"הרבי התעלם מהדברים והתיישב ליד השולחן והתחיל כדרכו לומר פרקי
| ערך ומגיש :משה בלום | בחודש שבט תש"ד ,בשיאה של מלחמת העו־ לם השנייה ,בעת שהעולם החופשי – שלא היה תחת הכיבוש – התחיל לשמוע ידיעות המצמררות אודות ההשמדה הטוטאלית של יהדות אירופה, הופתעה היהדות העולמית מהבשורה המשמחת, שהצליחו להציל מבין שיניהם הטורפות של הנא־ צים ימ"ש ,את האדמו"ר מבעלזא המפורסם ,רבי אהרן רוקח ,ואת אחיו הרב מבילגורייא ,רבי מר־ דכי רוקח ,ושניהם נמצאים באיסטנבול ,ממתינים לסרטיפיקטים ,כדי שיוכלו לעלות לארץ ישראל. הסרטיפיקטים נשלחו מיד באמצעות טלג־ רמה .בד בבד יצאה משלחת ,בראשה עמד הרב הראשי ,רבי יצחק הלוי הרצוג ,לקבל את פניהם של הרבי מבעלזא ואחיו שזה עתה ניצלו. הפגישה בין הרבי מבעלזא והרב הרצוג הת־ קיימה בעיר הסורית אדאנא .העיתונים העבריים בארץ ישראל פרסמו תמונה שהנציחה את הפגי־ שה המדוברת .בתמונה רואים את האדמו"ר מב־ עלזא לבוש ב"בגדי גלות" .יהודים חסידיים בכו בכי תמרורים בראותם את התמונה ששיקפה את החורבן הנורא של יהדות אירופה. אחרי הקבלת פנים הרבתי שנערכה בארץ יש־ ראל ,הקדשתי ,אני שמואל רוטשטיין ,מאמץ רב כדי להשיג פרטים מדויקים אודות ההצלה הפ־ לאית הזאת .אחרי עמל רב הצלחתי להשיג שיחה מקיפה עם הרב מבילגורייא ,שעשה יחד עם אחיו, הרבי מבעלזא ,את כל דרך-החתחתים עד להצל־ תם הנסית .השיחה נרשמה בצורה מדויקת כפרו־ טוקול .בסוף ביקש ממני הרב מבילגורייא שתוכן השיחה לא יפורסם בחייו של הרבי מבעלזא. כותב השורות שמר על התנאי הזה בדייקנות. גם כעת ששניהם ,הרבי מבעלזא ואחיו הרב מבי־ לגורייא ,כבר בעולם האמת ,ישנם עדיין בפרו־ טוקול פרטים מסוימים שבכל זאת יש להעלים אותם מידיעת רבים. ש .ר. פרוטוקול מס' 238 עדות = הצהרה מפי הרב מרדכי רוקח מבי־ לגורייא ,אחיו של הרבי מבעלזא ,הרב רבי אהרן רוקח ,עזב את פולין באייר תש"ג )מאי (1943 והגיע לארץ ישראל בשבט תש"ד )ינואר :(1944 A הצלה הנפ־ "הרבי התעלם מהדברים והתיישב ליד השולחן והתחיל כדרכו לומר פרקי תהילים בקול להודות להשי"ת על הה ר-ב-י!"...לאה .בנו של ר' זונדל ברגר הכיר מיד שזה קולו האוטנטי של הרבי ,והזדעק בקול גדול :א-ב-א ז-ה ה-ר-י ה- על נתיב הב־ zלפנינו מסמך היסטורי אותנטי שנכתב ע"י הסופר החרדי ר' שמואל רוטשטיין )ז"ל( ובו פרטים מדויקים ל חה מקיפה ריחה וההצלה של כ"ק מרן אדמו"ר מהר"א זי"ע ואחיו הגה"ק מבילגורייא זצוק"ל כפי שרשם בדייקנות ע"פ שיח מפרוטוקול ששמע בארה"ק מפי קודשו של הרה"ק מבילגורייא זי"ע מייד אחרי הצלתם הפלאית והנסית zהדברים תורגמו מ סום ראשון שנכתב בשפת האידיש עם עריכות קלות ,ביאורים והשוואות ,כפי הצורך -שהוספו בסוגריים מרובעות zפרס 6פרשת בא תשס"ט A A כשפרצה המלחמה הייתי בבילגורייא ,ואחי הרבי – בבעלזא. ]הערה :מלחמת העולם השנייה פרצה בי"ז באלול תרצ"ט – 1בספטמבר ,1939עם פלישת הגרמנים לפולין .העיר בילגורייא ,שנמצאת סמוך למחוז לובלין ,סבלה מיד עם הפלישה מהפצצות גרמניות קשות ,בהיותה שוכנת בדרום-מזרח פולין דהיום ,לא רחוק מהגבול שבין מערב למזרח גלי־ ציה דאז .הגבול שהפריד בין שני חלקי הכיבוש, הנאצי ממערב והרוסי ממזרח -בהתאם ל"הסכם ריבנטרופ-מולטוב" שרי החוץ של רוסיה הסו־ בייטית וגרמניה הנאצית שחילקו ביניהם את פולין. בילגורייא היתה בחלקו המערבי של הגבול -תחת הכיבוש הנאצי כבר מתחילת המלחמה[ כבר בימים הראשונים של ספטמבר ] 1939חצי אלול תרצ"ט[ הופצצה בילגורייא קשות ע"י המ־ טוסים הגרמניים .פרצה בהלה גדולה ,אנשים עזבו את בתיהם במחוז לובלין במנוסה לכיוון וואהלין ]שנמצאת ממזרח לגבול – תחת הכיבוש הרוסי[. ביודעי שהרבי עסוק תמיד בענייניו השמימיים, וממילא מסתבר שיהיה זקוק לסיוע בימים קשים אלו ,החלטתי בתחילה לנסוע מיד לבעלזא ]אף היא שוכנת מזרחה לבילגורייא[ ,כדי שאהיה קרוב אליו במקרה שנהיה מוכרחים לעזוב את ה"אלטע היים", בדיוק כמו שעשה אבינו זצ"ל ]כ"ק מרן אדמו"ר מהרי"ד זי"ע[ בעת מלחמת העולם הראשונה .אבל בראותי שזרם הפליטים מושך לכיוון וואהלין ,ומ־ בילגורייא קרוב יותר לברוח לוואהלין ,נסעתי יחד עם הרבנית ובתי לפאריצק שבוואהלין. שם נודע לי שהרבי החליט תחילה לעזוב את בעלזא ולנסוע אל הקרעסן ]מחוזות הספר בהם נראה המצב בטוח יותר[ ,אבל היות וכוחות הצבא החרימו את כל אמצעי התחבורה לצורכי הצבא ,לא היתה לרבי אפשרות לצאת לדרך. על אף המצב המתוח הרבי לא שינה כלום מסדר יומו .המשיך בהנהגת המוני החסידים והמעריצים שהגיעו לבעלזא ,ברצונם להיות יחד עם הצדיק בימים טרופים אלו .ערך את השולחנות הטהורים, ולא ראו שום שינוי בהנהגתו .אבל היות שהחזית התקרבה לבעלזא ,ובהתאם לרצונם לא ליפול לידי הגרמנים ,רכשו כרכרה ושני סוסים ,כדי שיהיו מו־ כנים כשהרבי יחליט לעזוב. כידוע לכל ,הרבי פרוש מכל הבלי העולם הזה .אוכל לא בא לפיו זולת פעם ביום ,וזאת ,רק מאוחר בערב .במשך היום -הוא רק שותה מפעם לפעם כוס קפה .מאז שקנו את הסוסים ,לא היה לרבי מנוחה ,ביודעו שכל האנשים סביבו שבורים ומודאגים לנוכח המצב הקשה ,ואף אחד לא זוכר להאכיל את הסוסים .לכן ,תמיד כשהגישו לו את כוס הקפה שאל הרבי :אם כבר האכילו את הסוסים, שהרי מצד הדין ,אסור לו לבעל הבית לאכול כל זמן שלא האכיל את בהמותיו] .