ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן

‫מסורת הש״ם‬
‫ב‪.‬‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון מועד קטן‬
‫א ( ןעי׳ פרש״יליןמןל‪:‬ד״ה משקין ביה השלחין במועד‪ .‬שלה שהיא עומדת בהר וצריך‬
‫עוגיות[‪ ,‬ג ( ]ראה סירש׳׳י‬
‫להשקותה תמיד משקין אותה אפילו בחולו של מועד‬
‫לקמן ה‪ ,[.‬ג ( ןגי׳ הערוך‬
‫כערך שלח ה דכתיכ והוא לפי שהוא לו הפסד גדול אס אינו משקה אותה ודבר של הפסד‬
‫עיף )נראשית כה! תרגומו התירו חכמים לטרוח בו בחולו של מועד כמו שאגו מוצאין במסכת‬
‫והוא משלהי[‪ ,‬ד ( לקמן חגיגה )לף יח‪ (.‬דכתיב )דכריס נו‪(1‬‬
‫ו‪ ,:‬ה ( ]תוספתא פ״א[‪,‬‬
‫‪0‬נע״‪] (1 ,[5‬לףד‪.‬ן‪,‬ח(]צ׳׳ל ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי‬
‫משלהין‪,‬ט( ]הגיסקא הישגה עצרת לה׳ אלהיך מה שביעי עצור‬
‫ונפש עיפה למים לא נמצא בעשיית מלאכה אף ששה עצורים‬
‫נסנ׳׳ן עיין תוי״ט[‪,‬‬
‫בעשיית מלאכה אי מה שביעי עצור‬
‫בכל מלאכה אף ששה עצורין בכל‬
‫תורה אור השלם מלאכה תלמוד לומר השביעי שביעי‬
‫‪ . 1‬א ש ר קרך בדרך ויזנב עצור בכל מלאכה ואין ששה עצורין‬
‫בף בל הנחשלים אחריך בכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב‬
‫ואתה עיף ןיגע ו ל א יךא‬
‫אלא לתכמיס לומר לך איזו מלאכה‬
‫דבהים כה יח‬
‫אלהים‪:‬‬
‫א בית השלחין במועד ‪8‬ובשביעית בין ממעיין‬
‫ומלאכה‬
‫מותרת‬
‫זו‬
‫ואי‬
‫בחוש׳׳מ‬
‫אסורה‬
‫‪ . 2‬כי יבעל בחור בתולה‬
‫וחוטטיץ אותה‪ .‬שאס נתמלא‬
‫שיצא בתחילה בין ממעיין שלא יצא בתחילה‬
‫יבעלוך בניך ומשוש חתן שיש בה הפסד אם אינו עושה אותה‬
‫הבור מותר לחטוט‬
‫ע ל כלה ןשיש עליך‬
‫ב אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי‬
‫ישעיהו פב ה כגון להשקות בית השלחין התירו‬
‫אלהיך‪:‬‬
‫להעמיקו שהעפר תיחוח אבל לחוסרה‬
‫הקילון גואין עושין ‪•6‬עוגיות לגפנים ר׳ אלעזר‬
‫חכמים‪ :‬ובשביעיח‪ .‬מפרש בגמראי(‪:‬‬
‫בתחילה שהקרקע קשה לא משום‬
‫בן עזריה אומר אין עושין את האמה בתחילה‬
‫דעכשיז‬
‫בהחילה‪.‬‬
‫ממעיין שיצא‬
‫דאיכא נךרחא יתירא‪:‬‬
‫מתחיל לנבוע שעדיין לא החזיקה‬
‫יעושין‬
‫אומרים‬
‫וחכמים‬
‫ובשביעית‬
‫במועד‬
‫הגהות הב״ח‬
‫טירחא‪:‬‬
‫דליכא‬
‫ומציינין‪.‬‬
‫) א ( םתנ" ומתקני! את דרכה‪ :‬בין ממעיין שלא יצא במחילה‪.‬‬
‫את האמה בתחילה בשביעית הומתקנין את‬
‫ויוצאין על הכלאים‪ .‬מצוה הוא‬
‫קלקולי המיס‪ .‬נ״נ עי׳ אלא מעיין נובע מזמן מרובה‪ :‬אבל‬
‫המקולקלות במועד <א> יומתקנין את קלקולי‬
‫בגמ׳‬
‫לצאת כדאמרינן‬
‫ע״א‪:‬‬
‫נלף ה‬
‫פרש״י‬
‫לא ממי גשמים‪ .‬משום דאית ביה‬
‫) ג ( שם ואת מקוואות‬
‫ולא דמי להני אחריני דקתני ומתקנין‬
‫המים שברשות הרבים וחוטטין אותן ׳ומתקנין‬
‫המיס ועושין‪ ) :‬ג ( גם׳ טירחא יתירא כדמפרש בגמראי(‪:‬‬
‫דהאי חובה הוא כדמוכח בגמרא‪:‬‬
‫את הדרכים ואת הרחובות ואת <» מקוות‬
‫הקרקע‬
‫לאמפולי‪.‬‬
‫דאהי‬
‫למשקי לה ואמר אניי גמ׳‬
‫ויגע‪ .‬צמא למיס כדכתיב‬
‫עיף‬
‫שחרגה כו׳ לא תרכ מעיינה‬
‫המים ועושין כל צורכי הרבים ‪*3‬ומציינין את‬
‫ממעיין שיצא במחלה ־‪ .‬שסביבה לעליין לא החזיקה דרכה‪:‬‬
‫»(הררתי נפש עיפה)ירמיה לא(‪:‬‬
‫) י ( ‪-‬ט״י ז״ה שלא משקין‪ .‬בחולו של מועל ולא תיישינן הקברות ״ויוצאין אף על הכלאים‪ :‬גמ׳ השתא‬
‫תנא פפידא אין‪ .‬משוס‬
‫מאץ‬
‫ישקה‪ (5):‬ר״ה שחרבה כו׳ ללמא נפיל ואזיל וטרח טירחא‬
‫יש לומר ממעיין שיצא בתחילה דאתי‬
‫דאשכחן לקמן דרבי מאיר‬
‫לקאר״י לא יפנה אדם‬
‫אמת המים כו׳ אלמא וכו׳ יתירא‪ :‬מעיין שלא יצא בחחילה‪.‬‬
‫לאינפולי משקין ממעיין שלא יצא בתחילה‬
‫פליג עלה דמתני׳ והאי סתם מתניתין‬
‫ל״ש חרנ מעיינה ו ל ״ ש‬
‫אסר שכבר החזיק לרכו‪ :‬מיבעיא‪ .‬למשקה דלא אתי לאינפולי מיבעיא אמרי אצטריך אי‬
‫לא אתיא אליביה כשאר סתמי משוס‬
‫לא חרב תרוייהו‬
‫ממנו בחולו של מועל‪ :‬ביה הבעל‪.‬‬
‫ממעיין שיצא לה כתחילה‬
‫הכי קבעי הש״ס מאן תנא‪:‬‬
‫תנא מעיין שיצא בתחילה הוה אמינא הכא‬
‫שלה הוא בעמק ואינו צריך להשקותה‬
‫כצ״ל יהס״ד‪:‬‬
‫מושכין אמת המים כו׳‪ .‬שאם‬
‫הוא דבית השלחין אין בית הבעל לא משום‬
‫ואין בה הססד אס אין משקה אותה‪:‬‬
‫יש שם מים תחת אילן‬
‫דאתי לאינפולי אבל מעיין שלא יצא‬
‫קא משמע לן‪ .‬מתניתין דתני בין‬
‫זה יכול למוסכם במועד תחת אילן‬
‫בתחילה דלא אתי לאינפולי אימא אפילו‬
‫ממעיין שלא יצא בתחילה‪ :‬ביה‬
‫גליון הש״ם‬
‫אחר משוס דאילן כבית השלתין דמי‬
‫מתני׳ ובשביעית כץ השלחין אין ביה הבעל‪ .‬אפילו ממעיין‬
‫מעיין‬
‫שנא‬
‫לא‬
‫לן‬
‫משמע‬
‫קא‬
‫נמי‬
‫הבעל‬
‫בית‬
‫וצריכין למיס טפי והא דתנא מושכין‬
‫םםעיץ‪ .‬עיין לקמן דף ו שלא יצא בתחילה לא‪ :‬י׳>טשלהי‪.‬‬
‫שיצא בתחילה ולא שנא מעיין שלא יצא‬
‫ולא תנא משקין אורחא דמילתא‬
‫ע״נ תוס׳ ר״ה מרניצין‪:‬‬
‫וה״א מתחלף בחי״ת‪ :‬מאן הנא‪.‬‬
‫בתחילה בית השלחין אין בית הבעל לא‬
‫קתני דבענין זה רגילין להשקות‬
‫דמתני׳ דפסידא שרי למיטרח בה‬
‫אילנות‪ :‬יתר על כן אמר רבי‬
‫ומאי משמע דהאי בית השלחין לישנא‬
‫בחוש״מ כגון בית השלחין‪ :‬הרווחה‬
‫יהודה‪ .‬עוד היה מחמיר יותר אפילו‬
‫מוסף רש״י‬
‫דצחותא היא דכתיב ״‪1‬ואתה עיף ויגע‬
‫לא‪ .‬כגון דבית הבעל דאסור להשקותה‬
‫עוגיות‪ .‬עגול סנינ כמו‬
‫בבית השלחין קא אסר להפנות משוס‬
‫ומתרגמינן ואת משלהי ולאי ומאי משמע‬
‫)תענית יט‪ >.‬עג עוגה יעמד מאחר שאין בה הפסד שאין צריך‬
‫דהר טירחא יתירא‪:‬‬
‫דהאי בית הבעל לישנא דמייתבותא היא‬
‫נתוכה ! ל ק מ ו ד ‪ ! :‬או‪ :‬גומות להשקותה אלא להרווחה דמילתא‬
‫)חוליו מא ו לאסוף שס מיס‬
‫ולהורבתו‪ .‬של בית‬
‫לגינתו‬
‫לשורה אפלי חרפי‪ :‬אפילו במקום‬
‫דכתיב ‪ 2‬כי יבעל בחור בתולה ומתרגמינן‬
‫להשקות הגפן ! ב ר כ ו ת י ו‪.‬‬
‫השלחין גיגה מקום זרעים‬
‫ומציינין את הקברות‪ .‬פסידא מיערח לא טרחינן‪ .‬דקתני‬
‫ארי כמה דמיתותב עולם עם בתולתא‬
‫חורבה מקום שחרבו אילנותיו וחרשו‬
‫שעושי! סימנים על הקברות מתניתין אבל לא ממי גשמים כו׳‬
‫יתייתבון בגויך בנייך מאן תנא טדפםידא אין‬
‫נסיז כדאמר נמרוגה )‪3‬׳׳ק‬
‫וזרעו ונטעו ושמא הוא צריך למיס‬
‫סט‪ (.‬של קברות כסיל משוס דאית ביה טירחא‪ :‬מושלין‬
‫לתיור כעצמות‪ ,‬כלי שלא המים מאילן לאילן‪ .‬בחולו של מועד הרווחת לא י ואפילו במקום פםידא מיטרח‬
‫יותר ולא זו אף זו קתני אי נמי‬
‫חרב ביתו ועשאו גינה וצריכה מים‬
‫נמי לא טרחינן אמר רב הונא ר׳ אליעזר בן‬
‫ילכו אוכלי תרומה לשס אס יש מיס תחת אילן אחד עושין‬
‫)לקמן ה ! ‪ .‬מ ו ש כ י ן את‬
‫תדיר יותר משאר בית השלחין‬
‫יעקב היא דתנן יירבי אליעזר בן יעקב אומר‬
‫המים מאילן לאילן‪ .‬דרך קטן מאילן לאילן כדי שימשכו‬
‫ומשום דאיכא טירחא יתירא לא‪:‬‬
‫מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא‬
‫דהוי כשלה נית השלחין‪ ,‬המיס מאילן זה לאילן אחר‪) :‬י( לא‬
‫דפסידא יתירא איכא ;לקח!‬
‫הבעל‬
‫ישקה אח השדה כולה‪ .‬בבית‬
‫א ס‬
‫ישקה 'את השדה כולהיאימור דשמעת ליה‬
‫קמיירי דהרווחה היא‪ .‬אלמא דהרווחה‬
‫לרבי אליעזר הרווחה דלא טירחא במקום פםידא מי שמעת ליה אלא אמר‬
‫דמילתא אסר ר׳ אליעזר‪ :‬אילימא חרבה‬
‫ה‬
‫ממש‪ .‬שנעשה בור למה לי למשקה רב פפא הא מני רבי יהודה היא דתניא > מעיין היוצא בתחילה משקין‬
‫ממנו אפילו שדה בית הבעל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר ‪ :‬אין‬
‫לההיא דהא אין לה תקנה לעולם‪:‬‬
‫משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה רבי אלעזר בן עזריה אומר לא‬
‫שחרבה ממעיין זה ויצא לה מעיין אחר‪.‬‬
‫שחרב מעיינה שרגילה לשתות ממנו‬
‫כך ולא כך יתר על כן אמר רבי יהודה לא יפנה אדם אמת המים וישקה‬
‫דכיון שרגילה לשתות אי לא משקה לה‬
‫לגינתו ולחורבתו בחולו של מועד מאי חרבה אילימא חרבה ממש למה‬
‫עכשיו אית ליה פסידא יתירא אפילו‬
‫לי דמשקי לח « אמר אביי שחרבה ממעיין זה ויצא לה מעיין אחר רבי‬
‫הכי לא שרי ר׳ יהודה אלא ממעיין שיצא‬
‫אלעזר בן עזריה אומר לא כך ולא כך לא שנא חרב מעיינה ולא שנא‬
‫לה ללאו טירחא הוא אבל מי גשמים‬
‫לא חרב מעיינה מעיין שיצא בתחילה לא וממאי דלמא עד כאן לא קאמר‬
‫ומי קילון דטירחא הוא לא שד אפילו‬
‫רבי יהודה בית השלחין אין בית הבעל לא אלא מעיין שיצא בתחילה‬
‫לבית השלחין ועול חזינן לקאמר רבי‬
‫דלמא‬
‫משקין בית השלחין‪ .‬שדה שאינה מסתפקת גמי גשמים וצריך‬
‫להשקותה תמיד ואס אין משקין אותה תדיר נפסדת‬
‫והלכך משקין אותה בחוה״מ ומשוס פסידא שרו ליה רבנן כדאמרינן‬
‫בס׳ אין דורשין )חגיגה דף יח‪ .‬ישס! תניא אידך ששת ימים תאכל‬
‫מצות וביום השביעי עצרת לה׳ אלהיך‬
‫מה שביעי עצור אף ששה עצורים אי‬
‫מה שביעי עצור מכל מלאכה אף כל‬
‫ששה עצורים מכל מלאכה תלמוד‬
‫לומר השביעי ה״א יתירא השביעי‬
‫עצור מכל מלאכה ואין הששה עצורים‬
‫מכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב אלא‬
‫לחכמים ללמדך איזה יום אסור ואיזה‬
‫יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו‬
‫מלאכה מותרת‪:‬‬
‫יהולה לא יפנה )ה מיס כו׳ אלמא ללא‬
‫שרי ר׳ יהולה טירחא יתירא אלמא מתני׳ ר׳ יהולה היא להא ראב״ע ל״ש חרב מעיינה ממעיין שיצא לה בתחילה ול״ש לא חרב תרוייהו אסר‪:‬‬
‫ללמא‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי' פ״ז מהלטת‬
‫א‬
‫יו״ט הלכה‬
‫מהלטמ‬
‫ופ״א‬
‫נ‬
‫שמטה הלכה ח‬
‫שמג לאין עה ועשי! דרמן‬
‫ב טוש׳׳ע א״ח סי׳ תקלז‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ב ב מיי׳ פ״ז מהלכות יריט‬
‫שס טוש״ע שס סעיף נ ‪:‬‬
‫ג ג מיי׳ סייח מהלכות י״ט‬
‫הלכה ג טיש״ע שס סעיף‬
‫ד מיי׳ ס״א מהלכות‬
‫ד‬
‫שמטה הלכה ט‪:‬‬
‫ה ה מיי׳ פ״ח מהלכות‬
‫יו״ט הלכה ג טיש״ע‬
‫שס סעיף ו‪:‬‬
‫ו ו מיי׳ שס ס׳׳ז הלכה י‬
‫טוש״ע שס סי׳ תקמד‬
‫סעיף נ ‪:‬‬
‫ו ז מיי׳ שס טוש׳יע שס‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ח ח מיי׳ פ״ז מהלכות י״ט‬
‫הלכה יא‪:‬‬
‫ט ט י מיי׳ שם הלכה נ‬
‫טוש״ע שס סי׳ תקל!‬
‫סעיף א ג ‪:‬‬
‫י כ מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫משקין‬
‫בית‬
‫במועד‬
‫השלחין‬
‫ובשביעית‪,‬‬
‫שיצא‬
‫ממעין‬
‫בין‬
‫כתחילח‬
‫ו ב י ן מ מ ע י ן כוי‪ .‬ומקשינן‬
‫יש‬
‫השתא‬
‫ממעין‬
‫לומר‬
‫ש י צ א כתחילה‪ ,‬התיישינן‬
‫אתי‬
‫דלמא‬
‫וכני ליה‬
‫לאינפולי‬
‫משקין‪,‬‬
‫אמדת‬
‫מ מ ע י ן ש כ ב ר יצא וניתקן‬
‫מיבעיא‪.‬‬
‫ועמד‬
‫איצטריך‬
‫ופרקינן‪,‬‬
‫לאשמועינן‬
‫דאפי׳ ממעין י ש ן‬
‫חששא‬
‫דל־כא‬
‫דלמא נפיל‬
‫משקין‬
‫ליח‪ ] ,‬א ץ [‬
‫ובני‬
‫אלא‬
‫בית השלחין‪ ,‬ש ה ן נטועין‬
‫צמאץ‬
‫מלשון‬
‫למים‪,‬‬
‫שלהיס‪ ,‬כדמתהגמי׳ והוא‬
‫אבל‬
‫עיף‪ ,‬משלהי‪.‬‬
‫בית‬
‫הבעל‪ ,‬ש כ ב ר ג ד ל ו ה ש ר י ש‬
‫שרשים‬
‫בעל‬
‫בקהקע‪,‬‬
‫באשתו‪,‬‬
‫והולידה‬
‫כמו‬
‫כדכתיב‬
‫והצמיחה‪.‬‬
‫כין‬
‫ממעין ש י צ א כתחילה ובין‬
‫מ מ ע י ן ש ל א יצא כתחילה‬
‫הבעל‪.‬‬
‫א י ן מ ש ק י ן שהת‬
‫ו א מ ר י נ ן ‪ ,‬מ א ן תנא ד ח י י ש‬
‫ל פ ס י ד א הבית ה ש ל ח י ן כ ד י‬
‫ש ל א יפסידו ו י י ב ש ו והתיר‬
‫ל ה ש ק ו ת ם ‪ ,‬ו א פ י ׳ ה כ י לא‬
‫התיה א ל א ר ב ה ש א ץ‬
‫בו‬
‫טוהח‪ ,‬א ב ל ל ה ש ק ו ת מ מ י‬
‫ג ש מ י ם וכיוצא בהן‬
‫שיש‬
‫ט ו ר ח ב ה ן לא התיה‪ .‬אמה‬
‫הב הונא ה׳‬
‫אליעזר‬
‫בן‬
‫י ע ק ב היא‪ ,‬ד ת נ ן ר׳ א ל י ע ז ר‬
‫בן‬
‫מיס‬
‫יעקב‬
‫אומר‬
‫מאילן‬
‫מושכין‬
‫אבל‬
‫לאילן‬
‫לא י ש ק ה את כ ל השדה‪.‬‬
‫ודתינן‪ ,‬א י מ ו ר ד ש מ ע ת לד׳‬
‫•אליעזר ד ל א ש ר י ‪ ,‬ההויחה‪,‬‬
‫מ ד ק ת נ י לא י ש ק ה את כל‬
‫השהה‪ ,‬א ב ל ש ל א ל ה ט ר י ח‬
‫במקום ש י ש‬
‫פסידא‬
‫מ­‬
‫ש מ ע ת ליה‪ .‬ו ב א ר ב פ פ א‬
‫ו א ו ק מ ה לר־ יהוהה‪ ,‬דתני‬
‫אין מ ש ק י ן מ מ ע י ן היוצא‬
‫כתחילה אלא ש ד ה‬
‫בית‬
‫השלחין שחרבה‪ .‬ומקשינן‬
‫אי ח ר ב ה ל מ ה ל־ ה ש ק א ה ‪,‬‬
‫אילא מ א י חרבה‬
‫דקתני‪,‬‬
‫ח ר ב מעיינה ויצא לה מעין‬
‫אחה כ ת ח ל ה ‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫משקין בית השלהין פרק ראשון מועד קטן‬
‫ך •‬
‫נר מצוה‬
‫‪J‬‬
‫•‬
‫א מיי׳ פ׳׳ח מהלכות‬
‫אם בן אמאן תרמייה‪ .‬ואס נפשך לומר ממאי דרמינן אליבא דר׳‬
‫יכ‬
‫ב מיי׳ שס הלכה ז ‪:‬‬
‫יג‬
‫ג מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫אליבא דרבי יהודה ומאי אלימא להש״ס מילתא דרבי יהודה דמוכח‬
‫יא‬
‫ש‪3‬מ הלכה ‪:3‬‬
‫כלאיס הלכה ‪] 3‬ופ״ה‬
‫ד מיי׳ פ״ט מהלכות‬
‫אין הרווחה לא ובמקום פסידא נמי‬
‫א ]וסימן רצו סעיף א[‪:‬‬
‫יד‬
‫שמטה הלכה ‪ 3‬סמג‬
‫לארן ער ועשי! קמט ]שו״ע‬
‫ח״מ סימן סז סעיף א[‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫כתחלה ו ל א‬
‫שיצא‬
‫מ ע ץ ש ל א יצא‬
‫אין‬
‫משקין‬
‫מיטרח לא טרח אבל לר״א ליכא‬
‫לאוכוחי ממילתיה אלא חד מילתא‬
‫כדלעיל דהרווחה אסיר הלכך ניחא‬
‫אליעזר‪:‬‬
‫שגא‬
‫כתתלה‪,‬‬
‫אלא‬
‫במילתיה דר״י כמו במתניתין דפסידא‬
‫ליה לאוקמי כר׳ יהודה ולא כרבי‬
‫ו ס כ ר ר׳ י ה ו ד ה ל ״ ש מ ע ץ‬
‫בית‬
‫ה ש ל ת י ן ‪ .‬ו ה א דקתני מ ע ץ‬
‫ש י צ א כתחלה‪ ,‬אייהי ד א מ ר‬
‫הבעל נמי שרי רבי יהודה ומתניתין דקתני נמי ממעיין שלא יצא בתחילה‬
‫בית השלחין אין בית הבעל לא לאו רבי יהודה היא‪ :‬אם ק ממגימין‬
‫אמאן מרמייה‪ .‬לא ר״א בן יעקב כדאמרן ולא כר׳׳מ דשרי אפילו‬
‫מיניה דמתניתין אתיא אליביה יותר מדרבי אליעזר איכא למימר‬
‫הלכה ‪ [3‬שמג לאוין רעט‬
‫טוש״ע י ״ ז סי׳ רצז סעיף‬
‫דלמא אמי לאיגפולי‪ .‬אבל ממעיין שלא יצא בתחילה אפילו בית‬
‫יהודה יותר מר״א כמו לאקשינן לעיל לר״א הכי נמי פרכינן‬
‫משוס דבתרתי מילי אשכחן בהדיא‬
‫דמיקל‪.‬‬
‫כהו דד׳ מאיר‬
‫ואס תאמר וליתני שלא יצאו בתחילה‬
‫להודיעך כחו דר׳ יהודה‬
‫דמחמיר‬
‫)א( כח דהתירא עדיף‪:‬‬
‫משום מאי מתרינן‪ .‬דאין אדם‬
‫בית הבעל ולא כר׳ אלעזר בן עזריה‬
‫דלמא אתי לאינפולי אבל מעיין שלא יצא‬
‫בתחילה דלא אתי לאינפולי אפילו בית‬
‫תבעל נמי אם כן מתניתין אמאן תרמייה‬
‫אלא לרבי יהודה לא שנא מעיין שיצא‬
‫בתחילה ולא שנא מעיין שלא יצא בתחילה‬
‫בית חשלחין אין בית הבעל לא והאי דקתני‬
‫מעיין שיצא בתחילה להודיעך כחו דר׳ מאיר‬
‫האפילו מעיין היוצא בתחילה משקין ממנו‬
‫והמשקה‬
‫אפילו‪L‬שדה הבעל אתמר־ המנכש‬
‫י'‬
‫מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה‬
‫נהרג אלא‬
‫לוקה ולא‬
‫שיצא‬
‫ה׳ מאיה מ ע ץ‬
‫כ ת ח ל ה מ ש ק י ן מ מ נ ו אפי׳ בהתראה שמתרינן בו לא תעשה רבה אמר משום חורש רב יוםף אמר משום‬
‫ש ד ה ה ב ע ל ‪ ,‬תנא איהו נמי‬
‫מ ע י ן ש י צ א כתחלה‪ .‬א ת מ ר הך איסורא כדמפקינן בסנהדרין‬
‫זורע אמר רבה כוותי דידי מםתברא מה‬
‫ת‬
‫המנכש‪,‬‬
‫הזרעים‪ ,‬פ יו׳ה מהשחיוךפ ר ב ימים <לף מא‪ (.‬מקרא דצריך לפרש שם דרכו של חורש לרפויי ארעא האי נמי מרפויי‬
‫טרפו״‬
‫קא‬
‫בהדיא‪:‬‬
‫האיסור‬
‫ארעא אמר רב יוםף כוותי דידי מסתברא מח‬
‫לזהעים ב ש ב ת ‪ ,‬מ ש ו ם מ א י‬
‫המלאכה‬
‫עיקר‬
‫דבתר‬
‫מ ח ר י נ ן ביה‪ .‬ר ב ה א מ ר ארעא‪.‬‬
‫דרכו של זורע לצמוחי פירא הכא נמי מצמח‬
‫מ ש ו ם חוהש‪ ,‬מ ה ד ר ך אזליגן ודומה לחורש ורב יוסף אע״ג‬
‫ה ח ו ר ש ל ר פ ו י י א ר ע א הכא‬
‫פירא אמר ליה אביי לרבה לדידך קשיא‬
‫נ מ י מהפי אהעא נינהו‪ .‬ו ר ב דעיקר מלאכה דומה לחורש מחשבת‬
‫ולרב יוםף קשיא לדידך קשיא משום חורש‬
‫י ו ס ף א מ ר מ ש ו ם זוהע‪ ,‬מה הנפש לאו לרפויי ארעא ובהט פליגי‬
‫אין משום זורע לא לרב יוםף קשיא משום‬
‫דהך ה ז ו ר ע ל א צ מ ו ח י פ י ר א דרבה סבר לבתר המעשה מדמינן‬
‫הכא נ מ י קא מ צ מ ת י פ י ר א ‪.‬‬
‫ו מ ק ש י אביי לתרוו־יהו‪ ,‬לה ולא אחר המ חשבה ורב יוסף זורע אין משום חורש לא וכי תימא כל חיכא‬
‫ו א מ א י ל א מ ת ר י נ ן ביה סבר בתר מחשבה אזלינן דהדא עיקר‬
‫דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חרא והאמר‬
‫מ ש ו ם ח ו ר ש ו מ ש ו ם זורע‪,‬‬
‫ולא אזלינן בתר הדמיון‪:‬‬
‫רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים‬
‫ד ה א המיא להא ו ד מ י א נ מ י‬
‫ל ה א ‪ .‬ו כ י ה־מא כ ל היכא וצריך לעצים‪ .‬אבל אס אין‬
‫אחת משום נוטע ואחת משום קוצר קשיא‬
‫דאיכא מלאכה מעין שתים‬
‫צריך לעצים לא נאמר בו‬
‫ל א מחייבינן אלא חרא‪.‬‬
‫איתיביה רב יוסף לרבה המנכש והמחפה‬
‫ו ה א מ ר ר ב כהנא הזומה דחייב משוס קצירה דלא דמיא לקצירה‬
‫לכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים‬
‫ו צ ר י ך ל ע צ י ם ת י י ב שתים‪ ,‬דקוצרין למאכל או מידי שצריכין‬
‫בשלמא לדידי דאמינא משום זורע היינו‬
‫א ח ת מ ש ו ם ז ו ר ע ו א ח ת לאיזה דבר כגון רפואה וכיוצא בהן‬
‫מ ש ו ם קוצר‪ .‬ו ל א פירקו‬
‫דאםירא זריעה בכלאים אלא לדידך דאמרת‬
‫ל נ פ ש י ־ ה ו ‪ .‬איתיביה ר ב ואי לאו שקוצרין לצורך גופו פטור‬
‫י ו ס ף ל ר ב ה ‪ ,‬ה מ נ כ ש ‪ ,‬פי׳ דלא מיחייב אפילו משוס תולדה‬
‫משום חורש חרישה בכלאים מי אםירא‬
‫ח ו פ ר א צ ל הכלאים ו ל ו ק ח‬
‫ה ע פ ר ו מ ח פ ה ב ו את דתולדה צריך שתהא דמי לאב אמר ליה משום מקיים והא מדקתני סיפא‬
‫שיא‬
‫ק‬
‫שתים‪.‬‬
‫חייב‬
‫מלאכה‪:‬‬
‫שיצמח‪,‬‬
‫כרי‬
‫הכלאים‬
‫ר״ע אומר אף המקיים מכלל דתנא קמא‬
‫ו ה מ ח פ ה ב כ ל א י ם לוקה‪ ,‬ר׳ לרבה דאזיל בתר הדמיון דהכא זומר‬
‫לאו משום מקיים הוא כולה ר׳ עקיבא היא‬
‫ע ק י ב א א ו מ ר א ף המקיים‪.‬‬
‫כ ש ל מ א ל ר ב י ו ס ף ד א מ ר לא דמי כלל למטע ואעפ״כ חייב‬
‫ומאי טעם קאמר מאי טעם המנכש והמחפה‬
‫מ נ כ ש מ ש ו ם ז ו ר ע חייב‪ ,‬משוס נוטע וקשיא לרב יוסף דאפילו‬
‫זריעה‬
‫דאסורה‬
‫היינו‬
‫בכלאים לוקה משום מקיים שר״ע אומר אף‬
‫אינו מתכוין לצמוח הגפן טון דודאי‬
‫בכלאים‪ .‬אלא לרבה דאמר‬
‫המקיים מאי טעמא דר׳ עקיבא דתניא שדך‬
‫מ ש ו ם ח ו ר ש ‪ ,‬ח ר י ש ה מצמחה מתמת הזימור חייב משוס‬
‫ב כ ל א י ם מ י אסירא‪ .‬ו פ ר י ק נוטע דהא סתם קאמר רב כהנא לא תזרע כלאים אין לי אלא זורע מקיים מניין‬
‫ר ב ה ‪ ,‬מ א ־ לוקה דקתני‪,‬‬
‫מ ש ו ם מקיים ב כ ל א י ם ‪ .‬אפילו לא חישב ליטע ואי קשיא הא‬
‫תלמוד לומר כלאים שדך לא תנן משקין בית‬
‫ו כ ו ל ה ה׳ ע ק י ב א היא‪ ,‬ומה דאמריגן בדוכתא אתריתי )כמונות‬
‫השלחין במועד ובשביעית בשלמא מועד‬
‫ט ע ם ק א מ ר ו ה כ י קתני‪,‬‬
‫ה מ נ כ ש ו ה מ ח פ ה ב כ ל א י ם לף לן‪ (.‬משוס רשעה אחת אתה משום טירחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן‬
‫ל ו ק ה מ א י ט ע מ א מ ש ו ם מחייבו ואי אתה מחייבו משוס שתי‬
‫אלא שביעית בין למאן דאמר משום זורע‬
‫מקיים‪ ,‬שה׳ ע ק י ב א א ו מ ר רשעיות תריץ הכי כגון דאיכא מיתה‬
‫א ף המקיים ב כ ל א י ם לוקה‪.‬‬
‫ובין למאן דאמר משום חורש זריעה וחרישה‬
‫פ י ׳ מקיים בכלאים‪ ,‬ש מ צ א ומלקות אבל תרתי מילי דאסירן‬
‫בשביעית מי שרי אמר אביי בשביעית בזמן‬
‫ש ד ה זהועה כ ל א י ם ו ע ב ד ה דדמיין להדדי בשתי מלקיות תרוייהו‬
‫הזה ורבי היא דתניא >רבי אומר וזה דבר‬
‫ח ו א ו צ י מ ח ה ‪ ,‬ונתקיים תד רשעה הוא ולא ממעטי מרשעתו‬
‫הכלאים ב ע ב ו ד ת ו ‪ ,‬ש ג ו ר ם‬
‫השמטה שמוט יבשתי שמיטות הכתוב‬
‫ל ו ה צ מ ח ה ו ה פ ר ח ת פרי‪ .‬לכל שם מלקות תד רשעה הוא והכי‬
‫מ א י ט ע מ א ‪ ,‬אמה קהא ל א נמי אמר במס׳ פסחים בפ׳ כל שעה‬
‫מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת‬
‫תזהע כהמך כלאים א י ן לי‬
‫)לף כל‪ .‬ושס> אמר אביי אכל פוטיתא‬
‫כספים בזמן שאתח משמט קרקע אתח‬
‫א ל א זוהע ח ב ו א ה בכרם‪,‬‬
‫מקיים מ נ ץ ‪ ,‬ת ל מ ו ד ל ו מ ר לוקה ארבע ואע״ג דרב כהנא אמורא‬
‫משמט כספים ובזמן שאי אתה משמט‬
‫ל א כ ל א י ם ‪ .‬כלומה‪ ,‬ה א י לא הוא מקשי מיניה לרבה ורב יוסף‬
‫קרקע אי אתה משמט כםפים רבא אמר‬
‫ד כ ת ב ר ח מ נ א דרויש א ו ת ו‬
‫ב ז ר ו ע ההוה ליה ל מ כ ת ב משוס דגברא רבה הוה כדאשכחן <כ׳׳ק‬
‫אפילו תימא רבנן אבית אסר רחמנא‬
‫ל א ת ז ר ע כ ר מ ך ו ל י ש ת ו ק ‪ ,‬רף קיי‪ (.‬במעשה דר׳ יוחנן דהוה חריף‬
‫א‬
‫א(ב‬
‫י‪1‬ג‬
‫גן‬
‫‪1‬‬
‫ל‬
‫ואנא‬
‫׳דענא‬
‫דאין‬
‫זריעה‬
‫אלא בתבואה‪ ,‬פי׳ וממילא‬
‫שמעינן‬
‫שאסה‬
‫התבואה‬
‫בכלאים‬
‫והיעת‬
‫)למה‬
‫ע ו ד אמה כ ל א י ם ( ‪ .‬כ ד כ ת י כ‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪2‬‬
‫דאפילו בית השלחין לא שרי ממעיין‬
‫שיצא‬
‫לרבי‬
‫בתחילה‪ :‬אלא‬
‫לח‪ ,:‬ה ( ]ויקרא ימן‪ ,‬י ( ןועי׳‬
‫פי׳ ריב׳׳ן למכות וככל מקוס‬
‫סי׳ כסגנון אחר[‪ (1 ,‬ן ע״א‬
‫ל״ה משקיןן‪,‬‬
‫ולא שגא כוי‪ .‬ומתניתין ר׳ יהודה‬
‫היא‪ :‬להודיעך כמו‬
‫מאיר‪.‬‬
‫דרבי‬
‫דאפילו ממעיין שיצא בתחילה שרי‬
‫אפילו לבית הבעל‪ :‬מנפש‪ .‬תולש‬
‫עשבים‬
‫מתוך‬
‫רעים‬
‫וט‬
‫הטובים‬
‫עקרי להו צמחי הגי טפי‪ :‬משקה‬
‫מים בזרעים‪ .‬שזורק מיס בעיקרי‬
‫העשבים‪ :‬משום מאי ממרינן ביה‪.‬‬
‫דמאי מלאכה קא חשבינן ליה דודאי‬
‫קוצר לא חשבינן שאינו מתכרן ליטול‬
‫העשבים אלא לתקן עשבים הטובים‬
‫וזורע וקוצר אבות‬
‫שבשדה‪ :‬חורש‬
‫תורה אור השלם‬
‫את‬
‫‪.1‬‬
‫חקתי‬
‫תשנזרו‬
‫לא‬
‫תרביע‬
‫בהמתך‬
‫כלאים‬
‫ש ד ך ל א תזרע‬
‫כלאים‬
‫כלאים‬
‫ובגד‬
‫שעטנז ל א יעלה עליך‪:‬‬
‫ויקרא י ט י ט‬
‫וזה‬
‫‪.2‬‬
‫השמטה‬
‫דבר‬
‫שמוט בל בעל משה ידו‬
‫ישה‬
‫אשר‬
‫לא‬
‫ברעהו‬
‫יגיש את רעהו ואת אחיו‬
‫כי כןךא שמטה ליי‪:‬‬
‫דברים ט ו ב‬
‫מלאכות הן בפרק כלל גדול )שבת‬
‫לרפויי‪.‬‬
‫דף עג‪:>.‬‬
‫משום‬
‫לרכך‪:‬‬
‫חורש אין משום זורע לא‪ .‬אמאי לא‬
‫מיחייב בתרוייהו הא עביד תרוייהו‬
‫במלאכה‬
‫ואשכחינן‬
‫זומר‪.‬‬
‫בשבת‪:‬‬
‫משוס‬
‫נוטע‬
‫תרתי‪:‬‬
‫דמיחייב‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( תום' ז״ה כחו כו׳ זר׳‬
‫יהודה דמתמיר ו י ״ ל כת‬
‫זהחירא‪:‬‬
‫וצריך לעצים חייב‪.‬‬
‫משוס קוצר שהרי צריך לעצים וחייב‬
‫דמשוס‬
‫הזימור‬
‫גדלי‬
‫לא‬
‫תזרע‬
‫טפי‪ :‬המחפה‪ .‬שמכסה את הזרעים‬
‫בעפר‪:‬‬
‫לוקה‪.‬‬
‫כלאים‬
‫משוס‬
‫)ויקרא יט>‪:‬‬
‫שרואה כלאים‬
‫א‪q‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫תום׳‬
‫מבטלו‪:‬‬
‫משום זורע משוס הכי מנכש בכלאים‬
‫לוקה דהא‬
‫זריעה‬
‫בכלאים‬
‫אסירא‬
‫דבשעת‬
‫דכתיב׳( לא תזרע‪ :‬חרישה‪ .‬לצורך‬
‫כלאים מי‬
‫זריעת‬
‫חרישה ליכא כלאים כלל‪ :‬אמר ליה‪.‬‬
‫מנכש אינו לוקה אלא משוס מקיים‪:‬‬
‫חלמוד לומר כלאים שדך לא‪ .‬ואע״ג‬
‫תזרע‬
‫דכתיב לא‬
‫‪ 0‬גורעין‬
‫כלאים‬
‫ודורשין לא כלאים לא יהא כלאים‬
‫מכל מקום‬
‫לבטלו‪:‬‬
‫שחייב אתה‬
‫בשלמא מועד‪ .‬משוס הכי שרי דלא‬
‫אסיר‬
‫טירחא‪:‬‬
‫רבנן‪.‬‬
‫בשום‬
‫מלאכה אלא‬
‫וכל‬
‫למיטרח‬
‫מקום‬
‫פסידא‬
‫בחולו של‬
‫משום‬
‫שרו‬
‫מועד‬
‫במקום פסידא כדסרשינן לעיל‪ :0‬בין‬
‫למאן‬
‫דאמר‬
‫דפליגי‬
‫משום חורש‪.‬‬
‫רבה ורב יוסף לעיל במשקה מיס‬
‫לזרעים דחד אמר משוס חורש וחד‬
‫אמר משוס זורע‪ :‬חרישה בשביעיח‬
‫מי שרי‪ .‬הא נפקא מבחריש ובקציר‬
‫תשבות‬
‫אס‬
‫דאמרינן‬
‫אינו‬
‫ענין‬
‫לשבת שאינו צריך שהרי כבר נאמר‬
‫כל מלאכה‬
‫בשביעיח‬
‫תנהו‬
‫ענין‬
‫בזמן הזה‪.‬‬
‫לשביעית‪:‬‬
‫דרבנן‪ :‬ורבי‬
‫היא‪ .‬דאמר דהוא מדרבנן ומילתא‬
‫דפסידא שרו רבנן‪ :‬וזה דבר השמטה‬
‫שמוט‪.‬‬
‫כתיב‬
‫שמוט‪:‬‬
‫בהשמטת‬
‫בזמן שאי אחה‬
‫כספים‪.‬‬
‫משמע‬
‫תולדות‬
‫טובא וקשיא ל״ ג כיון דלאו תנא הוא לא חשיב לה כל כך ופליגי עליה‪:‬‬
‫אמאי כתיב תרי זימני שמטה‬
‫קרקע כוי‪ .‬מכלל דאיכא זמן‬
‫אף‬
‫בזמן הזה‪ :‬אפילו סימא רבגן‪ .‬דפליגי עליה דרבי ואמרי דשביעית בזמן הזה דאורייתא‪ :‬אבזה מלאכומ אסר רחמנא‪ .‬בשביעית‪:‬‬
‫קרקע‬
‫ח״ב‬
‫זף נב ע״כ‪:‬‬
‫המקיים‪.‬‬
‫זרוע ואינו‬
‫אסירא‬
‫דייה‬
‫שידם‬
‫וכוי וקש־א ל״ג‪ .‬עיין נ״נ‬
‫בשלמא לדידי דאמינא‪ .‬דמנכש הוי‬
‫דלא משמט‬
‫ואיזה‬
‫זה‬
‫תולדות‬
‫ב מ ו ע ד ו ב ש ב י ע י ת ‪ .‬ב ש ל מ א מ ו ע ד מ ש ו ם ט י ר ח א ה ו א דאסור‪ ,‬ו כ ל מ ק ו ם פ ס י ד א ש ר ו רבנן‪ .‬א ל א ב ש ב י ע י ח ‪ ,‬ב י ן ל מ א ן ד א מ ר מ ש ק ה מ י ם ל ז ר ע י ם ח י י ב מ ש ו ם ז ו ר ע ו כ י ן ל מ א ן ד א מ ר ח י י ב מ ש ו ם ח ו ר ש ‪ ,‬ת ר ו ו י י ה ו‬
‫ח ר י ש ה ו ז ר י ע ה ב ש ב י ע י ת אסירי‪ ,‬היכי ש ר ו ‪ .‬ו פ י ר ק אביי‪ ,‬ש ב י ע י ת ב ז מ ן הזה‪ ,‬ו ר ב י היא‪ .‬דתניא ר ב י א ו מ ר זה ד ב ר ה ש מ ט ה ש מ ו ט ‪ ,‬כת־ב ש מ י ט ה ו כ ת י ב ש מ ו ט ‪ ,‬ב ש ת י ׳שמיטות ה כ ת ו ב מ ד ב ר אחת ש מ י ט ת קרקע ו א ח ת ש מ י ט ה‬
‫כספים‪ ,‬ב ז מ ן ש א ת ה מ ש מ ט ק ר ק ע כוי‪ ,‬ו ה א י ד נ א ד ל י ת ש מ י ט ה כקרקע ש א ר ץ י ש ר א ל ב י ד י גויים ה י א ‪ ,‬ש ב י ע י ת כ ז מ ן ה ז ה ד ר ב נ ן ‪ ,‬ו ב מ ק ו ם פס־דא ש ר ו ר ב נ ן ‪ .‬דכא א מ ד ל א ת י מ א מחני׳ ר כ ־ היא ו ל א רבנן‪ ,‬א ל א אפי• ח־מא‬
‫רבנן‪ ,‬ה נ י כ ו ש ) ו ה ת י פ ו י ב כ ל א י ם ( ת ו ל ד ו ת נינהו‪ ,‬ו כ ש ב י ע י ת א ב ו ת א ס ר ר ח מ נ א‬
‫וגלר רש״י ע״ז סל‪ .‬וע״ש‬
‫כתוש׳[‪ ,‬י ( גיטין לו‪ .‬קדושין‬
‫יהודה‬
‫ו ז ר ע ת ם את השנה ) ה ה י א ( ן ה ש מ י נ י ת [ וגוי‪ .‬א כ ל ב א י ל נ ו ת נ ט י ע ה ת י א ‪ ,‬כ ד כ ת י ב ו נ ט ע ת ם כ ל ע ץ מ א כ ל ‪ .‬כ ל א י ם ד כ ת ב ר ת מ נ א ל מ ה לי‪ ,‬להבות המקיים ב כ ל א י ם ב ל א ו ‪ .‬ו מ ק ש י נ ן ל ר ב ה ו ר ב י ו ס ף מ מ ת נ י ת י ן דתנן מ ש ק י ן ב י ת‬
‫השלחץ‬
‫א(!שבת עג‪:‬ן‪ ( 5 ,‬ותוספת׳‬
‫כלאים פ״אן מכות כא‪ :‬ע׳׳ז‬
‫סד‪ ,.‬נ ( ןשעשה להן סייג‬
‫מוםף רש״י‬
‫זומר‪.‬‬
‫להצמיח‬
‫הגפן‪,‬‬
‫וצריך‬
‫לעצים‪.‬‬
‫להסקה‪,‬‬
‫משוס‬
‫לצריך‬
‫תולזה‬
‫זקוצר‪,‬‬
‫הויא‬
‫להס‬
‫זצריך נמי‬
‫לקצור !‪:‬שנת עג ‪ .1‬ה מ נ כ ש‬
‫והמחפה‪.‬‬
‫זריעתן‬
‫לאחר‬
‫תופה עפר עליהן כ ז ר ן כל‬
‫הזורעים‪,‬‬
‫לוקה‪.‬‬
‫נמי זורע‪,‬‬
‫זמה‬
‫דהיינו‬
‫זרנו של‬
‫זורע לצמומי פירי מכרן‪ ,‬הא‬
‫נמי לצמוחי פירי מ כ ר ן ! ע ־ ז‬
‫סד>‪ .‬כולה‬
‫היא‪.‬‬
‫זר׳‬
‫עקיבא‬
‫ר׳‬
‫ירכגן זפליני עליה‬
‫עקינא‬
‫אינו‬
‫מחסה‬
‫זסטר‬
‫להו‬
‫סכירא‬
‫זמאן‬
‫לוקה‪,‬‬
‫כמקיים‬
‫כמחסה‪,‬‬
‫פטר‬
‫והמנכש‬
‫עוקר‬
‫עשגיס רעיס כדי‬
‫שיגזלו‬
‫האמרים יותר‪ ,‬ליקה זחשיג‬
‫כזורע כלאיס ! מ כ ו ת כא‪.!:‬‬
‫תלמוד‬
‫כלאים‬
‫לומר‬
‫ש ד ך לא‪ .‬כלאים זהרנעה‬
‫קא זריש‪ ,‬מדסמך כלאיס‬
‫ללא‬
‫תרכיע‬
‫זרשינן‬
‫גני‬
‫כלאיס‬
‫מזלא‬
‫כתיב‬
‫תרביע‬
‫כלאיס‬
‫שלך‬
‫כלאים‪,‬‬
‫שדה‪,‬‬
‫צא‪,‬‬
‫שזן‬
‫בהמתן‬
‫לא‬
‫ולא‬
‫תזרע‬
‫ש״מ‬
‫שדך‬
‫אכלאיס זלעיל גמי זרשינן‪,‬‬
‫ומשמע זמזהיר הכתונ שלא‬
‫יהא כלאים בשזה ! ע ־ ז סד‪.1:‬‬
‫ו ב ז מ ן ש א י אתה מ ש מ ט‬
‫קרקע‪ .‬כגון גמזנר ולאחר‬
‫וקדושי! ל מ !‬
‫שגלו‬
‫שנטלה‬
‫עכשיו‬
‫כגון‬
‫קדישת‬
‫הארן וגיטיו לו‪,.‬׳ אי אתה‬
‫משמט‬
‫כספים‪ .‬ואף על‬
‫סי שהשמטת כססיס חוגת‬
‫הגוף‬
‫היא‬
‫ואיגה‬
‫תלדה‬
‫בארץ‪ ,‬ילסינן נהיקישא זלא‬
‫<הגא )שם;‪.‬‬
‫משקין בית השלהין פרק ראשון‬
‫מםורת הש״ם‬
‫ג‪.‬‬
‫מועד קטן‬
‫אף בל שבשדה ושבכרם‪ .‬וכל הני עבודות דלעיל נוהגות בין‬
‫א( ]פי׳ מסיד! האבק הולדוה‪ .‬כגון משקה זרעים שלא היה במשכן לא אסר רחמנא‪:‬‬
‫בשלה ובין בכרס ואפילו שיש מהן שאין עתה נוהגין כן י״ל‬
‫מעליהן‪ .‬ערוך[‪ ,‬ג ( ןסוכה זמירה בכלל זריעה‪ .‬שדרכו של זומר לצמוחי פירי כזורע‪ .‬בצירה‬
‫מל‪ ,[:‬ג ( שם ע״ז נ‪,:‬‬
‫שבמקומן היו עושין כך ורגילין לעשותן בשדה ובכרם‪ :‬אין דנין‬
‫קיג‪ ,[.‬בענבים כקצירה בתבואה וקצירה אב מלאכה היא בפ׳ כלל גדול‬
‫נסנהדר׳‬
‫י(‬
‫ס ( ]ויקרא כה[‪ 0 ,‬ןרף ל‪ ) ,1:‬ש ב ת לף עג‪ .>.‬בצירה בכלל קצירה דשניהם חותכין‪ :‬זימור‪ .‬מחתך‬
‫אות! בכלל ופרט וכלל‪ .‬הט הוה שמיע ליה ל ד אילעא דכיון דהפרט‬
‫ו ( צ״ל שנת‪ ,‬ת ( רש״א‪,‬‬
‫ענפים יבשין של גפן‪ :‬עידור‪.‬‬
‫בלא תעשה הכלל האתרון אינו מוציא‬
‫לרפדי‬
‫הגפנים‬
‫תתת‬
‫שתוסר‬
‫הפרנו ממשמעותיה ואינו כלל ופרמ‬
‫‪1‬‬
‫תולדות לא אסר רחמנא דכתיב ובשנה‬
‫ארעא‪ :‬כיסוח‪ .‬בעשבים שחותך‬
‫וכלל דדיינינן ליה בכלל ופרט ולא‬
‫תשביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫הרעים מן הטובים‪ .‬ולא היינו‬
‫נהירא לי דמנלן דרבי אילעא ס״ל‬
‫)א(‪.‬־שיי ל״ה אף כל מ׳‬
‫ובצירה‬
‫זריעה‬
‫בכלל‬
‫זמירה‬
‫מכדי‬
‫וגו׳‬
‫תזרע‬
‫מן‬
‫העיקדם‬
‫למעקר‬
‫כל הני פרטי ד פ ר ט יצא ניכוש‬
‫הט אימא דהפרמ שהוא בלא תעשה‬
‫קשקוש כר‪ ) :‬ב ( דייה לא הקרקע ללזה אין עוקרין אלא‬
‫בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא בטל אבל הכלל עומד במקומו לפי‬
‫יקשקש וכו׳ וה״ה לעידור‬
‫אלמימרא דאהני תולדות מיחייב אאחרנייתא‬
‫חותטן למעלה‪ :‬תלמוד לומר שדן‬
‫דבדו ועוד לפי לשון זה קשה לי‬
‫מה״ל‬
‫ואח״כ‬
‫הש״ל‬
‫מ ד ר ב נ ן כל הגי מדרבנן לא כרמך לא‪ .‬מללא כתיב לא תזרע‬
‫אמאי תיק דכולי עלמא לית להו ד ד‬
‫לא מיחייב ולא והתניא שדך לא תזרע וכרמך‬
‫כו׳‪:‬‬
‫מלאודימ׳‬
‫אנל‬
‫שלך לא תזמור כרמך אלא שלך לא‬
‫אבין והא הוה מצי לתרוצי דכולי‬
‫לא תזמור אין לי אלא זירוע וזימור מנין‬
‫) ג ( ד׳׳ה סתומי סילי כו׳ נ״ג‬
‫שלך‬
‫משמע‬
‫מ‬
‫תזמור‬
‫לא‬
‫כרמך‬
‫תזרע‬
‫עלמא אית להו לבכל מקום סוגיית‬
‫עי׳ סרש״י פ״ל לסוכה לף‬
‫לניכוש ולעידור ולכיסוח ת״ל שדך לא כרמך‬
‫מר ע ״ נ ‪ ) :‬ד ( ת ו ם ׳ ל״ה אין לא כרמך לא‪ :‬מקרסמין‪ .‬היינו‬
‫הש״ס היא דכיון דמצי למימר דכולי‬
‫לא ב לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה‬
‫כוי‪ .‬והכי א י ת א הגירסא זימור אלא שקרסוס שייך באילנות‪:‬‬
‫עלמא אית להו סברת האמורא לא‬
‫בפר׳׳ח חל אמר‪:‬‬
‫שבכרמך מנין שאין מקרםמין ואין מזרדין‬
‫מזרדין‪ .‬מחתך ענפים יבשים ולחים‬
‫מתרצינן לית להו ולימא הכי דכולי‬
‫ואין מפםגין באילן ת״ל שדך לא כרמך לא‬
‫לפי שיש לאילן ענפים יותר מלאי‪:‬‬
‫עלמא אית להו דרבי אבין מאן דאמר‬
‫מפסגין‪ .‬סומטס האילן שהוא רענן ג לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה‬
‫אינו לוקה שפיר ומאן דאמר לוקה‬
‫גליון הש״ם‬
‫יותר מלאי‪ :‬מזבלין‪ .‬מניחים זבל‬
‫סבירא ליה ט הך ברייתא למפקא‬
‫שבכרמך מנין שאין מזבלין ואין מפרקין‬
‫ג ט ׳ הנין לעידוד ולקישקוש‬
‫בעיקד האילן‪ :‬מפרקין‪ .‬אבנים שעל‬
‫ליה לסוללות מקרא וקסבר לאו‬
‫ולנ־כוש כצ״ל לענ׳׳ד‪:‬‬
‫ואין א>מאבקיז ואין מעשנין באילן ת״ל שדך‬
‫עיקרי האילן‪ :‬מאבקים‪ .‬ששרשיו‬
‫אסמכתא הוא אלא דרשה גמורה היא‬
‫לא כרמך לא יכל מלאכה שבשדך לא‬
‫נראין ומכסין אותו באבק‪ :‬מעשגין‪.‬‬
‫ולי נראה להא לימא בלד אבין אמר‬
‫וכל מלאכה שבכרמך לא יכול לא קשקש‬
‫מוסף רש״י‬
‫עושין עשן תחת האילן כדי שינשרו‬
‫ר׳ אילעא וכו׳ קאזיל בכה״ג לליכא‬
‫מ ל ס ק ל ‪ .‬להשליך אבנים התולעים שעליו‪ :‬יקשקש‪ .‬היינו תחת הזיתים י־ולא יעדר תחת הגפנים יולא ימלא‬
‫הכא אלא כלל ופרט לכלל בתרא לא‬
‫לחוץ וסוכה מד‪ .(:‬אברויי עידור אלא שעידור בגפנים וקשקוש נקעים מים י ולא יעשח עוגיות לגפנים ת״ל‬
‫חשיב טון להאי כלל בקרא אחרינא‬
‫א י ל נ י ‪ .‬כמו )יחזקאל כג(‬
‫וברא אותס נחרבותס‪ ,‬בזיתים‪ :‬עוגיוח‪ .‬חופר גומא תחת שדך לא תזרע זריעה בכלל היתה ולמה‬
‫וחשיב בכלל המרוחק זה מזה כיון‬
‫לנקוב העפר שעל השרשיס הגפן ליתן בו מיס‪ :‬זריעה בכלל‬
‫יצתה להקיש אליה לומר לך מה זריעה ללא הוו בחל קרא להט מוכח בפ״ק‬
‫ולהויזו שיהא רך ותיחות‬
‫כך היהה‪ .‬ובשנה השביעית שבת שבתון‬
‫לפסחים )לף ו ‪ :‬ושס> לאיכא למאן‬
‫מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל‬
‫משנית‪.‬‬
‫והאילן‬
‫בשדה‬
‫שהיא‬
‫עבודה‬
‫כל‬
‫אןז‬
‫וגרה‪:‬‬
‫אחרינא‬
‫לישנא‬
‫שמעתי‪.‬‬
‫לאמר טון להוו בתרי קראי לא‬
‫שהיא עבודה שבשדה ושבכרם ״מדרבנן‬
‫האילן‬
‫את‬
‫להנדא‬
‫ובכרם‪ .‬כגון כל הני )א( פרטי יצא‬
‫מיצטרפי למיהוי כלל ופרט וכלל‬
‫וקרא אסמכתא בעלמא ‪3‬׳וקשקוש בשביעית‬
‫שםו‪.‬‬
‫)סובה‬
‫ולהשניתו‬
‫ס ת ו מ י פ י ל י ‪ .‬שהשרשיס קשקוש ועידור ומים בנקעיס ועוגיות‬
‫והכא נמי לא הוי אלא כלל ופרט והכי‬
‫‪2‬‬
‫תשמטנה‬
‫ותשביעית‬
‫כתיב‬
‫והא‬
‫שרי‬
‫מי‬
‫מגולים וצריך לכסותם שלא שאינן בשניהן כר‪ :‬לא יקשקש החס‬
‫איכא)י( הגירסא ״(!בירושלמי לכלאים[‬
‫ונטשתה תשמטנה מלקשקש ונטשתה‬
‫ייבש האילן‪ ,‬ואוקמי אילני הזיחים ולא יעדר כו׳‪ .‬ואם תקשי הא‬
‫בפ״ח חל אמר לוקה סבר לה כרבי‬
‫הוא שלא ימות ואיני עושה‬
‫מלסקל אמר רב עוקבא בר חמא ג>תרי‬
‫להשביתן אלא לקיימן שרי‪ .‬אסר עידור לעיל קא תריץ לקמןי(‬
‫אילעא לאינו נלון בכלל ופרט טון‬
‫סילי‪ ,‬נקעים !שסי‪.‬‬
‫בעוגיות הא בחדתי והא בעתיקי‬
‫להפרט בלא תעשה הפרט בטל והכלל‬
‫קשקושי הוו חד אברויי אילני וחד סתומי‬
‫ט‬
‫הט‬
‫כל‬
‫)י(‬
‫לעידור‪:‬‬
‫הדין‬
‫והוא‬
‫במקומו עומל ולפיכך אמר כל התורש‬
‫פילי אברויי אילן אסור ־סתומי פילי שרי‬
‫מדרבנן‪ .‬אבל מדאורייתא לא הוי‬
‫בשביעית לוקה וחל אמר התורש‬
‫איתמר החורש בשביעית ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר‬
‫רבינו הננאל‬
‫אלא זמירה ובצירה כדאמדנן לעיל‬
‫בשביעית אינו לוקה לא סבר להא‬
‫כ‬
‫‪,‬‬
‫ת ו ל ד ו ת ל א אסר‪ .‬ש מ ע י נ ן‬
‫לה‪,‬‬
‫מדכתיב ש ד ך‬
‫וכרמך לא‬
‫תורע‬
‫לא‬
‫תזמור‪.‬‬
‫מכדי‬
‫)זריעה(‬
‫ןזמיהה[‬
‫בכלל‬
‫)זמירה(‬
‫]והיעה[‬
‫היא‪ ,‬דכיון‬
‫צומח‪,‬‬
‫ש ז ו מ ר ועוזק‬
‫בכלל‬
‫ובצירה‬
‫קציהה‪ ,‬ל מ א י ה ל כ ת א כת׳‬
‫החמנא‪,‬‬
‫האהני‬
‫ללמדך‬
‫תולהות מיחייב בשביעית‪,‬‬
‫אחהנייתא‬
‫אתולדות‬
‫איני‪,‬‬
‫מיחייב‪.‬‬
‫ש ד ך לא‬
‫לא‬
‫והתניא‬
‫וכרמך‬
‫תזרע‬
‫ל א וגוי‪ ,‬א י ן ל י‬
‫שחייב‬
‫אלא‬
‫זורע‬
‫בשביעית‬
‫ו ז ו מ ר ב ל ב ד ‪ ,‬מנין ל מ נ כ ש‬
‫ולעורר‬
‫ולמכסח‪,‬‬
‫שדך‬
‫ת״ל‬
‫לא‪,‬‬
‫פי׳‬
‫הוה‬
‫ליה‬
‫למכתב‬
‫לא‬
‫תזרע‪,‬‬
‫ואנא‬
‫ידענא‬
‫דאין‬
‫זריעה‬
‫אלא בשדה‪ .‬ש ד ך‬
‫דכתב‬
‫רחמנא למה לי‪,‬‬
‫כל‬
‫מנין‬
‫מלאכוח‬
‫שאין‬
‫מפרקין‬
‫ואין‬
‫לרבות‬
‫שבשדה‪.‬‬
‫מזבלין‬
‫ואין‬
‫ואין‬
‫מאבקין‬
‫מעשנין‪ ,‬ת ״ ל כרמך‬
‫לא‪ ,‬לרבות כל‬
‫שבכרם‬
‫מיהא‬
‫מלאכות‬
‫שאסורות‪.‬‬
‫קחני‬
‫דמנכש‬
‫אסור‬
‫ופרקינן‬
‫בשביעית‬
‫האי‬
‫א י ס ו ר א מ ד ר ב נ ן תוא‪ ,‬ו ק ר א‬
‫אסמכתא‬
‫כר‪.‬‬
‫יבול‬
‫לא‬
‫י ק ש ק ש ת ח ת הזיתים‪ ,‬ו ל א‬
‫יעדר תחת‬
‫ימלא‬
‫הגפנים‪,‬‬
‫ולא‬
‫נקעים מ י ם ‪,‬‬
‫ולא‬
‫יעשה עוגיאות לגפנים כין‬
‫אילן‬
‫הגי אין מידי אחדנא לא‪ :‬מלסקל‪.‬‬
‫להוציא אבנים מן הכרם‪ « :‬סחומי‬
‫פילי‪ .‬שמסתם בקעים של אילן‪ :‬שרי‪.‬‬
‫דאית ביה משוס םסידא‪ :‬אברויי‬
‫אילני אסור‪ .‬דהוי משוס רווחא‪ .‬והאי‬
‫ל ש ד קשקוש היינו סתומי פילי והאי‬
‫לאסיר היינו אבררי אילני‪ :‬כל‬
‫מקום שנאמר כלל בעשה ופרע בלא‬
‫העשה‪ .‬כגון הכא לכתיב < ף ק ר א כ ה (‬
‫ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה‬
‫לארץ כלל היינו עשה שלך לא תזרע‬
‫וכרמך לא תזמור פרט היינו לא‬
‫תעשה‪ :‬אין ת י ן אוהו בכלל ופרע‬
‫וכלל‪ .‬ואף על גב לכתיב כלל‬
‫בתדה כגון הכא לכתיב בתריה‬
‫י( שבת שבתון כלומר אין לו לין‬
‫לשאר כלל וסרט וכלל שכתובין‬
‫כולן בעשה או בלאו לאמר כלל‬
‫ופרט וכלל אי אתה לן אלא כעין‬
‫הפרט דמרבי כל מידי דלמי לפרט‬
‫אלא דיינינן ליה בכלל ופרט הואיל‬
‫דנשתנה משאר כלל ופרט וכלל‬
‫אמדנן אין בכלל אלא מה שבפרט‬
‫הני אין מידי אחדנא לא‪ :‬דכולי‬
‫עלמא ליה להו‬
‫דרבין כו׳ מאן‬
‫חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה לימא‬
‫בדר׳ אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי דאמר‬
‫יירבי אבין אמר ר׳ אילעא כל מקום שנאמר‬
‫כלל בעשה ופרט בלא תעשח אין דנין אותו‬
‫בכלל ופרט וכלל מאן דאמר לוקה לית ליה‬
‫דרבי אבין אמר רבי אילעא ומאן דאמר אינו‬
‫לוקה אית ליה דר׳ אבין לא דכולי עלמא לית‬
‫ליה דרבי אבין אמר ר׳ אילעא מאן דאמר‬
‫לוקה שפיר ומאן דאמר אינו לוקה אמר לך‬
‫ובצירה בכלל‬
‫זריעה ובצירה‬
‫בכלל זריעה‬
‫מכדי זמירה בכלל‬
‫קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא למימר דאהני תולדות הוא דמיחייב‬
‫אתולדה אחרינא לא מיחייב ולא והתניא שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור‬
‫אין לי אלא זירוע וזימור מנין לעידור ולמישקוש ולכיסוח ת״ל שדך לא כרמך‬
‫לא לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה שבכרמך ומנין שאין מקרסמין‬
‫ואין מזרדין ואין מפםגין באילן ת״ל שדך לא כרמך לא כל מלאכה שבשדך‬
‫לא כל מלאכה שבכרמך לא מנין שאין מזבלין ואין מפרקי? ואין מעשנין‬
‫באילן ת״ל שדך לא כרמך לא כל מלאכה שבשדך לא וכל מלאכה שבכרמך‬
‫לא יכול לא יקשקש תחת חזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים‬
‫מים ולא יעשה עוגיות לגפנים תלמוד לומר שדך לא תזרע זריעת בכלל‬
‫היתה ולמה יצתה להקיש אליה לומר לך מה זריעח מיוחדת עבודה שבשדה‬
‫ושבכרם אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא‬
‫‪8‬‬
‫דאמר לוקה שפיר‪ .‬כדאמר דדרשינן בכלל ופרט וכלל‪ :‬אחרינא לא‪ .‬להט תורש אינו לוקה‪:‬‬
‫ל ך מ ה זהיעה‬
‫דעבודח‬
‫מיוחדת עבודת‬
‫אילנות הן ו ל א‬
‫עבורת‬
‫שדוח‬
‫)וזרעים(‬
‫]וכרמים[‪.‬‬
‫ש ד ו ת וכרמים‪ ,‬ל מ ע ו ט י ק י ש ק ו ש ועידור וביקוע ו ע י ש ו ת‬
‫וחלכך ש ר י‬
‫קשקוש‬
‫א מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫טו‬
‫שמטה הלכה נ ג‪:‬‬
‫ט ז ב ג ד מיי׳ שם הלכה‬
‫ד ה‪:‬‬
‫יז‬
‫מיי׳ שס הלכה‬
‫ה‬
‫ז‪:‬‬
‫י ד ז ו ז מיי׳ שס הל׳ ט‪:‬‬
‫י ט ח מיי׳ שס הלכה ג‪:‬‬
‫כ‬
‫ט י מיי׳ שס הל׳ ז‪:‬‬
‫כ מיי׳ שס הל־‬
‫כ א‬
‫ז‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ובשנה השביעת ש ב ת‬
‫שבתון יהיה ל א ר ץ ש ב ת‬
‫שדף‬
‫לץ‬
‫וכרמך‬
‫לא‬
‫לא‬
‫תזרע‬
‫את‬
‫תזכיר‪:‬‬
‫ספיח קציךך ל א תקצור‬
‫ענבי‬
‫ואת‬
‫לא‬
‫‪:‬״רך‬
‫ת ב צ ר שנת שבתון יהיה‬
‫לארץ‪:‬‬
‫‪.2‬‬
‫ויקרא כה ד‪-‬ה‬
‫והשביעה תשמטנה‬
‫ונטשתה‬
‫אביני‬
‫ואבלו‬
‫עמך ויתרם ת א ב ל חית‬
‫ה ש ד ה כן תעשה ל כ ר מ ך‬
‫שמות כג יא‬
‫לזיתף‪:‬‬
‫רבעו ח נ נ א ל ) ה מ ש ך (‬
‫ח ד ל א ב ר ו י י אילני‪ ,‬כ ל ו מ ׳ ‪,‬‬
‫להפרות האילן‪ ,‬כגון גיזום‬
‫שאמי‬
‫ואסור‪,‬‬
‫במס׳ ע ״ ז‬
‫ו ח ד לסתומי פילי‪ ,‬לסתום‬
‫הסדקין‪,‬‬
‫איתמר‬
‫ושרי‪.‬‬
‫ה ח ו ר ש ב ש ב י ע י ת ה׳ י ו ח נ ן‬
‫אלעזר‪,‬‬
‫ור׳‬
‫אמר‬
‫חד‬
‫לוקה‪ ,‬ס ב ר ל ה כ ר ׳ א ל ע א‬
‫ד א י מקום‬
‫שאתה‬
‫כ ל ל בעשה‪,‬‬
‫מוצא‬
‫ובשנה‬
‫כגון‬
‫שבת‬
‫ה ש ב י ע י ת ש ב ת וגוי‬
‫לה׳‪ ,‬הרי כ ל ל כ ל מ ל א כ ו ת‬
‫שביעית‪,‬‬
‫ועוד פרט‬
‫תעשה‪,‬‬
‫תזהע‬
‫בלא‬
‫שנאמה ש ר ך לא‬
‫וכהמך ל א‬
‫א מ ר ר׳‬
‫תזמור‪,‬‬
‫האי‬
‫אילעא‪ ,‬כי‬
‫ג ו ו נ א א י ן הנין א ו ת ו ב כ ל ל‬
‫ופרט‪ ,‬י ( ונאמר אין ככלל‬
‫א ל א מה‬
‫זריעה‬
‫שבפרט‪,‬‬
‫ו ז מ י ר ה ק צ י ר ה ו ב צ י ר ה אין‬
‫מידי‬
‫אלא‬
‫אחרינא לא‪.‬‬
‫הריני ד ן ב כ ל ל ו פ ר ט ו כ ל ל‬
‫שנאמר ואת‬
‫לא‬
‫נזירך‬
‫ענבי‬
‫תבצור שנת‬
‫ל א ^‬
‫יהיה‬
‫מלאכה‪.‬‬
‫שבתון‬
‫ומרבה‬
‫ואפילו‬
‫כל‬
‫החוהש‬
‫ב ש ב י ע י ת לוקה‪ .‬ו ח ד אמר‪,‬‬
‫התורש‬
‫אינו‬
‫בשביעית‬
‫דר׳‬
‫ל ו ק ה ‪ ,‬ל א ס כ ר לה‬
‫א י ל ע א ) ד א י ( ] ו א מ ר [ דנין‬
‫אותו‬
‫בכלל‬
‫אין‪,‬‬
‫ובפרט‪.‬‬
‫כלומר אלו‬
‫הם‬
‫תמפורשין‬
‫הני‬
‫בלבד‬
‫במלקות‬
‫מידי אחרינא לא‪ .‬נחדחינ׳‪,‬‬
‫ל א ד כ ו ל י ע ל מ א אית ל ה ו‬
‫דר׳‬
‫אילעא‪ ,‬מ א ן‬
‫דאמר‬
‫שפיר‪ .‬ומאן‬
‫דאמר‬
‫מכדי‬
‫זמיהה‬
‫לוקה‬
‫לוקה‪,‬‬
‫אינו‬
‫ככלל‬
‫זריעה‬
‫כוי‪.‬‬
‫ובצירה‬
‫בשביעית‬
‫ירושלמי‬
‫פ ר ק ב׳‪,‬‬
‫מיבלין‪,‬‬
‫מעברין‬
‫היבלת‪.‬‬
‫מפרקין‪,‬‬
‫בעלץ‪.‬‬
‫מ א ב ק י ן ‪ ,‬ע ו ש י ן ל ה ן אבק‪.‬‬
‫מתננין‪.‬‬
‫מעשנין‪,‬‬
‫ומתליעין‬
‫בין‬
‫מזהמין‬
‫בשביעית‪,‬‬
‫לעושה‬
‫זוהם‬
‫מה‬
‫בית‪,‬‬
‫ה מ ז ו ה ם אינו א ל א כ מ ו ש י ב‬
‫שומר‪.‬‬
‫עושת בית‬
‫מיצל‬
‫עליה‪ ,‬והיא גדילה מחמתו‪.‬‬
‫מה בין‬
‫באבנים‬
‫מחפה‬
‫ו כ ת כ ן ו ב ק ש ש ה ו א מותה‪,‬‬
‫למחפת‬
‫בעפר‬
‫שאסור‪,‬‬
‫המחפה‬
‫בקש‬
‫וכתבן‬
‫]וקבאבנים‪,‬‬
‫כמושיב‬
‫אינו‬
‫שומר‪.‬‬
‫בעפר‪,‬‬
‫עושה‬
‫והיא‬
‫גהילה‬
‫אלא‬
‫המחפה‬
‫לו‬
‫טינא‬
‫מחמחו‪.‬‬
‫ט‬
‫ל ח ב ר ו ת ת ״ ל ש ד ך ל א ת ז ר ע ‪ ,‬זהיעה ו ז מ י ר ה ב כ ל ל ש ב ת ש ב ת ו ן יהיה ל א ‪ p‬ה י ו ‪ ,‬ו ל מ ה י צ א ת ל ה ק י ש אליה‪ ,‬ל ו מ ר‬
‫ש ד ו ת וכרמים‪ ,‬א ף כ ל עבודת‬
‫לר׳ אילעא אלא לנין אותו בכלל ופרט‬
‫הני אין מילי אחרינא לא ולחי לה‬
‫דכולהו אית להו דרבי אילעא מאן‬
‫דאמר לוקה שפיר ומאן דאמר אינו‬
‫לוקה מכדי זמירה בכלל זדעה ובצירה‬
‫כו׳ ואם נפשך לומר למאן דאמר לוקה‬
‫אמאי כתב רחמנא זמירה ובצירה‬
‫שמא קסבר ללאו יתירא אתי אי נמי‬
‫קסבר כרס משדה לא הוה יליף הלכך‬
‫הוצרך למיכתב בין בשדה בין בכרס‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ב ש ב י ע י ח ‪ .‬פ י ׳ א( תהי‬
‫קישקושי הוו‬
‫א( נראה למסר נלנרי רכינו יצ׳׳ל איני והא כתיכ והשניעיח תשמטנה וכו׳ מלקשקש ומשנינן חרי קשקושי‪.‬‬
‫נ> גירשת רנינו הונא נתיס׳‬
‫ל״ה אין לגין גשס רנינו לפי מה שהגיה הג״ח והדין עמו לאלו בירושלמי שס אלרנה ז י י ר ס א כמו הש״ס כאן ע״ש‪.‬‬
‫ג‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון מועד קטן‬
‫מםורת הש״ם‬
‫כ ב א ב ג מיי׳ פ״ג ל ב י אלעזר אומר הדישה‪ .‬מהא ליכא למימר )» תסתיים לר׳‬
‫כי אהא רב דימי‪ .‬מאיץ ישראל לבבל‪ :‬אמר‪ .‬שמעית דאמרי בא״י‬
‫שמיטה‬
‫מהלכות‬
‫יכול ילקה על תוספת‪ :‬ושמעיה דנסיב עליה הלמודא לפעורא‪ .‬ולא‬
‫אלעזר לעיל לאמר אינו לוקה ראיכא למימר לרבי אלעזר‬
‫הלכה א סמג לאדן רסז‪:‬‬
‫ידענא מאי תוספת ולא פטור‪ :‬רבי אלעזר אמר חרישה‪ .‬בשביעית‬
‫ב ג ד מיי׳ ס״כ מהלכות לא שמיע ליה הא לאמר לקמן להתירו תוספת שביעית הלכך הוה‬
‫ממרים הלכה נ‪:‬‬
‫להכי קרי ליה תוספת דלא נפיק עיקרו מן התורה אלא מכלל ופרט‬
‫אמל הט לליכא לסרש מילתא ללב לימי אלא בחרישה אבל לליליה‬
‫כ ד ה מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫וכלל כדאמרי׳ לעילמ(‪ :‬ונסיב הלמודא‬
‫אסור ולוקה ללא ש״ל אי נמי לטון‬
‫שמיטה הלכה ה‪:‬‬
‫לפעורא‪ .‬כדאמרינן הני אין‪ :‬דאם‬
‫כ ה ו מיי׳ פ״ז מהלכית לאיתא בהליא כי הך ללעיל במילי כי אתא רב דימי אמר יכול ילקה על התוספת‬
‫לולב הלכה כ‪:‬‬
‫כן‪ .‬דהר לקי‪ :‬כל הכי פרטי‪.‬‬
‫לחרישה אינו צדך לומר תסתיים‬
‫ונםיב לה תלמודא לפטורא ולא ידענא מאי‬
‫כ ו ז מיי׳ פ״י מהלכות‬
‫דאסור בשביעית‬
‫בהדיא‬
‫דפריט‬
‫לאין לרך הש״ס לומר תסתיים בלבר‬
‫תמידין הלכה ו‪:‬‬
‫תלמודא ומאי תוספת ר׳ אלעזר אמר חרישה‬
‫זריעה וזימור קצירה ובצירה‪ :‬למה‬
‫המפורש בהליא כל כך‪:‬‬
‫דאתיא‬
‫חרישת‬
‫על‬
‫ילקח‬
‫יכול‬
‫קאמר‬
‫והכי‬
‫לי‪ .‬דכתב רחמנא אלא למימרא‬
‫יכול ־ילקה על תוססת של ראש‬
‫מכלל ופרט וכלל ונסיב ליה תלמודא לפטורא‬
‫דאהנך הוא דלוקה וכו׳ שמע מינה‬
‫השנה‪ .‬ואם תאמר מלקות‬
‫תורה אור השלם‬
‫אחרישה לא לקי‪ :‬ימים שלפני ראש‬
‫‪ .1‬ש ש ת ימים ת ע ב ד מנלן והלא לא כתיב בתוספת לאו ראם כן כל הני פרטי למה לי ור׳ יוחנן אמר‬
‫השנה‪ .‬של שביעית שהוא תוספת‬
‫ו ב י ו ם ה ש ב י ע י ת ש ב י ת אלא עשה גדלא בחדש ובקציר‬
‫ימים שהוסיפו חכמים לפני ראש השנה‬
‫ב ח ר י ש ו ב ק צ י ר תשבית‪:‬‬
‫מבהריש‬
‫דאחיא‬
‫על השביעית‪:‬‬
‫ש מ ו ת ל ד כא תשבות איכא למימר למבחריש ובקציר והכי קאמר יכול ילקה על תוספת ראש השנה‬
‫ובקציר‪ .‬כדאמר לקמן אס אינו ענין‬
‫כלומר‬
‫תוספת‬
‫לצדך‬
‫‪ . 2‬א ד י ן ד נ י א ל די ש מ ה מפקינן‬
‫דאתיא ‪1‬מבהריש ובקציר תשבות ונםיב לה‬
‫בלטשאצר‬
‫לשביעית שהרי כתיבי( שדך לא תזרע‬
‫א ש ת ו מ ם שהשביעית מתתלת משנה הששית‬
‫ורעינהי‬
‫כשעה חדה‬
‫מאי‬
‫לקמן‬
‫למימר‬
‫כדבעינן‬
‫לפטורא‬
‫תלמודא‬
‫וכרמך לא תזמור תנהו לענין ששית‬
‫י ב ה ל נ ד ע נ ה מ ל ב א וכל לין שביעית יהיה לש שית להט‬
‫ימים שלפני ראש השנה כדתנן א יעד מתי‬
‫דבשביעית נמי‬
‫שנכנס לשביעית‬
‫ו א מ ר ב ל ט ש א צ ר ח ל מ א קאמר רחמנא לשביעית מתחלת קולם‬
‫חורשין בשדה אילן ערב שביעית בית שמאי‬
‫אסור‪ :‬כדבעינן למימר לקמן‪ .‬גמר‬
‫ו פ ש ר א א ל י ב ה ל ך ע נ ה שנת שביעית וא״כ הוא כשביעית‪:‬‬
‫ואמר מרי‬
‫בלטשאער‬
‫שבת שבתון משבת בראשיתי(‪ :‬כל זמן‬
‫אומרים כל זמן שיפה לפרי וב״ה אומרים ואו‬
‫עצרת‪ .‬להיינו יותר לבכל‬
‫ח ל מ א ל ש נ א ך ו פ ש ר ה עד‬
‫א‬
‫טז‬
‫ד‬
‫ל‬
‫א‬
‫י‬
‫נ‬
‫ד‬
‫לערך‪:‬‬
‫שיפה לפרי‪ .‬כלומר כל זמן שחרישה‬
‫ע ד העצרת וקרובין דברי אלו להיות כדברי‬
‫מקום בית שמאי לחומרא‬
‫‪ •3‬ו ב ש נ ה ה ש ב י ע ת ש ב ת‬
‫יפה לסירות שגדלו בששית דהיינו‬
‫‪3‬‬
‫ש ב ת ו ן יהיה ל א ר ץ ש ב ת ובית הלל לקולא לבל מאותן לברים‬
‫אלו ׳ועד מתי חורשין שדה הלבן ערב‬
‫גמי קרוב לעצרת אנל מכאן ואילך‬
‫תזךע‬
‫לץ שדך לא‬
‫לקחשיב בעליות )פ״ה(‪:‬‬
‫שביעית משתכלה הלחה וכל זמן שבני אדם‬
‫ו כ ר מ ך ל א תזכיר‪:‬‬
‫לא דהר כמתקן סירות שביעית‪:‬‬
‫משמע‬
‫קא‬
‫אלו‪.‬‬
‫דברי‬
‫וקרובים‬
‫חורשים ליטע מקשאות ומדלעות ר׳ שמעון‬
‫ויקרא כ ה ד‬
‫שדה לבן‪ .‬של תבואה‪ :‬שהכלה‬
‫לן לאין ב״ש מתמירין‬
‫אומר א״כ נתנה תורה שיעור לכל אחד‬
‫הלחה‪ .‬שכלין הגשמים של שנה ששית‬
‫אלא מעט על ב״ה ולאשמועיגן‬
‫ואחד בידו ב אלא בשדה הלבן עד חפםח‬
‫דעד ההיא שעתא מהני חרישה‬
‫מילתייהו לבית שמאי פירש הט‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫לזריעה דשנה זו אבל משתכלה הלחה‬
‫ובשדה האילן עד העצרת גי)וב״ה אומרים‬
‫כי אתא ר ב ד י מ י אמר‪ ,‬י כ ו ל כל הרוצה לבטל יבא ויבטל‪ .‬שמא‬
‫אינו יכול לחרוש דמחזי כחורש לצורך‬
‫עד חפםח( ואמר ר׳ שמעון בן פזי אמר רבי‬
‫יתקלקלו הקרקעות ואינן מגללין‬
‫־לקה ע ל התוספת‪ ,‬ונסיב‬
‫שביעית דהיינו כל זמן שבני אדם‬
‫לה ת ל מ ו ד א ל פ ט ו ר א ‪ .‬תבואה בלא חרישה לאחר זמן זה‬
‫יהושע בן לוי משום בר קפרא רבן גמליאל‬
‫מ א י תוספת‪ ,‬ר׳ אלעזה‬
‫תורשין ליטע מקשאות‪ :‬נהנה הורה‬
‫א מ ר ח ר י ש ה ש ה י א ת ו ס פ ת התנו שיהא כח להתיר לצדכיס שחשו‬
‫ובית דינו גנמנו על שני פרקים הללו ובטלום‬
‫שיעור לכל אחד ואהד בידו‪ .‬כלומר נתת‬
‫‪ 1‬ל הזריעה ו ע ל‬
‫הקצירה‪ ,,‬להפסל רבים שלא יגרמו רעה לעולם‪ :‬אמר ליה רבי זירא לר׳ אבהו ואמרי לה ריש‬
‫־אתיא‬
‫דבריך לשיעורין שפעמים זה חורש‬
‫מהכא‬
‫מסיני‪.‬‬
‫למשה‬
‫מ כ ל ל ו פ ר ט הלכה‬
‫פרטי‬
‫‪ (f‬א״כ כ ל תני‬
‫לקיש לר׳ יוחנן רבן גמליאל ובית דינו היכי‬
‫קולם חבירו ליטע מקשאות‪ :‬על‬
‫מלשרא‬
‫איכא ללקלק‬
‫הוא‬
‫והדין‬
‫למה לי‪,‬‬
‫מצו מבטלי תקנתא דב״ש וב״ה ותא תנן‬
‫שגי פרקים‪ .‬לפסח ועצרת‪ :‬ובטלום‪.‬‬
‫׳ ל מ ו ר א דנסיב ל פ ט ו ר א ‪ .‬רחמנא יללה מכלל לזקינה אסורה‬
‫לחורשין על ראש השנה‪ :‬הקנהא‬
‫‪£‬רטיהן‪ ,‬ה ז ו ר ע ו ה ז ו מ ר ה ד על ילי הלכה למשה מסיני יייאין ב״ד יכול לבטל דברי בית דין חבירו‬
‫־קוצר ובוצה‪ ,‬ל מ ה לי‪,‬‬
‫דשמאי והלל‪ .‬לרבי שמעון לאמר על‬
‫אלא אם כן גדול ממנו בחכמח ובמנין‬
‫דאהני נאסרה תוספת שביעית אבל להתירא‬
‫ללמרך‬
‫אלא‬
‫ה ׳ ‪2‬אשתומם כשעה חדא אמר ליה אימור כך פסח ועל עצרת והיינו אליבא לב״ש‬
‫ת ו ל ד ו ת ד ז ו מ ר ו ב ו צ ר לחול ליללה לא אצטריך למהיכא‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ת‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫ב‬
‫י‬
‫י‬
‫ח‬
‫י‬
‫מ‬
‫ד‬
‫הוא‬
‫וב״ה‪ :‬כך ההנו‪ .‬שמאי והלל בשעת‬
‫נטיעות‪ .‬תק‬
‫לאסור‪:‬‬
‫אחרנייתא ל א מ י ח י י ב ‪ .‬תיתי‬
‫התנו ביניהן כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל‬
‫תקנתם‪ :‬דידהו היא‪ .‬תקנתם היא‪:‬‬
‫־ד׳ י ו ח נ ן א מ ר ימים במסכת שביעית פרק קמא על אימתי‬
‫דידהו היא הלכה למשה מסיני היא דאמר‬
‫חורהן‪ .‬מקום‪ :‬י ׳ נעיעוה‪ .‬המפוזרות‬
‫׳ ! ה ו ס י פ ו ח כ מ י ם לפני‪ ,‬נקראו נטיעות ר׳ אלעזר בן עזדה‬
‫ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ נחוניא איש‬
‫׳־אש השנה‪ ,‬ל ה י ו ת ח ו ר ש ץ‬
‫בתוך בית סאה שהוא נ׳ על נ׳‬
‫ב א י ל ן ע ר ב ש ב י ע י ח ע ד אומר על שיחולו רבי יהושע אומר‬
‫בקעת בית חורתן ייהעשר נטיעות יערבח‬
‫חורשין כל השלה שלה ל( בשבילן נערב‬
‫ה ע צ ר ת ‪ ,‬א ע ״ פ שנהנה בת שבע שנים רבי עקיבא אומר‬
‫שביעית על ר״ה ואמרי הני הואיל‬
‫׳וניסוך המים הלכה למשת מסיני אמר רבי‬
‫ח א י ל ן ב ח ר י ש ה ז ו ב ש נ ה נטיעה כשמה אילן שנגמס פירוש‬
‫השביעית‪ .‬ו ב ש ד ה הלבן‬
‫ויללות הן איכא ססילא יתירא לכך‬
‫יצחק כי גמירי הלכתא שלשים יום לפני‬
‫יד הפסח‪ .‬ו כ ך ‪ ,‬אמרו‪ ,‬שנחתך והוציא חליפין מטפח ולמטה‬‫חורשין על ראש השנה אבל זקינה‬
‫כול ילקה ע ל ת ו ס פ ת כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן לברי ראש השנה ואתו חני תקון מפםח ומעצרת‬‫ראש‬
‫אין חורשין על ראש השנה‪ .‬אלמא‬
‫המים‪.‬‬
‫השנה‪,‬ה וו כ ר ׳מ בעחק יר יבשא רבי שמעון‪ :‬ניסוך‬
‫ואתנו בדידהו כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל‬
‫ל‬
‫המרבה‬
‫להלכה למשה מסיני הן‪ :‬וערבה‪.‬‬
‫קג‪:‬ו‬
‫דף‬
‫<שכמ‬
‫בעלמא‬
‫לאמרינן‬
‫והא‬
‫ץ‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫מ‬
‫א‬
‫ו‬
‫‪,‬‬
‫ח‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ח‬
‫ר‬
‫י‬
‫ובקצ‬
‫והני הלכתא נינהו קראי נינהו ״)דתנן(חי‬
‫להקיף המזבח‪ :‬פי גמירי הלכהא‪.‬‬
‫צ ר י ך ל ו מ ר ח ר י ש ו ק צ י ר מ״ס יו״ל מ״ם לרבות ניסוך המים‬
‫‪1‬‬
‫בחריש ובקציר תשבות ר׳ עקיבא אומר אין‬
‫ש ל ש ב י ע י ח ‪ ,‬ש ה ר י כחיב‬
‫לאין חורשין לזקינה ער ראש השנה‬
‫ש ד ך ל א ת ז ר ע ‪ ,‬א ל א ח ר י ש מן התורה אינו אלא אסמכתא בעלמא‬
‫צריך לומר חריש וקציר שיל שביעית שהרי‬
‫אבל חורשין על שלשים יום לפני ראש‬
‫ש ל ע ר ב ש ב י ע י ת שנכנס כפר״ח‪ :‬שהרי כבר נאמר שדך‬
‫השנה‪) :‬א( ואהו‪ .‬בתקנה לילהו‬
‫כבר נאמר ‪ 3‬שדך לא תזרע וכרמך לא‬
‫ב ש ב י ע י ת כוי‪ ,‬ונסיב לה לא תזרע ונר‪ .‬ואח״כ כתיב את‬
‫כדאמרן‬
‫קרא ל פ ט ו ר א ‪,‬‬
‫להרחיקו על הפסת ועל העצרת‪ :‬ופל‬
‫תזמור אלא חריש של ערב שביעית‬
‫ב ש ב י ע י ת ‪ ,‬ספיח קצירך לא תקצור אלמא קצירה‬
‫ייושלמי‬
‫הרוצה לבעל יבא ויבטל‪ .‬ורבן גמליאל‬
‫' ( ב א י ס ו ר ש נ י פרקים לא אצטדך ואפילו אם תימצי לומר‬
‫שנכנס‬
‫ד ל ל ו החירו‪ ,‬ו ב א ו ‪ ,‬אחרי‬
‫לבטל לא בטל אלא מפסח ומעצרת על שלשים יום לפני ראש השנה‪:‬‬
‫חרישה צריכה לאזהרת חדשה לא אשכחן אלא הכא מיהא קצירה‬
‫כ־ כ ש ע ה ש א ס ר ו ו ה ח י ר ו‬
‫למקרא‬
‫בחריש‪,‬‬
‫סמכו‪.‬‬
‫) ו ב ח ר י ש ( ] ו ב ק צ י ר [ ‪ ,‬איזהו‬
‫אסור‪,‬‬
‫חריש‬
‫שקצירו‬
‫בחריש‪,‬‬
‫אסור‪,‬‬
‫חיייש ש ל ע ר ב‬
‫לשבעית‪.‬‬
‫שנכנס‬
‫לא אצטריך ולההיא לרשא לאתיא קצירה אתיא חרישה טון לכתבינהו‬
‫שנכנס‬
‫גבי הללי אי נמי ס״ל לר״ע כי ההיא לאמרן לעיל ללוקה על חדשה וכלאמדנן טעמא לעיל סבר ר׳ עקיבא ותרוייהו מיותרין ואליבא רר׳ עקיבא‬
‫קפריש ואזיל לר׳ עקיבא סבר אס אינו ענין לשבת תנהו גבי שביעית)ג( ובמשמעות שבא להחמיר ולא להקל ולא בעי לאוקמי בשבת כר׳ ישמעאל‬
‫ואיזהו‪,‬‬
‫שביעית‪,‬‬
‫להקל להט עליפא ליה ור׳ ישמעאל עליפא ליה לאוקמי בשבת לפשטיה לקרא מייד ביה ואפילו להקל מלאוקמי בשביעית ללא מייד ביה ולהחמיר‪:‬‬
‫ובקציר‬
‫אלא‬
‫א( שניעית פ״א מ״א‪ ,‬נ( שם‬
‫פ״ב מ״א ע״ש‪ ,‬ג ( ]ליתא‬
‫במשנה דשניעית[‪ ,‬ד( מגילה‬
‫נ‪ .‬גיטין לו‪ :‬עדיות ס״א מ״ה‬
‫ע״ז לו‪ ,.‬ה( ]שבת מז‪ .‬הוכה‬
‫מד‪ .‬קידושין לט‪ .‬חולין כא‪.‬ן‪,‬‬
‫י( סוכה לל‪ .‬מל‪ .‬תענית ג‪.‬‬
‫ונמיס קי‪ ,:‬ז( ןצ״ל לתניא‬
‫משוס לבמשנ׳ לשביעית לא‬
‫נזכר ר׳ עקיבא אלא סתמא‬
‫לתייק וגם הא לאתמר הכא‬
‫שהרי כבר נאמר כו׳ לא;זכר‬
‫במשנה דהתס וכ״מ בהר״ש‬
‫שס בפירושו בשביעית להך‬
‫דמייתי הכא וכן ברייה ט‪.‬‬
‫ברייתא היא לכך שסי׳ גרסי׳‬
‫דתניא[‪ ,‬ח( שביעית ס״א‬
‫מ״ל ר״ה ט‪ .‬מכוח ח‪,:‬‬
‫ט( ]ע״א[‪ ,‬י( ןויקרא כהן‪,‬‬
‫כ( ]לקמן ר‪ ,[.‬ל( !כולה‬
‫רש״ש[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש"־‬
‫ואתו‬
‫ל״ה‬
‫ב ״ ש וכ״ה וגזרו מפסח‬
‫ומעצרת‬
‫לידהו‬
‫בתקנתא‬
‫ואתו‬
‫העצרת‬
‫וכו׳ ועד‬
‫ד כ ל הרוצה לנטל כוי לא‬
‫נטל אלא הפסח והעצרת‬
‫על ל׳ כו׳ כצ״ל והל״א‪:‬‬
‫) ‪ ( 5‬תופ׳ ל״ה ר״א‬
‫מהא ליכא למימר‬
‫ט׳‬
‫לעיל‬
‫תסתיים לר״א לאמל וכו׳‬
‫לא שמיע ליה‪ .‬נ״ב כלומר‬
‫לא סבירא ליה הא דאמר‬
‫להתירו‬
‫שביעית‬
‫תוססת‬
‫ולכך הוה אמר הכי משום‬
‫לליכאלפרש כצ״ל‪):‬ג( ד״ה‬
‫שהרי וכוי תנהו גני שביעית‬
‫דקרא‬
‫ובמשמעותיה‬
‫שבא להחמיר‪:‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫]א[ נם׳ ונה״א כוי‪; .‬״נ‬
‫בירושלמי‬
‫]שביעית‬
‫פ״א[‬
‫ולמה לא‬
‫תניתוה‬
‫מקולי‬
‫ב״ש ומחומרי ב״ה פעמים‬
‫שאין הגשמים מצרין ואין‬
‫הליחה מצייה ]ללא כתוס׳‬
‫ל״ה על עצרת[‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫כשעה חדא‪.‬‬
‫אשתומם‬
‫שמק והיה מחשב מה יענה‬
‫זע״‬
‫וחוליו כ א‬
‫דניאל‬
‫ז‬
‫טז>‪ .‬ע ש ר נטיעות‪ .‬משנה‬
‫היא בסלר זרעים )שביעית‬
‫נטיעות‬
‫ס״א מ״י> עשר‬
‫המפוזרות בתוך בית סאה‪,‬‬
‫שאין נין זו לזו אלא כמה‬
‫שיש נין זו לתנרתה‪ ,‬ותפסו‬
‫נית סאה שהוא נ׳ אמה‬
‫על נ׳ אמה מפוזרות לאורך‬
‫נשוה‪,‬‬
‫ורוחנ‬
‫בית סאה‬
‫חורשי! כל‬
‫בשבילן‬
‫שביעית ער ר״ה‪,‬‬
‫ערב‬
‫אע״פ‬
‫שמצוה מן התורה להוסיף‬
‫מחול על הקדש‪ ,‬לדנפקא‬
‫לן מבמריש ובקציר תשבות‪,‬‬
‫חריש‬
‫של ערב‬
‫הנכנס‬
‫לחרוש‬
‫שביעית‬
‫ואסור‬
‫לשניעית‪,‬‬
‫שלשים יוס‬
‫לפני‬
‫ר״ה‪ ,‬כראמרינן‬
‫נשמעתא‬
‫למו״ק‬
‫מקראי‪,‬‬
‫קמייתא‬
‫ננטיעית נאמר הלכה למשה‬
‫ל מ ק ר א סמכו‪ ,‬ו ה א כ ת י ב הכא‬
‫מסיני שמותר לחריש תחתיהם עד ר״ה כדי שלא ינשו‪ ,‬ואס עשר הן ומפוזרות כהלכתן נתיך נית סאה‪ ,‬נאמר למשה שיונקות‬
‫אף‬
‫ננימ סאה כולה ומותר לתרוש את כולן נשנילן‪ ,‬אכל אס אינם עשר או שאינן מפוזרות כהלכתן‪ ,‬חורש תחת כל אחת ואחת‬
‫ע ר ב ש ב ת ש ב י ע י ת אתה מ ו ת ר ל ע ש ו ת ע ד ש ת ש ק ע החמה‪ .‬אם כ ן ל מ ה נ א מ ר עה העצרת‪ ,‬ש ע ד כ א ן י פ ה ל פ ר י ו מ י כ ן‬
‫כשיעור יניקתה לפי חשנון עשר לנית סאה‪ ,‬וכאילנומ זקנים נאסר ל׳ יום לפני ר״ה כלאמרינן )לקמן( לרי ישמעאל מהלכתא‬
‫שחרישו‬
‫אסור‪ ,‬ו א י ז ה ו ‪ ,‬ת ר י ש ש ל ש ב י ע י ת ש י צ א ל מ ו צ א י ש ב י ע י ת ‪ .‬ו כ ש ה ת י ר ו אחריהן‬
‫בשביעית שבת‪,‬‬
‫ואילך‬
‫וכתיב‬
‫בראשית שבת‪ ,‬מת ערב ש ב ת‬
‫בשבת‬
‫ב ר א ש י ת אתה‬
‫מותר‬
‫לעשות עד‬
‫שתשקע‬
‫החמה‪,‬‬
‫מ נ ב ל סירותיו‪ .‬ו מ ק ש י נ ן ‪ ,‬היכי מ ב ט ל ר ב ן ג מ ל י א ל תקנת ה ל ל ו ש מ א י ‪ ,‬ותתנן א י ן ב י ת ד י ן י כ ו ל ל ב ט ל ד ב ר י בית‬
‫ולר״ע מקראי‪ ,‬וחכמים עשו סייג לתורה יאסרו נשלה הלנן מפסח ואילך ובשלה האילן בזקנים מעצרת ואילך‪ ,‬יאמרו כזקנים‬
‫לבטל‬
‫מפני שיינקיס הרבה שלש אילנות לבית סאה הרי אלו מצטרפים ותורשיס כל נית סאה נשניל! על עצרת‪ ,‬לסי שכילו צריך להן‬
‫ד י ן ח ב י ר ו א ל א אם כ ן גהול מ מ נ ו ב ח כ מ ה‬
‫ש מ א י ו ה ל ל תקנה ז ו והתנו ש כ ל ה ר ו צ ה‬
‫ו ב מ נ י ן ‪ .‬ופרקינן‪ ,‬תיקנו‬
‫ו י ב ט ל ‪ .‬ו מ ק ש י ק ‪ ,‬ו כ י ד ב י ח ה ל ל ו ש מ א י הן‪ ,‬ו ה א הלכה ל מ ש ה מסיני ה ן ‪ ,‬ד א מ ר ר ׳ י ו ח נ ן ע ש ד נ ט י ע ו ח ‪ ,‬ו ה ן א ל ו‬
‫רצתה מתורת שדה לנן ונעשית שלה אילן‪ ,‬ואם אינם שלש חורש לכל אחד תחתיו לפי חשבון עד עצרת יהשאר אסיר מפסח‬
‫בשבילן עד ראש‬
‫ואילך וסוכה לד‪ .(.‬ערבה‪ .‬למקדש‪ ,‬לאילו ערנה ללולנ מקראי נפקא )שם(‪ .‬וניסוך המים‪ .‬לתמידין של שחר שנעת ימי החג‪,‬‬
‫ש מ ו ת ר ל ו ל ח ר ו ש ל ה ן בשישית ע ד ר א ש השנה‪ .‬א ב ל ה א י ל נ ו ת ש כ ב ר‬
‫כדאמרינן בסרק לולב וערנה )מח‪.‬ן והמס מפרש כיצל מגסטן נין מיס נין יין‪ ,‬וכל קרננות כל ימות השגה אין נסכיהס אלא‬
‫ע ש ו פ י ר י ו ו י ק נ ו א־ן ח ו ר ש י ן ל ה ן ב ש ש י ת עה ר א ש השנה‪ .‬ב ת ח ל ת פ ר ק ר א ש ו ן מ מ ס ׳ ש ב י ע י ת ‪ ,‬ע ד מ ת י ח ו ר ש י ן ש ד ה‬
‫יין‪ ,‬חון מן החג בתמיד של שחר שצריך שני ניסיטן ושמן‪ .‬הלכה למשה מסיני‪ .‬אלו שלשה נשאלו בבית המדרש מנין להם‬
‫ה א י ל ן ע ר ב ש ב י ע י ח ‪ ,‬ב י ת ש מ א י א ו מ ר י ם כ ל ו מ ן ישהוא י פ ה ל פ ר י ‪ .‬ש ה ח ר י ש ה ת ו ע י ל ל פ י ר ו ת ש ב א י ל ן ׳שהן ח פ י ר ו ת השנה‬
‫מן התורה‪ ,‬והשיבו שהלכה למשה מסיגי הס ושמע השומע וגרסס כסדר ששמעם ישם(‪ .‬אין צריך ל ו מ ר ח ר י ש וקציר ש ל‬
‫ה ש ש י ת ‪ .‬א ב ל אם נכנס ה ק י ץ ‪ ,‬ו ג מ ר ו חפירות‪ ,‬ו א ץ ח ח ר י ש ה מ ו ע ל ת ל א ו ח ן ה פ י ר ו ת כ ל ו ם ‪ ,‬נאסר ב ח ר י ש ה ‪ .‬ש ה ח ה י ש ה‬
‫שביעיח‪ .‬לעל כרחן אע״ג לרישא לקרא נשנת קאי‪ ,‬דכתינ ששת ימים תענוד‪ ,‬סיסיה אשביעית קאי‪ ,‬דאי אשבח‪ ,‬חריש וקציר‬
‫א ו ת ו ו ה ע ץ ( ] ה ע ת [ אינה מ ו ע ל ת ל ש נ ה ה ש ש י ח כ ל ו ם ‪ ,‬ו נ ע ש ה כ א י ל ו ה ו א ח ו ר ש ל ש ב י ע י ת ‪ ,‬ו ש י ע ר ו ב י ת ה ל ל א ו ת ו העת‪,‬‬
‫הוא לאסור שאר מלאכות מי שרו ירייה ט! לעל כרחן נשניעית לשמיטה הכתונ מלכר‪ ,‬דאי כלכתינ לאיום השניעי קאי‪ ,‬מאי‬
‫ו ק ר ו ב י ם ד ב ר י א ל ו ל ה י ו ת כ ד ב ר י א ל ו ‪ .‬ומנא ת י מ ר א השני ל ן ב י ן נ ט י ע ה ל א י ל ן ‪ ,‬כ ד ת נ ן ב מ ס ׳ ש ב י ע י ת פ ״ א ‪ ,‬ע ד‬
‫שנא חריש יקציר לנקט‪ ,‬אלא ה״ק ששת ימיס תענול ונשניעי משנות‪ ,‬והששה שאתה עובל בהן נחריש ונקציר תשנות ומכות‬
‫יבוא‬
‫במס׳‬
‫ששנינו‬
‫]השנה[‪.‬‬
‫עצ־ת‪.‬‬
‫]שביעית[ פרק‬
‫פיהוש‪ ,‬מ ה כ א‬
‫ר א ש ו ן ע ש ר נ ט י ע ו ת מ פ ו ז ר ו ת ב ח ו ך ב י ת סאה‬
‫שמעינן‬
‫ש ה נ ט י ע ו ת הן‬
‫ח ו ר ש ץ כ ל כ י ח סאה‬
‫א י מ ת י נ ק ר א ו נטיעות‪ ,‬ר• א ל ע ז ר ב ן עזריה א ו מ ר ע ד ש י ח ו ל ו ‪ ,‬ר׳ י ה ו ש ע א ו מ ר ב ת ש ב ע שנים‪ ,‬ר׳ ע ק י ב א א ו מ ר נ ט י ע ה‬
‫כשמה‪.‬‬
‫מכאן‬
‫אילן‬
‫שנגמס‪ ,‬פי׳‬
‫שנחחך והוציא‬
‫חילופין‪ ,‬מטפח‬
‫ולמטה‬
‫כנטיעה‪,‬‬
‫מטפח‬
‫ולמעלה‬
‫כאילן‪,‬‬
‫ד ב ר י ר׳‬
‫‪ . c r‬אלא חריש ש ל ערב שביעית‪ .‬שלא יחרוש שדה אילן ערנ שניעימ מריש שיועיל לשניעית ;ר״ה שם>‪.‬‬
‫שמעון‪.‬‬
‫ד ש נ י ל ן כ ץ נ ט י ע ה ל א י ל ן ‪ .‬ש ״ מ ‪ ,‬מ ד ה ת י ר ל ת ר ו ש ל נ ט י ע ו ת ע ר ר א ש השנה‪ ,‬מ כ ל ל ש א י ן ח ו ר ש י ן ל א י ל ן ע ד ר א ש ה ש נ ה ‪ .‬ו מ ן ה ה ל כ ה ש מ ע נ ו ‪ ,‬ו ל א מ ד ב י ת ש מ א י ו ב י ת ה ל ל ‪ .‬ו ע ר ב ה ו נ י ס ו ף המים ה ל כ ה ל מ ש ה מסיני הן‪ .‬ופהיק ר ׳ יצחק‪,‬‬
‫כי א ת א י ה ל כ ת א גו ללי‪ .‬כ ד ת נ ן‬
‫ב ש ב י ע י ת ב פ ׳ שיני‪ ,‬א ץ נ ו ט ע י ן ו א י ן‬
‫א ( ‪ :‬ר א ה דצ״צ ונסינ לה תצמודא צפטירא לא״כ כל הגי‪.‬‬
‫מבריכין ו א ץ‬
‫מרכיבין ערב‬
‫שביעית פחות‬
‫מ ש ל ש י ם י ו ם לפני ר א ש השנה‪ .‬ו א ת ו ב י ת‬
‫ש מ א י ו ב י ת ה ל ל התקינו‪ ,‬מ פ ס ח ל ש ד ה ל ב ן‬
‫ו מ ע צ ר ת ל ש ד ה האילן‪.‬‬
‫ושקלו וטרו‪,‬‬
‫ב( נראה דצ״ל ר ״ ג יכית דינו הפירו באיסור נ ׳ סרקיס הראשוניס ר׳ אחא נשס ר ״ י נשעה שאסרו למקרא סמכו וכשעה שהפירי למקרא סמכו נשעה שאסרו למקרא סמכו גתריש ובקציר איזהו חריש שקצירו אסור זהו חריש‬
‫של ע ר נ שניעית שנכנס לשביעית וקציר של שניעית שיוצא למוצאי שביעית יכו׳‪.‬‬
‫גן צ״ל כי אתא׳ הלכחא ל׳ יוס לפגי ר״ה פ ״ כלתנן וכוי‪.‬‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א(‬
‫פ״א[‪,‬‬
‫!תוספתא‬
‫ב ( ]פסחים סו‪ ,[.‬ג ( נמ״א‪:‬‬
‫ממי‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א(‬
‫נשלמא‬
‫גט׳‬
‫ל׳‬
‫קילון‪.‬‬
‫נ״נ‬
‫קילון‬
‫כלומר‬
‫מי‬
‫הרמנ״ס‬
‫עמוק‬
‫נור‬
‫וכן מי גשמים שממקנצי׳‬
‫מהם‬
‫וכשהגשמים‬
‫אגמים‬
‫פוסקים יתמו המיס הנאים‬
‫לאגמים‬
‫להשקות‬
‫הצטרך‬
‫מהם נדלי‪ ) :‬ג ( דש׳׳י ל״ה‬
‫מי‬
‫כו׳‬
‫גשמים‬
‫מללו‬
‫כי‬
‫מינה עד ללא הוי מליאה‪:‬‬
‫) ג ( ד״ה מותר כו׳ ול״ה רני‬
‫אילעא כו׳ הל״א‪) :‬ד( ר״ה‬
‫ר׳‬
‫כו׳‬
‫אילעא‬
‫מי‬
‫ליד‬
‫קילון‪) :‬ה( דייה והא ענילא‬
‫כו׳ ואזיל ומייתי מ מ ע י י ן‬
‫הת״ל‪:‬‬
‫אחר‬
‫תום׳‬
‫)י(‬
‫ל״ה אלא כו׳ אהאי לר׳‬
‫יצתק ד ל ע י ל דקאמר כי‬
‫גמירי כו׳ לסי אימל חכמים‬
‫ואף‪ ) :‬ז ( ר״ה אלא‬
‫הוא‬
‫אר״א כו׳‬
‫שונה‬
‫לנכ״מ‬
‫הני שלשה ניחל‪ .‬נ״נ אכל‬
‫רש׳׳י ז״ל פי׳ נמס׳ סוכה‬
‫דף לד לאלו שלשה נשאלו‬
‫ננית המדרש ושמע השומע‬
‫וגרסס כסדר ששמעם‪:‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫כ י א ת א י הלכתא ל מ י ש ר א‬
‫פי׳‬
‫ילדה‪.‬‬
‫נטיעות‬
‫עשר‬
‫כגון‬
‫בית‬
‫המפוורין‬
‫סאה ש ה ל כ ה ל מ ש ה מסיגי‬
‫ל ח ה ו ש ל ה ן כ ל ב י ת סאה‬
‫ע ד ה א ש השנה‪.‬‬
‫להתיר‬
‫ילדה‪,‬‬
‫למישרי‬
‫החהישה‬
‫לגטיעה שהיא ילדה‪ .‬קראי‬
‫ל מ י ס ר זקינה‪ ,‬פ י ׳ ב ח ר י ש‬
‫ובקציר‬
‫ממגו‬
‫שלמדנו‬
‫איסורי חרישה קודם ר א ש‬
‫השגה‪ ,‬ה א י ס ו ר הוה ל א י ל ן‬
‫ש כ ב ר ע ש ה פ ר י ו כ ב ר זקן‪.‬‬
‫ואקשינן‪,‬‬
‫להתיר‬
‫וכיון‬
‫שהלכה‬
‫החרישה‬
‫לנטיעה‪,‬‬
‫ח ל א מ ת ו ך ז א ת אחה ל מ ד‬
‫ל א י ל ן אסורח‪.‬‬
‫שחחרישה‬
‫והשבנו ש ר ׳ י ש מ ע א ל הוא‬
‫שלמד‬
‫החהישה‬
‫איסורי‬
‫מ ן ההלכה ד ר ׳‬
‫ישמעאל‬
‫בחריש‬
‫ובקציר‬
‫מוציא‬
‫לטעם א ח ר להתיר קצירת‬
‫בשביעית‪ ,‬ולפיכך‬
‫העומר‬
‫ללמד‬
‫ה ו א נצהך ל ה ל כ ת‬
‫א י ס ו ר י ה ח ר י ש ה ‪ .‬ואסיקנא‬
‫ר׳‬
‫לה‪,‬‬
‫הלכה‬
‫סבר‬
‫ישמעאל‬
‫ל מ ש ה מ פ י נ י היא‪,‬‬
‫פי׳ כי הוא מוציא ב ח ר י ש‬
‫ובקציר‬
‫לטעם‬
‫להתיר‬
‫ור׳‬
‫אחר‪,‬‬
‫קצירת‬
‫עקיבא‬
‫העומר‪,‬‬
‫פליג‬
‫עליה‬
‫ו א מ ר ‪ ,‬ל א ו הלכה‬
‫למשה‬
‫נינהו א ל א‬
‫מסיני‬
‫פי׳ מ ן‬
‫נינהו‪.‬‬
‫רכן‬
‫בחריש‬
‫ור׳‬
‫קרא‪,‬‬
‫ובקציר‬
‫יוחנן‬
‫גמליאל‬
‫אמר‪,‬‬
‫מדאוהייח׳‬
‫ש ר א להו‪ ,‬ג מ ר ש ב ת ש ב ח‬
‫]משבת[‬
‫ב ר א ש י ת בגזירה‬
‫ש ו ה ‪ ,‬מה‬
‫בראשית‬
‫שבת‬
‫ערב‬
‫מותר‬
‫מלאכה‬
‫עד‬
‫כלומר‬
‫לפניה‬
‫לעשות‬
‫שתחשך‪,‬‬
‫ולאחהיה‬
‫מותר‪ ,‬אף ע ר ב‬
‫מותר‬
‫עד ראש‬
‫פירוש‬
‫לפניה‬
‫שביעית‬
‫השנת‪,‬‬
‫ולאחריה‬
‫הלכה‪ ,‬א ת א י ג ו ר ה‬
‫ש ו ה ו ע ק ר ת ה ל ה ל כ ת א כוי‪.‬‬
‫אלא א מ ר ר ב אשי‪,‬‬
‫דינו‬
‫גמליאל‬
‫ובית‬
‫לה כר׳‬
‫ישמעאל‪,‬‬
‫הלכתא‬
‫גמירי לה‪,‬‬
‫רבן‬
‫םברי‬
‫דאמר‬
‫וכי‬
‫גמירי הלכתא בזמן שבית‬
‫המקדש‬
‫דניסוך‬
‫ממי‬
‫קיים‪,‬‬
‫דומיא‬
‫המים‪ .‬א ב ל‬
‫גשמים‬
‫ולא‬
‫בזמן‬
‫ממי‬
‫מועד קטן‬
‫אלא אמר רב נחמן בר יצחק‪ .‬האי אלא קאי אהאי דרבי יצחק‬
‫)‪ 0‬לעיל ט גמיד הלכתא לשלשיס יום לפני ראש השנה‬
‫דהיינו באילנות זקנים לא תימא ללהט אתיא הלכתא אלא סבר רכ‬
‫נחמן לאיסור שלשים לפי אומל חכמים ואף החמירו בהם‬
‫שנכנס לשביעיה‪ .‬כל שיש לו ליכנס לשביעית שאסור לחרוש לפני‬
‫ר״ה‪ :‬מה חריש רשוה‪ .‬בכל מקום‪ :‬קציר העומר‪ .‬מותר לקצור‬
‫בשבת‪ :‬שהיא של מצוה‪ .‬אע״פ שמצא קצור קוצר לבעינן קצירה‬
‫לשמה אבל אס מצא חרוש אינו חורש‪ :‬הלכחא למישרא ילדה‪ .‬עשר‬
‫נטיעות על ר״ה‪ :‬קראי למיסר‬
‫בדבריהם ויש דמשבשי ליה להאי אלא‬
‫זקינה‪ .‬שלשים יום קודם ראש השנה‬
‫דרב נחמן ואין להאריך בדבריהם‪:‬‬
‫שגכנם לשביעית וקציר של שביעית שיצא‬
‫ואתו בית שמאי והלל וגזרו מפסח‬
‫מה להלן היא אסורה לפניה‬
‫למוצאי שביעית ר׳ ישמעאל אומר מה חריש‬
‫ועל עצרת‪ :‬ממילא שמעה מעה‪.‬‬
‫ולאהריה מותרין‪ .‬ואי קשיא‬
‫רשות אף קציר רשות א יצא קציר העומר‬
‫לזקינה אסור לחרוש‪ :‬אלא הלפהא‬
‫והא מפקינן מקרא במס׳ יומא פרק‬
‫שהיא מצוה אלא אמר רב נחמן בר יצחק כי‬
‫לרבי ישמעאל‪ .‬ללא נפיק ליה מקראי‬
‫בתרא )לף פא‪ (:‬דצריך לעשות תוספת‬
‫דדריש לקרא לדרשה אחריגא להוציא‬
‫גמירי הלכתא למישרי ילדה קראי למיםר גבי שבת בין בכניסתה בין ביציאתה‬
‫קציר העומר‪ :‬מדאורייהא בעלו‪.‬‬
‫זקינה וכיון דהלכתא למשר־ ילדה לאו ממילא‬
‫להוסיפה מחול על הקודש איכא‬
‫כלומר אשכחו סמך מן התורה להט‬
‫למימר ההוא פורתא לא קא חשיב‬
‫זקינה אםירה אלא הלכתא לרבי ישמעאל‬
‫בטלו הלכתא‪ :‬מאן דאמר הלכהא‪.‬‬
‫קראי לר׳ עקיבא ור׳ יוחנן אמר רבן גמליאל טון דלא הוי אלא כל שהוא וט ההוא‬
‫דלפני ר״ה אסור‪ :‬אהא גזירה שיה‬
‫שיעורא נמי יהא מודה רבן גמליאל‬
‫ובית דינו מדאורייתא בטיל להו מאי טעמא‬
‫משוס‬
‫כלומר‬
‫להלכהא‪.‬‬
‫עקרה‬
‫דצריך להוסיף‪ :‬אלא אמר רב‬
‫גזרה שוה דאינהו גמירו מנפשייהו גמר שבת שבת משבת בראשית מה להלן‬
‫אשי רבן גמליאל כוי‪ .‬כלומר ודאי‬
‫משבת בטלו הלכתא הא אין אדם היא אמורה לפניה ולאחריה מותרין אף כאן‬
‫מדאורייתא בטיל ולאו הייגו טעמא‬
‫דן ג״ש מעצמו *>‪ :‬כי גמירז הלכהא היא אםורה לפניה ולאחריה מותרין מתקיף‬
‫כדקאמר אלא סבירא ליה כרבי‬
‫בזמן שגיה המקיש קיים‪ .‬וכי שרו לה רב אשי מאן דאמר הלכתא אתיא גזרה‬
‫ישמעאל וקא דייק רבן גמליאל מה‬
‫שייכא תוספת שביעית גבי ניסוך‬
‫רבן גמליאל ובית דינו בזמן שאין שוה עקרה הלכתא ומאן דאמר קרא אתיא‬
‫בית המקדש קיים‪ :‬גזירה מי גשמים‪.‬‬
‫שניתנו למשה גבי הדדי « דבכל‬
‫גזרה שוה עקרה קרא אלא אמר רב אשי רבן‬
‫דלמא אתי למעבד מיג( קילון‪ :‬מי‬
‫מקום שונה הני שלשה ביחד דכך ניתנו‬
‫גמליאל ובית דינו םברי לה כרבי ישמעאל‬
‫גשמים גמי אהי לידי מי קילון‪.‬‬
‫אלא ודאי למילף סמטנהו רחמנא‪:‬‬
‫דאמר הלכתא גמירי לה וכי גמירי תלכתא‬
‫כלומר כי מדלו מינה )‪ 0‬דלא הויא‬
‫בשלמא מי קילח כו׳ אלא מי‬
‫בזמן שבית המקדש קיים דומיא דניםוך המים‬
‫מליאה נעשית ממילא מי קילון שאינו‬
‫בכי‬
‫מיירי‬
‫נשמים‪.‬‬
‫מלא וטריחא מלתא‪ :‬נהרוה המישכין אבל בזמן שאין בית המקדש קיים לא‪ :‬אבל‬
‫האי גוונא דקים לן דלא פסקי ולית‬
‫מן האגמים‪ .‬השתא משמע ליה מי לא ממי תגשמים וממי הקילון‪ >*< :‬בשלמא‬
‫בהו איסור אלא מהאי טעמא דמפרש‬
‫אגמים עבידא דפסקי‪ :‬ש מוהר‬
‫מי קילון איכא טירהא יתירא אלא מי גשמים‬
‫אבל אי פסקי אית להו איסורא‬
‫להשקוה מהן בהולו של מועד‪ .‬ולא‬
‫יוחנן‬
‫א״ר‬
‫אילעא‬
‫ר׳‬
‫אמר‬
‫איכא‬
‫טירחא‬
‫מאי‬
‫כדלקמן דבכל מידי דפסיק איכא‬
‫גזרי דלמא ססיקא מי אגמים ואזל‬
‫גזירה מי גשמים אטו מי קילון רב אשי אמר‬
‫איסורא משום דאזיל ומייתי ממקום‬
‫וטרח ואייתי מן גהר אחר‪ :‬ר׳ אילעא‬
‫רחוק טון שהתחיל להשקות שלא‬
‫מי גשמים גופייהו לידי מי קילון אתו‬
‫אמר ר׳ יוחנן דאמר גזרינן מי גשמים‬
‫יפסיד שדהו הלכך איכא לאוקמי‬
‫וקמיפלגי בדר׳ זירא דאמר ר׳ זירא אמר רבה‬
‫אפילו היכא דלא פסקי אטו מי‬
‫הכא דלא פסקי‪:‬‬
‫בר ירמיה אמר שמואל בנהרות המושבי?‬
‫קילון מדקאמר רב אשי מי גשמים‬
‫מדלין‬
‫לידי )י( קילון אתי מכלל דר׳ יוחנן מים מן האגמים מותר להשקות מהן בחולו‬
‫אסר אפילו דלא אתיא לידי מי קילון‬
‫של מועד מר אית ליה דרבי זירא ומר לית ליה דרבי זירא גופא אמר ר׳ זירא‬
‫לית ליה דר׳ זירא דלא גזר‪ :‬מיהיבי‬
‫אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל נתרות המושכין מים מן האגמים מותר‬
‫אבל לא מי קילון‪ .‬דלמא מפסקי‬
‫להשקות מחן בחולו של מועד איתיביה רבי ירמיה לרבי זירא אבל לא ממי‬
‫וטרח להוציא מן העמוק הכא נמי‬
‫גשמים ולא ממי קילון אמר ליה ירמיה ברי גהני אגמים דבבל כמיא רלא‬
‫אמאי לא ניחוש דלמא מפסקי מי‬
‫פםקי דמו תנו רבנן יתפסיקות והבריכות שנתמלאו מים מעיו״ט אסור להשקות‬
‫אגמים‪ :‬א״ל כמיא דלא פסקי דמו‪.‬‬
‫וליכא למיחש‪ :‬פסיקוה ובריכוה‪.‬‬
‫מהן בהולו של מועד ואם היתה אמת המים עוברת ביניהן מותר אמר רב‬
‫חדא מילתא היא‪ :‬אם אמה המים פפא והוא שרובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים רב אשי אמר‬
‫עוברה ביניהן‪ .‬בין הבריכות הללו‬
‫האע״פ שאין רובה של אותה שדה שותה כיון דקא משכא ואתיא מימר אמר‬
‫מותר להשקות ממי גשמים דאי פסקי‬
‫אי לא שתיא לחד יומא תשתי לתרי ותלתא יומי ת״ר יבריכה שנוטפת מים‬
‫מי גשמים משקה מאמת המיס‪:‬‬
‫משדה בית השלחין זו מותר להשקות ממנה שדה בית חשלחין אחרת ותא‬
‫והוא שרובה של אוהה שדה שוהה‬
‫עבידא דפםקא אמר ר׳ ירמיה ׳ועדיין היא מטפטפת אמר אביי הוהוא שלא פםק‬
‫מאוהה אמה המים פוי‪ .‬שיכול‬
‫להשקות רוב השדה בפעם אחת מעיין ראשון תניא ר׳ שמעון בן מנסיא אומר שתי ערוגות זו למעלה מזו לא‬
‫מאותה אמת המיס אבל אם אינו יכול‬
‫ידלה מן חתחתונה וישקה את העליונה יותר על כן אמר א>רבי אלעזר בר‬
‫להשקות בפעם אחת מאותה אמת‬
‫שמעון טאפילו ערוגה אתת חציה נמוך וחציה גבוח לא ידלח ממקום נמוך‬
‫המיס רוב של שדה אינו משקה‬
‫וישקה למקום גבוה תנו רבנן ימדלין לירקות כדי לאוכלן ואם בשביל לייפותן‬
‫מפסיקות ובריכות דלמא מפסיק‬
‫אםור רבינא ורבה תוםפאה חוו קא אזלי באורחא חזו לההוא גברא דהוה דלי‬
‫ואזיל‪ :‬הישהי להרי או הלהא יומי‪.‬‬
‫מההיא אמת המיס ולא טרח ומייתי דוולא בחולא דמועדא אמר ליה רבה תוםפאה לרבינא ליתי מר לשמתיה א״ל‬
‫והתניא מדלין לירקות כדי לאוכלן א״ל מי םברת מאי מדלין מדלק מיא מאי‬
‫בריפה‬
‫אחרינא‪:‬‬
‫המיס‬
‫מאמש‬
‫מדלין‬
‫שגטפה משדה ביה השלחין זו מוהר‬
‫מותר‪ .‬ודחי ר ב ש ש ת ‪ ,‬מאן‬
‫דאמר‬
‫ד‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פ״ז מהלכות‬
‫כז‬
‫תמידין הלכה ו סמג‬
‫עשין קצנו‪:‬‬
‫ב ג ד ה ו ז ח מיי׳‬
‫כד!‬
‫ס״ח‬
‫יו״ט‬
‫מהלכות‬
‫הלכה א טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תקלז סעיף ג‪:‬‬
‫ט מיי׳ שם הלנה ג‬
‫כט‬
‫טוש״ע שם תעיף כ‪:‬‬
‫‪ h‬י מיי׳ שם טיש״ע שס‬
‫סעיף ר‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫לשביעית‪.‬‬
‫שנכנס‬
‫כששיח‬
‫יחרוש‬
‫המועלת‬
‫שלא‬
‫חרישה‬
‫)מכות‬
‫לשניעית‬
‫ח‪ .(:‬וקציר ש ל שביעית‪.‬‬
‫כגון תנואה שהניאה שליש‬
‫נשכיעית‪ ,‬אתה‬
‫נוהג נה‬
‫שניעית‬
‫כשמינית‬
‫מנהג‬
‫)ר״ה ט‪ (.‬שאס הניאה שליש‬
‫נשניעימ מאז היא ראויה‬
‫ליקצר ואס קצרה נשמינית‬
‫לנהוג‬
‫צריך‬
‫שניעימ‬
‫קדושת‬
‫נה‬
‫! מ כ ו ת ח‪.;:‬‬
‫ישמעאל‬
‫חריש‬
‫ר׳‬
‫אומר‬
‫רשות‬
‫מת‬
‫ולא‬
‫כוי‪.‬‬
‫לנר הנתונ אלא לעני! שנת‪,‬‬
‫כלכתינ ניה וניוס השניעי‬
‫תשנות‪,‬‬
‫ונקציר‬
‫נחריש‬
‫תשנות נא ללמלך מה תריש‬
‫אין‬
‫חריש‬
‫לך‬
‫מצוה‬
‫של‬
‫ואפילו לזרוע לצורך עומר‬
‫ושתי הלחם‪ ,‬שהד אס מצא‬
‫אינו‬
‫חרוש‬
‫ואני‬
‫חורש‪,‬‬
‫אוסרו לך נשנמ‪ ,‬אף קציר‬
‫שאני אוסר לך נשל רשות‬
‫אני אוסר לך‪ ,‬יצא קציר‬
‫העומר‬
‫שהיא‬
‫שאפילו מצא‬
‫מצוה‪.‬‬
‫מצוה‬
‫קצור‬
‫לקצור‪ ,‬ויש לך ללמוד מכאן‬
‫שלוחה את השנת ‪1‬ר־ה שם‬
‫וכעי״ז מכות שמו‪.‬‬
‫רבינו חננאל)המשך(‬
‫ולהשקות‬
‫לא‪,‬‬
‫דאיכא‬
‫טירחא‬
‫מי‬
‫גשמים‬
‫אלא‬
‫מאי‬
‫ד ב פ ת י ח ה םגי ל י ה‬
‫ט י ר ח א איכא‪ .‬א מ ר ר׳ י ו ח נ ן‬
‫ג ו י ר ה כוי‪ .‬ר ב א ש י א מ ר‬
‫גשמים‬
‫כשפוסק‬
‫גופייהו‬
‫המטה א ח י ל י ד י מ י ק י ל ו ן ‪.‬‬
‫כלומר צריך למלאוח מהן‬
‫במקום‬
‫שנתקבצו‪.‬‬
‫ופליגא‬
‫בהא‬
‫זירא‬
‫בדלי‬
‫דאמר‬
‫נהרות‬
‫דרי‬
‫המושכץ‬
‫מ ן האגם מ ו ת ר ל ה ש ק ו ת‬
‫מחן‬
‫ר׳‬
‫בחולו‬
‫מועד‪.‬‬
‫של‬
‫דר•‬
‫יוחנן אית ליה‬
‫ו י ר א ו א ס י ק נ א דהני נ ה ר ו ת‬
‫המושכין‬
‫האגמים‬
‫מן‬
‫)דתנן( מותר משום דאגמי‬
‫ב ב ל כ מ י א ד ל א פסקי ד מ ו ‪.‬‬
‫ת ״ ר הבריכות‬
‫שנתמלאו‬
‫יו״ט‬
‫מהן‬
‫והפסיקות‬
‫]מים‬
‫אסור‬
‫בחולו‬
‫דחיישינן‬
‫מערב‬
‫להשקות[‬
‫מועד‪,‬‬
‫של‬
‫יפסקו‬
‫שמא‬
‫ו י ב ו א ו ל מ ל א ו ת ב ד ל י ואם‬
‫היתה א מ ת המים ע ו ב ר ת‬
‫עליתן‬
‫אשי‬
‫מותר‪ .‬א מ ר‬
‫שאין‬
‫ואע״פ‬
‫רב‬
‫רוב‬
‫אותה ש ד ה ש ו ת ה מ א ו ת ה‬
‫א מ ת המים‬
‫מאי‬
‫שרינן‪.‬‬
‫ט ע מ א כ י ו ן ה מ ש כ ה אותה‬
‫להשקוה ממנה ביה השלחין אחר‪ .‬בית השלחין שהיה גבוה והיה מעיין נובע מצדו ובצד אחד היה בית השלחין נמוך ובין אלו בית השלחין היה‬
‫בצד השלחין הנמוך בריכה קטנה וכשמשקיס בית השלחין הגבוה מן המעיין נוטף טיפין מן בית השלחין הגבוה לתוך הבדכה הנמוכה מותר‬
‫להשקות אותו בית השלחין הנמוך מאותה בריכה אע״ג דבריכה עבידא דפסקא הואיל ומטפטף בו מבית השלחין הגבוה מיס שבאו לו מחמת‬
‫המעיין‪ :‬והא עבידא דפסקא‪ .‬בריכה ואזיל ומייתי)»‪ :‬עדיין היא מעפעפה‪ .‬מבית השלחין גבוה לתוך הבריכה דודאי לא פסקא‪ :‬אמר אביי‬
‫והוא שלא פסק מעיין‪ .‬המטפטף מבית השלחין גבוה לבריכה מותר להשקות מבריכה לבית השלחין נמוך אבל אי פסיק מעיין אע״ג דעדיין‬
‫מטפטף מבית השלחין גבוה לתוך הבריכה אין משקין מן הבריכה לבית השלחין נמוך דלמא פסיק ואזיל וטרח ומייתי ממעיין אחר‪ :‬לא ידלה מן‬
‫ההחהון וישקה לעליון‪ .‬דאיכא טירחא יתירא‪ :‬מדלין לירקוח‪ .‬משמע שהוא לולה מיס ומשקה לירקות כדי לאוכלן בחולו של מועד‪ :‬ואם בשביל‬
‫ליפוהן‪ .‬שיגדלו הירקות אסור דהרווחה היא‪ :‬דהוה דלי דוולא‪ .‬דולה דליות מים לירקות וחכמים לא התירו כי אם לבית השלחין בלבד‪:‬‬
‫שאין בית‬
‫הקילון‪.‬‬
‫המקרש‬
‫ומקשינן‬
‫שלוםי‬
‫קיים‬
‫כשלמא‬
‫לא‪,‬‬
‫מי‬
‫ולפיכך‬
‫הקילון‬
‫התיה‪ .‬א ב ל א י ן‬
‫שהן‬
‫כמו‬
‫ביב‬
‫משקין בית‬
‫ה מ ו ש ך מים‬
‫חשלחין‬
‫וצריך‬
‫לא‬
‫לדלות‬
‫ראשון‪.‬‬
‫ואפי׳‬
‫ותניא ר ׳‬
‫עהוגה א ח ת‬
‫שמעון בן‬
‫חציה‬
‫מנםיא‬
‫גמוך‬
‫אומר שחי‬
‫וחציה‬
‫ערוגוח זו‬
‫גבוה ל א‬
‫ידלה‬
‫למעלה מזו‬
‫מן‬
‫הנמוך‬
‫לא‬
‫וישקה‬
‫א מ ת המים‬
‫ל א ח י י ש ל פ ס י ד א ‪ ,‬מימה‬
‫לחד‬
‫א מ ר אי ל א ש ת י‬
‫יומא שתי לתרי יומא תלת‬
‫יומא‪.‬‬
‫תנו‬
‫בריכה‬
‫רבנן‬
‫ש נ ט פ ה מים כ ל ו מ ר נ ת מ צ ו‬
‫ונתקבצו‬
‫בתוכה תתמצית‬
‫] ש ל [ ש ל ח י ן א ח ר א ‪ .‬תנינן‬
‫המים‬
‫משדה‬
‫המתמצין‬
‫בית השלחין‪ ,‬משקה בית‬
‫השלחין‬
‫אחר‬
‫כל‬
‫זמן‬
‫ש מ ט פ ט פ ת ו ל א פסק מ ע י ן‬
‫•דלה מ ן‬
‫את‬
‫ואתיא‬
‫לה‬
‫התחתונה‬
‫הגבוה‪ .‬ת ״ ר‬
‫וישקה‬
‫לעליונה‪,‬‬
‫מדלין מים‬
‫כר‪.‬‬
‫ד‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון‬
‫מועד קטן‬
‫מםורת הש״ם‬
‫לא א מיי׳ פ״ח מהלכות ממדלין לירקות‪ .‬ממקום עמוק קרי דילר ואע״ג דאיכא טירחא‬
‫שלומי‪ .‬כשהירקות רצופין נוטל מהן מבינתיים לאוכלן מותר ליפומן‬
‫י״ט הלכה ג טוש״ע‬
‫יתירא בשביל לאכול התירו אבל לייפות אפילו ליכא‬
‫אסור בשביל ליפותן אותם שנשארים‪ :‬המידל‪ .‬תולש בגפנים‬
‫א״ח סי׳ תקלז סעיף ה‪:‬‬
‫לב ב מיי׳ פ״נ מהלכות טירחא לא התירו‪ :‬כ ך מידל בשל עניים‪ .‬דכי אסר רחמנא‬
‫שישנן ביתל יותר מלאי‪ :‬בשל עניים‪ .‬בפאה‪ .‬א״נ עוללות שאין לו‬
‫שמיטה הלכה נ ‪:‬‬
‫ליקת עוללות ה״מ בשעת בצירה כלכתיב )לברים כל( כי תבצור כרמך לא כתף ולא נטף‪ :‬בנכי‪ .‬בורות תחת הגפנים וזיתים ונותן בהם‬
‫לג ג ד מיי׳ פ״ח מהל׳ לא תעולל איסור עוללות עלייהו‪:‬‬
‫מיס‪ :‬עוגיות‪ .‬עגול סביב כמו עג‬
‫י״ט הלכה ג שמג לאוין‬
‫עה טוש׳׳ע א״ח סי׳ מקלז מפני שמכשיר אגפיה לזריעה‪.‬‬
‫עוגה ועמל בתוכה )תענית דף ימ‪.(.‬‬
‫מדלין שלופי כדתנן א>המידל בגפנים כשם‬
‫סעיף ו‪:‬‬
‫ובלידין נמי הן גומות‪ :‬ציחאי‪.‬‬
‫ממש‬
‫חדשה‬
‫ונראית‬
‫שהוא מידל בשלו כך הוא מידל בשל עניים‬
‫לד ה ו מיי׳ שם הלכה ד‬
‫מקום‪ :‬למעבד בגפי‪ .‬עוגיות והיכי‬
‫שסבורין הרואין שלכך מתכוין אי‬
‫סמג שם טוש״ע א״ח‬
‫דברי ר׳ יהודה רבי מאיר אומר בשלו רשאי‬
‫ש ד והא תנן אין עושין עוגיות‪:‬‬
‫נמי חשיב ליה עבולת קרקע ממש‬
‫סי׳ תקמל ס״נ‪:‬‬
‫ואינו רשאי בשל עניים אמר ליה והתניא‬
‫הא בחדשי‪ .‬שמעולם לא היו שם‬
‫ואע״ג שאינו מתכוין לכך מיהו‬
‫מדלק מים לירקות כדי לאוכלן אמר ליה נ>אי‬
‫עוגיות אסור לעשות בחולו של מועל‬
‫מלאכה היא ואע״ג לאמר ר׳ שמעון‬
‫רבינו חננאל‬
‫לאיכא טירחא יתירא אבל עתיקי‬
‫תניא תניא‪ :‬ואין עושין עוגיות לגפנים‪ :‬מאי‬
‫לבר שאין מתכוין מותר הא אמרינן‬
‫מים‬
‫מדלק‬
‫׳אפיקנא‬
‫שכבר היו לו שם עוגיות ונסתמו‬
‫ולא‬
‫רישיה‬
‫בפסיק‬
‫שמעון‬
‫ר׳‬
‫מודה‬
‫י(‬
‫עוגיות אמר רב יהודה בנכי ״תניא נמי‬
‫לידקוח כ ד י ל א ו כ ל ן ואם‬
‫מותר לחזור ולחופרן בחולו של מועל‪:‬‬
‫כ ש ב י ל ל י י פ ו ת ן א ס ו ר ‪ .‬ימות ורבנן סברי טון דע״י שינוי הכי אלו הן עוגיות בדידין שבעיקרי זיתים‬
‫מפני שנראה כעודר‪ .‬לצורך שביעית‬
‫•לית ה א י מ ד ל י ן מ ל ש ו ן עביד ליה לאו מלאכה היא ומותר‬
‫ושבעיקרי גפנים איני והא רב יהודה שרא‬
‫המדל‬
‫כדתנן‬
‫שלופי‬
‫שהד חוסר כעודר‪ :‬שמכשיר אגפיה‬
‫ללא שמיה חדשה‪:‬‬
‫בגפנים כוי‪ ] .‬ו א י ן ע ו ש י ן‬
‫לבני בר ציתאי למעבד בנכי לכרמיהון לא‬
‫לזריעה‪ .‬כשחוסר האמה ומניח‬
‫ע ו ג י ו ת [ ‪ .‬פ י ׳ עוגה‪ ,‬ו ה ן זבלו מוכיח עליו‪ .‬לליכא למיחש‬
‫קשיא א הא בחרתי תא בעתיקי‪ :‬ר׳ אלעזר‬
‫העפר שבאמה על שפת האמה מתקן‬
‫כ ד י ד ן ש ב ע י ק ר י אילנות‪,‬‬
‫להא למאן לחזי החפירה‬
‫‪ :‬ד ת נ ן ב מ ס י כלים פ ׳ כ ״ ט •>)לא(חזי ליה )‪ 0‬לזבל שבחפירה‪ :‬בן עזריה אומר אין עושין את האמה‪ :‬בשלמא‬
‫אגפיה לזדעה דעביד לה ארעא‬
‫יד ה ב ד י ד א ר ב ע ה ‪ .‬והני‬
‫רכיכא‪ :‬דקא אהו מיא בהריה‪ .‬דכי‬
‫מועד משום דקא טרח אלא שביעית מאי‬
‫לאתויי‬
‫אבל‬
‫בחדתא‪,‬‬
‫מילי‬
‫בנכי‬
‫למיעבד‬
‫כעתיקא‪,‬‬
‫תפר באמה אתו לאלתר מים בהדי‬
‫טעמא פליגו בח רבי זירא ורבי אבא בר‬
‫‪1£‬רי• מתני׳ ר ׳ א ל ע ז ר ב ן‬
‫חפירה‪ :‬מייד מפגי שמכשיר אגפיה‬
‫צזריה א ו מ ר א י ן ע ו ש י ן את ממל חד אמר מפני שנראה כעודר וחד אמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה‬
‫לזריעה איכא‪ .‬אע״ג דאתי מיא‬
‫תאמה בבשתב יח לע יהתב‪ .‬י ןו מ]קב שמ יו נען ‪,‬ד מאי בינייהו איכא בינייהו דקא אתו מיא בתריה מאן דאמר מפני שמכשיר‬
‫־בין[‬
‫בתריה להא שלא ארעא רטכא‬
‫‪ :‬ש ל מ א ב מ ו ע ד מ ש ו ם אגפיה לזריעה איכא ומ״ד מפני שנראה כעודר ליכא ולמאן דאמר מפני‬
‫אגפי האמה‪ :‬ומ״ד מפני שנראה‬
‫טירחא‪,‬ל א ‪.‬א לו פאר ק י נ ןש‪,‬ב י כעייו ןת שנראה כעודר ליחוש מפני שמכשיר אגפיה לזריעה אלא איכא בינייהו דקא‬
‫כעודר ליכא‪ .‬להא אתי מיא ובעולר‬
‫אמאי‬
‫ש ח ו פ ר נ ר א ה כ ע ו ש ה שקיל מיניה ושדי לבראי למאן דאמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה ליכא‬
‫ליכא מים ולכך לא דמי לעודר‪ :‬אלא‪.‬‬
‫מלאכה בשביעיח בשדה‪.‬‬
‫לעולם דלא אתו מיא בתדה ואיכא‬
‫י י ש א ו מ ר י ם מ פ נ י למ״ד מפני שנראה כעודר איכא ולמ״ד מפני שמכשיר אגפיה לזריעה ליחוש‬
‫בינייהו דשקיל ושדי לבראי דחפיר‬
‫‪ 1‬ז מ כ ש י ר א ג פ י ה ל ז ר י ע ה ‪ ,‬מפני שנראה כעודר עודר נמי כי קא שקיל בדוכתיה מנח ליה אמימר מתני‬
‫‪ :‬ל ו מ ר כיון שחופר נמצא‬
‫באמה ושלי עפר לבראי רחוק מאגפי‬
‫‪ :‬ח ו ר ש ב א מ צ ע ו מ כ ש י ר לה מפני שנראה כעודר וקשיא ליה דרבי אלעזר בן עזרידז אדר׳ אלעזר בן‬
‫אמה דלא מכשיר אגפיה לזריעה‪:‬‬
‫לזריעה‬
‫הצדדין‬
‫לח מכפרנ ‪.‬י עזריה ומי אמר ר׳ אלעזר בן עזריה כל שנראה כעודר אסור ורמי נ ה י י>בעושה‬
‫מתני‬
‫אמימר‬
‫מאן דאמר מפני שנראה כעודר‬
‫שיגביה‬
‫עד‬
‫או‬
‫טפחים‬
‫שלשה‬
‫שיעמיק‬
‫עד‬
‫אוסר‬
‫מאיר‬
‫ר׳‬
‫אוצר‬
‫זבלו‬
‫את‬
‫אדם‬
‫צ נ ר א ח כ ע ו ד ר ‪ ,‬ו ק ש י א ליה‬
‫איכא‪ .‬להא תפיר ולא אתו מיא‬
‫ימי א מ ר ר• א ל ע ו ר הכי‪,‬‬
‫ש כ ל ת ח ו פ ר ו מ ע מ י ק נ ר א ה ג׳ טפחים היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך רבי אלעזר בן עזריה אוסר‬
‫בתריה‪ :‬בדוכחיה מנח ליה‪ .‬ללא‬
‫‪ :‬ע ו ד ר ‪ ,‬ו ה א א י ה ו ד א מ ר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע ר׳ זירא‬
‫שלי ארעא לבראי ללא עביל אלא‬
‫ש ח ו פ ר [ ע ד גי‪ ,‬ו ל א ג ו ר‬
‫מרכך ארעא אבל הכא שלי לבראי‬
‫ג ש ו ם ע ו ד ר ‪ ,‬ד ת נ ן ב מ ס ׳ ור׳ אבא בר ממל הד אמר כגון שהעמיק וחד אמר זיבלו מוכיח עליו‪ :‬ומתקנין‬
‫! ו ב י ע י ת פ ר ק ש ל י ש י ע ו ש ה את המקולקלת במועד‪ :‬מאי מקולקלת אמר רבי אבא ג שאם היתה עמוקה לכך לא למי לעולר‪ :‬אמימר מהני‪.‬‬
‫•‪1‬דם ו ב ל ו א ו צ ר ‪ ,‬ר׳ מ א י ר‬
‫בהליא הא לאמר ד אלעזר אין עושין‬
‫•‪1‬וםר ע ד ש י ע מ י ק ג׳ טפח מעמידה על ששה טפחים פשיטא חצי טפח על שלשה טפהים כיון‬
‫את האמה בשביעית מפני שנראה‬
‫י‪1‬פחים א ו ע ד ] ש י ג ב י ה [ ג׳ דלא עבר מיא לא כלום הוא טפחיים על שנים עשר דקא טרח טירחא יתירא‬
‫היה ל ו ד ב ר מ ו ע ט מ ו ס י ף‬
‫כעודר‪ :‬עושה אדם זבלו אוצר‪.‬‬
‫נ ל י ו ו ה ו ל ך ‪ .‬ר ׳ א ל ע ו ר ב ן לא טפהיים על שבעה מהו יהכא חמשה קא מעמיק והכא חמשה קא מעמיק‬
‫שמכניס כל זבלו בשביעית בשדה ולא‬
‫גוריה א ו ס ר ע ד ש י ע מ י‬
‫הסלע‪.‬ק או דלמא כיון דאיכא טפח יתירא איכא טירחא טפי תיקו אביי ה שרא לבני‬
‫אמדנן מראה כמזבל שדהו בשביעית‪:‬‬
‫‪:‬׳[ או ע ד ש י ת ן ע ל‬
‫א‬
‫ב‬
‫׳פרקינן‪ ,‬ר׳ ו י ר א ו ר ׳ א‬
‫נהרא‬
‫למיכרא‬
‫םכותא‬
‫לבני‬
‫לחו‬
‫ישרא‬
‫ירמיה‬
‫רבי‬
‫נהרא‬
‫לשהופי‬
‫המדך‬
‫בר‬
‫עד שיעמיק שלשה טפחים‪ .‬ומכניס‬
‫הזבל לשם דמוכחא מלתא דלא עביד‬
‫ו‪ :‬הר עממ ימקל ‪ ,‬ק וחדדם אלמכ ןר‪ ,‬וכ גחודן טמימא רב אשי שרא להו לבני מתא מחסיא לאקדוחי נהר בורניץ אמר‬
‫כדי לזבל שדהו בשביעית‪ :‬היה לו‬
‫•!מה ז ב ל ו מ ו כ י ח ע ל י ו כיון רשתו מינית רבים כרבים דמי ותנן עושין כל צורכי רבים‪ :‬ומתקניז את‬
‫‪£‬זאינו‬
‫עודר‪.‬‬
‫׳חכמים‬
‫אומרים‬
‫עושה‬
‫‪ ^ .‬ס א מ ת המים‬
‫כתחלה‬
‫כשביעית‪,‬‬
‫המתקלקלת‬
‫פיסקא‬
‫ומחקנין‬
‫את‬
‫במועד‪.‬‬
‫מאי‬
‫אבהו‬
‫מקולקלת‪ .‬א מ ר ר׳‬
‫‪1‬זאס תיתה ע מ ו ק ה ט פ ח ‪,‬‬
‫תופרה ומעמידה ע ל ש ש ה‬
‫‪!:‬פחים‪,‬‬
‫חמשה‬
‫נמצא‬
‫מוסיף‬
‫טפחים‪.‬‬
‫ומיבעיא‬
‫זין‪ ,‬אמה ש י ש ב ה ט פ ח י י ם‬
‫מ ה ו ל ח פ ו ר ה׳‬
‫האחרות‬
‫על‬
‫שבעה‬
‫‪-‬להעמידח‬
‫‪.‬זפחים‪ .‬ד ח מ ש ה נ מ י הוא‬‫־קא‬
‫מוסיף‪.‬‬
‫בתיקו‪.‬‬
‫ומתקנין‬
‫קילקולי‬
‫חמים‬
‫שברשות‬
‫הרבים‪.‬‬
‫אביי‬
‫שרא‬
‫ועלתה‬
‫לבני‬
‫תרמך‬
‫־ סחופי נהרא‪ .‬ו ר ׳ י ר מ י ה‬
‫‪1‬‬
‫ש ר א ל מ ב ר א נ ה ר א סתום‬
‫־לפותחו‪ ,‬ו ר ב א ש י‬
‫שרא‬
‫‪ :‬א ק ד ו ח י נהר ב י צ י ן ‪ .‬א מ ר‬
‫קילקולי‬
‫מעט זבל‪ .‬באותה שלה קולם שביעית‬
‫מוסיף עליו זבל והולך בשביעית ואין צריך להעמיק‪ :‬רבי אלטזר אוםר‪ .‬אפילו אם היה שם מעט זבל קולס שביעית להוסיף עליו בשביעית‪:‬‬
‫עד שיעמיק שלשה‪ .‬או שיתן הזבל על הסלע שבשלה ללא נראה כמזבל והיט ש ד רבי אלעזר לחפור ולהעמיק בשביעית ולא חייש לנראה‬
‫כעודר‪ :‬כגון שהעמיק‪ .‬קודם לכן כלומר הא לאמר רבי אלעזר על שיעמיק לא אמר עד שיעמיק בשביעית אלא שהיה עמוק קודם‬
‫שביעית‪ :‬זבלו מוכיח עליו‪ .‬כלומר אע״ג דמעמיק בשביעית הוא נראה כעודר ואסור הכא מותר שהרי זבלו שמניח לשם מוכיח עליו‬
‫דלא עביד משוס עודר‪ :‬שאם היסה עמוקה עפח‪ .‬כלומר שלכתתילה היה שים אמת המיס בת ששה טפחים ונסתמה עד טפח )א( מעמידה‬
‫עד ששה טפחים כלומר חוזר ומעמיק אותן חמשה טפחים שנסתמה‪ :‬חצי טפח על שלשה‪ .‬אם היתה בתחלה בת שלשה טסתיס ונסתמה‬
‫עד חצי טפח דודאי אינו חוזר וחופר אותן שני טפחים ומחצה אע״ג דהוי דומיא דהיתה עמוקה טפח ומעמידה על ו׳ טפחים‪ :‬כיון‬
‫דמעיקרא לא עברי בה מיא‪ .‬כלומר ודאי באמה בת שלשה טפחים לא עברי בה מיא שפיר לא קודם לכן ולא עכשיו הוי טירחא דלא‬
‫צדך‪ :‬טפחיים על שגים עשר‪ .‬דלכתחילה היתה של שנים עשר ונסתמה עד שני טפחים אסור להעמיק עוד עד י׳ טפחים על אותן שנים‬
‫הראשונים משום דהוי טירפא יתירא דקא מעמיק כל כך ולהגביה קרקעית הגומא למעלה מששה טפחים‪ :‬טפחיים על שבעה טפחים‪.‬‬
‫ונסתמה עד שני טפחים‪ :‬מהו‪ .‬להעמיק אותן חמשה שנשתיירו‪ :‬הכא חמשה קא מעמיק‪ .‬דהיתה עמוקה טפח ומעמידה על ששה ולא‬
‫הר טירתא יתירא להעמיק כל כך בקרקע‪ :‬והכא‪ .‬נמי לא מעמיק במועד אלא חמשה טפחים‪ :‬כיון דאיכא טפח יחירא‪ .‬דלא צריך כל‬
‫הטפח ןדסגי בד׳[‪ :‬איכא טירחא טפי‪ .‬ששותה עצמו בשביל אותו טפח יותר מדאי‪ :‬לשחופי נהרא‪ .‬לעקור ענפי אילנות הגדלים‬
‫בנהר‪ :‬למיכרא גהרא טמימא‪ .‬לפנות מקור המעיין שנסתם‪ :‬לאקדוחי נהרא‪ .‬לפנות שירטון שבאמצע הנהר‪ :‬בומין‪ .‬שם הנהר‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫קילקולי‬
‫׳‪:‬יון ר ש ת ו מניה‪ ,‬כ י ר ב י ם‬
‫ד מ י ‪ ,‬וחנן ע ו ש י ן כ ל צ ו ר כ י ) ה מ י ם ( ] ר כ י ם [ ‪.‬‬
‫א( פאה פ״ז מ״ה‪ ,‬ב( נשכת‬
‫קטו‪ :‬וש׳׳נ[‪ ,‬ג( ]תוספתא‬
‫ס״אע״שתוספתאדשניעית‬
‫פ״א[‪,‬‬
‫י(‬
‫מ״ג[‪,‬‬
‫ה(‬
‫ןשניעית‬
‫שייך‬
‫פ״ג‬
‫מענ״ל‪,‬‬
‫ו ( שנת עה‪ ,.‬ז( ]צ״ל הא וכן‬
‫איתא נתר׳׳ט דשניעית פ״ג‬
‫מ״ג[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (ft‬רש״ ז״ה שאס היתה‬
‫‪,‬‬
‫כו׳‬
‫ונסתמה‬
‫וחוזר‬
‫על‬
‫ומעמידה‬
‫טפח‬
‫על‬
‫ששה‪) :‬ב( תום׳ ל״ה זנלו‬
‫כו׳ תזי ליה נמי לזבל‪:‬‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ןפי׳ דרכים המפולשין[‪,‬‬
‫נ ( ןעי׳ תוס׳ נ״ג קמו‪ .‬ל״ה‬
‫מנין[‪ ,‬ג ( מענית יז‪ :‬יומא‬
‫עא‪:‬סנהלריןננ‪:‬סג‪:‬זנחיס‬
‫ית‪ :‬ןכנ‪,[:‬ד( ]ליתא נקרא[‪,‬‬
‫ה ( ]סוטה לנ‪ [:‬נדה סו‪ .‬שכת‬
‫סז‪ .‬תולין עת‪ ,.‬ו( ]ינמות‬
‫כא‪ ,[.‬ז( ]סוטה ה‪,[:‬‬
‫ת ( ]שייך למשנה דף נ‪,[.‬‬
‫ט ( ]שייך נמשנה ללעיל נ‪,[.‬‬
‫י( נרש״י בעין יעקנ לימא‬
‫מינת אלא‪ ,‬כ( ]גיטין מת‪,[:‬‬
‫ל( ]עי׳ תוס׳ פסחים צז‪ .‬ל״ה‬
‫אלא וכוי[‪ ,‬מ ( ןמשס לא‬
‫מונח מ י ד ושם כתינ קרא‬
‫אחריגא ונראה לצ״ל מס׳‬
‫מתילוסי‬
‫מקלט העמק‬
‫גרסאות[‪](),‬ועי׳מוס׳ נ״כ‬
‫קמז‪ .‬ל״ה מנין[‪,‬‬
‫מקילקולי המים‪ .‬כגון אבנים שנפלו מחמת הבור‪ :‬חוטטין‪ .‬נפלו צרורות‬
‫בקרקעית‬
‫במועל‪ :‬אכל לא חוטנףן אומן‪ .‬אי‬
‫הבור מעלה אותן‬
‫אמרת בשלמא הא לקתני ההיא בדיתא שלמעלה ‪ w‬של יחיל היינו‬
‫הגהות הב״ח‬
‫גליון הש״ם‬
‫עי׳ נדה דף נו ע״א תוס׳‬
‫ד״ה ובנה‪:‬‬
‫לה הא דחוטטין בשאין יחיד צדך לו‬
‫א״כ האי‬
‫חוטטין‬
‫דקתני אבל לא‬
‫במאי מוקמת לה‪ :‬אלא מאי כשיחיד‬
‫צריך לו כוי‪ .‬כלומר במאי מוקמת האי‬
‫חוטטין‬
‫דקתני‬
‫צדטן להן‬
‫בשרבים‬
‫והתניא כו׳ של רבים תופרין אותן‪:‬‬
‫קשיא‬
‫אלא‬
‫חוסרין‬
‫בורות‬
‫קמייהא‪.‬‬
‫של‬
‫דקתני‬
‫רבים‬
‫אין‬
‫בשרבים‬
‫צדטן לו קשיא להא בדיתא דקתני‬
‫הכא של רבים חופרין‬
‫אותן‪ :‬אלא‬
‫דאפילו חפירה מותר ולא קשיא לרבי‬
‫יוחנן‬
‫דאמר לא שנו כו׳‪ :‬מהטחין‬
‫דיקא‪.‬‬
‫<מי‬
‫דתפירה‬
‫רנשבורג‬
‫א[ תום׳ ל״ה הא מקמי‬
‫וכו׳ מדאודימא‪ .‬נ״נ עיין‬
‫נלה לף נו ע״א למלרננן‬
‫הוא וצ״ע‪ .‬ועיין ננ״נ קמו‬
‫ע״א פוס׳ ל״ה מנין כו׳‬
‫ולו״ק שונ נלפס ספר יד‬
‫לול וראיתי שהרגיש נזה‪:‬‬
‫דבשרביס‬
‫נמי‬
‫הדרכים‪.‬‬
‫לפנות‬
‫שמרגילין‬
‫שיהא‬
‫צדטן‬
‫מותר‪:‬‬
‫לו‬
‫לקווץ‬
‫קוצים‬
‫אה‬
‫שבדרטם‪:‬‬
‫מרגילין להיוה בהוכו ארבעים םאה‪.‬‬
‫)י(‬
‫במקוה‬
‫נוגע‬
‫אמת המיס כדי שיהא בו ארבעים‬
‫סאה‪ :‬כל דמים שנשפכו שם‪ .‬כגון‬
‫שבדרכים‪:‬‬
‫בקוצים‬
‫דקאמרת‬
‫הא‪.‬‬
‫דלאתויי הני נמי בהדיא קחני במתני׳‬
‫כו׳ אלא‬
‫מתקנין‬
‫דקתני‬
‫ודאי הא‬
‫ועושין כל צורכי רבים לאתויי חפירה‬
‫קא‬
‫אתו‪:‬‬
‫שעושין‬
‫ט(מצייגץ‬
‫סימנים על‬
‫כלאמר‬
‫הקברוה‪.‬‬
‫אה‬
‫בסיד‬
‫הקברות‬
‫במרובה )‪3‬״ק לף סט‪ (.‬של‬
‫קברות בסיל לחוור כעצמות כלי שלא‬
‫ילכו‬
‫תרומה‬
‫אוכלי‬
‫דכהיב‬
‫לשם‪:‬‬
‫וראה עצם וכוי‪ .‬יחזקאל מתנבא על‬
‫העתיל לבא שיעשו ישראל ציונים על‬
‫עצמות‬
‫הפגרים המושלכין )י( ורמז‬
‫וללמל‬
‫ציון‪ :‬כל‬
‫הוא שלא בא הכתוב י( אלא להזהיר‬
‫שיהא אלם עושה‬
‫בן נכר )י( וערל גשר‪ .‬שמתו אתיו‬
‫מחמת מילה ולא רצו למולו שיראים‬
‫פן ימות גם הוא כאחיו לא יבא אל‬
‫מקדשי‬
‫לשרתני‬
‫גמירי‪.‬‬
‫מסיני‪:‬‬
‫פרוש‪.‬‬
‫הטומאה‬
‫כלומר‬
‫שאסולין‬
‫טומאה‬
‫עושים‬
‫בעבודה‪:‬‬
‫קוראה‬
‫סימנים‬
‫לו‬
‫על‬
‫כדי שיהא מרגיש ופורש‪:‬‬
‫)‪ 0‬לפני טור לא ההן מכשול‪ .‬כלומר‬
‫עשו‬
‫על‬
‫דבר‬
‫הטומאה‬
‫שלא‬
‫יהו‬
‫נכשלים בה נושאי תרומה וטהרות‪:‬‬
‫משמרה‬
‫לאוכלי‬
‫ומתרגמינן ותפרש ון‪ :‬עשו‬
‫למשמרהי‪.‬‬
‫תרומה‬
‫עשו‬
‫דכתיב בה‬
‫משמרת‬
‫משמרת‬
‫דכתיב )במדבר יח( ואני נתתי לך את‬
‫משמרת תרומותי שלא יהו מטמאים‪:‬‬
‫ושם‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫מתקטן‬
‫רבכלל‬
‫דרך‪.‬‬
‫שעושין‬
‫סימן‬
‫באיזה‬
‫דרך ילכו‪ :‬אראנו בישע אלהים‪ .‬זה‬
‫דהאי‬
‫קוון לרכיס‬
‫לחיקון‬
‫בהדיא קתני להו דהוו בכלל מתקנין כו׳ א״נ האי דמקשה הך קושיא‬
‫לא היתה מתניתא שגורה בפיו ולא‬
‫בשאין יחיד צריך לו אלא אי אוקמת‬
‫והזרהם‪.‬‬
‫נמ' ת״ל ודאה עצם אדם‪.‬‬
‫דתניא‪.‬‬
‫קא‬
‫סלקא‬
‫לעתיה‬
‫לקסריך‬
‫הר‬
‫ידע‬
‫ומתקנין את‬
‫ל(דגרס בה‬
‫קילקולי המים שברה״ר וכו׳‪ :‬חטיטה אין‬
‫‪v!!,‬‬
‫דמים‪.‬‬
‫עליך‬
‫והיה‬
‫הדרכים‪:‬‬
‫לא‬
‫יוחנן‬
‫ר׳‬
‫אמר‬
‫יעקב‬
‫ר׳‬
‫אמר‬
‫לא‬
‫חפירה‬
‫פי׳ רבינו חננאל נקיט ליה להאי‬
‫שנו אלא שאין רבים צריכין לחם אבל רבים‬
‫קרא מפרשת»>מעקה דדמי להאי דהר‬
‫צריכין להם אפילו חפירה מותר וכי רבים‬
‫מכשול ממתני׳ עם הגמרא יש ללמד‬
‫שאסור להשקות קרקעות אלא אותן‬
‫צריכין להם מי שרי והתניא חוטטין בורות‬
‫להוו דבר האבד שיתקלקלו התבואה‬
‫שיחין ומערות של יחיד ואין צריך לומר של‬
‫והאילנות הנטועים בה והוא הלין‬
‫רבים ואין חופרין בורות שיחין ומערות של‬
‫לשאר עבודת קרקע אסור בחולו של‬
‫רבים ואין צריך לומר של יחיד מאי לאו‬
‫מועד והא דאמדנן דמותר להשקות‬
‫בשרבים צריכין להם לא בשאין רבים צריכין‬
‫הני מילי כגון מאמת המים העוברת‬
‫להם דמותה גבי יחיד שאין יחיד צריך להם‬
‫בשדה עצמו דליכא טירחא יתירא‬
‫חטיטה מי שרי ותתניא בורות שיחין ומערות‬
‫ומותר לתקן בורות שיחין ומערות של‬
‫יחיד ושל רבים מותר לחפור לכתחילה‬
‫של יחיד כונסין מים לתוכן אבל לא חוטטין)א(‬
‫טון דצריכי למים דהכי תניא לעיל‬
‫ולא שפין את סדקיהן ושל רבים חוטטין אותן‬
‫דהאי‬
‫לציון‪.‬‬
‫רמז‬
‫כדפדשית‪:‬‬
‫ושפין את סדקיהן ואלא מאי בשיחיד צריך‬
‫קרא לא כתיב אלא לעתיד אבל לא‬
‫להם דכוותה גבי רבים בשרבים צריכין לתם‬
‫בזמן הזה ומיהו משני דאיכא למילף‬
‫ומערות‬
‫חפירה מי אסיר והתניא בורות שיחין‬
‫מהתם‪ :‬הא מקמי דליתי יהזקאל‪.‬‬
‫אותן‬
‫וחוטטין‬
‫של יחיד כונסין מים לתוכן‬
‫כלומר לדידך דאמרת דבזמן הזה‬
‫אבל לא שפין את םדקיחן ולא חוטטין לתוכן‬
‫הוי ׳(מדאודיתא א[ אס כן מקמי דליתי‬
‫יחזקאל הוה ליה להקדוש ברוך הוא‬
‫ולא סדין אותן בסיד ושל רבים חופרין אותן‬
‫לאשמועינן לצדן ציון ומתרץ הרבה‬
‫וםדין אותן בסיד אלא קשיא הך קמייתא‬
‫לברים לקים לן לאסודן מן התורה‬
‫תריץ הכי חוטטין בורות של יחיד בשיחיד‬
‫ללא כתיב בקרא אלא בהלכה על‬
‫צריך להם ואין צריך לומר בשל רבים‬
‫נמי‪:‬‬
‫יחזקאל והאי הט‬
‫לאתא‬
‫מותר‬
‫כשרבים צריכין להם דאפילו חפירה‬
‫רב פפא אמד םלו סלו‪ .‬כל חל‬
‫רבים‬
‫של‬
‫ואין תופרין בורות שיהין ומערות‬
‫וחל נקיט מאי להוה מסיק‬
‫בשאין רבים צריכין לתם ואין צריך לומר של‬
‫אלעתיה ולא םליגי אלא אורחיה‬
‫למלתא לכל תל מסיק אלעתיה מאי‬
‫יחיד דכי אין יחיד צריך להם י אפילו חטיטה‬
‫נמי אסור אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא‬
‫ללא מסיק חבדה אלעתיה‪:‬‬
‫דקתני עושין כל צורכי רבים כל לאתויי מאי‬
‫של‬
‫שבח‬
‫דריגלא‪.‬‬
‫בשבתא‬
‫שהיו‬
‫הרגל‬
‫יום‬
‫לאו לאתויי חפירה לא לאתויי הא דתניא‬
‫לורשין והיו מתקבצין כל בני העיר‬
‫יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את הרהובות‬
‫לשמוע הלכות של רגל‪:‬‬
‫ואת >האםטרטאות ולמוד את המקואות וכל‬
‫אין‬
‫מקוה שאין בו ארבעים סאה מרגילין לתוכו‬
‫ארבעים סאה ומנין שאם לא יצאו ועשו כל אלו שכל דמים שנשפכו שם‬
‫מעלה עליהם תכתוב כאילו הם שפכום ת״ל והיה עליך דמים הא בהדיא‬
‫קתני לה ומתקנין את הדרכים ואת הרהובות ואת המקואות ועושין כל צורכי‬
‫רבים לאתויי מאי לאו לאתויי חפירה שמע מינה‪ :‬ימציינין את הקברות‪ :‬אמר‬
‫ד״ש בן פזי רמז לציון סברות >מן התורה מנין תלמוד לומר וראה עצם‬
‫אדם ובנח אצלו ציון א״ל רבינא לרב אשי תא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר‬
‫וליטעמיך הא ״דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו‬
‫מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו כ ל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל‬
‫מקדשי ״)לשרתני( מקמי דליתי יהזקאל מאן אמר אלא גמרא גמירי לה ואתא‬
‫יחזקאל ואסמכה אקרא הכא נמי גמרא גמירי לת ואתא יחזקאל ואסמכה‬
‫אקרא רבי אבהו אמר מהכא וטמא טמא יקרא טומאה קוראה לו ואומרת‬
‫וכן אמר רבי עוזיאל בר בדיה דרבי עוזיאל רבה טומאה קוראה‬
‫לו פרוש וכן‬
‫א‬
‫ב‬
‫נ‬
‫ה‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫נ‬
‫‪2‬‬
‫‪8‬‬
‫ג‬
‫השם אורחותיו המחשב הפסד מצוה‬
‫לו ואומרת לו פרוש והאי להכי הוא דאתא ההוא מיבעי לית לכדתניא וטמא‬
‫כנגד שכרה ושכר עבירה מגד הפסדה‪.‬‬
‫טמא יקרא > צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים א״כ‬
‫ושם כמו שמיף>‪ :‬גשבהא דריגלא‬
‫ליכתוב וטמא יקרא מאי וטמא טמא שמעת מינה תרתי אביי אמר מהכא ולפני‬
‫לא הוה מקשי ליה‪ .‬משוס דאתו‬
‫עור לא תתן מכשול רב פפא אמר <» ואמר סלו סלו פנו דרך רב היננא אמר‬
‫כולי עלמא לפירקא ואי מקשי ליה‬
‫הרימו מכשול מדרך עמי ר׳ יהושע בדיה דרב אידי אמר והודעת לתם את‬
‫ולא הוה מצי לפרוקי הוה מכסיף‪:‬‬
‫הדרך )אשר( ילכו בה מר זוטרא אמר ותזרתם את בני ישראל מטומאתם‬
‫ק י‬
‫רב אשי אמר ״ ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי רבינא‬
‫אמר ושם דרך אראנו בישע אלהים אריב״ל ״כל השם אורחותיו זוכה‬
‫ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר ושם דרך אל תקרי ושם אלא ושם דרך אראנו בישע‬
‫אלהים רבי ינאי הוה ליה ההוא תלמידא דכל יומא הוה מקשי ליה בשבתא דריגלא לא הוה מקשי ליה‬
‫?‬
‫!‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪10‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫נר מצוה‬
‫ל ה א מיי׳ פ׳׳ח מהל׳ י״ט‬
‫הלכה ל סמג לאוין עה‬
‫טוש״ע א״מ סי׳ מקמל‬
‫סעיף ג ‪:‬‬
‫ל ו כ ג מיי׳ פ״ו שס הלכה‬
‫י סמג לאדן שס טוש״ע‬
‫שס‪:‬‬
‫ל ז ד מיי׳ שס פ״ח הלכה‬
‫ד סמג וטוש״ע שס­­‬
‫ל ח ה מיי׳ שם פ״ו הלכה‬
‫י סמג שם טוש״ע שם‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ל ט ו מיי׳ פ״ח מהלכות‬
‫טומאת מת הלכה ט‬
‫סמג עשי! רלמ‪:‬‬
‫מ ו מיי׳ ס״י מהלכות‬
‫טומאת צרעת הלכה ו‬
‫]ת[ סמג עשין רלה‪:‬‬
‫‪101‬׳^‬
‫^‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ולא ישפך ךם נקי‬
‫בקרב א ר ע י א ש ר ץ‬
‫אלהיך נתן ל ־ נחלה‬
‫והןה עליף דמים‪:‬‬
‫דברים יט י‬
‫‪ . 2‬ועברו העברים ב א ר ץ‬
‫וראה עצם אדם ובנה‬
‫א צ ל ו ציון עד קברו אתו‬
‫המקברים אל גיא המוץ‬
‫יחזקאל לט טו‬
‫גת‪:‬‬
‫‪ .3‬כה אמר אדני אלהים‬
‫בל בן נבר ע ר ל לב וערל‬
‫אל‬
‫ל א ןבוא‬
‫בשר‬
‫מקדשי ל כ ל בן נבר א ש ר‬
‫בתוף בני ישראל‪:‬‬
‫יחזקאל מ ד ט‬
‫והצרוע‬
‫‪.4‬‬
‫בו‬
‫אשר‬
‫הנגע בגדיו יהיו פרמים‬
‫ו ר א ש ו יהיה פרוע ועל‬
‫שפם יעטה וטמא טמא‬
‫ויקרא יג מה‬
‫יקרא‪:‬‬
‫‪ .5‬ל א תקלל חרש‪.‬ולפני‬
‫לא‬
‫עור‬
‫מכשל‬
‫ההן‬
‫ויראת מאלהיף אני יי‪:‬‬
‫ויקרא יט יד‬
‫‪ .6‬ואמר םלו םלו פנו‬
‫מכשול‬
‫הרימו‬
‫ךךף‬
‫מ ד ר ך עמי‪:‬‬
‫ישעיהו נז יד‬
‫ד ‪ .‬והזהרתה אתדזם את‬
‫ההורת‬
‫ואת‬
‫הדוקים‬
‫והודעה לחם את ה ד ר ־‬
‫ילבו ב ד ואת המעשה‬
‫א ש ר יעשון‪:‬‬
‫ש מ ו ת יח כ‬
‫והורתם את כני‬
‫‪.8‬‬
‫י ש ר א ל מטמאתם ‪.‬ולא‬
‫ימתו בטמאתם בטמאם‬
‫>»שר‬
‫משכני‬
‫את‬
‫רקרא טו לא‬
‫בתוכם‪:‬‬
‫את‬
‫ושמרתם‬
‫‪.9‬‬
‫משמרתי לבלתי עשות‬
‫מחקות ההיעבת א ש ר‬
‫ולא‬
‫לטיבם‬
‫נעשו‬
‫תטמאו בהם ;*וני יי‬
‫ויקרא יח יל‬
‫אלהיבם‪:‬‬
‫‪ .10‬זבח תוךה יכבךנני‬
‫ו ש ב דהך אךאגו בישע‬
‫תהלים נ כג‬
‫אלהים‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫‪9‬‬
‫דבר זה‪ .‬לכהן ערל פסול‬
‫לעמלה ; ס ו ה ז ו ץ כב‪ .;:‬כל‬
‫בן נכר ע ר ל לב‪ .‬כהן‬
‫הכא‬
‫משמע שמתקן הגבשושיות והגומות הלכך פ ד ך הכי ומתרץ כל אלו‬
‫בשיחיד צריך לו איכא לאוקמי האי לקתני האי ברייתא אבל לא חוטטין‬
‫הרין הכי‪ .‬ואין צדך לומר בשל רבים‬
‫) ‪ ( 6‬גפ׳ אבל לא חוטטין‬
‫אותן ולא שפין‪ ) :‬ב ( שם‬
‫רנ ספא אמר מהכא ואמר‬
‫סלו כו׳ רנ חיגנא אמר‬
‫מ ה נ א הרימו כו׳ ר״י‬
‫כריה לר״א אמר מהנא‬
‫והולעת נו׳ מר זוטרא אמר‬
‫מהנא והורתם כו׳ רנ אשי‬
‫אמר מהכא ושמרתס כו׳‬
‫רכינא אמר מהכא ושם‬
‫לרך כו׳‪ ) :‬ג ( ‪-‬ש״י ל״ה‬
‫אנל כו׳ נרייתא שלמעלה‬
‫חוטטין של יתיל היינו‪:‬‬
‫)ד( דייה מרגילין כו׳ שיהא‬
‫מנע )נמקוסו ]נמקוה[‬
‫כו׳ ונ״נ נראה דפי׳ זה הוא‬
‫של רנינו הלי לס״ל לזנה‬
‫טעונה מיס חיים אנל ללעת‬
‫רש״י לס״ל ללא נעי׳ מיס‬
‫חיים צ״ל מרגילין לתוכו מ׳‬
‫סאה היינו מי גשמים עי׳‬
‫נס׳ נמה אשה שנת לף‬
‫סה ע״נ ונככורות דף כה‬
‫ע״נ‪ ) :‬ס ( ד״ה לכתינ כו׳‬
‫הפגדס המושלט! כארצם‬
‫ורמו הוא )שלא נא הכתונ‬
‫וכו׳ עושה ציון( תא״מ ונ״נ‬
‫ס״א שלא כא הכתונ להזהיר‬
‫ואמר שיהא אדם עושה‬
‫ציון למש״ה א״צ ציון לכיון‬
‫שאין מטמא נאהל מכסהו‬
‫נקרקע ואין צדך לציין‪:‬‬
‫)י( ד״ה כל נן נכר ע ר ל לב‬
‫שנתנכרו מ ע ש י ו לאביו‬
‫שבשמים שנעשה ערל‬
‫ועע״ז כדמפרש‬
‫לב‬
‫דמנתות וערל‬
‫בפ׳׳ב‬
‫נשר שממו כוי‪ (t) :‬ד״ה‬
‫לפני כו׳ וטהרות הס״ל‬
‫ואח״כ מה״ל פנו דרך‪.‬‬
‫ע ש ו דרך פנוי ללכת כו‬
‫הס״ד‪:‬‬
‫לאתויי‬
‫הך‬
‫מועד קטן‬
‫הדרכים לא הר‬
‫ה‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫מומר לענודת כוכניס שהוא ערל לב ונתנכרו מעשיו לאביו שכשמיס ישם פג‪ :‬וכעי״ז שם כ נ ‪ :‬ויומא עא‪ (:‬שנתנכרו מעשיו מחמס‬
‫ערלת לנו שהוא ערל לנ רשע )זבחים יח‪:‬ו‪ .‬ו ע ר ל בשר‪ .‬שממו אחיו מתמת מילה )יומא שם וסנהדרץ שם ושם וזבמים שם(‪ .‬לא‬
‫יבא אל מקדשי‪ .‬והיינו אזהרה מ ל נ ד קנלה נעלמא ולא לקי עלה )סנהז־וץ פד‪ .(.‬מאן אמר‪ .‬מאין למלו לנר זה‪ ,‬ששנינו‬
‫נפרק שני לזנחיס )טו‪ (:‬שהכהן ערל ענודתו פסולה )יומא עא‪ .1:‬ו ט מ א טמא יקרא‪ .‬הוא עצמו אומר טמא רתקו מעלי <שנת‬
‫ם!‪.‬ן צועק ואומר טמא הוא וחולי! עח‪ (.‬כלומר סורו מעליו שטמא הוא !סוטה לב‪ .0‬כל השם אורחותיו‪ .‬מחשב הפסל מצוה‬
‫כנגר שכרה !סוטה ה‪.!:‬‬
‫לקווץ‬
‫מרגילין‬
‫קרי‬
‫רבינו חננאל‬
‫פיסקא‬
‫וחוטטין‬
‫אין‬
‫חטיטה‬
‫ותריצנא‬
‫בורות‬
‫יחיד‪,‬‬
‫אותן‪.‬‬
‫חפירה‬
‫לא‪.‬‬
‫חכי‬
‫חוטטין‬
‫שיחין‬
‫ומערות‬
‫כ ש י ח י ד צ ר י ך להן‪,‬‬
‫ו א י ן צ ר י ך ל ו מ ר ש ל רבים‬
‫רבים‬
‫דכי‬
‫אפי׳‬
‫צריכץ‬
‫להם‬
‫נמי‬
‫שרי‪.‬‬
‫חפירה‬
‫ו א י ן ח ו פ ר י ן ש ל יחיר‪ ,‬הכי‬
‫אין‬
‫י ח י ד צ ר י ך להן א פ י ׳‬
‫חטיטח‬
‫נמי‬
‫אסור‪.‬‬
‫אמר‬
‫ר ב א ש י מ ת נ י ח ץ נ מ י דיקא‬
‫דקתני‬
‫עושין‬
‫רבים‪,‬‬
‫לאתויי‬
‫כל‬
‫מאי‬
‫צרכי‬
‫לאו‬
‫לאחויי חפירת‪ .‬ו ד ח י נ ן לא‪,‬‬
‫ל א ת ו י י תא דתניא י ו צ א י ן‬
‫את ה ד ר כ י ם ו ל ת ק ן את ה ר ח ו ב ו ת ) ו ה א י ס ט ר א ו ת ( ] ו ה א י ס ט ר ט א ו ת [ ו ל מ ו ד ה מ ק ו א ו ת ו כ ל מ ק ו ה‬
‫ש א י ן ב ו מ ׳ סאה‬
‫ל ת ו כ ו א ר ב ע י ם סאה‪ .‬ו מ נ י י ן ש א ם ל א י צ א ו ו ת י ק נ ו כ ל אלו‪ ,‬כ ל ד מ י ם ש נ ש פ כ ו ש ם מ ע ל ה אני עליהם כ א י ל ו הם‬
‫ש פ כ ו ם ‪ ,‬ש נ א מ ר ו ע ש י ת מ ע ק ה ל ג ג ך וגוי‪ ,‬ו כ ת י ב והיה ע ל י ך ד מ י ם ‪ .‬ו פ ר י ק הא בההיא קתני לה‪ ,‬מ ת ק נ י ן את ה ד ר כ י ם כוי‪ ,‬כ ל‬
‫צ ר כ י ר ב י ם ל א ת ו י י מ א י ‪ ,‬ל א ת ו י י ח פ י ר ה ש ל ר ב י ם ש ה י א מ ו ת ר ת ש ״ מ ‪ .‬תניא ב ו ר ו ת ש י ח י ן ו מ ע ר ו ת ש ל י ח י ד ‪ ,‬כ ו נ ס ץ ל ת ו כ ן‬
‫מ י ם ב מ ו ע ד א ב ל ל א ח ו ט ט י ן א ו ח ן ו ל א ש פ י ן את סדקיהן‪ ,‬ו ש ל ר ב י ם ח ו פ ר י ן א ו ת ן ו ס כ ץ א ו ת ן בסיד‪ .‬ו מ צ י י נ ץ את ה ק ב ר ו ת ‪.‬‬
‫רמז‬
‫ל צ י ו ן מ נ א לן‪ ,‬מ ד כ ת י ב ו ר א ה ע צ ם א ד ם ו ב נ ה א צ ל ו צ י ץ ‪ .‬ו ע ד ר ל א א ת א י ח ז ק א ל מ א ן א מ ר ה ‪ ,‬א ל א גמהה ג מ י ר י לה‬
‫ו י ח ז ק א ל א ס מ כ ה א ק ר א ‪ .‬ר ב י א כ ה ו א מ ר מ ה כ א ‪ ,‬ו ט מ א ט מ א יקרא‪ ,‬ט ו מ א ה ק ו ר א ה ל ו ו א ו מ ר ת פ ר ו ש פ ר ו ש ‪ .‬ו ש ״ מ נמי‪ ,‬כ ל‬
‫מי‬
