‫מגוונים‬
‫מגוונים‪19‬‬
‫מאי ‪ 2013‬סיון תשע"ג גיליון מס'‬
‫‪4‬‬
‫המשוררת ריקי דסקל‬
‫כותבת בצעיף של מילים‬
‫מאת אביבה דניאלי‬
‫‪8‬‬
‫העיתון הקהילתי של רמת השרון‬
‫יוצרים מנהיגות צעירה‬
‫מאת שרה זאבי‬
‫ותשבץ הגיון מאת עו"ד יובל חמצני‬
‫‪12‬‬
‫"השדרה‪ ,‬השדרה שכולנו הולכים לאורכה‪"..‬‬
‫"שולם‪ ,‬שולם כבר בגן"‬
‫מאת שרה סגל‬
‫(יחיאל מוהר)‬
‫לכל אחד מתושבי רמת השרון יש סיפור אישי על שדרת ביאליק וויצמן‪ ,‬לכל אחד היא מתחברת בצומת‬
‫אחרת של החיים‪ ,‬לחלק זה רונדו המכוניות בסיום כיתה י"ב‪ ,‬חלק זוכרים איך רדפו שם אחרי ילדיהם‪ ,‬לחלק‬
‫זה העדלאידע בפורים‪ ,‬כל אחד והשדרה שלו‪ .‬יצאנו לבדוק מאין קיבלה השדרה את שמה‪.‬‬
‫עמוד ‪2-3‬‬
‫מאת נעמי קוריאנסקי‬
‫כולן רצות רחוק‪...‬‬
‫מחזירים את‬
‫מאור העיניים‬
‫צילום‪ :‬ורדי כהנא‬
‫יותר ויותר נשים מתחילות פתאום‪ ,‬לרוץ באמצע החיים‪ .‬כאלו הן‬
‫ד"ר ליאת בסיס ודברה לונדון‪ ,‬שהתחילו לרוץ כדי לעשות כושר‬
‫ולאט לאט נדבקו בחיידק‪ .‬יצאנו לבדוק מה מניע נשים קרייריסטיות‬
‫מצליחות לרוץ מרתונים בארץ ובעולם‪ ,‬וגם קיבלנו כמה טיפים‬
‫מזהבה שמואלי לרצה המתחילה‪.‬‬
‫עמוד ‪6-7‬‬
‫מאת מיכל אבן‬
‫נובמבר ‪ ,2013‬אתיופיה‪ ,‬שורה ארוכה של אנשים‬
‫עומדים בתור ומחכים לרופא העיניים שיבדוק אותם‬
‫ויגיד "כן‪ ,‬אפשר להחזיר לך את הראיה באמצעות‬
‫ניתוח פשוט‪ "...‬כך‪ ,‬בתנאים לא תנאים‪ ,‬מצליח ארגון‬
‫"עין מציון" להחזיר לתושבי המדינות בעולם השלישי‬
‫את מאור העיניים‪ .‬נפגשנו לשיחה עם נתי מרכוס מייסד‬
‫הארגון‪ .‬מאת נעמי קוריאנסקי‬
‫עמוד ‪10-11‬‬
‫אלופים מרמת השרון‬
‫צלם‪ :‬יונתן הראל‬
‫מתאמנים במועדוני הג'ודו של רשת מגוונים‬
‫(גולן וקריית הצעירים) הגיעו גם השנה להישגים‬
‫מרשימים במיוחד באליפות הארץ לילדים‬
‫שהתקיימה בחופשת הפסח‪ .‬רועי רזניק ממועדון‬
‫הג'ודו מגוונים גולן זכה במדליית כסף בקטגוריה‬
‫של עד גיל ‪ 14‬ועילי פרנקל ממגוונים קריית‬
‫הצעירים במדליית כסף בקטגוריה של עד ‪ 42‬ק"ג‪.‬‬
‫גם יתר המתאמנים הגיעו להישגים יפים‪.‬‬
‫בנות חוג התעמלות אמנותית ממגוונים גולן‪,‬‬
‫בהדרכת ויקי קרושקו‪ ,‬זכו בהישגים מרשימים‬
‫באליפות מרכזי הקהילה והספורט בהתעמלות‬
‫אומנותית‪ .‬כך‪ ,‬קבוצת הנבחרת‪ ,‬המונה ‪ 16‬בנות‬
‫בגילאי ‪ ,8-11‬זכתה במקום ראשון בתרגיל חישוקים‬
‫וקבוצת הבוגרות‪ ,‬קבוצה חדשה שנפתחה השנה‪,‬‬
‫‪ 6‬בנות בגילאי כיתה ז'‪-‬ח'‪ ,‬זכתה במקום ראשון‬
‫בתרגיל הכדורים‪ .‬יישר כוח!‬
‫‪02‬‬
‫מגוונים‬
‫דבר המערכת‬
‫קוראים יקרים‪,‬‬
‫זרעי קיץ‪ ,‬נישאים ברוח‪ ,‬מעירים‬
‫זיכרונות‪ ,‬מעוררים ערגונות‪ .‬זרעי קיץ‬
‫באים בנחיריים‪ ,‬ורומזים איזה קיץ‬
‫הולך להיות‪( "..‬מאיר אריאל)‬
‫הקיץ קרב אלינו בצעדי ענק‪ .‬החום כבר‬
‫כאן איתנו ועוד מעט תצטרף אליו גם‬
‫הלחות‪ .‬הקיץ מביא איתו רוחות של חופש‪,‬‬
‫מנוחה והתחלה‪ .‬בקיץ תמיד כיף להלך‬
‫בשדרת ביאליק‪ ,‬אולי לקנות איזו גלידה‬
‫טובה מהגלידריות הנמצאות בסמוך‪.‬‬
‫לעיתים נדמה שהשדרה היתה כאן מאז‬
‫ומעולם‪ ,‬ואכן כך הדבר‪ .‬נעמי קוריאנסקי‬
‫יצאה לבדוק מאין קיבלה השדרה את שמה‬
‫ומה משמעותה לתושבי העיר?‬
‫בתחילת הקיץ מתקיים גם שבוע הספר‪.‬‬
‫הדוכנים מלאי הספרים‪ ,‬ריח הנייר החדש‬
‫שאך יצא מבית הדפוס אופף אותם ואתה‬
‫עובר בין המדפים ומחפש את הספר‬
‫שידבר אליך‪ ,‬בין אם ספר היסטוריה‪ ,‬מתח‪,‬‬
‫רומנטיקה ואולי לילדים‪ .‬בין הספרים‬
‫הרבים שיימצאו על הדפים תוכלו למצוא‬
‫גם ספרי שירה של המשוררת הרמת‬
‫שרונית ריקי דסקל‪ .‬אביבה דניאלי יצאה‬
‫לפגוש אותה‪.‬‬
‫לצערנו הקיץ הקרוב יביא איתו גם שפע‬
‫של גזרות כלכליות‪ :‬עליית המע"מ‪ ,‬מס‬
‫הכנסה‪ ,‬קיצוץ קצבאות הילדים ועוד‪.‬‬
‫אנחנו נאלץ להדק את החגורה ולקוות‬
‫שהמשבר הכלכלי יחלוף במהרה ולאחריו‬
‫תגיע תקופה של צמיחה והתחדשות‪.‬‬
‫מזל שיש דברים שאפשר לעשות‪ ,‬שלא‬
‫עולים כסף‪ .‬כזו למשל היא הריצה‪ .‬כל מה‬
‫שעלייך לעשות הוא לנעול נעלי ספורט‪,‬‬
‫לפתוח את הדלת‪ ,‬לצאת אל הרחוב ופשוט‬
‫לרוץ‪ .‬מיכל אבן יצאה ובדקה מדוע דווקא‬
‫נשים הולכות ונדבקות בחיידק הריצה וגם‬
‫קיבלה כמה טיפים כיצד לרוץ נכון‪.‬‬
‫אפשר גם להתהלך בגינות היפות‪ ,‬אשר‬
‫נחבאות בקרני רחובות‪ .‬כזו היא גינת‬
‫חיים בר לב‪ ,‬גינה קטנה וקסומה ברחוב‬
‫הגפן‪ .‬אפשר לשבת בה‪ ,‬להקשיב לציוץ‬
‫הציפורים ולנוח‪ .‬צילה דגון נפגשה עם‬
‫אלמנתו של חיים בר לב ושמעה ממנה על‬
‫חיים בר לב שלה‪.‬‬
‫אנו מקווים שהקיץ הקרוב יביא איתו‬
‫שפיות ולא מלחמה‪ ,‬של שקט ולא של‬
‫מחאה ושנצא ממנו היישר אל ראש השנה‪,‬‬
‫באווירה של התחדשות והתחלה‪.‬‬
‫שיהיה קיץ שקט ובטוח!‬
‫שלכם‪,‬‬
‫מערכת עיתון מגוונים‬
‫מגוונים‬
‫העיתון הקהילתי של רמת השרון‬
‫רכזת מערכת‪ :‬ניצה ערמון‬
‫מערכת‪ :‬צילה דגון‪ ,‬שרה זאבי‪ ,‬אביבה‬
‫דניאלי‪ ,‬אדוה שלו‪ ,‬ניצה ערמון‪ ,‬מיכל אבן‪,‬‬
‫נועה שורניק‪ ,‬נעמי קוריאנסקי‪ ,‬שרה סגל‪.‬‬
‫משתתפים‪ :‬נחמה ורון‪ ,‬ד"ר מיכל קירשנר‪,‬‬
‫יובל חמצני‪ ,‬גילי סוקולוב‪ ,‬עדי גולדבלט‪,‬‬
‫יניב נתן‪ ,‬אהובה לוין‪.‬‬
‫עיצוב גרפי‪ :‬דפוס אקסטרה פרינט בע"מ‬
‫בהפקת מגוונים ‪ -‬מרכזים רב תחומיים‬
‫ובשיתוף תושבים‪.‬‬
‫טל‪ ,03-7600100 :‬פקס‪03-7600106 :‬‬
‫‪www.migvanim.com‬‬
‫לתגובות‪[email protected] :‬‬
‫מאי ‪ 2013‬סיון תשע"ג גיליון מס' ‪19‬‬
‫"אמרת שדרה‬
‫אמרת‬
‫רמת השרון"‬
‫שדרות ביאליק ‪ -‬וויצמן בעיר הינן ציר‬
‫מלווה את העיר עוד מימי היווסדה ש‬
‫ואת משמעותה לתושבי העיר‪.‬‬
‫מאת נעמי קוריאנסקי‬
‫באחד הימים בשנות צעירותי‪ ,‬עברתי‬
‫בשדרות ביאליק וראיתי שני גזעי עצים‬
‫שנעקרו מונחים על האדמה‪ .‬החסרתי‬
‫פעימה‪ ,‬במשך כל היום ליוותה אותי‬
‫תמונת שני הגזעים הכרותים ולא נתנה‬
‫לי מנוח‪ .‬כאבתי את אובדנם של העצים‬
‫העתיקים‪ ,‬שהשרישו שורש במקום מזה‬
‫עשרות שנים‪ .‬הרגשתי שנעקר חלק מנוף‬
‫ילדותי‪ ,‬ופחדתי לגורלה של השדרה‪.‬‬
‫בסופו של יום החלטתי לנקוט בפעולה‪,‬‬
‫שלחתי מכתבים לכל הנוגעים בדבר‬
‫להתריע על העוול שנעשה לשדרה‬
‫הותיקה‪ ,‬המלווה את רמת השרון מימי‬
‫היווסדה‪ .‬טענותיי נענו‪ .‬הוסבר לי‬
‫שהעצים נעקרו מסיבות של מחלה‬
‫שאחזה בגזע‪ ,‬אך גם הבטיחו שבמקומם‬
‫ישתלו עצים חדשים ומקומה של השדרה‬
‫לאורך הרחוב מובטח‪ .‬זכורה לי הבעת‬
‫התדהמה‪ ,‬שהיתה נסוכה על פניה של‬
‫אימי לנוכח מאבקי‪" .‬עד כדי כך יקרה‬
‫לך השדרה?" שאלה ספק בתימהון ספק‬
‫בהערכה‪" .‬כן" אמרתי "עד כדי כך"‪ .‬וכי‬
‫איך לא? כל שנות חיי אני גרה בשכנות‬
‫לשדרה‪ ,‬היא כבר בת ה‪ ,85-‬השרישה את‬
‫שורשיה עמוק באדמה והגביהה לגבהים‬
‫ואני לצידה התפתחתי מילדה לנערה‪,‬‬
‫לאם וסבתא‪.‬‬
‫ראשיתה של השדרה‬
‫"שדרת ביאליק היא השדרה הראשונה אותה‬
‫נטעו המייסדים בשנת ‪ ,1928‬כאשר החלו‬
‫להגיע מתיישבים חדשים לרמת השרון‪,‬‬
‫בנוסף לשמונת המשפחות הראשונות‬
‫שהגיעו ב‪ .1926-‬בעת חלוקת המגרשים‬
‫קבעו את מיקומו של רחוב מרכזי רחב‪ ,‬וכדי‬
‫שלא יחולק למגרשים הוחלט על נטיעת‬
‫השדרה במרכז הרחוב‪ ,‬שכמובן היה רחוב‬
‫לא סלול"‪ .‬כך מספר אליעזר מאירוביץ‪,‬‬
‫מהוותיקים שבילידי המקום‪" .‬כילד היה לי‬
‫הכבוד להשקות את העצים הצעירים בצינור‪,‬‬
‫כפי שהיה נהוג באותם ימים"‪" .‬בתחילה"‪,‬‬
‫הוא מוסיף‪" ,‬שתלו את עצי האזדרכת ויותר‬
‫מאוחר נוספו הדקלים‪ .‬בימי החורף הייתה‬
‫השדרה ואדי שוצף מים‪ ,‬שזרם לאורכו של‬
‫הרחוב בגלל מבנה השיפוע שלו"‪" .‬כיום"‪,‬‬
‫מוסיף אליעזר "יש תאורה לאורך השדרה‪.‬‬
‫בתקופתי‪ ,‬הייתה השדרה מקום חשוך והרבה‬
‫רומנים התפתחו בה בצל החשכה"‪ ,‬אמר‬
‫בחיוך שובב‪.‬‬
‫בתחילה נקראה השדרה על שם נדבן יהודי‬
‫מארה"ב‪ ,‬מר נתן שטראוס‪ ,‬ועם מותו‬
‫של ביאליק קבלה השדרה את שמו‪ .‬עם‬
‫התרחבותה של המושבה‪ ,‬המשיכו את אורכה‬
‫ושתלו את שדרת ויצמן‪ .‬שדרות ביאליק‬
‫וויצמן מצטרפות לקבוצת שדרות ידועות‬
‫בארץ ובעולם‪ ,‬הנוטלות חלק מרכזי‬
‫באדריכלות הנוף המקומי בו הן ממוקמות‪.‬‬
‫אם נרצה להיתלות בענפים גבוהים‪ ,‬הרי‬
‫לדוגמא שדרות השאנז אליזה בפריז‪ ,‬או‬
‫לחילופין בארצנו שדרות רוטשילד ועוד‬
‫רבות יפות אחרות‪.‬‬
‫שדרות עצים היו פופולריות במיוחד גם‬
‫בכניסה אל ארמונות ואחוזות באירופה‬
‫בתחילה נקראה השדרה‬
‫על שם נדבן יהודי מארה"ב‪,‬‬
‫מר נתן שטראוס‪ ,‬ועם מותו‬
‫של ביאליק קיבלה השדרה‬
‫את שמו‪.‬‬
‫החל מהמאה ה‪ 15-‬במאה ה‪ ,16-‬עם‬
‫פיתוחן של תאוריות חדשות בתחום תכנון‬
‫הערים‪ ,‬החלו להיבנות שדרות עירוניות‬
‫כרחובות טקסיים אשר גורמים להולכי‬
‫הרגל בהם תחושה אצילית ומיוחדת‬
‫ומבדילה את השדרה מרחובות רגילים‬
‫בעיר‪ .‬השדרות בישראל הוקמו בהשראת‬
‫השדרות המפוארות של בירות אירופה‬
‫והן ניטעו לרווחת התושבים (מתוך‬
‫ויקיפדיה)‪.‬‬
‫מגוונים‬
‫מאי ‪ 2013‬סיון תשע"ג גיליון מס' ‪19‬‬
‫‪05‬‬
‫‪03‬‬
‫מיומנה של פרודה‬
‫מאת גילי סוקולוב‬
‫"יש לי יום הולדת והשמחה רבה"‬
‫ל‬
‫צילום‪ :‬נעמי קוריאנסקי‬
‫ר מוביל וחשוב ברמת השרון‪ .‬השדרה‬
‫של המושבה‪ .‬יצאנו לגלות את שורשיה‬
‫מה משמעות השדרה בעיניכם?‬
‫יצאתי לטייל לאורכה של השדרה מכיכר‬