גיטין סב ,א" :אמר רב יהודה אמר רב :אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו ,שנאמר )דברים יא ,טו(' :ונ־ תתי עשב בשדך לבהמתך' ,והדר 'ואכלת ושבעת'". לדעת רוב הפוסקים זהו איסור דרבנן ,אולם המ"א )סי' רע"א( כותב בשם מהר"ם מרוטנברג )סי' ש"ב( שהאיסור מדאורייתא[. המצב הזה החזיק עד יום-כיפור) ,ה 24-בספ־ טמבר; כזכור ,הפלישה הגרמנית התחילה ב 1-בס־ פטמבר( .העיר בעלזא היתה מלאה פליטים ,אנשי צבא )הפולני( ,ואלפי חסידים ,שבאו בכדי להיות בקרבת הרבי .בעיר כבר הורגש מחסור במזון .בבית הרבי עדיין היתה כמות מועטה של מזון שאוחסן מראש .במוצאי יום-כיפור ,הכינו שולחנות גדולים בבית המדרש הגדול ,והגישו אוכל בפני כולם בלי יוצא מן הכלל ,יהודים ולהבדיל לא-יהודים ,קצי־ נים ,חיילים ,ופליטים אזרחיים ,בלי הבדל דת] .גי־ טין )סא ,א(" :מפרנסין עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום"[ לפי מה שנמסר ,התרכזו בבעלזא מספר גדול של כוחות צבא פולניים ,מפני שההערכה היתה שייערכו שם קרבות גדולים בסמוך לנהר הבוג ]שהיה אמור להיות הגבול בין פולין הרוסית לפו־ לין שתחת הכיבוש הנאצי[ ,אבל מאוחר יותר נסוגו הפולנים בלי שיתחולל קרב ,והצבא הפולני הסתלק מהאזור. סיירת נאצית בבעלזא יומיים אחרי יום-כיפור ,נחזתה בבעלזא לרא־ שונה סיירת נאצית .בקרב האוכלוסייה היהודית נוצר פחד גדול .הסיירת השתהתה בעיר זמן קצר ועזבה מיד ,באומרם שישובו למחרת .למעשה, פלוגות הצבא הפולני שנמצאו בסביבות העיר בע־ לזא ,חיסלו את הסיירת המדוברת עד אחד .ובעלזא נותרה "הפקר" ,בלי פולנים ובלי גרמנים ,לתקופה מסוימת .המצב הזה החזיק עד אחרי סוכות .כאשר כל אותה העת הרבי ממשיך בהנהגתו הקדושה ועורך שולחנות כרגיל. באותו זמן עזבתי את פאריצק לכיוון לוצק ומשם להורוחוב ,שהיתה כבר בשליטת הרוסים, ושם השתהיתי באופן זמני .עמדתי כל הזמן בקשר עם הרבי בבעלזא ,שלחתי כסף בהזדמנויות וקיב־ לתי חדשות טובות -כאילו סערת המלחמה פסחה על בעלזא. רק בשמיני עצרת נחזו הנאצים שוב פעם .יחד איתם הגיעו גם אנשי הגסטאפו ,ובמהלך החג עזבו הרבי ובני משפחתו את העיר ,וכמוהו גם כל החצר כולה ובתוכם הרבי מזלוטופולי רבי זאב וואלף טווערסקי ]דודו של כ"ק מרן מהר"א זי"ע – חתן כ"ק מרן מהר"י זי"ע[ ,ששהה בבעלזא במשך כל אותה עת .פריצים פולנים ידועים ,מעריצי קהילת "בעלזא" ,השיגו מכוניות וסייעו לרבי ובני מש־ פחתו לברוח לסקוהל ]עיר סמוכה לבעלזא שע"פ הסכם ריבנטרופ-מולטוב נפלה תחת הכיבוש הרו־ סי ,בניגוד לבעלזא שנפלה לכיבוש הנאצי .נהר הבוג עובר ביניהן ,כאשר סקוהל נמצאת בצדו המ־ זרחי ובעלזא בצדו המערבי .יצוין ,כי על פי הידוע נסע מרן זי"ע לסקוהל באמצעות הרכבת ,כך שה־ עדות המופיעה כאן על "מכוניות" שהושגו בעזרת אישים פולניים מן הסתם מכוונים לאנשי הבית ובני משפחה אחרים[. בבואם לסקוהל עוד באותו לילה ,ערך הרבי את ההקפות כמנהג בעלזא ,שם נמצאו הרוסים שלא הפריעו לבצע מנהגים דתיים. גורל בית הכנסת כפי שנודע לי מאיש נאמן ,שמאוחר יותר עזב את העיר בעלזא :באכזריות יוצאת דופן התנפלו הנאצים ,מיד בבואם לבעלזא ,להחריב את חצר בעלזא הישן והבית הכנסת הקדוש והמפואר ,שנ־ בנה ע"י אבי-זקננו לפני 150שנה .בית הכנסת בבעלזא היה אחד ממבני בתי הכנסת היפים והח־ שובים ביותר בפולין .בנו אותו במשך תקופה של 15שנה .בית הכנסת היה בנוי בצורה של מבצר. פעמיים ניסו הגרמנים להצית את בית הכנסת ,אבל ½½½ ללא הצלחה ,ניסו לפוצץ אותו פרשת בא תשס"ט 7 לעזיבת העיר ,וזאת בשבועיים בלבד .מאוחר יותר עזב הרבי את פרימישלן ועבר לרדיחוב, אבל גם משם גורש ע"י הרוסים .לאחר מכן שהה בבוסקא ,גם שם לא הרשה להישאר ,לכן עזב לגלינא ,שם התאכסן אצל הרב המקומי. ]לפי פנקס הקהילות – יד ושם ,אחרי שרבי מאיר שפירא זצ"ל עזב את העיר ,לא נבחר רב אחר במקומו ,ושלשה דיינים כיהנו בעיר, הג"ר יחזקאל הוכברג ,הג"ר אריה גאטעסמן, והג"ר יצחק אפרתי – חתנו של האדמו"ר רבי בצלאל מושקוביץ – שכיהן כדיין וכאדמו"ר גם יחד ,כנראה בביתו התאכסן מרן זי"ע[. אחרי השתדלויות גדולות וארוכות חזר הרבי בחודש תמוז ת"ש לפרימישלן .ואני ובני משפחתי המשכנו לגור בברז'נה 3 ,ק"מ מפרימישלן .ככה זה המשיך עד ל 22-ביוני ) 1941כ"ז בסיוון תש"א( כשגרמניה התנפ־ לה על הסובייטים ]במבצע ברברוסה -הפרה בוטה של הסכם ריבנטרופ-מולטוב[ .המלחמה החדשה שנפלה עלינו ללא התרעה מוקדמת, הביאה בכנפיה פאניקה גדולה ,ועוד לפני שהספקנו לחשב המשך דרכנו ,כבר כבשו הנאצים בראשון ליולי )ו' תמוז( את עירנו. בדינמיט ]חומר נפץ[ – אבל לשווא .הן יהודים והן -להבדיל -נוצרים אימתו את התופעה הפלאית הזאת. כאקט של נקמה על כך שהם לא יכולים להחריב את בית הכנסת ,הם גירשו את כל היהודים מבעלזא .החדרים של הרבי הזקן נהפכו לגימנסיה אוקראינית ,ובית המדרש – לאורוות סוסים .מאוחר יותר הביאו הנאצים לבעלזא יהודים מהסביבה ,ממליץ ואפילו מלודז' הרחוקה .היהודים הללו לא הורשו להתגורר בעיר עצמה ,אלא בגטו מחוץ לעיר. כפי שמסרו לי שני חברי היודנראט הב־ עלזאי ,אחד מהם יהודי מלאדז' והשני – ד"ר טאובר מקראקא ,הגויים שגרו בשכנות לבית הכנסת באו למשרדי היודנראט וסיפרו בבהלה שכל ערב מתגלה בבית הכנסת יהודי מבוגר שזקנו מבהיק באפור-לבן וכולם מפחדים לע־ בור ליד בית הכנסת .כמו כן ,גם פריץ פול־ ני הגיע אלינו וסיפר ,שהוא עצמו ראה איך "שהאיש הזקן הזה עומד בבית הכנסת ובו־ כה" .