא לאסור אה של זה
בזה ]ואת של זה בזה[,
פירוש לאסור לבן כרך
בי״ד בהספד ותענית ולבן
כפר בט׳׳ו,
אסורין
אילו ואילו
בהספד
בשני ימים
ותענית
הללו.
אבל
מלאכה אינו אסור אלא
מי
שנהגו
בני
אותו
מקום איסור על עצמם,
כדתניא דברים המוהרין
ואהרים נהגו בהן איסור
ורב
למלאכה.
דלטייה
לההוא גברא ולא צמח
כיהניה ,מקום שלא נהגו
לעשוח מלאכה
בפורים
הוה .איבעית אימא רבי
נטיעה של שמחה נטע,
דתנן עברו אלו ולא נענו
ממעטין
]כבנין
והנא
במשא
ובנטיעה[
בניין
ובמתן
כר,
של שמחה
נטיעה של שמהה .מיכלל
מה
הוא
קורא
ממעט:
שטובה
ט
ה
4
5
כ
מסורת הש״ס
6
)ג( מן המוקפין :ומבריא מוקפה חומה
מימוח יהושע .לקמן ילפינן מקרא:
וכי פשיעא ליה .שהיה מבני חמיסר
מי
שרי
נצרכא.
בארביסר
לא
כמלאכה:
במגילת תענית שהרי כבר
כתובין במגלת אסתר שאסור בהספד
ותענית
לאסור
אלא
שדי
כי:
פיתנא .זורע פשתן :ב ר יומיה הוה.
שקראו בו בני עירו :אפילו הימא
ב ר יומיה הוה
נטיעה
גרסי /רבי שנטע
שקראו
ביום
ודקא ק שיא לך יום
נטע
בו
שאסור
טוב
בעשיית מלאכה ההוא קרא דכתיב
שמחה
ויום
ומשתה
מעיקרא
קודם
ומשתה
לאוסרן
טובע(
קבלה
כתיב
בשעת
אבל
א(
בהספד
ג ( חעניח יח ,:ג( ןפסחיס
נדרים
נ:
דרבי לא נהוג גרסינן .במקומו של
רבי לא נהגי איסור בדבר :נטיעה
של שמחה .דכיון דפורים יום שמחה
הוא מותר לנטוע נטיעה של שמחה:
הדסק עברו אלו .י״ג תעניות שב״ד
מתענין
הגשמים :ולא
נענו.
מן השמים :ממעעין .בנטיעה ובמין:
ותנא )י( נטיעה נטיעה של שמחה.
בנין האמור כאן שאסורין בבנין של
שמחה שנוהגין עצמן כנזופין וכאבליס:
האמורה כאן
ונטיעה.
נטיעה של
שמחה כגון אבורנקי אילן שצילו נאה
כגון אילן
כלונסות
שכופפין אותו על גבי
ויתירות
והמלכים
אוכלין
בית
חתנות
תחתיו בימות החמה ומתעדנין כה
במיני
ובנין
שמחות
לכנו כשמשיא אשה
לבנו
הראשון
היה בונה לו בית ועושה לו חופה
בתוכו .אלמא איכא נטיעה של שמחה:
וטרי
הצדים
מבצר
בספר
וגוי.
יהושע רט( בנחלת נפתלי וקיימא לן
לקמן דרקת זו טבריא וקרי ליה ערי
מבצר אלמא
מוקפת חומה
הואי:
דחד גיסא שורא דימא הויא .אין
לה חומה מצד אחד אלא הים חומתה
ומספקא ליה אי חשיב היקף אי לא:
חומה ולא שור
חומה כתיב
איגר .בבתי
עיר חומה ולא
ו( ןגי׳ הערוך אכותקי[,
] (tלקמן ו ,[.ח( ערכין לב,.
] (Pאסתר ט[ ,י( ]שמואל ג
יא[,
כ(
חיצונות של בתים נעשות חומה לעיר
והיינו שור איגר שגגותיה חומותיה.
מחומרא שיש נו יותר משאר
תענית ודורות ראשונים לא
חעגיח ולא יותר ,נ( אלו הואי
החס קנעחיה נעשירי ודאי
ד״י לא היה יכול להכריע כל
החכמים לדעתו אלא שהרנה
חכמים
חומה סביבי( מכלל דבתי ערי חומה
לענין
מקרא
פחים
כתיב
שלה
היא
חומתה מצד האחד :כי מספקא ליה
מגילה .דלא
מפורש
בה חומה אלא לשון פחים ושאינן
האי
לשון
בהל(
פרזיס
ומספקא
אי
לשון
ליה
גלר
הוא או לשון עיר הנוחה ליככש:
פד
הויגא
טליא.
כשהייתי
ואישפכח
נער:
מן התעניות הראשונות ,בניין של שמחה ונטיעה של שמהה מותרין היו ,י( לפיכך בא עתה לאסור אפילו אלו שהיו בהן מותרין עד עתה ,מפני שהן של שמחה .וכן בפורים אע״פ שאסורין במלאכה ,בנטיעה של שמחה מותרין הן,
לפיכך אמרנו ר׳ נטיעה של שמחה שהוא אכורנקי של מלכים נטע .רבי רחץ בקרונה של צפורי בי׳׳ו בתמוז וביקש לעקור ט׳ באב שחל לדיות בשבת ודחוהו לאחר שבת ,אמר הואיל ונדחה ידחה .ולא הודו לו חכמים .גופא הזקיה
קרא מגילה בטבריא בי״ד ובט׳׳ו משוס דמםפקא ליה .ומקשינן והא טכריא ודאי מערי מבצר הוא ,דכתיב וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרה ,וקימא לן דרקת וו טבריא .אלא משום שימה חומהה כר .טלייא ,פירוש נערים.
(3לנרי רנינו אלו צריבין באור לכאורה להיאך אפשר דבתענית צבור שאסור במלאכה יהיה מותר בנין של שמחה וצ״ע ועיי בחלושי הרמב׳׳ן.
לקונעו
הסטמו
נעשירי רק הרונ הסכימו
לקונעו נמשיעי וכה״ג אינו
נכלל אין נ״ד רשאי וכוי דיש
רשוח ניד נ״ד אחר לקנוע
הלכה כדנרי יחיד כדאיחא
נעדיוח
פ״א
ה,
משנה
ס( נ״א יעוד אי ,ע( ]ועי
תוס׳ פסחים נא .ד״ה אי[,
פ( ]יעי׳ חוס׳ ינמות מג.
ל״ה מלישא[,
תורה אור השלם
.1
טובים החזנים
האחד
מן
א ש ר יש להם
ש כ ר טוב בננמלם:
קהלת ד ט
.2
על
היהודים
כן
הפרזים היישבים בערי
הפרזות עשים את יום
ארבעה
לחדש
עשר
א ך ר שמחה ומשתה ויום
טוב ומשלוח מנות איש
לרעהו:
אסהר ט יט
.3כןמים א ש ר נחו בהם
מאויביהם
היהודים
והחרש א ש ר נהפך להם
לשמחה
מיגון
ומאבל
ליום טוב ל ע ש ו ת אותם
משתה
ימי
ומשלוח
ושמחה
מנות
לרעהו
.4
איש
ומתנות
לאביונים:
אסתר ט כב
וערי מבער העדים
צ ר וחמת דקת וכנרת:
יהושע יט לה
ואם ל א יגאל ע ד
.5
מלאת לו שנה ךזמימה
וקם הבית א ש ר בעיר
א ש ר לו חמה לצמיחה
לקנה אתו לדיריתיו ל א
ויקרא כה ל
יצא ביבל:
.6ובתי החצרים א ש ר
אין להם חמה סביב ע ל
ש ד ה ה א ר ץ יחשב גאלה
תהיה ל ו יביבל יצא:
ויקרא כה לא
גליון הש״ס
תום׳ ה״ה ממעטי; ־״ל
וכו׳ וחמ־רי מט״ב .עיין
פסחים לף גל ע״נ וצ״ע:
סביב .לגבי
מסובבת)ה סביב קאמר :פ ר ט לטבריא
שימה
]ויקרא
גזרו אלא רק שיהא יוס
הגהות הב״ח
בתי החצרים כתיב אשר אין להם
חומחה.
כה[,
ל( ]אסתר ט[ ,מ( אלא
עיר
מוקפת כתיס סמוכות זו לזו וחומות
שהים
טו.
ערי
שאין לה חומה כפני עצמה אלא
גגי( מתרגמינן איגר:
פא,[:
ד( מענית יב ,.ה( שם יל,:
ותענית
אבל י״ט לא קיבלו עליהן :ובאחריה
על
מיס
וקריס .ערוך ערך קרונה[,
קבלה לא קיבלו עליהן אלא שמחה
שאע״פ שאסור בעשיית מלאכה נטיעה של שמחה מותרת לו ,א( דהא מן התעניות הראשונות שנינו עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין ג׳ תעניות אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה כוי ,ללמרך שאע׳׳פ שאםורין במלאכה
א( נראה לצ״ל להנה בתעניית הראשונות וכוי.
וסירוס
נובעין
גם׳
)א(
ניומיה
אפילו
הוה
חימא
הספל:
)נ( רש״׳ ל״ה טונים וכו׳
שמעתי
הייתי:
ממך
)ג( ד״ה נר ארניסל הוה
לא
היחה
מן:
עיר
) ד ( ד״ה וחנא עלה ב נ ץ
בנין ש ל שמחה נטיעה
נטיעה
וכו׳
והל״א
עם
ל״ה ונטיעה כו׳ של שמחה
הס״ל) :ה( ד״ה סנינ וכו׳
מסוננת
סנינ:
חומה
)ו( חוס׳ ל״ה והא רני
וכי' שהיה בטבריא נימי:
)ז(
ד״ה
ונטיעה
ממעטין
לנסמוך
יכו׳
דבשל
שמחה דוקא אסור אנל
שאר מינים:
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
ו.
תורה אור השלם
ואישחכח טוהי גרכד :רקהא מ ה ר א .שפת הנהר גבוה מן הנהר אף ציפורי יושבת בראש ההר :כי שכיב איניש הכא .כשמת אדם
. 1זבולן ל א הוריש את
מסורת הש״ס
] (6עיין סרש״י ובערוך ערך
שרד
אוהבי תלמידי
פי׳
חכמיס יושבי גבית המדרש
טנריא
של
הערוך
וסי׳
מבואר על סי מה דאמר
הש״ס בחולין קלג .אי! שריד
אלא ח״ח שנאמר ובשרידים
אשר ה׳ קורא[ ,נ( מו־׳ק
כה,:
ןצ״ל
ג(
רבא[,
ד( ןגרכות נו .עירובי! יט.
חגיגה כז .סנהדרין לו,[.
ה( ןצ״ל רנה־ן ,ו( כחובות
קיא! (t ,:כתובית קיא:
ע׳׳שן ,ח( ]צ״ל צור כך הגי׳
בע״י ונעריך ערך אחל גריס
שר סי׳ מגדל ששורים בו
לפנים שדיס פ״א מגדל
שהוא
ט(
מוחזק
]בערוך
בשד[,
ערך תאטר
האריך בפירושו דהנהו שתי
מינות[ ,י( ]בכורות נה,[.
כ( פסתיס מנ ,:ל( ]מנחית
מד ,[.מ( ]ל״ה שס לפני ד״ה
מי[ ,נ( ]כירושלים רש״ש[,
ס( נע״י ליתא :רשע זה,
בליון הש׳ים
ד״ה
רש״י
שניחניס
זממו
כוי.
נחיטמה
של
אנקה .שנח דף נא ע״נ:
הגהות הב״ח
)א( נמ׳ מי מידעני ע ל
זאת אמר לו וכי׳ ש כ ל
הנוטל) :ב( שם דמיי מסיו
זה
ניח
)ג(
כריא
רש"־
ד״ה
וכריא ראשי:
אמלאה
שלהן:
גלייא
) ד ( ד״ה
מחירנחה
יכו׳
הס״ד ואח״כ מ״ה יוחן
רשע:
תוד״ה
)ה(
טראטריאות י״מ נחי כצ״ל
וקרקסיאות
ותי׳
מקומות
וכו׳
יטלום
נמחק
מטונפות
ללמוד
וטראטריוח
וכו׳
וקרקסיאות
דהכא רוצה לומר נחיס נ״נ
עיין נשנמ דף קנ .וס״ק
דע״ז דף יח ע״נ:
לעזי רש״י
טונה .פורט״ו
טונינ״א.
נמל .מטר״א.
]פור״ט[.
מוסף רש״י
כי
נח
דרבי
נפשיה
זירא .רני וירא היה מננל
נולד
ונה
נארץ
וגדל
ישראל ,והייני דקאמר ארץ
שנער הרה וילדה ארץ
צבי גידלה שעשועיה.
ואהכי קרי ליה רני זירא
ודג זירא )מו־ק כה .(:אוי
נא
לה
רקת.
אמרה
יכולה לומר כן ,רקח היא
טנריה !שם( .כמבי כובי
עד
אקרא
כשמצרף
דתולבקני.
כל
המקומוח
ישחער לכך !כתובות קיב(.
ופותיא.
ויבנוות
רוחנ
סג .(.אמלאה החרבה.
רישא דקרא יען אמרה צור
לירושלים
אתמלא
יגו׳,
האת
ממורננה
של
ירישליס ,יצור מאדוס היא
!פסחים
מלאום
מב.(:
יאמץ.
ולאום
כשעשי
גנור יעקנ חלש ,אין מלכומ
שניהס מתקייס יחד !שם>
לא ישוו נגדילה ,כשזה קם
זה נופל !בראשית כה כנו.
גדול בבבל :ספדי ליה ההם .בטבריא :ששך .בבל בחילוף א״ת ב״ש :ושם לו ברקה .יצא לו שם בטבריא :וכי מסקי ארון .של
מת מבבל לקוברו בטבריא :אמרו הכי .הספדנין קורין בשווקים בלשון הזה שיצאו לקראת המת :אוהבי שרידים .אוהבי ישראל :יושבי רקת
לאו וקבלו הרוגי עומק .מתי בבל העמוקה:
שעשועיה.
של
שנער:
בטיצורה.
ד זירא עלה מבבל לארץ ישראל ומת שם בטבריא ] :א ר ן צבי .ארץ[ ישראל :גידלה
באמצעיתה :לא הוריש אס יושבי
קטרון .שבאה לחלקו ועבר על מה
שאמר הקב״ה לא תחיה כל נשמה
)לברים pוהניחן לגור שם ביניהם
ולהעלות להם מס :טל מדוהיו .על
מזלו שנמדד לו מן השמים מדה
שאינו חפץ בה :כולן צריכין לך.
כל אחיך יהו צריכין לך :על ידי חלזון.
חלזון עולה מן הים להרים וצובעין
כדמו תכלת ונמכר בדמים יקריםל(:
עמים ה ר יקראו .מכל השבטים
א
יתקבצו להריך לקנות שפוני טמוני
נ
חול :שפוני זה חלזון .שהוא דבר
חשוב .ספון חשוב בלשון ברייתא:
טריה .דג שקורץ טונינ״א :זכוכיה
לבנה .היוצא מן החול כדאמר
ביציאות השבת )שנת טו >:וחול של
זבולון חשוב משאר חולות וראר
לזכוכית לבנה :מי מודיעני .על זאת
לתת לי דמים :כל המוצא חלזון
ה
ונוטלו כלא דמים אינו מצליח * :ש ם
יזבחו זבחי צדק .כאשר אסור גזל
כעולה כך לא יגזלו ממך כלום שאס
יטול שוה פרוטה כלא דמים תתקלקל
הצכיעה והחול ולא יועיל כלום:
2
זבה חלב ודבש .העזים אוכלין
תאנים והדבש נוטף מהן והחלכ
זכ מן העזים ונעשים כמין נחל:
ששה עשר מיל .ד׳ פרסאות:
לדידי חזי לי זבה חלב ודבש דכל
א ר ן ישראל .בכל מקום שהוא שם.
ואס באת לצרפו יחד הוי כמבי
כובי עד אקרא דתולבקני שם מקום:
אקרא .מקום מעבר הנהר ובלע״ז
פורט״ו :ע ד פ י ליה .חביבי ליה:
יהד הקועה .לרעה :אחידה מגדל
שיר .כבושת מגדל שיר :והסירוהי
דמיו מפיו וגוי .גכי צור כתיכ שהוא
ראש לאדום :גלייא »( במיא ראשי
ע״ז הס לאדום :כיבוסי .היא
ירושלים :והיה אדום לאלופי יהודה
4
ועקרון תהיה בית תלמוד בירושליס<(:
לשם .עיר שכיבשו בני דן :זו פמייס.
שמשם ירדן יוצא כדאמר מר ירדן
5
יוצא ממערת פמייס )בכורות לף גה:(.
מטרופולין .לשון יון אימא של מלכות.
מטר״א אס .פולין לשון שררה כדאמר
מר עד שבאו דיופלי מהעיר שני שרים
<תענימ לף ימ :>:דמרבי .שמגדלין
שם בני מלכים :אמלאה החרבה.
רישא דקרא יען אמרה צור על ירושלים
אתמלא
עכשיו
אמלאה החרכה
מחורבתה) :י( רשע .זה עשו :בארץ
גכוחוח יעול .את ירושלים יחריב:
אמר יצחק להקב״ה יוחן רשע זה»
עשו אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע
הוא :אמר .יצחק :ג ל למד צדק.
כלומר אין אדם יכול ללמד עליו
9
צדק :אמר לו .הקכ״ה :בארן
10
נהוחוח יעול .כלומר עתיד להחריב
את ארץ ישראל :אמר .יצתק אם
כן בל יראה גאות ה׳ :זממו אל
הפק .אל תוציאנו מנחיריו .זמם כמין טבעת כחל
שהיו
ראייתה.
שטובה
מות ופרדסים:
ממך
)פרוטה(
הנוטל
רכל
בלא דמים אין מועיל.
דכתיב שם יזבחו זבחי צדק וגזל
לא מהני בזבח:
שם
ואישתכה כויתי המת זו טבריא ולמה נקרא
שמה המת על שום חמי טבריא רקת זו
ציפורי ולמה נקרא שמה רקת משום דמידלייא
כרקתא דנהרא כינרת זו גיגוםר ולמה נקרא
שמה כינרת דמתיקי פירא כקלא דכינרי
)י( וקרקסיאות.
אמר רבא מי איכא למאן דאמר רקת לאו טראטריות
טבריא היא והא כי שביב איניש הכא התם
י״מ בתי עבודת
ספדי ליה הכי גדול הוא ב ש ש ך ושם לו
כוכבים ומכנה אותן טרטאכ׳ לשון
ברקת וכי מםקי ארונא להתם ספדי ליה הכי
חרפה וקרקסיאות רוצה לומר בית
אוהבי >שרידים יושבי רקת צאו וקבלו הרוגי
הכסא בלשון ערב וקשה לומר שאותן
מקומות מטונפות יכול ללמוד שם
עומק >כי נה נפשיה דרבי זירא פתה עליה
תורה אלא ודאי לשממה יהא במהרה
ההוא םפדנא ארץ שנער הרה וילדה ארץ
בימינו ורוצה לומר בתים שמתאספים
צבי גידלה שעשועיה אוי נא לה אמרה
שם לוועד של עובדי עבודת כוכבים:
רקת כי אבדה כלי חמדתה אלא אמר
הא
״)רבה( חמת זו המי גרר רקת זו טבריא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא
שמה רקת > שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון רבי ירמיה אמר
רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שיושבת בטבורה של ארץ ישראל
>)רבא( אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שטובה ראייתה אמר זעירא
קטרון זו ציפורי ולמה נקרא שמה ציפורי שיושבת בראש ההר כצפור
וקטרון ציפורי היא והא קטרון בהלקו של זבולון הואי דכתיב זבולון לא
הוריש את יושבי קטרון ואת יושבי נהלול וזבולון מתרעם על מדותיו הוה
שנאמר זבולון עם הרף נפשו למות מה טעם משום דנפתלי על מרומי שדה
אמר זבולון לפני הקב״ה רבונו של עולם לאחיי נתת להם שדות וכרמים
ולי נתת הרים וגבעות לאהיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות אמר לו
כולן צריכין לך ע״י חלזון שנאמר ] עמים הר יקראו[ ושפוני טמוני הול
תני רב יוםף שפוני זה חלזון טמוני זו טרית חול זו זכוכית לבנה אמר לפניו
רבונו של עולם מי מודיעני < #אמר לו ש ם יזבחו זבחי צדק םימן זה יהא לך כל
הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום ואי םלקא דעתך
קטרון זו ציפורי אמאי מתרעם על מדותיו והא הויא ציפורי מילתא דעדיפא
טובא וכי תימא דלית בה זבת הלב ודבש והאמר ריש לקיש לדידי י>הזי לי
זבת חלב ודבש דציפורי והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל וכ״ת
דלא נפישא דידיה כדאחוה ״והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לדידי
חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארעא דישראל והויא כמבי כובי עד אקרא
דתולבקני עשרין ותרתין פרםי אורכא ופותיא שיתא פרםי אפ״ה שדות
וכרמים עדיפא ליה דיקא נמי דכתיב ונפתלי על מרומי שדה ש״מ אמר רבי
אבהו ועקרון תעקר זו קסרי בת אדום שהיא יושבת בין התולות והיא
היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים וכשגברה מלכות בית חשמונאי
ונצהום היו קורין אותה אחידת מגדל >שיר אמר רבי יוםי בר חנינא מאי דכתיב
והסירותי דמיו מפיו ושקוציו מבין שיניו ונשאר גם הוא לאלהינו והסירותי
דמיו מפיו זה בית <» במיא שלהן ושקוציו מבין שיניו זה בית גליא שלהן
ונשאר גם הוא לאלהינו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום והיה כאלוף
ביהודה ועקרון כיבוסי אלו >תראטריות וקרקםיות שבאדום שעתידין שרי
יהודה ללמד בהן תורה ברבים ׳יאמר רבי יצחק ל ש ם זו פמיים עקרון תעקר זו
קםרי בת אדום שהיא היתה מטרופולין של מלכים איכא דאמרי דמרבי בה
מלכי ואיכא דאמרי דמוקמי מינה מלכי קםרי וירושלים אם יאמר לך אדם הרבו
שתיהן אל תאמן ישבו שתיהן אל תאמן חרבה קםרי וישבה ירושלים חרבה
ירושלים וישבה קםרי תאמן שנאמר י אמלאה החרבה >אם מליאה זו חרבה זו
אם מליאה זו הרבה זו רב נהמן בר יצהק אמר מהכא ולאום מלאום יאמץ
ואמר רבי יצהק מאי דכתיב יוהן רשע בל למד צדק אמר יצהק לפני
הקב״ה רבש״ע יוחן עשו אמר לו רשע הוא אמר לו בל למד צדק אמר לו
ב א ר ץ נכוהות יעוד אמר לו אם כן בל יראה גאות ה׳ ואמר רבי יצהק מאי
דכתיב א ל תתן ה׳ מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה אמר יעקב לפני
הקב״ה רבונו של עולם אל תתן לעשו הרשע תאות לבו זממו אל תפק זו
ל
1
3
3
2
מ
5
ט
6
כ
8
9
גרממיא
שנותנין בחוטמה של אנקה ונמשכת בו ומתוך חוזקה אינה משתמרת כי אס בו:
גרממיא
יושבי קטרון ואת יושבי
נהלל
הכנעני
וישב
בקרבו ויהיו למס:
שופטים א ל
.2זבלון עם חרף נפשו
למות ונפתלי ע ל ?לרומי
שופטים ה יח
שדה:
.3עמים הר יקךאו שם
יןבחי זבחי צדק כי שפע
ימים יינקו ושפוני טמוני
דברים לג יט
חול:
.4כי עזה עזובה תךזיה
לשממה
ואשקלון
א ש ד ו ד בצהרים יגרשוה
ועקרון תעקר:
צפניה ב ד
והסרתי דמיו מפיו
.5
ושקציו מבין שניו ונשאו־
גם הוא לאלהינו והןה
ביהודה
כאלף
כיבוסי:
ועקרון
זכריה ט ז
•6ויצא גבול בני ךן
ויעלו
מהם
הן
בני
וילחמו עם לשם וילכדו
אותה ויכו אותה לפי
חרב וירשו אותה וישבו
ויקראו ל ל ש ם ךן
בה
כשם ךן אביהם:
יהושע יט מז
בן אדם יען א ש ר
.7
אמךה צ ר ע ל ירושלם
נש3ךה
האח
העמים
דלתות
אלי
נסבה
אמלאה החרבה:
יהוקאל כו ב
.8ויאמר ץ לה קזני גוים
לאנזים
בבטנך
ושני
ממעיך
יפךדו
ולאים
מלאם י א מ ץ ורב יעביד
צעיר:
כראשית כה כג
.9ידון ר ש ע בל למר
צדק ב א ר ץ נביחות יעול
ובל יראה גאות י;:
ישעיהו כו י
.10
רשע
א ל תרנן י; מאויי
זממו
אל
תפק
ירומו סלה:
תהלים קמ ט
רבינו חננאל
דמדליא כרקתא דנהרא,
פירוש גבוה כשפת הנהר.
ו:
עין משפט
נר מצוה
מג
א מיי׳ פ״א מהל׳
מגילה הל׳ יב סמג
עשי! מד״ס ד טור א״מ
סימן תרסח:
מד
ב ג מיי׳ פ״ב מהל׳
מגילה הל׳ יג סמג
שס טור שו״ע א״ח סי׳
חרצז:
רבעו חננאל
מתני׳ קראו את המגילה
באדר הראשון ונתעברה
השנה
פרשיות
בוי .הא
זה
פירוש
לעיניין
וזה
שוין.
פרשיות,
כדתנן
כראש הדש אדר קורין
בפרשת שקלים ,בשנייה
בשלישית
זכור,
פרה
אדומה ,ברביעית החדש
בחמישית
הזה,
הוזרין
לכסדרן .ואוקימנא דבםדר
פרשיות זה וזה שוין ,אם
קראו אותם כארר הראשון
יצאו ואין צריכין לחזור
ולקרות אותם באדר שני.
מני מתניתין לא תנא קמא
ולא ר׳ אלעזר בר׳ יוסי ולא
רבן שמעון כן גמליאל.
דתניא קראו את המגילה
בארר הראשון ונתעברה
כר ,ואמר רב פפא סדר
פרשיות איכא בינייהו ,תנא
סבר
קמא
לכתחילה
פרשיות
בשני
בראשון
לא
תוב
ואעבוד
עבדי
בשני ,לבד ממקרא מגילח
]דקרו[
דאע״ג
בראשון
קרו נמי בשני .ר׳ אלעזר
בר• יוסי סבר אפילו מקרא
מגילח לכתחילה בראשון.
ורבן שמעון בן גמליאל
סדר
סבר
פרשיות
לכתחילח נמי בשני ואע״ג
דקרו
בראשון קרו נמי
בשני .מני מתניתין אי תנא
קמא הא קתני חוץ ממקרא
מגילה
כלבד ,ומשנתינו
שנינו אלא מקרא מגילה
ומתנות לאביונים ,הילכך
קשיא ומתנות לאביונים.
אי ר׳ אלעור בר׳ יוסי
קשיא נמי מקרא מגילה,
דהא בהדיא תני )א(לא
מקרא מגילה ולא מתנות
לאביונים אין נוהגין בשני,
ומתניתין קתני דוה וזה
נוהגין
אי
בשני.
רבן
שמעון בן גמליאל קשיא
פרשיות,
סדר
ממתניתין
דדייקינן
הא
פרשיות
לעניין
אדר
הראשון
והשני שוין) ,דרבן( ]ורבן[
שמעון בן גמליאל סבר
אין נוהגין
אלא
כשני.
היא,
ותנא
ופרקינן לעולם מתניתין
קמא
תנא
בברייתא
והוא
מקרא
הדין
לאביונים,
מגילה
למתנות
המתנות
אביונים בקריאת המגילה
הם תלויים ,עת שקורץ
נותנין
המגילה
לעניים
המתנות
מפני
שעיני
מגילה.
איבעית
אימא
העניים
נשואות למקרא
לעולם מתני• רבן שמעון
בן גמליאל ,והכי קתני אין
בין י״ד
דאדר הראשון
ליום י״ד דאדר השני אלא
מקרא )ו>מגילה ומתנות
לאביונים,
הא
לעניין
הספד ותענית יום י״ד של
אדר הראשון
ויום
י״ד
דאדר השני זה וזה שוין.
ואילו בסדר פרשיות תנא
לא
דידן
קחני
מידי.
ואסיקנא משום דרב הלכה
כרבן שמעון בן גמליאל
דאמר כל מצוות הנוהגות
בשני אין נוהגות בראשון,
ובין
סדר פרשיות ובין
מקרא מגילה אין נוהגין
אלא באדר השני בלבד.
ואמר ר׳ יוחנן דייק רבן
שמעון
בן
גמליאל
מהכתיב ]ב[כל שנה ושנה,
מה כל שנה ושנה אדר
הסמוך לניסן ,כן אפילו
במעוברת
אדר
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
הסמוך
לניסן .ואקשינן והא אין
הא
לענין םדר פרשיות זה ווה שרן .שאס קראו הארכע פרשיות
כאדר הראשון שעדיין לא היו יודעין שצריכין לעכר וכתר
הכי עכרו השנה אין צריך לקרותם באדר השני :ולבי אליעזר
ברכי יופי םבר א ף מקרא מגילה ]לכתחלה בראשון .ונראה[
דדייק מדקתני משנה יתירא שבל
מצות שנוהגות בשני נוהגות כראשון
ןדמשמע[ לכתחילה ויש שנוהגין
לעשות ימי משתה ושמחה בארבעה
עשר ובחמשה עשר של אדר הראשון
וריהטא דמתניתין נמי משמע כן
מדקאמר אלא מקרא מגילה )׳(בלבד
ומתנות עניים מכלל דלענין משתה
ושמחה זה וזה שוין ולא נהירא דהא
אמרינן בגמרא הא לענין הספד
ותענית זה וזה שוין מכלל דשמחה
ומשתה ליכא דע׳יכ לא תליא הא
בהא דאי תליא הא בהא לאשמעינן
דמשתה ושמחה נהגו בהו וממילא
נאסר בהספד דהא הימים האמודס
במגילת תענית האסורים בהספד
אין בהן משחה ושמחה וכן הלכה
שאין צריך להחמיר לעשות משתה
ושמחה באדר הראשון:
מם תבל טעמיה דאין מעבירין
מכאן
המצות.
על
קשה להא דאמרינן בפרק איזהו
מקומן )זבחים דף נא .ושם( בגמרא
דקאמר שירי הדס היה שופך על
יסוד מערבי של המזבח ודייק טעמא
דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה
וקשה התם למה לי קרא תיפוק ליה
דאין מעבירין על המצות וכשהוא
יוצא מפתת ההיכל שהוא מערב
ביסוד מערבי הוא דפגע כרישא ויש
מפרשים דלא שייך למימר אין
מעבירין על המצות אלא היכא שיש
לפניו שתי מצות שיש לו לעשות קודם
אותה דפגע ברישא וזה אינו דהכא
ליכא אלא מצוה אחת ואפילו הכי
מפרש הטעם משוס דאין מעבירין
ורבינו יהודה תירץ דאי לאו קרא
הוה אמינא דאין מעבירין לכתחילה
הא דיעכד שרי משוס הכי איצטריך
דאסור בדיעבד אי נמי נראה התם
דמטעס דאין מעבירין לא חזינן
אלא דכל מערבי של מזבח כשר
אבל יסוד לא חזינן דצריך משום
הכי איצטריך קרא לאשמועינן יסודנ(:
נאמרה
גרממיא .שם
והיא
מלכות
מאדום:
מסורת הש״ם
מרזבני.
מכסים:
יגטהי.
כתורה :לאוקמי גירסא .שלא תשתכח ממנו :סייעהא דשמיא.
ויש יגע ואינו מוצא :יחילו .יצליחו .ודומה לו על כן לא יתיל טובו
)איוב : pמרום משפטיך מגגדו .מסולקין הס ממנו :יפיח בהם.
גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבין
כל העולם כולו ואמר רבי המא בר חנינא
תלת מאה קטירי תגא איכא בגרממיא של
אדום ותלת מאה ושיתין וחמשה מרזבני איכא
ברומי ובכל יומא נפקי הנ׳ לאפי הני ומקטיל
הד מינייהו ומיטרדי לאוקמי מלכא ואמר ר׳
יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי
אל תאמן לא יגעתי ומצאתי אל תאמן יגעתי
ומצאתי תאמן הני מיילי בדברי תורה
אבל במשא ומתן םייעתא הוא מן שמיא
ולדברי תורה לא אמרן אלא להדורי אבל
לאוקמי גירםא סייעתא מן שמיא היא ואמר
רבי יצהק א ם ראית רשע שהשעה משחקת
לו אל תתגרה בו שנא׳ א ל תתהר במרעים
ולא עוד אלא שדרכיו מצליהין שנא׳ יחילו
דרכיו בכל עת ולא עוד אלא שזוכה בדין
שנאמר מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא
שרואה בשונאיו שנאמר כ ל צורריו יפיח
בהם איני והאמר ר׳ יוהנן משום ר״ש בן יוהי
מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנא׳
עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו
בם ותניא •ר׳ דוםתאי בר מתון אמר מותר
להתגרות ברשעים בעולם הזה יא( ואם לחשך
אדם לומר אל תתחר במרעים ואל תקנא
בעושי עולה מי שלבו נוקפו אומר כן אלא
אל תתחר במרעים להיות כמרעים ואל תקנא
בעושי עולה להיות כעושי־ עולה ואומר א ל
יקנא לבך בהטאים וגו׳ לא קשיא הא במילי
דידיה הא במילי דשמיא ואיבעית אימא הא
והא במילי.דידיה ולא קשייא הא בצדיק גמור
הא בצדיק שאינו גמור דאמר רב הונא ימאי
דכתיב למה תביט בוגדים תהריש בבלע
רשע צדיק ממנו צ ד ק ממנו בולע צדיק
א(
1
2
2
2
3
3
4
ג
5
בנפיחה בעלמא הן נופלים :מי שלבו
נוקפו .הירא מן העבירות שבידו
אזמר בן :אל הסחר .אינו לשון
גירוי אלא שלא תאחוז כמעשיו כמו
ואיך תתחרה את הסוסים )ירמיה
י >3כלומר שאינו רץ כמותו :ואומר
אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראה
ה׳ כל היום .על כרחך אין קנאה זו
לשון גירה מלחמה אלא אתיזת מעשיו
מדכתיב בסיפא כי אס ביראת ה׳
כל היום :איטליא של יון .כרך גדול
שגדל בשביל עון מנשה׳( שכשעה
שהכניס צלם בהיכל ירד גבריאל ונעץ
קנה ביס ׳(וגדל עליו חלקה גדולה
ונבנה לשם איטליא של יון .מאיי אלישה
)יחזקאל (0מתרגמיגן מנגוות איטליא:
שווקים .חוצות :פ ר ס .מזון :חלונוס
שמעלים מהן עשן ח ו ן לחומה .שהן
גבוהים מן החומה ואין מעשנין את
החומה וזהו חשיבות :חולסיח .מקום
אבנים דקות :מתני׳ אלא מקרא
מגילה .כלומר שאם עשאו בראשון
פרשיוה.
גמ׳ ס ד ר
לא יצא:
פרשת שקלים וזכור ופרה והחודש
דתנן במתניתין דבני העיר ל( דנוהגין
באדר :זה וזה שרן .שאס קראם
בראשון אין צריך לחזור ולקרות
בשני :שאסורין בזה ובזה .ביום
ארבעה עשר וחמשה עשר שבשניהן:
ר ב פפא גרסינן :ורבן
ואמר
שמעון בן גמליאל <ז׳ .דהא כל
מצוח קאמר :מהניהין הכי קהגי.
ולא איירי בסדר פרשיות כלל :אין
מעבירין כוי .משבא לידי אקדים
לעשות דהכי תניא כמכילתא״( ושמרתם
את המצות אס באת מצוה לידך אל
תחמיצנה :גאולה לגאולה .פורים
השני:
בחודש
השניה.
לפסח:
לבסוף
גמור אינו בולע ואי בעית אימא שעה
משחקת לו שאני :אמר עולא איטליא של יון זה כרך גדול של רומי והויא תלת
מאה פרםה על תלת מאה פרםה ויש בה שם״ה שווקים כמבין ימות ההמה
וקטן שבכולם של מוכרי עופות והויא ששה ע ש ר מיל על ששה עשר מיל ומלך
סועד בכל יום באהד מהן והדר בה אע״פ שאינו נולד בה נוטל פרס מבית המלך
והנולד בה אע״פ שאינו דר בה נוטל פרם מבית המלך ושלשת אלפים בי בני
יש בו י׳ וחמש מאות חלונות מעלין עשן חוץ להומה צדו אחד ים וצדו אהד הרים וגבעות צדו אהד מחיצה
של ברזל וצדו אחד חולםית ומצולה :מתני׳ *קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין
אותה באדר שני >אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים :גמ׳ הא לענין
סדר פרשיות זה וזה שוין מני מתני׳ לא תנא קמא ולא ר׳ אליעזר ברבי יוסי ולא רשב״ג דתניא ייקראו את
המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני ״שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון
חוץ ממקרא מגילה ר״א ברבי יוסי אומר אין קורין אותה באדר השני שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות
בראשון רשב״ג אומר משום רבי יוסי אף קורין אותה באדר השני ש כ ל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות
בראשון ושוין בהספד ובתענית שאםורין בזה ובזה ר״ש בן גמליאל היינו תנא קמא אמר רב פפא סדר
פרשיות איכא בינייהו דתנא קמא סבר לכתחילה בשני ואי עבוד בראשון עבוד בר ממקרא מגילה דאף
על גב דקרו בראשון קרו בשני ורבי אליעזר ברבי יוסי סבר אפילו מקרא מגילה לכתחילה בראשון
ורבן שמעון בן גמליאל סבר אפילו סדר פרשיות אי קרו בראשון קרו בשני מני אי תנא קמא קשיא
מתנות אי רבי אליעזר ברבי יוסי קשיא נמי מקרא מגילה אי רשב״ג קשיא סדר פרשיות לעולם
ת״ק ותנא מקרא מגילה והוא הדין מתנות לאביונים ידהא בהא תליא ואב״א לעולם רשב״ג היא ומתני׳
חםורי מיהםרא והכי קתני אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לי״ד שבאדר השני אלא מקרא מגילה
ומתנות הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין ואילו סדר פרשיות לא מיידי אמר רבי חייא בר אבין אמר
רבי יוהנן הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי אמר רבי יוהנן ושניהם מקרא אחד
דרשו בכל שנה ושנה רבי אליעזר ברבי יוםי סבר בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אדר הסמוך
לשבט אף כאן אדר הסמוך לשבט ורשב״ג סבר בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אדר הסמוך
לניסן אף כאן אדר הסמוך לניסן בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי מסתבר טעמא ״׳דאין מעבירין על
המצות אלא רשב״ג מ״ט אמר רבי טבי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף רבי
אלעזר אמר טעמא דר׳ שמעון ב״ג מהכא דכתיב לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית ואיצטריך למיכתב
ה
נ
ח
ג
6
7
השנית
גרנות
א(
ע״ש,
:1
ב( ]גרכוח ז :ע״ש מסכת
רנה
ד״א
ע״ש[,
פ״נ
ג( כרכות ו :ע״ש נ״מ עא,.
ד( [;״א וכל אחד ואחד ממש
מאות
ה(
חלונוח
שקליס
וכוי[,
ה״א,
פ״א
ו( ןמוספ׳ פ״א[ (t ,ןר״ה
יט,[:ח( ]שנסקלהנוש״נ[,
נו( ]יומא לג .וש״נ[ ,י( ]עי׳
שכח נו ,[:כ( ןס״א ועלה
עליו שרטון גדול[ ,ל( ךדף
כט ,[.מ( ]נא פרשה ט[,
נ( ]ועי׳ תוס׳ מנחוח סד:
ד״ה אב״א ותוס׳ יומא לג.
ד״ה אין וחוס׳ זנחיס נא.
ד״ה אשר[,
תורה אור השלם
לךוד
.1
תתחר
אל
במרעים א ל תקנא בעישי
תהליס לז א
עןלה:
.2יחילו דרכיו בכל עת
מרום
מנגדי
משפטיך
בל צ ו ר ך י ו ; פ י ח בהם:
תהלים י ה
עזבי תורה יהללו
.3
ך ש ע ועומרי תורה יתגרו
משלי כח ד
בם:
אל
.4
לבף
יקנא
בחטאים בי אם ביראת
משלי כג יז
י; בל היום:
.5טהור עינים מראות
ך ע והביט א ל ע מ ל ל א
תוכל למה תביט בוגדים
תחריש
רשע
בבלע
צדיק ממנו :חבקוק א יג
.6לקים עליהם לחיות
עשים את יום ארבעה
ע ש ר ל ח ד ש א ד ר ואת
יום חמשה ע ש ר בו בכל
שנה ושנה:
ד.
אפתר ט כא
•הכתב
אסתר
בת
אביחיל
המלכה
ומרדכי היהודי את כ ל
תקף לקים את אגרת
הפורים הזאת השנית:
אסתר ט כט
הגהות הב״ח
)א(
גטי מותר להתגרות
נרשעיס
שנאמר
יהללו
הזה
נעולס
עוזבי
רשע
תורה
וגו׳ ואס
לחשך אדס לומר והכתיב
אל חמחר וגו׳ נעושי עולה
לו
אמור
שלנו:
מי
) ב ( תום׳ ד״ה ור׳ אליעזר
וכו׳
אלא
מגילה
מקרא
ומחנות ענייס כצ״ל וחינמ
נלנד נמחק:
מוסף רש״י
מרום מ ש פ ט י ך מנגדו.
מסולקין דיניך נרחוק ממנו
ובוכות ז .(:יפיח בהם.
כנפיחתו הוא דוחה אותס
כקש !ש•;.
נוקפו.
מי
הירא
שלבו
מענירוח
שבידו ,אומר כן .מפרש
אל תמחר
תמקוטט,
במרעים
אל
והוא
אינו כן
אלא אל תתחר
נמרעיס
להתגרוח נס״א להתאוות!
נמעשיהס לומר אעשה כן
גס אני <שס( .ו א ו מ ר אל
יקנא לבך בחטאים כי
אם ביראת ה־ כל היום.
אפשר לומר אל מתקוטט
עם רשעיס כי אס כיראמ
ה; יראי הי ,אלא על כרחך
אל יקנא לנך לעשות כמוסן
™ .
צדיק ג מ ו ר אינו
בולע .ואע״פ שמתמוטט
עולה ואינו ננלע לעולס
וב׳׳מעא .(.דאין מעבירין
על
המצות.
נמצוה לא
ונפקא
הפוגע
יענור ממנה
לן
כמכילתא
מושמרתס אמ המצות קרי
אח המצוומ לא ממתין לה
שתחמץ וחיישן ]יומא מ
ועיי ר״ה יז .וב״מ כג.1.
מעבירין על המצות .ופרקיגן מסמך גאולת אסתר לגאולת מצרים עדיף .ר׳ אלעור )בר׳ יוסי( אומר טעמא ררבן שמעון כן גמליאל לקיים את איגרה הפורים הזאת השנית ,מהכתיב השנית ,ש״מ דבאדר השני.
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מסורת הש״ס
א(
ל:
סוכה
גל,:
שבת
ב( ]יומא כט ,[.ג( יליס ס״ג
מ״ה עליות פ״ה מ״ג ]ע״ש
נוסחאות
שינוי
נמד״ט[,
ד(
ועיין
כג,:
מכות
מןחגיגהי-וש״נן ,ו( לקמן
לבסון* קבעוה לוי .וזהו השנית :שלחה להם .בשנה שנייה לקובעה
על׳־הס חובה :קבעוני .ליום טוב ולקרייה להיות לי לשם :קנאה
אה מעוררה עלינו .שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר
מפלתן :כ ב ר אני כהובה .ושם יהו רואין מה שאירע להם על ילי
ישראל :ר ב ו ר ב חניגא ורבי יוחנן
יג ,.ז( ]שם :ושם אימי רני
יוחנן[ ,ח( יומא פה :חגיגה ו ר ב חביבא מהנו .הא לאמרינן
י״ ע( נ״א ומגזירח ,י( ]דף לקמן :בפוליה ס ד ר מועד .שהוזכרה
יג ,[:כ( ]אסמי ט[ ,ל( ]שם[,
שם זוג זה של ארבע חכמים הללו
מ( ]ועי׳ תוס׳ שבת פח .ד״ה
אמר רנא נתנו עוד תירוץ חלופי רבי יוחנן ומכניסין רבי יונתן:
שני וע״ע תוס׳ שנועות לט .שלישים .בשלשה מקומות יש לנו
ל״ה קיימו[,
להזכיר מלחמת עמלק בספר ואלה
שמות ח( ובמשנה תורה )כה( ובספר
שמואל)א טו( וזהו שאמר שלמה בלבר
הגהות הב״ח
ששילשתו אי אתה רשאי לרבעו :זאס
)א( נם׳ אמר ר ב א היינו
דאמרי אינשי ) :ב ( תום׳ מה שכהוב כאן ובמשנה הורה .לכל
ד״ה נאמרה וכו׳ דפ״נ מה שכתוב בתורה קורא כתב אחל:
קראה
דתנן
וכו׳ :אינה מטמאה אה הידים .כשאר
) נ ( כא״ד דאס קראה
במגילה הכתובה נין ספרים לאמר ביציאות השבת )לף
הכתובים ו ט י ) :ד ( שם יל (.שגזרו עליהן לטמא את היליס
פרק א ״ ל הממונה :לתרומה ט( ומחלוקת בית שמאי
) ה ( שם מאי איכא למימר
מוקים לה כרבי בנימין וב״ה היא :הוא דאמר כרבי יהושע.
בר יפת ואין לומר :לאמר לעיל זאת מה שכתוב בתורה
) ו ( ד״ה לכולהו .נ״ב עיין זכרון מה שכתוב במשנה תורה בספר
פ״ ק דחניגה במוס׳ ד״ה
דלמא כר׳ יהודה בדף י׳ מה שכתוב בנביאים אבל במגילה לא
ע״א:
ניתנה ליכתב אלא לגורסה על פה
ולקרותה :והלא כ ב ר נאמר וידבר
טי .וקהלת כבר נאמרה וכיון ללא
מוסף רש׳׳י
כתכ את כולן למרת שמה שכתכ רוח
ר ב ו ר ב חנינא כ ו ׳ הקולש היה :אל הוסןו על דבריו.
מתנו .להך מילחא דלקמן
וסוכה ד:׳ .ב כ ו ל י סדר מקרא הוא בספר משלי :דאי בעי
מ ו ע ד .כל היכי לאמרינן כהב ואי בעי לא כהב .ולעולם מה
האי זוגא כי הדדי שכתב משלות בעלמא נינהו ולא מפי
בשמעמא ,איכא אמוראי
דמחלפי רבי יוחנן ומעיילי הקב״ה :הא שמע אל הוסן« על
רבי יונתן )סוכה ז :וכגני׳יז דבריו .מרקאסר להוסיף עליהן שמע
שבת נד .>:ברוח ה ק ו ד ש .מינה ברוח הקולש נאמרו :ויאמר
השראת השכינה ;עי -ע־-ז
כ .(:ח ר א פלפלתא .המן בלבו .מנא ילעו כותבי המגילה
גרעין אחל )יומא פה ;:שכך אמר בלבו אלא רוח הקולש
גרעין אחל של פלפל נגלה עליהם :ויודע הדבר למרדכי.
)חגיגה י .>.א ט מ א .ירך
ו ג ר ב א מי גלה לו רוח הקלש שרה עליו:
מב.(.
)חולין
דחמדא .איפה של יין ובבזה לא שלחו אס ידם .היאך ילעו
)פסחים לז.(:
מה עשו הרחוקים :מפיש ואמר
טובא .יביאו לבוש מלכות ארעתא
דנפשיה קאמר שמע מינה זאת היתה
רבינו חננאל
בלבו :גדמהה לו כאומחו .והיו
קנאה א ת מ ע ו ר ר ן ת [ ע ל י נ ו .
כ ל ו מ ר כ י ו ן ש ת י כ ת ב אומרים בפיהם זו משלנו היא:
ו ת י ק ב ע ל ד ו ר ו ת י ה י ו לרבי חייא בר אבא לקמן בפירקיך(:
הדבר
שומעין
האומות
פריסהקי שדור .שלוחים שלחו להם
הדה ו מ ת ק נ א י ס ו א ו מ ר י ם
נ ש ל ם ג מ ו ל כ ם .ש ל י ש י ם למרלכי ואסתר שלא נגענו בביזה שלא
ו ל א ר ב י ע י ם ,פ י ר ו ש ל א ירע למלך :לא יעברו .מנא ירע את
א(זכרון
להיכתב
נהן
העתיל :מטה .מיני מעלנים :שסי
עמלק .פעמיים אמו׳רות
ב ת ו ר ה ו י ב א ע מ ל ק ] ,ו כ ו ר מנוח לאדם אחד .לכתיב ומשלוח
א ש ר ע ש ה ל ך ע מ ל ק .ו פ ע ם מנות איש לרעהו י( שתי מנות לאלם
בנביאים ,פקדתי א ת א ש ר
אחל ומתנות לאביונים ל( שתי מתנות
ע ש ה עמלק[ .וקיימא ל ן
כ ר י א ל ע ז ר ה מ ו ד ע י ד א מ ר לשני בני אלם לי לכל אחל יאחל
כ ת ו כ ו א ת ,מ ה ש כ ת ו ב כ א ן מתנה אחת להא אביונים נמי תרתי
ובמשנה תורה .זכרון ,מה
משמע :עגלא הלהא .שלישי לבטן:
ש כ ת ו ב בנביאים .בספר,
ה״ג
מ ה ש כ ת ו ב ב מ ג י ל ה .אסתר
מ ט מ א א ת ה י ד י ם ד ב ר י ר׳
ש מ ע ו ן ב ן יוחי .פ י ר ו ש כ ל
כ ת ב י ה ק ו ד ש מ ט מ א י ן את
הנוגע כ ה ן ,כהתנן
ידים
מסכת
שבעזרא
בסוף
תרגום
ושבדניאל
מ ט מ א י ן א ת הידים ,תרגום
שכתבו
עברית
ועברית
שכתבו
תרגום
]וכתב
עברי[ א י ן
מטמאין
את
הידים ) .כ ת ב עברי( לעולם
אינו
מטמא עה שיכתבנו
אשורית ע ל
העור
בדיו.
אומרים צ ד ו ק י ן ק ו ב ל י ן אנו
לקרות ולא
נאמרה
לכתוב.
ץ
משמע לסבר
לקרותה
דמותר
מ ה א ב מיי׳ פ״ט מהל׳
שאר אבות הטומאות
ע״פ וקשה להיכי פליג על סתם משנה ללקמן לפ״ב)לף
יז« (.לתני קראה על פה לא יצא ורב נמי הוא דאמר לקמן <לף יט(.
שצריך לכותבה ולתופר׳ בגילין ור׳ יוחנן נמי ]אמר[)שם (:לאס קראה
השנית ואיצטריך למיכתב בכל שנה ושנה
דאי מבכל שנה ושנה הוה אמינא כי קושין
קא משמע לן השנית ואי אשמועינן תשנית
הוה אמינא בתחילה בראשון ובשני קמ״ל
בכל שנה ושנה ורבי אליעזר בר׳ יוסי האי
השנית מאי עביד ליה מייבעי ליה לכדרב
שמואל בר יהודה דאמר רב שמואל בר
יהודה בתהילה קבעוה בשושן ולבסוף בכל
העולם כולו אמר ר ב שמואל בר יהודה
שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות
שלהו לה מנאה את מעוררת עלינו לבין
האומות שלהה להם כבר כתובה אני
על דברי הימים למלכי מדי ופרם א׳ רב
ורב חנינא ורבי יוחנן ורב הביבא מתנו
בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי
יוחנן ומעייל רבי יונתן שלהה להם אסתר
להכמים כתבוני לדורות שלהו לה ה ל א
כתבתי לך שלישים שלישים ולא רבעים ע ד
שמצאו לו מקרא כתוב בתורה כ ת ב זאת
1
2
שבין הכתובים לא יצא לכך נר׳ לפר׳
להא לקאמר לא ניתנה ליבתב ברוח
הקולש אבל מלרבנן ניתנה ליכתב
ולקרות ואכתי קשיא להא אמרינן
בפ׳ )י( הממונה במסכת יומא )לף
כט (.נמשלה אסתר לאילת השחר
מה שחר סוף הלילה אף אסתר סוף
הנסים ופריך והא איכא חנוכה
ומשני ניתן ליכתב קאמר ופריך הניחא
למאן ראמר ניתן ליכמב אלא למאן
לאמר לא ניתן ליכתב מאי איכא
למימר)י( ואין לומר להא לניתן ליכתב
מלרבנן קרי כתיכה לאם כן הלרא
קושיין ללוכתא להא איכא חנוכה
במגילת
מלרבנן
לכתוב
שניתנה
תענית ותירץ הר״ר אלחנן לכתיבה
למגילה מהניא טפי להא צריכה
גילין ושרטוט וכמה לברים ללא
צריכי במגילת תענית:
)0איכא פירכא כר
לכללהו
וקשה
מדשמואל.
ללשמואל מי ליכא פירכא להא רבא
גופיה הוא ראמר פרק רכי עקיכא
)שבת לף פח .ושם() .מכאן מולעא
רבה לאורייתא( שקבלו שנית כימי
אחשורוש אלמא לאיצטריך קרא
לררשא אחרינא ויש לומר ללא חשיב
האי פירכא להא שפיר שמעינן מינה
תרתי ולא למי האי פירכא לשאר
פירכות לאינך לסתר סברתם לגמרימ(:
ו ל ב נחמן אמר מהבא וזכרם לא
יסוף מזרעם .רברישא לקרא
לא חזינן אלא היהוליס שבאותו הלור:
ללא
זכרון בםפר כתב זאת מה שכתוב כאן
ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים
בספר מה שכתוב במנילה כתנאי כתב זאת מה
שכתוב כאן זכרון מה שכתוב במשנה תורה
בספר מה שכתוב בנביאים דברי רבי יהושע
ר׳ אלעזר המודעי אומר כתב זאת מה שכתוב
כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים
בספר מה שכתוב במגילה אמר רב יהודה
אמר שמואל אסתר אינה מטמאה את הידים
למימרא דםבר שמואל אסתר לאו ברוח
הקודש נאמרה והאמר שמואל אסתר ברוח הקודש נאמרה נאמרה לקרות
>ולא נאמרה ליכתוב מיתיבי ״רבי מאיר אומר קהלת אינו מטמא את הידים
ומהלוקת בשיר השירים ר׳ יוסי אומר שיר השירים מטמא את הידים
ומחלוקת בקהלת ר׳ שמעון אומר קהלת מקולי ב״ש ומחומרי ב״ה אבל
ר ו ת ושיר השירים ואסתר מטמאין את הידים הוא דאמר כר׳ יהושע
תניא ר׳ שמעון בן מנסיא אומר קהלת אינו מטמא את הידים מפני שהכמתו
ש ל שלמה היא אמרו לו וכי זו בלבד אמר והלא כבר נאמר וידבר שלשת
אלפים מ ש ל ואומר א ל תוסף על דבריו מאי ואומר וכי תימא מימר טובא
אמר דאי בעי איכתיב ודאי בעי לא איכתיב תא שמע אל תוסף על דבריו
תניא ר׳ אליעזר אומר אסתר בדוה הקודש נאמרה שנאמר ויאמר המן
בלבו ר׳ עקיבא אומר אסתר ברוה הקודש נאמרה שנאמר ותהי אסתר
נשאת הן בעיני כל רואיה ר״מ אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר
ויודע הדבר למרדכי רבי יוסי בן דורמםקית אומר אסתר ברוה הקודש נאמרה
שנאמר ובבזה לא שלהו את ידם אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא
מלתא דעדיפא מכולהו שנאמר קימו וקבלו י>קימו למעלה מה שקיבלו
למטה אמר רבא ילכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא
דרבי אליעזר סברא הוא דלא הוה איניש דהשיב למלכא כוותיה והאי כי
קא מפיש טובא ואמר אדעתיה תפשיר .קאמר דר״ע דלמא יי כר׳ אלעזר דאמר מלמד שכל אחד ואהד
נדמתה לו כאומתו והא דרבי מאיר דלמא ברבי חייא בר אבא דאמר ״בגתן ותרש שני טרשיים היו
והא דרבי יוסי בן דורמסקית דלמא פריםתקי שדור דשמואל ודאי לית ליה פירכא אמר <*> רבינא > היינו
דאמרי אינשי טבא הדא פלפלתא הריפתא ממלי צני קרי רב יוסף אמר מהכא וימי הפורים האלה לא
יעברו מתוך היהודים רב נהמן בר יצהק אומר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם :ומתנות לאביונים :תני רב
ומשלות מנות איש לרעהו ש ת י מנות לאיש אהד ומתנות לאביונים ישתי מתנות לשני בני
יוסף
אדם רבי יהודה נשיאה ש ד ר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא שלה ליה
קיימת
נ
א
ב
3
4
5
6
7
8
9
ה
ח
10
10
11
עין משפט
נר מצוה
ג
הלכה ו:
ג מיי׳ ס״נ מהלכות
מו
מגילה הלכה טו סמג
עשי! ד טוש״ע א״ח סימן
תרצה סעיף ל:
ד מיי' שס הלכה טז
מז
סמג שם טוש״ע א״ח
סי׳ מרצל סעיף א:
תורה אור השלם
הלא
.1
כתבתי
שלישים
במועצת
ודעת:
.2
לך
משלי ככ כ
וייאמר י ן א ל
כ ת בזאת
ושים
משה
זכרו־
באזני
בספר
כי
יהושע
זכר
מחה אמחה א ת
עמלק מ ת ח ת השמים:
ש מ ו ת יז יד
.3ו י ד ב ר ש ל ש ת א ל פ י ם
מ ש ל ויהי ש י ר ו ךזמשה
מלכים א ה יב
ואלף:
.4א ל ת ו ק ףע ל ד ב ר י ו פ ן
יוכיח ב ף ןנ?זבת:
משלי ל ו
.5ויבוא ה מ ן ו י א מ ר ל ו
המלך מ ה לעשות באיש
א ש ר ה מ ל ך ח פ ץ ביקרו
ויאמר המן
למי
בלבו
לחפץ ה מ ל ך ל ע ש ו ת יקר
אסתר ו ו
יותר ממני:
.6ו ב ה ג י ע ת ר א ס ת ר ב ת
אביחיל ד ד מ ר ד כ י א ש ר
לקח ל ו ל ב ת לבוא אל
ה מ ל ך ל א בקשה ד ב ר כי
א ם א ת א ש ר יאמר הגי
ס ר י ס ה מ ל ך שימר ה נ ש י ם
אסתר
ותהי
חן
נישאת
?עיני כ ל ראיה:
אסתר ב ט ו
.7ו י ו ד ע ה ד ב ר ל מ ר ד כ י
לאסתר
ולגד
ותאמר
המלבה
למלך
אסתר
ב ש ם מרדכי:
אסתר כ בב
ע ש ר ת בני ה מ ן
.8
המךתא
הרגו
צרר
בן
היהודים
ובבזה ל א
א ת לדם:
שלחו
אסתר ט י
.9ק י מ ו ו ק ב ל ו ה י ה ו ד י ם
זרעם
עליהם ו ע ל
ןעל
כ ל הנלוים עליהם ו ל א
ל ה י ו ת עישים א ת
יעבור
הלמים
שני
ככתבם
האלה
בכל
וכזמנם
ש נ ה ןשנה:
אסתר ט כז
.10
האלה
וךזלמים
נזכרים ומגשים ב כ ל ד ו ר
ודור
ומשפחה
משפחה
מדינה ומדינה ועיר ועיר
וימי
הפורים האלה ל א
יעבר־
היהודים
מתיך
ו ז כ ר ם ל א לסוף מ ז ר ע ם :
אסתר ט כח
בלמים א ש ר
.11
נחו
בהם היהודים מאויביהם
והחדש א ש ר נהפך להם
מיגון
ומאבל
לשנזחה
ליום ט ו ב ל ע ש ו ת אותם
משתה
ימי
ומשלוח
ושמחה
מנות
לרעהו
איש
ומתנות
לאביונים:
רבינו
אסתר ט כ כ
חננאל)המשך(
והספר מ א י
טעמא
גזרו
ביה ,דאמר ר ב משידשיא
בהחילה
מצניעין
היו
אוכלין התרומה א צ ל ספר
הורה,
אמרי האי
קוהש
כיון
דהזו
והאי
קודש,
דאתו
ל י ד י פסידא ,שהיו
ה ע כ ב ר י ם א ו כ ל י ן הספרים,
עליכם פ ר ו ש י ם ש א ת ם א ו מ ר י ם כ ת ב י ה ק ד ש מ ט מ א י ן א ת היהים ו כ ת ב י ה מ י ר ס אינן מ ט מ א י ן א ת ה י ד י ם .א מ ר ל ה ם ר ב ן י ו ח נ ן
ג ז ר ו ב י ה ר ב נ ן .א ס ת ר ) מ ט מ א ה א ת ה י ד י מ ( ב ר ו ח ה ק ו ד ש נ א מ ר ה ,ש נ א מ ר ק י י מ ו ו ק י ב ל ו היהוהים ) ,מ כ ל ל ש י ש כ ה ק ד ו ש ה (
ב ן זכאי וכי א י ן ל נ ו ע ל הפרושים א ל א ז ו בלבד ,ה ר י הן אומרים עצמוה ה מ ו ר טהורין ועצמוח יוחנן כהן ג ר ו ל טמאין .א מ ר ו
קיימו ל מ ע ל ה מ ה ש ק י ב ל ו עליהן למטה ,ו כ ל א ל ו הפסוקים כגון ויאמר ה מ ן בלבו ,וכיוצא ב ו ,מ י מוהע מ ה היה ב ל ב ו אלא
ל ו ל פ י ) ש ח ו ב ת ן ( ]תיבתן[ ה ן טומאתן ,ש ל א י ע ש ה א ר ם ע צ מ ו ת א ב י ו ו א מ ו תרוודות .א מ ר ל ה ן א ף כ ת ב י הקהש ל פ י ) ח ו ב ת ן (
הק׳ב״ה .ת נ י ר כ י ו ס ף ו מ ש ל ו ח מגות א י ש לרעהו ,ש ת י מ נ ו ת ל א ד ם א ח ד ,ד כ ת י ב מ נ ו ת א י ש לרעהו .ומתנות לאביונים ,ש ת י
]חיבתן[ ה ן טומאהן בוי .כלומר גזרו עליהן טומאה ש ל א יהיו מצווין לנגיעתן ב כ ל עת .ו מ פ ו ר ש כמסכת ש ב ת פרק ר א ש ו ן
ליה
מתנות
ל ש נ י בני אדם .ר ׳
א( נראה לחסר כאן וצ״ל זכרון עמלק פעס רביעי כי פעמים אמור בחורה רבא עמלק חמר אפ ונו׳ ופעס שלישי בנביאים זכרתי אח אשר וגו׳ וקי״״ל וכוי.
יהודה
נשיאה ש ל ח לר־
הושעיא ירך ש ל עגל
שלישי
לבטן
וקנקן יין ,ש ל ח
ז:
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ ס״ב מהל׳
מה
מנילה
טי
הלכה
סמג עשי] ר טיש״ע א״ח
סימן תרצה סעיף ל:
ב מיי׳ שם טוש״ע
מט
שם סעיף ב:
ג מיי׳ שס הלכה יל
נ
נא
טוש״ע שס סעיף א:
מהלכות יי״ט הלכה
ד ח ]יי[ סמג לאוין עה
סימן מצה
סעיף א:
נב
ז מיי׳ פ״א מהלכוח
שגיחח עשור הלכה ב
סמג לאין סח טוש״ע א״ח
סי׳ חריא סעיף ג:
נג ח מיי׳ פי״ו מהלכות
סנהדרין הלכה ז סמנ
לאוין קצט:
תורה אור השלם
. 1בןמים א ש ר נחו בהם
מאויביהם
היהוךים
והחדש א ש ר נהפך לדם
לשמי׳
מעיז
ה
״*?ל
1
ליום טוב לעשות אוס
ושמחה
משתה
ימי
ם
מנות
ומשלות
לרעהו
לאביונים:
איש
ומתנות
אסתר ט כב
.2וביום הראשון מקרא
וביום
קדש
השביעי
מקרא קדש יהיה לבם
כל מלאכה ל א יעשה
בהם אף א ש ר יאכל ל ב ל
נפש הוא לבדו יעשה
לכם:
שמות יב טו
•3ארבעים ןבנו לאייסיף
פן יםיף להבתו ע ל אלה
מכה רבה ונקלה אחיף
לעיגיר:
דברים כה ג
רבעו חננאל
קיימת בנו רבינו א( ומתנות
לאביונים,
אביונים
אחת
כלומר נתינת
נתת
והיא
לי
מנה
הירך.
חור
שלח לו עגל וג׳ קנקני
יין כוי.
בסימא,
פירוש
שיכור .אמד רבא סעודת
פורים שאכלה בלילה לא
מאי
יצא,
טעמא
משחה
ושמחה
קדירה[,
פירוש
ימי
כתיב.
שיתין צאי ]דשיתין מיני
במיני
מטעמים.
קערות
מתני'
אין בין יום טוב לשנת
אלא
אוכל נפש
בלבד
כוי .פי׳ כשבת אסור ביום
טוב מותר .שני אך אשר
יאכל לכל נפש הוא לבדו
יעשה לכם ,כגון אפייה
ובישול וכיוצא בהן .אבל
מכשירי אוכל נפש כגון
להוציא אש מן האבנים
לבשל ,וכגון תיקון סכין
לשהוט בה ,וכיוצא בהן,
וה וזה שוין ,כשם שאסור
כך
:שבת
אסור
ביום
טוב .מתניתין דלא כרי
הוהה דתניא אין בין יום
:זוב
לשבת אלא
אוכל
:פש בלבד שנ׳ אך אשר
יאכל לכל נפש וגוי .והאי
־כתיב לכם,
1
לכם
ולא
כלבים ולא לגוים .ר׳
הודת מתיר אף במכשירי
<וכל נפש שאי איפשר
׳'עשותן מערב יום טוב,
!זני לכם ,לכל צרכיכם.
׳גרסינן
בפרק
משילין
!:ירות דאוקמה רב פפא
׳יהא דתנן אין בין יום טוב
ישבת אלא
הלא ידע בין אדור המן לכרוך מרדכי] .כירושלמי[ ארורה זרש
ה״; קיימה ג נ ו רבינו ומשלוח מגוה .להא תרי מנות איכא :הדר
כרוכה אסתר ארורים כל הרשעים כרוכים כל היהודים:
שלח ליה איהו לא גרסינן ליה הכא :טסקא דקשגא .שק מלא
אין בין יו״ט לשבת .צדך לומר דה׳׳פ אין שום מלאכה אסורה
תמרים :דאגשמא .שנתייבשו התמים בתנור בעודן כרמל וקמח
לשבת שלא תהא אסורה ליום טוכ אלא אוכל נפש כלכד אכל
שלהן מתוק לעולם :א״ל אגיי .לרבה :השהא אמר מרי .עכשיו
שאר חלוקים יש ביניהן שזה בסקילה
יאמר מרי עליך :אי חקלאה מלכא
ליהוי דיקולא מצואריה לא צחיח .הסל
וזה בלאו:
קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו
שהיה רגיל להוליך בעודנו כן כפר
כאן במכשירין שאי אפשר לעשות
יא( wומתנות לאביונים רבה שדר ליח למרי
ומאכיל לבהמתו לא יוריד עתה
מערב יו״ט .משמע מדלא
בר מר ביד אביי מלא >טםקא דקשבא ומלי
מראשו .כך אתה נעשית מלך וראש
)י(פליגי אלא כמכשידן מכלל דגוף
כסא קמחא דאבשונא אמר ליה אביי השתא
בפומבדיתא ואינך שולח לו אלא
המאכל שרי לעשות ביום טוב אע״ג
אמר מרי אי הקלאה מלכא ליהוי דיקולא
דכרים המצויין לכל :חוליא .מתיקא:
דאפשר לעשות מערב יו״ט ומדרכי
מצואריה לא נהית הדר ש ד ר ליה איהו מלא
כי נפקי מ ג י מ ר .כשיצאתי מבית
יהודה נשמע לרבנן דהא לא פליגי
אדוני רבה לילך לבית )ג( אבא מרי נר
עליה אלא כמכשידן וא״כ קשיא דאמר
דזנגבילא ומלא כסא דפלפלתא
טסקא
מר הייתי שבע :צטי .קערות של
כפרק המצניע )שכח דף צה .ושם(
אריכא אמר אביי השתא אמר מר אנא שדרי
מיני מאכל :דאיפסייא לצמא בהראי.
החולב והמגבן והמחבץ והרודה חלות
ליה חוליא ואיהו שדר לי הורפא אמר אביי
הייתי חפץ לכוס הקערה אחדו .כל
דבש בשבת חייב חטאת הזיד ביו׳׳ט
כי נפקי מבי מר הוה שבענא כי מטאי
אכילה שלא כדרכה נקרא כוסס:
לוקה את הארבעים אע״ג דהוי אוכל
להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני
רווחא לבסימא שליח .ריוח מצוי
נפש ואפי׳ לרבנן דאמד התם אחד
קדירה ואכלי בהו שיתין פלוגי ובישולא
לדבר המתוק כתוך המעיים :מחלפי
זה ואחד זה אין בו אלא משוס שבות
בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר ובעאי
סעורהייהו .זה אוכל עם זה בפורים
מ״מ מודו היכא דאיכא אב מלאכה
למיכם צעא אבתרה אמר אביי היינו דאמרי
של שנה זו וכשניה סועד חכרו עמו:
דלוקה ויש לומר דודאי אוכל נפש
לאכסומי .להשתכר ביין :ואיגסום.
המתקלקל אס עושהו מאתמול מותר
אינשי כפין עניא ולא ידע אי נמי ׳רווהא
נשתכרו :נגה ולא אהו רגנן .איחר
לעשות ביו״ט אבל אוכל נפש דעדיף
לבםימא שכיה אביי בר אבין ור׳ הנינא בר
היום ולא כאו התלמידים לכית
טפי כשהוא עשוי מאתמול כגון ההוא
אבין מחלפי סעודתייהו להדדי אמר רבא
המדרש :שתני׳ אין כין יום טוב
דהמצניע אסור לעשותו ביו״ט אכל
מיחייב איניש לבםומי בפוריא עד דלא ידע
לשבה .להיות מותר לכתחלה ביום
מכשירין דלא מתקלקל כשנעשו
בין ארור המן לברוך מרדכי רבה ורבי זירא
טוב מה שאסור בשבת .אבל לענין
מאתמול כהא ודאי יש לתלק ןבין[
עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבםום
עונשין יש הרבה שזה בסקילה וככרת
היכא דאפשר ללא אפשר:
קם רבה שהטיה לרבי זירא למחר בעי
גמ׳ זה וזה
וזה בלאו גרידא:
חייבי כריתות בכלל היו .פ׳׳ה
רחמי ואחייה לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד
שוין .אסורין ביום טוב כשבת:
הנפשות
ונכרתו
ככלל
שאפשר .כגון סכין שנפגם מערב
סעודת פורים בהדי הדדי אמר ליח >לא בכל
העושות וקשה דאם כן הוי ליה למימר
יום טוב :שאי אפשר .כגון סכין
שעתא ושעתא מתרהיש ניסא אמר רבא
אחותו בכלל היתה כלומר בכלל
שנפגמה ביום טוב :מתני׳ כידי
ונכרתו הנפשות ולא היה לו לכתוב
סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי
אדם .יש בה מיתת ב״ד :גמ׳ אן«
כרת בה ויש לומר דה״פ חייבי כריתות
הובתו מאי טעמא ימי משתה ושמהה כתיב
יום הכפורים מהחייב גנפשו .דאיסור
בכלל היו פי׳ ככלל המלקיות דבכל
רב אשי הוה יתיב קמיה י ) ד ר ב כהנא( נגה
כרת כמיתת בית דין דמי :ופטורים
אחת ואחת יש לאו ולמה יצאת כרת
ולא אתו רבנן אמר ליה מאי טעמא לא אתו
מלשלם .אס הדליק גדישו של חכירו
באחותו בלא לאו שהרי הכרת לא
רבנן « דלמא טרידי בסעודת פורים אמר ליה
כיום הכפורים שאין תשלומין אצל
איצטריך שהרי היתה בכלל ונכרתו אלא
ולא הוה אפשר למיכלה באורתא אמר ליה
חיוכ מיתה שנאמר ולא יהיה אסון
ודאי יצתה לדונה בכרת wומינה
ענש יענש )שמות כא> הא אם יהיה
לא שמיע ליה למר הא דאמר רבא סעודת
נגמר לכל האחרים כדין דבר
אסון לא יענש :כל חייבי כריהוס
פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי הובתו אמר
שהיה בכלל:
שלקו .שהתרו בהן עדים על לאו
ליה י«)אמר רבא הכי( ]אמר ליה אין[״ תנא
אלא
שעמו כרת ולקו בבית דין :נפטרו
מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה :מתני׳ ״> אין בין יום טוב
מידי כריההן .שוכ אין כית דין של
מעלה נפרעין :הגיגא .דתלוקין:
לשבת אלא אוכל נפש בלבד :נמ׳ הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין
ואם איהא .דנפטרו אידי ואידי בידי
מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא > אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש רבי
אדם הוא אף כיוס הכפורים יש
יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש י>מ״ט דת״ק אמר קרא הוא ולא מכשיריו
מלקות על לאו שבו וכית דין פוטרין
ור׳ יהודה >)אמר( לכם לכם > לכל צורכיכם ואידך נמי הכתיב לכם לכם
אותו מכרת :אמר ר ב גחמן .לעולם
״*ולא לעובדי ככבים לכם ולא לכלבים ואידך נמי הא כתיב הוא כתיב הוא
אינן חלוקין עליו חכיריו והא דקתני
במכשירין
וכתיב לכם י כאן במכשירין שאפשר לעשות? מערב יום טוב כאן
דאין זדונו בידי אדם :הא מני ר׳
שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב :מתני׳ >איז בין שבת ליום הכפורים
יצחק היא .דאמר כמסכת מכותי( דאין
אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת :נמ׳ הא לענין תשלומין זה
מלקין בלאו הניתן לאזהרת כרת
אפילו התרו בו למלקות ויליף טעמיה
וזה שוין מני מתניתין רבי נהוניא בן הקנה היא דתניא ר׳ נהוניא בן
מהאי קרא :כל חייבי כריהוה .של
הקנה היה עושה >את יום הכפורים כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב
עריות היו ככלל ונכרתו הנפשות
בנפשו ופטור מן התשלומין אף יום הספורים מתחייב בנפשו ופטור מן
העושות וגו׳ שכתוב כפרשת עריות
התשלומין י תנן התם כל הייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר
)יקרא ימ> :למה יצאס כרה באחוחו.
ונקלה אהיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך דברי־ רבי חנניה בן
דכתיכ כקדושים תהיו« ואיש כי יקח
גמליאל יאמר ר׳ יוהנן הלוקין עליו הביריו על ר׳ חנניה בן גמליאל אמר רבא
את אחותו וגו׳ :לדמה בכרה ולא
אמרי בי רב תנינא אין בין יוה״כ לשבת אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו
במלקוה .אם התרו כהן .ואף על גכ
בהיכרת ואם איתא אידי ואידי בידי אדם היא אמר רב >נהמן הא מני רבי יצחק
דנדה נמי נשנית באותה פרשה לדכר
שנתחדש בה נשנית להעראה״( :אפילו
חיא דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא דתניא ח׳ רבי יצחק אומר חייבי
הימא רבנן היא .דאמרי מלקות
כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות
אצל כרת ואפילו א(הכא ליכא
רב אשי אמר אפי׳ תימא רבנן זה עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו בהיכרת:
למילף מינה שחלוקין על רכי
מתני׳
ומיהו אס התרו כו ולקה מיפטר:
כהכרת
חנניה והכי קאמר מתניתין שבת עיקר חומר זדונו בידי אדם וזה עיקר חומר זדונו
מתני׳
1
ד ה ו מיי׳ פ״א
טוש״ע א״ח
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
אוכל נפש
:.לבד ,בית שמאי היא.
״ושלמי אין כין יום טוב
שבת אלא אוכל נפש,
א
3
א
2
ג
מסורת הש״ם
א( ]עי׳ תוספות ע״ו יד:
ד״ה חצב פירושו סל מלא
תמריס[ ,ב( ןעירוגין פג,[:
נ(
נ,[:
]פסחים
ד( ןבשאלתות לפורים איתא
]גשאלתות
דאמימרן ,ה(
איחא לא שמיע לי חנא מיניה
וט׳ן.ו(ס״א ,ז( ]כרכות כח.
ח(
וש״נן,
צו,[:
]ביצה
ט( שכת ס :קכל .קלז :כיצה
כח .לו] :תוספתא פ״א[,
י( ]ניצה כח :ע״ש[ ,כ( ]צ׳׳ל
אמר קרא[ ,ל( !ניצה כת:
וש״נ[ ,מ( ]ניצה כ :וש״נ[,
] 0עי׳ חוספוח מנחות לנ.
ל״ה תפילין[ ,ס( שנועוח לנ.
פסחיס כט .לנ .כתובות ל.
]חוס׳ פ״א ומיס׳ נייק פ״,[1
ע( ]מכות » , [ .פ( ]מכות
כג:ע״ש[,ל( ננמכותאיתא
ר״נ נר יצחק[] (p ,מכות ינ:
כנ :כריתוח נ ,[:ר( ]לף
ש(
יג,[:
כ[,
]ייקרא
ה( ]יכמית נל ,[.א( ]צ״ל
הט[,
הגהות הב״ח
) א ( נמ׳ ומשלוח מנות איש
רנה
לרעהו
ומינות
שדר
ומתניח
כצ״ל
לאביונים
נמתק ) :ב ( שפ מ״ט לא
רננן
אתו
ללמא:
א״ל
)נ( רש״• ל״ה כי נפקי
וכו׳ לנית מרי כצ״ל ותינס
אנא נמחק ) :ד ( תוספות
ד״ה
כאן
מללא
וכוי
מפליג
אלא
כמכשירי;:
בכרת
ולא
במלקות
)ה( ד״ה חייבי וכו׳ ללונה
ומינה:
ג
ה,
ט
2
ה
נ
ל
זג
ס
ע
ח
3
פ
הא איכא חורנין ,סקילה וכרת בשבת ואין סקילה ולא כרת ביום טוב ,מכות ביום טוב ואין מכות בשבת.
צ
הגהות הגר״א
נמ׳
]א[
תא״מ
לאביונים(
)וממנות
ןיכיימ
מרש״י לל״ג לה>:
מוסף רש״י
דקשבא .מין תמריס ועייז
יז:ן.
שכיח.
לבסימא
רווחא
כלומר
לפנות
מחרווחין
המעיים
מקוס
לדבר המחוק :ערובין פב.>:
היה
עושה
הכפורים
יום
את
כשבת
לתשלומין .המלליק גליש
ביוס
הכפוריס
ומתחייב
כרח סטור מן המשלומי!
כאילו הלליקו בשבח שהוא
מתחייב בנפשו מיחת נ״ל,
לפשיט לן לסטור מלשלם
כלכתיב )שמוח כא( ולא
יהיה אסון ענוש יענש ,הא
אס אסון יהיה לא יענש,
שאף יוהכ״פ שמיתתו בילי
שמיס שנכרחיס חייו ובניו,
אסון הוא
קרוי ,שנאמר
)נראשיח מב( וקרהו אסון,
הלכך סטור מלשלם )ncjB׳D
כט .ועי״ש לב .וכתובות ל.
ושבועות לנ .1.הא מני.
מתני׳ למגילה ,ר׳ יצחק
היא .ולהכי קאמר חלון
כרת נילי שמיס ולא נילי
אלם ,אנל מאן לסכירא ליה
למלקוח
כרימוח
איכא
בחייבי
מורי לר׳ חנינא
לנפטרו מיד כריחוחן כיון
שלקו ,ואצטריך ליה
יוחנן
)מכות
לאשמעינן
בג.(:
לר׳
לחצוקין
חייבי
כריתות בכלל היו .כל
חייבי כריחוח של עריוח
בכלל היי לכחינ
)רקרא
האלה
ונכרתו
יח( כי כל אשר יעשה מכל
התועבוח
הנפשות
וגי׳,
ולמה
יצאת סרת באחותו .לעצמה ,דכחיב בקדושים תהיו ואיש אשר יקח אח אחותו וגו /לדונה בכרת ולא במלקות .לכך שנה
אין תימה כאוכל נפש מתניתין היא ,והא תנינן משילין פידות דדך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת .ןועוד
בכרת שלהן לומר שאין בהן עונש אלא כרח לבלו!:שם יג .::רב אשי אמר אפילו תימא .ממני׳ למגילה ,רבנן .לאמרי חייבי
;איר בחותמות שבקרקע וכוי .מהו[ להדליק נר של בטלה ביום טוכ ,אימדו משמ׳יה דר׳ יוחנן לא תתיר ולא
לא דמי ,זה עיקר זדונו בידי אדם .עיקר עונש של שבת ביד אלס לקאי בסקילה ,ועיקר עונשו של יום הכפירים נילי שמיס,
:ייב כרת ביהי שמים .הא לעיניין תשלומין זה ווה שוין ,שאין חייב בהשלומין דקם ליה בדרבה מיניה .מני
ונמצא חיונו החמיר נילי שמיס יאגן נתר עיקר החיוב אזליגן ,וכן עיקר ,מוד .ואיח לסרשי עיקר זדוט חחילתז בר כרח הוא
1וחקין עצי בשמים למילה ביו״ט אבל לא כשבת[ אמר ר׳ יוסי והוא שמל] .ותו התני מודים חכמים לר׳
יאסור] .מתני [
,
אין בין יום הכפורים לשבת אלא ששבת זדונו סקילה בידי אדם ויום הכפורים המתללו בזדון
: :תניתין ר׳ נהוניא בן הקנה שפוטר מן התשלומין בזה ובזה .דתניא ר׳ נחוניא בן הקנה היה עושה את יום
כפורים כשבת לתשלומין כוי .תנן התם כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן רברי ר׳ חנניה בן גמליאל,
כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעיס ואפילו הכי מולו לר׳ חנניא לנפטרו מ י ד כריתתן ,ורקאמרת מיתה וכרת ביד ארס הוא,
דאע״ג דאיכא חיוב מלקוח בחייבי כריחומ ,הוא אינו עיקר החיוב ,לכרח חמור ממלקות ,ואי מזיד בלא המראה הוא הוי בכרת
ואילו לא לקי נכרת ,ולא נהירא להא תלריהו בהדד אימנהי ביה לרבנן לאמרי מלקוח נחייני כריתות איכא וטס כג.(:
מר ר׳ יוחנן חלוקין עליו הביריו על ר׳ הנניה בן גמליאל ואומרים אע״פ )שלא( ]ש[לקו לא נפטרו .אמרי נ י רב תניינא שחולקין עליו חביריו ,התנן אין בין שבת ליום הכפורים אלא ששבת זדונו כידי אדם ויום הכפוריםי ־ונו בכרת ,ואם המלקות פוטרתו נמצא גם זה ודונו בידי אדם .ואוקמח רב נחמן בר יצחק ,לר׳ יצחק דתני ונכרתו הנפשות וכו׳ גם אתותו בכלל כל חייבי כריתות היא ולמה יצאת כרת באהותו לדונם בכרת ולא במלקות.
( גי׳ רנינו כאן היה כמו דאיפא בירושלמי נפירקין בסוף הלכה ל׳ ונשאילתומ פ׳ רקהל וכן היה גירסח בעל מנירה המאיר כאן נגמ׳ בנר ג׳ כלל ל' מ״ג פ״ג.
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מםורת הש״ם
א( נלריס לב ,:ב( ב״ב נז:
מתני׳
אין בין המזדר הגאה .מולר הנאה תמור ממולר מאכל:
נדרים לב :מח ,:ג( ר־׳ה ו.
דריסה
ה( גלה מג ,:י( ]נדה לז .ושם
למולר מאכל .ולוקא במקום שאין משכירין כיוצא בהן אבל במקום
קינין פ״א מ״א!חולין קלט.
ערכין כא[ ,ד( ]1נחיס ד,[:
איחא ולא מנגעו אנל נח״כ
איתא ולא מזונו ונגעו ועיין
נקרנן אהרן[ ,ז( ןנרריס
לג ,[.ח( ]לברים כג[] (»,לף
י(
ה,[:
טו[,
]ויקרא
] (5מצורע מכלתא לזגיס
פרשה ג[ ,ל( ]ל״ה צא אסרי
ל״ה וה״ג הלא לין[ ,וו( גי׳
רש״א אההיא להמס מפרק
בו׳ ע״ש ,נ( ]צ״ל לסיפא[,
] (Dועי׳ חושפות ג״ק גא:
ל״ה זה ותוספות ג״ג גז:
]ועי׳
ל״ה רגינא[ ,ננ(
חוספוחחגיגהח.ל״האמאי
וחוספוח ג״ק סג :ל״ה מי
קתני[ ,פ( ]וגג״ק ובחענית
כתבו תוספות תירוך אחר
ועי׳תוס׳ שגת ס :ל״ה אין[,
צ( ס״א כמו,
תורה אור השלם
.1ןםמף לרו ע ל ר א ש
ה׳גל ונרצה לו לכפר
ה
עליו:
.2
ויקרא א ד
ועשה אתם הכהן
אחד חטאת והאחד עלה
וכפר עליו הכהן לפני ץ
ויקרא טו טו
מזובו:
.3וכי ינזהר הזב מזובו
שבעת למים
ןספר לו
לטהךתו
בגךיו
ובבס
ורחץ בשרו במים חיים
ויקרא טו יג
וטהר:
שהמולד
הרגל.
וסכרא הוא לומר כן .ג״ג
צריך לומר לפי זה דה״מ
למיפרך אכליס שאין עושי!
בהס אוכל הא לא קפדי
וכ״כ התוס׳ בפרק חזקת
הגתים ) :נ ( ד״ה אי! בין
וכו׳ דכיון דאמר הרי עלי
הוי חובה ד״ל:
אסור
שמשכירין כיוצא בהן תנן בהדיאי(
היה מחסר בה פרוטה הנאת מאכל
היא שהרי רארה אותה פרוטה לקנות
בה מאכל:
לענין כלים
גמ׳ הא
שטישין בהן אוכל <פש• אסור אף
ואפי׳
במולר מאכל
משכירים :הא לא
במקום
קפדי
שאין
אינשי.
ואמאי אסור במולר הנאה :ויהיר.
לבר שהיה מוותר לכל אלם ואינו
מתני׳
מקפיל עליו:
נרר ונדבה
מפרש בגמרא נלר האומר הרי עלי
עולה
ולאחר
זמן
קבלה
עליו:
גמ׳ הא
חייב
הפרישה
באחדותה נלבה האומר הרי זו ולא
לענין
בל
האהר .ואף על גב מרבה בקרא
לכל תאחר יי( לא כתיבא הא מרבינן
ליה במסכת ראש השנה<« מגזרה שוה:
אה שעליו חייב באחריוהו .הכי לרש
ליה לקרא ונרצה לו נלרו לכשיתכפר
בהן הויא נרצה אבל מקמי כפרה
לא נרצה ובאיזה קרבן אמרתי לך
באותו שעליו והיינו עליו לקרא :מאי
משמע .לעליו קבלת אחדות עליו:
מתני׳
שהי ראיוה .ביום אחל או
כשני ימים רצופים וכן שלש ביום
גמ׳
ביום
אחל
רצופין או
ואחת
למחר:
משכב ומושב .שכב או ישב
על גבי עשרה בגלים זה על זה כולן
אבות הטומאה ואפילו לא נגע בהן.
ואילו נגע בלבר שאינו משכב ומושב
אינו ]אלא[
לטומאה
ואינו
ראשון
משיפסוק
צריך
מטמא אלם וכלים אלא אוכלין ומשקין:
וספירה
שבעה.
למנות ז׳ נקיים קולס שיטבול ואס
ראה זוב כאחל מהן סתר כל המנויין:
מנא הני מילי .לשרן לטומאה ואין
רבינו חננאל
]מתני׳[ אין בין המודד
הנאח
למודד
מחבירו
חימנו מאכל .אלא דריסת
הרגל וכלים שאין עושץ
בהן אוכל נפש.
בגדים
דלמודר
כגון
וכיוצא
בהן,
הנאה
אסור.
לר׳
אליעזר
ואוקימנא
דתנא אפי׳ ויתור אסור
במודר הנאה ,פי׳ אפי׳
שדרך כני אדם
דברים
לוותר עליהן כגון דריסת
הרגלים
יכנס
בהצרם
אדם
שאם
בה
ויהלך
אין מקפידין עליו וכיוצא
בזה ,אפי׳ כגון זה אסור.
אבל למודד ממנו מאכל,
דריסת הרגל וכלים שאין
עושין בהן אוכל נפש כגון
קערה ותמחוי וכן כיוצא
בהן ,מותר .הא
כלים
שעושין בהן אוכל נפש,
כגון נפה וכברה ריחיים
וכיוצא בהן,
ותנור
זה
ווה שוין ,שניהן אסורין.
]מתני [ אין בין נדרים
,
ונדבות כוי .הא לבל תאחר
כדכתיב כי תדר נדר לה׳
)וגוי( ]אלהיך לא חאחר
לשלמו[ ,זה וזה
שוין,
כלומר אם יאהר כין הנדר
ובין הנדבה ,עובר משום
בל תאחר .תנן התם איוו
הו]א[ נדר האומר
לביתו
מתני
לאסור לכל הנאה שאס לא ההנהו זה
שתים
הגהות הב״ח
הנאה
ליכנס
והמולר
מאכל מותר :וכלים שאין עושין בהן אופל גפש .מותר להשאיל
אחל או בשלשה ימים
)א( תום׳ ד״ה דריסת וכו׳
אלא
שרן לקרבן :מנה
הפהוב
שהים.
ואיש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא
הוא )רקיא טו> הרי שתי זיבות מנויות
כאן וקראו טמא :שלש וקראו טמא.
לכתיב וזאת תהיה טומאתו בזונו רר
בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו
)שם( ה ד לך שלש
וקראו
טמא
טומאתו היא׳( :הא כיצד .אס משתים
טמא למה פרט לך הכתוב שלש:
שהים לטומאה .לכל חומר טומאת
זב :ולא לטומאה .חמורה אלא כבעל
קרי בעלמא :ראה שהים .והד כבר
ירל לכל חומר טומאה ומי הוציאו:
מזובו.
משמע
מקצת
זובו:
הנאה אסור בהן ומולר מאכל מותר במקום שאין משכירין
אבל במקום שמשכירין בפרוטה אסור אפי׳ במולר מאכל לאותה
פרוטה ראויה לקנות ממנה מאכל אבל כלים שעושין בהן אוכל נפש
7
א
> אין
בין
א
המודד
מחבית
הנאה
נ מ הא לענין
,
שעושין בהן אוכל נפש זה וזה שוין:
דריסת
הא
הרגל:
קפדי
לא
אמר
אינשי
רבא תא מני רבי אליעזר דאמר > ויתור אסור
נ
במודר
הנאה:
לנדבות
אלא
מתני'
אין
ב
שהנדרים
בין
חייב
ונדבות אינו חייב באהריותן:
נדרים
באהריותן
נמ׳ הא לענין
תאהר זה וזה שוין תנן התם
ג
> אי זהו
ג
נדר האומר הרי עלי עולה איזו היא נדבה
האומר הרי זו עולה ומה בין נדרים לנדבות
נדרים מתו או נגנבו או אבדו חייב באהריותן
נדבות
מתו
נגנבו
או
אבדו
או
חייב
אינו
באחריותן מנהגי מילי דתנו רבנן ״ ונרצה לו
1
לכפר עליו ר׳ שמעון אומר את שעליו חייב
באחריותו ואת שאינו עליו אינו חייב באחריותו
מאי משמע א״ר יצחק בר אבדימי כיון דאמר
מתני
עלי כמאן דטעין אכתפיה דמי:
יאין
,
בין זב הרואה שתי ראיות לרואה ש ל ש אלא
קרבן:
נמ הא לענין משכב ומושב וספירת
שבעה
דתנו רבנן
7
זה וזה שוין מנהני מילי
כיון להוי אוכל נפש:
דריסת
שלש
טמא
וקראו
כיצד
הא
ולא לקרבן ש ל ש לקרבן ולא לטומאה אמרת
ע ד שלא ראה ש ל ש ראה שתים ואימר שתים
לקרבן ולא לטומאה ש ל ש אף לטומאה לא
דתניא
וכפר
הכהן
קשה
שנלרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס
בחצר ומשני לה התם מיהו שמעינן
לה מינה לאלריסת הרגל קפלי ולא
קשה » מההיא להתס פרק בתרא
לביצה )לף לט >:למשני התם ללעולס
לא קפלי ומני ר׳ אליעזר היא ללמא
התם מיירי בשותפין אבל שאר אינשי
ולאי קפלי אבל הכא קשיא רמיירי
בסתם בני אלם ואפי׳ הכי קאמר ללא
קפלי ותירץ ר״ת להכא מייד בבקעה
ללא קפלי בה שום אלם וסברא
הוא לומר כן )א( לומיא נ()לרישא(
לכלים שאין עושין בהן אוכל נפש
שאין
למיירי
למוקמינן
לה
משכירין
בהן
כיוצא
לב(:
כנלדס <דף
כרבי אליעזר»:
בין נדר לנדבה .קשיא אמאי
לא תני
לכתיב
שנלבה
באה
)לבדם (0
מן
וזבתת
שלמים גבי מעשר ונלר אינו בא אלא
מן החולין וכיון ראמר הרי עלי הוי
<נ>נדר »(וי״ל למן הלין לא תנא ליה
משוס לאייד בקרבן שהופרש כבר
אין מביאין קרבן הא כיצד ראה ש ל ש מביא
הרבה חילוקים אי נמי לתנא ושייר
ראה ש ל ש אינו מביא אמרת ע ד שלא ראה
לוקא כלאמר במרובה )ב״ק לף סב:
שתים אינו מביא או אינו אלא ראה ב׳ מביא
ראה
ואיצט 7
ר
אמינא
מזובו
כי
לא
שתים
מזובו
ואיצטריך
דאי
קושיין
ידענא
מדרבי
קמשמע
כמה
דרבי םימאי והשתא
דרבי
סימאי
לן
ראיות
םימאי
הוה
מזובו
ואי
קמשמע
לן
בקרבן שלא הופרש פשיטא ליה שיש
ונהי לאין בין קאמר למשמע להוי
ושם( מ״מ לא קשיא לבמסכת תענית
)לף ע :ושם( אשכחן אין בין לשייר
רקאמר אין בין שלש אמצעיות וכי
תימא תנא ושייר והא אין בין קתני
ופדך ותסברא אין בין לווקא והא
דאמרת מזובו ל ד ר ש א
שייר תיבה ומשני אי משום תיבה לאו
מיבעי ליה לכדתניא וכי יטהר הזב לכשיפסוק
הוה משייר ליה לא הוה קשיא ליה כלל
אף על גב לקתני אין
ין פ ( :
3
ו כ י יטהר הזב מזובו מאי ד ר ש ת ביה ההוא
מזובו ]מזובו[ ולא
ה
לימד
ספירת
משכב
על
זב
שבעה
י(
מזובו ונגעו מזובו וספר
בעל
והלא
שתי
דין
ראיות
שטעון
אם
מטמא
הוא
ומושב לא יהא טעון ספירת שבעה
שומרת
לא
ידענא כמה ראיוה .האי מקצת למשמע מהאי קרא לא ילעינן מאי
היא או שלש וארבע או שתים ושלש :לכשיפסוק מזובו .אין צדך
לטמא אוכלין
שיורא הוא מכל מקום משמע לאי
ב
ומה
יש ספ דם לגרסי
מצורע שאין מטמא משבב
כהניס
ובתורת
ומושב.
תני שמטמא משכב
ומושב
ותירץ
רש״י בפסחים )לף סז :ל״ה זב( להיינו
ומשקין אבל לא לטמא אלם וכלים צ( כגון
על
זב:
ליטבול קולס ספירה אלא משיפסוק ימנה :הכי גרסינן בתורת כהניסמ מזובו ולא מזובו ומנגטו .שאם היה זב ומצורע ופסק מזובו ולא
נתרפא עריין מנגעו וספר אין אומרים לו אין ספירה זו נקיות עד שיטהר אף מנגעו אלא מונה והולך מיל ועולה לו לספירת
זוב ולכשיתרפא מצרעתו יטבול מיד טבילה ראשונה של מצורע והיא עולה לו לטבילת נגעו וזובו ונטהר מלטמא משכב ומושב ולטמא
כלי סרס בהיסט כדין זב .ואף על פי שצריך לספירת שבעה לצרעתו לענין אכילת קדשים וטבילה שניה כדכתיב במצורע )דקרא
יל( ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגו׳ ורחץ
]את[ בשרו במים וגו׳ אהני טכילה קמייתא לטהרו מלטמא משכב ומושכ וכלי חרס בהיסט :מזובו וספר .להט סמך ספירה אצל
זובו ללמדך שאף בשביל מקצת זב טעון ספירה .לימד על זב בעל שתי ראיות :ל( לא יהא טעון ספירה
שבעה .בתמיה .אחר
שאמרת שתים כוי :וה״ג הלא דין הוא אם מטמא משכב ומושב .בשתי ראיות לכל חומר טומאת זב מהיכן יתמעט מספירה:
עלי
עולה ,איזו היא נדבה האומר הרי זו נהבה .ומה ביניהן ,נדרים מתו או נננבו חייבין באחריותן שני ונרצה לו לכפר עליו,
דייקינן מעליו את שעליו ,כלומר אם אמר עלי הייב כאהריותו .דכיון דאמר עלי כמאן הרמי אבתפיה המי ,שחייב למוסרו
למי שחייב לו .אבל הנדבה אין חייב באחריותה] .פתני'[ אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש וגי .הא לעיניין
משכב ומושב וספירת שבעה טהורין ,זה וזה שוין .דהניא או החתים בשרו מזובו ,דייקינן מדכתיכ מוובו שמעינן מינה
אף מקצת זוכו מטמא משבב ומושב ,להביא את שראה שתי ראיות שיטמא משכב ומושב .כל הטעון משכב ומושב טעון
ספירת שבעה ,כדתניא מוובו וספר ,מקצת זובו נמי טעון ספירת שבעה להביא את שראה שתי ראיות שטעון ספירת שבעה.
מתניתין מני ר׳ סימאי היא ,דתני ר׳ סימאי מנה הכתוב שתים וקרא טמא שלש וקרא טמא ,הא כיצד שתים לטומאה
טושי׳ע
סימן דכא תעיף א:
ב מיי׳ פי״ד מהל׳
נר!
מעשה הקרכנומ הל׳
ה סמג עשין קפה:
ג מיי׳ שס הלכה ד
ןוס״א
נדרים
מהל׳
הלכה : p
נו ד ה מיי׳ פ״ג מהל׳
מחוסרי כפרה הלכה ו
ופ״ו מהלכות איסורי גיאה
הלכה ז ח נופ״א מהלכומ
מטמאי משכנ ומושנ הלכה
ג[
כלי לא קפלי ופריך והתנן השותפין
ה׳
מזובו מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת זבין
י״ד
סמג
רכא:
עשי!
ומוקי לה התם בשותפין לבהעמלה
ואשמעינן לאין חילוק בעבולתן אבל
2
עליו
לפני
אינשי.
להא
מעמיל בהמה בחצר אין להם חזקה
לטומאה ו ש ל ש לקרבן ואימר שתים לטומאה
שתים
הרגל הא
לא
ואלו לבריס שיש להם חזקה וכוי
המעשר
ה
שלש
לאוין רמנ
קפדי
בגמרא אלו לברים שאין להם חזקה
רבי םימאי אומר ימנה הכתוב שתים וקראו
ם״ד
נלריס הלכה ג סמג
נו
בחזקת הבתים )ב״ב דף נז >:קאמר
אין
טמא
נד א מיי׳ פ״ו מהלכות
אסור אפילו בפחות משוה פרוטה
שאין עושין בהן אוכל נפש:
בל
ך*
נר מצוה
דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש .למוזר
למודר ממנו מאכל אלא דריםת הרגל וכלים
כלים
עין משפט
שומרת
מוסף רש״י
אין בין ה מ ו ד ד הנאה
שחנירו הדירו
מחבירו.
שלא יהגה ממנו גשוס ענץ
למודר
מאכל.
ממנו
שלא הדירו אלא
מאכל,
הנאח
אלא
הרגל.
דריסת
גחצירו
לעניר
ולקצר דרכו ,וכלים שאין
ע ו ש י ן בהן אוכל נפש.
ולהשתמש בכלים של מדיר
שאין עושים בהס מאכל,
דמולר
הנאה
אסור
בלריסס
הרגל,
דהיינו
שמקצר
לרכו
הנאה
ולהשתמש בכליו ,אבל מולד
ממנו מאכל מומר בשתיהן
לסי שלא הריר ממנו אלא
מאכל )נזרי• לב .!:ויתור
אסור
הנאה.
כמודד
כגון בעה״ב שמודר הנאה
בעה״ב
מחניני ושלת לו
פרוטה לחנוני לקנות ממנו
אגוזים
מאה
לו
והוסיף
יתירה או
בעה״ב
בפרוטה
חנוני
אתת
שתים,
אסור
ויתור
באותו
שהוסיף לו חנוני ,דמתנה
הוא,
שלשאר
ואע״ס
לוקחים נמי הוסיף נמו כן,
ומיהו
למ״מ
רבנן שרו
בשביל המקת הוסיף לזה
על התשבון הקצוב לפרוטה
שאילו לא היה לוקח ממנו
גלמים לא היה נושן לו
לבעה״ב
כלוס
חנוני
)רשב״ם נ ״ נ נז(:
ואליבא
לר״א
אסור הויחור של
מלילת פירות ,הכי נמי אף
על גב לדריסת הרגל לא
הרא הנאה גמורה אסור
)נדרים לב > .איזהו נ ד ר
האומר הרי עלי עולה.
ואחר כך
נהמה
הפריש
ואמר הרי זו לגלד ,אס
באחריותה,
מחה
חייב
הואיל
ומעיקרא
ארכבה
אכתפיה נחוליז קלט .(.את
שעליו .כגון נלר ,לאמר
הרי עלי
באחריותו.
עולה,
חייב
אס
הפריש
בהמה לנדרו אס מתה או
נגנבה ,להכי משמע אוחו
שעליו יקרינ אותו ונרצה לו
ועל שיקריבנו לא נרצה ולא
נפטר ,את שאינו עליו.
כגון לאמר הרי זו עולה
)זבחים ז.(:
רבינו חננאל)המשך(
שלש אף לקרבן .פירוש
מנה הכתוב שתי פעמים
זיבות ,זוב ווובו ,וקרא
טמא ,שני איש איש כי
יהיה זב מבשרו זובו טמא
הוא ,עוד חור הכתוב אחר
ומנה שלש ,בוובו אחת
זובו
שתים
שלש ,שנ•
מזובו
הרי
וזאת תהיה
טומאתו בזובו ]רד כשרו
את זובו או החתים בשרו מוובו[ וגוי .א׳מר אם בשתים טמא כשלש לא כל שכן ,למה כתב עוד שלש ,ללמד כי כשתי
ראיות טמא הוא ופטור מן הקרבן כשלש ראיוח חייב אף בקרבן .ואקשינן ואימא שתים לקרבן ולא לטומאה ,כלומר
בשחי ראיות חייב קרבן אע״פ שאינו טמא ,ראה שלישית חייב בטומאה ובקרבן .ופרקינן לא ,דתניא וכפר עליו הכהן
לפני ח׳ מוובו ,מקצת זבים מביאין קרבן ומקצת אין מביאין קרבן ,ואם תאמר כי בעל שתי ראיות מביא קרבן אין לך
זב שאינו מביא קרבן ,שאינו רואה אלא שלש ,אלא שכבר הקרים וראה שתים וכבר נחחייב בשתים .מיכן ולהבא אפי•
ראה כמה אין חייב אלא קרבן אחד ,כוי .ואיצטריך ר ר סימאי ,לברר כי בשתי ראיות נקרא טמא ,ואיצטריך מוובו,
לדהות הקושיא שהקשו על ר׳ םימאי דאי לאו מזובו הוה אמינא שחים לקרבן שלש לקרבן ולטומאה כו׳ ופשוטה היא.
עין משפט
נר מצוד,
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
ח:
עד שיכתוב אשורית ועל הספר ובדיו .לקמן מוקי לה במגילה
שומרה יום מ ג ד יום .הרואה יום אמד או שניס בתוך אחד עשר
יום שבין נדה לנדה מונה יום אחד ומובלת בו ביום תוכיח :שמטמאה
וקשיא דהא אמרינן בפרק שני )לף יח (.גיפטית לגיפטים
מצןכג ומושג .בשמעתא בתרייתא דמסכת נדה )לף עב (:מרבינן
עילמית לעילמים יצא ומייד ודאי שכתוב באותו לשון שקורא דאס לא
כן הד קורא על פה ולא יצא ואס כן קשיא אמאי לא מטמאה לה :מאי שנא האי מזזבו .מזובו וספר )לה( ]לו[ דרשת ליה »( דמקצת
זוב ולאשמועינן דמקצת זבין מעונין
את הידים כיון שנתנה לקרות וליכתב
ספירת שבעה ובהא עניינא שמעינן
בכל לשון שמטדן בה ויש לומר דכיון
שומרת יום כנגד יום תוכיח ש מ ט מ א ה מ ש כ ב
מיניה זב בעל שתי ראיות לספירה
שאינה כשרה לקרות אלא למכירים
ומושב ואינה טעונה ספירת שבעה ואף אתה
ומאי שנא האי מזובו דלעיל דכתיב
בה דין הוא שלא תטמא את הידיס אבל
אל תתמה על זה שאע״פ שמטמא מ ש כ ב
לגבי קרבן ולא דרשת ליה מקצת
היכא דכתיבה אשודת )״( כשירה
ומושב לא יהא טעון ספירת שבעה תלמוד
זוב לאתרי זב בעל שתי ראיות לקרבן
אף לשאינן מ ט ד ן ומשום הט דין
לומר מזובו וספר מקצת זיפו וספר לימד על
אלא מקצת זבין דרשת ליה ומוקמת
הידים:
את
שתטמאה
הוא
ליה אבעל שלש ראיות וממעמת מיניה
זב בעל שתי ראיות שטעון ספירת שבעה
בשלמא
בעל שתי ראיות :לישהוק קרא
תורה אור השלם אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא האי מזובו דמרבי ביה זב בעל שתי
מיניה .ומהיכא תיתי לן ספירה :ולי
. 1וכי יטהר הזב ניזויבי ראיות ומאי שנא האי מזובו דממעט ביה זב בעל שתי ראיות אמר ליה אי
סימא אהיא מדינא .דלעיל כדאמרת
וספר לו שבעת עיים
םלקא דעתך האי למעוטי הוא דאתא לישתוק קרא מיניה וכי תימא אתיא
לטהךתו וכבס בגדיו
אם מממא משכב ומושב לא יהא
> מנגעו
א
וךהץ בשרו במים חיים מדינא שומרת יום כנגד יום תוכיה וכי תימא האי מיבעי ליה מזובו ולא <
מעון ספירת שבעה לא אתיא דהא
ויקרא טו יג
וטהר:
•2ועשה אתם הכהן א״כ ליכתוב קרא וכי יטהר הזב ולישתוק מזובו למה לי לימד על זב בעל שתי
אמרת שומרת יום כנגד יום תוכיח:
נח א מיי׳ פ״א מהלכות
מטמאי משכב ומושב
הלכה א ב:
נט ב מיי׳ פ ״י מהלכות
טומאת צרעת הל׳ י:
Dג מיי׳ ס״ה מהלכות
מטמאי משכב ומושב
הלכה ט:
ם א ד מיי׳ ס״י מהל׳
טומאת צרעת הי״א:
ם כ ה ו מיי׳ פ״א מהלי
מפלי! הלכה יט:
סג ז מיי׳ פ״ט מהל׳ שאר
אבות הטומאה ה״ו:
א
8
שטעון ספירת
ראיות
מוםף רש׳׳י
ולטמא את הידים.
דאמר ביציאות השבת )שגת
יל (.שגזרו עציהן לטמא את
הידס לתרומה ולעיל ז.(.
ב
נמ׳ הא לענין שילוה ]וטומאה[ זה וזה שוין מנהני
אלא תגלחת וצפרים:
מילי דתני ר ב שמואל בר יצחק קמיה דרב הונא
3
ו ט ה ר ו הכהן מספחת היא
וכבס בגדיו וטהר טהור מפריעה ופרימה דמעיקרא א״ל רבא אלא מעתה
גבי זב דכתיב ו כ ב ס בגדיו וטהר התם מאי וטהר מעיקרא איכא אלא
1
השתא
ג
טהור
מלטמא כלי הרם בהיסט אע״ג דהדר הזי לא מטמא למפרע ה״נ
יטהור
ג
>]השתא מלטמא בביאה למפרע[ אלא
אמר רבא מהכא
4
והצרוע
אשר בו הנגע מי שצרעתו תלויה בגופו יצא זה שאין צרעתו תלויה בגופו
אלא בימים אמר ליה אביי אלא מעתה
5
כ ל ימי אשר הנגע בו יטמא מי
שצרעתו תלויה בגופו הוא דטעון שילוח ושאין צרעתו תלויה בגופו אין טעון
שילוח וכי תימא הכי נמי והא קתני אין בין מצורע מוםגר למצורע מוהלט
אלא פריעה ופרימה הא לענין שילוח ולטמויי בביאה זה וזה שוין א״ל ימי
כל ימי לרבות מצורע מוסגר לשילוה
« אי הכי תגלחת וצפרים מ״ט לא
דקתני אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים
6
ויצא הכהן אל מהוץ למהנה >והנה נרפא נגע הצרעת
ג
מי שצרעתו תלויה ברפואות יצא זה שאין צרעתו תלויה ברפואות אלא בימים:
7
לשון
• Mא י ן בין ספרים לתפלין ומזוזות
>אלא שהספרים נכתבין בכל
אלא
׳־אף
יותפלין
בספרים
את
רבינו חננאל
שבעה:
מתני
,
8א
> אין בין מצורע מוםגר
למצורע
מוהלט אלא פריעה ופרימה אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך ההלט
אמר אביי אמר קרא
מתני'
(6מהדרין קו :ערכין טי,:
ג ( רש״א (»,ל״ל וראה הכהן
והנה טי ,ל( שבת קטו:
וע״ש ,ה( ןעי׳ תוספות שבת
עט :ד״ה תפלין וכו׳ מה
שהניחו בקושי׳[ ,ו( לקמן יח.
ידים פ״ד מ״ה ע״ש] (t ,ד״ה
פריעה אחד ל״ה מוחלט[,
ח( ]ויקרא יגן ,ט( ]מצורע
מכלחא לזבים פרשה ג[,
י( ןדקרא יג[ ,כ( ]ויקרא יל[,
ל( ]לקמן ט,[:
1
2
אחד חטאת והאהד עלה
וכפר עליו הכהן לפני
ויקרא טו טו
ין מזובו:
.3וךאה הכהן אתו ביים
השביעי שגית והנה כהה
הנגע ו ל א פ ש ה הנגע
הכהן
וטהרו
בעור
מספחת היא וכבס בגדיו
ויקרא יג ו
וטהר:
.4והערוע א ש ר בו
הנגע בגדיו יהיו פרנזים
וראשו ידדה פרוע ועל
שפם יעטה וטמא טמא
ויקרא יג מה
יקרא:
.5כ ל ימי א ש ר הנגע בו
יטמא טמא הוא ב ד ד
למחנה
מחוץ
ישב
ויקרא יג מו
מושבו:
.6ויצא הכהן א ל מחוץ
וראה הכהן
למחנה
והנה נרפא נגע הערעת
ויקרא יד ג
מן הערוע:
מסורת הש״ם
ומזוזות
אינן
נכתבות
לא התירו שיכתבו אלא
הידים
זה
וזה
שוין:
יוונית:
וספרים
ה
אשורית
נמ' הא
נכתבין
בכל
רשב״ג
אומר
לתופרן בגידין ולטמא
לשון
וכוי:
ורמינהו
ייימקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא וכתב עבריי אינו מטמא את
הידים
ע ד שיכתבנו בכתב אשורית על הםפר ובדיו אמר רבא לא קשיא
אם כן ליכהוג קרא וכי יטהר הזג.
ולא בעי מזובו ומדכתיב וכי ימהר
הזב ולא כתיב וכי יטהר סתמא הוה
דרשיגן ליה וכי יטהר מן הזב מאי
מזובו שמע מינה למדרש מקצת זבין
טעון ספירה :מתני׳ ״ פ ר י ע ה
ופרימה .בגדיו יהיו פרומים וראשו
יהיה פרוע״( :מוחלט .לאחר שכלו
ימי ההסגר ונראה בו סימני טומאה
גמ׳ שילוח .חון
האמורין בו:
לחומת העיר :וטומאה .כל חומר
טומאה האמורה במצורע :מנא הני
מילי .דאין פריעה ופרימה במוסגר
דלמא גלי לן רחמנא במוחלט והוא
הדין למוסגר כדאמרת לענין טומאה:
וטהרו הכהן מספחח היא .כמצורע
שבא לכלל טהרה מתוך הסגירו ולא
נחלט כתיב וסיפיה דקרא כתיב וכבס
בגדיו ומהר מדלא כתכ וימהר לישנא
דמעיקרא הוא והכי קאמר וכבר קודם
טבילה היה טהור ממקצת מומאה של
חומר מצורע :גבי ז ג דנסיב .בסוף
טהרתו וטהר מה טהור מעיקרא
אמרת ביה :אלא .על כרחך טהור
יהיה מכאן ולהבא מלטמא כלי חרס
בהיסט .ואע״ג שטבילתו ביום ואס
ראה אחר טבילה בו ביום סתר את
גליון הש״ם
מתני' א ץ כין מצורע.
עי׳ מ״ק ז .מל״ה אמר
רבי :עין מ ש פ ט אות ד׳
מיי׳ פ"־ .לא נזכר כלל
גרמב״ם מזה ופשטוח
לברי רמב׳׳ס מייד לליכא
טומאה כלל למפרע אף לא
טומאה קלה .ועיין בספר
ראשון לציון לבעל פרי
חואר :דש״י ד״ה לתופת
כתפילין
וכו׳
בגירין
ומזוזות .עיין חשובח חות
יאיר סימן קצב אוח יג:
הגהות הב״ח
) א ( גמ׳ האי מיבעי ליה
מזונו ולא מ ז ו ר ו ומנגעו
א״כ ) :ב ( שם כל ימי
מוסגר
מצורע
לרכות
לשילוח )אי הכי תגלחת
וצפרים וכו׳ נרסואות אלא
כימים( תא״מ ונ״נ ס״א
אין נין טהור מתוך הסגר
וכו׳ מאי טעמא אמר
אכיי אמר קרא רצא:
)ג( רש״־ ל״ה מאי שנא
וכו׳ דרשח ליה למקצת
וכו׳ לגני קרנן דלא
דרשח ) :ד ( ד״ה הכא נמי
למפרע
נניאה
וכוי
מחומרי) :ת( ד״ה אשר נו
בגופו הס״ד:
משמע
ומה״ד מי שצרעתו תלויה
בגופו טומאתו ) :ו ( ר״ה
יצא מוסגר וכו׳ ניוס
שביעי סימגי ) :ז ( ד״ה
כחנו מקרא וכו׳ תרגום של
דניאל כצ״ל וחיבת כתב
נמחק) :ח( תוספות ד״ה
על וכו׳ לכחינה אשורימ
דכשרה אף לשאינ! מכירי!
משום הט:
אמר ליה רב פפא לאביי
מאי שנא האי מזובו
כאן
־ממעיט ליה לזב בעל
שתי ראיות מקרבן הכל ומטמא למפרע משכב ומושכ כדאמדנן כטצד צולין )פסחים לף פא (.וכל שכן אדם ואפילו הכי מהניא ליה טבילה מלטמא
:דאמרן ,והאי מוובו כלי חרס שהסיט בין טבילה לראיה והכי דדש לה בתורת כהניסט( .ונראה כעיני דהא דדרשינן ליה וטהר מלטמא כלי חרס מדכתבינהו
הגהות מהר״ב
!:רבי ליה לוב כעל שתי
־איות לספירת שבעה .להאי קרא בתר קרא אשר יגע בו הזב דנפקא לן מיניה היסט כלי חרס לזב ואין לך עוד טמא שמטמא כלי חרס בהיסט
רנשבורג
•זמר ליה אכיי אי לאו אלא הוא :הבא כמי וטהר .דמצורע טהור השתא מלטמא בביאה )י( מחומרי מצורע שמטמא אדם וכלים הנכנסין עמו לבית שאפילו
]א[ מתני׳ אי! נין ססריס
רבויי אתא לישתוק קרא חזרה המספחת ופשתה ונטמאת טהור כדכתיב ואס פשה תפשה המספחת בעור וגרי( אהני ליה טבילה לטהר את הכלים
כוי .נ״נ עיין מנחוס דף
ןיניה ולא יכתוב מזובו
הבאין עמו לבית לפי שמצורע מטמא בביאה דתניא בתורת כהניס זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית מה כית ל״נ ע״א תוס׳ ד״ה תפילין
:לל ,וכי תימא הוה אתי
וכו׳ ודו״ק:
ןן הדין כדאמרינן והלא מטמא בביאה אף כולן מטמאין בביאה :אשר בו .משמע )י( מי שצרעתו תלרה טומאתו בגופו שכל זמן שלא נתרפא ממנו טמא והיינו
־ין הוא כו׳ ,פרכינן עלה מוחלט דגבי טהרה דיליה כתיב והגה גרסא נגע הצרעת מן הצמע :0יצא .מוסגר שטומאתו תלויה בימי הסגר שאס לא ימצא ביום )י( שבעה
!!ומרת יום כנגד יום
!וכיח ונדהה הדין .ואס סימני טומאה שער לבן או פסיון יטהרנו ואעי׳פ שנגעו עומד עליו :כל ימי אשר הנגע ב ו וגוי .שילוח כתיב בהאי קרא מתון למתנה מושבו:
תאמר האי מזובו לגופו ימי כל ימי .מדהוה ליה למיכתב ימי וכתיב כל ימי :אין בין טהור מחוך הסגר .בימי רפואתו :לטהור מחוך החלט אלא סגלחה רבינו חננאל)המשך(
הקורות .מנא לן ופשיט
:א ,ללמר מוובו ולא וצפרים .דאף על גב דאיכא קרבנות אשם ולוג שמן מיהו הכא ביום טהרתו ורפואתו הוא דקתני ולא איירי בקרבנות שהן
לה רבה מהכא והצרוע
;נגעו .אס בן היה לו
וכתובים:
ספרים .תורה נביאים
כתוב וכי יטהר הזב בשמיני :והגה נרפא וגוי .וכתיב בתריה שמי צפרים חיות טהורות וגלח את כל שערו:
אשר בו הנגע ,דייקינן
קרא דכתיב כו ,מי
ספר לו ,מזובו למה לי ,אשוריה .לשון הקודש :אן* בספרים לא החירו .להם לשון אחר חוץ מלשון הקודש :אלא יומיה .ובגמראל( מפרש טעמא:
שצרעתו תלויה בגופו
לא לא בא מופנה אלא
גמ׳ להזפרן בגידין .כל ספדהן עשויין בגליון והלכה למשה מסיני הוא 8בתפילין ומזוזות שיהו תפורין בגידין ובספר תורה
טעון פרימה ופריעה ,יצא
רבות זב בעל שתי
איות שטעון ספירת נמלקו במסכת מכות <לף יא (.בספר מורה שתפרה בפשתן השתא אשמעינן מתניתין כמאן דפסל :מקרא שכהבו הרגום .ספר
שאין
מוסגר
מצורע
צרעתו תלויה בגופו אלא
י ובעה .תנא בתוספתא אין שכתוב בלשון הקודש הראוי לכתוב בו מקרא כתבו לשון ארמי :והרגום .שהיה ראר ליכתוב בו תרגום כגון יגר שהדותא )בראשית לא(:
בימים ,כלומר במלאות ז׳
ככתכ
,ין זב לזבה אלא ]שהזב[ כחבו מקרא .גלעד .וכגון תרגום )י( כתב של דניאל ועזרא :וכהב עברי .או שלא שינה את הלשון אבל שינה את הכתב שכתכו
ימים ולא פשה הנגע
עון ]ביאת[ מים חיים
־ יכה אינה טעונה ביאת של עבר הנהר ובמסכת סנהדרין )לף כא (:ק ד ליה כתבא ליבונאה :ע ד שיכחבנו אשוריה .כתב אשורית הוא כתב שלנו:
נטהר .אי הכי לעיניין
שילוח נמי דהא כהיב כל
•• ים חיים .אין בין זכה
גופן
ימי אשר הנגע בו יטמא
־־.דד ,אלא קרבן .א( אין
וגוי ,נידוק נמי בו דכתיב בהאי קרא ונימא מי שצרעתו תלויה בגופו טעון שילוח מחוץ למחנה יצא מצורע מוסגר
:ץ נהה ליולדת אלא הבאת קרבן .אין בין נדה לשומרת יום כנגד יום אלא ספירת שבעה] .מתני׳[ אין כין מצורע
שאין טעון שילוח .ואם תאמר אין הכי נמי ,והא דייקינן ממתניתין דקתני אין בין מצורע מוסגר כו׳ הא לעיניין
ר׳ וסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה נ( ותגלחת וציפורין .פיר׳ שני מצורעין ,הנטהר מתוך הסגר כגון שנראתה
שילוה זה ווה שוין .ופרקינן אי הוה כתיב ימי אשר הנגע בו ,כרקאמרת ,השתא דכתיב כל ,לרבו״ מצורע ]מוסגר[
.יתרת באדם והסגירה הכהן פעם ראשונה ושנייה וראה והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע וטהר ,ונקרא מצורע מוסגר,
לשילוח .אי הכי דהאי כל לדברי אחא ,אפי׳ חגלחת וציפורין ניבעי .ופרקינן כתיב הנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע,
;• •ן עליו אלא טבילה והערב שמש .אבל אם פשתה וטמאו הכהן ,נעשה מצורע צמות ,והוא הנקרא מצורע מוחלט
וצוה הכהן ולקח למטהר שתי ציפורים חיות וגו׳ הצרוע שצרעתו ]תלויה[ בגופו ונתרפא טעון צפורים וחגלחת ,יצא
ו־מתרגמינן לצמיתות לחלוטין ,ועליו כחיוב והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ,וזוהו
מצורע מוסגר שאין צרעתו חלויה ברפאות אלא בימים] .מתני׳[ אין ]בין[ ספדס לתפילין ומזוזות אלא שהספרים
כ-יעה ופרימה .פריעה לגדל פרע שער ראשו ולכשיטהר טעון גילוח כל שערו ,פי׳ פרימה קריעת הבגרים ,ושילוח
כוי .דייקינן מיניה הא לתופרן בגיהין ,ולטמויי את הידים ככתבי הקודש ,אלו ואלו שוין .ואקשינן וספרים הנכתבין
צ ׳פור ושהיטת האהר .הא לעיניין שילוח מן חמחנה ,כהכתיב וישלהו מן המחנה כל צרוע ,זה וזה שוין ,וכן לטמויי
בכל לישון מטמאין את היהים ,והתנן בסוף מסכת ידים תרגום שבעזרא ושבהניאל מטמא את הידיס ,תרגום שכתבו
נביאה .כדתנן בנגעים פרק ז׳ הטהור מתוך הסגר פטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלהה ומן הצפודים ,מתוך
עיברית ועיברית שכתבו תרגום וכתב עברי אינו מטמא את הידים עד שיכתכנו אשורית על עור ובדיו .ופריק רבה
ו חלט הייב בכולם ,ווה וזה מטמאין בביאה .וחנן נמי בפרק י״ב מצורע שנכנס לבית ,הכלים שיש שם טמיאים עד
1
מתני'
ר ,י כ״ה גס נחוספחא למכילחין אבל נראה לצ״ל ססירח ו׳ וקרבן וכן לקמן אין בין נלה לשומרת יום וכוי אלא ספירת ז׳ נמי צדך להגיה מה וצ״ע.
ב( חסר כאן וצ״ל אין נין טהור מחוך הפנל לטהור מחוך החלט אלא תגלחת זכר.
מגילה נקראת פרק ראשון
מםורת הש״ם
א(
הערוך
]גי׳
גופן .כתיבה :כאן בגופן שלנו .ממניסין לקתני בכל לשון שלא שינה
גיפן[,
ב( !מס׳ סופרים פ״א הלכה
את הכתב אלא ששינה את הלשון וברייתא בגופן שלהן :הא .לאמר
ח[ ,ג( מטלתא פרשת בא,
על שיכתבנו בכתב אשורית :ר ב ן שמעון ב ן גמליאל היא .לפליג
ד( ]צ״ל ובשאר ארצות שלשי׳
שנה ודי מאות שנה כך הגי׳
גרסינן :והיו הדברים האלה .כתיב
איתא במסי סופרים פ״א[,
בתפילין
ה( ןסנהלרין לח ,[:ו( ]עי׳
בראשית רבה סוף פרשה י[,
נושא
את[,
וישלח
ספרים.
בתמיהה .והא תנא קמא ש ד בכל
הרגו[,
לשון :רבוסינו
י( ]עי׳ מהרש״א[ ,כ( ]צ״ל
ל(
ומזוזות
בהן
נביאים וכתובים :מכלל דהנא קמא.
ח( ]בראשית ,[pנו( ]ל״ה
אחד
שכתובין
פרשיות של שמע :בשאר
סא,[.
ל״ה
ןבמלרש
שמעון
אמרו .רבן
בן גמליאל :סלמי .מלך מצדם היה:
קה״ר יג ח[,
אלהים ב ר א ביאשיה. .את השמים.
שלא יאמר בראשית שם הוא ושתי
גליון הש״ם
רשרות הן וראשון ברא את השני:
אעשה אדם .שמכאן פקרו המינין לומר
גמ׳ וכתבו לו .עי׳ יש״ש
ב״ק פ״ל סימן ט:
שתי רשרות הן י( דכתיב נעשה אדם
)בראשית א> :ויכל ביום הששי .שלא
יאמר אס כן עשה מלאכה בשבת דהא
הגהות הב״ח
כתיב רכל ביום השביעי והוא לא
)א( נמ׳ לתלמי המלך מ א י
היא
מעשה:
דתניא
) ב ( רש״י ל״ה הרגו ונו׳
הקסיל
ולא
הבהמות:
על
אלא
יקבל עליו מדרש תכמים שדרשו בוי(
מה היה העולם חסר מנוחה באתה
שבת באתה מנוחה וזהו גמרו :זכר
)ג( תום׳ ל״ה
ורב אשי אמר
ההיא וכו׳
כי
וגקבה
תניא
אין
כדתניא
ומגילה
עד
כתובה
אשודת
בראו ולא
בראם.