‫המועצה בואכה רחוב הבנים‪ ,‬להריח את‬
‫ריחה וליהנות מיופייה‪ .‬בדרכי החלטתי‬
‫לבדוק את משמעות קיומה גם בעיני‬
‫תושבים נוספים‪" .‬מה משמעות השדרה‬
‫בשבילכם"? שאלתי אב ובנו שצעדו‬
‫לאיטם בשדרה‪" ,‬מה פירוש" ענה לי האב‪,‬‬
‫משה שמו‪" ,‬אמרת שדרה אמרת רמת‬
‫השרון"‪" .‬השדרה היא חלק מנוף ילדותי"‪,‬‬
‫ענה בנו יגאל‪ ,‬שגדל במקום‪.‬‬
‫"כאן חגגנו את פורים ויום העצמאות‪,‬‬
‫והכי חשוב לאורך השדרה עשינו את‬
‫רונדו המכוניות של סיום כיתה י"ב"‬
‫נזכר בהנאה‪" .‬הנה"‪ ,‬אמרה גברת צעירה‪,‬‬
‫שטיילה להנאתה עם בנה ושמעה את‬
‫השיחה‪" ,‬זה הדור השלישי שגדל בשדרה"‪.‬‬
‫לא הסתפקתי בזה ועצרתי אצן מתנשף‬
‫במעלה השביל‪ .‬מה משמעות השדרה‬
‫בעיניך? שאלתי אותו‪ .‬הוא עצר הביט בי‬
‫בתמיהה התבונן סביב ואמר‪" :‬מעולם לא‬
‫חשבתי על זה‪ ,‬תמיד ראיתי בה דבר מובן‬
‫מאליו‪ ,‬לא חשבתי שיכול להיות אחרת"‪.‬‬
‫בעבר השדרה הייתה‬
‫חשוכה ללא תאורה‪ ,‬והרבה‬
‫רומנים התפתחו בצל‬
‫החשכה‬
‫איך הגיעו פסליו של קדישמן‬
‫וגרשטיין לשדרת ויצמן?‬
‫חציתי את רחוב סוקולוב הסואן והמשכתי‬
‫את מסלולי לאורך שדרת ויצמן‪ .‬בשנים‬
‫האחרונות נוסף לשדרת ויצמן גוון חדש‪.‬‬
‫המטייל לאורכה של השדרה פוגש על‬
‫חלקת דשא מעטפה מברזל‪ ,‬לנמען לבד‪,‬‬
‫שרק מתי מעט יודעים שהיא מכילה‬
‫בתוכה מכתב אמיתי של יוזמת התערוכה‬
‫לאחיה‪ .‬פסל "הסוס" של קדישמן ניצב‬
‫חפוי ראש כמלחך עשב‪ ,‬מזכיר לוותיקי‬
‫המקום את ימיה הראשונים של העיר‬
‫כמושבה חקלאית‪ .‬הרי עד להופעתם של‬
‫כלי הרכב‪ ,‬שימש הסוס אמצעי תחבורה‬
‫עיקרי להובלת התוצרת‪ .‬ראש גדול‬
‫צבעוני מעשה ידיו של גרשטיין מקדם את‬
‫הממשיכים בשביל‪ .‬בינות לאחד העצים‬
‫ניצב פסלה של עופרה צימבליסטה "גברת‬
‫מטפסת על סולם"‪ .‬לא רחוק ממנה ניצב‬
‫"שחקני שחמט מברזל אב ובנו" מעשה‬
‫ידיו של הפסל לחמן‪ ,‬מפוסלים יושבים‬
‫מרותקים למשחק‪ .‬התערוכה כוללת כ‪15-‬‬
‫פסלים‪ ,‬מעשה ידיהם של טובי הפסלים‬
‫בארץ‪ ,‬משולבים בנוף השדרה כאילו נוצרו‬
‫בתוכה וכפי שכתב סורין הלר מנהל תחום‬
‫האומנות בעירית רמת השרון‪" :‬הפסלים‬
‫משתלבים במרחב האדריכלי של השדרה‬
‫ורוקמים יחסים הרמוניים בינם לבין‬
‫הצמחייה והסביבה העירונית"‪.‬‬
‫תערוכת פסלים זו היא פרי יוזמתה של‬
‫טליה דגון‪ ,‬שהקימה אותה לזכרו של אחיה‬
‫יואב דגון (פישמן)‪ ,‬שניהם ילידי רמת‬
‫השרון‪ .‬כששאלתי את טליה מה משמעות‬
‫השדרה בעיניה ענתה‪" :‬בשבילי השדרה‬
‫היא הדרך הביתה למקום מגורי בשיכון‬
‫ליטא"‪ .‬כמה סמלי הוא‪ ,‬שאת התערוכה‬
‫לזכרו של אחיה‪ ,‬שאצר ונהל את מוזיאון‬
‫הרצליה וייסד וניהל את מוזיאון נחום‬
‫גוטמן‪ ,‬אכן תיזום בדרך הביתה‪" .‬אך היו‬
‫לכך עוד סיבות" אומרת טליה הנמרצת‪,‬‬
‫"רציתי להמשיך את מורשתו של אחי‬
‫ולהביא את תרבות הפיסול להנאתו‬
‫ולתודעתו של ציבור רחב של אנשים‬
‫ואין כמו השדרה הירוקה‪ ,‬המהווה מסלול‬
‫מרכזי‪ ,‬להגיש גם גוון אמנותי להולכים‬
‫ומטיילים בה"‪.‬‬
‫בהמשך השדרה ניצבת תערוכת זהב‪,‬‬
‫תערוכת ציור של גמלאי המקום‪ ,‬הנערכת‬
‫במסגרת תערוכות מתחלפות‪ ,‬הנותנות‬
‫ביטוי לכישרונות מקומיים‪ .‬מנגד‪ ,‬חובקת‬
‫השדרה את זיכרון בניה‪ ,‬חללי צה"ל‪,‬‬
‫באנדרטת הזיכרון הנצבת כמשקיפה‬
‫מעבר לכביש‪.‬‬
‫בהגיעי לסופו של המסלול לא יכולתי‬
‫שלא לחוש את מקומה הבולט של‬
‫השדרה כמרכז ההוויה של המושבה‪ ,‬היום‬
‫כבר עיר‪ .‬ומעל לכל זו שדרה‪ ,‬ששורשיה‬
‫נטועים עמוק בהיסטוריה של רמת השרון‬
‫ושמורה לה זכות הראשונים‪ .‬ועתידה?‬
‫תלוי רק בנו‪.‬‬
‫פני חודשים ספורים‪ ,‬חגגתי את יום‬
‫הולדתי ה‪ 49 -‬במספר עם קבוצת‬
‫חברות משמעותיות במסע החיים‪ ,‬אצלי‬
‫בבית‪ .‬רגע לפני ה‪ 50 -‬הבא בתור‪ ,‬מרבית‬
‫מהמוזמנות עשו כבוד והגיעו‪.‬‬
‫כל אחת מהן יש לה תפקיד ומקום‬
‫שונה בחיי‪ .‬זכיתי בנשים מדהימות‪,‬‬
‫מעניינות‪ ,‬חכמות‪ ,‬מוכשרות ויפות איתי‬
‫ולידי‪ ,‬ובכל זאת לא יכולתי להפסיק‬
‫לחשוב בתום המסיבה על תחושת הלבד‬
‫אתה אני נפגשת לפעמים בעולם הזה‪.‬‬
‫בילדות‪ ,‬או בגיל ההתבגרות כשהגוף‬
‫עושה מה שבא לו ואת מרגישה כמו‬
‫ברווזון מכוער עם פצעונים על הפנים‬
‫וגם כשהייתי עם בן זוג‪ ,‬בלי בן זוג‪,‬‬
‫לפני הילדים‪ ,‬ואפילו עם הילדים שלי‪.‬‬
‫ולפעמים במחיצת החברים‪ .‬ואם נחזור‬
‫לרגע למסיבת יום ההולדת‪ ,‬שהפקתי‬
‫לעצמי‪ ,‬בעיקר רציתי שלכולן (ערב‬
‫בנות) יהיה ערב מרוכז של כייף‪ ,‬ריגוש‬
‫ונגיעות אישיות‪ .‬בפועל התמהיל היה‬
‫מעניין‪ ,‬אבל גם מורכב‪ ...‬אחת מחברותי‪,‬‬
‫עוד מתקופת הילדות המוקדמת שלי‪,‬‬
‫נעלבה ממני‪ .‬אחרות חשבו שזה זמן‬
‫מתאים לסגור "חשבונות" עם המארחת‬
‫(אני)‪ .‬אחת הייתה עייפה ולמזלי היו‬
‫כמה בודדות ששיתפו פעולה עם הצורך‬
‫שלי לגרום להן ולעצמי לחשוף טפח‪,‬‬
‫שיהיה מעניין‪ .‬יום ההולדת חלף ומאז‬
‫אותו ערב‪ ,‬בזמן מאד קצר התרחשו בחיי‬
‫המון דברים‪ -‬ההוא שהתחלתי אתו בקפה‬
‫(ראה מדור קודם)‪ ,‬התגלה כעוד "פיטר‬
‫פן" אבוד‪ .‬בית הקפה שהיה אהוב עלי‪,‬‬
‫יצא מבחינתי לפנסיה מוקדמת‪ ,‬שמנתי‬
‫(מיישר את הקמטים בפנים)‪ ,‬הסתפרתי‬
‫די קצר‪ ,‬למרות שגברים מעדיפים נשים‬
‫עם שיער ארוך‪ ...‬והעתיד המדהים‬
‫שחזתה לי האסטרולוגית‪ ,‬שהייתה מתנת‬
‫היום‪ -‬הולדת שלי לעצמי‪ ,‬עוד לא רקם‬
‫עור וגידים‪ ...‬וזה עוד לא הכול‪ .‬הספקתי‬
‫להחליק בסיום יום של עבודה‪ ,‬טרום‬
‫איסוף הבן הצעיר מהצהרון‪ ,‬לסדוק‬
‫צלעות ולהבין שוב כמה חשוב להיות‬
‫בריאים ושלמים (תרתי משמע)‪ .‬וגם‬
‫להפנים שלאחרים המוגבלות שלך‪ ,‬גם‬
‫אם היא זמנית‪ ,‬לא נוחה‪ .‬כולל ליקרים‬
‫לך ביותר‪ ,‬למשל לילדייך אותם נשאת‬
‫ברחמך‪ .‬הם בכלל מתקשים להבין איך‬
‫"המכונה" הזאת‪ ,‬בעלת תואר הכבוד‪-‬‬
‫אימא‪ ,‬מתקלקלת לפעמים ולא יכולה‬
‫לעמוד לשירותם‪ .‬ואפילו לגרוש זה‬
‫נשמע מוזר כשאת חורקת שיניים‪,‬‬
‫דואבת ועוד מדווחת על זה בקול רם‪.‬‬
‫ותרשו לי לסיים בנימה פולנית ועצות‬
‫לדרך לפצועים מביניכם‪ :‬תה ניתן‬
‫להכין לעצמך גם עם הקצב הוא של‬
‫צב צולע‪ ,‬להתיישב יותר קשה‪ .‬אפשר‬
‫לנהוג ולהביא את הצאצאים לענייניהם‬
‫גם כשרק הצד השמאלי בגופך בתפקוד‬
‫מלא‪ ,‬אך להסתכל אם המכונית לא‬
‫נתקעת במכונית אחרת בצד ימין ליד‬
‫המאפיה‪ ,‬ביום שישי בצהרים‪ ,‬כשאת‬
‫רוצה לקנות עוגיות ושאר פחמימות‬
‫לתנחומים‪ ,‬לא פשוט‪ .‬ואם את חייבת‬
‫להשתעל (כי חורף עכשיו) ולנשום‬
‫במקביל‪ ,‬זה הזמן לפתח את היצירתיות‬
‫איך לבצע את הפעולה במינימום זמן‬
‫תוך מזעור הכאב‪ .‬כמו כן‪ ,‬לילות לבנים‬
‫זה מושג רומנטי שהופך אותך לסהרורית‬
‫כשמגיע שוב הבוקר והכלבה (לא ביץ'‪,‬‬
‫כלבה אמיתית) המפונקת "שלג"‪ ,‬דורשת‬
‫טיול‪ ,‬אחרת היא מאיימת בנביחות‬
‫צורמניות שתפנה ל"צער בעלי חיים"‪.‬‬
‫ולסיום‪ :‬אם להאמין לאורטופד שבדק‬
‫אותי‪ ,‬בסך הכול לא נורא‪ ,‬חודש וזה‬
‫עובר‪ .‬החלמה מהירה‪.‬‬
‫לתגובות‪[email protected] :‬‬
‫‪04‬‬
‫מגוונים‬
‫מאי ‪ 2013‬סיון תשע"ג גיליון מס' ‪19‬‬
‫ריקי דסקל ‪ -‬משוררת עם צעיף של מילים‬
‫"אני מתמסרת‬
‫לצעיף דק של‬
‫מלים הנכרך סביבי‬
‫וקורא שם לכל‬
‫אברי"‪.‬‬
‫ריקי דסקל‪ .‬צילום‪ :‬יוגב עמרני‬
‫מאת אביבה דניאלי‬
‫ריקי דסקל מרגישה עדיין כמו "עולה‬
‫חדשה" ברמת‪-‬השרון‪ ,‬גם בחלוף למעלה‬
‫מ‪ 25 -‬השנים שהיא מתגוררת ויוצרת‬
‫כאן‪ .‬הזהות החיפאית שלה‪ ,‬כילידת חיפה‪,‬‬
‫רוחשת בה ומתרפקת בלי הרף על נופי‬
‫הילדות המוכרים של קו החוף המתלכסן‬
‫מול קו הרכס‪ .‬המרקם העדין‪ ,‬שבו חיים‬
‫זה לצד זה יהודים וערבים‪ ,‬השווקים‬
‫הססגוניים‪ ,‬בתי הכנסת לצד כנסיות‬
‫ומסגדים‪ .‬משם קיבלה את האוריינטציה‬
‫לתרבות ולסמלי דת אחרים‪ ,‬כהשפעה‬
‫ישירה ובלתי נמנעת של חיים על ציר‬
‫המפגש של דתות ותרבויות אחרות לצד‬
‫היהדות‪ ,‬המוצאת לה אחיזה בנפש הרכה‬
‫של הילדה בעלת הרגישות המיוחדת‬
‫להתרחשויות מסביב לה‪ .‬כעבור שנים היא‬
‫תכתוב כך‪:‬‬
‫"דמדומים בשמי נצרת‬
‫‪...‬ישוע‪ ,‬ישוע‬
‫‪...‬בטח הייתי חורשת אתך‬
‫‪...‬ילדה עם עיניים ירוקות‬
‫את הרי נצרת החומים"‪.‬‬
‫ ‬
‫‬
‫דסקל למדה לתואר ראשון במשחק‬
‫ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב‪ ,‬ספרות‬
‫וחינוך באוניברסיטת חיפה ולתואר שני‬
‫למדה מדעי היהדות במכון "שכטר"‬
‫בירושלים‪ .‬במשך השנים היא עסקה‬
‫לחילופין במשחק בתיאטרון ובהוראת‬
‫ספרות ותיאטרון לבני נוער ולמבוגרים‪.‬‬
‫היא כותבת מאז שהיא זוכרת את עצמה‪ ,‬אך‬
‫רק לאחר שלמדה משחק והגיעה לתיאטרון‬
‫התחילה לכתוב שירה‪" .‬בתיאטרון הכרתי‬
‫אנשים שעסקו בשירה ואולי בדרך זאת‬
‫התחלתי לכתוב‪ .‬באותם ימים השתתפתי‬
‫כשחקנית בהפקת "בתוכו"‪ ,‬אחת ההפקות‬
‫הראשונות ופורצות הדרך בארץ‪ ,‬ששילבו‬
‫שירה ותיאטרון וכללו שירי משוררות‬
‫ידועות מן הארץ ומן העולם‪ .‬העיסוק‬
‫בחומרים האלה העניק לי תחושת ביטחון‬
‫לכתוב"‪.‬‬
‫המופעים האחרים שיזמה והפיקה דסקל‪,‬‬
‫"רכבת בבוואריה" ו"ספר הזכרונות של‬
‫בטני" כבר כללו‪ ,‬לצד טקסטים אחרים‪ ,‬גם‬
‫קטעי שירה שלה מתוך ספריה הקודמים‪ .‬כל‬
‫המופעים האלה עסקו בעולמן הפנימי של‬
‫נשים וכל המלאכה‪ ,‬החל מן ההפקה והבימוי‬
