‫מבוא לקולנוע‬
‫"מועדון קרב"‬
‫מגיש‪ :‬אורי אלון‬
‫‪050104‬‬
‫ת‪.‬ז‪206091183 .‬‬
‫שם המורה‪ :‬ערן שגיא ‪054-5456446‬‬
‫תיכון ע"ש יגאל אלון‬
‫‪541045‬‬
‫אוסישקין ‪ 101‬רמת השרון ‪03-5401522‬‬
‫תאריך‪3.5.2011 :‬‬
‫פרטים פילמוגראפיים‬
‫בימוי‪ :‬דייוויד פינצ'ר‪.‬‬
‫הופק על ידי‪ :‬ארט לינסון‪ ,‬שון צ'אפין‪ ,‬רוס גרייסון בל‪.‬‬
‫תסריט‪ :‬ג'ים אולס‪.‬‬
‫צילום‪ :‬ג'ף קרוננווט'‪.‬‬
‫עריכה‪ :‬ג'יימס הייגוד‪.‬‬
‫משחק‪ :‬אדוורד נורטון‪ ,‬בראד פיט‪ ,‬הלנה בונהם קרטר‪.‬‬
‫‪20th Century Fox‬‬
‫תקציר סרט‪.‬‬
‫הסרט מסופר על יד הדמות הראשית‪ ,‬המספר )אדוורד נורטון‪ .‬שם הדמות אינו מופיעה בתסריט‪ ,‬ובקרדיטים בסוף הוא מופיע בתור "המספר"(‪ ,‬ומתחיל בזה שהוא קשור‬
‫ועם אקדח בפה‪.‬‬
‫המספר עובד בשביל חברת מכוניות גדולה וסובל מנדודי שינה‪ .‬המספר מתחיל ללכת לקבוצות תמיכה של אנשים הסובלים ממחלות קשות‪) ,‬תחילה לחולי סרטן האשכים(‬
‫והפורקן הרגשי שהוא חווה בפגישות אלו מקל על נדודי השינה שלו‪ .‬כאשר מרלה סינגר )הלנה בונהאם קרטר(‪ ,‬מתחזה נוספת למפגשי הגוססים‪ ,‬מתחילה להופיע בכל‬
‫קבוצות התמיכה של המספר‪ ,‬נדודי השינה שלו חוזרים ומצבו מחמיר‪ .‬המספר מתעמת עם מרלה‪ ,‬והם מחליטים לחלק ביניהם את המפגשים‪ .‬בטיסה אחת כחלק‬
‫מעבודתו‪ ,‬המספר פוגש את טיילר דורדן )בראד פיט(‪ ,‬יוצר סבון‪ ,‬ומתיידד איתו‪ .‬שהמספר חוזר הביתה‪ ,‬הוא מגלה שדירתו הוחרבה בפיצוץ‪ .‬הוא מתקשר לטיילר דורדן‪,‬‬
‫והם נפגשים בבר‪ .‬לאחר כמה קנקני בירה‪ ,‬השניים מתחילים להרביץ זה לזה מתוך רצון לחוות קרב‪ .‬המספר עובר לגור אצל טיילר בביתו המתפרק‪ ,‬והשניים ממשיכים‬
‫לנהל קרבות שמושכים אליה הרבה גברים‪ .‬הם מעבירים את הקרבות למרתף וכך מקימים את מועדון הקרב‪ .‬המועדון גדל ומשגשג‪ ,‬ומתברר לשניים שהם לא היחידים‬
‫שמוציאים תסכול וכעס דרך מכות‪ .‬יום אחד המספר מגלה שמרלה סיממה את עצמה‪ ,‬אך אינו עושה דבר בנידון‪ .‬טיילר‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מציל אותה והשניים מתחילים‬
‫מערכת יחסית מינית‪ ,‬בזמן שהמספר נותר מרוחק‪ .‬טיילר מזהיר את המספר לעולם לא לדבר עליו עם מרלה‪ .‬עוד מועדוני קרב מוקמים ברחבי המדינה‪ ,‬ותחת הנהגתו של‬
‫טיילר משתתפי המועדון הופכים לחלק מקבוצת טרור הנקראת "פרויקט הרס" )אין תרגום טוב ל‪ mayhem‬בעברית(‪ .‬המספר מרגיש נדחק הצידה מכל העסק‪ ,‬ולפתע‬
‫טיילר נעלם‪ .‬כאשר חבר בפרויקט נהרג‪ ,‬המספר מנסה להפסיק את הפרויקט אך נכשל‪ ,‬ומחליט לעקוב אחרי טיילר בעזרת כרטיסי של טיילר שמצא‪ .‬בעיר אחת בה‬
‫מבקר‪ ,‬חבר בפרויקט מכנה אותו טיילר‪ .‬דבר זה מניע אותו להתקשר למרלה‪ ,‬שגם קוראת לו טיילר‪ .‬טיילר מופיע לפתע בחדרו במלון של המספר ומסביר לו שהם שתי‬
‫אישיויות בגוף אחד‪ ,‬ושטיילר שולט בגופו של המספר כשהוא ישן‪ .‬המספר מבין שהוא זה שפוצץ את דירתו‪ ,‬לא טיילר כפי שנרמז במהלך הסרט‪ .‬המספר מתעלף מעצם‬
‫ההבנה‪ ,‬וכשמתעורר הוא מגלה שטיילר עשה הרבה שיחות טלפון בזמן שישן‪ .‬הוא מגלה את תוכניתו של טיילר להשמיד בניינים של חברות כלכליות גדולות‪ ,‬ומנסה‬
‫להודיע למשטרה‪ ,‬אך גם הם חברים בפרויקט של טיילר‪ .‬המספר מנסה לנטרל את הפצצות הטמונות בבניינים‪ ,‬אך טיילר מופיע ומכניע אותו‪ .‬פה אנו חוזרים לזמן והמקום‬
‫של התחלת הסרט‪ ,‬בו המספר קשור וטיילר מחזיק באקדח‪ .‬המספר מבין שבעצם האקדח אצלו‪ ,‬והוא יורה בעצמו דרך הלחי וכך הורג את טיילר‪ .‬חברי פרויקט שמגיעים‬
‫לבניין בו נמצא המספר מביאים איתם את מרלה‪ ,‬שחטפו‪ .‬המספר מבקש מהם להשאיר אותו ואת מרלה לבד‪ ,‬והשניים מחזיקים ידיים וצופים בהרס הבניינים‪.‬‬
‫אפיון דמויות‬
‫המספר‪ -‬המספר )ששמו לא מוזכר( הוא אדם סרקסטי‪ ,‬חסר בטחון ורציונאלי‪ .‬הוא רווק‪ ,‬בסביבות גיל ‪ ,30‬וכפי שהזכרתי קודם הוא סובל מנדודי שינה‪ .‬למספר נמאס‬
‫מהחיים שלו בתור עבד של חברה ושל הרכוש תוצרת איקאה שהוא קונה‪ .‬הוא טיפוס שתמיד עשה את מה שהחברה ציפתה ממנו והפך למה שהוא לא‪ .‬הוא אינו מצליח‬
‫למצוא שמחה בחיים והוא אבוד‪ ,‬חסר הזדמנויות וחסר דרך לשנות את חייו‪ .‬הוא עובד כיועץ בחברת מכוניות‪ ,‬ועבודתו גורמת לו לטוס הרבה ממקום למקום ולהחסיר‬
‫שעות שינה )כנראה מכאן נובעת בעיית נדודי השינה‪ ,‬אך זה לא נאמר בפירוש בסרט(‪ .‬מערכות היחסים היחידות שהוא מקיים הם‪ ,‬כפי שהוא קורא להם – "‪single-‬‬
‫‪ -"serving friend‬אנשים שהוא פוגש במהלך טיסות ומנהל איתם שיחה‪ ,‬ולעולם אינו פוגש אותם שוב‪ .‬המעט שאנו יודעים על העבר של המספר זה שאביו עזב אותו בגיל‬
‫צעיר והוא גדל עם אמו‪ .‬המספר חי חיים של בדידות וחוסר משמעות עד שהוא פוגש את טיילר‪ ..‬לאורך הסרט‪ ,‬טיילר מוציא מהמספר את כל האלימות שיש בתוכו‪ ,‬אלימות‬
‫שקיימת בגלל התסכול והכעס הרב שהמספר חווה לאור מצבו העגום וחסר התכלית‪ .‬במהלך הסרט‪ ,‬בגלל השפעותיו של טיילר‪ ,‬המספר מגלה תכונות אציליות כמו אומץ‬
‫וגבורה‪ ,‬אך גם תכונות שליליות כמו תוקפנות‪ .‬מדובר בדמות מורכבת מאוד שעוברת מספר נקודות תפנית במהלך הסרט שמעצבות אותה‪ .‬כפי שכבר אמרתי‪ ,‬המספר‬
‫אינו מודע לזה שהוא יצר את טיילר כדי להתמודד עם הבעיות שלו‪ ,‬או לזה שטיילר שולט בו כשהוא ישן‪ ,‬עד כמעט סוף הסרט‪.‬‬
‫טיילר דורדן‪ -‬טיילר דורדן הוא האנטי‪-‬תזה המוחלטת של המספר‪ .‬הוא כריזמטי‪ ,‬מצחיק‪ ,‬בטוח בעצמו וסוחף‪ .‬הוא גם בסביבות גילו של המספר‪ ,‬ועובד בעבודות מזדמנות‬
‫במסעדות ובתי קולנוע‪ .‬אנו יודעים מעט על "עברו" כשהוא מספר למספר שאביו היה איש שתבע ממנו הישגים ושלט בחייו‪ .‬טיילר הוא דמות פרובוקטיבית‪ ,‬ובמובן מסוים‬
‫גם אכזרית‪ .‬הוא דבק במטרות שלו ומוכן לעשות הרבה בשביל להגשימם‪ .‬לטיילר יש דעות מאוד קיצוניות כלפי העולם והחברה‪ .‬הוא בז לתרבות הצריכה המערבית‬
‫ולקפיטליזם המושחת‪ .‬הוא מטיף פילוסופיה של ניהיליסטיות והענות ליצרים‪ ,‬ללא שום מחשבה על ההשלכות המוסריות של מעשיו‪ .‬ככל שהסרט נמשך‪ ,‬מצבו הגופני של‬
‫טיילר מתחזק בזמן שהמספר נעשה יותר ויותר חלש‪ .‬טיילר הוא הרצונות והמשאלות האפלים והסודיים ביותר של המספר‪ ,‬אך הוא מתבטא בצורה קיצונית ומסוכנת‪.‬‬
‫טיילר‪ ,‬לעומת המספר‪ ,‬מודע לזה שהשניים חולקים גוף‪ ,‬והוא פועל כדי שהאשלייה תשמר במוחו של המספר‪ .‬הוא מכתיב חוקים ופקודות שמונעות מהמספר את מלוא‬
‫המידע‪ ,‬ושואב מחוסר היכולת של המספר את יכולתו שלו‪ .‬טיילר שם את האידיאלים שלו בעדיפות עליונה‪ ,‬ורואה את החיים בצורה אידיאליסטית‪ .‬הוא אינו מסוגל להבין‬
‫את המורכבות והאילוצים של חיים האמיתיים‪ ,‬ולכן קובע צורת חיים חדשה לכל אלה שסביבו‪ ,‬אחת שבנויה מאידיאלים ועקרונות אנטי‪-‬ממסדיים שהוא קובע‪ .‬לאורך כל‬
‫הסרט‪ ,‬עד לרגע בו המספר מביס אותו‪ ,‬טיילר הוא העליון במערכת היחסים בין השניים‪.‬‬
‫מרלה סינגר – מרלה סינגר היא אישה קומפולסיבית ואקסצנטרית‪ .‬המספר פוגש אותה לראשונה כשהיא )בדיוק כמוהו( מתחילה להשתתף בכל קבוצות התמיכה‪ .‬מרלה‬
‫היא דמות משונה וייחודית‪ ,‬היא חיה את החיים על פי מנטרה שהיא "עלולה למות בכל רגע‪ ,‬והטרגדיה היא שהיא לא"‪ .‬מראה החיצוני הוא מרופט והיא מעשנת הרבה‪.‬‬
‫היא הדמות השנייה בסרט שיש למספר אפשרות של אינטימיות איתה )הראשונה היא כמובן טיילר‪ ,‬ובו בוחר המספר(‪ .‬מתחת לגישה הגסה והמרתיעה של מרלה‪,‬‬
‫מסתתר חן מסוים‪ .‬למרות שהיא כביכול כל הזמן בתהליך של התדרדרות עצמית‪ ,‬למרות שהיא גונבת‪ ,‬לא מכבדת ותחילה מרתיעה אותנו ואת המספר‪ ,‬במרלה יש גם‬
‫יופי‪ ,‬ובסוף הסרט המספר בוחר בה בתור בת זוג אינטימית‪ ,‬לאחר שמתגבר על טיילר‪.‬‬
‫תקציר סצנה‪ :‬הסצנה שבחרתי לנתח מתרחשת ‪ 24‬דקות אל תוך הסרט‪ .‬בטיסה חזרה לביתו אחרי שהוטס לצורכי עבודה‪ ,‬המספר פוגש את טיילר במטוס ומתיידד‬
‫איתו‪ ,‬וטיילר נותן לו את כרטיס הביקור שלו‪ .‬לאחר הטיסה מתברר למספר שהמזוודה שלו זוהתה בחפץ חשוד‪ ,‬ולכן הוא לא יכול לקחת אותה‪ .‬חסר כל‪ ,‬המספר חוזר‬
‫במונית לביתו‪ ,‬פה מתחילה הסצנה שבחרתי‪ .‬המספר מגיע במונית לביתו ורואה כבאיות ואמבולנסים רבים‪ .‬הוא מגלה שפיצוץ עז השמיד את ביתו‪ ,‬ולוקח לו זמן לעכל את‬
‫המציאות ולהבין מהי רמת ההרס‪ .‬המספר מבין שאליו להתקשר למישהו ולמצוא מקום להעביר את הלילה‪ ,‬והוא מוצא את הפתק שמרלה נתנה לו עם מספר הטלפון‬
‫שלה‪ .‬המספר מתקשר למרלה‪ ,‬אך ברגע שהיא עונה הוא מתחרט ומנתק‪ .‬המספר אז מוציא מהכיס את כרטיס הביקור של טיילר‪ ,‬ומחליט להתקשר אליו‪ .‬טיילר לא עונה‪,‬‬
‫והמספר כבר מתייאש כאשר לפתע הטלפון מצלצל‪ .‬המספר עונה ומתגלה שטיילר הוא זה שהתקשר‪ .‬הסצנה נגמרת בדיאלוג קצר בין השניים‪ .‬הסצנה הבאה מתחילה עם‬
‫שניהם בבר‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של‬
‫השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪1‬‬
‫תיאור נרטיבי‪:‬‬
‫המספר יושב במכונית‬
‫נוסעת‪ .‬הוא חולף‬
‫ניידות משטרה‬
‫ונשמעת סירנה‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬מדיום‪-‬קלוז אפ‪.‬‬
‫אין)בשוט הראשון(‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪:‬שוט‬
‫ראשון‪.‬‬
‫צבע‪ :‬שחור בגלל העדר‬
‫האור במרבית הפריים‪.‬‬
‫פניו של המספר אפורים‬
‫ולעיתים ברקע יש כחול‬
‫ואדום‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬אין‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬ניגודית מאוד‪ .‬ישוך כמעט‬
‫לגמרי חוץ מהפנים של המספר‪ ,‬והאורות‬
‫שלעיתים נראים מבחוץ‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬המספר במרכז הפריים‬
‫ובקדמתו של הפריים‪ .‬מבחינת עומק‬
‫השדה הוא בפוקוס והרקע מטושטש‬
‫וחולף במהירות‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬אין‪ ,‬למרות שבמובן‬
‫מסוים יש תחושה כזו כי אנחנו בתוך‬
‫מכונית שנוסעת‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬המעבר מסוף‬
‫הסצנה הקודמת היה נקי‬
‫וחד‪ ,‬והשוט הזה מסתדר‬
‫עם הרצף העלילתי‬
‫מבחינת התקדמות בזמן‬
‫ובמרחב‪ .‬מדובר בעריכה‬
‫אנליטית‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 5-‬שניות‬
‫תפאורה‪ :‬אין כל כך‬
‫תפאורה‪ ,‬אנחנו בתוך אוטו‬
‫חשוך‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אין ‪.‬רואים רק‬
‫את פניו של המספר‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬אין‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬רעש של‬
‫קשר‪ ,‬סירנות של ניידות‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪:‬‬
‫דיאגטי בלבד‪ .‬הרעשים‬
‫תואמים לדימויים של‬
‫הניידות המשטרתיות‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪'90‬‬
‫)כמו כל הסרט(‪.‬‬
‫השוט הזה הוא שונה ממרבית השוטים בסצנה וגם מאלה שקדמו לו‪ .‬לעומת כל השוטים הללו‪ ,‬בשוט הזה אין קריינות של המספר‪.‬‬
‫השתיקה עושה את שלה‪ ,‬ומעבירה לצופה שהסצנה הזאת מצריכה דקה דומיה‪ .‬השתיקה של המספר גם מקרבת אותנו אל הדמות‪ ,‬שכן עד‬
‫כה קריינותו יצרה ריחוק מסוים מהמספר שעל המסך‪ .‬התאורה הניגודית גם היא מעבירה באופן מובהק את המסר "איתו אנחנו הולכים‬
‫להיות‪ ,‬ולא אף אחד אחר"‪ ,‬וכמובן מרחק הצילום היחסית קרוב בשביל שוט ראשון מחזק מאוד מסר זה‪ .‬הבחירה בשוט כל כך סגור‪ ,‬אפל‬
‫ומסתורי כפתיחה לסצנה משקפת את מצבו הנפשי של המספר‪ ,‬סגור בתוך עצמו‪ ,‬מדוכדך ולא לגמרי יודע לאן הוא הולך‪ .‬השוט אינו מהווה‬
‫שוט מכונן‪ ,‬אבל למרות הבלבול אנחנו מצליחים לפענח במהרה שאנחנו בתוך מכונית‪ ,‬ודבר זה יוצר את התחושה‪ ,‬שבדיוק כמו המספר‪,‬‬
‫אנחנו יודעים איפה אנחנו אבל לא לאן אנחנו הולכים‪ .‬קולות הסירנה והקשר יוצרים אצלנו מעט דאגה‪ ,‬וכבר פה מתחיל תהליך ההבנה של‬
‫מה שקרה שאנחנו עוברים עם הדמות )עליו אפרט בהמשך(‪ .‬לסיכום‪ ,‬השוט עושה עבודה מצוינת בזה שהוא מצמיד אותנו למצבו ותודעתו‬
‫של המספר‪ ,‬דבר הכרחי עבור הסצנה )והסרט כולו‪ ,‬למען האמת(‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של‬
‫השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור‬
‫שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪2‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המכונית‬
‫)שמתגלה שהיא מונית(‬
‫מגיעה לביתו של‬
‫המספר בזמן שהוא‬
‫מסביר על הבית‪.‬‬
‫המכונית עוצרת ואנשים‬
‫מסתכלים על משהו‬
‫מחוץ לפריים‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬לונג שוט ביחס למונית‬
‫של המספר‪ ,‬שהיא הדומיננטה‪,‬‬
‫מדיום שוט ביחס לאנשים‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪:‬‬
‫השוט הזה מספק‬
‫יותר מידע בנוגע‬
‫למיקום שלנו‪ ,‬סוג‬
‫של שוט מכוננן‪.‬‬
‫הקשר הוא קשר‬
‫של סיפור‪.‬‬
‫עריכה אנליטית‬
‫או סינטטית‪:‬‬
‫אנליטית‪,.‬‬
‫העריכה משלימה‬
‫לנו מידע שהיה‬
‫חסר מקודם ואינו‬
‫חורגת מבחינת‬
‫חלל או זמן‪.‬‬
‫צבע‪ :‬הרקע הוא בצבעים כחולים‬
‫כהים‪ ,‬עם נגיעות של ירוק‪.‬‬
‫המונית הצהובה דומיננטית‬
‫מבחינת צבע‪ ,‬והבזקים של אדום‬
‫נוכחים בשוט‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬המספר )‪(VO‬‬
‫" ‪Home was a condo‬‬
‫‪th‬‬
‫‪on the 15 floor of a‬‬
‫‪filing cabinet for‬‬
‫‪widows and young‬‬
‫"‪professionals‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫בצפייה ראשונה‪ ,‬השוט נראה פשוט למדי‪ .‬הוא מספק עוד מידע בנוגע למיקומנו‪ ,‬ומוסיף עוד קצת לרמת ההבנה המתגברת של המספר בנוגע למה שקרה‬
‫לדירתו‪ .‬האנשים שמסתכלים אל מחוץ לפריים יוצרים אצלנו סקרנות‪ ,‬והאורות האדומים שמהבהבים בפריים מעבירים מסר של אזהרה וסכנה‪ .‬הצבעים ברקע‬
‫והתאורה הניגודית ממשיכים לעשות את תפקידם ולקרב אותנו לתודעה של המספר ולמצבו הנפשי‪ .‬הצבעים הקודרים והתאורה האפלה משקפים את מצבו של‬
‫המספר וגם יוצרים מתח וסקרנות שגם אנו וגם המספר חשים‪ .‬היופי האמיתי של השוט הוא צידו הציני שקשה לקלוט בצפייה ראשונה‪ .‬על גבי השלט שמספק לנו‬
‫את המידע בנוגע לאיפה שאנחנו )סוג של שוט מחונן חלקי( כתוב "‪ ."A Place To Be Somebody‬המסר הזה נוגד את כל העקרונות האנטי ממסדיים שנוכחים‬