הפריץ היה בטוח שהזקן הוא אדם חי וצריכים להציל אותו. הנאצים ,ברצונם להיפטר מבית הכנ־ סת ולהחריבו ,מכרו את אבני בית הכנסת לאוקראינים ,וכפו על היהודים שהובאו מהס־ ביבה לעבודת פירוק בית הכנסת בצורה ידנית. הגרמנים עצמם פחדו לגעת בו ,והאשימו את היודנראט שהיהודים הכניסו "כישוף" במבנה, כדי להציל את בית הכנסת .ידיעות נוספות אודות גורל בית הכנסת לא קיבלתי. ]כאמור למעלה ,מרן זי"ע נמצא אז בס־ קוהל ,והרב מבילגורייא ממשיך לספר [:נסעתי אז לאחי לסקוהל .היינו ביחד זמן מה .הרבי המשיך בסקוהל את המסורת הבעלזאית .חסי־ דים מכל הסביבה ומכל מזרח-גליציה נהרו לסקוהל .זה החזיק ככה למשך 5חודשים .עד שהרוסים התחילו עם גזירת ה"הרשמות" ]רגי־ 8פרשת בא תשס"ט סטרציה – הפליטים חויבו להחליט אם הם רו־ צים להפוך לאזרחים סובייטים ולהיגרש לחבל סיביר או לחלקים מרוחקים אחרים של רוסיה הסובייטית ,או להישאר בסטאטוס של פליט ובכך לסבול מהגבלות חמורות .מרן זי"ע ציווה לחסידים ולאלו ששאלו אותו -לקבל אזרחות רוסית ,אבל הוא עצמו סירב להפוך שבאותה עיר עצמה היה פחד להשתהות מה־ חשש שלא לעורר פרסום גדול מדי ]על אף שהשהייה באזור היתה מותרת ,בכל זאת ,גם מהשלטון הרוסי לא לקקו דבש ,בהיותו של־ טון קומוניסטי שרדף עד חרמה כל התארג־ נות דתית ,והימצאותו של רבי וחסידים בא־ זור שבשליטתם היה יכול לעורר צרות רבות, כאקט של נקמה על כך שהם לא יכולים להחריב את בית הכנסת ,הם גירשו את כל היהודים מבעלזא. החדרים של הרבי הזקן נהפכו לגימנסיה אוקראינית, ובית המדרש – לאורוות סוסים .מאוחר יותר הביאו הנאצים לבעלזא יהודים מהסביבה ,ממליץ ואפילו מלודז' הרחוקה לאזרח ,לכן[ הרבי נצטווה ע"י הרשויות לעזוב את סקוהל ,מפני שכפליט אסור היה לו לה־ תגורר 100ק"מ סמוך לגבול .הרבי עם החצר עברו אז לפרימישלאן. וכדלהלן[ .אנשי הנ.ק.וו.ד ,.התחילו להסתכל ב"עין עקומה" על הרבי והאשימו אותו שהוא מנהל "פרופוגנדה דתית" ]דבר שהיה מנוגד לחוקים הקומוניסטיים[. גם בפרימישלן לא שינה הרבי דבר מהנה־ גתו הקדושה .לשולחנות הטהורים הגיעו רבים, ביניהם אפילו קצינים סובייטיים גם לא-יהודים. יהודים וחסידים נהרו באמצעות הרכבות ,בע־ גלות ואפילו בהליכה רגלית ארוכה ומפרכת, כדי לזכות לקבל ברכה מהרבי .תקוותינו היתה שכאן נוכל להישאר עד סוף המלחמה. הרוסים מציקים ברצוני להיות קרוב אל אחי ,עברתי לברז'נה ,עיירה בסמיכות לפרמישלן ,מפני בשבועות שנת ת"ש ) ,(1940בעת שהרבי ערך את שולחנו הטהור מוקף בחסידיו ,נכנסה קבוצה של "נ.ק.וו.ד.יסטים" ,ופקדה עליו לע־ זוב את העיר מיד .בקרב החסידים והמעריצים נוצרה בהלה גדולה ,התחילו לערוך שתדלנות אצל הפקידים ובחלונות הגבוהים ,והצליחו לפעול להאריך במעט את התאריך האחרון כבר ביום הראשון לבואם הוציא ראש הגסטאפו צו לחטוף יהודים לעבודה .הרבי היה אז חולה ושכב במיטה .הנאצים נכנסו לבית וכשמצאו את הרבי שוכב חטפו את אחד ממקורבי הרבי ,ר' יהושע זינגר ,וזרקו אותו מהקומה השנייה ,בחושבם בטעות ,שהוא הרבי .זינגר נפצע כתוצאה מהנפילה ,אך מאוחר יותר החלים מפצעיו. בנו הגדול של הרבי ,רבי משה ,שהיה מפורסם כצדיק גדול ואוהב ישראל ,בראותו את הצרות שסובלים היהודים כבר בימים הראשונים לכניסת הנאצים ,התחיל להתחנן אצל הרבי במטרה לפעול אצלו שהרבי יכניע את היטלר ימ"ש באמצעות קללה ,אבל הרבי התנגד וביאר ,ש"הרשע הוא לא יותר מ'כלי' ביד ההשגחה העליונה ואין אנו יכולים לפעול מאומה נגד רצון הבורא – אבל" ,הבטיח הרבי, "סוף כל סוף הוא ינחל את מפלתו המוחצת. אבל ר' משה לא נרגע בכך והיה זועק כסדר: אבא! אתה הרי יכול לקלל אותו! ב 8-ביולי )י"ג בתמוז( הציתו הנאצים ,בע־ זרתם הפעילה של האוקראינים ,את בית הכנסת בפרימישלן .בעת שבית הכנסת התחיל לבעור התחילו הרשעים בציד מטורף במטרה לחטוף כמה שיותר יהודים .נוצרה בהלה נוראית .כולם התחבאו איפה שרק יכלו .בכל זאת הצליחו הר־ שעים לחטוף 40יהודים ,ביניהם גם בנו הגדול של הרבי ,הרב משה רוקח ,והשליכו אותם אל תוך בית הכנסת הבוער .כל 40היהודים נספו על קידוש ה' בתוך הלהבות .רק אחרי השת־ דלות מאומצת של ראש העיר הפולני הצלי־ חו להוציא את הגופות החרוכות מבית הכנסת שעלה באש ולהביאן לקבר ישראל. לרדיפות נגד היהודים עזרו גם הרבה השוטרים האוקראינים .באכזריות גדולה הם משכו יהודים לעבודה ,ביצעו בהם עינויים, הכו והרגו אותם .בבית הכלא הנהיגו הנאצים סוג של "משחק" שהאוקראינים יכו יהודים והיהודים יכו אוקראינים ,כדי להסית עוד יותר את האוקראינים נגד היהודים. "אהרן זינגר" באותו זמן ,כבר היה אחי הרבי במקום מס־ תור ,כך שאף אחד לא ידע איפה הוא נמצא, וחי תחת זהות בדויה בשם :אהרן זינגר .ממקום מסתורו שלח לי הרבי מכתב שאבוא אליו לפ־ רימישלן ]הרב מבילגורייא עצמו לא ידע אז עדיין על המצב לאישורו ,וכדלהלן[ .הייתי אז בברז'נה .משפחתי לא היתה איתי ,שבועיים לפני שהתחילו הגרמנים את המלחמה נגד הסובייטים ,נסעו הרבנית ובתי לקאברין לבית הוריה ,הרבי מקאברין – ]הרה"ק רבי משה אהרן פרלוב[ ,ומאז לא קיבלתי מהם שום ידיעה. בבר'זנה חיו אז יותר מ 20-אלף משפחות יהודיות ,שעבורם דאגתי והשתדלתי בכל כו־ חותיי לעזור .היתה לי תחושה שבפרימישלן, אצל אחי הרבי ,משהו לא בסדר ,אינני מקבל משם מכתבים .אבל יהודי העיר והפליטים הרבים ,בשומעם שבדעתי לעזוב את בר'זנה, ניסו להשפיע עלי להישאר .