‫בית ספר ‘דעת’ בבנימין‬ ‫קורס בנושא‬ ‫תורה ומדע‬ ‫הרב יעקב פלג‬ ‫מרכז ״דעת״‬ ‫בי״ס לתלמידים מחוננים ומצטיינים‬ ‫במטה בינימין‪.‬‬ ‫בשיתוף עם המכללה‬ ‫להנדסאים ״מכלול״‬ ‫יוזמה חינוכית למצטייני בנימין‬ ‫ביוזמת משרד המדע‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫מרד בר כוכבא‪3................................................................................................................................................................‬‬ ‫מדוע הוטלו פצצות האטום על יפן? ‪5.............................................................................................................................‬‬ ‫הסכם השילומים‪7..............................................................................................................................................................‬‬ ‫רעל לגנב‪8.........................................................................................................................................................................‬‬ ‫ללא רחמים ‪ /‬וויליאם דה‪-‬מיל ‪8.......................................................................................................................................‬‬ ‫בגיא צלמוות‪10..................................................................................................................................................................‬‬ ‫עבדות ‪15............................................................................................................................................................................‬‬ ‫עד היכן פדיון שבויים‪19....................................................................................................................................................‬‬ ‫שניים הולכים במדבר ‪21...................................................................................................................................................‬‬ ‫וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך!? ‪22..........................................................................................................‬‬ ‫סקירת איסורים המעורבים בסוגיה ‪23..............................................................................................................................‬‬ ‫מכירת החמץ כמודל ‪ /‬חנה זמר ‪24................................................................................................................................‬‬ ‫הערמות בחז"ל ‪24..............................................................................................................................................................‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מרד בר כוכבא‬ ‫‪.1‬‬ ‫"ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים‬ ‫וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים‪ ,‬אין הדבר כך‪ ,‬שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה‪ ,‬והוא‬ ‫היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך‪ ,‬והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח‪ ,‬ודימה הוא וכל חכמי דורו‬ ‫שהוא המלך המשיח‪ ,‬עד שנהרג בעונות‪ ,‬כיון שנהרג נודע להם שאינו‪ ,‬ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא‬ ‫מופת‪ ...‬ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו‪ ,‬כפי תורה שבכתב ושבעל פה‪,‬‬ ‫ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה‪ ,‬וילחם מלחמות ה׳‪ ,‬הרי זה בחזקת שהוא משיח‪ ,‬אם עשה והצליח‬ ‫ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי‪ .‬ואם לא הצליח עד כה‪ ,‬או נהרג‪ ,‬בידוע שאינו‬ ‫זה שהבטיחה עליו תורה‪ ,‬והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו"‬ ‫רמב״ם‪ ,‬הלכות מלכים פרק יא הלכות ג‪-‬ד‬ ‫‪.2‬‬ ‫פרופ׳ יהושפט הרכבי‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬טען (בספרו הכרעות גורליות) כי מרד בר כוכבא מהווה דוגמה לאיוולת‬ ‫מדינית ולמחיר היקר שעלול האוויל לשלם עליה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫לעומתו הרב צבי יהודה קוק הביע את הדעה‪ ,‬כי מרד בר כוכבא‪ ,‬היה זריקת עידוד לפני היציאה לגלות‬ ‫הארוכה‪ .‬היהודים יזכרו שכמעט הצליחו להקים מדינה‪ ,‬ויהיה להם למה להתגעגע שוב‬ ‫‪.4‬‬ ‫״עקיבא‪ ,‬יעלו עשבים בלחייך ועדיין משיח לא בא״ (איכה רבה ב‪,‬ד)‬ ‫‪.5‬‬ ‫המדרש מתאר את החורבן במילים קשות ביותר‪:‬‬ ‫״נכנסו שמונים אלף קרני מלחמה לכרך ביתר והיו הורגים בה אנשים ונשים וטף‪ ,‬עד שיצא דמם מן הפתחים‬ ‫ומן הסבכות ומן הצינורות‪ ,‬והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו‪ ,‬והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה‪,‬‬ ‫והולך בים ארבעה מילין‪ .‬שמא תאמר שקרובה ‪ -‬רחוקה הייתה מן הים מיל‪ .‬וכרם גדול היה לו לאדרינוס‬ ‫שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל‪ ,‬כמין טבריה לציפורי‪ ,‬והקיפו גדר מהרוגי ביתר במלוא קומה ובפישוט‬ ‫ידיים‪ ,‬וגזר עליהם שלא ייקברו‪ ,‬עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם וקברום‪...‬״‬ ‫‬ ‫ההיסטוריון דיו קסיוס מוסר כי חמישים מצודות נפלו‪ 985 ,‬כפרים נחרבו‪ ,‬חמש מאות ושמונים אלף איש‬ ‫מתו בקרב‪ ,‬ורבים אחרים ברעב ובמגפות‪ ,‬וכי יהודה כמעט והתרוקנה מתושביה‪ .‬אל מול הנתון של ארבע‬ ‫מאות אלף לוחמים בצבא בר כוכבא שנותן המדרש‪ ,‬נראה כי נתוניו המחרידים של דיו קסיוס תואמים את‬ ‫המציאות‪.‬‬ ‫‪ .6‬נראה כי גם הרומאים ספגו אבדות קשות‪ ,‬שכן הקיסר אדריאנוס‪ ,‬אשר דיווח על המרד לסנאט‪ ,‬נמנע מלנקוט‬ ‫בלשון המקובלת ״אם לכם ולבניכם שלום‪ ,‬טוב הדבר‪ ,‬שכן גם לקיסר ולצבאותיו שלום״‪.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫דיכוי המרד הביא לתקופה קשה ביותר לעם ישראל‪ .‬גזירות השמד של אדריאנוס‪ ,‬הכוללות איסורים על‬ ‫המילה‪ ,‬על סמיכת חכמים ועל שמירת השבת הופעלו במלוא חומרתן‪ .‬העיר האלילית איליה קפיטולינה‬ ‫נבנתה על חורבות ירושלים‪ ,‬ובכך הוגשמה התוכנית שייתכן שגרמה למרד מלכתחילה‪ .‬החכמים ששמרו על‬ ‫המצוות הוצאו להורג בעינויים‪ ,‬ומתקופה זו מגיע עיקר סיפורם של עשרת הרוגי מלכות‪.‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫״בשבוע הבא יחגגו ילדי ישראל את ל״ג בעומר וישמעו מפי הגננות והמורים על גבורתו הנשגבה של בר‬ ‫כוכבא‪ .‬יש להניח שלא ישמעו על חוסר האחריות שבמרידה נגד הכוח העולמי‪ ,‬רומא‪ ,‬על היציאה לקרבות‬ ‫בניגוד לדעתם של רוב הרבנים‪ ,‬מנהיגי התקופה‪ ,‬ועל התוצאות הנוראות של משיח השקר‪ .‬המרד‪ ,‬שדוכא‬ ‫סופית בשנת ‪ 135‬לספירה‪ ,‬הביא לנהרות של דם‪ ,‬״עד שהיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו״‪ ,‬וליציאה לגלות‪.‬‬ ‫כל עם זקוק למיתוסים ולדמויות גיבורים‪ .‬חבל שילדינו מתחנכים על דמות כה טרגית ומזיקה‪ .‬כמו כן‪ ,‬חבל‬ ‫שקובעי מדיניותנו אינם לומדים מהניסיון‪ ,‬ואינם מבינים שעם קטן חייב להתחשב בעולם כולו״‪.‬‬ ‫(מכתב לעיתון ‘ירושלים’ יד איר תשנ״ט)‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ילדים חביבים!‬ ‫בעוד שנראה כי הרמב״ם בעקבות מאמרים רבים בחז״ל‪ ,‬מתייחסים בחיוב למרד בר כוכבא‪ ,‬הרי שאין הדבר כן‬ ‫ביחס למרד בנבוכדנצר בימי בית ראשון‪ ,‬למעלה מ‪ 600-‬שנה קודם לכן‪.‬‬ ‫היעזרו במקורות הבאים ונסו להגדיר את ההבדלים בין שתי המרידות!‬ ‫באיחולי הצלחה‪ ,‬והנאה!‬ ‫‪.1‬‬ ‫יחזקאל פרק יז‬ ‫וַיְהִי דְ בַר‪-‬ה’ ֵאלַי לֵאמר‪ֱ :‬אמָר‪-‬נ ָא לְבֵית ַהּמִֶרי הֲלא יְדַ ְעּתֶם מָה‪ֵ -‬אּלֶה אֱמר ִהּנ ֵה‪-‬בָא ֶמלְֶך‪ּ-‬בָבֶל יְרּוׁשָלַם וַּיִּקַח אֶת‪ַ -‬מלְּכָּה וְאֶת‪-‬שֶָרי ָה‬ ‫וַּיָבֵא אֹותָם ֵאלָיו ּבָבֶלָה‪ :‬וַּיִּקַח ִמּז ֶַרע ַהּמְלּוכָה וַּיִכְרת אִּתֹו ּבְִרית וַּיָבֵא אתֹו ּבְ ָאלָה וְאֶת‪-‬אֵילֵי ָהאֶָרץ לָקָח‪ :‬לִהְיֹות ַמ ְמלָכָה ׁשְפָלָה לְבִלְּתִי‬ ‫ִהתְנַּׂשֵא לִׁשְמר אֶת‪ּ-‬בְִריתֹו לְ ָעמְדָ ּה‪:‬‬ ‫וַּיִמְָרד‪ּ-‬בֹו לִׁשְל ַח ַמלְ ָאכָיו ִמצ ְַריִם לָתֶת‪-‬לֹו סּוסִים וְעַם‪ָ-‬רב ֲהיִצְלָח ֲהיִ ָּמלֵט הָעשֵה ֵאּלֶה וְ ֵהפֵר ּבְִרית וְנ ִ ְמלָט‪ :‬חַי‪ָ -‬אנ ִי נְאֻם ה’ אלקים אִם‪-‬‬ ‫לא ּבִמְקֹום ַה ֶּמלְֶך ַה ַּמ ְמלִיְך אתֹו ֲאׁשֶר ּבָז ָה אֶת‪ָ -‬אלָתֹו וַ ֲאׁשֶר ֵהפֵר אֶת‪ּ-‬בְִריתֹו אִּתֹו בְתֹוְך‪ּ-‬בָבֶל יָמּות‪ :‬וְלא בְ ַחיִל ּג ָדֹול ּובְ ָקהָל ָרב יַעֲ שֶה‬ ‫אֹותֹו פְַרעה ּבַ ִּמלְ ָחמָה ּבִׁשְּפְך סלְלָה ּובִבְנֹות ּדָ יֵק לְ ַהכְִרית נְפָׁשֹות ַרּבֹות‪ּ :‬ובָז ָה ָאלָה לְ ָהפֵר ּבְִרית וְ ִהּנ ֵה נָתַן יָדֹו וְכָל‪ֵ -‬אּלֶה ָעשָה לא יִ ָּמלֵט‪:‬‬ ‫לָכֵן ּכה‪ָ -‬אמַר ה’ אלקים חַי‪ָ -‬אנ ִי אִם‪-‬לא ָאלָתִי ֲאׁשֶר ּבָז ָה ּובְִריתִי ֲאׁשֶר ֵהפִיר ּונְתַּתִיו ּבְראׁשֹו‪ּ :‬ופַָרשְּתִי ָעלָיו ִרׁשְּתִי וְנִתְּפַׁש ּבִמְצּודָ תִי‬ ‫וַ ֲהבִיאֹותִיהּו בָבֶלָה וְנִׁשְּפַ ְטּתִי אִּתֹו ׁשָם מַעֲ לֹו ֲאׁשֶר ָמעַל‪ּ-‬בִי‪ :‬וְאֵת ּכָל‪ִ (-‬מבְָרחָו) ִמבְָרחָיו ּבְכָל‪ֲ -‬אגַּפָיו ּבַחֶֶרב יִּפלּו וְ ַהּנִׁשְאִָרים לְכָל‪-‬רּו ַח‬ ‫יִּפֵָרׁשּו וִידַ ְעּתֶם ּכִי ֲאנ ִי ה’ ּדִ ּבְַרּתִי‪:‬‬ ‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬ ‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬ ‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬ ‫‪.2‬‬ ‫ירמיה פרק כז‬ ‫ּכה‪ָ -‬אמַר ה’ ֵאלַי עֲ שֵה לְָך מֹוסֵרֹות ּומטֹות ּונְתַּתָם עַל‪-‬צַּוָאֶרָך‪ :‬וְׁשִּלַ ְחּתָם אֶל‪ֶ -‬מלְֶך אֱדֹום וְאֶל‪ֶ -‬מלְֶך מֹואָב וְאֶל‪ֶ -‬מלְֶך ּבְנ ֵי עַּמֹון וְאֶל‪-‬‬ ‫ֶמלְֶך צר וְאֶל‪ֶ -‬מלְֶך צ ִידֹון ּבְיַד ַמלְ ָאכִים ַהּבָאִים יְרּוׁשָלַם אֶל‪-‬צ ִדְ ִקּיָהּו ֶמלְֶך יְהּודָ ה‪ :‬וְצִּוִיתָ אתָם אֶל‪-‬אֲדנ ֵיהֶם לֵאמר ּכה‪ָ -‬אמַר ה’ צְבָאֹות‬ ‫אֱלקי יִשְָראֵל ּכה תאמְרּו אֶל‪-‬אֲדנ ֵיכֶם‪ :‬אָנכִי ָעשִיתִי אֶת‪ָ -‬האֶָרץ אֶת‪ָ -‬האָדָ ם וְאֶת‪ַ -‬הּבְ ֵהמָה ֲאׁשֶר עַל‪ּ-‬פְנ ֵי ָהאֶָרץ ּבְכחִי ַהּג ָדֹול ּובִז ְרֹועִי‬ ‫ַהּנ ְטּויָה ּונְתַּתִי ָה לַ ֲאׁשֶר יָׁשַר ּבְעֵינ ָי‪ :‬וְ ַעּתָה אָנכִי נָתַּתִי אֶת‪ּ-‬כָל‪ָ -‬האֲָרצֹות ָה ֵאּלֶה ּבְיַד נ ְבּוכַדְ נ ֶאּצ ַר ֶמלְֶך‪ּ-‬בָבֶל ַעבְּדִ י וְג ַם אֶת‪ַ -‬חּיַת ַהּׂשָדֶ ה‬ ‫נָתַּתִי לֹו לְ ָעבְדֹו‪ :‬וְ ָעבְדּו אתֹו ּכָל‪-‬הַּגֹויִם וְאֶת‪ּ-‬בְנֹו וְאֶת‪ּ-‬בֶן‪ּ-‬בְנֹו עַד ּבא‪-‬עֵת אְַרצֹו ּג ַם‪-‬הּוא וְ ָעבְדּו בֹו ּגֹויִם ַרּבִים ּו ְמלָכִים ּג ְדלִים‪ :‬וְ ָהיָה‬ ‫הַּגֹוי וְ ַה ַּמ ְמלָכָה ֲאׁשֶר לא‪-‬יַ ַעבְדּו אתֹו אֶת‪-‬נ ְבּוכַדְ נ ֶאּצ ַר ֶמלְֶך‪ּ-‬בָבֶל וְאֵת ֲאׁשֶר לא‪-‬יִּתֵן אֶת‪-‬צַּוָארֹו ּבְעל ֶמלְֶך ּבָבֶל ּבַחֶֶרב ּובָָרעָב ּובַּדֶ בֶר‬ ‫ֶאפְקד עַל‪-‬הַּגֹוי הַהּוא נְאֻם‪-‬ה’ עַד‪ּ-‬תֻּמִי אתָם ּבְיָדֹו‪ :‬וְ ַאּתֶם אַל‪ּ-‬תִׁשְמְעּו אֶל‪-‬נְבִיאֵיכֶם וְאֶל‪-‬קסְמֵיכֶם וְאֶל חֲלמתֵיכֶם וְאֶל‪-‬ענְנ ֵיכֶם‬ ‫וְאֶל‪ּ-‬כַּׁשָפֵיכֶם ֲאׁשֶר‪-‬הֵם אמְִרים ֲאלֵיכֶם לֵאמר לא תַ ַעבְדּו אֶת‪ֶ -‬מלְֶך ּבָבֶל‪ּ :‬כִי ׁשֶקֶר הֵם נִּבְאִים לָכֶם לְ ַמעַן הְַרחִיק ֶאתְכֶם ֵמעַל אַדְ ַמתְכֶם‬ ‫וְהִּדַ ְחּתִי ֶאתְכֶם וַ ֲאבַדְ ּתֶם‪ :‬וְהַּגֹוי ֲאׁשֶר יָבִיא אֶת‪-‬צַּוָארֹו ּבְעל ֶמלְֶך‪ּ-‬בָבֶל וַעֲ בָדֹו וְ ִהּנ ַ ְחּתִיו עַל‪-‬אַדְ מָתֹו נְאֻם‪-‬ה’ וַעֲ בָדָ ּה וְיָׁשַב ּבָּה‪ :‬וְאֶל‪-‬‬ ‫צ ִדְ ִקּיָה ֶמלְֶך‪-‬יְהּודָ ה ּדִ ּבְַרּתִי ּכְכָל‪-‬הַּדְ בִָרים ָה ֵאּלֶה לֵאמר ָהבִיאּו אֶת‪-‬צַּוְאֵריכֶם ּבְעל ֶמלְֶך‪ּ-‬בָבֶל וְ ִעבְדּו אתֹו וְעַּמֹו וִחְיּו‪ :‬לָּמָה תָמּותּו ַאּתָה‬ ‫וְ ַעּמֶָך ּבַחֶֶרב ּבָָרעָב ּובַּדָ בֶר ּכַ ֲאׁשֶר ּדִ ּבֶר ה’ אֶל‪-‬הַּגֹוי ֲאׁשֶר לא‪-‬יַעֲ בד אֶת‪ֶ -‬מלְֶך ּבָבֶל‪:‬‬ ‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬ ‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬ ‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬ ‫‪.3‬‬ ‫נבוכדנצר שהחריב את הבית לא עשה זה‪ ,‬רק בשביל שלא היו רוצים להיות כפופים תחתיו‪ ,‬שהרי מרדו בו‪..‬‬ ‫בבית שני היו רוצים להיות כפופים תחתיו‪ ,‬ובו לא מרדו מעולם‪ ..‬רק כי כל כוונתו היה רק להשחית ולקלקל‬ ‫בלא טעם כלל‪..‬״ (מהר״ל נצח ישראל פרק ה׳)‪.‬‬ ‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬ ‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬ ‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬ ‫‪4‬‬ ‫מדוע הוטלו פצצות האטום על יפן?‬ ‫יובל דוניו גדעון‬ ‫ה‪ 6-‬לאוגוסט ‪ 1945‬מהווה נקודת ציון דרמטית בהיסטוריה העולמית בכלל ובהיסטוריה הצבאית בפרט‪ .‬פצצת‬ ‫האטום הראשונה בהיסטוריה הוטלה על העיר הירושימה ביפן‪.‬‬ ‫תצלום אווירי מראה את ההרס והחורבן של העיר‬ ‫הירושימה‪ ,‬יפן על ידי הפצצה האטומית הראשונה‬ ‫שהוטלה על העיר ב‪ 6‬לאוגוסט ‪ 70,000 .1945‬איש‬ ‫נהרגו במקום ו‪ 68‬אחוז משטח העיר הושמד בפיצוץ‪.‬‬ ‫מנין המתים עלה בסופו של דבר ל‪ 200,000‬כתוצאה‬ ‫ממחלות הקרינה‪..‬‬ ‫‪ ‬ב‪ 9 -‬לאוגוסט הוטלה פצצת האטום השנייה על העיר נגסאקי‪ .‬ע״פ הערכות מקובלות‪ ,‬נהרגו מהאפקט הישיר‬ ‫של הפצצות כ‪ 135,000-‬איש‪ .‬עשרות אלפים מתו לאחר מכן מקרינה והשפעות אחרות של הפצצות‪ .‬עוד עשרות‬ ‫אלפים נפצעו‪ .‬בסמוך לאחר מכן הועברה הסכמתה העקרונית של יפן להיכנע‪ .‬ב‪ 15-‬לאוגוסט ‪ 1945‬הסתיימה‬ ‫מלחמת העולם השנייה (הגם שמסמך הכניעה הרשמי של יפן נחתם רק ב‪ 2‬לספטמבר)‪.‬‬ ‫מאז ועד מועד כתיבת מאמר זה‪ ,‬לא נעשה פעם נוספת שימוש צבאי‪-‬מלחמתי בנשק גרעיני‪ .‬ההחלטה לעשות‬ ‫שימוש בפצצות האטום כנגד יפן הייתה תקדימית‪ ,‬לא רק משום שאישרה שימוש בנשק הרסני שאין דומה‬ ‫לו בהיסטוריה האנושית‪ ,‬אלא בגלל שפתחה מחדש לדיון את כללי המלחמה והמוסר האנושי והשפיעה באופן‬ ‫משמעותי על הדיפלומטיה בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫ברם‪ ,‬ככל שנקף הזמן ולמרות שהיה ברור שגורמים בממשלת יפן מבינים‪ ,‬כי מצבם חסר תקווה‪ ,‬העריך‬ ‫בתחילת יולי המודיעין האמריקאי‪ ,‬הן על סמך פענוח תשדורות דיפלומטיות יפניות והן על סמך מקורות‬ ‫אחרים‪ ,‬כי הגם שהממשלה היפנית מחפשת ערוצי הידברות עם בעלות הברית‪ ,‬כולל דרך הסובייטים‪ ,‬היא‬ ‫איננה מוכנה לשום הסכם ״כניעה ללא תנאים״ או משהו דומה לו‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫וריאציה נוספת על נושא ‘ההזדמנות המוחמצת’ היא זו הטוענת‪ ,‬כי הגם ששתי פצצות האטום היו מיותרות‪,‬‬ ‫קל וחומר הוא שלא היה צורך בפצצה השנייה וכי ההחלטה היפנית על הכניעה הייתה בלתי נמנעת‪ ,‬אלא‬ ‫למרבה הטרגדיה היפנים היו זקוקים לכמה ימים על מנת להגיע להסכמה לגבי הכניעה בין גורמי הכוח‬ ‫(במיוחד בקרב הצבא)‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫נכון למועד הטלת הפצצה על הירושימה קבעו ההערכות הצבאיות‪ ,‬כי היפנים ריכזו בקיושו כ‪ 560,000-‬חיילים‬ ‫וההערכות היו שעד למועד הפלישה המתוכנן ב‪ 1-‬לנובמבר יגיע המספר לכ ‪ .-680,000‬ב‪ 31-‬ליולי‪ ,‬במסגרת‬ ‫המשך ההכנות לפלישה המתוכננת‪ ,‬קבעה הערכה צבאית את מספר הנפגעים האמריקאים הצפויים בעת‬ ‫בפלישה לקיושו בלבד על ‪ - 394,859‬לא כולל את אלה שייהרגו באופן מיידי ולא יידרש כל טיפול רפואי‬ ‫עבורם‪ .‬יצוין‪ ,‬כי ממועד הטלת הפצצה על הירושימה ועד למועד הפלישה המתוכנן היו עוד כ‪ 12-‬שבועות‪.‬‬ ‫בהינתן שהאמריקאים ספגו כ‪ 7,000-‬נפגעים בשבוע נכון לתחילת אוגוסט‪ ,‬הרי שמדובר על עוד כ‪84,000-‬‬ ‫נפגעים עוד טרם הפלישה לקיושו‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫יש שטענו שפעולות ההכנה לפלישה הביאו למצב שתוך מספר שבועות יפן הייתה נכנעת גם ללא השימוש‬ ‫בפצצות האטום וללא הצורך לפלוש אליה‪ ,‬עקב הסגר הימי וההפצצות האינטנסיביות על שיטחה ולכן‬ ‫הפצצות האטומיות היו למעשה מיותרות‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫נטען גם‪ ,‬כי פגיעת פצצות האטום באוכלוסיה לא הייתה כה רבה והיות שגם כך נהרגו הרבה יותר אזרחים מן‬ ‫ההפצצות הקונבנציונאליות (כ‪ )800,000‬ורוב עריה של יפן הוחרבו‪ ,‬הרי שלא הייתה חשיבות מכרעת מהיבט‬ ‫זה (גרימת ‘שוק’ פסיכולוגי)‪ ,‬למותם של עוד כ‪ 135,000‬אזרחים ולהחרבתם של הירושימה ונגסאקי‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫גורם חשוב יותר הייתה הפגיעות של הצבא היפני שגברה מאוד הן בשל ניתוק מקורות האספקה בשל המצור‬ ‫המתהדק – דבר שהוא קריטי למדינה שהיא אי – והן בשל כיבושו של האי אוקינאווה‪ ,‬מה שהעמיד את‬ ‫המפציצים הטקטיים של ארה״ב בטווח הפצצה מקיושו‬ ‫‪.7‬‬ ‫טיעון שעלה רטרואקטיבית‪ ,‬אך גם בקרב שותפי סוד טרם השימוש היה‪ ,‬כי על ארה״ב לתת אזהרה מוקדמת‬ ‫ליפן טרם שימוש בנשק אטומי או לחליפין לבצע הדגמה באזור לא מיושב שתמחיש את עוצמתו של הנשק‬ ‫החדש‪.‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫כל מי שהיה מעורב בפרויקט ‘מנהטן’ מהנשיא ועד המדענים‪ ,‬היה סבור כי לאחר המלחמה תתקיים חקירה‬ ‫מקיפה של הקונגרס על רקע העלות הגבוהה של הפרויקט (כ‪ 2-‬מיליארד דולר)‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫גם טענות‪ ,‬כאילו בכירים בארה״ב ידעו אודות ההשפעות הצפויות של הקרינה הרדיואקטיבית על הניצולים‪,‬‬ ‫התגלו כחסרות בסיס‪ .‬זאת אפשר ללמוד על סמך הדו״ח שהוציא המדען הראשי של פרויקט ‘מנהטן’ –‬ ‫אופנהיימר‪ ,‬לאחר הניסוי בניו‪-‬מקסיקו שצפה‪ ,‬כי לא תהיה קרינה רדיואקטיבית בכמות משמעותית באזור‬ ‫הפיצוץ וזו שתהיה תתנדף במהרה וממילא כל מי שיהיה קרוב מספיק להיפגע מהקרינה ימות מפגיעתה‬ ‫הישירה של הפצצה‪ .‬גם תכתובות פנימיות המעידות על תגובותיהם של המדענים ושל אנשי הצבא כאשר‬ ‫התחילו להגיע דיווחים על נפגעי קרינה מיפן‪ ,‬מעידות על הפתעה עד כדי חוסר אמון בדיווחים‪ .‬יותר מכך‪,‬‬ ‫היות שהסיכון לקרינה נחשב מינימאלי‪ ,‬גנרל מרשל האמין שהכוחות הפולשים (לקיושו) יוכלו לעבור בבטחה‬ ‫באזור שיופצץ קודם לכן בנשק אטומי טקטי‪.‬‬ ‫‪ .10‬למדנו בתורה שכשנלחמים נגד עיר‪ ,‬גם במלחמת הרשות‪ ,‬לאחר שמציעים את אופציית הכניעה והיא נדחית‪,‬‬ ‫על המלחמה להיות תקיפה עד להכרעה ״ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה״‪( .‬דברים כ‪,‬‬ ‫פסוקים יב‪ ,‬כ) ודרשו חז״ל ״וצרת עליה ‪ -‬אף להרעיבה אף להצמיאה אף להמיתה במיתת תחלואים״‪‘( .‬ספרי’‬ ‫פרשת שופטים פיסקה ד) והרי העיר מלאה בילדים וזקנים ואנשים שאין להם עניין עם המלחמה‪ ,‬ואולי אף‬ ‫מתנגדים לה‪ ,‬ואף על פי כן מדריכה התורה לא לוותר ולהלחם עד ההכרעה‪ ,‬״עד רדתה״‪( .‬דברים כ‪ ,‬כ)‬ ‫למדנו‪ ,‬שכשאין ברירה‪ ,‬פוגעים בכולם‪ ,‬כולל בחפים מפשע‪.‬‬ ‫כך הסיק להלכה הגר״ש ישראלי זצ״ל‪ ,‬שכתב‪ :‬״לא מצינו במלחמה גם חובה לדקדק ולהבדיל בין דם לדם‪.‬‬ ‫ואף על פי שלאחר שכבשו עיר של שונא אסור להרוג את הטף והנשים‪ ...‬ברור שדין זה אמור רק לאחר‬ ‫שכבשום ונמצאים תחת ידינו‪ .‬אבל במהלך מלחמה‪ ,‬כשצרים על העיר וכיו״ב‪ ,‬אין שום חובה לדקדק וגם אין‬ ‫אפשרות לדקדק בדבר״‪‘( .‬עמוד הימיני’‪ ,‬שם‪ ,‬פרק ה)‬ ‫כך נוהגות גם המתוקנות שבאומות‪.‬‬ ‫נשער בנפשנו מה היה קורה אילו היו נמנעות בנות הברית חלילה מלהפציץ בשיטתיות את ברלין‪ ,‬שמא יהרגו‬ ‫נשים זקנים וטף‪ .‬האם היה העולם יכול למגר את החיה הנאצית?!‬ ‫אנחנו גם זוכרים איך נגמרה המלחמה נגד היפנים‪ ,‬על ידי שתי פצצות אטום שזרעו הרס עצום וגבו מאות‬ ‫אלפי קרבנות‪ ,‬ביניהם הרבה חפים מפשע‪ .‬אך ברור לכל העולם שדבר זה מוצדק ומוסרי‪ ,‬ואין מי שיפצה פה‬ ‫ויצפצף‪ ,‬וכפי שכתב הרב משה צבי נריה זצ״ל‪ :‬״מעשה חמור חד פעמי זה הוא שהציל מליוני חיילים ואזרחים‬ ‫ממוות ומהרס״‪‘( .‬צניף מלוכה’‪ ,‬במאמר על המלחמות‪ ,‬עמ’ ‪)89‬‬ ‫‪6‬‬ ‫הסכם השילומים‬ ‫הסכם השילומים (מכונה גם ״הסכם לוקסמבורג״) ‪ -‬הסכם שנחתם בין ישראל לגרמניה המערבית (על ידי שר‬ ‫החוץ משה שרת והקנצלר הגרמני קונרד אדנאואר) ב‪ 10-‬בספטמבר ‪ ,1952‬ובמסגרתו העבירה גרמניה לישראל‪,‬‬ ‫בין השנים ‪ 1953‬ל‪ ,1965-‬סכום של כ‪ 3-‬מיליארד מארק מערב גרמני כפיצוי על הסבל והנזק החומרי אשר נגרם‬ ‫ליהודים בתקופת השואה‪ .‬כמו כן התחייבה ממשלת גרמניה המערבית להעניק תשלום חודשי קבוע לשם מימון‬ ‫ההוצאות הרפואיות להן נדרשים ניצולי השואה‪ ,‬כפיצוי על הסבל במחנות הריכוז וההשמדה‪ ,‬וכפיצוי על אובדן‬ ‫זכויות בסיסיות כגון הזכות ללימודים לניצולים שהיו ילדים וכדומה‪ .‬גובה הפיצויים נקבע לפי קריטריונים שאמדו‬ ‫את מידת הנזק שנגרם לניצול השואה‪ .‬בהסכם נקבע כי גרמניה תשלם למדינת ישראל פיצוי כספי מתוך הכרה‬ ‫באחריותה לרצח בני העם היהודי ולפגיעה ברכוש ובנפש‪ .‬ההסכם כלל הכרה במדינת ישראל כמייצגת את העם‬ ‫היהודי ובפרט את הנרצחים בשואה‪ ,‬וכן כמדינה שנשאה בנטל העיקרי של קליטת הפליטים היהודים ושיקומם‬ ‫‪.1‬‬ ‫בן‪-‬גוריון טבע את המושג ״גרמניה האחרת״‪ ,‬שפירושו גרמניה של היום היא איננה גרמניה הנאצית ועל כן אין‬ ‫סיבה שלא לבוא במגע עם גוף זה‪ .