צפייה - דרכי אבותינו מן המערב

‫הסכמות הרבנים‬
‫הםכמת הרהיג המפר׳ הצדיק ובו׳ ט״מ חכם באשי וראשון לציון כקש׳׳ת מוהר״ר‬
‫אליהו משה ‪$‬אניז׳יל‬
‫יצ״י‪.‬‬
‫‪^Jl?rQ‬‬
‫רוחני עברתי‪.‬על פני מקומוח רניס של הספר הנחמד הזה ״שמו יוסף׳׳‬
‫אשר חברו וגם יסדו מר רחומאי ביודעו ומכירו קאמעא הרב המו׳ מזריק‬
‫טהור כמהר״ר יוסף ן׳ וואליד זצ״ל ומעשיו המה זכרוניו‪.‬‬
‫בשליחות כוללות עיקו״ת דרך והראן זכיתי להכיר ערכו הנטלה וצדקוחיו‬
‫המרובות‪ .‬ואת גודל חכמתו ושקידתו בתורה וביראה‪ .‬ובעברי כעת בין בחרי‬
‫הדפיס של הספר הזה הערתי איזה הערות אשר יבואו הלאה‪ (* .‬והנה אמור אמרתי ליוסף‬
‫מבורכת ה ארצו כריח השדה אשר ברכו ה וראויס הדברים למי שאמרם‪ .‬כי כמה וכמה‬
‫הס כמרגניתא דלית בה טימא‪ .‬וחכמות בת ן תרונה לבשר בשער בת רבים כי עוד לא‬
‫נשתכחה תורה מישראל אןש במקומות הרחוקים‪ .‬ואת המשתדלים בהדפסת הספר הזה הנני‬
‫מברך ביהוד כי תמיר יזכו להגדיל תורה ולהאדירה‪ .‬וחחזינה עיניהם בשוב ה׳ שיבת ציון‬
‫שבית עמו ישראל בב״א‪ .‬כעתירת העמוס בטררא דצבורא ובמלי דמתא קדישא דירושלס ת״ו‬
‫יההותם בברכה בחרש אב הנחמות התרס׳׳ז בירושלם ת״ו‪.‬‬
‫ובאברי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ן‬
‫סצעיי‬
‫אליהו מ׳ פאניז׳יל‬
‫סי׳ט‬
‫)מקום הח‪1‬תס(‬
‫*( א׳( בדן{ י״ז ע״ב כנראה שנעלם ממנו דברי הר׳ מג״א ז״ל סקט״ז שם שכ׳ משם ב״ח ורש״ל‬
‫שכיון שאיני י^ל לכוין לכן יחזור ויתפלל‪ .‬מזה נלמד למי שלא הזכיר בשאלה מטר דק‪-‬״ל‬
‫דח־יכ לחזור זבניד שלא כירן בכל י״ח ודאי יפשיט דחייב לחזור‪.‬‬
‫בי( בדן! מ״א ע״ב עיין להר שערי רחמים בח״ב סי׳ ל״ה שהביא מס׳ בית השיאבה שהעלה‬
‫להחמיר לסכך ע״ג קנים של ברזל בפחות מג״ט בין כ״א וםו״ד העלה דבדיעבד מותר‬
‫ולכתחילה אסור וצריך להתישב מה נקרא ליפבר אם גם בחוה״מ יכול להכנס בסוכה‬
‫כזאת לצאת י״ח‪.‬‬
‫גי( כרן! נ״ב ע״ג עיין למורם ביור״ד סי׳ רע״ו ס״י של ראם כ׳ א״ר מאמות יש מחמירין‬
‫למוחקו והיא ס׳ ר״ח בתים׳ שבועות דליה זכ׳ הט׳ כיון שהוא משם המיוחד יש להחמיר א״כ‬
‫מכ״ש כלמוד לנ״ד שיש להחמיר שלא למחוק‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הסכמות הרבנים‬
‫הסכמת טע׳ הרה״ג מו״מ ראש על איין הקדושה אדמת קדש טבריא יע״א כקש״ת‬
‫מהי״ד‬
‫אהרן אלחדיף‬
‫יצ״ו‪.‬‬
‫ףןן היום נדרשתי לל׳ו שאלני ונעהרחי לאשר בקש ממני ידי״ן מנג׳ הרב המופלא‪ ,‬וככול ה'‬
‫י מלא‪ ,‬כמוהר״ר יצחק אשכנזי יצ״ו להפיק רצון צדיק הלא ז‪ :‬הו׳ל ידידינו הגביר היקר‬
‫‪1‬הככבד חובב ארצנו סי׳ חיים הכהן יצ״ו מעי׳׳ח והראן יע״א לחח השכמחי על האי‬
‫שפרא רבה חזו מאי לקמין זה ה שמו יוסף שחיבר הרב המובהק‪ ,‬כשמן תורק‪ ,‬בנן של‬
‫קלושים כמוהר״ר יוסף בנן וואליד ז״ל בלא׳יצ הרה״ג המפו׳ בעהמח״ס ויאמר יצחק זלה״ה‪,‬‬
‫והנה מכירו הייתי לשעבר להרהמ״ח רב הוד יוסף ז״ל אשר יחליו היו חמים בו חורה שיש‬
‫עמה מלאכה ונהנה מיגיע כפו‪ ,‬חכם בחכמתו‪ ,‬וצדיק באמונתו‪ ,‬והן עתה ל׳ו תהא שמיעה‬
‫גדולה מראיה כי המעט אשר היה לפני איזה עלים מחיבורו הנ״ל נהניחי מראייחו ועעמחי‬
‫בו טעמי תורה‪ (* ,‬דברים המצידקים‪ ,‬מאירים זיו ומפיקים‪ ,‬אמרוח עהורוח‪ ,‬זכוח וברות‪,‬‬
‫אנא דאמרי כל מן דין סמוכיו לנא יפוצו מעינוחיו‪ ,‬וילכו יונקותיו‪ ,‬להפיצם ביבראל ולהעלותן‬
‫על שולחן מלכים מאן מלכי רבנן‪ ,‬לדובב שפחי ישנים הרהמ״ח ז״ל ובצל שדי יחלונן‪ ,‬יה״ר‬
‫זכותיה ליוסף תהי למגן וצנה לכל הקרב הקרב‪ ,‬פרי צדיק תפארת בניס וב״ב‪ ,‬יחיו דגן ויפרחו‬
‫רבות בשנים לשנים ורעמים‪ ,‬כעתירת הכרח לכבוד החורה ולכביד הרהמ״ה ז״ל ולתשוקת‬
‫ילילינו ויקימו חיייים על העולם‪ ,‬החותם בשיס שלום עיבה וברכה פעה״ק מבריא ת״ו בחו׳‬
‫שבט של שנח לזכך קדיש לפ״ק ברב עז ושלום‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הצעיר‬
‫אהרן בכור אלחדיף‬
‫ס״ט‬
‫רב ומו״ץ וחכם באשי בעה״ק טבריא ת׳׳ו‬
‫)מקום החיתס(‬
‫—><‪4‬‬
‫—‪l&ij&gSZ‬‬
‫<‪—<>4‬‬
‫*( אמר אב״א לא אמנע מהעיר פה בראותי מדי עיברי בדברי הריהמ״ח במ״ש ברף י״א‬
‫על הקו׳ כר״ה לי״ו מכלל דכחדש ושכת 'איבעי לה למיזל וכי׳ יעש״ב ונזכרתי מהיותי לימד עם‬
‫התלמידים שהקו׳ הנ״ל איתא גם בסוכה כ׳׳ז שכ׳ רש״י בעלה של שינמית היה דהוק״ל לזנ״ל הא‬
‫מהיכא נפקא‪ ,‬ותירץ בעלה ש״ש הייה היות כי לא תזכל עשית דבר כ׳׳א ברשות בעלה יא״כ‬
‫מרקאמר לה מרוע וכוי משמע לבתו׳ ושבת א״צ שאלה וחייבת‪ ,‬ונ״ל להשלים הפסוק ותאמר שלים‬
‫דמה זו תשו׳ אלא י״ל דבאה לרמוז על הבן העושה שילום יבין איש לאשתו כמי׳׳ש ־ברחל הבא ל׳‬
‫בנים וכעזבדא דר׳ חייא וכמובן‪.‬‬
‫הסכמות הרבנים‬
‫הסכמת הרב המופלא מר דיינא סולת נקיה‪ .‬מן המהדרין דעיה״ק טבריא ת״ו‪ .‬כמוהד״ר‬
‫שמואל ן׳ קיקי יצ״ו‬
‫‪ CVDT‬בסד׳ר עליון‪ .‬קדוש הוא לאלק׳יו מלידה ומבטן ומהריון‪ .‬הקדיש עחיחיו עלי הגיון‪.‬‬
‫י ובתורתו יהגה כך היא דרכה של תורה‪ :‬אוחז מעשה אבותיו לקדושים אשר באדן‬
‫ומשפחתו הקדושה‪ .‬למוד היה אותו השבט דליקים בבי מדרשא‪ .‬מצפרא ועד רמשא‪ .‬דעסיק‬
‫באודייחא חדירא‪ :‬וכל הדבר הקשה מרישיה לסיפיה מפריך עד ירכה עד פרחה מקשה‪ .‬טרח‬
‫ליהיבי מרבה ישיב׳ה מרבה עבוד פריש׳ה‪ .‬מפרי׳ש פרשיה יפה כלמה ברה‪ :‬ויהי יוסף רמי‬
‫ומקש; ומדמי מילתא למילתא כל היכא דאיכא לאוקיש; ויסט׳ר יוסף וארכבא אתרי רכש;‬
‫ויחדיו יהיו תמים אכע״א ק־א‪ .‬אנט״א סב־א‪ :‬ויעש גס היא מטעמים כטעם לשד דברים‬
‫העימדיס ברומו‪ ,‬מה טוב טעמו‪ ,‬שמנה לחמו‪ ,‬והכי כמי משתברא‪ :‬כאשר פטר להם יוסף‬
‫הצדיק מדע שמו בשערים המצויינים בהלכה‪ ,‬מטייח הארי תפארת ישראל הרב הגדול‬
‫י המפירסס בקדושתו הרב המחבר ויאמר יצחק ריכא ובר ריכא‪ ,‬אחיי טייב ואחי‬
‫טעם הרב החסיד כתר שם טוב עולה בתעל׳ת הברכ׳ה‪ ,‬הנידטיס בשמם ובמקומם עיר של‬
‫חכמים ושל סופדים עיב״י טיטוואן הדר׳א ארעא והדר׳א‪ :‬ויהי ה' אח יוסף משך הזרע‬
‫בירך ה׳ בר׳א כרעיתי׳ה‪ ,‬דאליס זטתיה‪ ,‬צדיק באמונתו‪ .‬תירתו אומנותו‪ .‬שפחוחיו שושנים מרחשן‬
‫שפווחיה‪ ,‬זאח חקח ההורה‪ :‬ואף גס זאח כי ישוריס באים עליו לא איפרק מחילשא איש‬
‫מכאיביח וידוע חיל; יסורי הצדיקים וה׳ חפץ דכאי החלי‪ ,‬מרר׳י מחל׳י‪ ,‬ציעוריין דרבנן לפוס‬
‫צערא‪ :‬בכל זאח כל שישנו בלמידה‪ ,‬מקיצר רוח ומעבודה‪ ,‬כי כך היא המדה‪ .‬למאן דלביש מדא‪,‬‬
‫לא ימוש ספר החורה‪ :‬וכי ישאל איש מילתא דאיחיה בשאלה‪ ,‬דררא דממונא ודיני חבלוח‬
‫ונחלוה כל הנחלה‪ ,‬וגישין וקידושין עדים הוא דאפקוה לקלא‪ ,‬יוסף מסלסל בצערו ושביביו‬
‫נצער׳ה‪ :‬יתיב ביני רכ׳י משפחה הדנ׳י עדינו העצני‪ .‬בשבת חחכמוני‪ .‬לדרוש ולחור בחכמה‪,‬‬
‫חפיש מחופיש בספרי ראשונים וגס את אחרונים ומוציא לאור כל תעלומה‪ ,‬אשוקי שמעתתא‬
‫אליבא דהלכחא וחצא דיניה ברה כחמה‪ ,‬סיככה כהלכחה ועיטרה‪ :‬עטרת תפארת‪ ,‬כל שהיא‬
‫חפארת‪ ,‬שפר׳ה שמשפר׳ח‪ ,‬מצוח ה׳ ברה‪ :‬וכוחב ומעלה‪ ,‬מה שזיכו לו מן השמים כי טוב‬
‫אמור לך עלה‪ ,‬על השפר חקה יחנו עי־יהס ויצדקו למען יעמדו ימים רביס מכתבן מיליה‪,‬‬
‫לדור אחרון יביאו ויגידו מילחא דמחאמרא‪ .‬משמא דמרה‪ :‬חהיינה לראש יוסף‬
‫‪ C]DV‬דוברים לברים הממרקים‪ ,‬מילחא דאחיא מדרשא מלאים זיו ומפיקים‪ ,‬נאה דורש ה׳ן‬
‫י לה הכו ממחקיס‪ ,‬נופח צופים יעלו על שפחו שפה ברורה‪ :‬ויק׳ן יוסף קן קולמיסא‬
‫קנ׳ה חבר טחבה ודורשה‪ ,‬דרישי׳ס לכל חפציהם מתוקים מדבש מלא צנא דדובשא‪ ,‬חידוש הוא‬
‫שחדשה‪ ,‬מאיריס ומזהירים‪ .‬כולם ברורים‪ .‬ויאמר להם יוסף‬
‫צפנת פענח דין גלי רזייא‪ ,‬לו עצה ותושיה‪ ,‬מנקיי הדעת סולת נקיה‪ ,‬שלם הוא ושלמה‬
‫י משנתו ויראת ה׳ טהורה‪ :‬ויולד ליוסף האי ספרא דמארי עב‪ ,‬פעולת צדיק הרב‬
‫המובהק ונוגה לו ברק שלשלת יוחסין‪ .‬בעלי תריסין‪ .‬דדהב טב‪ ,‬רב משרשיא מבני עליה כקש״ת‬
‫שם יוסף ויאליד ז״ל הכי קרא שמו יוסף מיטב שדהו ומיטב‪ ,‬כי אין לו בן לההיא גברא‬
‫ותולדותיהם ש י‪ .‬צדיקים מעשיהם‪ ,‬תורתם עומדת לעד שפתותיהם דובבוח כי חיים־ הם‪ ,‬צדיקים‬
‫במיחחן קרויים חיים הו׳ד יוסף חי זמן זמנם זמניהם‪ ,‬לית להו שיעורא‪ :‬אומרים משמו שמועה‪,‬‬
‫כאשר‬
‫הסכמות הרבנים‬
‫כאשר אמר יוסף יורה רעה יכין שמומה‪ ,‬ומהימן פשריה להודעא‪ ,‬אגמרה כדדמי‪ .‬שפיר דמי‪.‬‬
‫הוא זיוה הוא הדרה‪ :‬כל מן דין סמוכו לנא לאדפוסי הדרא‪ ,‬ז‪ :‬ספר חורה מפוארה‪ ,‬אספקלריא‬