‫במהלך הסרט‪ ,‬ודוגל בתרבות הקפיטליסטית שמשתקפת כל כך רע בסרט‪ .‬זה משעשע לראות אותו שם‪ .‬בנוסף‪ ,‬הקריינות גם מכילה צד ציני‪ .‬חוץ מסיפוק מידע‬
‫מאוד הכרחי שמסביר לנו שהגענו לביתו של המספר‪ ,‬השימוש במילים ‪ filing cabinet‬כדי לתאר בניין מגורים בז גם הוא לתרבות האמריקאית‪ ,‬דבר שאופייני‬
‫לסרט‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪ ,‬אולי מעט‬
‫נמוכה במהלך התנועה‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬ניגודית‪ ,‬לא כמו בשוט‬
‫הקודם אבל בכל זאת יש הרבה‬
‫צללים‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬המונית‪ ,‬שהיא‬
‫הדומיננטה‪" ,‬חוצה" את הפריים‬
‫וממוקמת בחלקו האחורי יותר‪.‬‬
‫מקדימה יש אנשים‪ ,‬אך הפוקוס הוא‬
‫על המונית‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬פאן תכליתי ימינה‪.‬‬
‫אורך שוט‪:‬כ‪4.5-‬‬
‫שניות‬
‫תפאורה‪ :‬רחוב רחב עם כמה‬
‫אנשים וניידות בצד אחד‪ ,‬ושלט‬
‫של בניין המגורים‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אנשים לבושים בבגדי‬
‫יום‪-‬יום‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪'90‬‬
‫)הקריטריון הזה לא יהפוך ליותר‬
‫מעניין ממה שהוא כבר(‬
‫מוסיקה‪ :‬אין‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬סירנות של‬
‫ניידות‪ ,‬דיבורים בקשר‬
‫ורעש המונית שנוסעת‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪:‬‬
‫האפקטים עדיין דיאגטיים‪,‬‬
‫הקריינות היא )מטבעה(‬
‫א‪-‬דיאגטית‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי‬
‫של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪3‬‬
‫תיאור נרטיבי‪:‬‬
‫המונית עוצרת‪,‬‬
‫והמספר יוצא‬
‫החוצה‪.‬‬
‫הקריינות‬
‫נמשכת‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬מדיום קלוז אפ‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר‬
‫של סיפור‪,‬‬
‫ההתמקדות בשוט‬
‫הקודם היא במונית‬
‫שנוסעת‪ ,‬ולכן אנו‬
‫רואים אותה משלימה‬
‫את התנועה‪.‬‬
‫צבע‪ :‬הצהוב של המונית‬
‫מאוד דומיננטי בפריים‪ ,‬מכיוון‬
‫ששאר הצבעים הם מאוד‬
‫קרים‪ .‬רובם גוונים כהים של‬
‫כחול ויש גם הרבה שחור‪.‬‬
‫הבזקים של אדום מהסירנות‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬המספר )‪"The walls (VO‬‬
‫‪were solid concrete".‬‬
‫דמות‪/‬יות‬
‫עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬ניגודית‪ ,‬אך לא‬
‫באופן קיצוני כמו השוטים‬
‫הקודמים‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬המספר הוא מרכז‬
‫הפוקוס‪ ,‬לא רואים הרבה חוץ‬
‫ממנו‪ .‬החלון של המונית תוחם‬
‫אותו בתוך השוט‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬אין‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬עריכה‬
‫אנליטית‪ ,‬מעבר חלק‬
‫שמספק מידע בנוגע‬
‫לתגובה של הקריין‬
‫לאירוע‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬חלק מהמונית‪ ,‬לא‬
‫רואים הרבה חוץ מזה‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אנחנו רואים את‬
‫קצה לבושו של המספר‪,‬‬
‫כנראה חליפה כלשהי‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬אין‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬רעש של המונית נעצרת‪,‬‬
‫עדיין יש רעשים של קשר וסירנות‬
‫ברקע‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬הכל דיאגטי‬
‫מלבד הקריינות‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 3-‬שניות‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫במבט ראשון אין הרבה מה לומר על השוט‪ .‬עבור העריכה האנליטית‪ ,‬הוא משמש כשוט ביניים שיחליק את המעבר מהשוט הקודם לו לשוט‬
‫הבא לו‪ ,‬שני שוטים חשובים יותר מבחינת סיפוק מידע‪ .‬העובדה שעדיין התאורה היא די ניגודית מחזק את הטענה שהבחירה בתאורה זו‬
‫היא כדי להכניס אותנו לתודעתו ומצבו הנפשי של המספר‪ .‬עוד תזכורת שאנחנו הולכים להיות לגמרי עם המספר לאורך הסצנה היא‬
‫תחימתו במרכז על ידי שימוש בחלון המונית‪ ,‬שצבועה בצבע בולט ושונה משאר הגוונים המדכאים שגם הם במובן מסוים בגלל היותנו בתוך‬
‫התודעה של הדמות‪ .‬סגירת המספר בתוך הצבע הזה מפקסת אותנו עליו‪ .‬בנוסף‪ ,‬ההבזקים של אור אדום כביכול מנסים לסמל "סכנה"‪.‬‬
‫השוט הזה חשוב גם כי הוא השוט הראשון שמספק לנו מידע בנוגע לתגובתו של המספר לאירוע‪ .‬אנחנו עדיין לא יודעים מה קרה‪ ,‬אך‬
‫ההבנה המאוד הדרגתית הזאת היא חלק מתהליך של הבנה והפנמה שהמספר יעבור במהלך הסצנה‪ .‬כל שוט עד כה )כפי שהזכרתי(‬
‫מוסיף עוד פיסת מידע בנוגע לאירוע‪ ,‬ואנחנו עוברים את תהליך ההבנה בקצב שהמספר עובר אותו‪ .‬הסאונד הדיאגטי שעדיין נוכח מוסיף‬
‫לבניית הציפייה‪ ,‬וקיינותו של המספר מוסיפה עוד מעט מידע ומגדילה גם היא את הציפייה‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי‬
‫של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪4‬‬
‫תיאור נרטיבי‪:‬‬
‫המספר יוצא‬
‫מהמונית‬
‫ומסתכל על‬
‫דירתו ההרוסה‪.‬‬
‫הוא בהדרגה‬
‫מבין את רמת‬
‫ההרס‬
‫ומזדעזע‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬משתנה‪ ,‬מאקסטים‬
‫לונג שוט עד מדיום קלוז אפ‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור עם ‪match on‬‬
‫‪ ,action‬פתיחת הדלת‬
‫שהתחילה בשוט‬
‫הקודם מסתיימת כאן‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬ניגודי‪ ,‬אבל לא באופן‬
‫חריף‪ .‬יש בכל זאת שוני בין אזורים‬
‫חשוכים למוארים‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬העריכה‬
‫אנליטית‪ ,‬עד גבול‬
‫מסוים‪ .‬החיתוך לשוט‬
‫היה באופן אנליטי‬
‫והשוט מספק עוד מידע‬
‫נחוץ‪ ,‬אך השוט ממשיך‬
‫הרבה מעבר לעקומת‬
‫התוכן וחורג מהקצב‬
‫עד כה‪.‬‬
‫צבע‪ :‬הבזקים של אדום‬
‫מהכבאיות‪ ,‬אמבולנסים וכו'‪.‬‬
‫הרקע עדיין בגוונים קרים של‬
‫ירוק וכחול והאובייקטים‬
‫הפריים לקראת סוף השוט הם‬
‫בגוונים שי אפור‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬זירה שלמה של‬
‫ניידות ורכבי חירום למיניהם‪.‬‬
‫הרבה אנשים אנונימיים פועלים‬
‫באיזור‪ ,‬והחלל מלא בחלקי‬
‫חפצים וסימנים של הרס‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬המספר לובש‬
‫חליפה שחורה עם חולצה‬
‫לבנה‪ .‬האנשים שמסתובבים‬
‫בזירה לובשים בגדים‬
‫מתאימים )כבאים במדים וכו'(‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫דיאלוג‪ :‬המספר )‪"a foot of (VO‬‬
‫‪concrete's important when your‬‬
‫‪next door neighbor lets her‬‬
‫‪hearing aid go and has to watch‬‬
‫‪game shows at full volume. Or‬‬
‫‪when a volcanic blast of debris‬‬
‫‪that used to be your furniture and‬‬
‫‪personal affects blows out of your‬‬
‫‪floor to ceiling windows and sails‬‬
‫‪flaming into the night. I suppose‬‬
‫"‪these things happen.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬לקראת סוף השוט תחילה‬
‫מוזיקה איטית ועצובה‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬עדיין רעשי סירנות וקשר‪.‬‬
‫מסוק טס מחוץ לפריים ושומעים להבות‬
‫כשרואים את הדירה‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬מלבד הקריינות‬
‫והמוזיקה בסוף השוט‪ ,‬הכל דיאגטי‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות‬
‫עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬משתנה מישרה‬
‫לנמוכה ובחזרה לישרה‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬המספר‪ ,‬שעליו‬
‫הפוקוס‪ ,‬נע מאחורי הפריים לקדמת‬
‫הפריים‪ .‬האובייקטים בשוט‬
‫מבולגנים מאוד‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬דולי ארוך מאוד‬
‫להרבה כיוונים )לרוב שמאלה( ומעט‬
‫טילט במהלך השוט‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪31-‬‬
‫שניות‪.‬‬
‫השוט הזה הוא השוט הראשון בו נגלה לנו מה קרה‪ ,‬ואנו בהדרגה מפנימים את המתרחש ואת ההשלכות של האירוע‪ .‬המעבר אל השוט הוא בחיתוך אנליטי למדי‪ ,‬אך השוט הזה‬
‫אינו נשאר אנליטי טהור וממשיך הרבה אחרי שכבר גילינו מה קרה וזה בגלל שאנו בתוך התודעה של המספר‪ .‬אפרט‪ .‬הדולי הארוך במיוחד הוא ברובו תכליתי‪ ,‬אך בוחר מה‬
‫להראות ומה לא להראות בזמנים מסוימים‪ .‬הסיבה לאורכו של השוט והדולי שבהדרגה חושף עוד מידע היא שהשוט הזה הוא השלב הקריטי בתהליך ההבנה של המספר‪ .‬לאורך‬
‫הסצנה עד כה‪ ,‬פיסות מידע ורמיזות לאט לאט הוסיפו לנו מידע‪ ,‬בדיוק כפי שהמספר רק לאט לאט מבין מה קורה‪ .‬השוט הזה ארוך במיוחד וחושף פרטים בהדרגה כי הוא משקף‬
‫את תודעת המספר‪ ,‬שלאט לאט מפנים את העובדה שדירתו נהרסה‪ .‬תהליך ההבנה ממשיך מעבר לרגע בו נראה הבית הבוער ונראית תגובתו על פניו של המספר כי המספר עדיין‬
‫מפנים את כל מה שהתרחש ונחשף להרס‪ ,‬ואנחנו בתור צופים שצמודים אליו חווים את התהליך בהדרגתיות כמוהו‪ .‬קולו הציני והאדיש של המספר כקריין רומז לנו שהטראומה היא‬
‫שונה באופייה ממה שאנו חווים ביחד עם המספר בהווה )אפרט בחלק ‪ .(3‬כשתהליך ההבנה מגיעה לקראת סופו‪ ,‬אנו שומעים לראשונה מוזיקה עצובה‪ ,‬תוספת של רגש שנכנסת‬
‫לסצנה כתוצאה מההבנה הכמעט מלאה של המספר‪ .‬האורות האדומים של "סכנה" עדיין מהבהבים ומזהירים אותנו‪ ,‬אך אנו )והמספר( בוחרים בכל זאת להיחשף למידע הטרגי‪.‬‬
‫העובדה שהשוט נגמר בהתמקדות בשולחן ינג‪-‬יאנג‪ ,‬היא רמיזה בנוגע למערכת היחסים שתיווצר בין טיילר והמספר‪ .‬הטוב )עם קצת רוע( והרוע )עם קצת טוב( באמצע ההרס היא‬
‫דרך יפה לתאר את מה שיקרה לשניים במהלך הסרט‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי‬
‫של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪5‬‬
‫תיאור נרטיבי‪:‬‬
‫המספר הולך‬
‫לכיוון הלובי של‬
‫הבניין הסמוך‪,‬‬
‫ועובד במקום‬
‫אומר לו שאסור‬
‫לעלות למעלה‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬משתנה‪ ,‬לרוב מדיום‪-‬‬
‫שוט‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קאט של‬
‫תנועה‪ ,‬הדולי שמאלה‬
‫ממשיך בין השוטים‪.‬‬
‫צבע‪ :‬האור מספק הרבה צבעים‬
‫בהירים‪ .‬השוט מלא בלבן‪ ,‬צהוב‬
‫בהיר ושחור עז מבגדיהם של‬
‫האנשים‪ .‬עדיים נוכחים הבהובים‬
‫של אדום‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬איש‪"There's nothing up :‬‬
‫‪there. You can't go into the unit,‬‬
‫"‪Police orders.‬‬
‫דמות‪/‬יות‬
‫עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪ ,‬האיש‬
‫שעובד במקום‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬ישרה‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה מלאה‬
‫)לראשונה!(‬
‫קומפוזיציה‪ :‬המספר הוא הדומיננטה‬
‫בקדמת הפריים‪ ,‬השוט עמוס באנשים‬
‫ולא מסודר בחלקו האחורי‪ ,‬שהוא גם‬
‫פחות בפוקוס‪ .‬האיש מקבל פוקוס‬
‫מסוים כשהוא מדבר‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬דולי‪ ,‬בהתחלה‬
‫שמאלה ואז אלכסון ימינה ואחורה‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬השוט ערוך‬
‫בצורה אנליטית‪ .‬המעבר‬
‫אליו חלק‪ ,‬הוא מספק לנו‬
‫את המידע שאנו צריכים‬
‫ונחתך בזמן‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬הרבה אנשים בשוט‪.‬‬
‫האזור נראה כמו לובי כניסה‬
‫לבניינים מפוארים יחסית‪ ,‬עם‬
‫מעליות במסגרות זהב ועמודי‬
‫אבן עבים‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 15-‬שניות‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬איש שלבוש כאחד‬
‫שעובד במקום‪ ,‬שוער או משרת‪.‬‬
‫הרבה אנשים לבושים בחלוקים‬
‫ובגדי לילה‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬הקטע העצוב ממשיך‪ ,‬מתווסף‬
‫פסנתר איטי‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬ממשיכים לשמוע רעשים של‬
‫קשר‪ ,‬סירנות ומכוניות שונות‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬המוזיקה הא‪-‬‬
‫דיאגטית תופסת מקום הרבה יותר דומיננטי‬
‫בשוט‪ .‬כל שאר הרעשים ומילים שנשמעים‬
‫הם דיאגטיים‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫בשוט הזה אנחנו )סוף‪-‬סוף( נכנסים לאזור קצת יותר מואר‪ .‬המעבר מחושך לאור בה להדגיש את ההתחלה של המספר בתהליך ההתגברות על‬
‫הרס ביתו‪ ,‬וגם מהווה רמיזה לזה שהאירוע לא היה עד כדי כך טרגי כפי שחשבנו‪ .‬הצבעים הבהירים ושמחים יותר בשוט מקלים עלינו בתור צופים‬
‫ולמספר להתמודד עם הבעיה‪) ,‬למרות שהאדום המהבהב של "סכנה" עדיין מזכיר לנו שבכל זאת קרה משהו מאוד קשה עבור הדמות(‬
‫והמיזנסצנה העמוסה באנשים שממשיכים לחיות את חייהם קצת שם לנו את האירוע בפרופורציה‪ .‬השוט הזה הוא ייחודי בגלל שבפעם הראשונה‬
‫בסצנה פונה אל המספר אדם‪ .‬האיש‪ ,‬בתלבושת שחורה ורשמית‪ ,‬עומד בין זוג המעליות כך שהן נראות כמו כנפי מלאך‪ .‬כך‪ ,‬הוא נראה כמו מלאך‬
‫המוות‪ ,‬שמבשר את הבשורה הרעה‪ .‬בסצנה הזאת גם מתווסף פסנתר עצוב למוזיקה שמתנגנת‪ .‬המוזיקה משקפת את מצב רוחו של המספר‪,‬‬
‫)אנחנו עדיין לגמרי איתו( והפסנתר שמצטרף מוסיף עוד רובד לתהליך ההפנמה ההדרגתי שכמעט הגיע לסופו‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪6‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫יוצא מהלובי בחזרה לכיוון‬
‫ההרס‪ .‬האיש שואל אותו‬
‫אם יש לו למי להתקשר‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬מדיום שוט‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫תנועת הדולי מהשוט‬
‫הקודם לשוט הזה‪.‬‬
‫במובן מסוים זה גם קשר‬
‫של סיפור‪.‬‬
‫צבע‪ :‬חזרנו להרבה גוונים כהים‬
‫של האזור בחוץ‪ ,‬במיוחד ירוק‪,‬‬
‫אבל הלבן וזהב של הלובי עדיין‬
‫הכי דומיננטיים בפריים‪ .‬עדיין יש‬
‫הבהובים של אדום‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬איש‪Do you have " :‬‬
‫"?‪somebody you can call‬‬
‫מספר )‪"How :(VO‬‬
‫"‪embarrassing.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬המספר תמיד בפוקוס‬
‫ובמרכז וקדמת הפריים‪ .‬האיש שפונה‬
‫אליו הולך ומתרחק בפריים ויוצא‬