‬לטענה זו סייעה הכרזתו של קונארד אדנאואר‪ .‬לטענתו של בן‪-‬גוריון לא‬ ‫ניתן להאשים את המדינה הגרמנית ואת העם הגרמני כיום באחריות מלאה על פשעי השואה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫בעוד שהעם היהודי יכול להרשות לעצמו להחרים את העם הגרמני הרי שהמדינה היהודית לא יכולה להחרים‬ ‫את המדינה הגרמנית‪ -‬מדינה לא יכולה להתנהל כמו עם‪ ,‬היא פועלת בעולם מושגים אחר‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫השילומים יפתרו חלק גדול מאוד מהמחסור במטבע זר ובכך יסייעו בהתבססות המדינה וימנעו את החשש‬ ‫להתמוטטותה הכלכלית‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫גרמניה חזרה לחיק משפחת העמים כפי שבא לידי ביטוי בסיום מצב המלחמה עם המעצמות (אוגוסט‬ ‫‪ .)1950‬הסברה שגרמניה לא תוכל לשוב ולהפוך למדינה ככל המדינות ללא בקשת מחילה מהעם היהודי על‬ ‫פשעיה התנפצה‪ .‬התחממות יחסי המעצמות עם גרמניה כמו גם תפקידה המרכזי במלחמה הקרה לא אפשרו‬ ‫לישראל להמשיך ולהטיל חרם עליה‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫בן‪-‬גוריון טען כי מצב בו ישראל לא תתבע את השילומים מגרמניה יהיה בבחינת ״הרצחת וגם ירשת״‪ .‬לדידו‬ ‫של בן‪-‬גוריון אין טעם ״לגמול״ לגרמנים על פשעיהם בכך שהיא תזכה גם ברכוש היהודי‪ .‬השילומים למדינת‬ ‫היהודית הריבונית הם כמעין ״נקמה״ בנאצים על פשעיהם והוכחה ניצחת שלא ניתן להכחיד את העם היהודי‬ ‫והנה שנים ספורות לאחר השואה הוא חי במדינה משלו בארצו‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫הצדק מחייב את גרמניה להשתתף בקליטתם של מאות אלפי ניצולי שואה שהגיעו לארץ חסרי כל ועול‬ ‫קליטתם נפל על כתפי המדינה‪.‬‬ ‫טיעוני המתנגדים‬ ‫מתנגדי ההסכם‪ ,‬מנחם בגין בראשם‪ ,‬טענו ש‪:‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫בחתימת ההסכם יש עוול מוסרי שכן הסכם שכזה מהווה מעין מחילה או כפרה לנאצים על פשעיהם‪ ,‬ונקיבת‬ ‫מחיר חומרי על סבל שלא ניתן להעריך בסכום כזה או אחר של דולרים‪ ,‬תהיה נחיצותו גדולה ככל שתהיה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫המשא ומתן מהווה את מכירת הכבוד הלאומי של העם היהודי‪ ,‬השילומים יפקירו את ״האינטרס האמיתי של‬ ‫ישראל״‪ ,‬לשמש כמדינה הריבונית של העם היהודי ולהשיב את כבודו שנרמס בשואה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫כמו כן נטען כי מיסוד יחסים מסחריים עם גרמניה יאיץ את תהליך הלגיטימציה שלה‪ ,‬שכבר החל ממילא‪,‬‬ ‫וייווצר הרושם שישראל מעניקה מחילה ״רשמית״ לעם הגרמני על פשעיו בשואה‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫עוד הם טענו שבשילומים באה לידי ביטוי מדיניות של קבצנות שאינה ראויה למדינה המכבדת את עצמה‪,‬‬ ‫מה גם שהסכום שהוצע על ידי גרמניה מהווה רק כ‪ 5%-‬מערכו האמיתי של הרכוש היהודי שנשדד‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫רעל לגנב‬ ‫רמב״ם הלכות נזקי ממון פרק ד’ הלכה ב’‪:‬‬ ‫״וכן הנותן סם המוות לפני בהמת חברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים״‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫ולכאורה הלכה זו היה מקומה בהלכות חובל ומזיק העוסקות בנזקים שעשה האדם עצמו ולא בהלכות נזקי‬ ‫ממון‪ .‬אלא שהרמב״ם מבאר כאן שאין חובה לאדם לשמור נכסי חברו כשיש לו שותף בנזק – כבהמה‬ ‫שאכלה את סם המוות (הרב שבתי רפפורט‪ ,‬הר עציון)‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫רמב״ם‪ ,‬נזקי ממון פרק ו‪:‬‬ ‫ז‪ .‬הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות‪...‬‬ ‫ח‪ .‬הזיק בעל הבית את השור אם הזיקו שלא לדעת‪ ,‬פטור‪ :‬שהרי אומר לו למה נכנסת שלא ברשות‪ ,‬עד‬ ‫ששגגתי בך‪ .‬ואם הזיקו לדעת‪ ,‬חייב נזק שלם‪ :‬מפני שיש לו רשות להוציאו מרשותו; אבל להזיקו‪ ,‬אין לו‬ ‫רשות‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫רמב״ם‪ ,‬הלכות חובל ומזיק פרק ו’‪:‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫המזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג‬ ‫ב‪.‬‬ ‫במה דברים אמורים ברשות הניזק‪ .‬אבל ברשות המזיק אינו חייב לשלם אלא אם הזיק בזדון אבל‬ ‫בשגגה או באונס פטור‪ .‬וכן אם היו שניהן ברשות או שניהם שלא ברשות והזיק אחד מהן ממון חבירו‬ ‫שלא בכוונה פטור‪.‬‬ ‫ללא רחמים ‪ /‬וויליאם דה‪-‬מיל‬ ‫בחוץ‪ :‬ביערות התחממו בשמש אוקטובר – בליל‪-‬גוונים של עצים‪ ,‬אוויר גדוש ניחוחי‪-‬סתיו‪ ,‬וריחה החריף‪ ,‬המעורר‬ ‫של אדמה לחה‪ ,‬מכוסה עלי‪-‬שלכת‪ .‬בפנים‪ :‬גבר יצא מחדר‪-‬הרחצה‪ ,‬נכנס לחדר‪-‬המגורים המרוהט בפשטות‬ ‫מודגשת‪ ,‬ניגש לארון‪-‬קיר השקוע בקורות‪-‬הארנים של כותל בניין ההרים והצטחק צחוק נתעב‪ .‬היה זה ארונו‬ ‫הפרטי‪ ,‬הננעל על‪-‬ידי בריח קפיצי‪ ,‬ובו שמר את הרובים‪ ,‬התחמושת‪ ,‬חכות‪ ,‬מכשירים שונים ומשקאות חריפים‪.‬‬ ‫אפילו לאשתו לא היה מפתח לארון‪ ,‬כי ג’אדסון וואב אהב את חפציו האישיים והרגשת‪-‬עוול עמוקה תקפה אותו‬ ‫אם נגעה בהם יד זרה‪ .‬דלת הארון היתה פתוחה; הוא ארז את חפציו לקראת החורף ובעוד דקות מועטות ייצא‬ ‫בדרכו חזרה לציביליזציה‪.‬‬ ‫כאשר התבונן במדף‪ ,‬עליו עמדו בקבוקי המשקאות‪ ,‬היה שוב צחוקו כלל וכלל לא נעים‪ .‬כל הבקבוקים היו‬ ‫פקוקים וחתומים‪ ,‬פרט ל״רבע״ של בורבון אשר הועמד כפתיון מלפנים וכוס לוויסקי לצידו‪ .‬בקבוק זה לא היה‬ ‫מלא‪ ,‬אפילו לא כדי מחציתו‪ .‬כאשר לקח אותו מן המדף‪ ,‬קראה אשתו מחדר המיטות הסמוך‪:‬‬ ‫‪ −‬אצלי הכל ארוז‪ ,‬ג’אדסון‪ .‬האם אלאק לא בא עדיין לנתק את המים ולקחת את המפתחות?‬ ‫אלק גר במרחק מיל אחד מכאן‪ ,‬במורד הכביש‪ ,‬ושימש שומר בתיהם של תושבי העיר כאשר לא נמצאו במקום‪.‬‬ ‫‪ −‬הוא למטה‪ ,‬באגם‪ ,‬מוציא את הסירות מהמים‪ .‬אמר שיחזור בעוד חצי שעה‪.‬‬ ‫מארציה נכנסה לחדר‪ ,‬נושאת את מלתחת‪-‬הבגדים שלה‪ .‬בראותה את הבקבוק בידי בעלה‪ ,‬נעצרה מופתעת‪.‬‬ ‫‪ −‬ג’אדסון‪ – ,‬אמרה בתוקף – אינך מתכוון ללגום לגימה בשעה עשר בבוקר?‬ ‫‪ −‬את טועה בי‪ ,‬יקירתי‪ – ,‬הוא צחק צחוק עצור – איני מוציא שום דבר מתוך הבקבוק‪ .‬אני רק מכניס לתוכו‬ ‫״קפיץ״ קטן‪.‬‬ ‫כפו הקפוצה נפתחה‪ .‬הוא הניח על השולחן שתי גלולות לבנות קטנות והחל חולץ את הפקק מבקבוק הוויסקי‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫עיניה התכווצו כשהשגיחה במעשהו‪ .‬היא למדה לירוא את הנעימה הזאת בקולו‪ ,‬אותה נעימה שהשתמש בה‪ ,‬שעה‬ ‫שהתכונן ״להכניס קפיץ״ באיזה עסק מסחרי‪- .‬זה שפרץ לארוני בחורף שעבר וגנב את הליקר שלי‪ ,‬ינסה בוודאי‬ ‫לעשות שנית ברגע שנסתלק מכאן‪ – ,‬המשיך – אלא שהפעם יתחרט במקצת‪ ...‬נשימתה נעתקה למראה התנהגו־‬ ‫תו האכזרית‪ ,‬נוטרת הנקם‪ .‬הוא הכניס את הגלולות אחת אחת לתוך הבקבוק והרימו כדי לראותן נמסות‪.‬‬ ‫‪ −‬מה הן? – שאלה – משהו שיגרום להקאה?‬ ‫‪ −‬ואיזו! ‪ -‬הוא נראה מוקסם כשהפך את הבורבון הטהור לסם‪-‬מוות – מכל מקום‪ ,‬איש עוד לא מצא לזה‬ ‫תרופה‪ .‬אם זה נכנס‪ ,‬הדבר בטוח‪.‬‬ ‫הוא פקק את בקבוק‪-‬הנקם והניחו שוב על המדף ליד כוסית הוויסקי‪.‬‬ ‫‪ −‬עבודה נקייה‪ – ,‬העיר בקורת רוח – ועתה‪ ,‬מר גנב‪ ,‬אם תתפרץ – שתה נא לרוויה; הפעם לא תהא עיני‬ ‫צרה בך‪ .‬פני האישה החווירו‪.‬‬ ‫‪ −‬אל תעשה זאת‪ ,‬ג’אדסון‪ – ,‬היא התנשמה כבדות – זה איום; זהו רצח!‬ ‫‪ −‬אם אני יורה בגנב שפרץ לביתי בכוח‪ ,‬אין החוק מכנה זאת בשם רצח‪ - ,‬השיב בקול גס – כמו כן‪,‬‬ ‫השימוש ברעל‪-‬חולדות הוא דבר חוקי בהחלט‪ .‬הדרך היחידה‪ ,‬בה יכולה חולדה להיכנס לתוך ארון זה‪ ,‬היא‬ ‫על‪-‬ידי שבירתו‪ .‬מה קורה אחר‪-‬כך – עסקה הוא ולא עסקי‪.‬‬ ‫‪ −‬אל תעשה זאת‪ ,‬ג’אדסון‪ – ,‬ביקשה – החוק אינו מעניש על גניבה במחתרת במוות; איזו זכות יש לך‪...‬‬ ‫‪ −‬כאשר המדובר הוא בהגנת רכושי‪ ,‬אני מחוקק בעצמי את חוקי!‬ ‫קולו העמוק העלה על הדעת נהמת כלב גדול‪ ,‬מתריס בזעף לנוכח סכנת אובדנה של עצם‪.‬‬ ‫‪ −‬אבל כל מה שעשו לא היה אלא גניבת מעט ליקר‪ – ,‬התחננה היא – וודאי אילו נערים בשעת משחקם‪.‬‬ ‫הם לא גרמו כל נזק ממשי‪.‬‬ ‫‪ −‬לא זה העיקר‪ – ,‬אמר ג’אדסון – אם אדם עוצר אותי ושודד ממני חמישה דולרים‪ ,‬יחרה לי הדבר ממש‬ ‫כאילו לקח מאה‪ .‬גנב הוא תמיד גנב‪.‬‬ ‫היא עשתה נסיון אחרון‪:‬‬ ‫‪ −‬אנו לא נהיה כאן עד לאביב הבא‪ ,‬אינני יכולה לשאת את המחשבה אודות מלכודת‪-‬המוות הממתינה פה‬ ‫כל הזמן‪ ,‬שער בנפשך שמשהו יקרה לנו‪ ,‬ואיש אינו יודע על‪...‬‬ ‫הוא צחק שנית לרצינות שבה קיבלה את הדבר‪.‬‬ ‫‪ −‬אנו ננסה את מזלנו בעניין זה‪ – ,‬אמר – את ערימת הכסף שלי צברתי על‪-‬ידי שסיכנתי מזלי‪ ,‬שיחקתי עם‬ ‫הגורל‪ .‬אם אמות‪ ,‬רשאית את לעשות כרצונך‪ .‬החומר יהיה שלך‪.‬‬ ‫היא ידעה‪ ,‬כי אין כל תועלת להתווכח אתו‪ .‬תמיד היה חסר‪-‬רחמים בכל הנוגע לעסקים ולגבי כל מי שעמד‬ ‫בדרכו‪ .‬היא פנתה אל הדלת החיצונית באנחת‪-‬תבוסה‪.‬‬ ‫‪ −‬ארד עם הכביש ואפרד ממשפחת‪-‬האיכר‪ – ,‬אמרה בשקט – תוכל לקחת אותי שם‪.‬‬ ‫היא החליטה לספר לאשתו של אלק‪ .‬מישהו חייב לדעת‪.‬‬ ‫‪ −‬אוקיי‪ ,‬יקירתי‪ – ,‬הוא צחק בטוב‪-‬לב – ואל תדאגי לגנב המסכן שלך‪ .‬אדם אינו נפגע‪ ,‬אלא אם כן היה ראוי‬ ‫לכך‪.‬‬ ‫היא ירדה בשביל והוא החל סוגר את דלת הארון; ואז נעצר‪ ,‬נזכר בנעלי‪-‬הציד שלו המתייבשות בחוץ על המרפסת‬ ‫בארון‪ .‬הוא השאיר את הדלת פתוחה ויצא לקחתן מעל שולחן האיכרים הכבד שבאכסדרה‪ ,‬שם עמדו ליד תרמילו‬ ‫ומעיל‪-‬ההרים שלו‪ .‬אלק היה הולך ובא מן האגם ונופף לו בידו מרחוק‪ .‬לשמע צעדיו הכבדים של ג’אדסון‪ ,‬הפקיר‬ ‫חולד הרים את הצנובר‪ ,‬שהתכונן לצרף למחסנו שבקיר‪-‬החדר‪ ,‬ונעלם במהירות‪-‬הבזק‪ .‬ג’אדסון לקח את נעליו‬ ‫ובפנותו‪ ,‬דרך על הצנובר‪ .‬רגלו מעדה‪ ,‬הוא התמוטט וראשו נחבט בשולחן הכבד‪ .‬אחרי דקות מספר החלו חושיו‬ ‫חוזרים אליו‪ .‬זרועו החסונה של אלק תמכה בו‪ .‬הוא היה שרוע על רצפת‪-‬המרפסת וקול נעים אמר‪:‬‬ ‫‪ −‬זה כלום‪ ,‬מיסטר וואב; שום דבר לא ‘תחתכת‪ .‬רק ‘תעלפת לרגע‪ .‬הנה‪ ,‬שתה מזה; זה יחזיר ‘תך לעניינים‪.‬‬ ‫כוס וויסקי קטנה נלחצה אל שפתיו‪ .‬מוכה סנוורים היה עדיין וחושיו מתעלפים למחצה‪ .‬פתח שפתיו ושתה‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫בגיא צלמוות‬ ‫הרוכבים התקדמו בעצלתיים‪ ,‬ראשיהם מורכנים‪ .‬הדרך הארוכה והחדגונית לצקלג‪ ,‬כמו מותאמת הייתה למצב‬ ‫רוחם‪ .‬השמש קפחה על ראשיהם‪ ,‬אולם איש לא עצר לנוח‪ .‬גם רכיבה עשויה לספק עניין כלשהו לענות בו‪,‬‬ ‫כשהראש כה טרוד‪ .‬לעיתים נדירות הפרו חילופי משפטים ספורים את השקט‪ ,‬אולם גם הם נאמרו בקול נמוך‪ ,‬ולא‬ ‫נסבו אלא על מושכות הסוסים‪.