כהבז
דמשמע שני גופין ברא כל אחד זכר
אמר רב אשי
בין
יכו׳
ונקבה שני פרצופין לכך כתבו בראו
שתהא
שכך נברא אדם בשני
על
בקרוביה .שלא
הספר ו ב ד ו :
פרצופים׳(:
אכרהס
יאמר על
לא הקפיד דכתיב ויצחק״( ועל שרה
הקפיד לפיכך כתבו בקרוכיה לומר
הגהות מהר״ב
אברהם בלבו והיא אמרה בקרוביה:
רנשבורג
א[
ט( נושא בני אדם .דמשמע גמל .שלא
יאמר משה רבכם לא היה לו סוס
גמ׳ מ׳׳ט דכתיב בה
או גמל:
ככתנס וכלשונם .נ״נ צי׳ל
וכזמנם
ככתנם
וכ״כ
טורי
תום׳
ב[
יעוש״ה:
כתבו שור שלא היו חשובין בעיניו אלא
וכו׳ ור׳ יהודה היא .נ״ג
מנחות
עי׳
חוס׳
לף
ד״ה
לא
עשאה
כו׳
הרגו שור .שלא
מעיד עליהם שהם הרגו איש לכך
ד״ה ורב אשי
ע״נ
יאמר
רצחנים היו אבותיכם שהד אביהם
הפר״ח סימן פר״צ ובספר
אבן
כבהמות ולא הקפיד « על הכהמות:
ובשאר
כתוב
ולו״ק:
ארצוה .שלא
בתורה
יאמר
שהרי קהת
שקר
מיורדי
מצדם היה וכשאתה מונה שנותיו של
קהת ושנותיו של עמרם ושנותיו של
מוסף רש״י
זאטוטי.
ושירוע
לשון
בלשון
משה כולן אין מגיעות לד׳ מאות שנה
גודל
)נ־נז
יווני
כל שכן שהרבה משנות הבנים נכלעין
בתוך שנות האבות אלא שמנה הכתוב
כא.>:
מיום שנגזרה גזירת גלות מצדם בין
הבתדס ומשם עד שנולד יצחק שלשים
רבעו חננאל
שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל
ממצרים ארבע מאות שנה צא מהם
)מ>מתגיחין ד ק ת נ י נ כ ת ג ץ
כ כ ל ל ש ו ן ב ג י פ ן ש ל ג ו א(,
בצורות
האוחיות
שלנו
ובלשון
אחרת
זולתי
לשון
כלומר
ששים של יצחק ומאה ולי שחיה יעקב
כשבא למצרים נשארו מאתים ועשר
וכן היתה הגזרה ט גר יהיה זרעך
הקודש,
ל פ י כ ך מטמאין א ת הידיס
שהאותיות
בכתב
בארץ לא להם
אשורי
ה ן .ומתני׳ השנויה במסכה
בגיפן
יהים
לשונות
של
ובראשית טו(
ולא
אביי
במאי
מאי
איריא
אוקימתא
מקרא
שכתבו
)את
אי
הידים(.
הכי
עיברית
אפיי
שכתבו
תרגום,
ותרגום
שיכתבנו
עיברית
עיברית
לשונות
בגיפן ש ל
לא,
דקתני
המשניות
ומשנה
ידים ל ר ׳
שמעון
עד
איכא יונית אלא לא קשיא כאן בספרים כאן
למיתגי במתני׳
קשיא הא רבנן הא רשב״ג אי רשב״ג הא
ומזוזות
בתפלין
דכתיב בהו
שכתבו
2
יגר
1
ומזוזות מ״ט
תפלין
וכרבן שמעון בן גמליאל לא מתוקמא
משום
שהד הוא מתיר אף יונית ואין לומר
והיו בהוייתן יהו מאי תרגום
איכא
מקרא
תורה
בשלמא
דהני
איכא
קשיא כאן
אלא לא
מילי
ספרים
בשאר
רשב״ג יונית[ אבל
שהדותא אלא הכא מאי תרגום איכא
במגילה כאן
מגילה גבי תפילין
במגילה
בספרים
שני )לף יח (.אמרי רב ושמואל דלעז
מאי תרגום שכתבו מקרא איכא אמר ר ב פפא
כרשב״ג ומסיק נמי התם קא משמע
מגילה « tמ״ט דכתיב בה
4
5
יונית לכל כשר ומסיק דאינהו אמור
ככתבם וכלשונם
לן דאף כמגילה נמי א מ ד מלתייהו
ו נ ש מ ע פתגם המלך ר ב נהמן בר יצהק אמר
ועל כרמך צדך לומר שזה המתרץ
וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן ר ב אשי אמר
תניא
כי
בשאר
ההיא
ורבי
ספרים
אין סובר דרבן שמעון בן גמליאל
יהודה
קאי כוומיה דרב ושמואל דלקמן אלא
היא דתניא תפלין ומזוזות אין נכתבין אלא
אשורית
סובר ליה דרבן שמעון בן גמליאל
ורבותינו התירו יונית והכתיב והיו
לא התיר במגילה אלא אשורית ומשוס
דכתיב בהו
אלא אימא ספרים נכתבים בכל לשון ורבותינו
דרב אשי דבסמוך:
אלא אימא רבותינו לא התירו שיכתבו אלא
וקשה דהא בפרק כל כתבי )שבת לף
ומשום
קמו :ושם( אמר רב אשי »> אין בין
מעשה דתלמי המלך <* דתניא >מעשה בתלמי
ספדס
נ
המלך
שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן
בשבעים
בתים
ושנים
גילה להם
ולא
כל אהד
אחת
6
ואהד עצה
לו
״ וכתבו
8
אעשה
הששי
5
והסכימו
אלהים
על
לא צדך אשורית וספר ודיו ואס כן
מנא ליה לרב אשי לומר דר׳ יהודה
אדם
בצלם
ובדמות
וישבות
ביום
השביעי
בראו ולא כתבו בראם
שפתם
שם
באפם
12
״ ותצהק
הרגו
ויקה משה את
על
נושא
בני
מאות שנה
1 5
ואל
בראשית
זכר
עקרו
אשתו ואת בניו
אדם
13
וי״ל דההיא דכל כתבי)ג״ז שס( מייד
ביום
לענין הצלה
ונקבה
בקרוביה
וברצונם
א ש ר ישבו במצרים
14
8
אשכח התם שום תנא דפליג עליה
ומושב
״
בהן כמה שמות קדושים אבל במגילה
כי
שאין בה שוס אזכרה אין להצילה
אבום
אלא אס כן כתובה כהלכתה והכא
מייד להכשיר לקרות בהן:
אלהים
״ ו ב ש א ר ארצות ארבע
ו י ש ל ה את זאטוטי בני ישראל
בני
זאטוטי
לא
ישראל
ברא
בראשית.
כתבו
שאס
בספרים,
ומשנה
שייכתבו
שכינס ע ״ ב
בידים
וקינים
א( עי׳ ערוך ערך נפן.
פ״ה
בראשית
ושתי רשרות הן וקשה שהד בראשית
לא
אין שם כלל אלא
ועוד
בתחלה
שכתבו לו בלשון יונית בתחלה ונ״ל שהיונים היו יודעים שלעולם יש
להזכיר הבורא בתחילה ואס כן אלו כתבו בראשית קודם היה אומר
דשתי רשרות הן והתיבה הראשונה הר בורא אחד ואלהים הוי השני
משום הכי הפכו לו :ןןל נושא אדם .פן יאמר להם וכי לא היה
לו למשה רבכם סוס או גמל:
מ)ואל(
זאטוטי בני ישראל .וקשה
אמאי לא כתבו לו וישלח את אצילי בני ישראל כדכתיב בסמוך והוי
לשון גדולה ויש לומר לפי שלא רצו לשקר ולכך כתבו לו זאטוטי
דמצריך ב כ ל
בתפילין
תפילין
בע״ב
וכמזוזות.
ומזוזות
הספרים
אשורית.
ומשנינן
ודחינן.
דברי הכל
בתים א מ ר ל ה ם
אשורית
כתבו לי
ודחינן ו ה א
ואוקמה
דכחיב ב ה ו
תורתכם ,נ ת ן
איכא
יוני
לרבן
שמעון ב ן
ל מ ת נ י ה י ן ההתם ר ב א ש י ,
והיו,
בהוויחן יהו.
הק׳ב״ה ע צ ה
טובה
בשאר
גמליאל
ספרים
ותניא א מ ר ר ׳
בליבם
והסכימה
שהוא
זולתי ס פ ר
יהודה א ף
דעתם
מתיר ,ל מ ה ש נ ה
תורה ו ר ׳
כשהיחירו
לדעת אחת,
יהודה היא.
רבותינו
וכתבו ל ו
א ש ר אנכי
ע ל לבבך:
.2
שיכתבנו
דתניא
יונית ל א
אשורית
ספרים
נכתבין ב כ ל
התירו אלא
אלהים ב ר א
בלבד .א ל א ל א
בראשית,
בספר
לשון
תורה
אעשה אדם
ורבותינו
משום
בצלם
מעשה
דברים ו ו
ער
ו י ק ר א לוי ל ב ן
שהדותא
גלעד:
בראשית ל א מז
ו י ק ר א ו כופרי ה מ ל ך
.3
בעת
בחדש
ההיא
ה ש ל י ש י ה ו א ה ד ש םי,ק
בשלושה
בו
ועשרים
צח־
ויבהב כ כ ל א ש ר
מ ר ד כ י א ל היהודים ו א ל
והפחות
האחשדרפנים
ושרי
המדינות
אשר
מהדו
ועד בוש
שבע
ועשרים
ומאה
מדינה
בלרינה
ומדינה
ועם ועם
ככתבה
בלשנו
היהודים
כבתבם
וכלשונם:
קי
מ
אסתר ח ט
וקבלו
ו
ואל
היהודים
עליהם ו ע ל
ועל
זךעם
ב ל הנלוים עליהם ולא
להיות עשים א ת
לזגבור
הימים
שני
ככתבם
האלה
?כל
וכזמנם
ש נ ה ושנה:
אסתר ט כז
.4
ונשמע פתגם המלך
א ש ר יעשה ב כ ל מלכותו
ב י ר ב ה ה י א וכל ה נ ש י ם
יתנו
לבעליהן
יקר
ל מ ג ד ו ל ו ע ד קטן:
אסתר א כ
.5ב ר א ש י ת ב ר א א ל ה י ם
את
השמים
לי?ךץ:
ואת
בראשית א א
.6ו י א מ ר א ל ה י ם נ ע ש ה
אדם בצלמנו
וירדו
בדמותנו
ב ד ג ת הלם
ובעוף
השמים
ובבהמה
ובבל
הארץ
ובכל
הרמש
הרמש ע ל הארץ:
בראשית א כו
אלדים
ביום
ויכל
.7
השביעי
מלאכתו
אשר
עשה
וישבת
ביום
השביעי מ ב ל
אשר
מלאכתו
עשה:
בראשית ב ב
.8
זכר
ונקבה
.־יברך א ת ם
שמם
בראם
את
ויקרא
אדם
הבראם:
ביום
בראשית ה כ
.9ה ב ה נ ך ך ה ו נ ב ל ה ש ם
שפתם א ש ר ל א ישמעו
א י ש ש פ ת ךעהו:
בראשית יא ז
.10ותצחק ש ר ה בקרבה
ל א מ ר אחרי בלתי היתה
ל י ע ד נ ה ו א ד נ י זקן:
בראשית יח יב
.11
?מדם
נפשי
בקהלם א ל
כי
א ל
תחד
באפם
הרגו
וברצנם
שור:
.12
תבא
עקרו
בראשית מ ט ו
נישה
דקח
את
א ש ת ו ו א ת בניו וירכבם
ע ל החנלר
מצרים
ולשב
אךצה
ויקה מ ש ה
את
מ ט ה ה א ל ה י ם בלדה
שמות ד כ
.13ומושב מ י ישךאל
לשב־
אשר
שלשים
במצרים
שנה
וארבע
מ א ו ת שנה:
שמות יב מ
.14ף ש ל ח א ת נ ע ר י ב נ י
ישראל
עלת
ויעלו
ו י ז ב ח ו ז ב ח י ם ש ל מ י ם ליל
פרים:
.15
שמות כד ה
ואל
ישראל
ויחזו
אצילי
בני
ל א שלח
לדו
האלהים
את
ויאכלו וישתו:
ש מ ו ת כ ד יא
אין
קשיא.
מ צ ו ף הי1ם
ף ע ק בק ר א ל ו
איש
ברא היו אומדם בראשית שם הוא
ידו
עד
•1ו ה י ו ה ך ם ־ י ם ה א ל ה
?בלי
ישראל
שלח
מפני הדליקה
אע״ג דנכתבין בכל לשון שהד יש
וירכיבם
בני
דווקא
והכי קאמר בשאר ספדס יש להצילם
ה ב ה ארדה ואבלה
שרה
1
שור
9
7
מחמיר ומצריך כולי האי והא לא
לדעת
ויכל
אלא
בספר ובדיו אלמא דבשאר ספדם
כתבו לי תורת מ ש ה רבכם נתן הקב״ה בלב
ברא
למגילה
שהספרים
נכמבין בכל לשון ומגילה צדך אשורית
מה כינםן ונכנס אצל כל אהד ואתר ואמר להם
כולן
)רב אשי אמר
ההוא בשאר ספרים ב[ ור׳ יהודה היא.
יונית ותניא א״ר יהודה אף כשהתירו רבותינו
יונית לא התירו אלא
ככתבם
ורב
ושמואל דלקמן סבירא להו ]כשינרא[
התירו יונית התירו מכלל דתנא קמא אסר
בםפר תורה
וכלשונם
נקרא שמה בבל שכל מפי מבול מערו שם )זבחים לף קיג(:
גמליאל היא
השנויה
מודה
שצריך אשורית זה אינו דהא בסרק
כמסכת
בן
ןמתיר
לצולה חרבי )ישעיה מל( זו בבל שהוא זוטו של עולם פי׳ עומקו ותחתיתו ושפלה מכל ארצות כדאמרינן נמי התם )שבת לף קיג (:הלכך
שלנו
יוונית כוי .א ב ל
המלך,
ברייתא
מתוקמא לא כרבן שמעון בן גמליאל
ומזוזות שאין נכתבין אלא אשורית
לא
בדיו .ופרקינן לעולם ש ת י
השנויה
עד
וקשה דהך
כמאן
במקום נ ע ד ובמקום אצילי דמשמע לשון גדולה כמו זוטו של ים )ב״מ לף כא >:ומשמע נמי לשון השפלה כדאמרינן התם ל( האומר
שיכתבנו אשורית ע ל העור
בגיפן
כאן
שכתבו מקרא
כמגילה באן נשאר ספרים.
אשורית על הספר בדיו אלא לא
תחילה חזרו וכתבום כשמם הראשון ולא כתבו ואל אצילי בני ישראל:
שאר
טעות וצריך להגיהו:
ולא כרבנן דאי רבנן א״כ הוה ליה
זאטוטי ג נ י ישראל .באותה פרשה עצמה .ולפי שכתבו זאטוטי
שכתבו
תרגום
שכתבו תרגום נמי דהא קתני
נ ע ד לשון קטנות ראמר גרועים שלכם שלחתם לקבל פני שכינה :ואל
ואקשינן
ותרגום
שכתבו
קודם לכן לא נמנו בגזרה דהא זרעך כתיב :זאטוטי .לשון חשיבות .אבל
איפריכה וסוגיא השמעתא
בגופן
לומר
רהכא לא בא אלא להשמיענו דהר
שלהן
מקרא
בפירוקא ד ר ב א ש י סלקא.
מאי
לההיא
אפילו מקרא
א י ן מ ט מ א י ן ] א ת הידים[.
דרבה
מכשהוא לא נכתב כלל רש
כאן *בגופן שלנו כאן בגופן שלהן אמר ליה
ממצרים נמצא יצחק וזרעו שהן זרעו של אברהם גדם ושלשים של
איריא
לומר לגרע טפי כשהוא כתוב תרגום
וכשנולד יצחק היה אברהם גר בארץ פלשתים ומאז עד שיצאו
שבאומות ,לפיכך
והאי
קורין בו משמע לווקא יריעה אחת אבל פסוק אחל לא ולחק הקונטרס
נאמר במצדס אלא בארץ לא להם
שאר
פירוקה
תורה איבא יגר שהדותא .וקשה אמאי מפשלא בהט
והלא אילו היה חסר כל אלו ׳(השלש תיבות לא מפסיל
עד שיכתכנו אשורית :אלא לא קשיא
וכן בירושלמי ועי׳ ת״א וכן
ז(
מגילה
בהט כלאמרינן בגיכרן )לף ס (.ספר תורה שחסר יריעה אחת אין
אלרמן במתניתין :אי ר ג ן שמעון ב ן גמליאל .אמאי קתני בברייתא
נע״י ובילקוט פ׳ נראשית
]ברכות
בשלמא
ט.
תורה אור השלם
מתניתין
]התירו[
דתלמי
ובדמות,
כר,
ט:
עין משפט
נר מצוה
ש ד א מיי׳ פ״ד מהל׳ כלי
המקדש הלכה יד:
:ה ב מיי׳ פט״ו מהל׳ שגגות
בו
הלכה ז:
ג
מהלכות
מיי׳ פ״א
ענודמ יוה״כ הלכה ג:
ד ]מיי׳ פ״א מהלכות קרנן
ססת הלכה ג[
הבחירה הלכה טו ופ״ז
שם הלכה יד ופ״י מהלכות
מעשה הקדמות הלכה ה:
כ ה ו מיי׳ ס״ו מהלכות בית
הבחירה הלכה טו ופ״י
להלכות מעשה הקרננומ הלכה
יסי״א
ג
ה:
הלכה
תורה אור השלם
1ויחר למשה מאה ויאמר
א ל ין א ל תפן א ל מנחתם
ל ^ חמור אחד מהם נשאתי
ר א הרעתי את אחד מהם:
במדבר טז טו
2ופן ת ש א עיניך השמימה
וו איה את
ןאת
השמש
ד ירח ואת הכוכבים ב ל •צבא
ד עמים ונךךזת והשתךווית
ל זם ועבדתם א ש ר חלק ין
א־ידזיף אתם ל כ ל העמים
ח ־זת בל השמים:
3
דברים ד יט
וילך
ויעביד
א ־זרים
אלהיט
וישחתו
לזהם
ו׳ טמש או לןרח או לבל
השמים
צ א
צייתי:
לא
אשר
דברים יז ג
4ואת הארנבת בי מעלת
הוא
גו r
לא
ופרסה
ה׳ ריסה טמאה הוא לכם:
ויקרא יא ו
.5יפת אלהים ליפת וישבן
ב> ד ל י שם ויהי כנען עבד
לנח
בראשית ט כז
.6אם הכהן המשיח יחטא
לי־ שמת העם והקריב ע ל
ת אתו א ש ר חטא פ ר בן
בי ־ תמים ליל לחטאת:
ויקרא ד ג
רבינו חננאל
עד שלא
יה ״ים
בר רתם.
יאמר
שהקו
שמעון
בן
אשתי
גמייאל אומר אף כספרים לא
הה ־ו שיכתבו אלא יוונית.
מנ הני מילי אמר ד׳ יוחנן
דכי יב יפת אלהים ליפת וישכן
בא לי שם ,מיפיותו של יפת,
כל זר ממבתר בניו של יפת
וה־ ו כתיבת יוון ,יהיו באהלי
שכ שהם בני ישראל .אמר ר׳
אב ו אמר ר׳ יוחנן ,הלכה
כר :־
בן
שמעון
גמליאל.
]מתני [ אין בין כחן משוח
,
בש ;ן המשחח למרובה בגדים
כוי
מניא ]לן[ הכתיב אם
הכי ן המשיח יחטא לאשמת
הע:
פירוש
וגוי.
מרובה
כגד ם ,בכית השני שלא היה
לה־ שמן המשהה היה מתמנה
כה;
גדול
בלבישת
שמנה
בגד ם ,לפי שכל ומן שהיה
הדי ט היה משמש בד׳ בגדים,
לבי .,עוד ר׳ ונתרבה
בד׳
בגדים.
וזה
אהו ים נעשה כהן גדול ,לפיכך
נקר
מרובה
מפו־׳ש בתלמוד ]ארץ ישראל[
בהו יות פרק ג׳ משוה בשמן
המי::.חה
בבית
הראשון,
מרו :ה בגהים בביח האחרון.
ואיר ־ו המשה דברים <היו(
]היד ן בית הראשון גהול מן
האד־ון ואלו הן אש וארון
ואור ם וחומים ושמן המשחה
ורוד
הקודש,
8
ושאר
2
3
כל
העיויין .הא לעיניין פר יום
א( ]יומא ט :ע״ש[ ,ב( ]צ״ל אלא
א״ר וכן גי׳ ע״י[ ,ג( הוריות יא,:
ד( הוריות יב ,.ה( ג״( הוריות
יכ :יומא יג] :תושפמא יומא
פ״א[ ,ו( ]לקמן כא :יומא יכ:
ןר״ה
וש״נן(t ,
וש״נ[,
ז:
ע״ש,
ח( זבחים קיז .קיח.
ט( ]ובחיס קיז ,[.י( ]ממורה
נא ,[:כ( ]הוריות יב ,[.ל( ]דף
קיז] (15,[:זבחים קיז.ן ,נ( ]דף
קיח ,[.ס( ]עי׳ תוס׳ יומא
ע(
פירושם[,
חוס׳
]יע״ע
פסחים לח :ד״ה זאש אומרת[,
4
א ( 5
נ
א
כ
6
גליון הש״ם
נמ׳ מפני שאשתו .בירושלמי
ובן נמ״ר ס׳ שמיני איתא דאמו
חצמי
של
שם
שמה:
ארננחא
כן
מעשה כרי •וסף
אולם .עיי סוס׳ ישנים יומא
דף כא ע״א ד״ה ולא אירע
קרי :שם אמר רבי היא
וגםיב לה אליבא התנאי .ר״ה
דף ז ע״נ שנועות דף ד ע״א
תולין דף סד ע״א ודף קד ע״א
הוריות דף ינ ע״נ :תום' ה״ה
t״
אין בי; כהן משוח וכוי
פר כהן משיח .עי׳ יומא דף
נו ע״א מל״ה אגי ראיסיה
ובקדושין דף לו ע״ב בסרש״י
ד״ה אי דפנים ובתיס׳ ד״ה אי
דפנים:
הגהות הב״ח
) א ( גטי וכתבו צו במקום את
הארנבת את צעירת ) :ב ( שם
כרשב״ג
הלכה
ר׳
ואמר
אבהו א מ ר ר׳ יוחנן מ״ט:
)נ( תום׳ ד״ה אין נין כהן
וכו׳
משיח
דאפילו
כהן
הדייט ) :ד ( ד״ה אין נין כהן
המשמש יכי׳ קשה לפירישיגי
היכי ש ח י ט דכיון חכי:
ה
ג
בי
והטילו שם
רבן
אין בין כהן משוה למרובה כגרים אלא פר הכא על כל המצות .לא חמד אחד מהם נשאהי .שלא יאמר חמור לא לקח אגל חפץ אחר
לקח :להאיר לכל העמים .שאס לא כן יאמר pנח מותר בע״ז.
פירוש פר כהן משיח שחטא בשוגג דעשה אחת מכל מצות ה׳
ומדרשו )ע״ז גה (.להחליקן בדכריס כדי לטורדן מן העולם :אשר
אשר לא תעשינה ואשם בדבר שזדונו כרת אבל לא מיירי בפר העלם
לא צויהי לעובדם .שאם לא כתבו לעוכדס משמע אשר לא צרתי
דכר של צכור דכתיב ביה הכהן המשיח )יחטא( דהא מרבינן נת״כ
שיהיו ויאמר א״כ אלהות הן שעל
)*(ואפילו כהן הדיוט יכול להביאו וכל
כורחו נכראו :ופהבו .כמקום ואת
שכן מרובה בגדים :אין בין כהן
ל א חמד אחד מהם נשאתי א ש ר חלק ה׳
הארנכת ואת צעירת הרגלים לפי
המשמש לכהן שעבר אלא פר יום
וילך
אלתיך אתם להאיר לכל העמים
שידיה קצרות וקטנות מרגליה :יפיוחו
הכפודים .קשה אמאי נקט לכהן
ויעבוד אלהים אהרים א ש ר לא צויתי לעובדם
של יפס .הוא לשון יון לשונו יפה
שעבר דהא אפילו ביום שאירע בו
וכתבו לו <א> את צעירת הרגלים ולא כתבו לו משל כל כני יפת :מתני׳ מרובה
פסול לכהן המשמש ושמש זה תחתיו
א ת הארנבת מפני ״ ש א ש ת ו של תלמי
בגדים .כהניס ששימשו כבית שני
הוי חילוק זה שהפר בא מן המשמש
ואף בבית ראשון מימות יאשיהו ואילך
ארנבת שמה שלא יאמר שהקו בי היהודים
אע״פ שאין משמש כדאי׳ בירושלמי
שנגנז צלוחית של שמן המשחה׳( :פ ר
והטילו שם אשתי בתורה :רשב״ג אומר אף
ואס כן הוה ליה למימר כין הכהן
הבא על נ ל המצוח .כהן משיח
המשמש לכהן שיעבור ר״ל דאי נקט
בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית:
שהורה היתר בדבר שזדונו כרת
לאותו שיעבור הוה משמע הא לאותו
א״ר אבהו א״ר יוהנן הלכה כרשב״ג וא״ר)»
ועשה כהוראתו מביא פר שנאמר אם
שעבר כבר דהוי ככל שנה יש הרבה
יפה אלהים
יוחנן מ״ט דרשב״ג אמר קרא
הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו׳
חילוקים ביניהם משום הכי נקט
ליפת וישכן באהלי שם דבריו ש ל יפת יהיו
המשמש .כגון
)דקרא דן :כהן
לאותו שעבר לאשמועינן דאף בדידיה
באהלי שם ואימא גומר ומגוג >א״ר הייא בר
שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו
ליכא אלא חילוק זה וא״ת למאי
ועבר פסולי וחזר לעבודתו והעבירו
אבא היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת
דפרישית שהפר הוי מאותו שאירע
הבא חחתיו הראשון קרוי משמש
מת^׳ ג ,א ק
יפיותו ש ל יפת יהא באהלי שם:
בו הפסול אע״ג שאין משמש א״כ
והשני עבר :אלא פ ר יוה״כ .שאי
בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה
קשיא מהא דאמר סוף פ״ק דשבועות
אפשר להביא שנים .וכן עשירית
)דף יד 0אשר לו ולא משל אחיו
בגדים אלא פר הבא על כל המצות אין בין
האיפה חביתי כהן ]גדול[ שבכל יום
הכהניס ואדרבה היה לו לומר ולא
כהן מ ש מ ש לכהן שעבר אלא פר יום
שאי אפשר להביא שנים :גמ׳ הא
מאותו המשמש תחתיו דהוי רבותא
גמ' הא לענין
הכפורים ועשירית האיפה:
לכל דבריהן זה וזה שיין .ואס בא
טפי ושמא משוס דהוי מלתא דלא
שוין
וזה
זה
האיפה
ועשירית
כפורים
יום
פר
להקטיר או לעבוד שום עבודה משמש
שכיחא שבקיה ונקט מידי דשכיח כל
בשמונה בגדים כהן שעבר ככהן
מתניתין דלא כר״מ דאי ר״מ ]הא תניא[
שנה וההיא נמי דהקומץ רבה )מנחות
המשמש :כל מציה כהונה גדולה
י> מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות
לף יט >.דקאמר דגלי רחמנא שחיטה
עליו .משמש בחי בגדים לא פורע
דברי ר״מ והכ״א אינו מביא מ״ט דר״מ
בבעלים לא קשה לפירושינו)י( דשרי
ולא פורם ומצווה על הבתולה ומוזהר
מ ש י ח אין לי אלא משוח בשמן
דתניא
דכיון חכי ליה רחמנא הוי כאילו
על האלמנה ומקריב אונן :ואיגו
מקדיש משלו :ולא לכהן הדיוט
חמשחה מרובה בגדים מנין ת״ל המשיח
ראוי .לשמש לא בשמונה בגדים
משום מעלין בקדש וכוי .קשיא למה
במאי אוקימנא דלא כר״מ אימא םיפא אין
ככהן גדול ולא בארבעה ככהן הדיוט:
ליה האי טעמא תיפוק ליה דכיון
בין כהן מ ש מ ש לכהן שעבר אלא פר יוח״כ ר ב י היא .וסתמה אליבא דנפשיה:
דראוי לכהן גדול אי לאו משום
וגסיג ליה אליבא דהנאי .במרובה
ועשירית האיפה הא לכל דבריהן זה וזה שוין
איבה א״כ אימ יכול לשמש בארבעה
בגדים סכר לה כרבנן וככהן שעבר
אתאן לר״מ דתניא >אירע בו פסול ומינו כהן
בגדים משוס דהוה ליה מחוסר בגדים
סכר לה כר׳ מאיר :מתני׳ אין
אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני
לא
ויש לומר דמשוס האי טעמא
בין במה .אין הפרש בשעת היתר
כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר״מ רבי
היינו מקפידין טון דעל פי בית דין
הבמות בין במה גדולה זה מזבח
יוסי אומר ר א ש ו ן חוזר לעבודתו שני אינו
מהוא אי לאו טעמא דמעלין:
של משה בעודו בנוב וגבעון :לבמה
מני רבי שמעון היא דאמר אף
ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט וא״ר
קטנה .מזבח של יחיד שכל יחיד
צבור לא הקריבו .נראה
יוסי מ ע ש ה ברבי יוםף בן אולם מציפורי
רחיד עושה במה לעצמו :קרב
דטון דמוקמינן למתני׳ כרבי שמעון
בבמה .קטנה :כל שאינו גידר ונידב
שאירע בו פסול בכהן גדיל ומינוהו תהתיו
א״כ סיפא נמי אתיא כוותיה דקתני
כוי .בזבחים יליף לה בפרק בתראל(:
ובא מעשה לפני חכמים ואמרו ראשון חוזר
זה הכלל כל הנידר ונידב קרב בבמה
גמ׳ פסחים והו לא .והא קתני
לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא
וקשה דהא נזירות דהוי דבר הנידר
סיפא כל שאינו נידר ונידב אינו קרב
לכהן הדיוט כהן גדול משום איבה כהן
ונידב כדאמרינן בפרק שני דתמורה
בבמה קטנה ואילו כגדולה היו
הדיוט משום יימעלין בקודש ולא מורידין
)לף יל :ושם( ואפילו הכי אית ליה לר׳
מקריבין קרבנות צבור תמידין ומוססין.
רישא רבנן וסיפא ר״מ אמר רב חםדא אין
שמעון פ׳ בתרא דזבחיס )לף קח .ושס>
וקא ס״ד דאף חובות צבור שאין קבוע
דמנחזת ונזירות אין קרב אפילו בבמה
רישא רבנן וסיפא ד״מ רב יוסף א מ ר ״רבי
להן זמן היו קריכין כה כגון פר
גדולה וי״ל דהכי מיפרשא מתניתין
העלם דבר של צבור ושעירי ע״ז:
היא ונםיב לה אליבא דתנאי :מתגי׳ י״יאין
זה הכלל כל הנידר ונידב שקרב
כעין פסחים .וכל חובות הקבוע
בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פםהים
בבמה גדולה כגון עולה ושלמים
להם זמן כפסחיס :מני .מתניתין
זה הכלל כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה וכל
ליחיד קרב בבמה קטנה וכל שאינו
דקתני דבמה קטנה אין קרב בה שוס
שאינו לא נידר ולא נידב אינו קרב בבמה:
נידר ונידב ואע״פ שקרב בבמה
חובה ואמר דבמה גדולה לא עדיפא
גמ׳ פםהים ותו לא אימא כעין פםהים מני
גדולה אין קרב בבמה קטנה אבל
מינה אלא בחובות הקבוע להן זמן:
ר ״ ש אומר אף צבור
ר״ש היא דתניא
ר ׳ שמעון היא .דאמר בפרק בתרא
מודה הוא דיש נידר ונידב שאין קרב
לא הקריבו אלא פסחים וחובות שקבוע
דזבחיס אף צבור לא הקריבו בבמה
לא בבמה גדולה ולא בבמה קטנה»(:
גדולה שוס חובה אלא פסחים וחובות
שמעתי
להם זמן אבל חובות שאין קבוע להם זמן
הקבוע להן זמן אבל חונות שאין
הכא והכא לא קרב :מתני׳ י>אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלי}
קבוע להן זמן כגון פר העלם דבר
ובירושלים לפנים מן החומה
קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה
ושעירי ע״ז הכא והכא לא קרב.
וכאן וכאן י קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדושת שילה
אכל כדרבנן דהתס לא מתוקמא
יש
1
כ ו ה מיי׳ פ״ו מהלכות ניח
שס
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מסורת הש״ס
8
8
ע (
מוסף רש״י
על
אלא פ ר הבא
כל
המצות .שמרובה נגדים אינו
מביא פר העלם דבר לא משלו
מביא
ולא משל צבור ,אבל
כשנה או שעירה כיחיד והוריות
יא .!:אין בין כהן מ ש מ ש .
והיינו ראשון שחזר לענודשו,
ולאחר שחזר הוי סר של יוה״כ
שלו ועשיריח האיפה שלו <שם(.
שני
כל
מצות
כהונה
גדולה עליו .לא פורע ולא
פורס ואינו
מטמא לקרוניס
ומוזהר על האלמנה ומשמש
בשמונה
בגדים
!יומא יב.>:
אינו ראוי לא לכהן ג ד ו ל
ו ל א לכהן
הדיוט .כלומר
אינו משמש במקדש לא בשמנה
ככהן גדול ולא בארבעה ככהן
הדיוט ישם( .מ ע ל ץ ב ק ד ש
ו ל א מורידין .מקרא ילסינן
לה במנחות בסרק שמי הלחם
!שבח כא .!:רבי היא ונסיב
לה
אליבא
דתנאי.
הוא
אמרה למתני׳ ונסיב מילתיה
חדא כחד תנא וחדא כחד תנא
ור״ה ז•( מתניתין רגי סתמה
לפי דעחו וכתיב מילחיה כי הני
תרי תנאי ,בחדא כמר שראה
דבריו של זה בזו ושל 1ה טו
)חולי! פד.(.
ה
מתניתין דהא אמרי״( כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל דהיא במה גדולה ואפילו פר העלם דכר
ומתניתין קתני פסח וכיוצא בהן:
מתני׳
בכל הרואה .בכל מקום שיוכל לראות משם את שילה .ובפרק בתרא דזבחיסי( יליף טעמא:
הכינ ־ריס ,כהכתיב בזאת יבא
יש
אהר אל הקדש בפד בן בקר וגוי .ועשירית האיפה ,כדכתיב זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה׳ ביום המשח אותו וגי ,ומפורש כתורת כהנים שכל כהן מביא עשירית האיפה ,מדכהיב ובניו מרבינן אפי׳ הדיוטות ,וכל שכן מרובה בגדים .מתני׳ דלא כר׳
מאי! דתני מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות .ואקשינן אימא סיפא אין בין כהן משמש לכהן שעבר ,כלומר שנפסל במום או בזולתו ,אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה ,שהכהן המשמש הוא המביא משלו וזה שעבר לא .הא לכל דבריהן זה
וזה !וין ,אחאן לר׳ מאיר דחני אירע בו פסול ,בכהן גדול ,ומינו אחר חחתיו כוי .ופריק רב יוסף מתניתין ריבי היא רישא סבר לה כרבני־ סיפא סבר לה כר׳ מאיר] .מתני'[ אין בין במה גדולה לבמה קטנה וכוי .ואוקימנא ]בגמרא[ כעין פסהים והן חובות
הקב צ להן ומן .ומפורש בסוף פרק פרת חטאת ובסוף שחיטת קדשים בתוספתא אלו דברים שבין במה גדולה לקטנה קרן וכבש ויסוד וריבוע וכיור וכנו בכמה גדולה ולא בקטנה ,חוה ושוק ועור העולה ]לכהנים בבמה גדולה ,חזה ושוק ועור העולה[ לבעלים
בבמ קטנה .אבל נותר זמן וטמא זה ווה שוין .איזו היא במה גדולה ,א( בשעת איסור במה ,אהל מועד נטוי כדרכו אין הארון נחון שם .איזו היא במה קטנה ,בשעת התר הבמה ,עושה אדם במה על פתח חצירו ועל פתח גינתו ומקריב עליה הוא ובנו ובהו
וכול
]מתני׳[ אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלים קדשים קלים ומעשה שני בכל הרואה ,ובירושלים לפנים מן החומה כולי .פיר׳ הרואה ,העומד בשילה כל מקום שרואה מלא עיניו מותר לו לוכל קדשים קלים ומעשר שני .ומפורש כפרק פרת
חטא•! הכי ,אמר ר׳ אכהו כתיב בן פורת עלי עין וגוי ,עין שלא רצתה ]ליזון[ ליהנות מדבר שאינו שלה תוכה ותאכל בקדשים כמלא עיניה .תנא רואה שאמ׳רו כולו שלא יהא דבר מפסיק .וכן העומד בשדה ומביט משם משכן שילה ,מוהר לו לאכול באותו
מקונ קדשים קלים ומעשר שני .ותנן באו לשילה נאסרו הבמות ולא היה שם תיקרה אלא בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה והיא חיתח מנוחה כוי .ותניא ימי אהל מוער שבשילה ש׳ ועי חסר אחת .ותניא כשמת עלי הכהן חרכה שילח ובאו לנוב ,כשמת
שמריל חרבה נוב ובאו לגבעון] .פםקא[ קדושת שילה
א( לשון החוספתא שם איזי היא נמה גלולה נשמח היפר נמה אהל מועד נטר כדרכו אץ הארון נחי! שס וכוי.
מנילה נקראת פרק ראשון מגילה
מםורת הש״ם
א( ןמנחוח קט ,[:נ ( ןזבחיס
קיט ,[.ג( שס קיב ,:ד( ןצ״ל
דתנן[ ,ה( שבועות טז! .נחים
עדיות
קז:
מ״ז,
פיית
ו( ןזנחיס סנ (t ,[.תגיגה ג:
מנחיס ס :קז :חולין ז.
תמורה כא .ערכין לב :מכוח
יט .שביעות טו ,[.ת( ערכין
לנ ,:ט( ןתוספתא לערכין
פייה
טז,[.
שנועות
י( ןלנריס ינ[ ,ג( ןשס[,
ל( ןרקרא א[ ,מ( נלף לנ,[.
<( להקרינ
עכשיו יכ״ש
ננמה כצ״ל ,ס( ןכלאיתא
ןס׳׳א
בערכין כט ,[.נ(1
שניה[,
יש אחריה היהר .כשחרבה שילה הותרו הכמות כדאמרינן במס׳
זבחים )לף קיט (.כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ( זו שילה שנחו
תורה אור השלם
בי ל א באתם
.1
עתה א ל המנוחה ו א ל
הנחלה א ש ר יי אלהיף
דברים יב ט
נתן לף:
.2ונלכד את ב ל עריו
בעת ההוא ל א היתה
קרןה א ש ר ל א לקחנו
ששים ע י ר כ ל
מאתם
חבל ארגב ממלכת עוג
דברים ג ד
בבשן:
.3כ ל אלה ערים ? צ ר ו ת
הומה
דלתים
גבהה
ובריח ל ב ד מערי ה פ ר ך
הרבה מאד:
דברים ג ה
במה במצדס לשס שמיס כדאמרינן
דאמר התם
דאיכא למאן
שבנאה
היתר:
לשם ע״ז :וקםגר קדושה .שנתקדשה
ירושלים אינה קדושה לעולם ומשחרבה
משתתרב:
האמור
והיא
בפסוק אל המנוחה
בית
ואל
דעתך כמקום חומות היכל שיהא
עד
מקריבין
בימי
כמו
כורש
עזרא <ג( ועד עשרים ושנים
פרושים
הקלעים
גליון הש״ם
גמ'
והס
בספר
לבוא .עי׳ ברכות דף סא
ע״ב:
שנה
עשו
)ב(
קלעיס:
לעתיל לבוא ל א ו מכלל לר׳
וחזרו
אליעזר:
תום׳ ל״ה
)ג(
לכולי עלמא וכו׳ ומצרים
שהן חוצה
וההיא
לארץ
ד פ ״ ט דשביעית ומייתי
לה בפ׳ מקום
דקאמר
ארצות
שלש
צריך להוליכו לירושלים בקש
להוליכו
אליעזר ג ״ כ
כצ״ל ) :ה ( ד״ה למה וכר
ויש
לומר.
נ״ב
מסברת
תוס׳
ראשונה
אברהם
הוא
פליגי
משמע
למפרשי
ויצחק
ויעקב שניה ירושת יהושע
אגל שלישית ירושת עזרא
ביטול חה שלא
כלנרי החוס׳ שכחנו בפ׳
הערל לפי׳ יש להס היינו
לומר לצריך לחזור לירושה
כלי לקרשס ואין להם היינו
לומר לא״צ לירושה עומלח
היא ללא בטלה קלושחה
וכמו
בקידשה
ח(
ראשונה
ישמעאל
כל
מנו
שפרש״י לשם אלא
רלרבינו חננאל ראשונה היא
ירושת אברהם ויצחק רעקנ
שניה ירישת יהושע ומשס
ואילך קדשה לעולם ולר״י
ורש׳יי ראשונה היא ירושח
יהושע שניה היא ירושת
ברבי
ארגוב
הכמים
את
יוסי
וכי
וכתיב
אלו
כשהיו
שמעתי
*וסידשה
לא
דר״א
סבר
רבינא
לרב אשי ממאי
קידשה
ראשונה
לבוא
לעתיד
דלמא
בהיכל
אע״פ
קידשה
ומר מאי
קידשה
מכלל
«
לבוא
א״ל
דכולי עלמא
לשעתה
דשמיע
וקידשה
ליה
לר״א
הני
למה
תנאי
אלו
בטלו
ולא
דתניא
שכשעלו
משבטלה
קידשה
בלבד
אלה
שכשעלו
לי
בני
היו
והלא
בצורות
הגולה
רבי
הגולה
הארץ
לעתיד
ערים
בני
לצניעותא
אמר
בעלמא
קאמר
אלמא
לבוא
כבר
מצאו
ישמעאל
אלו
נאמר
גבוהה
2
דכולי
לעתיד
אבל לא בבמה:
עלמא
ראשונה
קדושה
קדשה לשעתה
לבוא.
הקשה
וקדשה
תם
רבינו
ומסיק אמר ר׳ אליעזר כך מקובלני
מרבן יוחנן בן זכאי עמון ומואב
מעשרין מעשר עני בשביעית
מה
עולי מצרים ולא כבשום עולי
בבל
טעם משוס
דהרבה כרכים
כבשו
וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא
קדשה לעתיד לבא ותירץ רבינו תם
דמה טעם דהתס גמרא הוא דקאמר
לה ולאו מילתא דרבי אליעזר היא
ותדע דהא במשנה
ידים
דמסכמ
)פ״ל משנה ג( דתניא מילתיה דרבי
אליעזר לא תנא לה והכי פירושה
מה טעם מעשרין משוס דכי האי
גוונא אשכחן בערי ישראל שהניחום
אלו
טי אמר
ששים
עיר
למה
קידשום
השתא
מעשה
ברבי
יוסי
בן
דורמסקית
בשביעית וכל שכן עמון ומואב שהן
קדושה
אלא
אית ליה בפ׳ קמא דחגיגה )לף ג :ושם(
כי
רבי
וקידשום
סבר דבמקוס מזבח מותר להקריב
עולי בכל מלקדש למאן דאמר לא
ברבי
את
קםבר
ורמינהו
חומה
אלא
מצאו
סבר דאף במקומו של מזבח אין יכולין
)דתניא(
ראשונה
לעתיד
ושוב לא היה להן היתר והני תנאי
דלא קדשה לעתיד לבוא דקאמר התם
בונין
לבוא
נאסרו
אמאי לא מייתי ראיה דרבי אליעזר
ג ( א
״שמקריבין
שקדושה
דמשבאו לירושלים
הבמות
משבאו
ומר מאי דשמיע ליה קאמר וכי תימא קלעים
אלו
3
נ
לעתיד
את
כל
אמר רבא
ל(
אנא דאמרי כמאן דאמר לא קדשה
לכך נראה להר״ר חיים דכ״ע מורו
קדשה כדי שיסמכו עליהן עניי ישראל
חוצה
לארץ
שהניחום
בבל
עולי
מלקדש למאן דאמר לא קדש׳ והניחום
לעניים דהא לא מיירי בעמון ומואב
שטהרו בסימון אלא מיירי
באותן
שהניתו ישראל בצאתם ממצרים ולא
כבשום והט נמי
משמע
במסכת
ידים )ג׳׳ז שסן דחשיב להו עם בבל
ומצרים שהן חו״ל וההיא »( דחזקת הבתים )ב״ב דף לח (.דקאמר שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל דמשמע דעמון ומואב
שהיו בעבר הירדן היו מא״י מיירי בעמון ומואב שטהרו בסימון ועוד הקשה ר״ת מהא דאמר במס׳ ביצה )לף ה :ושם( ובר״ה <לף לא (:כרם
רבעי היה לו לרבי אליעזר ובקש להפקירו לעניים וא״כ משמע דאית ליה קדשה לעתיד לבוא ומשוס שלא היה רוצה לטרות להוליכו
לירושלים היה מפקירו לעניים שיוליכו אותו ויאכלוהו שמה דאי סבר לא קדשה והיה צריך לפדותו כאותו שבחוצה לארץ שצריך לפדותו אמאי
טו
מהלכות
]ופי׳׳ס
מעשה הקרבנוח הלכה טו[
סמג עשין קסג:
מוםף רש״י
כ י לא באתם ע ד עתה.
בימי גלגל אל המנוחה כו׳
)זבחים קיט .(.והיא היתה
לנחלה.
לכתיב
ההיא
בקרא למשבאו אל המנוחה
ואל הנחלה יאסרו הבמות
שמעתי.
)זבחים קיב.(:
מרבותי,
כשהיו
בהיכל.
בימי
עושין
בונין
עזרא,
במקוס
קלעים.
המומה ובונים את כתלי
החומה אצל הקלעים ,וכן
לעזרות ,אלא
בונין
שבהיכל
נתנו
מבחוץ.
הקלעים לפנים מן החומה
ובונים את החומה מבחוץ
יזונו
שלא
ההיכל,
עיניהם
יקס׳׳ל
מן
דהנך
קלעים לרבי אליעזר כלי
להכשיר
להקריב
העורוח
קרנן לאס אין בית אין
קרנן
ראשונה
לקלושה
נטלה לה )שבועות
שאין
אע״פ
נימשליס
החומה
טזו.
חומה.
שנננית
קולס
קדושה
!שמן.
ראשונה .של ניח !חכות
יט .זבחים ם :סב(.
מאי
ומר
ליה
דשמיע
קאמר .ולא בא רני יהושע
לחלוק על רבי אליעזר ,ולא
שמעיה לרבי אליעזר לאמר
לא קילשה ושבועות טז.(.
למה מ נ ו
את
חכמים
אלו .עיירות מנו חכמיס
בסרק נתרא לערכין שהיו
מוקפות
מימות
חומה
יהישע בן נון לענין מצות
נחי ערי תומה והיה להס
למנות
עול
שלא
הרנה
מנאום )שמן .מצאו את
אלו וקידשום .לא פירש
לי נמה מקורשיס ערי ארן
ישראל )שם ובערכיו לב:
כתב:
בחסכת
חפרש
שבועות )שסי! למקלשי לה
נשתי תולות ונשיר ונית
דין מהלכי! ושתי חולות
אבל
אחריהן(.
בטלו .שאין
הראשונות
קלושח הארץ נוהגת נהן
ואין נהן לין ערי חומה,
הארץ.
משבטלה
נחירנן ראשון!ערכיו לב:ו.
ראשונה.
קדושה
שקידשה יהושע !שם( .וכי
א ל ו ב ל ב ד היו .מוקפוח
חימה מימות יהושע גן נון
)שבועות טז.ן .מצאו אלו.
דרך ביאתם )שם(.
היה צריך להוליך לירושלים וגם מה היו העניים מרויחיס אתרי שצריך לפדותו וי״ל משוס דכראשונה כרס רבעי שכארץ ישראל היה צריך
להוליכו)י( לירושלים גס בקש ר׳ אליעזר להוליכו משום דכל דבר שנאסר במניין צריך מניין אחר להתירו ואהא מייתי לה בביצה )ג״! שם>
ומכל מקום העניים היו מרויחיס כמה שהיו יכולים לחללו כשוה פרוטה כדשמואל ונהי דשמואל לא אמר למלתיה אלא בדיעכד כדמשמע
לישנא שחללו היינו דווקא בזמן שבית המקדש קייס אבל בזמן הזה לא *ואפילו לכתחילה והכי נמי איתא בשאלתות דרב אחאי בפרשת
מדושים תהיו )תוף סימן ק׳( ומברך על פדיון עובר לעשייתן וקלי ליה לדמי פדיוניה או ישליכם לנהר :ןוע״ע חוס׳ ר״ה לא :ד״ה בקשן:
למה
עזרא ומשם ואילך קדשה
לעולס ע״ש:
הבל
קידשה
2
מפני
קדושה
קידשה:
לשעתה
יהושע
״לשעתה
דמילתיה
חכמים
אמר להו לא
ה
הומה
תנאי
הא
אמרת
יש
כיון דתנאי היא אמאי הדר כיה לימא
היתר
שאין בית אוכלין קדשי קדשים אע״פ שאין
עיירות
למה מנו
יוס
וקידשום אבל הראשונות
ואלו שניהם יש להס ביטול
אין לה
ולא
שנהגו
לבעור יהודה ) :ר ( נא״ד
ר׳
כהן:
אף
אחריה
ע ב ג מיי׳ שס פ״ו הלכה
והלא הן שגורות בפי כל ועוד קשיא
להקריב עכשיו נ( ומאן דאמר קדשה
קלעים קדשים קלים ומעשר שני אע״פ שאין
היו שם והתם נמי תנן וכל כיוצא
דאמר
נחלה
אליעזר > שמעתי
וא״ר
מתשעה :ולמה מנאום .והלא הרבה
ורמינהו.
שילה
ומתחילה
בית הבחירה הל׳ ג:
למילתיה וט לא היה יודע המשנה
זו
שבהיכל בונין מבהוץ ובעזרה בונין מבפנים
ליה קאמר .ולא משום צורך קדושה:
לעיל
זו
נהלה
היכי
םט א מיי׳ פ״א מהלכות
אמר
בהא פליגי דמאן דאמר לא קדשה
<* עושיז קלעים להיכל וקלעים לעזרה אלא
שבועות )לף עז :(.ו מ ר מאי דשמיע
מסקנא
״מנוחה
היתר
ליה
א״ר
סבר לא קידשה לאחר חורבן לפיכך
הני
כ י לא באתם ע ד עתה אל המנוחה
היתר והיא היתה לנהלה תנאי היא
מימות יהושע בן נון ואין שם יותר
שם
לבוא
לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד
ערי חומה לומר שהיו מוקפות חומה
הגהות הב״ח
לעתיד
ירושלים אין אהריה תיתר ועוד תנן
נמנו בפ׳ בתרא דערטףל( לענין במי
) א ( נס׳ כשהיו בוטן בהיכל
ולא
קדושה
קידשה
ראשונה
מרי קדושת שילח יש אחריה היתר קדושת
החומה שלא יכנסו הבונין לתוך ההיכל:
וכי הימא כוי :אה אלו.
סבר
יבית חוניו לאו
האלהים אמרה וגמירנא לה מיניה ומ״ם קא
לאו מכלל דר׳ אליעזר .דבעי קלעים
במקום
1
א
שמקריבין
הדר ביה משום קשיא דרב מרי דמותיב רב
מעובי
בנין
היא
הנהלה
אמרו
לדריוש האחרון :בונין מבחיז• שהיו
פירסו קלעים
וק־דשה
היו
אמרי כן לא נגמר הבית בשנת שלש
לפנים
יצחק
וקא
לשעתה
אחריה
התחילו להקריב קרבנות משבאו שם
שכתוב
הר״ר חיים
ירושלים מקיש נחלה למנוהה מה מנוהה יש
מזבת הבנוי כעזרה קרר אשר פתח
שיגמר
ע״ז
דכתיב
ואל
הבנין
גמ׳
קידשה
נחלה.
אהל מועדל( שאלמלא כן לא
א״ר
שמעתי
בבית הוניו בזמן הזה קסבר
הותרו הבמות :לעהיד לבא .כלומר
היהה
טעמא הדר ביה משום קושיא דרכ מרי .הקשה
יש אחריה היתר וקדושת ירושלים אין אחריה
וקידשו בתודות ובשיר כדאמר במס׳
לעתיד
שמקריבין בבית תוניו .קשיא היאך מקריבין
להקריב :ומאי
גמ׳ ציה חוטז .מזבח חוניו .בנו של שמעון הצדיק בנה
במס׳ מנתות )לף קט :(:קסבר כוי.
שם
דשמא לגבי הא לא גזרו חכמים טומאה טון שמן התורה יכול
מלכבוש ואל הנחלה׳( זו ירושלים למה חלקן הכתוב כדי ליתן היתר בין
זו לזו:
נר מצוה
בטומאה רהא גזרו טומאה על ארץ העמיס רש לומר
,
הנחלה :קלעים להיכל .קא סלקא
עד
שמעתי
עין משפט
ע
מנו חכמים את אלו .קשה אמאי מייתי הך ברייתא דלא מוכחא אלא דקדושה ראשונה לא בטלה והאיכא תנא דאית ליה בפ׳ הערל
)יבמות לף פב (:דקדושה ראשונה ושניה יש להן הא שלישית אין להן דקדושה אחרונה לא בטלה וקדושת חוניו היתה לאחר קדושה
( שלישית )ה ויש לומר דאפילו למאן דאמר קדושה אחרונה לא בטלה הייני דוקא לענין תרומה בזמן הזה אבל לכל מילי אחריני ודאי בטלה:
שאר
רבינו חננאל
יש
אחריה
התר.
כלומר
שרתה
השכינה
אחר חורבנה בנוב וגבעון
ובירושלים .אבל משנבנה
בית עולמים אין אחריו
היחר במקום אחר לעולם.
אמר ר׳
יצחק
שמקריבין
בדמן הזה,
שמעתי
בכית
קסבר
חוניי
בית
חוניי לאו בית עבודה ורה היא וקדושת ירושלים יש אהריה חיחר כול׳ ,ונידחו דבריו .ומעשה דהוניי מפורש בסוף מסכה מנחוח ובן שמעון הצדיק הוא וחלק על שמעיה אחיו ,כשעלה לכהונה גדולה נתקנא בו וכו׳ וברח ,והלך ובנה
מזכה באלכסנרריא של מצרים והקריב עליו קרבן וכול׳ .ואמרינן תנאי היא ,כלומר יש תנא שאומר יש אחריה היתר .דהניא אמר ר׳ ליעוד כשהיו בונין בהיכל היו עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרה כוי .אמר ר׳ יהושע שמעתי שמקריבין
אע״פ שאין בית כו׳ עה מפני שקהושה ראשונה קידשה לעתיד ולבוא לעולם .ודייקינן לאו מכלל דר׳ אליעזר בר פלוגתיה דר׳ יהושע סכר דקדישי -אי״ונה קידשה לשעתה היא ולא לעתיד .ודחי רבינא ואמר כולי עלמא קידשה לשעתה
וקידשה לעתיד ,ור׳ אליעזר אימד מה ששמע ור׳ יהושע מה ששמע ואין ביניהן חלוקה .ואמרינן אלא ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי הוא דאימר קהושה ראשונה אינה לעתיד לבוא והוא חולק על ר׳ אליעזר ועל ר׳ יהושע .דתניא בתורת כהנים
ערי הומה המוקפןוןת מימוח יהושע בן נון כגון קצרה הישנה של ציפורין וחקרה של גןו[ש חלב ויודפת הישנה וגמלה הרי בגליל וגדור הרי בעבר חירדן וחריד ואונו וירושלים הרי ביהודה .אמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי לא מנו את אלו
אלא שקידשום כשעלו מן הגולה אבל הראשונות בטלו משבטלה הארץ .איני והתניא בסוף ערכין אמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי וכי אלו בלבד היו והלא כתיב ששים עיר כל חבל ארגוב ,וכת׳ כל אלה ערים בצורות וגוי .אלא מצאו את אלו
וי•
הגהות הב״ח
)א( גם׳ השתא הא אמד
דלא
לקמן
צריכי
לתלושי:
מוסף רש״י
הא אמרי לא
לקדושי.
צריכא
נסיומא
להך
נריימא מסיים יאויל לא
אלו נלנד )שבועות טו.(.
כ ל המצות הללו .מצות
חומה
נחי ערי
מצורעים
ושילוח
ושאין
עושיס
מגרשיהם שדה )שם( .הא
ר׳
אליעזר ב ״ ר יוסי
אמרה .כי היכי דקאמר
שאין
אע״ס
ואע״ג
עכשיו
לו
דמרונ לא נטלה
)ערכין
קדושמיה
א ש ר לוא
לב.>:
חומה .לוא
כתינ ,משמע לא ומשמע לו
כלומר אין לו עכשיו והיה
לו תומה קודס לכן ,הוה
נמי נית חלונו כהו )ערכין
לנ.
תום׳
ועיי
דכסתה
שם(.
פניה
בבית
חמיה .ולא ראה אותה כל
הימיס לגדלה נכיתו לפיכך
לא הכיל נה )סוטה י >:ל״א
שכסמה פניה ננית ממיה,
אע״פ שהיה נלנו
וה״ק
שהיא תמר טועה היה נכך
לומר אחרת היא,
שהרי
חמר צנועה היא )ני׳ הב־ח
אניו
שם( .אמוץ.
ישעיהו,
ואמציה.
ואמציה
מזרע לול
אחים
יהורה,
ואמוץ
נציא
אחיו
של
מלך
היו.
היה
היה,
אלמא נניאיס גפור ,מיגה
וסוטה י.(:
אינו
מקום
מן
ארון
המדה.
אינו
תופס למעט ממלת החלל
של נית נלוס ,לתניא ארון
שעשה משה יש לו עשר
אויר
אמות
כשניתן
לכל
רוח,
נאמצע
נית
הכפורת ,והרי כל החלל לא
היה אלא כ׳ על כ׳ שנאמר
ולפני הלניר עשריס אמה
אורך ועשרים אמה רוחנ,
נמצא שאין מקוס הארון
ממעט כלום )יומא בא.!.
שעשה
ארון
כשמונח
משה.
נרכיר ,י ש
לו
ע ש ר אמות ל כ ל רוח.
עשר אמוח
ריוח
ממנו
לכומל לכל צל ,והלניר היה
עשרים על עשריס )מנחות
צח (.כשניתן נניח קלשי
שעשה
הקלשיס
שלמה,
שהוא נ׳ על כי ,יש לו עשר
אמוח ריומ לכל רוח ורוח
ולשמאלו,
לימינו
הרי
עשריס נלא ארון ,ולפניו כ׳
על הלניר
)רשב״ם ב״ב
צט .1מרי דכי .וקרי ליה
ראש
לבשמים,
לצליקיס
•אנשי מסח הגלולה ;חולי!
:ןלט .>:כי טוב .משמע כי
•;ונ בעיניו הולאה ושמחה
סנהדריו לט p .(:ישיש.
ישיש
אחריס,
שם! אנל
שונאיכם
נטונחן
של
שש
ה׳
:ריקיס הוא נעצמו שש,
שנאמר
נאשר
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
עליכס )דברים כח סג(.
מסורת הש״ס
היה יושכ ויש ריוח כינו לכין הכתלים עשר אמות לכל צל וכל הביפ
הא אמרי .לקמן כסיפא דהא מפני׳ גופה דלא צריכי לקדושי דקא
אינו אלא כ׳ על כ׳ נמצא שאינו ממעט כלום :לפני הדביר .חלל בית
מסיים ואזיל בה וכל שתעלה בידן מסורת מאבותיך»( :כל המצוס
הללו .הנוהגות בעד חומה שילוח מצורע וקריאת מגילה בחמשה עשר קדש הקלשיס שהוא לפנים מן הלכיר היא המחיצה המכללת בין הקלש
וכין קדש הקדשים :פסח לה פיהחא להאי פישהא מהכא .כשהיה
והכית חלוט כה לסוף שנה :אע״פ שאין כוי .אלמא סכירא ליה קדושה
רוצה לדרוש כענין איגרת פורים היה
קמייתא לא בטלה מחמת חורבן.
מתחיל לדרוש מקרא זה :וקמחי
והיינו תנאי :וחרבו שלופה וגוי.
<* השתא ]הא[ אמרי לא צריכא לקדושי
טליהם .כפורענות כבל כתיב :זה
וציערו שהוטחו על ביטול תורה
אלא מצאו את אלו ומנאום ולא אלו בלבד
הכהב .אין להן כתכ אלא מאומה
ותמיד של בין הערכים כדאמר לעיל
אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך
אחרת :נין .לשון ממשלה .וכן ינון
כפירקין )לף ג :(.ויהי ד ו ד לכל
שמוקפת הומה מימות יהושע בן נון כל
שמו )תהליס עכ( ימשול ויגדל :בצאת
דרכיו משכיל וה׳ עמו .וכתיכ התם
המצות הללו נוהגין בה מפני שקדושה
לפגי החלון .כיהושפט כתיב כדברי
ויהי שאול עוין את דוד בשכיל
ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד
הימים כשיצא להלחם על העמונים
הצלתתו :אמון ואמציה .אמוץ אביו
והגבעונים שבאו עליו :הודו לה׳
של ישעיה ואמציה מלך יהודה:
לבא קשיא דר׳ ישמעאל אדר׳ ישמעאל תרי
כי טוב משמע טוכ שיקלסו לפניו
מלמד שכיסתה פניה בביח חמיה.
תנאי אליבא דר׳ ישמעאל בר׳ יוסי ואיבעית
על זאת :אחרים משיש .וכשנתחייכו
לפיכך לא הכירה עכשיו שאף כביתו
אימא הא ר׳ אלעזר בר יוסי אמרה דתניא
כלייה כימי המן היו אויכיהן שמתין
מטרה:
לא ראה פניה שיהא
1
א
>ר׳ אלעזר בר׳ יוסי אמר א ש ר לוא הומה
להן :ושמחי כסאי בעילם .שושן הכירה
אינו מן המלה .אינו אוחז למעט
2
אע״פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן :ויהי
היתה כעילם דכתיכ בספר דניאל )(D
צדדיו כלום
מדת קרקע לכל
בימי אחשורוש אמר רבי לוי ואיתימא רבי
בשושן הכירה אשר כעילם המדינה:
כדקתני יש לו עשר אמות לכל
יונתן דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת
כי
רוח .כאמצע כית קדש הקדשים
א( ]לעיל ג :וש״נ[ ,ב( ]צ״ל
כאשי[ ,ג( ]נקרא לשמואל
ג ו נענין ויהי כי ישנ המלך
בנימוזט׳כמיבהאתהתבגה
לי גית לשבתי[ ,ד( ]צ׳־ל ערנ
ויהי בקל[ ,ה( ]צ״ל אלא
אמי[ ,ו( ]צ״ל
כא ,.ט( ]צ״ל ועשרים אמה
רוחנ וק גרס נע״י נמס׳
נ״נ עי׳ נ ״ נ צט .ותנין[,
י( ]לקמן יט.ן ,כ( ןחולץ
קלט ,[:ל(
3
2
6
5
ניומא לח,[:
תורה אור השלם
.1ו א ם ל א
12
15
13
17
16
20
לקנה א ת ו
רבינו חננאל
!לא כל שתעלה מסורתןאבותיך שמוקפות חומה
בארץ
ל ר ב ע ל פני
בראשית ו א
האדם
.6
ד .ו י א מ ר ו ה ב ה נ ב נ ה ל נ ו
עיר
פן
.8
;ליבא דר׳ ישמעאל .איבעית תימא הא בתריתא ר׳ אלעור ברי יוסי אמרה .דתניא ר׳ לעור בר׳ יוסי או׳מר אשר לו חומה
צמיתות כוי ,אע״פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן .כלומר אע״פ שחרבה חומתה ,בקדושתה קיימא .מסורת בידינו
; .אנשי כנסת הגדולה ,כל ויהי לשון צער הוא .חמשה ויהי בימי הוו .ועוד מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה ,אמוץ ואמציה
<חים הוו .ואסיקנא כל כלה שצנועה בבית חמיה זוכה לצאח ממנה מלכים ונביאים .מנא לן מחמר .ועוד מסורת בידינו
:יקום ארון ]אינו[ מן המידה .דתניא ארון שעשה משה יש לו עשר אמות ריוח לכל רוח .וכתיב ולפני הדביר עשרים וגוי.
משפט :שמואל א ח ג
ה ה ו א והלאה :שמואל א יח ט
מ ל ךס ר ס ו א ת
ווגה כ י כ ס ת ה פניה :בראשיה ל ח ט ו
״ ה ב ס ג ו ר ו י צ ף מןבח א ר ז :מ ל כ י ם א ו כ
מ ל ך עמךה שבאב מ ל ך
אדמה
צבויים
ו ? .ם יי:
ישעיהו יה כ ב
:נהללים :ישעיהו ז י ט
י ־ ו ש ל ם :ש י ר השירים ג י
.30תחת
הנעצוץ
יעלה
ב ר ו ש ןתחת
הסרפד
ביריחו
י נזרו :ד ב ר י ה י מ י ם ב כ כ א
י :ירמיהו מ ט לה
בהיות
ו י ש א עיניו ו י ר א
לנגדו
והנה א י ש ע מ ד
יחי־בו ש ל ו פ ה ב י ד ו ו י ל ך
יהושע
ויאמר
אליו
לו
הלנו א ת ה א ם לצרינו:
יהושע ה יג
.10ו י ה י ץ א ת י ה ו ש ע
ויהי ש מ ע ו ב כ ל ה א ר ץ :
י ה ו ש ע ו כז
. 11
ויהי א י ש א ח ד מ ן
הרמתים
אפךים
מהר
צופים
ו ש מ ו אלקנה בן
ירהם ב ן אליהוא ב ן תחו
בן צ ו ף אפרתי:
שמואל א א א
.12
מנה
ולהנה יתן
א ח ת אפים כ י א ת חנה
א ה ב ו י ן ס ג ר רךזמה:
שמואל א א ה
ויהי
הבצע
כאשר
זקן
וישם א ת בניו
ףקחו ש ח ד
ויטו
. 18ך ק
. 1 9ויהי ביום ה ש מ י נ י ק ך א
. 2 2ויהי ב א ש ר ך א ה יעקב א ת
יכרת:
ישעיהו נה
יג
.25ויראה יהודה ויחשבה
•27ו ל פ נ י ה ד ב י ר ע ע י ר י ם א מ ה א ך ך ו ע ש ר י ם א מ ה ר ח ב ו ע ש ר י ם א מ ה ק ו מ ת י ו י צ פ ה ו
•31
. 3 2ו א ת ה ק ח ל ך ב ש מ י ם ר א ש מ ר ד ר ו ר ח מ ש בלאות וקןמן ב ש ם מ ת צ י ת ו ך ו מ ש י ם ו מ א ת י ם ו ק נ ה ב ש ם ח מ ש י ם ו מ א ת י ם :ש מ ו ת ל כ ג
•29ו ק מ ת י ע ל י ה ם נ א ם י ן צ ב א ו ת ו ה כ ר ת י ל ב ב ל ש ם ו ש א ר ו נ י ן ו נ כ ד
יבאו ונחו כ ל ם
בנחלי
הבתות
ובנקיקי
הסלעים
ובכל
הנעצוצים
ובבל
.33ע מ ו ך ו ע ש ה כ ס ף רפידתו זהב מ ר כ ב י א ר ג מ ן תוכו ך צ ו ף א ה ב ה מבנות
.35והןה באשה ש ש ין עליכם להיטיב אתכם ולהרבות
. 3 6ו י ו ע ץ א ל ה ע ם ו י ע מ ד מ ש ד ר י ם ל י ן ו מ ה ל ל י ם ל ה ד ר ת קידש ב צ א ת ל פ נ י ה ח ל ו ץ ו א מ ר י ם ה ו ד ו ל י ן כ י ל ע ו ל ם
. 3 7ו ן ב א ב י ן מ ח נ ה מ צ ר י ם ו ב י ן מ ח נ ה י ? ז ך א ל ו י ה י ה ע נ ן ן ה ה ש ך ו ן א ר א ת ה ל י ל ה ו ל א ק ר ב זה א ל זה כ ל ה ל י ל ה :ש מ ו ת י ד כ
״ ת ת ל ט ו ב ל פ נ י ה א ל ה י ם ג ם ז ה ה ב ל ו ר ע ו ת ר ו ח :קהלת ב כ ו
ויהי
יהושע
. 2 0ויקךא א ל ה י ם ל א ו ר יום ו ל ח ש ך ק ך א ל י ל ה ויהי ע ך ב ויהי ב ק ר
. 3 4ו י ה י א מ ן א ת ה ד ס ה ה י א א ק ז ת ר בת ד ד ו כ י א ץ ל ה א ב ו א ם ו ה נ ע ך ה י פ ת ת א ר ו ט ו ב ת מ ר א ה ו ב מ ו ת א ב י ה ואמה ל ק ח ה מ ר ד כ י ל ו ל ב ת :א ס ת ר ב ז
:׳ ת כ ם כ ן י ש י ש י ן ע ל י כ ם ל ה א ב י ד א ת כ ם ו ל ה ש מ י ד א ת כ ם ו נ ס ה ת ם מ ע ל ה א ד מ ה א ש ר א ת ה ב א ש מ ה ל ר ש ת ה :ד ב ר י ם כ ה ס ג
ב ר א ש י ת י ד א-ב
.21ויהי ב ש מ ו נ י ם ש נ ה ן א ף ב ע מ א ו ת ש נ ה ל צ א ת בני י ש ר א ל מ א ר ץ מ צ ר י ם ב ש נ ה ה ר ב י ע י ת
. 2 8ו ח מ ש א מ ו ת כ נ ף ה כ ר ו ב הארות ו ח מ ש א מ ו ת כ נ ף ה כ ר ו ב ה ש נ י ת ע ש ר א מ ו ת מקצוה :כ נ פ י ו ו ע ד ק צ ו ת כנפיו :מלכים א ו כד
יעלה ה ד ס ןהןה לין ל ש ם
ומלך ב ל ע היא
צער:
.9
מלך
.23ויהי בימי א ח ז ב ן יותם ב ן ע ז י ה ו מ ל ך יהוךה ע ל ה ר צ י ן מ ל ך א ר ם ופקח ב ן ר מ ל י ה ו מ ל ך י ש ר א ל י ר ו ש ל ם
. 2 6חזון י ש ע ן ה ו ב ן א מ ו ץ א ש ר ח ו ה ע ל י ה ו ך ה ו י ר ו ש ל ם ב י מ י ע ו י ח ו י ו ת ם א ח ו יחזקוהו מ ל כ י י ה ו ד ה :ישעיהו א א
לאות
ושמאבר
שמואל
. 2 4ויהי ב י מ י יהוןקים ב ן ייאשןהו מ ל ך י ה ו ך ה ע ד ת ם ע ש ת י ע ש ר ה ש נ ה ל צ ך ק י ה ו ב ן ייאשןהו מ ל ך י ה ו ד ה ע ד ג ל ו ת י ר ו ש ל ם ב ח ך ש ה ח מ י ש י :ירמיהו א ג
עולם ל א
ברע
ברשע
. 1 6ויהי ש א ו ל עוין א ת ךוד מהיום
בהיז־ש:יו ה ו א ה ח ד ש ה ש נ י למלך ש ל מ י ה ע ל י ש ך א ל ו י ב ן ה ב י ת ל י י :מלכים א ו א
י מ ל ח מ ה ע ל י ה ו ל א ן ב ל ל ה ל ח ם עליה :ישעיהו ז א
מלך
ו ת ך ע ל מ ל ך גוים:
. 1 7ויהי ב י ן ש ב ה מ ל ך בביתו וין הניח ל ו מ ס ב י ב מ כ ל איביו :שמואל ב ז א
מ ש ה ל א ח ר ן ו ל ב נ י ו ולזקני י ש ר א ל :ויקרא ט א
ח ל ב ת ל ב ן א ח י א מ ו ו א ת צ א ן ל ב ן א ח י א מ ו ו י ג ש ןעקב ויגל א ת ה א ב ן מ ע ל פ י ה ב א ר ו י ש ק א ת צ א ן ל ב ן א ח י אמו :בראשית כ ט י
בךרלעמר
.13
א ת ה ל א ת ב נ ה ה ב י ת ב י ב ג ף ה י ו צ א מ ה ל צ י ך ה י א י ב נ ה ה ב י ת ל ש מ י :דברי הימים ב ו ט
י ו ם אחז־ :ב ר א ש י ח א ה
בימי
אמךפל
ע ש ו מלחמה א ת
כי
. 1 5ו י ה י ך ו ד ל כ ל ד ר כ ו מ ש ב י ל ו י י ע מ ו :ש מ ו א ל א יוז יד
ויהי
עילם
40
•;מצוות הללו נוהגות בה,
ע ל פני
כראשית יא ד
אלסר
39
דמות יהושע בן נון ,כל
נפוץ
בל
מ ל ך שנער אריוף מלך
37
׳;פני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה היא וקהושה לעתיד לבא .קשיא דר׳ ישמעאל אדרי ישמעאל .ופדקינן תרי תנאי
וראשו
ונעשה לנו שם
הארץ:
36
שפטים
ומגדל
בשמים
ל
לישראל:
בקעה
בארץ
ש נ ע ר וישבו שם:
34
שמואל
ויהי
בנםעם
מקדם
בראשית יא ב
33
א
בראשית ו ה
וימצאו
5
ח
בארץ וכל
היום:
הנעצוצים ובכל הנהלולים ייעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ר א ש לכל הבשמים
שאד זה לשק .קשה שעדיין הם
שנאמר ואתה קה לך בשמים ר א ש מר דרור ומתרגמינן ימרי דכי תהת
כלשון
]בבבל[
מספרין
הסרפד תהת ושתי הרשעה בת בנו ש ל נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת
ארמית ונראה דרוצה לומר ]לשון
בית ה׳ דכתיב רפידתו זהב יעלה הדם זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה
שהמלכים משתמשין בו
מלכות[
שנאמר ויהי אומן את הדמה והיה לה׳ לשם זו מקרא מגילה לאות עולם לא
שאין שאר ]העם[ מטרין כוי(:
יכרת אלו ימי פורים ר׳ יהושע בן לוי פתח לח פיתחא להאי פרשתא מהכא
בד עופדן .גרסינן ולא
רבה
גרסינן עפרון דשם רשעים
והיה כאשר ש ש ה׳ עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם >ומי חדי
כשמייהוס(:
מסקו
ירקכ ולא
הקב״ה במפלתן של רשעים והא כתיב בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו
שלשה
לה׳ כי לעולם הסדו וא״ר יוהנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי
שאין הקב״ה שמה במפלתן ש ל רשעים ואמר רבי יוהנן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו
מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב״ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה אמר רבי אלעזר
הוא אינו ש ש אבל אהרים משיש ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש ש״מ רבי אבא בר כהנא פתה
לה פיתהא להאי פרשתא מהכא לאדם שטוב לפניו נתן הכמה ודעת ושמהה זה מרדכי הצדיק ולהוטא נתן
ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואםתר דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית
המן רבה בר עופרן פתה לה פיתהא להאי פרשתא מהכא ושמתי כםאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים
מלך זו ושתי ושרים זה המן ועשרת בניו רב דימי בר יצהק פתה לה פיתחא להאי פרשתא מהכא
א
יצר
מחשבת לבו רק ר ע בל
31
.14
האדמה
.5ו י ר א י ן ב י ר ב ה ר ע ת
30
ולא
רות א א
ובנות י ל ד ו להם:
29
הלכו
מבית
.4ויהי כ י ה ח ל ה א ד ם
28
בניו
וילך א י ש
בניו:
ח
אחךי
ויהי
מואב ה ו א ואשתו ושני
26
בדךביו
ויהי
בימי
שפיט
רעב
ל ח ם יהודה לגור ב?ידי
25
ויטו
מהדו
.3
38
מנאום ,ולא אלו בלבד
הוא
אחשורוש
ועד בוש
השפטים
24
,
המלך
שבע
אסתר א א
23
35
ויקרא כ ה ל
ו ע ש ר י ם ו מ א ה מדינה:
ה
32
לא
.2ויהי בימי א ה ש ו ר ו ש
22
27
לררתיו
י צ א בייבל:
21
ט
בעיר
א ש רל וח מ ה לצמיתת
18
י
יגאל
וקם הבית א ש ר
15
־
עד
מלאת ל ו ש נ ה תמימה
11
14
]ערכין
שאין להס[ ,ס( ]כראיחא
9
10
לנ.ץ,
<( ]ועי׳ מוס׳ ע״ז י .ל״ה
4
7
סגהלרץ לט:
ע״ש ,מ(
הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא
לשון צער ויהי בימי אהשורוש הוה המן ויהי בימי שפוט השופטים הוה רעב ויהי כי החל האדם לרוב
וירא ה׳ כי רבה רעת האדם ויהי בנםעם מקדם הבה נבנה לנו עיר ויהי בימי אמרפל עשו מלחמה ויהי
בהיות יהושע ביריחו והרבו שלופה בידו ויהי ה׳ את יהושע וימעלו בני ישראל ויהי איש אהד מן הרמתים
כ י אה הנה אהב וה׳ סגר רהמה ויהי )כי( זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל
]וה׳ עמו[ ויהי שאול עוין את דוד ויהי כי ישב המלך בביתו > רק אתה לא תבנה הבית והכתיב
״ויהי ביום השמיני ותניא אותו היום רדתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב
ה נ א ויהי ביום השמיני וכתיב התם ויהי >)בקר( יום אהד הא שכיב נדב ואביהוא והכתיב ויהי בשמונים
שנה וארבע מאות שנה והכתיב ויהי כאשר ראה יעקב את רהל והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והאיכא
שני והאיכא שלישי והאיכא טובא >אמר רב אשי כל ויהי איכא הכי ואיכא הכי ויהי בימי אינו אלא לשון
צער חמשה ויהי בימי הוו ויהי בימי אהשורוש ויהי בימי שפוט השופטים ויהי בימי אמרפל ויהי בימי אהז
ויהי בימי יהויקים י>)א״ר( לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אהים הוו מאי קמ״ל כי הא
׳>דא״ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית המיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים
ונביאים מנלן מתמר דכתיב ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכםתח פניח ויחשבח לזונה
אלא משום דכםתה פניח בבית חמיה ולא הוה ידע לה זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים מלכים מדוד
נביאים דא״ר לוי מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים היו וכתיב חזון ישעיהו בן אמוץ וא״ר לוי
דבר זה > מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המרה תניא נמי הכי ארון שעשה משה יש לו עשר
אמות לכל רוח וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך יוכתיב כנף הכרוב חאחד עשר אמות וכנף הכרוב
חאחד ע ש ר אמות ארון גופיה היכא הוה קאי אלא לאו שמע מינה בנם היה עומד ר׳ יונתן פתה לה פיתחא
להאי פרשתא מהכא וקמתי עליהם וגו׳ והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה׳ שם זה הכתב שאר
זה לשון נין זה מלכות ונכד זו ושתי רבי שמואל בר נחמני פתה לה פיתחא להאי פרשתא מהבא ת ח ת הנעצוץ
יעלה ברוש ותהת הםרפד יעלה הדם תחת הנעצוץ תהת המן הרשע י׳ שעשה עצמו ע״ז דכתיב ובכל
8
ואייל[,
(1שומה י ,:ש( נ״נ צנו .יומא
. 3 8כ י ל א ד ם ש ט ו ב ל פ נ י ו נ ת ן חכמה ו ד ע ת ו ש מ ח ה ו ל ח ו ט א נ ת ן ע נ ץ ל א ס ו ף ו ל כ נ ו ס
. 3 9ו ן ס ר ה מ ל ך א ת ט ב ע ת ו א ש ר ה ע ב י ר מ ה מ ן ו י ת נ ה ל מ ר ד כ י ו ת ש י ם א ס ת ר א ת מ ר ד כ י ע ל ב י ת ה מ ן :אסתר ה ב
.40ושמתי כסאי בעילם והאבךתי מ ש ם מ ל ך ושרים נאם
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מםורת הש״ם
א( ס״א מרדכי (5 ,ע״ז נ :
קדושין ענ ,.ג( ןסענימ ז:ן,
י ( סנהדרין כ ,:ה( ]צ״ל
ואחשורושן,
ננוכדנצר
ו( ]צ״ל ואמרו אין והשניע
אמ הממלכה ואת הגר וגוי[,
ז( ]צ״ל יענדו אתו את
נמנדנצר מלך ננל ואת אשר
לא יתן וגוי[ ,ח( ]צ״ל לנון,
] (pדנריס כח[,
־א.
עמלק :אעשה לכם .אף אלו כמעט כלו :אחיו של ראש .כלומר
פי עבדים אנחנו .פסוק הוא בספר עזרא וסיפא ויט עלינו חסל לפני
לומה לו :בן גילו .בן מזלו .שניהן רעת אחת היה להן :בקש
) 0שרי פרס לתת מעלינו מחיה :באש בימי נבוכמצר .שהטילנו
להחריב .יסול שיסל זרובבל בבית המקלש כימי כורש לפני אחשורוש
לתוך הכבשן :אימתי ראו כל אפסי א ר ן את ישועת אלהיט בימי
כמו שאמור כספר עזרא )פרק ל( :שטנה .שנמנה לשטן להם שלא
מרדכי .שהלכר נגלה לכל האומות שהלכו אגרות בכל העולם:
יבנוהו :אח .אוי :אברם הוא אברהם.
מסורבלין .מלובשין בבשר :נעשה
פסוק הוא בלבד הימים :שמלך
שונאו של הקדוש ברוך הוא מך.
כ י עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו
מעצמו .שלא היה מזרע המלוכה:
כמי שלא היה יכול להושיע :אדם
אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרם אימתי
כי הוא רודה .כתיב בשלמה :כשם
ולא מלך .זה המן :ר ב מתנה
בזמן >המן רבי חנינא בו־ פפא פתח לה
שמלך על ספסח )י( ועל עזה וכוי.
]אמר[ מהבא .פתח פתחא] :הדא
פתהא להא פרשתא מהכא הרכבת אנוש
והכי קאמר כי הוא רולה בכל עבר
דכתיב כו׳[ .מה שכתב בתורה
באנו באש ובמים באש בימי
לראשנו
הנהר כמו ממפסח ועל עזה:
ואין קונה»( גזר המן שלא יהא ארס
נבוכדנצר הרשע ובמים בימי פרעה ותוציאנו
מלכו בכיפה .תחת כל כיפת הרקיע:
רשאי לקנות מהן לעבד :ושמואל
הא דאמרן .מהולו ועל כוש:
לרויה בימי המן רבי יוחנן פתח לה פתחא
לא
פתחא
« מהכא.
אמר
סימן
מאסתים וגר :ואם לא תורישו וגוי.
להא פרשתא מהכא זכר הםדו ואמונתו
S
8
1
א
2
גליון הש״ס
גם׳ אדם ולא מלך .עי׳
ע״ז
דף
ג ע״א
תד״ה
ד״ה
כהניס:
רש״י
םםודבלין
פלובשין .עי׳
רש״י שנת דף קלז ע״נ
3
ד״ה קטן המסורנל :אף אלו נענשו על שחמל שאול על
לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אימתי ראו כל אפסי
ד״ה אח אד .עי׳ סנהדרין
דף קנ ע״נ ונרש״י שס ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר ריש לקיש פתח לה פתהא להא פרשתא מהכא ארי נוהם ודוב
ד״ה את לשמיס .ונרש״י שוקק מושל רשע על עם דל ארי נוהם זה נבוכדנצר הרשע דכתיב ביה עלה אריה מסובכו דוב שוקק זה
הושע יג סו:
אהשורוש דכתיב ביה וארו חיוה אהרי תניינה דמיה לדוב זותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב
ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין ש ע ר כדוב ואין להם מנוהה כדוב מושל רשע זה המן על עם דל אלו ישראל
הגהות הב״ח
שהם דלים מן המצות ר׳ אלעזר פתה לה פתחא להא פרשתא מהכא בעצלתים ימך המקרה ובשפלות
) א ( גם׳ אמר רנ ויי והי ידים ידלוף הבית > בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב״ה מ ך ואין
שכתוב
מה
נתקיים
בתורה והתמכרתם שס :מ ך אלא עני שנאמר ואם מ ך הוא מערכך ואין מקרה אלא הקב״ה שנאמר המקרה במים עליותיו רב
) ב ( יט״י ד״ה כי ענדיס נחמן בר יצהק פתה לה פתהא להא פרשתא מהכא ש י ר המעלות לולי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי
וכו׳ צפני מלכי פרס:
)ג( ד״ה ושמואל אמר ה׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם א ד ם ולא מלך רבא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא ברבות צדיקים
פתח פתחא מהכא לא
מאסתים ) :ד ( ד״ה כשס ישמה העם ובמשול רשע יאנח עם ברבות צדיקים ישמה העם זה מרדכי ואםתר דבתיב והעיר שושן צהלה
שמלך על תפסח .נ״נ הא ושמחה ובמשול רשע יאנח עם זה המן דכתיב והעיר שושן נבוכה רב מתנה אמר מהכא כ י מי גוי גדול
דלא פרש״י כלום על כשס
Mו י ה י בימי אחשורוש אמר רב ויי
אשרכוש לו אלהים קרובים אליו רב אשי אמר מהכא א ו הנסה אלהים וגר
שמלך מהודו ועד
משוס ללשס הוזכר מהודו והי <א> הדא דכתיב והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפהות וגו׳ ושמואל אמר ל א מאסתים ולא געלתים
עד כוש תחילה ולא זו אף
זו קאמר אבל הכא הזכיר לכלותם לא מאסתים בימי יוונים ולא געלתים בימי נבוכדנצר לכלותם בימי המן להפר בריתי אתם בימי
דקרא
תפסת ועזה בסוסיה
פרסיים כי אני ה׳ אלהיהם בימי גוג ומגוג במתניתא תנא לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל
קשיא וצריך לפרש דה׳׳ק כי
הנניה מישאל ועזריה ולא געלתים בימי יוונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק והשמונאי ובניו ומתתיה כה״ג
הוא רודה כוי:
לכלותם בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר להפר בריתי אתם בימי פרסיים שהעמדתי להם של בית
רבי וחכמי דורות כי אני ה׳ אלהיהם לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם רבי לוי אמר
הגהות הגר״א
ואם לא תורישו את יושבי הארץ רבי חייא אמר מהכא והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה
מהכא
]א[ גם׳ הנסה אלהיס וגו׳
רב אמר מהנא והתמכרתם לכם wאחשורוש אמר רב אהיו של ר א ש ובן גילו של ראש אהיו של ראש אהיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא
כו׳ נצ״ל ] :נ [ שם אעשה ראש שנאמר א נ ת הוא רישא די דהבא בן גילו של ראש הוא הרג הוא ביקש להרוג הוא ההריב הוא ביקש
לכם דהי בימי אמשורוש
אמר רב ויי והי אתשורוש להתריב שנאמר ובמלכות אהשורוש בתהלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם ושמואל אמר
אמר רב כו׳ כצ״ל:
שהושהרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה ורבי יוהנן אמר כל שזוכרו אמר אה לראשו ורבי הנינא
אמר שהכל נעשו רשין בימיו שנאמר וישם המלך אהשורוש מם הוא אחשורוש הוא ברשעו מתהילתו
ועד סופו ה ו א עשו הוא ברשעו מתהילתו ועד סופו הוא דתן ואבירם הן ברשען מתהילתן ועד סופן הוא
מוםף רש״י
וארו .והנה .אחרי .המלך אהז הוא ברשעו מתהילתו ועד סופו אברם הוא אברהם הוא בצדקו מתהילתו ועד סופו הוא אהרן
)עיז
אחרת
ו ד ו ד הוא הקטן חוא בקטנותו מתחילתו עד סופו כשם
ב .(:ומשה חן בצדקן מתחילתן ועד סופן
ומסורבלין .נעלי בשר
לשון עוני ושומן הוא שבקטנוהו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו
ובעלמא נמי אמרינן )שבת בהכמה המולך אמר רב שמלך מעצמו אמרי לה לשבה ואמרי לה לגנאי אמרי לה לשבה דלא הוה איניש
קלז (:קנון מסורבל בבשר,
המלובש בבשר כסרבל דהשיב למלכא כוותיה ואמרי לה לגנאי דלא הוה הזי למלכותא וממונא יתירא הוא דיהב וקם מהודו ועד
וקדושיו עב (.ולשון מלבוש כוש רב ושמואל הד אמר הודו בםוף העולם וכוש בסוף העולם וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי כשם
הוא כמו )דניאל ג( כפיתו
נסרנליהון )ע־ז ב .(:ואין שמלך על הודו וכוש כך מלך מםוף העולם ועד סופו כיוצא בדבר אתה אומר כ י הוא רודה בכל עבר
להם מנוחה כדוב .דוב
אין לו מנוחה אלא הולך הנהר מתפסה ועד עזה י׳ רב ושמואל הד אמר תפסה בסוף העולם ועזה בםוף העולם והד אמר תפסה ועזה
ובא כל שעה ושם( כשהוא בהדי הדדי הוו קיימי כשם שמלך על תפסה ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו שבע ועשרים ומאה מדינה
קשור הולך ובא ממיל
סביבומיו וקדושי! שםן .כך אמר רב חםדא בתחילה מלך על שבע ולבסוף מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה אלא מעתה ו ש נ י היי
מלך ע ל כל העולם עמרם שבע ושלשים ומאת שנה מאי דרשת ביה שאני הכא דקרא יתירא הוא מכדי כתיב מהודו ועד כוש
כולו .והכי קאמר קרא ט
הוא רודה בכל עבר הנהר שבע ועשרים ומאה מדינה למה לי ש״מ לדרשה :תנו רבנן שלשה מלכו
כמחפסח ועד עזה בכיפה ואלו הן אהאב ״ואהשורוש ונבוכדנצר אהאב דכתיב ה י ה׳ אלהיך
שלשה מלכו ככל העולם כולו.
)סוהדרי! כ.(:
חשיב
דלא
והא
אם יש גוי וממלכה אשר לא שלה אדוני שם לבקשך יי וגו׳ ואי לא דהוה
אלכסנדר׳ מוקדון משוס דלא איירי
והיה הגוי
מליך עלייהו היכי מצי משבע להו נבוכדנצר דכהיב
הכא אלא באותם הכתובים להדיא:
רבינו חננאל
והממלכה אשר לא ׳זיתן את צוארו בעול מלך בבל אהשורוש הא דאמרן
4
5
ב
6
7
ג
9
8
10
11
8
12
14
13
16
15
18
17
20
19
21
22
23
24
26
25
28
27
29
30
31
32
33
אחשורוש אחיו של ראש
םימן
ובן גילו של ראש ,פי׳
אחשורוש אח שוה לראש.
אחיו של נבוכדנצר כר.
הוא
אחשורוש,
ברשעתו
מתהילתו
הוא
ועה
סופו .ת״ר שלשה מלכו
בכיפה,
ונכוכד]נצר[
כוי.
אהאב
ואחשורוש
אתה
תורה אור השלם
בי
.1
עבדים
אנחנו
לא
זגזבנו
ובעבךתנו
אלהינו ויט עלינו חסד
לפני מלבי פרם לתת לנו
מחיה לרומם את בית
אלהינו
את
ולהעמיד
חךבתיו ולתת לנו גדר
ביהודה ובירושלים:
עורא ט ט
.2
הרכבת
לראשנו
אנוש
באש
באנו
ובמים
ותוציאנו
לו־ויה:
תהלים סו יב
.3
זכר חסדו ואמונתו
לבית יעזךאל ר א ו כ ל
אפסי א ר ץ את ישועת
תהלים צח ג
אלהעי:
.4ארי נהם ן ד ב שוקק
מ ש ל ר ש ע ע ל עם ךל:
משלי כח טו
.5
עלה אריה מסבכו
ומשחית גוים נסע י צ א
ממקמו
לשום
ארצך
לשפלה
עריך
תצינה
מאין יושב:
.6
ירמיהו ד ז
וארו
תנעה
אחרי
היוה
לריב
ך?לןה
ו ל ש ט ר חד הקבלת ותלת
עלעין בפמה בין שנה
וכן
אמרין
קומי
לה
אכלי ב ש ר שגיא:
דניאל ז ה
.7
ימך
בעצלתים
הבלקךה ובשפלות ירים
ידליף הבית:
קהלת י יה
.8ואם מ ך הוא מ ע ר ב ך
והעמידו
הכהן
לפני
והעריך אתו הכהן ע ל
פי א ש ר ותשיג יה הנדר
יעריכנו הכהן:
ויקרא בז ח
הבוקךה
.9
עליותיו
במים
עבים
השם
רבובו הבלהלך ע ל ?נפי
תהלים קד ג
רוח:
.10שיר המעלות ל ד ו ד
לולי ין שהןה לנו יאמר
נא
לולי
ישיאל:
ין
שדדה לנו ?קום עלינו
תהלים קכר א-ב
אדם:
.i 1
צדיקים
בךבות
ישמח העם וב?לש'ל ר ש ע
משלי כט ב
יאנח עם:
.12ומרדכי ן צ א מלפני
המלך
מלכות
בלבוש
תכלת ו ד ו ר ועטרת ןהב
גדולה
ותכריך
וארגמן
והעיר
בוץ
שושן
צהלה ושימחה:
אסתר ח טו
. 13
הרצים
ןצאו
בדבר
דנללך
דחופים
נתנה
והדת
הביךה
ןשבו
בשושן
ןהמן
והמלך
והעיר
לשתות
שושן נבוכה:
אסתר ג טו
.14כי מי גוי גדול א ש ר
לו אליהים קרבים אליו
בין אלהינו בבל קןאנו
אליו:
.15
דברים ד ז
או הנסה אלהים
לקחת
לבוא
גוי
לו
מקרב גוי במסת באתת
ובמלחמה
ובמופתים
ובןד חזקה ובזרוע נטויה
ובמוראים
אשר
גדילים
עשה
אלהיבם
לעיניך:
בכל
לכם
ין
?מצרים
דברים ד לד
.16ויהי בימי אהשורוש
הוא
אזחשורוש המלך
ועד
מהדו
ועשרים
כוש
שבע
ומאה
ואף גם זאת בהיותם ? א ר ץ איביהם
18
נלדינה :אסתר א א .17והשיבך ין מצךיב באניות ב ד ר ך א ש ר אמרתי ל ך ל א תיסיף ע ו ד לךאיתה והך1מבךתם שם לאיביך לעבדים ולשפחות ואין קנה :דברים כה סח
ל א מאסתים ו ל א געלתים לכלתם להפר בריתי אתם בי אני ין אלהיהם :ויקרא כו מד .19ואם ל א תורישו את ישבי ה א ר ץ ?לפניכם והןה א ש ר תותירו מהם לשבים בעיניכם ולצנינם בצדיבם וצררו אתכם
ע ל ה א ר ץ א ש ר אתם י'ש?ים בה :במדבר לג נה
ר א ש ה די ךח?א :דניאל ב לה
.20והןה כ ^ ש ר דמיתי לעשות להם אעשה לכם :כמדבר לג נו
.22ו?מלבות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה ע ל ישבי יהוךה ףרושלם :עזרא ד ו
אלוף עירם אלה אלופי אדום למישבתם ב א ר ץ אחזתם הוא ע ש ו אבי אדום :בראשית לו מג
בהצתם ע ל ין :במדבר כו ט
.21ובבל די ךירין ?ני אנשא חיות בךא ועוף שברא יהב בידך ןךזע1לטך בכלהין אנה הוא
.25ובני אליאב נמואל וךתן ואביךם הוא דתן ואבירם קריאי העדה א ש ר הצו ע ל משה ועל אהרן בעדת קרה
.26ו ? ע ת הצר לו ויוסף ל מ ע ו ל ?ין הוא המלך אחז :דברי הימים ב כה כב
בני י ש ר א ל כלאךץ נלצרים ע ל צבאתם :שמות ו כו
דדה לו כלכל עבריו נלסביב :מלכים א ה ה
.23דשם חנללך אחשורוש מם ע ל ה א ר ץ ואיי דדם :אסתר י א
.24אלוף מגדיאל
.27א ? ך ם הוא א?ךהם :דברי הימים א א כו
.29ו ת ר הוא הקטן ו ש ל ש ה הגדלים הלכו אחרי שאול :שמואל א יז יד
.28הוא אהרן ונישה א ש ר א מ ר ין להם הויציאו את
? .30י הוא ר ד ה ? כ ל עבר הנהר נלתפסח ועד עזה בכל מלכי ע ב ר הנהר ושלום
.31ויקח עבלךם את יוכבד דיךתו לו ל א ש ה ותלד לו את אהרן ואת משח ושני חיי עקלךם ש ? ע וקולשים ומאת שנה :שמות ו כ
א ש ר ל א שלח אדני שם לבקשך ואמרו אין והשביע את הממלכה ואת הגוי כי ל א יכזצאכה :מלכים א יה י
צוארו בעל מל ? ? -ל בחרב וברעב ובדבר אפקד ע ל הגוי ההוא גאם ין ע ד תמי אתם בח־ו :ירמיהו כז ה
.32חי ין אליהיך אם י ש גוי ומ?ללכה
.33והת־ז הגוי והממלכה א ש ר ל א יעבדו אתו את גבוכךנאצר מ ל ך בבל ו א ת ; א ש ר ל א יתן את
יא:
הגהות הב״ח
גה׳
)א(
ירושלים:
הויא
הא
)ב(
הוה
שם
שנע ללא
הא
מלך:
)ג( רש״• ל״ה כשנתיישנה
ועכשיו
וכו׳
נתיישנה
דעתו הס׳׳ל ) :ד ( ד״ה גלו
נשנע וכו׳ נשנת שמנה
למלכו נסוף ספר כצ״ל
וחינח
)ה(
ננוכדנצר
נא״ד
נמחק:
נשנה
למלכוחו
שניה
כדאמרינן
ולא
לקמן
תורנות
הגלהו
ירושלים
י״א שנה
כיי
דהויא
ונו׳
כדכתיב
ויהי) :ו( ד״ה נשא אויל
ננל
מרולך
מלך
בשנת
מלכותו
וגו׳
למדני:
)ז( ד״ה חלא וכו׳ בשנת
שחים
ושוכ
וכו׳
מלך
שנה שלישיח) :ח( ד״ה
איהו כמה וכו׳ הרי י״ג
למלכי
דהא
אומומ:
) ט ( ד״ה שנים מקוטעוח
וכוי משל
ראשון
הפרסי
אחרון
בשל
יכו׳
וכורש
שמנינן להס ה׳
שניס ולא וכוי לדרייש נן
אחשורוש מזרע מ ד י ולא
אהשורוש
זהו
המלך
שזה קדמו שנים הרבה
ותניא נסלר עולם כצ״ל
וחינוח נספר דניאל נשנח
שלש למלכוח
)י(
נמחק:
בשנות
כורש
וגו׳
בא״ה
וגס
ננוכלנצר
ללדוש
שתים
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
וכו׳
האהרון
הס׳׳ל:
מסורת הש״ם
כסופו למדנו שכשנה שניה למלכותו ניכשו :נשא אויל מרודך מלך
סימן שלמה סגחריג דריוש לורש :לא סליק מלכוהיה .לא השלים
מלכותו שהרי ננורד כדאמרינן כמסכת גינוין !ק־ סח :>:הניחא למאן בבל וגוי)י( .למדנו שמלך אויל מרודך כשנת ל״ז לגלות יהויכין וכבר
ו א מ ר וכוי .כמס׳ גיכוין פ׳ מי שאחזו :על העליונים .על השדים :מלך נכוכדנצר שמונה שנים קודם גלות יהויכין שמונה ול״ז הרי מ״ה
וכ״ג דאויל מרודך וכ׳ דבלשצר :אפיק מאני דביה המקדש .כשנת
כשבה המלך .משמע כתחילת מלכותו והדר כתיכ כשנת שלש:
שלישית למלכותו :אמר .אחשורוש
לשנתיישבה רעתו .שמתחלה היה
איהו ודאי מיטעא טעי :אנא חשיבנא
דואג שיצאו ישראל מתחת ידו כשיגמרו
)םימן שסד״ך( ותו ליכא והא איכא שלמה
כוי לגלוה גבל .תחילת גולה שהגלה
שכעיס שנה לגלות בבל ועכשיו
לא םליק מלכותיה הניהא למ״ד ימלך והדיוט
אח יכניה :כמה בצירן .משבעים
נתיישכה « :מאי היא .חושכניה
אלא למ״ד מלך והדיוט ומלך מאי איכא
משנת שתים לכלשצר תמני אותן
מלאות
וטעותיה :לפי
דכלשצר
למימר שלמה מילתא אהריתי הוה ביה
שמונה שנים שמלך נכוכדנצר לפני
לגבל .כסבור הוא למלכות בבל
שמלך על העליונים ועל התחתונים שנאמר
הגלותו את יכניה שלא היה לו
מיום שנטלה ככל מלכות וזה נבוכדנצר
חשב.
ומכאן:
למממן
לבלשצר
•וישב שלמה על כםא ה׳ והא הוה םנהריב
נטל מלכות מאסר חדון מלך אשור:
אחשורוש מכ׳ לכלשצר עד שלש שלו:
חשב .כלשצר מ״ה דנכוכדנצר וכ״ג
דכתיב מ י בכל אלהי הארצות האלה אשר
ועייל .הנך תמני תחותייהו :חדא
דדיה.
וחרחי
מרודך:
דאויל
הצילו את ארצם מידי הא יא( איכא ירושלים
דבלשצר .דהרי mמשנת שתים
דאשכחן דבלשצר מלך תלת שנין
דלא כבשה והא איכא דריוש דכתיב דריוש
שלמו שבעים שנה לפי מניינו ושוב
דכתיכ כספר דניאל <ח( בשנת שלש
מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולישניא די
מנה שלישית :וחמשה דדריוש המדי
למלכות כלשצר המלך חזון נראה
דיירין בכל ארעא שלמכון יםגא הא )נ> איכא
וכורש הפרסי .דכתיב ודריוש מדאה
אלי אני דניאל וגוי :גלו בשבע
שבע דלא מלך עלייהו דכתיב ש פ ר קדם
קכיל מלכותא !דניאל 0ואחריו מלך
גלי בשמונה .חד גלות הוא וקראי
כורש הראשון שנתן רשות לכני
דריוש והקים על מלכותא לאהשדרפניא
קא דריש כתיכ כגלות יהויכין כשנת
הגולה לעלות שנאמר כה אמר כורש
שמונה )י( למלכות נבוכדנצר בסוף
מאה ועשרין והא איכא כורש דכהיב כ ה
וגו׳ )עזרא א( .וקסלקא דעתך השתא
בסופוי(
ספר מלכיםי( ובספר ירמיה
אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ
שמלכו כין שניהן ה׳ שנים אע״ג
אשר הגלה נכוזראדן בשנת שבע
נתן לי ה׳ התם אשתבוחי הוא דקא משתבח
דלא כתיכ כקרא :והרסי דאחשורוש.
אלא שמונה למלכות נכוכדנצר ושבע
בנפשיה :בימים ההם כשבת המלך וכתיב
ככר עכרו לו שתי שנים :מחרבות
לכיכוש יהויקיס שככשו תחתיו כשנה
בתריה בשנת שלש למלכו אמר רבא מאי
ירושלים .גלות צדקיהו שנשרפה
שניה למלכותו )מ ולא הגלהו רהי
כשבת לאחר שנתיישבה דעתו אמר בלשצר
העיר ובו כהליא כתיכ דלחרכות
לו עכד שלש שנים וי״ח וי״ט כתיכ
ירושלים בעי למימניא דכתיב בספר
בגלות צדקיהו בסוף ספר ירמיה ח(
השב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא מאי
דניאל )ט( למלאות לחרכות ירושלס
שהיא
ירושלים
חורבות
והיינו
היא דכתיב כ י לפי מלאת לבבל שבעים
שכעיס שנה :׳(חדיםר .שכך עמד
י״א שנה אחר גלוח יהויכין דכתיכ»(
שנה אפקוד אתכם וכתיב למלאות להרבות
הכית אחר גלות יכניה :איהו למה
ויהי כעשתי עשרה שנה למלך צדקיהו
ירושלם שבעים שנה השוב ארבעין וחמש
מלך ארביסר .דכתיכ כשנת שתים
וגו׳ ומאי י״ח וי״ט י״ח לכיכוש יהויקיס
דנבוכדנצר ועשרים ותלת דאויל מרודך
עשרה הפיל פור הוא הגורלי( ולשנה
ר״ט למלכות נבוכדנצר :דאמר מ ר
ותרתי דידיה הא ׳שבעים אפיק מאני דבי
אחרת נעשה הנס הרי י״ג)ח( דמלכי
שנה ראשונה ליבש נינוה .שהיתה
ואשתמש בהו ונבוכדנצר מנלן
מקדשא
אומות העולם מתשרי מנינן ונתחדשה
ראש מלכות אשור שהיה מלך בנינוה:
השנה כתשרי וכתיכ לשנה אחרת
שניה ליבש יהויקים .קראי קא
דארבעין וחמש שנין מלך דאמר מר >גלו
לקיים את אגרת הפורים הזאת השניתל(
דדש כסדר עולם כתיב בראש ספר
בשבע גלו בשמונח גלו בשמונח עשרח
הרי י״ד :באדין .בימי כורש כטילת
דניאל כשנת שלש למלכות יהויקיס
לכיבוש
בשבע
עשרה גלו
בתשע
גלו
עכידת כית אלהא שצוה כורש לבנות
כא נכוכדנצר כירושלים דתן ה׳ את
שמונה
שהיא
יהויכין
גלות
יהויקים
וחזר בו על ידי צרי יהודה ומימין
יהויקים בידו אפשר לומר כן והלא
לנבוכדנצר גלו בשמונה עשרה לכיבוש
כמו שכתוב בספר עזרא* עד שנת
לא מלך אלא בשנת ארבע ליהויקים
יהויקים גלות צדקיהו שהיא תשע עשרה
תרתין למלכות דריוש השני שמלך
שנאמר כספר ירמיה )מה( הדבר
לנבוכדנצר דאמר מר י( שנה ראשונה כיבש
אחר אחשורוש ונקרא שלשה שמות
אשר היה כשנת הרביעית ליהויקים
דריוש כורש ארתחשסתא׳( :שנים
היא שנה הראשונה לנכוכדנצר אלא
ויהי
נינוה שניה כיבש יהויקים וכתיב
מקוטעות היו .אותן שנים שמנינן
מה תלמוד לומר כשנת שלש למלכות
כשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך
למעלה יש כהן שנכלעו משל אחרון
יהויקיס כשנת שלשה למרדו לאחר
יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה
)» 0בראשון כגון לדריוש המדי וכורש
שכיבסו עכדו שלשה שנים ומרד כו
להדש נשא אויל מרודך מלך בבל ]בשנת
שמנינן להם ה׳ שנים לא תמצא אלא
שנאמר ויהי לו ףהויקיס[ עכד שלש
מלכותו[ את ראש יהויכין מלך יהודה ויוצא
ד׳ דכתיב כשנת אחת לדריוש כן
שנים וישכ וימרד כו )מלכים כ כל(
אותו מבית הכלא תמני ותלתין ושבע הרי
אחשורוש כספר דניאל <ט> כשנת
ולמדך כאן שעמד כמרדו שלש שנים
ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרין ותלת
שלש למלכות כורש וגרס( ותניא כסדר
הרי ששה שנים לכיכושו וכפעם הזאת
עולם לא מצינו למדי שנה בכתוכיס
נמסר כידו והרגו ונתקיים כו קכורת
דאויל מרודך גמ׳ ותרתי ד ד י ה חא שבעין
אלא זו כלבד ולכורש מצינו שלשה
חמור יקכר )ירמיה ככ( והמליך את
אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני
שנים כספר דניאל כשנת שלש למלכות
יהויכין כנו חחתיו ובא לו לבבל)מלרש
דבי מקדשא ואשתמש בהו היינו דקאמר ליה
כורש וגו׳ ותניא נמי בסדר עולם כורש
רבה מצורע פי״ט( אמרו לו יועציו
ו ע ל מרי שמיא התרוממת ולמאניא
דניאל
מלך ג׳ שנים מקוטעות הרי שמנית
האכ מרד בך והמלכת כנו מתלא אמרן
די בייתיה היתיו קדמך וכתיב ביה בליליא
שנה יתירה וגס )י( דכשנות נבוכדנצר
מכלבא בישא גוריא טנא לא נפיק
וכתיב
]כשדאי[
מלכא
בלשאצר
קטיל
ואויל מרודך נכלעה שנה וכנגדו
חזר עליו לתשוכת השנה והגלהו
ו ד ר י ו ש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין
נשתהה המין שתים שנים לדריוש:
והמליך צדקיהו וכן כתיכ בספר
תניא
מלכים בסופו נמצאת גלות יהויכין
ותרתין אמר איהו מיטעא טעי אנא חשיבנא
בשנת שבע לכיבוש יהרקיס והרי
ולא טעינא מי כתיב למלכות בבל לבבל
הכתוב קורא אותה בשנת שמונה
כתיב מאי לבבל לגלות בבל כמה בצירן תמני השיב ועייל הילופייהו
למלכות נכוכדנצר בספר מלכים
חרא דבלשצר וחמש דדריוש וכורש ותרתי דידיח חא שבעין כיון דחזי דמלו
2
3
4
5
6
7
8
רבעו חננאל
אמר בלשצר מנה וטעה,
אנא מנינא ולא טעינא.
כי
כתיב
מלאת
לפי
לבבל שבעים שנה אפקד
אתכם,אמרבלשצרא(מאי
]לבבל[
למלכות
חשב
בכל.
ארבעים
דנבוכדנצר,
לי,
מ״ת
מנא
מר
גלו
דאמר
בשבע
וחמש
לכיבוש
יהויקים
שנת
שמונה
]שהיא[
לנבוכדנצר .שנאמר הדבר
אשר היה
על
כל
על
ירמיהו
עם
יהודה
בשנה הרביעית ליהויקים
בן יאשיהו מלך יהודה
היא
השנה
לנבוכדנצר
וכבש
הראשונית
בבל,
מלך
בשנה
יהויקים
החמישית למלכו ,נמצאו
משכיבש
שמת
ועד
שבע שנים .שכל מלכוה
יהויקים היתה אתת עשרה
שנה שנאמר ואחת עשרה
שנה
בירושלים,
מלך
ואמרינן בנבוכדנצר שנה
ראשונה כיבש נינוה שנייה
כיבש יהויקים ,וכיון שמת
יהויקימ
תדשים
והגלהו
מלך
יכניה
ובא
נבוכדנצר
גי
שנאמר
ויקח
אותו מלך בבל
בשנת
למלכו,
שמונה
משכיבש
נמצא
יהויקים
עד
שמת יהויקים שבע שנים
ויכניה ג׳ חדשים והגלהו.
וזהו פירושו גלו בשבע
לכיבוש
שהיא
יהויקים
שנת שמונה לנבוכדנצר.
וזה שכתוב בשנת שלש
למלכות
יהויקים
מלך
יהודה בא נבוכדנצר מלך
בבל ירושלים ויצר עליה.
כבר
פירשוהו
רבותינו
בשנת שלש למרדו דהא
בשנה הרביעית ליהוייקים
מלך
בשמונה
נבוכדנצר.
עשר
גלו
לכיבוש
יהויקים שהיא שנת תשע
עשר לנבוכדנצר ,שנאמר
וכהדש
החמישי
ג( ן לקמן י ט .ן ,ג( ן ע ר ט ן
חל ס ר ק ,
ןמ״נ
ו(
ז( ] פ ר ק נ נ ן ,
כי[,
ןשסן,
ח(
ף ר מ י ה ל ס ן ,י( ןצ״ל חל
ט(
סרק,
]אסתר
נ(
נן,
ל( ] א ס ת ר ט [ ,מ( ] פ ר ק ל[,
ן ר ״ ה ג (D , ! :ןדניאל י[,
נ(
א
9
כשבת ,כשנתיישבה דעתו.
א( וסנהדרין כ :גינרן,DP:1
י נ .ן ,י( ן ע ר כ י ן י נ .ן ,ה( ןצ״ל
3
נ
10
11
12
13
שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא
מוסף רש״י
והדיוט.
מלך
לא
שלמה,
למלכותו
חזר
שוב
!גיטין
סח:
ועיי
רש״ד
וסנהדרין כ
גיטץ שם שר״ל כעין מלכות
ראשונה
שמלו
על
העליונים׳!.
גלו.
ישראל
עס יהויכין בשבע .נשנה
שביעיח
גלו
לכיבוש
שמיניח למלכית ;בוכלנצר,
לשנה שניה למלכוחו כיבש
יהויקיס
גלו
כלמסרש
עס צלקיהו
למיבני בית המקדש אלמה כתיב
בעשור
לחדש היא שנת השע עשרה למלך נבוכדנצר מלך כבל בא נבוזראדן רב טבחים וגד .נמצא שהגלה יהויכי; כשנת
חרבות ירושלים והיא היחה
שנח י״ח לכיבוש יהויקיס
והיא שנח י״ ט צננוכדנצר
דאמר מר.
!ערכיו ינ.>.
בסלר עולם !שם׳ .:כיבש
יהויקים .לאו גליח היא,
ללא הגלה שים אלם אלא
כבשו לעבל תחחיי וענלי
שלש שנים כלכתינ !מ״נ
כלן ויהי לו יהרקים עבל
שלש שנים וישב וימרל נו
ג׳ שניס
כלכתינ גלניאל
נתחילתו
שלש
כשנת
יהויקיס
צמלכית
ננוכלנצר
שמונה למלכו ונשאר יהויכין ל״ז שנה הבוש בבית האסורים בנלות עד שמת נבוכדנצר ,שני ויהי כשלשים ושבע
לגלות יהויכין מלך יהודה וגוי ,הנה Pמקודם גלות יהויכיין ח׳ שנים ול״ז שנה ,הרי ארבעים וחמש שנה לנבוכדנצר.
הנה נמצאו שנות נבוכדנצר מן הפסוקין .אבל עשרים ושלש שנה לאויל מרודך גמרא ,ותרתי דבלשצר ,הרי שבעים.
אמר מדלא איפרוק כולי .אמר אחשורוש בלשצר טעה דאיבעו למימנא ע׳ לגלות .כמה בצרו ה׳ שנה שמלך נבוכדנצר
קודם גלות יכניה עייל תמני שני חילופ״הו ,חדא דבלשצר והי שנה דכורש ודריוש ובי שנים דידיה הא שבעים
כד .היינו דכתיב בשנת שלש למלכו בשבת ,כשנתיישב דעתו דאמר תוב לא מפרקי .נולה שמעהה ופשוטה היא.
א ( צ״ל אמר נלשצר חשב וטעה וכו׳ מאי היא יכתיב ני לפי מלאת לבבל וחשנ ימאי לנבל למלכות בגל חשנ וכוי .נ ( נראה דצ״ל הנה מלך
מקורס נלות יהרכין וכוי.
חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו :אסתר א ג
ירושלים ,ותניא
נסלר עולס אפשר לומר כן
והלא לא מלך ננוכרנצר על
שנה
ליהייקיס
רביעית
כלכמיב )ירמיה כה! הלנר
אשר היה על ירמיהו על כל
עם יהולה נשנה הרניעיח
ליהויקיס
בינתי׳
בספרים
שנה :דניאל ט ב
מספר
היא
הראשוניח צנבוכלנצר ,אס
pמה תלמור לומר בשנח
שלש ,למרלו ,שהיא ששיח
והילוכי
לכיבושי
והמליך
כ ל י ל א קטיל ב ל א ש צ ר מלבא כשדאה :דניאל ה ל
לבבל
יהייכין
חחתיו
וכתיב בסוף לבד הימים
ולחשובח השנה וגו׳ אלמא
בשנח שבע לכיבוש ראשון
של יהויקיס גל־ יהויכין,
וכחיב בסוף מלכיס ויצא
אליו יהויכין מלך יהילה
וגוי אלמא שביעיח לכיבוש
היא
יהויקיס
למלכות
שמיניח
והיינו
ננוכלנצר
ראמרינן שנה שניה כיבש
יהויקיס ;ערכיו ינ ן.
תורה אור השלם
. 1וישב שלמה על כסא
יי למלף תחת דויד אביו
ויצלד .וישמעו אליו כל
ישראל:
דברי הימים א כט כג
מי
.2
האיצוה
בבל
אלהי
האלה
אשר
הצילו את ארצם מןדי
כי יציל ין את ירושלם
ישעיהו לו כ
מןדי:
.3באדין ךךןוש מלכא
כתב ל ב ל עממיא אמןא
די ךירין בכל
ולשניא
ארעא שלמכון ישגא:
דניאל ו כו
.4
שפר קךם
על
די
ועשרין
ךרןוש
מלכותא
מאה
להון
מלכותא:
בבל
דניאל ו ב
.5כיה אמר ברש מלך
.6בןמים ההם בשבת המלך
.8בי בה אמר ין בי לפי מלאת לבבל שבעים שנח אפקיד
ירמיה הנביא
.9בשנת אחת למלכו אני דניאל
למלאות
לחרבות
ירושלם
שבעים
.10ויהי כשלשים ושבע שנה לגלות יהוןבן מלך יהודה בשנים ע ש ר ח ד ש בעשרים וחמשה לחדש
נ ש א א ף ל מריךך מלך בבל בשנת מלכתו את ר א ש יהויבין מלך יהודה ויצא אותו מבית הכלוא :ירמיהו נב לא
ויהי
כשלשים ושבע שנה לגלות יהוןכין מלך יהודה בשנים ע ש ר ח ד ש בעשרים ושבעה להיךש נשא אחל מרידך מלך בבל
בשנו! מלכו את ר א ש יהויבין מלך יהודה מבית כלא :מלכים ב כה כז
.11ו ע ל מרא שמןא התרוממת ולמאנןא די
ביתד היתיו קךמך ןאנת ירברבנך שגלתך ולדזנתך חמךא שתין בהון ולאלהי בספא וךהבא נחשא פרזלא א ע א ואבנא
די ל א חןין ו ל א שמעין ו ל א ןדעין שבחת ןלאלהא די נשמתך בידה וכל ארחתך לה ל א הדרת :דניאל ה כג
.13וךךןוש מדאה קבל מלבותא כבר שנין שתין ןתךתין :דניאל ו א
השנה
.7בשנת שלוש למלכו עשה משתה ל כ ל שריו ועבדיו
אתכם והקמתי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם א ל המקום הזה :ירמיהו כט י
השנים א ש ר הלה דבר יי א ל
נא
פרם כיל ממלכות ה א ר ץ
נתן לי י; אליהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושל• א ש ר ביהודה :עזרא א ב
אחשודוש על כסא מלכותו א ש ר בשושן הבירה :אסתר א ב
עשרה.
יהיא היחה
ואשתמש בהו בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי והא שפיר חשיב איהו נמי מיטעא טעי דאיבעי ליה למימני
תניא
לקמן,
בשמונה
מחרבות ירושלים סוף סוף כמח בצירן >)חדיסר( ]חד םרי[ איהו כמה מלך ארביםר בארביםר דידיה איבעי ליה
באדין בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם אמר רבא שנים מקוטעות הוו
כלומר
שאוחה גלות היתה בשנה
והקים
14
יהויקיס,
בשמונה.
לארשדרפניא
ז
היה
. 12בה
.14באךין בטלת עביךת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת ת ך ת ץ למלבות ךרןוש מלך פרס :עזרא ד כד
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מסורת הש״ם
א(
כצ״ל,
כ ת י נ מיל כ ו ׳
ב ( ן ע י ׳ ת ו ס ׳ ע ״ ז ג .ל ״ ה
־ב.
חניא נמי הכי .לבשנות נבוכלנצר ואויל מרולך נבלעה שנה :ע ו י שנה אחה לבבל) .י( הט איתא בסלר עולם ביה כליליא קטיל בלשצל
מ
שלא וכוי[ ,ג( ] נ ע ר ו ך ע ר ך
ל
כ א
מ י א ה
י י ר י ו ש
ת ט א כתב כמה פ י ר ו ש י ם ע ״ ו
י 1ל
3
י
מ
ל
ה ר י
כ י ת א
ש ב ע י ס
ש נ ה
מ י ו ם
שמ
ל1
נ 5ו כ י נ 5
ש ב ע י ס
י
ח ס י
מ י י 0
א י 1ת
ש כ י 3ש
י ה ר
ת
י ס
י ע י ל
W
p
ח
א
^
״
גליון הש״ם
גט׳
תלמידיו .עי׳
שאלו
ז א ת ר ו ^ ן ^
למלאות שבעים שנה מששלט על ישראל ועמל רריוש והשלימה ואחריו בשנה אחרת מלך כורש בבבל ונפקלו פקירה במקצת שאמר מי בכס ש ם חם ל א ע ט ו א ל א
ע״שן,
גשם ר ״ ג ור״ת
ל
י ל ל
מכל עמו יהי אלהיו עמו רעל וגרי( .למלנו מברייתא זו כשמת בלשצר לא היו לכיבוש יהויקיס אלא שבעים חסר א ן א
ד ( ! ב ע ״ י ליתא[ ,ה( ס ו ט ה
סנהדריןד ףלףג
ס פאנ יעם .״ ג .ע י ו׳ ע י ׳ ע ״ ז
שלא
ד״ה
תוס׳
ע״א
י ,.י( ן ע י ׳ ב ע ר ו ך ע ר ך ק ר שבעים שנה מ״ה לנבוכלנצר וכ״ג
מטיל קנאה .וא״ת למ״ל
אתה
השתחוו :ר ש ״ י ד ״ ה ד ר י
ד[ ] (1 ,ע ז ר א א[ ,ח( ]דניאל לאויל מרודך ושלשה לבלשצר הרי
לבבל
אחרת
יא(
שנה
ועוד
הכי
נמי
תניא
ד ר י וכו׳ וסוחרת לשון
ז[ ] ( P ,ש ג ת יג,[.
לעיל הראוי לגינה לגינה
שנים מקוטעות היו :ביגוהי בספרים.
ס ח ו ר .כ י סביב ת ר ג ו מ ו
ועמד דריוש והשלימה אמר רבא אף דניאל
לשון ספירה וחשבון :לסיב לפי
הראר לחצר לחצר א״כ אתה ממיל
ס ח ו ר ס ת ו ר ו ד ק ר א א ה>:
טעה בהאי חושבנא דכתיב ב ש נ ת אחת
ש ם ד״ה כצהרים וכו׳
מלאוה לבבל .שבעים שנה אפקול
קנאה כשעולה י״ל דסבירא ליה
תורה אור השלם
ם ה ר א ה ו א .עי׳
לשון
למלכו אני דניאל בינותי בספרים מדקאמר
אתכם בספר ירמיה :זכהיב .בספר
ליכא
זה
את
זה
רואין
היו
שלא
לכיון
לקמן ד ף י ג ע ״ א ר ש ״ י
בשנת אהת למלכו
.1
ירושלס
לחרבות
למלאות
לניאל
בינותי מכלל דטעה מ״מ קשו קראי אהדדי
כדת של הורה אכילה
קנאה:
ל״ה אסתהר:
בינתי
דניאל
אני
ב ס פ ר י ם מ ס פ ר ה ש נ י ם שבעים שנה מספר השנים אשר היה
ראמרינן
והא
מרובה משהיה.
כתיב מלאות לבבל וכתיב לחרבות ירושלם
א ש ר ה ן ה ד ב ר י ן א ל לבר ה׳ אל ירמיה הנביא :לפקידה
כנלה <לף כל :ושם( כל שאכילתו
אמר רבא לפקידה בעלמא והיינו דכתיב
יךמןה הנביא ל מ ל א ו ת
לבבל
י ר ו ש ל ם בעלמא< .ה ואמר לפי מלאות
סכרין
עצמותיו
משתיימו
מרוכה
הגהות הב״ח
לחרבות
כ ה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ
שבעים שנה אפקור אתכם וכך הימה
שבעים שנה:
היינו כאוכל יותר מלאי:
) א ( ג ט ׳ ו ע ו ל שנה א ח ת
לבנות
עלי
פקד
והוא
השמים
אלהי
ה׳
לי
נתן
י ש לנכל ו ע מ ל וכו׳ ו א ף
ד נ י א ל ט ב שנפקלו בשנה אחת לכורש מלך
שפרחה
.2ב י כ ה א מ ר י ן ב י ל פ י
לניאל וכו׳ ביכותי ג ס פ ר י ס
לו בית בירושלם « דרש רב נחמן בר רב
מ ל א ת ל ב ב ל ש ב ע י ם פרס שהיא שנת ע״א לכיבוש יהויקיס
אשר
השנים
מספר
חםדא מאי דכתיב כ ה אמר ה׳ למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וכי
ש נ ה א פ ק ד א ת כ ם שפשטה בבל על ישראל :משיח.