‫מפוקוס‪ ,‬יש הרבה אנשים בכל השוט‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬העריכה‬
‫מדויקת‪ ,‬מוסיפה מידע‬
‫ונחתכת בזמן‪ .‬לכן היא‬
‫אנליטית‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬הכניסה ללובי‪ ,‬עם שלט‬
‫הזהב ודלתות הזכוכית‪ ,‬תופסים‬
‫חלק ניכר בפריים‪ .‬יש גם עצים‬
‫ועדיין מסתובבים הרבה אנשים‬
‫בשוט‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬דולי אלכסון ימינה‬
‫ואחורה‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 6-‬שניות‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬כבאים במדים‪ ,‬האיש‬
‫מהלובי במדים‪ ,‬ושאר האנשים‬
‫בבגדי בית‪ .‬המספר בולט‬
‫בחליפתו השחורה‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪ ,‬האיש שמדים‬
‫שעובד במקום‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה מלאה‪ ,‬אבל זה‬
‫גבולי‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬המוזיקה העצובה‬
‫ממשיכה‪ ,‬אך אינה משתנה‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬סירנות ורעשי קשר‬
‫ממשיכים‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬בשוט נוכח‬
‫הרבה סאונד א‪-‬דיאגטי‪ ,‬המוזיקה‬
‫והקריינות‪ ,‬אבל עדיין מכיל הרבה‬
‫סאונד דיאגטי‪) .‬כל שאר הסאונד(‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫משמעות השוט‬
‫)חיבור משמעויות כל‬
‫הפרטים בשוט(‪:‬‬
‫בשוט הזה‪ ,‬המספר חוזר מהאור והביטחון של הלובי אל ההרס שמחכה לו בחוץ‪ .‬הלובי המואר עדיין תופס חלק ניכר מהפריים‪ ,‬אבל המספר‬
‫כבר התרחק ממנו‪ .‬הפנייה של המספר בחזרה לזירת ההרס מהווה התחלה לתהליך ההשלמה של המספר עם אובדן דירתו וכל רכושו‪.‬‬
‫המוזיקה העצובה ממשיכה לשקף את מצבו הנפשי של המספר‪ ,‬אבל השינוי לצבעים פחות כהים וקודרים גם מרמז על תהליך ההשלמה‪.‬‬
‫השוט מאוד מבולגן‪ ,‬עוד דבר שמרמז על מצבו של המספר‪ .‬הדולי שעוקב אחרי המספר ומשאיר אותו לגמרי בפוקוס מזכיר לנו שאנחנו לגמרי‬
‫עם המספר ונשאר לגמרי איתו במהלך הסצנה‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪7‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫מסתכל על המקרר ההרוס‬
‫שלו‪.‬‬
‫גודל צילום‪ Full Shot :‬של‬
‫המקרר מבערך לונג שוט‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫מחשבה‪/‬סיפור‪ .‬יש תיאום‬
‫של נקודות מבט מהשוט‬
‫הקודם לשוט הזה‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה ניגודית‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬השוט הוא שוט‬
‫שחושף את מה שהמספר‬
‫רואה‪ .‬הוא נחתך בזמן‬
‫ומספק מידע חדש‪ .‬השוט‬
‫ערוך בצורה אנליטית‪,‬‬
‫למרות שמדובר בדימוי שלא‬
‫לגמרי קשור לקודמו‪.‬‬
‫צבע‪ :‬הצבעים הדומיננטיים‬
‫בשוט הם האדום והצהוב בתוך‬
‫המקרר והכסף של דפנות‬
‫המקרר‪ .‬בנוסף‪ ,‬הגוונים מסביב‬
‫למקרר הם כהים וקודרים‬
‫מאוד‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬המספר )‪"A :(VO‬‬
‫‪houseful of condiments and‬‬
‫"‪no food.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אין‪ .‬מקררים לא‬
‫לובשים בגדים‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 3-‬שניות‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית גבוהה‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪ ,‬והמקרר‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬המקרר תופס את‬
‫רוב השוט עם מעט מפולת של‬
‫חפצים הרוסים מסביבו‪ .‬הפוקוס‬
‫הוא על המקרר‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬אין‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫תפאורה‪ :‬המקרר וההרס‬
‫מסביבו הם הדברים היחידים‬
‫בשוט‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬המוזיקה העצובה עם‬
‫הפסנתר ממשיכה‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬עדיין נשמעות סירנות‬
‫ברקע ורעשים של קשר‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬הכול בשוט‬
‫דיאגטי מלבד הקריינות של‬
‫המספר‪.‬‬
‫השוט הזה אינו מכיל עומק רב ורבדים רבים לניתוח‪) ,‬אלא אם מישהו מחפש אותם( אך עדיין תורם לסיפור ולהרגשה שהבמאי מנסה‬
‫להעביר‪ .‬הקריינות של המספר מעלה מטאפורה מעניינת‪ ,‬בא אפשר לפרש את הדירה כחייו של המספר‪ ,‬והמקרר שמכיל אוכל‪ ,‬דבר כה‬
‫חשוב‪ ,‬הוא ליבו של המספר‪ .‬המקרר עמד ריק בדירה מלאה בחפצים חסרי תועלת‪ ,‬ועכשיו הוא הרוס ומציג בפני המספר עד כמה ריק הוא‬
‫היה‪ .‬המקרר מכיל מעט מאוד צבע וחיים‪ ,‬מלבד מעט צהוב שמסמל שמחה ואדום שמסמל תשוקה‪ .‬התבוננות אל תוך המקרר היא‬
‫התבוננות של המספר אל תוך חייו‪ ,‬ועד כמה הדברים החשובים ביותר )שמיוצגים בתור אוכל( היו חסרים‪ .‬כמובן שמדובר בניתוח מטאפורי‬
‫שאני מעלה פה‪ ,‬יכול להיות שהשוט הוא רק שוט תכליתי שמחויב על ידי עריכה אנליטית כי לשם הסתכל המספר‪ .‬ויכול להיות שמדובר‬
‫בביקורת חברתית‪ ,‬אבל ככה אני מפרש את השוט‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪8‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫מתכופף ומרים פתק מבין‬
‫ההריסות‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬מדיום שוט‪/‬מדיום‬
‫קלוז אפ‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ .‬הדימוי הקודם היה‬
‫נקודת מבטו של המספר‬
‫ועכשיו חזרנו להתמקד‬
‫במספר‪.‬‬
‫צבע‪ :‬השחור של לבוש המספר‬
‫מאוד דומיננטי בפריים‪ ,‬הרקע‬
‫לבן ומואר יחסית עם אזורים‬
‫של זהב או ירוק כהה‪ .‬הבהובים‬
‫של אדום נוכחים בפריים‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬אין‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה ניגודית‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬הפוקוס הוא‬
‫לחלוטין על המספר שנמצא‬
‫בקדמת הפריים‪ .‬הרקע באחורית‬
‫הפריים לא בפוקוס‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬השוט ערוך‬
‫בצורה אנליטית‪ .‬הוא מוסיף‬
‫מידע ונחתך בשיא עקומת‬
‫התוכן‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬אין‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 3-‬שניות‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬ברקע נראה כניסת‬
‫הבניין המוארת ולבנה‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬המספר לובש‬
‫חליפה שחורה‪ ,‬ולא רואים עוד‬
‫לבוש בשוט‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬המוסיקה העצובה‬
‫ממשיכה אך לא משתנה‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬נשמעים רעשים של קשר‬
‫וסירנות‪ ,‬ונדמה לי ששמעתי גם‬
‫רעש של מסוק‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬הכל דיאגטי‬
‫מלבד המוזיקה העצובה שנשמעת‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫בשוט הזה יש לשם שינוי שקט בערוץ הדיאלוג של הסאונד‪ .‬ה"שקט" הזה משרת כמה מטרות‪ .‬הוא נותן לנו הזדמנות לשמוע בבירור את‬
‫המוזיקה העצובה שמתנגנת כבר כמה שוטים‪ ,‬וזה מהווה תזכורת למצבו הנפשי של המספר‪ .‬העדר הדיאלוג גם יוצר התמקדות בפעולה‬
‫שעושה המספר‪ ,‬הרמת הפתק‪ .‬גם הבחירה שרק המספר יהיה בפוקוס בשוט ממקדת אותנו בפעולה שהיא בעצם תכלית השוט‪ .‬השוט‬
‫הזה מתמקד כמעט לגמרי בפעולה‪ ,‬ומרמז שיהיו לה השלכות להמשך‪ .‬האורות המהבהבים כביכול צועקים עלינו ועל המספר שהפתק הזה‬
‫הוא טעות‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪9‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫מסתכל על הפתק עם‬
‫המספר של מרלה‪.‬‬
‫גודל צילום‪ Full Shot :‬של‬
‫הפתק‪ ,‬קלוז אפ‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור עם ‪match on‬‬
‫‪ .action‬השוט הקודם נחתך‬
‫בתנועה של היד עם הפתק‪.‬‬
‫צבע‪ :‬השוט כמעט לגמרי‬
‫בגוונים של אפור‪ ,‬מלבד היד‬
‫של המספר‪ .‬יש הבהובים‬
‫חזקים של אדום בשוט‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬אין‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬שוב מדובר בשוט‬
‫שמטרתו התכליתית היא‬
‫תיאום נקודת הסתכלות של‬
‫דמות‪ .‬השוט גם נחתך‬
‫בצורה חלקה ונגמר בזמן‪.‬‬
‫לכן מדובר בעריכה אנליטית‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬אין תפאורה מלבד‬
‫הרקע שהוא מחוץ לפוקוס ולכן‬
‫קשה לומר מה יש שם‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪ :‬היד‬
‫של המספר‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬כנראה זווית‬
‫גבוהה‪ ,‬כי זו הזווית ממנה‬
‫הסתכל המספר בשוט הקודם‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה ניגודית‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬הפתק במרכז‬
‫הפריים ובקדמתו‪ ,‬הפוקוס לגמרי‬
‫אליו‪ .‬הרקע )כנראה הרצפה(‬
‫בכלל לא בפוקוס‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אין‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬המוזיקה העצובה נמשכת‬
‫ללא שינוי‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬עדיין יש רעשים של‬
‫קשר וסירנות ברקע‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬כל האפקטים‬
‫הם דיאגטיים והמוזיקה היא א‪-‬‬
‫דיאגטית‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 2.5-‬שניות‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬אין‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫שוב הבחירה להימנע מדיאלוגים בשוט גורם להתמקדות בדימוי‪ .‬עוד בחירה שתורמת להתמקדות בדימוי היא העובדה שהפתק הוא הדבר‬
‫היחיד בפוקוס‪ ,‬ועליו אנו אמורים להסתכל‪ .‬ההבזקים האדומים יותר חזקים מבשוט הקודם‪ ,‬כדי כביכול להדגיש את המסר שניסו להעביר‬
‫בשוט הקודם‪ ,‬מסר של סכנה והימנעות‪ .‬הפתק מאוד מתאים לאישיותה של מרלה‪ .‬הוא מרופט‪ ,‬הרוס ומלוכלך‪ ,‬אבל הכתב באמצע מכיל‬
‫חן מסוים‪ .‬הפתק עצמו נראה רע ודוחה‪ ,‬אך מכיל יופי פנימי‪ ,‬המלל‪ ,‬בדיוק כמו מרלה‪ .‬גם התאורה הניגודית בשוט באה להדגיש את‬
‫אישיותה האפלה ומסובכת של מרלה‪ .‬אתייחס עוד לפתק הזה ביחס לפתק שמייצג את טיילר דורדן‪ ,‬שיופיע בעוד מספר שוטים‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪10‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫נעמד ומתחיל ללכת‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬מדיום שוט‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪.‬‬
‫צבע‪ :‬הלבן וזהב של הלובי‬
‫תופס פחות ופחות מקום‬
‫בפריים‪ ,‬ואילו הגוונים הכהים‬
‫של ירוק ואפור חוזרים להיות‬
‫נוכחים יותר‪ .‬עדיין יש הבהובים‬
‫של אדום‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬המספר )‪"The :(VO‬‬
‫‪police would later tell me that‬‬
‫‪the pilot light might've gone‬‬
‫‪out".‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬לא לגמרי מלאה‪,‬‬
‫אבל גם לא ניגודית מאוד‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬הכניסה לבניין וכל‬
‫האנשים הם מחוץ לפוקוס‬
‫ובחלקו האחורי של הפריים‪.‬‬
‫מקדימה יש את המספר בפוקוס‬
‫מלא‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬דולי ימינה‬
‫ואחורה שעוקבת אחרי המספר‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬העריכה פה אינה‬
‫סינטטית טהורה‪ ,‬כי השוט‬
‫הבא הולך להיות דימוי‬
‫שתחילה מרגיש לא במקום‪,‬‬
‫אבל בכל זאת סוג העריכה‬
‫פה הוא ברובו אנליטי‪ .‬השוט‬
‫אינו שובר אף חוק עריכה‬
‫ומספק מידע חדש‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 6.5-‬שניות‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬מלבד הלובי שלוקח‬
‫חלק ניכר מהפריים‪ ,‬התפאורה‬
‫מלאה באנשים אנונימיים‬
‫)חלקם במדים(‪ ,‬עצים ומעט‬
‫עשן‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אנשים במדים כגון‬
‫כבאים והאיש מהלובי בקושי‬
‫נראים בפריים‪ ,‬אך התלבושת‬
‫הדומיננטית היא חליפתו של‬
‫המספר‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬המוזיקה העצובה‬
‫ממשיכה‪ ,‬מתגברת מעט‪ .‬בשנייה‬
‫האחרונה מתחילה מוזיקה‬
‫אלקטרונית קצבית‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬עדיין יש רעשים של קשר‬
‫וסירנות‪ ,‬אבל הם יותר חלשים‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬האפקטים‬
‫דיאגטיים‪ ,‬המוזיקה והדיאלוג הם א‪-‬‬
‫דיאגטיים‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫הקריין ממשיך ללכת לכיוון ההרס‪ ,‬מתקדם עוד בתהליך ההשלמה‪ .‬הוא כבר לא נראה מזועזע כמו קודם‪ .‬ההשלמה מביאה איתה שינוי‬
‫בתודעתו של המספר‪ ,‬רעשי הקשר שסימלו את ההרס נחלשים ואילו המוזיקה העצובה שרק מציינת את מצב רוחו העצוב מתגברת מעט‪.‬‬
‫הלובי הלבן והמוגן תופס פחות ופחות מקום בשוט‪ ,‬כי המספר מתרחק מהביטחון שהוא מציע ומתקדם אל האפלה‪ ,‬דבר שמסל את תהליך‬
‫ההשלמה‪ .‬רמת החשיפה אל ההרס מצטמצמת עם ההשלמה‪ ,‬ואנו גם רואים פחות את האנשים‪ ,‬שהיו כה נוכחים כשעוד היה מדובר‬
‫בטרגדיה עבור המספר‪ .‬גם האורות המהבהבים האדומים‪ ,‬שעדיין נוכחים‪ ,‬נחלשים מעט‪ .‬כל ההיבטים הללו באים להראות דרך תודעת‬
‫הדמות את ההשלמה ההדרגתית עם האירוע‪ .‬המוזיקה הקצבית ברגע האחרון מהווה גשר קולי עבור המעבר לשוט הבא‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪11‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬רואים דימוי‬
‫שמציג איך התפוצצה‬
‫הדירה בזמן שהמספר‬
‫מסביר על הדימוי‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬קשה לומר‪,‬‬
‫המצלמה זזה מהר והגודל‬
‫משתנה‪ ,‬ואין אנשים בפריים‪.‬‬
‫מלונג‪-‬שוט לאקסטרים קלוז‪-‬אפ‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫מחשבה‪ .‬הדימוי תורם‬
‫לקריינות המספר שהתחילה‬
‫שוט קודם‪.‬‬
‫צבע‪ :‬הדירה היא בגוונים של‬
‫אפור ושחור‪ .‬הכיריים הם בצבע‬
‫שחור‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬המספר )‪Letting " : (VO‬‬
‫"‪out just a little bit of gas.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬משתנה‪ .‬זווית‬