‫המאירה‪ :‬נן פורח יוסף יוסף בן פורח‪ ,‬רעל האי שופרא שופריה דיוסף והיא מרח‪ ,‬ואוי‬
‫למינים שכך רואות אשר ראינו צרח‪ ,‬צרה כמבכירה‪ .‬כי ביודעו ומכירו‪ ,‬לוחם מלחמחה של‬
‫תורה‪ :‬ויראת ה׳ היא אוצרו‪ ,‬ולן יאות למבכי אשר היה מאיר פניו להני שדר״ן להורות להם‬
‫את הדרך אשר ילכו בה הביעו אליו ונהרו‪ ,‬וה׳ן היום חס׳ר עיניץ ולן יאות למיספד הספרא‬
‫משוס קרא‪ .‬ויה״ר תהיה נשמחו צרורה בצרור החיים‪ ,‬בהדי צדיקייא וחסידייא רכב אלק׳ים‬
‫רבותיים‪ ,‬ושפתי צדיק האי ספרא נהיר לו יחשב לפני אלק׳יס חיים‪ ,‬הגדול והנורא‪ :‬מקום זרע‬
‫זרעא דיוםף‬
‫לנחלה‪ ,‬זאת נחלת עברי ה׳ תורתי דיליה היא סוד המעלה‪ .‬בדין הוא שיעיל שכרו‬
‫מחן שכרן של צדיקים ילכי מחיל אל חיל מעלה ע״ג מעלה‪ ,‬נהיר נהיריה נהרא‬
‫נהרא‪ :‬ובואו ונחזיק טובה לנשים צדקניוח אשת חבר רבח המעלוח והשהלוח‪ ,‬אשה יראח ה׳‬
‫היא תתהלל ס•׳ ר*קא ת״ם הצדקת והחסיד‪ :‬איומה כנדגלות‪ ,‬וכבח‪ :‬אמה הזקכה הכשרה‬
‫אסתר מן התירה אלמנת הגביר סי׳ ברוך לעסרי ז״ל המפירסם בכל גלילית‪ ,‬ביראחי וצדקתו‬
‫ניתנים לי את השביח תודה וקול זמרה‪ :‬ושתים כהלכתן התאוו תאיה‪ .‬לכתיב זאת זכרון בספר‬
‫על משלח הדפיס לישרים נאוה‪ ,‬לזכר עילם יהיה צדיק לחת לו אח־ית ותקוה‪ ,‬ועל טוב יזכר‬
‫שם יוסף כל נייס ושכיב אמרה‪ :‬ויה״ר זכית ספר התורה הזה וזכות הרב המחבר זיע״א‬
‫עזרם ומגינס‪ ,‬אורך ימים בימינם‪ ,‬ולא יוסיפו לדאבה עיד ושמחתים מיגינם‪ ,‬אף ישירו שמחת‬
‫עולם על ראשם שיבע שמחות שמחת חורה‪ :‬ותקרא אח שמו יוסף‬
‫‪ Cp*P‬הוא המשבייר‪ ,‬יחן אוכל למכביר‪ ,‬נערפה לו השעה וטרוף עורף יוסף ראש משביר‪,‬‬
‫י ולא הספיק לשדר סדר המע־כה עד שחהיה משנחו סדורה‪ :‬ואיה לן לאחזוקי טיבותא‪,‬‬
‫ורבו יתירתא‪ ,‬להאי זוגא מרבנן ממלכח כהנים דיחבי ועסקי באורייחא‪ ,‬משמא דגמרא‪ :‬ראשון‬
‫בקדש רבין חסידא‪ ,‬רב כהנא דלביש מדא‪ ,‬לתורה ולתעידה‪ ,‬לא ימיש מתיך האהל אהלה של‬
‫תורה‪ :‬מעי הרב המובהק‪ .‬ונוגה לו ברק‪ .‬דרב חיליה ורב גיבריה‪ ,‬כקש״ת כמהר״ר רבי דוד‬
‫הכיזן כר״ו משופרי שופרי‪ .‬וכסף משנה דורש כתרי אותיות‪ .‬פה מפיק מרגליות‪ .‬הרב הכולל‪.‬‬
‫אישויר כולצ‪ .‬אביר יעקב כיהן הי״ו השרידים אשר ה' קורא‪ ,‬כהני שלוחי דרחמנא ישימו קטורה‪:‬‬
‫תנו רבנן כל כתיי הקדש ויגעו כמה יגיעות‪ .‬לחבר את היריטוח‪ ,‬ולדקדק באוחיוחיהס תמים‬
‫דעות‪ ,‬כיתבה ומגיהה ערוכה בכל ושמורה‪ :‬ישלם ה׳ פעלם ותהי משכורתם שלמה‪ ,‬טובה‬
‫כפולה על אחת כמה וכמה‪ ,‬וזכות הרב יוסף הצדיק ז״ל יגן בעדם‪ .‬ויהי כזית הורם‪ .‬מרוב‬
‫הוניס לש׳ם שלו ואחלמה‪ ,‬ויגדל תורחם אורה זו חורה‪ :‬והני ברכיי דרבנן יחילו על ראשיהם‬
‫לעילא מן כל ברכחא ברכוח כיוסף‬
‫‪ r p V‬אמר אנא ה' הושיעה נא מגלות המר‪ ,‬עד מחי עוזך בשבי מר לי מר‪ ,‬קראן לי מרה‪:‬‬
‫י בגלות החיל הזה‪ ,‬בזוזי דבזוזי‪ ,‬היינו חרפה וניבו נבזה‪ ,‬מוכים ומעונים מכה בלתי‬
‫סרה‪ :‬שפכו דמם כמיס חלבינו ודמינו‪ ,‬ראה נא בעוניינו‪ ,‬מיעקה במתנינו‪ ,‬רציביני לו כמטרה‪:‬‬
‫אנא ה׳ הישה שלח משיח וחננו ועננו‪ ,‬זה ה׳ קוינו לו ויושיעינו‪ ,‬ויראו עינינו וישמח לבנו‪,‬‬
‫אז ישיר ישראל את השירה‪ :‬בשוב ה׳ את שיבת ציון‪ ,‬והי בהיכל קדשו ראשון לציון‪ ,‬נדחי ישר^‬
‫יכנש‬
‫הסכמות הרבנים‬
‫יכנס מאשפוח יריס אביון‪ ,‬רגבוח אלפי ישראל שהין השכינה שורה‪ :‬כי לא לנצח ישכח אביון‪.‬‬
‫ישיב ירהמנו יחנן ה׳ שאריח יוסף‬
‫פי המדבר‪ ,‬בלי לטח מילין יכביר‪ ,‬ללא גמיר ולא שביר‪ ,‬וקלרתי חסרה‪ :‬המיחל אל אל‪ ,‬מת״י‬
‫אב״א וארא״ה )לפ״ק( פני אלק׳ים אבוא אל מקרשי אל‪ ,‬לחזיה בטעם ה׳ בארן ישראל‪ ,‬דבסיס‬
‫אוירא‪ :‬הבעה״ח בעוב״י ווהראן יע״א כ״ח מרחשון חרס׳־ ז אחן שנח אמר״ת ה״ צרופה לפ״ק‬
‫שד״ר מעה״ק טבריא‪ .‬קרחא דפופרייא‪ .‬המצפה לאל מנת חלקי‪ ,‬יטריפיני לחס חקי‪ ,‬והוא‬
‫ה‪$‬עיר זעירא דררדקי‪:‬‬
‫הצעיי‬
‫שמואל בן רןקי‬
‫ס״ע‬
‫שד״ר עמ׳׳ק טבריא ת״ו‬
‫הסכמת מע׳ הרב המופלא רועה צאן קדשים בעוב״י תלםסן יע׳׳א במהר׳׳ר חיים בלייח יצ״ד‬
‫ברוא אלהיס אדס על ארן‪ ,‬לא בראו אלא לכטדו‪ ,‬לשמור ולעשות מצותע‪ ,‬וללכת‬
‫בדרכיי ומאהבת ה׳ אותנו ומשמרו את השביעה אשר נשבע לאבותינו‪ ,‬ויבחר בזרעם‬
‫אחריהם‪ ,‬קרבנו אל הר קלשי‪ ,‬זה סיני‪ ,‬ייתן לנו תורות ומצית‪ ,‬ע״י משה‪ ,‬פה אל פה דבר בו‪,‬‬
‫בלא משלים וחידות‪ ,‬ואביתינו במעמל הנבחר ההוא‪ ,‬יום גלול קלוש ונורא‪ ,‬בהגלות נגלות ה׳‬
‫על עמו‪ ,‬נענו כלס ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע‪ ,‬וביום כרות ה׳ בריח עם אבותיט‬
‫בעבר הירדן במעמד כל ישראל‪ ,‬כמ״ש אתם נצבים היום כלכם לפני ה׳ אלהיכס ראשיכם‬
‫שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל‪ .‬קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם באלה ובשבועה‪,‬‬
‫לשמור ולעשית את כל דברי התירה‪ ,‬כמ״ש כי לא אתכם לברכם אנכי כורת את הברית הזאת‬
‫ואת האלה הזאה‪ ,‬כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום‪ .‬ואת אשר איננו פה עמנו אנכי‬
‫כירת את הברית ואת האלה הזאת‪ .‬וקבלו עליהם ועל זרעם את התורה‪ ,‬תורה שבכתב ותורה‬
‫שבעל פה‪ ,‬כמאמרם ז״ל לא כרת ה׳ ברית עם ישראל אלא על תירה שבע״פ‪ ,‬כי השיגו‬
‫ברוח קדשס שהערה ה׳ עליהם ממרום ביום מעמד הנורא שכולם השיגו מראות חלהים‪ ,‬כמ״ש‬
‫השמע עם קול אלהיס מדבר מחוך האש כמונו ויחי‪ ,‬בה ירעו והבינו שתורת ה׳ בה חיי הגיף‬
‫וחיי הנפש‪ ,‬בה מקיר חכמה‪ ,‬בה יתענגו הנפשות‪ ,‬בה ועל ידה הביאנו אל גביל קדשו‪ ,‬ונתן‬
‫לנו ארצות גויס היא ארן ישראל הגדושה‪ ,‬כמ״ש ויתן להם ארציח גייס ועמל לאומים ירשו‪,‬‬
‫בעביר ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו‪ ,‬וכאשר סרנו ממציתיו ועברנו ברית אלהינו וימכרנו ביד‬
‫אדונים קשים‪ ,‬אבדה חכמח חכמינו ובינת נביננו נסתרה‪ ,‬ואף גם זאת בהיותנו באדן אויבנו‬
‫לא מאסנו ולא געלנו אלהיני‪ ,‬ברוך ה׳ אשר לא השביח לנו גיאל‪ ,‬ובכל לור ודור‪ ,‬העמיד‬
‫לנו חכמים גדולים חכמי חרשים‪ ,‬להורות לנו את הדרך אשר נעלה בה ואת המעשה אשר‬
‫נטשה‪ ,‬ועל כל גלי זעם וזעיה‪ ,‬גלי הגזרוח וההפמדוח‪ ,‬נצבו נגרם כמו נד כעמוד ברזל‪ ,‬וכל‬
‫גל וגל כעבר עליהם‪ ,‬נענע לו ראשם‪ ,‬ולא נצחה רוח הגזרות הקשוח‪ ,‬אח עמוד העשן‪ ,‬והצילו‬
‫לנו אוד מוצל מאש‪ ,‬היא תורתנו הקדושה‪ ,‬המורשה לנו מהר סיני‪ ,‬ובכל עיר ועיר עמדו חכמי‬
‫ורבני ישראל‪ ,‬והעמידו ישיבית‪ ,‬ללמד לבני יהירה תורת ה׳‪ ,‬מהם ללעת לרכי ההוראה‪ ,‬לירד‬
‫לעומקה‬
‫הסכמות הרבנים‬
‫לעומקה של הלכה‪ ,‬לדעה מה יעשה ישראל‪ ,‬מהס לסלסל ולפלפל‪ ,‬לשתיה ביה הגדול ים‬
‫התלמוד בהויוח דאביי ורבא‪ ,‬מהם דרשנים בדרכי הגדה‪ ,‬למשוך אה מס גני יביאל ללכה‬
‫בדרכי התורה‪ ,‬ע״י מוסרים ומשלים‪ ,‬דברים המושט! אה הלב‪ ,‬ודבריהם עשו רושם‪ ,‬ואין לך‬
‫עיר ועיר שלא נמצאו בה ישיבית לומדי תורה המסלסליס ומפלפלין בהויות דאביי ורב‪/‬‬
‫מהם דרשנים‪ ,‬מהם מחברי שפרים ספרי שו״ת‪ ,‬על כל דבר שנא לידם‪ .‬מהם מפרשי הש״ס‬
‫גפ״ת‪ ,‬מהם דברי דרשות‪ ,‬על כל קין וקין שבחורה תלי חלחלים‪ ,‬מהם ספדי חכמה ומיסד‬
‫השכל‪ .‬דעה והשכל‪ ,‬ועי״כ לא חדלו מישראל אנשי אמת יראי ה׳ ההולכים בחירה ה׳ ושומרי מצוחיי‪:‬‬
‫ןךןן היום בזמננו זה‪ ,‬ובפרעי במקימותינו גליל אלגיר‪ ,‬ופלך והראן ותלמשאן וכל אגפיה‪,‬‬
‫י הן בעונוחינו הימים הראשונים יפלו‪ ,‬חלפו הלכו למו‪ ,‬וכל אשד רוח הדח והאמונה‬
‫משסה בקרבו‪ ,‬ועורקיו מלאים אהבח ה׳ ויראתי‪ ,‬עיניו הדמע מאין הפיגיח‪ ,‬על חורה המינחח‬
‫בקרן זוית‪ ,‬ואין דורש ואין מבקש‪ ,‬בעלו לומדי תירה‪ ,‬בעלו בעלי הוראה יודעי דח ודין‪ ,‬בעלו‬
‫השוחים ביס התלמיד‪ ,‬במלו הדרשנים בעלי מוסר‪ ,‬המלמדים דעה את העם ומישכיס לבם‬
‫בדברי שכל‪ ,‬ועי״כ בעלו יראי ה׳ בעם‪ ,‬השימרים מצוח ה‪ /‬ולא נשאר רק אחד מעיר ושנים ממשפחה‬
‫ורבתה המינות בישראל‪ ,‬אהה אה‪ ,‬מה אומר ומה אדבר‪ ,‬הבישראל שעמדו על הר סיני‪ ,‬והשיגו‬
‫מראוח אלהים‪ ,‬ושמעו מפי אל עליון אנכי ה אלהיך‪ ,‬ימצאו בתיכם בנים כחשים‪ ,‬מכחשי אל‬
‫כחשו • בה ויאמרו לא הוא‪ ,‬לית דין ולית דיין‪ ,‬באמרם איה אלהי המשפע‪ ,‬והעולם נפל‬
‫ונחקן רק במקרה‪ ,‬כמה מחללי שבחוח נמצאו בינינו‪ ,‬לחלל שבח בפהרסייא‪ ,‬ששקולה ככל‬