היה ד ב ר ה׳ א ל ירמיה
למלאות
הנביא
ו ה ק נ י ת י ע ל י כ ם א ת )ל( נמשח כמו שמן המשחה :קובל
כורש משיה היה אלא א״ל הקב״ה למשיח קובל אני לך על כורש אני אמרתי
ירושלים
להרבות
להשיב
הטוב
דברי
אמר
א ל ה מ ק ו ם אני לך כוי .והכי קאמר כה
הוא יבנה « ביתי ויקבץ גליותי והוא אמר מ י בכם מכל עמו ויעל > :היל
שבעים שנה מדקאמר
אוזבם
י ר מ י ה ו כ ט י ה׳ למשיחו » 0לכורש אשר החזקתי
א נ י נ י נ ו ת י ב ס פ ר י ם מכלל
הזה:
פרם ומדי הפרתמים וכתיב למלכי מדי ופרס אמר רבא אתנויי אתנו בהדדי
דאיהו נ מ י ט ע ה מ״מ
. 3ב ה א מ ר כ ר ש מ ל ך בימינו וגו׳ הוא יבנה את ביתי .תרי
אי מינן מלכי מיניים איפרכי ואי מינייכו מלכי מינן איפרכי בהראותו את
ק ש ו ) :ב( ש ם לכנות לו
פךס כל ממלכות הארץ
נ ת ן ל י י; א ל ה י ה ש מ י ם קראי כתיבי דסמיט אהללי .וניקול
בית כירושלים ו כ ת י ב מ י
עושר כבוד מלכותו)י( א״ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה כתיב
יהי
בכם מ כ ל עמו
ו ה ו א פ ק ר ע ל י ל ב נ ו ת ל ו טעם מקרא זה מוכיח על לרש זה
א ל ה י ו ע מ ו ו י ע ל לרש
הכא ק ר תפארת גדולתו וכתיב התם ל כ ב ו ד ולתפארת ובמלאות הימים
ב י ת ב י ר ו ש ל ם א ש ר שאין לך טעם זרקא כמקרא שאין
ל ב נ ח מ ן ) :ג ( ש ס הוא
עזרא א ב
ביהודה:
היה
טיפש
מלך
אמר
וחד
היה
פיקח
מלך
אמר
הד
ושמואל
רב
וגו׳
האלה
.4כ ה א מ ר י ן ל מ ש י ח ו סגול כא אחריו וכאן ננקל למשיחו
יגנה ע י ר י ויקבץ גליותי:
במאריך
ננקל
ולכורש
ל ב ו ך ש א ש ר ה ח ז ק ת י בזרקא
) ד ( ש ם כ כ ו ל מלכותי ו א ת
מאן דאמר מלך פיקה היה שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא רבני מאתיה
י ק ר ו ג ו ׳ א מ ר לבי יוסי
ב י מ י נ ו ל ר ד ל פ נ י ו ג ו י ם להפרישו ולנתקו מעם למשיחו :מי
»־> כל אימת דבעי מפייס להו ומאן דאמר טיפש היה דאיבעי ליה לקרובי
וכו׳ בגלי כהונה ו נ ת ע ט ף
אפתח
מלכים
ומתני
ל פ ת ח ל פ נ י ו ד ל ת י ם בלם מלל עמו וגו׳ .והוא עצמו לא
הכא:
כתיב
ועמד
<> הני הוו קיימי בהדיה ש א ל ו
בני מאתיה ברישא דאי מרדו ביה הנך י
נשתלל בלבר :לחיב פ ר ס ומדי
מאתיה
דנני
)ה( שם
ו ש ע ר י ם ל א יסגרו:
תלמידיו את רשב״י מפני מה נתהייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור
כ י י פ י ל י ה כל
מיכף
י ש ע י ה ו מ ה א הפרחמים .סמך הפרתמיס אצל מלי
אימת ל ב ע י ב ה ו מ ק ר ב
.5מ י ב כ ם מ כ ל ע מ ו י ה י
כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע
• י ע ל וכתיב למלכי מלי ופרס סמך מלט
להו י מ א ן ל א מ ר ט י פ ש :
עמו
אלהיו
אתה
אמור
לו
אמרו
יהרגו
אל
כולו
העולם
שבכל
יהרגו
שבשושן
כן
אם
״
<
ל י ר ו ש ל ם א ש ר ב י ה ו ד ה אצל מלי :בגדי להונה .שהיו
) ו ( ש ם מ ר ל ו ביה הנך
ק י י מ י ה ג י ו ה ו ו נהליה:
אמר להם מפני שהשתהוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר
ו י כ ן א ת ב י ת יי א ל ה י בילו שם בגלי כהן גדול wשהכיאן
) ו ( ש ם של אוחו ר ש ע
ישראל הוא האלהים
מירושלים :פיקח היה .שהקליס
להם י ה ם לא עשו אלא לפנים אף הקב״ה לא עשה עמהן אלא לפנים
ק:
אס
להם
אמר
א ש ר בירושלם:
בני
ממשתה
יותר
הרחוקים
משתה
) ח ( ש ם ו כ ן הוא א ו מ ר כ י
עזרא א ג
והיינו דכתיב כ י לא ענה מלבו :בחצר גנת ביתן המלך רב ושמואל חד
ואמם
)ט( ש ם
אמי:
ו
כ
ל
מ
ל
ש
.6ב ש נ ת ש ל ו
עירו :שהשחחוו לצלם .בימי נבוכלנצר:
אמר הראוי להצר להצר הראוי לגינה לגינה הראוי לביתן לביתן והד אמר
נהן:
ושותים
שונים
ע ש ה משתה ל ב ל שךיו
זכו
איך
בדבר.
יש
פנים
משוא
ולי
) י ( ר ש ״ י ד ״ ה ו ע ו ד שנה
חגבךיו ח י ל פ ר ם ו מ ד י
הושיבן בהצר ולא ההזיקתן בגינה ולא ההזיקתן עד שהכניסן לביתן וההזיקתן
ו ש ר י לנס :הם עשו לפנים .מיראה :חרי
רישא
לננל.
אחת
הפרתמים
לביתן
ואהד
לגינה
אחד
פתחים
שני
להם
ופתח
בחצר
הושיבן
תנא
במתניתא
איחא:
הכי
דברייתא
ה מ ד י נ ו ת לפניו:
חרי .מעשה מחט .מלאכת המצעות
)ב( ד ״ ה לסקילה כעלמא
אסתר א ג
ח ו ר כרפס ותכלת מאי חור רב אמר חרי הרי ושמואל אמר מילת לבנה
ד .ו ב ל מ ע ש ה ת ק פ ו היתה עשרה נקבים נקכיס :מילס
נ א מ ר ה א י ל פ י מלאות
הציע להם כרפם אמר ר׳ יוסי בר חנינא כרים של פסים על גלילי כסף ועמודי
ו ג ב ו ר ת ׳ ו פ ר ש ת ג ד ל ת לבנה .חור לשון חיוריי( :הראוי ללסןו
לגבל שבעים שנה ד ה א
א פ ק ו ד אתכם כ ת י ב וכך
מ ר ד כ י א ש ר ג ד ל ו ה מ ל ך לו׳ .מטות זהב וכסף קדריש שר הראוי
ש ש מטות זהב וכסף תניא ר׳ יהודה אומר הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב
ה י ה ש נ פ ק ד ו וכו׳ ש פ ש ט ה
הלוא הם כתובים ע ל
ס פ ר ד ב ר י ה י מ י ם ל מ ל כ י לזהכ לזהכ וגרוע לכסף :מסחוטטוה
לזהב אמר לו ר׳ נחמיה א״כ אתה מטיל קנאה בסעודה אלא הם של כסף
י ד בבל ) :ל ( ד ״ ה משיח
א ס ת ר י ב על בעליהן .רצפה עשה להס באבנים
ה ו א כ ל ו ם נמשח ב ש מ ן
מ ד י ופךם:
ורגליהן של זהב בהט ו ש ש א״ר אםי אבנים ״שמתהוטטות על בעליהן
כצ״ל ותיבת כ מ ו נ מ ח ק :
. 8ב ה ר א ת ו א ת ע ש ר חטוטות כלומר שלא באו לידי אדם
וכן הוא אומר » wאבני נזר מתנוססות על אדמתו ו ד ר וסוהרת רב אמר דרי
וכו׳
קובל
ד״ה
)מ(
כבוד מלכותו ו א ת יקר
ת פ א ר ת ג ד ו ל ת ו ן מ י ם אלא כטורח שמחטטים ומחזירים
למשיחו ע ל כ ו ר ש א נ י
דרי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה הושיבה באמצע
אותן
שמוצאין
עד
אחריהן
בעליהן
ק ו ב ל א ש ר החזקחי וכו׳
ומאת
שמונים
רבים
סעודה ומאירה להם כצהרים דבי רבי ישמעאל תנא שקרא דרור לכל בעלי
יבנה את ע י ר י ח ר י ק ר א י :
יום:
א ס ת ר א ד בדמים יקרים :ולן הוא אומר.
) נ ( ה״ה בגלי כהונה יכו׳
ועשית בגדי קדש
•9
סחורה והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים משונים מיבעי ליה אמר רבא
ל א ה ר ן א ח י ך ל כ ב ו ד שהמקרא משבח אבנים יקרות ואומר
שהביא
גלול
כהן
,
;
)» על נסיונות הרבה הן באין ט אבני
ולתפארת:
מירושלים:
נבוכדנצר
יצתה בת סול ואמרה להם ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונים »י> בהם
ש מ ו ת כ ה ב נזר מתנוססות על אדמתו .והכתוב
ד ״ ה ו כ ן ה ו א וכו׳
)ם(
ויין מלכות רב אמר רב מלמד שכל אחד ואהד השקהו יין שגדול הימנו
ובמלואת הןמים
.10
ה א ל ה ע ש ה ה מ ל ך ל ב ל מדבר לישראל לעתיד לבוא שיהיו
ו א ו מ ר ש ע ל י ד י גסיונות:
בשנים והשהיה כדת >)אין אונם( מאי כדת א״ר חנן משום ד״מ כדת של
ה ע ם ה נ מ צ א י ם ב ש ו ש ן משובץ ויקרים בין האומות כאבני
תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משהיה אף סעודתו של אותו רשע
ה ב י ר ה ל מ ג ר ו ל ו ע ד ק ט ן נזר המתנוססות :ד ר י דרי .שורות
מוסף רש״י
ימים
שבעת
משתה
אכילה מרובה משהיה אין אונם אמר רבי אלעזר מלמד שכל אהד ואחד
וסוחרת לשון סחור
שורות סביב.
ב ח צ ר גנת ביתן המלך:
ואתתיה
בקרי
איהו
השקהו מיין מדינתו לעשות כרצון איש ואיש אמר רבא לעשוה כרצון
א ס ת ר א ה סחור מ( :כצהרים .והאי וסוחרת
ב ב ו צ י נ י .קארי ונוציני מין
.11כ י ל א ע נ ה מ ל ב ו
א ת ל הוא אלא שאלו גלולים
לשון סהרא הוא :שקרא ד ר ו ר
א י ש צר ואויב גם ושתי
א י ש יהודי המן
מרדכי והמן מרדכי דכתיב
ואלו קטנים ,כלומר נ מ ה
ויגה בני איש:
רוח
נחת
עשה
סחורה.
בעלי
ללל
המלכה עשתה משהה נשים בית המלכות בית הנשים מיבעי ליה אמר
שהוא ע ו ס ק היא ע ס ו ק ה
איכה ג לג
. 1 2ת ו ר כ ר פ ס ו ת כ ל ת לכני מלכותו להעביר מהן מכס של
;סוטה י.ו.
נ ח נ ו
ח מ
מ נ
מ ע
ט
ה
1
1
2
3
4
א
5
6
7
8
10
9
8
נ
8
10
11
12
1 2
14
י
15
8
8
16
18
17
רבא שניהן לדבר עבירה נתכוונו היינו דאמרי אינשי >איהו י>בקרי ואתהיה
בבוציני
ה
אחוז בחבלי ב ו ץ וארגמן
על
גלילי בסף
ועמודי
ש ש מטות והב וכסף ע ל
רצפת
בהט
וסהרת:
ודר
ושש
אסתר א ו
והושיעם
• 13
אליהיהם
ביום
יי
ההוא
סוחרין :הראשונים .כלומר בלשצר
וחבורתו :כדח של הורה .אכילת מזבח מרובה משתיה פר ושלשה עשרוניס סולת לאכילה ונסך חצי ההין :מיין מדינחו .יין הרגיל
בו ולא ישכרהו ןולא ישתהו[ אלא לפי רצונו :לרצון מרדלי והמן .הם היו שרי המשקים במשתה :איהו בקרי .דלועין גדולות:
בוציני
כ צ א ן ע מ ו כ י א ב נ י נ ז ר מ ת נ ו ס ס ו ת ע ל א ד מ ת ו :זכריה ט ט ז
ך ב ב ן ה ה מ ל ך :אסהר
ואיש:
אסתר
ימיני:
אסהר
א ה
ב ה
ו ה מ ל כ ה :אסתר ו ו
• 14ו ה ש ק ו ת ב ב ל י ז ה ב ו כ ל י ם מ ב ל י ם ש ו נ י ם ו י י ן מ ל כ ו ת
א ז
.15
ו ה ש ת ן ה ב ר ה א י ן אינם ב י כ ן י ס ד ה מ ל ך ע ל כ ל ר ב ב י ת ו ל ע ש ו ת כ ר צ ו ן א י ש
.16
איש
איש
.17
יהודי היה
ותאמר
אסתר
בשושן
איש
הבירה
צר
ואויב
ושמו
המן
מרדכי בן
הרע
לאיר ב ן
הזה
והמן
שביעי ב ן ק י ש
נבעת
מלפני
ולחורבות
רבינו חננאל
והא ק ש ו
קראי
לפי
ופריש
רבא
לבבל,
לפקידה
אהדדי,
מלאת
בעלמא.
י ר ו ש ל י ם ,ל ג א ו ל ה .אבנים מ ת ח ו ט ט ו י ת ע ל ב ע ל י ה ן ,מ ח ט י א ו ת ב ע ל י ה ן .ב ל ו מ ר כ ל מ י ש נ מ צ א ת ב י ד ו ] מ ת ח י י ב [
ל מ ל כ ו ת ,א( ש א י נ ן ר א ו י ו ת ל ה ד י ו ט א ל א ל מ ל כ ו ת ב ל ב ד ,ו כ ן ב ע ל י ה ן כ י ו ן ש נ מ צ א ת ב י ד י ה ן נסים
ובורחץ שמתיראין מן
המלכות] .והשהיה כדת ,כ ד ת ש ל תורה[ מ ה ד ת ש ל ת ו ר ה אכילה מ ר ו ב ה משתייה ,פי׳ ה ת מ י ד כ ב ש ש י ש ב ו כ מ ה רביעיות,
המלך
. 1 8ג ם ו ש ת י ה מ ל כ ה ע ש ת ה מ ש ת ה נ ש י ם ב י ת ה מ ל כ ו ת א ש ר ל מ ל ך א ח ש ו ר ו ש :אסתר א ט
א ( וכן העתיק הערוך נ ע ר ך חט א׳ נשם רבינו ע״ש.
תורה אור השלם
.1
ביום
בטוב
לב
אמר
למהומן
חרבונא
זתר
השביעי
ביין
המלך
בזתא
בגהא ואבגתא
שבעת
יכרבס
הסריסים ה מ ש ר ת י ם א ת
פני ה מ ל ך אהשורוש:
אסתר א י
הדברים
.2
אחר
האלה
ב ש י חמת המלך
אחעזורוש
ושתי
את
זכר
ואת אשר עשתה
ואת אשי־ נגזר עליה:
אסתר ב א
.3ו ת מ א ן ה מ ל כ ה ו ש ת י
לבוא ברבר המלך אשר
הסריסים
ביד
המלך
ויקצף
מאד
ב ע ר ה בו:
.4
וחמתו
אסתר א יב
המלך
ויאמר
לחכמים ידעי העתים כי
דבר המלך לפני כ ל
כן
י ד ע י ך ת ודין :אסתר א יג
שאנן מואב מנעוריו
.5
הוא
ןשקט
שמריו
אל
ולא הירק מבלי א ל כלי
ל א ה ל ך ע ל כן
ובגולה
ע מ ד טעמו בו וריחו ל א
נמר:
.6
ירמיהו מ ת יא
והקרב אליו בךשנא
שתר
ארמתא
תרשיש
מרסנא
ממוכן
מרס
שרי
שבעת
ומךי
פרם
ראי פני ה מ ל ך הישבים
י א ש נ ה במלכות:
אסתר א יד
והטור
י.
תרשיש
הרביעי
ושהם
משבצים
רשפה
יהיו
זהב
במלואתם:
ש מ ו ת כה כ
ויאמר
.8
המלך
ממוכן
והשרים
לפני
על
לא
המלך לבדו עותה ושתי
בי
המלכה
כל
על
קשרים ועל כ ל העמים
א ש ר ב כ ל מדינות ה מ ל ך
אסתר א טז
*חשורוש:
וישלח ספרים א ל ב ל
:ודעות ה מ ל ך א ל מדינה
׳מדינה ב כ ת ב ה ו א ל ע ם
כל
יעם כ ל ש ו נ ו ל ה י ו ת
מיש ש ר ר בביתו ו מ ד ב ר
:ל ש ו ן עמו:
>•1
אסתר א כב
ויפקד
המלך
בכל
מדינות
פקידים
:ולבית.־ ו י ק ב צ ו א ת
בתולה
.ערה
בל
טובת
י ר א ה א ל שושן הבירה
<ל בית הנשים
־גא
"^
סריס המלך
ז
י
ונתון
ם
זמרוקיהן:
כל
.1:
:דעת
אסתר ב ג
ערום
.1:
יעשה
וכסיל
*ולה:
ערה
פני
:כנת
יפרש
מ ש ל י יג טז
ויאמרו
בקשו
1
א ל יד
שמר
עבדיו
לו
לאדני
המלך
בתולה
ועמדה
ותהי
המלך
ושכבה
לו
בחיקך
חם לאדני המלך:
.1.
:שושן
איש
יהודי
הןה
ושמו
י ר ד כ י בן ןאיר בן ש מ ע י
:ן ק י ש א י ש ימיני:
אסתר כ ה
רבעו חננאל
:סכו
רביעית
יב:
בוצ״ני .ללועין קטנות .כלומר דבאותו מין עצמו זה נואף וזו נואפת
שפרחה כה צרעה .בירושלמי מפרש דילסינן נגזר דכתיב
הוא אומר להראות את יופיה והיא לכך נתכונה שיסתכלו כיופיה:
גבי ושתי מנגזר דכתיב גבי עוזיה כשנצטרע דכתיכ
פריצסא הואי .פרוצה היתה :מלמד שפרחה בה צרעה .ויליף
ביה גמר מבית ה׳ )לה״כ כ :0זיל לגכי עמון ומואכ דיתכי
בירושלמי מאשר נגזר עליה מ וכתיב וישב כית התפשית מצורע כי
בדוכתייהו כתמדא .וקשה דהא פרק תפלת השחר )ברכום לף כמ(.
נגזר מבית ה׳ )לה״ב כ 0מה להלן
פריך וט עמון במקומו יושב והלא בא
צרעת אף כאן צרעת :אהורייריה.
סנתריב ובלבלו לכך פר״ת דגרסינן
בבוציני 1ביום השביעי כטוב לב המלך ביין
שומרי הסוסים :לקבל אלפא חמרא
הכא מואב למוד דקרא נמי לא הזכיר
אטו עד השתא לא טב לביה בהמרא אמר
שחי .כן העיל הכתוב עליו)לגיאל ה(:
אלא מואב דכתיב שאנן מואכ
רבא יום השביעי שבת היה שישראל אוכלי?
פסיק ליה .יפיג יינו מעט מעליו:
ובברכות נמי לא גרסינן אלא עמון
ושותין מתהילין בד״ת ובדברי תשבהות אבל
על דורדייה .על שמריו :וטעמא
ומזה הטעם התירו ליהודה גר
עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתהילין
אמרו ליה .ויפה אמרו לו לולאי כן
העמוני לבא בקהל אבל משמע דגרי
הוא שמתוך שהאלס שקט לעתו
אינך לא רצו להמיר לבא בקהל לפי
אלא בדברי תיפלות וכן בסעודתו של אותו
מיושבת עליו שנאמר שאנן מואב
שלא בלבל סנחריב מצדם ולא בלבל
רשע הללו אומרים מדיות נאות והללו
מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו וסיפיה
מואב ומיהו קשה דבברכות משמע
אומרים פרסיות נאות אמר להם אהשורוש
לקרא על כן עמל טעמו בו וריחו לא
שסנחריב בלבל
שהבאתי
באותה
כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי
נמר :פסוק זה על קרבנוח נאמר.
עמון ובירמיה חשיב להו באותן
ולא פרסי אלא כשדיי רצונכם לראותה אמרו
והקרוב אליו לשון הקרבת קרבן.
שהגלה נכוכדנצר וי״ל לפי שסנחדב
לו אין ובלבד שתהא ערומה •6שבמדה שאדם
מלאכי השרת הזכירו לפני הקב״ה את
היה ראשון שבלבל נקרא הכל על
מודד בה מודדין לו מלמד שהיתה ושתי
שהקריבו ישראל לפניו
הקרבנומ
שמו ועליו כתיב ואסיר גבולות עמים
לעשות להם נקמה בושתי ותבא
ועתידותיהם שוסתי אבל ודאי עיקר
הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן
אסתר ותמלוך תחתיה :כרשנא.
ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת <*> היינו
החורבן היה ע״י נבוכדנצר•(:
כלום הקריבו לפניך כריס בני שנה:
ממוכן .״(יש מדרש שהיה דניאל
דכתיב 2א ה ר הדברים האלה כשוך חמת
שסר .שתי תורים :מרם .שמירסו
ולפי שהיה נשוי לשרית
המלך אהשורוש זכר את ושתי ואת אשר
את הלם שלא יקרש ושוב לא יהא
שהיתה גדולה ממנו שלא היה יכול
שעשתה
כשם
עליה
נגזר
אשר
ואת
עשתה
מירסו
מרסנא.
לזריקה:
ראוי
לכופה לדבר כלשונו יעץ לעשות כן:
כך נגזר עליה 3ותמאן המלכה ושתי מכדי
במנחות לבוללן .ממרס לשון מגיס:
כל
פריצתא הואי דאמר מר שניהן לדבר עבירה
מוכן לפורענוח .עומל להיות תלוי:
מכאן שההדיוט קופץ בראש .שהד
נתכוונו מ״ט לא אתאי א״ר יוסי בר הנינא מלמד שפרהה בה צרעת במתניתא
מנה אותו הכתוב לבסוף אלמא
תנא ]בא גבריאל ועשה לה זנב[ ויקצף המלך מאד <־> אמאי דלקה ביה
גרוע הוא מכולן והוא קפץ בראש:
כולי האי אמר רבא שלהה ליה ״בר אהורייריה דאבא אבא לקבל אלפא
אלמלא אגרוח ראשונוס .שהוחזק
המרא שהי ולא רוי וההוא גברא אשתטי בהמריה מיד והמתו בערה בו
בהן שוטה כעיני האומות :לא
4ויאמר המלך לחכמים מאן חכמים רבנן יודעי העתים שיודעין לעבר שנים
נשחייר משמאי ישראל שריד ופליט.
למהר
ולקבוע הרשים אמר להו דיינוה לי אמרו היכי נעביד נימא ליה קטלה
שהיו ממהרין להורגן במצות המלך
פםיק ליה המריה <» ובעי לה מינן נימא ליה שבקה קא מזלזלה במלכותא
באגרות האמצעיות ולא היו ממתינים
ליום המועד :אמרי מאי האי דשדר
אמרו לו מיום שהרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין
לן .אומרים האומות מה זה ששלח
אנו יודעץ לדון דיני נפשות זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כהמרא
לומר לנו להיות כל איש שורר כביתו
דיתיב על דורדייה וטעמא אמרו ליה דכתיב 5שאנן מואב מנעוריו ושוקט
י >שאף הגרדן שורר בביתו :פרדשכא.
הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו
פקיד ונגיד :נטרה .דוד לא ביקש
בו וריהו לא נמר מיד 6והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש א״ר לוי
אלא נערה אחת )י( כל אדם הראה
כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה
לשלוחיו את בתו אולי חיטב בעיניו
לפניך
רבש״ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל
ואחשורוש כסיל צוה לקבץ את
כולן הכל יודעין שלא יקח אלא אחת
שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורין אדמתא כלום בנו לפניך מזבה אדמה
ואת כולן יבעל מאן דהוה ליה
תרשיש כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו 7ת ר ש י ש ושהם וישפה
ברתא מטמרה :מוכחר בנימוסו
מרם כלום מירםו בדם לפניך מרםנא כלום מירסו במנהות לפניך ממוכן כלום
היה .בשמות נאין .נימוס שם בלשון
הכינו שלהן לפניך 8ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ילמה נקרא שמו
0נערי לא גרסינן אלא
יון :א[
ממוכן שמוכן לפורענות אמר רב כהנא 8מ כ א ן שההדיוט קופץ בראש
הט גרסינן אמר רבה ב ר ב ר
9להיות כל איש שורר בביתו אמר רבא 8א ל מ ל א אגרות הראשונות לא
חנה אמר רבי יהושע בן לוי כוי:
להיות
נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט אמרי מאי האי דשדיר לן
דלא
ה
8
כל איש שורר בביתו פשיטא אפילו קרהה בביתיה פרדשכא ליהוי ויפקד
המלך פקידים א״ר מאי דכתיב כ ל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת כל ערום יעשה בדעת זה דוד
דכתיב ׳ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה כל מאן דהוה ליה ברתא אייתה ניהליה וכסיל
איש
יפרוש אולת זה אחשורוש דכהיב ויפקד המלך פקידים כל מאן דהוה ליה ברתא איטמרה מיניה
יהודי היה בשושן הבירה וגו׳ איש ימיני מאי קאמר אי ליהוםא קאתי ליחסיה )י( ואזיל עד בנימין אלא
מאי שנא הני תנא כולן על שמו נקראו בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו בן שמעי בן ששמע
אל תפלתו בן קיש שהקיש על שערי רתמים ונפתהו לו קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי ליה ימיני
אלמא מבנימין קאתי ״אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה ייאמר רבה בר בר הנה אמר ר׳ יהושע
בן לוי אביו מבנימין ואמו מיהודה ורבנן אמרי משפתות מתגרות זו בזו משפהת יהודה אומרת אנא
גרים דמתיליד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא ומשפהת בנימין אמרה מינאי קאתי רבא אמר
כנםת ישראל אמרה לאידך גיםא ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני מה עשה לי יתודי
10
1 1
א( ]סוטה ח ,[:ב( ס״א לא
גריס גר ,ג( ]גע״י איתא
תוספת יש ספריס לגרסי
איש יהורי היה גשושן הגירה
וגו׳ אמר רג נחמן מוכתר
גנימוסו היה פי׳ שמות נאים
והגונים כלרריש שכולס על
שמו נקראים וי״ס לגרסי
קרי ליה יהולי וקרי ליה ימיני
יהולי אלמא מיהולה קאתי
ימיני אלמא ממימי! קאמי
אמר רג נחמן מרלכי מוכתר
גנימוסו היה ולא נהירא למה
עני] זה לזה ומיהו יש ליישגו
מוכתר בנימוסו מוכתר
גשמות נאים יכמעשיס נאיס
וטכסיסי מלכות ולכך קורהו
על שס יהורה שהיה חשוכ
מכל השגטיס ויצאו ממנו
מלכיסן,י( ]נע״י גריסרנה
נר רנ הונא ורנה נר נר מנה
משמיה לרני יהושע נן לוי
אמרו אגיו מכנימין וכו׳
וע״ש גסרש״י וגערוך ערך
נמס כ כחנ נזה״ל מרלכי
מוכתר ננמוסו היה כעלי
פירוש מצוין נלתי התורה
כעלי שהיה ידוע נרורו וזהיר
נמצות וכו׳ ע״שן ,ה( ]אסתר
נן ,ו( ןצ״ל כעלי סי׳ בע״י
נפרש״י שם עי• כערוך ערך
נמס וערך עלי( ,ז( ]וע״ע
חוס׳ ינמות עו :ל״ה מנימין
וסוסי סוטה ט.ן ,ח( ןעי׳
פרקי לר״א סמ״טן,
גליון הש״ם
אמר
נמ'
מכאן
ר״כ
ש ה ה ד י ו ט כ ו י .ע י ׳ ירושל׳
פרק
שם
ע״ל
לסנהלרין
ל
אםר -כא
כא
אלמלא:
אלמלא.
ע״א
רש״י
ה״ז:
ד״ה
תלייה
נערי
ל א גרסי׳ .עי׳ לכר נחמד
כ ס פ ר מ ק י ס שמואל:
הגהות הב״ח
)א( נמ׳ מלאכה נשגת
עליה
נגזר
לפיכך
לכתינ:
היינו
בשבת
) ב ( שם ויקצף המלך מאל
וחמתו בעדה בו אמאי
ללקה) :ג( שש פסיק ליה
חמריה ו ד כ י ר לה ונעי לה
מינן ) :ד ( שם ציתסיה
וליזיל עד ננימין מאי שנא
הני תלתא תנא כולן כצ״ל
נמחק:
אלא
ותינח
)ה( רש"׳ ל״ה אמרי מאי
יכו׳ להיות כל איש שורר
שאף
פשיטא
נניתי
הגרלן) :ו( ד״ה נערה ובו׳
נערה אחת לפיכך כל ארס
ונו׳ ואחשומש היה כסיל
מיניה
מסמרה
זכו׳
הס״ל:
2
מלכים א א ב
הביךה
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מסורת הש״ס
ההין
יין
:לבד .איהו בקרי ואיתתיה
• בוציני ,פי׳ שניהם לזנות
• נתכוונו[ .מוכתר בנימוסו,
־י׳ מ צ ו י ץ כ ד ת י כ ל ה ת ו ר ה
13
דלא
-י ה ב ע ד י ש ה י ה ב ד ו ר ו י ד ו ע ו ז ה י ר ב מ צ ו ת .ו ר ב ה ב ר ר ב ה ו נ א ע ד י ף מיניה ,ב ע נ ו ת ו ת ,ד ה א א מ ר ר ב א ת ל ת מ י ל י ב ע א י מ ש מ י י א ח כ מ ת י ה ד ר ב ה ו נ א ו ע י ה ר י ה ד ר ב ח ס ה א י ה כ ו ל י ,ע נ ו ת נ ו ת י ה ד ר ב ה ב ר ר ב ה ו נ א ל א י ה ב ו ל
,
הגהות מהר״ב
רנשבורג
א[ רש״י ד״ה נערי לא
גרסינן .נ״נ עיין נזה
בספר מקום שמואל נשער
החירוצים:
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מסורת הש״ם
־ג.
גליון הש״ס
גמ׳ ואשתו היהודיה .עי׳
מ״ר דש רקרא :שם
על שם הצדיקים .עי׳
גרנות לף נו ע״ 3תול״ה
ואין שיחה :דש״• ד״
אםתהר ירח .כי ירח
תרגומו שהרא )נראשית לז
ט(:
א( ןסוטהיכ (3 ,[:סנהלדן
יט ,:ג( גי׳ ע״י ובשבילו,
י( נסנהלדן צג .ע״ש ועי׳
תוס׳ כרכות כו :ל״ה ואין מזמר פלוני ופלוני וכולן אדם אחד ה ן :ואגו יודעי! לדורשן .ואע״פ שסממת אותן אנו נותנין את לבינו עד שאנו יודעין לדורשן .משוס
שיחה[ ,ה( ]לקמן טי ,[.דאמרינן לעיל כל הכופר בע״ז נקרא יהודי נקט לה הכא :ואשהו היהודיה וגזי .והלא במיה שמה דהא כתיב בסופיה ואלה בני
י( ]5״ל כבת[ ,ז( ]צ׳׳ל ככית
וכן איחא בע׳׳ין ,ח( ןפירוש בתיה :לרחון .לטבול ל( לשון גירות:
עורף של חזרת כלומר ראש
משתעי
שבבלב
שמו.
כלב
והלא
הכופר בע״ז נקרא יהודי
כל
דלא קטליה דוד לשמעי דאתיליד מיניה
של חסא ערוך ערך קתל ועיי!
קרא :הכי גרסינן יישא בתיה שמרדה
שנאמר איתי גונרין יהודאץק(.
מרדכי דמיקני ביה המן ומה שילם לי ימיני
תוספוח ר״ה קללי[,
נו( פסחים מג .ע״ש מ״ק בגילולי בית אביה .ולכך נשתנה
על שס יהודי שהרי אמר בחלק
מיניה
דאתיליד
לאגג
שאול
קטליה
דלא
הגהות הב״ח
ט:ע״ש שבח פ:ע״ש מנחות שמה בליקוחין הללו :שגלה מעצמו.
)סנהדרין ד ף צג (:דלא הוו משבט
פו .ע״ש ,י( ]לעיל ז ,[.נ( מן
המן דמצער לישראל רבי יוהנן אמר
שגלה ) א ( גמ׳ וישא את בתיה
מדלא כתיב אשר היה מ ן הגולה
הגלה
אשל
יהודה:
תיבת ללא על חיבח הצער
נת פרעה ) :כ ( רש״י ל״ה
לעולם מבנימן קאתי ואמאי מרי ליה
עם
הגלה
אשר
וכתיב
הגלתה
אשר
הזה שייך לעמול הקולס,
כתיב
מדלא
ליה
ודריש
מעצמו.
ננשה אחת זו נת שנע:
יהודי על שום שכפר בע״ז שכל הכופר
ות״ו )ג( ד״ה מעלן מצהינ
ל( ]צי׳ל לשוס[ ,מ> ]אסחר הגולה משמע שלא היה כשאר ישראל
דחדדי.
הוגלה :לןללי
נ[ ,נ( בערוך הגי׳ קחלי,
ומצהיל הס״ל:
ס( ]מנחוח פה] (»,[:אסתר שגלו על כרתן והוא גלה מעצמו כמו
בע״ז נקרא יהודי כדכתיב 1איתי גוברין
היא לא היתה אוכלת:
שעשה ירמיה שגלה מעצמו עד שאמר
וטובלת
יהודאין וגו׳ רבי שמעון בן פזי כי הוה
ב[ ,פ( נשם[ ,ל( נשם[,
ק( ]בע״י איחא בזה״ל חימה לו הקב״ה לחזור :בין ההדסים אשר
יודעין
ואנו
הם
אהד
דבריך
כל
הכי
אמר
הימים
בדברי
פתה
לדורשן
הגהות הגר״א
אימא שקראס יהולאי! לפי במצולה .בין הצדיקים שגלו לבבל.
שוכו ] א [ גט' )שירל להם
שהיו משבט יהילה כרכחינ
2 8ו א ש ת ו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת הבר אבי
משתעי קרא :אסההר.
)דניאל א( ויהי בהס מבני ובשטנה
לישראל מן נימיו( תא״מ
מרד
לקה
אשר
פרעה
בת
בתיה
בני
ואלה
זנוה
אבי
יקותיאל
ואת
יהולה לניאל חנניה מישאל
י ר ח .יפה כלבנה :ירקרוקה היהה.
תורה
שהוריר
ונ״נ
לישראל:
אמאי קרי לה יהודיה על שום שכפרה בע״ז דכתיב 3ו ת ר ד בת
ועזדהוי״ללאתיאכר״שנר כהדסה ז ו :אלא חוט של חשד משוך
נחמני לאמר בסרק תלק צג:
פרעה לרחוץ על היאור א>ואמר רבי יוחנן שירדה לרהוץ מגילולי בית
לניאל מגני יה ולה תנניה עליה .מאח הקב״ה לכך נראיח יפה
מישאל ועזריה משאר לאומוח ולאחשורוש :ובמוח אביה
אביה ילדה והא רבויי רביתיה לומר לך 3ישכל המגדל יתום ויתומה בתוך
לעזי רש״י
שבטים[,
ואמה הו ל״ל .מאחר דכמיב״( כי אין
שמו
נקרא
ולמה
משה
זה
ירד
ילדו
כאילו
הכתוב
עליו
מעלה
ביתו
כקוני׳׳ש ]בקונ״ש[ .כתלי
יום
שאפי׳
ללמדנו
אלא
ואס
אב
לה
ירד mשירד להם לישראל מן בימיו ג יגדור שגדר פרצותיהן ש ל ישראל דבר אחר מלוחים.
אחד לא היה לה אב ואס :בשעה
הבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים סוכו שנעשה להם לישראל
תורה אור השלם
שנהעברה אמה מה אביה .נמצא
.1איתי גברץ יהוךאין
כםוכה יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו זנוה שהזניה עונותיהן ש ל ישראל
די מנית יתדזון על שלא היה לה אב משעה שנראה
מוםף רש׳׳י
בבל להקרות אב :וכשילדחה אמה מתה.
אבי אבי אבי אב בתורה אב בהכמה אב בנביאות ואלה בני בתיה אשר קדלי דהזירי .חזידס
עבירת גלדינת
לקה מ ר ד וכי מ ר ד שמו והלא כלב שמו אמר הקב״ה יבא כלב שמרד יגישים שקודן נקינ״ש
שדרך מישך ועבד נגר ולא נראית לקרות אם :ולרש אין כל.
כתלי(.
)חוליו יז .ושם:
גבךיא א ל ך ל א שמו
4
עלן־ מלכא טעה לאלהך באוריה משתעי קרא :לבשה אחת.
בעצת מרגלים וישא את <א> בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה א ש ר הגלה סטכת .לא איתסרש
לא פלחין ולעלם דהבא )י( בת שבע :שהיתה מונה בהן ימי
)פסחים מג (.אי :שקורי)
מירושלם אמר רבא שגלה מעצמו 5ויהי אומן את הדםה קרי לה הדסה וקרי
)מוחות פו.(.
נלשמ״א
די חקימת ל א םגדץ:
שצח .שהיתה משרתת לה אחת
8
שם
ל
ע
הדםה
שמה
נקרא
ולמה
שמה
אםתר
אומר
ר״מ
תניא
אםתר
לה
שלא הביאה שליש.
דניאל ג יב
בשבת ואתת בשני בשבת
.2ואשתו היהך;ה;לדה באחד
הצדיקים ״שנקראו הדסים וכן הוא אומר 6והוא עומד בין ההדסים רבי שלא גישלה שליש ) מ ד ק
ט .(:ולמה סכין אותו.
כולן
בשבת וכן
בשלישי
א ת ירד אבי גדור ואת ואתת
יהודה אומר הדסה שמה ולמה נקראת שמה אסתר על שם שהיתה מםתרת היינו שמן המור )שבה פ.>:
חבר אבי שובו ךאת וכשהגיע יום שפחה של שבת יודעת
שמשיר את השער .לסי
יקותיאל אבי זנוח ואלה
דבריה שנאמר 7אין אסתר מגדת את עמה וגו׳ ר׳ נחמיה אומר הדסה שמה
דחזירי.
נ( כחלי
שבת:
בגי בת;ה בת פרעה שהיום
שהוא גוסר ויש גו כח
)מנחות פו .(.ומעדן את
ולמה נקראת אסתר שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אםתוזר בן
בקוני״ש שמינים .ומתוך אונסה לא
אשר לקח מרד:
אשקלייר״א
הבשר.
דברי הימים א ד יח נענשה :וכן הוא אומר .שהזרעונים
ר׳
כהדסה
בינונית
אלא
היתה
קצרה
ולא
ארוכה
לא
אסתר
אומר
עזאי
)פסחים מג .!.נדמתה לו
.3ותרד בת פרעה
ממאכל
להבדילן
לצדיקים
היאר טובים
יהושע בן קרחה אמר ה>אםתר ירקרוקת היתה וחוט ש ל חסד משוך עליה כאומתו .והיו אומרים
על
לרחץ
גפיהם זו משלנו היא
ןנער־תיה הלכת על יד ט מ א :ויהי המלצר נושא את פת
כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה למה לי אמר רב אחא עיברתה מת
) ל ע י ל ו.(.
התבה
ת
א
ותךא
היאר
בגם ויין משתיהם וגוי .וכתיב
אביה ילדתה מתה אמה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת תנא
בתוף הסוף ותשלח את
בההוא ענינא ולמקצת ימים עשרה
ז<מתה.־יזק־ז־:
משום ר״מ אל תקרי לבת אלא לבית וכן הוא אומר 8ו ל ר ש אין כל כי
שמות ב ה נראה מראיהס טוב ובדאי בשר וגו׳:
רבינו חננאל
אשר
.4
אם כבשה אהת קטנה אשר קנה ויהיה ותגדל עמו ועם בניו יהדו מפתו
הגלה אגפקינון שמן 1יה שלא הביא שליש.
כל המגדל יתום בתוך
מירושלים עם חגלה
תשכב
דבהיקו
משום
כבת
לו
ותהי
תשכב
ובתיקו
תשתה
ומכוסו
תאכל
אנפקינון
מביאין
אין
תנףי(
מנחות
גבי
ביתו ,מעלה עליו הכתוב
אשר הגלתה עם יכטה
הוות ליה י>)לבת( אלא ״()לבית( הכי נמי לבית 9ו א ת שבע הנערות וגו׳ כאילו הוא ילדו .נקראת
מ ל ך יהודה אשר הגלה ואם הביא פסול ועלה קאי ר׳ יהודה
הדסה ,מפני דהיתה צדקת,
נבוכךנאער מלך בבל:
מעדן.
אנפקינון:
מהו
ואמר
אמר רבא שהיתה מונה בהן ימי שבת וישנה ואת נערותיה וגו׳ אמר רב שהצדיקים נקראין הדסין.
אסתר ב ו
.5ויהי אימן א ת הדסה wמצהיב :מגנוחו של אותו רשע .גנותו
שהאכילה מאכל יהודי ושמואל אמר שהאכילה ״>קדלי דחזירי ור׳ יוחנן לקחה מרדכי לו לבת ,תנא
משום ר׳ מאיר ,לבית.
היא אסתר בת דדו כי הוא זה שהוא בועל נשים ומשלחן:
אמר זרעונים וכן הוא אומר 1 0ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם
אין לה אב ואם והנערה שהגון! נהנה מן הגון* .מפני הצינה.
יפת ת א ר וטובת מראה
זרעונים 1 1ש ש ה חדשים בשמן המור ״*מאי שמן המור ר׳ חייא בר אבא
ובמות אביה ואמה והעיד לך הכתוב שהיו מתכונין מן
אמר םטכת רב הונא אמר שמן זית שלא הביא שליש תניא רבי יהודה
השמים לחבבה על בעלה :ביקש
לקחה מרדכי לו לבת:
אומר אגפקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את
אסתר ב ז לטעום נוי .לכך נאמר מכל הנשים
.6ראיתי הלילה והנה
איש רכב ע ל סוס אדים ומכל הבתולות :עבד משהיא כוי.
השיער ומעדן את הבשר 1 2ב ע ר ב היא באה ובבקר היא שבה אמר רבי יוחנן
לו
שתגלה
לפייסה
ענינים
לכמה
חיזר
והוא עמד בין ההדסים
13
מגנותו ש ל אותו ר ש ע למדנו שבחו שלא היה משמש מטתו ביום ותהי אסתר
אשר במצלה ןאהךיו מולדתה ולא הועיל וסמוך לה להאי קרא
14
נשאת חן אר״א יימלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו ותלקח אסתר
סוסים אדמים שרעים
זכריה א ח ובהקבץ בתולות שנית וגו׳ אין אסתר
ולבנים:
אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת ירח
.7אין אסתר מגדת מגדת מולדתה ואת עמה וגו׳ ע( עבד
שנהנה גוף מן הגוף 1 5ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן והסד
מולדתה ואת
עמה משמיא סעודה לכבודה מה שלא עשה
כאשר ערה עליה מרדכי
לפניו מכל הבתולות אמר רב ביקש לטעום טעם בתולה טעם טעם בעולה
ואת מאמר מרדכי בשאר נשים :דלי כרגא .אמר בשביל
טעם 1 6ו י ע ש המלך משתה גדול עבד משתיא ולא גליא ליה דלי כרגא ולא
אסתר עשה כאשר אסתר אני מניח לכס מכסי גולגולתכס
היתה באמנה אתו:
היינו והנתה למדינות עשה ״> :שדר
גליא ליה ש ד ר פרדישני ולא גליא ליה 1 7ובהקבץ בתולות שנית וגו׳ אזיל שקל
אסתר ב כ
והיינו
בשמה
לשריס
דורונות
פרדישני.
עצה ממרדכי אמר אין אשה מתקנאה אלא בירך הבירתה ואפי׳ הכי לא
.8ולרש אין כיל בי אם
כבשה אחת קטנה אשר דכתיבצ( ויתן משאת ט ד המלך:
גליא ליה דכתיב 7אין אסתר מגדת מולדתה וגו׳ אמר רבי אלעזר מאי דכתיב
קנה ויחיה ותגדל עמו
לא
ועם בניו יחדו מפתו
לא
ת א כ ל ומכם.־ תשהה
ובחיקו תשכב ותהי לו בבת :שמואל ב יב ג .9ותיסב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו ויבהל א ת תמרוקיה ואת מנותה ל ת ת ל ה ואת שבע הנערות הראיות ל ת ת ל ה מבית המלך וישנה ןאת נערותיה לטוב
בית הנשים :אסתר ב ט .10ויהי המלצר נשא א ת פתבגם ויין משתיהם ונתן להם זרעינים :דניאל א טז .11ובהגיע תר נערה ונערה לבוא א ל המלך אחשורוש מקץ היות ל ה כדת הנשים ?זנים עשר חיךעז כי
כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המיר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים :אסתר ב יב .12בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני א ל יד שעשגז סריס המלך שימר הפילגשים
ל א תבוא עוד א ל המלך כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם :אסתר כ יד י .13יבהגיע תר אסתר בת אביחיל דד מךדבי אשר לקח לו לבת לבוא א ל המלך ל א בקשה דבר כי אם א ת אשר יאמר הגי קזריס
המלך שמר הנשים ותהי אסתר נישאת חן בעיני כ ל ראיה :אסתר ב טו .14ותלקח אסתר א ל המלך אחשורוש א ל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חיךש טבת בשנת שבע למלכותו :אסתר ב טז .15ויאהב
המלך א ת אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסר לפניו מכל הבתולית רשם כתר מלכות בראשה דמליכה ת ח ת ושתי :אסתר ב יז .16ויעש המלך משתה גדול ל כ ל שריו ועבדיו א ת משתה אסתר והנחה למדינות
עשה ויתן משאת כיד המלך :אסתר ב יח .17ובהקבץ בתולות שניה ומרדכי ישב ?שער המלך :אסתר ב יט
הדלא קנזליה דוד לשמעי .שהיה תייב מיתה :לאידך גיסא .לצעקה ולא לשבת איש יהודי ואיש ימיני גרמו לי הצער הזה :איהי גוגרין
יהזדאין כו .וסיפיה דקרא לאלהך לא פלחין :כל דבריך אחד ק .כנגד הספר היה אומר כל דבריך ד ב ד הימים אחת הן הרבה שמות אתה
,
ה
8
עין משפט
נר מצוה
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
יג:
]מיי׳ ס״א מהלכות לא יגרע מצדיק עיניו .נותן עיניו במעשה הצדיקים לשלם להם « אף
שקלים הלכה ט[:
לימיס רבים מדה במדה :זכתה ויצא ממנה שאול .שהיה צנוע :זכה
העתידה לבא לאחר ז מ ן :כרפאי לישראל .ואחר כך נגלה עון אפרים
ע״י מכה שאני מביא עליהן :הפיל פור .ומהו פ ו ר הוא הגורל מיום
ויצאה ממנו אסתר .בתרגום של מגילה ט( מייחס מרדכי ועושהו עשירי
ליום באיזו יום יפול הגורל וכן מחודש לחודש והגורל של כולן המיל
לשאול ומשאול עד בנימין וכתיב היא אסתר בת דולו׳( ואין לו ראיה
ביום אחד ונפל לו הגורל על)י( אחד :נשבעה באדר מה משה .שנאמר
מסורת הש״ס
א( ב״נ קנג .ע״ש (5 ,סי׳א
וכי מכוא ההוא יומא מעייל
לה לגבך מה עשה יעקב
משר ,ג( ןונחים קב .ע״ש[,
י ( ]בילקוט ונע״י ליתא[,
ה(]לעילז.ע״ש,1י( ]בילקוט
אימא מאי ארזי[ ,ז( ]קדושין
לח .סוטה ינ ,[:ח( שקלים
פ״א מ״א לקמן כט .מ״ק ו,.
ט( ןתרגוס שני ב ה[,
י( ]אסתר ב!! (5 ,בראשית
]אחשירושן,
מ[ ,ל(
מ( ]סוטה יג ,1:נ( עיין
תוספות לקמן טז .ד״ה ודחי
)יכו׳(,
תורה אור השלם
. Iל א יגרע מצדיק עיניו
הראשון )יהושע ל( צא מהם למפרע
ו א ת מלכים לבסא מסרהן .ללאה והוא צניעוח שלא
1ל א יגרע מצדיק עיניו בשכר צניעות שהית׳
וישיבם לנצח ויגבהו:
שלשים יום באבלו של משה ושלשה
יתפרסם הדבר שמסר לה סימנין:
בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר
איוב לו ו
ימים שהכינו להם צידה שנאמר
שנאמר לא יגרע מצדיק עיניו.
.2ויגד יעלןב לרחל כי
צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו
הכינו לכס צידה כי בעוד שלשה ימים
אחי אביה הוא וכי בן וסיפיה דקרא ויושיבם לנצח ויגבהו
א
אםתר >ומאי צניעות היתד; בה ברחל דכתיב
הרי
אחס עוברים וגוי )שס א(
רבקה הוא ותרץ ותגד והיינו גדולה לדורות :ואם הגיס
לאביה:
2ו י ג ד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי
בשבעה באדר מ ת משה :ובשבעה
דעהו כוי .ה ט סמכי קראי ויושיבם
כראשית כט יב
באדר נולד .דכתיב בן מאה ועשרים
.3עם נבר תתבר ועם לנצח ויגבהו ואם אסורים בזקיס על
אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא
ערש התפל:
שנה אנכי היום )לגרים לא( היום
ילי שמגביהין עצמן באין לידי עניות אמר לה מינסבא לי אמרה ליה אין מיהו אבא
שמואל ב כב כו
הלידה
כדאי
ושמתי״(.
י
מ
י
מלאו
שלא
נקיות
מחמת
וטובלת.
ייסורים:
בליון הש״ם
רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה <א> אהיו אנא
.4ויהי בבקר והנה הוא
ל א ה ויאמר א ל לבן מה תהא מאוסה לצליק משכיבחו של
שתכפר על המיתה :איה בהו רבנן .נמ' שנ• טרםיים .עי׳
לםגויי
לצדיקי
שרי
ומי
ליה
אמרה
ברמאות
מתשובתו של המן אנו למדין שכך תולין דף נו ע״ב תד״ה
זאת עשית לי הלא אחשורוש :אדון על עבדיו .ויקצוף
ברחל עבדתי עמך ולמה
מטלית:
ברמיותא אמר לה אין 3ע ם נבר תתבר ועם
היה אחשורוש משיבו :קרחה אני
פרעה על שני סריסיו׳( :לשון טורסי.
ךמיתני:
עקש תתפל אמר לה ומאי רמיותא אמרה
אחת
שמלכות
במלכותך.
עושה
כראשית כט כה שם מקום :לא ראינו שינה .מתוך
דודו
ל
א
ל
ו
א
ש
ר
.5ף א מ
שהיתה חביבה עליו היה מרבה ליה אית לי אהתא דסשישא מינאי ולא
מדינה
מדינתא.
מליאה מהם:
הגהות הב״ת
הגד הגיד לנו כי נמצאו
5
קטנה :ולא נסבי מינן .נשים:
משמרהי
לשתות:
וצמא
בתשמיש
מנםיב לי מקמה ׳מסר לה סימנים כי מטא
דבר
האתינות ו א ת
) א ( גם׳ אמר לה אי
המלך אינם
ואה דהי
המלוכה ל א הגיד לו ומשמרתך .אתה ממונה על עבודה
עושים .רמאי הוא אחיו אנא
אחתאי
מיכספא
אמרה השתא
ליליא
אשר אמר שמואל:
אונגריות ומסים וגולגליות וארנונות ברמאות ) :נ ( שם אמר
עבודה
ממונה על
אחת ואני
מםרתינהו ניהלה והיינו דכתיב 4ויהי בבקר
שמואל לפיכך זכה רצאח
שמואל א י טז
אינן נותנין :דמפקי ליה לשתא
אחרת :ה״ג אחר הדברים האלה
ממנו אסתר אסתר מאי
.6ואם אסורים בוקים
והנה היא לאה מכלל רעד השתא לאו לאה
גדל המלך ל( אח המן וגו׳ .בתר בגחן
ילכדוי בהבלי עני:
בשה״י פה״י .שבת היום פסח היום היא דכתיב אין אסתר
ללאה
רחל
שמסרה
םימנין
מתוך
אלא
היא
ואנו אסורים במלאכה :אין שוה .מגדת ואמר רבי אלעזר
איוב לו ח ותרש כתיב :וקא בעי הש״ס אחר
מגדת
.7אין אסתר
וכוי שנאמר לא יגרע
מאי .מה העיד עליו הכתוב שלא לא הוה ידע ע ד השתא לפיכך זכתה ויצא
אין נאה ואין חשש להניחן :משמיעין.
עמה
מולךתה ו א ת
מצדיק עיניו ויושיבם
ממנה שאול ומה צניעות היתה
כאשר צוה עליה מרדכי גידלו עד שבא מעשה הזה :אחר
בשאול בית דין מכריזין שיביאו שקלים לנצח) :ג( -ש״י ד״ה לא
שגדלו יגרע וכוי צשצס להן
הכלאים.
למקדש :ועל
ו א ת מאמר נירךכי שברא הקדוש ב״ה רפואה למכה.
דכתיב 5ו א ת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר
אסתר עשה כאשר
לימים:
גמולן אף
הזרעים קצת וניצן ניכר ועוקרין
אמר שמואל » זכה ויצאת ממנו אסתר ״ואמר
היתה באמנה אתו:
)ד( דייה הפיל פור וכר
דין:
בית
בהכרזת
משדותיהן
אותן
הגורל על אדר הסייד:
אסתר ב כ רבי אלעזר כשהקב״ה פוסק גדולה לאדם פוסק לבניו ולבני בניו ע ד סוף
.8בימים ההם ומרדכי
משל
ישב בשער המלך קצף כל הדורות שנאמר 1ויושיבם לנצח ויגבהו )וגו׳( ואם הגיס דעתו הקב״ה
בגתן ותרש שני סריסי משפילו שנאמר 6ואם אסורים בזקים וגו׳ 7ו א ת מאמר מרדכי אםתר עושה אמר רבי ירמיה שהיתה מראה
הגהות ד״גר״א
הסף
המלך משיבנרי
ויבקשו לשליח ןד במלך דם נדה להכמים 7כ א ש ר היתה באמנה אתו אמר רבה ב ר לימא י>)משמיה דרב( שהיתה עומדת ] א [ נמ׳)לכתיב( תז״מ:
אחשורש :אסתר ב כא
מחיקו ש ל אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו ש ל מרדכי 8בימים ההם ומרדכי
של
בחיקו
ויושבת
.9ןשם אתנו נער עברי ו ט ו ב ל ת
עבד לשר הטבחים
יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש אמר ר׳ חייא ב ר אבא אמר רבי
מאמר
מרדכי .ואס
רבעו הננאל
ונספר לו ויפתר לנו את
שנאמר
יוםף
ומנו
צדיק
רצון
לעשות
עבדיו
על
אדון
הקב״ה
הקציף
יוהנן
ךולימתינו איש כךולמו והא לא הי׳ שם הבחנח שלש׳ חדשים
אמר לו והלא אין משמרתי
9ו ש ם אתנו נער עברי וגו׳ עבדים על אדוניהן לעשות נם לצהיק ומנו מרדכי ומשמרתך שוה ,אמר לו
פתר :כראשית מא יב שהרי בכל יום היה אותו רשע מצוי
הךבר
ויודע
.10
אני אשמור משמרתי
8
ה
10
למרדכי ויגד לאסתר אצלה וי״ל שהיתה משמשת במוך:
wדכתיב ויודע הדבר למרדכי וגו׳ >אמר רבי יוחנן בגתן ותרש ש נ י טרסיים הוו ומשמרתך .פי׳ אמר לו אני
המלכה ותאמר אסתר
והיו מספרין בלשון טורסי ואומרים מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו בא אשמור משמרתי בתחילת
למלך בשם מרדכי:
הלילה עד החק שאנו
אסתר ב כב ונטיל ארם בספל כדי שימות והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע בשבעים קבועים ואשמןוןר עוד
הלילה
. IIויבקש הךבר וימצא לשון אמר לו והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה אמר לו אני אשמור משמרתי ומשמרתך והיינו דכתיב ממך בחצי
ויתלו שניהם ע ל עץ
במשמרתך .ועשו כך,
במשמרתו
ויבהב בספר דב־־יה־מים 1 1ויבקש הדבר וימצא שלא נמצאו במשמרתן 1 2א ח ר הדברים האלה יי)אחר מאי( אמר רבא אהר שברא ונתבקש
לפני המלך:
הקב״ה רפואה למכה דאמר ר״ל אין הקב״ה מכה את ישראל אא״כ בורא להם רפואה תהילה שנאמר שבתחילת הלילה .שכל
אסתר ב כג
שומר בתחילת הלילה
. 12אחר הדברים ה א ל ה 1 3כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים אבל אומות העולם אינו כן מכה אותן ואה״כ בורא להם רפואה שנאמר כשיעמוד אחר לשמור.
גדל המלך אחשורוש
ישן מי שכבר שמר ,ונמצא
א ת המן בן המךתא 1 4ונגף ה׳ את מצרים נגוף ורפוא 1 5ויבז בעיניו לשלוה יד במרדכי לבהו אמר רבא בתהילה במרדכי
שלא
זה ןו(שומר
16
האגגי וינשאהו וישם לבדו ולבסוף בעם מרדכי ומנו רבנן ולבסוף בכל היהודים
הפיל פור הוא הגורל תנא כיון שנפל פור במשמרתו ,לפיכך נתבררה
א ת כסאו מ ע ל כל
עליו העיצה .אין הקב׳׳ה
״שבשבעה
יודע
היה
ולא
משה
בו
שמת
בירה
בחודש אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור
השרים אשר אתו:
מכה את ישראל עד
17
ישנו עם אהד אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן אמר ליה שבורא להן רפואה ,שני
אסתר ג א באדר מת ובשבעה באדר נולד
.13בךפאי לישראל
וגר.
כרפאי לישראל
ונגלה עין אפרים ורעות תא ניכלינהו אמר ליה מסתפינא מאלהיו דלא ליעביד 0־ כדעבד בקמאי אמר ליה ישנו מן המצות אמר
שמרון כי פעלו שקר ליה אית בהו רבנן אמר ליה עם אחד הן שמא תאמר קרהה אני עושה במלכותך מפוזרין הם בין העמים
וגנב ןבוא פשט גדוד
הושע ז א שמא תאמר אית הנאה מינייהו מפורד כפרידה זו שאינה עושה פירות ושמא תאמר איכא מדינתא
מוסף רש״י
בחוץ:
•14ונגף י; א ת מצרים מינייהו ת״ל בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלי מינן ולא נםבי מינן ולא מנםבי לן מסר לה סימנים .מסר
יי
עד
ועזבו
וךפוא
נגיף
לה יעקב סימני! לרמל
ונעתר להם ורפאם:
ואת התי המלך אינם עושים דמפקי לכולא שתא בשה״י פה״י ולמלך אין שוה להניהם דאכלו ושתו ומבזו ליה שתאמר לו גלילה בשכבה
ישעיהו יט כב למלכות ואפילו נופל זבוב בכוסו ש ל אהד מהן זורקו ושותהו ואם אדוני המלך נוגע בכוסו ש ל אהד )רשב״ם ב־ב קכג .(.והלא
.15ויבז בעיניו לשלח
משמרתי
אין
;ר במרדכי לבדו כי
מהן הובטו בקרקע ואינו שותהו 1 8א ם על המלך טוב יכתב לאבדם ומשמרתך שוה .כל
גימטריא
נתון לך.
הגידו לו את עם מרדכי ה כ ס ף
מינוי שהאדס ממונה עליו
ועשרת אלפים ככר כ ס ף וגו׳ אמר ר י ש לקיש גלוי וידוע לפני מי
ויבקש המן להשמיד את
ומוטל עליו לעשותו קרוי
הע״ץ
עולה
דהכסף
בל היהוךים אשר בכל
שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך
משמרת ! ב ח ז נ ו ג ז ועי•
ר מ ז לו שיתלה עליו :0
מלכות אחשורוש עם
רש״י ע־ז לה :שפי׳ שומרי
הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן א ח > באחד באדר משמיעין על השקלים
אסתר ג ו
מרדכ
הסף שומרי ה כ ל י מ וח״א
19
בשבעה
מהרש״א כאוו.
ויאמר המלך להמן הכסף נתון ל ך והעם לעשות בו כטוב בעיניך אמר רבי אבא
. 16בהךש הראשון הוא ועל הכלאים
חידש ניסן בשנת שתים
באדר מת משה .כפ״ק
משל
עשרה למלך אחשורוש
לקדושין )לס (.ילפינ! לה
הפיל פור היא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחיךש שנים עשר הוא חיךש אדר• .אסתר ג ו .17ויאמר הבלן
מקראי לכתיג רגכו בני ישראל את משה גערגות מואכ שלשים יום ,וכחיג משה עגלי מת ועתה קום עגור ,וכתיג כי געול
למלך אחשותש ישנו עם אחד מ?זר ומפרד בין העמים בכל מדינית מלכותך וךתיהם שינות מכל עם ואת דתי המלך
שלשת ימיס אתס עונריס אח הירלן וגו׳ וכחינ והעם עלו מן הירלן נעשור לחלש הראשון ,צא מהם ל״ג למפרע ,תמצא שבשבעה
אינם עשים ולמלך אין שוה להניחם :אסתר ג ח . 18אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים כבר כסף
נאלר מת משה ,ומנין שנשנעה גאלר גולל ,שנאמר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו׳ מה ת״ל היום ,היום
אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך :אסתר גט .19ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות מלאו ימי ושניתי וסוטה יב > .משמיעין על השקלים .בהכרזת בית לין ולקח! כט >.שיהו ישראל מביאי! תרוממ שקלים מיס!
בו בטוב בעיניך :אסתר ג יא
לכחיג :נחלשו לחלשי השנה ,חלש והבא לי קרבן מתרומה חלשה !מריק ו .(.ועל הכלאים .משמיעי! שלא יזרע כלאים !שם
מכה״י! או :לעקור כלאי הזרעים הניכרי! נין התבואה ולקמן כט.>:
אחרת
י:
בכתובים
שיצאה
משאול:
והעם עלו מ ן הירדן בעשור לחודש
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מםורת הש״ם
א( עי׳ רי״ף ורא״ש,
ב( ערכין י .ע״ש ,ג( שם,
ו ( גי׳ רי״ף ,ורא״ש ל׳
ויניציאה מתקיף לה רנא מי
רמי כשלמא ,ה( !ערכין י:
ע״ש היטג[ ,ו( סנהלרין קי,.
ז( סנהררץ סט ,:ח( נסוטה
יג :ע״ש[ ,ט( ]צ״ל וגי׳
אחות אהרן ולא וכוי[,
י( ]צ״ל משכן וכן איחא
בילקוט[ ,כ( ]צ״ל אכי שלום
יעי׳ תופ׳ יומא לח:ל״ה ללא
וחוס׳ כחובוח קל :ל״ה
שני[׳ ל( נסיכה מה,[:
מ( כריתות ו .הוריות יב,.
נ( ברכות י ,.ס( ברכות י.
ע״ש ,נ] (1צ״ל החזירתן[,
ש( ]אסחר יד[ ,צ( אל המזבח
יעלי החוזה בד׳׳ה נ ט
ואפשר עילו החוזה הנזכר
גל״ה ג יג היינו יעלי,
ק( ]מ״א יג[ ,ר( ]ל׳׳ה ג
כה[ ,ש( ]ל׳׳ה ב יא[,
ה( ושגיס לא ילעתי א׳ עולל
הנביא ל״ה ב ט״ו לפי פי׳
רל״ק ואחל חמי הרואה ל׳׳ה
ב ט״ז שהתנבא על אסא ולפי
פשוטו כשמזכיר הנביא
בשמו ושם אביו בנבואה
נילוע שהוא נביא בן נביא
וא״כ עזריה בן עולל ייהוא
בן חנני נתשניס לנביאים
המה ואביהם גס יש לחשוב
זכריה ק יהוילע הכהן ר״ה
נ כל גס עולל הנביא
שהתנגא בימי פקח בן
רמליהו דיה ג כת ,א( ]ש׳׳א
טז מ״א א[ ,ב( ]ש״א י מג
טן ,ג( ננל השמש ולול אמר
אס אשאיר לנגל מכל אשר לו
על איר הגקר,
משל דאחשורוש והמן כוי .כלומר יש ללמוד מאחשורוש שאף בדעתו
המורשתי ובימי אמציה אמוץ אמוץ אמר לאמציה מלוע לרשת אלהי
שגזרו עליהן תעניות לתשובה
אלום י( ואליהו ואלישע ויונה בן אמיתי ישעיה בימי מנשה יואל
כלכמיבי« צום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים :חון ממקרא מגילה.
נמום חבקוק בימי יאשיה צפניה אוריה מ ק ד ת יערים ירמיה בגולה
ואם תאמר נ ר חנוכה כבר פסקו הנביאים אבל בימי מרלכי היו חגי
יחזקאל לניאל בשנת 3׳ לרריוש ברוך נריה שריה מחסיה חגי זכריה
היה להשמידן :ולהחזירן למוטב.
ומלאכי:
זכריה
לחירות.
מעבדות
ביציאת מצרים אמרו שירה על הים:
שהוא
הלל נמי נימא.
הכי
שירה:
גרסי׳ אמר רבא בשלמא התם
כוי
ולא עבדי פרעה .שהרי לחירות יצאו:
אכהי
אחשורוש
עבדי
דלא
אגן.
נגאלו אלא מ ן המיתה :בין לרבא.
דאמר להט לא
עבדי
דאכתי
אמרי הלל
אחשורוש הוו הא לאו
אמרינן:
בין
נחמן.
לרב
הט
דאמר
קריאח מגילה במקום הלל) :י( הוכשרו
ארצות
שאר
שירה .על
לומר
המאורע להם :ותו ליכא.
שהוצרכה
נבואה
תשובה
או
נס
נביאים:
ללמוד
לדורות.
הוראה וכל הנך
מ״ח
הוצרכו .ובהלכות גדולות)»> מנויין מסדר
עולם ]א[ אברהם יצחק יעקב משה
ואהרן יהושע פנחס ויעל מלאך ה׳
מן
הגלגל אל
)שופטים ב(
הבוכים
זה פנחס ויבא איש האלהים אל עלי
)שמואל א 0זה אלקנה עלי שמואל
גל נתן ל ו ד שלמה עידו קרא ל( אל
המזבח בבית אלק( מיכיהו בן ימלה
בימי
אחאב
אחיה
עובליה
השילוט
ויהוא בן חנני בימי אסא עזריה בן
עולל
אליעזר
בימי
הגהות הב״ח
) א ( גט׳ אמר ר׳ יהושע בן
קרחה ק ל וחומר ומה
מעבלות לחירות) :ב( שם
הלל נמי נימא אמר ר׳
יצחק לפי שאי! וכוי
שבחוצה לארץ והרי יציאח
מצרים לנס שנחוצה לאלן
ואמרי׳ הלילא התם
כלתניא על כצ״ל) :ג( שם
קרייתא זו הלילא מתקיף
לה רבא מי דמי בשלמא
החס) :ד( רש״י ד׳׳ה נין
לר׳ נחמן וכוי הלל הס״ל
ואח׳׳כ מ״ה לא הוכשרו:
)ה( דיה נבואה וכי׳
ובהלכות גלולוח הן מניין
ורובן יש ללמוד מסלו
עולם וכוי קרא על המזגח
וכוי בימי יאשיה צפניה
וירמיה ואוריה מקריח
יעריס ליהויקים בגולה
יחזקאל לניאל) :ו( ד״ה
פחילוח למקדש .למשכן
שילה בשעה שבני אדם
באין ליטול עצה ממנה
יושבת תחת תומר שלא
בסתר
תשב עמהם
משיס יסוד שהוא גנוה
ואין לו צל ואין אלס יכול
להתייחל שס עמה כמי
שאר
ותחת
בביח
אילנות יש צל שיש
סמוך
להם ענפים
לעיקרן הס״ל:
יד.
<כ כ>
הושע
חזיאל
בן
ןהלוי[
לולו
יהושפט
ובימי
עמוס
מבני
ממורישה
בלברי
ירבעם
ובימי
מתניה
כולן
הימים
בן
יואש
יותס
מיכה
מלאכי
מ ש ל דאהשורוש והמן למה הדבר דומה
לשני בני אדם לאחד היה לו תל בתוך שדהו
ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו בעל חריץ
אמר מי יתן לי תל זה ברמים בעל התל
אמר מי יתן לי הריץ זה בדמים לימים
נזדווגו זה אצל זה אמר לו בעל הריץ לבעל
התל מכור לי תילך אמר לו טול אותה בהנם
והלואי ויםר המלך את טבעתו אמר רבי אבא
בר כהנא גדולה הםרת טבעת יותר
מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות
שנתנבאו להן לישראל שכולן לא ההזירום
למוטב ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב
ת״ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות
נתנבאו להם לישראל ולא פהתו ולא הותירו
על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה
מאי דרוש אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי
יהושע בן קרחה יא( ומה מעבדות לחירות
אמרי׳ שירה ממיתה להיים לא כל שכן אי
הכי הלל נמי נימא »> 0לפי >שאין אומרים
הלל על נס שבחוצה לארץ יציאת מצרים דנם
שבחוצה לארץ היכי אמרינן שירה כדתניא
עד שלא נכנסו ישראל לארץ חוכשרו כל
ארצות לומר שירה משנכנסו ישראל לארץ
לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה רב
נחמן אמר >קרייתא זו הלילאיי « רבא אמר
בשלמא התם הללו עבדי ה׳ ולא עבדי
1
5
א
אג
בלשן
ומרלכי
עולם
בסלר
ועל לניאל אמרינן ל ע י ל ) ל ף pאינהו
ואיהו לאו
נביאי
אפיק
נביא אלא
לניאל ועייל שמעיה שאמר לרחבעסש(
אל תעלו ואל תלחמו עם אחיכם בני
ישראל .משנים לא ילעתיוב[ :נתבצר
להם.
לשון
בשמים
גבוה
)לברים
ובצורות
כמו
כשהיא
נו>:
אתות
אהרן .ועליין לא נולל משה :פתילות
למקדש 0).משכן שילה :משום יחוד.
שהוא גבוה ואין לו צל ואין אדם יכול
בבית :לכ
להחייחל שם עמה כמו
אחד .שרף יש לו כמו אילן אבל אין
בגזעו על פני
לו בענפיו אלא
כל
גובהו :רמה קרני ולא רמה פכי.
היא
זו
שאול
נבואתה
ויהוא שלא
במשיחת
השמן
דוד
שנתנבאית
תימשך
ושלמה
קרן
כתיב א(
ובמשיחת שאול ויהוא כתיכג(
)שמואל א כה> אם
שנאמר
אשאיר לנבל
עד
אור הבקר משחין בקיר שמע מינה
דהוה בלילה .וכי מראין דם בלילה
אס טמא או טהור הלא צריך להבחין
מראיתו
אס מהי
באשה הוא :וכי
בלילה .והא
לבוקר
לה׳
משפט
נ( נגד
דמים
דנין
כתיב
השמש
הטמאים
דיני נפשות
)ירמיה כא(
וכתיב
נר מצוה
א ]מיי׳ סייג מהל׳ חנוכה
הל׳ ו טוש״ע א״ח סי׳
חרצג סעי׳ ג[:
הגהות הגר״א
] א [ -ש״י ל׳׳ה נבואה כוי
אברהס טי .נ״ב אבל בסלר
עולם לא חשיב אברהס
יצחק ויעקכ משה ואהרן
עלי שלמה נריה מחסיה
וסשיב גמקימס ג׳ בני קרח
אסף והימן ואיתן ויליחן
וזכריהו הכהן ולניאל כי לא
חשיב במ׳׳ח נביאים רק
אחר מות משה אף
שננביאוח תשיג כי לא היו
רק ז׳ יכן נריה ומחשיה לא
נכחבו נבואתן ולא נקראו
נביאים וכן עלי ושלמה
ועייל ט״ו גרון גן נריה
כו׳ ] :נ [ שם גסה״ל שנים
לא ילעחי .נ״ב והס סנני
ועודד:
על
מלכותן.
פ ך :וכי רואין דם בלילה.
עין משפט
דינו
והוקע
אותם
)3מלבר
כה(:
כליתני
2
פרעה אלא הכא הללו עבדי ה׳ ולא עבדי אהשורוש אכתי עבדי אהשורוש אנן >בין לרבא בין לר״נ קשיא
והא תניא משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה כיון שגלו הזרו להכשירן הראשון ותו
ליכא והכתיב ויהי איש אהד מן הרמתים צופים אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל מיהוה
טובא הוו כדתניא הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים אלא נבואה שהוצרכה לדורות
נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה רבי שמואל בר נחמני אמר אדם הבא משתי רמות שצופות זו את זו
רבי הנין אמר אדם הבא מבני אדם שעומדין ברומו ש ל עולם ומאן נינהו בני קרה דכתיב ובני קרח
לא מתו ייתנא משום רבינו מקום נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו שבע נביאות מאן נינהו שרה מרים
דבורה חנה אביגיל חולדה ואםתר שרה דכתיב א ב י מלכה ואבי יסכה ״ואמר ר׳ יצהק יסכה זו שרה
ולמה נקרא שמה יםכה שםכתה ברוח הקדש שנאמר כ ל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ד״א
יסכה שהכל םוכין ביופיה מרים דכתיב יותקח מרים הנביאה אחות ״י אהרן ׳ולא אחות משה אמר ר״נ
אמר רב שהיהה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל ובשעה
שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך י ף ן
שהשליכוהו ליאור עמד אביה וטפהה על ראשה ואמר לה בתי היכן נבואתיך היינו דכתיב ותתצב אחותו
מרחוק לדעה לדעת מה יהא בסוף נבואתה הבורה דכתיב ׳ודבורה אשה נביאה אשת לפידות מאי אשת
לפידות שהיתה עושה פתילות י׳ למקדש והיא יושבת תחת תומר מאי שנא תחת תומר אמר ר׳ שמעון
בן אבשלום משום יחוד דבר אחר לימה תמר זה אין לו אלא לב אחד
בני י ישראל למשפט:
אף ישראל שבאותו הדור לא היה להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים
ה
3
4
5
רבינו חננאל
ת״ר מ״זז נביאים ושבע
נביאות לא פחתו ולא
הותירו על מה שכתוב
בתורה אפי׳ אות אחת חוץ
ממקרא מגילה .ואלו הן
מ״ח נביאים משה ואהרן
ואסיר ואלקנה ואביאסף
בני קרח נתנבאו במדבר.
יהושע ,פנחס ,אלקנה ,גד
החוזה ,נתן הנביא ,אסף,
הימן ,ידותון ,שמואל.
דוד ,א( אחיה ,שמעיה,
עדוא ,עזריהןו[ בן עודד,
חנני הרואה ,יהוא בן חמי,
אליהו ,מכיהו ,עובדיהו,
)יחזקאל(
אלישע,
]יחזיאל[ ,אליעזר כן
רודוהו ,יונה בן ]אמיתי[,
זכריה כן יהו־דע ,אמוץ,
חבקוק ,צפניה) 0בן כושי,
ירמיה ,ישעיה ,יחזקאל,
דניאל ,ברוך בן נריה,
שריה בן מחסיה ,מרדכי
בלשן ,הושע בן בארי,
עמוס ,מיכה המורשתי,
יואל בן פתואל ,נחום,
חגי ,זכריה ,ומלאכי .שבע
נביאות שרה ,מריס,
דבורה ,וחולדה ,חנה,
ואביגיל ,ואסתר.
6
א( אילי צ״ל פאן שלמה.
ט
וכ
תורה אור השלם
וןםר המלך את
8
טבעתו מ ע ל ;דו ויתנה
להמן 1ין המךתא האגגי
ציךר היהודים:
10
אסתר ג י
כ(
א ל י ה .2ה ל ל ו ; ה הללו עבדי
כ ש 3א י ן
י ח ו ד י
מ ש ן ם
י; הללו א ת שם י;:
תהלים קיג א
ותתפלל חנה ותאמר .3ויהי איש אחד מן
הנה דכתיב 1 1ותתפלל הנה ותאמר עלץ לבי בה׳ רמה קרני בה׳ מ>רמה קרני
דכתיב
הרמתים צופים מהר
ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא
ע ל ץ לבי בהי .וה״נ אפרים ושמו אלקנה בן
הוה מצי לאתרי כל הפרשה שכל ירחם בן אליהוא בן תיחו
שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן 1 2אין קדוש כה׳ כי אין בלתך ״אמר רב
נבוכלנצר בן צוף אפרתי:
סנחריב
על
הנבואה
יהודה בר מנשיא אל תקרי בלתך אלא לבלותך שלא כמדת הקב״ה
שמואל א א א
והמן כמו שתרגם יונתן אלא קרא .4ובני קרח ל א מתו:
מ ד ת ב ש ר ודם מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו אבל הקדוש ברוך
במדבר כו יא
לריש פרשתא נקט:
הוא מבלה מעשה ידיו ואין צור כאלהינו ס יאין צייר כאלהינו אדם צר
.5ףקח אכרם ונחור
מורל
מוםף רש״י
ל ה ם נשים שם אשת
צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים
אבףם שרי ושם אשת
קרייתא .קריאת המגילה
; ע ר כ י ו י .(:מקום נתבצר אבל הקב״ה צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים אביגיל דכתיב 1 3והיה היא רוכבת נחור מלבה בת הרן אבי
להם בגיהנם .מלשון
מלבה ואבי יסבה:
עיר על החמור ויורדת בםתר ההר בסתר ההר מן ההר מיבעי ליה אמר רבה בר שמואל על עסקי דם הבא מן
נצורה ,התקין להון הקב״ה
בראשית יא כט
מקום גבוה שלא העמיקו הסתרים נטלה דם והראתה לו אמר לה וכי מראין דם בלילה אמרה לו וכי דנין דיני נפשות בלילה אמר לה .6וייאמר אלהים אל
כל כך גגיהנס ולא מתו
אברהם א ל ירע בעיניך
מורד
;םוהדריו קי .:.שהיתה
על הנער ועל אמתף ביל
אשר תיאמר אליך שרה שמע בקילה בי ביצחק י?[רא לף זרע :בראשית כא יב .7ותקח מ ק ם הנביאה אחות אהלן
מתנכאה כשהיא אחות אהרן .עד שלא נולד משה והיינו הנביאה אחות אהרן ;סוטה יב .>:מה תמר זה אין לו
א ת התיף בןךה ותצאן כ ל הנשים אחריה בתפים ובמחילת .8 :ותתצב אחיתו מרחיק לדעה מה יעשה לו :שמוח ב ד
אלא לב אחד .כעין מוח יש בו כגון בעץ האגוז והגפן ,ואין לו אלא בעץ האמצעי הזקוף ועולה וגדל למעלה ולא
בחריותיי ומכנדוחיו;סוכה נזה.(:
שמות טו כ .9ודבורה אעזה נביאה אשת ל פ י ת ת היא שפטה א ת ישראל בעת ההיא :שופטים ד ד .10והיא
יושבת ת ח ת ת מ ר דבורה בין הךמה ובין בית אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט :שופטים י ה
.12אין קדוש כין כי אין בלתך ואין צור כאלהינו :שמואל א ב ב .13והןה היא רכבת על הךומור וירדת בסתר ההר והנה
• 11ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בי; רמה קרני בין ךדוב פי ע ל אויבי כי שמחתי בישועתך :שמואל א ב א
ךוד ואנשיו ירדים לקראתה ותפגיש אתם :שמואל א כה כ
עין משפט
נר מצוה
ע א א מיי׳ פ״ג מהל׳
מלכים הלכה ח סמג
עשי! צו:
תורה אור השלם
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
י ד :
במלכות הוא ולא צריך למידייניה .קשה א״כ היאך
מורד
גרס
כליהני.
מנעת
אותי :בדמים .דם נדה
מסורת הש״ס
ושפיכות
דמים :שגילמה
פ ר ק אחד דיני ממונות )סנהלרין ל ף לו .ושם( דדיני נפשות
שוקה .ונתאוה לה ומבעה ולא שמעה לו כדמנךס ואזיל :לפוקה.
דוד
)ג( כמו פיק ברטם)נחום ג ( :ה ט גרסי׳ זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאי
חרבו <ש״א כה( והא מורד במלכות הוה ולא בעי למידייניה ועוד קשה
ניהו מעשה דבת שבט ומםקנא הכי הוה .ו ה ט פירושה מדקאמרה
ממחילין מ ן הצד מדכתיב גבי נבל ויחגרו איש חרבו ויחגור גס
ליה ולא תהיה זאת לך לפוקה מכלל
היאך ישב ד ו ד בדין והא אין מושיבין
שהתנבאתה לו שסופו להכשל בביאה
. Iוברוך טעמך וברובה מלך בסנהדרין כדאמרינן במסכת
מ ו ר ד במלכות הוא ולא צריך למידייניה
אחרת ומאי ניהו בת שבע ומסקנא
א ת אשר כלתני היום סנהדרין פ ר ק כ״ג ) ל ף ימ (:וע״ק
אמרה לו עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך
הזה מבוא בדמים והישע
הכי הוה ס ו ף שעלתה לו כך .אלמא
מ פ ׳ במה בהמה יוצאה )שבת ל ף נו(.
;די לי:
בעולם אמר לה •ברוך טעמך וברוכה את א ש ר
שנתקיימה נבואתה:
הוות
נביאה
שמואל א כה לג גבי אוריה דקאמר שהיה לו לדונו
כליתני ]היום הזה[ מבא בדמים דמים תרתי
שהאשה
בהדי שותא פילכא .עם
.2ולא תהיה זאת לך בסנהדרין ואמאי והא מורד במלכות
לפוקה ולמכשול לב
משמע ]א[ אלא מלמד שגילתה את שוקה
מדברת היא טווה .כלומר עם שהיא
היה וי״ל דהכא ה״פ מורד במלכות
לאדני ולשפך ךם חנם
מדברת ע מ ו על בעלה הזכירה לו
והלך לאורה ג׳ פרסאות אמר לה השמיעי לי
ולהושיע אדני לו והיטב הוא ולא צ ד ך למידייניה כשאר דיני
את עצמה שאם ימות <י> ישאנה:
י; לאדני וזכרת את נפשות שדנין בו ביום לזכות וביום
אמרה לו ל א תהיה זאת ל ך לפוקה זאת
אמתך:
מיטייפי .צופין למרחוק .ודוגמתו
שלאחריו לחובה אלא אפילו בו ביום
מכלל דאיכא אהריתי ומאי ניהו מעשה דבת
שמואל א כה לא
במס׳ כתובות ) ל ף ס (.נטוף עיניך:
.3ר ק ם א ד ם לךךפך גומרין לחובה והיינו הא דקאמרה ליה
ש ב ע ומםקנא הכי הואי והיתה נפש אדוני
ובמקום ירמיה היפי מיחנביא היא.
ולבקש א ת נפשך והיתה אביגיל וכי דנין דיני נפשות בלילה
צרורה בצרור ההיים כי הוות מיפטרא מיניה
נפש אדני צרורה בצרור
הרי ירמיה ע מ ד משנת י ״ ג ליאשיה
היה לך להמתין לגמור עד למחרת
החיים את י; אלדזיך ואת
את
וזכרה
לאדוני
ה׳
והטיב
ליה
אמרה
שנאמר אשר היה דבר ה׳ אל ירמיה
נפש אייביך יקלענה והוא השיב לה מורד במלכות הוה
בתוך כף הקלע:
אמתך אמר ר ב נהמן היינו דאמרי אינשי
וגו׳ )ירמיה א( והספר נמצא בשנת
ואין צריך להמתין ע ד למחר אבל
שמואל א כה כט
י״ח ליאשיה ועליו שלח אצל חולדה״(:
איתתא בהדי שותא פילכא איכא דאמרי
לדונו ודאי צריך וגם לא קשה מהא
.4וילך הלריהו הכהן
פי המופר אל הממהר לא ישוב.
בסנהדרין דהא דאין
ואחיקם ועכבור ושפן שישב ד ו ד
>שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי
ועשיה א ל
יחזקאל אמרו והוא נתנבא בתוך
חלדה מושיבין מלך בסנהדרין היינו משוס
חולדה דכתיב וילך חלקיהו הכהן ואחיקם
הנביאה אשת שלם בן
»(י״ד שנה שבין גלות ימיה לחרבות
ללא הוי כבודו להיות יושב ושותק
תקוה בן ח־־־ס שמר
ועכבור וגר ובמקום דקאי ירמיה חיכי
ירושלים ומתנבא שיהא בטל היובל
הבגדים והיא ישבת אבל גבי מורד כבודו הוא להיות יושב
מתנביא איהי אמרי בי רב משמיה דרב
והמוכר שדהו לא ישוב לו :אפשר
בדבר:
נוגע
שהוא
בירושלם במשנה וידברו ושותק לפי
אליה :מלכים ב כב יד ה״ג מאי מבוא בדמים ת ר ׳ דמים חולהה קרובת ירמיה היתה ולא הוה מקפיד
יובל בטל .משגלו עשרת השבטים
.5כי המוכר א ל הממכר
עליה ראשיה גופיה היכי שביה ירמיה
בימי מזקיה שנאמר לכל יושביה
ל א ;שוב ועוד בחיים
דם נדה ושפיכות דמים מלמד
כל
דז;תם כי חזון א ל
) י ק ר א כה( בזמן שכל יושביה עליה
ומשדר לגבה אמרי דבי רבי שילא מפני
המונה ל א ;שוב ואיש שגלתה שוקה .ולא גרסינן איכא
ולא בזמן שגלו מקצתן נמצא משגלו
שהנשים רחמניות הן ר׳ יוהנן אמר ירמיה
בעונו חיתו ל א יתחזקו:
דאמרי מלמד שגלתה שוקה דהא
שבט ראובן ו ג ד וחצי שבט מנשה
שהלך להחזיר עשרת
לא הוה התם
יחזקאל ו יג השתא מפרש מאי תרי דמים ועד
.6ויאמר מה הציון הלז
]כבר[ בטלו היובלות ויחזקאל היה
השבטים >ומנלן דאהדור דכתיב כ י המוכר
השתא לא פריש להו:
אשר אני ר א ח ויאמרו
שיבטל :אלא
לאחר זמן
מתנבא
אליו אנשי העיר הקבר ש ג ל ת ה שוקה והלך ד ו ד לאורה
אל הממכר לא ישוב אפשר יובל בטל ונביא
מלמד שירמיה התזירן .באותה שנה
איש האלהים אשר בא
קשה
פרסאות.
ג׳
מתנבא עליו שיבטל אלא מלמד שירמיה
את
מיהוךח ויקרא
שנמצא הספר והיא שנת שמונה עשרה
הדברים ה א ל ה אשר היאך אותה צדיקת גלתה שוקה לפני
החזירן ויאשיהו בן אמון מלך עליהן דכתיב
ליאשיהו וכששלח על דברי הספר אצל
בית
חמןבח
עשית על
ד ו ד ועוד קשה דמחזי כגוזמא לומר
חולדה לא היה שם ירמיה <ה ומזרו
ויאמר מה הציון הלז א ש ר אני רואה ויאמרו
מלכים ב כג יז
אל:
שהלך לאור שוקה ג׳ פרסאות וי״ל
.7גם יהוךח שת קציר
למנות אח היובל ולא הספיקו למנות
אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים א ש ר
דנמצא בספרים מדויקים שגקוד בהן
לך בשובי שבות עמי:
הבית:
אלא שמיטות ע ד שחרב
בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה א ש ר
הושע ו יא לאורה כלומר לאור שלה פירוש נתאוה
ויאמר מה הציון הלז .ביאשיהו כתיב
.8ויהי ביום השלישי
עשית על המזבה בבית אל וכי מה טיבו של
לה ד ו ד והלך באור חמימות שלש
ותלבש אסתר מלכות
עצמות
ושרף
בבית אל
בהיותו
ונסבה
דאיגיילה
ותעמיד בחצר בית המלך פרסאות:
יאשיהו על המזבה בבית אל אלא מלמד
המזבח
בבית אל על
הכומריס
הפנימית נבח בית המלך יהושע .קשיא היאך נסבה הא אמרי׳
שיאשיהו מלך עליהן ר ב נהמן אמר מהנא
שעשה ירבעם :מה טיבו בבית אל.
והמלך יושב ע ל כסא
פ ׳ הערל ףבמומ ד ף עו .ושם( דאפילו
מלכותו בבית המלכות
גם יהודה ש ת קציר ל ך בשובי שבות עמי
והלא ׳(משל מ ל ט ישראל ׳(היה
בגירותן מלית להו חתנות וצריך לומר
נכח פתח הבית:
שהרי שם העמיד ירבעם את העגל:
אסתר דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש
אסתר ה א שלא היתה משבעה עממין אלא משאר
שח קציר .עשה תיל וגדולה .כ מ ו ) 0
.9ורוח לבשה את
אסתר מלכות י׳ בגדי מלכות מיבעי ליה אלא
עממין ובאת לגור שם נ( דש מפרשים
עמשי ראש השלישים
ל( ועשה קציר כמו נטע )איוב י ל ( :
שלבשתה רוה הקדש כתיב הכא ותלבש
לך ךויד ועמך בן ישי שרצו לומר שלא הוזהרו על לאו דלא
לא נאה יוהרא לנשי .לא נאה חשיבות
וכתיב התם ורוח לבשה את עמשי וגו׳
שלום שלום ל ך ושלום תחחתן עד לאחר שנכנסו לארץ וזה
שמותיהן
לנשים :וסניין שמייהו.
לעזרך כי עזרך אלהיך
באו
אינו דאמרי׳ במדרש דנתיניס
אמר רב נהמן לא יאה יהירותא לנשי תרתי
ויקבלם דויד ויתנם
דבורה:
זיבורהא.
מאוסות:
להתגייר בימי משה כמו בימי יהושע
בךאשי הגדוד:
נ ש י ) » יהירן הויין וסניין שמייהו הדא שמה
חרתס.
בן
חולדה:
כרכושתא.
דברי הימים א יב יט ואף על פ י כן לא הותרו לבא בקהל
זיבורתא
כרכושתא
שמה
וחדא
זיבורתא
ואע״ג דקרא על בעלה קא מסהיד
.10ותשלח ותקרא
אלא היו חוטבי עצים ושואבי מיס
לברק בן אבינעם מקדש
במעשיה כתיב :אמר ליה
מיהו
כתיב בה ותשלח ותקרא לברק ואילו איהי
נפתלי ותאמר אליו הלא אלמא דקודס שעברו את הירדן
עינא סבא מיני ומינך תסתיים
לא אזלה לגביה כרכושתא כתיב בה א מ ר ו
עליהם»:
הוזהרו
לארץ
צוה י; אלהי ישראל לך ונכנסו
שמעהא .כלומר על ידי ועל ידך
ומשכת בהר תבור
לאיש ולא אמרה אמרו למלך אמר ר ב נהמן
ארבע
ולקחת עמך עשרת
תתפרש אמיתו של דבר הא והא
חולדה »> מבני בניו ש ל יהושע היתה כתיב
אלפים איש מבני נפתלי
את
הואי :גון בנו יהושע בגו.
ומ5ני ובלון :שופטים ד ו
בתמנת הרם איתיביה רב עינא םבא לרב
שבט אפרים מייתס הכתוב עד יהושע
. IIותאמר אליהם כה הכא ב ן חרחם וכתיב התם
אמר י; אלהי ישראל נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרהב הזונה ואלו הן נריה ברוך
איש:
למטה לא ייחס
ומיהושע
אמרו לאיש אשר שלה ושריה מחסיה ירמיה הלקיה הנמאל ושלום רבי יהודה אומר אף הולדה
בשלמא
אתכם אלי:
רחב הזונה היתה כתיב
מלכים כ כב טו
בגבול הנביאה מבני בניה של
הכא ב ן תקוה וכתיב התם א ת תקות חוט
. 12ויקברו אותו
סבא ואמרי לה ״פתיא
נחלתו בתמנת דרס בהר השני אמר ליה י׳עינא
אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתא דאיגיירא
להר
אפרים מצפון
שופטים ב ט ונסבה יהושע ומי הוו ליה זרעא ליהושע והכתיב נון בנו יהושע בנו בני לא הוו ליה בנתן הוו ליה
געש:
א
8
א( נ״ק צב ,:ב( עוטן לג,.
ג( ]עי׳ רש״י במשנה
סנהדרין קו :ד״ה עשרת
וכוי[ ,ד( ]לקמן סו .ע״שן,
ה( ]עי׳ ב״נ קכב,[:
י( ]ססחיס פח] (1 ,[.ברכות
נ .ע׳׳ש פרש׳׳י פסחים סח.
ע״ז טז :ע־׳ש סרש״י[,
ח( ]מ״ב כבן ,ט( ]צ״לי״א[,
י( ]צ״ל של[ ,נ ( צ״ל הימה,
ל( ]עי׳ פרש׳׳י בערכין לג,[.
מ( ]פי׳ דאסורין בלאו ללא
חחחתן אף לאחר שנחגיירו[,
נ( ]ועי׳ תוס׳ סוטה לה:
ד״ה לרבות[ ,ס( ]ועי׳ חוס׳
גיטין מי .דייה טון[,
2
3
2
א
4
15
5
ג
גליון הש״ם
רש״י ד״ה בהדי בו׳
שהאשה מדברת .עיין
סוכה דף נו ע״ג רש׳׳י
ד׳׳ה שותא:
הגהות הב״ח
) א ( גמ׳ תרחי נשי
נביאתא יהירין הוויין:
רב
)כ( שם אמר
נחמן חולדה הנביאה
מבני ) :ג ( דש״׳ ד׳׳ה
לפוקה לשון כשלון
ברכים כמו ופיק ברכים:
)ד( דייה בהדי שותא
וכוי שאס ימות נכל
ישאנה) :ה( ד״ה אלא
מלמד וכוי לא היה שם
ירמיה ויאשיהו המלך
מלך עליהם וחזרו למניח
וכוי אלא ח מ ש שמיטות:
)ו( דייה שת קציר
וכוי וגדולה כמו תשלח
קצירה ועשה קציר:
6
7
8
9
10
11
121
4
4
1 3
14
•13הנה אנחנו באים
בארץ א ת תקות חוט השניהזה תקז?זרי בחלון אשר הורךתגו בו ואת אביך ואת אמך ואת אחיך ואת בל בית אביך תאספי אליך הביתה :יהושע ב יח
בשלמא
.14נון בנו יהושע בנו :דברי הימים א ז כז
הגהות הגר׳׳א
] א [ גט׳ )אלא מלמד
שגילחה א״ש וה״ל ג״ס
א״ל השמיעי לי אמרה ל0
תא״מ:
מוסף רש״י
טבעך .שמעך !עיי ע״ז
ב .>:שפיל ואזיל בר
אווזא .כלומר מחמת
ענוחנוחו של אדם לא יהא
בוש מלשאול דבר הצריך לו,
בין לתורה בין לפרנסתו
ולחמע חובו )נייק צב ן.
דכתיב .נימי צדקיהו ,כי
המוכר א ל הממכר לא
ישוב .דקאמר להו סופכם
לגלות ויהא יובל בטל ולא
יחזרו שדות לנעליהן,
אפשר יובל בטל .משגלו
שבט ראובן וגר
ל ג ו .פתיא
!ערכיו
אוכמא.
פתיא ,כלי חרס ) ב ו כ ו ת נ(.
פתיא אוכמא ,כלי שחור,
כמו)ע׳׳ז לג >:הני סתוותא
אוכמא,
לבי מיכסי
שנשחחר ע׳׳י מלאכה,
כלומר גס אחה רגיל וחליר
בתורה ,כמו )ברכות כח(.
מכותלי ביתן ניכר שסחמי
אחה ,חכמה מפוארה בכלי
מכוער !עיי ת ע נ י ת ו ! לרק
חכמיס
של תלמילי
שמצטערין על לימול תורה
ואינם מכבסים נגליהם
ן ע ״ ז טו:ן.
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מםורת הש״ס
א( ןגע״י אימא אמר רב
מלאכי וכוי[ ,נ ( ןגי׳ ע״י
אמר ר 3נחמן נר יצחק[,
] 0צ״ל רחב ואביגיל[,
ד( ]לעיל יג ,[.ה( חעניח ה,:
0נדה עא .סוטה כ ,:ז( ב״ב
ל ,.יז( ע״( י ,:ט( ]עי׳
פרש״י לקמן כח :ל׳׳ה
עורקמא[ ,י( ]לעיל יל:ן,
(Sנרכוח ז ,.ל( לקמן כח.
ב״ק צג .ע״ש ,מ( אנוח פ״ו
מ״ו ןנלה יט :חולין קל,[:
ג( ]בסוף .רש״ש[ ,ס( ]לניאל
ה! ,מ( נמלה המן נערב ר׳׳ל
בערב אחר יוס ששה עשר
וע״ל נח .נרש״י ל״ה הלכוח
קמיצה ול״ה לתעניחו,
פ( ]יקרא ט[ ,צ( ]ועי׳ תיס׳
סנהלרין על :סל״ה והא[,
גליון הש״ם
גט׳ ששמו ושם אכיו .עי׳
ב״ב לף טו ע״ב תוס׳ ל״ה
בלעם ונמהר״ש אייללס
שם
שם:
גח״א
כל האוםר רחב .עיין
סנהלרין מה עי׳א חל״ה
אלא :שם וא־לו א־הו לא
אזיל לנכ־ה .עי׳ ב״ב לף
ל ע״א חוס׳ ל״ה שכל:
כשלמא) .י( ירמיה וחנמאל דכתיב רבא אלי חנמאל בן דודי כדבר
נשים
ארבע
ה׳ !יימיה לג> ברוך ושריה מצינו שהיו חלמידי ירמיה ברוך דכתיב
מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על
טו.
חוה
יפיפיות היו כעולם .קשה אמאי לא חשיב
להא אמרינן ב פ ׳ חזקח הבתים <ג״ב לף נמ (.שרה לפני
הספר בדיו
חוה כקוף בפני אלם ויש לומר ללא תשיב אלא אותן הנוללות מאשה:
)ירמיה ל 0ושריה במוף> ס פ ר ירמיה )נא> הדבר אשר צוה ירמיה
שאבדתי מבית אבא כ ך אבדתי ממך .וא״ת אמאי לא היה
את ש ד ה בן
מחסיה
נביאים שהיו
וגו׳
נביאים
כשם
ומצינו
מגרשה
נחה
ותהא
להתזירנה
מותרת
י״ל לפי שכל מעשה הגט הוא ע״פ
הגהות תגר״א
]א[ גם׳ מעשיה .צ״ל
מחסיה:
. Iדבר י; אשר ה;ה אל
צפנ;ה בן כושי בן גדליה
בן אמריה בן חןק;ה בימי
יאשץהו כן אמון מלך
צפניה א א
יהודה:
.2ויהי ב־זרש השביעי
בא ישמעאל בן נתעה בן
אלישמע מזרע המלוכה
ורבי המלך ועשרה
אנשים א ת ו א ל גךלןהו
בן אחיכןם המתפתה
ויאכלו שם ל ח ם יהדר
במצפח :ירמיהו מא א
.3בגךה יהוךח ותועבח
בישראל
נעשתה
חלל
ובירושלם כי
יהודה קךש ץ אשר אהב
ובעל בת א ל נכר:
מלאכי כ יא
.4ויען שכנ;ה בן יחיאל
ויאמר
עילם
מבני
לעזרא אנחנו מעלנו
באלהינו ונשב נשים
נכריות מעמי הארץ
ועתה יש מקוה לישראל
עזרא י ב
על זאת:
.5ומרדכי;ידע א ת כל
אשר נעשה ויקרע
מרדכי א ת בגליו וילבש
שק ואפר ויצא בתוף
העיר ויזעק זעקה גדלה
אסתר ד א
ומך
.6ותבואנה נערות
אסתר וסריסיה ויגידו
ל ה ותתחלהל ה מ ל כ ה
מ א ר ותשלח כגרים
להלביש את מרדכי
ולהסיר שקו מעליו ולא
אסתר ד ד
קבל:
.7ותקךא אסתר להתף
אשר
מסףיםי המלך
העמיר לפניה ־תצרהו
על מרדכי לדעת מה זה
ועל מ ה זה :אסתר ד ה
.8ויפן וירד משה מן
ההר ושני ל ח ת הערת
ב;דו ל ח ת כתבים משני
עבריהם מזה ומזה הם
שמות לב טו
כתבים:
.9ויגידו למרדכי את
דברי אסתר:
אסתר ד יב
.10ל ך כנוס א ת בל
הנמצאים
היהודים
בשושן וצומו עלי ואל
תאכלו ו א ל תשתו
שלשת ;מים לילה ויום
גם אני ונערתי אצום כן
ובכן אבוא א ל המלך
אשר ל א כרת וכאשר
אבדתי אבךתי:
בתלמידי
בשלמא אינהו מיפרשי אלא אבהתייהו
רוח אליהו על אלישע רהושע תלמיד
מנלן כדעולא דאמר עולא כל מקום *ששמו
השלישי .בזכות
למלכות*( :ביום
משה ולקמן תניא בברייתא ברוך בן
ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן
תורה נביאים וכתובים א״נ כהנים
נ ד ה ו ש ד ה בן ממסיה ודניאל ומרדכי
נביא שמו ולא שם אביו בידוע שהוא נביא
לויס רשראלים אי נמי משה ואהרן
ומגי זכדה ומלאכי כולן נתנבאו
בשנת שמים לדריוש :ישמעאל בן ולא בן נביא שמו ושם עירו מפורש בידוע
ומרים אי נמי שלישי דמתן תורה:
זה
נתניה .הוא שהרג את גדליהו בן
שהוא <א> מאותה העיר שמו ולא שם עירו
אתיקס הצדיק :כשנמ שמים לדריוש.
בידוע שהוא מירושלים במתניתא תנא כל שמעשיו ) 0ומעשה אבותיו
האחרון נתנבאו לבני הגולה שיחזרו
םתומין ופרט ל ך הכתוב י א ח ד מהן לשבח כגון ד ב ר ה׳ א ש ר היה אל
לבית המקדש שנתבטלה המלאכה זה
צפניה בן כושי בן גדליה בידוע שהוא צדיק בן צדיק וכל שפרט לך
שמונה עשרה שנה על ידי שמרונים
הכתוב באחד מהן לגנאי כגון ויהי בהדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה
משהתמילו בה בימי כורש :בגדה
בן אלישמע בידוע שהוא ר ש ע בן ר ש ע אמר ר ב נחמן מלאכי זה מרדכי
יהודה .סיפיה דקרא ובעל בת אל
ולמה נקרא שמו מלאכי שהיה משנה למלך מיתיבי ברוך בן נריה
את
נ כ ר :בשמה זינמה .המזכיר
שמה נגרר אחר תאות זנות :נקרי.
ושריה בן Mמעשיה ודניאל ומרדכי בלשן וחגי זכריה ומלאכי כולן
רואה ק ד :ה״ג מאי אמר .כשצעק
נתנבאו בשנת שתים לדריוש תיובתא תניא אמר רבי יהושע בן קרחה
צעקה גדולה ומרה מה היה אומר
מלאכי זה עזרא וחכ״א מלאכי שמו אמר ר ב >נהמן מםתברא כמאן
בצעקתו :רב אמר .כך היה צועק:
דאמר מלאכי זה עזרא דכתיב בנביאות מלאכי בגדה יהודה ותועבה
גבה המן מאחשורוש .שמלאו לבו
נעשתה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש ה׳ אשר אהב ובעל בת אל
לדבר מה שלא עלה על לב אחשורוש:
נכר ומאן אפריש נשים נכריות עזרא דכתיב ויען שכניה בן יהיאל מבני
הוא
כינוי
עילאה.
גבר מלכא
עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות תנו רבנן
ותתחלחל.
נקיה:
בלשון
להיפוך
שחתכוהו
גופה:
נתמסמס חלל
ארבע נשים יפיפיות היו בעולם שרה ״)ואביגיל רחב( ואסתר ולמאן דאמר
שהרי
אחשורוש
בימי
מגדולתו.
יי אסתר ירקרוקת היתה מפיק אסתר ומעייל ושתי תנו רבנן רהב בשמה זינתה
בלשצר השליטו תלתא במלכותו» וכן
יעל בקולה אביגיל בזכירתה מיכל בת שאול בראייתה יאמר רבי יצהק כ ל
דדוש המדי שנאמר ועלה מנהון
האומר רחב רחב מיד ניקרי א״ל ר ב נחמן אנא אמינא רחב רחב ולא איכפת
סרכיא תלתא לי לניאל חל מנהון
)לניאל 0וכן כורש שנאמר ודניאל לי אמר ליה כי קאמינא ביודעה ובמכירה ומרדכי ידע את כל אשר נעשה
הצלח במלכות ל ד ו ש ובמלכות כורש מאי אמר רב אמר גבה »> המן מאהשורוש ושמואל אמר גבר מלכא עילאה
ממלכא תתאה ותתחלחל המלכה מאי ייותתחלהל אמר רב שפירםה נדה
אחשורוש
וכשמלך
פרסאה )שס>
חתכו מגלולתו :ואילו איהו .לניאל
ור׳ ירמיה אמר שהוצרכה לנקביה ותקרא אסתר להתך ״אמר ר ב התך זה
לא אזיל להשיב שליחותו :על הקלקלה.
דניאל ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו ושמואל אמר שכל
שהיתה אסתר מונעח לבא אל המלך
דברי מלכות נהתכין על פיו לדעת מה זה ועל מה זה אמר רבי
לפיכך לא השיב התך את שליחותו
יצחק שלחה לו ש מ א עברו ישראל על המשה הומשי תורה דכתיב
ואסתר שלחה ל ב ד ה ע״י אחרים:
בהן מזה ומזה הם כתובים ויגידו למרדכי את דברי אסתר *ואילו איהו
עד עכשיו .נבעלתי באונס :ועכשיו.
לא אזל לגביה מכאן >שאין משיבין על הקלקלה ל ך כנוס את כל
מכאן ואילך מדעתי :אבדתי ממך.
היהודים וגו׳ ע ד א ש ר לא כ ד ת אמר רבי אבא שלא כ ד ת ני> היה
ואסורה אני לך .דאשת ישראל שנאנסה
מותרת לבעלה וברצון אסורה לבעלה:
שבכל יום ויום ע ד עכשיו באונם ועכשיו ברצון וכאשר אבדתי אבדתי כשם
יו״ט ראשון של פסח .שהרי בי״ג
שאבדתי מבית אבא כ ך אובד ממך ויעבור מרדכי אמר ר ב שהעביר יום
בניסן נכתבו האגרות וניתן הדת
ביום
ויהי
דמיא
״ערקומא
דעבר
אמר
ושמואל
בתענית
פםה
ל
ש
ראשון
אסתר ד טז
בשושן וי״ד וחמשה עשר וששה עשר
השלישי ותלבש אסתר מלכות בגדי מלכות מיבעי ליה אמר רבי אלעזר אמר . IIויעבר מךדכי ויעש
התענו ובששה עשר »(נתלה המן
כ כ ל אשר צותה עליו
אסתר ד יו
רבי חנינא ׳׳מלמד שלבשתה רוה הקדש כתיב הכא ותלבש וכתיב התם אסתר:
דמיא.
ערקומא
דעבר
בערב:
ורוח לבשח את עמשי ואמר רבי אלעזר אמר ר׳ חנינא לעולם יאל תחי • 12ויהי ביום ה ש ל י ש י
לאסוף היהודים שבעבר השני :שופת
ותלבש אסתר מלכות
את הקדרה .מושיבה על הכירה
ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה ותעמד בחצר בית המלך
בהן ואלו הן דוד ודניאל דוד דברכיה ארונה דכתיב ויאמר ארונה אל המלך הפנימית נכח בית המלך
היא קרויה שפיתה :וזה בא בפרוזבולי.
והמלך יושב ע ל כסא
מרלכי בא אליו בטענת עושר המן וגו׳ דניאל דברכיה דריוש דכתיב
א ל ה ך די אנת פלה ליה בתדירא הוא » 0מלכותו בבית המלבות
בא בטענת עוני שמכר המן את
נכה פתח הבית:
ישיזבינך ואמר רבי אלעזר אמר ר׳ חנינא לי אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך
אסתר ה א
עצמו למרלכי קולס לכן ימים רבים
ויחי
בזרעה
ונתקיים
עינים
כסות
ך
ל
הוא
הנה
שרה
את
קלל
אבימלך
שהרי
.13ורוח לבשה את
עושר
לשון
בככרי לחם :בולי.
עמשי ראש השלישים
כלאמרינן <גיטין לף לז (.ושברתי כי זקן יצחק ותכהין עיניו ואמר רבי אלעזר אמר ר׳ הנינא בא וראה שלא
ל ך דויד ועמך בן ישי
ש ל י שלים ל ר ושלום
כמדת הקב״ה מ ד ת בשר ודם מ ד ת בשר ודם אדם שופת מדרה ואח״כ נותן
את גאון עוזכם״( אלו כולאות שניהולה:
לעזי־ך כי עורך אלהיך
בוטי
לתוכה מים אבל הקב״ה נותן מים ואהר כ ך שופת הקדרה לקיים מה שנאמר ויקבלם דויד ויתנם
לקול תתו המון מים בשמים ואמר ר״א אמר רבי הנינא כ ל האומר דבר בשם בראשי הגדוד:
דברי הימים א יב יט
אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ו ת א מ ר אסתר למלך בשם מרדכי ואמר ר״א אמר רבי חנינא צדיק
.14ה כ ל נתן ארןנה
א ב ד לדורו א ב ד מ ש ל לאדם שאבדה לו מרגלית כל מקום שהיא מרגלית שמה לא אבדה אלא המלך למלך ויאמר
א ת נ ה א ל המלך יי
לבעלה
ו כ ל זה איננו שוה לי אמר רבי אלעזר אמר רבי הנינא בשעה שראה המן את מרדכי יושב אלהיף ירצך:
שמואל ב כד כג
> כדרב חסדא דאמר רב חםדא זה בא בפרוזבולי וזה בא
<
בשער המלך אמר כל זה אינו שוה לי י
עדים והיה ירא פ ן יתפרסם הדבר
1
2
א>
נ
3
ה:
4
הגהות הב״ת
)א( גפ׳ בילוע שהוא
נביא מאותה העיר:
)ב( שם כל שמעשיו
סתומין ומעשה אבותיו
וכל
וכו׳ בן צליק
ומעשה
שמעשיו
אבותיו סתומין ופרט
לן הכחוב) :נ( שם גבה
לבו ש ל המן מאחשוריש:
)ד( שם אמר ר׳ אבא שלא
כלת כ ל יום ויום שבכל
ייס ויוס באונס ועכשיו
ברצון כצ״ל) :ה( שם
ויאמר ארונה אל המלן ה׳
וגו׳:
ירצך
אלהיך
)ו( שם כל זה איננו שוה
לי וכי משום דרואה
מרדכי יושב כשער
המלך אמר כ ל זה
איננו שוה לי אלא
דאמר:
חסלא
כלוב
)ז( רש״י ל״ה נשלמא
אינהו ירמיה וחנמאל
ברוך ושדיה מיפרשי
בנבואה הנמאל לכתיב
רנא אלי:
תורה אור השלם
8
ה
5
6
7
9
8
1 0
ח
11
12
3
נ
13
14
15
מוםף רש״י
אסתר ירקרוקת היתה.
כהלסה
זו
;לעיל
יג.1.
עורקמא דמיא .שלולית
של מיס
מכונסים !:לקמן
17
16
ם
מ (
18
רבינו הננאל
כל ששמו ושם אביו
בנבואה ,בידוע שהוא
נב-א בן נביא .וכן כל
20
ששמו ושם עירו מפורש
בידוע שהוא ]נביא מאותה
העיר ,שמו ולא שם עירו
בידוע שהוא[ מירושלים.
וכן כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומין ופרט הכתוב באחד מהן ,אם לשבח כולן צדיקים ואם לגנאי כולן רשעים .אמד רכ
מלאכי זה מרדכי .ר׳ יהושע בן קרחה אומר מלאכי זה עזרא .ומסתברא כמאן דאמר מלאכי זה עזרא .ויגידו למרדכי ,ואילו
איהו לא אזל ,מיכן שאין משיבין על הקלקלה] .ויעבור מרדכי אמר רב וכוי[ ושמואל אמר דעבר עורקמא דמיא .כל האומר
דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי .צדיק אבד לדורו אבד ,משל כוי .בולי
19
.15ב א ת ן מ ל כ א אמר
בפרוזבוטי
והיתיו לדניאל ורמו
לגבא די א ת ו ת א ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנת פלח ל ה בתדירא הוא ישיץבנך :דניאל ו יז .16ולשרה
אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה חוא לך כסות עינינו ל כ ל אשר אתך ןאת כ ל ונכחת :בראשית כ טז .17ויהי
כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא א ת עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני :בראשית כז א .18לקול
תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאץרתיו :ירמיהו י יג .19ויודע
הדבר למרדכי ועד לאסתר ה מ ל כ ה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי :אסתר ב ככ .20וכל זה איננו שוה לי בכל
עת אשר אני ריאה א ת מךדבי היהודי יושב בשער המלך :אסתר ה יג
תורה אור השלם
טו:
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
.1ביום ההוא יהיה יל בוטי .לשון עניות כמו והעבט תעביטנו )לברים ט 0במסכת גיטין
מצלחת :שיהא מצוי לה .אולי תוכל להכשילו בשום דבר לפני המלך:
צבאות לעטרת צבי
) ל ף לז :(.בעולמי נהמא .בככרוח לחם .עשרים לחם שעורים
ירגיש הקב״ה .שאף אני מקרבת שונאיהן של ישראל .אי נמי ירגיש
ולצפירת תפארה לשאר
ישעיהו כח ה )מלכים ב ל> מתרגמינן עשרין טולמין דלחמא :לרוח משפט.
שאני צריכה להחניף רשע זה ולזלזל בכבודי :שיהרג הוא והיא.
עמו:
.2ולרוח משפט ליושב לשופטים את רוחן יהיה לעטרה :דן את יצרו .כופהו לשוב בתשובה:
שיחשדני המלך ממנו ויהרוג את שנינו .ןנ״א וכי גזרי גזירה ומית חד
על המשפט ולגבוךה
ומתגבר טל יצרו .אינו הולך אחריו
מלך
הגזירהןי(:
בטלי
מינייהו
משיבי מלחמה שעךה:
כוי.
שמשכימין
עבירה:
לעבור
ישעיהו כה ו
הפכפך היה .וחוזר בדיבורו .אמרה
בפרוזבוטי אמר רב פפא וקרו ליה עבדא
שגו
.3וגם א ל ה ביין
ןשנעשיס
שעושין
שערה
והיינו
שמא אוכל לפתותו ולהורגו ואס לא
בטלמי וכל זה איננו שווז לי
דמזדבן
ובשכר תעו כהן ונביא
שגו בשכר נבלעו מן היין שוערים[ לפתוח דלתות בהשכמה
יהא מזומן תעבור השעה ויחזור בו:
מלמד שכל גנזיו ש ל אותו ר ש ע הקוקין על
תעו מן השכר שגו ולאחר ]שם עדן זמן נעילתו :גם
על
במומם אשית את משתיהם.
לבו ובשעה שרואה את מרדכי יושב בשער
בריאה פקו פלילןה:
אלה .אלו הרשעים הנידונין בגיהנס:
מן
בלשצר וסיעתו נאמר בשובם
ישעיהו כה ז
המלך אמר כל זה איננו שוה לי ואמר א>ר׳ אלעזר
.4ולא תהיה זאת לך ביין שגו .כלומר אף הס עשו כהס
המלתמה שדריוש וכורש היו צרין
אמר רבי חנינא עתיד הקב״ה להיות עטרה
לפוקה ולמכשול לב לפיכך מ ס :פקו פליליה .לגיהנס
על בבל ונצחן בלשצר אותו המס
לאדני ולשפך ךם חנם
נשפטו :אלי אלי למה עזבתני.
בראש כל צדיק וצדיק שנאמר 1ביום ההוא
והיו עייפים וחמים וישבו לשתות
ולהושיע אדני לו והיטב
אילת השחר הוא :על
ין לאדני וזכרת את במזמור
ונשתכרו ובאותו היוס נהרג .ואף
יהיה ה׳ צבאות לעטרת צבי ]וגו׳[ מאי לעטרת
;><מתך:
שאני באה אליו
]אע׳׳פ[
אונס.
של
אסתר אמרה מתוך משתיהן
צבי ולצפירת תפארה לעושין צביונו ולמצפין
שמואל א כה לא
מחרב
הצילה
הוא:
אונס
מאלי
רשעיס באה להם פורענות :שבעים
.5וכי ינצו אנשים ונגפו
תפארתו יכול לכל ת״ל לשאר עמו נ>למי
אשה הרה ףצאו ילדיה נפשי .באותו מזמור הוא :אמחה
בלחם נשכרו .יונתן תרגם על בניו
עצמו
שמשים
זה ה ק דין אמת לאמתו .נראה
ולא יהיה אסון ענוש של בת פרעה .ותשלח את אמתה
של ה מ ן :שנח מלכו של עולם .דוגמא
יענש באשר ישית עליו
כשירים 2ולרוח
אמת
דמשוס הכי נקט
ונתן ותקחה )שמות :>3בשיני רשעים.
ויקץ כישן ה׳ !סהליס עחן לנקום
האשה
בעל
משפט זה הדן
לאשמועינן דבדין מרומה צריך
בפללים :שמות כא כב עוג מלך הבשן במס׳ ברכות פרק
נקמתו :נדדו עליונים .שהיו מלאכים
את יצרו וליושב
לחקור העדים בטוב עד שיתבאר
.6ויהי ביום השלישי הרואה )לף נל >:מןשעקר ה ר בת ג׳
מבהילים אותו כל הלילה ואמרו לו
ותלבש אסתר מלכות
לאמתוי(:
אותו
ידונו
ואז
האמת
על
ותעמד בחצר בית המלך פרסי להשליכו על ישראל ונתנו
זה
המשפט
על
כ פ ר טובה שלס טובה למי שעשאה
]ה״ג א ל תקיי שברת אלא
הפנימית נכח בית המלך ראשו ושלח הקב״ה נמליס ונקבוהו
לשון מורי .ויש אומרים ןנדדו עליונים[
הדן דין אמת
והמלך יושב על כסא
שרבכת .ל׳ אשתרבובי
ונכנס בצוארו בקש לשומטו ונשתרבבו
כדי שירבו בתחנונים לבקש על הדבר:
לאמתו ולגבורה
מלכותו בבית המלכות
שריבבתן:
ול״ג
)סוכה ה(.
שיניו לכאן ולכאן[ :אל תקרי שברת
מאי רקמן דזמינתיה .כלומר מה
נכח פחח הבית:
זה המתגבר על
אסתר ה א אלא שרבבח גרסינן .ומשיני רשעים
זאת הבאה לפני עכשיו דבר חדש
יצרו משיבי מלהמה ) (5שנושאיז ונותנין
.7אלי אלי למה עזבתני
נפיק להאי דרשה דליכתוב קרא ושן
כזה :כתוב .משמע שהיה כתוב מחדש
ךחוק מישועתי דברי
ת״ה[
]אלו
שערה
תורה
ל
ש
במלחמתה
תהלים כב ב רשע אלא י׳ דשיני וי״ס דרשעים הרי
כתב משמע מעיקרא ימצא כתוב
שאגתי:
שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי
.8הצילה מחרב נפשי ששים :ולא דבר שחוצץ במלכות .בנין
ס פ ר זכרון לפניו אשר הגיד מרדכי:
מיד כלב יחיךתי:
הבית שהוא באמצע של עולם כדאמרינן
שמשי
מדרשות אמרה מדת הדין לפני הקב״ה
תהלים כב כא
שתיה
אבן
:ל>:
ף
ל
ו
יומא
בסדר
.9הושיעני מפי אריה
רבונו ש ל עולם מה נשתנו אלו מאלו אמר לה הקדוש ברוך הוא ישראל
ומקרני רמים עניתני:
שממנה נשתת העולם :מבית אביה
עסקו בתורה אומות העולם לא עםקו בתורה אמר ליה 3ג ם אלה ביין
תהלים כב כב
אומרים
למדה .שמעה התינוקות
4
המלך
.10ויהי כראות
שגו ובשכר תעו פקו פליליה אין פקו אלא גיהנם שנאמר ולא תהיה
את אסתר המלבה כ ן :וימרוד .במלך שהיתה שעתו
6
5
זאת לך לפוקה ואין פלילית אלא דיינין שנאמר ונתן בפלילים ו ת ע מ ד
עמדת בחצר נשאה חן
בעיניו ויושט המלך בחצר בית המלך הפנימית א״ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה אמרה 7אלי אלי
לאסתר א ת שרביט
הזהב אשר בןדו ותקרב למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונם כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר 8הצילה
אסתר ותגע בראש מחרב נפשי מיד כלב יחידתי חזרה וקראתו אריה שנאמר 9הושיעני מפי אריה 1 0ויהי כראות המלך את
אסתר ה ב
השרביט:
. 11קומה ין הושיעני אסתר המלכה אמר רבי יוחנן ג׳ מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה אהד שהגביה את צוארה ואחד
כל
ת
א
הכית
אלהי כי
ש מ ש ך הוט של הסד עליה ואחד שמתח את השרביט וכמה אמר רבי ירמיה שתי אמות היה והעמידו על
אייבי לחי שני רשעים
תהלים ג ח שתים עשרה ואמרי לה על ש ש עשרה ואמרי לה על עשרים וארבע במתניתא תנא על ששים וכן אתה
:זברות:
.1:ויאמר ל ה המלך מוצא באמתה ש ל בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב ״שיני רשעים שברת ואמר ריש לקיש
:לה לך אסתר המלכה
ימה בקשתך עד חצי ״אל תמרי שברת אלא שריבבת 8ר ב ה בר עופרן אמר משום ר״א ששמע מרבו ורבו מרבו מאתים 1 2ויאמר
המלכות וינתן לך:
לה המלך י> לאסתר המלכה מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש הצי המלכות ולא כל המלכות ולא דבר
אסתר ה ג
.1ותאמר אסתר אם שחוצץ למלכות ומאי ניהו בנין בית המקדש 1 3י ב א המלך והמן אל המשתה ת״ר מה ראתה אסתר שזימנה.־ל המלך טוב ןבא את המן ר״א אומר פהים טמנה לו שנאמר 1 4יהי שלהנם לפניהם לפח ר׳ יהושע אומר מבית אביה למדה
•המלך והמן היום אל
־משחר אשר עשיתי שנאמר 1 5א ם רעב שונאך האכילהו להם וגו׳ ר״מ אומר כדי שלא יטול עצה וימרוד ר׳ יהודה אומר כדי
ל1
אסתר ה ד שלא יכירו בה שהיא יהודית ר׳ נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויםיהו
.14יהי שלחנם לפניהם
ולשאמים דעתן מן הרהמים ר׳ יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת ר״ש בן מנםיא אומר אולי ירגיש המקום
־ פח
׳':מוקש :תהלים סט כג
שנאך ויעשה לנו נם רבי יהושע בן קרהה אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא רבן גמליאל אומר מלך
. 1אם רעבהאבלהו לחם ואם צמא הפכפכן היה אמר רבי גמליאל עדיין צריכין אנו למודעי דתניא ר׳ אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך
השקהו מים:
משלי כה כא קנאתו בשרים רבה אמר 6׳לפני ש ב ר גאון אביי ורבא דאמרי תרוייהו 1 7בחומם אשית את משתיהם וגו׳
״ .1לפני שבר גאון אשכהיה רבה בר אבוה לאליהו א״ל כמאן הזיא אסתר ועבדא הכי א״ל ככולהו תנאי וככולהו אמוראי
ולפני כשלון גבה רוח:
משלי טו יח 1 8ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו וכמה רוב בניו אמר רב ל׳ עשרה מתו ועשרה נתלו ועשרה
.17בדומם אשית את מחזרין על הפתחים ורבנן אמרי אותן שמחזרין על הפתחים שבעים חויא דכתיב 1 9שבעים בלחם נשכרו אל
והשכרתים
נישתיהכ
למען יעלזו ויישנו שנת תקרי שבעים אלא שבעים ורמי בר אבא אמר כולן מאתים ושמונה הוו שנאמר ורוב בניו ורוב בגימטריא
20
5
גאם
יקיצו
ולא
עולם
מאתן וארביםר הוו א מ ר רב נחמן בר יצחק ורב כתיב בלילה ההוא נדדה שנת המלך אמר רבי תנחום
ירמיהו נא לט
יי׳
. 18ויספר להם המן את נדדה שנת מלכו של עולם ורבנן אמרי נדדו עליונים נדדו תהתונים רבא אמר שנת המלך אחשורוש ממש
?בור עשרו ןרב בניו ואת נפלה ליה מילתא בדעתיה אמר מאי דקמן דזמינתיה אסתר להמן דלמא עצה קא שקלי עילויה דההוא
כ ל אשר גדלו המלך
ואת אשר נשאו על גברא למקטליה הדר אמר אי הכי לא הוה גברא דרחים לי דהוה מודע לי הדר אמר דלמא איכא איניש
השרים ועבךי המלך:
דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה משום הכי מימנעי אינשי ולא מגלו לי מיד ויאמר להביא את ספר
אסתר ה יא
.! 9שבעים בלחם הזכרונות דברי הימים ויהיו נקראים מלמד שנקראים מאיליהן 2 1וימצא כתוב כתב מבעי ליה מלמד
נשכרו ורעבים חךלו ער
ששמשי
עקרה ;לךה שבעה
ורבת בנים אמללה :שמואל א ב ה .20בלילה ההוא נדךה שנת המלך ויאמר להביא א ת ספר הזכרינות דברי הלמים ויהיו נקךא־ם לפני המלך :אסתר ו א .21וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש
שני סריסי המלך משמרי הסף אשר בקשו לשלח ןד במלך א־־שורוש :אסתר ו ב
1
מסורת הש׳׳ם
א( ]סנהדרין קיא:ע״שכמה
שסן,
שינרס ובסרש׳׳י
ב( !ר״ה יז :ן ,ג( נרטת נד:
סוטה יב ,:ד( נצ״ל מה לך
אסתר המלכה ומהן,
ה( ס״א 0 ,וסוף תענית כט
ע״אן0,ןועי׳ תוס׳ ב״נ ת:
ד״ה די)[,
גליון הש״ס
נמ׳ רבה בר עופרן .ע״ל
י ע״ב תד״ה רבה :שם
אמר רנכ״י ו־ב כתיב.
כעי! זה יומא לח ע״ נ ודף
עה ע״ב:
הגהות הב״ת
) א ( נמ׳ ענדא דמזדבן
בטולמי דנהמא ואמר ר׳
אלעזר אמר ר׳ חנינא כצ״ל
וחיגית וכל זה איננו שוה לי
מלמד וכוי אמר כל זה
איננו שוה לי נמחק:
)ב( שם משיני מלחמה
אלו שנושאי!:
מוסף רש״י
יכול לכל .למי שעושי!
צביונו אע״ס שמחגאה
יסוהדרץ קיא .1שמשים
עצמו כשירים .שיריים
שאין נחשבץ ,כך אינו חשוכ
בעיניי ואינו מתנאה 1ש.(0
ולרוח משפט .שיפט את
רוחי !שם! .המתגבר על
יצרו .מרגיז יצר טוב על
יצר הרע ,אס היצה״ר אמר
לו עשה עבירה זו ,לא דיו
שנמנע מן העבירה אלא
הולך ועושה מצוה ,ומתגבר
!שם!.