‬‬ ‫ידעו חייליו של דוד ימי נדודים ומחבואים מפני כוחותיו של שאול הרודף את נפש מנהיגם‪ ,‬אולם מסע זה‪ ,‬שנכפה‬ ‫עליהם בחשדנות שרי פלישתים דווקא‪ ,‬הגדיש את הסאה‪.‬‬ ‫הכול הרהרו בדבר אחד‪ .‬לא זו בלבד שגורשו מגת בחרפה‪ ,‬אלא שברגעים אלו מתחולל לו קרב גורלי בין ישראל‬ ‫ופלישתים‪ ,‬והגדוד‪ ,‬שבע מלחמה תלאות ותהילה‪ ,‬איננו נלחם‪ .‬בשום צד‪.‬‬ ‫‘אכן‪ ,‬מנהיג נאה לנו’ ‪ -‬רטן אוריה ‪‘ -‬משלחים אותו בעלבון צורב‪ ,‬והוא אומר‪‘ :‬טוב’‪ .‬והולך‪ ,‬כאילו לא אירע דבר’!‬ ‫נפשו של אוריה הייתה מרה עליו במיוחד‪ ,‬שכן צירוף גדודו של דוד לחילות אכיש מלך גת‪ ,‬בא לו לאוריה כמתת‬ ‫שמיים‪.‬‬ ‫שמו של אוריה נודע בגת ובאשקלון כנושא כליו לשעבר של גלית‪ .‬זה שלא נקף אצבע כשאדונו הוטח ארצה‬ ‫ברעם אדירים‪ ,‬חלוק אבן במצחו‪ .‬בגלותו אחר דוד לבין חבריו לשעבר‪ ,‬סבר אוריה לפי תומו כי עתה ירכוש לו‬ ‫שם של כבוד בקרב סרני פלישתים‪ .‬עכשיו נכזבה תוחלתו‪.‬‬ ‫בשעת מבחן‪ ,‬שוב הוטחה בפניו שאלת נאמנותו הכפולה‪.‬‬ ‫‘באמת‪ ,‬לבי משתוקק לשדה הקרב’‪ ,‬הרהר בקול אבישי בן צרויה‪ ,‬שרכב לצד אוריה בין וותיקי החיילים‪‘ .‬לו זרחה‬ ‫עלי שמש המערכה‪ ,‬ראשי אכיש ושאול גם יחד הייתי מפיל לפני אדוננו דוד‪ ,‬והקץ לצרות’‪.‬‬ ‫אוריה הוסיף‪ ,‬מסנן את המילים מבין שיניו‪‘ :‬ראש שאול כבר היה בידו‪ .‬אלוהים הסגיר לנו את שאול‪ ,‬בודד וחסר‬ ‫ישע במערה‪ .‬לו רק נתן דוד באותה עת פורקן לחרבך כאשר שאלת ממנו! אז היה הוא כיום הזה מלך ישראל‬ ‫וכולנו שרים ומצווים‪ .‬תחת זאת‪ ,‬היינו ונותרנו חבורה פרועה של משוללי זהות הנמלטים על נפשם’‪.‬‬ ‫‘ההיטב חרה לך’? התערב קולו המוכר של חושי בשיחה‪ .‬הרוכבים המאזינים נפנו אל הדובר בציפיה‪ ,‬חלקם מתחייך‬ ‫קמעא‪ .‬חזקה עליו על חושי הארכי שלשונו המושחזת תיצוק ניצוצות שעשוע גם בשעה קודרת זו‪ .‬מעטים השכילו‬ ‫לזהות מאחרי שנינות‪-‬לשונו של חושי את ליבו הרגיש‪ .‬מתרעם היה על כל פושק שפתיים שיצר מעמסה על נפשו‬ ‫המתייסרת של דוד בימים אלו‪.‬‬ ‫‘זוכר אני’‪ ,‬המשיך חושי‪‘ ,‬עת לא רחוקה‪ ,‬בה הצלת נפשך בזכות היות דוד אדוננו שונא שפיכות דמים‪ .‬הבאמת‬ ‫חשבת כי נבהל מפניך‪ ,‬נושא הכלים‪ ,‬בהפילו ארצה את גלית הגדול?‬ ‫צמא קרבות אתה כעת‪ ,‬אך אין אתה קובל על עמודך מנגד אז‪ .‬אכן‪ ,‬באת על גמולך ביד נדיבה‪ .‬שידוך מיוחס‬ ‫קיבלת כפרס‪ ,‬עצת אחיתופל סבא מן הסתם‪ .‬מה דעתך להיות נקי לביתך שנה‪ ,‬תחת שחרך קרבות? בת כמה‬ ‫היא כבר בת שבע כלתך? חמש’?‪.‬‬ ‫לפחות שלושים לוחמים שנאספו סביב חילופי הדברים צחקקו בליאות‪.‬‬ ‫פני אוריה נתכרכמו‪ .‬נשואיו החפוזים לנכדתו הפעוטה של יועץ המלך לא נכללו ברשימת נושאי הדיון האהובים‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫דוד‪ ,‬עד כה התנהל מהורהר‪ ,‬הוגה ביהונתן רעהו הנצב בפני קרב לעת הזאת‪ ,‬אולם עתה התנער משרעפיו‪:‬‬ ‫‘ אין אומרים לו לגר צדק זכור מעשיך הראשונים’! גער בחושי‪‘ .‬אחד מאיתנו הוא אוריה‪ ,‬ואומץ ליבו אינו מוטל‬ ‫בספק‪ ,‬כמוהו כגבורת אבישי‪ .‬אכן ידידי’ – נפנה לאבישי – ‘אין אני מפקפק בכוחך להסיר ראשו של איש במלחמה‪,‬‬ ‫אך תן דעתך אבישי! הנקפד חיי מלך ישראל בצאתו לישע עמו מול פלשתים הערלים? כמה מישראל יירפו ידיהם‬ ‫וייפלו חללים!? לאו! אחת אמרתי‪ :‬ידי לא תהיה בו’!‬ ‫‪10‬‬ ‫רבים מן השומעים הנהנו בהסכמה‪ .‬גם לאחר שהותם בשדות פלישתים‪ ,‬ליבם היה במחנה ישראל‪ .‬יש את נפשם‬ ‫להלחם‪ ,‬אולם לא באחיהם‪.‬‬ ‫יואב בן צרויה‪ ,‬כיאה לבכיר החיילים‪ ,‬יצק את רחשי ליבם של חבריו להצעה חדשה‪.‬‬ ‫‪‘ −‬אם כן‪ ,‬הבה נדהר לגלבוע‪ ,‬ונאמת את חשדות שרי פלשתים! הלא בהיות המלחמה אליהם מפנים ומאחור‪,‬‬ ‫ייפלו כחיטה לפני החרמש‪ ,‬ועם שמחת הנצחון יתרצה לנו שאול’!‬ ‫דוד‪ ,‬הניד בראשו בכבדות לאות שלילה‪‘ .‬הרי בבית אכיש מצאנו מפלט‪ ,‬ומעל שולחנו אכלנו‪ .‬די לי הונאה שהוניתי‬ ‫אותו בהביאי לו שלל העמים‪ ,‬כביכול מיהודה‪ .‬ריח הבגידה מחיר יקר הוא‪ ,‬יקר מדי‪ ,‬גם עבור נצחון כזה‪ .‬מודה‬ ‫אני לאלוהי‪ ,‬המשגיח עלי מעודי עד היום הזה‪ ,‬שהצילני מברירה נוראה זו בין בגידה בעמי לתרמית שפלה וכפיות‬ ‫טובה‪ .‬לא‪ .‬ברי לי כי כאן מקומנו‪ .‬רק תמהני‪ ,‬מה צופנת לנו בחובה דרך זו‪ ,‬ולבי סוער’‪‘ .‬ובכן‪ ,‬גם פלשתים‬ ‫מחוסנים הם מפגיעתנו’? עלתה מחאה מבין השורות‪.‬‬ ‫‪‘ −‬כן’‪ ,‬השיב דוד‪‘ ,‬לא אפר אמונים כל עוד אכיש עומד בראשם‪ .‬אולם יום יבוא‪...‬״‬ ‫‪‘ −‬יום יבוא! אכן‪ ,‬היום הוא היום! יום דין! יום פריעת כל עצה‪ ,‬יום הרס וחורבן! הביטו’!‬ ‫יאוש מר היה בזעקה זו‪ .‬הרוכבים נשאו עיניהם והבחינו בענן שחור כבד מיתמר מעל מקומה של צקלג‪ .‬בבת‬ ‫אחת נגלה המחזה לעיניהם‪ ,‬שכן הם חלפו על פני הגבעה האחרונה בדרכם‪ ,‬אולם לא היתה זו הדרך הנוחה אשר‬ ‫גרמה לגדוד כולו להפוך משורת רוכבים עייפים המשתרכת בלאות‪ ,‬לסופת אבק דוהר‪ .‬כל היקרים לליבם שוהים –‬ ‫או שהו ‪ -‬בעיר הזאת‪.‬‬ ‫לו ההין אחד הנודדים לכנות שם בית למקום – בצקלג ישכון‪.‬‬ ‫רגעים ספורים חלפו עד שעצרו‪ ,‬מתנשפים‪ ,‬על גבול העיר‪ .‬שום נחמה לא הייתה במחזה מקרוב‪ .‬צקלג היתה לעיי‬ ‫חרבות מעשנים‪.‬‬ ‫בליל קולות רוגש עלה‪ .‬לא ניתן היה להבחין בדוברים‪:‬‬ ‫‪‘ −‬העמלקים’!‬ ‫‪‘ −‬נועה’!‬ ‫‪‘ −‬ילדי‘!‬ ‫‪‘ −‬הבית החדש שלנו’!‬ ‫‪‘ −‬איזה מנהיג מצאנו לנו’!‬ ‫‪‘ −‬תמיד לא בזמן‪ ,‬לא במקום‘!‪.‬‬ ‫‪‘ −‬הלאה דוד’!‬ ‫בפתאומיות השתרר שקט‪ .‬שקט מתוח ומאיים‪ ,‬הצופן בחובו וודאות של התפרצות קרובה‪.‬‬ ‫לאט אך בבטחה‪ ,‬צעדו הלוחמים לאחור‪ .‬פניהם חרושות עקבות התלאות‪ ,‬הביעו עצב וזעם נורא‪ .‬תנועתם הלכה‬ ‫ויצרה מעגל שבמרכזו נצב איש בודד‪ .‬דוד‪.‬‬ ‫חלק מן האנשים כבר נרכן לאדמה‪ ,‬אוסף בהחלטיות אבנים‪ .‬אבנים כבדות ככל שיכלו לצבור‪.‬‬ ‫עיניהם היו מקובעות באיש שהובילם עד הלום‪.‬‬ ‫דוד עצם עיניו‪ .‬דומה שחייו הרדופים קרבים אל סופם המחפיר‪ .‬תמונות רבות חלפו לנגד עיניו במהירות הבזק‪.‬‬ ‫תקווה נואשת עוד הייתה בו‪ ,‬לשלוף מעברו נקודת אחיזה‪ ,‬להשיב לו בעזרתה את השליטה על המורדים מרי‬ ‫הנפש‪ .‬שטפו החזיונות בנפש דוד‪:‬‬ ‫‘הנה הורי‪ .‬אבא ישי‪ ,‬שלא חטאת לאדם מעולם‪ .‬אמא שהאמנת בי כשאיש לא עשה כן‪ .‬שניכם מתים‪ .‬אתם‪ ,‬ואחי‬ ‫שהפקרתי בתמימותי בידי מלך מואב הבוגדני והאכזר‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫אכן‪ ,‬בקרוב קץ למצפון הכואב‪ .‬לא עוד לילות ייסורים נטולי שינה‪.‬‬ ‫יהונתן רעי כאח לי‪ ,‬מאהבתך‪ ,‬מציפיית ראות פניך‪ ,‬אשאב תעצומות נפש’‪.‬‬ ‫אותו רגע התחוור לדוד‪ ,‬בבהירות נוראה השמורה רק להולכים למות או לנביאים‪ ,‬כי לא יראה עוד את פני יהונתן‪.‬‬ ‫המוות יפריד ביניהם‪.‬‬ ‫‘מיכל היקרה‪ .‬מי יודע מקומך‪ .‬מזמן נלקחת ממני בכוח‪ .‬אחינועם ואביגיל‪ .‬האראה זיו פניכן‪ ,‬או חלילה‪ ,‬גופותיכן‬ ‫מתגוללות באחד מתלי האבנים המשחירים כאן?‬ ‫רעי למודי המלחמה‪ .‬הנה הם כאן‪ ,‬סביבי‪ .‬עוד מעט וסקלוני‪ .‬הלא הם שאהבו לשבת על סלע‪ ,‬להאזין לי בזמרי‬ ‫לאלוהים’‪...‬‬ ‫אז פקח דוד עיניו‪ .‬קומתו נזדקפה‪.‬‬ ‫למראה פניו נשמטו האבנים בבלי דעת מידי האנשים‪ .‬מביטים היו בו בהשתאות‪ ,‬כמו ראוהו לראשונה‪ ,‬שהיו עיניו‬ ‫גדולות‪ .‬גדולות וזורחות‪ ,‬ומהעיניים נבטים מראות‪ .‬מראות משפחותיהם האהובות‪ ,‬בריאות ושלמות‪ .‬מראות עמלקים‬ ‫ופלישתים נופלים בהמון‪ .‬מראה עם חוגג נושא ארון קודש‪.‬‬ ‫אט אט‪ ,‬אך בבטחה נעו כולם אל הסוסים‪ .‬כעת נכונים היו לעשות ככל אשר יצוום אדונם‪.‬‬ ‫יודעים היו בוודאות מפליאה‪ ,‬כי אם יוצרכו לכך ‪ -‬יוכלו לעמלקים לפלשתים ולכל שבעת העממים גם יחד‪ .‬כח‬ ‫טמיר נמסך בעורקיהם‪ ,‬כח ששפע ממלכם‪.‬‬ ‫ויתחזק דוד בה’ אלוהיו‪.‬‬ ‫תשרי תשס״ג‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צה עמוד א‬ ‫שמואל ב’ כ״א‪ +‬וישבי בנב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה ויאמר‬ ‫להכות את דוד‪ .‬מאי וישבי בנוב? אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬איש שבא על עסקי נוב‪ .‬אמר ליה הקדוש ברוך‬ ‫הוא לדוד‪ :‬עד מתי יהיה עון זה טמון בידך? על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים‪ ,‬ועל ידך נטרד דואג האדומי‪ ,‬ועל‬ ‫ידך נהרגו שאול ושלשת בניו‪ .‬רצונך ‪ -‬יכלו זרעך או תמסר ביד אויב? אמר לפניו‪ :‬רבונו של עולם! מוטב‬ ‫אמסר ביד אויב‪ ,‬ולא יכלה זרעי‪ .‬יומא חד נפק לשכור בזאי‪ .‬אתא שטן ואידמי ליה כטביא‪ ,‬פתק ביה גירא‬ ‫ולא מטייה‪ .‬משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים‪ .‬כדחזייה ישבי בנוב אמר‪ :‬היינו האי דקטליה לגלית אחי‪.‬‬ ‫כפתיה‪ ,‬קמטיה‪ ,‬אותביה ושדייה תותי בי בדייא‪ .‬אתעביד ליה ניסא‪ ,‬מכא ליה ארעא מתותיה‪ .‬היינו דכתיב‬ ‫‪+‬תהלים י״ח‪ +‬תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסלי‪ .‬ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה‪ ,‬אבישי בן צרויה‬ ‫הוה קא חייף רישיה בארבעא גרבי דמיא‪ ,‬חזינהו כתמי דמא‪ .‬איכא דאמרי‪ :‬אתא יונה איטריף קמיה‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫כנסת ישראל ליונה אימתילא‪ ,‬שנאמר ‪+‬תהלים ס״ח‪ +‬כנפי יונה נחפה בכסף ‪ -‬שמע מינה דוד מלכא דישראל‬ ‫בצערא שרי‪ .‬אתא לביתיה ולא אשכחיה‪ .‬אמר‪ ,‬תנן‪ :‬אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין‬ ‫בשרביטו‪ .‬בשעת הסכנה מאי? אתא שאיל בי מדרשא‪ .‬אמרו ליה‪ :‬בשעת הסכנה שפיר דמי‪ .‬רכביה לפרדיה‪,‬‬ ‫וקם ואזל‪ ,‬קפצה ליה ארעא‪ .‬בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אמיה דהוות נוולא‪ ,‬כי חזיתיה פסקתה לפילכה‬ ‫שדתיה עילויה‪ ,‬סברא למקטליה‪ ,‬אמרה ליה‪ :‬עלם אייתי לי פלך! פתקיה בריש מוחה‪ ,‬וקטלה‪ .‬כד חזייה ישבי‬ ‫בנוב אמר השתא הוו בי תרין‪ ,‬וקטלין לי‪ ,‬פתקיה לדוד לעילא‪ ,‬ודץ ליה לרומחיה‪ ,‬אמר‪ :‬ניפול עלה ונקטל‪.‬‬ ‫אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא‪ - .