‫נמוכה‪/‬ישרה‪/‬גבוהה‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪:‬‬
‫העריכה פה היא סינטטית‪.‬‬
‫למרות שהשוט קשור‬
‫לסיפור‪ ,‬הדימוי חורג מחלל‬
‫המרחב והזמן עד כה‬
‫ומפתיע את הצופה‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬יחסית מלאה‪ ,‬אך‬
‫יש מעט צללים‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬קשה לתאר את‬
‫העמדת החפצים בפריים כי‬
‫המצלמה זזה מאוד מהר‪.‬‬
‫הפוקוס הוא על המטבח ולאחר‬
‫מכן על הכיריים‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬מטבח שלם שמכיל‬
‫את כל מה שתצפה שיהיה‬
‫במטבח )מקרר‪ ,‬תנור וכו'(‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬מוזיקה אלקטרונית קצבית‬
‫שנשמעת קצת כמו שחרור של גז‬
‫בלחץ גבוה‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬אין )לא הצלחתי לשמוע(‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אין‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬זמן בלתי מוגדר‪,‬‬
‫אבל ע"פ הקריינות כנראה עדיין‬
‫בשנות ה‪.'90‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬אין שום קול‬
‫דיאגטי בשוט‪ .‬הכול בו א‪-‬דיאגטי‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 4-‬שניות‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬קריין מטורף‬
‫לכל הכיוונים‪ .‬השוט הינו שוט‬
‫דיגיטלי‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫"המצלמה של פינצ'ר" קיבלה את פרסומה במיוחד בגלל שוטים כאלה‪ .‬שוטים בלתי אפשריים עם תנועות מצלמה וירטואוזיות מאוד‪.‬‬
‫מאחורי הוירטואוזיות והספקטקל המסוים שנוצר בשוט‪ ,‬מסתתרת משמעות עמוקה יותר‪ .‬השוט הוא בלתי אפשרי בכוונה‪ ,‬כדי להציג עד‬
‫כמה בלתי אפשרי כל האירוע המתואר נתפס עבור המספר‪ .‬מכיוון שאנחנו לגמרי איתו‪ ,‬גם אנו תופסים את האירוע כבלתי אפשרי בגלל‬
‫השוט המטורף הזה‪ .‬המוזיקה הקצבית מוסיפה מתח‪ ,‬והעובדה שלא קיים אף סאונד דיאגטי בשוט )פעם ראשונה בסצנה( מוסיפה גם היא‬
‫לתחושה שהנימוק הזה אבסורד ובלתי אפשרי‪ .‬אפילו המטבח‪ ,‬בגוונים האפורים וקודרים שמאפיינים את תודעתו של המספר‪ ,‬לא נראה‬
‫אמיתי‪ .‬כל מה שאני אומר פה תקף גם לשוטים הבאים מאותו אופי‪ ,‬ולכן רק ארחיב בהם במקרה שיש משהו נוסף שאפשר לומר אליהם‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪12‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫ממשיך ללכת‪ ,‬בזמן‬
‫שקריינות שלו ממשיכה‬
‫להסביר מה קרה‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬מדיום קלוז‪-‬אפ‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ .‬השוט הזה ממשיך‬
‫את התקדמות הסיפור‬
‫במרחב וזמן הרגיל‪.‬‬
‫צבע‪ :‬הלבן של הלובי תופס‬
‫פחות ופחות מקום‪ ,‬בזמן‬
‫שהגוונים הכהים של ירוק‬
‫ואפור נעשים יותר דומיננטיים‪.‬‬
‫ההבהובים האדומים עדיין‬
‫נוכחים‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬המספר )‪“That : (VO‬‬
‫‪gas could’ve slowly filled the‬‬
‫”‪condo.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה ניגודית‪,‬‬
‫אבל לא מאוד‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬המספר נשמר‬
‫במרכז הפריים ובפוקוס‪ ,‬הרקע‬
‫לא בפוקוס ונעשה פחות ברור‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬דולי ימינה‬
‫שצמודה לתנועת המספר‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬למרות שהשוט‬
‫בין שני דימויים שחורגים‬
‫מהחלל והזמן של הסצנה‪,‬‬
‫לשוט הזה יש מאפיינים‬
‫אנליטיים‪ .‬הוא נחתך בזמן‬
‫ומקדם את רצף העלילה‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 2-‬שניות‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬הלובי והאזור מלא‬
‫ההריסות‪ ,‬הכולל כבאיות וכו'‪,‬‬
‫אבל התפאורה לא בפוקוס‬
‫ומרוחקת‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬כבר בקושי רואים‬
‫תלבושות מלבד החליפה של‬
‫המספר‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬שומעים את המוזיקה‬
‫העצובה‪ ,‬אבל מאוד חלש‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬בקושי שומעים סירנה של‬
‫אמבולנס‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬הכל א‪-‬‬
‫דיאגטי מלבד האפקטים‪ ,‬שכמעט‬
‫ולא שומעים‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫השוט הזה הוא המשך של השוט שבא לפניו מבחינה כרונולוגית‪ .‬המספר ממשיך ללכת לכיוון ההרס ולהתרחק מהלובי בתהליך ההשלמה‪.‬‬
‫ערוץ האפקטים שנעשה חלש יותר והרקע שמאבד פוקוס מראים שהמספר שוקע אל תוך עצמו ומתחיל להתעלם מסביבתו‪ ,‬עוד דבר‬
‫שמעיד על השלמה‪ .‬ההבהובים האדומים שעדיין נוכחים בשוט כביכול מזהירים אותו לא לעשות את מה שהוא הולך לעשות‪ .‬דבר זה‬
‫ימשיך לקרות כל עוד המספר מחליט החלטות בעלות השלכות גדולות )שיחות הטלפון למרלה וטיילר בהמשך הקטע(‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪13‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬רואים דימוי‬
‫של מבטח שמתאר איך‬
‫התפשט הגז בזמן‬
‫שהמספר מתאר את זה‬
‫במילים‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬גודל לא מוגדר‪,‬‬
‫לקראת הסוף זה לונג שוט‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬קשה לומר‪ ,‬כנראה‬
‫משתנה מישרה לנמוכה‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫מחשבה‪ ,‬הקריינות מדברת‬
‫על האירוע ונחשף דימוי‬
‫שמתאר אותו‪.‬‬
‫צבע‪ :‬השוט הוא ברובו אפור‪,‬‬
‫עם קצת גוונים יותר בהירים‬
‫באזורים יותר מוארים‪ ,‬ושחור‬
‫במקומות חשוכים‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬המספר )‪: (VO‬‬
‫‪“Seventeen Hundred square‬‬
‫‪feet with high ceilings for days‬‬
‫”‪and days.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬יחסית מלאה‪ ,‬קשה‬
‫לקבוע כי מדובר בשוט דיגיטלי‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬אנחנו כבר ציפינו‬
‫לדימוי הפעם‪ ,‬אבל הוא עדיין‬
‫חורג מרצף החלל והזמן‬
‫ובהחלט לא אנליטי‪ .‬בכל‬
‫זאת העריכה בשוט היא‬
‫יחסית סינטטית‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬מטבח שלם שמכיל‬
‫את כל מה שיש במטבח‬
‫)מקרר‪ ,‬תנור וכו'(‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬מוסיקה אלקטרונית‬
‫קצבית‪ ,‬שנשמעת קצת כמו גז‬
‫משתחרר בלחץ גבוה‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אין‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬אין‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬זמן לא מוגדר‪,‬‬
‫כנראה עדיין שנות ה‪.'90‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬אין בשוט‬
‫סאונג דיאגטי‪ .‬הכל א‪-‬דיאגטי‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬הרצפה הינה‬
‫הדומיננטה בתחילת השוט‪ ,‬אבל‬
‫בסוף נגלה כל המטבח‪ .‬אין שום‬
‫חפץ יוצא דופן בקדמת הפריים‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬מעין קריין‬
‫אחורה‪ ,‬תנועה בלתי אפשרית‪.‬‬
‫השוט הוא שוט דיגיטלי‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 4-‬שניות‪.‬‬
‫הבחירה להתחיל את השוט בצמוד לרצפה בא להראות כביכול איך הגז מתפשט לכל עבר‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬אין הרבה להוסיף על השוט‪ .‬כל מה‬
‫שאמרתי על השוט הקודם בסדרת השוטים הדיגיטליים הללו תקף גם על השוט הזה‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪14‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫נכנס לתא טלפון ציבורי כדי‬
‫להתקשר למרלה‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬מדיום שוט‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ .‬השוט הזה ממשיך‬
‫את התקדמות הסיפור‬
‫במרחב וזמן הרגיל‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה ניגודית‪,‬‬
‫המספר מואר מאוד‪.‬‬
‫צבע‪ :‬פנים התא מלא בלבן של‬
‫אור פלורוסנט‪ .‬עדיין יש‬
‫הבהובים של אדום‪ .‬המבנה‬
‫ברקע בצהוב נעים ויש מעט‬
‫ירוק בצד‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬אין‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬תא הטלפון‬
‫והמספר הם בקדמת הפריים‬
‫ובפוקוס‪ .‬המבנה ברקע נמצא‬
‫מחוץ לפוקוס‪ .‬המספר נראה‬
‫כלוא בתוך התא כי עוברים‬
‫בפריים קווים אנכים שתוחמים‬
‫אותו‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬למרות שהשוט‬
‫בין שני דימויים שחורגים‬
‫מהחלל והזמן של הסצנה‪,‬‬
‫לשוט הזה יש מאפיינים‬
‫אנליטיים‪ .‬הוא נחתך בזמן‬
‫ומקדם את רצף העלילה‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬רק המספר בשוט‪,‬‬
‫ורק חלק מלבושו נוכח בשוט‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 4.5-‬שניות‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫תפאורה‪ :‬רואים מעט מהמבנה‬
‫ברקע‪ .‬תא הטלפון הוא מרבית‬
‫התפאורה בשוט‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬המוסיקה העצובה‬
‫ממשיכה‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬נשמע סוג של צווחת‬
‫סירנה שאני לא בטוח עם היא חלק‬
‫מהמוסיקה או מהקולות הדיאגטיים‪.‬‬
‫יש רעשים של הקשות על כפתורי‬
‫הטלפון ומטבע נכנס למכונה‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬המזיקה היא‬
‫א‪-‬דיאגטית‪ ,‬אבל כל השאר דיאגטי‬
‫)אני לא בטוח בקשר לסירנה‬
‫המוזרה(‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬מעט מאוד דולי‬
‫ימינה‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫בשוט הזה המספר מגיע אל היעד שלו‪ ,‬תא הטלפון הציבורי‪ .‬האורות האדומים המהבהבים כביכול מזהירים אותו לא לעשות את מה שהוא‬
‫את מה שהוא מתכנן לעשות‪ ,‬להתקשר למרלה‪ .‬יש בשוט מעבר מהאור הרך והנעים של הלובי אל האור הלבן והצורם של תא הטלפון‪.‬‬
‫דבר זה יכול להתפרש בתור המעבר של הדמות במהלך הסרט‪ ,‬מהאור הנעים והנאיבי של הבועה המרירה בה הוא חי‪ ,‬דרך חושך של‬
‫תסכול‪ ,‬אכזריות ואובדן אל אור חדש‪ ,‬נוקשה יותר שרואה את העולם בצורה שונה וקשוחה יותר‪ ,‬אך גם מציאותית יותר‪ .‬ההעדר הכמעט‬
‫מוחלט של הסירנות שהיו כה דומיננטיות בקטע בא להדגיש את תהליך ההשלמה של המספר בנוגע לאבידות שלו )המספר מתעלם‬
‫מהסירנות כחלק מההתמודדות שלו עם מה שקרה(‪ .‬המקום הדומיננטי שהרעשים שמפיק הטלפון תופסים בפריים מראה )כי אנחנו חווים‬
‫את הסצנה דרך תודעת הדמות( את ההתמקדות שלו בפעולת השימוש בטלפון‪ ,‬בניגוד למיקודם שהמספר קלט הרבה פרטים בזמן‬
‫שהפנים מה קורה‪ .‬המספר נראה כלוא בתוך התא‪ ,‬וזה מדגיש את החוסר ברירה שמאחורי החלטתו להתקשר למרלה‪ ,‬החלטה שהוא‬
‫יתחרט עליה בהמשך הסצנה )אפרט בשוטים הבאים(‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪15‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬חזרנו אל‬
‫הדימוי שמתאר את‬
‫השלבים שהובילו להרס‬
‫דירתו של המספר‪ ,‬בליווי‬
‫קריינות של המספר‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬בגדול ‪Full shots‬‬
‫של הרבה חפצים‪ ,‬עם המון‬
‫שינויים בגדלים‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬משתנה כל הזמן‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫מחשבה‪ .‬הקריינות עדיין‬
‫מספרת על השלבים‪,‬‬
‫והדימוי מגיח כדי לתרום‬
‫לכך‪.‬‬
‫צבע‪ :‬גוונים של אפור‪,‬‬
‫שמתחלפים בגוונים שחורים‬
‫כשאנחנו נדחסים מאחורי‬
‫המקרר‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬המספר )‪"Then the (VO‬‬
‫‪refrigerator's compressor‬‬
‫"‪could've clicked on.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬מתחילה יחסית‬
‫מלאה אך נעשית עמומה‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬כל השוטים‬
‫מהסוג הזה הם בהחלט לא‬
‫אנליטיים‪ .‬התנועה הבלתי‬
‫אפשרית‪ ,‬המעבר החד אל‬
‫השוט מהשוט הקודם‪,‬‬
‫ושבירת רציפות החלל והזמן‬
‫של הסצנה הופכים את‬
‫השוטים האלה לדי‬
‫סינטטיים‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬החפצים במטבח‬
‫שאנו מתמקדים בהם בפוקוס‬
‫לרגעים בודדים‪ .‬המצלמה זזה‬
‫כל כך הרבה שקשה לתאר את‬
‫העמדת החפצים בפריים‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬קריין לכל‬
‫הכיוונים‪ ,‬למעלה‪ ,‬למטה‪,‬‬
‫קדימה‪ ,‬אחורה מעגלים‪,‬‬
‫ולצדדים‪ .‬שוט מאוד וירטואוזי‪.‬‬
‫חשוב לציין שמדובר בשוט‬
‫דיגיטלי‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫תפאורה‪ :‬אזור הכיריים‬
‫והמקרר במטבח‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אין‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬זמן לא מוגדר‪,‬‬
‫כנראה עדיין שנות ה‪.'90‬‬
‫מוסיקה‪ :‬מוסיקה אלקטרונית‬
‫קצבית‪ ,‬שנשמעת קצת כמו גז‬
‫משתחרר בלחץ גבוה עדיין נמצאת‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬נשמע צליל של חיוג‬
‫טלפון‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬אין בשוט‬
‫צלילים דיאגטיים‪ .‬הצליל חיוג טלפון‬
‫מגיע מהמקום בו נמצא המספר‪ ,‬לא‬
‫מהחלל בשוט‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 5.5-‬שניות‪.‬‬
‫כל מה שכבר אמרתי על שוטים מהסוג הזה תקף‪ .‬יכול להיות שהמדחס של המקרר שנמצא בסוף השוט וגם מוזכר על ידי המספר הוא‬
‫מטפורה לפיוז שקפץ למספר‪ ,‬שגרם לו לשנות את חייו בצורה דרסטית )ולהתחיל לדמיין את טיילר דורדן(‪ .‬העובדה ששומעים את צליל‬
‫חיוג הטלפון מראה עד כמה ממוקד המספר בפעולה‪ ,‬מגביר ציפייה וגם משמש מעין גשר קולי בשביל המעבר לשוט הבא‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪16‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬מרלה עונה‬
‫לטלפון בצד השני‪ .‬אנחנו‬
‫רואים את המספר‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬מדיום שוט‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ .‬השוט הזה ממשיך‬
‫את התקדמות הסיפור‬
‫במרחב וזמן הרגיל‪.‬‬
‫צבע‪ :‬פנים התא מלא בלבן של‬