מרודה
עדיף
שערה .אלו בתי כנסיות
).שמו .מה
נשתנו
אלו
מאלו .שיש נהס מדות
הללו מ! השאר ,אמר
הקנ״ה ביין שגו!שם ,ול־ג
שם אמר לה הקב״ה ישראל
כ י ( .אלא שריבבת .לשון
אשחרבובי אשתרבוג ,ירדו
וגדלו למטה !ברכות נד.!:
רבינו חננאל
עשירים
פי׳
ובוטי,
ודלים .עתיד הק׳ב״ה
בראש
להיות עטרה
כל צדיק וצדיק ,שני
ביום ההוא יהיה ה׳
צבי
צבאות לעטרת
וגוי .שעדר ,שמשכימין
ומעריבין בבתי כנסיות
וכבתי מדרשות .אמרה
מידת הדין לפני הקיכ״ה
ליה
אמר
כוי.
רבה בר אכוה לאליהו
כמאן חזאי אסתר דעברה
הכי ,א״ל ככולהו תנאי
אמוראי.
וככולהו
מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
מסורת הש״ם
א(
צא.
]סנהדרין
טז.
קה.ן,
ב ( ] א ס ת ר ה ן ,ג ( נשס זן,
שמשי .סופר המלך שונא ישראל היה ומימות כורש היה כמו שנאמר בספר עזרא )סרק ל( שכתב שטנה על בנין הבית עד wשבא
כורש
וביטלו ואף
בימי
אחשורוש עשה כן
שנאמר <ש(0
ובמלכות
אחשורוש
בתחלת
מלכותו כתבו
שטנה :לו ההין.
לצורך
עצמו:
דיסקרפא .כ פ ר :נהרא .ליטול מכס :לרבנן .תלמידיו :הלטה קמיצה .דורש בענינו של יום וששה עשר בניסן היה הוא יום תנופת
גליון הש״ם
גמ׳
עבד
שקנה
ע״ל טו ע״א
נכסים.
ד׳׳ה
רש״י
וזה כ א :
הגהות הב״ת
) א ( גם' א מ ר ליה
)ב(
ס ג י ליה:
ההוא
שם
ד א מ ר ה ליה ב ת
אנא
כיון
מלכים
שאול:
מדנית
) ג ( ר ש ״ ־ ד ״ ה שמשי ס ו פ ר
וכוי ע ד
ש צ ו ה כורש ו כ ר
כתבו שטנה ו ה ו ב א ב ס ד ר
שבני המן
עולם
הס׳׳ד:
שטנה
כתבו
)ד(
ד״ח
מ ל מ ד שהיתה ו כ ר מ ר י ב ו י
זה
דבר
שהיה
אתה
לה
לומר
הרע הזה אלא
רוצה
לומד
המן
שהיתה
לומר
אהשורוש
ואויב
על
איש
ועל
צר
הרע
המן
ה ז ה ) :ה ( ת ו ם ׳ ד ״ ה ודחי
וכוי כל
פדיונם .נ״ב
הככר הוא ס ׳ מ נ ה
קדש
ק״כ
כ״ה
מנה[
סלעיס
עשרת
סי׳
]ושל
והמנה
]והמן
נתן
אלפים
ככרות
של
חול שהם ה ׳
אלפים
של
קדש והמחצית השקל ב ע ד
ח ״ ר אלף משנה אחת עולה
מאח ככר של ק ד ש !
שנותינו
וימי
שבעים שנה ו מ ב ן
כ׳ ומעלה נתנו כ ו פ ר נפש
ו ה מ ן ; י ו ן ב ע ד חמשיס שנה
ב ע ד תייר א ל ף :
תורה אור השלם
.1ויאמר המלך מה
נעשה יקר וגדולה
למרדכי ע ל זה ויאמרו
נעריי המלך משרתיו
העומר :ואשקול למזייא .ואטול שערי :אסרתינהו .צותה עליהן להחביאן :אומני .ספרים :זוזא .זוג של ספרים כעין מספרים :ל א נעשה עמו דבר :י
אסתר ו ג
עציץ .כלי חרס :ולתעניתו .יום
.2ויאמר המלך מי
שלישי לתענית היה שהתתילו להתענוח
ששמשי מוחה וגבריאל כותב אמר רבי אםי דרש ר׳ שילא איש כפר תמרתא בחצר והמן בא להצר
בית המלך ההיצונה
בי״ד בניסן .ומה שאמר המקרא
ומה כתב שלמטה שלזכותן ש ל ישראל אינו נמהק כתב שלמעלה לא כל לאמי־ למלך לתלות את
ליום אתמול שלישי ויהי ביום השלישי
שכן 1ל א נעשה עמו דבר אמר רבא לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מרדכי ע ל העץ אשר
אסתר ו ד
הכין לו:
ותלבש אסתר מלכותי( יום שלישי
המלך
ויאמר
מפני ששונאים את המן 2הכין לו תנא לו הכין 3ו ע ש ה כן למרדכי אמר ליה •3
לשילוח הרצים היה :אם מזרע
להמן מהר קח את
מנו מרדכי אמר ליה 3היהודי אמר ליה טובא מרדכי איכא ביהודאי אמר
היהודים .יש ז ר ע ביהודים שאס
הסוס
הלבוש ואת
ליה 3היושב בשער המלך אמר ליה <*> סגי ליה בהד דיםקרתא אי נמי בחד באשר דברת ועשה כן
הוא בא מהם לא תוכל לו :מלמד
למרדכי היהודי היושב
4
שהביאוהו בבהלה .ולא רחץ יפה
נהרא אמר ליה הא נמי הב ליח אל תפל דבר מכל אשר דברת וייקח המן את בשער המלך א ל תפל
מלמד
חושש:
שוה.
מטינופו:
הלבוש ואת הםוס אזל אשכהיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה דבר מ כ ל אשר דברת:
אסתר ו י
אחשורוש.
כנגד
מחווה
שהיתה
אמר
מירתת
בידיה
מיהד
וסוסיה
לקבליה
דאפיק
מרדכי
דהזייה
כיון
לרבנן
.4ויקח המן א ת הלבוש
מ ר מ י )י( אתה לומד איש צר ואויב
להו לרבנן האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי זילו מקמיה די לא תכוו בגהלתו ואת הסוס וילבש את
המן הרע הזה <> :נופל .לשון עושה
מרדכי וירכיבהו ברחוב
בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא אתא המן ויתיב ליה קמייהו העיר ויקךא לפניו כ כ ה
והולך .נופל ורוצה לזקוף והמלאך
ואוריך ע ד דםליק מרדכי לצלותיה אמר להו במאי עםקיתו אמרו ליה בזמן יעשה לאיש אשר המלך
מפילו :וישלך עליו .הקב״ה משליך
חפץ ביקרו :אסתר ו יא
ומתכפר
דםולתא
קומציה
מלי
מייתי
מנהה
דמנדב
מאן
קיים
המקדש
שבית
חמלה:
פורענות על הרשע בלי
.5בנפיל אויבך א ל
ליה אמר להו אתא מלי קומצי קמהא דידכו ודהי עשרה אלפי ככרי כספא תשמח ו ב כ ש א א ל יגל
סייעתו
יברח .בני
ברוח
מידו
משלי כד יז
לבך:
בורחים מידו :אתת של
וחבריו
s ( f t
דירי אמר ליה ר ש ע
ע ב ד שקנה נכסים ע ב ד למי ונכסים למי אמר ליה .6אשריך ישראל מי
אסתר .שהיה כעוס אחשורוש על
כמוך עם נושע ביי
קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא דבעי לך מלכא אמר ליה לא יכילנא עד
מגן עזרך ואשר חרב
דבר
לאסתר:
מה שעשה המן
דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא דלאו אורה ארעא לאשתמושי במאני דמלכא גאותך ויכחשו איביך
שנצטער בו אותו צדיק .לעבד
לך ואתת על במותימו
הכי שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני עייליה איהו
נמכר יוסף על ידי קנאת אחיו:
דברים לג כט
תדרך:
לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מדיה בהדי דקא .7רשב מרדכי אל שער
יכשל
המלך והמן נדחף א ל
שקיל ליה אינגד ואיתנה אמר ליה אמאי קא מיתנהת אמר ליה גברא דהוה
ביתו אבל וךופוי ראש:
אסתר ו יב
השיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי השתא לישוייה בלאני וספר אמר ליה ר ש ע ולאו םפר ש ל כפר קרצום
.8ויספר המן לזרש
למאניה
היית תנא המן ספר ש ל כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה בתר דשקלינהו למזייה לבשינהו
אשתו ולכל איהביו את
בל אשר קרהו ויאמרו
אמר ליה םק ורכב אמר ליה לא יכילנא דכהישא הילאי מימי תעניתא
ו ד ח י עשרה אלפי נכר־ כםפא .לו חכמיו חרש אשתו
גחין וסליק כי םליק בעט ביה אמר ליה לא כתיב לכו 5בנפל אויבך אל
אם מזרע היהודים
שעשרה
שמעתי
אלפי מרדכי אשר החלות
תשמח אמר ליה הני מילי בישראל אבל בדידכו כתיב 6ואתה על
ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד לנפל לפניו ל א תוכל
במותימו תדרוך 4ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו
לו כי נפול תפול לפניו:
אלף
מאות
שהיו שש
מישראל
אסתר ו יג
כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא
כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש .9יהודה א ת ה יודוך
דבית
סברה האי דרכיב אבוה והאי דמםגי קמיה מרדכי שקלה עציצא
ודוק
פדיונם )ה(
כל
ותשכח :אחיך ידך בעיךף איביך
ישתחוו לך בני אביך:
הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה דלי עיניה והזת דאבוה הוא נפלה מאיגרא
צריך
בראשית מט ח
לארעא ומתה והיינו דכתיב 7ו י ש ב מרדכי אל ש ע ר המלך אמר רב ש ש ת
.10לפני אפרים ובנןמן
ש ש ב לשקו ולתעניתו 7וחמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ר א ש אבל על בתו וחפוי ר א ש על שאירע לו ומנשה עוררה את
גבוךתך ולכה לישעתה
8
תהלים פ ג
ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו׳ קרי להו אוהביו וקרי להו חכמיו אמר רבי יוחנן כל האומר דבר לנו:
עוךם מדברים
הכמה אפילו באומות העולם נקרא הכם 8א ם מזרע היהודים מרדכי וגו׳ אמרו ליה אי משאר שבטים . 11
המלך
עמו וסריסי
קאתי יכלת ליה ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכלת ליה יהודה דכתיב 9י ד ך בערף הגיעו ויבהלו להביא
א ת המן א ל המשתה
אויביך אינך דכתיב בהו 1 0לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך 8כ י נפל תפול לפניו
אשר עשתה אסתר:
דרש ר׳ יהודה בר אלעאי שתי נפילות הללו למה אמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים
אסתר ו יד
. 12כי נמכרנו אני ועמי
כשהן יורדין יורדין ע ד עפר וכשהן עולין עולין ע ד לכוכבים 1 1וםריםי המלך הגיעו ויבהילו מלמד
להשמיד להרוג ולאבד
שהביאוהו בבהלה 1 2כ י נמכרנו אני ועמי וגו׳ כי אין הצר שוה בנזק המלך אמרה לו צר זה אינו ואלו לעבדים ולשפחות
נמכרנו החרשתי כי אין
שוה בנזק של מלך איקני בה בושתי וקטלה השתא איקני בדידי ומבעי למקטלי 1 3ויאמר המלך אחשורוש
הצר שיה בנזק המלך:
ויאמר לאסתר המלכה ויאמר ויאמר למה לי אמר רבי אבהו בתהלה על ידי תורגמן כיון דאמרה ליה
אסתר ז ד
המלך
ויאמר
. 13
)המרבית שאול קאתינא מיד ויאמר לאסתר המלכה 1 4 :ו ת א מ ר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה
וייאמר
אהשורוש
אמר ר׳ אלעזר מלמד שהיתה מהווה כלפי אהשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן 1 5 :והמלך קם לאסתר המלכה מי הוא
זה ואי זה הוא אשר
15
בהמתו וגו׳
והמלך ש ב מגנת הביתן מקיש שיבה לקימה מה קימה בהימה אף שיבה בהימה דאזל מלאו לבו לעשות כן:
אסתר ז ה
ואשכח למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי וקא עקרי לאילני דבוסתני ואמר להו מאי עובדייכו אמרו
. 14ותאמר אסתר איש
ליה דפקדינן המן אתא לביתיה והמן נופל על המטה נופל נפל מיבעי ליה אמר רבי אלעזר מלמד צר ואויב המן הרע הזה
שבא מלאך והפילו עליה אמר ויי מביתא ויי מברא 1 5ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית והמן נבעת מלפני המלך
אסתר ז ו
והמלכה:
16
קם
והמלך
ויאמר הרבונה וגו׳ אמר רבי אלעזר אף הרבונה ר ש ע באותה עצה היה כיון שראה שלא נתקיימה עצתו . 15
1
8
1
והמת המלך שככה שתי שכיכות הללו בחמתו ממשתה היי־ א ל
מיד ברח וחיינו דכתיב י וישלך עליו ולא יחמול מידו ברוח יברה
גנת הביתן והמן עמד
19
למה אחת ש ל מלכו של עולם ואחת ש ל אחשורוש ואמרי לה אחת של אסתר ואחת ש ל ושתי
לבלם לבקש על נפשו מאסתר
צדיק המלבה כי ר א ה כי
נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימן נתן חמש הליפות אפשר דבר שנצטער בו אותו
כ ל ת ה אליו הרעה מאת
יכשל
המלך :והמלך שב
מגנת הביתן א ל בית משתה היין והמן נפל על המטה אשר אסתר עליה ףאמר המלך הגם לכבוש א ת המלכה עמי בבית הדבר;צא מפי המלך ופני המן חפו :אסתר ז ו ,ח .16ויאמר חךבונה אחד מן הסריסים
לפני המלך גם הנה העץ אשר עשה וזמן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עמד בבית הבלן גבה המשים א מ ה ויאמר המלך תלהו עליו :אסתר ז ט .17וישלך עליו ולא יחמל מ;דו ברוח
יברח :איוב כז כב .18ויתלו א ת המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך ש כ כ ה :אסתר ז י .19לבלם נתן לאיש דולפות שמלת ולכנימן נתן שלש מאות כסף ןחמש חלפת שמלת :בראשית מה כב
עין משפט
מגילה נקראת פרק ראשון
•
נר מצוה
א ]מיי׳ פ״ו מהלכות
נחלות הלכה יג טור ח״מ
סימן רפנ[:
ע ב ב טור א״ח סי׳ כה:
ע ג ג מיי׳ פ״נ מהל׳
מגילה הלכה ינ סמג
עשין ל טוש״ע א״מ סי׳
חרצ סעיף טו:
ע ד ד טיש״ע שס סימן
תרצא סעיף ר:
עד! ה מיי׳ ס״ו מהל׳
ס״ח הל׳ י וס״ח שס
הלכה ל סמג עשי! כה
טוש״ע י״ר סי׳ ערה סעיף
ג ל:
ע ו ו ז ]מיי׳ ס״נ מהלכות
טן
הלכה
מגילה
טוש״ע א״ח סי׳ חרצא
סעיף ]א[ ג:
ה ]מיי׳ ס״ו מהלכוח
ממריס הלכה יג טוש״ע
י״ל סימן רמ סעיף יג[:
מגילה
מסורת הש״ם
יכשל בו גרסי׳ .ולא גרסי׳ זרעו :כמה צוארין היו לו לבנימין לא
האגגי וגו׳ ובבואה לפני המלך אמר עם הספר וגו׳
גרסינן .שכן דרך המקרא לכתוב צוארי לשון רבים על חלקת צואריו
אליהם שיעשו פוריס ט המן ביקש לאבדס ומה שבאת אסתר לפט
)בראשית כז> בכה על צואריוי( :שיגר לו יין .לפי שדעת זקנים נותה
הימנו זה הדבר הטוב לו מ ן הכל :חעלא.
תראה
שעתו
מצלחת:
תעלא.
שועל :בעידגיה .אס
המלך
ומרדכי כתב
]להתחנן לו[ כל זה יאמר שנה בשנה :עם הספר.
מגילה כתובה לפניהם בשעת קריאה :כאמיתה של תורה.
קרי
תורה
עצמו.
שרטוט
הלכה
שתהא
S
כספר
למשה
ליה יוסף לפני אחיו מאי בצירותיה
יבשל בו דאמר רבא בר מהםיא אמר רב
שגזר
מאחווה :אורה זו תורה.
המקראות:
סמוכים
אסתר .כך
המא בר גוריא אמר ר ב * ב ש ב י ל משקל שני
עליהן המן שלא יעסקו בתורה :זהו
שפירשו ממנו .לפי שבטל מדברי
סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר
יום טוב .קיימו עליהם ימים טובים:
מעיקרא.
לשררה:
ונכנס
תורה
אהיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים
גזר:
מילה .ועל כל אלה
זו
בימי כורש כשעלה )עם( זרובבל מן
אמרתך .זו מילה שנימנה במאמר אמר רבי בנימן בר יפת רמז רמז לו שעתיד
הגולה ומרדכי עמו ׳(ונמנו בספר
ולא בדיבור י א מ ר ה׳ אל אברהם
עזרא כ״ד שנה היה בין מנין למנין
בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בהמשה
ואתה את בריתי תשמור )בראשית יז>.
בימי כורש לדריוש האחרון ולפי
לבושי מלכות שנאמר ומרדכי יצא בלבוש
ומצינוי( שדוד שמח עליה שנאמר
ירד
בינתיס
מרדכי שר
שנעשה
מלכות תכלת וגו׳ ויפול על צוארי בנימן
)תהלים ו(
השמינית
על
למנצח
מחשיבותו אצל חכמים :שכל זמן
אהיו כמה צוארין הוו ליה לבנימין אמר רבי
כשהיה בבית המרחץ וראה עצמו
שברוך כן נריה קיים לא הניחו עזרא
אלעזר בכה על שני מקדשים שעתידין להיות
בלא תורה ובלא מצות ט ו ן ״(שנסתכל
ועלה .שיש לך לתמוה למה לא עלה
בהלקו ש ל בנימין ועתידין ליהרב ובנימין
המן
בני
עשרת
במילה שמח:
עזרא עם זרובבל בימי כורש עד
בכה על צואריו בכה על משכן שילה
ותיבה
שמותן
הזכרת
ועשרת.
האחרון
לדריוש
השביעית
השנה
הסמוכה אחריהן .כלומר ) 0נשמתן
שכתוב
שנבנה הבית כמו
לאתר
שעתיד להיות בחלקו ש ל יוסף ועתיד ליהרב
נפלו כאחד :זקיפא .פורק״א בלע״ז.
בעזרא דבא ירושלס בחדש החמישי
והנה עיניכם רואות ועיני־ אחי בנימין אמר
»(3צד אחד זה למטה מזה :אריח.
היא שנת השביעית למלך ו ג ו ׳ ) ע ז ר א ז(.
רבי אלעזר אמר להם כשם שאין בלבי
חלק
לבינה .הוא
הוא הכתב:
ובמדרש שהיה לומד תורה מ פ י ברוך
על בנימין אהי שלא היה במכירתי כ ך אין
שהוא כפליים מ ן הכתב .והאריח
בן נריה בבבל וברוך לא עלה מבבל
בלבי עליכם כ י פי המדבר אליכם כפי כן
חצי לבינה :שלא תהא להם תקומה.
ומת שם בתוך השנים הללו .ודאמרן
לבי ולאביו שלה כזאת עשרה המורים
שלא יהא להם מקום להרחיב צעדיו
לעילי( ברוך נתנבא בשנת שתים לדריוש
נושאים מטוב מצרים מאי מטוב מצרים
מלמד שבא מלאך כוי.
תחתיו:
בבבל היה מתנבא ושולח ספרים
שהרי התחיל לדבר בלשון כעס וסופו
לירושלים :יעקב למד תורה י״ד
אמר ר׳ בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר
אמר מה שאלתך :הכי גרסינן אמר
שנה בבית עבר כשפירש מאביו ללכת
שלח לו יין ]ישן[ שדעת זמנים נוחה
רב נחמן יאמר בפה מה שנכתב
לחרן ולא נענש עליהן על כיבוד אביו
הימנו וילכו גם אחיו ויפלו לפניו אמר
בספרים .ולא גרסינן אמרה לו.
ובשאר כל השנים שנשתהה בבית
רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר היינו
והכי פירושה סדר המקראות כך
לבן ונדרך נענש כדמפרש ואזיל:
דאמרי אינשי תעלא בעידניה סגיד ליה תעלא
אשר
היהודים את
וקיבל
למה
הוא
מאי בצירותיה מאהווה אלא אי איתמר הכי
לעשות ט המן בן המדתא
החלו
איתמר וישתחו ישראל על ר א ש המטה אמר רבי בנימין בר יפת אמר
רב אלעזר תעלא בעידניה םגיד ליה וינחם אותם וידבר על לבם אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי
אלעזר מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אהד נר אהד
היאך יכול לכבות עשרה נרות ליהודים היתה אורח ושמחה וששון ויקר אמר רב יהודה אורה זו תורה וכן
הוא אומר כ י נר מצוה ותורה אור שמחה זה יום טוב וכן הוא אומר ושמחת בחגך ש ש ו ן זו מילה וכן הוא
אומר ש ש אנכי על אמרתך ויקר אלו תפלין וכן הוא אומר ו ר א ו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך
ויראו מ מ ך > ותניא רבי אליעזר הגדול אומר א ל ו תפלין שבראש ו א ת פרשנדתא וגו׳ עשרת בני המן
אמר רב אדא דמן יפו ע ש ר ת בני המן ועשרת צריך לממרינהו בנשימה אחת מאי טעמא כולהו בהדי
הדדי נפקו נשמתייהו אמר רבי יוהנן י ויו דויזתא צריך למימתהה בזקיפא יכמורדיא דלברות מאי
כל
טעמא כולהו בחד זקיפא אזדקיפו אמר רבי חנינא בר פפא ד ר ש ר׳ שילא איש כפר תמרתא
השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריה ־הוץ משירה זו ומלכי כנען שאריה
ויאמר המלך לאסתר המלכה
על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה מ״ט שלא תהא תקומה למפלתן
מסיני :דברי הלומות וזעקתם ומאמר
א
1
2
(6שבת י :ע״ש ,ב( ]ברכות
ו .נז .מוטה יז .חולין סט.ן
מנחות לה ,:ג( ]עי׳ ג״מ פז.
בסי׳ רש״י שסן ,ד( ןעי׳
תוס׳ גיטין ו :ד״ה אר״י
ותום׳ סוטה יז :ד׳׳ה כתבה
ותוס׳ מנחות לב :ל״ה האן,
ה(!צ״ל לנרי[ ,ו(!בראשית
מה[ ,ז( ומנחות מג4:
ח(]צ״לש;!נר[,מ(צ״לגען,
י( ונמנו נספר עזרא ומנוהו
לאחר ל׳ אנשים ולבסיף
כשנמנו מנין שני לאחר
שנבנה הבית בספר עזרא
כ׳׳ל שנה ני! מנין ראשון
למנין שניימיכורש אחשורוש
יז׳ שנים של לריוש האחרון,
כ( ]לף טו.ן ,ל( וישוב
מחשבתו הרעה ומשני יאמר
בפה דנדון לקאמר כו׳ כצ״ל
וכן הגיה הרמ׳׳א נגמ׳ שלון,
2
תורת אור השלם
גליון הש״ם
נפי ששו; זו טילה .עיין
שבת לף קל ע״א ברש״י
ד״ה שש :ריפ׳" ד״ה
כאמיתה .כס׳׳ת עצמו .עי׳
מנחות לף לב ע״נ תלייה
הא מוריק:
.1ומרדכי ;צא מלפני
3
המלך בלבוש מלכות
ת כ ל ת וחור ועטרת זהב
גדולת ותכריך בוץ
ואךגמן והעיר שושן
צהלה ושמחה:
3
אסתר ח טו
.2ייפל על צוארי בנימן
4
הגהות הב״ח
אחיו ויב -ובניבלן בבה
על צואךיו:
)א( נמ׳ אמר ר׳ יומנן
בראשית מה יד
הכי קאמר לברי הצומות:
.3והנה עיניכם ראות
)כ( רש״י ל״ה עשרח וט׳
ועיני אחי בנימין בי פי
כלומר עשרתם נפלו
המדבר אליכם:
כאחל ) :ג ( תופ׳ דיה
5
בראשית מה יכ
אמרה ונו׳ מלבל הספר
.4ולאביו שלח כזאת
שאמר לעשוח:
עשרה דומרים נשאים
מטוב מצרים ועשר
אתנת נשאת בר ולהם
לעזי רש״י
ומזון לאביו לךךך:
6
בראשית מה כג
פורק״א .קלשון.
7
.5וילכו גם אחיו ויפלו
לפניו ויאמרו הננו לך
לעבדים :כראשית נ יה
8
מוסף רש״י
.6ויאמר השבעה לי
•ישתהו
וישבע לו
משקל שני סלעים
8
10
9
ראש
על
ישראל
מילת .לאו לוקא נקט,
12
1 1
לא
מז
בראשית
המטה:
גפלמילי רנינו יצחק הלוי
ועתה א ל תיךאו אנכי
מצאחי כתונח ססיס סביב
13
ב
נ
אכלכל אתכם ואת
פס Tו נחן מילח ולא
טפבם וינחם אותם
ג
כל הכחונח !שבת י.1:
׳ידבר על לבם:
אלו תפילין שבראש.
ג
בראשית נ כא
אוח הן לכל כי שס
.8ליהודים וזיתה אורה
וחולי!
ה׳ נקרא עליך
ה
ושמחה וששן ויקר:
פ ט ! שכחונ נהס ריב
השם שי״! ילל״מ :ש ח ו ח
אסתר ח טז
לה .(:כמורדיא דלכרות.
.vכי נר נלצוה ותורה
14
לברות שס הנהר ,מורליא
אור ודרך חיים תוכחות
בשושן הבירה הרגו היהודים אמר רבי אבהו מלמד שבא מלאך וסטרו ען שרג החובל מנהיג
משלי ו כג
מוסר:
גו הספינה לרחקה מ!
אחת.
בנשימה
לאומק
.11ושמחות בחגך אמה צ ר י ך
15
אמר
ליה
מיבעי
אמרה
אמר
הספר
עם
אמר
המלך
לפני
ובבאה
פיו
על
האבנים ומן המכשולים
ועבדך
ובהר
•בנך
לכתחילה
דהיינו
נראה
ובלע״! גוביריניי״ל )ב״מ
יאנלתך ןהלוי והגר
רבי יוחנן אמרה לו יאמר בפה מה שכתוב בםפר 1 6דברי שלום ואמת
פז .!.שפירשו ממנו
והיתום והאלמנה אשר
אבל בדיעבד יצא:
שרטוט מקצת סנהדרין .לסי
אמר רבי תנהום ואמרי לה אמר רבי אםי מלמד ״׳שצריכה
בשעךיך :דברים טז יד
דמשמע
מיבעי ליה.
! . 1שש אנכי על א מ ר ה
שנעשה קרוב למלטח והיה
18
17
הצומות
דברי
אין
אםתר
מאמר
קיים
אסתר
ר
מ
א
מ
ו
תורה
של
כאמיתה
ובבואה
ד ה ט קאמר
בטל מחלמולו )אסתר י .0
אמרתך כמוצא שלל
ה ד ק עלן־ מנילה
רב:
לא אמר רבי יוחנן יא> דברי הצומות ומאמר אסתר קיים ה ( ) א ת ימי( הפורים
תהלים קיט קסכ לפני המלך אמרה לו מלבד הספר
נדראת
. 12וךאו כ ל עמי הארץ < >שעמו לעשות ולשלוח בכל המדינות
האלה 1 9כ י מרדכי היהודי משנה למלך אהשורוש וגדול ליהודים ורצוי
כי שם ין נקרא עליך
ישוב ל( מחשבתו
אמרה לו ע ו ד
לרוב אחיו לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת
ויי־א־ ממך:
דטון דקאמר בבואה אמר
דברים כח י הרעה
סנהדרין אמר רב יוסף גדול ת״ת יותר מהצלת נפשות דמעיקרא חשיב
רבינו חננאל
. 13ואת פרשנךךנא ואת משמע שיש לנו לומר מה שאמרה:
דלפון ואת אםפתא :ואת
ליה למרדכי בתר ד׳ ולבסוף בתר המשה מעיקרא כתיב 2 0א ש ר באו עם וילכו גם אחיו וגר,
פרמשתא ואת אריסי
אינשי
דאמרי
היינו
21
הבאים
כתיב
ולבסוף
בלשן
מרדכי
רעליה
שריה
נחמיה
ישוע
זרובבל
נקראת
מגילה
עלך
הדרן
ואת אררי ואת ויזתא:
תעלה בזימנא סגיד ליה.
ואת פורתא ואת אדליא
מרדכי בלשן אמר רב אלו כולן פשוטות הן.
עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיח נחמני
ואת ארידתא :עשרת בני
א( ליהודיס היתה אורה
בן
שברוך
זמן
שכל
המקדש
בית
מבנין
יותר
תורה
תלמוד
גדול
מרתא
בר
שמואל
רב
ואיתימא
המן בן המדהא צרר
ושמחה וגוי .אמר ר׳
ח ג ד ו ל תלמוד יהודה אורה זו תורה
היהודים הרגו ובבזה לא נריה קיים לא חניחו עזרא ועלה אמר רבה אמר רב יצהק בר שמואל בר מרתא
שלחו א ת ח־ם:
שנאמר כי נר מצוה ותורה
תורה יותר מכבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש
דאמר מר אור .שמחה זה יום ]טוב[
אסתר ט ז־י
שנאמר ושמחת בחגך.
למה
ףאמר המלך
•14
לאסתר המלכה בשושן הביךה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשךת בני ךזנזן בשאר בלרינות המלך מה
וששון וו מילה ,שנאמר שש אנכי על אמרתך .ויקר אלו תפילין שבראש ,שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך
עשו ומה שאלתך וינחן לך ומה בקשתך עוד ותעש :אסתר ט יב .15ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב
ויראו ממך ,ותניא ר׳ אליעזר אומר אלו תפילין שבראש .עשרת כני המן צריך למימרינהו בנשימה אחת ,הקורא את המגילה.
מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים ע ל ראשו ותלו אתו ואת בניו על העץ :אסתר ט כה .16וישלח ספרים א ל
מאי טעמא ,כולהו כי הדדי נפקי נשמתייהו .וי דויזתא צריך למימתחיה ,דכולהו כחד זקיפא איזדקיפו .כל השירות נכתבות
כ ל היהודים א ל שבע ועשרים ומאח מדינת מלכות אחשורוש דברי שלום ואמוד• אסתר ט ל .17ומאמר אסתר קים
אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח ,אבל עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח על גבי אריח ולבינה על גכי לבינה.
דברי הפרים ה א ל ה ונכתב בספר :אסתר ט לב .18לקים א ת ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי
מאי טעמא ,אמר ר׳ אבהו כדי שלא תהא תקומה למפלתן של רשעים] .אמר ר׳ יוחנן[ דברי הצומות וזעקתם ,ומאמר אסתר,
היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זךעם דברי הצמות וזעקתם :אסתר ט לא . 19כי מרדכי היהודי
קיים דברי הפורים .אמר רכ יוסף גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות ,ממרדכי ,דמעיקרא קא חשיב ליה כתר ארבעה
משנח למלך אוזשורוש וגדול ליהודים וךצוי לרב אחיו דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו :אסתר י ג .20אשר
ובסוף חשיב ליה בתר חמשה .שנאמר אשר באו עם דרובבל ישוע נחמיה ]שריה רעליה מרדכי[ וגוי .ובסוף כתיב הבאים
באו עם זךבבל ישוע נדזמןה שךןה רעלןה מרדכי בלשן מספר בגוי רחום בענח מספר אנשי עם
עם ורוברל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן .למה נקרא שמו בלשן ,שיודע ע׳ לשונות .ורצוי לרב אחיו מלמד
ישראל :עזרא ב ב .21הבאים עם זךבבל ישוע נחמןה עןרןה רענדה נחמני נלךךכי בלשן מספרת בגוי נחום בענה
שפירשו ממנו מקצת סנהדרין .דברי שלום ואמת ,מלמד שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה( .אמירו משמיה דרב גידל
מספר אנשי עם ישראל :נחמיה ז ז
]גדול[ תלמוד תורה מבניין בית המקדש ,שכל זמן שהיה ברוך כן נריה קיים לא הניהו עזרא ועלה .ועוד אימרו משמו גדול
תלמוד תורה מכיבוד אב ואם ,שכל השנים שהיה יעקב בבית עבר למד תורה ולא נענש עליהן .מנא הני מילי אמר ר׳ יוחנן
ג
3
א( דינור זה מופיע נגה״י לעיל ״ ע״נ לפני דייה איזשורוש .ב( אולי צ״צ אמר רג שמואל בר מרתא משמיה לוג.
מנילה נקראת פרק ראשון מגילה
מסורת הש״ם
א( ]יבמות סד ,!.ג ( ןעיין
גרש׳׳י לקמן ימ .ד״ה
קראה[ ,ג( ]עיין תוספות
לקמן יט .ד״ה על[,
פ׳׳ב[,
ד( ןחוספת׳
ה( ברכות יג .סוטה לב,:
ו( ןבראשיח מא[] (t ,דף
יח ,[.ח(]לקמןיח,[.מ(]צ״ל
וקורא מעט[ ,י( ]לקמן יט,[.
כ( שייך לע׳׳ב,
;;׳! !0״
יז.
למה נמנו שנותיו של ישמעאל .מה לנו למנות שנות הרשעים :להתייתם בהן שנוהיו של יעקב .על ילי מנין שנות ישמעאל אנו למלין
]באיזה פ ר ק משנות יעקב עברו עליו כל הקורות והמוצאות אותו .מהן אט למלין[ ששימש בבית עבר י ״ ד שנה .טצל אברהם 3ן פ ״ ו
שנה כשנולל ישמעאל וכשנולל יצחק היה בן מאה שנה הרי היו לישמעאל י ״ ל שנה דצמק קלס ליעקב ששים שנה הרי לישמעאל ע ״ ל
כמה פיישן משנותיו של ישמעאל ס ״ ג נמצא שהיה יעקב כשמת ישמעאל בן ס ״ ג שנה :ותניא היה יעקב כוי .וחניא נמי הכי שהיה
יעקב
כשנתברך מאביו בן ס ״ ג יבו
בפרק מת ישמעאל שנאמר וילך עשו
אל ישמעאל ו ג ר :
שקידשה
א
ישמעאל .אביה ומת והשיאה נביות
1
אחיה:
יעקב
וארבע
מלמד
*למה נמנו שנותיו ש ל ישמעאל כדי ליחם בהן שנותיו ש ל יעקב הכתיב
ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים כמה קשיש
ישמעאל מיצהק ארביםר שנין דכתיב ואברם בן שמונים שנה ו ש ש שנים
בלדת הגר את ישמעאל לאבדם וכתיב ואברהם בן מאת שנה בהולד לו
את יצחק בנו וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם ב ר כמה הוה ישמעאל
כדאתיליד יעקב ב ר שבעים וארבעה כמה פיישן משניה שתין ותלת ותניא
היה יעסב אבינו בשעה שנתברך מאביו בן ששים ושלש שנה ובו בפרק מת
ישמעאל דכתיב וירא עשו כי ברך וגו׳ וילך עשו אל ישמעאל ויקה את מחלת
בת ישמעאל אהות נביות ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא
אהות גביות מלמד שקידשה ישמעאל ומת והשיאה נביות אחיה שתין
ותלת וארביםר ע ד דמתיליד יוסף הא שבעין ושבעה וכתיב ויוסף בן שלשים
שנה בעמדו לפני פרעה הא מאה ושבע ש ב דשבעא ותרתי דכפנא הא מאה
ושיתםר וכתיב ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך ויאמר יעקב אל
פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מאה ושיתםר הויין אלא ש״מ ארבע
עשרה שנין m mבבית עבר לא חשיב להו דתניא <א> היה יעקב בבית עבר
מוטמן ארבע עשרה שנה עבר מת לאהד שירד יעקב אבינו לארם נהרים
שתי שנים <» יצא משם ובא לו לארם נהרים נמצא כשעמד על הבאר בן שבעים
ושבע שנה ומנלן דלא מיענש דתניא נמצא יוסף שפירש מאביו עשרים ושתים
שנה כשם שפירש יעקב אבינו מאביו דיעקב תלתין ושיתא הריין אלא«> ארביםר
דהוה בבית עבר לא חשיב להו סוף סוף דבית לבן עשרין שנין הריין אלא
משום דאשתהי באורחא תרתין שנין דתניא יצא מארם נהרים ובא לו לסכות
ועשה שם שמונה ע ש ר הודש שנאמר ויעקב נסע םכותה ויבן לו בית
ולמקנהו עשה סכות ובבית אל עשה ששה חדשים והקריב זבחים:
עשרה שנה.
בבית לבן עד
דכתיב
עבדתיך
ארבע
בשתי
בנותיך
וגו׳
היה
דאתיליד יוסף
עשרה
שנה
)כראשית
לא(
2
3
תורה אור השלם
.1ואלה שני חיי
ישמעאל מ א ת שנה
וכשנולד יוסף שלמו שני עבדות
ושלשים שנה ושבע
שנים ויגוע ועלת ויאסף הבנות שנאמר ויהי כאשר ילדה רתל
5
א ל עמיו :בראשית כה יז את יוסף וגו׳ <שס ל( ומשם והלאה
.2ואבךם בן שמנים
עבד אותו בשכר הצאן הרי בן ע״ז
שנה ושש שנים בלךת
ישמעאל היה יעקב כשנולד יוסף וכתיב ר ו ס ף
הגר א ת
לאבךם :בראשית טז טז בן שלשים שנה בעמלו לפני פרעה
6
.3ואבךהם בן מאת
נמצא יעקב בן מאה ושבע ]שנים
שנח בחןלד לו את יצחק
בראשית כא ה כשהיה יוסף בן שלשים שנהן .ונשתהה
בנו:
7
.4ואחרי בן ןצא אחיו יעקב לישב בארץ כנען שלא ירל
וידו אחזת בעקב עשו
למצרים :שבטה דשגעא וחרין דכפנא.
ויקךא שמו יעקב ויצחק
בן ששים שנה בלךת דכתיב כי זה שנמיס הרעב בקרב
אתם :בראשית כה כו הארץ וגו׳ )בראשית מה> הרי בן קי״ו
.5וירא עשו כי ברך
היה יעקב כשירד למצרים וקרא
יצחק א ת יעקב ושלח
אתו פדנה ארם לקחת כתיב שלשיס ומאת שנה .נמצא משנסע
לו משם אשה בברכו מבית אביו עד שבא לבית לבן ארבע
אתו ויצו עליו לאמר לא
עשר ואותן השנים היה בבית עבר.
תקח אשה מבנות בנען:
וילך עשו א ל ישמעאל ולא תשיב להו לא גרסינן הכא עד
ויקדו א ת מחלת בת לקמן :עבר מה לאתר ירידתו של
ישמעאל בן אברהם
8
יעקב לארם נהרים .ובא לבית לבן
אחות נביות על נשיו לו
לאשה :בראשית כה ו ט ועמד שם שתי שנים• צא וחשוב
.6ויוסף בן שלשים שנה שנותיו של עבר ונמצא שמת כשהיה
בעמדו לפני פרעה מלך
יעקב בן שבעים ותשע שנה והיינו
מצךים ויצא יוסף מלפני
פרעה ויעבר בכל ארץ שתי שנים משבא לבית לבן כשתתשוב
המגילה (» .רבנן
את
הקורא
א א ת המגילה למפרע לא יצא
מצרים :כראשית מא מו י״ל שנה ששימש בבית עבר :יצא .יעקב
.7ויאמר פרעה אל
אמרי אמר קרא שמע
ב קראה על פה ג קראה נ>תרגום בכל
מבית עבר שתי שנים לפני מיתתו
יעקב כמה ימי שני חייך:
נראה דהלכה כחכמים חדא דיחיד
ףאמר •:עקב א ל פרעה של ע ב ר :נמצא כשעמד פוי :הכי
לשון לא יצא אבל קורין אותה ללועזות בלעז
ורבים הלכה כרבים ועול דקאמר
ימי שני מגורי שלשים גרסינן מנלן דלא איענש עלייהו
י והלועז ששמע אשורית יצא ה קראה םירוגין
ומאת שנה מעט וךעים
ורבנן סברי כמאן ראמר הקורא את
דתניא נמצא יוסןי כשפירש מאביו שלא
י ומתנמנם יצא יהיה כותבה דורשה ומגיהה
היי ימי שני חיי ולא
שמע ולא השמיע לאזנו יצא ובפרק
השיגו א ת ימי שני חיי ראהו עשרים ושתים שנה כדרך
אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא ״ודתה
שני לברכות )דף נוו (:מסקינן כתנא
אבתי בימי מגוריהם:
שפירש יעקב מבית אביו .שלא ט נ ד ו
בראשית מז ח-ט
כתובה בסם ובסיקרא ובקומום ובקנקנתום
התס:
קמא לרבי יוסי לאמר כן
נתאבל על יוסף כ״ב שנה .כיצד יוסף
.8ויעקב נסע םכךנה
כל
על הנייר ועל הדפתרא לא יצא עה שתהא
ויכן לו בית ולמקנהו בן שבע עשרה שנה היה כשפירש
כתובה אשורית ״על הספר ובדיו :גמ' מה״מ אמר רבא דאמר סרא
עשה ס כ ת ע ל כן מאביו וכשמלך על מצרים היה בן
קךא שם המקום סכות:
כראשית לג יז שלשים שנה שנאמר רוסף בן שלשים
9ככתבם וכזמנם מה זמנם למפרע לא אף כתבם למפרע לא מידי קריאה
ג
״
י
הרי
י(
פרעה
לפני
בעמדו
שנה
היהודים
.9קימו וקבלו
כתיבה הכא עשייה כתיבה דכתיב 9להיות עושים את שני הימים
עליהם יעל זךעם ועל ושבעה דשבעא ומרין דכפנא הרי
1
אלא מהכא דכתיב ״ והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשייה
כ ל הנלוים עליהם ולא
יעבור להיות עשים עשרים ושתים שנה שנתכסה יוסף
מה עשייה למפרע לא אף זכירה למפרע לא תנאיי ט ו כ ן בהלל ־וכן
א ת שני העזים ה א ל ה מאביו ויעקב ע מ ד עשרים שנה בבית
בקריאת ש מ ע ובתפלה הלל מנלן רבה אמר דכתיב 1 1ממזרח ש מ ש עד
ככתבם וכזמנם בכל לבן וי״ד שנה בבית עבר :אלא שמע
שנה ושנה :אסתר ט כז
מבואו רב יוסף אמר 1 2זה היום עשה ה׳ רב אויא אמר 1 3יהי שם ה׳ מבורך ורב
.10והעלים האלה מינה .י ״ ד דבית עבר לא תשיב להו
נזכרים ונעשים בכל דור דלא איענש עלייהו :אי הכי בצירא
נחמן בר יצחק ואיתימא ר׳ אחא בר יעקב אמר מהכא מעתה ועד עולם
ודור נלשפחה ומשפחה להו .ואין כאן אלא עשרים דבית
ק״ש דתניא ה ׳ק״ש ככתבה דברי רבי וחכ״א =בכל לשון מ״ט דרבי אמר קרא
נלדינח ומדינה ועיר ועיר
וימי הפורים ה א ל ה לא לבן :אישתהי ב' שנים באורתא.
והיו
יעברו נלתוך היהודים
וזכרם ל א ןסוף מזרעם:
דבשובו מארס נהרים לבא ליצחק אביו רבן לו בית לימות החורף עשה סוכות ב׳ פעמים שני ימות הקיץ הרי י״ת ובבית אל עשה
אסתר ט כח
ששה חדשים כשיצא משכם שנאמר קום עלה ביח אל ו ג ו ׳ ) ב ר א ש י ת לה(:
.11ממזרח שכלש עד
מבואו מ ה ל ל שם יי:
הדרן עלך מגילה נקראת
תהלים קיג ג
.12זה היום עשת
ה ק ו ר א .ללועזות .כל שאינו לשון הקודש נקרא לעז .ולקמן י( פריך והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא :םירוגין .בגמרא מ מפרש
ין נגילה ונשנזחה בו:
תהלים קיח כד
קורא מ ע ט ופוסק ״()ושוהה( ותוזר ופוסק :היה כותבה או דורשה .ומתוך כך קוראה אס כוון לבו יצא :דיפתרא ונייר.
.13יהי שם יי מפרש בגמ׳ :0טל הספר .קלף :גמ׳ מנהני מילי .דלמפרע לא יצא :מה זמנם למפרט לא .דאי אפשר שיהא ט ״ ו קודם לי״ד:
מברך נלעתה ועד עולם:
תהלים קיג ב ממזרת שמש עד מבואו .כשם ששקיעת וזריתת החמה לא יהפכו כך מהולל שם ה׳ ולא למפרע :זה היום .כסדר היום שאינו
משתנה בשעותיו להיפך כך למפרע לא :יהי שם ה׳ מבורך .כהריתו יהא הלול השם וברכתו כסדרו :ככתבה .בלשון הקודש ולא בלשון אחר:
4
הדרן עלך מגילה נקראת
הקורא
עין משפט
נר מצוה
א א מיי׳ פ״נ מהלכות
מגלה הלכה א סמג
עשין מל״ס ד טוש״ע א״מ
סימן תרצ סעיף ו:
נ כ מיי׳ שס הלכה ג
טוש״ע שס סעיף ג
וסעיף ז:
ג ג מיי׳ שס הלכה י
טוש״ע שס סעיף מ
ד ד מיי׳ שס הלכה ג
טוש״ע שס סעיף ח:
ה ה מיי׳ שס הלכה א
טוש״ע שס סעיף ה:
ו ו מיי׳ שס הלכה ה
טיש״ע שס סעיף יכ:
ז ז מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף יג:
ח ח מיי׳ שס הלכה ט
טור וש״ע א״ח סימן
תרצא סעיף א נ וע׳׳ש:
ט ט מיי׳ פ״ג מהלכות
חנוכה הלכה ט סמג
עשי! ה טוש״ע א״ח סי׳
תכב סעיף ו:
י י מיי׳ פ״נ מהלכות ק״ש
הלכה יא סמג עשין יח
טוש״ע א״ח סימן סד
סעיף א:
י א כ מיי׳ שס הלכה י
וסמג שס טוש״ע
א״מ סימן סב סעיף ב:
הגהות הב״ח
) א ( נמ׳ ותניא היה יעקב
אבינו בבית עבר מוטמן
ומשמש ארבע עשרה
שנה לאתר שירד כצ״ל
וחבת עבר מת נמחק:
)כ( שם שתי שניס מת
עבר יצא משס ובא לו
לארס וכוי גן ע׳׳ה שנה
היה ומנלן דלא איענש
עליה
אבינו
יעקב
דתניא) :ג( שם אלא שמע
מינה ארניסר:
מוםף רש״י
קראה ע ל פה קראה
תרגום ב כ ל לשון .וו
ואין צריך לומר זו קתני
)לקמן יח.(.
רבינו חננאל
לא נימנו שנותיו של
ישמעאל אלא כדי לייחס
שנותיו של יעקב אבינו.
מצינו שהיה ישמעאל
גדול מיצחק י״ד שנה,
ויצחק גדול מיעקב ס׳
שנה ,נמצא ישמעאל
גדול מיעקב ע״ד שנה.
ובו בפרק שנתברך יעקב
אבינו מת ישמעאל וכל
שנותיו היו קל״ז הסר
מהם ע״ד שנה נשארו
סייג שנה ,נמצא בעת
שיצא לארם נהריס בן
ס״ג שנה .וי״ד בבית
עבר וכ׳ שנה בבית לבן
שנא׳ זה לי עשרים שנה
בביתך וגוי .הרי צ״ז
שנה ,והיה יוסף בעת
צאת יעקב מאצל לבן
בן ]שש[ שנים כי אחר
י״ד שנה נולד ,ונשתהה
שנתים בדרך ,נמצא יעקב
כשבא אצל יצחק אביו
בן צ״ט שנה .נתכסה
יעקב מיצחק אביו ל״ו
שנה .כשנגנב ]יוסף[ היה
כן י״ז שנה וי״ג שנה
עשה בבית אדוניו ובבית
והיו
הסוהר ,שבע ]שובע[ ושנתיים הרעב ,הרי י״ג שנה ת׳ שנה ושתי שנים הרי כ״ב .נתכסה יוסף מיעקב אביו כשיעור השנים שנתכסה יעקב מיצחק אביו ,זולתי י״ד שנים שהיה יעקב למד תורה בבית עבר ,ולא נענש
עליהן .וכל זה החשבון מפורש מן הפסוקים הנזכרים בגמרא של זו השמועה .היה יוסף בשעה שהגיע אל יצחק אבי אביו בן ח׳ שנים ויעקב היה בן צ״ט שנתאחרו שנתים בדרך ,נמצא יעקב בעת שנגנב יוסף בן
ק״ח שנה וכ״ב נתכסה ממנו ,הרי שלשים ומאת שנה ,כדכתיב שלשים ומאת שנה .וזררן עלך מגילה נקראת פרק שני :הקורא למפרע א( הקורא את המגילה למפרע לא יצא .מנא לן אמר רבא דא׳מר ]קרא[ ככתבם
וכזמנם ,מה י״ד שהוא זמנם אם יעבור לא יתכן להחזירו למפרע ולקרותה ביום ]י״[ד ,שכבר עבו ,כך קריאתה למפרע לא .אע״ג דהאי קרא ככתבם וכזמנם בעשייה כתיב ,איתקש זכירה לעשיה ,שנא׳ והימים האלה
נזכרים ונעשים .תנא וכן בהלל וכן בקריאת שמע וכן בתפלה ,למפרע לא יצא .הלל ,דכתיב ביה ממזרח שמש )ו>עד מבואו מהולל שם ה׳ ,כשם שאי אפשר לזרוח השמש מן המערב כך הלל למפרע לא .קרית שמע,
א( לפני רגינו חננאל היה פרק הקורא את המגילה עומד פרק שני ופלק הקורא אח המגילה פרק שלישי ואנחנו הצגנו לנרי רנינו לפי הסדר אשר לפנינו.
יז:
עין משפט
נר מצוה
יב
א
מיי׳ פ ״ נ מהלכות
ק ״ ש הלכה
ע ש י ! יח ט ו ר
סמג
מ
א״ח
וש״ע
ס י מ ן סב ס ע י ף ג :
מיי׳ ס ״ א
מהלכוח
הלכה
ד
סמג
עשין י ט ט ו ר א״ח
סימן
יג
ב
חסלה
הקורא למפרע פרק שני מגילה
התודה ב כ ל לשון
כל
לקרות
והיו הדברים האלה בהוייהן .בלשון הקודש :שלא יקרא למפרע.
שהרי קריאת
אלמא קריאת שמע למפרע לא .ומהכא יליף תנא דלעיל נועמא:
דהוי
גלל לשון נאמרה .לקרותה בכל לשון ולכן איצנוריך בקריאת שמע
ר ׳ חייא נ ר א נ א י א מ ר י לה
דאורייתא ונראה דהכי פירושא כל קריאה שבתורה כגון מצות חליצה
שומע
א״ר
בכל לשון שרוצה
אינה מ ן
התורה
עגלה
ופרשת
נאמרה .פירש
לקרות
התורה אלא
ערופה
וידוי
הקונטרס שנתנה
מסורת הש״ס
בספר תורה וקשה
מדרבנן לבד
מפרשת
מעשר
ובכורים וכל אלו השנויין פ ר ק אלו
זכור
והיו:
איצעריך.
והיו דלא
תימא שמע בכל
כרבנן:
המקראות
לשון
«על
שאתה
הסדר.
וכדיליף
כמשפט
לקמן:
הפקולי.
קיב:
והיו בהויתן יהו ורבנן מ״ט אמר קרא
י ד ג ט ו ר א״ח סי׳ ק י ג :
נאמרין בסוטה <דף לב .ושם(ס(:
ש מ ע בכל לשון שאתה שומע ורבי נמי הא
ד ! ט ו ר א״ח ס י מ ן ק ט ו ן :
שנקרא פקולא :הבי לה׳ .הזכירו
ד א י בלשון הקודש נאמדה למה לי
ה ! ט ו ר שם סימן ק ט ז ן :
לאזניך
השמע
ליה
מיבעי
ההוא
שמע
כתיב
לפניו את אילי הארץ :הבו לה׳ כבוד
למיכתב וכוי .קשיא נ״דהא
ו ! ט ו ר שס ס י מ ן ק י ז ן :
ז ו ט ו ר שס סימן ק י ח ן :
מה שאתה מוציא מפיך ורבנן סברי כמאן
שמו .סיפיה דקרא בהדרת קודש:
בפרק אלו נאמרים בסוטה ) ד ף לג.
דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו
ומה ראו לומר גאולה בשביעית .ולא
ושם( מצריך קרא בין למאן דאמר
קרא
רפואה אחר סליחה כדכתיב
בכל לשון נאמרה בין למאן דאמר
יצא ורבנן נמי הכתיב והיו ההוא מיבעי ליה
הגתות הב״ח
לכל
הרופא
הסולח לכל עוניכי
) א ( גמ׳ ד ״ ה וחטאים י ה ד ו בלשון הקודש נאמרה ויש לומר דהתס שלא יקרא למפרע ורבי שלא יקרא למפרע
חחלואיכי :מתוך שעתידין ליגאל
ו ע ו ז ב י ה ׳ י כ ל ו וכיון בעי לאוקמי רבוי אליבא דכולי עלמא
מנא ליה מדברים הדברים ורבנן דברים
בשביעית .שבוע שבן ד ו ד בא בו
שכלו:
למאן דאמר בבל לשון נאמרה צריך
הדברים לא משמע להו לימא קםבר רבי
חלוק משאר שנים כדאמרינן בפרק
קרא לרבויי לשון הקדש ולמאן דאמר
כל התורה כולה בכל לשון נאמרה דאי
חלק )סנהדרין לף 5ז (.שנה ראשונה רעב
בלשון הקודש נאמרה צריך לרבויי
מוסף רש״י
םלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה למה ולא רעב כ ר עד ובשביעית מלחמות
בכל לשון:
מ ד ב ר י ם ה ד ב ר י ם .דהוה
לי למכתב והיו אצטריך םלקא דעתך שמע
ובמוצאי שביעית בן דוד בא :אתתלתא
ה ס ד י ר שמונה עשרה ברכות על
ליה למכתב והיו ל נ ר י ס
דגאולה היא .ואע״ג דהאי גאולה לאו
כרבנן כ ת ב רחמנא והיו לימא קסברי רבנן
הסדר .מכאן קשיא למה
שיקרא
למלרש
האלה,
גאולה דגלות היא אלא שיגאלנו מן
כסלרן
הלבריס
ולא שפרש״י בברכות <דף לל .ושם( גבי
כל התורה בלשון הקודש נאמרה דאי סלקא
יבשעריך
כגון
למפרע,
הצרות הבאות עלינו תמיד דהא ברכת
אמצעיות אין להן סדר דפירש דאס
דעתך בכל לשון נאמרה למה לי למכתב
ביתך מזוזות ; ב ר כ ו ת יג.:.
קיבוץ ובנין ירושלים וצמח ד ו ד יש
ר ב י .טעה באתת מ ן הברכות ושכח אחת
קסכר
לימא
ש מ ע איצטריך םלקא דעתך אמינא והיו
לכל אחת ואחח ברכה לעצמה לבד
מ ד א י צ ט ר י ן ליה ק ר א לק״ש מהן שצריך לחזור שאומר אותה
לן
מנא
תפלה
שמע
רהמנא
כתב
כרבי
וסוטה
ושם
ככתבה
שתהא
מגאולה זו אפילו הכי כיון דשם
ברכה ששכח במקום שנזכר וגומר
מ .!.ב כ ל לשון נאמרה.
דתניא י שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה
גאולה עלה קבעוה בשביעית :שגור
ס נ י ר א ליה בשאר כל תפלתו וקשיא דאס כן הוא אומר
ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה
את
המייקרין
זרוע רשע .אלו
ה ת ו ר ה בכל לשון נאמרה השמונה עשרה ברכות למפרע והכא
התבואה ומפקיעין את השער .וממאי
לקרות ו ב ר ב ו ת שם! נ ג י ח חזינא דשמעון הפקולי התקין אותן על אמר רבי « יוחנן ואמרי לה במתניתא תנא
הכנסת !סוסר ,שם:׳ .ס ל ק א
דכתיב
כתיב
שערים
דבמפקיעי
ד ע ת ך ש מ ע כ ר ב נ ן .דלא הסדר אלא נראה לפרש החס אין
י מ א ה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים
בההיא פרשתא יארב במסתר כאריה
ח ד ר ו ש ש מ ע בכל לשון להן סדר דלא הוו כשלש ראשונות
תיקנו שמונה עשרה ברכות על הםדר >ת״ר
שאמה ש ו מ ע כ ר ב נ ן ! ב ר כ ו ת
בסוכו יארוב לחטוף עני וכי הליסטים
ושלש אחרונות דחוזר לראש השלשה
מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה׳ בני
ש מ; אלא להשמיע לאזניו
אורב את העני והלא אח העשיר
ש מ ע ו ן כשטעה באחת מהן אלא חוזר לאותה
)סוטה שם.:
הבו
שנאמר
גבורות
שאומרים
ומנין
אלים
הוא אורב אלא במפקיעי שערים
ה פ ק ו ל י .מ ו כ ר סקולי צמר ששכח וגומר ממנה ולמטה הכל כסדר
ג פ ן שקורי! ק י ט ו ״ ! ! ב ר כ ו ת
לה׳ כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושות
הכתוב מדבר שרוב דעתם לעניים
אבל בענינו אין חוזר ט ו ן שעבר
:ח ! .ה ב ו ל ה ׳ .הזטרו
שנאמר הבו לה׳ כבוד שמו השתחוו לה׳
הוא .וקא בעי דוד רחמי עלה דמילתא
כ נ י מקומו ו ה ט נמי אמרינן לקמן )לף
האיתנים,
לפניו
שבור זרוע רשע וחן שובע בעולם
בהדרת קהש יומה ראו לומר בינה אהד קדושה
א ל י ם .לישנא ד ח ק י פ י כ מ ו יח >:גבי מגילה שאס השמיט פסוק
ויחזקאל יו> ואח אילי ה א ר ;
חדרוש
שבור ו ר ע
זרועו
ובכך
אחד שמתחיל וקורא מאותו פסוק
שנאמר והקהישו את מדוש יעקב ואת אלהי
לקח ! י ־ ה לב .(.ב ש ש י ת
רשעו בל תמצא וזה שהיה בדעתו
בפרשת
אמדה
י
כ
ד
ו
ד
ו
>:
ולמטה
ק ו ל ו ת .יצאו קולות שבן
ישראל יעריצו וסמיך ליה ־׳וידעו תועי רוה
להיות רשע כשתדרוש רשעו לא תמצא
ד ו ד בא ,ל״א קולוח תשיעית אמרה .פירש הקונטרס ואף
בינה ומה ראו לומר תשובה אהד בינה
שנאמר
שופר
מתקיעח
עולה שלא הספיק לעשותה :בפרשה
על גב דליכא אלא ח׳ מזמורים עד
וישעיה נז> י ת ק ע ב ש ו פ ר
דכתיב ולבבו יבין ושב ורפא לו אי הכי
תשיעית אמרה .״(ואס מאמר שמינית
המס אשרי האיש ולמה רגשו גויס
גדול ) ס ו ר ד ר י ו צו.1:
לימא רפואה בתרה דתשובה לא ם״ד דכתיב
היא אשרי ולמה רגשו גויס תרתי
תרתי נינהו וקשיא דהא פ ר ק קמא
וישוב אל ה׳ וירהמהו ואל אלהינו כי ירבה
פרשתא היא :ופריכם השאו לעמי
דברכות <דף י (.אמר דחדא פרשה
ישראל כי קרבו לבא .אלמא קיבוץ
לסלוח ומאי הזית הםמכת אהא סמוך אהא
רבעו חננאל
היא ומסיק החס דכל פרשה שהיתה
היא:
ברכת השניס
גליות בעת
לרבנן מוהיו ,שלא יקרא חביבה לדוד התחיל בה באשרי כתב קרא אהרינא הסולח לכל עוניכי
־ מפרע ,כלומר יהיו כמות
וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין
:והן .לרבי מהדברים ,וסיים בה באשרי כגון זו שמתחלח
הרופא לכל תהלואיכי הגואל משחת חייכי
ברשעים .קודם שנתיישבו בירושלים
:לומר הדברים כסידרן .באשרי האיש ומסיימת באשרי כל
למימרא הגאולה ורפואה ב ת ר סליחה היא
שנאמר ואסירה כל בדיליךט( ועל ידי כן
תפילה ,רתניא שמעון חוסי בו והיינו ס ו ף דלמה רגשו
והכתיב ושב ורפא לו ההוא לאו רפואה
־פקולי ]הסדיר[ י״ח
ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך
דחדא פרשה היא וצריך
:.רכות לפני רבן גמליאל אלמא
דתחלואים היא אלא רפואה דםליהה היא
כבתמלה׳( כמו לשעבר ציון במשפט
•נל הסדר .במתניתא תנא לומר דלמנצח על מות ולמה ה׳
ק״כ וקנים ובהם כמה
נינהו :ומה ראו לומר גאולה בשביעית אמר רבא
תפדה ושביה בצדקה׳( לכן סמכס לקבוץ
תרמי
ברחוק
מעמוד
:ביאים תקנו י״ח ברכות
וצדקינו
שופטינו
והשיבה
גליות
מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך
דאי
על הסדר .מנין שאומרים
במשפט :כלו הפושעיםל( .שאינס
אבות ,שנאמר הבו לה׳ בני
קבעוה בשביעית והאמר מר ייבששית קולות
;ולים ,והן האבות גבורי
מאמינין בדת משה שהיתה מ ן השמיס
התורה והמצות ,כדכתיב בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוה בא מלחמה נמי אתחלתא דגאולה
הפושעים
ברכת
לכך סמכו לה
ואת אילי הארץ לקח .היא ומה ראו לומר רפואת בשמינית אמר רבי אחא מתוך שנתנח מילה
שנאמר עוזבי הי״( אלו הפושעים
גבורות גשמים ,שנאמר
הבו לה׳ כבוד ועוז ,בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית יומה ראו לומר ברכת
ושבר פושעים י( היינו זדים כדאמר
ונקראו גבורות
שיורדין השנים בתשיעית אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב ש ב ו ר
פשעים אלו המרדין )יומא ל ף לו:>:
בגבורה כמפורש בתחלת
גבורה.
היא
העניות ,ועז
זרוע רשע ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה יומה ראו לומר קיבוץ גליות לאהר
אחר
וא׳ומר ]וגשם[ מטרות
עלןו[ ,ומנין שאומרים ברכת השנים דכתיב ״ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי
קדושה ,שנאמר הבו לה׳ ישראל כי קרבו לבוא וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים
כבוד שמו השתחוו לה׳
ואשיבה שופטיך כבראשונה וכיון שנעשה
עליך ואצרוף כבור םיגיך וכתיב
ואשיבה י
בהדרת קדש )וכוי( .בינה שנאמר
אחר קדושה ,שנאמר הין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זהים עמהם שנאמר ו ש ב ר פושעים והטאים יהדיו <* )יכלו( וכיון שכלו
והקדישו את קדוש יעקב,
וכתיב בתריה וידעו תועי הפושעים מתרוממת קרן צדיקים דכתיב ו כ ל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק וכולל גירי הצהק
ו כ י יגור אתכם גר והיכן
מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וסמיך ליה
רוה בינה .תשוכה אחר עם הצדיקים שנאמר
בינה שנאמר ולבבו יבין
ושב .סליחה אחר תשובה מתרוממת קרנם בירושלים שנאמר ש א ל ו שלום ירושלם ישליו אוהביך וכיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר
1
יש
2
א,א
אומרים
שמשתכר
בצמר
גפן
א( ברכות ט ו .לקמן י ט , :
ב( ] ב ר כ ו ת כיו:ן ,ג( גירסת
ה ר י ״ ף א ״ ר יצחק יאיתימא
וגירסת
וכוי
ירמיה
הרא״ש
רחב״א
ואיתימא
ו א מ ר י לה יכו׳ ,ד( ן ל ק מ ן
י ח , [ .ה ( ר ״ ה לנ ,.י ( סנהדרין
צו 0 ,.ן ד ״ ה על אחרי ד ״ ה
הפקולין,
ח( ס ״ א
וא״ח
אשרי
ולמה
עשיריח היא
ר ג ש ו חדא היא ולפי ג י ר ס א
זו צ ״ ל ד ס ״ ל אשרי ולמה ת ש ו
ח ד א היא ולמנצח על מ ו ח
ילמה ה ׳ מ ע מ י ד ג ס כן ח ד א
ואס
(P
ק
ה״ל
]ישעיה א[ ,י(
שמינימ,
ןשסן,
כ ( ] ש ס ן ,ל( נ ס ״ א ב כ ה ״ ד :
המינין ,מ( ןשםן ,נ( ן ש ס ן ,
] ( Dו ע ״ ע ה ו ס פ ו ת כרכוח
יג .ד ״ ה נ ל ה ״ ק [ ,ע( ! ע י י ן
רש״אן,
פ(
]ועי׳
חוס׳
ברכות לד .דייה אמצעיות!,
תורה אור השלם
.1והיו הדברים ה א ל ה
אשר אנכי מצוף היום
דברים ו ו
על לבבך:
ישראל
.2שמע
יי אלהינו יי אחר:
דברים ו ד
.3מזמור לךוד הבו לין
3
בני אלים הבו לין בבור
חדלים כט א
ועז:
.4הבו לין כבוד שמו
ג
השתחוו לין בהךרת
(:
תהלים כט ב
קידש:
.5כי בראתו ילדיו
ה
בקרבו
מעשה ידי
3
ג
יקדישו שמי והקדישו
א ת קדוש יעקב ואת
אלהי ישראל יעריצו:
ישעיהו כט כג
.6רדעו תעי רוח בינה
4
ורוגנים ילמדו לקח:
ישעיהו כט כד
י• השמן לב ה ע ם הזה
5
ואןניו הכבר ועיניו השע
פן יראה בעיניו ובאזניו
ישמע ולבבו ןבין ושב
ישעיהו ו י
ורפא לו:
7
.8יעזב רשע דרכו
ואיש און מחשביךניו
וישב א ל ין וירחמהו ואל
8
אלהינו כי ירבה לסלוח:
ישעיהו נה ז
.9הסלח ל כ ל עונכי
9
הרפא ל כ ל תךולאיכי:
הגואל משחת חייבי
המעטרכי חסר ורחמים:
תהלים קג ג-ד
. 10שבר ורוע רשע ורע
תדרוש רשעו בל תמצא:
תהלים י טו
. 11ואתם הרי ישראל
ענפכם תתנו ופריכם
תשאו לעמי ישראל כי
קרבו לבוא :יחזקאל לו ח
.12ואשיבה ןדי עליך
סיגיך
ואצרף כבר
ואסיךה כ ל בדיליך:
ה
ישעיהו א כה
. 13ואשיבה שפטיך
ויעציך
כבר אשנה
10
כבתחלה אחרי כן יקרא
לך עיר הצךק קרןה
ישעיהו א כו
נאמנה:
ושבר פשעים
. 14
וחטאים יחדו ועזבי ין
ישעיהו א כח
יכלו:
13
י י
12
.15ו כ ל קרני רשעים
אגדע תרוממנה קרנות
14
תהלים עה יא
צדיק:
15
.16מפני שיבה תקום
והדרת פני זקן ויראת
17
16
מאלהיך אני ין:
18
ויקרא יט לכ
.17ובי ןגור א ת ך גר
שנאמר ישוב אל ה׳
אחר
בארצכם ל א תונו אתו:
וירחמהו וגוי .תקנו גאולה בשביעית ,שעתידין ישראל להיגאל בשביעית .ורפואה בשמינית כנגד מילה שהיא בשמיני וצריכה רפואה .וברכת השנים בתשיעית ,כנגד מפקיעי שערים ,שנאמר שבור
ויקרא יט לג
שלום
שאלו
ורוע רשע ורע ,ודוד כי אמרה בפרשת תשיעית אמרה .קבוץ גליות אחר ברכת השנים ,שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא .אהר קבוץ . 18
גליות ברכת משפט ,שנאמר ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך .ואחריה כליית הזידים שנאמר ושבר פשעים וחטאים .ואחריה ברכה צדיקים .ואחריה ]ירושלים .ואחריה[ ברכת דוד שנאמר ירושלם ישליו אהביך:
תהליס קכב ו
9
1
הקורא למפרע פרק שני
מםורת הש״ס
מגילה
א( !לעיל יז ,[:ג( מכות י.
הוריות יג ,:ג( כערוך ]ערן
מל ח[ גרס מילא כסלע
משתוקא כאבן טנא ,ד()צ״ל לספר את כולו לפיכך אין נראה לספר מדעתו אלא את מה שתקנו חכמיס :היסופר לו כי אדבר .הכי
דתניא[ ,ה( ]עי׳ תוססות כי ארבה לו דברי שבח אם אמר לעשות כך כי יבולע :םמא דכולה משתוקא .מבחר כל הסממנין היא
לעיל ט .ז׳׳ה כאן במגילה[,
והיינו לך דומיה תהלה :מלה בסלע
ו( לעיל ח ,:ז( ר״ה ט,:
לקנות
תרצה
אס
בתרין.
משתוקא
דאי
ח( ]ר״ה שם ע׳׳ש נזיר ג,[.
1
א ח ר ישובו בני ישראל ובקשו את ה׳
מ(!שייך במשגה דלעיל ח ,[.הדבור בסלע תקנה השתיקה בשתיס:
א
אתר ישובו בגי ישראל .אחר ישובו לבית
המקדש ובקשו הקב״ה ואת ד ו ד
p p
נר מצוה
מלכם :זובת תודה .אחר זביחה ת ן
הודאה :וירד מעשות
התטאת והעולה וגוי :תדא מילתא היא .א ף הודאה עבודה של מקום הוא :אסור לספר .בקביעות ברכה :למי שיכול .ואין מ י שיכול
דריש ליה
היסופר שבחו כולו
השתיקה שלא
להרבות דברים
םלקא דעתך למזכה קרי ליה
יעקב אל0» .
נראה
דהכי
אלהיחם ואת דוד מלכם וכיון ש ב א דוד
»>קראה תרגום בכל לשון .זו ואין צ״ל
באתה תפלה שנאמר והביאותים אל הר
ויקרא לו ה׳ שלום)שופטים 0ומתרגמי׳
זו קתני :מיתיבי .לרב ושמואל
גליון הש״ס
קהשי ושמחתים בבית תפלתי וכיון שבאת
ופלח וצלי מ ״ מ יש לומר דהתס על
דקתני הכא יוונית לא יצא :הא לא
שכחום וחזר
גמיא
עולותיהם
שנאמר
עבוהה
באת
תפלה
שס הנס ועל שם השלוס שאירע
גיפטית
תירוצא ה ו א :
וסדרום .לעיל דף ג ע״א דמיא.
וזבהיהם לרצון על מזבחי ץכיון שבאת עבודה
להן היו קוראין למזבח כ ן אבל הכא
ע״א:
מד
דף
סוכה
לגיפטים יצא .והכי נמי תנן במתני׳
ש ם מכאן ואילך אסור
ליכא שוס מעשה שנוכל לומר שע״י כן
באתה תודה שנאמר זובח תוהה יכבהנני
ללועזות בלעז :עברית .לשון עבר
לספר .עיין לקמן דף כה
קראו יעקב אל ואס אימא שיעקב
הנהר :עילמית .לשון עילם )א( :
ומה ראו לומר ברכת כחנים אחר הודאה
ע״א:
קראו אל הוי ליה לפרושי להדיא:
מיתוקמא
זו
כברייתא.
מתני׳
וישא אהרן את ידיו אל העם
דכתיב
נקוט
קראה בכל לשון דקתני מתני׳ לא יצא
וירד מעשות החטאת והעולה
ויברכם
כגון גיפטית למדייס ומדית לגיפטיס
הגהות הב״ח
והשלמים אימא קודם עבוהה לא ם״ד הכתיב וירה מעשות ההטאת וגו׳
) א ( רש״י דייה עילמית אבל קורין אותו ללועזות בלעז איש
מי כתיב לעשות מעשות כתיב ולימדה אהר העבודה לא ס״ד דכתיב זובה
לשון עילס הס׳׳ד ואח״כ
כלשונו :ופרסומי ניםא .אע״פ שאין
מה׳׳ד לוקמה ב כ ל ל ע ״ ז
תודה מאי חזית דסמכת אהאי םמוך אהאי מםתברא עבודה והודאה הדא
ומתניתין וכי׳ וקראה :יודעין מה ששומעין שואלין את
מילתא היא יומה ראו לומר שים שלום אהר ברכת כהנים דכתיב ו ש מ ו
דאי
) ב ( תוספות די׳ה
השומעין ו א ו מ ד ן מה היא הקרייה
ס״ד יכו׳ יעקב אל ו א ף
כתיב הזו ואיך היה הנס ומודיעין להן :לא את שמי על בני ישראל ואני אברכם ברכה דהקב״ה שלום שנאמר
ע ל ג כ דהט נמי
רבינו
תלמידי
רבנן.
הוו ידעי
ויקרא שמו ה׳ נסי:
ה ׳ יברך את עמו בשלום וכי מאהר ׳דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה
הקדוש :תלוגלוגות .מין ירק הוא
נביאים תקנו תפלה על הסדר שמעון הפקולי מאי הסדיר *שכהום
ושנד בכמה מקומות במשנה ובברייתא:
וחזר וסדרום מ כ א ן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב״ה ידא״ר אלעזר
לעזי רש״י
פרפתיני .פירקקל״י בלע״ז :מסלסל
מאי דכתיב י מ י ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל
]פולפיי״ר[,
פירקקל״י
בשערך .למדנו שהסלסול לשון חיפוש
רגלה ,חלגלוגה ןעשר-בי(.
גבורות ה׳ למי שיכול להשמיע כל תהלתו אמר רבה בר בר הנה א״ר יוהנן
אישקופ׳׳א ]אישקוב״א[ ,והיפוך :טאטיתא .אישקופ״א גלע״ז:
המספר בשבהו ש ל הקב״ה יותר מדאי נעקר מן העולם שנאמר היםופר
מטאטא.
סירוסין
לו כי אדבר אם אמר 'איש כי יבלע ד ר ש ר׳ יהודה איש כפר גבוריא ואמרי לה איש כפר גבור היל
מאי דכתיב י ל ך דומיה תהלה סמא דכולה משתוקא כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא ״מלה בםלע
מוםף רש׳׳י
משתוקא בתרין :קראה על פה לא יצא וכוי :מנלן אמר רבא אתיא זכירה זכירה כתיב הכא והימים
א ף ספרים ל א התירו.
להס לשון אחר חון מלשון האלה נזכרים וכתיב התם כ ת ב זאת זכרון בםפר מה להלן בספר א ף כאן בספר וממאי דהאי זכירה
זכור יכול בלב כשהוא אומר ל א תשכה
הקודש ו ל ע י ל ח .(.פ ס ק י קריאה היא דלמא עיון בעלמא לא סלקא דעתך י)דכתיב(
לפרקים שאין
פסקי.
נכנסין יחד ; ו י ה מ .;:הרי שכהת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה :קראה תרגום לא יצא וכוי :היכי דמי אילימא
ה ל ו ג ל ו ג ו ת .ששנינו בס״ק הכתיבה מקרא וקרי לה תרגום היינו על פה לא צריכא דכתיבה תרגום וקרי לה תרגום :אבל קורין
דיומא )יח (.כל שנעת
הימים לא היה אוכל השוס אותה ללועזות בלעז וכוי :והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בלעז יווני היכי
ור-׳ה
והחלגלוגוח
שם .1דמי אילימא דכתיבה אשורית וקרי לה יוונית היינו על פה א״ר אהא א״ר אלעזר שכתובה בלעז יוונית וא״ר
פ ר פ ה י נ י .ירק שקוד!
עורקקל׳׳י )שם׳ .ס ל ס ל ה .אהא א״ר אלעזר מנין שקראו הקב״ה ליעקב אל שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל דאי סלקא דעתך
חסוש והפך במטמונים
של למזבח קרא ליה יעקב אל ויקרא לו יעקב מיבעי ליה אלא ויקרא לו ליעקב אל ומי קראו אל אלהי ישראל
במדיה.
חורה ! » .
בשערו ! ז כ ר י ם לב כד .1מיתיבי קראה גיפטית עברית עילמית מהית יוונית לא יצא הא לא דמיא אלא להא יגיפטית לגיפטים עברית
וקא ד ר י נ א ט ו נ א .נישא
לעברים עילמית לעילמים יוונית ליוונים יצא אי הכי ר ב ושמואל אמאי מוקמי לה למתני׳ בלעז יוונית
משוי <ר־ה כו.>:
לוקמה בכל לעז ]אלא מתניתין כברייתא[ וכי איתמר דרב ושמואל בעלמא איתמר ״ ר ב ושמואל דאמרי
תרוייהו י לעז יווני לכל כ ש ר והא קתני יוונית ליוונים אין לכולי עלמא לא אינהו דאמור כרשב״ג דתנן
רבעו חננאל יירשב״ג אומר א ף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית ולימדו הלכה כרשב״ג אי אמרי הלכה כרשב״ג
ואחר ישובו בני ישראל
ככתבם אימא לא קמ״ל :והלועז ששמע
ובקשו את ה׳ ןאלהיהם[ הוה אמינא הני מילי שאר ספרים אבל מגילה דכתיב בה
ואת דוד מלכם .ואחריה אשורית יצא וכוי :והא לא ידע מאי קאמרי מידי דהרה אנשים ועמי הארץ מתקיף לה רבינא אטו אנן
תפלה ]ואחריה[ עבודה,
האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן אלא מצות קריאה ופרסומי ניםא הכא נמי מצות קריאה ופרסומי
שנא׳ ]והביאותים אל הר
בבית
קדשי[ ושמחתים
ניםא :קראה םירוגין יצא וכוי :לא הוו ירעי רבנן ׳ימאי םירוגין שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה
תפלתי עולותיהם וזבחיהם
לרצון .אחר עבודה להו לרבנן ההוי עיילי פםקי פםקי לבי רבי ע ד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין לא הוו ידעי רבנן
הודאה ,שנאמר זכה תודה
ברכת מאי הלוגלוגות שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפהיני ע ד מתי
יכבדנני .אהריהן
כהנים ,שנאמר וישא אהרן אתה מפזר חלוגלוגך לא הוו ידעי רבנן מאי סלסלה ותרוממך שמעוה ״ילאמתא דבי רבי ההוות אמרה
את ידיו אל העם ויברכם
וגוי מלמד שעשה החטאת לההוא גברא דהוה מהפך במזייה אמרה ליה ע ד מתי אתה מסלסל בשערך לא הוו ידעי רבנן מאי
ואחר כך בירך את
ה ש ל ך על ה׳ יהבך אמר רבה בר בר חנח זימנא חדא הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא וקא דרינא
העם .אחר ברכה שלום,
שנאי ואני אברכם ,וברכת טונא ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי לא הוו ידעי רבנן מאי ׳ וטאטאתיה במטאטא השמד
הקיב״ה הוא שלום ,שנא׳ שמעוה לאמתא דבי רבי ההוות אמרה לחברתה שקולי טאטיתא וטאטי ביתא ת״ר קראה םירוגין יצא
2
6
8
1 1
ד
16
17
18
ה־ עוז לעמו יתן ה׳ יברך
א ]טור א״ח סימן קיט!:
ב ]טור שס סימן : pp
ג ]שם סי׳ קנא[:
ד ןשס סי׳ קמ:1
ט ו ה מיי׳ פ״נ מהל׳
מגילה הלכה ל סמג
עשין ד טוש״ע א״ח סימן
תרצ סעיף ט:
ו ]מיי׳ שס הלכה ג[:
נמי כתיכ)שמות יז> ויקרא שמו ה׳ נסי
כ
4
עין משפט
תורה אור השלם
. Iאחר ישבו בני ישראל
ובקשו א ת יי אלהיהם
ואת ךור מלבם ופחדו
א ל ץ ואל טובו באחרית
3
הושע ג ה
הימים:
.2והביאותים א ל הר
קדשי ושמחתים בבית
עולתיהם
תפלתי
וןבחיהם לו־צון על
מזבחי בי ביתי בית
לכל
יקרא
תפלה
ישעיהו נו ז
העמים:
.3זבח תודה יכבךנני
ושם דרך אראנו בישע
5
תהלים נ כג
אלהים:
.4וישא אהרן את ידיו
א ל העם ויברכם וירד
מעשת החטאת והעלה
א
והשלמים:
ויקרא ט כב
.5ושמו את שמי על בני
נ
ישראל ואני אברכם:
במדבר ו כז
.6ין עז לעמו יתן ין
יברך א ת עמו בשלום:
8
תהלים כט יא
.7מי ימלל גבורות ין
ישמיע כ ל תהלתו:
תהלים קו ב
.8היספר לו כי אדבר
10
א ם אמר איש כי יבלע:
איוב לז כ
.9ל ך דמןה ת ה ל ה
1 3
12
אלהים בציון ולך ישלם
תהלים סה ב
נדר:
.10והןמים ה א ל ה
נזכרים ונעשים בכל דור
ודור משפחה ומשפהה
מדינה ומדינה ועיר ועיר
וימי הפורים ה א ל ה לא
14
יעברו מתוך היהודים
וזכרם ל א יסוף מזרעם:
אסתר ט כח
. IIויאמר ין א ל משה
כתב זאת זכרון בספר
ושים באזני יהושע כי
מחיה אמחה א ת זכר
עמלק מתחת השמים:
שמות יז יד
. 12וכור את אשר עשה
בךךך
עמלק
לך
15
בצאתכם ממצרים:
דברים 0ה •ז
.13והןה בחניח ין
אלהיך לך מ כ ל איביך
מסביב בארץ אשר ין
אלהיך נתן ל ך נחלה
לרשתה תמחה א ת זכר
עמלק מתחת השמים
ל א תשכח:
דברים כה יט
.14ויצב שם מזבח
ויקךא לו א ל אלהי
ישראל :בראשית לג כ
. 15קימו וקבלו ךזיהודים
1
עליהם ועל זרעם ועל
כ ל הנלוים עליהם ולא
יעבור להיות עשים את
םירוםיז
האלה
שני הןמים
ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה :אסתר ט כז .16ויבתב בשם המלך אחשורש ויחתים בטבעת המלך וישלה ספרים
ביד הךצים בסוסים רכבי הרכש האחשתךנים בני הרמכים :אסתר ה י .17סלסלה ותרוממך מכבדך כי תחבקנה:
משלי ד ח .18השלך על ין יהבך והוא יכלבלך ל א יתן לעולם מוט לצדיק :תהלים נה כג .19ושמתיה למורש
קפד .:אגמל מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יי צבאות :ישעיהו יד כג
את עמו בשלום .מיכן
ואילך אסור לספר כשבהו של הק׳ב״ה ,שנאמר מי ימלל גבורות ה׳ וגוי .למי נאה למלל גבורות ה׳ למי שיכול
להשמיע כל תהילתו .אמר ר׳ אלעור כל המספר כשבתו של הק׳ב״ה יותר מדיי נעקר מן העולם .שנאמר אם אמר
איש כי יבולע .וכתיב לך דומיה תהלה אלהים בציון ,כלומר הדומיה היא תהילתך .סמא דכולא ,משתוקא .מילה
כסלע ,ומשתוקה בתרתי .קראה על פה לא יצא .דאתיא זכירה זכירה ,כתיב הבא נזכרים ונעשים ,וכתיב התם כתוב
זאת זכרון בספר ,ופרישנא זכור בפה מה שכת׳וב בספר .קראה הרגום ,אוקימנה בשכתובה תרגום וקראה תרגום
לא יצא .וכל שכן אם כתובה אשורית וקראה תרגום ,דהיינו על פה .בכל לשון לא יצא .אבל קורין אותה ללעוזות בלעז .ואוקמוה רב ושמואל כשבתוכה בלעו יווני וקורין אותה ללעוז יוני .ואותבינן עליהו ,קראה גיפטית עיברית
עולמית מדית יוונית בכל לשון לא יצא .ופרקינן לא דמיא מתניתין אלא לסיפא ,גיפטית לגיפטים עיברית לעברים יוונית ליוונים יצא .אי הכי רב ושמואל לוקמה מתניתין בכל לעז .אין מתניתין כברייתא ,ודרב ושמואל בעלמא
איתמר ואליבא דרבן שמעון בן גמליאל דאמר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית ,אמרו בלעז יוונית לכל כשר ,דיוונית לרבן שמעון בן גמליאל באשורית לתנא קמא היא .וקיימא לן כמתניתין וכפירושא דברייתא .והלעוז
ששמע אשורית אע״ג דלא ידע מאי קאמרי יצא .מאי טעמא דהא איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא וכגון ]נשים[ ועמי הארץ רלא ידעין פירוש אחשדרפנים כני הרמכים א( ,אפילו הכי נפקין ידי חובתן .קראה סירוגין יצא .פי׳ פיסקי
פיסק׳ ,כגון שקורא ומפסיק ביני ביני וחוזר ומתתיל ממקום שפסק .סלסלה ,פירוש הפוך בה והפך בה ,כלומר התעסק בתורתך תמיד .מטאטא] ,מכבד[ שמכבדין בו הבית .יהבך ,המשאוי שלך .ת״ר קראה םירוגין יצא ,כדאמרינן.
א( נראה מזה קצת לגי׳ אחרת היה לרנינו נגמ׳ דדוקא ע״ה הוא ללא ידעי הפירוש של האחשחמיס וצ״ע.
עין משפט
־ח:
נר מצוה
ט ז א מיי׳ פ ״ ב מהלכות
מגילה
טוש׳׳ע א״ח
הקורא למפרע פרק שני
הלכה
א
סימן
תרצ
סעיף ה:
י ז ב מיי׳ פ ״ ז מהל׳ יבוס
וחליצה הלכה ח ] ו פ ״ א
שס הלכה י ד [ ס מ ג עשין
מגילה
מסורת הש״ם
נ ק ו ט ד ר כ כיב׳ כירך .דאמר רב אין הלכה כרבי מונא שאמר
סירוסין .למפרע .כמו סרס את המקרא ולרשהומ וכן יצא מחותן
דהלכה
שהימיל
שחוזר
לראש וכן הלכה
דאין צריך לחזור לראש
או
כרב באיסורי דאמר כן ורבי יוחנן קאי כוותיה בפרק במרא דר׳׳ה
<לף לי :ושס>
דאמר שאס שמע תשע תקיעות בתשע
יצא ומסיים התם
ומיימי הא
מסורס )צלה ד ף נ ח : ( .
מחמיר
שעוח ביום
ורבים
דתייש
מקילין :שומרת יבם.
ליתידאה.
מצפה
במקום
ליבמה
ומצוה
בגרול
ליבם בא אחד מ ן האחין וקידש את אחותה של יבמה אחר שנפלה
תניא נמי
הכי
היבמה
ופריך והא אמר
רבי
מלכונסה :עד שיעשה אתיך הגדול
לפניהן :אומרים לו המתן.
נא ט י ש ״ ע א ה ״ ע סימן
םירוםין לא יצא ר׳ מונא אומר משום רבי
קנט סעיף ה:
יוחנן משום ר״ש בן יהוצדק שאס
מעשה .ביבמחו או לחלוץ או ליבס.
יהודה אף בםירוגין אם שהה כדי לגמור
י ח ג ד ה מיי׳ ס ״ ב מהל׳
שהה כדי לגמור את כולה חוזר
אבל בעוד היבמה לפני כולן לחלוץ
מגילה הלכה י ס מ ג
את כולה חוזר לראש אמר ר ב יוסף הלכה
עשין מ ד ״ ס ד ט י ש ״ ע א״ח לראש ומשני הא דדיה הא דרביה
או לייבס הרי היא לכל אחד כאשתו
כר׳ מונא שאמר משום ר׳ יהוהה א״ל אביי
סימן חרצ ס ע י ף ג :
ומדתניא כוומיה שמע מינה הלכתא
על ידי זיקת יבוס ואסור באתומה
י ט ו מיי׳ שם הלכה א
לרב יוסף כדי לגמור את כולה מהיכא
כוותיה ומכאן סומך ר״י כשעומד
משוס אחות אשה דקסבר יש זיקה
ט י ש ״ ע שס ס ע י ף י :
כ ז מיי׳ ס ״ ב שס הלכה באמת ויציב שממתין עד שיאמר עס
אפי׳ בתרי וכל שכן במד ופליגי
דקאי לסיפא או דלמא מרישא לסיפא א״ל
ב:
הצבור קדושה וברכו ואמן יהא שמיה
רבנן עליה ואמרי הואיל ושני אחים
מרישא לםיפא דא״כ >נתת דבריך לשיעורין
ח מיי׳ שס ס׳׳ב
כא
הלכה ו ט ו ש ׳ ׳ ע שס רבא :ש ק י ד ש אחיו א ת אחותה .אמר ר׳ אבא א״ר ירמיה בר אבא אמר רב הן אין זיקתו מיוחדת להיות מוטלת
על אחד מהן להיות כאשתו ומותר
סעיף יג:
דווקא קידש אומרים לו המתן מלישא
הלכה כרבי מונא ושמואל אמר אין הלכה
ב כ ט מיי׳ פ ״ א מהל׳
באחותה :השמיט .דילג בה הסופר
תפילין הלכה ינ דטון דאינה עדיין אלא ארוסה נראה
כרבי מונא בםורא מתנו הכי בפומבהיתא
פסוק אחד וקראן הקורא :למתורגמן
ט ו ש ׳ ׳ ע י ״ ד סימן ר ע ד שנושא אתות זקוקתו אבל אם נשאה
הלכה
מתנו הכי אמר רב כהנא אמר רב
ער:
המתרגם .על פ ה :תיר.
ס ע י ף ב:
אשתו גמורה היא ואין צריך להמתין
כ ג י מיי׳ שס ט ו ש ״ ע א״ח
כרבי מונא ושמואל אמר אין הלכה כר׳
אהדורי סברא .דבר הבא מבינת
דהא פ ק ע זיקה ל ג מ ד ודוקא קידש
סי׳ לב סעי׳ ו :
מונא רב ביבי מתני איפכא ר ב אמר אין הלב :דקא מסדר פםוקא .על פה
נפילה
קודם
כ ד כ מיי׳ שס ]יס׳׳ה שס אחר נפילה אבל
וכתב ליה וקתני יצא ע״י קריאת
ד
״
י
ע
הלכה ג ! ט ו ש ״
הלכה כר׳ מונא ושמואל אמר הלכה כר׳
שלא היתה אחות זקוקתו בשעת
סימן רסח ס ע י ף ח :
אותו סידור :הללה לדברי האומר
הקדושין אין אומרים לו המתן שהרי
מונא אמר רב יוסף נקוט דרב ביבי בידך
כ ה ל מיי׳ שס ט ו ש ״ ע
לולה .צריך לקרות .ופליגי בה תנאי
א״ח סימן לב ס ע י ף לא הימה שום זיקה מעולם וטעמא
דתנן
ידשמואל הוא ההייש ליהידאה
במתני׳»> מהיכן קורא אדם את המגילה
כ ט ו ס ע י ף לא ו ט ו ר י ״ ד ל ר ׳ יהולה משוס לסבר יש זיקה:
״שומרת יבם שקידש אהיו את אחותה
סימן ר פ ח ן :
רוצא בה ידי חובתו רבי מאיר אומר
שרטוט.
צריכין
אינן
תפליץ
אומרים
אמרו
בחירה
בן
יהודה
ר׳
משום
כולה ר ׳ יהודה אומר מאיש יהודי ס>:
פירש ר״ת לכן הלכה:
לו המתן ע ד שיעשה אחיך הגדול מעשה
דמגתא מגילה קמיה .ומעתיק ממנה:
דאושכפי.
חרתא
תורה אור השלם (Pקנקנתום
מסייע ליה לרבה .מתני׳ דקתני יצא
אמר שמואל ה ל כ ה כר׳ יהודה בן בתירה
הקונטרס
פירש
.1עיניך לנכדו יביטו
וליכא לאוקמה אלא במעמיק מ ן הכתב
ת״ר השמיט בה סופר אותיות או פסוקין
ועפעפיך יישרו נגדך:
ארמינט״א וקשיא דא״כ יהא אסור
מסייע ליה לרבה :דלמא דאיתרמי
משלי ד כה
וקראן הקורא mכמתורגמן המתרגם יצא
להטיל ארמינ״ט לתוך הדיו אלא
.1התעיף עיניך בו
בלא
לכתוב
מותר
ליה .לעולס
ואיננו כי עשה יעשה לו ש״מ דקנקנתוס לא הוי ארמינ״ט
מיתיבי יהיו בה אותיות מטושטשות או
העתק ומתני׳ דאתרמי ליה מגילה
כנשר
בנפים
יעוף ד ה ט נמי משמע התם ה דמפרש
מקורעות אם רשומן ניכר כשרה ואם לאו
ומעתיק ממנה ואיצטריך לאשמעינן
משלי כג ה
השמים:
טעמא דקנקנתום אסור משום לכתיב
במקצתה
הא
בכולה
הא
קשיא
׳׳לא
פסולה
דהיכא דמעתיק ממנה אם כוון לבו
)כמדבר ה> וכתב ומחה גבי סוטה
ת״ר •יהשמיט בה הקורא פסוק אהד לא יאמר
יצא :ההעיןז עיניך בו ואיננו.
כתב שיכול למחות ודיו שיש בו
לעזי רש״י
אס תכפול עיניך ממנה הרי היא
אהרא את כולה ואה״כ אקרא אותו פסוק
קנקנתוס אינו יכול למחות וא״כ ש״מ
אורפומניט״ו
משתכחת ממך כהרף ע י ן :דבי בר
אלא קורא מאותו פסוק ואילך ׳נכנם לבית
!אורפימינ״ט[ ,צבע צהוב .דקנקנתוס לאו היינו ארמינ׳׳ט שהרי
תבו .מוכר תפילין הוה כדאמרינן
הכנסת ומצא צבור שקראו הציה לא יאמר
בכל יוס אנו מטילין ארמינ״ט לתוך
תפילין
מציעא <לף כמ>:
בבבא
הדיו שלנו ואס׳׳ה מחקינן ליה שפיר
אקרא חציח עם חצבור ואח״כ אקרא חציה
והלפתא
שטחי:
דבי ב ר חבו
ונראה כדפי׳ רשב״ס בעירובין ) ד ף יג.
רבינו חננאל
אלא קורא אותת מתחילתח ועד סופה:
לוי .כך הלכה למשה מסיני :מיגרס
:ירוסין א( ,חדא פרא ושס( לקנקנתוס היינו ויטדול״ו ונהי
אמר
>מתנמנם
דמי
היכי
וכוי:
יצא
מתנמנם
גריסין .שגורות בפי הכל :סמא.
תדא ,אחד זולתי אחר.
לאמרינן התם שהיא ירוקה מ ״ מ י״ל
:גון שקורא פסוק ומניח
רב אשי נים ולא נים ייתיר ולא תיר דקרו
אורפומניט״ו
**זרניך בלשון קודש
זסוק וקורא פסוק שלישי שמשחרת כששוחקיס אותה הלק הלק:
בלע״ז :סקרתא .צבע אדום שצובעין
ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו
־חוזר וקורא הפסוק השני
ליפתרא
אילן:
בו תריסין :קומא .שרף
שהניח ,כי האי גוונא לא
ליה מידכר :היה כותבה דורשה ומגיהה אם
יצא .ר׳ מינא א׳מר משום
חרתא
י יהודה אף בסירוגין כוון לבו יצא וכוי :היכי דמי אי דקא מסדר פםוקא פםוקא וכתב לה כיאם שהה כדי לגמור את כוון לבו מאי הוי על פה הוא אלא דכתב פםוקא פםוקא וקרי ליה ומי יצא
::־לה אע״ג שחזר וקרא
•־:שאר והשלימה לא וחאמר ״רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי האומר כולה ואפי׳ למ״ה י״ מאיש יהוהי צריכה
•צא .ואוקימנא כששדא שתהא כתובח כולח יאלא דמנחה מגילה קמיה וקרי לה מינה פםוקא פםוקא וכתב לח לימא מםייע ליח
נ ־ י לגמור את כולה
מ־ישא לסיפא מדדי בימי לרבה בר בר הנה דאמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן אםור לכתוב אות אחת >שלא מן הכתב דלמא
אחשורוש עד כי מרדכי דאתרמי ליה אתרמויי גופא אמר רבח בר בר חנח א״ר יוחנן אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב
היהודי .ואסיקנה אמר רב
׳יסף נקוט דרב ביבי מיתיבי י>אמר רשב״א מעשה בר׳ מאיר ש ה ל ך לעבר שנה יבעםיא ולא היה שם מגילה וכתבה מלבו וקראה
בידך דאמר רב אץ הלכה א״ר אבהו ש א נ י רבי מאיר דמיקיים ביה •ועפעפיך יישירו נגדך אמר ליה רמי בר המא לרבי ירמיה
ני׳ מינא ושמואל אמר
דייכה כרי מינא ,דשמעינן מדפתי מאי ועפעפיך יישירו נגדך אמר לו אלו דברי תורה דכתיב בהו התעיף עיניך בו ואיננו ואפילו הכי
לשמואל דחייש ליחידאה מיושרין הן אצל ר׳ מאיר ר ב חםדא אשכהיה לרב הננאל דהוה כתב םפרים שלא מן הכתב אמר ליה
דתנן שומרת יבם שקידש
אחיו את אחותה כוי .ראויה כל התורה כולה ליכתב על פיך אלא כ ך אמרו חכמים אםור לכתוב אות אחת ש ל א מן הכתב
ופשוטה היא .וקיימא לן מדקאמר כל התורה כולה ראויה שתיכתב על פיך מכלל דמיושרין הן אצלו והא רבי מאיר כתב
כרב דאיסורא היא ולא
הישינן לשמואל ,אלא אם ש ע ת הדחק שאני אביי ש ר א לדבי בר ל־חבו למיכתב תפלין ומזוזות שלא מן הכתב כמאן כי האי תנא
קראה סירוגין אפילו שהא
דאמר דתניא ר׳ ירמיה אומר משום רבינו ״יתפלין ומזוזות נכתבות ש ל א מן הכתב ואין צריכות שרטוט
כמה יצא .ואע״ג
מזוזות צריכין שרטוט לאידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב
ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון והלכתא יתפלין אין צריכין שרטוט
כן יהוצדק באחרית ראש
השנה כהלל ובמגילה אם מ״ט מיגרם גריםין :היתה כתובה בסם כוי :״סם סמא םקרא אמר רבה בר בר הנה סקרתא שמה קומוס קומא
א
א(
]שבת לה :ג ע י ; יד .ב״ב
כט .חולין ס .לב ,[.ב( ]יבמות
ג( שס י ח :
חג,[.
י(
מא,.
פ״נן,
ןתיספמא
קכ:
ה( תענית יב .ססחיס
יבמות נד .נדה סג ,.ו ( ! ע י ׳
ת ו ס פ ו ת תענית י ג :
וע״ע
היטב ת ו ס פ ו ת נ ד ה
סנ.ן,
] (tל ק מ ן י ט , [ .ח( ןשסו,
ט( מנתות לב ,:י ( ! ת ו ס פ ת א
תוספות
ס ״ ב [ ,נ( ! ע י ׳
יבמות ק ט ו .ד ״ ה
עקיבא[,
ל( ! נ י ׳
ה ב ו [ ,מ(
נ(
א״ר
הערוך
מנחות
לב,:
גיטין י ט .שבח
קד,:
ס ( ! ב ״ נ ק י ט , ! :מ( ולקמן
יט,[.פ(]אסחרנ[,ל(!חולין
שייך ל ד ף
פח(p ,[:
ר(!עירובי!
יט,.
יג,[.
א
3
גליון הש״ם
נ מ ר א ע ד שיעשה אחיך
הגדול.
דף
במתניחי!
מא
יבמוח
ואולס
אינו
גמתניתין
במשניות
איתא
יעיין
במר״ט
שס:
ש ם שהלך
לעבר
שנה.
יבמות
קטו
ע״א
כן
עיין
מוד״ה
ר״ע:
אמר
ש ם ש א נ י ר ״ מ .עיי!
בראשית ס ״ ס ל״ו
ששחי
מ״ר
שתירץ
גנז
מגילות כ ח ג
הראשינה וקייס השניה:
8
:
הגהות הגר׳׳א
ג
7
ה
ט
8
ט
5
]א[
כמתורגמן
גמ׳
ה מ ת ר ג ם .נ ״ ב לסרש״י כל
זה
אבל
שסח י ת ר ה ו א
ה פ י ר ו ש הוא שקראן בלשון
שהיו
רגילין
ג ח ר ג ו ס בעל פ ה
וקמ״ל
ח ר ג ו ס לסי
ד א ף ל מ ט ר אשורית יוצא
בלעז ו ק מ ״ ל א ף שקרא בבי
צריך
לשונות יצא ד ה א
לקרות כולה ו א ף ה מ י ע ו ט
מעכב
)לעיל
מדקאמר
ע ״ א ( א מ ו אנן כוי
להדיא
הפירוש
בירושלמי
ומ״ש
וכ״ה
הנ״ל
בירושלמי
אין
מ י ש י ו ד ע ג ס אשוריח
יוצא בלעז היינו אס כתובה
אשורית דלא
דיל!
כגמ׳
וקי״ל כגמ׳ דיל! ד נ ז ה
אף
לועז לא יצא מ ״ מ פ ש ט א
דמתני׳ ד ק א מ ר והלועז כו׳
ד ס ר י ך והא לא
וגמ׳
ופשטא
כר
ידע
דירושלמי
מ ש מ ע כדברי ה ר מ ב ״ ! דלא
יצא אלא הלועז ד ו ק א וכאן
במקצתה כי
היט
דיצא בעל פ ה אלא
שי״ל
דוקא
דגמ׳
כשמיאל
דידן ס ״ ל
אבהו
בירושלמי דלא כ ר י
מ ד פ ר י ך ג מ ׳ מ ע ל פ ה ולא
פריך
)ועמ״ש
מתרגום
ר ב י ט בא״ח סימן ת ר ״ ז > :
8
2
3
מוסף רש״י
סירוסין.
שקורא
כגו!
ה פ ס ו ק מ ס ו ס ו לראשו ולכך
לא יצא,
אחר
פירוש
אחד
סיריסין שקורא פ ס ו ק
ומניח אחד !האורה ח״א ס ״
סז׳ .ש ו מ ר ת י ב ם .ממחנח
ליבום
יבמה
שקידש
האחין,
לאחר
יח:ו.
׳יבמות
א ח י ו .אמד
את
מן
אחותה.
שנפלה זו
לפניהם
והיזקקה לכולן ושם
אומרים
לו.
המתן.
מלכנוס,
חא.(.
למארס,
שהא כדי לגמור את כולה
חודר לראש ,הא אמר ר׳
יוחנן לר׳ אבהו לדידי לא םבירא לי .וא׳מר שמע ט׳ תקיעות בטי שעות ביום יצא ,ותניא כוותיה .ובתלמוד ארץ
שאחוח זקוקחך היא ,ע ד ש י ע ש ה א ה י ך מ ע ש ה .ע ד שייבם אחיך את היבמה ו ת ס ק ע זיקחה מ מ ך ישם -ח .{:ת י ר .ע ר
ישדאל אמרו משמיה דרב הלכתא כר׳ מינא שאמר משום ר׳ יהודה שאמר משום ר׳ יוסי הגלילי .ת״ד השמיט בה
מ מ ת ר ג ת י נ ! )בראשית מא> ד ק ן ר ח ע ר ! ת ע ר ה י ב . :ל א ה ד ו ר י ס ב ר א .אס צריך מ מ נ ו ד ב ר שצריך ה ר ה ו ר אינו י ו ד ע לומר ב ע ו ד
סיפר פסוק ואותיות וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם ,כלומר דדך המתרגם שמוסיף דברים מלבו לברר הטעם ונמצא
שמחנמנס !שם! .מ י ג ר ס ג ר י ס י ן .ר ה ו ט י ם הס ב פ י כל א ד ס ואין ט ו ע י ן נהם ,הלכך אי! צריך להעחיקס מ ס פ ר אחר )וזנחות
ל ב > .ק ו מ א .ג ו מ א ,ש ר ף איל! ) ש נ ת קד.!:
קו־א אותן הדברים על פה ,כן גם הקורא אם פסוק או אותיות על פה אעפ״כ יצא .ורמינן עלה )הא( היו בה אותיות
מטושטשות או מקורעות אם רישומן ניכר יצא ואם לאו לא יצא .וממתניתין נמי דקתני קראה על פה לא יצא .ופרקינן
הנ־ מילי בכולה ,אבל פסוק או אותיות אם '(עשה וקראן על פה יצא .ת״ר השמיט בה הקורא פסוק ,לא יאמר הקורא אקרא את כולה עם הצבור ואחזור ואקרא אותו פסוק ,אלא קורא אותה מאותו פסוק .וכן מי שנכנס לכנסת ומצא
צביר שקראו חציה ,לא יאמר אקרא מיכן ואחר כך אהזור ואקרא חציה הראשון ,אלא קורא אותה מתחלתה וער סופה .קראה מתנמנם יצא .אוקמה רב אשי כגון דנים ולא נים תיר ולא תיר ואי קרו ליה עני להו ולא ידע לאהדורי
סברא וכי מדכרו ליה מדכר אם הוא מתנמנם כי האי גוונא יצא ואם ]לאו[ לא יצא .היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא .בשלמא דורשה ומגיהה אם כוון לבו ולצאת[ יצא ,דהא כתבה כולה ומנחה קמיה ,אלא כותבה היכי
דמי ,כותבה ,מיכן שארבעה עשר מותר בעשיית מלאכה ,מיהו כענן לקרותה ממגילה שהיא כתובה כולה .ואוקימנא בדמנחא מגילה שלימה כתובה כולה קמי ,וקו׳ בהא דמנחא קמיה פסוקא פסוקא וכתיב ליה .וכר׳ יוחנן דאמר אסור
לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב .ואע״פ דא׳מרינן דכתב ר׳ מאיר באסיא מלבו מגילה וקראה ,והיה בקי בתורה כולה שהיה יודעה על פה ,הא אמרינן שעת הדחק היתה שלא הייתה שם אחרת ומפני שעת הדהק התירו לו,
אבי• זולתי שעת הדהק לא ,ואפילו למי שהוא כרי מאיר .קיימא לן שכתב אחת מלבו והניהה לפניו וכתב אהדת ממנה ,שנמצא כותב מן הכתובה דמנחא קמיה .אביי שרא לדבי בר הבו למכתב תפילין ומזוזות שלא מן הכתב כי האי
תנא ]וכוי[ .ואסיקנא והילכתא מזוזה צריכה שירטוט ,תפילין אין צריכין שירטוט .ואלו ואלו נכתבים שלא מן הכתב .מאי טעמא מגרם גרסי להר .היתה כתובה בסם בסיקרא בקומוס כוי .סם ,סמא .סקרא ,סיקרתא שמה .קומוס ,קומה.
קנסנתום
(
א( אילי לצ״ל סירוסין נירישלמי חדא פרא חדא אחד זולתו אחל מון וכי׳ ונ״ה בירושלמי שס כהך לשנא ירכינו מפרש לפרא חדא היינו זולתי אחל.
(3אילי צ״צ אס השמיט וקרא וכוי.
לפי
הקורא למפרע פרק שני מגילה
מםורת הש״ס
א( ]לעיל ב .ל , [ .ב( ]לעיל
ל:
הגמרא
מסיק
מפני
שמססקין[ ,ג( ! ת ו ס ׳ ס׳׳ב
תרתא דאושכפי .סם שצובעין בו מנעלים
שחורין :קמימ .במים:
דיפתרא
ולא עפיץ .מעובד בעפציס שקורין גל״ש :מתקא .מין עשבים עשר
דמליח וקמיח ו ל א עפיץ .קשיא א״כ היאך כותבין על
קלפים
שלנו ללא עפיצי ס פ ר תורה
ומגילה
ותפלין
ושם אימא ר ש ג ״ א [ ,ו( ]לעיל
על ידי דבק:
בארבעה ע ש ר :שהלך
ותירץ רבינו תם שהסיל שאנו נותנין בקלפים שלנו מהני כעפציס
י א , [ :ה( ]לעיל י , [ :י( ]ועיין
לכרך .שזמנו בחמשה עשר :אם עתיד למזור .מפרש בגמ׳ :קורא
ותלע לבפרק שני לגיטין <דף יט (.אמר לבלא עפיץ יכול להזלייף
תוססות שבת ע ב :
סנסלרין ס א :ל ״ ה
א מ ר [ (1 ,
ח( 1שס ,1ט(
]לעיל
וחוש׳
רבא
יח,[:
]צ״ל אחל[,
י ( ]לעיל ב ,[.כ( ]שייך לעיל
במשנה[,
ל(
]אסחר
ט[,
מ( ] י ע ״ ע ח ו ס ס ו ח ש ג ח ע ט :
ל ״ ה קלף ותוס׳ מגתות לא:
ל ״ ה ה א [ (» ,
]שייך לעיל
במשנה ח ,[.ש( ] ו ע ״ ע ת ו ס ׳
בכורות לט .ל ״ ה שיהיו[,
כמקומו.
כחובת
מ ת נ י ׳ בן עיר.
מקומו
בן
עיר
בארבעה עשר בן כרך בחמשה עשר:
גמ׳ לא שנו .דבן כרך שהלך לעיר
ועתיד לחזור למקומו קורא בחמשה
עשר ולא
בארבעה ע ש ר :
אלא
שעתיד לתזור בליל ארבעה עשר .אם
קודם עמוד השחר יצא מ ן העיר הוא
דקתני שאינו צריך לקרוח עמהן בלילי
י ״ ד אע״פ שעודנו שם הואיל וביום
לא יהיה שם אין זה אפילו פרוז בן
תורה אור השלם
. 1קימו וקבלו היהודים
עליהם ועל זךעם ועל
שעתיד למזור למתר ליום
בל הנלויב עליהם ולא אע״פ
יעבור להיות עשים את ט( אחר נקרא פרוז וקורא עמהן
האלה
שני הימים
ככתבם ובזמנם בבל בין בלילי י ״ ד בין בי״ד .וה״ה לבן
ע י ר שהלך לכרך אס עתיד לחזור
שנה ושנה:
אסתר ט כז בלילי ט ״ ו שלא יהא שם ביום ט״ו
אסתר
ותכתב
.2
לא הוי מוקף ליומו וקורא בי״ד כחובת
המלכה בת אביהיל
ומרדכי היהודי א ת כל מקומו ואעפ״י שהוא בכרך אבל אין
תקף לקים א ת אגרת עתיד לחזור בלילי ט ״ ו אין צריך
הפורים הזאת השנית:
לקרותה בי״ד וממתין וקורא עמהן
אסתר ט כט
.3ויאמר ל ה ם ברוך אע״פ שסופו לחזור לאחר ז מ ן :מנא
מפיו יקרא אלי את כל )א( ליה .דמשוס ההוא יומא חשיב
הדברים ה א ל ה ואני
כוותייהו :בן כפר .שהקדים וקרא
כ ת ב ע ל הספר בדיו:
ירמיהו לו יה ליום הכניסה ואח״ב הלך לעיר והיה
.4איש יהודי הןה שם לילי י ״ ד :בין כך ובין כך.
בשושן הביךה ושמו
אפילו עתיד לחזור ולצאת משם קולס
מרדכי בן יאיר בן שמעי
היום קורא עמהן בלילה :כבני העיר
בן קיש איש ימיני:
זמנם
הפרזיס
אסתר ב ה בעי מקרי .כל
.5אחר הדברים האלה
בארבעה עשר בין כפרים בין עיירומ
גדל המלך אחשורוש
א ת המן בן המךתא ורבנן הוא לאקילו עלייהו להקלים
האגגי וינשאהו וישם ליוס הכניסה ( :והני מילי .לאקילו
א ת כסאו מ ע ל כל
עלייהו לאין צ ד ך לחזור ולקרות
השרים אשר אתו:
אסתר ג א בארבעה עשר כי איתיה בכפר:
.6ע ל כן היהודים ׳(מאתר הדברים האלה .גילל המלך
הפוץים הישבים בערי
וכוי :כל תוקןי .לקיים אגרת הפוריםל(
הפרזות עשים א ת יום
ארבעה עשר להךש על תוקף הקפיד להזכיר :תוקפו של
אדר שמהה ומשתה ףום אתשורוש .ומתחילתה היא מדגרת
טוב ומשלות מנות איש
אסתר ט יט בתוקפו עד סופה :ומה ראו על
לךעהו:
ונקראת
נכתבה
המגילה
.7בלילה ההוא נדדה ככה.
שנת המלך ויאמר להודיע לדורומ מה ראו באותו הזמן
ספר
את
להביא
הזכרנוה דברי הימים שעשו מה שעשו ומפרש על ככה
ויהיו נקראים לפני עשו ולפרש מה הגיע על העושים:
המלך:
אסתר ו א נקראת ספר .ונכתב בספר :שאם
.8ע ל כן קראו לןמים
תפרה בתוטי פשתן פסולה .דאיכא
ה א ל ה פורים ע ל שם
הפור על כן ע ל בל דברי למאן דאמר במסכת מכות )לף יא(.
האגרת הזאת ומה ראו ס פ ר תורה שתפרו בפשתן פסולה:
ע ל כ כ ה ומה הגיע
אסתר ט כו ונקראת אגרת .לומר שאינה ממורה
אליהם:
.9וכל עברי המלך אשר כספר :שיהו משולשין .שיהא מראש
בשער המלך ברעים התסרא[ ע ד מקום תפירת הגיד
ומשתךווים להבין כי כן
ציה לו המלך ומרדכי כממנו ו ע ד הגיד השני ו מ ן השני
התפר:
לסוף
כמשלישי
לשלישי
ל א יכרע ולא ישתךווה:
אסתר ג ב הכתובה בין הכתובים .ספריס שהיו
.10ובבאה לפני המלך
בימי המכמיס כולן בגליון כספר
א מ ר עם הספר ןשוב
מחשבתו הרעה אשר מורה שלנו :לא ילא .דבעינן אגרת
חשב ע ל היהודים על לעצמה דמיפרסס כיסא ט פ י ד ט
ראשי ותלו אתו ואת
קוראה בין הכתובים נראה כקורא
בניו על חעץ:
אסתר ט כה במקרא :אי מתסרא או מייתרא .ארוכה
יומו :אבל אין עתיד .לצאת
בלילה דהשתא ה ר פרוז לאותו
,
משם
יום
שזמנו
יט.
ושלנו אין יכול להזלייף על הלבן»(:
קנקנתום חרתא דאושכפי דיפתרא המליה
וקמיה ולא עפיץ נייר מחקא :ע ד שתהא
כתובה אשורית :הכתיב ככתבם וכזמנם:
על הםפר ובהיו וכו׳ :מנלן אתיא כתיבה
כתיבה כתיב הכא ו ת כ ת ב אםתר המלכה
וכתיב התם ויאמר להם ברוך מפיו יקרא
אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על
הספר בדיו :מתני' ב ן עיר שהלך לכרך
ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו
קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהן ומהיכן
קורא אהם את המגילה ויוצא בה י״ה ר״מ
אומר כולה ר׳ יהוהה אומר מ א י ש יהודי
רבי יוםי אומר מ א ה ר הדברים האלה:
גמ' אמר רבא ל א שנו אלא שעתיד לחזור
בלילי י״ד אבל אין עתיד לחזור בלילי
ארבעח ע ש ר קורא עמחן אמר רבא מנא
אמינא לח דכתיב ע ל כן חיחודים הפחים
היושבים בערי הפרזות מכדי כתיב היהודים
הפחים למה לי למיכתב היושבים בערי
הפרזות הא קמ״ל דפרוז בן יומו נקרא פרוז
אשכחן פרוז מוקף מנא לן סברא הוא
מדפרוז בן יומו קרוי פרוז מוקף בן יומו קרוי
מוקף ואמר רבא בן כפר שחלך לעיר בין
כ ך ובין כ ך קורא עמחן מאי טעמא חאי
כבני חעיר בעי למקרי י ורבנן חוא דאקילו
על חכפרים >כהי שיספקו מים ומזון לאהיהם
שבכרכין הני מילי כי איתיה בדוכתיח אבל
כי איתיה בעיר כבני עיר בעי למקרי
איתיביה אביי בן כ ר ך שהלך לעיר בין כך
ובין כך קורא כמקומו בז כרך ם״ד באם עתיד
להזור תליא מילתא אלא לאו בן כפר ולאו
תרוצי מתרצת תני קורא עמהן :מהיכן
קורא אדם את המגילה וכו׳ :תניא רשב״י
אומר מכלילה ההוא א״ר יוחנן וכולן מקרא
אחד דרשו ותכתב אסתר המלכה ומרדכי
היחודי את כל תוקף מאן דאמר כולה
תוקפו ש ל אחשורוש ומאן דאמר מאיש
יהודי תוקפו ש ל מרדכי ומ״ד מאחר הדברים
האלה תוקפו ש ל המן ומ״ד מכלילה ההוא
תוקפו של נם רב הונא אמר מהכא ומה
ראו על ככה ומה הגיע אליהם מ״ד כולה
מה ראה אהשורוש שנשתמש בכלים של
1
2
3
א
4
ב
5
ג
6
6
נ
ג,
7
8
נ( ע ל
ובדיו.
הספד
ר״ת
פירש
שהליו שלנו הוא ליו גמור
של
אבל
והכי
עפציס לא הוי ליו
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פ ׳ ׳ א מהלכות
כו
מגילה הלכה י ט ו ש ׳ ׳ ע
א ״ מ ס י ׳ תרסח ס ע י ׳ ה :
בז
ב
בכל כומבין בליו ובסס ומסיק
לבר של קיימא ומסיק
לאתויי הא
ומשני
במי
כתבו
ומלאצטריך
לאתרי מאי
לתנא רבי חייא
טריא
ועפצא
עפצא
לאתויי
בתר לתני ליו שמע
כשר
כח
ג
ד מיי׳ פ ״ נ שס הל׳
כט
ו
והאשכנזים השיבו לו להתס
מיירי במים ששרו בהן עפציס אבל
אותו שעשו מגוף העפצים ולאי הוא
טוב ומ״מ
נראה
שלנו
הוי
עיקר ליו
כלמשמע פ ר ק כל
היל
)צלה ד ף כ (.לרבי אמי פלי
לליותא
ה ו מיי׳ פ ״ כ מהלכות
ל
מגילה
עשי! ד
שלנו
עפציס:
באותו
של
pכ פ ר שהלך לעיר
בין
קורא
כ ך ובין כ ך
הלכה יא
סמג
ט ו ש ״ ע א״ח
סי׳
תרצא ס ע י ף ה ו :
ל א ז ח מיי׳ שס הלכה ת
ט ו ש ״ ע שס ס ע י ף ת :
גליון הש״ס
תוספות
ר״ת
ובלבד
שיהו כוי
מראש
התפר.
עיין
פירש
עמהם.
רש״י ואע״פ שקרא כבר ליום הכניסה
וקשיא למה יחזור רקרא שני פעמים
בכורות ל ף לט
תוספות
ע״א
שיהיו
ל״ה
משולשים ושס איתא מ ר א ש
ה ל ף ו כ ר יכן נ כ ו ן :
קורטא
של ליו ובליק ביה לס שחור ובאותו
שייך
ט ו ש ״ ע א״ח
תרצ ס ע י ף ג :
הגהות הב״ח
ובליק פירוש משבר חתיכה
שבירה ולא
סי׳
לעיקר
לפסול ס פ ר תורה הכתובה מליו של
לאותו
סי׳
תרסח ס ע י ף ה :
ליו לא הוי מעפצא ומטעם זה רצה
עפציס
מיי׳ שס הלכה י
ט ו ר וש״ע א״מ
מרבריא
מינה
סי׳
תרצ ס ע י ף ג :
משמע פ״ב דגיטין )גז״ש( ) 0לתניא
בכל
מיי׳ שס
טור
הלכה
ש ״ ע א״ח
ג
רש״־
)א(
מנא
ל״ה
א מ י נ א ל ה למשוס ההוא:
)ב(
תום׳ ל ״ ה על ה ס פ ר
וכו׳
ד ת נ ן בכל כותנין נ ל י ו
ובסס
ובכל
ובסיקרא
ל ב ר ) :ג ( ד ״ ה בן כ ס ר וכו׳
לחזור
שעחיל
י״ד
בליל
ואע״פ:
ומ״מ נראה לשפיר פ י ׳ רש״י לכיון
שהיה בעיר בלילה נעשה כבני העיר
ואע״פ
שעתיל לחזור »> )בו( בי״ל
שקרא
ואע״פ
הכניסה
ביוס
כלי שיספיקו מיס
ופטורים
שבכרכים
לאחיהם
ממגילה
היינו
לווקא כשאינם שוהים שם בליל י״ל
אלא ביום י״ל באים שם אבל כששוהיס
שם בליל
ארבעה עשר
ולאי
לינס
ובלבד
שיהו
כמו
שפרש״י
רש״י
א[
משילשין
התפר
נראה
ל״ה
וכוי.
מהר׳׳מ
והגיה
שיסו
שיהא
מראש
נ״ב
שי״ף
עיין
שהאריך
בלשון רש׳׳י פ ע מ י ם
ה ס פ ר תחת
בכורות
החפר.
לף
חוספוח ל ״ ה
משמע
כבני העיר אע״פ שקראו כבר:
משולשץ.
רנשבורג
להא
לאמרי׳ כפרים מקלימיס ליוס הכניסה
ומזון
הגהות מהר״ב
לט
ע״א
שיהיו
וכו׳
כלגריו
סומריס
ועיין
ולנריהס
יעוש״ה
להכא
ולו׳יק:
שיהיה
׳ מראש התפר עד הגיד כמגיל לגיל
5
חבירו בין מלמעלה בין מלמטה והכי
נמי
משמע
ושם(
במכות ) ל ף ט:
גבי ערי מקלט דקאמר ושלשת שיהו
משולשין
לשכם
מדרום
ומשכם
שמע מינה
ולא כמו
בראש הדף
לחברון
לקדש
כמקדש
דמשולשין
שמפרשים
כממברון
לצפון
משמע
שישים
ובאמצעיתו
הכי
הגיד
ובסופו»:
שיור
בית המקהש על ככה משום דהשיב י> שבעים
שנין ולא איפרוק ומה הגיע אליהם דקטל ושתי ומ״ד מאיש יהודי מה
ראה מרדכי דאיקני בהמן על ככה >דשוי יינפשיה ע״ז ומה הגיע אליהם
דאתרהיש ניסא ומ״ד מאחר הדברים האלה מה ראה המן שנתקנא בכל
היהודים על ככה משום דמרדכי לא יכרע ולא ישתהוה ומה הגיע אליהם
ו ת ל ו אותו ואת בניו על העץ ומ״ד מכלילה ההוא מה ראה אהשורוש להביא
את ספר הזכרונות על ככה דזמינתיה אםתר להמן בהדיה ומה הגיע אליהם
דאתרחיש ניסא ׳>א״ר חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי
משאר הקלפים למעלה או למטה או
האומר כולה ואפי׳ למאן דאמר ״׳מאיש יהודי יצריכח שתחא כתובח כולה
קצרה מהן ויש לה היכר לעצמה:
וא״ר חלבו אמר ר ב המא בר גוריא אמר רב מגילה נקראת ספר ונקראת
ומתו
אגרת נקראת ספר ש א ם תפרה בהוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת
י שאם הטיל בה שלשה חוטי גיהין כשרה אמר ר ב נחמן ובלבד שיהו משולשין אמר רב יהוהה אמר
שמואל ׳המורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא אמר רבא ״לא אמרן אלא דלא מהםרא ומייתרא
פורתא אבל מחםרא ומייתרא פורתא לית לן בה לוי בר שמואל הוה קא קרי קמיה דרב יהודה במגילה
מוסף רש״י
דאושכפי.
חרתא
ארמיצ״ט
אדרמיי״ט
דשוי
)שבת
קד>:
)גיטיז
יט.(.
ע ׳ ׳ ז .לאי
נפשיה
לאו ה ט לא הוה
מרלכי
והיה
כורע
מתגרה
גו
ומשחחוה
סא.!:
לו
הלכה
האומר
לקרות,
)סנהדרין
כולה.
ופליגי בה
במתני׳
כדברי
צריך
תנאי
) ל ס י ל יח.>:
ה
רבינו חננאל
חרתא
קלקנתום,
דאושכפי .דפתרא ,דמליח
9
וקמיח ולא עפיץ .נייר,
מחקא .באלו כולו לא
10
יצא .עד שתהא כתובה
על העור ובדיו .דגמר
כתיבה כתיבה] ,כתיב הכא
ותכתוב אסתר המלכה
וכתיב התם[ ויאמר להם
ברוך מפיו יקרא אלי את
לעזי רש״י
כל הדברים האלה ואני
ה
כותב על הספר בדיו.
גל׳׳ש ]גלי״ש[ .עפצים
ם ת נ " בן עיר שהלך
)גידולים טפיליים בעלה
לכרך ובן כרך שהלך לעיר
האלון(.
אם עומד לחזור ]למקומו
קורא[ במקומו .אמר דכא
לא שנו בן כדך שהלך
לעיר קורא במקומו ,אלא
הכהובה
שעתיד לחזור בלילי י״ד ונזדמן לו ונתעכב לו ולא חור ,קורא בחמשה עשר כבני מקומו .אבל אינו עתיד לחזור בלילי י״ד קורא עמהם .דכתיב על כן היהודים הפרזים ,למה לי עוד היושבים בערי הפרוות ,לא בא אלא ללמד
דפרוז בן יומו קרוי פורז .וכן מוקף )במקומו( ]בן יומו[ קרוי מוקף .ירושלמי ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר ,בן עיר שהלך לכרך ואין זמנו מוקדם .א( לפיכך שנינו אם עתיד לחוור ,אם חזר הרי חזר ואם לא נעשה
מוקף .אמר ר׳ יודן לית בן בן עיר שהלך לכרך .אמר ר׳ יוסי אית כאן ,בעתיד להשתקע .כד .נתברר הפירוש שפירשנו .אמר רבה בן כפר שהלך לעיר בין עתיד להזור בכפר בין אינו עתיד להזור קורא עמדן בי״ד ,דלא
תקינו ליה רבנן לאקדומי ליום הכניסה אלא כי איתיה בכפר אבל כי איתיה בעיר כבני העיר בעי למיקרא .ומותיכ אבי׳ עליה ,ומתריץ הכי בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהן6] .יםקא[ מהיכן קורא ]אדם[ את
המגילה ויוצא בה ,רבי מאיר אומר כו׳ .ואסיקנא והילכתא כדברי האומר את כולה .אמירו משמיה דרב מגילה נקראת ספר ,ללמד שאם תפרה בפשתן פסולה כספר תורה .נקראת אגרת ,שאם היטיל בה ]ג׳[ הכי גידין כשרה.