ביום מן הימים הגיעה מכונית שנשלחה אלי ע"י הרבי ,ונסע־ תי לפרימישלן. כאן התוועדתי לכך שהרבי נמצא במסתור עד שאפילו בניו לא יודעים איפה הוא נמצא. הרבי הוחבא אצל אחד מחסידיו בשם פפר, ושימש אותו בחור בן 21בשם שלום סקוהלר שהיה בעל שיער בלונדיני ולכן היה לו מראה "ארי" -הודות לכך היה יכול לנוע בחופשיות. הרבי לא הרשה אז לאף אחד להתקרב אליו, אפילו הגבאי הזקן והוותיק ר' אהרן יהושע לאנדאו ,גם הוא לא ידע איפה הרבי נמצא. סרתי אל מקום מסתורו של הרבי .ממנו נודע לי על גורלם המר של יהודי למברג. הנאצים חטפו שם 21אלף יהודים ,ביניהם החשובים שבעיר ,בתוכם שורה ארוכה של אדמו"רים ורבנים ,כמו הרבי מבאבוב הרה"ק רבי בן-ציון הלברשטאם הי"ד ,הרב מריישא הג"ר אהרן לווין ואחיו ר' יחזקאל לווין ,רו־ פאים ומלומדים -ואת כולם הרגו ביריות. הרבי בכה מאוד בעת הפגישה הראשונה הזאת ,ומעניין לציין ,שלא הזכיר באף מילה את הגורל הטראגי של בנו האהוב רבי משה. גם אמי ]הרבנית הצדקנית חי' דבורה א"ח כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע[ בכתה ונאנחה ימים שלמים .גם אליה הגיעו נשות הנרצחים ,ויחד איתן קוננה על החורבן -עד שלא החזיקה יותר מעמד והחזירה את נשמתה למרומים. אני חיזקתי את הרבי ,נסיתי כל אשר לא-ל ידי לעשות בכדי להשיב את נפשו. "שחיטות נוראיות" מערים ועיירות שונות התחילו להגיע ידיעות נוראות אודות שחיטות נוראיות, ועל חלקם הבזוי של האוקראינים בהשמדת היהודים ,ובפרט בגליציה המזרחית .קבלנו גם ידיעה שבזבארוב ,במקום ששהה אחינו הרב מיארוסלב ,רבי יהושע ,נרצחו ע"י האוקראינים 600יהודים ,ושאחינו ניצל מזה על פי נס. הרב מאפטא רבי שלום ,אחינו הנוסף שהה בסטרי ,גם שם בוצעו שחיטות גדולות. באקציה הראשונה נרצחו אלף יהודים .רבים נוספים נעצרו ונפדו תמורת תכשיטים ,יהלו־ מים וזהב ,כמו כן במטבע חוץ ,שנאספו לא רק בסטרי אלא גם בערים אחרות. השחיטות והרדיפות הללו התרחשו רק באותם מקומות שנכבשו ע"י הנאצים אחרי ה 22-ביוני ] 1941השטחים שלפני זה היו תחת הכיבוש הרוסי ,ובמבצע ברברוסה נפלו לשליטת הנאצים[ .לעומת זאת ,בגליציה המ־ ערבית ,כמו בכלל באותם מקומות שהנאצים כבר שלטו שם מאז ספטמבר ) 1939אלול תרצ"ט( ,היה יחסית רגוע .איכשהו התרגלו האנשים למצב .גם עסקים התנהלו בצורה מסוימת ואיכשהו המשיכו בחיים. חסידים בקראקא ,בשומעם על הסכנה הגדולה המרחפת על הרבי ,החליטו להעביר אותו לקראקא .השליח הראשון ,גוי שנשלח ע"י החסידים בקראקא ,גנב את הכסף ולא ביצע את שליחותו .או אז שלחו החסידים שליח נוסף ,גראף פולני ,שלרשותו עמדה מכונית של משרד התעשייה הגרמני .הגראף לקח עבור הטרחה 50אלף זלאטים ,והגיע לפרימישלן לאסוף את הרבי. זה היה ביום האחרון של חנוכה )זאת חנו־ כה( תש"ב )ינואר .(1942המכונית הגיעה לפ־ רימישלן והמתינה יממה שלמה ,מפני שהרבי הצהיר שבלעדי לא יסע .נאלצנו לעטוף את בגדי הגלות ,ומבלי תעודות או ניירות כלשהן השלכנו את יהבנו על חסדי ה' ויצאנו לדרכנו, יחד איתנו נסע גם משמש אחד. נסענו דרך למברג .העיר האירה לילה כיום .מלא כוחות צבאיים גרמנים ,טנקים, ארטילריה כבדה וכל המכונה הצבאית הגר־ מנית הובלו לחזית המזרחית .חצינו את רחו־ בות למברג בפחד גדול ,אבל אף אחד לא פגע בנו. התפללו לה'! בעת שהיינו על יד נהר הסאן ליד פשמי־ של ,הגבול בין השטחים הכבושים של 1939 ו ,1941-הסביר לנו הנהג ,שאנו מתקרבים אל מקום הסכנה הגדולה ביותר ,מפני שכאן יש ביקורת גבולות נוקשה ביותר ממש כמו בגבול אמיתי ,וכאן לא נוכל לעקוף את הביקורת. ברגע מסוים הכריז הנהג אלינו" :בעט גאט!" ]התפללו לה'[ ,אבל לגודל פליאתנו המכונית היינו כולנו מתחת למכונית ,בינות לש־ ברי זכוכית ומתכת .שכבנו כולנו תחת משא כבד מנשוא ולא היה לנו אוויר לנשימה .הרבי התחיל באמירת וידוי וחשבנו שהסוף מתקרב חלילה. מה שקרה מאוחר יותר אינני יודע .אבל אני מאמין שזכויות אבותינו הק' עמדו לנו. פתאום הרגשתי אוויר והנשימה חזרה אלי, התחלנו לצאת בזחילה מתחת למשא ,עזרנו זה לזה לצאת מתחת לשברים ,ואז ,כשהיינו כבר בחוץ ,באוויר החופשי ,התפוצץ המנוע של המכונית ,ומכל המכונית לא נשאר כי אם הר של שברים מפוייחים ואפר. כולנו היינו פצועים ,מכוסים בדם .זה קרה בשלוש לאחר חצות הלילה ובמקום מסוכן ביותר ,איפה שמכוניות צבאיות נוסעות הלוך ושוב ,לא הרחק מטארנוב ,המפקדה המרכזית של הגסטאפו. הנהג עזב אותנו מיד ,פצוע לגמרי הוא הלך רגלית אל העיר כדי לבקש עזרה ואנחנו נשא־ רנו בשדה .הבנו שכאן אי אפשר להישאר לזמן ארוך .המצב הוא נורא .מלבד מכוניות צבאיות אנו לא רואים שום דבר עובר לידינו .והרבי שואל אותי כסדר :מה עושים? איפה הולכים? ברגע מסוים עברה לידינו כרכרה .צעקנו לעבר בעל העגלה בשפה הפולנית שיעצור, אבל הוא ענה לנו באידיש :מה אתם עושים כאן? הגסטאפו הרי נמצא לא רחוק מכאן?! התחלנו להתחנן לבעל העגלה היהודי שיואיל בטובו לקחת אותנו אל העיר ,אבל הוא הבהיר לנו בתוקף ,שאת זה הוא לא יכול בשום אופן לעשות ,אבל היות ולא הרחק מכאן נמצא בית מרזח בבעלות יהודית ,הוא יקח אותנו לשם. בדרך לבית המרזח אמר לי הרבי :לא לספר מי אנחנו! הגויים שגרו בשכנות לבית הכנסת באו למשרדי היודנראט וסיפרו בבהלה שכל ערב מתגלה בבית הכנסת יהודי מבוגר שזקנו מבהיק באפור-לבן וכולם מפחדים לעבור ליד בית הכנסת .