‫החורה כולה‪ ,‬כמאמרם ז״ל כל המהלל את השבת כאילו חלל כל החורה כילה‪ ,‬וכל המקיים‬
‫אח השבח כאלו קייס כל החדה כולה‪ ,‬אשר רבו כמו רבו מחללי שבח‪ ,‬ופירקי עיל חורה‪,‬‬
‫ואם בחצוח שאין נפשו של אדם מחמדתן כך‪ ,‬מה נענה ומה נדבר על מניח שנפשו של אדם‬
‫מחמדחם‪ ,‬כמעע נעשו כהיחר‪ ,‬ולא נשאר בנו רק אדם מעיר ושנים ממשפחה‪ ,‬ההולכים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בחורח ה׳‪:‬‬
‫‪ 1‬ת ח זאת נחמתנו‪ ,‬ששורש ישראל לא יכזב‪ ,‬ומה שהשריש השם בה‪ ,‬בנפשות עם ישראל‪,‬‬
‫׳־לא ישקרו מימיו‪ ,‬כמו שהעיד עליו בוראו‪ ,‬שעיקר בואו לדיר עם עמו ישראל פנים‬
‫בפנים‪ ,‬כמ״ש פנים בפנים דבר ה עמכם באש ביום הקהל‪ ,‬הוא להשריש ולהעביע בנפשוח‬
‫עס ישראל אהבחו ויראהו כמ״ש כי לבעבור נסיח אחכם בא האלהים‪ ,‬ובעבור חהיה יראתו‬
‫על פניכם לבלתי חחעאי‪ ,‬דבר ה׳ לא ישוב ריקם‪ ,‬ואין זה רק מקרה לא בעצם‪ ,‬והמקרה כל‬
‫עומת שבא כן ילך‪ ,‬שמקרה קרה לנו‪ ,‬ע״י התערבות בעכו״ם שכננו שכתשו בה׳ לאמר כי‬
‫העולם נפל במקרה‪ ,‬ולית דין ולית דיין‪ ,‬והרבה שכנ־־ם הרעים עושים‪ ,‬ימה יעשי בנינו שלא‬
‫יחעאו‪ ,‬ובפרע גדולה מזה‪ ,‬דין גרמא שפרקו עול תירה‪ ,‬היא ע״י חק המלכוח שיקחו בנינו‬
‫לעבירת הצבא‪ ,‬שבעל כרחם יחללו שבת‪ ,‬ובעל כרחם שלא ימצא• לאכיל היתר איכליס מאכלית‬
‫אסורות‪ ,‬ובנינו אינם חנניה מישאל ועזריה ידניאל‪ ,‬שיכלו לעמיד על נפשם‪ ,‬לבל החגאל בפת‬
‫פג המלך ומאכליו ומשחהו וכיון שעבר אדם עבירה נעשיח לי כהיתר‪ ,‬אכן בעת אשר ישמעו‬
‫לחכם המעיף‪ ,‬ומדבר על לבם‪ ,‬דברי חורה‪ ,‬בחן וחחנינים‪ ,‬בדעה ובהשכל‪ ,‬דברים המושכין‬
‫אח הלב‪ ,‬אז יעורו משנחס‪ ,‬ושורש נשמחם הקדושה‪ ,‬קירי בתיך חדרי לבים‪ ,‬ומעיררס לדעח‬
‫את השם ולשמור מצותיו ותורותיי‪ ,‬אשר כל ימיהם במלחמה‪ ,‬עם רעיוני שכניהם‪ ,‬ועם הרגלם‬
‫עם‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫הסכמות הרבנים‬
‫מס שורשי קדושת נפשס‪:‬‬
‫א ב ן דא עקא מלה תורה הסר‪ ,‬הוא היה בעכריט‪ ,‬שפסקו לומדי תורה‪ ,‬פסקו הממיפים‬
‫י דברי חורה‪ ,‬המחוקים מדבש‪ ,‬המשמחיס נפש שומעיהס כמ״ש תורת ה׳ תמימה משיבת‬
‫נפש עדוח ה׳ נאמנה מחכימה פחי‪ ,‬פקודי ה ישרים משמחי לב‪ ,‬והדרשנים שנמצאו בינינו‬
‫רובם כל דרשותס רק בהרכביח החריפוח‪ ,‬ולא יבינם רק מי שרגיל בהם‪ ,‬ובעיני המון עם‪,‬‬
‫רק קול דברים הם שומעים ותמונה אינם רואים זולתי קול‪:‬‬
‫זלעפה אחזתני‪ ,‬כי אזכרה ימים מקדם‪ ,‬בכל מקים אשר דרכה רגלי בעיירות‬
‫הגדולות‪ ,‬אשר מהם חצא חורה‪ ,‬שם מצאחי כמה ישיבית מסלסלין ומפלפלין בהלכה‪,‬‬
‫כמו עירנו חלמםאן יע״א ועיר ווהראן יע״א‪ ,‬שהיו מלאים ישיבית לתורה‪ ,‬והיום בעלי‪ ,‬לולי ה׳‬
‫שהוחיר לנו שריד כמעט‪ ,‬קם הגמו״ן ידי״ן מעלח החה״ש ר׳ יאודה חשאן הי״ו‪ ,‬וקבע ישיבה‬
‫בעיר והראן יע״א‪ ,‬אשר כמעע לא נשאר רושם ישיבה לעסוק בחורה בחוכה בקביעיח‪ ,‬וקנה‬
‫ש״ס ופיסקיס עם הרבה ספרים‪ ,‬והושיב בתיכה ח״ח קבוע ללמוד תירח ה׳ יומס ולילה‪',‬‬
‫ה״ה רב אחאי החה״ש והכולל כמוהר״ר דוד הכהן הי״ו‪ ,‬וקבע לו פרנסתו מדי שבת בשבחו‪,‬‬
‫ועמו אתו‪ ,‬נתקבצו ובאו עוד ח״ח אחרים‪ ,‬ללמיד ש״ס ופוסקים‪ ,‬ונער יכחבם‪ ,‬אחר שמצאו‬
‫מקום מיכן וקבוע לפניהם‪ ,‬ובחיכם מעלה רב רחימא; החה״ש והכולל בעל המחבר הספר‬
‫הנכחי הזה‪ ,‬ה״ה כמיהר׳יר יוסף בן ואליך זלה׳י׳ה זרע קדושים‪ ,‬בן לאוחו צדיק הרב‬
‫הגדול מעוז ומגדול‪ ,‬סבא למשפטים‪ ,‬נודע שמי ׳נשמדים‪ ,‬המחבר ספר ויאמר יצחק‪ ,‬שפנה‬
‫מכל עסקיו‪ ,‬וקבע עצמו לתירה לעשוק בה יומם ולילה‪ ,‬ומעולם לא מנע עצמי מבית המדרש‬
‫הנז‪ /‬בכל יום ויום לא פסיק גדשא מפומיה‪ ,‬אז אמרתי ברוך ה׳ לא השבית לתירתו גואל‪:‬‬
‫ן י ך ן י היום יום צרה ומצוקה‪ ,‬יום חשך ואפלה‪ ,‬על שמיעה כי באה אלינו לעירנו תלמסאן‬
‫יע׳׳א‪ ,‬לומר יוסף איננו‪ ,‬כו לקה איתו אלהיס‪ ,‬עלה מות בחלומנו‪ ,‬יום ב׳ שני ימים‬
‫לחדש תמוז שנח החרס״ו‪ ,‬ובנים לא היו לו‪ ,‬רעדה אחזתני‪ ,‬ותכשני פלסות‪ ,‬אהה איך יבש‬
‫טל חיותי‪ ,‬בעוד מים מי חורה ה׳ יזלו מדליו‪ ,‬וטל שלשול ופלפיל הש״ש ילין כקצירו‪ ,‬אהה‪,‬‬
‫איך נהיחה כעלה נובלה‪ ,‬טרופה מגזעה‪ ,‬נהדפה מרוח שועה משער‪ ,‬הוא המוח האכזר‪,‬‬
‫עמוד והחבוק‪ ,‬הביטה וראה‪ ,‬דמעוח חברתך אשת נעיריך‪ ,‬תתיפח תפרוש כפיה‪ ,‬הביט‪ :‬דמעות‬
‫חבירן‪ ,‬אנשי ישיבתן‪ ,‬אשר צלצלי שמע קיל חורחך מצלצלים באזנים‪ ,‬בשבחם ללחום מלחמחה‬
‫של תורה‪ ,‬באמח אמרו‪ ,‬כי ראש המרבדים הייח להד‪ ,‬ומחמד נפשם‪ ,‬שא עינין וראה‪ ,‬דמעיח‬
‫המצטערים טל דגל החידה כי מטה‪ ,‬ובטלו שוחריה‪:‬‬
‫ו ת ך ‪ /‬י זאת נחמתנו‪ ,‬באמח אמרו ז״ל‪ ,‬ח״ח אי; צריכים הזכרח נפש‪ ,‬תירתם היא אזכרחם‬
‫כי השאיר אחריו דברי חורחי‪ ,‬אשר חידש ופלפל בתורה‪ ,‬כתיבים בכתב ידו‪ ,‬הם‬
‫ילדי טשתינוחיו‪ ,‬הם הם גניו‪ ,‬ויוחד טיב מבניו‪ ,‬כמ״ש כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו‬
‫אח שבתותי ובחרו באשר חפינחי‪ ,‬ונחתי להם בביתי ובהומיתי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם‬
‫טיל‪ -‬לא יכרח‪ ,‬והעיר ה אח רוח אשת נעיריו‪ ,‬אשה יראת ה׳ היא חחהלל‪ ,‬ה״ה הכבידה‬
‫מ ט ע ה סי׳ ריקא גת הגמי״ן סי׳ בדיך לעסרי להקים יל ושם לבעל נעיריה‪ ,‬לי‪:‬לפיס דברי‬
‫הירחי‪ ,‬ולהפיצם בישראל‪ ,‬ושם כעל בריתה לא יכדח מחיך חכמי ישראל‪ ,‬ושלחו הספר הנז׳‬
‫להסכים ע״י‪ ,‬ועברתי בין בתריו‪ ,‬ומצאתיו כליל מכל‪ ,‬מהם שו״ת וכמה דברים הנוגעים להוראה‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בס‬
‫הסכמות הרבנים‬
‫בם הראה בקיאוח בפוסקים‪ ,‬מהס חידוש גפ״ת על איזה מסכתות‪ ,‬מהם חידושי תירה על‬
‫הפסוקים פרפראוח לחכמה‪ ,‬והנאני ונאים הדברים למי שאמרן‪ ,‬והנני מסכים על ידיהם‪,‬‬
‫להוציא לאור החירה הנז‪ /‬להעלוחו על משב׳ח הדפום‪ ,‬ונקרא שם הספר שמו יוסף‬
‫הכ״ד החו׳יפ מתא חלמסאן ע״ו לחירש כסלו שנח התרס״ז ליצי׳‬
‫הצעיר‬
‫חיים בלייח‬
‫השכמת הרב המו׳ מר דיינא דנחית לעומקא דדינא במוהר״ר‬
‫ס׳׳ט‬
‫אברהם הכהן‬
‫יצ״ו‬
‫א נ ^ י בדרך אגב עלעולי עלעולא דגברא מת;רת הזמן הביאני עד הלוס העיר רבתי‬
‫עיר המהוללה והראן יע״א‪ ,‬ונחני ה׳ בית אח׳י מל׳ך רב אחאי משבחא‪ ,‬זרע רב‬
‫המיומן רב משרשייא האליף התורני הרב הכולל‪ ,‬בישראל להלל‪ ,‬רב יוסף הויר עיננו הי״ו‬
‫הן וואליד הביאני המלך חדריו ביתו בית נאמן‪ ,‬בית׳ה יוס׳ף והראני אותו ואת נוהו נאוה‬
‫קודש‪ ,‬זכיחי לשיחתו‪ ,‬ונתבסמתי מתורתו‪ ,‬זקוקין דטרא נפקין מפומיה דרב טליה יומא‪ ,‬אחאן‬
‫לפרק כל כתבי הקודש אשר כתב אי״ש רב״י מעשה ידיו של אוחו צדיק אשר טיפח וריבה‪,‬‬
‫אר׳י נעלה שוא׳ל מסתלק ועולה‪ ,‬ועוז והד׳ר לו אגמר׳ה בדדמ׳י מדמה מילתא למילתא‪,‬‬
‫ואםבר׳ה בעעמא עעס כעיקר דאורייתא‪ ,‬תשובות תשומת חטובות מיוסדות על אדני ההלכות‬
‫וספרין פתיחן קודמוהי הא למגמ׳ר הא לאגמורי‪ ,‬ומנייה‪.‬׳ תסתיים להלכה ולמעשה‪ ,‬ונלוו אליהם‬
‫ציצים ופרחים דרך דלש דרשינהו מו״ר בדברו מעריב ערבים ערבינה׳ו ותנינה׳ו‪ ,‬תורת אמת‬
‫היתה בפיהו אמרות עהירית טיהר גברא רבה‪ ,‬ארש׳ו אר׳ש ליו מטוהרה‪ ,‬חכמה מפואדה‪,‬‬
‫זכה וברה‪ ,‬ומשום היב׳ת הקולש גרסה נפשי לתאוה וטעמתי בקצה המטה ביערת הדבש‬
‫ותאורנה עיני אספתי באומרי׳ס אמרי עונג צהמ פני שש אנכי‪ ,‬וירעתיי בניי ידעתי כי מי‬
‫אנכי ומה מחי ומה מני יהלוך ומה יחן ומה יוסיף לרב יוסף הי״ו שבח׳ה דמחמתיי ־מושלת‬
‫ועומ׳ד הוא‪ ,‬למוד אותו השבט גדולים חקרי לב‪ ,‬דב׳ר איהו מכוכב׳א דשבי׳ט רבינו הגדול נר‬
‫המערב הנודע למשגב בשמו ובמעשיו הרב הגאון כמוהר״ר יצחק ן וואליד זצוק״ל זיע״א‬
‫בה״מ ויאמר יצחק ח״א וח״ב ופרי צדיק הרב בנו ן פורח יוסף הי״ו יפה כחו מחמת כח‬
‫האב אך לעשות רצו; צדיק חפצתי‪ ,‬וענוהו היא סמכחני להציץ במקראי קודש אשר אסף וקיבץ‬
‫וחידש לנו בטובו הולה גבר חכם בעוז יפה פרי טהור לב וקרא שמ׳ו שמו יוסף ומידי חמיח׳י‬
‫ראית׳י או׳ר קראתי בכל לב לפעלא טבא יישר חיליה לאורייתא יפה דן יפה הורה והשיבותיו‬
‫ספונות ובנויות על קו האמת והצדק יכל מן דין סמולו ללא‪ ,‬ויסלם אברהם מסכי׳ס הולך‬
‫ועלה בהסכמיה לכל הנהו חנויי דרב‪ ,‬יגדיל ויאדיר תורתו והדרת׳ ויוסף רב יוס׳ף כהנה‬
‫וכהנה ישמח צדיק בפקודת ישועה ורחמים היי אריכי ובני סמיכי אמן‪ ,‬אנא ה׳ הושיעה את‬