‫אור פלורוסנט‪ .‬עדיין יש‬
‫הבהובים של אדום‪ .‬המבנה‬
‫ברקע בצהוב נעים ויש מעט‬
‫ירוק בצד‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬מרלה )בטלפון( ‪"… :‬‬
‫"‪Yeah?...‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪ ,‬מרלה‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה ניגודית‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬תא הטלפון‬
‫והמספר הם בקדמת הפריים‬
‫ובפוקוס‪ .‬המבנה ברקע נמצא‬
‫מחוץ לפוקוס‪ .‬המספר נראה‬
‫כלוא בתוך התא כי עוברים‬
‫בפריים קווים אנכים שתוחמים‬
‫אותו‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬העריכה בשוט‬
‫היא אנליטית‪ .‬השוט מוסיף‬
‫מידע ואינו שובר אף חוק של‬
‫העריכה האנליטית‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 2.5-‬שניות‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬רואים מעט מהמבנה‬
‫ברקע‪ .‬תא הטלפון הוא מרבית‬
‫התפאורה בשוט‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬רק המספר בשוט‪,‬‬
‫ורק חלק מלבושו נוכח בשוט‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬אין‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫מוסיקה‪ :‬המוסיקה העצובה עם‬
‫הפסנתר ממשיכה‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬נשמע צליל של חיוג‬
‫טלפון‪ .‬בסוף השוט מתחיל רעש של‬
‫פיצוץ שמהווה גשר קולי לשוט‬
‫הבא‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬קולה של‬
‫מרלה וצליל החיוג הם דיאגטיים‪,‬‬
‫המוסיקה הינה א‪-‬דיאגטית‪ .‬הפיצוץ‬
‫גם הוא א‪-‬דיאגטי‪.‬‬
‫אי אפשר לומר יותר מדי על השוט הזה‪ .‬הוא מהווה הקדמה לשני השוטים שיבואו אחריו‪ ,‬שמביעים את הרגשות שלו בנוגע להחלטה‬
‫להתקשר למרלה‪ .‬ההיסוס על פני המספר מראה עד כמה הוא לא בטוח בהחלטה שלו‪ ,‬אך מתוך חוסר אונים לא חשב על פתרון אחר‬
‫)החוסר ברירה הזאת מודגשת בעזרת הקווים בפריים ש"כולאים" אותו‪ ,‬כפי שכבר הזכרתי לפני שני שוטים(‪ .‬האורות שממשיכים להבהב‬
‫כביכול מזהירים את המספר‪ .‬ההתחלה של הפיצוץ‪ ,‬מלבד היותו גשר קולי‪ ,‬מחליקה את המעבר משוט שנשאר במרחב והזמן של הסיפור‬
‫לשוטים שמטרתם העיקרית היא להביע את הרגש של המספר בצורה ויזואלית )אפרט בשוטים הבאים(‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪17‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬רואים את‬
‫המדחס של המקרר ניצת‪.‬‬
‫גודל צילום‪ Full shot :‬של‬
‫מדחס של מקרר‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫מחשבה‪ ,‬בגלל מה שהמדחס‬
‫מסמל )ארחיב למטה(‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪ :‬אין‬
‫ממש‪ .‬המספר‪ ,‬במובן‬
‫מסוים‪ ,‬בגלל מה שהמדחס‬
‫מסמל )ארחיב למטה(‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫צבע‪ :‬מעט מאוד צבעים מלבד‬
‫שחור )בגלל העדר התאורה(‬
‫והלבן של הניצוץ‪ .‬גוונים של‬
‫אפור‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬אין‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה עמומה‪,‬‬
‫הניצוץ של המדחס גם יוצר היבט‬
‫של ניגודיות בתאורה‪ .‬ברגע‬
‫האחרון השוט מוצף באור‬
‫מהניצוץ‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬המדחס הוא‬
‫בפוקוס ובקדמת הפריים‪ ,‬הרקע‬
‫אינו מפוקס וגם לא ברור מה יש‬
‫שם‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬הדימוי שלפנינו‬
‫אינו קשור מבחינת מרחב‬
‫וזמן לשוט לפניו‪ ,‬והוא גם‬
‫נוכח לפחות משנייה‪ .‬הדימוי‬
‫הזה לדעתי ערוך בצורה‬
‫סינטטית‪ .‬גם אם לא‪ ,‬זה‬
‫בהחלט לא עריכה אנליטית‬
‫טהורה‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬המדחס של המקרר‬
‫וכל מה שמסביבו‪ ,‬למרות שלא‬
‫ברור מה יש שם‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אין‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬זמן לא מוגדר‪,‬‬
‫כנראה עדיין שנות ה‪.'90‬‬
‫מוסיקה‪ :‬אין‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬הרעש של הפיצוץ‬
‫ממשיך לאורך השוט המאוד קצר‬
‫הזה‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬קשה לומר‪,‬‬
‫כי הניצוץ אמור לקדום לרעש‬
‫הפיצוץ שכבר נמצא‪ .‬בכל זאת‪ ,‬אני‬
‫חושב דיאגטי כי הפיצוץ הוא באותו‬
‫חלל של המדחס‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬פחות משנייה‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬אין‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫כבר דיברתי על המדחס בתור סמל להתפרקות הנפשית של המספר‪ ,‬אך בשל מיקומו בסצנה יש לו גם קונטקסט נוסף‪ .‬המדחס‪ ,‬והדימוי‬
‫שיבוא אחריו‪ ,‬מנסים להביע את הרגשות של המספר‪ .‬המדחס מפיק אור לבן גדול וחזק‪ ,‬שמסמל את ה"הארה" של המספר‪ .‬המדחס הזה‬
‫חשוב כי הוא מסמל את ההחלטה של המספר לבחור את טיילר על מרלה )החלטה מאוד חשובה בסרט‪ ,‬עליה אפרט בחלק ‪ .(3‬בדיוק כפי‬
‫שהמדחס סימל את הפיוז שהצית את השינוי בחייו של המספר לפני שני שוטים‪ ,‬המדחס שניצת מסמל גם כאן החלטה חשובה שמובילה‬
‫אחריה השלכות רבות משמעות‪ .‬הפיצוץ שנשמע מעצים את פיצוץ הרגשות שחווה המספר‪ .‬המספר עובר רגע קריטי‪ ,‬בו הוא לפתע מפנים‬
‫סופית מה שקרה‪ ,‬שביתו נהרס ושהוא מתקשר למרלה בשביל עזרה‪ .‬האור החזק והמרתיע של הניצוץ מסמל את ההבנה של המספר‬
‫בבחירתו‪ ,‬והמספר נרתע ומתחרט בבחירתו‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪18‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬רואים את‬
‫המטבח מתפוצץ בצורה‬
‫מרהיבה ומלאת אש‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬לונג שוט‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ ,‬כי המדחס מהשוט‬
‫הקודם הוביל לזה‪ ,‬או קשר‬
‫של מחשבה כי מדובר‬
‫בדימויים שמציגים את‬
‫התודעה של המספר‪.‬‬
‫צבע‪ :‬הרבה כחול במטבח‬
‫ושחור בפינות מתחלף בצהוב‬
‫ולבן של חום ולהבות‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬אין‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪ :‬אין‬
‫באופן ברור‪ .‬המספר נוכח‬
‫בגלל שהשוט גם בא להציג‬
‫רגשות שלו‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪ ,‬אולי‬
‫מעט נמוכה‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה ניגודית‬
‫קצת‪ ,‬יש צללים בצידי הפריים‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬הכיסא נמצא‬
‫בקדמת הפריים‪ .‬רוב אביזרי‬
‫המטבח נמצאים באחורית‬
‫הפריים‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬אין‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬העריכה היא‬
‫בהחלט לא אנליטית לגמרי‪.‬‬
‫בכל זאת מדובר בדימוי‬
‫שחורג ממרבית הסצנה‬
‫מבחינת מרחב וזמן‪ .‬העריכה‬
‫היא לא אנליטית או סינטטית‬
‫באופן מוחלט‪ ,‬אך אני נוטה‬
‫לכיוון הסינטטי‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫השוט הוא בהילוך איטי‪,‬‬
‫שזה היבט סינטטי‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬מטבח שמתפוצץ‬
‫בצורה מרשימה ביותר‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬תו מתמשך שנשמע‬
‫מפחיד ומצמרר‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬רעש של פיצוץ להבות‬
‫וזכוכית מתנפצת‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אין‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬זמן לא מוגדר‪,‬‬
‫כנראה עדיין שנות ה‪.'90‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬הרמה‬
‫הפחות מופשטת‪ ,‬כל הצלילים‬
‫נובעים מהדימוי בשוט ולכן‬
‫דיאגטיים )מלבד התו(‪ .‬בגלל שכל‬
‫השוט זה בעצם הבעת רגש של‬
‫הדמות‪ ,‬יתכן שמדובר בסאונד‬
‫דיאגטי פנימי‪ .‬התו הוא לדעתי א‪-‬‬
‫דיאגטי‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 3-‬שניות‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫אתחיל בצליל היוצא דופן‪ ,‬כי הוא מנותק משאר הניתוח‪ .‬התו שתיארתי בעמודת הפסקול בקושי נשמע בשוט‪ ,‬אבל הוא מרמז על ההמשך‬
‫כי הוא מתקשר לשוט ‪ .20‬ועכשיו לשאר ניתוח השוט‪ .‬הסיבה שאנו רואים את המטבח ללא תנועות וירטואוזיות היא כי בניגוד להסבר‬
‫בנוגע ל"איך" נוצר הפיצוץ‪ ,‬שהיה מלא בתנועות וירטואוזיות כדי להביע עד כמה זה בלתי אפשרי‪ ,‬העובדה שהפיצוץ קרה היא מוחלטת‪.‬‬
‫לכן המצלמה יציבה ומציגה לנו את הפיצוץ כפי שהוא‪ .‬אבל הפיצוץ מסמל יותר מזה‪ .‬הפיצוץ‪ ,‬שבא להעצים את הרגשות של המספר‪ ,‬מגיע‬
‫אחרי הניצוץ עליו פירטתי בשוט הקודם‪ .‬הפיצוץ הוא ההבנה הסופית‪ .‬הדירה נהרסה‪ ,‬והמספר מבין שהוא פונה למרלה לעזרה כי אין לו‬
‫אף אחד אחר‪ .‬ההבנה מחוללת סערת רגשות בתוכו‪ ,‬כל הרגשות כלפי החיים שלו שבעבעו בפנים‪ ,‬ודימוי של פיצוץ כה כביר היא הדרך‬
‫המושלמת להראות מה קורה לרגשות האלה ואיך הן משתחררות‪ .‬הפיצוץ מראה לנו את התפנית שחווה המספר‪ .‬דבר זה יוביל להחלטה‬
‫של המספר לנתק למרלה ולהתקשר לטיילר‪ ,‬החלטה בעלת הלכות עצומות על הסרט‪ .‬החלטה זו לא הייתה מתממשת אם מצבו הנפשי‬
‫של המספר לא היה מגיע למצב כה "דליק" ומסוכן‪ ,‬והפיצוץ של התובנות והרגשות לא היה משתחרר וגורם להחלטת ההחלטה הזו‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪19‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫ממהר לנתק את הטלפון‬
‫בזמן שמרלה עוד מדברת‬
‫בצד השני‪ .‬הוא נראה‬
‫מיואש כשלפתע הוא מגלה‬
‫פתק שיש לו בכיס‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬מדיום שוט‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ .‬חזרנו אל רצף‬
‫המרחב והזמן הרגיל של‬
‫הסצנה‪.‬‬
‫צבע‪ :‬פנים התא מלא בלבן של‬
‫אור פלורוסנט‪ .‬עדיין יש‬
‫הבהובים של אדום‪ .‬המבנה‬
‫ברקע בצהוב נעים ויש מעט‬
‫ירוק בצד‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬מרלה )בטלפון(‪"I can :‬‬
‫"…‪hear you breathing you kn‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪ ,‬מרלה‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה ניגודית‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬תא הטלפון‬
‫והמספר הם בקדמת הפריים‬
‫ובפוקוס‪ .‬המבנה ברקע נמצא‬
‫מחוץ לפוקוס‪ .‬המספר נראה‬
‫כלוא בתוך התא כי עוברים‬
‫בפריים קווים אנכים שתוחמים‬
‫אותו‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬אין‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬השוט ערוך‬
‫בצורה אנליטית‪ .‬הוא מקדם‬
‫את רצף העלילה‬
‫הכרונולוגית‪ ,‬לא שובר אף‬
‫חוק של עריכה אנליטית‬
‫ומוסיף מידע‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬רק המספר בשוט‪,‬‬
‫ורק חלק מלבושו נוכח בשוט‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 9.5-‬שניות‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫תפאורה‪ :‬רואים מעט מהמבנה‬
‫ברקע‪ .‬תא הטלפון הוא מרבית‬
‫התפאורה בשוט‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬המוסיקה העצובה נוכחת‬
‫בשוט ונגמרת מתו מצמרר ברגע‬
‫האחרון של השוט‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬קולות הקשר‪ ,‬המסוקים‬
‫והסירנות חוזרים‪ .‬יש גם קצת‬
‫רעשים שהמספר עושה )טריקת‬
‫טלפון‪ ,‬שליפת הפתק מהכיס(‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬המוזיקה היא‬
‫א‪-‬דיאגטית‪ ,‬אך כל שאר הסאונד‬
‫בשוט דיאגטי‪.‬‬
‫בשוט הזה אנו רואים איך המספר מגיב‪ .‬נחשפנו לרגשותיו בשוטים הקודמים‪ ,‬ועכשיו הוא ממהר לנתק את שיחתו עם מרלה‪ .‬ייאוש ממלא‬
‫את המספר‪ ,‬הוא חוזר לשמוע את הסירנות והרעשים שמעידים על הרס דירתו‪ ,‬והוא אבוד‪ .‬המוסיקה העצובה חוזרת והיא דומיננטית מאוד‬
‫בשוט‪ ,‬היא שוב מדגישה את מצב רוחו העגום של המספר‪ .‬הקווים שתוחמים אותו בתוך התא גורמים למספר להיראות כלוא‪ ,‬ודבר זה גם‬
‫מוסיף לייאוש שאנו נחשפים אליו‪ .‬האורות האדומים המהבהבים עדיין "מזהירים" אותנו ממשהו‪ ,‬ודבר זה מרמז שהסצנה לא נגמרה‬
‫ושהסכנה האמיתית )טיילר דורדן( עוד לא הגיע‪ .‬למרות שהמספר חושב שכל האפשרויות שלו אזלו‪ ,‬האורות ממשיכים להזהיר כי הם‬
‫כביכול יודעים שיש עוד סכנה בהמשך‪ .‬השוט נגמר בתו מצמרר שמהווה גשר קולי לשוט הבא‪ ,‬אך גם מדגיש את החשיבות של מציאת‬
‫הפתק ומרמז שמדובר בחפץ חשוב )ובמובן מסוים אפל‪ ,‬כפי שרומזת המוסיקה הקודרת( שישפיע מאוד על המשך הסרט‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪20‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫מסתכל על הפתק שהוא‬
‫הוציא מהכיס‪ .‬זה הכרטיס‬
‫ביקור שטיילר נתן לו‬
‫בטיסה‪.‬‬
‫גודל צילום‪ Full shot :‬של‬
‫הפתק‪ ,‬כנראה קלוז‪-‬אפ‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ ,‬וקיים ‪match on‬‬
‫‪ action‬בין הפעולה בשוט‬
‫הקודם לשוט הזה‪.‬‬
‫צבע‪ :‬הרקע כמעט לגמרי‬
‫שחור‪ ,‬והפתק בגוון אפור‬
‫ירקרק‪ .‬ידו של המספר היא‬
‫הדבר הבהיר ביותר בשוט‪ .‬יש‬
‫מעט הבהובים של אדום‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬המספר )‪"If you :(VO‬‬
‫"…‪ask me now I‬‬
‫מוסיקה‪ :‬התו הארוך והמצמרר‬
‫חזר‪ ,‬הפעם עם ליווי של בס‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬אין‪ ,‬רק היד והפתק‬
‫בשוט‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬בקושי שומעים רעשים‬
‫של קשר ומסוקים‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אין‪ .‬פתקים לא‬
‫מתלבשים‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬האפקטים‬
‫הם דיאגטיים‪ ,‬המוסיקה והקריינות‬
‫הם א‪-‬דיאגטיים‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪ ,‬ואפשר להתווכח‬
‫שגם טיילר‪ ,‬כי הפתק ממנו‬
‫)והוא אף פעם לא באמת‬
‫נמצא בכל מקרה(‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬גבוהה‪ ,‬כי אנו‬
‫רואים את הפתק מנקודת מבטו‬
‫של המספר‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה ניגודית‪ ,‬כי‬
‫אנו לא מצליחים לראות את‬
‫הרקע‪ ,‬אבל הפתק מואר‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬הפתק במרכז‬