כמו כן ,גם פריץ פולני הגיע אלינו וסיפר ,שהוא עצמו ראה איך "שהאיש הזקן הזה עומד בבית הכנסת ובוכה" עברה את הגשר ללא כל הפרעה ,ובהיותנו כבר על צדו השני של הנהר נתן הנהג צפצוף לאות ולסימן שהסכנה כבר חלפה .כפי שהנהג הס־ ביר לנו מאוחר יותר ,שני חיילי משמר הגבול שקעו בשינה עמוקה .מרוב שמחה נטל לעצמו הנהג לגימה הגונה "משקה" וברוח מרוממת המשיך את הנסיעה לכיוון טארנוב. ידענו שבטארנוב הסכנה ג"כ גדולה ,מפני ששם נמצאת מפקדת הגסטאפו המרכזית לכל גליציה המערבית .היה זה בלילה ,ונרדמנו .גם הנהג ,כנראה ,נרדם ,ופתאום הרגשנו זעזוע עז .המכונית התהפכה והרגשנו שאנו מתמו־ טטים .זעקנו "שמע ישראל" והמכונית יחד אתנו התגלגלה למורד צידי הכביש. האישה הכירה והתעלפה תיכף הגענו לבית המרזח ,היהודי היחיד באזור ,בתחילה הוא לא ענה לנו ,אבל כשה־ נקישות בדלת גברו נענה קול מבפנים :לכו לכם! אסור לי להכניס אף אחד .בעל העג־ לה נרתם לעזרתנו והבהיר לו שהוא "חייב" להכניס יהודים פצועים .אני הוספתי לדבריו: "אתם לא תתחרטו אם תכניסו אותנו!"... סוף סוף ,ניאות בעל הבית ואמר לנו ללכת לחצר ע"י הדלת האחורית ,שם פתח לנו דלת של מחסן ,ונתן לנו להיכנס למחסן מלא עצים שעליהם נפלנו באפיסת הכוחות ,הוא עצמו חזר לחדרו ולמיטתו .נשארנו שכובים על האדמה הקרירה ,על גזרי העצים ,נאנחים מכאבים מהפצעים הקשים. אשה אחת ,שדירתה גבלה במחסן הזה, שמעה את האנחות שלנו .האשה נכנסה עם נר בידה ,כדי לראות מי הם הנאנחים .במבט ראשון הכירה האשה מיד את הרבי ,ותוך נתי־ נת צעקה נוראה התעלפה במקום ,בראותה את הרבי במצב כזה. כפי שהתברר מאוחר יותר היתה האישה הזאת מסלובקיה ,משם גורשה יחד עם אחיה ועם עוד אלפי יהודים ממקום מגוריה .היא נשלחה לטארנוב ,אולם בגלל המחסור בדירות בעיר התארגנה יחד עם אחיה בבית שהשתייך לבעל המרזח .להוריה היתה מסעדה במארי־ נבאד ,היכן שהרבי היה מגיע לעתים קרובות למנוחה .וכשהרבי היה מגיע למארינבאד היתה האשה הזאת מגיעה אליו לברכה ,ולכן הכירה אותו עכשיו. אחיה הגיע מיד במרוצה והזעיק את בעל המרזח .מיד הביאו יוד ]משחה לחיטוי פצעים[ ותחבושות וחבשו לנו את הפצעים ,שטפו את הדם ,הוצעו עבורנו מיטות ,והביאו לנו חלב וקפה .את הגבאי ר' נחמן הירש ,שנפצע באורח הקשה ביותר מבין כולנו ,הובילו אל העיר .אלינו הביאו רופא שטיפל בנו. למרות הפצרותינו הרבות שלא יספרו לאף אחד עלינו ,איכשהו נודע הדבר בטארנוב שאנו נמצאים בשכנות ,וחסידים רבים החלו לבוא ,הגם שזה היה כרוך בסכנות גדולות. יממה אחת התעכבנו בבית המרזח הלז .הרבי בירך את כל אלו שעזרו להצלתו ולרפואתו, ולמחרת הביאו החסידים מכונית שאיתה נסענו בשלום לווישניצא שליד באכניא. המצב במערב-גליציה ,בהשוואה למקו־ מות במזרח-גליציה ,מאיפה שאך הגענו ,היה בדיוק כמו שבאים מגיהינום לגן-עדן .יהודים חיו וסחרו ,ועשו עסקים לא רעים .אוכל לא חסר .תמורת כסף אפשר היה לקבל הכל וגם הסבל מצד הגרמנים היה נסבל יחסית ,מפני שתמורת שוחד היה אפשר לסדר הכל. הידיעה שהרבי ניצל ממזרח-גליציה ונמצא בווישניצא התפרסמה חיש-מהר .חסידים מק־ רוב ומרחוק התחילו נוהרים ,לעשות שבת עם הרבי ,להיכנס לקודש פנימה בדיוק כמו בזמ־ נים הישנים .כמובן ,הבקשה היחידה שיהודים בקשו מהרבי היתה רק "שמירה" ,במילה זו נפרדו ,וזו היתה משאלת הלב היחידה. בערים ועיירות היו פעילים בתי כנסיות, בתי מדרש ,תלמודי תורה ,ישיבות .יהודים התהלכו עטורים בזקן ופאות .בווישניצא היו פעילים שלושה ישיבות :הישיבות של חסידי בעלזא ,באבוב וראדומסק. הגזירה על הפרווה סוף חורף ) 1942תש"ב( .כשהקור הסו־ בייטי הגדול הפריע מאוד לחיילים הגרמנים בחזית המזרחית ,נגזרה גזירה חדשה ,שכל אחד חייב למסור את כל סוגי הפרווה שברשו־ תו לצבא הגרמני .הרבה יהודים לא ידעו מה־ גזירה ורבים ,ביניהם רבנים ,נורו על אתר בגין חבישת "שטריימל" או כלי פרווה אחרים .בין הנרצחים בגזירת הפרווה היה גם הרבי מק־ ראסנא ,הרב טווערסקי .כמו כן נרצחו נשים ½½½ שבמלבושיהן היתה מעט פרווה. פרשת בא תשס"ט 9 כשהתחילו המפלות הגרמניות בחזית הרוסית ,וה"עולם" ]הציבור[ שמח מאוד ,נאנח הרבי מאוד ואמר :הרשע חייב לנחול מפלה בבת-אחת ,המפלות החלקיות מהוות אסון ליהודים ,מפני שעם כל מפלה חלקית נהיה מצבם של היהודים גרוע יותר ,ותאוות-הנקם של הגרמנים מתבטאת בצורת שחיטות וגזי־ רות ]ביהודים[. אחרי "גזירת הפרווה" נהיה קצת יותר רגוע .שהינו בווישניצא בחג הפסח ובחג הש־ בועות .הרבי ערך שולחנות ,וחסידים הגיעו מקראקא ומהערים האחרות ,וככה זה החזיק עד תמוז תש"ב )יולי .(1942 בחודש תמוז הגיע אלינו אברך מלובלין, וסיפר לנו אודות הגזירה הנוראה על יהודי לובלין ,איך שכל יהודי העיר גורשו .בתחי־ לה האמינו שהמגורשים נמצאים באוקראינה לא הרחק מהחזית ,איפה שהם עובדים בכ־ פייה .אבל באותו זמן קיבלתי מכתב ע"י שליח מעיירה לא רחוקה מלובלין .באותו מכתב היו שתי בקשות; א( שהרבי יתפלל על יהודים; ו-ב( היות שיהודים הולכים אל הגי־ רוש כאל ריקוד ,שידעו שהם צועדים אל המ־ וות ,אל המקומות שהוקצו במיוחד לשם כך, שם הם מושמדים .כותב המכתב מבקש על כן שיודיעו לכולם ,שיהודים יתחבאו ולא יעלו על הקרונות! המכתב הזה העציב אותנו עד למאוד. נטלנו על עצמנו סיכון גדול ושלחנו העתקים מהמכתב ל 61-ערים כדי שיהודים ידעו מה מצפה להם וישמרו על עצמם מהאסון. באזורנו היה פופולארי היהודי מגרמניה בשם סאלי גרייוור ,שהיה מנהל שורה שלימה של מפעלים ,שעבדו עבור ה"ורמאכט" הגר־ מני .