‫ש א י ר ע ב ו ד ב ר כ ג ו ן ה מ צ ו ר ע ו כ י ו צ א בו‪ ,‬צ ר י ך ל ה ו ד י ע ל ר ב י ם ו ר ב י ם מ ב ק ש י ן ע ל י ו ר ת מ י ם ‪ ,‬ש נ א ׳ ו ט מ א ט מ א י ק ר א ‪ .‬ו ר ב נ ן א ת ר י נ י נ מ י א מ ר י מהני קראי‪ ,‬ו ל פ נ י ע ו ר ל א ת ת ן מ כ ש ו ל ‪ .‬ו כ ת י ב ה ר י מ ו מ כ ש ו ל מ ד ר ך ע מ י ‪ ] .‬ו כ ת י ב [ ו ה ו ד ע ת להם את‬
‫ה ד ר ך י ל כ ו בה‪ .‬ר ב א ש י א מ ר ו ש מ ר ת ם את מ ש מ ר ת י ע ש ו מ ש מ ר ת ל מ ש מ ר ת י ‪ .‬ר ב י נ א א מ ר ו ש ם ד ר ך א ר א נ ו ב י ש ע אלהים‪ .‬ו כ ל ה ש ם א ו ר ח ו ת י ו ז ו כ ה ו י ו ש ב ו ר ו א ה ב י ש ו ע ת ו ש ל הק׳‪ ,‬ש נ א מ ר ו ש ם ד ר ך א ר א נ ו ב י ש ע אלהים ק ר י ביה‬
‫הוה‬
‫ל י ה ה ה ו א ת ל מ י ד א כ ל ש ת א הוה מ ק ש י ו ב ש ב ת א ד ר י ג ל א ל א הוה מ ק ש י ‪,‬‬
‫ו ש ם דרך‪ .‬ר׳ ינאי‬
‫עין משפט‬
‫ף* •‬
‫״ י •‬
‫נר מצוה‬
‫ט א א כ ג ד ה מיי׳ פ״לו‬
‫מהל׳‬
‫מס‬
‫טומאת‬
‫הלכה ט סמג עשין רלת‪:‬‬
‫ו ]מיי׳ שס סי״ג הל״נן‪:‬‬
‫מ ב ז מיי׳ שס ס״י הל״א‬
‫סמג עשין רלא‪:‬‬
‫מ ג ח ט מיי׳ ס״ו מהל׳‬
‫ק״פ הלכה מ‪:‬‬
‫מד‬
‫י מיי׳ ס״ת מהל׳‬
‫טומאת מת הלכה א‬
‫סמג עשין לא‪:‬‬
‫מ ה כ מיי׳ שם פ״י הלכה‬
‫א סמג שם‪:‬‬
‫מ ו ל מיי׳ שס פ״ח הלכה‬
‫ד‪:‬‬
‫ט י מ מיי׳ שס הלכה י‬
‫ופ״י הלכה י‪:‬‬
‫ט ה נ מיי׳ שם פ״י הל״י‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫מנפח אדם בית הפרס‬
‫־הולך‪ .‬מפיחה ואס יש‬
‫עצס כשעורה רואהו ונשמט‬
‫)חגיגה כ ה ‪ :‬לנשר‬
‫ממט‬
‫ליכא ועצם‬
‫כשעורה לא‬
‫מטמא אלא כמגע וכמשא‪,‬‬
‫הלכך מנפח כלי שלא יגעו‬
‫׳גליו נו והולך !‪:‬נדה נז‪(.‬‬
‫הכולא ספיקא משוס עצמות‬
‫זיא ועצמות נלא נשר אינו‬
‫מטמא נאהל וכשמנפח לפני‬
‫‪:‬־גליו אס יש שס עצם גלול‬
‫‪:‬ראה מאליו‬
‫קטן‬
‫ועצס‬
‫‪:‬ראה ננפיחה ואינו מסיטו‬
‫•‪:‬רגליו‬
‫)ערובין ל ׳ וסומך‬
‫על נך שאס יש עצם ריאהו‪,‬‬
‫יאע״ג למאהיל לא חיישינן‪,‬‬
‫לאין עצם כשעורה מטמא‬
‫יאהל על לאיכא שללה או‬
‫גולגולח שלמה או ריכ נלין‬
‫או ריב מלין )כתובות כח‪:‬‬
‫׳בעי־ז‬
‫בית‬
‫בחחים צב•;‪.‬‬
‫הפרס שנידש‪ .‬בדריסת‬
‫רגלי בלי אלם )ערובין ל‪(:‬‬
‫שלשוהו בלי אלס נרגליהס‬
‫בכורות כט ‪.‬׳ לישה‬
‫הרבה‬
‫ברגלים‬
‫רבה‬
‫)כתובות‬
‫! ח ו טהור‪ .‬לתלינן לקולא‬
‫יאמרילן כל העצמות לכתתו‬
‫לפחות מכשיעור )שם> שאי‬
‫אפשר לעצס כשעורה שלא‬
‫נרגל‬
‫יהא לילש‬
‫!בכורות‬
‫שם( שהרגלים לושאיס את‬
‫העצמות ושמקום !ודה שם!‬
‫אי‪:‬‬
‫שדריסת‬
‫פסחו‬
‫ינלוק‬
‫הענירתן‬
‫הרגליס‬
‫והנא‬
‫אם‬
‫לעשות‬
‫לילש‬
‫רענור‪ ,‬אנל לאפילת תרומה‬
‫לא סמכילן עלה‬
‫ונית‬
‫להמתין‬
‫ולא‬
‫מלנריהס‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון מועד קטן‬
‫שיכול‬
‫הפרס‬
‫העמילוס‬
‫נמקוס כרת לפסח )פסחים‬
‫מסורת הש״ם‬
‫אין מצ״נץ‪ .‬אין צריך ציון ואי גבי יום טוב מיירי הברייתא איכא‬
‫קרי טליה ושם דרך‪ .‬שמחשב בשעות אי זה מהן להקשות אי זה‬
‫מהן שלא להקשות‪ :‬אבל מציינין על השדרה‪ .‬שאע״פ שאינה אלא‬
‫לפרש אסור לציין »> ואסור לטרות ביום טוב‪:‬‬
‫עצם אחד מטמא טומאה באהל‪ :‬רוב בנינו‪ .‬כגון עצמות גדולות‬
‫עצם כשעורה‪ .‬והוא הדין יותר מכשעורה כדמוכח בסמוך אינו‬
‫כגון קוליות אע״פ שאין בו רוב מנינו‪ :‬רוב מנינו‪ .‬רוב העצמות‬
‫מטמא באהל והאי דנקט כשעורה משוס דבהאי שיעורא‬
‫ואע״פ שאין בו רוב בנינו‪ :‬אין מציינין‬
‫מטמא במגע דהכי הלכה למשה‬
‫טל הוודאוה‪ .‬הואיל דברור לכולי‬
‫מסיני כדאמריגן בשחיטת חולין )נזילין‬
‫קרי עליה ‪ 1‬ושם דרך אראנו בישע אלהים‬
‫עלמא דאית ביה טומאה ודאית לא‬
‫דף קט‪ :>:‬שאינו מטמא באהל‪.‬‬
‫א(א‬
‫תנו רבנן אין מצייני; לא על כזית מן המת‬
‫מטלטלי באותו מקום טהרות‪ :‬אבל‬
‫א[ כגון תרווד רקב כדאיתא בהעור‬
‫ולא על עצם כשעורה ולא על דבר שאינו‬
‫מציינין על הספיקוה‪ .‬שיש עליהן‬
‫והרוטב )חולין רף קנו‪ :‬ושס> ושדה‬
‫מטמא באהל אבל מציינין על השדרה ועל‬
‫אהל כגון סככות ופרעות )א( הסמוכות‬
‫שנחרש בה קבר כדלקמן בשמעתין‬
‫הגולגולת על רוב בנין ועל רוב מנין המת‬
‫לרה״ר הסמוך לבית הקברות דמספקא‬
‫ואפילו איכא ספק טומאה שמטמא‬
‫לן בהו טומאה דכיון דיש עליהן‬
‫ב ואין מציינין על הוודאות אבל מציינין על‬
‫בהיסט בלא נגיעה לא הצריכוס ציון‬
‫אהל רגילים לקבור שם במקום צנוע‪:‬‬
‫דהיסט לאו מילתא דשכיחא היא‬
‫תםפיקות ואלו הן הספיקות סככות ופרעות‬
‫סככוה ופרטוה וביה הפרם‪ .‬מפרש‬
‫שידרוס על קנה שטומאה עליו ולכך‬
‫ובית הפרם ג > ג ואין מעמידין ציון במקום‬
‫לקמן‪ :‬אין מעמידין הציון על‬
‫לא החמירו חכמים לציין משוס היסט‪ :‬טומאה שלא להפסיד את הטהרות ״י ואין‬
‫הטומאה שלא להפסיד טהרוה‪ .‬שאם‬
‫אילן המיםך על האח• סמוך‬
‫מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד‬
‫הטומאה ממש תחת הציון אינו מרגיש‬
‫לבית הקברות דמספקא לן‬
‫את ארץ ישראל וכזית מן המת אינו מטמא‬
‫על שבא על הציון פתאום ויטמאו‬
‫אי איכא טומאה תחתיו אי לא מסתמא‬
‫באהל והא י ( )תניא( ה>אלו שמטמאין באהל‬
‫הטהרות שהרי הטומאה תחת הציון‬
‫אמרינן דמת תחתיו טון דדרך מקום‬
‫אלא עושין הציון סמוך לטומאה‬
‫כזית מן המת אמר רב פפא הכא בכזית‬
‫צנוע הוא ולכך בעי ציון ע״א דידעינן‬
‫ברחוק כל שהוא וכשבא על הציון‬
‫ודאי דאיכא טומאה תחת נוף אחד‬
‫המצומצם עסקינן דסוף סוף מיחםר חסר‬
‫מרגיש מן הטומאה ואינו הולך עליה‪:‬‬
‫של אילן רש הפרש בין נוף לחבירו‬
‫מוטב ישרפו עליו תרומה וקדשים לפי שעה‬
‫אין מרחיקין אה הציון ממקום טומאה‪.‬‬
‫ואין ידוע באיזה מקום ישנה והט‬
‫ואל ישרפו עליו לעולם ואלו הן הספיקות‬
‫יותר מכל שהוא‪ :‬שלא להפסיד ארן‬
‫נמי איכא לפרש גבי אבנים שיש‬
‫‪0‬‬
‫יםככות ופרעות סככות אילן המיםך על‬
‫ישראל‪ .‬שכשרואה הסימן מיד פורש‬
‫אבנים זו אצל זו הבולטות מן הגדר‪:‬‬
‫הארץ פרעות ‪ m‬״אבנים פרועות היוצאות מן‬
‫ונמצא ארץ ישראל בטומאה שלא‬
‫מנפח אדם בית הפרם והולך‪.‬‬
‫דמסתמא ליכא למימר הגדר בית הפרם כדתנן ״י י החורש את הקבר‬
‫לצורך‪ :‬וכזיה מן המה איבו מטמא‬
‫באהל‪ .‬דקתני אין מציינין על כזית‬
‫שהגיעה המחרישה עד המת וליכא הרי הוא עושה בית הפרס וכמה הוא עושה‬
‫מן המת ולא על כל דבר שאינו‬
‫לאחזוקי מקום טהור בטמא מספק מלא מענה מאה אמת ובית הפרם מי מטמא‬
‫מטמא באהל‪ :‬אמר רב פפא‪ .‬לעולם‬
‫אלא חכמים החמירו משוס חומרא‬
‫באהל נ ו ( והאמר רב יהודה אמר שמואל‬
‫כזית מטמא באהל והא דקתני אין‬
‫דטהרות ומשום הכי הקילו)י( דליכא‬
‫חמנפח אדם בית הפרם והולך ורב יהודה בר‬
‫מציינין בכזית מצומצם עסקינן דמחסר‬
‫סםיקא דאורייתא הס אמרו והם‬
‫ט‬
‫הפרס‬
‫בית‬
‫אמר‬
‫דעולא‬
‫משמית‬
‫אמי‬
‫י׳‬
‫תסר בקרקע ולהכי אין מציינין‪:‬‬
‫אמרו ולא היו רגילים לקבור מתים‬
‫שנירש טהור אמר רב פפא לא קשיא כאן‬
‫ישרפו עליו ]התמוה[ וטהרוה שעה‬
‫בעומק כי השתא בזמן הזה הילכך‬
‫בשדה שאבד בה קבר כאן בשדה שנחרש‬
‫אחה‪ .‬דכל העובר על אותו כזית‬
‫לא חיישינן שמא המת בעומק תחת‬
‫כשנקבר מחדש שורפין טהרותיו‬
‫המחרישה ומן הדין אפילו נפוח לא בה קבר ושדה ‪ w‬שנחרש בה קבר בית הפרס‬
‫דעדיין לא חסר‪ :‬ואל ישרפו עליו‬
‫קרי ליה אין והתנן נ ‪ ,‬שלשה בית הפרם הן‬
‫בטהרות‬
‫צריך כי אס חומרא‬
‫לעולם‪ .‬שאס מציינין אומו שורפין‬
‫שהחמירו חכמים בדבר ואמאי לא‬
‫־שדה שנאבד בה קבר כ ושדה שנחרש בה‬
‫עליו )על( כל תרומה שעוברין על‬
‫חייש שיהא מת בקרקע ואין נוגע בו קבר לושדה ‪ w‬בוכין מאי שדה בוכין רב יהושע‬
‫אותו ציון לעולם שלא לצורך שהרי‬
‫ומטמא באהל אי גמי בלא ס( המאהילים בר אבא משמיה דעולא אמר שדה שמפטירין‬
‫חסר וזימגין דלא תזי ליה כגון בלילה‬
‫מן הצדדים הוו מטמאין לאדם באהל‬
‫בה מתים וטעמא מאי אמר אבימי משום‬
‫וכי הדר חזי ליה ואמר נטמאת‬
‫אלא שמע מינה דלא מטמא באהל‪:‬‬
‫יאוש בעלים נגעו בה ושדה שנחרש בה‬
‫תרומתי ושרף לה והיא לא נטמאת‬
‫יש בה אילנות בידוע שנהרש בה‬
‫מ‬
‫ל‬
‫דההוא כזית כבר חסר וכשאין מציינין‬
‫קבר לא בעי ציון והא תניא > מצא שדה‬
‫קבר אץ בה אילנות בידוע‬
‫אותו אין שורפין עליו אלא מתדש‬
‫מצויינת ואין ידוע מה טיבה יש בה אילנות‬
‫שאבד בה קבר‪ .‬דתניא התם‬
‫שלא חסר‪ :‬אילן המיסך טל הארז‪.‬‬
‫)תושפמא לאהלות פי״ז( שדה שאבד בה מ> בידוע שנחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע‬
‫וטומאה תחת נוף אחד ואינו יודע‬
‫קבר אינה ניטעת כל נטע וכגון שאבד בה קבר נ ר׳ יהודה אומר עד שיהא שם‬
‫תחת איזה נוף עושה ציון‪ :‬ביה הפרס‪.‬‬
‫שראויה לאילנות ויש לנו לומר‬
‫בדבר‬
‫זקן או תלמיד לפי שאין הכל בקיאין‬
‫׳(חצי מענה תלם אחד של מאה אמה‪:‬‬
‫דמסתמא אס לא שאבד בה קבר היו‬
‫שאבד‬
‫בשדה‬
‫ההיא‬
‫תניא‬
‫כי‬
‫פפא‬
‫רב‬
‫אמר‬
‫מנפח אדם‪ .‬ההולך לשחוט פסחו‬
‫נוטעים בתוכה אי נמי בידוע לאו‬
‫בה קבר דציינוה יש בה אילנות בידוע‬
‫דאם יש עצם כשעורה המטמא‬
‫דוקא ואגב דנקט רישא בידוע נקט‬
‫בהיסט מתפזר ברוח ועושה פסח‬
‫שנחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע שאבד‬
‫סיפא בידוע וכן צ״ל לפי׳ הקונטרס‪:‬‬
‫בבית הפרס אזיל לו ואי מטמא באהל‬
‫בח קבר וליחוש דלמא אילנות מגואי וקבר‬
‫אם‬
‫היכי אזיל עליה‪ :‬בשדה שאבד בה‬
‫על חגבולין חכא נמי בעומדין על חגבולין‬
‫‪s‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫והוה‬
‫עליה‬
‫קרי‬
‫ושם‬
‫ד ר ך א ר א נ ו ב י ש ע אלהים‪.‬‬
‫ת״ר‬
‫מציינין‬
‫אין‬
‫על‬
‫כ ד ת מ צ ו מ צ ם מ ן ]חמח[‪,‬‬
‫דסיפו‬
‫מ י ח ס ר חסר‪ ,‬ותנן‬
‫ב א ה ל ו ת פ ר ק ש נ י א ל ו אם‬
‫טהורין‪,‬‬
‫חכרו‬
‫כזית‬
‫מן‬
‫ח מ ת כ ז י ת נ צ ל כוי‪ .‬ו ל א‬
‫על ה ב ש ר שסופו מחאכל‬
‫והולך‪,‬‬
‫על‬
‫ולא‬
‫עצם‬
‫כשעורה‪ ,‬ולא על כל דבר‬
‫ש א י נ ו מ ט מ א כאהל‪ ,‬א ב ל‬
‫השדרה‬
‫מציינין על‬
‫ועל‬
‫ה ג ו ל ג ו ל ח ו ע ל ר ו ב בנינו‬
‫ש ל מ ת ו ע ל מנינו‪.‬‬
‫ואין‬
‫מציינין ע ל הוודאוח אלא‬
‫על‬
‫חספיקוח‪,‬‬
‫ואלו‬
‫הן‬
‫הספיקוח סככות ופרעוח‪,‬‬
‫באהלוח‬
‫פרק‬
‫פי־‬
‫ותנן‬
‫ח׳‪,‬‬
‫ה ז י ז י ן א( ו ה ג ו ד ר י ו ת ‪,‬‬
‫כו׳ ע ד והסככות והפרעות‬
‫)אינן( ] ש ה ן [ יכולין לקבל‬
‫מעזיבה‬
‫כו׳‬
‫ואלו‬
‫ב ( ןעי׳ גירסת התוס׳ לקמן‬
‫ו‪ .‬ל״ה לאמי[‪ ,‬ג ( ]לקמן ו‪,[.‬‬
‫ד ( ]צ״ל מנן[‪ ,‬ה ( ]אהלות‬
‫רפ״נן‪ ,‬ו( ]אהלות פ״ת מ״ב‬
‫נזיר נל‪:‬ן‪,‬‬
‫!תוספתא‬
‫ז(‬
‫לאהלות פייט!‪ ,‬ח ( אהלות‬
‫פי״ז מ״א!תמורה יג‪ .‬ע״שן‪,‬‬
‫ט( ברכות יט‪ :‬עירוכין ל‪:‬‬
‫כה‪:‬‬
‫פסחים צג‪ :‬חגיגה‬
‫כתובות כח‪ :‬נלה נ!‪ .‬ככורות‬
‫פט‪ ,.‬י( ן ועי׳ מש״כ עה״ג‬
‫ברכות יט‪:‬ן‪ ,‬נ ( אהלות פי״ח‬
‫מ״נ מ״ ג מ״ל‪ ,‬ל( תוספתא‬
‫לאהלות פי״ז‪ ,‬מ ( ועיין תוס׳‬
‫כח‪:‬‬
‫כתובות‬
‫בית‬
‫ל״ה‬
‫הפרשן‪ ,‬נ( נ״ל שצ״ל מלא‪,‬‬
‫ס(!אילנות רש״שן‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫תוךה‬
‫זבח‬
‫יכבךנני‬
‫ושם ך ך ף אראנו‬
‫אלהים‪:‬‬
‫בישע‬
‫תחלים נ כג‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (6‬רש"• ל״ה אכל מציינין‬
‫כו׳ כגון סככות ופרעות‬
‫הסמוכות לרשות הרבים‪.‬‬
‫נ״כ עי׳ סרש״י נמס׳ נרה‬
‫לף נז ע״א ה״ל אילן המיסך‬
‫על הארץ והוא סמוך ללרך‬
‫נית‬
‫הקנרות‬
‫לממרמי‬
‫וזימנין‬
‫השמשית‬
‫בין‬
‫וקברי התם כיי‪) :‬נ( דייה‬
‫שמפטירין כו׳ ובאין אנשי‬
‫כוי‪.‬‬
‫המקום‬
‫לשון‬
‫נ״כ‬
‫הערוך נערך כך ונקרא‬
‫נוכיס שכן לרך כשמתועלין‬
‫יחל אלו עס אלו כולם נוכיס‬
‫ועי׳ נתיס׳ ס״פ לס הנלה‪:‬‬
‫) ג ( תום' ל״ה אין כי׳ אסור‬
‫דאסור‬
‫לציין‬
‫לטרוח‪:‬‬
‫) ד ( ד״ה מנסח כוי ומשוס‬
‫דכיון לליכא‬
‫הכי הקילו‬
‫ססיקא‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫תום׳ ר״ה •ש נח אילנות‬
‫ובו׳ א־ נמ־ כידוע לאו‬
‫דיקא‪ .‬עיין נלה לף סל‬
‫ע״נ תיס׳ ל״ה ע״ג כולם‪:‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫] א [ גס׳ פרעות פרעות‬
‫מן‬
‫היוצאין‬
‫כצ״ל‬
‫הנרר‬
‫זכייה נממני׳ לאהלות פ״ח‬
‫מ״נ ובנזיר נל‬
‫תוי״ט‬
‫נ‬
‫נאהלות‬
‫ועי׳‬
‫שס>‪:‬‬
‫]ב[ שנחרש‪ .‬צ״ל שאנל‪:‬‬
‫‪1‬נ[ נוכין‪ .‬נ״נ ונתוססתא‬
‫)פי״ז‬
‫גרסינן‬
‫לאהלות(‬
‫מכין )וכן פי׳ נערוך למל‬
‫פי׳ ז‪:‬‬
‫מבראי כדאמר עולא בעומדין‬
‫ודלמא‬
‫קבר‪ .‬קתני דמציינין דמטמא באהל‬
‫אבל בשדה שנחרש בה קבר אין צריך לציין ולא מטמא באהל דנימא מחרישה סלקיה לטומאה‪ :‬שלשה ביה הפרס הן‪ .‬שאין הולכין בו אוכלי‬
‫תרומה‪ :‬שמפטירין בה אה המהים‪ .‬שכשמביאין מתים ממקום למקום לקבור כשבאין בשדה סמוך לעיר נסטרין אלו שהביאום ממקומן והולטן‬
‫להם ובאין אנשי המקום )»( ומקבלין אותן ורוחצין אותן שם וקוברין אותן‪ :‬ויטעמא מאי‪ .‬חוששין ביה משוס טומאה‪ :‬משום יאוש בעלים‪.‬‬
‫לפי שהביאום ממקום רתוק גדלדל אבר ונפל שם ונתייאשו אלו על אלו והניחוהו שם‪ :‬ושדה שנחרש בה קבר לא בעי ציון‪ .‬דקא מתרצת הא‬
‫דקתני מנפח אדם בית הפרס כשנחרש‪ :‬ואינו יורע מה טיבה‪ .‬אס הוא שדה שנחרש בה קבר ויכול לילך בניפוח ואס מפני שנאבד בה קבר‬
‫ואינו יכול להמס בה בנפיחה דמטמא באהל‪ :‬יש בה אילנוה בידוע שנחרש‪ .‬השדה לצורך האילנות ויכול להלך שאינו מטמא באהל‪ .‬אלמא‬
‫מדקתני בה מצא שדה מצויינת דמציינין בית הפרס שנחרש‪ :‬אין בה אילנוה בידוע שאבד בה קבר‪ .‬ולא נחרש ומטמא באהל‪ :‬רבי יהודה‬
‫אומר‪ .‬לעולם לא הר בתזקת שנחרש עד שיהא שם זקן או ח״ח שיהא יודע שנחרש‪ :‬אמר רב פפא‪ .‬לעולם בית הפרס שנחרש לא בעי ציון‬
‫והאי דקתני בידוע שנחרש בה קבר בשדה שאבד בה קבר וציינה לאלתר‪ :‬יש בה אילנוח בידוע שנחרש‪ .‬לאחר שציינוה ולעולם בית הפרס‬
‫שנחרש לא בעי ציון‪ :‬אין בה אילנוה בידוע שאבד בה קבר‪ .‬ולא נחרש‪ :‬וליחוש דלמא אילנוה מגואי וטומאה מאבראי‪ .‬ולא נחרש במקום‬
‫טומאה מבחוץ לאילנות אלא בין האילנות והוי שדה שאבד בה קבר ולא נחרש ואמאי קאמר בידוע שנחרש בה קבר‪ :‬בעומדין האילגוה על‬
‫הגבולין‪ .‬של רשות הרבים דודאי ליכא טומאה מבראי דלא קברי אינשי ברשות הרבים אלא בין האילנות הויא טומאה ונחרש בשביל האילנות‪:‬‬
‫ודלמא‬
‫הן‬
‫ה ס כ כ ו ת א י ל ן ה מ י ס ך ע ל ה א ר ץ ו ה פ ר ע ו ת אבנים ה י ו צ א ו ת מ ן ה ג ד ר ‪ .‬ו מ צ ״ נ י ן ע ל בית הפרס‪ ,‬ב ש ד ה ש א ב ד בה קבר‪ .‬ו א י ן מ ע מ י ד י ן צ י ו ן כ מ ק ו ם ט ו מ א ה ע צ מ ה ש ל א ל ה פ ס י ד את ה ט ה ר ו ת א ל א מ ר ו ח ק י ן מ ע ט ‪ .‬ו א י ן מ ר ח י ק י ]‬
‫צ י ץ מ מ ק ו ם ה ט ו מ א ה ש ל א ל ה פ ס י ד א ת א ר ץ י ש ר א ל ‪ .‬ו א י ן מ צ י י נ י ן ע ל ה ש ד ה ש נ ח ר ש בה ק ב ר ו כ ל ש כ ן ש נ י ה ש ‪ .‬תניא ש ל ש ה ב י ת ה פ ר » הן‪ ,‬ש ד ה ש נ ח ר ש בה ק ב ר ו ש נ א ב ד בה ק ב ר ו ש ד ה ב ו כ י ם ‪ .‬פי• דתנן ב א ה ל ו ת פ ר ק‬
‫י ״ ח ש ל ש ה ב י ת הפהס ה ן ת ח ו ד ש א ת הקבה נ י ט ע ת כ ל נ ט ע ו כ ו ׳ ע ד ו מ ט מ א י ן ב מ ג ע ו ב מ ש א ו א י נ ן מ ט מ א י ן באהל‪ .‬ש ד ה ש א ב ה בה ק ב ר ב ת ו כ ה כ ר ע ד ו מ ט מ א ב מ ג ע ו ב מ ש א ו ב א ה ל ‪ .‬מ א י ש ד ה בוכים‪ ,‬ש ד ה ש מ פ ט י ר י ן‬
‫ב ת ו כ ה מתים‪ .‬פי׳ התנן ב א ה ל ו ת פ ר ק י׳׳ת שהה כוכים ל א נ י ט ע ת ו ל א נ י ז ר ע ת ו ע פ ר ה ט ה ו ר וכוי‪ ,‬מ א י ט ע מ א ‪ ,‬י א ו ש ב ע ל י ם נ ג ע ו בה‪ .‬ו מ ק ש י נ ן שהה ש נ ח ר ש בה ק ב ר ל א ב ע י א ציון‪ ,‬והחניא מ צ א ש ד ה מ צ ו י י נ ח ו א י ן י ד ו ע‬
‫מה ט י ב ה ‪ ,‬י ש כה א י ל נ ו ת ב י ד ו ע ש נ ה ר ש בה ק ב ר א ץ בה א י ל נ ו ת ב י ד ו ע ש א ב ה בה קבר‪ .‬ו פ ר י ק ר ב פ פ א ‪ ,‬כ ׳ חניא ההיא ב ש ה ה ש א ב ר בה ק ב ר וציינוה‪ ,‬אם י ש בה אילנוח ב י ד ו ע ש א ח ר י ש צ י י נ ו ה נ ח ר ש א ו ת ו הקכר‪.‬‬
‫ו נ י ח ו ש ד ל מ א אילנות גואי‪ ,‬פי׳ ל א ח ר ש ו מ ק ו ם ה ט ו מ א ה ו ט ו מ א ה א ב ר א י קאי‪ .‬ו א מ ר ״ בישאילנות ע ו מ ד ץ ע ל ה ג ב ו ל ץ ‪.‬‬
‫א( שס כמשנה איתא והגיוריות‪.‬‬
‫א( ותוספי שקלים פ״א[‪,‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫א [ תום׳ ל״ה שאינו וכו׳‬
‫כגון תרוול רקנ וכוי‪ .‬נ״נ‬
‫דנריהס תמוהים לנחולין‬
‫שס מפורש דמטמא נאהל‬
‫וכן הוא משנה מפורשת‬
‫פ״כ‬
‫נאהלות‬
‫לאהלות‬
‫נספר‬
‫ויעו״ש‬
‫שושנים‬
‫ללול עמד על לנריהס ועי׳‬
‫גס נספר יל לול‪:‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון‬
‫ו‪.‬‬
‫מועד קטן‬
‫א ( ]לעיל ה‪ ,[:‬ב ( תוספתא ודלמא טומאה מגואי‪ .‬ולא בין האילנות ולא נחרש במקום טומאה‪:‬‬
‫שקלים ס״א ןעי׳׳ש[‪ »< ,‬מםובכין‪ .‬שאינן עומלין בשורה אחת סביב הגבולין אלא מעורבין‬
‫נ ( ]לעיל הש‪ ,‬ד ( מגילה יג‪:‬‬
‫כט‪ .‬שקלים פ״א מ״א‪ ,‬בכל השלה לוראי נחרש כל השלה בשביל האילנות‪ :‬הא אמרן‬
‫ה ( כלאים פ״נ מ״א נ ״ נ צד‪ ,.‬אין מרחיקין ציון ממקום טומאה‪ .‬וכיון שסמוך לאילנות הציון ולאי‬
‫ו( ננמלנר כמ[‪ ,‬ז( ]צ״ל טומאה בין האילנות היא ונחרש‬
‫חרסית ביניהם )י( לומה שמציינין‬
‫בשאר עיירות[‪,‬‬
‫בשביל האילנות‪ :‬כל מילי דמהא עליה‬
‫להוליע שהוא טהור שעל שם אין‬
‫ודלמא טומאה מגואי ואילנות מבראי‬
‫רמיא‪ .‬לתלמיל בקי הוא‪ :‬מצא אבן‬
‫בית הקברות שאינה לבן בינתיס‪:‬‬
‫במםובכין ואיבעית אימא הא אמרן א( אין‬
‫אחה מצוייגה‪ .‬בסיל תחתיה טמא‪.‬‬
‫אמר רב פפא כשהסיד שפוך‪.‬‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד‬
‫) א ( גט׳ לאימור מחמת ומפי מורי הזקן אבן אחת מצרינת‬
‫פירוש ולאי כי ליכא סיל‬
‫חורש הוא דאיקלף ואי לא שיש סיל על גבה לאינו צריך להרחיק את א״י ר׳ יהודה אומר עד שיהא שם זקן‬
‫וחרסית טהורין אבל כשהוא מרובה‬
‫ל״ה‬
‫רש״י‬
‫סיד‪ ) :‬ב (‬
‫או תלמיד לפי שאין הכל בקיאין בדבר אמר‬
‫הציון מן האבן לפי שהאבן גבוה על‬
‫ושפוך על ראשו אז צריך חרסית‬
‫מסונכין צ״ל במסובכין‪:‬‬
‫) ג ( שם ל״ה הכא כו׳ גבי קרקע ורואה את הציון מיל קולס‬
‫אביי שמע מינה צורבא מרבנן דאיכא במתא שאם יש תרסית יש לתלות שנתן‬
‫מחמת חורש הוא הס״ד שיהא נוגע בו אבל בשלה מרחיקין‬
‫לצילי האבן חרסית והסיל נתחבר‬
‫כל מילי דמתא עליה רמיא אמר רב יהודה‬
‫ואח״כ מה״ל לאיקלף כו׳‬
‫וטהור הס״ל ומה״ל ואי לא לה ציון בסמוך רזמנין לא חזי ציון עד‬
‫בו וצרפו הסיר שעל ראשו עמה ואס‬
‫א מצא אבן מצויינת תחתיה טמא שתים אם‬
‫כו׳‪ ) :‬ד ( ר״ה דאי ס״ל דאתי ונגע ומאהיל‪ :‬שהים‪ .‬מצויינות‬
‫אין חרסית א״כ סיל הוא של ציון‬
‫יש םיד ביניהן ביניחן טמא ואם אין סיד‬
‫מדילהו לבעל הבית יהבינן תחתיהן טמא אבל ביניהן אס יש סיד‬
‫בינתיס ולפירוש הקונטרס גרסינן‬
‫להו אמאי‪ ) :‬ה ( תום׳ ל״ה‬
‫ביניהן ביניהן טהור ואע״ג דליכא חורש‬
‫אע״ג כו׳ אס יש חרסית ביניהם על הארץ טמא דמשוס ציון‬
‫אף על גב לליכא חורש )‪ 0‬ומפרש‬
‫נ‬
‫והתניא >מצא אבן אחת מצויינת תחתיה‬
‫ביניהם שאינה ל ב ן הוא‪ :‬אט״ג דליכא חורש‪ .‬שלא חרש‬
‫ביניהם טהור לאינתקא לה טומאה‬
‫טמא שתים אם יש חורש ביניהן ביניהן‬
‫כינתים לומה שמציילין וכו׳ ביניהם מעולם טהור כי ליכא סיד‪:‬‬
‫להוי לה קבר שנחרש ותימה לי נהי‬
‫אין בית הקברות הס״ד‪:‬‬
‫ואע״ג‬
‫)ו( ד״ה אמר כו׳ אע״ג אם אין חורש ביניהן טמא‪.‬‬
‫פפא‬
‫רב‬
‫אמר‬
‫טמא‬
‫ביניהן‬
‫לאו‬
‫ואם‬
‫טהור‬
‫לטהור מטומאת אהל טהור לא הוי‬
‫לליכא חורש ביניהם דליכא סיד לפי שציין את האבנים‬
‫להוי כמו שלה שנחרש בה קבר ושמא‬
‫ב הכא כשהסיד שפוך על ראשיהן ומרודה‬
‫טהור ו מ פ ר ש דאילתקא‬
‫שמכאן ומכאן לא חשש לציין במתים‪:‬‬
‫טהור מאהל קאמר א׳׳נ לגמרי ע״י‬
‫לכאן ולכאן אי איכא חורש ביניהן ביניהן‬
‫כו׳‪ (t):‬בא״ד אי איכא ציון‬
‫ע ל הטומאה שביליהן‪ :‬הכא‪ .‬דקתני כי ליכא חורש טמא‬
‫לישה וניפוח א״נ ביניהם איכא טובא‬
‫טהור דאימור מחמת חורש הוא )א( דאיקפל‬
‫)י!( בא״ד אס לאו על כגון סיד שפוך על ראשי אבנים‬
‫ספיקות ושרי ספק אי איכא ציון)׳(‬
‫הטומאה ו א פ י ל ו חורשו ומרודה לכאן ולכאן ביניהן דאי איכא ואי לא סיד דביני ביני הוא וטמא א״ר אםי‬
‫הטומאה שביניהם אי לא ואפילו איכא‬
‫לא‪:‬‬
‫ג מצר אחד מצוין הוא טמא וכל השדה‬
‫חורש מתמת חורש הוא »( דאיקלף‬
‫ציון הרי נחרש ומצאתי מפרש להשתא‬
‫כולה טהורה שנים חם טמאין וכל השדח‬
‫שנקלף מן האבנים ונפלו שם ביניהם‬
‫סלקא לעתיה לה״פ אם יש ביניהם‬
‫וטהור ואי לא סיד דביני ביני‬
‫כולה טהורה שלשה הם טמאין וכל השדה‬
‫חורש טהור לולאי לא היה שם‬
‫מוםף רש״י‬
‫הוא ומתמת ציון נעשה שם להודיע‬
‫טומאה לאס היה ביניהם לא היה‬
‫כולה טהורה ארבעה הן טהורין וכל השדה‬
‫מ ש מ י ע י ן ע ל השקלים‪.‬‬
‫מרחיקין‬
‫אין‬
‫טומאה‪:‬‬
‫ביניהם‬
‫גם‬
‫שיש‬
‫נהכרזת נימ לין ומגילה‬
‫חורשו אלם תימה לי אמאי לא פריך‬
‫כולה טמאח דאמר מר ג>אין מרחיקין ציון‬
‫כט‪>.‬ניתלי)מכריזין שיביאו ציון ממקום טומאה‪ .‬ולהט ציין כל‬
‫לקתני בקמייתא אס יש סיל ביניהם‬
‫ממקום טומאה שלא להפסיד את א״י‪:‬‬
‫שקלים למקלש ! ש ם יג‪(:‬‬
‫ו ע ל הכלאים‪ .‬לעקור ארבעה מצריו דתהא כל השדה‬
‫בינתים טמא אע״ג לאיכא חורש‬
‫ויוצאין אף על הכלאים‪ :‬ואכלאים בחולו‬
‫כלאי הזרעים הניכרין נין נטמאה ובציון דמצר אחד לא סגי‬
‫והכא קתני אס יש חורש ביניהם‬
‫של מועד נפקינן ורמינחו יייבאחד באדר‬
‫התנואה ! ש ם כט‪ >:‬שגללו לכולה דאין מרחיקין ציון ממקום‬
‫טהור ואע״ג לאיכא סיל ונ׳׳ל לסלקא‬
‫הזרעים קצת וניצן ניכר‬
‫משמיעין על חשקלים ה ועל חכלאים‬
‫ועוקרי] אופן משלותיהן טומאה‪ :‬ואכלאים בחולו של מועד‬
‫לעתיה להך בתרייתא איירי בלליכא‬
‫באדר‬
‫באחד‬
‫ורמעהו‬
‫כהכרזת נית לי) !שם יג‪ .0‬נפקינן‬
‫יבחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים סיל לכי איכא סיל לא היה טהור‬
‫משמיעין על השקלים‪ .‬שיהו ישראל‬
‫לעולם להא אין מציינין אס לאו על‬
‫ויוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן הרחובות‬
‫מביאין תרומת שקלים בניסן דכתיבי(‬
‫הטומאה <״( וכי חורשו לא יהא טהור‬
‫ולמוד המקואות ועושין כל צורכי רבים‬
‫בחדשו לחדשי השנה תדש והבא לי‬
‫ולהכי לא מקשה כי אס מסיפא‬
‫ומציינין את הקברות ויוצאין על הכלאים‬
‫קרבן מתרומה חדשה‪ :‬בכרכים‪.‬‬
‫לברייתא קמייתא לאיירי בלליכא‬
‫המוקסין חומה מימות יהושע בן נון‪ :‬רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא חד אמר‬
‫סיל‪ :‬דאמר מר אין מרהיקים‪.‬‬
‫׳כאן בבכיר כאן באפיל וחד אמר כאן בזרעים‬
‫ואה מקואוה המים‪ .‬מקואות המיס של‬
‫כך פירש בתוספתא ובקונט׳ ובספרים‬
‫שנו‬
‫מ׳ סאה שחוטטין אותן מן הזבל כאן בירקות א״ר אםי א״ר יוחנן ח לא‬
‫מצאתי ראמר מר אין מעמילין ציון‬
‫שנכנס לתוכן בל ימות הגשמים‪ .‬והאי אלא שאין ניצן ניכר אבל ניצן ניכר יוצאין‬
‫כו׳ ולפי זה אינו נותן טעם למה כל‬
‫דלא פריך נמי בגמרא אשאר מתני׳‬
‫השלה טמא אלא נותן טעם למה‬
‫עליהן מאי שנא בחולו של מועד דנפקינן‬
‫דתני ומתקנים הדרכים והרחובות‬
‫תחתיהן טהורין לאין מעמילין ציון‬
‫אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן משום‬
‫בחולו ש״מ והכא תנא בט״ו באדר‬
‫במקום הטומאה ונהי לברוח אחל או‬
‫שכר פעולח דמוזלי גבן אמר רב זביד‬
‫משום דלאו פירכא הוא דבדין הוא‬
‫שנים או שלשה יש לנו לומר לכל‬
‫ואיתימא רב משרשיא שמע מינה כי‬
‫דמתקנין להו תרי זימני דכי מתקן‬
‫תחתיה טמא כי אין הטומאה בפחות‬
‫יהבינן להו שכר מתרומת הלשכה יתבינן‬
‫בט״ו באדר אתו גשמים ומקלקלי‬
‫מן הציון אבל בארבעה יש לתלות‬
‫להו והדרי ומתקני להו בחולו של להו דאי סלקא דעתך מדידהו יהבינן להו‬
‫הטומאה בכל השלה לפיכך תחתיהן‬
‫מועד אבל אכלאיס כיון דעקרו להו מאי נפקא לן מינייהו כל כמה דבעו ליתן‬
‫טהורים‪ :‬ואכלאים בהולו של‬
‫מועד נפקינן‪ .‬במשנה פי׳ מאי‬
‫לגמד בחמשה עשר באדר למה לי להו ועד כמה אמר רב שמואל בר יצחק‬
‫למיפק בו בחולו של מועד ולהט קא‬
‫טעמא לא מקשה על אינך ובירושל׳‬
‫ט כאותה ששנינו ה ( כ ל סאה שיש בח‬
‫מיבעיא‪ :‬כאן בבכיר כאן באפיל‪.‬‬
‫מקשה מציינין על הקברות ולא‬
‫ע‬
‫על הבכירות יוצאים בט״ו באדר על האפילות בחולו של מועד דםסח‪:‬‬
‫כבר ציינו ומתרץ כגון שירל שטף מיס של גשמים ושטפו‪:‬‬
‫בזרעים‪ .‬על התבואה יוצאין בט״ו באדר שקודמין לירקות‪ :‬לא‬
‫בט״ו קודין את המנילה‪ .‬הוי מצי למתני בי״ר בוי( )בכפרים(‬
‫שנו‪ .‬דאין יוצאין עליהם קודם אדר וקודם חולו של מועד‪ :‬משום‬
‫אלא משום לט״ו זמן ללבריס אחרים הוא כגון ומתקנין‬
‫שכר פעולה דמוזלי גבן‪ .‬כלומר שיכול לשכור פועלין בזול לפי‬
‫את הלרכיס וכוי‪:‬‬
‫שאינן עוסקין במלאכה בחולו של מועד‪ :‬שמע מינה‪ .‬מדעסקינן‬
‫דמוזלי גבן‪ .‬למ״ל לקמן )לף י ג ‪ ( .‬שכר פעולה שאין לו‬
‫לשכור פועלים בזול‪ :‬כי יהביק להו‪ .‬שטרות לפועלים דבטלי‬
‫מה יאכל ש ד ניחא שיכולין ליטול שכרן אלא למאן‬
‫כלאים‪ :‬דאי סלקא דעהך מדידהו‪ .‬דבעל הבית )י( יהיב‬
‫לאמי אסור לא ילעינן היכן ישכרו פועלים במועל ושמא יש‬
‫להו אמאי יוצאין להט בחולו של מועד משוס שכר פעולה‬
‫לומר להני למצות התירו‪:‬‬
‫לבטלו בכל זמן אף על גב דליכא שכר פעולה בזול וכל מה‬
‫מתרומת הלשכה‪ .‬אין להקשות הא אית בהן מעילה ללב ב״ל‬
‫דבעי ליתב להו אלא מתרומת הלשכה יהבינן להו וכל כמה דמצינן‬
‫מתנה עלייהו ובפרק בתרא לכתובות )לף קו‪ .‬ושס>‬
‫לצמצם מעות דהקדש עבדינן‪ :‬ועד כמה‪ .‬הוי כלאים דחייב לבטלו‪:‬‬
‫איכא מילי טובא שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה‪:‬‬
‫שיש בה רובע‪ .‬פירוש כשרוצה לזרוע להא קתני סיפא ד יוסי‬
‫רובע‬
‫אם יש סיד ביניהם‪ .‬הציון הוא מסיד כלתנן פרק ה׳ למעשר‬
‫שני )מ״א( ומייתי לה פרק מרובה <ב״ק סט‪ .‬ושם( אם יש סיל‬
‫ביניהם לא ילענא כמה‪ :‬אע״ג דל־כא הרם‪ .‬גרסינן ומצאתי‬
‫מפרש חרס לומה הוא לחרסית ואין לבן כמו סיל ונ״ל פירושו אם יש‬
‫ר ו ב‬
‫אומר יבור והא לא שייך בנזרע כבר ובפרק המוכר סירות )ג׳׳ב לף צל‪ .‬ושם( מייתי לה מיהו בשמעתין דאייד בנזרע כבר יש לומר דלא פליגי‪:‬‬
‫ואין‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א‬
‫מט‬
‫ג מיי׳ פ״לו‬
‫ב‬
‫מהלכות טומאת מח‬
‫הלכה יא‪:‬‬
‫נ‬
‫מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫ד‬
‫שקלים הלכה ט סמג‬
‫עשי! מה‪:‬‬
‫נא‬
‫מיי׳‬
‫ה‬
‫מהל׳‬
‫פ״ג‬
‫כלאים הלכה טו‪:‬‬
‫נ ב ו מיי׳ פ״א מהל׳ מגילה‬
‫הל׳ ד סמג עשין דרבנן‬
‫ל טוש״ע א״ח סי׳ תרסת‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ז ח מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫נג‬
‫כלאים הלכה טי והלכה‬
‫יז‪:‬‬
‫ט מיי׳ שס הלכה ]‪[1‬‬
‫נד‬
‫טז‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫וניחוש‬
‫טומאה‬
‫דלמא‬
‫גואי ואילנות ע ל הגבולין‬
‫בראי‪ ,‬ופרקינן במסובכין‪.‬‬
‫א י ב ע י ת א י מ א כ ד א מ ׳ אין‬
‫מרחיקין‬
‫ציון‬
‫ממקום‬
‫הטומאה‬
‫שלא‬
‫להפסיד‬
‫את א ר ץ ישראל‪ .‬ר׳ יהודה‬
‫אומר ע ד שיהא ש ם וקן‬
‫או‬
‫שתיקן‬
‫תלמיד‬
‫הציון‪ ,‬ל פ י‬
‫וה‬
‫הכל‬
‫שאין‬
‫בקיאץ בדבר‪ .‬ש ״ מ צורבא‬
‫מרבנן‬
‫מילי‬
‫ראיתיה במתא כ ל‬
‫דמתא עלית‬
‫רמיץ‪.‬‬
‫יהודה‬
‫מצא‬
‫אמר רב‬
‫א ב ן א ח ת מ צ ו י י נ ת חחתיה‬
‫ט מ א ‪ ,‬ש ת י ם אם י ש ס י ד‬
‫לאו‬
‫ביניהן ט מ א ‪ ,‬ו א ם‬
‫הסיד‬
‫טהוה‪ .‬ו א ם היה‬
‫ש פ ו ך ע ל האשיהן ומרודה‬
‫ו ל כ א ן א י א( איכא‬
‫לכאן‬
‫ח ר ש ביניהן ט מ א ‪ ,‬דאמרי•‬
‫מחמת ח ר ש הוא דאיקפל‪,‬‬
‫ד ב י נ י ביני‬
‫ואם ל א ו סיד‬
‫ה ו א ו ט ה ו ר ‪ .‬א מ ר ר ׳ אסי‬
‫מ צ א צ י ו ן מ צ ד אחה ה ו א‬
‫חצד טמא וכל‬
‫וכן‬
‫טהורה‪,‬‬
‫השדה‬
‫הן‬
‫שלשה‬
‫ט מ א ץ ו כ ל השהה טהורה‪,‬‬
‫אהבעה‬
‫השדה‬
‫טמאה‬
‫כולה‬
‫והציונין‬
‫ב ה ן טהורין‪.‬‬
‫שהציון‬
‫מר‬
‫דאמר‬
‫אין מרחיקין ציון ממקום‬
‫ט ו מ א ה ש ל א ל ה פ ס י ד את‬
‫ויוצאין‬
‫א ‪ p‬י ש ר א ל כוי‪.‬‬
‫א ף ע ל הכלאים‪ .‬ומקשינן‬
‫איני‬
‫מועד‬
‫דבחולו ש ל‬
‫י ו צ א ץ ע ל חכלאים‪ ,‬והתנן‬
‫בחמשה עשה בארר יוצאין‬
‫על‬
‫הכלאים‪.‬‬
‫ופרקינן‬
‫יוצאין‬
‫בחמשה‬
‫בבכיה‬
‫ע ש ר באדר‪ ,‬באפיל יוצאין‬
‫של‬
‫בחולו‬
‫ויש‬
‫מועד‪.‬‬
‫אומרים כאן בזרעים וכאן‬
‫)ו(אמר ר׳ יוחנן‬
‫בירקות‪.‬‬
‫לא ש נ ו בחולו ש ל מועד‬
‫ניצן‬
‫ניכר‪,‬‬
‫פי׳ צ י ץ‬
‫שלהן‬
‫ניכר‪.‬‬
‫אלא ש א ץ‬
‫א ב ל אם‬
‫הציץ‬
‫שלהן‬
‫ניכר ש ה ו א כ ל א י ם י ו צ א י ן‬
‫לאלתה ו א ץ‬
‫ש ו ה ץ אותן‬
‫ע ד חולו ש ל מועד‪ .‬ומאי‬
‫בחולו ש ל‬
‫שנא‬
‫מועד‬
‫י ו צ א ץ ע ל הכלאים‪ ,‬א מ ר‬
‫ר׳‬
‫יוחנן‬
‫פעולה‪,‬‬
‫בטלין‬
‫]משום[‬
‫עת‬
‫שכר‬
‫שהפועלים‬
‫ונשכרין‬
‫בזול‬
‫ל ע ק ו ר הזרעים ו ל ת ש ל י כ ן ‪,‬‬
‫ובעינן למיתן להו אגרייהו‬
‫מתרומת הלשכה‪.‬‬
‫א( אולי צ׳׳ל אי איכא חרש‬
‫ביניהן‬
‫טהור כי׳ לנילי נילי‬
‫הוא וטמא ואולי לרנילי היה‬
‫לו גרסא אחרת‪.‬‬
‫ו‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מיי׳ פ״נ מהל׳‬
‫נה‬
‫נלאים‬
‫א‬
‫הלכה‬
‫טוש״ע י״ל סי׳ רצז סעיף‬
‫ה ]ת[‪:‬‬
‫נ ו ב מיי׳ שם הל׳ טז‪:‬‬
‫נז ג מיי׳ פ״ח מהל׳ יו״ט‬
‫הלכה ג ]וס״א מהל׳‬
‫שמיטה הל׳ ח[ סמג לאוין‬
‫עה טוש״ע א״ח סי׳ מקלז‬
‫סעיף ז‪:‬‬
‫נ ה ד מיי׳ פ״ח מהל׳ יו״ט‬
‫הל׳ ד‪:‬‬
‫נ ט ה מיי׳ שם הל׳ ג‬
‫טוש״ע שם‪:‬‬
‫ם ו מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫שמיטה הלכה ט ופ״מ‬
‫מהלכות יו״ט הלכה ג‪:‬‬
‫ם א ז מיי׳ ס״מ מהלכות‬
‫יו״ט הלכה ה טוש״ע‬
‫א״ת סי׳ תקלו סעיף יג‪:‬‬
‫ם ב ח מיי׳ שם הלכה ו‬
‫טוש״ע שם סי׳ תקמ‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ם ג ט מיי׳ פ״נ מהל׳‬
‫שמיטה הלכה יל‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מילי‬
‫והני‬
‫שהתקינו‬
‫להיות‬
‫עוקהין‬
‫בלבד‬
‫מתוך‬
‫הכלאים‬
‫התבואה‬
‫במשנה‬
‫אבל‬
‫ומשליכין‪,‬‬
‫משהתקינו להיות מפקירין‬
‫כל השדה‬
‫יוצאין‬
‫כולה‬
‫אפי׳ ב ש א ר הימים‪ .‬ו ע ו ש י ן‬
‫כ ל צ ר כ י רבים‪ .‬י ר ו ש ל מ י ‪,‬‬
‫א ל ו ה ן צ ר כ י ר ב י ם ‪ ,‬דנין‬
‫דיני נ פ ש ו ת ו ד י נ י מ מ ו נ ו ת‬
‫ודיני מכות ופדיון שבוים‬
‫ודיני‬
‫והחרמין‬
‫ערכין‬
‫והשקאת‬
‫וההקדשוח‬
‫סוטה‬
‫ועריפת‬
‫וטהרת‬
‫מצורע‬
‫עגלה‬
‫ורציעת‬
‫ע ב ד עברי‪ ,‬ו כ ן‬
‫מנעל מ ע ל‬
‫מפרקין‬
‫אבל‬
‫האמום‬
‫אין מחוירין‪ .‬ו מ צ י י נ ץ ע ל‬
‫חקברוח‪ .‬ו ה ל א צ י י ן ב א ד ר ‪,‬‬
‫כ ג ו ן ש ר ב ו המים ו ש ט פ ו ם ‪.‬‬
‫ו י ו צ א ץ א ף ע ל הכלאים‪.‬‬
‫והלא כ ב ר‬
‫תיפתר‬
‫מאדר‪,‬‬
‫יצאו‬
‫השנה‬
‫שהיתה‬
‫אפילה ו ל א היו הצמחים‬
‫ניכרים‬
‫מתני'‬
‫באדר‪.‬‬
‫אליעזר‬
‫יעקב‬
‫בן‬
‫ר׳‬
‫אומר‬
‫מ ו ש כ י ן המים כ ו י ‪ .‬א מ ר ר ב‬
‫הונא אם‬
‫השדה‬
‫היתה‬
‫כגון‬
‫מטוגנת‪ ,‬פ י ׳ ל ת ה ‪.‬‬
‫ש ר ב ו המים מ ק ו ד ם ו ע ד י י ן‬
‫ל י ח ל ו ח י ת ה קיימת‪ ,‬מותר‪.‬‬
‫תניא‬
‫כשאמרו‬
‫כוותיח‬
‫אסוה ל ה ש ק ו ת ב מ ו ע ד ל א‬
‫אמרו אלא‬
‫ורעים‬
‫שלא‬
‫ש ת ו מלפני‬
‫המועד‬
‫אבל‬
‫ששתו‬
‫זרעים‬
‫מותר‬
‫המועד‬
‫מלפני‬
‫לתשקותן‪.‬‬
‫ו א ס היתה ש ה ה‬
‫מותר‪.‬‬
‫גריר‬
‫ואין‬
‫מטוננת‬
‫משקין‬
‫במועד‪ .‬פי׳‬
‫שדה‬
‫כדתנן‬
‫ב נ ז י ק י ן ב פ י איזהו נ ש ך ‪ ,‬כ ל‬
‫י מ י גריר א ח ד כל‬
‫הביעה‬
‫אחת‪.‬‬
‫ימי‬
‫וחכמים‬
‫מ ת י ר י ן ב ז ה ו ב ז ה ‪ .‬אמה ר ב‬
‫כהנא ש ״ מ ה א י ת ר ב י צ א ‪,‬‬
‫פ י ׳ ש ה ה ] ש א י נ ה [ זהועה‬
‫עדיין‬
‫שכבר‬
‫השקוה‬
‫מקודם‪,‬‬
‫מוהר‬
‫להשקותה‬
‫גם ב מ ו ע ד‬
‫אחר‬
‫לזורעה‬
‫המועד‪ .‬ומקשינן עלה גריר‬
‫אמאי‬
‫אסור‬
‫דאי‬
‫משום‬
‫מ ש ק ת ליה האידנא מקדים‬
‫ל י ה ו ב כ י ר ‪ ,‬ת ר ב י צ א נ מ י אי‬
‫מ ש ק ת ל י ה ה א י ד נ א קדים‬
‫ולא‬
‫ומציץ‬
‫]ו[בכיר‪.‬‬
‫איפרק‪.‬‬
‫והא‬
‫מרביצין‬
‫בשביעית‬
‫דתניא‬
‫אבל‬
‫ל א ב מ ו ע ד ר׳ אליעור בן‬
‫יעקב היא‪ ,‬והא‬
‫מרביצין בין‬
‫דתניא‬
‫במועד‬
‫בין‬
‫ב ש ב י ע י ת ר ב נ ן היא‪ .‬תניא‬
‫מרביצין ש ד ה ל ב ן בערב‬
‫שביעית‬
‫ירקות‬
‫כדי‬
‫שיצמתו‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון‬
‫מועד קטן‬
‫מסורת הש״ם‬
‫רוגע‪ .‬הקב אחל מכ״ל בסאה‪ :‬הכי גרסי׳ ימעכו‪ .‬שאס זרע רובע‬
‫ואין משקין שדה גדיד‪ .‬פי׳ בית הבעל לפי שהוא רגיל להיות יבש‬
‫הקב ימעטנו ויעקמו‪ :‬וההניא כל השדה כולה‪ .‬ואת אמרת ימעט‪:‬‬
‫וגריד בדל״ת וכן פירש בערוך ]ובתוס׳[ הרב ברי״ש כמו‬
‫שמנכשין שדוהיהן‪ .‬שלוחי ב״ד משלהן דכשנוטלין הכלאים מאליו‬
‫חמרא מיגרר גדר)פסחים לף קז‪: (:‬‬
‫מתנכש‪ :‬מתני׳ מושכין המים מאילן לאילן‪ .‬דהוי כשדה בית‬
‫לחכמים מתירין בזה ובזה‪ .‬והני תרי פלוגתא דבהך ברייתא‬
‫השלתין לפסידא יתירא איכא אבל לא‬
‫פלוגתא‬
‫כעין‬
‫היינו‬
‫ישקה את השלה כולה שדה בית‬
‫במתניתין ות״ק דהכא הוא ר״א בן‬
‫רובע זרע ממין אחר א ימעט והתניא חתקינו‬
‫הבעל‪ :‬זרעים שלא שהו לפני המועד‪.‬‬
‫יעקב‪ :‬שרי לתרבוצי‪ .‬וקשה הא‬
‫שיהו מפקירין כל השדה כולה לא קשיא כאן‬
‫שלא היו מלומלין לשתות תמיל לפני‬
‫קיימא לן משנת ר״א )‪ 0‬קב ונקי ועוד‬
‫קודם תקנה כאן לאחר תקנה דתניא‬
‫המועד‪ :‬לא ישקם במועד‪ .‬להואיל‬
‫הקשה בתוספות דרבינא גופיה‬
‫א > נ בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפני‬
‫ולא משקה להו תדיר לפני המועד‬
‫דאמר לעיל )לף ל‪ (.‬מדלין ירקות‬
‫בהמתן והיו בעלי בתים שמחין שתי שמחות לא הוי ליה פסידא אי לא משקה‬
‫כדי לאוכלן אבל לייפותן אסור אלמא‬
‫להו במועד‪ :‬וחכמים מהירים בזה‬
‫הרווחא אסור ותירץ דתרביצא אינה‬
‫אחת שמנכשין להם שדותיהן ואחת‬
‫ובזה‪ .‬להשקות את כל השדה כולה‬
‫כ״א השקאה פורתא ולפ״ז נראה‬
‫שמשליכין לפני בהמתם התקינו שיהו‬
‫ולהשקות במועד זרעים שלא שתו‬
‫לתרבוצי‬
‫דה״פ דהאי תרביצא שרי‬
‫עוקרין ומשליכין על הדרכים ועדיין היו‬
‫לפני המועד והאי חכמים היינו ר״מ‬
‫אפילו לראב״י דכי היט דשרו רבנן‬
‫שדותיהן‬
‫שמנכשין‬
‫גדולה‬
‫שמחה‬
‫שמחין‬
‫לאמר לעיל )לף ‪ (.3‬משקין ממנו‬
‫אפלא לשוויי חרפא גס לראב״י יתיר‬
‫התקינו שיהו מפקירין כל חשדח כולה‪:‬‬
‫אפי׳ שלה בית הבעל‪ :‬גמ׳ אמר‬
‫ג״כ השקאה פורתא או שמא סבר‬
‫י‪/‬‬
‫מתנ נ>ר״א בן יעקב אומר ג מושכין את רב יהודה‪ .‬הא לאמר ר״א אבל לא‬
‫כר״א בהשקאה ופליג בהרבצה וי״מ‬
‫ישקה!ג[ את השדה כולה אבל אס‬
‫המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את‬
‫דפלוגתא דשדה גריד לאו היינו‬
‫הימה שדה מטוננת לחה ויבשה מותר‬
‫פלוגתא דממני׳ דמיירי בה ראב״י‬
‫כל השדה יזרעים שלא שתו לפני המועד‬
‫להשקותה אע״ג דהוה שדה בית‬
‫ותכמיס ופליגי באפלא לשוויי תרפא‬
‫לא ישקם במועד והכמים מתירין בזה ובזה‪:‬‬
‫הבעל דכיון דהרא לחה עד השתא‬
‫ת״ק חשיב ליה הרווחא ואסור ורבנן‬
‫ה‬
‫גמ' אמר רב ״יהודה אם היתה שדה‬
‫אי לא משקה לה הר פסידא יתירא‪:‬‬
‫סברי דלאו היינו הרווחא דיש אוהב‬
‫מטוננת מותר תניא נמי הכי ״כשאמרו אםור‬
‫שדה גריד‪ .‬יבשה מעולם שאין צריך‬
‫יותר אפלא ההיו נגמרים יותר‬
‫להשקותן במועד לא אומרו אלא בזרעים‬
‫להשקותה‪ :‬בזה ובזה‪ .‬בשדה גריד‬
‫ומבושלים בטוב ור״ח פי׳ אמר רבינא‬
‫שלא שתו מלפני המועד אבל זרעים ששתו‬
‫ובזרעיה שלא שתו לפני המועד‪:‬‬
‫שמע מינה האי תרביצא פי׳ שדה‬
‫הרביצא‪ .‬גינהט(‪ :‬שרי להרבוצי‪.‬‬
‫לפני המועד מותר להשקותן במועד ואם‬
‫שאין זרוע עדיין שכבר השקוהו‬
‫לזלף עליה מים אע״ג דליכא פסידא‪.‬‬
‫קודם מותר להשקותו במועד לזורעו היתה שדה מטוננת מותר ואין ‪ w‬משקין שדה‬
‫לתרבוצי להשקות לשון אין מכבדין‬
‫אחר המועד דסבר לה כראב״י דאמר‬
‫גריד במועד והכמים מתירין בזה ובזה‬
‫ואין מרביצין היינו השקאה פורתא‬
‫זרעים ששתו לפני המועד ‪ w‬וקסבר‬
‫אמר ה>רבינא שמע מינה האי תרביצא שרי‬
‫כדי שיצאו הירקות וכדמפרש באידך‬
‫תרביצא הוי כמו זרעים ששתו לפני‬
‫לתרבוצי בחולא דמועדא שדה גדיד מאי‬
‫ברייתא לקמיה ומשקין היינו השקאה‬
‫המועד דהיינו שם תרביצא שהרביצוהו‬
‫טעמא דאפלא משוי לה חרפא ח״נ אפלא‬
‫גמורה של בית השלחין‪ :‬אפלא‬
‫קודם המועד )י( ומקשינן עלה שדה‬
‫משוי לה חרפא ת״ר ‪ m‬מרביצין שדה לבן‬
‫לשוויי חרפא‪ .‬דליכא פסידא ואפ״ה‬
‫גריד אסור משום דאי משקי ליה‬
‫שרי להשקותה כך ולהשביתה ה״נ‬
‫בשביעית אבל לא במועד והא תניאי>‬
‫האידנא יבכיר קודם אבל לא פסיד‬
‫בגינה מרביצין‪ :‬שדה לבן‪ .‬בית‬
‫מרביצא נמי אי משקה האידנא‬
‫ימרביצין בין במועד בין בשביעית אמר‬
‫הבעל‪ :‬הא‪ .‬דקתני אבל לא ישקם‬
‫קדים ובכיר ולא פסיד וזה השיטה רב הונא לא קשיא הא ר״א בן יעקב הא‬
‫במועד היינו ר״א בן יעקב דאמר‬
‫הולכת דסבירא לן כראב״י‪ .‬כך פירש‬
‫רבנן תניא אידך מרביציין שדה לבן ערב‬
‫אבל לא ישקה את כל השדה כולה‬
‫ר״ח‪ :‬מרביצין שדה לבן‬
‫שביעית כדי שיצאו ירקות בשביעית ולא‬
‫והא דתגי בין במועד בין בשביעית‬
‫בשביעית‪ .‬לגבי שביעית פי׳ הקונטרס‬
‫השקאה פורתא ונראה שחזר בו ממה עוד אלא שמרביצין שדה לבן בשביעית‬
‫היינו חכמים דמתירין להשקות אפי׳‬
‫כדי שיצאו ירקות למוצאי שביעית‪:‬‬
‫כל השדה‪ :‬כדי שיצאו בשביעיח‪.‬‬
‫שפירש במשנה משקין בית השלחין‬
‫מתני׳ צדין את האישות ואת העכברים אבל לא ישקה בשביעית כדי שיצאו‬
‫במועד ולגבי שביעית ש ד אפילו בית‬
‫בשביעית‪ :‬מתני׳ צדין האישוה‪.‬‬
‫הבעל ואני פירשתי במשגה דשביעית משדה האילן ומשדה הילבן כדרכו במועד‬
‫בשדה האילן במועד מפני שמפסידין‬
‫נמי לא ש ד אלא בבית השלחין‬
‫ובשביעית ׳ייוהכ״א משדה האילן כדרכו‬
‫בו‪ :‬כדרכו‪ .‬שאין צריך לשנות‬
‫כדפי׳ בקונטרס כאן אבל ק״ל שמא‬
‫ומשדה הלבן שלא כדרכו ״ומקרין את‬
‫בצידה‪ :‬ובשגיעיה‪ .‬אע״ג דמתקן‬
‫הכא איירי בהשקאה גמורה דסליגי‬
‫הפירצה במועד ‪2‬ובשביעית בונה כדרכו‪:‬‬
‫השדה‪ :‬בשדה האילן‪ .‬צד כדרכו‬
‫לגבי מועד ראב״י ורבנן ופלוגתייהו‬
‫גמ' מאי אישות אמר רב יהודה בריה שאין‬
‫מפני שהפסד מרובה הוא‪ :‬ובשדה‬
‫הוי בהשקאה מרובה ואדרבה נראה‬
‫לה עינים אמר רבא בר ישמעאל ואיתימא לבן שלא כדרכו‪ .‬ואינו יכול לצוד‬
‫לי דמייד בהשקאה גמורה אלא לגבי‬
‫כדרכו בשדה לבן משוס דלא מפסיד‬
‫רב יימר בר שלמיא מאי קרא ‪ 1‬כמו שבלול‬
‫שלחין שצדך השקאה נקט משקין‬
‫כולי האי בשדה לבן‪ :‬ומקרין אה‬
‫וגבי בית הבעל קרר הרבצה לכן‬
‫תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש ת״ר צדין‬
‫הפירצה‪ .‬שאס נפלה מקצתה חוזר‬
‫נראה יותר פי׳ הקונטרס שבמשנה‬
‫את האישות ואת העכברים משדה הלבן‬
‫ומתקנה במועד‪ :‬ובשביעיה בונה‬
‫ולפי׳ דהכא צ״ל דהשקאה גמורה‬
‫ומשרת תאילן כדרכו ח>ומחריבין חורי נמלים‬
‫כדרכו‪ .‬מתחילה אע״ג דמיחזי דעביד‬
‫אסורה בבית הבעל והרבצה מועטת‬
‫מחור‬
‫עפר‬
‫מביא‬
‫אומר‬
‫רשב״ג‬
‫מחריבין‬
‫כיצד‬
‫נטירותא לפירי‪ :‬גמ׳ בריה שאין‬
‫שרי בשביעית ובמועד אסור אפילו‬
‫הרבצה מועטת לר״א בן יעקב ולרבנן זת ונותן לתוך חור זה והן חונקין זה את זח‬
‫לה עיטם‪ .‬וחופר בקרקע‪ :‬מאי‬
‫אמר רב יימר בר שלמיא משמית דאביי‬
‫קרא‪ .‬דאישות בריה שאין לה‬
‫ש ד אפי׳ השקאה גמורה‪:‬‬
‫עינים‪ :‬דכהיב כמו שבלול המס‬
‫והוא דקאי בתרי עברי נהרא וחוא דליכא‬
‫ובשביעי׳‪.‬‬
‫צדין את האישות במועד‬
‫יהלך‪ .‬שבלול‪ ,‬שקורין לימצו״ן ממס‬
‫גשרא והוא דליכא גמלא והוא דליכא מצרא‬
‫תימה מאי קמ״ל בשביעית‬
‫יהלך כלומר כשיוצא חוץ מנרתיקו‬
‫עד‬
‫והלא אין זו עבודת קרקע ורבי‬
‫שהוא נימוח ומת‪ .‬תמס כמו ונמס‪:‬‬
‫יהודה מאי טעמא דאסר כדרכו וי״ל דודאי צדך למיסקל אבנים‬
‫)א( דרות נופלות ממנו עד כלומר כך אישות נופלות פתאום‬
‫מתוך שדהו כשמפנה האישות ותנן פ״ג דשביעית המסקל שדהו גפל אשה בל חזו שמש‪.‬‬
‫זו אה זו‪ .‬מפני שמריחין את‬
‫נוטל העליונות ומניח התתתונות הנוגעות בארץ וכן גרגיר של‬
‫לארץ ומתים דלא חזו‪ :‬והונקין והוא דקאי בהרי עברי נהרא‪.‬‬
‫העפר ואין מטרין באותו עפר‬
‫צרורות וכו׳ אישות מפורש בירושלמי תולדה‪:‬‬
‫דכיון דאיכא הפסק מיס בין הני תרתי חוד נמלים אין מכירים‬
‫עד‬
‫הני בעפר דהני‪ :‬גישרא‪ .‬גשר‪ :‬גמלא‪ .‬שאין לו גשר אלא מנסר אחד‪ :‬ומצרא‪ .‬עדיין קטן מגמלא אין יכול להלך עליו אלא‬
‫כשקושרים חבל אחד משני עבד הנהר בשתי יתידות ואוחזין בו והולכין על אותו גשר צר‪ .‬אבל אי איכא חד מהן מ ט ד ן הני בחורי דהני‪:‬‬
‫עד‬
‫בשביעית ולא ע ו ד‬
‫א ל א ש מ ר ב י צ י ן ש ד ה ל ב ן ב ש ב י ע י ת כ ד י ש י צ מ ח ו י ר ק ו ת ל מ ו צ א י ש ב י ע י ת ‪ .‬א י ש ו ת ‪ .‬פ י ׳ בהיה ש א י ן ל ה עינים‪ .‬כ ד כ ת י ב נ פ ל א ש ת ב ל ח ז ו ש מ ש ‪ .‬י ר ו ש ל מ י א י ש ו ת ו ו ח ו ל ד ה ‪ .‬ת ״ ר צ ד י ן א ת ה א י ש ו ת ו א ת ה ע כ ב ר י ם מ ש ד ה א י ל ן‬
‫ו מ ש ד ה ח ל ב ן ‪ ,‬ו מ ח ר י ב י ; ח ו ר י נמלים‪ ,‬כ י צ ד ע ו ש ה מ ב י א ע פ ר ת י ח ו ת ע ם ה נ מ ל י ם מ ח ו ר זה ו נ ו ת ן ל ת ו ך חוה זה ו ח ן חונקין זה א ת וה‪ ,‬ו ה ו א ד ק י י מ י א ל ו ה ח ו ר י ן ב ת ר י ע ב ר י נההא‪ ,‬ו ל י כ א התם ל א ג ש ר ו ל א ג מ ל א ו ל א מ י צ ר א‬
‫ו ל א תיתורא שיכולין לחזור כחור שלהן‪.‬‬
‫א( נשקלים פ״א ה״נ עול‬
‫שם פרק א מ״ב[‪ ,‬ב( לעיל‬
‫‪ ,.3‬ג ( ןנשאלתות פ׳ הברכה‬
‫אי׳ רב הונא[‪ ,‬ד ( ]נשאלתומ‬
‫פרשת הברכה סי׳ קע אימא‬
‫ר״א בן יעקב אומר כשאמרו‬
‫כוי[‪ ,‬ה (‬
‫פ׳‬
‫ןבשאלתומ‬
‫הברכה אי׳ רבא[‪ ,‬ו( ןעיין‬
‫ר״ש פ״ב לשביעית מ״י[‪,‬‬
‫ז( ס״א ר׳ יהולה וכן גירסת‬
‫התוססות‬
‫]וכן‬
‫וכן‬
‫והרא״ש‬
‫ברי״ף‬
‫בשאלתות‬
‫פרשת הברכה סי׳ קע וכן‬
‫נסיסק׳ דלקמן ז‪ .‬ר׳ יהולה‬
‫אומר וכוי[‪ ,‬ח ( ]תוססת׳‬
‫פ״א[‪ ,‬ט ( בכמ״י‪ :‬גינה של‬
‫ירקות‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫כמו‬
‫‪.1‬‬
‫תמס‬
‫שבלול‬
‫יהלך נ פ ל א ש ת ב ל חזו‬
‫תחלים נח ט‬
‫שמש‪:‬‬
‫הגהות הב״ת‬
‫)א( י־ש״י ל״ה לכתיב כו׳‬
‫דרות נופלות‪ .‬נ״נ כלומר‬
‫כל שעה שהולך ליתה נופלת‬
‫ממנו‪) :‬ב( תום׳ ל״ה שרי‬
‫וכו׳ משנת ר״א ב ן יעקב‬
‫קב‪ ) :‬ג ( בא״ד ששתו לפני‬
‫המועד מותר להשקותן‬
‫במועד‬
‫כוי‪:‬‬
‫וקסבר‬
‫תרניצא‬
‫) ד ( בא״ד ומקשינן‬
‫עלה שלה‪ .‬נ״ג לשון הרי״ף‬
‫וז״ל להא לקאמר שלה גריל‬
‫מ״ט כו׳ הוא קושיא על‬
‫רבינא ולא פריק ולכך לית‬
‫הלכתא כוותיה ע״ש‪:‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫]א[ גם'‬
‫מרניצין‬
‫צ״ל‬
‫משקין‬
‫נ״י(‪:‬‬
‫)וע׳‬
‫]ב[ שם ת״ר אין מרביצין‬
‫שלה לבן‬
‫בשביעית‬
‫במועל כצ״ל‪] :‬ג[‬
‫ולא‬
‫רש׳׳י‬
‫ל״ה אסר רב יהולה הא‬
‫דאמר ר״א אבל לא ישקה‬
‫כוי‪ .‬נ״ב אבל הטור סי׳‬
‫דקאי אסיפא אזרעיס שלא‬
‫שמו)וכן פי׳ הנ״י(‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫לימצו״ן‪.‬‬
‫חילזון‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫כ ל סאה‪ .‬תבואה‪ ,‬ש י ש‬
‫בה רובע‪ .‬הקב‪ ,‬מ מ י ן‬
‫א ת ר ימעט‪ .‬ללא ליהוי‬
‫רובע ואחר כך יזרענו‪ ,‬וכ!‬
‫פי׳ רבינו חננאל‪ ,‬א״נ נזרעו‬
‫אלא שלא‬
‫עדיין‬
‫נשרשו‬
‫ימעט‪ ,‬אנל אס נשרשו אי!‬
‫להם עול‬
‫שכנר‬
‫תקנה‪,‬‬
‫נאסרו נהשרשה כלנפקא ל!‬
‫נפרק כל שעה‬
‫)פסחים‬
‫כה‪ (.‬מהמלאה והזרע‪ ,‬זרוע‬
‫מעיקרו נהשרשה‪ ,‬ונספרי‬
‫נמי‬
‫תניא‬
‫נהליא‬
‫לה‬
‫התנואה משפשריש )רשב״ס‬
‫ב״ב צד‪.(.‬‬
‫המים‬
‫מושכין‬
‫מאילן‬
‫את‬
‫לאילן‪.‬‬
‫נחולו של מועד‪ ,‬אס יש מיס‬
‫תחת איל! אחל עושין לרך‬
‫קטן מאילן‬
‫לאילן‬
‫כדי‬
‫שימשכו המיס מאיל! זה‬
‫לאילן‬
‫אחר‬
‫)לעיל‬
‫ב‪.(.‬‬
‫ו ב ל ב ד ש ל א ישקה את‬
‫כ ל השדה‪ .‬ננימ הנעל‬
‫קמיירי להרווחה היא <שם(‪.‬‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון‬
‫מסורת הש״ס‬
‫מועד קטן‬
‫ץ‬
‫י•‬
‫עד כמה עד פרסה‪ .‬דאין מכירין זה את זה כיותר מפרסה‬
‫א ( ]צ״ל ומרדד כן אי׳ עד כמה‪ .‬מרותקין הני ת ד תורי נמלים דט איכא נהרא בינייהו‬
‫פ״א‬
‫במוספי‬
‫אפי׳ בלא נהר א״נ ה״פ כשיש נהר מתי קרויין מכירין‬
‫וכ״א וליכא גישרא דאין מכירין הני בחוד דהני‪ :‬עד פרסה‪ .‬אי ליכא‬
‫נשאלתות[‪ ,‬ג ( נבשאלתות‬
‫עד פרסה אבל ביותר מיקרי אין מכירין ודוקא דאיכא נהר‪:‬‬
‫אי׳ ר״א ב״י[‪ ,‬ג ( ]לקמן יא‪ ,[.‬פרסה בינייהו אע״ג דאיכא נהרא וליכא מעבר מ ט ד ן הני בחוד‬
‫תניא ד״ש בן אלעזר אומר‪ .‬לא ידענא מה הוא אס הוא תנא‬
‫ד( ]תוספתא פ״א לקמן יג‪ [.‬דהני‪ :‬ט ע ן שפוד‪ .‬במקום שהן מצוין ומרדה האדמה וממעך אותן‪:‬‬
‫שלישי או שמא מילתיה דת״ק מפרש‬
‫ה ( ]נערוך אי׳ הגוהה וכ״א הוצא‪) .‬א( ענפי דקל דתמרים‪:‬‬
‫בשאלתות וכ״ה בתוספתא‬
‫או שמא י״ל דרבי יהודה מודה בשדה‬
‫ולקמן יג‪ ,[.‬ו( ]עי׳ נתד״ט[‪ ,‬דפנא‪ .‬ביי״ר וקעבד גדר מדפנא‬
‫עד כמה עד פרסה‪ :‬רבי יהודה אומר משדה‬
‫ז( ]תוספתא ס״א[‪,‬‬
‫לבן הסמוכה לשדה האילן וחכמים‬
‫ומגדל אותה מהוצי הדקל‪ :‬צר בצרור‪.‬‬
‫האילן כדרכו ומשדה הלבן שלא כדרכו‪:‬‬
‫מייד בשדה הסמוכה לבית השלחין‬
‫מניח אבנים זה על גב זה‪ :‬אמר‬
‫תנו רבנן א כיצד כדרכו חופר גומא ותולה‬
‫לא בשדה הסמוכה לבית האילן ונראה‬
‫רב חסדא לא שנו‪ .‬דאמר מתני׳‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫בה מצודה כיצד שלא כדרכו נועץ שפוד‬
‫לי דגרסינן הט באיזה שדה לבן‬
‫מקרין אבל אינו בונה כדרכו‪:‬‬
‫ומכה בקורדום ‪6‬׳ומרדה האדמה מתחתיה‬
‫מתירין חכמים ויש ספרים שכתוב‬
‫) א ( רש״י ל״ה הוצא הוצי בכוהל גינה‪ .‬דליכא ססידא יתירא‬
‫דקל הס״ל ומה״ל לפנא‬
‫בהן כשאמרו בשדה לבן שלא כדרכו‬
‫ענפי ע ץ ש ק ו ר י ן ל ו ״ ר אי עיילי בה אינשי‪ :‬אבל בכוהל חצר‬
‫תניא נ>)ר״ש בן אלעזר( אומר ‪ 2‬כשאמרו‬
‫לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה‬
‫ו פ ר י ש ל ו קורין ב י י ״ ש בונה כדרכו‪ .‬דאיכא פסידא יתירא משדת לבן שלא כדרכו לא אמרו אלא‬
‫לעיר וקאי על דברי רבי יהודה כו׳‪:‬‬
‫וקעבל גלד‪ ) :‬נ ( תופי ר״ה אי עיילי בה גנבי וגנבי ממוניה‪:‬‬
‫בשדה לבן הסמוכה לעיר אבל בשרת לבן‬
‫אמר רני כו׳ ואי געי שתיק‬
‫אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא‪.‬‬
‫ו ר ב י יוסי קסנר ללעולם גוחה‪ .‬שוחה ונטר‪ :‬סוהר ובונה‬
‫הסמוכה לשדה האילן אפילו כדרכו שמא‬
‫כו׳ וללנרי ר׳ יוסי לא כדרכו‪ .‬דהיינו כותל חצר מסייע‬
‫פסק בתום׳ דהר״ר פרץ‬
‫יצאו משדח חלבן ויחריבו את תאילנות‪:‬‬
‫תמצא‪ ) :‬ג ( ד״ה נהסגר כו׳ ליה לרב חסדא‪ :‬מפני הסכנה‪.‬‬
‫דהלכתא הט דכותל חצר מותר‬
‫תחילת הסגר ראשון שיכול‬
‫מקרין‬
‫כיצד‬
‫במועד‪:‬‬
‫תפירצח‬
‫את‬
‫ומקרין‬
‫שלא תפול על הולט ברשות הרבים‪:‬‬
‫לבנותו ופירש דהיינו דוקא במקום‬
‫לשתוק דהא‪:‬‬
‫י ג‬
‫שלא מפני הסכנה לא‪ .‬קשיא לרב רב יוסף אמר י בהוצא ודפנא במתניתא‬
‫סמוך לרה״ר שיש לו לתוש לגנבים‬
‫חסדא דאמר בכותל חצר בונה כדרכו‬
‫תנא יצר בצרור ואינו טח בטיט אמר אבל בין חצר למצר ומשום בני חצר‬
‫גליון הש׳׳ם‬
‫אע״פ דליכא סכנה‪ :‬הרין‪ .‬לא רב חםדא לא שנו אלא כותל תגינת אבל‬
‫אסור לבנותו כדרכו‪:‬‬
‫תום׳ ד״ה אםר ר ב קשיא לרב חסדא דהא דקתני במקום‬
‫ה‬
‫דברי ר״מ‬
‫אמר רבי נראין‬
‫כותל חחצר בונח כדרכו לימא מסייע‬
‫נראין וכו׳ צריך פו־עה סכנה היינו דסתר לה כשגוחה ובונה‬
‫שפירש‬
‫מה‬
‫במוםנר‪.‬‬
‫ופריטה כשהוא פוחלמ‬
‫לית ״יכותל היהגוחה לרשות תרבים סותר‬
‫וטמא טסא יק־א‪ .‬עיין לה שפיר‪ :‬הכא‪ .‬דקאמר רב חסדא‬
‫בקונטרס דמוסגר אסור בתשמיש‬
‫ובונה כדרכו מפני הסכנה תתם כדקתני‬
‫תר״ט פ״א מ״ז דמגילה‪ :‬שלא במקום סכנה בונה כדרכו‬
‫המטה לא נדע מנין לו דהא מנן‬
‫טעמא מפני הסכנה ואיכא דאמרי תא‬
‫כשהיא סתורה קודם לכן אבל לא‬
‫בפרק קמא דמגילה <ד׳ ח‪ >:‬אין בין‬
‫סתר לה במועד‪ :‬הסם‪ .‬במקום‬
‫שמע כותל הגוחה לרה״ד סותר ובונה מוסגר למוחלט אלא פדעה ופרימה‬
‫הגהות הגר״א‬
‫סכנה לסתור משום דאיכא סכנה‬
‫שלא‬
‫אין‬
‫הסכנה‬
‫מפני‬
‫הסכנה‬
‫מפני‬
‫כדרכו‬
‫משמע דלענין תשמיש המטה שוין‬
‫] א ( גם׳ נהסגר שני לכ״ע‬
‫א״כ‪.‬‬
‫סכנה‪:‬‬
‫ליכא‬
‫דבמין‬
‫ליבני‬
‫ולא‬
‫מפני הסכנה לא לימא תיהוי תיובתיה‬
‫דלמאן דאמר מוחלט מומר כל שכן‬
‫ל״פ למוי ליה ט פליגי‬
‫דמוסגר מותר ולמ״ד דמוחלט אסור‬
‫נהסגר ראשון כצ״ל‪ :‬דלא בני‪ :‬ממגעי ולא סהרי‪ .‬והוי דרב חםדא אמר לך רב חםדא תתם סותר‬
‫כרב‬
‫דיקא‪.‬‬
‫נמי‬
‫מהניהין‬
‫סכנה‪:‬‬
‫ה״ה מוסגר אסור דהא מוחלט מאי‬
‫ובונה הכא בונה ולא סותר חתם נמי‬
‫חסדא דגינה אינו בונה במועד‬
‫טעמא דאסור משום דאיכא ק׳׳ו‬
‫ליסתור ולא ליבני א״כ מימנע ולא סותר‬
‫לעזי רש״י‬
‫כדרכו‪ :‬אלא לאו בגינה‪ .‬ובשביעית‬
‫לימי תלוטו כדאמדנן בשמעתין והכי‬
‫ביי״ר ]לוריי״ר[ דפנה‪ .‬בונה כדרכו אבל במועד אינו בונה אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא דקתני‬
‫נמי ק״ו לימי הסגירו וגמדנן ימי‬
‫כדרכו‪ :‬מתני׳ רואין אה הנגעים ובשביעית בונה כדרכו דתיכא אילימא‬
‫הסגר מימי ספרו ואי משוס דאין‬
‫להקל‪ .‬כלומר רואה הכהן נגע צרעת‬
‫ואע״ג‬
‫דחצר צריכא למימר אלא לאו דגינה‬
‫טעון פדעה ופדמה בימי ספרו‬
‫מוסף רש״י‬
‫במועד לטהר‪ :‬לא להחמיר‪ .‬שאס‬
‫דמיחזי כמאן דעביד נטירותא לפירי שמע נמי אין טעון פדעה ופרימה והא‬
‫‪1‬סו‬
‫מוטה‬
‫הגותה‪.‬‬
‫אומר‬
‫אינו‬
‫טמא‬
‫שהוא‬
‫הכהן‬
‫רואה‬
‫דקאמר התם בגמרא הא לענין‬
‫מה‪.{.‬‬
‫מינה‪ :‬מתני׳ ר׳ מאיר אומר האין את‬
‫כלום שאס מטמאו נמצא מצערו‬
‫שילוח טומאה זה וזה שוין ה״ה לענין‬
‫תנגעים יי)בתחילה( להקל אבל לא לחחמיר‬
‫במועד ורחמנא אמר )לכריס טז>‬
‫תשמיש המטה הן שדן אלא לא פסיק‬
‫׳וחכמים אומרים לא לתקל ולא לתחמיר‪:‬‬
‫ושמחת בחגך‪ :‬גמ׳ שאם אהה‬
‫ליה לאיסור או להיתר וגם מה‬
‫נמ׳ תניא רבי מאיר אומר ״רואין את‬
‫נזקק לו להקל אהה נזקק לו להחמיר‪.‬‬
‫שפירש בקונט׳ דמוסגר אינו משתלח‬
‫כלומר מאחר שרואהו הכהן אומר‬
‫הנגעים להקל אבל לא להחמיר רבי יוסי חוץ לג׳ מחנות מזה חזר בו דהא‬
‫בין הוא טמא בין הוא טהור‪ :‬א״ר‬
‫אומר לא לחקל ולא לחחמיר שאם אתה‬
‫בפרק קמא דמגילה )‪7‬׳ ח‪ (:‬קאמר‬
‫גראין לי דברי ר' מאיר במוסגר‪ .‬נזקק לו לתקל נזקק לו אף לתחמיר אמר‬
‫הא לענין שילוח זה וזה שרן ולפי‬
‫במוסגר זה קשה מאי שייך צוותא דאשתו‬
‫שרואין ודבד רבי יוסי במוחלט‪ :‬רבי נראין דברי רבי מאיר‬
‫בהסגר ראשון‪ .‬שאם מטהר ליה‬
‫וצוותא דעלמא במוסגר ובמוחלט‬
‫ודברי רבי יוסי במוחלט אמר רבא‬
‫משמח ליה אי לא מטהר ליה לא‬
‫בשלמא צוותא דעלמא יש ליישב שהוא‬
‫בטהור כ״ע לא פליגי דלא חזו ליה ‪ m‬בחסגר‬
‫מדמעיקרא‬
‫יותר‬
‫מטמא ליה‬
‫צ ד ך פריעה ופרימה כשהוא מותלט‬
‫אלא מסגר ליה פעם שניה‪ :‬ראשון דכ״ע לא פליגי דחזי ליה כי פליגי‬
‫וטמא טמא יקרא ופורש מבני אדם‬
‫בהםגר‬
‫בהסגר‬
‫בימי חלומו יותר מבימי הסגירו‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫םד א מיי׳ פ״ח מהל׳ י״מ‬
‫הלי ה טוש״ע א״ח סי׳‬
‫חקלז סעיף יג‪:‬‬
‫סה‬
‫מיי׳ שס טוש״ע‬
‫ב‬
‫שס‪:‬‬
‫׳‬
‫‪,‬‬
‫ג‬
‫םו‬
‫ו מיי׳ פ״ח‬
‫ר ה‬
‫מהל׳ י״ט הלכה ו סמג‬
‫לאדן עה טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תקמ סעיף א‪:‬‬
‫ז מיי׳ ש״ו מהל׳ י״ט‬
‫םז‬
‫הלכה‬
‫טז‬
‫מהלכות‬
‫]ופייט‬
‫צרעמ‬
‫טומאת‬
‫הלכה ז ן ‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫וכמה‬
‫לחור‬
‫אומר‬
‫יהא‬
‫בין‬
‫פרסה‪.‬‬
‫ר׳‬
‫יהודה‬
‫משדה‬
‫הלבן‬
‫צדין‬
‫חור‬
‫כדרכו ו מ ש ד ה האילן שלא‬
‫כדרכו‪ .‬ת״ר כיצד כדרכו‬
‫גומא‬
‫חופר‬
‫בה‬
‫ותולה‬
‫מצודה‪ .‬כיצד ש ל א כדרכו‬
‫נועץ ש פ ו ד ומכה בקורדום‬
‫ומרדה‬
‫תחתיה‪.‬‬
‫בעפר‬
‫ומקרין פירצח במועד‪ .‬רב‬
‫יוסף א מ ר בהוצא ודפנא‪,‬‬
‫ב מ ת נ י ת א תנא צ ר ב צ ר ו ר ‪,‬‬
‫כלומר‬
‫על‬
‫עולה‬
‫גב‬
‫באבנים‬
‫ואינו‬
‫זו‪,‬‬
‫זו‬
‫טח‬
‫בטיט‪ .‬א מ ר ר ב ח פ ד א לא‬
‫ש נ ו שמקרין את הפירצח‬
‫א ל א כ ו ת ל גינה א( ] א ב ל‬
‫כוחל חצר[‬
‫כדרכו‪.‬‬
‫שנפל‬
‫בונה‬
‫רב‬
‫אשי‬
‫דיקא‬
‫דעל‬
‫אמר‬
‫נמי‬
‫מתני׳‬
‫כ ו ת ל גנה‬
‫אמרה‬
‫ומקרין‬
‫את‬
‫במועד‪,‬‬
‫בונה‬
‫תמשנה‬
‫הפירצה‬
‫דקתני ו ב ש ב י ע י ת‬
‫דהיכא‪,‬‬
‫כדרכו‪,‬‬
‫אי‬
‫נימא ד ח צ ר צריכא ל מ י מ ר‬
‫בשביעית וכי כנץ‬
‫דבונה‬
‫ב ש ב י ע י ת מ י אסיר‪,‬‬
‫אלא‬
‫ל א ו דגינח ו א ע ״ ג ד מ י ח ז י‬
‫כמאן‬
‫נטירוחא‬
‫דעביד‬
‫ל פ י ר י ‪ .‬חניא כ ו ת ל ה ג ו ח ה‬
‫להשות הרבים סותר ובונה‬
‫מ פ נ י הסכנה ש ל א‬
‫כדרכו‬
‫י פ ו ל ע ל ב נ י אדם• פ ת נ י '‬
‫ר׳‬
‫מאיר‬
‫את‬
‫הנגעים‬
‫אומר‬
‫ר׳‬
‫מאיר‬
‫את‬
‫הנגעים‬
‫רואין‬
‫כוי‪.‬‬
‫אומר‬
‫תניא‬
‫רואין‬
‫להקל‪,‬‬
‫כדי‬
‫לטהרו‪ ,‬א ב ל לא לחחמיר‪.‬‬
‫אומר לא‬
‫]ר• י ו ס י‬
‫להקל‬
‫ו ל א ל ה ח מ י ר [ ‪ ,‬ש א ם אתה‬
‫נזקק‬
‫נזקק‬
‫לו‬
‫לו‬
‫לטההו‬
‫ר׳‬
‫להקל‬
‫להחמיר‪.‬‬
‫או‬
‫נראין‬
‫במוסגר‬
‫לטמאו‪.‬‬
‫דברי ר׳‬
‫כי‬
‫רואץ‬
‫טהור‪ ,‬א ב ל ל א‬
‫שאם‬
‫יראה‬
‫אתה‬
‫שנאי‬
‫אמה‬
‫מאיר‬
‫להקל‬
‫להחמיר‬
‫כי‬
‫הוא‬
‫ט מ א ישתוק‪ ,‬ואוקמה רבה‬
‫‪8‬‬
‫אבל לתשמיש שניהן שוין ע״כ נראה דהא דקאמר מר סבר צוותא דעלמא ניחא ליה ומר סבר צוותא דאשתו עדיף אמוחלט קאי וה״פ‬
‫נראין דברי ר׳ מאיר במוחלט דרואין דאי מטמא ליה תחילה נמי טמא הוה ואי מטהר ליה מאי אפסדיה דצוותא דאשתו אינו חושש‬
‫דצוומא דעלמא עדיפא ליה ונראין דבד ר׳ יוסי במוסגר דמטמא ליה ופסיד צוותא דעלמא שיהיה טעון פריעה ופרימה וטמא טמא יקרא‬
‫וצריך לפרוש מבני אדם וגס יפסיד שיצטער שעד עתה היה מצפה להיות טהור ואין מצפה עתה ליטהר ותנא אחרינא סבר צוותא דאשתו‬
‫ניחא ליה והכי פירושו נראין דברי ר׳ מאיר דרואין במוסגר דאי מטמא ליה לא יפסיד דשניהן מוסגר ומוחלט דינם שוה חוץ מפריעה‬
‫ופרימה ובהך הפסד אינו חושש אפי׳ קדנא ליה הפסד צוותא דעלמא כדפי׳ אינו חושש אלא אצוותא דאשתו אבל מוחלט אין רואין דאי‬
‫מטהר ליה יפסיד צוותא דאשתו דקסבר צוותא דאשתו עדיסא ליה מצוותא דעלמא וקצת ק״ל מהו נראין דברי ר״מ הא לית ליה לרבי‬
‫קסבר דלעולס כהן אינו רשאי לשתוק כלל ולדברי ר׳ לא תמצא בשום אחד‬
‫מאיר כלל דהכהן מחויב לומר ואי בעי שתיק ור׳‬
‫רואין להקל ולא להחמיר דאינו רשאי לשתוק כלל והכי הוה ליה למימר נראין דברי ר׳ יוסי כו׳ ואין נראין ד ב ד יוסי כו׳ והכי איתא‬
‫בשמעתין דטיפת חלב )חולין ל׳ קט‪ :(.‬בהסגר ראשון כול• עלמא לא פליגי‪ .‬מה שסירש בקונטרס בסוף הסגר ראשון ומשוס הט‬
‫רואין אי טהור שפיר ואי עומד בעיניו תחילה נמי בבית הכלא היה עומד וקשה דלמא פשה הנגע ויהיה טמא מוחלט והט משמע בנגעים‬
‫פ״א דארבע מראות הללו מצטרפין זה עם זה לפטור את העומד סוף שבוע שני להחליט את שנולד בו מחיה או שער לבן בתחילה בסוף‬
‫שבוע ראשון או בסוף שני לאחר הפטור להחליט את שנולד בו פיסיון בסוף שבוע ראשון או בסיף שבוע שני ויש לפרש בהסגר‬
‫ראשון כ״ע לא פליגי דחזי ליה הר הטעם משוס דלטהרו או לטמאו לא שייך למדרש עד שעה שצריך לטמאותו דהיינו בסוף הסגר שני‬
‫אבל בסוף הסגר ראשון ראר הוא להסגיר עוד ולא יטמאנו וכל זה דוחק לכך נראה דברי רבינו יצחק בהסגר ראשון היינו תחילת הסגר ראשון‬
‫שיכול <> לשמח בהן דהא לא שייך לטהרו או לטמאו בהסגר שני והוא בתחילת הסגר שני שמא אינו יכול לשתוק והוא הדין בסוף הסגר שני‪:‬‬
‫) ‪( 5‬‬
‫ג‬
‫לטהרו‬
‫אן אלו תיבות המוקפיס נראה‬
‫שמיותריס הס‪.‬‬
‫ז‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫פרק ראשון‬
‫משקין בית השלחין‬
‫מועד קטן‬
‫מסורת הש״ם‬
‫בהסגר שני‪ .‬דאי מטמא ליה מחליט ליה בטומאה חמורה ומצער‬
‫סח א מיי׳ פ׳׳י מהלי לטהרו או לטמאו כתיב‪ .‬בפ׳ בתרא מזיר )לף סה‪ :‬ושם>‬
‫טומאת צרעת הל׳ ו‬
‫דריש מיניה פתח הכתוב במהרה תחילה גבי ספק ליה‪ :‬מר‪ .‬ר״מ דאמר רואה להקל לטהר אבל לא לטמא‪ :‬סבר‬
‫סמג עשין רצה‪:‬‬
‫בניהן הלא רחמנא‪ .‬דאי מטמא ליה הוי טמא ואי לא בעי מטמא‬
‫םט ב מיי׳ פ״ט שס הלכה שער לבן קולם לבהרת והתם לריש מדכתיב למהרו ברישא והכא‬
‫לריש מגופיה לקרא‪ :‬ה״ג בתורת כהנים שבעת •מים •מי םפידו ליה לא הוי טמא ולהט חזי ליה להקל אבל לא להחמיר דאי חזי‬
‫ליה דהוי טמא לא לימא ליה כלום‬
‫ובו׳‪ .‬ואגב שנכתב )א( בפסוק בתר‬
‫בהסגר שני מר םבר בכהן תליא מילתא אי ולא הוי טמא‪ :‬ומר‪ .‬ר׳ יוסי דאמר‬
‫ואחרי מהרתו וגו׳ כתבוהו כאן‪:‬‬
‫טהור אמר ליה טהור ואי טמא שתיק ומר‬
‫לא להקל‪ :‬סבר לטהרו ולטמאו כהיב‪.‬‬
‫תורה אור השלם י ו תם לא היה לו לעוזיהו אלא‬
‫‪ . 1‬ז א ת תו_רת נ ג ע צ ר ע ת‬
‫אמר דכי חזי ליה כהן לטמא לא מצי‬
‫סבר ‪ 1‬לטתרו או לטמאו כתיב‬
‫בימי הלוטו‪ .‬פירש הר״ר‬
‫ב ג ד הצמר או הפשתים‬
‫למשתק ודלמא הוי טמא ונמצא‬
‫א ו ה ש ת י א ו ה ע ר ב א ו קלוגימוס לכתיב )ישעיה ז> ובעול‬
‫מר אמר רבי נראין דברי רבי יוסי במוחלט ודברי‬
‫מצערו שמטמאו במועד‪ :‬והא הניא‬
‫כ ל ב ל י ע ו ר ל ט ה ר ו א ו ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם‬
‫ר׳ מאיר במוסגר והתניא איפכא תנאי תיא‬
‫ו י ק ר א יג נ ט‬
‫לטמאו‪:‬‬
‫איפכא‪ .‬דברי ר״מ במוחלט לברי‬
‫‪ . 2‬ו כ ב ס ה מ ט ה ר א ת והיינו מנבואת עמוס אע״פ שישעיה‬
‫אליבא דרבי מר סבר צוותא דעלמא עדיף‬
‫ר׳ יוסי במוסגר‪ :‬מר סבר צווהא‬
‫ב ג ך י ו ו ג ל ח א ת כ ל ש ע ר ו אמרה וישעיה נתנבא בשעה שנתנגע‬
‫לית ומר סבר צוותא דאשתו עדיפא לית‬
‫דאשהו טדיןו ליה‪ .‬ולהט חזי ליה‬
‫ו ר ח ץ ב מ י ם ו ט ה ר ו א ח ר עוזיהו כלמוכח קראי שהיה רעש ע״י‬
‫י ב ו א א ל המחנה ומעב‬
‫למימרא דמוחלט מותר בתשמיש המטה‬
‫במועד בהסגר שני דאי מטהרו‬
‫מ ח ו ץ ל א ה ל ו ש ב ע ת שרעשו עליונים לשורפו ותחתונים‬
‫א(‪2‬‬
‫א‬
‫שבעת‬
‫לאתלו‬
‫מחוץ‬
‫וישב‬
‫ותתניא‬
‫אין‬
‫משמחו ואפי׳ מטמא ליה ומחליט ליה‬
‫ו י ק ר א י ד ח לבלעו הוא מונה לנבואת עמוס‬
‫ןמים‪:‬‬
‫ומשלר ליה חוץ מג׳ מחנות ולית ליה‬
‫ימים שיתא אסור בתשמיש המטה ואין‬
‫‪ .3‬ל ך א מ י ר ל ה ם ש ו ב ו שנתנבא שגתים לפני הרעש ישראל‬
‫ל ב ם לאהליכם‪:‬‬
‫צוותא לאינשי לעלמא אס״ה לית ליה‬
‫ד ב ר י ם ה כ ו גלה יגלה מעל אלמתו )עמוס י( שאז‬
‫אהלו אלא אשתו שנאמר ג ל ך אמור להם‬
‫צערא להא אית ליה צוותא לאשתו‬
‫הושע‬
‫גלות‬
‫על‬
‫יש‬
‫וכמה‬
‫גזירה‬
‫נגזרה‬
‫‪ .4‬ו א ח ר י ט ה ר ת ו ש ב ע ת‬
‫שובו לכם לאהליכםאז ר׳ יהודה אומ׳ ‪ 4‬שבעת‬
‫ן מ י ם י ס פ ר ו לו‪:‬‬
‫ומותר הוא באשתו להחיחל עמה‬
‫בן אלה שהיה בשנת שש לחזקיהו‬
‫ימים יספרו לו ‪15‬ימי ספירו ולא ימי חלוטו‬
‫יחזקאל מ ד כו‬
‫בימי חלוטו‪ .‬ורברי ר׳ יוסי במוחלט‬
‫‪ .5‬ו ב י ו ם ה ר א ו ת ב ו ב ע ז ר חשבונו ס״ה שנים ‪3‬׳ שנים קולס‬
‫ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר ז׳ ימי ספירו ק׳׳ו‬
‫לאפי׳ מטהר ליה לאע״ג לשרי ליה‬
‫ח י י ט מ א ‪ :‬ו י ק ר א י ג י ד נגעו וכ״ה לנגעו לעוזיהו נתנגע כ״ה‬
‫לימי חלוטו וא״ר חייא דנתי לפני רבי‬
‫למחנה ישראל אית ליה צערא ללית‬
‫‪ . .6‬י צ י ר ה כ ה ־ ו פ נ ו א ת שנים לפני מותו וי״ו ליותם ושש‬
‫הבית בטךם ן ב א הכהן‬
‫לימדתנו רבינו יותם לא היה לו לעוזיהו ליה צוותא לאשתו לאסור הוא לטון‬
‫ל ך א ו ת א ת ה נ ג ע ו ל א עשרה לאחז ושש לחזקיה היה הגלות‬
‫למטהר ליה מחלומו מיבעי ליה למימני‬
‫אלא בימי חלוטו אמר לו אף אני כך אמרתי‬
‫י ט מ א ב ל א ש ר ב ב י ת הרי ס״ה שנים רותם בן כ״ה שנים‬
‫במאי קמיפלגי ר׳ יוסי בר׳ יהודה סבר גלי שבע ימי ססירו ובימי ספירי אסור‬
‫ו א ח ר ב ן יביא ה כ ה ן כשמלך וא״כ היה עיבורו בימי חלומו‬
‫ל ר א ו ת א ת הבית‪:‬‬
‫בתשמיש המטה לכתיב וישב מחוץ‬
‫ו י ק ר א י ד ל ו מכל מקום אין ר׳ יוסי בר׳ יהולה‬
‫רחמנא בימי םפירו וכ״ש בימי חלוטו ומר‬
‫לאהלו שבעת ימים ואהלו זו אשתו לכתיב‬
‫מוקשה לי״ל רנתנגע בסוף השנה‬
‫םבר ״מאי דגלי גלי ומאי רלא גלי לא‬
‫שובו לכס לאהליכס‪ :‬ומר סבר צווהא‬
‫ועיבורו היתה בתחילת השנה ובפי׳‬
‫גלי למימרא דבכתן תליא מילתא אין‬
‫דטלמא טדיןז ליה‪ .‬האי תנא לאמר‬
‫נביאים פרש״י חשבון זה וכן מוכיח‬
‫רבינו חננאל‬
‫‪5‬‬
‫ותתניא וביום הראות בו יש יום שאתה א״ר נראין דברי ר״מ במוחלט ודברי‬
‫ב ה ס ג ר ש נ י ‪ .‬ו ר ׳ מ א י ד בסלר עולם ומאחר שזה אמת נמצא‬
‫רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו מכאן‬
‫ר׳ יוסי במוסגר סבר צוותא לעלמא‬
‫ס כ ר ב כ ה ן ת ל י א מ י ל ת א שצריך ליישב והלא עוזיהו דרבעס‬
‫אי ט ה ו ר א מ ר ל י ה ט ה ו ר‬
‫עליף ליה ולהט חזי בימי חלומו דאי‬
‫אמרו י׳ חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז׳ ימי‬
‫א י ט מ א ש ח י ק ד ב מ י ל ת א מלכו כאחת להא ירבעם מלך מ״א‬
‫מטמאו לא מטמא יותר מרמעיקרא‬
‫ד כ ה ן ת ל י א מ י ל ת א ע ד שנה וא״כ כשמת היה מ״א למלכות‬
‫חמשתת לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל‬
‫ואי מטהרו משמחו לאית ליה צוותא‬
‫ד א מ ר ט מ א ב ח ז ק ה קאי‪ .‬עוזיהו והכתוב אומר בשנת שלשים‬
‫נותנין לו שבעת ימי תרגל דברי רבי יהודה‬
‫ו א מ ר ר׳ נ ר א ץ ד כ ר י ר•‬
‫לעלמא אף על גב לאסור בתשמיש‬
‫י ו ס י ש א מ ר א י ן ר ו א ץ ושמנה לעזריה מלך יהולה מלך זכריה א[ ר׳ אומר אינו צריך נ הרי הוא אומר ‪6‬וצות‬
‫המטה צוותא לעלמא עליף ליה‬
‫כ ל ל ב מ ו ת ל ט ‪ .‬והתניא בן ירבעם וא״כ חסר ג׳ שנים ד״ל למלך‬
‫הכתן ופנו את הבית אם ממתינים לו לדבר‬
‫ולברי רבי יוסי במוסגר ללא חזי‬
‫א י פ כ א ‪ .‬נ ר א י ן ד ב ר י ר׳ ג׳ שנים בחיי אביו וכן הגיה במקצת‬
‫מ א י ר ב מ ו ח ל ט ו ד ב ר י ר׳‬
‫בינייהו‬
‫מאי‬
‫מצוה‬
‫לדבר‬
‫שכן‬
‫כל‬
‫תרשות‬
‫ליה ללמא מטמא ליה חוץ לג׳ מחנות‬
‫י ו ס י ב מ ו ס ג ר ‪ .‬ו פ ר ק י נ ן פירושים להט הוה מעשה לזכריה‬
‫אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייתו‬
‫ולית ליה צוותא לעלמא ומצער ליה‪:‬‬
‫ח ר י תנאי ו א ל י ב א דרי‪ .‬מלך בחיי ילבעם אביו ג׳ שנים‪:‬‬
‫ה א י תנא דתנ׳ א מ ר ר׳‬
‫ימי ספירי‪ .‬אסור בתשמיש המטה‬
‫ורבא אמר דבר הרשות איכא בינייהו‬
‫נ ר א י ן ד ב ר י ר׳ מ א י ר מאי דלא גלי לא גלי‪ .‬יש מקשין‬
‫ולא ימי חלוטז‪ :‬יוהם לא היה לעוזיהו‬
‫הא‬
‫ק״ו‬
‫לורש‬
‫רבי‬
‫אין‬
‫למה‬
‫כמוחלט ש ר ו א ץ ‪ .‬סבר)י(‬
‫ורבי יהודה מהתם לא גמרינן דחידוש הוא‬
‫אלא בימי חלוטו‪ .‬כלומר לא נתעברה‬
‫ה ל מ א א ח ז י ל י ה ל ט ה ר ה אלם לן ק״ו מעצמו ה ושמא יש שם‬
‫רהא‬
‫עדיפא‬
‫דעלמא‬
‫יצווהא‬
‫ל י ה מ צ ו ו ת א ד א ש ת ו ‪ .‬ו ה א י פירכא או שמא מצורע חילוש הוא א״נ ז׳ ימים משמע מיעומ אמו ליוחם אלא בימי חלומו לעוזיהו לעוזיהו היה מצורע ולא נזקק‬
‫לאשתו בימי ספירו אלא בימי חלומו‪ :‬אן« אני כך אמרחי‪ .‬למצורע מותר‬
‫ת נ א דתני א מ ר ר׳ נ ר א ץ לאפוקי ימי חלומו ואילך למצמריך לגופיה מיהו »( מלכתיב ביה לו‬
‫בתשמיש הממה לרשב מחוץ לאהלו בימי ספירו כתיב‪ :‬ורבי סבר מאי‬
‫ד ב ר י ר ׳ י ו ס י ב מ ו ח ל ט ‪ ,‬שמע מינה למעומי‪ ! :‬יש יום שא• אתה רואה בו‪ .‬תימה‬
‫ס ב ר א ן י [ ח ז י ל י ה טהרה‬
‫דגלי גלי‪ .‬להט אמרי׳ ימי ספירו ולא ימי חלומו‪ :‬למימרא דבכהן‬
‫מ צ ר י כ ו ל ס פ י ר ת ש ב ע ה לר״מ למה אינו רואה להקל ועול למאי לפי׳ רבינו יצחק ללכולי‬
‫ה‬
‫שהי‬
‫באשתו‬
‫ואוסרו‬
‫הליא מילסא‪ .‬פריך בין לר״מ בין לרבי יוסי דר״מ אומר בהדיא‬
‫עלמא בתחילת הסגר רואין להקל לעולם יכול לראות ועור ופינו‬
‫מ ו ת ר כה כ ל י מ י ח ל ו ט ו ‪ ,‬את הבית על שיראו למה טורח לפנות שמא ימצא טהור‪ :‬אי טמא שתיק ורבי יוסי קאמר אין רואין כלל מכלל דרבי יוסי‬
‫ו צ ו ו ת א ד א ש ת ו ע ד י פ א ליה‬
‫מ צ ו ו ת א ד ע ל מ א ‪ ,‬ל פ י כ ך משמעות דורשי; א־כא בינייהו‪ .‬ר׳ לורש מופינו וביום סבר אי לא בעי לא חזי ליה ולא הוי ממא‪ :‬נוהנין לו ז' ימי‬
‫קתני נ ר א י ן ד ב ר י ר׳ יוסי‬
‫המשהה‪ .‬ללא חזי ליה ללמא מממא ליה‪ :‬ולכסזסו‪ .‬אם נראה‬
‫אצטריך למילרש ביום ולא בלילה כללקמן ר״ו לא‬
‫דאמר אין רואץ‪ ,‬במוחלט‬
‫הנגע בכסותו‪ :‬אם ממהינין לדבר הרשוה‪ .‬הרי ממתינין לו‬
‫כוי‪ .‬ו א מ ר י נ ן ל מ י מ ר א דר׳ משמע ליה ור׳ יהולה לורש מוביוס אבל ופינו את הבית שמא אצטריך‬
‫שאין מממאין עד שמפנה כל הכלים שבבית דלפי׳ מינה דבמומאה‬
‫ס כ ר מ ו ת ל ט מ ו ת ר ב א ש ת ו ‪ .‬לרבי יהולה אפי׳ חבילי קש וחבילי עצים כלתנן בנגעים ׳ י״כ‬
‫•אמי הין‪ .‬והתניא ד ר ׳ ס ב ר‬
‫דבגופיה נמי ממתין לדבר הרשות דומיא דהכא כיון דאשכחן‬
‫מותר באשתו‪,‬‬
‫המוחלט‬
‫מ״ה( לרבי יהורה‪:‬‬
‫לבמימאה לגופיה ממתינין לו לדבר הרשות כ״ש דממתינין לו לדבר‬
‫יתניא וישב מחוץ לאהלו‬
‫ש ב ע ת י מ י ם ש י ה א כ מ נ ו ד ה דבר הרשות איכא בינ״הו‪ .‬לרבי יהורה סבר חילוש הוא‬
‫מצוה כגון חתן וברגל‪ :‬משמעוה דורשין‪ .‬למר לריש מהאי קרא‬
‫ואין ללמול הימנה שאר המתנות ומביוס הראות בו לא‬
‫בתשמיש‬
‫ואסור‬
‫וכאבל‬
‫ומר דריש מהאי קרא‪ :‬דבר הרשוה איכא בינייהו‪ .‬רבי יהודה‬
‫המטה‪ ,‬ו א ץ אהלו אלא‬
‫כגון‬
‫היום‬
‫בקביעת‬
‫הלבר‬
‫לתלוי‬
‫למשמע‬
‫למצוה‬
‫המתנה‬
‫אלא‬
‫משמע‬
‫דמפיק מביום הראות בו ומכאן אמרו חתן ורגל דהיינו מצוה‬
‫א ש ת ו כ ד כ ת י ב ש ו ב ו לכם‬
‫ל א ה ל י כ ם ‪ .‬כ ש ב ע ת י מ י רגל והוא הלין לחתן ורבי סבר לרבות גמי הממנה שאינה מצוה‬
‫ממתיגין לו אבל לדבר הרשות אין ממתינין לו במומאה דגופיה ורבי‬
‫ס פ ר ו ו ל א ב ש ב ע ת י מ י וגמרינן שפיר להמתנה מופינו כל לבר הרשות בבית לא פליגי‬
‫סבר דבדבר רשות נמי ממתינין לו כדאמרי׳ לעיל דרבי יליף מומאה‬
‫ח ל ו ט ו ד ב ר י ר׳‪ .‬ו ר ב י יוסי להא בהליא כתיב ופינו את הבית אלא לבר הרשות לגופיה‬
‫דגופ״ה להמתין לו ממומאה דביתו‪ :‬לא גמרינן‪ .‬דהוי חידוש ומחידוש‬
‫אומר ןז׳ י מ י ספירו ק״ו‬
‫י י מ י ת ל ו ט ו ו א ״ ר חייא[ איכא בינייהו ואין נראה לפרש שאר לברי רשות כגון חבילי קש‬
‫לא ילפינן דכל היכא דאיכא חידוש אין לך דבר בו אלא חידושו‪:‬‬
‫דנתי ל פ נ י ר׳ ל י מ ד ת נ ו ופליגי בבתים ! ללרבי יהולה לאמר תילוש הוא לא ילפינן‪:‬‬
‫‪ ( 6‬לקמן טו‪ ,:‬ב ( !חושפת׳‬
‫נגעים פ״חן‪ ,‬ג ( ןזבחים ז‪:‬‬
‫יד‪ :‬מנתות ננ‪ ,[:‬ד ( נגעים‬
‫מ״נ‬
‫פ״ג‬
‫לד‪,[:‬‬
‫]נכויות‬
‫ה ( ]כדאיתא נדה יט‪:‬ן‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א(‬
‫דיה‬
‫תוכי‬
‫כו׳‬
‫ה״ג‬
‫ואגנ שננתכ בפרק בתרא‬
‫ואחרי טהרתו‪ .‬נ״נ פירוש‬
‫להאי קרא דיחזקאל שנעת‬
‫ימים יספרו לו מיירי אס‬
‫כדמזכח‬
‫נצטרע‬
‫כתרא‬
‫ט״ו‬
‫יף‬
‫נסרק‬
‫מסרש״י‬
‫והתוס׳ נהדיא לשס מ״מ‬
‫לא היה צריך להאי דמוישב‬
‫מחוץ לאהלו‬
‫דריש‬
‫גרידא‬
‫ימי ספירי ולא ימי חלוטו‬
‫אלא אננ דמייתי להאי קרא‬
‫נתרא‬
‫נפי‬
‫כאן‪:‬‬
‫כתנוהי‬
‫) ב ( ר״ה מאי כו׳ מדכתינ‬
‫ניה לי‪.‬‬
‫נ״נ‬
‫דלרשינן‬
‫לו‬
‫נספרי‬
‫עיין‬
‫ימי‬
‫משמע‬
‫ססירו ולא ימי חליטו‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫גם׳‬
‫א[‬
‫צריך‬
‫אומר‬
‫רני‬
‫כוי‪.‬‬
‫לנסמוך‬
‫נ״נ‬
‫אינו‬
‫יתימה‬
‫אלינא‬
‫קאמרינן‬
‫דרנא ורני אומר איצטריך‬
‫יכו׳ וא״כ מאי איני צריך‬
‫דקאמר‬
‫דטונת‬
‫וצע״ג‬
‫הנא‬
‫הנרייתא‬
‫וי״ל‬
‫דא״צ‬
‫לקרא לדנר מצוה וה״ל רק‬
‫ללנר‬
‫לכתונ‬
‫לגופיה וכ״ש‬
‫לגופיה‬
‫הרשות‬
‫ללנר מציה‬
‫כמילתא‬
‫והוי‬
‫ראתיא נק״ו טרח וכתנ לה‬
‫וכמ״ש‬
‫קרא‬
‫הסמוך‬
‫נר״ה‬
‫תוס׳‬
‫נלף‬
‫נסקא‬
‫ליה‬
‫וכו׳ יעוש״ה ועפ״ז מיושנ‬
‫מה‬
‫מהרש״א שס‬
‫שתמה‬
‫על לכליהם כנלע״ל וליק‬
‫היטנ‪:‬‬
‫נ[‬
‫תופי ל״ה יש‬
‫יום שאי אתה רואה נו‪ .‬עי׳‬
‫על רנריהס נמשנה למלך‬
‫ס״ז‬
‫יי״ט הלכה‬
‫מהלכות‬
‫ט״ז‪ :‬ג[ דייה לנר הרשות‬
‫דלר׳‬
‫נו׳‬
‫איכא‬
‫בינייהו‬
‫יהולה‬
‫לאמר חידיש‬
‫הוא‬
‫לא ילפינן‪ .‬עיין קרנן אהרן‬
‫פ׳ תזריע לף קל״ת‪:‬‬
‫הגהות מהר״י‬
‫לנדא‬
‫ב‬
‫א[‬
‫גט׳ רני יהורה אומר‬
‫שנעת ימיס יספרו לו‪ .‬רני‬
‫אימר‬
‫הוא‬
‫וק‬
‫נתורת‬
‫נהניס ועיין נמס׳ חילי! לף‬
‫קמא ע״א ולו״ק‪:‬‬
‫) פ‬
‫ג‬
‫רבעו‬
‫לא‬
‫יותם‬
‫לצוזיהו אלא‬
‫בימי‬
‫ח ל ו ט ד ל א ג ל י ביה‬
‫הית‬
‫ח ל ו ט ו ‪ ,‬א מ ר ל ו א ף אני‬
‫רחמנא‬
‫ר ו א ה ו י ש יום ש א י אתה‬
‫וצוה‬
‫הכהן‬
‫ופנו את‬
‫דהא‬
‫איסורא ש ר י ‪.‬‬
‫רואה‪,‬‬
‫תבית‪ ,‬אם‬
‫מכאן‬
‫א ו מ ר כ ן כי כ מ י‬
‫למימרא‬
‫אמרו חתן‬
‫ממתינין ל ו‬
‫דבדיבורא‬
‫חלוטו‬
‫דכהן‬
‫ש נ ו ל ד ל ו נגע‬
‫לפנות את‬
‫כליו‬
‫מותר הוא‬
‫תליא‬
‫מילתא‪.‬‬
‫נותנין ל ו‬
‫שהוא ד ב ר‬
‫ואינו‬
‫דכחיב‬
‫שבעת ימי‬
‫הרשות קל‬
‫אסור‬
‫בתשמיש‬
‫וביום‬
‫המשתה‬
‫וחומר‬
‫דהא‬
‫המטה אלא‬
‫בימי‬
‫הראוח ב ו כ ש ר חי‬
‫ולאיצטליתו‬
‫שממתינין ל ו‬
‫כימי‬
‫ספרו ולא‬
‫יטמא‪ .‬ומה ה״ל‬
‫ולכסותו‪ ,‬ו כ ן‬
‫חתונתו‬
‫אמרינן קל‬
‫ברגל‬
‫ובימי‬
‫וביום‪,‬‬
‫וחומר‪ ,‬אלא‬
‫לימא‬
‫נוחנין ל ו ב ל י מ י‬
‫הרגל‬
‫שמצוה‬
‫בימי‬
‫ובהראות בו‪.‬‬
‫הרגל‪,‬‬
‫ספרו‬
‫וביום‬
‫ד ב ר י ר׳‪ .‬ר׳‬
‫ל ש מ ו ח בהן‪ .‬ור׳‬
‫יהוד׳‬
‫דגלי‬
‫איסורא‬
‫רחמנא ביה‬
‫אסיר‪,‬‬
‫י ט מ א למד‪ ,‬ל י ‪ ,‬א ל א י ש יום‬
‫יוסי‬
‫מןוןצוה‬
‫אומר‬
‫אינו‬
‫אבל‬
‫שאתה‬
‫צריך הרי הוא‬
‫)ב(!הןכהן לא‬
‫גמרי׳‬
‫דחדוש‬
‫אומר‬
‫הוא‬
‫מוסף רש״י‬
‫נותנין‬
‫לו‬
‫ז׳‬
‫ימי‬
‫המשתה‪ .‬שלא ילאה כהן‬
‫את הנגע‪ ,‬לכל כמה ללא‬
‫חזי ליה כהן ולא מטמא ליה‬
‫לא הוי טמא‪ ,‬לנכהן תלא‬
‫רחמנא ! ב כ ו ר ו ת לד ••‪.‬‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א(‬
‫פי״נ‪,‬‬
‫שמחות‬
‫ב ( ]נהרא״ש וננ״י איתא‬
‫ואמרי לה נוי[‪ ,‬נ ( ]וע״ע‬
‫תוספות מנחות נא‪ :‬ל״ה‬
‫ר״ו ותוספות סנהלרין יל‪.‬‬
‫ד״הור״ש[‪,‬ד(]נדאיתאריש‬
‫חגיגה[‪ ,‬ה( ]וכ״כ תוספות‬
‫מגילה כ‪ .‬ונסגהררין לד‪:‬‬
‫בל״ה לכתי׳ ונזנמיס קיז‪.‬‬
‫ל״ה והמורה[‪ ,‬ו ( ןנגמ׳ שם‬
‫לא מייתי שוס קרא ערש״י‬
‫שם ותוספות[‪ ,‬ז( וקיימא‬
‫פירנא ללעיל למגופי׳‬
‫ואיצטריך וניוס הראות והא‬
‫אית ליה לאניי משמעות כו׳‬
‫על לא לריש ומופינו הוי‬
‫לדש ליה נמי שפיר ע״כ‬
‫נרא׳ לי כצ״ל וכ״ה נחילופי‬
‫גרסאות‪ ,‬ת( ]וע״ע תוס׳‬
‫סנהדרין כז‪ .‬ל״ה אין לך‪,1‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ואם‬
‫‪.1‬‬
‫פרוח‬
‫הצרעת‬
‫בעור‬
‫הצרעת‬
‫את‬
‫הנגע‬
‫לכל‬
‫תפךח‬
‫וכסתה‬
‫כל‬
‫עור‬
‫מ ר א ש ו ועד רגליו‬
‫מ ר א ה עיני הכהן‪:‬‬
‫ויקרא יג י ב‬
‫‪.2‬‬
‫ובא‬
‫א ש ר לו הבית‬
‫והגיד ל כ ה ן לאמיר כנגע‬
‫נ ר א ה לי בבית‪:‬‬
‫ויקרא י ד לה‬
‫גליון הש״ס‬
‫תום' ד״ה נפקא ליה וכוי‬
‫וספר כדיתות איצטריך‬
‫לדרשה אחר־נא‪ .‬יע״ע‬
‫תוס׳ זנחיס דף קיז ע״א‬
‫ל״ה והתורה וככריתות לף‬
‫טו ע״א תיס׳ ל״ה ערות‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫א [ תום' ל״ה להא וכוי‬
‫לרני נמי מודה ל ד יהולה‪.‬‬
‫נ״נ עי׳ נמ״צ פי״ל‬
‫מהלכות טומאת צרעת‬
‫הלכה ל ודוק‪ :‬כ[ ר״ה‬
‫נפקא לי׳ וכו׳ ולפי׳ שפי׳‬
‫לר״י לטעמיה רמצריך‬
‫ופינו נעציס ונאנניס ניחא‪.‬‬
‫נ״נ עיין נמ״ל הנ״ל‪:‬‬
‫נ[ בא״ד נ״ל היינו תחלק‬
‫לין‪ .‬נ״נ נאן הס״ל ואח״נ‬
‫מתחיל הלינור ואניי ונוי‪.‬‬
‫וכ״נ נס׳ שמע שלמה ס׳‬
‫תזריע ועי׳ בקרנן אהרן‬
‫ע׳׳ג‪:‬‬
‫לף קלח ריש‬
‫ד[ כא״ד ומלתא לאתי׳‬
‫מק״ו טרח ונתב לה קרא‪.‬‬
‫נ״נ כוונת דנריהס נמ״ש‬
‫לעיל עה״ג ללא היה צריך‬
‫קרא לוניוס הראית וגי׳‬
‫לנתונ משמעותו ללנר‬
‫מצוה רק הו״ל לפרש להלי׳‬
‫לנר הרשית לגופי׳ ולק״מ‬
‫קו׳ מהרש״א נזה על‬
‫התוס׳ ולו״ק כי משמעות‬
‫קרא לניוס משמע להדי׳‬
‫ללנר מצוה וכמ״ש תוס׳‬
‫לעיל ד״ה לנר הרשות כו׳‪:‬‬
‫הגהות מהר״י‬
‫לנדא‬
‫א[ תום׳ ד״ה נפקא לי׳‬
‫ונו׳ משמע נשהאיסור‬
‫מידוש אין ללמיד ממנו‬
‫קולא‪ .‬צ״ל כשההיתר תידוש‬
‫אין לצמוד ממנו איסור ועי׳‬
‫נתוס׳ סנהדרין כז ע״א‬
‫נד״ה ואין לך יכו׳‪ .‬ועי׳‬
‫תנינא‬
‫ניהודה‬
‫ננודע‬
‫נהשמטות לסי׳ ל״ז נתלק‬
‫מועד קטן‬
‫דהא טצים‪ .‬פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה‪ :‬ורכי אמר אצטריך‪.‬‬
‫כלומר אע״ג ליליף טומאה לגופיה מטומאה ללאו גופיה ללבר הרשות‬
‫מוצוה הכהן אצטריך ביום הראות בו‪ :‬אגל טומאה דגופיה אימא לא‪.‬‬
‫דלא יליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו גופיה לדבר הרשות מוצוה‬
‫הכהן דהוה אמינא חידוש הוא קמ״ל‬
‫וביום הראות דהיינו טומאה דגופיה‬
‫דהא עצים ואבנים בעלמא לא מטמאו והכא‬
‫לממתינין לו לדבר מצוה והואיל‬
‫מטמאו ורבי אמר אצטריך דאי כתב רחמנא‬
‫ואשכתן לממתינין לו לטומאה לגופיה‬
‫וביום הראות בו הוה אמינא לדבר מצוה אין‬
‫מיהא ללבר מצוה אית ליה נמי כח‬
‫לדבר הרשות לא כתב רחמנא וצוה הכהן‬
‫למילף מוצוה הכהן לממתינין לטומאה‬
‫ואי כתב רחמנא וצוה הכהן הוה אמינא הני‬
‫לגופיה ללבר הרשות נמי אף על גב‬
‫אין דלאו טומאח דגופיח אבל טומאח דגופיה‬
‫לחילוש הוא‪ :‬כולה קרא יהירא‪.‬‬
‫כלומר כולה תיבה לביום הראות קרא‬
‫אימא מיחזא חזיא ליח צריכא אמר מר יש‬
‫יתירא‪ :‬מראה טיני הכהן‪ .‬משמע‬
‫יום שאתה רואח בו ויש יום שאי אתה‬
‫ביום שיכול לראות‪ :‬לי ולא לאורי‪.‬‬
‫רואה בו מאי משמע אמר אביי א״כ ליכתוב‬
‫שאין צריך לאור הנר להיינו ביום‬
‫רחמנא ביום מאי וביום שמע מינה יש יום‬
‫ובההוא שעמא נמי ובא הכהן אלמא‬
‫שאתח רואח בו ויש יום שאי אתח רואח בו‬
‫לאין רואין אלא ביום‪ :‬קמ״ל‪ .‬וביום‬
‫רבא אמר כולה קרא יתירא הוא דא״כ‬
‫הראות בו לבו היינו טומאה לגופיה‪:‬‬
‫לכתוב רחמנא ובהראות מאי וביום שמע‬
‫מתני׳ מלקט אדם עצמוח אכיו‬
‫ואמו‪ .‬ומוליכן למקום אחר לקוברן‬
‫מינה יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי‬
‫בקברות אבותס‪ :‬מפני ששמחה היא‬
‫אתה רואה בו ואביי ההוא מיבעי ליה אביום‬
‫לו‪ .‬שקוברן בקברי אבותיו ולא‬
‫ולא בלילה ורבא ביום ולא בלילה מנא ליה‬
‫מצטער במועד‪ :‬ר' יוסי אומר‪ .‬לא‬
‫נפקא ליה ‪ 1‬מלכל מראה עיני הכהן ואביי‬
‫ילקט מפני שאבל הוא לו‪ :‬לא‬
‫נ‬
‫ההוא מיבעי ליה למעוטי סומא באחת‬
‫יערער על מחו‪ .‬אם מת לו מת‬
‫מעיניו ורבא נמי מיבעי ליה להכי אין הכי‬
‫חדש או חדשים קודם המועד‪ .‬לא‬
‫נמי ואלא ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא‬
‫יערער מפרש בגמ׳ כד הדר ספדגא‬
‫במערבא כלומר שלא ישכור ספק‬
‫ליה ‪2‬מכנגע נראה לי בבית לי ולא לאורי‬
‫לחזור על קרוביו לומר בכו עמי כל‬
‫ואביי אי מהתם הוה אמינא הני מילי טומאה‬
‫מרי נפש‪ :‬לא יספידנו‪ .‬שאם מת‬
‫דלאו תופיה אבל טומאה תופיה אפילו‬
‫הרגל‬
‫לו מת בתוך שלשים יום לפני‬
‫לאורו נמי קא משמע לן‪ :‬מתני ‪ ,‬ועוד‬
‫לא ישכור ספק להספידו ושלשים יום‬
‫אמר ר׳ מאיר מלקט אדם עצמות אביו ואמו‬
‫אתרוייהו קאי וטעמא דשלשים יום‬
‫מפני ששמחה היא לו ר׳ יוסי אומר ג אבל‬
‫מפרש בגמ׳‪ :‬גמ׳ הרי הוא מסאכל‬
‫תוא לו ילא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו‬
‫עליהן‪ .‬וקשיא לרבי מאיר דאמר‬
‫מפני ששמחה היא לו‪ :‬אפילו צרורין‬
‫קודם לרגל שלשים יום‪ :‬גמ׳ ורמינתו‬
‫גסדינו‪ .‬שאינו מלקטן ואינו רואה‬
‫ה‬
‫א‬
‫> המלקט עצמות אביו ואמו הרי זת מתאבל‬
‫אותן הרי זה מתאבל כל זמן שלא‬
‫עליהם כל תיום ולערב אין מתאבל עליהן‬
‫נקברו‪ :‬מפגי ששמחח הרגל עליו‪.‬‬
‫כלומר הרבה הוא עוסק בשמחת ואמר רב חםדא י אפילו צרורין לו בסדינו‬
‫אמר אביי אימא מפני ששמחת הרגל עליו‪:‬‬
‫הרגל ואינו מצטער במלקט עצמות‬
‫ולא יערער על מתו‪ :‬מאי לא יערער על‬
‫אביו ואמו‪ :‬יככון עמיה‪) .‬אפילו(‬
‫מתו אמר רב כד חדר םפדנא במערבא‬
‫הט אסור למימר במועל היינו לא‬
‫יעורר על מתו‪ :‬אמר רב )נחמן(‬
‫אמרי יבכון עמיה כל מרירי ליבא‪:‬‬
‫מעשה כוי‪ .‬כלומר שהיו לו מעות‬
‫קודם הרגל שלשים יום‪ :‬מאי שנא‬
‫מזומנין לצורך לעלות לרגל ונתנמן‬
‫שלשים יום אמר רב כהנא ייאמר רב‬
‫אשתו להססרניס ונמנע מלעלות לרגל‪:‬‬
‫יהודת אמר רב מעשת באדם אהד שכינס‬
‫לפי‬
‫ח‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫דד!א עצים ואבנים לא מטמאו‪ .‬ואפייה מממאו כאן עצים ואבנים‬
‫לאו לוקא להא תנן במסכת נגעים < פ י ״ כ מ ״ ה > לרבי יהודה‬
‫אפילו תבילי קש וחבילי תבן וא״כ צריך לומר א [ לרבי נמי מולה לרי‬
‫יהולה וכן משמע מללא מסיק לרבי סבר לה כר׳ שמעון לפליג התם‪:‬‬
‫מאי וביום יש יום שאתה רואה‪.‬‬
‫ע א מיי׳ פ״ט מהלכות‬
‫טומאת צרעת הלכה ו‬
‫סמג עשי! רלד‪:‬‬
‫ע א ב מיי׳ שס הל׳ ה‪:‬‬
‫ע ב ג מיי׳ סי״א מהל׳ אנל‬
‫הלנה ג סמג לאיין עה‬
‫ועשין לרבנן כ טוש״ע י״ל‬
‫סי׳ תג סעיף ל‪:‬‬
‫ע ג ד מיי׳ שס הלבה י ופ״י‬
‫מהלכות י׳׳ט הלכה כל‬
‫סמג לאוין עה טוש״ע א״מ‬
‫סי׳ תקמז סעיף ג וטוש״ע‬
‫י״ל סי׳ שמז סעיף א‪:‬‬
‫ע ד ה ו מיי׳ פי״ו מהל׳‬
‫אנל הלנה ח טור ש״ע‬
‫י״ל סי׳ תג סעיף א‪:‬‬
‫משמע לאביי רר׳ יהולה לריש‬
‫ד״ו וכן פ״ק לסנהלרין ) ל ף י ל ‪ .‬ו ש ס »‬
‫גבי ושופטיך ופ׳ אלו מציאות ) ב ״ מ‬
‫ל ף ם ‪ ( .‬גבי ומצאת וקשה איהו גופיה‬
‫לא לריש וי״ו רואם המר ימיר בפ״ק‬
‫לתמורה ) ל ף ב‪ >:‬ובסוף פרק טרף‬
‫בקלפי)יומא ל ׳ מ ה ‪ ( .‬גבי והאש ושמא‬
‫לריש ליה ללרשה אחרינא מיהו הכא‬
‫קשה טפי כיון לר׳ יהולה לריש וי״ו‬
‫מאי טעמא לא אמר רבא להכא‬
‫נמי לריש וי״ו למה חולק על אביי‬
‫היה לו להזכירה ושמא רבא קאמר‬
‫אפילו לא לריש ר׳ יהולה וי״ו הכא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫להאי לרשה יש ליישבה ‪: 0‬‬
‫נפקא ליה מכנגע נראה לי ולא‬
‫לאורי‪ .‬תימה להא לעיל‬
‫אמר רבא לר׳ יהולה חילוש הוא ולא‬
‫גמרינן מיניה ב[ ולפירוש שפירש לרבי‬
‫יהולה לטעמיה למצריך ופינו בעצים‬
‫ובאבנים ניחא ללענין פינו לוקא‬
‫חילוש ועי״ל כיון ללאורו)א( אינו יכול‬
‫לראות בלא נר א״כ פוסל מטעם‬
‫ראיה יש לנו ללמול הימנו טון‬
‫לחזינן לבעלמא נמי אשכחנא קפילא‬
‫בראיה טפי מעולי רגלים י(ל‪3‬עינן‬
‫שתי עיניס ובעינן נמי שלא יהא יום‬
‫המעונן ותימה להכא משמע לרבא‬
‫ממעט לילה מהאי קרא ובפי אתל‬
‫ושס>‬
‫לל‪:‬‬
‫ל׳‬
‫)סנהלרין‬
‫ליני ממונות‬
‫מייתי קרא וביום הראות בו והיינו‬
‫כאביי)‪ 0‬וי״ל לאורחיה להש״סי( לאתרי‬
‫לרשות הפשוטים יותר ושמא אי לא‬
‫כתב כנגע נראה לי הוה מוקמינן‬
‫וביום הראות למעוטי לילה וכן בפ״ב‬
‫למגילה ) ל ף כ‪ (.‬ולא מוהלין אלא‬
‫ביום לריש התם מביום השמיני ביום‬
‫ולא בלילה ובפי ר׳ אליעזר למילה‬
‫) ש ב ת ק ל ב ‪ .‬ושס> לדש מיניה ביום‬
‫אפילו בשבת ומבן שמונת ימים‬
‫לרשינן ימים ולא לילות ובפ׳י( החובל‬
‫) ‪ 3‬״ ק ל ף פ ז ‪ ( .‬מייתי שבח נעורים‬
‫לאביה מבנעוריה בית אביה ובריש‬
‫פ״ק לקלושין ) ל ף ג‪ >:‬מוקי לה‬
‫בהפרת גלדס לוקא ושבח נעורים‬
‫נפקי מוכי ימכור וגו׳ וכן בפ׳ קמא‬
‫לקלושין <ג‪ :‬י ל ‪ ( .‬מייתי ספר כורתה‬
‫מספר‬
‫ואין לבר אחר כורתה‬
‫מעות לעלות לרגל ובא ספרן ועמד על‬
‫פתח ביתו ונטלתן אשתו ונתנתן לו ונמנע ולא עלת באותה שעה אמרו‬
‫לא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום ושמואל אמר‬
‫לפי‬
‫כריתות ובפרק ןהמביא גטן‬
‫ל ף כ א ‪ ( :‬מפקי לה רבנן מוכתב לה וספר כריתות אצטריך ללרשה אחרינא ומיהו תימה היאך נוכל ליישב הסוגיא לפרק אחל ליני ממונות‬
‫)סנהלרין ל ף לל‪ >:‬אליבא לרבא למייתי לה התם למיגמר לין ביום מנגעים ויבשלמא אי מייתי מוביוס הראות בו מציגו לאוקמי בגמר לין‬
‫אלא כנגע ג[ נראה לי היינו תחילת ל י ן ) ג ( ואביי לאמר אי מהתם הני מילי לטומאה לאו לגופיה ׳(וקיימא פירכא ללעיל למגופיה לאית ליה‬
‫לאביי משמעות לורשין איכא בינייהו למשמע לרבי יהולה לא לריש מוסינו הוה לריש ליה נמי שסיר ואצטריך וביום הראות ע״כ נראה‬
‫לי לה״פ לעיל משמעות לורשין איכא בינייהו רבי סבר לביום הראות אצטריך ללרשה אתרינא לביום ולא בלילה כלסדשית נמי לעיל ורבי‬
‫יהולה סבר לתרוייהו לרשינן ואיצטריך לתד קראי כי היכי לאית ליה לרבי למוסינו ה״א טומאה ללאו גופיה קמ״ל וביום ומביוס ל א‬
‫שמעינן אלא לדבר מצוה קמ״ל ופינו ולפי זה לכ״ע ממתינין ללבר הרשות להא תרוייהו לרשי ופינו כלפרישית י[ ומלתא לאתיא מק״ו טרח וכתב‬
‫לה קרא להיינו לבר מצוה וקשה קצת אליבא לרבי יהולה שמה שיש בחומרא חילוש אין ללמול הימנו קולא לקאמר משום לחיר‪,‬׳ש ה ו א‬
‫להא עצים ואבנים לא מטמאו אין ללמול ממנה אלא לכוותיה אמדנן פרק כל הבשר ) ח ו ל ץ ל׳ ק ח ‪ .‬ושם> בשר בחל‪ :‬שילוש הו׳ ופירש‬
‫רבינו יעקב לאי ת ד ליה כולי יומא בחלבא שד וכי מבשל ליה אסור והחילוש אינו מן האיסור לבהלי הללי אסור והאי לחוליה והאי‬
‫לחוליה שרי להא כלאים נמי כל חלא שרי ובהצטרפות אסיד כלמסיק בפ׳ אלו ע ו ב ד ן ) פ ס ח י ם ל ף מל‪ >:‬א [ משמע כשהאיסור חילוש אין ללמוד‬
‫ממנו קולא מהאי טעמא היה מיישב רבימ יצחק בר אברהם ההיא לעלים זוממין דחידוש הוא‪:‬״( ורמינהו המלקט כוי‪ .‬במס׳ זמחות‬
‫» פ ר ק י כ ע ״ ש ( והוה מצי לשנויי הא מני ר׳ יוסי היא ראמר במשנה אבל הוא לו‪ :‬ולערב אינו מתאבל ואמר רב הסדא‪ .‬בלא לרב חסל‪6‬‬
‫הקשה היטב אלא כך רגילות הש״ס אגב גררא להביא פירוש הברייתא דאפילו צרורין לו בסדינו אינו מתאבל לערב ויש מפרשים לארישא ק מ י‬
‫אפילו צרודן לו בסדינו כמה ימים צדך להתאבל כל זמן שרואה אותן ופי׳ קמא ניחא טפי אנל לא שייך הכא כל כך לפירוש ראשון להא‬
‫מסיפא אינו מתאבל לערב לא מצי להקשות על המשנה כי אס מרישא וצריך לומר דמייתי סיפא אגב גררא והא דרב חסדא אגב גררא לגררא‪:‬‬
‫)גיטין‬
‫‪8‬‬
‫לקא‬
‫ליקוט‬
‫עצמות‬
‫אין‬
‫אומרים‬
‫עליהן‬
‫שנאמר‬
‫העתידים‬
‫אומרים‬
‫דברים‪,‬‬
‫עורר‬
‫עליהן‬
‫רבנן‬
‫לויתן‪.‬‬
‫קינים‬
‫ונהי‪,‬‬
‫ואין‬
‫אומרין‬
‫דקיסר־‬
‫אמרי‬
‫)רבנן(‬
‫]דברי[‬
‫קודם‬
‫לרגל‬
‫שלשים‬
‫יום‪.‬‬
‫עליהן‬
‫קילוסץ‪.‬‬
‫דאמר‬
‫רב‬
‫ברכח‬
‫ולא‬
‫אבלים‬
‫יעורר‬
‫מעשה‬
‫על‬
‫באחד‬
‫ולא‬
‫חנחומי‬
‫מחו‪.‬‬
‫שקכץ‬
‫איזהו‬
‫מעות‬
‫ואלו‬
‫אבלים‪.‬‬
‫עירעור‬
‫לרגל‬
‫בא‬
‫הן‬
‫מזכירו‬
‫ספדן‬
‫ברכת‬
‫בין‬
‫ועמד‬
‫אבלים‬
‫המחים‪.‬‬
‫על‬
‫שאומריח‬
‫הספד‬
‫פתח‬
‫בבית‬
‫מע>פידו‬
‫ביחו‪,‬‬
‫נטלן‬
‫הכנסת‪,‬‬
‫בפני‬
‫ונחנן‬
‫ותנחומי‬
‫עצמו‪.‬‬
‫לו‬
‫תני‬
‫ונמנע‬
‫אבלים‬
‫אשד‬
‫לעלות‬
‫לא‬
‫)א( תוס׳ ל״ה נפקא כו׳‬
‫ועול י״ל טו] רלאורו לא‬
‫אינו אלא מ ש ו ס דאינו‬
‫יכול לראות נלא נר נו׳‬
‫קפידא נראייה כגון עולי‬
‫רגליס‪ ) :‬ב ( בא״ד וי״ל‬
‫ראורתיה רהש״ס נו׳‪ .‬נ״נ‬
‫ונה״ג נתנו התיס׳ נמסנת‬
‫סוכה נלף נל ונרף ל‬
‫ע״ש‪) :‬ג( בא״ד היינו תחלת‬
‫לין הס״ל ואת״כ מה״ל‬
‫ה״א‬
‫ואניי אי מהתס‬
‫הני מילי טומאה דלאו‬
‫דגופי׳ וקשה דלעיל‬
‫משמע דלאס׳׳לפירכא‬
‫למגוסיה דאית ליה לאניי‬
‫נו׳ למשמע לד׳ יהולה‬
‫ללא לריש מוסימ הוה‬
‫לריש ליה נמי שפיר אלא‬
‫דאיצטריך לחבילי קש‬
‫וחבילי עצים לכך ד ר י ש‬
‫וניוס הראות נו׳ למופינו‬
‫ה״א ה ״מ טומאה דלאו‬
‫נו׳ הימנו קולא לקאמר‬
‫הכא חילוש הוא נו׳ ממנה‬
‫אלא דכיותיה דהכי אמרינן‬
‫פ׳ נל הנשר כו׳ ופירש‬
‫רנינו יעקנ דזהו ח י ד ו ש ו‬
‫דאי תרו ליה‪ .‬נ״נ שס נדף‬
‫קת קאמר נסתם לנשר‬
‫נתלנ תילוש הוא ופירש‬
‫נקונטרס לחילושו לשניהם‬
‫מין היתר זה לנלו הה לנלו‬
‫וכשנמערנו נאסרי] ונתיס׳‬
‫הקשו עליו לטעם וה לא‬
‫יתק לנסרק אלי עוכרין‬
‫לף מל ונפי ג׳ מיניס לף‬
‫לח קאמר נהליא לאי] וה‬
‫חידושו להא כלאים נמי הכי‬
‫הוה אלא זהו חילושו לאי‬
‫תרו טי‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫עצים ואכניס בכולי‬
‫דהא‬
‫לא‬
‫עלמא‬
‫מיכימו‬
‫מיטמו‬
‫בנגעים‪,‬‬
‫חדו;״‬
‫הלכך‬
‫הוא ומח‪-‬וישא לא‬
‫גמרינן ו פ ש ו ט ה ו‬
‫ועוד‬
‫מאיר‬
‫מלקט‬
‫ר׳‬
‫אמר‬
‫עצמות‬
‫אדם‬
‫במועד‪.‬‬
‫ואמ‪,‬׳‬
‫ארי‪.‬־‬
‫מכ!‬
‫איאוקמא‬
‫ש ש מ ! י׳ ה ר ג ל עלי‪,‬‬
‫״ ־•‬
‫מ ת א ב י *‪'/‬יהי‪ • ,‬ני־‪ .‬״׳ ו‪.‬‬
‫;‬
‫‪:‬‬
‫הימיח‬
‫‪:‬‬
‫המ־ י ־‬
‫זולתי‬
‫ה מ ל ק ט ״•‪.‬ימות •ו״‪-‬יו י א מ י‬
‫מתאבל‬
‫׳‪•,‬־יהי כיי היום‪,‬‬
‫ו ל ע ר ב אינו ד ת א ב ל צליהן‪.‬‬
‫יב‬
‫אמר‬
‫צרור״‬
‫י‬
‫‪.‬׳‪.‬״וא‬
‫!׳אפילו‬
‫ר״‬
‫־־שלמי‬
‫תני‬
‫‪,‬׳קופ‬
‫י‬
‫‪••:.‬ז‬
‫‪:‬וי•‬
‫יו‬
‫עי״ה‪,‬׳׳ ‪,‬‬
‫?עודם‬
‫‪ :‬ימר‬
‫משום‬
‫ר׳‬
‫יוסי‬
‫אין‬
‫בהן‬
‫מ ש ו ם ל י ק ו ט א ל א אם ] כ ן‬
‫מעבידי‪,‬‬
‫ממלו־‬
‫אותן באפקריסין‬
‫למקרט‪.‬‬
‫׳־־׳‬
‫הירה‬
‫ר׳‬
‫הלי‬
‫מנא‬
‫‪1‬‬
‫לקרוע‬
‫כרי‬
‫אחא‬
‫ליקוט‬
‫עצמות‬
‫!׳להתאר־"[‪,‬‬
‫דאמר‬
‫יש‬
‫בארון‬
‫ש ל עץ‪ ,‬והורה לו‬
‫ל ה ט מ א ו ת ‪ ,‬כר׳ י ו ס י‬
‫שלא‬
‫ראמר‬
‫אץ‬
‫בארון‬
‫ו א פ י ׳ ש ל ע ץ ‪ .‬תני‬
‫שאומרים‬
‫העורר‬
‫לרגל‬
‫והכא‬
‫על‬
‫החקינו‬
‫ליקוט‬
‫בשורה‪.‬‬
‫תני‬
‫לווייתה‬
‫שלא‬
‫עצמות‬
‫אבל‬
‫במועד‪,‬‬
‫יעורר‬
‫כוי‪.‬‬
‫א( צ״ל אמר אניי אימא מפני ונוי‪.‬‬
‫ה‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫משקין בית השלהין פרק ראשון‬
‫מועד קטן‬
‫מםורת הש״ם‬
‫לפי שאין המה משחכח מן הלב שלשים יום‪ .‬כלומר כיון למת אין‬
‫ע ה א מיי׳ פי״א מהלכות דקא עביר בחנם‪ .‬ונראה להלכה כרב באיסורי״( ואפילו לשמואל‬
‫אבל הלכה ו‪:‬‬
‫משתכח מן הלנ שלשים יום אס משפילו פחות משלשים יום לפני‬
‫י״ל ללא אסירי אלא ע״י ספלנא אבל הוא עצמו שרי יותר‬
‫ע ו ב ג מיי׳ פ״ח מהל׳‬
‫הרגל אתי למיסםל ברגל לעליין לא שכתו‪ :‬דעביד בחנם‪ .‬מ״ל‬
‫י״ט הלכה ח סמג מתאפק מצערו על ידי צעקה וישמח לאחר זמן‪ :‬אין הופרין כובין‬
‫משוס מעות שזימן לרגל כיון לספק עביל בחנם שפיר למי ומ״ל‬
‫לארן עה טוש״ע א״ח סי׳ וקברות במועד‪ .‬פי׳ בקונטרס לצורך מתים הוא עושה אפילו כשאין‬
‫מקמז סעיף יא‪:‬‬
‫לפי שאין המת משתכח מן הלב‬
‫צריך עתה כלתנן בהמוכר פירות‬
‫ע ז ד מיי׳ שס הלכה ד‪:‬‬
‫שלשים יום בחנם נמי אסור‪:‬‬
‫לתבירו‬
‫מקום‬
‫המוכר‬
‫!‬
‫‪:‬‬
‫ק‬
‫דף‬
‫כ‬
‫״‬
‫כ‬
‫)‬
‫א‬
‫א‬
‫ח‬
‫הלכה‬
‫ע ח ה מיי׳ שם‬
‫לפי >שאין המת משתכח מן הלב שלשים‬
‫טוש״ע שם‪:‬‬
‫מתני׳ אין חופרין כוכין וקברוה‪.‬‬
‫לעשות לו קבר עושה רמבה של‬
‫יום מאי בינייהו איכא בינייהו דקעביד בחנם‪:‬‬
‫לצורך מתים שלרכן לחפור סכין‬
‫ע ט ו מיי׳ ס״ז מהלכות מערה אבל לצורך המת שמת כבר‬
‫נ‬
‫י״ט הלכה טו סמג‬
‫במועד‬
‫וקברות‬
‫כוכין‬
‫הופרין‬
‫אין‬
‫מתני׳‬
‫וקברות לזמנן לצורך מתים שימותו‬
‫לאי] עה טוש״ע שם סעיף מותר אפילו ביו״ט שני למיגז ליה‬
‫ג‬
‫אבל מחנכין את המכין במועד יועושין‬
‫מחנכין‪.‬‬
‫יתירא הוא‪:‬‬
‫דטירחא‬
‫גלימא ולמיגז ליה אסא כלאמר בפ״ק‬
‫נברכת במועד וארון עם חמת בחצר רבי‬
‫מפרש בגמ׳‪ :‬נברכה‪ .‬בריכה של‬
‫‪ E‬ז מיי׳ פ״ז מהלכות י״ט לביצה <דף ו ‪ .‬ו ש ם ( כ״ש חול המועל‬
‫הלכה נח ופ״י מהלכות‬
‫כובסין ולית ביה טירחא כולי האי‪:‬‬
‫אישות הלכה יי סמג לאדן ואע״פ שיש לחלק לחול המועל יתודת אוםר אלא אם בן יש עמו נסרים‪:‬‬
‫וארון טם המה בחצר‪ .‬שהמת שם‬
‫שס טוש״ע שס סי׳ תקמו לאורייתא ויו״ט שני לרבנן כמו יו׳׳ט‬
‫גמ ‪,‬מאי כוכין ומאי קברות אמר רב יחודח‬
‫מותר לעשות ארון ולנסר הנסרים‬
‫סעיף א ב וטיש״ע אה״ע שני לעצרת ויו״ט שני לשביעי של‬
‫כוכין בחפירת וקברות בבנק תניא נמי תכי‬
‫סי׳ ס י סעיף ו‪:‬‬
‫מתחילה לצורך הארון ולעשותו כולו‬
‫פ א ח מיי׳ ס״ז מהלכות פסת ושמיני עצרת אין נראה דבכל‬
‫אלו חן כוכין ואלו תן קברות כוכין בחפירח‬
‫אבל לא בתצר אתרת שלא יאמרו‬
‫י״ט הלכה כ טוש״ע יום שני קאמר בביצה ועוד כל ענין‬
‫וקברות בבני ‪ :‬אבל מחנכין את חכוכין‪:‬‬
‫שם א״ח סעיף ה‪:‬‬
‫מלאכה אחרת היא‪ :‬ר׳ יהודה אוסר‪.‬‬
‫מלאכה חמיר טפי י׳׳ט שני מחול‬
‫פ ב ט י מיי׳ פ״ז מהל׳‬
‫כיצד מחנכיןאמר רב יהודח ה שאם חיח‬
‫להביא עצים ולעשותן נסרים לצורך‬
‫י״ט הלכה ה טור המועד וכמו שפירש בקונטרס דאיירי‬
‫ארוך מקצרו במתניתא תנא נ> מאריך בו‬
‫הארון אא״כ היו ממסרים בתתילה‬
‫ש״ע שם סי׳ תקמא סעיף בחופר מחיים כך פר״ח אבל לאחר‬
‫ה‪:‬‬
‫קודם י״מ‪ :‬גמ׳ גיהא ובר גיהא‪.‬‬
‫מיתה ש ד והא דתנינן כוכין וקברות‬
‫ומרחיב בו‪ :‬ועושין נברכת כו׳‪ :‬מאי‬
‫‪ 6‬ג כ מיי׳ שם סייח הלכה‬
‫<א( בריכה גדולה שעושין בחצר שיכנסו‬
‫אסילו בלא מת וארון דוקא עם‬
‫נברכת אמר רב יהודה זו בקיע והתניא‬
‫יג טוש״ע שס סעיף ‪: 3‬‬
‫בו כל השופכים בקיע בר גיהא‬
‫פ ד ל מיי׳ שס פ״ז הלכה המת שמא כשסופר הוא רגיל לתפור‬
‫הנברכת ותבקיע אמר אביי ואיתימא רב‬
‫בריכה קמנה שעושין סמוך לגדולה‬
‫טז ופ״י מהל׳ אישות בבית והוי הכירא לצדן למת נראה‬
‫הלכה יד טוש״ע אה״ע סי׳‬
‫כהנא ניהא ובר גיהא‪ :‬וארון עם תמת‬
‫כדי שיכנסו המיס היוצאין מן‬
‫לי והא ללא ש ד הכא לר׳ יהולה‬
‫סב סעיף נ ‪:‬‬
‫כל‬
‫־עושין‬
‫רבנן‬
‫דתנו‬
‫להא‬
‫תנינא‬
‫בחצר‪:‬‬
‫הגדולה לקמנה שהיא מליאה ונכנסין‬
‫אלא מנסרים המנוסדס מערב יו״ט‬
‫צורכי חמת גוזזין לו שערו ומכבםין לו כסותו‬
‫לקמנה‪ :‬וארון עם המס בחצר‪.‬‬
‫והתם ש ד למיגז ליה גלימא ואסא‬
‫רבינו חננאל‬
‫כלומר כשמת בחצר )שסיר דמי(‬
‫ועושין לו ארון מנםרין המנוםרין מערב יו״ט‬
‫שמא נסרים יכולים למצוא מנוסריס‬
‫למוכחא מילתא ללצורך המת עבירא‬
‫] מ ת נ י [ אין חופרין כובין הרבה אבל גלימא ואסא לא ימצא רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מביאין‬
‫פי׳‬
‫במועד‪.‬‬
‫וקברות‬
‫מצי למיעבל ארון ובאותה חצר‪:‬‬
‫ל ה ק ב ר ב ה ן ל א ח ר ה ר ג ל ‪ .‬עשויים או שמא בנסירת נסרים יש עצים ומנסרן בצינעא בתוך ביתו‪ :‬מתני‬
‫מנסרין המנוסרין‪ .‬יש עמו נסרין‬
‫תניא‪ ,‬ה ן ה ן כ ו כ י ן ה ן הן קול ופירשום גלול ד״מ לאין חוסרין‬
‫ג״אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא‬
‫מתוקנין מערב המועל למורת גלול‬
‫ק ב ר ו ת ‪ ,‬א ל א ש ה כ ו כ י ן מייד אפילו לאתר מיתה לומיא‬
‫בחפירה והקברות כבנין‪.‬‬
‫אלמנות ולא מייבמין מפני ששמחת תיא‬
‫במועל‪ :‬מתני׳ מפני‬
‫לעשותן‬
‫לממנכין למשמע לאתר מיתה למפרש‬
‫ומחנכין את‬
‫הכוכין‪.‬ר כ י רצ בד בגמ׳ שאס היה ארוך מקצרו ומחיים לו אבל מהזיר הוא את גרושתו ח ועושת‬
‫ששמחה היא לו‪ .‬מפרש בגמ׳‪:‬‬
‫אותן‪ ,‬א מ‬
‫מחנכין‬
‫אשה תכשיטיה במועד רבי יהודה אומר לא‬
‫מחזיר גרישחו‪ .‬לאינה שמחה כל כך‪:‬‬
‫י ה ו ד ה אם היה א ר ו ך אין רגילות לשנותו כי אינו יולע מי‬
‫תנא‬
‫במתניתא‬
‫מקצרו‪,‬‬
‫ועושה אשה חפשיטיה‪ .‬הני תכשימין‬
‫תםוד מפני שניוול הוא לה י>טההדיוט תופר‬
‫מ א ר י ך ו מ ר ח י ב ב ו ‪ .‬ועושין ישים בו ויש לפרש שעושה לצורכו‬
‫דקא מפרש בגמ׳י(‪ :‬לא הסוד‪ .‬בסיל‬
‫נ ב ר כ ת ב מ ו ע ד ‪ .‬מ א י או לצורך אחר וכמו שפירש שהיו כדרכו י והאומן מכליב כומםרגין את המטות‬
‫מפני שניוול הוא אצלה עכשיו במועל‬
‫נ ב ר כ ת ‪ ,‬ג ו ה א ו ב ר ג ו ה א ‪ .‬עושין והא לשרינן בפ״ק לביצה‬
‫רבי יוסי אומר ממתחין‪ :‬גמ׳ וכי שמחה‬
‫פ י ׳ ]מחמצן ונדיין דפרק‬
‫ומצטערת‪:‬‬
‫בסיל‬
‫תסול‬
‫שהיא‬
‫לא יחפור[‪.‬‬
‫ירושלמי )לף ו ‪ .‬ו ש ם ( למיגז ליה גלימא ואשא היא לו מאי הוי אמר רב יהודה אמר שמואל‬
‫ומסרגין אה המעוה‪ .‬בגמ׳י( מפרש‪:‬‬
‫נ כ ר כ ת זה בקיע ! כ ל ש ה ו א היינו לוקא כלפרישית שלא ימצא‬
‫ת ו ש ב נקרא ב ק י ע [ ‪ .‬ועושין גלימא ואשא עשוי מערב יו״ט אבל וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא‬
‫גמ׳ מאי הוי‪ .‬וכי שמחה אסורה‬
‫אדון עם המת בחצר‪ .‬פי׳‬
‫ואמרי לה אמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ חנינא‬
‫בירימ‪ :‬דאין מערגין שמחה בשמחה‪.‬‬
‫ש א ם י ע ש ו ה א ר ו ן ב ת ו ץ כוכין וקברות ימצא הרבה שהיו‬
‫ל‬
‫ר‬
‫מות‬
‫י א מ ר ו כ ל העם‬
‫רבה‬
‫בשמחה‬
‫שמחה‬
‫מערכין‬
‫שאין‬
‫לפי‬
‫כלומר בעינן ללישמח בשמחת מועל‬
‫רגילים לחפור מחיים ומהאי טעמא‬
‫שאינן‬
‫במוער‪,‬‬
‫לעשות‬
‫לחוליה‪ :‬מפני הטורח‪ .‬לימרח לצורך‬
‫י ו ד ע י ן ש מ ת ל ו מת‪ .‬יכול להיות מותר בזמן הזה לפי שאין בר ]רב[ הונא אמר מפני שמנית שמחת חרגל‬
‫נישואין וטירחא במועל אסור‪ :‬משום‬
‫כדתניא עושין כ ל צרכי‬
‫ועוסק בשמהת אשתו אמר ליה אביי לרב‬
‫עושין כוכין וקברות מחיים‪:‬‬
‫המת גוזזין ש ע ר ו ומכבםין‬
‫ביטול פריה ורביה‪ .‬לאי שרי נשואין‬
‫א ת כ ס ו ת ו ו ע ו ש י ן ל ו א ר ו ן ועושק נכרכת במועד‪ .‬מימה יוסף הא דרבה בר ]רב[ הונא דרב הוא דאמר‬
‫ביו״ט אין ארם נושא אשה כל השנה‬
‫המנוסרין מעהב‬
‫מנסרין‬
‫ה‬
‫רב דניאל בר קטינא אמר רב ימנין‬
‫במועל‬
‫צריך‬
‫ואמאי‬
‫יום ט ו ב ‪ .‬ר ב ן ש מ ע ו ן בן‬
‫כולה אלא ממתין על המועל שיהא‬
‫‪1‬‬
‫שאין נושאין נשים במועד שנאמר ושמחת‬
‫ג מ ל י א ל א ו מ ר א ף מ ב י א והלא אין מכבשין במועל וי״ל לצורך‬
‫עושה סעולה אחת למועל ולנשואין‪:‬‬
‫ע צ י ם ] ו מ נ ס ר ן [ ב צ י נ ע א כל אותם שהתירו חכמים לכבש‬
‫בחגך בחגך ולא באשתך עולא אמר‬
‫מותרין‬
‫ביתו‪.‬‬
‫]בתוך[‬
‫)לתוך(‬
‫ירושלמי ל א ש נ ו אלא לקמן בפרק בתרא )לף יג‪ (:‬ד״מ‬
‫רבי יצחק נפחא אמר מפני‬
‫‪,‬‬
‫שאינו‬
‫באדם‬
‫כלומר‬
‫מפורסם‪,‬‬
‫תשוב‪,‬‬
‫אינו א ד ם‬
‫א ב ל אם ה ו א א ד ם ח ש ו ב‬
‫לו‬
‫עושין‬
‫אפילו‬
‫ארון‬
‫] ב ש ו ק [ ‪ .‬כ ד ד מ ך ר׳ חנינה‪,‬‬
‫חברין‬
‫ארון‬
‫דרבנן‬
‫ליה‬
‫עבדו‬
‫בשוק‪ .‬והכל מודים‬
‫ש ל א י ק ו ץ ארזים‪ ,‬ו ד כ ו ו ת ה‬
‫ל א י ח צ ו ב ל ו אבנים‪ ,‬ואם‬
‫היו חצובוח פלוגחא‬
‫דרי‬
‫ן י ה ו ד ה [ ורבנן‪ .‬מ ת נ י ׳ אץ‬
‫נושאין נשים במועד כוי‪.‬‬
‫מ א י ט ע מ א ‪ ,‬א מ ר ר ׳ חנינה‬
‫מפני‬
‫שמחת‬
‫שמערבין‬
‫הרגל‬
‫ב ש מ ת ת אשתו‪ .‬רב‬
‫אמר‬
‫שנאמר‬
‫משום‬
‫בחגך‬
‫ושמחת‬
‫באשחך‪.‬‬
‫הטורח‪.‬‬
‫אומר‬
‫ולא‬
‫עולא אמר מפני‬
‫יצחק‬
‫ר׳‬
‫משום‬
‫נפחא‬
‫ב י ט ו ל פהיה‬
‫ו ר כ י ה ‪ ,‬ש א ם אתה מ ח י ר ו‬
‫במועד‬
‫להכניסה‬
‫אף‬
‫מעבירה הוא ב כ ל השנה‬
‫שלא‬
‫כולה‬
‫ממלאכתו‬
‫ונמצא‬
‫ומכניסה‬
‫מבטל כל‬
‫שנה‪ .‬ומותבינן‪ ,‬כ ל‬
‫יבטל‬
‫ברגל‬
‫אותה‬
‫לרחוץ את המת ותכריכין‪:‬‬
‫וארון עם המת בחצר‪ .‬אמדנן‬
‫מפני חטורח‬
‫ביטול פרית‬
‫ורבית‬
‫מיתיבי כל אלו‬
‫שאמרו‬
‫אםורין‬
‫לישא‬
‫במועד‬
‫מותריז‬
‫בירושלמי אמר רבי מנא‬
‫הלא לאמר במת שאינו מפורשם אבל במת שמפורשס עושין לו ארון אפילו בשוק כהלא לרבי חנינא חברייהו לרבנן למך בחול המועל‬
‫עבדי ליה ארון בשוקא ונראה לללילן שיש קהלות מועטין חשבינן להו מפורשם לכולהו מתים‪ :‬גיהא ובר נ״הא‪ .‬פי׳ ל״ח מחמצן‬
‫ונדיין דפרק לא יחפור ) כ ״ כ רף יכן‪ (.‬וליתא דהתס תנן מרחיקין את הנברכת שלשה טפחים וקאמדנן בגמ׳ לא שנו אלא מן החמצן אבל‬
‫מן הנדיין ארבע אמות ובתוספתאיי( תני מרחיקין את הנכרכת ואת הבקיעה שלשה טפחים‪ :‬ומנסרן בצנעא‪ .‬ואסור בפרהסיא ויש‬
‫ליתן טעם דלא דמי לההיא ‪1‬שכמ דף ק מ ו ‪ ( :‬דכל שאסרו חכמים משוס מראית העין כו׳ ודמי טפי לההיא דפ׳ אע״פ ) כ ת ו ב ו ת ס‪ .‬ושס> צינור‬
‫סעלו בו קשקשים כוי‪ :‬אבל מהזיר גרושתו‪ .‬בירושלמי הלא דתימא מהנישואין פירוש גרשה אחר נישואין והחזיר אבל לא מן האירושין‪:‬‬
‫לפי שאין מערכין שמהה בשמהה‪ .‬גזירת הכתוב כלרריש לקמן מקרא לשלמה ובירושלמי לריש מלכתיב מלא שבוע זאת וטעם נראה‬
‫קצת לכמו שאין עושין מצות חבילות ( לבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחח ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהיה לבו פגר‬
‫עיקר לרשה הוא ולא אשמכחא כלאמרינן פ״ק לחגיגה <ל׳ ח ‪ :‬ושס> ורב אשי האי בחגך מאי לריש‬
‫בשמחה‪ :‬בהגך ולא באשתך‪.‬‬
‫ביה‪ :‬מפני הטורה‪ .‬ומתניתין הכי סי׳ מפני ששמחה היא לו וטורח בה יותר מלאי‪ :‬מפני ביטול פריה ודביה‪ .‬ומתני׳ ה״פ‬
‫מפני ששמחה היא לו ומשהה אותה ברצון על הרגל שיהא שמח או שיהיה פנוי והא לקתני אבל מחזיר גרושתו שאין שמחה לו ולא שייך‬
‫עירוב)י( בשמחה ולא מניח שמחת הרגל וגס אין טורת בה וגס ביטול פריה ורביה אין כאן שהיה לו אשה כבר ושתמא למילתא יש לו בנים‬
‫וגם אין רגיל לשהות לבר זה על הרגל ושעורת ברית מילה מותר לעשות בחול המועל לליכא שמתה כלאמדנן פ׳ קמא לכתובות )ל׳ מ‪(.‬‬
‫ללא מברכין שהשמחה במעונו משום לאית ליה צערא לינוקא אי נמי כיון שזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה אבל שעולת פליון הבן צריך‬
‫עיון אם מותר לעשות במועל ואין לומר הא זמנה קבוע תינח בזמנה שלא בזמנה היאך יהא מותר ונראה לי לקיימא לן כרב אשי ללריש‬
‫בחגיגה בפ״ק )ל׳ ח ‪ :‬ושם( בחגך ולא באשתך ואינו אשור לערב שמחה בשמחה ועי״ל ללא חשיבי שמחה בשמחה כי אס שעולת נישואין לבל‪:‬‬
‫אלו‬
‫׳שאמרו‪ ,‬כ ג ו ן ב ת ו ל ו ת א ל מ נ ו ת כ ר ‪ ,‬א ס ו ר ו ת ל י ש א ב מ ו ע ד ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪s‬‬
‫איבעי‬
‫א ( ן ברכות נח‪:‬‬
‫!תוספתא‬
‫ב(‬
‫ע״ש[‪,‬‬
‫ח״א[‪,‬‬
‫ג ( !לקמן יח‪ ,1:‬ד ( ]לקמן יג‪.‬‬
‫פסחים נה‪:‬ן‪ ,‬ה( חגיגה מ‪,:‬‬
‫ו ( ולקמן ט‪ ,[:‬ז ( ולקמן י‪.‬ן‪,‬‬
‫י ז ( ןכלאיתא בכורות מט‪:‬ן‪,‬‬
‫נ ו ( ןזב׳׳כ פ״אן‪ ,‬י( ןכרטת‬
‫מט‪,[.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ושמחת‬
‫‪.1‬‬
‫ובנך‬
‫בחגך‬
‫ובתך‬
‫אתה‬
‫ועבדך‬
‫ואמתך‬
‫ודליי‬
‫וחגר‬
‫והיתום‬
‫והאלמנה‬
‫אשר‬
‫דברים ט ז יד‬
‫בשעריף‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( דשי" דייה גיהא ובר‬
‫גיהא גברכת בריכה גדולה‬
‫שעושין כו׳‬
‫היוצאין‬
‫מן‬
‫הגדולה כשהיא מליאה כו׳‬
‫כצ״ל ותיבת לקטנה נמחק‪:‬‬
‫)כ( תום׳ דייה מפני ביטול‬
‫כו׳ ולא שייך עירוב שמחה‬
‫בשמחה ולא‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫תופי דייה בהגך כוי עיקר‬
‫דרשה כוי‪ .‬ועי׳ כתובות‬
‫דף מז ע״א מוס׳ ל״ה‬
‫דמסר‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫ההדיוט‪ .‬שאינו אומן בכך‬
‫מסורת הש״ס‬
‫א ( ]שבת ‪ .5‬ערכי! ו‪ .‬ע״ש‬
‫מנחות קז‪ [.‬מדות סייד מ״ו‪,‬‬
‫פ ( ]שגת צ‪ .‬ע״ש[‪ ,‬ג ( שבת‬
‫ל‪ .‬סנהדרין קז‪,:‬י(שנמלג‪,:‬‬
‫ה ( ]מלטס א מ[‪ ,‬ז ( במ״א‬
‫לימא‬
‫ובקשה‪,‬‬
‫‪(t‬‬
‫]עי׳‬
‫תוספות שנת צ‪ .‬ל״ה מכליא‬
‫מועד קטן‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון‬
‫‪u‬‬
‫•‬
‫מוהרי! לישא ערב הרגל‪ .‬כלומר מותר לכתחלה ואע״ג לשבעת ימים של סעודה יהיו ברגל‪ :‬עיקר שמחה‪ .‬לנישואין חל יומא ובשאר‬
‫יומי לא חשיב מערב שמחה בשמחה‪ :‬עיקר טירחא‪ .‬לנישואין ביום ראשון לנישואין‪ :‬לחד יומא לא משהו אינשי‪ .‬כלומר כיון שאינו יכול‬
‫להתחיל אלא בערב הרגל אין ממתינין על הרגל דדלמא מתרמי מלתא דלא מצי מתחיל בערב הרגל ולא מתחיל כל הרגל‪ :‬ועביד זי‪.‬‬
‫יומי שמחה להכא ולהכא לחנוכת הבית ולרגל‪ :‬ודלמא מעטר לא נטרינן‪ .‬נישואין על הרגל כי היכי ללא נטר שלמה אבל אי מתרמי‬
‫ליה עביד‪ :‬אי הכי‪ .‬דהיכא דאי‬
‫ומוס׳ מנתות קז‪ .‬ל״ה כליא איקרי ליה עביד איבעי ליה לשיורי‬
‫ובערכין ו‪ .‬ל״ה כגון[‪,‬‬
‫בבנין עד הרגל כי היכי דליתרמי‬
‫ליה תנוכת הבית ברגל‪ :‬אמה כליא‬
‫עורג‪ .‬הגג כלה ומקצר למעלה‬
‫תורה אור השלם עד כאמה ומתפין אותו שם בברזל‬
‫‪ .1‬ו ״ ע ש ש ל מ ה ב ע ת ובמסמרים כדי שלא ישבו העורבים‬
‫וכל‬
‫ה ה י א א ת הרוג‬
‫י ש ר א ל ע מ ו ק ה ל ג ד ו ל עליו זהו לא חשיב כבנין‪ :‬ודלמא‬
‫מ ל ב ו א ח מ ת ע ד נ ח ל אמה כליא עורג נמי צורך גגין הוא‪.‬‬
‫מ צ י י ב ל פ נ י י ן א ל ה י נ ו להכי לא שייריה‪ .‬אלא כל היכא‬
‫ושבעת‬
‫ןמים‬
‫שבעת‬
‫דאיתרמי ליה לנישואין ברגל לא‬
‫יביים א ר ב ע ה ע ש ר יום‪:‬‬
‫מ ל כ י ם א ה סה ידעינן מנלן דלא עבדינן‪ :‬שמע מינה‬
‫‪ .2‬ויהי ה מ ק ר י ב ביום‬
‫הני לחוד‪ .‬דלא מצי למיעבד ליה‬
‫קרבנו‬
‫את‬
‫הראשון‬
‫נ ח ש ו ן ב ן ע מ י נ ך ב ל מ ט ה ביחד אפילו מתרמי‪ :‬לא עשו ישראל‬
‫יהודה‪:‬‬
‫ב מ ד ב ר ז י ב יום כפורים‪ .‬לסי ששבעה ימים‬
‫‪ .3‬ב י ו ם ה ש ב י ע י נ ש י א‬
‫ל ב נ י א פ ר י ם א ל י ש מ ע ב ן שלפני סוכות כל יום עשו שמחה‬
‫ב מ ד ב ר ז מ ח ומשתה דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא‬
‫עמיהוד‪:‬‬
‫‪ .4‬ב י ו ם ע ש ת י ע ש ר י ו ם אמ החג שבעת ימים ושבעת ימים‬
‫נשיא לבני א ש ר פגעיאל‬
‫ב ן ע כ ך ן ‪ :‬ב מ ד ב ר ו ע ב ארבעה עשר יום‪ :‬וקרבן יחיד‪ .‬של‬
‫‪ .5‬ב י ו ם ש נ י ם ע ש ר י ו ם נשיאים‪ :‬דאיסור סקילה‪ .‬דחמור‬
‫נ ש י א ל ב נ י נ פ ת ל י א ח י ך ע מכרת‪ :‬וקרבן צבור‪ .‬דמה שהיו‬
‫ב מ ד ב ר ז עת‬
‫ב ן עינן‪:‬‬
‫‪ .6‬ב י ו ם ה ש מ י נ י ש ל ח מקריבין בימי חנוכת הבית קרבן צבור‬
‫א ת ה ע ם ו י ב ר כ ו א תהוא‪ :‬ההם‪ .‬במשכן דגבוה הוו‬
‫הבית‬
‫בחנוכת‬
‫ה מ ל ך ו י ל כ ו ל א ה ל י ה ם קרבנות‪ :‬הכא‪.‬‬
‫שמחים וטובי ל ב ע ל כ ל‬
‫ה ט ו ב ה א ש ר ע ש ה יי דהדיוט משתה‪ :‬הכא נמי ליעגדו‪.‬‬
‫ל ך ו ד ע ב ד ו ו ל י ש ר א ל קרבנות מיכל לא ליכלו‪ :‬ביום‬
‫עמו‪:‬‬
‫מ ל כ י ם א ח סו השביעי‪ .‬ומשמע לן יום ז׳ היינו‬
‫‪ .7‬ש א ו שערים ר א ש י כ ם‬
‫ו ה נ ש א ו פ ת ח י ע ו ל ם שבת‪ :‬דלמא שביעי לקרבנוה‪ .‬שאם‬