‫וכלה במשחק‪ ,‬נעשתה בידי נשים‪ .‬דסקל‬
‫מסבירה‪" :‬צוות האמניות ואנוכי משתפות‬
‫פעולה כבר שנים רבות‪ .‬אנו מגיעות מאותו‬
‫עולם‪ ,‬למרות שכל אחת מאיתנו באה מתוך‬
‫עולמה היא‪ .‬אנחנו מאמינות באותם דברים‬
‫וחושבות על אמנות בדרכים דומות‪ .‬אני‬
‫חשה צורך להעלות את הקול הפנימי שלנו‪,‬‬
‫כנשים‪ ,‬אל פני השטח‪ ,‬כי העולם הרגשי שלנו‬
‫לא קיבל אף פעם מספיק הכרה והערכה‪.‬‬
‫דרוש אומץ להתמודד עם עולמן של נשים‪,‬‬
‫עם החומרים הסוערים האלה המלמדים על‬
‫עולם פנימי‪ ,‬מורכב‪ ,‬פרוע ופגיע שמחפש‬
‫ביטוי‪ ,‬לבטא את הכח והביטחון שמעניקה‬
‫אחוות הנשים הזאת ולהעניק לעולמה של‬
‫האשה תוקף ונוכחות‪ .‬זה בהחלט יוצא דופן‬
‫ומאתגר כי אנחנו נשים שפועלות בתוך‬
‫עולם של גברים"‪.‬‬
‫דסקל מגדירה את עצמה קודם כל כשחקנית‬
‫ורק אחר כך כמשוררת‪ .‬כאמור‪ ,‬הכתיבה‬
‫שלה מושפעת יותר מכל מדמויות נשים‪.‬‬
‫"אני באה מעולם התיאטרון וממנו הבאתי‬
‫את היכולת להכיל דמויות ולהזדהות איתן‪.‬‬
‫אני רוצה לקרוא את חידת הדמות המסתתרת‬
‫מאחורי המסכה ולהבין את הדינמיקה‬
‫שמניעה אותה‪ .‬זה יושב על דברים שבתוכי"‪.‬‬
‫היא כותבת‪:‬‬
‫"פניה עכשיו מסיכה אחרונה‬
‫‪...‬אלפי נשמות שתעו בקירבה‬
‫מצאו את דרכן"‪.‬‬
‫דסקל מתארת ילדות עם נתוני פתיחה‬
‫גרועים‪ ,‬שלה ושל שני אחיה הבוגרים‪ ,‬בקרב‬
‫משפחה קשת יום‪ ,‬שבה ההורים‪ ,‬ששרדו את‬
‫התופת באירופה והתמודדו עם קשיי החיים‬
‫בארץ‪ ,‬שמו את חינוך שלושת הילדים בראש‬
‫מעייניהם‪ .‬הם חסכו פרוטות ושלחו אותם‬
‫לבתי הספר הטובים ביותר כדי שיזכו לחינוך‬
‫איכותי ונדמה שהמורכבות שאפיינה את‬
‫ילדותה של המשוררת שזורה בשיריה‪ ,‬שלא‬
‫מעט מהם עוסקים במוטיבים של מוות ושל‬
‫הזמן המתמעט‪ .‬כך למשל באחד השירים‪:‬‬
‫"כמו עורבים על‬
‫פגר מוטל בשדה‬
‫כך מנקרים בי הימים"‪.‬‬
‫דסקל נשואה ליוסי‪ ,‬שאותו הכירה עוד בימי‬
‫בית‪-‬הספר‪ .‬יוסי‪ ,‬איש צבא קבע בדרגת אלוף‬
‫משנה בעברו‪ ,‬שירת כנספח צה"ל במדינות‬
‫שונות באירופה‪ .‬החיים באירופה זימנו‬
‫למשפחה חוויה מיוחדת ומעשירה‪ ,‬נופים‬
‫ואופקים חדשים וחשיפה לקשת רחבה של‬
‫תרבויות‪ .‬החוויה חלחלה גם לכתיבה של‬
‫דסקל דרך ההתנסות החדשה וגם בהשפעת‬
‫הנוף האירופאי מעורר הרגש וההשראה‪,‬‬
‫השונה כל כך מן הנוף הישראלי‪.‬‬
‫לרמת השרון הגיעה המשפחה עם ארבעת‬
‫הילדים מקרית טבעון‪ ,‬מתוך הצורך להקל‬
‫על יוסי את נסיעותיו היומיומיות למרכז‬
‫הארץ ובחזרה בתוקף תפקידו‪ .‬באופן מקרי‬
‫לחלוטין‪ ,‬בתשובה למודעה שלהם בעיתון‬
‫שהציעה חילופי מגורים‪ ,‬נענתה משפחה‬
‫מרמת השרון‪ .‬הם השתקעו כאן באופן זמני‬
‫אך לאחר שהילדים נקלטו במערכת החינוך‬
‫המקומית והשתלבו בחברת בני גילם‪ ,‬הם‬
‫רכשו מגורי קבע במקום‪" .‬אני אוהבת את‬
‫רמת השרון"‪ .‬אומרת דסקל‪" ,‬העיר מקדמת‬
‫אמנות‪ .‬אני אוהבת את רעיון "הבית הפתוח"‪,‬‬
‫שבו אמנים פותחים את ביתם בחגים לקהל‬
‫הרחב‪ ,‬הגם שאני חושבת שיש מקום לקדם‬
‫ולחזק מפעלי תרבות במקום ולהביא לידיעת‬
‫התושבים את מפעלות האמנים היוצרים‬
‫ברמת השרון בכל התחומים"‪.‬‬
‫דסקל פרסמה עד היום חמישה ספרי שירה‪.‬‬
‫"רצועה של אור" בהוצאת אלקנה‪" ,‬כולם‬
‫מייחלים למחווה של אהבה" בהוצאת‬
‫ביתן‪" ,‬ספר הזכרונות של בטני" בהוצאת‬
‫תמוז שזיכה אותה בפרס "אלף" של אגודת‬
‫הסופרים ו"לחם הפנים" בהוצאת הקיבוץ‬
‫המאוחד‪ .‬סיפרה החמישי והאחרון עד‬
‫עתה‪" ,‬הכח המדמה של המלים" בהוצאת‬
‫עם עובד‪ ,‬זיכה אותה בפרס אקו"ם לשנת‬
‫‪ .2010‬בנימוקים למתן הפרס נאמר בין‬
‫היתר‪" :‬ספריה של ריקי דסקל‪...‬מקיימים‬
‫זיקה סמויה‪ ,‬קשובה ויוצרת עם הספרות‬
‫העברית על כל רבדיה‪ ,‬העתיקים והחדשים‬
‫כאחד‪ .‬מתוך משא ומתן בין עולמה הנפשי‪,‬‬
‫הביוגרפיה האישית ותמונות הנוף שלה‬
‫לבין העבר התרבותי ממנו היא צומחת‪,‬‬
‫חוצבת המשוררת את קולה המיוחד"‪.‬‬
‫דסקל מתארת את הולדת השיר כפלא‬
‫של התרחשות רוחנית‪ ,‬שבו ברגע פלאי‬
‫ושברירי כאחד נולד השיר מתוך חוויה‬
‫חושית‪ ,‬זיכרון או תחושה הנצרבים בזיכרון‪.‬‬
‫"השירה שלי היא דיאלוג עם החיים ועם‬
‫המכלול שנחשפתי אליו בחיים האלה"‪,‬‬
‫היא אומרת‪" .‬אדם הרי לוקח את עצמו‬
‫לכל מקום מוחשי או מטפורי שהוא נמצא‬
‫בו‪ .‬לכן השירים שלי הם ספר זיכרונות‬
‫אישי מאוד‪ ,‬שמזמין גם את הקורא למצוא‬
‫בו את זיכרונותיו‪ .‬הסגנון הייחודי שלי‬
‫ניכר בדמויות שאני משרטטת‪ ,‬בצורך שלי‬
‫לגעת בעולמן הפנימי של נשים‪ ,‬בצורך‬
‫להתעסק בסוגיית "הדור השני" ולהתמודד‬
‫עם אי ההבנה של השואה‪ .‬הרגש הוא‬
‫המנוע הפנימי המפעיל אותי וכל המקומות‬
‫ששהיתי בהם‪ ,‬הנופים שראיתי‪ ,‬האנשים‬
‫שפגשתי‪ ,‬הזיכרונות והתחושות שחוויתי‪,‬‬
‫כולם עוברים כחוט‪-‬השני בשירים שלי‬
‫ומשלימים מסכת חיים‪ ,‬שבה החוויות‬
‫החושיות והרגשיות שעברתי משקפות את‬
‫הלכי הנפש שלי"‪.‬‬
‫ערב מחווה לריקי דסקל‪:‬‬
‫"נקרא לזה אושר‪ :‬מחווה למשוררת ריקי‬
‫דסקל" יתקיים ביום רביעי ה‪5.6.13 -‬‬
‫בשעה ‪ 20:00‬באשכול הפיס‪ ,‬בחסות ראש‬
‫העירייה‪ .‬פרטים נוספים בספריה‪.‬‬
‫מגוונים‬
‫מאי ‪ 2013‬סיון תשע"ג גיליון מס' ‪19‬‬
‫קוראי הספריה המרכזית‬
‫בבית יד לבנים ממליצים‬
‫בספריה‬
‫לילדים‬
‫אהבת‬
‫הפיסול‬
‫‪05‬‬
‫החוש השישי של אגם ‪/‬‬
‫חנה לבנה‬
‫שמעון‪ .‬צילום‪ :‬נתן יניב‬
‫מהבית ברח' שבטי ישראל מציצים פסלי בטון אותם יצר שמעון אלי‪ .‬מדוע לצור‬
‫דווקא בבטון? "הבטון הוא חומר חזק‪ ,‬לא מתפורר בגשם או בשמש" השיב‪,‬‬
‫ואשתו מוסיפה מרחוק "פשוט‪ ,‬כי זה היה החומר הזול ביותר אז בשנות ה‪"70-‬‬
‫מאת צילה דגון‬
‫"לא תעשה כל פסל"‬
‫ריחות תבשילים הסתלסלו במבואת‬
‫הבית‪ ,‬מסתחררים בבליל ריחות‬
‫אחרים העולים מבין בתי השכונה‪.‬‬
‫הבית‪ ,‬בית של פעם‪ ,‬המקרין חום‬
‫ועוטף את הבאים בתחושה של‬
‫"היכנסו‪ ,‬אתם אורחים רצויים"‪ .‬אין‬
‫העמדת פנים יש אמת חיים פשוטה‪,‬‬
‫כנה‪ ,‬המעניקה מיד תחושה של‬
‫משפחתיות‪ .‬זה הבית שחיבק את‬
‫הזוג הצעיר‪ ,‬שמעון ולאה‪ ,‬בראשית‬
‫נישואיהם‪ ,‬שכל גודלו היה אז רק ‪42‬‬
‫מטרים רבועים ושם נולדו וגדלו גם‬
‫ילדיהם‪ .‬ברבות השנים משרווח להם‬
‫רווח גם לבית הוא התרחב להכיל‬
‫את כל בני המשפחה שגדלה‪.‬‬
‫כך קיבלו את פני שמעון ולאה אלי‪,‬‬
‫ילידי עיראק‪ ,‬שעלו ארצה בשנת‬
‫‪ .1950‬הוא‪ ,‬עם הוריו‪ ,‬אחיו ואחיותיו‬
‫"העיקר ליצור"‬
‫בגיל ‪ 15‬יצא כבר לעבוד ולעזור‬
‫בפרנסת המשפחה‪ 15 .‬נפשות היו‬
‫בבית‪ .‬זוג הורים‪ ,‬סבא‪ ,‬ו‪ 13-‬אחים‬
‫ואחיות‪ .‬שנים רבות היה רדום בו‬
‫הצורך ליצור‪ .‬רק במחצית שנות‬
‫השבעים‪ ,‬בדחף פתאומי‪ ,‬שוב דחק‬
‫בו הצורך לעסוק באומנות ובשעות‬
‫הפסקת הצהריים מעבודתו בסניף‬
‫הדואר היה ממהר הביתה ומקדיש‬
‫את שעות המנוחה לפיסול בבטון‪.‬‬
‫"הבטון הוא חומר חזק‪ ,‬לא מתפורר‬
‫"במו ידיו"‬
‫הפסלים של שמעון מקשטים בתי‬
‫בני משפחה‪ ,‬חברים וגם מקומות‬
‫ציבוריים ברמת השרון‪.‬‬
‫לאחרונה‪ ,‬מחפש שמעון דרך ביטוי‬
‫חדשה ליצירתיות הפועמת בתוכו‪.‬‬
‫הוא ניסה להירשם לחוג ציור מתוך‬
‫תחושה של צורך לביטוי חדש‪ ,‬אך‬
‫הוא נדחה ולא התקבל לחוג ‪":‬הם‬
‫אמרו שהם לא מקבלים גבר‪ ,‬כי‬
‫יש שם רק נשים" הוא מספר בכאב‬
‫שאינו ירפה את ידיו‪" ,‬גם אם לא‬
‫יקבלו אותי"‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬אני אלמד‬
‫לצייר לבד"‪ .‬ואני מתבוננת על כותלי‬
‫הבית ‪ ,‬על עבודות רקמת הגובלנים‬
‫ועבודות אומנות אחרות‪ ,‬מעשי ידיו‬
‫של שמעון ומרגישה‪ ,‬כי הוא לא‬
‫יפסיק‪ .‬הוא ימשיך באותה דרך של‬
‫יצירה שהוא סלל לעצמו במו ידיו‪.‬‬
‫למבוגרים‬
‫רחוב שבטי ישראל‪ ,‬בית מספר ‪,80‬‬
‫אתה חולף על פניו ואם לא תציץ‪,‬‬
‫לא תדע מה אתה מפסיד‪ ,‬אז כדאי‬
‫להתעכב‪ ,‬להציץ ואפילו לבקש‬
‫להיכנס‪ ,‬להתבונן סביב‪ ,‬להשתומם‬
‫ולהתפעל מאוסף מגוון של פסלים‬
‫גדולי מימדים הנטועים בחצר הבית‪.‬‬
‫כבר בשביל הכניסה‪ ,‬מקבלת את‬
‫פניך מנורה מרשימה בעלת שמונת‬
‫קנים‪ ,‬חבוקה משתי צדיה בענפים‬
‫מסורגים‪ .‬לידה‪ ,‬פסל של סוס בגודל‬
‫טבעי ועל גבו רכובה דמות גברית‪,‬‬
‫פניה הם פניו המגולפים של הפסל‪,‬‬
‫לבושה במדי דוור ונעולה בנעלי‬
‫הליכה גבוהות‪ ,‬כמו שהלכו אז‪,‬‬
‫בראשית שנות השישים‪ .‬או פסל‬
‫תנין שצינור מים נעוץ בפיו‪ .‬בסמוך‪,‬‬
‫אריות ומיני בעלי חיים שונים רבים‪,‬‬
‫המקובעים בחצר ונראים כמעט‬
‫חיים‪ ,‬כאילו אמיתיים‪ .‬אבל לא‬
‫לטעות‪ ,‬כולם רק פסלים‪ ...‬מבטון‪.‬‬
‫היישר למעברת רמת השרון והיא‪,‬‬
‫לעיר טבריה ליד הכנרת‪ .‬שמעון‪,‬‬
‫יליד ‪ 1938‬היה בן ‪ 12‬כשעלה ארצה‬
‫אבל הזיכרונות משם‪ ,‬מהעיר מוסול‬
‫שבעיראק זכורים לו היטב‪ ,‬כי שם‬
‫הייתה ראשית דרכו היצירתית‪.‬‬
‫כבר בהיותו ילד צעיר רק בן חמש‬
‫שנים‪ ,‬קם בוקר אחד והתחיל לפסל‬
‫בחימר‪ .‬ליד הבית היה הר של‬
‫אדמת חמרה ושמעון היה הולך‬
‫בבוקר ומביא חומר אותו היה לש‬
‫ומפסל מיני בעלי חיים ומיני כלים‬
‫צבאיים אותם ראה בעיתון‪ .‬לש כמו‬
‫בפלסטלינה‪ ,‬לש מפסל ונהנה‪ ,‬לבד‬
‫למד‪ ,‬לבד יצר‪" :‬עד שהיה אבא חוזר‬
‫בערב הביתה ושובר את כל הפסלים‬
‫שפיסלתי‪" ,‬לא תעשה לך פסל"‬
‫היה אומר לי‪ .‬אבל למחרת שוב‬