‫עמך ולכה לישיעחה לנו‪ ,‬שלח לנו משיה צדקנו יחי ונחמיניה‪ ,‬אנא נפשאי כחביח זעיר ש׳ס זעייר‬
‫ל ס ידענא בנפשאי גבלא טרטילאה דלית ליה מגרמיה מבלאי כהונה ומהמייניהן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הסכמות הרבנים‬
‫כ״ד אחד מב״ד הצוק של מתא דוברו יע״א החו״פ לכניד התירה פה ווהראן יע״א כשדר‬
‫פדו ורבו מש שש אנט על אמרתך לפ״ק‬
‫‪,‬‬
‫הצעיר אברהם הבחן ס*ט‬
‫הסכמת הרב המו׳ מר דיינא דנחית לעומקא רדינא כמוהר״ר דוד‬
‫הבד‪ ],‬יצ״ו‬
‫ל א י ן ץ י אחדי רואי והנה אלק׳יס עילים מן האדיש פח׳ח החיב׳ה‪ ,‬מילתא יציבא‪ ,‬אר׳ש‬
‫עובה‪ ,‬אמירה נעימה כחיבה יהיבא‪ ,‬קי ל שישנו בלמידה הן יוצא והן בא‪ ,‬זו היא‬
‫ביאה זו היא ישיבה‪ ,‬מסיק ודייק בהויות לאביי ורבא‪ ,‬מלחמח מציה ומלחמה חובה‪ ,‬עטיו עיט‬
‫דודיס‪ ,‬עפי׳ם ממללוח מעשה הידודי׳ס‪ ,‬חדיר ותימא‪ ,‬מעשה אלק׳ים המה‪ ,‬ראה ויתיר כמשחל‬
‫בניתא מחלבא‪ ,‬צלל במים אדירים ובמים עזים נחיבה‪ ,‬הא למגמר הא למשבר‪ .‬ויסבויר יוסף‬
‫ר א ת י חמוח׳י אור‪ ,‬אירן של חכמים‪ ,‬איר לי בשנו׳ן‪ ,‬שניה ופיר׳ש כל הדבר הקשה פירו׳ש‬
‫מרובה‪ ,‬אית תנויי תני‪ ,‬תנא אקרא קאי‪ ,‬ופירש יאות א׳ם למקריא א׳ס למסור׳ת‪,‬‬
‫כל היכא דאיכא למדרש שוינהו מדריש לפדושי׳ס‪ ,‬מילחא דאחיא מדרשא חיביבי מחבבא ליה‬
‫והדר תני‪ ,‬שקיל ועדי מקשה ומפרק פרקיו נאה ויאה ספריו נא׳ה לי כאשר פתר להם יוסף‬
‫ר א י ת י והנה מנורת זהב‪ ,‬ספד׳א נהיר‪ ,‬באר׳ש ערביה ושיהיה‪ ,‬כלה נאה וחמודה לתירה‬
‫ולחעידה‪ ,‬פי ידבר חהליח חהלה לדוד ויהי אצלי אמין ויהי שעשועים יום יום לי‪,‬‬
‫פריו מחוק לחכי ניפח חטיפנה שפחוחיו‪ ,‬דבש וחלב וטיפי מרגליוח‪ ,‬והיו עיני ולבי שם צופיות‪,‬‬
‫והנה בניי לתלפיות‪ ,‬הלכות קטטות שנו כאן‪ ,‬הני הלכתא נינהו‪ ,‬אשר הורה גבר יורה דעה‬
‫רבין שמועה שמעינן מהני קרא׳י הלכתא גבריות‪ /‬הלכות גלילית אשר טיפח וריבה איש רביי‬
‫יוסף‬
‫אלה הן חוללותיו של אותו צדק לעיי׳ל בלא ביר אלה תוללות‬
‫ף א י ת י אח עוניי שעימם עליו לברים הרבה‪ ,‬הנמצא כזה איש אשר רוח אלק׳ים בי‪ ,‬יש‬
‫בו מלעח קונו הסחכל בקין קין במה שיש בי‪ ,‬כנשר יעיר קנ׳י יחן בספר ויוהקו‬
‫גמר חוקיה חוקיה אמר קרא חק׳ח עולם לו ולזרעו אחריו‪ ,‬מחהלך בתימו צדיק ברוך שככה‬
‫לו בעילמו‪ ,‬בשלשה דבדם האדם ניכר בכיסו ובא עד טס׳ו והן עיזר לו איש אח רעהו יעזור‬
‫ומלא את ידו די מחסורו מחן בסחר לאנשי דמעלי‪ ,‬נטיעיחיו שורק מסודר בענייניו‪ ,‬דמי זיויה‬
‫לבר אלק׳ין מה נאה אילן זה ומה נאה נ׳ר זה מה נאה חברתו חברת ריעים ודודים מאד‬
‫נפלאת אהבחו לי כאהבח דוד ויהונחן כי אנכי ידעחיו לא יוס ולא יומים מיום אשר הכירני‬
‫והכרתי את ריב׳ו לא זזה ידי מחוך ידו יד הקודש על העליונה‪ ,‬איש יח׳ד פני רעהו חברים‬
‫מקשיבים בכל יום תמיר תמידי'ן ומוספי׳ן כל היום‪ ,‬ט אהבת עולם אהבתיו ידעתיו עד שנקשרה‬
‫נפשי בנפשו קשר של קיימא ולמזח תמיל חגרתיו מפרק בא סימן אתה סת״ר לי בהידש המוכתר‬
‫בכתר תורה הוא חודש סיון שבאתי לכאן מחא והראן יע״א וקבעתי למוד בבית מדרשו של‬
‫שם טיב הוא ידידינו אהובינו מחמד עינינו מקים דגל התורה ה׳ יקים דגלו דגל מחנה יאודה‬
‫החכם השלם אוהב התורה ומחזיק ביד לומדיה כבוד שמו כה״ר יהודה חסאן יצ״ו אשר הוא‬
‫ידיד אשר החזיק בידי להיות יושב באהלו אהל תורה אשר נטע וקרא לה ישיבת וזא׳ת ליהודיה‬
‫שיכולתו‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫הסכמות הרבנים‬
‫שיסידחו הוא ברכ יוסף שכאשר העיר ה׳ אה ריחי רוח הקילן על מנגלה ההילח כה״ר‬
‫יהודה בעל ישיבת ו^ת ליהודה לנעות אה האהל אהלה של תירה הלך אצל רכ יוסף ליעיל‬
‫עצה על המל׳ה באיזה איפן יהיה נעיעח אהלי אפדנו‪ ,‬ובנועם מ־ליו ושיחיתיו שיחה תייח של‬
‫רב יוסף הוציא מחשבחו לאור ויסד ישיבה הלז וקייס וקבל עליו הרב המחבר שיקבע למודו‬
‫בביח מדרש יזאח ליהודה הנז ומאז קבע ליה עידניה שס שס לו חק ומשפע לפעלא עבא‬
‫אמרינן יישר‪ ,‬ומאותו הפרק גדלני הרב כאב ה׳ ישלס לו כפעולו העיב אמן‪:‬‬
‫‪ H i l l‬בעחה ליל שני בש״ר‪ ,‬בשני לחי המיז של שנח ישח חשך סתר״ו לפ״ק קל מן שמיא‬
‫נחיה קוס עלה אל ביח אביך יוסף איננו כי לקח אוחי אלק׳יס וי לאבירה שאץ‬
‫לה תמורה וי לן דמתנ׳ן וי לן דמחנ׳ן קשה עלי פרידתי אנא אלך ואבקשהו וי על הא• שיפ־א‬
‫דיוסף‬
‫דבלי בארעא שופריה‬
‫ר א ת איש מאייר במלאכתו מלאכה שמיס‪ ,‬לי‪ .‬מש מחיך האהלה‪ ,‬יצרר המיס בשאל׳ה‬
‫להשקות אח הק׳ן קן קילמיסו בספר ויוה קו למען יעמדו ימיס רביס באהבתה‬
‫ישגה חמיר הן בעירנו חי ואף כי אחרי מוחי‪ ,‬אח‪:‬־ כיסיי אד׳ס בעפר ואחד שעבדה צירתי‪,‬‬
‫שפחותיו דובבות עיפי מרגליוח‪ ,‬חידה דיליה היא חפוחי זהב במשכיות‪ ,‬אשר איזן ותיקן קריה‬
‫ספר ספר׳א דמרי עב הכי קרא שמו יוסף הכיני וגס חקרו איש אלק׳יס קדוש הוא באמת‬
‫אמרו ירושה שאין לה הפסק הא קמן‪ ,‬זרע המיומן‪ ,‬מה נא‪ :‬אילן זה‪ ,‬מזה בן מזה‪ ,‬מזר״ק‬
‫עהור‪ ,‬זרע קידש מצבתו שפי׳ר גזדחי‪ ,‬הוא הרב המובהק ואח לברק החכם השלס במדות ובדעות‬
‫כמוה״ר יוסף בן וואליד ז״ל מילדי העבריס בעיר תהלה תיטוא׳ן יע״א ונתיישב פה בעי״ת‬
‫והראן יע״א‪ .‬והוא בנן של קדושיה כליל לאשי׳ס גזע ישישיס‪ .‬אראליס וחרשישיס‪ .‬גדול אדונינו‪.‬‬
‫עערת ראשינו‪ ,‬אריה דבי עילאי דמי זיויה לבר אלק׳ין היא הרב המופלא וכביר ה׳ מלא‪ ,‬חסידא‬
‫קדישא ופרישא נ׳ר המערבי הדיין המצייץ כמיהר״ר פתר יצחק ן וואליד זיע״א המפירסס‬
‫יוסף‬
‫בשמו ובמעשיו בספריו הק׳ ויאמר יצחק ברא כרעא דאביה מיוש׳ף בן פירת‬
‫לשבח רבח המעלוח‪ ,‬אשח חיל עערה‪ ,‬כל שהיא חפארח‪ ,‬הגברה והרבנית והצדקת‬
‫חכמוח נשיס בנחה ביחה דביחהו דרב יוסף מרח ריקא חמ״א‪ .‬אחת היא לאמה‪.‬‬
‫בר׳ה היא ליולדתה הגברח והצדקת הזקנה הכ‪:‬רה מרח אסתר תמ״א אלמנח הגביר והנכבד‬
‫החשוב והמעולה בפז לא יסילה החי״ן כה״ר ברוך לעסרי ז״ל חוחנא דבי נשיאה של הרב‬
‫המחבר זללה״ה‪ ,‬ותבוא והעמיד מאז הבוקר ועד עח‪ :‬וחלקע באומרי׳ס אמרי בינה מכל אשר‬
‫נמצא כתיב ביתה יוסף ולאדפוסי הדרא לעשות נתת לבעלה בכל מידי דמיעב בזה ובבא אשרה‬
‫ומה טוב חלקה גדולה הבעחה ישלס ה׳ פעילה אשר עשתה עמו ותהי משכירתה שלימה אכי״ר‬
‫נא ה׳ קבן נפוצוח קויך יחי וגחמיניה ה׳ן משיח לישראל יושב בסדר עליון והתברכו בזרעך כל‬
‫יוסף‬
‫גויי הארץ י״ב לחו חשון כאן שניה ראש דבר״ך אמ׳ח יפיק לראש‬
‫נאום הח״פ מתא והראן יע״א הלא כה דברי קטינא ערייך העימד ומצפה לה לעמוד לשרת ולכהן‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫י‬
‫^לינו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הצעיי דוד הכהן ס״ט‬
‫הסכמות הרבנים‬
‫הסכמת מע הרב המובמק מר דיי־נא היושב בראש בעוב״י והראן יע״א‬
‫‪,‬‬
‫במוהי״ר‬
‫יעקב צ׳רמון‬
‫יצ״ו‪.‬‬
‫א ש ר י הגבר‪ ,‬גבר בגוברין‪ ,‬מן המהדרין‪ .‬תלמודו נידו יוס׳ף בשבת תחכמוני‪ ,‬יולדו על‬
‫ברכי יוסף וקיבץ על יד ונכתב בספר‪ ,‬יביא בפריו זה יכתוב ידו יהיבא כתיבה‬
‫נעימים ויקרים אמורי׳ם לגבוה סלקא שהניח אחריו ברכה שארית יוסף ושם טוב מבנים ובנות‪,‬‬
‫לכו חזו מפעלות הרי זו עולות על משבח הרפוס להיות שפתותיו דובבות‪ ,‬ממקור מיס‬
‫תיים שואבות אשר פעל ועשה מעלת הוד והדר החכם השלם והכולל יכו׳ מוהר״ר‬
‫יוסף ]י וואליד ז״ל‪ ,‬הביאו את הספר הזה בבתיכם והגו בו למצוא נחת ויכולה היא שתגן‬
‫עליכס ועל בניכם ליפוש חיי ומזוני כי היא חייך ואורך ימיך‪.‬‬
‫כ״ל החו״פ ז טבת שנת ויצבו״ר יוס״ף ב״ר לפ״ג התרס״ז והראן יע״א‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הצעיי‬
‫יעקב צ׳רמון‬
‫ס״ע‬
‫הקדמת הטו׳יל‬
‫דברי המוציא לאור‬
‫! ? ^ י חישב כמעט למותר להרבות אמרים פה בפתח השער‪ .‬על אדה השפר היקר הזה‬
‫שמו יוסף אשר אנכי מפרשמו ברביס ומוציאו לאור‪.‬‬
‫‪ ^ 1 * 1 ^ 1‬זה אעכב את ההוגה והקורא לשמוע את דברי הקדמתי בעת אשר חיכף יוכל‬
‫להכנש אל הגן לקטוף שושני הוד ונצני חמד ואשר עוד לא בא כבושם הזה‬
‫הרבה בםפרחנו בימים האלה ובזמן הזה אשר איש לעברו יפנה‪ ,‬איש לבצעי או לחכמוח החיצוניות‬
‫והתירה מוכחת בקרן זוית אך לפני יחידים שרירים אשר ה קירא‪ ,‬אלה הממיחיס עצמם‬
‫באהלה של תורה‪ ,‬והם אשר יחזקו עמודיה‪ ,‬ויבששו אשיוחיה‪ ,‬והמה המחבבים אותה על בנינו‬
‫ובני בנינו לבל יבוזו ליקהת‪.‬‬