‫הקריב נשיא ששי בערב שבת מקריב‬
‫וןבוא מ ל ך הכבוד‪:‬‬
‫תהלים כ ד ו נשיא שביעי באחד בשבת ומאי‬
‫‪ .8‬ץ א ל ה י ם א ל ת ש ב‬
‫ז כ ר ה שביעי שביעי לקרבן נשיא‪ :‬ביום‬
‫משיחיף‬
‫פני‬
‫עשהי עשר יום‪ .‬האי יום יתירא‬
‫לחסדי ףויד עבדך‪:‬‬
‫כ‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ב‬
‫הימים‬
‫י‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ד‬
‫משמע מה יום רצוף שאין בו הפסק‬
‫‪ .9‬ו ב י ו ם ע ש ר י ם ו ש ל י ש ה‬
‫ל ח ד ש ה ש ב י ע י ש ל ח א ת אף כולהו י״א יום רצוף לליכא הפסק‬
‫ה ע ם ל א ח ל י ה ם ש מ ח י ם בינתיים אפילו בשבת‪ :‬דלמא ימים‬
‫משתה‬
‫עביל‬
‫למשתה‬
‫ו נ ז ו ב י ל ב ע ל ה ט ו ב ה הראויין‪.‬‬
‫לדויד‬
‫אשרעשה ץ‬
‫ו ל י ש ר א ל לאפוקי יום הכפוריס‪ :‬גמר יום יום‬
‫ולשלמה‬
‫ע מ ו ‪ :‬ד ב ר י הימים ב ז י מההם‪ .‬מנשיאיס למשכן לגמרינן‬
‫‪ .10‬פ ל ס מ ע ג ל ר ג ל ך מתרי קראי להוו רצופים אפילו‬
‫ו כ ל ד ר כ י ך יבנו‪:‬‬
‫מ ש ל י ד כ ו בשבת אף משתה לחנוכת הבית הוו‬
‫‪ . 1 1‬א ר ח ח י י ם פ ן ת פ ל ס י״ד רצופים ואפילו ]ביוה״כן‪ :‬כ״ד‬
‫נ ע ו מ ע ג ל ת י ה ל א ת ך ע ‪ :‬רננוה‪ .‬כתיבי בפרשה ה בין רנה‬
‫משלי ה ו‬
‫ותתנה ותפלה ובקשהי(‪ :‬פרשה‬
‫ביום‬
‫נדרים‪:‬‬
‫מסכת‬
‫נדרים‪.‬‬
‫השמיני‪ .‬של חג היינו בעשרים‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ושתים‪ :‬וכהיב וביום עשרים ושלשה‪.‬‬
‫) א ( גשי באמה כליא עורג‪.‬‬
‫נ״ב לשון כלר ומניעת אלמא דבעשריס ושתים ובעשרים‬
‫העורבי׳ מלישג וכן סי׳ ושלשה איפטרו מיניה‪ :‬של צורה‪.‬‬
‫הערוך אלא שכתב דבמקדש‬
‫ראשון לא היה צדך נליא כלומר חכמים‪ :‬פלס מעגל רגלך‪.‬‬
‫עורנ ע״ש והתוס׳ נסרק כלומר שקול מצות ועיין בהן איזו‬
‫ר׳ עקינא כמנו דמוכח כא] מצוה גדולה ועשה הגדולה‪ :‬וכהיב‬
‫שהיה במקדש ראשו! כליא‬
‫ארח חיים פן הפלס‪ .‬דמשמע כל מצוה‬
‫עורב‪:‬‬
‫שתבא לידך עשה אותה בין גדולה בין‬
‫קטנה ואל תניח קטנה מפני הגדולה‪:‬‬
‫מצוה שאפשר לעשוחה עי׳י אחרים‪.‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫גמ׳ דקדושתו קדושת תפלס פלס מעגל רגלך שתעשה‬
‫עולם‪ .‬עיין שנועות דף טז אתה הגדולה וחבריך יעשו קטנה‪:‬‬
‫ע״נ תוס׳ ד״ה קלושתו‪:‬‬
‫ובמצוה‬
‫איבעי ליה למינטר עד ההג‪.‬‬
‫כלי שלא יתבטלו ישראל‬
‫ממלאכתן כל כך‪ :‬איבעי ליה‬
‫לשיורי באמה כליא עורב‪ .‬שלא‬
‫היה צורך הבג ן כ״כ ואע״פ שהוא‬
‫מותרין לישא ערב התל קשיא לכולהו לא‬
‫קשיא למאן דאמר משום שמחה עיקר‬
‫שמחה חד יומא הוא למ״ד משום טירחא‬
‫עיקר טירחא הד יומא הוא למ״ד משום‬
‫ביטול פריה ורביה לחד יומא לא משהי‬
‫מהבנין כלי שלא יביאו הטומאה אין‬
‫איניש נפשיה ודאין מערבין שמחה בשמחה‬
‫זה צורך כל כך וגם בשעת הבנין‬
‫מנלן דכתיב ר ע ש שלמה בעת ההיא את‬
‫בזמן שלא היה השכינה שורה בו‬
‫החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת‬
‫לא היה צורך«‪:‬‬
‫כאן‬
‫עד נחל מצרים ]לפני ה׳ אלהינו[ שבעת ימים‬
‫ושבעת ימים ארבעה עשר יום ואם איתא דמערבין שמחה בשמחה איבעי ליה‬
‫למינטר עד חחג ומיעבד שבעה להכא ולהכא ודלמא מינטר לא נטרינן‬
‫והיכא דאתרמי עבדינן איבעי ליה לשיורי פורתא שיורי בנין בהמ״ק לא‬
‫משיירינן איבעי ליה לשיורי יבאמה <* כליא עורב אמה כליא עורב צורך‬
‫בנין תבית הוא אלא מדמייתר קרא מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעת‬
‫ימים ושבעת ימים למה לי שמע מינה הני לחוד והגי לחוד א״ר פרנך א״ר‬
‫יוחנן אותה שנת לא עשו ישראל את יום תכפורים ותיו דואגים ואומרים‬
‫שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה יצתה בת קול ואמרת להם‬
‫כולכם מזומנין לחיי העולם הבא מאי דרוש אמרו קל וחומר ומת משכן‬
‫שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחת שבת דאיסור םקילה מקדש‬
‫דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויום תכפורים דענוש כרת לא כ״ש‬
‫אלא אמאי היו דואגים התם צורך גבוה תכא צורך תדיוט תכא נמי מיעבד‬
‫ליעבדו מיכל לא ניכלו ולא לישתו אין שמחת בלא אכילת ושתיה ומשכן‬
‫דדחי שבת מנלן אילימא מדכתיב ביום תראשון וביום תשביעי דלמא‬
‫שביעי לקרבנות אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא ביום עשתי עשר‬
‫יום מת יום כולו רצוף אף עשתי עשר כולן רצופין ודלמא ימים הראויין‬
‫כתיב קרא אחרינא ביום שנים עשר יום מת יום כולו רצוף אף שנים‬
‫עשר יום כולן רצופין ודלמא הכא נמי ימים תראויין אם כן תרי קראי למת‬
‫לי ומקדש דדוחה יום הכפורים מנלן אילימא מדכתיב ארבעה עשר יום‬
‫ודלמא ימים הראויין גמר יום יום מהתם יצתה בת קול ואמרה להם כולכם‬
‫מזומנין לחיי חעולם חבא ומגלן דאחיל לתו דתני תחליפא ״ ביום השמיני‬
‫שלח את חעם ויברכו את המלך וילכו לאחליחם שמחים וטובי לב על כל‬
‫הטובה אשר עשה ה׳ לדוד עבדו ולישראל עמו לאהליהם שהלכו ומצאו‬
‫נשיהם בטהרה שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שכל אחד ואחד‬
‫נתעברה אשתו בבן זכר על כל הטובה שיצתה בת קול ואמרה להם‬
‫כולכם מזומנין לחיי העולם הבא לדוד עבדו ולישראל עמו בשלמא‬
‫לישראל עמו דאחיל להו עדן יום הכפורים אלא לדוד עבדו מאי היא אמר‬
‫רב יהודה אמר רב >בשעה שביקש שלמה להכניס ארון למקדש דבקו‬
‫שערים זה לזה אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענח פתח ואמר שאו‬
‫שערים ראשיכם וגו׳ ולא נענה כיון שאמר ה׳ אלהים אל תשב פני‬
‫משיחך זכרה להםדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי‬
‫דוד כשולי קדירח וידעו חכל שמחל לו הקב״ה על אותו עון ר׳ יונתן בן‬
‫עםמיי ״ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי ר׳ שמעון בן יוחי איפטור‬
‫מיניה באורתא לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה אמר להו ולאו איפטריתו‬
‫מיני באורתא אמרו לית למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר‬
‫צריך ליפטר ממנו פעם אחרת שנאמר ביום השמיני שלה את העם ויברכו‬
‫את המלך וכתיב וביום עשרים ושלשת לחדש חשביעי שלח את העם אלא‬
‫מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת‬
‫א״ל לבדיה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביתון דליברכוך אזל‬
‫אשכחינהו דקא רמו קראי אתדדי כתיב פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו‬
‫וכתיב אורח חיים פן תפלס לא קשיא כאן במצוה שאפשר לעשותה ע״י אחרים‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫‪8‬‬
‫‪2‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א ןטוש״ע א״ח סימן תקמו‬
‫סעיף ג‪:1‬‬
‫פ ה ב טוש״ע י״ל סי׳ רמנ‬
‫סעיף טז גהגה״ה‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫באמה‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫ג‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫ב‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫כאן‬
‫כליא‬
‫טבלאות של אמה על אמה‬
‫היו עושי! והן מלין כסכין‬
‫סביבומיהס ומשמרין חלין‬
‫בכולן ומחסין בהן גגו של‬
‫היכל למנוע את העורבים‬
‫וכעי״ז‬
‫מלישב ) ש ב ת צ‪.‬‬
‫מוחות קז‪ .‬ו ע ר כ י ו ו‪.‬ו ל״א‬
‫בליא עורב מונע העורגים‬
‫במו )מהליס מ> לא שכלא‬
‫רממיךיערכיושס(‪.‬דאחיל‬
‫להו ע ו ן יום הכפורים‪.‬‬
‫שאכלו ושתו בתנופת הבית‬
‫כלכתיב‬
‫שבעת‬
‫את המג‬
‫ימים ושבעת ימים‬
‫ל ן ‪ .‬דבקו‬
‫!שבת‬
‫שערים‪ .‬של‬
‫!שם!‬
‫ביס קדשי הקדשים‬
‫ולא היו מגיחין להכניס ארון‬
‫לבית קדשי הקדשים וברכות‬
‫כט‪ .>.‬עשרים‬
‫רננות‪.‬‬
‫וארבע‬
‫נין תפלה תתנה‬
‫ותה איכא כ״ד‬
‫קז‪ 0‬רינה‬
‫)סנהדרין‬
‫תחינה‬
‫תפלה‬
‫כתובים בתפלת שלמה עד‬
‫יש‬
‫כ״ל‪,‬‬
‫כ״ד‬
‫אומרים‬
‫ברכות דתענימ ולא נהירא‬
‫<שבת ל ! ‪.‬‬
‫דוד‪.‬‬
‫שונאי‬
‫משפחת שאול ושמעי וכיוצא‬
‫בו !שם(‪ .‬ע ל אותו עון‪.‬‬
‫דנת שבע )שם(‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫עורב‪.‬‬
‫מוחרין ב ע ר ב הרגל‪ .‬קשיא‬
‫לכולהו‪.‬‬
‫מאן‬
‫ופרקינן‬
‫דאמר משום ש מ ח ה ]עיקר‬
‫חד‬
‫שמחר[‬
‫ו ה ו א יום‬
‫הוא‪,‬‬
‫יומא‬
‫הכלה‬
‫הכנסת‬
‫בערב יום ט ו ב ‪ .‬וכן נמי‬
‫משום‬
‫שאמר‬
‫א( כ ר ׳ א ב א‬
‫טירחא‪,‬‬
‫עלת‬
‫דאמר‬
‫כלתא נפקת טרחוחא‪ .‬מ א ן‬
‫דאמר מ ש ו ם פריה ורביה‪,‬‬
‫יומא‬
‫לחד‬
‫לא‬
‫נפשיה‪.‬‬
‫ומנא‬
‫מערכין‬
‫שמחה‬
‫דכתיב‬
‫משהי‬
‫לן‬
‫ויעש‬
‫דאין‬
‫בשמחה‪,‬‬
‫שלמה‬
‫את‬
‫ח ח ג ו כ ל י ש ר א ל ע מ ו קהל‬
‫גדול מלבוא תמת עד נחל‬
‫מצהים‬
‫אלהינו‬
‫ל פ נ י ה׳‬
‫ש ב ע ת ימים ו ש ב ע ת ימים‬
‫ארבעה‬
‫עשה‬
‫ואסיקנא‪,‬‬
‫מ ד מ י י ת ר קרא‪,‬‬
‫כתיב‬
‫מכדי‬
‫יום‪.‬‬
‫ארבעה‬
‫עשר‬
‫יום‪ ,‬ש ב ע ת ימים ו ש ב ע ת‬
‫ימים ל מ ה ל י ‪ ,‬א ל א ש ״ מ‬
‫ש מ ח ת חינוך ל ב ד ו ש מ ח ת‬
‫החג ל ב ד ‪ .‬א מ ר ר׳ פרנך‬
‫א מ ר ר ׳ י ו ח נ ן אותה ש נ ה‬
‫ל א צ מ ו ביום ה כ י פ ו ר י ם ‪,‬‬
‫דכתיב שמחה ואין ש מ ח ה‬
‫ב ל א אכילה‪ .‬מ א י‬
‫דרוש‪,‬‬
‫וחומר‪ ,‬ומה‬
‫משכן‬
‫קל‬
‫שאין‬
‫עולם‬
‫קדושתו‬
‫דהא‬
‫קדושה‪,‬‬
‫קדושת‬
‫יש‬
‫וקרבן‬
‫אחריו‬
‫הנשיאים‬
‫קרבן יחיד הוא ו ל א קרבן‬
‫צבור‪,‬‬
‫איסור‬
‫ודחי ש ב ת‬
‫סקילה‬
‫בשבת‪,‬‬
‫כדכתיב‬
‫עשתי ע ש ר יום‪,‬‬
‫שהוא‬
‫וחקריבו‬
‫ביום‬
‫)ו(ביום‬
‫ו ב י ו ם ד כ ת ב ק ר א ל מ ה לי‪,‬‬
‫א ל א ל ל מ ד מ ה יום כ ו ל ו‬
‫ר צ ו ף א ף שנים ע ש ר כ ו ל ן‬
‫רצופין‬
‫והשבת‬
‫הקריבו‬
‫בכללן‪.‬‬
‫בהן‬
‫מקדש‬
‫ש ק ד ו ש ת ו ק ד ו ש ת ע ו ל ם ד א י ן א ח ר י ו היתר‪ ,‬ו ק ר ב ן צ ב ו ר ‪ ,‬ויום ה כ י פ ו ר י ם ד א י ס ו ר כ ר ת הוא‪ ,‬ל א כ ל ש כ ן דנ״דחי ליה‪ .‬ו ה י ו ד ו א ג ץ ש מ א נ ת ח י י ב ו כלייה‪ .‬ד א מ ר י ‪ ,‬התם ב מ ש כ ן ל א ד ח ו ש ב ת א ל א כ ה ק ר ב ת ק ר ב נ ו ת ד צ ו ר ך ג ב ו ה‬
‫נינהו א ב ל י ו ם ה כ פ ו ר י ם ד א ס ו ר ב א כ י ל ה ו ש ת י ה ש ה ו א צ ו ר ך ת ד י ו ט ‪ .‬י צ א ת ב ל ק ו ל ו א מ ר ה להם כ ו ל כ ם מ ז י מ נ י ם ל ח י י ה ע ו ל ם ת ב א ש ל א נתכוונתם א ל א ל מ צ ו ה ‪ .‬ו מ נ י י ן ש מ ח ל להם‪ ,‬ש נ א ׳ ביום ה ש מ י נ י ש ל ח א ת העם ו י ב ר כ ו‬
‫א ת ה מ ל ך ו י ל כ ו ל א ה ל י ה ם ‪ ,‬ש ה ל כ ו ו מ צ א ו נ ש י ה ן ט ה ו ר ו ח ‪ .‬ש מ ח י ם ‪ ,‬ש נ ה נ ו מ ז י ו שכינה‪ .‬ו ט ו ב י ל ב ‪ ,‬ש כ ל א ח ד ו א ח ד נ ת ע ב ר ה א ש ת ו זכה‪ .‬ע ל כ ל ה ט ו ב ה א ש ר ע ש ה ה׳ ל ד ו ד ע ב ד ו ‪ ,‬ש ח ו ד י ע ל כ ל ש מ ח ל ל ו ע ו ן ב ת ש ב ע‬
‫ו מ י ת ת א ו ר י ה ‪ ,‬ש ל א נענה ש ל מ ה ב נ ו ב ע ת ש ד ב ק ו ש ע ר י ם זה ב ז ה ו ל א נ פ ת ח ו ש י כ נ ס ה א ר ו ן ‪ ,‬א ל א כ ש א מ ר ה׳ אלהים א ל ת ש ב פ נ י מ ש י ח ך זכרה ל ח ס ד י ד ו ד ע ב ד ך ‪ ,‬מ י ד נוהע ל כ ל ש מ ח ל הק׳ ל ד ו ד ע ב ד ו א ו ת ו ע ו ן ‪ .‬ו ל י ש ר א ל‬
‫ע מ ו ‪ ,‬ש י צ א ת ב ת ק ו ל ו א מ ר ה כ ו ל כ ם מ ז ו מ נ י ם ל ח י י ה ע ו ל ם ה ב א ‪ .‬ר ׳ יונתן ב ן ע ב ר א י ור• י ה ו ד ה ב ן ג ר י ם תנו׳ נ ר ר י ם ב י ר ׳ ש מ ע ו ן ב ן יוחי‪ ,‬א י פ ט ו ר מיניה ב א ו ר ת א ‪ ,‬ב צ פ ר א נ מ י א ת ו ו ק א מ י פ ט ר י ‪ ,‬א מ ר ל ח ו ו ל א ו כ ב ד א י פ ט ר י ת ו ‪,‬‬
‫) י ( א מ ר ו ל ו ל י מ ד ת נ ו ר ב י נ ו ח ל מ י ד ה נ פ ט ר מ ר ב ו ו ל ן ו כ ר ‪ .‬ש ה י ל ג ב י י ה ו כ ר י ה ו ל י ב ר כ י ה ‪ ,‬א ז ל א ש כ ח י נ ה ו ד מ פ ר ש י פ ל ס מ ע ג ל ר ג ל ך ב מ צ ו ה ) ש א י א פ ש ר ( ] ש א פ ש ר [ ל ע ש ו ת ה ע ל י ד י אחרים‪,‬‬
‫א( לנרי ל׳ אנא נמצא בירושלמי כאן הלכה ז׳ א״ר נא עלת כלתא נפקח טרחותא‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫‪u‬‬
‫א מיי׳ פ״ג מהלכות ת״ת‬
‫הלכה ד‪:‬‬
‫פ ו ב ג מיי־ פ״ז מהל׳ יוס‬
‫טוב הלכה כ סמג צאוין‬
‫עה טיש״ע א״מ סי׳ תקמו‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫ד מיי׳ פ״ט מהלכית‬
‫פו‬
‫הלכה‬
‫ע״ז‬
‫סמג‬
‫א‬
‫לאוין מה טיש״ע י״ד סי׳‬
‫קמח סעיף א‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫יקרה היא מפנינים‬
‫‪.1‬‬
‫חפציך‬
‫וכל‬
‫לא‬
‫בה‪:‬‬
‫ישוו‬
‫משלי ג טו‬
‫בי‬
‫‪.2‬‬
‫חכמה‬
‫טובה‬
‫מפנינים וכל חפצים ל א‬
‫משלי ח יא‬
‫ישוו בה‪:‬‬
‫‪ •3‬קרבם בתימו לעולם‬
‫משכנתם ל ר ר ן ר ר קראו‬
‫בשמותם עלי אדמות‪:‬‬
‫תהלים מט יב‬
‫‪ .4‬ואכלתם אכול ושבוע‬
‫והללתם‬
‫את‬
‫אלהיכם‬
‫אשר‬
‫עשה‬
‫להפליא‬
‫ולא‬
‫עמכם‬
‫יבשו‬
‫שם‬
‫עמי‬
‫י;‬
‫לעולם‪:‬‬
‫וידעתם כי בקרב י ש ר א ל‬
‫אני ואני יי אלדיכם ואין‬
‫ולא‬
‫עוד‬
‫יבשו‬
‫לעולם‪:‬‬
‫‪.5‬‬
‫עמי‬
‫יואל ב כו‪-‬כז‬
‫ובהגיע‬
‫נערה‬
‫תר‬
‫ונעךה לבוא א ל המלך‬
‫אחשורוש מקץ היות לה‬
‫בדת הנשים שנים ע ש ר‬
‫חלש כי כן ימלאו ימי‬
‫ש ש ה ךוךשים‬
‫מרוקיהן‬
‫בשמן‬
‫וששה‬
‫המיר‬
‫בבשמים‬
‫ךוךשים‬
‫ובתמרוקי הנשים‪:‬‬
‫אסתר ב יב‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון מועד קטן‬
‫•‬
‫•‬
‫כאץ במצוה שאי אפשר לעשותח ע״י אחרים‪ .‬עשיית מצוה עדיף‬
‫וכמצוה שא״א לטשוחה ט״י אחרים‪ .‬אל תפלס אלא מצוה שבא‬
‫שהד מפסיקין אפילו לר״ש בן יותי לעושה סוכה ולולב‬
‫לידך בין גדולה בין קטנה עשה‪ :‬ובל חפציך לא ישוו בה‪ .‬שתבטל‬
‫כדאי׳ בירושלמי אבל בהפסקה דתפלה ו ק ״ ש אין מפסיקין לר״ש בן‬
‫כל תפציך בשביל שתעסוק בתורה‪ :‬חפצי שמים ישוו בה‪ .‬כלומר‬
‫יוסי«( א[ ובירושלמיל( זה שננו וזה שננו ואין מפסיקין שננו מפני שננו‪:‬‬
‫שאס יש לך לעסוק במצוה תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה‪:‬‬
‫פוקסת‪ .‬פי׳ בקונטרס מתקנת‬
‫דאפילו חפצי שמים לא‪ .‬דמבטל‬
‫שער שלא יתפזר וקשה‬
‫מצוה ועוסק בתלמוד תורה‪ :‬חעייל‬
‫כאן במצוה שא״א לעשותה ע״י אחרים הדר‬
‫דבסרק המצניע ) ש כ ת ד ף צ ל ‪ :‬ושם(‬
‫ולא חיפוק היפוק ולא סטייל‪ .‬משמע‬
‫‪1‬‬
‫יתבי וקא מבעי לתו כתיב יקרה היא מפנינים‬
‫אמר )י( דמתחייב בשבת משוס נווה‬
‫ליה בסחורה תעייל ולא תיפוק שתביא‬
‫וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים‬
‫ועוד דסורקת ה״ל למיתני כמו גבי‬
‫סחורה ולא תמכרנה תיפוק ולא‬
‫ישוו בה וכתיב ‪ 2‬כל חפצים לא ישוו בה‬
‫נזיר ) נ ז י ר מ כ ‪ ( .‬ובס׳ קמא דכתובות‬
‫תעייל שתוציא בסחורה במקום אחר‬
‫דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה כאן אבמצוה‬
‫<לף ל ‪ :‬ושס>»>פירש בקונטרס קליעת‬
‫ולא תביאנה‪ :‬חעייל כלחא‪ .‬שדרך‬
‫שער וקשיא דבפרק המצניע שונה‬
‫כלתא הולכת אצל הבעל‪ :‬ולא היפוק‪.‬‬
‫שאפשר לעשותה ע״י אחרים כאן במצוח‬
‫גודלת ופוקסת ואין לפרש מעברת‬
‫דלא לימות בנך דהדרי נפקי מינך‬
‫שאי אפשר לעשותת ע״ י אחרים אמרו ליה‬
‫והדד לבי גשייהו‪ :‬שהא חדחא‪.‬‬
‫סרק על פניה דהכא תגי תרוייהו מאי בעית הכא אמר לחו דאמר לי אבא זיל‬
‫וגם בפ׳ ״קמא דכתובות ויש לפרש‬
‫זו שנה ראשונה של נישואין דכתיב‬
‫גבייהו דליברכוך אמרו ליה יהא רעוא דתזרע‬
‫דמתקנת שערה בידיה חוץ לצעיף‬
‫כי יקח איש אשה חדשה לא יצא וגו׳‬
‫ולא תחצד תעייל ולא תיפוק תיפוס ולא‬
‫וריב״א מפרש שנותנת חוטין של בצק‬
‫) ל כ ר י ס כ ל ( ‪ :‬ליחרב ביהך‪ .‬בית‬
‫תעייל ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך לבלבל‬
‫)י( ג«נדקין[ על פניה להאדים הבשר‬
‫קברתך דלא תמות אלא תחיה לאורך‬
‫‪8‬‬
‫פתורך ולא תתזי שתא חדתא כי אתא לגבי‬
‫והיינו טוייה והאי דקורא ליה‬
‫אבות א״ל לא מבעיא דברוכי לא בירכן‬
‫בירושלמי צובע שהוא מאדים הבשר‬
‫אבל צעורי צעורן א״ל מאי אמרו לך תכי והכי‬
‫ובנין נמי שייך בתיקון האשה למאי‬
‫דמפורש סוף המצניע ) ש כ ת לף צה‪(.‬‬
‫אמרו לי א״ל הנך כולהו ברכתא נינתו‬
‫משום בונה ומייתי קרא דויבן את‬
‫תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו תעייל‬
‫כל‬
‫בסרק‬
‫הצלע‪ :‬סטכת‪.‬‬
‫ולא תיפוק תעייל כלתא ולא לימותו בנך‬
‫הקרבנות ) מ נ ח ו ת לף פ ו ‪ ( .‬מפרש‬
‫דליפקון תיפוק ולא תעייל תוליד בנתא ולא‬
‫לשמן המור הוא סטכת ובפי קמא‬
‫ימותו גוברייהו וליחדרו לותיך ליחרוב ביתך‬
‫למגילה )לף י ג ‪ ( .‬מאי שמן המור רב‬
‫וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך ותתיא‬
‫סטכת‪:‬‬
‫הונא אמר רבי חייא‬
‫עלמא ביתא דכתיב קרבם בתימו לעולם‬
‫ההליוט‬
‫אל תקרי קרבם אלא קברם לבלבל פתורך‬
‫בבני ובנתא ולא תיחזי שתא חדתא דלא תמות אנתך ולא תנםב אינתתא‬
‫אחריתי ר׳ שמעון בן חלפתא אפטר מיניח דרב א״ל "> )אבוח( זיל לגביח‬
‫דליברכך א״ל יהא רעוא דלא תבייש ולא תתבייש יאתא גבי אבוח א״ל‬
‫מאי אמר לך א״ל מילין בעלמא הוא דאמר לי א״ל ברכך ברכתא דברכן‬
‫קודשא בדיך תוא לישראל ותנא בת דכתיב ואכלתם אכול ושבוע ותללתם‬
‫וגו׳ ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו׳ ולא יבושו‬
‫עמי לעולם‪ :‬ועושה אשת תכשיטית‪ :‬ת״ר אלו תן תכשיטי נשים כוחלת‬
‫ופוקםת ומעבירת >)םרק( על פנית ואיכא דאמרי מעברת ‪ w‬םרק על פניה של‬
‫מטח דביתחו דרב חםדא מקשטא באנפי כלתת יתיב רב תונא בר חיננא‬
‫קמית דרב חםדא ויתיב וקאמר לא שנו אלא ילדת אבל זקנח לא א״ל‬
‫חאלתים אפילו אמך ואפילו אימא דאימך ואפילו עומדת על קברת דאמרי‬
‫אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא‪ :‬ר׳ יהודה אומר לא תסור‪:‬‬
‫תניא רבי יהודה אומר ייאשת לא תסור יא> מפני שניוול הוא לה ומודת ר׳‬
‫יהודה בםיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאע״פ שמצידה‬
‫היא עכשיו שמחה היא לאחר זמן ומי אית ליה לרבי יהודה האי םברא‬
‫והתנן ירבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמצר יאמרו לו אע״פ שמצר‬
‫עכשיו שמח הוא לאחר זמן אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד‬
‫דכולחו מצר עכשיו ושמח לאהד זמן נינהו רבינא אמר כותי לענין פרעון‬
‫לעולם מצר ייאמר רב יהודת בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא חגיעו לשנים‬
‫עניות טופלות אותן בםיד עשירות טופלות אותן בסולת בנות מלכים בשמן‬
‫המור שנאמר ששה חדשים בשמן המור ״מאי שמן המור רב הונא בר חייא‬
‫אמר םטכת ׳רב ירמיה בר אמי אמר שמן זית שלא הביא שליש תניא רבי‬
‫יהודה אומר אנפיקינון שמן זית שלא תביא שליש ולמת םכין אותו שמשיר‬
‫את תשער ומעדן את הבשר >רב ביבי הוה לית ברתא טפלה אבר אבר שקל‬
‫בה ד׳ מאה זוזי תות תתוא כותי בשבבותיה דת״ל ברתא טפלה בחד זמנא‬
‫ומתת אמר קטלא ביבי לברתי אמר רב נחמן רב ביבי דשתי שיברא‬
‫בעיין בנתית טפלא אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתין טפלא‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫נ‬
‫רבינו חננאל‬
‫שאי אפשר‬
‫אבל מצות‬
‫לעשותה על ידי אחרים‪,‬‬
‫אורת חיים פן תפלס‪ .‬תוב‬
‫כתיב‪ ,‬יקרה היא מפנינים‬
‫וכל חפציך לא ישוו בה‪,‬‬
‫הא‬
‫חפצי‬
‫ישוו‬
‫שמים‬
‫בה במצוה שאי אפשה‬
‫לעשותה על ידי אחרים‪,‬‬
‫חפצים‬
‫וכל‬
‫ישוו‬
‫לא‬
‫בה במצוה )שאי אפשר(‬
‫]שאפשר[ לעשותה על ידי‬
‫אחרים‪.‬‬
‫אמר להו אבא‬
‫שדרני לגביכו דחיברכון‬
‫אמרו‬
‫יתי‪,‬‬
‫תהא‬
‫ליה‬
‫רעוא דתזרע ולא תחתצד‪,‬‬
‫פי׳‬
‫בנים‬
‫דתוליד‬
‫ולא‬
‫תקברם‪ .‬תעיל ולא תפיק‪,‬‬
‫תעיל כלתך לביתך ולא‬
‫תוציאם‪ .‬תפיק ולא תעיל‪,‬‬
‫תוציא כנות לבית בעליהן‬
‫ולא ימותו בעליהן וישובו‬
‫אליך‪ .‬ליחרב ביתך וליתיב‬
‫אושפיוך‪ ,‬פי׳ יהיה ביתך‬
‫הריבה והוא מקום קברך‬
‫שאתה עתיד להקבר בו‬
‫כי הוא ביתו של אדם‪,‬‬
‫כלומר תאריך ימים בעולם‬
‫הוה‬
‫הנקרא‬
‫אושפיזא‪,‬‬
‫וישאר מקום קברך תרב‬
‫תנקרא‬
‫שנאמר‬
‫ביתך‪,‬‬
‫קרבם‬
‫בתימו‬
‫לעולם‪,‬‬
‫קברם‬
‫בתיהם‬
‫לעולם‪.‬‬
‫ליבלבל‬
‫יהיו‬
‫יבלבלו‬
‫לך‬
‫פתורך‪,‬‬
‫כלומר‬
‫בנים‬
‫הרבה‬
‫שלתנך‪.‬‬
‫ולא‬
‫תיחוי חדא‪ ,‬דלא תימות‬
‫אתתך‬
‫ותיסב‬
‫לגביה שמעון בן חלפתא‬
‫דליברכך‪ ,‬אול לגביה אמר‬
‫ליה תהא רעוא דלא תיבוש‬
‫ולא תתבייש‪ .‬אמר ליה‬
‫אבוה ברי ברכך ברכתא‬
‫דברכינהו קב״ה לישראל‪,‬‬
‫ותנא ביה‪ ,‬שנא׳ ואכלתם‬
‫אכול ושבוע ותללתם וגוי‪.‬‬
‫ועושה תכשיטיה כמועד‪.‬‬
‫תנו רבנן אלו הן תכשיטי‬
‫נשים‪,‬‬
‫גודלת‬
‫‪4‬‬
‫;‬
‫ג‬
‫ג‬
‫ה‬
‫‪5‬‬
‫ח‬
‫ט‬
‫ההדיוט‬
‫אתריתי‪.‬‬
‫אמר ליה ר׳ לבריה‪ ,‬זיל‬
‫כוחלת‬
‫מסורת הש״ס‬
‫ימים‪ :‬לא הבוש ולא ההבייש‪ .‬לא‬
‫תיבוש אחדגי כדי שלא תתבייש שלא‬
‫תבא לידי כך פן תתבייש‪ :‬והנא‬
‫בה‪ .‬ושנה בה לא יבושו עמי לעולם‬
‫והיינו לא תבייש ולא תתבייש‪:‬‬
‫כוהלה‪ .‬נותנת כחול בין עיניה כדי‬
‫שדומות נאים‪ :‬פוקםה‪ .‬מחלקת‬
‫שערה לכאן ולכאן (‪ :‬ומעברה סרק‬
‫על פניה‪ .‬סם אחדל( כדי שתראה‬
‫אדומה‪ :‬סכין על פניה של מטה‪.‬‬
‫כדי להעביר שער של מטה‪ :‬היהה‬
‫מיקשטא‪ .‬כי הני קשוטין כדאמר‬
‫הכא‪ :‬באגפי כלהה‪ .‬שהיתה כל כך‬
‫זקינה שהיתה לה כלה שהיא אשת‬
‫בנה‪ :‬לא שנו‪ .‬הא דאמר עושה‬
‫אשה תכשיטיה‪ :‬אלא ילדה‪ .‬בחורה‬
‫שדרכה בכך ולהכי הוי לה שמחה‬
‫במועד‪ :‬אבל וקינה לא‪ .‬והיכי‬
‫עבדא אשתך הכי דמיקשטא הא‬
‫הויא זקינה‪ :‬ואפילו עומדה טל‬
‫פחח קברה‪ .‬שריא להתקשט‪ :‬לקל‬
‫טבלא רהטא‪ .‬פירוש קשקוש הזוג‬
‫ר״ל מיני זמר בהילולא וכי היכי‬
‫דרהטא ילדה בת שית לקל הילולא‬
‫הכי עבדא )« בת שיתין והכי נמי‬
‫מיקשטא‪ :‬שניוול הוא לה‪ .‬שגנאי‬
‫הוא לה וניוול בסיד ומצטערת בסיד‪:‬‬
‫שיכולה לקפלו במועד‪ .‬אע״פ שהיא‬
‫מנוולת בסיד‪ :‬שמחה היא לאחר‬
‫זמן‪ .‬במועד לסוף המועד לאחר‬
‫שקפלמו את הסיד שטפלה לפי שמשיר‬
‫את השער ומעלן את הבשר והואיל‬
‫להאי סיל משמחחה לאחר זמן להכי‬
‫שד לה לטופלו במועל אע״פ שהיא‬
‫מצירה עכשיו‪ :‬ומי איח ליה לרבי‬
‫יהודה האי סברא‪ .‬אע״ג שהיא‬
‫מצירה עכשיו שמחה וכו׳‪ :‬נפרטים‬
‫מהם‪ .‬מהכותיס ביום חגם מפני‬
‫שהוא מצער דכל אדם שפורע מיצר‬
‫אבל לא משלמים להם ממון ביום‬
‫חגם לפי שמשמחם ביום תגס ומודה‬
‫לע״ז כדפי׳ במס׳ ע״ז‪ :‬שמח הוא‬
‫לאחר זמן‪ .‬שפרע לו ואמאי נפרע‬
‫‪,‬‬
‫מהן אבל לרבי יהולה לא אית ליה‬
‫האי סברא למשוס שמיצר עכשיו שרי והיכי אית ליה האי סברא גבי טפול אע״ג שהיא מצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן‪ :‬הנח‬
‫להלכוה מועד‪ .‬להכי א״ר יהולה הכא לשד אע״ס שהיא מצירה כו׳‪ :‬דכולהו הלכוח מועד‪ .‬לשד משום האי טעמא נמי שרו כגון אפיה‬
‫ובישול למצער השתא כשהוא אופה ומבשל ולהכי ש ד דשמח הוא כשהוא אוכל אפייתו ובישולו בי״ט‪ :‬כוהי לעולם מיצר‪ .‬שפורע ולהכי‬
‫לא אית ליה לל׳ יהולה התם אע״פ שמיצר שמח וכו׳ אבל לעיל גבי טפול אית ליה לר׳ יהולה אע״פ שמצירה עכשיו שמחה לאחר זמן‪:‬‬
‫שהגיעו לפירקן‪ .‬לשיער‪ :‬ולא הגיעו לשנים‪ .‬שאינן בנות י״כ שנה ויום אחל שעליין אינו לין שיהא להן שער ובושות על כך‪ :‬טניוה‬
‫טופלוה‪ .‬השיער בסיל ומשירות אותן‪ :‬אנפיקיגון‪ .‬היינו אנפיקינון רקתני התם במנתות )לף פה‪ (:‬אנפיקינון לא יביא היינו אותו שמן‬
‫שעושין מזיתים‪ :‬שלא הביאו שליש‪ .‬שלא בישלו שליש‪ :‬ולמה סכין אוהו‪ .‬אכל הני קא מהרר לקאמר טופלין כוי‪ :‬ושקל בה ארבע מאה זוזי‪.‬‬
‫שנתייפת ונטל מבעלה כך‪ :‬טפלה כולה בחד זימגא‪ .‬לסבר למיעבל כרב ביבי׳ ומתה‪ :‬בעיין בנהין טפלא‪ .‬לשכר מגרל השער ומעבה את הבשר‪:‬‬
‫פוקסתא( נוטלת שערה וציפרניה ומעברת שרק מעל פנית‪ ,‬איכא דאמרי מעברת סכין על פניה של מטה‪ .‬דביתהו דרב חסדא‬
‫הות מיקשטא כאנפי כלותיה כוי‪ ,‬ואפי׳ עומדת על פתח קיברה‪ ,‬דאמרי אינשי כת שיתין כבת שית)לכל( ]לקל[ טבלא רהטאי‪ .‬ר׳‬
‫]יהודה[ אומר לא תסוד כוי‪ .‬תניא ר׳ יהודה אומר אשה לא תסוד במועד מפני שניול הוא לה אם היא תשאר בסיד‪ .‬ומודה בסיד‬
‫שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד‪ ,‬ואע״פ שמצירה עכשיו שמיחה היא לאתר זמן‪ .‬ומי אית ליה לד׳ יהודה האי סברא‬
‫]והתנן[ כראשון ןמןמסכת ע״ו ר׳ יהודה אומר נפרעץ מה; מפני שהוא מיצר כוי‪ .‬ופירק רב נהמן בר יצחק הנח להלכות המועד‬
‫תופר‬
‫א( ןצ״ל לנדה כ״ה נע״י[‪,‬‬
‫ב( ןכי[‪ ,‬ג ( ןצ״ל שרק עי׳‬
‫רש״י וכן גי׳ הערוךן‪ ,‬ד( ע״ז‬
‫ו‪ ,:‬ה ( שם נ‪ 0 ,.‬שבת פ‪:‬‬
‫פסחי׳‬
‫ע״ש‬
‫ע״ש‪,‬‬
‫מג‪.‬‬
‫‪ (t‬מגילה יג‪ .‬מנחות פו‪ .‬ע״ש‪,‬‬
‫ח ( ןעי׳ רש״י מנתות פו‪.‬‬
‫ל״ה סטכתא[‪ ,‬ני( ]שנת פ ‪:‬‬
‫ע״שן‪ ,‬י( כן פי׳ הערוך ערך‬
‫פקס ועיין פי׳ רש׳׳י שבת‬
‫סל‪ :‬ל״ה ילא תסקוס ישני‬
‫הפירושים שהביא שס צל‪:‬‬
‫ר״ה יכן הפוקסת‪ ( 5 ,‬ןאלים‬
‫יעג״ן[‪ ,‬ל( ]פ״ק לשבת סוף‬
‫הלכה נ[‪ ,‬מ ( צ״ל מפרש‬
‫נגמ׳ לפיקסת היינו פירכוס‬
‫ישם יז‪ .‬פי׳ גקוננו׳ לפירטס‬
‫היינו קליעת שער ע״ש תיס׳‬
‫ל‪ :‬ל״ה סוקסת‪ ,‬ג ( ]צ״ל‬
‫שני[‪ ,‬ס ( רש״א‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( גט׳ אשה לא תסול‬
‫מפני שניוול כו׳‬
‫במועד‬
‫מפני שמיצר הוא‬
‫אמרו‬
‫שמיצר‬
‫הוא‬
‫)ב(‬
‫רש ׳־‬
‫אע״ס‬
‫לו‬
‫עכשיו‬
‫שמת‪:‬‬
‫ל״ה‬
‫לקל‬
‫עבלא‬
‫הכי‬
‫שיתין‪:‬‬
‫)ג(‬
‫כאן‬
‫כו׳‬
‫‪,‬‬
‫טבלא‬
‫כו׳‬
‫לרהוט‬
‫בת‬
‫תום׳‬
‫ל״ה‬
‫בן‬
‫יוחי‬
‫כדאמרינן‬
‫בירושלמי‬
‫שננו‪:‬‬
‫ל״ה‬
‫זה‬
‫)ד(‬
‫סוקסת כו׳ לבפרק המצניע‬
‫אמר דפוקסת מתחייבת‬
‫בשבת‪ ) :‬ה ( בא״ד תוטין של‬
‫גצק והוא תקון על פניה‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫דייה כאן בטצוה‬
‫תום׳‬
‫וכו׳ וק׳׳ש אין מפם־קין‪.‬‬
‫להליא איתא בשבת לף יא‬
‫ע״א‬
‫מפסיקין‬
‫ללק״ש‬
‫וצ״ע‪:‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫]א[ גטי וא״ל מעברת סכין‬
‫ע״פ של מטה נצ״ל‪) .‬יכ״ה‬
‫ברש״י‬
‫ורא״ש‬
‫וד״ף‬
‫ומרלכי(‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫תשבות‬
‫א[ תום׳ ל״ה כאן נמצוה‬
‫שאי אפשר וכו׳ ובירושלמי‬
‫וה שמו יכו׳‪ .‬הוא מלשון‬
‫ישננמס‬
‫מהרש״א‪.‬‬
‫כמ״ש‬
‫וכן הוא בלשון הירושלמי‬
‫מ״ל וה שינון וזה שינון‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ופוסקת ומעבירה שרק‬
‫ע ל פניה‪ .‬טינפא״ל נלע״ז‬
‫והוא אלום ‪1‬שבת סד‪ (:‬יש‬
‫מרבותי‬
‫מתקנת‬
‫אומרים‬
‫שערה המסרק או גירה ויש‬
‫שמפרשי) טמה כמין גצק‬
‫על פניה וכשמטלו מאלים‬
‫הבשר!שם צד‪.!:‬לא תסוד‪.‬‬
‫סיד‬
‫לא תתן‬
‫מפני‬
‫במועד‪,‬‬
‫על‬
‫שניה‬
‫שניוול‬
‫הוא לה‪ .‬בעודי על פניה‪,‬‬
‫ואף‬
‫פי‬
‫על‬
‫כשנוטלתו‬
‫מאדימה ומצהיל פניה‪ ,‬טון‬
‫להנאה זו אינה אלא על‬
‫לאחר המועל‪ ,‬וניוול בתוך‬
‫המועל‬
‫אסור‬
‫וע־ז ו‪.>:‬‬
‫לקפלו‪ .‬לנוטלו מעל פניה‪,‬‬
‫במועד‪ .‬כגין שגאה לסוד‬
‫בתחלת המועד ולבסוף יום‬
‫או יומיס‬
‫תטלנו ונהנית‬
‫הימני בתוך המועד !שם;‪.‬‬
‫שמח הוא לאחר זמן‪.‬‬
‫למחר !ישם ב‪.!:.‬‬
‫דכולהו‬
‫עכשיו‬
‫ושמח‬
‫מצר‬
‫לאחר זמן נינהו‪ .‬כל מה‬
‫שהתירו לעשות במועל מיצר הוא באותה שעה‪ ,‬כגון שחיטה ומיקי! סעולה והמירו לי משים שמתה ללאמר ומן שבתוך המועד‬
‫<ע״ז ו‪:‬׳‪ .‬שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים‪ .‬שהביאו שתי שערות ולא גאו לכלל שנים הראויות לכך‪ ,‬ומתביישות נלבר‬
‫)שבת פ‪ :‬וכעי״ז פסםים מג‪ .(.‬טופלות‪ .‬מושחות )שבוז ש ש ומשיר את השער )פסחים שסו‪ .‬סטכת‪ .‬לא איתפרש <שם! או‪ :‬שקורץ‬
‫נלכמ״א <סנחות פו‪ .(.‬ולמה סכין אותו‪ .‬היינו שמן המור <שבת פ‪ .!:‬ש מ ש י ר את השער‪ .‬לפי שהוא מסר ויש בו כח ומנחות‬
‫פו‪ .:.‬ו מ ע ד ן את הבשר‪ .‬מצהיב )םגילה יג‪ .‬ובב״ח הוסיף‪ :‬ומצהילו אשקלייר״א )פסחים שם(‪ .‬טפלה‪ .‬בסיל וישבת שס‪ .1‬שקל‬
‫בה ד׳ מאה זוזי‪ .‬שנתייפה וקפצו עליה המהוגנין לה ונמנו לו ממון ‪1‬שם‪ .:‬דשתי שיכרא‪ .‬השכר משחיר ומרבה שיער)שם(‪.‬‬
‫אן נ״ה נוסתפ הנרייתא נירישלמי כאן הלנה זי‪.‬‬
‫מםורת הש״ס‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון‬
‫מועד קטן‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ההדיוט תופר בדרכו‪ .‬נראה לוקא לצורך המועל אפל בחנם‬
‫א ( כליס פט״ז מ״א‪ ,‬הופר כדרכו‪ .‬בחולו של מועל‪ :‬היפי דמי הדיוט‪ .‬שאינו אומן‬
‫למה יתירו אפילו על ילי שינוי מיהו לא איירי בלבד‬
‫כ ( ]עירובי! קל‪ ,[.‬ג ( ]צ״ל שתופר כלרכו‪ :‬מלא מחט בבה אהה‪ .‬שאינו יכול ללקוט נימי‬
‫מותר[‪ ,‬ד ( ףע״ש גססמיס‬
‫האבל להיכא לאיכא לבר האבל קיימא לן כר׳ יוסי לאין מצריך שינוי‬
‫התפירה של תלוק כלי לתפור כשהוא תופר תותב תתיבות הרבה‬
‫מוס׳ ל״ה עולי רגלים[‪,‬‬
‫בלבר האבל והיכא לבגליו או מנעליו מק ולעין ואס יניח אותן‬
‫כמלא אורך המחט ואח״כ מושכה מן הבגל ונמצאו תפירות הרבה‬
‫על לאחר מועל יתקלקלו ראיתי רבותי‬
‫במשיכה אחת והיולע לעשות כן אומן‬
‫שאין מקילין כלל להתיר אפילו על‬
‫הוא‪ :‬שאינו יכול לכוין אימרא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ההדיוט תופר כדרכו‪ :‬היכי דמי הדיוט אמרי‬
‫ילי נכרי כלאמרינן לקמן <דף יב‪(.‬‬
‫)‪ (6‬גם׳ מקרי! ריסים בחפח חלוקו‪ .‬שאינו יולע לתחוב‬
‫מלא‬
‫להוציא‬
‫יכול‬
‫שאינו‬
‫כל‬
‫ינאי‬
‫רבי‬
‫דבי‬
‫כל שאינו עושה אינו אומר לנכרי‬
‫במועל משוס רבינו אמרו אותו בגל עב שעושין ממנו אימרא‬
‫)אפילו( מז״מ ונ״ג בס״א בחפת מלוקו אלא שבמקום אחל מחט בבת אחת רבי יוסי בר חנינא אמר‬
‫ועושה ושמא לא היו חושבים אותו‬
‫ל״ג ליה‪ .‬עול נ״ג ונראה‬
‫כל שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו‪:‬‬
‫לבר האבל או שמא אין כל לבר‬
‫לרבינו הוא רב ועי׳ במ״ש מקצרו ובמקום אחר מרחיבו‪ :‬האומן‪.‬‬
‫האבל מותר בלא שינוי לבפ׳ מקום‬
‫פ׳ לולב הגזול לף לג ע״א החייט מכליב‪ :‬מפסיט‪ .‬שאינו תופר‬
‫והאומן מכליב‪ :‬מאי מכליב רבי יוחנן אמר‬
‫אפרש״י רבינו רבי שס‬
‫שנהגו )פסחים דף נה‪ >:‬משמע לוקא‬
‫הארכתי על זה‪) :‬ב( רש״י ביושר אלא מפזר התפירה ולהכי קרי מפסיע רבה בר שמואל אמר שיני כלבתא‪:‬‬
‫עולי רגלים מתקנין מנעלים במועלי(‪:‬‬
‫ד״ה כלבתא כו׳ כלרכו מכליב שלומין תחובי המחט לשיני מםתין את המטות‪ :‬מאיי מםרגיז ומאי‬
‫לתחוב זה‪ 0 ) :‬ד״ה הכלב רחוקות זו מזו כשיני הכלב‪:‬‬
‫במםרגין כולי עלמא לא פליגי‬
‫ממתחין כי אתא רב דימי אמר פליגי בה‬
‫מעמידי! כו׳ מקום שפיתת‬
‫קדירה אחת כירה מקוס כלבחא‪ .‬שאינו תופר כלרכו »> תוחב‬
‫תימה‬
‫וערב‪.‬‬
‫דשתי‬
‫ר׳ חייא בר אבא ור׳ אםי ותרוייחו משמיח‬
‫שפיתת שתי קדירות‪ .‬נ״ג זה בסמוך זה אלא שתוחב המחט‬
‫היאך מותר לעשות מלאכה כי האי‬
‫כ״ה בריש פ׳ טרה‪ :‬פעם אחת למעלה ופעם אחת למטה דחזקיה ור׳ יוחנן חד אמר מםרגין שתי וערב‬
‫בלא שינוי‪ :‬ממתוהי נמי לא‪.‬‬
‫) ד ( תום׳ ד״ה ה״ג ר״י כו׳‬
‫וממתחיז שתי בלא ערב וחד אמר מסתין‬
‫שאי! זה בני! גמור א ב ל ולהכי קרי ליה כלבתא להכי קיימי‬
‫בלאו הכי נמי נראה רמצי לאקשרי‬
‫בנין בתחילה אסור שיני הכלב שן אחל גבוה מחבירו‪:‬‬
‫שתי בלא ערב וממתחין שאם תית רפוי היכי קאמר ר׳ יוסי שאם היה רפוי‬
‫וה״ה דאסור כבוש‪:‬‬
‫מסרגין שהי וטרב‪ .‬שאורגין מטה‬
‫שאול‬
‫בר‬
‫תחליפא‬
‫רב‬
‫תני‬
‫ותא‬
‫איני‬
‫ממתחו‬
‫ממתחו אבל לא מסרגין שמי וערב‬
‫של חבלים בשתי וערב‪ :‬שהי בלא‬
‫ושוין שאין מפשילין חבלים לכתחלח‬
‫הא אפילו בשתי בלא ערב אסור‪:‬‬
‫טרב‪ .‬שמותח השתי ואינו אורג בה‬
‫כיון דאפשר למלויי במאני‪ .‬משמע‬
‫בשלמא למאן דאמר מםרגין שתי וערב‬
‫גליון הש״ם‬
‫הערב‪ :‬שאם היה רפוי‪ .‬זה שנארג‬
‫לאין מותר אלא לצורך המועל‪:‬‬
‫תנו‬
‫מעמיד־ן‬
‫מתני׳‬
‫וממתחין שתי בלא ערב היינו דקתני רב‬
‫ימים רבים והיו החבלים רפרין‬
‫ו כ ־ ר י ם ו ־ י ח י ם כצ״ל‪:‬‬
‫ה״ג רבי יהודח אומר אין מכבשין‬
‫א‬
‫תחליפא בר שאול ושוין שאין מפשילין‬
‫ותלוין למטה שאינן ממוחין ממתחן‪:‬‬
‫את הריהים בתהילה‪.‬‬
‫חבלים לכתחלה אלא למאן דאמר מםרגין‬
‫ושוין‪ .‬רבי מאיר ור׳ יוסי‪ :‬שאין‬
‫ובחלשה קאמר להא בגמרא מתיר‬
‫הגהות מהר״ב מפשילין חבלים לכהחלה‪ .‬שאין שתי בלא ערב ממתחין שאם תית רפוי חיח‬
‫ישנה ואין נראה לומר לבגמ׳ למתיר‬
‫רנשבורג‬
‫גוללים חבלים לכמחלה‪ :‬המטה‪.‬‬
‫ממתחו תשתא שתי וערב אמרת לא חבלים‬
‫ישנה משוס ר׳ אליעזר קאמר והא‬
‫א[ רש׳" ]סוף[ ל״ה לעולם אינה מקבלת טומאה על‬
‫לכתחלח מיבעיא קשיא א״ל רב נחמן בר‬
‫משמיה ליליה כי למה נלחוק לעשות‬
‫מפרש(‬
‫בגמ׳‬
‫)מכבשי!‬
‫]מעמילי![‪ .‬נ״ב עי׳ גלה כו שיסרג בה ג׳ בתי נידן שהשמי כבר‬
‫מחלוקת חנם ועול ללכתחילה משמע‬
‫יצחק לרבי חייא בר אבין מי איכא למאן‬
‫ע״ב בתוס׳ ל״ה בפלוגמא מתוח ואורג בה שלשה בתי נידן‬
‫חלשה ואס תאמר כבוש מאן לכר‬
‫דאמר מסרגין שתי בלא ערב והתנן א>רבי‬
‫וכו׳ ועיין ולו״ק‪:‬‬
‫לערב‪ .‬אלמא למסרגין קרי שתי‬
‫שמיה י״ל תנא קמא אמר מעמילין‬
‫מאיר אומר תמטת משיםרוג בת שלשה‬
‫וערב‪ :‬היינו דאהו יש אומרים‬
‫ובחלשה קאמר ומשמע אפילו כבוש‬
‫בתים אלא כי אתא רבין אמר במםרגין כולי‬
‫לאפלוגי‪ .‬דאפילו שתי בלא ערב‬
‫ור׳ יהולה אוסר בכבוש ואית לגריס‬
‫רבינו חננאל‬
‫לא מצי‪ :‬ממחח נמי לא‪ .‬בתמיה‪.‬‬
‫עלמא לא פליגי דשתי וערב אלא כי פליגי‬
‫ר׳ יהולה אומר מכבשין את הריחיס‬
‫דכולתו אע״פ שמצירות‬
‫ע כ ש י ו ש מ ח ו ת ל א ח ר ו מ ן ‪ .‬אתו יש אומרים למיסר נמי מתוחי‬
‫בממתחין מר םבר ממתחין שתי בלא ערב‬
‫ולא גרס לכתחילה והיא היא אבל‬
‫באנ ומתר ר בי שי רה ואדלה א שמהר ג ירע וב ואמאי הא לא קעביד מלאכה ואי ומר סבר שאם היה רפוי ממתתו מיתיבי‬
‫עתה קשיא יותר כבוש מאן לכר‬
‫לא עביד הכי לא מצי למיזגא עלה‪:‬‬
‫ל פ י ר ק ן ו ל א הגיעו‪ ,‬עניות‬
‫שמיה תנא קמא נמי שרי יש לומר‬
‫מםתין את המטה ואין צריך לומר שממתחין‬
‫ט ו פ ל ו ת א ו ת ן בסיד‪ ,‬אין‪ .‬ודאי אמו יש אומרים למיסר נמי‬
‫למ״ק שרי העמלה בעלמא שאין זה‬
‫דברי ר׳ מאיר ר׳ יוםי אומר ממתחין אבל לא‬
‫ע ש י ר ו ת ב ס ו ל ת ‪ ,‬ב נ ו ת מתוחי משוס דהואיל ואפשר למלייה‬
‫בנין גמור )י( וה״ה לאסר כבוש בין‬
‫מ ל כ י ם ב ש מ ן ה מ ו ר ו ה ו א למטה במאני על לעיל והדר מצי מםתין ר״א אין ממתחין כל עיקר בשלמא‬
‫סטכת‪ .‬איכא ד א מ ר י ש מ ן‬
‫בחלשה בין בישנה ור׳ יהולה שרי‬
‫למאן דאמר ממתחין שתי בלא ערב תיינו‬
‫וכסתות‬
‫כרים‬
‫עלייהו‬
‫ז י ת ש ל א ה ב י א ש ל י ש ‪ .‬למירמא‬
‫כבוש בישנה וגירסא ראשונה נראה‬
‫תניא א פ י ק י נ ו ן ש מ ן זית למיזגא עלייהו‪ :‬לא טרחינן‪ .‬להוי‬
‫דאתו יש אומרים לאיפלוגי אלא למאן דאמר‬
‫לרבי ומעמילין נראה לוקא העמלה‬
‫ש ל א ה ב י א ש ל י ש סכין‬
‫א ו ת ו ש מ ש י ר א ת ה ש י ע ר טורח רלא צריך‪ :‬מתני׳ מטמידין שאם תית רפוי ממתחו ליש אומרים ממתחו‬
‫לתנור אין זה בנין בתחילה אלא הוא‬
‫ות ומ פערד ן כאד רתכ ו ‪.‬ה בבשתר ‪.‬ל מ וה דה דאי ורטץ חנור וכירים‪ .‬שעושין אותם לכתחלה נמי לא אין כיון דאפשר לממליית במאני‬
‫עשוי כבר אבל אינו מחובר בקרקע‬
‫כראמרינן לקמן‪ .‬תנור תוכו חלול‬
‫וצריך לחברו ולטפלו בארץ כלמפרש‬
‫לפיכך‬
‫מפורש‬
‫ישראל‬
‫לא טרחינן‪ :‬מתני' ‪ 8‬ב מעמידין תנור וכירים‬
‫כתבנו ו ה נ ח נ ו זה‪ .‬ד ב י ר׳ מקום שפיתת »( שתי קלירומ טרה‬
‫גוריחים במועד ר׳ יחודח אומר אין מכבשין בפרק כל הכלים )שבת דף קנה‪ (.‬אי‬
‫ינאי א מ ר י ‪ ,‬כ ד ר כ ו מ מ ל א מקום שפיתת קלירה אחת‪ :‬מכבשין‪.‬‬
‫נמי ט ההוא לפ׳ המביא כלי יין‬
‫את ח מ ח ט מ כ ל ב אתת‬
‫את חריחים בתחילת‪ :‬גמ' מאי מכבשין‬
‫א[ בגמ׳ מפרש‪ :‬גמ׳ מנקר ריהיא‪.‬‬
‫א ח ת ‪ .‬ר׳ י ו ח נ ן א׳ כ ד ר כ ו‬
‫)‪3‬יצה לל‪ (.‬גבי מנור לבי״ט אין סכין‬
‫רב יחודח אמר מנקר ריחיא רב יחיאל אמר‬
‫א פ י ׳ א ח ת א ח ת ‪ ,‬מ כ ל י ב שכשהיא ישנה וחלקה ואין התטין‬
‫אותו ואין טשין אותו במטלית וכו׳‬
‫מ פ ס ע ‪ ,‬כ ל ו מ ר ה ד י ל ו ג ‪ .‬יכולין לפרך מנקדן אותה חומטן‬
‫בת עינא מיתיבי מעמידין תנור ובידים‬
‫הכא במועל שרי ולקמן בשמעתין‬
‫מתני׳ מ ס י י ע ל ר י יוחנן‪,‬‬
‫שיפרט‬
‫ה ר צ ע נ י ם מ כ ל ב י ן ב מ ו ע ד ‪ ,‬אותה כלי שלא יהא שוה כרי‬
‫במועד ובלבד שלא יגמור מלאכתן דברי‬
‫נמי קאמר ושוין שאין גוללים תנור‬
‫אין תימר ת ד א ת ד א‬
‫היינו החטין תחתיה‪ :‬בה טינא‪ .‬נקב רבי אליעזר וחכמים אומרים אף יגמור רבי‬
‫בתחילה ובירושלמי תני ר׳ חלסמא‬
‫כך‬
‫אורחייהו‬
‫היא שעושין באמצע הריחיס שהתבואה‬
‫ובלבל שלא יגלחנו בתתילה ופירש‬
‫א ו מ נ ו ת ן ‪ ,‬א ל א מ פ ס ע ‪ .‬ד•‬
‫יחודת אומר משמו מעמידין את תחדשח‬
‫י ו ס י ב ר ׳ חנינא א ו מ ר נופלת לתוכה‪ :‬היינו דמשכחה לה‬
‫בתוספ׳ ללא ילע מאי גילוח ול״נ‬
‫ומכבשין את הישנה ויש אומרים אין מכבשין‬
‫ה מ ו ו י ג א ת ה א מ ר י ו ת בישנה‪ .‬לפי שהישנה צריכה לכך‬
‫לגרסינן שלא יגללנו‪ D I D :‬שרוכב‬
‫כל עיקר בשלמא למאן דאמר מכבשין‬
‫שכבר היא חלקה לפי שתדיר היא‬
‫עליו‪ .‬פי׳ בתוספת לצורך המועל‬
‫מנקר ריחיא חיינו דמשכחת לת בישנת אלא‬
‫טוחנת‪ :‬אלא למאן דאמר‪ .‬דמכבשין‬
‫בחנם‪:‬‬
‫לרכוב‬
‫שאסור‬
‫משמע‬
‫היינו בת עינא ישנה בת עינא למה‬
‫למת‬
‫עינא‬
‫בת‬
‫ישנה‬
‫עינא‬
‫בת‬
‫דאמר‬
‫למאן‬
‫למישקל‬
‫והלא כבר אית לה בת עינא שכבר‬
‫לח כגון דקא בעי לארווחי טפי פורתא רב‬
‫היא ישנה מלטחון ואי לא הוי לה בת‬
‫הונא שמעיה לההוא גברא דקא מנקר ריחיא בחולא דמועדא אמר מאן‬
‫עינא לא מצי למיטתן‪ :‬כגון דבעי‬
‫‪3‬‬
‫תאי *איתחיל גופיה דקא מחיל חולא דמועדא םבר לה כיש אומרים‬
‫לארווחי‪ .‬האי במ עינא טפי ובי‬
‫האי גוונא משכחת לה בישנה‪ :‬מנקר דרש רב חמא ינוקרין ריחים במועד משום <*> רבי מאיר אמר אפילו סוס‬
‫שרוכב עליו וחמור שרוכב עליו הג>)ומותר( ליטול צפרנים בחולו של מועד‬
‫גופיה‪.‬‬
‫בישגה‪ :‬איהחיל‬
‫ריחיא‪.‬‬
‫אבל‬
‫יתחלל גופו‪ :‬מוהר ליטול‪ .‬להן צפרניס כלרך העושין עכשיו לסוסים שלנו לאי לא עביל ליה הכי הוה ליה צערא ולא מצי אזיל‪:‬‬
‫אבל‬
‫פ ח‬
‫טיש״ע א״ח סי׳‬
‫א‬
‫תקמא סעיף ג ‪:‬‬
‫פ ט ב מיי׳ פ״ס מהלכות‬
‫י״ט הלכה יג טוש״ע‬
‫שס סי׳ פקמ סעיף ז‪:‬‬
‫ג ד מיי׳ שס טור ש״ע‬
‫צ‬
‫שס סעיף ח‪:‬‬
‫צ א ה מיי׳ שס הלכה טו‬
‫טוש״ע שס סי׳ תקלו‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫רבעו חננאל)המשך(‬
‫א( ז ה ו א ו מ ן ו כ ל מ י ש א י נ ו‬
‫מ‬
‫ז‬
‫ו‬
‫י‬
‫א‬
‫ג‬
‫נ‬
‫י‬
‫י‬
‫א‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ן ‪ .‬א מ ר ר׳‬
‫ס י מ ו ן ה ד י ו ט ת ו פ ר כיסים‬
‫כיסים‪.‬‬
‫המיטות‪,‬‬
‫מסרגין‬
‫את‬
‫יוסי‬
‫אומר‬
‫ר׳‬
‫ממתחין‪ .‬ר׳ חייא ב ר אבא‬
‫ור׳ אמי‬
‫תרוייהו‬
‫פליגי‪,‬‬
‫משום‬
‫ד ח ו ק י ה ור•‬
‫אמרו‪,‬‬
‫חד אמר‬
‫מסרגץ‬
‫אריגה ע ר ב‬
‫ושתי‪,‬‬
‫כגון‬
‫יוחנן‬
‫ערב‪.‬‬
‫ממתתין שתי כלא‬
‫ו ח ד א מ ר מסרגין ש ת י בלא‬
‫ע ר ב ‪ ,‬מ מ ח ח י ן ש א ם היה‬
‫רפוי‬
‫מתני׳‬
‫ממתחו‪.‬‬
‫ר׳‬
‫תלפתא בן שאול‪ ,‬ושוין‪,‬‬
‫פי׳ תנא קמא ור׳‬
‫מפשילין‬
‫שאין‬
‫יופי‪,‬‬
‫חבלים‬
‫לכתחלה‪ .‬ומתמה ר ב נחמן‬
‫ב ר יצחק מ י‬
‫דאמר‬
‫איכא‬
‫מאן‬
‫מםרגין ש ת י‬
‫כלא‬
‫ע ר ב ‪ ,‬והתנן ר׳ מ א י ר א ו מ ר‬
‫משיסרוג‬
‫המטה‬
‫שלשה‬
‫בתים‪ ,‬מ י‬
‫לעשות‬
‫בית ב ל א‬
‫וערב‪ ,‬אלא‬
‫בה‬
‫אפשר‬
‫שתי‬
‫עלמא‬
‫כולי‬
‫מסרגין ש ת י ו ע ר ב כי פ ל י ג י‬
‫בממתחין‪ ,‬ו ל א איפשיט לן‬
‫בהדיא האי‬
‫מה‬
‫מיתוח‬
‫הוא‪ ,‬אי ש ת י כ ל א ע ר ב אי‬
‫רפוי‬
‫אם היה‬
‫ממתחו‪.‬‬
‫אפשר‬
‫למימליא‬
‫במני‪,‬‬
‫אפשר‬
‫למלאות‬
‫רפיון‬
‫חבלי‬
‫בכסתות‬
‫תמטת‬
‫ה ר ב ה ‪] .‬מהדי[ מ ע מ י ד י ן‬
‫תנור‬
‫ונירים‬
‫יהודה‬
‫במועד‪,‬‬
‫ר׳‬
‫אומר אין מכבשין‬
‫את‬
‫במועד‬
‫הריחים‬
‫כתחלה‪ .‬מ א י מ כ ב ש י ן ‪ ,‬ר ב‬
‫יהודה א מ ר מנקר ריחיא‪,‬‬
‫פ י ׳ כ י ו ן ש י ע מ ד ו הריחים‬
‫מלטחון‬
‫מנקרים‬
‫נקרים‬
‫בהן‬
‫קטנים‬
‫כדי‬
‫חידודים‬
‫במהרה‪ .‬ר ב‬
‫כמין‬
‫לטחון‬
‫אמר‬
‫יחיאל‬
‫ב י ת עינא‪ .‬ו מ ק ש י נ ן ע ל י ה‬
‫ד ר ב יחיאל‪,‬‬
‫כגון‬
‫ומפרק‬
‫דנקרה ו כ ע י ל א ר ו ו ח י ביה‬
‫טפי‪ .‬ר ב ה ו נ א ש מ ע ל ה ה ו א‬
‫גברא‬
‫דהוה מנקר ריחיא‬
‫של‬
‫בחולו‬
‫אמר‪,‬‬
‫מועד‪,‬‬
‫מ א ן האי דמחיל יום ט ו ב‬
‫ליתחיל‬
‫ג ו פ י ה ‪ .‬ו ר ב הונא‬
‫ס ב ר לה כ י ש אומרים דאמ׳‬
‫אין מ כ ב ש י ן כ ל עיקר‪ .‬ד ר ש‬
‫רב חמא‬
‫נוקרין‬
‫כחולו ש ל‬
‫רבינו‬
‫אמרו‬
‫מועד‪,‬‬
‫ריחים‬
‫משום‬
‫אפי׳‬
‫סוס‬
‫שרוכב עליו וחמור שרוכב‬
‫עליו מותר ליטול צפרניו‪.‬‬
‫א( לפנינו כירושלמי איתא כל‬
‫שהוא מזווג את האמריות זהו‬
‫הדיוט‬
‫ופשוט‬
‫דעס״ה‬
‫נגי׳ רכינו ז״ל‪.‬‬
‫יצ״ל‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון מועד קטן‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫צ ב א מיי׳ פ״ח מהל׳ י״ט למישקל טופרי‪ .‬פירש ‪ w‬בתוספתא לה״ה ללילן שמותר‬
‫הלכה טו סמג לאוץ עה‬
‫ומתקלקל ומשוס‬
‫למק ן ברזלים לקרקע קשה‬
‫טוש״ע א״ת סי׳ מקמ סעיף‬
‫שאין ברזלים בימי חכמים שאין צריך רק למשקל טופריה שהיה‬
‫ח‪:‬‬
‫צ ג ב מיי׳ שם טוש״ע א״ס הקרקע מטוננת כמו ברוסי״א היה אסור‪ :‬איצטבא ואקרופיטא‪.‬‬
‫סי׳ תקלו ס״נ‪:‬‬
‫עניני ספסל וקצת הם חלוקים‬
‫צ ד ג טוש״ע א״מ סי׳ מקמ‬
‫יוחסין‬
‫עשרה‬
‫פרק‬
‫בדש‬
‫כלאמרינן‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫אבל חמרא דריחיא לא א ר ב יהודה שרי‬
‫צ ה ד מיי׳ שם הלנה ז )קדושין לף ע‪ (.‬ליתיב מר אקרופיטא‬
‫למישקל טופריה לחמרא דריחיא ולאוקומי‬
‫טוש״ע שס סעיף ו‪:‬‬
‫אמר ליה מי סני ספסל כלאמרי‬
‫צ ו ה מיי׳ שם הלכה טו רבנן או איצטבא כלאמרי אינשי‪ :‬ריחיא ולמיבני ריחיא ולמיבני אמת ריחיא‬
‫טוש״ע א״מ סי׳ מקלו‬
‫ולמיבני אוריא א>)רבא( שרא בלםרוקי םוםיא‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫מבהמה‪.‬‬
‫רפואה‬
‫מונעין‬
‫ואין‬
‫אבל חמרא דריחיא‪ .‬שכך עושין שהיו טוחנים אגב חמורים לא מצי‬
‫למישקל לההוא חמרא צפרניו ללא מצי למטחן במועל אלא לצורך‬
‫מועל כלמפרש לקמן פרק מי שהפך )לף יכ‪ (:‬הלכך טחינה מועטת‬
‫יכול לטחון בחמור ולא מרעי ליה גילול צפרניו‪ :‬לאוקומי ריחיא‪.‬‬
‫להעמיל להשים הריחים זו על גב‬
‫י' 'א• העץ שהריחים‬
‫א‬
‫בנוי עליו‪ :‬ולמעני אוריא‪ .‬רפמ‬
‫סוםיא‪ .‬להסריק‬
‫בקר‪ :‬לסרוקי‬
‫סוסים במסרק של ברזל‪ :‬למיבגי‬
‫אקורפיטא‪ .‬מה שמשימין התבואה‬
‫צ ז ו מיי׳ שם הלכה יל טוש״ע‬
‫גולמיבני אקרפיטא יולמיבני איצטבא רבא‬
‫לתוכו לפני הסוסים שקורץ מנייטור״ה‬
‫)י( לברפואה לבהמה שיש‬
‫א״ח סי׳ תקמא סעיף ג‪:‬‬
‫אבנים‪:‬‬
‫בנין‬
‫איצטבא‪.‬‬
‫בלע״ז‪:‬‬
‫שרא למישקל דמא לבהמה בחולא דמועדא‬
‫בה מלאכה איירי אבל רפואה שאין‬
‫ז ]מיי׳ שס טוש״ע שם[‪:‬‬
‫למישקל דמא‪ .‬להקיז‪ :‬לכסכוסי‪.‬‬
‫צ ה ח מיי׳ שס ס״מ הלכה בה איסור מלאכה רק גזירה משוס‬
‫א״ל אביי תניא דמםייע לך המקיזין דם‬
‫יב וס״ב מהל׳ זכיה‬
‫גיהוץ שקורין קובילו״ר‪ :‬קרמין‪.‬‬
‫ומתנה מהל׳ ד עד הלכה ט שחיקת סממנין אפילו בשבת איכא‬
‫לבהמה ואין מונעין רפואה לבהמה בחולו‬
‫י(בגלים‪ :‬מטשה הדיוט‪ .‬למותר‬
‫טוש״ע א״ת סי׳ תקלז סעיף‬
‫כלאי׳‬
‫לשד‬
‫כמאן‬
‫והלכה‬
‫לשרי‬
‫מאן‬
‫של מועד רבא ישרא לכסכוםי קירמי מ״ט‬
‫לעשותו בחולו של מועל ללאו מעשה‬
‫ט וטור ש״ע ח״מ סי׳ רעה ‪3‬פ׳ במה בהמה )שבת דף נג‪ >:‬לרש‬
‫אמי‬
‫מעשה הדיוט הוא אמר רב יצחק בר‬
‫סעיף ח ית יט כ‪:‬‬
‫אומן הוא‪ :‬קיטורי בירי אסיר‪.‬‬
‫צ ט ט ]מיי׳ שס[ טוש״ע א״מ רבא הלכה כרבי יאשיה ללית ליה‬
‫ג‬
‫יאמיר‬
‫>בירי‬
‫״קיטורי‬
‫חסדא‬
‫רב‬
‫אמר‬
‫למיעבל במועל שכך היו עושין‬
‫גזירה משוס שחיקת סממנין ברפואה‬
‫שס סעיף י‪:‬‬
‫מ״ט מעשה אומן הוא אמר רבא י>חמאן‬
‫שהיו נוטלין כלים תלוקין והיו‬
‫ק י ]מיי׳ שם[ טוש״ע שם לבהמה פי׳ ללסרוקי סוסיא שפירש‬
‫ס״ח‪:‬‬
‫מחליקין עליהן בית יל של חלוקיהם‬
‫דמתקיל )א( ארעא אדעתא דבי דרי שרי‬
‫בקונטרס אושטלי״ר בלעז אין נראה‬
‫ק א כ ]מיי׳ שם[ טוש״ע שם‬
‫מעשה אומן הוא ואסור‪ .‬ל״א לכרץ‬
‫קירצוף‬
‫ובין‬
‫קירול‬
‫לבין‬
‫קי״ל‬
‫להא‬
‫לי‬
‫סעיף יא‪:‬‬
‫אדעתא דארעא אםיר היכי דמי מוליא‬
‫קמטין שאלם עושה בבית יל שממלאים‬
‫ק ב ל טוש״ע שס סי׳ תקלג שרי )י( כלאי׳ סוף פרק שני לביצה‬
‫ייבמוליא ונצא בנצא <» אדעתא דבי דרי שקל‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫אומה בקנה של שבלים חלקים‬
‫ק ג מ נ ס מיי׳ פ״ז שס הלכה )לף כג‪ (.‬לר׳ שמעון לאמר לבר שאין‬
‫מוליא ושדא בנצא אדעתא דארעא ואמר‬
‫ומקמטין פרוונצי״א בלע״ז‪ :‬דמהקיל‬
‫כב טוש״ע שס סי׳ תקלט מתכוין מותר וקיימא לן כוותיה אלא‬
‫רבא ט האי מאן חכי זיכי אדעתא דציבי‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫האדמה‬
‫שחופר משם‬
‫חיקלא‪.‬‬
‫ענין אחר הוא‪:‬‬
‫שרי אדעתא דארעא אסיר ייהיכי דמי שקיל‬
‫לצורך הגורן לחבוט שם חטין לצורך‬
‫כםכוםי‪ .‬פי׳ בקונטרס אנפשיי״ר‬
‫רברבי ושביק זוטרי אדעתא דציבי שקל‬
‫המועל היינו אדעמא דבי ד ד ו ש ד ‪:‬‬
‫מפרשים‬
‫בלע״ז ויש‬
‫לעזי רש״י‬
‫שלהו‬
‫שתופר‬
‫דארטא‪.‬‬
‫אדטהא‬
‫רברבי וזוטרי אדעתא דארעא ואמר רבא‬
‫ליקיי״ר ולשון כסכוס משמע כן כלאי׳‬
‫מנייטור״ה ]מניידור״א[‪.‬‬
‫לצורך זריעה אסור משום ללמי‬
‫יהאי מאן דפתח מיא לארעיה אדעתא‬
‫פ׳ חולין )שבח לף קמא‪ .‬ושם( מכסכסו‬
‫איבום‪ .‬ק ו ב י ל י ״ ר ‪ .‬לכבס‪,‬‬
‫כחורש בי״ט‪ :‬מוליא במוציא‪ .‬שנוטל‬
‫לנקות‪ .‬פ ר ו ו נ צ י ״ א‬
‫דכוורי שרי אדעתא דארעא אסיר היכי דמי‬
‫מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ גבי‬
‫] פ ד ו נ צ י י ״ ר [ ‪ .‬לקפל )כפלים‬
‫הקרקע ממקום גבוה ומניחו שם על‬
‫גרסינן‬
‫בירי‪.‬‬
‫טיט‪ :‬קיטורי‬
‫ייפתח תרי בבי חד מעילאי וחד מתתאי‬
‫בשפת הבגד לנוי(‪.‬‬
‫גבי מקום גבוה היינו מוליא במוליא‪:‬‬
‫ברי״ש ולא בילי בללי״ת )י‪ 0‬והוי‬
‫א ו ש ט ל י ״ ר )בתוס׳(‬
‫אדעתא דכוורי פתח חד בבא אדעתא‬
‫או נצא בנצא‪ .‬שחופר במקום נמוך‬
‫] א י ש ט ר י ל י י ״ ר ( ‪ .‬לסרק‬
‫מענין בירית טהורה בפ׳ במה אשה‬
‫דארעא ואמר רבא ‪ :‬חאי מאן דפשח דיקלא‬
‫במסרק א נ פ ש י י ״ ר )בתוס׳(‬
‫ומניחו במקום נמוך להיינו ארעתא‬
‫יוצאה )שם לף סג‪) (.‬ובפרק חזקת‬
‫א י נ פ י ש י ״ ר ‪ .‬לעמלן‪.‬‬
‫אדעתא דחיותא שרי אדעתא דדיקלא אסיר‬
‫לארעא ואסור לזה לרכו של חורש‬
‫הבתים( )נ״נ לף נל(‪:‬‬
‫שלהו <»> שאינו משגיח באיזה מקום‬
‫תיכי דמי יישקיל כוליח מחד גיסא אדעתא‬
‫מול יא במוליא ונצא בנצא אחןתא‬
‫אפילו‬
‫בקרקע‬
‫שירל המחרישה‬
‫דחיותא מתאי גיםא ומהאי גיסא אדעתא‬
‫רבינו חננאל‬
‫)מ( דבי דרי שקל מוליא‬
‫במקום נמוך חורש והיינו לומיא‬
‫דדיקלא ואסיר ואמר רבא חני תמרי תוחלני‬
‫א ב ל ת מ ו ר ה ט ו ח ן בריחים ושדי בנצא אדעתא דארעא‪] .‬א[ וכן‬
‫לחרישה ואסור‪ :‬אבל שקל מוליא‪.‬‬
‫ל א ‪ .‬רב י ה ו ד ה ש ר א ל י ט ו ל‬
‫מיגזרינהו שרי מייצינהו אסיר רב פפא אמר‬
‫גרס רבינו גרשון ורב אלפס גרס‬
‫צפרנים ש ל ח מ ו ר הטוחן‬
‫שנוטל הקרקע ממקום גבוה‪ :‬ושדא‬
‫ה‬
‫ל‬
‫בנצא‬
‫ונצא‬
‫במוליא‬
‫מוליא‬
‫בהפך‬
‫ריחיא‬
‫ולאוקמי‬
‫בריחים‬
‫כיון דמתלעי >כפרקמטיא האבד דמי ושרי‬
‫בנצא‪ .‬במקום נמוך היינו אלעמא‬
‫ת‬
‫ולמיבני ריחיא ולמיבני אמ‬
‫בנצא‬
‫מוליא‬
‫לארעא‬
‫אלעתא‬
‫מ‬
‫א״ר‬
‫אסור‬
‫שתוא‬
‫כל‬
‫פרקמטיא‬
‫רבא‬
‫ואמר‬
‫לבי לרי אלעתא לגורן שכך לרכו‬
‫הריחים ו ל מ י ב נ י אוריא‪ ,‬פי׳‬
‫א ו ר י ו ת סוסים‪ .‬רפא ש ר א אלעתא לבי ל ד משמע שיותר‬
‫יוסי בר אבין נ ובדבר האבר מותר רבינא‬
‫של גורן שמשוה הגרנות וזה מותר‪:‬‬
‫ל ס ר ו ק י סוסיא ו ל מ י ב נ י קרקע שוה צריך לחרוש מלילוש‬
‫דזפי ויפיא‪ .‬שמכבל אמ הקרקע‬
‫הוה ליה ההוא עיםקא דהוה מזדבן בשיתא‬
‫א ק ר פ י ט א ו א י צ ט ב א ‪ .‬רבא ואיפכא מסתברא טפי לללילן צריך‬
‫ש ר א ל מ ש ק ל ד מ א ‪ ,‬תניא נ מ י‬
‫שנוטלם‪:‬‬
‫מעצים קטנים שעליה‬
‫אלפי שהייח לזבוניח בתר חולא דמועדא‬
‫הכי‪ ,‬מ ק י ז י ן דם ל ב ה מ ת ו א י ן קרקע שוה לילוש יומר מלחרוש ושמא‬
‫אדטהא דציבי‪ .‬אס ליקטן אדעמא‬
‫וזבניה בתריסר אלפי רבינא הוה מסיק זוזי‬
‫מ מ ע י ן ר פ ו א ה ל ב ה מ ה ב ח ו ל ו לפי שהיו לשין במוריגין אין צריך‬
‫דעצים להסיקן דנקט רברבי ושבק‬
‫בבני י׳אקרא דשנואתא אתא לקמיה דרב‬
‫ש ל מ ו ע ד ‪ .‬ר ב ה ש ר א ל כ ס כ ו ס י קרקע שוה ויש מפרשים כלי לעשות‬
‫כיםכוס‬
‫ופירשו‪,‬‬
‫קירמי‪.‬‬
‫דארטא‪ .‬דלהכי‬
‫ז וטרי‪ :‬אדטהא‬
‫ם‬
‫אשי א״ל מתו למיזל תאידנא עלייתו א״ל כיון‬
‫ליר של בהמהיז(‪:‬‬
‫מ ע ש ה הדיוט הוא‪ .‬פי׳ בסוף‬
‫ליקטן שרוצה לזרוע הקרקע שלוקט‬
‫ה ז ה ב א מ ר י ׳ ר ׳ י ה ו ד ה ש ר א פרקמטיא כל שהוא‪ .‬פי׳ רבינו‬
‫דחאידנא חוא דמשכחת להו ביומי אחריני‬
‫גדולים וקטנים אסור )י(‪ :‬אדטהא‬
‫ופירשו‬
‫קירמי‪,‬‬
‫לכסכוסי‬
‫ט‬
‫יצתק בתשובתו‬
‫)ר׳(‬
‫א( ת ר ט י ב‬
‫הגאונים‪,‬‬
‫דמי‬
‫תאבד‬
‫כפרקמטיא‬
‫לחו‬
‫משכחת‬
‫לא‬
‫דכוורי‪ .‬שעושין המים שיוצאין מן‬
‫אמתענה ותליינהא‪ .‬אמר ר ב רבינו יעקב לא היה חושב הלואת‬
‫הגומא של ביבר לחוץ אם לצורך‬
‫ושרי תניא נמי גבי ע״ז כי תאי גוונא תולכין‬
‫ח ם ד א ק י ט ו ר א ב י ד א אסיר‪,‬‬
‫רבית פרקמטיא והא לאמר רבינא‬
‫שיצאו המיס וישתיירו הדגים מותר‪:‬‬
‫מ ע ש ה א ו מ ן ה ו א ‪ ,‬ב מ ס ׳ יום‬
‫ט ו ב פ ר ק בי‪ .‬א מ ר רבא‪ ,‬מ א ן הוה מסיק זוזי בבני אקרא לשנואתא‬
‫שבו נכנסין המיס לגומא ונכנסין אף‬
‫דתקיל תיקלא‪ ,‬נ( פ י ׳ א צ ל ח משמע לחשיב פרקמטיא ולא שרי אלא משוס לבר האבל היה אומר‬
‫כגון דפהח הרי בבי‪ .‬חד יוצאין חוץ לגומא והדגים משתיידם‬
‫וגעלהא‬
‫אלארץ‬
‫וגה‬
‫מ ו ע ת ר א ל ‪ .‬א י ש ק י ל ו י ה י ב רבינו יעקב לסחורת יין היתה כלאמרינן באיזהו נשך)ב״מ עג‪ (:‬רבינא‬
‫ולוקחיםוחד‬
‫בתוכה לגומא‬
‫הדגים‬
‫שהמים להיינו אלעתא לטורי‪ :‬דארטא‪ .‬דפמח‬
‫אותם ש ד‬
‫מ ו ל י א ב מ ו ל י א ונצא בנצא‪ ,‬הוה יהיב זוזי לבני אקרא לשנואתא ושפכי ליה טפי כופייתא אבל‬
‫חד בבא שבו נכנסים המים לגומא ואילך פתח שבו יוצאין המים‬
‫ה ע פ ר ה ר ך נ ו ת ן ב ר ך ו ה ק ש ה הלואה לשולחנות בקביעות וחילוף נראה ‪ 0‬לחשיב פרקמטיא‪:‬‬
‫לחוץ לא פתח‪ :‬אדעהא דארטא‪ .‬שכשהגומא מליאה מיס יוצאין‬
‫כקשה‪ ,‬אדעתא ד ב י דרי ע ב י ד‬
‫ו ש ר י ‪ .‬פ י ׳ מ ו ל י א בנציא‪ ,‬הרך ובדבר האבד מותר‪ .‬פירוש בלבר שאס לא ימכרנה עתה שמא‬
‫המיס למעלה ומשקין כל השדה וכי האי גוונא אסור‪ :‬דפשח דיקלא‪.‬‬
‫דארעא‬
‫אדעתא‬
‫בקשה‪,‬‬
‫לא ימכרנה יפה פעם אתרת ויפסיל מן הקרן אבל אס‬
‫שזימר הדקל מן הענפים שבו‪ :‬אדטחא דחיוהא‪ .‬דרארין למאכל‬
‫ואסיר‪ .‬ו כ ן מ א ן ח כ י זיכיא‪ ,‬לא יפסיל מן הקרן אלא שלא ירויח כל כך אין זה חשוב לבר האבר‬
‫בהמה לנקט מן הענפים למחל גיסא בין למין בין יבשין לצורך‬
‫פ י ׳ מ ס ק ל ומנקה הקרקע‪.‬‬
‫ש ק י ל ר ב ר ב י ‪ ,‬פ י ׳ העצים וכל שכן לקנות סחורה שמא תהיה יומר ביוקר אחר המועל אבל‬
‫מאכל בהמה היינו דחיותא ו ש ד ‪ :‬דנקיט מהאי גיסא‪ .‬לליקלא‬
‫נוטל‬
‫הגדולים‬
‫ו מ נ י ת לקנות יין כשר בתוך המועל מותר והר״ר יוסף פירש ליש לאסור‬
‫ומהאי גיסא ענפים יבישין שבו היינו אדעתא דדיקלא ואסור‪:‬‬
‫אדעתא‬
‫קטנים‪,‬‬
‫הקיםמין‬
‫לאף על פי שלא ימצא בזול הרי ימצא ביוקר ואין זה לבר האבל‪:‬‬
‫ז י ‪:‬‬
‫י ז ס‬
‫ח‬
‫‪s‬‬
‫דציבי‬
‫ושרי‪.‬‬
‫שקיל‬
‫רברבי‬
‫וזוטרי‪ ,‬אדעתא דארעא עביד‬
‫ואסיר‪ .‬ו כ ן מ א ן דפחח מ י א‬
‫בארעיח‪,‬‬
‫ודנפקי‬
‫ד ע י י ל י מ ח א י גיסא‬
‫מ ה א י גיסא‪ ,‬א ד ע ת א‬
‫ל מ י צ ד כוורי הוא ו ש ד ‪ ,‬מ ח ד‬
‫גיסא‪ ,‬אסיר‪ .‬ו כ ן מ א ן ד פ ש ח‬
‫דיקלא‪ ,‬מ ח ד‬
‫דחיותא ש ר י ‪,‬‬
‫גיסא‬
‫מהאי‬
‫אדעתא‬
‫גיסא‬
‫כוורא‬
‫הגי המרי הוחלט‪ .‬תמרים שלא נתבשלו כל צרכן‪ :‬מיגזרינהו‪.‬‬
‫לחותכן לשנים ולאוכלן הכי בי״ט ש ד רלצורך יום טוב קעביל‪ :‬מייצינהו אסור‪ .‬לכובשן במשד ומוציא ליחה שבהן לחוץ היינו אסור‬
‫שעכשיו אינן נתלעים אלא לעשות מהן צימוקים לאכלן בתול הוא מטין ואסור לתקן ביום טוב מאכל דחול‪ :‬כיון דמהלטי‪ .‬אי‬
‫לאו דמייצינהו‪ :‬כדבר האבד‪ .‬כלומר כסחורה שאדם יכול לעשותה במועד כדי שלא יפסיד בה אס לא עשאה הכי נמי מצי‬
‫למייצינהו דאי לא עביד הכי מיתלעי ושרי‪ :‬פרקמטיא כל שהוא‪ .‬לעשות סחורה בחולו של מועד‪ :‬ובדבר האבד מוהר‪ .‬שאם יש לו‬
‫הפסד אס לא יעשנה לאותה סתורה מותר לעשותה אבל בחנם שלא להרויח אסור‪ :‬הוה מסיק זוזי‪ .‬שהיו חייבין לו מעות באותו מקום‪:‬‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א(‬
‫]צ״ל רנ וכ״א נרא״ש‬
‫ובערוך ערן אקרסטא[‪ ,‬ב ( נעי׳‬
‫ניצה כג‪ ,[.‬ג ( ]בנ׳׳י סי׳ מקמא‬
‫העתיקו נוסח הגמ׳ קטוד בי‬
‫ידי ע״ש[‪ ,‬ד ( ב״ב נד‪ ,.‬ה ( ]לקמן‬
‫יא‪,[.‬‬
‫עג‪,[:‬‬
‫י( ]עי׳ ב״מ‬
‫‪] (t‬דקים בקרוס ביצה‪ .‬ערוך[‪,‬‬
‫ח( ]ועי׳ תוס׳ ב״ב גד‪ .‬ל״ה‬
‫מוליא[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( אפר רנא מאן דמתקיל‬
‫תיקלא אדעתא‪ .‬נ״נ כן היא‬
‫רש״י‬
‫גירסת‬
‫יוסף‬
‫ונימוקי‬
‫ופירוש מסקל השלה‪ ) :‬ב ( שם‬
‫דארעא‬
‫ונצא ננצא אדעמא‬
‫שקל מוליא ושדא ננצא אדעתא‬
‫ד ב י ד ד י כו׳ כצ״ל‪ ) :‬ג ( רש״י‬
‫ד״ה או נצא כו׳ שאינו משנית‬
‫נאיוה מקוס‪ .‬נ״נ פירוש לרכו‬
‫של חורש אינו אלא לרפויי‬
‫ארעא עי׳ לעיל דף ב ע״ב‪:‬‬
‫)ד( ד״ה‬
‫לארעא‬
‫אדעתא‬
‫דלהכי נו׳ אסור מה״ד דפתח‬
‫מיא לארעיה ש ע ו ש י ן ח ו ר‬
‫והמים יוצאין מ! הגומא‪:‬‬
‫) ‪ ( 5‬תום׳ ל״ה למישקל כו׳ סי׳‬
‫בתוספות כו׳ לתקן ברזלים‬
‫דכיון‬
‫קשה‬
‫דהקרקע‬
‫ומתקלקל‪ (!):‬דייה ואין ממעין‬
‫רפואה‬
‫נראה‬
‫מבהמה‬
‫דנרפואה דנהמה‪ ) :‬ז ( כא״ד‬
‫ונין קרצוף ש ד אפילו ב י ״ ט‬
‫כלאיתא‪) :‬ח( ד״ה קיטורי כו׳‬
‫ולא מ י נלל״ת‪ .‬נ״נ פירוש‬
‫דיש גורסין נילי נללי״ת ופי׳‬
‫לעשות קשד נית ידים אסור‬
‫מפני שעושה מעשה אומן וכך‬
‫היא‬
‫הרמנ״ס‪:‬‬
‫גירסת‬
‫) ט ( דייה מוליא כו׳ אדעתא‬
‫דארעא שקל‬
‫ושדי‬
‫מוליא‬
‫ננצא אדעתא ד ב י ד ר י וכן‬
‫גרס ר״ג ור״א גרס נהיפן כו׳‬
‫ננצא אדעמא דבי דרי מוליא‬
‫מצא אדעתא דארעא משמע‬
‫שיותר כו׳‬
‫ד״ה‬
‫כצ״ל‪) :‬י(‬
‫פרקמטיא כו׳ בקניעות וחילוף‬
‫נראה דלא ח ש י ב פרקמטיא‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫תום׳‬
‫ואין‬
‫ר״ה‬
‫םונע־ן‬
‫ובו׳ אין נ״ל דהא רךי׳׳ל‪.‬‬
‫ברא״ש‬
‫עיין‬
‫הנא רב‪.‬‬
‫דהגירסא‬
‫לק״מ‬
‫ולפ״ו‬
‫לרנ לשיטתיה לס״ל לנר שאין‬
‫מתנו ) אסור‪ .‬ואסור קרצוף‬
‫‪,‬‬
‫ני״ט‪:‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫] א [ תום׳ ל״ה מוליא נמוליא‬
‫נו׳ וכן גרס ר״ג ורנ אלפס‬
‫שיותר‬
‫משמע‬
‫שוה‬
‫קרקע‬
‫צריך למרוש כוי ושמא לפי‬
‫לשין כו׳ ד״מ‬
‫שהיו‬
‫כד‬
‫לעשות ד ר כו׳ ורש״י ג ד ס‬
‫מוליא‬
‫בהיפך‬
‫במיליא ונצא‬
‫בנצא אדעתא לארעא מוליא‬
‫בנצא אדעתא דבי ד ד כצ״ל‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫קיטורי בירי‪ .‬שעושין לבתי‬
‫שוקיים ולבתי י ד ס של תלוקי‬
‫הנשים שמקמטין אותן על עץ‬
‫חלק או על אגודה של קשים‬
‫וקודן‬
‫אוסרונציי״ר‪,‬‬
‫לשו] קשר‬
‫וקטוד‬
‫)ביצה כג‪ .‬ושם‪:‬‬
‫בידי(‪ .‬מ א ן דמתקיל ארעא‪.‬‬
‫מסיר המכשולומ ומשוה פני‬
‫הקרקע‬
‫שתהא‬
‫מכשל‬
‫המחדשה‬
‫ותשבר‬
‫ירשב״ם ב ״ ב נד‪.(.‬‬
‫אדעתא‬
‫ד ב י דרי‪.‬‬
‫חלקה‬
‫ולא‬
‫גורן ללוש שם‬
‫מבואה ! ש ם ( ‪.‬‬
‫אדעתא‬
‫דארעא‪ .‬שתהא נוחה לחרוש‬
‫)שם>‪ .‬מוליא‪ .‬גבשושית <ב״מ‬
‫קט‪ (.‬תל‬
‫)רשב״ם ב ״ ב‬
‫וד‪.(.‬‬
‫ו מ ה א י גיסא‪ ,‬א ד ע ת א ד ד י ק ל א ו א ס י ר ‪ .‬וחני תוחלני‪ ,‬ש ר י ל מ ג ז ר י נ ה ו ‪ ,‬מ י מ צ י נ ה ו אסיר‪ .‬ב ח ג י ג ה ב פ ר ק א י ן ד ו ר ש י ן א ו ׳ ש ם מ ש ל‬
‫נצא‪ .‬גומא )שם‪ .1‬מוליא במוליא‪ .‬התל הרחינ נמקומו והשפילו ונתן מגבהו סביבתו לצללי! שלא יהא זקוף כל כך‪ ,‬וכן נצא‬
‫א י מ ש כ ח ח ח ו ח ל א א כ ו ל כוי‪ ,‬והם ה ת מ ר י ם הרכים‪ ,‬הנקראים בטייר‪ ,‬ש ו ד א ך ר ט ב ‪ .‬ו ה ד ק ל א ש ר ב ו א ל ו ה ת מ ר י ם ע ל י ו ד י ב ר‬
‫בנצא‪ .‬שפתי הגומא השפיל וגירר לאמצעיתה ונעשית הגומא חלקה‪ ,‬ה ד הגומות לנל והמלים לבל והרי יש כאן מקומות מקומות‬
‫ב כ א ן ‪ ,‬ו ה ת י ר ל ח ו ח כ ם מ ן ה ד ק ל ו ל א החיר ל ד ו ר כ ם בנרתק ש ל ה ן ‪ ,‬ל ע ש ו ח ן כ מ ו א ל ו הנקראים ב ט י י ח א ל ל ו ג ‪ .‬ו ר ב פ פ א ה ת י ר‬
‫חלקיס כל אחד לנדו)שם;‪ .‬אדעתא דבי דרי‪ .‬ראוי הוא לחנוט תטיס ולא לחרישה !‪:‬שם(‪ .‬ש ק ל מ ו ל י א ו ש ד א בנצא אדעתא‬
‫א ת ז א ת מ פ נ י ש מ ח ל י ע י ן ‪ .‬ר ב פ פ א א מ ד כ י ו ן ד מ ת ל ע ן כ פ ר ק מ ט י א ה א כ ד ד מ י ו ש ר י ‪ .‬ו א מ ר ר ב א פ ר ק מ ט י א כ ל ש ה ו א אסור‪ .‬א מ ר‬
‫דארעא‪ .‬לקח המל והשליך נגומא נמצא שהשוה כל הקרקע‪ ,‬איכא למימר דלחרוש עשה שלא תתעככ המחרישה ;שמו‪ .‬דזכי זיפי‪.‬‬
‫ר ׳ א ס י ב ר ׳ א ב י ן ו ב ד ב ר ה א ב ר מותר‪ .‬ר ב י נ א ה ו ה ל י ה עיסקא דהוה מ ז ד ב נ א ב ש י ת א א ל פ י ‪ ,‬ש ה י י ה ל ב ת ר מ ו ע ד א ו ז ב נ י ת ב י ״ כ‬
‫מננד ומטהר את השדה מקיסמים ועשניס רעיס )שסו‪ .‬אדעתא דציבי‪ .‬ללקט עצים לשרוף )שם(‪ .‬ש ק ל רברבי וזוטרי‪ .‬איכא‬
‫א ל פ י ‪ .‬ר ב י נ א הוה מסיק ז ו ז י ב ב נ י אקרא ד ש ן נ ו א ת א [ ‪ ,‬אתא לקמיה ד ר ב א ש י ‪ ,‬א ״ ל ‪ ,‬כ י ו ן ד ה א י ד נ א מ ש כ ח ת ל ה ו ו ב י ו מ י אחריני‬
‫למימלי אלעתא לארעא‪ ,‬אנל שנק זוטרי ליכא למיתלי אלא אדעמא לציני לחול‪ ,‬דגדוליס הראוי! לשדסה מלקט !שם(‪ .‬דפתח מיא‬
‫ל א מ ש כ ת ת להו‪ ,‬כפרקמטיא ה א ב ו ד ד מ י ושרי‪.‬‬
‫לארעיה‪ .‬שיכנסו נשלה ישם(‪ .‬המשך בעמוד הבא‪.‬‬
‫א( לפי הנראה הוראת ה ד נ ד ס נלה׳׳ק שלא לרטונ צרכי הנית כדי לנקותם‪.‬‬
‫‪ o‬הוראת הלנריס נצה׳יק ענינו דקירה‪ .‬ופי׳ לקר אפ פני האדן ט יעשה עפר‪.‬‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א ( עירונין מז‪ .‬ע״ז יג‪,.‬‬
‫ב ( לעיל ז‪ ,.‬ג ( מע״ש פ״ה‬
‫מט״ו סוטה מז‪ ,:‬ד ( ]לקמן‬
‫ינ‪ :‬ע״שן‪ ,‬ה( ]לעיל י‪:‬ן‪,‬‬
‫‪] 0‬כרכות יח‪,[:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( גם׳ גדיתא לנאי כוורא‪.‬‬
‫נ״נ כך הוא גירסת האלפס‬
‫נפומנליתא‬
‫כוורא‬
‫לנאי‬
‫ופי׳ הר״] פוס שס המקום‬
‫היושב על נהר בדיתא לבאי‬
‫צדו‬
‫נוורא‬
‫לגיס‬
‫והניאו‬
‫רבים שנתיינש הנהר ומתו‬
‫הלגיס עכי׳ל‪ ) :‬ג ( שש והא‬
‫אכן כנשי! שהוא יכול לאנול‬
‫מהן במועד כובשן תנן‪:‬‬
‫) ג ( חס״י ל״ה ניל ינרגל‬
‫)שלוקח נילו ען> מא״מ‬
‫ונ״נ נ״ל טעות‪ ) :‬ד ( ד״ה‬
‫דופנא כוי‪ .‬נ״נ עי׳ לעיל‬
‫נדף‬
‫נפירושו‬
‫ע״א‪:‬‬
‫ז׳‬
‫)ה( ד״ה למימלח למולחן‬
‫הרנה אע״פ‪) :‬ו( ר״ה א״ל‬
‫הני נמי אע׳׳ג דמלחינהו‪:‬‬
‫)‪ (1‬ד״ה אגנ כו׳ המלת מהן‬
‫הס״ל ואחייב מה״ד ע ב ד ו‬
‫שיתין איצצי כלומר‬
‫ליה‬
‫רותצין אומו הרנה פעמים‬
‫הס״ל ואח״כ מה״ל שיחין‬
‫איצצי‬
‫פעמים‬
‫ששים‬
‫הס״ל‪:‬‬
‫לעזי רש״‬
‫»״י‬
‫ד ו ש ״ א ‪ .‬מתקן לדיג‪.‬‬
‫ר י י נ י ״ ס ] ר י נ ו ״ ש [ ‪ .‬ריין‬
‫)שם נהר(‪ .‬א ו ב ר ט ו ״ ר‬
‫]אוברידור״א[‪.‬‬
‫בלבדור״א‬
‫משקוף‪.‬‬
‫]קלבידור״א[‪.‬‬
‫מנעול‪ .‬נ ר ר ״ א ] ב ר ד ״ א [ ‪.‬‬
‫גרו; ש ל טפסן‪.‬‬
‫ק ו נ פ ו ש ט ״ א ‪ .‬תערובת‬
‫מאכלים כבושים‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫פתח‬
‫המשך מעמוד קודם‪.‬‬
‫תרי כבי‪ .‬אחל לצד הנהר‬
‫ליננס המיס ואחד לצד שני‬
‫לצאת‬
‫אדעתא‬
‫ושם(‪.‬‬
‫דכוורי‪ .‬לצוד דגים נתכוין‬
‫ולא להשקות השדה‪ ,‬דאי‬
‫להשקות השדה מתנדן היה‬
‫לו‬
‫לעשות‬
‫ויתעכנו‬
‫הדגים‬
‫פתת‬
‫שם‬
‫יהו‬
‫אתד‬
‫המיס‬
‫וגס‬
‫נצודי]‬
‫שם‬
‫מאליה] <שם ‪.‬‬
‫(‬
‫דפשח‬
‫דיקלא‪ .‬לשו! פיסוק כמו‬
‫ויפשחגי)איכה ג יא(‪ ,‬נוטל‬
‫מן הענפים‪ ,‬ויש שמפשחץ‬
‫לצורך‬
‫אותו‬
‫הדקל‬
‫לפי‬
‫שענפיו מרובים ואין מניתי]‬
‫אותו ליגדל‬
‫הפשיחה‬
‫ומהניא ליה‬
‫נכרס‬
‫נזימיר‬
‫)רשב־ם ב״ב שם(‪ .‬אדעתא‬
‫דחיותא‪ .‬לצורך נהמותיו‬
‫ואינו‬
‫מתנוין‬
‫להנאת‬
‫הדקל‬
‫!שם;‪.‬‬
‫אדעתא‬
‫דדיקלא‪.‬‬
‫להאכילן‬
‫כדי‬
‫שינלל הדקל !שם;‪ .‬מ ח ד‬
‫גיסא‪.‬‬
‫מקלקל הוא את‬
‫האיל] שמגלהו כולו מצל‬
‫אתל וההיא ודאי אלעתא‬
‫לחיותא לחול ממין ללאילן‬
‫לא‬
‫חייש ‪,‬שם(‪.‬‬
‫מהאי‬
‫גיסא ומהאי גיסא‪ .‬אס‬
‫מכל צללי! ליקט כאן מעט‬
‫וכאן‬
‫מעט‪,‬‬
‫דדיקלא‪.‬‬
‫לעשות‬
‫אדעתא‬
‫שכן‬
‫!שם‪.:‬‬
‫דשנואתא‪.‬‬
‫מנהג‬
‫אקרא‬
‫שגוותא‬
‫שס‬
‫משקין בית השלחין פרק ראשון‬
‫מועד קטן‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫יריד של טכו״ם‪ .‬יומא לשוקא‪ :‬ומטלה בערכאוה‪ .‬לקיימן בתתימתן לטון להשתא הוא למשכח להו וליומא אחרינא לא שרי‪ :‬אוהרי‪ .‬שצלין‬
‫בו דגים שקורין רוש״א‪ :‬איזלי‪ .‬רשתות שצדין בו עופות‪ :‬למגדל הנורא‪ .‬לעשות התנור מחדש‪ :‬מהולחא‪ .‬נפה‪ :‬בימוח החמה‪ .‬כלומר‬
‫כשיש ימות החמה כגון בפסח לחבול עלמא שאין יורלין בו גשמים מותר לעשות בו תנור לפי שלאלתר יבש ויכולין לאפות בו פת ברגל‬
‫לצורך הרגל‪ :‬כאן בימיה הגשמים‪ .‬כלומר כשיורלין הגשמים ברגל כגון בסוכות אין עושין תנור לסי שאינו יבש לאלתר על לאחר הרגל‬
‫ועבל טירחא שלא לצורך הרגל‪:‬‬
‫מתני׳ מטקה למרפסה‪ .‬כותל‬
‫קטנה העושין על האיצטבות שלפני‬
‫העליות גלולות כעין שיש על שפת‬
‫נהר רייני״ס‪ :‬שפין אה הסדקין‪.‬‬
‫שבתנור‪ :‬ומטגילין אוהן במעגילה‪.‬‬
‫שגוללין על קרקעות התנור עץ גלול‬
‫עגול כלי לסתום הסלקין‪ :‬ביד‬
‫וברגל‪ « .‬שלוקח בילו עץ ובועטין‬
‫ביל על התנור לסתום הסלקיס או‬
‫בועט ברגלו על קרקעות התנור‪:‬‬
‫מחלצים‪ .‬עץ כעין רגל שלוחקו‬
‫במעזיבה לסתום הסלקין ויש בו‬
‫מעשה אומן יותר ממעגילה‪ :‬ציר‪.‬‬
‫רגל הללת כמו הללת תסוב על צירה‬
‫החור‬
‫צינור‪ .‬הוא‬
‫)משלי כ‪:0‬‬
‫שבאסקופה התחתונה כמו י( ציכורא‬
‫ללשא‪ :‬הקורה‪ .‬מה שעל הפתח‬
‫שתחזור בו הללת וקודן אוברטו״ר‪:‬‬
‫מנטול‪ .‬בלבדור״א‪ :‬ובלבד שלא‬
‫יהכוין לטשוה מלאכחו במועד‪.‬‬
‫כשיש לו לתקן כל אילו בשאר ימות‬
‫השנה ומניתו עד המועד‪ :‬וכבשין‪.‬‬
‫של ציר כלומר דגים ושאר דברים‬
‫שכובשים במלח שיכול לאוכלן במועד‬
‫שלא יהא צריך להמתין באכילתן עד‬
‫לאחר המועד שיהו נכבשין מהר‬
‫גמ׳ הוצא‪.‬‬
‫וראוין לאכול מיד‪:‬‬
‫הוצי דקל‪< :‬י( דופנא‪ .‬עבדי לחיים‬
‫של גדר‪ :‬ואינו טח בטיט‪ .‬זה הוא‬
‫מעשה הליוט‪ :‬מעגילה‪ .‬דרך אומנות‬
‫יומר‪ :‬ביד וברגל‪ .‬ללאו מעשה‬
‫אומן הוא לא כל שכן‪ :‬כעין מעגילה‪.‬‬
‫ולא מעגילה ממש אלא כעין מעגילה‬
‫ביד וברגל‪ :‬עד ימיו‪ .‬של יוחנן כ״ג‬
‫היה פטיש מכה בירושלים בחולו של‬
‫מועד והוא גזר עליו ובטלו‪ .‬אלמא‬
‫אסור ומתני׳ קתני ומתקנין מנעול‬
‫ומפמח‪ :‬מהניהין דמסקנין אלו‬
‫בחוש״מ בדנגרי‪ .‬במנעול של עץ שרי‬
‫דלא הר קלא רבה‪ :‬במפחי‪ .‬דפטיש‬
‫היינו קורנס אסור דהוי קלא רבה‬
‫ואולודי קלא אסור‪ :‬מגלי‪ .‬מסר‬
‫הגדול שרי דלא מוליד קלא כלום‪:‬‬
‫בחציני‪ .‬ברר״א אסיר דהר אולודי‬
‫קלא טפי‪ :‬לאחר שגזר‪ .‬יוחנן כ״ג‪:‬‬
‫הא ר׳ יהודה הא ר' יוסי‪ .‬בפירקא‬
‫דלקמן <לף ינ‪ (.‬דרבי יוסי לא בעי‬
‫לשנויי לדבר האבד ומתני׳ דשד הכא‬
‫כל הני בלא שינר ר׳ יוסי היא‪:‬‬
‫כוורא סמוך למסרחיה מעלי‪.‬‬
‫> ליריד של עכו״ם ולוקחים בתמת עבדים‬
‫ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלת‬
‫בערכאות שלהן מפני שחוא כמציל מידן רב‬
‫שרא לחייא בר אשי למיגדל אותרי בחולא‬
‫דמועדא מאי טעמא מעשה הדיוט הוא אבל‬
‫איזלי אםור מאי טעמא מעשה אומן הוא‬
‫רב יהודת ישרא לאמי תנורא למינרל תנורי‬
‫ולרב׳ בר עשבי למינרל מתולתא איני והא‬
‫תני רבה בר שמואל ושוין שאין גודלין תנור‬
‫לכתחילת לא קשיא כאן בימות החמה כאן‬
‫בימות הגשמים‪ :‬מתני ‪ ,‬יעושין מעקה לגג‬
‫ולמרפסת מעשת תדיוט אבל לא מעשת‬
‫טעם אחל‪:‬‬
‫אותן‬
‫אומן ׳שפין את תםדקין ומעגילין‬
‫הדרן עלך משקין בית השלחין‬
‫במעגילת ביד וברגל אבל לא במחלצים‬
‫הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד ובלבד‬
‫שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד יוכל כבשין שהוא יכול לאכול מהן‬
‫במועד כובשן‪ :‬גמ' היכי דמי מעשה הדיוט רב יוסף אמר >בתוצא ודפנא‬
‫במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט‪ :‬שפין את הםדקין ומעגילין אותן‬
‫במעגילת‪ :‬תשתא במעגילת אמרת שרי ביד וברגל מיבעיא תכי האמר‬
‫שפין את הסדקין ומעגילין אותן כעין מעגילת ביד וברגל אבל לא במחלצים‪:‬‬
‫הציר והצינור והקורה והמנעול ותמפתח שנשברו מתקנן במועד‪ :‬ורמינהי‬
‫״עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים כו׳ עד ימיו אין מכאן ואילך לא לא‬
‫קשיא כאן בדנפחי כאן בדנגרי מתקיף לה רב חםדא יאמרו קלא רבה‬
‫אסיר קלא זוטר שרי אלא אמר רב חםדא לא קשיא הא במגלי הא בחציני‬
‫רב פפא אמר כאן קודם גזירח כאן לאחר גזירה רב אשי אמר חא ר׳ יהודה‬
‫תא ר׳ יוסי דאמר ר׳ יצחק בר אבדימי יי מאן תנא שינוי במועד בדבר חאבד‬
‫דלא כר׳ יוםי אמר רבינא כמאן מדלינן תאידנא קביותא דדשא בחולא‬
‫»> בדיתא‬
‫דמועדא כמאן כר׳ יוסי‪ :‬כבשין שהוא יכול לאכול במועד כובשן‪ :‬׳‬
‫לבאי כוורי אזיל כולי עלמא צוד אייתו כוורא שרא להו רבא למימלח‬
‫מינייהו אמר ליה אביי ותא תנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד‬
‫כובשן אמר לית כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו ואי שביק להו‬
‫פםדי >כפרקמטיא תאבד דמי ושרי ואיכא דאמרי שרי לתו רבא מיצד‬
‫<>‬
‫מיזל אייתויי ומימלה אמר ליה אביי והא אנן כבשין שתוא יכול לאכול מתן ׳‬
‫כובשן תנן אמר לית תני נמי מיתאכלי אגב איצצא כי הא דשמואל עבדו‬
‫ליה שיתין איצצי ואכל רבא איקלע לבי ריש גלותא עבדי ליה שיתין איצצי‬
‫ואכל רב איקלע לבי רב שפיר אייתו לקמייתו תתוא כוורא תילתא בישולא‬
‫תילתא מילחא ותילתא טוויא אמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא סמוך‬
‫למיסרחיח מעלי ואמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא טווייא באחות אםוקיה‬
‫באבוח מיכלי בבריח אשתי עליח אבוח ואמר רב אמר לי אדא ציידא‬
‫כוורא תחלי וחלבא ליטעון גופא ולא ליטעון פוריא ואמר רב אמר לי אדא‬
‫ציידא כוורא תחלי וחלבא מיא ולא שיכרא שיכרא ולא חמרא‪:‬‬
‫א‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ה‬
‫וכזמן הזה תופסים סכנה‬
‫למיכל סמוך לסירחון וגם משתי‬
‫עלה אבוה לאמר בסמוך למעלי‬
‫ושמא נשמגו כמו הרפואות שבש״ס‬
‫שאינן טובות בזמן הזה או שמא‬
‫נהרות לבבל מעלו לו טפי יש‬
‫מפרשים לכוורא לא בכלל לגיס מייד‬
‫ושם דג ששמו כוורא ומשונה בלבדם‬
‫האלו משאר לגיס כלאמרינן פ׳ כל‬
‫הבשר )חולץ לף קמ‪ (:‬אסר לן‬
‫גירותא שרא לן לישנא לכוורא ואין‬
‫נראה שיהא בכל הלשונות של לגיס‬
‫ט‬
‫ח‬
‫נ‬
‫כ‬
‫ה‬
‫הדרן עלך משקין בית השלחין‬
‫א מיי׳ פ״ט מהלכות‬
‫קד‬
‫ע״ז הלכה יל טוש״ע‬
‫י״ד סי׳ קמט סעיף ג‪:‬‬
‫קה ב ג טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תקמא סעיף א‪:‬‬
‫ד ה מיי׳ פ״ת מהל׳‬
‫קו‬
‫י׳׳ט הלכה יג טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ תקמ סעיף ז‪:‬‬
‫ו מיי׳ שס הלכה ו‬
‫קז‬
‫טוש״ע שס סעיף א‪:‬‬
‫ז מיי׳ שס פ״ו הלכה‬
‫קח‬
‫ה טוש״ע שס סעיף‬
‫ג‪:‬‬
‫קט ח מיי׳ שס ס״ח הלכה‬
‫ז טזש״ע שס סעיף ל‪:‬‬
‫ק* ט מיי׳ שס פ״ז הלכה‬
‫טוש״ע‬
‫ל‬
‫סי׳‬
‫שס‬
‫תקלת סעיף ו‪:‬‬
‫י מיי׳ שס הלכה ז‬
‫קיא‬
‫טוא״מ סי׳ תקלג‪:‬‬
‫כ מיי׳ שס טוש״ע‬
‫קיכ‬
‫שס סעיף ל‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫רב שרא‬
‫חייא‬
‫לרב‬
‫בר‬
‫א ש י ‪ ,‬ל מ י ג ד ל אחורי‪ .‬פי׳‬
‫במם׳‬
‫גיטין‬
‫הניזקץ‬
‫אחלי‪,‬‬
‫בסוף‬
‫פרק‬
‫)וןמפרשי‬
‫רבנן‬
‫מעזלה‪.‬‬
‫שבאך‬
‫תרגום‬
‫ויביאו‬
‫עזיל‪,‬‬
‫ומפרשי‬
‫אוהרי‪,‬‬
‫מאי‬
‫טעמא‬
‫אלפכוך‪.‬‬
‫מטוה‬
‫כד‬
‫מעשה הדיוט‪ ,‬א ב ל איולי‬
‫אסיר‪ ,‬מ א י ט ע מ א מ ע ש ה‬
‫א ו מ ן הוא‪ .‬ר ב יהודה ש ר א‬
‫לאביי‬
‫תנוראה‪,‬‬
‫תנורא‬
‫בחולי‬
‫בר‬
‫ולדכא‬
‫למגדל‬
‫למגהל‬
‫דמועדא‪.‬‬
‫שרא‬
‫עישבי‬
‫מהולתא‬
‫דמועדא‪.‬‬
‫בתולי‬
‫ועושין‬
‫ולמרפסח‬
‫לגג‬
‫הדיוט‬
‫מעשה‬
‫א ב ל ל א מ ע ש ה א ו מ ן ‪ .‬היכי‬
‫דמי מ ע ש ה הדיוט‪ ,‬בהוצא‬
‫ו ד פ נ א ‪ .‬ב מ ת נ י ת א תנא‪ ,‬צ ר‬
‫ואינו טח‬
‫בצרור‬
‫סדקין‬
‫ושפין‬
‫בטיט‪.‬‬
‫ומעגילין‬
‫אותן במעגילה ב י ד ו ב ר ג ל‬
‫אבל לא במחצלים‪ .‬מ ת נ י '‬
‫הציר‬
‫והקורה‬
‫והצינור‬
‫והמפתח‬
‫והמנעול‬
‫שנשברו‬
‫במועד‬
‫מתקנן‬
‫ובלבד ש ל א יכוין מלאכתו‬
‫איני והתנן ב ס ו ף‬
‫במועד‪.‬‬
‫מ ס י סוטה ע ד י מ י ו פ ט י ש‬
‫בירושלים‪ .‬עד‬
‫היה מ כ ה‬
‫ימיו ש ל יוחנן כהן גהול‬
‫אין‪ ,‬מיכן ו א י ל ך לא‪ .‬ופריק‬
‫ר כ הונא ה א י פ ט י ש ד א ס י ר‬
‫מיכן‬
‫ו א י ל ך ב ד נ פ ח י ‪ ,‬והא‬
‫דתנן‬
‫בדנגרי‬
‫חצינור כוי‬
‫הוא ושרי‪ .‬מתקיף ל ת ר ב‬
‫חסדא‪,‬‬
‫ונדחה‪,‬‬
‫ופריק‪,‬‬
‫בחציני‬
‫אסיר‪,‬‬
‫ההכא‬
‫במגלא‬
‫ושרי‪.‬‬
‫גוירה‪,‬‬
‫פירוש‬
‫א( קודם‬
‫גזירח‬
‫קודם‬
‫ומתניתין‬
‫יוחנן‬
‫כהן‬
‫גדול‪ .‬ו ר ב א ש י א מ ר מתני׳‬
‫ר׳‬
‫דהתם‬
‫ומתני׳‬
‫יהודא‬
‫חיא‪,‬‬
‫ר׳‬
‫יוסי‪.‬‬
‫דהכא‬
‫ד א מ ר ר ב יצחק כר אבא‬
‫מאן‬
‫כמאן מדלינן האידנא קביוהא דדשא‪ .‬כשיוצאין מסמרים של עץ מן הקורה שעל הפתח דשד למיעבד בלא שינר‪ :‬בדיהא‪ .‬שם נהר‪:‬‬
‫לבאי‪ .‬שם מקום‪ :‬כוורי‪ .‬הט עשו דרך לנהר שיצאו מימיו ונשתיירו שס דגים הרבה‪ :‬למימלח‪ .‬יי( הרבה אע״פ שאין יכולים לאוכלן‬
‫במועד שהד היו מלוחין הרבה‪ :‬כבשין‪ .‬בחומץ ובמלח שקורין קונסושט״א‪ .‬והכא נמי טון שמלחן הרבה כדי להצניען תו לא חזו במועד‪:‬‬
‫אמר ליה הני נמי‪) .‬י( דמלחינהו‪ :‬מהאכלי‪ .‬במועד‪ :‬אגב איצצא‪ .‬שמושך המלח מהן‪ :‬ש שיהין איצצי‪ .‬כלומר רוחצין אותו הרבה פעמים‬
‫מצצי ליה ששים זימני‪ :‬רב איקלע‪ .‬במועד‪ :‬הילהא מילחא‪ .‬אגב איצצא‪ :‬סמוך למיסרחיה מעלי‪ .‬כלומר יפה הוא לאחר זמן שניצוד יותר‬
‫מההיא שעתא דניצוד‪ :‬טווייא באחיה‪ .‬במלח שהמלח נברא מן המיס כדגים‪ :‬אסקיה באבוה‪ .‬לאחר שצלאו נותנו במים צונן‪ :‬אכליה‬
‫בבריה‪ .‬מטילין אותו בציר היוצא מן הדגים ואוכלין אותו‪ :‬משהיא עליה אביה‪ .‬ששותין עליו מיס שדגים נבראו מן המיס‪ :‬לטעון‬
‫גופא‪ .‬כלומר לאחר אכילתו מהלך הרבה קודם שישן‪ :‬ולא לטעון פוריא‪ .‬לא ישן לאלתר אחריהם‪ :‬החלי‪ .‬שחלים‪ :‬מיא ולא שכרא‪.‬‬
‫מוטב לשתות אחריהן מים ולא שכר הדרן עלך משקין בית השלחין‬
‫הנהר‪ ,‬אקרא קונטריא״ה‬
‫תנא‬
‫במועד‬
‫שינוי‬
‫דכעי‬
‫בדבר האבד דלא‬
‫כ ר ׳ יוסי‪ ,‬ד א י ר׳ י ו ס י הא‬
‫דולף‬
‫אמר‬
‫וגומר‬
‫וגף‬
‫כדרכו‪ .‬א מ ר רכינא כ מ א ן‬
‫האידנא‬
‫מדלינן‬
‫כוי‪.‬‬
‫ו כ ב ש י ן ש י כ ו ל לאכול מהן‬
‫במועד מכבשן‪ .‬רבא שרא‬
‫לבני‬
‫בדיתאלבאי‬
‫למיצד‬
‫ולמימלח‪ ,‬א מ ר ליה אביי‬
‫והתנן‬
‫כבשין‬
‫לאכול‬
‫מהן‬
‫שיכול‬
‫מכבשן‪,‬‬
‫ש י כ ו ל א י ן ל א י כ ו ל לא‪.‬‬
‫א מ ר ל י ה הני נ מ י מ י ת כ ל י‬
‫איצצא‪,‬‬
‫כישיכבשום‬
‫ד ח ו ק י ם ‪ .‬כי הא ד ש מ ו א ל ע ב ד ו ל י ה ש ש י ם א י צ צ י ו א כ ל ‪ .‬פ י ׳ מיני ת כ ש י ל ‪ .‬א מ ר ר ב א מ ר ל י א ד א צ י י ד א ‪ ,‬כ ו ו ר א ס מ ו ך ל מ י ם ר ח י ה‬
‫בלע״ו‪ ,‬יושבים על שפת אותו נהר ) ב ־ מ עג‪ .;.‬ע ו כ א ! המשך מעמוד קודם‬
‫ליריד ש ל ע כ ו ״ פ ‪ .‬שוק הנקנע ליום חג של עונדי כוכבים )ערובין מז‪ .>.‬ולוקחים בהמה עבדים ושפחות‪ .‬מפני שמכניסן‬
‫מ ע ל י ‪ .‬ו ת ו ב א מ ר ‪ ,‬הג ט ו ו י א ב א ח ו ה ‪ ,‬פ י ר ו ש ה מ ל ח מ ן הים וההג מ ן הים‪ ,‬נ מ צ א ו ש נ י ה ן א ב י ה ן חים והן כ מ ו אחים‪ .‬ו א מ ר‬
‫לקדושה !שם‪ .:‬בתים ש ד ו ת וכרמים‪ .‬מפני שממעיטן אי נמי משוס ישוב א״י )שסו‪ .‬וכותב‪ .‬שטרות‪ ,‬ומעלה בערכאות‬
‫ל ו מ ל ח ה ד ג ב מ ל ח ש ה ו א א ת י ו ו צ ל ה א ו ת ו ב מ ל ח ‪ .‬אסוקיה ב א ב ו ה ‪ ,‬פי• כ ש ה ע ל ה ו מ ן ה א ש ש ו ט פ ה ו אסוקיה ב א ב ו ה ‪ ,‬פי׳‬
‫שלהן‪ .‬מקום גדוליהן ושופטיה! ומעלה שטרותיו לפניהם לתתוס ואף על סי שכנוד ותפארת היא להם ואינא למימר דאזיל‬
‫כ ש ת ע ל ה ו מ ן ה א ש ש ו ט פ ה ו ב מ י ם מ ל ו ח י ן ש ה ן א ב י ו ‪ .‬א ו כ ל י ה ב ב ר י ה ‪ ,‬פ י ר ו ש א כ ו ל א ו ח ו ב ב נ ו ו ה ו א צ י ר ש ל דגים ש ה ו א‬
‫ומודה‪ ,‬מפני שהוא כמציל מידן‪ .‬שמתוך כך יהיו לו עלים ומסייעץ להציל מ! העוררין!ע־ז יג‪ >.‬שלא יחזור העונד כוננים‬
‫י ו צ א מ ן ה ש מ נ ו נ י ת ש ל ד ג כ י ה ו א ח ש ו ב ל ד ג כ ב נ ו ‪ .‬ו כ ש ת א כ ל ה ו ש ח ה א ח ר י ו המים כ י ב א ו ת ה ה ע ת ו ב א ו ת ו מ ק ו ם ה י ו‬
‫מערער על המטרה !ערוכיו מז>‪ .‬למיגדל‪ .‬לשון עשייה ותיקון וסוכה לז>‪ .‬עד י מ י ו היה פ ט י ש מכה בירושלים‪ .‬נכית‬
‫א ו מ ר י ם להם ה ר ו פ א י ם כ ש ת א כ ל דגים ש ת ה א ח ר י ו המים ו ל א י י ן נ> א ו י י ן ו ל א ש כ ר ‪ .‬כ ו ו ר א ת ח ל י ו ח ל ב א ‪ ,‬ל י ט ע ו ן ג ו פ א‬
‫הנפתים נחולו של מיעל לעשות מלאנת דנר האנד שמותרת נמועד‪ ,‬ועמד הוא וגזר על הנפחים אפילו נדנר האנד מפני שקולן‬
‫ו ל א ל י ט ע ו ן פ ו ר י א ‪ .‬פ י ׳ כ ש י א כ ל אותם‪ ,‬ע ד ש י ת ע כ ל ו ב מ ע י ו ל א י ש ן ‪ ,‬כ י ה ש י נ ה מ י ד מ ז י ק ת ו ‪.‬‬
‫נשמע למרתוק ואין הכל יודעין שהיא לדבר האנד )סוטה מ! >‪.‬‬
‫הדח עלך משקץ‬
‫ה ד ק ע ל ך ט ש ק ץ נ ־ ת השלח־ן‪.‬‬
‫א( נראה לצ״ל ל נ פפא אמר נאן קורס גורה כוי‪.‬‬
‫נ( לפנינו נגמ׳ הגי׳ להיפך‪ .‬ואולי לרנינו היה לו גי׳ אחרת‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ר‬
‫א א מיי׳ פ״ז מהל׳ י״ט‬
‫הלכה ג נויש״ע א״ח‬
‫מי שהפך פרק שני מועד קטן‬
‫א‪:‬‬
‫רבי יוסי אומד זולף ונוסי וגף בדרכו‪ .‬פי׳ בקונטרס לישנא אחרינא‬
‫וגף משוס »> לאיכא פסילא שמוליכן בלא מגופה וי״ל לצריך‬
‫סי׳ תקלח סעיף א‪:‬‬
‫ב ב מיי׳ ס״ה מהלנות אכל‬
‫לכסותו מפני השרצים ומיהו מגופה לא היה צריך לליו בכיסוי מועט‬
‫הלכה י טוש ״ע י״ל סי׳‬
‫שפ סעיף י‪:‬‬
‫ג ג מיי׳ שס‪:‬‬
‫ד ד ה טול יו״ל סי׳ שפ‬
‫מדאורייתא‪0 .‬פרק קמא ןלף ב‪ .‬בר״ה‬
‫!ושו״ע שס סעיף ה!‪:‬‬
‫ה ו מיי׳ שס הלכה יא‬
‫טוש״ע שם סעיף יב‪:‬‬
‫ו ז ח מיי׳ שס טוש״ע שם‬
‫סעיף ]יא[ יד‪:‬‬
‫ז ט מיי׳ שם הלנה ינ‬
‫טיש״ע שס סעיף יג‪:‬‬
‫ה י מיי׳ שם הלכה יג‬
‫טיש״ע שם סעיף יז‪:‬‬
‫ט כ מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף יח‪:‬‬
‫י ל מ ןמיי׳ שס הלנה ט‬
‫יעיין ננ״מ שסן טוש ״ע‬
‫שס סעיף נא‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫שהפך‬
‫מי‬
‫לטחנם‪,‬‬
‫את‬
‫או‬
‫אונס‬
‫הפועלים‬
‫טוען‬
‫או‬
‫שחטעוהו‬
‫ונכנס‬
‫המועד‪,‬‬
‫קורה‬
‫ראשונה‬
‫ומניחם ל א ח ר המועד דברי‬
‫ר ׳ י ה ו ד ה ‪ ,‬ר ׳ יוסי א ו מ ר‬
‫וגומדאו‬
‫וולף‬
‫כדרכו‪.‬‬
‫ו מ ק ש י נ ן מחני• ב א ב ל ‪ ,‬ו ל א‬
‫אם‬
‫פירש‬
‫מלאכתו‬
‫מוחר‬
‫לעשות‬
‫במקום‬
‫פסידא‬
‫אם ל א ‪ ,‬ו ק פ ץ ו מ ו ר ה לנו‬
‫בחולו ש ל‬
‫במקום‬
‫מועד שמותר‬
‫פסידא‪ .‬ופירק רב‬
‫בדיה ד ר ב‬
‫שישא‬
‫זאת‬
‫אידי‪,‬‬
‫אומרח‬
‫המותרץ‬
‫דברים‬
‫בחולו ש ל מועד‬
‫לעשותן‬
‫אסורין‬
‫בימי‬
‫א ב ל ו ‪ .‬תניא כותיה‪ ,‬ד ב ר י ם‬
‫ש ע ו ש י ן ל א ב ל בימי אבלו‪,‬‬
‫התירו‬
‫פירוש‬
‫פסידא‬
‫משום‬
‫ל ע ש ו ת ל ו אחרים‬
‫ו ל א הוא‪ .‬א ב ל ע ל‬
‫התירו ל ו‬
‫אחרים‬
‫ידי‬
‫להפוך‬
‫זיתיו ולגוף כדיו ולהעלוח‬
‫פשתנו מן המשרה וצמרו‬
‫מ ן היורה ומרביצי[ ש ד ה ו‬
‫מ ש ת ג ־ ע עונח המים ש ל ו ‪.‬‬
‫ר׳ י ה ו ד ה א ו מ ר א ף ו ו ר ע י ן‬
‫כוי‪ .‬ר ב ן ש מ ע ו ן ב ן ג מ ל י א ל‬
‫א ו מ ר זיתיו ה פ ו כ י ן פ ש ת נ ו‬
‫במ־שרה צ מ ר ו ב י ו ר ה ו א י ן‬
‫ש ם א ו מ ן א ל א ה ו א ‪ ,‬הרי‬
‫זה‬
‫בצנעא‬
‫עושה‬
‫בתוך‬
‫ביחו‪ .‬ו כ ן היה א ו מ ר ‪ ,‬אם‬
‫היה ס פ ר או ב ל ן ל ר ב י ם ‪,‬‬
‫והגיע ה ר ג ל ‪ ,‬ו א י ן ש ם א ל א‬
‫הוא‪,‬‬
‫וה‬
‫הרי‬
‫העריסין‬
‫והחכורין‬
‫והקבלנץ‬
‫אלו יעשו‪ ,‬אבל‬
‫והגמלין‬
‫הרי‬
‫החמרץ‬
‫]והספנים[‬
‫והספינות ש ל ו לא יעשה‬
‫בימי‬
‫מלאכה בהן‬
‫אבלו‪.‬‬
‫ו א ם היו מ ק ו ד ם מ ו ש כ ר י ן‬
‫ב י ד אתרים עושין‪ .‬ש כ י ר‬
‫יום‬
‫שלו‬
‫אחרת‬
‫לא‬
‫מלאכח‬
‫אפילו‬
‫בעיר‬
‫יעשה‪,‬‬
‫היתה‬
‫אחרים‬
‫ב י ד ו בין‬
‫בין‬
‫שאינת‬
‫בקיבולת‬
‫ב ק י ב ו ל ת ל א י ע ש ה ‪ ,‬היתה‬
‫מלאכתו‬
‫בביתו‬
‫כיד‬
‫לא‬
‫אחרים‪,‬‬
‫יעישו‪,‬‬
‫בכית‬
‫אחר‬
‫יעשו‪.‬‬
‫מריץ‬
‫ומר‬
‫כדיר‪,‬‬
‫דרב‬
‫אחא‬
‫הוו‬
‫א י ר ע ביה‬
‫כמר‬
‫שוחפי‪,‬‬
‫בדיה ד ר ב א ת א א כ ל ‪ ,‬ש ד ר‬
‫ופסקיה ל ג מ ל י ה ‪ .‬א מ ר ר ב‬
‫אשי‬
‫והתניא‬
‫אם‬
‫יכול ליתנס על גבי הבל לפי שאבל אסור בעשיית מלאכה‪ :‬או‬
‫אונס‪ .‬היינו מילתא אתריתי כלומר מי שהפך את זיתיו לפני הרגל‬
‫משקין( פירשתי‪ :‬רבי יהודה אומר‬
‫מי שתפך את זיתיו ואירעו אבל או אונם‬
‫אף זורעים כוי‪ .‬במתניתין מחמיר‬
‫או שהטעוהו פועלים טוען קורה ראשונת‬
‫רבי יהודה וכאן מיקל‪:‬‬
‫ומניהה לאחר המועד דברי ר׳ יהודה רבי‬
‫בורו לגוף‪ .‬ספרים אחרים כדו‪:‬‬
‫יוסי אומר זולף וגומר וגף בדרכו‪ :‬גמ׳ פתח‬
‫רבן שמעון בן נמליאל אומר כו׳‪.‬‬
‫באבל וםיים במועד אמר רב שישא בדיה‬
‫ואף על גב דרבן שמעון בן‬
‫דרב אידי זאת אומרת דברים חמותרין‬
‫גמליאל נמי מולה לדרב שישא בריה‬
‫לרב אילי ראסורין בימי אבלו מולה‬
‫במועד אסורים בימי אבלו רב אשי אמר‬
‫היכא לאין שם אומן אלא הוא לשרי‬
‫לא מיבעיא קאמר ל א מיבעיא בימי אבלו‬
‫ובצינעא <י( יעשו ע״י אחרים משוס‬
‫דמדרבנן חוא ושרי אלא אפילו במועד‬
‫פסילא למשכיר שרינן וגבי אבלו‬
‫דאיםור מלאכת מדאורייתא במקום פםידא‬
‫לשרינן הוא עצמו באין שם שיעשה‬
‫שרו רבנן תניא כוותיה דרב שישא בריח‬
‫כמותו ואומן לרבים וספר וכו׳ משוס‬
‫דרב אידי אלו דברים חעושיז לאבל בימי‬
‫לצורך לרבים ורגילא שריא לעיל ויש‬
‫אבלו זיתיו תפוכין טוענין לו וכדו לגוף‬
‫לאבל‬
‫לשרינן‬
‫להא‬
‫מפרשים‬
‫עצמו ‪ w‬כשלא ימצא אחרים כרמשמע‬
‫ופשתנו לתעלות מן המשרה וצמרו להעלות‬
‫הלשון ואין שם אומן אלא הוא אבל מן היורה ומרביצים שדהו משתגיע עונת‬
‫לכתחילה צריך לעשות על ילי אחרים המים שלו ר׳ יהודה אומר אף זורעין לו שדה‬
‫מיהו לפי הטעם הזה לא ירענא‬
‫ניר ושדה תעומדת לפשתן אמרו לו אם לא‬
‫בחמרין וספרין כשמושכרין אצל‬
‫אחרים למה אין מצדך בסמוך על תזרע בבכיר תזרע באפל אם לא תזרע פשתן‬
‫תזרע ממין אחר י רבן שמעון בן גמליאל‬
‫ילי אחרים ולפי טעם קמא ניחא‬
‫אומר זיתיו תפוכין ואין שם אומן אלא תוא‬
‫לאין מי שיעשה לבר זה באותו‬
‫שיש )י( אומגות לחמר וגמל וספן‪:‬‬
‫כדו לגוף ואין שם אומן אלא הוא פשתנו‬
‫אמר‬
‫לתעלות מן תמשרת וצמרו לתעלות מן‬
‫היורה ואין שם אומן אלא הוא הרי זה יעשה בצינעא יתר על כן אמר רבן‬
‫שמעון בן גמליאל אם היה אומן לרבים וספר וכלן לרבים ותגיע עת הרגל‬
‫ואין שם אומן אלא חוא חרי זח יעשח יחאריםין וחחכירין והקבלנין הרי אלו‬
‫יעשו אחרים בשבילן ׳חחמרין הגמלין והםפנין הרי אלו לא יעשו ואם חיו‬
‫מוחכרין או מושכרין אצל אחרים חדי אלו יעשו שכיר יום אפילו בעיר‬
‫אחרת לא יעשח תיתח מלאכת אחרים בידו אע״פ שבקיבולת לא יעשח‬
‫אף על פי שבקיבולת ולא מיבעיא שאינת קיבולת אדרבה קיבולת כדידיח‬
‫דמי אלא אימא יבין קיבולת בין שאינה קיבולת לא יעשה תיתה‬
‫מלאכתו ביד אחרים בביתו לא יעשו בבית אחר יעשו מריון ברית‬
‫דרבין ומר בריה דרב אחא בדיה דרבא הוה לחו תתוא גמלא דתורא‬
‫בתרי תרדי איתרעא בית מילתא במר בריח דרב אחא בדיה דרבא ופסקיה‬
‫לגמליה אמר רב אשי גברא רבה כמר בדיה דרב אחא עביר הכי נתי‬
‫דלפםידא דידיח לא חייש אדאחרים לא חייש והא תניא אם היו מושכרין‬
‫אדם חשוב שאני‬
‫או מוחכרין אצל אחרים חדי אלו יעשו וחוא םבר‬
‫א‬
‫נ‬
‫‪8‬‬
‫א(‬
‫ה‬
‫ח‬
‫ט‬
‫־‬
‫ל‬
‫נןמ‬
‫אמר‬
‫יעשה‪.‬‬
‫בשדותיו‬
‫מיי שהפך אה זיהיי‪ .‬שהזמינן ליתנם על גבי הבל להוציא מהן‬
‫שמן‪ :‬ואירטו אבל‪ .‬בשאר ימות השנה שלא סמוך לרגל ואינו‬
‫ג‬
‫זיתיו‬
‫ואירעו אבל‬
‫מ ושמן חלש מתקלקל‪:‬‬
‫אפילו‬
‫הול המועד דאםורא במלאכה‬
‫היו‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ואירעו אונס ולא היה יכול ליתנס‬
‫על גבי בית הבל ובא הרגל‪ :‬או‬
‫פוטלים‪.‬‬
‫שהטטוהו‬
‫שהשכיר ליתנס‬
‫על גבי בית הבל קולס הרגל ולא‬
‫באו‪ :‬טוטן קורה ראשונה‪ .‬כלומר‬
‫נותנן על גבי בית הבל ברגל וסוחט‬
‫עליהן הקורה פעם אחת לאי לא‬
‫עביל‬
‫איכא‬
‫הכי‬
‫יתירא‪:‬‬
‫פסילא‬
‫ומניחה‪ .‬בו שלא יסחוט יותר על‬
‫לאחר המועל‪ :‬זולן* וגומר כדרכו‪.‬‬
‫כלומר נותנו על גבי בית הבל וסוחט‬
‫הכל‪ .‬כל מילי לשפוך קרי‬
‫גמ׳‬
‫באבל‬
‫פהח‬
‫זילוף‪:‬‬
‫במוטד‪.‬‬
‫וסיים‬
‫לקתני מי שהפך את זיתיו ואירעו‬
‫אבל ולא פירש אס יכול לטעון קורה‬
‫באבילות אס לא אלא מילי למועל‬
‫קא פריש לכי אירע לו קולם המועל‬
‫אונס טוען קורה ראשונה במועל‪:‬‬
‫אסור בימי אבלו‪ .‬כלומר להכי לא‬
‫פריש לאסור לו לטעון אפילו קורה‬
‫ראשונה‬
‫אבלו‪:‬‬
‫בימי‬
‫לא‬
‫מיבטיא‬
‫בימי אבלו‪ .‬לאין אסור במלאכה אלא‬
‫מדרבנן לשרי לטעון קורה ראשונה‪:‬‬
‫אלא אפילו‪ .‬חולו של מועל דאסירא‬
‫מלאכה‬
‫ביה‬
‫לכתיב‬
‫מלאורייתא‬
‫<שמומ כגן את חג המצות‬
‫אסולג>‪ :‬במקום פסידא שרו רבנן‪.‬‬
‫לטעון קורה ראשונה‪ :‬הטושין לאבל‪.‬‬
‫אחרים אבל הוא עצמו אינו רשאי‪:‬‬
‫כדו‬
‫לגון{‪.‬‬
‫מגופת‬
‫וזיהיו‬
‫התבית‪:‬‬
‫וטוענין לו קורה ראשונה אבל הוא‬
‫עצמו אינו עושה היינו כרב שישא‬
‫דאמר דברים המותרין בחוש״מ אסורין‬
‫אבלו‪:‬‬
‫בימי‬
‫ופשהט‬
‫מן‬
‫להעלוה‬
‫המשרה‪ .‬כל הני אית בהו םסידא‬
‫אי לא‬
‫טונה‬
‫עביד להו‪ :‬משהגיע‬
‫המים שלו‪ .‬כשהגיע זמנו להשקות‬
‫השדה שכך היו נוהגין כל אחד ואמד‬
‫משקה כל השדות שבבקעה איש יומו‬
‫או‬
‫שבוע אחד‪ :‬שדה‬
‫חרושה‪:‬‬
‫שדה‬
‫ניר‪.‬‬
‫העומדה‬
‫שדה‬
‫לפשהן‪.‬‬
‫הרי זה יעשה טון לאית ליה פסילא ואיכא נמי צורך רבים‪ .‬ול״ג הכא בצינעא להא רבים הוא‪ :‬האריסין‪ .‬מקבלי השרות לשנים לשליש‬
‫וכך בין יהיה הרבה או מעט ה ד אלו יעשו אחדס בשבילם‪ :‬הגמלים והספנים היי אלו לא יעשו‪ .‬לא ישכירו לכתתילה לפי שהמלאכה שלהם‬
‫הוא‪ :‬ואם היו מוחכרין או מושכרין‪ .‬הס או בהמתם אצל אחדם למהלך חדש או חדשים ה ד אלו יעשו הס לעצמן ולא יפסילו כל שכרן ובעלים‬
‫נמי לא יפסידו‪ .‬והכא לא קתני על ידי אחדס שהד הן בעצמן מושכדן אבל אריסים אפשר להם על ידי אחדם בעבודת קרקע‪ :‬שכיר יום‪.‬‬
‫אחד ואפילו בעיר אחרת ואין יודעין שם שהוא אבל וליכא משום מראית העין‪ :‬לא יעשה‪ .‬הואיל ובידו לחזור כדאמרינן <נ׳׳ק לף קנה‪ 0‬פועל‬
‫חוזר ואפילו בחצי היום וליכא פסידא כולי האי‪ :‬אם היהה מלאכה אחרים בידו‪ .‬בביתו כגון בגד לארוג הואיל וברשותיה לגומרו לאחר זמן‬
‫הרי יא• אלו לא יעשו‪ :‬ואע״פ שבקיבולה‪ .‬אחרים היא שקיבל עליו לצמיתות אותו בגד לאורגו בכך וכך‪ :‬קיבולה‪ .‬לעשות בכך וכך ״)שרי(‪ :‬כדידיה‬
‫דמיא‪ .‬ואסור אבל שאינה קיבולת דלא הוה כדידיה ש ד ‪ :‬בביהו‪ .‬של אבל לא יעשו אותו)‪ 0‬משוס חשד שיאמרו הוא בעצמו מסייע במלאכה‪ .‬אי נמי‬
‫שלא יאמרו בימי אבלו השכירו לזה הפועל‪ :‬גמלא‪ .‬צמד בקר בין שניהם שור אחד לזה ושור אחד לזה‪ :‬איהרע ביה מילהא‪ .‬אבילות‪ :‬פסקיה לגמליה‪.‬‬
‫הפסיק שורו מן הצמל ולא שלחו לחרוש בשדה לפי שהיה אבל ומצווה על שבימת בהמתו מדרבנן‪ :‬להפסד לידיה לא חייש‪ .‬ללא קא מעבד ארעא‬
‫מגמליה משוס דאבל הוא‪ :‬לפסידא דאחריני‪ .‬כגון מדון לא חייש ללא קא משלר לגמליה הוי ליה פסילא ללא הוה ליה בהמה לחרוש וכיון לשרי‬
‫כלתגיא אס היו מוחכדן וכו׳ הוה ליה למיחש אפסילא לחבריה‪ :‬הוא סבר‪ .‬מר בדה לרב אחא‪ :‬אדם חשוב שאני‪ .‬להא והא אסור לליליה למיעבד‪:‬‬
‫מקבלי‬
‫או רכינו לא גרס יגף גני זימים וכ״כ נרש״י נאלסס וננ״י שס ללא גרסינן וגף‪.‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫גט׳‬
‫לא פ־בע־א בים•‬
‫אבלו דמדי־כנן‪ .‬עיין לקמן‬
‫לף יל ע״נ תוס׳‬
‫עשה ליחיל‪:‬‬
‫ל״ה‬
‫הפוכין‪ .‬נותנין אותן על בית הבד‬
‫ולרביע‪ :‬החכירים‪ .‬שקיבל לשמירה ולעובלה לסכום כך וכך כודן אני נותן לך ממנה‪ :‬והקבלנים‪ .‬שקיבלו לשומרה לזמן פלוני בסכום כך‬
‫ו ד ח י נ ן ‪ ,‬הני מ י ל י ב א י נ י ש‬
‫אס‬
‫)א( רש"• ל״ה‬
‫זמן‬
‫היתה נו׳ לאחר‬
‫אף‬
‫הרי לא יעשה‬
‫ע ל פ י שנקינולת כו׳‬
‫ק צריך להיות והר״א‬
‫יתינת אלו נמחק‪ ) :‬ב ( ר״ה‬
‫נניתו של אנל לא יעשו‬
‫אותי אחרים משוס חשל‪:‬‬
‫) ג ( תום' ל״ה רני ייסי כו׳‬
‫לאיכא ססילא כ ש מ ו ל י כ ן ‪.‬‬
‫נ״נ לשון הר״ן וגף לא‬
‫גרסי גני זיתיס משום‬
‫לאין לרך לעשות לזיתים‬
‫מגופה לאפי׳ הניתו מגולה‬
‫נמצא‬
‫לא פסלי וכן‬
‫נפרש״י נאלפס וננימוקי‬
‫יוסף ע״ש אנל בלשון‬
‫אחר פירש לגרסי׳ ליה‬
‫אע״ג לליכא ססילא לזיתים‬
‫נלא מגופה מ״מ ולאי‬
‫אינא‬
‫כשמוליכין אותן‬
‫פכךלא שניתז השמן נלא‬
‫מגופה‪ ) :‬י ( דייה רשנ״ג‬
‫כוי ונצינעא והאריסין‬
‫יעשו‪ ) :‬ה ( בא״ד רשרינן‬
‫לאנל עצמו היינו דוקא‬
‫נשלא ימצא‪) :‬ו( כא״ד‬
‫נאותו שיש לו אומנות‪:‬‬
‫שבעח ימים לימל על כל החג שהוא‬
‫באפל ולא הוי פסירא יתירא‪ :‬בלן‪ .‬שומר בימ המרחץ ומשמשן בביח המרחץ ונוטל מכל אחר שכרו‪ :‬והגיע עה הרגל‪ .‬שהכל צריטן לו‬
‫ד ע ל מ א ‪ ,‬א ב ל אדם ח ש ו ב אפיי מ ו ש כ ר י ן לא‪.‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫תשמור‬
‫שאם לא תזרע עכשיו מכאן ואילך אינו ראוי לפשתן‪ :‬אמרו לו‪ .‬לא תזרע שלה ניר ושלה פשתן שאס לא תזרע בבכיר בשלה ניר תזרע‬
‫מ ו ש כ ר י ן א צ ל אחרים ש ר ו‬
‫א ( שמחות ס״ה‪ ,‬ג ( ]לקמן‬
‫ינ‪ .‬שנת נא‪ .‬וש״נ[‪,‬‬
‫ג(!חגיגה יח‪ ,[.‬ד ( ס״א אינו‪,‬‬
‫מס״אישמא‪ ,‬ו( ןעי׳ תוס׳‬
‫לחגיגה יח‪ .‬דייה חילו ומישי‬
‫ע״ז ננ‪ .‬ל״ה תיפיק ליהן‪,‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫אדם ח ש ו ב שאני‪ .‬יש לו‬
‫להממיר על עצמו יותר‬
‫)לקמן י ב ! שהרואה אותו‬
‫שהוא מיקל עומל ומיקל‬
‫י ו ת ר ) ש נ ת נא‪ (.‬לסי שלמדים‬
‫הימנו ; כ ת ו ב ו ת פו‪.(.‬‬
‫מי שהפך פרק שני מועד קטן‬
‫מםורת הש׳׳ם‬
‫]שגת‬
‫‪(6‬‬
‫וש׳׳נ[‪,‬‬
‫נא‪.‬‬
‫ב(!תוספתא פ״ב[‪1 (< ,‬שס[‪,‬‬
‫ו ( !שםן‪ ,‬ה ( ]עי׳ בתוספתא‬
‫סס״ב דשגיעי׳[‪ 0 ,‬ס״א ועושה‬
‫נכרי בשבת יי׳׳ט ומסייעין‬
‫ז(‬
‫במועד‪,‬‬
‫ס״ה‪,‬‬
‫שמתות‬
‫ח ( ]לעיליא‪.‬ע׳׳ש[‪ ,‬ט(]ברכומ‬
‫סד‪ ,[.‬י( ]קידושין לא‪ :‬וש׳׳נ[‪,‬‬
‫כ ( ]מיגת בהלכה לישא נהרי״ף‬
‫וגהרא״ש[‪ ,‬ל (‬
‫והרא״ש‬
‫גי׳‬
‫רב‬
‫נר‬
‫הרי׳׳ף‬
‫קטינא‪,‬‬
‫מ ( ]ליתא נהרא״ש[‪ ,‬נ ( ]עי׳‬
‫פרש׳׳י בעירוני] ה‪.‬דייה והאמר‬
‫ר״נ[‪ ,‬ס ( נרבית סל‪ .‬הוריות‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (6‬נמ׳ רנ תמא שרא להו‬
‫לאנונגרי‪ .‬נ״נ עי׳ סוף דף יח‬
‫נסרש״י‬
‫לעצמו‪:‬‬
‫ל״ה‬
‫)‪ (3‬רש"־ ל״ה עושה כו׳ אלא‬
‫שיתפם‬
‫היינו‬
‫בנסרים‬
‫לימודי]‪ ) :‬ג ( תום׳ ל״ה אמר‬
‫נו׳ מתא למיקרבא להמס נמי‬
‫לא אמרן‪ ) :‬ו ( ר״ה לברי ר׳‬
‫יוסי בשמן תנן מילמא לרי‬
‫נרישא‬
‫יהולה‬
‫תגן‬
‫וביין‬
‫מילתא דר׳ יוסי ברישא‬
‫דכיון דאתחיל במילתא דר׳‬
‫יוסי וכו׳ אי אנור קאי אי‬
‫אחנית ונו׳ משמע לאנור קאי‪.‬‬
‫נ״נ נלומר לפי׳ זולף היינו‬
‫שסוחט וממצה וכשהוא ננור‬
‫שייך לומר לממצה כל היין‬
‫למוך הנור וגומר כלרכו כולו‬
‫ולהורידו לנור אנל אתנית לא‬
‫שייך זולף וגומר נל עיקר אלא‬
‫אנור קאי וקאמר וגף כדרכו‬
‫דאח״כ כשסחט וממצה הנל‬
‫מניח מגופה על הנור שהיין‬
‫ומנסהו‬
‫נמונו‬
‫וזה‬
‫נדרנו‬
‫עולה נגירסת הספדם בורו‬
‫לגוף‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫אופר‪ .‬עיין ננ״מ דף צ ע״א‬
‫תוס׳ ל״ה אנל הנא‪:‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫]א[ נטי שכיר שנוע מסייעין‬
‫אותן נ״נ נמועל‪ .‬ומה שנדפס‬
‫נצלו ס״א ועושה כו׳ נמחק‪:‬‬
‫] נ [ שם‬
‫ר׳‬
‫נשנת‬
‫נטונה‪ .‬נ״נ סי׳ לקאי ארישא‬
‫נאינו שכיר שנת יבאו מאליהן‬
‫מותר נמועל אפי׳ נותן לו‬
‫שכר אח״נ ונסיפא שכיר שנמ‬
‫מסייעין ט ׳ לוקא נמועל לכל‬
‫ומוסרין לו שומר לנער אף‬
‫נשנר ]עי׳ מ״א[ )עמש״ש(‬
‫]שו״ע[ אנל הרמנ״ס מפרש‬
‫ןינייכ‬
‫אסיפא‬
‫השמיט‬
‫המ״מ!‬
‫שנת‬
‫י״ט‬
‫לק‬
‫לס״ל‬
‫לבהס בכל ענין אסיר ונמועל‬
‫מ׳ אף לשכור מותר ןועמי׳ש‬
‫רביכי בא״ח סי׳ תקל״ז(‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫א מ ר ש מ ו א ל מקבלי קיבולת‪,‬‬
‫פ י ׳ אם ק י ב ל ו ק י ב ו ל ת ‪ ,‬ב ת ו ך‬
‫אסור‪ ,‬ח ו ץ‬
‫תתתום‬
‫ואסיקנא‬
‫מותר‪.‬‬
‫לתחום‬
‫הני‬
‫מילי‬
‫ב ש ב ת ו ת ובימים טובים ר ל א‬
‫שביחי‬
‫דנפקי‬
‫אינשי‬
‫חוץ‬
‫לחחום‪ ,‬א ב ל ב ח ו ל ו ש ל מ ו ע ד‬
‫דנפקי ח ו ץ‬
‫דאיכא‬
‫מקבלי קיבולה בהוך החחום אסור‪ .‬ליתן מלאכה לנכרי בקיבולת‬
‫ט עבלי ליה בשבתא לילעי כולי עלמא ואמרי היום בשבת יהב‬
‫ליה‪ .‬והא לשרי בית הלל בס״ק לשבת )ל׳ ח‪ (:‬ליתן כלים לכובס בע״ש‬
‫יעקב לא היה מחלק ואומר לשרי במועל וגם בשבת להא ריחים של‬
‫עם חשיכה ואפי׳ בתוך התחום משום לכביסה בנכד מילי ללא‬
‫מים איכא השמעת קול ושרינן בפ״ק לשבת <לף יח‪ .‬ושם( ובפ״ק‬
‫מינכר וליכא חשלא אבל מילי רמינכר‬
‫לע״ז )לף כא‪ :‬ושם( שרינן להשכיר‬
‫בתוך התחום אסור משוס חשלא‪:‬‬
‫שלה לנכרי משוס לאריסומיה קעביל‬
‫א‬
‫אמר שמואל מקבלי קיבולת בתוך התחום‬
‫אבל אי איכא מהא דמקרבא לההם‪.‬‬
‫וכ״ש קבלנות שאין הבית מתעלה בכך‬
‫אםור חוץ לתחום מותר אמר רב פפא ואפי׳‬
‫אותן פועלים נכרים אסורים לאינהו‬
‫אלא ממהר לעשות ואע״ג לר׳ שמעון‬
‫חוץ לתחום לא אמרן אלא דליכא מתא‬
‫ילעי להני נכדם עבלי ליה מלאכה‬
‫בן אלעזר פליג מסתמא הלכה כר׳‬
‫דמקרבא לתתם אבל איכא מתא דמקרבא‬
‫ואמד בשבתא יהב להו‪ :‬אסור‪.‬‬
‫שמעון בן גמליאל לקא אסר התם‬
‫לתתם אםור אמר רב משרשיא וכי ליכא‬
‫לאמרי היום יהבו ליה‪ :‬סיוטי הוה‬
‫מרחץ במשנה משמע הא שלה שרי‬
‫מסייט בהיבנא‪ .‬שהיה נותן להם תבן‬
‫מתא דמקרבא להתם נמי לא אמרן אלא‬
‫כללייק התם ותניא בפ״ק לשבת‬
‫למלאכה להואיל והוא מסייע בהלייהו‬
‫בשבתות ובימים טובים דלא שכיחי אינשי )דף יט‪ (.‬גבי ספינה פוסק עמו על‬
‫אסור‪ :‬אבונגרי‪ .‬מסלד שולחנות‪:‬‬
‫מנת לשבות ואינו שובת אלמא אין‬
‫דאזלי להתם ב אבל בחוש״מ דשכיחי אינשי‬
‫למיטבד טבידהייהו‪ .‬אס נשבר השלחן‬
‫הנכד מנית לעשות קבלנותו בשביל‬
‫דאזלי ואתו להתם אסור מר זוטרא בריה‬
‫ש ד לתקנו‪ :‬שרשויי‪ .‬דוח בעלמא כלי‬
‫ישראל ואיכא מאן לאמר אפי׳ לפסוק‬
‫דרב נחמן בנו ליה אפדנא מקבלי קיבולת‬
‫סעולתס לקא אכלי בהלייהו ולא קא‬
‫אין צריך ובשמעתין לאסר שמואל‬
‫חוץ לתחום אקלע רב םפרא ורב חונא בר‬
‫חשיב מלאכה‪ :‬מקבלין קיבולה‪ .‬נותנה‬
‫מפרש רבינו יעקב כאותו פירוש‬
‫חיננא ג ולא עלו לגביה ואיכא דאמרי חוא‬
‫לנכד לעשותה אחר המועל‪ :‬אין‬
‫שמעמילין כולהו שמעתתא באבל‬
‫מרביטין בהמה‪ .‬משום לעביל מלאכה‬
‫נמי לא על בגוויח וחאמר שמואל מקבלי‬
‫וכלרב שישא לאמר )לעיל יא‪ (:‬לבדם‬
‫בחולו של מועל‪ :‬אין מרביעין‪ .‬אין‬
‫המותרי׳ בחש״מ אסורין בימי אבלו‬
‫קיבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום‬
‫אוחזין הבהמה ומביאין עליה זכר‪:‬‬
‫להד לאודיתא או כעין לאורייתא‬
‫מותר איאדם חשוב שאני ואיכא דאמרי סיועי‬
‫בבכור‪ .‬לקעביל ביה מלאכה וכתיב‬
‫אבל במועל הקילו וכ״ש שיש להן להקל‬
‫סייע בתיבנא בהדייהו רב חמא ישרא לתו‬
‫)לגרים ט ‪ 0‬לא תעבור בבכור שורך‪:‬‬
‫בשבת ללא חיישינן כל כך ללא ליזלזל‬
‫לבקרוה‪ .‬מקום שיש שם בהמות יא( לאבונגרי דבי ריש גלותא למיעבד לתו‬
‫ביה וא״ת כיון לבאבילות אייד שמואל‬
‫עבידתא בחולא דמועדא אמר כיון דאגר‬
‫והיא רובעמ מעצמה‪ :‬מדיירין‪.‬‬
‫היכי קאמר וכי ליכא מתא למיקרבא‬
‫לא קא שקלי שרשויי תוא דקא משרשו‬
‫מכניסין בהמה לשלה כלי שיוציאו זבל‬
‫להתס »( לא אמרן אלא בשבתות‬
‫ומזבלין השלה‪ :‬אין מסייעין אוהן‪.‬‬
‫ליח ולית לן בת תנו רבנן ימקבלין קיבולת‬
‫וימים טובים ללא שטחי לאזלי מלוכתא‬
‫לבהמה לבא בשלה או אס נכדם‬
‫אבל בחולו של מועל אסור וצריך‬
‫במועד לעשותח לאחר תמועד ובמועד‬
‫הס אין מסייעין להם להסיען ממקום‬
‫דברי רבי יוסי‪ .‬בשמן‬
‫עיון‪:‬‬
‫אסור ־כללו של דבר כל שתוא עושת‬
‫אפילו‬
‫למקום כלי שמזבל כל השלה‬
‫)י( תניא מילתא לרי יהולה ברישא‬
‫אומר לנכרי ועושת ‪ 8‬וכל שאינו עושת אינו‬
‫בבאין מעצמם‪ :‬לנטר‪ .‬לשמור כגון‬
‫וכיון לאתחיל מילתא לרבי יוסי‬
‫‪3‬‬
‫אומר לנכרי ועושת תניא אידך ימקבלין‬
‫אס נכרים הס‪ :‬שכיר שבה‪ .‬ששכרו‬
‫מסיים לה וגף ביין לא ילענא אי‬
‫תמועד‬
‫קיבולת במועד לעשותח לאחר‬
‫כל השבוע ללייר שלהו‪ :‬שבוע‪.‬‬
‫אבור אי אחבית קאי מיהו לכאורה‬
‫׳ובלבד שלא ימדוד ושלא ישקול ושלא‬
‫שמיטה‪ :‬מסייעין‪ .‬כאילו של נכרים‬
‫אחבית קאי לשייך בה מגופה‬
‫״ ף גח אין‬
‫ף ל‬
‫ן ן‬
‫ן‬
‫ך ף ך‬
‫י‬
‫הוא‪ :‬ה״ג ועושה נכרי גשגה וי״ט‬
‫ומלקתני בה זולף וגומר משמע‬
‫ומסייעין במוטי‪ .‬ללא טרח מלאכה‬
‫לאבור קאי לאחבית לא שייך משמע‬
‫מרביעין בהמת בחולו של מועד ט כיוצא‬
‫כלומר יכולין לסייע לאותו שטר‬
‫לגף אחרי כן וגם עושין לו לימולין‬
‫בו אין מרביעין בבכור ולא בפסולי‬
‫ללייר‪ :‬ומוםרין לו רועה אחד לנער‬
‫משמע לקאי אבור ולית ליה זולף‬
‫צאנו‪ .‬שמליירין אותה הואיל ואינו המוקדשין תניא אידך אין מרביעין בהמה‬
‫וגומר לאחבית לא שייך לימודן‬
‫בחולו של מועד ר׳ יהודה אומר ״המורה‬
‫שכיר לשבת ממש‪ :‬רבי אומר בשבח‬
‫לסגי בטסי קטן‪:‬‬
‫שתבעה מרביעין עליה זכר בשביל שלא‬
‫בטובה‪ .‬אס רוצה שום אדם לסייע‬
‫מכניס‬
‫לאותו שטר בטובתו עושה כלומר‬
‫תצטנן ושאר כל הבהמות מכניםין אותן‬
‫בחנם ולא בשכר‪ :‬מתני׳ בהוך‬
‫לבקרות ת״ר הייאין מדיירין לא בשבתות ולא בימים טובים ולא בחולו‬
‫הגור‪ .‬שלפני הגת אותו כלי שהיין‬
‫של מועד ואם באו מאליחן מותר ואין מםייעין אותן ואין מוםרין לתם‬
‫נופל בו מן הגת קרוי בור‪ :‬זולןז‬
‫שומר לנער את צאנם היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנח שכיר שבוע‬
‫וגומר כדרכו‪ .‬כלומר מדק אומו‬
‫בחבית וגף התנית במגופה גמורה‪ :‬מםייעין אותן ‪ w‬ייומוםרין להם שומר לנער את צאנם ‪1‬ב‪ 1‬ר׳ אומר כ בשבת בטובת‬
‫י ‪ /‬וכן מי‬
‫ביו״ט במזונות במועד בשכר אמר רב יוםף הלכתא כרבי‪:‬‬
‫טושה לו למודים‪ .‬אינו יכול לגוף‬
‫כדרכו אלא שיחפס ) כ ( היינו לימודין‬
‫שהיה יינו בתוך הבור ואירעו אבל או אונם או שהטעותו ״לזולף וגומר‬
‫בשביל שלא יחמיץ שאס אינו סותמו‬
‫וגף כדרכו דברי ר׳ יוסי ר׳ יהודה אומר עושה לו לימודים בשביל שלא‬
‫למימר‬
‫וצריכא‪.‬‬
‫גמ׳‬
‫מחמיץ‪:‬‬
‫יחמיץ‪ :‬גמ' וצריכא דאי אשמעינן קמייתא בההיא קאמר ר׳ יוסי משום‬
‫בתרוייהו בשני בבי למתני׳ דמשחא‬
‫דמישחא נפיש פסידיה אבל חמרא דלא נפיש פסידית אימא מודי ליד‪ .‬לרבי‬
‫ולחמרא ר׳ יוסי אומר זולף כר‪:‬‬
‫יהודה ואי אשמעינן בתרייתא בההיא קאמר רבי יחודח אבל בחך אימא‬
‫בההיא‪ .‬דשא לממנימין‪ :‬קאמר‬
‫מודה לד׳ יוסי צריכא אימר רב יצהק בר אבא ח>מאן תנא שינוי במועד‬
‫רבי יוסי‪ .‬זולף כלרכו‪ :‬דמשחא‪.‬‬
‫בדבר האבד דלא כר׳ יוסי אמר רב יוםף מהלכה כר׳ יוםי בעו מיניה מרב‬
‫יקיר ואיכא ססילא יתירא‪ :‬מודה‬
‫ליה לר׳ יהודה‪ .‬לאינו זולף וגף‬
‫נחמן בר יצחמ מתו למישע חביתא דשיכרא בחולא דמועדא אמר להו‬
‫ממש אלא עושה לימודים עראי‪ :‬דלא‬
‫ני(םיני אמר תלכח נ כר׳ יוסי אימוד דאמר רבי יוסי בחמרא בשיכרא מי‬
‫כר׳ יוסי‪ .‬לאמר גומר כדרכו ואינו‬
‫אמר המרא טעמא מאי־ משום דנפיש פסידיה שיכרא נמי אית בח‬
‫צריך שינוי‪ :‬למישע‪ .‬לגוף התבית‪:‬‬
‫פםידא דאמר אביי ייאמרה לי אם בר שית םאוי ושייע מבר תמני ולא שייע‬
‫סיני‪ .‬יי>ר‪ 3‬יוסף‪ :‬הלכה כרי יוסי‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכות מועד כהלכות כותים *בהלכה‬
‫לגף כלרכו‪ :‬בר שיה סאוי ושייע‬
‫מ‬
‫נמ' וכל שאינו עושה אינו‬
‫אומר‬
‫אמר‬
‫לחחום‬
‫אסור‪ .‬מ ר ו ו ט ר א ב נ ו ליה גוים‬
‫בההוא‬
‫שכר מוגף שמתזיק ששה שאין משכי‬
‫ולא‬
‫עיילי‬
‫אפדנא‪.‬‬
‫רבנן‬
‫איכא‬
‫דאמרי‪,‬‬
‫נ מ י ל א ע ל בההוא‬
‫הוא‬
‫אפדנא‪.‬‬
‫ו א ע ״ ג ד א מ ר ש מ ו א ל כ י האי‬
‫ג ו ו נ א ש ר י ‪ ,‬א ד ם ח ש ו ב שאני‪.‬‬
‫איכא‬
‫דאמרי‪,‬‬
‫בההייהו‬
‫שרא‬
‫עבדיה‬
‫סייע‬
‫בחיבנא‪ .‬ר ב‬
‫חמא‬
‫הבי‬
‫ריש‬
‫לאכוונרי‬
‫גלוחא ל מ י ע ב ד להון עכידחא‬
‫בחולי‬
‫דמועדא‪ ,‬מאי טעמא‬
‫נ‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ש‬
‫ה‬
‫א‬
‫ן‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ב‬
‫שמואל מקבלי קיבולת בתוך התחום‪ .‬הא לשרינן כלים‬
‫לכובס נכרי פירש בקונכו׳ ללא מינכר שהוא של ישראל ור׳‬
‫ת‬
‫ח‬
‫(‬
‫מתנ‬
‫מבר המני ולא שייע‪ .‬כלומר יפה‬
‫ב ק י ב ו ל ת א פ ד נ א ח ו ץ לתחום‪,‬‬
‫יב‪.‬‬
‫ש ה ו א‬
‫נ כ ל‬
‫י‬
‫ג ד ו ל‬
‫שמחזי‬
‫יז‬
‫ש מ ו נ ה‬
‫למאי תלכתא אמר רב דניאל ליבר קטינא י״)אמר רב( לומר שחן עקודות ואין‬
‫למידות זו מזו דאמר שמואל זופתין כוזתא ואין זופתיז חביתא רב דימי‬
‫מנתרדעא אמר ״זופתין חביתא ואין‬
‫זופתין כוזתא מר חייש לפםידא ומר‬
‫ואין'זופתין‬
‫חייש לטירחא אמר אביי ״נקטינן הלכות מועד כתלכות שבת‬
‫ם‬
‫י‬
‫י‬
‫סאין‪ :‬כהלכוה כוהים‪ .‬לאמרינן‬
‫)חולין לף ל‪ (.‬היכא לאחזיק אחזיק היכא רלא אחזיק לא אחזיק‪ :‬עקורוה‪ .‬כאשה עקרה שאין לאלם ממנה פרי אלא גופה‪ :‬ואין‬
‫למידין זו מזו‪ .‬לאימא כשם שזו מותרת כך זו מותרת כמו בכותים ולא אמדנן כי היט למחזיק בהאי מחזיק בהאי אלא לא ילפי‬
‫הני מהני‪ :‬מר‪ .‬דאמר זופתין תביתא חייש לפסידא ובחביתא איכא פסידא יתירא אי לא זפתי לה משוס דנסיש יינא ובכוזתא ליכא‬
‫פסידא יתירא‪ .‬כוזא כלי קטן‪ :‬מר‪ .‬דאמר זופתין לכוזא דחייש לטירתא ׳׳תירא ובכוזא ליכא טירחא יתירא ובחביתא איכא טירמא י ןיתירא‪:‬‬
‫ש‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫י א א מיי׳ פ׳׳ו מהל׳ שגת‬
‫הל׳ יל טיש׳יע א״ח סי׳‬
‫רמל סעיף א ]ומוש״ע י״ל‬
‫סימן שפ סעיף יטן‪:‬‬
‫״ כ ב מיי׳ פ״ז מהל׳ יו״ט‬
‫הלכה כה טיש״ע א״ח‬
‫סי׳ מקמג סעיף נ ‪:‬‬
‫ג ]טיש׳׳ע א״ח סי׳ למל סעי׳‬
‫ג[‪:‬‬
‫יג ד טוש״ע שס סי׳ מקמנ‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫י ד ה מיי׳ שם טוש״ע שם‬
‫סי׳ תקמג סעיף ג‪:‬‬
‫ט ו ו מיי׳ שם הל׳ כל טוש״ע‬
‫שס סעיף א‪:‬‬
‫ז מיי׳ שס הלכה כה‬
‫טז‬
‫טוש״ע שם סעיף ג‪:‬‬
‫י ז ח מיי׳ שס ס״ת הלכה טו‬
‫טוש״ע שס סי׳ מקלו סעיף‬
‫ג‪:‬‬
‫*ח ט מיי׳ ס״א מהל׳ מעילה‬
‫הלכה ט‪:‬‬
‫י ט י כ מיי׳ ס״ח מהל׳ יו״ט‬
‫הל׳ יא טוש״ע שס סי׳‬
‫תקלז סעיף יל‪:‬‬
‫ב ל מיי׳ ס״ז מהלכות יו״ט‬
‫הלכה ג)ופי׳׳ג מהל׳ אגל‬
‫הל׳ ו( טוש״ע א״ח שי׳ מקלח‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫כ א מ מיי׳ פ ״ז מהל׳ יי״ט‬
‫הל׳ ג ופ״ח הלכה ז‬
‫טוש׳׳ע שם סי׳ תקלז סעיף א‪:‬‬
‫כ ב נ מיי׳ שם ס״ח הלכה‬
‫יל‪:‬‬
‫כ ג ס ע מיי׳ שס טוש׳׳ע שס‬
‫סי׳ תקלח סעיף א‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫עושה ל ו לימודים‪ .‬לוחין‬
‫לבור של יין לכסותו ! ב ר כ ו ת‬
‫לח‪ (.‬לסדר נסרים על סי הבור‬
‫ושבת קכה‪:‬ו‪ .‬סיני‪ .‬היו קורין‬
‫לרב יוסף שהיה בקי ננרייתות‬
‫הרבה )ברכות םז‪ .>.‬כוזתא‪.‬‬
‫פך קטנה מחבית ‪1‬ע־ז עא‪.>:‬‬
‫מסורת מאבותינו‪,‬‬
‫נקטינן‪.‬‬
‫מנהג מרבותינו )ערובין ה‪..:.‬‬
‫רבעו חננאל)המשך(‬
‫זבלן‬
‫שיטול‬
‫השדוח‬
‫לזבל‬
‫והאילנות‪ .‬ואם ב א ו מאליהן‬
‫אבל‬
‫מותר‪,‬‬
‫הרועים‪,‬‬
‫שומר‬
‫אין‬
‫ואין‬
‫מפייעין‬
‫להם‬
‫מוסרין‬
‫לנער את צאנן‪ ,‬ואם‬
‫היה ש כ י ר ש נ ה ש כ י ר ח ד ש‬
‫ש כ י ר ש ב ת ‪ ,‬מסייעין הרועין‬
‫להם‬
‫ומוסרין‬
‫לנער‬
‫שומר‬
‫צ א נ ן ‪ .‬ר• א ו מ ר אם ב א ו ב ש ב ת‬
‫ב ט ו ב ה ‪ ,‬ב ל א כ ל ו ם הנאה‪ .‬א ו‬
‫ביום‬
‫טוב‬
‫כלומר‬
‫במזונות‬
‫בלבד‪,‬‬
‫שכירותכם‬
‫היא‬
‫במועד‬
‫אפיי‬
‫םעודתכם‪.‬‬
‫בשכר‪ .‬א מ ר ר כ יוסף הלכתא‬
‫כרי•‬
‫מתני'‬
‫ו כ ן מ י ש ה י ה יינו‬
‫כ כ ו ר ו א י ר ע ו א ב ל א ו אונס א ו‬
‫פועלים‬
‫שהטעוהו‬
‫יוסי‬
‫ר׳‬
‫א ו מ ר ז ו ל ף ו ג ו מ ר כ ד ר כ ו ‪ ,‬ר׳‬
‫אומר‬
‫יהודה‬
‫לו‬
‫עושה‬
‫לימודים כוי‪ .‬פ י ר ו ש לימודים‬
‫מכסהו‪.‬‬
‫אשמועינן‬
‫דנפיש‬
‫וצריכא‪,‬‬
‫דאי‬
‫משתא‬
‫משום‬
‫פסידיה‬
‫הכי‬
‫משום‬
‫ש ר י ר׳ יוסי‪ ,‬א ב ל ח מ ר א כ ר ‪.‬‬
‫א מ ר ר׳ י צ ח ק ב ר א ב א מ א ן‬
‫תנא‬
‫שינוי‬
‫בדבר‬
‫במועד‬
‫ה א ב ד ד ל א כרי יוסי‪ ,‬ד ה א ר׳‬
‫יוסי ש ר י כ ד ר כ ו כ ל א ש י נ ו י ‪.‬‬
‫אמר רב‬
‫הלכתא‬
‫יוסף‬
‫כרי‬
‫יוסי‪< .‬בעא( ] ב ע ו ן מיניה מ ר ב‬
‫בר‬
‫נחמן‬
‫למישעיה‬
‫יצחק‪,‬‬
‫לחביתא‬
‫מהו‬