‫היה הולך להר ומביא חומר ושוב‬
‫מפסל ויוצר‪" .‬ואימא?"‪ ,‬אני שואלת‪,‬‬
‫"מה אמרה?" "אימא‪ ,‬אימא שתקה‪,‬‬
‫מפאת כבודו של אבא‪ ,‬אף אחד לא‬
‫העיז להמרות את פיו‪ ,‬כי בכבודו של‬
‫אבא לא נוגעים"‪ .‬וכך ליד השתיקה‬
‫של אימא‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬השתתקה‬
‫גם היצירה של שמעון ודממה שנים‬
‫רבות‪ ,‬הכל הודחק למשך שנים‪ ,‬אך‬
‫לא כבה‪.‬‬
‫בגשם ולא בשמש" הסביר לי שמעון‪,‬‬
‫ואני תוהה שמא תלוי עוד על בלימה‬
‫אותו זיכרון של שבירת הפסלים‬
‫הראשונים שפיסל מחומר שביר‬
‫ורגיש‪ .‬ולאה מוסיפה‪" :‬תגיד את‬
‫האמת‪ ,‬גם לא הייתה לך אפשרות‬
‫לקנות חומרים אחרים יקרים‬
‫והשתמשת במה שיש‪ ,‬העיקר ליצור‪,‬‬
‫האהבה לחומר נשארה במוסול‪ ,‬היה‬
‫שם סוג של שבר פנימי"‪.‬‬
‫שנים רבות עוסק שמעון בפיסול‬
‫בבטון‪ ,‬עבודה רבה הוא משקיע‬
‫בפיתוח רעיון שנובט בתוכו‪ ,‬מתכנן‪,‬‬
‫בונה תבנית מקרטון וברזלים‪ ,‬דבק‬
‫בפרטים הקטנים ביותר‪ ,‬עד שהוא‬
‫מגיע לתחושה של שלמות ואז‬
‫מגיע שלב יציקת הבטון לתבנית‬
‫ולאחר שהבטון מתייבש פותחים‬
‫את התבנית‪ ,‬משקים את הבטון שלא‬
‫ייסדק ונהנים‪.‬‬
‫לאגם שגרה על יד הכנרת‪ ,‬יש כוחות‬
‫מיוחדים‪ .‬למה אמּה מתכחשת להם?‬
‫מדוע הוריה משתתקים כשהיא‬
‫מתקרבת? ואיך כל זה קשור לעברּה‬
‫של המשפחה? אגם‪ ,‬ילדת טבע שמחה‬
‫ושחיינית מעולה‪ ,‬מגלה בתחילת‬
‫גיל ההתבגרות שהחיים מסובכים‬
‫משחשבה‪ .‬אבל היא אינה מתכוונת‬
‫לשתף פעולה עם השתיקות בבית‬
‫ומחליטה לפענח את הסוד‪ .‬נועה‬
‫ונמרוד — בני הדודים שבאו לבקר‬
‫בחופש‪ ,‬וליהיא חברתה — מתגייסים‬
‫לעזור לה‪ .‬בנוף הכנרת‪ ,‬בצל התמרים‪,‬‬
‫חווים הילדים אהבות‪ ,‬סכנות וגילויים‬
‫שמשנים אותם‪.‬‬
‫עוד מספריה של חנה לבנה‪ :‬ארגון‬
‫הלא מקובלים‪ ,‬ילד אמיתי‪ ,‬הסודות‬
‫של אבא‪ ,‬החברה שלי אלין‪ ,‬הבול‪.‬‬
‫ממליצה‪ :‬עדי גולדבלט‪ ,‬מנהלת‬
‫ספריית "דעת"‪.‬‬
‫המסע הבלתי סביר (בעליל)‬
‫של הרולד פריי ‪/‬‬
‫רייצ'ל ג'ויס‬
‫ספר מעולה! ספר השנה שלי!‬
‫הרולד יושב בבית ומקבל מכתב‬
‫מחברה לעבודה שלא ראה עשרים‬
‫שנה היא כותבת לו שהיא חולה‬
‫ונמצאת איפשהו בצפון אנגליה‪.‬‬
‫בהחלטה של רגע הוא מחליט לצעוד‬
‫אליה וכאן מתחיל הסיפור הקסום‬
‫והמרגש הזה נפרש אט אט הסיפור‬
‫של חייו‪.‬‬
‫כל כך נכנס לי ללב הסיפור שמידי‬
‫פעם בדקתי במפת המסע של הרולד‬
‫(בסוף הספר יש מפה) עד היכן הגיע‬
‫וכמה עוד נשאר לו לצעוד‪.‬‬
‫עוד פנינה מבית היוצר של הספרות‬
‫האנגלית (מועדון גרנזי ועוד)‪ .‬ספר‬
‫יפה קולח מרגש מצחיק ועצוב‪.‬‬
‫חבל לי שהוא נגמר לי‪.‬‬
‫רוצו לקרוא!!!‬
‫אהובה לוין‪.‬‬
‫‪06‬‬
‫מגוונים‬
‫מאי ‪ 2013‬סיון תשע"ג גיליון מס' ‪19‬‬
‫לאן כולן רצות?‬
‫מאת מיכל אבן‬
‫כשאתה נוסע לתומך ברחובות רמת‬
‫השרון‪ ,‬יש משהו שמיד תופס את‬
‫העין‪ ,‬בין אם תרצה או לא‪ .‬כולם‬
‫רצים‪ .‬בשעות הבוקר המוקדמות‪,‬‬
‫בשעות הערב וגם באמצע היום‪.‬‬
‫רחובות העיר מלאים ברצים ורצות‬
‫בכל הגילאים והמשקלים‪ .‬רמת השרון‬
‫גם משופעת במרוצים עממיים‪ :‬מירוץ‬
‫האביב‪ ,‬מירוץ אייל שלא לדבר על‬
‫מסעות אופניים‪ ,‬אבל זה כבר סיפור‬
‫אחר‪ .‬אין ספק שמדובר בעיר עם‬
‫תושבים בעלי מודעות ספורטיבית‬
‫גבוהה ביותר‪ .‬אותי עניין להבין מה‬
‫גורם לנשים לרוץ במסירות ומחויבות‬
‫כה גדולים‪ .‬כי למרות הקידמה ושוויון‬
‫ההזדמנויות לכאורה‪ ,‬רוב הנשים עדיין‬
‫הנושאות העיקריות בנטל‪ .‬גידול‬
‫ילדים‪ ,‬אחזקת הבית ותיחזוק קריירה‬
‫משמעותית ומספקת‪ .‬אז איך נשאר‬
‫להן זמן לרוץ ומה יש בריצה שמושך‬
‫אותן כל כך וגורם להן להשקיע בה‬
‫משאבים כה רבים‪ .‬האם מדובר בנשים‬
‫השגיות‪ ,‬שאפתניות וקרייריסטיות או‬
‫ללא אספירציות מיוחדות? מאורגנות‬
‫ומתוכננות או מפוזרות ולא מפוקסות?‬
‫האם זה מתאים לכולן ומה זה נותן‬
‫להן?‬
‫ניצול יעיל של זמן‬
‫ד"ר ליאת בסיס (‪ ,)37‬פסיכולוגית‬
‫תעסוקתית‪ ,‬בעלת עסק עצמאי "בסיס‬
‫להערכה"‪ ,‬הנותן שירותים של הערכה‬
‫ומדידה לארגונים‪ .‬נשואה ‪ +‬שלוש‬
‫בנות צעירות (‪ .)3 ,7 ,9‬בסיס היא‬
‫טיפוס מתוכנן ומחושב מאד‪ .‬בעלת‬
‫קסם אישי רב‪ ,‬מתנהלת בחיוך ובנועם‪.‬‬
‫מצליחה להכניס ללו"ז השבועי מה‬
‫שנשים אחרות יכולות רק לחלום‬
‫עליו‪ .‬מצד שני חייבים לומר‪ ,‬שיש לה‬
‫בעל מאד תומך‪ ,‬שלוקח על עצמו את‬
‫תחזוקת הבית והטיפול בבנות‪ .‬בסיס‬
‫התחילה עם הריצה לפני כשנה‪" .‬איך‬
‫שהוא תמיד היה לי ברור שארוץ‪.‬‬
‫בתיכון רצתי ומצאתי את זה מאתגר‪.‬‬
‫תמיד עשיתי כושר בדרך זו או אחרת‬
‫וידעתי שאחזור לזה‪ ,‬אחרי שתסתיים‬
‫תקופת הקימה בלילות להנקה‬
‫ובעקבותיה העייפות הנוראית שחווים‬
‫הורים לילדים צעירים‪ .‬לפני שהתחלתי‬
‫לרוץ‪ ,‬הלכתי‪ .‬ואז הבנתי שהליכות‬
‫לוקחות המון זמן ביחס לכושר‬
‫שאפשר לקבל מהן‪ .‬בגלל שאני טיפוס‬
‫יעיל‪ ,‬ניסיתי לקצר את זמן העיסוק‬
‫בכושר ועדיין להגיע לתוצאות טובות‪.‬‬
‫גיליתי שעל מנת להגיע לכושר גופני‬
‫טוב‪ ,‬מספיק לרוץ חצי שעה‪ .‬לצערי‪,‬‬
‫במכוני כושר לא הצלחתי להתמיד‪ ,‬כי‬
‫בשבילי לנסוע בשביל לעשות כושר‪,‬‬
‫זה בעייתי‪ .‬גם המחויבות הזו למכון‬
‫כושר לא התאימה לי‪ .‬אצלי ספורט‬
‫צריך לבוא מבפנים‪ .‬ברגע שאני צריכה‬
‫לשלם עליו ולהתחייב למכון כושר‪,‬‬
‫זה מלחיץ אותי‪ .‬לכן‪ ,‬די מהר הבנתי‬
‫שמסגרות הכושר המשולמות הללו הן‬
‫לא בשבילי‪ .‬כשרצים‪ ,‬פשוט נועלים‬
‫נעלי ספורט‪ ,‬יוצאים מהבית ורצים‪".‬‬
‫כשאנחנו נוסעות‬
‫למרוץ זה כמו להיות‬
‫בקייטנה‪ ,‬הריצה היא‬
‫תירוץ לנסיעה‬
‫האצניות‬
‫בסיס לא רצה לבד‪ .‬היא חברה לחמש‬
‫נשים והן רצות בקבוצה‪ ,‬פעמיים‬
‫בשבוע‪ .‬זה עוזר לה להתמיד ויוצר‬
‫אצלה מחויבות‪ .‬בסיס פתחה להן קבוצה‬
‫ב"וואטס אפ" שנקראת "האצניות"‪.‬‬
‫סוג של גאוות יחידה‪ .‬הן התחילו עם‬
‫‪ 500‬מ'‪ .‬בקושי‪ .‬בהדרגה העלו את רף‬
‫הקושי‪ .‬הוסיפו אחת לכמה ימים עוד‬
‫כמה מאות מטרים‪" .‬מה שהכי מחזיק‬
‫אותנו זה המרוצים העממיים‪ .‬יש משהו‬
‫לחכות לו‪ ,‬להתאמן לקראתו‪ .‬התחלנו‬
‫עם מרוצים של ‪ 5‬ק"מ ועברנו למירוץ‬
‫נייקי שהוא ‪ 10‬ק"מ‪ .‬המירוץ האחרון‬
‫שרצנו היה מירוץ עין גדי‪ .‬מדהים!‬
‫כשאנחנו נוסעות למירוץ זה לסופ"ש‬
‫שלם‪ .‬מרגישות כמו בקייטנה‪ .‬מתי עוד‬
‫יש לנו הזדמנות לנסוע רק חברות‪,‬‬
‫בלי הבעלים והילדים? הריצה הופכת‬
‫תירוץ לנסיעה ולכל מה שמתלווה‬
‫אליה‪ ".‬בסיס טוענת שהתחברה לריצה‬
‫כי היא חייבת להיות בכושר וריצה‬
‫היא הכלי היעיל ביותר מבחינתה על‬
‫מנת לשמור על כושר‪ .‬היא נמצאת‬
‫בשלב שהריצה היא כבר לא סבל (כמו‬
‫בהתחלה)‪ ,‬אלא הנאה‪ .‬עבורה הריצה‬
‫היא הפוגה מ"הריצה של החיים"‪.‬‬
‫מחזקת את זה העובדה‪ ,‬שלמרות‬
‫שהעיסוק שלה הוא הערכה ומדידה‪,‬‬
‫בריצה היא מעדיפה לא למדוד זמנים‬
‫וקילומטרים‪ .‬היא משאירה את זה‬
‫לחברותיה‪ .‬היא רוצה פשוט לרוץ‪.‬‬
‫ומה היעד הבא? "עכשיו אחרי שרצנו‬
‫‪ 10‬ק"מ‪ ,‬פתאום חצי מרתון לא נראה‬
‫לנו בלתי אפשרי‪ .‬בהתחלה כל יעד‬
‫שהצבנו לעצמנו‪ ,‬נראה לנו קשה עד‬
‫בלתי אפשרי להשגה וככל שעמדנו‬
‫ביעדים שהצבנו לעצמנו‪ ,‬גילינו שזה‬
‫בעצם כן אפשרי‪".‬‬
‫רוצי על זה‬
‫דברה לונדון (‪ ,)51‬סמנכ"ל ומנהלת‬
‫מקצועית בארגון "שיתופים" לקידום‬
‫החברה האזרחית‪ .‬היא גרושה ואם‬
‫לשלושה מתבגרים (‪.)11 ,16 ,18‬‬
‫ברזומה שלה רשומים כבר ‪ 4‬מרתונים‬
‫(‪ 42‬ק"מ) (ניו יורק‪ ,‬פריז‪ ,‬אמסטרדם‬
‫ותל אביב)‪ .‬היא מתחזקת בלוג‬
‫ב"סלונה" בשם "רוצי על זה" ובו היא‬
‫מהגגת על הריצה ועל החיים‪ .‬נפגשתי‬
‫איתה בדירתה ופגשתי גם את שלושת‬
‫בניה‪ ,‬כולם ספורטאים‪ .‬היא עצמה‬
‫לא נראית כמו הספורטאי המצוי‪ .‬לא‬
‫גוש של שרירים‪ ,‬למרות כל המרתונים‬
‫שרצה‪ .‬אשה מקסימה‪ ,‬חכמה ומאד‬
‫רגישה‪ .‬רצה במועדון "רצי רמת‬
‫השרון"‪ ,‬בניהולה של זהבה שמואלי‪.‬‬
‫התחילה לרוץ לפני שבע שנים‪ .‬לבד‪.‬‬
‫רצה בשעות הבוקר‪ ,‬למרות שאינה‬
‫טיפוס של בוקר‪" .‬הריצה נותנת לי‬
‫המון ואני מוכנה להקריב עבורה את‬
‫שעות הבוקר המוקדמות"‪ .‬מה היא‬
‫נותנת לך? "באופן הקיצוני שאני‬
‫בחרתי לרוץ (מרתונים) ‪ -‬המון דברים‪.‬‬
‫אתגר מחודש יומיומי‪ .‬זה שביום מסוים‬
‫יש ריצה טובה לא אומר שלמחרת גם‬
‫יהיה כך‪ .‬כשמתאמנים למרתון‪ ,‬קיים‬
‫קושי בלהעלות את המרחק בכל פעם‪.‬‬
‫יש משהו באתגר הזה שהוא רק שלי‪.‬‬
‫אני לא צריכה לדווח לאף אחד‪ ,‬לא‬
‫מחויבת לאף אחד‪ ,‬אלא לעצמי‪ .‬כל‬
‫ההתמודדויות הן עם עצמי‪ .‬זה מקום‬
‫מאד יקר כי הוא רק שלי‪ .‬זה גם זמן‬
‫שלי רק עם עצמי‪ .‬אף אחד לא יכול‬
‫להפריע לי כשאני רצה‪ .‬כשעברתי‬
‫משבר אישי קשה‪ ,‬הריצה עזרה לי‬
‫להתגבר על הקושי‪ .‬היא "סדרה" לי את‬
‫הראש‪ ,‬עזרה לי לפרוק מתחים‪ ,‬אפשרה‬
‫לי להבין כל מיני דברים‪ .‬כשהתחלתי‬
‫עם הריצה ‪ -‬התאהבתי בזה לגמרי‪.‬‬
‫קראתי על כך המון‪ .‬למדתי לבד‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬נסעתי לגור בחו"ל שנתיים ושם‬
‫רצתי לבד‪ .‬את המרתון הראשון שלי‬
‫עשיתי כשגרתי בחו"ל‪ .‬זה היה מאד‬
‫בודד ולא קל‪ .‬כשחזרתי לארץ ידעתי‬
‫שאחד הדברים הראשונים שאעשה‪ ,‬זה‬
‫לחפש לעצמי קבוצה‪ .‬הרצים במועדון‬