‫כן אשתפק בקציר אמרים‪ ,‬להודיע בשער בת רבים כי בהיותי גילה בארצות צ׳עיר‬
‫משחלח לטובת עיקו״ת זכיחי להכיר פנים בפנים אח הרב המחבר ז״ל נעימות דומות‬
‫לשרשים מגזע היחש והמעלה ן׳ילאותו צדיק הרב המחבר ויאמר יצחק זצ״ל זכיתי לראות אח חכמחו‬
‫ועד כמה היה שוקד על פתחי התורה בשקידה נפלאה ובדבקות עצומה ובאהבה עילאה‪,‬‬
‫ויהי בעיני כשישנה שירחה במדבר‪ ,‬אשר היא חפדיח אח השביבה טלה בריח‪ :‬הנעים וברענונתה‬
‫החיה והנעימה‪.‬‬
‫כן בשמחה קבלתי הצעח הגבירים הנכבדים אשר בעוב״י והראן יע״א ומחוכם הגביר‬
‫הנדיב יקר רוח ואיש תבונה מיראי ה וחושבי שמו חפן חשד ומרבה להיעיב משכיל‬
‫וחשוב שי׳ חיים הכהן הי״ו וביחוד בקשת הרבנית הגברת הכבודה מ ריקא ת״ס אלמנת‬
‫המחבר נ״ע אשר בקשוני להטפל בהדפשח החביר הזה בחוככי ירושלם ובהגהחו וביופי שדורו‬
‫)מאד עגמה נפשי כי לא יכולתי להתבשם ולהעיר איזה הערות מאפש הפנאי(‪ — .‬בשמחה‬
‫אני מברך כעת על המוגמר כי זכיתי להיות משייע למציה זו‪ ,‬יתן ה׳ והיו כל עם ה׳ הוגי‬
‫תורה לשמה ויזכו להפיץ חכמתם ברבים‪ ,‬וירוס ונשא וגבה מאד‪ ,‬ובא לציון גואל בב״א כעתירת‬
‫הכותב המעחיר לה׳ כי מציון ישלח חנחימיתיו להאלמנה הכבודה ז״ל‪ ,‬ותזכה לראות בנחמת‬
‫ציון וירושלים ת״ו‪ ,‬וכן גם ימלא ה׳ כל משאלות לב הגביר סי׳ חיים כהן נר״ו לטיבה‬
‫ויפקדהו בבנים זכרים בזש״ק לחיי עולם ולזכר נצח‪ ,‬כנפש החותם בברכה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הצעיי‬
‫יצחק אשכנזי‬
‫ס״ע‬
‫א( חולין רף ב׳ ע׳יא חוס׳ שמא יקלקלו‪.‬‬
‫טונחן דהקשו לפרש״י דמסיפ׳ שמעי׳‬
‫לה דהא דדייק רבא לקמן ומוקי לה לכחחי׳ ר״ל‬
‫דהא דקחני חון מהש״ו דלכחחי׳ לא ישחועו אבל‬
‫בדיעבד שחי׳ כשרה‪ .‬ואם כניס אנו בזה יביאו‬
‫על נכון דברי החים׳‪ .‬להנה אף לשיע׳ קשה‬
‫ריוקא דרישא דקחני חון מחש״ו הא דיעבד שחי׳‬
‫כשרה‪ .‬והדר חני וכילם ששחעו וכו׳ מ״ש דוקא‬
‫דיעבד אבל לכחחי׳ אפי׳ אחרים רואים אוחם לא‬
‫והא אמרח רישא דלכחחי׳ שרי אפי׳ אין אחרים‬
‫רואים אותם‪ .‬ונד׳ דהיינו דקשי״ל לרש״י ולכן‬
‫פי׳ לאפי׳ אחרים רואים איחס לא‪ .‬ולזה כ׳ בשם‬
‫ר״ח ללפי׳ לק״מ דברישא איירי אפי׳ לכלבים‬
‫ומשו״ה כי איכא אחרים בהדיהו שפיר דמי‬
‫דלא מחמירינן כולי האי לא כן בסיפא איירי‬
‫ששוחע לעצמו דלכחהי׳ לא מהני אחרים רואים‬
‫אוחס ובדיעבד שפיר דמי וזהו שכ׳ והשחא‬
‫ניחא ודוק‪:‬‬
‫ד ( דף ‪ $y‬עמי ונכרי עמי קידם פשיעא לא‬
‫נצרכה דלנכרי ברבית וכו׳ והקשה‬
‫הרא״ס פ׳ משפעים דהא נמי פשיעא דנלמיד‬
‫מנבלה לגר תחננה או מכיר והניחי בחימה ע״ש‬
‫יאין לחרן דברביח לנכרי איכח מצוה וכס׳ הרמב״ם‬
‫ז״ל דליתא דאף לישראל בחנם איכא מציה נמי‬
‫דג״ח וא״כ שקולין הם והחילוק שביניהם הוא‬
‫ריוח הרבית וא״כ נלמוד מנבלה‪ .‬ואין לחרן‬
‫עול לשאני גר לחייב להחיותו לליחא לננ״כ אף‬
‫לישראל חייב להחיוחו ראן! לעשירים שייך נמי‬
‫הא לעני היה באוחה שעה‪ .‬ועוד דקרא סתמא‬
‫קאמר לגר חחננה אפי׳ עשיר‪ .‬וא״כ כילף מנבלה‬
‫ולא ניחא ליה להרא״ם דל מ״ש התוש ז״ל‬
‫לקרא לנבלה איירי בארן ישראל ללא שכיחי נכרים‬
‫אבל במקום לשכיחי נכרים יקרים לנכרי במכירה‬
‫ולפי לבריהס לא הוה ילפינן הלואה מהחם‬
‫לאלרבה הו״א ליקרים לנכרי ברבית לא כן התם‬
‫איירי בארן ישראל לאין לו ריוח כ״כ לכן‬‫הקרים לגר מחינה אבל במקום רשכיחי נכרים‬
‫מובא ומצי למכור בשוויה יקדים לנכרי במכירה‬
‫ולזה איצטריך בהלואה דאף דאית ליה ריוח הרבית‬
‫עם הנכרי אפי״ה יקדים לישראל בתנם זה לא‬
‫ניחא ליה להרא״ס ז״ל‪ .‬כיון לסוף סיןש נילף‬
‫מהתם דהא התם גבי נבלה ע״כ כשמתנה לגר‬
‫מפשיר הקרן דאע״ג דאס היה מוכרה לנכרי היה‬
‫מפשיר חלק מן הקרן כיון דאיירי בארן ישראל‬
‫דלא שכיחי נכרים מ״מ כשמתנה לגר מפשיר אותו‬
‫חלק מן הקרן שהיה לו להרויח עם הנכרי במכירה‬
‫וא״כ כ״ש הכא גבי הלואה דכשמלוה לישראל‬
‫בחנם אינו מפשיר שוס פרומה מן הקרן אלא‬
‫אעבורי ריוחא של הרבית הוא וא״כ פשיטא‬
‫ליקליסלישראלבחנם מכ״ש מהתם בנבלה וכלפרישי׳‬
‫ולכן הניחו הרא״ם בתימה ולוק‪:‬‬
‫ג( חולין קמ״ב ע״א ולילמא מהרהר בעבירה‬
‫הוה‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫הוה‪ .‬כלומר כיון דבאותו רגע כונחו סחרי‬
‫אהדדי לכן אין מגין עליו המצוה ולפי״ז לא שייך‬
‫כאן אין עבירה מכבה מצוה והיינו מ״ש רש״י‬
‫ז״ל בקידושין ע״ש‪ .‬ומשני מחשבה רעה אין הקב״ה‬
‫מצרפה למעשה וא״כ המצוה דקעביד שפיר מצי‬
‫להגין‪ .‬ופריך והאמר ר״א שלוחי מצוה אינן‬
‫נזוקין פי אף למאי דמסיק ר׳ יעקב דשכר‬
‫מצוח בהאי עלמא ליכא מ״מ אכחי חיקשי שלוחי‬
‫מצוה אינן נזיקין והיאך נפל ומח‪ .‬אלא ע״כ לומר‬
‫דמהא מפל ומח ליכא לאוכוחי דשכר מצוח‬
‫בהאי עלמא ליכא ומשני סולם רעוע הוה דבכי‬
‫האי גוונא אע״ג דמצוה קעביד לא חגין עליו‪.‬‬
‫והשחא אס איחא דשכר מצוח בהאי עלמא איכא‬
‫נהי דסולם רעוע הוה מ״מ חגין עליו ילהא‬
‫מלתא יש הפרש בין המצוה ר״ל זכות המצוה‬
‫לשכר המצוה לא כן למאי דס״ד דאי מחשב בע״ז‬
‫ניזוק אף אי הוה שכר מצות בהאי עלמא מ״מ‬
‫ניזוק ולא תגן עליו דמהרהר בע״ז לא דמי כלל‬
‫לסולם רעוע ואהא דמשני בחזרתן שאני ע׳‬
‫‪,‬‬
‫לה׳ פני יהושע בחדושיו לקדושין ע״ש‪:‬‬
‫ד( שם דכחי׳ איך אלך ושמע שאול וכו׳ ומקשים‬
‫העולם דאמאי לא מייחי ראיה ממשה‬
‫לך שוב מצרימה כי מחו דמש׳ הא לא מחו לא‬
‫הוה ליה למיזל‪ .‬ונר׳ לחרן דהנה בלא זה יש‬
‫לדקדק בקרא גופיה אמאי איצעריך רחמנא למימר‬
‫ליה הכי הא בלא״ה כבר גמר בדעחו לילך כמו‬
‫שמפו׳ בכחוביס אלכה נא ואשיבה אל אחי אשר‬
‫במצרים‪ .‬ועוד קשה אמאי לא קאמר ליה הכי‬
‫רחמנא בחח השליחות ועחה לך ואשלחך אל‬
‫פרעה יאמר לו שם כי מחו וכו׳‪ .‬ונר׳ דהכל‬
‫מחורץ דהנה בלאו דשמואל היה אפשר לומר‬
‫דליכא ראיה מן משה כלל דאדרבה משם משמע‬
‫להיפך שהרי משה כבר גמר ברעחו לילך אף‬
‫דלא ידע עדין שמחו והוה ס״ד לומר דמשה‬
‫ס״ל דאף דשכיה הזיקא מ״מ שלוחי מצוה אינם‬
‫‪,,‬‬
‫יוסף‬
‫נזוקין והוה ס״ד לומר דהא דקאמר ליה אח״כ‬
‫ני מתו היינו משוס להאמין בשס וגמר בדעתו‬
‫לילך ולא חח ולא זע מן האנשיס ההס לשלוחי‬
‫מצוה אינס נזוקין משו״ה קאמר ליה כי מחו‬
‫כדי שיהיה נכון לבי בעוח ולכן לא אמר לו כן‬
‫בתחי' השליחיח ומט״ה הוצרכו להביא ראיה‬
‫משמואל והשחא אחר שלמדנו משמואל דהיכא‬
‫דשכיה הזיקא לא אחמר האי כללא דשלוחי מציה‬
‫אינס ניזוקין עכ״ל דמאי דקאמר ליה רחמנא כי‬
‫מחי הייני ללמד דעה למשה דלא כמו שעלה על‬
‫דעהו לילך אף שלא ידע כי מחו משוס דשלוח•‬
‫מצוה אינס ניזוקין אף דשכיח הזיקא לכן אמר לי‬
‫לך כי מתו הא לא״ה לא הו״ל למיזל ודור‪:,‬‬
‫ד‪ (,‬ביצה דף ב׳ ע״א השוחע חיה ועוף הקשה‬
‫הר׳ ראש משכיר ז״ל אמאי הפסיק‬
‫בדין השאור בין חרחי בבי דיו״ע ע״ש ונד׳‬
‫לישי‪ :‬דבלא זד קשה קושיח רש״י וחוס׳ ז״ל דחמץ‬
‫ושאור מאי בעו הכא ועי לה שדה יצחק שכ׳‬
‫משס שיטה מקובצת דהחוס׳ אחו לאשמועינן‬
‫לאפוקי ממאן דמפרש דנקט שאור וחמן משוס‬
‫דחנא קאי ב׳יו״ט של פסח יעו״ש וכפי״ז אחי‬
‫שפיר סדרא דמחני׳ דכיון דחנא קאי בכל יו״ט‬
‫לא פחח דבריו בחמן ושאור דאז הוה משמע‬
‫דקאי ביי״ע של פסח לכן פחח ביצה שנולדה ביו״מ‬
‫דמשמע טפי דבכל יו״ט איירי ומשוס דביעור חמץ‬
‫הוי קודס פסח לכן נקע תחי׳ המן ושאור‬
‫ואה״כ השוחט וכו׳ דאיירי ביו״ע עצמי‪ .‬וע׳‬
‫לה׳ חויו״ט מס׳ סוטה ודוק‪:‬‬
‫){ שם חוס׳ ד״ה ביצה טנחס לאמאי לא תנא‬
‫ב״ש אומרים מיחרח וב״ה אומרים אסורה‬
‫כמ״ש בסיפא ודוק‪:‬‬
‫ז( בא״ד וי״ל וכו׳ כ׳ המאירי ז״ל והא דקחני‬
‫מוהר השמן שבנר ר״ש מחיר צ״ל‬
‫משוס דגבי עצמו של שמן לא שייך טלטול לכן‬
‫חני לשין מוחר ולא חייש דנימא לאידי בעלעול‬
‫ע״ש‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫ע״ש וע׳ בש״ע סימן רע״ט‪ .‬ולענ״ד נר׳ דטעמא‬
‫רלא חששו למנקט לשון אסיר בין בשמן בין‬
‫באפרוח דטון דבביצה התירו חף באכילה א׳יכ‬
‫ה״ה נמי אפרוח ושמן‪ .‬שוב מצאחי להר׳ פני‬
‫יהושע ז״ל שכ״כ ודור‪:,‬‬
‫‪ (H‬שם ע״ב ומי גזדינן יהא ח;יא ע׳ לה׳ ראש‬
‫משביר ז״ל‪ .‬ונר׳ דודאי ריין מוקי לה‬
‫בעומדח לאכילה וה״ה נמי בנולדו דלר״ן לא‬
‫שאני ליה בין מוקצה לנולד בין להיחר בין לאיסור‬
‫וחרא מינייהו צקט ודוק‪:‬‬
‫ט( תום׳ ד״ה דילמא ב״ש וכו׳ ע׳ במפרשים‬
‫ז״צ שהקשו דהכא נמי קיימינן בחרנגולח‬
‫שלוא ב״ח ע׳ מה שתירצו ונר׳ לכאור׳ לישב‬
‫דהמקשן דפריך דילמא ב״ש ליח להי מוקצה היינו‬