‫דשיכרא‬
‫ב ח ו ל ו ש ל מ ו ע ד ‪ ,‬א מ ר להו‪,‬‬
‫ר ב י ו ס ף דהוא סיני‪ ,‬כ ד ג ר ס י נ ן‬
‫ב ס ו ף ה ו ר י ו ת ר ב ה ע ו ק ר הרים‬
‫ר ב י ו ס ף סיני‪ ,‬ה ו א א מ ר ה ל כ ה‬
‫דאמר‬
‫כ ר ׳ יוסי‬
‫זולף וגומר‬
‫ו ג ף כ ד ר כ ו ‪ .‬א מ ר ו ליה א י מ ו ר‬
‫דאמר‬
‫ר׳‬
‫בחמרא‪,‬‬
‫מגולה‬
‫יוסי א ף‬
‫דאי‬
‫מפסיד‪,‬‬
‫כדרכו‪,‬‬
‫שבקת‬
‫שיכרא‬
‫ליה‬
‫מי‬
‫א מ ר ‪ .‬א מ ר ל ה ו ש י כ ר א נמי‬
‫א י ת ביה פ ם י ד א ט ו ב א ‪ ,‬ד א מ ר‬
‫א ב י י א מ ר ה ל י אם‪ ,‬ח כ י ת א‬
‫דכיון ד ל א אגרא שקלי ש ר ש ו י י הוא ד מ ש ר ש י להו‪ ,‬כגון דורון הוא ושרי‪ .‬ת ״ ר מ ק ב ל ץ קיבולת ב מ ו ע ד ל ע ש ו ת ת ל א ח ר המועד‪,‬‬
‫ד א י ת ב ה ש י ת ס א ו י ת מ ר י א ו כ י ו צ א ב ה ן ‪ ,‬ו ש י י ע א ‪ ,‬כח א ו ת ו ה ש כ ר ח ז ק א( כ מ ו ח ב י ת ש י ש ב ה ש מ ו נ ח סאין‪ ,‬ו ל א ש י ע א ‪ .‬כ ל ו מ ר‬
‫ו ב ל ב ד ש ל א י ש ק ו ל ו ש ל א י מ ד ו ד ו ש ל א ימנה כ ד ר ך ש ה ו א ע ו ש ה כ ח ו ל ‪ .‬ו כ ן אינו נותן ב ק י ב ו ל ת ל ג ו י ב מ ו ע ד ‪ .‬ב ל ל ו ש ל ד ב ר ‪,‬‬
‫אם ת ש א ר מ ג ו ל ה י ש ב ש כ ר ה פ ס ד ‪ .‬א מ ר ר ב ה ל כ ו ת מ ו ע ד כ ה ל כ ו ת כותים‪ .‬ל מ א י הלכתא ל ו מ ר ש ע ק ר ו ת ה ן ו א י ן ל מ י ד ו ת ו ו‬
‫כ ל ד ב ר ש מ ו ח ר ל ו ל ע ש ו ח ו א ו מ ר ל ו ו ע ו ש ה ‪ ,‬ו כ ל ש א י נ ו מ ו ח ר ל ע ש ו ח ו אינו א ו מ ר ל ג ו י ו ע ו ש ה ‪ .‬ת ״ ר א ץ מ ר ב י ע י ן ב ה מ ה‬
‫מ ז ו ‪ .‬ד א מ ר ש מ ו א ל ו ו פ ת י ן כ ו ז ת א ו א י ן ז ו פ ת י ן ח ב י ת ‪ ,‬ו ה ל א זו ו ז ו ז י פ ו ת ה ו א ‪ ,‬א ל א אין ל מ י ד י ן ז ו מ ז ו נ ו ‪ .‬ז י פ ו ת ה כ ו ז ת א אם‬
‫ב ח ו ל ו ש ל מ ו ע ד ‪ .‬כ י ו צ א ב ו א ץ מ ר ב י ע ץ כ ב כ ו ר ו ל א ב פ ס ו ל י ה מ ו ק ד ש ץ ‪ .‬ר ׳ יהוהה א ו מ ר ח מ ו ר ה ש ת ב ע ה מ ר ב י ע י ; עליה ב ש ב י ל‬
‫ת י ש א ר ב ל א ו י פ ו ת ‪ .‬פי׳ ] מ ר [ ח י י ש ל ט י ר ח א ו מ ר ח י י ש ל פ ס י ד א ‪ .‬מ פ ו ר ש ב י ר ו ש ל מ י ש מ ו א ל א מ ר ז פ ת י ן ג ר ב א ו ל א ז פ ת י ן כ ו ז ת א‬
‫ש ל א ת צ ט נ ן ‪ ,‬ו ש א ר כ ל ה ב ת מ ו ת מכניסין אותן ל ב ק ר ו ת ‪ .‬ת ״ ר א י ן מ ד י י ר י ן כ ח ו ל ו ש ל מ ו ע ד ‪ ,‬פ י ׳ מ כ נ י ס ץ ה ב ה מ ו ת ל ר י ר כ ד י‬
‫ןזפתין גרבא דזיפתא דקרקירא ולא זפתין כוזתא[‪ ,‬דזיפתא גלידא‪.‬‬
‫א! נראה מזה לרנימ היה גורס כנר ממניא‪.‬‬
‫נ ! אילי צ״צ אס תשאר נלא ויפות תפסיל ר נ לימי וכו׳ אמר זיפתין חניתא ואין וופתין כחתא פי׳ מ ר חייש‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כד‬
‫י ב ‪:‬‬
‫א מיי׳ ס״ז מהלכות‬
‫יו״ט הל׳ כ טיש״ע‬
‫איית סי׳ מקלז סעיף א‪:‬‬
‫כה‬
‫נ ג מיי׳ שס הלכה ו‬
‫טוש״ע שס סעיף טו‪:‬‬
‫כ ו ד מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סי׳ תקלג סעיף א‪:‬‬
‫כ ז ה ו מיי׳ ס״! שס הלכה‬
‫ת טוש״ע שם‪:‬‬
‫ז מיי׳ פי״ז מהל׳‬
‫כח‬
‫מאכלות‬
‫אסורות‬
‫הלנה י י סמג לאדן קמנ‬
‫טוש׳׳ע י ״ י סי׳ קיג סעיף‬
‫א‪:‬‬
‫כט‬
‫יו״ט‬
‫טוש״ע‬
‫יוי‬
‫הלכה‬
‫מקלג‬
‫סי׳‬
‫סעיף נ ‪:‬‬
‫ט ]טוש׳׳ע א״ח סימ! תקלו‬
‫סעיף ט‪:[1‬‬
‫ל י מיי׳ שם פ״ז הל׳ ג‬
‫טוש״ע שס סי׳ תקלח‬
‫סעיף נ ‪:‬‬
‫ל א כ ל מיי׳ שס והל׳ י‬
‫טוש׳׳ע שם סעיף א‪:‬‬
‫לב‬
‫מ מיי׳ שס הל׳ ד‬
‫טוש׳׳ע שס סעיף ו‪:‬‬
‫ל ג נ ס מיי׳ שם הל׳ ג‬
‫טוש׳׳ע שם סעיף נ ‪:‬‬
‫ע ]מיי׳ שם הלנה ד טוש׳׳ע‬
‫שס סעיף ון‪:‬‬
‫לעזי רש‬
‫׳״י‬
‫נושקי״א‬
‫סיכות‪ ,‬מכבנות‪ .‬ה ו מ ל ו ״ ן ‪.‬‬
‫כשות‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ר ב הונא ח צ ד ו ל י ה ב ח ו ל י‬
‫ד מ ו ע ד א ‪ ,‬איתיכיה ר ב ה ב ר‬
‫רב‬
‫האבד‬
‫והתניא‬
‫מותר‬
‫במועד‬
‫דבר‬
‫לעשותו‬
‫ושאינו אבד אסור‬
‫לעשותו‪,‬‬
‫במה‬
‫דברים‬
‫אמורים‬
‫בתלוש‪,‬‬
‫אבל‬
‫במחובר אפילו כולו אבד‬
‫אסור‪ .‬ו א ם א י ן ל ו מ ה י א כ ל‬
‫קוצר‬
‫ומעמר‬
‫כר‪,‬‬
‫ודש‬
‫ו ב ל ב ד ש ל א י ד ו ש בפרות‪.‬‬
‫א מ ר ליה‬
‫רב‬
‫מחניחא‬
‫יחידאה‬
‫הא‬
‫הונא‬
‫היא‪,‬‬
‫)ההוא( ן ד ה א [ ר ב ן ש מ ע ו ן‬
‫ב ן ג מ ל י א ל תני ל ה מ ש ו ם‬
‫ר ׳ יוסי‪ ,‬ו ל א םמכינן עליה‪,‬‬
‫אי ה כ י ד ר ׳ יוסי היא י ד ו ש‬
‫ב פ ר ו ת ‪ ,‬ד ה א ר׳ יוסי לא‬
‫ב ע י שינוי‪.‬‬
‫דכל‬
‫ופרקינן‬
‫יומא‬
‫איכא‬
‫כיון‬
‫דדייש‬
‫ב ל א פ ר ו ת ל א ו ש י נ ו י ‪ .‬תנו‬
‫טוחנץ קמת במועד‬
‫רבנן‬
‫לצורך‬
‫המועד‪,‬‬
‫לצורך‬
‫שלא‬
‫ה מ ו ע ד אסור‪ ,‬ו א ס‬
‫טחן‬
‫לצורך‬
‫והותיר‪,‬‬
‫מותר‪ .‬כיוצא ב ו‬
‫קוצצין‬
‫לצורך‬
‫לצורך‬
‫וכן‬
‫המועד‬
‫עצים‬
‫כמועד‬
‫המועד‪,‬‬
‫ושלא‬
‫ה מ ו ע ד אסור‪ ,‬כוי‪.‬‬
‫מטילין ש כ ר‬
‫ה מ ו ע ד כוי‪.‬‬
‫לצורך‬
‫ובלבד‬
‫שלא‬
‫יערים‪ .‬איני‪ ,‬והתניא א ע ״ פ‬
‫ש י ש ל ו ש כ ר י ש ן מערים‬
‫ושוחה מ ן החדש‪ .‬ופרקינן‬
‫תנאי‬
‫דחניא‬
‫היא‪,‬‬
‫מערימין בכך‪,‬‬
‫יוסי‬
‫בר׳‬
‫אין‬
‫משום‬
‫יהוהה‬
‫ר׳‬
‫אמרו‬
‫מערימין‪ .‬ואע״ג דלמיתצד‬
‫ל מ י שאין לו מה‬
‫יאכל‬
‫ש ר י ‪ ,‬איקפד ש מ ו א ל עליה‬
‫דרב‪,‬‬
‫אדם‬
‫ואמר‪,‬‬
‫חשוב‬
‫יהודה‬
‫בחומרחא‬
‫אפילו‬
‫שאני‪.‬‬
‫נשיאה‬
‫הכי‬
‫ר׳‬
‫נפק‬
‫דורשין <חגיגה דף יי!‪ (.‬גבי חג האסיף אסיפה‬
‫הרב‬
‫לכתחילה אבל בליעבל לא הר חייב והא דקתני זופתין הר מותר‬
‫אין‬
‫לכתחילה‪ :‬למיחצד‪ .‬לקצור ורב הונא יש לו מה יאכל הוה ואמאי‬
‫במועד מי שרי‬
‫שרי לה‪ :‬אמר ליה‪ .‬האי לקתני מחובר אפי׳ כולו אבול נמי אסור‬
‫ואיגי יודע מה מלאכה יי( וצריך עיון אי טרח בלא מלאכה אסיר כי‬
‫היכי‬
‫בפרקמטיא‬
‫דאסירי‬
‫ר׳ יוסי היא ויחילאה היא ולא סבירא‬
‫ולקמן‬
‫יש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר‬
‫טירחא ולא טירחא הוא ושמא היינו‬
‫לכתחלה רב הונא חצרו ליה חצדא במועדא‬
‫דוקא בדבר שהוא מלאכה‪:‬‬
‫איתיביה רבה בר רב הונא לרב הונא טוחנין‬
‫אם תימצי לומר צדם און הככור‬
‫קמח במועד לצורך המועד ושלא לצורך‬
‫ומת קנםו כנו אחריו‪ .‬משום‬
‫המועד אסור ׳ דבר שאבוד במועד מותר‬
‫דאיסורא עשה אבל כוון מלאכמו לא‬
‫עשה איסורא עדיין ולא צריך להגיה‬
‫לעשותו במועד דבר שאינו אבוד במועד‬
‫דאוריי׳ אבל בפ׳ השולח )גינףן מד‪.‬‬
‫אסור במה דברים אמורים בתלושיז מן‬
‫ושם( דגני מכר ומת )י( בעי אי קנסו‬
‫חקרקע אבל מחובר לקרקע אפי׳ כולו אבוד‬
‫ודאי‬
‫גרסינן‬
‫בנו אתריו התם‬
‫אסור ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר‬
‫איסורא דאורייתא משוס דמכר ומת‬
‫ודש וזורח ובורר וטוחן ובלבד שלא ידוש‬
‫נמי עבד איסור׳ אלא דלא הד דאוריי׳‪:‬‬
‫בפרות אמר ליה יחידאה היא ולא סבירא לן‬
‫נטייבה‬
‫כוותיה דתניא כלל אמר רבן שמעון בן‬
‫גמליאל משום ר׳ יוסי דבר התלוש מן הקרקע אפילו מקצתו אבוד מותר‬
‫והמחובר לקרקע אפי׳ כולו אבוד אסור ואי ר׳ יוסי ידוש נמי בפרות הא‬
‫אמר רב יצחק בר אבא ״מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד רלא כר׳ יוסי‬
‫אמר לך ח״נ כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי חאידנא נמי לאו שינוי חוא‬
‫ת״ר יטוחנין במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אםור ואם טחן‬
‫והותיר תרי זת מותר קוצצין עצים במועד לצורך המועד ושלא לצורך‬
‫מטילין שכר במועד‬
‫תמועד אסור ואם קצץ ותותיר תרי זת מותר‬
‫לצורך המועד ושלא לצורך תמועד אםור ואם תטיל ותותיר הרי‬
‫זה מותר ובלבד שלא יערים ורמינהו מטילין שכר במועד לצורך המועד‬
‫ושלא לצורך חמועד אםור אחד שכר תמרים ואהד שבר שעורים ואע״פ‬
‫שיש לו ישן י מערים ושותח מן חחדש תנאי תיא דתניא אין מערימין בכך‬
‫ר׳ יוםי בר יהודח אומר מערימין רב חצרו ליה חצדא בחולא דמועדא שמע‬
‫שמואל אקפד לימא שמואל כיחידאח םבירא ליח לא חצדא דחיטי הוה‬
‫דלא הוה פסיד ורב מאי טעמא עביד הכי אין לו מה יאכל הוה ושמואל לא‬
‫םיימוח קמיח אי נמי ייאדם חשוב שאני ר׳ יהודה נשיאה נפק >בתומרתא‬
‫דמדושא ואשתי מיא דאחים קפילא ארמאה שמע ר׳ אמי ״אקפד אמר רב‬
‫יוםף מאי טעמא אקפד <*> אי משום חומרתא דמדושא הא תניא ׳יהשירין‬
‫תנזמים ותטבעות הרי הן ככל הכלים חניטלין בחצר אי משום דאישתי‬
‫מיא דאחים קפילא ארמאת תא אמר )» שמואל בר יצחק אמר רב כל‬
‫שנאכל כמות שחוא חי אין בו משום בישולי נכרים אדם חשוב שאני‬
‫אמר רב חננאל אמר רב קוצץ אדם דקל במועד אע״פ שאינו צריך אלא‬
‫לנסורת שלו >לייט עלה אביי רב אשי הוה ליח אבא בשלנייא אזל‬
‫למיקצייח בחולא דמועדא אמר לית רב שילא משלנייא לרב אשי מאי‬
‫דעתיך דקאמר רב חננאל אמר רב קוצץ אדם דקל במועד אע״פ שאינו‬
‫צריך אלא לנםורת שלו תא לייט עלת אביי אמר לית י• לא שמיע לי כלומר‬
‫לא םבירא לי אישתמיט נרגא בעי למיפםקיה לשקיה שבקיה והדר אתא‬
‫רב יהודה שרא למיעקר כיתנא ולמיקטל כשותא ולמיעקר שומשמי אמר‬
‫ליח אביי לרב יוםף בשלמא כיתנא חזי לחפיפח כשותא חזי לשיכרא אלא‬
‫שומשמי למאי חזי חזי לנזיי דאית בהו רבי ינאי הוה ליה ההוא פרדיםא‬
‫דמטא זמניה בחולא דמועדא קטפיה לשנה שהיוה כולי עלמא לפרדיםייחו‬
‫לחולא דמועדא אפקרית רבי ינאי לפרדיסית תתוא שתא‪ :‬מתני ‪ ,‬י מכניס‬
‫אדם פירותיו מפני חגנבים ושולח פשתנו מן המשרח בשביל שלא תאבד‬
‫ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד וכולן אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו‪:‬‬
‫גמ' תנא ובלבד שיכניסם בצנעא לתוך ביתו רב יוסף תות לית >כשורי‬
‫עיילינהו ביממא אמר לית אביי ותתניא ובלבד שיכניםם בצנעא בתוך ביתו‬
‫אמר ליה צנעא דהני יממא הוא כיון דבליליא בעו גברא יתירי ובעו לימדוכרי‬
‫דנורא אוושא מילתא‪ :‬ושולה פשתנו מן המשרה כו׳‪ :‬י״בעי מיניה רבי ירמיה‬
‫מרבי זיראיי עמון מלאכתו במועד ומת מחו שיקנםו בניו אחריו אם תימצי לומר‬
‫בשמעתין )דף יג‪ >.‬אמר מועד משום‬
‫א‬
‫ב‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ח(י‬
‫ט‬
‫ח‬
‫ט‬
‫כ‬
‫מ‬
‫ל‬
‫כ‬
‫‪3‬‬
‫ם‬
‫צרם‬
‫דמדושא‪,‬‬
‫ו א ש ח י מ י א דאחים ק פ י ל א‬
‫ארמאה‪.‬‬
‫פירות‬
‫איכא‬
‫פירש‬
‫יש מהן פטור אגל אסור‪ .‬והא דקתני אין זופתין אסור למיעבד‬
‫ג>ה‬
‫]נושקי״ש[‪.‬‬
‫הונא‪,‬‬
‫מכניס‬
‫אדם‬
‫פידותיו‬
‫דבאסיפת‬
‫מפני‬
‫הגננים‪.‬‬
‫מלאכה‬
‫בתוספות‬
‫כדאמרינן פרק‬
‫א‬
‫ח מיי׳ פיית מהל׳‬
‫א״ח‬
‫מי שהפך פרק שני מועד קטן‬
‫ו א י ק פ ד ר׳‬
‫אמי‬
‫נמי יהא‬
‫אסור‬
‫אומה‬
‫מלאכה‬
‫דכיון‬
‫דכוון‬
‫מלאכתו‬
‫במועד‬
‫מסורת הש״ם‬
‫דין הוא‬
‫שיהו‬
‫אסיריו‬
‫ליהנות‬
‫לן כוותיה‪ :‬כיון דכל יומא לאו גפרוה‬
‫דיישי האידנא לאו שינוי הוא‪ .‬כי‬
‫ריישי בלא פרות ולעולם ר׳ יוסי היא‬
‫והא לאסר‬
‫מילתא‬
‫בפרות‬
‫היא‪:‬‬
‫לצורך‬
‫משום‬
‫ואם‬
‫המועל‬
‫לאוושא‬
‫טחן‪.‬‬
‫והותיר‬
‫במועל‬
‫לאחר‬
‫על‬
‫המועל‪ :‬מוהר‪ .‬לאכלו אחר המועל‪:‬‬
‫א ( ]תוספת׳ פ״אן‪ ,‬ב ( ]לעיל‬
‫יא‪ .‬ע׳׳ש[‪ ,‬ג ( ושנת קלט‪,[:‬‬
‫ד ( ]לעיליא‪ :‬שנת נא‪ .‬וש״ח‪,‬‬
‫ה ( ןעי׳ מה שפירשו תוס׳‬
‫שנת מו‪ :‬ד״ה ואמר עולא‬
‫עירוני] סט‪ .‬דייה‬
‫ותוס׳‬
‫‪0‬‬
‫כיו! ן‪,‬‬
‫]שנת נא‪ .‬ן‪,‬‬
‫מו‪ ,:‬ח ( שנת נא‪ .‬ינמות מו‪.‬‬
‫ע״זלמ‪ .‬גט‪ ,.‬ט ( ] קדושין לג‪:‬‬
‫וש״נ[‪,‬‬
‫]עירוני!‬
‫י(‬
‫ויאמר‬
‫המועל‬
‫לצורך‬
‫ננידיס‬
‫ומתכוין כלי שתשתייר לאחר המועל‪:‬‬
‫לצורך המועד הטילו‪ :‬לימא שמואל‪.‬‬
‫דאקפיד כיחידאה סבירא ליה כההיא‬
‫מתניתא «> במחובר אפי׳ כולו אבוד‬
‫נמי אסור ואוקימנא כר׳ יוסי יחידאה‪:‬‬
‫דחיטי‬
‫חצדא‬
‫להכי‬
‫הוה‬
‫איקפד אבל‬
‫פסידא‪.‬‬
‫דשערי‬
‫בחצדא‬
‫לא סבר לה כר׳ יוסי לאסיר‪ :‬אין‬
‫לו מה יאכל הוה‪ .‬להכי עביל הכי‪:‬‬
‫לא סיימוה קמיה‪ .‬לא אמרו לו ללא‬
‫הוה ליה מה יאכל להכי‬
‫ןגי׳‬
‫וגדולים‪ ,‬ל(‬
‫הערוך נע׳ מדנר מדנורי‬
‫מורא סי׳ אנוקותן‪,‬מ(ןעי׳‬
‫תיס׳ ננורות לל‪:‬ד״הכעאן‪,‬‬
‫נ ( גיטין מל‪ .‬ע״ש בנורות‬
‫לל‪,:‬‬
‫עושה‬
‫מטרים ושוחה מן החדש‪ .‬שיכול לומר‬
‫דלא‬
‫קנ‪:‬‬
‫יש״נן‪ ,‬כ ( סי• נ״י קורות‬
‫ובלבד שלא יטרים‪ .‬שלא יעשה הרבה‬
‫אני‬
‫‪0‬‬
‫שס‬
‫איקפל‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( נס׳ אי משום חומרמא‬
‫למלישא הא תניא השירין‪.‬‬
‫נ״נ עי׳ מ״ש ס׳ הלר לף‬
‫במוס׳‬
‫סט‬
‫כיון‪:‬‬
‫ל״ה‬
‫רב‬
‫) ג ( שם הא אמר‬
‫ל״ה‬
‫שמואל‪ ) :‬ג ( • ע ״‬
‫לימא וכו׳ דמחובר אפיי‪:‬‬
‫) ד ( תום׳ ל״ה מכניס נו׳‬
‫יולע‬
‫ואיני‬
‫איכא‬
‫מלאכה‬
‫מה‬
‫וצריך‬
‫באסיפה‬
‫עיון‪) :‬ה( דייה אס נו׳ לגני‬
‫מנר ומת לנעי אי קנסי בנו‬
‫אחריו המס ודאי גרסינן‬
‫איסירא לאורייתא‪:‬‬
‫אדם חשוב שאני‪ .‬רב לא הוה ליה‬
‫למיעבד הכי אפי׳ אין לו מה יאכל‪:‬‬
‫נפק‪.‬‬
‫דמדושא‪.‬‬
‫בחצר‬
‫טבעת‬
‫בחומרהא‬
‫בשבת‪:‬‬
‫היא‬
‫מתכת‬
‫של‬
‫וחותמה של אלמוג‪ :‬שירין‪ .‬נושקי״א‬
‫בלע״ז‪ :‬כל שהוא נאכל כמוח שהוא‬
‫חי‪ .‬ומיא שתו אינשי כמות‬
‫אדם חשוב‬
‫שהן‪:‬‬
‫שאני‪ .‬יש לו להחמיר‬
‫על עצמו יותר ולא הוה ליה למיפק‬
‫בחומרתא למלושא ולא למישתי מיא‬
‫קפילא‬
‫לאחים‬
‫עצים לקים‬
‫אבא‪ .‬יער‪:‬‬
‫העיר‬
‫נכרי‪:‬‬
‫שנופלין מן‬
‫בשלנייא‪.‬‬
‫לגסורח‪.‬‬
‫התתיכה‪:‬‬
‫פירוש‬
‫כלומר היה לו יער‬
‫שם‬
‫באותו‬
‫מקום‪ :‬אישחמיט נרגא בעי למיפםקיה‬
‫לשקיה‪.‬‬
‫אשי‬
‫לרב‬
‫לעבר‬
‫משוס‬
‫אלאביי‪ :‬שבקיה‪ .‬לאבא ללא קצציה‬
‫במועד שהרגיש משום דעבר אלאביי‬
‫נפל ליה‬
‫בחולא‬
‫נרגא‪:‬‬
‫למועלא‪:‬‬
‫הומלו״ן‪:‬‬
‫כשוהא‪.‬‬
‫למיטקר‬
‫כיהנא‪.‬‬
‫לחפיפה‪.‬‬
‫לכסות‬
‫למיקטל‪.‬‬
‫לחתוך‪:‬‬
‫בו מאכל כגון תאנים ותמרים לצורך‬
‫המועל‪ :‬לנזיי‪ .‬כמו נזייתא לשיכרא‬
‫)כ״ק דף לה‪ .(.‬לנזיי‬
‫בהו בשומשמין לחזו‬
‫לאית‬
‫גרעינין‬
‫למיעבר בהו‬
‫משחא‪ :‬אפקריה ר׳ ינאי לפרדיסיה‪.‬‬
‫משום דעל ידו היה תקלה לעלמא‬
‫דשהו עד לחולא‬
‫מתני׳‬
‫שולה‪.‬‬
‫וקטפי‪:‬‬
‫דמועדא‬
‫יכוין‬
‫מעלה‪ :‬שלא‬
‫מלאכחו במועד‪ .‬שיש לו סנאי בשאר‬
‫ימות השנה‬
‫יאבדו‪.‬‬
‫גמ׳‬
‫והוא משהה‬
‫שאסור‬
‫צינעא‬
‫ליה שלא‬
‫הוא‪.‬‬
‫יממא‬
‫מכניסן‬
‫להכי‬
‫נמי ביום‪ :‬מדוכרי דנורא‪ .‬אבוקות‪:‬‬
‫מהו‬
‫שיקנסו‬
‫ממנה כשם‬
‫בניו‬
‫שהיה‬
‫המחונר‬
‫וביצה‬
‫מטילין‬
‫אחריו‪.‬‬
‫אביהם‬
‫לבניו‬
‫קיים‪:‬‬
‫צרם‬
‫שכר‪.‬‬
‫מן‬
‫יט‪.>:‬‬
‫נרשיי״ר‬
‫נלע״ז‪ ,‬במועד‪ .‬נחולו של‬
‫מועד ; ש ב ת ק ל ט ו ‪ .‬אדם‬
‫חשוב‬
‫שאני‪.‬‬
‫אותו שהוא‬
‫שהרואה‬
‫עומל‬
‫מיקל‬
‫ומיקל יותר ישבת נא‪ (.‬לפי‬
‫הימנו‬
‫;כתובות‬
‫שלמלים‬
‫פו‪ .!.‬השירין‪.‬‬
‫אצעלות‬
‫)שבת מו‪ .!:‬הרי הן כ כ ל‬
‫הכלים הניטלין בחצר‪.‬‬
‫אע״פ שאסור לצאת נהן‬
‫לרה״ר‬
‫כלאמרינן‬
‫נפרק‬
‫יוצאה‬
‫ושנמ‬
‫כמה אשה‬
‫נט‪ >:‬גוירה לילמא שלפא‬
‫ומתויא‪ ,‬מיהו תורת כלי‬
‫עליהן ומותר לטלטלן שלא‬
‫כדרך מלבוש ! ש ב ת מו‪.(:‬‬
‫וכולן‬
‫כוונו‬
‫אם‬
‫מלאכתן במועד יאבדו‪.‬‬
‫דמניח נרמו לנצור ואומר‬
‫נמועד אנצירנה‪ ,‬שהרי לנר‬
‫האנול היא והתירו חנמיס‬
‫נמועל‪ ,‬תאנל ולא ינצרנה‬
‫הואיל ולכך נמכרן)בכורות‬
‫לד‪ !:‬שיכיל לעשות קולס‬
‫המועל‬
‫להניחה‬
‫או‬
‫מלהתחיל נה‬
‫המועל‬
‫על‬
‫וטון‬
‫לאתר‬
‫לצמצס‬
‫להתחיל נה סמוך למועל‬
‫שאס לא יגמרנה נמועל‬
‫יהא לנר האנל ויהיה מיתר‬
‫לגומרה תנ] ונולן אם נוונו‬
‫מלאנתן‬
‫יאנלו‬
‫נמועל‬
‫וגיסין מד ו‪.‬‬
‫מהן‪:‬‬
‫אפי׳ בלילה כיממא דמי ולא סגי‬
‫להכניסן‬
‫קוצצין‬
‫עצים‪.‬‬
‫למועד‪:‬‬
‫ליהנות‬
‫דידהו‬
‫מוסף רש׳יי‬
‫>^*‪^•¥B‬‬
‫רבעו חננאל)המשך(‬
‫כיתנא‬
‫)לחפינה(‬
‫חזי‬
‫ןלחפיפה[‪ ,‬כשותא נמי חזי‬
‫לשיכרא‪,‬‬
‫אלא‬
‫למאי חוו‪,‬‬
‫שומשמי‬
‫ואמרינן‬
‫לנוי‬
‫דאית ב ה ו ‪ .‬ר ׳ י נ א י ק ט ף‬
‫פרדיםאה‬
‫משום‬
‫בחולי דמועדא‪,‬‬
‫דמטא‪,‬‬
‫וחשש‬
‫לפסידא‪ ,‬לשנה אחרה שהו‬
‫כולי‬
‫עלמא‬
‫לפרדיסייהו‪,‬‬
‫ה נ י ט ל י ן ב ח צ ר ‪ .‬ו א י מ י א דאחים ק פ י ל א ג ו י ‪ ,‬ה א מ ר ש מ ו א ל ב ר ר ב יצחק‪ ,‬כ ל ת נ א כ ל כ מ ו ת ש ה ו א חי‪ ,‬א ץ ב ו מ ש ו ם ב ש ו ל י‬
‫ו ק ט פ ו ה ב ח ו ל י ד מ ו ע ד א ‪ .‬א פ ק ד ר ׳ ינאי ל פ ר ד י ס י ה ההיא ש ת א ‪ .‬י ר ו ש ל מ י א מ ר ‪ ,‬י ל פ ו ן מ ק ל ק ל ת א ו ל א י ל פ י מתקנייא‪ .‬ר ׳ י ע ק ב‬
‫ב ר א ח א ב ש ם ר ב ץ ‪ ,‬פ ר ק מ ט י א א ב י ד ה ‪ ,‬ש ר י א מ ט ל ט ל ת א ב מ ו ע ד א ‪ .‬ש י י ר ת א ‪ ,‬ש ר י מ י ז ב ו ן מינה ב מ ו ע ד א ‪ .‬מתני' מכניס א ד ם‬
‫גוים‪ .‬ו א מ ר י נ ן ‪ ,‬א פ י ל ו ה כ י א ד ם ח ש ו ב ש א נ י ‪ ,‬ל א הוה ל י ה ל מ י ע ב ד הכי‪ .‬א מ ד ר ב חננאל א מ ר ר ב ‪ ,‬ק ו צ ץ א ד ם ד ק ל ב מ ו ע ד‬
‫סירותיו מ פ נ י תגנבים כ ו י ‪ .‬תנא‪ ,‬ו ב ל ב ד שיכניס ב צ נ ע א ל ת ו ך ביתו‪ .‬ו א י ה ו ו כ ע ץ כ ש ו ר י ד ר ב י ו ס ף ‪ ,‬ד ב ל י ל א ב ע ו ג ב ר י יתירי‪,‬‬
‫א ף ע ל פ י ש א י ן צ ר י ך ל ו א ל א ל נ ס ו ר ת ש ל ו ‪ .‬ל ״ ט ע ל ה אביי‪ .‬א ז ל ר ב א ש י ל מ ק צ ץ ההיא ע ר ב א ‪ ,‬ו א י ש ח מ י ט נ ר ג א ו ב ע א‬
‫ובעי אבוקות ש ל אש‪ ,‬ו א ו ו ש א מילתא טפי‪ ,‬עדיף לעייולינהו כיממא‪ .‬שולה פשתנו מ ן ה מ ש ר ה ש ל א תאבד‪ ,‬ובלבד ש ל א‬
‫ל מ י פ ס ק י ה ל ש ק י ה ‪ ,‬ו ש ב ק י ה ו ה ד ר ‪ .‬ר כ י ה ו ד א ש ר א ל מ י ע ק ר כיתנא ו ל מ י ק ט ל כ ש ו ת א ו ל מ י ע ק ר ש ו מ ש מ י ‪ .‬א מ ר א ב י י ‪ ,‬ב ש ל מ א‬
‫יכוין מלאכתו במועד‪ .‬וכולן שכיונו מלאכתן במועד יאבדו‪.‬‬
‫ע ל י ה ‪ .‬ו א מ ר ר ב י ו ס ף ת ר ו י י ה ו ש ר ו ל ה ו ר ב נ ן ח ו מ ר ח א ד מ ד ו ש א ‪ ,‬דחניא ה ש י ר י י ם ו ה צ מ י ד י ם ו ה ט ב ע ו ח ה ר י ה ן כ כ ל הכלים‬
‫מי שהפך פרק שני‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א ( שביעית פ״ד מ״ב גיטין‬
‫מד‪ :‬בכורות לד‪ ,:‬ב( ]עי׳‬
‫פרש״י עירובי! ה‪ .‬בד״ה‬
‫והאמר ר״נ[‪ ,‬ג ( גיטי! מד‪:‬‬
‫בכורות לד‪ ,:‬ד ( ]גיטין נג‪.‬‬
‫ה(‬
‫וש״נ[‪,‬‬
‫ית‪,:‬‬
‫לקמן‬
‫י( פסתיס נה‪] .‬תוספתא שס‬
‫פ״ג[‪ ,‬ז(‬
‫נה‪,[:‬‬
‫]ססתיס‬
‫י!( ]לעיל ח‪ ,1:‬נו( ]לעיל ז‪.‬‬
‫ע״ש[‪ ,‬י(‬
‫ימ‪,[:‬‬
‫]לקמן‬
‫נ ( ןפסחיס נה‪ ,[:‬ל( צ״ל‬
‫בפרק‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( נם' ואס אינו מאמינו‬
‫או תיבת או מוקף וג״ב‬
‫מפרש״י משמע דלא גרס‬
‫או‪ ) :‬נ ( רש״־ ד״ה נידיירה‬
‫ע״י דיר בהמה ניזדבלה‬
‫עבודת‬
‫ד׳׳ה‬
‫קרקע‪ ) :‬ג (‬
‫לאתרי כו׳ הא תנא ליה‬
‫לצורך המוכר אלא לאתרי‪:‬‬
‫) ד ( ד״ה פרושי קא מפרש‬
‫לצורך המוכר טצד כגון‪:‬‬
‫) ה ( תוספות ד״ה נטייבה‬
‫פי׳ כוי גבי עבד דכולי‬
‫עלמא דמפקע ליה ממצות‬
‫תמיר טפי‪ (1):‬בא״ד ראר‬
‫בשביעית‬
‫להחמיר טסי‬
‫מנשוס מקום‪ (t):‬ד״ה אי!‬
‫לוקחי! כו׳ וצ״ע אי צריך‬
‫כהני‬
‫וההיא‬
‫צינעא כו׳‬
‫דלעיל גבי מכניס‪:‬‬
‫^‬
‫‪101‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫אוזן‬
‫צרם‬
‫הך‬
‫בכור‪.‬‬
‫דמבעיא לן בבכורות כהן‬
‫הצורס אוזן הבכור ועבר‬
‫משוס כל מוס לא יהיה‬
‫נו‪,‬‬
‫לא‬
‫דאמריגן המם‬
‫ישחט עולמית‪ ,‬ומנעיא לן‬
‫צרם ומת‬
‫ננו‬
‫שיקנסו‬
‫מהו‬
‫אחריו‪ ,‬ואס‬
‫לומר‬
‫הא‬
‫נההיא‬
‫דהכא‬
‫תימצי‬
‫לקנסוהו‪,‬‬
‫מיפשט‬
‫לא‬
‫לן מינה דהתס קא ענד‬
‫אנוה‬
‫לאוריימא‬
‫איסורא‬
‫תמצי‬
‫)גיטין סד‪ .(.‬ואם‬
‫ל ו מ ר מ כ ר עבדו ל ע ו ב ד‬
‫נמסנת‬
‫כוכבים‪.‬‬
‫ענלי‬
‫להמוני‬
‫לקיימא לן‬
‫גיטין‬
‫לענו״ם‬
‫אומו‬
‫קזנסין‬
‫לפלותו עד עשרה נלמיו‪,‬‬
‫ל!‬
‫וסינעיא‬
‫אס‬
‫התם‬
‫מת המוכר מהו‬
‫לקנוס‬
‫אס‬
‫מימצי‬
‫ננו‬
‫אחריו‪,‬‬
‫לומר‬
‫נההיא‬
‫ולמיפשט‬
‫דקונסין‪ ,‬התס לינא הוא‬
‫דכל‬
‫יומא‬
‫ליה‬
‫מפקע‬
‫ממצות ובכורות לד‪ .1:‬ש ד ה‬
‫בשביעית‪.‬‬
‫שנתקווצה‬
‫שנטל קוציה ממנה שהיו‬
‫!שם(‬
‫פלושין ומפוזרין נה‬
‫ניטלו ממנה קוצים ונרקוני!‬
‫ליפותה‬
‫קרקע‬
‫ואין‬
‫מן‬
‫קנסוהו‬
‫ענולמ‬
‫זו‬
‫התורה‪,‬‬
‫ומזרע‬
‫לא‬
‫למוצאי‬
‫שניעית ! נ י ט י ו מד‪ (:‬לליכא‬
‫למיקנס מילי להא לא ענד‬
‫ענולה‬
‫נשניעית‬
‫; ב כ ו ר ו ת שסו‪.‬‬
‫משונה‬
‫נטייבה‪.‬‬
‫נולנלה ע״י עגלות ומשואות‬
‫של זבל ‪1‬שם וכעי״ז ניטיו‬
‫נדיירה‪.‬‬
‫שם!‪ .‬או‬
‫על‬
‫ידי דיר בהמות שמעמידי!‬
‫אותה מלש או‬
‫ומשטגין‬
‫תלשיס כדי‬
‫לזבלה‬
‫<שם‬
‫ושם>‪ .‬לא תזרע ל מ ו צ א י‬
‫שביעית‪.‬‬
‫ענולה‬
‫לקנסיגן דעבד‬
‫תשונה‬
‫נשניעית‬
‫)בכורות שם(‪.‬‬
‫נקטינן‪.‬‬
‫נטיייבה או נדיידה‪ .‬פי׳ בקונטרס היינו מלאכה שבקרקע‬
‫צרם אזן בפור‪ .‬חמך מאזנו מעט כדי שיהא בעל מום רהא מומר‬
‫מדרבנן אבל נטלו קוצים אין זו עבודת קרקע ובגיטין‬
‫לו ואסור לעשות כן משום מוס לא יהיה בו <דקרא כב( כלומר לא‬
‫תטיל בו מום ואס הטיל בו מום קנסוהו רבנן דלא יהנה ממנו ואם מת )ל׳ מ ל ‪ :‬ושם( פירש בקונטרס דבקווצה מלאכה דרבנן וצ״ל דאיירי‬
‫בקוצים תלושים דמחובריס כל דהו הר דאורייתא דאמרינן בשבת )ל׳‬
‫אין בניו נהנין ממנו‪ :‬משום דאיסורא דאורייהא הוא‪ .‬אבל האי‬
‫קג‪ (.‬התולש עולשין והמזרד זרדין‬
‫דכוון מלאכתו במועד דלאו איסורא‬
‫אס ליפות את הקרקע כל שהוא ואע״פ‬
‫דאורייתא הוא דהא בלא ממכרן מותר‬
‫צרם אזן בכור קנסו בנו אחריו משום‬
‫שאין מכרן ליפות דקאמר התם דפטור‬
‫לגמד‪ :‬מכר טגדו לטובל כוכבים‪.‬‬
‫דאיסורא דאורייתא ואם תמצי לומר מכר‬
‫גבי שבת כגון בארעא דחבריה אבל‬
‫קנסוהו רבנן רצא לחירות דאי ברח‬
‫עבדו לעובד כוכבים ומת קנסו בנו אחריו‬
‫גבי שביעית לא בעינן מלאכת מחשבת‪:‬‬
‫מן העובד כוכבים אין ישראל יכול‬
‫משום דכל יומא מפקע ליה ממצות הכא‬
‫נטייבה‪ .‬פי׳ בקונטרס זבל‬
‫לכופו לעבודתו ואם מת אין בניו‬
‫מאי גברא קנים רבנן והא ליתיה או דלמא‬
‫ר״ת‬
‫ובפי׳‬
‫בהמות‬
‫יכולין לכופו‪ :‬דכל יומא מפקט ליה‬
‫חורש בה חרישה יתירא ובירושלמי‬
‫ממצוה‪ .‬דכל זמן שהוא ברשומ העובד‬
‫ממונא קנים רבנן והא איתיה א״ל תניתוה‬
‫מפרש כן ומ״מ אין נראה שמהא מן‬
‫כוכבים אינו עוסק במצות‪ :‬גברא‪.‬‬
‫אישדה *שנתקווצה בשביעית תזרע למוצאי‬
‫התורה וקשה היכי מוכח מיניה‬
‫דנתכוון לעשות מלאכה קנסו רבנן‬
‫שביעי׳ ננטייבה או נדיירה לא תזרע למוצאי‬
‫בבכורות <ל׳ לל‪ (:‬בעיא דצרס אוזן‬
‫שלא ליהנות ממנה‪ :‬ממונא קנסוה‬
‫‪1‬‬
‫שביעית ואמר ר׳ יוםי בר חנינא ״ נקטינן‬
‫בבכור דהר דאורייתא ומוכר עבדו‬
‫רבנן‪ .‬ואפילו בניו אין יכולין ליהנות‬
‫הטיבה ומת בנו זורעה אלמא לדידיה נמי בפ׳ השולת <גיטין מל‪ >:‬הא גבי‬
‫ממנה‪ :‬שנהקווצה‪ .‬ניטלו ממנה‬
‫קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן ה״נ לדידיה‬
‫עבד דכ״ע )י( דפקע ממצות חמיר‬
‫קוצים שבה‪ :‬נטייבה‪ .‬נזבלה שהוליך‬
‫קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן אמר אביי‬
‫טפי ואומר ר״ת דבשביעית נחמיר‬
‫הזבל בעגלות ומשאות‪ :‬נידיירה‪ .‬על‬
‫כדאמר בקדושין פ״ק )ל׳ כ‪ (.‬כמה‬
‫ידי דיר בהמה )»( לזבלה עבודת ג> י נקטינן טימא טתרותיו ומת לא קנסו בנו‬
‫קשה אבקה של שביעית משוס הט‬
‫קרקע היא )נזדבלה(‪ .‬כל הני מדרבנן‬
‫אחריו מאי טעמא י>ההיזק שאינו ניכר לא‬
‫יש לפשוט כל הני א״נ ראר להחמיר‬
‫נינהו ואעפ״כ קנסו דלא תזרע‬
‫שמיה היזק לדידיה קנסו רבנן לבריה לא‬
‫טפי )י( מבשום מקום משוס דהיו‬
‫למוצאי שביעית‪ :‬טימא טהרוהיו‪.‬‬
‫קנסו רבנן‪ :‬מתני ‪ ,‬יאין לוקתין בתים עבדים‬
‫מזלזלין בה כדאמר ל()בסוף( הניזקין‬
‫של חבירו קנסו דחייב לפרעו‪:‬‬
‫ובהמה אלא לצורך המועד או לצורך )לף נל‪ (.‬שהיו חשודין על השביעית‬
‫היזק שאינו ניכר הוא‪ .‬דהא בעיניה‬
‫המוכר שאין לו מה יאכל‪ :‬נמ ‪,‬בעא מיניה‬
‫הוא‪ :‬שכר פטולה שאין לו מה יאכל‪.‬‬
‫לכך מייתי שפיר מינה‪:‬‬
‫מה‬
‫לו‬
‫שאין‬
‫פעולה‬
‫שכר‬
‫נחמן‬
‫מרב‬
‫רבא‬
‫שאין לו לפועל מה יאכל‪ :‬מהו‪ .‬שיתן‬
‫אין לוקחין בתים עבדים כו׳ אלא‬
‫לו מלאכה ולשוכרו כדי שיהא לו מה‬
‫יאכל מתו א״ל תנינא או לצורך המוכר שאין‬
‫לצורך המועד‪ .‬פי׳ הר״ר יוסף‬
‫הא‬
‫לאכול‪ :‬לאהויי מאי‪ .‬אי למוכר‬
‫לו מת יאכל לאתויי מאי לאו לאתויי שכר‬
‫הוא הלין בשאר לברים צריך לצורך‬
‫תני ליה לצורך »( המועד אלא לאתרי‬
‫המועד להא אסור למכור פירות אלא‬
‫פעולת א״ל לא פרושי קא מפרש איתיביה‬
‫שכר פעולה שאין לו מה יאכל‬
‫לצורך המועד אלא רבותא קמ״ל‬
‫אביי ה״אין כותבין שטרי חוב במועד ואם‬
‫דמותר‪ :‬פרושי קא מפרש‪ .‬לצורך‬
‫דאסי׳ הני דהויין בפרהסיא שרי לצורך‬
‫אינו מאמינו <א> או שאין לו מת יאכל ה״ז‬
‫למוכר‬
‫)י( המועד טצד כגון שאין לו‬
‫המועד וצריך עיון אי צריך « הני‬
‫יכתוב שאין לו מה יאכל לאתויי מאי לאו‬
‫מה יאכל ולעולם לא תיפשוט מינה‬
‫צינעא כמו בההיא דפירות כסומ‬
‫״לאתויי שכר פעולה שמע מינת מותיב רב‬
‫לשכר פעולה‪ :‬ואם אינו מאמינו‪.‬‬
‫וכלים )לקמן ע״נ> וההיא דלעיל‬
‫ט‬
‫מלוה ללוה‪ :‬שאין לו מה יאכל לאהויי‬
‫ששת ייוחכ״א שלש אומניות עושין מלאכה <לף יב‪ >:‬ממיס פירות מצריך בגמ׳‬
‫מאי‪ .‬אס משום לוה הא קאמר אם‬
‫בערבי פםתים עד חצות חחייטין ותםפרין‬
‫צינעא אע״פ שאינו במשנה‪:‬‬
‫אינו מאמינו מותר והכא לא מצי‬
‫והכובםין ״ההייטין שכן ״(הדיוט תופר‬
‫אין מפנין מבית לבית‪ .‬בירושלמי‬
‫לתרוצי פרושי קא מפרש דהט‬
‫מתיר מבית אחר לביתו שערב‬
‫כדרכו בחולו של מועד הםפרין והכובםין‬
‫מיתרמי מילתא דאס אינו מאמינו‬
‫לאדם לדור בשלו‪:‬‬
‫שכן תבאין ממדינת הים והיוצא מבית‬
‫שאין לו מה יאכל לאו מילמא היא דהא‬
‫בשביל‬
‫חאםורין מותרין לספר ולכבס בחולו של‬
‫מותר בלאו הכי‪ :‬לאו לאהויי שכר‬
‫מועד ואי ם״ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי כל מלאכות נמי לישתרו‬
‫פטולה‪ .‬שאין לו לסופר מה יאכל‬
‫ש ד בחולו של מועד‪ :‬כל מלאכה נמי‬
‫רהא איכא שכר פעולת שאין לו מת יאכל מתקיף לה רב פפא אלא מעתה‬
‫השהרי‪ .‬בערב הפסח דהא אישתד‬
‫בנין לישתרי שכן »>כותל הגוהת לרת״ר סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה‬
‫שכר פעולה בחולו של מועד‪ .‬אלא מתקיף לת רבינא אלא מעתה לבלר לישתרי שכן כותבין י> קידושי נשים‬
‫מיפשוט מיניה דשכר פעולה שאין לו‬
‫גיטין ושוברין אלא אמר רב אשי מועד אארבעת עשר קא רמית מועד‬
‫מה יאכל אסור בחולו של מועד‪:‬‬
‫משום טירחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן ארבעה עשר משום צורך‬
‫מהקיןו לה רב פפא‪ .‬אדרב ששת‬
‫פ ד ך מדפדך מהאי דתנן שלש יום טוב הוא מידי דצורך יו״ט שרו רבנן מידי דלאו צורך יום טוב לא‬
‫שרו רבנן‪ :‬מתני ‪ ,‬י אין מפנין מבית לבית אבל מפנה הוא לחצרו אין‬
‫אומניומ עושין מלאכה בערבי פסחים‬
‫כו׳ אלמא סבר כל מלאכה שרשאי‬
‫מביאין כלים מבית חאומן אם חושש לחם מפנן לחצר אחרת‪ :‬גמ ‪ ,‬והאמרת‬
‫אתה לעשות בחולו של מועד עושין‬
‫רישא אין מפנין כלל אמר אביי כסיפא אתאן לבית שבתצר‪ :‬ואין מביאין‬
‫אותה בערב הפסת‪ :‬א״כ בנין‬
‫נ‬
‫כלים מבית תאומן‪> :‬אמר רב פפא בדק לן רבא תנן אין מביאין כלים‬
‫לישהרי‪ .‬בערב הפסח דהא כותל הגוהה‬
‫מבית תאומן ורמינתו מוליכין ומביאין כלים מבית האומן ואע״פ שאינן‬
‫לרה״ר מותר לבנומו בחולו של מועד‪:‬‬
‫לצורך המועד ושנינן ליה ל כאן בארבעת עשר כאן בחולו של מועד‬
‫מהקיןז לה רבינא‪ .‬סבר נמי כרב פפא‪:‬‬
‫איבעית אימא הא וחא בחולו של מועד כאן במאמינו כאן כשאינו מאמינו‬
‫ה״ג אלא אמר רב אשי‪ :‬משום צורך י״ט‬
‫והתניא‬
‫נדתנן בהניזקין!גיסי! נב‪ 0‬המטמא והמדמע והמנשך שוגג פטור ומזיז חייב!ניטין מד‪ .(:‬היזק שאינו ניכר‪ .‬הטומאה אינה ניכרמ‬
‫כפירות ;שנה שהרי טהרותיו מונתות לפניו ואין היזק ניכר נ ה ן ! ב כ ו ר ו ת ל ה ן ‪ .‬לא שמיה המק‪ .‬לחיוניה אפילו לדידיה מדאורייתא‬
‫) ש ש למיינ נכסיו מן התורה ! ג י ט י ו שם‪ .,‬ש כ ן ה ד י ו ט תופר כ ד ר כ ו בחולו ש ל מועד‪ .‬הלנך נארנעה עשר דקיל שט לכולי‬
‫עלמא <פסתיס נה‪ .;:‬ש כ ן הבאין ממדינת הים וכוי‪ .‬וכיון זאשבתן בהן היתר קצת בחולו של מועד הלנך נארנעה עשר יקיל שרי‬
‫לנולי עלמא ;שם(‪ .‬כותל הגוהה‪ .‬שותה ונטר ) ל ע י ל ו‪ .(.‬ק י ד ו ש י נשים‪ .‬שכתב בשטר ה ד אמ מקודשמ לי‪ ,‬דאשה נקנית נשטר‬
‫)לקנזן ימ‪ .!:‬ל ח צ ר אחרת‪ .‬אצל האומן‪ ,‬אבל לא יביאם לניתו שרתוק מנית האומן מפני הטורח !פםמים נה‪ .>:‬בדיק לן‪ .‬מנסה‬
‫ק ת א יובין‪ ,‬ו א י ל א ל א‬
‫למימר‬
‫בשיש‬
‫יתומין‬
‫קטנים‪ .‬מ ה‬
‫לדירה‬
‫כעורה ש ל ו ‪,‬‬
‫לאדם‬
‫בשעה‬
‫מפנין‪,‬‬
‫מפני‬
‫נינוח א צ ל‬
‫ש ש מ ח ה היא ל ו‬
‫אבותיו‪.‬‬
‫פיסקא אין‬
‫להיות ד ר‬
‫מביאין‬
‫בתוך ש ל ו ‪ .‬אין‬
‫כלים‬
‫מבית‬
‫מפנין מ ת ו ל א‬
‫עצמות‬
‫ה א ו מ ן ‪ ,‬אם ח ש ש ל ה ן‬
‫מפנן‬
‫מקבר‬
‫י ו ד ע י ן הא א י ן‬
‫בינה‬
‫מ י ש י מ נ ה ע מ י ‪ ,‬הייתי‬
‫בחורח‪,‬‬
‫הגיי‬
‫והאידנא‬
‫פעמים‪.‬‬
‫אחרת‪.‬‬
‫מתיר‬
‫אוכלין‬
‫שנכבשח‬
‫וכתיב ע ד‬
‫איי; מ פ נ י ן ל א‬
‫לקבר‪,‬‬
‫למלוה‪,‬‬
‫ממכובד‬
‫ומקשינן‪,‬‬
‫אפי׳‬
‫רדתה‪,‬‬
‫למכובד ולא‬
‫ותתנינן‬
‫כלום‬
‫לד‬
‫סמג לאדן רסז‪:‬‬
‫ל ה ב ג מיי׳ שם הל׳ ע ‪:‬‬
‫ל ו ד ה מיי׳ ש׳׳ז מהל׳‬
‫חובל ומזיק הל׳ א נ ג‬
‫שמג עשי! ע טוש״ע ח״מ‬
‫סי׳ שסה סעיף א‪:‬‬
‫ל ז ו מיי׳ ס״ז מהלכות י״ט‬
‫הלכה כג טוש״ע א״מ‬
‫סי׳ תקלט סעיף ינ‪:‬‬
‫שנאי כה‬
‫בשבת‪.‬‬
‫מוליכין‬
‫לבזוי‪,‬‬
‫ומביאין‬
‫המלאכה‬
‫לה‬
‫טיש״ע‬
‫יהושע בן ל ו י ש א ל לרי‬
‫עושה‪,‬‬
‫מבית‬
‫א( רנינו היה גורס נמשנה ואכניס ונ״ה הגי׳ נמשנה שבירושלמי ונ״ה גי׳ הרי״ף והרא״ש ז״ל ועי׳ נייושלמי למפרש אחה צורן המועד שייך נ א מ י ס ע״ש‪.‬‬
‫מראה ל ו כיסין ש ל‬
‫תעשה ש ש ת‬
‫מפנין‬
‫מדירה נאה‬
‫צריך‬
‫לומר‬
‫האומן‪.‬‬
‫מבית‬
‫וכתיב‬
‫לבית א ב ל‬
‫לדירה כעורה‬
‫ממכובד‬
‫ו פ ר ק י ׳ ‪ ,‬הא‬
‫שס‬
‫מקמה סעיף ו‪:‬‬
‫ל ט ח מיי׳ שס טיש״ע שס‬
‫סי׳ סקמנ סעיף ‪:3‬‬
‫מ ט מיי׳ שס ס״מ הלכה‬
‫יט טוש״ע שס סי׳ מסח‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫מ א י כ מיי׳ שס הל׳ טז‬
‫טוש״ע שס סי׳ מקלה‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ט ב ל מיי׳ שס הל׳ כא‬
‫טיש״ע שס סי׳ מסח‬
‫סעיף י‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫בעי‬
‫ירמיה‪,‬‬
‫ר׳‬
‫הצורם‬
‫אוזן‬
‫)י(קנסו בנו אחריו מ ש ו ס‬
‫דההוא‬
‫איסורא דאורייתא‬
‫הוא‪ .‬ו כ ן‬
‫לגויפ‪,‬‬
‫דינרים‬
‫המוכר‬
‫משום ד כ ל יומא‬
‫מ ל א כ ת ו כ מ ו ע ד ‪ ,‬קנסו בנו‬
‫אחריו או לא‪.‬‬
‫יוסי‬
‫א״ר‬
‫ופשטנא‪,‬‬
‫חנינא‬
‫בר׳‬
‫נקטינן‪ ,‬ה ט י ב ה ו מ ת ז ו ר ע ה‬
‫ב נ ו אחריו‪ ,‬א ל מ א ל ד י ד י ה‬
‫קנסו‪,‬‬
‫לבדיה‬
‫רבנן‪.‬‬
‫)פיסקא(‬
‫קנסו‬
‫לא‬
‫]םתנ [‬
‫‪,,‬‬
‫א י ן ל ו ק ה י ן בתים ו ע ב ד י ם‬
‫א( ואבנים‪,‬‬
‫לצורך‬
‫אלא‬
‫]המועד! או לצורך המוכר‬
‫ש א י ן ל ו מ ה יאכל‪.‬‬
‫רבא ש כ ר‬
‫פירוש‬
‫מה‬
‫בעי‬
‫פעולה‬
‫שאין‬
‫יאכל‬
‫מאי‪,‬‬
‫לפועל‬
‫לו‬
‫כגון‬
‫במועד‪,‬‬
‫הסופר שאין ל ו אלא שכר‬
‫כיוצא‬
‫ש ט ר המקנה ו כ ן‬
‫ב ו )המעלים( ]הפועלים[‪,‬‬
‫מהו שיתירו‬
‫לו‬
‫ולקנוח כ ד י‬
‫שכרם‪.‬‬
‫למכור‬
‫שיקחו‬
‫ופשטנא‬
‫אלו‬
‫דאפילו‬
‫ל ש כ ר פעולה שרי‪ .‬ומותיב‬
‫רב ש ש ח ש ל ש‬
‫עושין‬
‫אומניוח‬
‫מלאכתן‬
‫פסח עד‬
‫בערבי‬
‫החייטין‬
‫חצות‪,‬‬
‫מי‬
‫כוי‪ .‬ו א י פ ״ ר ד כ ל‬
‫שאין ל ו מח יאכל שרינן‬
‫ל ש כ ר פעולה‪ ,‬כ ל אומניוח‬
‫לישתרי‪ ,‬רהא מי‬
‫לו‬
‫מה‬
‫שאין‬
‫וצריך‬
‫יאכל‬
‫שכר‬
‫פעולה שרי‪.‬‬
‫ורב‬
‫פפא‬
‫הכי‪,‬‬
‫כל‬
‫בנין‬
‫מתקיף‬
‫לישתרי‪ ,‬דהא כותל‬
‫הגוחה‬
‫הרבים‬
‫לרשות‬
‫סותרו ובונהו כדרכו מפני‬
‫ורבינא‬
‫הסכנה‪.‬‬
‫כל לבלר‬
‫כותבין‬
‫]מתקיף[‬
‫לישתרי‪,‬‬
‫דהא‬
‫נשים‬
‫כוי‪.‬‬
‫גיטי‬
‫ופריק‬
‫רב אשי‬
‫ארבעה‬
‫עשר‬
‫אדמועד‬
‫קרמית‪,‬‬
‫מועד‬
‫משום‬
‫טירחא‬
‫טירחא‬
‫הוא‪,‬‬
‫ולא‬
‫במקום‬
‫פ ס י ד א ש ר ו רבנן‪ .‬א ר ב ע ה‬
‫ע ש ר מ ש ו ם יום ט ו ב הוא‪,‬‬
‫מידי‬
‫דהוי צ ו ר ך יום ט ו ב‬
‫ש ר ו ל י ה רבנן‪ ,‬ד ל א צ ו ר ך‬
‫יום ט ו ב ל א ש ר ו‬
‫רבנן‪.‬‬
‫י ר ו ש ל מ י א מ ר ר• יוסי ב ר ׳‬
‫קרנא‬
‫אבין‬
‫קרן‪,‬‬
‫ואגרא‬
‫ג( או י ד ע דמזבן ופחח מן‬
‫יתומים‬
‫שיהו‬
‫קטנים‪.‬‬
‫אוכלין‬
‫לקיש מ ה ו‬
‫ו ה ג ו י חוחם‬
‫השביעי‬
‫מפנה הוא‬
‫ובתוך ש ל ו‬
‫בארבעה ע ש ר‬
‫עבדו‬
‫מפקע ליה ממצות‪ .‬מכוין‬
‫בעי‬
‫הוין‬
‫לגבוח מנכסי‬
‫בבית‬
‫אפילו‬
‫מחני׳‬
‫א י ל ו היה‬
‫ושותין‬
‫ליקח‬
‫ויגיעם‬
‫בתים‬
‫ומעלה‬
‫תםובו את‬
‫ובתוך ש ל ו ) י ש לו(‬
‫לבזוי‪.‬‬
‫הרי‬
‫בבכור‪,‬‬
‫ל ה ו צ א ה ‪ .‬א מ ר ר׳ א ב א ב ר מ מ ל‬
‫שמעון בן‬
‫פיסקא אין‬
‫ואין‬
‫אומרים‪,‬‬
‫וביום‬
‫סי׳‬
‫מנכס‬
‫בחולו ש ל‬
‫ימים‪,‬‬
‫ז מיי׳ שס הל׳ ינ‬
‫פ ק ד ו ן ל א ניחנה‬
‫מועד‪ ,‬אלא‬
‫כיצד‬
‫ל ד י ר ה נאה ו ל א‬
‫מבזוי‬
‫אסהו‬
‫ופוחזין‪ .‬ר׳‬
‫בשבת‪,‬‬
‫נעשיח‬
‫פרקמטיא‬
‫כפקדון‪ ,‬כ ך אנו‬
‫ל ה ו צ א ה ניתנה ו ז ו ל א ניתנה‬
‫ב ש ב ת מותר‪,‬‬
‫יריחו‬
‫מ ד י ר ה נאה‬
‫מלוה‬
‫המלאכה‪,‬‬
‫ושותין‬
‫כשבת‪ ,‬א מ ר ליה‪ ,‬תני‬
‫וכן ]מצעו[‬
‫אומנו!שש‪ .‬במאמינו‪ .‬לאומן שלא ימנרס אין מביאי!‪ ,‬ל״א מאמינו שלא ימנע שכרו פעם אחרת והוא צריך לשכרו עכשיו!שש‪.‬‬
‫לחצר‬
‫עדים‬
‫יזבין‪ .‬ר׳‬
‫חנניא‬
‫עדים‬
‫חברין‬
‫יודעין‬
‫דרבנן אמר‬
‫ניגבת‬
‫א מיי׳ ס״א מהל׳‬
‫שמיטה רונל הל׳ יל‬
‫שרי כגון הני ג׳ אומניות ותו לא והוא‬
‫הדין אם אין לו מה יאכל דאין צורך י״ט גדול מזה‪ :‬מתני׳ אבל מפנה הוא לחצרו‪ .‬והא משמע ליה עכשיו שמביא מבית שבחצר אחרת לחצרו‪ :‬אם‬
‫חושש‪ .‬שמא יגנבו‪ :‬גמ׳ והא אמרה רישא אין מפגין‪ .‬מבית לבית‪ :‬סיפא אחא} לביש שבחצר‪ .‬והכי קתני מסגה הוא מבימ שבחצרו לחצרו‪ :‬בדיק לן‪.‬‬
‫אי ידעינן למרוצי‪ :‬גי׳׳ד‪ .‬מוליכין ומביאין כלים‪ :‬בחולו של מוטד‪ .‬אין מביאין‪ :‬פאן במאמינו‪ .‬לאומן אין מביאין דשלא לצורך הוא‪ :‬אין מאמינו‪ .‬מביאין‪:‬‬
‫והתניא‬
‫מסורת מאבותינו‪ ,‬מנהג מרנותינו)ערובין ה‪ .(.‬טימא טהרותיו ומת לא קנסו בנו אחריו‪ .‬לשלם‪ ,‬ואע״ג שהוא חיינ לשלם‬
‫שהוא‬
‫מועד קטן‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫בערכאין‪,‬‬
‫העיר‬
‫שבחצירו‪.‬‬
‫מן‬
‫שבע‬
‫ירושלמי‬
‫מ ד י ר ה נאה ש ל ח ב י ר ו‬
‫ממכובד‬
‫דהכא‬
‫לבזוי‪,‬‬
‫בחולו ש ל‬
‫ערב‬
‫מועד‪.‬‬
‫‪ 0‬לפנינו הגי׳ כירושלמי אין י ד ע ללא מ ז ק והוא פחת מן קרנא יכו׳ וע״ש נמפרש‪.‬‬
‫יג‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מג א מיי׳ פ״ח מהל׳ י״ט‬
‫הל׳ טו טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ מקלד סעיף ג‪:‬‬
‫מד ב ג מיי׳ פ״ח שס‬
‫הלכה י י טוש״ע שס‬
‫סי׳ מקלח סעיף ד‪:‬‬
‫מה ד מיי׳ שם ס״ו הלכה‬
‫כג טיש״ע שס סימן‬
‫תקלט סעיף יא‪:‬‬
‫טו ה ו מיי׳ שם הלכה ט‬
‫טוש״ע שס סי׳ תקלג‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫מז ז מיי׳ סט״ז מהל׳‬
‫מי שהפך פרק שני‬
‫בשביל‬
‫כבוד יום טוב האהרון‪ .‬אבל מדשא‬
‫דחנות פמוחה‬
‫)ג(‬
‫והחניא‪ .‬סיועא‪ :‬כד וכוס לצורך המועד הן אכל צמר וכלים אין א ( ]פסחים גה‪ r:‬ע״ש עה״ג‪,‬‬
‫כ ( ]נ״ו ליתא כפסחיס עי׳‬
‫צורך המועד‪ :‬ואם אין לו‪ .‬לאומן מה יאכל נותן לו שכרו‪ :‬מפגן‬
‫ננ״י סי׳ חקלל מספרים‬
‫לחצר אחרה ואם אינו מאמינו‪ .‬כחצר אחרת‪ :‬מביאן למוך ביהו‪ .‬שלנו הטסחא ואס חישש להס‬
‫שמא יגנבו מביאן נצגעה‬
‫אלמא כשאינו מאמינו מביאן‪ :‬מוליכין קשיא‪ .‬דקתני מתני׳ ׳(דסעמים‬
‫נמוך נימין‪ ,‬ג ( מכשירי! פ״ו‬
‫מוליכין ומתני׳ דהכא קמני אין מביאי‬
‫נה‪:‬‬
‫מ״נ‪ ,‬ד ( ]נלריס‬
‫כל שכן דאין מוליכין וליכא לתרץ באין‬
‫פ״ל[‪,‬‬
‫תוספתא שס‬
‫ה( ]תוסס׳ פ״ב[‪ ,‬ו( ולקמן‬
‫מאמינו דמוליכין מאי מאמינו שייך‪:‬‬
‫יל‪:‬ן‪ (1 ,‬צ׳׳ל לפסתיס‪,‬‬
‫כדשניין מעיקרא‪ .‬כאן בארבעה עשר‬
‫ח ( נמ״א‪ :‬וכרישין‪,‬‬
‫לרשות הרבים פוחח אחת ונועל אתת ורב הונא מתיר‬
‫באורחייהו בשוקא לא פריך דיש לאוקמיה בי״ט ולא בחול המועד‬
‫ולהכי פ ד ן מסיפא‬
‫חול‬
‫המועד‪:‬‬
‫דמייך בחול המועד דהא ערב י״ט האחרון‬
‫בתבלין‪.‬‬
‫מועד קטן‬
‫פי׳‬
‫בקונט׳ כרוב וכרשינין והקשה בתוס׳‬
‫והתניא מביאין כלים מבית האומן כגון‬
‫רבי פרץ דכרוב וקפלוט אינן תשובין‬
‫כד מבית תכדר וכום מבית הזגג אבל לא‬
‫מבלין דהא אמדנן )חולין ל ף ו‪(.‬‬
‫דמבלין לטעמא עבידי ואפילו באלף צמר מבית תצבע ולא כלים מבית תאומן‬
‫ואם אין לו מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו‬
‫לא בטיל ולפמ וקפלוט אינו צ ד ן‬
‫טומאת אוכלי! הל׳ א‪:‬‬
‫אצלו ואם אינו מאמינו מניחו בבית הסמוך‬
‫מה ח מיי׳ ס״ז מהלי י״ט לשער כי אם בששים כדאיתא פרק‬
‫הל׳ כג טוש׳׳ע א״מ גיד הנשה <שם דף צו‪) >:‬י( ותבלין לו ואם חושש לתם שמא יגנבו ויי! א! *)מפנן‬
‫סי׳ מקלט סעיף י‪:‬‬
‫כך נידוכין כדרכן בפ״ק דביצה )לף‬
‫לחצר אחרת ואם אינו מאמינו( מביאן‬
‫מ ט ט י כ מיי׳ שס טוש״ע‬
‫פירש‬
‫ובערוך‬
‫כרוב‬
‫אינו‬
‫א״כ‬
‫יד‪(.‬‬
‫בצנעת בתוך ביתו תרצת מביאין מוליכין‬
‫שם סעיף יא‪:‬‬
‫מיני בשמים‪:‬‬
‫א ל מיי׳ שם הלכה ח ית‬
‫קשיא דקתני אין מביאי;; וכל שכן שאין‬
‫טיש״ע שס סי׳ תקלא‬
‫מוליכיז אלא מחוורתא כדשניין מעיקרא‪:‬‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫הדרך עלך מי שהפך‬
‫ב מ מיי׳ שס סמג לאוין‬
‫מתני' מחפין את תקציעות בקש רבי‬
‫סי׳‬
‫שס‬
‫עה טוש׳׳ע‬
‫ואלו מגלהין במועד‪ .‬משוס דתנא‬
‫תקלד סעיף א‪:‬‬
‫יתודת אומר אף מעבין ימוכרי פירות כםות‬
‫דברים‬
‫פירקין‬
‫באידך‬
‫וכלים מוכרים בצנעת לצורך חמועד‬
‫שעושין לצורך המועד כמו מוכרי‬
‫תציידין ותדשושות והגרוסות עושין בצנעת‬
‫פירות דנעשיס כדין קתני נמי ואלו‬
‫מוסף רש״י‬
‫נעשים שלא כדין לצורך המועד‪:‬‬
‫לצורך תמועד רבי יוסי אומר תם תחמירו‬
‫והתניא‪ .‬בניחותא !פסחיס‬
‫שאינו‬
‫האסורים‪.‬‬
‫מבית‬
‫והיוצא‬
‫על עצמן‪ :‬גמ' פליגי בה רבי חייא בר‬
‫‪ .> m‬כגון כ ד מבית‬
‫יכול לגלח קודם המועד‬
‫הכדר וכוס מבית הזגג‪.‬‬
‫אבא ורבי אסי ותרוייהו משמיה דחזקיה‬
‫ואפילו‬
‫לגלח‬
‫מניחין לו‬
‫שצריכין למועד‪ .‬זגג‪ ,‬עושה שאין‬
‫כלי זכוכית )שם(‪ .‬א ב ל לא‬
‫ורבי יוחנן חד אמר מתפין אקלושי מעבין‬
‫לאדם‬
‫אינו ערכ‬
‫לו‬
‫צ מ ר ‪ .‬שאין צורך המועל מניחין‬
‫אםמוכי וחד אמר מחפין בין אקלושי בין‬
‫<שנ‪ .0‬ואם אינו מאמינו לגלח בבימ האסורין‪] :‬נ״ה בירושלמי[‬
‫וכוי‪ .‬אלמא שאני לן נין‬
‫אםמוכי מעבין עושה אותו כמין כרי תניא‬
‫ומנודה‬
‫מאמינו לשאין מאמינו‬
‫נמי הכי מעבין עושה אותו כמין כרי דברי‬
‫!שם(‪ .‬תרצת מביאין‪.‬‬
‫לממני׳ ואי! מניאין למועל ר׳ יתודת‪ :‬מוכרי פירות כםות וכלים מוכרין בצנעה וכו׳‪ :‬איבעיא להו הן‬
‫קטן תרוייהו נחולו של‬
‫מועל ומתני׳ להנא חחמירו על עצמן רלא הוו עבדי כלל או דלמא דהוו עבדי בצנעה ת״ש‬
‫)נססתיסן נשלא‬
‫מאמינו‪ ,‬מוכרי פירות כםות וכלים מוכרי? בצנעח לצורך חמועד ר׳ יוסי אומר תגרי‬
‫אנל מוליכין קשיא‪.‬‬
‫לקתני ממנימין מולינין מבריא הן חחמירו על עצמן שלא יתו מוכרין כל עיקר יצרי תיות ועופות‬
‫והתס מאי אין‬
‫מאמינו ודגים צדין בצנעה לצורך המועד רבי יוםי אומר צדי עכו הן החמירו על‬
‫אינא‪ ,‬ונההיא קתני אין‬
‫מיליכין‬
‫לאין‬
‫מניאי! ונ״ש‬
‫עצמן שלא יהו צדין כל עיקר דשושי חילקא טרגים וטיסני דוששין בצנעה‬
‫ישם(‪.‬‬
‫ה ד ה עלך מי שהפך לצורך המועד ר׳ יוסי אומר דשושי ציפורי הן החמירו על עצמן שלא יחו‬
‫דוששין כל עיקר אמר אביי חילקא חדא לתרתי טרגים חרא לתלת טיסני‬
‫חרא לארבעת כי אתא רב דימי אמר כונתא מיתיבי >יחילקא טרגים וטיםני‬
‫רבינו חננאל‬
‫טמאין בכל מקום בשלמא למ״ד חדא לתרתי לתלת ולארבעה משום חכי‬
‫מחפץ‬
‫]מתנ־׳|‬
‫אח טמאין בכל מקום דאתכשור אלא למ״ד כונתא אמאי טמאין בכל מקום‬
‫הקציעוח בקש‪ ,‬ר ׳ יהודה‬
‫א ו מ ר א ף מ ע ב ץ ‪ .‬סוגיא הא לא איתכשור כגון דמיקלפן דאי לאו דשרא להו במיא לא הוח מיקלפא‬
‫מ ח פ ץ בעצים‬
‫דשמעתא‬
‫ש ל ק ש דקים ב י ן ב ע צ י ם ואמאי קרי ליח חילקא דשקל חלקיהו מיתיבי ״הנודר מן הדגן אסור אף‬
‫ש‬
‫ו‬
‫ר‬
‫י‬
‫פ‬
‫עבים‪.‬‬
‫ש‬
‫של ק‬
‫בפול חמצרי יבש ומותר בלח ומותר באורז בחילקא וטרגיס וטיםני בשלמא‬
‫סומכי‪,‬‬
‫דקים‪.‬‬
‫קלושי‪,‬‬
‫עבים‪ .‬מ ע ב ץ ע ו ש ־ ן א ו ת ן למ׳׳ד חדא לתרתי חדא לתלת והדא לארבעה שפיר דנפקו להו מתורת דגן‬
‫גכדמיי ןש ‪ .‬כירריו‪,‬ש ל מכיל ו מר׳ ר י ה וכדמהו אלא למ״ד כונתא דגן מעליא הוא קשיא רב הונא שרא להוי להנהו כרופייתא‬
‫א ו מ ר י א ב ד ד ב ר מ ו ע ט ו א ל למיזל לזבוני כי אורחייתו בשוקא איתיביה רב כהנא > חנות פתותת‬
‫•א וא במ דר דאבלר ימאר ובבדה ‪,‬ד בר׳ר י וכסלי לסטיו פותח ונועל כדרכו פתוחה לרת״ר פותח אחת ונועל אחת י וערב‬
‫עיקר‪ .‬כהנא א מ ר איתיום טוב חאחרון של חג מוציא ומעטר את שוקי תעיר כפירות בשביל‬
‫מילין דקשין ה ן ) ה ח מ י ר ו !‬
‫מ נ ג ע י ם ו א ה ל ו ת ‪ .‬מ ו כ ר י כבוד י״ט האחרון מפני כבוד י״ט חאחרון אין שלא מפני כבוד י״ט לא‬
‫ן‬
‫סירות כסות וכלים מ ו כ ד י‬
‫לא קשיא הא בפירי הא בתבלין‪:‬‬
‫א‪,‬א‬
‫‪3‬‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ה‬
‫ג‬
‫ח‬
‫ה‬
‫ש‬
‫‪:‬‬
‫כ צ י נ ע א ל צ ו ר ך ה מ ו ע ד ‪ ,‬ר׳‬
‫יוסי א ו מ ר חן החמירו ע ל‬
‫עצמן‪.‬‬
‫אוקמינא‬
‫הן‬
‫עצמן‬
‫שלא‬
‫החמירו על‬
‫•עשו‬
‫כל‬
‫עיקר‪.‬‬
‫דחניא‬
‫מ ו כ ר י כסות וכלים מוכרים‬
‫בצינעא‬
‫יוסי‬
‫ל צ ו ר ך ה מ ו ע ד ‪ ,‬ר׳‬
‫]אומר[ תגרי טבריא‬
‫הן ה ח מ י ר ו ע ל ע צ מ ן ש ל א‬
‫י ה ו ע ו ש ץ כ ל עיקר‪.‬‬
‫וכן‬
‫צ ד י עכו החמירו על עצמן‬
‫הדרן ע ל ו מי שהפך‬
‫ואלו ׳מגלחין במועד תבא ממדינת תים‬
‫מבית האםורין וחמנודת שתתירו לו‬
‫לחכם והותר ״והנזיר והמצורע <*> מטומאתו‬
‫במועד‬
‫תים ומבית השביה‬
‫תבא ממדינת‬
‫ש ל א י ה ו צ ד ץ כ ל עיקר‪.‬‬
‫כיתנא הוא‪ .‬איני והתניא ח י ל ק א ט ר ג י ס ו ט י ם נ י ט מ א י ם ‪ .‬אי א מ ר ת ח ט ה ד ש ו ש ה ל ש ת י ם ש ל ש ו א ר ב ע ‪ ,‬ו כ מ ו הסולת‪ ,‬היינו‬
‫מתני׳‬
‫כאן בחולו של מועד‪:‬‬
‫הדשושוח‪.‬‬
‫מכסין‪:‬‬
‫חיטין‬
‫פולין‬
‫זה‬
‫לדייסא‪:‬‬
‫והגרוםוה‪.‬‬
‫מ‬
‫ומנודה‬
‫מחפין‪.‬‬
‫וכותשין‬
‫שטוחנין‬
‫הגהות הב״ח‬
‫לגריסין‪ :‬בצנעה‪ .‬שמא יאמרו‬
‫לוקח שלא‬
‫גמ׳‬
‫שדשין‬
‫אקלושי‪.‬‬
‫לצורך‬
‫)א(‬
‫המועד‪:‬‬
‫שמכסהו‬
‫מרוחקין זה מזה דלא הד כסוי גמור‪:‬‬
‫אסמוכי‪ .‬הענפים סומך זה לזה דהוי‬
‫כסוי גמור‪ :‬כמין כרי‪ .‬מכנסין אותן‬
‫ביחד כדי שיהו מחין לכסות‪ :‬החמירו‬
‫על עצמם דלא עבדי כלל‪ .‬ולחומרא‪:‬‬
‫או דלמא‪ .‬החמירו על עצמן לעשות‬
‫בצנעה‬
‫בפרהסיא‬
‫מדעתן ואס‬
‫עושין‬
‫דשי תבואה‪.‬‬
‫איכא‬
‫רוצץ‬
‫לעשומ‬
‫לאמרי‬
‫דשושי‬
‫ולקולא‪:‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫|א[‪:‬ם׳)מפנן לחצר אמרת‬
‫ואס אינו מאמינו! תא״מ‬
‫<ונן לימא נלסו״י(‪:‬‬
‫כמיס כוי‪ :‬כונסא‪ .‬כוסמת שלותתין‬
‫היינו‬
‫אומן‬
‫מתנ־'‬
‫דשושי‪.‬‬
‫המשברין תבואה חדא לשנים ושורץ‬
‫חילקא‪:‬‬
‫והמצורע‬
‫מטומאתו‪:‬‬
‫העולה‬
‫) ב ( ‪-‬ים״־ ל״ה הא נפירי‬
‫שקונה לצורך ש א ר ימומ‬
‫השנה‪ ) :‬נ ( תום׳ ל״ה נשניל‬
‫כי׳ אנל מרישא דתני‬
‫לחנות פתוחה נו׳ ערנ י״ט‬
‫הוא‪:‬‬
‫האחרון חוה״מ‬
‫) ו ( ר״ה נחנלין נוי נלאיתא‬
‫פ׳ גיל הנשה ותנן נמי‬
‫דתבלין נילוכין נלרנן‬
‫נפ״ק‪:‬‬
‫בענפים‬
‫בכל‬
‫טמאים‬
‫מקום‪ .‬מקבלין טומאה בין בכפרים בין‬
‫לקיימא לן‬
‫בכרכים‬
‫^‬
‫)ססחיס ד ף מ‪(.‬‬
‫סולת של בני כרכים מקבלת טומאה‬
‫במים‬
‫שהוכשרה‬
‫מקפילין‬
‫כפרים‬
‫ובני‬
‫אין‬
‫אסולת נקיה ללתות במים‬
‫וסולת שלהן טהור שלא הוכשר מעולם‬
‫אבל חילקא טמאין בכל מקום אפילו‬
‫בכפרים ראי אפשר להם בלא לתימה‬
‫משום הכי טמאין להא מיתכשר לשרי‬
‫לשרי להו‬
‫דשקיל‬
‫הקליפה‬
‫מוכרי‬
‫פוחח‬
‫סתוח‬
‫דלה‬
‫במיא ל ש ד‬
‫כלומר‬
‫חלקייהו‪.‬‬
‫והוי חלק‪:‬‬
‫קליפה‪:‬‬
‫כשנוטל‬
‫כרופייחא‪.‬‬
‫בשמים‪ :‬חטח פחוח‬
‫ונוטל‬
‫הואיל‬
‫כדרכו‪.‬‬
‫לרה״ר כשאר‬
‫אחד‬
‫כדרכו לא‬
‫לסטיו‬
‫ואינו‬
‫חנויות‪ :‬פוחח‬
‫ונועל דלח אחד‪.‬‬
‫אינו‬
‫מוכר‬
‫אבל‬
‫כדרכו‪ :‬הא‬
‫בפירי‪ .‬שיש לחשוד שקונה לצורך ‪w‬‬
‫ימות השנה‪ :‬בחבלין‪ .‬מוכר כדרכו כגון‬
‫כרוב‬
‫וכרשיניף( הכל יודעין דלצורך‬
‫המועד הן וליכא חשדא שאין ראוין‬
‫להמקייס הלכך אפי׳ בסרהסיא מותר‪:‬‬
‫ואלו מגלחין במועד הבא ממדיגס‬
‫קודם‪:‬‬
‫ומי שנשאל לחכם‪ .‬שנדר שלא לגלח‬
‫ושאל לחכם במועד‪ :‬מטומאהו לטהרחו‪.‬‬
‫נזיר טמא כשעלה מטומאתו ושוב אינו‬
‫משמר נזרו ומגלח וכן מצורע שעלה‬
‫מטומאמו מגלח ברגל לפי שלא היה‬
‫להם פנאי‬
‫לגלח‬
‫דאיחכשור‬
‫טומאה‪.‬‬
‫ומקבלי‬
‫אלא‬
‫אמאי‬
‫כוחנא‪,‬‬
‫טמאה והא‬
‫הוכשרה‪.‬‬
‫הרגל‪:‬‬
‫גמ׳‬
‫ו א י ל ו מ ג ל ח י ן ב מ ו ע ד ‪ ,‬ה ב א מ מ ד י נ ח הים ו מ ב י ח ה ש ב י ה‬
‫לא‬
‫כגון‬
‫ופרקינן‬
‫ד מ י ג ל פ ו ההיא כותנא‪ .‬פי•‬
‫דשדא‬
‫כוסמת‪ ,‬ד א י ל א ו‬
‫ב ה ו מיא ל א הוה מישלם‪,‬‬
‫מתקלפת‬
‫כלומר‬
‫שלהן‪ .‬ת ״ ש‬
‫הדגן‪,‬‬
‫הקליפה‬
‫הנודר‬
‫אף‬
‫אסור‬
‫מן‬
‫בפול‬
‫כלח‪,‬‬
‫המצרי י ב ש ומוחר‬
‫ומותר באורו חלקא טרגיס‬
‫וטיסני‪.‬‬
‫דאמר‬
‫להו‬
‫למאן‬
‫בשלמא‬
‫ד ש ־ ש י היינו ד נ פ ק י‬
‫מתורת דגן‪,‬‬
‫דאמר‬
‫למאן‬
‫אלא‬
‫כותנא‬
‫דגן‬
‫ג מ ו ר הוא‪ ,‬כדכתיב והחטה‬
‫ועלתה‬
‫בתיובתא ל ר ב‬
‫במועד לפי שהיה‬
‫קודם‬
‫רבעו חננאל)המשך(‬
‫והכוסמת‪.‬‬
‫הדרן עלך מי שהפך‬
‫הים כוי‪.‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫א[ גמ׳ מסנן לתצר אחרת‬
‫ואס אינו מאמינו‪ .‬זה נמחק‬
‫ינ״נ נססחיס נה ע״נ נל‬
‫זה איננו ויעו״ש נתוס׳‬
‫ל״ה ואס מתיירא וכו׳‬
‫ונמהרש״א שס‪:‬‬
‫להו במיא‪ :‬לעולם הוי כוגחא‪ .‬ומיקלפן‬
‫אנוס שלא היה יכול לגלח‬
‫ומבית השביה והיוצא‬
‫חכמים וכן מי שנשאל‬
‫לטהרתו ואלו מכבםין‬
‫והיוצא מבית האסוריז‬
‫ת י ל ק א ח ט ה א ח ח נחלקח ל ש ח י ם ‪ ) ,‬נ ר ג ץ ( ] ט ר ג י ס [ ח ד א ל ת ל ת ‪ ,‬ט י ס נ י ח ד א ל א ר ב ע ‪ .‬כ י אתא ר ב ד י מ י א מ ר ה א י ח י ל ק א‬
‫מםורת הש׳׳ם‬
‫דימי‪.‬‬
‫רכ‬
‫יהודה‬
‫שרא‬
‫להנהו‬
‫קריפחא‬
‫למיזל‬
‫ולמיובני‬
‫כי‬
‫בשוקא‬
‫אוקימנא‬
‫דתניא‬
‫אורחייהו‪.‬‬
‫בחבלי‪,‬‬
‫חנות‬
‫והא‬
‫הפתוחה‬
‫לסטיו פותת ונועל כדרכו‬
‫כוי‪,‬‬
‫אוקימנא‬
‫כפירות‪.‬‬
‫י ר ו ש ל מ י צ ד י חיה ו ע ו פ ו ת‬
‫ודגים‬
‫צדין‬
‫]בחכה ן‬
‫ובמכמורת‪,‬‬
‫ממעטין‬
‫ן ר׳‬
‫כררכה‬
‫בשמחת‬
‫אןמי‬
‫שממעטין‬
‫ולא‬
‫הרגל‪.‬‬
‫מיקל‬
‫לון‪,‬‬
‫ב ש מ ח ת הרגל‪.‬‬
‫הדרן‬
‫עלך‬
‫]פרק מי שהפך!‬
‫ו ה י ו צ א מ ב י ח ה א ס ו ר י ן כוי‪.‬‬
‫מסורת הש״ס‬
‫ואלו מגלהין פרק שלישי‬
‫מועד קטן‬
‫יד‪.‬‬
‫ומנודה וכו׳ ושנשאל‪ .‬בירושל׳ מקשה )א( הני למה התירו והלא‬
‫א ( ]פרש״י ע״ז לקמן יח‪ .‬גמ׳ הכי גרסינן ושאר כל אדם מאי טטמא אסולין כדחנן אנשי‬
‫פשע שלא כא לפני המועל לפני חכמים להתיר לו‬
‫ותוס׳ שם ע״נ[‪ ,‬ב( תענית משמר כו׳ ואמר רבה בר בר חנה כו׳ על כשהן מנוולים‪ .‬ומאן‬
‫טו‪ ,:‬נ ( נשס יז‪ .‬ע״ש[‪,‬‬
‫ומשני שכלו לו שלשים יום של נלוי כמועל לאין נלוי פחות משלשים‬
‫ד ( סססיס לז‪ .‬תולץ קז‪ ,:‬למתרשל ולא גילח מקמי רגל ומטי זמן עלייהו לגלח כרגל החמירו‬
‫ה ( חולין שם ]לקמן ית‪ [.‬רכנן הואיל ולא מזרזי נפשייהו לספר מקמי רגל ללא להוי ברגל יום וכן מי שנשאל לחכם מוקי לה כשכא בחול המועל אי נמי לפני‬
‫המועל לא מצאו )‪ 0‬כו פתח וגילוח‬
‫תענית כ ט ‪ :‬ו( ]תוספי מנוולין אם היו מגלחין במועל לא היו‬
‫ס״כ[‪! (t ,‬תוספתא שם[‪,‬‬
‫הראש נמי אסור כמועל להא אמר‬
‫ח ( ]לקמןיז‪ :‬תיספתא פ״‪ ,[3‬מגלחים לפני המועל ונכנסין לרגל‬
‫ומנודה שהתירו לו חכמים וכן מי שנשאל‬
‫כגמ׳ שלא יכנסו לרגל מנוולין ואין לך‬
‫נ‪] (1‬אחריהן נמחק‪ .‬רש״ש[‪ ,‬כשהן מנוולין‪ :‬אבדה לו אבידה‪ .‬שלא‬
‫לחכם וחותר אמטפחות יחידים ומטפהות‬
‫ניוול גלול מזה ושמא לא קאי מעמא‬
‫היה לו פנאי לגלח קולם הרגל‪ :‬דלא‬
‫הספרים ומטפחות הםפג בהזבין וחזבות‬
‫כגמרא אלא אשארא אכל גילוח‬
‫מוכחא מילהא‪ .‬ללא ילעי כולי עלמא‬
‫והנדות והיולדות וכל העולין מטומאה‬
‫הגהות הב״ח‬
‫של ראשו אסור משוס מלאכה‬
‫לאנוס היה אלא יאמרו הוא מכרן‬
‫לטהרה הרי אלו מותרין ושאר כל אדם‬
‫אפילו כמקום אונס ושאר גילוח לכעי‬
‫) א ( תום' ל״ה ומנולה כו׳ להשהות על המועל‪ :‬יאמרו כל‬
‫כירושלמי מקשה וא׳׳ת הני‬
‫אםורין‪ :‬גמ׳ ושאר כל אדם מאי טעמא‬
‫כגמרא מאי טעמא אסורין והיינו‬
‫למה התירו‪ ) :‬ג ( נא״ד א״נ הסריקין אסולין וכוי‪ .‬כלומר לכייתוס‬
‫ג‬
‫גילוח של יפוי להוה לך למישרי לצורך‬
‫לפני המועל לא מצאו ל ו‬
‫שהומ‬
‫בלי‬
‫חלותיו‬
‫לסרוק‬
‫יכול‬
‫היה‬
‫אםורין כדתנן =>אנשי משמר ואנשי מעמד‬
‫המועל אע״פ שהיא מלאכה אכל‬
‫פתת וגילוח כ ל הראש נמי לפי שהיה לו לפוש ואעפ״כ אסרו‬
‫אםורין לספר ולכבם ובחמישי מותרין מפני‬
‫אסור כו׳ אבל גילוח של כל‬
‫גילוח כל הראש אסור משוס מלאכה‬
‫ה ר א ש אסור משוס‪ :‬משום לאמד כל הסדקים כוי‪ .‬הכא‬
‫כבוד השבת ואמר ג>רבה בר בר חנה אמר‬
‫והני «( כגון נזיר ומצורע הוא לשרי‬
‫) ג ( כא׳׳ד והני דוקא כגון‬
‫נזיר ומצורע כו׳ אסור לגלח נמי כיון ללא מיגליא לכולי עלמא ר׳ אלעזר מ״ט י כדי שלא יכנםו למשמרתן‬
‫משום מצוה ולפי זה אסור לגלח‬
‫אונסיה יאמרו כולי עלמא אסולין‬
‫כ ל ראשו במועד כו׳‬
‫כשהן מנוולין הכא נמי כדי שלא יכנסו‬
‫ראשו כמועל ועול יש לפרש שנראה‬
‫שמומר לגלח כ ל ראשי‪ :‬לגלח וזה מותר‪ :‬מי שאין לו אלא‬
‫ל ר ג ל כ ש ה ץ מ נ ן ן ^ ן ב ^ ר ׳ ז י ר א ה אבדה לו‬
‫שמותר לגלח ראשו כמועל וא״ת‬
‫) ד ( דיה ושאר כו׳ א״נ חלוק אחד‪ .‬נמי לאו מוכחא מילתא‬
‫אבירה ערב הרגל כיון דאנים מותר או מאי קא משמע לן נזיר ומצורע יש‬
‫אע׳׳פ ש י ש דברים לכולי עלמא‪ :‬איזורו מוכיח טליז‪.‬‬
‫אסורות במועל שאין בהן‬
‫לומר לס״ל לאסור שלא ישהו‬
‫מלאכה אלא טורת כגון למי שאין לו אלא חלוק אחר פושטו‬
‫דלמא כיון רלא מוכחא מילתא לא אמר אביי‬
‫קרכנומיהן קא משמע לן לשרי ואי‬
‫פרקמטיא‪ ) :‬ה ( כא״ד‬
‫ואין וממעטף במקטדנו וחוגרו באיזורו ל> יאמרו כל הםריקין אםורין םריקי בייתום‬
‫מיירי הכא כשלא היה להן פנאי‬
‫זה נראה לפי מה שפי׳‪ :‬ועומל ומכבס החלוק ומוריע לכל‬
‫)ו( ר״ה שאין כו׳ כמי שאין‬
‫מותרין ולטעמיך הא דאמר רבי אםי אמר‬
‫לוקא והוא כלכעי למימר כגמרא‬
‫לו אלא חלוק אחל דמי שאין לו אלא חלוק אחל‪ :‬אומן‪.‬‬
‫?‬
‫אחד‬
‫חלוק‬
‫אלא‬
‫לו‬
‫שאין‬
‫מי‬
‫>כל‬
‫יוחנן‬
‫רבי‬
‫יש לומר להט קאמר לנזיר ומצורע‬
‫הסייד‪ 0) :‬ר״ה אומן כו׳ כגון ספר שהכל באים אצלו ערב הרגל‬
‫מותר לכבםו בחולו של מועד תתם נמי‬
‫העולין מטומאה לטהרה לוקא שעולין‬
‫אע״פ שאי! להם אלא ורואים שאבלה לו אבילה ואנוס הוא‬
‫אומן אחד לא מיבעיא ליה‪:‬‬
‫יאמרו כל תםריקין אסורץ םריקי בייתום עתה אכל עולין מטומאה לטהרה‬
‫) י ז ( ר״ה אלא כו׳ פ״ק ואינו יכול לספר עצמו‪ :‬כי הנך‪.‬‬
‫דשחיטמ חולין דקאמר למתניתין לקתני מגלחין למילע לכל‪:‬‬
‫מותרין תא אתמר עלה אמר מר בר רב אשי‬
‫מקולס רגל אסורין‪:‬‬
‫גראין דברי ר׳ יהודה מפני שיצא שלא ברשוה‪ .‬כלומר הואיל‬
‫ר׳‬
‫בעי‬
‫מתני‬
‫אשי‬
‫רב‬
‫עליו‬
‫מוכיח‬
‫ושאר כל אדם מא״ טעמא‬
‫איזורו‬
‫שמצאה באשפה נמי ל״ג‬
‫ולא יצא ברשוח אחדם אלא ברצון‬
‫ועוד‪:‬‬
‫זירא אומן שאברח לו אבידח ערב חרגל‬
‫שהוא‬
‫אע״פ‬
‫אםורין‪.‬‬
‫עצמו לאו אנוס הוא‪ :‬לשיט‪ .‬אם‬
‫מלאכה היה לנו להמירה לצורך המועל‬
‫יצא שלא לצורך ולא יצא אלא כלי לשוט מתו כיון דאומן חוא מוכחא מילתא או דלמא‬
‫כיון דלא מוכחא מילתא כי הנך לא תיקו‪) :‬י( א״נ ]אף[ שיש מלאכות אסורות‬
‫בעולם ולראותו וחזר במועל‪ :‬דברי‬
‫מוםף רש״י‬
‫כמועל שאין כהן טורח כגון פרקמטיא‬
‫ממדינת תים‪ :‬מתניתין דלא כר׳ יחודח‬
‫הידים‪ .‬הכל אסור‪ .‬לגלח במועל‪ :‬למזונוה‪.‬‬
‫מטפחות‬
‫מכל מקום זה שהוא ליפוי ראוי‬
‫בהן‬
‫שמנגבין‬
‫ידים שיצא לחזר אחר מזונות שאין לו מזונות‬
‫הים‬
‫ממדינת‬
‫הבא‬
‫אומר‬
‫יהודה‬
‫י>ר׳‬
‫דתניא‬
‫להמיר לכבול מועל ויש מפרשים‬
‫)לקמן‬
‫דמאיס‬
‫משוס‬
‫מותר‬
‫הכל‬
‫לברי‬
‫אחדהף(‬
‫במועל‬
‫וחזר‬
‫לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות אמר רבא‬
‫יח‪ .(.‬ומטפחות הספג‪.‬‬
‫לקאי על גילוח הראש לאסרינן‬
‫שמנגבין בהן עצמן כשיוצאי! לגלח במועל לפי שיצא באונס‪:‬‬
‫לשוט דברי הכל אסור למזונות דברי תכל‬
‫משוס טירחא מכל מקום מקשה להיה‬
‫מבית המרתן ‪1‬שס(‪ .‬להרויחא‪ .‬שיש לו נכסים הרבה דוצא‬
‫לו להמיר לצורך המועל ואין זה‬
‫ו כ ל העולין מטומאה‬
‫מותר לא נחלקו אלא לחרויחא מר מדמי‬
‫לטהרה‪ .‬במועד )שם‪ .1‬כלי להרדח יוחד‪ :‬גראין לי דברי‬
‫)מ נוטה לפי מה שפירש׳ המשנה‬
‫ליח כלשוט יומר מדמי לית כלמזונות‬
‫אנשי מ ש מ ר ‪ .‬של אומה רבי יהודה‪ .‬לאסר בגילוח לבא‬
‫לגילוח כל הראש מלאכה גמורה‬
‫שנת )תענית טו‪ .(:‬ו א נ ש י‬
‫מיתיבי אמר ר׳ ׳עראין דברי ר׳ יהודה‬
‫ממלינת הים כשיצא שלא ברשוח‪:‬‬
‫כהניס‬
‫אחד‬
‫מעמד‪.‬‬
‫ואסור‪ :‬שאין לו אלא חלוק אחד‬
‫כשיצא שלא ברשות ודברי חכמים כשיצא‬
‫ולויס ישראלים הקנועיס ודברי חכמים‪ .‬המתירין כשיצא‬
‫מותר לככםו כמועד‪ .‬ואס תאמר‬
‫ועומרי! ומתפללין על ברשות‪ :‬אילימא לשוט‪ .‬דקאמר רבי‬
‫ברשות מאי שלא ברשות אילימא לשוט‬
‫היאך יכבסנו במועל אס כן ישאר‬
‫קרבן אחיהם שיקבל לרצון‬
‫ועומדים לשם בשעת נראין דברי ר״י ביצא לשוט דהיינו‬
‫למזונות‬
‫ואלא‬
‫אםור‬
‫תכל‬
‫י‬
‫במועל כלא חלוק כשעמ טכוס כמו‬
‫ותאמרת דבר‬
‫עבודה‪ ,‬דהיאך קרבן של שלא ברשות הא אמרמ וכו׳ ומאי נראין‬
‫כן היה יכול לכבס קולס המועל‬
‫ותאמרת דברי תכל מותר אלא פשיטא‬
‫אדם קרב והוא אינו דברי רבי יהודה הלא שניהם מודים‬
‫ויהיה בלא חלוק בשעת כיבוס וכי‬
‫עומד על גביו )שם(‪.‬‬
‫לחרויחא אימא םיפא נראין דברי חכמים‬
‫אסורין לספר ולכבס‪ .‬בה אלא פשיטא להרווחא ואשמעינן‬
‫תימא כשכבסו קולס מועל ומשום‬
‫כשיצא ברשות מאי ברשות אילימא למזונות‬
‫משנכנסו למשמרתם נל דנראין לו דברי ר׳ יהודה שאוסר‬
‫הכי מומר לככסו כמועל א״כ תרתי‬
‫אימה שנמ‪ ,‬אלא מסתפרין בגילוח‪ :‬והא נראין דברי רבי יהודה תא אמרת דברי חכל מותר ואלא לחרויחא‬
‫קודם לכן !שם(‪ .‬ש ל א‬
‫נמי אס יתלכלכו למה נאסור לו והלא‬
‫ותא אמרת נראין דברי רבי יהודה בהא הכי‬
‫יכנםו למשמרתן כשהן בהא‪ .‬וקשיא דרבי אדרבי דברישא‬
‫לא פשע י״ל לדי לו כשתי תלוקין‬
‫מנוולין‪ .‬שלא יהי סומטן נראה לו דברי ר״י דאסר בהרווחא‬
‫קאמר נראין דברי ר׳ יהודה לרבנן כשיצא‬
‫אחל ליו״ט ראשון ואחל לי׳יט אחרון‬
‫על יום אחד מימי שנת ואין‬
‫מסתסרין נשנמ שענרה וכסיפא נראה לו דכד חכמים דמתירין‬
‫חכמים‬
‫שאפילו‬
‫לשוט‬
‫ניהו‬
‫ומאי‬
‫ברשות‬
‫שלא‬
‫בירושלמי אמרו בגלי קטנים מותר‬
‫)שס יז‪ .(.‬יאמרו כ ל הרווחא אלא ודאי איכא למשמע מהכא‬
‫לכבסן כמועל לניכרים שהם קטנים‬
‫לא נחלקו עליו אלא לחרויחא אבל לשוט‬
‫הפריקין אסורין‪ .‬לעני! דלאו הכי הוא כדקאמרח דכלשוט‬
‫ומלוכלכין כמי שאין לו אלא חלוק‬
‫מצות דססח תנא אין‬
‫מורו ליח ונראין דברי רבנן לר׳ יחודח‬
‫עושי! סריקי! המצדירין ובמזונות פליגי‪ :‬ה״ק‪ .‬לאו היתר דידיה‬
‫אחריי(‪ :‬אומץ שאבדח לו אבידה‬
‫למזונות‬
‫ניחו‬
‫ומאי‬
‫ברשות‬
‫כשיצא‬
‫נפסח‪ ,‬מפני שהאשה שוהה אשמעינן ולא רואה אני קאמר אלא‬
‫ערב הדגל‪ .‬פירש בקונטרס לבאומן‬
‫שאפילו רבי יהודה לא נחלק עליתם‬
‫עליה! ומחמצתן‪ ,‬ונחתום פלוגתייהו קמ״ל במאי פליגי נראין‬
‫מבעי׳ ליה אבל בני העיר אע״פ‬
‫אחד וניימוס שמו היה לו‬
‫להו‬
‫מודה‬
‫למזונות‬
‫אבל‬
‫לתרויחא‬
‫אלא‬
‫דפוס אחד מצריר והיה דברי ר״י האוסר לחכמים וכוי‪ :‬קטן‬
‫שאין להם )י( אומן אחר לא מיבעיא‬
‫מושיב לתונו את הסריק הנולד במועד‪ .‬ולו שערות גדולים‬
‫אמר שמואל קטן הנולד במועד מותר‬
‫ליה לפשיטא לאסורים יש להסמפק‬
‫והוא מצוייר מיד‪ ,‬אמר מותר לגלח במועד שער ראשו‬
‫לגלח במועד‬
‫להם אפשר יעשנה בלפוס‬
‫שאין לך בית האםורין אס חלה ונתרפא אם מותר לגלח‬
‫ויקבענה מיל‪ ,‬אמרו לו א״כ המצעד‪ :‬שאין ל ן ביח האסורין‬
‫מתיב‬
‫לא‬
‫מעיקרא‬
‫אין‬
‫במועד‬
‫מזה‬
‫גדול‬
‫אס מוכחא מילתא כי הני‪:‬‬
‫יאמרו כל הסריקי! אסורין גדול מזה‪ .‬ממעי אמו שהיה שם‬
‫ניימוס מומרין‬
‫וסדקי‬
‫ר׳ פנחס ח>כל אלו שאמרו מותר לגלח‬
‫מתני׳ דלא כר״־‪ .‬תימה לוקמא‬
‫)חולין קח‪ .(.‬כ ל מ י שאין ואנוס הוא‪ :‬מעיקרא לא‪ .‬ראם‬
‫הא‬
‫אבלו‬
‫בימי‬
‫לגלח‬
‫מותר‬
‫במועד‬
‫אסור‬
‫אפילו כר״י ולמזונות אפי׳‬
‫ל ו אלא חלוק אחד‪ .‬נולד קודם הרגל אינו מגלח ברגל‬
‫רבי יהולה מולה ושמא כיון לקמני‬
‫לגלח במועד אסור לגלח בימי אבלו‬
‫ללא סגיא ללא מ מ ס הואיל והיה יכול לגלח קודם הרגל‪:‬‬
‫ואפילו‬
‫הננימה‪,‬‬
‫מפני‬
‫ר״י אומר הכא וכו׳ משמע שבא‬
‫ואי‬
‫ואי‬
‫נינס לפני המועל מומר‬
‫לחלוק על המשנה‪:‬‬
‫למסה נמועל )תענית כט‪.0‬‬
‫איזורו מוכיח עליו‪ .‬אלא להרווהא והא אמרת נדאין דברי ד״י בהא‪ .‬נראה דל״ג ועול מכלל דפליגי רכנן אפילו למזונוח וכההיא פ״ק לשחיטח‬
‫האיזור ממיל הוא קבוע‬
‫חולין)לף יכ‪ >w (.‬נראין ד ב ד רבי יהודה שמצאה באשפה ל״ג ועוד‪:‬‬
‫פושט‬
‫ונשהוא‬
‫בחלוקו‬
‫׳‬
‫חלוקו ולובש חליק אחר‬
‫נוטל האיזור מזה וקובעו בזה‪.‬‬
‫עשה‬
‫וזה שאין לו אחר מככסו עס אחורו והרואה כשהוא מכנסו ואיזורו עמו יולע שאין לו חלוק‬
‫אתר ולכך התירו לו חכמיס ;חולי! קח‪.‬ן‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ג א מיי׳ ש״ו מהלכות י״ס‬
‫הלכה כא טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ תקלל סעיף א‪:‬‬
‫ד ב מיי׳ שס‪:‬‬
‫ה ג ד מיי׳ פ״ו מהל׳ כלי‬
‫המקלש הלכה יא ופ״ז‬
‫מהל׳ י״ט הל׳ יט ופ״א‬
‫מהל• ניאת מקלש הלכה‬
‫ינ‪:‬‬
‫ה ןטוש״ע א״ח סימן מקלא‬
‫סעיף ג[‪:‬‬
‫ו ו מיי׳ פ״ז מהלכות י״ט‬
‫הל׳ יח טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תקלא סעיף ל‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מאי טעמא‪ ,‬כדתנן אנשי‬
‫משמר‬
‫מעמד‬
‫ואנשי‬
‫לספר ולכבס‪.‬‬
‫אסורין‬
‫ואמרי׳ מה טעם‪ ,‬שלא‬
‫יכנסו למשמרתן מנוולין‪,‬‬
‫דכיון דיודעין דאסורין‬
‫]לספר וןלכבס אף הם‬
‫מספרין ומכבסין מקודם‬
‫מתוקנין‬
‫ונכנסין‬
‫]וןמהוגצין‪ .‬הכא נמי‪ ,‬כדי‬
‫שלא יכנסו לרגל מנוולין‪.‬‬
‫בעי ר־ ירמיה‬
‫אבירה ע ר ב‬
‫אבדה‬
‫הרגל‪,‬‬
‫לו‬
‫כיץ‬
‫ד ט ר ו ד ה ו א ב א ב י ד ח ו אנוס‬
‫הוא‪ ,‬ומותר לספר ולכבס‬
‫ב מ ו ע ד ‪ .‬א ו ד ל מ א כ י ו ן הלא‬
‫מוכחא‬
‫כמו‬
‫מילתא‬
‫השביה וביחהאסורין‪,‬לא‪,‬‬
‫ועלתה‬
‫פירוש‬
‫בתיקו‪.‬‬
‫י א מ ר ו כ ל הסריקין אסורין‬
‫כ ר ‪ ,‬הא ל ג ב י מ צ ה בפסה‬
‫איתמר‪,‬‬
‫דאסרו‬
‫לעשות‬
‫רבנן‬
‫מצות‬
‫מפני‬
‫סרוקות‬
‫שוהה‬
‫שהאשה‬
‫עליהן ומחמיצתן‪ ,‬ואמרו‪,‬‬
‫בייתום ע ו ש ה ב ד פ ו ס ש א י ן‬
‫ישם ש ה י י ה א ל א‬
‫אתת‬
‫בפעם‬
‫קובעת‬
‫בדפוס‬
‫המצה‬
‫מצויירת‪.‬‬
‫ונמצאת‬
‫ו מ ת מ ה י נ ן התם‪ ,‬י א מ ר ו כ ל‬
‫תסריקין‬
‫פריקי‬
‫אסורין‬
‫ב י י ת ו ס מ ו ת ר י ן ‪ ,‬מ י י ו ד ע כי‬
‫ייעשו‪ ,‬הכא‬
‫בדפוס‬
‫נמי‬
‫י א מ ר ו ה כ ל אסורין לספר‬
‫ולכבס וזה‬
‫אבל מי‬
‫מותר‪.‬‬
‫האיש‬
‫שאין לו‬
‫מותר‬
‫חלוק א ח ד‬
‫אלא‬
‫לכבסו‬
‫בחולו ש ל מועד‪ ,‬כ י איזורו‬
‫מוכיח‬
‫כלומר‬
‫עליו‪,‬‬
‫כשרואין אדם ערום חגור‬
‫אזור‬
‫חלוקו‪,‬‬
‫ורוחץ‬
‫כל‬
‫רואיו יודעין שאין ל ו אלא‬
‫ח ל ו ק א ח ד ‪ .‬הבא ממדינת‬
‫מתניתין ד ל א‬
‫הים‪.‬‬
‫דתניא‬
‫יהודה‪,‬‬
‫אומר‪ ,‬ה ב א‬
‫ר‬
‫כר׳‬
‫יהודה‬
‫מ מ ד י נ ה הים‬
‫ל א יגלח מפני שיצא ש ל א‬
‫ברשות‪ .‬אמר רבה‪ ,‬לשוט‪,‬‬
‫פי׳‬
‫כמטייל‬
‫לשוט‬
‫וכמשתעשע‪ ,‬כלומר‪ ,‬ש ל א‬
‫לצורך‪,‬‬
‫דברי הכל‬
‫אסור‪.‬‬
‫כלומר‬
‫יצא‬
‫למזונות‪,‬‬
‫ב מ ד י נ ת הים מ ד ו ח ק ל ב ק ש‬
‫מחיה‪ ,‬דברי הכל מותר‪ .‬כי‬
‫פליגי ר׳ יהודה‬
‫כשיצא‬
‫וחכמים‪,‬‬
‫להרויחא‪,‬‬
‫פירוש‬
‫כלומר‬
‫לסחור‬
‫לחחעשר‪,‬‬
‫ו ל ה ר ו י ח ‪ .‬ר׳ י ה ו ד ה מ ד מ י‬
‫לשוט‪ ,‬דהא‬
‫ליה‬
‫מחייתו‬
‫ורבנן‬
‫מצויה‬
‫בכאן‬
‫ואסיר‪,‬‬
‫מ ד מ ו לה‬
‫מזון‪.‬‬
‫בבקשת‬
‫ליוצא‬
‫ומוחבינן‬
‫עליה‪ ,‬א מ ר ר׳‪ ,‬נ ר א ץ ד ב ר י‬
‫ר׳‬
‫יהודה‬
‫ברשות‪,‬‬
‫שלא‬
‫שיצא‬
‫דברי‬
‫ונראין‬
‫חכמים ש י צ א ברשות‪ .‬ואי‬
‫אמריי‬
‫לא‬
‫בהרויחא‪,‬‬
‫פליגי‬
‫אלא‬
‫איקשיא‬
‫דר׳‬
‫א ד ר ׳ ‪ ,‬ד א מ ר נ ר א ץ ד ב ר י ר׳‬
‫)מכלל‬
‫יהודה‬
‫בהרויחא‪.‬‬
‫דפליגי‬
‫רבנן עליה( ועוד‪,‬‬
‫נ ר א ץ דברי חכמים ]מכלל‬
‫דפליגי רבנן עליה[‪ ) ,‬א ל א (‬
‫] א ל מ א [ פ ל י ג י אפיי ל ש ו ט‬
‫והאמרת ל ש ו ט ‪ ,‬דברי הכל‬
‫אסור‪ .‬ופרקינן‪ ,‬הכי ק א מ ר‬
‫נ ר א ץ ד ב ר י ר ׳ י ה ו ד ה ל ח כ מ י ם ו מ ו ד ו ליה‪ ,‬כ ש י צ א ש ל א ב ר ש ו ת ן ו נ ר א י ן ד ב ר י ח כ מ י ם ל ר ״ י ו מ ו ד ה ל ה ו כ ש י צ א ב ר ש ו ת [ ‪ ,‬ו מ א י‬
‫ניהו ל מ ז ו נ ו ת ‪ ,‬ש א ף ר׳ י ה ו ד ה ל א ח ל ק א ל א ב ה ר ו י ח א ‪ .‬ו ק י י מ א ל ן כ ס ת מ א ד מ ח נ י ׳ ד ש ר י א פ י ׳ מ א ן דנפיק ל ה ר ו י ח א ‪ .‬ו כ ן א מ ר‬
‫ה ג א ו ן ז צ ״ ל ‪ .‬אמר שמואל ק ט ן ה נ ו ל ד ב ר ג ל מ ג ל ח י ן א ו ת ו ב מ ו ע ד ‪ ,‬א ץ ל ך ב י ת ה א ס ו ר י ן ג ד ו ל מ מ ע י א מ ו ‪ .‬איני ש א ם נ ו ל ד‬
‫ק ו ד ם ל ר ג ל א ס ו ר ל ג ל ח ו ב מ ו ע ד ‪ ,‬וחחנן כ ל א ל ו ש א מ ר ו מ ג ל ח י ן ב מ ו ע ד מ ו ת ר ! ץ [ ל ג ל ח ב י מ י א ב ל ן ‪ .‬ה א אסור• ל ג ל ח ב מ ו ע ד אסור׳ ל ג ל ח ב י מ י א ב ל ן ‪,‬‬
‫א( נ״ה נכתנ יל‪ .‬ונראה שכך היה גי׳ ת י נ ו בגמ׳ וכ״מ נרשב״א‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫ד ‪:‬‬
‫מועד קטן‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ז א מיי׳ פ״ס מהל׳ אבל‬
‫עשה‬
‫דיחיד‪ .‬משמע דאכילות איכא עשה דאורייתא מדלא קאמר‬
‫ואי אמרה בקטן אימ ליה פלוגהא‪ .‬חילוק לגולל קולם הרגל אינו‬
‫ה ב מיי׳ פ׳׳ז מהלכות י״ט‬
‫ימי אכלו דרכנן היינו עשיימ מלאכה דנפקא לן)לקמן טו‪ (:‬כאסמכמא‬
‫בימי אבלו א״כ נמצאמ אתה אומר אבילומ אפילו בקטן‪ :‬מקרעין‬
‫הלכה ד טוש׳׳ע י״ל סי׳‬
‫שמ סעיף כז‪:‬‬
‫הלכה יט טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ תקלא סעיף י‪:‬‬
‫ט ג מיי׳ פ״י מהלכות אנל‬
‫הלכה ג ת טוש׳׳ע א״ח‬
‫סי׳ מקמת סעיף א‪:‬‬
‫י ד טוש״ע י״ד סי׳ שלד‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ה ו מיי׳ ס״ז מהל׳‬
‫יא‬
‫ודחי עשה דרכנן והאי דקאמר לעיל )לף יא‪ (:‬לא מכעיא‬
‫מוהפכתי חגיכם לאכל אכל גוף האכילות דאורייתא מיהו נראה לי‬
‫בשלמי שמחה כדאיתא בחגיגה )ח‪:(.‬‬
‫מהו‬
‫הרב הא ליכא אלא‬
‫יב‬
‫לאוין רצ‪:‬‬
‫יג ח מיי׳ שם הלכה ה‪:‬‬
‫ט‬
‫יד‬
‫פ״י מהל׳‬
‫מיי׳‬
‫טומאת צרעת הל׳ ו‬
‫שמג עשי! רלה‪:‬‬
‫י מיי׳ פ״נ מהלכות‬
‫טו‬
‫ניאמ המקיש הל׳ ו‬
‫]ופ״י‬
‫מעשה‬
‫מהלכות‬
‫]ופ״י‬
‫מקדש הל׳ ח‬
‫מהלכות מעשה הקרבנומ‬
‫שם[‪:‬‬
‫ל מיי׳ פ״י מהלכות‬
‫יז‬
‫טומאת צרעת הל׳ ו‪:‬‬
‫יה מ מיי׳ פ״ה מהל׳ אבל‬
‫הל׳ א נ סמג עשין‬
‫דרננן נ טוש״ע י״ד סי׳ שפ‬
‫סעיף א וסי׳ שצ סעיף א‪:‬‬
‫ושמא מסוטה ילפינן ועוד כיון שעכר‬
‫דרכים‪ :‬ואי לא ציית דינא משמתינן‬
‫ליה‪ .‬תימה לימא דאי לא צימ דינא‬
‫נחמינן לנכסיה ב[ מיהו פריך שפיר‪:‬‬
‫ממנעי‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫ובתך‬
‫ובנך‬
‫ואמתך‬
‫״עבדך‬
‫ותלוי‬
‫י״פ‪.‬‬
‫משמחת‬
‫הקשה‬
‫כמוס׳ הר״א היכי קשה‬
‫ליה דהא ממנעי משמחת י״ט מאכילה‬
‫ושמיה וגוף ההריגה דהוא מלאכה‬
‫לא חיישינן ונראה לי מדאסר רחמנא‬
‫הבערת בת כהן בשבת מכלל דכמועד‬
‫י״ט‬
‫בה‪:‬‬
‫קרינא‬
‫מענה את דינו‪ .‬קשיא לן דבפ׳ אחד‬
‫דיני ממונות )סנהדרין דף לה‪ (.‬בשמעתין‬
‫דנין <(<בשבת(‬
‫אין‬
‫מוכח‬
‫דעינוי הדין לא שייך עד שילינוהו‬
‫דהכא היינו גמר דין ולא יהרגוהו עדיין‬
‫‪ . 2‬ל א תאכלו על הדם‬
‫יעשוהו גמר דין עד אחר המועד‬
‫בשעריף‪:‬‬
‫ל א תנחשו ולא תעוננו‪:‬‬
‫ויקרא יט כו‬
‫והצ״וע‬
‫‪.3‬‬
‫בו‬
‫אשר‬
‫הנגע בגךיו יהיו פרמים‬
‫וראשו יהיה פרוע ועל‬
‫שפם יעטה וטמא טמא‬
‫יקרא‪:‬‬
‫‪.4‬‬
‫ויקרא יג מה‬
‫ויאמר‬
‫משה‬
‫אהרן‬
‫אל‬
‫ולאלעזר‬
‫ולאיתמר בניו ראשיכם‬
‫איל תפרעו ובגדיכם ל א‬
‫תפרמו ולא תמתו ועל‬
‫לעיוני כעלמא כלא‬
‫גמר‬
‫דין ולא‬
‫ד״ל דמשתכחי אף על גב דאיכא‬
‫סופרי דיינין הכומבים דברי כל אחד‬
‫מ״מ הסברא אשר בלכ משתכח ומהאי‬
‫אמדנן‬
‫טעמא‬
‫בערב שבת‬
‫אמר‬
‫ודלמא‬
‫)שם(‬
‫דליבא‬
‫דאין‬
‫דאינשי‬
‫דנין‬
‫אביי ת״ש מנודה שהתירו‬
‫כו׳‪.‬‬
‫לעיוני‬
‫אביי‬
‫ואין‬
‫לטעמיה‬
‫חושב‬
‫ראייה‬
‫להוכחה דלעיל ואע״ג דדמי דאי לא‬
‫ויקרא י ו‬
‫לומר לעיוני כלאו הכי נמי מסתברא‪:‬‬
‫השרפה א ש ר ש ר ף יי‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ואי‬
‫אמרת‬
‫קודם‬
‫קטן‬
‫אסור‬
‫לרגל‬
‫לגלח‬
‫ב מ ו ע ד נ מ צ א ת אתה א ו מ ר‬
‫א ב ל ו ת נ ו ה ג ת ב ק ט ן ‪ .‬ותניא‬
‫מקרעין לקטן מפני עגמת‬
‫נפש‪.‬‬
‫ודחי‬
‫קחני‬
‫רב‬
‫האסורץ‬
‫אשי‬
‫מי‬
‫לגלח‬
‫ב מ ו ע ד אסורין לגלח בימי‬
‫א ב ל ן ‪ ,‬מ ד ו ק י א הא א ס ו ר י ן‬
‫אסורץ‬
‫בכאן‬
‫שמעינן‬
‫)מיני(‬
‫בכאן‬
‫]לה[‪,‬‬
‫דילמא י ש מחן אסור ו י ש‬
‫מ ה ן מ ו ת ר ‪ .‬א( ו כ י קתני הא‬
‫אסור׳ קתני‪ .‬איכא ד א מ ר י‬
‫קטן הנולד כין ב ר ג ל בין‬
‫קודם‬
‫לרגל‬
‫מותר לגלחו‬
‫ה‬
‫נראה דיחוי ה״נ מסתברא מ״מ נוכל‬
‫והא‬
‫הנולד‬
‫‪2‬‬
‫דדחי‬
‫בל ךזעךה יקעף ואחיכם‬
‫כ״ג דכל השנה כולה כרגל‬
‫כו׳‪ .‬משמע דאס אין מנודה‬
‫נוהג נידר כרגל הוא הדין כ״ג אינו‬
‫נוהג נידוי כלל וקשה דהא » כ״ג דן‬
‫ודנין אותו ואי לא ציימ דינא )לא(‬
‫משממינן ליה ולמאי דםרישית לעיל י[‬
‫דנוכל לומר למיחת לנכסיה ניחא‪:‬‬
‫מנודין‬
‫ברגל‪.‬‬
‫דאי‬
‫מ ע י ק ר א ד ה א חלה עליה‪,‬‬
‫אתי ע ש ה ד ר ב י ם ‪ ,‬ו ש מ ח ת‬
‫בחגך‪,‬‬
‫היא‬
‫ח‬
‫טומאתו נהיג ל א מיבעיא קאמר לא מיבעיא‬
‫בימי טומאתו דלא נתיג' אבל לטתרתו ניגזור שמא ישהה קרבנותיו קמ״ל‬
‫אמר רבא ת״ש ותצרוע ״>לרבות כהן גדול והא כה״ג רכל תשנת כרגל‬
‫לכולי עלמא דמי דתנן ייכתן גדול ־מקריב אונן ואינו אוכל שמע‬
‫מינה לנוהג צרעתו ברגל שמע מינת אבל אסור בתספורת מדקאמר‬
‫להו רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו מכלל דכולי עלמא אסור‬
‫‪8‬‬
‫ט‬
‫‪3‬‬
‫כ‬
‫‪3‬‬
‫מ‬
‫‪8‬‬
‫‪4‬‬
‫מנודיז‬
‫במועד‪ .‬אין אבילות נוהגת‬
‫אבילות‬
‫ג‬
‫י‬
‫אינשי‪:‬‬
‫תימא דקאמ׳ לא חש באומו דיחר ג[ ואפי׳‬
‫כל בית י ש ר א ל יבכו את‬
‫ה‬
‫אחר שיגמור הדין וכי תימא דלעיוני‬
‫עד אחר הרגל א״כ אמאי פ ד ך לימא‬
‫דברים טז יד‬
‫‪1‬‬
‫אתח‬
‫והגר‬
‫וךץתום והאלמנה א ש ר‬
‫ג‬
‫שד אי נמי טון שהיא מצוה לצורך‬
‫נמצאת‬
‫‪8‬‬
‫ב‬
‫על דכרי הדיינין הרי יש כאן עשה‬
‫דלפיכך‬
‫ושמחת בחגך אתה‬
‫גזר כדלקמן <דף‬
‫טז‪ (.‬והא לאו קושיא היא דהא נידוי‬
‫הקרננות הלכה נ ! ‪:‬‬
‫ט י כ מיי׳ פ״נ מהל׳ ניאמ‬
‫נ‬
‫ואין עשה דוחה עשה ואפילו עשה‬
‫סנהדרין הלכה ר שמג‬
‫ז‬
‫א‬
‫עשה ש‬
‫דחי לאו דמקלל חכרו דאיכא לאו‬
‫מיי׳‬
‫ואי אמרת קטן אית ביה פלוגתא * נמצאת‬
‫אבילות נותגת בקטן ותתניא א> מקרעין‬
‫לקטן מפני >עגמת נפש אמר רב אשי מ י‬
‫קתני תא אסורין דלמא יש מתן אסור‬
‫ויש מתן מותר אמימר ואי תימא רב שישא‬
‫ברית דרב אידי מתני הכי אמר שמואל‬
‫קטן מותר לגלחו במועד לא שנא נולד‬
‫במועד ולא שנא נולד מעיקרא אמר רב‬
‫פנחס אף אנן נמי תנינא כל אלו שאמרו‬
‫מותר לגלח במועד מותר לגלח בימי אבלו‬
‫תא אםורין לגלח במועד אםורין לגלח בימי‬
‫אבלו אי אמרת קטן אסור נמצאת אבילות‬
‫נותגת בקטן ותניא מקרעין לקטן מפני‬
‫עגמת נפש אמר רב אשי מי קתני תא‬
‫אסורין דלמא יש מהן אסור ויש מתן מותר‬
‫אבל אינו נוהג אבילותו ברגל שנאמר‬
‫ושמחת בחגך אי אבילות דמעיקרא תוא‬
‫אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד ואי‬
‫אבילות דהשתא הוא לא אתי עשה דיחיד‬
‫ודחי עשה דרבים י מנודה מתו שינהוג‬
‫נידויו ברגל אמר רב יוםף תא שמע ידנין‬
‫דיני נפשות ודיני מכות ודיני ממונות ואי‬
‫לא ציית דינא ימשמתינן לית ואי םלקא‬
‫דעתך אינו נוהג נידויו ברגל משומת ואתי‬
‫מעיקרא אתי רגל דחי ליה השתא משמתינן‬
‫לית אנן א״ל אביי ודלמא לעיוני בדינית‬
‫דאי לא תימא הכי דיני נפשות דקתני ת״נ‬
‫דקטלין ליה והא קא מימנעי משמתת יום‬
‫טוב דתניא ר״ע אומר >מנין י לסנהדרין‬
‫)שראו בא׳( שתרגו את הנפש שאין טועמין‬
‫כל אותו היום ת״ל לא תאכלו על הדם‬
‫אלא לעיוני בדינית ת״נ לעיוני בדינית א״ל‬
‫אם כן נמצאת מענת את דינו > אתו מצפרא‬
‫ומעייני בדיניה ועיילי ואכלי ושתו כולי‬
‫יומא ותדר אתו בשקיעת החמה ייוגמרינן‬
‫לדיניה וקטלו ליה אמר אביי ת״ש ומנורת‬
‫שתתירו לו חכמים אמר רבא מי קתני‬
‫שתתירוהו חכמים שתתירו לו חכמים‬
‫קתני דאזל ופייםיה לבעל דיניה ואתי קמי‬
‫דרבנן ושרו ליה מצורע מהו שינהיג‬
‫צרעתו ברגל אמר אביי תא שמע ״והנזיר‬
‫> מטומאתו לטתרתו תא בימי‬
‫א‬
‫והמצורע <‬
‫שינהוג נידויו בדגל‪ .‬א[ והקשה‬
‫י״ט הלכה יב טוש׳׳ע‬
‫פי״ג מהל׳‬
‫לקטן‪ .‬את כגליו‪ :‬מפני מגמה נפש‪ .‬שיככו הרואין דרבו ככבול‬
‫דשמחת הרגל נמי דרבנן ושמחת היינו‬
‫ליכא אלא עזרא‬
‫א״מ סי׳ מקמה סעיף י‪:‬‬
‫מגלח ברגל ואית לן למימר הואיל ואסור לגלח ברגל אסור לגלח נמי‬
‫מפני‬
‫המת‬
‫ולא‬
‫לגלח‬
‫כמועל‬
‫אבל‪:‬‬
‫שהוא‬
‫מי‬
‫קהני הא אסורין‪ .‬למשמע האסורין‬
‫יש מהן‬
‫אסולין‬
‫אסורין‪.‬‬
‫לגלח‬
‫שאסולין‬
‫לגלת‬
‫בשאר כל‬
‫במועל י>‬
‫ג‬
‫כאכל‪:‬‬
‫אלם‬
‫אסורין‬
‫לגלח בימי אבלן‪ :‬ויש מהן מוהרין‪.‬‬
‫כגון‬
‫זה‬
‫קנון‬
‫קולס‬
‫שנולל‬
‫א( ]לקמן ט‪ ,1:‬נ ( ]גי׳‬
‫הערוך‬
‫ד ( סנהלרין תג‪ .‬ע״ש‪,‬‬
‫ה ( ]אלא כצ׳׳ל וכ׳׳ג רש״ין‪,‬‬
‫]צ״ל‬
‫ו(‬
‫אבל‬
‫יחיל‬
‫במועד‪:‬‬
‫שאירעו‬
‫דהשחא‪.‬‬
‫מין דיני נפשוח‪.‬‬
‫במועד אבל לא ביום טוב שאסור‬
‫משום שבומי(‪ .‬ודייקינן מינה מדדנין‬
‫כמועל‬
‫משממינן‬
‫מכלל‬
‫ליה‬
‫דאי‬
‫לא‬
‫כמועל‪:‬‬
‫ונמרי‬
‫מ ( יומא יג‪ :‬הוריות ינ‪:‬‬
‫קי‪.‬‬
‫ןנ״ק‬
‫צט‪,[.‬‬
‫זנמים‬
‫י( ]ניצה לו‪:‬ן‪ ,‬כ ( ]שייך לדף‬
‫טו‪ ,[.‬ל( ]ויקרא יג[‪ ,‬מ ( ]לף‬
‫טו‪] 0 ,!.‬צ׳׳ל נע׳׳ש[‪,‬‬
‫ס ( ]סנהדרין יח‪ .‬ע״ש‪,1‬‬
‫הרגל‬
‫ודחי עשה דיחיד‪ .‬אבל דכמיב)ירמיה וו‬
‫עשי‬
‫יעניין[‪,‬‬
‫ז( ]לעיליג‪,[:‬ח(]לקמןמו‪,[.‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫דרבים‪ .‬ושמחמ‪:‬‬
‫לך‪:‬‬
‫אגמס‬
‫נ ( ותוספתא פ״נ ע״שן‪,‬‬
‫שאסור לגלח כרגל מותר לגלח כימי‬
‫אבלו‪ :‬אהי משה‬
‫ע״ש[‪,‬‬
‫נמי‬
‫ציית‬
‫רגל‬
‫אהי‬
‫נם׳‬
‫)א(‬
‫והנדר‬
‫מ״ש‬
‫העולה‬
‫והמצורע‬
‫מטומאתו‪ ) :‬ג ( רש׳׳י ד״ה‬
‫יש מהן וכו׳ לגלח נמועד‬
‫יש‬
‫אסורין לגלמ‪:‬‬
‫מהן‬
‫) ג ( תום׳ ד״ה מהו כו׳ הא‬
‫ליכא אלא עשה דיחיד ואין‬
‫עשה דיחיד דוחה עשה‬
‫דרבים ואפילו עשה ליכא‪:‬‬
‫ודחי ליה‪ .‬שאינו נוהג נדר כרגל‪:‬‬
‫דלמא לטיוגי‪ .‬הא דתני דדנין לא‬
‫אמריי דלימא איש פלוני חייב איש‬
‫פלוני זכאי ואיכא למידק מינה דאי‬
‫לא ציית משממינן ליה אלא מעייני‬
‫כדין ולא אמרי ליה כלום‪ :‬מטנה‬
‫אח דינו‪ .‬דכי לא אמרו ליה דינו‬
‫לאלתר דעייני כיה הוה ליה עינוי‬
‫הדין‪ :‬אלא‪ .‬לעולם דנין דינו וגומרין‬
‫ממש במועד ואיכא למידק מינה אי‬
‫לא ציית משממינן ליה ואיכא למשמע‬
‫מינה דגוהג נמי ברגל ודאמרת א״כ‬
‫מימנע‬
‫עסקינן‬
‫משמתת‬
‫דאתו‬
‫י״ט‬
‫מצפרא‬
‫הכא‬
‫כר‪:‬‬
‫כמאי‬
‫ה״ש‬
‫מנודה שההירו לו הכמים‪ .‬קא סלקא‬
‫דעמך‬
‫המירו‬
‫לכל‬
‫מנודה‬
‫נידויו‬
‫כרגל דאין נידוי נוהג כרגל‪ :‬דאזיל‬
‫ופייסיה לבטל דיניה‪ .‬ברגל והתירו‬
‫בליון הש״ם‬
‫גמ׳‬
‫נטצאת‬
‫נוהגת‬
‫בקטן‪.‬‬
‫אדרנה‬
‫כיון‬
‫אבלות‬
‫ק״ל‬
‫הא‬
‫דנקטן‬
‫לא‬
‫שייך אנלות אין זה יוצא מן‬
‫הכלל וכל שאסור נמועל‬
‫אסור כימי אנלו דימי אנלו‬
‫נמי‬
‫היינו‬
‫אנל‬
‫שהוא‬
‫משא׳׳נ‬
‫קטן‬
‫דאינו‬
‫אנל‬
‫ונמועד‬
‫אינו‬
‫איסור‬
‫על‬
‫הקט! רק על המגלת אנל‬
‫כאנל דהמגלמ אינו אנל‬
‫קטן‬
‫ועל‬
‫איסור‬
‫ליכא‬
‫וצלע״ג‪ :‬שם מי קתנ־ הא‬
‫אםורין‪ .‬נ ע ץ זה זנמיס קנ‬
‫ע״א‪:‬‬
‫ל א מיבעיא‬
‫שם‬
‫קאטר‪ .‬שס עיין לקמן דף‬
‫יח ע״נ מוס׳ ד״ה העולים‪:‬‬
‫שם םבלל דכולי עלמא‬
‫אםור‪ .‬עיין לקמן דף כ״ג‬
‫ע״נ מוס׳ ד״ה ואינו אוכל‪:‬‬
‫לו חכמים ב״ד שבאותו דור‪ :‬שינהיג‬
‫צרעהו‪ .‬שלא יבא אל תוך המחנה‬
‫ולא יגלח‪ :‬הא בימי טומאהו נוהג‪.‬‬
‫צרעתו‬
‫ברגל‪:‬‬
‫ניגזור‪.‬‬
‫שלא‬
‫יהא‬
‫מגלח במועד דכיון דגילח צריך להביא‬
‫קרבן ושמא משהה קרכנומיו עד ליום‬
‫טוב האחרון ומקריבן ואסור להקריב‬
‫קרבנות‬
‫יחיד‬
‫בי״ט‪:‬‬
‫לרבוה‬
‫כ״ג‪.‬‬
‫שנוהג בו צרעת‪ :‬הא כהן גדול כל‬
‫השנה לדידיה כרגל לכולי עלמא דמי‬
‫דהנן כ״ג מקריב אונן‪ .‬מדאמר לו‬
‫אהרן‬
‫למשה‬
‫ואכלתי חטאת‬
‫היום‬
‫)יקרא י( ולא אמר למשה והקרבמי‬
‫מכלל דהקרבה באנינות ולמדנו לכ״ג‬
‫מקריב אונן אכל כולי עלמא כשאר‬
‫ימות השנה אונן אינו משלח קרבטמיו‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫א[ תום׳ ד״ה מהו שינהיג‬
‫וכו׳ והקשה הרנ כו׳ אלא‬
‫גזר‬
‫עזרא‬
‫ריטנ׳׳א‬
‫כדלקמן‪.‬‬
‫דנור‬
‫מנודה‪:‬‬
‫עיין‬
‫הממתיל‬
‫נ [ דייה ואי לא‬
‫ציית נו׳ מיהו פריך שפיר‪.‬‬
‫עיי! יד לול‪ :‬נ[ ד״ה אמר‬
‫אביי כו׳ אניי לטעמיה כו׳‬
‫ואפילו נראה‬
‫מסתנרא‬
‫היה‬
‫דיחוי ה״נ‬
‫נוי‪.‬‬
‫הגירסא‬
‫נספריהם‬
‫אניי‬
‫א״ל‬
‫ודלמא לעיוני ה״נ מסתנרא‬
‫דאי לא‬
‫מימא‬
‫נו׳‬
‫הט‬
‫וק״ל‪ :‬ד[ דייה והא כ״ג‬
‫כו׳ ולמאי לסרישית לעיל‬
‫נל״ה ואי לא ציית‪:‬‬
‫כדאמרינן לקמן)דף נמ‪ >:‬שלמים בזמן‬
‫שהוא שלם ולא כזמן שהוא אונן וברגל‬
‫משלח וכהן גדול אונן מקריכ כל השנה‬
‫אלמא כל השנה לדידיה כרגל דמי וקמני‬
‫דנוהג כו צרעת תיפשוט דכל מצורע‬
‫נוהג צרעתו כרגל‪ :‬אל הפרטו‪ .‬גידול שער‬
‫והאי קרא גבי מיתת נדב ואכיהוא כמיב‬
‫ומדאצטריך קרא למישרי להו מכלל דאחריני אסולין‪ :‬׳(מצורעין‪ .‬אע״ג דכתיב וראשו יהיה פרועל( הא דריש ליה לקמןמ להאי פרוע למילתא אחריתי‪:‬‬
‫מנודין‬
‫שמחה‬
‫מוסף רש״י‬
‫והמצורע‬
‫והנזיר‬
‫מטומאתו לטהרתו‪ .‬נזיר‬
‫טמא‬
‫נשעלה‬
‫מטומאתו‬
‫ושוב אינו משמר נזרו‪ ,‬וכן‬
‫מצורע‬
‫שעלה‬
‫מטומאתו‬
‫מגלח ברגל לסי שלא היה‬
‫להם פנאי לגלח קולס הרגל‬
‫! ל ע י ל יג‪.0‬‬
‫כהן‬
‫גדול‬
‫מקריב אונן‪ .‬לכתיב לאביו‬
‫ומן‬
‫ולאמו לא יטמא‬
‫המקדש לא יצא‪ ,‬אס מת‬
‫ל י ש ר א ל כ ו ל ן ‪ ,‬ד ח ה ע ש ה ד י ח י ד ‪ .‬ו כ ל ש כ ן א ב י ל ו ת ד ר ג ל ‪ ,‬ד א כ ת י ל א ח י י ל א עליה‪ ,‬ד ע ש ה ד ר ב י ם דחה לה‪ .‬מ נ ו ד ה מ ה ו ל נ ה ו ג‬
‫אניו ואמו דהוי אונן אפילו הט מקדושתו לא יצא ולא ימלל‪ ,‬כלומר דענולתו שיענול נאנינות לא תתחלל‪ ,‬הא אחר‪ ,‬הליוט‪ ,‬שלא‬
‫נ ד ו י ו ב ר ג ל ‪ .‬פ ש י ט ר ב י ו ס ף תא ש מ ע דנין כ מ ו ע ד ‪ ,‬דיני נ פ ש ו ת ו ד י נ י מ מ ו נ ו ת ו ד י נ י מ כ ו ת ‪ .‬ו כ י ו ן ד ד י י נ י נ ן ליה‪ ,‬אי ל א צ א י ת‬
‫יצא !חילל!ביק קי‪ (.‬או‪ :‬ומ] המקדש לא יצא‪ ,‬אינו צריך לצאת מ! המקדש ניוס מיתת אניו ואמו‪ ,‬ולא יחלל שענודמו אינה מחולצת‬
‫דינא מ ש מ ת י נ ן ליה‪ ,‬ו א י ס ״ ד א ץ נוהג נ י ד ו י ו ב ר ג ל ‪ ,‬מ א ן ד מ ש מ ת מ ק מ י ר ג ל אתי ר ג ל ד ח י ליה‪ ,‬ה ש ת א מ ש מ ת י נ ן ל י ת ‪ .‬ו פ ר י ק‬
‫;זבחים צט‪ .‬ו כ ע י ״ ז יומא יג‪.(:‬‬
‫א ב י י ד י ל מ א ה א י מ י ן דקתני ע י ו נ א ב ד י נ א ב ע ל מ א ‪ ,‬ד א י ל א ת י מ א הכי‪ ,‬ד נ ץ ד י נ י נ פ ש ו ת דקתני דינא מ מ ש ה ו א פםקינן‬
‫ל ד י נ י ה ו ק ט ל י נ ן ל י ה ב מ ו ע ד ‪ ,‬ה א מ י מ נ ע י דייני מ ש מ ח ת יום ט ו ב ‪ .‬דתניא ר׳ ע ק י ב א א ו מ ר מ נ י ן ל ס נ ה ד ר י ן ש ה ר ג ו את ה נ פ ש ש א ץ ט ו ע מ י ן כ ר ‪ .‬ו ל א א י פ ש י ט א ב ה ד י א ‪ .‬ו ק י י מ א ל ן ד ה ל כ ת א כ ר כ א ‪ ,‬ו מ ס ק נ א ד ש מ ע ת א כ ו ו ת י ה סלקא‪ .‬מ צ ו ר ע ‪ ,‬אסיקנא ש נ ו ה ג‬
‫צ ר ע ת ו ב ר ג ל ‪ ] .‬י ל פ י נ ן ל ה מ כ ה ן ג ד ו ל ד ת נ [ ן כ ה ן ג ד ו ל מ ק ר י ב אונן א ל מ א ל א נ‬
‫תא כ ו ל י ה ש נ ה כ ה ן ן ג ן ד ו ל כ ר ג ל ש א י נ ם נ ו ה ג ת ] ב ה ם [ א ב י ל ו ת ‪ ,‬ו מ ד כ ה ן ג ד ו ל ] א [ י נ ו נ ו ה ג א ב י ל ו ת ו ה ו א נוהג ב צ ר ע ת כ ר כ ת י ׳ ו ה צ ר ו ע ל ר ב ו ת כ ה ן ג ד ו ל ‪ ,‬ו א כ י ן נ מ י י ש ר א ל‬
‫א ף ע ל פ י ש א י נ ו נוהג ] א ב י ל ו ת ב [ ר ג ל ה ו א נוהג צ ר ע ת ו ב ר ג ל ‪ ,‬ש מ ע מינה‪ .‬א ב ל א ס ו ר בתספורת‪ .‬ש נ א י ר א ש י כ ם א ל ת פ ר ע ו ‪ ,‬ל ב נ י אהרן‪ ,‬מ כ ל ל ד כ ו ל י ע ל מ א אסור‪ P .‬כ ר ׳ א ל י ע ז ר ד א מ ר ו ר א ש ו יהיה פ ר ו ע ‪ ,‬א י ן פ ר ו ע א ל א ג י ד ו ל ש ע ר ד ב ר י ר׳ א ל י ע ז ר ‪.‬‬
‫א( אולי צ״ל וט קפל אקורא הא המילא קמל‪.‬‬
‫בז נלאה לחסר כאן יצ״ל מצולע אסור נתספורת כר״א‪.‬‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( כרכות יט‪ .‬עדיות ס״ה‬
‫מ״ו‪ ,‬כ ( תענית יד‪ ,:‬ג ( סוכה‬
‫כה‪ .‬כתובות ו‪ :‬ע״ש ]מס׳‬
‫שמתות ס״ו ברכות יא‪ .‬מז‪,[:‬‬
‫ד ( ]עי׳ תוס׳ ישניס נדה ו‪:‬‬
‫דייה הקשה ה״ר ראבי״ה‬
‫וכוי[‪ ,‬ה ( ]לעיל יד‪]0 ,]:‬פי׳‬
‫כומתא מגבעה רבה שהיא‬
‫כמלא הראש‬
‫עולה‬
‫ואין‬
‫למעלה מן הראש‪ .‬ערוך[‪,‬‬
‫ז( תענית יב‪ ,:‬ח( ס״א‪,‬‬
‫מ ( ברכות כב‪ ,.‬י( ‪ 1‬תוספתא‬
‫דנרכות פ״ב[‪ (S ,‬לקמן יז‪,:‬‬
‫ל( גי׳ רש״א מצורע‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תום׳ ד״ה וראשו נו׳‬
‫דלעיל מייתי מיניה איסור‬
‫תספורת לאנל‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫תום׳ דייה ובועל• נדות‬
‫וכוי ובתוספי ס־׳ דב־ון‬
‫דטוםאת בועל נדה‪ .‬עיין‬
‫משנה למלך פ״ג ה״ג מהל׳‬
‫ביאת מקדש‪:‬‬
‫הגהות מהר׳׳ב‬
‫רנשבורג‬
‫רש ׳־‬
‫א[‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫מותרם‬
‫שמחרימין בחרס לאתר ל׳‬
‫יוס לאחל הנדר‪ .‬ג״ב לאחר‬
‫ששים תניא לקמן דף טז‬
‫ע״א ואולי‬
‫רש״י‬
‫כוונת‬
‫אחד שלשיס השניים דתניא‬
‫שם ושוני! לאחר שלשים‬
‫ומחדמי! לאחר ששיס‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫רחמנא‬
‫מ ד ק א מ ר ליה‬
‫ליחזקאל פ א ר ך ח ב ו ש‬
‫עליך‪ .‬דקאמר ליה רחמנא‬
‫הנני לוקח ממך אמ מחמד‬
‫עיניך נמגפה וגוי האנק‬
‫דוס מחים אנל לא מעשה‪,‬‬
‫לא תתאנל עליה‪ ,‬פארך‬
‫חנוש על ראשך‪ ,‬שלא כדרך‬
‫שאני‬
‫שאר אנליס‪ ,‬לפי‬
‫עושה אותך אות ומופת‬
‫לישראל שנך עתידי! למות‬
‫מתיהן ואין איש מתאבל‬
‫עליהס‪ ,‬אלמא אבל אסור‬
‫בתפילין‬
‫)סוכה‬
‫כה‪.>:‬‬
‫והצרוע‬
‫לרבות‬
‫כהן‬
‫שנוהג נו‬
‫צרעת‬
‫גדול‪.‬‬
‫) ל ע י ל יד‪ .!:‬מה‬
‫באימה‬
‫להלן‬
‫וביראה‪ .‬דבתיב‬
‫)שמות ל( ררא העס דמעו‬
‫) ב ו נ ו ת כנ‪ .!:.‬מכאן‬
‫וגו׳‬
‫אמרו‪.‬‬
‫הטמאים‬
‫כל‬
‫מותרים כמורה‪ ,‬שאף הס‬
‫ינולים‬
‫להיות‬
‫נאימה‬
‫ונרתת‪ ,‬אנל נעל ק ד אינו‬
‫אלא מתון קלות ראש וזחות‬
‫הדעת‪ .‬ובועלי גלות‪ ,‬אם‬
‫טבלו לקדין לדבד תורה‪,‬‬
‫הטבילה אינה עולה להס‬
‫לטהרם מטומאת נועל נדה‬
‫שהיא‬
‫שנעת‬
‫ימיס‪,‬‬
‫אנל‬
‫לתקנת עזרא עולה להס‬
‫כדתנ!‬
‫נמתניתי!‬
‫)ברכות‬
‫ט‪ (.‬זכ שראה ק ד ונרה כו׳‬
‫»»ן‬
‫•‬
‫‪J‬‬
‫‪U‬‬
‫‪I‬‬
‫מנודין ומצורעק מה הן כתספורת‪ .‬ומראשו יהיה פרוע לא‬
‫בעי לאוכוחי דלית ליה דר״א למוקי לה לקמן כתספורת‬
‫מדע דלקמן בעי לאוכוחי מינה הנחת תפילין כר״ע‪:‬‬
‫ל()מנודה( מהו בעטיפת הראש אמר רכ •וסף תא שמע‪ .‬ולא‬
‫נראה לו דברי רב פפא דמוקי ראשו‬
‫מגודין ומצורטין מהו‪ .‬להט קאמר להו בהללי משוס רפשיט להו‬
‫בהללי‪ :‬מנודה שמה וכוי‪ .‬סיפא לבריימא היא‪ :‬כגלי של עק‪.‬‬
‫לכתיב )יהושע ‪ (1‬דקימו עליו גל אבנים גלול‪ :‬והן מהעטפין‪.‬‬
‫מפורש במסכת תענית לאחר שהתענו שלש עשרה ת״צ‪ :‬מנודה‬
‫לשמים‪ .‬ט הני שאני לחמיד ולהט‬
‫צ ד ט עטיפת הראש אבל אחדם אינן‬
‫מנודין ומצורעין מה תן בתספורת ת״ש‬
‫צדטן עטיפת הראש‪ :‬יעטה‪ .‬משמע‬
‫ב‬
‫א‬
‫מנודין ומצורעין אםורין לספר ולכבס‬
‫עטיפת הראש‪ :‬פארך‪ .‬זה תפילין‪:‬‬
‫מנודה שמת ב״ד םוקלין את ארונו‬
‫דבר שהוא חון מגופו אןז הריה‬
‫ר׳ יהודה אומר לא שיעמידו עליו גל‬
‫האמורה בראש‪ .‬ראשו יהיה פרוע‬
‫משמע מגולה כענין לכתיב ופרע את‬
‫אבנים כגלו של עכן ג אלא ב״ד שולחין‬
‫ראש האשה )במדבר ה> לכר שהוא‬
‫ומניחין אבן גדולה על ארונו א> ללמדך‬
‫חוץ מגופו ולא אמדנן משער שהוא‬
‫שכל תמתנדה ומת בנידויו ב״ד םוקלין‬
‫מגופו‪ :‬מאי לאו‪ .‬שיהא ראשו מגולה‬
‫את ארונו יאבל חייב בעטיפת הראש‬
‫מתפילין‪ :‬אפומהא וסודרא‪ .‬כלומר‬
‫שיהא ראשו מגולה מכוממא וסודרא מדקאמר ליח רחמנא ליחזקאל ‪ 1‬ולא תעטה‬
‫על שפם מכלל דכולי עלמא מיחייבי‬
‫אכל תפילין מניח‪ :‬דהא א״ל רהמנא‬
‫מנודה מתו בעטיפת חראש אמר רב יוסף‬
‫ליחזקאל האנק דום‪ .‬כלומר בדכר‬
‫זה תנהוג אכילות שחדוס ולא משאל‬
‫ת״ש נ>והן מתעטפין ויושבין כמנודין‬
‫לשלום‪ :‬ה״ש‪ .‬דתני גבי תעניות הן‬
‫וכאבלים עד שירחמו עליתם מן השמים‬
‫יושכין כמנודין ואבלים כוי‪ :‬שפם‪.‬‬
‫א״ל אביי דלמא מנודה לשמים שאני‬
‫מי‬
‫משמע שפתותיו מדוכקות‪:‬‬
‫דחמיר מצורע מתו בעטיפת תראש ת״ש‬
‫קמני כמנודה‪ .‬שאסור בשאילת‬
‫‪ 2‬ועל שפם יעטת ה מכלל שחייב בעטיפת‬
‫שלום‪ :‬מוחרם‪ .‬שמחרימין בחרם‬
‫תראש ש״מ נ ׳אבל ו אסור לתנית תפילין‬
‫לאחר ל׳ יום לאחר הנדוי א!‪ :‬בפקחא‬
‫מדקאמר ליח רחמנא ליחזקאל ‪ 1‬פארך‬
‫דטרבוח‪ .‬בשוק של אותו מקום‪:‬‬
‫בעלי קריין אסורין‪ .‬לסי שבא להם חבוש עליך מכלל דכ״ע אסור ד> מנודה‬
‫מחמת שמחה וקלות ראש וליכא אימה‪:‬‬
‫מתו בתפילין תיקו מצורע מהו בתפילין‬
‫למומ‬
‫‪2‬ה‬
‫ת״ש >ותצרוע ׳לרבות כ״ג בגדיו יהיו‬
‫פרומים שיתו מקורעים וראשו יהיה‬
‫פרוע אין פריעה אלא גידול שער דברי ר״א ד״ע אומר נאמרה הוייה בראש‬
‫ונאמרה הוייה בבגד מה הוייה האמורה בבגד דבר שחוץ מגופו אף‬
‫הוייה בראש דבר שחוץ מגופו מאי לאו אתפילין אמר רב פפא לא‬
‫י^אכומתא וסודרא אבל יאסור בשאילת שלום רקאמר ליה רחמנא ליחזקאל‬
‫תאנק דום מנודת מתו בשאילת שלום אמר רב יוסף ת״ש ׳>=ובשאילת‬
‫שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופין למקום א״ל אביי דלמא מנודה‬
‫לשמים שאני דחמיר מצורע מהו בשאילת שלום ת״ש ועל שפם יעטח שיחו‬
‫שפתותיו מדובקות זו בזו שיתא במנורת וכאבל ואסור בשאילת שלום‬
‫ש״מ וניפשוט מינת למנודח אמר רב אחא בר פנחם משמית דרב יוסף מי‬
‫קתני שאסור שיתא כמנודת וכאבל >]קתני[ במילי אחרנייתא ואסור נמי‬
‫בשאילת שלום אבל אסור בדברי תודח מדקאמר רחמנא ליחזקאל דום‬
‫מנורת מתו בדברי תורת אמר רב יוסף ת״ש מנודה שונה ושונין לו נשכר‬
‫ונשכרין לו מוחרם לא שונת ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו ע אבל‬
‫שונח חוא לעצמו שלא יפסיק את למודו ועושח לו חנות קטנח בשביל‬
‫פרנסתו ואמר רב זבוני מיא בפקתא דערבות שמע מינת מצורע מחו בדברי‬
‫תורת ית״ש והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ת׳ אלתיך‬
‫בחורב מת לתלן באימת וביראת וברתת ובזיעה מכאן אמרו ייתזבין ותמצורעין‬
‫ובועלי נדות מותרין לקרות בתורת ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש‬
‫ובש״ס בתלכות ובאגדות קובעלי קריין אםורין ש״מ אבל יאםור ׳בתכבוםת‬
‫דכתיב וישלח יואב תקועת ויקח משם אשח חכמת ויאמר אלית תתאבלי נא‬
‫ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת‬
‫על מת מנודין ומצורעין מה הן בתכבוםת ת״ש מנודין ומצורעין אםורין לספר‬
‫ולבבם ש״מ אבל חייב בקריעה דקאמר להו רחמנא לבני אהרן לא תפרומו‬
‫מכלל דכ״ע מיחייבי מנודה מהו בקריעת תיקו מצורע מתו בקריעת ת״ש בגדיו‬
‫יהיו פרומים יישיתו מקורעין שמע מינת אבל *חייב בכפיית תמטת דתני בר קפרא‬
‫‪2‬‬
‫ח‬
‫ט‬
‫‪1‬‬
‫ל‬
‫ח‬
‫מ‬
‫נ‬
‫ם‬
‫פ‬
‫‪3‬‬
‫ט‬
‫צ‬
‫‪5‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ש‬
‫‪2‬‬
‫דמות‬
‫צדני! טכילה !שם כב‪.(.‬‬
‫יהיה פרוע אכוממא וסודרא‪:‬‬
‫וראשו •היה פרוע‪ .‬צריך עיון‬
‫אי פליגי הכי כראשיכס‬
‫אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו‬
‫דלעיל מייתי )א( עליה תספורת לאבל‬
‫ולא מייתי מיניה למצורע דמשמע‬
‫דסבר כר״ע ופליג אדר׳ אליעזר‬
‫כדפרישית לעיל ושמא ר״ע לא פליג‬
‫אדרבי אליעזר דפריעת הראש היינו‬
‫גידול שער בין במצורע בין כאכל‬
‫ומרריהו דורש ר״ע ולעיל דלא מייתי‬
‫מיניה למצורע משוס דמשכמ ברייתא‬
‫כהדיא מייתי לה ואע״ג דברישא‬
‫דסוגיא מיימי אכל אינו נוהג אבילותו‬
‫ברגל ומניח המשנה דלקמן ומייתי‬
‫קראי דושמחת לפי שצריך לפרש מנלן‬
‫מתני׳ דאבל אינו נוהג אבילותו ברגל‬
‫אבל ראשו יהיה פרוע דמיירי בגידול‬
‫שער דומה לו דבר פשוט וניחא ליה‬
‫לאתרי ברייתא‪ :‬אסור בשאילת‬
‫שלום דקאמר ליה רהמנא ליחזקאל‬
‫האנק דום‪ .‬דמשמע שמיקה משאילת‬
‫שלום וממלמוד מורה נמי משמע‬
‫בסמוך מהאנק דום והא דהיה‬
‫יחזקאל נוהג אבילות בהאנק דוס‬
‫ובכל שאר דברים לא היה עושה שהיה‬
‫צדך להראות בקצת דברים שהוא‬
‫אבל ולא היה נוהג דיני אבל אלא‬
‫למשל‪ :‬שיהו שפתותיו מדובקות‪.‬‬
‫לעיל דרשינן מיניה עטיפת הראש‬
‫ושמא מרוייהו משמע א״נ מדכמיב‬
‫שפם ולא כתיב שסה‪:‬‬
‫אחר‬
‫מותרין‪.‬‬
‫נדות‬
‫ובועלי‬
‫שטבל לקרי אבל לקריו‬
‫צדך טבילה ולרבי יהודה משמע‬
‫התם דלא צדך טבילה לדברי תורה‬
‫לבעל קרי היכא דלא נטהר ע״י‬
‫טבילה זו בסרק מי שמתו )‪3‬רכומ דף‬
‫ט‪ (.‬במשמשת וראתה דם ובעל ק ד‬
‫שראה זיבה צריכין טבילה ור׳ יהודה‬
‫פוטר והא דהכא בלא טבילה כרבי‬
‫יהודה צריך ליישב דאיירי רבי יהודה‬
‫בסיפא דהך ברייתא בפ׳ מי שמתו‬
‫)שם דף ככ‪ (.‬וקאמר רבי יהודה שונה‬
‫הוא בהלכות דרך ארץ וליכא למימר‬
‫דלרבי יהודה נמי בועלי נדומ חייבין‬
‫טכילה כמו בעל קרי בעלמא דהשמא‬
‫ומה בעל קרי שראה זיבה אחר כך‬
‫שהיה חייב כבר פוטר רבי יהודה‬
‫כועל נדה לא כל שכן מיהו לכאורה‬
‫נ״ל דלא סליגי רכי יהודה ורכנן אלא‬
‫בהני טומאות דדומיא דקרי הוי דהיינו‬
‫לטומאה יוצאה עליו מגופו אבל‬
‫בטומאח שרצים מולה רבי יהודה‬
‫לכהלי קרי צדך טכילה א״כ ה״ג‬
‫בועל נדה מודה דלא חשיב טומאה יוצאה מגופו ואפילו מאן לבעי למימר בפרק אלו לברים בפסחים )דף סח‪ (.‬וכפ״ק ליומא )דף ו‪(.‬‬
‫בתוספ׳‬
‫דמשתלח חוץ לשתי מחנות כמו בעל קרי מ״מ לא חשיב טומאה יוצאה מגופו ורבי יהודה נמי הצריך טבילה לדברי תורה‬
‫סי׳ דטון דטומאמ בועל נדה מכח קרי רבי יהודה מודה דצדך טכילה‪:‬‬
‫ה״ג מנודין ומצורעין מה הן בתכבוםת ת״ש םנודין ומצורעין אםודין לספר ולכבס‪ .‬ובספר הרב לא היה כמוכ כל זה והיה‬
‫קשה לרב למה לא בעי ליה ותירץ דכבר אייתי לעיל הך בדיתא דגבי תספורמ ואהא הקשה לקמן גבי עשיית‬
‫מלאכה קמיבעי ומביא בדיתא דמתנייא לעיל ונשכרין ומירץ דאגב למצורע קאי במיקו קא בעי מנודה ומייתי לבדיתא ללעיל‪:‬‬
‫ורתיצה‬
‫‪s‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫וכן מנודה וכן מצורע‪.‬‬
‫דתניא‬
‫אסורין‬
‫מנודין‬
‫לספר‬
‫ומצורעין‬
‫ולכבס‪.‬‬
‫מנורה שמת בית‬
‫דין‬
‫סוקלין את ארונו‪ ,‬ר׳ יהודה‬
‫אומר לא שיעמידו עליו גל‬
‫אבנים כגל עכן‪ ,‬אלא ביח דין שולחין ומניחין אבן על ארונו כר‪ .‬אכל חייב בעטיפת הראש‪ .‬מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל‪,‬‬
‫לא תעטה על שפם‪ ,‬מכלל דכולי עלמא אסירי‪ .‬וכן מנודה‪ ,‬דחנן והן מחעטפין ויושבין כמנודין ואבלים עד שירחמו עליהן‬
‫מן חשמים‪ .‬ודחי אביי ודלמא מנודה לשמים דחמיר תייב בעטיפת הראש‪ ,‬אבל מנודה לבני אדם לא‪ .‬ולקולא עבדינן ולא‬
‫מחייבינן למנודה בעטיפת הראש‪ ,‬דהא איבעיא ולא איפשיטא‪ .‬מצורע‪ ,‬אסיקנא דחייב בעטיפה הראש‪ .‬אבל אסור בתפלין‪.‬‬
‫מדכתיב ביחזקאל‪ ,‬פארך חבוש עליך‪ ,‬מכלל דכולי עלמא אסירי‪ .‬מנודה מהו בתפלין תיקו‪ .‬מצורע מהו בתפלין ולא‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫יט א מיי׳ פ״ז מהלכות‬
‫מ״מ הלכה ל סמג‬
‫לאוץ רמ ועשין רלה טוש״ע‬
‫י״ל סי׳ שלל סעיף נ ‪:‬‬
‫ב מיי׳ ס״י מהלכות‬
‫כ‬
‫טימאת צרעת הלכה ו‬
‫סמג עשי! שם‪:‬‬
‫ג מיי׳ הלכות ת״ת‬
‫כא‬
‫שם סמג שם טוש ״ע‬
‫שם סייג ]וסי׳ שמה ס״ל[‪:‬‬
‫כ כ ד מיי׳ פייה מהל׳ אנל‬
‫הלכה א יט סמג עשי!‬
‫דרבנן נ טוש״ע י״ל סי׳ שפ‬
‫סעיף א וסי׳ שסי‪:‬‬
‫כג ה מיי׳ פ״י מהלכות‬
‫טומאת צרעת הלכה ו‬
‫סמג עשי! רלה‪:‬‬
‫כ ד ו מיי׳ פ״ד מהלכות‬
‫אנל הלכה ט סמג‬
‫עשי! דרבנן נ טוש״ע י״ד‬
‫סי׳ שפ סעיף א וסי׳ שפח‬
‫סעיף א ]שו״ע א״ח ססי׳‬
‫לח עי׳ ש״ך יו״ד סי׳ שלד‬
‫ס״ק ינ[‪:‬‬
‫ז ח ט מיי׳ הל׳‬
‫כה‬
‫צרעת‬
‫טומאת‬
‫שם‬
‫סמג עשי! רלה‪:‬‬
‫כ ו י מיי׳ ס״ה מהלכות‬
‫אנל הלנה א כ סמג‬
‫עשי! לרבנן ג טוש״ע י״ל‬
‫סי׳ שפ סעיף א וסי׳ שפה‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫כ״ כ מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫תעניות הל׳ ח טוש׳׳ע‬
‫א״ח סי׳ תקעה סעיף ו‪:‬‬
‫כה ל מיי׳ פ״י מהלכות‬
‫טומאת צרעת הל׳ ו‬
‫סמג עשין רלה‪:‬‬
‫כ ט מ מיי׳ פ׳׳ה מהלכות‬
‫אנל הל׳ א טי סמג‬
‫עשין דרבנן נ טוש״ע י״ר‬
‫סי׳ שפ סעיף א וסי׳ שפל‪:‬‬
‫ל נ ס ע פ מיי׳ פ״ו‬
‫מהלכות ת״ת הל׳ ל ה‬
‫טוש״ע י״ד סי׳ שלד סעיף‬
‫נ‪:‬‬
‫צ‬
‫לא‬
‫מיי׳ פ״י מהל׳‬
‫טומאת צרעת הל״ו‬
‫]ופ״י מהל׳ ס״מ הל״ח[‬
‫עשי! רלה‬
‫סמג‬
‫]טוש״ע‬
‫א״ס סי׳ סת סעיף א דו״ד‬
‫סי׳ רסנ סעיף ט‪:1‬‬
‫לב ק מיי׳ פ״ל מהל׳ ק״ש‬
‫הל׳ ת טוש״ע א״ה סי׳‬
‫פח‪:‬‬
‫לג ר מיי׳ פ״ה מהלנומ‬
‫אנל הלכה א ג סמג‬
‫עשי! לרננ! נ טיש״ע י״ל‬
‫סי׳ שפ סעיף א וסי׳ שפט‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ל ד ש מיי׳ פ״מ מהל׳ אנל‬
‫הלנה א טוש״ע שם‬
‫סי׳ שמ סעיף א‪:‬‬
‫ת מיי׳ פ״י מהל׳‬
‫לה‬
‫טומאת צרעת הל׳ ו‬
‫סמנ עשין רלה‪:‬‬
‫לו א מיי׳ פ״ה מהלכות‬
‫אנל הלכה א ית סמג‬
‫עשי! דרבנן נ טוש״ע י״ל‬
‫סי׳ שפ סעיף א וסי׳ שפז‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬האנק רם מתים א ב ל‬
‫ל א תעשה פ א ר ך חבוש‬
‫ונעליך‬
‫עליך‬
‫תשים‬
‫ברגליך ו ל א תעטה על‬
‫שפם ולחם אנשים ל א‬
‫תאכל‪:‬‬
‫‪.2‬‬
‫יחזקאל כד יז‬
‫והצרוע א ש ר‬
‫בו‬
‫הנגע בגדיו יהיו פרמים‬
‫וראשו יהיה פרוע ועל‬
‫שפם יעטה וטמא טמא‬
‫יקרא‪:‬‬
‫ויקרא יג מה‬
‫‪ . 3‬רק ה ש מ ר ל ך ושניר‬
‫נפשך מ א ד פן‬
‫תשכח‬
‫את הדברים א ש ר ר א ו‬
‫עיניך ופן ןסורו מלבבך‬
‫כ ל ימי חייך והודעתם‬
‫לבניך ולבני בניך‪ :‬יום א ש ר עמדת לפני ין אלהיך בחרב באמר ין אלי הקהל לי את העם ואשמעם את ךבךי א ש ר‬
‫ילבנדון ליראה אתי כ ל הימים א ש ר הם חיים ע ל האדמה ואת בניהם ילמדון‪ :‬דברים ד ט‪-‬י‬
‫‪ .4‬וישלח יואב תקועה‬
‫ףקח משם אשח חבמה ויאמר אליח התאבלי נא ולבשי נא בגרי אבל ו א ל תסוכי שמן והיית באשה זה ימים רבים‬
‫מתאבלת ע ל מת‪ :‬שמואל ב יד ב‬
‫‪ .5‬ויאמר משה א ל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ךאשיכם א ל תפרעו ובגדיכם‬
‫ל א תפרמו ו ל א תמתו ועל בל העדה יקצף ואחיכם פלי בית ישךאל יבכו את השרפה א ש ר ש ר ף ין‪ :‬ויקרא י ו‬
‫איפשיטא בהדיא‪ .‬אבל אסור בשאילת שלום‪ .‬מהכתיב ביחזקאל‪ .‬האנק דום‪ ,‬אלא דבר‪ ,‬מכלל דכולי עלמא אסירי‪] .‬וכן‬
‫מנודה וכן מצורע‪ .‬אבל אסור ב ד ב ! ד תודח‪ .‬דאמר רחמנא ליחוקאל האנק דום‪ ,‬מכלל דכולי עלמא אסירי‪ .‬מנודה מאי‪ ,‬ח״ש מנודה שונה ושונין לו‪ ,‬נשכר ונשכרין לו‪ .‬מוחרם לא שונה ולא שונין לו ]לא נשכר[ ולא נשכרין לו‪ ,‬אבל שונה לעצמו‬
‫שלא יפסיד תלמודו‪ ,‬ועושה לו חנות קטנה בפקחא דערבוח שהיא א ‪ p‬ציה רחוקה מן הישוב‪ ,‬לובוני מיא כדי פרנסתו‪ .‬וכן מצורע מותר בדברי תורה‪ .‬אבל אסור בחכבוסח ובסיכה‪ .‬שנאמר וישלח יואב חקועה ויקח משם אשח חכמה ויאמר אליה‬
‫התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת‪ .‬אבל אסור ברחיצה‪ .‬דרחיצה בכלל סיכה היא‪ .‬מנודה ומצורע ברחיצה‪ ,‬לא איפשיטא בהדיא‪ .‬אבל חייב בקריעת בגדיו‪ .‬מדכתיב בבני אהרן‪ ,‬ובגדיכם‬
‫לא תפרומו מכלל דכולי עלמא תייבים‪ ,‬וכן מצורע‪ .‬מנודה מאי‪ ,‬תיקו‪ .‬אבל חייב בכפיית המטה‪.‬‬
‫טו‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫ורחיצה‬
‫לז א מיי׳ פ״־ מהלכות‬
‫טומאת צרעת הל׳ ו‬
‫סמג עשין רלה‪:‬‬
‫פ ״ ק ד ת ע נ י ת )דף יג‪ (.‬כנעילת הסנדל ועשיית מלאכה ואעשיית‬
‫ל ה ב מיי׳ פ״ה מהל׳ אנל‬
‫הל׳ א ז טוש״ע י״ד‬
‫מלאכה לא קאי ד ה א מ נ ו ד ה ש ר י במלאכה אלא אנעילת ס נ ד ל ס ו ף‬
‫סי׳ שפ סעיף א‪:‬‬
‫מ ס י ק הלכתא‬
‫פ ״ ק ד ת ע נ י ת )שס>‬
‫ל ט ג מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫אבל א ס ו ר בין בחמין בין בצונן אבל‬
‫תעניית הל׳ ל טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ תקעה סעיף ג‪:‬‬
‫לרחוץ פ נ י ו ידיו ורגליו בחמין א ס ו ר‬
‫מ ד מיי׳ ס״ה מהלכות‬
‫בצונן מ ו מ ר ולסוך אפילו כל שהוא‬
‫אכל הלכה א ג סמג‬
‫ובתוס׳ ה ר ב פ י ׳ קשיא ליה‬
‫אסור‬
‫עשין לרבנן נ טוש״ע י״ל‬
‫‪1‬‬
‫שי׳ שפ סעיף א ]ישימן‬
‫מ א י שנא ב ט ׳ באכ ר ו ה ״ כ א ס ו ר לרחוץ‬
‫שפא סעיף אן‪:‬‬
‫אפילו אצבעומ כ ד מ ש מ ע ב ס ר ק ב ת ר א‬
‫מ א ה מיי׳ פ״ג מהלנומ‬
‫ד י ו מ א <לף עח‪ >.‬ומביאין לו מ ט פ ח ת‬
‫תעניומ הל׳ ל טיש״ע‬
‫א‪,‬ג‬
‫א״ח סי׳ תקעה סעיף ג‪ :‬כ ו ׳ ו ה א תרוייהו מסיכה נ פ ק י אבילות‬
‫ט ב ו מיי' פ״י מהל׳‬
‫מואל תסוכי ש מ ן י ו ם ה כ פ ו ר י ס מ י ס ו ך‬
‫טומאת צרעת הלי ו‪:‬‬
‫רשב״ם‬
‫ובשם‬
‫לא סכמי )דניאל י(‬
‫מ ג ז מיי׳ פ״ה מהל׳ אנל‬
‫הל׳ א ו טוש״ע י״ל‬
‫ללפי המסקנא למסיק כס״ק לתענית‬
‫סי׳ שפ סעיף א ןוסימן‬
‫לאבל מ ו ח ר לרחוץ פ נ י ו י ל י ו ו ר ג ל י ו‬
‫שסנ סעיף א[‪:‬‬
‫בצונן ה ו א ה ל י ן ט ׳ באכ ויוה״כ ותימה‬
‫םד ח טוש״ע י״ל סי׳ שלל‬
‫סעיף נ‪:‬‬
‫לתעניח‬
‫בסוגיין‬
‫מייתי‬
‫א מ א י לא‬
‫‪2‬‬
‫ט ה ט מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫ההיא ל מ ט ס ח מ כ ו ׳ ובשם רבינו תם‬
‫תעניות הלנה ל‬
‫ש מ ע ת י שהיה א ו ס ר לרחוץ כלל ב ט ׳‬
‫טיש״ע א״ח סי׳ תקעה‬
‫‪7‬‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫באב ו י ו ה ״ כ ח ו ץ מ י ד י ו שחרית דחשיב‬
‫מ ו י מיי׳ פ״י מהלנות‬
‫להו כ מ ו מלוכלכוח ב ט י ט וצואה הואיל‬
‫טומאת צרעת הל׳ ו‪:‬‬
‫משוס‬
‫ואינו יכול ליגע ב פ י ו ועיניו‬
‫מ ז כ מיי׳ פי׳ה מהלנומ‬
‫אנל הלנה א ה סמג‬
‫א ש א ר א ‪ .‬פ י ׳ לא‬
‫לא‬
‫בת מ ל ך ‪:‬‬
‫ו‬
‫עשי! לרננן נ טוש״ע י״ל‬
‫ק א י אנעילת ס נ ד ל אלא ארחיצה וזיל‬
‫סי׳ שפ סעיף א ]וסי׳ שפג‬
‫וזיל ה כ א ק מ ד ח י‬
‫ה כ א ק מ ד ח י ליה‬
‫סעי׳ א[‪:‬‬
‫סיכה‪.‬‬
‫בכלל‬
‫בעי מ ה ו‬
‫אדבעי מ ה ו‬
‫תימה‬
‫בסיכה‪:‬‬
‫אשארא‪.‬‬
‫לא‬
‫‪8‬‬
‫מ ה ל מיי׳ ס״י מהלכומ‬
‫טומאת צרעת הלי ו‪:‬‬
‫מ ט מ נ ס מיי׳ פ״ג‬
‫מהלנות ניאמ מקלש‬
‫הלכה יא סמג לאדן שג‪:‬‬
‫דאעשיית‬
‫ליה‬
‫כדפרישית‬
‫פשיט‬
‫מלאכה‬
‫לעיל‬
‫מר״א‬
‫וא״ת‬
‫ל ס ו ף פ ר ק הזהב‬
‫לא‬
‫תורה אור השלם ושמשו‬
‫‪ . 1‬והפכתי חגיכם ל א ב ל‬
‫וכל‬
‫לקינה‬
‫שיריכם‬
‫והעליתי ע ל כ ל מתנים‬
‫ועל‬
‫שק‬
‫קרחה‬
‫כל‬
‫ראש‬
‫ושמתיה‬
‫כאבל‬
‫ןחיד ואחריתה כיום מר‪:‬‬
‫עמום ח י‬
‫‪ .2‬ו י ש ל ח י ו א ב ת ק ו ע ה‬
‫ויקח מ ש ם א ש ה ח כ מ ה‬
‫ויאמר אליה ה ת א ב ל י נא‬
‫המדבר ללא‬
‫)ב״מ‬
‫זה ןמים ר ב י ם מ ת א ב ל ת‬
‫שמואל ב יד ב‬
‫ע ל מת‪:‬‬
‫‪ .3‬האנק ר ם מתים א ב ל‬
‫ל א תעשה פארך חבוש‬
‫עליך‬
‫תשים‬
‫ונעליך‬
‫ברגליך ו ל א תעטה‬
‫על‬
‫ש פ ם ולחם אנשים‬
‫לא‬
‫תאכל‪:‬‬
‫‪.4‬‬
‫יחזקאל כ ד יז‬
‫בת‬
‫וינחם ד ו ד א ת‬
‫ש ב ע א ש ת ו ויבא אליה‬
‫וישכב ע ט ה‬
‫בן‬
‫ותלד‬
‫היאך ה י ו‬
‫ילעי‬
‫מבני‬
‫נוהגין‬
‫אלא ה א‬
‫פ ש י ט א לן‬
‫מטומיהן‬
‫ו כ ן ג ב י שלחו‬
‫יש‬
‫משמשים‬
‫קרבנומ דבסמוך‬
‫להוטח‬
‫וישב‬
‫שהיו‬
‫הט‬
‫מהוץ‬
‫ספרו‬
‫שמא‬
‫מן‬
‫הפסוקים‪:‬‬
‫לאהלו‪.‬‬
‫פי׳‬
‫בימי‬
‫חלומו‬
‫פליגי‬
‫ובימי‬
‫ה‬
‫הני‬
‫שהרי ה ס ה י ו פ ר י ם ורבים‬
‫ולבשי נא בגדי א ב ל ואל‬
‫תסוכי ש מ ן והיית כ א ש ה‬
‫מטותיהן‪.‬‬
‫להנית‬
‫אבל א ס ו ר‬
‫י מ י אבלו‬
‫בלכד‬
‫ואחרי‬
‫קאמרינן אלא י ו ם‬
‫כדלקמן‬
‫ושני‬
‫טהרתו‪.‬‬
‫סי׳‬
‫בכל‬
‫כא‪:>.‬‬
‫י מ י הזאתו י ס פ ר ו לו איירי בימי ס פ י ר ו‬
‫וכמו‬
‫מילתא‬
‫כמיס‬
‫א‬
‫בעצמותיו )תהליס‬
‫ב‬
‫‪5‬‬
‫ג(י‬
‫ט‬
‫‪4‬‬
‫כ‬
‫נ‬
‫ד ב ט ו מ א ת מ ת איירי ז׳ י מ י ם‬
‫אחריתי‬
‫ורחיצה בכלל סיכה‪.‬‬
‫בקרבו וכשמן‬
‫דכמיב‬
‫מ‬
‫בקונטרס‬
‫קמ״ל‬
‫צכור‬
‫ויושכין‬
‫ותכא‬
‫‪6‬‬
‫ראשון‬
‫)לף‬
‫מתעטפין‬
‫כמנודין‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫בה ל ע י ל ) ד ף ז‪ >:‬כ י ה א י גוונא א מ ר י נ ן‬
‫תפילין ולא‬
‫דמנודה‬
‫‪8‬‬
‫נ מ י מ ס פ ק א ליה כי היכי ל מ ס פ ק א ל ן ‪:‬‬
‫ללעיל לא‬
‫קאמר‬
‫אסור‪:‬‬
‫לא אשארא‪ .‬דקתני יי« א ע ט י ם ת ה ר א ש ד א מ ר י ׳ התם )לף יל‪ (:‬בתענית‬
‫ז‬
‫ד ״ ל ל ש מ א היה מ ח מ י ר ע ל ע צ מ ו אי‬
‫בכל‬
‫ו כ ן אתה מוצא‬
‫ב מ נ ו ד ה [ ‪ :‬מאי לאו אכולהו‪.‬‬
‫אסור‬
‫זי‬
‫דף נט‪:‬י(( ק ר ע א ת בגליו וחלץ מנעליו‬
‫מיימי‬
‫בסוף‬
‫חכמים גבי‬
‫נ ע נ ו )חענית ד ף יג‪>.‬‬
‫כמלאכה‬
‫וכו׳‬
‫‪3‬‬
‫קאי‬
‫ואמאי‬
‫ברחיצה‬
‫דמיירי התם‬
‫דמוה דיוקני‪ .‬בצלם‬
‫אלהיס ע ש ה א פ‬
‫ע ב ר ו אלו ולא‬
‫האלם )בראשית ט ה ]כשאמרו‪.‬‬
‫א ( שעטת יג‪ ,.‬ב ( שס‬
‫]פסחים נד‪:‬ן‪ ,‬ג( ]לקמן כ‪ :‬ן‪,‬‬
‫ד ( תוספתא דמענית פ״א‪,‬‬
‫ה ( ולקמן כא‪ 0 ,[.‬ולעיל ז‪:‬ן‪,‬‬
‫ז( ן!מדם צמ‪:‬ן‪ ,‬ח ( ן עי׳‬
‫נרא״ש ש״ס נא[‪ ,‬נו( ביום‬
‫חינוכו כתיכ בכהן הדיוט‬
‫פצ״ל כפי הסיגיא וסי׳‬
‫ןוע״ש‬
‫י(‬
‫התוספות‪,‬‬
‫תוססות דייה וקרע יבת״י‬
‫;דה ז‪ :‬ל״ה הקשה ה״ר‬
‫ראגי״הן‪,‬פ(]ינחגיגה טז‪:‬ן‪,‬‬
‫דמות דיוקני נתתי בתן ובעונותיהם הפכתיה‬
‫כפו מטותיהן עליה מנודה ומצורע מת הן‬
‫קט>‪ :‬כשאמרו אסור ברחיצה‪ .‬בתענימ‬
‫בכפיית תמטת תיקו אבל אםור בעשיית‬
‫צ ב ו ר ‪ :‬אכולהו‪ .‬ארחיצה נ מ י ד מ נ ו ד ה‬
‫מלאכת דכתיב ותפכתי חגיכם לאבל מת‬
‫א ס ו ר ‪ :‬לא אשארא‪ .‬ק א מ ר ד מ נ ו ד ה‬
‫חג אסור במלאכה אף אבל אםור במלאכה‬
‫א י ת ליה ל י ן להני ל ת ע נ י ו ת צבור‪:‬‬
‫יוםף‬
‫מנודה מהו בעשיית מלאכח אמר רב‬
‫כשאמרו אסור בנעילח הסנדל‪.‬‬
‫הגהות הב״ ח‬
‫ת״ש כשאמרו אםור בעשיית מלאכה לא‬
‫לאחר‬
‫צבור‪ :‬ויבא אליה‪.‬‬
‫בתענית‬
‫)א(‪.‬־ש״י ל״ה לא אשארא‬
‫אעטיסת‬
‫לקתני התם‬
‫אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר וכן אתה‬
‫אבילות‪ :‬מגזדין היו‪ .‬למקום‪ :‬םפיקא‬
‫הראש‪ ) :‬ב ( תום׳ ל״ה‬
‫הכא‬
‫זיל‬
‫‪:‬‬
‫ר‬
‫י‬
‫מ‬
‫ח‬
‫י‬
‫א‬
‫קיל‬
‫אי‬
‫הוא‪.‬‬
‫מוצא במנודה ובאבל מאי לאו אכולהו לא‬
‫ואחר־ כו׳ כזמן שראוי‬
‫לטאה לגפ׳ תמיל נשחט‬
‫בהדייהו‪:‬‬
‫מאזלי‬
‫דלקולא‬
‫ומדחי‪.‬‬
‫אשארא ת״ש מנודה שונה ושונין לו נשכר‬
‫כי׳ כצ״ל ותיבת וקשה‬
‫לפיכך נקראים שלמים בזמן שהוא‬
‫ונשכרין לו שמע מינה מצורע מהו בעשיית‬
‫נמחק‪ ) :‬ג ( כא״ד ונתיס׳‬
‫שלם‪ .‬ב ד ע ת ו ש ד ע ת ו מיושבת ע ל י ו ‪ :‬פי׳ כי׳ משלחין קרמותיהן‬
‫מלאכת תיקו יאבל אםור ברחיצה דכתיב‬
‫איירי כטומאת שרן‪:‬‬
‫יספרו לו‪ .‬לעיל מיניה כתיב ואל‬
‫ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכת מנודה‬
‫ובכהן‬
‫לטמא‬
‫מ ת א ד ם לא י ב א‬
‫מחו ברחיצה אמר רב יוסף ת״ש י כשאמרו‬
‫מ ש ת ע י ואחרי ט ה ר ת ו דהיינו מ פ ר י ש ת ו‬
‫גליון הש״ם‬
‫אסור ברחיצח לא אמרו אלא כל גופו אבל‬
‫מ ן ה מ ת מ ש י פ ר י ש מ ן ה מ ת מוגין‬
‫גמ׳ הא כיצד יצא ייד‪-‬ך‪.‬‬
‫שבעמ י מ י הזאתו שבעת ימים אחרים‬
‫פניו ידיו ורגליו מותר וכן אתח מוצא‬
‫עי׳ לקמן דף כז ע״א תוס׳‬
‫י ס פ ר ו לו מ ד א פ ק י ה ר ח מ נ א בלשון‬
‫ל״ה אס יכיל‪ :‬תום' דייה‬
‫במנודה ובאבל מאי לאו אכולהו לא אשארא‬
‫לא אשארא ־מי־~ כו׳‬
‫שמעינן‬
‫הזאה‬
‫ס פ י ר ה ולא נ ק ט‬
‫אםור‬
‫אבל‬
‫מצורע מתו ברהיצה תיקו‬
‫משום כת מלך‪ .‬ע׳ שבת‬
‫שבעת י מ י ס פ י ר ו אם נ צ ט ר ע ‪ :‬וביום‬
‫לף קט ע״א‪ :‬דייה לא‬
‫בנעילת תםנדל מדקאמר לית רחמנא‬
‫באו»(ביום טהרסו‪ .‬כתיכ ככהן ג ד ו ל ‪:‬‬
‫אשארא פי' לא קא־ כוי‬
‫ליחזקאל ונעליך תשים ברגליך מכלל דכולי‬
‫ודל הכא קסדה־‪ .‬וכן‬
‫כתבו כל הפוסקים ותמיה‬
‫עלמא אסור ״מנורת מהו בנעילת חםנדל‬
‫לי לפי ההלכה בתענית‬
‫אמר רב יוםף תא שמע >כשאמרו אסור בנעילת תםנדל לא אמרו אלא‬
‫לף יג ע״א לבתענית‬
‫צבור מותר ברחיצת כל‬
‫בעיר אבל בדרך מותר חא כיצד יצא לדרך נועל נכנם לעיר חולץ וכן אתת‬
‫נוסו בצונן אס כן על‬
‫כרחך הך ברייתא מיירי‬