ובלבד שיהו משולשין ,כלומר החוט כרוך זה אחר זה ג׳ פעמים ,שלש שלש בשחי קצוות ושלש באמצע .הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים ,פירוש אם הן כולן כתובים שנכתבו מגילה ומגילת אסתר בכללן והן רוחב
היריעות הכתובות כולן מדה אחת ,פסולה .ואם מיחסרא או מייתרא ,כגון שכל יריעא רחבה שלש זרתות והיריעות שכתובה בהן מגילת אסתר רחכן שלש זרתות וחצי זרת ,או שתי זרתות וחצי ,שנראת מגילה בפני עצמה כשרה.
א ( נראה דצ״ל כלימר ואין שנינו אס עתיד לחזור אס חזר הרי חזר ואס לא כוי.
עין משפט
יט:
ל ב א מיי׳ פ״ 5מהלי
מגילה הלכה ח סמג
עשי! ד טיש״ע א׳׳ח סי׳
חרצא סעיף ח:
ל ג ב מיי׳ ס״ט מהל׳ סייח
הלכה יד סמג עשין כה
טוש״ע י״ד סי׳ רעח סעיף
א ןוטיש״ע א״ח סי׳ חרצא
סעיף זן:
ל ד ג מיי׳ פ״א מהלכות
מגילה הלכה כ סמג
עשין ד טוש׳׳ע א״ח סי׳
תרפט סעיף נ:
לה ד מיי׳ פ״א מהלכוח
ז
ברכות הלכה
ןטיש״ע א״ח סי׳ קפה
סעי׳ ב!:
שיור
נר מצות
חוץ
הקורא למפרע פרק שני מגילה
התפר
הלכה
למשה
במגילה
מסיני .נראה דאף
ובשאר
ומחו לה אמוחא .לאחר שאמר שמועה זו הכה על קדקדה כלומר
ספרים בעינן שיור התפר כיון דטעמא הוי כדי שלא יקרע:
סתר מקצתה ואמר לא אמרו אלא בצבור :שיור החפר .כשתוסרין
מהרש .סתם חרש י( הוי אינו שומע ואינו מדבר אבל חרש
יריעות של ס פ ר תורה לחברן יחד משיירין בתפר למעלה ולממה:
דבריו
ומתו לה אמוחא .לאחר שאמרה הכה על מוחה כלומר חזר וסתר
דהכא
מדבר הוא מדקרי
המגילה
ופקח הוא לכל
חוץ מדבר זה שצריך שישמיע לאזנו:
ורבי
יהודה
מכשיר .קשה באיזה
קטן מ י י ד אי בלא
לחינוך מאי
טעמא
דרבי
הגיע
יהודה
דמכשיר והא א מ ד נ ן בסוף פ ׳ בתרא
דראש
מסורת הש״ם
שאינו
השנה <לף כט (.כל
מחויב בדבר אין מוציא אחרים ידי
חובתן ואי הגיע לחינוך מאי טעמא
דרבנן דפסלי והלא כל האחרים
נמי
אין חייבין אלא מדרבנן וא״כ קשיא
אמאי לא א מ ד נ ן דאחי דרבנן ומפיק
ואמר לאו הלכה למשה
הכתובה בין הכתובים אמר ליה הרי אמרו
הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא
יצא א״ר הייא בר אבא א״ר יוהנן הקורא
במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא
ב צ ב ו ר שנו ואמר רבי
ומהו לה אמוהא
הייא בר אבא א״ר יוהנן שיור התפר הלכה
למשה מםיני ומהו לה אמוהא ולא אמרו
א ל א כדי שלא יקרע ואמר רבי חייא בר
אבא א״ר יוהנן אלמלי נשתייר במערה
שעמה בה משה ואליהו כמלא נקב מחט
סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה
שנאמר כ י לא יראני האדם והי ואמר ר׳
הייא בר אבא א״ר יוהנן מאי דכתיב
ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה׳ עמכם
בהר >מלמד שהראהו הקב״ה למשה דקדוקי
תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין
להדש ומאי ניהו מקרא מגילה :מתני׳ י הכל
כשרין לקרות את המגילה הוץ מהרש שוטה
וקטן ר׳ יהוהה מכשיר בקטן :נמ׳ מאן
תנא הרש דיעבד נמי לא אמר רב מתנה
ר׳ יוסי היא דתנן ״הקורא את שמע ולא
השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא
וממאי דרבי יוסי היא ודיעבד נמי לא דלמא
רבי יהודה היא ולכתהלה הוא דלא הא
דיעבד שפיר דמי לא סלקא רעתך דקתני
חרש דומיא דשוטה וקטן מה שוטה וקטן
דיעבד נמי לא אף ח ר ש דיעבד נמי לא
ודלמא חא כדאיתא ותא כדאיתא מדקתני
סיפא רבי יהודח מכשיר בקט? מכלל דרישא
לאו ר׳ יהודה היא יא( ודלמא כולה ר׳
יהודה היא מי דמי רישא לפסולה וסיפא
לכשירה ודלמא כולה ר׳ יהוהה היא ותרי
גווני קטן קתני לח וחמורי מיהםרא והכי
קתני הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ
מחרש שוטה וקטן בד״א בקטן שלא הגיע
לחינוך אבל בקטן שחגיע לחינוך אפילו
לכתהלה שר׳ יחודח מכשיר בקטן במאי
אוקימתא כר׳ יהוהה ודיעבד אלא הא דתני
)ר׳( יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי חרש
המרבר ואינו שומע תורם לכתהלה מני
אי רבי יהוהה דיעבד אין לכתחלה לא אי
רבי יוסי דיעבד נמי לא ואלא מאי ר׳ יהודה
ואפי׳ לכתהלה אלא הא ׳־׳דתניא י לא יברך
אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא מני
לא רבי יהודה ולא רבי יוסי אי ר׳ יהוהה אפי׳
לכתהלה אי ר׳ יוםי אפי׳ דיעבד נמי לא
8א
:
רבינו חננאל
אמר ר• יוחנן הקורא
במגילה הכתובה כין )גרנות ד ף כ :ושם( דבן מברך לאביו
שהוא קטן ויוצא בברכתו
הכתובים לא יצא .ומחו אע״פ
לה אמוחה לא אמרו
ומוקי לה התס כגון שאכל האב כזית
לא יצא אלא בצבור.
שמע מינה קורין אותה או כביצה דהוי שיעורא דרבנן ואתי
ביהיד ,כרב.
2
ושיור קטן שחיובו דרבנן ומפיק האב שלא
התפר ,פי׳ שיניה כמו
אכל אלא שיעורא דרבנן ואמאי לא
אצבע ועוד בתהילתןה[
ואתר כך יתפור בגדין ,א מ ד נ ן כן במגילה וכן בפ׳ לולב הגזול
הלכה למשה מסיני היא) .סוכה ד ף לח :ושם( דאמר אין קטן
ואוקימנא כדי שלא יקרע.
ואמר ר׳ יוחנן אילמלא מוציא ]בקריאת הלל[ ועונין אחריו
שנא
נשתייר במערה שעמדמה <> שהן אומרים מאי
בה משה ואליהו כמלוא מברכת המזון וי״ל דלעולס מ י י ד
מחט נקב סידקית ,לא
יכלו לעמוד מפני האורה .בקטן שהגיע לחינוך ואפ״ה פסלו
רכתיב כי לא יראני האדם רבנן משוס דמגילה ליכא חיובא
וחי .ומאי דכתיב ועליהם
אפילו בגדולים אלא מדרבנן וקטן
ככל הדברים ,דייקינן מן
עליהם ,מלמד שהראהו אין מחרב אלא מדרבנן אפילו בשאר
בסיני
הק׳ב״ה למשה
מצות ובגדול ליכא אלא חד דרבנן
דקדוקי תורה ודקדוקי
במגילה שהרי בשאר מצות הוא חייב
סופרים ומה שעתידין
לאודי׳ ולא אתי מרי דרבנן ומפיק
לחדש ומאי ניהו מקרא
מגילה .י ר ו ש ל מ י וזכרם חל לרבנן אבל ההיא לבהמ״ז מ י י ד
לא יסוף מזרעם ,מיכן
שקבעו להם חכמים שהקטן אכל כלי שביעה להוי חיובא
מסבת .מ ת נ " הכל כשרץ לאורייתא וליכא אלא חל לרבנן ומפיק
לקרוא את המגילה חוץ האב שלא אכל אלא שיעורא לרבנן
מהרש שוטה וקטן ,ר׳
יהודה מכשיר בקטן .מאן ומ״מ קשיא דקאמדנן י( לרב ששת
תנא חרש אפילו דיעבד ורב יוסף אמרי אגלתא בלילי פסחים
לא ,ואוקמה רב מתנה לר׳
ומוציאין האחרים משוס לסבלי מצה
יוסי ,דתנן הקורא את שמע
ולא השמיע לאזנו יצא ,ר׳ בזמן הזה דרבנן ולפי מה שפירש׳
יוסי אומר לא יצא .פירוש קשה היכי אתו אינהו דהוו תרי דרבנן
כיון שלא שמע הריהו
דהא סומא פטור מלומר האגדה
כחרש לפיכך ]לא יצא[,
ואמרינן ודילמא מתניתין ומפקי האחרים לחייבים מיהא דרבנן
ר׳ יהודה היא ולכתחילה
וי״ל
וליכא בהו אלא חד דרבנן
הוא דלא ,הא ריעבד שפיר
דמי .ודחינן קתני הרש דסומא עדיף מקטן שהרי נחחייב כבר
בהדי שוטה דשמעינן
מדאוריימא משא״כ בקטןי<(:
מינה חרש דומיא דשוטה,
מה שוטה דיעבד פסול
משוס
ו ד ל מ א ר׳ יהודה היא.
אף חרש נמי כן .ואמרינן
כרבי
התם
דפסיק
ודילמא הא כדאיתיה והא
כדאיתיה ,כלומר אע״פ יהודה דחיק לאוקומי מתני׳ כוותיה:
ששנאם כאחד כל אחד יש א ל א הא דתניא ל א יברך אדם
לו דרך .ודחינן מדסיפא
בלבו.
המזון
ברבת
ר• יהודה ומכשיר בקטן,
רישא דפסיל בקטן לאו קשיא היכי מדמינן ברכת המזון
ר׳ יהודה היא ,דאם כן
לקריאת שמע בשלמא מגילה איכא
קש־א דר׳ יהודה אדרי
יהודה .ופרקינן כולה ר׳ למימר לסבר כמאן דאמר דצדך
יהודה היא ותרי גווני קטן ,בקריאת שמע השמעת אוזן וסבר
רישא בקטן שלא הגיע
לתקינו רבנן מגילה כעין לאורייתא
לחינוך ,והוא כדתנן בפרק
יום הכיפורים תינוקות אין אבל ברכת המזון דהוי לאורייתא
מענין אותן)לשעות( כיום ולא כתיב ביה שמע מנלן לתקן ביה
הכיפורים אבל מחנכין
דרבנן דהכי נמי א מ ד נ ן פ ׳ מי שמתו
ב
S
S
S
1
א
נ
:
דצדך
שישמיע
לאזנו ויש
לומר
דהיס
מסיני
אלא חכמים אמרו :כדי שלא יקרע.
שאס אינו
כשהוא
משייר
מהדקו
נקרע אבל
מהדק
לספר
עכשיו
בחזקה
והוא
תורה
מהדקו
כשהוא
בכח ומתחיל להרחיב ורוצה להיקרע
מלהדקו יותר:
מונע
בה משה.
שנאמר
כשעבר
מערה
שעמד
הקב״ה
לפניו
ושמתיך בנקרת הצור )שמות
לגן ואליהו אף הוא ע מ ד
באותה
לפניו
שנאמר
מערה
הקב״ה
ועבר
ויבא שס אל המערה וגוי ויאמר צא
ועמדת בהר וגו׳ והנה ה׳ עובר וגו׳
)מלטס א י
ט (
:ה>מתט סידקית .שלנו
שהיא דקה ותופרין בה סדקי בגדים
8
ו י ש מחט אחרת גסה שנקראת מחט
תורה אור השלם
.1ויאמר ל א תוכל
לךאית א ת פני כי לא
יראני האדם וחי:
שמות לג כ
.2ויתן יי אלי א ת שני
לוחת האבנים כתבים
באצבע אלז־זים ועליהם
כ כ ל הדברים אשר דבר
י; עמכם בהר מתוף
האש ביום הקהל:
דברי• ט י
של שקאין :אלמלי נשתייר בה נקב.
כפי מחט כשעבר עליהן הקב״ה כמו
שנאמר
ושכותי כפי עליך עד עברי
גליון הש״ם
גמרא
בצבו״ שנו .עי׳
!שמית לג> :דקדוקי תורה .ריבויין לעיל דף ה ע״א תו׳ ד״ה
אמין וגמין מיעוטין אכין ורקין :היה עונדא :ר ש ״ י ד׳יה
מחט סדקית וכו׳ ויש
דקדוקי סופרים .שדקדקו האחרונים מחט א ח י ת .במתני׳ דשנת
דף קכנ ע״ :5ת ו ם ׳ ד״ה
מלשון משנת הראשונים :לא יצא.
דיעבד הוא :וממאי .דחון מחרש ודי" מכשיר יכו' ולא אתי
ת -דרבנן .עיין לקמן דף
דקאמר מתני׳ אפי׳ בדיעבד קאמר כד ע״א תוס׳ ד״ה אבל:
בדיעבד :ב א ״ ד וי״ל דכומא עדיף.
דפסל
ו ר ׳ יוסי היא
עיין לקמן דף כד ע״א
ולכתתלה הוא דלא .ובהא איכא
תיס׳ ד״ה מי שלא ראה:
למימר דאפי׳ ר ׳ יהודה מודה דהא תוכי דייה ורלמא די״
לא שמעינן ליה דפליג אלא בדיעבד :היא משוס דפסיק .כעין
זה שכת דף לו ע׳׳א תיס׳
ור׳
מדסיפא ר ב י יהודה .דקתני
דייה לעולס:
יהודה מכשיר בקטן :לא דמי רישא
לפסולה וסיפא להכשירה לא גרסינן
יתירא הוא .אלא הכי
ליה דלישנא
גרסינן ודלמא ר ב י יהודה היא ותרי
גווני קטן ותסורי מיתסרא כוי הכל
כשירין
מחרש
לקרות את
שוטה
והא כדאיתא חרש
אפילו
הגיע
המגילה
וקטן .הא
בדיעבד:
כדאיתא
לכתחילה
בד״א
תו;
ושוטה
בקטן
תשע ובן עשר
כדאמרינן
הגהות הב״ח
) א ( נמ׳ לאו ר׳ יהודה היא
ןודלמא טלה יכי׳ לכשירהן
תא״מ ינ״כ רש״י לא גרס
ליה ) :ב ( תום׳ דייה ור׳
יהודה יכו׳ אתריו מה
שהוא אומר:
שלא
לתינוך .לחינוך מצות כגון
בן
ביומא
מוסף רש״י
במאי מאן תנא חרש דיעבד
בתרא <לף פ כ : ( .
בפרק
נמי לא .לקחני גני שיטה
אוקימהא כרי יהודה .ואשמעת לן
דכי
אמר רבי
יצא
לאזנו
יהודה בלא
בדיעבד
השמיע
ולא
קאמר
לכתחילה :אלא הא דתניא כוי תורם.
ואע״פ
שהוא צריך לברך ואין אזניו
שומעות הברכה שהוא מוציא מפיו:
אלא מאי .בעית למימר דרבי יהודה
דאמר בלא השמיע לאזנו יצא אפילו
לכתחילה כי היכי דתיקוס הא ד ר ״ י
בריה דר״ש בן פזי אליביה והאי דקא
מיפלגי
בדיעבד
יוסי :אלא הא
לעולם
ליה
הוא
א( ]עי׳ ברכות ה .ועי׳ פירוש
על זה בהקדמת התר״טן,
ב ( ברטת טו .ןערטן ג:ן,
ג ( ג׳׳ז שם .לעיל יז,:
ד( כרכות טג ,ה( ]דייה מחט
אלמלי[,
אתרי ד״ה
ו( [תרומות פ״א מ׳׳בן,
!(]פסחים קטז:ן ,ח(ןיע״ע
חוס׳ לקמן כד .ד״ה אבל
וד״ה מי ותוכן׳ עירובי! צו.
דייה דלמא[,
להודיעך כחו
דר׳
דתגיא כו׳
מני:
לעולם
דגמרינן
ברכת
המזון
מקריאת
שמע:
ולא
אותן קודם שנה ושתים כדי )רגילים( ]להרגילם[ למצוות .ואמר ר׳ יוחנן בן עשר בן י״א מהנכץ אותן לשעות כוי .ולפיכך פסול .אבל סיפא דקתני ר• יהודה מכשיר בקטן ,הוא קטן ושלא( ןשןהגיע לחינוך
מבן ״יא שנה ולמעלה ולפיכך אמר כשר ואפילו לכתחילה כשר .ודחינן במאי אוקימתא למתניתץ כרי יהודה ,ורישא כולה דיעבד אץ לכתחילה לא) ,ר׳( א׳לא הא דתני חרש המדבר ואינו שומע חורם
לכתחלה מני ,הא ר׳ יהודה דאיעבד מכשיר אבל לכתחילה לא ור׳ יוסי לא לכתחילה ולא דיעכד מכשיר ,הא דקתני תורם לכתתלה מני היא .וקשיא לן אי הכי היה לו להקשות אי הכי ליתני ר׳ יהודה
מכשיר כקטן ובחרש .ופרקינן חרא מתרתי מותיב ליה .ומתמהינן ואלא מאי הא דתני חרש תורם לכתחילה ר׳ יהודה היא ,אלא הא דתניא לא יברך אדם לכתחילה ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא כוי.
מסורת הש׳ים
הקורא למפרע פרק שני מגילה
א( ]צ׳׳ל תניא[ ,ב( ]תוספתא
פ׳׳נ[ ,ג( ]סנהדרין גנ,[:
ד( ]תוספתא פ״נ[ ,ה( ]פרה
סוף פי״ ,[3י( לעיל ד,.
ז( ]מצורע מכלתא דזניס
סרק ח[ ,ח( ]לף עג.ן,
מ( ]ועיי תוס׳ יגמות מו:
ל״ה לאין[ ,י( ]בסנהלרין
לל :ועי׳ תוסס׳ שס ל״ה
לכתינ וגמר מריק מ .ל״ה
נפקא ותוס׳ ונמיס קיז .ל״ה
והתורה[ ,נ( ףנמות ענ,[:
ל( ]ועיי תוס׳ יבמות ענ:
דייה אין יתוס׳ קדושין כט.
ד׳׳ה אותו[,
למולם ר' יהודה .ואפי׳ לכתחילה מכשיר ומתני׳ רבי יוסי היא ואפי׳
ז אלא כיום .קשיא להמנן במסכת פרה
ו ל א טובלי! ילא
דיעבד לא :והאי .דתורס לכתחילה ר׳ יהודה :והאי .דברהמ״ז:
<פי״נ משנה י״א( אין מדבלין האזוב בלילה ומזין ביוס אבל
דרכיה .משמו של ר׳ אלעזר בן עזריה אמרה שצריך להשמיע והאי
הוא עצמו טובל בלילה ומזין עליו ביוס והכא אמדנן דצריך לטבול
לישנא משמע לכחחילה אבל דיעבד יצא :והשתא דאתית להכי.
ביום ופר״ת דשתי טבילות הן אחת לפני ההזאה כדי לקבל ההזאה
לאשמועינן הא פלוגתא דר׳ יהודה
ואותה הויא בלילה כדתנן במסכת
ור״מ :אפי׳ תימא ר׳ יהודה .דאמר
יבמוח )דף מו >:ואחח לאחר ההזאה
לעולם ר׳ יהודה ואפי׳ לכתהילה ולא קשיא
בק״ש יצא דיעבד אין לכתחילה לא
והיינו ההיא דכחיבא בקרא וההיא
הא דידיה הא דרביה דתניא ר׳ יהוהה אומר
וממני׳ נמי לכתתילה הוא דפסלה
הויא ביממא והכי נמי משמע פ״ב
משום ר״א בן עזריה הקורא את שמע צריך
לחרש ור׳ יהודה היא והך דברכת
דכריתומ )דף ט (.דאיכא טבילה לפני
ש מ ע ישראל ה׳
שישמיע לאזנו שנאמר
המזון נמי ר׳ יהודה היא ודק שיא
ההזאה דקאמרינן מה אבותיכם לא
אלהינו ה׳ אהד השמע לאזניך מה שאתה
לך הא דיהודה בריה דר׳ שמעון בן
נכנסו לברית אלא במילה וטבילה
תורה אור השלם
ץ
.1שבלע ישראל
אלהינו ין אחד:
דברים ו ד
.2והיו הדברים האלה
אשר אגבי מצוף היום
דברים ו ו
על לבבף:
.3והןמים ה א ל ה נזכרים
ונעשים בכל דור ודור
משפחה ומשפחה מדינה
ומדינה ועיר ועיר וימי
הפורים ה א ל ה ל א יעברו
מתוף היהודים וזכרם
ל א יםוף מזרעם:
אסתר ט כת
.4וביום השמיני ימול
בשר ערלתו:
ויקרא יב ג
.5והזה הטהיר על
הטמא ביום השלישי
וביום השביעי וחטאו
השביעי וכבס
ביום
בגךיו ורחץ במים וטהר
במדבר יט יט
בערב:
.6זאת תורת הזב ואשר
ת צ א ממנו שכבת זרע
לטמאה בה:
ויקרא טו לב
ד .בל המשכב אשר
תשכב עליו כ ל ימי זובה
כמשכב נדחה יהיה לה
וכל הכלי אשר תשב
עליו טמא יהיה כטמאת
ויקרא טו כו
נדתה:
גליון הש״ם
תום׳ ד״ה ולא טוכלץ
וכו׳ וגם צרי׳ טבילה
לאחריה .עי׳ חגיגה דף כג
ע״א תיס׳ ד״ה עשאוהו:
ב א ״ ד דאי לפנ־ ההזאה
לטבול
מותר
היאך
ביוה׳׳ב .עי׳ שבת דף קיא
ע׳׳א תוס׳ ד׳׳ה לא ס״ד:
הגהות הב״ח
משום
דכתיכ
כל:
) כ ( תוכי דייה ולא טובלין
וכו׳ הזב והזבה וטמא מת
טובלין
כדרכן
הספורים
ר׳ יוסי אומר:
ביום
מוםף רש״י
ולשנותה
ב י ו ם .זכר לנס
שהיו זועקין בימי צרחן יוס
ולילה )לעיל ד.!.
מ ז י
1
פזי מני לא ר׳ יהודה ולא ר׳ ייסי
ר׳ימ היא דמכשר לכתחילה :מן
המתיר .ר׳ יהודה שקרית לפניו
הדברים השתא דאתית להכי אפילו תימא
הוא המתיר את הקטן ואין לך להביא
רבי יהודה כרביה סבירא ליה והא דתני
ראיה ממנו שהרי רבים חולקין עליו:
יהודה בריה דר׳ שמעון בן פזי ר״מ היא:
מתני׳ ולא טובלין .משיגיע שביעי
ר׳ יהוהה מכשיר בקטן)> :התניא( >א״ר
אומרים
לזב ולטמא מת אין
יהודה קטן הייתי וקריתיה למעלה מרבי
משחשיכה בכניסת שביעי ראוי לטבול
אע״ג דלילה תחילת יוס היא הכא יוס
טרפון וזקנים בלוד אמרו לו ״אין מביאין
בעינן אבל משעבר היום מותר
ראיה מן הקטן תניא אמר רבי ייקטן הייתי
לטבול בלילה .ובגמרא יליף לה
וקריתיה למעלה מרבי יהודה אמרו לו אין
לכולהו :וכן שומרת יום כנגד יום.
מביאין ראיה מן המתיר ולימדו ליה אין
בגמרא מפרש מאי שנא דנקט להא
מביאין ראיה מן הקטן חדא ועוד קאמרו ליה
תו באנפי נפשה הא תנא ליה אין
הדא הקטן היית ועוד אפילו גדול היית
טובלין :עד הנן החמה .שיצא מספק
,אין
אין מביאין ראיה מן המתיר:
לילה :וכולן שעשו כוי .דמעלות
השחר יממא הוא אבל לפי שאין הכל
קורין את המגילה ו ל א מלין ו ל א טובלין
בקיאין בו צריכין להמתין עד הנץ
ו כ ן שומרת יום כנגד יום לא
י ולא מזין
החמה :גמ׳ כי קתני .עד שתהא
י וכולן ש ע ש ו
תטבול עה שתנץ ההמה
הנץ החמה אדיוס אקרייה שניה
נמ׳ מנלן
עמוד השחר כשר:
משעלה
וקאמר שיהא של יום ביוס :ואיתקש
דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים
טכילה .דכתיב בסיפיה ורחץ במיס
ביום אין בלילה לא לימא תיהוי תיובתא
וה״ה לזב וזבה :ה״ג פשיטא מאי
דר׳ יהושע בן לוי י׳דאמר ריב״ל הייב אהם
שנא שומרת יום כנגד יום כוי:
שומרת יום כנגד יום .לאחר שכלו
לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום
שבעה ימי נדה נכנסין י׳׳א יום
כי קתני אדיום :ולא מלין וכו׳ :דכתיב
הקרויין ימי זיבה שאס תראה בהן
וביום השמיני ימול :ולא טובלין ולא מזין
ג׳ ימים רצופין ה ד היא זבה וטעונה
וכו׳ :הכתיב והזה הטהור על הטמא ]וגו׳[
ספירת שבעה וקרבן ואס תראה יום
ביום השביעי ואיתקש טבילה להזיה :וכן
אחד שומרת יום למחרת וטובלת.
שומרת יום כנגד יום לא תטבול ע ד שתנץ
ומקראי יליף לה בתורת כהניסי( ומייחי
ההמה וכו׳ :פשיטא מ״ש שומרת יום כנגד
לה בשמעתא בתריימא דמסכת נדהי׳(:
תיהוי .הך ראיה של זבה כראיה
יום מכל חייבי טבילות איצטריך םלקא העתך
ראשונה של זב דאיתקש לבעל קרי
אמינא תיהוי כראיה ראשונה ש ל זב וראיה
דכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא
ראשונה של זב איתקש לבעל קרי דכתיב
ממנו שכבח זרע חדא זיבה כתיב
זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת
הכא והיינו ראיה ראשונה ואשר
זרע מה בעל קרי טובל ביום האי נמי
תצא ממנו שכבת זרע היינו בעל
מצי
לא
ב־ממא
והא
ביומיה
ליטבול
קרי :משום דכחיב יהיה גרסינן.
כ ל ימי זובה כמשכב
טבלה <*> דכתיב
כל ימי זוב טומאתה כמשכב נדתה
יהיה לה והך קרא בראיית שומרת
נהתה יהיה לה בליליא מיהת ליעביד מקצת
יום כנגד יום קאי מרבוי כל ימי
שימור ותיטבול קמ״ל כיון הבעיא םפ״;~־־
דרשינן לה במסכת נדה <לף עג(.
ספירה
ואמרינן התם יהיה לה מלמד שסופרת אחד לאחד קצמ מיום
)פסחים דף סה :יהיאך ה
המחרת .הלכך בלילה מיהת תטבול דעבדה קצת שימור:
ועכשיו הוא טוב; :שמיי׳
מוציא
היום
מפיך ר״מ
על
לבבך
אומר
אהר
2
א ש ר אנכי
כוונת
הלב
מצוך
הן
א
הן
נ
מתני
כ
א
ג
ה
ה
3
4
5
6
7
) א ( גט׳ לא מצי טבלה
כ.
קמ״ל
דכתיב
הכפוריפ וצ״ל שקיבל י־~ז
וביום השמיני ימול .קשיא דבפרק ר׳ אליעזר אומר אס לא הביא
)שינת
דף
קל:
ומבן שמונת ימים לריש ולא בלילה ותניא התם כוותיה לרבי יוחנן וי״ל ־הכא מ־
1
והקשה ה״ר אפרים כיון למילה אינה בלילה אס כן הויא מצות עשה שהזמן גרמא שהלשיס
לקלושין )דף כט .ושס> קרא לאוחו לומר לאשה אינה חייבת למול תיפוק ליה למצוח ע!.ה -
אמינא להאי לנשים פטורומ ממצוח עשה שהזמן גרמא היינו היכא לליכא כרת לומיא י־י
;,
והרצאת דמים והרצאת דמים נפקא
לן מויזרוק את הדס וטבילה נפקא
לן משוס דגמירי דאין הזאה בלא
טבילה לפניה כדי לקבל ההזאה
והזאמ פרה במקום אומה הזאה
טבילה
צריך
עומדת ואס כן
וגס צריך טבילה לאחריה
לפניה
דהא בספרי קתני שאס הקדיס
טבילה להזאה לא עשה ולא כלום
אלמא שיש טבילה לאחר הזאה
כדמשמע התם ואחת קודם ההזאה
כדמשמע בכריתומ ובכמה מקומות
בגמרתנו שמזכיר טבילה לפני ההזאה
ומ״מ קשה הכא באיזה טבילה מיירי
אי בטבילה דלפ ני ההזאה כדמשמע
לישנא דנקט טובלין ברישא אס כן
הויא אפילו בלילה כדפרישית ואי
מיירי באותה שלאחר הזאה מאי
איריא משום דאיתקש להזאה תיסוק
ליה משום דהויא לאחר ההזאה ואינה
אלא ביום ולמעוטי לילה שלאחר
ההזאה דהיינו ליל שמיני לא איצטריך
דכיון דעבר שביעי פשיטא דמותר
לטבול בכל עח שירצה וגס רש״י
פירש כן דמשעבר היום מומר לטבול
בלילה לכך נראה כפירוש דב״א
דהכא מיירי בטבילת אזוב דהויא
ביממא כדתנן במסכת ןסרה ש[0
ולהכי נקט טוכלין ואח׳יכ מזין והי׳ נ
משמע בירושלמי דמייתי קרא דוטבל
והזה למדרשא דאחקש טבילה להזאה
והיינו טבילת אזוב ״(ומיהו קשה לר״י
דהא אמר ששלהי מסכת יומא <דף
פח (.הזב והזבה יטמא מת wטבילמן
s
ביום
י
ולמעלה
שהרוי׳לנ
ייוי.יי>
פשיי׳״י.׳•
י י
יוס אומר מן המנחה
"יא ירייויי פירוש אחר
תכי'.-
ימימה דתפילת
י י . -ו * לאומרה בלילה
״ה-ימי •ייוכ שלאחר ההזאה
ההזאה היאך מוחר לטבול
:יד• ידככיריס
׳״;;.י־;
מציה
אי
משוס
דטבילה
מכל
מקום
ההזאה
״•י ׳,:־ה כדאמר פרק אלו דברים
!־:ישות !׳אם תפרש שהזה מאחמול
!׳ טבילה בזמנה ולא דחיא יוס
מי;:י אי בשוגג או שעבר והזה:
׳י״ש כא•׳ קרא לומר אפילו בשבח
־שי־ הפשוטה יותר כראיית נגעים׳(
«כוייד! ;, ,ייגה יא״כ קשיא למה לי בפ״ק
׳׳מ ,ר or.י י 0דיל דאי לאו אותו הוה
ההל דלית בהו כרת ומנייהו
ממעטינן נשיס אבל מילה שיש בה כרת ונכרתו עליה שלש עשרה בדמות הוה אמינא ׳,יי-דב •:י\ נשים למול את בנייהו קמ״ל אותו
ללא אי נמי למילה שלא בזמנה וכמאן לאמר הלנוהגין בין ביוס יין בלילהל(:
מ א י שנא שומרת יום כנגד יום וכוי .אי ולא טובלין ללעיל מייד בטבילת אלס אתי שכיר לבעי מאי שנא שהזכיר בפני עצמה
אבל אי איירי בטבילח אזוב צריך לפרש הכי מאי שנא שהזכיר שומרת יום לומר שהיא ביום מכל שאר חייבי טבילות:
ספירה
עין משפט
נר מצוה
ל ו א טוש״ע א״ח סימן
מרסז סעיף א:
ל ז כ מיי׳ פ״א מהלכות
מילה הלכה ת סמג
עשין כת טוש״ע י״ד סי׳
רסכ סעיף א:
ל ח ג מיי׳ ס׳׳א מהלכות
מקואות הלכה ו סמג
עשין רמח:
ל ט ד מיי׳ סי׳׳א מהל׳
פרה אדומה הלכה א
סמג עשין דלג:
מ ה מיי׳ ס״ו מהלכות
אסורי כיאה הלכה ט
סמג לאדן קיא ועשי! רמג
טור יו׳׳ד סימן קפג:
רבעו חננאל
ופרקינן לעולם תרווייהו
ר׳ יהודה היא והא דתני
לכתחילה
חרש תורם
ומתניתין
דידיה,
דאוקימנא דאיעבד והא
דתני ואם ברך יצא תני לה
ר׳ יהודה משמיה דרכיה.
דתניא ר׳ יהודה אומר
משום ר׳ אלעזר בן עזריה
הקורא את שמע צריך
שישמיע לאזנו שנאמר
השמע
שמע ישראל,
לאוזניך לכתחילה מה
שאתה מוצא מפיך .ר׳
מאיר אומר כשהוא אומר
אשר אנכי מצוך היום על
לבבך ,אחר כוונת הלב הן
הן הדברים ,כלומר אין
צריך להשמיע ואפילו לא
הוציא הדברים מפיו אלא
בירך בלבו יצא .והדר
אוקימנה למתניתין ר׳
יהודה לכתחילה לא יקרא
החרש ודאיעבד אם קרא
יצא .וכן א• בירך בלבו
אבל
לא,
לכתחילה
בדיעבד יצא .והא דתני
חרש תורם לכתחילה ר׳
מאיר היא .תניא אמר ר׳
וקראתיה
קטן הייתי
למעלה מר׳ יהודה )וכוי(.
אמרו חדא דקטן היית ואין
עדות מקטן .ועוד ר׳
יהודה שקרית למעלה
ממנו מכשיר הוא ואין
מביאין ראיה מן המתיר.
וקיימא לן כלישנא בתרא
דרב יוסף דאמר )ברכות
טו ,בן מחלוקת בקריית
שמע אבל בשאר מצוות
דברי הכל יצא .ואמר רב
חםדא אמר ר׳ שילא
הלכתא כר׳ יהודה .ועוד
אמר הלכתא כר׳ יהודה
שאמר משום ר׳ אליעזר בן
עזריה .חילכך לכתחילה
לא מוקמינן חרש מדבר
ואינו שומע למפרס על
שמע ולברך ברכת המזון
ואי עבד שפיר דמי.
י״ושלמי ר׳ יוסי אומר
כתיב והאזנת למצותיו,
השמע לאזניך מה שאתה
מוצא מפיך .בר קפרא
אמר צריך לקרותה בפני
הנשים והקטנים שאף הן
נפשות.
בספק
היו
]מתני•׳[ אץ קורץ את
ביום,
אלא
המגילה
שנאמר והימים האלה
נזכרים ונעשים וגוי ,כיום
ולא בלילה .והני מילי
בקריאה של יום ,כדקתני
ולא
ביום.
ולשנותה
מוהלין ,דכתיב וביום
השמיני ימול .ולא טובלין
ולא מזין ,דכתיב והזה
הטהור על הטמא ביום
השלישי ,ואיתקש טבילה
שנאמר והזה
להזאה
ורחץ .אלו כולן וכן
שומרת יום כנגד יום כגון שראתה בי״א יום שבין נידה לנידה שהן ימי זיבה ,הדין לישב שלא תגע בדבר ולא תטהר למחר יום כולןון ואם לא ראתה בו דם טובלת ביום שלישי א( לראייתה משתניץ החמה וטהורה אבל
קודם שתנץ החמה לא .ירושלמי כל חייבי טבילות טבילתן ביום ,נידה ויולדת טבילתן בלילה .נידה שעובר ומנה ,פירוש אחד שבעת ימים לנידה דאורייתא או אחרץו( שבעה נקיים )]0ל[ספק זבה ,טובלת בין כיום בין
בלילה .דרש ר׳ חייא בר בא לצוריא ,נידה שעובר זמנה טובלת אפילו ביום .תמן אמרו אפילו עובר זמנה לא ,מפני חמותה ומפני כלתה .אשה משל כ]י[ת רבותינו ראוה טובלת כדרכה ביוב ואמרו עוברת זמן היתה .נידה
שנאנסה וטבלה ר׳ שמי בשם רב טהורה לביתה וטמאה לטהרות .ר׳ אלעור משום ר׳ תנינא טמאה בין לביתה בין לטהרות ,שנאמר וכבס שנית וטהר ,מה הראשונה לדעת שנאמר וצוה הכהן וכבסו ,אף שנייה לדעת.
א( עיי נדה ע״כ .ינמשנה טנלה ניוס שלאחריו ני׳ וצ״ע.
עין משפט
נר מצוה
כ:
הקורא למפרע פרק שני מגילה
מסורת הש״ם
מ א א מיי׳ ס״א מהל׳
ל(קמ״ל .כיון דהאי אחד לאחד משוס ספירה היא מדוגמת ספירת ז׳ .כל
מגילה הל׳ ג סמג
)פסחים ד ף פא .ושס> דפריך ולר׳ יוסי דאמר מקצת היום
ספירה דיממא היא דכתיב וספרה לה שנעת ימיס ) י ק ר א ט :0מקדמי.
עשין מד״ס ד טוש״ע א״מ
סימן תרסז סעיף א ]וטור ככולו וזבה שראתה בשבעה לספירתה אינה סותרת אס כן זבה גדולה
מקדימין :מחשכי .מעריבין :ת״ש »>והיה לנו הלילה למשמר והיום
סימן תרפח[:
לדידיה היכי משכחת לה ומשני ןבראתה כל שני[ בין השמשות דאז
למלאכה .ש״מ כל זמן שעסוקים במלאכה קרי יוס ולא קדמותא
מ ב ב מיי׳ ס״ג מהל׳
הוי סוף היום ותתלת האחר בטומאה
וחשכותא :מתני" כל היום כשר.
תנוכה הלכה ט:
מ ג ג טוש׳׳ע א׳׳ח סימן וקשיא אמאי לא אמר ברואה בלילות
ואע׳׳ג דקיימא לן נ( זריזין מקדימין
ספירה ביממא היא :וכולן שעשו משעלה
חקסח סעיף א:
דהא ספירת לילה לאו ספירה היא
למצות דכתיב וישכס אברהם בבקר
עמוד השהר כשר :מנהגי מילי אמר רבא
מ ד ד מיי׳ פ״ז מהלכוח
לילב הלכה י סמג ונמצא שכל היום טמא ט ו ן שתתילתו
)בראשית כ (3אפילו הכי כשר כל
דאמר קרא 1ויקרא אלהים לאור יום א>למאיר
עשי! מד טיש״ע א״ח סימן ה ר טמא וי״ל דסבר ר ׳ יוסי לסוף
היום :לוידוי פרים .פ ר העלם דבר
ובא קראו יום אלא מעתה ולחשך קרא
חמב סעיף א:
היום מהני לשמור כמו תתלת היום
של צבור ו פ ר כהן משית שמתודין
מ ה ה מיי׳ ס״ג מהל׳
לילה ]למהשיך ובא קרא לילה[ הא קיי״ל
חפלה הלכה ה סמג וה״נ משמע פ ר ק שני מ ז י ר ! ד ף טז(.
עליו תטא שהביאוהו עליו כדאמרינן
במסכת יומא ) ל ף לו >:והתודה על
עשין יט טיש״ע א״ח סימן בסופו דקאמר ]לר״י זבה גמורה[ העה צאת הכוכבים לאו לילה הוא אלא אמר
רפו סעיף א:
היכי משכחת לה אי דתזי בפלגא
חטאת ע ו ן חטאת כתיב הכא וכפר
רבי זירא מהכא נ>2ואנהנו עושים במלאכה
ט ו ו מיי׳ פ״ד מהלכוח
דיומא אידך פלגא ליהוי לה שימור
עליו הכהן !ויקרא ל> וכתיב התס
מעשה הקרבנוח הל׳
וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השהר עד
ואס תאמר אם כן רבי יוסי דסבר
ביום הכפוריס יעמד חי לפני ה׳
י סמג עשי! קסג:
צאת הכוכבים ואומר 3ג ) ,והיה( לנו הלילה
ם ז ז מיי׳ פ״ב מהלכוח מקצת היוס ככולו א״כ היה לו
לכפר עליו וגו׳ !ויקרא טז> מה להלן
עבודת יוה״כ הל׳ ז:
״)למשמר( מאי ואומר וכ״ת משעלה עמוד
להקשות ר ׳ יוסי ככותאי אמרה
כפרת דברים וביום כדיליף לקמן אף
מ ח ח מיי׳ פי״א מהל׳
השהר לאו יממא ומכי ערבא שמשא ליליא
מעשר שני הל׳ ד לשמעתיה כדקפריך לרב בנדה )דף
כאן כפרת דברים וביום :למליקה.
ואינהו מקדמי ומהשכי ת ״ ש ה>)והיה( לנו
]טוש״ע י״ד סימן שלא סט (.וי״ל דכומאי אמרי אפי׳ מיום
של ע ו ף :לקבלה .לקבלת הדס:
סעיף קמב[:
י/
א
מט ט מיי׳ ס״ב מהל׳ ראשון שפסקה בו דסופרמו ליום
להזיה .לזריקת הדס והזיית פריס
ל
כ
מלאכה:
והיום
משמר
הלילה
זכר למקלשן,
ראשון ו ר ׳ יוסי לא אמר אלא מיום
הנשרפין וחטאות הפנימיות שהיא
עבודת יוה״כ הל׳ ז:
היום כ ש ר לקריאת המגילה 3ולקריאת ההלל
נ י מיי׳ פ״ד מהלכות שבעה״( :ו ה א קי״ל רעם צאת
זריקה שלהן :גמ׳ בכפרת דברים.
ג ולתקיעת שופר י* י ולנטילת לולב יולתפלת
מעשה הקרבנות הלכה
הכוכבים ליליא הוא .ואס תאמר כיון
וידוי .במס׳ יומא <דף לו (:מסיים לה
הגהות תב״ח
ו סמג עשי! קפג:
המוםפין יולמוםפין ׳ולוידוי הפרים ״ולוידוי
כ ןמיי׳ פ״ו מהל׳ פרה
א״כ
ליליא
הוי
הכוכבים
דבצאת
דקיי״ל
אינו
או
דבריס
בכפרת
אומר
אמה
)א( רש"־ ל׳׳ה ביוס צותו
2
לשהיטה
׳לסמיכה
יוהכ״פ
ולוידוי
מעשר
הל׳ בן:
משמע
אלא בכפרת דמים הרי הוא אומר וכו׳ הקרבה
אמאי פליגי ר ׳ יוסי ו ר ׳ יהודה בבין
נ א ל מיי׳ פ״ד מהל׳
וקמיצה) :ב( תופ׳ ל״ה כל
למליקה
ולהקטרה
לקמיצה
להגשה
לתנופה
הכוכבים
בצאת
לימרו
השמשות»(
ושחט את פ ר החטאת אשר לוס( למדנו
סיטה הלכה ב סמג
הלילה וכי׳ לסי שאין עתה
ולקבלה 3ולהזיה ל ולהשקיית סוטה 3ולעריפת
עשי! נו:
וי״ל דאף בשיעור צאת הכוכבים יש
שעדיין לא נשחט ה פ ר :כי ביום הזה
אלא הזכרה לבנין:
נ ב מ מיי׳ פ׳׳י מהלכות חילוק שיש כוכבים נראין ביוםצ(:
יכפר עליכם .אלמא כפרתו ביום:
העגלה נ ולטהרה המצורע י* כל הלילה כשר
רוצח הלכה ה סמג
והיה לנו הלילה למשמר .קשיא
והכין* והקריב .והקרבה היא הגשה
עשין עח:
cלקצירת העומר ׳׳ולהקטר הלבים ואברים
נ ג נ מיי׳ פי״א מהל׳
מוסף רש׳׳י
דהא אמרינן בברכות <דף
דאי אפשר לומר הך הקרבה היא
ח > פ זה הכלל דבר שמצותו ביום כ ש ר כל היום
טומאח צרעמ הלכה ג
הקטרת הקומץ דהא כתיב בתריה למאיר ובא קראו יום.
:3ושם( גבי צאת הכוכבים לילה הוא
סמג עשין רלו ירלז:
דבר שמצותו בלילה כ ש ר כל הלילה:
משעה שמתחיל להאיר
נ ד ס מיי׳ ס״ו מהלכומ ואע׳׳פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר
וקמץ והקטיר ומה היא הגשה מגיש
ואינהו
)פסחים ג .ן .
גמ׳ מנלן דאמר קרא 4והימים האלה גזברים
תמידין ומוספין הל׳ ז דכתיב והיה לנו הלילה למשמר ואמאי
אמ המנחה ומגיעה בקרן מערבית מקדמי .משכימים קולס
סמג עשין קנט:
ונעשים לקריאת חחלל דכתיב 5ממזרח ש מ ש
דרומית של מזבח כנגד חודה של קרן היוס ,לאימא יוס לא הר
נ ה ע פ מיי׳ ס״ד מהל׳ לא הוי ראייה גמורה כדמפקינן הכא
על הנן החמה יהס
ע ד מבואו ט>)רבי יוסי( אומר 6זח חיום עשת
מעשה הקרבנות הל׳ ו מקרא ויש לומר דהתס בעי לאסוקי
ואח״כ קומץ ומקראי יליף לה במסכת
מקלימין מעלוח השחר,
סמג עשי! קסג:
דזמן שכיבה דגבי ק״ש הוי צאת
ח׳ ולנטילת לולב דכתיב 7ולקחתם לכם ביום
סוטה ! ד ף י ד ( :ובמנחות ) ל ף יכו :(:להוי כמו מהלך ה׳ מילין
נ ו צ מיי׳ ס׳׳נ מהלכות
! ב ר כ ו ת ב ע״פ פסחים צג.(:
דאין
המם
קאמרינן
ומש״ה
הכוכבים
8
לקמיצה ולהקטרה .בהקטרמ קומץ
הראשון ולתקיעת שופר דכתיב יום תרועח
עבודת יוה״כ הל׳ ו:
ומהשבי .ועושי! מלאכה
זו ראייה גמורה דנהי דהוי לילה
קאמר שהיא במנחה כנגד זריקת דס
יהיה לכם ולמוםפין דכתיב 9ד ב ר יום ביומו
בלילה משקיעת החמה על
באותה שעה מ ״ מ לא ה ד זמן שטבה
בזבחים ואינה כשרה אלא ביום אבל
צאת הכוכבים !:ביכורו שם!.
ולתפלת המוםפין כמוםפין שויוה רבנן ולוידוי
הקטר חלבים ואברים חנן במחני׳ ת״ש והיו לנו הלילה
לכל אדם :ו ל ו י ד ו י יוה״ב דתניא.
פרים דיליף כפרה כפרה מיום הכפורים
משמר והיום מלאכה.
קשיא אמאי איצטריך למימר האי כיון
דכשרים כל הלילה :ביום צוותו.
גליון הש״ס
מלקאמר והיוס מלאכה
ביתו
דתניא ייגבי יוה״כ 1 0ו כ פ ר בעדו ובעד
גמרא דבת־ב יסמר דתנא כל היום כשר לסמיכה והלא
להקריב את קרבניהס וכל הני הקרבת אלמא האי לעבר מעלות
הקרבן נינהו דאילו הקטרת קומץ השחר על צאת הכוכבים
צ בכפרת דברים הכתוב מדבר וכפרה ביממא
ושחט .עיין מנחוח דף צג הוידוי אינו אלא בשעת סמיכה וי״ל
ע״ב חוס׳ ד״ה ידי:
;שסו.
הוא
יממא
11
ת ו ס פ ו ת דייה לקמיצה דאי לאו האי הוה אמינא ד ר ד ר זה
הקרבה <א> היא וקמיצה איתקש
ולוידוי
עליכם:
יכפר
הזה
ביום
הכתיב
הוא
ולמוססין .יבלבל שיקלמו
וכו׳ וכן תנופה והגשה .ק()כרדוי( דשאר סמיכות דאינו כשר
להקטרה דכתיב וקמץ והקטיר .מליקת מוספי! לתמיד של בין
מעשר וכו׳ :דכתיב 1 2ואמרת לפני ה׳ אלהיך
עיין קדושין דף לו ע״א
ע ו ף מליקתו והזייתו כאחת והזייתו הערבים ,לאמר מר עליה
כל היום ויגרום נמי לסמיכה שלא
13
בערתי הקדש מן הבית וסמיך ליה היום הזה
הסמיכות
תוס׳ ד״ה
השלס כל הקרבנות כולס
סמיכות
כשאר
היום
כל
כשרה
תהא
הקרבה
דס
קבלת
הקרבתו.
היא
וצע׳׳ג:
ולהקטר
;תמורה יד >.
ה׳ אלהיך מצוך :לסמיכה ולשהיטה 8 :דכתיב
קרי לה דאמר מ ר !חגיגה ד ף יא (.חלבים ואברים .מה
1 4ו ס מ ך ושחט וכתיב בה בשחיטה 1 5ביום
משו״ה איצטריך למתני הוידר:
והקריבו זו קבלת הדס .א״נ להקריב כל שמחעכל מן המזבח מחזיר
כל הלילה !מוחות עב.1.
16
ל ק מ י צ ה ולהקטרה דבתיב ביום
את
הניפכם
ביום
הכתיב
ולתנופה
זבחכם
תורה אור השלם
צורכי הקרבה קמיצה ומליקה וקבלה דבר שמצותו ביום.
שחיטה
צוותו .אבל
העומר ולהגשת דאיתקש לתנופה דכתיב
אלהים
ויקרא
.1
כולן צרכי הקרבה הן ואי אפשר בלא כגון שחיטה וזריקת למיס
ולחשך לא מפקינן מהאי קרא דלאו עבודה
לאור יום
1 7ולקה הכהן מיה האשה את מנהת הקנאות הן אבל הגשה ותנופה אינן מעכבין :לכחיב ניוס צוחו אח בני
ישראל וגו׳ :.שם; .יום
קרא לילה ויהי ערב היא שהרי כשרה בזר וקרא משתעי
משפט
מהי בקר יום אחד:
והניף והקריב ולמליקה ולקמיצה ולהקטרה
תרועה יהיה לכם .יוס
בראשית א ה בעבודה דכתיב להקריב את קרבניהס
ולא לילה )ו״ה כח .ועי״ש
ולהזיה דבתיב 1 8ביום צוותו את בני ישראל
ו כ ן תנופה והגשה י( אין צריך בהו
עשים
ואנחנו
.2
וחצןם
במלאכח
ולהשקיית םוטה כ>אתיא תורה תורה כתיב הכא ׳־1ועשה לה הכהן את
כהן במנהה לפני הקמיצה:
ברמחים
מחזיקים
כל התורה הזאת וכתיב התם 2 0ע ל פי התורה א ש ר יורוך ועל המשפט
מעלות השהר עד צאת « כ ל הלילה כ ש ד לקצירת העומד.
הכוכבים :נחמיה ד טו
רבינו חננאל
אומר ר״ת שאם שכח לברך
מה
.3גם בעת ההיא
וכולן שעשו משעלה עמוד
אמרתי ל ע ם איש ונערו בלילה לא יברך ביוס כדמשמע בהאי סתמא דמתני׳ דנהי דאיכא סתמא במנתות ! ד ף עא (.דמני נקצר ביום כשר בדיעבד מ ״ מ סתמא השחר כשר .שנאמר
ילינו בתוף ירושלם והיו דהכא עדיפא דהא קתני לה גבי הלכתא פסיקתא דדינא ועוד נראה דאפי׳ למאן דמכשר קצירת העומר ביום דיעבד מודה הוא גבי ואנחנו עושים במלאכה
לנו הלילה משמר והיום
]ו[חצים מחזיקים ברמחים
ספירה דאין לברך ביום משוס דשנה עליה הכתוב לעכב דכתיב ) י ק ר א מ ( תמימות ואי אתה מוצא תמימות אלא כשאתה מונה בלילה וכן
נחמיה ד טז
מלאכה:
מעלות השחר עד צאח
בברכה
ד
ו
ע
ימנה
לא
ויום
לילה
שכח
אם
אבל
הלכה
וכן
ברכה
בלא
למחר
ימנה
בלילה
לברך
דאינשי
דהיכא
כחב
ובה״ג
עצרח
בהלכות
כתוב
הכוכבים ,שמע מינה
.4והןמים ה א ל ה נזכרים
ונעשים בכל דור ודור דבעינן תמימות וליכא י«ואחר שבירך על הספירה אומר י ״ ר שיבנה וכו׳ מה שאין כן בתקיעת שופר ולולב והיינו טעמא לפי שאין ינ( אלא מעלות השחר ועד צאת
הככבים יום הוא ,שנאמר
משפךוה ומשפחה מדינה
הזכרה עתה לבנין ביהמ״ק אבל לשופר ולולב יש עשיה:
והיום למלאכה ,כלומר לא
ומדינה ועיר ועיר וימי
היו עושים מלאכה אלא
ולהקטר
הפורים ה א ל ה לא יעברו
מתוף היהודים וזכרם ל א ןסוף מזךעם :אסתר ט כח .5ממזךח שמש עד מבואו מ ה ל ל שם יי :תהלים קיג ג .6זה
ביום ] .מ ת נ י ' [ כל היום כשר לקריאת המגילה כוי .ירושלמי לקריאת המגילה] ,שנאי[ ביום אשר שברו אויבי היהודים וגר.
היום עשה ין נגילה ונשמרזח בו :תהלים קיח כד .7ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר בפת תמרים וענף עץ
לקריאת ההלל ,שנאמר זה היום עשה ה׳ .לתקיעת שופר ,שנאמר יום תרועה יהיה לכם .למוספין שנא• ביום צוותו את בני
עבת וערבי נחל ־שמחתם לפני ין אלהיכם שבעת ןמים :ויקרא כג מ .8ובחדש השביעי באחד לחדש מקךא קידש ישראל ,ואיתקש תפלת המוספין למוספין .לנטילת לולב ,שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגוי .פי׳ לודוי הפרים ולודוי
יהיה ל כ ם בל נללאכת עבדה ל א תעשו יום תרועה יהיה לכם :במדבר כט א .9א ל ה מועדי ין אשר תקראו אתם
המעשר ולוידוי יום הכיפורים ,לסמיכה ,לשחיטה ולתנופה ולכפרה ולהגשה ,לקמיצה ולחקטרה ,למליקה ולקבלה ,להזאה,
מקראי קדש להקריב אשה לין עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו :ויקרא כג לז .10והקריב אהרן א ת פר
החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו :ויקרא טז ו . 11כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכיל חטאתיכם לפני ין תטהרו :ויקרא טז ל .12ואמרת לפני ין אלהיף בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר לןתום ולאלמנה ככל
מצןתף אשר צויתני ל א עברתי ממצותיף ולא שכתתי :דברים כויג •13היום הזה ין אליהיף מצוף לעשות א ת הדוקים ה א ל ה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך :דברים כו טז .14וסמך א ת ידו על ראש קרבנו
ושחט אתו ל?ני א ה ל מועד חךקו כני אהרן את דמו על המזבח סביב :ויקרא ג ח .15ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף :ויקרא י ט ו .16ועשיתם ביום הניפכם א ת העמד כבש תמים בן שנתו לעלה
לין :ויקרא כג יב .17ולקה הכהן מיד האשה את מנחת הקנאה והניף א ת המנחה לפני ין ותקריב א ת ה א ל המזבח :במדבר ה כה .18אשר צוה ין א ת משה בהר סיני ביום צותו א ת בני ישראל להקריב א ת קרבניהם ליי במדבר
סיני :ויקרא ז לח . 19או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והעמיד את האשה לפני ין ועשה לה הכהן א ת כ ל התורה הזאת :כמדבר ה ל .20על פי התורה אשר יוי־וף ועל המשפט אשר יאמרו לף תעשה ל א תסור מן
הדבר אשר יגידו לף ןמין ושמאל :דברים יו יא
ספירה
כיממא היא .מכאן
קשיא
לפירוש
רש״י
דטצד צולין
מתנ
8
א( גרכומ נ :פסחים נ,.
ב( !כרכות שסן ,נ( ]צ״ל
והיו[ ,ד( ןצ״ל משמר והיוס
מלאכה ן ,ה( ןצ״ל והיו[,
! 0סוכה לח.ן ,ו( מנחות
עב ,.ח( !הא ללא חנא נמי
להרמה עי׳ תוס׳ יומא כ:
תוס׳ ל״ה אלא ותוספות
זנחיס סו :לי׳ה אלאן,
ט( ןצ״ל רנ ייסףן ,י( יומא
לו ,:כ( !סוטה יז :ע״ש
בתוספות ל׳׳ה מה משפט
וכוי שלתו פרש׳׳י ומסרשיס
באופן אתרן ,ל( !שייך
לע״א( ,מ( ןצ׳יל והיו כי׳
משמר והיוס מלאכה[,
נ(!בפסחים ל.ן ,ס(!רקרא
טז[ ,ע( ןוע״ע תוספות
פסחים פא .ל״ה אי נמי
וכרן ,פ( ושבח לל,[:
צ( ]יע״עתיספיתססחיסב.
ל״ה יהאן ,ק( ןצ״ל אינו
כוילר[ ,ר( ן עיין תוספות
מנחות ט .ל״ה מקמיצה[,
ש( שייך למתני׳ ,ש( ]עי׳
תוספות מנתות סו .סל״ה
הקורא למפרע פרק שני מגילה
מסורת הש״ם
] (6ר ״ ה כ ה :סנהלרין י א , [ :
ב ( !קידושין ט .ע ״ ז
ע:
זבחיס
כט:
יא,[.
חולין
ג( מנחות ס ו ״ ד( שס צ ט :
!תוספי
פי׳׳א[,
מנחות
ה( ]צ״ל לפני ת מ י ל )שמות
כה( ו כ ן
במשנה
במנחות
איחא
ובברייתא צ ט :וכן
אימא נ ח ו ס פ ת א [ ,ו( ]הגי׳
ילין[,
במנחות צ ט :שלא
( tברכוח ט .פסחיס ק כ :
זבחים נ ז :
לר״י
מכילחא
פ ר ש ח בא ,י 0ס ו ט ה מט,.
מ( ] ש י י ן למשנה לעיל כ , [ :
י( ] ל ף ס ו , [ .
]צ׳יל
ל(
ןעי׳ב[,
כ(
נקטרין
משפט ביום .דכתיב והיה ביום הנחילו אמ בניו )דברים כא> אורעה
כל הפרשה בולה להיות דין במס׳ סנהלדן בפ׳ אחד דיני ממונות
<דף לד:(:
דאמר מר קצירה וספירה בלילה .דליף לה במס׳ מנחותי( מקראי:
ע
כל הלילה עד הבוקר .על מוקדה על
המזבח כל הלילה ע ד הבוקר :וכרי
דאמר
יוסי.
במסכת
אפילו
מנחומ
סילק אח הישנה שחדמ וסידר את
ערבית א ף זו היתה תמיד
התדשה
ומהו ממיד שלא ילין שולחן בלא לחם
אבל לרבנן טפחו של זה מסדר בצד
טפחו של מסלק:
נ ( ]ברכיח ו :ו ע ״ ע סנהלרין
ויושב .אם רצה
עומד
יושב:
עומד אס רצה
קראוה שנים .יחד יצאו ולא א מ ד נ ן
גליון הש״ם
ד י ה ל ף יז ע ״ ב ס י ט ה ל ף
יג ע״ב:
אין שני קולות
אין
יברך.
ובתמישי
נשמעין
צריך
בשבת
כאחד :לא
לברך:
ובשבת
בשני
במנחה.
עזרא תיקן שיהו ק ו ר ץ בשני ובחמישי
בבבא קמא
הגהות הב״ח
)א(
משמח
נסי
גמליאל
הזקן
נטל:
) כ ( תום׳ ל ״ ה
ולהקטר
חלביס ד כ ת י ב כל וכו׳ אבל
ש ל ט ה בהן האור
אס לא
אין נמשכין ) :ג ( ש ם דייה
וכו׳
הקורא
ביו״ט
אחלבוי
בשבת
להיות
רב
שהל
שאלמלא
שבת אין נביא במנחה וצריך
לומר כו׳ במנחה בשבת לאו
לוקא
כצ״ל
נביא
יחינוח
כשחל ב י י ״ ט נ מ ח ק :
מוםף רש״י
כפרה
לעמך
כתיב בה.
ישראל
כסר
!קדושי!
u
ע ־ ו כט :חוליו יא > .ק צ י ר ה
ב ל י ל ה .לקצירה
וספירה
לא ס ג י ללא ל ה ד
לחמימוח
בעינן,
גלילה
וקצירה
לא ס ג י ללא ל ה ר
קילס
ס פ י ר ה כלכתינ ן ל נ ר י ס טז>
מהחל חרמש יגי׳ ,ו ה כ א ה
ביום.
מיום
מקמי
מייס
משעח
לחשכה
לכחיב )ויקרא כג>
הביאכם,
הבאה
הביאכם
וספירה
לבייס,
להא
כחינ
ולא
הביאכם
מנערב
בפרק
והכא אשמעינן דשלשה הן כהן ולוי
רבן
אמר
מרובה !דף פב(.
וכיון
יוס
הביאכם ה ו א !מוחות סו.!.
וישראל :ואין מוסיפין עליהן .שלא
יקשה לצבור מפני שהן ימי מלאכה
ושבח
שהד
ואין
סמוך
במנחה
כל היום היו
מפטירין.
גופיה:
הפותת
למשיכה
הוא
רגילין
לדרוש:
משוס האי
טעמא
והחותם.
בגמ׳י(
נז
>מה משפט ביום א ף כאן ביום :ולעריפת
העגלה :אמרי דבי רבי ינאי ( כפרה כתיב
דכתיב
בה כקהשים :ולטהרת מצורע:
זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו:
כל הלילה כשר לקצירת העומר וכר :דאמר
מר ״קצירה וספירה בלילה והבאה ביום:
ולהקטר הלבים ואברים :דכתיב כ ל הלילה
ע ד הבוקר :זה הכלל דבר שמצותו ביום
כ ש ר כל היום :זה הכלל לאתויי מאי
לאתויי סידור בזיכין וםלוק בזיכין וכר׳ יוסי
דתניא י׳ רבי יוסי אומר סילק את הישנת
שחרית וסידר את חחהשה ערבית אין בכך
כלום ומה אני מקיים « ) ל פ נ י ת׳ תמיד(
שלא י>יהא שולחן בלא להם :דבר שמצותו
בלילה כ ש ר כל הלילה :לאתויי מאי
ל א ת ר י אכילת פםהים ודלא כר׳ אלעזר בן
עזריה דתניא ״ ואכלו את הבשר בלילה הזה
א״ר אלעזר בן עזריה נאמר כאן בלילה הזה
ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה
הזה מה להלן ע ד חצות א ף כאן ע ד חצות:
א
3
1
2
3
ז
נ
סתמא
דהא איכא
הדרן ע ל ו הקורא למפרע
מפרש :ואין מוסיפין עליהן .בראשי
חדשים וחול המועד נמי איכא ביטול
הקורא א ת המגילה עומד ויושב קראה
מלאכה דמלאכת דבר האבד מותרת:
אהד קראוה שנים יצאו מקום
גמ׳ מה שאין כן בתורה .שאין
שנהגו לברך יברך ושלא לברך לא יברך
קורץ בתורה בצבור מיושב :כביכול.
יבשני וחמישי בשבת במנחה קורין שלשה
נאמר בהקב״ה כבאדם שיכול להאמר
אין פוחתין מחן ואין מומיפין עליחן ואין
בו כ ן :שלא ישב על גבי המטה.
אלא או שניהם על גבי המטה או
מפטירין בנביא הפותה והחותם בתורח
קרקע :ולומד.
שניהם על גבי
ב ר א ש י הדשים
מברך לפניה ולאחריה
מ פ י הגבורה :יושג ושונה .שנית
יובהולו ש ל מועד קורין ארבעה אין פוחתין
דברים
לבדו מה שלמד :רכות.
מהן ואין מוםיפין עליהן ואין מפטירין בנביא
רכים ונוחים שאדם מהיר לשמען:
והחותם
הפותה
לפניה
בתורה מברך
ובלבד
ולאהריה זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו
יום טוב קורין ארבעח ׳ביום טוב חמשה ייביוה״כ ששה ׳בשבת שבעה
פוהתין מהן יאבל מוםיפין עליהן ומפטיריי בנביא הפותה וההותם
אין
בתורה מברך לפניה ולאחריה :גמ׳ תנא למה שאין כן בתורה מנהני
מילי אמר רב אבהו דאמר קרא ואתה פה ע מ ד עמדי ואמר רבי אבהו
ג
ה
כ
הפסח אתר חצות מטמא את הידיס
וכן משנה באיזהו מקומן <ז3חיס דף נו(:
וסתמא
8
בסוף פ ״ ק
מבית המשתה וכו׳ אמר להס כל מה
שאמרו חכמיס ע ד חצות מצותן עד
שיעלה
א
8
10
השחר
עמוד
אכילת
ואילו
מהלכות
]»[
הלכה ו
ס מ ג ע ש י ן ר ט ו ש ׳ ׳ ע איית
סימן ת ס ט סעיף א :
ב
נח
מהל׳
מיי׳ פ ״ ח
ק ר ב ! ססח הלכה ט ו
ס מ ג עשין ר כ ו :
ג
א
מיי׳ פ ״ נ
מהלכות
הלכה
סמג
מגילה
ז
ע ש י ! מ ל ״ ס ל ט ו ש ׳ ׳ ע א״ח
סי׳ תרצ ס ע י ף א ! נ [ :
ב
מיי׳
ד
תפלה
פ י ״ ב מהלכות
טור
הלכה ט ז
ש ״ ע א ״ מ סי׳ קלה ס ע י ף
א:
ג ה מיי׳ שם ט ו ש ״ ע איית
סימן ת כ ג סעיף א :
ו מיי׳ שס ט ו ש ׳ ׳ ע א׳׳ח
ד
סי׳ ת ר ס ג ס ע י ף א :
פסחים לא קתני ומוקי לה כראב״ע
ה ז מיי׳ שס ט י ש ״ ע א ״ מ
וא״כ צריך למהר
ס ע י ף ג וסי׳
דאמר עד תצות
לאכול מצה בלילי פסחים קודם תצות
ואפילו מצה של אפיקומן שהרי חיוב
מצה בזמן הזה הוה דאורייחא ״(אבל
בהלל של אחר אפיקומן אין להחמיר
כל כך ש ה ד מדרבנן הוא:
הדרן עלך הקורא למפרע
הקורא.
ואין
כנביא.
מפטידין
קשיא לר״ת דהא בפרק
סי׳ תפח
תצל ס ע י ף א :
ו ח מיי׳ שס ט ו ש ״ ע א׳׳ת
סימן תרכא סעיף א :
ז
ט
רב אחדבר
נביא
ש
אין
שאלמלא שבמ
במנחה ביום טוב שחל להיות
בשבת
וצריך
לומר
דקאמר
דהאי
י
טוש׳׳ע
מיי׳ שס
א״ח סי׳ ר פ ב ס ע י ף א :
כ
ח
מיי׳ שס
הלכה
ב
ט ו ש ״ ע שס
סעיף
ל
סעיף ג וסימן
יסי׳ ת פ ח
תצל ס ע י ף א
תרכא
וסי׳
סעיף א:
ל
ט
מיי׳ שס הלכה יא
ט ו ש ״ ע א ״ ח סי׳ ק מ א
צמה מדליקין )שבת לף כד .ושם( אמר
סעיף
מ
*
א:
מיי׳ פ ״ ל
ת ״ ת הלכה
מהלכות
טוש״ע
3
י ״ ר סי׳ ר מ י ס ע י ף ט :
י א נ מיי׳ ש ס :
התם דמפטיר בנביא במנתה בשבת
כשחל
ביו״ט לאו
נביא אלא
דוקא
רוצה לומר בכתובים כדאמדנן פרק
כל כתבי )שס קטז 0בנהרדעא פסקי
סדרא
ופסקי
בכתובים
היינו
במנתה
הפטרה
בשבתא
ומקומות יש
שנוהגין לעשות כן והטעם שמפטיר
במנחה
בתענית ולא
בשתרית משום
דכתיב בה שמרו משפט ועשו צדקה
)ישעיה נו> ואגרא דתעניתא צדקתא0
לעת ערב
ומש״ה
לאומרו
נכון
בערב אחר שעשו צדקה:
הפותח
והחותם
לפניה
בתורה
מכרך
ולאחריה.
קשיא
אמאי תנא הך מילמא הכא ג׳ פעמים
דהא
בחד
סלקא
זימנא
סגיא
דעתך דכל
וי״ל
דטפי
דהוה
מילתא
מחבריה מברך לפניה ולאחריה מש״ה
אצטריך לממני בכולהו:
אלמלא
מקרא
שיש
מ
נ
דברכות )רף ט(.
גבי מעשה ובאו בניו של רבן גמליאל
7
הישנה.
את
סילק
בשבת א ל מ ל א מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול אף הקב״ה בעמיהה וא״ר
מ ע ר כ ו ת ש ע מ ל ו שם
זו )מוחות צטיו .ה ל ל ] עלך אבהו מנין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידו על גבי קרקע
הקורא ל מ פ ר ע ל א ה י ו
ל מ ד י ן ת ו ר ה א ל א שנאמר ואתה פה ע מ ד עמדי ת״ר מימות משה ועד ר מ גמליאל לא היו
הוא
מ ע ו מ ד .ש ע ד שמת
למדין תורה אלא מעומד משמת רבן גמליאל ירד הולי לעולם והיו למדין
היה בריאות בעולם !סוטה
תורה מיושב והיינו דתנן ״>משמת רבן גמליאל <*> בטל כבוד תורה כתוב
מט.!.
אחד אומר ו א ש ב בחר וכתוב אחד אומר ׳ואנכי עמדתי בהר אמר ר ב עומד
ולומד יושב ושונה ר׳ הנינא אמר לא עומד ולא יושב אלא שוהה רבי יוחנן
רבינו חננאל אמר אין ישיבה אלא לשון עכבה שנאמר ו ת ש ב ו בקדש ימים רבים רבא
להשקאת
סוטה ,אמר רכות מעומד וקשות מיושב :קראה אהד קראוה שנים יצאו וכוי:
בערבי
!פסחים קכ :ושם( דקאי כוותיה דתנן
5
6
פסחים
מיי׳ ס ״ ז
תמילין
ב״ע .מ׳׳מ נראה דהלכה כר׳ אלעזר
א
ה ד ק עלך הקורא למפרע
הקורא.
ג מ ' א ל מ ל א מקרא כתוב.
ששלטה כהן
פ״ק דיומא <לף כ :(:ל א ת ר י אכילת פסחים ודלא כרבי אלעזר
אימא[,
לה,[.
הלילה
האברים
עד
קודם
הבוקר.
חצות
והיינו
דוקא
האור
(לטהרת מצורע .בצפדס ועץ ארז ואזוב ושני תולעת:
מ( ] ע י ׳ חוססוח זבחים נ ז :
ל׳׳ה
נר מצוה
אבל אס לא משלה בהן אין ל(נמשכין אתר תצות כדאמר ר ׳ יוחנן סוף
יעב״ן[,
יאיבעי׳
ולההטר
חלבים
שנתעכלו
)נ( כ ל
עין משפט
לומר
אילו לא
כתוב.
אלמלא
תורה אור השלם
.1כ פ ר
ישראל
לעמר
א ש ר פ ד י ת י; ו א ל ת ת ן
נקי
ךם
בקךב
ישראל
ונכפר
הדם:
.2
עמך
להם
דברים כא ח
זאת
המצךע
תורת
תהיה
טהךתו
ביום
ו ה ו ב א א ל הכהן:
ויקרא י ד ב
.3צ ו א ת א ה ר ן ו א ת ב נ י ו
לאמר זאת תורת העלה
הוא העלה ע ל
מוקדה
המזבח כ ל
הלילה
על
ע ד הבקר ו א ש
ת ו ק ד בו:
ויקרא ו ב
ונתת
.4
המזבח
על
השלךזן
ל ח ם פנים לפני תמיד:
ש מ ו ת כה ל
ואכלו א ת
•5
בלילה
הבשר
הזה צלי
על
ומצות
יאכלהו:
אש
מרךים
שמות יב ח
קשיא
•6ו ע ב ר ת י ב א ר ץ מ צ ר י ם
שרוצה
בלילה ה ז ה והכיתי כ ל
כגון הכא
וכגון
אלמלא אגרות הראשונות )לעיל דף יכ>:
וכן הרבה ויש אלמלא שרוצה לומר
אילו היה אלמלא נגדוה לתנניה מישאל
בכור
בארץ
מאדם ו ע ד בהמה ובכל
מצרים
אלהי
שמות יב יב
.7
ואתהפה ע מ ד עמדי
ועזריה )נמוכות דף לג (:וכן אלמלא לוי
אתה וכו׳ )לקמן דף כד (:ומאי שנא
המצוה
אלמלא רוצה לומר אילו לא והיכא דכתי׳
אלמלי ביו״ד רוצה לומר אילו היה:
אעשה
ש פ ט י ם א נ י יי:
וא־ברר
ואומר ר״ת דהיכא שיש אל״ף בסוף
מצרים
אליך א ת
והחקים
והמשפטים
תלמדם
אשר
כל
אשר
ועשו
אנכי
לרשתה:
ניתן
כאךץ
להם
דברים ה כז
לעריפת העגלה ,לטהר את
המצורע .אלו כולן כשרים
כל היום .כל הלילה כשד
לוחת
האבנים
לוחת
דברים ט ט
ה ב ר י ת א ש ר כ ר ת ין ע מ כ ם ן א ש ב ב ה ר א ר ב ע י ם יום ו א ר ב ע י ם ל י ל ה ל ח ם ל א א כ ל ת י ו מ י ם ל א שתיתי:
לקצירת העומר ולהקטיר הלבין ואימורין .זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום לאיתויי סידור בזיכין וכר׳ יוסי ,דתניא ר׳
•9ו א נ כ י ע מ ך ת י ב ה ר כ ן מ י ם ה ר א ש נ י ם א ר ב ע י ם י ו ם ו א ר ב ע י ם ל י ל ה ו י ש מ ע י ן א ל י ג ם ב פ ע ם ה ה ו א ל א א ב ה י ן
יוסי אומר אפילו סילק לחם הפנים הישנה שחרית וסידר ההדשה ערבית אין בכך כלום ,ומה אני מקיים לחם הפנים לפני תמיד,
שלא ילין שולחן בלא לחם .כל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה .לאתויי אכילת פסחים ודלא כר׳ אלעזר בן עזריה דתני עד
.10ו ת ש ב ו ב ק ד ש י מ י ם ר ב י ם כ ן מ י ם א ש ר י ש ב ת ם :ד ב ר י ם א מ ו
ח ש ח י ת ך :דברים י י
חצות .ירושלמי דבר שדוחה את השבת ביום מהו שידחו מכשיריו בלילה ,והתנינן העמידו עושה חביתין לעשות חביתין,
תיפתר בחול .תני ר׳ אתא זה סדר התמיד לעבודת בית אלהינו ,בין בהול בין בשבת .הדרן עלן־ הקורא א ת המגילה פרק שלישי הקורא עומד הקורא אח המגילה עומד ויושב יצא .תנא מה שאין כן בתורה ,שנאמר ואתה פה עמוד עמדי .אמר רב מנין לרב
שלא ישב על גבי מיטה ותלמיד על גבי קרקע וישנה ,שנאמר ואתה פה עמוד !עמדי[ ,כלומר התלמיד כמו הרב .ת״ר מימות ]משה[ ועד רבן גמליאל היו למידין תורה מעומד ,משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והתחילו לישכ ולשנות .והיינו דתנן במסכת
סוטה משמת רבן גמליאל בטל כבוד תורה .כתוב אחד אומר ואשב בהר ארבעים יום ,וכתוב אחר אומר ואנכי עמדתי בהר .ואסיקנא רכות מעומד וקשות מיושב .מתני׳ קדא!ה[ אחד את המגילה או קראוה שנים ביחד יצאו.
תנא
מנא
.8ב ע ל ת י ה ה ר ה ל ק ח ת
עין משפט
נר מצוה
כא:
תנא
הקורא עומד פרק שלישי
מגילת
מסורת הש״ס
יב א מיי׳ פי׳׳ב מהל׳
תפלה הלכה ו טוש״ע
קורין .וטעמא משוס דתרי קלי לא מישתמעי :ובנביא אפילו אחד
קשיא למה שפירש רבינו משולם בפרק קמא דבבא בתרא
א׳יח סי׳ קמא סעיף נ:
קורא ושנים מתרגמין .שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ועמי
יג ב מיי׳ שס הלכה יא) :דף טו .ישם( ובהקומץ רבה )מנחות דף ל :ושס> דשמונה פסוקים
י ד ג מיי׳ שס הלכה יג:
הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש והתרגום הוא לעז הבבליים
שבתורה יחיד קורא אוחן פירוש יחיד קורא אותן שלא יקרא שליח
טו ד טוש״ע א״ח סי׳
ובתרגום של תורה צריכין אנו לחזור
משה
ויעל
בפרשת
חסח סעיף כ ןוסימן צבור ע מ ו
שיהו מבינין את המצות אבל בשל
תרמד סעיף בן:
כשחותמין את התורה וקשיא שהרי תנא א מ ה שאין כן בתורה א יתנו רבנן ב בתורה
נביאים לא קפדי עלייהו כולי האי:
טז ה מיי׳ ס״ב מהלכות בימיהם לא היה שליח צבור קורא
אהד קורא ואהד מתרגם ובלבה שלא יהא
מגילה הלכה ז טור
ועשרה מתרגמין >» .לא גרסינן
ש״ע א״ח סי׳ תרצ סעיף עמהם כדאמר הכא ועכשיו נמי לא
אהד קורא ושנים מתרגמין ג ובנביא אהד
ב:
שאין תרגום בכתובים :ויעבר את
החקינו אלא שלא לבייש מי שאין
•ז ו ז מיי׳ פ״א שס הלכה יודע לקרות לכך נראה כמו שפירש קורא ושנים מתרגמין ובלבד שלא יהו שנים
הכושי .ויקדם את הכושי :מקטרזיא.
ג טוש״ע א״ח סי׳
קורין ושנים מתרגמין י ובהלל ה ובמגילה
מקום :מניית .על מקרא מגילה
רש״י בהקומץ יחיד קורא אותן לבדו
חרצנ סעיף א:
ושעשה נסים ושהחיינו :וידבר טולה
יח ה מיי׳ סי״א מהלכוח ולא יהיו שניס מפסיקין וקוראין
אפילו עשרה קורין <א> ועשרה מתרגמין מאי
מן המנין .וידבר ה׳ אל משה לאמר
ברכות הלכה נ ן ג באותן שמונה פסוקים חשמתחילין
טעמא כיון דהביבה יהב־ דעתייהו ושמעי:
ופ״ד מהל׳ תפילין הל״ז[
שאין ללמוד ממנו כלוס:
אע״פ
טור ש״ע א״ח סימן כה מרעל לפי שהוא חחילת הפרשהש(:
י מקום שנהגו לברך יברך :אמר אביי י לא
בשמים
דמשתעי
בראשית נמי.
אפילו עשרה קורץ
סעיף ח ו וסי׳ קנח סעי׳ ו ב מ ג י ל ה
שנו אלא לאהריה אבל לפניה מצוה לברך
יא[:
ובארץ )י( דכתיב בדבר ה׳ שמים
מתדגמין .רש״י מוחק
)י( ועשרה
יט ט י מיי׳ פ״א מהל׳
דאמר רב יהודה אמר שמואל >3חכל המצות
נעשו וברוח פ י ו כל צבאם :מאמר
מתרגמין
שאין
לפי
מתרגמין
מגילה הלכה ג טור
כולן מברך עליהן עובר לעשייתן מאי משמע
הוא .אף הן במאמר נבראו :ע( גר
ש״ע א״ח סימן תרצב תרגום בכתובים ובחנם מחקו דודאי
סעיף א:
דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא אמר רב
מערבי .הוא נ ר אמצעי למאן דאמר
יש תרגום אבל לא עשאו יהונתן
ב כ מיי׳ סי״ב מהלכוח
נרות צפון ודרום מונחין הוי אמצעי
נהמן בר יצהק אמר קרא 1ו י ר ץ אהימעץ
אלא מימי התנאים נעשהה(:
תפלה הלכה ג סמג
משוך קימעא כלפי מערב חוץ משאר
דרך הככר ויעבר את הכושי אביי אמר
וכתובים.
תורה נביאים
עשי] יט טיש״ע א״ח סי׳ כ נ ג ד
קלז סעיף א:
נרות דלמאן דאמר מערב ומזרח מונחין
קשה דהא לקמן )דף כג(.
מהכא 2והוא עבר לפניהם ואיבעית אימא
כ א ל מיי׳ שס הלכה ד
לא משוס דהוי מערבי השני כלפי
3
דהתס
וי״ל
הסף
שומרי
)י(
כנגד
אמר
שס
א״מ
טיש״ע
מהכא ויעבר מלכם לפניהם וה׳ בראשם
מזרח הכי איתא במנחותפ( :פורמין.
סעיף נ:
לא הוי עיקר התקנה דהא לא תקנו
ט
לפניה מאי מברך ר ב ש ש ת מקטרזיא איקלע
כ ב מ מיי׳ פ״נ מהלכוח
כהניס את הלשכה .נותנין משקלי
ארבעה כנגד הא שלשה שומרי הסף
שקליס הלכה ז:
לקמיה דרב אשי ובריך מנ״ח לאחריה מאי
קרבנות
מהן
לקנות
לתוכה
זו
שנה
הגהות הב״ח
בג נ מיי' פ״ג מהלכימ וסריס אחד ואימא בירושלמי איכא
מברך ׳׳ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם
צבור לכל השנה :אל מול פני המנורה )א( נסי עשרה קורץ
בית הנחירה הל״ח:
סריס אחד שיושב א( ומתרץ ההלכוח
יאירו שבעת הנרות .למול פני נר )ועשרה מתרגמי]( חא״מ
ב ד ס מיי׳ פ״ד מהלכית
יי)האל( הרב את ריבנו והדן את דיננו
תקנו
לא
ואפ״ה
עקרן
על
ומעמידן
ונ״נ ס״א אין זה) :ב( שם
כלי המקדש הלכי כא:
והנוקם את נסמתנו והנפרע לנו מצרינו
שבגוף המנורה שהוא אמצעי היה נשלש קוסית של שלש
בה ע מיי׳ סי״ב מהל׳ כנגדו ש״מ דעיקר התקנה לא היתה
מצדד פני ששה הנרות :ראשון .שלש סאין חורמין כצ״ל
טור
מפלה הלכה ה
אלא כנגד תורה ונביאים וכתובים:
והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו ברוך אתה
נמחק:
שנהן
מ ן שלשה שקרא ארבעה פסוקים ותיבת
ש״ע א׳׳ח סי׳ קלט סעיף
אין פוהתין מעשרה פסוקים בבהב״נ.
)ג( רש"• ל״ה ועשרה
ה׳ הנפרע לישראל מכל צריהם רבא אמר
משובח וכן שני וכן שלישי אם לא מתרנמין .נ״ב עיין לעיל
כו ס מיי׳ שס
ה
ואי׳ת והרי פרשת עמלק דליכא
נימרינהו
ייהלכך
פפא
ב
ר
אמר
המושיע
האל
עשה הראשון ועשה השני או אס לף ג ע״א) :ד( ד״י!
טוש׳׳ע א״ח
פרשת
דשאני
י״ל
פסוקים
תשעה
אלא
ובארץ
וכו׳
בראשית
לתרוייהו ברוך אתה ה׳ הנפרע לישראל
קלח סעיף א:
לא קראו לא הראשון ולא השני
מאמר הוא אף הן
עמלק דסידרא דיומא הוא ומפסיק
מכל צריהם האל המושיע :בשני ובהמישי
ארבעה פסוקים וקרא אומן השלישי במאמר נבראו לכתיב
ענינא ביה ומש״ה אין לחוש דהכי
משובח ואם יש להן ריוח בפרשה נלנר וכו׳ כל צבאס הס״ל
בשבת במנהה קורין שלשה וכר :הני שלשה
תורה אור השלם נמי אמרינן לקמן <דף כג (.דאין
ואח״כ מה״ל ראשון מן
כנגד מי ייאמר ר ב אםי כנגד תורה נביאים
וקראו כל אחד ארבעה פסוקים כולן שלשה יכו׳ משובתין הס״ל
. 1ויהי מ ה ארוץ וייאמר מפטירין פחומ מכ״א פסוקים והיכא
הנכנסין.
משום
משובחין:
שאס ואח״כ מה״ל תורמין את
וכתובים רבא אמר כנגד כהנים לוים
לו רוץ וןךץ אחימעץ דסליק עניינא קורין שפיר בפחות:
יכנס אדם לבית הכנסת אחר שבירך הלשכה הכהנים נותנין
דרי־ הבכר ויעביר את
אין
וישראלים אלא הא דת:י רב שימי ־אין
יכו׳ לכל השנה הס״ל
הכושי :שמואל ב יח כג
ראשון ואס לא ישמע את האחרים יאח״כ מה״ל אל מול וכו׳
.2והוא עבר לפניהם פוהתין מי׳ פםוקין בבית הכנםת וידבר עולה מן המנין הני עשרה כנגד מי
מברכין יאמר אין ברכה בתורה לפניה :ששה הנריח הס״ל יאח״כ
וישתהו ארצה שבע
ומשום היוצאין .ולא שמעו את החומס מה״ל גר מערבי וכי׳
פעמים עד גשתו עד א״ר יהושע בן לוי ״כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת רב יוםף אמר ״׳כנגד
במנחות הס״ל ואח״כ
אחיו:
בראשית לג ג עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני *׳)רבי לוי אמר כנגד עשרה הילולין
מברך לאחריה והראשונים לא ברכו מה״ל משים הנכנסין:
.3ע ל ה הפרץ לפניהם
יאמרו היוצאים אין ברכה בתורה )ה( תום׳ דיה ובמגילה
פרצו ויעברו שער ויצאו שאמר ד ו ד בספר תהלים( י׳ ורבי יוהנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן
וכי׳ רש״י מוחק ועשרה
בני
לאחריה :כיצד קורין .בדי
בו ויעבר מלכם לפניהם נברא העולם הי נינהו ויאמר דבראשית הני תשעה הוו בראשית נמי מאמר
ממרגמין) :ו( ד״ה כנגל
וין בראשם :מיכה כ יג
אדם :אין משיירין בפרשה כוי .לקמןצ( וכי׳ כננל שלשה שומרי
.4בדבר ין שמים נעשו הוא דכתיב 4ב ד ב ר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם אמר רבא לראשון
טעמא .ואין מתחילין נמי הסף וכי׳ להא לא חקנו
מפרש
וברוח פיו כ ל צבאם:
שקרא ד׳ משובה שני שקרא ד׳ משובה שלישי שקרא ה׳ משובה
ארבעה שלשה כנגל
תהלים לג ו
לקמן ק( אמרינן לה ומפרש טעמא :שלשה שימרי הסף ואהד
.5דבר א ל אהרן ואמרת ראשון שקרא ד׳ משובח דתנן :י מ ב ש ל ש קופות ש ל ש ל ש <» םאיץ שבהן
ליקרי
כנגד סריס אחל שאץ
בירושלים שיושב ומחרץ
אליו בהעלתף את הנרת תורמין את הלשכה והיה כתוב עליהן אב״ג ליליהע איזו מהן נתרמה ראשון
א ל מול פני המנורה
ההלכות ומעמידן על עקרן
להקריב ממנה ראשון שמצוה בראשון אמצעי שקרא ארבעה משובה דתניא״
ןאירו שבעת הנרות:
5א ל מול פני המנורה יאירו אלא סריס אהד ואפילי
הכי:
כמדבר ח כ :מ ל מ ד שמצדה פניהם כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה ואמר ״רבי יוהנן מכאן שאמצעי משובה ואהרון
.6צו א ת בני ישראל
ואמרת אלהם את קרבני שקרא ארבעה משובה משום ש ,ס מעלין בקדש ולא מורידין רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר וקרא ראשון
לחמי לאשי ךיח גיחחי
לי ארבעח ושבחיה רב פפא :אין פוחתין מהן ואין מוםיפין :תנא הפותח מברך לפניה וההותם מברך לאחריה
תשמרו להקריב
מוסף רש״י
במועדו :במדבר כח ב ׳*והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה היינו טעמא דתקינו רבנן גזירה משום הנכנסין ומשום חיוצאין:
עובר לעשייתן .קודס,
בראשי הרשים ובהולו של מועד קורין ארבעה וכו׳ :בעא מיניה עולא בר רב מרבא פרשת ר א ש הודש כיצד
כמי ייענור את הכושי,
קורין אותה 6צ ו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני להמי ההויין תמניא פםוקי היכי נעביד ניקרי תרי קדמי !פסחים ז•> .ויעבר
רבינו חננאל
את הכושי .קדמי לרין
תנא מה שאין כן בתורה .תלתא תלתא פםוקין פ ש ו להו תרי 2ואין משיירין בפרשה פהות משלשה פםוקין ניקרי ארבעה ארבעה פשו
לפניי ;סוכה לט .!.ויעבר
ת״ר ]בתורה[ אחד קורא להו שבעה וביום השבת הויין תרי ובראשי הדשיכם הויין המשה היכי נעביד ניקרי תרי מהא והד מהנך מלכם לפניהם .יקדים
ואחד מתרגם ובלבד שלא
!פסחים זיו.
לילך בראש
איז
יהו שנים קורין או שנים
כנגד עשרה כטלנין .גני
מתרגמין ,ובנביא אהד קורא ושנים מתרגמין ובלבד שלא יהו שנים קורין ,ובהלל ובמגילה אפי׳ עשרה קורץ ועשרה מתרגמין אדס כשרים נטלי! ממלאכתן לעסוק בצרכי צביר ילבא קידמין לבית הכנסת כדי שיהיו מצוין עשרה לעת התפלה ומחסרנסיס
משל צבור )נייק פ נ ! שבטלין ממלאכתן ,שיהו מצרין תמיד 3כית המסת שחרית וערנית כדאמרינן נמסכת ברכית <ו:ן כיון שבא
יצאו .מאי טעמא כיון דחביבא להו מכווני דעתייהו .מקום שנהגו לברך יברך ]שלא יברך לא יברך[ .הני מילי לאחריה אבל
הקנייה בבית הכנסת ולא מצא שס עשרה ני׳ !לעיל ג .!:בראשית נמי מאמר הוא .יאף על גב דלא כתיב ביה ויאמר יהי
לפניה מצוה לברך ,הקיימא לן כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ,ופרשינן דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא ,כדכתיב
שמיס ,כמאן דכתיב דמי ,דבאמירה נמי איברי ולא בידיס ,דכתיב בדבר ה׳ שמיס נעשו ור-ה לנ.ו .תורמץ את הלשכה.
)וילך! ויעבר את הכושי .ומברך לפניה מנ׳׳ח סימן .ולאחריה מברך האל הרב את ריבינו והדן את דינינו כוי ,וחותם ברוך
שהשליכו לתוכה שקליס שהניאי באדר וממלאין הגזנרין מהן שלש קופיח לתרומה לקנית מהן קרבנות צבור תמידין ימיספין
הנפרע לישראל מכל צריהן האל המושיע .מתני' בשני ובחמישי ובמנחת בשבת קודין ג׳ אין פוחתין ]מהן[ ואין מוספין עליהן
!:יומא סב .!.אל מול פני המנורה .אמצעי עומל על גופה של מנורה והשאר על הקנים ,ומשמע מקרא לאופן שעל הקנים
ואין מפטירין בנביא .והני ג׳ כנגד כהנים לוים וישראלים .אין פוחתין מעשרה פסוקים בכית הכנסת ,וידבר עולה מן המנין.
מצוללית כלפי אותה של מערב •):ונחות צח .>:מכאן שאמצעי משובה .וקורא ארבעה והשאר ג׳ ג׳ !שם׳ ..מעלין בקדש
והני עשרה כנגד עשרת הדיברות שנאמרו למשה בסיני .ר׳ יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם ,ובראשית נמי
ולא מורידין .מקרא ילסינן לה במגחוח בסרק שחי הלחס !שבת כא.::
מאמר הוא שנאמר בדבר ה׳ שמים נעשו .אמר דכא ראשון שקרא ארבעה משובח ,דתניא אמר ר׳ יוסי למה היה כתוב בקופות
שתורמין כהן את הלשכה א׳ב׳ג• לידע איזה מהן נתרמה ראשון שמצוה בראשון .פי׳ הקופה שהיה כתוב בה אל׳׳ף היא היתה
ראשונה ומן השקלים שבתוכה קונין הקרבנות ומקריבין עד שיושלמו .ועוד מן השניה ואחריה מן השלישית .אמצעי משובח ,מן המנורה .אחרון משובח ,מעלין בקודש ולא מורידין .שיבח רכ פפא לראשו; שקרא ארבעה .הפותח והחותם בתורה מברך
לפניה ולאחריה .אוקימנא גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין .דאי לאו גזירה הפותח מברך לפניה וןהןחותם לאחריה בלבד .בראשי חדשים ובחולו של מועד קורץ ארבעה .ומיבעי לן פרשה צו שהיא שמונה פסוקין היאך יקראו אותה שלשה בני אדם כוי.
מה שאין כ ן כתורה .פירוש שאין קורא אלא אחד מכאן
ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין .וכל שכן שאין שנים
א( ןר״ה כו .תוספתא פ״ג[,
ב( פסחים( :קיט :סוכה לט.
מנחוח לה :נלה סג,.
ג( ןגירסח רג אלפס א״ר
יוחנן כריך יכי־ ועי׳ ג״ כ
בהרא׳׳שן ,ד( ןכרנ אלפס
והרא״ש ל־חא ועמ״ש הטור
סימן חרצנ נשס ר 3עמרס[,
ה( ן ברכות נט .ס:ן תענית
ז 0 ,.ולקמן כל.ן (1 ,ןב״ק
פג ,[.ח( ןר״ה לנ.ן,
נו(]מלתאלר3ילויליתא ברב
אלפס יברא״ש וכן מוכרח
ללא גרסינן לי׳ למי שנות!
עי! עיונו נר״ה לב .הלולים
טובא הוו וכוי[ ,י( !שם[,
כ( יומא סב .סל .שקליס פ״ג
ה״ב ,ל( ן עי׳ יומא סב .סל,[.
מ( מנחוח צח ,:נ( ן במנחות
צח:איתארבי נחןן,ס(ןלעיל
ט:יש״נן(» ,ןל״הנר אחרי
ר״ה ראשון! ,ס( ןק! צח,[:
צ( ןלף כנ.ן ,ק( ןשס[,
ר( ומה ,ש( ן עי׳ חוספוח
ב״ב טי .ל״ה שמונה כוי
ביארו יומרן ,ם> ןועי׳
תוססת שגת קטו .ל״ה ובילו
וכו׳ ולכאורה מסוגיא להתס
תיונתא כלפי סגוואתה
לרש״י הכא למוחק ומצוה
ליישב! ,א( ומסרס .רש״א,
הקורא עומד פרק שלישי מגילה
מסורת תש״ם
א ( תעניח כי ,.ב ( חעגית כז,:
ליקרי .שלישי תרי מהא שני מקראות לפרשת וביום השבת ותלתא
יב:ן,
גבי
ג(
ברכית
]שם
ד( תענית כ ז :ע ״ ש ,ה( פ ו ס ק
נ פ ס ו ק לדעת רש״י ל״ג ליה
וג״ל דהקושיא קאי ארישא
ושל
דמני
ביחיד,
חמשה
י( ן עי׳ נ ד ר י ם עב .ברכות כה.
(1
יש״נן,
נט,[:
ןגיטין
ח( ! ע י ׳ ברש׳׳י תענית כ ז :
דייה הכי גרסינן וכי׳ וצ׳׳ע[,
ןעי׳
ט(
מהרי״ל
רש״א
סי׳
ותשינת
ובמגן
קס
א ג ר ה ס סי׳ קלח ס׳יק ב[,
קראי
גליון הש״ם
לקמן ד ף כח
ע׳׳א תיד׳׳ה כי ק א מ ר :
מעמלות תנן ליה במסכת תענית ביוס הראשון באחל בשבת :דולג.
השני חוזר ומתחיל פסוק שגמר בו שלפניו :פושק .הראשון קורא
הגהות הב״ח
)א(
רש׳׳י ד ״ ה
דולג וכו׳ יהא צריך ל ש י י ר
בפרשה ) :ב ( ד״ה מיסף.
חפלת
כצ׳׳ל
ססקא
ותיבמ
נ מ ח ק ) :ג ( ת ו כ י דייה א ץ
מתחילין
וכו׳
וביוס השבת
ובראשי
וברביעי
אין
חדשיכם
) ד ( ד״ה ואס
לתקן
הראשון
מה
לתיש:
איחא
כו׳
שעשה
שהטעה
את
היוצאים ) :ה ( ב א ״ ד שאני
הכא דלא כצ״ל יתיכת היכא
נ מ ח ק ) :ו ( דייה שאני וכו׳
ואפילו
היכא
משוס:
דאיכא
נר מצוה
א מיי׳ סי״ב מהלכות
בז
תפלה הלכה ג ט ו ש ״ ע
א״ח סי׳ י ׳ קלח ס ע י ף א :
ב מ י י ' פ ״ ו מהלכוח
כח
כלי ה מ ק ד ש הלכה ו :
כט
מיי׳
ג
מהל׳
פי״ב
חצי הפסוק השלישי ופרסקו :גזירה
המפמיר
ביו״נו בחול המועל לפסח
משום
הנכנסין.
שישמעו
השני
שמחחיל
לסוף
ש ״ ע א״ח סי׳ קלז ס ע י ף נ :
מתחיל
פסוק זה
ויאמרו לא
קרא
שני פסוקים מראש הפרשה ויש לומר
ד מיי׳ פ י ״ ג שס הלכה
ראשון אלא שנים .וכן היוצאין שישמעו
את הראשון קורא שלשה ויצאו מבימ
הכנסת ויאמרו לא יקרא השני אלא
גרסינן
הט
ראשון
קרא
כוי :למ״ד דולג נדלוג .למאן לאמר
י«פוסק ליכא למיפרך להא קרא ראשון
שלשה קתני לאי אפשר ע ו ל לחזור:
שאני התם
יאמצעי
שלא ינועו
לומר
שאותו
שקרא
לפניו לא קרא אלא
והראשון מתחיל שס והוא לסוף ט>שני פסוקים מפרשה שלמעלה וכן
שלשה השני קורא שנים מפרשה זו
ג מ ׳ ב ש ל ם א ה ב ה ו נ א קר•
מתהילץ בפרשה פחות מג׳ פסוקים .גזירה משוס הנכנסין
שני
פסוקים וקשה על מנהג שלנו שאנו קורין בפרשת ויחל בתעניות
שנים:
בכהנ־ .ע י ׳
מבראשי חלשיכס פשו להו מרי וכוי:
גיום הראשון.
אין
כב.
עין משפט
יאפשר
מפרשה
זו
קיימא
בשני
כהכי.
לאחריה להך
ובחמישי
לקרות
מתניתא
שהוא
יכול
לקרות מה שירצה שהכל מענינו של
יום :כשם
בפתות
שאין
מתחילין
משלשה
בפרשה
גזירה
פסוקים.
משוס הנכנסין שיהו סבורים לא קרא
זה אלא שני
פסוקים של
התתלמ
פרשה זו שהרי לא היו בבית הכנסת
ולא שמעו שקרא מפרשה העליונה:
כך אין משיירין כוי.
היוצאין
שסבורין
גזירה
שהקורא
משוס
אחריו
של זה לא יקרא אלא שני פסוקים
הנותרים:
שיור דקא
מחמיר
קמא .לתני ושל חמשה
תנא
ביחיל ולא
אמרינן יקרא הראשון שלשה ויפסוק
אם ירצה:
נכנסין
שכיחי.
לפיכך
אין מתהילין בפרשה פחות משלשה פסוקים
ליקרי תרי מהא ותלתא מהך פשו להו תרי
אמר לו זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי
ביום הראשון בראשית ויהי רקיע
דתנן
ותני עלה בראשית בשנים יהי רקיע באהד
והוינן בה בשלמא יהי רקיע באהד התלתא
פםוקי הוו אלא בראשית בשנים חמשה
פסוקי הוו ותניא י הקורא בתורה לא יפהות
משלשה פסוקים ואיתמר עלה רב אמר דולג
ושמואל אמר פוםק רב אמר דולג מאי טעמא
לא אמר פוסק קסבר ייכל פםוקא דלא פסקיה
משה אנן לא פםקינן ליה ושמואל אמר
פסמינן ליה והא אמר רבי הנניא קרא צער
גדול חיח לי אצל רבי חנינא הגדול ולא
תתיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן
טעמא
עשויין חתם
ולהתלמד
הואיל
מאי משום דלא אפשר הכא נמי לא
אפשר ושמואל אמר פוסק מאי טעמא
דולג גזירה משום הנכנסין
לא אמר
ומשום היוצאין מיתיבי י׳ פרשה של ששה
פסוקים קורין אותה בשנים ושל המשה
שלשה
ראשון
ביהיד קרא
פסוקים
השני קורא שנים מפרשה זו ואהה מפרשה
אהרת ויש אומרים שלשה לפי שאין מתהילין
בפרשה פחות משלשה פסוקים ואם איתא
למאן דאמר דולג נדלוג ולמאן דאמר >פוםק
נפסוק שאני התם דאפשר בהכי אמר רבי
תנהום אמר ריב״ל הלכה כיש אומרים ואמר
רבי תנהום אמר ריב״ל כשם שאין מתהילין
בפרשה פהות מג׳ פסוקים כ ך אין משיירי}
בפרשה פהות משלשה פסוקים פשיטא
השתא ומה אתהלתא דקא מקיל תנא קמא
מחמירי יש אומרים שיור דמחמיר ת״ק לא
כ״ש דמהמירי יש אומרים מהו דתימא נכנסין
שכיחי יוצאין לא שכיחי דמנחי םפר תורה
ונפקי קמ״ל ות״ק מ״ש שיורי דלא משום
יוצאיז אתהולי נמי גזירה משום הנכנםיז אמרי
א
א1ב
נ
נ
מוהקרבתם
לשאני אלו
שהוא
הפרשיות
הן לעולם וליכא
שהרי
משאיל .כשישמע שקורא השני שלשה
סעיף
למטעי וכן פרשה
נ:
של ראש חלש שהשלישי קורא וביום
השבח <» אין
הנכנסים
יאמרו
לחוש שמא
שהשלישי לא קרא
שני פסוקים
מוביוס
אלא
שהרי
השבח
הלבר ילוע לעולס וגס יש להם לחשוב
שא״כ לא היה לו
לפרשה
להניח
שהרי גס זו
שהניח בה:
ואם
כשהגיע
מעין
פרשה
איתא
למאן
דאמר
דולג לדלוג .פירש הקונטרס
ללמאן
לאמר פוסק לא קשיא מילי
לטון
שקרא הראשון שלשה פסוקים
אין לפסוק ע ו ל
מאן
וקשה להא
לאמר פוסק אית ליה שפיר נמי לולג
אי לאו גזירה משום הנכנסין והיוצאין
והכא נהי שאין אנו יכולין לתקן מה
יי( שעשו
היוצאים
הראשונים
שיסברו
שהטעו
שהבא
את
אחריו
מוסף רש״י
ה ר א ש ו ן .של ש מ ע .
ביום
בראשית.
ויהי
פ ר ש ה ראשו;ה,
רקיע.
לסי
רקיע,
כראשית
פרשת
שאין
יהי
נפרשת
לכדה ט ׳ פ ס ו ק י ם
כדי קריאת כהן לוי ישראל
כולן
וכן
!תענית
דתלתי
כו.;.
הוי.
פסוקי
וסגיא כהו לחד נ נ ר א נשם
כז .>:ד ו ל ג .הראשון קורא
פסוקים
שלשה
בפסוק
מחחיל
הראשון
יהשני
נו
שסיים
והשנים ע מ ו ה ר י
שלשה,
ומשוס אין
משידן
בפרשה
פחות
משלשה
ליכא,
פסוקים
דלא
משוס
אפשר
ישסו.
מפסיק
הפסוק
לשניס,
קורא שני
פסוקים
ראשון
פוסק.
לא
וחצי ילוי משלים חצי איתי
יקרא אלא שני פסוקים מכל מקום
הכהן
עס
ש ט ס הנותרים ישם(.
ר׳
היה להס לתקן שלא יטעו הנכנסין
לפי שמתחיל זה בשני פסוקים סמוך
לפרשה
לכך
נראה
לפרש
ללמאן
שקרא
הפסוק
הנניא ק ר א .
בעל
שהיה
מ ק ר א ו י ו ד ע ה בגירסא י נ ק י
בטעמיה
ושם•
ישם,
י•
חנינא ..:צ ע ר ג ד ו ל .הרבה
לאמר פוסק לא קשיא מילי ללליליה
טרחחי וחזרתי עליו שיתיר
תרצי שפיר שאני הכא » ( היכא ללא
לשניס
אפשר אבל היכא לאפשר שלא לפסוק
פשיטא
שאין
להפסיק אבל
למ״ל
מיפק
ומתמהינן השתא ומה התחלה מקיל תנא קמא ואמר ואחד מפרשה אחרת ,מחמר יש אומרים ואומי שלשה ,שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקין .שיורי דחמיר ובמשייר( ]דמחמיר[ תנא קמא ואמר
פרשה של חמשה יחיד קורא אותה כולה ואם קרא שלשה והניח שנים ,דאיעבד ,אבל לכתהילה )גי( שלשה צריך להניח ,לא כל שכן דמחמרי יש אומרים .וכיון שאמר הלכה כיש אומרים למה הוצרך
לומר כשם שאין מתהילין כך אין משיירין .ופריקנן מהו דתימא נכנסין שכיחי ,והנכנס ששמע שלא קרא מן הפרשה שהתחיל בה אלא פסוק אחד ולא ידע שכבר קרא מן הפרשה שלפניה שני פסוקים ילך
ויאמר הקורא פסוק אחד יצא ,לפיכך גזר יש אומרים לקרות המתחיל בפרשה שלשה פסוקין .אבל להניח שני פסוקין בפרשד לא הוה גזר דהא שומע העונה אחריו קורא אותם שני פסוקין ושלשה מפרשר
אחרת ולא אתי למיטעא ולמימר דתרי סגיא .ואם תאמר שמא יצא אחד מן הכנסת א( ולא ישמע מה שקרא מן הפרשה ה*חרח] ,יוצאין לא שכיחי[ .קמ״ל .ואסיקנא ה־לכתא דולג והילכתא אמצע־ דולג.
א ( נראה דחחר כאן וצ״צ ילא ישמע מה שיקרא מן הפרשה שלאחריה זה לא שטח יתנחי ס ״ פ ונפקי קמ״צ.
ל
הלכה ג
ד ט י ש ״ ע א׳׳ח סי׳ ת מ
ילועות
הבינו חננאל
רב אמר דולג ,כלומר
כהן קורא ג׳ ולוי חוזר
ה
וקורא פסוק אחד מן מקראות והראשון לא קרא מפרשה
לולג תקשה :שאני־ התם דאפשר.
הפסוקין שלשה שקרא זו אלא שנים ישאל היאך קרא הראשון
קשיא היאך נהגו העולם בחולו של
כהן ובי אחרים ,נשארו
שני פסוקים ולא יותר ויאמרו לו
מועל של חג שקורא הרביעי כל
שלשה ישראל קורא
אוחן .ושמואל אמר פוסק ,שקרא מפרשה העליונה :הלכפא
מה שקראו השניס והא הכא ללא
כלומר פוסק פסוק אחד מאי .בשל מעמלות :ואמצעי דולג.
שרינן לא לולג ולא פוסק אלא היכא
לשנים ועושה השמונה
שאם לא יללג הוא יהא צריך
ללא אפשר ואפילו היכא )י( לקאמר
תשעה וקורין השלשה
משלשה
פחומ
בפרשה
להתחיל
)א(
משוס הנכנסין והיוצאין מיהו הא
משלשה שלשה .משום
דלא איפשר אלא בהכי .פסוקים ואס יקרא שלשה מ ן השניה
פשיטא לן שאס קרא אוחו שלפני
ואותבינן עליה דרב מיהא
דתניא פרשה של ששה נמצא קוראה כולה :מום!« >» .פסקא
האחרון ע ל שני פסוקים מסוף
פסוקין קורין אותה שנים ,תפלת עננו ברכה יתירא :מכדי רב
הפרשה שבפסח או בעצרת שהאחרון
של חמשה יחיד קורא בישראל קרא .שהרי רב לא היה
לולג למעלה ולא יקרא שני פסוקים
אותה ,קרא אחד שלשה
והניח שנים השני קורא לא כהן ולא לוי :דהא רב הונא קרא
של
מפרשה
האחר וגס
שהניח
בהניזקין
גיטין
במסכת
אותם שנים ופסוק אחד בכהני.
אחריה כיון ללא הוי מענינו של יוס:
מן הפרשה של אחריה.
!דף נט :>:הא איכא שמואל .בנהרדעא
ושאין
ויש אומ׳רים ג׳ קורין מן
מאן דעייל שיולי שייל שלח ליה רבה בריה
הפרשה שלאחריה שאין שהוא ממדינת בבל דכהנא הוא:
דרבא לרב יוםף הלכתא מאי שלה ליה תלכתא ידולג ואמצעי דולגן :זח
מתחילין מן הפרשה פחות ודבר עילויה .נהוג היה להיות
משלשה פסוקין .ופריק רב
שאני התם דאפשר בהכי .למעלה מרב כדאמרינן בפרק מרובה
הכלל כל שיש בו מוםף וכוי :איבעיא להו תענית צבור בכמה ר א ש הדש
דשמואל:
לקמיה
עייל
לא
רב
פ(.
<3״ק
כלומר אפשר לו לקרות
ומועד דאיכא קרבן מוסף ארבעה אבל הכא דליכא קרבן מוסף לא או דלמא
מן הפרשה שאחריה .אבל ורב הוא דעביד .להאי דאדבריה
הכא נמי איכא מוםף תפלה ת״ש בראשי חדשים ובחולו ש ל מועד קורין
בעינין בראשית שהשלישי
רוצה לקרות ויהי רקיע ,עליה כבוד הוה עביד ליה משום
ארבעה הא בתענית צבור ג׳ אימא רישא בשני ובהמישי ובשבת במנחה
ובעינין צו את בני ישראל דלייטיה רב לשמואל דלא לוקמי בני
קורין ג׳ הא תענית צבור ארבעה יי אלא מהא ליכא למישמע מינה ת״ש
דסליק עיניינא ,שאי במס׳ שבת פ ׳ שמונה שרציס <ל׳ קח:(.
אפשר לשלישי לקרות
דרב א ק ל ע לבבל בתענית צבור קם קרא בסיפרא פתח בריך חתים ולא
מן ובראשי חדשיכם שלא בפניו לא עביד ליה .ושמואל
בדיך נפול כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אפיח מכדי רב בישראל
בנהרדעא:
בבבל אלא
דהא רביעי קורא ובראשי לא היה
חדשיכם ,וכיון דלא אפשר
מיסק
הרא מאי טעמא חתם ולא בריך לאו משום דבעי למיקרי אהרינא בתריה
להו לקרוא מן הפרשה
8
שאחריה שאחר רוצה
לא רב בכהני קרא ההא י>רב הונא קרי בכהני ב ש ל מ א רב חונא קרי בכחני
לקרותה הילכך דולגין.
אמר ר׳ יהושע בן לוי דהא אפילו רב אמי ורב אסי ״דכהני חשיבי דארעא ישראל מיכף כייפו ליה לרב הונא אלא ר ב הא
הלכה כיש אומרים .ועוד איכא שמואל דכהנא הוה ודבר עליה שמואל נמי מיכף הוה כייף ליה לרב ורב הוא דעבד ליה כבוד וכי
אמר כשם שאין מתחילין
בפרשה פחות משלשה עביד ליה בפניו שלא בפניו לא עביד ליה הכי נמי מםתברא דרב בכהני קרא דאי סלקא דעתך בישראל קרא
פסוקין ,כך אין משיירין
פסוקין .לפניה מאי טעמא בריך לאחר תקנה אי הכי לאהריה נמי לבריך שאני היכא דיתיב רב דמיעל עיילי
פחות משלשה
החמירו יש אומרים בהתחלה :שיולי
חפלה
טיר
לי
לפסוק
לצירך
הפסיק
תינוקות
שאינן
לפני
פסוק
שלומדים
יכולין
כולו ו ש ש .
לא
נמי
משוס
אי
הנכנסין
שני
בפסיק
הבא
אפשר.
ס ״ ת ,דבדילוג
אס
לקרוא
גט
אפשר
ותייצאין,
ומחחיל
דילג
שסיים בו הראשון,
בני א ד ס
שמעי
הנכנסין
קריאת
לימר
סנורין
שלא
הראשי;
קרא
שלא
הראשון אלא שני פ ס ו ק י ם
מניה
ונפיק
יכשהראשון
פסוקים
שניס,
חורנא,
ג׳
קורא
ואינו משייר אלא
גזירת יוצאין,
איכא
דסברי האי שני דסגיא ליה
פסוקים
בשני
פרשה
ישםי.
ש ל
פסוקים.
השנה
ששה
ימות
אשאר
קאי :שם(.
אומרים
ויש
ש ל ש ה .מפרשה
אחריתי
ישם(.
למאן
דולג
לדלוג
דאמר
דאמר
ולמאן
נפסוק.
פוסק
כלומר פ ר ש ה של
חמשה ססיקין אמאי ק ו ר א
שני שלשה ס ס י ק ץ נ פ ר ש ה
לידלוג אי
אחרת,
יעייש
)שם.
הנ־-ח׳.
דאית
ליפסיק
כהגהית
דאפשר
ליה
רווחא,
בהכי.
שיכיל
לקדוח מ פ ר ש ה אחרת ,אבל
הכא לית ליה דיומא ,ד ה א
לא
מצי
בראשית
למקרי
ייהי
אלא
יש ס
רקיע
כח! .א ל א מ ה א
ליכא
מינה.
דידאי
למישמע
מתני׳ לאו כולה ד י ק א ,אלא
חדא
מינייהו
דוקא,
או
רישא או סיפא ,ומנא א י ד י
א ט ו ההוא ולא י ד ע י ג ן הי
מינייהו דיקא ד נ ג מ ר מיניה
; ש ב ת קנא.!:.
רב
הוגא.
ישראל הוה ! ג י נ ו ץ נט.(:
כב:
עין משפט
נר מצוה
ל א א מיי׳ פ י ״ כ מהלכות
תפלה
א״ח
הלכה ט ז
טור
תקנט
וסי׳
סי׳
חקעט:
ל ב כ מיי׳ שס ) ט ו ר א״ח
סימן ת ק נ ט ( :
לג
מהל׳
ג
מהלכות
מיי׳ פ ״ ו
ע ״ ז הלכה
ו
תפלה
הלכה
ופ״ה
יד
ט ו ש ״ ע א״ח סי׳ קלא ס ע י ף
ח כהג״ה:
לד
ד ה מיי׳ פ ״ ה מהל׳
תפלה הלכה י ד ו פ ״ ו
מהלכות ע ״ ז הלכה ז:
לה
הקורא עומד פרק שלישי מגילה
ו מיי׳ פייה מהלכות
תפלה הל׳ י ד ט ו ש ״ ע
א׳׳ח ס י מ ן קלא ס ע י ף ת :
ז ]מיי׳ שס הלכה י ג ן :
תורת אור השלם
.1ל א תעשו לבם
אלילם ופסל ומעבה ל א
תקימו לבם ואבן משבית
ל א תתנו בארצכם
לדשתחוה עליה כי אני
ין אלהיכם:
ויקרא כו א
•2ויאמר ין א ל יהושע
קם לף ל מ ה זה אתה
נפל על פניך:
יהושע ז י
.3ותק־ בת שבע אפים
ארץ ותשתהו למלך
ותאמר יחי אדני המלך
ךח־ לעלם:
מלכים א א לא
.4ויהי ככלות שלמה
להתפלל א ל ין א ת כ ל
התפלה והתחנה הזאת
קם מלפני מזבח ין מכרע
ע ל ברכיו וכפיו פרשות
השמים:
מלכים א ח נד
.5ויספר א ל אביו ואל
אחיו ויגער בו אביו
ויאמר לו כלה החלום
הזה אשר הלמות הבוא
נבוא אני ואמך ואחיך
להשתהות לף ארצה:
בראשית לז י
הבינו חננאל
מתני• ביום טוב חמשה
וביום הכפורים ששה כוי.
ואסיקנא נקוט האי כללא
בידך כל דטפי מילתא
מחבריה טפי בה גברא
יתירא .בראשי חדשים
ובמועד דאיכא קרבן
מוסף קורין ארבעה ,ביום
טוב דאסור בעשיית
מלאכה חמשה ,ביום
הכפורים דענוש כרת
ששה ,בשבת דאיסור
סקילה שבעה .גופא רב
איקלע לתענית ציבור קם
קרא כסיפרא במקום כהן
דאפילו רמי ורכסי כהני
השיבי מיכף הוו כייפי
ליה .ושמואל דהוא כהן
לא הוה התם .פתח בריך,
חתים לא בדיך .נפול בולי
עלמא אאפייהו ורב לא
נפל ,משום דרצפה של
אבנים הוות קמיה .דתניא
ואבן משכית לא תתנו
רצפה
בארצכם .פי׳
כדכתיב על רצפת בהט
וסוחרת,
ושש ודר
וכדתנינן עמוד והפג על
רצפה .וברצפה של אבני
מסורת הש״ם
ו ש א י ן בהן ביטול מלאכה כגון ר א ש חדש קורץ ארבעה .וקשיא
מיפק לא נפקי .הלכך לפניה נריך גזירה משוס הנכנסין כדאמרינן
להא בפרק אין דורשין בחגיגה )לף יח .ושס> אמרינן ראש
לעיל לאחריה לא בריך ללא חייש ליוצאין :זה הכלל כל שיש בו ביטול
חלש יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה וי״ל לולאי
מלאכה לעם .במה שהן מאחרין בבימ הכנסת :כגון המניה צבור.
ה( ג ר נ ו ת ל י :ש ג ו ע ו ת ט ז , :
מותר הוא בעשיית מלאכה לאנשים אבל נשים אסורות במלאכה לפי
שמותר במלאכה .רוב תענית צבור מותרין במלאכה חוץ משל גשמים
ננ״
שלא פרקו נזמיהן במעשה העגל׳(:
ו ל ר ב אשי מתני׳ מני לא תנא מיפק לא נפקי ת״ש זה הכלל כל ש י ש בו
קמא ולא רבי יוסי דתניא
ביטול מלאכה לעם כגון תענית צבור
בו׳ רבי יוסי אומר לעולם קודין
ותשעה באב קורין ג׳ ושאין בו ביטול
שלשה ומפטיר אחד .וא״מ דלמא ר׳
מלאכה לעם כגון ראשי חדשים והולו של
יוסי היא ו ה ט קאמר לעולם קורין
מועד קורין ד׳ שמע מינה אמר רב אשי והא
שלשה והרביעי ד ה ר מפטיר אחד
ולא בעי למימר אחד מ ן השלשה אנן לא תנן הכי זה הכלל כל יום ש י ש בו
ר ״ ל דכי היכי דלת״ק ליכא למימר
מוםף ואינו יום טוב קורין ארבעה לאתויי
מפטיר אחד דהיינו רביעי להא מאי לאו לאתויי תענית ציבור ותשעה באב
)׳(הוא ממעט 3ט׳ באב שהוא בשלישי ולרב אשי מתניתין מני לא תנא קמא ולא
וברביעי יותר משני וה׳ דעלמא
רבי יוסי דתניא >הל להיות בשני ובהמישי
וא׳׳כ מסחמא לא יחמיר בט׳ באב
קורין ג׳ ומפטיר אהד בשלישי וברביעי קורא
שהוא בב׳ וה׳ לקרוח רביעי ואינו
אהד ומפטיר אהד רבי יוםי אומר לעולם קורין
מחמיר לקרוח אלא להפטיר הכי נמי
לר׳ יוסי ה ר המפטיר אחד מ ן השלשה ג׳ ומפטיר אחה ואלא קשיא זה הכלל לא
לאתויי ר א ש חודש ומועד חא בחדיא קתני
רב
אימא
ואיבעית
שקראו:
פישוט ידים ודגלים הוא דעבד
לה בראשי חדשים ומועד קורין ארבעת
כדעולא .וקשה וכי לא היה יודע
םימנא בעלמא יהיב דלא תימא יו״ט וחולו
<ג(דמצי לשנרי ה ט וכי ס ״ ד מעיקרא
ש ל מועה כי הדדי נינהו אלא נ ק ו ט האי
שיהא אסור בלא פישוט ידים ורגלים
כללא בידך כל דטפי ליה מילתא מחבריה
וי״ל למעיקרא אסר ליה מדרבנן בלא
טפי ליה גברא יתירא הלכך בר״ה ומועד
פישוט יליס ורגלים ובסוף קאמר
דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה ביו״ט דאסור
ואיבעית אימא אין אסור מלרבנן
בעשיית מלאכה חמשה ביוה״כ דענוש כרת
ורב פישוט יליס ורגלים הוא לעביל
לאסור מ ן התורה ומיהו קשה ש ש ה שבת דאיכא איסור סקילה שבעה
ללישנא קמא לאסור מלרבנן בלא
גופא רב איקלע לבבל בתענית צבור קם
פישוט יליס ורגלים יש לממוה על
קרא בםפרא פתח בדיך התם ולא בריך נפול
בתי כנסיות שלנו שיש בהן רצפה
כולי עלמא אאנפייחו ורב לא נפל על אנפיח
היאך נופל שליח צבור על פניו ונראה
מ״ט רב לא נפיל על אפיה רצפה ש ל אבנים
לי למצלי אצלויי ובהט שרי והכי
היתה ותניא ואבן משכית לא תתנו בארצכם
נמי משמע בסמוך למייתי ההיא לפרק
להשתהות עליה עליה אי אתה משתחוה
אין עומלין לברכות )לף לל :ושס>
בארצכם יאבל אתה משתהוה על אבנים
לחזינן להו לאביי ורבא למצלי אצלויי
ש ל בית המקדש כדעולא דאמר עולא לא
כן פירש רב האי גאון:
אין אדם חשוב רשאי ליפול על
אסרה תורה אלא רצפה ש ל אבנים בלבד אי
פניו .בירושלמי מפרש היכא הכי מאי איריא ר ב אפילו כולהו נמי קמיה
שמחפלל בשביל הצבור אבל בינו
דרב הואי וליזיל לגבי ציבורא ולינפול על
לבין עצמו שפיר דמי:
אפיה לא בעי למיטרח ציבורא ואיבעית אימא
קידה על אפים .לא מכח הקרא
רב פישוט ידים ורגלים הוה עביר וכהעולא
הוא מפיק לה דהא כחיב
דאמר עולא י לא אסרה תורה אלא פישוט
נמי )ישעיה מט( אפיס ארץ ישתחוו
ידים ורגלים בלבד וליפול על אפיה ולא
לך אלא הכי גמיר ליה מרביה
ליעביד פישוט ידים ורגלים לא משני ממנהגיה
)י( לגבי לשון קידה שייך אפים:
א
א
0
:
ג
1
הני
ואיבעית אימא יאדם השוב שאני י> כדרבי
אלעזר דאמר רבי אלעזר י אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן
נענה כיהושע בן נון דכתיב ויאמר ה׳ אל יהושע קום ל ך ]וגו׳[ תנו רבנן
״קידה על אפים שנאמר ותקד בת שבע אפים א ר ץ כריעה על ברכים וכן
הוא אומר מכרוע על ברכיו חשתחואה זו פישוט ידים ורגלים שנאמר
חבוא נבוא אני ואמך ואחיך לחשתחות ל ך ארצה י׳ לוי אהוי קידה קמיה
דרבי ואיטלע והא קא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם
דברים כלפי מעלה שהרי אדם גהול הטיה דברים כלפי מעלה ואיטלע
ומנו לוי הא והא גרמא ליה ״אמר רב הייא בר אבין הזינא להו לאביי
ג
2
3
ה
4
5
ורבא
ואחרונים:
אמצעיים
נמי מותר
באב.
ותשעה
במלאכה אלא
תענית כ ט ! (5 , :ש ג ת
א(
ק מ ז .יש״נן ,ג( ] ש ג ת ; א .
וש׳׳נן,
ו(
ד(
תענית
תענית כה.
]כרכות
ז(
ח(
יד,:
סוכה
ע״ש[,
לד:
]דף
ןתהליס ק ג ! ,נו(
במקום
כה ,!.י( ן ו ע ״ ע ת י ס ׳ חגיגה
שנהגו :ראשי חדשים .אין בו ביטול
יח .ד ״ ה ר ״ ח ותוס׳ ר ״ ה כג.
מלאכה כל כך שאין הנשים עושומ
ד ״ ה מ ש ו ס ומותי שכת כד.
דייה אי דלמאן,
מלאכה בהן והכי נמי אמרינן במס׳
משואומ
ראש השנה »ל׳ כג (.גבי
משום ביטול מלאכה לעם שני ימים.
ושמעתי מ פ י מורי הזקן ז״ל שניתנה
להם מצוה זו
בעגל
נזמיהן
בסרק מ״ה
פירקו
בשביל שלא
)תוספת .ואני מצאתי
לבריימא
אליעזר
לרבי
שמעו הנשים ולא רצו לימן נזמיהן
לבעליהן אלא אמרו להן אתם רוציס
לעשות פסל
שאין בו
ומסכה
כח
להציל ונתן הקב״ה שכרן של נשים
בעולם הזה
תלשיס
הן
שיהו
יותר מ ן
עתילוח
חלשים
משמרות
האנשים
ראשי
להחחלש כמו
תתחלש
כנשר
נעורייכי ע״כ> ומקרא מסייעו לכחיב
אשר נסתרת שם
)שמואל א כ!
לחולא
ביום
ותרגם
המעשה
ביומא
יונתן
והתם נמי גבי ר״ת
לקאמר ליה מחר חולש
קאי
וקרי ליה
לערב ר״ח יום המעשה אלמא ראש
חלש לאו יוס המעשה הוא .ומועל
נמי לאו
שהרי
ביטול מלאכה לעס
באין לבית הכנסמ יומר מימות החול
לפי שאין עושין בו מלאכה אלא בלבר
ולרב אשי.