‫גבי בינה ובהא פליגי ב״ש וכ״ה דלב״ש לא‬
‫חשיב לה כחרנגילח לענין מוקנה ומטמא כיון‬
‫שצומרח לגדל בצים לאטלה וי״ה סברי דדי!‬
‫הביצה כדין החדננילח‪ .‬וע״ז מסיק קס״ד מאן‬
‫לשרי במיקצה בנולד אסיר דהבינה איח בה‬
‫איסור נוסף היינו נולד ע׳ רש״י ז״ל וע״ז‬
‫קאמר ר״ן רזה איני אלא מאן דשרי במוקצה‬
‫שרי בנולד נמי טין דעימדח לגדל בצים לאכילה‬
‫ויושב ומצפה מחי חלד וכההיא דקירה ע׳‬
‫חים׳ לקמן וב״ה דאית צ‪:‬ו מיקצה איה להו‬
‫נמי איסור נילד‪ .‬ועפי״ז יחירץ מאי דקשה‬
‫לש״ד דש״ס דקאמר קס״ד מאן דשרי במוקצה‬
‫בנולד אבור דלפים הך סברא היה מצי לאוקמי‬
‫מתני׳ בתרנגולת העומדח לאכילה ולא קשיא‬
‫לב״ה איכלא דאפרח דכי היט לאוקמחח העומדת‬
‫לגלל בצים עעמא דב״ש אסרי משום נולד אע״ג‬
‫להחרנגולח שריא ללילהי להא ליח להו מוקצה‬
‫ואי בעי שהיט לה ואכיל כל שבגווה ואפי״ה‬
‫הביצה אםירא משוס נולד א״כ ה״ה נמי לאוקמתת‬
‫העומדת לאכילה נימא הכי לב״ה דאע״ג דאי‬
‫בעי שחיע לה אפי״ה הביצה אסירה משום נילד‬
‫יוסף‬
‫ב‬
‫ולפי מ״ש לב״ש בחרגגולח איה להו מוקצה ומ״ש‬
‫ודילמא ב״ש ליח להו מוקצה היינו בביצה ניחא‬
‫ולזה ק״ל לש״ס אמאי לא אסרי ב״ש הביצה‬
‫משום איסור נולד עכ״פ והשחא ליכא למימר‬
‫אי בעי שחיט לה וכמש״ל רהא בחרנגולת אית‬
‫להו מוקצה לב׳יח‪ .‬ואחר העיון קצת אין נרי‬
‫להא לקמן פריך הש״ס ליפלגו בתרנגולת וכו׳ ולפי‬
‫הנ״ל לא פריך מירי‪ .‬ומיהו י״ל רמעיקרא הוה‬
‫ס״ד הכי אבל לבתר דמסיק ריין מאן דאית ליה‬
‫מוקצה איח ליה נולד לא אסיק בהא מילתא‬
‫דע״כ ר״ש מחיר מוקצה לגמרי אפי׳ דב״ח‬
‫וא״כ ב״ש כר״ש ולא ס״ל לר״ן למימר דאע״ג‬
‫דהחרנטלח אסירא הביצה שרייא אף משוס נולד‬
‫ומעעמא דיושב ומצפה וכו׳ וכנ״ל משום דא״כ‬
‫אף לב״ה נימא הכי וממילא אף עעמא דמוקצה‬
‫ליכא מהך עעמא גופיה ובמאי פליגי משו״ה לא‬
‫אסיק בהא מילחא‪ .‬ומ״ש החוס' היינו לפי הס״ד‬
‫ומעחה ההיא דלא יטיל ע״כ לאו משום מוקצה‬
‫דב״ה אלא משוס חרבן שובך ועי׳ מהרש״א‬
‫ז״ל ורוק‪:‬‬
‫יוד( ד״ה קס״ד הקשה מהרש״ל א״כ איך קאמר‬
‫הש״ס ב״ש כר״ש כיון דר״ש מודה‬
‫גבי נולד שלא היה בעולס וא״כ הביצה נולד‬
‫שלא היה בעולם הוא ע״ש מה שתירץ‪ .‬ועיי חוס׳‬
‫ערובין מ״ה ד״ה ב״ש ולפי דבריהם שם אתי‬
‫שפיר דבריהם דהכא ודוק‪:‬‬
‫שם וכ״ח כתא דהיתרא ע׳ מש׳ ידיס‬
‫יא(‬
‫פ״ד משנה ג׳ וצריך ישוב ודוק‪:‬‬
‫י ‪ ( 2‬משנה ושייס בדג וביצה וט׳ יש לדקדק‬
‫וכי טעמא דב״ש אחא לאשמועינן‪.‬‬
‫ואפשר לומר מילחא אגב אורחיה אחא לאשמועי׳‬
‫לענין ב׳ תבשילין דלא יאכל ערב ט״ב‪ .‬שוב‬
‫מצאתי ברש״י ז״ל תענית כ״ז שכ״כ ע״ש‪ .‬ואחרי‬
‫מופלג ראיתי להר׳ חיד״א ז״ל בס׳ פחח עיניס‬
‫במס׳ תענית שתירץ כן משם הר׳ גן המלך ז״ל‬
‫והחיד״א‬
‫שמו‬
‫והחיד״א ז״ל שדי ביה נרגא דלענין ע״ב לא‬
‫הוי ב׳ תבשילין ע״ש ולא ידעחי מה יפרש‬
‫בלשון רש״י שם שכ׳ כן וכמ״ש וצ״ע ודוק א״נ‬
‫לב״ה אתא דדג לבדו הוי חבשיל אחד ודוק‪:‬‬
‫י ג ( דף ו׳ רבינא הוה יתיב קמיה ררב אשי‬
‫וכו׳ ויל״ד אמאי לא קאמר ליה סמוך‬
‫אדירי כעובדא דההוא סמיא לקמן פרק ב׳ ואפשר‬
‫דרבינא לא אושיב ע״ח אכולא מחא וזה דוחק‬
‫ויותר נראה דלא הוה מצי למימר סמוך אדירי‬
‫כיון דרבינא סבר דיכול לערב היום על ידי‬
‫תנאי ואפי׳ ביו״ט של ר״ה דס״ל כנהרדעי ולכן‬
‫לא איצטריך למימר ליה סמיך אדירי דלא שייך‬
‫זה אלא כשנזכר ביום ב׳ דאיני יכיל להחניח‪.‬‬
‫וזוהי טנת רש״י לקמן דביו״ע של ר״ה ע״ש ודוק‪:‬‬
‫‪ ( T‬דף י״ב א״כ מצינו שזכאי בהרמתן וכו׳‬
‫ויל״ד מאי דוחקיה לומר דרבי ס״ל‬
‫ללא כסתם משנה ואימא דרבי ס״ל דאין מוללין‬
‫ורבא ס״ל כר׳ יוסי דגם מתני׳ אתייא כוותיה‬
‫וש״ל למוללין וגם תוספתא לס׳ רבא אתייא נמי‬
‫כר׳ יוסי ובהכי ניחא עפי דכ״ע סברי דאינו‬
‫זכאי בהרמחן יחי קשה ודילמא לעולם דביו״ע‬
‫מוללין וברייחא מיירי שהרים מעי״ע ואחייא כר׳‬
‫לאמר חייב אבל לענין אי זכאי בהרמחן ס״ל‬
‫לתנא לברייתא ללא מצינו וכסחם מחני׳ ובזה‬
‫ניחא טפי לכ״ע ס״ל מוללין וכ״ע םברי לאינו‬
‫זכאי בהרמתן וצל״ע כעת ולוק‪:‬‬
‫טו( דף כ״ד‪ ,‬ע״ב תוס׳ ל״ה שאני ילתא וע׳‬
‫מהרש״א ז״ל פי׳ לבריו רר׳ אמי‬
‫ס״ל לצריך שיהיה שם צורך רבים וכראמרינן‬
‫לעיל אלא דר׳ אמי מוםיף ובלבד שלא יכחף‬
‫ור״ל דאף לצורך רביס אסיר לכחף וע״ז מקשים‬
‫התום׳ שפיר ותדצו דילחא נמי רבים צריכים‬
‫לה וע״ז כ׳ מהרש״א ול״ל דבעיתותא שרי אף‬
‫בלא צורך רבים דמ״מ אם איתא המקשה דלא‬
‫ילע לבעיתא תיקשי ליה אמאי התירו כלל לילתא‬
‫יוסף‬
‫ר״ל אפילו בלא כחוף היה להם לאסיר כ״ש‬
‫על יד כחוף ולמה חפש המקשה קישיחו על‬
‫דברי ר׳ אמי דאמר ובלבד שלא יכחף ומקשה‬
‫מילחא שהחירו בכיחיף הא בלאו דר׳ אמי נמי‬
‫חיקשי ליה אמאי ההירו לילחא כלל אפי׳ בלא‬
‫כחוף כיין דאינה צירך דיי‪ 3‬אלא ע״כ צ״ל‬
‫דהמקשה שפיר ידע דלחא רבים צריכיכ לה‬
‫ילהט מקשה שפיר מדברי ר׳ אמי לילחא שהחירו‬
‫לה על ידי כחוף דבהכי אף שצריכים לה אשור‬
‫וע״ז משני שאני ילחא דבעיחא ודוק‪:‬‬
‫טי׳ן( פ׳ שלישי משנה ר״ג מהיד כ׳ הרמב״ס‬
‫בפי׳ המש׳ וז״ל ר״ג שובר ם׳ מוכן‬
‫מוחר וכן סובר וטי ע״ש כונחו רמ״ש ר״ג‬
‫מחיר קאי אטלא מילחא בין ארישא בין אסיפא‬
‫והיינו משום דכן מוכח בגמרא מדפריך מחיבי‬
‫וט׳ בשלמא למ״ד מוחרים לקבל שפיר דמשמע‬
‫מזה דר״ג ס׳ אפי׳ בודאי אינו מוכן דאל״כ מאי‬
‫פריך דהא בגריי׳ איירי בודאי אינו מוכן לפי‬
‫הס״ד ור״ג לא הסיר אלא בס׳ מוכן אלא עכ״ל‬
‫דסחמא דחלמודא ס״ל דר״ג מחיר אכולא מילתא‬
‫קאי ומאי דקאמר ולטעמיך יש לישב ורש״י ז״ל‬
‫כבר נרגש מזה והרמב״ם לא ניחא ליה בהכי ודוק‪:‬‬
‫יץ( בוטה דף כ״א ע״א נר׳ דטנח רב יוסף‬
‫דהבריי׳ איירי בעידנא דעסיק בה‬
‫וטנח מגינה לפי שעה דקאמר היינו מן החטא‬
‫אבל החורה מגינה מן החטא לעולם אבל הגנה‬
‫מן הפירענוח לא איירי בה כלל‪ .‬ואיח לן למימר‬
‫דלענין פורענוח בין החורה יין המצוח מגינין‬
‫בין בעידנא דעסיק בהם בין בעידנא דלא עסיק‬
‫בהם ובזה מחורץ קישיח המקשן מן הברייחא‬
‫איל רבא רוח אחרה אתי מכה קושית דואג‬
‫יאח־חיפל ומיקי דכונח הברייחא במלת מגינה‬
‫הייני מן הפירעניח וה״ק מציה אינה מגינה אלא‬
‫לפי שעה היינו במעט זמן כגין ג׳ שנים אבל‬
‫לא לעילם והיינו אפי׳ בעידנא דלא ע ס ק בה‬
‫אבל‬
‫שמו‬
‫אבל תורה מגינה מן הפורטנוח למולם וכל זה‬
‫הוא בעידנא דלא עסיק בה אבל בעידנא דעסיק‬
‫בה לא איירי כלל ודוק‪:‬‬
‫יד!( דף כ״ח אפשר לימר ככונת הש״ס אע״ג‬
‫שאמרני מאי ב׳ ח״ח דגמירי וכו׳‬
‫מ״מ אס לא ילכי הח״ה עמי אפשר דבעיל‬
‫בלא מהילה וע״ז עשה ר׳ יוסי ק״ו מנדה והשיבו‬
‫לו דלאו ק״ו הוא דשאני נדה דיש לה היתר‬
‫והםחא אס איתא דאחר סחירה מחול למה צריך‬
‫ב׳ ח״ח והלא בידו למחול ודמי לנדה דיש לה‬
‫היחר אע״כ דלאחר סחירה אינו מחיל ומפני כך‬
‫אינו נאמן ודוק‪:‬‬
‫יט! פסחים דף ב׳ ע״א אח זה העחקחי‬
‫מס׳ כ״י שמו אמרי שפר להגאון‬
‫כמוהר״ר יעקב מאיר נר״ו שבא למח״ק עי״ח‬
‫טיטואן יע״א ש׳ חרכ״ח כ״ח לח׳ כסלו יום ג׳‬
‫בשבח וז״ל‪:‬‬
‫איר לארבעה עשר וכו׳ הנה רש״י ז״ל כ׳ עעס‬
‫הבדיקה שלא יעבור בב״י וב״י וע׳ חוס׳‬
‫ד״ה אור שהר״י ז״ל מקשה עליו דאמאי הוצרכו‬
‫בדיקה ע״ש ונלפע״ד לישב דעח רש״י ז״ל‪ .‬והוא‬
‫בהקדיס לחרן דברי רש״י לקמן דף ד׳ ע״ב‬
‫דמדאוריי׳ בביטול בעלמא סגי דנפקא לן מחשביחו‬
‫ולא כחיב חבערו והשבחה בלב הוי השבחה‬
‫והחוס׳ ד״ה בדאוריי׳ מקשה עליו שני קושיות‬
‫חזקוח חרא דהא חשביהו משמע דהוא הבערה‬
‫כרמוכח מר׳ עקיבא לקמן לף ה׳ ועול דהא אך‬
‫חלק שהוא משש שעיח ולמעלה ואז לא מהני‬
‫ביטול ע״ש ונר׳ לתרץ לברי רש״י בעוב טעם‬
‫ולעת בס״ל רהנה הפרי מגרים בסי׳ חמ״ח כ׳‬
‫וז״ל מריש הוה אמינא כל שמבעל בלבו ולבו‬
‫בל עמו מובל־ בב״י וב״י וכמ״ש הר״ן ז״ל וכיון‬
‫דשמענא למ״ש הר״ש בשם הרמב״ן הביאו הטו״ז‬
‫יו״ד סי׳ ר״ז והש״ך שס סי׳ רל״ב איה ל״ד‬
‫דכללא הוא כל שהפה מכחיש הלב ממש בכינה‬
‫ג‬
‫ייוסף‬
‫דבריו שכפיו עיקר הס וכו א״כ אס הוציא‬
‫החמץ מרשותו ואומר בפה שמפקירו ומבטלו‬
‫הגם שבלבו חושב להיפך בתר פיו אזלינן ואס‬
‫זכה בו אחד קנה ולא טבר אף מדרבנן כיון‬
‫שהוציאו מרשוחו ולאחר הפקר שרי אבל אם‬
‫מונח ברשוחו אעפ״י שמפקירו בפיו נהי דפיו‬
‫מיקר מ״מ חצירו קונה לו ואף שאומר בפיו‬
‫שלא יזכה לו חצירו לעילם מ״מ אחר רגע‬
‫כשדעחו ולבו עליו חצירו קינה לו‪ .‬ונהי דכשהביעול‬
‫הוא בלב שלם אף מונח בחצירו שפיר דמי כמ״ש‬
‫הב״י עכ״ל ע״ש‪ .‬והנה לבבי לא כן ירמה כי‬