‫מוצא במנורת ובאבל מאי לאו אכולתו לא אשארא ־מצורע מתו בנעילת‬
‫נרחיצת חמין וממילא וכן‬
‫הםנדל תיקו > אבל אםור בתשמיש המטת דכתיב וינחם דוד את בת שבע‬
‫אתה מוצא נמנולה ונאכל‬
‫אשתו ויבא אליה מכלל דמעיקרא אסור מנורת מתו בתשמיש המטה אמר לא קאי על רחיצה להא‬
‫נאנל אפילו אצנע אסור‬
‫רב יוסף ת״ש כל אותן שנים שתיו ישראל במדבר מנודין תיו ושימשו‬
‫נחמין ונמנואר שם להליא‬
‫לקאי אשארא וא״כ מונמ‬
‫מטותיהן א״ל אביי ודלמא מנודה לשמים שאני דקיל קיל והא אמרת חמיר‬
‫לקאי אנעילת סנדל ונפשט‬
‫םפוקי מםפקא לית זיל חכא קמדחי ליח וזיל חכא קמדחי לית למצורע מהו‬
‫למנולה אסור ננעילת סנדל‬
‫וצע״ג‪:‬‬
‫בתשמיש חמטח ת״ש דתניא וישב מחוץ לאהלו שיהא כמנודה ו«ו וכאבל‬
‫יי ואסור בתשמיש המטה ואין אתלו אלא אשתו שנא׳ לך אמור להם שובו לכם‬
‫לאהליכם שמע מינה וניפשוט נמי למנודה אמר רב הונא בריה דרב פנחס‬
‫הגהות הגר״א‬
‫משמית דרב יוסף מי קתני שאםור שיהא כמנודה וכאבל במילי אחרנייתא‬
‫] א [ ; מ ׳ כמנילה מ נ י ת ו‬
‫ואםור נמי בתשמיש חמטח אבל אינו משלח קרבנותיו דתניא ״ד״ש‬
‫ו נ א נ ל כו׳ כצ״ל‪:‬‬
‫אומר שלמים בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא אונן מנודת מתו שישלת‬
‫קרבנותיו אמר רב יוםף ת״ש כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודין היו‬
‫רבינו חננאל‬
‫ושלחו קרבנותיהן א״ל אביי ודלמא מנודה לשמים שאני דקיל קיל ותאמרת‬
‫מנודים ו מ צ ו ר ע י ם מהו‪,‬‬
‫תיקו‪ .‬א ב ל א ס ו ר ב ע ש י י ת‬
‫חמיר םפוקי מםפקא ליח ומרחי לית מצורע מתו שישלת קרבנותיו =ת״ש‬
‫מלאכה‪ .‬שנאמר והפכתי‬
‫דתניא ואחרי טתרתו אחר פרישתו מן המת שבעת ימים יספרו לו אלו ז׳ ימי‬
‫ח ג י כ ם ל א ב ל ‪ ,‬מה ח ג א ס ו ר‬
‫בעשיית מלאכה אף אבל‬
‫םפירו וביום באו אל תקודש אל חחצר חפנימית לשרת בקודש יקריב חטאתו‬
‫‪8‬‬
‫לא‬
‫אמאי‬
‫לא‬
‫מועד קטן‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪7‬‬
‫וביום‬
‫‪8‬‬
‫ב א ו לעבודה יביא כ ה ן ה ד י ו ט עשירימ‬
‫אסור‪ .‬מ צ ו ר ע תיקו‪,‬‬
‫אבל‬
‫ותקךא א תש מ ו שלמה‬
‫מנודה‬
‫וין א ה ב ר ש מ ו א ל ב יב כד‬
‫א ב ל אסור בנעילת הסנדל‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫ובבס‬
‫את‬
‫המטהר‬
‫בגךיו וגלח א ת כ ל ש ע ר ו‬
‫ו ך ח ץ במים וטחר ואחר‬
‫יבוא א ל המחנה‬
‫לאהלו‬
‫מחוץ‬
‫ימים‪:‬‬
‫‪.6‬‬
‫וןשב‬
‫שבעת‬
‫ויקרא י ד ח‬
‫לך‬
‫אמר‬
‫להם‬
‫שובו לכם לאהליבם‪:‬‬
‫ד ב ר י ם ה כו‬
‫ואחרי‬
‫ד‪.‬‬
‫טהךתו‬
‫ש ב ע ת ן מ י ם י ס פ ר ו לו‪:‬‬
‫י ח ז ק א ל מ ד כו‬
‫‪ .8‬ו ב י ו ם ב א ו א ל ה ק ד ש‬
‫אל‬
‫התער‬
‫לשרת‬
‫הפנימית‬
‫בקדש‬
‫יקריב‬
‫חטאתו‬
‫נאם‬
‫אדני‬
‫אלהים‪:‬‬
‫י ח ו ק א ל מ ד כז‬
‫האיפה‬
‫וחטאתו כ מ ו חיטוי ו ק ד ו ש ת ו‬
‫דכתיב כי א ס לאב‬
‫ולאס‬
‫ואילו כ ״ ג לא‬
‫בכהן ה ד י ו ט ו ע ו ד דלא ה ו ה‬
‫ר״ש אומר‬
‫בבאו‬
‫קרכנותיהן‬
‫ו ע ו ד דהכא ג מ י לא‬
‫מצורע אמי‬
‫בעשירית‬
‫קרבנותיו‬
‫<דף מ‪(.‬‬
‫יהודה‬
‫דריש‬
‫האיפה אלא בא‬
‫ובתוספות פ י ׳‬
‫מ ז ו נ ו ולא‬
‫ה ת ם לענין‬
‫שראוי לביאה « ( וקשה‬
‫משמע‬
‫דאיירי אלא‬
‫ביום ב א ו‬
‫לומר‬
‫ביום‬
‫דבמצורע‬
‫משמע דאם‬
‫שיהא‬
‫טהור‬
‫מדין‬
‫יטהר‬
‫דבפרק‬
‫במצורע‬
‫שמתחנך‬
‫דאיירי‬
‫ד ע ר ל ו ט מ א משלחין‬
‫מנגעו‬
‫ק ר כ ן אלא‬
‫יטמא‬
‫ולאמו ולא ניחא ליה‬
‫למימר‬
‫בקדושין <דף עח‪>:‬‬
‫כדאמרינן‬
‫ר י ש א בכהן‬
‫וסיפא‬
‫גדול‬
‫ק מ ״ ל מ י ד י אבל כ ה ן ה ל י ו ט כיום חינוכו אינו כתיכ כ ק ר א כ פ י ר ו ש מ י ה ו ק ש ה לן כיון דמילי מילי כתיכ א מ א י‬
‫מ ק ר י ב בזמן‬
‫דרבי‬
‫לעבודה מילי מילי‬
‫לאביו‬
‫ק א מ ר וקשה א מ א י לא מ פ ר ש ליה בכהן גדול ויש ל ו מ ר מ ש ו ס‬
‫דבכהן ה ד י ו ט איירי‬
‫דאהא‬
‫דבעי‬
‫לעבודה‬
‫ור״ש‬
‫בקרא‬
‫קרבנומיהן « (‬
‫מזונו‬
‫משכב‬
‫יביא‬
‫ומושב‬
‫תמיד‬
‫נשחט )פסחים דף סב‪ .‬ושס>‬
‫כשיטהר‬
‫מ צ ו ר ע מ ה ו שישלח‬
‫מוקי‬
‫ויכנס‬
‫לעזרה‬
‫ב ט ו מ א ת ש ר ץ ולא‬
‫קרבן‬
‫אע״פ‬
‫שהוא‬
‫דחמירא הוה ט פ י‬
‫לביום ב א ו‬
‫בטומאה‬
‫מצורע‬
‫מבמצורע‬
‫ונראה לי‬
‫דר״ש‬
‫לאפוקי‬
‫ק ר ב ט מ י ו מייתי ליה‬
‫דקאי‬
‫דהיינו‬
‫ד ק א מ ר י נ ן כל הזבחים ע ר ל‬
‫וטמא‬
‫משלחין‬
‫אדלעיל‬
‫לאחר י מ י‬
‫דאיירי‬
‫ס פ ר ו אז‬
‫ב מ צ ו ר ע ולא‬
‫יקריב‬
‫מ ג ו פ ו והקשה ע ל זה מ ה א‬
‫ו כ מ ו כ ן קשה‬
‫וצ״ע‬
‫למאי‬
‫ב פ ר ק כל הזבחים‬
‫מותר‬
‫מדכתיב כיחזקאל‪ ,‬ונעליך‬
‫תשים‬
‫ברגליך‪.‬‬
‫דכולי‬
‫מכלל‬
‫עלמא‬
‫כשאמרו‬
‫אסירי‪.‬‬
‫אסור‬
‫הסנדל‪ ,‬ל א‬
‫בעיר אבל‬
‫בנעילת‬
‫אלא‬
‫אמרו‬
‫מוהר‪,‬‬
‫בדרך‬
‫איירי‬
‫מידי‬
‫חטאתו א ו‬
‫שאר‬
‫במגילה‬
‫פ״ק‬
‫ה מ ט ה ‪ .‬ש נ א מ ר וינחם ד ו ד‬
‫איירי‬
‫את בת ש ב ע א ש ת ו ויבא‬
‫דאמרינן‬
‫דפרישית‬
‫במלאכה‪.‬‬
‫ו ת י ר ץ דלא‬
‫ש נ ת ע ר ב ו )זגחיס עד‪ :‬ישס>‬
‫ו כ פ ר ק כל ה ג ט )מטין דף כח‪ :‬ושם( ׳ ( מ פ ו ר ש קצמ דיני סמיכה שצריך כעלים ו א ס כ ן א י ן ט מ א מביא קרבנותיו ]ועי׳ מוס׳ יבמות קד‪ :‬ל״ה דאמרן‪:‬‬
‫ממרין‬
‫י צ א ל ד ר ך נ ו ע ל ‪ ,‬נכנס ל ע י ר‬
‫ח ו ל ץ ‪ .‬וכן המנודה‪ .‬מ צ ו ר ע‬
‫תיקו‪ .‬א כ ל א ס ו ר ב ח ש מ י ש‬
‫אליה‪,‬‬
‫אסיר‪.‬‬
‫מכלל‬
‫דמעיקרא‬
‫מנודה מהו‪,‬‬
‫כ ל השנים‬
‫שהיו‬
‫ת״ש‬
‫ישראל‬
‫ב מ ד ב ר היו כ מ נ ו ד ץ ‪ ,‬והיו‬
‫מ ש מ ש י ן מ ט ו ת י ה ן ‪ .‬ו ד ל מ א ש א נ י מ נ ו ד ה ל ש מ י ם דקיל‪ ,‬ו ה א א מ ר ת מ נ ו ד ה ל ש מ י ם ח מ ו ר הוא‪ .‬ס פ ו ק י מ ט פ ק א ליה‪ ,‬ק א י ה כ א מ ד ח י ל י ה א ז י ל הכא מ ד ח י ליה‪ .‬מ צ ו ר ע מ ה ו ב ת ש מ י ש ה מ ט ה ‪ ,‬ו ל א א י פ ש י ט א א ( ב ה ד י א ‪ .‬א ב ל‬
‫א( ןנלצ״ל ואיפשינואן‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א ( ]צ״ל ו נ י ו ס נ ו א י [ ‪ ,‬נ ( ס ״ א‬
‫סלניא‪ ] (»,‬ש ט ע ו ת לו‪ ,[.‬ר ( ן ע י ׳‬
‫ת ו ס ס ו מ מנחות ל ל ‪ :‬ל ״ ה ט ט ן ‪,‬‬
‫ה ( ]לקמן יז‪.‬ן‪ ,‬ו ( ] ע י ׳ תוססות‬
‫סנהללין‬
‫מסיקנאן‪,‬‬
‫מ‪ .‬ל ״ ה‬
‫י( ]סונה מ ט ‪ :‬ע״ש[‪ ,‬ח ( ! נ מ ו‬
‫חלאיס אין מלאים אלא ר נ נ ן‬
‫נ נ ל ד ס מט‪.‬‬
‫כלגרסינן‬
‫כתורה‬
‫שמתעסקין‬
‫והן‬
‫שהיא‬
‫מ ע ש ה י ר י אומן‪ .‬ע ר ו ך נ ע ר ך‬
‫חמקן‪ ,‬נו( ]ינמומ ס ט ‪, [ :‬‬
‫זו עשירים האיפה שלו‪ .‬שמכיא כהן הליוט כשמתנכין אותו לעבול תחילה כלכתיב )ויקרא ו( זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה׳ ביום‬
‫מצות כהניס בעלמא הוא לקאמר יחזקאל‪ .‬אלמא שלא היה יכול להקריב קרבני עשירית האיפה על שנטהר מטומאת ממ והוא הלין מצרעתו‪:‬‬
‫אמר רבא וכוי‪ .‬איילי לאיירי במנולה מפרש להו‪ :‬ומזמינין ליה לדינא‪ .‬לבעל לין‪ :‬זימנא במר זימגא‪ .‬לאי לא אתי ההוא זימנא קכעינן ליה‬
‫זימנא אחריתי‪ :‬קראו שם‪ .‬שממא‬
‫כלומר שמתא לפרעה שהעביר המועל‬
‫כלומר שהעביר אומו מועל ששמו‬
‫אחר מועל‬
‫ראשון‪ :‬דאי‬
‫ב״ד ושליח אמר‬
‫גט׳‬
‫)א(‬
‫מכלן‬
‫אמר‬
‫דקבעינן‬
‫ומשדרינן‬
‫דכתינ‬
‫דוכתא‬
‫שליחא ד נ י ט נ א‬
‫רשלח‬
‫יתיכות‬
‫נצ״ל‬
‫כו׳‬
‫ימזמנינן ליה‬
‫לדינא‬
‫נ מ ח ק ‪ ) :‬ב ( ‪-‬ש״• ד ״ ה יתרס‬
‫רכושו נ ו ׳‬
‫כל‬
‫מהפקר‬
‫העיני‬
‫חירפני‪:‬‬
‫האנשים ההם הנקר‪ .‬אי לאו דשליח‬
‫הגהות הב״ח‬
‫הוא‬
‫ותינת‬
‫נמחק‪:‬‬
‫דא״ל למשה משה לא הוה ידע‪ :‬הכי‬
‫דגברא פלניא‪ .‬דעת פלוני‬
‫סברא‬
‫שבא לנדות את פלוני דצריך לנדותו‬
‫משמו של אותו חכם‪ :‬אמר מלאך‬
‫הי‪ .‬ברק אמר לשמתו שהוא שלוחו‬
‫של‬
‫מקום‪:‬‬
‫בארור‪:‬‬
‫ומחרימין‪.‬‬
‫ופרטינן חטאיה‪ .‬דאמרי לאנשי עירו‬
‫משוס הכי והכי משמתינן ליה‪ :‬כוכבא‬
‫הוה‪ .‬מזליה‬
‫הגהות הגר״א‬
‫] א [ נם׳‬
‫למיזל‬
‫למיעל‪ .‬נ ״ נ‬
‫ריין‬
‫]ועיין‬
‫נ״א‬
‫וסרש״י‬
‫דסיסרא‪:‬‬
‫דמפקרינן‬
‫לנכסיה‪ .‬דמאן דלא ציית להו לרכנן‪:‬‬
‫יחרם »( הוא וכל רכושו‪ .‬להפקר ב״ד‬
‫הפקר מהכא נפקא לן בכל לוכתימ(‪:‬‬
‫שנרי״ף[‪:‬‬
‫ואריב עמם ואקללם‪ .‬לאותם שהושיבו‬
‫נשים נכריות‪ :‬דכפחיגן‪ .‬יליו ורגליו‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫ז ו ע ש י ר י ת ה א י פ ה ‪ .‬של נ ה ן‬
‫גדול‬
‫ומנחות קח‪.!:.‬‬
‫חמוקי‬
‫הנסתרים‬
‫כירך‪,‬‬
‫ירכיך‪.‬‬
‫שכבוד‬
‫בצנעא‬
‫התורה‬
‫ולא‬
‫להיות י י ש נ ושונה בגובה של‬
‫ע י ר ולא לשנות לתלמידיו בשיק‬
‫ואסרינן ליה‪.‬‬
‫שקושרין‬
‫אותו‬
‫על‬
‫העמוד להלקותו‪ :‬הרדפה‪ .‬קא מפרש‬
‫רב יהודה בריה דרכ שמואל לרודפו‬
‫מיד דטון דלא ציית דינא מנדין אותו‪:‬‬
‫ושונין‪.‬‬
‫ומנדין‬
‫לממונא‪ .‬שחייב‬
‫)סוכה מט‪.(.‬‬
‫אותו פעם‬
‫אחרת‪:‬‬
‫ממון לתבירו‬
‫ולא‬
‫רצה לשלם ע״פ ב״ד‪ :‬לאפקירוהא‪.‬‬
‫מכזה תלמידי חכמים‪ :‬לא חל עליה‬
‫רבינו חננאל‬
‫אינו‬
‫קורבנוחיו‪.‬‬
‫משלח‬
‫שנאמר שלמים‪ ,‬בזמן שהוא‬
‫ש ל ם ‪ ,‬ו ל א ב ז מ ן ש ה ו א אונן‪.‬‬
‫מנודה מהו‪ ,‬ו ל א איפשיטא‪.‬‬
‫מצורע‬
‫ת״ש‬
‫מהו‪,‬‬
‫ר׳ ש מ ע ו ן אומר כתיב ב ב א ו‬
‫יקריב‪] ,‬קא דייק קרא ] ד כ ת י כ‬
‫יחזקאל‬
‫גבי[‬
‫שנטמא‬
‫בענץ‬
‫למת‬
‫כהן‬
‫]מצוה[‪,‬‬
‫ש מ ע י נ ן מינה ד כ ל מ י ש א י נ ו‬
‫לביאה‬
‫ראוי‬
‫להקרבה‪,‬‬
‫אינו‬
‫שמחא ל׳ יום‪ .‬ואין שממא פחומה מל׳‬
‫יום‪ :‬קא צעו רבנן למימל‪ .‬שצריכין‬
‫לו‪ :‬טיט אסר טיט שרי‪ .‬כלומר מצי‬
‫למישרי ליה אע׳׳ג דלא חל עליה ל׳ יום‬
‫לאותו שופר שנדוהו יכול להתיר לו‬
‫ומישרי ליה בתוך ל׳ יום‪ :‬לא אהו‬
‫אחריני ושרו ליה‪ .‬מדמהדר איהו‬
‫נפשיה למישרי‪ :‬שנידה לכבודו‪ .‬ולא‬
‫לשם שמיס אלא שהתריז נגדו ודאי‬
‫אינו ר א ו י‬
‫כיון דתני אין מנודה לרב ודאי לא‬
‫בקודש‬
‫יקריב‪,‬‬
‫כזמן‬
‫שאינו‬
‫ראוי‬
‫לבוא‬
‫אינו‬
‫ראוי‬
‫דאיסורא הד כמי שמנודה לרב דאין‬
‫לביאה‬
‫מצורע‬
‫ראוי‬
‫ולפיכך‬
‫ראוי‬
‫אינו‬
‫להקרבה[‪ .‬בזמן ש ר א ו י לבוא‬
‫להקרבה‪ .‬א מ ר ר ב א מנא לן‬
‫ש ל י ח א מ ב י דינא‬
‫דמשהרינן‬
‫ומזמנינן ליה לדינא לקמיה‬
‫גברא‬
‫פלוני‪,‬‬
‫רבה‬
‫שנאמר‬
‫ו י א מ ר מ ש ה א ל ק ר ת אתה ו כ ל‬
‫עדתך‬
‫ל פ נ י הי‪.‬‬
‫היו‬
‫אתה‬
‫ו פ ל ו נ י ב ע ל דינך‪ ,‬ש נ א ׳ אתה‬
‫ןו[אהרן‪.‬‬
‫והם‬
‫ומנא‬
‫לן‬
‫ד ק ב ע י נ ן ל ה ו זימנא‪ ,‬ש נ א מ ר‬
‫מחר‪ .‬ומנא ל ן דקבעינן וימנא‬
‫בתר וימנא‪ ,‬ש נ א מ ר קראו שם‬
‫מלך‬
‫פרעה‬
‫שאון‬
‫מצרים‬
‫העביר המוער‪ ,‬העביר המועד‬
‫ש ק ב ע ו לו‪ ,‬ולא נענש ע ד אהר‬
‫כן‪.‬‬
‫ומנא‬
‫בשליחא‬
‫שליחא‬
‫לן דאי‬
‫דבי‬
‫ומחוי‪,‬‬
‫מתפקר‬
‫ואתי‬
‫דינא‬
‫לית‬
‫ביה‬
‫ל י ש נ א ב י ש א ‪ ,‬ש נ א מ ר ‪ ,‬העיני‬
‫ה א נ ש י ם התם תנקר ל א נעלה‪.‬‬
‫ומנא ל ן דמשמתינן בהרמנא‬
‫דגברא רבה‬
‫אורו‬
‫פלוני‪,‬‬
‫מרוז אמר‬
‫שנאמר‬
‫מלאך‬
‫ה׳‪.‬‬
‫ו מ נ א ל ן ד מ ח ר מ י נ ן ל י ה נמי‪,‬‬
‫דכתיב‬
‫אורו ארור‪ .‬ומנא לן‬
‫דמחרמינן על כל מאן דאכיל‬
‫נ א ב ג מיי׳ פ כ ״ ה מהלכות‬
‫המשח אותו עשירימ האיפה ואמרינן )מנחות לף נא‪ (:‬ובניו לרבות עשירית האיפה של כהן הליוט לחינוך ולאו אקראי ללעיל קאי אלא‬
‫בשליחא דרבנן‪ .‬כלומר שחירף שליח‬
‫רנא‬
‫מועד קטן‬
‫טז‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נידה אלא בשביל כבודו דאי במילי‬
‫חכמה‬
‫ואין עצה‬
‫וגו׳‬
‫)משלי כא(‬
‫וקמני אין מנודה לרב אבל לכולי‬
‫עלמא מנודה‪ :‬כל אחד מיפר חלקו‪.‬‬
‫מדקתני חלקו אינו מופר‪ :‬לא אחו‬
‫אחריני‬
‫ושרו‪ .‬מדקתני תלקו אינו‬
‫נזיפה‪.‬‬
‫נדוי‬
‫מופר לעולם אפי׳ שרו ליה אחריני‪:‬‬
‫שלנו‪.‬‬
‫גערה‬
‫בני‬
‫בבל‪:‬‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫שלהן‪.‬‬
‫כנזיפה‬
‫ארץ ישראל‪ :‬צריך רבי‪ .‬רבי אבוה‬
‫דר״ש הוה‪ :‬מה רבי אומר בדבר‬
‫זה‪ .‬אין רבי בעולם היודע דבר זה‪:‬‬
‫א״ל לאביה‪ .‬לפי תומו ולאו משוס‬
‫לישנא בישא‪ :‬לאיחחזויי ליה‪ .‬לבקר‬
‫את רבי שהיה חולה‬
‫שקבל‬
‫עליו‬
‫יסורין‪ :‬אמר ליה בר קפרא איני‬
‫מכירך‪ .‬רמז לו שאינו רוצה לראותו‪:‬‬
‫חמוקי ירכיך‪ .‬כמו חמק עבר)שיר ה(‪:‬‬
‫אף‬
‫מתרין‬
‫זו עשירית האיפה שלו דברי רבי יהודה‬
‫ד״ש אומר >בבאו יקריב בזמן שראוי לביאה‬
‫מתרין בו תחילה ומנלין אותו וכן‬
‫ראוי להקרבה בזמן שאינו ראוי לביאה אינו‬
‫בחמישי ובשני אחר מחרימין וא״צ‬
‫ראוי להקרבה אמר רבא )* מנלן ״דמשדרין‬
‫שלשים יום דש מפרשים קולס‬
‫שליחא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא דכתיב‬
‫שינלוהו כלל יתרו בו וכן משמע‬
‫וישלח משת לקרא לדתן ולאבירם בני‬
‫בפרק הגוזל כתרא <ב״ק לף קיג‪:(.‬‬
‫דכתיב‬
‫אליאב ומנלן דמזמנינן לדינא‬
‫וטרקיה‬
‫ויאמר משה אל קרח אתת וכל עדתך לקמי גברא רבת דכתיב ' לפנ‬
‫ת׳ את ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן דקבעינן זימנא דכתיב מחר‬
‫זימנא בתר זימנא דכתיב קראו שם פרעת מלך מצרים שאון העביר‬
‫תמועד ומנלן יראי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מיתתזי‬
‫כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר ומנלן דמשמתינן‬
‫דכתיב אורו מרוז דהכי םברא דגברא ירבה דכתיב אמר מלאך ת׳ וטנק‬
‫דמחרמינן דכתיב אורו ארור ידאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דידית‬
‫דכתיב יושביח ומנלן ׳דפרטינן חטאיח בציבורא דכתיב כי לא באו לעזרת‬
‫ה׳ ואמר עולא >בד׳ מאה שיפורי שמתית ברק למרוז איכא דאמרי גברא‬
‫רבה הוה ואיכא דאמרי כוכבא הוה שנאמר מן שמים נלהמו הכוכבים ומנלן‬
‫ידמפקרינן נכםית דכתיב וכל אשר לא יבא לשלשת תימים בעצת השרים‬
‫וחזקנים יחרם כל רכושו ותוא יבדל מקתל תגולת ומנלן דנצינן ולייטינן‬
‫ומחינן ותלשינן שיער ומשבעינן דכתיב ואריב עמם ואקללם ואכח מתם‬
‫אנשים ואמרטם ואשביעם ומגלן ׳דכפתינן ואםרינן ועבדינן חרדפח דכתיב‬
‫תן למות חן לשרושי תן לענש נכםין ולאסורין מאי לשרושי אמר אדא מרי‬
‫אמר נחמיה בר ברוך אמר רב הייא בר אבין אמר רב יהודה חרדפת מאי‬
‫תרדפת אמר רב יתודת ברית דרב שמואל בר שילת משמיה דרב מנדין‬
‫לאלתר ושונין לאחר ל׳ ומחרימין לאחר ששים א״ל רב תונא בר היננא‬
‫הכי אמר רב תסדא מתרין ביה שני וחמישי ושני ת״מ לממונא אבל‬
‫לאפקירותא לאלתר תחוא טבחא דאיתפמר ברב טובי בר מתנה אימנו עליה‬
‫אביי ורבא ושמתוהו לםוף אזל פייסיה לבעל דיניה אמר אביי היכי ליעביד‬
‫לישרי ליה לא חל שמתא עלית תלהין יומין לא לישרי ליה קא בעו רבנן‬
‫‪ w‬למיעל א״ל לרב אידי בר אבין מידי שמיע לך בהא א״ל הכי אמר רב תחליפא‬
‫בר אבימי אמר שמואל י> טוט אםר וטוט שרי אמר ליה ה״מ לממונא אבל‬
‫לאפקירותא עד דחיילא שמתא עלית תלתין יומין אלמא קםבר אביי הני בי‬
‫תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו ליח דאיבעיא לתו תני בי תלתא‬
‫דשמיתו מתו למיתי תלתא אחריני ושרו ליח ת״ש למנורת לרב מנורת‬
‫לתלמיד מנורת ׳לתלמיד אינו מנודה לרב מנודה לעירו מנורת לעיר אחרת‬
‫מנודה לעיר אהרת אינו מנורת לעירו מנודת לנשיא מנורת לכל ישראל‬
‫מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא רשב״ג אומר אחד מן התלמידים‬
‫שנידה ומת חלקו אינו מופר ש״מ תלת שמע מינת ?תלמיד שנידה לכבודו‬
‫נידויו נידוי ושמע מינת יכל אחד ואחד מיפר הלקו וש״מ הני בי תלתא‬
‫דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו לית אמר אמימר תלכתא תני בי תלתא‬
‫דשמיתו אתו בי תלתא אתריני ושרו לית א״ל רב אשי לאמימר ותא תניא‬
‫רשב״ג אומר אחד מן תתלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר מאי לאו אינו‬
‫מופר כלל לא עד דאתו בי תלתא אחריני ושרו לית ת״ר אין נידוי פחות‬
‫מל׳ יום ואין נזיפח פחות מז׳ ימים ואף על פי שאין ראית לדבר זכר לדבר‬
‫שנאמר ואביה ירק ירק בפניה תלא תכלם שבעת ימים אמר רב חסדא נידוי‬
‫שלנו כנזיפת שלתן ונזיפת דירתו שבעת ותו לא והא ד״ש בר רבי ובר קפרא‬
‫תוו יתבי וקא גרםי קשיא לתו שמעתא א״ל ר״ש לבר קפרא דבר זה צריך רבי‬
‫א״ל בר קפרא לר״ש ומה רבי אומר בדבר זת אזל א״ל לאבות איקפד אתא בר‬
‫קפרא לאיתחזויי ליה א״ל בר קפרא איני מכירך מעולם ידע דנקט מילתא‬
‫בדעתיה נתג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין שוב פעם אחד גזר רבי שלא‬
‫ישנו לתלמידים בשוק מאי דרש ״ חמוקי ירכיך ״׳כמו חלאים מת ירך בסתר‬
‫שני‬
‫בו‬
‫פירש‬
‫‪1‬א‬
‫וחמיש•‬
‫ושני‪.‬‬
‫בקונטרס‬
‫שני‬
‫סנהדרין הל׳ מ מ ו ש ״ ע ח ״ מ‬
‫סימן יא ס ע י ף א ‪:‬‬
‫ד מיי׳ שס הלכה ו ס מ ג‬
‫נא‬
‫לאוץ‬
‫‪3‬‬
‫וסימן ח ס ע י ף ה נ ה ג ״ ה ‪:‬‬
‫נב‬
‫מהלכות מ ״ ח‬
‫ג‬
‫‪5‬‬
‫‪3‬‬
‫‪6‬‬
‫‪6‬‬
‫י ״ ד סימן שלד ס ע י ף מ ג ‪:‬‬
‫ו מיי׳ ס ״ ז מהלכות ת ״ ת‬
‫ננ‬
‫הלכה י ג ט ו ש ״ ע י ״ ד סי׳‬
‫שלל ס ע י ף ט ‪:‬‬
‫ז‬
‫נד‬
‫מיי׳‬
‫‪9‬‬
‫ח ״ מ סימן ב נ ה ג ״ ה ‪:‬‬
‫נו‬
‫י‬
‫ט‬
‫מיי׳ שס‬
‫כ מיי׳ ס ״ ז מהלכות ת ״ ח‬
‫נז‬
‫הלכה ו ט ו ש ״ ע י ״ ל סימן‬
‫שלל ס ע י ף א ‪:‬‬
‫נח‬
‫מיי׳‬
‫ל‬
‫סנהדרין‬
‫‪3‬‬
‫ם‬
‫פ‬
‫‪1‬‬
‫צ‬
‫ש‬
‫ת‬
‫א‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫אף‬
‫ו ש ת י בהדיה‪ ,‬ו ק א י ב ד ׳ א מ ו ה‬
‫דיליה‪ ,‬ש נ א מ ר א ו ר ו א ר ו ר י ו ש ב י ה ‪ .‬ו מ נ א ל ן ד פ ר ט י נ ן ח ט א י ה ‪ ,‬ש נ א מ ר כ י ל א ב א ו ל ע ז ר ת ת׳‪ ,‬פ י ׳ ל ע ז ר ת ע ם הי‪ .‬איכא ד א מ ר י מ ר ח‬
‫אהם גהול הוה‪ .‬ו א י כ א ד א מ ר י כ ו כ ב א הוה‪ ,‬ו ה א י ד כ ת י ב י ו ש ב י ה ‪ ,‬כ ע נ ץ ע י ש ע ל בניה תנחם‪ .‬ו מ נ א ל ן ד מ א ן ד מ ת פ ק ר א ב י דינא‪,‬‬
‫ל ב נ י כ ם ו ל כ ם ‪ :‬נ ח מ י ה י ג כה‬
‫מ פ ק ר י נ ן נכסיה‪ ,‬ש נ א מ ר ו כ ל א ש ר ל א י ב א ל ש ל ש ת הימים ב ע צ ת ה ש ר י ם והזקנים יחרם כ ל ר כ ו ש ו ו ה ו א י ב ד ל מ ק ה ל ה ג ו ל ה ‪.‬‬
‫ו מ נ א ל ן דנצינן ו ל ט י נ ן ו מ ח י נ ן ו מ ת ל ש י נ ן ש י ע ר ו מ ש ב ע י נ ן ‪ ,‬ד כ ת י ב ו א ר י ב ע מ ם ו א ק ל ל ם ו א כ ה מהם א נ ש י ם ו א מ ר ט ם ו א ש ב י ע ם‬
‫הלכה ת‬
‫]יא[‬
‫א כהג״ה ו ט ו ש ״ ע ח ״ מ ס י מ ן‬
‫ק סעיף ג‪:‬‬
‫מ מיי׳ פ ״ ז מהלכות ת ״ ת‬
‫נם‬
‫הל׳ י ג ט ו ש ״ ע י ״ ד סימן‬
‫שלל ס ע י ף א ‪:‬‬
‫]מיי׳ ס ״ ו מהל׳ ת ״ ת הל׳‬
‫נ‬
‫י נ ט ו ש ״ ע י ״ ל סי׳ ר מ ג ס ע י ׳‬
‫‪• [1‬‬
‫‪D‬‬
‫ס‬
‫הלי״נ‬
‫מיי׳ שס פ ״ ז‬
‫ט ו ש ״ ע י ״ ל סי׳ שלל סעי׳ י ג ‪:‬‬
‫ע מיי׳ פ ״ ו שס הל׳ יג‬
‫סא‬
‫ט ו ש ״ ע שם ס ע י ף ט ו ‪:‬‬
‫פ מיי׳ שס ט ו ש ״ ע שם‬
‫סב‬
‫סעיף‬
‫םג‬
‫צ‬
‫נ‪:‬‬
‫ט ו ש ״ ע שס‬
‫מיי׳ שס‬
‫סעיף נ א ‪:‬‬
‫ק מיי׳ שם ט ו ש ״ ע שס‬
‫סד‬
‫מה‬
‫סעיף‬
‫רמג‬
‫]יסי׳‬
‫סעיף מ[‪:‬‬
‫סה‬
‫םו‬
‫ר ט ו ש ״ ע שם ס ע י ף ט ‪:‬‬
‫ט‬
‫ש מיי׳ פ ״ ו שס הל׳‬
‫ט ו ש ״ ע שס ס ע י ף נ ה ‪:‬‬
‫סו‬
‫ת א‬
‫ט ו ש ״ ע שם ס ע י ף‬
‫א‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫וביום ב א ו א ל‬
‫הקדש‬
‫א ל ה ח צ ר הפנימית ל ש ר ת‬
‫בקדש‬
‫חטאתו נאם‬
‫יקריב‬
‫אדני אלהים‪:‬‬
‫יחזקאל מ ד כו‬
‫וישלח‬
‫‪.2‬‬
‫לדתן‬
‫לקרא‬
‫נישה‬
‫ולאביךם בני א ל י א ב‬
‫ויאמר־ ל א נעלה‪:‬‬
‫במדבר ט ז יב‬
‫‪.3‬‬
‫ויאמר מ ש ח א ל קרח‬
‫א ת ה ו כ ל ע ד ת ך ח י ו ל פ נ י ין‬
‫א ת ה ו ה ם ו א ה ר ן מחר‪:‬‬
‫ב מ ד ב ר טז טו‬
‫‪.4‬‬
‫קראו ש ם‬
‫מערים‬
‫פרעה‬
‫שאון‬
‫המועד‪:‬‬
‫‪.5‬‬
‫מלך‬
‫העביר‬
‫ירמיהו מ ו יז‬
‫זבת‬
‫אף לא אל א ר ץ‬
‫ח ל ב ו ד ב ש הביאתנו ותתן‬
‫ל נ ו נחלת ש ך ח וכרם חעיני‬
‫האנשים ההם‬
‫נעלה‪:‬‬
‫לא‬
‫תנקר‬
‫במדבר טז יד‬
‫‪ .6‬א ו ר ו מ ר ת א מ ר מ ל א ך ין‬
‫ארו ארור‬
‫ישביח כי‬
‫ב א ו ל ע ז ר ת ין‬
‫לא‬
‫לעזרת‬
‫י;‬
‫בגבורים‪:‬‬
‫שופטים ה כג‬
‫מן‬
‫נלחמו‬
‫‪.7‬‬
‫שמים‬
‫חכוכבים ממסלותם נלחמו‬
‫ע ם םיסךא‪:‬‬
‫‪.8‬‬
‫שופטים ה כ‬
‫וכל א ש ר‬
‫לשלשת‬
‫השרים‬
‫רכושו‬
‫הגולה‪:‬‬
‫לא‬
‫הןמים‬
‫ןבוא‬
‫כעצת‬
‫וחזקנים ןחרם‬
‫והוא‬
‫יבדל‬
‫בל‬
‫מקחל‬
‫עזרא י ח‬
‫‪ .9‬ו א ר י ב ע מ ם ו א ק ל ל ם ו א כ ה מ ה ם א נ ש י ם ו א מ ר ט ם ו א ש ב י ע ם ב א ל ה י ם א ם ת ת נ ו ב נ ת י ב ם ל ב נ י ה ם ו א ם ת ש א ו מ ב נ ת י ך ז ם‬
‫מ נ ה ה ן למ‪1‬ת ה ן ל ש ר ש י ח ן ל ע נ ש נ כ ס י ן ו ל א ס ו ר י ן ‪ :‬ע ז ר א ו כ ו‬
‫ב א ל ה י ם ‪ .‬ו מ נ א ל ן ד כ פ ת י נ ן ו א ס ר י נ ן ו ע ב ד י נ ן ה ר ד פ ה ‪ ,‬ש נ א מ ר הן ל מ ו ת ה ן ל ש ר ו ש י ה ן ל ע נ ו ש נ כ ס ץ ו ל א ס ו ר ץ ‪ .‬מ א י ל ש ר ו ש י‬
‫סכ״ה‬
‫מהל׳‬
‫ט י ש ״ ע י ״ ד סימן שלד ס ע י ף‬
‫כ‬
‫ל‬
‫הלכה ח‬
‫והלכה ט ‪:‬‬
‫‪10‬‬
‫מ‬
‫סכ״ל‬
‫נדו ח מיי׳ שס הלכה י ט ו ש ״ ע‬
‫‪8‬‬
‫ט‬
‫מהל׳‬
‫סנהלרין הלכה ז‪:‬‬
‫ג‬
‫‪7‬‬
‫הלכה‬
‫ז ט ו ש ״ ע ח ״ מ סימן נ ו ט ו ש ״ ע‬
‫ה‬
‫‪6‬‬
‫יל‬
‫ו פ כ ״ ד מהלכומ סנהדרין הלכה‬
‫ב‬
‫‪4‬‬
‫טוש״ע‬
‫ה מיי׳ שס הלכה ח וס׳׳ו‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫רח‬
‫שס‬
‫תכלם‬
‫‪ .10‬ו ב ל ד י ל א ל ה ו א ע ב ד ך ת א ד י א ל ה ך ו ד ת א ר י מ ל כ א א ס פ ר נ א ד י נ ה ל ה ו א מ ת ע ב ו ־‬
‫‪ .11‬ו י י א מ ר יי א ל מ ש ה ו א ב י ה י ר ק ן ר ק ב פ נ י ה ה ל א‬
‫ש ב ע ת ןמים ת ס ג ר ש ב ע ת עזים מ ח ו ץ ל מ ח נ ה ו א ח ר תאםף‪ :‬במדבר יב יד‬
‫‪ . 12‬כלה י פ ו פ ע מ י ך ב נ ע ל י ם ב ת נ ד י ב‬
‫ח מ ו ק י י ר כ י ך כ מ ו ח ל א י ם מ ע ש ה י ד י אמן‪ :‬ש י ר השירים ו ב‬
‫הרדפה‪ .‬א מ ד רב יהודה מ ש מ י ה ד ר ב מנדין לאלתר‪ ,‬דמחפקר‪ ,‬ושונין ל א ח ר שלשים‪ ,‬ומחרימין ל א ח ר ששים‪ .‬אמרו מ ש מ י ה דרב‬
‫ח ס ד א מחרינן ביה ש נ י ו ח מ י ש י ו ש נ י ‪ ,‬ו א ח ר כ ך מ נ ד י ן אותו‪ .‬והני מ י ל י ל מ מ ו נ א ‪ ,‬א ב ל ל א פ ק י ר ו ת א ‪ ,‬מ נ ד י ן ל א ל ת ר ב ל א התראה‪ .‬ה ה ו א ט ב ח א ד א י ת פ ק ר ב ר ב ט ו ב י ‪ ,‬א י מ נ ו א ב י י ו ר ב א ו ש מ ת י ה ‪ ,‬א ו ל פייםיה ל ר ב ט ו ב י ‪ ,‬א מ ר א ב י י ה י כ י נ ע ב י ד ‪ ,‬נ י ש ר י ליה‪ ,‬ל א ח ל ש מ ת א‬
‫עליה ש ל ש י ם יום‪ ,‬נ ש כ ק י ה ב ש מ ת י ה קא ב ע ו ר ב נ ן ל א פ ט ו ר י ‪ .‬א מ ר ל י ה ר ב א י ד י ב ר א ב י ן ה כ י א מ ר ש מ ו א ל ‪ ,‬ט ו ט א ס ר ו ט ו ט ש ר י ‪ ) .‬כ ל ו מ ר ( ] פ י ר ו ש [ ת ק י ע ת ה ש ו פ ר ה י א ה ש מ ת א ‪ ,‬ה ק ו ל ] ה ן מ כ ר י ז ב ת ק י ע ת ש ו פ ר ] נ ״ א ‪ :‬פ י ר ו ש ‪ ) ,‬ה ש מ ט ת ( ] ה ש מ ע ח [ ה ק ו ל ה מ כ ר י ו‬
‫ב ת ק י ע ת ש ו פ ר ‪ .‬ו ה ק ו ל ה מ כ ר י ז ב ת ק י ע ת ה ש ו פ ר [ ה ו א ה א ו ס ר ה ו א ] ה ן מ ח י ר ‪ ,‬כ ל ו מ ר אינו צ ר י ך ימים ל ח ו ל ע ל י ה ש מ ת א ‪ .‬א מ ר ל י ה הני מ י ל י ל מ מ ו נ א ‪ ,‬א ב ל ל א פ ק י ר ו ח א ע ד ד ח י י ל ע ל י ת ש מ ת א ש ל ש י ם יום‪ .‬דייקינן‪ ,‬מ ד ק א מ ר אבי־ ב ע ו ר ב נ ן ל א פ ט ו ר י ‪ ,‬ק ס ב ר ‪ ,‬ת ל ת א‬
‫ד ש מ ת ה ל א א ת ו ת ל ת א אתרינא ו ש ר ו ‪ .‬מ א י ‪ ,‬ת ״ ש מ נ ו ד ה ל ר ב מ נ ו ד ה ל ת ל מ י ד מ נ ו ד ה ל ת ל מ י ד א י נ ו מ נ ו ד ה ל ר ב ‪ ,‬מ נ ו ד ה ל ע י ר ו מ נ ו ד ה ל ע י ר א ת ר ת מ נ ו ד ה ל ע י ר א ת ר ה א י נ ו מ נ ו ד ה ל ע י ר ו ‪ ,‬מ נ ו ד ה ל נ ש י א מ נ ו ד ה ל כ ל י ש ר א ל מ נ ו ד ה ל כ ל י ש ר א ל אינו מ נ ו ד ה ל נ ש י א ‪ .‬ר ב ן‬
‫ש מ ע ו ן ב ן ג מ ל י א ל א ו מ ר ‪ ,‬א ח ד מ ן ה ת ל מ י ד י ם ש נ י ד ה ו מ ת ח ל ק ו אינו מ ו פ ר ‪ .‬ש ״ מ חלת‪ ,‬ש ״ מ מ ד ק ת נ י א ח ד מ ן ה ת ל מ י ד י ם ש נ י ד ה ו מ ת ‪ ,‬וקתני נ מ י מ נ ו ד ה ל ת ל מ י ד אינו מ נ ו ד ה ל ר ב ‪ ,‬דייקינן מינה ל ר ב אינו מ נ ו ד ה ‪ ,‬ה א ל כ ו ל י ע ל מ א מ נ ו ד ה ‪ .‬ש ״ מ ת ל מ י ד ש נ י ד ה ל כ ב ו ד ו‬
‫נ י ד ו י ו נידוי‪ ,‬ו מ ד ק ת נ י ו מ ח ח ל ק ו אינו מ ו פ ר ‪ ,‬ש ״ מ ד כ ל א ח ד מ י פ ר ח ל ק ו ‪ .‬ש ״ מ נ מ י ד ל א א ת ו א ח ר י נ י ו ש ר ו חלקיה‪ .‬א מ ר א מ י מ ר ה ל כ ת א ] ת ל ת א [ ד מ ש מ ת י ] א ת ו ת ל ת א א ח ר י נ י ו ש ר ו ליה‪ ,‬א ״ ל ר ב א ש י ל א מ י מ ר ו ת א תניא ר ש ב ״ ג א ו מ ר א ח ד מ ן ח ח ל מ י ד י ם ש נ י ד ה‬
‫ו מ ת ח ל ק ו אינו מ ו פ ר ‪ ,‬מ א י ל א ו אינו[ מ ו פ ר ע ד ד א ת ו ת ל ת א א ח ר י נ י ו ש ר ו ליה‪ .‬ת ״ ר א ץ נ ד ו י פ ח ו ת מ ש ל ש י ם יום‪ ,‬ו א ץ נ ז י פ ה פ ת ו ת מ ש ב ע ה ‪ .‬ו א ע ״ פ ש א י ן ר א י ה ל ד ב ר ו כ ר ל ד ב ר ‪ ,‬ו י א מ ר ה׳ א ל מ ש ה ו א ב י ה י ר ק י ר ק ב פ נ י ה ה ל א תכלם ש ב ע ת ימים‪ .‬א מ ר ר ב ח ס ד א ‪,‬‬
‫נ י ד ו י ש ל נ ו כ נ ז י פ ה ש ל ה ן ‪ .‬ו נ ז י פ ה ד י ד י ה ו ש ב ע ה ‪ ,‬איני‪ ,‬ו ה א ב ר ק פ ר א ‪ ,‬ב ע י ד נ א ד א מ ר ל י ה ר׳‪ ,‬ב ר ק פ ר א איני מ כ י ר ך מ ע ו ל ם ‪ ,‬ו כ ן כ ד א מ ר ל י ה ר׳ ל ר י חייא‪ ,‬ראה מ ה ק ו ר א ל ך ב ת ו ץ ‪ ,‬י ד ע ו ד נ ק י ט מ י ל ת א ע ל י י ה ו ‪ ,‬נ ה ג ו נ ז י פ ת א ב נ פ ש י י ה ו ת ל ת ץ י ו מ י ן ‪ .‬ואסיקנא‪ ,‬נ ו י פ ו ת א‬
‫תשיא‬
‫ת ל ת ץ י ו מ י ן ‪ .‬ס ו ג י א ד ש מ ע ת א ‪ ,‬כ ך ג ו ר ר׳ ש ל א י ש נ ו ל ח ל מ י ד י ם ב ש ו ק ‪ ,‬ש נ א מ ר ח מ ו ק י י ר כ י ך כ מ ו חלאים‪ ,‬ו א י ן ח ל א י ם א ל א ר ב נ ן כ ד ג ר ס י נ ן ב נ ד ר י ם מ א ן ח ו ל י ם רבנן‪ ,‬ו ה ן ש מ ת ע ס ק י ם ב ת ו ר ה ש ה י א מ ע ש ה י ד י א ו מ ן ‪ .‬ו א מ ר ר ב י ‪ ,‬מ ה י ר ך זה ב ס ת ר‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ש ח א טוש״ע י״ד סימן‬
‫שלד סעיף א‪:‬‬
‫טז‪:‬‬
‫אן«‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫אומן‬
‫לישרי לי מר בהיגריה‪ .‬ה ב לי‬
‫מ ע ש ה א ו מ נ ת ו של ה ק ד ו ש ב ר ו ך ה ו א ‪) :‬א( ר ב כ ר אתוה ד ר ב י‬
‫משוס‬
‫דברי‬
‫התורה‬
‫הורה‬
‫בסהר‪.‬‬
‫בסיפיה‬
‫דכמיב‬
‫דקרא‬
‫מעשה ידי‬
‫מקט‪.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ב ר אחמיה‬
‫כדאמרינן‬
‫שמואל‬
‫מפומיה‪ .‬א י‬
‫חייא ד ה ו א ב ר אחתיה ו ר ב ה ב ר ב ר חנה ב ר אחוה ד ד חייא ן ד ל א ו [‬
‫‪ .1‬ברצות ץ דרכי איש‬
‫מועד קטן‬
‫דאיכא‬
‫ב ס נ ה ד ר י ן ל ( ‪ :‬עייא‪ .‬כ ך כינה ש מ ו של ר ׳ חייא‬
‫בדעמיה‬
‫רשומא‬
‫דאזיל‬
‫שמימ ל ך ‪ :‬פסיק‬
‫ראשונים‪.‬‬
‫והלא לא‬
‫לשון ג נ א י ‪ :‬ראה מי קורא לך‪ .‬כ ל ו מ ר‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ל מ י ה ד ר ‪ :‬ידע‪ .‬מ ר‬
‫במריה‪:‬‬
‫סידרא‪.‬‬
‫מי‬
‫לימד‬
‫עוקבא‪:‬‬
‫שמשא‬
‫שמעה‬
‫סרשיומ‪ :‬מכלל‬
‫א( סוכה מט‪ ,:‬ג(ססחיסל‪,.‬‬
‫ג ( ]כריתות מ‪.‬ן‪ ,‬ד ( ןפסחיס‬
‫ז‪ .‬ושמן‪ ,‬ה ( ]כרכות ית‪.‬ן‪,‬‬
‫ו( מחצלת עיין רש״י שגת‬
‫מצינו ש א מ ר ד ו ד ד ב ר י אלא ב מ ק ר א קמ‪ :‬ל״ה אציסתא חדתא‬
‫ונערוך ערך צפא ועיין‬
‫זה ד ד ב ר י לשון נ ב ו א ה ‪ :‬אהה שאול‪.‬‬
‫מהרש״א נח״ה ונת״א‪,‬‬
‫שנולד‬
‫דוד‪.‬‬
‫ב מ ז ל ו ‪ :‬והוא‬
‫שנולדת‬
‫ז( שעורי! קלוסין רש״י‬
‫גם אויביו ישלם אתו‪:‬‬
‫א>אף דברי תורה בםתר יצא רבי חייא ושנה‬
‫משלי טז ז‬
‫ליה לא ת י ת י ‪ :‬וזה‪ .‬שליח שני לא‬
‫והיא היתה מניפה קליפת!‬
‫בר‬
‫בר‬
‫ולרבה‬
‫׳לרב‬
‫בשוק‬
‫אהיו‬
‫בני‬
‫לשני‬
‫‪ .2‬חכמות בחוץ תרנה‬
‫צדיק מ מ ך ‪ :‬שגיון‪ .‬ש ג ג ה היתה ל ו ‪:‬‬
‫ראיתי‪ :‬ברלוה ה׳ דרכי איש גם‬
‫מהרש״א‪,‬‬
‫מתוכן עיי!‬
‫בחחבות תתן קולה‪:‬‬
‫חנת שמע ר׳ איקפד אתא ר׳ הייא לאיתהזויי‬
‫משלי א כ אויביו ישלים אהו‪ .‬כי ה ו א ע ל כרחו‬
‫משונה במעשיו‪ .‬צדיק ג מ ו ר ‪ :‬שהקים ח( !עיין תוספות מנילה כא‪.‬‬
‫ל״ה אלמלא[‪] (p ,‬צ״ל ננין‪,‬‬
‫לית א״ל >עייא מי קורא לך בחוץ ידע דנקט‬
‫עולה של השובה‪ .‬שהוא שב מחלה‬
‫‪ •3‬קרבו אלי שמעו זאת ב א ‪ :‬מאי טעמא עבדה הכי‪ .‬דשנית‬
‫י( ע״זה‪ ,.‬כ( ןשנתסג‪ .‬כ״מ‬
‫ל א מ ר א ש בסתר דברתי‬
‫בפ״ק‬
‫כדאמרינן‬
‫ו נ מ ן ד ר ך לשביס‬
‫ב ש ו ק ‪ :‬ביומא דכלה‪ .‬ד ר ש ה שהכל‬
‫תלתין‬
‫בנפשיח‬
‫נזיפותא‬
‫נתג‬
‫בדעתית‬
‫מילתא‬
‫פה‪.‬ן‪ ,‬ל( צ״ל אגני‪ ,‬מ ( ! ד ף‬
‫מ ע ת היותה שם אני‬
‫לאותו‬
‫ר‬
‫א‬
‫ר‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ד‬
‫לא‬
‫ד‪>:‬‬
‫»לף‬
‫ז‬
‫״‬
‫ע‬
‫ד‬
‫בצדקה‪.‬‬
‫ליה‬
‫מוקים‬
‫‪:‬‬
‫ם‬
‫ש‬
‫מצרין‬
‫אלהים‬
‫אדני‬
‫ועתה‬
‫ה‪ ,[.‬נ( נע״י נוסף‪ :‬עולה‬
‫יומץ ביום תלתין שלח לית תא חדר שלח‬
‫שלחני ורוחו‪:‬‬
‫לשון תועלת‪,‬‬
‫יחיד‬
‫חכוא‬
‫שאם‬
‫אלא‬
‫מעשה‬
‫ישעיהו מח טז ד מ י ב ע י ל מ י ע ב ד ב ס מ ר ‪ :‬מר עוקבא‪ .‬לית דלא ליתי מעיקרא מאי סבר ולבסוף‬
‫א ו מ ר י ם ל ו כלך אצל ד ו ד שמחל לו‬
‫כתלמיד לשמואל דשמואל גדול ב מ ו ר ה‬
‫‪ .4‬ואלה דברי דוד‬
‫מאי סבר מעיקרא םבר ׳מקצת תיום ככולו‬
‫חזור‬
‫אותו ע ו ן א ף א ת ה‬
‫הקב״ה‬
‫האךורנים נאם ד ו ד בן יותר מ מ ר ע ו ק ב א ‪ :‬כי יהבן בדינא‬
‫ככולו‬
‫היום‬
‫מקצת‬
‫אמרינן‬
‫לא‬
‫סבר‬
‫ולבסוף‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ישי ונאם הגבר הקם על‬
‫ב ת ש ו ב ה ״ ( ‪ :‬צור ישראל‪ .‬מ ו ש ל באדם‬
‫כוי‪ .‬מ ש ו ם ד מ ר ע ו ק ב א היה נ ש י א ‪:‬‬
‫משיח אלהי יעקב ונעים‬
‫)א( רש״י ר״ה רנ נר אתוה‪.‬‬
‫לסוף אתא א״ל אמאי אתית א״ל דשלח לי‬
‫אני מ י מ ו ש ל ב י צדיק מ ו ש ל ב י ו מ ב ט ל ה ‪:‬‬
‫חייקי ליה דוכהיה‪ .‬מנמיכין לו מקום‬
‫זמרות ישראל‪:‬‬
‫נ״נ עיין לקמן נרף נ׳‬
‫מר דליתי וחא שלחי לך דלא תיתי א״ל זה‬
‫עירא היאירי‪ .‬הוה מתני לדוד ‪ 0‬א ג ב כריס‬
‫שמואל ב כג א כשיושכ כדין‪ :‬כי היכי דמשהמע‬
‫ע״א‪:‬‬
‫‪ •5‬וידבר ד ו ד ל ״ את‬
‫ו כ ס ת ו ת ו ד ו ד ה ו ה מ ת נ י לרבנן ע ל גבי‬
‫ליה מיליה‪ .‬דשמואל רכיה ב מ ו ר ה ‪:‬‬
‫ראיתי וזה לא ראיתי קרי׳ עלית ברצות ה׳‬
‫דברי השירה הזאת ביום‬
‫ק ר ק ע ‪ :‬ראש לג׳ אגוה‪ .‬שהוא הולך‬
‫שהיה‬
‫בדינא‬
‫עוקבא‬
‫איטריד‪ .‬מ ר‬
‫דרכי איש גם אויביו ישלים אתו מ״ט עבד‬
‫הציל ין אתו מכף בל‬
‫גליון הש״ם‬
‫לפניהם ל ע ו ה ״ כ ‪ :‬מעדן עצמו‪ .‬כ ו פ ף‬
‫איביו ומכף שאול‪:‬‬
‫מ ת ש ב כדין ולא א י ד כ ר ליה למיזל מר תכי א״ל דכתיב חכמות בחוץ תרונת‬
‫שמואל ב כב א‬
‫גם' דו‪ -‬שי־ה אתה‬
‫ע צ מ ו י ד י ו ו ר ג ל י ו ביחד ר ו ש ב ל א ר ץ ‪:‬‬
‫ב ת ר ש מ ו א ל ‪ :‬לא נגה לך‪ .‬כ ל ו מ ר‬
‫א״ל אם קרית לא שנית ואם שנית לא‬
‫‪ .6‬שגיון לךוד א ש ר ש ר‬
‫אומר‪ .‬עיין יומא דף ננ‬
‫בדבר אוריה החהי‪ .‬נטלו לו מ א מ י ס ‪:‬‬
‫בתרך‪:‬‬
‫דאזילנא‬
‫לך‬
‫סגי‬
‫לא‬
‫לין ע ל דברי כ ו ש בן‬
‫ע״כ תוססוח ל״ה והאמר‪:‬‬
‫שילשת ואם שילשת לא פירשו לך חכמות‬
‫ד‬
‫י‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ת‬
‫חהלים ז א‬
‫ימיני‪:‬‬
‫ע ם הוא עדינו העצני‪.‬‬
‫בחוץ תרונה כדרבא דאמר רבא כל חעוםק‬
‫‪ .7‬ותדבר מוץם ואהרן‬
‫עיין רש״י תענית לף כת‬
‫בנלשה ע ל אדות‬
‫ע״א ל״ה נני עלי! הן הן‪:‬‬
‫האשה בתורת מבפנים תורתו מכרזת עליו מבתוץ ותא כתיב ‪-‬לא מראש בסתר דברתי חחוא ביומי דכלח ור׳‬
‫הכשית א ש ר לקח כי‬
‫אשה כשית לקח‪:‬‬
‫חייא חאי חמוקי ירכיך מאי עביד לח מוקי לח בצדקת ובגמילות חםדים אלמא נזיפח דירתו תלת‬
‫במדבר יב א‬
‫מלך יומין נזיפת נשיא שאני ונזיפה דידן כמה הוי חד יומא כי תא דשמואל ומר עוקבא כי תוו יתבי גרםי‬
‫‪ .8‬וישמע ע ב ד‬
‫מוסף רש״י‬
‫הכושי איש סריס והוא שמעתא תות יתיב מר עוקבא קמית דשמואל ברתוק ד׳ אמות וכי תוו יתבי בדינא תות יתיב שמואל‬
‫אם קרית לא שנית‪.‬‬
‫בבית המלך כי נתנו את‬
‫קמיח דמר עוקבא ברחוק ד׳ אמות וחוו חייקי ליה דוכתא למר עוקבא ייבציפתא ויתיב עילוית כי תיכי לא חזרת עליו פעם שנית‬
‫יי־מיה־ אל הבור והמלך‬
‫כלי שתתכונן נו ‪ :‬ב ו ב ו ת‬
‫יושב בשער בנןמן‪:‬‬
‫דלישתמען‬
‫מילית כל יומא תות מלוי לית מר עוקבא לשמואל עד אושפיזית יומא חד איטריד בדיניה יח‪ .!.‬היה מעדן עצמו‬
‫ירמיהו לח ז‬
‫כתולעת‪ .‬כורך ומקשר‬
‫כשיים תות אזיל שמואל בתרית כי מטא לביתיה א״ל לא נגה לך לישרי לי מר בתיגריח ידע דנקט מילתא‬
‫‪ .9‬הלוא כבני‬
‫עצמי כתולעת‪ ,‬כמו )איוב‬
‫אתם לי בני ישךאל נאם בדעתית נתג נזיפותא בנפשית הד יומא ההיא איתתא דתוות יתבה בשבילא הוות פשטה כרעה וקא‬
‫לח( מעדנות כימה !שמואל‬
‫ין הלוא את י ש ר א ל‬
‫ב כג ח‪.:‬‬
‫העליתי מ א ר ץ מצרים מניפה ״חושלאי והוח חליף ואזיל צורבא מרבנן ולא איכנעה מקמיה אמר כמה חציפא תתיא איתתא‬
‫אי‬
‫לעמוד הנא‪.‬‬
‫שייך‬
‫ופלשתיים‬
‫כמילי דשמיא‪ .‬נמילי‬
‫מכפתור אתאי לקמיה דר״נ אמר לת מי שמעת שמתא מפרמיה אמרה ליה לא אמר לה זילי נהוגי נזיפותא‬
‫עמוס ט ז‬
‫ואךם מקיר‪:‬‬
‫דאישורא‪ ,‬היי נמי שמנודה‬
‫ואלה‬
‫פםוקא‬
‫לתאי‬
‫מטא‬
‫כי‬
‫יהודה‬
‫דרב‬
‫קמיה‬
‫םידרא‬
‫קפםיק‬
‫הוה‬
‫טוביה‬
‫בר‬
‫זוטרא‬
‫בנפשיך‬
‫יומא‬
‫הד‬
‫‪ . 10‬אמר אלךזי י ש ך א ל‬
‫לרכ‪ ,‬דאין מכמה ואי] עצה‬
‫ילך‬
‫ו ל ע י ל טז‪:.‬ו‪.‬‬
‫כו׳‬
‫לי ד ב ר צ ו ר ישךאל דברי דוד תאתרונים א״ל אתרונים מכלל דאיכא ראשוניים ראשונים מאי נינתו שתיק ולא אמר ליה ולא‬
‫מושל באדם צדיק מושל‬
‫למקום ש א י ן מ כ י ר ץ‬
‫מידי חדר א״ל אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי תיא א״ל מאי דעתך דלא ידע פירושא‬
‫יראת אלהים‪:‬‬
‫אותו‪ .‬אין דעתו גסה עליו‬
‫ושמא יקל כת יצרו וגס אס‬
‫שמואל כ כג ג דתאי קרא לאו גברא רבת תוא ידע תקט מילתא בדעתית נתג נזיפותא בנפשית חד יומא ודאתן עלה‬
‫יתטא אין אדס נותן לנ לפי‬
‫‪ . 11‬אלה שמות הגברים‬
‫א ש ר ל ד ו ד ישב בשבת מיחא אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא וידבר דוד לה׳ את דברי תשירת תזאת ביום‬
‫נעיניהס‬
‫חשונ‬
‫שאינו‬
‫וילבש‬
‫!חגיגה טו‪.:.‬‬
‫תחכמני ר א ש השלשי הציל ת׳ אותו מכף כל אויביו ומכף שאול אמר לו הקב״ח לדוד דוד שירח אתח אומר על מפלתו‬
‫שחורים‪ .‬שלא יראה עצמו‬
‫היא עדינו העצני על‬
‫שר‬
‫שמנה מאות חלל בפעם של שאול > אלמלי אתה שאול ותוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו תיינו דכתיב שגיון לדוד אשר‬
‫ככנודו אולי ירך לננו ננך‬
‫וגס אס יחטא אי! אלם נותן‬
‫אחת‪ :‬שמואל כ כג ח‬
‫אחדלת׳ על דברי כוש בן ימיני וכי כוש שמו ותלא שאול שמו אלא מת כושי משונת בעורו אף שאול‬
‫לנ לפי שאינו חשונ נעיניהם‬
‫‪ .12‬איכה ירדף‬
‫על אודות האשת תכושית אשר לקח וכי כושית שמת ותלא לנ! ילנש שחורים ‪,‬קדושיו‬
‫אלף ושנים ןניםו רבבה משונת במעשיו כיוצא בדבר אתת אומר‬
‫מ‪ .>.‬הכבד ו ש ב בביתך‪.‬‬
‫אם ל א כי צורם מכךם‬
‫ציפורת שמת אלא מת כושית משונה בעורה אף ציפורה משונה במעשיה כיוצא בדבר אתה אומר‬
‫זה לשון נידוי לתלמיד חנם‬
‫וין הסגיךם‪:‬‬
‫לאמר לו דרך כנוד הסגר‬
‫דברים לב ל וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו ותלא צדקית שמו אלא מת כושי משונת בעורו אף צדקיה‬
‫ושנ נניתך )קדושי! כה‪.;.‬‬
‫‪ . 13‬א ש ר עשה ך ו ר‬
‫את משונה במעשיו כיוצא בדבר אתה אומר תלא כבני כושיים אתם לי י)בית( ישראל וכי כושיים שמן‬
‫מימנו אנגידא דצורבא‬
‫הןשר בעיני ין ולא סר‬
‫מרבנן‪ .‬תלמיד שסרת היו‬
‫מכל א ש ר צוהו כל ימי ותלא ישראל שמן אלא מת כושי משונת בעורו אף ישראל משונין במעשיתן מכל תאומות יי א״ר שמואל‬
‫נמנין להלקותו ולא לנדותו‪,‬‬
‫חליו רק בדבר אוריה‬
‫החתי‪ :‬מלכים א טו ה בר נהמני א״ר יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן ישי שתקים עולה‬
‫חמורה‬
‫דשמתא‬
‫משוס‬
‫לנטד התורה‬
‫וחוששין‬
‫של תשובה אמר אלתי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים מאי קאמר‬
‫)פסחים נב‪.‬ו‪ .‬ע ז כא! שייך‬
‫ל ע מ ו ז הבא‪.‬‬
‫א״ר אבתו ת״ק אמר אלתי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני ׳גוזר‬
‫רבינו חננאל‬
‫גזרת ומבטלת ״אלת שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת וגו׳ מאי קאמר א״ר אבהו ה״ק ואלה שמות‬
‫אף דברי תורה בסתר‪.‬‬
‫והני גבורותיו של דוד יושב בשבת בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא‬
‫מילי בשאר ימות השנה‪,‬‬
‫רבינו חננאל)המשך(‬
‫אבל ביומי דכלה לא‪ ,‬על גבי קרקע רכל כמה דתות רבית עירא תיאירי קיים תות מתני לתו לרבנן על גבי כרים וכסתות כי‬
‫אומר על מפלתו של שאול‬
‫שנאמר‪ ,‬חכמוח בחוץ‬
‫תרונה ברחובות תתן נח נפשית תות מתני דוד לרבנן ותות יתיב על גבי הרקע אמרו ליה ליתיב מר אכרים וכסתות לא קביל‬
‫כוי‪ ,‬כיון דידע דחטא חזר‬
‫והודה כי שגג‪ ,‬כדכתיב‬
‫קולה‪ .‬ונזיפה דידן כמה עלית תהכמוני אמר רב אמר לו תקב״ת תואיל ותשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזרת ואתח מבטלה‬
‫שגיון לדוד אשר שר לה׳‬
‫הוי חד יומא‪ .‬כמר עוקבא‪,‬‬
‫כד ידע דנקיט שמואל ראש השלישים תהא ראש לשלשת אבות הוא עדינו תעצני כשתית יושב ועוסק בתורת תית מעדן‬
‫על דברי כוש בן ימיני‪,‬‬
‫ופי׳‪ ,‬כי כוש הוא שאול‪.‬‬
‫מילתא בדעתיה‪ ,‬נהג עצמו כתולעת ובשעח שיוצא למלחמת תית מקשת עצמו כעץ על שמונת מאות חלל בפעם אחת שהיה‬
‫ולפיכך אמר ואלה דברי‬
‫נזיפותא בנפשיה חד יומא‪.‬‬
‫וכרב נחמן‪ ,‬דאמר לההיא זורק חץ ומפיל שמונת מאות חלל בפעם אתת ותית מתאנח על מאתים דכתיב איכח ירדף אחד אלף יצתת‬
‫דוד האהרונים נאם דוד בן‬
‫צא מ כ א ן ‪ :‬הא‪ .‬כ ו א אלי‬
‫והדר‬
‫שלח‬
‫במזל ש ל ך ‪ :‬אבדהי כמה‬
‫‪5‬‬
‫שהוא‬
‫דוד‪.‬‬
‫סנהלרין כז‪ .‬ל״ה חושלא‬
‫ג‬
‫‪7‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫הו‬
‫א‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪8‬‬
‫‪6‬‬
‫ח‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫ט‬
‫‪9‬‬
‫‪4‬‬
‫‪10‬‬
‫כ‬
‫‪8‬‬
‫‪12‬‬
‫דשמעה מפומ־ה דצורבא‬
‫מרבנן כמה חציפא האי‬
‫איחתא‪ ,‬זילי נהוג בנפשיך‬
‫חד יומא‪ .‬מר ווטרא בר‬
‫בת קול ואמרח רק בדבר אוריח חחתי אמר רבי תנחום בריח דרבי חייא איש כפר עכו אמר רבי יעקב‬
‫אחא אמר ר׳ שמלאי ואמרי לת אמר ר׳ תנחום אמר רב תונא ואמרי לח אמר רב חונא לחודית‬
‫בר‬
‫‪13‬‬
‫טוביה הוה פסיק סידריח‬
‫קמיה דרב יהודה‪ ,‬מטו להאי קרא‪ ,‬ואלה דברי דוד האחרונים‪ ,‬מכלל דאיכא ראשונים‪ ,‬שאליה ולא אגיב עליה‪ .‬אמר ליה‬
‫אטו מאן דלא ידע פירושא דהאי פסוקא לאו גברא רבה הוא‪ ,‬ידע דנקיט מילתא בדעתיה‪ ,‬נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא‪.‬‬
‫פשטוה‪ ,‬דראשונים הן דברי השיר אשר שר דוד ביום הציל הי אותו מכף כל אוביו ומיד שאול‪ .‬אמר לו הק׳ שירה אתה‬
‫תלמיד‬
‫ישי נאם הגבר הוקם על‪,‬‬
‫שהקים עולה של תשובה‪.‬‬
‫רוח הי דבר בי ומלתו על‬
‫לשוני אמר אלהי ישראל‬
‫לי דבר‪ .‬אמר ל׳‬
‫צור‬
‫ישראל הוא המושל באדם‪ ,‬וצדיק הוא המושל ביראת אלהים‪ ,‬הוא מושל בדברו‪ ,‬כי מבטל בחחינתו גזירות של הק׳ הרעות‬
‫מלב־א על עמו ישראל‪ .‬יושב בשבת תחכמוני כוי‪ ,‬עדינו העצני כוי‪ ,‬עד רק בדבר אוריה החתי‪ ,‬כולן פשוטין הן‪ .‬עדינו‪,‬‬
‫שהיה‬
‫מעדן‬
‫עצמו‬
‫להיות‬
‫מיושב דעח‬
‫בדברי‬
‫חורה‪,‬‬
‫וכשיוצא‬
‫למלחמה קשה כעץ‪ .‬אמר רב‬
‫חונא‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫מסורת הש״ם‬
‫יז‪.‬‬
‫מועד קטן‬
‫א ( ]לעיל טו‪ ,[.‬ג ( חגיגה טו‪ :‬חלמיד חכם שנידה לכבודו‪ .‬כבר פירשתי למעלהמ‪ :‬עביד )איטש(‬
‫וטרהיה‪ .‬נשכו אאממו ויש מפרשים מלה מגל מלה משום‬
‫ע״ש‪ ,‬ג ( חגיגה טז‪ .‬קדושין מ‪ ,.‬דינא לנפשיה‪ .‬לאמר ליה את מחייבת לי הכי והכי‪ :‬דפםיקא ליה‪.‬‬
‫לנחשל בזנות‪ :‬ולא קיבלוהו‪ .‬להלרא ליה עבנא‪:‬‬
‫י ( מנתות צט‪ ,:‬ה ( נגדריס ו‪,[:‬‬
‫ו( ]נדרים ז‪ :‬וע״ש דסריך שודאי הוא לו ולא ספק‪ :‬סכו שומעניה‪ .‬שיוצאין עליו שמועות‬
‫דעבר אדרבי אילעאי‪ .‬ולכך לא קיבלוהו אע״פ שהיה מלמיד‬
‫פשיטא ומשני[‪ 0 ,‬פסמיס ננ‪ ,.‬רעומ‪ :‬צריכי ליה רבנן‪ .‬דאמריה דהוה רבהון‪ :‬ואם לאו אל‬
‫חכם וי״ג לעבל כר׳ אילעאי ומשוס הכי קיכלוהו לייני‪:‬‬
‫ח( ]לף טז‪ .‬ל״ה שנילה[‪,‬‬
‫יבקשו חורה‪ .‬הואיל וסכו ש ומעניה‬
‫אם רואה אדם שיצרו מתגבר‬
‫נו( ןצ״ל למנלי][‪ ,‬י( ]לא נמצא‬
‫הוא‬
‫כלום‬
‫לאו‬
‫רכנן‬
‫ליה‬
‫לצריכי‬
‫הא‬
‫עליו‪ .‬וכתכ ר״ח חס ושלום‬
‫נשוס מקום[‪,‬‬
‫תלמיד שנידה לכבודו נדריו נידוי דתניא‬
‫לא הותר לו לעשות עכירה אלא‬
‫למוטכ ללא ילפי מיניה‪ :‬אחא איהו‪ .‬א> מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודת‬
‫האי מנולה נמי כהלייהו‪ :‬מאי דקמן‪.‬‬
‫ע״י כך ימע לבו בפ״ק לקלושין‬
‫לתלמיד אינו מנודה לרב לרב הוא דאינו‬
‫תורה אור השלם‬
‫כלומר היכי ממרמי לעל האי סבא‬
‫)לף מ‪ .‬ושם( פירשתי‪:‬‬
‫מנודה הא לכולי עלמא מנודה למאי ‪ 8‬אי‬
‫‪ . 1‬אין חכמה ואין תבונה ר׳ שמואל בר נחמני האילנא לבימ‬
‫נידוי מי נתהייבת־ לך‪ .‬אע״פ‬
‫ואין ע צ ה לנגד יי‪:‬‬
‫] א [ במילי דשמיא ‪ 1‬אין חכמה ואין תבונה‬
‫המלרש‪ :‬שמט מינה‪ .‬ללהט איתרמי‬
‫ממון‬
‫בעבור‬
‫שמשממין‬
‫משלי כא ל‬
‫עצמו‬
‫לכבוד‬
‫לאו‬
‫אלא‬
‫ח׳‬
‫לנגד‬
‫עצה‬
‫ואין‬
‫ללאו‬
‫מלרשא‬
‫לבי‬
‫האימא‬
‫לאמא‬
‫כלאמרינן לעיל <דף טז‪ (.‬הני מילי‬
‫י ‪ .‬כי שפתי ההן י ש מ ר ו‬
‫לממונא י״ל שהיה לו לקרותו לכ״ל‬
‫דעת ותורה יבקשו מפיהו מזליה הוא ללישרי ליה‪ :‬וטרקיה אמר רב יוסף צורבא מרבנן ב עביד דינא‬
‫כי מ ל א ך י; צבאות הוא‪:‬‬
‫אאמהיה‪ .‬נשכו למנולה באממו‪:‬‬
‫תחילה שמא יפרע ועול לבב״ל נמי‬
‫לנפשית במילתא דפםיקא ליה גההוא צורבא‬
‫מלאכי ב ז‬
‫למערמא‬
‫עכנא‬
‫להלרא‬
‫קבלוהו‪.‬‬
‫ולא‬
‫צריך שני ותמישי ושני כלפירשתי לעיל‬
‫ולפני‬
‫‪ .3‬ל א תקלל ח ר ש‬
‫מרבנן דתוו םנו שומענית א״ר יתודת תיכי‬
‫ע ו ר ל א תת־ מ כ ש ל ויךאת ולא פתחה פיה‪ :‬דייני‪ .‬ראשי ב״ל‪.‬‬
‫וכלמשמע בפרק הגוזל בתרא <ב״ק‬
‫ליעביד לשמתית צריכי לית רבנן לא לשמתית‬
‫מאלהיך אני ץ‪:‬‬
‫וחסידים עדיפי מינייהו‪ :‬מאי טעמא‪.‬‬
‫דף קיג‪ (.‬ולא למי לאיסורא ני()למכין(‬
‫ויקרא יט יד קבלוהו‪ :‬דטבד כרבי אילעאי וכזי‪ .‬קא מיתחיל שמא דשמיא א״ל לרבב״ח מידי‬
‫לאלתר כלאמר י(‪3‬ההוא גברא לקאכל‬
‫‪ .4‬הכה הכית את אדום‬
‫שמיע לך בהא א״ל הכי א״ר יותנן ‪*3‬מאי דכתיב‬
‫ונשאך לבך הכבד ו ש ב בהני שמועות רעומ‪ :‬מה שלבו חפץ‪.‬‬
‫ת מ ד שנשרו בשכת וכן ]ריש[ פרק‬
‫בביתך ולמה תתגרה ברעה‬
‫‪ 2‬כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו‬
‫ונפלתה אתה ויהודה עבירה והואיל ואין מכירין אומו שם‬
‫הלר )עילוכין דף סג‪ (.‬ובשם רביגו‬
‫מלכים ב יד י ליכא חלול השם‪) .‬א( ואמר לן רבי משוס מפיתו כי מלאך ת׳ צבאות תוא י אם תמת‬
‫עמך‪:‬‬
‫מס שמעמי שהיו רגילין באומו מקום‬
‫‪ .5‬ו כ ש ל ת היום ו ב ש ל גם רב האי גאון ויעשה מה שלבו חפץ‬
‫שאוכלין באילנות ונותן למיס והשתא‬
‫תרב למלאך ת׳ יבקשו תורה מפיו ואם לאו‬
‫נביא עמך לילה וךמיתי‬
‫הושע ד ה רוצה לומר דודאי כיון שלבוש שחורים‬
‫לא היו עוכרים על הגזל‪:‬‬
‫אל יבקשו תורה מפיו שמתית רב יהודת‬
‫אמך‪:‬‬
‫‪ .6‬החיתה העיר חרם היא וכו׳ אני ערב בדבר שאינו חסץ‬
‫צער‬
‫משוס‬
‫נסשיה‪.‬‬
‫משמית‬
‫לסוף איחלש רב יהודה אתו רבנן לשיולי‬
‫וכל א ש ר בה ליי רק רחב מכאן ואילך בעבירה‪ :‬דקא טבר‬
‫שצריך לנלות ת״ח א״נ‬
‫בית ואתא איהו נמי בהדייהו כד הזייה רב‬
‫הזונה תחיה היא וכל א ש ר‬
‫משום ולפני עור לא מחן מכשול‪.‬‬
‫כלי שיהא זכור להתיר והא ללא‬
‫אתה בבית כי‬
‫החבאתה דכיון דגדול הוא שמא מכעט כאכיו יהודה חייך אמר לית לא מםתייך דשמתית‬
‫אשר‬
‫המלאכים‬
‫את‬
‫התיר לחכירו מתחילה כלאמרינן‬
‫לההוא גברא אלא אהוכי נמי הייך בי א״ל‬
‫שלחנו‪:‬‬
‫יהושע ו יז והוה ליה איהו מכשילו‪ :‬שלך אינו‬
‫בשבועות פרק קמא )דף יל‪ (.‬יבא‬
‫ד‪ .‬ין שמעתי ש מ ע ך יראתי‬
‫לאו בדידך מהייכנא אלא דכי אזלינא לההוא‬
‫ין פ ע ל ך בקרב שנים חייהו נידוי‪ .‬דלאו בדינא שמתיה‪ :‬הכבד‪.‬‬
‫זכאי ויכפר על החייב לכך טוב כשיתיר‬
‫עלמא בדיחא דעתאי דאפילו לגברא כוותך‬
‫בקךב שנים תודיע בריגז בלשון הזה אומרים לו עשה עצמך‬
‫לחכירו שיהא הוא מותר קולס‪:‬‬
‫חבקוק ג ב‬
‫רחם תזכור‪:‬‬
‫כאדם שכבד עליו ראשו ושב בביתך‬
‫לא חניפי ליה נח נפשיה דרב יהודה אתא‬
‫שלא‬
‫כלשון כבוד אומר לו‪ >< .‬לישנא אחרינא‬
‫לבי מדרשא אמר להו שרו לי אמרו ליח רבנן גברא דחשיב כרב יהודח‬
‫הככל התכבל כבודך שתשכ ככיתך‪:‬‬
‫ליכא הכא דלישרי לך אלא זיל לגביה דר׳ יהודה נשיאה דלישרי לך אזל‬
‫הגהות הב״ח‬
‫כסהו‪ .‬אל תכזה אותו בפרהסיא‪:‬‬
‫לקמיה א״ל לד׳ אמי פוק עיין בדיניה אי מיבעי למישרא ליה שרי ליה‬
‫) א ( דש״• דייה מה שלנו כו׳‬
‫ואמר לן רני‪ .‬נ״נ ולפ״ז ה״ק כלילה‪ .‬שחשיכה ואין אלם רואה‪:‬‬
‫ר׳ אמי בדיניח םבר למישרא ליח עמד ר׳ שמואל בר נחמני על‬
‫מ״ט קנלוהו וכ״ה נמקצת משמיה נפשיה‪ .‬משוס יקרא לההוא‬
‫עיין ו ואמר ומת שפחת של בית רבי לא נחגו חכמים קלות ראש בנידויה‬
‫אנגידא‪.‬‬
‫מלרכנן‪ :‬מימנו‬
‫פרש״י‪ ) :‬ב ( ד״ה הכנד נו׳ צורבא‬
‫לישנא אשרינא‪ .‬נ״נ וכן משמע‬
‫רגליו שנים יחודח חבירינו על אחת כמה וכמת א״ר זירא מאי רקמן דאתא‬
‫שלש‬
‫מלקות ומלקות יפה להם יומר משמתא‬
‫פי׳ הקרא נמלכים נ יד‪:‬‬
‫תאידנא תאי סבא בבי מדרשא דתא כמת שני לא אתא ש״מ לא מיבעי‬
‫והוו מלקי להו‪ :‬ומהניא כי טיחיא‬
‫בחנורא‪ .‬כשומן שטוחין את התנור‬
‫למישרא ליה לא שרא ליה נפק כי קא בכי ואזיל אתא זיבורא וטרקית‬
‫גליון הש״ם‬
‫ונבלע כתוכו שאין יוצא לעולם כלומר‬
‫אאמתית ושכיב עיילותו למערתא דהםידי ולא קיבלוהו עיילוהו ‪ 8‬למערתא‬
‫א ׳ במיל׳ דשפיא‪ .‬מכה לכל מאן למשמתינן ליה ללא‬
‫דדייני וקיבלותו מ״ט דעבד כר׳ אילעאי דתניא ג>ר׳ אילעאי אומר אם רואת‬
‫עיין תוס׳ סנהדרין דף נפקא מיניה לעולם‪ :‬ופליגא דר״ש‬
‫אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שהורים ויתעטף‬
‫מפיקנא‪:‬‬
‫דייה‬
‫ע״א‬
‫ח‬
‫ננובהיה‪.‬‬
‫יוצאה‪:‬‬
‫דאמר‬
‫דדייני בייל‪.‬‬
‫למע‪-‬תא‬
‫שם‬
‫שחורים ויעשח מח שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרחםיא שפחת של‬
‫וקיבלוהו‪ .‬עי׳ שנת דף זנכ‪ :‬דידה טבדא‪ .‬ומלקי ליה‪:‬‬
‫י ע״א תוס׳ ל״ה אי מסהפיגא מיניה‪ .‬דגכרא אלמא בית רבי מאי תיא דאמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא רתוח מחי לבנו‬
‫אינא‪ :‬ש ם אטד רב הונא‬
‫גדול האמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא דקעבר משום ‪3‬ולפני עור לא תתן‬
‫באושא התקינו‪ .‬נכ״מ פ״ז הוא‪ :‬שקיל פהיחא עלויה‪ .‬כמוכ‬
‫מכשול דתניא ולפני עור לא תתן מכשול במכת לבנו גדול תכתוב מדבר‬
‫ה״א מהל׳ ת״ת הגירסא אמר עליו שמתא‪ :‬שקליה‪ .‬לכתב שמתא‪:‬‬
‫רנ אדא‪:‬‬
‫ואחתיה‬
‫ריש לקיש תות מנטר פרדיסא אתא התוא גברא וקאכיל תאיני רמא בית‬
‫ג‬
‫קלא ולא אשגח בית אמר ליתוי תתוא גברא בשמתא א״ל אדרבה ליתוי תתוא גברא בשמתא אם ממון‬
‫נתחייבתי לך נידוי מי נתחייבתי לך אתא לבי מדרשא י א״ל שלו נידוי שלך אינו נידוי ומאי תקנתיח זיל לגביח‬
‫מוסף רש״י‬
‫הובא בעמוד קודם‬
‫דלישרי לך לא ידענא ליה אמרו ליה זיל לגבי נשיאת דלישרי לך דתניא נידוהו ואינו יודע מי נידתו‬
‫ילך אצל נשיא ויתיר לו נדויו אמר רב תונא באושא תתקינו אב בית דיז שםרח אין מנדין אותו אלא‬
‫אומר לו תכבד ושב בביתך חזר וםרח מנדין אותו מפניי חילול תשם ופליגא דריש לקיש יזדאמר ריש‬
‫רבינו הננאל‬
‫ת ל מ י ד ח כ ׳ ש נ י ד ה ל כ ב ו ד ו לקיש ״תלמיד תכם שםרת אין מנדין אותו בפרתםיא שנאמר וכשלת חיום וכשל גם נביא עמך‬
‫נ י ד ו י ו נ י ד ו י ‪ .‬ד ד י י ק מ ד ת נ י א לילה כסהו כלילח >מר זוטרא חםידא כי מיחייב צורבא מרבנן שמתא ברישא משמית נפשיה ותדר‬
‫מנודה ל ת ל מ י ד אינו מנודה‬
‫ל ר ב ל ב ד ו ‪ ,‬ה א ל כ ו ל י ע ל מ א משמית לדידיה כי הוה עייל באושפיזיה שרי ליה לנפשיה והדר שרי ליה לדידיה ייאמר רב גידל‬
‫מ נ ו ד ה ‪ .‬וחני מ י ל י ל כ ב ו ד אמר רב ת״ח מנדה לעצמו ומיפר לעצמו אמר רב פפא תיתי לי דלא שמיתי צורבא מרבנן מעולם‬
‫ע צ מ ו ‪ ,‬א ב ל ב מ י ל י ד ש מ י א אין‬
‫ח כ מ ה ו א י ן תבונה ל נ ג ד הי‪ .‬אלא כי קא מיתייב צורבא מרבנן שמתא תיכי עביד כי תא ׳*דבמערבא ־מימנו אנגידא דצורבא מרבנן‬
‫א מ ר ר ב י ו ס ף צ ו ר ב א מ ר ב נ ן ולא מימנו אשמתא מאי שמתא אמר רב שם מיתת ושמואל אמר שממת יתית ומתניא בית כי‬
‫ע ב י ד דינא ל נ פ ש י ה ‪ ,‬ב מ ל ת א‬
‫ד פ ס י ק א ל י ה ‪ .‬כ ג ו ן ה ק ו ר א טיחיא בתנורא ופליגא דריש לקיש דאמר ריש לקיש כשם שנכנסת במאתים וארבעים ושמונת איברים‬
‫להכירו ע ב ד יהא‬
‫ההוא בצנוירד וביא‪ ,‬כך כשתיא יוצאת יוצאת ממאתים וארבעים ושמונת איברים כשתיא נכנסת דכתיב ותיתח חעיר‬
‫וכיוצא בו‪.‬‬
‫מ ר ב נ ן ד ה ו ה סני ש ו מ ע נ י ה ‪,‬חרם חרם בגימטריא מאתים וארבעים ושמונת תוו כשתיא יוצאת דכתיב ברוגז רתם תזכור רחם‬
‫שהיהכ גשו ןםהשאמ ידםג רמס יחנ ןח ל לב ס ועףל בגימטריא תכי תוו אמר רב יוסף שדי שמתא אגגובתא דכלבא ואיהי דידה עבדה דחחוא כלבא‬
‫ידו‪.‬‬
‫יום ה כ י פ ו ר י ם מ י ש י ש ב י ד ו דתות אכיל מםאני דרבנן ולא תוו קא ידעי מנו ושמתו ליה איתלי בית נורא בגנובתית ואכלתית‬
‫חילול השם‪,‬‬
‫יצחק שדחבביי ר יר׳ו ההוא אלמא דהוה קא מצער ליה להתוא צורבא מרבנן אתא לקמית דרב יוםף א״ל זיל שמתית‬
‫אמי א מ ר כ ל‬
‫מ ת ב י י ש י ן מ ש מ ו ע ת ו ‪ ,‬היכי א״ל מסתפינא מינית אמר לית שקילי פתיחא עלית כל שכן דמםתפינא מיניה א״ל שקליה אהתיה בכדא‬
‫‪5‬‬
‫‪8‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ה‬
‫ט‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫ד מ י ד א מ ר י ש ר א ליה מריה‬
‫ל פ ל ו נ י ‪ .‬א ב ל הא‬
‫כ ג ו ן אנא‬
‫דאמר רב‬
‫דשקילנא‬
‫כישרא‬
‫כ ו י ‪ ,‬ו ד א מ ר ר ׳ י ו ח נ ן כ ג ו ן אנא ד א י מםגינא ד ׳ א מ ו ת ב ל א ת ו ר ת ו ב ל א ת פ י ל י ן ‪ .‬ע ל ע צ מ ם ב ל ב ד א מ ר ו ו ל א ע ל זולתם‪ ,‬ש ה י ו‬
‫ואחתיה‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫] ס ט [ ] א [ מיי׳ פ״ו מהל׳‬
‫מ״מ הלכה י י טוש״ע‬
‫י״ד סימן שלל סעיף יז‪:‬‬
‫ס ט‬
‫מיי׳‬
‫ב‬
‫ס״נ‬
‫סגהלרץ‬
‫מהל׳‬
‫יב‬
‫הלכה‬
‫טוש״ע מ״מ סימן ל‪:‬‬
‫ע ג מיי׳ פ״ו מהל׳ ת״ת הל׳‬
‫יל ופ״ו הלכה א טוש״ע‬
‫י״ל ופ״ז הלכה א טוש״ע י״ל‬
‫סימן שלד סעיף מכ וסעיף‬
‫מג‪:‬‬
‫ד‬
‫ס״ד מהלכות ת״ת‬
‫ןמיי׳‬
‫הל׳ א טוש״ע י״ד סי׳ רמו‬
‫סעיף מ[‪:‬‬
‫ע א ה מיי׳ ס״ו מהלכות ת״ת‬
‫ממרים‬
‫שם ופ״ו מהל׳‬
‫הלכה ט טוש״ע י״ד וסי׳ רמ‬
‫‪ P‬וסי׳ שלד סעיף מג‪:‬‬
‫סעי׳‬
‫ע כ ו מיי׳ פ״ו מהלכות ת״ת‬
‫שס‪ .‬טוש״ע שס סעיף לט‬
‫וסעיף מג‪:‬‬
‫ז מיי׳ שם פ״ז הל׳ י‪:‬‬
‫עג‬
‫ע ד ח מיי׳ שס הל׳ א טוש״ע‬
‫שם סעי׳ מכ‪:‬‬
‫ט מיי׳ שס הלכה יא‬
‫עה‬
‫טוש״ע שס סעי׳ לג‪:‬‬
‫ע ו י מיי׳ שס הלכה א טוש״ע‬
‫שס שעי׳ מנ‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫)המשך(‬
‫מפיהו כי‬
‫מ ל א ך ה׳‬
‫יבקשו‬
‫צ ב א ו ת ה ו א ‪ ,‬אם ד ו מ ה ה ר ב‬
‫ה׳‬
‫למלאך‬
‫תורה‬
‫יבקשו‬
‫צבאות‬
‫אל‬
‫מפיהו ואם ל א ו‬
‫י ב ק ש ו תורה מפיהו‪ .‬שמתיה‬
‫רב‬
‫יהודה‪,‬‬
‫לשמתיה‬
‫יהודה‬
‫שרייה‬
‫ולא‬
‫לא הוא ו ל א‬
‫נשיאה‪.‬‬
‫יהודה‬
‫ואמר‬
‫בעידנא‬
‫ר׳‬
‫רב‬
‫דשכיב‪,‬‬
‫בדיחנא‪ ,‬ד א פ י ל ו לגברא רבא‬
‫כי האי ל א תניפי ליה‪ .‬ו ל א‬
‫אשכח‬
‫הד‬
‫דטרקיה‬
‫ושכיב‪,‬‬
‫ד ש ר י לית‪,‬‬
‫עד‬
‫זיבורא‬
‫אאמתיה‬
‫עילויה‬
‫למערתא‬
‫דחסידי‪ ,‬ולא קיבלוה‪ .‬עיילוה‬
‫למערתא‬
‫וקיבלוה‪.‬‬
‫דדייני‬
‫מ א י סני ש ו מ ע נ י ה ‪ ,‬ד ע ב ד כ ר ׳‬
‫אילעאי‪,‬‬
‫הזקן‬
‫דתניא ר׳‬
‫א ו מ ר אם‬
‫שיצרו‬
‫אליעאי‬
‫אדם‬
‫רואה‬
‫מ ת ג ב ר עליו‪ ,‬פ י ר ו ש‬
‫לשתות‬
‫מבקש‬
‫ולשמוח‬
‫במיני‬
‫כשמחה‬
‫זמר‬
‫המרגילה‬
‫ל י ד י ע ב י ר ה כ ג ו ן זח‪ ) ,‬א מ ר (‬
‫ילך‬
‫למקום‬
‫מכירין‬
‫שאין‬
‫א ו ת ו ו י ל ב ש ש ח ו ר י ן ויחכסה‬
‫ויעשה מה‬
‫שחורין‬
‫אכילח‬
‫חפץ‪ .‬כגון‬
‫שלבו‬
‫ושחיייה‬
‫במיני ז מ ר וכיוצא בהן‪ .‬אבל‬
‫ד ב ר ע ב י ר ה ש י ש בה ד י ן א ד ם‬
‫או דין שמים‪ ,‬ואפילו חייכי‬
‫לאוץ‬
‫ח י י ב י עישה‪,‬‬
‫או‬
‫וכל‬
‫ש כ ן למעלה שאיסורן איסור‬
‫ע ו ל ם ‪ ,‬חס ו ש ל ו ם ש ה ת י ר ר׳‬
‫ואפילו‬
‫אלעאי‬
‫אלא‬
‫בסתר‪,‬‬
‫ד ב ר ש פ י ר ש נ ו ל מ ע ל ה ‪ ,‬הוא‬
‫ש א מ ר לעשות‪ .‬ו א פ י ל ו דברים‬
‫הללו ל א התירן לו‪ ,‬אלא א מ ר‬
‫כמשיא עצה לעשות כך כדי‬
‫ל ה ב ר י ח ] נ ״ א ‪ :‬ל ה ב ט י ח [ את‬
‫יצרו‬
‫להשלים תאותו‪ ,‬וכיון‬
‫עצמו ל ב ו ש שתורין‬
‫שיראה‬
‫ועטוף שחורין מ ש ת ב ר יצרו‬
‫ואינו‬
‫ונמנע‬
‫צורבא‬
‫עושח‪.‬‬
‫ווה‬
‫עשה‬
‫כר׳‬
‫מרבנן‬
‫אילעאי‬
‫ולבש‬
‫ונחעטף‬
‫שחורים‪,‬‬
‫שחורין‬
‫ו א ח ר זה‬
‫כולן ח ו ר ל ש ח ו ח כמיני זמר‬
‫כגון ]נ״א‪ :‬כמו[ שהיה עושה‬
‫ולפיכך‬
‫שמתיה ר ב יחודח‪.‬‬
‫תנא דבי ר ׳ י ש מ ע א ל ולפני‬
‫ע ו ר לא ת ת ן‬
‫מכשול‪,‬‬
‫המכה‬
‫בנו‬
‫הגדול‪.‬‬
‫שהוא‬
‫גדול‬
‫ח ו ז ר גם‬
‫ומכה‬
‫זת‬
‫שכיון‬
‫הוא‬
‫א ב י ו ‪ ) ,‬ז ה ( ו נ מ צ א כי‬
‫אביו גורם ל ו והכשילו‪ .‬ר י ש‬
‫לקיש הוה‬
‫מנטר‬
‫פרדיסא‪,‬‬
‫אתא ה ה ו א ג ב ר א א כ י ל תאיני‪,‬‬
‫ר מ א ביה ק ל א ‪ ,‬ל א‬
‫אשגח‬
‫ב י ה ‪ ,‬אמר‪ ,‬ל י ה ד ההוא ג ב ר א‬
‫בשמתא‪ .‬א מ ר ליה‬
‫ל י ה ו י ההוא ג ב ר א‬
‫אדרבה‬
‫בשמתא‪.‬‬
‫אם מ מ ו ן נ ת ח י י ב ת י ל ך נ י ד ו י‬
‫מ י נתחייבתי לך‪ .‬אתא ש א י ל‬
‫ל ב י מדרשא‪ ,‬אמרו לו‪ ,‬ש ל ו‬
‫נ י ד ו י ש ל ך א י נ ו נ י ד ו י ‪ ,‬ו י ל ל ג ב י נ ש י א ה ד ל י ש ר י ל ך ‪ .‬דתניא נ י ד ו ה ו ו א י נ ו י ו ד ע מ י נ י ד ה ו י ל ך א צ ל נ ש י א ו י פ ר לו‪ .‬י ר ו ש ל מ י ה ד א‬
‫מ ח מ י ר י ן ה ר ב ה ע ל ע צ מ ם ‪ ,‬ה ל א תראה ש כ ל א ח ד כ ך א מ ר כ ג ו ן א נ א ‪ ,‬א ב ל כ ו ל י ע ל מ א כ ד א מ ר ן ‪ .‬ו כ ג ו ן א ל י ש ע א ח ר ש ה י ה‬
‫א מ ר ה ח מ נ ד ח ל מ י ש א י נ ו צ ר י ך ו ח ו ר ה ו א ו נ י ד ה ו ‪ ,‬נ י ד ו י ה ש נ י נ י ד ו י ‪ .‬א מ ר ר ב ה ו נ א ב א ו ש א התקינו א ב ב י ת ] ד י ן [ ש ס ר ח אין‬
‫מ ת ע ס ק ב ס פ ר י מינין ו ש ו ת ה ב מ י נ י ז מ ר ‪ ,‬כ ד ג ר ס י נ ן ו מ ר י ו ו נ י ל א פ ס ק מ ב י ת ו ‪ .‬א מ ר ו ע ל י ו ע ל א ח ר ש ה י ה ע ו מ ד מ ב י ח ה מ ד ר ש‬
‫מ נ ד ץ אותו‪ ,‬א ל א א ו ץ מ ר י ם [ ל ו ה כ ב ד ו ש ב ב ב י ת ך ‪ ,‬ח ו ר ו ס ר ח מ נ ד י ן א ו ת ו מ פ נ י ח י ל ו ל ה ש ם ‪ .‬ר י ש ל ק י ש א מ ר ת ל מ י ד ש ס ר ח‬
‫ה ר ב ה ס י פ ר י מינים ה י ו נ ו ש ר י ן ל ו מחיקו‪ .‬ו ג ר ס י נ ן נ מ י ה ש ו ת ה ב מ י נ י ו מ ר כוי‪ .‬ו כ ל צ ו ר ב א מ ר ב נ ן ההכי ע ו ב ד י ה ‪ ,‬מ ת ק ר י סנו‬
‫א י ן מ ב ו ץ א ו ת ו ב פ ר ה ס י א ‪ .‬ש נ א מ ר ו כ ש ל ת היום ו כ ש ל גם נ ב י א ע מ ך לילה‪ ,‬כ ס ה ו כ ל י ל ה ‪ .‬א מ ר ר ב ת ל מ י ד ח כ מ י ם מ נ ד ה ל ע צ מ ו‬
‫ש ו מ ע נ י ה ‪ .‬ו א מ ר ר ב י ה ו ד ה בההוא צ ו ר ב א מ ר ב נ ן ד ה ו ו סני ש ו מ ע נ י ה כ ד א מ ר ן ‪ ,‬היכי נ ע ב י ד ביה‪ ,‬נ י ש מ ח י ה ‪ ,‬צ ר י כ י ל י ה ר ב נ ן ‪ ,‬ל א‬
‫ו מ י פ ר ל ע צ מ ו ‪ .‬מ ד ז ו ט ר א ח ס י ד א ‪ ,‬כ י הוה מ ת ח י י ב ת ל מ י ד ח כ מ י ם נ י ד ו י הוה מ ש מ ת נ פ ש י ה ב ר י ש א ו ה ד ר מ ש מ ת ליה‪ ,‬ו כ ד הוה‬
‫נ ש מ ת י ה ‪ ,‬ק א מ ח ח ל ל ש ם ש מ י ם ‪ .‬א מ ר ל י ה ר ב ה ב ר ב ר חנה‪ ,‬ה כ י א מ ר ר ׳ יוחנן‪ ,‬מ א י ד כ ת י ב כ י ש פ ת י כ ה ן י ש מ ר ו ד ע ת ו ת ו ר ה‬
‫ע י י ל ל ב י ת י ה הוה א( ש ר י ל י ה ב ר י ש א ו ה ד ר ש ר י ל נ פ ש י ה ‪ .‬א מ ר ר ב פ פ א תיתי ל י ד ל א ש מ י ת נ א צ ו ד ב א מ ר ב נ ן מ ע ו ל ם ‪ .‬כ י הא‬
‫א( לפנינו הגי׳ להיפך לשרי ליה לנפשיה נתחלה ואמנס גילסמ רנינו נכונה יותר ועי׳ נמוש׳ ל״ה משמית ולו״ק‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ואלו מגלהין פרק שלישי מועד קטן‬
‫יז‪:‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫עז א מיי׳ פ״ז מהלכות שלא ישהו קרבנותיהן‪ .‬אע״ג דתגלחמ דנזיר לא מעכבא י( מכל‬
‫ט(ואחהיה בכדא‪ .‬תקע בתוך הכד ולא ישמעו‪ :‬בי קברי‪ .‬ללא שטחי‬
‫יו״ט הלכה יט סמג‬
‫מקום רגיל הוא לגלח דמצוה הוא לגלח ולשלוח שערו‬
‫ממן אינשי‪ :‬וקרי ביה‪ .‬כלומר תקע ביה אלפין שיפורי‪ :‬מאי הברי‪.‬‬
‫לאוין עה טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תתת הדוד‪ :‬כשחל שמיני בשבת‪ .‬כגון שמע שמועה בשבת למה תוקעין מקיעה ושברים‪ :‬הברי בהי רמי‪ .‬כלומר שמתא משבר‬
‫תקלא סעי׳ ד‪:‬‬
‫ע ה ב מיי׳ שס‪:‬‬
‫דקבורתו לא היה בשכת וכירושלמי מוקי לה כשגררתי חיה ונתייאשו‬
‫בתים גבוהים‪ :‬בשלא היה להן פנאי‪ .‬דדוקא נקט שעלו מטומאתם‬
‫ג ד ה מיי׳ פ״י‬
‫עט‬
‫לבקש דמונין לו משעה שנתייאשו‪:‬‬
‫כרגל לפיכך מגלחין שלא היה להן‬
‫מהלכות אכל הל׳ ז‬
‫טוש״ע י״ד סימ! ש‪5‬ט ותנא ריק םבר לה ברבנן‪ .‬ואין‬
‫פנאי לגלח דעדיין לא עלו מטומאתן‪:‬‬
‫סעיף ג ]וטוש״ע א״ס שי׳‬
‫ואהתיה בי קברי וקרי ביה אלפא שפורי‬
‫להקשות מ״מ יגלח ע״ש‬
‫או דלמא אט״פ שהיה להם פנאי‪.‬‬
‫תקמח סעי׳ ח[‪:‬‬
‫כמו חל שבעה שלו בערב שבת ערב‬
‫ולא גילחו קודם המועד מומרים‬
‫בארבעין יומין אזיל ע מ ד הכי פקע ברא‬
‫ו ז מיי' שם ופ״ז‬
‫‪£‬‬
‫דלית‬
‫ואע״ג‬
‫לגלח‬
‫רבנן‬
‫לשרו‬
‫הרגל‬
‫לגלח כמועד‪ :‬שלא ישהו קרבנוהיהן‪.‬‬
‫מהלכות יו״ט הלכה יח‬
‫ומית אלמא מאי שפורי שנפרעין ממנו מאי‬
‫תקלא‬
‫סימן‬
‫א״ח‬
‫טוש״ע‬
‫להו מקצת היום ככולו באבילות להתם‬
‫בתגלחתן עד לאחר הרגל דנזיר‬
‫תברא אמר רב יצחק בריח דרב יהודה תברי‬
‫סעיף ז וטוש״ע י״ל סימן‬
‫נשלם האבילות קולס יו״ט אע״ג‬
‫ומצורע אין מביאין קרבנותיהן עד‬
‫שצט סעיף ג‪:‬‬
‫בתי רמי דתניא א*אמר רבן שמעון בן‬
‫פ א ח מיי׳ ס״ז מהלכות למגלח קולס שנשלם להא לית להו‬
‫לאחר גילוח כדכתיב בהו קראי הלכך‬
‫או‬
‫עיניתם‬
‫חכמים‬
‫שנתנו‬
‫מקום‬
‫כל‬
‫גמליאל‬
‫יו״ט הלכה יט ופ׳׳א מקצת היום ככולו באבילות והכא‬
‫לא קנסינן להו בדלא עבדי מקמי‬
‫מיתה או עוני‪ :‬והנזיר והמצורע מטומאתו‬
‫מהלנות כיאמ מקלש הלכה מיהא אית להו משוס ככול יו״ט‬
‫רגל דזימנין דלא עביד קמי רגל‬
‫יג‪:‬‬
‫לטתרתו‪ :‬בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא‬
‫פ ב ט מיי׳ פ״ל מהל׳ נלי לאשכחן )יומא דף ו‪ (:‬בזב וזבה להויא‬
‫)א( ומיאסרי להו במועד נמצא שמשהין‬
‫ה‪:‬‬
‫ל‬
‫הלנה‬
‫המקלש‬
‫מקצת היום ככולו אבל כשיש עליין‬
‫הקרבנות ואינן קריבין ביום השמיני‬
‫בשלא היה להם פנאי או דלמא אף בשתית‬
‫פ ג י כ מיי׳ ס׳׳ו מהל׳‬
‫להיט‬
‫»‪0‬‬
‫תימה‬
‫אכל‬
‫לא‬
‫אכילות‬
‫ימי‬
‫א‬
‫כזמנן לפיכך אמרו מגלח במועד‬
‫לתם פנאי אמר לית תנינא כ ל אלו שאמרו‬
‫אנל הל׳ יג טוש״ע‬
‫אסרינן מהאי ללא תני מתניתין האכל‬
‫למוטב לקרב זמן הקרכה ולא לאחר‪:‬‬
‫י״ל סימ! שצ סעיף ג‪:‬‬
‫מותרין לגלח במועד בשלא תית לתם פנאי‬
‫פ ד ל מיי׳ שס טוש״ע י״ל והכהן מומרים לגלח משוס ללית ליה‬
‫איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל‪ .‬לתגן‬
‫נ‬
‫אבל חיח לחם פנאי אמורים נזיר ומצורע‬
‫סימן שסט סעיף א‪:‬‬
‫סנאי והא מיבעיא לעיל )דף יד‪(.‬‬
‫מתניתין )לקמן ד ף יכן‪ (.‬הקובר מתו‬
‫פ ה מ מיי׳ שס טוש״ע‬
‫אע״פ שהיה לתם פנאי מותרים שלא ישהו‬
‫באבלה לו אבילה ולא פשיט מללא‬
‫שמונה ימים קולס הרגל בטלו ממנו‬
‫י״ל סי׳ שצ סעי׳ ג‪:‬‬
‫קרבנותיתן תנא הכהן והאבל מותרי? בגילוח‬
‫לאיכא למימר מנא ושייר‬
‫פ ו נ מיי׳ שם טוש׳׳ע י״ל תני לה‬
‫גזרת ל׳ יום ומותר בגילוח הואיל‬
‫סימן שפט סעיף א‪ :‬כמו כן הני תני ושייר ויש לומר חאי אבל חיכי דמי איילימא שחל שמיני‬
‫וכבר התחיל יום אחל מן השלשים‬
‫פ ז ס מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫יו״ט הלכה כ טוש״ע כיון לאשכחנא פלוגתא לאכא שאול‬
‫וזה הואיל ולא גילח ערב הרגל לא‬
‫שלו בערב תרגל גאיבעי לית לגלוחי בערב‬
‫א״מ סי׳ תקלנ סעיף א‪:‬‬
‫ורבנן באכל אית לן למימר לתנא‬
‫יגלח ברגל‪ :‬בשבה ערב הרגל‪.‬‬
‫תרגל אלא שתל שמיני שלו לתיות בשבת‬
‫למתני׳ וברייתא בהט פליגי וכיון‬
‫והוי אנוס רלא מצי לגלח בשמיני‬
‫ערב תרגל יאיבעי ליח לגלוחי ערב שבת‬
‫לבאבל פליגי ככהן נמי פליגי‪:‬‬
‫ערב הרגל להכי מגלח ברגל‪ :‬איבעי‬
‫דאמר רב חםדא אמר רבינא בר שילא‬
‫רבינו חננאל‬
‫זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת‪.‬‬
‫ליה לגלוחי ערב שבה‪ .‬שהוא שביעי‪:‬‬
‫‪ ( 6‬חגיגה ה‪ :‬נדרים ז‪ :‬ע״ש‬
‫סוטה מו‪ ,:‬ב ( לקמן יט‪,:‬‬
‫ג ( ‪1‬לעיל טז‪ :‬פסחים ד‪.‬‬
‫ד(‬
‫וש״נ[‪,‬‬
‫נה‪,:‬‬
‫סוכה‬
‫ה ( ןלעיליד‪ .‬תיספחא פ״בן‪,‬‬
‫ו( תענית יג‪ ,.‬ו( לעיל טו‪,.‬‬
‫ח(‬
‫פ״ג[‪,‬‬
‫]תוספתא‬
‫» ( ןשייך לע״א[‪ ,‬י( רש״א‪,‬‬
‫כ ( ]נזיר מו‪ ,!.‬ל( גי׳ רש״א‬
‫מיס‪] (»,‬ע״ש לאי׳ ריכ״ל[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש״׳ ל״ה שלא ישהו‬
‫כו׳ ללא עגיל קמי רגל ו א י‬
‫אסרינן‬
‫כמועל‪:‬‬
‫להו‬
‫) נ ( תופי ל״ה ותנא כו׳ אנל‬
‫תימה להיט פ ש י ט א ליה‬
‫דידן לא שרינן‬
‫דלתנא‬
‫מ מ א י דלא תני נמתני׳ כו׳‬
‫לו‬
‫נאנדה‬
‫פשיטא‬
‫ולא‬
‫אנדה‬
‫ליה‬
‫מדלא‬
‫מגלח‬
‫דאינו‬
‫לה‪:‬‬
‫תני‬
‫) ג ( ד״ה ושמואל נו׳ ומקשה‬
‫התם תרתי למה לי ה׳׳נ‬
‫קשיא תרתי למה לי וי״ל‬
‫ד א י צ ט ר י ך הנא‪:‬‬
‫‪s‬‬
‫רבני מערבא מימנו אנגדא‬
‫דצורבא מרבנן‪ ,‬ולא מימנו‬
‫אלא‬
‫אשמותיה‪,‬‬
‫אותו‪ .‬מ א י‬
‫אמר‬
‫שמתא‪.‬‬
‫מיתה‪,‬‬
‫שם‬
‫מיתה בה‪.‬‬
‫שס‬
‫רב‬
‫כלומר‬
‫ושמואל‬
‫תתא‪,‬‬
‫אמר‬
‫כלומר‬
‫תיתי‪,‬‬
‫כהכתיב‬
‫בית‬
‫הגנב‬
‫אבוה‬
‫מכסץ‬
‫שם‬
‫אל‬
‫ובאה‬
‫אמר‬
‫וגוי‪.‬‬
‫ומהניא‬
‫דשמואל‬
‫כי טתיה בתנורא‪ ,‬כ ל ו מ ר‬
‫אינה י ו צ א ה מ ש ם ל ע ו ל ם ‪.‬‬
‫ופליגא דריש לקיש דאמר‪,‬‬
‫שנכנסת‬
‫כשם‬
‫איברים‬
‫ברמ׳׳ח‬
‫והיית‬
‫כדכתיב‬
‫חרם‪ ,‬חרם‬
‫בגימטריא‬
‫רמ״ח הוי‪,‬‬
‫יוצאח‬
‫כרמ״ח‬
‫כך‬
‫איברים‬
‫ברוגז רחם‬
‫שנאמר‬
‫רחם‬
‫תזכור‪.‬‬
‫ב ג י מ ט ר י א ר מ ״ ח הוי‪ .‬א מ ר‬
‫יוסף‬
‫רב‬
‫שדי‬
‫אגנובתא‬
‫שמחא‬
‫והיא‬
‫דכלבחא‪,‬‬
‫דידה ע ב ד ה ‪ .‬ההוא כ ל ב א‬
‫דהוה‬
‫אכיל מסאני דרבנן‬
‫ולא הוו ידעי‪ ,‬שמתא מאן‬
‫ד ע ב ד הא מ י ל ת א ‪ .‬א י ת ל י ה‬
‫נורא כ ג נ ו ב ת י ה ו א כ ל ת י ה ‪.‬‬
‫ההוא‬
‫א ל מ א דהוה מ צ ע ר‬
‫ההוא‬
‫כר‪.‬‬
‫צורבא‬
‫מרבנן‬
‫ו ה א י מ א נמי מ א ן‬
‫הכי כ ר ב‬
‫דבעי‬
‫רשאי‪.‬‬
‫יוסף‬
‫רבא‬
‫מ א י שיפורא‪ ,‬א מ ר‬
‫שנפרעין ממנו‪ .‬מאי תברי‪,‬‬
‫תברי בתי‪.‬‬
‫תניא‬
‫רבן שמעון בן‬
‫כ ל מקום‬
‫אמר‬
‫גמליאל‬
‫חכמים‬
‫שנתנו‬
‫עיניהם כ ו ‪ ,‬א ו מ י ת ה‬
‫עוני‪.‬‬
‫או‬
‫ירושלמי ר׳ יהושע‬
‫כן לוי‬
‫זמין ליה‬
‫בר נ ש‬
‫דמני‬
‫ג׳‬
‫א ש ג ח ביה‪ ,‬א מ ר‬
‫לחד‬
‫ולא‬
‫אילולי‬
‫דלא חרמית כר נש‬
‫יומא‬
‫הוינא‬
‫שעל כ״ד‬
‫מן‬
‫מחרים‬
‫דברים‬
‫ליה‪,‬‬
‫מנדין‪,‬‬
‫ע ל כבוד הרב‪ ,‬וזה‬
‫מ ה ן ‪ ,‬שנא׳‬
‫לא יבא‬
‫=>הלכה כאבא שאול ומודים חכמים לאבא‬
‫וא״ת פשיטא להא אפי׳ שאר‬
‫שאול בשחל שמיני שלו לתיות בשבת‬
‫מלאכות אסור ד״ל משום לקתני‬
‫ערב תרגל שמותר לגלח בערב שבת לא‬
‫לקמן <לף כא‪ (.‬אלו לכריס שאכל‬
‫צריכא ישחל שביעי שלו לתיות בשבת‬
‫אסור בהן ולא קמגי תכבוסת אי גמי‬
‫ערב תרגל תנא ברא םבר לח כאבא שאול‬
‫תכבוסת ל()חייב( קאמר‪:‬‬
‫דאמר יממצת תיום ככולו ויום שביעי עולת‬
‫ה״ג ושמואל אמר הלכה כר׳‬
‫ובזו‬
‫יופי בזו‬
‫לו לכאן ולכאן וכיון דשבת חוי אנום תוא‬
‫דאמר שמואל הלכה בדברי המיקל‬
‫תנא דידן םבר לה כרבנן דאמרי לא אמרינן‬
‫באבל‪ .‬וא״ת בעירוכין )דף מו‪ .‬ושס>‬
‫מקצת תיום ככולו ואכחי לא שלים אבילות‬
‫לאמר ״( שמואל הלכה כלבד המיקל‬
‫דשבעה האי כתן תיכי דמי אילימא דשלים‬
‫כעירוכ ואמר נמי הלכה כרבי יוחנן‬
‫משמרתו ערב הרגל איבעי ליח לגלוחי ערב‬
‫כן נורי ומקשה התם תרתי למה לי‬
‫תרגל לא צריכא ״דשלים משמרתו ברגל‬
‫»( כר ד״ל איצטריך הכא לאפוקי‬
‫תנא דידן םבר כיון יידתנן בשלשת פרקים‬
‫מלעולא וא״ת וכיון לאית ליה לשמואל‬
‫רבי יהולה ו ד יוסי הלכה כרבי יוסי‬
‫בשנת תיו כל תמשמרית שוות באימורי‬
‫כלאמרינן פרק מי שהוציאוהו )שס‪>:‬‬
‫חרגלים ובחילוק לתם תפנים כמאן דלא‬
‫יוסי‬
‫למה ליה למימר הכא הלכה כרכי‬
‫שלים משמרתו ברגל דמי ותנא ברא םבר‬
‫וי״ל לאפ וקי מלעולא ואעולא לא‬
‫אע״ג דשייך בתנך משמרות משמרתית‬
‫קשיא מילי מהתם להיכא לאממר‬
‫מיתא שלימא לית תנו רבנן *כל אלו‬
‫אתמר כלאמר התם‪:‬‬
‫שאמרו מותרין לגלח במועד מותרין לגלח‬
‫ואיסתייעא‬
‫‪,‬‬
‫בימי אבלן והתניא אסוריםאמר רב חםדא אמר רב שי־לא י כי תניא תכא‬
‫מותרין בשתכפותו אבליו אי בשתכפוחו אבליו מאי איריא כל אלו שאמרו‬
‫אפי׳ כולי עלמא נמי דתניא י> תכפוחו אבליו זח אחר זח תכביד שערו‬
‫מיקל בתער ומכבס כםותו במים תא אתמר עלח אמר רב חםדא בתער‬
‫ולא במספרים במים ולא בנתר ולא באחל אמר רב חםדא זאת אומרת ׳*אבל‬
‫אסור בתכבוםת ת״ר >כשם שאמרו אםור לגלח במועד כך אסור ליטול צפורנים‬
‫במועד דברי ר׳ יחודת ורבי יוםי מתיר וכשם שאמרו אבל אסור לגלח בימי‬
‫אבלו כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר‬
‫אמר עולא הלכה כרבי יהודה באבל והלכה כרבי יוסי במועד שמואל אמר‬
‫ה‬
‫ג(‬
‫ט‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ל‬
‫נ‬
‫ח‬
‫ם‬
‫הלבה‬
‫ל ש ל ש ת הימים‪,‬‬
‫וכתיב ביה‬
‫ס ג י מ י נ ה ו ן מ ב ד ר ן במתני׳‪.‬‬
‫בן‬
‫שטח‬
‫המעכב את‬
‫הרבים‬
‫נידוי‪,‬‬
‫מעשות‬
‫דכמה‬
‫השקוה‪ .‬מ ה ו‬
‫לכשיחזור‬
‫לר׳‬
‫אחא‬
‫בשם‬
‫ואמר‬
‫דכמה‪,‬‬
‫צריך‬
‫כ( צ ר י ך‬
‫נידוי‪.‬‬
‫בטהרת‬
‫ד כ ו ו ת ה ‪ .‬פ י ׳ גרים‬
‫ארונו‪ .‬ה ד א‬
‫אוחו‪.‬‬
‫ר ב ש ש ת ‪ ,‬נמנו‬
‫אלא אומרים ל ו‬
‫מצוה‬
‫שפיקפק‬
‫ו ס ק ל ו ] ב י ת ד י ן [ את‬
‫מקרבין‬
‫שאילו‬
‫א( ל א‬
‫נגזרה‬
‫ידים‪ .‬ה ד א‬
‫אמרה‬
‫גורה‬
‫בשני‬
‫בפסחים‬
‫אמרה‬
‫שכמותה‬
‫המבזה וקן‬
‫למיחש על‬
‫כאושא ש ל א‬
‫הכבד ו ש ב‬
‫גרמיה‪ ,‬ה ד א‬
‫לנדות זקן‪ ,‬כר׳‬
‫בביתך‪.‬‬
‫וזקן‬
‫ששכת‬
‫אילמלי‬
‫המפקפק‬
‫אפיי‬
‫ה ש ק ו ה ‪ .‬כ ל ו מ ר גינה‬
‫אפילו‬
‫לאחר‬
‫יוחר מ ן‬
‫מיתה‬
‫צרכיה‪,‬‬
‫העושה ד ב ר ש ל א‬
‫דאמר זקן‬
‫אבהו‬
‫תלמוהו‬
‫א( כירושלמי איחא שאילו נגזרה גזרה נשס שנגזרה נימי אליהי וכוי‪.‬‬
‫אליהו כוי‪.‬‬
‫בדבר‬
‫א מ ח א ח ו ת ל ח ד ס פ ר מ ח י ינוקא‬
‫אמרה‬
‫בראש‬
‫ת ו ד ו ם אתה‬
‫מתמת‬
‫השנה ש ל ח ל ו ר ב ן‬
‫גזרנן‬
‫עליך‬
‫מדברי‬
‫שמעיה‬
‫צריך‬
‫ואבטליון‬
‫ההוא‬
‫נוהגין ב ו‬
‫נידוי‪.‬‬
‫כל א ל ו‬
‫אוקימנא‪,‬‬
‫כמועד‪.‬‬
‫באבל ש ח ל‬
‫ונידוהו ו מ ת‬
‫בנדויו‬
‫היום‬
‫נמנו‬
‫וגמרו‬
‫ל ה כרבנן כוי‪ .‬כ ה ן נ מ י ‪,‬‬
‫יוסי‬
‫גברא‬
‫נידוי‪ .‬ר ׳‬
‫שאירע ב ו ד ב ר אין‬
‫אונסו‪,‬‬
‫צריך‬
‫נ י ד ו י א מ ר ר׳‬
‫אמרה יהא‬
‫כשורה‬
‫נידוי‪ .‬תנן את מ י‬
‫סופרים‬
‫צריך‬
‫גמליאל‬
‫כל‬
‫נידו‬
‫בעדיות‬
‫ש א מ ר ו מותרים‬
‫והמצורע‬
‫לגלח‬
‫מורידץ‬
‫]כןקדושת‬
‫מוחרם‪.‬‬
‫שאלו‬
‫יעקב בר‬
‫אביי‬
‫אוחו‬
‫הארון‪.‬‬
‫מגדולתו‪,‬‬
‫ששימש‬
‫נ> נמשנה שלפנינו ליתא זה אכן נירישלמי משמע מ ר י ס כן‪.‬‬
‫כ כ ו ל ו ‪ ,‬ויום‬
‫פי׳ קודם‬
‫מיקל‬
‫שביעי ש ל ו‬
‫שביעי עולה ל ו לכאן ולכאן‪ .‬וכיון‬
‫כגון‬
‫משמרתו‬
‫דשלים ליה‬
‫ב ר ג ל כוי‪.‬‬
‫בנתר ו ל א‬
‫ומכבס‬
‫כסותו‬
‫בתול‪ .‬ו א ת‬
‫מתיר‬
‫כמים‪.‬‬
‫ואמר רב‬
‫אומרת א ב ל‬
‫ל י ט ו ל צפרנים‬
‫במועד‬
‫אסור‬
‫חסדא‪,‬‬
‫נוטל‬
‫מת או נופל כעניות ; ) ז ר י ם‬
‫ובאבל‪.‬‬
‫בשלשה‬
‫ז‪.(:‬‬
‫בשנה‪.‬‬
‫)סוכה‬
‫‪.cm‬‬
‫הרגלים‪.‬‬
‫שערו‬
‫כשמואל‬
‫ד א מ ר הלכתא‬
‫של‬
‫נעורות‬
‫תגיגה הנאות מחמת הרגל‬
‫לחם‬
‫‪1‬שם;‪ .‬ובחילוק‬
‫הפנים‪ .‬אס אירעה שנת‬
‫נרגל שנשנת מסלקי! אותו‬
‫ימסלרין לחס אחר תחתיו‬
‫)ויקרא נל( ניום‬
‫כלנתינ‬
‫השנת יערננו !‪0‬וכה שמו‪.‬‬
‫מיקל‬
‫לשקיל‬
‫בתער‪.‬‬
‫פורתא מנייהי‪ ,‬ונתער‪ ,‬לרך‬
‫שינוי )תענית יג‪ .(.‬בנתר‪.‬‬
‫קרקע הוא או אק שקורין‬
‫קרי״א נלע״ז ישם(‪.‬‬
‫ר ב ע ו חננאל)המשך(‬
‫ה ל ו ח ו ת ‪ .‬ד ׳ ח י י א כ ש ם ר׳‬
‫יוחנן וקן‬
‫אפילו‬
‫לעצמו‬
‫שנידה‬
‫כהלכה אין נידויו‬
‫נידוי‪ .‬כימי ר׳ ירמיה אתת‬
‫עקא ע ל‬
‫שלח‬
‫טבראי‪,‬‬
‫ב ע י מ נ ר ת א ד כ ס פ א ג ב י ר׳‬
‫י ע ק ב ב ר י א ב ו ן ‪ ,‬ש ל ת ליה‬
‫עדיין לא‬
‫)שלח(‬
‫ןשב־ן‬
‫מרעתו‪,‬‬
‫ובקש‬
‫ר׳ י ר מ י ה‬
‫ל נ ד ו ת ו ‪ .‬ו א מ ר ליה ר ׳ ח י י א‬
‫ב ר יצחק ע ט ו ש י א ש מ ע ת י‬
‫מ נ ד י ן ז ק ן א ל א אם‬
‫שאין‬
‫]כן[ עשה כירבעם בן נכט‬
‫וחביריו‪ ,‬ש ה ע מ י ד ו עגלים‪.‬‬
‫א מ ר ליה מי ש א מ ר דכמה‬
‫השקוה‬
‫כירבעם‬
‫ונידוהו‪,‬‬
‫בן נ ב ט עשה‪ .‬ונדון א י ל ץ‬
‫לאילין‪,‬‬
‫אילץ‬
‫וחששו‬
‫לאילין‪ ,‬וצרכין למשחריא‬
‫אילץ‪.‬‬
‫אילין מ ן‬
‫פיםקא‬
‫לטחרחו‪ .‬אוקימנא כדתניא‬
‫ו פ ש ו ט ה היא‪ .‬ת ״ ר‬
‫שאסור‬
‫באימורי‬
‫עולות ונחזה ושוק של שלמי‬
‫גילחו‪,‬‬
‫כאבא‬
‫דאמר מקצת‬
‫שאול‬
‫ב מ ו ע ד ‪ .‬ותנא‬
‫חכפוהו‬
‫במספריים‪.‬‬
‫המיקל‬
‫דידן‬
‫א ב ל י ו זה א ח ר‬
‫מכבס‬
‫במועד‪ ,‬כ ך‬
‫כדברי‬
‫אסורין‪.‬‬
‫והנזיר‬
‫האבל והכהן מותרין לגלת‬
‫לפיכך מגלח‬
‫לגלח‬
‫רגלים‬
‫דנזיר ] ו ן ה מ צ ו ר ע מ ט מ א ח ו‬
‫י ש ה ו ק ר ב נ ו ת י ה ם ‪ .‬תנא‬
‫בתער‪ ,‬ו ל א‬
‫פרקים‬
‫נשלשה‬
‫ב ת ו ך י מ י א ב ל זה מ ת ל ו מ ת א ח ר ‪,‬‬
‫בתכבוםת‪ .‬ת ״ ר כ ש ם‬
‫ואסיקנא‬
‫ונכתינות‬
‫עיניהם‪ .‬לאלם שנידו‪ ,‬או‬
‫ה ר ג ל ‪ .‬תנא ב ר א ס ב ר ל ה‬
‫ד ש ב ת ה ו א י אנוס ה ו א‬
‫ש י ש ל י ם י מ י א כ ל זה מ ת ל ו מ ת א ח ר ו כ ן ע ו ד‬
‫בתער‪,‬‬
‫ור־ י ו ס י‬
‫במועד‬
‫אע״פ שהיה ל ה ן פנאי לגלה ו ל א‬
‫להיות‬
‫רפ״ג‬
‫מוסף רש״י‬
‫ב ש ל א ה י ה ל ה ן פנאי‪ ,‬א ב ל ה י ה ל ה ן פ נ א י ל ג ל ח ו ל א‬
‫בשבת ערב‬
‫ד״ה‬
‫כ ל מקום שנתנו חכמים‬
‫הלכה‬
‫גילחו מותרין‪ ,‬ש ל א‬
‫תוספות‬
‫חסר‬
‫תוספות דייה ועל הכותית‪:‬‬
‫מותרין לגלח בימי אבלו כשתכפוהו אבליו ומגלח במספרים‪ :‬זאה אומרה‪ .‬מדתני תכפוהו אבליו מכבס כסותו מכלל דשאר אבל אסור בתכבוסת‪:‬‬
‫בתעניות ש ל ח ל ו ש מ ע ו ן‬
‫את א ל ע ז ר כ ן ה נ ד‬
‫ע״נ‬
‫תנא‬
‫עיין שנת דף עה‬
‫אתת‬
‫דידיה להט מותר כגילוח‪ :‬הא אהמר טלה‪ .‬הא דתגי תכפוהו אבליו מיקל במער ולא במספרים וקאתי ברייתא דכל הני שמותרין לגלח כמועד‬
‫הגולה‪ .‬א מ ר ר׳ י צ ת ק אית‬
‫לט־מר‬
‫ושייר‪.‬‬
‫להט אינו מגלח ברגל כדתנן אנשי משמר אסורין לגלח‪ :‬והנא ברא‪ .‬דאמר מותרין לגלח‪ :‬אט״ג דשייך בהנך משמרוה‪](' .‬שלים[ עיקר משמרתו‬
‫מקהל‬
‫צ ר י ך אתה‬
‫דאיכא‬
‫פרקים‪ .‬בשלשה רגלים כל המשמרות שויס אכתי כמאן דלא שלים משמרתו דמי ועדיין יש לו חלק באימורי רגלים ולא שלים משמרתו בכל הרגל‬
‫אשר‬
‫יבדל‬
‫מ‬
‫אחד‬
‫וכל‬
‫הלכה פאבא שאול‪ .‬לאפילו לא קבר‬
‫אלא שבעה ימים קולס הרגל בטלה‬
‫ממנו גזרת שלשים‪ :‬ומודים חכמים‬
‫לאבא שאול‪ .‬אע״ג דבעו שמונה‪:‬‬
‫בשחל שמיני להיוה בשבח טרב‬
‫הרגל‪ .‬להוי אמס‪ :‬שמוהר לגלח‬
‫בערב שבה‪ .‬שהוא שביעי‪ :‬האי‬
‫הנא דברייהא‪ .‬לתני אבל מגלח‬
‫במועד‪ :‬סבר כאבא שאול‪ .‬דיוס‬
‫שביעי עולה לכאן ולכאן לשבעה‬
‫ולשלשים וכיון דכבר התחילו שלשים‬
‫איבעי ליה לגלוחי קודם הרגל אלא‬
‫לשבת הוי ואנוס הוא להט מגלח‬
‫במועד‪ :‬והנא דידן‪ .‬לתני אלו‬
‫מגלחין ברגל ולא אבל‪ :‬סבר כרבנן‬
‫דאמרי לא אמרינן מקצה היום ככולו‪.‬‬
‫אלא שכעה שלימין כעינן ואכתי לא‬
‫שלים אבילות דשבעה קודם הרגל‬
‫ולא הוי אנוס דאפי׳ לא הוי שבת‬
‫לא מצי לגלח להט אינו מגלח במועד‪:‬‬
‫דשלים משמרהו ערב הרגל‪ .‬בשבת‬
‫דלעולס לא שלמה משמרה אלא‬
‫בשבת‪ :‬איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל‪.‬‬
‫כלומר בערב שבת שהוא ערב הרגל‬
‫דהא אמרינן )לעיל דף יד‪ (.‬אנשי‬
‫משמר אסורין בגילוח וכחמישי מותרין‬
‫מפני כבוד השבת‪ :‬דשלים משמרה‬
‫ברגל‪ .‬כגון דהוי יום חמישי יום‬
‫ראשון של רגל דלא מצי לגלח דהוי‬
‫י״ט ושלים משמרתו בשכת שהוא יום‬
‫שלישי לרגל‪ :‬הנא דידן‪ .‬דאמר אינו‬
‫מגלח במועד‪ :‬סבר כיון דהנן בשלשה‬
‫גליון הש״ם‬
‫תום׳ ריח ותנא ד־דן וכו׳‬
‫הכביד‬
‫במים‬
‫אסור‬
‫באבל‪.‬‬
‫דאמר‬
‫זה‪,‬‬
‫שערו‪,‬‬
‫לבדם‪,‬‬
‫ליטול‬
‫סבר‬
‫ולא‪.‬‬
‫צפרנים‪,‬‬
‫שמואל‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫מסורת הש״ם‬
‫מועד קטן‬
‫יח‪.‬‬
‫א( עירובי! מו‪ .‬לקמן יט‪ :‬ןכ‪ .‬הלכה כרבי יוסי במוטל‪ .‬לממיר‪ :‬איהרע ביה מילהא‪ .‬בסגחס‬
‫ואיסתייעא מילתא דהדור‪ .‬תימה ללמא מלה מובה מרובה‬
‫כב‪ .‬כו‪ :‬בכורות מט‪ .‬חולין אחוה ׳(לפנחס הוה אבל‪ :‬טייל שמואל לישאל ביה טעמא‪ .‬ללבר‬
‫והוה ליה לאמויי הא לאמר עולא בעלמא )כרכות‬
‫נ‪ ,[.‬ב ( ןכתומת כג‪ .‬סב‪:‬‬
‫ב״מ סח‪.‬ן‪ ,‬ג ( ]סנהדרין קב‪ .‬על לבו דפנחס‪ :‬אילו בדידיה הוה‪ .‬כלומר אילו היית אבל‪ :‬מי דף יט‪ .‬ע׳׳שן לעולם אל יפתח אלס פיו לשטן שנאמר שמעו לבר ה׳‬
‫ע״ש[‪ ,‬ד ( נרה יז‪ ,.‬ה( ]עיי מזלזלה ביה כולי האי‪ .‬באבילות דשקלת לטופרך‪ :‬ואיהרע ביה קציני סלום כו׳ )ישעיה א>‪ :‬ובגנוםטלי אסור‪ .‬פי׳ בערוך ס(‬
‫סי׳ שכתבו מוס׳ נדה יז‪ .‬ל״ה מילהא‪ .‬אבילות‪ :‬שקלינהו לטופריה‬
‫שהוא כלי המתוקן ליטול צפרניס‬
‫שורפ! וכו׳ בשס העריך[‪,‬‬
‫נבהרא״ש לית׳[‪ ,‬חבטינהו לאפיה‪ .‬זרקינהו מרוב‬
‫וכך שמו ומלשון לגנוסטרא אסור‬
‫ו(‬
‫אהלכה כרבי יוסי במועד ובאבל אידאמר‬
‫ז( ]בילקוט ובע״י ליתא[‪ ,‬כעס והלר ממס להו לזורקן רשע‪:‬‬
‫משמע שהיה מתיר בין בתער בין‬
‫שמואל חלכה כדברי המיקל באבל פנחס‬
‫לכתיכ‬
‫לשפהים‪.‬‬
‫פרוסה‬
‫‪] (P‬נע״י וגס נתוס׳ שבת בריה‬
‫במספרים ולאו לוקא בשיניה מיהו‬
‫עה‪ .‬ד״ה אמגושי כו׳ מוכח ונשתחוה ונשובה אליכם וכן הוה אחוח דמר שמואל איתרע <* ביח מילתא על‬
‫קאמר בגמרא רבי יוחנן לשקלינהו‬
‫דרב[‪,‬‬
‫משמי׳‬
‫דהיא‬
‫שמואל למישאל טעמא מיניח חזנהו לסופרי‬
‫נו( תענית כט‪ :‬לעיל יל‪ .‬תולין דחזרו תרוייהו‪ :‬סבור מיניה דיד‪.‬‬
‫בשיניו משמע לוקא בשיניו שרי‬
‫קז‪ ,:‬י( לעיל יל‪ (< ,.‬נ״א מומר בימי אבלו משום דמאיס לרגל דהוו נפישן אמר ליה אמאי לא שקלת לתו‬
‫ומימה ללעיל אמרינן הלכה כר׳ יוסי‬
‫לשמואל‪ ,‬ל( ]שייך למתג״‬
‫ללעיל יל‪ ,[.‬מ( ]ג״ו שייך לא‪ :‬גינוסטרי‪ .‬מספרים‪ :‬אין בהם‬
‫כמועל לרכרי הכל ושמא רכי יוחנן‬
‫אמר ליה אי ברירית תות מי מזלזלת ביה כולי‬
‫שס]‪ ,‬נ( ]ג״; שייך שסן‪ ,‬משום מיאוס‪ .‬מדשקל ליה בשיניה‪:‬‬
‫האי נ ‪ ,‬הואי ‪ 1‬כשננה שיוצא מלפני השליט סבר הלכה כר׳ יהולה ומפרש טעמא‬
‫ס( ]נערך נגסטר וגרסתו ושדי ליה לאבראי‪ .‬ועברה עלייהו‬
‫למחמרינן במועל טפי מבאבל ולא‬
‫ואיתרע ביה מילתא בשמואל על פנחס‬
‫אמר רנ וננגוסטרי אסור‬
‫דאישהני‪.‬‬
‫כיון‬
‫אבראי‪:‬‬
‫איתתא‬
‫כרב שישא בריה לרב אילי לאמר‬
‫וע״ש שהאריך[‪,‬‬
‫אחוה למישאל טעמא מיניה שקלינהו‬
‫מההוא דוכתא דהוו מעיקרא אישתני‬
‫לברים המוחרין כחולו של מועל‬
‫לך‬
‫לית‬
‫לית‬
‫אמר‬
‫לאפית‬
‫חבטינתו‬
‫לטופריח‬
‫ולא מזקי‪ :‬ומר זוטרא משני‪.‬‬
‫אסורין בימי אבלו ולבינו תם פירש‬
‫״ברית כרותח לשפתים דאמר ר׳ יוחנן מנין‬
‫תורה אור השלם בברייתא דבקשו ממנו צסרנים כימי‬
‫לכשס שמומר כשיניו כך מותר ליטול‬
‫שברית כרותת לשפתים שנאמר ‪ 2‬ויאמר‬
‫‪ . 1‬י ש ר ע ה ר א י ת י ת ח ת אבלו ולאו משמיה דרב יהודה‪:‬‬
‫צסרניו ]בזו[ מתבירתה לכל זה חשוכ‬
‫ה ש מ ש כ ש ג ג ה ש י צ א ואם בקשו ממנו שפה היה מהיר‬
‫שינוי לענין שבת בפ׳ המצניע <שבת‬
‫אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם חחמור‬
‫מלפני השליט‪:‬‬
‫קהלת י ה להם‪ .‬כלומר אנא חזינא לדעתיה אי‬
‫ואני והנער נלכה עד כה וגשתחוה ונשובה דף צל‪ >:‬ושמעתי בשם רבי שמשון‬
‫ל‬
‫א‬
‫ם‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ב‬
‫‪ .2‬ו י א מ ר א‬
‫שאלו לגלח השפה היה ממיר להם‬
‫בר אברהם שבחול המועל מומר‬
‫אליכם ואיםתייעא מלתא דהדור תרוייהו‬
‫נעריו ש ב ו ל כ ם פ ה עם‬
‫דאין בהם משום בל תשחית פאת‬
‫ליטול צסרנים לנשים לקתני בירושלמי‬
‫ה ח מ ו ר ואני והנער נ ל ב ה‬
‫סבור מינית דיד אין דרגל לא אמר רב ענן‬
‫ע ד כ ה ו נ ש ת ח ו ה ו נ ש ו ב ה זקנך )ויקרא יט>‪ :‬מזדה לזויה‪ .‬מסוף‬
‫גבי ועושה אשה תכשיטיה במועל‬
‫מינית‬
‫לי‬
‫מפרשא‬
‫לדידי‬
‫תחליפא‬
‫בר‬
‫א ל י כ ם ‪ :‬ב ר א ש י ת כ ב ה הפה לסוף האחר מותר לגלח שהד‬
‫וחשיב נוטלת שערה וצפרניה וצ״ע‬
‫‪ .3‬ב ג ז ר ת עירין פ ת ג מ א‬
‫דשמואל לא שנא דיד ולא שנא דרגל אמר‬
‫ומאיס‪:‬‬
‫ושמיה‬
‫אכילה‬
‫מעכבת‬
‫בהלכות גלולות נמי אמרינן והאשה‬
‫ו מ א מ ר קךישין ש א ל ת א‬
‫רב חייא בר אשי אמר רב בובגנוסטרא אסור‬
‫ע ד ר ב ך ת ד י י נ ד ע ו ן ח י י א ולדידי‪ .‬דאנינא דעתי כל השפה‬
‫מותרת בנטילת שער לאתר שבעה‬
‫ונראה לבאשה נשואה לוקא קאמר‬
‫ד י ש ל י ט ע ל א ה ב מ ל כ ו ת כשפה המעככמ דמי דאנינא לי אמר רב שמן בר אבא הוח קאימנא המית‬
‫ולמן די יצבא‬
‫אנשא‬
‫י ת נ נ ה ו ש פ ל א נ ש י ם י ק י ם דעמי‪ :‬פרמשהקו‪ .‬אממו‪ :‬אמגושי‬
‫ומיירי במעברת סרק על פניה‬
‫דר׳ יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד ושקלינהו‬
‫ד נ י א ל ד י ד הוה דכהיב הנה יוצא המימה‪.‬‬
‫וטופלה בסיל שהוא משוס תכשיט‬
‫עלה‪:‬‬
‫לטופריה בשיניה וזרקינהו שמע מינח תלת‬
‫‪ .4‬ל ך א ל פ ר ע ה ב ב ק ר מתלוקת במס׳ שבת )לף עה‪ (.‬חד‬
‫אבל‬
‫בעלה‬
‫שלא תנוול על‬
‫שמע מינת מותר ליטול צפרנים בחולו של‬
‫הנה י צ א חמימה ןנצבת‬
‫אמר חרשי להכי יוצא ליאור בשביל‬
‫בתספורת ממש אסורה וגם בשם‬
‫לקראתו ע לש פ ת היאר‬
‫מיאום‬
‫משום‬
‫בתן‬
‫אין‬
‫מינת‬
‫ושמע‬
‫מועד‬
‫יוצא‬
‫להכי‬
‫גידופי‬
‫אמר‬
‫ואידך‬
‫מכשפות‬
‫רבינו חיים שמעתי שהיה מתיר‬
‫נהפך‬
‫אשר‬
‫והמטה‬
‫ותתניא‬
‫איני‬
‫לזורקן‬
‫מותר‬
‫מעת‬
‫ושמע‬
‫ל נ ח ש תקח ביךך‪:‬‬
‫שאומר לי יאוד ואני עשיתני‪:‬‬
‫נטילת צפרנים במועל ובהלכות גלולות‬
‫ש מ ו ת ו טו‬
‫״שלשת דברים נאמרו בצפתים תקוברן צדיק‬
‫ל(מטפחוה ידים‪ .‬שמנגכין כהן ידים‬
‫פוסק ) ( שבעה אסור בגמסטרי‬
‫משוס דמאיס‪ :‬״(מטפחוה הספוג‪.‬‬
‫בשיניו מותר לאחר שבעה מותר אף‬
‫שורפן ה ( חסיד זורקן רשע טעמא מאי שמא‬
‫שמנגבין כהן עצמן כשיוצאין מבימ‬
‫בגמסטלי ולא ילענא מנא ליה‬
‫תעבור עליהן ‪ 8‬אשת עוברה ותפיל אשד‪ ,‬בי‬
‫הגהות הב״ח‬
‫המרחץ‪ 0 :‬ושעלו מטומאהן‪ .‬במועד‪:‬‬
‫לברייתא איירי תוך שבעה אי משום‬
‫מדרשא לא שכיחא וכי תימא זימנין דמיכנשי‬
‫)א( גם׳ אחוה דמר שמואל‬
‫איתרע ליה מילתא‪ :‬מהני׳‪ .‬דקמני אלו מכבסין אע״ג‬
‫לקמני בימי אבלו ה״נ קתני ימי‬
‫לחו ושדי לתו אבראי כיון דאשתני אשתני‬
‫) ב ( תום׳ ל״ה ונגטסטרי דאית ליה תרי ומטנפי אבל מי שאין‬
‫אבלו גבי גילות והיינו כל שלשים‬
‫כוי ונה״ג פוסק תוך לו אלא חלוק אחד דכולי עלמא ש ד ‪ :‬אמר רב יחודח אמר רב זוג בא מחמתן‬
‫וקאמר כשם שאסור לגלח בימי אבלו‬
‫שנעה אסור‪ ) :‬ג ( בא״ד או‬
‫לפני רבי ומר זוטרא מתני זוג בא מחמתן‬
‫כלי‬
‫כך אסור ליטול צפרניו בימי אבלו‬
‫דשמואל‬
‫שמא מ מ ע ש ה‬
‫לתם‬
‫ותתיר‬
‫צפרנים‬
‫ממנו‬
‫ובקשו‬
‫רבי‬
‫לפני‬
‫משמע כל שלשים ואי סכרי כר׳ יוסי‬
‫משמע קצת מ ד ש ק ל י נ ה ו‬
‫יתירו לגמרי וי״ל לסברי כר׳ יוסי‬
‫לטופריה כוי אסור משמע ואם בקשו ממנו שפה התיר להם ושמואל אמר אף בקשו ממנו שפה גותתיר‬
‫ד מ ע ש ה דשמואל לא היה‪:‬‬
‫ומסתבר להו ראפילו רבי יוסי היה‬
‫להם אמר אביטול ספרא משמיה דרב י«)פפא( שפת מזוית ‪ M‬לזרת אמר רבי אמי‬
‫אוסר בגמסטרי תוך שבעה לומיא‬
‫ובשפה המעכבת א״ר נחמן בר יצחק לדידי כשפה המעכבת דמי לי ואמר‬
‫למועל או שמא ‪ w‬מעשה לשמואל‬
‫גליון הש״ס‬
‫אביטול םפרא משמיה דרב ז>)פפא( פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו‬
‫משמע קצת לשקלינהו לטופריה‬
‫גמ׳ אשה עוברה ותפיל‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫עי׳ סנהדרין דף נט ע״א אמה ופרמשתקו אמת וזרת לקיים מה שנאמר ושפל אנשים יקים עליה ואמר‬
‫תבטינהו באפיה למיירי תוך שבעה‬
‫תד״ה ליכא‪ :‬תום׳ ר״ה אביטול םפרא משמיה דרב ס>)פפא( פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה‬
‫לוקא לבתוך שבעה היה ובשיגיו היה‬
‫ובגנוםטר׳ יכו' ולא כרב‬
‫שישא בדיה דרב איו״‪ .‬שנאמר ‪4‬הנת יוצא תמימת וגר‪ :‬ואלו מכבםין במועד תבא ממדינת הים‪:‬‬
‫מלקא אמרינן כתר הכי ובגנוסטרי‬
‫לעיל דף יא ע״נ‪:‬‬
‫אסור משמע לשמואל לא היה‬
‫אמר רב אםי א״ר יוחנן מ>דמי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבםו בחולו של‬
‫בגנוסטרי ולא אשכחנא לאסר רק‬
‫מועד מתיב ר׳ ירמיח אלו מכבםין במועד תבא ממדינת חים כו׳ חני אין מי‬
‫תוך שבעה כשהלך רב פנחס לנחמו‪:‬‬
‫שאין לו אלא הלוק אהד לא אמר ליה ר׳ יעקב לר׳ ירמיח אסברת לך מתני׳‬
‫הגהות הגר״א‬
‫בקשו ממנו שפה‪ .‬יש לפרש‬
‫] א [ גם' לווית‪ .‬נ״נ הנחה אע״ג דאית לית תרי ומטנפי שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דר׳ יוחנן‬
‫לומיא‬
‫שינוי‬
‫על ילי‬
‫כל שמעכנת ר׳ אמי ה כלי פשתן מותר לכבםן בחולו של מועד מתיב רבא יימטפחות הידים מטפחות‬
‫לצפרניס ונראה להכא פירוש לוקא‬
‫כ״ה‬
‫המעכבת‪.‬‬
‫ובשפה‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א ב מיי׳ ס״ה מהל׳‬
‫פח‬
‫הלכה‬
‫אגל‬
‫סמג‬
‫נ‬
‫עשי! דרבנן נ טוש״ע י״ד‬
‫סי׳ שצ סעיף ו‪:‬‬
‫ג מיי׳ פ״ז מהלכות‬
‫פט‬
‫יו״ט הלכה כ ]ופ״ה‬
‫מהל׳ אבל הל׳ גז טור ש״ע‬
‫א״ח סי׳ מקלא‬
‫]וטוש״ע‬
‫סעיף ח‬
‫י״ד‬
‫שצ‬
‫סי׳‬
‫סעי׳ א[‪:‬‬
‫ד מיי׳ ס״ז מהל׳ יו״ט‬
‫צ‬
‫הלכה כא סמג לאי! סה‬
‫טור ש״ע א״ח סי׳ תקלד‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫צא‬
‫מיי'‬
‫ה‬
‫שס‬
‫וסמג‬
‫טיש״ע שס סעיף ב‪:‬‬
‫‪s‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫ש ו ר פ ן חסיד‪ .‬חסיד עדיף‬
‫מצדיק‪,‬‬
‫י!‪ .!.‬מ י‬
‫חלוק‬
‫גירסמ‬
‫בה״ג‬
‫מש״ש‪.‬‬
‫בא׳׳ח‬
‫ועי׳‬
‫שאין‬
‫אחד‪.‬‬
‫!נדה‬
‫אלא‬
‫לו‬
‫דלא סגיא‬
‫ללא מככס מפני הכנימה‪,‬‬
‫ואפילו טבס לפני המועד‬
‫מומר‬
‫נמועל‬
‫לכבסה‬
‫רבינו חננאל‬
‫הלכתא כר׳‬
‫יוסי‬
‫במועד‬
‫ובאבל‪ .‬לא שנא‬
‫צפרנים‬
‫לא‬
‫דיד‬
‫צפרנים‬
‫שנא‬
‫דרגל‪ .‬א מ ר ר ב ובנגוםטר‬
‫א ס ו ר ‪ .‬א מ ר דכ ש מ ן הוד‪.‬‬
‫קאימנא‬
‫בבי‬
‫קמיה ד ר ׳‬
‫מדרשא‪,‬‬
‫בשיניה‪,‬‬
‫יוחנן‬
‫וחזיחיה‬
‫דשקלינהו‬
‫לטופריה‬
‫וזרקינהו‪.‬‬
‫תלת‪ .‬ש ״ מ‬
‫ציפרנים‬
‫ש״מ‬
‫מותר‬
‫ליטול‬
‫במועד‪,‬‬
‫וש״מ‬
‫מדשקלינהו‬
‫אין‬
‫בשיניה‪,‬‬
‫בהם מ ש ו ם מיאוס‪ .‬ו ש ״ מ‬
‫מדורקינהו‪,‬‬
‫מותר לזורקן‪.‬‬
‫ג׳‬
‫דברים‬
‫נאמרו‬
‫קוברן‬
‫צדיק‪,‬‬
‫והתניא‬
‫בצפרנים‪,‬‬
‫חסיד‪ ,‬זורקן ר ש ע ‪.‬‬
‫שורפן‬
‫מ א י טעמא‪ ,‬ש מ א חעבור‬
‫אשה עוברה עליהן ותפיל‪.‬‬
‫ופרקינן א ש ה בי מ ד ר ש א‬
‫שכיתא‪.‬‬
‫לא‬
‫ומנין‬
‫תימא‬
‫וכי‬
‫דמכנשו‬
‫ו ש ד י להו‬
‫כיון‬
‫דאשתנו‬
‫לבדאי‪,‬‬
‫יהודה‬
‫אישתני‪ .‬א מ ר ר ב‬
‫א מ ר רב‪ ,‬ווג ב א לפני רבי‬
‫ממנו מהו‬
‫ובקשו‬
‫צפרנים‪,‬‬
‫ליטול‬
‫להם‪.‬‬
‫ותתיר‬
‫עשיית‬
‫ו ש מ ו א ל א מ ר גם‬
‫ש פ ת ב ק ש ו ממנו‪ ,‬והתיר‬
‫להם‪.‬‬
‫עשיית‬
‫ואסיקנא‪,‬‬
‫ש פ ה מזוית לזוית‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫אם‬
‫כולה‬
‫צריכה‬
‫שרי‪ ,‬אבל‬
‫תקון‬
‫לא‪.‬‬
‫מקצתה‬
‫א• הנחה כ ל ש ה י א מ ע כ ב ת ‪.‬‬
‫אם‬
‫פי׳‬
‫שפמו‬
‫עשה‬
‫והנית מ ק צ ת ו ש א י נ ו ע ש ו י ‪,‬‬
‫מותר‬
‫ליטלו‪ ,‬כי מעכבתו‬
‫באכילתו י ( ובכיוצא‬
‫בה‪.‬‬
‫אמר רב נתמן לדידי שפה‬
‫כי‬
‫הנחה‬
‫לי‪.‬‬
‫ואלו‬
‫בתוך‬
‫מעכבת‬
‫כולם‬
‫דמי‬
‫שאמרנו‬
‫אבל‬
‫ש ל ש י ם יום‪,‬‬
‫ב ש ב ע ת י מ י האבל אסור‬
‫ב כ ו ל ן ‪ .‬ש מ ו א ל נכנם ל ב ק ר‬
‫הספרים‬
‫רא״ש‬
‫כשקוברן‬
‫למיחש דהדרי ומגלו‬
‫י‬
‫פנתס‬
‫)ועמ״ש רבינו לאחר שבעה‪ :‬אע״ג דאית ליה תרי ומטנפ׳‪ .‬מללא משני הכא כמאי עסקינן כשלא כיבסו לפני הרגל ללא שרינן מי שאין לו אלא‬
‫סי׳ תקל״א(‪:‬‬
‫חלוק אחל אלא היכא לכבסו לפגי הרגל אנל לא כבסו לפשע לא שרי משמע למי שאין לו אלא חלוק אחל ש ד לכבסו במועל אפילו‬
‫פשע ולא כבסי לפני המועל כך נראה לי ובתוספות מסופק בזה ונראה לי להכי משמע מללא מפליג ונראה לגבי אכל לא שרינן כשאין‬
‫לו אלא חלוק אחל להא אפילו אס היו לו מכובסין אסור ללבוש מה שאין כן כרגל צ״ע בכהן ששלמה משמרתו ברגל אס מותר לכבס‬
‫לתנא ללעיל <לף יז‪ (:‬לתנא כהן ואבל אפילו לתנא לילן אם חל שלישי להיות בעי״ט שאסור ברחיצה על הערב ופירש בקונטרס על‬
‫הלילה בצונן או על חול המועל בחמין ואינו מותר לרחוץ מבעי״ט מיהו כשחל שביעי שלו בערב הרגל לאסור לככס וללחוץ כל היום מותר‬
‫לכבס ברגל וצ׳׳ע אם אמת הוא שמותר מאי טעמא לא תני‪:‬‬
‫הספרים‬
‫איכא‬
‫אחיו‬
‫כימי‬
‫אבלו‪,‬‬
‫וראה צ פ ר נ י ו גדולים‪ .‬א מ ר‬
‫ליה אמאי ל א‬
‫ןשקלית[‬
‫להו‪ ,‬א מ ר ליה‬
‫בך‬
‫אילו‬
‫היה מ י ת ו י ת מ ז ל ו ל כ ו ל י‬
‫האי‪ .‬ה ו א י כ ש ג ג ה ] ש י ו צ א [‬
‫מלפני השליט‪ ,‬ואירע אבל‬
‫ל ש מ ו א ל ‪ .‬נכנס פנהס א ת י ו‬
‫לבקרו‪ ,‬שקלינהו לטופריה‬
‫חבטינהו באפיה‪ .‬א ״ ל לית‬
‫ל ך בריח כרוחה לשפחים‪,‬‬
‫ים יקים עליה• פ ת נ י ׳ ו א ל ו‬
‫ש נ א מ ר ו א נ י ו ה נ ע ר נ ל כ ה ע ד כה ו נ ש ח ח ו ה ו נ ש ו ב ה אליכם‪ .‬ו א י ס ת י י ע א מ י ל ת א ו ה ד ר י ת ר ו ו י י ה ו ו א ת ו ‪ .‬פ ר ע ה ש ה י ה ב י מ י מ ש ה ‪ ,‬ה ו א אמה ו ו ק נ ו א מ ת ו פ ר מ ש ת ק ו א מ ה ו ו ר ת ‪ ,‬לקיים ה כ ת ו ב ו ש פ ל א נ ש כ ל מ י ש ה ת י ר ו ל ו ח כ מ י ם‬
‫מ כ ב ס י ן ב מ ו ע ד ה ב א מ מ ד י נ ת הים כ ו י ‪ .‬א מ ר ר ׳ אסי א מ ר ר׳ י ו ח נ ן מ י ש א י ן ל ו א ל א ח ל ו ק א ח ד מ ו ת ו ל כ ב ס ו ב ת ו ל ו ] ש ל מ ו ע ד [ ‪ .‬איני והתנינן א ל ו מ כ ב ס י ן ב מ ו ע ד ה ב א מ מ ד י נ ת הים כ ו ׳ ו ח ש י ב ל ה ו‬
‫לכבס‬
‫מטפחות‬
‫דתנינן ב מ ת נ י ׳ ‪,‬‬
‫ב מ ו ע ד ‪ ,‬ו ל א תני מ י ש א י ן ל ו א ל א ח ל ו ק א ח ד ב ה ד י י ה ו ‪ .‬ו פ ר ק י נ ן ] מ ת נ י ׳ א ע ״ ג ד א י ת ליי ת ר י [ ו מ ט נ פ י ש ר י ל כ ב ס י נ ה ו ל כ ל ה ו ‪ .‬מ ש מ י ה ד ר ׳ י ו ח נ ן א מ ר ו כ ל י פ ש ת ן מ ו ת ר ל כ ב ס ן ב מ ו ע ד ‪ ,‬והנ׳‬
‫אן עיי הגי׳ נ נ ה ״ ג ואילם גי׳ רנינו יותר נכונה‪.‬‬
‫נ ! נ״ל דחסר נלנרי רנינו ר׳ אמי אמר שפה נמי נל שמעכנת וכיוצא נה וכוי‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫־ח‪:‬‬
‫מועד קטן‬
‫מסורת הש״ם‬
‫כלי פשתן‪ .‬דלא נפיש טירחא‪ :‬מנופחוה הספרים‪ .‬של פשתןי(‪ :‬הגי‬
‫צ ב א מיי׳ פ״ו מהלכות מהספרים‪ .‬פירוש להסמפר וכמסמפר לכל אומם שהתירו חכמים‬
‫י״ט הלכה ינ שמג‬
‫איין‪ .‬אכל שאר כלי פשמן לא‪ :‬אפילו דשאר מעי‪ .‬כלומר מטפחות‬
‫וי״ג הספרים ומטפחת »(הספגנין וכירושלמי קאמר‬
‫לארן עה טוש׳׳ע א״ת סי׳‬
‫דשאר מינין כגון לצמר אע׳׳ג מפיש טירחא שרי לכככן אכל שאר‬
‫עלה מטפחת הספרים ]אין[ מכבסין אותן במי רגלים »(מפני הכבוד‬
‫תקמה סעיף ה‪:‬‬
‫כלים לשאר מינין לא אבל כלי פשתן שרי לככס‪ :‬משיכלי‪ .‬ספלים‪:‬‬
‫ב ]מיי׳ שס הל׳ יד טוש״ע ואין נראה לי להביא ראיה דאיירי ככתכי הקדש דאפילו דאיירי באומן‬
‫שס[‪:‬‬
‫מתני׳ קדושי נשים‪ .‬שכתב בשטר‬
‫צ ג ג מיי׳ פ״ז מהלכומ המספר שייך כבוד המסמפרים‬
‫הספרים הני אין כלי פשתן לא אמר ליה הרי את מקודשת לי דאשה נקנית‬
‫י״ט הלכה טי סמג שנותנין אותן כפניהם וכשמסתפרין‬
‫לאדן עה טוש״ע א״ת סי׳‬
‫בשטרל(‪ :‬דייהיקי‪ .‬שטר צוואה‪:‬‬
‫אין כבוד להם במטונפין‪:‬‬
‫אביי מתני׳ אפילו דשאר מיני אמר בר הידיא‬
‫תקמו סעיף א‪:‬‬
‫בשטר‬
‫שכותב מלוה‬
‫פרוזבולין‪.‬‬
‫לטהרה‪.‬‬
‫מטומאה‬
‫צ ד ד מיי׳ פכ״ג מהל׳ > העולים‬
‫לדידי הזי לי ימה של טבריה דמפקי לה‬
‫שאינו משמט ולא משמיט ליה שמיטה‪:‬‬
‫במצורע איירי דהא‬
‫אישומ הלכה יג ופ״ו‬
‫משיכלי דמני כיתנא בהולא דמועדא מתקיף‬
‫איגרות שום‪ .‬בכך שמו בית לין‬
‫מהל׳ וכייה ומתנה הלכה יו מצורע אסור לככס כדאמר לעיל‬
‫סמג עשי! מת טוש ״ע‬
‫‪6‬‬
‫לה אביי * ימאן לימא לן דברצון חכמים עבדי שלה זו ונחנו לאחים כך וכך נגדו‪:‬‬
‫<דף טו‪ (.‬ומסופק אם נאמר כן‬
‫אה״ע סי׳ נא‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫איגרות מזון‪ .‬פלוני קבל לזון בת‬
‫צ ה ה מיי׳ פ״ז מהלכות בעולה מטומאת מת ונבילה שצריך דלמא שלא ברצון הכמים עבדי‪ :‬מתני‬
‫אשתו‪ :‬שטרי בירורים‪ .‬ביררו ב״ר‬
‫א ואלו כותבין במועד קדושי נשים וניטין‬
‫י״ט הלכה טז טור לכבס בגדיו או אמרינן דוקא מצורע‬
‫ש״ע א״ת סי׳ תקמו סעיף‬
‫ושוברין דייתיקי מתנת ופרוזבולין איגרות חלק זה לזה וחלק זה לזה‪ :‬גזרוה‬
‫הואיל ואסור לכבס כל בגדיו שלו‬
‫א‪:‬‬
‫ג״ד‪ .‬פסקי למין‪ :‬ואיגרוה של‬
‫צ ו ו מיי׳ ס״ז מהלכות י״ט מיהו מה שפירש דבמצורע איירי‬
‫שום ואיגרות מזון שטרי חליצה ומיאונים‬
‫עה‬
‫לאוין‬
‫סמג‬
‫הלנה ינ‬
‫ק שיא לן אי אמרינן דמצורע אינו‬
‫רשות‪ .‬צווי וקיום של שלטון‪:‬‬
‫ושטרי בירורין גזרות בית דין בואיגרות של‬
‫טוש״ע א״מ סי׳ תקמה‬
‫כדרב‬
‫גמ׳‬
‫נוהג צרעמו ברגל א״כ מאי איריא‬
‫גידל‪ .‬שכותב תנאי‬
‫סעיף ו‪:‬‬
‫רשות‪ :‬גמ׳ אמר שמואל נ מותר לארס‬
‫צ ז ז ח מיי׳ שם הלנה יג עולים מטומאה לטהרה אפילו בימי‬
‫זה בשטר‪ :‬ניקנין באמירה‪ .‬בלא‬
‫אשח בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר‬
‫טוש״ע שם סעיף א ג‪:‬‬
‫צרעתו נמי מותר לכבס ברגל דלא‬
‫קנין‪ :‬דקא טביד מצוה‪ .‬דעוסק‬
‫לימא מסייע ליח ואלו כותבין במועד קדושי‬
‫מצי למימר לא מיבעיא קאמר כדלעיל‬
‫בפריה ורביה‪ :‬״(כפרת בהי‪ .‬באמנה‬
‫צ‬
‫<דף יד‪ >:‬דאם כן לא שייך שמא ישהו‬
‫תורה אור השלם‬
‫קרבנותיהן דכשלמא גילוח הוא‬
‫ויען ל ב ן ו ב ת ו א ל‬
‫‪.1‬‬
‫ו י א מ ר ו מ י י י צ א ה ד ב ר בשעת קרבן אכל כיבוס לא שייך‬
‫ל א נ ו כ ל ד ב ר א ל י ך ר ע לקרכן דש לומר דכיבוס נמי‬
‫בראשית כ ד נ‬
‫א ו טוב‪:‬‬
‫‪ .2‬ו א ב י ו ו א מ ו ל א ן ד ע ו‬
‫כ י מיןה י אכי תאנה הוא‬
‫בלבקש‬
‫ההיא‬
‫מפלשתים ובעת‬
‫פלשתים‬
‫בישראל‪:‬‬
‫משלים‬
‫שופטים י ד ד‬
‫‪ .3‬ב י ת והון נ ח ל ת א ב ו ת‬
‫ומין א ש ה מ ש כ ל ת ‪:‬‬
‫משלי יט יד‬
‫‪.4‬‬
‫ויחפאו בני‬
‫ישראל‬
‫ד ב ר י ם א ש ר ל א כ ן ע ל י;‬
‫אלהיהם‬
‫ויבנו‬
‫להם‬
‫במות‬
‫בכל‬
‫ממגדל‬
‫נוצרים ע ד עיר‬
‫מבצר‪:‬‬
‫עריהם‬
‫מלכים ב יז ט‬
‫‪ .5‬ו י ק נ א ו ל מ ש ה ב מ ח נ ה‬
‫שייך לקרכן‪:‬‬
‫מתקיף לה אביי מאן לימא לן‪.‬‬
‫גוסיה‬
‫דאכיי‬
‫ואע״ג‬
‫שני לעיל מתני׳ אליבא דרבי יוחנן‬
‫אינו סוכר כן‪ :‬ואלו כותבין‬
‫כמועד‪ .‬נראה לכל הני הוו דבר‬
‫האבל פן ימות הנותן או העלים או‬
‫ב״ל או ילכו למלינת הים‪:‬‬
‫בירושלמי‬
‫רשות‪.‬‬
‫ואיגרות‬
‫מפרש פריסת שלום‬
‫ויש מפרשים ציווי השלטון כמו אל‬
‫תתולע לרשות )אנומ פ״א מ׳׳י(‪:‬‬
‫אין כותכ־ן שטרי הוכ‪ .‬פירשו‬
‫כתוספות הוא הלין שטר‬
‫מכירה להא בהלי אלו כותבין כמועל‬
‫לא חשיכ שטר מכירה ולי נראה להא‬
‫ללא קתני משוס לאין כומבין שטר‬
‫מכירה אלא על הקרקע ואמרינן‬
‫לעיל <דף יג‪ >.‬אין ק(מוכרין כתיס‬
‫אלא לצורך המועל ולצורך המועל‬
‫פשיטא לשרי והוא הלין אם מכר‬
‫קולס המועל ועתה רוצה לכתוכ‬
‫לשרי במועל להא נמי לבר האבל‬
‫רק אס היה לו אונס ולא יכול‬
‫לכתוב קולס המועל‪ :‬י>הן הן דברים‬
‫הנושא‬
‫באמירה‪ .‬בפ׳‬
‫הנקנין‬
‫נשים מאי לאו שטרי קדושין ממש לא‬
‫שטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב >דאמר‬
‫רב גידל אמר רב י כמת אתת נותן לבנך כך‬
‫וכך כמת אתת נותן לבתך כך וכך עמדו‬
‫וקדשו קנו הן הן הדברים הנקנין באמירת‬
‫לימא מםייע ליה ״אין נושאין נשים‬
‫במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא‬
‫מיבמין מפני ששמחה היא לו תא לארם‬
‫שרי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא‬
‫לארס דלא קעביד מצוה אלא אפילו‬
‫לישא נמי דקא עביד מצוה אםור תא‬
‫שמע דתנא דבי שמואל מארסין אבל‬
‫לא כונםין ואין עושין סעודת אירוסין‬
‫ולא מיבמ מפני ששמחה היא לו ש״מ ומי‬
‫נ‪,‬‬
‫ג‬
‫ה‬
‫דקאמר דלא מסייע צלותא כלום‬
‫הואיל ולא מזמנה)א( ליה כלומר השתא‬
‫צלינא עלה ולא אסמייעא מילתא‪:‬‬
‫אמר‪ .‬אי לא מנסבא או איהי ממומ‬
‫מקמאי דלא איחד כד מנסבא לאחר‬
‫ואצער בה‪ :‬או איהו‪ .‬עצמו ימומ‬
‫מקמי דחינסבא איהי לאידך‪ .‬ולהכי‬
‫מארס במועל שלא יקדמנו אחר‬
‫ברחמים שממות היא‪ :‬נחשד בדבר‪.‬‬
‫עבירה‪ :‬להכעיס עבוד‪ .‬וידעי דלא‬
‫היה‪ :‬בקלא דפסיק‪ .‬לא היה ביה‪:‬‬
‫קלא דלא פסיק‪ .‬היה ביה‪ :‬דומי‪.‬‬
‫חשד כמו לא ישא בת דומה )סוטה‬
‫דף ס ‪ : .‬אבל הדר נבט‪ .‬דכתר‬
‫דפסיק התחיל קלא נבט נשמע דמיון‬
‫כמו במסכת תענית )לף ד‪ (.‬האי‬
‫צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי‬
‫קלא כיון מבט נבט ופי׳ זה וזה‬
‫לשון צמת‪ :‬מתני׳ ואם אינו‬
‫מאמינו‪ .‬המלוה ללוה‪ :‬או שאין לו‬
‫מה יאכל‪ .‬לסופר‪ :‬אפילו בספר‬
‫עזרא‪ .‬ס״מ של עזרא‪ .‬ואני שמעתי‬
‫עזרה בה׳ ופי׳ ספר מוגה היה‬
‫בעזרה שממנו היו מגיהים כל ספרי‬
‫גולה‪ :‬לעצמו‪ .‬לקיים זה המצוה‬
‫אבל לצכור למכור דדרך שכירות‬
‫הוה חשיב מלאכה כדאמרינן לעיל‬
‫‪1‬לף יב‪0 .‬אונכרא דכיון דלאו אגרא‬
‫קשקיל שרשדי בעלמא הוא ושרי‪:‬‬
‫וטווה‬
‫(‬
‫א( וגינוין מה‪ ,[.‬ב( כהונות‬
‫קכ‪ ,.‬ג ( ג״ז כשונות קנ‪.‬‬
‫קדושין ט‪ ,:‬ד( לעיל מ‪,:‬‬
‫ה( סנהדרין ננ‪ .‬ע״ש סוטה‬
‫נ‪ .‬ע״ש‪ ,‬י( סנהדרין קי‪,.‬‬
‫ז( שנת קיח‪ ,:‬ח ( ]קידושין‬
‫לא‪ :‬יש״ק‪ ,‬ט( ינמות כה‪,.‬‬
‫י(!לעיל יג‪.‬ן‪,‬כ(‪1‬ע״כ שייך‬
‫לע״א[‪ ,‬ל(‬
‫!קידושין נ‪,[.‬‬
‫מ( ועי׳ שי׳ אמר נע״י[‪,‬‬
‫ג ( ןאבונגרי נצ״לן‪ ,‬ס(‪1‬שייך‬
‫לעיל יד‪ .‬נמשגה(‪ ,‬ע ( עיין‬
‫מהרש״א‪ ,‬פ( ]ע״ש הלנה‬
‫נ[‪ (4 ,‬שייך לדף יד‪ .‬נמתני׳‪,‬‬
‫ק( צ׳׳ל לוקחין‪ ,‬י( שייך לעיל‬
‫כותנין‪,‬‬
‫קודס ד״ה אין‬
‫ש( ג׳׳ז שייך לעיל‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( ו״ט״־ ד״ה כפרת כו׳‬
‫הואיל ולא‬
‫לך‬
‫מזמנה‬
‫כלומר‪:‬‬
‫גליון הש׳׳ם‬
‫נכי מאן ליטא לן דברצון‬
‫חכמים‪.‬‬
‫תשונמ‬
‫עיין‬
‫מהרי״ט ת״א סי׳ פג‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫א[ נמ׳ ולא אמרן אלא דלא‬
‫הדר נכט‪ .‬כלימר דלא יצא‬
‫עכ׳׳ל‬
‫הערוך‬
‫ועי׳‬
‫נפרש׳׳י‬
‫ננט‬
‫כערך‬
‫למפרש‬
‫מלשון צמח‪ .‬ואיך‬
‫שיהיה‬
‫הפי׳ ללא הלר שונ ונשמע‬
‫כלפרש״י‬
‫ננט‬
‫מעיקרא‬
‫נשמע וכוי ולפענ״ל לנרי‬
‫הש״ס אלו קא‬
‫מהלרי‬
‫אללעיל לקא משנינן ל״ק‬
‫הא נקלא לפסיק ונו׳ וקא‬
‫מפרש הש״ס נחחילה על‬
‫נמה הוי קלא ללא פסיק‬
‫אמר שמואל שמא יקדמנו אחר והאמר רב‬
‫תהלים ק ו ט ו‬
‫יחודח אמר שמואל בכל יום ויום בת קול‬
‫לפרישי לקלא לפסיק לא‬
‫אמרן אלא ללא הלר ננט‬
‫יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני שדח פלוני‬
‫כו׳ ולוק היטנ‪ .‬ללפ״ז הר‬
‫רבינו חננאל‬
‫כי‬
‫לפלוני אלא שמא יקדמנו אחר ברחמים‬
‫נ׳ תלוקיס נלנר לכקלא‬
‫אלא‬
‫דלאו כ ל י פשתן‬
‫ללא פסיק יומא וסלגא אית‬
‫הא דרבא שמעיה לההוא גברא רבעי רחמי‬
‫מינין‬
‫צמר ושל שאר‬
‫ני׳ וודאי מששא‪ .‬וקלא‬
‫אנא‬
‫א‬
‫י‬
‫זולתי‪ .‬א מ ר ב ר ה ד‬
‫ואמר תזדמן לי פלניתא א״ל לא תיבעי רחמי‬
‫לפסיק לגמרי ללא הלר‬
‫חזיתי ים ט ב ר י א ד מ ק פ י‬
‫נניט לית ני׳ שוס ממש‪.‬‬
‫חכי אי חזיא לך לא אזלא מינך ואי לא‬
‫לה מ ש י כ ל י ) ו מ כ ב ם י בהו(‬
‫וקלא לפסיק להלל ננט‬
‫)ומכבסי‬
‫דכיתנא‬
‫מאני‬
‫כפרת בח׳ בתר חכי שמעיח דקאמר או‬
‫אף ללא הוי מיומא ופלגא‬
‫דמועדא‪.‬‬
‫בהו[ בחולי‬
‫נהי רלא נרי גמור הוא‬
‫איהו לימות מקמה או איתי תמות מקמיה‬
‫ומאן‬
‫אביי‬
‫א מ ר ליה‬
‫ראית כי׳ ממש עכ״פ אינא‬
‫ל י מ א ל ן ד ב ר צ ו ן חכמים‬
‫לספוקי ניה ולא נפיק‬
‫א״ל לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא‬
‫]עבוד[ דלמא ש ל א ברצון‬
‫מתירת חשלא‪ .‬אולי אית‬
‫עבוד‪ .‬ירושלמי‬
‫חכמים‬
‫הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי‬
‫ני׳‪ .‬כנלענ״ר נרור ולוק‬
‫ספרים‬
‫מטפחות‬
‫תני‬
‫היטב‪ .‬וראיי׳ גמורה מצאמי‬
‫מן תתורה ומן תנביאים ומן תכתובים מה׳‬
‫אין מכבםין אותן במי‬
‫לפירישי הזה‪ .‬לביבמית לף‬
‫הכבוד‪.‬‬
‫מפני‬
‫רגלים‬
‫אשה לאיש מן התורה דכתיב י ויען לבן‬
‫כ׳׳ה ע״א ליתא להך ולא‬
‫•ב‪ >:‬מפורש‪ :‬ש>ומי אמר‬
‫א ל א מ כ ב ס י ן אותן בנתר )כתובות דף ג!‬
‫יעוש״ה‬
‫בתרא‬
‫אמרן‬
‫ובתואל ויאמרו מה׳ יצא הדבר מן הנביאים דכתיב ואביו ואמו לא ידעו‬
‫ובורית‪ .‬מ ת נ י ׳ א ל ו כותבין‬
‫משוס‬
‫מיושב‬
‫וללברינו‬
‫ו ב מ ו ע ד ( ק י ד ו ש י נ ש י ם שמואל שמא יקדמנו אהר‪ .‬תימה‬
‫כי מה׳ היא מן הכתובים דכתיב בית והון נחלת אבות ומה׳ אשה משכלת‬
‫ללענין להוציא אשה מבעלה‬
‫ג י ט י ן ו ש ו ב ר י ן ד י ת י ק א ו ת לי אמאי לא משני הא בזוג שני‬
‫מיירי ואספיקא לא מפקינן‬
‫ואמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי ואמרי לה במתניתא תנא א״ר‬
‫מתנות פ ר ו ס ב ו ל י ן א י ג ר ו ת הא כזוג ראשון כדמשני פרק שני‬
‫והלר ;בט רק ססיקא הוי‬
‫ש ו ם א י ג ר ו ת מ ז ו ן ׳שטרי‬
‫ראובן בן אצטרובילי אין אדם נחשד בדבר אלא א״כ עשאו ואם לא עשה‬
‫ולריק היטב כי נכון הוא‪:‬‬
‫ה ל י צ ה ו מ י א ו נ י ן ש ט ר י לסנהדרין <דף כב‪ (.‬ובפרק קמא‬
‫כולו עשת מקצתו ואם לא עשת מקצתו חרתר בלבו לעשותו ואם לא‬
‫בית‬
‫גזירות‬
‫ברורין‬
‫לסוטה )דף ב‪ .‬ושם(‪:‬‬
‫דין איגרות ש ל רשות‪.‬‬
‫חרחר בלבו לעשותו ראח אחרים שעשו ושמח מתיב רבי יעקב ויחפאו‬
‫וטווה‬
‫חוב(‬
‫)שטרי‬
‫ירושלמי‬
‫] ו ש ו כ ר י ן [ א ו מ ו ל י ג י א ו ס ‪ .‬בני ישראל דברים אשר לא כן על ה׳ אלהיהם חתם לחכעים חוא דעבוד י׳ תא שמע ויקנאו למשח‬
‫מוסף רש״י‬
‫שום‬
‫שום‪,‬‬
‫איגרוח‬
‫היתומים‪ .‬א י ג ר ו ח ]מדון[‪ ,‬במחנח לאתרן קדוש ת׳ רב שמואל בר יצחמ אמר מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה התם משום‬
‫רשות‪.‬‬
‫של‬
‫ואיגרות‬
‫פירוש אגרימ שלוס !האורה‬
‫מ ז ו נ ו ת א ל מ נ ה כוי‪ .‬ע ד שנאת תוא דעבוד ת״ש אמר רבי יוסי ״יחא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו ואמר רב פפא לדידי‬
‫שטרי‬
‫ת״א סי ע פ ‪. :‬‬
‫אלו‬
‫גזירות בית דין‪,‬‬
‫פסיקתא‪ .‬החתן והכלה‬
‫] ג ז ר י דינין[‪ .‬ו א י ג ר ו ת ש ל חשתן ולא חוח בי לא קשיא חא בקלא דפםיק חא בקלא רלא פםיק וקלא דלא פסיק עד כמת >אמר אביי אמרת‬
‫פוסקי! תנאיס שביניהם‬
‫ר ש ו ת ז ו ש א י ל ת ש ל ו ם ‪ .‬לי אם ׳דומי רמתא יומא ופלגא והני מילי דלא פםק ביני ביני אבל פסה ביני ביני לית לן בח וכי פסק‬
‫וממון‬
‫קב ו‬
‫כחובות‬
‫אוקימנא‬
‫נשים‬
‫קידושי‬
‫שפוסקין זה לזה !קדושיו‬
‫ש ט ר י פסיקתא‪ .‬כ מ ה אתה ביני ביני לא אמרן אלא דלא פםק מחמת יראה אבל פסק מחמת יראה לא או ולא אמרן אלא דלא הדר נבט אבל‬
‫הדברים‬
‫ט‪ .::‬הן הן‬
‫לבנך כמה‬
‫נותן‬
‫אתה חדר נבט לא ולא אמרן אלא דלית ליח אויבים אבל אית ליח אויבים אויבים חוא דאפקוח לקלא‪ :‬מתני ‪ ,‬׳׳יאק‬
‫באמירה‪ .‬נלא‬
‫הנקנין‬
‫וכך‬
‫כך‬
‫לבתך‬
‫נותן‬
‫קנין‪ ,‬שהקידושין הן גמר‬
‫ו ע מ ד ו ו ק ד ש ו ה ן הן כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מח יאכל חרי זח יכתוב יאיץ כותבין ספרים תפילין‬
‫הדנר דנההיא הנאה דקא‬
‫ה ד ב ר י ם הנקנין ב א מ י ר ה ‪.‬‬
‫) י ר ו ש ל מ י א י ג ר ו ת ש ל ומזוזות במועד ואין מגיחין אות אחת אפילו בספר עזרא רבי יחודח אומר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו‬
‫מתחתני אהדדי גמרי ומקני‬
‫ל א ה ר ן ק ד ו ש ין‪:‬‬
‫ה‪,‬‬
‫וכל ליני וחלוקי קלא ללא‬
‫פסיק והשמא קא מהלר תו‬
‫(‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ח‬
‫ט‬
‫ח‬
‫רשות זו‬
‫שאילת‬
‫וטווה‬
‫שלוםן‪.‬‬
‫א מ ר ש מ ו א ל מ ו ת ר ל י א ר ס ב ח ו ל ו ש ל מ ו ע ד ‪ ,‬ש מ א י ק ד מ נ ו אחר‪ .‬איני ו ה א איהו ד א מ ר א ר ב ע י ם י ו ם קודם י צ י ר ת ה ו ל ד ב כ ל י ו ם ב ת ק ו ל י ו צ א ת ו מ כ ר ז ת ב ת פ ל ו נ י ל פ ל ו נ י כוי‪ .‬ו פ ר ק י נ ן ש מ א י ק ד מ נ ו א ח ר ב ת פ ל ה ‪ .‬תנא ד ב י‬
‫)שם!‪ .‬ש כ ל אחד קינא‬
‫לאשתו‬
‫ממשה‪.‬‬
‫אל‬
‫תסתרי עס משה )םוהדריו‬
‫מ נ ש ה מ א ר ס י ן כ מ ו ע ד ו א י ן כונסין ו א י ן ע ו ש ץ ס ע ו ד ת א י ר ו ס י ן ו ל א מ י י ב מ י ן מ פ נ י ש ש מ ח ה היא ל ו ‪ .‬א ב ל מ ח ז י ר ג ר ו ש ת ו ‪ .‬א מ ר ר ב מ ן ה ת ו ר ה ו מ ן הנביאים ו מ ן ה כ ת ו ב י ם ‪ ,‬מהי א ש ה לאייש‪ .‬מ ן התורה‪ ,‬׳שנאמר מהי י צ א‬