‫הפריים ובפוקוס‪ .‬הרקע חשוך‪,‬‬
‫לא בפוקוס ולא ברור מה יש שם‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬מטרתו‬
‫התכליתית של השוט היא‬
‫תיאום נקודת מבט של‬
‫המספר‪ .‬השוט גם נחתך‬
‫בצורה חלקה ובשיא עקומת‬
‫התוכן‪ .‬העריכה בשוט היא‬
‫אנליטית‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 2-‬שניות‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬אין‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫אתחיל עם ההיבט שהיה נוכח לפני שני שוטים ואותו לא ניתחתי‪ .‬הצליל המצמרר מסמל את טיילר ואת ההשלכות ההרסניות שלו‪ .‬הוא‬
‫יוצר בנו חרדה ורתיעה‪ .‬הצליל היה נוכח לפני שני שוטים כי פיצוץ הרגשות הוביל אל הבחירה בטיילר‪ ,‬והצליל מופיע שוב‪ ,‬הפעם יותר‬
‫דומיננטי‪ ,‬ככל שאנו מתקרבים אל נקודת האל‪-‬חזור בה המספר בוחר בטיילר‪ .‬האורות המהבהבים עדיין נמצאים ומזהירים‪ ,‬אבל המספר‬
‫כל כך מפוקס בפתק שהוא לא מקשיב להזהרתם‪ ,‬ולכן הם כל כך חלשים‪ .‬ההתמקדות של המספר בפתק היא גם הסיבה לזה שהאפקטים‬
‫הדיאגטיים כל כך חלשים בשוט‪ .‬גם העדר הרקע מוסיף להתמקדות של המספר בפתק‪ .‬הבה נסתכל על הפתק‪ .‬הפתק יפה ומהודר‪ ,‬עם‬
‫כותרת יפה ושוליים נקיים‪ .‬מאוד שונה מחתיכת הנייר עליה קשקשה מרלה‪ .‬השוני הרב בין שני הפתקים הוא תוצר של התודעה של‬
‫המספר‪ ,‬שמעדיף לבחור בטיילר ולכן רואה את הפתק שלו באור מחמיא יותר‪ .‬הפתק שונה באופיו מהפתק של מרלה‪ ,‬בדיוק כפי‬
‫שאישיותם של השניים כה שונות‪ .‬עוד דבר מעניין בפתק הוא שרואים זוג מלאכים זהים מסתכלים זה על זה‪ ,‬עוד רמיזה ל"קשר המיוחד"‬
‫שיש בין טיילר למספר‪ .‬הקו הכמעט בלתי נראה ביניהם הוא אולי מראה‪ ,‬ומכאן נובע שהשניים הם אותו אחד‪ ,‬אך הם אינם זהים‪ ,‬בדיוק‬
‫כמו טיילר והמספר‪ .‬כך מופיעה לה עוד רמיזה בנוגע לקשר בין המספר לטיילר‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪21‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫לוקח מטבע מהכיס כדי‬
‫להתקשר לטיילר‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬מדיום שוט‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ ,‬אנחנו מתקדמים‬
‫בעלילה באופן כרונולוגי‪.‬‬
‫צבע‪ :‬פנים התא מלא בלבן של‬
‫אור פלורוסנט‪ .‬עדיין יש‬
‫הבהובים של אדום‪ .‬המבנה‬
‫ברקע בצהוב נעים ויש מעט‬
‫ירוק בצד‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬המספר )‪"… :(VO‬‬
‫‪couldn't tell you why I called‬‬
‫"‪him.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה ניגודית‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬תא הטלפון‬
‫והמספר הם בקדמת הפריים‬
‫ובפוקוס‪ .‬המבנה ברקע נמצא‬
‫מחוץ לפוקוס‪ .‬המספר נראה‬
‫כלוא בתוך התא כי עוברים‬
‫בפריים קווים אנכים שתוחמים‬
‫אותו‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬ראינו את הפתק‬
‫וחזרנו לשוט של המספר‪,‬‬
‫השוט נחתך בזמן ולא שובר‬
‫אף חוק של עריכה אנליטית‪.‬‬
‫העריכה בשוט היא אנליטית‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 2.5-‬שניות‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬רואים מעט מהמבנה‬
‫ברקע‪ .‬תא הטלפון הוא מרבית‬
‫התפאורה בשוט‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬רק המספר בשוט‪,‬‬
‫ורק חלק מלבושו נוכח בשוט‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫מוסיקה‪ :‬התו המצמרר בליווי בס‬
‫דועך מעט אך עדיין נוכח בשוט‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬צליל של טלפון לפני חיוג‪.‬‬
‫בקושי שומעים רעשים של קשר‬
‫ומסוקים‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬המוסיקה‬
‫והקריינות הם א‪-‬דיאגטיים‪ .‬כל‬
‫האפקטים בשוט הם דיאגטיים‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬דולי מעגלי‬
‫לכיוון ימין )כל כך מעט שקשה‬
‫להבחין בתנועה(‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫לדעתי המטרה העיקרית של השוט הזה היא לקדם את העלילה‪ .‬כמובן שהתודעה של המספר עדיין נוכחת‪ ,‬ההתעלמות מרעשי הרקע‬
‫והעצמת צלילי הטלפון מרמזים על ההתמקדות שלו במה שהוא עושה‪ .‬אבל אין עוד הרבה מה לומר על השוט‪ .‬המוזיקה המצמררת‬
‫נחלשת קצת כי גם מהאזהרות שלה המספר מתעלם‪ ,‬ואפילו האורות המהבהבים נראים פחות דומיננטיים‪ .‬השוט מקדם את העלילה‬
‫ומחזק את התפישה שאנו חווים את הסצנה דרך תודעתו של המספר‪ ,‬וזה כל מה שיש לי לומר על השוט‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪22‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫מכניס מטבע אל תוך‬
‫הטלפון הציבורי‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬אקסטרים קלוז אפ‬
‫על היד של המספר והמטבע‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ ,‬ובמובן מסוים יש גם‬
‫‪ match on action‬עם‬
‫השוט הקודם‪.‬‬
‫צבע‪ :‬מעט אורות כחולים‬
‫ואדומים נמצאים בשוט‪ ,‬אך‬
‫מרבית השוט הוא בגוונים של‬
‫ירוק כהה‪ ,‬אפור ושחור‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬אין‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה עמומה‪ ,‬עם‬
‫אזורים פחות ויותר מוארים‪,‬‬
‫שזה היבט של תאורה ניגודית‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬למרות שנוכח פה‬
‫דימוי ממרחק לא צפוי‬
‫שדורש השתתפות מצד‬
‫הצופה‪ ,‬עדיין הדימוי קשור‬
‫לרצף הכרונולוגי של הסיפור‪,‬‬
‫נחתך בשיא עקומת התוכן‬
‫ולא שובר אף חוק של עריכה‬
‫אנליטית‪ .‬לכן‪ ,‬למרות שלא‬
‫מדובר בעריכה אנליטית‬
‫מלאה‪ ,‬עדיין אאפיין את‬
‫השוט הזה כערוך בצורה‬
‫אנליטית‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬אין‪ ,‬מלבד החריץ‬
‫למטבעות שבטלפון הציבורי‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬המטבע הוא‬
‫בפוקוס‪ ,‬ומלבד היד‪ ,‬המטבע‬
‫וחור המטבע שהם התמקדות‬
‫השוט‪ ,‬אין עוד הרבה אובייקטים‬
‫בשוט‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬אין‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אין‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬המוזיקה המצמררת‬
‫נמצאת גם בשוט הזה‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬צליל מתמשך של טלפון‬
‫לפני חיוג‪ .‬רעש של מטבע שנכנס‬
‫לחריץ‪ .‬כמה צלילי הקשה על‬
‫כפתורים שמהווים גשר קולי לשוט‬
‫הבא‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬המוזיקה היא‬
‫א‪-‬דיאגטית‪ ,‬וכל האפקטים הם‬
‫דיאגטיים‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 2-‬שניות‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫גם השוט הזה בה להדגיש את ההתמקדות המלאה של המספר בבחירה שלו להתקשר לטיילר‪ .‬הצלילים לא רק שאנחנו מאוד מאוד מאוד‬
‫קרובים אל הפעולה בה מתמקד המספר‪ ,‬כל הצלילים שקשורים אליה מועצמים בזמן שלא נשמעים בכלל רעשים מבחוץ‪ .‬בדיוק כמו‬
‫המספר )כי אנחנו לגמרי איתו בסצנה‪ ,‬כפי שכבר אמרתי מספר פעמים(‪ ,‬אנחנו לגמרי ממקודים בפעולה‪ ,‬ובהתקדמות אל עבר השיחה עם‬
‫טיילר‪ .‬התאורה האפלה והמוסיקה המצמררת מדגישים שוב את ההשלכות של ההחלטה‪ ,‬שתוביל לרגעים מפחידים‪ ,‬קשים ואפלים בחייו‬
‫של המספר‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪23‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫מקיש בטלפון את המספר‬
‫של טיילר‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬אקסטרים קלוז אפ‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ .‬השוט מקדם את‬
‫העלילה וממשיך את‬
‫ההתרחשות בשוט הקודם‪.‬‬
‫צבע‪ :‬מלבד האצבע בצבע‬
‫כתמתם בהיר יותר‪ ,‬השוט הוא‬
‫לגמרי בגוונים של כסף‪ ,‬אפור‪,‬‬
‫ירוק כהה ושחור‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬אין‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬הפעם כבר יותר‬
‫ציפינו לדימוי‪ ,‬והעובדה‬
‫שעכשיו מדובר ברצף של‬
‫דימויים זה בהחלט היבט‬
‫סינטטי‪ .‬אז למרות שהשוט‬
‫לא שובר אף חוק אנליטי‪,‬‬
‫אני חושב שמדובר בשוט‬
‫שערוך ברובו בצורה‬
‫סינטטית‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬אין‪ ,‬מלבד המקשים‬
‫של הטלפון‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית גבוהה‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה ניגודית‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬רואים את האצבע‬
‫ואת המקשים שעל הטלפון‬
‫בקדמת הפריים‪ ,‬ושום דבר‬
‫מלבדם‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬אין‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אין‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫מוסיקה‪ :‬אין‪ ,‬חוץ מגשר קולי‬
‫מהשוט הקודם שנגמר ממש‬
‫בתחילת השוט‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬צלילים של הקשה על‬
‫כפתורים בטלפון‪ .‬בקושי שומעים‬
‫מסוק ברקע‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬מלבד‬
‫המוסיקה שלא כל כך נוכחת‬
‫ממילא‪ ,‬כל הסאונד בשוט הוא‬
‫דיאגטי‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 3-‬שניות‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫שוב מדובר בשוט שמדגיש התמקדות מוחלטת‪ ,‬בדיוק כמו קודמו‪ .‬אין סאונד בשוט מלבד הרעשים שמפיק הטלפון )חוץ מגשרים קוליים‬
‫שמטרתם להחליק את המעברים בין השוטים(‪ ,‬וגם המרחק הקטן כל כך מדגיש את ההתמקדות של המספר‪ .‬כפי שאמרתי בעמודת‬
‫העריכה‪ ,‬השוט לדעתי ערוך בצורה סינטטית‪ ,‬ולכן צורך קהל פעיל‪ .‬סיבה אחת לכך היא שפעילות מצד הקהל מחזקת את המודעות של‬
‫הקהל שאנו חווים את הסצנה דרך תודעתו של המספר‪ ,‬ומקרבת אותנו אל המספר‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪24‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫מתקשר אל טיילר‪ ,‬אך אין‬
‫תשובה‪ .‬הוא מתייאש וכבר‬
‫מתכונן לצאת מהתא‬
‫כשלפתע מצלצל הטלפון‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬מדיום שוט‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ .‬השוט מתחבר לשוט‬
‫הקודם כי הוא ממשיך את‬
‫הרצף העלילתי‪.‬‬
‫צבע‪ :‬בשוט יש המון צבעים‪.‬‬
‫מהלבן והצהוב של הלובי‬
‫המואר לגוונים הכהים )ירוק‪,‬‬
‫אפור ושחור( של האזור החשוך‬
‫יותר‪ .‬העמודים של תא הטלפון‬
‫מוארים בכחול ויש הרבה‬
‫הבהובים של אורות אדומים‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬אין‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה ניגודית‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬המספר נמצא‬
‫בפוקוס ובמרכז הפריים‪,‬‬
‫כשלפעמים עמודי תא הטלפון‬
‫מסתירים חלק ממנו‪ .‬הרקע‬
‫בשוט משתנה מהמבנה המואר‬
‫אל אזור חשוך יותר עם כבאית‪,‬‬
‫אך הרקע תמיד לא בפוקוס‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬השוט הארוך הזה‬
‫יוצר ציפייה בצופים‪ ,‬אך אינו‬
‫ארוך מדי‪ .‬הוא מוסיף מידע‬
‫ולא שובר את החוקים של‬
‫העריכה האנליטית‪ .‬השוט‬
‫ערוך בצורה אנליטית‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 25-‬שניות‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬דולי מעגלי איטי‬
‫נגד כיוון השעון‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬ברקע נראה הלובי‬
‫המואר וגם האזור החשוך יותר‬
‫של ההריסות‪ ,‬ובו כבאית‪ .‬גם‬
‫תא הטלפון‪ ,‬שתופס חלק ניכר‬
‫מהפריים‪ ,‬הוא חלק מהתפאורה‬
‫הרבה בשוט‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬רואים רק את‬
‫המספר‪ ,‬והתלבושת היחידה‬
‫בשוט היא שלו‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬המוזיקה המצמררת‬
‫ממשיכה‪ ,‬היא מעוד נוכחת בשוט‪.‬‬
‫כשהמספר מנתק את הטלפון‬
‫פתאום נשמעת המוסיקה העצובה‬
‫ממוקדם יותר‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬יש רעשים של קשר‪,‬‬
‫סירנות ומסוקים שמתגברים קצת‬
‫במהלך השוט‪ .‬לקראת סוף השוט‬
‫נשמע רכב מתניע בווליום רב‪.‬‬
‫במהלך השוט נשמע צליל של טלפון‬
‫מתקשר‪ ,‬ולקראת סוף השוט יש‬
‫רעש של ניתוק שיחה‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬המוסיקה א‪-‬‬
‫דיאגטית‪ ,‬השאר דיאגטי‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫השוט הזה הוא לא רק חשוב מאוד אלא גם עשוי בצורה נהדרת‪ ,‬ויש הרבה מה לומר עליו‪ .‬נתחיל עם תנועת הדולי הרעיונית‪ .‬כפי שאני מפרש את זה‪,‬‬
‫תנועת הדולי מסמלת את התקווה של המספר‪ .‬השוט מתחיל עם רקע יחסית מואר ומלא תקווה‪ .‬ככל שהזמן עובר וטיילר לא עונה‪ ,‬הדולי חושף בפנינו‬
‫רקע חשוך וקודר יותר‪ ,‬והאור לאט לאט נעלם מהרקע‪ .‬כך‪ ,‬התקווה של המספר הולכת ונעלמת‪ ,‬בהדרגה ככל שהזמן עובר )דבר זה גם מתקשר לשוט‬
‫האחרון‪ ,‬בו יש תנועת דולי הפוכה‪ .‬אפרט עליו כשנגיע לשם(‪ .‬הדולי גם חושף שינוי בצבעים‪ ,‬מבהיר ומלא תקווה לכהה וקודר‪ ,‬שגם מביעים את מצבו‬
‫הנפשי של המספר‪ .‬התזוזה של הדולי גם מערערת את היציבות שהייתה למספר קודם‪ .‬ככל שהתנועה ממשיכה‪ ,‬היציבות ובטחון בהחלטה שלו דועכים‪.‬‬
‫זה מוביל אותי לדבר הבא שרציתי לדבר עליו בשוט‪ .‬גם הפס‪-‬קול חווה שינוי בהדרגה‪ ,‬שינוי שמתואם עם תנועת הדולי‪ .‬ההתמקדות המלאה בפעולה‬
‫הולכת ונעלמת‪ ,‬ובמהלך השוט הרעשים מבחוץ שכה הטרידו את המספר בתחילת הסצנה )הסירנות‪ ,‬רעשי הקשר וכו'( חוזרים‪ .‬הזמן חולף‪ ,‬טיילר לא‬
‫עונה‪ ,‬ואנו שוב נעשים יותר ויותר מודעים להרס שמסביב‪ ,‬בדיוק כמו המספר‪ .‬רעש הרכב המתניע מהווה את הקש ששובר את גב הגמל עבור המספר‪,‬‬
‫שכבר לא כל כך בטוח בעצמו ובהחלטתו בשלב זה‪ ,‬ומוותר‪ .‬ברגע הויתור‪ ,‬חוזרת המוסיקה העצובה‪ ,‬ואנו מרגישים שכל זה היה לשווא‪ .‬המספר חוזר‬
‫למצבו המדוכדך‪ ,‬והמוזיקה מדגישה מעבר זה‪ .‬הצלצול בסוף השוט הוא נקודת התפנית בה אנו לפתע מקבלים שוב תקווה‪ ,‬ורגע זה גם מהווה שיא עבור‬
‫השוט‪ .‬האורות האדומים המהבהבים שוב מזהירים את המספר לא לעשות את מה שהוא עושה‪ .‬המוסיקה המצמררת במהלך השוט‪ ,‬בנוסף לכל מה‬