‫לפענ״ד נר׳ רחמן שאני ולא קני לו חצירו והלא‬
‫הדברים ק״ו דהא הפקר בלב לא מהני ובכל‬
‫החורה קי״ל דברים שבלב אינם דברים וא״כ‬
‫כשמבעל בלב לבד דמן ההורה אינו יוצא מרשוחו‬
‫כלל ואין אחר יכול לזכיח בו אעפ״י כן גבי חמן‬
‫מהני כמ״ש הר״ן ז״ל לפי שבאמח החמן אינו‬
‫ברשוחי כלל אלא שההורה משאו כאילו הוא‬
‫ברשוחו כדאי׳ לקמן דף ו׳ ע״ב ומשו״ה בגיליי‬
‫מילחא בעלמא מהני ואפי׳ בלב וא״כ מכ״ש בביעול‬
‫בפה דאחר יכול לזכות בו דמהני ואין חצירו‬
‫קונה לו אח״כ כיון דבאמח אינו ברשוחי כלל‬
‫רק לענין בל יראה בגילוי מילתא בעלמא סגי‬
‫והוא ברור למבין‪ .‬וראיה גמורה לזה מדברי‬
‫רש״י לקמן דף ו׳ ע״ב ד״ה ודעתיה דמסייס‬
‫אבל משבעלו אינו עובר דלס׳ הפרי מגדים‬
‫אמאי אינו עובר הא כיון שדעחו וחש עליו מאי‬
‫מהני ביטול דמעיקרא הא עכשיו כשדעתו עליו‬
‫א״כ ממילא קונה לו חצירו מחדש לפי הדין‬
‫וגם קשה על רש״י ז״ל קושיה התום׳ בד״ה‬
‫ודעחיה דמאי מקשה הגמרא ולכי משכח לה‬
‫ליבעלה הא כיון דלבו בל עמו מאי מועיל הביטול‬
‫הא מונח ברשותי אלא יראי דרש״י ז״ל סיבר‬
‫כמ״ש דהן ביטול בלב בלבד והן ביטול בפה‬
‫בלבד מהני לגבי חמן מהמת ‪ #‬א מ ת אימ ברשותו‬
‫‪,‬‬
‫כלל‬
‫שמו‬
‫כלל וזה ברור לענ״ד והנה כל זה באותו החמץ‬
‫שהוא אסור מן ההורה בהנאה אבל בחערובח‬
‫חמן ונוקשה לס׳ רש״י ז״ל בר״פ אלו עוברין‬
‫שעוברין עליהס בב״י וב״י ואס נאמר שהם‬
‫מוחרין בהנאה מה״ת א״כ לא שייך ס׳ הר״ן‬
‫דל וצריך ניטול גמור ולא מהני בהו לא ביטול‬
‫בלב לבד כי דברים שבלב אינם דברים ולא ביטול‬
‫בפה לבד היכא שמונחים ברשוחו דכיון שהם‬
‫מוחרים בהנאה והוא ממון שלו ועומד ברשוחו‬
‫לגמרי והבן‪ .‬והנה בחיס׳ לקמן דף כ״ג ע״ב‬
‫ד״ה מאי בינייהו כחבו דלחזקי׳ דיליף איסור‬
‫הנאה מלא יאכל הנה חערובח חמן ונוקשה‬
‫מוהר מן החורה בהנאה ע״ש והרי״ף והרא״ש‬
‫פסקו כחזקי׳ ויכול להיות שגס רש״י פוסק כן‬
‫וא״כ לא מהני לגבייהו רק ביעול והפקר גמור‬
‫ולפי״ז מחורן הכל דהנה בלא זה קשה א״כ‬
‫היאך אפשר לפרש דחשביחו הוא ביטול א״כ‬
‫מאי מבחיכם דאמר רחמנא ותו אמאי לא כחב‬
‫תבטלו שאור כמ״ש הפר״ח ז״ל ט״ש‪ .‬אמנם לא‬
‫קשיא מיד דהא שאור כילל כל מיני חמן וגם‬
‫חטרובח חמן ונוקשה הס בכלל לא יראה לך‬
‫שאור לרעת רש״י הנ״ל בר״פ אלו עוברין וא״כ‬
‫כיון שיש לפנינו שני מיני חמן והייני חמן על‬
‫ירי חערובח ונוקשה שהם מוחרין בהנאה מה״ח‬
‫וא״כ יכול לבטלם אפי׳ לאחר זמן איסורם אמנם‬
‫צריך ביטול באופן גמיר כדין שאר הפקר דאל״כ‬
‫עובר עליהם ומין השני הוא חמן ושאור בעין‬
‫שאסורים בהנאה וא׳יכ לאחר זמן איסורם לא‬
‫מהני ביטול רק השבחחו לגמרי מהעילם למד‬
‫בשרפה וטי אמנם חומרו הוא קולו שקודם זמנו‬
‫אינו צריך ביטול גמור ודי בלב או בפיו כנז׳‬
‫והנה באמת לשון תשביתו א״א לפרשו הבערה‬
‫להורה דא״כ אמאי לא כתיב תבערו כמ״ש רש״י‬
‫דל וג״כ א״א לפרשו ביטול לחודיה דא״כ אמאי‬
‫לא כחיב תבטלו כמ״ש הפר״ח הנה הכתוב‬
‫יוסף‬
‫קאי על כל המינים וא״כ מה מחוק מדבש‬
‫אמד אלד׳ינו ששחים זו שמענו דהיינו חשביהו‬
‫שאור שנכלל בו בישול כמ״ש רש״י דל וצריך‬
‫דוקא מבחיכס ר״ל שיבעל באופן הגמור שלא‬
‫יפול עליו אח״כ קנין ביחו לזכות בו דהיינו שיבעל‬
‫בלב שלם וקאי על חערובח חמן ונוקשה שיכול‬
‫לבעלם מן החורה אפילו לאחר זמן איסורם כיון‬
‫שמוחריס בהנאה ונכלל ג״כ בלשון חשביהו הבערה‬
‫לחמן בעין דלא מהני ביעול כיון שהוא אסור‬
‫בהנאה והכחוב מיידי לאחר זמן איסורו כמ״ש‬
‫החוס׳ דאך חילק וא״כ מחורן קושיח ההוס׳‬
‫דף ה ע׳יב כי הכחוב מיירי לאחר זמן איסורו‬
‫והביטול מהני באיחו זמן המוחר בהנאה ונשמע‬
‫ממילא דקודם זמן איסורו מהני ביעול בכל‬
‫המינים מכח כ״ש דכיון דמהני אפי באוחו‬
‫החמן העומד ברשותו מכ״ש באוחו הזמן שאינו‬
‫עומד ברשוחו כלל דביה סגי אפי׳ ביעול כל‬
‫דהו כי הוא רק גילוי מילחא ודוק‪ .‬והנה כל זה‬
‫מן החיר׳ אכל חכמינו דל חששו דכיון דבחערובת‬
‫חמן ונוקשה חלוי הכל בלב דאל״כ קונה לו‬
‫חצירו וא״כ חששו שמא לא יבעל בלב שלם ויעבור‬
‫על ב״י וב״י לכן חקנו בדיקה לכל החמן משוס‬
‫לא פלוג ומחוך דברי רש״י חקנח חכמים היחה‬
‫כ ד שלא יעבור בב״י וב״י והכל ניחא בס״ד‬
‫עכ״ל הגאון הכז׳ ודוק‪:‬‬
‫כ( שם רש״י ד״ה אור לארבעה עשר גרסינן‬
‫ע״כ ונר׳ כונחו ע״פ מ״ש לה׳ משמרת‬
‫הקודש דל בפ׳ ויצא דל ומ״ש לי לומר שלפום‬
‫ריהעא יבוא המעיין לשבש הגירסא מפני שום‬
‫קושיא לזה בא רש״י דל ואמר דהכי גרסינן‬
‫ולא חשבש הגירסא וכו׳ עש״ב‪ .‬ולפי דבריו אפשר‬
‫לומר כאן דלכאור׳ יקשה למ״ד נגהי וקס״ד‬
‫נגהי ממש א״כ ל״ל למיחני אור לי״ד הול״ל אור‬
‫י״ד דבשלמא למ״ד לילי ניחא דפי׳ לילה השייך‬
‫ליום י״ד לא כן למ״ד גגהי א״א לפרש כן יום‬
‫השייך‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫השייך ליום י״ד דאין לו שחר ומכח קושיא הוה‬
‫ס׳׳ד לשבש הגירסא ולמיחני אור י״ד בלא למ׳ד‬
‫ובהט אחי שפיר בין למ״ד לילי בין למ״ד נגהי‬
‫לכן בא רש״י ז״ל ואמר הכי גרסינן ודקשיא‬
‫לך לק״מ דלפי המסקנא ניחא‪ .‬ועי׳ להר׳‬
‫ראש משביר ולה׳ שדה יצחק ולה לויח חן ולה׳‬
‫המאירי ז״ל ודוק‪:‬‬
‫כא( תיס׳ ד״ה אור לי״ד וקשה לר״י וכו׳‬
‫פשוע הוא דר״י דלא כפי׳ רש״י‪.‬‬
‫וללא כמי שרצה להחעקש ולומר ל ד י לא פליג‬
‫אפי׳ רש״י רליחא‪ .‬וכן הבינו כל הפוסקים ז״ל‪.‬‬
‫וכל המחברים מ״מ וע׳ הר״ן ז״לורוק‪:‬‬
‫בא״ד ונזיר נמי אסוריה שרי לאחריני‪ .‬נר‬
‫לדל כיון ריין מצוי בבית אחרים לכן לא‬
‫חייבו לנזיר לבער היין מביתו למה יועילו בזה‬
‫כיון למצוי בבית קרובו בזמן שילך שם ישכח‬
‫וישתה‪ .‬וע׳ לה ראש משביר ז״ל שנר שנתכוון‬
‫לזה‪ .‬ועול י״ל לבריו משוס צער ב״ב ע״ש‪ .‬ועי‬
‫מהרש״א ז״ל ולה יל לול ורוק‪:‬‬
‫כב( בא״ד א״ן שאני חמץ שהחמירה בו תורה‬
‫נר׳ לר״ל לטון לעובר עליו בב״י‬
‫וב״י משא״כ בשאר איסורי וקי״ל למלאורייחא‬
‫בביעול בעלמא סגי חששו חכמים שמא ישכח‬
‫ולא יבטל או שמא לא יבעל בלב שלם וכמ״ש‬
‫הר״ן ז״ל ונמצא עובר עליו לכן תקנו בליקה‬
‫וכיון שהוצרכו לחקן מפני חששא זו כללו בתקנתם‬
‫אעפ״י שביטל ללא פלוג ומעעמא לילמא אחי‬
‫לאוכלו ומעעמא ללא בלילי‪ .‬ואין זה תירוצם‬
‫ללעיל ללפי לבריהם להשתא עיקר תקנתם לילמא‬
‫ישכח ולא יבטל או לא יבטל בלב שלם וא״כ‬
‫לא קשיא מבשר בחלב‪ .‬לא כן לפי תירוצם ללטיל‬
‫מיקר החקנה משום ללא בלילי ולכן קשי״ל‬
‫מבשר בחלב‪ .‬וא״ת א״כ מאי קשי״ל על פירש״י‬
‫ולימא רכוכת רש״י משום שמא ישכח וכו׳ ועי׳‬
‫לה׳ פני יהושע ז״ל ורוק‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד‬
‫בא״ד ונר׳ לישג־׳א‪ .‬עי׳ ‪ tp‬מ״ב ע״א ד ה‬
‫ואלו עוברין ולה׳ ביה דוד או״ח סי׳ ודוק‪:‬‬
‫בג( בש״ס מחיני וכאור בוקר סי׳ השתא‬
‫דאמרת דאי כחב האור נוקר הוה‬
‫משמע דאור יממא הוא הרי מצינו וכאור בוקר‬
‫שהקדים אור לבוקר‪ .‬אע״כ לא שאני לן אס‬
‫מקדים אור לבוקר או בוקר לאור וא״כ הדרא‬
‫קושיא לדוכתא ומשני מי כחיב אור בוקר וה״ק‬
‫וכו׳ והמקשן לא משמע ליה לחלק בין אור‬
‫בוקר לוכאור בוקר‪ .‬והשחא ניחא דלא קשיא‬
‫ליה מקרא דויקרא אלד׳ים לאור יום שהוא פסוק‬
‫חורה‪ .‬שוב ראיחי לה׳ פני יהושע ז״ל שכ״כ‬
‫וע׳ לה׳ ראש משביר ז״ל ודוק‪:‬‬
‫כד( שם מתיבי הללוהו כל ככבי אור‪ .‬יש‬
‫לדקדק מאי ס״ד דמקשה למ״ד לילי‬
‫והלא קרא דהללוהו מסייע ליה ואי ס״ד לפרשו‬
‫כדמסיק א״כ לא ק״מ למ״ד נגהי וחו אמאי‬
‫לא ס״ד לפרשו צפדא נהר כדס״ד לפ׳ ככבים‬
‫המאירים‪ .‬ואם כונחו להקשיח קראי אהדדי הול״ל‬
‫כחיב וכו׳ וכחיב וט׳ כדרכו בכל מקום‪ .‬ונר׳‬
‫לישב דפשיטא דהמקשן הוה מפרש קרא דהללוהו‬
‫כפשועו דר״ל ככבי לילה וס״ד דקרא דהבוקר‬
‫אור פי׳ הבקר דהיינו אור וקרא גופיה חני‬
‫והדר מפרש‪ .‬והכי מקשי נהי דמקרא דהללוהו‬
‫משמע דאור הוא לילה מ״מ מקרא דהבוקר אור‬
‫משמע דאור יממא הוא וכדי דלא תיקשי קראי‬
‫אהדדי עכ״ל דמלת אור משמשת פעמים לילה‬
‫ופעמים יום וא״כ מנ״ל לפרש דאור דמתכי׳ הוא‬
‫לילה ודילמא יממא הוא‪ .‬ומשני לעולם אור לילה‬
‫הוא ומיהו ל״ק קראי אהדדי כמ״ד צפרא נהר‬
‫וכו׳ וכן חפרש פירט אחריני והשתא קי״ל למ״ד‬
‫נגהי דע״כ בין אם נפרש קראי דלעיל דאור‬
‫יממא הוא כדס״ד לעיל ובין אס נפרש להו‬
‫כדפרישנא למ״ד לילי מ״מ קשה דהא כחיב‬
‫ככבי אור אלמא אור אורחא הוא ואם נפרש‬
‫כרכףר‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫כדס״ר כ״ש דקשה טפי דקשו קראי אהדדי‬