למעלה מ 3-אלף יהודים היו בעלי מש־ רות במפעלים שלו וכתוצאה מכך היו מוגנים מפורעניות. גרייוור פיזר הרבה כסף ותמך בנזקקים. הוא גם עזר הרבה ליהודים שנפלו ברשתם של הגסטאפו ,ושמו נישא בפי כל לברכה. מאוחר יותר במהלך האקציה האחרונה נורה גם גרייוור עצמו ע"י אנשי הגסטאפו. הגירוש הראשון במערב-גליציה הגירושים הראשונים במערב גליציה הת־ חילו בסוף אוגוסט ) 1942אלול תש"ב( .ביום מן הימים ,קיבל היודנראט בווישניצא פקודה, שכל היהודים בעיר חייבים עד שבת לעבור לבוכניה .לא חיכינו עד שבת ,אלא תיכף נסענו באוטו ,שגרייוור הנ"ל העמיד לרשותנו .אבל איך שהגענו לבוכניה ,שמענו ,שכאן בוערת האדמה מתחת לרגליים ,ושמתוכננת "אקציה" ]מבצע הובלת יהודים להשמדה[ .לכן ,המשכנו עם המכונית לקראקא. עוד לפני שהגענו לקראקא כבר שמענו את הבשורה האפילה שמיד אחרי שנסענו ,במהלך השבת ,נורו ע"י הנאצים אלף ומאתיים יהודים בגטו בוכניה ,ביניהם גם אדמו"רים ,רבנים, עסקנים ומלומדים. הגטאות בקראקא בקראקא היו שני גטאות .גטו א' וגטו ב'. בגטו א' התגוררו אלו שנרשמו כפועלים בע־ בודת כפייה אצל הגרמנים .ובגטו ב' – אלו שלא התאימו לעבודה ,זקנים נשים וילדים. 10פרשת בא תשס"ט אנחנו ,בבואנו לקראקא ,סרנו לביתו של חסיד בעלזא שהתגורר בגטו א' .במסירות נפש ופחד גדול הוא הכניס אותנו אליו הביתה. חשנו מאוד ברע שבגיננו חייו של היהודי הזה בסכנה ,מפני שלא היתה לנו הרשות להימצא בגטו א' הן מצד היותנו "זרים" ]שאין להם אשרת שהייה בגטו[ והן ככאלו שלא עובדים, לכן היינו כל רגע בסכנה כפולה ומכופלת של מוות בירייה ]לו היו מגלים אותנו[ וביחד אית־ נו גם בעל הבית שלנו ומשפחתו. הפקיד הנודע לשמצה בקראקא היה ידוע יהודי ,פקיד בשם שמ־ עון שפיץ ,על כתפיו של הברנש הלזה ,שהיה אדם מגושם מאוד ,היו הרבה קרבנות יהודיים. לפני כל גירוש הוא היה מגיע לגטו להוציא מהאוכלוסייה היהודית "תרומות" – שוחד, תמורת הצלתם מהאקציה .אבל הבטחותיו לא הועילו במאומה מלבד מה שה"התרמות" שלו שימשו את כולם כאות אזהרה וכסימן ש"אקציה" חדשה בדרך... בלית ברירה ,החלטתי לפנות אל הברנש הזה ,אולי יעלה בידו לפעול להשיג עבור־ נו אשרת שהייה בגטו הקראקאי .בשליחות נאים ,ואם הוא עושה ליהודי טובה הוא קונה לעצמו בזה ידיד .כ"עסקן" -אתה הרי חייב לקנות לעצמך ידידים ,ואם תציל אותנו ,תזכה בשל כך לסימפטיה לא רק אצל אנשים בודדים, אלא גם בקרב אלפי המעריצים של בעלזא. הטענה האחרונה מצאה חן בעיני שפיץ ושכנעה אותו לצידנו ,וזאת ,מפני שמבחינה עובדתית היה לו "עולם מלא" של שונאים. הוא הבטיח לנו לנסות לפעול לטובתנו .מיד למחרת הוא הביא לנו את האשרה הנדרשת, ש"אהרן זינגר" )הרבי -מרן זי"ע( ומאטען פיטשניק )הרב מבילגורייא( יש להם אישור רשמי להישאר בגטו קראקא ]גטו א'[ והם פטורים מעבודה. מעניין לציין ,שמני אז נהפך שפיץ לאיש אחר ,והתחיל לחפש לעשות טובות ליהודים. כמו כן הוא דאג לצייד בתעודות הנדרשות גם את הגבאים ,ולחג הסוכות הוא השיג עבורנו מהנדס בנייה שבנה סוכה עבור הרבי והחסידים. העסקן ר' אליעזר לנדאו עסקן נוסף שהיה פעיל בקרב הכוחות הג־ רמנים -אלא שהפעם מהצד הטוב ,היה יהודי היהודי יצא איתו לרחוב להראות לו את המקום שגר שם חסיד בעלזא .בדיוק אז עבר ברחוב מישהו בשם ר' זונדל ברגר ,והיהודי בעל-החנות הכריז :הנה לכם בעלזער חסיד! המשמש שלנו גילה לברגר את סודנו, שהרבי מבעלזא ואחיו הרב מבילגורייא נמצאים כאן ורוצים להיכנס אליו הביתה לאותו שפיץ נשלח חסיד בשם ר' מאטיל עה־ רליך ,וציווינו עליו לאמור לו ,שהרבי מבעל־ זא מבקש ממנו שיטריח את עצמו לבוא אליו. שפיץ ענה בביטול שהוא כבר יבוא אלינו לכ־ שימצא לנכון ...התשובה הזו מאוד הפחידה אותנו ,וחיינו כל הזמן בפחד. למחרת נראה שפיץ בביתנו .הוא התייצב בחוצפה הפגנתית ,בלי כובע לראשו .השיניים נקשו אלו לאלו מרוב פחד .פניתי אליו בשא־ לה אם הוא שמע מהרבי מבעלזא .שפיץ ענה שהוא עצמו מקורו ממזרח-גליציה והיה רגיל לשמוע מבעלזא מעת לעת. הסברתי לו את מצבנו הקשה .שפיץ פתח זוג עיניים והכריז: "חשבתי שהאדמו"רים הם חכמים ,ובסוף דווקא הם יעשו כאלו שטויות?! קודם כל, הענין הזה לא שייך אלי מפני שאני עובד במ־ חלקה הפוליטית של הגסטאפו ,ושנית ,האם נראה לרבי שאני עשיתי אי פעם איזו "טובה" ליהודי?" נתתי לו על המקום שתי תשובות :ראשית, אמרתי לו ,סכנה ליהודי להסתובב ברחוב, והוא ,עם התעודות הנכונות יכול להסתובב חופשי ,והיות ואנחנו צריכים עכשיו ישועה, אתה יכול להיות השליח] .ללא קשר למחלקה בה הוא עובד ,בניגוד אלינו שאפילו ההליכה ברחוב סכנה היא לנו[ ושנית ,ידוע לנו ,שכל "עסקן" שמתעסק בעבודת הכלל יש לו שו־ בשם ר' אליעזר לנדאו ,מי שמאות יהודים וגם פולנים חבים לו את חייהם .הסיפור עם לנדאו היה כך :פעם נעצר ע"י הגסטאפו וכבר היה בין המועמדים למוות בירייה .בעודו תלוי בין חיים למוות ,ניצל בצורה פלאית .בשל היותו בעבר בעליו של בנק ,פנה אליו אחד מאנשי הגסטאפו בבקשה שישיג עבורו מטבע חוץ. )אנשי הגסטאפו וכן סתם גרמנים ,ששדדו שלל יהודי ,ובאמצעות כך השיגו רכוש גדול והתעשרו ,התאמצו מאוד להשיג מטבע חוץ(. מני אז ,נהיה לנדאו הסוכן שהשיג עבורם מטבע חוץ .