האבל:
רש״י ד ״ ה
)א(
וכי׳ על
אימא
יאיגעית
כלל
סניו
שהיה א ד ם ) :ב ( ת ו ס ׳ ד ״ ה
וצרכ אשי וכו׳ ד ה א
ממעט גט׳ גאג
חל
כשהוא
גשלישי
) ג ( ד״ה
הוה
ונרניעי:
ואיגעימ
אימא
יודע
דכעי
וכו׳ לא היה
לשנויי ) :ד ( ד״ה ק י ד ה וכו׳
ליה
גמיר
ולא
מדניה
דגכי
מייתי ק ר א א ל א
לשון ק י ד ה :
ולעוה״ב
ראשי
שנאמר ס(
הגהות הב״ח
לאמר זה הכלל
למתני׳ לאתרי נמי תשעה באב לאית
מוסף רש״י
קורץ
ומפטיר
שלשה
א ח ד .מאותן שלשה אחרון
מפטיר
משוס
נחיל
מיסיפין
אנשים ולא
שאין
מגי
יותר
כר״ח ע ל
לנו
גשכח
שאין
די,
להוסיף
וכיי״ט,
אלא
ולפיכך
קורי! ג׳ ח מ ן ס פ ר ח י ר ה
קרו
ה ו א וכלאו הכי ה ו י
שלשה ,שהוא מ ת ק נ מ ע ז ר א
לקריח
ולוי
ינחמישי כהן
כשני
וישראל
קורא
) ת ש י ת כס.(:
אחד
א ה ד .אחד
עצמו
ומפטיר
יהוא
קורא
ה מ פ ט י ר !שם!.
השוב
אדם
אין
רשאי
ביה מוסף תפלת עננו :מתני' מני
ליפול
כוי חל להיות כוי .גבי תשעה באב
עצמו ג פ נ י הצנור ,שאם לא
תניא לה
תענית:
בתרייתא
בשמעתא
קורא אחד
הקורא הוא הוי
בעלמא .הא
המפטיר:
להדר
למס׳
ומפטיר אחד.
סימנא
נקיט ליה
בזה
אלא אס כן י ו ד ע י ! ג ו שהוא
שאמר
לו
כיהושע
חשינ
ה ק כ ״ ה קוס ל ן למה
זה
אחה נופל על פ נ י ך ! ת ע נ י ת
יד.(:
הכלל סימנא יהיב לן כ ר :כל דטפי
מילחא מחבריה .כל יום העודף לבר
מחבירו; לא אסרה תורה .בפסוק זה
דוגממ של
מקדש :לא בעי מטרת
צבורא .שאם ילך יעמדו מפניו :פישוט
ידים ורגלים .כשהיה נופל על פניו
ושאר הצבור לא היו עושין כ ן :לא
משני .לא היה רוצה לשנות ממנהגו:
ואיבעית אימא .לא היה רגיל ליפול
על פניו )א( כלומר שהיה אדס חשוב
ואינו
נופל על
כלומר
אא״כ
פניו :אא׳׳כ נענה.
בטוח
במעשיו
שהוא
נענה בתפלתו :למה זה אתה נופל על
פניו.
יענה יחרפוהו ,כ ן שמעמי,
ארצה.
אלא שלא יעשו רצפח אבניס בבהכ״נ
על
לנזוח
להשתהות
לשון
לך
משתטח
משמע
; ב ו כ ו ת לד -
לשין
שיטוח
) ש ב ו ע ו ת טז.(:
לוי
יקי
שני
א
ח
ו
י
גודליו
ק
י
ד
•
ה
5
ג א ר ן ושוחה ונושק
ותענית כה.ו.
את הרצפה
ואיטלע.
נעשה ח י ג ר לפי
שכשזוקף
ג ו פ ו מאליי יאיני
נשען על י ד י כחזקה לדחוף
ג י פ ו למעלה נמצא כל אונס
מחניי
זקיפתו על
ע .!.יטיח.
)כראשית
קשח
)כה(.
יוריק,
נא(
כמטחר
!שם!.
דברים.
!סונה
הטיה
נמס׳
עליח
לשון
חעניח
יישכח
לך
כ מ ר י ס יאי אתה משגיח על
מ י ן וסוכה שם .1ה א ו ה א
ג ר מ ה ל י ה .החטא ג ר ס לו
פניך .אלמא אין לו לעשות :קידה.
שנצלע ג ק י ד ה ותענית כ ה ;
האמורה בכל מקום אינה אלא על
נענש נ ח ט א ח ד ג ר י ס ונענש
אפים:
ארצה.
משמע
כולו
שטוח
ארצה :אחוי קידה .נועץ גודליו ונשען
עליהם ושוחה ע ל שנושק את הרצפה
וזוקף ומתוך שאינו יכול להשען על גולליו ואין יליו מסייעות אותו בזקיפתו וצריך להתאמץ במתניו וממוך כך נצלע בבוקא לאטמא :הטיח
דברים כלפי מטלה .במסכת תענית״( עלית למרוס ואין אמה משגיח על בניך :הא והא גרמא ליה .לסי שהטיח נתקלקל בשעת הסכנה:
דמצלי
בית המקדש אתה משתחוה ולא כרצפה זולתי המקדש .ואקשינן אי הכי לכולי עלמא אסיר .ופרקינן קמיה דרב הואי .איבעית אימא פישוט ידים ורגלים הוה עביד רב וכדעולא דאמר לא אסרה תורה ]א[לא פישוט ידים
ורגלים .איבעית אימא אמאי לא נפיל רכ אאפיה ,משום דרי אלעזר דאמר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו בציבור אלא אם כן נענע כיהושע בן נון ,שנאמר ויאמר ה׳ אל יהושע קום לך וגוי .ת״ר קידה על אפים ,כריעה
על כרכים ,השתחויה פישוט ידים ורגלים .וכולהו מקראי .לוי אחוי קידה קמיה דרבי ונפל ואיטלע .והאי גרמא ליה והאמר ר׳ אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה כר] .אמר רב חייא בר אבין חזינא להו לאביי
גשעמ
המאורע
כדאמרינן
נ מ ס כ ח שכח ) ל ג .ו
חורא ח ד ד
לסכינא
נפל
,סוכה
הקורא עומד פרק שלישי מגילה
מסורת הש״ם
א( ] ת ו ס פ ת א פ ״ ג [ ,ג ( ] מ ס ׳
פי״ח
סופרים
ע״ש
ה׳׳ד
ו צ ״ ע [ ,ג( סנהדרין י ] :ע י ׳
עין משפט
ך ך
נר מצוה
דמצלי אצלויי .על צידיהן ולא נופלין על פניהן ממש לפי שאין אדם
הני שלשה וחמשה כנגד מי .אבל מששה של יום הכפירים לא בעי
חשוב רשאי ליפול על פניו :הכי גרסינן תנא דבי ר׳ ישמטאל היא:
ע ד לקמן קשיא אמאי לא בעי מד׳ של ראש חדש בנגד מי
ד״ה
גיו׳׳ט מאתרץ לבא .לבית הכנסת שצריך לטרוח בסעודת יו״ט כך וכן של חולו של מועד ר ״ ל דקים ליה דטעמא דמוסף חשיב לטפויי
מ ג ד [ ,י( נסוכה י ד :ס י ר י ט .
חד גברא אבל לטפויי כל כך)<*( ביו״ט וביוה״כ ובשבת לא ס״ל משוס
לעיל כ א :
תוספות
ס נ ה ד ר י ן י , [ :ה( ] ה ו ד ו ת י א :
כריתות ה , [ :י (
!תוספת׳
מפורש במסכת סופרים׳( :וממהרין לצאת .משוס שמתת יום טוב:
שכבר תיקנו
׳(כרת וסקילה אי לא משכחינן כנגד
הכל מערב שבמ ויפה למהר ביאתן
רואי פ נ י
המלך.
ובשבת ממהרין לבא.
דאמשורוש
וקשיא
ה״ד[,
]פי״ח
פ ״ ג [ ,ז(
ורבא המצלי אצלויי :ביו״ט המשה ביוה״כ
כוותיקין :וממהרין
ח ( ] א ס ח ר א [ ,ט( נ מ ״ נ כ ה [ ,לקרות שמע
י( נשם[ ,כ( צ״ל מלאכת כרת.
ש ש ה כו׳ :מתני׳ מני לא ר׳ ישמעאל ולא
מהרש׳׳א ,ל( ] ו ע י ׳ ח ו ס פ ו מ לצאת .משוס עונג שבת :ברכת
רבי עקיבא דתניא >ביו״ט המשה וביוה״כ
ע ״ ז ת .ד׳׳ה ה ע ק ב כוי אכל כהנים .שלשה תיבות בפסוק ראשון
י ע ק נ מינאה ד ר ׳ א נ ה ו וכו׳
ש ש ה ובשבת שבעה אין פוהתין מהן ואין
וחמשה בפסוק שני ושבעה בפסוק
]עי׳
ליישנן( D ,
ומצוה
מוםיפין עליהן דברי ר׳ ישמעאל ר״ע אומר
ת ו ס פ ו מ תעצית כ ט :ד ״ ה שלישי :חמשה מרואי פני המלך
כשני[ ,נ( ] ו כ ן לקמן נ ס ו ג י ן ושבעה רואי פני המלך .שבעה
ביו״ט חמשה וביום הכפורים שבעה ובשבת
כט,[:
הס כדכתיב שבעת שרי פ ר ס ומדי יי( ש ש ח אין פוחתין מחן אבל מוםיפין עליהן
ומהם יש חמשה תשובים כלכתיב
מני אי ר׳ ישמעאל קשיא תוםפת אי ר״ע
בסוף מלטםיי( .שלשה שומרי הסף בסוף
קשיא ששה ושבעה אמר רבא תנא דבי רבי
תורה אור תשלם ס פ ר מלכים ( .וכנגלן תיקנו אלו מעין
.1ו י ע מ ד ע ן ך א ה ס פ ר
ישמעאל היא דתנא דבי ר׳ ישמעאל ביום
בעובדיה.
לבר מלכות :דמישלם
ע ל מגדל ע ץ א ש ר עשו
טוב חמשה ביוה״כ ש ש ה בשבת שבעה
מ ע מ ד א צ ל ו ממים במעשיו :מפני כבוד חורה.
לדבר
אין פוהתין מהן אבל מוםיפין עליהן דברי ר׳
מ ת ך נ ן ה ו ש מ ע ו ע נ י ה שלא יהא כבוד מורה וכבוד נביא שוה
ואוךןה וחלקןה ומעשיה
ע ל י מ י נ ו ו מ ש מ א ל ו וטון דמשוס כבוד תורה הוא ולא
ישמעאל קשיא דר׳ ישמעאל אדר׳ ישמעאל
פ ך ן ה ו מ י ש א ל ו מ ל כ ן ה משום חוגה לאו ממנינא הוא :מ ג ד
תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל מאן תנא
ו ה ש ם ך ח ש ב ך נ ה ז כ ר ן ה ז׳ שקראו בתורה .לא פיחת כל אחד
ב י ו ״ ט מאחרין לבוא וממהרין
להא דתניא
נחמיה ח ד
משלם:
מ ג ׳ פסוקים :ואם איתא .לאינו
לצאת ביום הכפויים ממהרין לבוא ומאחרין
׳ g'101עולה מ ן המנין הוו להו שמונה
וממהרין
ו ב ש ב ת ממהיין לבוא
לצאת
שקראו בתורה וכ״ל בעינן בנביא:
גליון הש״ם
לצאת לימא י ״ ע י א י ת ליה גביא יתייא
מגלו
ג מ ׳ ואפי׳ אשה .עי׳ ר״ה
אפילו תימא י ב י ישמעאל ינפיש ם י י ו י א
ד ף לג ע ״ א ח ו ס ׳ ד׳׳ה הא
ר ׳ י ה ו ד ה :ש ם מ פ נ י כ ב ו ד דיומא הני שלשה יהמשה wושבעה כנגה מי פליגי בה י ב י יצחק ב י נחמני
צ ב ו ר .לקמן ד ף כ ד ע ״ כ
ו ש ״ נ :ש ם פ פ ט י ד מ ה ו והד דעמיה ומנו רבי שמעון בן פזי ואמרי לה ר׳ שמעון בן פזי והד העמיה
ש י ע ל ה .פ י ׳ חענית ד ׳ כ
ובחמישי:ט ומנו רבי יצחק ב ר נחמני ואמרי לה ר׳ שמואל ב ר נהמני ה ד אמר כנגד
ע ׳ ׳ נ חדי׳ה גשני
והס
ת ו ם ׳ ד״ה כיון וכו׳
ברכת כחנים וחד אמר כנגד שלשח שומרי חםף חמשח מרואי פני חמלך
שת״ע
להודיע
תקנוהו
ר ש ו ת .ע י ׳ נ ר כ ו ח ד ף נ שבעה רואי פני המלך תני רב יוסף ג׳ המשה ושבעה שלשה שומרי חסף
ע ״ א ת ד ״ ה מ כ ר ך ו ד ף ד חמשה מרואי פני המלך שבעה רואי פני המלך אמר ליה אביי ע ד האידנא
ע ״ נ מ ד ״ ה א מ ר ר ׳ יוחנן
ו ד ף כז ע ״ נ ת ו ס ׳ ד ״ ה מאי טעמא לא פריש לן מ ר אמר ליה לא הוה ידענא דצריכתו ליח י* ומי
והלכתא:
בעיתו מינאי מילתא ולא אמרי לכו אמר ליה יעקב מינאה לרב יהודה הני
ש ש ה דיוה״כ כנגד מי אמר ליה כנגד ש ש ה שעמדו מימינו ש ל עזרא
וששה משמאלו שנאמר ויעמוד עזרא הסופר על מגדל ע ץ א ש ר עשו
הגהות הב״ח
) א ( ת ו ם ׳ ד ״ ה הני וכוי לדבר ויעמוד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו
אכל ל ט ס ר י כל כך ב ש ב ת ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשום וחשבדנה זכריה משלם הני
משום
טוב
וביום
ידמישלם
מ ל א כ ה ו כ ר ת ו ס ק י ל ה שבעה הוו היינו זכריה היינו משלם ואמאי קראו משלם
לא ס ״ ל אי לא אשכחינן :בעובהיה ת״ר יי י הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן ואפילו אשה אבל
) ב ( ד ״ ה ח ד א מ ר וכו׳
יחזור ר ק ר א מ ה ש ק ר א אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור איבעיא להו מ פ ט י ר
ה ש נ י ע י ו כ ן ) :ג ( ב א ״ ד או מהו שיעלה למנין שבעה רב הונא ור׳ ירמיה ב ר אבא ח ד אמר עולה
נ ר ״ ח של חנוכה ו ש ב ת אין
צ ו ר ך ל ק ר ו ת ד ח נ ו כ ה וחד אמר אינו עולה מ״ר עולה דהא קרי ומ״ד אינו עולה כדעולא דאמר
כ ד א י ׳ ל ק מ ן ד ף כ ט עולא מפני מח המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורת תחלח מפני כבוד
וחיכוח
כצ״ל
דהלכחא
נ י ל מ ד נ ו דחנוכה נ מ ח ק :תורה וכיון דמשום כבוד תורה הוא למנינא לא סליק מיתיבי י המפטיר
בנביא לא יפהות מעשרים ואהד פםוקין כנגד שבעה שקראו בתורה
^101׳^
ואם איתא עשרים וארבעה הויין כיון דמשום כבוד תורה הוא
א
,
נ(א
ג
ב
ג
1
ה
8
8
8
ה
ו
הגהות הגר״א
]א[
גמרא
חמשה
ש נ ע ה כנגד מ י כוי
הני
כנגדו
שלשה
כצ׳׳ל:
שבעה
מי:
הקונטרס
פירש
לומר שתקנו מכמיס כנגד ענינו של
אותו רשע לכך
אומן
פירש ר״ת
הכתובים בספר ירמיה )נב( ובמלטם
<ב כה( כתיב ה׳
שהשנים שלא
סופרי
מצעה
ובירושלמי מפרש
הוזכרו
הדיינין:
במלכים
אמר
הס
יעקכ.
יעקב דהא
שם
כתיב
רשעים ירקב )משלי י ( :ח ד
אמר
עולה.
פסק
עולה וחד א מ ר אין
ר״ת דקיימא לן י«כמ״ל עולה ולכך
בתעניות במנתה
אנו נוהגין
ובט״ב
שהשלישי מפטיר וכן ביום הכפוריס
במנתה אבל בשבתות ובימים טובים
וביוה״כ שחרית המפטיר לא ה ר מן
דכיון שמותר להוסיף עליהם
יכולין אנו
מנהגינו
לעשות
אליבא
דכולי עלמא דאי הוי הלכה כמ״ד אין
עולה עבדינן שפיר ואפילו הוי נמי
הלכה כמאן
דאמר עולה מ ״ מ אין
שהרי
ואע״ג
לחוש
מותר
להוסיף
דאמרינן לקמן <דף כט (:חל להיות
בואתה תצוה ק ו ר ץ שיתא בואתה תצוה
וחד 3ט משא מכל מקוס נהגו עכשיו
לקרות
המפטיר
שהוא
שמיני
כל
זה כדי לנהוג מנהגינו וחזן
שטעה
הסדר של שבת
יחזור
וגמר
כל
רקרא )י( השביעי וכן אס הוא יו״ט
וקרא כל המנין
שהוא צריך
ושכח
לקרות בחובת היוס יחזור ס פ ר מורה
רקרא אחר
כתובת
היום
ואתרון
שקרא קודם הוי כמאן דליתיה אבל
בשבת של חנוכה או בר״ח של חנוכה
»0אין צריך כדאימא בילמדנו לתנוכהנ(
דהלכתא אין
עיקר
משגיחין
וימים שיש בהן
בחנוכה
כל
קרבן מוסף
גומר קדיש קולס שיוציא ס פ ר תורה
ובימים
שאין בהן קרבן
מוסף אין
גומר קליש קולם ובשבת לא יקרא
פתות מאחל ועשרים פסוקים לשבעה
בני אלם כל חל וחל שלשה פסוקים
ובמנחה ובשני ובחמישי עשרה פסוקים
ואס
שכח ולא קרא כל כך יחזור
ויקרא:
א
סעיף
נהגה׳׳ה:
ל ז ב נויש״ע א״ח סי׳ רסז
סעיף
ג
לח
ג:
סי׳
טיש״ע א״ס
ר פ א נהג׳׳ה:
לט
מיי׳
ד
פי״כ
מהל׳
חפלה הלכה יז ס מ ג
ע ש י ! י ט ט ו ש ״ ע א׳׳ח סי׳
ר פ כ סעיף ג :
מ ה
ו
מיי׳
שס הלכה
ק
ף ג [ ט ו ש ׳ ׳ ע שס ס ע י ף
ד נהג״ה:
מא
ז
מיי׳
שס הלכה י ג
ט ו ש ״ ע א״ח ס י ׳ ר פ ד
סעיף א:
גרסינן שאס הוה מין ל( לא
היה מזטרו
המנין
לו
ט ו ש ״ ע א״ח
תקכט
סי׳
א
כיון
דמשום כ כ ו ר תורה
הוא כנגדו נמי ל א בעי .וקשיא לפי
מנהגינו שאנו גוהגין בכל שבמומ השנה שהמפטיר חוזר וקורא מה שקראו הראשונים ואין קורא כלל אחר כך אס כן מאי קא משני כיון
למשוס כבוד המורה הוא כנגדו נמי לא בעינן אדרבה היה לו לומר ט ו ן דאין קורא אלא מה שקראו הראשונים כנגדו לא בעינן אלא
שמע מינה לבימי המנאים היה המפטיר קורא מה שלא קראו הראשונים ו ה ט נמי משמע מלמקינו ג׳ פסוקים כנגלו למפטיר בנביא
מוסף רש״י מ ג ל מה שקרא בתורה למאן לאמר עולה כלאמרינן בסמוך א״כ שמע מינה שהוא קורא מה שלא קראו הראשונים וא״כ קשה למה אין
ד מ צ ל י א צ ל ו י י .כשגוסלין אנו נוהגין לעשומ כן ונראה לפי שבימי החכמים לא היו אומרים קריש בין אומן שקראו קולס המפטיר והמפטיר ולכך היה המפטיר
רבינו חננאל
ורבא כי נפלו על אפייהו
דמצלי אצלויי[ ,פירי
מטין לצדיק .י ר ו ש ל מ י
)בסנהדרין( ]בעבודה זרה[
בתהלת פרק ר׳ ישמעאל
ר׳ אמי ]בבלייא[ בשם
רבנן דתמן לא התירו
השתחויה אלא לתענית
ציבור ובלבד על הצד.
ר׳ ינאי זעירא בשם
אבהתיה כל מי שאינו
כשר כיהושע שאם •פול
על פניו יאמר לו מן
השמים קום לך אל יפול
ובלבד יחיד על הצבור.
רב מפקיד בבי רב אחא
ורב אמי מפקד לאינשי
ביתיה כד תהוון נפקין
לתעניתא לא תהוון רבעין
כאורחיכון .ר׳ יונה ודי
אחא רבעין על סטריהון.
אמר ר׳ שמואל חמית ר׳
אבהו רביע כי אורחיה.
ביום טוב חמשה וביום
הבפורים ששה כולי.
ואוקימנא לתנא דבי ר׳
ישמעאל ,דתני ביום טוב
חמשה וכיום הכפורים
ששה ובשבת שבעה אין
פוחתין מהן אבל מוסיפין
עליהן .וכשמוסיפין ב
קורק בספר תורה מאחרין
וכשפוהתין
לצאת,
ממהרין לצאת .הני ג׳
שקורץ בשני ובחמישי
ובשבת במנחה ובתעניות
ובטי באב וכיוצא בהן,
והי שקורין ביום טוב,
וזי שקודין בשבת ,כנגד
ברכות כהנים .הפסוק
הראשון שלש תיבות,
והשני חמשה ,והשלישי
שבעה .ת נ י רב יוסף
שלשה כנגד שומרי הסף,
שני ואת שלשת שמרי
הסף .ה׳ מרואי פני המלך,
שני וחמשה אנשים מראי
פני המלך .שבעה מרואי
פני המלך ,דכתיב ושבעה
אנשים מרואי פני המלך.
ששה דיום הכפורים כנגד
ששה שעמדו מימינו
של עזרא ומשמאלו,
שני ויעמד אצלו מתתיה
ושמע ועניה ואוריה
וחלקיה ומעשיה על ימינו
ומשמאלו פדיה וגוי.
ירושלמי
משה
התקין
פושטי!
על פניהם אין
ידיהם ורגליהם אלא מ ט י ן מסיים אבל אתר שנסלר הש״ס ומקנו לומר קליש בין אומס שקראו ראשינה והמפטיר כמו שתקנו לומר ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן רראו לישראל שיהיו קורץ
עינינו אחר השטבנו שלא היו אומרים בימי התנאים והם תקנוהו להוליע שתפלת ערבית רשומ ו ה ט נמי מקנו לומר קליש בין השבעה בתורה בשבתות ובימים
)ברכות רד•(.
על צדיהן
ב ר כ ת כ ה נ י ם .למפטיר להוליע שאינו ממנין השבעה והר״ר אליהו הנהיג את בני עירי שאפילו כשמוציאין שני ספרי תורומ או שלשה נוהג מנהג זה טובים ובראשי חדשים
כנגד
ובחולו של מועד ,שנא׳
נ פ ס ו ק ראשון ג׳ תינות
והשני ה ׳ ושלישי ז׳ תיכות שיקראו הראשונים הכל והמפטיר מוזר וקורא ממה שקראו הראשונים וכן הנהיג רבינו משלס וכן נוהגין עכשיו בכל צרפת ושינו אמ וידבר משה את מועדי ה׳
מנהג רש״י ורבותיו ור״ת והא שאין מוציאין 3׳ ספרי תורות בכל השבתות לקרוא בשניה וביום השבת כמו שעושין ביו״ט נראה לפי שאין אל בני ישראל .עזרא תיקן
כנגד
י.>:
)סוהדויו
בפרשה אלא שני פסוקים ואין קורין בתורה פחות מ ג ׳ פסוקים ואין להתהיל בפרשה שלמעלה או לסיים בפרשה שלמטה משום ללא הוי שיה ו קורין שלשה בתורה
הסף
שומרי
שלשה
בשני ובחמישי ובשבת
אשכחנא
כלומר
כוי.
מענינו של יום ועול י״ל לפי שצריך להפטיר בכל שבת מענינו של יום ואי קרינן בשל שבת א״כ יהא צריך להפטיר בלסליק מיניה והיינו במנחה .אבל הקריאה
שלשה
דארעא
דמלכוחא
בשבת וא״כ יהו כל ההפטרות מענין אתל ועול י״ל לפי שלעולם אין קורין בספר תורה שני בקרבנות אלא באותן שבאין לכפרה כלפירש בתורה מימות משה רבינו
ממוני! ושבעה ממונין ,ג ׳
היתה שלא ישאדו שלשה
כ נ ג ד שומרי ה ס ף נצדקיהו לקמן פ ר ק בני העיר ) ל ף לא (.שקורין בהן ביו״ט ומהני לישראל כאילו הקריבום אבל קרבנות שבמ אינן באץ לכפרה ומש״ה אין ק ו ר ץ בהן:
ימים בלא קריאה בתורה.
גלוח
גני
) מ ״ נ כהן
לא
8
גנוזראדן,
נמי
והמס
משכחת חמשה מ ר ו א י פ נ י
המלך,
ובאחשורוש
)אסתר
א ( אשכחן ש נ ע ה ש ד פ ר ס
ו מ ד י )סנתדריו י.(:
והוא תיקן טבילה לבעלי קריין ,ושיהו בתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי ,ושיהו רוכלין וכוי .הלעוזות לא נהגו להיות קורין גהו״ז ,אלא אחד קורא כל הפרשה .היה אחד יודע כל הפרשה ,קורא אותה
כולה .שבעה יודעין שלשה פסוקץ ,כולן קורין אותן .אתר יודע שלשה פסוקין ,קורא חוור וקורא .ר׳ ועירא בשם ר׳ ירמיה העבד עולה ממנין שבעה .והא אסור לאדם ללמד עבדו תורה ,תיפתר כשלמד מעצמו
או כשלמדו רבו כטבי .וידבר עולה מגי פסוקין .אמירו משמיה דרב שבעה חוץ מן המפטיר .התיב ר׳ הנינה כולי .תנו רבנן הכל עולין למניין שבעה אפילו אשה אפילו קטן ,אבל אמרו חכמים אשה לא תיקרא
בתורה מפני כבוד צבור .המפטיר שקורא בתורה ,חד אמר עולה למניין שבעה וחד אמר אינו עולה .ואותבינן על מאן דאמר אינו עולה למניין ז׳ אלא צריך ז׳ והוא ,מיהא דתניא המפטיר בנביא לא יפחות
מכ״א פסוקין ,ג׳ פסוקין לכל אחד ,כנגד שבעה שקראו כתורה .ואם איתא דתמני בענן בהדי המפטיר ,כ״ד פסוקי בענן .ופרקינן המפטיר כיון דמשום כבוד תורה קרי ,פיר׳ שלא יקרא בנביאים עד שיקרא בתורה,
כג:
עין משפט
נר מצוה
מב
א מיי׳
תפלה
ס י ״ נ מהל׳
יג
הלכה
ט ו ש ״ ע א״ת סי׳ ר פ ד ס ע י ף
א:
ל א שנו אלא במקום שאין מתדגמין .ועל זה אנו סומכין שאין אנו
כנגדו נמי לא בעינן .לקבוע ג׳ פסוקים בנביא כנגד אותן שקורא
הפרשיות:
לצבור:
מתרגמין
שס:
מד
ג מיי׳ פ ״ ח מהלכות
תפלה הלכה ה
שס ט ו ש ׳ ׳ ע איית ס י ׳
ס ע י ף א וסי׳ ס ט ס ע י ף א :
מה
ד מיי׳ שס ןהל׳
דן
טוש׳׳ע א״ח סי׳
סט
סעיף א:
מ ו ה מ י י ' שס הל׳
ה
ן ו פ ט ׳ ׳ ו שס הל׳
ט י ש ״ ע א״ח
טן
קכח
סי׳
סעיף א:
מז
ד
ו מיי׳ שס הלכה
יפי׳יב הלכה ג טיש׳יע
א׳׳ח ס י ׳ ק מ ג ס ע י ף א :
מח
ז
מט
ה
מיי׳
שס
סייח
הל״ד:
מיי׳ סי״ב מהל׳
אבל הלכה ד ט י ש ״ ע
י ״ ד סי'
ט מיי׳
נ
שעו:
ס י ״ ג מהלכית
אבל הלכה א ס מ ג עשין
מד״ס ב טיר
נא
שס:
י מיי׳ פ ״ נ מהלכות
ברכות הלכה י י פ ״ י
מהלכות אישות
טוש׳׳ע
אה״ע
סעיף
ה
הלכה
סב
סי׳
ד:
נ ב כ מ י ״ ס ״ ה מהלכות
S
בעשרה ויצאו מקצתן אפ״ה גומרין ועל היוצאים הוא אומר
ואין
פורסין על שמע.
פירש בני אדם
הקונטרס
בבית
שבאו
הכנסת אחר שהתפללו הצבור ורוצים
לומר קדיש וברכו צריך עשרה ור״ת
דבשבעה שלא שמעו עס שלש
פירש
אחרים סגי וה״נ איתא במס׳ סוסריסמ(
רבותינו
שבמערב
ונותנים
טעס
אומרים
בשבעה
לדבריהם
דכתיב
בפרוע פרעות בישראל בהתנדב
)שופטים ה(
ברכו ה׳
עס
דאיכא שבע
תיבומ ר ״ א אפילו בששה משוס דברכו
הוי הששי ור״ת כתב
משוס
בחמשה
בספר הישר
חמש
דליכא אלא
מיבוח עד ברכו ונ״ל אפילו בשלשה
שלא שמעו והכי פירושו דקרא בפרוע
פרעומ בישראל שלא עשו מה שמוטל
עליהם לעשות אז יתנדב העס לברך
ה׳
תיבות
וליכא אלא שלש
עד
בהתנדב ותלמידי רש״י פירשו משמו
דאפילו בשביל אחד שלא שמע יכולים
הס לפרוס על שמע
אוחו
ואפילו
סמג
ששמע כבר יכול להוציא אותן שלא
ע ש י ! סח ט ו ש ״ ע א״ח ס י מ ן
שמעו כמו שאנו רואים שליח צבור
ברכות הלכה ד
קצב ס ע י ף א :
נ ג ל מ מיי׳ ס׳׳ח מהל׳
ע ר כ י ן הלכה ב:
נד
נ מיי׳ פ ״ ח מהלכוח
תפלה
הלכה
י
ש ״ ע א״ח וסי׳ נה
טיר
סעיף
א [ וסי׳ ס ט ס ע י ף א :
:ה ס מיי׳ פ י ״ ג מהלי אבל
הלכה א ס מ ג
מד״ס ב ט ו ר י׳׳ד סי׳
עשי!
שעו:
נ ו ע מיי׳ פ ״ ב מהלכוח
נ ר כ ו ח הלכה י
שאף על פ י שהתפלל כבר השמונה
עשרה
א ה ״ ע סי׳ ס״ כ ס ע י ף
כז
ע ר כ י ן הלכה כ :
חוזר
מ״מ י״ל דאין זה ראייה כל כך דשאני
השמונה
ברכות
עשרה
שהרי
אס
היה מתפלל ממחילה בקול רס שמא
לא יכוונו לבס להגיע עם שליח צבור
במקום קדושה ומודים ור״ת לא היה
רוצה לעשומ אפילו לעצמו:
מהל׳ אישות הל׳׳ה ט י ש ״ ע
ד:
ברכוח
בלחש
ומתפלל
בקול רס ואע״פ שכולנו בקיאין עכשיו
ופ״י
פ מיי׳ פ ״ מ מהלכות
ו א מ ר ר׳ יצהק א״ר יוחנן ברבת
אבלים
פירש
בעשרה.
נח צ מיי׳ פ י ״ נ מהלכות
ר ״ י דלא מיירי בברכת המזון שהרי
טור
פרק
תפלה הלכה
ג
ש ״ ע א״ח סי׳ קלז ס ע י ף כ :
נט
ק מיי׳ שס הלכה י
ט י ש ״ ע א״ח סי׳
קמה
סעיף א:
לא הימה ברחוב העיר כדפי׳
קמא דכתובות !דף ת :ושס> אלא מיירי
בברכות
שהיו אומרים ברחוב העיר
שהיו עושין לנחם אבלים
במעמדות
אבל בשל ברכת המזון סגי בשלשה
תורה אור השלם
.1בה אמר יי צבאות
אלהי ישראל עלותיכם
ספו ע ל זבחיכם ואכלו
ירמיהו ז כא
בשר:
.2ולא תחללו את שם
קדשי ונקדשתי בתוף
בני
ישראל אני י; מקדשכם:
ויקרא כב לב
ו ..הבדלו מתוף העדה
אתם
הזאת ואכלה
במדבר טז כא
ברגע:
.4עד מתי לעדה
הרעה הזאת אשר המה
מלינים עלי א ת תלנות
בני ישראל אשר המה
מלינים עלי שבלעתי:
במדבר יד כז
. 5והתנחלתם אתם
לבניכם אחריכם לרשת
בהם
לעלם
אחזה
תעבדו ובאחיכם בני
ישראל איש באחיו
ל א תרדה בו בפרף:
ויקרא כה מו
המפטיר
בתורה :מקום שיש
מ ת נ י ׳ אין
והוא עצמו
מצטרף כדפירש הטעם
בהנים בו׳.
שם :ע ש ר ה
קשיא
לי אמאי לא בעי אחד עשר דאין ב״ד
שקול בכל דבר שהוא חלוי
שעומד
בשקול הדעתי( :ו א ד ם מ י קדוש.
פירש
הקונטרס
פ״ק
דסנהדרין
<לף טו (.והא אין נמכר בשוק כעבד
לכן אין קדוש וקשיא אמאי לא קאמר
דמיירי
בעבד
כנעני
שיכול
אדם
להקדישו דהא עבד כנעני שפיר קרוי
אדם כדאמרינן פ ׳ השולח )מטין לת:
יש (»0כל חרס אשר יחרס מ ן האדם
תורגמן
פורסין טל שמט.
שקראו הצבור את שמע
ועוזבי ה׳ יכלו)ישעיה א( וכן הלכה:
סמג
נה
הפטרומ
שבכל
ימות
השנה וכן
אין פודםיץ על שמע פחות מעשרה .בירושלמי מפרש שאס החחילו
מ נ ב מ י י ' שס הלכה יג
ס מ ג עשי! י ט טיא״ת
הקורא עומד פרק שלישי מגילה
מסורת הש״ם
שאני .שיש
מנין הבא
עומד אחד
לבימ
ואומר קדיש
טורח
כא:
כ א :ע ״ ש ,ג( ] נ ר כ י ת
ע ״ ש סנהדרין ע ד :ע ״ ש ן,
הכנסמ
לאחר
ד ( ב״ב ק , :ה( כתובות ח,.
וברכו
וברכה
י ( ! כ ר כ ו ת מה (1,1:סנהדרין
ראשונה שבקריאת שמע .פורסין לשון
חצי הדבר :ואין טוברין לפני התיבה.
כנגהו נמי לא בעי מתקיף לה רבא והרי
שליח צבור :ואין נושאין כפיהן.
עולותיכם םפו דלא הויין עשרין וחד וקרינן
הכהניס :אין קורין בתורה .בצבור:
שאני התם הסליק עניינא והיכא דלא םליק
מעמד ומושב .למת
אין עושין
עניינא לא והאמר רב שמואל בר אבא זמנין
כשנושאין אמ המת לקוברו היו יושבין
םגיאין הוה קאימנא קמיה דר׳ יוהנן וכי הוה
ז׳ תעמיס לבכות את הממ והרוצה
קרינן עשרה פסוקי אמר לן אפםיקו מקום
לסופדו יספוד והכי תניא !ב״ב לף ק>:
אין פוחמין משבעה מעמדות ומושבות
ש י ש תורגמן שאני דתני רב תהליפא בר
לממ כגון עמדו יקרים עמודו שבו
שמואל לא שנו אלא במקום שאין תורגמן
יקריס שבו :ברכת אבלים .מפרש
א ב ל מקום שיש תורגמן פוסק :מתני׳ אין
בגמ׳ :וחנחומי אבלים .כשחוזרין
פורםין על שמע י ואין עוברין לפני התיבה
מ ן הקברות עומדין ומנחמין אמ
ואין נושאין את כפיהם י ואין קורין בתורה
האבל ואין שורה פחותה מעשרה
מעמד
׳ואין מפטירין בנביא ״ואין עושין
סנהדרין !דף י ט .ן :ואין
במסכת
ומושב ואין אומרים ברכה אבלים ותנהומי
נברך
המזון בשם.
מזמנין על
אלהינו :והקרקעות .של הקדש הבא
אבלים י וברכת התנים יואין מזמנין <א> בשם
לפדותן צריך עשרה ואחד מהן כהן:
ובקרקעות תשעה וכהן
פהות מעשרה
ואדם כיוצא בהן .אס בא ) » לפדות
ו א ד ם כיוצא בהן :גמ ״מה״מ אמר ר׳ חייא
לה:
מפרש
ובגמ׳
מיד הקדש
בר אבא א״ר יוהנן דאמר קרא ונקדשתי
גמ׳ עדה .אין פחותה מעשרה
בתוך בני ישראל כ ל דבר שבקהושה לא
שנאמר עד מחי לעדה הרעה הזאת
יהא פהות מעשרה מאי משמע דתני ר׳ חייא
יצאו יהושע וכלב :לאו אורח ארעא.
יאתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך
להטריח שליח לכך ולקרותן יקרים
דא״כ מה הנחת למרובין :אין אבלים
ה ב ד ל ו מתוך
בני ישראל וכתיב התם
מן המנין .שהרי הוא אומר ברכה
עד
העדה ואתיא עהה עדה הכתיב התם
למנחמים בפני עצמן אחינו בעל
מתי לעדה הרעה הזאת מה להלן עשרה
הגמול ישלם לכס גמולכם הטוב בא״י
א ף כאן עשרה :ואין עושין מעמד ומושב
משלס הגמול ולאבליס בפני עצמן
פהות מעשרה :כיון דבעי למימר י׳עמדו
אחינו בעל נחמות ינחם אתכם בא״י
יקרים עמודו ש ב ו יקרים ש ב ו בציר מעשרה
מנחם אבלים» ואינו כוללן יחד :י׳
לאו אורה ארעא :ואין אומרים ברכת אבלים
כהנים כתובים .בפרשת הקדשות ל(
שלשה בערטן ושלשה בבהמה וארבעה
וברכת התנים )וכוי( :מאי ברכת אבלים
בקרקעומ וכיון דמשלמי בהו עשרה
ברכת רהבה דא״ר יצחק א״ר יוהנן ברכת
בעינן עשרה גברי :תד לגופיה.
ואין אבלים מן המנין
אבלים בעשרה
דכהן בעינן :ואימא תמשה כהנים
ברכת חתנים בעשרח ׳וחתנים מן המנין:
ותמשה ישראלים .כיון דטעמא משום
ואין מזמנין על חמזון בשם פחות מעשרה
מיעוט אחר מיעוט הוא השלישי
)וכו׳( :י י * כיון רבעי למימר נברך לאלהינו
אינו מיעוט אחר מיעוט וכיון דדרשמ
בציר מעשרה לאו אורה ארעא :וחקרקעות
ליה wשני מיעוט אחר מיעוט
איתרבי לישראל כי הדר אתא כהן
תשעה וכהן ואהם כיוצא בהן )וכו׳( :מנה״מ
שלישי אשמועינן דליהוי כהן ולא
אמר שמואל עשרה ״כהנים כתובים בפרשה
ישראל וכן ה׳ וכן ז׳ וכן ט י :עבד
הד לגופיה ) ו ה ד למעוטי( ואידך הוי מיעוט
איתקש לקרקעות .שנאמר והמנמלתם
אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא
אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה
חמשה
לרבות תשעה ישראלים וחד כחן ואימא
לעולם בהם תעבודו :מ ת נ י ׳ ולא
כחנים וחמשה ישראלים קשיא :ואדם כיוצא
יקרא למתורגמן יותר מפסוק אתד .שלא
בהן :׳•אדם מי קדוש אמר רבי אבהו באומר
יטעה מתורגמן)מן( המתרגם על פ ה :
ובנביא
דמי עלי דתניא האומר דמי עלי שמין אותו
דכתיב
איתקש לקרקעות
ועבד
כעבד
הקורא
והתנחלתם אותם לבניכם אהריכם לרשת אהוזה :מתני׳
בתורה לא יפהות משלשה פסוקים קולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד
1
א
:
א( ] ס נ ה ד ר י ן נ .ן ,ב( כרכות
ג
ה
מ ו ( f t , .ן כסנהדרין ליתא],
ן יומא
נו(
י(
וש״נן,
מנ.
טו,[.
וסנהדרין
נ ( ! כ ת ו ב ו ת ח:ן ,ל( ן ו י ק ר א
כזן ,מ( ן פ ׳ ׳ י ה ל ״ ז ן 1 ( ) ,עי׳
ת ו ס ׳ ערכין י ט :דייה
דלמאן ] ( D ,ע ״ ש
או
דמייתי
ק ר א אחרינאן,
גליון הש״ס
ג מ ׳ כיון
לםיםר
רבע־
נ ב -ך ל א ל ה י נ ו ,עי׳ ברכות
ד ף מט ע ״ נ תוס׳
דייה
נברך :ת ו ם ׳ ד״ה י א
שנו
ש כ כ ל י מ ו ת השנה.
וכוי
ע י ׳ לקמן ד ף כ ד ע ״ א תוכך
דייה ואס היו:
ט
א(
ל
מ
2
נ
הגהות הב״ח
) א ( כ מ ש נ ה ואי!
על
מזמנין
כשס:
המזון
) כ ( י ש ״ י ל ״ ה ואדם וכי׳
אס נא
לסטור
עצמו
ד״ה
ואימא
מיד) :ג(
חמשה וכי׳ ד כ י ו ן י ד ר ש ת
ליה כ ה ן שני מ י ע ו ט :
ג
מוסף רש׳יי
3
4
הו
ס
ח,
נז>
פ
5
צ
ובנביא
לא יפדה לרבומ עבדו ושפחתו הכנענים וי״ל דאי אימא דמיירי בעבד כנעני סגי בשלשה אבל בעשרה לא כדאיתא בירושלמי גזרה שמא
תשעה
ובקרקעות
ו כ ה ן .ק ר ק ע ו ח של הקדש
צריך תשעה והעשירי
לשומן אס
בגמרא
בא
מפרש
מקראי
כהן
לפדותן,
לה
ייליף
נ!.
;סנהדרין
ו א ד ם .ה ג א לסדית עצמו
מ י ד הקדש
עשרה
צריך
לשימו ,י ג ג מ ר א פ ר י ן
נשם;..
מ י קדיש
אדס
כיוצא
ב ה ן .כ ק ר ק ע י ת ,ד ג ע י נמי
ת ש ע וכהן לשימי nutטו.!:
עמדו
לאחר
עמודו.
יקרים
שישבו מ ע ט
ה מ מ ו נ ה א ו מ ר להן
ילכי אל
היה
עמדו
כן
מ ק ו ס אחר,
נראה כעיני ;דשב״ם
ק!.
מיעוט.
ישראל,
ישראל
ואימא
ב״ב
מיעוט
דכולהו
אהד
ממעטי
ד מ ש מ ע כהן
ולא
;סנהדרין
שב;!.
המשה
והמשה
כהנים
ישראלים.
נ ע י נ ן ,ד ק מ א לגופיה ישני
לו הוי מ י ע ו ט אחר מ י ע ו ט ,
ושלישי
הדר
איצטרין
לגופיה מ י ה ר כהן,
דכיון
דאיתרכי ליה מ מ י ע ו ט אחר
מ י ע י ט דאפילי ישראל,
ה ד ר כתג
כהן
כי
דיקא
כתניה ,דלאו מ י ע י ט
אחר
מ י ע ו ט הוא ,ד ה א שני לאו
מ י ע ו ט הוא אלא ריכוי ,וכן
כולם ח ד דווקא ו מ ד
הוי
מ י ע ו ט אחר מ י ע ו ט ••שסו.
א ד ם מ י ק ד ו ש .והא אין
נ מ כ ר בשיק כ ע ב ד לכן
אין
קדיש ותוכי כאן בשם רש״י
סנהדרין! ,לפנינו שס אינו׳!.
ישמעו ויברחו וא׳ית אימא דההיא ירושלמי איירי בדינא דרבנן אבל בדינא דאורייתא צריך עשרה וא״כ הדר קושיין לדוכתיה דכי פריך
אדם מי קדיש לישני דמיירי בעבד כנעני וי״ל דפשיטא ליה דמתניתין חשיב ותני הדינין שצריך לעשות וא״כ אי איתא דאיירי בעבד
רבינו תננאל
הא הוה בשלשה ועוד נראה דסבר ליה למקשן דאי אימא דמיירי בעבד הוה ליה לפרושי בהדיא הקרקעות והעבדים תשעה וכהן כדקמני כנגדו לא צריך .והדעת
בכל מקום הקרקעות והעבדים ןוע׳׳ע תוספות סנהדרין טי .ל״ה אדם[ :ש מ י ן אותו כעבד ועבד איתקש לקרקעות ד י ת י ב והתנחלתם נוטה שאינו עולה .ואי
סליק עניין ההפטרה ,לא
אותם ונוי .משמע דעבד עברי איתקש לקרקעות והכי נמי משמע פ ר ק קמא דקדושין <דף ׳ .ושם( דאשה הוה לה נכסים שיש להן
חיישינן לכ״א פסוקים .וכן
אחריות מטעם דעבד איתקש לקרקע וקשיא דהיינו דווקא עבד כנעני לעליה כתיב קרא דוהתנחלמס אבל עבד עברי לא מצינו כלל אי איכא ,תורגמן אפיי לא
קרא מן ההפטרה אלא בי׳
דאיתקש לקרקע ודאי ההיא לקדושין יש לדחוח כדפירש׳ שם אבל הכא קשיא:
פסוקים פוסק ,כרי יוחנן
ובנביא
ודיו&] .תנ"[ אין פורםין
על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין כפיהן ואין קורץ בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמדי ומושב ואין אומרים ברכת אכילים שהיא ברכת רחבה ,ואמר ר׳ יוהנן ברכת אכילים בעשרה ואין אכילים מן המיניין.
ותנחומי אכילים וברכת חתנים ואין מזמנים על המזון בשם ,פחות מעשרה .מנא לן וא׳מרו משו׳ם ר׳ יוחנן דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל ,וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאה ,וכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת .יצאו
יהושע וכלב נשארו המרגלים י׳ והן שנקראו העדה .ומפורש בתלמוד ארץ ישראל מהאי קרא דכתיב בבני יעקב לשבור בתוך דבאים וכתיב וירדו אחי יוסף עשרה .ומקשינן בירושלמי מכיוץ דתנינן אין פורשיי את שמע ,ליודה
מילה תנינן אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה .ופרקינן לכן צריכה כהדה דתני אין פורשין את שמע פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו מקצתן גומרין ,וכן כולם השנויים במשנתינו כיוצא בהן .ועל כולן הוא אומר ועוזבי
הי יכלו] .ואדם כיוצא בהן[ וכן אדם שאמר דמי עלי שמין אותו כעבד ,ולא יהיה פחות מעשרה| .מתני'[ הקורא בתורה לא יפחות לו מג• פסוקין כנגד תורה נביאים וכתובים .ולא יקרא לתורגמן בתורה יותר מפסוק אחד
הקורא עומד פרק שלישי מגילה
מםורת הש״ס
א( ]לעילנא,[:ג( יומאסח:
ס י ט ה מא ,.ג( ן מ ו ס פ ׳ פ ״ ג [ ,
ד( ] כ ר כ ו ת כ , [ :ה( ] ס י ״ ד
ה ט ״ י [ ] 0 ,כוונת ת ו ס פ ו ח
דליתא
כן
אלא
כתרגום
דממרגסעלערוסדחףפחח
רחף
האמח
וכן
כתרגום
שלפנינו יכן איתא
כרש״י
ישעיה ע ל פ ס ו ק ע ר ו ס ת״י
פחח[ ,ז( ]לא נמצא מ ק ו מ י [ ,
( Pמ ה ר ש ״ א מ ו ח ק זה,
תורה אור השלם
.1כ י כ ה א מ ר י ן
חנם
ולא
נמכרתם
תגאלו:
בכסף
ישעיהו נב ג
.2כ י כ ה א מ ר א ד נ י י י
ןרר
מצרים
כראשנה
עמי
שם
לגור
ישעיהו נב ד
•3ו ע ת ה מ ה ל י פ ה נ א ם
חנם
משליו יהילילו נ א ם
ותמיר
כל
מנאץ:
.4
היום
יי
שמי
ישעיהו נב ה
וידבר
ץ אל
משה
א ח ר י מ ו ת ש נ י ב נ י אהרן
ב ק ר ב ת ם ל פ נ י יי ו ן מ ת ו :
ו י ק ר א טז א
אף
בעשיר
לחדש
השביעי
הזח
יום
.5
חכ?ףים
הוא
מקרא
ק ד ש יהיח ל כ ם ועניתם
א ת נפשותיכם ו ה ק ר ב ת ם
אעזה לין:
ו י ק ר א כג כז
**a
ומביא שלשה .אס ירצה ולא איכפמ לן אס יטעה ללא נפקא מיניה
שלשה .ועכשיו אין אנו מקרין למתורגמן אפילו בנביא
נר מצוה
D
מיי׳
א
פי״נ
תפלה הלנה
מהל׳
יי:
הוראה :ואם היו שלשתן כוי .בגמ׳ מפרש היכא משכחת לה רצופין:
אלא פסוק א ח ז שלא יבא לטעות רק בתחילת ההפטרה
שהשומע
אנו מקרין ג׳ למתורגמן להוליע ט כן הלין אי לא דחיישינן שיטעה:
] [ Dי ג ס מ ג עשין י ט
את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע :ועד כמה הוא
על
קמד
מדלגין
בנביא.
מפרשה
בהורה.
לפרשה :ואין מדלגין
ו א ם היו שלשתן ש ל ש ל ש פרשיות קורין אחד אחד .קשיא
מה שאנו מתרגמין ויאמר יהושע אל
מדלג .בנביא :שלא יפסוק התורגמן.
שלא ידלג ממקום שהוא קורא אלא
ובנביא שלשה היו שלשתן ש ל ש פרשיות
כדי שיוכל לגול את הספר ולקרומ
קורין אחד אהד מדלגין בנביא ואין מהלגין
במקום הדילוג קודם שיגמור המורגמן
בתורה ועד כמה הוא מדלג ע ד כדי שלא
מרגום המקרא שידלג זה משום שאין
יפםוק המתורגמן :גמ' הני ג׳ פםוקין כנגד
כבוד צבור לעמוד שם בשתיקה:
מי > א מ ר רב אםי כנגד תורה נביאים
נמ׳ קורא .כהן גדול אחרי מות
וכתובים ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק
ביום הכפורים משנה היא במסכת
יומא ואך בעשור לחודש ר ש כאן
אהד ובנביא ג׳ פסוקים ואם היו שלשתן
דילוג דפרשת אך בעשור לחדש
ש ל ש פרשיות קורא אחד אהד כגון כ י כה
השביעי בפרשת אמור אל הכהניס :אמר ח׳ חנם נמכרתם כ י כה אמר ה׳ אלחים
כאן בכדי שלא יפסוק המתורגמן.
מצרים ירד עמי בראשונה ועתה מח לי פח
והאי בכדי שלא יפסוק הוא שהרי
סמוכין ה ן :והא קתני גרסינן .ולא נאם ה :מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה:
ורמינהי י קורא אהרי מות ו א ך בעשור
גרסינן עלה :בענין אחד .ששניהן
מדברין בדבר אחד ואין כאן טירוף והא קא מדלג אמר אביי לא קשיא כאן בכדי
הדעמ הלכך כי לא מפסיק תורגמן
שיפסוק התורגמן וכאן בכדי שלא יפםוק
מדלג שהרי שניהן בענין יוה״כ
התורגמן והא עלה קתני מהלגין בנביא ואין
מדברים ומתני׳ דקתני כלל לא בשני
מדלגין בתורה ועד כמה הוא מדלג ע ד כדי
עניניס כגון מפרשמ נגעים לפרשת
שלא יפסוק התורגמן מכלל דבתורה כלל
זבין :וההניא .בניחותא :אין מדלגין
כלל לא אלא אמר אביי׳ לא קשיא כאן
מנביא לנביא .שיש כאן טירוף יותר
בענין אהד כאן בשתי עניינות והתניא מדלגין
לחתילתו.
הספר
מסון«
מדאי:
בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינין כאן
למפרע :מתני׳ המפטיר בנביא.
מי שרגיל להפטיר בנביא מקנו
וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן תניא אידך
מכמים שיהא פורס את ש מ ע :הוא
״ אין מדלגין מנביא לנביא ובנביא ש ל שנים
את
עובר לפני התיבה .להוציא
ע ש ר מדלג ובלבד שלא ידלג מסוף הספר
הצבור בקדושה שבתפלה :על ידו.
לתחילתו :מתני׳ המפטיר בנביא הוא
בשבילו :קטן אינו פורס על שמע.
פורס על ש מ ע והוא עובר לפני תתיבה
לפי שהוא בא להוציא רבים ידי
והוא נושא את כפיו ואם היה קטן אביו או
חובמן וכיון שאינו מחויב בדבר אינו
רבו עוברין על ידו קטן קורא בתורה
מוציא אחרים ילי חובתןי( :ואינו נושא
את כפיו .אם כהן הוא שאין כבול
ומתרגם יאבל אינו פורס על ש מ ע ואינו
של צבור להיות כפופין לברכתו:
עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו
פותת (» .במס׳ סופרים ה מפרש
י פוחח פורם את שמע ומתרגם אבל אינו
כל שכרעיו נראין .ערום ויחף מתרגם
קורא בתורה ׳ואינו עובר לפני התיבה ואינו
ערטילאי ופחח )ישעיה כ> :פורס
נושא את כפיו םומא פורם את שמע ומתרגם
בברכה:
אמ שמע .להא מחויב
רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות
אבל אינו קורא בחורה .משום כבול
מימיו אינו פורם על שמע :גמ' מ״ט ר ב פפא
תורה וכן לפני המיבה וכן בנשיאומ
כפיס גנאי הוא לצבור :נמ׳ משום
אמר משום כבוד רבה בר שימי אמר משום
כבוד .להעביר לפגי התיבה הואיל
דאתי לאינצויי מאי בינייהו איכא בינייהו
וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו תיקנו
דעביד בתנם תנן ואם היה קטן אביו או רבו
לו זו לכבוד :משום אינצויי .הדבר בא
עוברין על ידו אי אמרת משום <* נצויי קטן
לידי מחלוקמ אני מפטיר ואתה תעבור
בר נצויי הוא אלא מאי משום כבוד קטן בר
לפני התיבה :דקא עגיד בחנם .הבא
כבוד הוא אלא איכא כבוד אביו וכבוד רבו
לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר
א
ב
א
8
1
2
3
ו א ש ו ר ב א פ ס עשקו:
ין כ י ל ק ח ע מ י
ובנביא
כד.
עין משפט
,
5
4
5
ג
העם המקדשו )יהושע ג> ר ש שם
ג׳
פסוקים ע ד בעת ההיא ומקרין אומן
למתרגם
ביחד
שלשתן
שיש
ואע״פ
פרשה בסוף שני פסוקים והא שאנו
מתרגמין
ועצרת
הפטרות של פסח
ט פ י משאר י ״ ט לפי שהן מדברות
בנס היום כדי
לפרסם הנס
כדי
וכן
במתן
תורה
אבל
אינו פורס על שמע .ואפילו
לרבי
לפרסם
יהולה
ם א ב ג מיי׳ שם הלכה
טוש״ע
למכשיר
א׳׳ח
סעיף א:
סב
מיי׳ פ ״ ח
ד
תפלה
מהל׳
יא
הלכה
ט ו ש ״ ע א׳׳ח ס י ׳ נג ס ע י ף
ו:
ה
סג
מיי׳
שם
פט״ו
הלכה ד ט ו ש ״ ע א״ח
סי׳ קכח ס ע י ף ל ד :
ם ד ו מיי׳ סייח שס הלכה
י:3
םה
הנס:
ליה
פי׳
ז
מיי׳ שס
א״ח
טיש׳יפ
סעיף
סי׳ ; ג
יג:
סו
מיי׳ שס
ח
א״מ
טוש׳׳ע
סעיף
סי׳ ס ט
במגילה לעיל )לף יט (» >:הכא מולה
שלא יוציא אחרים ילי חובמן בלבר
שבקלושה
לרבנן
משום
לבקטן
כלפרישית
יהולה אבל
לעיל לרבנן
במגילה יש
שטף ונשים היו
ולהשמיל
כגלול:
לפיכך
פוחח.
איכא
ב׳
לרבי
להקל
לפי
בספק
ללהרוג
עשאו רבי
יהודה
ערוס
)י(
ויחף
פ״ה מתרגמינן ערטילאי ופחי וליתא
י( לפחי הוא
פירש רב
שלבוש
תרגום של
אלפס
בגלים
לפחי זהו
קרועין
משמע פ ר ק קמא דמס׳
ואינו
עובר
ערום
לפני
והכי
וכן
אותו
נמי
קידושין : 0
התיבה.
קשה
מוםף רש״י
ק ו ר א א ח ר י מ ו ת .שהוא
ס ד ר י ו ם הכפירים ,ו פ ר ש ה
לתודה
ראשונה
!סוטה ס .>:ו א ך
פרשת
שור
קאמר
בעשור.
כשנ
או
מות
הסמוכה היא לאחרי
ויכול לגליל ס ״ ת לשס כ ע ו ד
שהתורגמן מתרגם
מקרא
פרשת
אחרי
אחרון של
מ ו ת ,ואין כאן שהות
כדי
שיפסיק מ ת ר ג ם ואין
כאן
גנאי
לצבור
וגולל
המורה
!שם(.
את
מאי איריא קטן אפילו גדול
נמי אינו עובר לפני התיבה אא״כ
רבינו חננאל
גליון הש״ם
נתמלא זקנו כלתגיא ס ו ף פ״ק לחולין ובנביא גי .ואפ היו שלשתן
נמ׳ א ״ ר אם־ כ נ ג ד ת ו ר ה .
) ל ף כ ל :ושס( נתמלא זקנו ראוי ג׳ פרשיות כגון כי כה אמר
חנא:
פ׳
עי׳ מ ״ ר
לעשות שליח צבור ולירל לפני התיבה ה׳ חנם נמכרתם וגוי ,כי בה
תום׳ ד ״ ה מ י ש ל א ו כ ו ׳
אמר ה׳ מצרים ירד עמי
א כ ל מ ד ר ב נ ן מ י ה א חייב.
אבל בענין אחר לא ר ״ ל רהתם בראשונה וגר ,ועתה מה לי
ע י ׳ ר ״ ה ד ף ל נ ע׳׳א תד׳׳ה
מיירי בתענית צבור כלתנן בתענית פה נאם הי ,כגון אלו קורץ
יהודה:
ר׳
הא
) ל ף נח (.לאין מורילין לפני התיבה אחד אחד .מדלגין בתורה
ב א ״ ד אפייה ס ו מ א ש י ש
בעינין אחד ,כגון אחרי
ב ו ת ר ־ מ ד ר ב נ ן .ע י ׳ לעיל
ה
אלא זקן ורגיל ״()ומי שנממלא זקנו( מות ואך בעשור ,אף על פי
ד ף י ט ע ״ נ ת י ס ׳ דייה ור׳
ומי שטפולו מרובה והא לקתני התם שהן מרוחקין זה מזה כיון
יהודה:
גבי נממלא זקנו ר א ר לעשות ש״ץ שהן עינין אחד מדלגין.
ובנביא מדלגין אפילו
היינו להיות ש״ץ בקביעות אבל בשתי עינינות .וכאן וכאן
ח
הגהות הב״ח
יפסיק
באקראי בעלמא יכול להיות משהביא בכדי שלא
ב׳ שערות ולא כמו שפירש רש״י שם התורגמן ,פי׳ משעה
) א ( ג מ ׳ אי א מ ר ת משום
שיפסיק עד שיכרוך הספר
אינצויי ק ט ן ) :ב( רש״׳
לתקיעת
למיירי
לפירש
שופר ויגיע בענין שרוצה לקרות,
ד׳׳ה פוחח ע ר ו ם ו י ח ף
ולהמנומ פרנס על הצבור ולהלקות שיעור שישלים המתרגם
ערטילאי
מתרגמינן
ולנלות :ו א י ן נושא כפיו .משמע הפסוק שמתרגם לא יתר.
סופיים
וכמס׳
ופחת
ואין מדלגין בנביא מנביא
מ ס י ש כל שכרעיו נראין
כפיו
ישא
שערות
3׳
הביא
אס
הא
לנביא ,כגון מישעיה
הסייד .ו נ ״ נ נראה דרש׳׳י
וקשה להא ס ו ף פ ״ ק לחולין )לף כל :לירמיה וכיוצא בו .ובנביא
נ א ליישכ מ ה שקשה דאי
ושם( אמר לאין נושא את כפיו על של י״ב והוא ספר תרי
פוחח דהכא כיחף כרגליו
עשר ,מדלגין מנביא לנביא
לחוד ק א מ ר אמאי אינו
שיממלא זקנו ועור קשה למשמע כגון אלו ובלבד שלא ידלג
נושא כ פ י ו הא כ ע י לחלון
ס ו ף פ ר ק לולב הגזול )סוכה ל ף מב (.מסוף הספר לתהילתו,
מנעליי נ ש ע ה שנושא כפיו
קטן היולע לישא אמ כפיו חולקין לו שהוא למפרע] .מתני'[
נמומין
טעמא
דמהאי
להכא
הכא
המפטיר כנביא הוא פורס
כרגליו אינו נושא כפיי כיין
את שמע והוא עובר לפני
שהוא י ח ף ומסתכלים כי
כ ד פ י ׳ להדיא כ ד ף זה נ ע ״ נ תרומה בגורן ואפילו קטן ממש וי״ל לההיא ללולב הגזול מיירי עם כהנים גלולים ללמול ולהתחנך והא לפסלינן הכא קטן מיירי בשאין התיבה ,אם הוא בהן נושא
נתמלא
שלא
אע״ס
כפיו
לישא
הוא
יכול
בעלמא
באקראי
אבל
בקביעות
תליר
כפיו
לישא
מיירי
זקן
מלר
לבעי
לחולין
וההיא
עמו
גלולים
את כפיו .מאי טעמא ,רב
על כן הכיא מסכת ס ו פ ר י ס
דסוחח דהכא כל שכרעיו זקנו כלי לאחזוקי נפשיה בכהני< :וע״ע מיס׳ יכמומ צט :ל״ה ואלו( :מ י ש ל א ראה מאורות ל א יפרום על שמע .קשה להא רבי יהולה פפא אמר משוס כבוד.
רבא בר שימי אמר משוס
נ י א ץ דהיינו דאין לו בתי
שוקיס דזה נ מ י נ ק ר א פוחח הוא לאמר פ ר ק החובל )ב״ק לף פז .ושם( סומא פ ט ו ר מכל המצות וא״כ אי איירי הכא בסומא אפילו ראה מאורות ונסתם נמי ומפרש אינצויי ,כלומר חיישינן
שהולך יחף ל ג מ ר י שאין לו בירושלמי ללא מיירי בסומא ממש אלא מיירי שהוא בבית אפל ועול י״ל למיירי שפיר בסומא והא לפטרינן המס סומא היינו מ ן התורה דילמא אתו למימר אני
א ב ל מלרבנן מיהא חייב ואפילו נסממא משנולל מ ״ מ חייב הוא מררבנן שלא יהא כנכרי ולא יהא נוהג בו לת יהולי כלל ללא ר מ י לנשים מפטיר וזה פורס על שמע
א ף בתי שוקיס ו מ ש ״ ה סי׳
וכי זה גדול ממני שיקח
ביה
ר ש ״ י ב ס מ י ן דאית
מלרבנן
אלא
הוו
ללא
מגילה
ובמקרא
כוסות
ובארבע
חנוכה
בנר
שהרי
מלרבנן
אלא
שאינן
מאותן
אפילו
גרמא
שהזמן
עשה
ממצות
לפטורים
שכר ,הילכך התקינו להיות
מ ש ו ס ולא י ר א ה בך ע ר ו ת
ד כ י דכיון דאין לו כלל במי לא מתייבי אלא לפי שהן היו באותו הנס התם היינו טעמא שאפילו נפטור אותן מכל מצומ עשה שהזמן גרמא מ ״ מ עליין יש להן מצות רבות המפטיר פורס על שמע
שיקים אית כיה איסיר אבל סומא אס נפטור אותו מכל מצות אפי׳ מאותן שאינן אלא מלרבנן א״כ יהא תשוב כ נ כ ד ואע״ג לפירש׳ לעיל לקטן ראית <ה תרי עובר לפני התיבה וכוי.
ואפ עושין בחנם אין שם
י א י י ח ע ר י ה אכל כחולץ
מלרבנן שהוא קטן ופריסת שמע ללא הוי אלא מלרבגן אין יכול להוציא אחרים גלולים לליכא אלא תל לרבנן פריסת שמע אפ״ה סומא שיש בו אלא משום כבוד אבל לא
בחי
מנעליו ואיח ליה
במקום
שוקיס א ע ׳ ׳ ג דיחף הוא מרי מלרבנן יוציא שפיר האתרים לטון שהוא גלול ובר לעת עליף ט פ י מקטן :ןוע״ע מוס׳ עירובין צו .ל״ה לילמא וכו׳ ומופ׳ לעיל י ט :ל׳׳ה ור״י מכשיל[ מינצו אלא
שהפורס על שמע העובר
לית ביה איסור ד י א י י ת
כשאתה
לפני התיבה נוטל שכר.
ע י ו ה ולא הוה קמיבעי ליה
מידי ב ק ט ן ) :נ ( ת ו ם ׳ ד׳׳ה אבל וכו׳ במגילה לפיל ד ף י ט .נ ״ ב ע ״ ש ג ת ו ס ׳ ג ד ״ ה ו י ׳ י ה ו ד ה ) :ד ( דייה פוחח .פ ״ ה ע ר ו ס ואט היה המפטיר קטן שאינו ראוי לעבור לפני התיבה ולא לפרוס על שמע אביו או רבו עוברין על ידו,
8
8
ד ח ף מ ת ר ג מ י נ ן ערטילאי ו פ ה ה וליחא ד פ ה ח הוא ת ר ג ו ס וכו׳ ר ב אלפס ד פ ו ה ח זהי אותו וכו׳ פ י ק י ״ ד ד מ ס כ ת ס ו פ ר י ם
ה ס ״ ד .ונ״ב וז״ל שם הלכה ט י פוחח הנראים כ ר ע י ו אי כ ג י י ו פ ר ו מ י ם א ו מ י ש י א ש ו מגולה פ ו ר ס אח ש מ ע ע ״ כ ו כ כ י כחבחי ב י ש ״ י דסוחח כשאין לו בחי שיקים ולא י ח ף ) :ה ( ד ״ ה מ י שלא וכו׳ לעיל ד ק ט ן דאית ב י ה ת י ת י מ ד ר כ נ ן שהוא ק ט ן ו פ י י ס ת
נ מ י ד ל א ה ר וכי׳ ס י מ א שיש בו ת ר ת י מ ד ר ב נ ן מ ו צ י א ש פ י ר :
שמע
כד:
עין משפט
נר מצוה
םז
מיי׳
א
תפלה
עשי) ב
מהל׳
פט״ו
סמג
הלכה נ
סי׳
טוש״ע א״מ
קכח ס ע י ף ל :
כ
פח
טיש׳׳ע
מיי׳ שם
שס ס ע י ף לב:
ס ט ג ד מיי׳ שס ט י ש ״ ע
שס ס ע י ף ל :
ה
ע
הלכה
מיי׳ ש ס
א
ט י ש ״ ע שס ס ע י ף ל ג :
ע א ו מיי׳ פ ״ ח שס הלכה
י ב ט ו ש ״ ע א״ח ס י ׳ נג
סעיף יב:
עב
פ ט ״ י שס
ז ח מיי׳
הלכה ב ט ו ש ׳ ׳ ע א״ח
סי׳ קכח ס ע י ף ל :
ע ג ט מיי׳ שס ט ו ש ״ ע שס
ס ע י ף לב:
ע ד י מיי׳ ס ״ י שס הלכה
ה ט ו ש ׳ ׳ ע א״ח ס י ׳ נג
סעיף יח:
עה
מיי׳
כ
מהל׳
ס׳׳ד
תפילין הלכה ג :
ל מיי׳ פ ״ ג שס הלכה
עו
ט ו ט ו ש ״ ע א״ת ס י ׳ לב
סעיף מח:
עז
מיי׳ שס הלכה א
מ
ט ו ש ״ ע שס ס ע י ף ל ט :
רבינו חננאל
ד א י ל א ו ה כ י אתו אביו או
]פיסקא[
ר ב ו לאינצויי.
ק ט ן קורא בתורה ומתרגם.
פוחח
פורס
על
שמע
שיקרא
יוצר א ו ר
שתים
לפניה
לאחריה
ואחת
ומתרגם ,א ב ל פוחח אינו
קורא
בתורה
לפני
ואינו
התיבה
עובר
להתפלל
־״ח ב ר כ ו ת כ צ י ב ו ר ו א י נ ו
:ו ש א את
משום
כפיו
:ב ו ד ציבור .פ י ר ו ש פוחח,
בגד
לבוש
קרוע
ואין
ידים
אלא
:בגדיו בתי
דיו כמו
ערומות.
כמה
]כאשר
הלך
־מתרגמינן
י ש ע י ה ו ערום ויחף
גבדי
; ו ל ש שנים[ כמה דמהלך
יבדי
ויחף
ישעיהו פחח
ז ל ת שנין .ירושלמ* ס ו ף
ן ש ק י ן מ ת ל ו מ ת קורע,
מרחיק
ןת ל ו מת אחר
5לש
אצבעות
וקורע,
זלמו
מלפניו
מתחיל
;לאחריו ,ש ל מ ו מלמעלה
מלמטה,
!תחיל
;לו ואלו ר׳
שלמו
חייא
בר
• דא ד מ ן י פ ו אמר נעשה
הקורא עומד פרק שלישי מגילה
כ ש א ת ה מגיע אצל וחביתי לה׳ .קשה טון שלא היה יכול
להכא אינצויי ליכא משוס כבול איכא :קטן פוחח מהו שיקרא
לומר תי״ת א״כ היאך הורידו רבי לפני התיבה
בחורה .גלול פוחח הוא לאסור משום ולא יראה בך ערומ לבר
כשגזר תענית כדאי׳ בהשוכר את הפועלים <ג״מ לף פה >:והא
! מ ר י ס מ( אבל קטן אינו מוזהר או ללמא לא פליג מחני׳ בין
אין מורידין לא מאנשי חיפה ולא מאנשי בית שאן לפי שקוראין לאלפין
קטן לגלול :לדרוש במרכבה .ליחזקאל :פחחים .גומומ:
עיינין ולעיינין אלפין וי״ל דכשהיה
מתני׳ כהן שיש בידיו מומי! .לפי
מתכרן לקרות התי״ת קורא אותה
שהעם מסתכלין בו ואמרינן במסכת
הבא נמי איכא נצויי אביו ונצויי רבו :פוהח
שפיר ע״י טורה אבל לא היה בקל
חגיגה !לף נח (.המסמכל בכהניס
פורס על שמע וכר :בעא מיניה עולא בר
ולפי שאמר ליה אליהו שעל ידו
בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות
ר ב מאביי קטן פוחה מהו שיקרא בתורה
תמהר הגאולה לפיכך הורילו»(:
לפי שהשטנה שורה על ידיהן״(:
א ם היה דש בעירו מותר .ואפילו אמר ליה ותיבעי ל ך ערום ערום מאי טעמא
נ מ ׳ בוהקניות .לונטיי״ש בלע״ז:
במומין שבידו כדאמר בירושלמי
עקומות .כפופות :עקושות .לציריהן:
לא מ ש ו ם כבוד צבור הכא נמי משום כבוד
בההוא כהן דהוו ידיה עקישי אתא
חיפני וגישני .כהן שהוא מאנשי
צבור :סומא פורס ע ל ש מ ע וכוי :תניא
לקמיה דרבי נפמלי אמר ליה טון
חיפה ומאנשי בית שאן מגמגמין
"יאמרו לו לרבי יהודה הרבה צפו לדרוש
בלשונן הן :מפני שקורין לאלפין
שאתה דש בעירך מומר:
במרכבה ולא ראו אותה !מימיהם ור׳ יהודה
טיינין ולמיינין אלפין .ואם היו עושין
ואין בה מצוה .פר״ת
סכנה
התם *באבנתא דליבא תליא מילתא והא קא
ברכת כהנים היו אומרים יאר יער
יכול
הסכנה
בשעת
מיכוין וידע הכא משום הגאה הוא והא לית
ה׳ פניו ולשון קללה הוא כי יש פנים
להסתכן בהן ולא תגין עליו המצוה
ליה הנאת ורבנן אית ליה הנאה כרבי יוסי
שיתפרשו לשון כעס כמו פני ילכו
ולא יעשה לו נס כמו לאלישע בעל
)שמות לנ( את פ נ י ) ו י ק ר א כ( וממרגמינן
דתניא א״ר יוסי כל ימי הייתי מצטער על
הכנפים )שגת לף מט:«.
ית רוגזי ומעי״ן עושין אלפי״ן
מקרא זה והיית מ מ ש ש בצהרים כ א ש ר
בית
תופר
כשהוא
בתפק.
זפוגמין תפלתן .ולאמרינן ) 3ר ט ת צב(.
מושבם צדך ליזהר
ימשש העור באפלה וכי מה אכפת ליה לעור
לבי ר״א קורין לאלפין עיינין ולעיינין
שלא ימשוך חוט התפירה יומר מדאי
בין אפילה לאורה ע ד ש ב א מעשה לידי פעם
אלפין ההוא בלרשה (» :פניו ידיו
ויתקלקל הריבוע ור״מ פירש דצדך
אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה
ורגליו .הנושא את כפיו חולץ מנעליו
שיהא התפר עצמו מרובע:
וראיתי סומא שהיה מהלך ב ד ר ך ואבוקה
כלתניא )סוטה לף מ (.ואס יש בו מוס
יברכוך
בידו אמרתי לו בני אבוקה זו למה ל ך אמר
יסתכלו בו ומתוך כך רואין את יליו:
8
3
לי כל זמן שאבוקח בידי בני אדם מ א י ן אותי ומצילין אותי מן חפחתין ומן
הקוצין ומן הברקנין:
מתני׳
״כהן ש י ש בידיו מומין לא ישא את כפיו ר׳
יהודה אומר א ף מי שהיו ידיו צבועות יםטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם
ב
מסתכלין בו:
ג
נמ׳ <*
ג
ת נ א מומין שאמרו בפניו ידיו ורגליו אמר ר׳ יהושע
בן לוי ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו תניא נמי הכי י י ד ו מהקניות לא ישא
את כפיו עקומות עקושות לא ישא את כפיו אמר ר ב אסי
ה
היפני ״)ובשיני(
לא ישא את כפיו תניא נמי הכי י אין מוריהין לפני התיבה לא אנשי בית שאן
ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני > ש ס ו ד ן לאלפין עיינין ולעיינין
ה
אלפין אמר ליה רבי חייא ל ד שמעון בר רבי
8
א ל מ ל י אתה לוי פסול אתה
מן הדוכן משום דעבי קלך אתא אמר ליה לאבוה אמר ליה זיל אימא ליה
כשאתה מגיע אצל וחביתי לה׳ לא נמצאת מחרף ומגדף אמר ר ב הוגא זבלגן
2
לא ישא את כפיו והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרב הונא והוה פריס ידיה
ההוא ד ש בעירו הוה תניא נמי הכי יזבלגן לא ישא את כפיו ואם היה הש
בעירו מותר א״ר יוחנן ״סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו והא ההוא
דהוה בשיבבותיח דרבי יוחנן דהוה פריס יהיה ההוא ד ש בעירו הוה תניא
נמי הכי סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו ואם היה ד ש בעירו מותר:
סומא
י יהודה אומר כ ל ש ל א
י האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף
.פוחח.
]פיםקא[
::ורס ע ל ש מ ע
י א ה ]מאורות[ מימיו לא
•פרוס את ש מ ע .
יא
יברך
כלומר
ב ר ו ך אתה
ה׳
י צ ר ה מ א ו ר ו ת ,ש ל א נהנה
י מצא
שמים
מוציא שם
•י ב ט ל ה .תניא א מ ר ו ל ו ל ר ׳
• זורה
והלא
הרבה
:מרכבה ו ל א ר א ו
צפו
אותה
נ׳ •מיהם כ ך ה ס ו מ א .ו ד ה י
ד תם
יליבא
במרכבה
]תליא[
דילם
פי
]לענין[
ב •כה בהנאה ת ל י א מ י ל ת א
ו :ס ו מ א א י ן ל ו הנאה ב כ ך .
ו״בנן אית ליה
מלאכתן בכך מותר:
בלבנים לא
מתני
,
יעבור בסנדל איני עובר א ף יחף לא
לסומא
יעבור
כ
ה ע ו ש ה תפלתו
עגולה סכנח ואין בח מצוח נתנח על מצחו או על פס ידו ח ד זו ד ר ך המינות
8
יילציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו ה״ז ד ר ך חחיצונים :נמ׳ מ״ט חיישינן
שמא מינות נזרקה בו :העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה :לימא
תנינא להא
דתנו רבנן ״ תפלין מרובעות הלכה למשה מסיני ואמר רבא
מ
כתפרן ובאלכסוגן אמר ר ב פפא מתניתין דעבידא כי אמגוזא:
מתני׳
האומר
יברכוך
מלתא,
חלום ו א ף ע ל
ינהוא ער .הכא
ט
כאובנתא
׳:ראיית׳ קלןה ד ל [ א בעינן
א ( ) מ ו ס פ י פ ״ ג ן ,ב( ] פ י ר י ש
נ ה מ מ הלכ ועי׳ מ ו ס ׳ ע ״ ו
ל״ה
נח:
לעינא
שוריינא
וללעמ ר ש ״ י אננחא לליגא
ה ן ט ר פ ש י הלכ[ ,ג(
ורמב״ס
סה״מ
ןגי׳
ורא׳׳ש
א ס ט י ס וסואה ו ר י ״ ף א ס ט י ס
וקוצה[,
ה(
ובישני[,
ד( ]צ״ל
]צ׳׳ל
ןברכוח ל נ , ! .י (
ציפה י ע ב ״ ן ז (1 ,מנחות לה.
]ע״ש
נח,[:
שנת
ח ( ] ו ע מ ״ ש ת ו ס ׳ גתגיגהטז.
ל ״ ה ככהגיס
פרש״י
וכו׳
להכא
לדחות
והחליטו
ה ט ע ם ע ״ פ הירושלמי מ ש ו ס
היסת
נו(
ע״ש[,
הלעת
] ל י ב ו ר זה שייך ק ו ל ס
ל׳׳ה
]שייך
נוהקניומ[ ,י (
לעיל נ מ ש ג ה [ ] (5 ,ל כ ר י ס י ן ,
ושמות יג[,
ל( ! ס ס [ ,מ(
נ( נ ס ׳ ׳ א :כומריס תלמילי
י ש ו הנוצרי ] ( D ,ע י ׳ רש׳׳ש!,
מ( ] ע י ׳ ת ו ס ׳ כ ״ מ שתירצו
כאופן אתר[,
1
ר״י אומר מי שהיו ידיו צבועות לא ישא את כפיו :תנא א ם רוב אנשי העיר
ומתרגם.
מסורת הש״ם
דטבי קלן .ותניא בהכל שותטין)חולין
לף כל (.בשילה ובבית עולמים הלויס
נפסלין בקול :אצל וחכיתי לה׳.
מקרא זה בספר ישעיה :לא נמצאת
מחרן* ומגדןי .שהיה קורא לחימי״ן
היהי״ן נראה כאומר והכיחי :ובלגן.
עיניו זולסומ דמעה :לא ישא את
כפיו .לפי שמסתכלין בו :דש בעירו
הוה .כבר היו רגילין אנשי עירו ולא
היו מסמכלין בו עוד .דש לשון
)י( מרגיל כמו כיון דדש דש ) מ י ט י ן
לף נ י :ך .׳(סטים .קרו״ג :מ ת נ י ׳
אן« בלבנים לא יעבור .טעמא
מפרש בגמ׳ :העושה תפלתו עגולה.
תפילין שבראשו עגולה כביצה וכאגוז:
סכנה .שלא תכנס בראשו :ואין בה
מלוה .דמרובעות בעינן :נתנה על
מצחו .של ראש ושל יד על פס ידו:
הרי זו דרך המינות .שמבזין מדרש
חכמים והולכין אחר המשמע כמשמען
בין עיניך ממש ועל ידך ממש ורבוחינו
דרשו במנתות )לף ל! (:בגזירה שוה
בין עיניךי( זה קדקד מקוס שמותו של
תינוק רופס ועל ידך ל( גובה היד
קיבורת בראש הזרוע שתהא שימה
כנגד הלב :על בית אונקלי .על בית
יד לבושו מבחוץ :הרי זה דרך
חיצונים .בני אדם ההולכים אחרי
דעחם חוץ מדעת חכמים דבעינן לך לאות»> ולא לאחרים לאות ) ש ם ( :ליפן זהב .נמי כתיב למען תהיה תורת ה׳ בפיך )שמות יג( שיהא הכל
מבהמה טהורה :נ מ ׳ שמא מינות נזרקה בו .המינין עובדי ע״ז<( מקפידן בכך :בתפרן ובאלכסונן .כשהוא תופר בית מושבן צריך
ליזהר שלא יקלקל ד ב ו ק במשיכת תוט התפירה וצריך שיהא להן אלכסון כהלכמו »( במרובע שתהא אצבע ברוחב ובאורך שהיא
אצבע ושני חומשין באלכסון :כי אמגוזא .עגולומ כאגוז אבל עגולה כביצה» וכעלשה שפיר דמי ולא תסייעא לבדיתא ממתניתין:
ממני׳
] ״ נ א ה [ ב א ו ר ו כ ד ר ׳ י ו ס י ד א מ ר כ ל י מ י ה י י ת י מ צ ט ע ר ע ל מ ה ש כ ת ו ב כ א ש ר י מ ש ש ה ע ו ר ב א פ ל ה ,ו כ י מ ה א כ פ ת ל ע ו ר ב י ן א פ י ל ה ל א ו ר ה ו כ ו ל ׳ .ו ה י ל כ ת א ] כ ר ב נ ן [ ס ו מ א פ ו ר ס ע ל ש מ ע ] .כ ה ן ש י ש כ י ן ד ו מ ו מ י ן ל א ] י ש א ו כ ו י .תנא
ב פ נ י ו י ד י ו ו ר ג ל י ו .ב ו ה ק י ו ת ל א י ש א א ת כ פ י ו ,ו כ ן אם ה י ו ע ק ו מ ו ת א ו ע ק ו ש ו ת ל א י ש א א ת כ פ י ו .ח י פ נ י ו ב י ש נ י ל א י ש א א ת כ פ י ו .ת נ י א נ מ י ה כ י א י ן מ ו ר י ד י ן ל פ נ י ה ת י ב ה ל א א נ ש י ה י פ ה ו ל א א נ ש י ב י ת ש א ן ו ל א א נ ש י ט ב ע ו נ י ן
תורה אור השלם
והיית
•1
בצהרים
העור
ממשש
כאשר
ימשש
באפלה
ולא
ת צ ל י ח א ת ד ר ב י ף והיית
עשוק
אף
כל
תזול
הימים ואין מושיע:
דברים כח כט
וחביתי ל י ן ה מ ס ת י ר
.2
פניו
מ ב י ת יעקב וקויתי
לו:
י ש ע י ה ו ח יז
גליון הש״ם
משום
נמ׳
צבור.
כבור
לעיל ל ף כ ג ע ״ א יומא ל ף
ע ע ״ א גיטין ל ף ס ע ״ א
לף
סוטה
ע״נ:
לט
ש ם א ל מ ל י .ע י ׳ לעיל ל ף
כא ע ״ א תוס׳ ל ״ ה אלמלא:
מתני׳ צ י פ ן ו ה ב .ס נ ה ד ר י ן
ד ף מח ע ״ נ :
הגהות הב׳׳ח
)א(
גמ׳ )תנא
שאמרו
מומין
כפניו ידיו ורגליו!
ת א ״ מ ו נ ״ נ הרא״ש והטור
ברייתא
לא ג ר ס י ה ך
אלפס ג ר ס לה ו ע י ׳
ורנ
בטור
א ״ ח סי׳ קכח ) :כ ( ר ש ״ י
דייה דש
רגיל
כעירו וכו׳
כמו:
לשון
)ג(
נחפרן
וכר
כהלכתו
שתהא
ד״ה
אלכסון
מרובע
אצבע:
לעזי רש״י
לונטיי״ש
מכוסה
]לינטילושי״ש[.
נמשים .ק ר ו ״ ג .חריע.
מוסף רש״י
ת פ י ל י ן מ ר ו ב ע ו ת .הבתים
!מוחות
לה ׳.
מרובעים
נתפירמן
ישמור
ריבוען ,שלא
ימשוך
כתפרן.
את
חוטי
התפירה
מ ד י שלא
יותר
יכווצו
משני ש ק ו ר ץ ל ע י נ י ן א ל פ י ן ] ו ל א ל פ י ן ע י נ י ן [ ,א מ ר ל י ה ר ׳ הייה ל ר ׳ ש מ ע ו ן כ י ר ב י א ל מ ל א ל ו י אתה פ ס ו ל אתה מ ן ה ד ו כ ן ,מ א י ט ע מ א מ ש ו ם !;דעבי[ ק ל י ך .א ת א א מ ר ל י ה ל א ב ו ה ,א מ ר ל י ה ז י ל א י מ א ל י ה כ ש א ת ה מ ג י ע א צ ל ו ח כ י ת י
רחכו
ל־ז׳ ל א נ מ צ א ת מ ח ר ף ו מ ג ד ף .ד ׳ ש מ ע ו ן ב ר י ב י ה ו ה ק ל י ה ע ב י ו א מ ר ל ו ר ׳ ח י י א ש ל א היה י כ ו ל ל ק ר ו ת ח י ״ ת א ל א היה ק ו ר א ל ח י ת י ׳ ץ ) ח י ח י ן ( א( ]היהי׳׳ן[ ל פ י כ ך א ׳ מ ר ל ו כ ש א ת ה מ ג י ע ל ק ר ו א ו ח ב י ת י לה׳ נ מ צ א ש ו נ א י ש ר א ל מ ו צ י א ן
ובאלכםונן.
שיהא ר י ב ו ע !
ארכו
כדי
ב ״ י ש ו ן הכאה ו נ מ צ א מ ח ר ף ו מ ג ד ף .תניא ז ב ל ג ן ל א י ש א א ת כ פ י ו ו א ס היה ד ש ב ע י ר ו מ ו ת ר .פ י ׳ ד ש ב ע י ר ו ,י ד ו ע ו מ פ ו ר ס ם .תניא ס ו מ ה ב א ח ת מ ע י נ י ו ל א י ש א א ת כ פ י ו ,ו א ם ד ש ב ע י ר ו מ ו ת ר .מ י ש ה י ו י ד י ו צ ב ו ע ו ת אסטס ל א
יי״א א ת כ פ י ו מ פ נ י ש ה ע מ מ ס ת כ ל י ן ב ו .תניא אם ה י ו ר ו ב א נ ש י אותה ה ע י ר מ ל א כ ת ן ב כ ך ,מ ו ת ר .ת ו ס פ ת א ב י ת הכנסת ש א י ן ל ה ן מ י ש י ק ר א א ל א א ה ד ,ע ו מ ד ו ק ו ר א ו י ו ש ב ו ע ו מ ד ו ק ו ר א ו י ו ש ב א פ י ל ו ז׳ פ ע מ י ם .ק ט ן מ ת ר ג ם ע ל
מכוון
שקורי)
ויקצר
שיהא להס
דגרזלי״ר,
כרחנו
אותו
י ר י ג ד ו ל ,א ב ל אינו כ ב ו ד ל ג ד ו ל ש י ת ר ג ם ע ל י ד י ק ט ן ,ש נ א ׳ ו א ה ר ן א ה י ך יהיה נ ב י א ך .ר א ש הכנסת א ו ה ז ן הכנסת ל א י ק ר א ע ד ש י א מ ר ו ל ו ה ז ק ן ב ה ם ,ש א י ן א ד ם מ ב ז ב ז ל ו .ח ז ן ה ע ו מ ד ל ק ר ו ת ,א ח ד ע ו מ ד ו מ ח ז ן ל ו ע ד ש י ק ר א .
שאמרו
כ י צ ד זקנים י ו ש ב י ם ,פניהם כ ל פ י ה ע ם ו א ח ו ר י ה ן כ ל פ י ה ק ד ש ,ו כ ש מ נ י ה י ם ה ת י ב ה פניה כ ל פ י ה ע ם ו א ה ו ר י ה כ ל פ י ה ק ד ש ,ו כ ש ה כ ה נ י ם נ ו ש א ץ ] כ פ י ה ן [ פ נ י ה ן כ ל פ י העם ] ו א ח ו ר י ה ן [ כ ל פ י ה ק ד ש ,ו ח ז ן הכנסת ו כ ל העם פניהם כ ל פ י
בריבועא אמתא ו מ ר י חומשי
ה ׳ ד ש ,שנא• ו ת ק ה ל ה ע ד ה א ל פ ת ח א ה ל מ ו ע ד .א י ן פ ו ת ח י ן פ ת ח ב י ת הכנסת א ל א ל מ ז ר ח ש כ ן ה ה י כ ל ל מ ז ר ח שנא• ה ח ו נ י ם ל פ נ י ה מ ש כ ן ק ד מ ה ל פ נ י א ה ל מ ו ע ד מ ז ר ח ה .י ר ו ש ל מ י תנ]י א ה ד [ ק ו ר א ב ת ו ר ה ו א ח ד מ ת ר ג ם ) ,ל ו (
ארכו
! י א [ א ח ד קורא ושנים מתרגמין .ו ב נ ב י א א ח ד קורא ו א ח ד מתרגם ,א ה ד קורא ושנים מתרגמי ו כ ו ל ׳ ע ד והתרגום מ ע כ ב .א מ ר ר ׳ יוסי מ ן מה ראנן חמין ר ב נ ן נפקין לתעניתא וקרו ו ל א מתרגמי ,ה ד א אמרה ש א י ן התרגום מעכב.
א ה ד ר ׳ יונה א ף ע ל ג ב ש א י ן ה ת ר ג ו ם מ ע כ ב ט ע ה מ ח ז י ר י ן אותו] .מתני'[ ה א ו מ ד איני ע ו ב ר ל פ נ י התיבה ב צ ב ו ע י ן ,א ף ב ל ב נ י ם ל א י ע ב ו ר .ב ס נ ד ל איני ע ו ב ר ,א ף י ח ף ל א י ע ב ו ר .מ א י ט ע מ א ח י י ש י נ ן ש מ א נזרקה ב ו מינות .ה ע ו ש ה
ת;:ילתו ע ג ו ל ה .פ י ׳ ה ע ו ש ה ת פ י ל י ו ע ג ו ל י ן כ א ג ו ז .א ל א כ ת נ ו ר ב נ ן ת פ י ל י ן מ ר ו ב ע ו ת ה ל כ ה ל מ ש ה מ ס י נ י ו א מ ר ר ב א ב ת ו פ ר ן ו ב א ל כ ס ו נ ן ] .סכנה ו א י ן ב ה מ צ ו ח [ .פ י ר ׳ פ ע מ י ם ש נ ו פ ל ע ל פ נ י ו כ ר ח ו ם ו ח נ ו ן ו א ם ה ן ת פ י ל י ן ב ר א ש ו
ע :־לין י ר צ צ ו מ ו ח ו .ו ז ו ה י א סכנה ,ו א י ן מ צ ו ת ן א ל א מ ר ו ב ע ו ת .נתנה ע ל מ צ ח ו א ו ע ל פ ס י ד ו ה ד י ז ה ד ר ף ה מ י נ ו ת .צ י פ ה ז ה ב ונתנה ע ל ב י ת י ד ש ל א ו נ ק ל ו ,פ י ׳ א צ י ל י י ד י ו ] ,נ ״ א :ת ח ת א צ י ל י י ד י ו [ ,ה ר י ז ה ד ר ף ה מ י נ ו ת .ה א ו מ ר
א
מלשון רנינו משמע לר״ח אמר pלר״ש כר ר ׳ ללא כמו לאיתא נגמ׳ לפניני ואולי לגי׳ אחרת היה לו וצ״ע.
חכמים כל
אלכסון
באלכסונא ,ולא יהא
י ת ר ע ל רחבו,
להו זרות
האומר.
אממא
שאפילו יש
פסולץ
!שם>.
בתפלתו ! ב ר כ ו ת
פרק שלישי מגילה
הקורא עומד
I
מםורת הש״ם
^ ך *
נר מצוה
י ב ר כ ו ך טונים .פי׳ שמוציא אמ הפושעים מן הכלל אי נמי
א> כרכות לל• ע ״ ש ׳ י( נגי׳ מתני׳ יברכוך טופים ה״ז דרך מינות .שאינו כולל רשעים בשבחו
משום למתזי כשתי רשויות כלומר אלהיס טובים:
״ ^ ! 7״ ^ °׳ של מקום וחכמים למדו )כריתות לף ו (:מחלבנה שדחה רע ומנאה
. . . .
,
* vשס נג n ,.שס נד<.
מ פ נ י שעושה פרותיו של הקכ״ה רחמים והן אינם אלא גזירות.
ה> ן נ נ ר כ ו ת ו ב ע ״ י ל י ת א הכתוב בין סממני הקטורת שמצדכן הכתוב בהרצאתן להיותן באגודה
שיסד הקליד בקדושת׳ שאנו
מק׳ להר״ר אלמנן על מה
! 0נ ר ט ת ל ג :יש׳׳נז׳ אחת :על קן צפור יגיעו רחמיך) .י( כלשון הזה רהמיך מגיעין
אומרים ביום 3׳ של פסה צדקו אותו
על ק! צפור pיווס ויחס עלינו.
״ ™ * S £ i־ £
ואת בנו < 0לא משחטו ביום אמד
מ( נכרכות ל ל ! 0 , .ע י ׳ וטל טוב יזכר שמך .על טובותיך
> יברכוך טובים הרי זו דרך > המינות ע ל קן
דמשמע שר״ל שהקב״ה חס על אותו
ח ר ׳ ׳ ט [ ,כ ( נ ח ו ס פ ח א פ ״ ג [ ׳ נודה לך או שאמר שני פעמים מודים
י ך ועל טוב יזכר ש מ ך
צפור יגיעו
ואת בנו והוא אינו אלא גזירה:
כשהוא כורע משתקין אומו ובגמרא
מודים מודים משתקין אותו המכנה בעריות
ה כ ל כידי שמים חוץ פיראת שפים.
מפרש לה :המכנה בטריות .בגמרא
טהע׳׳שכפוס׳[,
ו מ ז ר ע ך לא תתן
משתקין אותו האומר
קשה דהא בפרק אלו נערות
מפרש שדורש פרשת עדות בטנר
להעביר למולך לא תתן לאעברא בארמיותא
)כתובות דף ל .ושס( אמרינן הכל בידי
ואומר לא ערוה ממש דיבר הכמוב
^'^'°
משתקין אותו בנזיפה :גמ' >בשלמא מודים
שמיס חוץ מצנים ופמים ונראה
אלא טנה הכמוב בלשונו וקרא אותה
גליון ה ש "
דהכא מיירי בתולדומ האדם אס
מודים דמיהזי כשתי רשויות ועל טוב יזכר
" ״ * • י ץ עמה המגלה קלון אביו וקלון אמו
? '\
י י
י י .
לעיל ל ף ית ע ״ א :ת ו ם ' ׳
יהיה מכם או טפש עני או עשיר
ש מ ך נמי דמשמע על טוב אין ועל רע לא
עיין״ תנינה ד ף י ג ע ״ ,א ברבים .כינוי הוא לשון היפך שמהפך
גבור או חלש י>להכל נגזר עליו חוץ
ותגן י> הייב אדם לברך על הרעה כשם
תיס׳ דייה ורגלי התיות :דיבורו לשבת או לגנאי והרבה יש
מן היראה כדכתיב אל יתהלל
שהוא מברך על הטובה אלא על קן צפור
בלשון חכמים בספד אספה לי
)י( עשיר בעשרו והגבור בגבורתו ט
יגיעו רהמיך מ״ט »« פליגי בת תרי אמוראי
שבעים איש )במלבר יא( ואל אראה
אס בזאמ ימהלל המתהלל השכל וידוע
הגהות הב״ח
ברעתי )שם( ברעמס היה לו לומר
במערבא ר׳ יוסי בר אבין ור׳ יוםי בר זבידא
מיירי
והתם
)ירמיה ט(
אותי
)א( גמ׳ מאי טעמא ל א
בדבר
כיוצא
הכתוב
שטנה
אלא
במעשה
קנאה
שמטיל
מפני
אמר
תר
במאורעות האדם העתידות לבא אליו
פ ל י ג ו ב ה ) :כ ( ש ם ואתו
א נ ש י כנסת הגדולה וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל
אחר שנולד שגס הס בידי שמיס
בראשית והד אמר מפני שעושה מדותיו ש ל
ותקנינהו אנן לא ה ו ה עשב <תהליס קו> בבודי היה לו לומר
מוץ מצנים ופחים פירוש הקור
הקב״ה רהמים ואינן אלא גזירות ההוא
א מ ר י נ ן ) :ג ( כ מ ש נ ה אלא שטנה הכמוב :האומר ומזרעך
והחום ולא קשה מהא דכתיב לפני
מעשה ד ו ד ואמנון ל א
ת ה י ת קמיה דרבה אמר אתה הסת על קן
נ ק ר א ץ ) :ד ( ר ש ״ י ד ״ ה על לא תתן להעביר למולך .לא מבא על
קרתו מי יעמוד )תהליס קמז> דה״פ אס
צפור אתה חום ורתם עלינו >)אתה הםת
קן צפור יגיעו רחמיך הכותית ותוליד בן לע״ז :משתקין
ישלחנה בפעם אחת כדכתי 3בראש
לשון
על אותו ואת בנו אתה חום ורחם עלינו(
הכתוב
שעוקר
בנזיפה.
ה ו ו ה ר מ מ י ך :אותו
הפסוק משליך קרתו כפתיס וגם לא
) ה ( ר ״ ה מ ע ש ה ע ג ל יכו׳
לאמורייס
חוק
עבודת
שהוא
ממשמעו
ולא
נקרא
כ ע ג ל הזה
אמר רבה כמה ידע האי מרבנן לרצויי קשה מהא דכתיב ואין נספר מחממו
מ ת ר ג ם ) :ו ( תום׳ ל ״ ה להעביר בניהן לאש ונותן כרת לבא
למריה א״ל אביי והא משתקין אותו תנן )שם יט> דההיא בעוברי דרטס הוא
מ פ נ י וכו׳ אותו ואת בנו
על הכותית ומחייב חטאת על השוגג
דקאמר אבל כל זמן שהוא בביתו
ב י ו ם א ה ד ב ל תשמטו
י>ורבה לחדודי לאביי הוא דבעא ההוא
ל מ ש מ ע כצ״ל ) :ו ( דייה ומיתת ב״ד על המזיד בהתראה:
דנחית קמיה דרבי חגיגא י א מ ר האל הגדול
ודאי יכול הוא לינצל ממנו:
הכל וכו׳ כ ל כ מ י נ אל יתהלל נמ׳ כשתי רשויות .ומקבל ומודה
אל
בהכמתו
הכם
אין פפטירין בפרכבה ורבי יהודה
הגבור והנורא האדיר וחחזק וחאמיץ אמר
אלוה אתר אלוה :על הרעה .ברוך
י ת ה ל ל עשיר כעשרו:
פתיר .וקיימא לן כר׳ יהודה:
ליח סיימתינחו לשבחיה דמרך השתא הני
דיין האמת :טל הטובה .ברוך
מה
תלתא אי לאו דכתבינהו משה באורייתא
הטוב והמטיב :מטיל קנאה .לומר
על העופוח חס ועל הבהמות ותיות
ואתו ) 0כנסת הגהולה ותקנינהו אמ לא אמרינן להו ואת אמרת כולי
הגהות הגר״א
] א [ גם׳ ייש לא נקרין ולא אינו חס :ואינן אלא גזירה מלך.
האי משל לאדם שהיו לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב והיו מקלסין
להטיל עלינו עולו להודיע שאנחנו
מתרגמי! .תא׳׳מ:
אותו )באלף( דינרי כםף לא ג נ א י הוא לו אמר רבי חנינא« ה כ ל בידי
עבדיו ושומד מצותיו :דכמבינהו
שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ו ע ת ה ישראל מה ח׳ אלהיך שואל
משה במורה .האל הגדול הגבור
מעמך כי אם ליראה מכלל דיראה מילתא זוטרתי היא אין לגבי משה
הגהות מהר״ב
והנורא אשר לא ישא פנים )לברים י(:
רבינו מילתא זוטרתי היא מ ש ל לאהם שמבקשין הימנו כלי גרול ויש לו
רנשבורג
אנשי כנסת הגדולה .בספר עזרא
דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול ״יאמר רבי זירא
א[ ר ש ״ י ל ״ ה מ ע ש ה )נחמיה ט> ועתה אלהינו האל הגדול
ת מ ר וכו׳ ע ל יאשליכהו .הגבור והנורא שומר הבדת והחסד:
י האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי מיתיבי הקורא את ש מ ע
מלת ואשליכהו נמתק ונ׳׳ב חון מיראת שמים .אותה מסורה
וכופלה הרי זה מנוגה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה לא
השרף:
בידי אדם שיהא הוא עצמו מכין לבו
קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה הא דאמר פםוקא פםוקא ותני לה
לכך אע״ג שהיכולמ בידו להטן
א״ל רב פפא לרבא ודלמא מעיקרא לא כיון דעתיה והשתא כיון דעתיה
לבבנו אליו דכתיב הנה כתומר ביד
מוםף רש״י
אמר ליה ״חברותא כלפי שמיא אי לא מכוין דעתיה מחינא ליה בארזפתא
ע ל ק ן צ פ ו ר י ג י ע ו היוצר כן אתם בידי בית ישראל
דנפחא ע ד דמכוין דעתיה :המכנה בעריות משתקין אותו :תנא רב יוסף
ר ה מ י ך .אנשים שהיו )ירמיה יח> ואומר והסירותי את לב
קלון אביו וקלון אמו :האומר ומזרעך לא תתן להעביר וכו׳ :תנא דבי
מראים עצמס כמתכיניס האבן מבשרכם )יחזקאל ל :0אמר
ממניניס
כלשון
להעמיק
ואימרים רחיס יחנין אתה מילמא מילחא ומני לה .כל תיבה
רבי ישמעאל בישראל הבא על הכותית והוליד ממנה בן לע״ז הכתוב
ועל קן צ פ ו ר י ג י ע ו ר מ מ י ך אומר ושונה אין כאן משמעות שמי
׳מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם מעשה תמר נקרא
מדבר:
שאמרת לשלח את האס ,או
רשרומ אלא מגונה וסכל הוא:
ומתרגם מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשני נקרא ולא מתרגם
שאומר על ט ו ב שאתה
עושה לנו ח כ ר ש מ ן ,או תגרותא כלפי שמיא .וט כמנהג
ברכת כהנים מעשה דוד ואמנון»> ׳׳נקראין ולא מתרגמין אין מפטירין במרכבת
שאומר מ ו ד י ם מוליס ,חבירו נוהג בהקב״ה לדבר לפניו
משחקי! א ו ת ו ) ב ר כ ו ת לנ:ו.
ורבי יהודה מתיר ר׳ אליעזר אומר אין מפטירין ב ה ו ד ע את ירושלם :גמ׳ תנו
ש מ ט י ל ק נ א ה .לומר על שלא בממכרן וחוזר ומראה לו בטפלו
רבנן <>יש נקרין ומתרגמין ויש נקרין ולא מתרגמין mויש לא נקרין ולא
מרזפתא.
בראשונה:
אלה חס ילא ע ל שאר שלא כיון
מתרגמין אלו נקרין ומתרגמין :בל״ת עק״ן נשפ״ה סימן :מעשה בראשית
כריוחיו !• .mmמ ד ו ת י ו .מרטי״ל בלע״ז .ותשס את המקבת
מצותיו ,והוא לא לרחמים
ע ש ה אלא להטיל ע ל ישראל ממרגמינן מרזפתא )שופטים ד>:
נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא אתו לשיולי מה למעלה מה למטה
חקי גזרותיו להודיע שהס תני רב יוסן> .לפרושי מכנה
ומה
מצותיי
ושומרי
עכדיו
אביך
ערות
כדמתרגס
דמתני׳
וגזרית חקומיו א ף בדברים
שיש לשטן ולעכו׳׳ס להשיכ וערומ אמך קלנא דאבוך וקלנא דאמך ולא מגלה שוס דבר קלון שבהן :תנא דבי רבי ישמעאל .לפרש מתני׳ בישראל הבא
עליהם ילומר מ ה צ ו ר ן על הכומימ הכמו 3מדבר :מתני׳ מעשה ראובן .וישכב את בלהה פילגש אביו )בראשית לה(.־ נקרא .בבית הכנסת :ולא
כמצוה זו )שס> .ל ח ד ו ד י
ל א ב י י .שישיב לו מה מתרגם .חיישינן לגנותו :מעשה ממר .רהודה :ומעשה עגל הראשון .כל פרשת העגל על [ ואשליכהו כאש )שמות ל .>3ומה
שהשיב ושם( .ד כ ת ב י נ ה ו שחזר אהרן וספר המעשה הוא קרר מעשה עגל השני הוא שכחוב בו ויצא העגל הזה )י( ולא יחרגס פן יטעו עמי האק ויאמרו
מ ש ה .האל הגדול ה ג מ ר ממש היה בו שיצא מאליו אבל המקרא אין מכינין :הודע אח ירושלם .את תועבותיה .פרשה היא ביחזקאל :נמ׳ ויש לא נקרין
והנורא א ש ר לא ישא סניס
ולא יקח שוחד !׳שם( .ולא מתרגמין .מפרש בסיפא מעשה לוד ואמנון לא נקרין בהפטרה :מעשה בראשית כוי .ואמדנן במסכת מגיגה )לף יא(:
ותקנינהו.
בתפלה המסמכל בארבעה לבדם ראר לו כאילו לא בא לעולם .והמס ל( מפרש טעמא אין רצונו של מלך שיזכירו שמו על אשפה כוי:
ר ר
י ק י
ה
[
1
[׳
עין משפט
א
עח
א
(
נ
י
ח
מ
מיי׳ פ ״ ט
תפלה הלכה ז :
ב מיי׳ שס הלכה ל
ע ט
מוש׳׳ע
ג
C
כרכות
עשין
מ
ד
נ
א
ה
ש י ס ל
הקל
ר
ה
ה
8
2
מתני'
ג
א
כשהתפלל
עזרא על
מעל
קמ״ל
הגולה כ ס פ ר עזרא ;שם( .ה כ ל ב י ד י ש מ י ם ח ו ץ מ י ר א ת ש מ י ם .כל ה נ א ע ל האדם ביד ה ק נ ״ ה הוא ,כנו! א ר ו ן קצר עני
ע ש י ר חכם שיטה לכן שחור ,הכל בידי שמיס הוא ,אבל צדיק ו ר ש ע אינו בא ע ל י ד י שמיס ,את זו מ ס ר נ י ד ו של א ד ס ונתן לפניו
שני דרכים והיא יבחר לי י ר א ת שמיס 1שנ .0מ י ל ת א מ י ל ת א ו ת נ י ל ה .כל תיבה יתיכה מ ח ר ישונה ,מגונה ה ר ,שתוקי לא
משמקינן ליה ,ש א ץ זה ד ו מ ה למקבל עליי שתי מלכיית אלא למתלוצן ,א מ ר פ ס ו ק שלם ותני ליה משתקינן ליה ,דמחזי כשתי
ר ש ר ו מ :שם! .ח ב ר ו ת א כ ל פ י ש מ י א .מ נ ה ג שנוהג א ד ס בחברו ינהג אצל ה מ ק ו ם ולא יזהר בתפלתו <שם רד .>.מ ח י נ א ל י ה .
ג
ד
פא
פ׳׳ט
מיי׳
תפלה
מהל׳
ז
הלכה
ן ט י ש ׳ ׳ ע א״ח סי׳ ק י ג סעי׳
ט[:
ה
£נ
מהל׳
מיי׳ פ ״ ה
תשוכה הלכה ] א [ כ :
it
ו מיי׳ ס ״ כ מהלכות
ק׳׳ש
ע
ג
סמג
ר כ נ סעיף ג:
״
י
פ׳׳י
הל׳
מהלכות
0מ ו ש ״ ע שס סימן
ב
ם
א״מ
מיי׳
1
ג
סימן
קנא סעיף נ :
19
א
מהל׳
סמג
הלכה יא
עשין יח ט ו ש ״ ע א ״ מ ס י מ ן
סא סעיף ט :
פד
מיי׳
ז
מהל׳
סי״כ
מפלה הלכה יכ ס מ ג
עשי! י ט :
g׳ ! iS'iOי
תורה אור השלם
ומזרעך
.1
להעביר
תחלל
תךנן
לא
למלך
את שם
א נ י ין:
ןלא
אלהיף
ו י ק ר א יח בא
•2ו ע ת ה י ש ר א ל מ ה יי
א ל ה י ך ש א ל בזעמך בי
א ם ל י ר א ה א ת ין א ל ה י ף
ללכת
ךךביו
בכל
ולאהבה אתו ולעבד את
ין
אלהיך בכל
לבבך
ובכל נפשך:
דברים י יב
.3
בן א ך ם
הודע
את
י ר ו ש ל ם א ת תועבתיה:
יחזקאל טז ב
לעזי רש״י
מרטי״ל .פטיש.
רבינו חננאל
יברכוך טובים .משום
דמיחזי כשתי רשויות ,וכן
האומר מודים ]מודים[,
וכת״ כי יםכר פי דוברי
שקר .על טוב יזכר שמך,
הא על רע לא ,והא תנן
חייב לברך על הרעה כשם
שמברך על הטובה .על קן
ציפור יגיעו רחמיך ,כלומר
חס הקב״ה וכתב לא תקח
האם משאר כל בריותיו.
הנה מטיל קנאה במעשה
כראשית ,כלומר אילו
חביבין יותר ושאר שנואין.
ויש אומרים מפני שעושה
מדותיו של הקב׳׳ה רחמים
על אילו בלבד והן אינן
אלא גוירה .ההוא דנהית
לקמיה דר׳ חנינה ואמר
האל הגדול הגבור והנורא
והאדיר והחזק והוודאי.
אמר ליה אמריתינהו
לכלהו שבהי דהקב״ה,
אנן הני תלת האל הגדול
הגבור והנורא אי לאו
דכתבינהו משה באורייתא
ותקנינהו אנשי כנסת
הגדולה לא הויק אמינא
להו ,שאין קץ לשבחו וכל
המוסיף גורע ,וכולי .אמר
ר׳ חנינא הכל בידי שמים
חוץ מיראת שמיס שנאמר
ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך
שואל מעמך וגומי .וכי
שואל אדם דבר שאינו
ברשותו אלא מיכן ראיה
שיראת שמים בידו של
אדם היא .אמד ר׳ זירא
האומר שמע שמע כאומר
מודים מודים .ומתבינן
עליה והתניא הקורא את
שמע וכופלה הרי זה
מגונה ,ולגבי מודים מודים משתקין אותו .ופרקינן לא קשיא ברייתא דקרי פסוקא פסוקא ותנייה ,אבל אי קארי מילה ומילה
ותניה משתקין אותו .פי׳ ארופתא רנפחי .קורנס של נפחים .המכנה בעריות א( כלומר הקורא הפסוק ערות אביו ואמו לא
יגלה ,ואינו קורא ערות אביך וערות אמך כרכתי קרא וכן כל העריות ,משתקין אותו ואומרים לו קרא הפסוק כמו שכתוב
וכי אתה מברר מילין מה שלא בירר משה רבינו ברוח הקודש .מתני' מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם וכולי] .ת״ר[ מעשה
בראשית נקרא ומיתרגם ,פשיטא] ,מהו[ דתימא מיחוש לתרגומיה דילמא אתי לשיוליה מה למעלה מה למטה
כלימר מלמדי; אימי ש י כ ק ימכין אימי א ס ירגיל ב כ ן ! ש ם ! .ב א ר ז פ ת א .קירניס ,ותשס את ה מ ק נ ח נ ז ה ) ש ו פ ט י ם ד ( מ מ ר ג מ י נ ן
מ ר ז ס ת א )ברכות שםו.
א ( כלומר שקורא הפסוק ערות אנין וערות א מ ן ערות אניו וערות אמו לא יגלה וכן נל עריות וכו׳ ומפרש כפי׳ הרמב׳׳ס גהירוש המשניות
יק משמע קצת גס נערוך ע ר ן ק.
כה:
עין משפט
נר מצוה
פ ה א מיי׳ סי׳׳נ מהל׳
תפלה הל׳ ינ סמג
עשי! יט:
פ ו ב טוש״ע י״ל סימן
קמז סעיף ה:
א ג מיי׳ פי״א מהל׳
תפלה הל׳ יל טור
ש״ע א״ח סימן קנג סעיף
מוסף רש״י
ישגלנה .לשין שגל ,פצגש,
לשנח
כינהי
יהכתיב
ישככנה ,ותיקין סיפריס
הוא
זה
)דברים כח
ל(.
קרס .נתח ,כלימר כרע
על כרכיו ונתח ,דהיינו
ליצנוחא דאישתעי ביה
קרא ,לא יוכלו מלט
משא .הרעי שמקביהס
לא יוכל לסבול ונתח
יסןהזרין סג:ו.
לעגלות
בית און .על עגלים
שבנית אל ,יגורו שכן
שומרון .ידאגי שוכני
שומרון ,כי אבל עליו
עמו .שיטלס סנמריב וילך
לו ,וכמריו .שהיי נישאין
יגילו.
עליו
אותי,
ששמחים על כובד משא
שגלה מהם .אלא כבידו.
משא עגבותיו יריעי שכהן
ואע״ג דלאו כעלי מייס
ניגהו ואין להס רעי,
משתעי בהו קרא לשון גנאי
)סנהדרין סנ !.
ה ד ה עלן־ הקורא עומד
מה
הקורא עומד פרק שלישי
לאחור .פי׳ י( מה
לפנים מה
בסוף
גבולי
העולם
למזרח
ולמערב אי גמי מה היה קודס ששת ימי בראשית ומה יהיה
אחר שיכלה העולם:
ס
>מעשה של עגל השני נקרא ולא מתרגם.
פירש רש״י שלא יאמרו ממשוח היה בו מדקאמר אהרן רצא העגל
הזה
וקשה
דהא
בירושלמי
פליגי
שבחו
קמ״ל
מגילה
הוא .שבח הוא
מםורת הש״ם
הקרייה:
ליהודה
שהודה
דאודי.
mמחטאו :מאהבה .של ברכות :ומיראה .של קללוח .ואין לבן לשמים:
פייגי
דעתייהו .יחליש
דעחן כשישמעו שיהו
ויאמרו טוב
נענשין
ליהנות מן העולם הזה בכל רצוננו הואיל וסופגו ליענש :אל תתרגם
אלא אתרון.
אמוראי ואיכא מאן דאמר מן ויאמר
ומה לפנים ומה לאחור קמ״ל מעשה לוט
עד לשמצה בקמיהס ״()היה( מעשה
ושתי בנותיו נקרא ומתרגם פשיטא מהו
עגל השני והיינו סיפיה לקרא דוירא
התימא ניהוש לכבודו דאברהם קמ״ל מעשה
משה ולפרש״י לא היה לו לומר אלא
תמר ויהודה נקרא ומתרגם פשיטא מהו
ע ר חחלמ הפסוק לכן נראה כרמפרש
דתימא ליהוש לכבוהו היהוהה קמ״ל שבהיה
בירושלמי להטעס הוי לפי שאין לומה
גנאי של יחיל ביחיל או של צבור
הוא דאוהי מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם
בצבור לגנאי של יחיל בצבור ומשוס
פשיטא מהו דתימא ליהוש לכבודן של
כבודו של אהרן לא רצו לחרגס:
ישראל קמ״ל כל שכן תיחא להו ההויא להו
ומתרגמין
וברכות נקרין
קללות
כפרה
הדרן
את
הקורא
עלך
ידלמא
ניהוש
התימא
מהו
פשיטא
המגילה עומד
יא( איפייגא דעתייהו דצבורא קמ״ל אזהרות
בנ העיר ״(הואיל והעם מתפללץ כו
ועונשין נקרין ומתרגמין פשיטא מהו דתימא
בתעניות ובמעמדות .לא גרס
ניהוש דלמא אתו למעבה מיראה קמ״ל
ובמעמדות שהרי גבי מעמדות לא מצינו
מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם ]מעשה
רמוב אלא לבימ הכנסמ היו הולכין
כדתניא בפי בתרא דתענית )לף ט(.
אבשלום נקרא ומתרגם[ פשיטא מהו דתימא
כיון
ליהוש לקריה דדוד קמ״ל מעשה פילגש
בגבעה נקרא ומתרגם פשיטא מהו התימא ליהוש לכבודו הבנימין קמ״ל
ה ו ד ע את ירושלם את תועבותיה נקרא ומתרגם פשיטא לאפוקי מדרבי
אליעזר דתניא ימעשה באהם אהד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר
הודע את ירושלם את תועבותיה אמר לו ע ד שאתה בודק בתועבות
ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך בדקו אהריו ומצאו בו ש מ ץ פסול:
ואלו נקרין ולא מתרגמין )רעבה״ן םימן( מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם
ומעשה ברבי הנינא בן גמליאל שהלך לכבול והיה קורא חזן הכנסת
ויהי ב ש מ ן ישראל ואמר לו למתורגמן י)הפםק( אל תתרגם אלא אהרון
ושיבהוהו הכמים מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם איזה מעשה עגל
השני מן ויאמר משה עד וירא משה תניא ר״ש בן אליעזר אומר לעולם
יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו
המערערים שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה :ברכת כהנים נקרין
ולא מתרגמין מ״ט משום הכתיב י ש א :א! מעשה דוד ואמנון ! א ! לא
נקרין ולא מתרגמין והא אמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם לא
קשיא ה א דכתיב אמנון בן הוה הא דכתיב אמנון םתמא ת״ר ייכל
המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח כגון ישגלנה ישכבנה
בעפולים בטחורים חריונים דביונים ״לאכול את הוריהם ולשתות את מימי
שיניהם לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם למחראות למוצאות ר׳
יהושע בן קרהה אומר למחראות כשמן מפני שהוא גנאי לעבודת כוכבים
ייאמר רב נהמן כל ליצנותא אסירא ב ר מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא
דכתיב כ ר ע בל קרס נבו וכתיב קרםו כרעו יחדיו לא יכלו מלט משא וגו׳ ר׳
ינאי אמר מהכא ״לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו
עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו אל תקרי כבודו אלא כבידו אמר רב
הונא בר מנוה משמיה דרב אחא בריה דרב איקא שרי ליה לבר ישראל
למימר ליה לעובד כוכבים שקליח לעבודת כוכבים ואנחיה בשין תיו שלו אמר
רב אשי האי מאן הסנאי שומעניה שרי ליה לבזוייה בגימ״ל ושי״ן האי מאן
דשפיר שומעניה שרי לשבוהיה ומאן דשבהיה ״ינוחו לו ברכות על ראשו:
1
נ
רהיו בני
עשר .והפסוק הזה
יעקב
נפסק
שנים
בהפסק
פרשה לכך קורהו אחרון כאילו הוא
לעצמו :מן ויאמר משה אל
פסוק
אהרן .מה עשה לך העם הזה <ג(:
פקרו המומרים יי> .העיזו פניהם לומר
יש ממש
משום
בע״ז:
שלא
ישא.
יאמרו הקב״ה נושא להן פנים ואינן
שכדאי הן ישראל לשאת להן
יודעין
כדאמרינן
פנים
!לף
בברכות
כ(:
לא כדאי הס ישראל לשאמ להן פנים
אני
ואכלת
אמרתי
ושבעת
וברכמ
<לכרים ח> והן מחמירין על עצמן עד
עד
כזימ
משכב
כביצה:
כדכתיב
ישגלנה.
והשגל
לשון
אצלו
יושבת
)נחמיה . 0וי״מ »>כלבחא :בעפולים.
לשון מפורש הוא לגנאי יותר מטחורים
בנקב בימ
ושניהן
ריעי:
חרי לשון
רביונים .הזב
מן
גלליהן בשומרון :את חוריהם .ריעי
היוצא
הנקב:
שיניהם.
מימי
שיניס יש לכרכשתא וצואה לחה ורכה
קרויה
גבי
מימי
עבודה
שיניהן:
זרה
למתראות.
בספר
כתיב
מלכים כי חור לשון מוצא ריעי הוא:
לטגלות
בית
גליון הש״ם
גט׳ דלסא פ־־גא .עיין
נרא״ס ויגש ןס׳ מ״ו פסוק
י( !פ׳ מ״ה פסוק נון:
הריעי :תריונים.
היונים שלא לפרש שהיו ישראל אוכלין
דרך
,
א( ןמפרש״ נראה דגריס
ללמא אתי למעגל מאהכה
ומיראה ולקמן גני אזהרות
ועונשין גרס רלמא פייגי
לעתייהו יכ״כ מהרש׳יא
וע״ע בע״ין ,נ( !מס׳
סוסריס פ״ט הי׳יא[,
ליתאן,
ןנע׳׳י
ג(
ד( ]תוספתא פ״ג! ,ה( ]אינו
נפסוק ן ,י( סנהלרין סג:
ע״ש (t ,ןנרכות לג .שבת לא.
ע״ז ס :ן ,ח( נס״א :המינין,
»( !עי׳ ר״ה ז.ן ,י( ןצ״ל
שהיה ן1 (5 ,פרק מון,
ל( ןצ״ל קרסו כרעי[,
מ ( ]לקמן ט .ן(; ,ןעיין תוס׳
חגיגה יא :ל״ה יכול[,
ס ( ושייך לעיל כמשנה[,
ננ( ןצ״ל היא ן ,פ( שייך ללף
און.
לקול
השמועה
הבאה על עגלי בית און יגורו שכיניהם
הגהות הב״ח
)א( גמ׳ וברכוח נקרין
ומחרגמין פשיטא מהו
לתימא גיחיש דלמא אתו
מאהבה
למיעבד
ומיראה קמ״ל אזהרות
נקרין
ועונשין
ומתרגמין פשיטא מהו
דתימא ניתוש ללמא
פייגא לעחייהו לצנורא
קמ״ל מעשה אמנון כצ׳׳ל:
)ב( ־ש"־ ל״ה לאולי
תטאו:
שהילה על
)ג( דייה מן ויאמר וכוי
העס הזה שחזר אהרן
וספר המעשה נקרא
מעשה העגל השני
הס״ד) :ד( דייה וכמריו
עליו כצ״ל ותינת אשר
נמחק) :ה( דייה בגימ״ל
ישי״ן .נ״נ כר גיורתא
תרגוס ירושלמי הנואף
יהנואסת גיורא וגיורתא:
הורה אור השלם
.1בן אךם הודע את
ירושלם א ת תועבתיה:
וכמריו יי> )אשר( עליו יגילו .אשר
יחזקאל טז ב
4
3
היו רגילין לשמוח עליו עתה יתאבלו
.2ויהי בשכן ישראל
בארץ ההוא וילך ראובן
על כבודו כי גלה ממנו :אלא כבידו.
וישכב את בלהה פילגש
5
כובד משאו של ריעי ׳(תהיה בו וכובד
אביו וישמע ישראל
עגבומיו .ודומה לו בספר ישעיה כ(
6
•יהיו בני יעקב שנים
עשר :בראשית לה כב
ל()כרעו קרסו( יחדיו לא יכלו מלט
׳ ..ויאמר משה אל
משא וגו׳ הוא משא של ריעי .ורבותי
אהרן מה עשה לך העם
7
א
מפרשין וכמריו עליו יגילו ממש לשון
הזה כי הבאת עליו
8
חטאה גדלה:
שמחה שהיקל משאר שלהן אבל אין
הגהות הגר״א
?ו
10
9
שמות לב כא
לפרש כן שהעגל כולו גלה כאחד שנטלו
.4וירא משה את העם
]א[ גמ׳ מעשה ליל ואמני!
12
כי פרע הוא בי פרעה
סנחריב :שי״ן ותי״ו .לשון וחשופי ולא( תז״מ )יכגירסא שלנו
לשמצה
אהרן
נמתני׳ ועי תויייטה
שת ערות מצרים )ישעיה כן :דמני
בקמיהם:
שמועות
שיוצאות עליו
שומעניה.
ב
שמות לב כה
רעות ושנואות שהוא נואף :בגי ושי״ן.
. 5ואמר להם למי זהב
14
13
הגהות מהר״ב
לי
ויתנו
התפרקו
)»( בר גירמא זונה שמה סרייא שס
ואשלכהו באש ויצא
רנשבורג
מוסרח כך הוא בתשובומ הגאונים
העגל הזה:
שמות לב כד
מותר לבזות גס אמ אמו שילדמו .א [ נמ' מעשה לול ואמנון
.6ישא ין פניו אליך
ורבותי מפרשים גיופא שייטא שטייא :נקרין ולא מתרגמין כצ״ל:
רשם לך שלום:
במדבר ו כו
ויהי אחרי בן
.7
הדרן עלך הקורא את
רבינו חננאל
ולאבשלום בן דוד אחות
ןפה ושמה תמר ויאהבה
מה לפנים קודם נברא
המגילה עומד
אמנון בן דוד:
העולם ומה לאחור ,קמ״ל
שמואל א יג א
דלא ח־ישינן .מעשה לוט
.8אשה תאךש ואיש
בני העיר שמכרו רחובה של עיר .יש ובנותיו נקרא ומיתרגם.
הכנסת
בהמיו בית
רהובה ש ל עיר לוקהין
העיר שמכרו
אהד ־שכבנה בית תבנה
בו קדושה כדמפרש בגמ׳״( הואיל מעשה תמר ויהודה נקרא
ולא תשב בו כרם תטע
ומתפללין בו בתעניות ובמעמדות :ומיתרגם .מעשה העגל
נ
מטפהות
מטפחות
לוקחין
תיבה
תיבה
לוקהין
הכנסת
ת
י
ב
ולא תהללנו:
הראשון נקרא ומתרגם.