‫רצי רמת השרון נראו לי תמיד שמחים‬
‫ומאושרים‪ .‬יצרתי קשר עם שמואלי‬
‫והיא צרפה אותי למועדון‪ .‬הרגשתי‬
‫שמצאתי משהו שממלא אותי‪ .‬זה היה‬
‫לפני ‪ 4.5‬שנים ואני עדיין שם‪ .‬מה‬
‫שאהבתי בקבוצה של זהבה זה החום‬
‫והמשפחתיות‪ .‬זה משהו שחיפשתי‬
‫והקבוצה ענתה לי על צורך‪ .‬זכיתי‬
‫במסגרת ושותפים‪ .‬ה"יחדנס" הזה‬
‫בא לידי ביטוי ברמה הפסיכולוגית‬
‫והחברית‪ .‬להתאמן עם מישהו למרתון‬
‫זה מאד אינטימי‪ .‬מרתון הוא מסע מאד‬
‫אישי ‪ -‬פיזית ופסיכולוגית‪ .‬כשאני‬
‫עושה את זה עם חברים‪ ,‬יש לי עם מי‬
‫לשתף בימים טובים ובימים קשים‪.‬‬
‫עצם העובדה שיש מישהו שמחכה‬
‫לך או שאת צריכה לחכות לו בסוף‬
‫ריצה‪ ,‬נותנת המון כוח‪ .‬נוצרו קשרים‬
‫של ידידות מאד עמוקה‪ .‬גיליתי המון‬
‫אנשים‪ ,‬שאם לא הייתי רצה לא הייתי‬
‫מכירה לעולם‪ .‬בין הרצים יש אנשים‬
‫מכל הרמות ותחומי העיסוק‪ .‬אני מאד‬
‫אוהבת אנשים וזו הזדמנות עבורי‬
‫להכיר אנשים מסוגים שונים‪ .‬נורא יפה‬
‫בעיני שכל אחד יכול לרוץ‪ .‬גם אנשים‬
‫עם מוגבלויות‪ .‬אני רצה ורוכבת עם‬
‫עיוורים וזה נותן לי המון סיפוק‬
‫ואושר"‪ .‬לונדון מזהירה את הרצות‬
‫כי ריצה אינה גורמת להרזיה‪ .‬נהפוך‬
‫הוא! לה היא אפילו גרמה לעלות‬
‫במשקל‪ ,‬כי היתה בטוחה שאם היא‬
‫רצה היא יכולה לאכול כמה שבא לה‪.‬‬
‫השנה נפצעה מספר פעמים‪ .‬זה גרם‬
‫לה להבין שצריך להקשיב לגוף‪ ,‬לגיל‬
‫וליכולות‪ .‬הריצה נותנת לה המון כוח‬
‫ועוצמה‪ .‬היא גורמת לה להרגיש טוב‬
‫עם עצמה‪" .‬כשאני רצה מרתון‪ ,‬זה‬
‫גורם לי להרגיש שאני יכולה לעשות‬
‫הכל! זה משליך על היכולת שלי‬
‫להתמודד עם עוד המון דברים‪ .‬בנאדם‬
‫שרץ למרחקים ארוכים זה אומר עליו‬
‫משהו אישיותית‪ .‬קשה לי להגדיר את‬
‫עצמי כשאפתנית‪ ,‬אבל כנראה שאני‬
‫כזו בכל זאת‪ .‬לאורך שנות הריצה‪,‬‬
‫אני מציבה לעצמי בכל פעם מטרה‬
‫ומצליחה לעמוד בה‪ .‬זו גאווה גדולה‪,‬‬
‫אבל מצד שני‪ ,‬חשוב לי לשמור על‬
‫ענווה בתוך כל זה‪ .‬לפני מספר שנים‬
‫יזמתי מירוץ לנשים בלבד בשם "כל‬
‫אחת יכולה"‪ .‬ההכנסות היו קודש‬
‫לנשים מוכות‪ .‬היום זה כבר מוכר וידוע‬
‫לרוץ למטרות חברתיות אבל לפני כמה‬
‫שנים זה עדיין לא היה מקובל בארץ‪.‬‬
‫אני גאה על כך מאד"‪.‬‬
‫מגוונים‬
‫מאי ‪ 2013‬סיון תשע"ג גיליון מס' ‪19‬‬
‫?‬
‫‪4x4‬‬
‫מאת ד"ר מיכל קירשנר*‬
‫יחידת הכלבנים המיוחדת‬
‫של רמת השרון‬
‫מיכל וכטלר‪ ,‬עירית צוקר‪ ,‬נועה הולנדר‪ ,‬לאת בסיס צילום‪ :‬פרטי‬
‫כללי אצבע לרץ המתחיל‬
‫דברה לונדון צילום‪ :‬רוני כהן‬
‫‪07‬‬
‫על זהבה שמואלי (‪ )58‬אין צורך להכביר מילים‪ .‬אתלטית‪ ‬עבר‪ ,‬אלופה‬
‫ושיאנית‪ ‬ישראל‪ ‬באתלטיקה בריצות למרחקים בינוניים וארוכים‪ .‬השתתפה‬
‫באולימפיאדת לוס אנג'לס (‪ )1984‬במדי‪ ‬נבחרת ישראל‪ .‬כיום היא מנהלת את‬
‫מועדון רצי רמת השרון‪ .‬עד היום היא רצה כמעט בכל בוקר ‪ 10‬ק"מ בשדות‬
‫רמת השרון‪ .‬במועדון שלה טוענים‪ ,‬שצריך לקרוא לשבילים שם על שמה‪ .‬היא‬
‫יסדה את "מרוץ אייל" לזכר בנה‪ ,‬שנפטר בדמי ימיו‪ .‬ניסיתי לקבל ממנה טיפים‬
‫לאצנית המתחילה‪ .‬במקום זה היא ניסתה לצרף אותי למועדון הרצים שלה‪.‬‬
‫האמת‪ ,‬השתכנעתי‪ .‬הלהט בו היא מדברת על הריצה מדבק‪ .‬בכל זאת הצלחתי‬
‫לחלץ ממנה עשרה כללי אצבע למי שמתחילה לרוץ ורוצה ליהנות מכך‪:‬‬
‫‪ .1‬השקיעי בנעלי ריצה טובות‪ .‬הנעליים מגינות על הרגליים‪ .‬כל יתר הציוד‬
‫לא חשוב‪ .‬הנעל צריכה להיות מאסיבית‪ ,‬בעלת בולמי זעזועים וגמישה‪ .‬יש‬
‫להחליף את הנעל כל ‪ 900-1,000‬ק"מ (כמעט שנה)‪.‬‬
‫‪ .2‬התחילי בהדרגה‪ .‬הליכה‪ 100 ,‬מ' ריצה‪ ,‬הליכה‪ 100 ,‬מ' ריצה‪ .‬כאשר זה הולך‬
‫בקלות ‪ -‬הגדילי מרחקים‪.‬‬
‫‪ .3‬אל תוותרי על מתיחות ותרגילי גמישות לפני האימון ואחריו‪ .‬בהתחלה סביר‬
‫להניח שיהיו קצת כאבים ושרירים תפוסים‪ .‬אחרי שבועיים זה אמור לעבור‪.‬‬
‫‪ .4‬התחילי להתאמן בקבוצה‪ ,‬בהדרכת מאמן‪ .‬חשוב שמאמן ישגיח על אופן‬
‫הריצה וחשוב גם חיזוק הצד המנטאלי‪.‬‬
‫‪ .5‬הקשיבי לגוף ולנפש תוך כדי הריצה‪.‬‬
‫‪ .6‬התאמני לפחות שלוש פעמים בשבוע לסירוגין‪.‬‬
‫‪ .7‬התמידי‪ .‬הפכי את הריצה לאורח חיים‪.‬‬
‫‪ .8‬תיהני מהריצה‪ .‬הריצה מפחיתה לחצים‪ ,‬מוסיפה רוגע נפשי ומרחיבה את‬
‫הנפש‪ .‬יש הרבה שמחה בריצה‪.‬‬
‫‪ .9‬רוצי במסלולי עפר ולא על כביש‪ ,‬אם זה אפשרי‪ .‬משטחי העפר רכים‪ ,‬בניגוד‬
‫לכבישים ומדרכות‪ .‬יותר בריא לרגליים‪ .‬ברמת השרון יש שבילים באזור מרכז‬
‫הטניס ובאזור של הבסיס הצבאי פו"מ (גלילות) וכמובן בחוף הצוק‪.‬‬
‫‪ .10‬בוהן קלובה (הלוקס ורגוס) לא אמורה למנוע ריצה‪ .‬יש גרביים כמו כפפות‬
‫שעוזרות‪ ,‬יש אצבעון שמפריד בין האצבעות ואפשר גם לעסות את כף הרגל‪.‬‬
‫‪ 90%‬מהנשים רצות עם הלוקס ולגוס‪ .‬אל תתני לזה למנוע ממך לרוץ‬
‫להצטרפות למועדון רצי רמת השרון‪ 03-5494456 :‬או ‪03-5494784‬‬
‫מה קורה כאשר לוקחים כעשרים‬
‫מתנדבים עם הכלבים שלהם‪,‬‬
‫שני מאלפי כלבים לחילוץ‬
‫והצלה‪ ,‬קצת רצון טוב מהעירייה‪,‬‬
‫מתבלים עם כמה שיעורי עזרה‬
‫ראשונה‪ ,‬קורס מחלצים והמון‬
‫המון נכונות ואהבת אדם וחיה?‬
‫מקבלים את עמותת כלבי‬
‫השירות וההצלה לקהילה‪.‬‬
‫ממש כאן מתחת לאף שלנו‬
‫מוקמת בימים אילו יחידה של‬
‫מתנדבים מהעיר‪ ,‬אשר ביחד עם‬
‫כלביהם יוכלו לתת מענה ועזרה‬
‫במקרה של רעידת אדמה‪ ,‬בה‬
‫ילכדו אנשים במבנים הרוסים‪.‬‬
‫מטרת היחידה היא לתת מענה‬
‫ראשוני לפני שכוחות ההצלה‬
‫(צבא‪ ,‬משטרה‪ ,‬מכבי אש‬
‫וכדומה) מספיקים להגיע‪ ,‬ולעזור‬
‫להם בשטח לאחר הגעתם‪ .‬כמובן‬
‫שלא כל כלב מתאים לפעילות‬
‫כזו‪ .‬לשם כך עוברים הכלבים‬
‫מבחני התאמה על ידי מקימי‬
‫העמותה‪ ,‬שלמה רוזן ופיקו לאון‪,‬‬
‫שניהם מאלפים ומכשירים כלבי‬
‫עבודה בצבא מזה שנים רבות‪.‬‬
‫תהליך ההכשרה של הכלבים‬
‫והבעלים כולל מספר שלבים‪,‬‬
‫אשר סובבים סביב התקשורת‬
‫בין הנוהג והכלב‪ .‬על הנוהג‬
‫יהיה ללמוד מהיכן כדאי לשלוח‬
‫את הכלב לצאת לחיפוש‪ ,‬על‬
‫הכלבים יהיה ללמוד כיצד לחפש‬
‫ולהשתחל בין ההריסות לבדם‪,‬‬
‫וכיצד לאתר אדם חי‪ .‬מדובר‬
‫ברמת תקשורת מאד גבוהה אך‬
‫חשובה מאין כמוה‪ ,‬כי הרי חיי‬
‫אדם יכולים להיות תלויים על‬
‫הכף‪ .‬חלק מהאימונים יתבצעו‬
‫בשטח פתוח וחלק ב"אתר הרס"‪,‬‬
‫אתר המדמה מבנה הרוס עם כל‬
‫המשתמע מכך‪ .‬על בעלי הכלבים‬
‫יהיה ללמוד לנוע על אתר הרס‬
‫(קשה ולעיתים מסוכן) ותוך כדי‬
‫תנועה "לקרוא" את הכלב על‬
‫מנת להבין היכן קבור הניצול‪.‬‬
‫אני כבר מחכה בקוצר רוח‬
‫להתחיל את התהליך‪ ,‬אז אם‬
‫גם לכם זורם בדם הצורך לעזור‪,‬‬
‫גם אם אין לכם כלב מתאים‬
‫(אל תדאגו‪ ,‬שלמה ופיקו יעזרו‬
‫לכם למצוא כלב מתאים)‪ ,‬בואו‬
‫והצטרפו ליוזמה המדהימה הזו‪.‬‬
‫ואם יש רעידת אדמה‪ ,‬אז חצי‬
‫בצחוק וחצי לא‪ ,‬אל תשכחו‬
‫להחזיק קבנוס בכיס כדי שהכלב‬
‫ימצא אתכם קצת יותר מהר‪.‬‬
‫*הכותבת היא ד"ר לביולוגיה ומאלפת כלבים‬
‫לתגובות‪:‬‬
‫‪www.Mixdogs.Area.Co.il‬‬
‫‪08‬‬
‫מגוונים‬
‫מאי ‪ 2013‬סיון תשע"ג גיליון מס' ‪19‬גיליון מס' ‪18‬‬
‫גינת‬
‫"חיים בר לב"‬
‫ברמת השרון‬
‫צילום‪ :‬נתן יניב‬
‫ברחוב הגפן מסתתרת פינת חמד קטנה המוקפת בעצי ארץ ישראל‪ .‬הגינה קרויה על שמו של חיים בר לב ז"ל‪.‬‬
‫בסמוך לגינה מתגוררת אשתו‪ ,‬אשר סיפרה לנו במקצת על חיים בר לב שלה‪.‬‬
‫מאת צילה דגון‬
‫בין שתי שורות בתי אבן נמוכי קומה‬
‫במרכז רחוב הגפן מצויה גינת חמד‬
‫הנקראת על שמו של רב אלוף חיים בר‬
‫לב ז"ל‪ .‬בגינה חמוקי גבעונת עטורת‬
‫דשא‪ ,‬מוריקה ומוצלת משלל עצי‬
‫שקמה וזית‪ ,‬אורנים וצאלון ושיחי‬
‫נוי‪ ,‬המעניקים לה אופי ארץ ישראלי‬
‫אהוב ומחמם לב‪ .‬המקום הינו פנינת‬
‫חן אהובה על תושבי הרחוב ושאר‬
‫אורחים מזדמנים‪ .‬כיף להלך בה‬
‫בשעות היום‪ ,‬הערב או בין ערביים או‬
‫לשבת באחת מפינות הישיבה וליהנות‬
‫משלווה בלתי מוכרת וכל כך נחוצה‪.‬‬
‫זו לא גינת שעשועים עם נדנדות‬
‫ומגלשות אך בהחלט גינה מקסימה‬
‫המזמינה הורים וילדים ל"ביחד"‬
‫איכותי בחיק הטבע הקסום‪.‬‬
‫לא רחוק מהגינה האינטימית והיפה‪,‬‬
‫בבית עטור צמחייה ירוקה‪ ,‬מתגוררת‬
‫תמר בר לב‪ ,‬אלמנתו של חיים ז"ל‪,‬‬
‫אישה יפת מראה ומרשימה‪ ,‬צנועה‬
‫בהליכותיה ורק הרשפים הבורקים‬
‫מעיניה הירוקות יודעים להסגיר‬
‫ולספר סיפור חיים מאלף ומרתק של‬
‫אהבה שניצתה בין השניים‪ ,‬אי שם‪,‬‬
‫ושימרה את ניחוחה כל אותן עשרות‬
‫שנים‪.‬‬
‫חיים בר לב (ברוצלבסקי) עלה לבדו‬
‫ארצה בגיל חמש עשרה מיוגוסלביה‬
‫הישר לבית הספר החקלאי "מקווה‬
‫ישראל"‪ .‬אביו‪ ,‬שהיה אדם אמיד ונדבן‪,‬‬
‫תרם לבית הספר "מקווה ישראל"‪,‬‬
‫ונפגש עם המנהל מר קראוזה ואמר‬
‫לו‪ " :‬יש לי תלמיד בשבילך" וכשהוא‬
‫נשאל בן כמה התלמיד? ענה האב "בן‬
‫שנה‪."...‬‬
‫לבד בארץ ישראל‬
‫מספרת זוהר‪ ,‬בתם של תמר וחיים‬
‫בר לב‪" :‬אבא היה חבר בקן השומר‬
‫הצעיר ביוגוסלביה‪ .‬כשהוא עלה‬
‫לרכבת בדרכו ארצה‪ ,‬כל החברים‬
‫מהקן ליוו אותו ונתנו לו למזכרת‬
‫אלבום שהכיל בכל עמוד ברכה‬
‫ותלתל משיער ראשו של כל חבר‪.‬‬
‫אבא שלי החזיק את האלבום בין שאר‬
‫החפצים שהיו ארוזים ברכבת וכשירד‬
‫מהרכבת נותר שם האלבום‪ .‬למרבה‬