מתוקף תפקידו זה היה בקשר עם הפקידים הגרמנים הבכירים וניצל את מעמ־ דו זה כדי לעזור ליהודים וגם לפולנים ללא תמורה כלשהי וללא טובה אישית .שמו נישא בפי כל לברכה. הגירוש בקראקא ביום שני פרשת וירא תש"ג ,הודיע לנו שפיץ ,שלמחרת ביום שלישי וביום רביעי יתבצע הגירוש של הגטו ,וכבר הכינו מקלט בטוח לרבי ולי .הרבי ואני ביקשנו אז את שפיץ שינסה להציל כמה יהודים שרק אפשר. הוא הבטיח לנו חגיגית )פייערליך( וגם קיים את הבטחתו. ביום שלישי לפנות בוקר הסיעו אותנו ואת הגבאים שלנו ,ביחד עם קבוצה נוס־ פת של יהודים ,אל מקום המקלט .הגסטאפו העמיד לרשותנו שמירה מהמשטרה היהודית והזהירו אותם בראשם אם יארע לנו משהו )מטוב ועד רע(. היות שהיה יום שישי ,והיינו בקרבת אונגוואר, החלטנו להישאר לשבת באונגוואר .האוטו עצר ,והמשמש של הרבי יצא מהמכונית ,נכנס לחנות שעמד שם יהודי עם זקן אפור ארוך כפי שנראו היהודים בזמנים הטובים ,ושאל את היהודי איפה גר פה חסיד בעלזא. קצין הגסטאפו נכנס אלינו ,נפשנו כמעט יצאה מרוב פחד ,בתחילה הוא שאל אותנו איך הגענו מבוכניה לקראקא .לא ענינו לו כלום על שאלתו זו .אחר כך הוא הבטיח לנו שכל זמן שהיהודי האחרון עוד יימצא בגטו לא יגעו בנו לרעה. היהודי יצא איתו לרחוב להראות לו את המקום שגר שם חסיד בעלזא .בדיוק אז עבר ברחוב מישהו בשם ר' זונדל ברגר ,והיהודי בעל-החנות הכריז :הנה לכם בעלזער חסיד! המשמש שלנו גילה לברגר את סודנו ,שהרבי מבעלזא ואחיו הרב מבילגורייא נמצאים כאן ורוצים להיכנס אליו הביתה. באותו זמן הוקם במקום מחנה הרי־ כוז ליהודים בירזלימסקא )ליד בית הקברות היהודי( ,בראש המחנה הועמד התליין הגר־ מני הידוע לשמצה ,געט ,לשעבר מנהיג מחנה ההשמדה במאידאן טטרסקי )מאידנק( ליד לובלין .היות ששמו היה ידוע לי בשל מעשיו האכזריים ,החלטתי מיד לעזוב את קראקא יחד עם הרבי ,ולחזור לבוכניה .שפיץ ולנדאו השי־ גו עבורנו מכונית שהסיעה אותנו לבוכניה. מיד כשהגענו לבוכניה השיגו עבורנו אש־ רות שהייה בתור פועלים .הרבי כחייט ,ואני כסנדלר .קיבלנו מהמפקד חומרים למלאכתנו, וחסידים עשו עבורנו את המלאכה .ואם נחזו בסביבה זרים ,התיישבנו מיד ליד כלי המלאכה, אני על כסא הסנדלר ,והרבי ליד מיתקן הגיהוץ. בשבת פרשת שקלים )מרץ ,(1943מיד בבוקר ,בגלל מסירה זדונית שהוגשה נגדנו שאנחנו לא עובדים ומשקרים את הנאצים,ושמתקיימים אצלנו "התכנסויות" ,-נכנס אלינו שוטר יהודי והודיע לנו בסוד ,שקצין ראשי של הגסטאפו ,ה"אובר-גרופן-פיהרר", עומד לבקר אותנו. תכף ומיד ניגשנו אל כלי המלאכה, אני התיישבתי על כס ה"סנדלר" ותפסתי נעל בידיים ,והרבי לקח בידיו זוג מכנסיים ישנים .לא ארך זמן רב ,וה"אובר-גרופן- פיהרר" כבר היה בחדרנו ,והכריז לעבר הרבי" :אתם הוואונדר-רבינר ]רבי ,פועל ישועות[ ואתם רבינר ]רב[?" לא היתה כל תועלת בהכחשת המציאות ,והנהנו בראשי־ נו לאות הסכמה. איש הגסטאפו התרברב: כשכבר אין כאן יהודים ,לא תרבותיהודית ,לא דת יהודית ,בשביל מה צריך עוד רבינר? זיעה קרה כיסתה אותנו .לא ידענו מה לעשות איתו ,כן לבקש ממנו לשבת ,או לא ,כן להסיר הכובעים או לא ,בידיעה שעל כל תזוזה לא נכונה יכולים לקבל כדור בראש .בסופו של דבר אמרנו למישהו מאנשי הבית -בכוונה אליו -כאילו לשבת .איש הגסטאפו הכריז: מה ,כסא? לא נחוץ .והתיישב על אדן החלון ופנה אלינו בברוטאליות ושאל ,מה עשו האנ־ שים אתמול אצל הרבי? עניתי לו ,שהרבי נשא נאום ודרש מהיהודים לעבוד ,לעבוד ביותר מרץ ובהת־ מדה ,מפני שבמקום שמקבלים לחם חייבים לעבוד .התשובה הזו מאוד מצאה חן בעיני הנאצי שהכריז: בראווא ,זה טוב ,היהודים הרי לא רוציםלעבוד ,אתם עושים דבר טוב .הנאצי התחיל "לשפוך בקיאות" ב"תורות" של השטירמר. אנחנו "הנהנו להסכמה" לכל מה שאמר .בסוף, לפני שיצא ,הוא הבהיר לנו שאנחנו פטורים מהעבודה ושנקבל מדי יום מספיק לחם ,כמו כן שתי מנות בשר סוסים... יהודי הונגריה פחדו מאוד להכניס אל בתיהם פליטים מפולין ,מפני שזה היה כרוך בעונש גדול ,אבל לרבי ,מטבע הדברים ,הוא לא היה יכול ולא רצה לסרב .נסענו לדירתו של ברגר ,אבל בהיכנסנו לביתו לא הכיר אות־ נו ברגר בשום אופן והכריז: מאוחר יותר בפגשו ברחוב את הרב הזקן מווישניצא ,הרב הלברשטאם ,הוא שלח אותו אלינו באומרו :ראבינער הולך אל ראבינער. בפורים הגיע לבוכניה יהודי מוורשה .הוא מסר דו"ח על השחיטות הנוראיות בפולין הקונגרסאית ]כינוי לשטחי פולין שנשלטו ע"י הצאר הרוסי באמצעות משנה למלך בין תבוסת נפוליון ב 1815-למלחת העולם הרא־ שונה ב .1915-העיר ורשה היתה בשטח הזה ובקראקא הוכרזה רפובליקה פולנית נפרדת[. הידיעות הללו כה השפיעו עלי לרעה עד שהתעלפתי ואבדתי את הכרתי ,ורק למחרת בערב שבה אלי ההכרה .מני אז כבר לא נתנו לאף אחד להתקרב אלי יותר מחשש לשלומי, וגם את המכתבים העלימו ממני. השליח סיפר שהגרמנים הרגו בוורשה הרבה אדמו"רים ורבנים ,ובפרט אלו שלא רצו ללכת אל הקרונות .כך הם הרגו את הרבי מראדומסק ,הרה"ק רבי שלמה חנוך רבי־ נאוויטש והרבנית ,בתו וחתנו ,הגאון הצעיר המפורסם הרה"צ רבי משה ראבינאוויטש. באמצע הרחוב הנאצים גם הרגו בירייה את הרבי מאלכסנדר ,הרה"ק רבי יצחק מנחם דנ־ ציגר ,שהיה סגי נהור והונחה ע"י בנו. מפחד החיסולים נבנו בגטו בוכניה – כמו בכל הגטאות האחרים – בונקרים ,איפה שה־ סתתרו בעת האקציות .