‬ונימא ליה איהו! ‪ -‬אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫שמואל א פרק כט‬ ‫(א) ויקבצו פלשתים את כל מחניהם אפקה וישראל חנים בעין אשר ביזרעאל‪( :‬ב) וסרני פלשתים עברים‬ ‫למאות ולאלפים ודוד ואנשיו עברים באחרנה עם אכיש‪( :‬ג) ויאמרו שרי פלשתים מה העברים האלה ויאמר‬ ‫אכיש אל שרי פלשתים הלוא זה דוד עבד שאול מלך ישראל אשר היה אתי זה ימים או זה שנים ולא מצאתי‬ ‫בו מאומה מיום נפלו עד היום הזה‪( :‬ד) ויקצפו עליו שרי פלשתים ויאמרו לו שרי פלשתים השב את האיש‬ ‫וישב אל מקומו אשר הפקדתו שם ולא ירד עמנו במלחמה ולא יהיה לנו לשטן במלחמה ובמה יתרצה זה‬ ‫אל אדניו הלוא בראשי האנשים ההם‪( :‬ה) הלוא זה דוד אשר יענו לו במחלות לאמר הכה שאול באלפיו ודוד‬ ‫ברבבתיו‪( :‬ו) ויקרא אכיש אל דוד ויאמר אליו חי ה’ כי ישר אתה וטוב בעיני צאתך ובאך אתי במחנה כי לא‬ ‫מצאתי בך רעה מיום באך אלי עד היום הזה ובעיני הסרנים לא טוב אתה‪( :‬ז) ועתה שוב ולך בשלום ולא‬ ‫תעשה רע בעיני סרני פלשתים‪( :‬ח) ויאמר דוד אל אכיש כי מה עשיתי ומה מצאת בעבדך מיום אשר הייתי‬ ‫לפניך עד היום הזה כי לא אבוא ונלחמתי באיבי אדני המלך‪( :‬ט) ויען אכיש ויאמר אל דוד ידעתי כי טוב‬ ‫אתה בעיני כמלאך אלהים אך שרי פלשתים אמרו לא יעלה עמנו במלחמה‪( :‬י) ועתה השכם בבקר ועבדי‬ ‫אדניך אשר באו אתך והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו‪( :‬יא) וישכם דוד הוא ואנשיו ללכת בבקר לשוב אל‬ ‫ארץ פלשתים ופלשתים עלו יזרעאל‪:‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫שמואל א פרק ל‬ ‫)א) ויהי בבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי ועמלקי פשטו אל נגב ואל צקלג ויכו את צקלג וישרפו אתה‬ ‫באש‪( :‬ב) וישבו את הנשים אשר בה מקטן ועד גדול לא המיתו איש וינהגו וילכו לדרכם‪( :‬ג) ויבא דוד ואנשיו‬ ‫אל העיר והנה שרופה באש ונשיהם ובניהם ובנתיהם נשבו‪( :‬ד) וישא דוד והעם אשר אתו את קולם ויבכו עד‬ ‫אשר אין בהם כח לבכות‪( :‬ה) ושתי נשי דוד נשבו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי‪( :‬ו) ותצר‬ ‫לדוד מאד כי אמרו העם לסקלו כי מרה נפש כל העם איש על בנו בניו ועל בנתיו ויתחזק דוד בה’ אלהיו‪:‬‬ ‫(ז) ויאמר דוד אל אביתר הכהן בן אחימלך הגישה נא לי האפד ויגש אביתר את האפד אל דוד‪:‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫כשבא גלית והיה הכובע שלו סגור‪ ,‬ואין פותח בשביל לכרות ראשו‪ ,‬אמר לו אוריה‪‘ :‬אם אפתח לך תיתן לי‬ ‫אשה?’ ואמר לו דוד‪‘ :‬אתן’‪ .‬אמר לו הקב״ה‪‘ :‬בנות ישראל אתה מחלק! חייך‪ ,‬אשתך נתונה לו’‪ ,‬היא בת שבע‬ ‫הראויה לדוד״ (כלי יקר לניאדו לשבת נו‪):‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫רש״י מסכת סנהדרין דף סט עמוד ב‬ ‫מדורות הראשונים ‪ -‬שהיו מולידין בני שמונה שנה‪ .‬מדכתיב בת שבע בת אליעם ואליעם בן אחיתופל‪...‬‬ ‫חצי ימיו של אדם שלשים וחמש ‪ -‬דכתיב (תהלים צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה‪ ,‬פשו להו עשרין ושית‬ ‫לאחיתופל כשנולד שלמה‪ ,‬ובתוך עשרים ושש שנים נולדו שלשה דורות‪ :‬אליעם ובת שבע ושלמה‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫שמואל א פרק כד‬ ‫(ג) ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה‬ ‫ישבים‪( :‬ד) ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר ה’ אליך הנה אנכי נתן את איביך איבך בידך ועשית לו‬ ‫כאשר יטב בעיניך ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט‪( :‬ה) ויהי אחרי כן ויך לב דוד אתו על‬ ‫אשר כרת את כנף אשר לשאול‪( :‬ו) ויאמר לאנשיו חלילה לי מה’ אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח‬ ‫ה’ לשלח ידי בו כי משיח ה’ הוא‪( :‬ז) וישסע דוד את אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל שאול ושאול קם‬ ‫מהמערה וילך בדרך‪:‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן כה‬ ‫כשברח דוד משאול הלך דוד וכל בית אביו אצל מואב‪ ,‬אמר להם קבלו בית אבא‪ ,‬שנאמר וינחם את פני‬ ‫מלך מואב (ש״א שמואל‪ ,‬א’ כב ד)‪ ,‬ויאמר (ישב) [אל מלך מואב יצא] נא אבי ואמי (שם שם ‪/‬שמואל א’‪ /‬ג)‪,‬‬ ‫וקבלו אותם‪ ,‬כיון שיצא דוד עמד מלך מואב והרג לאביו ולאמו ולאחיו של דוד‪ ,‬לא נשתייר מהם אלא אחד‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫עבדות‬ ‫‪.1‬‬ ‫סדר דיני התורה פותח בצו לביטול העבדות‪ ,‬שלא יהיה אדם משיראל שולט באחיו ומשעבדו‪ .‬על כך נצטוו‬ ‫בני ישראל כשלושת אלפים שנה לפני שרעיון ה נתגבש ונתקבל אצל אומות העולם‪ .‬השעבוד לצמיתות‬ ‫שהיה נהוג אז בעולם כולו‪ ,‬הוגבל מכוח התורה מיד‪ ,‬ולא הותר לעבוד עבודת עבד אלא במשך שש שנים‬ ‫לכל היותר‪( .‬מאוצרנו הישן)‬ ‫‪.2‬‬ ‫אולם‪ ,‬התורה בחוקיה מביאה לסילוק מוסד העבדות‪ :‬״שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חנם״‪ .‬זהו‬ ‫כלל‪ ,‬שאינו מאפשר לעבדות להתמסד כמעמד חברתי‪ .‬אנו רואים מההפטרה כמה קשה היה חוק זה על‬ ‫האדונים‪ ,‬שסרבו לשחרר את עבדיהם‪ .‬מדוע אם כך אין התורה מבטלת ושוללת מוסד זה מלכתחילה? יש‬ ‫להבין שהעבדות‪ ,‬בזמן מתן תורה‪ ,‬היא מוסד מקובל ונורמלי בתודעת האנשים‪ .‬יש בני אדם ויש כביכול‬ ‫תת‪-‬אנשים שהם העבדים‪ .‬אפלאטון ב״רפובליקה״ שלו‪ ,‬שהיא תיאור המדינה האידיאלית‪ ,‬מסווג את האנשים‬ ‫לשלושה סוגים‪ :‬פילוסופים‪ ,‬חיילים ועבדים‪ .‬עבדים אלה יכולים להיות מהנדסים ורופאים‪ ,‬אנשים חכמים‬ ‫מאוד‪ ,‬אך בכל זאת הם שייכים למעמד נחות של עבדים‪ ,‬מעלתם האישית אינה משנה מאומה‪ .‬התורה אינה‬ ‫יכולה לבטל תפיסות והרגלים אלה במחי יד‪ ,‬הם מושרשים עמוק מדי במציאות האנושית‪ ,‬אלא היא מחוקקת‬ ‫תנאים כאלה‪ ,‬ההורסים את מוסד העבדות מבפנים‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬קיים הצורך בעבדות בתיקון לקלקולים‬ ‫מסויימים הניתנים לתיקון רק בדרך זו‪ .‬אולם העבדות כשלעצמה‪ ,‬הינה שלילית לחלוטין‪( .‬טל חרמון‪,‬‬ ‫משפטים)‬ ‫‪.3‬‬ ‫ודע עוד‪ ,‬שהעבדות‪ ,‬כמו כל דרכי ד’ הישרים‪ ,‬שצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם‪ ,‬לא הביאה מצד‬ ‫עצמה לעולם שום תקלה‪ ,‬כי עצם חק העבדות הוא חק טבעי בבנ״א‪ ,‬ואין שום הבדל בין העבדות החוקית‬ ‫להעבדות הטבעית‪ ,‬ואדרבא העבדות החקית שהיא ע״פ רשותה של תורה באה לתקן כמה תקלות‪ .‬שהעבדות‬ ‫הטבעית היא צפויה אליהם‪ .‬למשל‪ ,‬הרי המציאות של עניים ועשירים חלשים וגיבורים דבר מוכרח ונהוג‬ ‫הוא‪ .‬א״כ אותם שקנו להם נכסים מרובים‪ ,‬שהם משתמשים בכוח המשפט לשכר עובדים עניים לעבודתם‪,‬‬ ‫הרי השכירים הללו גם להם עבדים בטבע‪ ,‬מצד ההכרח החברותי‪ ,‬והנה למשל העובדים במכרה‪-‬הפחמים‪,‬‬ ‫שהם נשכרים כרצונם‪ ,‬הרי הם עבדים לאדוניהם‪ ,‬ובוודאי חלק מהאנשים שהם צריכים להיות שפלים במצב‪,‬‬ ‫לולא הרשעה ששלטה כ״כ בלבות בנ״א עד כדי רמיסת משפט‪ ,‬הנה אם היו עבדים קנויים קנין כסף אז היה‬ ‫מצבם יותר טוב‪ .‬למשל עכשיו אנחנו צריכים להערות מוסריות לדאוג בעד חיי העובדים‪ ,‬החומרי והמוסרי‪,‬‬ ‫והעשיר שלבו אטום לועג לכל צדק ומוסר‪ ,‬ויותר נח לו שבמנהרה יחסר אור ואויר‪ ,‬אע״פ שעי״ז יתקצרו‬ ‫חייהם של עשיריות אלפים אנשים‪ ,‬ויעשו חולים אנושים‪ ,‬רק שלא יוציא מכיסו עשיריות אלפים שקלים‬ ‫לכונן את המנהרה במצב יותר טוב‪ ,‬ואם לפעמים תפול מכרה‪ ,‬ויקברו חיים עובדיה‪ ,‬לא ישים על לב‪ ,‬כי‬ ‫ימצא עבדים אחרים נשכרים‪ .‬מה שא״כ אם היו העבודות הללו נעשות ע״פ חוק עבדות חוקית‪ ,‬שהעבדים‬ ‫המה קנין קספו של אדוניהם‪ ,‬אז הדאגה לחייהם ואושרם תהיה שוה לדאגתו על הונו‪ ,‬״כי כספו הוא״‪ ,‬אז‬ ‫היו באמת העובדים הדלים הללו יותר מאושרים וצפויים לעתיד יותר טוב‪ .‬ע״כ תורתנו הקדושה היא הולכת‬ ‫בדרכה לרומם את לב האדם לקרבו אל דרכי אדון כל המעשים ב״ה‪ ,‬ומימלא כל זמן שהעבדות הטבעית‬ ‫תהיה מוכרחת להיות נהוגה בחברה האנושית‪ ,‬״בראתי יצה״ר בראתי לו תורה תבלין״‪ ,‬תהיה העבדות החוקית‬ ‫מבסמתה ומחזירתה לטובה‪ .‬אמנם כל אלה ההשפעות היו הולכות בדרך ישרה‪ ,‬לולא גרמו חטאינו ועונות‬ ‫אבותינו להפסיק על משך זמן ארוך את פעולתנו ע״י אור תורתנו על עצמנו ועל העולם כולו‪ .‬אבל מיום‬ ‫שחרב ביהמ״ק ונתפזרנו בין העמים אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו‪ ,‬וחשכת ימי הבינים דוקא אז‬ ‫הרימה ראש‪ ,‬ותעות את יושר התעודה של ארחות חיים‪ ,‬ותעשה העבדות למפלצת‪ ,‬ותאבד את תעודתה‪,‬‬ ‫שהיא לשמור את הכושלים שבבנ״א מתגרת יד אנשים רעים ותקיפים‪ .‬ע״י מה שתביאם לאותו מצב של‬ ‫בטחון הרכוש‪ ,‬עד שכפי המצב ההוה היה נשקף שיוצא שכרה בהפסדה‪ ,‬ותגמר האנושיות אומר לבטל את‬ ‫חק העבדות החוקית‪ ,‬אע״פ שלא תעצר כח לבטל את העבדות הטבעית‪ ,‬גם אין בכחה להגן על המגרעות‪,‬‬ ‫שביטול העבדות החוקית מביא על החלק העבדותי שבבנ״א‪ .‬זה צריך להיות גנוז בתורה עד תקופת האורה‬ ‫שמציון תצא תורה‪ ,‬״ועשרה אנשים מכל לשונות הגויים יחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו‬ ‫אלקים עמכם״‪ .‬אז תכיר החברה האנושית כולה‪ ,‬כי אחרי תיקון הלב‪ ,‬להיות לב בשר‪ ,‬מלא יושר הגינה חסד‬ ‫ורחמים‪ .‬ראוי וכשר הוא לירודים שבבנ״א שיהיו כולם מסורים תחת חסות מעולים וצדיקים חכמי לב‪ ,‬שתהיה‬ ‫דאגתם עליהם מתיחסת כיחס הקנין ובזה ימצאו אשרם ובטחונם בחיים‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫משרשי מצוה זו שרחם האל על העניה הנמכרת ועל אביה שנצטרך למכרה‪ ,‬וציוה את הקונה אותה לישא‬ ‫אותה ולעשותה גברת‪ ,‬כי אל חנון ורחום הוא‪ .‬ואם אין הקונה חפץ בה לעצמו‪ ,‬שישיאנה לבנו‪ ,‬כי גם עם‬ ‫ויסיְענה שתצא מעבדות‪ ,‬ולא שיגרום על כל פנים‬ ‫בן‪-‬אדוניה תשמח ותגל‪ ,‬או שיגרע מפדיונה מכל‪-‬מקום ַ‬ ‫שתעמוד תחת ידו עד זמן המכר גם אם ישרה בעיניו עבודתה הרבה‪ .‬וכל זה מחסדי האל על ברואיו‬ ‫וממידותיו המעולות‪( .‬ספר החינוך)‬ ‫‪.2‬‬ ‫כל עבד עברי או אמה עברייה – חייב האדון להשוותן אליו במאכל ובמשקה‪ ,‬וכסות ומדור‪ ,‬שנאמר‪ :‬״כי טוב‬ ‫לו עמך״ (דברים טו טז) – שלא תהיה אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר‪ ,‬אתה שותה יין ישן והוא‬ ‫שותה יין חדש‪ ,‬אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן‪ ,‬אתה דר בכרך והוא בכפר‪ ,‬או אתה בכפר‬ ‫והוא בכרך‪ ,‬שנאמר ״ויצא מעמך״ (ויקרא כה מא)‪ .‬מכאן אמרו חכמים‪ :‬כל הקונה עבד עברי – כקונה אדון‬ ‫לעצמו‪( .‬רמב״ם‪ ,‬קניין‪ ,‬הלכות עבדים‪ ,‬פ״א ה״ט)‬ ‫‪.3‬‬ ‫שהשגיחה התורה מאד על האמה העבריה שאפילו בקטנותה בהיותה תחת אביה לעשות בה כרצונו הנה לא‬ ‫יוכל למוכרה ממכרת עבד ולא למכרה לנכרי ולא לקרובים אשר אי אפשר שיהיה לה בהם צד יעוד ושאין‬ ‫למוכרם שתי פעמים והיה זה לפי שלא התירה התורה שימכר אדם את בתו אלא במקום שסבור שהקונה‬ ‫אותה ייעדנה לעצמו ויקחנה לאשה לו או לבנו כי על הרוב לא יקנה אדם נערה קטנה לעבוד עבודה כי היא‬ ‫לאתוכל לעבוד לחולשת שכלה ואיבריה אלא שישאנה ליופיה או לטוב מעשיה כדי ליעדה לו או לבנו ונתן‬ ‫כספו על זה‪ .