‫שהיא מביע בנוגע לטיילר כפי שכבר אמרתי‪ ,‬יוצרת תחושות של ציפייה וחשש‪ ,‬דברים שהמספר חווה ושגם אנחנו חווים‪ ,‬כי אנחנו לגמרי איתו )אני‬
‫אמשיך לומר את זה(‪ .‬השוט הזה הוא שוט מאוד חשוב בסצנה‪ ,‬ומאוד קשור לשוט האחרון‪ ,‬שבמובנים רבים הוא האנטי‪-‬תזה שלו‪ .‬אבל אפרט על זה‬
‫בהמשך‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪25‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫מסתכל אל עבר הטלפון‬
‫המצלצל‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬קלוז אפ‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה קצת‬
‫ניגודית‪ ,‬כמעט מלאה‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ ,‬יש התקדמות‬
‫בעלילה‪ .‬בנוסף‪ ,‬המעבר‬
‫לשוט הוא בעזרת ‪match‬‬
‫‪.on action‬‬
‫צבע‪ :‬הצבעים ברקע הם‬
‫בגוונים שונים של כתום‪ ,‬לבן‬
‫ואפור‪ ,‬אבל הם כל כך מחוץ‬
‫לפוקוס שאולי מדובר באשליה‬
‫אופטית‪ .‬האזורים חסרי האור‬
‫שחורים ופניו של המספר הם‬
‫הדבר הבהיר ביותר בשוט‪.‬‬
‫עדיין יש הבהובים של אדום‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬אין‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬פניו של המספר‬
‫הם בקדמת הפריים‪ ,‬במרכזו‬
‫ובפוקוס‪ .‬הרקע לא ברור ולא‬
‫מפוקס‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬אין‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬העריכה בשוט‬
‫היא אנליטית‪ ,‬משום‬
‫שהמעבר לשוט חלק ו"בלתי‬
‫נראה"‪ ,‬השוט מוסיף מידע‬
‫ולא שובר אף חוק של עריכה‬
‫אנליטית‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 4-‬שניות‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬אין כל כך‪ ,‬רואים את‬
‫אחד מהעמודים של תא הטלפון‬
‫וחלק מהטלפון‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬בס עמוק שנשמע כמו‬
‫דופק של אדם‪ ,‬ואליו מתלווה צליל‬
‫שקשה לתאר‪ ,‬קצת דומה לשריקה‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬צלצול הטלפון‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬צלצול‬
‫הטלפון הוא דיאגטי )כנראה דיאגטי‬
‫פנימי‪ ,‬כי טיילר לא באמת קיים‪.‬‬
‫אפשר להתווכח על זה(‪ ,‬והמוסיקה‬
‫היא א‪-‬דיאגטית‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬רואים רק את‬
‫המספר‪ ,‬והתלבושת היחידה‬
‫בשוט היא שלו‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫רק זה שלפנינו הקלוז‪-‬אפ הראשון על פני המספר בסצנה אומר עד כמה השוט הזה משמעותי‪ .‬חזרנו אל התמקדות מלאה בטלפון‬
‫המצלצל‪ ,‬הדבר היחיד שאנו שומעים חוץ מזה זו מוסיקה שנשמעת כמו הדופק של המספר‪ ,‬היוצרת ציפייה ומביעה את הציפייה של‬
‫המספר‪ .‬הקלוז אפ בא להעצים רגש‪ ,‬והרגש על פני המספר הוא אחד של תקווה והיסוס‪ .‬הקלוז אפ הזה חשוב כי הוא מציין את נקודת‬
‫האל חזור שתשנה את חייו של המספר מקצה לקצה ותקבע איך ימשיך הסרט‪ .‬למספר יש הזדמנות אחרונה להתחרט‪ ,‬לפני שהוא מרים‬
‫את הטלפון ומדבר עם טיילר‪ .‬הקלוז אפ הזה רוצה שנבין טוב טוב שמדובר בהחלטה משמעותית מאוד עבור המספר והסרט כולו‪ ,‬וגם‬
‫משמעותית עבורנו‪ ,‬בתור אלה שחווים את הסרט דרך תודעתו של המספר‪ .‬השוט הזה‪ ,‬עם אורות האזהרה עדיים מהבהבים ברקע‪ ,‬הוא‬
‫רגע חשוב מאוד עבור המספר‪ ,‬והבחירה בקלוז אפ מדגישה את זה ומכינה אותנו להבנה שמעכשיו‪ ,‬הכול הולך להשתנות‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪26‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬הטלפון‬
‫מצלצל‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬מקלוז אפ על‬
‫הטלפון לאקסטרים קלוז אפ‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪ :‬טכנית‬
‫אף אחד‪ ,‬אבל בכל זאת‬
‫המספר נוכח כי השוט הוא‬
‫כביכול מנקודת מבטו‪,‬‬
‫וטיילר נוכח כי הוא בצד‬
‫השני של השיחה והטלפון‬
‫מייצג אותו‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ ,‬הטלפון צלצל בשוט‬
‫הקודם‪ ,‬וכך העלילה‬
‫מתקדמת‪) .‬אפשר גם‬
‫להגדיר את זה קשר של‬
‫מחשבה‪ ,‬אם יוצאים מתוך‬
‫נקודת הנחה שהמספר‬
‫באמת מדמיין את הכול כי‬
‫טיילר לא קיים(‪.‬‬
‫צבע‪ :‬הטלפון והרקע הפחות‬
‫מואר הם בצבע שחור‪ ,‬בזמן‬
‫ששאר השוט צבוע בגוונים‬
‫כהים של ירוק ואפור‪ .‬עדיין יש‬
‫הבהובים אדומים‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬אין‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה ניגודית‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬הטלפון הוא במרכז‬
‫הפריים ובפוקוס‪ .‬הרקע‬
‫מטושטש ולא ברור‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬דולי קדימה‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬אין תפאורה בשוט‬
‫מלבד הטלפון עצמו‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬אין‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬העריכה בשוט‬
‫היא אנליטית‪ .‬השוט נחתך‬
‫בזמן‪ ,‬לא שובר אף חוק של‬
‫עריכה אנליטית‪ ,‬מוסיף מידע‬
‫ומעצים רגש‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫מוסיקה‪ :‬מוסיקה מצמררת‬
‫שנשמעת קצת כמו יללה מתמשכת‬
‫או נשיבה של רוח‪ ,‬ואליה מתלווה‬
‫הבס שנשמע כמו דופק‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬צלצול הטלפון‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬המוסיקה‬
‫היא א‪-‬דיאגטית והצלצול הוא‬
‫דיאגטי‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 3.5-‬שניות‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫גם השוט הזה נועד כדי להדגיש את מה שהשוט הקודם הדגיש‪ .‬זהו רגע מאוד חשוב עבור המספר‪ ,‬רגע שישנה את חייו‪ .‬המוסיקה‬
‫מוסיפה מימד של ציפייה ואימה והחלטה‪ ,‬והדופק ללא ספק מייצג התרגשות מצד המספר‪ .‬צלצול הטלפון מאוד חזק בשוט‪ ,‬והרקע הלא‬
‫ברור מדגיש גם כן את ההתמקדות המוחלטת מצד המספר בטלפון‪ .‬איכשהו‪ ,‬בשוט אפשר להרגיש את מכלול הרגשות שחווה המספר‬
‫מבלי לראות אותו‪ .‬ההתקרבות לטלפון בדולי‪ ,‬המוסיקה‪ ,‬העדר האובייקטים בפריים מלבד הטלפון‪ ,‬כל הדברים האלה מעצימים את‬
‫הרגשות שחווה המספר‪ ,‬רגשות של ציפייה‪ ,‬אימה‪ ,‬התרגשות והיסוס‪ .‬בנוסף‪ ,‬האורות האדומים המהבהבים עדיין מזהירים את המספר לא‬
‫לדבר עם טיילר‪ ,‬אך אנו כמעט ולא שמים לב אליהם כי אנחנו לגמרי עם המספר‪ ,‬והוא מתמקד לגמרי בטלפון ובמשמעות הרבה שלו‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪27‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫עונה לטלפון‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬קלוז אפ‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ ,‬השוט מקדם את‬
‫העלילה‪.‬‬
‫צבע‪ :‬האזורים החשוכים בשוט‬
‫)כולל הטלפון( הם בצבע שחור‪,‬‬
‫ושאר הרקע צבוע בגוונים של‬
‫כסף‪ ,‬לבן וירוק‪ .‬צבע עורו של‬
‫המספר גם טיפה ירקרק )אבל‬
‫אולי יש לי בעיה במסך(‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬אין‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תארוה ניגודית‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬פני המספר‬
‫נמצאים במרכז הפריים ובפוקוס‪.‬‬
‫הרקע לא ברור‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬אין‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬מטרתו‬
‫התכליתית של השוט היא‬
‫להחליק את המעבר בין‬
‫השוט הקודם לשוט הבא‪.‬‬
‫הוא לא שובר אף חוק של‬
‫עריכה אנליטית ולכן ערוך‬
‫בצורה אנליטית‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כשנייה‪ ,‬אולי‬
‫פחות‪.‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫תפאורה‪ :‬אין כל כך‪ ,‬חוץ‬
‫מהטלפון‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬רואים רק את‬
‫המספר‪ ,‬והתלבושת היחידה‬
‫בשוט היא שלו‪.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬היללה דועכת במהרה‪,‬‬
‫ואיתה שאר המוסיקה )כולל‬
‫הפעימות בס(‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬צלילי טלפון מצלצל‪ ,‬רעש‬
‫של שפופרת טלפון מורמת‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬צלילי הטלפון‬
‫והרעשים שהוא מפיק הם‬
‫דיאגטיים‪ ,‬בזמן שהמוסיקה היא א‪-‬‬
‫דיאגטית‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪ :‬שנות ה‪.'90‬‬
‫השוט הזה משרת כמה מטרות‪ .‬קודם כל‪ ,‬הוא עוזר לחבר בין שני שוטים משמעותיים‪ ,‬זה שלפניו וזה שאחריו‪ .‬הוא מחליק את המעבר‬
‫ביניהם ובכך משרת מטרה תכליתית ופשוטה‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬הבחירה בשוט הזה מכילה משמעות‪ .‬השוטים הקודמים היו איטיים מאוד‪ ,‬כמעט‬
‫בהילוך איטי‪ ,‬ואילו השוט הזה נגמר ברגע‪ .‬השוט המהיר בא להראות איך ברגע המספר מתגבר על הרגשות ובאימפולסיביות עונה לטלפון‪.‬‬
‫עוד היבט בשוט שמחזק טענה זו הוא זה שהמוזיקה נעלמת מהר במהלך השוט הזה‪ .‬המספר כביכול נוהג על פי דחפיו‪ ,‬עונה לטלפון‬
‫במהרה ומתעלם מכל החששות שהכיל קודם‪.‬‬
‫תיאור גרפי של השוט‬
‫תיאור נרטיבי של השוט‬
‫צילום‪ ,‬תאורה וקומפוזיציה‬
‫עריכה‪ ,‬חיבור שוטים‬
‫עיצוב אומנותי‬
‫פסקול‬
‫שוט ‪28‬‬
‫תיאור נרטיבי‪ :‬המספר‬
‫וטיילר מתחילים לדבר‬
‫בטלפון‪.‬‬
‫גודל צילום‪ :‬מדיום שוט‪.‬‬
‫קשרי עריכה‪ :‬קשר של‬
‫סיפור‪ ,‬השוט מתחבר לשוט‬
‫הקודם ב‪match on action‬‬
‫ומקדם את העלילה‪.‬‬
‫צבע‪ :‬בשוט יש המון צבעים‪.‬‬
‫מגוונים הכהים )ירוק‪ ,‬אפור‬
‫ושחור( של האזור החשוך יותר‬
‫ללבן וצהוב של הלובי המואר‪.‬‬
‫העמודים של תא הטלפון‬
‫כסופים ואחד מואר בכחול ויש‬
‫הרבה הבהובים של אורות‬
‫אדומים‪.‬‬
‫דיאלוג‪ :‬המספר‪"Hello?" :‬‬
‫טיילר )‪"Who's this?" :(OS‬‬
‫המספר‪"Tyler?" :‬‬
‫טיילר )‪"Who is this?" (OS‬‬
‫המספר‪"Umm… we met, we met :‬‬
‫‪on the airplane… we had the‬‬
‫‪same suitcase? The… The clever‬‬
‫"‪guy.‬‬
‫טיילר )‪"Oh, oh yeah right… :(OS‬‬
‫"‪Okay.‬‬
‫המספר‪"Uh, I called, a second :‬‬
‫‪ago, There, There was no‬‬
‫"…‪answer, I'm at a payphone‬‬
‫טיילר)‪"Yeah, it starts to snag :(OS‬‬
‫‪you, I never pick up my phone.‬‬
‫"?‪So what's up‬‬
‫המספר‪"Uhh, Well… You're not :‬‬
‫"‪gonna believe this.‬‬
‫מוסיקה‪ :‬אין )מלבד גשר קולי שנגמר‬
‫בהתחלה(‪.‬‬
‫אפקטים‪ :‬רעשים חלשים של קשר‪,‬‬
‫סירנות‪ ,‬מכוניות נוסעות‪ ,‬וטיילר לועס‪.‬‬
‫דיאגטי או א‪-‬דיאגטי‪ :‬הכל בשוט‬
‫דיאגטי מלבד הגשר הקולי בהתחלה‪.‬‬
‫דמות‪/‬יות עקרי‪/‬יות‪:‬‬
‫המספר‪ ,‬טיילר דורדן‪.‬‬
‫זווית צילום‪ :‬זווית ישרה‪.‬‬
‫סוג תאורה‪ :‬תאורה ניגודית‪.‬‬
‫קומפוזיציה‪ :‬המספר נמצא‬
‫בפוקוס ובמרכז הפריים‪,‬‬
‫כשלפעמים עמודי תא הטלפון‬
‫מסתירים חלק ממנו‪ .‬הרקע‬
‫בשוט משתנה מהאזור החשוך‬
‫אל האזור המואר של הלובי‪.‬‬
‫הרקע לא בפוקוס‪.‬‬
‫עריכה אנליטית או‬
‫סינטטית‪ :‬השוט הזה ערוך‬
‫בצורה די אנליטית‪ .‬אורכו‬
‫מתאים לקצב שנקבע קודם‬
‫על ידי שוט ‪ ,24‬והוא לא‬
‫שובר אף חוק של עריכה‬
‫אנליטית‪.‬‬
‫אורך שוט‪ :‬כ‪ 36-‬שניות‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ :‬דולי איטי בכיוון‬
‫השעון‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬ברקע יש תפאורה‬
‫רבה‪ ,‬מהכבאית והאזור ההרוס‬
‫ועד ללובי המואר‪ .‬גם תא‬
‫הטלפון נחשב חלק‬
‫מהתפאורה‪.‬‬
‫תלבושות‪ :‬רק לבושו של‬
‫המספר בשוט‪.‬‬
‫זמן‪/‬תקופה‪) :‬פעם אחרונה‬
‫שאצטרך לכתוב את זה( שנות‬
‫ה‪.'90‬‬
‫משמעות השוט )חיבור‬
‫משמעויות כל הפרטים‬
‫בשוט(‪:‬‬
‫כפי שציינתי בשוט ‪ ,24‬כאן מתרחש תהליך הפוך‪ ,‬מייאוש לתקווה‪ .‬כפי שהדולי בשוט ‪ 24‬הראה רקע יותר ויותר אפל וקודר‪ ,‬הדולי כאון‬
‫חושף בהדרגה רקע יותר ויותר מואר‪ .‬כך בעצם אנו רואים את התקווה של המספר‪ .‬הוא מתחיל בשלב של ייאוש לאחר שטיילר לא ענה לו‪,‬‬
‫וככל שהשיחה בין השניים מתקדמת‪ ,‬המספר מתמלא ביותר ויותר תקווה ולכן גם הרקע משתנה לאזור המואר בו הוא התחיל בשוט ‪.24‬‬
‫הצבע האדום שמסמל סכנה )בעיקר ההבהובים האדומים( נוכח מעוד בשוט הזה‪ ,‬כביכול ניסיון אחרון לומר למספר לו לדבר עם טיילר‪ ,‬לא‬
‫לעשות את זה‪ .‬בשוט אין מוסיקה‪ ,‬כי כל הרגשות שיצרו מוסיקה עד כה ‪ -‬העצב בהתחלה‪ ,‬הפחד‪ ,‬הציפייה – חלפו‪ .‬המספר מתמקד לגמרי‬
‫בשיחה עם טיילר‪ ,‬ולכן גם רעשי הרקע נחלשים ומרגישים פחות חשובים‪ .‬התודעה של המספר באה לידי ביטוי בהרבה היבטים בשוט‪,‬‬
‫המעבר מייאוש לתקווה‪ ,‬הרעשים המוחלשים‪ .‬עמוד תא הטלפון שהכי בולט בפריים מתחיל שחור‪ ,‬אך לקראת סוף השוט נצבע בכחול‪.‬‬
‫העמוד בצבע כחול מסמל יציבות‪ ,‬שזה ללא ספק ההרגשה שיש למספר בסוף השוט‪ ,‬שסוף‪-‬סוף יש תקווה והוא הגיע למצב של יציבות‪.‬‬
‫בסוף השוט‪ ,‬למספר יש הזדמנות אחרונה להיפרד מטיילר‪ .‬הזדמנות אחרונה לסגת ולהתחרט על ההחלטה‪ ,‬להתרחק מטיילר איתו הוא‬
‫הולך להיות לאורך כל הסרט‪ .‬בסוף השוט יש היסוס מצד המספר‪ ,‬והוא – מלא תקווה בשלב הזה‪ -‬מעיף מבט אחרון על הלובי המואר‪,‬‬
‫שהציע לו חום ובטחון בתחילת השוט‪ ,‬מבט אחרון לאורות האדומים המהבהבים שמזהירים אותו‪ ,‬ומחליט לבחור בטיילר‪ .‬וכן נגמרת‬
‫הסצנה‪ ,‬וההחלטה של המספר ברגע זה תשנה את חייו מקצה לקצה‪.‬‬
‫משמעות כללית של הסצנה‬
‫עכשיו שהטבלה מאחורינו‪ ,‬אפשר להתחיל לדבר על איך כל המשמעויות‪ ,‬קריצות ורמזים האלו מתחברים‪ .‬הרעיון הבסיסי שעומד מאחורי‬
‫הסצנה הוא להציג לנו נקודת תפנית בחייו של המספר )אפרט על זה עוד ב"משמעות הסצנה בתוך הסרט כולו"( בדרך ברורה למדי‪ .‬אבל מתחת‬
‫לזה‪ ,‬מסתתרים בסצנה היבטים נוספים שהופכים אותה למה שהיא‪ .‬בחירות מצד היוצרים מוסיפים מימדים עמוקים יותר לסצנה‪ ,‬מעבר לרעיון‬
‫הבסיסי והברור שהיא מצליחה לעבר ביעילות רבה‪ .‬אז הבה נתחיל‪.‬‬
‫התודעה‪ :‬אפשר לומר שכל הסרט מוצג דרך תודעתו של המספר‪ ,‬אבל יש רגעים במהלך הסרט שאנו צמודים לחלוטין לתודעתו של המספר‬
‫ובעזרת אמצעי המבע‪ .‬סצנה זו היא דוגמה לכך‪ .‬לאורך כל הסצנה‪ ,‬ישנן תזכורות שאנו חווים אותה דרך תודעתו של המספר‪ .‬אנחנו צמודים‬