‫קי‪ .:.‬דומי דמתא‪ .‬חשודי‬
‫ה ד ב ר ‪ .‬מ ן הנביאים‪ ,‬הכתיב ו א ב י ו ] ו א מ ו ! ל א י ד ע ו כ י מ ה ׳ היא‪ .‬מ ן הכתובים‪ ,‬ד כ ת י ב ב י ת ו ה ו ן נחלת א ב ו ת ומהי א ש ה מ ש כ ל ת ‪ .‬ו א מ ר ר ב א י ן א ד ם נ ת ש ד ב ד ב ר א ל א אם כ ן ע ש א ו א ו כ ו ל ו א ו מ ק צ ת ו או ה ר ה ר ב ל ב ו‬
‫העיר ; י ב מ ו ת כה‪.:.‬‬
‫ל ע ש ו ת ו א ו ר א ה אתרים ש ע ש א ו ה ו ו י י ט ב בעיניו‪ .‬איני‪ ,‬ו ה כ ת י ב ו י ח פ א ו בני י ש ר א ל ד ב ר י ם א ש ר ל א כ ן ע ל הי אלה־הם‪ .‬ו פ ר ק י נ ן ‪ ,‬החם ל ה כ ע י ס הוא ר ע ב ו ד ‪ .‬ו ה כ ח י ב ו י ש מ ע מ ש ה ו י פ ו ל ע ל פניו‪ ,‬ו א מ ר ר׳ יוחנן ש ח ש ד ו ה ו‬
‫מ א ש ת א י ש ‪ .‬ו כ ה י ב ויקנאו ל מ ש ה במחנה‪ ,‬מ ל מ ד ש כ ל א ח ד ו א ח ד קינא ע ל א ש ת ו ‪ .‬ופרקינן התם מ ש ו ם ש נ א ה ע ש ו כ ך ‪ .‬ת ״ ש ד א מ ר ר׳ יוסי י ה י חלקי עם מ־ ש ח ו ש ד י ן א ו ת ו ב ד ב ר ו א י ן ב ו ‪ .‬ו א מ ר ר ב פ פ א ל ד י ד י ת ש ד ו‬
‫ל י ו ל א הוה בי‪ .‬ואסיקנא‪ ,‬בקלא ד ל א פסיק ו ב א ת ר א דלית ליה אויבים‪ .‬א ב ל היכא ד א י ת ליה אויבים מ ע י ק ר א ל א ו מ ל ת א היא‪ ,‬אויבים ה ו א ד א פ ק ו ה ל ק ל א ‪.‬‬
‫מתני'‬
‫א ץ כ ו ת ב י ן ש ט ר י ח ו ב ב מ ו ע ד ‪ ,‬אס אינו מ א מ י נ ו או‬
‫ש א י ן ל ו מ ה י א כ ל ‪ ,‬ה ר י זה יכתוב‪ .‬א י ן כ ו ת ב י ן ספרים ת פ ל י ן ו מ ז ו ז ו ת ‪ ,‬ו א י ן מ ג י ה י ן א ו ח אחת ו א פ י ל ו ב ס פ ר ה ע ז ר ה כוי‪.‬‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪ (6‬נדר טו‪ ,.‬ג ( ןע׳ תוס׳‬
‫לקמן כל‪ .‬ד״ה עצרת[‪,‬‬
‫ג ( תוסס׳ ע״ז לקמן כל‪,.‬‬
‫ד ( אלא כדי פרנסתו היינו‬
‫כהרווחה שד וכו׳ כן הוא‬
‫גירסת מהרש״א‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (6‬רש׳׳־ ד״ה ואין עולין‬
‫כו׳ )ואט אומר ט טעומ‬
‫סופר הוא וכו׳ דהרגל‬
‫מפסיק( מא״מ ונ״נ הדנר‬
‫פשוט שאיזה תלמיד טועה‬
‫כתבו ננליון להא מוכח‬
‫לקמן לף כ ללתנא דידן‬
‫ימים(‪:‬‬
‫שלשה‬
‫ןדוקא‬
‫)נ( תום׳ ל״ה וטווה כו׳‬
‫לא מצינו היתר בזה וכן‬
‫פירש כוי ואפילו ע״י הלמק‬
‫אסור ו ע ל יהורי אתל‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫שמונה‬
‫ר״ה‬
‫רש״י‬
‫יםים וכו׳ מותר לאלתר‬
‫נתבבוסת‪ .‬עי׳ ינמות לף‬
‫מג ע״א נרש״י ל״ה מקום‬
‫שמומר ועיין לקמן לף כג‬
‫ע״א מוס׳ ד״ה כל שלשים‪:‬‬
‫ר״ה ואין עול־ן וכוי ג״־‬
‫לאו דוקא‪ .‬קשה לי הא‬
‫נהדיא מגואר לקמן דף כ‬
‫ע״א דלמנא דממני׳ להכא‬
‫ג״י דוקא כדאמרי׳ שם‬
‫הלכה כמנא דידן דאמר‬
‫שלשה וצ״ע‪ :‬תוס׳ ד״ה‬
‫וטווה וכו׳ אפי׳ טידחא‬
‫דלאו מלאכה‪ .‬עי׳ לעיל דף‬
‫ינ ע״ג תוס׳ דייה מכניס‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫גזרת‬
‫הימנו‬
‫בטלה‬
‫שבעה‪ .‬שאין צריך להשלים‬
‫אתר הרגל ז׳ ימי אבלות‪,‬‬
‫דכיון דעיקר האבלות דהיינו‬
‫ג׳ ימים ראשונים הוו קודס‬
‫לרגל‪ ,‬ניטל הרגל אח‬
‫טוו‪.‬‬
‫;וזיו‬
‫האחרונים‬
‫שמונה‪ .‬אס קנרו ח׳ ימים‬
‫לפני הרגל‪ ,‬טון דיוס אחד‬
‫של שלשים היה קודם הרגל‬
‫ניטל הרגל ממנו נדרת‬
‫שלשים ישס>‪.‬‬
‫מועד קטן‬
‫״‬
‫•‬
‫וטווה על יריבו תכלת לציציתו‪ .‬פירוש ע״י שינד אבל כתפילין‬
‫וטווה טל ירינו‪ .‬החוטין אבל לא בילו בין אצבעותיו ובפלך כלרך‬
‫אי אפשר בשינד שצריך כתיבה תמה ובעשיית תפילין‬
‫חול‪ :‬גמ׳ לאחרים בטובה‪ .‬ולא בשכר‪ :‬מערים ומוכר שלו‪ .‬כן‬
‫וציצית לא איירי במתני׳ ושמא אין איסור ט אם בכתיבה ומדיה ומה‬
‫עושה כל ימות החג‪ :‬כדי פרנסהו‪ .‬בהרווחה ולא מייד במי שאין‬
‫שנהגו לכתוב כעוגל לא מצינו היתר « וכן פירש בתוספות הרב‬
‫לו מה יאכל‪ :‬אצל לא באגן‪ .‬שתולה כחוט כדי שיוכל לשוזרו יפה‪:‬‬
‫בשם רבו ואפילו על ילי הדחק על‬
‫מתני׳ הקובר מסו שלשה ימים‬
‫יהולי אחל שתפוס היה התירו בלוחק‬
‫קודם הרגל‪ .‬הואיל ועיקר אבילות‬
‫א‬
‫וטווה על יריכו תכלת לציציתו‪ :‬גמ׳ ת״ר‬
‫גס על ילי היפוך שהוא נקלא מצל‬
‫אינו אלא שלשה ימים‪ :‬בטלה ממנו‬
‫כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו וטווה על‬
‫אחר לא היו מתידן וגס אי לא אסור‬
‫גזרה שבעה‪ .‬דלאתר הרגל אינו‬
‫יריכו תכלת לציציתו ולאהרים בטובה דברי‬
‫אפילו‬
‫משוס מלאכה הא אסריגן‬
‫צדך למנות יותר‪ :‬שמונה ימים‪.‬‬
‫רבי מאיר ר׳ יהודה אומר מערים ומוכר את‬
‫טירתא ללאו מלאכה כפרק קמא‬
‫קודם הרגל בטלה ממנו גזרמ שלשים‬
‫שלו והתר וכותב לעצמו ר׳ יוםי אומר כותב‬
‫)דף ל‪ (.‬מיהו נהגו לומר למתני׳ לא‬
‫דהואיל והתתיל יום אמד מן השלשיס‬
‫אייד על ילי היפוך ויש כותכין על‬
‫אינו צריך לשמור כלום לאחר הרגל‬
‫ומוכר כדרכו כדי פרנסתו אורי ליה רב לרב‬
‫ילי חילוק האות וכך היה עושה רכי‬
‫מותר לאלתר‬
‫דין שלשים אלא‬
‫הננאל ואמרי לה רבה בר בר חנה לרב‬
‫זקני והיו״ל שאי אפשר היה כותב‬
‫בתכבוסת בגיהוץ ותססורמ‪ :‬שבח‬
‫חננאל הלכה ב כותב ומוכר כדרכו כדי‬
‫רבי יהודה אומר‬
‫בכתב הפוך‪:‬‬
‫עולה‪ .‬אירע שבת בימי אבלו עולה‬
‫פרנסתו‪ :‬וטוות על יריכו תכלת‪ :‬ת״ר טווח‬
‫מערים‪ .‬לכאורה מחמיר יותר מרבי‬
‫למנין שבעה‪ :‬ואינה מפסקה‪ .‬דלאחר‬
‫אדם על יריכו תכלת לציציתו אבל לא באבן‬
‫מאיר שהתיר לאחרים וכתוספומ‬
‫שבמ צדך להשלים שבעה ימי אבלות‬
‫דברי ר׳ אליעזר וחכמים אומרים אף באבן ר׳‬
‫פירשו לרבי מאיר אינו מתיר אלא‬
‫עם השבמ‪ :‬והרגלים מפסיקין‪.‬‬
‫יהודח אומר משמו באבן אבל לא בפלך‬
‫דבי יוסי‬
‫בהערמה ולא הבנמי‪:‬‬
‫דט קבר ממו שלשה ימים קולס‬
‫אומר כותב ומוכר כדי פרנסתו‪.‬‬
‫הרגל מפסיק האבילות לגמד ולאחר‬
‫וחכמים אומרים בין באבן בין בפלך אמר רב‬
‫לשד לגמרי לאתרים כשכר ולוקא‬
‫הרגל אין משלים כלום‪ :‬ואין עולין‪.‬‬
‫יהודה אמר שמואל וכן א״ר חייא בר אבא‬
‫כלי פרנסמו ולכאורה מיקל מכולהו‬
‫לכי קבר מתו בתוך הרגל ללא בטלה‬
‫א״ר יוחנן הלכה בין באבן בין בפלך והלכה‬
‫וכן פי׳ הר״א עול פי׳ לכולהו הוי‬
‫ממנו גזרמ ז׳ אין ימי הרגל עולין‬
‫‪,‬‬
‫הרגל כותב כדרכו ומוכר כדי פרנסתו‪ :‬מתני‬
‫שרי כרי פרנסמו לאין לו מה יאכל‬
‫למנין ז׳ ימי אבילות אלא לאחר‬
‫‪ft‬‬
‫צריך לישב ז׳ ימי אבילומ זו היא > ההובר את מתו שלשה ימים קודם לתל‬
‫ולא אייד אלא כשיש לו מה יאכל‬
‫בטלה תימנו גזרת שבעה שמונה בטלו‬
‫ומחמיר רבי יוסי יותר מכולהו ולישנא‬
‫סברתי‪ .‬אבל בהעתק מצאמי ואין‬
‫הימנו גזרת שלשים מפני שאמרו ג שבת עולה‬
‫לא משמע הכי להוה ליה למימר אינו‬
‫עולין לכי קבר את מתו שני ימים‬
‫כותב אלא כלי פרנסתו מיהו כמילתא‬
‫לפני הרגל ללא כטלה ממנו גזרת ואינה מפסקת י רגלים מפסיקין ואינן עולין‬
‫לרכי יהולה קשה נמי קצת להוה ליה‬
‫שבעה אין ימי הרגל עולין למנין‬
‫ר׳ אליעזר אומר משחרב בית המקדש ״עצרת‬
‫למימר אינו כותב אלא כלי פרנסתו‬
‫שבעמ ימי אבלו אלא לאחר הרגל‬
‫כשבת רבן גמליאל אומר ה ראש חשנח ויום‬
‫על ילי אחרים או על ירי הערמה‬
‫צדך לישב ה׳ ימי אבלות להשלים‬
‫חכפורים כרגלים וחכמים אומרים ג ( לא כדברי‬
‫והשתא מתני׳ אתיא כרבי מאיר דש‬
‫לשני ימים שנהג לפני הרגל )א( ואני‬
‫זח ולא כדברי זת אלא יעצרת כרגלים ראש‬
‫מפרשים לכלי פרנסמו נמי לא משמע‬
‫אומר בי טעות סופר הוא למה‬
‫‪,‬‬
‫חשנח ויוח״כ כשבת‪ :‬גמ אמר רב גזרת‬
‫לאין לו מה יאכל י>שד להואיל לצורך‬
‫שנזכר שלשה ימים לפני הרגל לאו‬
‫בטלו ימים לא בטלו וכן א״ר חונא גזרת‬
‫מצוה מותר להשתכר בה לבחנם לא‬
‫לוקא ואפילו שעה אחת לפני הרגל‬
‫ירצה לעשומ כן ומתניתין פירש‬
‫בטלה ממנו גזרת שבעה להרגל‬
‫בטלו ימים לא בטלו ורב ששת אמר אפילו‬
‫בתוספות הרב לפליגא אכולהו ותנא‬
‫משחרב ביה המקדש‪.‬‬
‫מפסיק‪:‬‬
‫ימים נמי בטלו מ״ט ימים לא בטלו שאם לא‬
‫אחר הוא וה״ר יונה פירש לאתיא‬
‫שאין לעצרת תשלומין כל ז׳ ואינו‬
‫גילח ערב חרגל אםור לגלח אחר תרגל‬
‫כתנא קמא והכי פירושו אין כותבין‬
‫אלא יום אחד‪ :‬כשבח‪ .‬ודינו כשבת‬
‫והתניא‬
‫ספדם תפילין ומזוזומ כלי למוכרם או כלי להניחם ועול פי׳ לאתיא‬
‫דעולה ואינה מפסקת‪ :‬ראש השנה כשבה‪ .‬הואיל ואינו אלא יום‬
‫כרכי יוסי לפי מה שפירש שרכי יוסי מחמיר ואין ראיה מכאן‬
‫אחד‪ :‬גמ׳ גזרה‪ .‬שלשים בטלו אבל ימים לא בטלו שלשים יום‬
‫שמותר להניח תפילין לללמא רבי מאיר ורכי יהורה לטעמייהו לסבירא‬
‫לא בטלו דעדיין תלויין ועומדים‪ :‬מאי טעמא ימים לא בטלו‪.‬‬
‫להו פרק המוצא תפילין )עירוני! לף צו‪ :‬ושם( שבת זמן מפילין ]ורבן‬
‫כלומר באיזה ענין לא בטלו ימים‪ :‬שאם לא גילח ערב‬
‫ורבה בר בר מנה נמי הכי מצי סכד ואע׳׳ג לכולהו אמוראי לפרק‬
‫הרגל‪ .‬דכי בטלו גזרת שלשים ואיבעי ליה לגלוחי ערכ‬
‫הקומץ רבה )ממזות דף לו‪ :‬ושם( משמע לאית להו שבמ לאו זמן תפילין‬
‫הרגל ולא גילח‪ :‬אסור לגלח אחר הרגל‪ .‬כל שלשים יום‪:‬‬
‫הוא אבל ר׳ יצחק בן אברהם היה מביא מן הירושלמי להמיר להניח‬
‫והתניא‬
‫דאמר בירושלמי חד בר נש אוכד תפילד כתולא דמועדא אתא לקמיה דרכ חננאל פי׳ שיכתוכ לו לפי שהיה סופר כדאיתא כמגילה )דף יח‪>:‬‬
‫שלחיה לקמיה דרבה בר בר חנה אמר ליה זיל הב ליה תפיליך ואת כתב לך דתנן כותב אדם תפילין לעצמו אמא לקמיה דרב אמר ליה‬
‫כתוב ליה פירוש בלא הערמה מתני׳ פליגא על רב כומב אדם מפילין ומזוזה לעצמו הא לאחר לא רב פתר לה בכותב להניח פירוש רב‬
‫מעמיד המשנה להניחם אחר המועד אכל להניחם כמועד שרי וכהלכות גדולות פסק דאסור להניח תפילין בחולו של מועד ולטעם שממעט‬
‫שבתומ דמים טובים מימים ימימה מסתבר שפיר דממעט חולו של מועד ולמאן דדדש )מנחות דף לו‪ >:‬מלך לאות יצאו שבמומ וימים טובים‬
‫שהן כעצמן אות יש לומר לפי שאין עושין מלאכה כי אם בדבר האבד אבל קשיא למאי דסרישימ לעיל )דף נ‪ .‬ד׳׳ה משקי‪ 0‬דמלאכה דחול‬
‫המועד מדרבנן היכי ממעט להו יש לומר הואיל ואוכל מצה ויושב בסוכה אין צדך אות ואם הוא אמת דבחול המועד חייב במפילין יש‬
‫לומר הואיל ועושין מלאכה בו אין אות ומימים ימימה נמי לא ממעט אלא יום טוב דחלוק משאר ימים‪ :‬הקובר את מתו‪ .‬להט נקט‬
‫קובר דאבילות מתתלמ משעת סתיממ הגולל כדאמרינן לקמן )דף מ‪ :(.‬שלשה ימים‪ .‬כך הוא עיקר אכילומ לכמה מילי ואמרינן‬
‫לקמן <שס‪ (:‬שלשה ימים לבכי‪ :‬מאי טעמא לא בטלו‪ .‬הכא הוה נימא טפי לגרוס ימים לענין מאי לא בטלו ואין צדך להגיה דהיא היא‪:‬‬
‫שאם לא גילה ערב הרגל בוי‪ .‬ונראה לי דה״ה לא כיבס ולא רתץ ערב הרגל אם מותר לרחוץ ולכבס מבערכ יו״ט ולא כיבס ולא‬
‫רחץ לא יכבס ברגל והשתא ניחא הא דקתני גזרת שבעה בטלו הא ימים לא בטלו ומיהו קשיא לן דקאמר בסמוך שכשם שמצות‬
‫שלשה מבטלת גזרת שבעה אפילו למנא קמא דמכטלת אפילו ימים שמכיא אכא שאול ראיה למצות שלשים שכטלו לגמד אפילו ימים והד״ן‬
‫פי׳ דדוקא לא גילח אבל לא טכס לא דמותר לכבס אפילו לא כיבס שהוא צורך גדול יומר ואין נראה לי טעמו דאס הוא צורך גדול כ״ש‬
‫שיש לנו לקנסו בשלא עשה קודם הרגל ונכנס ברגל ולפירוש הקונטרס דמפרש לקמן שאס חל שלישי להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה‬
‫עד הערב זהו עד שחשכה אם כן לא שייך לקנסו במה שלא רחץ ולא כבס וא״כ ימים לענין מאי לא בטלו גבי שגעה מיהו יש לומר דאם‬
‫לא רחץ ברגל אסור לרחוץ אחר הרגל ועוד יש לומר אגב דנקט סיפא גזרת נקט בדשא גזרמ ועוד נראה לי דדשא ה״פ שלשה ימים‬
‫בטלה גזרמ שכעה הא שני ימים לא כטלה גזרת מ״מ פי׳ אמת מדקאמר כסמוך שכשם שגזרת שלשה מכטלת גזרת ז׳ כו׳ משמע שזה‬
‫פשוט אפילו לת״ק והשתא תימה לי דכי משני שאם לא גילח בו תינח סיפא אבל בדשא דקאמר בטלה הימנו גזרת ז׳ אמאי נקט גזרת‬
‫ולענין מאי קאמר ימים לא בטלו ד״ל דאגב דנקט סיפא גזרת מגא גמי דשא גזרת ועוד נראה לי דרישא ה״פ שלשה ימים כטלה גזרת ז׳‬
‫הא שני ימים בטלו גזרת הא ימים לא בטלו לענין לנוהג דברים שבצינעא‪:‬‬
‫‪s‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫צ ח א ב מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫י׳׳ט הלכה יג טוש׳׳ע‬
‫א״ח סי׳ מקמה סעיף ג‪:‬‬
‫צ ט ג מיי׳ פ״י מהל׳ אכל‬
‫הלכה א סמג עשין נ‬
‫טוש״ע י״ל שי׳ מ סעיף א‪:‬‬
‫ק ד מיי׳ שס הלכה ג‬
‫טוש״ע שס סי׳ שצט‬
‫תעיף ]א[ ‪ 3‬ניטוש״ע א״ח‬
‫סימן תקמח סעיף זן‪:‬‬
‫ק א ה מיי׳ שם טור ש״ע‬
‫י״ל שימן שצט סעיף‬
‫ו ןוטוש״ע א״ח סימן‬
‫תקמח סעיף יא[‪:‬‬
‫ק ב ו מיי׳ שם טוש״ע י״ל‬
‫שם סעיף ת‪:‬‬
‫‪s‬‬
‫‪8‬‬
‫והתניא‬
‫רבינו חננאל‬
‫ח״ר‬
‫תפילין‬
‫כותבים‬
‫ומזוזות לעצמן‪ ,‬ולאחרים‬
‫ד ב ר י ר׳ מ א י ר ‪ ,‬ר׳‬
‫בטובה‪,‬‬
‫יהודה אומר מערים ומוכר‬
‫וכותב‬
‫וחוזר‬
‫אומר‬
‫יוסי‬
‫כדרכו‬
‫לעצמו‪,‬‬
‫כותב‬
‫ר׳‬
‫ומוכר‬
‫אורי‬
‫כ ר י פרנסתו‪.‬‬
‫ליה ר ב ל ר ב חננאל הלכה‬
‫ומוכר‬
‫כותב‬
‫פרנסתו‪.‬‬
‫יריכו‬
‫כדרכו‬
‫וטווה‬
‫כדי‬
‫על‬
‫אדם‬
‫תכלת‬
‫לציציתו‪.‬‬
‫אמר‬
‫יהודה‬
‫אסיקנא‬
‫רב‬
‫א מ ר ש מ ו א ל ‪ ,‬ו כ ן א מ ר ר׳‬
‫בר‬
‫חייא‬
‫אמר‬
‫אבא‬
‫ר׳‬
‫יוחנן‪ ,‬ט ו ו ה א ד ם ב י ן ב א ב ן‬
‫בין‬
‫בפלך‪.‬‬
‫כותב‬
‫והלכה‬
‫ו מ ו כ ר כ ד י פרנסתו‪ .‬מתני'‬
‫את מ ת ו‬
‫הקובר‬
‫ימים‬
‫ג׳‬
‫הימנו‬
‫קודם‬
‫לרגל בטלה‬
‫גזירת‬
‫שבעה‪ ,‬קברו קודם‬
‫לרגל‬
‫שמונה ימיס בטלה‬
‫הימנו גזירת ש ל ש י ם ‪ ,‬מפני‬
‫ש א מ ר ו ‪ ,‬ש ב ת ע ו ל ה ואינה‬
‫מפסקת‬
‫פפיקין‬
‫רגלים‬
‫ואינן עולין‪ .‬כר‪ .‬אמר רב‬
‫גוירות‬
‫בטלו‪.‬‬
‫בטלו‬
‫פי׳‬
‫ימים‬
‫גזירות‬
‫לא‬
‫בטלו‪,‬‬
‫נדחו גזירות האבילות גבי‬
‫הרגל‪,‬‬
‫שיש‬
‫וזולחי‬
‫זח‬
‫האבילות‪.‬‬
‫ואם‬
‫לגלח‬
‫לו‬
‫מגזירות‬
‫לא‬
‫גילח‬
‫ע ר ב הרגל אסור לו לגלח‬
‫אחר‬
‫הרגל‪,‬‬
‫כי ימים‬
‫בטלו‪.‬‬
‫לא‬
‫•ט‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫קג‬
‫ב‬
‫א‬
‫מיי׳‬
‫ג‬
‫והתניא‪.‬‬
‫פ״י‬
‫מהלכות אבל הלכה ה‬
‫י ז ט ו ש ״ ע י ״ ל סי׳‬
‫שצט‬
‫ס ע י ף ג ] ו ט י ש ׳ ׳ ע א״מ סי׳‬
‫תקמח סעי׳‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן‬
‫כניחותא הקוכר את מתו כר‪ .‬הקשה כתוספות הרכ‬
‫והחניא‪ .‬סייעמא‪ :‬שכשם י> שגזרה שלשה מבעלה שבעה‪ .‬דכי‬
‫כמנא קמא אז ושמא משוס דכרייתא מזטר לשון כטלו וקאמר לדידיה‬
‫) ‪ ( 5‬גזרה שבמה מבעלה גזרה שלשים‪ .‬דכי קכר מתו שכעה ימים‬
‫אמאי לא קאמר כתנאי ורכ ששת כאכא שאול ורכ הונא‬
‫ימים לא בכולו א״כ לא סבירא הכרייתא כרכ ששמ דרכ ששמ קאמר‬
‫חן‪:‬‬
‫קד ד מיי׳ ] פ ״ ו מהל׳ אבל‬
‫ימים נמי בטלו משוס דלשון בטלו‬
‫הל׳ יב! ו פ ״ י ה״ז ס מ ג‬
‫משמע בכולו כן נראה לי‪:‬‬
‫עשי! לרבנן נ ט ו ר ש ״ ע י ״ ל‬
‫הלכה‬
‫סי׳ שצה ס ע י ף א ‪:‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫כאבא‬
‫שאול‪.‬‬
‫נראה‬
‫א‬
‫קבר מתו שלשה ימים לפני הרגל אינו יושכ לאחר הרגל כלום‪ :‬כ ן‬
‫קודם הרגל כטלה ממנו גזרת שלשים דאפילו לא גילח ערכ הרגל‬
‫מודם‬
‫ותתניא איתקובר את מתו שלשה ימים •וי‬
‫מגלח אחר הרגל‪ :‬ויום »( שבעה עולה‬
‫לכאן‬
‫ולכאן‪.‬‬
‫שמיני‪:‬‬
‫דחשיכ נמי‬
‫כיון שעמדו מנחמים מאצלו‪ .‬היינו‬
‫ק ה ה מיי׳ פ ״ ג מהל׳‬
‫לרגל בטלה תימנו גזרת שבעה שמונה ימים‬
‫דהלכה כמומו בכל מאי‬
‫; ד ר ו ת הלנה א ס מ ג‬
‫שלשים‬
‫גזרת‬
‫הימנו‬
‫בטלה‬
‫לרגל‬
‫קודם‬
‫עולה לכאן ולכאן דחשיב נמי שמיני‬
‫דפליג אתנא קמא בין כמקצמ היום‬
‫לאדן רב‪:‬‬
‫ומגלח ערב הרגל אם לא גילח ערב הרגל‬
‫דמכטל ממנו גזרת שלשים‪ :‬ומודים‬
‫ק ו ו מיי׳ ס ״ י מהלכות אנל ככולו בין לענין אס לא גילח מדלא‬
‫הלכה ו ט י ש ׳ ׳ ע א״מ‬
‫הן לאבא שאול‪ .‬כיום שלשים לקכורת‬
‫ס י ׳ תקמת ס ע י ף י ו ט ו ש ״ ע מפליג כהלכה כאכא שאול במקצת אםור לגלח אחר הרגל אבא שאול אומר‬
‫מתו דמותר לגלח דלא בעינן שלשים‬
‫כירושלמי‬
‫הרי״ן‬
‫בגילח‬
‫ולא‬
‫ככולו‬
‫היום‬
‫י ״ ר ס י ׳ שצט ס ע י ף ה ‪:‬‬
‫מותר לגלח אחר חרגל שכשם שמצות‬
‫שלימין דאמרינן מקצמ היום ככולו‪:‬‬
‫מקשה לרבנן דאבא שאול מה כין‬
‫שלשת מבטלת גזרת שבעת כך מצות‬
‫מגלן‪ .‬דשלשיס יום אסור בגילוח‪:‬‬
‫יום שלשים ליום שמיני דקאמר מקצת‬
‫שבעה מבטלת גזרת שלשים שבעה והאנן‬
‫ראשיכם אל חפרעו‪ .‬הא שאר‬
‫תורה אור השלם היום ככולו ומגלח ערב הרגל ויום‬
‫שמונת תנן ״קםבר אבא שאול מקצת היום‬
‫אבלים חייבים משמע‪ :‬הכל מודים‪.‬‬
‫‪ .1‬ו י א מ ר נ י ש ה א ל שלשים לא אמר מקצת היום ככולו‬
‫ולאלעזר‬
‫אהרן‬
‫ככולו ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן‬
‫אפילו אבא שאול דאמר מקצת היום‬
‫שיהא מגלח כו ומשני משוס ככוד‬
‫ו ל א י ת מ ר בניו ר א ש י כ ם‬
‫אמר רב חםדא אמר רבינא בר שילא‬
‫ככולו‪ :‬שאסור ברחיצה עד הערב‪.‬‬
‫א ל ת פ ר ע ו ו ב ג ד י כ ם ל א הרגל התירו תדע יי( שהרי חל שמיני‬
‫דודאי שלש שלימין כעינן עד הערכ‬
‫ת פ ר מ ו ו ל א ת מ ת ו ו ע ל שלו בערב הרגל מגלח ערב הרגל‬
‫הלכח כאבא שאול ומודים חכמים לאבא‬
‫כ ל ה ע ך ה יקצף ואחיכם‬
‫ולערב רוחץ בצונן או ימתין עד חולו‬
‫ואילו חל שלשים בשבת אינו מגלח‬
‫שאול כשהל שמיני שלו להיות בשבת ערב‬
‫כ ל בית י ש ר א ל יבכו את‬
‫של מועד וירחץ בחמין‪ :‬למבין שבעה‬
‫בערב שבת‪ :‬אתיא פרע פרע‬
‫ה ש ר פ ה א ש ר ש ר ף יי‪:‬‬
‫הרגל שמותר לגלח בערב שבת כמאן אזלא‬
‫לא קמבעיא לי‪ .‬דודאי אינו עולה‬
‫ו י ק ר א י ו מנזיר‪ .‬יש שאומרים שאסור לאבל‬
‫הא דאמר רב עמרם אמר רב אבל כיון‬
‫‪ .2‬כ ל י מ י נ ד ר נ ז ר ו ת ע ר‬
‫דודאי לא נהגא מצות שבעה ברגל‬
‫להיות סורק ראשו לאתר שבעה משום‬
‫ל א יעבר ע ל ר א ש ו עד‬
‫שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצה כמא‬
‫דהא אינו אסור בנעילת הסנדל ואינו‬
‫מ ל א ת ה ן מ ם א ש ר י ז י ר דאמריגן )נזיר לף מכ‪ (.‬נזיר חופף‬
‫שאול‬
‫כאבא‬
‫חלכח‬
‫אביי‬
‫אמר‬
‫שאול‬
‫כאבא‬
‫נוהג בכפיימ המטה‪ :‬דהא נהגא‬
‫ל י ן ק ד ש י ה י ה ג ד ל פ ר ע ומפספס אבל לא סורק ואנן ילפינן‬
‫ש ע ר ראשו‪ :‬כמדבר ו ה‬
‫ביום שבעח ומודים חכמים לאבא שאול‬
‫מצוס שלשים ברגל‪ .‬דהא ברגל נמי‬
‫מנזיר ואין נראה כלל דהא בנזיר‬
‫אסור בגיהוץ ובתספורת כשלשים‪:‬‬
‫אסור ודאי שאפילו מלש שערו אסור‬
‫ביום שלשים דאמרינן מקצת חיום ככולו‬
‫ואין רבים מסעםקין עמו‪ .‬כלומר‬
‫אבל לענין אכילות שהוא משוס יפר‬
‫רבא אמר הלכת כאבא שאול ביום שלשים‬
‫רבינו חננאל‬
‫לנחמו אחר הרגל‬
‫אין צריכין‬
‫לא ובשעת מעשה שאלתי ממורי‬
‫ו מ ק ש י נ ן ע ל י ה ‪ ,‬והתניא‬
‫ואין הלכה כאבא שאול ביום שבעה ונהרדעי‬
‫שכבר נחמוהו שכעה ימים ברגל‪:‬‬
‫ה ק ו ב ר את מ ת ו ק ו ד ם ל ר ג ל ריב״א והתיר לי והר״ר יום טוב פירש‬
‫אמרי י הלכה כאבא שאול בזו ובזו >דאמר‬
‫כל‬
‫ג׳ י מ י ם ב ט ל ה ה י מ נ ו ג ז י ר ת כיון דקיימא לן מקצת יום שבעה‬
‫ש ב ע ה ‪ ,‬ש מ ו נ ה י מ י ם קודם‬
‫שמואל הלכה כדברי המיקל באבל שלשים‬
‫ל ר ג ל ב ט ל ה ה י מ נ ו ג ו י ר ת ככולו ועולה לכאן ולכאן מקצת היום‬
‫ש ל ש י ם ‪ ,‬ו מ ג ל ח ע ר ב ככולו דכול לגלח כיוס עשרים יום מנלן יליף פרע פרע מנזיר כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו וכתיב תתם‬
‫גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים אף כאן שלשים ותתם מנלן >אמר‬
‫הרגל‪ ] .‬ו א ם ל א ג י ל ח א ת ר ותשעה ‪ I-‬ובתוספות הרב לא פירש‬
‫ה ר ג ל [ ‪ ,‬א ס ו ר ל ג ל ח אחר‬
‫ה ר ג ל ‪ .‬א ב א ש א ו ל א ו מ ר כן דלא אמרינן שיהא יום שבעה רב מתנת יםתם נזירות שלשים יום מאי טעמא אמר קרא קדוש יהיה יהיה‬
‫שאכףש םמ ג ל חש מאצ וחתר שהלר גשל ‪.‬ה לשני ימים לעגין שלשים יום‪ :‬בגימטריא תלתין הוו אמר רב הונא בדיה דרב יהושע הכל מודין י כשחל‬
‫מ ב ט ל ת ג ו י ר ת ש ב ע ה ‪ ,‬תלתין הוו‪ .‬ולכר פדא דאמר שלישי שלו לחיות ערב חרגל שאםור ברחיצה עד הערב אמר רב נחמית‬
‫בנזיר כפ״ק )לף ה‪ (.‬נזיר‬
‫כ ל ו מ ר כיון שקיים מצות‬
‫בריה דרב יחושע אשכחחינחו לרב פפי ולרב פפא דיתבי וקאמרי חלכח‬
‫א ב י ל ו ת ד י י ל ו ‪ ,‬כ ך מ צ ו ת להזיר כ״ט אסור שלשים שרי ונזירות‬
‫ש ב ע ה מ ב ט ל ת ג ו ר ת הוא עשרים ותשעה יום לדידיה א״כ כרב הונא בריה דרב יהושע איכא דאמרי אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף‬
‫כך‬
‫ומקשינן‬
‫שלשים‪.‬‬
‫אשכחתינהו לרב פפי ולרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע דיתבי וקאמרי‬
‫מ צ ו ת ש ב ע ה ‪ ,‬ו ה א נ ן סכר על כרחך כדסירש אכא שאול‬
‫א‬
‫ב‬
‫א‬
‫ן‬
‫נ‬
‫י‬
‫ק‬
‫ר‬
‫פ‬
‫ו‬
‫חנן‪.‬‬
‫שמונה‬
‫מיהו יש לומר לכתחילה אינו מגלח חכל מודים שאם חל שלישי שלו להיות ערב חרגל שאםור ברחיצה עד‬
‫ש א ו ל ס כ ר מ ק צ ת היום‬
‫מדרכנן‬
‫יום‬
‫שלשים‬
‫עד‬
‫בנזיר‬
‫חערב בעא מיניח אביי י>)מרבא( קברו ברגל רגל עולח לו למנין שלשים או‬
‫השביעי‬
‫כ כ ו ל ו ‪ ,‬א( ו י ו ם‬
‫ע ו ל ה ל ו ל מ נ י י ן ש ב ע ה ‪ ,‬כדמשמע הכא ובירושלמי מקשה מן אין רגל עולח לו למבין שלשים *למנין שבעח לא קמיבעיא לי דלא נחגא‬
‫• ש א ר י ו ם ש ב י ע י כ ו ל ו המשנה <שם דף נח‪ (.‬דאמר גלח כיוס‬
‫מצות שבעח ברגל כי קא מיבעיא לי למנין שלשים דקא נחגא מצות‬
‫עולה ל ו למניין שלשים‪,‬‬
‫ו כ י ו ן ש ק י י ם מ צ ו ת ש ל ש י ם שלשים יצא ומשני תמן לשעכר הכא‬
‫שלשים ברגל מאי א״ל אינו עולת איתיביח ׳יתקובר את מתו שני ימים‬
‫לו‪.‬‬
‫היום ד י י‬
‫כמקצת‬
‫ממחילה והיינו כדפרישימ‪:‬‬
‫• מ ג ל ח ע ר ב ה ר ג ל ‪ ,‬ואם ל א‬
‫קודם הרגל מונח חמשה ימים אחר תרגל ומלאכתו געשית ע״י אחרים‬
‫הערב‪.‬‬
‫ברהיצה עד‬
‫ג י ל ח ע ר ב ה ר ג ל מ ג ל ח שאסור‬
‫ועבדיו ושפחותיו עושים בצינעא בתוך ביתו ואין רבים מתעםקין עמו‬
‫ואמרו‬
‫הרגל‪.‬‬
‫לאחר‬
‫ביום ד ‪ :‬כמאן כאבא שאול‪ .‬דאמר‬
‫א‬
‫ג‪,‬‬
‫ב‬
‫א ( ! ; ז י ר טו‪ [.‬מ ש ׳ שמחות‬
‫ע״ש‪ ,‬ב(‬
‫פ״ז‬
‫‪1‬‬
‫ה‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫כאבא‬
‫הלכתא‬
‫פי׳‬
‫שאול‪,‬‬
‫יכול לרחוץ גופו בצונן אי נמי פניו‬
‫ק ש י א ל ר ב ד א מ ר ימים לא‬
‫בטלו‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫(ופריק‬
‫קאמרי•‬
‫רב‬
‫כי‬
‫ידיו ורגליו אבל כל גופו בחמין לא דאסור לרחוץ בי״ט א״נ יש לפרש בחמי טכריא א״נ לשטוף מומר כדאי׳ פרק כירה )שבמ דף לט‪ :‬ושס> אי‬
‫דפליגי‬
‫ובשביעי לאכא שאול שרינן על ידי מקצת היום ככולו וכי תימא משוס דאפשר לרחוץ ביו״ט ולא יהא ניוול חינח רחיצה אלא כיבוס‬
‫כאבא‬
‫הלכתא‬
‫נמי בחמין שהוחמו בקרקע ואמר בפרק כירה מחלוקת בחמין שהוחמו בכלי יא״ת מאי שנא דלא אמרינן מקצת היום ככולו בשלישי ובשביעי‬
‫ש א ו ל בשבעה ואין צריך‬
‫וב(שמונה‬
‫עליה‪.‬‬
‫כרבנן‬
‫ומודים‬
‫שאול‬
‫לאבא‬
‫שמקצת‬
‫ואסיקנא‬
‫לרבנן‬
‫חכמים‬
‫ביום‬
‫היום‬
‫ל׳‬
‫הערכ ע״כ פי׳ בתוספות‬
‫ככולו‪.‬‬
‫הלכתא‬
‫כאבא‬
‫ביים‬
‫היום‬
‫ככולו‪.‬‬
‫מן הבקר הכא מודה לרבנן דלא שרי מן הבקר אלא יש לו דין שביעי לרבנן‪ :‬קברו ברגל רנל עולה לו מן המנין שלשים או אינו‬
‫מילי‬
‫בתשלום שבעה ובתשלום‬
‫למיפשט הכל ומשני רלא מיפשוט הכל‪ :‬דלא נוהגין מצות שבעה ברגל‪ .‬ימיהו לכלים שכצינעא נוהגין כלמשמע פ״ק לכתובות <דף ד‪.‬‬
‫מפסיק ה א ב י ל ו ת לא‪ .‬כרב‬
‫הונא‬
‫ישם( לקאמריגן כל אומן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים מסייע ליה לרבי יוחנן וכן פירש הרב בשם רבו ממתני׳ מצי‬
‫יהושע‬
‫ד א מ ר הכל מ ו ד י ם ש א ם חל‬
‫שלישי שלו‬
‫להיוח‬
‫למיפשט לאינו עולה למנין שכעה לקתני מפסיקין ואין עולין ולכל הפתות איירי לענין שכעה ומיהו יש לומר לנותן טעם מנין לו פשוט‬
‫ערב‬
‫למתניתין איירי שאינו עולה למנין שבעה אימא לענין שלשים‪:‬‬
‫הרגל שאסור ברחיצה עד‬
‫הערב‪,‬‬
‫כרב‬
‫ואמרינן‬
‫הונא‬
‫הלכחא‬
‫כריה‬
‫עולה‪ .‬פירש במוספומ להוא הלין למיבעיא לן בקברו שני ימים קולס הרגל וקשיא לן להא בסמוך משמע דפשיטא בקברו שני ימים קודם‬
‫הרגל לקאמרינן מאי לאו אסיפא לא ארישא משמע לברישא ניחא ליה ושמא היה הרב רוצה לומר לתרוייהו מיבעי ליה וכי פשיט בעי‬
‫שלשים‪ ,‬אכל בומן שהרגל‬
‫בריה ד ר ב‬
‫‪s‬‬
‫והרי״ט פירש עד הערב היינו ״(מבערב י״ט ולאפוקי דלא שרי מן הבקר ונראה דהוא הדין בכיבוס מומר לערכ‬
‫מעי״ט ולפירושו נראה דשבעה קודם הרגל אליבא דרכנן מותר מכערכ י״ט ומדקאמר הכל מודים פירוש אפילו אבא שאול דשרי בשכיעי‬
‫דמקצת‬
‫והני‬
‫‪s‬‬
‫מאי איכא למימר ואין נראה לר״י דכיבוס שרי בשלישי ד״ל דבאבילוח שבעה חמיר טסי בה״ג מפרש הוא הדין רביעי וחמישי אסור עד‬
‫ש א ו ל ב י ן ביום ש ב י ע י ב י ן‬
‫שלשים‪,‬‬
‫בקונטרס‬
‫ולערב‬
‫שכבר‬
‫ומלאכתו‬
‫נעשית ע״י אהדים‪ .‬אפילו בכיתו‬
‫‪s‬‬
‫אע״ג לאמר לעיל בפ״ב‬
‫!דף יא‪ (:‬הימה מלאכתו ביל אחרים בתוך ביתו אסור לעשות בכתיהם מותר ד״ל להכא מייד בלבל האבל‪:‬‬
‫דר׳‬
‫י ( לעיל יש‪ .‬ו ש ״ נ ע י ר ו נ י ן‬
‫מו‪ ,.‬ה ( נזיר ה‪ .‬לט‪ .‬ת ע ט מ‬
‫יי• נסנהלרין מ ‪ :‬ו ‪ 0 ,‬נצ״ל‬
‫מרנהן‪ ,‬ו( ]תוספתא‬
‫י ה ו ש ע ‪ .‬ג( בעא מ י נ י ה א ב י י‬
‫מ ר ב ה ק ב ר ו ב ר ג ל ע ו ל ה ל ו ה ר ג ל ל מ נ י י ן ש ל ש י ם א ו ל א ‪ .‬ו ד א י ל מ נ י י ן ש ב ע ה אינו ע ו ל ה ‪ ,‬ד ה א ל א נהג ב י ה מ צ ו ת א ב י ל ו ח ד ה י א פ ח ״ ז נ ת ר ״ י ‪ .‬כ י ח י ב ע י ל ך ש ל ש י ם ר ה א קים ב י ה מ צ ו ת ג י ל ו ח‬
‫ש ה י א מ צ ו ת ש ל ש י ם ‪ .‬א מ ר ל י ה א י ן ע ו ל ה ל ו א פ י ל ו ל מ נ י ן ש ל ש י ם ו ש ק ל י נ ן ו ט ר י נ ן ו ד ב ר י ם פ ש ו ט י ם הן‪.‬‬
‫אן אולי צ״ל ומקצת יוס השניעי וכוי‪.‬‬
‫נ ( נראה מוה שהיה לו נירסא אחרת נסוגיין ולפי גרסא וו משמע להלכה כר‪ 3‬בוה לימיס לא נטלו ועי׳ נ ל מ נ ״ ן בפיה״א שהאדך להוכיח להלכה כאנ״ש בנולהו ע״ש‪.‬‬
‫חכמים לאנ״ש כשפל שמיני שלו וכוי שמיתר לגלח נע״ש נתנו רנינו להלן דף כג ע ״ נ ומש״כ שס נ ל ׳ דינינו שמיחד לגלח ניום ששי טס״ה וצ״ל גע״ש‪.‬‬
‫ג> והדין ל א מ ד נ ן נגמרא דמוליס‬
‫פ״נ[‪,‬‬
‫ח ( ש ה ד כשתל שמיני שלו‬
‫הרגל‬
‫נשנת ע ר נ‬
‫מגלח‬
‫נ ע ״ ש ואילי תל שלשים נוי‬
‫כצ׳׳ל וכ׳׳ה נ י ר ו ש ל מ י ו ר ״ ל‬
‫א פ י ׳ א נ א שאול ש״ל כן וא׳׳כ‬
‫מונח‬
‫משוס‬
‫ר ה ט ע ס הוא‬
‫נ נ ו ל הרגל‪ .‬ה ע ח ק מחילופי‬
‫גרסאומ‪ ,‬מ ( מ נ ע ר נ נ ע ר נ‬
‫י׳׳ט כצ״ל צ״ל ו ל ק א מ ר ‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫רש״• ל ״ ה‬
‫)א(‬
‫שמצות‬
‫גזירת‬
‫שכשס‬
‫שלשה‬
‫מנטלת‬
‫שנעה ל נ י‬
‫קנר‬
‫מ ת ו ‪ ) :‬ב ( דייה כך‬
‫שנעה‬
‫מצות‬
‫מנטלת‪) :‬ג(‬
‫ד״ה‬
‫ויוס ש ב י ע י ע ו ל ה ‪:‬‬
‫גליון הש׳ים‬
‫גם׳‬
‫שבעה‬
‫למנין‬
‫לא‬
‫קמ־בעיא ל׳ ד ל א‬
‫שכעה‬
‫מצות‬
‫לקמן‬
‫לף‬
‫תיס׳‬
‫ל״ה‬
‫נהגא‬
‫עי׳‬
‫כרגל‪.‬‬
‫נג‬
‫ע׳׳נ‬
‫יש‬
‫אבילות‬
‫נ ש נ ת ‪ :‬ת ו ם ׳ ר״ה ש א ס ו ר‬
‫ברחיצה‬
‫וכוי‬
‫לאבא‬
‫ובשביעי‬
‫שאול‪.‬‬
‫ונשמיני‪:‬‬
‫צ״ל‬
‫כא׳׳ד‬
‫והרי״ם‬
‫‪ 8‬י ר ש וכוי‪ .‬ע י ׳ לקמן‬
‫נ ג ע ״ א תיש׳ ל ״ ה‬
‫לאחותה‪ :‬ר ״ ה‬
‫וכו׳‬
‫אע״נ‬
‫לף‬
‫ואמר‬
‫ומלאכתו‬
‫לעיל‪.‬‬
‫יאמר‬
‫ת מ ו ה לי הא הכא מקילי׳‬
‫ר ק א ח ר ששלמו ז׳‬
‫ימים‬
‫מתחילת אכילות וצע׳׳ג‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫א [ ת ו ם ׳ ל ״ ה והתניא כו׳‬
‫משוס‬
‫ושמא‬
‫לשון‬
‫מוניר‬
‫לנרייתא‬
‫נטלו‬
‫וקאמר‬
‫ל ל י ד ה ימיס לא נ ט ל ו כיי‪.‬‬
‫נ ו ו נ ת ס ל מ ש ״ ה לא ק א מ ר‬
‫נתנאי‬
‫הש״ס‬
‫ליה‬
‫לניחא‬
‫ל מ י מ ר נלשון והתניא משוס‬
‫סייעתא‬
‫למייתי‬
‫לר״ה‬
‫ולאפוקי מ ר ״ ש ל ה א‬
‫פי׳‬
‫לשון‬
‫למשמע‬
‫ר״ש‬
‫נטלו‬
‫לממני׳‬
‫נטלו‬
‫ותייק‬
‫ל נ ד י מ א ; מ י נקט‬
‫נטלו‬
‫ואפייה‬
‫לשון‬
‫ללא‬
‫קאמר‬
‫נ ט ל ו ימיס וזה ללא נ ר ״ ש‬
‫ולזה‬
‫אלא נ ר ״ ה ‪.‬‬
‫נתכוון‬
‫רש״י‬
‫נל״ה‬
‫והחטא‬
‫סייעתא‬
‫כנלע״ל‬
‫ולו״ק‪.‬‬
‫ונשוי׳ת מ ק ו ס שמואל ‪1‬סי׳‬
‫מ א ( ה נ י ן ל נ ד התוס׳‬
‫ל ר ך רחוק‬
‫ילפינך‬
‫פ ה הנלע׳׳ל‪.‬‬
‫רנות‬
‫ספר‬
‫אחרי‬
‫יל‬
‫שכוינתי‬
‫לול‬
‫על‬
‫כתנתי‬
‫שנים‬
‫שכתבתי זה‬
‫נלפס‬
‫וראיתי‬
‫ללעתו‬
‫נזה‬
‫והנאט‪ :‬ב [‬
‫כד״ה‬
‫אתיא‬
‫פרע פרע‬
‫מנזיר‬
‫יכו׳‬
‫ו נ ת ו ס פ ו ת ה ר נ לא‬
‫פירש‬
‫מורי!‬
‫רנד‬
‫נן‪; .‬׳׳נ ונן‬
‫התוס׳ נ ל י נ ו ר ה ק ו ל ס נשם‬
‫הירושלמי‬
‫לאסור‬
‫לגלת‬
‫נ ע ״ ש שהוא כ ״ ט לאנילזת‬
‫ש א ס ו ר לגלה וללא‬
‫נשיית‬
‫האתרוניס ז״ל שנשאו‬
‫ראש‬
‫להקל בזה‪ .‬כי מ י יקל ראשו‬
‫נגל‬
‫ירושלמי‬
‫נ א ת ר א ללא‬
‫שכבר‬
‫ולעיל‬
‫פסחים ל ‪ .‬ו ש ״ נ ן ‪ ,‬ג ( לעיל יו‪,.‬‬
‫ג‬
‫ל‬
‫יו‪:‬‬
‫המפורש‬
‫פליג‬
‫עליה‬
‫תלמולא לילן יעיין‬
‫שו״ת‬
‫כ ר ס שלמה ס י ׳ כח ו ב ל ״ מ‬
‫ב י ״ ל סי׳ ש ״ ז אומ ל ‪:‬‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א ( ]תוספי פ״ג[‪ ,‬נ ( ]צ״ל‬
‫ג(‬
‫להו[‪,‬‬
‫כא‪,[.‬‬
‫]לקמן‬
‫ו ( עירוני! מו‪ ,.‬ה ( ןשס[‪,‬‬
‫ו ( לעיל יח‪ .‬יט‪ :‬לקמן ככ‪.‬‬
‫עירוני! מו‪ .‬ןנכורות‬
‫נו‪:‬‬
‫מט‪ .‬חולין נ‪ (t ,[.‬נזיר מד‪.‬‬
‫שמחות פי״נ‪ ,‬ח ( פסחים ד‪.‬‬
‫]סנהדרין‬
‫ה‪ ,[.‬נ ו (‬
‫]צ״ל‬
‫דמשנה[‪,‬‬
‫ןשנת‬
‫מו‪,[.‬‬
‫י(‬
‫נ ( שייך לע״נ‪,‬‬
‫) א ( גם׳ ואמד לה אמר ליה‬
‫ור׳ חייא בר אבא לרב‬
‫אחל‪:‬‬
‫יום‬
‫) ‪ ( 5‬תום' ל״ה אייכו כו׳‬
‫לגירסמ ר״ח דר׳ חייא היה‬
‫שואל כו׳ כשהיה שואל על‬
‫אניו שלו הוה משמע כו׳‬
‫נצ׳׳ל ותינת משוס נמחק‪:‬‬
‫ל״ב׳ סדר‪ .‬בדיה‪ .‬עיין נדה‬
‫תוס׳‬
‫ל״ה‬
‫ואמר ר׳ פדת‪ :‬שם הן הן‪.‬‬
‫כעין יה‬
‫ע״נ‪:‬‬
‫נתונות‬
‫שלשה‬
‫ימים‪:‬‬
‫עולה‪.‬‬
‫ורגל‬
‫לתני‬
‫עולה‬
‫לרגל‬
‫שלשים‬
‫למנין‬
‫היינו אסיפא אקכרו כרגל ותיפשוט‬
‫מינה לכי קברו ברגל עולה למנין‬
‫וקשיא‬
‫שלשים‬
‫לרכא‬
‫אינו‬
‫לאמר‬
‫עולה‪ :‬לא ארישא‪ .‬קא מהלר אקכרו‬
‫שני ימים קולס הרגל רגל עולה לו‬
‫למנין שלשים להמס ולאי עולה לו‬
‫הואיל וכבר התחיל‬
‫קברו‬
‫גליון הש״ם‬
‫תום׳‬
‫הראשונים‪.‬‬
‫אחר‬
‫רבים מתעסקים בו ומשלימין לשלשה‬
‫לא‬
‫ברגל‬
‫באבילות‬
‫ילענא‪:‬‬
‫אבל‬
‫בחחילה‬
‫הרגל‪ .‬ביום ראשון של רגל וקשיא‬
‫גמ׳ אורי ל־ה רבי אלעז־‬
‫דף ת‬
‫ימים‬
‫של‬
‫הרגל‬
‫דף ס‬
‫ד״ה ש כ נ ־‬
‫כוי שאין עושין הבראה‬
‫ברגל‪ .‬עי׳ לקמן לף נל‬
‫ע״נ תוס׳ ל״ה אלא‪:‬‬
‫לרבא‪:‬‬
‫שבעה‪:‬‬
‫שכגר‬
‫אפילו‬
‫נחעסקו‬
‫קברו‬
‫ברגל‪.‬‬
‫ברגל‪.‬‬
‫כל‬
‫רגל‬
‫עולה למנין שלשים ולא מיבעיא קברו‬
‫קולם הרגל‪ :‬הנא וידן‪ .‬היינו מנא‬
‫א[ ״(לבריימא‪ :‬במה דברים אמורים‪.‬‬
‫שאינה נוהגת אלא יום אחל‪ :‬אלא‬
‫חמשה‪.‬‬
‫מהני‬
‫שבעה‬
‫מתי‬
‫מצוה‬
‫לכחיב בקרא !ויקרא כא( בנו ובתו‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫א[ רש״י ל״ה תנא ליל!‬
‫היינו תנא לנרייתא‪ .‬נ״נ‬
‫למתני׳‬
‫תנא‬
‫שלשה ימיס‬
‫קאמר‬
‫נמי‬
‫שסיר‬
‫בר אחחיה דרי חייא‪ .‬דרבי‬
‫אחא‬
‫ללהמשנה‬
‫לאו‬
‫ימיס‬
‫אלא‬
‫שפי׳‬
‫לוקא‬
‫אפילו‬
‫שעה אתת‬
‫נמשנה‬
‫מפסיקי!‬
‫והיינו‬
‫לרגלים‬
‫הנא‬
‫משא״נ‬
‫ננרייתא שלשה ימים לוקא‬
‫רהא לא קתני פסיקי! ועול‬
‫לסליגי נמי חכמים עלה‬
‫קושית‬
‫מיושג‬
‫המוס׳ נל״ה אמר ר׳ יוחנן‬
‫והתוספות לשיטתם מקשיס‬
‫לסירשו לעיל נמשנה נהיש‬
‫מפרשים‬
‫לוקא‬
‫מקום‪ :‬רב בר אחזה דר׳ חייא דהוא‬
‫וממנה נולד רבי חייא ונשא אייבו‬
‫שלשה‬
‫ולרש״י‬
‫ואמו לא שנא שאר קרוביו‪ :‬בגינזק‪.‬‬
‫קולס הרגל‬
‫לשיטתו‬
‫מלקמגי‬
‫ולא ר׳ עקיכא ללר״ע לא שנא אכיו‬
‫מכסרי נשא לאה והוליד ממנה אייבו‬
‫וצ״ע ונלע׳׳ל לרש״י אתי‬
‫נמתגיתץ‬
‫אחיו ואחותו ואשתו‪ :‬יחידאה היא‪.‬‬
‫לשלשה‬
‫ימים‬
‫מזה‬
‫נוונתי‬
‫וקצת‬
‫לנעל יל לול וכ״נ נעל‬
‫שושניס ללול‪:‬‬
‫ממה ונשא רחל ולה במ מאיש אחר‬
‫הבח ונולד להן רב ונמצא רב בר‬
‫אייבו בר אחוה דרבי חייא מאבוה ובר‬
‫אתתיה‬
‫מאמיה‪:‬‬
‫כי‬
‫סליק‪.‬‬
‫חייא‬
‫לרב‪:‬‬
‫רב‬
‫מעירו דבבל לא״י שהיה רבי חייא‬
‫שם‪:‬‬
‫א״ל‪.‬‬
‫רבי‬
‫קיים‪ .‬ר״ל אייבו אביך קייס‬
‫א״ל‬
‫אבא‬
‫הוא‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫שמועה‬
‫שבעה‪ .‬לרתיצה ולתננוסת‪,‬‬
‫לתספורת‬
‫ושלשים‪.‬‬
‫ולגיהוץ מיום שנשמע לו‬
‫ןעוובי!‬
‫אחוה‬
‫בר‬
‫רב‬
‫נזו‪.{.‬‬
‫בר‬
‫דר׳ חייא דהוא‬
‫דר׳ חייא‪.‬‬
‫אחתיה‬
‫איינו אניו של רנ אמיו של‬
‫ר׳‬
‫חייא‬
‫היה‬
‫מן‬
‫האנ‬
‫כלאמרינן נפ״ק לסנהדרין‬
‫<ה‪(.‬‬
‫איינו‬
‫וחנא‬
‫ישילא‬
‫ומרתא ור׳ חייא כולהו נני‬
‫דר׳ אחא מכפרי הוו‪ ,‬ואימא‬
‫שהיתה אמו של רב אחותו‬
‫של ר׳ תייא היתה מ! האס‬
‫!פסחים ד ן ‪ .‬כי סליק‪ .‬רנ‬
‫מעירו‪ ,‬מננל לארץ ישראל‪,‬‬
‫שהיה ר׳ חייא שם‪ ,‬אמר‬
‫ליה‪ .‬ר׳ תייא לרנ אייני‬
‫אניך הוא קייס !פסחים ד (‪.‬‬
‫וכרכה‬
‫תנחומין‬
‫והרי״נו‬
‫כשורה‬
‫‪s‬‬
‫שאין עושים הבראה ברגל הואיל וליכא‬
‫שכבר נתעםקו בו ברגל כללו של דבר כל‬
‫שהוא משום אבל רגל מפםיקו וכל שהוא‬
‫משום עסקי רבים אין רגל מפסיקו קברו‬
‫שלשה ימים בסוף הרגל מונה שבעה אחר‬
‫הרגל ארבעה ימים הראשונים רבים מתעםקין‬
‫בו שלשח ימים חאחרונים אין רבים‬
‫מתעםקין בו שכבר נתעםקו ברגל ורגל עולח‬
‫לו מאי לאו אםיפא לא ארישא איתיביה‬
‫רגל עולה לו למנין שלשים כיצד קברו‬
‫בתחילת הרגל מונה שבעה אהר הרגל‬
‫ומלאכתו נעשית על ידי אחרים ועבדיו‬
‫ושפחותיו עושין בצנעא בתוך ביתו ואין‬
‫רבים מתעסמין בו שכבר נתעםקו בו ברגל‬
‫ורגל עולת לו תיובתא כי אתא רבין אמר‬
‫רבי יוחנן אפילו קברו ברגל וכן אורי ליח‬
‫ר׳ אלעזר לרבי פרת בריח אפילו קברו‬
‫ברגל ת״ר יקיים כפיית המטה שלשת ימים‬
‫קודם תרגל אינו צריך לכפותח אחר תרגל‬
‫דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אפי׳ יום‬
‫אחד ואפי׳ שעת אחת א״ר אלעזר בר׳ שמעון‬
‫הן הן דברי ב״ש הן הן דברי בית חלל שבית‬
‫שמאי אומרים שלשה ימים וב״ה אומרים‬
‫אפי׳ יום אהד אמר רב הונא אמר ר׳ חייא בר‬
‫אבא אמר ר׳ יוחנן ואמרי לה אמר יא( >)ליה(‬
‫ר׳ יוחנן לר׳ חייא בר אבא ולרב חונא אפי׳‬
‫יום אחד אפי׳ שעה אחת דכא אמר יהלכה‬
‫כתנא דידן דאמר שלשח רבינא איקלע‬
‫לםורא דפרת א״ל רב חביבא לרבינא תלכתא‬
‫מאי אמר ליח אפי׳ יום אחד ואפילו שעת‬
‫אחת יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אמי ור׳‬
‫יצחק נפחא אקילעא דרבי יצחק בן אלעזר‬
‫נפק מילתא מבינייחו ימנין לאבילות שבעה‬
‫דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה‬
‫א‬
‫‪8‬‬
‫ב‬
‫א‬
‫‪8‬‬
‫נ‬
‫ג‬
‫נ‬
‫‪1‬‬
‫אף אבילות שבעת ואימא עצרת דחד יומא‬
‫חחוא מיבעי ליח לכדריש לקיש דאמר ר״ל משום ר׳ יחודח נשיאת מנין‬
‫לשמועח רחוקח שאינח גוחגת אלא יום אחד דכתיב ותפכתי חגיכם לאבל‬
‫ואשכחן עצרת דאיקרי חד יומא הג ״ת״ר שמועה קרובה נותגת שבעח‬
‫ושלשים שמועח רחוקח אינח נותגת אלא יום אחד איזו היא קרובח ואיזו‬
‫היא רהוקת קרובת בתוך שלשים רהוקה לאחר שלשים דברי ר״ע וחכמים‬
‫אומרים אחת שמועה קרובה ואחת שמועח רחוקה נותגת שבעה ושלשים‬
‫אמר רבח בר בר חנח א״ר יוחנן כל מקום שאתח מוצא יחיד מקיל‬
‫ורבים מחמירין הלכה כרבים חוץ מזו שאע״פ שרבי עקיבא מקיל וחכמים‬
‫מחמירין י הלכה כרבי עקיבא יידאמר שמואל הלכח כדברי חמקיל באבל‬
‫רב חנינא אתיא ליה שמועה דאבוה מבי חוזאי אתא לקמיח דרב חסדא‬
‫אמר לית שמועת רחוקח אינת נותגת אלא יום אחד רב נתן בר אמי‬
‫אתא ליה שמועה דאימיה מבי הוזאי אתא לקמיה דרבא אמר לית חרי‬
‫אמרו שמועה רחוקה אינה נותגת אלא יום אחד בלבד איתיבית במה‬
‫דברים אמורים בחמשת מתי מצוה אבל על אביו ועל אמו שבעה‬
‫ושלשים אמר ליח יחידאח תיא ולא םבירא לן כוותיח דתניא״ מעשת‬
‫ומת אביו של רבי צדוק בגינזק והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל‬
‫את אלישע בן אבויה וזקנים שעמו ואמרו נתוג שבעת ושלשים וכשמת‬
‫בנו של רבי אחייה בגולה ישב עליו שבעה ושלשים איני והא ״>רב בר אחות‬
‫דרבי חייא דהוא בר אהתיה דר׳ חייא כי םליק לחתם אמר ליח אבא קיים‬
‫ה>‬
‫אמר‬
‫פי׳ למספקא ליה לרש״י אי הבראה‬
‫במועל‬
‫הבראה‬
‫לאחר‬
‫אי‬
‫עסקי‬
‫אינו‬
‫לשמא‬
‫המועל‬
‫הואיל‬
‫רבים‬
‫דחיר יכול לעשות ועל הבראה פירש‬
‫לקמן כל יום ראשון אסור לאכול משלו‬
‫אפי׳ אוכל שתי פעמים כיום להא לא‬
‫קאמר גמרא סעולה ראשונה‬
‫א טוש״ע י״ד סימן‬
‫קז‬
‫שצט סעיף ג ]ואריח‬
‫לפירש לענין הבראה חולק על מחזור מדטר״י שפירש‬
‫ה‬
‫קרובה נוהגת‬
‫כ‪.‬‬
‫אבילות ולאחר הרגל נמי לא יעשוה הואיל ובמלה סעולה ראשונה‬
‫הרגל אלא מתעסקין בו ברגל‪ :‬ארבעה‬
‫למנין שלשים‪ :‬מאי לאו אסיפא‪ .‬הא‬
‫ר׳ יוחנן לר׳ חייא נר אנא‬
‫ע״א‬
‫רבים אין רגל מפסיקו נכרי[ שיהא צריך להשלים ולעסוק בו אחר‬
‫כרגל‬
‫‪ S‬׳‪o‬״‪S‬‬
‫הונא‬
‫ימים אחר הרגל‪ :‬כל שהוא משום עסקי רבים‪ .‬כלומר מנחומי‬
‫בשם רש״י שהיה אומר‬
‫טון לט ישב שני ימים לפני הרגל צריך להשלים ולישב חמשה‬
‫שנתעסקו כרגל שכבר נמעסקו בו‬
‫הגהות הב״ה‬
‫אפילו‬
‫כל שהוא משום אבל רגל מפסיקו‪ .‬שצריך להשלימו אחר הרגל‬
‫שככר‬
‫נתעםקו‬
‫בו‬
‫בדגל‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫סי׳ חקמח סעיף י[‪:‬‬
‫כ ח כ מיי׳ ס׳׳י מהלכות‬
‫אגל הלכה ת טוש׳׳ע‬
‫י״ד שס‪:‬‬
‫ה ט ג מיי׳ שס הלכה ג‬
‫שמג עשין ד ו מ ן נ‬
‫ולאמן‬
‫סעיף י(‪:‬‬
‫ד ]טור י״ד סי׳ שעה!‪:‬‬
‫קי ה ו מיי׳ שס פ״ז הלכה‬
‫א סמג שס טיש״ע י״ד‬
‫סימן מג סעיף א‪:‬‬
‫יום ראשון‪:‬‬
‫מתעסקין‬
‫פירש‬
‫בו‪.‬‬
‫כתוספות להוא הלין למלאכתו נעשית‬
‫ע״י‬
‫אמר‬
‫אחרים‪:‬‬
‫יוחנן‬
‫דבי‬
‫אחת‪.‬‬
‫אפילו יום אחד אפי׳ שעה‬
‫קשיא לי להא אית ליה לר׳ יוחנן (‬
‫‪,‬‬
‫הלכה כסתם משנה‪:‬‬
‫מה‬
‫שבעח‪.‬‬
‫חג‬
‫אימא‬
‫שמונה‬
‫ובירושלמי‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬והפכתי חגיכם ל א ב ל‬
‫וכל‬
‫ומויעש‬
‫לאביו‬
‫כשמונה‬
‫שבעמ‬
‫ימים‬
‫)כראשית ‪ (5‬לא מצי לאתויי להמס‬
‫קולס קבורה היה ובירושלמי משני‬
‫לאין למילין מקולס ממן מורה והמס‬
‫והעליתי ע ל כ ל מתנים‬
‫ושמתיה‬
‫בירושלמי מייתי קראי מובא‪:‬‬
‫ורבים‬
‫יחיל מתמיר ורבים‬
‫והוא‬
‫כרכים ומשוס להכא‬
‫הלין‬
‫מקילין הלכה‬
‫איירי‬
‫ביחיל‬
‫מקיל נקימ הכי וכל מקום לאו לוקא‬
‫לכהרכה מקומומ פוסק כלכרי היחיל‬
‫והיכא לאתמר אממר ועול רבעירוכ‬
‫אומר הלכה כלכרי המקיל אפי׳ לגבי‬
‫רכים מיהו התם היינו ריכ״ל ולא רכי‬
‫יוחנן פר׳ מי שהוציאוהו)עירובי! מו‪:(.‬‬
‫יהידאה חיא‪ .‬ואף על‬
‫>אייבו‬
‫‪5‬‬
‫ללעיל‬
‫נקימ‬
‫גכ‬
‫וחכ״א‪:‬‬
‫קיים‪ .‬עליין לא השיכומיך‬
‫על אייבו כך פי׳ בקונטרס‬
‫וקשה שהיה לר׳ חייא לומר‬
‫ןחיד‬
‫כאבל‬
‫ואחריתה כיום מר‪:‬‬
‫עמום ח י‬
‫רבינו חננאל‬
‫ומסקנא ד ש מ ע ת א הילכתא‬
‫למעשה‬
‫שעה‬
‫הנקבר‬
‫אחת‬
‫אפילו‬
‫לרגל‬
‫קודם‬
‫בטלה הימנו גורח אבילוח‬
‫]כדפסיק‬
‫והלכחא‬
‫רבינא‬
‫א פ י ׳ יום א ח ד א ו‬
‫כל מקום שאתח מוצא יחיד מקיל‬
‫מחמירץ‪.‬‬
‫שיריכם‬
‫לייק‬
‫לחג‬
‫לקינה‬
‫שק ועל בל ר א ש קרחה‬
‫ומשני שמיני רגל בפני עצמו הוא‬
‫אבל‬
‫טושי׳ע‬
‫סעיף א !ואו״ח סי׳ מקמח‬
‫אלא‬
‫שלשה ימים אחרונים אץ רבים‬
‫עה‬
‫שס‬
‫אמך‬
‫קיימת ולא אימא למשמע אמו של ר׳‬
‫חייא ועול לרב היה לו להשיב אבא‬
‫ולא היה לו לקרות אביו בשם אייבו‬
‫ונראה שר״ח גורס א״ל אבא קייס‬
‫א״ל אבא קיים אימא קיימת א״ל אימא‬
‫קיימת פירש ר׳ חייא היה שואל על‬
‫אביו ואמו ורב היה משיב לו על‬
‫אביו ואם שלו ואין לנו להקשות מה‬
‫לנו לומל לרב בר אחוה לרבי תייא‬
‫ובר אחתיה בשלמא לפירוש ראשון‬
‫הביאו לומר מה היה חושש ר׳ חייא‬
‫על אכיו ועל אמו של רכ כי לפירוש‬
‫זה נמי י״ל להוצרך יפה שלא מאמר‬
‫מה היה לו לרב להשיב על אביו‬
‫ואמו שלו כמו כן היה לו להשיב שאר‬
‫בני אלם קיימין אבל השתא קמ״ל‬
‫שהיה משיב לו לפי שהיה אחיו של‬
‫ר׳ חייא ונוח לו להשמיעו חלשוח‬
‫טובות ללא לימא צא ובשר לקרובים‬
‫כלאמרינן בריש פסחים )לף ג‪ :‬ושס(‬
‫צא וכשר לסוסים ולחמורים ד״ג אמל‬
‫ליה אכא קייס אמר ליה אימא קיימח‬
‫א״ל אימא קיימת אמר ליה אבא קיים‬
‫וכפר״ח וכענין שפירש ר״ח לגירסת‬
‫ר״ת ) נ ( ורבי חייא היה שואל על אביו ואמו שלו והוא משיב על אביו ואמו של עצמו ומה שלא היה משיב לו כמו גירסח ר״ח שאס היה משיב לו‬
‫אכא קיים כשהיה שואל על אביו שלו משום דהוה משמע שהיה משיב לו על אביו של רבי חייא שהיה רגיל לקרות אבי אביו אבא‪:‬‬
‫עולה‬
‫מ ח מ י ר י ן הלכה כ מ ח מ י ר י ן ‪ ,‬ח ו ץ מ ז ו ‪ ,‬ש א ע ״ פ ש ר ׳ ע ק י ב א מ ק י ל ו ח כ מ י ם מ ח מ י ר י ן ‪ ,‬הלכה כר׳ ע ק י ב א ‪ .‬ד א מ ר ש מ ו א ל הלכה כ ד ב ר י ה מ ק י ל ב א ב ל ‪ ] .‬כ י ו ן דר׳ י ו ח נ ן הורה כ ה א ד ש מ ו א ל ‪ ,‬ה ל כ ת א‬
‫ב א ב ל ( ‪ .‬ו ה א דתניא‪ ,‬ב מ ה ד ב ר י ם א מ ו ר י ם כי ש מ ו ע ה רחוקה אינה נוהגח א ל א יום א ח ד ‪ ,‬בה׳ מ ת י מ צ ו ה ‪ .‬פ י ׳ ב ח מ ש ה ש מ צ ו ה ל ה ת א ב ל ע ל י ה ן ‪ ,‬ו ה ן ב נ ו ו ב ח ו א ח י ו ו א ח ו ת ו ו א ש ח ו ‪ .‬א ב ל ע ל‬
‫אבל‬
‫אחת[‪.‬‬
‫שעה‬
‫)הנקבר(‬
‫]הקובר[ ברגל‪ ,‬ל א חיילא‬
‫אבילות אלא‬
‫עליה‬
‫ונקיט‬
‫הרגל‪.‬‬
‫אחר‬
‫ימי‬
‫שבעת‬
‫אבילות מיום ט ו ב האחרון‬
‫ש ה ו א יום ט ו ב שני‪ ,‬ו א ע ״ ג‬
‫אביל]ות[‬
‫ד ל א נהיג ב י ה‬
‫עולה למנין שבעה‪ .‬ועצרת‬
‫וראש‬
‫ויום‬
‫השנה‬
‫מפסיקין‬
‫הכיפורים‬
‫אבילות כרגלים‪) .‬כדפסיק‬
‫ר ב י נ א ו ה ל כ ת א א פ י ל ו יום‬
‫או‬
‫אהד‬
‫אתת(‪.‬‬
‫שעה‬
‫נמצאת אומר מי ש מ ת לו‬
‫בתוך‬
‫מת‬
‫נקיט‬
‫הרגל‪,‬‬
‫שבעה מיום ט ו ב שני ש ל‬
‫יום ט ו ב ה א ח ר ו ן ‪ ,‬ו א ף ע ל‬
‫פ י ש י ו ם ט ו ב ש נ י א י ן נוהג‬
‫אבילות‪.‬‬
‫ונקיט‬
‫)ליה!‬
‫בו‬
‫]לי[‬
‫מההוא‬
‫יומא‬
‫דמית‬
‫ביה‪.‬‬
‫ומאן‬
‫דשכיב‬
‫שכבא‬
‫ליה‬
‫ביום ט ו ב ש נ י ש ל‬
‫יום ט ו ב ה א ח ר ו ן א ו ביום‬
‫ט ו ב שני‬
‫דעצרת‪ ,‬א(נהיג‬
‫אבילןות[‬
‫כ ו ביום‪ ,‬ר ה ו א‬
‫יום‬
‫והוא‬
‫קבורה‪,‬‬
‫מדאורייתא‪,‬‬
‫ואכלחי‬
‫דכתיב‬
‫היום‪,‬‬
‫חטאת‬
‫ו כ ת י ב נ מ י ו א ח ר י ת ה כיום‬
‫והוא‬
‫מר‪.‬‬
‫הלכך‬
‫תמיתה‪,‬‬
‫יום‬
‫מיתה‬
‫יום‬
‫מדאורייתא ויום ט ו ב שני‬
‫אתי‬
‫מדרבנן‪,‬‬
‫ומבטל‬
‫דאורייתא‬
‫ד ר ב נ ן ‪ ,‬ונהיג ביה‬
‫אבילות כ ש א ר יומי‪ .‬מניין‬
‫לאבילות‬
‫שנאמר‬
‫שהיא‬
‫שבעה‪,‬‬
‫והפכתי‬
‫חגיכם‬
‫לאבל‪ ,‬מה תג ש ב ע ה אף‬
‫אבילות‬
‫שבעה‪.‬‬
‫ומניין‬
‫לשמועה‬
‫רתוקה‬
‫שאינה‬
‫נוהגת א ל א יום א ח ד ‪ ,‬כ ב ר‬
‫ה ק י ש ה כ ת ו ב ה א ב ל לחג‪,‬‬
‫ומצאנו‬
‫והוא‬
‫ע צ ר ת ש ה ו א חג‪,‬‬
‫יום‬
‫שמועה‬
‫ת״ר‬
‫אחד‪.‬‬
‫קרובח‬
‫נוהגח‬
‫שבעה‬
‫ושלשים‪,‬‬
‫שמועה‬
‫רחוקה‬
‫אינה נוהגח א ל א‬
‫יום א ח ד ‪ .‬א י ז ו ק ר ו ב ה ו א י ז ו‬
‫חיא רחוקה‪ ,‬ק ר ו ב ה ב ח ו ך‬
‫שלשים‬
‫לאחר‬
‫עקיבא‪.‬‬
‫ל ק ב ו ר ח ו ‪ ,‬רחוקה‬
‫שלשים‪,‬‬
‫דברי‬
‫וחכמים‬
‫אחת זו‬
‫ר׳‬
‫אומרים‬
‫ו א ח ת ז ו נוהגת‬
‫ש ב ע ח ושלשים‪ .‬א מ ר רבה‬
‫ב ר ב ר חנה א מ ר ר• יוחנן‪,‬‬
‫כל‬
‫יחיד‬
‫מקום‬
‫שאתה‬
‫ןמקיל[‬
‫מוצא‬
‫ורבים‬
‫כוחיה ל ע ו ל ם כ ד ב ר י ה מ ק י ל‬
‫א ב י ו ו ע ל א מ ו ‪ ,‬אפיי ש מ ו ע ה‬
‫ל ן כוותייהו‪ .‬רהא ר ב חסדא‬
‫רחוקה נוהגת ש ב ע ה ו ש ל ש י ם ‪ .‬ל י ת ה ל כ ת א כוותיה‪ ,‬ד ה א י ח י ד א ה היא‪ ,‬כ ל ו מ ר א ל י ש ע ב ן א ב ו י ה והי וקנים ש ה י ו ע מ ו ו ה ו ר ו ב ש מ ו ע ה רחוקה ל נ ה ו ג ש ב ע ה ו ש ל ש י ם ‪ ,‬י ח י ד י ם הן‪ ,‬ו ל א ס ב י ר א‬
‫ו ר ב ה ה ו ר ו ע ל א ב י ו ו ע ל א מ ו ב ש מ ו ע ה ר ח ו ק ה ש ל א לנהוג א ל א יום א ח ד ‪.‬‬
‫א( כל לנרי לנינו אלו הובא נא״ז נח״נ סימן תל״נ נשמו וכן לעת גה״ג ורנ אלפס !״ל וע״ש נא״ז ונרא״ש מש״כ על זה‪.‬‬
‫כ‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א נטוש״ע י״ל סי׳ תנ סעי׳‬
‫יב(‪:‬‬
‫ב ]שס סעיף נ [ ‪:‬‬
‫ג ן מיי׳ פ״ה מהל׳ אנל הל׳‬
‫י״ל‬
‫א טוש״ע‬
‫שפג‬
‫סי׳‬
‫סעי׳ א[‪:‬‬
‫ד מיי׳ פ״ו מהל׳ אגל‬
‫קיא‬
‫הלכה א סמג עשין‬
‫לרבנן נ טוש״ע י״ל סימן‬
‫תב סעיף א‪:‬‬
‫ה ו מיי׳ שם הלבה‬
‫קיב‬
‫ג סמנ שם טוש״ע‬
‫י״ל שס סעיף ה ]וטוש״ע‬
‫א״ת סי׳ מקמת סעי׳ יז[‪:‬‬
‫קיג‬
‫מיי׳ שם הל׳ א‬
‫ז‬
‫טוש״ע י״ל שם סעי׳‬
‫ל ]וסי׳ שמ סעיף יח[‪:‬‬
‫ח ט מיי׳ ס״ח שס‬
‫קיד‬
‫הלכה ו טוש׳׳ע י״ל‬
‫סימן שמ סעיף ית‪:‬‬
‫י מיי׳ שס פ״ב הלכה‬
‫קטו‬
‫א סמג שס טוש׳׳ע‬
‫י״ל סימן שעל סעיף ל‪:‬‬
‫קטז כ ל מ מיי׳ שם הלכה‬
‫ל ה טיש׳׳ע שס סעיף‬
‫ו‪:‬‬
‫קיז‬
‫מיי׳ שם הל׳ ה‬
‫נ‬
‫טוש״ע‬
‫וסימן‬
‫שם‬
‫שפא סעיף ו‪:‬‬
‫קיח ס מיי׳ שס פ״ש הלכה‬
‫טוש״ע‬
‫א סמג שס‬
‫י״ל סימן שמ סעיף א‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ו ע ו ד ר׳ חייא נהג ע ל א ב י ו‬
‫ו ע ל א מ ו ב ש מ ו ע ח רחוקה‬
‫יום א ח ד ‪.‬‬
‫שלשה‬
‫ממנו‬
‫ולמדנו‬
‫דברים‪,‬‬
‫למדנו כי‬
‫אסור‬
‫בנעילת‬
‫האבל‬
‫הסנדל‪ .‬ו כ י ש מ ו ע ה ר ח ו ק ה‬
‫אינה נ ו ה ג ת א ל א יום א ח ד ‪.‬‬
‫ו כ י מ ק צ ת היום כ כ ו ל ו ‪ .‬תני‬
‫ר ׳ א ד א קמיה ד ר ׳ יוחנן‪,‬‬
‫קרובה‬
‫]שמען‬
‫שמועה‬
‫בשבת‬
‫ולמוצאי‬
‫שבת‬
‫עולה‬
‫נעשת‬
‫רחוקה‪,‬‬
‫ואינה‬
‫נוהגת א ל א‬
‫לו‬
‫יום‬
‫א ת ר ‪ .‬ו כ ן א מ ר ר ׳ י ו ס י בר׳‬
‫אבין‪ ,‬ש מ ע ש מ ו ע ה קרובת‬
‫ברגל ולמוצאי הרגל נעשת‬
‫אינה נ ו ה ג ת‬
‫רחוקה‬
‫אלא‬
‫יום אחד‪ .‬כ ל ל ו ש ל דבר‪,‬‬
‫כ ל יום ש מ ו ע ה ש א י נ ו נ ו ה ג‬
‫כאלו עדיין‬
‫ב ו אבילוץת[‬
‫לא שמע‪ .‬השומע שמועה‬
‫ר ח ו ק ה ב ר ג ל ‪ ,‬ק ו ר ע א ו אינו‬
‫קורע‪ .‬ר׳ מני א מ ר‬
‫אינו‬
‫קורע‪ ,‬ר ׳ חנינא א מ ר ק ו ר ע ‪,‬‬
‫ר׳ מ נ י א מ ר אינו ק ו ר ע ו כ ל‬
‫היכא ד ל י כ א ע ל י ה א ב י ל ו ת‬
‫שבעה‬
‫קורע‪,‬‬
‫אינו‬
‫איני‬
‫והתני איםי א ב ו ה דרי זירא‪,‬‬
‫מי‬
‫שאין לו אלא‬
‫אחד‬
‫בתוך‬
‫ונזדמן‬
‫חלוק‪,‬‬
‫לו‬
‫ש ב ע ה קורע‪ ,‬ל א ח ר‬
‫שבעה‬
‫קורע‬
‫חלוק‬
‫קורע‪.‬‬
‫אינו‬
‫הנה‬
‫בתוך שבעה ואע״פ‬
‫ש א י נ ו נוהג א ח ר ה ק ר י ע ה‬
‫שבעה‪ .‬וכי‬
‫בתוך‬
‫דהיא‬
‫ה א תני ר׳‬
‫משום‬
‫תימא‬
‫שבעה‪,‬‬
‫וירא‬
‫ועוד‬
‫בתריה‪,‬‬
‫כ מ ה ד ב ר י ם ] א מ ו ר י ם [ בה­‬
‫מתי‬
‫מצוה‪,‬‬
‫מכלל‬
‫מצוה‬
‫פי׳‬
‫תמשה‬
‫השבעה‬
‫שהוא‬
‫להתאבל‬
‫אבל על‬
‫קורע‬
‫עליהם‪,‬‬
‫אביו ו ע ל‬
‫ו ה ו ל ך ‪ .‬הנה‬
‫אבילות‬
‫שם‬
‫אמו‬
‫שאין‬
‫]חקורע‪.‬‬
‫ו פ ר ק י נ ן כ י תניא ה י א דר׳‬
‫וירא‬
‫לכבוד‬
‫אביו‬
‫ואמו‪.‬‬
‫גרסינן‬
‫בפרק‬
‫יש‬
‫בכור‬
‫לנחלה‪,‬‬
‫מת הבן‬
‫ביום‬
‫ש ל ש י ם כיום שלפניו‪ .‬פי׳‬
‫כ י ו ם ל ״ א ‪ ,‬ו ת י י ב ל ת ת ה׳‬
‫ל כ ה ן ‪ .‬ר־‬
‫סלעים‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫מועד קטן‬
‫מםורת הש״ם‬
‫עולה לו‪ .‬פירוש הרגל עולה לו למנין שאינו נוהג אלא יום אתד‪ :‬א״ל אימא קיימם‪ .‬בלשון שאילה הוא כלומר <> שאתה שואל על אבי‬
‫קורע או אינו קורע‪ .‬דוקא כענין זה מיבעי ליה לפי שהיה‬
‫שאל על אמי שאף היא אמותך‪ :‬א״ל‪ .‬ר׳ מייא ואמך אחומי רףמת‬
‫חייב לקרוע בשעת שמועה אבל שמע שמועה רחוקה היא‪ :‬א״ל‪ .‬רב אבא קייס עדיין לא השבתיך עליו וממילא הבין‪.‬‬
‫כחול אינו קורע כלל ואפי׳ על אביו ואמו וכן קאמר נמי בסמוך‬
‫ויש אומרים כניתותא היה רכ משיכו על מי שאינו שואל כדי שיבין‬
‫מן הכלל וקשה בעיני לומר שרב‬
‫כי תניא ההיא ככבוד אביו ואמו‬
‫יוציא דכר שקר מפיו‪ :‬חלון מנעלי‪.‬‬
‫והכי משמע לעיל דלא מצינו לר׳ חייא‬
‫אמר ליה אאימא קיימת אמר ליה אימא קיימת‬
‫להתאכל על אחי ואתומי‪ :‬והולך‬
‫שקרע אע״פ שהיה אביו ואמו א״ל אבא סיים אמר ליה לשמניה ב חלוץ לי‬
‫כלי אחרי לבימ המרחץ‪ .‬ללמד‬
‫לגירסת ר״ח וא״מ אי מהא משמע‬
‫מנעלי ‪ 8‬והולך אחרי כלי לבית המרחץ שמע‬
‫הלכה ‪ w‬נתכוין שאין שמועה רחוקה‬
‫דאינו קורע על אביו ואמו אמאי לא‬
‫מינת תלת שמע מינה א ן ג אבל אסור בנעילת‬
‫לאחר שלשים נוהגת אלא יום אתד‬
‫קאמר ש״מ דאינו קורע יש לומר‬
‫הסנדל ושמע מינה שמועת רחוקת אינת‬
‫ומקצת היום ככולו‪ :‬למוצאי הרגל‬
‫דאינו מביא ש״מ כי אס ממה שראינו‬
‫נעשיח רחוקה‪ .‬דהוי שלשים יום‪:‬‬
‫נותנת אלא יום אהד ושמע מינה ״ימקצת‬
‫שעשה אבל ממה שלא ראינו אינו‬
‫אינה נוהגח אלא יום אחד‪ .‬אע״פ‬
‫מכיא ראיה מכל מקום מדלא קבעי‬
‫חיום ככולו רבי חייא לחוד רבי אהייה לחוד‬
‫אמר רבי יוםי בר אבין ישמע שמועח קרובה דכי שמע עדיין היתה קרובה עולה‬
‫הש״ס כלל אם רבי חייא קרע משמע‬
‫הרגל להשלים שלשים דהר שמועה‬
‫א״צ לקרוע ובתשובת רבינו זקיני‬
‫ברגל ולמוצאי תרגל נעשית רחוקח עולח‬
‫רחוקה‪ :‬איני קורע‪ .‬עכשיו דנוהג‬
‫פי׳ דאינו קורע על שמועה רחוקה‬
‫לו ואינו נוחג אלא יום אחד תני רבי אדא‬
‫יום אחד לשמועה רחוקה‪ :‬היינו‬
‫אפי׳ על אביו ואמו והרי״ן וגס‬
‫דמן קסרי קמיה דר׳ יוחנן ישמע שמועח‬
‫דליכא אכילוח שגעה‪ .‬כלומר משוס‬
‫בתוס׳ הרב מסופק והא דאמר‬
‫קרובת בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה‬
‫דליכא שבעה אינו קורע‪ :‬קורע‬
‫בסמוך מי שאין לו חלוק וכו׳ מיירי‬
‫אחר‬
‫והולך‪.‬‬
‫אינו נוחג אלא יום אחד קורע או אינו קורע‬
‫כגון שהיה שאול מחבירו או נתמלא‬
‫שבעה אע״ג דליכא‬
‫קרעים ונראה לי שיש לסמוך יומר רבי מני אמר ׳אינו קורע רבי חנינא אמר‬
‫שכעה‪ :‬אבל מסאבל עליהן‪ .‬על‬
‫על ה״ג מרכ צמח גאון דאין קורעים‬
‫אותן קרובים‪ :‬אחיו מאמו‪ .‬שלא‬
‫הורע אמר ליח רבי מני לר׳ חנינא בשלמא‬
‫לאחר ל׳ יום אלא על אכיו ואמו בלבד‬
‫מאביו דקרא משמע מאכיו שלא‬
‫לדידי דאמינא אינו קורע חיינו דלא איכא‬
‫וכרכח אכלים נחלקו כה״ג אם שמע‬
‫מאמו‪ :‬אחוחו נשואה בין מאביו בין‬
‫אבילות שבעת אלא לדידך דאמרת קורע‬
‫בשבח אס חייב לכרך כרכח אכלים‬
‫מאמו‪ .‬דבקרא לא אשכחן אלא‬
‫קריעת בלא שבעת מי איכא ולא ותתניא‬
‫דיש מפרשים דנקרא דברים שבצינעא‬
‫אבחולה‪ :‬על שטים שלהן‪ .‬אבי‬
‫איםי אבוח דרבי זירא ואמרי לח אחות דרבי‬
‫ר״א טון דמברטן בג׳ או בעשרה‬
‫אביו ועל בן בנו ועל בן בתו ועל בן‬
‫א‬
‫לאו דברים שבצינעא הוא‪:‬‬
‫ואתותו נשואה בין מאביו כין‬
‫מיבעי‬
‫לא‬
‫מאמו‪.‬‬
‫מאביו אלא אפי׳ מאמו נמי‪:‬‬
‫על שניים שלהם‪ .‬פי׳ הנולדים‬
‫מהן אבל באחיהם ובנשומיהם‬
‫היה מסופק בתוספומ הרב בשם‬
‫רבו ולא ידענא מאי שנא‪:‬‬
‫אבי אביו ועל בן בנו‪ .‬פירוש‬
‫על‬
‫בתוספומ הרב בשם רבו דהוא‬
‫הדין אבי אמו ובת בתו‪:‬‬
‫פירוש‬
‫אבילות‪.‬‬
‫נהונ‬
‫כאפה‬
‫בתוספות בכל דיני אבלות‬
‫געילת הסנדל ורתיצה וסיכה וכולן‬
‫כל זמן שהוא בפניה וכפ״ק דכתובות‬
‫)לף ל‪ (:‬קאמר עמו ככית ושמא‬
‫באפה דוקא או שמא בכל הבית‪:‬‬
‫ומרהצת לו פניו ידיו ורגליו‪.‬‬
‫בחמין קאמר דאילו‬
‫בצונן היא נמי מותרמ‪ :‬אלא בהמיו‬
‫וחמותו‪ .‬והוא הדין היא נוהגת עמו‬
‫כחמיה וחמותה והא דקתני לעיל כל‬
‫שממאכל עליו ממאכל עמו ככל שאר‬
‫קרוכיס קאמר אכל אשמו יש חילוק‬
‫בין חמיו וחמותו לשאר קרוכים‪:‬‬
‫אתא בריח קרע באפיה‪ .‬להיוח‬
‫נוהג עמו אבילות ומימה‬
‫טון דקרע כבר וט צריך לקרוע כלל‬
‫לפני הקרובים ושמא לאשמועינן‬
‫דבאפיה נוהג אבילות והר״א פירש‬
‫אתא בריה קרע באפיה לפי שאמימר‬
‫קרע מיושכ ואתא בנו להזכירו שהוא‬
‫טעה לקרוע מיושב והקריעה זה עשה‬
‫בנו של אמימר ועל ידי כך נזכר‬
‫אמימר וקרע פעם שניה מעומד‪:‬‬
‫אלא‬
‫עקיבא‬
‫מ י שאין לו חלוק‬
‫זירא קמיח דר׳ זירא‬
‫לקרוע ונזדמן לו בתוך שבעח קורע לאחר‬
‫שבעת אינו קורע עני ר׳ זירא בתרית במת‬
‫דברים אמורים בחמשה מתי מצות אבל‬
‫על אביו ועל אמו קורע והולך כי תניא ההיא‬
‫לכבוד אביו ואמו ת״ר יכל האמור בפרשת‬
‫כהנים שכהן מיטמא להן אבל מתאבל‬
‫עליהן ואלו הן אשתו אביו ואמו אחיו‬
‫ואחותו בנו ובתו א! חוםיפו עליחן אחיו ואחותו‬
‫תבתולח מאמו ואחותו נשואח בין מאביו‬
‫בין מאמו וכשם שמתאבל עליתם כך‬
‫מתאבל על שניים שלחם דברי ר״ע רבי‬
‫שמעון בן אלעזר אומר אינו מתאבל אלא‬
‫על בן בנו ועל אבי אביו וחכ״א כ ל‬
‫שמתאבל עליו מתאבל עמו חכמים היינו‬
‫תנא קמא איכא בינייחו עמו לבבית ייכי תא‬
‫דאמר ליח רב לחייא בריח וכן א״ל רב‬
‫תונא לרבת בריח באפח נחוג אבילותא‬
‫בלא אפח לא תינתוג אבילותא מר עוקבא‬
‫סבר למיתב עליה‬
‫חמוח סבר‬
‫בר חמוח‬
‫ליח בר‬
‫שכיב ליח‬
‫‪8‬ח‬
‫ט‬
‫גן‬
‫‪:‬‬
‫אחותו‪ :‬כל שמסאבל עליו מסאבל‬
‫עמו‪ .‬כלומר מתאבל עם אביו כשהוא‬
‫מתאבל על אכ שלו נמצא זה ממאכל‬
‫על אבי אכיו וכן כל שממאבל עליו‬
‫כגון שמתאבל על כנו ממאכל עמו‬
‫כלומר ממאכל עם כנו כשהוא ממאכל‬
‫»( פי׳ על בן שלו ונמצא זה מתאבל‬
‫על בן בנו‪ :‬היינו חנא קמא‪ .‬של‬
‫רבי שמעון‪ :‬עמו בבימ‪ .‬דתנא קמא‬
‫לא בעי שיהא אביו או ) ‪ ( p‬בנו עמו‬
‫בבית ויושב עמו וחכמים בעו עמו‬
‫בבית‪ :‬כי האי‪ .‬ענין דא״ל רב לר׳‬
‫תייא וכר‪ :‬באפה‪ .‬דאיתתך כשהיא‬
‫אכילה דהאי נמי כל שמתאבל‬
‫עליו כגון אשתו ממאכל עמו כפניו‪:‬‬
‫צידמייסא‪ .‬סעודות דאכל‪ :‬קשיין‬
‫אהדדי‪ .‬דהכא קתני מצעת לו‬
‫מטמו והכא קמני כופה מטתו‪ :‬בשאר‬
‫קרובי אשחו‪ .‬מצעמ לו מטמו‪ :‬אחא‬
‫בריה‪ .‬הדר אמימר קרע באפיה‬
‫דבריה‪ :‬קם קרע‪ .‬פעם שלישית‪:‬‬
‫אורייני‬
‫ה‪,‬‬
‫ם‬
‫נ‬
‫‪1‬‬
‫אלא‬
‫א ו מ ר אם נ ת ן ל א י ט ו ל ו א ם ל א נ ת ן ל א י ת ן ‪ .‬א מ ר ר ב א ש י ‪ ,‬ה כ ל מ ו ד י ם ל ע נ י ן א ב י ל ו ח ‪ ,‬דיום ש ל ש י ם כיום ש ל פ נ י ו ד מ י ‪ ,‬ו ח ש ו ב ד ב י ו ם ש ל ש י ם ו א ח ד ש מ ע ‪ ,‬והנה א( היא ש מ ו ע ה ר ח ו ק ה ו א י נ ו נ ו ה ג א ל א י ו ם א ח ד ב ל ב ד ‪,‬‬
‫כשמואל‬
‫נשואה‬
‫ד א מ ר ה ל כ ה כ ד ב ר י ה מ י ק ל ב א ב ל ‪ .‬ת ״ ר כ ל ה א מ ו ר ב פ ר ש ת כהנים כ ה ן מ י ט מ א ל ה ן ‪ ,‬א ב ל מ ת א ב ל ע ל י ה ן ‪ .‬ו א ל ו הן‪ ,‬א ב י ו ו א מ ו ב נ ו ו ב ת ו א ת י ו ו א ת ו ת ו ו א ש ת ו ‪ .‬ה ו ס י פ ו ע ל י ה ן ‪ ,‬א ח י ו ו א ח ו ת ו ב ת ו ל ה מ א מ ו ו א ח ו ת ו‬
‫מ א ב י ו ‪ .‬ו כ ש ם ש מ ת א ב ל ע ל י ה ן כ ך מ ת א ב ל ע ל שניים ] ש ל ח ם [ ‪ ,‬ד ב ר י ר ׳ ע ק י ב א ‪ .‬ר׳ ש מ ע ו ן ב ן א ל ע ז ר א ו מ ר אינו מ ח א ב ל א ל א ע ל א ב י א ב י ו ו ע ל ב ן ב נ ו ‪ .‬ו ח כ מ י ם א ו מ ר י ם כ ל ש מ ת א ב ל ע ל י ו מ ת א ב ל ע ל י ה ן ‪ .‬ו ק י י מ א‬
‫ל ן כ ח כ מ י ם ‪ .‬ו א ו ק י מ נ א ע מ ו ב ב י ת ‪ .‬כ ג ו ן ר א ו ב ן ש מ ת ל ו ב ן נ ו ה ג י ע ק ב א ב י ו ע מ ו ב ב י ת ב ל ב ד ‪ .‬ו כ י ה א ד א מ ר ל י ה ר ב ל ח י י א בריה‪ ,‬ו ר ב הונא א מ ר ל ר ב ה בדיה‪ ,‬ח מ י ך ו ח מ ו ת ך ש מ ת ו ו א ש ת ך מ ת א ב ל ת ע ל י ה ן ‪ ,‬ב א פ ה ‪ ,‬כ ל ו מ ר‬
‫ב כ י ת ע מ ה נ ה ו ג א ב י ל ו ת ‪ ,‬ש ל א ב פ נ י ה ל א תנהוג כ ל ל ‪ ,‬מ פ נ י כ ב ו ד א ש ת ו ‪ .‬א מ ר ל י ה ר ב הונא ל מ ר ע ו ק ב א ‪ ,‬ל א א מ ר ו ל כ ב ו ד ] א ש ת ו [ א ל א ח מ י ו ו ח מ ו ת ו ב ל ב ד ‪ ,‬ותניא כוותיה‪ ,‬ו כ ד ת נ י א ‪ ,‬מ י ש מ ח ח מ י ו א ] ו [ ח מ ו ת ו ‪ ,‬כ ו פ ה‬
‫מ ט ת ו ונוהג א ב י ל ו ת ע מ ה ‪ ,‬ו כ ן ) ה ם ( ] ה י א [ ש מ ת ח מ י ח א ו ח מ ו ח ה ‪ ,‬אינה ר ש א ה ל ה י ו ח ב ו ח ל ת ו פ ו ק ס ת ‪ ,‬א ל א כ ו פ ה מ ט ת ה ו נ ו ה ג ת ע מ ו א ב י ל ו ת ‪ .‬י ר ו ש ל מ י תני א ר ו ס ת ו ל א מ ת א ב ל ו ל א אונן עליה‪ .‬ת נ י כ ל ש מ ת א ב ל נ י ן [ ע ל י ו‬
‫מ ת א ב ל י ן ע מ ו ‪ .‬ר ב מ ת ה א ח ו ח ו פ ק י ד לחייה כ ר י ה כ ד תהא סליק ל ג ב א י ש ל נ ע ל י ך מ ע ל ר ג ל י ך ‪ .‬א מ י מ ר ש כ י ב ל י ה ב ר ב ר א ‪ ,‬ק ר ע ע ל י ה ‪ .‬א מ ר ) ל י ה ( ] ל א [ ק ר ע ת י מ ע ו מ ד ‪ ,‬קם ק ר ע מ ע ו מ ד ‪ .‬א מ ר ל י ה ר ב א ש י ‪ ,‬ו מ נ א ל ן ד ב ע י נ ן‬
‫קריעה מ ע ו מ ד ‪ .‬א מ ר ל י ה ד כ ת י ב ויקם א י ו ב ו י ק ר ע ‪.‬‬
‫אן ל נ ד רנינו ננאן הונא נרי״ף כאן נשס אינא מ״י יעי׳ היטנ מש״כ על לנרי רנינו נזה‪.‬‬
‫פ״ל[‪ ,‬ו ( לחומה ל‪ ,:‬ה ( ג״ו‬
‫ג״ז שס‪,‬‬
‫שס‪ ,‬ו(‬
‫ןעי׳‬
‫‪(t‬‬
‫תוספות סנהלרין ס‪ .‬ל״ה‬
‫אתיא וכו׳ מה שהניחו סוגי׳‬
‫להכא כמימהן‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬רקם איוב ויקרע את‬
‫רגז‬
‫מעלו‬
‫ראשו‬
‫את‬
‫ויפל א ר צ ה וישתחו‪:‬‬
‫איוב א כ‬
‫הגהות הב״ה‬
‫) א ( רש"־ ל״ה א״ל אימא‬
‫כו׳ כלומר ע ד שאמה שואל‪:‬‬
‫) ‪ ( 5‬ד״ה והולך כו׳ ללמל‬
‫הלכה לתלמידים נמכר!‪:‬‬
‫) ג ( ר״ה כל שממאכל וכו׳‬
‫כשהוא מתאנל על כן שלו‬
‫ותינמ סי׳ נממק‪:‬‬
‫בליון הש״ם‬
‫נטי והולך אחרי בלי‪ .‬עיין‬
‫לקמן דף כד ע׳׳נ תוספות‬
‫ד״ה אלא קרוביו‪ :‬שם ם־‬
‫שאין לו חלוק‪ .‬עיין לקמן‬
‫לף כל ע״א תוספות ל״ה וכל‬
‫ובתוספות‬
‫קרע‬
‫כי‬
‫ל״ה‬
‫תניא‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫א[ נם׳ היסיפו עליהן אחיו‬
‫ואתותו‬
‫הבתולה‬
‫נשואה‬
‫ואתותו‬
‫מאמו‬
‫נ״נ‬
‫כיי‪.‬‬
‫עיין ריטב״א‪:‬‬
‫" * ‪1QI‬‬
‫מוםף רש׳׳י‬
‫ליה‪.‬‬
‫אמר‬
‫קיימת‪.‬‬
‫רב‪,‬‬
‫בלשי!‬
‫אימא‬
‫שאילה‪,‬‬
‫כלומר על שאתה משאיל על‬
‫אבי שאל על אמי שאף היא‬
‫אתותך ופסחים ד‪.(.‬‬
‫ליה‪.‬‬
‫ר׳‬
‫עול‬
‫אמר‬
‫לרב‬
‫חייא‬
‫ואימא אחותי קיימת‪ ,‬א ״ ל ‪.‬‬
‫רנ‪ ,‬אבא קיים‪ .‬ואני כלוס‬
‫הוא‪,‬‬
‫קייס‬
‫לא‬
‫עליין‬
‫השיבותיך עליו ומאליו הנין‪.‬‬
‫ר״א גניתותא היה משיבו‬
‫רב על מי שאינו שואל כלי‬
‫שיבין מן הכלל וקשה בעיני‬
‫לומר שיוציא רב לבר שקר‬
‫מסיו‬
‫‪:.‬שם!‪.‬‬
‫מנעלי‪.‬‬
‫חלוץ‬
‫לי‬
‫להתאבל על אחי‬
‫ואתותי‪ ,‬ו ה ו ל ך אחרי כ ל י‬
‫שבעח ושלשים על רב חונא לגביח אשכחיח אמר ליח צודנייתא בעית‬
‫למיכל לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו דתניא מי שמת חמיו‬
‫או חמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקםת אלא‬
‫כופת מטתו ונוהג עמה אבילות וכן היא שמת חמיח או חמותח אינה‬
‫רשאח לחיות כוחלה ולהיות פוקםת אלא כופת מטתה ונוהגת עמו אבילות‬
‫ותניא אידך י>אף על פי שאמרו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות‬
‫בוחלת ולהיות פוקסת באמת אמרו מוזגת לו את הכוס ומצעת לו מטח‬
‫ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו קשיין אחדדי אלא לאו שמע מינח כאן בחמיו‬
‫וחמותו כאן בשאר קרובים שמע מינח תניא נמי חכי לא אמרו לכבוד‬
‫אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד אמימר שכיב ליח בר בריח קרע עילויח‬
‫אתא בריה קרע באפיה אידכר דמיושב קרע קם קרע מעומד אמר לית רב‬
‫אשי לאמימר קריעה דמעומד ״מנלן דכתיב וקם איוב ויקרע את מעילו‬
‫ם‬
‫א ( ולעיל טו‪ ,[:‬ב ( ]לעיל טז‪:‬‬
‫ססחיסל‪.‬וש״נ[‪,‬נ(]שמתות‬
‫לבית‬
‫הלנה‬
‫המרחץ‪.‬‬
‫למלמיליס‬
‫ללמר‬
‫נתכוין‪,‬‬
‫שאין שמועה רחוקה שלאחר‬
‫שלשים יום נוהגת אלא יום‬
‫ואינו‬
‫אחל ומקצתו ככולו‬
‫צריך לישכ כל היוס כולו‪,‬‬
‫מלאמר ליה והולך ל׳ נלי‬
‫אחרי‬
‫המתין‬
‫לבית‬
‫ער‬
‫המרייך‬
‫למחר‪,‬‬
‫ולא‬
‫אלמא‬
‫שעה אתת ד !שם׳!‪ .‬ד א מ ר‬
‫ליה‬
‫רב‬
‫לחייא‬
‫בריה‪.‬‬
‫כשמת חמיו ; כ ת ו ב ו ת ד‪.(:‬‬
‫אינו‬
‫רשאי‬
‫לכוף‬
‫את‬
‫אשתו‪ .‬נימי אנלה כשמת‬
‫אמה‬
‫או‬
‫אמה‬
‫‪1‬שני‪.1‬‬
‫פוקסת‪ .‬מענרת שרק על‬
‫פניה ישם(‪ .‬מ ו ז ג ת ל ו את‬
‫הכוס‪ .‬ולא חיישינן להרגל‬
‫לנר •‪:‬שם(‪.‬‬
‫מםורת הש״ם‬
‫מועד קטן‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫כא‪.‬‬
‫אלא מעתה ועמד ואמר ה״נ‪ .‬משמע ועמל ואמר היינו אפי׳‬
‫מיושב והא דאמדנן פרק מצומ חליצה )יכמות לף קו‪ (.‬במי‬
‫עמודי לכחחילה שמא צריך עמידה מדרבנן מיהו קשה לועמלו שני‬
‫האנשים )לבליס יט> דבעינן עומד ד״ל דועמד ואמר ודאי משמע‬
‫א ( יכמומ קג‪ ( 5 ,.‬לקמן ‪ .0‬אורייני‪ .‬מכתשמ גדולה‪ :‬מכולם‪ .‬אמרו אפי׳ ישן ע״ג קרקע לא‬
‫ע״ש‪ (» ,‬נעי׳ חוס׳ נ״נ יצא עד שיכפה מטתו דשב עליה‪ :‬כטין ארצה‪ .‬כלומר שכפה מטמו‬
‫אורייני[‪,‬‬
‫דייה‬
‫קמד‪.‬‬
‫ד ( ]גירסת הרי׳׳ף )דף וישכ עליה ולעולם קריעה מעומד‪ :‬ואסור לקרוה‪ .‬כדאמרינן לעיל‬
‫אמרו‬
‫מכולן‬
‫גדולה‬
‫רצה‪(:‬‬
‫)לף טו‪ (.‬מדאמר רחמנא ליחזקאל האנק דוס‪ .‬והא דאמר )סוכה לף‬
‫אפילו על גבי קרקע לא יצא‬
‫טי[‪ ,‬ה( ]צ׳׳ל אלי[‪ ,‬ו( ]מס׳ כה‪ (.‬אכל חייכ ככל המצות האמורות‬
‫אפי׳ מיושב כמו ועמדו וקדשו )לעיל‬
‫לף יח‪ >:‬אבל ועמד לחוד לא משמע‬
‫שמחומ פ״ה[‪] 0 ,‬שמחומ כמורה חוץ מן התפילין התם שאר אלא מעתח ‪ 1‬ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה‬
‫פ״ו[‪ ,‬ח ( ןעי׳ בהר״ן דסונה‬
‫הכימ‪ :‬דאי לא תימא הכי וישכב‬
‫)לף רמנ‪ (.‬ד״ה אבל חייב מצות בעלמא אבל הני אית בהו ה״נ והא תניאא> א בין יושב בין עומד בין‬
‫וכו׳ ותנין למה נקט בהך שמתה‪ :‬רבים צריכים ליה‪ .‬לדרשה‪:‬‬
‫ארצה וכוי‪ .‬אע״ג דושככ ארצה כתיב‬
‫מומת א״ל תתם לא כתיב ויעמוד ויאמר הבא‬
‫לישנא[‪] ( p ,‬עי׳ בהר״ן שם[‪ ,‬סבר לאוקמי אמורא טליה‪ .‬תורגמן‪:‬‬
‫נמי אצל הילד דבת שבע אע״ג דלא‬
‫מנין‬
‫כתיב ויקם ויקרע אמר רמי בר המא‬
‫י( לעיל כ‪ ,.‬כ ( ןוע״ע תוס׳ ושלישי בכלל‪ .‬מותר להנית מפילין‬
‫גבי מת כתיב אלא על בנו ושמא‬
‫ינמות קג‪ .‬ל״ה נין ותוס׳‬
‫‪2‬‬
‫איוב‬
‫וקם‬
‫שנאמר‬
‫מעומד‬
‫שהיא‬
‫לקריעה‬
‫שבועות ל‪ .‬ל״ה מצוה דעיקר אבילות אינו אלא ב׳ ימים‪:‬‬
‫הואיל והנביא אמר לו מות ימומ‬
‫ותוספות ונמיס סז‪ .‬ל״ה ואם באו פנים חדשיה‪ .‬ביום ג׳‬
‫ויקרע דלמא מילתא יתירתא הוא דעבד דאי הרי הוא כמת ואע״פ שהמפלל עליו‬
‫מיושנ[‪,‬‬
‫אפ״ה אינו חולץ תפילין אע״ג דאיכא‬
‫שיחיה וכענין זה אמר בירושלמי‬
‫לא תימא הכי ‪ 2‬ויגז את ראשו ת״נ אלא‬
‫ימים‬
‫]כשני[‬
‫אמד‬
‫דלמא‬
‫למיחש‬
‫הקכ״ה שהיה יודע שעחיד להיוח‬
‫‪3‬‬
‫מהכא וקם תמלך ויקרע את בגדיו *ודלמא‬
‫הראשונים נמי הניח מפילין‪ :‬רבי‬
‫מבול היה ממאבל על עולמו קודם‬
‫מילתא יתירתא עביר דאי לא תימא הכי‬
‫תורה אור השלם יהושע אומר וכוי‪ .‬דעיקר אכילות‬
‫המבול ובתום׳ הרב הקשה כי הסוגיא‬
‫ב‬
‫נ‬
‫‪3‬‬
‫וישכב ארצה ה״נ והתניא> ישב על גבי‬
‫‪ . 1‬ו ק ר א ו ל ו ז ק נ י ע י ר ו אינו אלא יום אחד‪ :‬ואם גאו פגים‬
‫משונה בתחילה אומר מלמא יתירמא‬
‫ודברו אליו ועמד ואמר‬
‫ל(‬
‫חדשוה‪ .‬ביום שני חולץ תפילין‪:‬‬
‫מטה על גבי כםא על גבי ״אורייני )גדולה עבד דאי לא תימא הט והדר מקשה‬
‫ל א ח פ צ ת י לקחתה‪:‬‬
‫וא״ר‬
‫חובתו‬
‫ידי‬
‫יצא‬
‫לא‬
‫מכולן(‬
‫קרקע‬
‫ע״ג‬
‫ד ב ר י ם כה ח מ״ט דר״א‪ .‬דסבר עיקר אבילות שני‬
‫דלא יצא ידי חובתו ונ״ל דהט פי׳‬
‫‪ .2‬ר ק ם א י ו ב ר ק ר ע א ת‬
‫יוהנן שלא קיים כפיית המטה א״ל כעין‬
‫ימים‪ :‬דכהיג ויהמו ימי‪ .‬דמשמע‬
‫מלתא יתירמא וה״נ כפה מטחו ושכב‬
‫מעלו דגז את ראשו‬
‫ב׳ ימים‪ :‬עיקר מרירא יום אחד‪.‬‬
‫ע״ג קרקע וא״כ עכד מלתא יתירתא‬
‫ארצה ת״ר ה>)ואלו( דברים שאבל ג אםור‬
‫ויפיל א ר ע ה ו י ש ת ח ו ‪:‬‬
‫א י ו ב א כ אבל אבילות ב׳ ימים‪ :‬הלכה כר״א‬
‫דליכא למימר ושכב היינו כפיימ‬
‫בהן ייאםור במלאכה ׳•וברחיצה ובסיכה‬
‫‪. . 3‬ץקם ה מ ל ך ו י ק ר ע א ת‬
‫בחליצה‪ .‬שאס באו פנים חדשות‬
‫המטה דהא לא יצא ידי מובמו מכפיית‬
‫בגדיו וישכב א ר צ ה וכל‬
‫ובתשמיש המטה ובנעילת הסנדל ד ואסור‬
‫ע ב ך י ו ניצבים ק ר ע י בג׳ אינו חולץ והלכה כרבי יהושע‬
‫המטה א״ל כעין וליכא שום ימור‬
‫לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות‬
‫ב ג ך י ם ‪ :‬ש מ ו א ל ב י ג לא בהנחה דבשני מותר להניח תפילין‪:‬‬
‫וניחא ליה לשנויי הט מלומר שהיה‬
‫‪ .4‬ו י ב כ ו ב נ י י ש ר א ל א ת‬
‫במשנה במדרש ובהלכות ובתש״ס ובאגדות‬
‫כלשה ב ע ר ב י ת מ ו א ב בשני לעולא חולץ‪ .‬בשלישי קאמר‬
‫קריעה‬
‫ולהוטח‬
‫מלתא ימירמא‬
‫ה‬
‫ומעשה‬
‫נמנע‬
‫אינו‬
‫לו‬
‫צריכין‬
‫רבים‬
‫היו‬
‫ואם‬
‫ש ל י ש י ם י ו ם ו י ת מ ו י מ י הלכה כר״א דאמר אינו חולץ אבל‬
‫מכפיית המטה‪:‬‬
‫ב כ י א ב ל נישה‪:‬‬
‫כשני לא ידענא אי חולץ אי לא‪ :‬ומת בנו של ר׳ יוסי בציפורי ונכנס לבית‬
‫אלו דברים שאבל אסור בהן‪.‬‬
‫דברים ל ד ח‬
‫‪ .5‬ו ה פ כ ת י ח ג י כ ם ל א ב ל חולץ ומניח‪ .‬כשני אפי׳ מאה פעמים‬
‫הכא לא חשיב דברים שמצווה‬
‫המדרש ודרש כל היום כולו רבה בר בר‬
‫ו כ ל ש י ר י כ ם ל ק י נ ה כיום וכי כאו פנים חדשוח חולץ וט‬
‫עליהן כגון כפיית המטה ועטיפת‬
‫חנת איתרעא בית מילתא םבר דלא למיפק‬
‫ו ה ע ל י ת י ע ל כ ל מ ת ג י ם ליכא פנים חדשות מניח‪ :‬רבא אמר‬
‫הראש ללא תשיב אלא מילי לאסור‬
‫לפירקא א״ל ר׳ חנינא אם חיו רבים צריכין‬
‫ש ק ו ע ל כ לר א ש קרחה‬
‫חולץ‬
‫‪ .‬־ ש מ ת י ה כ א ב ל י ח י ד כיון שמניח‪ .‬בשני שוב אינו‬
‫בהן תפילין ושאילת שלום לא תשיב‬
‫עליח‬
‫אמורא‬
‫לאוקמי‬
‫םבר‬
‫נמנע‬
‫אינו‬
‫לו‬
‫לפנים חדשות‪ :‬והאמר רבא‪ .‬לעיל‬
‫לאין זה כל ימי האכל כלאמר לקמן‬
‫ו א ח ר י ת ה ביום מר‪:‬‬
‫ע מ ו ס ח י )לן> כ‪ (.‬בכפיית המטה הלכה כתנא א״ל רב י תניא ובלבד שלא יעמיד תורגמן‬
‫תכבוסת לא חשיב להויא בכלל רחיצה‬
‫ואלא היכי עביד כי תא דתניא מעשה ומת‬
‫דידן דאמר ג׳ ימים עיקר אבילות‬
‫אע״ג ללעיל )לף טו‪. (.‬מייתי תרי‬
‫קראי לרחיצה ולתכבוסמ אכל הני‬
‫ה״נ גבעי ג׳ ימים )א( להגיח מפילין‪ :‬בנו של ר׳ יהודה בר אילעאי ונכנם לבית‬
‫הגהות הב״ח‬
‫מצוה‬
‫ללא נוהגים כל השכוע לא לאפוקי‬
‫המדרש ונכנם ר׳ הנניה בן עקביא וישב‬
‫) א ( רש״י ל״ה והאמר רנא‬
‫מפי׳ הר״א שפירש שרכינו שמואל היה‬
‫כו׳ ננעי ג׳ ימים ש ל א בצדו ׳ולהש הוא לד׳ חנניה בן עקביא ור׳ הנניה בן עקביא לתורגמן ותורגמן‬
‫מתיר לאכל לעשות מלאכה אחר ג׳‬
‫להניח תפילין‪:‬‬
‫השמיע לרבים ת״ר אבל ג׳ ימים הראשונים אםור להניח תפילין ״י משלישי‬
‫ימים ומה שאין נוהגין עתה לעשות‬
‫חולץ‬
‫אינו‬
‫חדשות‬
‫פנים‬
‫באו‬
‫ואם‬
‫תפילין‬
‫לחניח‬
‫מותר‬
‫בכלל‬
‫ושלישי‬
‫ואילך‬
‫עטיפת הראש וכפיית המטה סמכינן‬
‫גליון הש״ם‬
‫דברי ר״א ר׳ יחושע אומר אבל ב׳ ימים חראשונים אמור לחניח תפילין אהא לאמרינן כירושלמי אכסנאי אינו‬
‫נמ׳ ודלםא מ־לתא ״ימשני ושני בכלל מותר לחניח תפילין ואם באו פנים הדשות חולץ אמר‬
‫חייב בכפיית המטה ללא לימרון חרש‬
‫לקמן‬
‫עיין‬
‫יתידתא‪.‬‬
‫הוא פי׳ מכשף וכמו כן אנו בין‬
‫דף כו ע״א תד״ה רב מתנת מאי טעמא דר״א דכתיב ‪4‬ויתמו ימי בכי אבל משה אמר רב‬
‫‪5‬‬
‫הנכרים דש בינינו עבדים ושפחות‬
‫אלו‬
‫ר״ה‬
‫תום׳‬
‫משכם‪:‬‬
‫עינא מ״ט דר׳ יהושע דכתיב ואהריתה כיום מר ורבי יהושע נמי הא כתיב‬
‫דברים וכו׳ ענק עטי«ת‬
‫ועוד יש ליתן טעם ככפיית המטה‬
‫־שפעאל־ם‪.‬עי׳לקמןדףכד ויתמו ימי וגו׳ אמר לך שאני משה דתקיף אבליה ור״א נמי הא כתיב‬
‫לפי שמטות שלנו כך יכולין לשככ‬
‫ע״א תוס׳ דייה ושמואל ואחריתח כיום מר עיקר מרירא חד יומא הוא אמר עולא הלכה כר״א‬
‫בנחת מצד זה כמו מצד זה ואין‬
‫לטעמיה‪:‬‬
‫אינו‬
‫בחליצה והלכה כר׳ יהושע חבחנחח איבעיא לחו בשני לעולא חולץ או‬
‫ניכרת הכפייה דיש להן ד׳ קונדיסיס‬
‫חולץ ת״ש אמר עולא חולץ ומניה אפי׳ מאה פעמים תניא נמי הכי יהודח בן‬
‫מלמעלה כעין רגלים וכדאמרינן‬
‫מוםף רש״י‬
‫תימא אומר חולץ ומניח אפי׳ מאח פעמים רבא אמר כיון שחניח שוב‬
‫לקמן דרגש אין צריך לכסותו ועוד‬
‫יש ליתן טעם בעטיסמ הראש שלא‬
‫ואם היו רבים צריכין אינו חולץ והא רבא הוא דאמר יי הלכה כתנא דידן דאמר שלשת‬
‫לו‪.‬‬
‫ללמוד‬
‫ממנו‬
‫פח•(‪.‬‬
‫)חולין‬
‫היה מכיא כי אם לילי שחוק ענין‬
‫עטיפת ישמעאלים‪ :‬ואסור לקרות בתורה‪ .‬בתשובח רבינו יצחק זקני כמב כי רבינו יעקב היה אוסר בימי אבלו כאיוכ וכקינות וכרכדס‬
‫הרעים שכירמיה מללא מני ליה כשמעמין כמו ט׳ באב שילהי מענימ <דף ל‪ (.‬ובימי זקנותו חזר והמיר ובירושלמי אמר אבל שונה במקום‬
‫שאינו רגיל משמע ששונה כמו בט׳ באב שאומר בפרק בתרא לתענית )שם( אבל קורא במקום שאינו רגיל וה״ק המס כל מצות‬
‫הנוהגות באבל נוהגות בט׳ באב ואסור לקרות בתורה כו׳ אבל קורא במקום שאינו רגיל וקורא באיוב וקינומ וכו׳ משמע לכאורה‬
‫לאבל וט׳ באכ שדן כלקאמר בירושלמי ומיהו אבל שונה במקום שאינו רגיל משמע להא רוקא ש ד ולא באיוב ובקינות ובירמיה‬
‫ומה שהביא רבי יצחק ראיה לאסור מדקאמר לעיל )ל׳ מ ו ‪ ( .‬אסור בדכד תורה שנאמר האנק לוס ומשמע הכל אין נ״ל ראייה‬
‫דלא קאמר אלא מדבר המשמחו כדאמר כמענימ )ל׳ ל‪ (.‬משוס שנאמר פקודי ה׳ ישדס משמחי לכ תדע דכולהו לאו דוקא דהא‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ו‬
‫ה‬
‫‪s‬‬
‫קאמר אסור בתפילין שנאמר פארך חבוש עליך ואינו אסור כל ימי אבלו‪:‬‬
‫משלישי ואילה ושלישי חשכינן נמקצמו[ ככולו ומדרכנן דהא לא מיימי קרא אלא לשני ימים דכתיב ויתמו ימי בט אבל משה‬
‫הר״א והאי דתמו בתפילין וכן ואחריתה כיום מר טפי מכל שאר מילי דכל שעה שהוא מר נפש ממעולל כעפר ואין זה‬
‫פאר כדפירש בקונטרס בכמובומ )ל׳ ו‪ >:‬דב״א ובט׳ באב היה אומר ר׳ יצחק זקני דשד כמו בשלישי דשד‪:‬‬
‫חולץ ומניח אפילו מאה פעמים‪ .‬פי׳ חולץ כפנים חדשומ ומניח כשילט וכן כל שעה שילכו מאה פעמים ביום וטעמיה משוס‬
‫בין לר״א בין לרבי יהושע בפנים חדשות אסור לר״א להניח אסור ולרבי יהושע אפי׳ חולץ‪:‬‬
‫מכאן‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ק י ט א מיי׳ פ״ל מהל׳‬
‫יגוס וחליצה הל׳ ו‬
‫סמג עשי] נ‪ 3‬טוש״ע אה״ע‬
‫סי׳ קסט סעי׳ סד‪:‬‬
‫ק כ ב מיי׳ פ״ה מהל׳ אגל‬
‫הלנה יח‪:‬‬
‫ק כ א ג מיי׳ שם הל׳ א‬
‫סמג עשי! דרבנן ג‬
‫טוש״ע י״ל סימן שפ סעיף‬
‫א‪:‬‬
‫ק כ כ ד ה ו ז מיי׳ שם‬
‫הלכה טו סמג שס‬
‫טוש״ע‬
‫וסימן‬
‫שפד‬
‫מיי׳ שם‬
‫פ״ד‬
‫שם‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ח‬
‫ק כ ג‬
‫הלכה ט טוש״ע שם‬
‫שפח‬
‫סימן‬
‫ןוטוש״ע‬
‫סעיף‬
‫א‬
‫סימן‬
‫לח‬
‫א״ח‬
‫סעיף הן‪:‬‬
‫‪^ '01‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫בעניין‬
‫אי הכי‬
‫ועמד‬
‫דכתיב‬
‫חליצה‪,‬‬
‫לא‬
‫ואמר‬
‫חפצתי‪ ,‬הכי נ מ י ד מ ע ו מ ד ‪.‬‬
‫והתניא ב י ן ע ו מ ד בין י ו ש ב‬
‫בין מוטה‪ ,‬חליצתה כשרה‪.‬‬
‫א ל א מ ה כ א ‪ ,‬ויקם ] ה מ ל ך [‬
‫ויקרע את בגדיו‪.‬‬
‫קריעה‬
‫ודלמא‬
‫מלתא‬
‫מעומד‬
‫יתירתא הוא דעבד‪,‬‬
‫דעבד‬
‫כמה‬
‫ארצה‬
‫בשכיבתו‬
‫ר ל א הוה צ ר י ך ‪ ,‬ד ת נ י א י ש ן‬
‫ע ל ג ב י מ ט ה ע ל ג ב י כסא‬
‫על גבי‬
‫]גדולה[‬
‫איתי‬
‫מכולן‪ ,‬ע ל ג ב י קרקע לא‬
‫שלא‬
‫י צ א ‪ ,‬ו א מ ר ר׳ י ו ח נ ן‬
‫) י צ א ( קיים כ פ י י ת ה מ ט ה ‪.‬‬
‫א מ ר ליה‪ ,‬מ א י‬
‫ארצה‪ ,‬ל א ו‬
‫ארצה‬
‫הוא‪ ,‬אלא‬
‫כעין‬
‫כדמפרש‬
‫יוחנן‬
‫ממש‬
‫ארצה‪.‬‬
‫בירושלמי‬
‫אמר‬
‫לארץ‪,‬‬
‫וישכב‬
‫ר׳‬
‫וישבו‬
‫אינו‬
‫אתו‬
‫על‬
‫כחוב‬
‫ה א ^ אלא לארץ‪ .‬בדבר‬
‫הסמוך‬
‫שהן‬
‫לארץ‪ ,‬מיכן‬
‫ישינין ע ל מ ט ו ת כפויות‪,‬‬
‫וכיון ש י ש ן על מטה כפויה‬
‫ניעור בלילה ונזכר שהוא‬
‫אבל‪ .‬אלו‬
‫אסור‬
‫דברים‬
‫בהן‪,‬‬
‫שאבל‬
‫במלאכה‪,‬‬
‫ובסיכה‪,‬‬
‫ברחיצה‪.‬‬
‫ובנעילת הסנדל‪ ,‬ב ת ש מ י ש‬
‫המטה‪,‬‬
‫לקרות‬
‫ואסור‬
‫בתורה בנביאים ובכתובים‬
‫ולשנות‬
‫ובמדרש‬
‫במשנה‬
‫בהלכות‬
‫ובתלמוד‬
‫ובאגדות‪ ,‬ואם ה י ו רבים‬
‫לו‬
‫צריכין‬
‫נמנע‪.‬‬
‫אינו‬
‫ומעשה ומת בנו ש ל‬
‫ר׳‬
‫י ו ס י ב צ פ ו ר י ‪ ,‬ו ב ת ו ש ל ר׳‬
‫בבית שערים‪ ,‬ויצאו ו ד ר ש ו‬
‫כ ל היום‪ .‬ואסיקנא‪ ,‬ו ב ל ב ד‬
‫ש ל א י ע מ י ד התורגמן‪ ,‬אלא‬
‫יושב ל ו אחר בצידו‬
‫אבל‬
‫לו‪,‬‬
‫ולוחש‬
‫משמיע‬
‫של‬
‫והוא‬
‫לתורגמן‪,‬‬
‫והתורגמן מ ש מ י ע לרבים‪.‬‬
‫ת״ר אבל‬
‫שלשה‬
‫הראשונים‬
‫אסור‬
‫תפילין‪,‬‬
‫ימים‬
‫להניח‬
‫משלישי ושלישי‬
‫ב כ ל ל מנית‪ ,‬ואם ב א ו פנים‬
‫ח ד ש ו ת אינו ח ו ל ץ ‪,‬‬
‫ר•‬
‫אליעזר‪.‬‬
‫ור׳‬
‫דברי‬
‫יהושע‬
‫אומר‪,‬‬
‫משני‬
‫ושני‬
‫בכלל‬
‫מניח‪,‬‬
‫ואם‬
‫באו‬
‫פנים‬
‫חדשות חולץ‪ .‬א מ ר עולא‬
‫הלכתא‬
‫אליעזר‬
‫כרי‬
‫ב ח ל י צ ה ‪ ,‬ש א ם ב א ו פנים‬
‫תדשות‬
‫ואילך‬
‫משלישי‬
‫והלכתא‬
‫אינו‬
‫חולץא(‪,‬‬
‫כרבא‬
‫ד א מ ר כיון שהניח‬
‫אינו ח י ל ץ ‪] .‬וןכר׳ י ה ו ש ע‬
‫בהנחה‪ ,‬ש מ י ו ם ש נ י מ נ י ח ‪.‬‬
‫מ א י טעמא דר׳‬
‫אלעור‪,‬‬
‫דכתיב ויתמו ימי בכי אבל‬
‫משה‪ ,‬מיעוט ימי‬
‫אבל‬
‫יהושע‬
‫אמר‬
‫ש נ י ם ‪ .‬ור•‬
‫ו א ח ר י ת א כיום מר‪ ,‬י ו מ א‬
‫קמא בלבד‪.‬‬
‫א( נראה דצ״ל משלישי ואילך אינו חולץ ונר״י נהנחה שמיוס שני מנית יהלנתא נרנא דאמר כיון שהניח שוב אינו חולץ‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ך*^ •‬
‫׳ ־ •‬
‫מ‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫מועד קטן‬
‫ק כ ד א מיי׳ פ״ה מהל׳ מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך ביתו‪ .‬פי׳ בתוספמ הרב‬
‫מצוה שאני‪ .‬כלומר הואיל ומצוה להניח תפילין מצי להניח לאלתר‬
‫אבל הלכה ת סמנ‬
‫כשני‪ :‬אשה‪ .‬אכילה טווה כפלך‪ :‬אלא במקום המהנהמין‪ .‬סמוך‬
‫בממפרגס מן הצדקה קאי והט משמע לעיל דקאמר לעיל‬
‫עשין לרבנן נ טוש״ע י״ל‬
‫לאבלים‪ :‬אפיי ב' בנים מהנים‪ .‬קברמי מנומס אני מרוכ כבוד‬
‫סימן שפ סעיף נ ‪) :‬ל׳ יט‪ >:‬הקובר מתו ב׳ ימים קודם הרגל מונה ה׳ ימים אחר‬
‫שעשיחם לי‪ :‬ואם בשביל טקיבא באהם הרי כמה טקיבא בשוק‪.‬‬
‫ק כ ה ב מיי׳ שם פ״ז הרגל ומלאכתו נעשית ע״י אחרים משמע דהאכל אסור כל ז׳ והתם‬
‫הלנה ה טוש״ע נמי לא שרינן לעצמו שיהא עושה‬
‫שלא הלכתם לנחמן‪ :‬כ״ש ששכרכם‬
‫שם סימן שצג סעיף א‪:‬‬
‫ק כ ו ג מיי׳ שם פ״ה הלנה מלאכה וה״נ מניא במסכח שמחות‬
‫כפול‪ .‬שלכבוד התורה כאתם‪ :‬לכו‬
‫מצוה שאני ת״ר א אבל ג׳ ימים הראשונים‬
‫נ טוש״ע שם סימן )פ׳׳ה> אבל כל ז׳ ימים אסור כעשיית‬
‫לבהיכם לשלום‪ .‬הרי שאל כשלומן‪:‬‬
‫אסור במלאכת ואפילו עני תמתפרנם מן‬
‫שפה סעיף א‪:‬‬
‫ק כ ז ד טוש״ע שס מלאכה הוא ובניו ובנותיו ועבדיו‬
‫ורמינהו‪ .‬דבתוך ל׳ יום אינו שואל‪:‬‬
‫הצדקה מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך‬
‫ושפחותיו וכהמתו כשם שהוא אסור‬
‫ונשא אשה‪ .‬בתוך שלשים יום כגון‬
‫נהג״ה‪:‬‬
‫ביתו והאשת טוות בפלך בתוך ביתה ב ת״ר‬
‫ק ב ה ה ו טוש״ע שס לעשומ לו כך אחרים אסורים לעשות‬
‫שאין לו כניס כדלקמן‪ :‬אינו רשאי‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫לו פי׳ חוץ מדמיו הפוטס ומלאכת אבל ג׳ ימים הראשונים אינו תולך לבית‬
‫ליכנס לביהו‪ .‬לנחמו משוס חלישת‬
‫ק כ ט ז ח ט י מיי׳ שם‬
‫הלנה נ וטיש״ע האבד מיום ג׳ ואילך עושה מלאכה‬
‫האבל מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום‬
‫דעח דאשה אחרונה‪ .‬קתני מיהת במוך‬
‫שס סעיף א‪:‬‬
‫דוקא במי שממפרנס מן הצדקה המנחמין אלא במקום המתנחמין ; תנו רבנן ל׳ יום אינו שואל בשלומו כ״ש שהאבל‬
‫ק ל כ מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫וכצינעא אכל אמרו חכמים מבא‬
‫עצמו אינו שואל בשלומו של זה ולעיל‬
‫אבל ג׳ ימים הראשונים אםור בשאילת‬
‫סעיף נ ‪:‬‬
‫ק ל א ל טוש״ע שס‪ :‬מארה לשכיניו כו׳ כר קפרא אומר‬
‫קמני משבעה ואילך משיב ושואל‬
‫שלום משלשה ועד שבעה משיב ואינו‬
‫ס״ז‬
‫שם‬
‫ק ל ב מ נ מיי׳‬
‫אף כשלישי לא יעשה כך הכיא כתוס׳‬
‫כדרכו‪ :‬אמר רב אידי הוא שואל‬
‫שואל מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו‬
‫הלנה ל סמג עשי!‬
‫דרבנן נ טוש״ע שם סימן הרכ ולכאורה נראה דטון דילפינן‬
‫בשלום אחרים‪ .‬כלומר תריץ הא‬
‫שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום‬
‫)לעיל לף כ‪ (.‬מוהפכתי חגיכם לאבל‬
‫דתני מכאן ואילך שואל כדרכו במוך‬
‫שעה סעיף ח‪:‬‬
‫והתניא א>מעשת ומתו בניו של ר״ע נכנםו‬
‫מה תג ז׳ לענין מלאכה איירי וגם‬
‫שלשים יום דהוא שואל בשלום אחרים‬
‫הר״א מסופק דלמא אעני דוקא קאי‬
‫כל ישראל והםפידום הספד גדול בשעת שהן שרויין בשלום והא דקתני בתוך‬
‫רבינו הננאל אבל בשם רבינו שמואל אמר ככל‬
‫פטירתן עמד ד״ע על םפםל גדול ואמר ל׳ יום אינו שואל בשלומו אין אחרים‬
‫ת ״ ר א ב ל ש ל ש ה ימים אכלים קאי מדלא קתני מכאן ואילך‬
‫שואלין בשלומו‪ :‬מכלל דשיילי‪ .‬בתוך‬
‫אחינו בית ישראל שמעו אפי׳ שני בנים‬
‫הראשונים אסור בעשיית‬
‫ו א פ י ל ו עני עושה עני בצינעא ולא כדפרישית‪:‬‬
‫ל׳ יום וקשיא למאן דמני במוך ל׳ יום‬
‫מלאכה‬
‫חתנים מנוחם חוא בשביל כבוד שעשיתם‬
‫ה מ ת פ ר נ ס מ ן הצדקה‪ ,‬מכאן ואילך הולך‪ .‬סי׳ במוספמ‬
‫אינו שואל‪ :‬דלא ידעי‪ .‬כלומר הא‬
‫ואם בשביל עקיבא באתם חדי כמח עקיבא‬
‫מיכן ואילך עושה בצנעא‬
‫דמני דמשיב להני דשאלי ליה ולא‬
‫הרב ועל זה סומכים‬
‫ב ת ו ך ביתו‪ ,‬ו א ש ה ט ו ו ה‬
‫בשוק אלא כך אמרתם ‪ 1‬תורת אלתיו בלבו‬
‫ידעי דאבל הוא אבל מאן דידע דאבל‬
‫בתוך‬
‫בפלך‬
‫ביתה‪ .‬שבאים בכהכ׳׳ג בט׳ באב ואיני יודע‬
‫לשלום‬
‫לבתיכם‬
‫לכו‬
‫כפול‬
‫ששכרכם‬
‫וכ״ש‬
‫ה‬
‫הוא לא שאיל ליה במוך ל׳ יום‪ :‬אי‬
‫י ר ו ש ל מ י ת ב א מ א י ר אס הוא מנהג טוב ומדבריו מצינו‬
‫לשכיניו שהצריכוהו לאבל‬
‫יכבוד רבים שאני מג׳ ועד ז׳ משיב ואינו‬
‫הכי‪ .‬דאוקמת לה בלא ידעי אפי׳ ג׳‬
‫ל ע ש ו ת ו ל א כ ו ל ‪ .‬ת ״ ר ג׳ למדין שחושב ט׳ באב כמו לאחר שלשה‬
‫ימים נמי משיב )למאן דשאיל ליה )א(‬
‫שואל מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו‬
‫י מ י ם הראישונים אסור ונפקא מינה לענין תפילין כדפי׳ לעיל‪:‬‬
‫לילך לבית האבל‪ ,‬מיכן‬
‫ואמר דאבל הוא( למאן דלא ידע‬
‫ורמינחו ‪>3‬החמוצא את חבית אבל בתוך ל׳‬
‫ו א י ל ך ה ו ל ך כ ד ר כ ו ו א י נ ו מדבר עמו תנחומין ואינו שואל‪.‬‬
‫ושאיל ליה בתוך ג׳ ימים‪ :‬החם‬
‫ואילך‬
‫מכאן‬
‫למ״ד‬
‫וקשיא‬
‫המנחמין‬
‫במקום‬
‫יושב‬
‫יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו‬
‫מודע להו‪ .‬הא דקתני כל ג׳ ימים‬
‫א ל א ב מ ק ו ם ה מ ח נ ח מ י ן ‪ .‬ג׳ שואל ומשיכ‪ :‬מתה אשתו ונשא‬
‫לאחר ל׳ יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ס‬
‫א‬
‫ם‬
‫י‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ש‬
‫א‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ימים‬
‫אסור בשאילת שלום אבל מודע להו‬
‫ב ש א י ל ה ש ל ו ם ‪ .‬והא אשה אהדת‪ .‬משמע כמוך ל׳ יום‬
‫תנחומין ־מתח אשתו ונשא אשח אחרת‬
‫דאבל הוא ולא מהדר להו‪ :‬הכא‪.‬‬
‫כ ש מ ת ו ב נ י ר׳ ע ק י ב א ב א ו דאי לאחר ל׳ יום היכי קאמר אינו‬
‫אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין‬
‫לאחר ג׳ לא צריך לאודועינהו למאן‬
‫כ ל י ש ר א ל ו ה ס פ י ד ו ם רשאי לימס לביתו לדבר עמו תנחומין‬
‫ובשעת‬
‫גדול‪,‬‬
‫הספד‬
‫מצאו בשוק אומר לו בשפח רפת ובכובד‬
‫דלא ידעי דאבל הוא אלא משיב‪:‬‬
‫] פ ט י ר ת ן [ ע מ ד ר ע ק י ב א הא בשאר ממיס נמי אמרו אינו מדכר‬
‫ורמינהו בחון י״ב חדש אינו שואל‬
‫ע ל ס פ ס ל ג ד ו ל ו א מ ר ‪ ,‬עמו תנחומין וצריך לאוקמי באין לו ראש אמר רב אידי בר אבין ׳הוא שואל‬
‫אחינו ב י ת י ש ר א ל ש מ ע ו ‪,‬‬
‫בשלומו‪ .‬וקשה להך דתני לאחר‬
‫בשלום אחרים שאחרים שתיין בשלום אחרים‬
‫א פ י ל ו בנים תתנים קבר‪ ,‬בניס לפי׳ ר״ת שמתיר לישא אשה‬
‫שלשים יום שואל בשלומו‪ :‬מן הצד‪.‬‬
‫מ נ ו ח ם ה ו א ב ש ב י ל כ ב ו ד אחר שבעה א״נ בהניתה לו בנים‬
‫אין שואלין בשלומו שחוא אינו שרוי בשלום‬
‫שאומר לו תתנתס ואינו מזכיר שם‬
‫ש ע ש י ת ם ‪ ,‬ו כ מ ה ע ק י ב א קטנים שמומר לישא מיד ולבעול אחר‬
‫והא מדקתני משיב מכלל דשיילינן ליה‬
‫כ ש ו ק ‪ ,‬א ל א כ ך אמרתם‪,‬‬
‫המת‪ :‬הא באבל על אביו ומל אמו‪.‬‬
‫ת ו ר ת א ל ה י ו ב ל ב ו ל א ל׳ יום לפירוש רבינו יצחק והאריך ח דלא ידעי אי הכי תתם נמי התם ט מודע להו‬
‫אינו שואל בשלומו עד י״ב חדש‪:‬‬
‫ת מ ע ד א ש ו ר י ו ‪ ,‬ו כ ל ש כ ן בתוספות פרק קמא דכתובות )דף‬
‫ולא מהדר להו יהכא לא צריך לאודועינהו‬
‫הא בשאר קרובים‪ .‬שואל בשלומו‬
‫)ששכרתם(‬
‫] ש ש כ ר כ ס ן ל‪ .‬ושם גל׳׳ה אנל איסכא( ובליקוטין‬
‫לבתיכם‬
‫לכו‬
‫כפול‪,‬‬
‫ורמינחו ‪5‬יחמוצא את חברו אבל בתוך י״ב‬
‫לאחר ל׳ יום‪ :‬ההם גמי‪ .‬שלשים‬
‫כתוב בתשובה‪:‬‬
‫כבוד‬
‫ופרקינן‬
‫לשלום‪.‬‬
‫דמוקמח ליה בשאר קרובים‪ :‬ידבר‬
‫חדש מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו‬
‫ר ב י ם ש א נ י ‪ .‬ו מ ק ש י נ ן ‪ ,‬מקום קרוב‪ .‬פירשו כהלכות‬
‫מיכן ואילך שואל ומשיב‬
‫עמו חנחומין מן הצד‪ .‬לאחר ל׳ ט‬
‫לאחר י״ב חדש שואל בשלומו ואינו מדבר‬
‫גדולות דהיינו י׳ פרסאות‪:‬‬
‫המוצא‬
‫והתניא‬
‫כדרכו‪,‬‬
‫היכי דבאביו ואמו מדבר עמו חנחומין‬
‫עמו תנחומין אבל מדבר עמו מן חצר א״ר‬
‫ח ב י ר ו א ב ל ב ת ו ך ש ל ש י ם אפילו בא ביום שביעי ממקום‬
‫מן הצד לאחר י׳׳ב חדש ואמאי קמני‬
‫יום מ ד ב ר ע מ ו חנחומין‬
‫קרוב‪ .‬וא״מ והא מקצת‬
‫מאיר תמוצא את חברו אבל לאחר י״ב חדש‬
‫בשלומו‪,‬‬
‫שואל‬
‫ואינו‬
‫לאחר ל׳ אינו מדבר עמו תנחומים‬
‫עמדו‬
‫שלא‬
‫כגון‬
‫א[‬
‫ד״ל‬
‫ככולו‬
‫היום‬
‫ל א ח ר ש ל ש י ם יום ש ו א ל‬
‫ומדבר עמו תנחומין למח חוא רומח לאדם כלל‪ :‬ה״נ‪ .‬ומאי לאחר ל׳ אינו מדבר‬
‫ב ש ל ו מ ו ו א י נ ו מ ד ב ר ע מ ו עדיין מנממין מאצלן דש נמי בפ״ק‬
‫שנשברה רגלו וחיתח מצאו רופא ואמר לו‬
‫עמו תנחומים כדרכו‪ :‬מונה עמק‪.‬‬
‫תנחומין‪ .‬מתה אשתו ונשא‬
‫א ש ה א ח ר ת כוי‪ .‬הנה אין דכתובות )דף ח‪ (:‬כרכת אכלים‬
‫כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה כדי‬
‫עם האכלים שכאומו מקום הואיל‬
‫ש ו א ל י ן א פ י ל ו ל א ח ר כעשרה כל ז׳ ומסממא היינו ביום‬
‫דכמקוס קרוכ הוה ויכול לבא כתחלת‬
‫שתדע שםממנין שלי יפין לא קשיא כ הא‬
‫ש ב ע ה ב ש ל ו מ ו ‪ .‬ו פ ר י ק ר ב א״נ י״ל מקצת היום ככולו לא הד‬
‫האבילות חשבינן ליה כמו דאתא‬
‫א י ד י ב ר א ב י ן אחרים אין‬
‫באביו ואמו הא בשאר קרובים תתם נמי‬
‫ש ו א ל י ן ב ש ל ו מ ו ש ה ו א בלילה לענין שום דבר כדאמדנן‬
‫דאינו מונה אלא ה׳ ימים עם שאר‬
‫ידבר עמו תנחומין מן הצד אין ה״נ ומאי‬
‫א י נ ו ש ר ו י ב ש ל ו ם ‪ ,‬א ב ל במגילה בפ״ב )לף כ‪ (.‬דשימור לילה‬
‫אבלים‪ :‬מונה לעצמו‪ .‬שבעה שלימין‪:‬‬
‫ה ו א ש ו א ל ב ש ל ו ם א ח י ו לאו שימור הוא לענין שבעה נקיים‪:‬‬
‫אינו מדבר עמו תנחומין כדרכו לאבל מדבר‬
‫שהן שרויין כשלום‪ .‬ח״ר‬
‫שיש גדול הגיח בביח‪ .‬שבא ומצא‬
‫ג‬
‫הלך‬
‫עמו מן הצד ית״ר אבל ג׳ ימים הראשונים‬
‫ימים‬
‫שלשה‬
‫אבל‬
‫גדול הבית בבית מונה עמהן עם‬
‫הראשונים‬
‫מונה ע מב האן ‪ .‬ו אמ ממ רק ור׳ם בא ממקום קרוב מונח עמחן בא ממקום רחוק מונה לעצמו מכאן ואילך‬
‫אכילי הבית וזה שבא הוא הצעיר‬
‫קרוב‬
‫חייא ב ר א ב א א מ ר ר׳ אפי׳ בא ממקום קרוב מונח לעצמו ר״ש אומר מאפי׳ בא ביום חשביעי ממקום‬
‫ממנו אבל אס היה גדול כדרך‬
‫והוא ש י ש ג ד ו ל‬
‫יוחנן‪,‬‬
‫ובא בתוך שלשה ימים אפי׳ ממקום‬
‫קרוב מונח עמחן אמר מר ג׳ ימים חראשונים בא ממקום קרוב מונח עמהן‬
‫הבית‪,‬‬
‫קרוב מונה לעצמו דלא חשיב אבילות‬
‫א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן נוהוא שיש גדול הבית בבית איבעיא לחו‬
‫דצעיר לאצטרופי גדול בהדיה‪:‬‬
‫הלך‬
‫הלך‬
‫מסורת הש׳׳ם‬
‫(‬
‫(‬
‫עיין‬
‫שמחופ‬
‫ןשמחות‬
‫ג ( חולין נ‪,.‬‬
‫ס״ח‪,‬‬
‫סי״דן‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬תורת א ל ה ״ בלבו‬
‫ל א תמעד אשריו‪:‬‬
‫תחלים ל ז לא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( ‪-‬ש״י ד׳׳ה אי הכי כו׳‬
‫נמי משינ למאן דשאיל ליה‬
‫הש״ל ואת״כ מה״ל התם‬
‫מולע להו‪ .‬הא לקתני כל‬
‫שלשה אסור בשאלמ שלום‬
‫ו ל מ א ן דלא ידע ו ש א י ל‬
‫ליה כתוך ש ל ש ה ימים‬
‫מודע להו דאנל הוא ולא‬
‫מהדר להו כצ״ל‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫א[ תום׳ ל״ה אפי׳ וכו׳‬
‫וי״ל ע י ן וכוי‪ .‬נמתק תיכת‬
‫כגון וג״נ כיון כצ״ל לענ״ל‬
‫ור״ל כיון דלקמן לף כג‬
‫ע״א מיקמינן ללר״ש והוא‬
‫שבא ומצא מנחמין אצלו‬
‫א״כ לא הר מקצמ היוס‬
‫ככולו כל זמן שהמנתמין‬
‫אצלו ולוח‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ימים‬
‫ג׳‬
‫אבל‬
‫הראשונים‪ .‬של אבלות‪,‬‬
‫כא ממקום קרוב‪ .‬אס‬
‫לא היה אתר מן האבלים‬
‫בבית והיה במקוס קלוב‬
‫בתוך מהלך יוס אתל וראר‬
‫הוא ללעת נו ביום‪ ,‬אגנ״פ‬
‫שלא ילע‪ ,‬חל אבלות עליו‬
‫ובלבל שיבא בתוך שלשה‬
‫ימים ומונה אבלותו מיום‬
‫ראשון ‪.‬׳חולי! נ ו‪.‬‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א ( חולין נ‪ .‬ע״ש‪] ( 3 ,‬שס[‪,‬‬
‫ג ( ]ניצה כז‪ ,[.‬ד ( חולין נ‪.‬‬
‫]נלה מת‪ ,[.‬ס ( ]לעיל ית‪.‬‬
‫וש׳׳נ[ עירובי] מו‪ .‬לקמן נו‪,:‬‬
‫י( שממומ ס״ט‪ 0 ,‬בחילופי‬
‫גרסאות‬
‫לרבנן‬
‫וגורס‬
‫מוחק‬
‫על‬
‫מן‬
‫ביוס‬
‫לעיל‬
‫חיבת‬
‫השביעי‬
‫מינה‬
‫עס‬
‫הנשארים לרבנן כשבא גלול‬
‫מועד קטן‬
‫הלך גדול הבית לבית הקברות מהו‪ .‬פי׳ מי מונה לעצמו או‬
‫הלך גדול הביה לביה הקברוה‪ .‬אחר מטמו לקוברו ושהה שם ג׳‬
‫לא לשמא כיון שהוא מרוד בעניני ממ וכששמעו הם שמע‬
‫ימים‪ :‬מהו‪ .‬מי תשבינן ליה כמאן דהד בביתיה הואיל ולצורך הממ‬
‫גס הוא ימנה עמהן או שמא מונה לעצמו ולא ילענא מאי הוי דינא‬
‫הלך אתו‪ :‬מונה טמהן‪ .‬דאבילות שלהם התחילה משחזרו פניהם מן‬
‫כגלול הכית שכא ממקום קרוכ אי מונה עמהן הואיל והוא עיקר‬
‫המת ואבילות של גדול)‪ 0‬עד שיסתום הגולל‪ :‬לבני הצלפוני‪ .‬מקום‪:‬‬
‫ויש ליתן טעם לומר שהוא מונה‬
‫דלא אזליחו בהר ערסא‪ .‬דמאן דאזיל‬
‫בתר ערסא לא תיילא עליה אבילות תלך גדול תבית לבית הקברות מהו תא‬
‫לכלו הואיל ואינו יולע האכילות או‬
‫שמע דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי‬
‫טעם להיפך להואיל משום המת הלך‬
‫עד שנסמם הגולל כשמוליכין המטה‬
‫יוחנן אפילו הלך גדול הבית לבית הקברות‬
‫אפילו ביום ז׳ וכן פי׳ דיי מככל לא״י לקכור ואין כל הקרוכים‬
‫וכוי‪ ,‬ח ( בהלייבו כמו גגלול כולם יכולין לעלות עד א״י ומלוין‬
‫מונה עמתן מונח עמהן וחתניא מונה‬
‫הבית בבית לנשאין גדול המת פרסה או מיל וחוזרים‪ :‬מכי‬
‫לעצמו לא קשיא הא דאתא בגו תלתא‬
‫הבית בי׳ עצמו הוי לינא‬
‫כרבנן כצ״ל‪ (p ,‬ןעי׳ נוסחת אהדריהו אפייכו מבבא דאבולא‪ .‬ותא דלא אתא בגו תלתא כי הא דאמר‬
‫הירושלמי שהביא הרא״ש משער החיצון של העיר ומגרשיה‬
‫להו רב לבני הצלפוני דאתו בגו תלתא‬
‫בסימן לט[‪ ,‬י( ןפי׳ מתה‬
‫דאתיתו לביתא‪ :‬אהחילו מנו‪ .‬ימי‬
‫אחותו[‪,‬‬
‫לימנו בהדייכו דלא אתו בגו תלתא לימנו‬
‫אבילומ אע״ג דלא נקבר המת עד‬
‫לנפשיהו אמר להו רבא לבני מחוזא אתון‬
‫ימים רבים ואע״ג דאבילומ אינו תל‬
‫דלא אזליתו בתר ערםא מכי מהדריתו אפייכו‬
‫על שיסמוס הגולל ללידכו דלא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( נמ׳ היה ע״ש או עיו״ט מחזי חזרתכם כנסתם הגולל‪ :‬ה״ג מבבא דאבולא אתהילו מנו‪ :‬ד״ש אומר‬
‫ג ש מ י ם והוא שלא עמדו מנחמין מאצלו‪ .‬שבא‬
‫שהיו‬
‫או‬
‫אפילו בא ביום תשביעי ממקום קרוב מונת‬
‫מ ז ל פ ץ ע ל מ ט ת ו ה״ז בשביעי שחרימ על שלא עמלו‬
‫עמהז‪ :‬א״ר חייא בר גמרא א״ר יוםי בן‬
‫משובח‪ ) :‬ב ( דש״־ ל״ה‬
‫מנחמין אצל זה שבבימ‪ :‬מערו‬
‫מונה כו׳ ואבילות של נלול לעמוד‪ .‬מנענעים ורוצים לעמול‪ :‬שאול אמר רבי י והוא שבא ומצא מנהמין‬
‫ל א התחיל על שיסתום‬
‫אצלו בעי רב ענן ננערו לעמוד ולא עמדו‬
‫הגולל‪:‬‬
‫אמר מאן דהוא‪ .‬אדם אחד מאן‬
‫דהוה‪ :‬מפומיה דמריה‪ .‬מר׳ אבא מתו תיקו >גמירי חבריח ד ר אבא בר חייא‬
‫בדה דרבי חייא או רבי זירא‪ :‬אין מ ר אבא ומנו ר זירא ואמרי לת חבריה‬
‫גליון הש״ם‬
‫הלכה אמרי‪ .‬כלומר אין הלכה כרבי‬
‫ד ר זירא מרבי זירא ומנו ר אבא בדיה‬
‫גפ׳ רצה ממעט כעםקו‪.‬‬
‫להוציאו‪:‬‬
‫ממהר‬
‫מטהו‪.‬‬
‫מדהה‬
‫שמעון‪:‬‬
‫ד ר חייא בר אבא א״ר יוחנן יהלכה כרבי‬
‫עיין לקמן לף כז ע״א‬
‫סחורה‪:‬‬
‫כגון‬
‫בעסקו‪.‬‬
‫ממעט‬
‫תוספות ל״ה אס יכול‪:‬‬
‫שמעון בן גמליאל בטריפות וחלכח כרבי‬
‫רצה‬
‫_‬
‫_‬
‫שמעון באבל כרבי שמעון באבל תא דאמרן‬
‫כרשב״ג בטריפות דתנן בני מעים שניקבו וליהה םותמתן כשרח דברי‬
‫רבינו חננאל‬
‫ו א פ י ל ו ה ל ך ג ד ו ל ה ב י ת רשב״ג מאי ליחה אמר י רב כהנא שירקא דמעיא תפיק אגב דוהקא ״אמר‬
‫לבית הקברו‬
‫מונהת ‪ ,‬ועבמ הא ן ‪ .‬ב תבואך מאן דהוא ייאיזכי ואסיק ואגמרא לשמעתא מפומיה דמריח כי סליק אשכחיח‬
‫שלשה‬
‫ל א ח ר ש ל ש ה ו מ צ א ש ה ל ך ל ר אבא בריח דרבי חייא בר אבא א״ל אמר מר הלכה כרשב״ג בטריפות‬
‫ג ד ו ל הבית לפני הקברות‬
‫מונה ל ע צ מ ו ‪ .‬כ ד א מ ר ל ה ו א״ל אנא אין הלכת אמרי כר״ש באבל מאי א״ל פלוגתא נינהו דאיתמר רב‬
‫ר ב ל ב נ י ה צ ל ב ו נ י ‪ ,‬ד א ת ו חםדא אמר הלכה וכן א״ר יוחנן הלכה ר״נ אמר אין הלכה יואין הלכה כרשב״ג‬
‫ב ג ו תלתא לימנן בהדייכו‪,‬‬
‫ד א ת ו ל ב ת ר ת ל ת א ל י מ נ י בטריפות והלכה כר״ש באבל ידאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל‬
‫ל נ פ ש י ה ‪ .‬ב א מ מ ק ו ם רחוק‪ ,‬ייעל כל תמתים כולן ימדחה מטתו הרי זה משובח על אביו ועל אמו תרי‬
‫ב ת ו ך ש ל ש ה מונה ל ע צ מ ו ‪,‬‬
‫מ י כ ן ו א י ל ך א פ י ל ו ב א זת מגונח חית ערב שבת או ערב יום טוב יא( חדי זח משובח שאינו עושה‬
‫מד•מ ק ושםמ עקורןו ב אמוו נמהר ל עאצפ ימ ול ‪.‬ו אלא לכבוד אביו ואמו על כל תמתים כולן רצה ממעט בעסקו רצת אינו‬
‫הבית תוך ג׳ ימים ולר״ש‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ה‬
‫א‬
‫נ‬
‫ו‬
‫‪3‬‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ח‬
‫שביעי‪,‬‬
‫)בא(‬
‫ביום‬
‫כרבן‬
‫שמעון בן‬
‫בא‬
‫כב‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ימנה עמהם‪:‬‬
‫דאתא בגו תלתא יומין‪ .‬כשאתא‬
‫גלול הכית כתוך ג׳ ימים‬
‫מונה הוא עמהן וכדאמרינן לעיל ג׳‬
‫ימים הראשונים מונה עמהס וקשיא לי‬
‫דהא קיי״ל כדיש דאפי׳ כיוס ז׳ מונה‬
‫עמהן כדאמדנן לקמן וא״כ מה לי‬
‫תוך ג׳ מה לי לאחר ג׳ ונראה מתוך‬
‫ה״ג דאפי׳ לר״ש )כר יוסי( הד חילוק‬
‫דתוך ג׳ ואחר ג׳ מקום רחוק שפי׳‬
‫הא דאמא כגו מלמא יומי מונה עמהן‬
‫אפי׳ כא ממקום רתוק אמא לכתר‬
‫מלמא יומי ממקום קרוכ אפי׳ מוך‬
‫ז׳ מונה עמהן ובסמוך פירש אפי׳‬
‫לר״ש אמיא הך מילמא ועוד יש לפרש‬
‫דה״פ הלך גדול הכית לכית הקכרומ‬
‫מהו דמיכעיא ליה אס אותו שכא‬
‫מונה עם הנשארים וכך פי׳ ד יצחק‬
‫ז״ל והוא כשיש גדול הכית ככימ אז‬
‫מונה עמהן הכא אצלם ממקום קרוכ‬
‫ומצאם אכלים שאע״פ שאכלותס חל‬
‫מקודם לשלו ומצאם יום או יומים יסיים‬
‫ע מ ק ‪ a‬לרבנן כשכא גדול הכית תוך‬
‫ג׳ ימים שפירש גדול הבימ ג׳ ימים‬
‫ולר״ש אפי׳ כיוס השכיעי ודוקא כשיש‬
‫גדול הכית כבית כי אז כטל אצלם‬
‫והכי פי׳ איכעיא להו הלך גדול הכית‬
‫לבית הקברות פי׳ הלך ללומ מת עד‬
‫עיר אחרת וקברו שם מהו שיהא מונה‬
‫עמהן אותו שבא אצל אבלים שבעיר‬
‫שמת בה מונה עמהן אע״פ שאין‬
‫גדול הבימ עמהן שם ]או לא[ דהא‬
‫דבעינן גדול הבימ בבימ למעוטי האי‬
‫נמי קאתי אע״ג דידע בהאי אבילות‬
‫^‬
‫ממקום קרוב מונה עמהן‪.‬‬
‫ו א ו ק מ ה ר׳ י ו ס י ב ן ש א ו ל ‪ ,‬ושייך כה או דלמא לא אתא למעוטי אלא היכא דאיתא גדול הכית כדוכתא אחריתי דלא ידע בהאי אבילומ כלל אבל הלך לבימ הקברומ‬
‫ו ה ו א ש ב א ו מ צ א מ נ ת מ י ן כיון דידע כהאי אכילות חשיכ אכילות דידהו עיקר וכטל האורח גכייהו א״ל מונה עמהן והתניא מוגה לעצמו לא קשיא הא דאתא גדול‬
‫כלומר‬
‫אבילין‪,‬‬
‫אצל‬
‫ע ד י י ן ל א נ ס ת ל ק ו מ ן הבית בגו תלמא יומי מבית הקברות דאז הוא מונה עמהן וגם האורח מונה עמהן אס בא בתוך שלשה לרבנן או בתוך שבעה לרכי‬
‫ה א ב ל ו ת ‪ ,‬כ ד א מ ר י נ ן מ ק צ ת שמעון הא דלא אתא גדול הבית בגו תלתא יומי דלא חשיב אבילות דידהו עיקר דלימני הא דאמא מעלמא בהדייהו מאחר שאין גדול‬
‫היום כ כ ו ל ו ‪ .‬ו א י ב ע י א הבית מונה עמהן ולא מיבעיא לרבנן שאין גדול הבית מונה עמהן כי לא אתא בגו תלתא אלא אפי׳ לר״ש דאמר אפי׳ ביום ז׳ מונה עמהן‬
‫האבלין‬
‫נינערו‬
‫להו‪,‬‬
‫ל ע מ ו ד ו ב א מ מ ק ו ם ק ר ו ב ה״מ אתר ללא הוה ילע ביה בתחילה וכטל לגכייהו כיון לגדול הבית נמי מני בהדייהו והס תמילת האבילות ועיקרו יומר ממנו שלא‬
‫ו מ צ א ן ש ע ד י י ן ל א ע מ ד ו ילע בתחילת האבילות אבל החוזר מבית הקברות שהיה בתחילת האבילומ אינו מונה עמהן היכא ללא אתא בגו מלמא יומי בין אס‬
‫מ ה ו ‪ ,‬ו ע ל ת ה בתיקו‪ .‬א מ ׳ יש גלול הבית בין אם אין גלול הבית כי הא לא״ל רב לבני הצלפוני לאתי בגו תלמא החוזר מבית הקברות כגו תלתא לימנו כהלייכו ללא‬
‫מ ש מ י ה ד ר ׳ י ו ח נ ן ‪ ,‬הלכה‬
‫כ ר ׳ ש מ ע ו ן ב א ב ל ‪ ,‬הא אתו כגו תלתא יומי מימני לנפשיה עכ״ל ז״ל הירושלמי הרי שבא ומצא אבל בתוך ביתו בשני ובשלישי משלים עמהן ברביעי מונה לעצמו‬
‫ד א מ ר ן ‪ .‬ד א מ ר ש מ ו א ל ר״ש אומר אפי׳ בז׳ משלים עמהס דב״ל אומר הלכה כר״ש כשיש גלול המשפחה בבית אבל כשאין גלול המשפחה מונה לעצמו ולפי‬
‫המיקל‪.‬‬
‫כדברי‬
‫הלכה‬
‫ה א ד א מ ר י נ ן ב ג ר ר ה הירושלמי היה נ״ל לאינו פוסק כר״ש אלא כשיש גלול המשפתה בבית אכל אם אין גלול המשפתה הלכה כרבנן לבתוך ג׳ ימים‬
‫ב ה ד י ן אחרא‪ ,‬ח י ל כ ח א מונה עמהם לאתר ג׳ מונה לעצמו ולפ״ז אתי שפיר אפי׳ אליכא להלכתא לאתי בגו תלמא לימנו מכהלייכו בגלול הבימ בכימ לכמו‬
‫בטריפוח‪ ,‬כ ב ר‬
‫בשחיטת‬
‫חולין‪,‬‬
‫היא‪ .‬א מ ר‬
‫גמליאל‬
‫פירשנוה‬
‫ופשוטה‬
‫להו‬
‫רבא‬
‫לבני מחוזא‪ ,‬אתו]ן[ רלא‬
‫אוליתו כתר‬
‫ערסא‪,‬‬
‫מכי‬
‫מ‬
‫מ‬
‫ט‬
‫שאין גלול הבית הלכמא כרכנן כמו כן בגליל הבית עצמו והוי לינא כרבנן‪:‬‬
‫מהדריתו אפייכו אתהילו מנו‪ .‬אבל אומם ההולכים עם המת משיסתס הגולל בין גלול הבית בבית כין הולך לכית הקכרות וכן המנהג‬
‫וכירושלמי אינו כן להט מנן מת שהוליכו אומו ממקום למקום כגון אלו לקברין במקום אחר אית תניא תני אלו שכאן מונין משיצא‬
‫המת ואלו ששם מוגין משגסתס הגולל ואית תני הני והני משנסתס הגולל ורב סימון כשם דכ״ל הכל הולך אתר גלול המשפחה ר׳ יעקכ כשם‬
‫ר׳ יוסי לחומרין מהו לחומרין שאם היה גלול המשפחה כאן ״(אלו שכאן ממין משיצא המת ואלו ששם מונין משנסתם הגולל וגלול המשפחה‬
‫שם אלו ואלו מונין משיסמם הגולל וקשיא מהו לחומרא הא זימנין אזלינן לקולא במר גלול הבימ כגון שגלול המשפחה כאן שכולם מונין‬
‫משיצא המת מן הבית דהוה קולא לכן נראה לפרש שאם גדול המשפחה כאן מונין מיד ומתחילין להתאבל עמו לכבודו מיל כשישמעו‬
‫אפי׳ שלא בפניו אבל עיקר אכילות יתחילו למנות משיסתום הגולל וקי איתא בהדיא ר״ג זוגה דמכת ׳(אחתיה סליק אחיה עמה‬
‫אמר ליה רבי מנא טון שיש גדול הבימ מסלקת גבי אחוך שלוף שנדלא ובתוספות הרב פירש שהש״ס אינו מחלק כך‪:‬‬
‫מעשה‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ק ל ג א ב טוש״ע י״ל סימן‬
‫שעה‬
‫ח‬
‫סעיף‬
‫גהג״ה‪:‬‬
‫ק ל ד ג מיי׳ פ׳׳א מהל׳‬
‫אנל הל׳ ה טוש״ע‬
‫שס סעיף ב‪:‬‬
‫ק ל ה ד ה מיי׳ שם פ׳׳ז‬
‫הלנה ל טוש׳׳ע שס‬
‫סעיף מ‪:‬‬
‫קלו‬
‫מיי׳‬
‫ו‬
‫פ״ו‬
‫שחיטה‬
‫מהלי‬
‫יל‬
‫הלנה‬
‫סמג עשין תג טוש׳׳ע י״ל‬
‫סימן מו סעיף א‪:‬‬
‫ק ל ז ז מיי׳ פ״ל מהל׳ אנל‬
‫ז‬
‫הלנה‬
‫עשין‬
‫סמג‬
‫דרבנן נ טוש״ע שס סימן‬
‫שנו סעיף נ ‪:‬‬
‫קלה‬
‫מיי׳‬
‫ח‬
‫הלכה‬
‫שס‬
‫ט‬
‫ס״ו‬
‫טיש״ע‬
‫שס סימן שפ סעיף כד‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫ליחה‪ .‬מבסגיס היא )חולין‬
‫נ‪.(.‬‬
‫שירקא‬
‫דמעיא‬
‫אגב‬
‫דוחקא‪.‬‬
‫דנפיק‬
‫גליל״א‬
‫ואדוקה‬
‫נהן‬
‫מבפנים‬
‫ומוציאי]‬
‫אומה‬
‫מהס נלומק ‪1‬שם‪.:‬‬
‫מאן‬
‫אמר‬
‫דהוא‪.‬‬
‫אחל‬
‫מן‬
‫מי‬
‫שהוא‬
‫ולא‬
‫התלמידים‬
‫נודע שמו !ביצה מ ‪ ( .‬ולא‬
‫זמרי!‬
‫היו‬
‫שסידרו‬
‫אלו‬
‫הגמרא מי הוה ; ח ו ל י ו ו‪.;.‬‬
‫איזכי‬
‫לארעא‬
‫ואסיק‪.‬‬
‫לישראל לאתריה דרכי אנא‬
‫נריה לרני מייא נר אנא‪,‬‬
‫לשמעתא‬
‫ואגמרא‬
‫מפרמיה‪.‬‬
‫אנא‬
‫לר׳‬
‫ואנמרה‬
‫כר‬
‫תייא‬
‫משמיה‬
‫אי‬
‫אמר הלנה נר׳ שמעון או‬
‫לא )שם(‪.‬‬
‫הבינו‬
‫חננאל)המשך(‬
‫הדריתו‬
‫מבבא‬
‫אפייכו‬
‫אחחילו למימני‪.‬‬
‫דאבולא‬
‫ירושלמי חרי ש ב א ומצא‬
‫] א ב ל [ בתוך‬
‫ובשלישי‬
‫ברביעי‬
‫ר׳‬
‫ביתו‪,‬‬
‫מונה‬
‫עמה;‪,‬‬
‫מונה‬
‫שמעון‬
‫בשני‬
‫לעצמו‪.‬‬
‫אומר‪,‬‬
‫אפילו‬
‫א( כ ש ש י‬
‫משלים‬
‫עמהן‪.‬‬
‫א מ ר ר׳‬
‫יהושע‬
‫לוי‬
‫בן‬
‫הלכה כר׳ ש מ ע ו ן ‪ ,‬כ ש א י ן‬
‫]הוא[ ג ד ו ל מ ש פ ח ה ‪ ,‬א ב ל‬
‫אם ה ו א‬
‫מונה‬
‫משפחה‬
‫גדול‬
‫מינא‬
‫לעצמו‪ ,‬כר׳‬
‫ש ה ו ר ה לרי יעקב ארמניא‪,‬‬
‫שאתה‬
‫מכיון‬
‫מנה‬
‫גדול‬
‫לעצמך‪.‬‬
‫על כל‬
‫המתים‬
‫המדחת‬
‫מטתו‬
‫משובח‪,‬‬
‫ע ל א ב י ו ו ע ל א מ ו מגונה‪.‬‬
‫שכת‬
‫א ל א אם היה ע ר ב‬
‫א ו ע ר ב יום ט ו ב א ו ש ה י ו‬
‫מולפין ע ל מטתו‪,‬‬
‫גשמים‬
‫ל כ ב ו ד אביו‪ ,‬הרי‬
‫ועושה‬
‫כל‬
‫גם זה‬
‫משובח‪ .‬על‬
‫המתים‬
‫אם ר צ ה‬
‫שלא‬
‫למעט‬
‫בעסקו אלא‬
‫)אם(‬
‫רצה לישא וליתן בסתורתו‬
‫כ ל היום ה ר ש ו ת ב י ד ו ‪.‬‬
‫א(‬
‫בירושלמי‬
‫הגי׳‬
‫אפילי‬
‫נרניעי משלים עמה! וסלנר‬
‫פשוט‬
‫דצ״ל‬
‫בשניעי‬
‫וכ״ה‬
‫נתוס׳ כאן ל״ה לאתא נשס‬
‫הילושלמי‬
‫וכן‬
‫צ״ל‬
‫רניני‪.‬‬
‫נדברי‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן‬
‫כב‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫רצה מולן‪ .‬כמיפו‪ :‬ממגע‪ .‬האבל ולא חלץ משום כבול גלול הדור‬
‫ק ל ט א מיי׳ פ׳׳ח מהלי מעשה בגדול הדוד‪ .‬אין זה מעשה לסמור דהא לנמנע ולא‬
‫אנל הלכה ג סמג‬
‫שעמו שבקש לחלוץ גס הוא‪ :‬אלא למ״ד גדול הדור שעמו ר׳ יעקב‪.‬‬
‫חלץ זהו מפני גדול י( הדור שעמו ובמס׳ שמחות )פ״מ>‬
‫עשין לרכנן נ טוש״ע י״ד‬
‫ורבי הוה אבל‪ :‬עד שיגערו בו חבריו‪ .‬שכבר גידל פרע יותר מלאי‪:‬‬
‫קתני עלה ואין ראר לחלק כבוד לו והאחרים הראויין לחלוץ אף על‬
‫סימן שמ שעיף טז‪:‬‬
‫ק מ ב מיי׳ שס פ״ט הלכה אכיו ועל אמו ואס אינן ראדין אינו חולץ כדי שלא יחלצו אחרים אמר רבה‪ .‬הא דתניא נכנס לכימ המשמה לאחר ל׳ יום‪ :‬לשמחה‬
‫טו סמג שם טוש׳׳ע‬
‫שעושין ריעיס‬
‫סעודה‬
‫מריעוה‪.‬‬
‫ומעשה כר׳ יעקכ כוי‪:‬‬
‫שס סעיף יז‪:‬‬
‫ואהובים זה עם זה ולא הוי שממה‬
‫נראה‬
‫חביריו‪.‬‬
‫בו‬
‫שיגערו‬
‫עד‬
‫א‬
‫ג מיי׳ שס פ״ו‬
‫קמא‬
‫ממעט על אביו ועל אמו ממעט ע ל כל‬
‫הלכה ג סמג שס‬
‫כל כך אבל שעולה לשממה כגון‬
‫דרגל אינו מבטל דבר זה‬
‫המתים כולן רצח חולץ רצח אינו חולץ על‬
‫לנישואין לא‪ :‬הא באריםוהא הא‬
‫מיש‪-‬ע ־ « « שיו מדאמרינן בירושלמי רבי שמואל בר‬
‫אביו ועל אמו חולץ ומעשה בגדול הדור אחד‬
‫בפורעטהא‪ .‬אריסא היינו שמתתיל‬
‫קמב ד ה ו מיי׳ שם אבדימי דמנה תלתין יומין קמי מועדא‬
‫שמת אביו וביקש לחלוץ וביקש גדול חדור‬
‫אחל מהן לעשות סעולה ומלוה‬
‫הלכהוזסמגשם שאיל לרכי מנא א״ל כל דבר שהוא‬
‫טוש׳׳ע שס סימן שצא סעיף‬
‫אחר שעמו לחלוץ ונמנע ולא חלץ אמר‬
‫לכולם כלי שיעשו גס הם גמי כך‬
‫מלד בז׳ ול׳ הרגל מפסיק ברם הכא‬
‫נ‪:‬‬
‫לאותה סעולה אינו נכנס על לאחר‬
‫אביי גדול הדור רבי גדול הדור שעמו ר׳‬
‫ק מ נ ז ח ט מיי׳ שם פ״ח עד שישלח פרע ויגערו בו חביריו‬
‫שם‬
‫סמג‬
‫ג‬
‫הלנה נ‬
‫שלשים יום אבל בפורענותא שמשלם‬
‫דאמרו לו צא מעמנו ובשמחה נמי‬
‫יעקב בר אהא ואיכא דאמרי גדול הדור ר׳‬
‫טוש״ע שם סי׳ שמ סעיף‬
‫להם סעולות שנעשו לו יכנס לאלתר‬
‫רגל‬
‫ואין‬
‫חדש‬
‫י״ב‬
‫הכא‬
‫אשכחנא‬
‫יעקב בר אחא גדול הדור שעמו רבי בשלמא‬
‫ט י‪:‬‬
‫לשלם‪:‬‬
‫לו שלא‬
‫שאי אפשר‬
‫ק מ ד י טוש׳׳ע שס סעיף מכטל דש ספרים שכתוב בהן או‬
‫למ״ד גדול חדור שעמו רבי חיינו תמנע ולא‬
‫יא‪:‬‬
‫ואפיקרסוהו‪ .‬שעל ראשו אינה מעכבת‬
‫יגערו בו תכיריו כירושלמי ונראה‬
‫חלץ אלא למ״ד רבי יעקב בר אחא אמאי‬
‫ק מ ה כ מיי׳ שס טוש׳׳ע‬
‫כלומר אינו צריך לקורעה‪ :‬אחד איש‬
‫שהוא טעות סופרים ט אם כמו‬
‫שם סעיף ינ‪:‬‬
‫נמנע ולא חלץ רשב״ג נשיא הוה ‪ 2‬וכולי‬
‫ואחד אשה‪ .‬חייבין לקרוע‪ :‬האשה‪.‬‬
‫ק מ ו ל טוש״ע שם שכתכתי עד שישלח פרע ויגערו בו‪:‬‬
‫א(ג‬
‫כל‬
‫ל‬
‫ע‬
‫קשיא‬
‫למיחלץ‬
‫מיחייבי‬
‫עלמא‬
‫נהג׳׳ה‪:‬‬
‫שממ אביה או אמה קורעח חלוק‬
‫פירש‬
‫מריעות‪.‬‬
‫ולשמחת‬
‫ק מ ז מ נ מיי׳ פייט שס‬
‫התחתון משום צניעות‪ :‬ומחזרח‪ .‬הקרע‬
‫המתים כולן מסתפר לאחר ל׳ יום על אביו‬
‫בקונטרס סעודות‬
‫הלנה א טוש׳׳ע שס‬
‫לאחוריה‪ :‬וחוזרה וקורעח העליון‪.‬‬
‫סעיף טו‪:‬‬
‫שעושים ריעיס ואהובים זה לזה וכ״נ ועל אמו עד שיגערו בו חבריו יעל כל‬
‫ס מיי׳ שם פ״מ‬
‫קמה‬
‫והתחתון מכסה לבה‪ :‬רצה מבדיל‬
‫הלנה נ ג טוש׳׳ע דדוקא לשמחת מריעות מותר לאחר תמתים כולן נכנם לבית השמחח לאחר‬
‫קמי שפה‪ .‬שאינו כשפה שלפני הצואר‬
‫ל׳ יום אבל שמתת חתן אסור אפילו‬
‫שס סעיף יד‪:‬‬
‫ל׳ יום על אביו ועל אמו לאחר י״ב חדש אמר‬
‫אלא קמי שפה שלפני השפה שלפני‬
‫ק מ ט ע מיי׳ שם טוש׳׳ע לאתר ל׳ יום‪ .‬והא תניא לשמחה ל׳‬
‫מיתיבי‬
‫מריעות‬
‫ולשמחת‬
‫חנח‬
‫בר‬
‫בר‬
‫רבת‬
‫שם סעיף יג‪:‬‬
‫הצואר שאינה קרועה וקורע תחמיה‬
‫ולמריעות ל׳ וה״נ פריך בריש פ״ק‬
‫ק נ פ צ מיי׳ שם ס״ט‬