‬כי כן היה דרכם לתת בעד הבתולות מוהר ומתן ועל מנת כך מכרה אביה לא בעבור שגנבה‬ ‫ולא לאכול ולשתות הוא את כספה (ר’ אברבנל‪ ,‬משפטים)‬ ‫*‬ ‫‪16‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫״אני מבטיח אותה‪ ,‬דודנית‪ ,‬היה זמן שחשבת כך‪ :‬ירוד תרד ארצנו לאבדון‪ ,‬עם שתעלים לעדי‪-‬עד את הנבלות‬ ‫המכתימה אותה‪ ,‬ואני בלי צל של הצטערות אובד ביחד אתה! הרבה תיירתי באמריקה‪ ,‬ובראותי שחוקינו‬ ‫מתירים לכל נבל לשלוט על גורלם של אנשים‪ ,‬הקנויים בכספו‪ ,‬שהשיג תכופות באורח לא‪-‬ישר‪ ,‬מרשים‬ ‫לשלוט על ילדים חסרי‪-‬ישע‪ ,‬על נערות ונשים‪ ,‬הייתי מוכן לקלל את ארץ‪-‬מולדתי‪ ,‬וביחד עם זו את כל‬ ‫האנושות״‪.‬‬ ‫‬ ‫״בעלי המטעות‪ ,‬המתעשרים עליה‪ ,‬הכמרים‪ ,‬המתרצים אל בעלי המטעות‪ ,‬והפוליטיקאיים‪ ,‬הרואים בעבדות‬ ‫יסוד לשלטונם‪ ,‬אפשר להם להתחכם כעולה על דעתם‪ ,‬להשתמש בכל צחות לשונה ולהביא ראיות‬ ‫מהאוונגליון‪ ,‬אך האמת תישאר אמת‪ :‬שיטת העבדות הריהי ילידת השטן ומשמשת הוכחה חותכת למה‬ ‫שג’נטלמן זה מסוגל״‪.‬‬ ‫‬ ‫בעלי המטעות האמריקאיים‪ ,‬אמנם קצת בצורה אחרת עושים את אשר האצולה האנגלית ובעלי ההון‬ ‫האנגלים‪ ,‬אשר הדבירו תחתיהם את המעמדות השפלים‪.‬‬ ‫‬ ‫״אבל כאן הלא שי דברים שונים‪ ,‬אין אפילו להשוותם! – קראה מיסס אופליה – ״את הפועל האנגלי לא‬ ‫תמכור‪ ,‬לא תקנה‪ ,‬לא תפרידו ממשפחתו‪ ,‬לא תעניש במלקות!״‬ ‫‬ ‫״הוא גם כן תלוי ברצונו של בעליו‪ .‬בעל העבדים אפשר לו להלקות את עבדו הממרה עד מוות‪ .‬ואילו בעל‬ ‫ההון ימיתהו ברעב ואשר לאי ניתוק קשרי המשפחה‪ ,‬הרי לא ידוע עדיין מה יותר גרוע‪ :‬אם את ילדיך מוכרים‬ ‫או אם הם גוועים לעיניך מרעב״‪.‬‬ ‫‬ ‫(אוהל הדוד תום)‬ ‫‪.2‬‬ ‫לא הנהגים אשמים‬ ‫‬ ‫כאשת נהג ברצוני להגיב על הכינוי ״תאבי בצע״ שהדביק שר התחבורה לנהגי המשאיות (‪.)25.10‬‬ ‫‬ ‫שכר היסוד של נהג הוא מתחת לשכר המינימום במשק‪ ,‬כשמרכיב השכר העיקרי הוא הפרמיה‪ .‬מכאן‬ ‫התמריץ להעמיס יותר ולהספיק להוביל יותר‪.‬‬ ‫‬ ‫את הטענות לגבי עייפות הנהגים יש להפנות לבעלי החברות‪ .‬סדרני העבודה מחייבים את הנהגים לעבוד‬ ‫‪ 16-20‬שעות ביום‪ .‬הנהגים שבסה״כ רוצים להתפרנס בכבוד יודעים שכל סירוב עלול לגרום לפיטוריהם‬ ‫ומסכימים‪ ,‬בלית ברירה‪ ,‬לבצע את שמטילים עליהם‪ .‬ראוי גם לציין שרבים מתיקוני הרכב נידחים משום‬ ‫שלבעלי החברות חבל להשבית את רכב במוסך‪.‬‬ ‫‪ .3‬המטוס ניטשטש באדי האויר הרותח‪ .‬כמו נעלם בין צעיפים שקופים רוטטים‪ .‬הוא הביט אחריו ובמוחו היגע‬ ‫נוטפות המחשבות‪ :‬מי ידוע כמה שעות כבר עובד טייס זה היום? אין להבין איך בחור זה אינו מתעלף שם‬ ‫למעלה מחמת הגאז המרעיל‪ .‬אילו בידו של הארי הדבר‪ ,‬היה מחוקק חוק לגבי טייסי ריסוס שיעבדו רק‬ ‫ארבע שעות ליום ויקבלו שכר יום עבודה מלא‪ .‬אבל לך דרוש זאת מן החברה המפעילה את מטוסי‪-‬הריסוס!‬ ‫זו דואגת קודם כל לרווחיה‪ .‬להיפך‪ ,‬הם רואים בעין יפה כל טייס המציע עצמו לעבוד גם למעלה ממכסת‬ ‫שמונה השעות‪ ,‬הרי מגפת הזבוב בארץ היא לגבי החברה ממש כשנת ברכה לאיכרים‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‬ ‫תהליך השלום כמפגע תעסוקתי ‪ /‬יעקב יונה (עיתונות ישראל תשנ״ו)‬ ‫סגירתו השערורייתית של מפעל ״אומן״ באופקים זמן קצר לאחר שמנהליו זכו לקבל מהקופה הציבורית‬ ‫מענק שמן בעבורו‪ ,‬היא תוצר לוואי מובהק וישיר של התמורות המדיניות המתרחשות באזורנו‪ .‬אפשרות‬ ‫העתקתם של מפעלי תעשיה למדינות השכנות‪ ,‬פותחת לשועי המשק פתח מילוט משכר המינימום שאותו‬ ‫יוכלו לקצץ בשיעור של שני שלישים עם העברת מפעליהם אל מעבר לגבול‪ .‬בכך גם יקיץ הקץ על‬ ‫תעשיות הטקסטיל והמזון בתחומי מדינת ישראל‪ .‬זאת ועוד‪ :‬חיסולם של שני ענפי התעשיה הללו‪ ,‬פירושו‬ ‫הפיכתם של רבבות למחוסרי תעסוקה ופרנסה‪ .‬באחת נהפכם אנשי עמל לשברי‪-‬כלי‪ ,‬טרגדיה המגיעה‬ ‫לידיעת הציבור לרוב בדמותו של נתון סטטיסטי‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‬ ‫ראש הממשלה‪ ,‬שמעון פרס‪ ,‬אינו נדרש לפן הקודר הזה של השלום כאשר הוא נושא חדשות לבקרים את‬ ‫נאומי המזרח‪-‬התיכון החדש שלו‪ .‬חזונותיו‪ ,‬כפי שהם משתקפים מנאומיו עתירי ההשראה‪ ,‬נושאים אופי‬ ‫אידיאי‪ ,‬והעתיד כולו אפוף גלוריפיקציה וכל טוב‪ ,‬אולם השאלה היא למי‪ .‬יהיו מי שהשלום עם מדינות ערב‬ ‫יקיש עליהם באורח מיידי וישיר‪ ,‬ויהיו אחרים שכבר עתה מפגינים ניכרו‪ ,‬היות שאינם רואים כיצד ישבור‬ ‫עבורה השלום הנכסף את מעגל הקסמים של האבטלה‪ ,‬העוני וההזדמנויות שאינן‬ ‫‬ ‫לא בכדי תומכת כל הצמרת המשקית של מדינת ישראל בתהליך השלום‪ .‬אנשי העסקים שלנו כבר רואים‬ ‫את הפירות שיוכלו להניב עם פתיחת הגבולות למסחר ומתן ההיתרים להקמת מפעלים מעבר לגבול‪ .‬יתר‬ ‫על כן‪ ,‬שלום פירושו האצת תהליכים שממילא נמצאים כבר בעיצומם ואף הם בבחינת חגיגה למעסיקים‪.‬‬ ‫הכוונה היא בעיקר להתרופפותם של האיגודים המקצועיים‪ ,‬לביטול שיטתי של מוסר הקביעות בעבודה‪,‬‬ ‫למעבר לחוזים אישיים ולהסרת כל ההגנות על האדם העובד‪ .‬המעסיקים ומוניטריסטים אחרים אוהבים‬ ‫לקרוא לזה ״הגמשת שוק העבודה״‪ ,‬שם סטרילי ומטעה משהו‪ ,‬בהתחשב בעובדה שמדובר בתהליך הפיכתו‬ ‫של העובד לאבק אדם‪.‬‬ ‫‬ ‫תהליך השלום אינו יוצר מצב שבו התהליכים הכלכליים כפופים לעקרונות כלשהם של קידמה חברתית‪.‬‬ ‫מה שתקף בימים כתיקונם‪ ,‬מקבל משנה תוקף בעיתות של הסכמי שלום חובקים‪ :‬האצת התחרות‪ ,‬הסחר‬ ‫החופשי‪ ,‬הגלובליזציה של הייצור‪ ,‬הפחתת עלות העודה‪ ,‬חתירה לייצוב המטבע‪ ,‬הפרטה וליברליזציה גורפת‪.‬‬ ‫‬ ‫אם כבר מוצאת המדינה לנכון להתערב בגין הכלכלה‪ ,‬הרי שזו התערבות חד‪-‬כיוונית‪ .‬ההתערבות היא תמיד‪,‬‬ ‫אבל תמיד‪ ,‬לטובת ההכנסות מהון נגד ההכנסות מעבודה‪ .‬למה? ככה!‬ ‫‬ ‫אין זו יד המקרה שהסכם מאסטריכט והניסיון האירופי לכונן קהילות כלכליות משותפות‪ ,‬זכו לקרדיט מוגבל‬ ‫מאוד ברוב מדינות אירופה המערבית‪ .‬באחדות מהן תומכי האיחוד האירופי גברו על מתנגדיו באחזו אחד‪,‬‬ ‫כאחרות הסתמן מיעוט גדול של מתנגדים וחרדים מן המשמעות של אירופה כלכלית אחת‪ .‬הכלכלה המדינית‬ ‫החדשה מזוהה עם אבטלה המונית‪ ,‬שבירת העבודה המאורגנת‪ ,‬עוני‪ ,‬קיטוב וחיסול של ענפים מסורתיים‬ ‫כספנות‪ ,‬דיג‪ ,‬מתכת‪ ,‬חקלאות וכמובן טקסטיל ומזון הנודדים מזרחה‪ .‬זוהי גם קריאת הכיוון הכלכלית‪-‬חברתית‬ ‫אצלנו‪.‬‬ ‫‬ ‫שמעון פרס וצמרת מפלגת העבודה עלולים למצוא עצמם מול התנגדות ציבורית רחבה לממשלתם‪ ,‬גדולה‬ ‫מששיערו‪ ,‬שמקורה איננו בשאלת עתידה של השטחים‪ ,‬כי אם בתסכול הגובר מעוצמתה ומן ההגמוניה‬ ‫המוחלטת של אידיאולוגיה ניאו‪-‬ליבראלית קשיחה‪ .‬חלקים ניכרים מאוכלוסיית ישראל מוצאים עצמם אובדי‬ ‫עצות אל מול מציאות שבה הפערים בשאלות חברה בין ימין ושמאל נמחקים‪ ,‬ושום מפלגה פוליטית איננה‬ ‫משליכה את יהבה על מעמד עממי רחב‪ ,‬החש כקורבן של המדיניות הכלכלית המוכתבת על‪-‬ידי אליטות‪.‬‬ ‫‬ ‫אם מפלגת העבודה לא תשכיל להתוות דרך ביניים בין רווחה לצמיחה כי אז היא מזמינה את התחזקותם של‬ ‫קטבים פופוליסטיים שיכו בה מימין‪ .‬כבר ראינו אינספור דוגמאות להבראתה של המקרו‪-‬כלכלה תוך זריעת‬ ‫הרס וחורבן בחברה‪ ,‬אבל דומה שאין עם מי ואין על מה לדבר‪.‬‬ ‫‬ ‫לדידם של המושלים בכיפה‪ ,‬גם הדברים הללו הם בבחינת נביחות פופוליסטיות אל הירח‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫עד היכן פדיון שבויים‬ ‫משנה אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫מהי תקנת חכמים הנזכרת במשנה?‬ ‫‪.2‬‬ ‫שאלו חכמים‪‘ :‬מפני תיקון העולם’ ‪ -‬משום דוחק הצבור הוא‪ ,‬או שמא משום דלא ירדפו ויבואו יותר?‬ ‫בא ושמע הוכחה‪ :‬שלוי בר דרגא פדה לבתו ב‪ 13-‬אלפי דינרי זהב‪.‬‬ ‫אמר אביי‪ :‬ומי יאמר לנו שברצון חכמים עבד? שמא שלא ברצון חכמים עבד!‬ ‫(מסכת גיטין דף מה עמוד א)‬ ‫‪.3‬‬ ‫‬ ‫ב‪.‬‬ ‫כיצד מהווה המקרה של לוי הבדל (= ‘נפקא מינה’) בין שני ההסברים?‬ ‫ג‪.‬‬ ‫כיצד דוחה אביי את הראיה מהמקרה של לוי?‬ ‫לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו‪ ...‬חייב‪ ,‬שהוא תנאי בית דין‪ .‬נשבית ‪ -‬חייב לפדותה‪,‬‬ ‫ואם אמר‪ :‬הרי גיטה וכתובתה ותפדה את עצמה‪ -‬אינו רשאי‪.‬‬ ‫(מסכת כתובות דף נא עמוד א)‬ ‫על מי מוטלת חובת פדיית אישה‪ ,‬ומהו מקור החיוב?‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‬ ‫תנו רבנן‪ :‬נשבית והיו מבקשין ממנו עד עשרה בדמיה ‪ -‬פעם ראשונה פודה‪ .‬מכאן ואילך‪ -‬רצה פודה‪ ,‬רצה‬ ‫אינו פודה‪ .‬רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ :‬אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהם‪ ,‬מפני תקון העולם‪.‬‬ ‫(מסכת כתובות דף נב עמוד א)‬ ‫א‪.‬‬ ‫מהן שתי דעות התנאים?‬ ‫ב‪.‬‬ ‫איזה תנא מתאים לכאורה למקור ‪( 1‬הכותרת)?‬ ‫ג‪.‬‬ ‫האם לדעתך יתכן הבדל במקרה בין מקורות ‪ 1‬ו‪ ,4-‬שיצדיק הבדל בפסיקה‪ ,‬כך שגם המשנה במקור‬ ‫אחד תתיר כאן לפדות ‘עד עשרה בדמיה’?‬ ‫והיו מבקשין ממנה עד עשרה בדמיה פעם ראשונה פודה ואם תאמר‪ :‬מה ששאלו על המשנה ״אין פודין את‬ ‫השבויין יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העולם״‪ ,‬אי משום דוחק הצבור הוא‪ ,‬או שמא משום שלא ירדפו ויבואו‬ ‫יותר‪ ,‬תוכיח מכאן שמשום דוחק הצבור הוא‪ ,‬שכתוב כאן‪ :‬דפודה עד עשרה בדמיה! ויש לומר‪ :‬שאפילו לטעם‬ ‫שלא ירדפו יותר‪ ,‬לא תקנו שלא יוכל לפדות אדם את עצמו יותר מכדי דמיו‪ ,‬שהרי עור בעד עור וכל אשר‬ ‫לאיש יתן בעד נפשו וכאן‪ ,‬אשתו כגופו ומה שרצו שם להוכיח מזה שלוי פדה לביתו עד ‪ 13‬אלפי דינרים‪,‬‬ ‫היינו משום שאין בתו כגופו‪( :‬תוספות כתובות דף נב עמוד א)‪.‬‬ ‫מהו ההבדל שגורם לשוני בפסיקה בין מקורות ‪ 1‬ו‪ 4-‬לדעת בעלי התוספות?‬ ‫‪.6‬‬ ‫‬ ‫א‪.‬‬ ‫מהן שתי הסיבות האפשריות לתקנת חכמים?‬ ‫תנו רבנן‪ :‬מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי‪ .‬אמרו לו‪ :‬תינוק אחד יש בבית האסורים‪,‬‬ ‫יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים‪ .‬הלך ועמד על פתח בית האסורים‪ .‬אמר‪ :‬מי נתן למשיסה‬ ‫יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר‪ :‬הלא ה’ זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו‪.‬‬ ‫אמר‪ :‬מובטחני בו שמורה הוראה בישראל! העבודה‪ ,‬שאיני זז מכאן‪ ,‬עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו‪.‬‬ ‫אמרו‪ :‬לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה‪ ,‬ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל‪ .‬ומנו? רבי‬ ‫ישמעאל בן אלישע‪( .‬מסכת גיטין דף נח עמוד א)‬ ‫איזו תמיהה עולה ממקור זה לעומת קודמיו?‬ ‫‪19‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‬ ‫‪.8‬‬ ‫‬ ‫כל ממון שפוסקין עליו ‪ -‬כשיש סכנת נפשות פודין שבויין יותר על כדי דמיהן‪ .‬שיש סכנת מוות‪ .‬או שניתן‬ ‫גם לומר‪ :‬משום דמופלג בחכמה היה‪( :‬תוספות גיטין דף נח עמוד א)‪.