‫הצער‪ ,‬כל החברים שהופיעו באלבום‬
‫נספו בשואה ואבא התייסר על האובדן‬
‫כל ימי חייו"‪ .‬זוהר מוסיפה ומספרת‪:‬‬
‫"‪ ...‬אבא היה מקבל מכתבים מהבית‬
‫וכשפסקו המכתבים מלהגיע לא ידע‬
‫אבא מה עלה בגורל הוריו ואחיו ואם‬
‫הם בחיים‪ .‬יום אחד‪ ,‬אחד החברים‬
‫בחדר‪ ,‬ב"מקווה ישראל"‪ ,‬פתח ארונית‬
‫ליד המיטה ומתוכה נשפכו מעטפות‬
‫ומכתבים שהיו מיועדים לאבא‬
‫ממשפחתו‪ .‬אבא הפליא בו את מכותיו‬
‫ומאז אף אחד לא העז ל"התעסק" איתו‬
‫וכך הפך הנער "העולה החדש" להיות‬
‫"אחד מהחבר'ה " ולימים יהיה דמות‬
‫סמכותית‪ ,‬כמפקד וכאיש ציבור"‪.‬‬
‫מספרת תמר על פגישתה הראשונה‬
‫עם חיים‪" :‬בקשתי לצאת לפעילות‬
‫מבצעית בפלמ"ח‪ ,‬אך חיים שהיה אז‬
‫מפקד פלוגה סירב ואמר לי‪" :‬נשים‬
‫למטבח וללדת ילדים‪ ."...‬דבריו גרמו‬
‫לי להתבונן בו שנית ואולי אז ניצתה‬
‫בכל זאת האהבה ביננו" ומוסיפה זוהר‬
‫הבת נוסח מעט שונה לאותה היכרות‪:‬‬
‫"אבא סיפר על איזה שהוא מבצע‬
‫בהשתתפותו‪ .‬אימא הייתה אז תחת‬
‫פיקודו ולנה באהל שלו והוא מספר‬
‫שהיא דיברה אליו כל הלילה ולא‬
‫נתנה לו לישון"‪ .‬תמר מוסיפה‪" :‬לאט‬
‫לאט נמשכנו אחד לשני וכך החלה‬
‫לפרוח האהבה"‪.‬‬
‫וזוהר משלימה‪" :‬כשאימא ראתה‬
‫שהקשר לא מתקדם מספיק מהר‬
‫לטעמה ושהוא לא יוזם דבר‪ ,‬היא‬
‫שלחה לו מכתב מקיבוץ אשדות‬
‫יעקב‪ ,‬מקום מגוריה‪ ,‬וכתבה לו‬
‫במפורש "בוא אלי"‪ .‬אבא‪ ,‬כאיש צבא‬
‫צייתן‪ ,‬הופיע‪ "...‬תמר‪" :‬נסענו לכנרת‬
‫והרגשנו את האהבה חובקת אותנו"‪.‬‬
‫כשהקשר לא התקדם‬
‫מספיק מהר שלחתי לו‬
‫מכתב ‪" -‬בוא" והוא‬
‫כאיש צבא צייתן הופיע‪.‬‬
‫מדוע הכידון?‬
‫בר לב כונה עם הזמן בכינוי "הכידון"‪.‬‬
‫למה? תמר‪" :‬באימונים הורכב כידון‬
‫על קנה הרובה‪ .‬אחד הלוחמים‪,‬‬
‫שהתאמן מול אבא‪ ,‬היה אמור לנעוץ‬
‫את הכידון בשק שמולו‪.‬‬
‫למרבה הצער הוא החמיץ‬
‫את השק ונעץ את הכידון‬
‫ברגל של אבא‪ ,‬ששמר כרגיל‬
‫על קור רוח והמשיך בפקודה‬
‫"שלוף‪ "...‬ומאז דבק בו‬
‫הכינוי "כידוני"‪ .‬וממשיכה‬
‫זוהר‪" :‬מהנעיצה של הכידון‬
‫נשברה לאבא עצם הירך‬
‫וכתוצאה מהטיפול התקצרה‬
‫הרגל‪ ,‬אבל הצליעה לא‬
‫הורגשה כי מספר שנים מאוחר יותר‬
‫הייתה לאבא תאונה בשעת רכיבה‪,‬‬
‫הוא נפל מסוס ושבר את עצם הירך‬
‫השנייה‪ ,‬שגם זו התקצרה בטיפול וכך‬
‫שתי הרגליים השתוו באורכן"‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1949‬נישאים חיים ותמר‬
‫ומתגוררים בירושלים‪ .‬תמר לומדת‬
‫פיסיקה וכימיה ומאוחר יותר‬
‫פונה ללמודי היסטוריה וספרות‬
‫באוניברסיטה העברית‪ .‬לימים תמר‬
‫תהיה מורה ומחנכת ברמת השרון‪.‬‬
‫חיים בר לב המשיך את שירותו‬
‫המפואר כמפקד ולרבות הימים הפך‬
‫לרמטכ"ל בצה"ל‪ .‬נולדו להם שני‬
‫ילדים‪ :‬זוהר ועומר‪ .‬משפחת בר לב‬
‫מתגוררת ברמת השרון‪ ,‬בסמוך לגינה‬
‫שעל שמו‪ ,‬מאמצע שנות השישים‪.‬‬
‫חיים בר לב שירת ארוכות את‬
‫המדינה‪ .‬החל כמפקד כיתה בפלמ"ח‬
‫וכמפקד פלוגה ובהמשך שירת‬
‫בתפקידי פיקוד רבים‪ ,‬בין השאר‪,‬‬
‫כמפקד גייסות השריון‪ ,‬מפקד חזית‬
‫הדרום במלחמת יום הכיפורים‬
‫ורמטכ"ל‪ .‬בתפקידיו האזרחיים‬
‫שימש שר בממשלות ישראל ושגריר‬
‫ישראל ברוסיה‪ .‬חיים בר לב ז"ל‬
‫נפטר בשנת ‪.1994‬‬
‫תמר בר לב בגינה צילום‪ :‬נתן יניב‬
‫מגוונים‬
‫מאי ‪ 2013‬סיון תשע"ג גיליון מס' ‪19‬גיליון מס' ‪18‬‬
‫‪09‬‬
‫"אין הר גבוה מדי"‬
‫לא כל אחד יכול להיות מנהיג‪ .‬דרוש לכך אומץ רוח‪ ,‬תעוזה‪ ,‬יוזמה וחזון‪ .‬כזה הוא הראל שדה‬
‫ובנות כיתה ו'‪ 2‬בבית ספר אמירים‪ ,‬אשר החליטו שהם יוצרים יש מאין ויוזמים פעילויות‬
‫קהילתיות בשכונת נווה רסקו בשיתוף עם המרכז הקהילתי בשכונה‪.‬‬
‫מאת שרה זאבי‬
‫הראל שדה צילום‪ :‬פרטי‬
‫כיצד צומח מנהיג צעיר? חלק מהתכונות הן‬
‫מולדות‪ ,‬או שיש או שאין את זה‪ .‬מנהיגות‬
‫לוקחים! יחד עם זאת‪ ,‬הורים יכולים באופן‬
‫מודע‪ ,‬או שלא במודע‪ ,‬לחזק מנהיגות‪,‬‬
‫לאפשר אותה או לדכא אותה‪ .‬למנהיג‬
‫נחוצות תכונות שאנו מכנים "אינטליגנציה‬
‫רגשית"‪ .‬להיות בעל דעות ועמדות ברורות‪,‬‬
‫יכולת להוביל‪ ,‬לקרוא את המצב ולהתאים‬
‫את עצמו אליו ולעבוד בקבוצה‪.‬‬
‫גם מסגרות ארגוניות בקהילה יכולות‬
‫לעודד ולטפח מנהיגות צעירה‪ .‬כזה הוא‬
‫הראל שדה‪ ,‬בן ‪ ,12‬תלמיד כיתה ו' בבית‬
‫ספר אמירים‪ .‬אמו מספרת‪ ,‬כי הראל גילה‬
‫כבר מגיל צעיר יכולות מנהיגות והובלה‪.‬‬
‫באחת הפעמים בהן נסענו לצפון עם עוד‬
‫חברים‪ ,‬הראל החליט שצריך להכין סרט‪.‬‬
‫הוא המציא תסריט‪ ,‬ביים את הילדים‪,‬‬
‫קריין ויצר סרט משעשע‪ .‬הילדים התלהבו‬
‫ובקשו סרט המשך‪.‬‬
‫מה עושה ילד שאוהב ספר מתורגם מסוים‬
‫אבל בין יציאת ספר אחד לבא אחריו לוקח‬
‫פספסתי את המפגש עם‬
‫המתרגם של יומנו של חנון‪,‬‬
‫והחלטתי שחייבים לארגן‬
‫מפגש כזה בשנית אז צלצלתי‬
‫אליו ובקשתי שיבוא להיפגש‬
‫עם הילדים‬
‫זמן? לרוב ממתין בסבלנות עד ליציאת‬
‫הספר ובינתיים קורא שוב ושוב את‬
‫הספרים שכבר תורגמו‪ .‬לא כך הראל‪.‬‬
‫הראל מספר לנו‪" :‬אני מאד אוהב את הספר‬
‫"יומנו של חנון "‪ .‬יש שבעה ספרים בסדרה‬
‫אך תהליך התרגום אורך זמן והיה לי‬
‫קשה עם זה‪ .‬ראיתי שהמתרגם הוא קרמן‪,‬‬
‫חיפשתי ב‪ 144 -‬וקיבלתי את המספר של‬
‫המאייר דני קרמן‪ .‬כשהתקשרתי דני ענה‬
‫לי ואמר לי שאני מחפש את בנו תומר‪ .‬אז‬
‫בקשתי שימסור לו שיתרגם בבקשה עוד‬
‫ספרים בסדרה!"‬
‫"לפני שלוש שנים‪ ,‬כשהייתי בכיתה ד'‪,‬‬
‫החמצתי מפגש עם תומר קרמן והחלטתי‬
‫שאני רוצה לקיים מפגש נוסף! צלצלתי‬
‫לקרמן הגר בבנימינה ושאלתי אותו‪" :‬אם‬
‫אארגן קבוצת ילדים האם תסכים לבוא‬
‫למפגש ברמת השרון?" ברגע שקבלתי‬
‫את הסכמתו‪ ,‬התחלתי לחפש ביחד עם‬
‫אמי איפה נוכל לקיים את המפגש ופנינו‬
‫למגוונים נווה רסקו‪".‬‬
‫דליה דיגמי‪ ,‬מנהלת מגוונים נווה רסקו‬
‫מספרת‪" :‬יום אחד פנה הראל שדה אלי‬
‫ואל ריקי ‪ -‬רכזת חוגים וקהילה וביקש‬
‫לערוך אצלנו מפגש בין ילדים לקרמן‪,‬‬
‫הראל קישר ביננו‪ ,‬עיצב כרזה שמגוונים‬
‫הדפיסו ותלה ברחבי העיר ובבית ספרו‬
‫מאוזן‪:‬‬
‫"אמירים"‪ .‬על מנת לשווק את האירוע‬
‫הראל נכנס לכיתות בית הספר והסביר‬
‫על המפגש ‪ .‬בנוסף הוא ישב במזכירות‬
‫מגוונים נווה רסקו וטלפן לחברים‪ ,‬הקים‬
‫קבוצה בפייסבוק ופרסם את המפגש שהיה‬
‫בתשלום‪ .‬כדי למשוך את הילדים הכריז‬
‫על תחרות והפרס ‪" -‬כרטיס חינם"‪ .‬ילד‬
‫מחיפה זכה בכרטיס והיות וסבתו גרה‬
‫בהרצליה הוא יכול היה להגיע למפגש‪.‬‬
‫ההצלחה היתה רבה ובעקבותיה נערך‬
‫מפגש נוסף‪ .‬אני שמחה שהצלחנו לתת‬
‫להראל את חלון ההזדמנויות לביטוי כושר‬
‫היוזמה והמנהיגות שלו"‪.‬‬
‫לאור הצלחת המפגשים בעקבות "יומנו של‬
‫חנון"‪ ,‬נפגשו דליה וריקי ממגוונים נווה‬
‫רסקו ביחד עם הראל ואמו לראות אילו‬
‫פעילויות ניתן לפתח ביחד‪ ,‬כאשר מגוונים‬
‫נווה רסקו יתנו את כל העזרה הלוגיסטית‬
‫ואילו הראל יעזור בגיוס הילדים ובמתן‬
‫הרעיונות לפרויקטים‪ .‬הראל הציע להקים‬
‫מועדון לילדים בכיתות ד'‪-‬ו'‪ .‬הוקמה‬
‫ועדת חברים ובה נציגים מהכיתות השונות‬
‫ואף הוחלט על השם "דיסקו רסקו"‪.‬‬
‫החליטו שיש להביא שולחנות משחק‬
‫וקריוקי‪ ,‬בנו את רשימת השירים לתקליטן‪,‬‬
‫פרסום בכיתות ובאמצעי המדיה השונים‪,‬‬
‫כאשר על הכל מנצח הראל‪.‬‬
‫לאחר המסיבה קיבל הראל מכתב מניצן‬
‫אביב‪ ,‬מנכ"ל רשת מגוונים‪ .." :‬שמחתי‬
‫שהיתה אחלה מסיבה‪ ,‬הרבה מזה בזכותך‬
‫ובזכות החברים שעזרו בשיווק בפרסום‬
‫ובארגון‪ .‬כל הכבוד על היוזמה והעבודה‬
‫הקשה‪ ,‬אני מאד מעריך את זה‪ ".‬לאור‬
‫הצלחת האירוע קיימה החבורה שתי‬
‫מסיבות נוספות‪.‬‬
‫לאחת מישיבות הנהגת "דיסקו רסקו"‬
‫הצטרפה שירה אבין‪ ,‬סגנית ומ"מ ראש‬
‫העיריה‪ ,‬ועוזרתה אורנה בן טובים‪ .‬שירה‬
‫ואורנה התרשמו מאד מכושר הביטוי‬
‫וההנהגה של החבר'ה הצעירים והזמינו‬
‫את הראל ושני נציגים להצטרף לצוות‬
‫החשיבה בעירייה המארגן את אירועי הקיץ‬
‫לנוער‪.‬‬
‫והרי מנהיג לא מתמקד רק בתחום אחד‪.‬‬
‫בנוסף לפעילויותיו במגוונים הראל גם‬
‫חניך בצופים‪ -‬שבט נווה מגן‪ ,‬כמו כן‪ ,‬הוא‬
‫מקפיד על כושר ומשתתף בחוגי כדורגל‪,‬‬
‫ואתלטיקה‪ ,‬רץ כל יום ‪ 3-4‬ק"מ‪ .‬בנוסף‬
‫הוא מכהן כיו"ר מועצת תלמידים של בית‬
‫ספר "אמירים"‪.‬‬
‫שנת מצווה משמעותית‬
‫מנהיגים נוספים צומחים בקהילה ובנוסף‬
‫להראל‪ ,‬בנות כיתה ו' ‪ 2‬בבית ספר אמירים‬
‫החליטו שאת שנת בנות המצווה שלהן הן‬
‫מקדישות לתרומה לקהילה‪ .‬הבנות‪ ,‬ביחד‬
‫עם האימהות‪ ,‬החליטו על קיום מסיבת‬
‫פורים לילדי שכבת ו' בבית הספר‪ .‬גם הן‬
‫פנו למגוונים נווה רסקו‪ ,‬שמיד הרים את‬
‫הכפפה ועזר בארגון הלוגיסטיקה‪.‬‬
‫אפרת טיש‪ ,‬אמא של רותם‪ ,‬המתנדבת‬
‫ב"תקדים"‪ ,‬מספרת‪" :‬הבנות והאמהות‬
‫בכיתה של בתי יזמו מסיבת פורים בעלת‬
‫ערך מוסף‪ .‬הן החליטו על מסיבה‪ ,‬שכל‬
‫בנות ו'‪ 2‬צילום‪ :‬פרטי‬
‫הכנסותיה תתרמנה לטובת "הפארק‬
‫הנגיש"‪ ,‬פארק המיועד לבעלי מוגבלויות‬
‫ולכלל הקהילה‪ ,‬המתוכנן להיבנות במערב‬
‫העיר ביוזמת "קרן תקדים"‪ .‬בניית הפארק‬
‫תמומן מתרומות‪ .‬השטח‪ ,‬ובעתיד התחזוקה‬
‫של המקום‪ ,‬יהיו על ידי העירייה‪.‬‬
‫הבנות שיווקו את המסיבה‪ ,‬חילקו פליירים‬