‫ולשמחת ולמריעות ל׳ יום קשיא אמימר‬
‫כלי שיהיה נראה הקרע‪ :‬רצה אינו‬
‫הלכה נ ]יא[ יד טו דבבא מציעא )לף ‪ ( . 3‬והא זה וזה‬
‫מתני הכי אמר רבה בר בר הנה הולשמחת‬
‫מבדיל‪ .‬אלא קורע של בית הצואר‬
‫טוש״ע שם סעיף ח‪:‬‬
‫קמני וכן בפ״ק דסנהלרין)לף ח‪ (.‬גבי‬
‫אע׳׳ג דאינו נראה הקרע דהכל בית‬
‫מריעות מותר ליכנס לאלתר והא תניא‬
‫ק נ א ק ר ש מיי׳ שם הל׳ זימון כג׳ וכרכת המזון כג׳ וטוכא‬
‫]יא[ יד טו טוש׳׳ע‬
‫הצואר הוא‪ :‬על אביו ועל אמו מבדיל‪.‬‬
‫איכא רש מקומות שאינו שואל כגון‬
‫לשמחה שלשים ולמריעות שלשים ל״ק ־הא‬
‫שס סי׳ שדמ סעיף ית‪:‬‬
‫באריםותא תא בפורענותא יעל כל חמתים קמי שפה כלי שיהא נראה הקרע‪:‬‬
‫בפ״ק דנדרים )דף ל‪ (:‬י( גבי אסור‬
‫קרע של היפלה‪ .‬כלומר לא יצא ילי‬
‫אסור ובפרק גיד הנשה )חולין דף‬
‫כולן קורע טפח על אביו ועל אמו עד שיגלה‬
‫קריעה לפי מראה לכית צואר הוא‬
‫צח‪ .‬ושס> גבי אסורומ אסורומ ובפרק‬
‫לעזי רש״י‬
‫‪1‬‬
‫את לבו א״ר אבהו מאי קרא ויחזק דוד‬
‫הכל‪ :‬ויקרעם לשנים‪ .‬אין קורעין‬
‫בית כור )ב״ב לף קד‪ (.‬גבי בית כור‬
‫באשטיר״י ]בשטי״ר[‪.‬‬
‫ח‬
‫בבגדיו ויקרעם ואין אהיזה פחות מטפח על‬
‫להכליב‪ .‬קנט״ר‬
‫אלא שנראה כשנים מבדיל קמי שפה‬
‫אני מוכר לך ככימ כור ד״מ ולשמחת‬
‫נקוסדר״א(‪ .‬לתפור‪.‬‬
‫כל המתים כולן אפילו לבוש עשרה חלוקין‬
‫ונראה כימ הצואר קרע אחר‪:‬‬
‫מריעות מומר ליכנס לאלמר ואנן‬
‫שולל‪ .‬באשטיר״י‪ :‬מאחה‪ .‬קנט״ר‬
‫אינו קורע אלא עליון על אביו ועל אמו‬
‫כסעולת חמן איירינן הא לאמרינן‬
‫י ^ ‪• ^ !01‬‬
‫תופר כדרכו‪ :‬קורע בכלי‪ .‬סכין‬
‫כירושלמי וכמסכת שמחות )פ״מ>‬
‫קורע את כולן טואפיקרמותו אינה מעכבת‬
‫רבינו חננאל‬
‫כלי שלא יפסיד הכגד‪ :‬קורע‬
‫א ב ל ע ל א ב י ו ו ע ל א מ ו אם היה סעולה של מצוה מותר לא‬
‫אחד חאיש ואחד אשה ד״ש בן אלעזר אומר‬
‫מבפנים‪ .‬תתת המקטורן שלו שאינו‬
‫ח י י ב ל מ ע ט ‪ .‬פ י ׳ ב ש א ר ילענא מהו קורא סעולת מצוה‬
‫״האשה קורעת את התחתון ומחזירתו‬
‫קורע מתוץ לעיני הכל‪ :‬וכן לנשיא‪.‬‬
‫מ ת י ם א י נ ו מ מ ע ט ‪ ,‬ע ל להמיר באכל אם לוקא סעולת קילוש‬
‫ממעט‬
‫אביו ועל אמו‬
‫לאחוריח וחוזרת וקורעת את העליון נ>כעל‬
‫קורע מבחוץ‪ :‬לא הושוו‪ .‬רבו ואב‬
‫ב ע ס ק ו ‪ ,‬ו א פ י ל ו ש ה ו א ר״ח פירש הר״א בשם רבינו שמשון‬
‫שלו‬
‫שפת‬
‫קמי‬
‫מבדיל‬
‫רצח‬
‫כולן‬
‫תמתים‬
‫כל‬
‫ב״ל ונשיא וכל הנך למני במתניתא‬
‫ע ל י ד י אחרים‪ .‬י ר ו ש ל מ י ללסעולמ ברימ מילה מותר ליכנס‬
‫רצת אינו מבדיל על אביו ועל אמו מבדיל‬
‫לאביו ולאמו‪ :‬אלא לאיהוי‪ .‬שאין‬
‫מ ר ב ה בעסקי א ב י ו ו א מ ו ‪ .‬דלא חשיבא שמחה כלאמרינן בפ״ק‬
‫מ ש מ ע בתכריכין והספדו‪.‬‬
‫מתאמים לעולם אבל לא הושוי לאביו‬
‫רבי יהודת אומר ל כ ל קריעת שאינו מבדיל‬
‫ע ל כ ל ה מ ת י ם ר צ ח ח ו ל ץ ‪ .‬דכתובות )לף ח‪ (.‬דלא מברטנן בה‬
‫ולאמו לקרוע מבחוץ להאי לא הושוו‬
‫קמי שפה שלו אינו אלא קרע של תיפלות‬
‫פי׳ חליצת כתף‪ .‬מוציא‬
‫שהשמחה כמעונו משוס דטרידי‬
‫לעל אביו קורע מבחוץ ועל כולן‬
‫י ד ו מ ת ח ת ה ק ר ע ו נ מ צ א ת וליכא שמחה ולהר״א לא היה פשוט אמר רבי אבהו מ״ט ויר׳ יהודה דכתיב‬
‫כתיפו חלוצה מ ן החלוק‪.‬‬
‫אינו קורע מבחוץ‪ :‬כפי אםיהא‪ .‬הפוך‬
‫‪2‬ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים‬
‫ר צ ה אינו ח ו ל ץ ‪ .‬ע ל דגרע משמחמ מריעומ וגם פירש‬
‫המכתשמ ועמול עליה וקרע כלי‬
‫ואמב יעוש הו עב גל ד ו לא מהוד ו ר ח ושלמץ ‪.‬ח דאסור לאכול אפי׳ עם המשמשין ג> ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שחן‬
‫שיראוך כל העם כשמקרע‪ :‬הכם‪ .‬ממונה‬
‫לשנים אלא שנראין קרועים כשנים מ ע ל כל‬
‫א ב י ו ו ב א ל ח ל ו ץ ‪ ,‬ו ב ק ש ואין לחלק בין סעודמ המשמשין‬
‫על העיר שמכקשים ממנו הוראה‪:‬‬
‫ג ד ו ל ה ד ו ר ) ע צ מ ו ( ] ש ע מ ו [ לסעודה עצמה ופסק דמיסה בלא‬
‫חולן‪ .‬כמף מימין‪ :‬ביה מדרשו‬
‫תמתים כולן שולל לאחר שבעה ומאחה‬
‫ל ח ל ח ו ל א ח ל ץ ‪ .‬ואסיקנא‬
‫ג ד ו ל ה ד ו ר ש מ ת ] א ב י ו [ אכילה שרי דאין שמחה בלא אכילה‬
‫בטלין‪ .‬אומן שרגילין ללמוד חורה מפיו‪:‬‬
‫לאחר שלשים על אביו ועל אמו שולל‬
‫ה ו א ר׳ י ע ק ב ב ר אחא‪ ,‬ושתיה ובתוספות הרב פוסק כלישנא‬
‫וקורין‬
‫ו ב ק ש רבינו ה ק ד ו ש הוא‬
‫לאחר ל׳ ואינו מאחת לעולם י«נוחאשח‬
‫דאמימר דמיקל טפי‪:‬‬
‫גדול הדור שעמו‪ ,‬לחלוץ‬
‫שוללתו לאלתר מפני כבודת כי אתא רבין‬
‫ע מ ו מ פ נ י כ ב ו ד ו ‪ ,‬ו נ מ נ ע אהד האיש ואהד האשה‪ .‬ובתוס׳‬
‫ר׳ יעקב ו ל א ח ל ץ ‪ .‬אבל‬
‫במיתת‬
‫רבן‬
‫שמעון‬
‫בן‬
‫גמליאל אבי רבינו הקדוש‪,‬‬
‫כולי עלמא חייבין לחלוץ‪,‬‬
‫דנשיא הוא‪.‬‬
‫קיימא‬
‫לן‬
‫היכא ד ח ל ש מ י נ י ש ל א ב י ו‬
‫ושל אמו‬
‫להיוח‬
‫בשבת‬
‫ע ר ב הרגל‪ ,‬מגלח ו א פ י ל ו‬
‫ביום‬
‫שישי‬
‫בערב‬
‫שבת‪.‬‬
‫דלענין כ ב ו ד יום ט ו ב לא‬
‫שנא אב ואם לא‬
‫שנא‬
‫ש א ר קרובים‪ ,‬הלכה כ א ב א‬
‫ש א ו ל בזה ובזה‪ .‬ע ל כ ל‬
‫א״ר יוחנן על כל המתים רצה קורע ביד רצה קורע בכלי על אביו ועל אמו‬
‫הרב פוסק כר״ש בן אלעזר‬
‫דהלכה כדבד המיקל ולא ידענא מאי ביד וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן ע על כל המתים כולן מבפנים על אביו‬
‫קאמר דלקמן )לף כו‪ (:‬אמרינן‬
‫ועל אמו קורע מבחוץ אמר רב חםדא וכן לנשיא מיתיבי לא חושוו לאביו‬
‫אכילוח לחוד וקריעה למוד‪:‬‬
‫ולאמו אלא לאיחוי בלבד מאי לאו אפילו לנשיא לא לבר מנשיא נשיאת‬
‫רכי‬
‫שכיב א״ל רב חםדא >)לרב חנן בר רבא( כפי אםיתא וקום עלח ואחוי‬
‫קריעת לעלמא על חכם חולץ מימין על אב ב״ד משמאל על נשיא מכאן ומכאן ת״ר קחכם שמת בית מדרשו‬
‫בטל יאב ב״ר שמת כל בתי מדרשות שבעירו בטילין ונכנסין לביתכ״נ ומשנין את מקומן היושבין בצפון יושבין‬
‫בדרום היושבין בדרום יושבין בצפון נשיא שמת בתי מדרשות כולן בטילין ובני הכנסת נכנסין לבית תכנסת‬
‫ם‬
‫פ‬
‫ה‬
‫צ‬
‫ש‬
‫וקורין‬
‫המתים מ ו ת ר ל ו ל ה ס ת פ ר‬
‫א ( שמחות ס״ט‪ ,‬נ ( הוריות‬
‫ינ‪,:‬‬
‫ולקמן‬
‫ג(‬
‫סנהדרין‬
‫ד(‬
‫ס‪.‬‬
‫]לקמן‬
‫ני‪.‬‬
‫ע״ש‬
‫ע״ש‬
‫יצ׳׳ע[‪,‬‬
‫ןגי׳‬
‫כו‪ ,[:‬ה (‬
‫הערוך נערך אסיתא לרנ‬
‫נממן‬
‫אמי[‪,‬‬
‫נר‬
‫עי׳‬
‫ו(‬
‫מהרש׳׳א ולפי הנראה יש כאן‬
‫ערנוכי דכריס וכצ״ל הדור‬
‫שעמו ואין ראר למלק כנוד‬
‫לו כ ד שלא ימלצו אחרים‬
‫שמתות קתני עלה‬
‫ונמס׳‬
‫ואס אין ראר למלון אף על‬
‫אניו ואמו לא יחלוץ ומעשה‬
‫כצ׳׳ל‬
‫כו׳‬
‫העתק‬
‫והנוחר‬
‫מתילופי‬
‫ינחר‪.‬‬
‫גרסאות‪,‬‬
‫ו( נשם מדדים פרין הש״ס‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫ונ״נ‬
‫ל״ל‬
‫תוססות ננורות לא‪ :‬ד׳׳ה‬
‫א״כ וכו׳ דננדריס פריך כן‬
‫ולכך צריכים אנו לומר דהכא‬
‫נדנרי תוס׳ נפל טעות ומ״ש‬
‫נגון נפ׳׳ק דנדריס גני אסור‬
‫אסור שייך לעיל קודם וטונא‬
‫ודע עוד דגם‬
‫איכא וכו׳‬
‫כמ״ש תוספות הנא וכפ׳‬
‫ניס כור וכו׳ צריך תיקון נזה‬
‫ט‬
‫נ נ ״ נ קד‪ .‬שואל הש׳׳ס‬
‫ע״ש וכך איתא נתוספות‬
‫נכורות הנ׳׳ל וע׳׳ש[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫בבגדיו‬
‫ויחזק ד ו ד‬
‫ויקרעם וגם ב ל ה א נ ש י ם‬
‫א ש ר אתו‪:‬‬
‫ש מ ו א ל ב א יא‬
‫‪.2‬‬
‫ו א ל י ש ע ר א ה והוא‬
‫מצעק‬
‫אבי אבי‬
‫ישראל‬
‫רכב‬
‫ולא‬
‫ופרשיו‬
‫ר א ה ו ע ו ד ויחזק ב ב ג ך י ו‬
‫ויקרעם ל ש נ י ם קרעים‪:‬‬
‫מלכים ב ב יב‬
‫מוסף רש״י‬
‫שוללתו‬
‫והאשה‬
‫לאלתר‪ .‬אפילו תוך שנעה‬
‫ולקמו ב ו ו‪.‬‬
‫רבינו‬
‫חננאל)המשך(‬
‫לשנים‪ ,‬ואין אחיזה פחותה‬
‫מטפח‪ .‬אבל על אביו ועל‬
‫א מ ו קורע ע ד ש מ ג ל ה את‬
‫לבו‪ ,‬ואפילו‬
‫חלוקים‬
‫מאה‬
‫לבוש‬
‫כולן‪.‬‬
‫קורע את‬
‫ו מ ב ד י ל קמי שפה‪ .‬דבעינן‬
‫ק ר ע הנראה ל ש נ י ם קרעים‬
‫כדכתיב‬
‫לשנים‬
‫ויקרעם‬
‫ק ר ע י ם ‪ .‬ו א פ י ק ר ס ו ח ו אינה‬
‫מעכבח‪ .‬והאשה‪ ,‬ע ל אביה‬
‫ו ע ל אמה‪ ,‬קורעת חלוקה‬
‫התחתון‬
‫ומחזרת‬
‫לאחוריה‬
‫וחוזרת וקורעח‬
‫את העליון‪.‬‬
‫הקרע‬
‫ואינו‬
‫קורע‬
‫על אביו ועל א מ ו‬
‫בכלי‬
‫כ ג ו ן סכין ו כ י ו צ א ב ו א ל א‬
‫קורע‪.‬‬
‫בידו‬
‫קורע‬
‫ואינו‬
‫אלא מבחוץ‪ .‬ואינו מאחה‬
‫הקרע‬
‫ירושלמי‬
‫לעולם‪.‬‬
‫זהו איחוי ה ע ש ו י כאדיג‪.‬‬
‫א ב ל ע ל ש א ר מתים אינו‬
‫קורע אלא‬
‫העליון‪.‬‬
‫ואם‬
‫רוצה‬
‫להבדיל‬
‫קמי‬
‫אינו‬
‫ש פ ה אינו מ ב ד י ל ‪ .‬ו ש ו ל ל‬
‫לאחר‬
‫שבעה‬
‫ומאחה‬
‫לאחר‬
‫שלשים‪.‬‬
‫והאשה‬
‫קורעת‬
‫ושוללתו‬
‫לאלתר‬
‫מפני‬
‫לקרוע‬
‫אביו‬
‫כבודה‪ .‬ואם‬
‫בכלי‬
‫ועל‬
‫רוצה‬
‫קורע‪.‬‬
‫אמו‬
‫מבחוץ‪ .‬אמר ר ב‬
‫על‬
‫קורע‬
‫חסדא‬
‫ו כ ן לנשיא‪ .‬נשיאה שכיב‪,‬‬
‫א מ ר ליה ר ב חסדא‬
‫לרב‬
‫ל א ח ר ש ל ש י ם יום‪ ,‬ע ל א ב י ו ו ע ל א מ ו מ ג ד ל ש ע ר ע ד ש י ג ע ר ו ב ו ת ב י ר י ו ‪ .‬ע ל כ ל המתים נכנם ל ב י ת ה מ ש ת ה ל א ח ר ש ל ש י ם‬
‫חנן‪ ,‬כ פ י אםיתא וקום ע ל י ה ו א ח ו י ק ר י ע ה ל ע מ א ‪ .‬ע ל ח כ ם ח ו ל ץ מ י מ י ן ‪ .‬ע ל א ב כ י ח ד י ן מ ש מ א ל ‪ .‬ע ל נ ש י א מ י כ ן ו מ י כ ן ‪.‬‬
‫י ו ם ‪ .‬ו א ו ק מ ה א מ י מ ר כ מ ש ח ח ש מ ח ת מ ר י ע ו ת ב פ ו ר ע נ א ל א ל ת ר ‪ .‬א ב ל ב א ר י ש ח א ‪ ,‬כ ל ו מ ר ה ו א אינו פ ו ר ע א ל א מ ח ח י ל ה ו א ‪ ,‬א ח ר‬
‫פירוש‬
‫ח ל י צ ת כ ת ף ‪ .‬ת ״ ר ח כ ם ש מ ת מ ד ר ש ו ב ט ל ‪ .‬א ב ב י ת ד י ן ש מ ת כ ל מ ד ר ש ו ת ש ב ע י ר ו ב ט י ל י ן ‪ ,‬ו ב נ י הכנסת נכנסין‬
‫ש ל ש י ם יום‪ .‬א ב ל ע ל א ב י ו ו ע ל א מ ו א י נ ו נכנס ע ד שנים ע ש ר ח ו ד ש ‪ .‬ע ל כ ל המתים ק ו ר ע ט פ ח ‪ .‬ש נ א מ ר ו י ח ז ק ב ב ג ד י ו ו י ק ר ע ם‬
‫ו מ ש נ י ן את מ ק ו מ ן ה י ו ש ב י ן ב צ פ ו ן י ו ש ב י ן ב ד ר ו ם ב ד ר ו ם י ו ש ב י ן ב צ פ ו ן ‪ .‬נ ש י א ש מ ת כ ל ב ת י מ ד ר ש ו ת בטילין‪ ,‬ונכנסין לכנסת‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי מוער קטן‬
‫מםורת הש״ס‬
‫א(‬
‫פ׳׳י‬
‫נשמחומ‬
‫ע״ש[‪,‬‬
‫ג ( נשמחוח ס״([‪ ,‬ג ( ןשס‬
‫י(‬
‫וע״ש[‪,‬‬
‫וע״ש[‪,‬‬
‫נשם‬
‫ה ( ]גד״ה שאני[‪3] (»,‬ד״ה‬
‫ך *‬
‫^י••‬
‫רבי יהודה אומר לא הוצרכו‪ .‬בירושלמי פוסק הלכה כלבד המוסיף בימים )שבעה( וראיתי כשהייתי קטן רבינו יצחק זקני שלא היה יושב‬
‫במקומו על שבוע רביעי ולא ילעמי טעמו שאס היה סוכר כר׳ יה ולה א״כ יסכור כמומו בשניה שאינו יוצא מפתמ ביתו מיהו‬
‫י״ל בהא אשכחנא טובא לעיל לאבילומ שבעה וקי״ל הכי ושמא טעמו כרבנן ומשוס לצריך לישב במקומו ואינו מלבר וטוב יותר שישב‬
‫חוץ למקומו לשמא אין אסור ללבר כי אם במקומו‪:‬‬
‫אבל[‪,‬‬
‫עד שיעברו שלשה רגלים‪ .‬על שיהיה שלשה רגלים בלא שמחה ולא ישכח‬
‫אהבמ אשמו אי נמי כלי שישא אשה‬
‫שבטה‪.‬‬
‫וקורין‬
‫בספר‬
‫מורה‬
‫לאין‬
‫הגהות הב״ח‬
‫וקורין שבעה ויוצאין רבי יהושע בן קרחה‬
‫מתפללין יחל נבית הכנסת אלא כל‬
‫) א ( גט׳ שניה יוצא ואינו‬
‫לא‬
‫בנימו‪:‬‬
‫מתפלל‬
‫ואחל‬
‫אחל‬
‫אומר לא שילכו ויטיילו בשוק אלא יושבין‬
‫יושב במקומו ו א י נ ו מ ד ב ר‬
‫שלישית יושב במקומו‪ :‬הוצרכו לומר שבה ראשונה‪ .‬שולאי‬
‫ודומין ואין אומרים שמועה ואגדה בבית‬
‫) כ ( שם ואינו יושב במקומו לא יצא מפתח ביתו‪ :‬כל שלשים‬
‫האבל אמרו עליו על ר׳ חנניה בן גמליאל‬
‫ו א י נ ו מ ד ב ר רביעית יושב‬
‫יום לנישואין‪ .‬על שלשים יום לאמר‬
‫כוי‪ ) :‬נ ( שם ואחד כלים‬
‫שתית אומר שמועת ואגדת בבית האבל‬
‫ישנים יוצאין מתחת אבלו אינו יכול לישא אשה‪ :‬ואחד‬
‫>ת״ר אבל שבת ראשונת אינו יוצא מפתח‬
‫המכבש רבי אומר‪:‬‬
‫כלים ישנים יוצאין מחוך המכבש‪.‬‬
‫ביתו שנית יוצא ואינו יושב במקומו יא(‬
‫בגרדא‬
‫כחדשים‪:‬‬
‫פירוש שהן‬
‫שלישית יושב במקומו ואינו מדבר רביעית‬
‫דסרבלא‪ .‬מלבוש לבן מגוהץ ישן‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫כרבי‪ .‬דאמר לא אסרו לבן אלא הרי הוא ככל אדם רבי יתודח אומר לא‬
‫גט׳ שבת ראשונה א־נו‬
‫יוצא‪ .‬עיין לקמן דף חדש‪ :‬בחימוצהא‪ .‬חלוק‪ :‬רומיהא‪.‬‬
‫תוצרכו לומר שבת ראשונה לא יצא מפתח‬
‫דאמר‬
‫כז ע״א תוס׳ ד״ה שבא מרומי‪ :‬כרבי אלעזר‪.‬‬
‫ביתו שהרי הכל נכנסין לביתו לנחמו‬
‫אס יכול‪ :‬שם כגדדא לא אסרו אלא לבנים וזו אדומה הימה‪:‬‬
‫אלא שניח אינו יוצא מפתח ביתו שלישית‬
‫דםרבלא נדבי‪ .‬עיין לקמן‬
‫אפסוקי‬
‫לף כל ע״ב מוס׳ ל״ה‬
‫יוצא ואינו יושב במקומו ) ‪ 0‬רביעית יושב‬
‫ברכת אגיליס‪ :‬תום׳ ר״ה‬
‫ואמר לאחותה וכו׳ מותר במקומו ואינו מדבר חמישיתהרי הוא ככל אדם ת״ר כל שלשים יום‬
‫לישא ולנעול‪.‬‬
‫ט״סנ״להוא‪:‬שתיבת לנישואין מתת אשתו אסור לישא אשת אחרת עד שיעברו עליו שלשה‬
‫ולבעול‬
‫רגלים רבי יהודה אומר רגל ראשון ושני אסור שלישי מותר י ואם אין‬
‫‪^HQI'S‬‬
‫לו בנים מותר לישא לאלתר משום ביטול פריה ורביה הניחה לו בנים‬
‫הננאל‬
‫רבינו‬
‫קטנים מותר לישא לאלתר מפני פרנסתן ימעשה שמתה אשתו של יוסף‬
‫ויוצאין‬
‫שבעה‪,‬‬
‫וקורין‬
‫ו ד ו י ן א ( נ ח ל א י ט י י ל ו הכהן ואמר לאחותה בבית תקברות לכי ופרנסי את בני אחותך ואעפ״כ לא בא‬
‫ב ש ו ק ‪ .‬ו א י ן א ו מ ר י ם עליה אלא לזמן מרובה מאי לזמן מרובה אמר רב פפא ילאחר שלשים יום‬
‫בביח‬
‫והגדה‬
‫שמועה‬
‫ה א ב ל ‪ .‬א מ ר ו ע ל ר ׳ חנינא >ת״ר כל שלשים יום לגיהוץ אחד כלים חדשים ואחד בלים ישנים יוצאין»> מתוך‬
‫ב ן ג מ ל י א ל ש ה י ה א ו מ ר חמכבש רבי אומר לא אסרו אלא כלים חדשים בלבד רבי אלעזר בר׳ שמעון‬
‫בבית‬
‫והגדה‬
‫שמועה‬
‫ה א ב ל ‪ .‬ת ״ ר א ב ל ש ב ת אומר לא אםרו אלא כלים חדשים לבנים בלבד אביי נפיק בגרדא דסרבלא‬
‫ראשונה‬
‫אינו ייווצצאא מופא יתנחו כרבי רבא נפיק בתימוצתא רומיתא סומקתא חדתי כרבי אלעזר בר׳ שמעון‪:‬‬
‫ביתו‪ .‬שניה‬
‫י ו ש ב ב מ ק ו מ ו ‪ ,‬ש ל י ש י ת מפני שאמרו שבת עולח ואינח מפסקת‪ :‬בני יתודת ובגי גלילא חני אמרי‬
‫אחרת ולא יהא זכור מן הראשונה‬
‫]שלא[‬
‫פן יזכירנה אהבת‬
‫נ(‬
‫ה‬
‫רשאי ליכנס לביתו כו׳ פירש ה״ר‬
‫יונה לאין שייך לפסוק כרכי יהולה‬
‫לאמר שני רגלים משוס לקי״ל לעיל‬
‫)ל׳ כ‪>.3‬‬
‫ואמר‬
‫אומר לא‬
‫שבת‬
‫הצריכו‬
‫שהכל‬
‫ראשונה‬
‫נכנסין א צ ל ו ל נ ח מ ו ‪.‬‬
‫אינו י ו צ א‬
‫שניה‬
‫אלא‬
‫מביתו‪,‬‬
‫ש ל י ש י ת יוצא ואינו יושב‬
‫במקומו‪,‬‬
‫יושב‬
‫רביעית‬
‫ואינו מדבר‪ ,‬חמישית שוה‬
‫אדם‪.‬‬
‫לכל‬
‫דרגילין‬
‫'(והיכא‬
‫לצלויי‬
‫אבלים‬
‫]ב[כנסת‪ ,‬קדמי ואתו ויתבי‬
‫במקום‬
‫]וקמצלו‪.‬‬
‫אבלים‬
‫דעבדי‬
‫ואיכא נמי בבבל‬
‫תכי‪ .‬ת ״ ר כ ל ש ל ש י ם א ס ו ר‬
‫ל י ש א ‪ .‬מת]ה[ א ש ת ו אסור‬
‫אחרת ע ד ש י ע ב ר ו‬
‫לישא‬
‫שלש‬
‫עליו‬
‫יהודה‬
‫ר׳‬
‫רגלים‪.‬‬
‫אומר רגל ראשון‬
‫ו ש נ י אסור‪ ,‬ש ל י ש י מותר‪.‬‬
‫מותר‬
‫ו א ם א י ן ל ו בנים‪,‬‬
‫לישא לאלתר משום ביטול‬
‫פריה‬
‫הניחה‬
‫ורביה‪.‬‬
‫לו‬
‫בנים קטנים‪ ,‬מ ו ת ר ל י ש א‬
‫לאלתר‬
‫אשה‬
‫פרנסתן‪.‬‬
‫אשתו‬
‫מפני‬
‫ומעשה‬
‫שמתה‬
‫יוסף‬
‫הכהן‪,‬‬
‫של‬
‫ו א מ ר ל א ח ו ת ה ו ע ד י י ן הם‬
‫בבית הקברות‪ ,‬לכי ופרנסי‬
‫בני אחותך‪ ,‬ו א ע פ ״ כ‬
‫בא‬
‫עליה‬
‫שלשים‪.‬‬
‫טרפון‪,‬‬
‫א ‪p‬‬
‫אלא‬
‫וכן‬
‫לאחר‬
‫עשה‬
‫ומפורש‬
‫ישראל‪.‬‬
‫לא‬
‫ר•‬
‫בתלמוד‬
‫ת״ר‬
‫כל‬
‫ש ל ש י ם יום לגיהוץ‪,‬‬
‫אחד‬
‫כלים חדשים ו א ח ד כלים‬
‫ישנים‬
‫יוצאין‬
‫מתחת‬
‫מ כ ב ש ‪ .‬ר׳ א ו מ ר ל א א ס ר ו‬
‫א ל א כלים ח ד ש י ם בלבד‪.‬‬
‫אביי נפק בגרדא דסרבלא‬
‫כוי‪ .‬ר ב א נפק ג ( ב ה י מ צ ת א‬
‫רומניתא סומקחא‬
‫כרי ]אלעור ברי[‬
‫חדתי‪,‬‬
‫שמעון‬
‫לאהותה‬
‫בבית‬
‫לוקא‬
‫הקברות‪.‬‬
‫שהאבל‬
‫כל‬
‫שבעה אסור ודב״א מפרש לזו היא‬
‫האשה שאומר בזבחים פ׳ טבול יום‬
‫<ל׳ ק‪ (.‬שמתה בערב הפסת ואמרי׳‬
‫לעיל אפי׳ יוס אחל אפילו שעה אחת‬
‫בטלה ממנו גזרת שבעה ומיהו משמע‬
‫שסובר כאותו הפירוש שפי׳ למעלה‬
‫בשם ה״ר יונה שאסור ברחיצה על‬
‫העלב זהו מנעול יום ולין הניחה‬
‫לו בניס קטנים מיל * מותר לישא‬
‫ולבעול וכן אין לו‬
‫בנים‬
‫פירשמי‬
‫בתוספות יבמומ )ל׳ מג‪ :‬ושס‪ (0‬וכן‬
‫בכתובות פ״ק )ל׳ ל‪(0.‬‬
‫ובתשובות‬
‫ומה שאמר במס׳ שמחות )פ׳׳ז( בהאי‬
‫‪8‬‬
‫מילמא מסיב לאלתר ולא בא עליה‬
‫על זמן מרובה והאי לאמרינן אין לו‬
‫יש‬
‫ש ו ה ל כ ל אדם‪ .‬ר׳ יהודה‬
‫לומר‬
‫לימי אכלו כלו להן‪:‬‬
‫לאו‬
‫ד‬
‫י ו ש ב ואינו מדבר‪ ,‬רביעית‬
‫כלכד המיקל כאכל להא‬
‫מילתא דפליגי בה הכא אין זו באבל‬
‫ג‬
‫ז‬
‫אשתו‬
‫מתה אשתו ונשא אשה אמרמ אינו‬
‫‪8‬ב‬
‫נ‬
‫לקנטרה‬
‫ולומיא להכא אמד׳ לעיל )ל׳ כא‪(:‬‬
‫א‬
‫א‬
‫יהא ‪3‬׳ לעות כמטה ועול‬
‫מי שישמשנו מומר ואין צריך להמתין‬
‫שלשה רגלים כתבתי במקום אחר‪:‬‬
‫אל תבכו למת הא טצד שלשים יום‬
‫כל שלשים יום לגיהוץ‪ .‬רוקא גיהוץ אסור אבל כלא גיהוץ כגון כיבוס מומר דאמדנן לקמן <ד׳ כ!‪(:‬‬
‫לגיהוץ ולתספורת ובמסכת שמחות )פ״‪ 0‬שלשים יום לגיהוץ כיצד כו׳ ובירושלמי גזרת שלשים גיהוץ ותספורת אבל כיבוס משמע‬
‫דשד מדאמדנן פ׳ החולץ )יגמופ מג‪ (:‬גבי אלמנה מפני האיבול וקאמר באיבול שלה שלשים יום ופדך קל וחומר מה במקום שאסור‬
‫לכבס מותר לארס במקום שמותר לכבס אינו לין שמותר לארס והדתניא במסכת שמחות <פ״‪ (1‬שמונה ימים קודם הרגל אס רצה‬
‫לכבס ולספר הרשות בידו לא ספר לא טבס ערב הרגל אסור לספר ולכבס עד שישלימו שלשים יום משמע לכיבוס נמי אסור נראה‬
‫ההוא טכוס היינו גיהוץ ומאחר דטכוס שרי גיהוץ נמי שרי לדידן כדאמד׳ פ״ק דכתוכות )ד׳ י‪ (:‬ופ״ד דתענית )ד׳ כט‪ >:‬דגיהוץ שלנו‬
‫כטכוס שלהן והקשה ה״ר שמואל מוורדו״ם דהא כשמעתין כאכיי נפיק כו׳ והא כככל הוו קיימי דגיהוץ דאינהו אינו אלא טכוס ומ״מ‬
‫אסד ותירץ רבינו יצתק דפעמים שהיו מכיאיס מא״י כלים מגוהצין או שמא פעמים שמביאין אומנין יודעין לגהץ כבארץ ישראל והא‬
‫דתניא כתוספתא )פ׳׳כ( כל אלו שאמרו מומר לספר כמועד מותר לספר כתוך שלשים יום אכל כל אלו שאמרו מותר לכבס נמועד‬
‫אסור בתוך שלשים יום של אבל צדך לומר לכיבוס נמי היינו גיהוץ ומורי דכ״א זצ״ל היה אוסר לכנס כתוך שלשים יום ואין נראה לו‬
‫ללחות כל אלו והא לקאמר כפרק החולץ )יבמות ד׳ מג‪ .‬ישם( מקום שמומר לכבס היינו כהני להמירו לגלח ולכבס בדש פירקין )ל יג‪(:‬‬
‫בא ממלינת הים ויוצא מבית האסודן ומה שאסור שם במשעה באב לכבס היינו לוקא טעמא שיכול להמתין אחר תשעה באב הואיל‬
‫ואיסורו אינו מושך כל כך וגרסינן שפיר כמקום שמותר לספר כלפרישית וא״צ למוחקו וא״צ ליישבו כאשה או כגילוח כל הראש כלבד‬
‫המפרשים שרוצים ליישב גירשת הספרים והארכתי בתוספות יבמות <ג״ז שס> וגרסינן לקמן )ל׳ מ‪ (:‬אל מבכו כו׳ הא טצל שלשים יום‬
‫לתככושת ולתשפורמ והא לאמר לעיל )ל׳ טו‪ (.‬אנל אשור כתכנושמ משמע לאחר שבעה שרי התם במים איירי ולא בנתר וחול וזה יוכל‬
‫להיות מותר לאחר שנעה נתושפות הרנ כך פירש לאשור ונשם רכו פירש היתר ולפי מה שפירש לטכוש אשור כמו גיהוץ ניחא קושיימ‬
‫ה״ר שמואל מוורלו״ס מיהו מ ו ד לא היה מפרש ממש לאשור כל טנוש אלא היה מפרש להאי כדיתא לאשרה טנוש היינו נא״י לטנוש‬
‫שלהן כגיהוץ שלנו וההיא לקתני גיהוץ ולא כינוס היינו ננכל מיהו לפי זה לא היה אשור ללילן כי אס גיהוץ אכן היה ר״י מפרש‬
‫כלא ראייה כמו שפירש רנינו יצחק הזקן דנככל היו פעמים אומנים מא״י יודעין לגהץ וכלי פשתן אין כהן משום גיהוץ וחולק על‬
‫הש״ש ירושלמי דקתני התם כל שלשים יום לגיהוץ אסור ללנוש כלי צמר מגוהצין חדשים וכלי פשתן מגוהצים לכנים פירש כתושפומ הרנ‬
‫דהא דאסד גיהוץ דוקא ללבוש אבל לגהץ מותר והא דקתני כל שלשים יום לגיהוץ היינו אשור ללבוש כלים מגוהצין כו׳‬
‫עד‬
‫מותר להוליך כלים לגיהוץ במוך שלשים ואיני יודע אס היה אומר הרב היתר בכיבוש מוך שבעה ומחלק נמי כין לכבש או ללבוש‬
‫מיהו רכינו יצחק זקני מפרש כתשוכתו דאפי׳ לכבש ולהניח אשור מדאסרינן בפרק בתרא דתענית )ד׳ כט‪ (.‬לככש ולהניח ועוד פירש‬
‫בתשובתו לכיבוס שלנו מומר ‪3‬ט׳ באכ כלאמדנן לגיהוץ שלנו כטכוס שלהן משמע דכיכוש שלנו אינו ככיכוש שלהם והכי אימא בהדיא‬
‫כפ״ק לכתובות )ל׳ י‪ (:‬מיהו לענין ימי אבילות אסור בטבוש שלנו אפי׳ בתשעה באב מתמידן העולם בכיבוש שלנו מתוך המנהג‬
‫כמו שהחמירו לענין אכילות לכשר מליח לשרי כהלכה ורגילין לנהוג ט אישור ומיהו איני מנין מנין לו להקל נתשעה נאנ יותר‬
‫מימי אנלו דאדרכה כפרק כתרא דתעניח )שס> נראה לי שמחמיר יותר לענין גיהוץ כלי פשתן כימי אכלו מכמוער וכמטפחומ יליס‬
‫השינ רנינו שאף על פי שהתירו נמועד אסולין נימי אכלו כדאמרינן לעיל )לף ‪ cr‬כל שאמרו מותר לגלח כמועד כו׳ והתניא‬
‫אסודם‬
‫ומוקי לה‬
‫בתכפוהו‬
‫אבליו‪:‬‬
‫דכא‬
‫נפיק כוי‪.‬‬
‫ופי׳‬
‫בתוספות‬
‫דאביי‬
‫ורכא‬
‫הלכה‬
‫מגוהצין צבועין אפילו חדשים או ישנים אפילו לבנים וכן פשק ר״ח‪:‬‬
‫כרנא‬
‫וא״כ‬
‫מותר‬
‫ללנוש‬
‫כלים‬
‫יש‬
‫ו ק י י מ א ל ן כ ר ב א ו א ל י ב א ד ר ׳ א ל ע ז ר ב ר ׳ ש מ ע ו ן ‪ .‬י ר ו ש ל מ י ש נ י א ח י ן ש נ י ש ו ת פ י ן ש נ י ט ב ח י ן ש נ י ח נ ו ו נ י ן ‪ ,‬ש א י ר ע ל א ח ד מ ח ן ד ב ר ‪ ,‬ה ר י א ל ו נ ו ע ל י ן חנותם‪ .‬ו פ ו ע ל י ן ע ו ש י ן ב צ י נ ע א ב מ ק ו ם א ח ר ‪ .‬פ ת נ י ' מ פ נ י ש א מ ר ו ש ב ת ע ו ל ה‬
‫ואינה מ פ ס ק ת ‪ .‬ב נ י י ה ו ד ה ו ב נ י ג ל י ל א ‪ ) ,‬ד ה כ י ( ] ד ה נ י [ א מ ר י י ש א ב ל ו ת ב ש ב ת ‪ ,‬מ ד ק ת נ י ב מ ת נ י ׳ ) ו ( ש ב ת ע ו ל ה ‪ ) ,‬ו ה כ י ( ]והני[‬
‫א מ ר י א י ן א ב ל ו ת ב ש ב ת מ ד ק ת נ י אינה מ פ ס ק ת ‪ ,‬ד א י ) ס ״ ל ( ] ם ״ ד [ י ש א ב ל ו ת‬
‫א( נ״ה גרשת הרי״ף ויושבין ולדן נוי‪ .‬נ( ונן הניא הרמנ״ן ז״ל נס׳ תה״א בשער האבלות בשס רנ האי גאון ז״ל ועי׳ נרא״ש כאן‪ .‬ג( נ״ה גי׳ העלוך נערך המיצתא וע״ע בערך חמצתא והד״ף ז״ל גרס נהימיינותא רומייתא‪.‬‬
‫בשבת‪,‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫קנב‬
‫א מיי׳ סי״ג מהל׳‬
‫אגל הל׳ ט טוש״ע‬
‫י״ר סי׳ שעח סעיף ז‪:‬‬
‫ק נ ג ב מיי׳ שם פ״ז הלכה‬
‫ה‬
‫שמג‬
‫עשין‬
‫נ‬
‫טיש״ע שם סי׳ שצג שעיף‬
‫נ‪:‬‬
‫קנד‬
‫ג ד ה ו מיי׳ שם‬
‫פ״ו הל׳ ה טוש״ע‬
‫שם סי׳ שצנ שעיף א ‪:3‬‬
‫קנה‬
‫ז מיי׳ שס פ׳׳ה הל׳‬
‫ג ופ״ו שם הלכה ל‬
‫סמג עשין לרגנן ג טוש׳׳ע‬
‫שם סי׳ שפט סעיף ה‪:‬‬
‫ך‪• *.‬‬
‫׳•יי •‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫קנו א מיי׳ פ״ל מהל׳ אגל‬
‫הל״ז סמג עשין מל׳יס‬
‫ב טוש״ע י״ל סי׳ שמא‬
‫סעיף א וטוש׳׳ע א״ח סי׳‬
‫קצט סעיף ה‪:‬‬
‫קנז ב מיי׳ פ״י שס הלכה‬
‫א סמג עשין ב טוש׳׳ע‬
‫י״ל סי׳ ת סעיף א‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫]השתא‬
‫אבלות[‬
‫אפסוקי‬
‫רלא‬
‫נהיג‬
‫מיפסקא‬
‫מ י ב ע י א כ ר ‪ .‬ל י מ א כתנאי‪,‬‬
‫מי‬
‫שמתו‬
‫אוכל‬
‫מוטל‬
‫בבית‬
‫לפניו‬
‫עד‬
‫אחר כו׳‬
‫ו ב ש ב ת מיסב ואוכל ב ש ר‬
‫ושותה‬
‫ומברך‬
‫יין‬
‫עליו‬
‫ומכרכין‬
‫עליו‪,‬‬
‫ובקריית‬
‫ובכל‬
‫ומומן‬
‫ומומנין‬
‫וחייב‬
‫בתפלה‬
‫שמע‬
‫ובתפילין‬
‫האמורות‬
‫מצות‬
‫בתורה‪ .‬ר ב ן ג מ ל י א ל א ו מ ר‬
‫שנתחייב באלו כך‬
‫מתוך‬
‫נתחייב‬
‫אמר‬
‫בכולן‪.‬‬
‫ר׳‬
‫י ו ת נ ן ת ש מ י ש ה מ ט ה איכא‬
‫מאי‬
‫בינייהו‪.‬‬
‫קמיפלגי‪,‬‬
‫יש‬
‫תנא‬
‫אבלות‬
‫גמליאל‬
‫כשבת‬
‫לאו‬
‫בהא‬
‫קמא‬
‫סבר‬
‫בשבת‪,‬‬
‫ס ב ר אין‬
‫]ו[אפילו‬
‫ורבן‬
‫אבלות‬
‫תשמיש‬
‫המטה שרי‪ .‬ודחינן ממאי‬
‫דלמא‬
‫תנא‬
‫עד כאן לא קאמר‬
‫קמא‬
‫בתשמיש‬
‫משום‬
‫הכי‬
‫המטה‬
‫דאסור‬
‫אלא‬
‫דמתו מוטל לפניו‬
‫כוי‪.‬‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫מועד קטן‬
‫מסורת הש״ם‬
‫יש אבילות כשבת‪ .‬בדברים שבצנעא מיירי כדפירש בקונט׳ ובסמוך כמי־ לימא כתנאי מייתי פלוגמא דרשב׳יג ורבנן דהוי דברים שבצנעא‬
‫והכי משמע קצת בירושל׳ דלעיל אמתניתין דהשבת עולה פליגי רבי יוחנן וריב״ל אס אסור בשבת בתשמיש המטה משמע דפליגי כעין‬
‫פלוגתא דהכא ואליבא דרבי יוחנן יש שאומרים שם מותר ואותו חולק על הש״ס שלנו דא׳׳ר יוחנן בפ״ק דכמוכומ )לף ל‪ .‬ישם( אע״פ שאמרו‬
‫אין אבילות בשבת אבל דברים שבצנעא נוהג וקצת קשה לי תימה בשמעתין אביי אשכמיה לרב יוסף דפריס סודרא ארישיה אמר ליה‬
‫לא סבר לה מר אין אבילות בשבת‬
‫אמר ליה הכי אמר ר׳ יוחנן דברים‬
‫שנצנעא נוהג שמא היה סבור דפריס‬
‫סודרא ארישיה הוה דנריס שנפרהסיא‬
‫וכמאן דאמר פריעמ הראש חונה‬
‫ולא היה מחלק נין נניתו כין חוץ‬
‫לכיתו והוא השיכ לו נניתו חשינ‬
‫מאץ דאמר יש אבילות‬
‫צנעא‪:‬‬
‫בשבת מדק תני עולה‪ .‬פירש הר״א‬
‫ז״ל מדקתני ולא פירש ואין כה אכילות‬
‫אלמא אכילות גוהג כה דאס לא כן‬
‫היה לו לפרש הכי כהדיא אע״ג דעולה‬
‫לא נהג נה אכילומ דכיון דעולה‬
‫משמע דנוהג נה אנילות ומשני איידי‬
‫דקתני סיפא אין עולין סתם מנא‬
‫נרישא עולה סתם ולא נהירא ופירש‬
‫ר׳ שמעון זצ״ל מרנו מאן דאמר יש‬
‫אנילומ דקמני עולה משמע דעולה‬
‫לכל מנין שנעה ולאנילומ שינהג‬
‫כשכמ מה שגהג אממול וממוך כך‬
‫תעלה שבת לחשבונו כשם שע״ש‬
‫עולה לחשבונו מ״ד אין אבילות בשבת‬
‫דקתני אינה מפסקמ אע״ג דחשיבא‬
‫כולי האי לבטל אבילות בגוה מ״מ‬
‫אינו מפסיק דאל״כ פשיטא וקפריך‬
‫ואלא הא דקמני עולה דמשמע דנוהג‬
‫אכילות כשאר ימים ומשני איידי דקתני‬
‫גכי י״ט אין עולין לגמרי לא למנין‬
‫יש אבילות בשבת והני אמרי אק אבילות‬
‫בשבת מאן דאמר יש אבילות בשבת‬
‫דקתני עולת מאן דאמר אין אבילות בשבת‬
‫דקתני אינה מפסקת אי םלקא דעתך יש‬
‫אבילות בשבת השתא אבילות נתגא‬
‫אפםוקי מיבעיא ואלא הא קתני עולה איידי‬
‫דקבעי למיתנא םיפא אינן עולים תנא רישא‬
‫עולה ולמאן דאמר יש אבילות בשבת תא‬
‫קתני אינה מפסקת משום דקבעי למיתנא‬
‫םיפא מפסיקין תנא רישא אינת מפםקת‬
‫מי שמתו מוטל לפניו אוכל‬
‫לימא כתנאי‬
‫בבית אחר אין לו בית אחר אוכל בבית‬
‫חברו אין לו בית חברו עושח לו מחיצת עשרח טפחים אין לו דבר‬
‫לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל ואינו מיםב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו‬
‫שותה יין ואין מברך ואין מזמן ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו ופטור‬
‫מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות תאמורות בתורת ובשבת‬
‫מיםב ואוכל ואוכל בשר ושותה יין ומברך ומזמן ומברכין ומזמנין עליו וחייב‬
‫בקריאת שמע ובתפלה ובתפילין ובכל מצות תאמורות בתורת >רבן גמליאל‬
‫אומר מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן ואמר ר׳ יוחנן תשמיש המטה‬
‫איכא בעייתו מאי לאו בתא קא מיפלגי דמר סבר יש אבילות בשבת ומר סבר‬
‫אין אבילות בשבת ממאי דלמא עד כאן לא קאמר תנא קמא התם אלא משום‬
‫רמתו מוטל לפניו אבל הכא דאין מתו מוטל לפניו לא וע״כ לא קאמר ר״ג‬
‫חתם דאכתי לא חל אבילות עליה אבל הכא רחל אבילות עלית תכי נמי‬
‫א(א‬
‫אפסוק׳ מבעיא‪ .‬כלומר מי צריכא‬
‫למימר דאינה מפסקת‪ :‬אין מברך‪.‬‬
‫להוציא אחרים ידי חובתן‪ :‬מחוך‬
‫שנתחייב באלו‪ .‬קריאת שמע כר‬
‫נתחייכ ככולן‪ :‬השמיש המטה איפא‬
‫בינייהו‪ .‬הא דאמר נתחייכ בכולן‬
‫סבר מותר במשמיש המטה ומנא‬
‫קמא סבר אסור בתשמיש המטה‪:‬‬
‫מר‪ .‬דאסר בתשמיש סבר יש אבילות‬
‫בשבת‪ :‬ומר‪ .‬דשרי סבר כשמואל‬
‫דאמר אין אבילות בשבת‪ :‬עדיין לא‬
‫חלה אבילוה עליה‪ .‬דלא נקבר‪:‬‬
‫אנל‬
‫‪8‬‬
‫ב‬
‫ב‬
‫בעא‬
‫ולא לאכילומ משוס שמחה דכמיכ בהן‬
‫כדפדשית מנא רישא נמי עולה באותו לשון עצמו דתנא בי״ט תנא בשבת דלא להפליג בלשון המשנה ומיהו עולה דשכת ׳(אינו למנין דלאבילות‬
‫לא סלקא אלא אי נהגא אבילות בגדה וא״כ לסי פירוש זה ואלא הא דקתני עולה ומשני לעולם לא נהגא ואיידי דמנא כו׳ וא״כ המשנה אין‬
‫שטמ הש״ס לומר איידי דמנא הא תנא נמי הא אלא במילמא דאמת אלא דלא צריכי אבל דברים נראים שקר אין לו לשנות ועוד יש‬
‫להקשומ לפי מה שמפרש אי הכי לימני שבמ אינו עולה והוי דומיא דסיפא יומר עד כאן לשון הר״א ובמו׳ הרב מקשה דמשמע אפילו‬
‫למאן דאמר דלא נהגא עולה למנין שכעה וא״כ ברגל נמי אע״ג דלא נהגא יהא עולה ולעיל אמרי׳ לענין שבעה לא קמכעיא ליה דלא‬
‫נהגא מצות שבעה כרגל ומתרץ אע״ג דשבת עולה רגל אינו עולה הואיל ואין אבילות כלל משוס דכתיב בהן שמחה שבמ מיהא לא‬
‫כתיב שמחה אפילו אינה נוהגת עולה בירושלמי מפרש טעמא דשכת דאין אכילות נוהג כו משוס דכתיב )משלי י> ברכת ה׳ היא תעשיר‬
‫ולא יוסיף עצב עמה ושכת כתיב ביה כרכהי(‪ :‬ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין‪ .‬נראה דכי היכי דשרי בפרק בתרא דתענית )לף ל‪(.‬‬
‫גבי ערב משעה באב כשר כל זמן שאינו כשלמים דין מגמו הכי כמי שד באונן מיהו אין רגילין לנהוג בהן היתר לא בכאן ולא בתשעה‬
‫באב מימה משמע דאונן חמור מאבל דלא מצינו אבל שיהא בו איסור בבשר וביין ולענין קדשים אשכחן דאבל אוכל בקדשים ואונן אסור‬
‫ובשאר דברים החמירו באבילות בכפיימ המטה ונעילמ הסנדל ועטיפמ הראש וטוכא איכא ובאונן שד ד״ל דדברים שהן משוס אבל מומר‬
‫גבי אונן ובאבילומ אסולין אבל דברים שאינם אסורין משוס אבילומ אלא משוס שיש לו להיות טרוד בקבורת מתו ולא ימשך אחר‬
‫דכדס אחדס כגון אכילת בשר ושתיית יין אסירי באונן דוקא ותשמיש המטה דמשמע בסמוך דאסור באונן בהא נמי שמא ימשך או‬
‫שמא שמחה יתירתא וחוצפה כך מצאתי ובתגלחת וכתכבוסמ לא ידעינן אי שרי כאונן ואין ללמוד איסור לגלח מדתני׳ כמס׳ שמתות ה(‬
‫היה מגלח ואמרו לו מת אחד מקרוביו הרי זה יגמור משמע הא לא התחיל אסור דלמא בשמועה איירי ולאחר שנקכר וכשם דב״א‬
‫כתכתי דתגלחת אסור דנפקא לן מראשיכס אל תפרעו )ויקרא י( הא כולי עלמא אסירי ואינהו אונניס הוו ובתשמיש המטה דאסרינן‬
‫נסמוך וראו להתיר נאנינות כדאמרינן פ״ק דכתונות )דף ר‪ .‬ושס> ובאכילות אסרו דקאמרינן התם מכניסין אמ המת לחדר וכועל בעילת‬
‫מצוה ופורש והא דקאמדנן המס אנילומ דהכא קילא ואמי לזלזולי כה ומקשה מאי קולא אילימא דקתני נועל נעילת מצוה משוס דלא‬
‫חיילא אנילות עליה אינו רוצה לומר שאין קולא נדנר אלא הכי קאמר אין קולא נאכילות כי אס נאנינות ולא אמי לזלזולי נאנילומ‪:‬‬
‫ואין מבדבין עליו‪ .‬פירש כקונטרס ככרכומ פרק מי שמתו )דף ינז‪ .‬ושס> נרכת המוציא ואין מזמנין כרכמ המזון ותימה גני‬
‫המוציא מה שייך לומר אין מכרכין עליו נשלמא גני כרכמ המזון שייך צירוף אלא גני המוציא מאי שייך צירוף ויש לפרש‬
‫דנגמרא קאמדנן דאין מכרכין עליו אלא מצוה לחלק דהוו כשנים שאכלו שמצוה ליחלק ואין זה האונן מצטרף עמהן ואין מזמנין‬
‫עליהן עמהן לומר נבלך שאכלנו משלו ואי לא הוה מני אלא חדא הוה אמינא לענין נכרך שאכלנו משלו דאין מצטרף אנל מצטרף‬
‫להיות להם דין שלשה לנרך אחד מהן נענור חכרו להט תני תרתי ודנ״א מפרש דאין מנרכין ומזמנין חדא לומר נכרך שאכלנו‬
‫משלו וחדא לנרך כשם כמו שמזכירין שם נעשרה פירש נקונטרס נפרק מי שממו <ג״ז שס> ואינו מנרך אין צריך לנרך ברכת‬
‫המזון משמע מפירושו דאין אסור לכרך וכשמעחין נמי פירש כענין זה ומיהו מדקאמר נ ד ש פרק מי שמחו החם למאן דאמר‬
‫י( ]מוך[ ארנע אמות הוא לאסור פירש רנינו יצחק נכרכות דאיכא איסור לנרך וגס נתוססות הרנ פירש דאסור לכרך ותימה‬
‫ללכי יצחק להשתא נהגו לכלך ולזמן והיה אומר ללא איירי הכא רק כשהוא עוסק כצרט הממ שאין לו להמנטל מן המצוה אנל‬
‫בשעה שאינו עוסק שרי אי נמי כשעה שאחרים עוסקים והוא אינו עושה כלום ומיהו כירושל׳ אינו משמע כן והכי איתא התם י( אינו‬
‫אוכל כל צורכו ואינו שומה כל צורכו כו׳ ואינו מברך ואם בירך אין עוגין אחריו אמן ואס ברכו אחרים אינו עונה אחריהם אמן‬
‫ואם משום ביטול מצות עסק כמתו מה כיטול יש כעניית אמן מיהו נראה לי משום שמיעת הברכה שלא תהיה אמן יתומה ועול לאמרינן לקמן‬
‫הן עומלין ומתפללין והוא יושב ומצליק עליו אמ הלין ומשמע שאינו עוסק בו כלל אלא יושב ורומס ונראה לאסור לברך ושוב מצאתי בירושל׳‬
‫לדש סלק מי שמתו תגי אם לצה להחמיל על עצמו אין שומעין לו למה מפני כבודו של מת או משוס שאין לו מי שישא משאר ופריך‬
‫והא תניא פטור מנטילת לולב וקא סלקא לעמיה למיירי ביום טוב ובו אינו טרול לישא במשאוי ומשני תפמר בחול פירוש בחולו של‬
‫מועד ופריך והתניא פטור מתקיעת שופר אית לך למימר בחול ולא כיוס טוב אמר ר׳ חנינא מטון שהיו זקוקים להביא לו ארון‬
‫ותכריטן דתנינן ממן מחשיטן על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי הממ להביא אלון ותכריכין נמי כמו שהוא נושא משאר דמי‬
‫ממשמע דפליגי בשבת וביום טוב דאינו מכרך כמאי דאמרינן מיהו הא קשיא לן דאמרינן כסיפא כשכמ מכרך ומזמן וצריך עיון‪:‬‬
‫בעא‬
‫‪ (6‬ברכות יו‪ :‬שמחות פ״י‪,‬‬
‫ב ( ]במס׳ שמחות אי׳ כלהכא‬
‫אבל בברכו׳ יח‪ .‬איתא ר״ש‬
‫בן גמליאל[‪ ,‬ג ( אינו אלא‬
‫למנין לאבילות ילא נהגא‬
‫אבילות כצ״ל‪ ,‬ד ( ]ויברך‬
‫אלהיס את יום השביעי כ״ה‬
‫במ״ר דתי פ״ק[‪ ,‬ה ( פ״ה‬
‫היית‪ ,‬י( רש״א‪ ( t ,‬שמחות‬
‫פ״י‪ ,‬י‪ (1‬משמע לפליג בשבת‬
‫כצ׳׳ל‪,‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫נמ׳ וחייג בק״ש ובתפלה‬
‫וכתפ־לי;‬
‫ובכל‬
‫מצות‪.‬‬
‫בברכות בברייתא זו איחא‬
‫וחייב בכל מצות האמורות‬
‫בתורה וגרי״ף שם חייב‬
‫נק״ש ותפלה ובכל מצות‬
‫האמורות בתורה‪.‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫מי שמתו מ ו ט ל לפניו‬
‫אוכל בבית אחר‪ .‬לנראה‬
‫כלועג לרש )ברכוח יז‪.0‬‬
‫כלרך‬
‫מיסב‪.‬‬
‫ואינו‬
‫המסובים בחשיבות על צלו‬
‫השמאלימ ובממה ‪.(Dim‬‬
‫ואין מברך‪ .‬ואינו צריך‬
‫לברך ברכת המוציא ישם(‪.‬‬
‫ואין מזמן‪ .‬אינו צריך‬
‫לברך ברכת המזון )שם(‪.‬‬
‫ואין מכרכין עליו‪ .‬אין‬
‫צריך שיברכו לי אתרים‬
‫בברכת הלחס )שם יח‪.‬ו‪.‬‬
‫ואין מומנין עליו‪ .‬אי!‬
‫מצמרף עם שלשה לזימון‬
‫<שם>‪ .‬ת ש מ י ש המטה‬
‫איכא בינייהו‪ .‬לל״ש חייב‬
‫אבל בעוגה בשבת )שםו‪.‬‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א ( ]גי׳ ר״ח מליסר[‪ ,‬נ ( ! ע י י‬
‫סיס׳ נ״ק צא‪ :‬ל״ה עונל[‪,‬‬
‫ג ( ןנתונומ ל‪ ,[.‬ד ( קלושין‬
‫פ ‪ :‬שמחות פ״ג‪ ,‬ה ( אכל הגי׳‬
‫שס מי שאין לו חלוק לקרוע‬
‫כו׳ ואולי גיר׳ אחרת היתה‬
‫ועיין‬
‫לפניהם‬
‫נמהרש״א‪,‬‬
‫ו ( נשייך נמשנה ללעיל יט‪,[.‬‬
‫ז( ]ג״ז שייך למשני ללעיל‬
‫יט‪,[.‬ח(]צ״ללהמזכח מקלש‬
‫וע״ע‬
‫)ל׳ פג‪(.‬‬
‫תוססות‬
‫ססתיס פג‪ .‬ל״ה ר׳ שמעון‬
‫אומר ודף קטז‪ :‬ל״ה ותותס‬
‫ומוס׳ עירוני! מת‪ .‬ל״ה ר׳‬
‫יהולה[‪,‬‬
‫גלק הש״ם‬
‫גמ׳ אסור אתפר ומשמיה‬
‫דר׳׳י אתמד‪ .‬לא ילעתי מה‬
‫חילש‬
‫נוה‬
‫איתא‬
‫הא‬
‫ננרייתא גמ׳ לעיל לף כא‬
‫בעא מיניה ר׳ יוחנן משמואל‪ .‬מיהו ר׳ יוחנן לא קיבל משמואל‬
‫אבל רבהי‪ .‬מסכמ שמחות‪ :‬גוייסו‪ .‬כל גופו ואיכא דאמרי אבר‬
‫דאיהו סבירא ליה דברים שבצינעא נוהג כדפרישית לעיל‪:‬‬
‫שלו‪ :‬פריטה הראש‪ .‬שמגלה האבל ראשו בשבת ואיגו מתעטף וחזרת‬
‫הא אחד שלא פרע כוי‪ .‬אע״ג דפשטי׳ דקרא הא אחר פורע‬
‫קרע לאחוריו וזקיפת המטה חובה בשבת‪ :‬נטילה הםנדל‪ .‬דלאו‬
‫ופורם ואם הס יעשו ימומו נראה דאסמכמא בעלמא הוא‬
‫כולי עלמא סיימי מסאנייהו בשבמ ולא מוכח דאבל הוא‪ :‬לא פולי‬
‫דהא לא מייתי להו סוף פרק הנשרפין‬
‫עלמא מגלי רישייהו‪ .‬בשבת ואע״פ‬
‫שמתעטף לא מיחזי כאבל‪ :‬בשעה בעא מיניה ר׳ יוחנן משמואל יש אבילות‬
‫)סנהדרין ‪ >p‬פג‪ (.‬גבי אלו שבמימה‪:‬‬
‫חימום‪ .‬כשעת התחלת הצער כשעמ בשבת או אין אבילות בשבת אמר ליה אין‬
‫לשמואל לטעמיה‪ .‬פי׳ בתוספ׳‬
‫סבר‬
‫דרב‬
‫הרב‬
‫אבילות בשבת יתבי רבנן קמיה דרב פפא‬
‫מיתה‪ :‬וכל עטיפה שאינה בעטיפה‬
‫דעטיפמ הראש שאינה כעטיפמ‬
‫ישמעאלים‪ .‬הלכך כיון דכל ימי שכוע‬
‫וקאמרי משמיה דשמואל אבל ששימש‬
‫ישמעאלים הויא עטיפה ומסממא רב‬
‫שהוא אכל ממעטף כישמעאל אס‬
‫מטתו בימי אבלו חייב מיתה א״ל רב פפא‬
‫ושמואל הלכה כרב יש מפרשין דרחיצמ‬
‫כנוהג‬
‫אינו נוטלה בשבמ נראה‬
‫‪ 8‬אםור אתמר ומשמיח דר׳ יוחנן אתמר ואי‬
‫ידים דקאמר הכא רשות היינו כמ״ד‬
‫אכילות דכ״ע לא נהיגי בעטיפה זו‬
‫שמיעא לכו משמית דשמואל תכי שמיע‬
‫פרק במה מדליקין )שכת דף כה‪(:‬‬
‫אלא אבלים בלבד‪ :‬מחר ר״נ‪.‬‬
‫עטיפת ישמעאלים‪ :‬גובי דיקנא‪ .‬לכו אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל‬
‫דבלא אבילות הוא רשות אבל לר״נ‬
‫א אבל שלא פרע ושלא פירם חייב מיתת‬
‫בר יצחק דאמר המם ואני אומר מצוה‬
‫גומוח שבלחי למטה מפיו‪ :‬לא שנו‪.‬‬
‫באבל נמי הוי מצוה ולא רשומ‬
‫שנאמר ‪1‬ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא‬
‫פריעת הראש בשבת דצדך לגלות‬
‫ונראה דלא צריך למימר הכי אלא הכי‬
‫חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכוסה תפרומו ולא תמותו וגו׳ חא אחר שלא פרע‬
‫פירושו הכא דמשוס אבילומ אינו חוכה‬
‫בימי אבלו להודיע כי אין אבילות‬
‫ע״א ואלו רנריס שאנל‬
‫ושלא פירם חייב מיתח אמר רפרם בר פפא‬
‫אסור נהם וכו׳ ונתשמיש‪ :‬בשבת‪ :‬אלא שאין מנעלים ברגליו‬
‫תנא באבל רבתי אבל אםור לשמש מטתו‬
‫אבל יש מנעלים ברגליו מנעליו‬
‫בימי אבלו ומעשח באחד ששימש מטתו‬
‫מוכיחים מליו‪ .‬דאינו אבל אבל לגלות‬
‫לעזי רש״י‬
‫בימי אבלו ושמטו חזירים את גוייתו אמר‬
‫ראשו אינו צדך ואס בא להתעטף‬
‫שייפינ״ש ]שוקניא״ה[‪.‬‬
‫שמואל פח״ז חובת נת״ר רשות פריעת חראש‬
‫בצינעא אפי׳ כעטיפת הישמעאלים אין‬
‫תלוק‪.‬‬
‫חזרת קרע לאחוריו זקיפת המטח חובה‬
‫מיניה‪.‬‬
‫דמסחפינא‬
‫בכך כלום‪:‬‬
‫בקושיות‪ :‬מחלין* וקורע‪ .‬אע״פ‬
‫•^'‪•w"QI‬‬
‫נעילת הסנדל תשמיש המטח רחיצת ידים‬
‫שאינו שעת תימוס‪ :‬כבוד אביו‪ .‬שנו‬
‫מוסף רש״י‬
‫ורגלים בחמין ערבית רשות ורב אמר י אף‬
‫דברים שבצינעא‪ .‬שאינו אבל לכולי עלמא אין קורע אלא‬
‫פריעת חראש רשות ושמואל מאי שנא‬
‫ניכר לנליות שהוא אנל ככך בשעח חימום‪ :‬ממאן שמיעא‪ .‬לרב‬
‫נעילת תםנדל דרשות דלאו כולי עלמא עבידי‬
‫)כתובות ד‪ .(.‬כ ל ל ׳ יום‪.‬‬
‫אושעיא הא דאמר אין מתאחין שמע‬
‫ולד שמת בתוך שלשים יום‬
‫דםיימי מםאנייחו פריעת תראש נמי לאו כולי‬
‫אי! צריך לככדו כמותו מינה האי דאמר אין מתאתין אבוה‬
‫עלמא עבידי דמגלו רישייחו שמואל לטעמיח‬
‫להוציאו לקבורה‪ ,‬לא נמטה דרב אושעיא‪ :‬אונקלי‪ .‬שייפינ״ש‬
‫ולא נכלינה אלא נתיק‬
‫דאמר שמואל כל קרע שאינו בשעת חימום‬
‫ונקבר חלוק שקורעו‪ :‬בהון ביהו‪ .‬שבצינעא‬
‫!קדושין פ‪.(:‬‬
‫דפרים‬
‫בשבת‪:‬‬
‫אבילות‬
‫לנהוג‬
‫מותר‬
‫ושני‬
‫אהת‬
‫באשה‬
‫אינו קרע יוכל עטיפת שאינת כעטיפת‬
‫אנשים‪ .‬ואין צריך רניס‬
‫עטיפה‬
‫משוס‬
‫בשבת‬
‫ארישיה‪.‬‬
‫סודריה‬
‫ישמעאלים אינח עטיפח מחוי ר״נ יעד גובי‬
‫ללוותו אלא ג׳ )שם>‪ .‬אכל‬
‫ל א ב א י ש א ח ד ו ש ת י דנהיג אבילות‪ :‬כל ל׳ יזם יוצא דדיקנא א״ר יעקב א״ר יוחנן לא שנו אלא‬
‫נשים‪ .‬משוס ימוד‪ ,‬שלא בחיק‪ .‬בן ל׳ יום מוציאו בחיק לבית‬
‫היו נתי הקנרות סמוכין הקכרות ולא בארון‪ :‬אבל לא באיש שאין לו מנעלים ברגליו אבל יש לו מנעלים‬
‫לעיר )שםי>‪.‬‬
‫ברגליו מנעליו מוכיחין עליו כל קרע שאינו‬
‫אחד‪ .‬שאין מתייחדין עם האשה‪:‬‬
‫בשעת חימום אינו קרע וחא אמרו ליח‬
‫רבינו חננאל לשמואל נח נפשית דרב קרע עלית תריםר > מני אמר אזל גברא דתות‬
‫ב ע א מיניה ר ׳ י ו ח נ ן מםתפינא מיניח א״ל לרבי יוחנן נח נפשיה דר׳ חנינא ״קרע עלית תליםר‬
‫אבילות‬
‫יש‬
‫משמואל‬
‫ב ש ב ת א ו ל א ‪ .‬א מ ר ליה אצטלי מלתא אמר אזל גברא דתות מסתפינא מינית שאני רבנן דכיון רכל‬
‫א י ן א ב י ל ו ת ב ש ב ת ‪ .‬א מ ר י שעתא מדכרי שמעתייחו כשעת חימום דמי א״ל רבין בר אדא לרבא אמר‬
‫דשמואל‪,‬‬
‫משמיה‬
‫רבנן‬
‫א ב ל ש ש י מ ש מ ט ת ו ח י י ב תלמידך רב עמרם תניא אבל כל שבעח קורעו לפניו ואם בא לחחליף מחליף‬
‫מיתה‪ .‬א תאמ״רל ו מרשבמ י ה פ פדר׳א וקורע בשבת קורעו לאחוריו ואם בא לחחליף מחליף ואינו קורע כי תניא‬
‫אסור‬
‫יוחנן א ת מ ר ‪ .‬א מ ר ר ב החיא בכבוד אביו ואמו אותן קרעין מתאחין או אין מתאחין פליגי בה אבות‬
‫א בת חל ל י פשא ל אא מפרר ע ש מרואא לש ‪,‬ו דרב אושעיא ובר קפרא ח ד אמר אין מתאחין וחד אמר מתאחין תסתיים‬
‫ו ל א פ י ר ם ב ג ד י ו ח י י ב דאבות דרב אושעיא דאמר אין מתאחין דאמר רב אושעיא אין מתאחין‬
‫שנאמר ראשיכם‬
‫מיחה‪,‬‬
‫א ל ת פ ר ע ו ו ב ג ד י כ ם ל א ממאן שמיע ליח לאו מאבות לא מבר קפרא רבית שמיע לית אמר רבא‬
‫ל‬
‫ל‬
‫כ‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ת‬
‫א‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ו‬
‫מ‬
‫תפרו‬
‫אבל מטייל באוגקלי בתוך ביתו אביי אשכחיה לרב יוסף דפרים ליח‬
‫ש א ח ר ש ל א פירע ושלא‬
‫פ י ר ם ח י י ב מיתה‪ .‬א מ ר סודרא ארישית ואזיל ואתי בביתית א״ל לאו סבר לת מר אין אבילות בשבת‬
‫רפרם תנא באבל‬
‫רבתי‪,‬וא״ל חכי א״ר יוחנן ״דברים שבצינעא נוחג‪ :‬ר״א אומר משחרב בית תמקדש‬
‫א ב ל אסור ל ש מ ש מטת‬
‫ו מ ע ש ה ב א ח ד ש ש י מ ש עצרת כשבת וכו׳‪ :‬אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל חלכח כר״ג‬
‫מטתו בימי‬
‫את גא דב לת וו ‪ .‬ו שאממטר וו ואיכא דמתני להא דרב גידל בר מנשיא אהא יכל ל׳ יום >תינוק יוצא‬
‫חזירים‬
‫מ ש מ י ה ד ש מ ו א ל פ ח ״ ו בחיק ונקבר באשת אחת ושני אנשים אבל לא באיש אחד ושתי נשים‬
‫מימה‬
‫א‬
‫ד‬
‫המטת‪,‬‬
‫לעשותם‬
‫להודיע‬
‫ש א י נ ו נוהג א ב ל‬
‫ב ש ב ת ‪ .‬א ב ל נתייר‪ ,‬נ ע י ל ת‬
‫סנדל‪,‬‬
‫תשמיש‬
‫המטה‪,‬‬
‫ר ת י צ ת ידים ו ר ג ל י ם ב ח מ י ן‬
‫רשות‪.‬‬
‫ורב‬
‫]פריעת[‬
‫רשות‪.‬‬
‫מאי‬
‫אמר‬
‫הראש‬
‫ומקשינן‬
‫שנא‬
‫נעילת‬
‫אף‬
‫בשבת‬
‫לשמואל‬
‫דכי‬
‫ואמו קורע לעולם וצ״ע‪:‬‬
‫הכי א״ר ״והנן דברים שבצינעא‬
‫נוהג‪ .‬פסק כהלכות גדולות‬
‫כ ד יוחנן לאפוקי מרב ושמואל דאמרי‬
‫לעיל תשמיש המטה רשות ודכדס‬
‫שבצינעא הוא ובפ״ק דבתובות )דף‬
‫ל‪ (.‬נמי קאמר עלה מסייע ליה לר׳‬
‫יותנן דאביי ורבא סברי כוותיה‬
‫ואע״ג דקיימא לן )לעיל דף ימ‪ .‬ככ‪(.‬‬
‫הלכה כדברי המיקל ה״מ במחלוקת‬
‫של מנאיס אבל כמילמא דאמוראי לא‬
‫ט‬
‫בשבת‪,‬‬
‫אבא‬
‫קומי‬
‫ציפוראי‪ ,‬א ד ם גדול ק ד ו ש צנוע הוא‪ .‬ח ד ז מ ן חמון ליה שאיל‬
‫ה ו א האת מ ת נ י‬
‫ד א מ ר ש מ ו א ל ‪ ,‬מכסה ש פ מ ו ו ז ק נ ו ו ח ו ט מ ו ב מ צ נ פ ת ו א ו ב ט ל י ת ו ‪ .‬ו ה ו א א ל מ ת ה ב ל ש ו ן ע ר ב ‪ .‬ו ע ד כ מ ה מ כ ן ס ן ה מ ח ו י ר ב נ ח מ ן‬
‫לאודען‬
‫ע ד ג ו ב י דקנא‪ .‬א מ ר ר׳ יוחנן ל א ש נ ו א ל א ש א י ן מ נ ע ל י ן ב ר ג ל י ו ‪ ,‬א ב ל י ש מ נ ע ל י ן כ ר ג ל י ו מ נ ע ל י ו מ ו כ י ח י ן ע ל י ו ‪ .‬ו ק י י מ א ל ן‬
‫דאמר‬
‫כ ר ב ד א מ ר פ ר י ע ת ה ר א ש נ מ י ב ש ב ת ר ש ו ת ‪ ) .‬פ ר י ע ת ת ר א ש ( ] פ י ׳ [ צ ר י ך ל ג ל ו ת ח ו ט מ ו ו ש פ מ ו ו ז ק נ ו שהיה מכסה ב י מ י א כ ל ו ‪,‬‬
‫] ל ה ו ד י ע [ כ י אין א ב ל ] ו ת [ ב ש ב ת ‪ ,‬א ב ל ל ג ל ו ת ר א ש ו א י ן צ ר י ך ‪ .‬ו א ם ב א ל ה ת ע ט ף ב צ י נ ע א ע ט י פ ת י ש מ ע א ל י ם א י ן ב כ ך כ ל ו ם ‪.‬‬
‫א( ו ל א ב ע י ע ט י פ ה כ ו ל י האי‪ .‬ד ה א ר ב י ו ס ף דהוא ב ת ר א ע ב ד כ ר ב ‪ .‬ד א מ ר ר ב א א ב ל מ ן ט י י ל [ ב א ו נ ק ל י ב ת ו ך ביתו‪ .‬ו א ו נ ק ל י‬
‫היא מ צ נ פ ת ‪ ,‬כ ג ו ן מ צ נ פ ת ש ל כ ה ן ג ד ו ל ‪ ,‬כ ד ג ר ס י נ ן ב ס ו ף מ נ ח ו ת מ ע ש ה דחוני ו ש מ ע י ב נ י ש מ ע ו ן ה צ ד י ק ה ל ב י ש ו ב א ו נ ק ל י‬
‫דאין‬
‫נעצב‬
‫ר ב מתה‬
‫בשבת דגו‬
‫]מותר[‬
‫ש ב ח י ה ‪ ,‬א מ ר ל י ׳ הן‪ ,‬א ״ ל ש א י ל‬
‫אבלות‬
‫בשבת‪,‬‬
‫דכתיב‬
‫המלך ע ל בנו‪) .‬תני‬
‫אחותו‬
‫פקיד‬
‫שבעת ימי‬
‫לחייה‬
‫ארוסתו ל א‬
‫כריה כ ד ת ה א‬
‫ו ח ג ר ו ב צ ל צ ו ל ‪ .‬א ב י י א ש כ ח י ה ] ל ר ב י ו ס ף [ דפריס ס ו ד ר א א ר י ש י ת כ ע ט י פ ת י ש מ ע א ל י ם ו ק א ז י ל ו א ת י בביתיה‪ .‬א מ ר ליה‪ ,‬ל א‬
‫ס ב ר לה מ ר א י ן א ב י ל ו ח ב ש ב ת ‪ ,‬א מ ר ל י ה ד ב ר י ם ש ב צ נ ע א נוהג‪ .‬ו מ ק ש י נ ן ח ו ב ל ש מ ו א ל ‪ ,‬ו כ ל ק ר ע ש א י נ ו ב ש ע ח ח י מ ו ם אינו‬
‫ש כ ן עצרת‬
‫ק ר ע ‪ .‬ו ה א א מ ר ו ל י ה ל ש מ ו א ל נח נ פ ש י ת ד ר ב ו ק ר ע ע ל י ה ת ל י ס ר כ ב ר י מאני‪ .‬ו ר ׳ י ו ח נ ן ק ר ע ע ל ר ׳ חנינא י ״ ג א י צ ט ל י ד מ י ל ת א ‪,‬‬
‫א ה א דתניא‬
‫אליעזר אומר‬
‫שהיא‬
‫לגביה‬
‫ילפון‬
‫ש ל א ה י ו י ו ד ע י ן ב מ ה ל פ ח ו ח ‪ ,‬אם‬
‫עצרח‬
‫בשלום‬
‫ב ר כ ת ה׳ ה י א‬
‫א ב ל ו ‪ ,‬נפק‬
‫ב נ ע י ל ת הסנדל‪ .‬ו ל א‬
‫המקדש ר׳‬
‫א( נלאה לל״ל ללרב גס נחול א״צ להתעטף כעטיפת הישמעאלים ועי׳ נתוס׳ ל״ה ושמואל‪.‬‬
‫כ‬
‫מתאבל ולא‬
‫סליק‬
‫שס‬
‫טוש״ע‬
‫שפג‬
‫סי׳‬
‫ג ד מיי׳ פ״י שס‬
‫קנט‬
‫הל׳ א‬
‫שס‬
‫סמג‬
‫טוש״ע י״ד סי׳ מ סעי׳ א‪:‬‬
‫ק ס ה מיי׳ ס״ש שס הל׳‬
‫ג סמג שס טור י״ד‬
‫סי׳ שמ‪:‬‬
‫ק ם א ו ז מיי׳ פ״ה שס‬
‫הל׳ יט טוש״ע י״ד‬
‫שי׳ שפו‪:‬‬
‫ק ס ב ח מיי׳ פ״י שס הל׳‬
‫א טוש״ע י״ד ]סי׳‬
‫סעיף‬
‫שמ‬
‫וסי׳‬
‫יל[‬
‫מ‬
‫סעי׳ א‪:‬‬
‫ק ס ג ט מיי׳ שס ס״ט הל׳‬
‫א טוש״ע י״ל סי׳‬
‫שמ סעי׳ יל‪:‬‬
‫ק ם ד י מיי׳ שס פי׳ינ הל׳‬
‫טוש״ע‬
‫י סמג שס‬
‫י״ל סי׳ שנג סעי׳ ל‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫לביש‬
‫כשבת‪ ,‬ר ב ן‬
‫יוצא‬
‫בחיק‪,‬‬
‫בשלום‬
‫כשבתא‪ .‬א מ ר לון‬
‫ברכת שבת‪ .‬ו ל א‬
‫אונן‬
‫לגבאי ש ל‬
‫אבילא‬
‫עליה‪ .‬תני כ ל‬
‫נעליך מ ע ל‬
‫ועיר‪.‬‬
‫ש ב ג ו פ ו אם‬
‫ואין‬
‫ש מ ו א ל הלכה‬
‫באשה אחת‬
‫כרבן‬
‫ובשתי‬
‫בניו ך א ש י כ ם‬
‫א ל תפרעו ובגדיכם ל א‬
‫תפרמו ו ל א‬
‫ועל‬
‫תמתו‬
‫כ ל ה ע ך ה יקעיף ו א ח י כ ם‬
‫ב ל בית י ש ר א ל יבכו א ת‬
‫ה ש ר פ ה א ש ר ש ר ף יי‪:‬‬
‫ויקרא י ו‬
‫רבינו ח נ נ א ל ) ה מ ש ך (‬
‫)ליה(‬
‫אמר‬
‫ליה‬
‫אזל‬
‫ג ב ר א ד ה ו ה מ ם ת פ י נ א ‪ .‬הנה‬
‫קרעו ב ש ע ת שמועה ש ל א‬
‫חימום‪.‬‬
‫בשעת‬
‫רבנן‬
‫שאני‬
‫שעתא‬
‫ופרקינן‬
‫דכיון‬
‫מדברי‬
‫שעת‬
‫דבל‬
‫שמועתיה‬
‫כשעת‬
‫שמועה‬
‫תימום ד מ י ‪ .‬ר ב א‬
‫מהכא‪,‬‬
‫שבעה‬
‫ואם‬
‫אמר‬
‫דתניא א ב ל ] כ ל [‬
‫בא‬
‫מחליף‪,‬‬
‫קורעו‬
‫לפניו‪.‬‬
‫להחליף‬
‫תלוקו‬
‫וקורע‬
‫שלובש‪.‬‬
‫שלא‬
‫ופרקינן‬
‫החלוק‬
‫הנה‬
‫קריעחה‬
‫בשעת‬
‫חימום‪.‬‬
‫כי‬
‫ההיא‬
‫תניא‬
‫שקורע כ ל חלוק‬
‫שלובש‬
‫אפילו כ ל שבעה‪,‬‬
‫בכבוד‬
‫אביו‬
‫תשלום‬
‫ואמו‪.‬‬
‫הברייתא‪,‬‬
‫ובשבת‬
‫קורעו‬
‫לאחוריו‪,‬‬
‫כדאמרן‬
‫תזרת‬
‫]קרע‬
‫בשבת‬
‫לאחוריו‬
‫חובה[‪ ,‬ואם ב א‬
‫להחליף‬
‫בשבת‬
‫מחליף‬
‫חלוקו‬
‫ו א י נ ו קורע‪ .‬י ר ו ש ל מ י חרי‬
‫שהיה‬
‫מחליף בגדיו ]כל[‬
‫שבעה‬
‫חייב לקרוע כולן‪.‬‬
‫אותן‬
‫קרעין‬
‫אינן‬
‫מחאחין‪.‬‬
‫מתאחין‬
‫אסיקנא‬
‫ו ב ר קפרא‪ .‬י ר ו ש ל מ י א ב ל‬
‫ש ב א מן‬
‫והיה‬
‫הדרך‬
‫ר ג ל י ו קיהות מ ו ת ר ל ר ח ח ‪,‬‬
‫שאין רחיצת צונן רחיצה‪.‬‬
‫תני‬
‫אבל‬
‫מהלכין‬
‫ומנודה‬
‫שהיו‬
‫מותרין‬
‫בדרך‬
‫בנעילת הסנדל ו ל כ ש י ב ו א ו‬
‫לעיר יחלוצו‪ ,‬וכן בתשעה‬
‫באב‪ ,‬וכן‬
‫בתענית צבור‪.‬‬
‫ת נ י מקום‬
‫לשאול‬
‫כשלום‬
‫שנהגו‬
‫בשבת‬
‫אכלים‬
‫ש ו א ל י ן ‪ ] .‬ר ׳ א ו ש ע י א [ רבה‬
‫ח מ א אבלין‬
‫בשבת ואמר‬
‫ל ה ו שלום עליכם כמנהג‬
‫מ ק ו מ נ ו ‪ .‬ר ׳ יוסי ב ן ח ל פ ת א‬
‫הוה משתבח בר׳‬
‫מאיר‬
‫בעין‬
‫אהן‬
‫א ת ו ן מ י ד ע חייליה‪,‬‬
‫יוסיף ע צ ב עמה‪ ,‬ז ו‬
‫שמתאבלןץ[‬
‫עליו‬
‫דילפון‬
‫אתא‬
‫כמו‬
‫אבלות‪,‬‬
‫מתאבלין‬
‫ל ג ב י ה ר׳‬
‫עובדא‬
‫מינך‬
‫עמו‪.‬‬
‫גוריון‬
‫דבשבת‬
‫א פ י ל ו ד ב ר תורה‪ .‬א מ ר ר ׳‬
‫הכיפורים‬
‫גמליאל‪.‬‬
‫או‬
‫חלוקח אכוה דרי אושעיא‬
‫ב נ פ ש בניו ו ב נ ו ת י ו ‪.‬‬
‫השנה ויום‬
‫ולאלעזר‬
‫ולאיתמר‬
‫ר ג ל י ך ( ‪ .‬ר ׳ יונה ס ל ק‬
‫אליו ד ב ר ‪,‬‬
‫ב ח ס ר ו ן מ מ ו נ ו אם‬
‫גמליאל אומר ר א ש‬
‫ונקבר‬
‫דובר‬
‫וייאמר נ ) ש ה‬
‫אהר‪:‬‬
‫אל‬
‫ב ש ב ת ‪ .‬א ת ו א מ ר ו ל י ה ר׳‬
‫סנדלי‪ .‬א מ ר ליה אנת ) ד כ ר ( ] ס ב ר [‬
‫עובדא מ ב ר נ ש‬
‫ביסורין‬
‫אבילא‬
‫תעשיר‪ ,‬זו‬
‫כרגלים‪ .‬א מ ר ג י ד ו ל ב ר מ נ ש ה א מ ר‬
‫תינוק כ ל ל׳ י ו ם‬
‫]מיי׳ פ״ה שס הל״ה‬
‫סעיף א[‪:‬‬
‫אבא‬
‫הסנדל‬
‫ד א מ ר כ ל ק ר ע ש א י נ ו ב ש ע ת ח י מ ו ם אינו ק ר ע ‪ ,‬ו כ ל ע ט י פ ה ש א י נ ה כ ע ט י פ ת י ש מ ע א ל י ם אינה ע ט י פ ה ‪ .‬פ י ׳ ע ט י פ ת י ש מ ע א ל ף ם [‬
‫סי׳ שמ סעיף א[‪:‬‬
‫אמרן מספקא לי כי היכי דשד בתוך‬
‫ביתו הני דבדם דקריעה אי הוה אסור נעילת הסנדל בצנעא וכל שאר דכרים‪ :‬י( עצרת בשבת‪ .‬וכ״ש ר״ה ויוה״כ ר״ג אומר‬
‫ר״ה ויוה״כ כרגלים וכ״ש עצרת לאחר חורבן ולישגא לא אתי שפיר דהוה ליה למתני ר״ג אומר אף ר״ה ויוה״כ כוי‪:‬‬
‫'(וחכמים אומרים לא בדברי זה בוי‪ .‬ולא שייך למימר היינו תנא קמא דנימא כולהו אתו לפרש מילתא דתנא קמא כי ההיא דלא ירבה‬
‫לו נשים בפרק כ׳ דסנהדרין )דף כא‪ (.‬וההיא )דהמקדשאי(‪ :‬הלכה כר״ג‪ .‬מימה כיון דאמר שמואל )לעיל דף יח‪ .‬ככ‪ (.‬הלכה‬
‫כדברי המיקל באכל אמאי איצטריך למיפסק הלכה כר״ג וי״ל דחומרא נמי היא דאם קברו סמוך לחשיכה ולא היה לו שעה אחת לנהוג בו‬
‫אבילומ או קברוהו נכרים ביום טוב או שמע שמועה קרובה ביום טוב אם הם כרגלים אינם עולים למנין שכעה ואם הס כשכת עולים‪:‬‬
‫ד א מ ׳ ר ש ו ת ד ל א ו כ ו ל י ע ל מ א מ ס ג י במסני‪ ,‬פ ר י ע ת ה ר א ש נ מ י ל א ו כ ו ל י ע ל מ א ע ב י ד י ד מ ג ל י ר י ש י י ה ו ‪ .‬ו פ ר ק י נ ן ש מ ו א ל ל ט ע מ י ה‬
‫עשי! מד״ס נ נטוש״ע י״ד‬
‫ומכאן קשה לי על מה שפי׳‬
‫למעלה )לף כ‪ (:‬הדגרסי׳ רבי חנניא‬
‫מי שאין לו אלא חלוק אחד דמייד‬
‫בכה״ג דמחליף וקורע דהא גבי אביו‬
‫ואמו אמר הכא מחליף וקורע כל‬
‫שבעה ולעיל )‪ (00‬אמרי׳ על אכיו‬
‫ח‬
‫חובה‪.‬‬
‫אנל הל׳ א‬
‫דמנעליו‬
‫מהני מוכיחין ונמצא דאינו חוכה כי‬
‫אם האחד ושמא במנעלים יש הוכחה‬
‫יומר‪ :‬וכל קרע שאינו בשעת‬
‫הימום אינו קרע‪ .‬נראה דהא דאמר‬
‫לעיל)דף כ‪ (:‬מי שנזדמן לו חלוק במוך‬
‫ז׳ אע״פ שאינו שעמ חימום שמא‬
‫דוקא כגון שקרע כבר והכא מייד‬
‫כשלא קרע עדיין א״נ כגון שאין לו‬
‫חלוק בשעה ראשונה חייכ לקרוע‬
‫כשיהיה לו אפי׳ שלא בשעת חימום‬
‫ולי נראה דככל שעה שיוכל להתחמם‬
‫על מתו אפיי לזמן מרובה אחר מיתתו‬
‫קרוי שפיר כשעת חימום כמו שאמרו‬
‫ברבנן משוס דמדכד שמעתייהו הוא‬
‫הדין נמי ככל מת שיוכל להתחמם‬
‫עליו והא דפדך כסמוך ולא משני‬
‫הכי משוס דבלאו הכי משני שסיר‪:‬‬
‫כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו‪.‬‬
‫ה‬
‫פריעת‬
‫היכי‬
‫סמג‬
‫מוכיחין עליו אמאי לא אמד׳ אחד תורה אור השלם‬
‫ג‬
‫הראש‪,‬‬
‫קנח א מיי׳ פ״ח מהל׳‬
‫להראות אכילות בשכת‪:‬‬
‫ל א שנו שאין לו מנעלים ברגליו‪.‬‬
‫נ‬
‫חורח קרע לאחוריו‪ ,‬זקיפת‬
‫כד‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כרגלים‪.‬‬
‫איכא‬
‫אנשים‪ ,‬א ב ל ל א‬
‫מתני'‬
‫יוחנן‬
‫מ ש ח ר ב בית‬
‫דייקינן‬
‫מינה‬
‫וכל‬
‫דאמרי להא ד ר ב גידול‬
‫באיש אחד‬
‫ושתי‬
‫נשים‪.‬‬
‫כד‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ק מ ה א ב ג ד מיי׳ פי׳׳נ‬
‫מהל׳ אנל הל׳ י‬
‫והל׳ יא טוש״ע יו״ר סי׳‬
‫שנג סעי׳ ה‪:‬‬
‫ק ם ו ה מיי׳ שס הל׳ ט‬
‫סמג עשי! מל״ס נ‬
‫טוש״ע י״ל סי׳ שמל סעיף‬
‫ל‪:‬‬
‫ק ס ז ו מיי׳ ס׳׳י שס הל׳‬
‫ג סמג שס טוש״ע‬
‫י״ל סי׳ שצט סעי׳ ת‪:‬‬
‫ק פ ה ז מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫חגיגה הלכה ז‪:‬‬
‫ק ם ט ח מיי׳ פ״י מהל׳‬
‫אבל הל׳ ג סמג שם‬
‫טוש״ע י״ל סי׳ שצט סעי׳‬
‫ט ]וטוש״ע א״ת סי׳ תקמח‬
‫שעיף יל[‪:‬‬
‫ק ע ט מיי׳ שס הל׳ ל‬
‫טוש״ע שם סעי׳ יא‬
‫]וטוש״ע א״ח שס סעיף‬
‫טז[‪:‬‬
‫ק ע א י מיי׳ פ״ו מהל׳ י״ט‬
‫הל׳ כג ופי״א מהל׳‬
‫אבל הל׳ ]א[ נ סמג שם‬
‫ולאוץ עה טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תקמז סעי׳ ו וטוש׳׳ע י״ל‬
‫סי׳ תא סעי׳ ב‪:‬‬
‫ק ע ב כ מיי׳ שם טוש״ע‬
‫א״ח שם סעי׳ ו ד״ל‬
‫שס סעי׳ ל‪:‬‬
‫ואלו מגלהין פרק שלישי‬
‫*(דלוםקמא‪ .‬ארון‪ :‬ואין עומדין עליו בשורה‪ .‬אין צריך לעמול עליו‬
‫אבא שאול אומר אף כאיש אחד ושתי נשים‪ .‬מפורש כמסכמ‬
‫כשורה‪ .‬כשחוזרין מכית הקכרות עוכרין לפני האכל כשורה וכל אחל‬
‫קדושין »לף פ‪ :‬ושם( אע״ג דאין איש אחד מתייחד עם‬
‫אומר לו ממנחם‪ :‬ברכה אבלים‪ .‬כרכה שאומר כרחכה כלאמר‬
‫שתי נשים כשעת אכילות דטרידא שרי‪:‬‬
‫בכתוכוח )ל׳ ח‪ :(:‬הנחומי אבלים‪ .‬כל שכעה הולכין לנחמו בכימו‪:‬‬
‫ואין אומרים עליו ברכת אבלים‪ .‬פירש כקונטרס דמיירי כלא‬
‫אחל‪:‬‬
‫באדם‬
‫בכהן{‪.‬‬
‫הניעלה‬
‫כלו לו חדשיו ומיהו אפיי מייד‬
‫באגפיים‪ .‬כשני כני אלם לרך‬
‫ככלו לו תדשיו נהי דמתאכליס עליו‬
‫אבא שאול אומר אף באיש אחד ושתי נשים‬
‫ככול‪ :‬ואבריו כבן שהים‪ .‬שאכריו‬
‫כדאיתא כפרק ר״א ) ש ‪ 3‬פ ל׳ קלו‪.‬‬
‫ואין עומדין עליו בשורח ואין אומרים עליו‬
‫גלולים‪ :‬מצהיבין‪ .‬מרגישין ומצערין‪:‬‬
‫)‪3‬טרומ‬
‫ושם( וכפרק יש ככור לנחלה‬
‫ברכת אבלים ותנחומי אבלים בן שלשים‬
‫ניכר לרבים‪ .‬שהיו מכירין ככר‬
‫לף ממ‪ (.‬מ״מ אין מחמידן עליו כל כך‬
‫א‬
‫יוצא בדלוסקמא רבי יחודת אומר לא‬
‫שהיה רגיל לצאת מן הכית‪ :‬מה הן‬
‫לצערו כדאשכחן כהני דסמוך דלפי‬
‫דלוםקמא חניטלת בכתף אלא תניטלת‬
‫בהספד‪ .‬כמה יהא גלול שמצוה‬
‫מה שהוא גדול מחמירין לכבודו‪:‬‬
‫להספידו‪ :‬עניים בני שלש‪ .‬לפי‬
‫באגפיים ועומדין עליו בשורח ואומרים עליו‬
‫ברכת אבלים ותנחומי אבלים‪.‬‬
‫שהעני מצטער על בניו יומר מן‬
‫ברכת אבלים ותנחומי אבלים א ( ב בן י״ב חדש‬
‫שמנחמים אותו בדברים‪:‬‬
‫העשיר לפי שאין לו שמחה אחרת‪ :‬יום‬
‫לעיל )ע״א( פירש בקונטרס דאם בא‬
‫יוצא במטח ד״ע אומר חוא בן שנת ואבריו‬
‫אהד לפני עצרה‪ .‬היה אבל‪ :‬הרי כאן‬
‫להחליף כגדים שכבסו קודם הרגל כבן שתים חוא בן שתים ואבריו כבן שנח‬
‫ארבעה עשר‪ .‬דעצרח חשוב כשבעה‬
‫ללבוש בגדים שהן מכוכסין כי חלוק‬
‫יוצא במטת ר׳ שמעון בן אלעזר אומר גתיוצא‬
‫וזהו יום שלפני עצרח חשוב ז׳ דסבר‬
‫הוא מלבוש ומכאן י>משמע שר׳ שמעון‬
‫במטת רבים מצתיבין עליו אינו יוצא במטת כי האי חנא דלעיל )ל׳ ‪ p‬דאמר‬
‫היה ממיר כגדים שכבסו קודם הרגל‬
‫ובתוס׳ פי׳ אם בא להחליף ללבוש אין רבים מצחיבין עליו ר״א בן עזריח אומר‬
‫אפילו יום אחד אפילו שעה אחת‬
‫כרגלים י(‪:‬‬
‫דאמר עצרת‬
‫וכמאן‬
‫י ניכר לרבים רבים מתעסקים עמו אינו ניכר‬
‫בגדים שאינם מטכסים כי חלוק הוא‬
‫מתני׳ טל מטה זקופה‪ .‬יושכין‬
‫לרבים אין רבים מתעסקים עמו ומת חן‬
‫מלבוש ורגילים ללובשו ולהחליף בלא‬
‫כמפיהן‪:‬‬
‫חולצין‪.‬‬
‫המנחמין‪:‬‬
‫טכוס ור׳ יצחק זקיגי סוכר כך ועל‬
‫בתספד רבי מאיר בשם רבי ישמעאל אומר‬
‫גמ׳‬
‫פירש״י הקשה דאי ש ד כגדים שככסו‬
‫ק ע ג ל מ מיי׳ הל׳ יט שס קודם אכלו ומסתמא הכי נמי שרי‬
‫והל׳ אנל שס הל׳ ג בגדים המגוהציס קודם אבילות וא״כ‬
‫טוש״ע א״ח שם סעי׳ ת‬
‫מנין לו למעלה דאביי כרבי י״מנא‬
‫וי״ל שס‪:‬‬
‫ב״ר אלעזר בן שמעון שמא מקודם‬
‫אבלו היו מגוהצין ד״ל דמדשרו הני‬
‫דוקא ולא חדשים לבנים ש״מ דסבירא‬
‫רבינו חננאל‬
‫א ב א ש א ו ל א ו מ ר אף ב א י ש להו הכי ומיהו זהו המנהג עתה‬
‫א ח ר ו ב ש ת י נ ש י ם ‪ .‬ו א י ן שמלכישין אותו לאדם אמר יום או‬
‫עומדין עליו בשורה‪ ,‬ואין‬
‫א ו מ ר י ן ע ל י ו ב ר כ ת א ב ל י ם תצי יום ואין זה קרד בגד מכוכס‬
‫ו ת נ ח ו מ י א ב ל י ם ‪ .‬ב ן ל ׳ יום לדדיה‪ :‬רבי עקיבא אומר בן‬
‫יוצא בדלוסקמא‪ .‬ר׳ יהודה‬
‫שנה כ י ‪ .‬ולא סגי בי״ב חדשים‬
‫דלוסקמא‬
‫לא‬
‫אומר‬
‫ה נ י ט ל ת ע ל ה כ ת ף א ל א ובמסכת שמחות ט( נראה לי ר״ע כו׳‬
‫ה נ י ט ל ת ע ל א ג פ י י ם ‪ .‬פירוש דלא בעי ג׳ שנים ואם ממ‬
‫בשורה‪,‬‬
‫עליו‬
‫ועומדין‬
‫ו א ו מ ר י ן ע ל י ו ב ר כ ת א ב ל י ם ביום שלשים פוסק בפ׳ יש בכור‬
‫ו ת נ ח ו מ י ] א ב ל י ם [ ‪ .‬ב ן י ״ כ )כטרות ר׳ ממ‪ (.‬שלשים יום באדם‬
‫ח ו ד ש י ו צ א ב מ ט ה ‪ .‬ר׳ אינו נפל ויום שלשים לענין אבילות‬
‫שנד‪.‬‬
‫אומר בן‬
‫עקיבא‬
‫ו א ב ר י ו כ כ ן שנתיים ב ן כיוס שלפניו ואינו מתאבל וה״ה‬
‫ש נ ת י י ם ו א ב ר י ו כ ב ן שנה‪,‬‬
‫מועד קטן‬
‫ממורת הש״ם‬
‫עניים בני שלש עשירים בני חמש רבי‬
‫יחודח אומר משמו עניים בני חמש עשירים בני שש ובני זקנים כבני עניים‬
‫אמר רב גידל בר מנשיא אמר רב חלכח כרבי יחודח שאמר משום רבי‬
‫ישמעאל דרש ר׳ ענני בר ששון אפיתחא דבי נשיאח ־יום אחד לפני עצרת‬
‫ועצרת תרי כאן ארבעת עשר שמע רבי אמי ואיקפד אמר אטו דידית היא‬
‫דרבי אלעזר א״ר אושעיא חיא דרש רבי יצחק נפחא אקילעא דריש גלותא‬
‫יום אחד לפני עצרת ועצרת חרי כאן ארבעת עשר שמע רב ששת איקפד‬
‫אמר אטו דידיה היא דר״א אמר ר׳ אושעיא חיא דא״ר אלעזר א״ר אושעיא‬
‫י מנין ״לעצרת שיש לת תשלומין כל שבעח שנאמר בחג תמצות ובהנ‬
‫תשבועות <* מח חג תמצות יש לת תשלומין כל שבעת אף חג תשבועות‬
‫יש לת תשלומין כל שבעה ״אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום‬
‫אהד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר אמר רבינא‬
‫חלכך יום אחד לפני חחג וחג ושמיני שלו חרי כאן עשרים ואחד יום‬
‫רבינא אקלע לסורא דפרח א״ל >רב חביבא מםורא דפרת לרבינא אמר מר‬
‫יום אחד לפני ראש חשנח וראש חשנח חדי כאן ארבעח עשר אמר‬
‫לית אנא מםתברא כרבן גמליאל חוא דאמינא‪ :‬מתני" ־אין קורעין ולא‬
‫חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת ואין מברין אלא על מטת זקופת‪:‬‬
‫ה‬
‫‪1‬‬
‫ח‬
‫ט‬
‫ד‬
‫כ‬
‫מסממא לענין בכור‪:‬‬
‫יוצא במטה‪ .‬ר ב י ש מ ע ו ן‬
‫ב ן א ל ע ז ר א ו מ ר ה י ו צ א דרבי אלעזר א״ר אושעיא היא‪.‬‬
‫גמ׳‬
‫רב־ן ) מ ת י י ה ב י ן (‬
‫במטה‬
‫והא דלא מייתי ברייתא‬
‫] מ צ ה י ב י ן [ ע ל י ו ‪ .‬ר׳ א ל ע ו ר‬
‫ב ן ע ז ר י ה א ו מ ר נ י כ ר ל ר ב י ם לר״א בן יעקכ למפיק משלומין מוקראתם ובקצרכם איזהו חג שאמה קורא וקוצר הוי אומר זה חג השבועות וריש לקיש אמר חג הקציר‬
‫רבים מ ת ע ם ק י ן ב ו ‪ ,‬אין איזהו חג שאתה חוגג וקוצר כו הוי אומר זה עצרת דש לומר ללא ילעיינן כמה ימים אי לאו מלרבי אושעיא כלאימא פרק אין לורשין‬
‫נ י כ ר ל ר ב י ם א י ן ר ב י ם )חגיגה לף יז‪ :‬ושם( אלא קשיא מנא ליה לעצרת כרגלים כזמן הזה הא ל״כא משלומין ונהי לממני׳ הכי משמע מלקאמרי עצרת כרגלים‬
‫הן‬
‫כו‪ .‬מה‬
‫מתעסקין‬
‫ב ה ס פ ד ‪ .‬ר ׳ מ א י ר א ו מ ר משמע לגמרי מיהו היא גופא מנא ליה י״ל כיון לעצרת חל יומא ונחשב כמו פסת וסוכות בזמן שבית המקלש קיים לענין תשלומין‬
‫עניים‬
‫ל‬
‫א‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ש‬
‫י‬
‫ר׳‬
‫משום‬
‫משיב נמי ללילן כרגל לפסת וסוכות מיהו בר״ה ויום הכפולים משמע ללא סכילא להו הכי לליהוו חשיכי כשכעה ימים מללא גקט‬
‫בני ש ל ש ‪ ,‬עשירים בני‬
‫ת מ ש ‪ .‬ר ׳ י ה ו ד ה א ו מ ר אלא עצרת ולית ליה לרבן גמליאל ורכ פפא לכסמוך לאמרי אפילו ר״ה דוה״כ ישנן כרגלים ללעולס הוא במקום פסח וסוכות הקשה‬
‫מ ש ו ם ר ׳ י ש מ ע א ל עניים בתוספות הרב מה אנו צריכים שיהא ראש השנה כשבעה ימים בלאו הכי נמי מומר לגלח ערכ יום כפורים להד קובר אמ מתו שמונה‬
‫ב נ י ח מ ש ‪ ,‬ע ש י ר י ם בני ימים קודם יום כפורים דכטלה הימנו גזרת שלשים ומירץ לנפקא מינה אס לא גילח ערכ יום כפורים לאינו מגלח אחר יום כפורים‬
‫כבני‬
‫וקנים‬
‫ש ש ‪ ,‬ובני‬
‫]עניים[‪ .‬א מ ר ג י ד ו ל ב ר אכל עמה דחשכינן ראש השנה כשבעה דום הכפולים כשכעה וערכ ראש השגה כשבעה ימים קודם ובין ראש השגה ליום כפורים שכעה‬
‫מ נ ש ה א מ ר ש מ ו א ל ה ל כ ה ונקיט ליה כמר יום כפורים שני ימים ומגלח ואין נראה לי תירוץ זה דהא קיימא לן כאכא שאול דאמר לעיל )ל׳ יט‪ (:‬מגלח אחר הרגל‬
‫כ ר ׳ י ה ו ד ה ש א מ ר מ ש ו ם ר׳ אלא יש לפרש דנפקא לן מינה לענין שמועה רחוקה דחשבינן לה שמועה רחוקה כהני שני ימים אחר יום כפודם וזהו דוחק גדול כי‬
‫י ש מ ע א ל ‪ .‬י ר ו ש ל מ י תני אין‬
‫מ ר א י ן פנים ל א ב ר א ש ש נ ה זה אינו מפורש כשום מקום שמחשכ שמועה רחוקה פתות משלשים יום ויומר היה יכול לומר לענין דחשכינן אחר ראש השנה שכמ‬
‫ו ל א ב י ו ם ה כ י פ ו ר י ם ‪ .‬ר׳ שלישית דאמר לעיל יושכ כמקומו מיהו אין זה נראה שום קושיא כלל דהא דאמר שמונה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרמ שלשים יום‬
‫חוקיה הוה ל י ה ע ו ב ד א ‪,‬‬
‫היינו דוקא היכא דנהג אבילות שבעה ימים אבל זה שלא נהג אבילוח ט אס יום אחד לא אמדנן יום כפורים תכטל שלשים וממהתי‬
‫סלקין ר ב נ ן ל מ ח מ י ליה‬
‫א פ ו ן ב צ ו מ א רבח‪,‬א( אמי למה לא פירש הרב כך ט דבר זה פשוט ובסמוך פירש כענין זה הרב יום אחד לפני החג ותג ושמיני שלו ה ד כאן כ״א יום דדוקא‬
‫ל ו ן כ ל ו ם א מ ר ו א י ן מ ר א י ן כהני אומרים דשמיני עצרת הרי כ״א יום אבל מת ברגל שלא נהג אבילות קודם הרגל לא הוי שמיני עצרח ט אס יום אחד למנין‬
‫פנים ל א ב ר א ש ה ש נ ה ו ל א‬
‫ב י ו ם ה כ י פ ו ר י ם ‪ ] ,‬א [ ל א שלשים כך נראה לי ואיני יודע הכירור כך פירש הרכ ופירש כהלכות גדולות דהשתא דאית לן תרי יומי אי שכיכ ליה שיככא כיום טוכ ראשון‬
‫מ פ נ י ה ת פ י ל ה ‪ .‬ש נ י י ה ה ו א לא ינהוג אבילות עד מוצאי יום טוב שני )ימים( ואותו יום טוב שני עולה למנין שכעה ואי שכיכ כיום שני ההוא יומא נוהג אכילות דטון‬
‫י ו ם ה כ י פ ו ר י ם ש ח ל ל ה י ו ת דיוס טוב שני דרבנן אתי אבילות דאורייתא דיוס ראשון דהר מן המורה כדאמרינן בזבחים <ל׳ ק‪ >:‬ומבטל יום שני דרבנן ואין נראה‬
‫כשבת‪.‬‬
‫ב ( ד ר י ש ר ׳ עינוני‬
‫מ י ש ק ב ר את מ ת ו יום אחד‬
‫ל פ נ י עצרת‪ ,‬ח ש ו ב כ ש ב ע ת‬
‫ימי האבל‬
‫אבלו‪,‬‬
‫ופסקו ו׳ ימי‬
‫ועצרח‬
‫כ ש ב ע ת י מ י הרגל‪,‬‬
‫ר׳‬
‫אלעור‬
‫מנין‬
‫חשוב‬
‫דאמר‬
‫לעצרת‬
‫ש י ש לה ת ש ל ו מ י ן ש ב ע ה‬
‫מ‬
‫ל‬
‫לר״י וגס אין נוהגין כלל ובמקום אחר פירשתי׳(‪:‬‬
‫אלא קרוביו‪ .‬ירושלמי וכלכד קרוכיס הראוין להמאכל כהדא דרכי אכין דמך כמועדא לא גמל ר׳ מנא חסדא אמר כמר מועדא‬
‫כגון‬
‫גיעכדא ליה יקרא ואסיק חכם שמת הכל כקרוביו מבדן עליו אלו ואלו נראה לי מכאן משמע שיש הבראה בלא אבילות‬
‫ברגל ולקמן )ל׳ כה‪ (:‬אמר אפי׳ רכו שלמדו חכמה אינו יושכ עליו אלא יום אחד וממיהני אס כן נצטרך הכראה לשמועה רחוקה ולא מצינו‬
‫ברבי חייא שעשו לו הבראה אלא קאמר לעיל )לף כ‪ >:‬והולך כלי אחד לכית המרחץ ושמא לענין הכראה החמירו משום כבוד החכם‪:‬‬
‫‪s‬‬
‫וכף‬
‫ש נ א מ ר ב ח ג ה מ צ ו ח ו ב ח ג ה ש ב ו ע ו ת ו ב ח ג ה ס ו כ ו ת ‪ ,‬מ ה ח ג ה מ צ ו ת י ש ל ה ת ש ל ו מ י ן כ ל ש ב ע ה ‪ ,‬ש א ם ל א ה ק ר י ב ביום ר א ש ו ן י ש ל ו ל ה ק ר י ב כ ל י‬
‫‪1‬‬
‫החג‪ ,‬כ ך עצרת י ש ל ה ת ש ל ו מ י ן ש ב ע ה כחג המצות‪ .‬הרי ו׳ לפני עצרח‪,‬‬
‫ו ע צ ר ת ש ב ע ה ‪ ,‬ה ר י א ר ב ע ה ע ש ר ‪ .‬מ ש ל י ם ש ש ה ע ש ר י ו ם ו ה ר י ג מ ר ו ל ו ש ל ש י ם ו מ ו ת ר ב ח ס פ ו ר ה ‪ .‬א ד ב ר י ה ר ב פ פ א ל ר ב אויה ס ב א ר ־ ר ש י ו ם א ח ד ל פ נ י ר א ש ה ש נ ה ו ר א ש ה ש נ ה ה ר י ״ ד ‪ .‬א מ ר ר ב י נ א ה ל כ ך ה ק ו ב ר א ת מ ת ו‬
‫י ו ם א ח ד ל פ נ י ה ח ג ‪ ,‬ש ב ע ה ‪ ,‬ו ה ח ג ש ב ע ה ‪ ,‬ו ש מ י נ י ש ל ו ש ה ו א ר ג ל ב פ נ י ע צ מ ו ‪ ,‬ה ר י כ א ן ע ש ר י ן ו א ח ד י ו ם ‪ .‬ו ז ה ו ש א מ ר ו ] ש מ י נ י [ ר ג ל ב פ נ י ע צ מ ו ל ע נ י ן פ ז ״ ר ק ש ״ ב ‪ .‬פ י ר ו ש גו ר ג ל ב פ נ י ע צ מ ו ו ה ו כ ד י ל ח ש ב י ו ם ש מ י נ י ש ל‬
‫חג ה ס ו כ ו ת ש ב ע ח ימים ל א ב ל ל מ נ י ן ש ל ש י ם ‪ .‬מ ת נ י ' א י ן ק ו ר ע י ן ו ל א ח ו ל צ י ן כ ת ף ‪ ,‬ו ל א מ ב ר י ן א ל א ק ר ו ב י ן ש ל מח‪.‬‬
‫א( פי׳ ויוה״נ חל אז בשבת‪.‬‬
‫‪ p‬נירושלמי שס איתא שנ״א הוא יוה״נ שחל להיית נחול יפי׳ לאין חילוק לנין שתל נשנת ונין שחל נפול לעולס אין מראין פנים‪.‬‬
‫ג> לירי רניגו אלי הונא נתוס׳ ר״ה לף ל׳ ע״נ ל״ה סז״ר קש״נ נשמו של רבינו ז״ל‪.‬‬
‫א ( ]שמחות פ״ג ע״ש!‪,‬‬
‫ב ( חגיגה יז‪ .‬ר״ה ל‪ ,:‬ג ( ]ע׳‬
‫פרש׳׳י ניצה כנו‪ ,[.‬ו ( נג״מ‬
‫סא‪ :‬הגי׳ רנ מנינא‪ ,‬ס( ]ל״ה‬
‫ללוסקמא‬
‫אחרי‬
‫ל״ה‬
‫תנתומי[‪ ,‬י( ולעיל יט‪,[.‬‬
‫‪ (1‬משמע שרש״י היה מתיל‬
‫נגלים שננסו קולס האנל‬
‫וכמוס׳ פי׳ כצ״ל‪ ,‬ח ( לאניי‬
‫נרכי ורכא כראנ״ש עי׳‬
‫רש״ש‪ ,‬נו( פ״ג גרסי׳ נן ג׳‬
‫שנים יוצא נמטה ר׳ עקינא‬
‫כו׳ פי׳ רלא נעי ג׳ כו׳ נצ״ל‪,‬‬
‫י( ]עיי! תיס׳ כרכות מה‬
‫ל״ה מצוה לרניס שאני[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ש ל ו ש פעמים בשנה‬
‫יךאה כ ל זכוףף את פני‬
‫יי אלהיך במקום א ש ר‬
‫יבחר בחג המצות ובחג‬
‫השבעות ובחג הסכות‬
‫ו ל א יראה את פני יי‬
‫דברים טו טז‬
‫ריקם‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( גפ׳ נחג המצות ונחג‬
‫השמעות ובחג הסוכות‬
‫מה חג המצות‪:‬‬
‫בליון הש״ם‬
‫תום׳ דייה א ל א כו׳ כגון‬
‫ברגל‪ .‬עיין לעיל רף כ ע״א‬
‫תל״ה שכנר‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫מנין לעצרת ש י ש לה‬
‫ת ש ל ו מ ץ כ ל שבעה‪.‬‬
‫לאילו כתג הסוכות ונחג‬
‫המצות נפקא לן)חגיגה ט‪(.‬‬
‫מומגותס אותו מג לה׳‬
‫שכעת ימים‪ ,‬יכול יהו חוגגין‬
‫כל ז׳ ת״ל אותו‪ ,‬אותו אתה‬
‫תוגג ואי אתה חוגג כל זי‪,‬‬
‫אם כן למה נאמל ז׳‬
‫לתשלומים‪ ,‬שאס לא חג‬
‫חגיגתו נראשון יקריכנה‬
‫נשני ;ר״ה ד‪ .(:‬מה חג‬
‫המצות י ש לה ת ש ל ו מ י ן‬
‫כ ל שבעה‪ .‬נלרנינן קראי‬
‫לחג השונות‪ ,‬והוא הלין‬
‫לתג המצות‪ ,‬שהרי אף הוא‬
‫שנעת ימים‬
‫!חגיגה יז‪.!.‬‬
‫אדבריה‪ .‬הנהיגו ומטייל‬
‫עמו נמנואות העיר !ביצה‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫מסורת הש״ם‬
‫מועד קטן‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ךף»‬
‫׳ ״ י•‬
‫‪,‬‬
‫וכף כדא אארעא ואנה עליה ספד תורה‪ .‬ונראה דאפילו הספר‬
‫מורה מונח כגבוה ממנו לא שרי מללא אותבוה לספר‬
‫תורה כגכוה ממנו וכן פירשמי כמנחות כפרק הקומץ רכה <לף‬
‫לב‪ >:‬ל( ושם הארכתי‪:‬‬
‫א ( שנמ קה‪ :‬ןתיספמא גמ׳ לספר הזרה‪ .‬למורה קרויה נר שנאמר )משלי ו( ט נר מצוה‬
‫ןמשמע ליה‬
‫ס״כ[‪ ,‬ב (‬
‫ומורה אור ונשמה נקראת נר לכתיב <שס כ> נר מאלהים נשמת‬
‫להש״ס למיידי אפי׳ נאינו‬
‫כשר כ״כ תוש׳ נשנת שם אלם‪ :‬שמטההיה בפומין‪ .‬והוי כמאן לגמרינן מיניה‪ :‬מאי דהוה‬
‫ל״ה לתניא(‪ ,‬ג ( ]נע״י הוה‪ .‬הואיל ללא קרעו כשעמ מימה מו לא קרעי‪ :‬למקרט לאלהר‪.‬‬
‫ליתא[‪ ,‬ד ( ]מנחות לנ‪:‬‬
‫ע״ש[‪ ,‬ה ( ]צ״ל רנ חסלא[‪ ,‬בלא הספל‪ :‬לאוהזבי ס״ה אפזרייה‪.‬‬
‫ורבי ח״א ריבץ תורה וכו׳‪ .‬והקשה‬
‫‪! 0‬נ״ק לב‪ :‬נ״נ כנ‪ ,[.‬ולומר קייס זה מה שכתוב בזה‪ :‬לא‬
‫למשמע‬
‫הרכ‬
‫כתוספומ‬
‫גמ' ואפי׳ חכם וחתניא איאחכם שמת הכל‬
‫‪] (1‬צ״ל להו[‪ ,‬יז( ]צ״ל ה׳[‪ ,‬הוה נפיק פוריא מבבא‪ .‬לזוטר הוה‬
‫כירושלמי י״שרכ הונא מת קולס רכי‬
‫קרוביו תכל קרוביו סלקא דעתך אלא חכל‬
‫ט ( לבל הלר נא״י שרר בלא‬
‫עץ‪ ,‬י( ]ישעיה לג[‪ ,‬נ ( ומגי! בבא‪ :‬מפוריא לפוריא‪ .‬לממו במטה‬
‫חייא לאמר ליה לרכי חייא ארונו בא‬
‫ג‬
‫ב‬
‫חולצין‬
‫ותכל‬
‫עליו‬
‫קורעין‬
‫חכל‬
‫כקרוביו‬
‫אף על המתיס ת״ל וכפל אחריתא קטנה שתצא לרך הפחח‪ :‬אל‬
‫והכא משמע שרבי חייא ממ קולם רב‬
‫אלמתו עמו עיין בילקוט טגלה חדשה‪ .‬אותה עגלה ששיגרוהו עליו י והכל מברין עליו ברחבה לא צריכא‬
‫הונא ונראה לי לרב הונא אחר היה‬
‫חלק ב סוף רמו תמלג ובע׳׳י‬
‫דלאו חכם הוא ואי אדם כשר הוא החיובי‬
‫בפרש״י לא גרס כלאיתא פלשתים בה ובאותה עגלה הביאו‬
‫ואומו שבימי רבי חייא אין זה רב‬
‫בכתובות והוסיף ואין ישיבה לול מבית אבינלב לעיל לול‪ :‬פרוס‬
‫הונא מלמילו לרכ ע״כ ומיהו קשה‬
‫מיחייב למיקרע דתניא מפני מח בניו‬
‫בארן אלא לקבורה ע״ש‪,‬‬
‫והרחיבוהו‪:‬‬
‫בבא‪ .‬שברו הפתח‬
‫בירושלמי קאמר בעובלא להכא רב‬
‫ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים כדי‬
‫ל( ועיין שם בתיס׳ ר״ה‬
‫שורה‬
‫שטנה‬
‫שאין‬
‫לו‪.‬‬
‫גרמה‬
‫בבל‬
‫הונא ריש גלומא ולפי הענין של‬
‫אסור לישב[‪ ,‬מ ( ]סיף כלאים‬
‫שיבכת ויתאבל על אדם כשר יבכת ויתאבל‬
‫ובכתובות פי״נ[‪,‬‬
‫בחוץ לארץ‪ :‬טפח ליה אביה‪ .‬רב‬
‫הירושלמי היה משמע לזקפיה ר׳ חגא‬
‫ערבונא קא שקיל מיניה אלא מפני שלא בכת‬
‫חסלא בסנללא שטפח לו לרב נחמן‬
‫לאלוניה לרכ הונא כלי שלא יהא‬
‫ותתאבל על אדם כשר ישכל הבוכה ומתאבל‬
‫על סנללו כאדם שנוגע על רגל‬
‫משב אצל הצליקים והכי איתא כסי׳‬
‫על אדם כשר מוחלק לו על כל עונותיו‬
‫חכירו כחשאי כלי שלא ישמעו‬
‫רכינו חננאל ררכ הונא ריש גלותא‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫בשביל כבוד שעשת לו דלאו אדם כשר‬
‫) א ( נטי ומשמע ליה קמיה‪ .‬העומלים סביב מטחו לרב הונא‪ .‬ע״א‬
‫חכם כיון שהחדר פניו‪ .‬פירוש חכם‬
‫נ׳׳ב פירוש הייתי משמש הכהו בסנדלו‪ :‬לא הטרוד טלמא‪ .‬לא‬
‫שמת כיון שהחזיר פניו אותו‬
‫חוא אי דקאי חתם בשעת יציאת נשמת‬
‫לפניו‪:‬‬
‫תטרח בקושיות‪ :‬שהיה פגר‪ .‬כלומר‬
‫שקרע וגרסינן אפילו תכס שקרע על‬
‫חיובי מיחייב דתניא רבי שמעון בן אלעזר‬
‫ויש‬
‫יותר‪.‬‬
‫ולא‬
‫הוה‬
‫שעתא‬
‫ההיא‬
‫החכם כיון שהחזיר פניו שולל לאלתר‬
‫אומר ‪5‬״העומד על המה בשעת יציאת‬
‫אומרים שהיה כבר בארץ ישראל‬
‫למשוס ככולו של חכם הקורע התירו‬
‫גליון הש״ם‬
‫נשמה חייב לקרוע למה זה דומה לספר‬
‫ג מ ׳ םילתא דלרביה לא ששרתה עליו רות הקודש‪ :‬פי אסקוה‬
‫לגנאי הוא לצאמ בכגר קרוע ולא נהיר׳‪:‬‬
‫תורח שנשרף ״שחייב לקרוע דלא קאי תתם‬
‫ם״ל אנן ״קום נעביד‪ .‬לההם‪ .‬לארץ ישראל לקוכרו שכל‬
‫שפעו‬
‫בשעת יציאת נשמח כי נח נפשית דרב‬
‫עיין בבא קמא לף ח ע״א הנקבר שם נקבר בלא חטא ט( שנאמר‬
‫תלייה אלא שהניחו‪:‬‬
‫םפרא לא קרעו רבנן עליה אמרי לא גמרינן מיניה אמר לחו אביי מי תניא‬
‫העם היושב בה נשוא עוף( כדאיתא‬
‫בכתובות )דף קיא‪(.‬׳(‪ :‬לדלויי רישין‪ .‬תרב שמת חכם שמת תניא ועוד כל יומא שמעתתיה בפומין בבי מדרשא‬
‫לאדם תשוב היה והוה לן בושת‬
‫םבור מח דחוח חוח אמר לתו אביי תנינא תכם כל זמן שעוסקין בחםפד‬
‫מוסף רש״י‬
‫ו כ ף כדא אארעא‪ .‬כפה לללויי רישין‪ :‬ואםי להפא‪ .‬לסבורין‬
‫חייבין לקרוע םבור למיקרע לאלתר אמר לתו אביי תניא טחכם כבודו‬
‫כד על הארץ‪ ,‬ואותיב ספר שהוא חי‪ :‬שלדו‪ .‬גופו קיימת‬
‫בחספידו כי נח נפשית דרב תונא סבור לאותובי םפר תודח אפורייח אמר‬
‫תורה עילויה‪ .‬והנית ס״ת יוצאין‪ :‬לא סיימוה קמיה‪ .‬דשלדו הוה‬
‫עליו‪ ,‬לפי שהיה ס״מ מונת קיימת‪ :‬רב הונא ריבן הזרה‪ .‬כדאמרי׳ לחו רב חסדא ״מילתא דבחייח לא סבירא לית תשתא ליקום ג*)ליח( ליעבד‬
‫על ראשה והיה ריצה לישנ‬
‫ליח דאמר רב תחליפא י׳ אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפוריי׳ וחוח‬
‫על המטה !מוחות לנ‪:‬׳׳‪ .‬פרק שני דייני גזירות )כתובות לף קו‪(.‬‬
‫טפח ליה אבוה ט קיימי רבנן מקמיה ומנפצי גלימייהו מנת ספר תורת עלית וכף כדא אארעא ואותיב ספר תודח עילויח אלמא‬
‫על‬
‫הכהו‬
‫בסנדליה‪.‬‬
‫סנדלו‪ ,‬ל״א בעט בסנדלו מכסי ליה ליומא באבקא‪ :‬רבי חייא‬
‫קסבר ‪ :‬אםור לישב על גבי מטה שספר תורד‪ ,‬מונח עליח לא חות נפיק‬
‫! ב ־ ק לב‪ !:‬או‪ :‬הכהו על ריבן חורה‪ .‬כדאמרינן כככא מציעא‬
‫פוריא מבבא םבור לשלשולי דרך גגין אמר לחו רב חםדא הא גמירנא‬
‫סנדלו במקל לרך שמוק‪,‬‬
‫כשם שמכין למי שאינו חשונ<דף פה‪ (:‬אנא עכלי ליה לתורה‬
‫ל‬
‫מיניח חכם כבודו דרך פתח םבור לאשנויי מפוריא לפוריא אמר לחו רב‬
‫מטייל‬
‫מאן‬
‫מישראל‪:‬‬
‫משחכח‬
‫ללא‬
‫) ב י ב כנ‪.(.‬‬
‫חםדא חכי גמירנא מיניח מחכם כבודו במטח ראשונח דאמר רב יחודח אמר‬
‫ליה‪ .‬מי ילך להכניסו לקכורה‬
‫רב מנין לחכם שכבודו במטה ראשונה שנאמר ‪1‬וירכיבו את ארון חאלחים‬
‫אצל רכי מייא‪ :‬איההפיפא ליה‬
‫אל עגלה חדשח פרום בבא ואפקוח פתח עליה רבי אבא ראוי היח רבעו‬
‫רבינו חננאל‬
‫דהפילין‪ .‬השחור כפנים‬
‫רצוטה‬
‫שתשרת עליו שכינת אלא שבבל גרמת לית מתיב רב נחמן בר ?יחסדא ואמרי‬
‫ו א מ ר ר ׳ י ר מ י ה ‪ ,‬ו ב ל ב ד לרצועה שחורה נראה כחוץ הלכה‬
‫להתאבל‪.‬‬
‫הראויין‬
‫א ו ק י מ נ א ל מ ת נ י ׳ ‪ ,‬ב א ד ם למשה מסיני‪ :‬איבטיה‪ .‬נכעמ לח רב חנן בר חםדא ‪2‬חיה חיח דבר ח׳ אל יחזקאל בן בוזי תכתן בארץ‬
‫הונא‬
‫לרב‬
‫לארונא‪.‬‬
‫זקפיה‬
‫ונפחר‪:‬‬
‫שאינו חכם‪ ,‬ו ל א כשר‪,‬‬
‫כשדים י״טפח ליה אבוה בסנדליה א״ל לאו אמינא לך לא תיטרוד עלמא‬
‫ו ל א היה ע ו מ ד ש ם בשעת‬
‫י צ י א ח נ ש מ ה ‪ .‬א ב ל בחכם לקמיה עמולא לנורא רלא ליזקיה‪ :‬מאי חיח שחיח כבר כי אםקוח לחתם אמרו ליח לד׳ אמי ולר׳ אםי רב חונא‬
‫ט‬
‫ו ב כ ש ר חייב ל ע ו ל ם א ע ״ פ‬
‫ש ל א היה ש ם ‪.‬‬
‫דתניא‪,‬‬
‫חכם ש מ ח ה כ ל‬
‫חייביין‬
‫עליו כקרוביו‪ ,‬הכל קורעין‬
‫ה כ ל חולצין והכל מברין‬
‫והכל ע ו מ ד י ן ברחבה‪ .‬ואי‬
‫אדם כ ש ר הוא‬
‫אע״פ‬
‫ש א י נ ו ח כ ס חייב‪ ,‬דחניא‪,‬‬
‫מ פ נ י מ ה בניו ו ב נ ו ת י ו ש ל‬
‫א ד ם מתים כ ש ה ן קטנים‪,‬‬
‫מפני ש ל א ככה והתאבל‬
‫אדם‬
‫על‬
‫הבוכה‬
‫שכל‬
‫כשר‪,‬‬
‫ומתאבל ע ל אדם‬
‫כשר‪ .‬מוחלין לו על כל‬
‫ואי‬
‫עונותיו‪.‬‬
‫עומד‬
‫על‬
‫המת בשעת יציאת נשמה‬
‫חייב‪,‬‬
‫בן‬
‫דתניא‪ ,‬ר ׳‬
‫אלעזר‬
‫ע ל אדם‬
‫נשמה‬
‫זה‬
‫שמעון‬
‫אומר‬
‫העומד‬
‫כשעת‬
‫יציאת‬
‫חייב לקרוע‪ ,‬למה‬
‫דומה‬
‫לספר‬
‫תורה‬
‫שנשרף‪ ,‬שחייב לקרוע‪ .‬כי‬
‫נח נ פ ש י ה ד ד ב ס פ ר א ל א‬
‫קרעו‬
‫לא‬
‫רבנן‬
‫נמרינן‬
‫עליה‪,‬‬
‫אמרו‬
‫מיניה‪,‬‬
‫אמר‬
‫אתי אמרו כי הוינן התם לא הוה לן לדלויי רישין מיניה חשתא אתען חכא‬
‫אתא בתרין אמרו >)לית( ארונו בא ר׳ אמי ור׳ אסי נפוק ר׳ אילא ור׳ חנינא‬
‫לא נפוק איכא דאמרי רבי אילא נפק ר׳ חנינא לא נפק דנפק מאי טעמיח דתניא ארון תעובר ממקום למקום‬
‫עומדים עליו בשורת ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים רלא נפק מאי טעמא דתניא ארון חעובר‬
‫ממקום למקום אין עומדין עליו בשורת ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים קשיין אתדדי לא קשיא‬
‫כאן ששלדו קיימת כאן בשאין שלדו קיימת ורב תונא שלדו קיימת חוח דלא נפק לא םיימוח קמיח אמרי‬
‫היכא נינחית רב תונא ריבץ תורח בישראל ור׳ חייא ריבץ תורח בישראל חוח מאן מעייל ליח‬
‫אמר לחו רב חגא אנא מעיילנא ליח דאוקמתית לתלמודאי כי חוינא בר תמני סרי שנין ולא חזי‬
‫לי קרי )א( ומשמע ליח קמיח וידעי בעובדיח דיומא חד אתחפיכא ליח רצועת דתפילין ויתיב עלח‬
‫ארבעין תעניתא עייליה הוה גני יהודה מימיניה דאבוה וחזקיה משמאליה אמר ליה יהודה לחזקיח‬
‫קום מדוכתיך דלאו אורח ארעא דקאים רב הונא בהדי דקאים קם בהדית עמודא דנורא חזייה‬
‫רב חגא איבעית זקפיה לאדוניה ונפק אתא והאי דלא איענש ענש משום דזקפיה לארונית דרב‬
‫חונא כי נח נפשיח דרב חםדא םבור לאותובי םפר תורה אפורייח אמר לחו ר׳ יצחק מילתא דלרביח‬
‫לא םבירא ליח אנן ניקום נעביד ליח םבור דלא למישלל קרעייחו אמר לחו ר׳ יצחק בר אמי‬
‫חכם כיון שחחזירו פניהם מאחורי חמטח שוללין כי נח נפשי׳ דרבה בר הונא ורב המנונא אםקינחו לחתם‬
‫ק ע ד א ב מיי׳ ס״ט מהל׳‬
‫הל׳‬
‫אנל‬
‫סמג‬
‫יא‬
‫עשי! נ טוש״ע י״ד סי׳ שמ‬
‫סעי׳ ז‪:‬‬
‫ק ע ה ג מיי׳ שס טוש״ע‬
‫שס סעיף יז‪:‬‬
‫ד‬
‫קעו‬
‫פי״א שס‬
‫מיי׳‬
‫הלנה נ טיש״ע י״ד‬
‫סי׳ מא סעיף ד ]וטוש״ע‬
‫א״ח סי׳ סקמז סעי׳ ט[‪:‬‬
‫ק ע ו ה ו מיי׳ שס ס״ט‬
‫הל׳ יא ופי״נ הל׳ נ‬
‫טוש״ע י״ד סי׳ שמ סעיף‬
‫ו‪:‬‬
‫קעח‬
‫מיי׳‬
‫ז‬
‫הלנה‬
‫ס״ט‬
‫שס‬
‫טוש ״ע‬
‫יא‬
‫שס סעי׳ ה‪:‬‬
‫ק ע ט ח מיי׳ שס הלנ׳ נ‬
‫טוש״ע שס סעי׳ לו‪:‬‬
‫ט מיי׳ שס הל׳ יג‬
‫‪fip‬‬
‫טוש״ע שס סעי׳ ז‪:‬‬
‫ק פ א י‬
‫פי״נ שס‬
‫מיי׳‬
‫הלנה ג טוש״ע שס‬
‫סי׳ שנג סעי׳ נ ‪:‬‬
‫ק פ ב כ מיי׳ פ״י מהל׳‬
‫תפילין‬
‫ו‬
‫הלכה‬
‫טוש״ע שס סי׳ רפנ סעיף‬
‫ז‪:‬‬
‫ק פ ג ל מ מיי׳ פי״נ מהל׳‬
‫אנל הל׳‬
‫טוש״ע‬
‫ג‬
‫שס סי׳ שגג סעי׳ ג‪:‬‬
‫ק פ ד נ מיי׳ שס הלנה ז‬
‫סמג עשין מד״ס נ‬
‫טוש״ע שס סי׳ שמה סעיף‬
‫מ‪:‬‬
‫מיי׳ שס‬
‫ק פ ה ס‬
‫יכ‬
‫הלנה‬
‫ס״ט‬
‫טוש״ע‬
‫שס סי׳ שמ סעיף יז‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫וירכבו‬
‫‪.1‬‬
‫האלהים‬
‫את‬
‫עגלה‬
‫אל‬
‫חךשה‬
‫וישאהו‬
‫אבינךב‬
‫אשר‬
‫ועזא‬
‫ארון‬
‫מבית‬
‫בגבעה‬
‫ואחיו בני אבינךב‬
‫נהגים‬
‫את‬
‫חדשה‪:‬‬
‫דזזגגלה‬
‫שמואל ב ו ג‬
‫‪ .2‬היה הןה ד ב ר ין א ל‬
‫בן‬
‫יחזקאל‬
‫בארץ‬
‫הכהן‬
‫ביזי‬
‫כשדים על‬
‫נהר‬
‫כ ב ר ותהי עליו ש ם יד‬
‫יחזקאל א ג‬
‫יי‪:‬‬
‫רבעו חננאל)המשך(‬
‫ו א פ ק ו ח ‪ .‬פ ת ח ע ל י ה ההוא‬
‫ספדנא‪,‬‬
‫הבינו‬
‫ר א ו י היח‬
‫ש ת ש ר ה עליו שכינה אלא‬
‫גרמה‬
‫שבבל‬
‫והאי‬
‫לו‪.‬‬
‫דכתיב‪ ,‬היה היה ד ב ר ה׳‬
‫אל יחזקאל ב ן בווי הכהן‬
‫ז‬
‫כשדים‬
‫בארץ‬
‫נהר‬
‫על‬
‫כ ב ר ‪ ,‬מ א י היה ה י ה ש כ ב ר‬
‫הוה‪ .‬תניא‬
‫ממקום‬
‫העוכר‬
‫ארון‬
‫עומדין‬
‫למקום‪,‬‬
‫עליו בשורה ואומרין עליו‬
‫ברכח‬
‫וחנחומי‬
‫אבלים‬
‫אבלים‪ ,‬אוקימנא ב ש ש ל ד ו‬
‫נ‬
‫קיימח‪,‬‬
‫אבל אין‬
‫לא‪.‬‬
‫קיימח‬
‫שלדו‬
‫ירושלמי‬
‫בתחלח‬
‫משקין‬
‫תני‬
‫ליקוטי‬
‫עצמות‬
‫אין‬
‫א ו מ ר י ם ע ל י ה ן קינים ונהי‬
‫ברכת‬
‫ולא‬
‫תנחומי‬
‫אבלים‬
‫ולא‬
‫א ב ל י ם ‪ ,‬ו א ל ו הן‬
‫ברכת‬
‫אבלים‬
‫שאומרים‬
‫בבית‬
‫מה‬
‫הכנסת‪,‬‬
‫א ל ו הן חנחומי אבלים מה‬
‫‪8‬‬
‫שאומרים‬
‫אומרין‬
‫בשורה‪,‬‬
‫עליהן‬
‫אבל‬
‫דברי‬
‫קילוסין‪ .‬א מ ר י מנחייה ג ב י‬
‫ר׳‬
‫ש‬
‫בי‬
‫חייא‪,‬‬
‫כמותו‪.‬‬
‫ניעיילית‪,‬‬
‫שריכץ‬
‫אמרי׳‬
‫אמר‬
‫תורה‬
‫מאן‬
‫ר׳‬
‫חגא‬
‫ל ה ו א ב י י מ י תניא ה ר ב ש מ ת ‪ ,‬ח כ ם ש מ ח חניא‪ ,‬ו ע ו ד ש מ ע ח ח י ה ב פ ו מ ן כ ל י ו מ א ב ב י מ ד ד ש א ‪ ,‬ס ב ו ר מ א י דהוה הוה‪,‬‬
‫אנא מ ע י י ל נ א ‪ ,‬ד א ו ק י מ ת י ה ל ת ל מ ו ד א כ ד הוינא ב ר חמני ס ר י ‪ ,‬ו ל א ח ז י ל י ק ר י ‪ ,‬ו מ ש מ ע ל־ קמיה‪ ,‬ו י ד ע נ א ע ו ב ד י ה ‪ ,‬י ו מ א‬
‫א מ ר ל ה ו א ב י י תניא חכם ] כ ל ז מ ן ש ע ו ם ק י ן ב ה ס פ ד ח י י ב י ן ל ק ר ו ע ס ב ו ר ל מ י ק ר ע ל א ל ת ר א מ ר ל ה ו אביי תניא ח כ ם [‬
‫מ ש מ א ל י ה ‪ ,‬א מ ר ליה יהודה‬
‫כבודו‬
‫ב ה ס פ ד ו ‪ .‬כ י נח נ פ ש י ת ד ר ב הונא ס ב ו ר ל א ח ו ת י ס פ ר תורה א פ ו ר י י ה ‪ ,‬א מ י ל ה ו מ י ל ת א‬
‫ד כ ח י י ה ל א ס ב י ר א ליה‬
‫ל ח ו ק י ה ‪ ,‬קום‬
‫כבודו להוציאו דרך‬
‫פתחים ו ל א ד ר ך גגוח‪,‬‬
‫ח ג א ‪ ,‬איבעית‪ ,‬ו ק ף ל א ד ו נ י ה ] ד ן ר ב הונא ונפק‪ .‬ו ה א ד ל א מ י ע נ ש י ד ב י ר י ש ג ל ו ח א מ ש ו ם ד ז ק י ף אדוניה ד ר ב הונא‪ ,‬כ ל ו מ ר‬
‫כוי‪ .‬ל א ה ו ה נפיק‬
‫וכבודו‬
‫ח ד איתפיכא רצועא‬
‫ד ת פ י ל ה ו י ת י ב בתעניהא‪ .‬ע י י ל י ה ג ב י י ה ו ד ה בריה מ י מ י נ י ה וחוקיה‬
‫פורייה לבבא‪,‬‬
‫במטה ראשונה ו ל א‬
‫ממטה‬
‫סבור‬
‫ל ש ל ש ו נ י ה כוי‪ .‬ואסיקנא‪ ,‬חכם‬
‫למטה‪,‬‬
‫ש נ א מ ר וירכיבו את‬
‫ארון האלהים ע ל )ה(עגלה חדשה‪,‬‬
‫סתרו ל ה ו ל ב ב י‬
‫מדוכחיך‬
‫ד ל א ו אורח‬
‫ארעא‬
‫דקאי ר ב ה ת א‬
‫אבראי‪,‬‬
‫ב ה ד י ה דקם‪ ,‬קם‬
‫ז כ ו ת ו מגינה עליהם דהוא מ ד ב י ר י ש ג ל ו ת א ‪.‬‬
‫בהדיה‬
‫עמודא‬
‫דנורא‪ ,‬חזייה ר ב‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כה‪:‬‬
‫ואלו מגלהין פרק שלישי‬
‫מועד קטן‬
‫מםורת הש׳׳ם‬
‫קמו א מיי׳ פייט מהל׳ שפעו מחני דציעורי דמא‪ .‬מפרש כירושלמי ליהכ נפשיה על פי מטו אגישרא‪ .‬כשהגיעו לעבור כדף של גשר קצר שעכשיו לא‬
‫אנל הלכה ינ טיש״ע‬
‫גזרתם פירוש נשפך דמו על יחוד השם מוכזפתא פ״א היו יכולין לעכור זה כצד זה אלא זה אמר זה‪ :‬קמו גמלי‪ .‬עמדו‬
‫״ר סי׳ רמנ סעיף כה ]וסי׳‬
‫הגמלים נושאי המטומ כמקומן‪ :‬טייטא‪ .‬סוחר ישמעאלים‪:‬‬
‫שנמן נפשו על המילה‪:‬‬
‫שעל סעיף ין‪:‬‬
‫כ( ועל רבו שלמדו חכמה‪ .‬בפרק אלו מציאומ )ב״מ דף לג‪ .‬ושם( פליגי רגק‪ .‬דשיככי רכה כר רכ הונא ורכ המנונא‪ :‬טבדי יקרא‪ .‬דהא‬
‫לא בעי האי למיעל מקמי האי‪ :‬נסור‬
‫רבי יהודה ורבי יוסי שרבי‬
‫פכי‪ .‬לחייו משום דבזי לרב המנונא‪:‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫יהודה אומר כל שרוכ חכמתו הימנו כי מטו אגישרא קמו גמלי אמר להו ההוא‬
‫א מ ר ליה ר ב א ש י לבר‬
‫ספר מלחמוח‪ .‬ספר חורה‪ .‬לישנא‬
‫עיניו‬
‫האיר‬
‫לא‬
‫אפילו‬
‫אומר‬
‫יוסי‬
‫ורכי‬
‫טייעא מאי האי אמרו ליה רבנן דקא עבדי‬
‫ונח‬
‫קיפוק בהא יומא‬
‫אחרינא שנלחם רבה ורב המנונא‬
‫נ פ ש י ה ד ר כ י נ א ‪ ,‬מ א י א מ ר ת אלא במשנה אחת זהו רבו ומסיק שם‬
‫ומר‬
‫ברישא‬
‫ניעול‬
‫מר‬
‫אמר‬
‫מר‬
‫אהדדי‬
‫יקרא‬
‫ונחור ככי דההוא טייעא‪ .‬לישנא‬
‫עליה‪ ,‬פ י ר ו ש ב ר קיפוק עולא אמר חלמידי חכמים שבבבל‬
‫אמר מר ניעול ברישא אמר דינא הוא דרבה‬
‫אחרינא גזע ישישים זה רכה כר‬
‫] ו ב ר א ב י ן [ ה ו ה ס פ ד נ א קורעין זה על זה כרכי יוסי ס״ל ופוסק‬
‫ו ש א ל י נ ה ו מ ה ו ה ה ס פ ד רכ ששת כרכי יוסי ופי׳ רכינו חננאל בר הונא ליעול ברישא חליף גמליה דרבה בר‬
‫רב הונא דהוא בן גדולים כן‬
‫וכיון‬
‫עליו‪,‬‬
‫שתספרו‬
‫רב הונא דהוא ראש גולה ועדיף‬
‫הונא נתור ככיה ושניה דההוא טייעא פתח‬
‫ש א מ ר ל ו ב ר קיפוק‪ ,‬דהכי הלכתא וכשאלתות דרכ אתאיל(‬
‫מה‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ל‬
‫פ‬
‫נ‬
‫בארזים‬
‫מנשיא לארץ ישראל ועמו ספר‬
‫עליה ההוא ינוקא גזע ישישים עלה מבבל‬
‫י ע ש ו א י ז ו ב י קיר‪ ,‬כ ל ו מ ר פוסק כרכי יהודה דאמר כל שרוכ‬
‫מלחמות עמו רב המנונא‪ :‬קאה‬
‫כ ו ל י ע ל מ א ל ג ב י ה כ א ז ו ב חכמתו הימנו ומפרש בפר׳ אלו מציאומ‬
‫ועמו םפר מלחמות איקאת וקפוד הוכפלו‬
‫כמו‬
‫קללה‬
‫הוכפלו‪.‬‬
‫וקיפוד‬
‫ג ב י א ר ז נינהו ז כ ו ל ה ו ( כמוספחא דהיו קורעין קריעה״(!דאין[‬
‫לראות בשוד ושבר חבא משנער קצף על‬
‫]כוי[‪ .‬ו ב ר אב־ן א מ ר ‪ .‬ב כ ו‬
‫וירשוה קאת וקיפוד )ישעיה לל>‬
‫ל א ו ב ד י ן ו ל א ל א כ י ד ה כוי‪ .‬מחאחה וכן פירש רבי יצחק בר יהודה‬
‫עולמו וחמס ממנו נפשות ושמח בחם ככלה‬
‫כלומר קללה כאה והוכפלה כעולם‪:‬‬
‫ח ל ש דעתיה ד ר ב א ש י ‪ ,‬ויומר היה נראה לי דמעשה רכ‬
‫חדשת רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו‬
‫ושבר‪ .‬זה שקצף‬
‫לראוה שוד‬
‫א מ ר ‪ ,‬ש ו י ת ו ן ל ג ב י ה כ א ז ו ב דשמואל עבד כרכי יוסי כדאי׳ המס‬
‫ש ל ק י ר ו ה ו א כ א ר ז מ כ ל ל ורבא נמי מפרש מילתא דרבי יוסי נפש נקי וצדיק כי נח נפשיח דרבינא פתח‬
‫הקב״ה על עולמו‪ :‬נשים לילוה‬
‫שהוא ג ד ו ל ממני‪ ,‬נעשה‬
‫כימים‪ .‬בהספד על ששם לילות‬
‫עלית תתוא ספדנא תמרים חניעו ראש על‬
‫ל ה ן ח ו ל י ו נ ה פ כ ו ר ג ל י ה ן ורבי אלעזר בירושלמי נמי עבד‬
‫כימים בתורה‪ :‬בר קיפוק ובר‬
‫צדיק כתמר נשים לילות כימים י>]על משים‬
‫ש א י נ ן י כ ו ל י ן ל ה ל ך ‪ ,‬ו ל א כוותיה ושמא היו מחמירין על עצמן‪:‬‬
‫יצאו בהספד‪ .‬וזהו ש א מ ר‬
‫אבין הוו ספדני‪) :‬ההוא יומא‪.‬‬
‫כרכת‬
‫לילות כימים[ א״ל רב אשי לבר קיפוק חחוא‬
‫ר ב א ש י כיון שרגליהן ש ל‬
‫דטהיה‪.‬‬
‫נפשיה(‪ :‬חלש‬
‫דנת‬
‫א ל ו ה פ ו כ ו ח ‪ ,‬אינן ר א ו י ן‬
‫יומא מאי אמרת אמר ליה אמינא אם בארזים‬
‫ל ח ל י צ ה ‪ .‬כ י נח נ פ ש י ה ד ר ׳‬
‫דהאי מדמי ליה לשלהבת והאי‬
‫י ו ח נ ן ‪ ,‬י ת י ב עליה ר׳ א מ י נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק‬
‫לאבידה‪ :‬וההוא יומא‪ .‬דנח נפשיה לא‬
‫ש ב ע ה ו ש ל ש י ם ‪ .‬ואסיקנא‪,‬‬
‫א פ י ל ו ר ב ו ש ל מ ד ו חורה‪ ,‬בנחל שוטף נפלח חכח מח יעשו מי גבים א״ל בר אבין ח״ו דחכה ושלהבת‬
‫ספדוהו משוס דאירע להו חקלה על‬
‫אינו י ו ש ב ע ל י ו א ל א יום בצדיקי אמינא ומאי אמרת אמינא בכו לאבלים ולא לאבידח שחיא‬
‫ידו‪ :‬לא בר קיפוק ולא בר אבין חלין‪.‬‬
‫א ח ר ‪ .‬ו א מ ר ר׳ יצחק ב ר‬
‫משוס דאיתהסכו כרעייהו ומנינא‬
‫אמי‪ ,‬א( תניא‪ ,‬ח כ ם ‪ ,‬כ י ו ן למנוחה ואנו לאנחה חלש דעתית עלייתו ואתהפוך כרעייחו חחוא יומא לא‬
‫)יבמות לף קג‪ (.‬האי מאן דמסגי‬
‫ש ה ת ז י ר פ נ י ו מ א ח ו ר י אתו לאםפודיח וחיינו דאמר רב אשי ג*לא בר קיפוק חליץ ולא בר אבין חליץ‬
‫ה מ ט ה ש ו ל ל ‪ .‬פ ת ח עליה‬
‫אלוחתא דריגלא לא חליץ דהתורה‬
‫ההוא ס פ ד נ א ‪ ,‬א ר ץ ש נ ע ר רבא כי חוח אתא לדגלת א״ל לבר אבין קום אימא מילתא קאי ואמר באו רוב‬
‫אמרה״( וחלצה נעלו מעל רגלו ולא‬
‫הרה ו י ל ד ה ‪ .‬פ י ׳ ש נ ע ר‬
‫ב ב ל ‪ .‬א ר ץ צ ב י ‪ ,‬א ר ץ שלישית במים זכור ורחם תעינו מאחריך כאשת מבעלת אל תזניחנו כאות מי‬
‫מתחת לרגלו‪ :‬אחי לרגלה‪ .‬חדקל‪:‬‬
‫י ש ר א ל ‪ .‬רקת‪ ,‬ז ו ט ב ר י א מרח )חנין יוחנן זירא אבא יעקב יוסי שמואל חייא מנחם םימן( רבי חנין חתניה‬
‫רוב שלישיה‪ .‬ישראל נקראו שלישית ט(‬
‫ש מ ת בה‪ .‬ת ״ ר‬
‫דבי נשיאח חוח לא קא חוו ליח בני בעא רחמי וחוו ליח חחוא יומא‬
‫ורכא שקול כרוב ישראל ואמר ליה‬
‫א( לפניני נגח׳ איחא זה לעיל דחוח ליח נח נפשית פתח עליה ההוא םפדנא שמחת לתוגח נחפכח‬
‫קום ואמור מילמא כלומר כקש‬
‫רחמים‪ :‬כאומ במי מרה‪ .‬שאשה‬
‫סוף עמיד א׳ ועיי נחוס׳ שס ששון ויגון נדבקו בעת שמחתו נאנח בעת חנינתו אבד חנינו אםיקו ליח‬
‫ל״ה חכס‪.‬‬
‫סוטה נבדקת כהן‪ :‬גטה חנינהו‪.‬‬
‫חנן על שמיח כי נח נפשיח דר׳ יוחנן פתח עליה ר׳ יצחק בן אלעזר‬
‫דולד‪ :‬אבד חנינו‪ .‬אביו המחננו‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫קשת תיום לישראל כיום בא תשמש בצתרים דכתיב וחיח ביום חחוא‬
‫והבאחי השמש בצהרים‪ .‬אשקיע‬
‫והבאתי השמש בצהרים ואמר ר׳ יוחנן זח יומו של יאשיחו כי נח נפשית‬
‫השמש בצהרים‪ :‬יומו של יאשיה‪.‬‬
‫דר׳ יוחנן יתיב רבי אמי שבעה ושלשים אמר רבי אבא בריה דרבי חייא‬
‫שנהרג יאשיה קרי יומו שמש‪:‬‬
‫בר אבא רבי אמי יידעבד לגרמיה הוא דעבד דחכי אמר ר׳ חייא בר אבא‬
‫לגרמיה‪ .‬לדעמיה‪ :‬רבי זירא היה‬
‫אמר ר׳ יוחנן אאפילו רבו שלימדו חכמה אינו יושב עליו אלא יום אחד‬
‫מבבל וכה נולד וגדל כארץ ישראל‬
‫והיינו דקאמר ארץ שנער הרה וילדה‬
‫היכי נח נפשית דרבי זירא פתח עליח חחוא םפדנא ארץ שנער חרח וילדח‬
‫ארץ צבי גידלח שעשועיח אוי נא לח אמרח רקת כי אבדח כלי חמדתח כי ארץ צכי גדלה שעשועיה ואהכי קרי‬
‫נח נפשיח דרבי אבחו אחיתו עמודי דקםרי מיא דרבי יוםי י׳שפעו מחבי ליה רבי זירא ורב זירא (‪ :‬אזי גא לה‬
‫אמרה רקה‪ .‬יכולה לומר כן רקת‬
‫דציפורי דמא דרבי יעקב אתחמיאו כוכבי ביממא דר׳ אםי איעקרו כל אילניא‬
‫היא טבריא‪ :‬אחיהו‪ .‬הורידו דמעומ‪:‬‬
‫דר׳ חייא נחיתו כיפי דנורא מרקיעא דר׳ מנחם ׳>)בר׳ יוםי( אישתעו צלמנייא‬
‫איחחמיאו כוכבי‪ .‬נראו הכוכבים‬
‫אלישיב‬
‫וחוו למחלצייא דר׳ תנחום בר חייא איתקצצו כל אנדרטיא דר׳‬
‫שנשתנה העולם מרוב צער‪ :‬כיפי‬
‫דברדא‬
‫איחתרו שבעין מחתרתא בנתרדעא דרב תמנונא נחייתו כיפי‬
‫מורא‪ .‬אבנים של אור‪ :‬אשחטו‬
‫צלמנייא‪ .‬נימוחו פרצוף שלהן‪ :‬והוו‬
‫מרקיעא דרבת ורב יוםף נשוק כיפי דפרת אחדדי דאביי ורבא נשוק‬
‫למחללייא‪ .‬כלומר נחלקה ונממעכה כל‬
‫כיפי דדגלת אחדדי כי נח נפשיח דר׳ משרשיא טעון דיקלי שיצי ת״ר‬
‫‪,‬‬
‫צורת פרצוף של צלמים וצורמ המטכעות‬
‫מפני צורת החסיד שנשמנימ דרכי מנחם כנן של קדושים שלא נסתכל אף בצורה של זוזא כדאמרינן בערבי פסחים <דף קל‪ :(.‬והוו למחלצייא‪.‬‬
‫כמו שהוחלקה כמעגל וכמחלציס שכה מטחין טיט הכוחל‪ :‬אנדרטא‪ .‬צורת הצלמים שעושין על שם המלך שמת‪ :‬שבטין מחהרין‪ .‬דגנביס‬
‫דכזכותיה לא הוו אתו מכים‪ :‬כיפי דברדא‪ .‬אכנים‪ :‬כשוק כיפי‪ .‬כיסאות של גשרים נשתכרו ונשקו זו את זו‪ :‬שיצי‪ .‬קוצים‪:‬‬
‫ואלו‬
‫‪ (6‬ן פי׳ אפי׳ עופות רעות‬
‫גאות לראות כשמתו ע מ ן ן‪,‬‬
‫נ(ס׳׳א‪,‬ג(ינמותקג‪].‬ע״ש[‪,‬‬
‫וש׳׳גן‪,‬‬
‫ד ( !כרכות מת‪.‬‬
‫ה( מגילה י‪ ,.‬י( ]סנהדרין‬
‫קט‪ (1 ,[.‬ןצ״ל כרגי סימאי‬
‫ועי׳ מוס׳ שנת קמט‪ .‬דייה‬
‫ודיוקני ותיס׳ פסחים קד‪.‬‬
‫דייה דלא וסוס׳ ע״ו נ‪ .‬ל״ה‬
‫ה״נ ן‪ ,‬ח( ןדנריס נהן‪,‬‬
‫ט( ]עי׳ יענ׳ץ[‪ ,‬י( ןוע״ע‬
‫רש״י כמונית מג‪ :‬ל״ה אמר‬
‫ר״ז ועי׳ תיס׳ מנתומ מ‪:‬‬
‫ל״ה ר״( אמרן‪ ,‬כ(!שיין ללף‬
‫כו‪ ,[.‬ל( ן פרשת קרח סי׳‬
‫קלאן‪ ,‬מ( רש׳׳א‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬והןה ביום ה ה ו א נאם‬
‫אדני‬
‫והבאתי‬
‫אלהיט‬
‫בצהרים‬
‫השמש‬
‫והחשכתי‬
‫לארץ‬
‫אור‪:‬‬
‫ביום‬
‫עמוס ח ט‬
‫מוםף רש׳׳י‬
‫זה יומו ש ל יאשיהו‪.‬‬
‫שמת נתרנ של שלום‪ ,‬כמו‬
‫שאמרו רכותיני !תענימ‬
‫כנ‪ (:‬אין לך תרנ של שלוס‬
‫יותר מפרעה נכה שאמר לו‬
‫ליאשיה )דהי״נ להן מה לי‬
‫ולך לא עליך אתה היוס‪ ,‬לא‬
‫עליך אני נא היוס ט אס‬
‫לענור דרך ארצך אל נית‬
‫מלחמתי‬
‫ט!‪.‬‬
‫ועמוס ח‬
‫לגרמיה הוא דעבד‪ .‬אין‬
‫אלס מולה לי ! ב ר ב ו ת נזוז‪(.‬‬
‫יתיל הוא גלנר ואין הלנה‬
‫כמותו !‪:‬שבת לח‪ .(:‬כי נח‬
‫נפשיה דר׳ זירא‪ .‬ר׳!ירא‬
‫עלה מננל לארץ ישראל ומת‬
‫שם גטנריה‬
‫‪:‬מנילה ו‪.:.‬‬
‫א ר ץ צבי‪ .‬ארן ישראל‪,‬‬
‫שעשועיה‪.‬‬
‫גידלה‬
‫של‬
‫שנער ושם!‪ .‬ש פ ע ו מרדכי‬
‫דציפורי דמא‪.‬‬
‫גדול‬
‫היה‪,‬‬
‫למצסורי‬
‫הוה‬
‫דאדס‬
‫לאשמועיגן‬
‫!סנהדרין‬
‫ואלו מגלחין‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א ( שמחות ס״ט‪ ,‬ב ( ]לעיל כב‪:‬‬
‫ע״ש סנהדרין ס‪ ,[.‬ג ( נסגהדרין‬
‫ס‪ ,[.‬ד ( נסנהררין שם!‪ ,‬ה ( ןצ״ל‬
‫קם רני אנא[‪ ,‬ו ( ]נשאלתות‬
‫אימא אמר ר׳ יהולה הרואה‬
‫כוי[‪ ,‬ז ( ]צ״ל מאלישע[‪,‬‬
‫מועד קטן‬
‫פרק שלישי‬
‫ואלו קרעין פוי‪ .‬באכל רכמי כמסכת שמחות )ס״מ(‪ :‬ברוב צבור‪.‬‬
‫רוב ישראל‪ :‬ובמעשה שהיה‪ .‬בשאול דהונתן‪ :‬גרמו לנפשייהו‪.‬‬
‫למרלו ביה והא לקאמר לא קטלי יהולי רוצה לומר בחנם‪ :‬לקול‬
‫יהירי‪ .‬לקול כנורות שמררו‪ :‬כ[ אהיא קרע קרט י(מלול‪ :‬שלש‬
‫דלהוה וארבעה‪ .‬כלומר ארכעה‬
‫פסוקים‪ :‬אנא מלכא‪ .‬ואמלכא לא‬
‫א>ואלו קרעין שאין מתאחין‬
‫כמיכ כלום‪ :‬היו צריה לראש‪.‬‬
‫ב‬
‫כו‪.‬‬
‫ב ר כ ת השם מגלן‪ .‬ועל כרכמ השם לנכרים פליגי הכא בירושלמי‬
‫אימ לאמרי רכשקה ישראל מומר הוה אכל לנכרי לא‬
‫ואית לאמרי נכרי הוה וכפרק ארכע מיתות )סנהלרץ לף ש‪ (.‬נמי‬
‫פליגי בה כש״ס שלנו וכירושלמי הוה ריש לקיש קורע על כרכת השם‪:‬‬
‫ואחד השומע מפי השומעים‪.‬‬
‫פירש בתוכך כגון מן‬
‫העלים שאומרים זה ואס הוא אומר‬
‫יכה יוסי אמ יוסי אין קורעין על זה‬
‫וכן משמע כפ״ל מיתות )שס לף נו‪:(.‬‬
‫אתיא קריעה‪ .‬מימה אס כן‬
‫נילף כל קריעות שלא‬
‫ימאחו מקריעה קריעה ושמא לא‬
‫מיסמכר ליה‪ :‬קדר כל האזכרות‪.‬‬
‫מימה והא ) ‪ 0‬לקרעה כתער‬
‫הסופר משמע כל המגילה ובירושלמי‬
‫לא גרסינן האזכרומ‪ :‬לא אמרו‬
‫אלא בזרוע‪ .‬וכירושלמי גרס ששרפה‬
‫״חקורע על אביו‬
‫ועל אמו ועל רבו שלימדו תורת ועל נשיא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫שהנכרי ראש ולא אמה‪ :‬משוס‬
‫ללתומ‬
‫שלש‬
‫גמ׳‬
‫)א(‬
‫ועל אב ב״ד ועל שמועות חרעות ועל ברכת‬
‫שמועוה רעוה‪ .‬על הגלות איכעי‬
‫יקרעה‬
‫וארבעה‬
‫נתער למיקרע‪ :‬אה המגילה‪ .‬זה הגדל‪ :‬חשם ועל ספר תורת שנשרף י ועל ערי‬
‫ל״ה‬
‫תום׳‬
‫הסופר‪ ) :‬ג (‬
‫יחודח ועל חמקדש ועל ירושלים וקורע על‬
‫קלר כו׳ והא דיקרעה ואה הדברים‪ .‬זה הכתכ‪ :‬השהא‪.‬‬
‫משכם‬
‫נמעל‪ ) :‬ג ( ד״ה‬
‫כו׳ דמגלחי זקן וקרועי אי שקיל להו געמיתא איבעי לי מהדש ומוסיף על ירושלים יאביו ואמו י ורבו‬
‫כגרים ומתגודדים כי׳ ללא למיקרע על הגדל ועל הכתב דהוי‬
‫שלימדו תורת מנלן דכתיב ואלישע ראח‬
‫נילף כלל אפילו קריעה‪:‬‬
‫משרף‪ :‬בזרוע‪ .‬שאין יכול להצילו‪ :‬ותוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו‬
‫וכמעשה שהיה‪ .‬דיהויקים אכל אבי אבי זת אביו ואמו רכב ישראל ופרשיו‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫לנעמיתא למצי להציל לא מיקרע‪ :‬זת רבו שלימדו תורח מאי משמע כדמתרגם‬
‫הא דפגט במקדש ברישא‪ .‬כגון‬
‫תשבות‬
‫רב יוםף רבי רבי דטב לחון לישראל‬
‫א [ נמ׳ רבי אבא ורב הונא נר שנכנס לירושלים בשידה מיבה ומגדל‬
‫מלך ישראל כזרוע‪:‬‬
‫בצלותיח מרתיכין ופרשין ולא מתאחין מנלן‬
‫תייא הוו יתני קמיה דרביללא ראה ירושלים עד שראה כית‬
‫משכם משילו‪ .‬לא שייך הכא‬
‫אנא‪ .‬נמחק תינות קמיה דר׳‬
‫קרעים‬
‫לשנים‬
‫ויקרעם‬
‫בבגדיו‬
‫ויחזק‬
‫דכתיב‬
‫אנא ונ״נ קם ר׳ אנא‪ .‬נך המקלש קורע על המקלש ומוסיף‬
‫על‬
‫ואימא‬
‫למיס רך‬
‫שמעתי וראיתי יש מגיהים על ילושליס אכל כשלא נכנס כתיכה ממשמע שנאמר > ויקרעם איני יודע שלשנים‬
‫לאיכא תלתא אבל קצמ קשה לאימר‬
‫ולענ״ל אין צורך לוה לכנר‬
‫ופגע בירושלים בדשא קורע על‬
‫אלא מלמד שקרועים ועומדים לשנים‬
‫מילתא יתירתא הוה למגלחי זקן)!(‬
‫בירר גס׳ באר שנע נהוריות‬
‫לף ב׳ ע״א לתלתא סתס ר׳ ירושלים בפני עצמה ועל המקלש‬
‫ומתגוללים כתיב בהאי קרא ויש לומר‬
‫לעולם אמר ליח ריש לקיש לרבי יוחנן אליחו‬
‫אנא הוו יעוש״ה‪ :‬נ [ רש״י בפני עצמו‪ :‬כל הקרעים רשאי!‬
‫חי חוא אמר לית כיון דכתיב ולא ראחו עוד רלא שייך למימר ללא נילף כלל אלא‬
‫ל״ה אתיא קלע קרע מלול‬
‫עכ״ל‪ .‬עיין שו״ת שער אסריס למוללן‪ .‬לקפל בגל בתפירה‪ :‬כעין‬
‫קריעה ולעיל )ל׳ כא‪ (.‬הכי קאמר‬
‫לגבי דידיח כמת דמי נשיא ואב בית דין‬
‫סי׳ צו שכתב לטעות הלפוס סולמוה‪ .‬שאי מלקטין זה סמוך‬
‫נמי נהי לגמרת שפיר קריעה מ״מ‬
‫ושמועות חרעות מנלן דכתיב ויחזק דוד‬
‫הוא ועיי! עול ספר יל לול‪ :‬לזה אבל זה רחוק מזה שמלקט‬
‫לא מילף מינה מעומל‪:‬‬
‫בבגדיו ויקרעם וגם כל תאנשים אשר אתו‬
‫סולמות‪:‬‬
‫מעלומ‬
‫וכאיחוי‬
‫כעין‬
‫ברוחב‬
‫ויספדו ויבכו ויצומו עד חערב על שאול ועל‬
‫ממוך‬
‫מוםף רש״י‬
‫יהונתן בנו ועל עם ח׳ ועל בית ישראל כי נפלו בחרב שאול זח נשיא יחונתן‬
‫קרועי בגדים‪ .‬על‬
‫גלופיןזח אב ב״ד על עם ח׳ ועל בית ישראל אלו שמועות תרעות א״ל רב בר שבא לרב כחנא ואימא עד דתוו‬
‫ששמעו מפי לנשקה‪ ,‬נדכתיב‬
‫)מ״ב יט> אשר שלחו מלך כולחו א״ל על על חפםיק חענין ומי קרעינן אשמועות תרעות וחא אמרו ליח לשמואל קטל שבור מלכא‬
‫אשול ארניו לחרף אלהיס‬
‫מי תריסר אלפי יחודאי במזיגת קםרי ולא קרע לא אמרו אלא יברוב צבור וכמעשה שחיח ומי קטל שבור‬
‫)םוהדריו ם‪ .(.‬והעדים‪ .‬בשעה‬
‫שמעידין בפירוש מה ששמעו מלכא יחודאי וחא א״ל שבור מלכא לשמואל תיתי לי דלא קטלי יחודי מעולם חתם אינתו גרמי לנפשייתו‬
‫אינן חיינין לקרוע )שם(‪ .‬הא‬
‫מפי דא״ר אמי לקל יתירי דמזיגת קםרי פקע שורא דלודקיא על ברכת חשם מנלן דכתיב ויבא אליקים בן‬
‫קא ש מ ע י השתא‪.‬‬
‫עצמן)שם(‪.‬‬
‫חלקית אשר על תבית ושבנא חםופר ויואח בן אםף המזכיר אל חזקיחו קרועי בגדים ״ת״ר אחד חשומע‬
‫ואחד חשומע מפי חשומע חייב לקרוע וחעדים אינן חייבין לקרוע שכבר קרעו בשעח ששמעו בשעח‬
‫ששמעו מאי חוי חא קא שמעי חשתא לא ם״ד דכתיב ויחי כשמוע חמלך חזקיחו ויקרע את בגדיו חמלך קרע‬
‫רבינו הננאל‬
‫א ל ו קרעים ש א ס ו ר י ן ב א י ח ו י ‪ ,‬וחם לא קרעו ולא מתאחין מנלן יזאתיא קריעה קריעה םפר תורה שנשרף מנלן דכתיב ויחי כקרא יחודי‬
‫פ י ׳ ע ש ר ה קרעים הללו‪ ,‬שלש דלתות וארבעה <* ויקרעח בתער חםופר וחשלך אל חאש אשר אל חאח וגו מאי שלש דלתות וארבעח‬
‫ה ק ו ר ע ע ל אביו‪ ,‬ו ע ל אמו‪,‬‬
‫ו ע ל ר ב ו ש ל מ ד ו חכמה‪ ,‬ו ע ל אמרו ליה ליתויקים כתב ירמיה ספר קינות אמר להו מה כתיב ביה איכה ישבה בדד אמר להו אנא מלכא‬
‫נ ש י א ‪ ,‬ו ע ל א ב ב י ת ד י ן ‪ ,‬ו ע ל א״ל בכה תבכה בלילה אנא מלכא גלתה יהודה מעוני אנא מלכא ׳דרכי ציון אבלות אנא מלכא היו‬
‫ש מ ו ע ו ת הרעות‪ ,‬ו ע ל ב ר כ ת‬
‫ה ש ם ‪ ,‬ו ע ל ס פ ר תורה צריה לראש אמר להו מאן אמרה כי ה׳ הוגה על רוב פשעית מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש‬
‫שנשר‬
‫יהודה‪,‬ף ‪,‬ו עולע לח ו ר בחןו ר בהןמ ק דעשר‪.‬י וחיינו דכתיב ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם מכלל רבעו למיקרע אמר ליה רב פפא לאביי אימר משום‬
‫ו ק ו ר ע ע ל ת ו ר ב ן בית שמועות חרעות א״ל שמועות רעות בתתיא שעתא מי חוו א״ר חלבו אמר רב תונא תרואת ספר תודח שנקרע‬
‫יח־ ומשקלדישם‪ . ,‬ו מאוב יס וי ף ועאלמ ו ח וו רר בב ןו חייב לקרוע שתי קריעות אחד על חגויל ואחד על חכתב שנאמר אחרי שרוף תמלך את חמגלת ואת‬
‫ש ל מ ד ו ח כ מ ה מהבא‪ ,‬חדברים רבי אבא ורב חונא בר חייא תוו יתבי > א! קמיח דרבי אבא בעא לאפנויי שקלית לטוטפתיח אחתיח‬
‫ו א ל י ש ע ראה והוא מ צ ע ק‬
‫אבי אבי םדיא אתאי בת נעמיתא בעא למיבלעיח אמר תשתא איחייבין לי שתי קריעות א״ל מנא לך חא וחא‬
‫א ב י ר כ ב י ש ר א ל ו פ ר ש י ו ‪ ,‬אבי‬
‫א ב י זה א ב י ו ו א מ ו ‪ ,‬ר כ ב בדידי הות עובדא ואתאי לקמיה דרב מתנה ולא הוה בידיה אתאי לקמיח דרב יחודת ואמר לי תכי אמר‬
‫רבו‬
‫ו פ ר ש י ו זה‬
‫ישראל‬
‫ש ל מ ד ו חכמה‪ ,‬כ ד מ ת ר ג ם ‪ ,‬שמואל לא אמרו אלא בזרוע וכמעשה שהיה ערי יהודה מנלן דכתיב ויבאו אנשים משכם משילו ומשמרון‬
‫ר ב י ר ב י ד ט ב ל ה ו ן ל י ש ר א ל שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים ומתגודדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה׳ וגו׳ א׳׳רי> חלבו‬
‫בצלותך מ ן רתיכין ופרשין‪.‬‬
‫ואע׳׳ג ד א ל י ה ו ח י הוא‪ ,‬כ י ו ן אמר עולא ביראח עאמר ר׳ אלעזר חרואח ערי יחודח בחורבנן אומר ערי קדשך חיו מדבר וקורע ירושלים‬
‫ד כ ת י ב ב י ה ו ל א ר א ה ו ע ו ד ‪ ,‬בחורבנה אומר ציון מדבר היתה ירושלם שממת וקורע בית חמקדש בחורבנו אומר בית קדשנו ותפארתנו‬
‫כ מ ת הוא לגביה‪ .‬י ר ו ש ל מ י‬
‫כ ש ם ש ק ו ר ע י ן ע ל החכמים אשר הללוך אבותינו חיח לשריפת אש וכל מחמדינו חיח לחרבח וקורע‪ :‬קורע על מקדש ומוסיף‬
‫כ ך ק ו ר ע י ן ע ל ת ל מ י ד י ה ן ‪ .‬על ירושלים‪ :‬ורמינחו אחד חשומע ואחד הרואה כיון שהגיע לצופים קורע וקורע על מקדש בפני‬
‫איזהו ת ל מ י ד חכי חזקיה‬
‫א מ ר ‪ ,‬כ ל ה ש ו נ ה ה ל כ ו ת עצמו ועל ירושלים בפני עצמח לא קשיא חא דפגע במקדש ברישא חא דפגע בירושלים ברישא תנו‬
‫א( ו ע ד תורה‪ .‬א מ ר ר׳‬
‫יוסי‪ ,‬רבנן ק וכולן רשאין לשוללן ולמוללן וללוקטן ולעשותן כמין סולמות אבל לא לאחותן אמר רב חםדא‬
‫ה ד א ד א ת אמר כראשונה‪,‬‬
‫ג‬
‫ה‬
‫‪1‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ק פ ו א מיי׳ פייט מהל׳ אגל‬
‫הלכה נ ג שמג עשי! נ‬
‫טוש״ע י״ל סי׳ שמ סעיף טו‪:‬‬
‫ק פ ח ב מיי׳ שס הלכה ה‬
‫ןופ״ה‬
‫‪1‬‬
‫ניסימן למג סעי׳ כת[‪:‬‬
‫ק פ ט ג מיי׳ נהל׳ אכל[ שס‬
‫ט‬
‫‪3‬‬
‫כ‬
‫הלכה ו‬
‫ק צ ד מיי׳ שס הלכה י ופ״ה‬
‫מהלכות תעניות הלכה יו‬
‫יז טוש״ע שס סעיף למ טוש״ע‬
‫א״ת סי׳ תקסא סעיף א‪:‬‬
‫מיי׳ פ״ה מהל׳‬
‫ק צ א ה‬
‫תעניות‬
‫‪4‬‬
‫מ‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪10‬‬
‫‪8‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫נ‬
‫ה‬
‫‪13‬‬
‫ם‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪14‬‬
‫פ‬
‫צ‬
‫ובאיחו׳‬
‫א ב ל ע כ ש י ו א פ י ל ו הלכות‪ .‬ר׳‬
‫טז‬
‫הלכה‬
‫טוש״ע א״ח סעיף נ ‪:‬‬
‫ק צ ב ו מיי׳ פ״ח מהל׳ אנל‬
‫הלכה ג ופ״ט הלנה נ‬
‫טור ש״ע י״ל שס סעיף א‪:‬‬
‫ק צ ג ז מיי׳ שס ס״ט הלנה ה‬
‫ופ״ה מהל׳ ת״ת הלנה‬
‫ט סמג עשי! נ טוש״ע שס‬
‫סעיף ח וסי׳ רמנ סעיף כה‪:‬‬
‫ק צ ד ח מיי׳ פייט מהל׳ אנל‬
‫הלנה נ ו טוש״ע י״ל‬
‫סי׳ שמ סעיף יז‪:‬‬
‫ק צ ה ט י מיי׳ שס טור ש״ע‬
‫שס סעיף לו‪:‬‬
‫ק צ ו כ ל מ נ ס מיי׳ שס‬
‫הלכה נ ז מ ט טוש״ע‬
‫שס סעיף לז‪:‬‬
‫ק צ ז ע פ צ מיי׳ פ״ה מהלכות‬
‫תעניות הלכה טז טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ תקסא סעיף א נ ‪:‬‬
‫ק צ ה ק מיי׳ שם הלכה ח‬
‫וס״ט מהל׳ אנל הלכה‬
‫ג טוש״ע א״ח שס סעיף ל‬
‫יטוש״ע י״ל סי׳ שמ סעיף לט‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫ואלישע ר א ה‬
‫והוא‬
‫אבי‬
‫רכב‬
‫מצעק‬
‫אבי‬
‫ישראל‬
‫ופרשיו ו ל א ראהו‬
‫ע ו ד ויחזק ב ב ג ד י ו ו י ק ר ע ם‬
‫ל ש נ י ם קרעים‪:‬‬
‫מלכים ב ב יב‬
‫ל‬
‫‪5‬‬
‫טוש״ע שס‬
‫בסימן שמ[ סעיף לו‪:‬‬
‫ח‬
‫‪2‬‬
‫מהל׳‬
‫הל״ט[ טוש״ע שס סעיף יז‬
‫‪1‬‬
‫נ‬
‫ת״ת‬
‫דוד‬
‫בבגדיו‬
‫ויקרעם וגם כ ל‬
‫האנשים‬
‫ויחזק‬
‫‪.2‬‬
‫אתו‪:‬‬
‫אשר‬
‫ויבבו‬
‫ויספדו‬
‫רעמו ע ר הערבע ל שאול‬
‫ו ע ל יהונתן ב נ ו ו ע ל ע ם ין‬
‫י ש ר א ל כי נפלו‬
‫ו ע ל בית‬
‫ש מ ו א ל ב א יא־יב‬
‫בחרב‪:‬‬
‫‪ .3‬וןביא א ל ן ק י ם ב ן ח ל ק ן ה‬
‫אשר על‬
‫הספר‬
‫חבית‬
‫ויואח‬
‫ושבנא‬
‫אסף‬
‫בן‬
‫ה מ ז כ י ר א ל חזקןהו ק ר ו ע י‬