‬‬ ‫מהן שתי הדרכים לתרץ את הסתירה לפי בעלי התוספות?‬ ‫(יב) אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן מפני תקון העולם שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם‬ ‫(רמב״ם יד החזקה ‪ -‬הלכות מתנות עניים פרק ח)‪.‬‬ ‫כיצד מכריע הרמב״ם בספק במקור ‪?2‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫‬ ‫אין פודין השבויים יותר מכדי דמיהם מפני תקון העולם‪ ,‬שלא יהיו האויבים מוסרים עצמם עליהם לשבותם‪,‬‬ ‫אבל אדם יכול לפדות את עצמו בכל מה שירצה‪ ,‬וכן לתלמיד חכם‪ ,‬או אפילו אינו תלמיד חכם אלא שהוא‬ ‫תלמיד חריף ואפשר שיהיה אדם גדול ‪ -‬פודים אותו בדמים מרובים‪.‬‬ ‫(שו״ע יורה דעה רנב‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫מהן שתי ההסתייגויות של השולחן ערוך מהאיסור‪ ,‬ומאילו מקורות בדף למדם?‬ ‫‪ .10‬אין מחיייבין את הבעל לפדות את אשתו יתר על דמיה אלא כמו שהיא שווה כשאר השבויות הגה ויש‬ ‫אומרים דאשתו כגופו ויכול לפדותה בכל אשר לו‪( .‬שו״ע אבן העזר עח‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫‬ ‫מהו ההבדל בין שתי הדעות להלכה?‬ ‫‪ .11‬במצב של מלחמה מתמדת בינינו לבין המחבלים‪ ,‬אסור להיכנע לשום סחטנות מצידם‪ ,‬משום שברור שאם‬ ‫נכנע‪ ,‬יראו אויבינו זאת כסימן של חולשה‪ ,‬המוראל שלהם יעלה‪ ,‬והם יוסיפו ביתר מרץ לפגוע בנו‪ .‬וכן ידוע‬ ‫שלאחר כל ‘הצלחה’ כזו‪ ,‬מצטרפים מחבלים נוספים לשורותיהם‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬אלו שיוצאים לפגוע בנו‪ ,‬לא‬ ‫יחששו לעתידם‪ ,‬משום שיסמכו על כך שגם אם ייתפסו‪ ,‬במהרה ישתחררו מן הכלא הישראלי על ידי עסקת‬ ‫שחרור‪ .‬ועוד‪ ,‬ישנו חשש סביר‪ ,‬שלפחות חלק מן המחבלים שישוחררו מן הכלא יחזרו ויפגעו ביהודים‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫למרות הכאב שבדבר‪ ,‬אין להכנע לסחטנות ולשלם עבור החטוף יותר מן המקובל בעסקות כאלו‪ ,‬היינו אדם‬ ‫תמורת אדם‪( .‬הרב מלמד‪ ,‬פניני הלכה חלק ג’ עמוד ‪.)204‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫מהו ההבדל בין שבייה בימים עברו‪ ,‬לפיגוע מיקוח כיום?‬ ‫ב‪.‬‬ ‫אילו שיקולים נוספים מעלה הרב מלמד?‬ ‫ג‪.‬‬ ‫מה ניתן להקשות על דבריו מתחילת מקור ‪ ,7‬וכיצד ניתן לתרץ?‬ ‫‪20‬‬ ‫שניים הולכים במדבר‬ ‫‪.1‬‬ ‫‬ ‫תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סב עמוד א‬ ‫ׁשֹותה ֶא ָחד‬ ‫ֵיהם ‪ֵ -‬מ ִתים‪ ,‬ו ְִאם ֶ‬ ‫ׁשֹותים ְׁשנ ֶ‬ ‫ּוביַד ֶא ָחד ֵמ ֶהם ִקיתֹון ֶׁשל ַמיִם‪ִ ,‬אם ִ‬ ‫ַּתנְ יָא‪ְׁ ,‬ש ַניִם ֶׁש ָהיּו ְמ ַה ְּל ִכין ַּב ֶּד ֶרְך‪ְ ,‬‬ ‫ֲברֹו‪ַ .‬עד‬ ‫יתת ח ֵ‬ ‫ֵיהם ‪ְ -‬ויָמּותּו‪ ,‬וְַאל י ְִר ֶאה ֶא ָחד ֵמ ֶהם ְּב ִמ ַ‬ ‫ִׁשּתּו ְׁשנ ֶ‬ ‫מּוטב ֶׁשּי ְ‬ ‫טֹורא‪ָ ,‬‬ ‫יע ַלּיִּׁשּוב‪ָּ ,‬ד ַרׁש ֶּבן ְּפ ָ‬ ‫ֵמ ֶהם ‪ַ -‬מּגִ ַ‬ ‫ֲב ְרָך‪:‬‬ ‫קֹוד ִמין ְל ַחּיֵי ח ֵ‬ ‫ָאחיָך ִע ָּמְך״ ‪ַ -‬חּיֶיָך ְ‬ ‫יבא ו ְִל ֵּמד‪( ,‬ויקרא כה) ״ו ְֵחי ִ‬ ‫ֶׁש ָּבא ַר ִּבי ֲע ִק ָ‬ ‫‪.2‬‬ ‫תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עד עמוד א‬ ‫‬ ‫דההוא דאתא לקמיה דרבה‪ ,‬ואמר ליה‪ :‬אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא‪ ,‬ואי לא ‪ -‬קטלינא לך‪ - .‬אמר‬ ‫ליה‪ :‬לקטלוך ולא תיקטול‪ .‬מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫ספר חסידים ‪ -‬סימן תרחצ‬ ‫‬ ‫‪.4‬‬ ‫‬ ‫‪.5‬‬ ‫‬ ‫שנים שיושבים ובקשו אויבים להרוג אחד מהם‪ ,‬אם אחד תלמיד חכם והשני הדיוט‪ ,‬מצוה להדיוט לומר הרגוני‬ ‫ולא חבירי‪ ,‬כר’ ראובן בן איצטרובלי שבקש שיהרגוהו ולא לר’ עקיבא‪ ,‬כי רבים היו צריכים לר’ עקיבא‬ ‫ספר קול מבשר ח״ב ‪ -‬בבא מציעא‬ ‫ואמר הרבי ר’ בונם זי״ע זצ״ל‪ ,‬אם כן‪ ,‬כיון שהיתה הוא אמינא בגמרא שישתו שניהם ‪ -‬על כל פנים‪ ,‬צריך‬ ‫להיות זאת בלבו של אדם שרוצה לעשות כן‪ ,‬אלא שאינו יכול מפני שהמסקנא בגמרא אינה כן‪ .‬אבל לולא‬ ‫זאת‪ ,‬היה עושה כן‪[ .‬מאמרי שמחה‪ ,‬אות פ״ז]‪:‬‬ ‫תלמוד ירושלמי מסכת תרומות פרק ח הלכה ד‬ ‫תני סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך ופגעו להן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי‬ ‫אנו הורגין את כולכ’ אפילו כולן נהרגין לא ימסרו נפש אחת מישראל ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי‬ ‫ימסרו אותו ולא ייהרגו אמר רבי שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי ורבי יוחנן אמר אף‬ ‫על פי שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי עולא בר קושב תבעתיה מלכותא ערק ואזל ליה ללוד גבי רבי‬ ‫יושוע בן לוי אתון ואקפון מדינתא אמרו להן אין לית אתון יהבין ליה לן אנן מחרבין מדינתא סלק גביה רבי‬ ‫יהושע בן לוי ופייסיה ויהביה לון והוה אליהו זכור לטוב יליף מיתגלי עלוי ולא איתגלי וצם כמה צומין ואיתגלי‬ ‫עלוי אמר ליה ולמסורות אני נגלה אמר ליה ולא משנה עשיתי אמר ליה וזו משנת החסידים רבי איסי איתציד‬ ‫בספסופה אמר רבי יונתן יכרך המת בסדינו אמ’ רבי שמעון בן לקיש עד דאנא קטיל ואנא מיתקטיל אנא‬ ‫איזיל ומשיזיב ליה בחיילא אזל ופייסון ויהבוניה ליה‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך!?‬ ‫‪.1‬‬ ‫״בעי רב ביבי בר אביי‪ :‬הדביק פת בתנור‪ ,‬התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת או לא התירו?‪...‬‬ ‫למאן התירו? לאחרים‪ .‬מתקיף לה רב ששת‪ :‬וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך!? אלא אמר רב‬ ‫אשי‪ :‬לעולם במזיד‪ .‬ואימא קודם שיבא לידי איסור סקילה״‪ .‬מסכת שבת דף ד עמוד א‬ ‫‪.2‬‬ ‫״תניא‪ :‬האומר לחבירו‪ ...‬מלא לך כלכלה זה תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי‪ .‬במה דברים‬ ‫אמורים? בעם הארץ‪ .‬אבל בחבר אוכל ואינו צריך לעשר דברי רבי‪ .‬רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ :‬במה דברים‬ ‫אמורים? בעם הארץ‪ ,‬אבל בחבר ‪ -‬אינו אוכל עד שיעשר‪ ,‬לפי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף‪.‬‬ ‫אמר רבי‪ :‬נראין דברי מדברי אבא! מוטב שיחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף‪ ,‬ולא יאכילו לעמי הארץ‬ ‫טבלים‪.‬‬ ‫‬ ‫‪...‬במאי קמיפלגי? רבי סבר‪ :‬ניחא ליה לחבר דלעביד הוא איסורא קלילא‪ ,‬ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה‪.‬‬ ‫ורבן שמעון בן גמליאל סבר‪ :‬ניחא ליה לחבר דליעבד עם הארץ איסורא רבה‪ ,‬ואיהו אפילו איסורא קלילא לא‬ ‫ליעבד״‪( .‬מסכת עירובין דף לב עמוד א)‬ ‫‪.3‬‬ ‫משנה מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד ‪ -‬דברי בית הלל‪ .‬בית שמאי‬ ‫אומרים‪ :‬תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם! לישא שפחה אי אפשר ‪ -‬שכבר חציו בן חורין‪ .‬לישא בת‬ ‫חורין אי אפשר ‪ -‬שכבר חציו עבד‪ .‬יבטל? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה‪ ,‬שנאמר‪ :‬לא תוהו בראה‬ ‫לשבת יצרה! אלא‪ :‬מפני תיקון העולם‪ ,‬כופין את רבו ועושה אותו בן חורין‪ ,‬וכותב שטר על חצי דמיו‪ .‬וחזרו‬ ‫בית הלל להורות כדברי בית שמאי״‪( :‬מסכת גיטין דף מא עמוד א)‬ ‫‪.4‬‬ ‫תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נח עמוד ב‬ ‫מנין שאין דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים תלמוד לומר והקטיר עליה חלבי השלמים‪ ...‬עליה השלם כל‬ ‫הקרבנות כולן‪...‬‬ ‫‬ ‫ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא‪ ...‬פסח ומחוסר כפורים בערב הפסח שטובל שנית‬ ‫ואוכל את פסחו לערב‪ ..‬יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫תוספות שבת דף ד עמוד א‬ ‫כי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ‪ -‬והא דאמר בבכל מערבין (עירובין לב‪ :‬ושם) רבי סבר ניחא‬ ‫ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה ‪ -‬התם כדי שלא יאכל עם הארץ טבל‬ ‫על ידו‪ ,‬דאמר ליה מלא לך כלכלה של תאנים מתאנתי‪ ,‬אבל הכא שלא נעשה האיסור על ידו ‪ -‬אין אומרים‬ ‫לו חטא אפילו איסור קל שלא יבא חבירו לידי איסור חמור‪ .‬ואומר ריב״א דאפילו למדביק עצמו אין לפשוט‬ ‫משם להתיר דהתם עדיין לא נעשה האיסור ומוטב שיעשה איסור קל ולא יעשה איסור חמור על ידו‪ ,‬אבל‬ ‫הכא המעשה של איסור כבר נעשה וממילא יגמור לא יעשה אפילו איסור קל בידים‪ .‬והא דתנן בהשולח (גיטין‬ ‫דף מא‪ :‬ושם) מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ועושה אותו בן חורין‪ ,‬ואף על גב דבהאי פירקא‬ ‫(דף לח‪ ):‬אמר רבי יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו שאני פריה ורביה דמצוה‬ ‫רבה היא כדמשני התם ברבי אליעזר שנכנס לבית המדרש ולא מצא שם י’ ושחרר את עבדו להשלימו ליה‬ ‫מצוה דרבים שאני ועוד יש לומר דדוקא היכא דפשע קאמר וכי אומרים לו לאדם חטא כדי‪ ...‬ואתי שפיר הא‬ ‫דאמרינן בריש תמיד נשחט (פסחים דף נט‪ .‬ושם) דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה וקא‬ ‫עברי כהנים בעשה דהשלמה ומקריבין למחוסר כפורים כפרתו כדי שיביא פסחו‪...‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫שו״ע אורח חיים סימן שו‬ ‫מי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל‬ ‫בהצלתה ויוצא אפילו חוץ לשלש פרסאות ואי לא בעי ב״ד גוזרין עליו (וע״ל סי’ שכ״ח סעיף י’)‪:‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫שו״ע אורח חיים סימן שכח‬ ‫מי שרוצים לאנסו שיעבור עבירה גדולה אין מחללין עליו השבת כדי להצילו עיין לעיל סי’ ש״ו [ב״י בשם‬ ‫הרשב״א]‬ ‫‪22‬‬ ‫סקירת איסורים המעורבים בסוגיה‬ ‫‪.1‬‬ ‫משנה מסכת שבת פרק ז‬ ‫אֹופה‪.‬‬ ‫ַאר ָּב ִעים ָח ֵסר ֶא ָחת‪ ...‬ו ְָה ֶ‬ ‫אֲבֹות ְמ ָלאכֹות ְ‬ ‫‪.2‬‬ ‫רמב״ם יד החזקה ‪ -‬הלכות שבת פרק כב‬ ‫רדיית הפת אע״פ שאינה מלאכה אסרו אותה חכמים‪ ,‬שמא יבוא לאפות‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫רמב״ם יד החזקה ‪ -‬הלכות מאכלות אסורות פרק י‬ ‫הטבל כיצד? כל אוכל שהוא חייב להפריש ממנו תרומה ומעשרות‪ ,‬קודם שיפריש ממנו נקרא טבל‪ ,‬ואסור‬ ‫לאכול ממנו‪ ,‬שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה’ כלומר לא ינהגו בהן מנהג חולין‪,‬‬ ‫ועדיין קדשים שעתידין להתרם לא הורמו‪ .‬והאוכל כזית מן הטבל קודם שיפריש ממנו תרומה גדולה ותרומת‬ ‫מעשר ‪ -‬חייב מיתה בידי שמים‪ .‬שנאמר‪ :‬ולא יחללו את קדשי בני ישראל‪ ...‬והשיאו אותם עון אשמה‪:‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫רמב״ם יד החזקה ‪ -‬הלכות תרומות פרק ג‬ ‫(יז) אין תורמין תרומה גדולה אלא מן המוקף‪ .‬כיצד? היו לו חמשים סאה בבית זה וחמשים סאה בבית אחר‪,‬‬ ‫לא יפריש מאחד מהן שתי סאים על המאה‪ ,‬שנמצא מפריש ממקום זה על מקום אחר‪ .