‫ודאגו שכל ילדי השכבה יגיעו אליה‪.‬‬
‫עלות המסיבה הייתה מינימלית‪ ,‬גורמים‬
‫מסחריים בעיר תרמו כיבוד‪ ,‬מגוונים נתנו‬
‫את המקום‪ ,‬ובכך נאסף סכום של ‪3,000 -‬‬
‫ש"ח‪ ,‬אשר נתרמו לקרן "תקדים" לטובת‬
‫הקמת הפארק הנגיש‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬ברמת השרון יש המון גוזלים‬
‫רכים‪ ,‬שעשויים להיות דמויות מפתח‬
‫בחברה העתידית‪ .‬עלינו להשכיל לעודד‬
‫ולטפח מנהיגות ערכית צעירה זו‪ .‬מגוונים‪,‬‬
‫בתי הספר‪ ,‬תנועות הנוער וגופים נוספים‬
‫בקהילה נותנים את הבמה ואת הכלים‬
‫לפיתוח המנהיגות הצעירה הזו‪ ..‬יישר כוח!‬
‫מס' ‪3‬‬
‫היגיון‬
‫תשבץ‬
‫מגוונים‬
‫תשבץ היגיון‬
‫מאת עו"ד יובל חמצני‬
‫מס'‪3‬‬
‫מאת עו"ד יובל חומצני‬
‫‪.1‬‬
‫‪3.‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.4‬‬
‫מאוזן‪:‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪7.‬‬
‫‪9.‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.12‬‬
‫‪.11‬‬
‫מאונך‪:‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪14.‬‬
‫‪16.‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪.18‬‬
‫‪21.‬‬
‫‪.22‬‬
‫‪.11‬‬
‫‪ 1‬זלל תלושים ? ‪ ....‬מכיוון שסדרו אותו (סלנג)(‪.6 ;)6,3‬אמצע החודש מופיע על‬
‫המגרש פעמיים בתמוז (עפ"י מימי אילן)(‪ .7 ;)2‬שר האוצר סמך על החלל (‪;)4‬‬
‫‪ .9‬בת‪-‬מצווה רק בסוף התיכון ? (‪ .11 ;)2‬מגב מקוצץ עושה זאת מהר ובחטף (עפ"י‬
‫רוני זיו)(סלנג)(‪ .12 ;)3‬אלן דילון מדבר בשפה זו ? (‪ .13 ;)5‬סמי‪ ,‬התבלבלת‪ ,‬זוהי‬
‫ריבה אנגלית ולא כדורגלן ארגנטינאי (עפ"י מירי שחורי)(‪ .14 ;)3‬הרעה במצבו‬
‫של קרס הנעוץ בקוץ ? (‪ .16 ;)5‬פרי הסיירת (‪ 20 +( .18 ;)3‬מאוזן) מחיר גבוה‬
‫לקוף בכרסו של מאו ? (‪ .19 ;)4‬חוטם הקנגורו על הראש (‪ .20 ;)4‬ראה ‪ 18‬מאוזן;‬
‫‪ .22‬מלך אדיר הוא מחזאי גדול (‪.)4,5‬‬
‫‪.21‬‬
‫‪.17‬‬
‫‪ . 1‬סיר אבוד ? זה בניגוד להגיון ! (‪ .2 ;)7‬חבל ארץ בבעלותך (עפ"י גיל לוי)(‪;)4‬‬
‫‪ .3‬ראה ‪ 8‬מאונך; ‪ .4‬נסדקו ע"י שובב (‪ .5 ;)5‬עמוד עם בועז בשער המפעל (‪;)4‬‬
‫‪ 3 +( .8‬מאונך) טופי לירי (‪ .10 ;)4‬בדיוק שני אגדי פרחים יכולים להזיז דברים‬
‫(‪ .12 ;)7‬מלך בלירה ? (‪ .13 ;)3‬נסיכות בארמון קונגו (‪ .15 ;)5‬קנגורו זעף ב"גליל"‬
‫? (ר"ת)(‪ .16 ;)4‬טבח שניצח ‪ -‬פעל בהיגיון (‪ .17 ;)4‬צונן בעיקר (עפ"י אביגיל‬
‫ינאי)(‪ .21 ;)2‬דג אנגלי נדיר (‪.)2‬‬
‫בין הפותרים נכונה יוגרל פרס‪ ,‬את התשובות יש לשלוח לכתובת‬
‫ארלוזורוב ‪ 20‬רמת השרון עד לתאריך ‪ ,6.6.13‬לידי ניצה‬
‫‪ 1‬זלל תלושים ? ‪ ....‬מכיוון שסדרו אותו (סלנג)(‪.6 ;)6,3‬אמצע החודש מופיע על המגרש פעמיים בתמוז (עפ"י‬
‫מימי אילן)(‪ .7 ;)2‬שר האוצר סמך על החלל (‪ .9 ;)4‬בת‪-‬מצווה רק בסוף התיכון ? (‪ .11 ;)2‬מגב מקוצץ עושה‬
‫זאת מהר ובחטף (עפ"י רוני זיו)(סלנג)(‪ .12 ;)3‬אלן דילון‬
‫מדבר בשפה זו ? (‪ .13 ;)5‬סמי‪ ,‬התבלבלת‪ ,‬זוהי ריבה אנגלית ולא כדורגלן ארגנטינאי (עפ"י מירי שחורי)(‪;)3‬‬
‫‪10‬‬
‫מגוונים‬
‫מאי ‪ 2013‬סיון תשע"ג גיליון מס' ‪19‬‬
‫מאור עיניים‬
‫אחרי חמש דקות של שיחה כבר אמרתי "כן"‪ ,‬כך מספרת ד"ר נועה גפן‪ ,‬שנסעה‬
‫ביחד עם ארגון "עין מציון" לאתיופיה לטפל בעיוורים הסובלים מקטרקט‪.‬‬
‫הארגון הוקם על ידי נתי מרכוס‪ ,‬תושב רמת השרון‪.‬‬
‫מאת נעמי קוריאנסקי‬
‫הזמן הוא חודש נובמבר לאחר מבצע‬
‫"עמוד ענן"‪ .‬במרפאה היחידה‪ ,‬שברמת‬
‫סימיאן בעיר דבארק באתיופיה‪,‬‬
‫השתרך תור ארוך של תושבים‪,‬‬
‫שהגיעו מ‪ 30 -‬הכפרים שברמה‪.‬‬
‫מבוגרים נשענים על מקלותיהם‪,‬‬
‫אימהות ותינוקם כרוך על גבם‪ ,‬הורים‬
‫מלווים בבני משפחותיהם‪ ,‬כך עמדו‬
‫יחפים‪ ,‬ותשושים בקור של ‪ 11‬מעלות‪,‬‬
‫מחכים בשקט לתורם‪ ,‬מייחלים‬
‫שאולי יתגשם חלומם והם יזכו‬
‫לראות את יקיריהם וליהנות מהעולם‬
‫שסביבם‪ .‬ברגליהם‪ ,‬אמצעי התחבורה‬
‫העיקרי שברשותם‪ ,‬נאלצו לחצות‬
‫צוקים בגובה של ‪ 3,500‬מטר ועמקים‬
‫תלולים‪ .‬רבים מהם צעדו חמישה ימים‬
‫כדי להגיע למרפאה ולזכות בטיפולם‬
‫של הרופאים מישראל‪ .‬השמועה על‬
‫בואם של רופאי העיניים הכמעט‬
‫כל יכולים הכמעט מישראל‪ ,‬עברה‬
‫במהירות מפה לאוזן‪ ,‬וככל שנקפו‬
‫הימים התור הלך והתארך‪ .‬הצוות‬
‫הרפואי הישראלי‪ ,‬חברי המשלחת‬
‫של ארגון "עין מציון"‪ ,‬השכים קום‬
‫בשש בבוקר בכל יום‪ ,‬ובשמונה‬
‫בבוקר כבר החלו את יום עבודתם‪.‬‬
‫בהבינם את הקושי של התושבים‬
‫להגיע‪ ,‬לא נחו ולא שקטו עד שאחרון‬
‫החולים של אותו היום קיבל טיפול‬
‫רפואי‪ .‬כך‪ ,‬בהתרגשות רבה‪ ,‬תיארה‬
‫ד"ר נועה גפן‪ ,‬חברת המשלחת‪ ,‬את‬
‫תושבי המקום שבאו למרפאה‪ .‬באזור‬
‫סימיאן נמצאו כאלף עיוורים כתוצאה‬
‫מקטרקט‪ .‬הארגון הציב לו מטרה‬
‫לרפא את כולם והצליח‪.‬‬
‫"עין מציון"‬
‫היוזם ומי שעומד מאחורי המערך‬
‫הלוגיסטי של ארגון "עין מציון"‬
‫ופעילותו ההומניטארית הוא אדם‬
‫פרטי‪ ,‬איש עסקים תושב רמת השרון‪,‬‬
‫שכלל אינו מגיע מתחום הרפואה‬
‫ושמו נתי מרכוס‪ .‬הארגון מרכז‬
‫מתנדבים מישראל ומהעולם כולו‪,‬‬
‫ולו שלוש מטרות עיקריות‪:‬‬
‫‪ .1‬לתת מענה רפואי וטיפול הולם‪,‬‬
‫ללא כל תמורה‪ ,‬לאוכלוסיות חלשות‪,‬‬
‫באמצעות שיגור של משלחות‬
‫רפואיות של אנשי מקצוע מנוסים‪,‬‬
‫ציוד מתקדם‪ ,‬רופאים מומחים‪,‬‬
‫אחיות‪ ,‬חדרי ניתוח ומומחים‬
‫למקצועות פרא‪-‬רפואיים‪.‬‬
‫‪ .2‬להדריך ולהכשיר את הצוות‬
‫המקומי ולבנות עתודה רפואית‬
‫שתדע להעניק טיפול נאות בהמשך‪.‬‬
‫‪ .3‬ציונות‪ ,‬להציג את מדינת ישראל‬
‫באור חיובי‪ .‬כפי שהגדיר זאת נתי‪,‬‬
‫מעשה טוב שווה אלף מילים‪.‬‬
‫יחפים‪ ,‬ותשושים‪ ,‬בקור‬
‫של ‪ 11‬מעלות‪ ,‬מחכים‬
‫האנשים בשקט לתורם‪,‬‬
‫מייחלים שאולי יתגשם‬
‫חלומם והם יזכו לראות‬
‫את יקיריהם וליהנות‬
‫מהעולם שסביבם‪.‬‬
‫בו‪ .‬לא הייתי צריכה לקבל תשובה‬
‫כדי לאמוד את תרומתו האדירה‬
‫של נתי להצלחת הארגון שהקים‪.‬‬
‫במשך ארבע שנות קיומו של הארגון‬
‫הצליח נתי לקחת רעיון‪ ,‬לגייס‬
‫את המוסדות הרלוונטיים‪ ,‬ולמנף‬
‫אותו לביצוע רב היקף‪ .‬מסקירת‬
‫המספר הרב של המדינות‪ ,‬בהן פעלו‬
‫המשלחות שהקים‪ ,‬ניתן להבין את‬
‫גודל כישוריו והתמסרותו לפעילות‬
‫ההומניטארית החשובה‪ .‬הארגון‬
‫הוציא משלחות בשיתוף מש"ב‪-‬‬
‫האגף לסיוע בינלאומי במשרד‬
‫החוץ‪ ,‬הג'וינט ומד"א‪ ,‬לאזור הדלתא‬
‫בבורמה לאחר הצקלון הכבד שתקף‬
‫אותה‪ ,‬סין טיבט‪ ,‬וייטנאם‪ ,‬איי‬
‫מרשל‪ ,‬מיקרונזיה‪ ,‬נפאל‪ ,‬קמרון ו‪4-‬‬
‫משלחות לאתיופיה‪ .‬בזמביה פעלה‬
‫משלחת של רפואת עיניים לילדים‪,‬‬
‫האיים המלדיביים‪ ,‬קירגיסטן ועוד‬
‫היד נטויה‪.‬‬
‫להגיע לקצות העולם‬
‫סיפוק מיידי‬
‫למה דווקא עיניים? שאלתי‪" .‬אני‬
‫איש של סיפוקים מידיים" הסביר‬
‫נתי‪" .‬תוצאת הטיפול בעיניים היא‬
‫מיידית‪ .‬הניתוח אינו מצריך טיפול‬
‫ממושך‪ ,‬הטיפול לאחר הניתוח קצר‪,‬‬
‫אך כמובן שלא פעם‪ ,‬כאשר יש צורך‬
‫בעזרה בתחומים נוספים‪ ,‬כמו לידה‬
‫מסובכת או טיפולים אחרים‪ ,‬הצוות‬
‫אינו מהסס ועוזר כמיטב יכולתו"‪.‬‬
‫"אל תכתבי עלי" הצטנע נתי ואמר‪,‬‬
‫"אני לא חשוב‪ ,‬תכתבי על חברי‬
‫המשלחת‪ ,‬הרופאים‪ ,‬האחיות‪ .‬ד"ר‬
‫נועה גפן‪ ,‬רופאת עיניים מרמת‬
‫במשלחת‬
‫שהשתתפה‬
‫השרון‪,‬‬
‫האחרונה לאתיופיה"‪ ,‬אמר‪" ,‬היא‬
‫אחת הדוגמאות‪ .‬נועה עשתה שם‬
‫נפלאות‪ .‬היא ביצעה ניתוחים‬
‫מסובכים בתחום הגלאוקומה וביצעה‬
‫הדרכות לרופא צעיר מקומי המתמחה‬
‫בנושא‪ .‬משרד החוץ‪ ,‬הג'וינט וארגון‬
‫"עין מציון" שוקלים הבאת הרופא‬
‫להשתלמות ארוכת טווח אצל ד"ר‬
‫גפן‪ ,‬בישראל"‪.‬‬
‫"ולך אין תרומה להצלחה?" דחקתי‬
‫שהשתתפתי‬
‫שגרירים‬
‫"בכנס‬
‫בו השנה" מספר נתי‪" ,‬פנו אלי‬
‫השגרירים הישראלים‪ ,‬הפועלים‬
‫בארצות העולם השלישי ושאלו‬
‫מתי תגיעו אלינו?"‪" .‬איך נבחר יעד‬
‫הנסיעה?" שאלתי‪" ,‬המדינה אליה‬
‫יוצאת המשלחת נבחרת בעצה אחת‬
‫עם משרד החוץ‪ ,‬לפי האינטרסים‬
‫של מדינת ישראל‪ .‬למשל‪ ,‬אתיופיה‬
‫נבחרה בגלל הזיקה היהודית אליה‪".‬‬
‫ענה לי נתי‪ .‬ישבתי למולו‪ ,‬אדם בעל‬
‫סבר פנים נעים‪ ,‬חייכני‪ ,‬מקרין טוב‬
‫לב‪ ,‬והקשבתי מרותקת לתיאוריו‬
‫על פעולתו של הארגון‪" .‬מה מניע‬
‫אדם עסוק ליזום הקמת ארגון‪,‬‬
‫שיגזול ממנו את זמנו ומרצו? האם‬
‫פתאום קם אדם ומחליט להושיע את‬
‫האנושות?" "הרעיון נבט במסיבת‬
‫קוקטייל‪ ,‬שם שוחחתי עם רופאת‬
‫עיניים‪ ,‬שהסבירה לי‪ ,‬שאחת הסיבות‬
‫לעיוורון של מיליוני אנשים בעולם‬
‫השלישי הוא הקטרקט‪ ,‬ובטיפול קצר‬
‫של כמה דקות ניתן לפתור להם את‬
‫הבעיה‪" .‬ומה אנחנו עושים למענם?"‬
‫שאלה אותי‪ ,‬השאלה מאוד אתגרה‬
‫אותי‪ ,‬והתחלתי לבדוק מה פירוש‬
‫קטרקט‪ .‬במקביל חקרתי את מהותן‬
‫של משלחות רפואיות למיניהן‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬באחת מהנסיעות העסקיות‬
‫שלי לסין הצטרפתי למשלחת‬
‫של מיסיונרים וראיתי את שיטות‬
‫העבודה שלהם‪ ,‬ותוך כדי הפקת‬
‫לקחים תכננתי את מערך העבודה‬
‫של המיזם שלי‪ .‬אנשי משרד החוץ‬
‫מאוד התלהבו מהרעיון ונתנו את‬
‫חסותם לארגון‪ .‬גם ארגון הג'וינט‬
‫העולמי הצטרף ובעזרת תרומות‬
‫של חברות תרופות ואחרים הצלחנו‬