לעתים קרובות גילו הנאצים את הבונקרים ,ופוצצו אותם על האנ־ שים שהסתתרו שם ברימונים. גם הפרטיזנים ,יהודים ופולנים ,שעבדו ביחד בסביבת בוכניה ,הסתתרו באותם בונ־ קרים .כסף לקניית נשק השיגו הפרטיזנים על ידי התנפלויות על )היהודים( העשירים .בעת ההתנפלויות היו הפרטיזנים מחופשים לנא־ צים ועם נשק בידיים הם הכריחו אותם להע־ ביר להם את כספם ואת רכושם. אחד המנהיגים של הפרטיזנים היהודים היה הרב פרנקל מיאוואזשנע ,בנו של הרב המפורסם מפדגוזש הרב שמחה פרנקל ,הן הבן והן האב נספו .הבן – נפל בקרב עם הנא־ צים .האב הזקן – חוסל בגטו קראקא. בנוגע ליחסים בין הפולנים ליהודים יש הרבה מה לספר .המציאות היא שבאזורי הע־ תיכף הגענו לבית המרזח ,היהודי היחיד באזור, בתחילה הוא לא ענה לנו ,אבל כשהנקישות בדלת גברו נענה קול מבפנים :לכו לכם! אסור לי להכניס אף אחד .בעל העגלה נרתם לעזרתנו והבהיר לו שהוא "חייב" להכניס יהודים פצועים .אני הוספתי לדבריו: "אתם לא תתחרטו אם תכניסו אותנו!"... בודה עזרו הפולנים רבות ליהודים .לעומת זאת ,באזור קראקא היו היחסים גרועים יותר. האוקראינים ,לעומתם ,נטלו בתקופה הראשונה חלק פעיל ביותר בפעולות ההש־ מדה .לעיתים קרובות ,בפרט במזרח גליציה, הם אפילו עלו על הגרמנים ברשעותם .האוק־ ראינים קיוו שהגרמנים יחזירו להם את אוק־ ראינה .המציאות אבל היתה אחרת .מזרח גלי־ ציה סופחה ל"גנרל-גוברנמנט" ]השם שניתן ע"י הנאצים לשטחי פולין הכבושה שלא סו־ פחו לגרמניה[ .ולמעשה היתה שם אדמיניסט־ רציה פולנית ,בתי משפט בתי ספר ומטבעות פולניים .זה איכזב את האוקראינים. ההצלה שלנו הידידים שלנו בחוץ לארץ ,בפרט בהונגריה ,לא נתנו מנוח לנפשם במשך כל הזמן ,והשקיעו מאמצים מרובים להציל אות־ נו .במשך תקופה מסוימת האמינו בהונגריה שאנחנו נמצאים בשווייץ .כשהצלחנו לכתוב בהזדמנות שאנחנו נמצאים בבוכניה ,התארג־ נה קבוצה של חסידים שהתחילה לעבוד למען הצלתנו. ביום מן הימים ,בחודש אייר תש"ג )מאי ,(1943הגיעה לפתע לגטו בוכניה מכונית עם קצין הונגרי ונהג .הקצין נכנס לגטו ,והצהיר, שהביא עבורנו את הניירות הדרושים והוא מוכן להסיע אותנו להונגריה .המכונית ,מוסווית בדגל הונגרי ,עמדה בצד הגטו וחיכתה לנו. נאלצנו שוב פעם ללבוש את "בגדי הג־ לות" .חבשנו כובעים בהירים ,עניבות צב־ עוניות ,וחליפות טובות ,וככה יצאנו מהגטו, נכנסנו לאוטו בלווייתו של משמש אחד בלבד, ויצאנו לדרך. מבוכניה ישנה דרך קצרה להונגריה ,דרך סלובקיה .אבל הקצין אבל לא רצה לנסוע בדרך קצרה זו ,אלא דרך כל מערב ומזרח גליציה ,דרך סמבור ,סטרי עד לגבול שבא־ שנקי. בכל הדרך עד הגבול ,האוטו שלנו לא נעצר אף פעם .הגם שהיו בדרך מאות נקו־ דות ביקורת שעצרו את כל המכוניות לבדיקה מדוקדקת ,בגלל שבאזור הזה היה מלא פר־ טיזנים .בפשמישל עצר הנהג את האוטו ויחד עם הקצין הלך לבית ממכר משקה .עמדנו על אחד הרחובות הראשיים שסאן בנאצים .היינו בפחד גדול ,אבל השי"ת עזר ואף אחד לא פגע בנו לרעה. רק בגבול ההונגרי עצרו לראשונה את המכונית שלנו ע"י משמר גבול הונגרי שלא רצה בשום אופן לתת לנו לעבור ,בטענה, שהדרך הינה אזור צבאי סגור ואסור לאזרחים להימצא כאן .הקצין לחש סוד כלשהו באז־ ני מפקד משמר הגבול וזה האחרון פקד על חייליו לתת לנו לעבור. ניצלנו! נסענו כבר בטריטוריה ההונגרית .בתחי־ לה היינו אמורים לנסוע מיד לבודפשט .אבל שקרנים פולנים ,הייתכן שאתם משת־משים בשמו של הרבי מבעלזא במטרה לה־ ציל את עצמכם? אם לא הקצין הנכבד שעו־ מד כאן ,הייתי נוטל אתכם בראשיכם והייתי זורק אתכם לרחוב! הרבי התעלם מהדברים והתיישב ליד השו־ לחן והתחיל כדרכו לומר פרקי תהילים בקול להודות להשי"ת על ההצלה הנפלאה .בנו של ר' זונדל ברגר הכיר מיד שזה קולו האוטנטי של הרבי ,והזדעק בקול גדול :א-ב-א ז-ה ה-ר-י ה-ר-ב-י! הרבי ביקש שהדבר יישאר בסוד ,אבל זה לא עזר הרבה ,הסוד עבר מפה לאוזן ,וכבר בשבת בלילה התמלא הבית על כל גדותיו בחסידים שהגיעו לדרוש בשלומנו ולהסתו־ פף אצל הרבי ,הייתי חייב אז לספר בפרוטרוט את כל הקורות אותנו בדרכנו הארוכה .הקצין שהגיע להסיע אותנו הלאה לבודפשט האזין לסיפורי ובסוף שאל: מפליא אותי ,אדוני הרב ,שאתם לאמספרים כלום על הנס הכי גדול :מיד כשה־ מכונית שלנו יצאה מבוכניה התכסתה המ־ כונית בערפל סמיך עד שאף אחד בחוץ לא יכל לראותה ,ככה זה היה במשך כל הדרך עד הגבול ההונגרי ,ולכן הרשיתי לעצמי להשאיר אתכם בפשמישל באמצע הדרך לבד ,בהיותי בטוח ,שאתם לא נראים ע"י אף אחד. עוד באותו לילה המשכנו בדרכנו לבוד־ פשט ,ואחרי 7חודשים של שהייה בהונגריה הגענו בשלום לארץ ישראל. תמליל השיחה שהיתה לר"ש רוטשטיין עם הגה"ק מבילגורייא נכתב באידיש .מוכח שהכו־ תב השתדל להיות נאמן למקור .אך בכל זאת, שגיאות מי יבין ,וברור שישנם עוד הרבה פרטים ונסים גלויים שהתפרסמו במשך השנים ושסופרו הן ע"י כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע בעצמו והן ע"י הגה"ק מבילגורייא זצוק"ל ,וברשימה זו לא הוז־ כרו .אך הייחודיות שבמסמך זה הוא האוטנטיות וסדר הדברים שנכתבו מיד עם הגעתם ארצה של האחים הק' זי"ע ,ובוודאי יש במסמך זה משום שפיכת אור על פרטים רבים ועלומים הן בסדר הדברים והן בצורה המדויקת. יישר כח מיוחד להאברך המפו' הרב משה אהרן רינגל הי"ו מהדיר כתבי הגה"ק מבילגורייא זצ"ל על סיועו העיקרי בהמצאת והגשת החומר חן חן לו פרשת בא תשס"ט 11
© Copyright 2024