‫ויגדו ל ו‬
‫בגלים‬
‫שקה‪:‬‬
‫‪.4‬‬
‫רב‬
‫דברי‬
‫מלכים כ יח לו‬
‫ויהי‬
‫חזקיהו‬
‫המלך‬
‫כשמע‬
‫בגדיו‬
‫הקרע א ת‬
‫ו י ת כ ס ב ש ק ו ן ב א ב י ת ין‪:‬‬
‫מלכים ב י ט א‬
‫‪ .5‬ו י ה י כ ק ר ו א י ה ו ך י ש ל י ש‬
‫דלתות‬
‫בתער‬
‫וארבעה‬
‫הספר‬
‫יקרעה‬
‫והשלך‬
‫אל‬
‫האח‬
‫עד‬
‫האש אשר אל‬
‫תם כ ל המגלה ע ל‬
‫אשר‬
‫האש‬
‫ע ל האח‪:‬‬
‫י ר מ י ה ו ל ו כג‬
‫‪ .6‬א י כ ה ן ש ב ה ב ך ד ה ע י ר‬
‫כאלמנה‬
‫רבתי ע ם היתה‬
‫ר ב ת י בגוים ש ך ת י במדינות‬
‫ה י ת ה למס‪:‬‬
‫‪.7‬‬
‫בכו‬
‫איכה א א‬
‫תבכה‬
‫בלילה‬
‫ו ד מ ע ת ה ע ל לחיה אין ל ה‬
‫מנחם מ כ ל‬
‫רעיה‬
‫אהבידז‬
‫כל‬
‫בגדו בה היו‬
‫לה‬
‫לאיבים‪:‬‬
‫איכה א ב‬
‫‪ .8‬ג ל ת ה י ה ו ד ה מ ע נ י ו מ ר ב‬
‫א ב ו ה ב ש ם ר׳ יוחנן‪ ,‬כ ל ש מ ב ט ל ע ס ק י ו מ פ נ י מ ש נ ת ו ‪ .‬תני‪ ,‬כ ל ש ש ו א ל י ן א ו ת ו ו מ ש י ב ‪ .‬א מ ר ר׳ א ו ש ע י א ‪ ,‬כ ג ו ן א נ ן ד ר ב י נ ן‬
‫ע ב ך ה ה י א ן ש ב ה ב ג ו י ם ל א מ צ א ה מ נ ו ח ב ל ר י ד פ י ה ה ש י ג ו ה ב י ן ה מ צ ר י ם ‪ :‬איכה א ג ‪ . 9‬ד ר כ י צ י ו ן א ב ל ו ת מ ב ל י ב א י מ ו ע ד‬
‫מ ש ג י ת י ן ע ל י נ ו ו כ ן מ ת י ב י ן ליה‪ .‬א מ ר ר ׳ א ב א ב ר מ מ ל ‪ ,‬כ ל ש י ו ד ע ל ב א ר מ ש נ ת ו ‪ .‬ו א נ ן א פ י ל ו ר ב ו ת י נ ו ל א י כ ל י ל ב א ר מ ש נ ת נ ו ‪.‬‬
‫ב ל ? ז ע ך י ח ש ו מ מ י ן ביןקגיה נ א נ ח י ם כ ת ו ל ת י ה נ ו ג ו ת ו ה י א מ ר ל ה ‪ :‬איכה א ד ‪ . 10‬ה י ו צ ר י ה ל ר א ש אייביה ש ל ו כ י י ן ה ו ג ה ע ל‬
‫איזהו ר ב ו כ ל ש פ ת ת ל ו תחלה‪ ,‬ד ב ר י ר ׳ מ א י ר ‪ .‬ר׳ יהודה א ו מ ר ‪ ,‬כ ל ש ר ו ב ת ל מ ו ד ו מ מ נ ו כוי‪ .‬א ״ ר א כ ה ו א מ ר ר ׳ יוחנן‪ ,‬ה ל כ ה‬
‫ריב פ ש ע י ה ע ו ל ל י ה ה ל כ ו ש ב י ל פ נ י צ ר ‪ :‬איכה א ה ‪ . 11‬ו ל א פ ח ד ו ו ל א ק ר ע ו א ת ב ג ד י ה ם ה מ ל ך ו כ ל ז ג ב ך י ו ח ש מ ע י ם א ת כ ל‬
‫כ ד ב ר י מ י ש א ו מ ר כ ל ש ר ו ב ת ל מ ו ה ו ממנו‪ .‬ש מ ו א ל ח ל ץ ב ה ה ו א ש ה א י ר ]עיניו[ ב מ ש נ ת ו ‪ .‬פ י ׳ ‪ ,‬ב י א ר ל ו מ ש נ ת ו ו ו ש ש נ י נ ו‬
‫ה ד ב ר י ם ה א ל ה ‪ :‬י ר מ י ה ו ל ו כ ד ‪ . 1 2‬ו י ה י ד ב ר ין א ל ןדמןהו א ח ר י ש ר ף ה מ ל ך א ת ה מ ג ל ה ו א ת ה ד ב ר י ם א ש ר כ ת ב ב ר ו ף מ פ י‬
‫ב ת מ י ד ‪ ,‬ו ש נ י מ פ ת י ח ו ת ה י ו ל ו א ת ד י ו ר ד ל א מ ת ה ש י ח י ו א ח ד פ ו ת ח כיון‪ .‬פי׳‪ ,‬היה מכניס י ד ו ו מ ו ר י ד ה ע ד ש י ח י ו ש ת י א אמה‪,‬‬
‫י ר מ ן ה ו ׳לאביר‪ :‬י ר מ י ה ו ל ו כ ז ‪ . 1 3‬ו ן כ א ו א נ ש י ם מ ש כ ם מ ש ל ו ו ב ל ש מ ר ו ן ש נ ז נ י ם א י ש מ ג ל ח י ז ק ן ו ק ר ע י בגדים ו מ ת ג ד ד י ם‬
‫ו א ח ר כ ך היה מ ג י ע ל מ נ ע ו ל ו פ ו ת ת ו ‪ .‬ו ה א ח ד היה נ כ ו ן ל פ נ י ו מכנים י ד ו כ נ ג ד ו ו פ ו ת ת ‪ .‬ו ל א מ ת א ח י ן ‪ ,‬ש נ א מ ר ‪ ,‬ויקרעם ל ש נ י ם‬
‫‪ . 1 4‬ע ר י ק ך ש ף היו מ ד ב ר ציון מ ד ב ר הןתה י ר ו ש ל ם שממה‪:‬‬
‫קרעים‪ .‬מ מ ש מ ע ש נ א מ ר ויקרעם‪ ,‬איני י ו ד ע ש ה ק ר י ע ה ל ש נ י ם היא‪ ,‬א ל א מה ת ״ ל ל ש נ י ם ‪ ,‬מ ל מ ד ש ק ר ו ע י ן ל ע ו ל ם ל ש נ י ם ‪ .‬נ ש י א‬
‫ו מ נ ח ה ולבונה ב ן ך ם ל ה ב י א ב י ת ין‪:‬‬
‫ירמיהו מ א ה‬
‫י ש ע י ה ו ס ד ט ‪ . 15‬ב י ת ק ד ש נ ו ו ת פ א ר ת נ ו א ש ר ה ל ל ו ף אבותינו ח י ה ל ש ר פ ת א ש ו כ ל מ ח מ ד י נ ו הןה ל ח ר ב ה ‪:‬‬
‫ישעיהו סד י‬
‫ו א ב בית ד י ן ו ש מ ו ע ת הרעות‪ ,‬ש נ א מ ר ‪ ,‬ויחזק ד ו ד ב ב ג ד י ו ויקרעם ו ג ם כ ל האנשים א ש ר א ת ו ו י ס פ ד ו ו י ב כ ו ע ל ש א ו ל ו ע ל יונתן‬
‫ו ע ל עם ה׳ ו ע ל ב י ת י ש ר א ל כ י נ פ ל ו ב ח ר ב ‪ ,‬ש א ו ל ו ה נ ש י א ‪ ,‬יונתן זה א כ ב י ת ד י ן ‪ ,‬ע ל ע ל ת׳ ע ל ב י ת י ש ר א ל ‪ ,‬א ל ו ש מ ו ע ו ת ר ע ו ת ‪ .‬ו מ ק ש י נ ן ו א י מ א ל א קרעינן ע ד ד א י כ א כ ו ל ה ו ‪ ,‬ופרקינן ע ל על‪ ,‬הפסיק‪ ,‬ל מ י מ ר א ד ק ר ע י נ ן ע ל כ ל א ח ד בפני ע צ מ ו ‪ .‬ואסיקנא‪,‬‬
‫ל א א מ ר ו דקרעינן ע ל ש מ ו ע ו ת ה ר ע ו ת א ל א ב ר ו ב צ ב ו ר ‪ ,‬ו כ מ ע ש ה ד ש א ו ל ‪ ,‬ד ה א ש מ ו א ל ש מ ע ד ק ט ל ש ב ו ר מ ל כ א י ״ כ א ל פ י י ה ו ד א י ו ל א קרע‪ .‬ו ע ל ברכח ה ש ם ‪ ,‬א ח ד ה ש ו מ ע ו א ח ד ה ש ו מ ע מ פ י ה ש ו מ ע ח י י ב י ן ל ק ר ו ע ‪ ,‬והעדים א י ן ח י י ב י ן ל ק ר ו ע ש כ ב ר ק ר ע ו‬
‫ב ע ת ש ש מ ע ו ‪ ,‬ש נ א מ ר ויהי ב ש מ ו ע ה מ ל ך אה דבריהם ו י ק ר ע את ב ג ד י ו ‪ ,‬ה מ ל ך ק ר ע והם ל א ק ר ע ו ע כ ש י ו ‪ ,‬ש כ ב ר קרעו‪ ,‬ש נ א מ ר ו י ב א אליקים ב ן ח ל ק י ה ו א ש ר ע ל ה ב י ת ו ש ב נ א ה ס ו פ ר ו י ו א ח כ ן א ס ף ה מ ז כ י ר א ל ח ז ק י ה ו ק ר ו ע י ב ג ד י ם ו י ג י ד ו ] ל ו [ א ת ד ב ר י‬
‫ר ב ש ק ה ‪ .‬ו ל א מ ת א ח י ן מ נ א ל ן ‪ ,‬אתיא קריעה קריעה מהתם‪ .‬י ר ו ש ל מ י מ ה ו ל ק ר ו ע ב ז מ ן הוה‪ ,‬מ ש ו ם ר ׳ י ו ח נ ן א מ ר ו מ ש ר ב ו הגדפנים ב ט ל ו מ ל ק ר ו ע ‪ .‬מ ה ו ל ק ר ו ע ע ל הבנויים‪ ,‬נ ש מ ע י נ י ה מ ה ד א ‪ ,‬ר י ש ל ק י ש הוה מ ה ל ך ב ד ר ך נ ו ד מ ן ל ו כותי‪ ,‬ה ו ה מ ג ד ף והוא‬
‫ק ו ר ע מ ג ד ף והוא קורע‪ ,‬נחת מ ן ת מ ר א ו י ה ב ליה מרתיקא ג ו ל י ב י ה ] ת ר ג ו ם כ א ב ן א ו ב א ג ר ו ף ‪ ,‬מ ר ת ו ק ‪ .‬פ י ׳ הכהו ב א ג ר ו ף ע ל ל ב ו [ ‪ .‬א מ ר ל י ה ר ש ע א י ת מ א נ י ן ל א מ ך מ ס פ ק א ל י אילין ש ק ר ע ת י ‪ ,‬ה ד א אמרת‪ ,‬ש ק ו ר ע י ן ע ל כנויין ב ז מ ן הזה‪ .‬ע ל ש ר י פ ת התורה‪,‬‬
‫ש נ א מ ר ‪ ,‬ויהי כקרא י ה ו ד י ש ל ש ד ל ת ו ת ו א ר ב ע ה יקרעה ב ת ע ר ה ס ו פ ר ו ה ש ל ך ע ל ה א ש ‪ ,‬מ ה ו ש ל ש ד ל ת ו ת ו א ר ב ע ‪ ,‬ת ל ת ו א ר ב ע פסוקין‪ .‬ו ב כ ו ל ה י א מ ר אנא מ ל כ א ‪ ,‬כ י ו ן ד ש מ ע ל פ ס ו ק י ח מ י ש י ה י ו צריה ל ר א ש ‪ ,‬א מ ר ל ה ו מ י א מ ר ‪ ,‬א מ ר ו ליה כ י ה׳ ה ו ג ה ע ל‬
‫ר ו ב ] פ ש ע י ה [ ‪ ,‬מ י ד קרעה ב ת ע ר הסופר‪ ,‬ק ד ר כ ל ה א ו כ ר ו ת ש ב ו ו ש ר פ ן ב א ש ‪ .‬ו כ ח י ב ו ל א פ ח ד ו ו ל א ק ר ע ו ב ג ד י ה ם ‪ ,‬מ כ ל ל דהוה ל ה ו ל מ ק ר ע ‪ .‬י ר ו ש ל מ י א מ ר ר׳ יוסי ב ש ם ר ב ‪ ,‬א י ן ק ו ר ע י ן א ל א ע ל ס פ ר תורה ש ש ר פ ו מ ל ך ב ז ר ו ע ‪ ,‬כ ג ו ן יהויקים ב ן י א ש י ה ו‬
‫ו ח ב י ר י ו ‪ .‬ח ר ו א ה ת ל מ י ד ח כ ׳ ש מ ת ‪ ,‬כ ר ו א ה ס פ ר תורה ש נ ש ר ף ‪ .‬א מ ר ר׳ אכהו‪ ,‬י ב א ע ל י אם ט ע מ ת י כ ל ו ם כ ל אותו היום‪ .‬ר ׳ יונה ה ו ה ב צ ו ר ‪ ,‬ש מ ע ] ד ד מ ך [ בדיה ד ר ׳ א ב ה ו ‪ ,‬ו א ע ״ ג ר א כ ל ג ו ב נ א ו ש ת ה מ י א ‪ ,‬אסקוה צ ו ם כ ל ההוא י ו מ א ‪ .‬א מ ר ר• ח ל ב ו א מ ר ר ב‬
‫הונא‪ ,‬הרואה ס פ ר ת ו ר ה ש נ ש ר ף ת י י ב ל ק ר ו ע שתים‪ ,‬אחת ע ל ה מ ג י ל ה ו א ח ת ע ל ה ד ב ר י ם ‪ .‬ש נ א מ ר ויהי ד ב ר ה׳ א ל י ר מ י ה ו א ח ר י ש ר ו ף ] ה מ ל ך [ א ת ה מ ג י ל ה ו א ת ה ד ב ר י ם ב א ש ‪ .‬ואסיקנא‪ ,‬א מ ר ש מ ו א ל ‪ ,‬א י ן ח י י ב י ן ל ק ר ו ע א ל א כ ש ר פ ת התורה ב ז ר ו ע כ מ ע ש ה‬
‫שהיה‪ ,‬א ב ל א י ב ל ע ה נעימתה ת פ י ל י ‪ ,‬כ ד א מ ר ר ב הונא ב ר חייא‪ ,‬ל א ‪ .‬ע ר י י ה ו ד ה ‪ ,‬ש נ א מ ר ‪ ,‬ויבא]ו[ א נ ש י ם מ ש כ ם מ ש י ל ו ו מ ש ו מ ר ו ן ש מ ו נ י ם א י ש מ ג ו ל ת י ז ק ן ו ק ר ו ע י ב ג ד י ם ‪ .‬א מ ר ר ׳ אלעזר‪ ,‬ה ר ו א ה ע ר י י ה ו ד ה ב ח ו ר ב נ ן ‪ ,‬אומר‪ .‬ע ר י ק ד ש ך ה י ו מ ד ב ר ו ק ו ר ע ‪.‬‬
‫ה ר ו א ה י ר ו ש ל י ם בחורבנה‪ ,‬א ו מ ר ‪ ,‬צ י ו ן מ ד ב ר היתה וקורע‪ .‬ב י ת ה מ ק ד ש ת ר ב ‪ ,‬א ו מ ר ‪ ,‬ב י ת ק ד ש נ ו ו ת פ א ר ת נ ו א ש ר ה ל ל ו ך א ב ו ת י נ ו היה ל ש ר פ ת א ש ו כ ל מ ח מ ד נ ו היה ל ח ר ב ה ‪ ,‬ו ק ו ר ע ‪ .‬ו א ח ד ה ש ו מ ע ‪ ,‬ו א ח ד ה ר ו א ה ‪ ,‬כ י ו ן ש ה ג י ע ל צ ו פ י ם קורע‪ .‬ו א י פ ג ע ב י ר ו ש ל י ם‬
‫חחלה‪ ,‬ק ו ר ע ע ל י ר ו ש ל י ם בפני ע צ מ ה ‪ ,‬ו ע ל מ ק ד ש בפני ע צ מ ו ‪ .‬ו א י פ ג ע ב מ ק ד ש תחלה‪ ,‬ק ו ר ע ע ל ה מ ק ד ש ‪ ,‬ו מ ו ס י ף ע ל י ר ו ש ל י ם ‪.‬‬
‫א( כירושלמי הגי׳ ועוד תולה וע״ש נ פ ״ מ ונק״ע‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כו‪:‬‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי‬
‫מועד קטן‬
‫מסורת הש״ם‬
‫משוך השלל‪ .‬שלא קרע אלא נשלל‪ :‬מחוך האיחוי‪ .‬מקרע האיחוי‪:‬‬
‫ק צ ט א מיי׳ פ״ס מהל׳ וכאיחוי אלכסנדרי‪ .‬כירושלמי איזהו איחד כל שאין מקומו ניכר‬
‫אנל הלכה ג‪:‬‬
‫ובאיחוי אלכסנדרי‪ .‬להוה כשלם‪ :‬רשאי להפפו למטה‪ .‬שהופך הקרע‬
‫וכמסכמ שמחומ )ס״ט( מפרש כל שאחוהו כל צורכו‪:‬‬
‫ר ב ג מיי׳ שס סמנ עשין‬
‫למטה והופך שלמטה למעלה ומאחהו ועושה כיח הצואר ולוכשו‪:‬‬
‫נ טוש״ע י״ל סי׳ שמ כ ך הלוקח אסור לאחותו‪ .‬לא שמעמי אם מומר למוכרו לנכרי‬
‫סעיף נ ‪:‬‬
‫והוספה שלש‪ .‬כגון שמוסיף קרע אחר על אומו קרע כגון שאירעו‬
‫נהי ללוקח אסור לאחומו אס הוא נכרי מותר ואע״פ למוכר‬
‫ר א ד ה מיי׳ שם והלכה‬
‫אבל אחר‪ :‬טליון אין מהאחה‪.‬‬
‫ל סמג שם נווש״ע שם צריך להוליע ללוקח היינו כלי שלא‬
‫שקרעו על אביו ועל אמו‪ :‬שאינן‬
‫יעשה לוקח איסור אבל אין אנו חוששין‬
‫סעיף יט‪:‬‬
‫אובאיחוי אלכסנדרי ת״ר בהקורע מתוך‬
‫בהוספה‪ .‬כלומר אין בדין שמוסיף‬
‫ר ב ו מיי׳ שם ס״ח הלכה אם ימסרנו הנכרי ולכאורה היה‬
‫השלל מתוך המלל‬
‫ב י סמג שס טוש׳׳ע‬
‫מתוך‬
‫הלקט‬
‫מתוך‬
‫עליהן‪ :‬הגיע לטיבורו‪ .‬וממ לו ממ‬
‫מותרי( ועול צ״ע והאי וכשם שהמוכר‬
‫שם סעיף ג‪:‬‬
‫תםולמות לא יצא מתוך תאיחוי יצא אמר‬
‫אחר‪ :‬מרחיק שלש אצגעוס‪ .‬בצל‬
‫ד ג ז ח מיי׳ שם הלכה ט כו׳ הד פי׳ למנא קמא כלא הפיכה‬
‫טוש״ע שם סעיף כב‬
‫רב חסדא גובאיחוי אלכםנדרי ת״ר רשאי‬
‫אותו קרע וקורע‪ :‬נהמלא‪ .‬קרעים‬
‫ולר״ש בן אלעזר אפילו על ילי הפיכה‬
‫]לג[‪:‬‬
‫מלפניו מחזירו לאחוריו וחוזר וקורע‬
‫לתופכו למטת ולאחותו ר׳ שמעון בן אלעזר‬
‫ר ד ט מיי׳ שס הלכה י וכמאי לפליגי נראה להלכה כמנא‬
‫ה‬
‫לפניו‪ :‬פל שבמה‪ .‬אם ממ לו ממ‬
‫קמא וכן פירש הר״א‪:‬‬
‫טוש״ע שם סעיף כא‪:‬‬
‫יאוסר לאחותו וכשם שהמוכר אסור לאהותו‬
‫ר ה י מיי׳ שם‬
‫קורע קריעה אחרת‪ :‬לאחר שגעה‬
‫הלכה ב‪:‬א תחילת קהיעה שלש אצבעות‪ .‬כך חלוקח אסור לאחותו ולפיכך מוכר צריך‬
‫טוש״ע שם סעיף‬
‫מוסין*‪ .‬על קרע ראשון‪ :‬דלא טחן‬
‫מפיק‬
‫י«ממאי‬
‫ילענא‬
‫לא‬
‫הלכה‬
‫ופ״ז‬
‫ר ו כ מיי׳ שס‬
‫לחודיעו ללוקח ת״ר תחילת קריעח טפח‬
‫לשוללי‪ .‬מוך שכעה כלל ואי מוסיף‬
‫ו ופ״ה מהל׳ כלי טעמא ללעיל )ל׳ כ‪ >:3‬מפקינן טפח‬
‫רבי‬
‫מאיר‬
‫רבי‬
‫דברי‬
‫אצבעות‬
‫שלש‬
‫ותוספת‬
‫המקלש הלכה ו סמג שם‬
‫כיה מיחזי כקרע אחל אכל לאחר‬
‫מדחזק אין אחיזה פחומ מטפח‪:‬‬
‫ולאין שא‪:‬‬
‫יחודת אומר תחילת קריעת שלש אצבעות‬
‫שכעה לככר שללו קורע כל השלילומ‬
‫ר ז ל מיי׳ פ״ח מהלכות תניא נמי הכי‪ .‬רכי יוסי סוכר‬
‫ותוספת כל שחו אמר עולא חלכח כרבי‬
‫ומוסיף כל שהו למינכר לעל ממ‬
‫אנל הלכה י סמג עשין‬
‫כן ורכי יוסי הלכה כמומו‬
‫ב טוש״ע י״ל סי׳ שמ סעיף‬
‫מאיר בקריעה והלכה כרבי יהודח בתוספת אחר קרע‪ :‬אשה שוללהו לאלחר‪.‬‬
‫לגכי לרכי מאיר ורכי יהולה כפרק‬
‫כא‪:‬‬
‫אפילו תוך שכעה‪ :‬הפי נמי‪ .‬למוסיף‬
‫ר ח מ מיי׳ שם הלבה ו מי שהוציאוהו )עירובין ל׳ מו‪ >:‬ועול תניא נמי הכי רבי יוסי אומר י תחילת קריעה‬
‫לקורע השלילה ומוסיף כה פורתא‬
‫סמג שס טוש׳׳ע שם לה״ל מכריע‪ :‬קורע קרע אהד‬
‫טפח ותוספת כל שהו ת״ר יאמרו לו מת‬
‫סעיף לג‪:‬‬
‫רקא מינכר וקא פסיק כל שבעה‬
‫על כולן‪ .‬במסכת שמחומ )פ״מ( א״ל‬
‫אביו וקרע מת בנו וחוסיף תחתון מתאחח‬
‫ר ט ג מיי׳ שם הלכה ז‬
‫קורע ואפילו אשה‪ :‬משום כגוד האשה‬
‫טוש״ע שם סעיף לל‪ :‬ממ אביו וקרע והוא אינו אלא אמו‬
‫עליון אינו מתאחד‪ .‬מת בנו וקרע מת אביו‬
‫הוא‪ .‬ולא מן הלין‪ :‬משום פגוד‬
‫ר י ס מיי׳ שם הלכה ה יצא ממה אמו והוא אינו אלא אביו‬
‫ותוסיף עליון מתאחת תחתון אינו מתאחת‬
‫טוש״ע שם סי׳ שלז‪:‬‬
‫אכיו‪ .‬ולא מן הלין והוי כאיחד לפיכך‬
‫ר י א ע מיי׳ שס הלכה ה יצא ממ אביו ממה אמו וקרע והוא‬
‫מת אביו מת אמו מת אחיו מתת אחותו קורע‬
‫מוסיף בו לאחר שלשים‪ :‬בבגד קרוע‪.‬‬
‫טוש״ע שס סי׳ שמ אינו אלא אחל מן הקרובין יצא אתל‬
‫קרע אחד לכולן רבי יחודח בן בתירח אומר‬
‫סעיף ל‪:‬‬
‫קודם לכן‪ .‬גוזל הכל שמרמה הכל‬
‫מן הקרובין וקרע והוא אינו אלא‬
‫ר י ב פ מיי׳ שס פ״ה הלכה‬
‫על כולן קרע אחד על אביו ואמו קרע‬
‫שמראה להן שקרע על הממ‪ :‬ואם‬
‫כ טוש״ע שס וסי׳ אביו או אמו לא יצא ובירושלמי אמרו‬
‫לו ממ ראובן וקרע ואמרו שמעון אחד לפי שאין מוםיפין על קרע אביו ואמו‬
‫לא הודיעו‪ .‬שהולך לבקר אמ אביו‪:‬‬
‫שצא סעיף א‪:‬‬
‫יברוהו‪ .‬לאומו שבא על מטות כפויומ‪:‬‬
‫היה יצא אמרו לו ממ ראובן וקרע מאי טעמא אמר רב נחמן בר יצחק לפי‬
‫‪m 101 S‬‬
‫למקום‪:‬‬
‫ממקום‬
‫אבל ההולך‬
‫ואח״כ אמרו לו קייס היה וממ אימ‬
‫שאינן בתוספת אמר שמואל חהלכה כרבי‬
‫הננאל‬
‫רבעו‬
‫יגלגל‬
‫חנא לא יצא וכן קרע על אביו ונמצא‬
‫יהודה בן בתירה ומי אמר שמואל תכי‬
‫ת ״ ר רשאי להופכו למטה‬
‫לקרוע‬
‫צריך‬
‫אין‬
‫אתר‬
‫על‬
‫מת‬
‫אס‬
‫כנו‬
‫ו ל ע ש ו ח ל ו איחוי‪ .‬פ י ׳‬
‫והאמר שמואל א>הלכה כדברי המיקל באבל אבילות לחוד קריעה לחוד עד‬
‫ל ה פ ך החלוק‪ ,‬ל ח ח כ וכמה הוא על אמר כלי לכור וכסוף‬
‫היכן קורע ט ע ד טיבורו ויש אומרים עד לבו אע״פ שאין ראיה לדבר זכר‬
‫ו ל ת ת ב י ח ה צ ו א ר ש ל ו פרק בתרא לנלריס )רף סז‪ (.‬כמו‬
‫שולי ]חתלוק[ והשולים‬
‫לדבר שנאמר ‪ 1‬וקרעו לבבכם ואל בגדיכם חגיע לטיבורו מרחיק שלש‬
‫י ע ש ה בית ש פ ה ‪ .‬ר ׳ ש מ ע ו ן כן היא שנויה‪ :‬אמר רב נחמן‬
‫אצבעות וקורע נתמלא מלפניו מחזירו לאחוריו נתמלא מלמעלח חופכו‬
‫ב ן א ל ע ז ר א ו ס ר ב א י ת ו י ‪ ,‬בר יצהק לסי שאינן בתוספת‪ .‬מימה‬
‫מלמטה ־והקורע מלמטה ומן הצדדין לא יצא כ אלא שכהן גדול פורם מלמטח‬
‫ב י ן מ ל מ ע ל ן ב י ן מ ל מ ט ה ‪ .‬מאי מוסיף לפרש הטעם מן הברייתא‬
‫שהבעלים אסורין‬
‫וכשם‬
‫ל א ח ו ח ו ‪ ,‬כ ל ה ל ו ק ח א ס ו ר ופירש הר״א בשם רבינו שמואל ללא‬
‫פליגו בה רב מתנת ומר עוקבא ותרוייהו משמיה דאבוה דשמואל ולוי הד‬
‫להאמ וח וכ רח ו ‪ .‬ל ה ולדפייעכוך ל לצורקיחך גרסינן לפי שאין מוסיפין בבריימא אמר ל כ ל שבעח קורע לאחר שבעח מוםיף וחד אמר כל שלשים קורע‬
‫והר״י הקשה בתוספות מאי שייך‬
‫לאחר שלשים מוסיף מתקיף לח רבי זירא מאן דאמר כל שבעח קורע אמאי‬
‫ש ז ה קרע האסור באיחוי‬
‫ה ו א ‪ .‬ח ״ ר ו כ ו ל ן א ל ו בתוספמ נראה לי למצי למימר לסבירא‬
‫‪3‬‬
‫דלא ניתן לשוללו אלא חא דאמר מר >תאשת שוללתו לאלתר ח״נ תתם משום‬
‫הקרעים‪ ,‬ר ש א י ן ל ש ו ל ל ן ‪ ,‬כמאן לאמר על טיבורו אי נמי על‬
‫למוללן‪ ,‬ללקטן‪ ,‬לעשוחן‬
‫כבוד אשח חוא מאן דאמר כל שלשים קורע אמאי דלא ניתן לאחותו אלא‬
‫ב ח פ י ר ה א ח ת כ ע י ן שיגלה אמ לכו אין זה כל כך כמו על‬
‫לאביו ולאמו רלא ניתן לאחותו לעולם ח״נ חתם משום כבוד אביו ואמו חוא‬
‫ס ו ל מ ו ת ‪ ,‬ש י ה א נ י כ ר לכו מיהו יותר נראה לי לקאמר רכ‬
‫ת״ר גימחיוצא בבגד קרוע לפני תמת תרי זת גוזל את תמתים ואת חחיים‬
‫ה ק ר ע ‪ .‬א ב ל א י ן ר ש א י ן נחמן כר יצחק לפי שאינן כתוספת‬
‫באיחוי‬
‫לאחותן‬
‫יירשב״ג אומר נחאומר לחבית חשאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבא שחוא‬
‫שצריך לקרוע על לכו ואס אירע כך‬
‫אלכסנדרית‪ ,‬שהוא כמין‬
‫אריגה‪ .‬ת ״ ר ה ק ו ר ע מ ת ו ך שלא קרע על לכו מ״מ כיון ללא‬
‫חולח ותלך ומצאו שמת קורע ומאחו וכשיבא לביתו מחזיר לו חלוקו ונותן לו‬
‫ה ש ל ל א ו מ ת ו ך ה מ ל ל א ו עשה כמו שהיה צריך אומר אין שייך‬
‫דמי קרעו ואם לא חודיעו חרי זת לא יגע בו ת״ר םחולת שמת לו מת אין מודיעין‬
‫מתוך הליקוט או מתוך‬
‫ה ס ו ל מ ו ת ל א י צ א ‪ .‬א ב ל אם תוסםמ מיהו לפירושו קסבר רכ נחמן‬
‫אותו שמת שמא תטרף רעתו עליו ואין מקרעין בפניו ומשתסין את חנשים‬
‫ואפילו‬
‫לבו‬
‫על‬
‫אומלים‬
‫כיש‬
‫יצחק‬
‫כר‬
‫אלכםנדרית‬
‫היה א י ח ו י‬
‫מפניו ה>ומקרעין לקטן מפני עגמת נפש ׳״וקורעין על חמיו ועל חמותו מפני‬
‫ש ה ו א כ א ר י ג י צ א י ד י למאן לאמר כסמוך על טיכורו יש‬
‫קריעה‪ .‬י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬כ ד ד מ ך‬
‫כבוד אשתו ואמר רב פפא תנא באבל רבתי ‪ 2‬אבל לא יניח תינוק בתוך חיקו‬
‫ר ׳ יוחנן‪ ,‬א ו ר י ר׳ חייא ב ר ליישב כמו שפי׳ שאין צריך לקרוע‬
‫מפני שמביאו לידי שחוק ונמצא מתגנח על חבריות‪ :‬ואין מברין ייעל מטות‬
‫א ב א ל ש ל ו ל ח ק ר ע ב ו ביום על אביו ועל אמו רק על שיגלה אמ‬
‫זקופות‪ :‬ת״ר חחולך לבית חאבל אם חיח לבו גס בו יברוחו על מטות כפויות‬
‫ו ל נ ע ו ל ה ס נ ד ל ב ו ביום‪ .‬לבו מכל מקום אם קרע טפי שפיר‬
‫א מ ר ל י ה ר׳ תנחום ב ר ׳‬
‫ח י י א ל ר ׳ חיננא ב ר פ פ א ‪ ,‬משום בבול אביו ואין כאן בל תשחית‪:‬‬
‫ואם לאו יברותו על מטות זקופות רבא איתרע בית מילתא על לגביח אבא‬
‫ר׳ צ ל י ע ל ן ‪ .‬א מ ר ליה י ס ו ג פורם מלמטה‪ .‬בפ׳ במרא להוריומ‬
‫בר מרתא דחוא אבא בר מניומי רבא זקיף אבא בר מרתא כפי אמר כמת‬
‫ת ו ד ע ת ך ‪ ,‬ש כ ל אותה ש נ ה‬
‫קורע‬
‫)ל׳ יב‪ 0‬מפרש מה‬
‫לית ביה דעתא לתאי צורבא מרבנן תנו רבנן תתולך ממקום למקום‬
‫כנגד‬
‫מתות‬
‫הדין‬
‫ה מ ש פ ת ה ‪ .‬ד א מ ר ר ׳ י ו ח נ ן ‪ ,‬למטה אם בצואר‪ :‬לפי שאין מוסיפין‬
‫אם‬
‫כ ל ש ב ע ה ה ח ר ב ש ל ו פ ה ‪ ,‬על אביו ואמו‪ .‬פי׳ כקונטרס לאכולהו‬
‫ע ד ש ל ש י ם יום ו מ ש ל ש י ם‬
‫ה י א ר ו פ פ ת ‪ ,‬ואינה ת ו ז ר ת קאי לבין אס קרע על אכיו קולס כין קרע על אחל מקלוכיו קולס ולא ילענא מנא ליה ללישנא משמע לוקא על קרע אכיו ואמו שהיה קולס‬
‫ל ת ע ר ה ע ד י׳׳ב ח ו ד ש ‪.‬‬
‫אס‬
‫ל מ ה ה ד ב ר ד ו מ ה ‪ ,‬ל כ י פ ת אבנים ש נ ת ר ו ע ע ה א ח ת מ ה ן נ ת ר ו ע ע ה כ ו ל ן ‪ .‬א מ ר ר׳‬
‫משפחה‪,‬‬
‫א ל ע ז ר אם ) מ ת ( ] נ ו ל ד [ ל ה ן ב ן ב א ו ת ה‬
‫א ( לעיל ימ‪ .‬וש״נ עירוני!‬
‫מו‪ ,.‬נ ( ל ע י ל נ נ ‪ , :‬ג(שמחומ‬
‫פ״ט‪ ,‬י ( שס ]תוספתא נ״מ‬
‫פ״מ[‪ ,‬ה ( לעיל יל‪ ,:‬ו ( אלא‪,‬‬
‫ז(‬
‫ונמס׳‬
‫ספ״כו‬
‫שמתות‬
‫איתא לאסור‪ ,‬ח ( ]עי׳ כליס‬
‫פכ״ל מ״נ ומ״י[ אולי צ״ל‬
‫פכ״ז‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫וקךעו לבבכם‬
‫‪.1‬‬
‫ושובו‬
‫בגדיכם‬
‫ואל‬
‫אל‬
‫יי‬
‫אלהיבם כי חנון ורחום‬
‫הוא א ר ך אפים ו ר ב חסד‬
‫ונחם ע ל הרעה‪:‬‬
‫י ו א ל ב יג‬
‫מוסף רש״י‬
‫ומקרעין‬
‫אמ‬
‫לקטן‪.‬‬
‫נגדיו‪ ,‬מפני ע ג מ ת נ פ ש ‪.‬‬
‫שינכו הרואין דרנו מ נ ו ד‬
‫המת ולא מפני שהוא אבל‬
‫) ל ע י ל יד‪.(:‬‬
‫רבינו‬
‫חננאל)המשך(‬
‫ו א ל בגדיכם‪] ,‬בגדיכם אל‬
‫לבבכם[‪.‬‬
‫הלכה‬
‫ואמר‬
‫כר׳‬
‫שמואל‬
‫בן‬
‫יהודה‬
‫בחירה‪,‬‬
‫איני‪,‬‬
‫והאמר‬
‫שמואל‪,‬‬
‫הלכה‬
‫כדברי‬
‫באבל‪ ,‬ור׳ יהודה‬
‫המיקל‬
‫מחמיר‬
‫ל ג ב י תנא ק מ א‬
‫קאמר‬
‫חוא‪ .‬ופרקינן‪ ,‬כ י‬
‫ש מ ו א ל בענין אבלוח‪ ,‬האי‬
‫ענין‬
‫קריעה הוא‪,‬‬
‫כר׳‬
‫תלכתא‬
‫הלכך‪,‬‬
‫בן‬
‫יהודה‬
‫בתירה‪ .‬ע ד היכן קורע‪ ,‬ע ד‬
‫הגיע‬
‫לטיבורו‪,‬‬
‫מרחיק‬
‫שלש‬
‫אצבעות‬
‫טיבודו‪.‬‬
‫וקורע‪.‬‬
‫נתמלא‬
‫מלפניו‬
‫מחזירו מלאחוריו‪ ,‬נתמלא‬
‫מלמעלה‬
‫למטה‬
‫הופכו‬
‫כנגד‪ ,‬כ ל ו מ ר מ ה פ ך ו ע ו ש ה‬
‫שולי‬
‫חלוקו בית הצואר‪,‬‬
‫למעלה‪.‬‬
‫וקורע‬
‫והקורע‬
‫מלמטה‪ ,‬מ ן השוליים‪ ,‬ו מ ן‬
‫הצדדין‬
‫אלא‬
‫לא יצא‪.‬‬
‫שכהן ג ד ו ל פורם מלמטה‪.‬‬
‫פליגי‬
‫א( עליה‬
‫דאבוה‬
‫ד ש מ ו א ל ולוי‪ ,‬ח ד‬
‫אמר‪ ,‬כל‬
‫משמיה‬
‫קורע‪,‬‬
‫שבעה‬
‫ל א ח ר ש ב ע ת אם י מ ו ת ל ו‬
‫מח אחר מוסיף ע ל הקרע‬
‫הראשון‬
‫כל‬
‫וחד‬
‫שהוא‪.‬‬
‫א מ ר ‪ ,‬כ ל ש ל ש י ם י ו ם אם‬
‫ימות ל ו מ ת אחר‬
‫קורע‬
‫] ק ר ע [ א ח ר ‪ ,‬ל א ח ר ל ׳ יום‬
‫מ ו ס י ף ‪ .‬מ ת ק י ף לה ר׳ זירא‪,‬‬
‫מאן‬
‫דאמר‬
‫קורע‪,‬‬
‫אמאי‬
‫כל‬
‫שבעה‬
‫אינו‬
‫מוסיף‬
‫ד ל א ניתן ל ש ו ל ל ו ב ת ו ך וי‪,‬‬
‫אלא‬
‫קרע‬
‫של‬
‫אשת‬
‫ש ש ו ל ל ת ו ל א ל ת ר הכי נ מ י‬
‫ש מ ו ס פ ת לאלתר‪ .‬ופרקינן‪,‬‬
‫התם מ ש ו ם‬
‫כבוד‬
‫אשה‪.‬‬
‫מ א ן ד א מ ר כ ל ל ׳ יום ק ו ר ע ‪,‬‬
‫היוצא‬
‫אמאי‬
‫כו׳‪ .‬ת ״ ר‬
‫בבגד‬
‫] ק ר ו ע [ ל פ נ י המת‪,‬‬
‫ה ר י זה ג ו ז ל א ת החיים ו א ת‬
‫המתים‪ .‬ר ב ן‬
‫שמעון‬
‫בן‬
‫גמליאל‬
‫אומר‪,‬‬
‫האומר‬
‫לחבירו‬
‫השאליני‬
‫חלוקך‬
‫כ ד י ש א ל ך ואבקר את אבי‬
‫ש ה ו א חולה‪ ,‬ו מ צ א ו ש מ ת‬
‫קורעו‪,‬‬
‫מאחו‪,‬‬
‫וכשיבא‬
‫ומתוירו‬
‫לביתו‬
‫לבעליו‬
‫ו נ ו ת ן ל ו ד מ י ק ר ע ו ‪ .‬ואם‬
‫ל א ה ו ד י ע ו כי ה ו ל ך ל ב ק ר‬
‫את אביו‪ ,‬לא י ג ע בו‪ .‬ח ״ ר חולה ש מ ת ל ו מ ת אין מ ו ד י ע י ן אותו ש מ א ת י ט ר ף דעתו ש ל חולה‪ ,‬ואין מקדעין לו‪ ,‬ו מ ש ת ק י ן‬
‫נ ת ר פ ת כ ל ה מ ש פ ח ה כ ו ל ה ‪ .‬ת ״ ר ‪ ,‬ת ח ל ת הקריעה ט פ ת ‪ ,‬ו א ם ק ר ע ע ל ה מ ת ‪ ,‬ו ע ו ד מ ת ל ו מ ת א ח ר ו ב א ל ק ר ו ע‬
‫הנשים מפניו‪ .‬ומקרעין לקטן‪ ,‬פי׳ ע ל אביו ש מ ת א ו ע ל א מ ו וכיוצא בהן מפני ע ג מ ת נפש‪ .‬ו ק ו ר ע ע ל ת מ י ו ו ע ל ח מ ו ת ו‬
‫ו ל ה ו ס י ף ע ל הקרע‪ ,‬מ ו ס י ף ש ל ש א צ ב ע ו ת ‪ ,‬ד ב ר י ר ׳ מ א י ר ‪ ] .‬ד ״ י א ו מ ר [ ) ו ( ת ת ל ת ה ק ר י ע ה ג׳ א צ ב ע ו ת ו ת ו ס פ ת כ ל ש ה ו א ‪ .‬א מ ר‬
‫מ פ נ י כ ב ו ד א ש ת ו ‪ .‬ת נ א ב א ב ל ר ב ת י ‪ ,‬א ב ל ל א יניח תינוק ב ח י ק ו מ פ נ י ה ר ב י ם מ פ נ י ש מ ב י א ו ל י ד י ש ח ו ק ‪ ,‬ו נ מ צ א מ ת ג נ ה ע ל‬
‫ע ו ל א ‪ ,‬ה ל כ ה כ ר ׳ מ א י ר ב ק ר י ע ה ש ת ת ל ת קריעה ט פ ה ‪ ,‬ו ה ל כ ת א כ ר ׳ י ה ו ד ה ב ת ו ס פ ת ד ד י ל ו א פ י ל ו כ ל ש ה ו א ‪ .‬תניא נ מ י הכי‪,‬‬
‫ה ב ר י ו ת ‪ .‬ו א י ן מ ב ר י ן א ל א ע ל מ ט ו ת ז ק ו פ ו ת ‪ .‬ת ״ ר ‪ ,‬ה ה ו ל ך ל ב י ת ה א ב ל ‪ ,‬אם היה ל ב ו גם ב ו י ב ר ו ה ו ע ל מ ט ו ת כ פ ו י ו ת ‪ ,‬ואם‬
‫ר ׳ י ו ס י א ו מ ר ‪ ,‬ת ח ל ה ה ק ר י ע ה ט פ ח ו ת ו ס פ ת כ ל ש ה ו א ‪ .‬ת ״ ר מ ת א ב י ו וקרע‪ ,‬מ ת ב נ ו ו ה ו ס י ף ‪ ,‬ת ח ת ו ן מ ת א ח ה ע ל י ו ן אין‬
‫ל א ו יברוהו ע ל מ ט ו ת זקופות‪ .‬ר ב א איתרע ליה מילתא דאכלות‪ ,‬ע ל לגביה רבה‪ ,‬ווקף ה מ ט ה להברותו‪ .‬ע ל א ב א ב ר מ ר ת‬
‫מ ת א ח ה ‪ .‬מ ת ב נ ו ו ק ר ע ‪ ,‬מ ח א ב י ו ו ה ו ס י ף כ ר ‪ .‬ר• י ה ו ד ה ב ן בחירח א ו מ ר ‪ ,‬ע ל כ ו ל ן ‪ ,‬כ ג ו ן ב נ ו ו ב ת ו א ח י ו ו א ת ו ת ו ו א ש ת ו ‪,‬‬
‫וכפה‪ ,‬אמר‪ ,‬ל י ת ביה דעתא ]בהאי[ מרבנן דכפה‪ ,‬דהא אין ל ב י גס בו‪ .‬ת ״ ר א ב ל ההולך ממקום למקום‪,‬‬
‫ק ו ר ע י ן ל ח ן ק ר ע אחד‪ ,‬ע ל א ב י ו ו ע ל א מ ו ‪ ,‬ק ו ר ע ק ר ע אחר‪ ,‬ל פ י ש א י ן מ ו ס י פ י ן ע ל ק ר ע א ב י ו ו א מ ו ‪ .‬פ י ׳ ל פ י ש א י נ ו ב ת ו ס פ ת ‪,‬‬
‫מ פ נ י ש ק ר י ע ת ו ע ל א ב י ו ו ע ל א מ ו מ ב ד י ל ק מ י ש פ ה ש ל ו ‪ ,‬ו ק ו ר ע ו ה ו ל ך ע ד ש מ ג י ע הקרע א ל ל ב ו ו מ ג ל ה ‪ ,‬ו ב ש א ר מ ת י ם‬
‫ק ו ר ע ט פ ח ו מ ו ס י ף כ ל ש ה ו א ע ד ש מ ג י ע א ל ל ב ו ‪ .‬ו א ע ״ פ ש א י ן ראייה ב ר ו ר ה א ש כ ח ן ו כ ר ל ד ב ר ‪ ,‬כ ד כ ת י ב ‪ ,‬ו ק ר ע ו ] ל ב ב כ ם !‬
‫א( צ״ל פליגו בה ר נ מתנה וכו׳ משמיה לאנוה דשמואל וכוי‪.‬‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ך*‬
‫^ י•‬
‫‪-‬‬
‫אם יבול למעט בעסקו ימעט‪ .‬פירש בקונטרס בסחורתו ונראה‬
‫א ( שמתות פי״א‪ ,‬ג ( כתובות יגלגל טמהן‪ .‬ואינו עושה סחורה כפני עצמו אלא עם חכורה‪ :‬אןז‬
‫רבלבר האכל קאמר וכן פי׳ לעיל)ל׳ כפ‪ (.‬גבי על כל המתים‬
‫מסנהדרין מז‪ :‬שבתקנב‪ ,:‬טל גב שאין לו‪ .‬לאבל אחר השבת אלא יום אחד‪ :‬קרביטיו‪ .‬רצועותיו‬
‫ג ( רש״א‪ ,‬ד ( סנהדרין כ‪.‬‬
‫פ״ש‪ ,‬ה ( נלריס נו‪ .‬ע״ש שהוא כעין מרניפני״א‪ :‬ערסא דגדא‪ .‬מטה שמייחדים אותה למזל כולן רצה ממעט בעסקו רצה אינו ממעט וגם הרב פירש לעיל בדבר‬
‫האבל עושה כצנעא כתוך כימו נראה לפירושו להכא מיירי כאכיו‬
‫סנהלרין שם‪ ,‬ו ( ]צ״ל טוב ואין משתמשין בה כלום אלא מייחדין אותה לשרומ מזל טוכ‬
‫לתניא[‪] (t ,‬צ״ל תניא[‪,‬‬
‫ואמו ומשום להולך בדרך התירו לו‬
‫ח(ג״ו שם תענימל‪:‬נלריס עליה‪ :‬דצלא‪ .‬עור‪ :‬סירוגו מהוכו‪.‬‬
‫שיגלגל עמהם אס אינו יכול למעט‬
‫שס‪ ,‬נו( ןנלריס נו‪ :‬סנהדרין מכניס רצועות מן חוד עצי המטה‪:‬‬
‫א אם יכול למעט בעסקו ימעט ואם לאו‬
‫לכשאל מתים אינו ממעט כלל אם‬
‫כ‪ .‬ע״ש[‪ ,‬י ( ננלריס נו‪ :‬טל גבה‪ .‬והעור כפול על העץ‪:‬‬
‫א‬
‫יגלגל עמהן תנו רבנן > מאימתי כופין את‬
‫סנהדרין כ‪:‬ע׳׳ש[‪(<,‬רש״א‬
‫אינו לוצה ואי מייד הכא כשאל‬
‫מתוקנין‬
‫יוצאין‬
‫עצים‬
‫מ״ז וגורס יאמר‪ ,‬ל( לעיל כא‪ .‬נקליטי‪.‬‬
‫תמטות משיצא מפתח ביתו דברי ר' אליעזר‬
‫ממים צריך לומר להפך הולך כדרך‬
‫ע״ש‪) ( » ,‬עי׳ תוס׳ ב״ב למראשותיו ולמרגלותיו ונותנין עץ‬
‫רבי יחושע אומר נ>במשיםתם תגולל מעשת‬
‫ואינו נוהג אכילות כל כך ומתנמם‬
‫קמל‪ .‬ל״ה אורייני[‪ ,‬ארוך עליהן ונותן הסדינין עליהם‬
‫‪! 0‬תוספתא נלה ס״ט(‪,‬‬
‫ס ( ]צ״ל נועל נכנס לעיל לשמור מהזבוביס‪ :‬אין מברכין‪ .‬שמת רבן גמליאל תזקן כיון שיצא מפתח‬
‫יותר אסור להרבות בעסקו יותר‬
‫חולץ[‪,‬‬
‫מאותו שיושב בביתו ואינו ממנמס‬
‫על הדח בבית האבל‪ :‬המנחמין‪.‬‬
‫ביתו אמר לתם רבי אליעזר כפו מטותיכם‬
‫וה״ר יוסף פירש להכא ימעט בעסקו‬
‫קרוביו מביאין ענינים של אוכלין‪:‬‬
‫וכיון שנסתם חגולל ג>]אמר לחם רבי יחושע‬
‫‪g‬׳ ‪•j. 101‬‬
‫לקנומ צורכי סעודה ולפי שהולך‬
‫מתני׳ אסקוטלא‪ .‬תמחוי‪ :‬פוטרין‬
‫כפו מטותיכם[ אמרו לו כבר כפינו על פי‬
‫בדרך רגיל לקנות צורכי סעודה יותר‬
‫אה הרבים‪ .‬שאומדס למנחמין‬
‫הגהות הגר״א‬
‫זקן ת״ר נמאימתי זוקפין את תמטות בערב‬
‫מבביחו שיש לו קונים עבורו וגם‬
‫] א [ גט׳ ערסא דצלא אמר לכו לבתיכם‪ :‬אין מניחין מטה‬
‫כו׳ כצ״ל‪ .‬ומלות אממר נמי במוטד ברהוב‪ .‬להספידו‪ :‬ולא של שבת מן חמנחח ולמעלח אמר רבת בר הונא‬
‫מוצא בביתו הרבה משוס הכי נקט‬
‫לימא בסנהל׳ ועי׳ הגירסא גשים לטולם‪ .‬ששופעות זיבה‪ :‬גמ׳ יאף על פי כן אינו יושב עלית עד שתתשך‬
‫הולך בדרך ומה שפירש בקונטרס‬
‫בנלריס‪] :‬ב[ שם נלולה‬
‫הולמוצאי שבת אע״פ שאין לו לישב אלא‬
‫מזו ע״ג כו׳ כצ״ל‪:‬‬
‫דאיירי כשאמרו לו על מיתת קרוביו‬
‫כליכה‬
‫כשהיה בדרך לא ידענא אי בעי‬
‫יום אחד חוזר וכופת תנו רבנן יחכופח מטתו‬
‫למימר דאיירי כמוליך סחורמו ממקום‬
‫לא מטתו בלבד חוא כופח אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו חוא כופח‬
‫לעזי רש״י‬
‫למקום כדפי׳ בקונטרס ור״ל דשמא‬
‫ט ר ג י פ נ י ״ א ] ט ר ג פ י ט ״ א [ ‪ .‬ואפילו יש לו עשר מטות בעשרה מקומות כופת את כולן ואפילו חמשח‬
‫ש ד ליה לדידיה למכור סחורתו דטון‬
‫אולי‪ :‬מ ג ן שהותאם )למי אחין ומת אחד כולן כופין ׳ואם חיתח מטח חמיוחדת לכלים אין צריך לכפותח‬
‫דהוליך אותה כבר וטרח בה ולא‬
‫ש נ ו ש א אותו(‪.‬‬
‫״דרגש‬
‫דרגש אין צריך לכפותו אלא זוקפו רבן שמעון בן גמליאל אומר‬
‫פשע כהליכתו שלא היה יודע לישכ‬
‫מתיר את קרביטיו וחוא גופל מאיליו י>מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא‬
‫כביתו שיכול לשומרה או שמא‬
‫אמר לית רבת אלא מעתה גבי מלך ה>דתנן ט כ ל העם מסובים על האח ותוא‬
‫הקונטרס ר״ל משום דאמרינן לעיל‬
‫מוסף רש״י‬
‫משיסתם הגולל‪ .‬והו מיםב על תדרגש מי איכא מידי דעד תאידנא לא אותביניה והשתא מותבינן )לף מ‪ (.‬שבמ ראשונה אינו יוצא‬
‫המת‬
‫ארון‬
‫טסוי של‬
‫מפתח ביתו וזה אינו קושיא דאע״פ‬
‫)כתובות ד‪ .(:‬ערםא לית מתקיף לה רב אשי מאי קושיא מידי דהוה אאכילת ושתיה דעד‬
‫שאינו יוצא מפתח ביתו בעיר הא‬
‫דגדא‪ .‬נוהגי! היו לערוך האידנא לא אוכליניה ולא אשקיניה תשתא אוכליניה ואשקיניה אלא אי‬
‫מטה ושלח! בבית ולא היו‬
‫אמדנן )לעיל לף מ ו ‪ ( :‬יצא לדרך‬
‫משתמשי! בהן כלל אלא קשיא הא קשיא יעדתנן( דרגש אינו צריך• לכפותו אלא זוקפו ואי ערסא‬
‫ם()חולץ ונכנס לעיר( אלמא מומר‬
‫משוס‬
‫למזל הבימ מונחת‬
‫ח‬
‫דגדא אמאי אינו צריך לכפותו הא ״)תבן( > הכופה מטתו לא מטתו בלבד‬
‫לצאת )בו( ושמא דוקא בדבר האבד‬
‫ניחוש‪ .‬גדא‪ ,‬מול ודומה לו‬
‫)שבת סו‪ (:‬גד גדי וסנוק תוא כופת אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו כופת ומאי קשיא מידי דהוה‬
‫מותר לצאת לדרך‪ :‬מן המנחה‬
‫לא ) ס נ ה ו ר ץ כ‪ .(.‬ד ע ד אמטת חמיוחדת לכלים דתניא אם חיתח מטח חמיוחדת לכלים אינו צריך‬
‫ולמעלה‪ .‬פי׳ במוספומ הרב דמספקא‬
‫האידגא לא אותביגיה‪.‬‬
‫עד הנה לא ישב על אותה לכפותח אלא אי קשיא תא קשיא רבן שמעון בן גמליאל אומר דרגש מתיר ליה אי מנחה גדולה אי מנתה קטנה‬
‫מטה‪ ,‬שהרי מונחת היא‬
‫דמקודם לכן אינו יושב עליה נראה‬
‫לנוי קרביטיו ותוא נופל מאיליו ואי םלקא דעתך ערםא דגדא מאי קרביטין אית‬
‫הבית‪ ,‬והשתא‪ .‬דאבל הוא‬
‫לי דמכאן סמכו שלא לישכ ע״ג כסא‬
‫בעינן לאותניה עלה‪ ,‬מהיכא ליה ט>כי אתא רבין אמר ליה ההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיח‬
‫וספסל אע״פ שאין ראיה גמורה‬
‫תיפוק ל! )שם(‪ .‬השתא‬
‫אוכליניה ואשקיניה‪ .‬דחוח שכיח בשוקא דגילדאי מאי דרגש ערסא דצלא ‪ M‬איתמר נמי אמר ר׳‬
‫דשאני מטה הואיל וצריך כפייה ולא‬
‫משל אתרים)שם( ה״נ אע׳׳ג ירמיח דרגש םירוגו מתוכו מטח םירוגח על גבח אמר רבי יעקב בר אחא‬
‫וספסל‪:‬‬
‫ככסא‬
‫כפייה‬
‫מצינו‬
‫דכולא שתא לא יתיב עליה‬
‫אמר‬
‫השתא יתיב )ודרים נו‪ .(.‬אמר רבי יתושע בן לוי י>הלכה כרבן שמעון בן גמליאל =>) איתמר נמי(‬
‫ואין מוליכין לבית האבל‪ .‬זאמ‬
‫ל‬
‫אלא אי קשיא‪ .‬אדעולא‪ ,‬רבי יעקב בר אחא אמר רבי אםי ימטח שנקליטיה יוצאין זוקפת ודיו >תנו‬
‫המשנה על כרחין נסדרה‬
‫הא קשיא עלה דתניא‬
‫בהיפך ושמא כל זה מן הכרייתא‬
‫בעלמא דרגש אין צריך רבנן ישן על גבי כםא על גבי מ>אורייני גדולח ‪ w‬על גבי קרקע לא יצא ידי‬
‫דלמעלה כמו שפירש בתוספות בההיא‬
‫האבל לכפותו)סנהדרין שם( חובתו אמר רבי יוחנן שלא קיים כפיית חמטת תנו רבנן כמכבדין ומרביצין‬
‫למעלה‬
‫ממש הכרעים‬
‫דלעיל וממיהני מדוע לא פירשו גס‬
‫)נדרים שם‪ .1‬אלא זוקפו‪ .‬בבית חאבל ומדיחין קערות וכוסות וצלוחיות וקיתוניות בבית חאבל ל ואין‬
‫כאן כמו שפירש למעלה ושמא בספר‬
‫שמעמידו על שני כרעיו ודיו מביאין את תמוגמר ואת תבשמים לבית תאבל איני ותא תני בר קפרא אין‬
‫<שםן‪ .‬ו א י ערסא דגדא‪.‬‬
‫הרב היתה כתובה מגוף הברייתא‬
‫דמטה משובה היא כל כך‪ ,‬מברכין לא על המוגמר ולא על הבשמים בבית תאבל ברוכי תוא רלא‬
‫ולא הוצרך לפרשו או לא היה כתוב‬
‫לכפותה‬
‫אמאי אינו צריך‬
‫תניא הכופה מברכי! תא אתויי מייתי׳ לא קשיא תא בבית האבל מ הא בבית חמנחמין‪:‬‬
‫בספרו כלל ואין מולידן כו׳ וכן מוכיח‬
‫<שס(‪ .‬הא‬
‫מטתו כוי‪ .‬וזו נמי הואיל מתני׳ ‪ 1‬אין מוליכין לבית תאבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון‬
‫ממוך פירוש המוספות שפי׳ לא‬
‫ומטה משוגה היא‬
‫ידענא אי קאי האי בראשונה היו‬
‫צריך אלא בםלים ם ואין אומרים ברכת אבלים במועד אבל עומדין בשורת‬
‫לכפותה‪ ,‬אלא ש״מ דרנש‬
‫מוליכים אמוגמר ובשמים דאמר אין‬
‫לאו ערסא דגדא הוא)שם(‪ .‬ומנחמין ופוטרין את חרבים ע אין מניחין את חמטח ברחוב שלא להרגיל‬
‫המיוחדת לכלים‪ .‬ליתן‬
‫מברטן הא אתויי מייתינן אי‬
‫עליה כלים‪ ,‬והואיל ואין את חתםפד פ ולא של נשים לעולם מפני תכבוד‪ :‬גמ' תנו רבנן בראשונח‬
‫אמתניתין קאי דקמני מברין ואותה‬
‫ישנים עליה אין צריך חיו מוליכין בבית תאבל עשירים בקלתות של כםף ושל זחב ועניים בסלי‬
‫הכראה היא כראשונה מוליכין כו׳‬
‫מתיר‬
‫!שם‪.(:‬‬
‫לכפותה‬
‫קרביטיו‪ .‬בימי אבלו‪ .‬נצרים של ערבה קלופה והיו עניים מתביישים צהתקינו שיהו הכל מביאין‬
‫דאממנימין קאי ועוד כיון שפירש‬
‫קרביטין‪ ,‬לולאות )סנהדריו בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של עניים תנו רבנן קבראשונה‬
‫התקינו שיהו הכל מוליכין כר‬
‫שם(‪ .‬מאי קרביטין אית‬
‫ליה‪ .‬הלא כשאר מטות היו משקין בבית תאבל עשירים בזכוכית לבנה ועניים בזכוכית צבועה והיו‬
‫וממנימין לאחר תקנה‪:‬‬
‫עושין אומה מטה ‪1‬שם( הט‬
‫קיס להו ללא הוו‬
‫להו‬
‫קרביטין‪,‬‬
‫שאינה‬
‫עשרה‬
‫להתפרק‬
‫אלא‬
‫עומלת‬
‫מוצעת לעולם )נדרים שם‪.1‬‬
‫בשוקא‬
‫)סנהדריו שסו‪ .‬עדסא דצלא‪ .‬מטה של עור ותולי! רצועות בשפת העור סביב וכשרוצי! לנטומו עונבין הרצועות נארוכות המטה‬
‫וכשמתירי! אותה הוא נופל והן ה! קרביטין ותס הוא עליו לכפותו שלא יתקלקל העור מלחלות הקרקע‪ ,‬שלא היי ראשי כרעיו‬
‫שנקליטיה‬
‫גבוהי! מסירוגו למעלה‪ ,‬וקאמר ת״ק זוקסו על לופ! הכרעים וארוכומיו למעלה‪ ,‬וא״ל רבן שמעון ממיר קרניטי! והוא נופל‬
‫)שס>‪ .‬ד ר ג ש סירוגו‪ .‬קשירתו‪ ,‬מתוכו‪ .‬שיש נקנים בארוכותיו ותוחבין בה! ראשי רצועות התלרות בעור ועונבי! ואי! מרטבין‬
‫הרצועה על גט ארוכות המטה )שם>‪ .‬מטה סירוגה ע ל גבה‪ .‬החבלים מרטני! על ארוכות המטה מיכן ומיכן ואורג והוא‬
‫סירוג !שם(‪ .‬הלכה כ ר ׳ ש מ ע ו ן בן גמליאל‪ .‬ראמר ממיר קרביטין)נדריםשם(‪ .‬אורייני‪ .‬מכחשת גלולה ) ל ע י ל כ א ( ‪.‬‬
‫כן‬
‫המנחה‬
‫אץ‬
‫האבל‬
‫אומרים‬
‫את‬
‫במועד‪ .‬א ב ל‬
‫בזכוכית‬
‫לבנה‪ ,‬ו א ת‬
‫עומדין‬
‫העניים‬
‫בשורה‬
‫ומנחמין‬
‫בזכוכית‬
‫ופוטרין‬
‫צבועה כוי‪.‬‬
‫או‬
‫וכך‬
‫הרבים‪.‬‬
‫זיו‬
‫מגלין‬
‫ח״ר‬
‫את‬
‫בראשונה היו‬
‫מתין‬
‫עשירים‪,‬‬
‫גמליאל‬
‫יוצאין‪,‬‬
‫ולמעלה‪.‬‬
‫דרגיש‬
‫זוקפה‬
‫ואעפ״כ‬
‫אבילות א ל א יום א ח ד‬
‫ע ל גבי‬
‫מוליכין‬
‫והיו‬
‫מתיר‬
‫ודיו‪.‬‬
‫הקערות‬
‫קפרא‪ ,‬אין‬
‫בבית‬
‫האבל‪,‬‬
‫מכסין את פני‬
‫קרביטין‬
‫כלומר‪,‬‬
‫אסור ל ו‬
‫בלבד‪,‬‬
‫קרקע ל א י צ א י ד י‬
‫ומדיתין את‬
‫דתני ב ר‬
‫ברכת‬
‫אנל הלכה י נווש״ע‬
‫י״ל סי׳ שפ סעיף כג‪:‬‬
‫ד י ד ב מיי׳ ס׳׳א שם הלכה‬
‫נ סמג עשין דרבנן ב‬
‫טוש״ע שם סי׳ שעה סעיף‬
‫א‪:‬‬
‫ר ט ו ג ד ה מיי׳ שם פ״י‬
‫הלכה נ טור י״ד סי׳‬
‫מ‪:‬‬
‫ר ט ז ו ז ח מיי׳ שם פ״ה‬
‫הלכה ית טור י״ל סי׳‬
‫שפה‬
‫ר י ז ט מיי׳ שם פ׳׳ז הלכה‬
‫מ‬
‫כוסות‬
‫חובתו‪,‬‬
‫עשיריס‬
‫העניים‪,‬‬
‫שהיו‬
‫צריך‬
‫הלכה ית טור‬
‫שתחשיך‪.‬‬
‫ו א מ ר ר•‬
‫וצלוחיות‬
‫יוחנן‬
‫בבית‬
‫מפני ש ל א‬
‫האבל‪.‬‬
‫מן‬
‫ואין‬
‫הבשמים ש ל בית‬
‫ש ל כסף ו ש ל זהב‪,‬‬
‫שחורין‬
‫מאימתי‬
‫שס‪:‬‬
‫הלכה ו סמג עשי!‬
‫שם טוש׳׳ע שס סי׳ שעח‬
‫סעיף ז‪:‬‬
‫ר כ מ טוש״ע שם‪:‬‬
‫ר כ א נ מיי׳ שם הלכה ‪r‬‬
‫טי״ל סי׳ מא‪:‬‬
‫ר כ ב ס מיי׳ שס פי״א‬
‫הלכה ג טי״ל שס‪:‬‬
‫הרעב‬
‫ועניים‬
‫קיים‬
‫מביאין‬
‫רכג‬
‫האבל‪,‬‬
‫בסלי‬
‫וכוי‪ .‬ו כ ן ה י ו‬
‫מיי׳ שם‬
‫מהלכות י״ט הלכה‬
‫כג טוש״ע י״ל סי׳ תא‬
‫סעיף א וטוש״ע א״ח סי׳‬
‫תקמי סעיף א‪:‬‬
‫ד כ ד פ מיי׳ סי״נ מהל׳‬
‫אבל הלכה ה טוש״ע‬
‫שס סי׳ שנה‪:‬‬
‫ר כ ה צ ק מיי׳ שס פי״ג‬
‫טי״ל סי׳‬
‫הלכה ו‬
‫שעת‪:‬‬
‫ר כ ו ר מיי׳ שס פ״ל הלכה‬
‫א טוש״ע שם סי׳ שנג‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫למעט‬
‫אם י כ ו ל‬
‫כלומר ש ל א‬
‫ימכור‬
‫בעסקו‪,‬‬
‫ולא‬
‫יקנה‬
‫לאו‬
‫]ימעט[‪ ,‬ואם‬
‫י ג ל ג ל ע מ ה ן ‪ ,‬כ ל ו מ ר יקנה‬
‫צרכי הדרך ודברים‬
‫שיש‬
‫בהן חיי נפש‪ .‬ת ״ ר מאימתי‬
‫המטות‪,‬‬
‫כופין‬
‫המת מן‬
‫ר׳‬
‫משיוציאו‬
‫הבית‪,‬‬
‫אליעזר‪.‬‬
‫דברי‬
‫ר׳‬
‫יהושע‬
‫אומר‪,‬‬
‫משיסתם‬
‫הגולל‪.‬‬
‫וקיימא‬
‫לן כר׳‬
‫יהושע‪,‬‬
‫אבילות נוהגת‬
‫דאין‬
‫משיקבר‬
‫המת‬
‫אלא‬
‫ויסתס‬
‫הגולל‪ .‬ת ״ ר הכופה מ ט ת ו‬
‫לא מטתו ב ל ב ד הוא כופה‬
‫א ל א כ ל מ ט ו ת ש י ש בבית‪,‬‬
‫ואפילו י ש לו עשר מטות‬
‫בעשר‬
‫כופה‬
‫מקומות‪,‬‬
‫את כולן‪ .‬ואפילו ח מ ש ה‬
‫אחין‪ ,‬ו מ ת א ח ד‬
‫כופין‪ .‬ואם‬
‫כולן‬
‫מיוחדת‬
‫עשויה‬
‫מהן‪,‬‬
‫היתה‬
‫לכלים‪,‬‬
‫ואינה‬
‫לישן‪ ,‬אין‬
‫צריך‬
‫לכפוחה‪ .‬ד ר ג ש ‪ ,‬אין צריך‬
‫לכפוחו א ל א זוקפו ודיו‪.‬‬
‫ואמר‬
‫עולא האי‬
‫ערסא‬
‫דגדא הוא‪ ,‬פ י ר ו ש‬
‫דרגש‬
‫מ ט ה העשויה לכבוד מזל‬
‫חביח‪ ,‬ו א י ן א ד ם י ש ן ע ל י ה ‪.‬‬
‫ונדחו‬
‫ואסיקנא‬
‫דבריו‪.‬‬
‫דרגש הוא ערסא‬
‫דצלא‪,‬‬
‫פ י ר ו ש מ ט ה ש ל ע ו ר ‪ .‬כי‬
‫פ י ר ו ש צ ל א ע ו ר ‪] ,‬וקהוא‬
‫ע ו ר נטוי וקשור בחבלים‬
‫על‬
‫המלבנוח‬
‫מלבנות‬
‫ומסורגוח‬
‫בחבלים‬
‫המטה‬
‫ה ל ל ו ו ה ע ו ר בתוכם‪ .‬ו כ י ו ן‬
‫שמעמידין‬
‫דרגש‬
‫אותה‬
‫סירוגו‬
‫המטות‬
‫אע״פ ש ל א‬
‫ישנין‬
‫דמייתי‬
‫בערב שבת‪,‬‬
‫משבעת‬
‫ימי‬
‫מכבדין‬
‫האבל‪.‬‬
‫בבית‬
‫מוציאין מתי‬
‫ספסל‬
‫ומרביצין‬
‫ואוקימנא‪,‬‬
‫המנחמין‪.‬‬
‫נצרים כ ו י ‪ .‬ו כ ך ה י ו‬
‫עשירים‬
‫מטה‬
‫מן‬
‫אודיני ו ע ל ג ב י‬
‫בבית‬
‫רבן‬
‫מתוכו‪.‬‬
‫נשאר לו‬
‫המטה‪ .‬ת ״ ר‬
‫מגמר‬
‫בתני‬
‫ע‬
‫ופ״ו‬
‫ע ל ג ב י העור‪ .‬ו א מ ר‬
‫ירמיה‪,‬‬
‫כפיית‬
‫י״ל‬
‫ד י ט כ ל מיי׳ פי״ג שם‬
‫זוקפין את‬
‫ולמוצאי שבת‪,‬‬
‫ופ״נ‬
‫ר י ח י מיי׳ פ״ה מהל׳ אנל‬
‫מטותיו‪ .‬ת ״ ר י ש ן על גבי מ ט ה על גבי‬
‫המגמר ועל‬
‫בקלתות‬
‫לכפותה‪ .‬ת ״ ר‬
‫עליה ע ד‬
‫וכופה‬
‫וקיתוניות‬
‫מברכין ע ל‬
‫אינו‬
‫לישן‬
‫חוזר‬
‫והוא‬
‫נופל‪.‬‬
‫א ת מ ר נ מ י א מ ר ר׳‬
‫מהלכות‬
‫מלכים הלכה ל‪:‬‬
‫בכליבה‬
‫שמעון‬
‫העשירים‬
‫ד י ג א מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫עניים מתביישין התקינו שיהו תכל משקין בזכוכית צבועה מפני כבודן של‬
‫עניים יבראשונה היו מגלין פני עשירים ומכםין פני עניים מפני שהיו מושהרין פניתן מפני בצורת ותיו עניים‬
‫מתביישין התקינו שיהו מכםין פני הכל מפני כבודן של עניים ״בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש ועניים‬
‫דגילדאי‪ .‬רצענין‬
‫אבלים‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫משקין‬
‫בדרגש‪,‬‬
‫הא‬
‫מתני'‬
‫בבית‬
‫ועניים‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫בכליכה‪.‬‬
‫רכז א מיי׳ פ״ל מהל׳ אבל‬
‫הלכה א טור ש״ע י״ל‬
‫סי׳ שנב סעיף א ב‪:‬‬
‫דכה‬
‫ואלו מגלהין פרק שלישי‬
‫ך ץ‪.‬‬
‫׳״י •‬
‫גרס בערוך בשני כסי״ן ואית דגרסי כליבה בכי׳ית‬
‫כליכה‪ .‬מטה של מתים‪ :‬על גצי גרוה מהוה‪ .‬הכלים שנשתמשו‬
‫השניה כמו הללו תוזרין לכלובן )ביצה דף כר‪ (.‬וכמו‬
‫כהן כעולן כחיים שנטמאו כנגיעמן שהנלה מטמאה כנגיעמה אלם‬
‫ככלוכ מלא עוף )ירמיה ה> אי נמי כמו מכליכ )לעיל דף י‪ (.‬ופירש‬
‫ב ג ד מיי׳ פי״א‬
‫וכלים‪ :‬והיו נדוה חיוה מהביישוח‪ .‬שעושין כהן מה שאין עושין‬
‫הקונטרס כעין סולם והיינו כעין מפירות רתוקות זו מזו ומכיא הא‬
‫שם הלכה ה ופ״ו‬
‫מהלנות י״ט הלנה כנ סמג‬
‫מועד קטן‬
‫לקרוביו‪.‬‬
‫לשאר מתומ‪ :‬קשה‬
‫לאמרינן במלרש נטלו את הכרוכים‬
‫עשין נ ולאוץ עה טוש״ע‬
‫מסורת הש״ם‬
‫כתכריכין‬
‫טוכיס‪:‬‬
‫בר זוזא‪ .‬הנקנה‬
‫חכמים‪.‬‬
‫לפני‬
‫צרדא‪.‬‬
‫בזוז‪ :‬אין‬
‫שיכולין‬
‫קנבוס‪:‬‬
‫מועד‬
‫להספידו‪:‬‬
‫א ( נלה עא‪ .‬ןתיספ׳ נדה‬
‫פייט עי׳ מיש׳ שס ל״ה אלא‬
‫ב(‬
‫טעמיי[‪,‬‬
‫ותוספתא‬
‫נמוכות‬
‫שם[‪,‬‬
‫ג(‬
‫מ‪:‬‬
‫!גי׳‬
‫הערוך צררא ועי׳ כ״מ נא‪.‬‬
‫לאיתא התם צררייחא פרש׳׳י‬
‫נגלי קנבוס[‪ ,‬ו ( ]מגילה ג‪:‬‬
‫ונמנום בכליכה ואם כן צליך לגרוס‬
‫שם סי׳ תא סעיף ה‪:‬‬
‫בכליבה והיו עניים מתבייישין התקינו שיהו‬
‫ו ( ]צ״ל המקשיר הכי איתא‬
‫טל לב‪ .‬מטפח כנגד הלב‪ :‬ביד‪.‬‬
‫ר כ ט ה מיי׳ פי״ג מהל׳ בפיוט של חרבן בימ המקלש בתשעה‬
‫עניים‬
‫של‬
‫כבודן‬
‫מפני‬
‫בכליבה‬
‫מוציאין‬
‫הכל‬
‫נע״י וסרש׳׳י לשון וקשרו‬
‫אנל הלנה ג סמג‬
‫קופץ יד זו לזו‪ :‬ברגל‪ .‬מכה רגלו‬
‫באב עמון ומואב הוציאו אמ הכרובים‬
‫מספל[‪] (1 ,‬פי׳ תכרינין עי׳‬
‫עשין נ טוש״ע י״ד סי׳ שעו‬
‫בראשונח חיו מניחין את המוגמר תחת חולי‬
‫רש״י עירונין מא‪ :‬וכע׳׳ז יז‪.‬‬
‫שהופך‬
‫הסכנה‪.‬‬
‫מפני‬
‫בקרקע‪:‬‬
‫וכליכה היו בם מסובבים וגרס בב׳‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ל״ה נזיולתא[‪ ,‬ת ( נ״נ קטז‪.‬‬
‫מתביישין‬
‫חיים‬
‫מע־ם‬
‫חולי‬
‫וחיו‬
‫מתים‬
‫מעים‬
‫הסנדל ושובר רגלו‪ :‬ניענע ראשו‪.‬‬
‫רל ו ז מיי׳ שס הלכה ה כפי״ן לגירסמ הערוך וכל זה שלא‬
‫ע״ש‪! (p ,‬שם[‪ ( ,‬יומא פו‪:‬‬
‫סמג שס טוש״ע שס‬
‫חתקינו שיחו מניחין תחת חבל מפני כבודן‬
‫שנראה שניחם מעצמו‪ :‬לפל אומרים‬
‫סעיף א בהג״ה וסעיף ב‪ :‬לבייש מי שאין לו וכן איתא כמסכת‬
‫פז‪ .‬ע״ש קדושין כ‪ .‬מ‪ .‬סוטה‬
‫כנ‪ .‬ערכין ל‪ ,:‬כ( ]נשאלמומ‬
‫שבו‪ .‬כשעומרין לפני הנשיא‪ :‬חבורחא‬
‫של חולי מעים חיים >בראשונה חיו מטבילין‬
‫ר ל א ח ט מיי׳ שם פ״ל בכורים <פ׳׳ג מ״ז> בראשונה מי שהיה‬
‫אי׳ כתיפיון‪ ,‬ל( שייך למתני׳‬
‫איפא‪ .‬חבורות הן שאלו קוברין מתים‬
‫הלכה ט סמנ שם יולע לקרו׳ כו׳ ומאומה ההלכ׳ מכיאין‬
‫את תכלים על גבי נדות מתות וחיו נדות‬
‫דף כח ע״נ‪ ,‬מ ( ]לעיל כנ‪,1:‬‬
‫טיש״ע שם שי׳ שעח סעיף‬
‫שלהם לבלם ואלו קוברין מתים שלהם‬
‫ראיה להא לאמר שמנה פסוקים‬
‫ג ( ] ל ף כ ג ‪ .‬ל ״ ה כ ל ‪ , 1‬ס ( נדף‬
‫א‪:‬‬
‫חיות מתביישות תתקעו שיתו מטבילין על‬
‫יח‪ .‬נל״ה וכגונסטלי וע׳‬
‫לבדם‪ :‬ולא ישוב עוד וגוי‪ .‬משמע‬
‫ר ל ב י כ מיי׳ שם פי״ל שבתורה יחיל קורא אותם ללא כעי‬
‫גבי כל תנשים מפני כבודן של נדות חיות‬
‫ברא״ש סי׳ נג[‪,‬‬
‫מכאן ואילך לא יעשה לעולם משובה‪:‬‬
‫הלכה י סמג שס למימר שלא יקרא שליח צבור עמו‬
‫טוש״ע שס סי׳ שמג סעי׳‬
‫בראשונח מטבילין על גבי זבין מתים ותיו‬
‫אלא‬
‫כי בימיהם לא היה קורא שליח צבור‬
‫א וסי׳ שסא סעיף ב‪:‬‬
‫זבין חיים מתביישין התקינו שיהו מטבילין‬
‫רלג ל מ מיי׳ שס פי״ג עם הקורא ומה שרגילים עמה‬
‫על גב חכל מפני כבודן של זבין חיים <> בראשונה חיתח תוצאת חמת תורה אור השלם‬
‫הלכה ]י[ יא סמג שם לקרומ זהו מפני ככולו של קורא שלא‬
‫טוש״ע שם סי׳ שצל סעיף‬
‫‪ . 1‬ע ל ש ד י ם ספרים ע ל‬
‫שבא‬
‫עד‬
‫ובורחין‬
‫אותו‬
‫מניחין‬
‫קרוביו‬
‫שחיו‬
‫עד‬
‫ממיתתו‬
‫יותר‬
‫לקרוביו‬
‫קשת‬
‫לבייש מי שאינו יולע וכלאמר גבי‬
‫א‪:‬‬
‫ש ד י ח מ ד ע ל ג פ ן פ־־יד‪:‬‬
‫ר ל ד נ מיי׳ שם הלכה ינ בכורים בראשונה מי שהיה יולע‬
‫ישעיהו ל ב יב‬
‫רבן גמליאל וגתג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן ונהגו תעם אחריו‬
‫טיש״ע שם סעי׳ ל‪:‬‬
‫‪ .2‬האנק ר ם מתים א ב ל‬
‫לקרומ קורא ומי שאינו יולע לקרומ‬
‫לצאת בכלי פשתן אמר רב פפא ותאידנא נתוג עלמא אפילו >בצרדא בר‬
‫ל א תעשה פארך חבוש‬
‫)אינו קורא( מקרין אותו נמנעו‬
‫תשים‬
‫ונעליך‬
‫עליך‬
‫זוזא‪ :‬איז מניחין את המטה ברחוב‪ :‬אמר רב פפא > אין מועד בפני תלמיד‬
‫מלהכיא ככורים המקינו שיהו מקרין‬
‫ברגליך ו ל א תעטה על‬
‫אמ הכל)בכורים פ״ג מ״ז(‪1 :‬נהג קלות חכם וכל שכן חנוכח ופורים וחני מילי בפניו אבל שלא בפניו לא איני וחא‬
‫רבינו חננאל‬
‫ש פ ם ולחם אנשים ל א‬
‫יחזקאל כ ד יז‬
‫תאבל‪:‬‬
‫בכליפה כ ר ‪ .‬ו ב כ ל אלו‬
‫רב כחנא םפדיח לרב זביד מנחרדעא בפום נחרא אמר רב פפי ייום שמועח‬
‫ראש בעצמו‪ .‬שצוה כן כשעת פטירמו‬
‫‪ .3‬א ל ת ב ב ו ל מ ת ו א ל‬
‫מתביישים‪,‬‬
‫ה י ו העניים‬
‫חוח וכבפניו דמי אמר עולא יתםפד על לב דכתיב על שדים סופדים טיפוח‬
‫החקינו חכמים ל ע ש ו ת ד״מ לאחל מכני ביתו כחייו ולשון‬
‫תנדו לו בכו בכו ל ח ל ף‬
‫בי ל א ןשוב ע ו ד ו ר א ה‬
‫ביד קילוס ברגל תנו רבנן חמקלס לא קלם בםנדל אלא במנעל מפני חםכנח‬
‫ראשון‪:‬‬
‫כפירוש‬
‫משמע‬
‫ל ע ש י ר י ם כ ד ר ך ש ה י ו כעצמו‬
‫א ת א ר ץ מולדתו‪:‬‬
‫ע ו ש י ם לעניים‪ ,‬ש ל א יהא‬
‫סופק‬
‫פירוש‬
‫מטפחות‪.‬‬
‫לא‬
‫אבל‬
‫ה פ ר ש ב י ן ע ש י ר י ם לעניים‪ .‬ל(‬
‫אצלו‬
‫לישב‬
‫רשאין‬
‫מנחמין‬
‫אין‬
‫שוב‬
‫ראשו‬
‫שניענע‬
‫כיון‬
‫אבל‬
‫יוחנן‬
‫רבי‬
‫אמר‬
‫ירמיהו כ ב י‬
‫חנן‬
‫הא‬
‫וא״מ‬
‫בזו‬
‫זו‬
‫כפיו‬
‫ת ״ ר ‪ ,‬בראשונה היו מניחין‬
‫ואמר רבי יוחנן י הכל חייבין לעמוד מפני נשיא חוץ מאבל וחולח ואמר ר׳‬
‫מ ג מ ר ח ח ת מתים ב ח ו ל י פרק משילין)ביצה דף לו‪ (:‬אין מטפחין‬
‫יוחנן ׳לכל אומרים לחם שבו חוץ מאבל וחולה אמר רב יחודח אמר רב‬
‫וכך‬
‫וכוי‪,‬‬
‫ש ל מעיים‪,‬‬
‫ה י ו מ ט כ י ל י ן את הכלים ביו״ט וסי׳ בקונטרס בפרק המביא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו מדאמר ליח רחמנא ליחזקאל ולחם‬
‫ע ל ג ב י ה נ ש י ם ש ה י ו כלי יין )שם דף ל‪ .‬בד׳׳ה מרקלי!( משוס‬
‫) א ( גט׳ אי הכי שריא)לכו(‪.‬‬
‫נדות‪ ,‬וכוי‪ ,‬ו כ ך‬
‫מתות‬
‫אנשים לא תאכל רבח ורב יוסף מחלפי םעודתייחו לחרדי ואמר רב יחודח‬
‫תז״מ ונ״נ ס״א להו‪:‬‬
‫שיר או משוס אבל ומאי איריא בי״ט‬
‫ה י ו מ ט ב י ל י ן הכלים ע ל‬
‫נ ב י המתים כ ש ה ן ו ב י ם ‪ ,‬ומשוס שמא ימקן כלי שיר אפילו אמר רב ימת בעיר כל בני תעיר אםורין בעשיית מלאכת רב חמנונא איקלע‬
‫לדרומתא שמע קול שיפורא דשכבא חזא תנך אינשי דקא עבדי עבידתא‬
‫והיו כ כ ל א ל ו החיים כחולו של מועל אסור משוס צער‬
‫מ ת ב י י ש י ן ‪ .‬התקינו ש י ה ו‬
‫גליון הש״ם‬
‫ע ו ש י ן כ ן ל כ ל ‪ .‬ב ר א ש ו נ ה וצ״ל למשוס שיר קתני ולא משום‬
‫אמר לחו ליחוו חנך אינשי בשמתא לא שכבא איכא במתא אמרו ליה‬
‫תום' ד״ ה בכליבה וכוי‪.‬‬
‫כלפרישימ‬
‫ביד‪.‬‬
‫טפוה‬
‫אכל‪:‬‬
‫היתה ה ו צ א ת ה מ ת ק ש ה‬
‫חבורתא איכא במתא אמר להו אי הכי שריא )* לכו ואמר רב יהודח אמר‬
‫מניאין ראיה להא דאמר‬
‫שהיו מוציאין‬
‫לקרוביו‪,‬‬
‫נ״נ ל׳ טו ע״א‪:‬‬
‫כ ת כ ר י כ י ן מ מ ו ן ר ב והיתה סופק כפיו זו על זו והט משמע רב כל ייתמתקשח על מתו יותר מדאי על מת אחר חוא בוכח חחיא איתתא‬
‫ק ש ה ע ל י ה ן ה ו צ א ת ם כהוריות כירושלמי כשתפס רכי יהולה‬
‫דתות בשיבבותיה דרב הונא הוו לח שבעח בני מת חד מינייתו תוות קא‬
‫•ותר מ מ י ת ת ם ‪ ,‬ע ד ש ה י ו את ריש לקיש שרי רכי יוחנן טפח‬
‫בכיא ביתירתא עליח שלח לה רב הונא לא תעבדי הכי לא אשגחת ביה‬
‫מוסף רש״י‬
‫מניחין ו ב ו ר ח י ן ‪ .‬ע ד ש ב א בחלא יליה ]א״ל[ ובתלא יליה טפתין‬
‫־בן גמליאל‬
‫וניהגה וקצלי וא ות כו׳ ומספקין פירש בקונטרס בביצה שלח לח אי צייתת מוטב ואי לא צבית ׳יזוודתא לאידך מית ומיתו כולחו‬
‫את‬
‫מטבילין‬
‫היו‬
‫ל‬
‫וצוה‬
‫בעצמו‪,‬‬
‫הכלים‪ .‬אף הכליס של‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ג‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ו‬
‫‪,‬‬
‫פשתן‬
‫בכלי‬
‫תנודו‬
‫ואל‬
‫למת‬
‫תבכו‬
‫אל‬
‫י‬
‫ומיתא‬
‫לנפשיך‬
‫זוודתא‬
‫תימוש‬
‫לח‬
‫אמר‬
‫לסוף‬
‫<לף לו‪ (:‬כף על ירך ואם כן ויספק‬
‫קולס למיתה ! ! ד ה ע א ו ‪.‬‬
‫העם ל צ א ת ב כ ל י פ ש ת ן‬
‫את כפיו )במדבר כל( על ירך הן שחי‬
‫חיות‬
‫נדות‬
‫והיו‬
‫לו אל תבכו למת יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור חא כיצד שלשה‬
‫נהוג‬
‫והאידנא‬
‫‪:‬מותו‪.‬‬
‫שאפילו‬
‫מתביישות‪.‬‬
‫וצ״ע‪:‬‬
‫ירכיס‬
‫צלמא א פ י ל ו ב צ ר ר א ב ר כפיס על שתי‬
‫ימים לבכי ושבעה להםפד ושלשים לגיתוץ ולתםפורת מכאן ואילך אמר‬
‫נמיתתן הן משמין מכל‬
‫־וזא‪ ,‬פ י ׳ כ ח ל ו ק ב ר ה״ג ר״ח לא יקלם במנעל ולא‬
‫קשה‬
‫!‪.ram‬‬
‫אדם‬
‫חקדוש ברוך חוא אי אתם רחמנים בו יותר ממגי בכו בכו להולך יאמר רב‬
‫יחא‪ .‬מ ת נ י ' א י ן מ נ י ח י ן‬
‫בסנדל מכני הסכנה‪.‬‬
‫לקרוביו‪ .‬שהיו קונדס‬
‫את ה מ ט ה ב מ ו ע ד ב ר ח ו ב ‪,‬‬
‫יהודה להולך בלא בנים רני יהושע בז לוי לא אזל לבי אבלא אלא למאן‬
‫אותו נכלים יקרים נגון‬
‫לנזהר‬
‫ליחף שרי טפי‬
‫‪ :‬ז ל א ל ה ר ג י ל ה ה ס פ ד ‪ .‬א מ ר פירוש‬
‫שיראין וסרקות )כתובות‬
‫דאזיל בלא בני דכתיב בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראת את ארץ‬
‫״בה ב ר ר ב הונא‪ ,‬אין‬
‫ח‪ .(:‬ב צ ר ד א בר זוזא‪.‬‬
‫מ ו ע ד ב פ נ י ת ל מ י ד הכם‪,‬‬
‫היטכ פן ינזק‪:‬‬
‫מולדתו רב הונא אמר זה שעבר עבירה ושנה בה רב הונא לטעמיה י>דאמר‬
‫בגד קנבוס שאינו שוה אלא‬
‫־כל ש כ ן חנוכה ו פ ו ר י ם ‪,‬‬
‫ה״ג ר״ח לכל אומרים להן שבו‬
‫דינר)שם(‪ .‬כ ל המתקשה‬
‫<לא מ ם פ י ד י ן בהן‪ .‬והני‬
‫רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה תותרה לו הותרת לו םלקא דעתך‬
‫מדי‪.‬‬
‫יותר‬
‫מתו‬
‫על‬
‫הוץ מאבל והולה‪.‬‬
‫‪ ; :‬י ל י בפניו‪ ,‬א ב ל ש ל א‬
‫אלא אימא נעשית לו כתיתר אמר רבי לוי אבל שלשה ימים הראשונים‬
‫מדותיו‬
‫על‬
‫שמתאונן‬
‫ה‬
‫‪ :‬פ נ י ו ל א ‪ .‬ויום ש מ ו ע‬
‫פירוש מלמילי חכמים שעומלין צריך‬
‫)קדושין פ ׳ ‪ .‬לא א ז ל לבי‬
‫‪:‬בפניו דמי‪ ,‬ומותר אפילו‬
‫יראח את עצמו כאילו חרב מונחת לו בין שתי >)יריכותיו( משלשת עד‬
‫אין‬
‫עמלו‬
‫אפילו‬
‫וחולה‬
‫אכל‬
‫שכו‬
‫לומר‬
‫אכלא‪ .‬לסי שלא היה רוצה‬
‫‪:‬מועד‪ .‬א מ ר עולא‪ ,‬הספד‬
‫שבעת כאילו מונחת לו כנגדו בקרן זוית מכאן ואילך כאילו עוברת‬
‫להתבטל מלמודו ! ר ש ב ״ ם‬
‫‪5‬ל ל ב ‪ ,‬ש נ א מ ר ע ל ש ד י ם צדך לומר שכו ללא לי שעמלו שאין‬
‫ב ״ ב קטן‪ .(.‬נעשית ל ו‬
‫כנגדו בשוק‪ :‬ולא של נשים לעולם מפני חכבוד‪ :‬אמרי נחרדעי לא שנו‬
‫! ו פ ד י ם ‪ .‬א( ט י פ ו ח ב י ד ‪ ,‬צריכין לעמול ואם כן פשיטא שישבו‬
‫ע׳׳ש‪ ,1‬ה ( ןתיספתא פ״נ[‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫‪8‬‬
‫א‬
‫ג‬
‫י‬
‫ב‬
‫ג‬
‫‪1‬‬
‫ה‬
‫ה‬
‫‪2‬‬
‫ח‬
‫ט‬
‫כ‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ח‬
‫‪3‬‬
‫נו(‬
‫נ‬
‫־‬
‫ן י ל ו ס ב ר ג ל ‪ ,‬ש נ א מ ר הכה‬
‫‪ :‬כ פ ך ורקע ברגלך‪ .‬ת ״ ר‬
‫כלא‬
‫‪ :‬ס נ ד ל ‪ ,‬מ פ נ י הסכנה‪ .‬א מ ר‬
‫לאכול משלו‪ .‬פירשמי למעלה אפילו אוכל כמה פעמים כאומו יום ללא קמני סעולה ראשונה‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫א יקלס ל א ב מ נ ע ל ו ל א‬
‫־־ יוחנן‪ ,‬א ב ל כ י ו ן ש נ ע נ ע‬
‫בראשו‪ ,‬ש ו ב אין המנחמין‬
‫־ ש א י ן ל י ש ב אצלו‪ .‬ו א מ ר‬
‫־־•‬
‫הכל‬
‫יוחנן‪,‬‬
‫• עמוד‬
‫לפני‬
‫‪*:‬אבל‬
‫וחולה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫לכל‬
‫וחנן‪,‬‬
‫!זבו ח ו ץ‬
‫אמר רב‬
‫‪ :‬ל בני‬
‫יותר‬
‫אומר׳‬
‫מאבל‬
‫מדאי‪,‬‬
‫שלשים‬
‫‪1‬‬
‫להן‬
‫אכניס כיון שנזלעזעה אתת מהן נזלעזעו כולם וכש״ס לידן נמי אמרינן )שגת דף קה‪:‬ן אחד מן האחין שמת ידאגו כל האתין כוי‪:‬‬
‫וחולה‪.‬‬
‫לגיהוץ‬
‫כחיפיו‪.‬‬
‫ולתספורת‪,‬‬
‫א ‪p‬‬
‫אסור‬
‫בעשיית‬
‫ושלח לה רב‬
‫• ‪ :‬ו ד ו ר א ה את‬
‫• ו בין‬
‫והכי איתא כירושלמי כל שבעה החרב היא שלופה עד שלשים היא רופפת לאחר י״ב תודש היא תוזרת למערה ולמה הדבר דומה לכפה של‬
‫יהודה א מ ד ר ב א ב ל‬
‫העיר‬
‫לאכול‬
‫מלאכה‪ ,‬ע ד‬
‫הונא‪ ,‬ו ל א‬
‫מיכן‬
‫מ ו ל ד ת ו ‪ .‬וה‬
‫משלשה ועד‬
‫‪ (f‬עיי נערוך ערך טפח די‪.‬‬
‫לגיהוץ‬
‫ולתםפודת‪ .‬למעלה<( פי׳ ריב״א היה אומר נשגרסינן[ לכבוס ולתספורת ופירש למעלהס(‬
‫דאשה מותרת בנטילת שער לאחר ז׳ ובתוספות פירש דלא ידע מנא ליה‪ :‬מכאן ואילך כאילו עוברת כנגדו בשוק‪ .‬על י״ב חלש‬
‫ר׳‬
‫אסורין‬
‫אםורין‬
‫כעשיית מלאכה‪ .‬משמע לכתלמול‬
‫תורה שרי ולא אסור אלא תכס שממ לכימ מלרשו כטל ״(מיהו כשעת הוצאת ממ אז מכטלין ת״ת כלאמרינן פ׳ שני לכתוכות )דף יה‬
‫בתשובה והביא ראיה מן הירושלמי‪:‬‬
‫חוץ‬
‫ואמר‬
‫רשות‪:‬‬
‫ראשון‬
‫אלא‬
‫כהיתר‬
‫ושם( ובפ״ק למגילה )לף ג‪ (:‬מבטלין ת״ת להוצאמ המת ולהכנסת כלה ומיהו היכא לאיכא חכורמא מספקא ליה ועול האריך רכי יצחק‬
‫תייבין‬
‫נשיא‬
‫יום‬
‫אסור‬
‫כהיתר‪.‬‬
‫ביום‬
‫שינתן‬
‫לקבורתו‪ .‬וכל‬
‫אשגתה ביה‪,‬‬
‫ואילך הרי הוא‬
‫שעבר‬
‫שבעה‬
‫ראשון‬
‫עבירה‬
‫ומתו לה‬
‫המתקשה ע ל מ ת ו‬
‫כולהו‪,‬‬
‫קישוי‪ .‬בכו בכו‬
‫ו ש נ ה בה‪,‬‬
‫כאילו חרב‬
‫משלו‪,‬‬
‫שנאמר‬
‫מונחת‬
‫מיכן‬
‫בקרן‬
‫ולחם‬
‫אנשים ל א‬
‫ווית‪,‬‬
‫ומתה היא נמי‪ .‬ת ״ ר א ל‬
‫להולך‪ .‬א מ ר רב‪,‬‬
‫ואילך‬
‫יותר‬
‫תאכל‪ .‬ר ב ה ו ר ב‬
‫שןוב[‬
‫מיכן‬
‫אינו‬
‫ואילך‬
‫יוסף‪,‬‬
‫תבכו למת‪,‬‬
‫יותר‬
‫בנים‪ .‬ר ׳‬
‫יהושע‬
‫להולך בלא‬
‫מהרהר‬
‫כ־מי‬
‫מדאי‪ ,‬על מת אחר הוא‬
‫בתשובה‪,‬‬
‫כאילו ח ר ב‬
‫עוברת‬
‫מפני‬
‫בוכה‪.‬‬
‫כנגדו‬
‫דההיא‬
‫מדאי‪ .‬ו א ל‬
‫איתתא‬
‫]תנודו[ לו‪,‬‬
‫בן ל ו י ל א הוה‬
‫שנעשית ל ו‬
‫בשוק‪.‬‬
‫אבלם היו‬
‫מחלפין‬
‫סעודתן‬
‫ד ה ו ו לה‬
‫יותר‬
‫אזיל ל ב י‬
‫ואין‬
‫מניהין מ ט ה ש ל‬
‫ש ב ע ה בני‪,‬‬
‫מ כ ש י ע ו ר ‪ .‬הא‬
‫אבילא‪ ,‬א ל א‬
‫כהיתר‪ .‬א מ ר ד׳ ל ו י א ב ל ג ׳‬
‫נשים‬
‫להדדי‪ .‬א מ ר רב‬
‫ימים‬
‫ברחוב‬
‫יהודה א מ ר רב‪ ,‬מח‬
‫ומית חד‬
‫כיצד‪,‬‬
‫אמאן‬
‫הראשונים‪,‬‬
‫לעולם‬
‫מה‬
‫מפני‬
‫שלשה‬
‫בעיר‬
‫מינייהו‪,‬‬
‫והוות‬
‫מתקשה‬
‫לבכי‪,‬‬
‫ושבעה‬
‫להספד‪,‬‬
‫ד ש כ י כ ב ל א בני‪ .‬כ י ל א‬
‫יראה‬
‫עצמו‬
‫הכבוד‪.‬‬
‫כאילו חרב‬
‫אמרי‬
‫ישוב‬
‫מונחת‬
‫נהרדעי לא‬
‫שנו‬
‫דומה‬
‫; ע ר כ י ו ל‪:‬‬
‫סוטר כב‪.(.‬‬
‫בעיניו‬
‫וכעי״ז‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן‬
‫מסורת הש״ם‬
‫מה פדה אדומה מכפרת‪ .‬פירוש על מעשה העגל וכדאמרינן‬
‫במדרש משל לבן השפחה שטינף פלטירין של מלך אומר המלך‬
‫‪p‬‬
‫תבא אמו וכר‪ :‬מיתת אהק לבגדי כהונה‪ .‬דכתיב )במדבר‬
‫והפשט את אהרן את בגדיו ואהרן יאסף ומת שס וכן פי׳ בקונטרס‬
‫ואין לפרש מיתת בני אהרן לבגדי‬
‫קדש ילבש לפי שאינו סמוך כ״כ‪:‬‬
‫נשים מניחין ר׳ אלעזר‬
‫מה בגדי כהונה מכפרין‪ .‬בזבתים‬
‫‪] (6‬נ״נ יז‪ ,[.‬נ ( שמחות אלא חיה‪ .‬שממה מתמפ וולד שהיא שופעת‪ :‬נ( מת פהאום‪ .‬שלא‬
‫ס׳׳ג‪ ,‬נ( ]שנח לא‪ :‬סנהד׳ תלה‪ :‬מחמשים שגה‪ .‬ולמעלה‪ :‬והאי דלא חשיכ ליה‪ .‬בהדי כרת‪:‬‬
‫עו‪ :‬ע׳׳ש[‪ ,‬ד( שמחות פ״ג‬
‫תענית ה‪ ,:‬ה(]סנהלרץצ‪ ,[:‬כרח דיומי‪ .‬שמא ימות מיתה תטופה‪ :‬פלגא‪ .‬דמכרת דשני מיהא‬
‫י( ]נערוך ערך זווא נ׳ פי׳ פלטי לי‪ :‬מנמנם‪ .‬גוסס‪ :‬א״ל‪ .‬רבא לרב שעודם‪ :‬לימא מר‪.‬‬
‫שם הארס ועי׳ חוס׳ נרה למלאך המות דלא לצעוד‪ :‬שושביניה‪.‬‬
‫כא‪ :‬ל״ה זוזא[‪ ,‬ז( ]עתו׳‬
‫איתרע‬
‫ר״ה ית‪ .‬ל״ה רנה ופוס׳ דמלאך המות‪ :‬דאימסר מזליה‪.‬‬
‫אלא חיה אבל ש א ר‬
‫ינמות קה‪ .‬ל״ה רנא[‪ ,‬מזליה‪ :‬ליהחזי לי מר‪ .‬בתר מיתה‪:‬‬
‫אמר אפילו ש א ר הנשים דבתיב ו ת מ ת שם‬
‫ח( נננ״מ עג‪ :‬אי׳ רנ מר לאו אדם חשוב‪ .‬לימא ליה מר‪:‬‬
‫לרנא‬
‫אחוה‬
‫סעוריס‬
‫מרים ותקבר שם םמוך למיתה קבורה ואמר‬
‫נסמ״ך[‪ ,‬ט( נע׳ פרש׳׳י ספין רקיע‪ .‬מתוקן למיבעי מיניה‪:‬‬
‫ר׳ אלעזר א ף מרים בנשיקה מתה אתיא שם‬
‫שגת קכט‪ .‬ונסנהר׳ צג‪ ,[:‬גיטהוסיה‪ .‬דמלאך המות‪ :‬רגליה‬
‫ש ם ממשה ומפני מה לא נאמר בה על פי‬
‫י( ]גערך רקע ה׳ דל הערוך דבר גהן‪ .‬למיהוי נשיא‪ :‬אמאי לא‬
‫נמ״ק מאן חשינ מאן ספי!‬
‫מאן רקוע כלומר מי יכול מרחם‪ .‬דמתפקדנא למייתי ליה למר‬
‫ה׳ מפני שגנאי הדבר לאומרו א״ר אמי למה‬
‫להתפשט ולהתגנר נאוח׳ בההוא עלמא‪ :‬אחוי ליה שומא‬
‫נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה‬
‫שעה עכ״ל צע׳׳ק למעיין דנורא‪ .‬וידע דהוא מלאך המות‪:‬‬
‫לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן‬
‫כערוך ערך רקע השני[‪,‬‬
‫מתני׳‬
‫כ( ]גירסח הערוך איתרה‪,[.‬‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫א (‬
‫‪2‬‬
‫ל( נפסחיס נ‪ .‬כ״כ י‪ :‬כתובות‬
‫עז‪ ,[:‬מ( ]כרכות מח‪ :‬וש״נ[‪,‬‬
‫נ( נעי׳ פירש״י נע״י על כל‬
‫העמול[‪ ,‬ס( ]ננ״נ קכא‪:‬‬
‫עתוס׳ שם ל״ה יום שכלו נו‬
‫מלנל[‪,‬‬
‫מתי‬
‫]צ״ל‬
‫ע(‬
‫סיפנה[‪ ,‬פ( ]ועי׳ נערוך‬
‫ערך ספן נ[‪ ,‬צ( ]ערך ספן‬
‫ג[׳‬
‫ש ל צדיקים מכפרת א״ר אלעזר למה נסמכה‬
‫מיתת אהרן לבגדי כהונה מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתתן של צדיקים‬
‫מכפרת ת״ר > מת פתאום זו היא מיתה חטופה חלה יום אחד ומת זו היא‬
‫מיתה דחופה ר׳ חנניא בן גמליאל אומר זו היא מיתת מגפה שנאמר בן‬
‫אדם הנני לוקח ממך את מהמד עיניך במגפה וכתיב ו א ד ב ר אל העם בבקר‬
‫ותמת אשתי בערב שני ימים ומת זו היא מיתה דהויה ג׳ גערה ארבעה‬
‫נזיפה חמשה זו היא מיתת כל אדם א״ר הנין מאי קרא ה ן קרבו ימיך למות‬
‫הן חד קרבו תרי ימיך תרי הא המשה הן חד ישכן בלשון יוני קורי} לאחת‬
‫חן מת בחמשים שנה זו חיא מיתת כרת ייחמשים ושתים שנה זו היא‬
‫מיתתו ש ל שמואל חרמתי ששים זו חיא מיתר‪ .‬בידי שמים אמר מר זוטרא‬
‫מאי קרא דכתיב ת ב א בכלח אלי קבר בכלח בגימטריא שיתין חוו שבעים‬
‫שיבה שמונים גבורות דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות‬
‫שמונים שנח אמר רבח מחמשים ועד ששים שנה זו היא מיתת כרת והאי‬
‫דלא חשיב להו משום כבודו ש ל שמואל הרמתי ר ב יוסף כי חוח בר שיתין‬
‫עבד לחו יומא טבא לרבנן אמר נפקי לי מכרת א״ל אביי נהי דנפק ליח מר‬
‫מכרת דשני מכרת דיומי מי נפיק מר א״ל >נקוט לך מיחא פלגא בידך ר ב חונא‬
‫נח נפשיה פתאום הוו קא דייגי רבנן תנא להו ייזוגא דמחדייב לא שנו אלא‬
‫שלא הגיע לגבורות אבל הגיע לגבורות זו חיא מיתת נשיקח אמר רבא‬
‫חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא דהא‬
‫״רבה ורב חםדא תרוייהו רבנן צדיקי חוו מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי‬
‫מיטרא ר ב חסדא חיח תשעין ותרתין שנין רבח חיה ארבעין בי רב חםדא‬
‫שיתין חלולי בי רבח שיתיז תיכלי בי ר ב חםדא םמידא לכלבי ולא מתבעי‬
‫בי רבה נחמא דשערי לאינשי ולא משתכח ואמר רבא חני תלת מילי בעאי‬
‫קמי שמיא תרתי יחבו לי חדא לא יהבו לי חוכמתיה דרב הונא ועותריה‬
‫דרב חסדא ויהבו לי ענותנותיה דרבח בר רב חונא לא יחבו לי רב‬
‫> שעורים אחוה דרבא הוה יתיב קמיה דרבא הזייה דהוה הא מנמנם א״ל‬
‫לימא ליה מר דלא לצערן א״ל מ ר לאו שושביניח חוא א״ל כיון דאימסר‬
‫מזלא לא אשגח בי א״ל ליתחזי לי מר איתהזי ליה א״ל הוה ליה למר צערא‬
‫א״ל >כי ריבדא דכוסילתא רבא הוה יתיב קמיה דר״נ חדיח דקא מנמנם‬
‫א״ל לימא ליח מר דלא לצעק א״ל מר לאו אדם חשוב הוא «[ א״ל מאן חשיב‬
‫מאן םפין מאן יי רקיע א״ל ליתחזי לי מ ר אתחזי ליח א״ל ח״ל למר צערא‬
‫א״ל כמישחל בניתא מחלבא ואי אמר לי הקב״ה זיל בההוא עלמא כ ד‬
‫הוית לא בעינא דנפיש ביעתותיה רבי אלעזר הוה קאכיל תרומה איתחזי‬
‫ליה «‪ 1‬א״ל תרומה קא אכילנא ולאו קודש איקרי הלפא ליה שעתא רב‬
‫ש ש ת איתחזי ליה בשוקא אמר ליה בשוקא כבהמה איתא לגבי ביתא רב‬
‫אשי איתחזי ליה בשוקא א״ל > איתרח לי תלתין יומין ואחדרי לתלמודאי‬
‫דאמריתו >אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ביום תלתין אתא אמר ליח‬
‫מאי כולי חאי קא דחקא רגליה דבר נ ת ך ואין מלכות נוגעת בחבירתה‬
‫אפילו כמלא נימא ר ב הםדא לא הוה יכיל ליח דלא הוח שתיק פומיה‬
‫מגירסא סליק יתיב בארזא דבי רב פקע אחא ושתק ויכיל ליה ר׳ חייא‬
‫לא הוה מצי למיקרבא ליה יומא חד אידמי ליה כעניא אתא טריף אבבא‬
‫א״ל אפיק לי ריפתא אפיקו ליה א״ל ולאו קא מרהם מר אעניא אההוא גברא‬
‫אמאי לא קא מרחם מר גלי ליה אחוי ליה שוטא דנורא אמצי ליה נפשיה‪:‬‬
‫נ‬
‫כ‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ג‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבות‬
‫א[ גפ׳ א״ל מאן חשינ מאן‬
‫ספון מאן רקיע‪ .‬פי׳ מי‬
‫הוא חשונ‬
‫ומאן‬
‫נעיניו‬
‫ספון מי הוא ארס ראר‬
‫לליסתפו‬
‫וחייש‬
‫מיניה‬
‫לליכודה ומאן רקיע מי‬
‫אצלו‪.‬‬
‫מתוקן‬
‫ע״י‬
‫מפי׳‬
‫קטן‪ :‬ב [ שם א״ל תרומה‬
‫אכילנא‬
‫קא‬
‫ולאו‬
‫איקרי‪ .‬פי׳ לאו‬
‫קלש‬
‫תרומה‬
‫אכילנא לאיקרי קורש ואי‬
‫לי‬
‫קטלית‬
‫מטמיא‬
‫קא‬
‫וכתינ את משמרת תרומתי‬
‫שצריך‬
‫נטהרה‬
‫לשומרה‬
‫חלפא ליה שעתא ולא מת‬
‫נאוחו פרק‪ .‬מפי׳ הנ״ל‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אלא חיה דשכיח טינוף‪,‬‬
‫של‬
‫אכל‬
‫נשים‬
‫שאר‬
‫מניחים‪ .‬ר׳ אלעור אומר‪,‬‬
‫אפילו של שאר נשים אין‬
‫מניחין‪ ,‬שנאמר ותמת שם‬
‫מרים ותקבר שם‪ ,‬תיכף‬
‫למיתה קבורה‪ .‬אמר ר׳‬
‫אלעזר‪ ,‬אף מרים בנשיקה‬
‫מתה‪ .‬אתיא שם שם‪ ,‬כתיב‬
‫הכא‪ ,‬ותמת שם מרים‪,‬‬
‫וכתיב וימת שם משה עבד‬
‫הי‪ ,‬מה משה בנשיקה אף‬
‫מרים בנשיקה‪ .‬ומפני מה‬
‫לא נאמר במיתת מרים‪ ,‬על‬
‫פי הי‪ ,‬מפני שגנאי הדבר‬
‫לאומרו באשה‪ .‬אמר ר׳‬
‫אמי למה נסמכה מיתת‬
‫מרים לפרשת פרה אדומה‪,‬‬
‫מה‬
‫פרה‬
‫זו‬
‫)חטאים(‬
‫מטהרת‬
‫]הטמאים[‬
‫ונקראת חטאת וכל חטאת‬
‫מכפרת עון‪ ,‬כך מיתתן של‬
‫צדקניות‬
‫נשים‬
‫ומכפרת‬
‫מטהרת‬
‫עונותיהן‬
‫של‬
‫ישראל‪ ,‬וכל שכן מיתתן‬
‫של‬
‫צדיקים‬
‫ירושלמי‬
‫שמכפרת‪.‬‬
‫בתחלת‬
‫יום‬
‫הכיפורים‪ ,‬א״ר יורן בר׳‬
‫שלום‪ ,‬למה נסמכה מיתת‬
‫אהרן‬
‫ללמדך‬
‫לשבירת הלוחות‪,‬‬
‫שמיתתן‬
‫של‬
‫צדיקים קשה לפני הק׳‬
‫כח‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫?‬
‫ח‬
‫ע‬
‫נ‬
‫ל‬
‫כשבירת הלוחות‪ .‬כתיב‪,‬‬
‫ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה )וגוי( ]שם מת אהרן[‪ .‬וכי אהרן במוסרה מת והלא בהר ההר מת‪ ,‬אלא כיון‬
‫שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד כוי‪ ,‬ובקשו ישראל לחזור למצרים‪ ,‬וחזרו ח׳ מסעות‪ ,‬ורץ שבט לוי והרג מהן ח• משפחות‪,‬‬
‫וגם הם הרגו מן הלוים ד׳ משפחות‪ ,‬לעמרמי ליצהרי לחברוני לעוזיאלי‪ ,‬כוי‪ .‬אמרו על מה אירע לנו זה‪ ,‬על שלא נתעסקנו‬
‫בהספדו של צדיק כראוי‪ .‬מיד ישבו במוסרה והספידו וגמלו לו חסד בהספד כראוי‪ ,‬והעלה להן הכתוב כאילו במוסרה מת‬
‫כר‪ .‬אמד ר• אלעזר למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה‪ ,‬לומר לך מה בגדי כהונה מכפרין‪ ,‬כדגרסינן ]בזבחים[ אף מיתת‬
‫אהרן מכפרת‪ .‬תייר מת פתאום זו מיתה חטופה‪ .‬חלה יום אחד ומת‪ ,‬וו מיתה דחופה‪ .‬ר׳ חנינא בן גמליאל אומר‪ ,‬זו מיתת‬
‫מגפה‪ ,‬שנאמר בן אדם הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה‪ ,‬וכתיב ואדבר אל העם ]בבקר[ ותמת אשתי בערב‪ .‬חלה יומים‬
‫ומת‪ ,‬זו מיתה דחויה‪ .‬חלה ג־ ומת‪ ,‬זו מיתת גערה‪ .‬חלה ד׳ ומת‪ ,‬וו היא מיתת נזיפה‪ .‬חלה ה׳ ימים ומת‪ ,‬וו היא מיתת כל‬
‫אדם‪ .‬שמעינן לה מהאי קרא‪ ,‬ויאמר ה• אל משה הן קרבו ימיך למות‪ ,‬קרבו תרי ימיך תרי הן חד‪ ,‬הרי חמשה ימים‪ ,‬ואחר‬
‫כך כתיב למות‪ .‬מי שמת בן חמשים‪ ,‬זו היא מיתת כרת‪ .‬בן המשים ושתים‪ ,‬זו היא מיתתו של שמואל הרמתי‪ .‬בן ששים‬
‫זו היא מיתת כל אדם‪ .‬אמר ר׳ זירא‪ ,‬מהאי קרא‪ ,‬תבא בכלח אלי קבר‪ ,‬בכל׳׳ח בגימטריא שיתין הוו‪ .‬בן שבעים שיבה‪ ,‬בן‬
‫שמונים בגבורות‪ ,‬שנא׳ ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה‪ .‬אמר רבא‪ ,‬מי שמת מחמשים ועד ששים‪,‬‬
‫מיתת כרת היא‪ .‬והא דלא חשיב לה‪ ,‬משום כבודו של שמואל הרמתי‪ .‬רב יוסף כי הוה בר שיתין אמר‪ ,‬כבר נפקית מכרת‬
‫מתני׳‬
‫כו׳‬
‫חטופה‬
‫<דף פח‪: (:‬‬
‫ודהופה‪ .‬לא ידענא‬
‫מאי שנא הוא ומנא‬
‫ליה‪ :‬ואדבר אל העם בבקר‪.‬‬
‫פי׳ ותלתה ומתה‪ :‬הן קרבו וכוי‪.‬‬
‫לאו דוקא דלא אשכתנא דמשה היה‬
‫חולה וביום מותו כתב הרבה )סוטה‬
‫י ג ‪ ( :‬ופסע כמה פסיעות בבת אחח‬
‫כדפירש בפירוש תומש‪ :‬מת בחמקדם‬
‫זו היא מיתת כרת‪ .‬בירושלמי <פ״ב‬
‫רביטריס( דייק מאל תכריתו שבט‬
‫הקהתי)במדבר ל( ועבודתם עד תמשיס‬
‫דכמיב <שס ח( מבן תמשיס שנה ישוב‬
‫מצבא העבודה ועוד מימי שנותיו ע׳‬
‫שנה דל עשרין דלא איענש עליהן‬
‫נשחיירו חמשים)כלאי׳ שבס פ ט ‪ ( :‬ותימה‬
‫לפי׳ דהא משמע בשמעתין דבחמשיס‬
‫משנולד קאמר ועוד יהא ממשים לאתר‬
‫שנתחייב כרת והוא מיתת כל אדם‪:‬‬
‫בששים‪.‬‬
‫כידי שמים‬
‫ומיתה‬
‫בירושלמי מפיק ממתי‬
‫מדבר דאמריגןמ לא מת אחד מהן‬
‫פתות מבן ששים ומיתה דהכא משמע‬
‫זו היא מיתה בידי שמיס וכרת‬
‫בחמשיס עד ששים ולא ששים בכלל‬
‫וזהו שזרעו נכרת וי״מ דחמשיס היא‬
‫מיתה שבידי שמיס וכי איתא בהדי‬
‫זרעו הוי כרת וששים מיתת כל אדם‬
‫ובשבת פרק שני)כה‪ .‬בל״ה כרת> ובריש‬
‫יבמות )‪ .3‬בל״ה אשפ אחיו( הארכתי‪:‬‬
‫אלא במזלא תליא מילתא‪ .‬והקשו‬
‫בחוספות הא דאמרן בסוף‬
‫שבת ) ל ף קנו‪ .‬ושם( אין מזל לישראל‬
‫וי״ל דלפעמיס משתנה ע״י מזל כי‬
‫הנהו דהתס ופעמים שאין משתנה‬
‫כדאמרינן בתענית ) ל ף כה‪ (.‬גבי‬
‫רבי אלעזר בן פדת דא״ל ניתא לך‬
‫דאחריב עלמא דאולי אברי׳ בעידנא‬
‫יש‬
‫חלולי‪.‬‬
‫שתין‬
‫דמזוני‪:‬‬
‫מפרשים לאו דוקא‪:‬‬
‫מפין‪ .‬חשוב למחר )הוא ו( היא‬
‫מתה ואין כל כריה » שפונה‬
‫)כתובות עב‪ (.‬פירוש* חשובה ובמדרש‬
‫ילמדנו אין העובדי כוכבים ספונים‬
‫כלום שנא׳ )ישעיה מ ( כל הגוים באין‬
‫נגדו וכן פירש בערוך צ( והביא עדיין‬
‫ראיות אתרות‪:‬‬
‫מאץ רקיע‪ .‬פי׳ מתוקן ותפור‬
‫ומטולאות‬
‫בלות‬
‫ונעלות‬
‫)יהושע ט ( תרגום בלן ומרוקעים‬
‫למתפרות כסתות )יחזקאל י ג ( תרגומו‬
‫דמחטטים רקיעי חשוך והוא לשון‬
‫ישמעאל חתיכח בגד חפורה על הקרע‬
‫בערוך ועוד הביא דאמדנן בפ׳ לא‬
‫יחפור )ב״ב ל ף כ‪ (.‬חזי למרקע לבוש‬
‫מיהו יש ספרים כחוב שם לקרעא‪:‬‬
‫בלע‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פי״נ מהל׳‬
‫דלה‬
‫אגל הלכה ה סמג‬
‫עשי! ג טוש״ע י״ל סי׳‬
‫שנה‪:‬‬
‫ב נטור י״ל סימן שלמן‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ויבאו בני י ש ר א ל כ ל‬
‫העדה מ ד ב ר צן בחדש‬
‫הראשון‬
‫העם‬
‫וישב‬
‫בקדש ותנות שם מרים‬
‫במדבר כ א‬
‫ותקבר שם‪:‬‬
‫‪ .2‬וימת שם משה ע ב ד‬
‫ע ל י יי‪:‬‬
‫יי ב א ך ץ‬
‫‪3‬‬
‫דברים לד ה‬
‫‪ .3‬בן אךם הנני לקח‬
‫ממך את מחמד עיניך‬
‫במגפה ו ל א תספיד ולא‬
‫תבכה‬
‫ולוא‬
‫ךמעתף‪:‬‬
‫יחזקאל כד טז‬
‫ואדבר‬
‫‪.4‬‬
‫תביא‬
‫העם‬
‫אל‬
‫בבקר‬
‫רתמת‬
‫אשתי‬
‫בערב‬
‫ואעש‬
‫בבקר‬
‫כ א ש ר צייתי‪:‬‬
‫יחזקאל כד יח‬
‫‪ .5‬ויאמר יי א ל נושה הן‬
‫קרבו ימיף למות קרא‬
‫את‬
‫והתיצב!‬
‫יהושע‬
‫באהל מ ו ע ד ואצ־נו וילך‬
‫ויתיעבו‬
‫מ ש ה ויהושע‬
‫באהל מועד‪:‬‬
‫דברים לא יד‬
‫‪ .6‬תבוא בכלח א ל י קבר‬
‫כעלות גךיש בעתו‪:‬‬
‫איוב ה כו‬
‫‪.7‬‬
‫ימי‬
‫בהם‬
‫שנותינו‬
‫שבעים‬
‫מזנה‬
‫ואם‬
‫בגבורת‬
‫שמונים‬
‫שנה‬
‫וךהבם ע מ ל ואון כי גז‬
‫חדלים צ י‬
‫חיש ונעפה‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫זו‬
‫היא‬
‫של‬
‫מיתתו‬
‫ש מ ו א ל הרמתי‪ .‬ולא כרפ‬
‫היא‪ ,‬כמסכת שמשות <פ״ג(‬
‫מפרש מת ככן שטס זו היא‬
‫מיתת כרת‪ ,‬גכך וכך זו היא‬
‫מיתת‬
‫ימיו‬
‫אסכרה‪,‬‬
‫של‬
‫שמואל נ״כ שנה‪ ,‬לכמיכ‬
‫)ש״א א( על יגמל הנער‬
‫וגו׳‬
‫לישינרי״ר‬
‫כלע׳׳ז‪,‬‬
‫וכ׳׳ל חרשיס נקרא תינוק‪,‬‬
‫וכתינ רשנ שס על עולם‪,‬‬
‫עולמו של לוי חמשיס שנה‬
‫שנאמר !גמלנר ת( ומכן‬
‫חמשיס שנה ישוב מצגא‬
‫הענורה‪ ,‬ננכוריס ירושלמי‬
‫<פ״נ ה״א(‪ ,‬ונסלר עולם‬
‫תמצא כשני לפין תוספת על‬
‫זה ותענית ה‪ .!:‬כי ריבדא‬
‫דכוסילתא‪.‬‬
‫נקני‬
‫כלי‬
‫האומן)שבת קכט‪ .(.‬רינלא‪,‬‬
‫פוניור׳׳א גלע״ז‪ ,‬כוסילתא‬
‫שם כלי המקיז‪ ,‬פלנמא״ל‬
‫) ‪ 0‬נ ה ז ו ץ צג‪.(:‬‬
‫רבעו חננאל)המשך(‬
‫דשני‪ .‬רב הונא נח נפשיה‬
‫פתאום‪ ,‬הוו רבנן‬
‫דייגי‬
‫להו‬
‫וווא‬
‫טובא‪.‬‬
‫תנא‬
‫דמהדייב‪ ,‬פי׳ שם חכם‪ ,‬לא‬
‫שנו דמיתת פתאום היא‬
‫מיתה חטופה‪ ,‬אלא במי‬
‫שלא הגיע לגבורות‪ ,‬אבל‬
‫מי שהגיע לגבורות וו היא‬
‫מיתת נשיקה‪ .‬אמר רבא‬
‫חיי‬
‫בני‬
‫ומזוני‪,‬‬
‫לאו‬
‫בזכותא תליא מלתא אלא‬
‫במזלא‪ .‬דהא רבה‬
‫חסדא‬
‫תרוייהו‬
‫ורב‬
‫צדיקי‬
‫גמורינינהו‪ ,‬מר מצלי ואתי‬
‫מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא‪ ,‬רב חסדא חיה צ״ב שנה‪ ,‬ורבה חיה מ׳ שנה‪ .‬בי רב חסדא שיתץ הילולי‪ ,‬בי רבה שיתין‬
‫תבלי‪ .‬בי רב חסדא נהמא דסמידא לכלבי‪ ,‬בי רבה ]נהמא[ דשערי לאינשי לא מישתכח‪ .‬אמר ובא תלתא בעאי מקמי שמיא‪.‬‬
‫תרי הבו לי‪ ,‬וחד לא הבו לי‪ .‬חכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא הבו לי‪ ,‬ענוותנותיה דרכה בר רב הונא‪ ,‬לא הבו לי‪.‬‬
‫רבה הוה יתיב קמיה דרב נחמן והוה רב נחמן גוסס‪ ,‬בעי למינח נפשיה‪ .‬אמר ליה בעי רחמי דלא ליצערן מלאכא דמיתותא‪.‬‬
‫אמר ליה ואנו! לאו גברא חשיבא קמי שמיא‪ ,‬אנת בעי רחמי עלך‪ .‬אמר ליה מאן חשיב מאן ספון מאן רקיע‪ ,‬פי׳ ]מי יכול‬
‫להתפשט ולהתגבר כאותה שעה[‪ .‬כלומר‪ ,‬כיון שנמסר אדם ביד מלאך המות אין שם חשיבותו‪ .‬אמר ליה אחרי מיתתך‬
‫אולי תתראה לי בחלום‪ ,‬ביקש מן הקב״ה כדי שיתראה לו בחלום ונתראה לו‪ .‬אמר לו היה לך צער בשעת מיתה‪ ,‬אמר לו‬
‫לאו‪ ,‬ומשל לו משל‪ ,‬בהרמת נימא של שיער מתוך החלב‪ .‬אמר לי‪ .‬אילי‬
‫ה‬
‫י‬
‫הה‬
‫ק י אומר לי לך חזור חיי כאשר היית בחייך‪,‬‬
‫ואחרי כן תמות‪ ,‬לא הייתי רוצה‪ ,‬שאע״פ שלא היה ]לי[ צער‪ ,‬אימתו של מלאך המות גדולה היא מאד‪ .‬רבא אתחזי ליה‬
‫בחילמיה רב שעורים אחוה‪ ,‬ואמר ליה הוה לך צערא‪ ,‬ואמר לי כי ריבדא דכוסילתא‪ ,‬פי• כמו שריטה ששורטין האומנץ‬
‫בצואר למצץ דמו‪ ,‬כגון אוחו הצער היה לי בעת יציאת הנשמה מן הגוך‪ .‬רב ששת אתחזי ליה מלאך המות בשוק‪ .‬אמר‬
‫ליה כבהמה‪ ,‬איתא גו ביתא‪ .‬רב אסי אתחזי ליה מלאך המות‪ .‬אמר ליה איתרח לי ל׳ יומין דאהדריה לתלמודי‪ ,‬דאמריתו‬
‫אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו‪ .‬ביום שלשים אתא‪ ,‬אמר ליה מאי כולי האי‪ .‬אמר ליה דקא דחקא רגליה דבר נתן‪.‬‬
‫כח‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫~ ל ו א מיי׳ פ״ו מהלכות י״ט‬
‫הלכה כד ופי״א מהל׳‬
‫•(בל הלכה ל סמג עשין ב‬
‫עוש״ע א״ח סי׳ תקמז סעיף ג‬
‫׳טוש״ע י״ל סי׳ חא סעיף ה‪:‬‬
‫כ ]מיי הי״ט ואבל שם טוש״ע‬
‫־ז׳׳ח סי׳ תכ ס״א וסי׳ תרצו‬
‫ס״ג[‪:‬‬
‫י בהגייה[‪:‬‬
‫ר ל ז ד ה מיי׳ סי״נ מהלכות‬
‫אבל הלכה ג סמג עשי! ב‬
‫טוש״ע י״ל סי׳ שעו סעיף א‪:‬‬
‫״ילה ו מיי׳ פ״ד מהל׳ כלי‬
‫ב‬
‫הלכה‬
‫‪:‬־וש׳׳ע א״ח סי׳ קסז סעיף יד‬
‫נהג״ה וסי׳ רא סעיף ב‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורנ‬
‫י‪.‬־ונילא‪ .‬פי׳ אוי לה להליכה‬
‫כיו שאינה חוזרת ואד לה‬
‫שנושאים‬
‫‪:‬משאר‬
‫כזה‬
‫‪-‬מת‪.‬‬
‫)־)מושמים‬
‫י‪-‬טוף‬
‫אר‬
‫עליו‪:‬‬
‫וכסו‬
‫יתעטפו‬
‫אח‬
‫להולך‬
‫נ[‬
‫שש‬
‫טורא‪.‬‬
‫סי׳‬
‫והתכסו‬
‫ההדס‬
‫‪ 3‬חשך שגן גלולים וגן גבוהים‬
‫י יה המת הזה‪ :‬ג[ שם רהיט‬
‫י פיל אמעברא רזופתא יזיף‪.‬‬
‫כ ״ רהיט חגר וטרחן היה כל‬
‫י‪:‬יו ועכשיו נפל דקס גלי‬
‫אמעכרא‬
‫י מון‬
‫כשביקש‬
‫לעבור מן העולס וצריך ללוח‬
‫רמו! לתכדכין‪ :‬ד! שם אחנא‬
‫אזבוגי‬
‫ר‪:,‬רי‬
‫אחינו‬
‫מינלקו‪.‬‬
‫הסוחדס‬
‫ר״בלקו‬
‫פי׳‬
‫ראזבזגי‬
‫באחריתם‬
‫נראה‬
‫כ שרם כגון זה שאין לו עכשיו‬
‫לקבור‬
‫נזה‬
‫רמדס‬
‫ג!יו‪.‬‬
‫ועל מת‬
‫כלי‬
‫אוחו‬
‫עני‬
‫שירחמו‬
‫מע״י קטן‪:‬‬
‫ה[ שם‬
‫מותא‬
‫ומרעי!‬
‫כי‬
‫ר •תא‬
‫רבוליא‪.‬‬
‫סי׳‬
‫למיתתו היה‬
‫נ!יתת כל ארס שהכל מחים‪.‬‬
‫ר יזנס מרעין חיבוליא שיסודם‬
‫רזיס הו״ל יותר משאר ג״א‬
‫ג ז מצאתי גע״י קטן‪ .‬ונלע״ר‬
‫ל׳ ״ז לגרש״י גר״ה מרעא‬
‫ר‪:‬ילא וכו׳ צ״ל היסורין הן‬
‫ב י ת עכ״ל וכצ״ל ופי׳ לבדו‬
‫ללליסודס הם בפנים ואינן‬
‫אף‬
‫נ־^דן‬
‫למיתתו‬
‫»(בלא פירושי(‪:‬‬
‫סדר מועד ומה״ט מתרץ הרב רבי יעקב מאורליינ״ש הא‬
‫מתחיל כדאמרינן ביש נוחלין )כ״ב ד ף קח‪ (.‬ותירץ דסומטן פורענות‬
‫עטוןז‪.‬‬
‫בט״ו נשים‬
‫דאתתיל סדר נשים‬
‫בפורענותא לא‬
‫אע״ג דאתתיל‬
‫למעלה‪ :‬שייול איצנולא‬
‫דשלימו‬
‫מילת‪:‬‬
‫דמלסא‪ .‬כלומר יפה מיתה כמלבוש של‬
‫שכלו‬
‫;מדיה‪.‬‬
‫דמועד קטן אצל פורענות דיבמות‬
‫מזונותיו‬
‫לו‬
‫אזבזגי‪.‬‬
‫תושך‪:‬‬
‫עני‪:‬‬
‫שהוא‬
‫מוהא‪.‬‬
‫קיניה‪:‬‬
‫היחה‬
‫ש ׳ימה כמיתת אחרים ולו״ק‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫אדם מת‪) :‬מרעא חבילא(‪ .‬מרעין‬
‫לפורענותא‬
‫פורענותא‬
‫דסמכינן‬
‫מ ת נ י ' > נשים במועד מענות אבל לא‬
‫ונחממא לנחמתאט(‪:‬‬
‫מטפחות ר׳ ישמעאל אומר הםמוכות למטה‬
‫ידליגיה‪ .‬כלומר מגציהין בהספד למי‬
‫צדיק‬
‫יהודה‪.‬‬
‫מלך‬
‫צדלןיהו‬
‫מטפחות ב ר א ש י חדשים בחנוכח ובפורים‬
‫שמגביה קולו להספד אתרים‪ :‬הטריח‬
‫גמור היה<‪0‬א‪3‬ל במקרא‬
‫מענות ומטפחות בזה וזה לא מקוננות נקבר‬
‫רבוהיו‪ .‬שבאין לנחמו‪ :‬משמרהו‪.‬‬
‫לא מצינו יומר כי אם שצוה להעלומ‬
‫חמת לא מענות ולא מטפחות איזחו עינוי‬
‫שהושיב ירבעם שלא לעלוח לרגל‪:‬‬
‫ירמיהו מן הטיט‪:‬‬
‫מעמד במרכבה‪ .‬שלא יכשלו‪ :‬ינחם‬
‫שכולן עונות כאחת קינה שאחת מדברת‬
‫ינחם כתיב‪ .‬בכמובוח ) ל ף ס מ ‪( ( * :‬‬
‫אחרים משמע‪ .‬שמנחמין יושבין בראש‪:‬‬
‫פירשנו בענין אחר שלא‬
‫וכולן עונות אחריח שנא׳ ו ל מ ת ח בנותיכם‬
‫סרוחים‪ .‬לשון רבים‪ :‬לפהוח בראש‪.‬‬
‫כפירוש הקונטרס דהכא‪:‬‬
‫נהי ואשה רעותה קינה אבל לעתיד לבא‬
‫לקרות בס״ת‪ :‬ולברך‪ .‬ברכת המזון‪:‬‬
‫ו ל י ט ו ל מנה יפה ראשון‪ .‬פי׳‬
‫הוא אומר בלע המות לנצח ומחה ה׳ אלהים‬
‫כציפורי‬
‫יש לישראל ליחן לו אבל‬
‫דמעה מעל כל פנים וגר‪ :‬ג מ ' מאי אמרן‬
‫הוא אין לו ליטול כדאמרינן פ׳ מקום‬
‫א[ אמר רב ויי לאזלא ויי לחבילא אמר רבא נשי דשכנציב אמרן הכי ויי לאזלא‬
‫שנהגו )פסחים ד ף ;‪ (:‬הנותן עיניו‬
‫ויי לחבילא ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן >גוד גרמא מככא ונמטי מיא‬
‫בתלק יפה כו׳ מיהו נראה לי דכהן‬
‫לאנטיכי ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן ב[ >עטוף וכםו טורי דבר רמי‬
‫כיון שזהו דינו יכול לראות סימן‬
‫ובר רברבי הוא ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן שייול אצטלא דמלתא לבר‬
‫ברכה ואע״פ שאומרים ‪3‬פ׳ הזרוע‬
‫)חולין קלג‪ (.‬ונתן ולא שיטול מעצמו‬
‫הורין דשלימו זוודיה ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן נ! רהיט ונפיל אמעברא‬
‫אין זה לוקת מתנות כי אם רואה‬
‫ויזופתא יזיף ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן י‪ 1‬אחנא תגרי אזבזגי מיבדקו ואמר‬
‫שפיר מה שהוא רוצה ואומר ליתן לו‪:‬‬
‫רבא נשי דשכנציב א מ ק י[ מותא כי מותא ומרעין חיבוליא ייתניא חית ר״מ‬
‫ןוע׳ תוס׳ גיטין נ ט ‪ :‬בד״ה וליטול מ נ ה [ ‪:‬‬
‫אומר ט ו ב ללכת אל בית אבל וגו׳ עד והחי יתן אל לבו דברים‬
‫הדרן עלך ואלו מגלחין‬
‫של מיתה דיםפד יםפדוניה דיקבר יקברוניה דיטעץ יטענוניה דידל ידלוניה‬
‫קטן‬
‫וםליקא לה ממכת מועד‬
‫ואיכא דאמרי דלא ידל ידלוניה דכתיב כ י טוב אמר לך עלה הנה וגו׳ ת״ר‬
‫כשמתו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ד׳ זקנים לנחמו ר׳ טרפון ור׳ יוסי‬
‫הגלילי ור׳ אלעזר בן עזריח ור״ע אמר לחם ר׳ טרפון דעו שחכם גדול חוא ובקי באגדות אל יכנס אחד‬
‫מכם לתוך דברי חבית אמר ר״ע ואני אחרון פתח רבי ישמעאל ואמר רבו עונותיו תכפוהו אבליו חטריח‬
‫רבותיו פעם ראשונח ושניח נענח ר״ט ואמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את חשריפח וחלא דברים‬
‫ק״ו ומה נדב ואביהוא שלא עשו אלא מצוח אחת דכתיב ויקריבו בני אתרן את חרם אליו כך בניו של‬
‫ר׳ ישמעאל על אתת כמה וכמה נענה ר׳ יוסי הגלילי ואמר וםפדו לו כל ישראל וקברו אותו והלא דברים‬
‫ק״ו ומה אביה בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד טוב דכתיב ביה יען נמצא בו דבר טוב כך בניו של‬
‫ר׳ ישמעאל על אחת כמח וכמח מאי דבר טוב ר׳ זירא ור׳ חיננא בר פפא חד אמר שביטל > משמרתו‬
‫ועלה לרגל וחד אמר שביטל פרדםאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל נענה ר׳‬
‫אלעזר בן עזריה ואמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים ] א ש ר היו לפניך כן[ ישרפו‬
‫לך והלא דברים ק״ו ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת שהעלה ירמיה מן הטיט כך בניו של‬
‫ר׳ ישמעאל על אחת כמה וכמה נענה ר״ע ואמר ביום ההוא יגדל המםפד בירושלם כמספד הדדרימון ]בבקעת‬
‫מגידו[ י׳ואמר רב יוסף אלמלא ״תרגומיה דהאי קרא לא חוח ידענא מאי קאמר בעידנא חחוא יםגי מםפדא‬
‫בירושלם כמספדא דאהאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון וכמספד דיאשיה בר אמון דקטל יתיה‬
‫פרעח חגירא בבקעת מגידו וחלא דברים ק״ו ומח אחאב מלך ישראל שלא עשח אלא דבר אחד טוב דכתיב‬
‫והמלך היח מעמד במרכבח נכח ארם כ ך בניו של ר׳ ישמעאל על אחת כמה וכמה א״ל רבא לרבה בר מרי‬
‫כתיב ביח בצדקיחו בשלום תמות וכתיב ו א ת עיני צדקיהו עור א״ל חכי א״ר ירחק שמת נבוכדנאצר בימיו‬
‫ואמר רבא לרבה בר מרי כתיב ביה ביאשיחו לכן חנני אוסיפך על אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום‬
‫וכתיב ויורו היורים למלך יאשיהו ״י ואמר רב יהודה אמר רב שעשאוהו ככברה א״ל הכי א״ר יוהנן שלא הרב‬
‫בית חמקדש בימיו א״ר יוחנן יאין מנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח אבל שנאמר > אחרי כן פתח איוב‬
‫את פיהו והדר ויען אליפז חתימני י י א ״ ר אבחו מנין לאבל שמיםב בראש שנאמר אבחר דרכם ואשב ראש‬
‫ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם ינחם אחריני משמע אמר רב נחמן בר יצחק ינהם כתיב מר זוטרא‬
‫אמר מחכא ו ס ר מרזח סרוחים מרזח נעשה ש ר לםרוחים אמר ר׳ חמא בר חנינא מנין לחתן שמיםב בראש‬
‫שנאמר כהתן יכהן פאר מה כהן בראש אף התן בראש ובהן גופיח מנלן >דתנא דבי ר׳ ישמעאל ״וקדשתו‬
‫ילכל דבר שבקדושה לילפתוה ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפח ראשון א״ר חנינא קשה יציאת נשמה מן הגוף‬
‫א‬
‫נ‬
‫‪1‬‬
‫נ‬
‫‪3‬‬
‫ג‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪7‬‬
‫ה‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪12‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫‪13‬‬
‫אבל לא מטפחות‪ .‬מאי אמרן‪,‬‬
‫אלי;ר רבא‬
‫ווי לאזלא‬
‫ל־ בלא‪,‬‬
‫פירוש‪,‬‬
‫ווי‬
‫נשי‬
‫ד׳‪.‬׳כנציב היו חכמות והיו‬
‫מ׳ נות ואומרות‪ ,‬אוי להולך‪,‬‬
‫כ־ כתיב כי הולך האדם אל‬
‫כ״! עולמו וסבבו וגר‪ .‬ואוי‬
‫לטי שהוא ממושכן‪ ,‬ונתבע‬
‫ל• לם‬
‫הפקדון‬
‫שאצלו‪.‬‬
‫כי ־מר‬
‫האדם‬
‫מתמשכן‬
‫גל שני גמלא פירוש ע״ז[‪,‬‬
‫ג(‬
‫האומר‬
‫ןכאלס‬
‫ט‬
‫‪15‬‬
‫ה‬
‫‪14‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫נאים כי זה האיש הבא להקבר‬
‫אצלכם בן גלולים הוא‪ .‬ערוך[‪,‬‬
‫ד( נלריס פג‪ :‬כתובות עב‪,.‬‬
‫ה( !שהושיבו אביו שומר שלא‬
‫יעלה איש לרגל ובטל משמרתו‬
‫ז״ל‬
‫ועלה‪.‬‬
‫לי שלים רוחו שהוא אצלו‬
‫פי דון לבעליה‪ .‬פי׳ חבלא משכון‪ .‬פירוש גור גרמא מככא ונמטי מיא לאנטוכיא‪ ,‬חתוך המאכל מן השינים ויגיע חמות המים‬
‫ב>‪,‬נטיכי‪ .‬כלומר כיון שנחתך המאכל מפי החולה‪ ,‬בוערת בו חמות ומחממת מי רגליו כחמות אנטיכי‪ .‬דתנן אנטיכי אע״פ‬
‫גו פה אין שותין ממנה מפני שמחממת הרבה‪ .‬פירוש שיול איצטלא דמילתא לבר חורי רשלימו זוודיה‪ ,‬כלומר‪ ,‬דומה כאיצטלא‬
‫ש״ מילת לבנה לבן טובים שירד מנכסיו ושלמה הצידה שלו‪] .‬בלומר[ הקבורה טובה לו מחיים‪ .‬ויש שאומרים‪ ,‬מי שאין לו‬
‫בג־־ים ללבוש ישאל וילך ללות כן טובים שמת ושלמו ימי חייו‪ .‬עטוף וכסו טורי‪ ,‬דבר רברבי ובר רמי הוה פירוש‪ ,‬כמו אדם‬
‫ה> ומר להרים התעטפו והתכסו במלבושיכם הנאים‪ ,‬כי וה האיש הבא להקבר אצלכם בן גדולים הוא‪ .‬ויש אומרים‪ ,‬לבני אדם‬
‫אוגרים התעטפו והתכסו במלבושיכם ועמדו על ההרים וכסו אותם בשעת קבורתו כי בן גדולים ורמים הוא‪ .‬אחאנא תגרי דעל‬
‫זב ־גי מיבדקי‪ .‬פי׳‪ ,‬אחינו התגרים שעל קיניהם מיבדקי‪ .‬כלומר‪ ,‬במקום סחורתם נבדקין הנאמנין הם אי לאו‪ .‬כמו שאו׳ בשלשה‬
‫רב ־ים אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו‪ .‬רהיט ונפיל א( בר אודי ואמברי יזפתא יזיף‪ .‬פי׳ רץ בכל כחו ונופל בין האובדים ועל‬
‫נמלכים[‪,‬‬
‫רש׳׳י‬
‫‪ 0‬מגילה ג‪] (t ,.‬ועיי תוס׳ נ״ק‬
‫ג‪ :‬ר״ה כלמתרגס[‪ ,‬ח( תענית‬
‫כנ‪] :‬סנהררין מת‪ ,[:‬ט( ]ואין‬
‫לונר אליו לבר וכתיב אתרי כן‬
‫פתח איוב את פיהו וענו תביריו‬
‫כך מצאתי הגי׳ בחורח האלם‬
‫להרמג״ן דל[‪ ,‬י( כתובות סט‪,:‬‬
‫נ( הוריית יג‪ :‬נלרים סב‪ .‬גיטין‬
‫נט‪ ,:‬ל( ועי׳ תוס׳ חולין פז‪.‬‬
‫ל״ה וחייבו[‪ ,‬מ( פרש׳׳י על כל‬
‫עמול זה חמצא בעין יעקב‬
‫ע״ש‪ (< ,‬עי׳ פירושה ברש״י על‬
‫הד״ף‪ (D ,‬נס״א‪ :‬היסורין הן‬
‫רעיס‪ ,‬ננ( נכלאיחא ב״ב יל‪,!:‬‬
‫פ( ]שבח קמט‪ :‬ערכין יז‪,[.‬‬
‫צ( ]נל״ה אמר דינן‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬בי שמענה נשים דבר י?‬
‫אזנכם‬
‫יחקרו‬
‫ולמדנה‬
‫פיו‬
‫דבר‬
‫בנותיכם‬
‫נהי‬
‫ו א ש ה רעותה קינה‪:‬‬
‫ירמיהו ט יט‬
‫‪ .2‬בלע המות לנעה ומחה‬
‫אדני אלהים דמעה מ ע ל‬
‫כל פנים וחרפת עמו יסיר‬
‫מ ע ל כ ל ה א ך ץ כי יי דבר‪:‬‬
‫ישעיהו כה ח‬
‫‪ .3‬טוב ל ל כ ת א ל בית א ב ל‬
‫אל‬
‫מלכת‬
‫משתה‬
‫בית‬
‫ב א ש ר הוא סוף כל האדם‬
‫והחי יתן אל לבו‪:‬‬
‫קהלת ז ב‬
‫‪ .4‬כי טוב אמר ל ף עלה הנה‬
‫מהשפילף לפני נדיב א ש ר‬
‫משלי כה ז‬
‫ר א ו עיניך‪:‬‬
‫‪ .5‬י י א מ י משה א ל אהרן‬
‫ולאיתמר‬
‫ולאלעזר‬
‫אל‬
‫ךאשיכם‬
‫בניו‬
‫תפרעו‬
‫ובגדיכם ל א תפרמו ו ל א‬
‫תמתו ו ע ל כל העךה יקציף‬
‫ואחיכם‬
‫יבכו‬
‫כל בית‬
‫את‬
‫השרפה‬
‫ש ר ף ״‪:‬‬
‫‪.6‬‬
‫ישראל‬
‫אשר‬
‫ויקרא י ו‬
‫ויקרבו בני אדר־ את‬
‫הדם אליו ויטביל אצבעו‬
‫בדם ויתן על קרנות המזבח‬
‫ואת הדם ןצק א ל יסוד‬
‫ויקרא ט ט‬
‫המזבח‪:‬‬
‫‪ .7‬וספדו לו כל י ש ר א ל‬
‫וקברו אתו כי זה לבדו יבא‬
‫לןךכעם א ל קבר יען נמצא‬
‫בו דבר טוב א ל ין אלתי‬
‫י ש ר א ל בבית ןךבעם‪:‬‬
‫מלכים א יד יג‬
‫בשלום‬
‫‪.8‬‬
‫וכמשרפות‬
‫המלכים‬
‫תמות‬
‫אבותיך‬
‫הךאשנים‬
‫אשר‬
‫היו לפניך כן ישרפו לך‬
‫והוי אדון יספרו לך כי ך ב ר‬
‫אני דברתי נאם יי‪:‬‬
‫כ‬
‫כציפורי‬
‫להריס‬
‫התעטפו והחכסו נמלנושיס‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪11‬‬
‫כתני' נשים במועד מענות‬
‫א( מגילה ג‪ ,:‬כ( ]‪3‬ערוך ערן‬
‫ג‬
‫‪10‬‬
‫הובא ב ע מ ו ד הבא‬
‫כל‬
‫חיבולייא‪ .‬האיסורין הן בביתי!(‪ :‬דידל‬
‫‪2‬‬
‫א [ גפ׳ אמר רב ויי לאזלא ויי‬
‫פ״א‬
‫המות‪ .‬כדי לסייס בדבר הטוב משוס דמועד קטן הוא סוף‬
‫מתני׳‬
‫גכ‪1‬׳‬
‫לחבילא‪ .‬חבלא‪ :‬גוד גרמא מככא‪.‬‬
‫נפלו הלחיים‪ :‬נמנוו מיא לאמנויכי‪ .‬כלומר הדרי מיא למפרע כלפי‬
‫א‬
‫ג ]טוש״ע י״ר סי׳ תג סעיף‬
‫המקלש‬
‫בלע‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן‬
‫מםורת הש״ם‬
‫ירמיהו לד ה‬
‫‪.9‬‬
‫ביום‬
‫ההוא‬
‫יגדל‬
‫המספד בירושלם כמספד‬
‫ה ד ד רמו־ בבקעת מגדון‪:‬‬
‫זכריה יב יא‬
‫‪ .10‬ות׳נלה המלחמה ביום ההיא והמלך התת מעמד במךכבה נכח ארם וימת בערב ויצק ךם המכה א ל חיק‬
‫הךכב‪ :‬מלכים א כב לה‬
‫‪.11‬‬
‫ואת עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים לביא אתו בבלה‪ :‬ירמיהו לט ז‬
‫‪ .12‬לכן הנני אםפף על אבתיך ונאספת א ל קברתיף בשלום ו ל א תראינה עיניך בכל הךעה א ש ר אני מביא‬
‫ע ל המקום הזה וישיבו את ה מ ל ך דבר‪ :‬מלכים ב כב כ‬
‫העבי־יני כי התליתי מאד‪ :‬דברי הימים ב לה כג‬
‫‪ .15‬׳•יען אליפו התימני ויאמר‪ :‬איוב ד א‬
‫ינחם‪ :‬איוב כט כה‬
‫‪ .13‬וירו היירים ל מ ל ך יאשיהו ויאמר המלך לעבךיו‬
‫‪ .14‬אהו־י כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו‪ :‬איוב ג א‬
‫‪ .16‬אבחר דרכם ו א ש ב ר א ש ואשכון כמלך בגדוד כ א ש ר אבלים‬
‫‪ .17‬לכן עתה יגלו ב ר א ש גלים וסר מרזח סרוחים‪ :‬עמוס ו ו‬
‫‪ .18‬ש ו ש א ש י ש ביי ת ג ל נפשי‬
‫באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פ א ר וככלה תערה כליה‪ :‬ישעיהו ס א י‬
‫‪ .19‬וקךשתו‬
‫כי את לחם אלזזיך הוא מקריב קדש יהיה ל ך כי קדוש אני יי מקךשכם‪:‬ויקרא כא ח‬
‫המעברות מלוה לוה‪ .‬פי• כמו משל הוא‪ .‬כלומר‪ ,‬אע״פ שאדם רץ בכל כחו כל ימיו‪ ,‬כשנופל בין האובדים בין אובדי הדרכים‪,‬‬
‫או כשיגיע לעבור בנהר‪ ,‬מתחנן למי שמעבירו ואם אין לו נוטל בהלואה ]כדי שינצל‪ .‬וכל שכן מי שהולך לבית עולמו שמבקש לתת או! כל אשר לו וליטל בהלואה[ ואינו מוצא‪ .‬מותא כי מותא ומרעה חיבוליא‪ .‬פי׳‪ ,‬המות של זה כמיתת כל אדם‪ ,‬ואריכות‬
‫חו־ייו תוספת כמו הרבית על המלוה‪ .‬שיש מי שפורע חובו היא המלוה שניתנה לו)משלו( ]ומשלמה[ ודיו‪ ,‬ויש מי שפורע המלוה ]והרבית‪ .‬והמלוה[ היא נשמתו‪ ,‬ותוספת על נשמתו צער חליו‪ .‬תניא היה ר׳ מאיר אומר‪ ,‬מאי דכתיב טוב ללכת אל בית אבל‬
‫וגי והחי יתן אל לבו‪ .‬דברים של מיתה‪ ,‬ויספור יספדוניה ויקבור יקברוניה דטעין יטעוניה דדלי ידלוניה‪ .‬איכא דאמרי לא ידל דאדלוניה‪ .‬כדכתיב כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עינך‪ .‬כשמתו בניו של ר׳ ישמעאל‪ ,‬נכנסו ארבעה‬
‫זק‪:‬־ם לנחמו‪ ,‬ר׳ יוסי הגלילי ור׳ אלעזר בן עוריה ור׳ עקיבא ור׳ טרפון‪ .‬אמר להן ר׳ טרפון‪ ,‬דעו שחכם גדול ובקי בהגדות הוא‪ ,‬אל יכנס אחד לתוך דברי חבירו‪ ,‬אמר להן ר׳ עקיבא‪ ,‬ואני אחרון‪ .‬פתח ר• ישמעאל ואמר‪ ,‬רבו עונותיו תכפוהו אבליו הטריח‬
‫רב תיו פעמים רבות‪ .‬נענה ר׳ טרפון ואמר‪ ,‬ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה‪ ,‬וגוי‪ ,‬ומה בני אהרן שלא עשו אלא מצוה אחת‪ ,‬שנאמר ויקריבו בני אהרן את הדם אליו‪ ,‬בניו של ר׳ על אחת כמה וכמה שחייבים כל ישראל לבכותם‪ .‬ר׳ אלעזר כן עזריה‬
‫או‪!:‬ר‪ ,‬שחייבין כל ישראל לבכות מהכא‪ ,‬שנאמר‪ ,‬בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך והוי אדון יספדו לך‪ ,‬וגוי‪ ,‬והלא דברים קל וחומר‪ ,‬ומה צדקיה שלא עשה אלא מצוה אחת שהעלה ירמיה מן הטיט זכה‬
‫לכ י‪ ,‬בניו של ר׳ על אחת כמה וכמה‪ .‬ר׳ יוסי הגלילי אמר מהכא‪ ,‬וספדו לו כל ישראל וקברו אותו‪ ,‬כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב‪ ,‬והלא דברים קל וחומר‪ ,‬ומה אביה בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד שביטל משמרתו ועלה‬
‫לר ל‪ ,‬ויש אומרים שביטל פרדםאות שהושיב ירבעם שלא יעלו ישראל לרגל‪ ,‬בניו של ר׳ שעשו כמה מצות על אחת כמה וכמה‪ .‬ר׳ עקיבא אומר מהכא‪ ,‬ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדרימון בבקעת מגידו‪ ,‬ואמר רב יוסף‪ ,‬אלמלא תרגומא‬
‫דד •<י קרא לא הוינן ידעי מאי קאמר‪ ,‬בעידנא ההיא יסגא מספדא בירושלם כמספד אחאב דקטל יתיה הדרימון בן טברימון וכמספד יאשיהו בן אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו‪ ,‬ומה זה שלא עשה אלא דבר אחד‪ ,‬דכתיב‪ ,‬והמלך היה מעמד‬
‫בני־כבה נוכח ארם‪ ,‬עד הערב החזיק בעצמו‪ ,‬שלא יאמרו גוסס הוא ויברחו ישראל‪ ,‬ותחלת נפילה ניסה‪ ,‬בניו של ר׳ על אחת כמה וכמה שכל ישראל חייב לספוד ולבכות עליהם‪ .‬אמר ליה רבה לרבה בר מרי‪ ,‬כתיב ביה בצדקיהו בשלום תמות‪ ,‬וכתיב‪ ,‬ואת‬
‫עי‪:‬־ צדקיהו עור‪ .‬אמר ליה הכי אמר ר׳ יוחנן‪ ,‬שמת נבוכדנצר בחייו‪ .‬אמר ליה‪ ,‬ביאשיהו כתיב‪ ,‬לכן הנני אוסיפך אל אבותיך בשלום‪ ,‬וכתיב‪ ,‬ויורו היורים למלך יאשיהו‪ ,‬ואמר רב יהודה אמר רב שעשאוהו ככברה‪ .‬אמר ליה‪ ,‬הכי אמר ר׳ יוחנן שלא חרב‬
‫ביי המקדש בימיו‪ .‬אמר רב יהודה אמר רב אין המנחמין רשאין לישב אלא על הקרקע‪ ,‬שנאמר וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות‪ .‬ואין המנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח האבל‪ ,‬שנ׳ וישבו אתו לארץ‪ ,‬וכתיב‪ ,‬ואחרי כן פתח איוב את פיהו‬
‫וגוי‪ ,‬ואחר כן‪ ,‬ויען אליפו התימני‪ .‬אמר ר׳ אבהו מניין לאבל שיושב בראש‪ ,‬שנאמר אבחר דרכם ואשב ראשנ(‪ .‬מר זוטרא אמר מהכא‪ ,‬וסר מרזח סרוחים‪ ,‬מרזח נעשה שר לםרוחים‪ .‬המרזח הוא האבל‪ ,‬כלומר הניוח במרירות ומפורש בכתובות‪.‬‬
‫א( (ולי צ״צ ניני אונדי ואמענרי ונוי‪.‬‬
‫נ! צ״צ ואשב ראש וגו׳ כאשר אנליס ינחס מר זוטרא אמר מהנא‪.‬‬
‫ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן‬
‫מסורת הש״ס‬
‫א( ]צ״צ אמר[‪ ,‬ב( ברכות סל‪.‬‬
‫לציפורי בפי הוושט‪ .‬כחבל שיש בו קשר רוצא בקושי מן המורן‪:‬‬
‫ע״שן‪ ,‬ד( ברכות שס‪,‬‬
‫פיטורי‪ .‬שקושרין שחי ספינות ביחד‪ :‬ילכו מחיל אל חיל‪ .‬שיל‬
‫]ע״ש[‪,‬‬
‫!ברכות‬
‫ג(‬
‫סל‪.‬‬
‫מבית המדרש לבית הכנסת ומבית הכנסת לבית המדרש אחי‬
‫י ר א ה‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫ואתה‬
‫אבהיך‬
‫תבוא‬
‫בשלום‬
‫כו‬
‫א ל‬
‫א ל ה י ם‬
‫ב צ י י‬
‫ו‬
‫י ז מ י‬
‫א ל‬
‫ע ל י י‬
‫*‬
‫תקבר‬
‫‪:‬‬
‫?שלום‬
‫וילך‬
‫ויקם‬
‫חברונה‪:‬‬
‫שמואל ב טו ט‬
‫‪ .3‬וילך בלשה וישב א ל‬
‫ויאמר‬
‫יתר חתנו‬
‫לו‬
‫לבית‬
‫יראה‬
‫המדרש‬
‫אל‬
‫ומבית‬
‫אלהים‬
‫אשר‬
‫אחי‬
‫ואראה‬
‫במצרים‬
‫ויאמר יתרו למשה ל ך‬
‫לשלום‪:‬‬
‫שמות ד י ח‬
‫ב ןמג״א סי׳ קי סק״ט[‪:‬‬
‫לא יאמר לו לך לשלום אלא לך אבשלום חנפטר‬
‫ג ]טוש״ע א״ח סי׳ קנה‬
‫סעיף א[‪:‬‬
‫שנאמר‬
‫‪1‬‬
‫אל‬
‫ו א ת ת תבא‬
‫אבותיך‬
‫בשלום‬
‫לשלום תלך‬
‫הכנסת‬
‫חייא‬
‫זוכה‬
‫לשלום‬
‫שהרי‬
‫וחצליח‬
‫> ואמר רבי לוי כל היוצא‬
‫ג‬
‫נ‬
‫ומקבל פני‬
‫בר אשי אמר רב‬
‫דוד‬
‫שאמר‬
‫לאבשלום‬
‫שכינח‬
‫״תלמידי‬
‫שנאמר‬
‫‪4‬‬
‫ילכו‬
‫חכמים אין להם‬
‫לך‬
‫בשלום‬
‫מבית‬
‫מחיל‬
‫אל‬
‫מנותת‬
‫הנפטר מן המת לא יאמר‬
‫לך‬
‫הכנסת‬
‫‪2‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫לו לך לשלום‪ ,‬אלא לך‬
‫בשלום‪ .‬שנאי‪ ,‬ואתה תבא‬
‫אל‬
‫בשלום‪.‬‬
‫אבותיך‬
‫והנפטר מן החי‪ ,‬לא יאמר‬
‫היל‬
‫לו לך בשלום‪ ,‬אלא לך‬
‫לשלום‪ .‬שהרי דוד אמר‬
‫אפילו‬
‫לאבשלום‬
‫בשלום‪,‬‬
‫לך‬
‫הלך ונתלה באילן ונהרג‪.‬‬
‫ה ד ר ן ע ל ך ו א ל ו מגלהין ו ס ל י ק א ל ה מ ם כ ת מ ו ע ד ק ט ן‬
‫חיים‬
‫‪ .4‬ילבו מחיל א ל חיל‬
‫נ‬
‫לעולם חבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון‪:‬‬
‫אלבה נא ואשובה א ל‬
‫העוךם‬
‫המדרש‬
‫לך‬
‫לבית‬
‫בציון אמר ר ב‬
‫יוחנן אמר‬
‫הנפטר מן התי לא יאמר לו ל ך בשלום אלא‬
‫‪ .2‬וייאמר לו המלך ל ף‬
‫הלך ונתלח‬
‫יתרו‬
‫שאמר‬
‫למשח‬
‫וושט א׳ואמר‬
‫בשלום‬
‫בראשית טו‬
‫‪3‬‬
‫כציפורי בפי‬
‫הוושט רבי‬
‫>רבי לוי ב ר חיתא הנפטר מן חמת‬
‫ה״ל[‪:‬‬
‫תנפטר מן חמת לא יאמר לו לך לשלום אלא ל ך‬
‫וסליקא לה מסכת מועד קטן‬
‫בשיבה טובה‪:‬‬
‫כפטירי‬
‫בפי‬
‫א ]רמב״ס פ״ל מהל׳ אבל‬
‫מן חחי לא יאמר לו לך בשלום אלא לך ־לשלום‬
‫הדרן עלך ואלו מגלחין‬
‫אל‬
‫כט‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫אמר‬
‫)משה(‬
‫]יתרו[‬
‫)ליתרו(‬
‫]למשה[‬
‫לך‬
‫לשלום‪ ,‬הלך והצליח‪ .‬אמר‬
‫ר׳ חמא ברי חנינא מניין‬
‫לחתן שיושב בראש‪ ,‬שנאמר‪ ,‬כחתן יכהן פאר וגוי‪ ,‬מה כהן בראש‪ ,‬דתני דבי ר׳ ישמעאל‪ ,‬וקדשתו‪ ,‬לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו׳ כך חתן בראש‪ .‬אמר ר׳ לוי כל היוצא מן הכנסת למדרש ומבית‬
‫המדרש לבית הכנסת‪ ,‬זוכה ומקבל פני שכינה‪ .‬שנאמר‪ ,‬ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון‪.‬‬
‫יראה א ל אלהים בציון‪:‬‬
‫ה ד ק עלך ואלו מגלחין במועד וםליקא לה מסכת דטועד קטן‬
‫תהלים פד ח‬
‫מוסף רש״י‬
‫שייך לעמוד קודם‪ .‬מענות‪ .‬הספל על המח‪ ,‬א ב ל לא מטפחות‪ .‬על לבן !מגילה ג‪ .>:‬דיספד יספדוניה‪ .‬ימן אל לנו שאף‬
‫לבר הכבול‪ ,‬בין בתורה בין בישיבה הוא ילבר בראש ) ג י ט י ן ! ‪ c o‬או‪ :‬לקרוא בספר תורה )ודרים סב‪ :‬הוריות יב‪ .>:‬ו ל ב ר ך ר א ש ו ן ‪.‬‬
‫הוא יספלוהו ואל ירע לו אס נהג כן )כחובות עב‪ (.‬כלומר יססול לאינשי כי היט ליספלון ליה נמי‪ ,‬והיינו והחי ימן אל לבו‪,‬‬
‫בסעולה )ניטיו שם( בברכת המוציא ובברכת המזון ))זרים שס> או‪ :‬גזמון !הוריות שם(‪ .‬ו ל י ט ו ל מנה יפה ר א ש ו ן ‪ .‬אס בא‬
‫שישפרל לעשות עם אחרים כלי שיזכה ויעשה לו כמו כ ן ) נ ד ר י ם ‪9‬ג‪ :‬ו כ ע ״ ז קהלת ז ב(‪ .‬דידל‪ .‬הריס קולו נבכי ובמספד !כתובות‬
‫לחלוק עם ישראל בכל לגר לאחר שיחלקו נשוה אומר לו ברור ומול איזה שחרצה ! ג י ט ץ שם( או‪ :‬כשחולק עס אחיו הכהניס‬
‫שם(‪ .‬אלמלא תרגומיה דהאי קרא כוי‪ .‬שלא מצינו בכל המקרא הספד להללרימון בבקעת מגילו‪ ,‬רונתן מרנמו לשני‬
‫בלחם הפנים ))דרים שם‪ .‬וכונתו לכהן גדול(‪ .‬עד ב א ו שייך ל ע מ ו ד הקודם‪.‬‬
‫הספילוח הלררימון ברמוח גלעל ראשיהו בבקעח מגילו כרמסרש בספר מלכים )מגילה ג‪ .!.‬ינחם כתיב‪ .‬אין לך לומר פחח‬
‫הנפטר מ ן המת‪ .‬כשהיו מוליכין ארונומ ממקום למקום לקבורה היו מלרס אותו מעיר לעיר וחוזרים אלו ואחרים מלויס‬
‫גשוס אוח אא״כ אל״ף או ה׳ סמוכין לו או ע״פ הנקולה שתחחיה והיא גאה במקום אוח כאילו כחוב ינאחס‪ ,‬וטון שלא כחיב‬
‫אומו משם והלאה והחוזרים קרי נפטרים‪ ,‬נוטלים רשות להפטר ממנו )ברכות סד‪ .(.‬אין להם מנוחה‪ .‬מישיבה לישיבה‬
‫כאן אל״ף על כרחך ע״פ מסורח הכתב אמה קורא ינחם‪ ,‬וזהו המנוחס עצמו כלומר כאגל המחנחס )כתובות סט‪ .(:‬מרזח‪ .‬מר‬
‫וממררש למלרש !שם(‪.‬‬
‫וזח‪ ,‬מי שנפשו מרה ולעמו זחה ומעותקה מעליו‪ ,‬נעשה ש ר לסרוחים‪ .‬לגרוליפ הבאים לנחמו <שם(‪ .‬לפתוח ר א ש ו ן ‪ .‬בכל‬
‫הדרן עלך מסבת מועד קטן‬
‫א ה ר ה ש ל מ ת המסכתא י א מ ר זה ו י ו ע י ל ל ז כ ר ו ן בעזרת ה ש ם יתברך‬
‫הח־ץ ע ל ך מ ס ב ת מ ו ע ד קטן ו ה ד ך ך ע ל ן ‪ .‬ד ע ת ן ע ל ך מ ס כ ת מ ו ע ד קטן ו ד ע ת ך ‪7‬נלן‪ .‬ל א נ ת נ ש י מ י נ ך מ ס כ ת מ ו ע ד קטן ו ל א ת ת נ ש י בדינן ל א ב ע ל מ א ה ד י ן ן ל א‬
‫ב ע ל מ א דאתי‪:‬‬
‫יאמר כן שלשה פעמים ואחר כך יאמר‪:‬‬
‫יהי ר צ ו ן מ ל פ נ י ך יי א ל ה י נ ו ו א ל ה י אבותינו ש ת ה א ת ו ך ת ף א מ נ ו ת נ ו ב ע ו ל ם ה ז ה ו ת ה א ע מ נ ו ל ע ו ל ם ה ב א ‪ .‬ךונינא ב ר פ פ א ר מ י ב ר פ פ א נחמן ב ר פ פ א‬
‫א ח א י ב ר פ פ א א ב א מ ר י ב ר פ פ א ר פ ך ם ב ר פ פ א ך ב י ש ב ר פ פ א םוךדוב ב ר פ פ א א ך א ב ר פ פ א ד ר ו ב ר פפא‪:‬‬
‫ה ע ר ב נ א יי אלהינו א ת ד ב ר י ת ו ר ת ך בפינו ובפיפיות ע מ ך ב י ת י ש ר א ל ‪ .‬ונהיה ב ל נ ו אנחנו ו צ א צ א י נ ו ו צ א צ א י ע מ ך ב י ת י ש ר א ל ב ל נ ו י ו ד ע י ש מ ך‬
‫ו ל ו מ ד י ת ו ר ת ך ‪ :‬מ א ו י ב י תחבמני מ צ ו ת י ך ב י ל ע ו ל ם ה י א לי‪ :‬יהי ל ב י תבלים בחקיך ל מ ע ן ל א א ב ו ש ‪ :‬ל ע ו ל ם ל א א ש ב ח פ ק ו ד י ך ב י ב ם חייתני‪ :‬ב ר ו ך א ת ה‬
‫יי ל מ ד נ י חקיך‪ :‬א מ ן א מ ן א מ ן ס ל ה ו ע ד ‪:‬‬
‫מ ו ד י ם אנחנו ל פ נ י ך יי א ל ה י נ ו ו א ל ה י א ב ו ת י נ ו ש ש מ ת חלקנו מ י ו ש ב י ב י ת ה מ ך ך ש ו ל א ש מ ת חלקנו מ י ו ש ב י קךנות‪ .‬ש א נ ו מ ש כ י מ י ם והם מ ש כ י מ י ם ‪ .‬א נ ו‬
‫מ ש כ י מ י ם ל ד ב ר י ת ו ר ה ו ה ם מ ש כ י מ י ם ל ד ב ר י ם בטלים‪ .‬א נ ו ע מ ל י ם והם ע מ ל י ם ‪ .‬א נ ו ע מ ל י ם ו מ ק ב ל י ם ש כ ר והם ?גמלים ואינן מ ק ב ל י ם ש כ ר ‪ .‬א נ ו ר צ י ם‬
‫ו ה ם ר צ י ם ‪ .‬א נ ו ר צ י ם לחיי ה ע ו ל ם ה ב א ו ה ם ר צ י ם ל ב א ר ש ח ת ‪ .‬ש נ א מ ר ו א ת ה א ל ה י ם ת ו ר י ד ם ל ב א ר ש ח ת א נ ש י דמים ו מ ך מ ה ל א י ח צ ו ימיהם ו א נ י‬
‫א ב ט ח בך‪:‬‬
‫יהי ר צ ו ן מ ל פ נ י ך יי א ל ה י כ ש ם ש ע ז ר ת נ י לםים מ ס ב ת מ ו ע ד קטן ב ן ת ע ז ך נ י ל ה ת ח י ל מ ס כ ת ו ת וספרים א ח ר י ם ו ל ס י מ ם ל ל מ ד ו ל ל מ ד למזמור ןל‪17‬שות‬
‫ולקים א ת כ ל ד ב ר י ת ל מ ו ד ת ו ר ת ך ב א ה ב ה ‪ .‬ו ז כ ו ת ב ל ה ת נ א י ם ו א מ ו ר א י ם ו ת ל מ י ד י חכמים י ע מ ו ד ל י ו ל ז ך ע י ש ל א ת מ ו ש ה ת ו ר ה מ פ י ו מ פ י ז ך ע י ה ר ע‬
‫ז ר ע י ע ד עולם‪ .‬ותתקים בי ב ה ת ה ל כ ך תנחה א ו ת ך ב ש כ ב ך ת ש מ ר ע ל י ך ו ה ק י צ ו ת ה י א ת ש י ח ף ‪ .‬כ י ב י י ר ב ו י מ י ך ויוסיפו ל ך ש נ ו ת חיים‪ :‬א ו ר ך ןמים‬
‫בימינה ב ש מ א ל ה ע ש ר וכבוד‪ :‬יי ע ו ז ל ע מ ו יתן יי י ב ר ך א ת ע מ ו ב ש ל ו ם ‪:‬‬
‫י ת ג ד ל ו י ת ק ד ש ש מ ה ר ב א ‪ .‬ב ע ל מ א ד ה ו א ע ת י ד ל א ת ח ך ת א ‪ ,‬ו ל א ח י א מ ת י א ‪ ,‬ו ל א ס ק א לחיי ע ל מ א ‪ ,‬ו ל מ ב נ א ק ר ת א ד י ר ו ש ל ם ‪ ,‬ו ל ש כ ל ל ה י כ ל י ה בגוה‪,‬‬
‫ו ל מ ע ק ר פ ו ל ח נ א נ ו כ ר א ה מ א ר ע א ‪ ,‬ו ל א ת ב א פ ו ל ח נ א ד ש מ י א ל א ת ר י ה ‪ ,‬ו י מ ל י ך ק י ד ש א ב ר י ך ה ו א ב מ ל ב ו ת י ה ויקריה‪ ] ,‬ו י צ מ ח פךקנה ויקרב ?לשיחה[‪.‬‬
‫בחייבון וביומיבון ובחיי ד כ ל ב י ת י ש ר א ל ב ע ג ל א ו ב ז מ ן קריב‪ ,‬ו א מ ר ו א מ ן ‪ .‬י ה א שכזה ך ב א מ ב ר ך ל ע ל ם ו ל ע ל מ י עלכייא‪ .‬י ת ב ר ך ו י ש ת ב ח ו י ת פ א ר‬
‫ו י ת ר ו מ ם ו י ת נ ש א ו י ת ה ד ר ו י ת ע ל ה ו י ת ה ל ל ש מ ה ד ק ד ש א ב ד י ך ח ו א ‪ .‬ל ע ל א מ ן כ ל ב ך ב ת א ו ש י ך ת א ת ש ב ח ת א ו נ ח מ ת א ד א מ י ך ן ב ע ל מ א ׳ ן א מ ר ו אמן‪:‬‬
‫ע ל י ש ך א ל ו ע ל רבנן‪ ,‬ו ע ל ת ל מ י ד י ה ו ן ו ע ל כ ל ת ל מ י ד י ת ל מ י ד י ח ו ן ‪ ,‬ו ע ל ב ל מ א ן דעסקין ב א ו ר י ת א ‪ ,‬ד י ב א ת ך א ) ק ד י ש א ( ה ד י ן ו ד י ב כ ל א ת ר ו א ת ר ‪,‬‬
‫י ה א ל ה ו ן ו ל ב ו ן שלביא ך ב א ח נ א ו ח ם ך א ו ר ח מ י וחיי א ר י כ י ומזוני ךויחי ו פ ך ק נ א מ ן ק ד ם א ב ו ה ו ן ד י ב ש מ י א ו א ך ע א ואקלרו אמן‪ :‬י ה א שלנלא ל ב א מ ן‬
‫ש מ י א וחיים טובים ע ל י נ ו ו ע ל ב ל י ש ך א ל ‪ ,‬ו א מ ר ו אמן‪ :‬ע ו ש ה ש ל ו ם ב מ ר ו מ י ו ה ו א בףךומיו י ע ש ה ש ל ו ם ע ל י נ ו ו ע ל ב ל י ש ר א ל ן א ? ז ר ו אמן‪:‬‬
‫*(]פי׳ הגון על זה חמצא בס׳ החיים שחיבר אחי הגאון מהדיל מפראג בס׳ זטוח ח״א פ״ג[ **(]בסיומא וסוף תשובת הרמ״א דל וכן בסוף יש״ש בב״ק כתוב רמזים על הזכרת שמות הללון‪:‬‬
‫פםקי תוםפות ממםכת שועד קטן‬
‫משקין‬
‫א‬
‫לא חייבה חורה בסרט ועוללוח רק בשעח בצירה‪:‬‬
‫דף ד ע״נ‬
‫כל סאה שיש בה רוגע שנחערג )כאוצר( ימעט יפחות‬
‫מן הרובע או יוסיף על הסאה כיון שהאיסור רק מפני‬
‫מראיח העין עירב נמחכוין אפילו חטה אחח אסור‪ .‬כל‬
‫איסור לאודיחא שרעה בה בשוגג מוחר במייל אסור‪:‬‬
‫מלליק נרוח לרטס גמטאוח אפילים זוכה להקטל פט‬
‫שכינה ולכך זכה קיש דצא ממנו שאול שאטו נר הלליק‬
‫נרוח לרטם‪:‬‬
‫כשמקום הקבר ניכר היטב למעלה אין לציין גפנים למטה‬
‫ויש מפרשים ללוחא במול המועל קאמר‪:‬‬
‫שם‬
‫דיה כך מידל‪:‬‬
‫ב‬
‫רטס צדטן אפילו חפירה מוחר במועל ובאין צדכין להן‬
‫חפירה אסור מטיטה מוחר רק שלא יכרן מלאכתו‬
‫במועל וליחיל חטיטה נמי אסור‪.‬‬
‫די! זה בגמרא‪:‬‬
‫ג‬
‫ד‬
‫סככוח וסרעוח טת הפרס אף ברשות הרטס החמירו‬
‫שם‬
‫חכמים‪:‬‬
‫דף ה ע״א‬
‫וד־ה שיש(‪:‬‬
‫דף ו ע־א‬
‫מתקנין ררכיס לעולי רגליס ומקואות‪:‬‬
‫כלאי זרעים מותר מן החורה באכילה ובהנאה‪:‬‬
‫התחיל לרבצו מיס קולס שהיו בו זרעים וזורעו ש ד לרבצו‬
‫ד־ה שרי‪ :‬שם ע״נ‬
‫במועל‪:‬‬
‫כוחל חצר סמוך לרשות הרטס או שיש לחוש לגגטס‬
‫מוחר לכנותו כלרכו אגל טנו וטן חטרו ]וכן כותל גינה[‬
‫אסור אלא טח בצרור או טח בטיט או נהוצא ודפנא‬
‫ולסחור לכחחילה ולמוח אפילו רעוע אסור אלא לאיכא‬
‫סכנה שגוהה לרשות הרניס ואס נתעצל שהיה סגור‬
‫להמתין לא מיקד כוון מלאכתו‪:‬‬
‫מצורע בתחילת ראייח הכהן אס יש שס שער לק מטמאו‬
‫מיל ולינו כמוחלט שטעון פדעה ופדמה ואס לא ראה‬
‫שער לבן מסגירו שבעה ימים ודמי הסגירו אין טעון‬
‫פריעה ופדמה ובשטעי של הסגר אס מצא בו שער לגן‬
‫או פשה הוא מוחלט אבל עמל בעיניו טעון הסגר שני‬
‫ובשמעי אס מצא שער לבן או פשה הוחלט ואס עמל‬
‫בעיניו טהור הוא ומצורע מוסגר ומצורע מוחלט טעוני!‬
‫שלוח חון לשלש מחנוח ומטמא הגא עמו לטח‪ .‬מרפא‬
‫ממוך מוחלט טעון שתי צפדס ומגלח שערו ונויבל‬
‫ומוחר לבא במחנה ואסור גחשמיש המטה כל שבעה‬
‫ולסוף שנעה חוזר ומגלח ולמחרח ביום שמיני טובל‬
‫ומביא אשמו וחטאתו ועולחו ומנחה ולוג שמן אבל טהור‬
‫מחוך הסגר אין טעון קרבן ולוקא בשגעמ ימי ספרו‬
‫אסור בתשמיש המטה אבל מוחלט ומוסגר שניהם‬
‫מוחרי]‪:‬‬
‫ד״ה אמר רבי ודיה בהסגר‪:‬‬
‫דף ד ע־ א‬
‫המלקט עצמות אדו בו טוס אוכל בשר ושותה יין‪:‬‬
‫לספוד מחו קורס לרגל שלשים יום שרי בחנם‪:‬‬
‫דייה דקא‪:‬‬
‫דף מ ע״נ‬
‫אין חופרין כוטן במועל כלי שיהא מוומגין לכשימותו‬
‫נמועל ויו״ט שני מותר למיגז ליה אסא‪:‬‬
‫ד״ה אץ‪:‬‬
‫שס‬
‫עושין נברכח לכבס בהן בגלי המח ]וה״ה[ שאר צרטו‬