‫להקים ארגון‪ ,‬שכל החברים בו הם‬
‫מתנדבים ופעולתו ההומניטארית‬
‫אדירה‪ ".‬מספר לי נתי‪.‬‬
‫למצוא פתרונות מיוחדים‬
‫נפגשתי עם ד"ר נועה גפן‪ .‬ביקשתי‬
‫ללמוד ממנה על נתי מרכוס‪ ,‬הכוח‬
‫המניע של הארגון‪ .‬נועה לא הפסיקה‬
‫להתפעל ולא הפסיקה לדבר בשבחו‪.‬‬
‫הוא מקפיד להביא את הטובים‬
‫שברופאים‪ ,‬תור המתנדבים הוא‬
‫ארוך‪ ,‬כושר השכנוע שלו סוחף‪.‬‬
‫השימוש בנימוקים של אתגר‬
‫וציונות‪ ,‬אינם מותירים ברירה‪.‬‬
‫"לאחר הסבר של חמש דקות כבר‬
‫אמרתי לו כן"‪ ,‬כך היא מספרת‬
‫לי‪ .‬דבקותו במטרה אינה יודעת‬
‫מנוח ומביאה אותו לחפש פתרונות‬
‫יצירתיים לבעיות השונות‪ .‬רצונו‬
‫העז לעזור לתושבי העולם השלישי‬
‫באשר הם הביאה אותו להפעיל את‬
‫כשרונו היצירתי ולבנות בית חולים‬
‫נייד מיוחד במינו‪ ,‬הנותן פתרון‬
‫לחוסר תשתית רפואית והקשיים‬
‫הסטריליים המצויים באותם אזורים‬
‫נכשלים‪" .‬בנינו"‪ ,‬מספר נתי‪" ,‬חדר‬
‫ניתוח שבו רק ראשו של החולה‬
‫מוכנס לתא ניתוח וכל יתר אבריו‬
‫מצויים מחוץ לתא‪ ,‬מה שמונע את‬
‫הצורך לבזבז זמן על סטריליזציה‬
‫ומאפשר היגיינה מלאה וטיפול‬
‫בקטרקט בשיטת הסרט הנע"‪.‬‬
‫"אחת הבעיות הנוספות שהטרידה‬
‫אותי"‪ ,‬מוסיף ומספר נתי "היא‬
‫העובדה‪ ,‬שבכפרים הנדחים ישנה‬
‫אוכלוסייה שקשה לה להתנייד לבתי‬
‫מגוונים‬
‫מאי ‪ 2013‬סיון תשע"ג גיליון מס' ‪19‬‬
‫הקדירה‬
‫החולים בערים המרכזיות"‪ .‬כך הגה‬
‫מוחו את הרעיון של בית חולים שט‪.‬‬
‫על ספינה ששטה על נהר המקונג‬
‫מיקם נתי בית חולים שט‪ ,‬הנותן‬
‫מענה לתושבי העיירות הנידחות‬
‫ונותן שירות לאוכלוסייה רחבה‬
‫יותר‪ .‬וגם בתחום החידושים עוד היד‬
‫נטויה‪ .‬כעת עובדים בארגון על מתן‬
‫טיפול בשיטת ה‪– Telemedicine‬‬
‫טיפול רפואי בשלט רחוק בארצות‬
‫מזרח אסיה‪.‬‬
‫"למה ללכת כל כך רחוק?" שאלתי‬
‫את נתי‪" ,‬מה עם "עניי עירך‬
‫קודמים"?" "ידעתי"‪ ,‬אמר‪" ,‬שמעתי‬
‫את זה לא פעם‪ .‬זוהי שאלה קנטרנית‪,‬‬
‫כל אחד וחזונו‪ .‬כל אחד פועל‬
‫בהתאם לשיטתו ואופיו‪ .‬ועדיין‪,‬‬
‫כל מה שאנו עושים זו טיפה בים"‬
‫אמר בצער‪ ,‬ואכן שמו של הארגון‬
‫הישראלי ופעולתו ההומניטארית‬
‫יצא למרחוק ובעוד אני מדברת עם‬
‫נועה שמענו מנתי שהוזמן לאו"ם‬
‫לספר על יוזמתו‪.‬‬
‫בנינו חדר ניתוח‪ ,‬שבו‬
‫רק ראש החולה מוכנס‬
‫לתא ניתוח וכך אין צורך‬
‫בסטריליזציה ומאפשר‬
‫היגיינה מלאה וטיפול‬
‫בקטרקט בשיטת הסרט‬
‫הנע‪.‬‬
‫מאת נחמה ורון‬
‫חציל קלוי‬
‫וסלסה‬
‫חומרים‪:‬‬
‫‪ 1‬חציל בינוני‬
‫כדור גבינת מוצרלה (‪ 100‬גר')‬
‫‪ 1-2‬כפות שמן זית‬
‫סלט סלסה‬
‫מעט אגוזי מלך קצוצים גס‬
‫נתי מרקוס ומטופלת צילום‪ :‬ורדי כהנא‬
‫ערך ההתנדבות במשפחת מרכוס הוא‬
‫ערך עליון‪ .‬גם טלי‪ ,‬אשתו של נתי‬
‫ומומחית להוראה מתקנת‪ ,‬השתתפה‬
‫במשלחת האחרונה לאתיופיה‪ .‬היא‬
‫התנדבה בבית הספר של הפלשמורה‬
‫בעיר גונדור‪ ,‬תרמה מניסיונה‪ ,‬ואף‬
‫הביאה לבית החולים של המשלחת‬
‫תלמידים שאיתרה עם בעיות עיניים‪.‬‬
‫פעילותו ההומניטארית של נתי‬
‫וצוותו הותירה בי רושם עז‪ .‬יוזמה‬
‫ברוכה של אדם אחד‪ .‬כמה אושר‬
‫היא הביאה לאנשים ברחבי העולם‪.‬‬
‫כששאלתי את נועה מה מניע אותו‬
‫לדעתה‪ ,‬היא ענתה‪ ,‬שהם‪ ,‬הם פשוט‬
‫אוהבי אדם‪ .‬וכאילו משום מקום‪ ,‬תוך‬
‫כדי חזרתי מהראיון‪ ,‬התנגן במוחי‬
‫השיר של הביטלס‪ ,‬בתרגום חופשי‪:‬‬
‫"אין דבר שתוכל ליצור שלא יוכל‬
‫להיווצר‪ ,‬אין אדם שתציל שלא יוכל‬
‫להינצל…‪ ..‬כל שאתה צריך זו אהבה‪.‬‬
‫התערוכה "שדות ראיה" של‬
‫הצלמת ורדי כהנא‪ ,‬שמתארת‬
‫את עבודת ותרומת האירגון‪,‬‬
‫מוצגת בגלריה לאומנות‪ ,‬בית‬
‫יד לבנים החל מה‪.21.5.13 -‬‬
‫‪11‬‬
‫לסלסה‪:‬‬
‫‪ 1‬עגבניה גדולה בשלה קלופה‬
‫וקצוצה ללא הזרעים‬
‫‪ 1/4‬פלפל חריף קצוץ‬
‫‪ 1/4‬בצל אדום‪/‬לבן קטן קצוץ‬
‫דק‪-‬דק‬
‫כפית כוסברה או פטרוזיליה‬
‫קצוצה‬
‫‪ 1‬שן שום כתושה‬
‫אופן ההכנה‪:‬‬
‫קולים את החציל על אש גלויה‬
‫עד לריכוך‪.‬‬
‫מצננים וקולפים‪ ,‬חותכים‬
‫לרצועות רחבות ומניחים‬
‫בצלחת הגשה‪.‬‬
‫בוצעים כדור מוצרלה ל‪3 -‬‬
‫ושמים בין לבין רצועות החציל‪.‬‬
‫מפזרים שמן זית‪,‬‬
‫מתבלים במלח ופלפל‪ .‬מפזרים‬
‫בין הרצועות סלט סלסה ולפזר‬
‫אגוזי מלך‬
‫צילום‪ :‬ורדי כהנא‬
‫בתאבון‬
‫‪12‬‬
‫מגוונים‪/‬העיתון הקהילתי של רמת השרון‬
‫מגוונים‬
‫מאי ‪ 2013‬סיון תשע"ג גיליון מס' ‪19‬‬
‫"שולם שולם" כבר בגן‪...‬‬
‫מאת שרה סגל‬
‫בחודשים האחרונים למדו ילדי תוכנית‬
‫יול"א‪ ,‬בגנים יערה ומרגנית‪ ,‬מיומנויות‬
‫וכלים מעולם הגישור‪ ,‬במטרה ללמדם‬
‫להתמודד טוב יותר במצבי מחלוקת‪ ,‬גם‬
‫בכוחות עצמם וגם תוך הקשבה לעצמם‬
‫ולאחר‪ .‬צוות מגשרות ממרכז גישור‬
‫ודיאלוג בקהילה ברמת השרון הביאו מדי‬
‫שבוע "מקרי בוחן" של מצבי מחלוקת‬
‫יום יומיים‪ ,‬המוצגים באמצעות תיאטרון‬
‫בובות‪ ,‬וגם שלוש חיות חכמות המלמדות‬
‫את הילדים כישורים גישוריים‪.‬‬
‫"ביום יום הילדים מתמודדים עם מצבי‬
‫ריב ומחלוקת" מספרת טלי ניצן הלוי אשר‬
‫חיברה את התוכנית‪" .‬לרוב המבוגרים‬
‫מבקשים מהם לחלוק או מאחד הצדדים‬
‫לוותר לשני‪ .‬אבל בלוותר יש משהו‬
‫מתסכל ואלה התחושות שמלוות את הילד‬
‫שלא קיבל את מה שביקש‪ .‬בעזרת הכלים‬
‫הגישוריים הילדים לומדים להיות גמישים‬
‫יותר באופן החשיבה שלהם‪ ,‬כך שגם אם‬
‫אחד הילדים יחליט לוותר‪ ,‬זה יהיה מתוך‬
‫בחירה ומתוך הבנה שיש לו אפשרות אחרת‬
‫למשחק‪ ,‬כך ששני הצדדים יצאו מרוצים"‪.‬‬
‫במהלך שמונת מפגשי סדנת הגישור‪,‬‬
‫לומדים הילדים שיש בכוחם לפתור‬
‫מצבי מחלוקת על ידי שימוש באותם‬
‫כלים‪ ,‬שמגשרים משתמשים בהם בחדר‬
‫הגישור‪ :‬הקשבה ‪ -‬קודם כל "מה חשוב‬
‫לי" ולאחר מכן "מה חשוב לחבר שלי"‪,‬‬
‫יכולת שאילת שאלות פתוחות המספקות‬
‫מידע ומבארות את המצב‪ ,‬מעבר משיח‬
‫עמדות לשיח צרכים‪ ,‬חשיבה משותפת‬
‫על פתרונות יצירתיים ועוד‪ .‬לילדים‬
‫מוצג מדי מפגש מקרה בוחן של ריב‪ ,‬כזה‬
‫שקרוב לוודאי חוו בעצמם או שראו בגן‪.‬‬
‫את המיומנויות הגישוריות מביאות שלוש‬
‫בובות מקסימות‪ :‬הציפור‪ ,‬הינשוף והאיילה‪,‬‬
‫אשר פוגשות את הילדים ומציגות להם דרך‬
‫חלופית להסתכלות על הסכסוך‪ .‬השימוש‬
‫בחיות נועד להפוך את כלי הגישור למשהו‬
‫אסוציאטיבי ומיידי לילדים‪ ,‬כך שבעת‬
‫קונפליקט‪ ,‬מיד תצוץ להם בראש הציפור‪,‬‬
‫אשר רואה הכול מלמעלה ובפרספקטיבה‬
‫וכך יוכלו גם הם לנהוג כמוה‪ .‬הדבר מקל‬
‫גם על צוות הגן‪ ,‬שימשיך להשתמש בסמלי‬
‫החיות ולבדוק עם הילדים במצבי אמת איך‬
‫היו נוהגות החיות השונות באותו המצב‪.‬‬
‫הילה רום‪ ,‬גננת בצהרון גן יערה‪ ,‬מספרת‬
‫"כבר מהמפגש הראשון‪ ,‬הילדים למדו‬
‫להסתכל מהצד‪ ,‬להיכנס לסיטואציה ולתת‬
‫פתרונות לבעיה‪ ,‬וכל זאת תוך כדי המחזה‬
‫(בה לקחו חלק)‪ ,‬יצירה וחשוב מכך‪-‬‬
‫מחשבה"‪.‬‬
‫לטלי מצטרפות שתי מגשרות נוספות‬
‫מהמרכז‪ :‬ליאורה ולירו‪-‬שמגר ואמי אבני‪,‬‬
‫אשר לקחו על עצמן (בהתנדבות) את הנחלת‬
‫שפת הגישור בקרב הילדים הצעירים‪.‬‬
‫מיכל גוטמן ‪ -‬קרמר‪ ,‬מנהלת מרכז גישור‬
‫ודיאלוג בקהילה במגוונים רמה"ש‪:‬‬
‫"המטרה שלנו היא להטמיע את הכישורים‬
‫הגישוריים כבר בגיל הצעיר מאוד על מנת‬
‫שיגדל פה דור שידע לדבר האחד עם השני‪,‬‬
‫וזוהי הזדמנות מצוינת בטרם התקבעו אצל‬
‫הילדים דפוסי חשיבה דיכוטומיים של‬
‫צילום‪ :‬פרטי‬
‫"שחור או לבן" ו"טוב או רע"‪ ,‬המאפיינים‬
‫את אופן החשיבה של המבוגרים‪ .‬הרי‬
‫בעצם‪ ,‬בחיי היום יום הדברים לרוב נמצאים‬
‫"באפור"‪ ,‬ולשני הצדדים חלק במחלוקת"‪.‬‬
‫ניצן ‪ -‬לוי מספרת "מדהים לראות כיצד‬
‫הקטנטנים האלה מבינים ענין ומשתתפים‬
‫בצורה נהדרת"‪ .‬למשל‪ ,‬כאשר שאלנו‬
‫אותם איך מרגישים הילדים בזמן הריב‪,‬‬
‫הם זיהו שהם חשים כעס ועצב‪ ,‬אך לאחר‬
‫שהינשוף הגיע ולימד אותם כיצד להקשיב‬
‫לחבר‪ ,‬הם אמרו "שהילדים חשים רגועים‬
‫מבפנים כי הבינו אותם"‪ .‬גם מההצעות‬
‫לפתרונות‪ ,‬שמעלים הילדים‪ ,‬עולה כי‬
‫ביכולתם להחליט על פתרון יצירתי ומספק‬
‫לשני הצדדים‪ ,‬לא פחות טוב מזה שתציע‬
‫הגננת"‪.‬‬
‫גם לילדי א'‪-‬ב' סדנת שפה‬
‫גישורית בצהרון נווה רסקו‪:‬‬
‫בחודש וחצי האחרונים‪ ,‬למדו ילדי צהרון‬
‫מגוונים נווה רסקו‪ ,‬הלומדים בכיתות א'‪,‬‬
‫כלים ומיומנויות מעולם הגישור‪ .‬הסדנא‬
‫הועברה בהתנדבות על ידי מגשרי "מרכז‬
‫גישור ודיאלוג בקהילה רמת השרון"‪,‬‬
‫צלילה מלניק והרי הורן‪ .‬מטרת הסדנא‬
‫הייתה להטמיע אצל הילדים "יכולות‬
‫גישוריות"‪ ,‬אשר ישרתו אותם במצבי ריב‬
‫ומחלוקת‪ .‬נושאים כגון שיתוף פעולה‪,‬‬
‫הקשבה ומעבר מעמדות לצרכים‪ ,‬הועברו‬
‫באמצעות משחקים‪ ,‬סיפורים ויצירה‪ .‬בתום‬
‫שישה מפגשים שבועיים‪ ,‬ממשיך צוות‬
‫המגשרים ללוות את המדריכים והילדים‬
‫אחת לחודש על מנת לתרגל את מה שנלמד‬
‫וללמד מיומנויות נוספות‪.‬‬
‫בנינו עבורך מגוון עצום של קייטנות וסדנאות ייחודיות‪,‬‬
‫גם באוגוסט‪ ,‬ממש ליד הבית‪.‬‬
‫בשל המגוון הרחב‪ ,‬לא הצלחנו להכניס את כולן לעמוד אחד‪...‬‬
‫אנו מזמינים אותך להיכנס לאתרנו‪ ,‬לבחור את הקייטנה שמתאימה לילדך ולהירשם‪.‬‬
‫של קייטנות וסדנאות קיץ‬
‫נפתחה ההרשמה‬
‫טל’‪03-7600100 :‬‬
‫‪www.migvanim.com‬‬
‫(הרשמה מקוונת מאובטחת)‬