לוקחין
ימחו
קללות וברכות נקראין
דברים כח ל
.9יבכה ין בשחין מצרים ובטחרים ובגרב ובחרס אשר ל א תוכל להךפא :דברים כח כז .10ויהי רעב גדול בשמרון
ומיתרגמין ,ולא יהא אהד מתחיל ואחד גומר אלא המתחיל הוא גומר את כולן .הזהרות ועונשין נקראין ומתדגמין .מעשה
והנה צרים עליה עד חיות ראש חמור בשמנים בסף ורבע הקב דביונים בחמשה כסף :מלכים ב ו כה .11ויאמר
אמנון וחמר נקרא ומתרגם ,והני מילי דכתיב ביה אמנון סתמא אבל כל היכא דכתיב אמנון בן דוד נקרא ולא מיתרגם .מעשה
אליהם רב שקה העל א ד נ י ך ו א ל י ף שלחני אדני לדבר את הדברים האלה הלא ע ל האנשים הישבים על החמה לאבל
אבשלום בפילגשי אביו נקרא ומיתרגם .מעשה פילגש בגבעה נקרא ומתרגם .וכל הני כולהו אמרינן עלוהי פשיטא כולי.
את צואתם ולשתות את מימי רגליהם עמכם :מלבים ב יח כז .12ויתצו את מצבת הבעל ויתצו את בית הבעל
הודע את ירושלים נקרא ומתרגם ,ומעשה באחד שקראו ואמר לו די אליעזר צא ובדוק בתועבות אמך .והמרכבה קורין אותה
וישמחו למוצאות עד היום :מלכים ב י כז .13ברע בל קרס נבו היו עצביחם לחןה ולבהמה נשאתיכם עמוסות
לרבים .מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם ומעשה בר׳ הנניה בן גמליאל שהלך לכבול ועמד וקרא וילך ראובן וגומי ואמר
משא לעיפה :ישעיהו מו א .14קרסו כרעו יחדו ל א יכלו מלט משא תפשם בשבי ה ל ב ה :ישעיהו מו ב
למתורגמן אל תתרגם אלא מן ויהיו בנ• יעקב ושבהוהו הכמים .מעשה העגל השני נקרא ולא מיתרגם ,מן ויאמר משה ]אל[
)לןאהרן עד וירא משה את העם .ועוד כתוב נקרא ולא מיתרגם ,ויגף ה׳ את העם על אשר וגוי .תניא לעולם יהא אדם זהיר
. 15לעגלות בית און ןגורו שכן שמרון בי אבל עליו עמו וכמריו עליו ןגילו על כבודו כי גלה ממנו :הושע י ה
בתשובותיו ,שמתוך תשובה שהשיב אהרן למשה פקרו המינים ,שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה .ברכת כהניפ נקרא
ולא מיתרגם .מאי טעמא ,משום ישא ה׳ פניו אליך .ירושלמי לא נקראין ר׳ בא בעא מר׳ יוסי מאי טעמא ,אמר ליה כה תברכו ,לברכה ניתנה ולא לקריאה .תוספתא מעשה דוד בבת שבע לא ניקרין ולא מיתרגמין והסופר מלמד כדרכו .תנו רבנן כל
המקראות שכתובים לגניי כגון ישגלנה ,קורץ אותה ישכבנה .וכגון בעפלים ,קורין אותם בטחורים .הדיונים ,קורץ אותם הדביונים .והוריהם ,קורץ אותם צואתם .ולמחראות ,קורץ אותן למוצאות .אלו בלשון הקודש הן גניי גדול בלשון הזה ,לפיכך
משנין אותם שלא להוציא אדם דבר מגונה מפיו .אמר רב נחמן כל ליצנותא אסורה בר מליצנותא דעבודה זרה ,ןכןדכתיב כרע בל קרס נבו ,וכתיב קרסו כרעו יחדיו וגומי .ר׳ ינאי אמר מהכא שני על כבודו כי גלה ממנו ,כלומר עמו של עגל מתאבלין
והכימרים שהיו עליו מגילין עכשיו מתעצבין ,על כבודו כי גלה ,כלומר לקה בכבידו וחלה וגלה הכבד שלו ,ניטל כולו ,בדרך ליצנות כיון שאינו יכול להועיל ניטל כבידו .שרי למימר לגוי שקליה לעבודה זרה ואנחיה בשת שלך] .פי־ שת ותחת[,
כדכת־ב וחשופי שת ערות מצרים ופירושו מקום השתנת מי וגלים ,ובתחת מקום הצואה .ואמר רב אשי מאן דסני שומעניה ,כגון השותה בארבעה מיני זמר וכיוצא בו ,כמו שמצינו באלישע אחר שהוציאוהו אלו הדברים לתרבות רעה ,ומפורש בהגיגה,
וכל שכן בדבר שהוא יתר מזו .שרי לבזוייה בשי״ן וגימ״ל .כלומר מי ששמעו רע ,מותר לבזותו בן זונה דגיירא וגיירתי ,ונגלו שוליו ונחמסו עקביו) .ופירי( ןופ׳׳א[ בן שפחה בן גוי .כדגרסינן בסנהדרין כמן קרינא לרשיעא בר צדיקא ,רשיעא בר רשיעא
כי ראי תנא כוי• ]תוספתא[ ר׳ יהושע בן קרחה אומר וישימם למחראות קורין אותו בכינו -מפני שגניי לעבודה זרה הוא .הכתוב ל־תיד אין מכנין אותו לרבים ,כתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד .ר׳ יהודה אומר המתרגם פסוק בצורתו הרי זה בדאי
והב.־סיף הרי זה מגדף .פירוש המתרגם א( השם בצורתו בדאי והמוסיף עליו זולתי התרגום שלנו הדי זה מגדף .תורגמן העומד לפני חכב :אינו רשאי לא להוסיף ולא לפחות ולא לשנות אלא אם כן הוא אביו או רבו .ירושלמי תפלץ ומזוזה מי קודם,
שמ־אל אמר מזוזה קודמת שכן נוהגת בשבתות ובימים טובים מה שאין כן בתפילין .רב הונא אמר תפילין קודמין שנוהגין במפרשי ימיט והולכי מדברות מה שאין כן במזוזה .מתניתין מסייעא לשמואל תפילה שבלת עושין אותה מזוזה מזוזה שבלת
הדרן עלך הקורא
אץ עושין אותה הפילה ,למה שמעלין בקדש ולא מורידין.
2
בנ
ג
הדרן עלך הקורא את המגילה עומד
א( ־;י׳ תוס׳ קדושין דף מיינו ר׳ה המתרגם מש״כ נשס רכינו זצ״צ וע״ע נערון ערן תרגס.
שבשומרון כי אבל עליו על
העגל:
בני העיר פרק רביעי מגילה
מסורת הש״ם
א ( נחיספמא פ ״ ב [ ,נ( יומא יב.
נ״ק
נ(
סב,:
מה,[:
]סיטה
ד ( יומא י נ .זבסיס ג ג :קיח,:
ה( נעי׳ סוטה לז ,[.ו ( ! ש נ א מ ר
יכין כחפיו שכן כצ״ל יכן היא
להדיא
0
הגי׳
כיימ׳
ןתיס׳
ה(
ובזבחי׳[,
מ״ש
ןנתיספתא
שמעין[ ,ט(
פ״א[,
איתא
בס״א:
בר׳
חיספת,
׳ ( ] י כ ן אימא בהדיא נמנחוח צט.
ייליף
מחחוח
דמעלין מאח
החטאים וכוי ודלא מורידין יליף
מויקס משה אח המשכן וכי׳
יע״ש נפרש״י וצ״ע יכן נשבח
כ א :כתב רש״י דייה מעלין בקדש
לוקחין שפרים .נביאים וכתובים :אבל מכרו תורה כוי .שמעלין
בקרש ולא מורילין .תוספתא ט( מעלין בקלש לכתיב רקם משה את
המשכן !שמות מ( בצלאל עשה ומשה שהיה גלול ממנו הקימו ולא
בבנינו מכל מקום ט ו ן לללעת אותן רבים נעשה חמורה קלושתו
מורידים לכתיב אמ מחתות החטאים האלה בנפשומס ועשו אותם
ואינן יכולין למוכרו ועול יש לפרש כיון שרבים נותנים בבנינו ובשאר
רקועי פחים צפוי למזבח ט הקריבום
צרכיו ובסמוך נמי לקאמר רב אשי
)במלבר (p
ממה
לפני ה׳
וגו׳
רקלשו
ט ו ן שהוקדשו הוקדשו׳( ע ל כאן :וכן
מכרו
במותריהן.
ולקחו
ספרים
ממקצת הלמיס חורה לא יקחו מן
לבר
המותר
פחותה:
שקלושמו
נמ׳ זו דברי ר׳ מנחם כוי .בהריא
ואין מורידין מקראי ילפינ! לה
הלחס[,
בו
במנחות ס ר ק שתי
מ( ן לעיר של ראש ה מ ע מ ד [ ,
נ ( ! ד ף נ ג :ן ,ס( ] ע ׳ ׳ נ [ ,ע( לא
מפליג החס י ר ״ ל למסקנא דהחס
החילוק הוא בין איח ביה בימ
דירה או לא ודכסריס ודכרכים
שיה לכ״ע ועיי במהרש״א,
אמרה :הואיל והעם מתפללים
בתעניות ובמעמדות .כדתנן במסכת
תעניות )לף טו (.עברו אלו ולא נענו
מוציאין את התיבה לרחובה של עיר.
תוספת׳*( ובמעמדות יי( תנף( מתכנסין
וקורין
בעריהן
בראשית
במעשה
ותניא בגמרא ל( אנשי מעמד נכנסין
לבית הכנסת ויושבין ארבע תעניות
הגהות הב״ח
בשבת אפשר בית הכנסת היה להס
) א ( במשנה ל ו ק ח י ן ספריס:
)ב(
דייה
״שי״
וכמעמדוח ו ה א
חיספחא
דתנן
וכוי
קבוע
שס
ברחובה של עיר
המעמד
כולו
ומתכנסין
ששנינו
כדרך
וכו׳
בביכורים )פ״נ משנה 0כל העיירות
נכנסין לכמיס ו ל מ ש כ י ם ה י ה
של
אפשר
הכנסת
דבית
הממונה כו׳ כצ״ל וחיבוח ולנין
שס נמחק ינ״ב פ י ׳ כל אנשי
של
העיירוח
מחכנסין
אנשי
לעיר
המעמד ) :ג (
מעמד
ראש
של
ואקראי
בא״ד
ה ו ה ש מ ע מ ד הזה .נ ״ ב ]חסר
ההחחלה
הלשין[
ינשאר זה
הכא בביכורים דמחכנסין לעיר
של מ ע מ ד ולנין ברחוכה של עיר
דהיו
קמיירי הכא
מחפללץ
שבמעמד
מתכנסין
נכנסין לבתים ולנין שס והיה הממונה
אומר קומו ונעלה ציון אל ה׳ אלהינו
הא למדת כינוס עיירות ברחוב היתה
ואקראי הוי שמעמד)ג( הזה אינו חוזר
חלילה עד חצי שנה ובתלמידי רבינו
יצחק הלוי מצאתי
בצבור ברחובה של ע י ר באיתן
הימים שהיו לנין שס ואקראי
ברחוב על כאן:
בעלמא הוה פ ע ם אחח בשנה
מנחם יש
ואפייה לר׳
משוס קדישה ולא ד מ י להא
ד ק א מ ר לקמן כסוף ד ף כ״ז אי
הכי קדשתינהו לכולהו
דהתס
דנהרדעא
שכילי
נהמפלל
כיחיל כלי! כ״ ע מולו דאין כו
משוס ק ד ו ש ה ) :ד ( ד״ה אני לא
ינתי
יכי׳
שבה
מדרשיח
מ ט מ א י ן כשאר נ ח י ) :ה ( ד׳׳ה
ומה
היה
וכו׳
יהיכל
אילם
ובית קדשי הקדשים שהוא
ל צ ד מערנ
בנתייס
באותה
עכשיו
מקוס
נשאר
המזנמ
וכו׳
הרצועה אלא
קרן
מזדהית
דרומית
מקוס
ה י ס ו ד ) :ו ( דייה לא שנו וכו׳
וכיח הכנסת ב ק ד ו ש ת ו ע ו מ ד
וכו׳ מנהיג ספרים ב ק ד ו ש ת ן
אלא שלא
מכרו
שבעה
״(לעיירות
מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו
גרסינן
בהן
דמעלמא קאתו לה .נראה לפרש ה ט כיון שרוב כני אלם
רגילים ללכת שם להתפלל אף על פ י שאין נוחניס כלום
אמרינן בתוספתא דמגילה )פ׳׳ב( דהוא
] (5חעניח ט .ן ,ל( ]חעניח כז,[:
כיון
כו.
S
ומפרש שלא
ובמעמדות לא
הימה
אקראי
מפלחן
בעלמא.
אינו תדיר :לא שנו .דיכולין למכור
בית הכנסת אלא של
כפרין :אבל
של כרכין .הוה להו בתי
כנסיות
דרבים והכל בעליהן ואין בני העיר
לבדם
S
בעליס
להם:
טורסיים.
צ ו ר פ י נחושת :ואין ירושלים מטמאה
בנגעים .ללאו אחוזה היא כלאמרי׳
לקמן.
לסבירא ליה להאי תנא לא
נתמלקה ירושלים לשבטים ולא נפלה
בגורל לא ליהולה ולא לבנימין :אני
לא שמעתי .שלא יהא מיטמא אלא
מקום מקלש בלבל משוס לבית של
קולש הוא וגבי נגעים ובא אשר לו
הבית <רקרא יל> בעינן אבל ירושלים
לאלעתא
לילי
קאתו
היינו
<*> יקהו ספרים ספרים לוקהין תורה אבל אם
שנותנים בו לעשות רצונו:
מכרו תורה לא יקהו ספרים םפרים לא יקהו
נינהו.
דכרכים
והא
ואמאי
מטפהות מטפהות לא יקהו תיבה תיבה לא
ליה
לסבירא
משמע
את
יקהו בית הכנסת בית הכנסת לא יקהו
למקשן לטון ללא מיזלבני לאין להן
העיר
הרהוב וכן במותריהן :גמ' בני
ליטמא בנגעים משוס ללא מיקרי
שמכרו רהובה של עיר אמר רבה בר בר
אחוזתכם וגם לא קדנן ביה אשר לו
הביח וקשה להא בפ״ק ליומא !דף יא(.
הנה אמר רבי יוחנן זו דברי ר׳ מנהם בר
מחייב ר ״ מ בית הכנסמ של כרטס
יוסי םתומתאה אבל הכ״א הרהוב אין בו
במזוזה וגס מוקי בריימא להחס
משום קהושה ור׳ מנחם בר יוסי מאי טעמיה
לקאמר לבית הכנסת מיטמא בנגעים
הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות
כוותיה ועול קשה אמאי נקט של
ורבנן ההוא אקראי בעלמא :בית הכנסת
כרטס רהא )ר״מ> »(לא מפליג התם
לוקהין תיבה :אמר רבי שמואל בר נהמני
בין של כרטס לשל כפריס לענין
א״ר יונתן ל א שנו אלא בית הכנסת של
נגעים ומזוזה ויש לומר לוראי המקשן
טעה בתרחי חלא לאין חילוק בין
כפרים אבל בית הכנםת של כרכין כיון
כרטס לשל כפרים כלמסיק התס
דמעלמא אתו ליה לא מצו מזבני ליה
לרבנן לר״מ להיינו ר׳ יהולה וגס
דהוה ליה דרבים אמר רב אשי האי בי
טעה בהא לאע״ג ללא מיזלבני יש
כנישתא דמתא מהםיא אף על גב דמעלמא
להן ליטמא בנגעים לרבי מאיר:
אתו לה כיון דאדעתא דידי קאתו אי בעינא
יוצאה מחלק יהודה
ורצועה
מזבנינא לה מיתיבי יא״ר יהודה מעשה
לחלק בנימין וכה היה
בבית הכנםת של טורםיים שהיה בירושלים
מזבח בניי .קשה להא בפרק איזהו
מקומן חמזיס דף נג >:אמר דבקרן
שמכרוה לרבי אליעזר ועשה בה כל צרכיו
דרומית מזרחית לא היה יסוד לפי
והא התם דכרכים הוה ההיא בי כנישתא
שלא היה יסוד אלא בחלקו של טורף
זוטי הוה ואינהו עבדוה מיתיבי בבית ארץ
)י( בנימין דכתיב בנימין זאב יטרף
אהוזתכם •יאהוזתכם מיטמא בגגעים ואין
)בראשית מט( אלמא שכל המזבח
אני
ירושלים מיטמא בנגעים אמר רבי יהודה
בנוי בחלקו של בנימין וי״ל אותו קרן
לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד הא
דרומימ מזרחימ שלא היה בו יסוד
שהיה בחלק יהודה על זה היה מצטער
בתי כנסיות ובתי מדרשות מיטמאין אמאי
בנימין לבולעה כדי שיהא כל המזבח
הא דכרכין הוו אימא א״ר יהוהה אני לא
בחלקו :א ף לא המטות .פירש
שמעתי אלא מקום מקודש בלבה במאי
לטון
לסבירא ליה
הר״ר יוסף
סמיפלגי ת״ק סבר >־לא נתהלקה ירושלים
שהקרקע מקום המטות לא היה
לשבטים ורבי יהודה סבר גתהלקה ירושלים
מיוחל לבעלים לא היה כח בילס
לשבטים ובפלוגתא דהני תנאי דתניא יי מה
להשכירם שכירומ שלם ומכל מקום
היה בהלקו של יהודה הר הבית הלשכות
נוטלין
מטלטליהם היו
מחמת
עורות הקלשיס:
והעזרות ומה היה בהלקו של בנימין אולם
היתה
והיכל ובית קדשי הקהשים ורצועה
אוגורה
יוצאת מהלקו של יהוהה ונכנסת בהלקו של
בנימין ובה מזבה בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום
לבולעה שנאמר הופף עליו כל היום י לפיכך זכה בנימין ונעשה
והאי תנא סבר לא נתהדקה ירושלים לשבטים
אושפיזכן לשכינה
דתניא ״־אין משכירים בתים בירושלים מפני שאינן שלהן ר״א >)בר
צדוק( אומר אף לא מטות לפיכך עורות קדשים בעלי אושפיזין נוטלין אותן
בזרוע אמר אביי ש״מ אורה ארעא למישבק אינש גולפא ומשכא באושפיזיה
אמר רבא ילא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד
אנשי העיר אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו
עין משפט
נר מצוה
ב
א מיי׳ פ י ״ א מהל׳ תפלה
הלכה נ א כווש״ע א״מ סי׳
קנד ס ״ א :
ג ב מיי׳ שס הל׳ מ ז ט ו ש ׳ ׳ ע
שס סי׳ קנג ס ע י ף ז :
ג ! מ י י ׳ שם הלכה י ט ט ו ש ״ ע
שס[:
ד ד מיי׳ פ י ״ ל מתל׳ טומאת
הלכה
צרעת
יפ״ז
•א
מהלכות כית הנחירה הלכה י ד :
ה
מיי׳ שס
ה
מהל׳
ופ״ט
רוצח הלכה ד :
ו
ו
כית
מיי׳ ס ״ ז מהלכות
הנחירה הלי י ד :
ז ז מיי• סי״א מהלכיח תפלה
הלכה יו
סי׳
ט ו ש ״ ע א׳׳ח
קנג ס ע י ף ז:
א
ב
תורה אור השלם
.1כי תבאו אל ארץ כנען
אשר אני נתן לכם לאחזה
ונתתי נגע צרעת בבית ארץ
ויקרא יד לד
אחזתכם:
.2לבנןמן אמר ידיד ין ישבן
לבטח עליו חפף עליו כ ל
היום ובין כתפיו שכן:
דברים לג יב
ג
א
1
5
ג
2
גליון הש״ם
רש"־
דייר
ובמעמדות
תוספתא
ונמעמדות
וכוי.
לא נרסינן נחי׳ הרמב׳׳ן ב ״ נ
ד ף עז דייה אין אותיות כתב
דאשגירות
דוקא
לישנא הוא
מעמדות:
וצאו
דייה
שם
עי׳
ט ו י ס י י פ צו־פ• נחושת.
חולין ד ף נז ע ״ ב ת ד ״ ת מטלית.
רבן:
ע ״ ז ד ף יז ע ״ ב תלייה
ש ם ר״ה ל א ע נ ו כוי ובהכ״נ
בחשיבותו.
דס״ל
מבואר
לרש״י דבלאו מ ע מ ד אנשי העיר
אין מיר־דין
וגס
מקדושתן
דמיס
הנהכ״נ
אנשי
ובמעמד
בחשיבוחו
בהכ״נ
העיר
והדמים יוצאים לחילץ וחמיה
לי מזה דברי ר ש ״ י לקמן כז
ע ״ נ דייה
דשקיל
ורכנן
דמי
וכו׳
דכיון
ומעלה
להו
כקדושה וכו׳ ו מ מ ״ נ אס במכרו
ב מ ע מ ד אנשי העיר לא צריך
הדמים
להעלית
בקדושה
י א ע ס ״ כ הליקח מ ה ד ב ע י ע נ י ד
להא
נהכ״נ
והמעומ
מוחר
יוצא
אפיי
לחולין
למישחי
נ י ׳ שכרא ובלא מ ע מ ד
ה ע י ר אף אס מעלי!
בקדושה
מ״מ
אנשי
הדמיס
הבהכ״נ
נקדושחה קאי יצע׳׳ג:
ה
נתחלקה
לסבר
בנגעים
מיטמא
רבעו חננאל
דייה
תופ׳
הטונים ) :ז (
11
ירצועה וכו׳ של ט ו ר ף ש ה ו א לשבטים ואחוזתכס קרינא ליה .קתני
פרק שלישי :בני העיר
ח
בני חע־ר שמכרו רחובה של
בנימי!:
מיהת לרבי יהולה לאית ליה נתחלקה
עיר לוקחץ בדמים בית חכנסת
לא שנו אלא מקום מקלש אבל בתי
כוי .אוקימנא לדי מנחם בר•
כנסיות ובתי מלרשות שבה )י( כשאר
יוסי סתימתאה ,דסבר הואיל
מוםף רש״י
והעם מתפללין בה בתעניות
בתי העיר ואע״ג לשל כרך הוא:
ובמעמדות יש בה קדושה.
ס ת ו מ ת א ה .עיי רש״י לעיל כ.
מקודש .אף בתי כנסיות משמע:
אבל חכמים אומרים אקראי
וככורוח ל .ו א י ן י ר ו ש ל י ם
מ י ט מ א ב נ ג ע י ם .שאין אחוזה הר הביח .בכניסמו מצד המזרח .כל
בעלמא הוא ,הרחוב אץ בו
למישתא
משום קדושה .פי• דברי ר׳
להס ,ק ס נ ר לא נחחלקה לשכט
יהודה ובנימין אלא כל השבטי! מה שיש שס פנוי קרוי הר הבית שאין לה שם אחר :והלשכות .שבתוך החיל :והעזרות .שלשתן עזרת נשיס ועזרמ ישראל הן אחת פלוני סתימתאה ,וו המשנה
אף על פי שהיא סתם משנה,
ש ר ן בה ר ו מ א יב ו .א נ י ל א עשרה אמה שישראל רשאין ליכנס לפנים מ ן השער ואהריהס לצל מערב לעזרת כהניס י״א אמה שבין לריסת רגלי ישראל למזבח
אינה לר׳ מאיר כדקיימא לן
נתחלקה
קסבר
שמעתי.
לשבטים ,א ל א מ ק ו ם מ ק ד ש החיצון :ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל< > .מצל מערב .עכשיו יותר מתייס מקום המזבח ל״ב אמה ובין האולם והמזבח כ׳׳ב סתם משנה ר• מאיר היא,
ב ל ב ד .שכשקנה ד ו ד את גור! אמה שלא פירש של מי הוא חזר ופירש רצועה יוצאה כ ר לימלך כאן רצועה זו לבלה ליהולה אבל צסונו של מזבח ולרומו ומערבו או אלא ]ל[ר׳ עקיבא היא אי
לר׳ מנחם בר׳ יוסי היא זו
מארינה הינוסי גבה הכסף של בנימין .ובמסכח זבחים ( אמרינן שאין ליהורה באומה הרצועה אלא המזרחימ מקום היסול ולכך לא היה יסור למזרחו של מזבח:
המשנה והיא שנוייה סתם.
מכל שכט ושכט כדאמרינן
בספרי וכשחיטת קדשים ישם( .והיה בנימין הצדיק .צופה ברוח הקדש שכן עתיד להיות ומצטער עליה :חופן* עליו .אדם המצטער חופף ומתחכך בבגדיו .לשון ולא כל דבריהן של חכמים
ב מ א י ק מ י פ ל ג י .ר ׳ יהודה שפשוף כמו נזיר חופף ומפספס )נזיר לף מב :(.אושפ^כן .שהיה ארון בחלקו :יהאי הנא סבר כוי .והיינו תנאי דאמרן לעיל :הללו בכל המשנה סתומין
הן ,אלא המשניות שהזכירום
ורבנ! ו.שם> .ה ר ה ב י ת אין משכירין .בעלי בתים את בתיהם לעולי רגליס אלא בחנם נותנין להן ונכנסין לתוכן :עורות קדשים .תולה ושלמים
בלבד| .פיםקא[ בית הכנסת
צד
והעזרות.
הלשכות
המזרחי רוחב ה ר הניס עזרת שהעורות לבעלים :גולפא .קנקן של חרס שנשתמש ב ו :ומשכא .אס שחט בהמה :לא שגו .דאין מורידין דמים מקדושתן לוקהין תיבה .אוקימנא בכנסת
ובית הכנסת )י( בחשיבותו עומל אף ביד לוקח דומיא דספריס לוקח בהן ס״ת והלה מנהיג ספרים בהוייתן :אלא שלא מכרו .של כפרים ,אבל כנסת של
נשיס כולה ועזרח ישראל כולה,
כרכים לא מזדבנא משום
וי״א אמה של מקום רגלי
הטובים ברשות העם] .אבל אס מכרו וכו׳[ פקעה קלושה מ ן החפץ ומן הלמיס ומותר לעשות מהן כל רצונס .והיינו לבעא
שהיא של רבים .אמד רב אשי
דריסח הנהנים להלן מרגלי
ישראל ישס המזבח מחחיל משס מיניה רבינא מרב אשי על מילא לבי כנישמאס( מהו למיזרעה אלמא במכר כל להו הבית והמעות בקלושתייהו קיימי :כנשתא דמתא מחסיא אע״ג
דמעלמא קא אתו לה ושל
ולמערב בחלקו של בנימין ,אלא
למישתא
שבמקום מ י ש נ המזבח יוצאה רצועה מחלקו של יהודה ו נ מ ס ה לקרן מזרחיח דרומיח ושם־׳ .ו ר צ ו ע ה ה י ת ה י ו צ א ת מ ה ל ק ו ש ל רבים היא ,כיון דאדעתא דידי אתו אי בעינא מצינא מזביננא לה .וכנסת של טרסיים בירושלים שקנאה ר׳ אלעזר בן עזריה
י ה ו ד ה .לדרומו של מזבח ,שחלקו של יהודה היה במזרח ,כדחניא מה היה נחלקו של יהודה ה ר הניח )בכניסתו( והלשכוח שנו הם עשאוה לעצמם ולא מסרוה לרבים ,לפיכך מכרוה .וכנסת של כרכץ אין מוכרין לפי שאינה שלהן ,והתניא )אתוזתכם(
מטמא בנגעים ואין ירושלים מטמאיה בנגעים .אמר ר׳ יהודה אני לא שמעתי שאין מטמא בנגעים אלא בית המקדש.
והעזרות ,עזרח נשים כולה ועזרח ישראל שניס ועשריס אמה של מקום דריסת רגלי הנהגים ומקוס דריסת רגלי ישראל מיקרו
עזריח ,נמצא חלקי של יהידה כמזרח המוכח וכצדי לדרים יהמזכח איכל נמלקי אמה במזרח ,אלא שלצד ק ר ן מזרחית צפונית היה הא בתי כנסיות דירושלים מיטמאין ,אמאי והא דכרכים נינהו .ופרקינן אימא לא שמעתי אלא מקום מקודש ואפילו בתי
כלה חלקי של יהודה ,שהיחה איחה אמה ברחוק מ ! הקרן אמה והרצועה היתה יוצאה נ ד ר י ם למזנח ינכנסת בחלקי של בנימין,
כנסיות במשמע .במאי פליגי ,תנא קמא סבר לא נההלקה ירושלים לשבטים ,ואינה אהוזה לפיכך אינה מטמאה .ור• יהודה
שממקיס הדריסה ילמערב היה חלקו של בנימין ,אלא שרצועה זו היתה ליהודה נ א ה בחוך חלקו של בנימין ב ד ר ו מ ו של מזבח ומוכח
סבר נתחלקה ואהוזתם היא ,זולתו מקום מקודש .וכי הני תנאי מה היה בחלקו של יהודה הר הבית לשכות ועזרות,
איכל בה אמה ,והיא אמה שהיה כניסת היסוד ר א ר להיות בה ,כ ד א מ ר מ ר ! מ ד ו ח סייג מ ״ א ( עלה א מ ה יכנס אמה זהי י ס י ד כל
מה בחלקו של בנימין כוי ,האי תנא סבר נתחלקה וחלק ליהודה ובנימין היא .והאי הנא סבר לא נתחלקה ,דתניא אין
אורך כומל מזרחי נעיכי אמה היה אוכל חלקו של יהולה וכן כותל ל ר ו מ י לבל אמה ס מ ו ך לקרן ל ר ו מ י מ מערבית ,ולבל אמה סמוך
משכירין בתים כירושלם לפי שאינן שלהן כוי .אמר אביי שמע סינה דרך אר־ן־ להניח אכסניי לכעל הבית הקנקן שהיה בו היין
לקר! מזרחיח צפיניח !זבםיס נג,.׳ .ה ו פ ף .כ מ ו נזיר ח ו פ ף ו מ פ ס פ ס ,ל פ ר ו ט י ׳ ׳ ר ל ג ר נ ט ו ׳ ׳ ר כלע״ז ,כאלס המחשכ ולואג !שם נד!.
ושתאו ,והעור של כבש ששחט ואכלו .אמר רבא לא שנו ,מכרו רחוב לוקחין בדמים בית הכנסת כך וכך וכוי ,אלא אם לא
הקלשיס
כאלם המתחכך מחמת שאיני משיג ח א ו ח ו ! י ו מ א ינ .>.א ו ש פ י ז כ ן ל ש כ י נ ה .שהיה הארון נחון בחלקי 1שם> שכיח קלשי
מ:רו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר .אבל אם מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ,אפי•
ה
5
S
בנוי נחלקו וסוטר,ל:
ו ה א י ת נ א .דלקמן ,ס ב ר ל א נ ת ת ל ק ה .והיינו מ נ א י ) י ו מ א י נ ו .ע ו ר ו ת ק ד ש י ם .של שלמי חגיגה ושמחה
שעולי רגליס שוחטי! ואוכלי! שס ! ש ש .ג ו ל פ א .קנקן של חרס ,ו מ ש כ א .ע ו ר נ ה מ ה שהוא שוחט ואוכל בכית בעל הכיח )שם;.
א( נראה דצ״ל ילא ר״ע היא אלא צרי מנחם נר״י היא וכר.
כו:
עין משפט
נר מצוה
ח
א
מיי׳
פי׳׳א
אוגורה
מהל׳
תפלה הל׳ יכ ט ו ש ׳ ׳ ע
א״ח ס י ׳ קנב ס ע י ף א :
ט ב מיי׳ שס ט ו ש י ע שס
בהג׳׳ה:
י
ג ד מיי׳ שם הלכה כ
ט י ש ״ ע שס ס י ׳
בני העיר פרק רביעי מגילה
ומשכונה
אסור .קשה דהא רבי
אסר
מאיר לא
מסורת הש׳׳ם
למישתא ביה שיכרא .לקנות בדמים ולעשות שכר לשתות :תילא.
במתניתין אלא ממכר עולס אבל על תנאי שרי ומאי כל בית הרוס קרוי תל כמו והיתה תל עולם )לברים יג! :כשורי.
א( מ א במרא ג , :ג( בריה
ד ר נ יהישע ,ג( ן נ ר כ ו ת כ ג :
ס נ ה ד ר י ן מ ז :מת .מכתות
שנא ונראה לי דהאי ד ר ״ מ שרי למכור על מנאי היינו של רבים לרבים
קורות של בית הכנסת ישן היו צריכין לתתן בחדש :הא דאמר רב
ל ד , [ :י ( ] ס נ ה ד ר י ן מת,!.
להמפלל שם דאין במכר זה זלזול והא דאסרי׳ הכא משכנמא ה ר
יפשע
ה( ן ג ״ מ נח .ע ״ ש [ ,ו( ן ר נ
חסדא.
בבבא
בהשותפין:
בתרא
דיחיד משום זלזול:
קנג
ת ש מ י ש י קדושה וכו׳ נרתק של
סעיף יא:
למישתא ביה שיברא >* שפיר דמי רבינא
י א ה מיי׳ פ ״ י מהלכות
ורצועותיהן.
תפילין
הוה ליה ההוא תילא wדבי כנישתא אתא
ס ״ מ הלכה ד ו פ ״ ג
מהל׳ ציצית הל׳ ט ס מ ג מכאן משמע שהדל״ח והיו״ד שבקשר
לקמיה דרב אשי א מ ר ליה מהו למיזרעה
עשין נה ט ו ר ש ״ ע א״ח סי׳ הרצועה אינן אומיומ גמורות ולא
ה ר הלכה למשה מסיני כי אס השי״ן אמר ליה זיל זבניה משבעה טובי העיר
כא ס ע י ף א :
י ב ו ז ה מיי׳ פ ״ י מהל׳
במעמד אנשי העיר וזרעה רמי בר אבא
ס ״ מ הל׳ ד ט י ש ״ ע שבבמים מדלא קרי הכא לרצועות
א ״ ח ס י מ ן ק נ ד ס ע י ף ג אלא תשמישי קדושה והכי נמי משמע הוה קא בני בי כנישתא הוה ההיא כנישתא
ו ט ו ר ש ״ ע י ״ ד סימן ר פ כ בהקומץ רבה )מנחות דף לה :ושם(
ע ת ק א הוה בעי למיםתריה ולאתויי ליבני
סעיף יכ:
י ג ט י ) מ י י ' שס> ט ו ש ״ ע דלא קרי להו אלא משמישי קדושה
וכשורי מינה ועיולי להתם יתיב וקא מיבעיא
א ״ ח שם ס ע י ף ו והכי נמי משמע בפרק שני דשבת
ליה הא דרב הםדא דאמר רב חםדא > לא
י ט ו ש ״ ע י ״ ד שס ס ע י ף י ג ) :לף כח 0דפריך והאמר אביי שי״ן
י ד כ מיי׳ שם הלכה ד
ליסתור בי כנישתא ע ד הבני בי כנישתא
ט ו ש ״ ע א״ח שס ס ״ ג של תפילין הלכה למשה מסיני ולא
אחריתי התם משום פשיעותא כי האי גוונא
ו ט ו ש ׳ ׳ ע י ״ ד שס ס ע י ף י כ :פ ד ך כך מ ן הדל״ת והיו״ד ולא קשה
ט ו ל מיי׳ פ ״ ג מהלכות מההיא דמנמומ )לף לה >:גבי וראו מאי אתא לקמיה דרב פפא ו א ם ר ליה
כליס הלכה א ו ס ״ ו
מהל׳ ט ו מ א ת מ ת הלכה נ :כל עמי הארץ כי שס ה׳ נקרא עליך
לקמיה דרב הוגא ואסר ליה אמר רבא
ט ו מ מיי׳ סי״כ מהל׳
שבראש
מפילין
אלו
ואמרו
ממך
ויראו
האי בי כנישתא הלופה וזבונה שרי אוגורה
ט ו מ א ת מ ת הלכה ב
לעולם
שהן
לפי
הטעם
לפרש
שיש
ומשכונת אסור מאי טעמא בקדושתה קאי
ו פ י ״ ג הלכה ג :
י ז נ מיי׳ פ ״ י מהלכות בגובה של ראש ונראים לעולם שפיר
ליבני נמי הלופינהו וזבונינהו שרי אוזופינהו
ס ״ מ הלנה ג ס מ ג אומ אבל אומן של יד אינן נראין
אסור הני מילי בעתיקתא אבל בההתא
עשין כה ט ו ש ׳ ׳ ע א ״ ס סי׳ ואין בהן אות כדכמיב והיו לך לאומ
ק נ ד ס ע י ף ד ט ו ש ״ ע י׳׳ד
לית לן בה ואפילו למאן דאמר י הזמנה
ודרשינן )מנחות לף לז >:ולא לאחרים
סי׳ ר ס כ ס ע י ף י א :
מילתא היא ה״מ כגון האורג בגד למת
י ח ס ע מיי׳ שס ס מ ג שס לאומ.אבל למה שפרש״י התם דהטעס
ט ו ש ׳ ׳ ע א״ח שס ס ע י ף
ה ר משוס שיש בהן השי״ן והדל״ת אבל הכא י׳כטווי לאריג דמי וליכא למאן
ה ו ט ו ש ׳ ׳ ע י ״ ד שס ס ע י ף
ד ה ר רוב אומיומ של שדי לפירוש זה
דאמר >מתנה פליגי בה רב אהא ורבינא
י ט פ מיי׳ סי׳׳א
מהלכות קשה )י> כדמשמע בכל הני שהבאתי חד אסר והד ישרי מאן דאםר י׳בהאי תפקע
תפלה הל׳ י ד ט ו ש ״ ע
דהיו״ד והדל׳׳ח לא משיבי אומיומס(:
א״ח ס י מ ן ק נ ג ס ע י ף א :
קדושתה ומאן דשרי אי לאו ההוה ליה
מ ר י ש הוה אמינא הא־ פריםא
הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה ה ד ר הוה
דתשמיש הוא.
תשמיש
ליה מתנה מביני ת״ר י׳ תשמישי מצוד,
תורה אור השלם פ י ׳ הקונטרס יריעה שסורסין סביב
נזרקין י תשמישי קדושה נגנזין ואלו הן
.1כ ה א מ ר ץ צ ב א ו ת הארון בתוכו וקשה שהרי הארון עצמו
א ל ה י י ש ר א ל ל ק ו ח א ת הוי משמיש קדושה )« ואמר »()התס(
תשמישי מצוה סוכה לולב שופר ציצית ואלו
הספרים ה א ל ה א ת ספר
שאסור לעשות ממנו כורסיא אלמא
הן תשמישי קהושה דלוסקמי ספרים תפילין
המקנה הזה ואת החתום
הפורסין
ן
מ
יומר
קדושה
שההיבה
את ס פ ר הגלוי הזהומזוזות ותיק ש ל ס״ת ונרתיק ש ל תפילין
׳נתתם בכלי ח ר ש ל מ ע ן
ורצועותיהן אמר רבא מריש הוה אמינא
לכך נראה לי שפורסין אותה סביב
•עמדו ימים רבים:
ירמיהו לב יד
הארון מבתוץ:
האי כורסיא תשמיש התשמיש הוא ושרי
כוותיה
כיון דהזינא דמותבי עלויה ס״ת אמינא
׳תשמיש קדושה הוא ואסור ואמר רבא מריש הוה אמינא האי פריסא
רבינו חננאל
י־מישתא בה שיכרא ,תשמיש דתשמיש הוא כיון דהזינא דעייפי ליה ומנחי םיפרא עלויה
כלומר להוציא הדמים אמינא ״תשמיש קדושה הוא ואסור ואמר רבא ה א י תיבותא דאירפט
לתולין ,שפיר דמי ,הרשות
כידו .רב אשי אמר ליה מיעבדה תיבה זוטרתי ש ר כורסייא אסיר ואמר רבא האי־ ״יפריםא הבלה
׳'יכינא זיל זבץ
ההוא למיעבהיה פריםא לספרי שרי לחומשין אסיר ואמר רבא הני ״יזבילי
־.״לא דכנשתא משבעה
8
א
א
ב
נ(
נ
־
?
8
ט
כ
טובי העיר במעמד
אנשי דהומשי וקמטרי דםפרי תשמיש קדושה נינהו ונגנזין פשיטא מהו דתימא
רעיר ,וזרעיה .ר׳ אמי הוה
ובעא
]בני[ בי כנשתא
הני לאו לכבוד עבידן לנטורי בעלמא עבידי קמ״ל ההוא בי כנישתא
למיסתר כנשתא עתיקתא
ולאיתויי כשורי מינה דיהודאי רומאי דהוה פתיה לההוא ״אידרונא דהוה מחית ביה מת והוו
ויעיולינהו בחדתא דכני .בעו כהני למיעל לצלויי התם אתו אמרו ליה לרבא אמר להו דלו
ואסרו ליה רב פפי ורב
התא בר תחליפא .אמד תיבותא אותבוה ההוה ליה כלי ע ץ העשוי לנהת יילוכלי ע ץ העשוי לנהת
ו ח ו צ ץ בפני הטומאה אמרו ליה רבנן לרבא והא
דכא בי כנישתא חלופה אינו מקבל טומאה
הבונה כדאמרן] .מתנה[
כ־כיני דמי ושרי .אבל זמנין דמטלטלי ליה כי מנה ספר תורה עלויה והדה ליה מיטלטלא מלא
לרשכירה ולמשכנה אסיר ,וריקם אי הכי לא אפשר אמר מר זוטרא מטפהות ספרים שבלו עושין
מאי טעמא בקדושתא
קיימא וקא משתמשי אותן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן ואמר רבא ס פ ר תורה שבלה
בלודש .לכינים נמי
חלופינהו וזבנינהו שרי ,גונזין אותו אצל תלמיה הכם ואפילו שונה הלכות אמר רב אהא בר
או־ופינהו אסיר .והני מילי יעקב ובכלי הרס שנאמר ונתתם בכלי הרש למען יעמדו ימים רבים
בעתיקתא ,שהרסו בית
הכנסת והוציאו אותם >)ואמר( רב פפי משמיה >דר׳ מ ב י כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן
מן הכתלים ,אבל לבנים לבי כנישתא אסיר ורב פפא משמיה דרבא מתני איפכא אמר רב אהא
8
8 3
נ
ש
ע
כ
פשיעותא .שמא
משום
)אלא( ויתייאש ולא יבנה אחר :פי
1
ל
2
האי
מאי.
גוונא
סתירתו
שאין
אלא לבנינו של זה :חלופי וזבוני.
חלה קדושתו על
והוא
הדמים
החילוף או
מן
יצא
על
הקדושה
להשממש ב ו :ליבני .לביניס של ביה
בעתיקי.
הכנסת:
בכותל בית
בתדהא.
שנבנו
א ( לכאורה נראה לצ״ל פריסא שנלה מותר לתמוך הנלד י מ י נצ׳׳ל יאילי לגי• אחרח היה לרניגי ננאן וצ״ע.
ג ר ס אמאי[,
]וילון
(1
שסורסין לפני התיכה פ ״ א
מ ט פ ח ת שמכסין נ ו ס״ח.
ע ר ו ך [ ,י!( ] ס י ׳ עושי] סניכ
מ ס ג ר ת של
עור
לשמור ה ס פ ר וענין
מדור
הספר
הוא כמו יזנלגי אישי .ע ר ו ך [ ,
ט(
]עי׳ כפ׳ מקץ מ ג פ ״ ל
כבר
ת ר ג ו ם של ויכא ה ת ד ר ה ועאל
הכנסת »> שנפל :אבל
לאדרוןן ,י ( ! ח ג י ג ה ט :י ו מ א
כ א :מנחות צ ו , [ :נ( ]צ״ל
שנעשה לשס בית
הכנסת
למ״ד.
במסכת
מ( ןצ״ל כחכריכי י ע ב ״ ץ [ ,
סנהדרין בסרק נגמר הדין )לן cm
נ( ]חגיגה נ ו ( D , [ :ןועי׳
לית לן ב ה :ואפי׳
גבי אורג בגד לממ דאסור בהזמנה
״(בתכריכי המת
לאסירי
בהנאה
לגמרינן שם שס
מעגלה
ערופה
מילי
באורג
כלמה רש המס :הני
בגד למת .שאינו חסר אלא אריגה
וכיון שנארג מיד הוא ראוי לפורשו
על הממ )י( אבל לכינים מחוסרים
עשייה
בכותל
לבנותן
בשל
והלכך
לביניס דבית הכנסת הוה ליה כטור
לאריג וליכא
דהזמנה
גוונא
למ״ד בכי האי
נמנו
מילתא היא :מתנה.
בני העיר בית הכנסת לתשמישי חול:
מצוה.
ותשמישי
ששימשו
דברים
בהן מצוה :דלוסקמי .כמו אמתתת
א מ ר [ ,ל( ]צ״ל
דרנא[,
ת ו ס ׳ כרכות ו .דייה אלו כוי[,
ע(!צ״ל הנא[,
גליון הש״ם
א״ל מ ה ו לםזרעיה.
נמ׳
ע י ׳ לקמן ד ף כת
ע״נ
ת ד ״ ה כתי כנסיות וברי׳׳ף
להנך
ליתא
מהו
תינות
ל מ ז ר ע י ה :ש ש פל־נ• ב ה
ורנ־נא.
עיין
־ ב אחא
כ ״ מ ד ף נח ע ״ א
ועיין
נר״ש
רס״ב
שם
לנטורי
עביק.
דמעשרומ:
בעלמא
וכאדרונא
דמיא
גירסמ ה ר י ״ ף :ש ם ו ח ו צ ץ
ב פ נ י ה ט ו מ א ה .עיין
דף כ ע״א
ושק לשוס בו ] ס פ ח :תיק ונרמיק
נ״נ
היא
תד״ה
גופה:
חדא היא אלא שלשון תיק נופל על
דבר ארוך ולשון נרתיק נופל על דבר
קצר:
בימה
כורסיא.
תשמיש דחשמיש.
ואתר כך
ממן
ס פ ר מורה
דמומבי
ספר
מפה:
פריסא.
סביבות
הארון
דמשמיש
הוא.
דעייפי ליה.
של
חורה
עליו:
בלא
עליה.
יריעה
שפורסין
מבפנים:
משמיש
תשמיש של
פעמים
הגהות הב׳׳ח
עץ:
שפורס מסה עליו
ארון:
שכופלין
אותו
תחת ס״ת :דאירפט .ארון שנתקלקל
) א ( גמ׳
שיכרא
כיה
למישתא
ביה
ולמשטח
פ ר י שפיר דמי .נ ״ נ ס״א
ועיין בריין ) :ב ( ש ס ההוא
תילא .נ ״ כ ע ״ ל כתוס׳ ד ף
נד״ה
כח ע ״ כ
) ג ( רש״• ד ״ ה
כתי:
כעחיקי
וכו׳ ו נ פ ל ) :ד ( דייה הני
מילי וכו׳ על ה מ ה ה ס ״ ד
ואמ״כ
מ ה ״ ד אכל
והלכך
כשלבנו
וכוי
לבית
הכנסת כצ״ל ותיכמ לכינים
ונפרד מחבורו .ויש דוגמתו בברייתא
נמחק ) :ה ( ד״ה קמטרא
המרופט:
בהבלים
ביבמומ )לף קב(.
תיבותא
קטנה
זוטרתי.
מן
מיעבדא
שירדה
יריעומ
מנעל
לעשומ
הגדולה
תיבה
הראשונה:
כורסיא.
בימה:
אסור.
מקדושתה:
פריסא
דבלה.
הארון
שבלו :לחומשין .יש
ספרים שהן עשויין כל חומש לבדו
וכולן בגליון :זבילי .כמין דלוסקמי:
ארגז
קמטרא.
והרבה יש
שקורין
וכו׳ כן עוזיאל
חכושיס ו א ר ו ז י ם ב א מ ל י ן
חהוריתא
בתרגום של יהונתן
תשמישי
ארגזים
אמליץ
)מלכים 3י ן :בי
אנשי
ישראל באו
מישתא
קדושה
בקמטרין
רבא
מדאמד
וכו׳ יותר מ ן ה פ ד י ס א לכך
נראה:
לעזי רש״
אשקריניי״ו ]אישקרי׳ין[.
קופסה )כעיקר לתכשיטים(.
דרומאי.
למחוזא
אידרונא .תדר שמשימין בו מ מ והיה
מונח בו מת עד שלא נקבר :מחית.
אצלה
ככל
ת י ב ו ת א שאסור ]לןעשות
מוסף רש״י
ונתיישבו שם ועשו להם בימ הכנסת:
כמו מונח
הני:
בן
וכן לאשר על המלתחה לדעל קמטריא
מרומי
וכו׳
מדמשמע
קשה
) ו ( דייה מריש וכו׳ תשמיש
עוזיאל )י( חבלים חבושים )יחזקאל (0
דזהוריתא
דמהתין
בקמטרין ) :ו ( תום׳ ד״ה
אשקריניי״ו.
מ ש ו ם פ ש י ע ו ת א .דלמא
מ ת ר מ י אונס ו פ ש ע י
ולא
בנו אתריתי 1ב־ב ג ו .כ ל י
כדממרגמינן ומנמ
בגדו
ע ץ ה ע ש ו י ל נ ח ת .שאינו
ואחיתחיה )בראשית לט>:
בעו
לענין
חדשים שעדיין לא כנאום
בכנסת שרי .ואפילו למאן
דאמר הזמנה מילתא היא ,אין יכולין ליכנס מפני הטומאה הנכנסת בבית הכנסת דרך הפתח מבית לבית דהכי תנן במסכת אהלות <פ״ג משנה ז> :דלו תיבותא .הגביהו הארון
הנ• מילי כגון אורג בגד
למת דחזי לאישתמושי ממקומו :כלי עץ העשוי לנחת .במקום אחד אינו מקבל טומאה דאיתקש כלי עץ לשק לענין טומאה דכתיב וכל כלי עץ או בגד או ע ו ר או
ביד ואסיר ,אבל הני ליבני שק )ויקרא יא( מה שק המיטלטל א ף כלי עץ המיטלטל׳( .כל דבר המקבל טומאה אינו מוצץ בפני הטומאה :מטפחות ספרים .א ף של
ןכ;מפריש)כ(מטוה לארוג ס ״ מ :ואפילו שוגה הלכות .כלומר אפילו לא שימש מלמידי תכמיס בהש״ס ובגמרא אלא במשניות ובברייתות :מבי כנישחא לבי רבנן.
בו דמי ,דליכא מאן דאמר
לעשות
)דילמ׳( ןדליבעי[ אתנו עלייהו מעיקרא .תנו ר ב נ ן תשמישי מצוה נזרקין ,פי׳ כיון שנתקיימה דמצוד ושלמה ,נזרקים .כגון עצי סוכה וארבעת מינים שבלולב ושופר וציצית ,אלו וכיוצא בהן אין בהו קדושה .אבל כגון
דלוסקומי ספרים ,ותפילין ורצועותיהן ונרתיקן ,ומזוזות ,ותיק של ספר וכיוצא בהן תשמישי קדושה ,נגנוץ .וכן כפא אע׳׳פ שמניחין בו ספר תורה לפרקים ,וכן פריסא שכופלין אותה ופורסין עליה ספר תורה או פורסין
אותה על ספר תורה ,וובילי דחומשי ,וקמטרי דסיפרי ,כל אילו תשמישי קדושה הן ונגנזין .תיבה ד א י ר פ ט ,פי׳ ]תיבה[ שנתחלחלה ,כדגרס״נן מנעל מרופט ,וזקנים מרפטי שפתייהו .מותר לעשות ממנה תיבה קטנה .אבל כסא
אסיר דלא מיחדא תשמישיה לספר תורה .א ( כ ו ר ס י א נמי שנשברה מותר לעשות ]ממנה כורסיא ווטא ,אבל דרגא לכורסיא אסיר .פ י ר ס א שבלה[ מותר לתתוך הבלוי ולעשותו קטן ,אבל פריסא לתומשין לא .א מ ר ד כ א ספר
תורה שבלה גונוין אותו בכלי חרש אצל תלמיד הכמים ואפילו שונה הלכות .מ ט פ ת ו ת ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה ,ווו היא גניזתן .ההיא כ נ י ש ת א דהוה פתוחא לאידרונא דהוה מחית בה מת ,בעו כהנים
מיעל צלויי בכנשתא התם .אמר להו רבא דלו תיבה אותבוה אבבא ,דליהוי כלי עץ העשוי לנחת ,כלומר )מת( שאינו מטלטל ,וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה .אמרו ליה רבנן והא זימנין
דמטלטלין לה כי מנח ספרא עילויה והוה ליה מיטלטל מלא וריקן .אמר להו המטלטל מלא וריקן אינו עשוי לנחת לעולם ,וכל דבר שהיא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה .בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש.
כוותיה
אלפס ג ר ס כ מ א י ו ה ר א ״ ש
כהני למיעל ולללויי .בההוא כנישתא
מטלטל
וכלי
ען
ט ו מ א ה הוקש לשק שנאמר
מכל בלי ע ן או נ ג ד אי ע ו ר
א י שק
וגו׳,
מה
שק
מ י ט ל ט ל מלא וריקן א ף כלי
ען
מיטלטל מלא
וריקן
בני העיר פרק רביעי מגילה
מסורת הש״ם
א ( נכרכות כה .ו ש ״ נ וע׳
נלריס עכ,[.
]תוספי
ג(
פ ״ ג [ ,ג( ]נ״ 3קנא ,[.ד( ן ע ׳
מוס׳ נ ״ נ ח :ל ״ ה פ ד י ו ן [ ,
ה ( ק ל י ש י ן ל ׳ מ :ן כ ״ ק ת,[.
סי״א,
י( מס׳ ל״א רנה
( tנ׳׳א י ה מ י כ ר ]צ״ל י מ ו כ ר
וכ״אכשאלתימפרשהנמסי׳
ה ן ,ח( ] ו ע ״ ע מ י ס ׳ חולין .15
ל ״ ה א מ ר ר נ א יכו׳ ש ר ״ ת
עצמו שכתכ זה לראייה חזר
מזה ע ״ ש פירושו נסיגיא
רהכאוע׳חוס׳עירוכץסה:
ל ״ ה איקלעו[,
^!10׳• S
תורה אור השלם
. 1ו י ש ר ף א ת ב י ת ין ו א ה
ב י ת ה מ ל ך ו א ת כ ל בתי
ירושלם ואת
בית
כל
גדול ש ף ף באש:
ין ח פ ץ ל מ ע ן צ ד ק ו
יגדיל ת ו ר ה ויאדיר:
י ש ע י ה ו מ ב כא
והמלף
.3
אל
מדבר
גרתי נ ע ר א י ש ה א ל ה י ם
לאנלר ס פ ר ה נ א ל י
כ ל הגרלות א ש ר
אלישע:
את
עשה
ב ח ד
מלכים
.4כ י כ ה א מ ר י ן ב ו ר א
השמים הוא
האלהים
יצר האךץ ועשה
כוננה
ל א תהו
הוא
בראה
ל ש ב ת י צ ר ה א נ י ין ו א ץ
עוד:
י ש ע י ה ו מ ה יח
'•^ 'O' 'g
תורה.
נמ׳ אלא ללמוד
ע ׳ ב״ב ל ף ח ע׳׳נ חד״ה
יג
שנרס ע״ז ל ף
ע ״ א ת ל ״ ה ללמוד־ מ ו ר ה :
שם א ש ה נ פ י .ע ׳ נ ״ ב ל ׳
ע׳׳א
יג
שנאי.
תל״ה
ובחגיגה ל ׳ ב ע ״ ג מ ד י ה
יבגיטין
לא תהו
המדרש .אלמא בית המדרש ה ר בית גדול :דיעבד .שמכרוהו כבר
משוס לרבי יהושע בן לוי קאי כווחיה אע״ג לרבי יוחנן פליג עליהי:0
כדקמני מכרו תורה ומשום ה ט מותר ליקת בדמיו ס פ ר תורה שאס
ז׳
אבל
התנו ז׳ טובי העיר
במעמד כ ר .קשה לכיון
שהמנו
לאו מה יקחו מהם ט קא מיבעיא
טובי העיר במעמד אנשי העיר למה
חומשין.
לי להומירו ואמאי נקטיה והא אפי׳
לן
למכור
לכממילה לכך:
כוותיה דרב פפי מםתברא דא״ר יהושע בן
ס פ ר תורה שאין בו אלא חומש אחד:
לוי בהכ״נ מותר לעשותו בית המדרש ש״מ
שירצו כדאמר לעיל אפילו למישהי
אבל לא נביאים וכתובים במטפחות
ד ר ש בר קפרא מאי דכתיב יוישרף את בית
ביה שיכרא ופרש״י לקנות מ ן הדמים
המטפחות
שמוריד
תורה.
ספר
ה׳ ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם ואת
שכר לשמומ ויש לומר מ ק ט והותירו
מקדושתן :במטפחות של תומשין.
לאשמועינן דאף במומר בעי מנאי
כל בית גדול ש ר ף ב א ש בית ה׳ זה בהמ״ק
דקא מעלי להו למטפתומ :אבל
דסלקא דעמך דאס קנו מ ן הדמים
במטפחות ספר הורה לא .אלמא
בית המלך אלו פלטרין ש ל מלך ואת כל
דבר קדושה והומירו דמותר לעשומ
אין משנין לטוצא בה אלא למעלה
בתי ירושלם כמשמען ואת כל בית גדול
מ ן המותר כל מה שירצו אפילו בלא
הימנה :אימא סיפא ולא חומשין
ש ר ף באש ר׳ יוהנן ור׳ יהושע בן לוי הד
מנאי קמ״ל דלא:
דהא
במטפתות של ספר תורה.
אמר מקום שמגדלין בו תורה וחד אמר מקום
רפא
מומיב
וקא
ירידה היא:
רבי
שמגדלין בו תפלה מ״ד תורה הכתיב ה ׳ חפץ
תבירו:
נגלל על
אחבריה .ד ף
למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ומ״ה תפלה הכתיב ספרה נא הגדולות אשר
משום פשיעומא .שמא משימכור שוב
עשח אלישע ואלישע דעבד ברחמי הוא דעבד תסתיים הר׳ יהושע בן לוי
לא יקנה וממוך כך יפסדו הדמים:
כי קאמרינן דמנח לאיפרוקי .שכמוב
הוא דאמר מקום שמגדלין בו תורה דאמר ר׳ יהושע בן לוי בית הכנםת
כבר החדש בביח הסופר ואינו מעוכב
מותר לעשותו בית המדרש ש״מ :אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים וכר:
אלא לממ לו דמיס :אלא ללמוד
איבעיא להו מהו למכור ם״ת ישן ליקח בו חדש כיון הלא מעלי ליה אםור
תורה .להמפרנס בו כשלומד הורה.
או דלמא כיון דליכא לעלויי עילוייא אהרינא שפיר דמי תא שמע אבל מכרו
וקס״ד דה״ה לקנומ ס פ ר תורה:
תורה לא יקהו ספרים ספרים הוא דלא הא תורה בתורה שפיר דמי מתני׳
שאינו צריך לו .שיש לו אמר :אינו
דיעבה כי קא מיבעיא לן לכתהלה ת״ש גוללין ס״ת במטפהות הומשין
רואה סימן ברכה לעולם .באותן
וחומשין במטפחות נביאים וכתובים אבל לא נביאים וכתובים במטפחות
מכרו
והותירו.
שמכרו
הדמים:
הקדושות הללו ולקחו
אמד מ ן
חומשין ולא חומשין במטפהות ם״ת קתני מיהת גוללים ס״ת במטפחות
מעולה
קדושה
הדמים
ממקצה
חומשין מטפחות חומשין אין מטפחות ם״ת לא אימא םיפא ולא חומשין
והומירו מ ה ן :אבל גבו .מעומ
במטפחות ם״ת חא תורת בתורח ש״ד >אלא מחא ליכא למישמע מינה
מן הצבור לצורך ס פ ר הורה וקנאוהו
תא שמע > מניהין ם״ת על גבי תורה ותורח ע״ג חומשין וחומשין ע״ג נביאים
ונוהר בידן מ ן הדמים מומר להורידן
וכתובים אבל לא נביאים וכתובים ע״ג חומשין ולא חומשין על גבי תורה
שהרי עדיין לא באו לשימוש קדושה
חנחה קאמרת שאני הנחה דלא אפשר דאי לא תימא חכי מיכרך היכי
מנת
החנו .על
שלא
חמורה:
כרכינן והא קא יתיב רפא אחבריח אלא כיון דלא אפשר שרי חכא נמי
הדמים:
מן
רצוננו
לעשומ
לדוכסוסיא .מפרש לקמן :כי התנו
כיון דלא אפשר שרי ת״ש דאמר רבה בר בר הנה א״ר יוחנן משום רשב״ג
מאי הוי .הא דמי קדושה ה ן :
לא ימכור אהם ם״ת ישן ליקח בו חהש התם משום פשיעותא כי קאמרינן
לעשומ
כשגבו
דהתנו.
וטממא
כגון דכתיב ומנח לאיפרוקי מאי ת״ש דא״ר יוחנן משום ר״מ > אין מוכרין
הדמים:
ממוהר
וחפצנו
רצוננו
ם״ת א ל א י>ללמוד תורח ולישא אשת ש״מ תורת בתורת שפיר דמי דלמא
פרשא דמםא .בני העיר שוכרין
שאני למוה >שהלמוד מביא לידי מעשה א ש ה נמי ל א תהו בראח לשבת
אדס רוכב סוס שיהא להן מזומן
יצרה א ב ל תורה בתורה לא ת״ר לא ימכור אהם ם״ת אע״פ שאינו צריך
העיר
למושל
בשליחומ
לשולחו
לו יתר על כן ארשב״ג יייאפי׳ אין לו מה יאכל ״ומכר ם״ת או בתו אינו
לגבאי
אותה
נותנין.
כשיצטרכו:
יתשדוס
העיר כדי שלא
אותה
רואה םימן ברכה לעולם :וכן במותריהן :אמר רבא ל ״ ש אלא שמכרו והותירו
בפוסקים ואינן נותנין :וכשהן באים.
אבל גבו והותירו מותר איתיביה אביי בד״א שלא התנו אבל התנו
ומוזרים למקומן תובעים אותן מן
אפילו לדוכםוםיא מותר ה״ד אילימא שמכרו והותירו כי התנו מאי הוי
הגבאים ומפרנסין בה עניי עירן:
אלא שגבו והותירו טעמא דהתנו הא לא התנו לא לעולם שמכרו והותירו
חבר
וה״ק יבד״א שלא התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל
התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו להוכםוםיא נמי מותר
א״ל אביי לההוא מרבנן דהוה מסדר מתניתא קמיה דרב ש ש ת מי שמיע לך מרב ש ש ת מאי דוכםוםיא
אמר ליה הכי אמר רב ש ש ת פרשא דמתא אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן השמע ליה
מילתא ולא ידע פירושא לישיילה קמיה דשכיח קמיה רבנן דלא אפשר דלא שמיע ליה מן גברא
רבה אמר רבי יוהנן משום ר״מ ׳בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקת נותנין וכשהן באין
מביאין אותה עמהן ומפרנםין בה עניי עירן תניא נמי הכי בני העיר שהלכו לעיר אהרת ופסקו עליהן
צדקח נותנין וכשחן באין מביאין אותח עמחן ״ויחיד שהלך לעיר אחרת ופםקו עליו צדקה תנתן
לעניי אותה העיר ר״ה גזר תעניתא על לגביה רב חנה בר הנילאי וכל בני מתיה רמו עלייהו צדקח ויחבו
כי בעו למיתי אמרו ליה נותבה לן מר וניזול ונפרנס בה עניי מאתין אמר להו תנינא ב ד ״ א בשאין שם
בכל הדמים
יכולין הן
לעשות
3
מא
ל׳
ע ״ ב ת ל ״ ה לא ת ה ו :
ג
א
ג
ב
8
מוסף רש״י
מהא
אלא
למישמע
?
ליכא
מינה.
מלאי
מתני׳ לאו כילה דוקא ,אלא
מלא
מינייהו
או
דוקא,
רישא אי ס י פ א ,ותנא א י ד ן
א ט ו ההוא ולא ידעינן הי
מינייהו דוקא ד נ ג מ ר מיניה
ו ש ב ת קנא.(.
^ ׳10
רבינו חננאל
כתיב ואת ]כל[ בית גדול
ש ר ף ב א ש ,ר׳ י ה ו ש ע ב ן ל ו י
א מ ר בית
המדרש
הוא,
מ ק ו ם ש מ ג ד ל ץ ב ו תורה,
כדכתיכ
יגדיל
תורה
ו י א ד י ר .ו ד י י ו ח נ ן א מ ר בית
הכנסת ,מ ק ו ם ש מ ג ד ל ץ ב ו
תפילה.
6יםקא
אבל
)מקום( א פ מ כ ר ו תודה לא
י ק ח ו ספרים .א י ב ע י א ] ל ה ו [
מ ה ו ל מ כ ו ר ספר תורה י ש ן
וליקח
בדמיו
חדש.
ו ד י י ק י נ ן מ מ ת נ י ת י ן דקתני
אם מ כ ר ו ת ו ר ה ל א י ק ח ו
ס פ ר י ם ,הא ת ו ר ה א( ד י ע ב ד
ו כ ת ו ב י ם כוי .ו א ס י ק נ א ל י כ א ל מ ש מ ע מינה .ת ״ ש מ נ י ח י ן ת ו ר ה ע ל ג ב י ת ו ר ה ו ת ו ר ה ע ל ג ב י ח ו מ ש י ן כוי .ו ד ח י נ ן ש נ י הנחה ד ל א
א ( צ״ל נתורה ש״ל מתני׳ דיענד ונוי.
4
8
ג
ש ר י .ו מ י ב ע י א ל ן ל כ ת ח י ל ה מ א י .ו א ת י נ ן ל מ י פ ש ט ה מ י ה א דתניא ג ו ל ל י ן ס פ ר ת ו ר ה ב מ ט פ ח ו ת ח ו מ ש י ן ו ח ו מ ש י ן ב מ ט פ ח ו ת נ ב י א י ם
נר מצוה
כ
ה
ט
הבר
מה
א מיי׳ ס ״ י מהל׳
ס״ת
הל׳ ה מ ו ש ׳ ׳ ע י׳׳ל סי׳
בן לוי לגבי ל ר ׳ יוחנן מלמיימי ראיה להלכה כרב פפי
א
גליון הש״ס
סליו!
גדול.
בנבוזראדן
כמיב :מסתיים .יש
סימן :מוהר לעשות
בית
.
ד ר ג פ פ י מסתכרא .מהכא משמע להלכה כר׳ יהושע
2
מ ל כ י ם ב כה ט
.2
לעשומ מבית הכנסת ביה המדרש :וישרןז אמ ביה ה׳ ואפ כל בית
כוותיה
מ
עין משפט
ר פ נ סעיף יט:
כא
ב ג ד מיי׳ שם הלכה
נ ט ו ש ״ ע יו׳׳ד סימן
ע ר סעיף א טוש״ע
א״ה
סימן א ס ע י ף כ:
ככ
ה ו מיי׳ ס י ״ א מהל׳
מפלה
הלכי
טו
ט ו ר ש ״ ע א׳׳ח ס י מ ן
יח
קנג
סעיף ה:
כג
ז ח ט מיי׳ פ ״ ! מהל׳
מ מ נ ו ת עניים הלכה י ד
ט ו ש ״ ע י׳׳ד ס י מ ן ר נ י ס ע י ף
רבינו חננאל)המשך(
איפשר ,כמה דלא איפשר
למיכרכיה ולא ליתב דפא
כשם
אהכריה .אלא
שכורכין רפא אחבריה ,כך
מניחין תורה על גבי תורה.
ת׳׳ש מיהא אין מוכרין ספר
תורה אפיי ישן ליקח בו
חדש .ודדוינן התם משום
פשיעה שמא ימכר הישן
ולא יזדמן לו ליקנות הדש,
כי קא מיבעיא לן דמנח
ספר תורה לימכר ,מהו
לימכור ישן ולקנות מיד זה
חדש .ת״ש אין מוכרין ספר
תורה אלא ללמוד תורה
ולישא אשה .ש״מ תורה
כתורה שרי .ודחינן שני
תלמוד תורה דאמר מר
גדול תלמוד שהתלמוד
מביא לידי מעשה .ולא
אין
איפשיט בהדיא.
תורה
ספר
מוכרין
לכתחילה .ת״ר לא ימכור
אדם ספר תורה אע״פשאין
צריך לו .יתר על כן אמר
רבן שמעון בן גמליאל
אפילו אין לו מה יאכל
ומכר ספר תורה או בתו,
אינו רואה סימן ברכה
לעולם .פיםקא מכרו בית
הכנסת לא יקחו רחוב וכן
במותריהן .אמר רבה לא
שנו שאם מכרו רחוב יקחו
בדמים בית הכנסת וכן
במותריהן ,כלומר אם
מכרו רחוב וקנו כנסת
ונשארו מן הדמים לא יקנו
אלא כנסח וכן כל השנוים
במשנתינו .לא שנו אלא
אם מכרו והותירו ,אבל אם
גבו מעות ליקנות בית
הכנסת וקנו בית הכנסת
והותירו מן המעות ,מותר
להן ליקנות מה שיירצו.
)קתנימיהא אם מכרו רחוב
לא יקחו אלא בית הכנסת
וכוי( .ומותגינן עליה
מיהא ,במה דברים אמורים
שלא התנו .ואוקימנה הכי,
במה דברים אמורים שלא
התנו בשעה שמכרו ,אבל
אם התנו מעיקרא ,כלומר
בשעה שמכרו ,שבעה
טובי העיר במעמד אנשי
העיר ,אפיי לדוכססיא,
שהוא פרשא דמתא ,שרי.
אמר ר׳ יוחנן בני העיר
שהלכו לעיר אחרת ופסקו
עליהן צדקה ,נותנין,
וכשבאין מביאין אותה
עמהן ומפרנםין בה עניי
עירם .אבל יחיד שהלך
לעיר אהדת ופסקו עליו צדקה ,תנתן לעניי אותה העיר .רב הונא גזר תעניתא ,עול לגביה רב התא בר חנילאי וכל בני מאתיה,
רמו עליהןון צדקה ויהבו .כדבעי למיהדר ,אמרו ליה ליהב לן מר וכו׳ עד במה דברים אמורים שאין שם
עין משפט
״ . ~ .״ _
נר מצוה
בד
מיי׳
א
׳•«׳ •
סי״א
מהל׳
תפלה הל׳ יז
סמג
ע ש י ! י ט ט ו ש ״ ע א״ח סי׳
קנג ס׳׳ט:
ב ן מיי׳ ס ״ ו מהלכות מלוה
ולוה הל׳
ד
טוש״ע
בני העיר פרק רביעי
ךי• ¥
י״ד
שימן ק ס ד ס ע י ף ד ו ס י מ ן
רבי
יהודה סבר צ ד אחד כ י ב י ת מותר .קשה מאי שגא מלוה
תגר עיר.
מגילה
מלמיד חכס
מםורת הש״ם
המתעסק
צבור:
בצרכי
ליכא
קדושה.
א(
שה״מ
יהודה! ,ב ( ן ב ״ מ ס ג .סה:ן,
סאה בסאה דאמר באיזהו נשך <ב״מ לף סג .ושם( דאסור משוס
שאין אומרים דבר שבקדושה פחות מעשרה :ורבנן .אמרי אי איכא
דאיכא צד אחד ברבימ דשמא תייקר התבואה ויש לומר דשאני הכא
למיחש בין רב למעט הכא נמי איכא למיחש משוס ברוב עס הדרת
וע״ש
דלא הוי דרך הלואה אלא בתורת מכר אתא לידיה ואכחי קשה מאי
מלך״( ולא משכחמ מכירה בבימ הכנסח אלא לא חיישינן דכיון דשקיל
ו( 1שנת כ ט :ושם נ ס מ ן [ ,
שנא ממשכן לו בית משכן לו שדה
דמי ומעלי להו בקדושה מעולה כל
אמר
דברים
לאמר התס )לף סה(:
לאפי׳
דבעי
לוקח
עביד חוץ מדי
חבר עיר אבל יש שם חבר עיר תינתן לחבר
כ ה ג מיי׳ פ ״ ג מהל׳ ליה לכשהרצה למוכרם לא ממכרם
עיר וכ״ש דעניי דירי ורידכו עלי םמיכי:
ק ״ ש הל׳ נ טוש׳יע
תנאי .ואפילו מרבים לרבים אסר
?(פירוש
הללו
בלמים
אלא לי
א״ח סי׳ ע ח :
מתני׳ אין מוכרין את ש ל רבים ליחיד מפני
ר ׳ מאיר מכירת חלוטין דדרך בזיון
ואמר
אסור
שהלוה
ב ו ד מיי׳ פ ״ ד מהלי יומר ממה
מאיר
רבי
דברי
מקדושתו
אותו
שמורידין
הוא ׳(]כלומר אינן בעיניו לכלום[:
חפלה הלכה י ד ס מ ג רב הונא בריה ל ר ׳ יהושע ללא כר׳
עשי! יח ט ו ש ״ ע א״ח סימן
אמרו לו א״כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה:
ותכמים אומרים וכוי ממכר עולם.
יהולה לאי כר׳ יהולה האמר צל
צכ ס ע י ף ח :
»> ליחיד ולכל תשמיש חוץ מד׳
גמ׳ שפיר קאמרי ליה רבנן לר״מ ור״מ מעיר
אחל ברבית מותר והכא ליכא כי
דברים :לבית המים] .א[ לכביסה.
אס צל אחל ברבית לשמא לא
גהולה לעיר קטנה מעיקרא קהישא השתא נמי
אי נמי לבימ מי רגלים :גמ׳ בדי
ימכרס וגס הוי הלואה מלקאמר
מוסף רש״י
קדישא מרבים ליהיד ליכא קדושה ורבנן אי
זמן:
לאחר
תפלה.
אמות של
צ ד א ח ד ב ר כ י ת .רביח משכן ואפילו הכי שרי רבי יהולה
איכא למיהש כי האי גוונא נמי איכא למיהש
קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא.
שאינה על י ד י הלואה אלא וי״ל לאכמי לא למי כלל להלואמ
משום ברוב עם הדרת מלך :מתני׳ אין
על י ד י מ כ ר ו פ ע מ י ם שבאה
שאין לך ל״א בהן שלא התפללו בהן
סאה בסאה להמס ליכא צל מכר
ו נ ״ מ סג.1.
רניח
לידי
מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי שאם ירצו
כדי
ישהה.
דרכים :תני
עוברי
ו ע ש ה ל ו ש ד ה ו מ כ ר .כלל אבל הכא וגבי משכן איכא צל
אותי
על
שדהי
לי
ק
ש
שמ
ממכר
אותו
מוכרין
וחכ״א
ר״מ
דברי
יהזירוהו
הילוך ארבע אמות :משום ניצוצות.
אחל מכר:
מנה יכתב לו אס לא את!
שלא יטנפו בגדיו בניצוצות שבאמתו:
עולם ה ו ץ מארבעה דברים למרחץ ולבורסקי
לך מנה מיכן ו ע ד שלש ר ב א א מ ר דנית על מנת להחזיר
במה הארכת ימים .באיזה זכות:
שניס ה ר י היא שלך ׳•ערכי!
לטבילה ולבית המים ר׳ יהודה אומר מוכרין
א י נ א נינייהו .ולרבי מאיר
לא .ו כ ע י ־ ז ב״מ ש ש .ב ז מ ן
כפה .צעיף :א ס ר ריתא) .י( מין
לממני׳ סבירא ליה שהיו ממנין להחזיר
אותה לשם חצר והלוקה מה שירצה יעשה:
ש מ ו כ ר א ו כ ל פ י ר ו ת .כל
ג מ י :דתיטום בשיראי .סתום ומכוסה
ובהט
כשחזרו
הכנסמ
ביה
שכירומ
! ע ר כ י ! שט!
שניס
איתן
גמ׳ ולר״מ היכי דיירי בה הא הויא לה רבית
במעילין .סממוס פלשתים תרגומו
)ב־ימ שסי.
הזמן
בתוך
שרו כר׳ יהורהל(:
א״ר יוהנן ר״מ בשיטת ר״י אמרה דאמר צ ד
פירות
אוכל
לוקח
כו>:
)בראשית
פלשמאי
טמונין
השתנתי בתוך ד׳ אמות של
א ס ו ר .שמא יגאלני :נ ת ו ן ל א
אחד ברבית מותר דתניא ׳הרי שהיה נושה
]שלחן[.
לחופה:
כשנכנס
איכלל.
שלש ונמצא שאכלס נרב־ח
שיש
היכא
ואפילו
תפלה.
בהבירו מנה ועשה לו שההו מכר בזמן
ו ע י נ י ! שם* שמא לא יבא
היו פושטות בגדיהן :וכן למר .אף
הימר גמור כגון ששהה כדי הילוך
לידי מ כ ר שיחזיר לו מ ע ו ת י י
אתה תהא מבורך לכך שמא היה עת
שמוכר אוכל פירות מותר לוקה אוכל פירות
ד׳ אמומ:
ונמצא שנהלואה היו אצלי
רצון ותתקיים אף בי :קפנדריא.
אםור ר׳ יהודה אומר אפילי לוקה אוכל פירות
בניתי שם להבירי .אפילו
וזה אוכל פ י ר ו ת נ ר נ י ס ו ל א
! ב ״ מ שם! .מ א י ב י נ י י ה ו .
מקצר הילוכו דרך בית הכנסת:
מותר וא״ר יהוהה מעשה בביתוס בן זונן
כינוי דלא הוי גנאי והא
כמאי קמיפלגי !שם .!:צ ד
ולא פסעתי על ראשי ע ם קודש.
דהמכנה
א י כ א דאמרינן )ב״מ לף >:w
ברבית
אתד
שעשה שההו מכר על פי ראב״ע ולוקה אוכל
כשהיו התלמידין בבימ המדרש על
ב י נ י י ה ו .כי האי גוונא ,שם לחבירו אין לו חלק לעולס הבא
פירות היה אמרו לו ״משם ראיה מוכר אוכל
שמא יכא לידי ר נ י ת שמא
גבי קרקע ההולך על גבי מסיבתן לישב
היינו בכינוי של פגס משפחה:
לא י נ א ,צד הפדייה נ א
פירות היה ולא לוקה מאי בינייהו >צד אהד
למקומו נראה כפוסע על ראשי העם:
לידי רבית ,צד ה מ כ ר אינו הניחה ל ו ג׳ מ()אלפים( גרבי
ברבית איכא בינייהו מר סבר צ ד אהד
ולא נשאתי )»( כפי .לדוכן לברכת
נ א לידי רכית !שם! שאס
הזהיר
כדאמרינן
יץ.
יגאלנה יהא דנית ואס לא
כהניס לפי שהכהניס צריכין לברך
ברבית מותר ומר סבר צה אהד ברבית
וממלאים לו
היום זוכה
לא יהא רבית וערכי! שסו .בקידוש
ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם
אםור רבא אמר דכ״ע צ ד אחד ברבית אסור
דכולי עלמא צ ד אחד
גרבי יין ושבת לף פג(:־.
ב ר ב י ת .כי האי נוונא,
אשר קדשנו )במצוהיו וצרכי( בקדושמו
והכא רבית ע״מ לחחזיר איכא בינייהו מר
תלמידיו א ת ד׳ פרידא
א ס ו ר .הואיל ו מ ע י ק ר א ש א ל ו
של אהרן במסכמ סוטה <לף לט:(.
כתירת הליאה אתא לידיה
סבר רבית ע״מ לההזיר מותר ומר סבר
נ מ ה הארנת •מים בו׳.
מתנוהיה
שם> .ו ה כ א ר ב י ת ע ״ מ
קשה 0לאלרבה היה בזכות שהיה
אםור :והכ״א מוכרין אותו ממכר עולם וכוי:
ל ה ח ז י ר איכא בינייהו.
מאוה
ארבע
אחד
לתלמיד
שונה
ו ר ׳ יהודה ל ק ש ר י כ ה ט
אר״י אמר שמואל מותר לאדם להשתין מים בתוך ה׳ אמות ש ל תפלה אמר
עסקינ! שהתנו מחחילה דמני ונפק בת קול יי( ואמר נאה
רב יוםף מאי קמ״ל תנינא ר׳ יהודה אומר מוכרין אותה לשום הצר ולוקה
שאס יגאלנה המוכר בתוך
שלש יחזיר לו הלוקח ליך דליזכי כולי דריה לעלמא לאתי
מה שירצה יעשה ואפילו רבנן לא מאמרי אלא בית הכנסת דקביע קהושתיה
ה ד מ י ס מ ס י ר ו ת שאכל או לליחיי ד׳ מאה שנין אמר הקב״ה
וברביח ע׳׳מ להחזיר סליגי יהבו ליה הא והא )עירובי! לף נל:ו אבל ד״א דלא קביע קדושתייהו לא תני תנא קמיה דרב נחמן המתפלל
!שם! ד ר י יהודה גיסיה לא
מרהיק ד״א ומשתין והמשתין מרחיק ד״א ומתפלל א״ל בשלמא המשתין
למעיקרא לא י ל ע כן ע ל
שרי אלא ע ״ מ להחזיר שאס וי״ל
לא יהא מ כ ר יחזיר לו לבסוף שראה שחיה כל כך ס> :מרהיק ד״א ומתפלל תנינא י כמה ירהיק מהן ומן הצואה ר״א אלא המתפלל
סירות שאכל ,יאסילו הכי
כי
מרהיק ד״א ומשתין למה לי אי הכי קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא
א ס ר ת ״ ק דכשעת אכילה
קאכיל ר נ י ת ועבליה י תני ישהה בשלמא משתין ישהה כהי הילוך ד״א משום ניצוצות אלא מתפלל ישהה כהי הילוך ר״א ל״ל
לאיסיר ! נ ־ ח שם ...כ מ ה
י ר ח י ק מ ה ן .מ מ י רגלים אמר רב אשי שכל ד״א תפלתו סדורה בפיו ורחושי מרהשן שפוותיה :זלפ״ן סימן :שאלו תלמידיו את רבי
! ב ר כ ו ת כנ.>:
ב מ ה זכאי במה הארכת ימים אמר להם מימי לא השתנתי מים בתוך ר״א ש ל תפלה ולא כניתי שם להבירי
ה א ר כ ת י מ י ם .איזה זכות
כידך שהארכת ימיס וסוטה ולא ביטלתי קיהוש היום אמא זקינה היתה לי פעם אהת מכרה כפה שבראשה והביאה לי קידוש
לט .:.ק פ נ ד ר י א .לקצר היום תנא כשמתה הניהה לו ג׳ מאות גרבי יין כשמת הוא הניה לבניו שלשת אלפים גרבי יין רב
ר ר כ ו ל ר ך כית הכנסת
ליכנש נ פ ת ח זה ולצאת הונא הוה אםר ריתא וקאי קמיה דרב אמר ליה מאי האי א״ל לא הוה לי <א> קידושא ומשכנתיה להמיינאי
מ ג ל ו ,ולשון ק פ נ ל ר י א ואתאי ביה קידושא א״ל יהא רעוא דתיטום בשיראי כי איכלל רבה בריה רב הונא איניש גוצא הוה
וסב(:
בברכות
מפרש
א ל מ ק י פ נ א אלרי איעול גנא אפוריא אתיין בנתיה וכלתיה שלהן ושדיין מנייהו עליה ע ד דאיטום בשיראי שמע רב ואיקפה אמר
בהא ,ע ל שאני מ ק י ף סביב
השורות הללו אכנס נ ז ה מאי טעמא לא אמרת לי כי < 0ברכתיך וכן למר ״שאלו תלמידיו את ר״א בן שמוע במה הארכת ימים
ואקצר לדכי ,ו ד ר י שירית אמר להם מימי לא עשיתי קפנדריא לב״ה ולא פסעתי על ראשי עם קדוש ולא נשאתי כפי בלא ברכה
נ ת י ם •סוסה לט .1ו ל א
מימי לא קדמני אדם לבית המדרש
שאלו תלמידיו את ר׳ פרידא במה הארכת ימים אמי־ להם
קעב סעיף אן:
!גירסח
ירא״ש
כדקתני
&,
סיפא:
מ ת נ י ׳ אלא
על
ג( ב׳׳מ ד ׳ ס ג .ערכי! ד ף לא.
יחוס׳,
פדש״י
ה( ן ג ב ״ מ איתא א מ ר א ב ״
צד וכו׳ ן ,ו ( ברכות ד ׳ כב,:
י( שוטה ד ׳ לט ,.י(( ן שוכה
כ מ .ן ,ט ( ן מ ש ל י י ד ן ( ' ,ס׳׳א,
כ( תוקן ע ׳ ׳ פ ד פ ״ ר ,ל( ע ״ מ
להחזיר ר ש ״ י שס ,מ( ]צ״ל
ג(
מ א ו ח ן,
ד ה ר י ן,
ןצ״ל
ס( ן ו ע ״ ע ת י ס ׳ עירובי! נ ד :
תרצו ע ו ד נ א י פ ! אחר ן,
תורה אור השלם
. 1ברב עם הדרת מלף
ובאפס ל א ם מחתת
משלי יד כח
ךזון:
1
א
נ (
נ
ג
ה
(ג
מ(
פסעתי
על
ראשי
עם
הגהות הב׳׳ח
)א(
גם׳ א״ל לא היה לי
חמרא
לקידושא
ואתאי כיה י י ן
) כ ( ש ש כי
וכו׳
קידישא:
ב ר כ ת י ו וכ!
ל מ ר .נ ״ נ א ע ״ פ דלא היה
ש ו ס רייח לרב הונא בהא
דהוו
שליין
אפ״ה
מנ־־הי
איקסל ר ב
עליה
לשמא
היה ע ת רצי! ובליליה הוה
ה ל נ ר חלה ימתקייס להיה
מגיע
גלול:
לעושר
) נ ( ר ש " • ל ״ ה וחכ׳׳א וכו׳
ממכר
ואסילו
עילס
ליחיד ) :ד ( ד׳׳יז א ס ר ריחא
עשב
חגור
גמי:
מי!
) ה ( דייה ולא נשאחי
לברך
כ פ י לדוכן
כהניס ב ל א
שהכהניס ) :ז (
את
ברכת
כרכה
לפי
ת ו פ י דייה
שאלו וכו׳ נ ח קיל ו א מ ר ה
ל י ה נ י ח א ל ך דליזכי א ת
וכוליה
לעלמא
דריך
דאת־ או ד ל י ס ו ס י ל ך ה י י
ד ׳ מאה שנין א מ ר ד נ י ז כ ו
אנא
ודראי
לעלמא
ד א ת י א מ ר הקב״ה י ה נ ו :
הגהות הגר״א
] א [ -ש ״ ־ ד ״ ה לבית המיס
ולכביסה אי נמיו ת א ״ מ :
r~s»®<•?-.
רבינו חננאל
חבר עיר אבל יש חבר עיר
תינתן לחבר עיר .כל שכן
דעניי דידכן נמי עלי
המ־כי .מתני' אין מוכרין
של רבים ליחיד כוי .אין
מוכרין בית הכנסת אלא
על תנאי ,פי׳ כיח הכנסת
דיחיד ,אימתי ן שירצו[
יחזירוהו דברי ר׳ מאיר.
ואקשינן עליה ולד• מאיר
היכי דיר כה והלא ריבית
הוא .ואוקמד ר׳ יוחנן ר׳
מאיר בשיטת ר׳ ירודה
אמרה .דתניא הרי שהיה
נושה בחבירו מנה ועשה
לו שדהו מכר כו׳ .צד אחד
בריבית ,פי׳ אם תהיה
הלואה שתים כשלש
וכיוצא כה הרי זו ריבית
גמורה משני צדדין גבי
מלוה וגבי לוה ושניהן
עוברי; .אבל העושה
שדהו מכר על תניי ,גבי לוקח הוי ריבית דאי מייתי זוויה מהדר ליה בעל כורח־ה ,אבל גבי מוכר לא הוי ]ריבית[ דאי בעי
ק ד ו ש .שהיו •ושנין החלמידיס נ נ י ח ה מ ד ר ש על גבי ק ר ק ע יהמהלך כיניהס כשה! י י ש כ ץ ונכנס לישנ ב מ ק ו מ ו מרחיב פ ס י ע ו ת י ו
כעל כרתו ,והוא לשי! מ ס ס ע ואזיל ,ונראה כ מ ס ס ע על ראשיהם לפיכך צריך להקדים א ו ישב לו מ ב ח י ן !שם .,ו ל א נ ש א ת י לא מהדר ליה לעולם ולא אתי לידי איסור ריבית ,ואפי׳ מהדר ליה לא הוי ריבית אלא כשיחזיר ומן מוכח מהשתא שיחזיר
ושמא לא יחזיר לעולם .וסבר לה ר׳ מאיר כרי יהודה דת»י(א צד אחד בריבית מותר .רבא אמר כולי עלמא צד אחר ברירית
כ פ י .לברך ,שכהן היה !שם!.
אסור ,והבא בריבית על מנת להחזיר איכא ביני־הו. ,תנא קמא סבר ייבית אפילו על מנת להחזירו כשיביא לו מעותיו אסור.
ירי יהודה סבר כיון דבעידנא דמייתי ליה מעותיו מדדר ליה מאי דאכל מן הפירות שרי ,דלאו ריבית דאסרה תורה הוא• פיםקא וחכמים אומרים מוכרץ אותו ממכר עולם חוץ מארבעה דברים למרחץ לבורסקי לבית הטבילה לבית המיס .אמר שמואל
מותר להשתין בתוך ד׳ אמות של תפילה ,והני מילי כגון בית או דרך וכיוצא בהן דלא קביעה קדושתייהו ,א( ]אבל[ כגון בית הכנסת לא .ואסיקנא המתפלל מרחיק ד׳ אמות מהן ,דתנן כמה ירחיק מהן ומן הצואה ארבע אמות .וכן המשתין צריך לשהות
כדי הילוך ד׳ אמות ]ואתר[ ןו>כך יתפלל ,משים ניצוצות .וכן המתפלל צריך לשהות כדי הילוך ד׳ אמות וישתין ,שכל הילוך ארבע אמות תפלה סדורה בפיו ורחושי מרחשי שפתי-הו .שאלו אילו כולן במה הארכו ימיהן וכו•
א[ נראה לצ״ל אנל בהמ״ס לקגיע קדושתי׳ לא וכי׳.
בני העיר פרק רביעי מגילה
מסורת הש״ם
מתנותיה.
א ( ןתולין לז :מ ד , [ .נ ( ]חולין
ק ל ב :ע ״ ש [ ,ג( שס ו ע ״ ש
שהוא ר ב ה ב ר ג ר
חנה,
ס( ס ״ א שקיל (1 ,ב ״ נ ד ף
טו (t ,:ןגיר׳ הערוך גואוץ,
ד ף כג .ו ד ף פ ו , :כ( ג ר כ ו ח
ע״ש,
בע״י
לא
נתכבדתי
ואזיל :מ ר א .
שקיל
הוא:
סריסין היו
עבדים
פ״ב[,
שהיה קץ
פ( ןצ״ל בחכינחו[ ,צ( ]צ״צ
בחייו :אם
נאמר
היו
כבש.
בבקר :ולא
כלחזינן פ ר ק
קרי בכהני אי לאו לרבי אמי ורבי
אשי כהני
ג
אותו
רבותא
הניזקין
)גיטין לף נט .ושס> ל ר ב הונא לא הוי
3
במאתיך.
סבורין
הר
א
לכבדו
משרתים
אח הכבש אחד מעשה
כחניכחו[ ,ק( ] מ ו ״ ק נ ח , [ :
)א( ולא ברכתי לפני כהן >ולא אכלתי מבהמה
שלא הורמו מתנותיה ידא״ר יצחק א״ר יוהנן
אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה
ואמר ר׳ יצחק >כל האוכל מבהמה שלא
חורמו מתנותיח כאילו אוכל טבלים אךלית
כוותיה ולא ברכתי לפני כהן
הלכתא
למימרא דמעליותא היא והא א״ר יוהנן כ ל
בעירך :גווזי.
לר״ע
היו כפופים לרבי פרילא לאל״כ לא
כוי.
פורי״ש
מיניה.
דרית
וקא מחו ליה
דמייתי ראייה ממשנה גיטין
פ ז , [ :נג(
והלחיים
)גיטין לף נט(:
שאתה נושא כלי כזה
ו מ ע ח ה מובן ס ר ש ״ י על נכון
]חוספ׳
בתורה:
וישאנה
נ ( ]צ׳׳ל בתכינתי[ ,ם( ]צ״ל
בחניכתו
לשנאוחו שהרואה חלמיל חכם שפל לפני עם הארץ אומר אין נחת
לא היה רבי פרילא רוצה לקרומ לפניו וגס צריך לומר לשאר כהניס
בלע״ז :וקא
סכ ,.ל( לעיל ט ו .ע ״ ש ב״ק
צג ,.מ(
שבקרושה לפתות ראשון ולברך ראשון :משניאי .שגורמין לבני אלם
כלומר שהכהן נמי חלמיל חכם אמנם אינו חשוב כמוהו ואפי׳ הכי
מפרש לה
מ ד , [ :י ( ר ״ ה ד ף ת .יומא
כך
בסעולה
)ויקרא כא> לכל
לבר
רוח
ח( ]יומא ל ד :ע :ן ] ( p ,חולין
הגי׳
הזרוע
והקיבה :ולא
וקשה מאי רבותא והא כתיכ
לפני
וקרשתו
ברכתי.
כי
קאמר איהו ב ש ק .
וקדשתו
לכל לבר שבקדושה ?(לברך ראשון וי״ל דשוין לאו דוקא אלא
כהן לאמר מ ר
ד( ]שבח קיד .עירובי! צט,[.
חעניח כ :
כח.
חשיבי
הוו כייפי ליה
לישראל
לארעא
ועי״ל להא
ב
אלא משוס
היינו
לווקא
בשבתומ
כייפו ליה
וי״ט
נר מצוה
א
בז
לאיכא
כינופיא אבל בב׳ ובה׳ קורא שפיר
ר( ] ע י ׳ חיס׳ ככירוח נ :ד ״ ה עמדתי על מדותי .לשלס גמול ר ע
תלמיד הכם שמברך לפניו אפילו כ״ג עם
שמא ותוס׳ סנהדרין ס ג :
בפני כהן אע״ג ללא הוי גלול כ״כ
למי שציערני :ללמוד אני צריך .אולי
ד ״ ה א ס ו ר [ ] (6 ,ע י ׳ תוס׳
הארץ אותו ת״ח הייב מיתה שנאמר כ ל
וכליוקא זה יש בהליא פ ר ק הניזקין
עירובי! כג .ד ״ ה אי לימא[ ,אוכל לקיים :לולא פני יהושפט מלך
אלא
משנאי
תקרי
אל
לי
מות
אהבו
משנאי
ורבי סרילא לא רצה לקרות בפני
יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם
משניאי כי קאמר איהו בשוין שאלו תלמידיו
כהן אפילו 33׳ ובה׳ ורש״י פירש
אראך .אלישע אמר כן ליהורם:
להכא מיירי 3כרכת המזון וה״נ
את רבי נהוניא בן הקנה במה הארכת
הבאים אתריך בהמה ירטו .בתמיה.
גליון הש״ם
משמע לישנא ללא כרכהי מללא
ימים אמר להם מימי לא נתכבדתי בקלון
ג ט ׳ ש א ל -כ• א ת ־ ׳ <> אין טוב לך לחיומ ימים רבים
קאמר ולא קריתי וכרכת המזון לא
י ה ו ש ע ב י ק .ע י ׳ ב ״ ב ד ף כמוני שא״כ לא יטלו בניך בגדולחך
חברי ולא עלתה על מטתי קללת חברי וותרן
ק י ג ע ״ א ת ו ד ״ ה ו מ ט ו בה:
נתקן להן משום לרכי שלום ואפי׳ הכי
ואהה נשיא והס כל ימיהם יהיו
בממוני חייתי לא נתכבדתי בקלון חברי כי
בצלם.
להסתכל
שם
לא היה רוצה ר3י פרילא לכרך
ד ו ק א להסתכל בו ביותר הדיוטות :הרהרתי .דברי הורה :הא דרב הונא דרי מרא אכתפיה אתא רב
דלא
לי
תיתי
הכהן:
בפני
נו
ולהתבונן
בצלמו בלא תורה .גרסתי שגורה בפי תמיד:
חנא בר הנילאי וקא >דרי מיניה א״ל אי
ו ב ד מ ו ת ו אבל ראיה בעלמא
עבדי שותפות עם הכותי .אפי׳
פ>בחניכתו .אס כינו שס לחבירו
שרי .מ ״ א ס ס ״ י ר כ ה :
רגילת דדרית במאתיך דרי ואי לא אתייקורי
בענין שאינו יכול לבא לידי שבועה
לגנאי :ואמרי לה צ(בתכינתו .אפילו
ואפילו יחול עליו שבועה יפטרנו
אנא בזילותא היהך לא ניהא לי ולא עלתה
אותו כינוי שמסודר ובא לו ממשפחתו
דשרי בשאר בני אדם אפ״ה לא
על מטתי קללת חברי כי הא דמר זוטרא כי
חניכתו
דופי כמו כתב
שס
הגהות הב״ח
) א ( גם׳ ו ל א א כ ל ת י ותניכהה דמסכמ גיטין )לף :CID
הוה סליק לפורייה אמר שרי ליה )י( לכל
היה רוצה לעשותי(:
והוא
תבלים.
מפשילין
מ ב ה מ ה ש ל א ה ו ר מ ו מתני׳
מאן דצערן וותרן בממוני הייתי י>דאמר מר
ו ע ו ד א״ר •הודה בית הכנסת
ברכתי
מתנותיה ו ל א
לפי
מלאכות אלא
הדין לכל
שהרב .קשה מאי ועוד
איוב וותרן בממוניה הוה שהיה מניה פרוטה
רכי
דאמר
לפני כ ה ן
מקום
צריך
חבלים
שהפשלת
יצחק ) :ב ( ש ם שרי ליה
דהא לעיל הוה מקיל ט פ י מחכמים
להנוני מממוניה ש א ל ר״ע את רבי נהוניא
י־ש״י
(
ג
)
:
ן
א
מ
מ ר י ה לכל
מרווח פנוי ובית הכנסת גדול הוא
והכא הוא מחמיר ואס כן מאי ועוד
דייה הכאיס וכו׳ כחמיה
הגדול )אמר לו( במה הארכת ימים אתו
עגמת
מפני
לכך:
ומספיק
וראוי
וי״ל לקאי אהא דאמר ר׳ יהודה
טוכ:
אין
כלומר
״גווזי וקא מהו ליה סליק יתיב ארישא
) ד ( ת ו ם ' דייה אין אוכלי! נפש .מניחין בו עשבים כדי שחהא
אומו לשם חצר
מוכרין
ברישא
דדיקלא א״ל רבי אם נאמר כ ב ש למה נאמר
וכו׳ ושחו ו ג נ ו בבי עגממ נפש לרואיהן ושיזכירו את
ולוקא לשם חצר קאמר אבל סתם
כנישתא:
ימי בניינו ואה שהיו רגילין להמאסף אהד אמר להו צורבא מדרבנן הוא שבקוהו
אינה יורלת מקלושתה והיינו ועול
לקדמומו:
שיחזרו
רחמים
יבקשו
שם
א״ל אחד > מיוחד שבעדרו א״ל מימי לא
לאמר ר ׳ יהולה כלומר ועול חומרא
גמ׳ אין אוכלין בהן כוי .ולא
אחרמ מלבל הראשונהש(:
קבלתי מתנות ולא עמדתי על מרותי וותרן
הגהות הגר״א
בהן
אוכלין
ואין
גרסינן
אין אוכלי! ואין שותק בהן .והא
] א [ נ ם ר א נושא ע ו ן ו ע ו כ ר
בממוני הייתי לא קבלתי מתנות כי הא
על פ ש ע למי ע ו כ ר על דכולהו פירושא דקלוח ראש הן.
פסחים
ערבי
בריש
לאמר
*׳דר׳ אלעזר כי הוו משדרי ליה מתנות מבי
אומה:
שמקילין
קלומ
פ ש ע למי שנושא ע ו ן )כך לשון
)פסחים לף קא .ושסן לאורחין אכלו
מפיון:
הכותכ
שמע
נשיאה לא הוה שקיל כי הוה מזמני ליה לא
ואין
ושחו )י( בבי כנישחא רוצה לומר
הוה אזיל אמר להו לא ניהא לכו דאהיה
הכנסח:
לבית
הסמוכה
בחלר
דכתיב שונא מתנות יחיה ר׳ זירא כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה לא הוה
בתי
לעזי רש״י
שקיל כי הוה מזמני ליה אזיל אמר אתייקורי דמתייקרי בי ולא עמדתי על
פורי״ש
מעדר.
wנ ו ש א עון ועובר על פשע למי
מדותי יידאמר רבא כ ל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו שנאמר
נושא עון למי שעובר על פשע ש א ל רבי את ר׳ יהושע בן קרהה במה הארכת ימים א״ל קצת בהיי אמר לו
רבי >תורה היא וללמוד אני צריך א״ל מימי לא נסתכלתי בדמות אדם ר ש ע דאמר ר׳ יוהנן אםור לאדם
מוםף רש״י
ג ו ת י .סריסים ושל כיח להסתכל בצלם דמות אדם ר ש ע שנאמר לולא פני יהושפט מלך יהוהה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך
ר ב י ( ה ע ו מ ד י ם לרדות ר״א אמר עיניו כהות שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות משום האםתכל בעשו הרשע והא גרמא ליה
כי
!נייק קיר >.
במזקה
ה ו ה מ ז מ נ י ל י ה .לאכול ליוהאמר ר׳ יצחק לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה שנאמר
חד..::
)וזולין
אצלם
א ת י י ק ו ד י ד מ ת י י ק ר י ב י .הנה הוא ל ך כםות עינים אל תקרי כםות אלא כםיית עינים הא והא גרמא ליה רבא אמר מהכא ש א ת פני
נככדין ה ס כ מ ה שאני רשע לא טוב בשעת פטירתו א״ל ]רבי[ ברכני א״ל יהי רצון שתגיע להצי ימי ולכולהו לא אמר לו הבאים אחריך
ס ו ע ד אצלס והנאתם היא
ו א ץ זו מתנה 1שס מה .(.בהמה ירעו אבוה בר איהי ומנימן בר איחי חד אמר תיתי לי דלא אסתכלי בכותי וחד אמר תיתי לי דלא עבדי
המעביר
כל
ע ל שותפות בהדי כותי י״ שאלו תלמידיו את ר׳ זירא במה הארכת ימים אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך
מדקדק
שאינו
מדותיו.
ל מ ד ו ד מ ד ה למצעריס אומו ביתי ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני י ולא הרהרתי במבואות המטונפות ולא הלכתי ה״א בלא תורה
ומציח מ ד י ח י ו והולך לו ,ובלא תפילין י׳ ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא ששתי בתקלת הבירי ולא
אין
לג(.
)יומא
כמו
מ ע ב י ר י ן על המצומ ו ע ר ו ב י ן קראתי לחבירי ״)בחניכתו( ואמרי לה ׳׳)בהכינתו( :מתני ,ועוד א״ר יהודה בית הכנםת שחרב אין
ע ד ו אין מ ע ב י ר י ן על מםפידין בתוכו ואין מפשילין בתוכו חבלים ואין פורשין לתוכו מצודות ואין שוטחין על גגו פירות ואין עושין
האוכלין ,מניח! והילך לו
<ר״ה יז .>.מ ע ב י ר י ן מ מ נ ו אותו קפנדריא שנאמר והשמותי את מקדשיכם יקדושתן אף כשהן שוממין עלו בו עשבים לא יתלוש
כ ל פ ש ע י ו .אין מ ד מ הדי!
בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ר א ש אין אוכלין בהן ואין שותין בהן
מ ד ק ד ק ח אחריהן אלא מפני עגמת נפש :גמ' ת״ר
1
מיי׳ ס ״ ט
בכורים
ןטוש״ע
מהל׳
הל׳
י״ד
יד
סא
סימן
סעיף הן:
] ט י ש ״ ע א ״ ח ס י מ ן רא
ב
סעיף ב ובמג״א שס!:
כח
ג
מיי׳ פ ״ נ
משוכה
מהל׳
י
הלכה
ן ו פ ״ ז מהלכות ד ע ו מ הלכה
טיש״ע
ז[
תרו
א׳׳ח ס י ׳
סעיף א גהג״ה:
בט
ראמר
החס לרב הונא לא הוה קרי בכהני
לשאר כהני
עין משפט
ד
פ׳׳ג
מיי׳
ק ״ ש הלי ד
מהל׳
טוש״ע
א״מ סי׳ פ ה ס ״ כ :
ל ה מיי׳ פ ״ ד מהל׳ פ ״ ת
הל׳ ט ט ו ש ״ ע י ״ ד סי׳
רמו
סעיף
טז
ןוטוש׳׳ע
א ״ מ סימן קנא ס ע י ף ג ן :
לא
מיי׳
ו
פי״א
מהל׳
תפלה הלכה יא ס מ ג
עשי] י ט
ט י ש ״ ע א ״ מ סי׳
קנא ס ע י ף י :
לב
ז
מיי׳ שס
הלכה
ו
ט ו ש ״ ע שס ס ע י ף א :
ג
ז
2
ח
3
4
ג
5
כ
5
8
6
8
7
5
9
ע>ז
ואי?
מנחתן והולכת ןשם! .ו ל א
הלכתי
ד׳
אמות
בלא
ת ו ר ה .דכל
שעמא ה ו ה
גריס
! ת ע נ י ת ב.!::
בהכינתו.
שמכניס לו בני א ד ס
כגון שס
לווי
בהניכתו.
כמו
! ג י ט י ! פח(.
חניכת
אנומ
נ ג י ט י ן ע ד י׳
דירומ
תורה אור השלם
. 1וחטאי חמס נפשו כ ל
משנאי אהבו מות:
משלי ח לו
.2א ת הכבש אחד
תעשה בבקר ואה הכבש
בין
תעשה
השני
הערבים :במדבר כח ד
.3עכר ביתו בוצע בצע
ושונא מתנת יהיה:
משלי טו כז
.4מי א ל כמוף נשא ערן
ועבר על פשע לשארית
נחלתו ל א דזךוזיק לעד
אפו כי חפץ חסד הוא:
מיכה ז יח
.5ויאמר אלישע חי יי
צבאות אשר עמדתי
לפניו כי לולי פני
יהושפט מלף יהודה אני
נשא א ם אביט אליי־
ואם אראך:
מלכים ב ג יד
.6ויהי כי זקן יצחק
ותכהין עיניו מראת
ויקרא א ת עשו בנו
הגדיל ויאמר אליו בני
ויאמר אליו הנני:
כראשית כז א
ד .ולשרה אמר הנה
נתתי אלף כסף לאהיך
הנה הוא לף כסות עינים
ל כ ל אשר אךנף ואת כל
בראשית כ טז
ונבחת:
.8שאת פני ר ש ע לא
צדיק
טוב להטות
משלי יח ה
במשפט:
.9ונתתי א ת עריכם
חרבה והשימותי א ת
מקדשיכם ולא אריח
בריח ניחיחכם:
ויקרא כו לא
»^ne*g
רבינו חננאל
עד מתני׳ ופשוטות הן.
מתני' ועוד אמר ר׳ יהודה
ביה הכנסת שהרב אין
מספידץ בו ואין מפשילין
לתוכו חבלים ואין פורסין
כתוכו מצודות ואין
שוטחין על גגו פירות ואץ
עושץ אותו קפנדריא ,שני
והשימותי את מקדשיכם
קדושתן בהן אף כשהן
שוממין .עלו בו עשבים
לא יתלוש מפני עגמת
נפש .ת״ר בתי כנסיות אין
נוהג־ן בהן קלת ראש ,אין
שותין
ואין
אוכלין
כת:
עין משפט
נר מצוה
א
!מיי׳
תפלה
סי׳׳א
הלכה
מהלכית
ה
טיש״ע
א״ח ס י מ ן קנא ס ע י ף ט [ :
ב נ ט י ש ״ ע שס ס ע י ף י א [ :
לג
ג
ד
ה
מיי׳
סי״א
מהל׳ מפלה הלכה י ז
ט ס מ ג עשי! י ט
טוש״ע
בתי
בני העיר פרק רביעי מגילה
בנסיות של בכל על תנאי הן עשויין .רוצה לומר כל זמן
ואין ניאותין .ואין
שהן בטלין דהא חזינן בברייהא דלעיל וגס <ה שהאמוראים לא
היו רוצים ליכנס בהן בגשמים מפני גשמים אלא משוס
רבים .של
ממקשטין לתוכו ואין מטיילין שם :הספד של
מלמיד חכס שמת
להתאסף
שצריכין
וכית
ולהספידו
דשמעחא
הכנסת ראוי לכך לפי שהוא כית גדול :מאן דפר שמייהו .היכא
בעי צילוהא והכא מיירי כשחרב דאז מהני התנאי ודווקא לאומן
עשכיס:
שמעינן
לתנא קמא
לעשוה בהן לבר
אימתי.
שבבבל מהני התנאי שהרי לעה בא
גואל במהרה בימינו תפקע קדושתן
א׳׳ח ס י ׳ קנא ס ׳ ׳ א :
ואין ניאותין בהם ואין מטיילין בהם ואין
ל ד ו מיי׳ שס הלכה ז אבל לאומן שבארץ ישראל לא מהני
נכנסין בהן בהמה מפני החמה ובגשמים
שס
א״ח
טיש״ע
ו ט י ש ״ ע י׳׳ד סי׳ ש ד מ מנאי שהרי קדושמן לעולם קייממ
מפני הגשמים ואין מםפיהין בהן הספד של
וא״ת כיון דמהני מנאי לאומן שבבבל
סעיף י ט :
יהיר אבל קוריז בהן ושונין בהן ומםפידין
ז ! מ י י ׳ פי׳׳ב מהלכוח אבל א״כ קשה מההיא דלעיל )לף כו>:
הלכה ה ט י ש ״ ע י ״ ד ס י מ ן
בהן הםפד ש ל רבים א״ר יהודה אימתי
דרבינא דהוה ליה )י( בי כנישהא
שדמ סעיף כ!:
בישובן אבל בחורבנז מניהין אותן ועולין
ל ה ה ! מ י י ׳ פ ׳ ׳ ג מהלכית בארעיה ואמר ליה רב אשי זיל
ת ״ ת הלכה י ! ס מ ג זבנה משבעה טובי העיר ואמאי
בהן עשבים ולא יתלוש מפני עגמת נפש
עשין יכ ט ו ש ״ ע י ״ ד סי׳
איצטריך לעשוח כן אחר שנחרב וי״ל
עשבים מאן דכר שמייהו הסורי מיהםרא
ר מ י ס ע י ף כא כ ה ג ״ ה :
ל ו ט מיי׳ סי״א מהל׳ משוס דזרעה דזריעה הוי קלוח ראש
והכי קתני ומכבדין אותן ומרביצין אותן כדי
ועגמת נפש ומשום הכי
אסירי ביאה הל׳ ד ביותר
ס מ ג לארן קיא טיש׳׳ע י׳׳ד
שלא יעלו בהן עשבים א״ר יהוהה אימתי
אסור אפי׳ בחורבנהח(:
סימן ק פ ג :
בישובן אבל בחורבנן מגיחין אותן לעלות
ו א ע פ ״ כ אין נוהגין בהן קלות
ראש .פירוש בבנינה עלו בחן עשבים לא יתלוש מפני עגמת
נפש א״ר אםי בתי כנסיות שבבבל על תנאי
שהרי בחורבנה שרי בכל הני ואצטריך
רבינו חננאל
חן עשויין ואעפ״כ אין נוחגין בחן קלות ראש
דעתך
דסלקא
משוס
לאשמועינן
ואין ניאותין ואין מטיילין
אמינא דדווקא אכילה ושהיה דהוי
ומאי ניחו חשבונות אמר רב אסי בחכ״נ
בהן ואץ נכנסין בהן מפני
החמה ומפני הגשמים ,קלומ ראש ביוהר הוא דאסור אבל
שמחשבין בו חשבונות מלינץ בו את
ואס צריכי
לעייוני תשבונוה דלא ה ר קלומ ראש כל
המת מליגין םלקא דעתך לא םגי דלאו הכי
דשמעתא
בשמעתא,
דשריא
דעמך אמינא
צריכא צילותא ,אע״ג כך סלקא
אלא לםוף שילינו בו מת מצוה :ואין ניאותין
רואות
שאפילו
דמיחזי דמפני החמה או קמ״ל דלא:
מפני הגשמים קא עיילי ט פ ת דם כהרדל יושבות עליה שבעה בהן :אמר רבא יהכמים ותלמידיהם מותרין
שרי .וקורץ בהן ושונין
דאמר ריב״ל מאי בי רבנן ביתא דרבנן:
בהן ומספידין בהן הספד נקיים .ולא קשיא מהא דאמר בנדה
ואין נכנסין בהן בחמח מפני החמה ובגשמים
של רבים ,כגון הספידא )לף סו (.ובפרק יוצא דופן <שס ל׳ מג(.
דקא־ ביה רב חסדא או רב
שאפילו כעין חרדל טמא דשמא המס
מפני הגשמים :כי הא דרבינא ורב אהא בר
ששח וכיוצא בהם .רפרם
ספרא לכלתיה בכנישתא לא מיירי להצריכה שבעה נקיים אלא
מתנה הוו קיימי ושאלי שאילתא מרבא אתא
כוי .ור• וירא ספריה להיוה נלה דאוריימא וקשיא היאך
זילהא דמיטרא עיילי לבי כנישתא אמרי האי
לההוא מרבנן בכנישתא
כוי .ומכבדץ ומרביצץ מצינו טפה כחרלל הגורמה שבעה
דעיילינן לבי כנישתא לאו משום מיטרא אלא
אותן .אמר ר׳ יהודה נקיים בלאוריימא לולאי לא מקנו
ד ש מ ע ת א בעא צילותא כיומא
משום
אימתי בישובן
אבל חכמים לבר ללימ לכווהה לאוריימא
בחורבנן מניחין אותן
>דאםתנא א״ל רב אהא בריה דרבא לרב
ועולץ בהן עשבים מפני ויש לומר לאשכחנא בה שפיר בז׳
הכל :אשי אי אצטריך ליה לאייניש למיקרי גברא
שסומרמ
עגמת נפש ,שנראין כשדה לספירהה
זרע .אמר רב אסי בתי
מבטלין
מבי כנישתא מאי א״ל א י צורבא מרבנן הוא
כנסיות שןבןבבל על תנאי
לימא פםוקא
הוא לימא
קרא הוא
ואי קרא
מתני׳ ואי
הן עשויין ,כל שעה לימא הלכתא ואי תנא הוא לימא מתני׳
א
נ
ג
א,
נ
ה
שירצה יחזיר לקדמתו.
ואף על פי כן אין נוהגין
בהן קלת ראש .ומאי ניהו
חשבונות .דאמר רב ששת
בתי כנסיות שמחשבין
בה; חשבנות של רבים
לסוף מלינין בהן מת
מצוה .ואין נאותין בהן.
חכמים
אמר רבא
ותלמידיהן מותרין בהן.
מאי בי רבנן ,ביתא דרבנן.
מאן דאיצטריך למיעבר בי
כנישתא ,או צורבא מרבנן
הוא לימא שמעתא ,אי
תנא הוא לימא הילכתא,
אי קרא הוא לימא פסוקא
ואי לא לימא ליה ליינוקא
מאי פסוקיך .ודי ישתמש
בתגא חלף .פי׳ המשתמש
במאן דמתני שמעתא,
ראוי להריגה .כל השונה
הלכות מובטה לו שהוא
כן העולם הבא .שנאמר
הליכות עולם לו .ת״ר
מסורת הש״ם
ואי לא לימא ליה לינוקא אימא לי פסוקיך א״נ נישהי פורתא וביקום :ומםפידין
בהן הםפד ש ל רבים :ה״ד הםפידא דרבים ימחוי רב חמדא כגון הםפידא
דקאי ביה ר ב ש ש ת מהוי ר ב ש ש ת כגון הםפיהא הקאי ביה רב חםהא רפרם
׳אספרה לכלתיה בבי כנישתא אמר משום יקרא דידי ודמיתא אתו כוליה עלמא
ר׳ זירא םפדיה לההוא מרבנן בבי כנישתא אמר אי משום יקרא דירי אי משום
יקרא <* היהיה דמיתא אתו כולי עלמא ריש לקיש םפדיה לההוא צורבא
מרבנן דשכיח בארעא דישראל דהוי תני הלכתא בכ״ד שורתא אמר ווי חםרא
ארעא דישראל גברא רבה ההוא דהוי תני חלכתא סיפרא וםיפרי ותוספתא
ושכיב אתו ואמרו ליה לרב נהמן <» ליספדיה מ ר אמר היכי נספדיה הי צנא
דמלי סיפרי דחםר יתא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל להםידי דבבל
תנן התם ״ייודאשתמש בתגא הלף יתני ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה
הלכות »> כתרה ש ל תורה ואמר עולא לשתמש איניש במאן התני ארבעה
ולא לשתמש במאן המתני ארבעה כי הא דריש לקיש הוה אזיל באורהא
מטא עורקמא דמיא אתא ההוא גברא ארכביה אכתפיה וקא מעבר ליה א״ל
קרית אמר ליה קרינא תנית תנינא ארבעה םידרי משנה א״ל פםלת ל ך ארבעה
טורי וטענת בר לקיש אכתפך ש ד י בר לקישא במיא אמר ליה ניהא לי
דאשמעינן למר אי הכי גמור מיני הא מלתא דאמר ר׳ זירא בנות ישראל
הן י> החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו
שבעה נקיים תנא דבי אליהו כל ״השונה הלכות מובטה לו שהוא בן
עולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות ת״ר
נ
ז
ט
1
מבטליז
ביישובן
מכבלין
ומרביצין
לאחר
המים
תנאי.
שמונעים
מלעלות
אומן
שנקרא׳
רש״י
היא ונימה לכל ע י ׳
ג ע י ר ו ב י ן ו כ ן תוכו׳ בקדושין
ד ר ו ת צפוני׳
י ג :ד ״ ה הא
מ ו נ ע ת הגשמים[ ,נ ( ן תענית
על
האבק:
את
בהן:
שישממשו
בה אה המת :לסון« שילינו בו ממי
בעיר
שימותו
מהים
שאין
רבנן.
למה
להן קוברין :מאי בי
שביהם
אסתנא יום אורה
שמכבלין מזלפין אמ
מלינין בו .משמע רחובה היא להלין
קורין במי
ג ( !כשמנשבת ר ו ת צפונית
פ ״ א מי׳׳ג ,ס ( ! ג י ׳ ה ע ר ו ך
להרביץ
מלרשוה בי
הוא
א(
סה.
כ ג :חולין קכב.ן ,ד ( אבות
על מנמ
מלוה.
עירונין
ע״ש,
לכל
רבנן
לבר:
דמטרא .זרס מיס
לסי
זילתא
בכח:
שבאין
לאו משום מיטרא .שיגן עלינו מפני
הגשמים שאס
היינו
לא
ע ר ך ת ג א מ ר ריש לקיש כוי[,
ו ( ברכות ד ׳ לא .נדה ד ף סו,.
ז( שם ד ף ע ג , .ח( ן ועי׳ תוס׳
ב ״ כ ג :ד ״ ה ועייליהז,
תורה אור השלם
. 1ע מ ד וימיךד א ר ץ ר א ה
ויתר גויס ףתפיצצו הררי
ע ד שחו גבעות עולם
הליבות עולם לו:
חבקוק ג ו
עוסקין
בשמעתא לא היינו נכנסין :צילותא.
דעה צלולה
ככלוס
ומיושבמ
אי
מחשבה:
שאינו
טרוד
צריכא
ליה
הגהות הב״ח
) א ( נ ם ׳ אי
יקרא
משוס
לאיניש למיקרי גברא מבי כנישתא
ד מ י ת א כצ״ל ותיבת דידיה
נכנסין
נ מ מ ק ) :ב ( ש ס ו א מ ר ו ליה
מאי ניעביד.
בהן שלא
מאחר
לצורך:
שאין
לינוקא.
לימא
נממן
לרב
ליספדיה
בר
מר:
יצחק
שפ
)(:
שהתינוקות היו רגילין לקרות בבית
המשתמש
הכנסת :הגון הספידא דקאי בי רב
ה ה ל כ ו ת ו א מ ר עולא כצ׳׳ל
ששת .אס ימות אדם אחד בי רב
ששת:
אמר אי משום
יקרא
אי משום
דידי
יקרא
ליה
דמיתא .הוה
הספד של רבים :אתו פולי מלמא.
לספוד:
שונה
דהוה תני
משניות
שורות .של
תסרא ליה
שהיה
הלכתא.
לתלמידים:
בכ״ד
מלמידיס :הכי
גרסינן
ארעא
דישראל
רבה :היפי אםפיד .במאי
שמילאוהו
מבין
מה
במוכה .אף שונה הלכומ ולא שימש ח״ח
ללמוד שיבינוהו טעמי משנה ופעמים
שדברי
משנה
)ד(
נמחק:
תירה
דשי״
יכו׳
שראייח
ד״ה
פעמים
פעם
דם נדה
א ת ת מזקיקתה ) :ה ( תוס׳
בתי
דייה
האמוראים
וכו׳
וגס
שלא
היי:
) ו ( כ א ״ ד דהיה ליה ת י ל א
כי כגישתא:
גברא
הי צנא מלא סיפרי .אינו אלא כסל
ספרים
כתרה של
שהחמירו
אספדנו:
ואין
במי
ותיכות
ששינה
סוחרין זה אח
זה
וצריך להרצה כגון הכא במאי עסקינן
וכגון הא מני רבי פלוני היא וכגון
מוםף רש״י
בעא
דשמעתא
צילותא.
דעת
כיומא
צלולה,
דאסתנא.
כשמנשנח ר ו ח צפונית יוס
הוא
אורה
כדאמר
לכל,
ונוח
נפרק
בינמיח
ה ע ר ל ) ע ב ( .מ פ נ י מ ה לא
מלו ישראל
שלא
במדבר
מפני
בהן
רומ
נשבה
חסורי מיחסרא אינו יודע מה שונה:
צפונית ,אבל ביומא דשיתא
לקיש
א מ ר התס לא מהלינן ביה
הקיפי
ארעא
דאמרינן
דישראל .ריש
במסכמ
יומא <דף
ט>:
דאפילו בהדי רבה בר בר חנה לא
דמאן
משמעי
בהדי
דמשתעי
ריש
לקיש בשוקא יהבין ליה עיסקא בלא
סהדי :רב נחמן בר יצחק
מתסידי
בבל בשילהי מסכת סוטה )לף מט>:
דקאמר ליה לא מימני יראמ חטא
דאיכא אנא:
בתגא .כמר
תלן* .עבר מ ן
דמיא.
הורה:
העולם:
עורקמא
שלולימ של מיס
מכונסין:
דאשמעי׳.
שהתמידו
שאשמש
מל
עצמן.
אפילו
לערב
על עצמן לפי
כתנים ,ו ס פ ר י .ס פ ר ו י ד ב ר
ומשנה ת ו ר ה )סנהדרין פו.1.
ודאשתמש
המשמש
בתגא חלף.
בכתרה של תורה
»סג(.
כ מ ו ששנינו בנדרים
כאילו חלף יבטל מ ן העילס,
א י :ע כ ר שכרי מ מ ט שהרי
כ ב ר קבלו ב כ א ן :א ב ו ת פ״א
ועי־ש
וזי״ג
יושבות
וז״ה;.
פ־ד
עליו
לבד
נקיים.
שפיסקה
שבעה
מאותו
והתורה
יוס
לא
דמדאוריימא
שנאמר ו א ס ט ה ר ה מזיכה,
שלשה ימים רצופים בתוך י״א יוס
טובלת
סה!.
לאדוני:
שבין נדה לנדה אבל בתחלת נדתה
ראתה
סיפרא.
הצריכה ז׳ נקייס אלא לזבה
אין צריכה שבעה נקיים אלא הרואה
כל
ולא מסוכרנין ביה :.ערובין
תורת
ואין זכה אלא ה ר ו א ה שלשה
י מ י ס רצופי! בתוך ״ י א יוס
שבין נ ד ה
לא >
!ברכות
לנדה
ולאחר כ מ ה
קיבלו
עליהס
שניס
דבר
זה
מכתי ׳׳.
כל
שבעה
ופסקה
בלילה והן
החמירו
השונה
שאין הכל
בקיאים
יכרייתא הלכה למשה מסיני
בפתח נדתה אימהי הן עומדות בי״א
ימים שבין נלה לנלה .ואם מאמר לא
יחמירו אלא בג׳ רצופין כלכמיב ימים רבים בלא עת נלתה )רקרא טי( פעמים שראיית לס נלה)י( מזקיקהה לשבעה נקיים מ ן ההורה כיצל החחילה
לספור שבעה נקיים לאחר שהיהה זבה גמורה וספרה שבעה נקיים ובשביעי ראחה אפי׳ כחרלל סמרה הכל וצריכה לחזור ולספור שבעה
נקיים אי נמי שמא ראהה שני ימים ולא ילעה והיום ראהה וילעה להוי להו שלשה ימים רצופין וצריכה שבעה נקיים ועל כן החמירו:
להכנסמ
ומומות פט
הלכות.
)נדר .ע ג ( .
,
משנה
בני העיר פרק רביעי מגילה
מסורת הש״ם
(6כתובות ל ף יז .לעיל ל ׳
ג , :ב( ]אבות ל ר ״ נ ס׳׳ל[,
להכנסת כלה .ללוותה מבית אביה לבית חופתה :כגון דחיילי גברי
תלמוד תורה להוצאת המת .ולא קשיא מההיא למס׳
הקברות
דרך ארץ )זוטא פ׳׳י!( דאמרי׳ מעשה ברבי עקיבא שמצא
ת .ע ״ ש [ ,ה( ] ג י ׳ הילקוט
מקום
ויתיב.
מת מצוה בדרך ונשאו ארבעה מילין ע ד שהביאו לבימ הקברומ
בתהליס ר מ ז ח ש ״ ל ר ב א וכן
ובנאה יכניה וסיעתו מאבנים ו ע פ ר שהביאו עמהן בגלומן לקיים
וכשבא אצל ר ׳ יהושע ו ר ׳ אליעזר וספר להס אמרו לו על כל פסיעה
ג( ] ת ע נ י ת נח ,[.ד( ]ברכו׳
ג ר ס ע י ן י ע ק ב [ 0 ,כרכות
ס ב :ע ״ ש ] (1 ,שמחות ס י ״ ל
ע ״ ש [ ,ח( לעיל ל ף י ג :מ ו ״ ק
ל ף ו.