‬ואם הפריש שלא מן‬ ‫המוקף ‪ -‬תרומתו תרומה‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫רמב״ם יד החזקה ‪ -‬הלכות עבדים פרק ט‬ ‫אסור לאדם לשחרר עבד כנעני‪ ,‬וכל המשחררו עובר בעשה‪ ,‬שנאמר‪ :‬לעולם בהם תעבודו‪ .‬ואם שחררו –‬ ‫משוחרר‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫רמב״ם יד החזקה ‪ -‬הלכות תמידין ומוספין פרק א‬ ‫לא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים חוץ מקרבן פסח לבדו‪ ,‬שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן‬ ‫בשתי שעות‪:‬‬ ‫סיכום שיטות הראשונים בסוגיה‬ ‫רדיית פת בשבת‬ ‫הפרשה שלא מהמוקף‬ ‫שחרור‬ ‫עבד‬ ‫שחרור‬ ‫עבד‬ ‫מטרת‬ ‫ההיתר‬ ‫להציל מאפייה בשבת‬ ‫להציל הזולת מאכילת טבל‬ ‫פריה ורביה‬ ‫שיהיה מניין‬ ‫לאפשר קרבן פסח‬ ‫הדין‬ ‫בגמרא‬ ‫אסור‬ ‫מותר לרבי‬ ‫חובה‬ ‫רבי‬ ‫אליעזר‬ ‫התיר‬ ‫מותר‬ ‫האיסור נעשה בגללו‬ ‫מצווה רבה‬ ‫מצווה של‬ ‫רבים‬ ‫לא פשע‬ ‫האיסור‬ ‫סיבת‬ ‫ההיתר ‪-‬‬ ‫תוספות‪.‬‬ ‫____________________‬ ‫סיבת‬ ‫ההיתר ‪-‬‬ ‫רשב״א‬ ‫____________________‬ ‫סיבת‬ ‫ההיתר ‪-‬‬ ‫רמב״ן‬ ‫הקרבה אחרי‬ ‫תמיד ערב‬ ‫אין איסור‬ ‫במזיד יהיה מותר כדי‬ ‫להציל מאיסור חמור‬ ‫להציל‬ ‫משמד‬ ‫שו״ע‬ ‫מתיר ‪-‬‬ ‫מצווה רבה‬ ‫אסור‬ ‫א‪ .‬זהו תפקיד‬ ‫הכהנים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬להציל מעברה‬ ‫חמורה‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫שבת‬ ‫מכירת החמץ כמודל ‪ /‬חנה זמר (״ידיעות אחרונות״‪ ,‬י״ח ניסן תשנ״ח)‬ ‫חוסיין גאבר‪ ,‬תושב אבו גוש‪ ,‬עובד במלון ״רנסנס״ בירושלים‪ .‬נניח שיש לו משכורת סבירה‪ .‬נניח שפה ושם נופל‬ ‫בחלקו גם תשר‪ .‬מאלה אי אפשר להתעשר‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬הוא נמצא ראוי לעשות עיסקה של מיליונים רבים עם‬ ‫מדינת ישראל‪ .‬בסוף השבוע שעבר הוא קנה את כל החמץ שלה מידי הרבנים הראשיים‪ ,‬הרב ישראל מאיר לאו‬ ‫והראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון‪ .‬ההפרטה המיוחדת הזאת התבצעה בברכת שר האוצר‪ ,‬והעיסקה סוכמה‬ ‫בתקיעת כף‪ ,‬כמו בבורסת היהלומים‪ .‬עכשיו כל החמץ של ישראל הוא רכושו של ג’אבר ואנחנו כשרים לפסח‪.‬‬ ‫ומה נעשה אם יחליט לממש את זכות הקניין שלו? אל דאגה‪ .‬במוצאי חג הפסח יתברר לכולנו שהוא התחרט על‬ ‫העיסקה‪ ,‬והחמץ יחזור לרשות בעליו הקודמים‪ .‬יש לנו כבר ניסיון איתו‪.‬‬ ‫ג’אבר אינו יוצא דופן‪ .‬יהודים מכרו את החמץ שלהם לגויים‪ ,‬בארץ ובתפוצות‪ ,‬שנה אחרי שנה‪ ,‬במשך דורות‪ .‬גם‬ ‫בעסקות פרטיות‪ ,‬גם בעסקות קולקטיביות‪ .‬ובחלוף החג כל הרוכשים התחרטו‪ .‬תמיד התחרטו‪.‬‬ ‫אני זוכרת כמה חרדתי בילדותי כאשר אבי מכר לחצרן הנוצרי שלנו את ארון החמץ הגדוש מעדנים‪ :‬אבי היה סוכן‬ ‫של בית חרושת גדול לשוקולד‪ ,‬ובארון היה לנו מחסן פרטי של מבחר ממתקים מכל הסוגים ובכל הטעמים –‬ ‫חלומו של כל ילד‪ .‬ואני דאגתי מאוד שהחצרן באמת ישתלט על האוצרות הממולאים והמצופים ויממש את ״שטר‬ ‫המכירה הגמורה״ שחתמנו איתו‪ .‬אבל זה לא קרה‪ .‬ככל הידוע‪ ,‬זה לא קרה בכל תולדות מכירת החמץ‪.‬‬ ‫דגם העיסקה הבטיח ומבטיח שזה לא יקרה‪ .‬זה הכל רק ״כאילו״‪ ,‬מכירה פיקטיבית‪ ,‬הסכם יהודי‪ -‬נכרי להעמדת‬ ‫פנים‪ .‬אפשר ללעוג לתרגיל הזה‪ ,‬לראות בו צביעות‪ ,‬להצביע על תרמית‪ .‬ואפשר גם לראות אותו כדגם מוצלח של‬ ‫פתרון סמלי לבעיה דתית‪ .‬זו מצווה סמלית‪ ,‬וככל סמל גם היא בנויה על מוסכמה ציבורית המקנה לה את האופי‬ ‫המקודש‪ .‬ראה דגל‪ ,‬למשל‪.‬‬ ‫הלוואי וקברניטיה הדתיים של מדינת ישראל היו מוצאים פתרונות סמליים כאלה גם לבעיות אחרות הנובעות מן‬ ‫הניגוד בין צורכי ההווה לבין ציוויי המסורת‪ .‬הלוואי והיו נותנים גושפנקה הלכתית לפתרונות כאלה‪ ,‬למוסכמות‬ ‫סמליות המצדיעות לדת ומתאימות את מורשתה למציאות‪.‬‬ ‫נניח שכהן רוצה לשאת גרושה‪ .‬האם הכרחי שיזדקק לתרגיל קפריסין‪ ,‬או לחוזה אזרחי או להסדר ״הידועה‬ ‫בציבור״? האם אי אפשר להשיא אותו לבחירת‪-‬ליבו כדת משה וישראל‪ ,‬לאחר שיוותר על הכהונה בטקס חגיגי? מה‬ ‫רע בפתרון סמלי כזה‪ ,‬מה רע בהעתקת הדגם של מכירת החמץ?‬ ‫הערמות בחז"ל‬ ‫שנת שמיטה‬ ‫במרומי השמים דומית הוד וזוהר של נצח‪ .‬הסדר הגדול קיים ונשמר כהלכה‪ .‬על ענני הכבוד‪ ,‬בין הספירות של‬ ‫בינה ומלכות‪ ,‬מסתודדים מספר מלאכי‪-‬שרת‪ .‬הם משוחחים בקול מונמך לבל ישביתו את מנוחת המקום‪.‬‬ ‫‪ −‬יש סטאטוס קוו – נשמעים רסיסי השיח מפי מיכאל – שום אוטובוסים בשבת‪...‬‬ ‫‪ −‬בחיפה – משיבים לו – בחיפה נוסעים‪.‬‬ ‫‪ −‬חיפה אינה תופסת‪...‬‬ ‫הס מושלך לפתע‪ .‬כיפת השמיים רוחפת‪ :‬גבריאל שר‪-‬המלאכים יורד מן הרקיע השביעי‪ .‬הוא נראה קודר ומחמיר‬ ‫כתמיד‪ :‬רוב הדאגות עליו‪ ,‬היום קצר והמלאכים מרובים‪.‬‬ ‫‪ −‬הגיעו שמועות למעלה – דברי גבריאל – שהקיבוצים הדתיים עובדים את אדמותיהם‪.‬‬ ‫‪ −‬ודאי – משיב רפאל – הם צריכים לחיות ממשהו‪ ,‬לא?‬ ‫‪ −‬כסיל – גוער בו שר הגבורה – הלא בשנת שמיטה אנו עומדים!‪...‬‬ ‫‪24‬‬ ‫מילותיו מהדהדות בין הספירות כגלגלים‪ .‬מלאכי‪-‬המרום משתתקים במגור‪.‬‬ ‫‪ −‬נאמר ״מקץ שבע שנים תעשו שמיטה״! – מצטט גבריאל את החוק – אך הללו למטה מפירים לי את‬ ‫השבתון ועובדים את אדמותיהם במצח נחושה! איפה וייסברגר?‬ ‫ד״ר יחיאל וייסברגר‪ ,‬דובר אגודת ישראל‪ ,‬בא בריצה מבוהלת‪.‬‬ ‫‪ −‬מדוע עובדים אתם את אדמותיכם בשנה השביעית‪ ,‬הה?‬ ‫ד״ר וייסברגר מצטמק ככל האפשר‪ .‬את תיתורת כובעו הרחב הוא ממולל בידו‪:‬‬ ‫‪ −‬שר המלאכים – הוא אומר בהכנעה – איננו יכולים לעבוד את האדמות שלנו‪ ,‬מכיוון שאין לנו אדמות‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫‪ −‬מה זה שוב‪ ,‬וייסברגר?‬ ‫‪ −‬מכרנו‪ ,‬הוד מעלתו‪ ,‬מכרנו את כל אדמותינו‪ ,‬את כל הארץ מכרנו‪...‬‬ ‫‪ −‬למי?‬ ‫‪ −‬לשייך אבו קישק‪ ....‬מפתח תקווה‪...‬‬ ‫‪ −‬מה פתאום?‬ ‫‪ −‬מכרנו – מלמל דובר האגודה ומבטו חומק סביב – הרבנות קיבלה יפוי כוח למכור את כל המדינה‬ ‫לתקופה של שנה‪ ...‬הבעלות עברה‪ ...‬ההסכם נחתם בירושלים‪ ...‬בנוכחות נציגי משרד החקלאות‬ ‫והשלטונות הדתיים‪ ,‬בי״ג באב‪...‬‬ ‫‪ −‬מתי זה? – שואל גבריאל‬ ‫‪ 11 −‬באוגוסט‪.‬‬ ‫האורות מרצדים סביב‪ .‬שר המלאכים מקמט את מצחו‪:‬‬ ‫‪ −‬קצת מוזר! – צולף קולו – דווקא בשנת השמיטה אתם מוכרים ודווקא לתקופה של שנה!‬ ‫‪ −‬מקרה‪...‬‬ ‫‪ −‬וייסברגר!‬ ‫‪ −‬החוזה חתום בידי הצדדים על הבולים – לוחש הדובר – עיסקת‪-‬קרקעות רגילה‪ ...‬מבחינה יורידית אני‬ ‫אחראי‪....‬‬ ‫גבריאל זועם‪ .‬המרום חשך בעריפיו‪.‬‬ ‫‪ −‬יש לנו – גונח ד״ר וייסברגר – גם אישור‪ ...‬מקק״ל‪...‬‬ ‫‪ −‬הדבר אינו מוצא חן בעיני! – מרים גבריאל קולו – עלי להודיע על כך!‬ ‫ובזה עולה שר‪-‬המלאכים לשביעי ונעלם מעבר לעבים המתקשרים‪ .‬בדומיית‪-‬מבוכה מחכים לשובו‪ .‬לפתע מושיט‬ ‫גבריאל ראשו מבינות לעננים ושואל‪:‬‬ ‫‪ −‬מי נתן את ההוראה?‬ ‫‪ −‬הרבנות – משתעל הדובר – הרבנות הראשית‪...‬‬ ‫ראשו של גבריאל שוב נעלם מבעד לעננים‪ .‬מקץ שעה קלה הוא פורץ מעבר לפרגוד ומבטו הזועף מעיד על‬ ‫סיכום הישיבה למעלה‪:‬‬ ‫‪ −‬ניתנה בשעתה הוראה מפורשת להשבתת הארץ בשנה השביעית‪ ,‬אך לא נאמר מעולם שזה אינו חל על‬ ‫אדמות מכורות!‪...‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪ −‬אלף סליחות‪ ,‬הוד מעלתו – מזדקף ד״ר וייסברגר – בזה אני מבין יותר! יש סוגיה מפורשת בנדון‪...‬‬ ‫‪ −‬איפה הפרוטוקול?‬ ‫מביאים את הספר מספירת ״יסוד״‪.‬‬ ‫‪ −‬״וידבר ה’ אל משה בהר סיני לאמור״ – קורא רפאל – ״כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה‬ ‫הארץ״‪...‬‬ ‫‪ −‬זהו – כך גבריאל – אין כאן שום סוגיות‪....‬‬ ‫‪ −‬רגע אחד – מעיר ד״ר וייסברגר – פרק כ״ה ״שש שנים תזרע שדך‪ ,‬תזמור כרמך ואספת את תבואתה‬ ‫ובשנה השביעית שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור״‪ ,‬הווה אומר ״שדך״ ו״כרמך״‪ ,‬דהינו אין החוק תופס לגבי‬ ‫שדה וכרם של אחרים‪...‬‬ ‫זה נשמע די משכנע‪ .‬גבריאל מכעכע נבוך משהו‪:‬‬ ‫‪ −‬אז קק״ל אישר‪ ,‬אתה אומר?‬ ‫‪ −‬כן‪ ,‬הוד מעלתו‪.‬‬ ‫‪ −‬הםםם‪...‬‬ ‫הפמליה נושמת לרווחה‪ .‬זהרורי האור חוזרים ופושים בין הספירות‪ .‬הענין‪ ,‬כנראה‪ ,‬עובר‪ .‬אולם ברגע זה פולח חזיז‬ ‫זועף מלמעלה ומרעיד את אשיות הרקיע‪.‬‬ ‫‪ −‬סליחה – מפליט גבריאל – קוראים לי!‬ ‫‪ −‬רגע אחד‪ ,‬הוד מעלתו – מעכב אותו ד״ר וייסברגר – אולי אפשר לסדר לי ראיון אישי‪ ...‬ברצוני לתת‬ ‫אינפורמציה‪ ...‬בין ארבע עיניים‪....‬‬ ‫גבריאל מניד ראשו והולך לו בגפו‪ .‬שקט מתוח מלווה אותו אל מעבר לפרגוד‪ .‬בשובו זורות עיניו זיקי חימה‪:‬‬ ‫‪ −‬באיזה מקום אתם מסדרים אותנו‪ ,‬וייסברגר! – רועם קולו – בשביל זה נתנו את הארץ ‘לזרעך’‪ ,‬שתמכרו‬ ‫אותה לערבי אחד מפתח‪-‬תקווה? כמה הוא שילם?‬ ‫‪ −‬מר אבו קישק?‬ ‫‪ −‬כן!‬ ‫‪ −‬הוא שילם‪ ...‬מיקדמה‪ ...‬של ‪ 50‬לירות‪...‬‬ ‫‪ −‬בעד כל הארץ?!‬ ‫‪ −‬כן‪....‬‬ ‫שר המלאכים מסתובב על צירו ונעלם מעבר לעננים‪ .‬לפתע מופיע ראשו‪:‬‬ ‫‪ −‬הכרזתם מכרז?‬ ‫‪ −‬לא‪...‬‬ ‫‪ −‬העניין חשוד מאוד‪ ,‬וייסברגר‪ ,‬מאוד חשוד!‬ ‫‪ −‬קק״ל‪....‬‬ ‫האורות מהבהבים בגבהים ורוחות עזים מרטיטים את כיפת המרום‪ .‬גבריאל חוזר בצעדי און‪:‬‬ ‫‪ −‬הוחלט – מצהיר – אנו מגישים ערעור‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫ולהבדיל‪:‬‬ ‫מסכת ברכות דף ל״ו‬ ‫ואמר רבב״ח אריו״ח משום ר״י בר״א‪ ,‬בא וראה מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים‪ ,‬דורות הראשונים היו‬ ‫מכניסין פירותיהן דרך טרקסימון כדי לחייבם במעשר‪ ,‬דורות אחרונים‪ ,‬מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצירות‬ ‫דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר‪.‬‬ ‫ההבדל שיש בין המכיר ערך המצות ותכליתן הנשגבה וחפץ בהן באמת ובין מי שעבודתו היא רק מצות אנשים‬ ‫מלומדה הוכן להיות יוצא אל הפועל בהרבה מצוות מן התורה‪ ,‬שנמצאו בהם דרכים ע״פ דין תורה להפקיע החיוב‬ ‫מעצמו‪ .‬אמנם רק בזה ייודע שלימות העובד מאהבה‪ ,‬בהיות לאל ידו לפטור עצמו ובהיותו מכיר את ערך המצווה‬ ‫וקדושתה הוא נכנס להתחייב בה‪ .‬ע״כ במצות מעשרות‪ ,‬שהיא המצוה הראשית המחזקת את כל אושר הכלל כולו‪,‬‬ ‫בהיותה לברית בין המיוחדים לעבודת ד’ שבט הלוי ובין כל העם כולו‪ ,‬דאגה החכמה האלהית ביותר שתהי’ נעשית‬ ‫ע״פ רוח נדיבה המכרת את ערכה הגדול‪ .‬ע״כ נתנה מקום להחלץ ממנה (על) [ע״י] הכנסה דרך גגות חצירות‬ ‫וקרפיפות‪ ,‬למען שתגיע הרגשת העושה לעשות המצוה מיקרת רוח ונפש נדיבה‪ ,‬שבזה תצא אל הפועל תכליתה‬ ‫להשלים את הכלל כולו בחפץ האדון השם יתברך‪.‬‬ ‫‪27‬‬ 28