‫לחלוטין למהלך הרגשי שהוא עובר‪ .‬החלטות כגון מניפולציה של הרקע ותפיסת החלל שמסביב למספר )כגון תנועות הדולי האיטיות בכיוון ונגד‬
‫כיוון השעון בסוף הסצנה( ושימוש בסאונד מטא‪-‬דיאגטי )לדוגמה כשהכול משתתק כשהמספר מתמקד בחפץ כלשהו( גורמות לנו לחוות את‬
‫הסצנה כפי שהמספר חווה אותה‪ ,‬אם נרצה או לא‪ .‬מצבו הנפשי של המספר גורם לנו לראות את כל הסצנה מנקודת מבט סובייקטיבית‪ ,‬וכפי‬
‫שציינתי לאורך כל הטבלה‪ ,‬המון מאמצעי המבע שבאים לידי ביטוי בסצנה משרתים את המטרה הזאת‪ .‬היוצרים רוצים שנעבור את החוויה‬
‫הזאת בדיוק כפי שהמספר עובר אותה‪ ,‬והם משיגים את מטרתם‪ .‬אבל גם הצמידות המוחלטת לתודעתו של המספר אינה ללא קריצות ורמיזות‬
‫בנוגע להמשך הסרט )אפרט על דברים שקשורים לסרט כולו ב"משמעות הסצנה בתוך הסרט כולו"(‪.‬‬
‫אווירה‪ :‬הסצנה מוצגת באופן מסוגנן שתואם לתודעתו של המספר‪ ,‬ודבר זה יוצר אווירה ייחודית‪ .‬משחקי התאורה‪ ,‬האזורים המוארים‬
‫והחשוכים‪ ,‬הדומיננטיות שלהם היא תוצר של תודעתו של הדמות‪ ,‬והם יוצרים אווירה שמאוד ספציפית למה שהמספר עובר‪ .‬שימוש באמצעי‬
‫מבע נוספים‪ ,‬כגון השימוש בפס‪-‬קול דיאגטי וא‪-‬דיאגטי במקומות מסוימים‪ ,‬גם תורמים ליצירת האווירה אליה מכוונים היוצרים‪ .‬בעצם‪ ,‬האווירה‬
‫שבסצנה משקפת את מה שחווה המספר‪ ,‬ומשתנה יחד איתו‪ .‬היא מתחילה כאפלה ומיסתורית‪ ,‬ועם תהליך ההבנה והפנמה של המספר‪ ,‬היא‬
‫משתנה והופכת לקודרת ומדוכדכת‪ .‬כך‪ ,‬בתיאום מושלם עם מצבו הנפשי של המספר )כי‪ ,‬כפי שכבר ציינתי‪ ,‬אנו חווים את הסצנה דרך המספר(‬
‫האווירה ממשיכה לעבור שינויים‪ .‬בעזרת שימוש באמצעי מבע רבים‪ ,‬האווירה משתנה ממיאשת ומדכאת למלאת תקווה‪ .‬השינויים בתאורה‪,‬‬
‫בפס‪-‬קול‪ ,‬ובקומפוזיציה גורמים לתפיסת האירוע שלנו להשתנות‪ ,‬והאווירה משתנה‪ ,‬בדיוק כפי שהיא משתנה עבור המספר‪ .‬האפלה‪ ,‬המוזיקה‬
‫העצובה וההרס ברקע לאט‪-‬לאט מפנים דרך לאווירה שעדיין עצובה‪ ,‬אך פחות מעבירה הרגשה של אובדן וטרגדיה‪ .‬כך האווירה תואמת‬
‫להתפתחות הרגשית אצל המספר‪ ,‬שבעצמו משתנה ממרוסק וממורמר למצב של השלמה ותקווה‪.‬‬
‫תהליכים‪ :‬בסצנה המספר עובר כמה תהליכים רגשיים שמקרבים אותנו אל דמותו‪ ,‬דבר הכרחי עבור הסרט כולו‪ .‬בעזרת בחירות מצד היוצרים‪,‬‬
‫אנו חווים את המהלך הרגשי שחווה המספר בעת הצפייה‪ ,‬וההיצמדות הזאת אל המספר מחזקת את הקשר בינו לבינינו ‪ -‬הצופים‪ .‬ההיצמדות‬
‫הזאת משרתת את הסרט בדרכים רבות‪ ,‬במיוחד בזה שהיצמדות מוחלטת לדמות מונעת מאיתנו לצפות את הטוויסט לקראת סוף הסרט‪.‬‬
‫התהליך הראשון שעובר המספר בסצנה הוא תהליך ההבנה‪ .‬מהרגע שהמספר שומע לראשונה את הסירנות ועד הרגע שהוא מפנים סופית‬
‫שביתו נהרס מתקיים תהליך מתמשך שמציג לנו את הסרט כביכול איך שהמספר חווה אותו‪ ,‬בתהליך של הבנה הדרגתית‪ .‬בחירות מצד היוצרים‬
‫)במיוחד הדולי המאוד ארוך של שוט ‪ (4‬גורמים לכך שאנו נחשפים להרס ולהבנה בצורה הדרגתית‪ ,‬בדיוק כפי שהמספר מבין בהדרגתיות את‬
‫מה שקרה‪ .‬כך‪ ,‬אנו שותפים לתהליך שעובר המספר ונעשים שותפים למה שהוא עובר‪ .‬תהליך נוסף שעובר המספר הוא תהליך ההתגברות‬
‫וההשלמה עם אובדן כל רכושו‪ .‬כפי שכבר פירטתי בטבלה‪ ,‬תהליך זה מאופיין בהחלטות מצד המספר )כגון פסיעה בחזרה מהלובי המוגן אל‬
‫האפלה וההרס שבחוץ( ומצד היוצרים )לדוגמה הגברת צלילי המוזיקה העצובה והחלשת הרעשים הדיאגטיים שמזכירים את ההרס(‪ .‬כמו‬
‫התהליך הקודם‪ ,‬תהליך זה מכיל מורכבות רגשית שאנו מרגישים במקביל למתי שהמספר מרגיש‪ .‬תהליך ההשלמה הוא תהליך נוסף בו אנו‬
‫צמודים לחלוטין למספר‪ ,‬ובדיוק כמוהו‪ ,‬אנחנו בהדרגה מתגברים ומשלימים עם האובדן‪ .‬תהליך שלישי שאנו חווים עם המספר הוא תהליך‬
‫המעבר מייאוש לתקווה‪ ,‬מהיסוס וחוסר התמצאות לטיילר דורדן‪ .‬התהליך הזה‪ ,‬שמגיע בסוף הסצנה‪ ,‬מוביל אותנו במסגרת הרגשית שאותה‬
‫עובר המספר‪ ,‬ומהווה עוד הוכחה עד כמה אנחנו צמודים למספר וחווים את עולמו בצורה סובייקטיבית‪ .‬התהליכים שאנו עוברים יחד עם המספר‬
‫בסצנה מצמידים אותנו אליו‪ ,‬ומדגישים )למרות שהצופה הרגיל לא יבחין בזאת‪ ,‬ולכן הם עודים את עבודתם בדרך כה אפקטיבית( שאנחנו חווים‬
‫עולם בדרך ייחודית למספר‪ ,‬עולם שבמובן מסוים הוא תוצר של תודעתו של המספר‪.‬‬
‫הצגת רגשות‪ :‬הסצנה מראה לנו את רגשותיו של המספר‪ ,‬וגורמת לנו לחוות אותם יחד איתו‪ ,‬בהרבה דרכים‪ .‬משימוש במוזיקה ואפקטים בדרך‬
‫מבריקה‪ ,‬ועד תנועות מצלמה רעיוניות‪ ,‬הסצנה כופה עלינו את הרגשות של המספר בשלל דרכים‪ .‬כבר פירטתי רבות במהלך הטבלה על כל‬
‫בחירה ובחירה‪ ,‬ממשחקי פוקוס וקומפוזיציה‪ ,‬דרך שינויים בתאורה ועד בחירות בגדלי שוטים ומיזנסצנות‪ .‬המספר חווה את רגשותיו‪ ,‬העולם‬
‫משתנה בהתאם‪ ,‬ואנו נחשפים דרך העולם לרגשות אלו וחווים אותם גם כן‪ .‬השימוש בדימויים של המטבח שמופיעים במהלך הסצנה תורמים‬
‫גם הם‪ .‬מאחורי הרעיון המובן מאליו של הדימויים הללו‪ ,‬ללוות את ההסברים של הקריינות‪ ,‬מסתתר גם השימוש בהם לשקף את רגשותיו של‬
‫המספר בדרך ויזואלית מובהקת‪ .‬כפי שכבר הרחבתי בטבלה עצמה‪ ,‬לשוטים הללו משמעות נוספת שמציגה את הרגשות בדרך יותר עוצמתית‬
‫מחלק ניכר של אמצעי המבע האחרים שבאים לידי ביטוי במהלך הסצנה‪.‬‬
‫היצמדות תודעתית‪ :‬אני לא יכול להדגיש מספיק עד כמה הסצנה הזאת משרתת את השאיפה להצמיד אותנו אל המספר ואל תודעתו‬
‫הסובייקטיבית‪ .‬אני כבר פירטתי על הכול‪ ,‬בכל זאת חשבתי שמגיע לזה אזכור נוסף‪ .‬אין ספק שהסצנה מצמידה אותנו למספר בצורה מוחלטת‪,‬‬
‫גרומת לנו לחוות את המאורע דרכו ודרך תודעתו ויוצרת מצב של שותפות רגשית בינינו לבין המספר‪ .‬חווית הצפייה של הסרט כולו מושפעת‬
‫מהקשר שלנו אל המספר‪ ,‬והסצנה הזאת מהווה תפקיד חשוב בתהליך שמחבר אותנו אל המספר ומכין אותנו להמשך הסרט והגעתו של האחד‬
‫והיחיד‪ ,‬טיילר דורדן‪.‬‬
‫משמעות הסצנה בתוך הסרט כולו‬
‫קשה לי להחליט אם הסצנה הזאת מהווה אירוע מחולל או נקודת מפנה על פי הנרטיב הקלאסי‪ .‬בהרבה מובנים‪ ,‬המספר עובר שני אירועים‬
‫מחוללים בתחילת הסרט‪ ,‬כשמרלה נכנסת לחייו וכשטיילר נכנס לחייו‪ .‬אז למרות שהיה מעין "אירוע מחולל" בשלב מוקדם יותר בסיפור‪ ,‬הסצנה‬
‫הזאת היא הסצנה בה המספר בוחר בטיילר ומכניס אותו אל חייו‪ ,‬ולכן הסצנה היא נקודה חשובה שגם ראויה לתואר "אירוע מחולל"‪ .‬הסצנה‬
‫מכילה מספר רמיזות בנוגע להמשך הסרט‪ ,‬וההחלטות שהמספר מקבל על עצמו לאורכה ישפיעו על המשך הסרט כולו‪.‬‬
‫רמיזות‪ :‬בסצנה מרמזים על מערכת היחסים ה"מיוחדת" של המספר וטיילר בכמה דרכים‪ .‬דוגמה אחת לכך היא שולחן הינג‪-‬יאנג שנראה בין‬
‫ההריסות‪ ,‬והוא מסמל את זה שהמספר וטיילר הם חלקים משלם‪ ,‬שמכיל את הטוב ואת הרוע‪ .‬בכל אחד יש קצת מהשני‪ ,‬וביחד הם מרכיבים‬
‫משהו גדול יותר‪ .‬כך בדיוק אפשר להגדיר את מערכת היחסים בין טיילר והמספר‪ .‬עוד רמיזה היא בהדפס שעל כרטיס ביקורו של טיילר‪.‬‬
‫המלאכים הקטנים שמסתכלים זה אל זה מבעד לקו שמפריד ביניהם הם כביכול זהים‪ ,‬אך בכל זאת שונים‪ .‬הם במובן מסוים אותו מלאך‪ ,‬אך‬
‫בכל זאת לא‪ ,‬ועולה השאלה האם באמת נמצאים שם שני מלאכים‪ ,‬או שהקו שמפריד הוא מראה )למרות שהמלאכים לא זהים משני צידיה(‪.‬‬
‫שוב‪ ,‬מדובר בתיאור יפה של המספר וטיילר‪ .‬בסצנה גם קיימות רמיזות לדברים אחרים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬קולו האדיש של המספר כקריין מרמז‬
‫שהאובדן לא כל כך טרגי ושהזעזוע שהמספר חווה הוא זמני‪ .‬דוגמה נוספת היא שהדרך האבסורדית שבה מוצג התהליך שהוביל לפיצוץ‬
‫מרמזת שבאמת מדובר בגורם אחר שפוצץ את הדירה‪ ,‬ואחד שהקריין מודע אליו‪ .‬רמיזות כאלה מוסיפות קריצה נחמדה לאלה שכבר מכירים‬
‫את הסרט ואף תורמים בחלקים מסוימים‪ ,‬אבל הם לא הסיבה המרכזית למה הסצנה הזאת כה חשובה ביחס למשמעות הכללית של הסרט‪.‬‬
‫אז למה הסצנה הזאת חשובה בתוך הסרט כולו?‬
‫שאלת האינטימיות‪ :‬המספר חי חיי בדידות‪ ,‬וכבר מתחילת הסרט הוא שואף למציאת מערכת יחסים קרובה עם מישהו )אני לא מתכוון‬
‫לאינטימית במובן המיני‪ ,‬המספר שואף להיות פשוט קרוב למישהו בגלל בדידותו(‪ .‬המספר חי חיים ריקים‪ ,‬והבדידות והניכור שהוא חש נובעים‬
‫בין היתר מהעדר קירבה רגשית לאדם נוסף‪ .‬בשלב בסרט בו מופיעה האפשרות‪ ,‬ניצבת מול המספר דילמה‪ .‬עליו לבחור בין טיילר למרלה‪.‬‬
‫למרות שמרלה מפתה‪ ,‬המספר רואה יותר מדי מעצמו בה ונרתע מהמחשבה הזאת‪ .‬הוא מעדיף את הריגוש שמתלווה בהתחברות לטיילר‪.‬‬
‫בסצנה‪ ,‬המספר צריך להחליט בין השניים‪ .‬לאחר היסוס והתלבטות‪ ,‬המספר בוחר בטיילר‪ .‬ההחלטה לבחור בטיילר תשפיע עליו למרבית‬
‫הסרט‪ ,‬והוא רק יתחיל להבין שטעה כשטיילר ישים את ה"חברות" שלהם כשנייה לעומת המטרות האידיאולוגיות שלו‪ .‬פתרון לבעיית הבדידות‪,‬‬
‫שכה חשובה בבניית דמותו של הדמות )וגם תרמה למצבו הנפשי שהוביל להיווצרות טיילר( מקבלת מענה בסצנה הזאת‪ ,‬אבל זו לא הסיבה‬
‫היחידה למה הסצנה הזאת חשובה‪.‬‬
‫ההחלטה‪ :‬כפי שכבר הדגשתי לאורך הטבלה‪ ,‬בסצנה שבחרתי המספר בוחר בטיילר‪ .‬לא רק בתור חבר‪ ,‬אלא גם בתור מורה‪ .‬בסצנה‪ ,‬המספר‬
‫עובר תהליך קשה של התמודדות עם המשבר שהוא חווה‪ ,‬והוא מפנים שעליו לפנות לעזרה‪ .‬היותו טיפוס מבודד‪ ,‬הוא בעצם פונה לעזרה מעצמו‬
‫)למרות שהוא לא יודע את זה(‪ .‬אבל חשוב לי לשים דגש על ההחלטה עצמה‪ .‬המספר‪ ,‬שחי את חייו הקונפורמיסטים כל כך הרבה זמן‪ ,‬בוחר‬
‫לפנות לעזרה לאדם שהוא בקושי מכיר‪ ,‬על פי רושם ראשוני בלבד‪ .‬כמובן‪ ,‬שטיילר הוא בעצם חלק מהמספר ולכן בדיעבד ההחלטה לא נראית‬
‫כל כך אימפולסיבית‪ ,‬אבל עבור המספר במהלך הסצנה‪ ,‬היא ספונטנית‪ ,‬הוא אפילו אומר זאת בקריינות‪ .‬השלכות ההחלטה הן דבר חשוב‪.‬‬
‫המספר בוחר בטיילר‪ ,‬שייקח אותו איתו לאורך מסע מטורף של אלימות‪ ,‬אידיאולוגיה ומהפכנות‪ .‬ההחלטה לבחור בטיילר משליכה על הסרט‬
‫כולו‪ ,‬ובזכות )או שעדיף לומר בגלל( ההשלכה הזאת‪ ,‬הסרט מתקדם במסלול הזה‪ ,‬מוביל למוות‪ ,‬הרס כלכלי אדיר והיווצרות של קבוצות אלימות‬
‫שמיועדות לתת לגברים הזדמנות לשחרר אגרסיה ותסכול‪ ,‬ולבסוף מוביל להתפתחות מצד המספר‪ ,‬שמגיע למקום שונה אך ללא ספק יציב‬
‫ומושכל יותר‪.‬‬
‫דרך ההארה‪ :‬בתחילת הסרט‪ ,‬המספר נמצא במקום אבוד‪ .‬הוא מהורהר‪ ,‬מתוסכל ומרגיש שאין לו אפשרויות בחיים‪ .‬הוא מרגיש שהוא כבר‬
‫ניסה הכול אך הוא עדיין לכוד בתוך עולם שמכריח אותו להיות מה שהוא לא‪ .‬הוא עדיין לא מוצא שמחה בחייו‪ .‬דייוויד פינצ'ר אמר ש"כדי למצוא‬
‫שמחה‪ ,‬המספר עובר את דרך ההארה‪ ,‬בה הוא הורג את הוריו‪ ,‬אלוהיו ולבסוף את המורה שלו"‪ .‬בנוגע למורה‪ ,‬די ברור שמדובר בטיילר דורדן‬
‫אותו הוא הורג בסוף הסרט וכך משלים את התהליך‪ ,‬והריגת אלוהיו היא שבירת המוסכמות‪ ,‬ההרס והפשיעה שהמספר מבצע במהלך הסרט‬
‫)אלוהיו הם תרבות הפרסום בה הוא גדל(‪ .‬עכשיו‪ ,‬הוריו הביולוגיים של המספר לא מוצגים בסרט‪ .‬הוריו‪ ,‬בצורה פיגורטיבית‪ ,‬הם דירתו‪ .‬דירתו‬
‫סיפקה לו מכסה‪ ,‬הגנה עליו ודאגה לכל צרכיו‪ ,‬היא תפקדה בתור הורה עבור המספר האבוד והבודד‪ .‬כדי להתחיל את תהליך ההארה‪ ,‬כדי‬
‫להשתחרר מכבלי התרבות שכופים עליו להיות מה שהתרבות רוצה שיהיה‪ ,‬המספר צריך להרוג את הוריו‪ .‬מתברר בסוף הסרט‪ ,‬שהמספר הוא‬
‫זה שהשמיד את דירתו‪ .‬הסצנה שבחרתי מהווה הסצנה בה מתחיל המספר את התהליך ההרסני הוא עובר לאורך כל הסרט‪ ,‬כשלבסוף הוא‬
‫נהפך לחכם יותר‪ ,‬מודע יותר ושלם יותר עם עצמו‪ .‬בסצנה שבחרתי הוא מתנער מהשלשלאות החומרניים שכבלו אותו במקומו כל כך הרבה‬
‫שנים‪ .‬בסצנה שבחרתי‪ ,‬למרות שהוא לא יודע את זה‪ ,‬הוא לקח את הצעד הראשון בדרך שתוביל אותו‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬למקום אליו הוא שאף‬
‫להגיע‪ .‬בסצנה שבחרתי‪ ,‬לראשונה בחייו‪ ,‬המספר חופשי‪.‬‬
‫קלאסי‪ ,‬פורמליסטי או ריאליסטי?‬
‫"מועדון קרב" של פינצ'ר הוא סרט מלא רבדים עם ביקורת חברתית רבה‪" .‬מועדון קרב" הוא סרט מרתק‪ ,‬משפיע ואלים‪ .‬מאוד אלים‪.‬‬
‫בראש ובראשונה‪" ,‬מועדון קרב" מעביר סיפור‪ .‬הוא מחבר אותנו אל הגיבור בצורה יוצאת דופן‪ ,‬מכניס אותנו אל תוכו ומרתק אותנו בכל רגע‬
‫למשך שעתיים ורבע )אני מדבר בשם עצמי כרגע(‪ .‬הסרט מציג חלקים רבים ממנו בדרך הכי אפקטיבית רגשית‪ ,‬והתמקדותו העיקרית היא‬
‫לספר את סיפורו של המספר‪ .‬מעל הכול‪ ,‬הוא סרט קלאסי‪ ,‬למרות שלא במובן הכי מסורתי‪ ,‬אך הוא מכיל גם היבטים פורמליסטים רבים‪.‬‬
‫"מועדון קרב" ללא ספק מכיל רבדים פורמליסטים‪ .‬מקריינותו של המספר ופנייתו לקהל בסצנה מסוימת ועד שיחה של טיילר דורדן בה הוא פונה‬
‫אל הקהל‪ ,‬וישנן עוד דוגמאות רבות כאלה‪ .‬הסרט משתמש ברגעים פורמליסטים אלו כדי להעביר את המסרים החברתיים שלהן הוא מטיף‪.‬‬
‫הבחירות הפורמליסטיות משרתות את מטרותיו של הסרט‪ ,‬ומהוות חלק בלתי נפרד מחוויית הצפייה הייחודית של "מועדון קרב"‪.‬‬
‫הסרט מכיל מעט מאוד היבטים ריאליסטיים‪.‬‬
‫הייתי מסווג את "מועדון קרב" כסרט ברובו קלאסי עם נגיעות נכבדות של פורמליזם‪ ,‬כלומר קלאסי‪-‬פורמליסטי‪.‬‬
‫הייתי גם ממליץ עליו לכל המעוניינים‪ ,‬כי מדובר בסרט שראוי לקאלט שנוצר סביבו‪.‬‬
‫לסיכום‬
‫למרות שהיו רגעים קשים ואף מייגעים בתהליך העשייה‪ ,‬אני שמח שעשיתי את עבודת ה"שוט ביי שוט"‪ .‬אני גם שמח שבחרתי במועדון קרב‪.‬‬
‫אני מרגיש סיפוק רב עם סיום העבודה‪ ,‬והקלה שמלווה בטיפה צער‪ .‬יש משהו מיוחד בלקחת יצירת אומנות ולרדת לפרטי פרטים‪ ,‬לנתח לעומק‬
‫כל היבט והיבט‪ ,‬להעריך כל החלטה קטנה‪ ,‬וללמוד להעריך אותה גם בשלמותה‪.‬‬
‫בחרתי בסצנה כנראה מהרושם הראשוני שהיא עשתה‪ ,‬אבל אני בטוח שמאחורי כמעט כל סצנה בסרט טמונה מחשבה רבה ומשמעויות עמוקות‬
‫ורבות רבדים‪" .‬מועדון קרב" של פינצ'ר הוא סרט עמוק שאפשר למלא עשרות עבודות כאלו במשמעויות נסתרות ומסרים למיניהם‪ .‬אני תמיד‬
‫קצת חושש להשתמש במונח הזה‪ ,‬כי אני לא מרגיש בעל סמכות להשתמש בו‪ ,‬אבל הייתי מתאר את הסרט הזה בשתי מילים – יצירת מופת‪.‬‬