מ״א,
שקליס פ ״ א
] ( Pל ק מ ן ע ״ ב [ ,י ( ]מגילה
כ(
ס ״ ג ה״ה[,
]לף
ל,[:
ל( ] ע י ׳ מ ו ס ׳ כתובות יז .ל ״ ה
ן ו ע ״ ע חוס׳
מבטלי![ ,מ(
כתובות י ז :ל ״ ה אבל[,
מוסף רש״י
שהקב״ה
עמהן.
שב
שהשכינה כביכול שרויה ע ס
נצרח
ישראל
וכשנגאלין
לעצמו
הכתיב
שהוא
)דברים
ל
גו.
כמשמעה
גאולה
ישוב
עמהס
כשמה.
פירוש
)ברכות סב.(:
אדרי
גלומס
שמה
אדמקיפנא
א י ע ו ל ב ה א .נעול
מקיף
שאני
הבמיס
כל
הללי
שירות
כאן
אכנס
לקצר לרכי .אלרי ,שורות.
קסנרריא,
)שסו.
טרי״א
קורץ
שקלים.
כלע״ז
בפרשת
שקליס
פרשמ
תיקני ראשונה כלי שיקליס
לשקלי
שקלס
פרשת ז מ ר
יביזה,
צר
פרה
ואחריי
אלומה ,שאין ישראל ראייין
לנס גלול כזה כלא ט ה ר ה
ובלא נקיות ,ואחריה פ ר ש ת
התולש ,ו ס י מ ן ) ר ק ר א טז(
וטהרו
ו ק ד ש ו ! ה א ו ר ה סי
קרו(.
על
משמיעין
ה ש ק ל י ם .כית ל י ן מכריזין
שיכיאו
שקליס
ו ל ע י ל יג>:
מכיאין
שיהו
תרומת
למקלש
ישראל
שקליס
בניסן !מו־ק ו.;.
תורה אור השלם
מאבולא לםיכרא .מתיצמ אנשים
שסופדין
אותו שם:
משער העיר עד בית
מבטלין
כט.
כנתינתה .של
מורה:
דשן*
מה שנאמר ט רצו עבדיך את אבניה
ופסיעה
שפסעת
שפכת
כאילו
דס
ואח עפרה יחונכו )מהליס קב( :דכי
> מבטלין ת״ת להוצאת המת ולהכנסת
נכנס
פרסה) .י( אני
מרתקנא
משוס שהזיזו ממקומו ומת מצוה
הכלה ״אמרו עליו על ר׳ יהודה בר׳ אילעאי
בתוכו :רב ששת .סגי
להתפלל
קונה מקומול(:
נהור הוה :בית רביגו .ר ב :וככרמל שהית מבטל ת״ת להוצאת המת ולהכנסת
הני מילי למאן דקרי ותני אבל
הכלה בד״א בשאין שם כל צורכו אבל יש
בים יבא .למדנו שעבר כרמל את
למאן דמתני לית ליה שיעודא.
הים ואימתי היה בשעת ממן הורה :שם כל צורכו אין מבטלין וכמה כל צורכו
ממילא שמעינן דלמאן דלא קרי ומני
כשמה .כמשמעה :אדמקיפגא אדרי
אמר ר ב שמואל ב ר איניא משמיה דרב איה ליה שיעורא ואין מבטלין מלמול
איטול בהא .בעוד שאקיף שורומ של
צורכו
בשבילו אלא כלי
תורה
תריםר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי ואמרי
בתים הללו אכנס ד ר ך הבית הזה
להתעסק בו ורוקא לענין ביטול תורה
לת תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי
ואקצר את הדרך ממבוי למבר ובית
אבל לענין ביטול מלאכה אסור לכל
שיפורי עולא אמר כגון דחייצי גברי מאבולא
הכנסת בין שניהן :מטיקרא .קודם
בני העיר שהרי בפרק אלו מגלמין
ע ד םיכרא רב ש ש ת אמר כנתינתה כך
שנבנה בית הכנסת שם :ארישא.
)מו״ק לף ם :ושם( לא מחלק בענין
נטילתה מה נתינתה בששים ריבוא אף
משום כבודן של מתיס אאין נוהגין
איסור מלאכה בין מאן דקרי ותני
נטילתה בם׳ ריבוא ה״מ למאן דקרי ותני אבל
בהן קלומ ראש קאי:
למאן דלא קרי ומני״(:
למאן דמתני לית ליה שיעורא תניא ר״ש בן
שקלים.
בפרשת
קורין
מתני׳
בהמות.
בהן
מרעיץ
אין
יוהי אומר בוא וראה כמה הביבין ישראל
שקליהן
שיביאו
להודיע
משום כבודן של מתים אבל
באדר כדי שיקדבו באמד בניסן
האילנוה שמטעין בהן מומרין ואין
לפני הקב״ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן
מתרומה חדשה כדאמרינן בגמרא»(:
בהם משוס כבודן של מהים אחרי
גלו למצרים שכינה עמהן שנאמר הנגלה
מלומר
הבאה.
לשבת
ומפסיקין
שאינן על הקברים עצמן:
נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו׳
פרשה שנייה כדי שתקרא פרשת
ל כ ל מפםיקין וכו׳ וליום הכפורים.
גלו לבבל שכינה עמהן שנאמר למענכם
זכור בשבת הסמוכה לפורים לסמוך
צריך לומר דמיירי במנחה
שלהתי בבלה ואף כשהן עתידין ליגאל
מתיית עמלק למחיית ה מ ן :פרה
יוס הכפוריס שחל להיומ בשבמ
שכינה עמהן שנאמר ו ש ב ה׳ אלהיך את
אדומה .להזהיר את ישראל לטהר
ואהא קאמר שמפסיקין מ ן הסדר
שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד
שיעשו פסחיהן בטהרה :ברביעית
שחל באותו שבת וקורין בפרשה
החודש הזה לכם .ששס פרשח
שהקב״ה ש ב עמהן מבין הגליות יא( בבבל
עריות וכן בכל הני שאין קורין
הפסח .ובמלמוד ירושלמי׳( גרסינן
ומעמדות
תעניות
אלא ג ׳ כגון
היכא אמר אביי בבי כנישתא דהוצל ו ב ב י
אמר ר ׳ חמא בדין הוא שיקדוס
וחנוכה ופורים דליכא למימר דמיירי
כנישתא ד ש ף ויתיב בנהרדעא ולא תימא
החודש לפרשת פ ר ה שהרי באחד
שקורין
שחריח
הכפוריס
ביוס
הכא והכא אלא זמנין הכא וזמנין הכא אמר
בניסן הוקס המשכן ושני לו נשרפה
בפרשח אחרי מוח בחול ששה ובשבח
אביי תיתי לי דכי מרהיקנא פרסה עיילנא
הפרה ומפני מה הקדימוה שהיא
יום
אמאי נקט
דא״כ
שבעה
ומצלינא התם אבוה דשמואל ]ולוי[ הוו
טהרמן של ישראל :לכל מפסיקין.
הכפוריס אפילו שאר מועדומ נמי:
יתבי בכנישתא השף ויתיב בנהרדעא אתיא
מלקרוה בענין היום וקורין בענין
על
מועד מעין המאורע :למעמדות.
שכינה שמעו קול ריגשא ]קמו ונפקו ר ב ש ש ת הוה יתיב בבי כנישתא ד ש ף
כדקמני
בראשימ
במעשה
וקורץ
ויתיב בנהרדעא אתיא שכינה[ ולא נפק אתו מלאכי השרת וקא מבעתו ליה
לקמן בממני׳י( :נמ׳ משמיעין על אמר לפניו >רבש״ע עלוב ושאינו עלוב <» מי נדחה מפני מי אמר להו שבקוהו
דין:
בית
בהכרזת
השקלים.
ואהי לחם למקדש מעט אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות
ועל
שבבבל ור״א אמר זה בית רבינו שבבבל ד ר ש רבא מאי דכתיב ה ׳ מעון
אתה היית לנו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות ייאמר >אביי מ ר י ש הואי גריםנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא
כיון דשמעית להא דקאמר ד ו ד ה ׳ אהבתי מעון ביתך « הואי גריםנא בבי כנישתא תניא ר״א הקפד
אומר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא״י שנאמר כ י כתבור בהרים וככרמל בים
יבא והלא דברים ק״ו ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעים בארץ ישראל בתי
כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה עאכ״ו ד ר ש בר קפרא מאי דכתיב למת תרצדון הרים
גבנונים יצתה בת קול ואמרה להם למה תרצו דין עם סיני כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני כתיב הכא
גבנונים וכתיב התם א ו גבן או דק אמר ר ב אשי ש״מ האי מאן דיהיר בעל מום הוא :אין עושין אותו
קפנדריא :מאי ״קפנדריא אמר רבא קפנדריא כשמה מאי כשמה כמאן דאמר אדמקיפנא אדרי איעול בהא
א״ר אבהו יאם היח שביל מעיקרא מותר אר״נ ב ר יצחק הנכנס ע״מ שלא לעשות קפנדריא מותר
לעשותו קפנדריא וא״ר חלבו אמר ר״ה יהנכנם לבהכ״נ להתפלל Mמותר לעשותו קפנדריא שנא׳ ו ב ב א עם
הארץ לפני ה׳ במועדים הבא דרך ש ע ר צפון להשתחוות יצא ד ר ך ש ע ר נגב :יעלו בו עשבים לא יתלוש
מפני עגמת נפש :והתניא אינו תולש ומאכיל אבל תולש ומניח כי תנן נמי מתני׳ תולש ומאכיל תבן ת״ר
יי״בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ר א ש אין מרעין בהן בהמה ואין מוליכין בהן אמת המים ואין
מלקטין בהן עשבים ואם ליקט שורפן במקומן מפני כבוד מתים אהייא אילימא אםיפא כיון ששורפן
בממומן מאי כבוד מתים איכא אלא ארישא :מתני׳ ר ״ ח אדר שהל להיות בשבת קורץ בפרשת
שקלים יהל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפםיקין לשבת אהרת בשניה ״זכור לבשלישית
ה ח ו ד ש חזח לכם בחמישית חוזרין לכםדרן ל כ ל מפםיקין בראשי הרשים
פ ר ה אהומה *ברביעית
בהנוכה ובפורים בתעניות ובמעמדות וביוה״ב :גמ' תנן התם * =באהד באדר משמיעין על השקלים
א
נקי לא היה מפני שבטל למודו אלא
א
.1וןבא איש אלהים
א ל עלי ויאמר אליו כה
ג
אמר ין הנגלה נגליתי
א ל בית אביף בהיותם
4
במצרים לבית פרעה:
שמואל א ב כז
כ ה אמר ין
.2
ה
גאלככ קדוש ישראל
למענכם שלהתי בבלה
6
והורדתי בריחים כלם
וכשדים באניות רןתם:
ישעיהו מג יד
•3ועזב ין אלהיף
א ת שבותך וד־־מף ושב
וקבצף מ כ ל העמים
אשר הפיצך ין אלהיף
9
דברים ל ג
שמה:
.4לכן אמיר כיה
א מ ר אדני יי בי
הרחקתים בגוים ובי
הפיצותים בארצות ואהי
ל ה ם למקדש מעט
בארצות אשר באו שם:
יחזקאל יא טו
.5תפלה למשה איש
האליהים אדני מעון
א ת ה היית לנו ברר ורד:
תהלים צ א
.6ין אהבתי מעון ביתף
ומקום משבן כבודך:
תהלים כו ח
13
12
.7הי אני נאם המלך יי
צבאות שמו כי כתבור
בהרים וככרמל בים
ירמיהו מו יח
ןבוא:
.8ל מ ה תרצדון הרים
גבננים ההר חמד אלהים לשבתו אך ין ישכן לנצח :תהלים סח יו .9או גבן או דק או ת ב ל ל בעינו או גרב או ילפת
או מרוח אשף :ויקרא כא כ .10ובבוא עם הארץ לפני ץ במועדים הבא דךך שער צפון להשתהות יצא דרך שער
נגב והבא דרף שער נגב יצא דרך שער צפונה לא ןשוב ךךך השער אשר בא בו בי נכחו ןצא :יחזקאל מוט .11זכור
את אשר עשה לף עמלק בדרף בצאתכם ממצרים :דברים כה יז .12זאת הקת התורה אשר ציה ין לאמר דבר א ל
בני ישךאל ויקחו אליף ?רה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר ל א עלה עליח על :במדבר יט ב .13חחיךש הזה
ל כ ם ראש ךוךשים ראשון הוא לכם לחרשי השנה :שמות יב ב
2
עין משפט
נר מצוה
ל י א ב מיי׳ פ י ״ ד מהל׳
אבל הל׳ ט ס מ ג עשין
טיש״ע י״ל
ג
סימן
סעיף א:
ג ד ה ו מיי׳ סי״א
לח
תפלה הל׳
מהל׳
] י [ ס מ ג ע ש י ! יח
ח
טיש״ע
א׳׳ת ס י מ ן קנא ס ע י ׳ ה :
ז מיי׳ שס הלכה יא
לט
ט ו ר ש ״ ע שם
סעיף
מ ח מיי׳ פ י ׳ ׳ ל מהל׳ אבל
הל׳ י ג ס מ ג ע ש י ן מ ל ״ ס
ב טיש״ע י ״ ד
סימן
שסת
פי׳׳ג
מהל׳
סעיף א:
מא
מיי׳
ט
תפלה הלכה כ ס מ ג
עשין י ט ט ו ש ״ ע א׳׳ח סימן
תרפה
סעיף א:
מ ב י מיי׳ שס ט ו ש ״ ע שס
סעיף ה:
מ ג כ מיי׳ שס ט ו ש ״ ע שס
סעיף ב:
מ ד ל מיי׳ שס ט ו ש ״ ע שס
ס״ג:
מ
מה
טוש׳׳ע
מיי׳ שס
שם ס ע י ף ר :
נ ]מיי׳ שם הלכה ת [ :
מו
מיי׳
ס
מהל׳
פ׳׳א
שקליס הלכה ט ס מ ג
עשין מ ח :
1
2
3
שסא
גליון הש״ם
ג ט ׳ כב•
עיין
כנישתא
ברמב׳׳ן
ספ׳׳ל
רשף.
כמלתמות
לכתובות:
הואי
מריש
שם
עיין
גר״סנ׳.
ברכות ל ׳ ח ע ׳ ׳ א :
8
8
5
8
הגהות הב״ח
נמ׳
)א(
שכינה
הגליות
מנין
בבבל היכא ש ד י א
א מ ר א נ י י ) :ב ( ש ם ושאינו
יכול ושאינו יכול
עלוב
מי נרמה ) :ג ( ש ם
לא
ביתך
א ל א בגי
הואי
גריסנא
כגישתא
היכא
דמצלינא
)ד(
תניא:
י־ש״י
מרמקנא
כמונו(
מעון
לכי
ל״ה
פ ר ס ה )אני
תא״מ
כשאני
ונ׳׳כ
מהלך
וכו׳
ס״א
בדרך
באותו מקום אפילו אני
מרבה
ע ל י את
א נ י נכנס ש ם
הדרך
ומתפלל
בתוכו:
7
8
ג
הגהות הגר״א
] א [ נ מ ׳ מ ו ת ר .נ׳׳כ מצוה
כן
גירסת
הרא״ש
)כאן
אבל ברא״ש ל ב ר כ ו ת איתא
מ ו ת ר ( .והרי׳׳ף ב ב ר כ ו ת :
ה
10
ט
2
:
ח
ועל
רבינו חננאל
מבטלין תלמוד תורה
להוצאת המת ולהכנסת
כלה .במה דברים אמורים
כשאין שם כל צורכו.
וכמה כל צורכו י״ב אלפי
גברי ושיהא אלפי שיפורי
כוי .והני מילי למאן דתני
וקרי ,פי׳ קרא או תנא,
אבל דמתני שמועתא לית
ליה שיעורא .תניא ר׳
שמעון בן יוחי אומר
חביבין ישראל שבכל
מקום שגלו גלה שכינה
עמהן כוי ופשוטה היא.
עד דרש רבא ה׳ מעון
אתה היית לנו ,אילו בתי כנסיות ומדרשות .אמר רבא כיון דשמעתא להא לא יתיבנא גריסנא אלא בבי
כנישתא ,שנאמר ה׳ אהבתי מעון ביתך וגוי .אין עושץ בית הכנסת קפנדריא .ואם היה שביל מעיקרא מותר.
פי׳ קפנדריא לשון יוון ,כשתהיה חצר ויש לה ב׳ פתחים אחד במורה ואחד במערב הנכנס בזה ויצא כנגדו
]רןמפסיק החצר ,נקרא קפנדריא .אמד רב נחמן הנכנס בכנסת על מנת וכוי .אמר רב הונא הנכנס לבית
הכנסת להתפלל מותר לעשותו קפנדריא .שנאמר ובבא עם ה א ס לפני ה׳ במועדים ]וגו׳[] .עלו בו עשבים
וכוי .ואקשינן והתניא אינו תולש ומאכיל אבל תולש ומניה[ אוקימנא למתניתין נמי הכי ,עלו בו עשבים
לא יהלוש להאכיל אבל תולש ומניח מפני עגמת נפש .ת״ר בית הקברות אין נוהגין בהן קלת ראש וכו׳
עד אם ליקט שורפן במקומן .פתני' ראש חדש ]אדר[ שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים.תנן התם במסכת שקלים באחד באדר משמיעין על השקלים כוי] .פי׳[ מכריוין יכין כל אדם שקלו ויביאהו למקדש.
כט:
עין משפט
נר מצוה
א
מז
מיי׳
מהל׳
פ״ב
כלאים הלכה ט ו :
מח
ב
מיי׳ פ ״ נ
שקלים
מהל׳
הלכה
ו פ ״ ד הל׳ יא ס מ ג
ה
עשי!
מה:
מט
ג
טיש״ע א״מ
סי׳
חכט סעיף א:
נ ד מיי׳ ס ״ א מהל׳ שקליס
הלכה ט :
נא
ה ו מיי׳ פ י ״ ג מהל׳
מסלה
הלכה
כ
ככ
ס מ ג עשין י ט ט ו ש ״ ע א״ח
סימן מ ר פ ה ס ע י ף א :
נב
ז מיי׳ שס הלכה א :
נג
ח מיי׳ שס הלכה כג
ס מ ג שם ט י ש ״ ע ש ס :
נד
ט י מיי׳ שס הל׳ כד
ס מ ג שם ט ו ש ״ ע א״ח
סי׳
חרפד
סעיף
על
בני העיר פרק רביעי
הכלאים ח מ ן זריעה היא .לאו דוקא זמן זריעה שהרי לא הוי
ועל הכלאים .לעקור כלאי הזרעים הניכרין בין התבואה) :ג( חודש
הזמן שמפרש בהמקבל)3״מ דף קו (:אלא רוצה לומר סוף זריעה
בחדשו לתדשי השנה .כל הני מדשיס למה לי :אלא אמרה תורה.
המבואומ והזרעים ואז הכלאים ניכרין אבל קודס לכן
ומוספין
וכבר גדלו
ניכרין:
אינן
רבינו חננאל
באדר,
באהד
ולמה
דקיימא לן כר׳ טבי
דמצריך לאיתוי הקרבנות
שקריכין בראש חודש
ניסן מן השקלים של
שנה זו ,מן התרומה
שנתרמה .כדתנן בשלש
קופות של שלש סאין
כוי .והא שמועה דר׳ טבי
בראש השנה פרק ראשון.
וכיון דבעינן לאקרוכי מן
השקלים החדשין באחד
בניסן מקדמינן ומשמעין
באהד כאדר ,כדתניא
שואלץ בהילכות הפסה
קודם הפסת ל׳ יום.
אמרינן מתני׳ נמי כרבן
שמעון בן גמליאל דאמר
שואלין בהילכות הפסח
קודם לפסח שתי שבתות,
כיון ששנינו בט״ו באדר
שולחנות ישבו כמדינה
כדי לקבל השקלים מכל
אדם ,מקדמינן ומכרוינן
קודם השולחנות ט׳׳ו
]יום[ .מאי פרשת שקלים
רב)א( אמר צו את בני
ישראל את קרבני לחמי
וגוי ,ושמואל אמר כי
מכלל
אידך כל שכן הא ויש
באהדה
דאמרה
לומר
דרב הוה
דמאן
דסבר
דראש חודש אדר שחל להיומ בשבת
שאין מוציאין כי אס שתי תורות ולא
הוו ילעי כלל אידך דרבי יצחק ומזה
איצטריך
הטעם
ההיא
לאשמועינן
לראש חולש טבת שחל להיות בשבת
למוציאין שלשה ספרי תורה:
והלכתא
אין
טשגיחץ
פירוש
ואע״ג
תורה אור השלם
חרא
הבירתה
איתמר.
וא״ת
דאמר
ומאן
יש לך חודש
שאמה צריך לחדשו
להלכתא
בהנוכה.
לעשותו
כרבה
לגבי
עיקר
רב
יוסף ל(מ״מ הוצרך לפסוק הלכה כוותיה
משוס
לפליגי עליה שאר
אמוראיק(:
עליין
ממידין
בהבאמ עולומ
מתרומה חדשה וזהו ניסן כדאמרינן בראש השנהל( דגמרינן שנה שנה
מכללא אמאי אמרה והא כיון דידעינן
ג:
.1ונסביהם העי ההין
יהיה לפר ושלישה ההין
לאיל ורביעת ההין
לכבש ןין זאת עלה חדש
בחדשו לדזדשי השנה:
במדבר כה יד
.2עו א ת בני ישראל
ואמרת אלהם את קרבני
לחמי לאשי ריח ניחחי
תשמרו להקריב לי
במועדו :במדבר כח ב
.3כי תשא את ראש בני
ישראל לפקדיהם ונתנו
איש כפר נפשו לין בפקד
אתם ולא יהיה בהם נגף
בפקד אתם:
שמות ל יב
.4ויאמר יהואש אל
בסף
כל
הבהנים
הקדשים אשר יובא בית
ין כסף עובר איש בסף
נפשות ערכו כ ל בסף
אשר יעלה על לב איש
להביא בית ין:
מלכים ב יב ה
מגילה
מסורת הש״ם
מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי
ו ע ל הכלאים בשלמא על הכלאים הזמן
זריעה היא אלא על השקלים מנלן אמר ר׳
טבי אמר רבי יאשיה דאמר קרא זאת עולת
חודש בהדשו *אמרה תורה ה ד ש והבא
קרבן מתרומה הדשה וכיון דבניםן בעי
קדמינן וקרינן
אקרובי מתרומה הדשה
באחד באדר כי היכי דליתו שקלים למקדש
כמאן רלא כרבן שמעון בן גמליאל דאי רבן
שמעון בן גמליאל תאמר שתי שבתות דתניא
> שואלין בהלכות הפםח קודם לפםח שלשים
יום רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות
אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל
א
1
ב
6
8
5
ג
השנה
)שמות י ס :
מקדמינן
כמאן.
כולי האי דלא כרבן שמעון בן גמליאל:
בט״ו באדר שולחנות .בעלי מטבעוה
המתלפין
יושבין
שקלי
במקדש .הוא
קרב זמן
קופומ
כסף
בפרוטות:
ג( פ ס ח י ס ד ׳ י .סנהדרין י נ :
ע ״ ז ד׳ ה :ותוספתא פ׳׳ג
ז.
ר״ה
נח,1.
בכורות
ג( שקליס פ ״ ק ד ף ב .פ ״ א
מ ״ ג ,ד ( ] ע ׳ ת ו ס פ י בכורות
נ ז :ד ״ ס ב פ ר ו ס [ ,ה( ]לקמן
ל :ן ,ו( ו ת ו ס פ י פ ״ ג [ ,ז( ןצ״ל
כ ס ף ע ו ב ר איש כ ס ף כוי וכן
איתא כ ה ר א ״ ש [ ,ח( ן ת ו ס פ ׳
פ ״ ג לקמן ל ( P ,[.יומא ד ׳
ע ] .ס ו ט ה מ א , [ .י( ןעירוכין
כ .יבמוח ס ח :צו .מנחות מא.
סימן
שכבר
למרום אה הלשכה
בשלש
ר ׳ יצחק נפחא[ ,ל( ] ד ף ז,[.
דמאומו היום
מ(!שמות לן ,נ( ן שמוח לחן,
וימהרו ויביאו
מחחילין
למשכן
אמ
המעכבים:
משום
שולתנות
קדמינן.
לאחד
באדר
דהיינו שתי
שבתות.
וטעמא
דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן בפ״ק
דפסחיס <דף ו :(.טעמא כדרבי טבי.
טעמא
א( ר ״ ס ד ף ז .יומא ז ף ס ה , :
מאי
כדרבי טבי
מייחינן
שקליס
באדר
שיקריבו
קרבנומ
באחד
דאמר מר >יבהמשה עשר'בו שולחנות יושבין
כתיבא :שקלים לאדנים כתיבי .המס
במדינה ובכ״ח יושבין במקדש משום שולחנות יקדמינן וקרינז מאי פרשת
כדכתיב״( ולקחת את כסף הכסוריס
שקלים רב אמר צ ו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני להמי ושמואל
ונתת אותו על עבודת אהל מועד
אמר כ י תשא בשלמא למאן דאמר כי ת ש א היינו דקרי לה פרשת שקלים
והן השקלים שנעשו מהן אדני המשכן
הכתיב בה שקלים אלא למאן דאמר את קרבני להמי יא( הכא מידי שקלים
כדכתיב וכסף פקודי העדה וגו׳
כתיבי התם אין טעמא מאי כדר׳ טבי בשלמא למ״ד צו את בני ישראל
ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני
משום דכתיבי קרבנות התם כדר׳ טבי אלא למ״ד כי ת ש א קרבנות מי כתיבי
הקודש ו ג ו ׳ ״ :שלש תרומות .נאמרו
שסי« מחצית השקל תרומה לה׳ יתן
שקלים לאדנים כתיבי כדתני רב יוסף ש ל ש תרומות הן של מזבה למזבח
מרומה ה׳ לממ אמ מרומה ה׳ מרוממ
ושל אדנים לאדנים ושל בדק הבית לבדק הבית בשלמא למאן דאמר כי
אדנים הימה לאדנים ומרוממ מזבח
תשא היינו דשני האי ר א ש ה ד ש משאר ראשי הרשים אלא למ״ד צו את קרבני
למזבח לקנומ מהן קרבנות צבור לכל
מאי שני שני דאילו ראשי הרשים קרו שיתא בעניינא דיומא והד בדראש
השנה דכתיב בה לכפר על נפשותיכסע(:
>לםדר
הוהש ואילו האיתא כולהו בדראש הורש הניהא למאן דאמר
לבדק הבית .היא לא היתה שוה
דאמר לםדר הפטרות הוא חוזר
פרשיות הוא הוזר אלא למאן
בכולן אלא איש כפי נדבתו שנאמר
ופרשתא דיומא קרינן מאי שני שני דאילו ראשי חדשים קרו שיתא
ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב
לב וגו׳ )שמות לה> :הניתא למאן
בעניינא דיומא והד קרי בדראש הוהש ואילו ה א י ת א קרו תלתא בעניינא
דאמר .בפרקין האי דקתני מתנייע(
היומא וארבעה קרו בדראש חודש מיתיבי י>יר״ח אדר שחל להיות בשבת
לסדר
לכסדרן:
חוזרין
בחמישית
קורין בפרשת שקלים ומפטירין ביהוידע הכהן בשלמא למ״ד כי תשא היינו
שקראו אח
פרשיות הוא חוזר.
דמפטירין ביהויהע הכהן דדמי ליה דכתיב « כםף נפשות ערכו אלא למ״ד את
אלו והפסיקו מלקרות את פרשת
קרבני לחמי מי דמי דמי כדר׳ טבי מיתיבי >הל לתיות בפרשה הסמוכה לה
השבמ איכא למימר כדאמר האידנא
בין מלפניה ובין מלאחריה קורין אותה וכופלין אותה בשלמא למ״ד כי תשא
הודש .אלא
קרו כולהו בדראש
היינו דמתרמי בההוא זימנא אלא למ״ד צו את קרבני מי מתרמי בההוא זימנא
דמפרש חוזרין
דאמר כו׳
למאן
אלמא
ההפטרות
לסדר
לכסדרן
אין לבני מערבא ׳דמסקי לדאורייתא בתלת שנין תניא כוותיה דשמואל ר״ח
ההפטרות הופסקו עד הנה אבל לא
אדר שהל להיות בשבת קורין כי ת ש א ומפטירין ביהויהע הכהן א״ר יצחק
הפרשיות ל ע ד השתא הוו קרו נמי
נפחא ר״ח אדר שהל להיות בשבת מוציאין ש ל ש תורות וקורין בהן אהד
מעניינא ליומא מאי שני :כדרבי
בעניינו של יום ואחד בשל ר״ח ואחד בכי תשא וא״ר יצחק נפחא > ר״ח טבת
טבי .זאת עולח חודש בשקלים אמר:
ואחד
שהל להיות בשבת מביאין ש ל ש תורות וקורין בחן אחד בעניינו ש ל יום
תל להיות .ר״ח אלר בפרשה הסמוכה
בדראש הודש ואהה בחנוכה וצריכא דאי איתמר בהא בהא קאמר ר׳ יצהק
לפרשת שקלים :וכופלין אותה .בשבת
אבל בחך כרב ס״ל דאמר פרשת שקלים את קרבני לחמי ובשתי תורות םגי
שניה אע״פ שקראוה בראשונה :בההוא
וימנא .באותו פ ר ק של א ל ר :מי
קמ״ל ולימא חא ולא בעיא חך י>חדא מכלל הבירתה איתמר איתמר ר״ח טבת
מתרמי .והלא בפרשת פינחס היא שהיא
שהל להיות בחול >א״ר יצחק ־קרו תלתא בר״ח וחד בחנוכה ורב דימי דמן
סמוכה לחודש אב :דמסקי אורייתא.
חיפא אמר קרו תלתא בהנוכה וחד בר״ח אמר ר׳ מני כוותיה דרבי יצהק נפחא
מסיימין חמשה חומשין פעם אחמ
מםתברא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם א״ר אבין כוותיח דרב דימי מםתברא
לשלש שניס ולא בכל שנה כמו שאנו
מי גרם לרביעי שיבא ר״ה הלכך רביעי בר״ה בעי מיקרי מאי הוי עלה
עושין :אין משגיתיןיי> .לעשות עיקר:
רב יוםף אמר אין משגיחין בראש חודש ורבח אמר איין משגיחין בהנוכה
אמרי
והלכתא אין משגיהין בהנוכה <» ור״ה עיקר איתמר הל להיות בואתח תצוה
מכי
אמר רבי יצחק נפהא קרו שיתא מואתה תצוה עה כי תשא והד
ת ש א ע ד ועשית אמר אבי
בכורות לז .נדה י א , [ :כ ( [ צ ״ ל
ס(
ל[,
1שס
ןשסז,
ע(
פ( ן לעיל כ ט .ן ,צ(!ע׳ מוס׳
כ״כ ק י ד :ד ״ ה
ותוס׳
והילכתא
גיטין ע ד :ד ״ ה הא
ותוס׳ מנתות לב .דייה מנעל
ומושי ב ״ ק נ ו :דייה בההיא
ומומי ב ״ מ כט .דייה והוי
שואלן ,ק ( ! ד ו מ ה לזה כתבו
יכמות
תוס׳
סד״ה
לט.
אע״גן,
בניסן ממרומה חדשה והך מצוה התם
ג
7
גליון הש״ם
2
ה 3
?
גט׳
ח
ט
ט
כ
אמרי
תשא .בשלמא לשמואל היינו דכת׳ מכי תשא תרומה לה׳ ,יתן תרומת הי ,לתת את תרומת ה׳ לכפר ,חדא לאדנים וחדא .למזבח והדא לבדק הבית .אלא לרב בצו את קרבני ,מי כתיבי שקלים התם .איכא
דאמרי בשלמא לשמואל דאמר בכי תשא היינו דשאני ראש חדש ]אדר משאר ראשי הדש[ ,דבכל ראשי הדש )אדר( קורץ בצו ובראש הדש אדר בכי תשא .אלא לרב מאי שני .ואמרינן דבכל ראש חדש
שהל להיות בשבת קרו שיתא בעיניינא דיומא ,בפרשה של אותה שבת ,והד קרי בדראש חודש .ובראש חדש אדר מניחין פרשת היום וקורין כולן בצו את בני ישראל .הניחא לד׳ אמי דאמר ,הא דתנינן
בחמישית חוזרין לסדרן ,לסדר פרשיות ,מכלל שאלו ד׳ שבתות לא קרינן עניין היום והאידנא חוזרין לעיניין היום .אלן! לר׳ ירמיה דאמר לסדר הפטרות הן חוורץ ,אכל סדר פרשיות לעולם קורין אותן
כל פרשה בזמנה ,מאי איכא למימר .ומותבינן לרב מאי דמי הפטרה דיהוידע לצו את בני ישראל .ופרקינן בר׳ טבי דמצריך קרבן ראש חדש ניסן מתרומה חדשה .ותוב מוחבינן לרב מחל להיות ראש
הדש אדר בפרשה הסמוכה לה כוי ,איך יתכן לחול פרשת פנחס באחד באדר .ופרקינן תמצא בעיניץ הזה לבני מערבא שמסיימץ התורה לשלש שנים ,פוסקין כל פרשה שלש פרשיות ,איפשר דמיתרמי
להו כי האי גוונא ועליהן תניא זו הברייתא .תניא כשמואל ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורץ בכי תשא ומפטירין ביהוידע הכהן] .אמר[ ר׳ יצחק נפחא ראש הודש אדר שהל להיות בשבת,
מוציאין ג׳ תורות וקורץ אחד בעיניין היום ואחד בראש חודש ]ואחד בכי תשא .וא״ר יצחק נפחא ראש חודש טבת שחל להיות בשבת ,מביאין ג׳ תורות וקורין אהד בעיניץ היום ואחד בראש חודש[
ואחד בחנוכה .ראש חדש טבת שחל להיות בחול ,אמר ר׳ יצחק נפהא ג׳ קורץ בראש תודש .ואסיקנא כוותיה ,אין משגיהין בהנוכה וראש חודש עיקר .איתמר חל ראש ]חודש[ אדר להיות בואתה תצוה,
וקר־גן.
בכורות ד ף נז ע ״ ב ת ד ״ ה
בפריס:
הגהות הב״ח
) א ( ג מ ׳ אח קרבני לחמי
שקליס
מידי
התס
כתיבי
אין ט ע מ א כ ד ר ׳ ט ב י כצ״ל
הכא
ותיבת
נמחק:
אין
ותיבת
)ב( ש ם
משגיחי!
מאי
והלכתא
כחנוכה
עיקר
כצ״ל
מידש
נמחק:
כל
יתיכות
וראש
)ג(
רש״י
ד ״ ה חידש הד׳׳א ע ס ד ״ ה
)ד(
אלא:
אין
ד״ה
משגיחין
בחנוכה.
לעשותו
עיקר:
מוסף רש״י
4
ח
קדמינן
עי׳
ועל
הכלאים.
הזרעים
קצת
ועוקרי!
אות!
שגדלו
וניצן
ניכר
משדותיהן
בהכרזת כית ד י ן ! ל ע י ל י ג 0
או:
משמיעין
)מו״ק
כלאים
זאת
שלא
ו
מכת״י(.
עולת
בחדשו.
יזרע
תדש
כחדשו
חדש
לחדשי ,חדשי יתירא לדרשה
יר׳־ה
ו!.
יתירי
חידושי!
כחיבי לדרשה ל ו מ ר לך יש
חדש
שאחה
צריך
הקרכנוח
לחדש
ולהכיאם
מ ת ר ו מ ה חלשה ,ו ג מ ר שנה
שנה מגיס! ,לכתיכ ראשון
הוא לכס וגו׳ )יומא נזה.(:
לסדר
פרשיות
הוא
תוזר.
שכשכתות
הללו
ה פ ס י ק ו ס ל ר פרשיות ,ללא
קראו אלא
הללי
ארכע
פרשיות
)לקמן ל.(:
לסדר
הפטרות
הוא
ש ע ד הנה
מפטירין
ארבע
פרשיות
הוזר.
מעין
הללו
השגויות בברייתא )שסו.
בני העיר פרק רביעי מגילה
מסורת הש״ם
]לעיל כ ט , [ :
א(
]דף
ב(
כ ט , [ :ג( ]לעיל ימ,!.
ל.
אמרי אוקומי הוא דמוקמי התם .כלומר אין הדבר ניכר לשם פרשמ שקלים אלא סברי שלא נסמיימה פרשת ואתה תצוה עד כאן :והד
תאני וקרי .חוזר ושונה לקרומ מכי תשא עד ועשית כיור נחושת ו ג ו ׳ :כופלה בשבתות .שקורין אומה שני שבמומ זו אמר ז ו :ר ב אמר
מקדימין .וקורין בכי תשא לשבת שעבר כדתנן בממני׳ :דאם כן .דמאחרין בצרי להו לשולחנומ משני שבתות דאמרינן לעילכ( משוס ששולחנות
תורת אור השלם
.1ועשית כיור נחישת
וכנו נחשת לךחצה ונתת
אתו בין אהל מועד ובין
המזבח ונתת שמה
שמות ל יח
מים:
.2ההיךש הזה לכם
ראש ךוךשים ראשון הוא
לכם לחדשי השנה:
שמות יב ב
.3כה אמר ין צבאות
פקדתי את אשר עשה
עמלק לישךאל אשר
שם לו בדרף בעלתו
ממצרים:
שמואל א טו ב
.4וןדקתי עליכם מים
טהורים וטהרתם מכל
ומכל
טמאותיבב
גלוליכם אטהר אתכם:
יחזקאל לו כה
.5כה אמר אדני יי
בראשון באחד לחדש
תקח פר בן בקר תמים
וחטאת א ת המקדש:
יחזקאל מה יח
הוצרכו לישב במדינה בט״ו מקדימין וקורין מראש חודש שיהו דורשין שמי שבמומ לפניהן כרבן שמעון בן גמליאל ואס תאחר עד לממרת ראש
חדש אין כאן הקדמה שהי שבמוה:
תמיסר במעלי שבתא מיקלע .ואוחו
היום לא יתחילו לצאת ולישב במדינה
כבוד
מפני
לא
השבת:
עד
נפקי
בחד בשבת .וכי מאחרת נמי איכא
שתי שבתוה הלכך מאחרין כדי שלא
תצטרך
בין
להפסיק
פרשיות:
ב׳
בתוך שבח דוקא .דאי מאחרת ודאי
בצרי
יומי
להו
אמר
לשולחנות:
שמואל .האי בתוכה דקתני לאו מוך
שבוע אלא מוך שבמ
וכן
עצמו:
תנא דבי שמואל .בתוספתא )א( דהך
ברייתא אי זו היא שבת ראשונה כל
שחל ר״ח אדר להיות בה ביום שבת
ואפילו חל
עצמו
של
בערב שבת
אתמול כאילו חל בה .אלמא מאמרין
אשמועינן:
כלומר
סירוגיף(.
מסרגין .לשון
מפסיקין לשבמומ בין פרשה
ראשונה
לשניה
שמקדימין
כשחל
לשעבר
ר״ח
דא״כ
בחול
להו
בצרי
יומי לשולחנות ומפסיקין לשבמ הבאה
הגהות הב״ח
ר ש ״ ־ ל ״ ה וכן תנא
)א(
שמואל
דני
שלהן
)ב(
ברייתא
בתוספתא
איזו:
זו
ד״וז הא דאיקלע יכו׳
כרבי ה מ א בר׳ תנינא:
ולשבמ שלישימ קורין זכור כדי שההא
סמוכה
כדמפרש
חל
בפרשה
ר״ח
הסמוכה
לה.
לפרשת שקלים ; ל ע י ל כט.>:
וכופלין
שניה
אע״פ
בשבת
שקראוה
בראשונה )שסו.
אימתי
אומר
אני
מאחרין לא
שבח .דכי נמי
בצרי
לשולחנומ כדאמר שמואל לעיל
שולחנות
חד בשבת הלכך
אדר,
אותה.
ואזיל:
סוף סוף
מוסף רש׳יי
לפורים :אין
אין מסרגין בזמן שתל להיות בערב
יומי
להיות.
זכור
מסרגין.
לא
עד
ימבי
מאחרין ואין כאן
סירוג :אבל בזמן שתל להיות בתוך
השבת .דאי
יומי
מאחרת לה
על
לשולחנות
בצרי להו
נקדיס
כרחך
ויש כאן סירוג :הכי גרסינן כי היכי
דלא
ליקדום
בשניה
עשייה
זכור.
לזכירה:
סלקא
קא
חנן
דעתך
אראש חדש אדר שחל להיות בשבת
קאי
דמיירי ביה
שניה להפסקה.
קאי אלא
דמתניתין:
רישא
כלומר לאו
אסיפא קאי
ארישא
חל
דקהני
להיות במוך השבמ מקדימין לשעבר
ומפסיקין
ואמר
קורין
לשבת
בשבח
זכור
ועלה
הבאה
קאי
של
אחר
הפסקה
ובמוך
שבוע
שלאחריה
כלומר שבת של פרשה שניה פרשת
ואפילו
לאחריה
זכור:
בתוכה.
פורים
חל
עצמו קורין הפרשה בו ביום ואפילו
חל בערב שבת
לשבח
שלמחר
אממול
והיינו
כאילו
חל
כשמואל :חל
להיות פורים בשבת .דברי הכל אין
קורין זכור לשעבר דהא השתא לא
קדמה
עשייה
לזכירה
קדמה
זכירה
לעשייה:
וגבי
מוקפין
עדיין
וכוי.
קשיא
אמרי אוקומי הוא דקא מוקמי התם אלא
אמר אביי קרו שיתא מואתה תצוה עד
פריך מברייתא דקתני איזוהי שבת
ועשית וחד תני וקרי מכי תשא ע ד ועשית
שניה כל שחל פורים להיומ בתוכה
מיתיבי יהל להיות בפרשה הסמוכח לח בין
ואפילו בערב שבמ ולרב הוי מצי
מלפניה בין מלאהריה קורין אותה וכופלין
למימר ואפי׳ בשבת שלאחר כך וכל
אותח בשלמא לאביי ניחא אלא לר׳ יצהק
שכן בערב שבת שלפניה שמקדימין
נפחא קשיא אמר לך ר׳ יצחק נפחא ולאביי
לשבת שעברה וי״ל דהך ברייתא
היינו ברייתא דבסמוך אחר מתני׳
מי ניחא תינח לפניה לאחריח חיכי משכחת
דברביעית החדש הזה ואגב לתני
לח אלא מאי אית לך למימר כופלח בשבתות
ואפילו בערב שבת גבי שבת ראשונה
הכא נמי כופלה בשבתות חל להיות בכי
דוקא
דהוי
רביעית
וגבי שבת
תשא עצמה א״ר יצחק נפחא קרו שיתא מן
תנא נמי בהא בערב שבת ולא
ועשית עד ויקהל והד קרי מכי תשא עד
בשבה אף על גב דלא הוי דוקא:
ועשית מתקיף לה אביי השתא אמרי למפרע
ושאר
הוא דקרי אלא אמר אביי קרו שיתא עד
ויקהל והד תני וקרי מכי תשא ע ד ועשית תניא כוותיה דאביי הל לתיות
בכי ת ש א עצמה קורין אותה וכופלין אותה :הל להיות בתוך השבת
מקדימין לשבת שעברת :איתמר ר״ח אדר שהל להיות בערב שבת רב
אמר מקדימין ושמואל אמר מאחרין רב אמר מקדימין ראם כן בצרי להו
יומי שולחנות ושמואל אמר מאחרין אמר לך םוף םוף חמיםר במעלי שבתא
מיקלע ושולחנות לא נפקי עד חד בשבא חלכך מאחרין תנן חל לחיות
בתוך חשבת מקדימין לשעבר ומפםיקין לשבת אחרת מאי לאו אפילו
בע״ש לא בתוך חשבת דוקא ת״ש איזו תיא שבת ראשונח כל שחל ר״ח
אדר להיות בתוכה ואפילו בערב שבת מאי לאו אפילו בע״ש דומיא התוכה
מה תוכה מקדימין אף ע״ש מקדימין אמר שמואל בה וכן תנא דבי שמואל בה
כתנאי מםרגין לשבתות דברי ר׳ יהודה הנשיא ר״ש בן אלעזר אומר אין מםרגין
אמר ר״ש בן אלעזר אימתי אני אומר אין מסרגין בזמן שהל להיות בע״ש אבל
בזמן שהל להיות בתוך השבת מקדים וקורא משבת שעברה אע״פ שהוא שבט:
בשנייה זכור ובו׳ :איתמר פורים שהל להיות בע״ש רב אמר מקדימין
פרשת זכור ושמואל אמר מאהרין רב אמר מקדימין כי היכי הלא תיקהום
עשיה לזכירה ושמואל אמר מאהרין אמר לך כיון דאיכא מוקפין דעבדי
בחמיםר עשיה וזכירה בהדי הדדי קא אתיין תבן בשניה זכור והא כי מיקלע
ריש ירחא בשבת מיקלע פורים בערב שבת וקתני בשניה זכור אמר רב פפא
מאי שניה שניה להפסקה תא שמע י איזו שבת שניה כל שחל פורים
להיות בתוכה ואפילו בערב שבת מאי לאו ערב שבת דומיא דתוכה מה תוכה
יהא פוריס :איזו היא שבח שניה.
בערב שבת :בה .ביום שבת
עדיין
היא
מחלוקת
איתמר נמ״
היא
מתלוקה .אף בזו אמר רב מקדימין
א
אמאי
לא
1
6
;
נ
מסדימין אף ערב שבת מקדימין אמר שמואל בה וכן תנא הבי שמואל בה
הל להיות בשבת עצמה אמר ר״ה לדברי הכל אין מקדימין ורב נהמן
אמר עדיין היא מהלוקת איתמר נמי א״ר הייא בר אבא אמר רבי אבא אמר רב
פורים שהל להיות בשבת מקדים וקורא בשבת שעברה זכור :בשלישית
פרה אדומת וכו׳ :תנו רבנן איזו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים
מאחריח איתמר ר׳ חמא בר׳ חנינא אמר שבת הסמוכה לר״ה ניסן ולא פליגי
הא דאיקלע ר״ה ניסן בשבת הא דאיקלע באמצע שבת :ברביעית ה ח ד ש
הזה לכם :תנו רבנן יר״ח אדר שהל להיות בשבת קורין כי תשא ומפטירין
ביהוידע ואי זו היא שבת ראשונח כל שחל ר״ח אדר להיות בתוכה ואפילו
בערב שבת ׳בשניה זכור ומפטירין פקהתי ואי זו היא שבת שניה כל שהל
פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת ״בשלישית פרה אהומה ומפטירין
וזרקתי עליכם ואי זו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאהריה
ברביעית החדש הזה ומפטירין כ ה אמר ה׳ ]אלהים[ בראשון באהד לחדש
ה
2
3
4
5
ט
ואיזו
כדי שתקדם זכירה לעשייה דעיירות:
איזו היא שבת שלישית .שקורין בו פרשה שלישית :הא דאיקלע ראש חדש ניסן ביום השבת .שלא הוצרך להקדים פרשת החודש לשבת
שעברה קרינן לשבת שעברה פרה אדומה כרבי ) 0אחא בר׳ חנינא ולא בסמוכה לפורים לסמוך אזהרמ טמאים לפסח .והיכא דחל ראש
חדש ניסן
סמוכה
באמצע שבת
לפורים
שהוצרכנו לקרות פרשת החדש
מאחריה:
תנו
רבנן
כוי.
בריימא
בשבת
זו
שלפניה
מפורשמ
הוזקקנו להקדים פרשת פרה לשבת
למעלה
בסירוגין
לרב
כדאיה
ליה
שלפני שבת ןזו[ שהיא
ולשמואל
כדאימ
ליה:
עין משפט
נר מצוה
נה
מיי׳
א
מהל׳
פי״ג
מסלה הלכה כ ב :
נו
ב ג מיי׳ שס הלכה כ
טוש״ע
סימן
א״מ
תרשה ס ע י ף ה :
נו
ד ה מיי׳ שס הלכה כ :
נד!
ו מיי׳ שס ט י ש ״ ע שס
סעיף א:
נט
ז מיי׳ שם ט ו ש ״ ע שס
סעיף כ:
ם
ח מיי׳ שס ט ו ש ״ ע שס
סעיף
םא
ט
שס
ג:
מיי׳ שס
סעיף
טיש״ע
ד:
רבינו חננאל
אמר אביי קרו שיתא
מואתה תצוה עד ועשית
כיור בחשת וחד חוזר
וקורא מכי תשא עד
ועשית כיור נחושת.
וקיימא לן כוותיה .חל
להיות ראש חודש אדר
בכי תשא עצמה ,אמר
אבי־ קרו שיתא מכי
תשא עד ויקהל ,וחד
חוזר וקורא מכי תשא
ועד ועשית כיור נחשת,
וקיימא לן כוותיה דתניא
כוותיה .איתמר ראש
חודש אדר שחל להיות
בערב שבת ,רב אמר
מקדימין וקורין פרשת
שקלים בשבת שהיא כ״ו
יום בשבט ,שאם לא
תקרא כך אלא בשבת
שהיא שני ימים באדר
בצרי יומי דשלחנות,
בענן משעה שמשמיעין
בשקלין עד ט״ו ןבאדר,
ט״ו יום[ ואחר כך יוצאין
השולחנות ,והנה אם
תשמע בשני ימים לאדר
נמצאו השולחנות יוצאין
בי״ד יום .ופריק שמואל
דאמר מאחרין וקורין
בשבת שהיא שני ימים
באדר ,כיון השולחנות כל
אימת דחל י״ה באדר
בערב שבת לא נפקי עד
חד בשבת ,לא בצרי.
ואקשינן לשמואל דתניא
איוו היא שבת ראשונה כל
שחל ראש חדש אדר להית
בתוכה ]ואפילו בערב
שבת[ .ודייקינן מאי לאו
ערב שבת דומיא דתוכה,
מה כשחל להיות בתוכה
מקדמינן וקרינן פרשת
שקלים ,אף כשחל ראש
חדש אדר בערכ שבת
מקדמינן וקרינן משבת
שעברה .ופריק שמואל לא
תימא בתוכה אלא בה.
וכך היא סוגיא דמתניתא,
איזו היא שבת ראשונה
כל שהל ראש חודש
אדר להיות )בתוכה( ]בה[
ואפילו בערב שכת .פי׳
בה ,בשבת עצמה ,כשם
כשחל להיות ראש חודש
אדר בשבת עצמה קורין
בו פרשת שקלים ,כך
אפי׳ אם חל להיות בערב
שבת קורין בשבת עצמה.
והא פלוגתא דרב ושמואל
כתנאי היא ,דתניא מסרגין
לשבתות דברי ר׳ יהודה
כוי .פי׳ מסרגין מפסיקין,
כדתנן קראה סירוגין,
ומפרשינן פיםקי פיסקי.
ואמר ר׳ שמעון)מ(אימתי
אני אומר אין מסרגין,
כלומר שאין מפסיקין אלא
שקורין שבת אחר שבת,
בזמן שחל ראש חדש אדר
ואי
להיות ערב שבת .מכלל דסבר שקורץ פרשת שקלים למחר כשמואל ולפיכך אין מפסיקין .ותנא קמא סבר מקדימין וקורין משכת שעברה אע״פ שהיא שבט כרב ,ומפסיקין בשבת שהיא שני ימים באדר.
וקיימא לן כרב ואע׳׳ג דפריק שמואל לטעמיה לית הילכתא כוותיה .ת״ר ראש חודש אדר שהל להיות בשבת קורץ בכי תשא ומפטירין ביהוידע ואיזו היא שבת ראשונה כל שהל ראש חודש אדר להיות
בתוכה ואפי׳ בערב שבת .בשניה זכור ומפטירין כה אמר ה׳ פקדתי ,איזו היא שבת שנייה כל שחל) 0פורים להיות בתוכה )ואם( ]ואפי׳[ בערב שבת .בשלישית פרה אדומה ומפטיר׳; וזרקתי עליכם ,ואיזו
היא שכת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריה וזה כשחל ראש חדש ניסן באמצע שכת אבל ואם חל ראש ]חודש[ ניסן להיות בשבת נמצאת שבת שלשית הסמוכה לראש חדש ניסן .ברביעית החדש הזה
ומפטירין כה אמר ה׳ בראשון באהד להדש כו׳.ירושלםי ר׳ בא בשם ר׳ הייא בר אשי אין מפסיקין בין פורים לפרה .ר׳ לוי אמר אץ מפסיקין בין פרה להחדש .וסימניהון של פרשיות הללו ,בין הכוסות
הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה .ובדין הוא שיקרום החדש לפרה ,שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני ימים בניסן נשרפה הפרה ,ולמה הקדימוה מפני שהיא טהרתו של כל ישראל.
ל:
עין משפט
נר מצוה
סב
א
מיי׳
מהל׳
סי״ג
תפלה הלכה כ :
סג
ב מיי׳ שם ]הלכה ככ
עיין
א״מ
כ״מ[
סימן
טוש״ע
]עיין
מרפה
ה ג ר ״ א ס ע י ׳ א[:
ג
םד
מיי׳
תענית
א״ח
טוש״ע
פ״א
מהל׳
הלכה
סימן
p
תקעו
סעיף טז:
םה
ד
מיי׳
פי״ג
מהל׳
תפלה הל׳ מ ט ו ש ״ ע
א ״ מ ס י מ ן ת 5ס ע י ף א :
בני העיר פרק רביעי מגילה
ואי זו היא שבת רביטית כוי ואפילו בטרכ שבה .בהא מולה שמואל לערב שבמ לומיא למוכה ומקלימין רא״א מאחרין קלמה עשייה
לשמיעה .ואנן נוהגין בכולהו כרב חוץ מפורים שחל להיומ בשבמ עצמה לההיא לא איקלע כלל לא״כ ה ר ר״ח אלר באחל בשבמ וראש
תלש ניסן בשני בשבת ש ה ד אלר לעולם חסר וא״כ הוה ליה פסח בשני בשבמ וקיימא לן ללא
בל״ו פסמ לעולם וימים הראויין
לקביעת ראש תולש אלר זבל״ו .וסימן מסורת הפסקת פרשיות כך זט״ו ב״ו ל״ל ובי״ו .זהו פירוש זט״ו אס בא ראש חלש אלר בשבת יהא
א ( ]לעיל כ ט , [ :ב ( מ ע נ י ת
ע״ש,:
יכ:
ו ש א ר ימות החנ קורין בקרכנות
ואיזו היא שבת רביעית כל שהל ר״ח ניסן
החנ .והא שאנו מעמילין
להיות בתוכה ואפילו בע״ש :בחמישית
ס פ ר מורה שניה במועלוה וקורין
חוזרין לכםדרן וכו׳ :לסדר מאי ר׳ אמי אמר
בקרבנוה היום לא מצינו סמך במלמול
לסדר פרשיות הוא חוזר ר׳ ירמיח אמר
אך בסלר רב עמרם ישנו וקצת יש
י ל ם ד ר הפטרות הוא החר אמר אביי כוותי׳
סמך ללבר מהא לאמר לקמן <לף לא(:
דר׳ אמי מםתברא דתנן לכל מפסיקין לראשי
אמר אברהם לפני הקב״ה רבש״ע וכו׳
אמר לו הקב״ה כבר מקנמי להם
הרשים להנוכה ולפורים לתעניות ולמעמדות
סלר קרבנומ כל זמן שקורין בהן:
וליוה״כ בשלמא למ״ד לסדר פרשיות הוא
והאילנא
הוזר היינו דאיכא פרשה בהול אלא למ״ד
לסדר הפטרות הוא הוזר הפטרה בהול מי איכא ואידך הא כדאיתא והא
כהאיתא ובתעניות למה לי הפסקה ליקרי מצפרא בענינא דיומא ובמנהה
בתעניתא מסייע ליה לר״ה דאמר ר״ה •מצפרא כינופיא היכי עבדינן אמר
אביי מצפרא לפלגיה דיומא מעיינינן במילי דמתא מפלגיה דיומא לפניא
ריבעא דיומא )*> קרא ומפטרי וריבעא דיומא בעו רהמי שנאמר •ויקראו בספר
תורת ה׳ אלהיהם רביעית היום ורביעית )היום( מתוודים ומשתהוים ואיפוך
אנא לא ם״ד דכתיב ואלי יאספו כל הרד בדברי אלהי ישראל על מעל
הגולה ואני יושב משומם עד למנהת הערב וכתיב ובמנהת הערב קמתי
מתעניתי :מתני ,יבפסה קורין בפרשת מועדות ש ל תודת כהנים בעצרת
ב ח ד ש חשביעי באחד להדש ביוה״כ
שבעה שבועות בראש השנה
אהרי מות ביו״ט הראשון של הג קורץ בפרשת מועדות שבתורת כהנים
ובשאר כל ימות ההג בקרבנות ההג בהנוכה בנשיאים בפורים ויבא עמלק
בראשי הרשים ובראשי הדשיכם במעמהות במעשה בראשית בתעניות
א
ב
ג
3
2
3
5
4
6
8
7
9
ברכות
]ע״א[,
ג(
ד ( ולעיל ג ט , [ .ה ( ] ע ״ א [ ,
ו(
]לעיל כט(t ,[.
ח( ]שסן,
(P
]ע״א[,
לקמן
ן וכן
לא,[:
לך הפסקה פרשה ביום ממשה עשר
א
רבינו הננאל
בחמישית חוזרין לבסדדן.
לסדרן מאי ,ר• ירמיה אמר
לסדר הפטרות ,וקיימא לן
כוותיה .ואקשינן לר׳
ירמיה ממשנתינו דתני
לכל מפסיקין לתעניות
ולמעמדות ,כלומר מניחין
עיניינו של יום וקורין
]בעניין[ תעניות ובעניין
עיניין
המעמדות.
מעמדות ,כדתנן במעמדות
במעשה כראשית ,ומפורש
]בתענית[ בפרק בשלשה
פרקים הכהנים וכוי.
תעניות כדתנן ]בתעניות[
ברכות וקללות .ואי אמרת
לסדר ההפטרות ,הפטרה
בחול מי איכא דפסיק לה
ואמר הפטרה דתעניות
והפטרה דמעמדוה .ופריק
במקום שיש הפטרה כגון
אילו השבתוה שפירשנו,
מפסיקין להפטרה וקורץ
בהפטרה של זה העיניין.
ובמקום שאין הפטרה
בחול כגון שיני והמישי,
מפסיקין סדר פרשיות,
ולא קשיא הא כדאיתה
והא כדאיתה .ואקשינן
בתעניות למה לי הפסקה
ליקרו בצפרא בעיניינא
דיומא כוי .ואוקימנא
מצפרה כינופיא ועד
פלגיה דיומא מעייני
במילי דמתא ,ומפלגיה
דיומא רבעא דיומא קרו
ומפטרי ודבעא דיומא בעי
רחמי .שני ויקראו בספר
תורת )האלהים( ]ה׳
אלהיהם[ רביעית היום
מתורים
]ורביעית[
ומשתהים לה׳ )אלהיכם(
]אלהיהם[ ,וכת׳ ובמנתת
הערב קמתי מתעניתי,
ש״מ דתפילה דתעניתא
במנחת הערב] .מתני׳[
בפסח קורין בפרשת
ומעדות שבתורת כהנים.
מסורת הש״ם
ולא יותר שהרי ביוס ראש חולש קורין
שקלים ולשבת הבאה פרשת
פרשת
זכור כדתניא בברייתא»( אי זו היא
שבת
שניה
כל
להיות
בתוכה
ואפילו
פורים
שתל
שבת
בערב
ומתני׳ נמי תכן י( בשניה זכור והיינו
כרב לאמר פורים שחל להיומ בע״ש
מקלימין
בערב
ועכשיו יחול פורים
שבמ ואנו מקלימין כרב אבל לשבת
שלישיה של אלר שהוא יום ט ״ ו למולש
מפסיקין ובשבת רביעיה )»( )למולש(
שהיא
סמוכה
מאחריהן
מוקפין
לפורים של
קורץ פרה אלומה להניא
בברייתאה אי זו היא שבת של פרשמ
פרה כל
שסמוכה
ואוקימנא
היכא
לחל
בחול וזה יחול
תול
ופרשת
לפורים
באחל
החולש
מאמריה
ר״ח
ניסן
בשבת
שהוא
קורין
בשבת
שלאחריה שהרי היא סמוכה לר״ח ניסן
תורה אור השלם
.1ויקומו על עמךם
ויקראו בספר תורת יי
אלהיהם רבעיה היום
מתורים
וךבעית
לץ
ומשתחוים
נחמיה ט ג
אלהיהם:
.2ואלי יאספו בל חרד
בדברי אלהי ישראל על
מ ע ל הגולה ואני ישב
משומם עד למנחת
עזרא ט ד
הע!־ב
.3ובמנחת הערב קמתי
מתעניתי ובקרעי בגדי
ומעילי ואכרעה על
ברבי ואפרשה כפי א ל ץ
עזרא ט ה
אלה :
) .4דברים טז(
) .5ויקרא כגן
) .6ויקרא טז(
) .7במדבר ו>
) .8שמות יז>
) .9במדבר כח(
:
,
הרי לך פי׳ זט״ו .פירוש ב״ו אס בא
ר״ח אלר בשני בשבמ חהא הפסקה
הגהות תב״ת
בשבח שלאחר ר״ח שהוא יום ששה
לארר
שהרי
הקלמח סרשח
שקלים
בשבה שעברה כרחנןי( חל להיוה במוך
גם'
)א(
קרינן
רינעא
בספרא
דיומא.
ומפטרי:
) ב ( ר ש ״ י ד ״ ה ואיזו היא
השבמ מקלימין לשעבר ומפסיקין לשבת
וכו׳ ו ג ש נ ת ר נ י ע י ת ש ה ו א
הבאה ושוב אין לך הפסקה בהן שהרי
ל ה ו ד ש שהיא
שבת שלאחריה
נקראת
פרשת
זכור
יום כ ״ ב
סמוכה:
אנא
דייה
)ג(
וכו׳
ואיפון
כשחרית
סלנינהו:
והוא יום י ״ ג לחולש ו פ ו ד ס ליוס מחר ושבמ של אמריה פרשמ פרה ארומה שהיא סמוכה מאחריה ושבת של אחדה יום כ״ז לתולש ק ו ד ן
פרשה החולש שהיא סמוכה לר״ח ניסן ו ה ד לך פירוש ב״ו .פי׳ ל ״ ל אס בא ר״ח אלר בל׳ בשבמ ההא לך הפסקה בל׳ לחלש שבח של
אחר ר״ח שהרי הקרמח פרשח שקלים בשבח שלפני ר״ח כל הטעם כטעם פירושו של ב״ו ואין לך עול הפסקה בהן והרי לך פירוש ל״ל.
פ י ׳ ובי״ו אס בא ר״ח בששי בשבמ יהא לך הפסקה אחמ ליום מחר שהוא שני לחולש והשניה ביוס ששה עשר הראשונה ביום מחר
כלחניא חל להיומ במוך השבמ
מקלימין
לשעבר
לסבירא לן כרב לאמר ע״ש כאמצע שבת
ומפסיקין לשבה שניה
מוסף רש״י
לסדר
שקראו
פרשיות.
ומקלימין לשעבר
אמ אלו ו ה פ ס י ק ו מ ל ק ר ו מ
ומפסיקין לשבת הבאה ופרשת זכור בשבת של אחדה שהוא יום תשעה לח ולש והיא סמוכה ל פ ו ד ם ובשבח שלאחר פורים שהוא ששה עשר
ולעיל
לחולש יפסיק פעם שניה ואף על פ י שסמוכה מאחדה לא מקרא פרה אלומה כלאמר רב חמא בר תנינא לעילי( להיכא לתל ראש מלש
ניסן בשבמ קורין פרשה שלישימ בשבה הסמוכה לר׳׳ח ניסן כלי שמקרא פרשה החולש בשבמ של ראש חולש וסרשמ פרה בשבח שלפניה
והוא יוס כ״ג לחלש .לרך קצרה סימן ימי קביעמ ר״ח אלר זבל״ו וסימן ההפסקוח זט״ו ב״ו ל ״ ל ובי״ו חל ר״ח אלר בשבמ ביום ז׳
ההפסקה בט״ו לחולש ולא יומר חל ר״ח אלר ביום ב׳ הפסקה בו׳ לחולש ולא יוחר חל ראש חלש אלר ביום ל׳ הפסקה ביום ל׳ ולא יוחר
חל ראש חולש אלר ביוס ששי הפסקה ביום 3׳ למלש וביוס י״ו למלש :לסדר פרשיות.
שבשבמומ הללו הפסיקו סלר פרשיוח ללא
קראו אלא ארבע פרשיות הללו :לסדר הפטרות הוא חוזר .שעל הנה מפטירין מעין ארבע פרשיומ הללו השנויוח לעיל בברייהאיז(:
לתעניות ולמעמדות .על כרהך הני בשבה לא הוו וקמני מפסיקין ובחול ליכא הפטרה :הא כדאיחא כוי .ודאי מפסיקין בחול פרשת
היום אבל בשבת שיש הפטרה מפסיקין
פריך
ובודקין
דאמר היכא
בהסטרומ ו ק ו ד ן בהפטרה מעין המאורע :ובתעניות למה לי הפסקת .פרשיות .לרבי ירמיה
דאפשר לא מפסקינן תעניוה ט ו ן דאיכא קדאה במנחה למה יפסקו
ש ח ד מ :מצפרא כינופיא.
מאספין בני אדם
ומזהירין אם יש בידם עבירה ויתדלו כדי שיתקבל התענית לפיכך אין פנאי בשחרית לקרומ במורה :במילי דמתא .בודקים
אס ההיה עבירה בידם :ואיפון אנא .לומר דהני ב׳
רביעיות דקרא < שחרית פלגינהו :ובמנחת הערב וגוי .וסיפא דקרא ואפרשה
כפי אל ה׳ אלמא לפניא בעו רחמי .והני קראי תרוייהו בספר עזרא:
ג(
מתני׳
פרשת מועדות שבתורת כהנים .שור או כשב )ויקרא
כב> וביומא קמא מ י י ד ובברייתא א מ ד נ ן בה ושאר כל ימוה הפסח מלקט וקורא מענינו של פסח ומאי דשייר בממני׳ הנא בברייהא:
שבעה שבועות .דכל הבכור :בחדש השביעי .דשור או כשב :קורין בקרבנות החג .בפרשח פינחס כיצד יוס ראשון ר ו ס שני קורא
המפטיר בחמשה עשר ואע״ס שיום שני הוא אין ק ו ד ן בו וביום השני להראוה שהוא ספק יום שני דגנאי הוא לקרות יו״ט בספק חול.
יום ראשון של חול המועד שהוא ספק שני ספק שלישי קורא ראשון ביום השני ותניינא ביום השלישי תליתאה ביום הרביעי הרביעי שהוא
נוסף בשביל מש״מ הוא קורא אה ספיקי היום ומה הן ספיקי היום ביום השני וביום השלישי .וכן למחר קורא ראשון ביום השלישי
שני קורא ביום הרביעי שלישי קורא ביום החמישי והרביעי ביום השלישי וביום הרביעי שהן ספיקי היום .וכן ממיד הרביעי קורא
מה שקרא ראשון ושני חוץ מיום אחרון של חש״מ שא״א לקרוה ביום השמיני לפי שאינו מימי החג אלא רגל לעצמו לפיכך יום ז׳ של חש״מ
ראשון קורא ביוס החמישי שני קורא ביום הששי שלישי קורא ביום השביעי והרביעי קורא ביום הששי וביום הז׳ שהן ססיקי היום :בחנוכה
בנשיאים .דהוי נמי חנוכה המזבח :במעשה בראשית .במסכת מענימ במרק בהרא <לף ט (.שנויה סדר קדאמן ביוס הראשון בראשית
ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים בג׳ יקוו המיס ויהי מאורוה ברביעי יהי מאורוה וישרצו המיס בחמישי ישרצו המיס והוצא הארץ בששי
תוצא הארץ ויכולו השמים .והמס <לף» ((»:מפרש טעמא מאי קורין במעשה בראשימ במעמדוה שבשביל הקרבנומ ממקיימים שמיס וארץ:
ברכות
פרשת
את
כט.>:
לסדר
ההפטרות
הגה
השנמ
אכל
הפטרות.
הופסקו
עד
לא
הפרשיות
)שנ .0מ צ פ ר א
כינופיא.
כיוס תענית צכור מתקכצין
ובאין
לכית
הכנסת
ה נ ק ר )תענית יב.(:
מן
בני העיר פרק רביעי מגילה
מסורת הש״ס
א( ו ה ס סימני ראשי פ ר ש י ו ת
דהיינו י ו ס ר א ש ו ! מ ש כ ו יקמי
י ו ס ב׳ ש ו ר א ו כשב
יוס
בכור
יוס
ג׳ ק ד ש לי כל
ד ׳ אס כ ס ף מלוה י ו ס ה׳
פ ס ל ל ן יוס ו׳
דהיינו
סיני
וידבר
במדברא
נמדכר
וגו׳
ויעשו כני ישראל את
הפסח בייס ו׳ ס ׳ בשלח כייס
ח׳ נ י כ ר א כל הככור אשר
יולד
משנה
וגוי.
ברורה,.
ב ( ] ע ׳ חוס׳ ר ״ ה לב .ד ״ ה
מחחיל[ ,ג( ] ע ׳ ב ה ר ״ ן ד ף
רסח .שהעתיק ק ו ר י ן מצוח
יחיקיס יכל הבכור ו מ ס ט י ר י ן
יכי׳
ד(
גרסא
יהיא
נכונה[,
ן ד ק ר א כ ,[1ה( ] ע ״ ב [ ,
ו(]רקראכגן,ז(]שמותיב[,
ח( נשם כבן] ( P ,שמות לד[,
י( ] ב מ ד ב ר ט [ ] (5 ,ר ק ר א
ל(
כנ[,
יא,[:
]חגיגה
מ( ] ד ב ר י ם יד[ ] (<,פ ר ק י ד ן ,
ס( ] ע ׳ רש׳יא[,
ברכות וקללות .לאם בחקוחיי( להוליע שעל עסקי החטא באה פורענומ
בתשובה
לעולם רתזרו
מצרה שהן
וינצלו
קורא את
ושנים הראשונים
כולן
פליגי בה בבריימא
בגמרא מ היכן
מתתיל בשני ובתמישי :ואין טולה להן
מן החשבון .כשיגיע יום שבת ימזרו
בשבח
מה שקראו
ובממישי :שנאמר
ובשני
במנחה
וידבר משה אמ
מועדי ה׳ אל בני ישראל .אכולה
ממני׳ קאי
לקרות
ללמוד
ביום
המועדות:
מכאן
שמצוה
המועד
נמ׳ הכי
מעניני
ת״ר
גרסינן
בפסח קורץ בפרשת מועדות 0כוי.
בדימא שלימה היא עד ושאר כל
ימוח החג ק ו ד ן בקדמות התג אלא
שנהגו לעשומ ב׳ ימים לקרות ביום
שהברייתא
שני לפי
ישראל שאין
ץ א לבני ישךאל:
בארץ
נשניה
עושץ י ״ ט א־לא
יום
ביהושע
«(:
במרכבה .ליחזקאל
על
ויקרא כג מד
) .2יהושע ה(
ושאר כל ימות הפסח סימן מאפ״ו.
) . 3מלכים-ב כגן
) .4שמות יג(
משכו וקחו לכס צאןי( ״אס כסף הלוה את
) .5שמואל-ב כג(
עמי״( ״פסל ל ן » ״וידבר שבבהעלותף(
) .6דברים טו(
)י( ויום טוב שני ק ו ד ן כיוס ראשון
) .7ישעיהו י(
) .8דברים טז(
שור או כשבי( :ויהי בשלח פרעה.
) .9חבקוק ג(
לפי שביום ז׳ של פסח אמרו שירה על
) . 1 0שמות יט(
היס :ומפטירין וידבר דוד .שהיא
) .11יחזקאל א(
) . 1 2במדבר כטן
שירה כמוהה ומדבר בה מיציאמ
) .13ירמיהו לא(
מצדס עלה עשן באפו וגו׳ וישלח
) . 1 4בראשית כא(
מציו רסיצס וגו׳ :טוד היום .לפי
) .15שמואל-א ב(
) . 1 6בראשית כב(
שמפלמו של סנחריב בליל פסמ היה:
) . 1 7ויקרא טז(
ומפטירץ בחבקוק .שמדבר בממן
) . 1 8ישעיהו נו>
. 1 9כ י ץ א ל ו ה י כ ם ה ו א הורה אלוה ממימן יבוא בממן
אחד :בפסח
האלהים
אלדי
האדנים
הגבר
ואדני
הגדל
האל
לא
והנורא א ש ר
י ש א פנים ו ל א יקח שחד:
ןתום
עשה
משפט
ואלמנה
ואהב גר לתת
לו לחם ושמלה:
.20כי
ונשא
שיכן
ער
ש מ ו מרום וקדוש אשכון
ואת דכא
להחיות
ושפל
רות
רוח
שפלים
ולהחיות ל ב נדכאים:
ישעיהו נו טו
.21שירו לאלהים זמרו
ש מ ו סלו לרכב בערבות
בןה ש מ ו
ועלזו
לפניו:
א ב י יתומים ודין אלמנות
אלהים במעון קדשו:
.22
.23
.24
.25
.26
.27
.28
.29
.30
.31
.32
.33
חורה ) י ( :
גלגל.
שם שנגלה בסיני ) 0ברבוא רבבוה
אלפי שנאן :והאידנא
יומי
עבדינן
דאיכא
כתרוייהו
תהלים סח ה-ו
)זכריה יד(
)מלכים-א ח(
)מלכים-א ט(
)שמוח לג>
)יחזקאל לז(
)יחזקאל לחן
)זכריה ג(
)מלכיס־א זן
)שמות יז(
)במדבר כח(
)ישעיהו סו(
)שמואל-א כ(
ואיפכא.
ד ק א מ ד אתריס דאינהו בתראי לתנא
קמא בעצרת שבעה שבועות ו מ פ ט י ד ן
בחבקוק
ק ד נ ן ביום השני ואיפכא
דמהן חורה בששי בסיון :הבן יקיר
לי אפרים .משוס )י( זכור
רחס ארחמנו:
מוסף רש״י
קורין בעריות.
זה שקורי! במנחה בעריות
מ פ נ י מ ה ,שניוס ה ט פ ו ר י ס
אזכרנו
מפטירין
בחנה.
לפי שפקידהה הימה בראש השנה
מזכירין כדי
ועקידח יצחק
שמזכר
לנו היום במשפט :כי כה אמר רם
ונשא .ואמר סולו סולו שמדבר במדת
התשובה הלא
)ישעיה נח(:
זה צוס
קורין
אבחרהו
בעריות.
שמי
שיש עבירומ בידו יפרוש מהן לפי
שהעריומ עבירה מצרה שנפשו של
אדס מחמדמןל( רצרו הוקפו :הנה
פרשת
יום בא לה׳.
דכהיב ביה
לחוג
הסלר לא ישחנה רק כשחל פסח כיום ממישי שא׳ ב׳
ק ו ר ץ משך מורא וביום שלישי שהוא שכח של חול המועל קורין ראה
אהה אומר אלי ובכללה ה ר פסל לך כדאמדנן לקמן לש3מ של חול
המועל בין בכיסן ג ץ כהשרי קורין
ראה אתה
בעלמות
היבשות.
:
יש שלכך ק ו ר ץ ב ע ד ו ת לפי שישראל
מלקט וקורא מענינו ש ל פםח מאי חיא
אמר רב פפא מאפ״ו סימן יום טוב
אומס שלא לגלוה ערוה כך לא הגלה
ויהי בשלח
האהרון ש ל פםה קורין
ערומם בעונומם:
ומפטירין ו י ד ב ר דוד ולמהר כ ל הבכור
הברכה
וזאת
לדק
למחר
ומפטידץ ויעמוד שלמה.
ומפטירין ע ו ד היום אמר אביי והאידנא נהוג
ויש מקומות שנהגו להפטיר בויהי
עלמא למיקרי ימשך תורא קדש בכספא פסל
ש ב ע ה א ח ד מוה משה ושיבוש הוא ש ה ד
במדברא שלה בוכרא בעצרת
הש״ס אין אומר כן רש אומרים שרב
שבועות ומפטירין בהבקוק אהרים אומרים
האי גאון הקן לומר רהי אחרי
״במרכבה
ומפטירין
השלישי
בההש
מומ משה אבל אינן יולעין הסברא
ותאידנא ידאיכא תרי יומי עבדינן כתרוייהו
אמאי שנה סלר הש״ס:
ב ה ד ש השביעי
ואיפכא בראש השנה
מ פ ט י ר ויאמר ל ו יהונתן מחר
ומפטירין ה ב ן יקיר לי אפרים ויש אומרים
אמאי
קשיא
חדש.
אין עושץ כן כשחל ר׳׳ח אלר וראש
בחנה
יוה׳ פקה את שרה ומפטירין
חלש ניסן באחל בשבח ואמאי
והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא כיש
מפטירין ביהרלע ובראשון נאחל
אומרים למחר והאלהים נסה את אברהם
לחלש וי״ל משוס להפטרה ליהרלע
ומפטירין הבן יקיר ־ביוה״כ קורין אחרי מות
שראש
מלברמ בשקלים ומזכרח
ומפטירין כ י כה אמר רם ונשא ׳ובמנחה
מלש אלר יהיה באומו ש ב ו ע מ :
קורין בעריות ומפטירין ביונה אמר ר׳ יוהנן
ראש
כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב״ה
אתה מוצא ענוותנותו דבר זה כתוב בתורה > ושנוי בנביאים ומשולש
בכתובים כתוב בתורה כ י ה׳ אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים
וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה שנוי בנביאים כ ה אמר רם ונשא
שוכן ע ד וקדוש וגו׳ וכתיב בתריח ואת דכא ושפל רוח משולש בכתובים
ס ו ל ו לרוכב בערבות ביה שמו וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין
דכתיב
אלמנות יו״ט הראשון של הג קורין בפרשת מועדות שבתורת כתנים
ומפטירין הנה יום בא לה׳ והאידנא דאיכא תרי יומי ל מ ה ר מיקרא ה״נ
קרינן אפטורי מאי מפטירין ׳ ויקהלו אל המלך שלמה ו ש א ר כל ימות
ההג קורין בקרבנות החג יו״ט האחרון >קורין כל תבכור מצות וחוקים
ובכור ומפטירין ויהי ככלות שלמה ל מ ה ר קורין וזאת הברכה ומפטירין
ו י ע מ ד שלמה אמר ר ב תונא אמר רב ש ב ת שהל להיות בהולו של
ר א ה אתה אפטורי בפםה
מועד בין בפסח בין בסוכות מקרא קרינן
ביום בא גוג בחנוכח בנשיאים ומפטירין
העצמות חיבשות ובסוכות
wמקלעי שתי שבתות קמייתא בנרות דזכריה בתרייתא
בנרות דזכרית
בנרות שלמה בפורים ״ ויבא עמלק ב ר א ש י הרשים ו ב ר א ש י הדשיכם
ק ראש הדש שהל להיות בשבת מפטירין והיה מדי חדש בחדשו יחל להיות
באהד בשבת מאתמול מפטירין ויאמר לו יהונתן מחר חדש אמר רב הונא)א(
ראש
עושץ רמז להקב״ה שכשם שהזהיר
4
5
נ
7
א
שיחזרו
נווש׳׳ע
פז
10
הלכה
א׳׳ח
כ
סעיף ה:
ד
סט
מיי׳ שס הל׳
סעיף א כ:
ע
מיי׳ שס
ה
טוש״ע
תקפי
הלכי
א״ח
סעי׳ 3
י
סי׳
תרא
וסי׳
סעי׳ א :
מיי׳ שס הל׳
עא
טוש״ע
יא
סי׳
א״מ
תרכא ס ע י ף א:
עב
מיי׳
טוש״ע
שס
א״מ סי׳ מרככ סעיף
ב:
ח מיי׳ שם הלכה י ג
עג
טוש ״ ע
סי׳
א״מ
ממט:
ט י מיי׳ שס ט ו ש ״ ע
עד
א״מ סי׳ תרסכ סעיף
גי:
עה
מיי׳ שס
כ
טוש״ע
א״ח סי׳ ת ר ס ג ס ״ א :
עו
מיי׳ שס
ל
טוש׳׳ע
א ״ מ סי׳ חרסח ס ״ כ :
מ
עו
טוש״ע
מיי׳ שס
א״מ סי׳ פ ר ס ט ס ״ א :
נ מיי׳ שס הלכה ט ז
עח
ט ו ש ״ ע א ״ פ ס י ׳ תצ
ס ע י ׳ ה וסי׳
סעיף
תרסג
ג:
ס ע מיי׳ שס הל׳ יז
עט
טוש״ע
מרפד
פ
סי׳
א״מ
וסעי׳ א : p
פ מיי׳ שס ט ו ש ״ ע א ״ מ
סי׳ תרצג סעי׳ ד :
פא
מיי׳ שס הל׳
צ
ל
ט ו ש ״ ע א ״ מ סי׳ תכג
סעי׳
17
1 8
ט
ט ו ש ״ ע א ״ מ סי׳ מצד
ה
16
טיש׳־ע
ס ח ג מיי׳ שס ט י ש ״ ע שס
13
4
סי׳
מיי׳ שס
12
15
תפח
א״ח ס י ׳ תצ ס ע י ף א :
8
9
מיי׳
מהל׳
ח
ס״ג:
6
ק
פכ
ב:
טוש״ע
מיי׳ שס
א ״ מ סי׳ תכה ס ״ א :
ר מיי׳ שס ט ו ש ״ ע שס
פג
סעיף כ:
נ
הגהות הב׳׳ח
1 9
20
21
ח
ט
22
:
23
ג
ל
מ
24
נ
23
25
26
ש
27
28
29
3
2
31
צ
32
33
באומה אסיפה ובחג הסוכומ:
שהוא קורין כל
שלמה .על שם
ביום השמיני שלח את העם:
לפני הקץ:
ביום בא גוג.
והיא
מקרא
הבכור .אלא שמהחילין
זמן אסיף ועה שהעניים צריכין
קרינן ראה אתה .שיש שם
איסור מלאכח חולו של מועד
המלחמה
עשר
לאסוף
והענק חעניק לעבד ע ב ד ושילוח חפשי
האמורה
בזכריה0
במסכמ
בהנה
יום
שבח
מצומ
חגיגה )לף יח:>.
בא לה׳:
דזכריה .רני ושמחי על שס ראיתי והנה מנורה זהב כולה ו ג ו ׳ :נרות דשלמה .ויעש חירוס ]וגוי[ ואה המנורות ממש מימין ו ג ר :
נרות
עד
אי! מ ח כ פ ר י ן בו עונוח ע ד
במשובה ,ו א ף
סו
3
ורגלים וחולו של מועד דכחיב אח חג המצומ משמור ומכאן למדנו
שיצאו
א
סי״ג
תפלה
2
העשר״( לפי שיש באוהה פרשה מצוח וחוקים הרבה הנהוגוח בחג באומו זמן
ממצרים
נר מצוה
1
מאכל לביתם ועוד יש באותה פרשה מצומ מעשר עני ומצות נתון תתן ופתוח הפחח
ככלומ
אומר אלי
וביום
ל׳
ברכות וקללות אין מפםיקין בקללות אלא
וחמישי וששי של פסח שהוא אב״ג
אחד קורא את כולן בשני ובחמישי בשבת
לשבח לא יקראו פסל לך בחמישי
במנחח קורין כםדרן ואין עולים לחם מן
של פסח כמו שרגילין בשאר שנים
חחשבון שנאמר ו י ד ב ר משח את מועדי ח׳
אלא ביום )״( ארבע וחמישי וששי
אחד
אל בני ישראל מצותן שיחו קורין כל
יקראו קלש בכססא במלברא:
ואחד בזמנו :גמ' ת״ר בפםח קורין בפרשת
לפי
קורין כעריות.
במנחה
מקושטומ
שהנשים
מועדות ומפטירין בפםח גלגל וחאידנא
צדך
בשביל כבול היום לפיכך
דאיכא תרי יומי *יומא קמא בפםח גלגל
להזכירם שלא יכשלו בהן ובמררש
ו ל מ ח ר בפםה יאשיחו ושאר ימות חפםח
אח חג הסוכוח :ויקהלו .על שס שחנוכה הביה הימה
והעבט העביטנו :ויהי
ובמנחה
תרי
דברים י יז-יח קמא בחדש השלישי ומפטיר במרכבה
כיה א מ ר ך ם ביום הראשון ק ד נ ן להו ודקאמר מנא
וקדוש
קורץ
ברכות:
קורין
כסדרן .בענין ס ר ר הפרשיות)» ותנאי
מועד יום ביום מה היקנו האחרונים
תורה אור השלם
מתענין
נהוג עלמא למקרי מ ש ך תורא וכוי .אומר ר ״ י לזה
אין
מפסיקין בקללות .כלמפרש מילתא שאין שנים ק ו ד ן בהן אלא אחל
שבעלי הגמרא אפסיקוה לפרש בכל
• 1וידבר מ ש הא ת מעדי
עליה:
והאידנא
לא.
עין משפט
על
גב ד א מ ד נ ן ) י ו מ א פ ה ( :כל ע ב י ר ו ת שבתורה בין ע ש ה תשובה בין לא ע ש ה מ ש ו נ ה י י ס הכפירים מ כ פ ר ,לימ הלכתא כרכי אלא כי האי ברייתא דתניא ) ש ס פ י ( .שאל ר ׳ מתיא ג ! מ ר ש את רשב׳׳י ברומי ש מ ע ת ארבעה חלוקי
כ פ ר ה כי׳ וכיון דלא מיכסר י ו ס הכיפורים אלא בתשובה ע מ ו ,לפיכך קרינן בעריות ד א ס ח ״ ו יש בן ישראל ש פ ק בעריות א ו בנדה ,כיון שקורין לפניו זוכר ע ב י ר ה שבאת לידו וחוזר בתשובה כ ד י שיתכפר לו ע ו ן ההוא )הפרדס
עמי ר מ ז ו א י :שקירין כעריומ כ ד י שישמעו כה כרימומ של ע ר י ו מ ר פ ר ש ו מ ה ן ! ס ד ו ר ר ש ״ י סי• ריד :מחז״ו סי׳ שנדו איתי שעבירית של ע ר י ו ת בידו ,לפי שעריות היא עבירה המצייה ,שנפשי של א ד ם ממאיה להס י מ מ מ ד ת ס ,אי
שמא עשה שוס ח ט א י ח ז ו ר בתשיכה ,כ ד א מ ר ב פ י בתרא דיימא ו ב פ ״ ק דשכועוח )אינו ל מ נ י ע ועיי ר ש ״ י ותום׳ ש ב ו ע ו ת י ג ! ח י מ ר כייה״כ מ כ ש ע י ר לאילי י ו ה ״ כ מ כ פ ר ע ד שתחשך ,ו ע ו ד שאני מחננים לפני ה ב י ר א שכשס שהזהירנו
על ה ע ר י ו ת ש א מ ר ע ר י ת אשה ובתה לא תגלה ,כ מ ו כך אני מבקשי! שלא יגלה ע ר ו ו מ י מ מתטאותינו ומעוונותינו רשליך נמצולוח י ס כל חטאותינו ,וביומא ס׳ שני ש ע י ר י » ס ז ( :אמרינן ד ב ר א ח ר גזירה אני ה ׳ ,אני ה׳ גזרחיס שאין
לך ר ש ו ת להרהר כהס ,ת ״ ל אני ה׳ כ ס ו ף ה פ ר ש ה גבי ע ר י ו ת ,ולפיכך א ו מ ר פ ר ש ת ע ר י ו מ כמנחח כיפור ,שדומה לעני! כ מ ו ע ר י י ת שאסר לכס שאין ל ה ר ה ר א ח ר העני! ,כך ש ע י ר המשתלח אין להרהר עליו ,כך מצאתי ב ס ד ר לותיר
ומחו״ו סי• שנה( .ו מ פ ט י ר י ן ב י ו נ ה .השלישי מ פ ט י ר ביונה ,מ ש ו ס תשובת אנשי נינוה ! ס ד ו ר רש־״ שם מוח־ו שס .1ו מ פ ט י ר י ן ו י ע מ ד ש ל מ ה .ת פ ל ת ג מ ר הנני! ב ג מ ר התג נמחז״ו סי׳ תיו .0ב ח נ ו כ ה ב נ ש י א י ם .ו מ ה ר א ו לקרות
בחניכה חניכת המזבח ,לסי שעשה מ ש ה ג ה ר א י ת ! מ א ה ועשרים י ו ס ,פ ע ס שלישי י ר ד בעשרה בתשרי י נ ח נ ש ר סלחמי ,כייס הכפירים בי ביום נ א מ ר לו י ע ש ו לי מ ק ד ש ו י ד ע ו הכל שנחרצה להם ,שמחו כמלאכה יעשאוה בזרחות,
א מ ר ר ׳ שמואל כר נחמני לשלשה חדשיס ,תשרי ומרחשון וכסלו ,נ ג מ ר ה מלאכת המשכן ,גתנחימא בפסיקתא ב מ ד ר ש ומשלם כל המלאכה ,מ א ד ע מ ק י מחשבוחין ,א ״ ר חנינא ככ״ה בכסלו נ ג מ ר ה מלאכת המשכ! י ע ש ה מ ק ו פ ל ע ד
אחד בניסן שהקימו משה ,וכל ז מ ן שהיה מ ק ו פ ל היו ישראל מלמלמיס ע ל מ ש ה ל ו מ ר ע ל מה לא הוקס , T Oש מ א ד ו פ י א י ר ע בו ,והקב״ה חישב ל ע ר ב שמתת המשכן בחודש שנולד יצחק בא׳ ניסן ולא לימלס א ד ס ע ו ד א ח ר משה,
ו מ ע ת ה ה פ ס י ד כסלו שנגמרה כו מלאכה ,אלא ומשלם ,א מ ר הקכ״ה עלי לשלם לו ,והיכן שילס לו ,חנוכח כיח ח ש מ ו נ א י ! ס י ד ו ר ר ש ־ י סי׳ שכ .הפרדס עמי ר מ נ .מחז־ו סי׳ רלטו.
נמ׳ אמר
)א(
אמר
)ב(
רנ
רב
ראש
חדש:
רע׳׳י
ד״ה
קורי!
כענין
כסדרן.
הפרשיות
מן
הוצא
ואין
החשכון
וכממישי
סדר
להן
עולה
וכו׳
ומגאי
וכשני
כה
פליגי
וכו׳ ובחמישי ה ס ״ ד ואח״כ
מה״ד
ד״ה
שנאמר ) :נ (
נפסח
גלגל כיהושע
בעת
ההיא
)ד(
ר״ה
הס״ד:
י ש א ר כל י מ ו ת הפסח וכו׳
שככהעלוחך
קורין
וביום
משכו
שור
ראשון
טונ
ומפטירין
במתן
)ה(
בחבקוק
וכו׳
וכו׳
משתעי
)ו( י״ה
שננלה
רבותים
וחינח
ד״ה
חורה
הס״ד:
)ז(
וביום
כצ״ל
נמחק:
במרכבה
ברכב
בסיגי
אלפי
ד״ה
שני
הבן
שנאן:
יקיר
לי
אפרים משוס י כ ת י ב ב י ה
זטר
ארחמנו
וכו׳
דקמיירי
הסייד
בזכרונות
ואח״נ
ומפטירין
מה׳׳ד
בראש
יכו׳
השנה ה ס ״ ד ואח״כ מ ה ״ ד
והאלהים
אברהם
מזכירי! כ ד י
עקידתו
)ח(
וכו׳
נסה
את
ועקידת
יצחק
שיזכור
היוס
לנו
כמשפט:
תום׳ ד ״ ה
והאימא
כיוס
רביעי
אלא
ה מ י ש י וששי י ק ר א ו ק ד ש :
י* ׳0״s
רבינו חננאל
אסיקנא והאידנא נהוג
עלמא משייך תור״א קד״ש
ככספ״א פס״ל מדבר״א
של״ח כוכר״א .וקורין
ומפטרין כאשר כתוב
בגמרא ,ופשוטה היא.
לא:
עין משפט
נר מצוה
א
פד
מיי׳
תפלה
פ י ״ ג מהל׳
הלכה
ט ו ש ״ ע א״ת
סימן
ל
תכה
סעיף א כהג״ה:
פ ה ב מיי׳ שס הלכה ימ
ט ו ש ״ ע א״ח
סימן
תקנט סעיף ל בהג״ה:
ג מיי׳ ס ״ ו מהלכות
פו
כלי המקלש הלכי ו :
ד
פז
מיי׳
חפלה
פי״ג
מהל׳
ימ
הלכה
טוא״ח סימן ח ק ע ט :
פ ח ה ו מיי׳ שס הל׳ ז
ט י ש ״ ע א״ח
סימן
תכח ס ע י ף ו :
ז מיי׳ שס הלכה ב
פט
טיש׳׳ע שס סעי׳ ד :
צ
ה
מיי׳ שס הלכה
ג
ס מ ג עשי! י ט טוא״ח
ס י מ ן רצב
]וטוש״ע
א״ח
ס י מ ן קלה ס ע י ף ב ן :
בני העיר פרק רביעי מגילה
מסורת הש״ם
ר א ש חדש אב שחל להיות בשבת מפםירין חדשיכם ומועדיכם
ע ד אנה ינאצוני ו ע ד מהי לעדה הרעה תרוייהו במרגלים והס חזרו
שנאה נפשי וגוי .ואין אנו עושין כן אלא מפטיר בירמיה )כ(
בני״ב כדאמדנן במסכמ מעניה )לף כט :(.מנהני מילי .מה ענין
שמעו כ>דבר ה׳ ובשבמ שלפני ט״ב חזון ישעיהו והטעם לפי שאנו
בראשית אצל
דבר
נוהגין על פ י הפסיקתא לומר ג׳ דפורענוהא קודם תשעה באב ואלו
שיתכפרו בו
הן
דברי
חזון
ישעיהו
דנחמתא
ירמיה
שמעו דבר
ה׳
ובתר השעה באב שב
הן
1
ותרתי
דתיובתא
נחמו נחמו ומאמר ציון עניה סוערה
לבדה א נ ט
עקרה
אנכי רני
קומי
אורי שוש אשיש דרשו שובה ולפיכך
עניה
מקדימין
סוערה
קודם
רני
עקרה דדרך הנחמוח להיוח הולכומ
יותר
ומשובחות
וסדר זה
דש״ח
בפנחס
וסימניך
שד״ש
ולעולם שוש
מתחיל
נו״ע אר״ק
אשיש
באמם
נצביס דהיינו שבמ שלפני ר״ה לפי
שהוא ס ו ף
גדליה
הנהמוה
ושובה
בשבה
ודרשו
שלפני
עונותיהן :קתה לי עגלה משולשת .כלומר הקרבנומ
יכפרו
א
ואלו
מעמדומ :במה אדט .מה
בצום
יוס
מאמר לי
ללמדן
עליהן:
מפסיקים
מנהני
בקללות:
מילי.
אל
דאין
תמאס.
ר א ש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין
חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי
לקרות .ובמסכה סופרים <פי״ב> יליף לה
לטורה >מאי היו עלי לטורה אמר הקב״ה לא
מסיפיה דקרא ואל תקוץ בתוכחתו
דיין לחם לישראל שהוטאין לפני אלא
אל מעשו קוצין קוצין פסקים פסקים
שמטריהין אותי לידע איזו גזירה קשח אביא
לשון קציצה :משה מפי הגבורה
אמרן .ונעשה שליח לומר כך אמר
עליהם בתשעה באב גופיה מאי מפטרינן אמר
אמורין בלשון
לי הקב״ה שהרי
רב איכה היתה לזונה מקרא מאי תניא
ונתתי והפקדתי ושלחמימ( מי שהיכולה
אתרים אומרים ו א ם לא תשמעו לי ר׳
לעשות אבל במשנה תורה
בידו
נתן בר יוםף אומר ע ד אנה ינאצני העם
כתיב יככה השס ידבק ה׳ בךי( משה
הזה ויש אומרים ע ד מתי לעדה הרעה
אמרן מאליו אם תעברו על מצותיו
הזאת אמר אביי האידנא נהוג עלמא
הוא יפקיד עליכם :מגמגם .קרא
ומפטירין
בנים
תוליד
כי
למיקרי
בארורי.
ובקושי:
במרוצה
אותן
במשנה פ ו ר ה :אכנפשך .אם רצונך
במעשה
]במעמדות[
אסיפם:
אםוף
להפסיק פסוק הואיל ואמה קץ
בראשית וכוי :מנהני מילי א״ר אמי אלמלא
בקריאתן :קודם עצרת .שהוא זמן קציר
מעמדות ל א נתקיימו ש!מים וארץ שנאמר
וזמן פירוה האילן כדמפרש ואזיל:
אם לא בריתי יומם ולילה הומות שמים וארץ
משוס
לא שמתי וכתיב ׳־ויאמר ה׳ אדהים במה אדע
כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב״ה רבש״ע שמא ה״ו ישראל הוטאים לפניך
ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו אמר לפניו רבש״ע
במה אדע אמר לו קהה לי עגלה משולשת וגו׳ אמר לפניו רבש״ע תינה בזמן
שבית תמקדש קיים בזמן שאין בית המקהש קיים מה תהא עליהם אמר לו
כבר תקנתי להם םדר קרבנות כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו
מקריבין לפני קרבן ומוהל אני על כל עונותיהם :יבתעניות ברכות וקללות
ואין מפסיקין בקללות :מה״מ אמר ר׳ הייא בר גמרא אמר רבי אםי
דאמר קרא מ ו ס ר ה׳ בני אל תמאם ריש לקיש אמר ילפי שאין אומרים
ברכה על הפורענות אלא היכי עביה תנא כשהוא מתהיל מתהיל בפסוק
שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאהריהן אמר אביי ־לא שנו
אלא בקללות שבתורת נהנים אבל קללות שבמשנה תורה פוםק מאי
טעמא הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון
יהיר אמורות ומשה מפי עצמו אמרן לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם
קמיה דרב הונא בארורי אמר לו אכנפשך לא שנו אלא קללות שבתורת
כהנים אבל שבמשנה תורה פוםק תניא ר׳ שמעון בן אלעזר אומר י עזרא
תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה
תורה קודם ר״ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה
השנה וקללותיה בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה
אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ר א ש השנה היא אין עצרת נמי ראש
השנה היא דתנן יי ובעצרת על פירות האילן תניא ירבי שמעון בן אלעזר
אומר אם יאמרו לך זקנים םתור וילדים בנה סתור י• ואל תבנה מפני
שסתירת זקנים בנין ובנץ נערים סתירה וםימן לדבר רהבעם בן שלמה
ת״ר ״מקום שמפסיקץ בשבת שהרית שם קורץ במנהה במנהה שם קורין
בשני בשני שם קורין בחמישי בהמישי שם קורין לשבת הבאה דברי ר׳ מאיר ר׳
יהודה אומר מקום שמפםיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי
ולשבת הבאה אמר רבי זירא הלכה ״מקום שמפםיקין בשבת שהרית שם
הורי במנחה ובשני ובהמישי ולשבת הבאה ולימא הלכה כרבי יהודה
והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו
א
2
3
4
5
ב
א( ]שבת ק מ ה , [ :נ( תענית
ל׳ ס :ע״ש,
פי״ב
סוסריס
]במס׳
נ(
איתא
הלשון א מ ר ר ׳ לוי
מה
אמר
הקב׳׳ה אינו ל י ן שיהיו בני
מתקללין
ואני
מתברךן,
ד( ד י ה ל ף טו ,.ה( נלריס
מ ,.ו ( ן ת י ס ס ת א ע ״ ז פ ״ א ן
ל ״ א זוטא ס״ו ,ז( ] ת י ס ׳ פ ״ ג
מ ס ׳ ס ו פ ר י ם פ ״ י הלכה דן,
ח( ] ע י ׳ ת ו ס פ ו ת מנחות ל:
ד ״ ה ולימא[ ,מ( ] י י ק ר א ט ! ,
י( ן ד ב ר י ס כחן ,כ( ן ע ׳ תוס׳
פ ס מ י ס מ :ל ״ ה אבל וכו׳
ו ק צ ״ ע ו ע ׳ ח ר ו מ מ הלשן סי׳
יטן,
ל(
צ״ל י ק והי נתן כוי
ל מ ש ת ע י במיס לכתיב בה
יורה
מ(
ומלקוש
ושייך
מ ה ר ש ״ א הגיה
כוי,
ר״א,
ג ( ! ת ע נ י ת כ ט , [ :ה( ןסי״ז
ה״זן ,ע( ן ו ע ״ ע ת ו ס ׳ ברכות
יח .ל ״ ה למחר יתיס׳ ססתיס
מ :ל ״ ה אבלן,
תורה אור השלם
.1ךודשיכם ומועדיכם
הגהות הב״ח
שנאה נפשי היו עלי לסוכות אז ה ר דרשו בשבח שלפני
לטרה נלאיתי נשא:
אין
תוכי ל ״ ה
)א(
יום הכפודס משוס דכתיב ביה
ישעיהו א יד
ויתחיל
וכי׳
מפסיקין
נ ,
.2איכה היתה לזונה דרשו ה׳ בהמצאו והיינו בימי השובה
בברכה
ב ב ר כ ה ייסייס
8
לריח נאמנה מלאתי ושובה בין כפור לסוכות ל(דכהיב בה
ואו ייכל ) :ב ( דייה משה
וכי׳ ר א ה י י ס פ ר ה ה כ י נ ה
משפט ערק ;לין בה ונמהי לך יורה ומלקוש וכן וה׳
ועתה מךצהים:
ו ג ם חקרה י י א מ ר לאלס:
ישעיהו א כא נתן קולו לפני תילו דמישמעי כמיס
.3ואם ל א תשמעו לי ושייך שפיר לפני סוכות וזה המנהג
ולא תעשו א ת בל
לא ישתנה לעולס ע ״ פ הפסיקתא
מוסף רש״י
המצות האלה:
10
החובל
רב
כדברי
ולא
ר״ת
פירש
וכן
ויקרא כו יד
א ל מ ל א מ ע מ ד ו ת .עיסק־
ק ר נ נ ו ת שישראל עישין הן
•4ויאמר י; א ל משה עד ההופך ומבלבל לומר שובה קודם
א נ ה ינאצני העם הזה
היו כלים כחטא! ומשהן
כפור ושוש אשיש בין כפור לסוכות
ועד אנה ל א יאמינו בי
כלי! שמיס ו א ר ץ ה ע ו מ ד י ם
להפסיק בין השש נחמות
אשר דאין
בכל האתות
בזכותן אי! ממקיימי! כוי
!תעוית כ ז ו .א ם י א מ ר ו
עשיתי בקרבו:
ה
לשביעימ אלא כדברי רבינו הס עם
ל ך ז ק נ י ם ס ת ו ר .ואל
במדבר יד יא
ישרים נחמם שוש אשיש בראשיתו
ג
11
תבנה ,ו י ל ד י ם ב נ ה .בית
.5עד מתי לעךה דזךעה
הזאת אשר המה מלינים ושובה באחרימו מ( והא שאין אנו
ה מ ק ד ש ; ת ר י ס נו .!.ו ס י מ ן
בן
רהבעם
לדבר
עלי א ת הלנית בני מסטירין חזון בשבח שחל בו ר״ח
ש ל מ ה .דכתיב ) מ ״ א יב>
ישראל אשר המה
אב משוס דקיימא לן נ( דאין אבילומ
ויעזוב את עצת הזקנים
מלינים עלי שבלעתי:
ו ג ו ׳ ו נ מ ר נ נ י מ ה מ ק ד ש על
במדבר יד כז חל אלא בשבוע שחל ט״ב להיוח
אותה עצה ,ו ה מ ו ר ה לא
.6כי תוליד בנים ובני במוכה ורב דאמר דמפטיר חזון
פ י ר ש בבית ה מ ק ד ש ואיכא
בנים ונושנתם בארץ
והשחתם ועשיתם פסל סבר דהאבלוח חל מיד שנכנס ר״ח
ע״ז
)תוספתא
ברייתא
פ ״ א ו דקתני בהדיא בבית
תמונת בל ועשיתם הרע ואין הלכה כן וכן פירש הר״ר
ה מ ק ד ש )נדרים שם>.
אלהיף
י;
כעיני
אליעזר ממיץ ולכך אנו מפטירין
להכעיסו :דברים ד כה
ד .אסף אסיפם נאם י; שמעו וכן אנו נוהגין ע ״ פ מסכת
ויחל
קורין
שאנו
אין ענבים בגפן ןאין סופרים >
רבינו תננאל
תאנים בתאנה והעלה
בתעניות ובממנימין אמרינן שקורין
נבל ואתן להם יעברום:
אין מפסיקין בקללות
וקללות»(:
ברכות
ירמיהו ח יג
אלא אחד קורא את
אל
שנאמר
כולן.
וקורין
בקללות.
מפסיקין
כה אמר י; אם ל א אין
בריתי יומם ולילה חקות
תקוץ בתוכחתו .א( מאי
ה
אחד משוס דכמיב מוסר
טעמא )ש(אין מפסיקץ,
שמים וארץ ל א שמתי:
ירמיהו לג כה ה׳ בני אל תמאס ואל מקוץ כחוכחחו
שאין אומרים ברכה
היכי
על הפרענות.
12
.4ויאמר אדני יי במה א״ר אחא אל העש התוכחה קוציס
עבדינן ,תנא כשמתחיל
אדע בי איךשנה:
קוצים וא״ר יהושע דסכנין אני
מתחיל בפסוק שלפניהם
בראשית טו ח
וכשמס־ים מסיים בפסוק
.10ויאמר אליו קחה לי אמרתי עמו אנכי כצרה ואס כן אין
שלאחריהן .ואמר אביי לא
עגלה משלשת ועז דין שיכרכוני בני על הצרות שלהם
שנו אלא קללות שבתורת
משלשת ואיל משלש
אלא יקרא אהד הכל ויתחיל)א( בדבר
כהנים ,והן אם בחוקתי
והר ןגוזל:
תלכו ,שנאמרו בלשון
בראשית טו ט אחר רסיים בדבר אחר ואז יוכל
רבים ומשה מפי הגבורה
ל
א
בני
י;
מוסר
. 11
ח,
לברך החילה וסוף:
אמרן .אבל שבמשנה
תקץ
תמאס ואל
תורה ]פוסק[ מאי טעמא
משום
בפסוק שלפניהם .לאו
משלי ג יא מ ת ח י ל
בתוכחתו:
דבלשון יחיד אמורות
. 12אמר א ל רהבעב בן
מעצמו אמרם .וברוח הקדש:
דוקא פסוק דהא יש פרשה ואין ממחילין ומשיירין בפמות משלשה פסוקים :מ ש ח
ומשה מפי עצמו אמרן,
נסים
רבינו
המדרש של
בביה
שאלו
השנה.
קודס ראש
תורה
ושבמשנה
עצרמ
קודם
שכמ״כ
שלמה מלך יחוךח ואל ק ל ל ו ת
למה להיכתב .וכן אמר רב
כ ל בית יהוךח ובנןמץ
מחלקים פרשת נצביס וילך לשניס כשיש ב׳ שבתות בין ר״ ה לסוכות בלא יוה״כ ואין מתלקין מטוה ומסעי שארוכומ דונא ללוי בר בוטא
ויתר העם לאמר:
דהוד מגמגם וקורא
מלכים א יב כג יותר והשיב לפי שבאתם נצביס יש קללוח שקלל ישראל ורוצה לסיימם קודם ר״ה וקשה שאנו לא מחשבינן הקללומ שקלל משה
בארורי דמשנה תורה ,א״ל
ישראל כדמשמע בפרק המוכר אמ הספינה 1ב׳׳כ דף פח :ושם( א״ר לוי בא וראה שלא כמדה הקב״ה מדת ב״ו הקב״ה בירך ישראל אכנפשך קללות שבמשנה
בכ״ב וקללן בשמנה ומשה ברכס בשמנה וקללס בעשרים ושתים ומשיב מואס לא תשמעו עד ואין קונה משמע בהדיא שעד אין תורה פוסק .ר׳ שמעון בן
אלעזר אומר עזרא תיקן
קונה ה ר מ ן הקללות ולא יותר ועוד קשיא לפי סברתו אמאי אין קורין האזינו קודם ר״ה שהרי גס שס יש קללות מזי רעב להם לישראל להיות קורין
ולתומי רשף לכך נראה לי הטעם שאנו מחלקים אופן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרומ שבמ אחה קולס ר״ה בפרשה שלא קללות שבתורת כהנים
תהא מדברה בקללוה כלל שלא להסמיך הקללוה לר״ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות ]קודם[ עצרת ,שהיא ראש
השנה לדין האילנות דתנן
שבבחוקותי לעצרת :ילמדנו של פרשת יתרו אין אדם רשאי לקרות גמורה עד שיסדיר הפרשה ג׳ העמיס שנאמר )איוב מ ן בארבעה פרקים העולם
הכפורים וכשיש שבמ בין יום הכפוריס
6
7
ם
אז ראה
ויספרה )»( חקרה
והכינה
ואחרי כן
נ
ויאמר לאדם
ואסור
לסמוך על
הבימה דמה
נתינהה
מעומד אף
קריאתה
מעומד:
נידון ובעצרת על פירות
האילן .וקללות שבמשנה
הלוהוח
תורה קודם ראש השנה ,כדי שתיכלה שנה וקללותיה .תניא אם יאמרו לך זקינים סתור וילדים בנח כוי] .פסיקא[ בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסידרן כוי .אמר שמואל מקום שמפסיקין בשבת שהרית ,שם
קורי; במנחה בשבח ובשיני ובחמישי ובשבת הבאה.
א ( נראה לצ״ל ר״ל אומר אין מפסיקין תשים שאץ אומרים וטי.
בני העיר פרק רביעי מגילה
מםורת הש״ם
א(]גיטץכח.מנחותל:ועי׳
ק ד ו ש י ן ג ט , [ :ב ( ] ע ׳ תיס׳
מנחות ל :
ולימא[,
דייה
ג( ] ג י ׳ ה ר א ״ ש קדושת א ר ו ן
ר ש כהן קדושת
ד(
]מ״ס
גהכ״נ[,
ה״י[,
פ״ג
ה( ] כ ר כ ו ת מ ז , [ :ו( ] פ י ר ו ש ו
ע י ׳ תוססות סנהדרין יא.
ד ״ ה כת קול[ (1 ,שכת יד.
ע ״ ש ]מסכמ סופרים פ ״ ג
ח(
הל׳ ט,[1
ד,.
לעיל
ט( ] ס ״ ג ה ״ י ו ס י ״ ד ה י ״ ד [ ,
י( ] ע ר ך נ מ ו ת [ ,נ( ] ב ״ ה
במס׳ ס ו פ ר י ם פ י ״ ג ה״ח[,
ל( ]יש מגיהי! שצ״ל אפילו
כקיקיון
ל ד ׳ יהודה .עיין
דיונה[,
משום דאפכי להו .דרבי מאיר לדרבי יהודה ודרבי יהודה לדרבי
תורה אור השלם
מ א ח ר י ך ל א מ ר זה ה ד ר ך
ל כ ו ב ו כ י תאמינו ןכי
תשמאילו:
ישעיהו ל כא
.2ו ג ם א נ י נ ת ת י ל ה ם
לא
חקים
ומשפטים
בחם:
טובים
יחיו
לא
י ה ז ק א ל כ כה
.3ו י ד ב ר מ ש ה א ת מ ע ד י
ין א ל בני ישראל:
ויקרא כג מ ד
ג פ ׳ משום דאפכ״
גיטין כח ע ״ א מנתות ל
ע״נ:
מנץ
שם
ש ט ש ת ם ש ץ ב ב ת קול .ע׳
מ ר ״ ט פ ט ״ ז מ׳׳ו ד י כ מ ו ת :
תרגום בתורה :אבל ברכות .הכל יודעין שאין ברכות כהובין בתורה:
דהא פ ר ק כל כמבי <שכמ לף קטז (.מנן בהדיא דמטמאין אה הידים רש
הלוחות .לא ידעתי מה הן .ויש מפרשין הן העשרן לספרים שלנו שאינן
לומר דהמס ר״ל כל זמן שהן מחוברין בספר תורה והכא מיירי היכא
צ ב ב מיי׳ שס הלכה יא
עשדן
בגיליון:
למלך
בפרשה
במסכת
בימה.
עושץ
דגייז ואכתי קשה שהרי התם מיבעיא
כדאמדנן
לן היכא דגייזי אי יש בהן קדושה
שהיו
המלך
סוטה <לף מא:(.
יעמידנו
טל התפר .כנגד המסר ששם ר א ר
הגולל
להדקו י פ ה :
תורה.
ספר
מענין לענין והוא יתיד וספר תורה
מונה לו על
העמוד
ברטו
מבמוץ
גוללו
שהוא חוצה לו גוללו ויגול
מצד חוץ לצד
פנים שאס
יאחוז
הפנימי
לצד
החוץ
רגול
יפפשט החיצון רפול לארץ :וכשהוא
מהדקו .כשגמר מלגלול ובא להדקו
יאחוז בפנימי רהדק על המיצון כדי
שלא יכסה הכתב בזרועומיו שמצוה
להראות
את
]הכתב
העס
אל[
כשמהדקו במסכת סופרים<י( :עשרה
שנאספו
שקראו.
הז׳ כמוק
היום.
וקראו הג׳
ולפי
שאין
או
קודן
כתורה פתות מעשרה נקט י׳ שקראו
בתורה:
אס
משממשין בבת קול.
בלבו להחחיל דבר ושמע קול או ה ץ
מצר הוא ובת קול באה אליו :והוא
דאמר הין הין או לאו לאו .שנכפל
ב׳
פעמים:
המקראומ:
כגון
נעימה.
ערום .בלא
טעמי
מטפממ
סביב ס פ ר תורה :ואל יגלול ספר
תורה .בפוך המטפתת :וידבר משה
אם מועדי ה׳ אל בני ישראל משה
הגהות הב״ח
) א ( ת ו ם ׳ ד ״ ה גוללו ו מ ׳
תיקן להם
שיהו
לישראל
שואלין
ו א ר כ ע י ס ת י נ ו ת יש כתורת.
ודורשי! בעניגו של יום הלכות פסח
נ ״ נ ס י ׳ בתורת ה ׳ ת מ י מ ה
בפסח הלכות עצרמ בעצרת .למה
ע ד מצות ה׳ ברה יש כ׳
תיבות ו ב פ ס ו ק האל תמיס
ד ר כ ו ע ד זולחי אלהינו יש
ג ״ כ כ׳ ת י ב ו ת ) :ב ( בא׳׳ד
ו ל מ ח ל ה ה ו א גוללו.
א ע ״ ג דהלכה כ ר ׳
נ״ב
יהודה
שאינו מ ח ר י כ לגוללו ] ק ו ד ס
עביד
הברכה היינו[ דלא
איסור להניח ] א ח ה ס פ ר [
פתוח
ולברך
אס
אבל
טפי
סותמו ומברך ע ד י ף
לכמוב כאן
הוצרך
כל המצומ
—
מוסף רש״י
משום
דאפכי
להו.
הלכך אס לא הזכירו אלא
שס החכמים לא ה ר י ד ע י
אהייא מ ת ר י לישני
)גיטיו כח .(.ס פ ר
ערום.
אלא
קיימי
תורה
על
מטסתת !שבת י ד ( .
הדרן ע ל ך מ ס כ ת
מגילה
ידי
רדבר משה
כולן לא
אמרן
וט
משה
לישראל מהו וידבר משה אה מועדי
ה׳ אל בני
ישראל
מלמד
שהיה
מדכר עמהן הלכומ כל מועד ומועד
בזמנן להודיע חוקי האלהיס ותורותיו
וקיימו שכר
וקבלו
המצומ
ועל בניהם בזה ובבא:
הלכך לכחחלה כ ו י :
^ 1^101
צא
,
חפלה הלכה ה ס מ ג
קלט תעיף ל :
או לאו הולך אחריו ואין כאן משוס
גליון הש״ם
,
א מ י י פ י ״ כ מהל׳
מאיר :איכא למיטעי .ואומר מרגוס כהוב בהורה ואמו למיכמב
נימוש :קל גברא במתא .קול שאינו
להו.
והבימות אין בהן משום קדושה .פירש בערוך ( גליוני
נר מצוה
ס פ ר הורה שלמעלה ושלמטה ושל בין ד ף לדף וקשיא
עמוד
. 1ואזניך ת ש מ ע נ ה ד ב ר
הלוחות
לב.
עין משפט
עליהם
>משום דאפכי להו ת״ר פותה ורואה גולל
ומברך והוזר ופותה וקורא דברי רבי מאיר
רבי יהודה אומר פותה ורואה ומברך וקורא
מאי טעמא דרבי מאיר כדעולא דאמר עולא
מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע
למתורגמן כדי ש ל א יאמרו תרגום כתוב
בתורה הכא נמי כדי שלא יאמרו ברכות
כתובין בתורה ורבי יהודה תרגום איכא
למיטעי ברכות ליכא למיטעי אמר רבי זירא
אמר רב מתנה הלכה פותח ורואה ומברך
וקורא יולימא הלכה כר׳ יהודה מ ש ו ם
דאפכי להו אמר ר׳ זירא אמר ר ב מתנה
הלוהות והבימות אין בהן משום > קדושה
ייאמר ר׳ שפטיח אמר ר׳ יוחנן יהגולל ספר
תורה צ 7שיעמידנו על תתפר ואמר ר׳
שפטיה א״ר יוהנן הגולל ספר תורה גוללו
מבהוץ ואין גוללו מבפנים י וכשהוא מהדקו
מחדקו מבפנים ואינו מחדקו מבחוץ ואמר
ר׳ שפטיח א״ר יוחנן עשרה שקראו בתורח
יהגהול שבהם גולל ספר תורה הגוללו נוטל
ש כ ר כולן דאמר ר׳ יהושע בן לוי עשרה
שהראו בתורה הגולל ספר תורה קיבל שכר
כולן >שכר כולן םלקא דעתך אלא אימא
קיבל שכר כנגד כולן ואמר ר׳ שפטיה אמר
מנין שמשתמשין י>בבת קול
ר׳ יוהנן
שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאהריך לאמר
ותני מילי דשמע קל גברא במתא וקל איתתא
בדברא והוא דאמר הין הין והוא דאמר לאו
לאו ואמר ר׳ שפטיה אמר ר׳ יוהנן כל הקורא
בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב
אומר ונם אני נתתי להם הוקים לא טובים
וגו׳ מתקיף לה אביי משום דלא ידע לבםומי
קלא משפטים לא יהיו בהם קרית ביה
אלא כדרב משרשיא דאמר שני תלמידי
חכמים חיושבים בעיר אחת ואין נוהין זה
את זה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם
א
א
ב
8
5
ג
ג
י
ה
ח
ה
8
1
2
הדרן עלך בני העיר
אני נתתי להם הוקים לא טובים ומשפטים
וסלימא לה מסכת מגילה
לא יהיו בהם ׳>אמר רבי פרנך אמר רבי
יוחנן כ ל האוהז ספר תורה ערום נקבר ערום ערום םלקא דעתך אלא אימא
נקבר ערום בלא מצות בלא מצות סלקא דעתך אלא אמר אביי נקבר
ערום בלא אותה מצוה אמר רבי ינאי בריח דרבי ינאי סבא משמית דרבי
ינאי רבה ־מוטב תיגלל המטפהת ואל יגלל ספר תורה :ו י ד ב ר משה
את מועדי ת׳ אל בני ישראל מצותן שיתיו קורץ אותן כל אחד ואתר
בזמנו :ת״ר ״>=משה תיקן להם לישראל שיחו שואלין ודורשין בענינו
ש ל יום תלכות פסח בפסח ח ל מ ת עצרת בעצרת חלכות חג בתג:
ט
3
אי לאו ואמאי לא פשיט ליה מהכא:
גולל ו
מבחוץ
וכשהוא
מהדקו
מהדקו
מבפנים.
פר״מ
דקאי אקשר מטפחת כשקושר מטפחת
סביב
הס״ה יהא
הקשר
מבפנים
כלפי
הכהב שאם
יהיה
מאחריו
כשיפחה
הספר
להופכו
ואין
על
מורה
הכמב
זה ד ר ך
יהיה
להמיר
כבוד.
כשמוציאץ ס פ ר
צדך
הקשר
לומר
נהגו
פסוקי
מורה הני
דרממי תורת ה׳ ממימה עדומ ה׳
נאמנה
ברה
ישדם
פקודי ה׳
מצומ ה׳
לפי שממן שכרם בצדם ואחר
כך אומר גדלו שיש בו שש מיבומ
כנגד ששה צעדים של נושאי הארון
ע ש י ! י ט ט י ש ״ ע א׳׳ח שימן
סימן
ט ו ש ״ ע א״ח
קמה ס ע י ף א :
ג מיי׳ ס׳׳י מהלכוח
צג
ס״מ
הל׳ ל
א״ח סי׳ קנל
טוש״ע
סעי׳
ז
וטוש״ע י ״ ל סי׳ רסכ סעיף
יל:
צד
ד מיי׳
פי״נ
מהל׳
סמג
חפלה הל׳ כ ל
ע ש י ! י ט ט י ש ״ ע א ״ ח סי׳
קמז סעיף ג:
צד! ה ו מיי׳ שס ט ו ש ״ ע
שם ס ע י ׳ ל :
צ ו ז ט ו ש ״ ע שס ס ע י ף א :
צ ז ח מיי׳ שס הל׳ י ח :
ט
צח
מיי׳ פ ״ י
מהל׳
ס ״ ת הל׳ י ט ו ש ״ ע
שס ס ע י ף א י ט ו ש ״ ע י ״ ל
סי׳ ר ס כ סעיף ד :
צט
י ט ו ש ״ ע א ״ ח סימן
קמז סעיף ה :
ק
כ
מיי׳
סי״ג
מהל׳
מפלה הלכה ח :
)שמואל נ ו( )א( ו מ ׳ תיכות יש כתורה
ה׳ תמימה
שבהם
כנגד המי יום
ניתנה התורה ואח״כ פותחו למקום
לקרות
שירצה
בו
כהן
וקורא
)י0ולכחחילה הוא גוללו וסוממו קודם
כדי שלא
שיברך
שהברכות
יאמרו
כתובומ בו אבל
אין לחוש ש ה ד לא
הארץ
ההמון
בדיעבד
עמי
שכיחי
לאחר
כל כך עתה אבל
שקרא בו ודאי צ ד ך לגוללו ׳(קודם
שיברך ל(כר׳ יהודה:
שבכולן
גדול
שהוא
גולל .לפי
כבודו וגם לפי שהוא גדול
שבכולן
כדיי הוא ליטול שכר כנגד
כולם כדאמר רבי יהושע:
מנין
קול.
שמשתמשין כ ב ת
בירושלמי )שבת פרק כמה
אשה( תני כתיב לא תנחשו ולא תעוננו
ואף ע ״ פ
והשונה
שאין
ניחוש יש
סימן:
זמרה.
שהיו
בלא
רגילין לשנוה המשניומ
בזמרה לפי שהיו שיכין אומן על פה
וע״י כך היו נזכרים יומר:
בלא
אותה
מצוה .י ״ מ
מצומ
אחיזה
וקשה מאי
רבותא
פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה
המצוה כהוגן לכך פירש ד ב ״ א בלא
אוהה מצוה שעשה באוהה שעה שאס
אחז ס פ ר הורה ערום וקרא בו אין לו
שכר
מן
הקריאה וכן אחזו
לגוללו
או להגיהו אבל אמזו במטפחמ אורך
ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד:
ה ד ק עלך בני העיר
וםליקא לה מסכת מגילה
הדרן עלך בני העיר וםליקא לה מסכת מגילה
רבינו חננאל
ת״ר פותח ורואה ,מברך
וקורא ,דברי ר׳ יהודה.
והלכה כמותו .מפני מח
אמרו הקורא בתורה
לא יסייע לתורגמן ,כדי
שלא יאמרו תרגום כתוב
בתורה .אמר שמואל
הלוהות והבימות ,פי׳
החלק של מעלה ושל
מטה ושל בין הדפין של
ספר תורה .אין בהן משום
קדושה ,א( כלומר אם
יכלה ויגנז ויהתך ההלק
שבו אין בו משום קדושה.
אמר ר׳ יוחנן הגולל
ספר )כוי( ]תורה צריך
שיעמידנו על התפר[.
פי׳ שאם יקרע יקרע
בהפר .ועוד אמר הגולל
ספר כוי .פי׳ מבהוץ
כלומר כשהוא מונה הספר
בחיקו ,נזהכרך החיצון
שם גולל מן הכרך הפנימי,
שאם יגלול על הפנימי
מן החיצון יפול החיצון
לארץ .וכשהוא מהדקו
מחזיק ההיצון ומהדק
הפנימי .ואמר ר׳ יהושע
בן לוי י׳ שקראו בתורה,
הגולל ספר תורה ,כלומר
חמשלים ,נותנין לו שכר
כנגד כולם .ואמר ר׳
יוחנן מנין שמשתמשץ
בבת קול ,שנאמד ואוזניך
תשמענה דבר מאחריך
וגי .והוא דשמע קל גברא
במתא וקל איתתא בדברא,
והוא דאמר הין הין או לאו
לאו .ועוד אמר הקורא
בלא נעמה והשונה בלא
ומידה ]וכוי[ .ומתמהינן
משום דל א ידע ל בס ומי
קלא אינון הוקים לא
טובים ומשפטים ולא יחיו
בהם .אלא הכי קאמר שני
תלמידי הכמים היושבין
בעיר אחת ואינן נוחץ
זה לזה כהלכה ,עליהם
הכתוב אומר וגם אני נתתי להם הוקים ,והם לא טובים זה לזה ,ומשפטים לא יחיו בהם .אמר ר׳ יוהנן האוהז ספר תורה ערום נקבר ערום ,בלא אותה מצוה .אמר ר׳ יינאי היגלל המטפהת ואל יגלל
ספר תורה ,כלומר בלא מטפחת] .פיסקא[ מצוותן שיהו קורץ כל אחד ואחד בזמנו .ת״ר משה תיקן לישראל שיהו שואלין ודורשין הילכות הפסח ועצרת בעצרת והחג בחג .ה ד ר ן עלן־ כ נ י
העיר
םליקא מסבת מגילה ,שבח לרנ עלילה ,ברכה ותהלה ,תפארת וצהלה ,ידום קרנו למעלה:
א( עי׳ נחוס׳ נא! ל״ה הלוחות מה שהקשו על פירוש הערוך שהוא כפירוש לנינו ואמנם לפי מש״כ רניגו למיידי אס כלה הנתג ונגנז א״ש וכעין זה תייץ הש׳׳ס נשבח קטז בלה שאני ע״ש היטב .נ( אולי צ׳׳ל הכרך החיצון ינלול על הכרך הפנימי
שאס יגלול מן הפנימי על החיצון יפול החיצון ונו׳ וצ״ע כזה.
© Copyright 2024