‫וממילא נצטרך לומר דמלח אור פטמיס הוא‬
‫לילה ופטמיס הוא יוס וא״כ מנ״ל דאור דמחני׳‬
‫יממא הוא ולימא לילה הוא ומשני ה״ק וכדפי׳‬
‫לטיל‪ .‬ואחרי מופלג ראיהי לה׳ חורח חייס ז״ל‬
‫שדרך בדרך זו ע״ש ודוק‪:‬‬
‫כה( שם מדקאמר ר׳ יאודה וכו׳ דל״ל‬
‫דאור עמוד השחר וכדמשני הש״ס‬
‫לקמן דהכא קאמר ובי״ד שחריח וא״כ אור‬
‫דקאמר אורחא הוא ומשו״ה נמי לא מצי פריך‬
‫מחכמיס דאמרי לא בדק אור וכו׳ יבדוק בי״ד‬
‫משום דלא נזכר בדבריהם מלח שחריח‪ .‬ואע״ג‬
‫דאיכא למימר דאור דמחני׳ קמייחא נגהי הוא‬
‫ור׳ יאודה פליג וא״כ מפי הו״ל לאקשויי מרבנן‬
‫דר יאודה ולפי מ״ש ניחא דליכא למימר דר׳‬
‫יאודה פליג דמדר׳ יאודה נשמע לרבנן ואין‬
‫סברא לומר דבתרחי פליגי וא״כ ע״כ ר יאודה‬
‫דקאי אדברי תנא קמא אורתא קאמר וא״כ‬
‫קשה למ״ד נגהי ש״מ וכו דלפי המסקנא אור‬
‫אורתא הוא ודוק‪:‬‬
‫כ ‪ 0‬רש״י ד״ה אסור בעשית מלאכה יל״ד למה‬
‫ליה לרש״י להאריך ונר משוס דתנא‬
‫דהכא נקע לישנא דאיסורא לכן כ רש״י לנהוג‬
‫איסור והחוס שהקשו עליו דכיון דתנא תני‬
‫איסורא סתם משמע דלא איירי במנהגא‪ .‬ויוחר‬
‫נר לו דהתוס לא גרסי ברש״י ז״ל כגרסתי׳ ודוק‪:‬‬
‫בז( שם ד ה משעת האור‪ .‬נר׳ דק ׳ ל דלפי‬
‫פי דלעיל דחנא נחית למנהגא א״כ‬
‫מה שייך פלוגחא ניחזי היכי נהוג וכמ״ש החוס‬
‫לכן כחב אבל קודם לכן אפי נהגו במלה דעחם‬
‫וכונתו דפליגי למר בטלה דעחם ולמר לא בעלה‪.‬‬
‫ואפשר דהחוס׳ לא היתה בגרסתם ברש״י דבור‬
‫זה ושוב ראיחי לה׳ פני יהושע ז״ל שכ קרוב‬
‫לזה ע״ש ודוק‪:‬‬
‫כח( שם ד״ה הכי קאמר ליה‪ .‬יש לדקדק‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דאה כן מאי קא מותיב ר״י לראב״י דבפשיטוח‬
‫איכא למימר החס איסורא דאורייתא מפא״כ‬
‫הכא ול״ל דאשטוח דרבנן קאמר דא״כ מאי קאמר‬
‫ליה ראב״י אמינא לך אנא מלאכה דרבנן‪ .‬ושמא‬
‫י״ל דר׳ יאודה הבין בדבריו דכונחו היכן מנינו‬
‫יוס שמקצחו אסור ומקצהו מוחר בשלמא לדידי‬
‫אשכחנא יוס אסור והלילה מוחר אלא לדידך‬
‫היכן מצינו יממא גופיה מקצחו אסור ומקצתו‬
‫מוחר ולזה השיב לו הוא עצמו יוכיח וע״ז השיב‬
‫לו אמינא לך וכו כלומר אין כונחי כמו שהבנת‬
‫וע״ז אומר לו ר׳ יאודה דמ״מ אין כאן חימה‬
‫דמלבד איסורא דאורייתא מצינו בשעות דרבנן‬
‫דפלגי יממא גופיה שלא אסרו ארבע שעות‬
‫ראשונות וע״ז השיב לו ראב״י דסוף סוף תיקשי‬
‫בשלמא הכא הרחקה הוא דעבוד רבנן לדאוריית‬
‫לא כן אסור דהכא כוליה דרבנן הוא וא״כ אחר‬
‫שגזרו עכ״ל על כל היום גזרו ולפי״ז בהך סברא‬
‫פליגי דמר סבר יש לחלק בכך ומר סבר אין‬
‫לחלק בכך ודוק‪:‬‬
‫כט( תום׳ ד״ה ראב״י וכו ולמאי דס״ד וכו׳‬
‫היינו לשיעחם דלעיל רהני חנאי‬
‫באיסורא פליגי ובגליל משא״כ לשיעח רש״י אין‬
‫צורך דלפי המסקנא ס׳יל כב״ה רמהנן החמה‬
‫הוא דאסור אלא דפליגי אס קודם לכן נהגו‬
‫אס בעלה דעחס או לא וכמש״ל ולפי״ז צ״ל‬
‫דבלילה בטלה דעחס לכ״ע‪ .‬ולפי הס״ד דאור‬
‫אורתא אתי שפיר נמי וכדפרישית‪ .‬ולפי״ז בין‬
‫להס״ד בין למסקנא ס״ל כב״ה ולא פליגי אלא‬
‫במנהגא והיינו שהכריחו לרש״י לפרש כן‪ .‬ועי׳‬
‫להרב שדה יצחק‪ .‬ועי׳ הרמב״ס הלכות יו״ט‬
‫פ״ח ה׳ י״ח נר שמפ׳ כפי׳ רש״י ופסק כר‬
‫יאודה‪ .‬ואף דקי״ל משנח ר אליעזר בן יעקב‬
‫קב ונקי ס״ל דוקא במשנה ולא בברייחא וכמ״ש‬
‫הר׳ שמוח בארן בחדושיו ליומא לרף פ״ו ע״ב‬
‫ע״ש‪ .‬א״נ משוס דמסחבר טעמיה דר׳ יאודה דקא׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הש״ס‬
‫שמו‬
‫הש״ס ואידך שעיח דרבנן ודוק‪:‬‬
‫ל( שם ד״ה היכן מצינו‪ .‬דאע״ג דעעמא הוי‬
‫כמ״ש רש״י לקמן פ׳ מקום שנהגו ע״ש‬
‫ועי׳ להרב המגיד הלכוח יו״ע פ״ח הלכה י״ז‬
‫ועי׳ פר״ח סי׳ חס״ח מ״מ היישיק שמא יחחיל‬
‫מעמוד השחר וימשך ומחוך כך יחבעל מקרבן‬
‫פסה וא״כ ליכא סברא כלל ודוק‪:‬‬
‫יש״י ד״ה איר אורחא הוא‪ .‬דאין‬
‫לא(‬
‫סברא לומר שהוא עמיד השחר‬
‫של יום שלשים ואחד שבאותה שעה נראין המשואוח‬
‫שעדיין לא האיר היוס ועדיין קצה חכך דליחא‬
‫שהרי כל כמה שיטלין אני להודיע לבני הגילה‬
‫שעה אחח קידם עפי עדיף‪ .‬ועוד דא״כ באוחה‬
‫שטה בני אדם שיכבין טל מטותיהם אלא ע״כ‬
‫איירי ליל ל״א אלמא אור אורתא הוא וריק‪:‬‬
‫דף ג׳ בש״ס ת״ל והנותר הא דלא‬
‫לב(‬
‫הביא מקרא ביום זבחכם וכו׳‬
‫והנוחר ביום וכו׳ דמשמע נמי ביום אחה שורף‬
‫משוס דלעיל דריש ליה לאכילה יום וזה שנחב‬
‫רש״י כאן לא נאמר עד יום וק״ל‪:‬‬
‫לג( שם ח״ש דחני ר״ש‪ .‬לקמן דף ז׳ מייחי‬
‫לה משם חנא דר״י והיה נר׳ דגם‬
‫כאן גרסי׳ דבי ר׳ ישמעאל‪:‬‬
‫לך( דף ׳ ע״א ואור הנר עי׳ רש״י ז״ל‬
‫ונר׳ פי׳ דע״כ כונחו ניבדוק‬
‫מצפרא היינו על ידי נר כמ״ש במחני׳ והחרצן‬
‫כונתו לומר ואור הנר יפה לבדיקה היינו בלילה‬
‫אבל ב״וכ מחשיך ול״ל דעעמא דנר היינו משום‬
‫דאור אורחא ולמאי דבעי ניבדוק חצפרא היינו‬
‫בלא נר וכדתדין ליה אור הנר יפה לבדיקה‬
‫היינו טפי מאור היום דא״כ אמאי צריכינן לקמן‬
‫ילפותא דנר והלא מסברא ידטינן אלא ט״כ‬
‫דאור הנר יפה לבדיקה היינו בלילה אבל ביוס‬
‫מחשיך וממילא כונת המקשן היינו בנר וע״כ‬
‫טעמא דמתניתין לאו משוס דאור אורתא דהא‬
‫ד‬
‫)‪(2‬‬
‫יוסה‬
‫ה‬
‫למאי דס״ר דהיינו נגהי ממש ע״כ נר בעינן‬
‫מכל מקום וא״כ השחא נמי לאור אורהא ובעי‬
‫למימר ניברוק מצפרא היינו בנר ודוק‪:‬‬
‫לה( דף מ״ט ע״ב מאי אירייא ערבי פשחיס‬
‫עי׳ פרש׳יי ועי׳ להגאון פני‬
‫יהושע ז״ל מ״ש בזה ולפי שכיונתי לרעתו לעת‬
‫עליון אין צורך לכפול הדברים קחנו משם‪ .‬וילי״ן‬
‫החה״ש כה״ר דור ברוכיאל נר״ו כתב לי וז״ל‬
‫ראיתי מ״ש כת״ר על קושית הש״ס מאי איריא‬
‫ער״פ לולא פרש״י‪ .‬אבל ק״ל על מ״ש הש״ש‬
‫אפי׳ ער״ש וי״ט דלפי דבריו מהיכא תיתי דשייך‬
‫החם מנהג משום הרחקה דאילו הכא שיש‬
‫איסור בעשיח מלאכה שייך הרחקה אבל בערבי‬
‫שבתות לא אמרו אלא אינו רואה וכו׳ ועוד‬
‫שעדיין הקושיא במקומה עומדת שהרי לא השיב‬
‫כלום החם מן המנחה ולמעלה הוא דאסור‬
‫דשם איסור מאן דכר שמיה ואת״ל דמ״ש אינו‬
‫רואה ר״ל איסור עדיין יש להקשות דיעשה‬
‫הרחקה מועעח קודם המנחה בערבי שבתות‬
‫כמו שעשו הרחקה גדולה בערבי פסחים וכו׳‬
‫ונר׳ דגם לפרש׳יי יש לתמוה על המקשה דמאי‬
‫ק״ל וכו׳ כמו שתירץ הש״ם ואין כאן קושיא‬
‫מעיקרא וכו׳ עכ״ל‪:‬‬
‫לץ וזה מה שהשבתי לו מהכא להתם‪ .‬ראיתי‬
‫מה שהקשת על דברי‪ .‬ולדעתי אשאלך‬
‫והודיעני דהרגש זו קשה לכל הפי׳ וכמ״ש בסוף‬
‫דבריך וא״כ לא עלי תלונותיך‪ .‬אלא דהאמת‬
‫יורה דרכו דלק״מ דע״כ המקש! ס״ל דעעמא‬
‫דאינו רואה סימן ברכה משום דיש קצת איסור‬
‫והמתרץ נמי ס״ל הכי דקאמר התם הוא דאסור‬
‫ולאי נמי עכ״ל כן ור״ל התם דעובר על האיסור‬
‫עונשו דאינו רואה וממילא איסוריה קיל לכן לא‬
‫עבוד הרחקה לא כן הכא איסוריה חמיר‬
‫דמשמתינן ליה‪ .‬ומ״ש עוד ואת״ל וכו׳ עדין‬
‫יש להקשות וכו׳ ע״כ‪ .‬פשוע הוא דכונת המקשן‬
‫היא‬
‫שמו‬
‫היא זאח ממש דלמה לא השמיעני ההנא הרחקה‬
‫בערבי שבתות הי״ל לאשמועינן לפחוח הרחקה‬
‫מועעח ולזה משני החס וכו׳ אי נמי התס וכו׳‬
‫ור״ל דכיון דהחס איסוריה קיל לא שייך הרחקה‬
‫וכמש״ל‪ .‬ומ״ש עוד דבפי׳ אהמר בברייה׳ יכו׳‬
‫ומאי קושיא וכו׳ לפי מה שפירשנו בדברי‬
‫המקשן לק״מ דהמקשן ס״ל דאף דהחס מן המנחה‬
‫ולמעלה מ״מ שייך הרחקה מועעח ו המחק־‬
‫ס״ל דלא שייך כיון דאיסוריה קיל וכמ״ש‬
‫ואפשר עוד דהמקשן הבין מן המנחה ולמעלה‬
‫היינו מנחה גדולה וא״כ אין הפרש כ״כ מההס‬
‫להכא אלא חצי שעה והמחרן דחה לו דהחס‬
‫היינו מע׳ שעוח ומחצה והיינו מ״ש רש״י יקאי‬
‫אדברי המחרן ולפי שהרגיש החרצן דעכ״פ‬
‫אמאי לא עביד הרחקה מועעח לכן קאמד אי‬
‫נמי ור״ל כמש״ל דכיון דאיסוריה קיל לא שייך‬
‫הרחקה כלל ודוק‪:‬‬
‫לז( סוכה דף ו׳ חיס׳ ד״ה יר׳׳ש סבר וכו׳‬
‫כ׳ מהרש״א דצ״ע ע״ש פי׳ דבריו‬
‫דמעיקרא קשיא ליה דלמה לא חירצו ההוס׳‬
‫הכא כמו שתירצו לקמן והיה לה ס לומר דאפי׳‬
‫למ״ד מקרא עיקר • לא לחנס נכהב המסורה‬
‫ומשו״ה דרשינן ליה החס לגבי סוכה שחחה‬
‫סוכה והמקרא דרשינן ליה הכא לענין דפנוח‬
‫וחירן להכא להניחו בחימה משוס דקשיא להו‬
‫להך לישנא לשמעחין לקאמר לאפי׳ ר״ש ס״ל‬
‫ליש אס למסורת וק״ל ב׳ קושיות הדא מפ׳‬
‫כ״צ ועוד קושיא ב׳ מפ׳ כ״צ והיינו תרי נמי‬
‫שכתב מהרש״א וקשי״ל דלקמן אמרינן דסוכה‬
‫שחחת סוכה פסולה וילפינן לה מדכתיב בסכת‬
‫חסר אלמא יש אס למסורת וכשמעחין דהכא‪.‬‬
‫ואילו בפ׳ כ״צ משמע לס״ל לר״ש דהיכא דמכחשי‬
‫אהלד מקרא עיקר וא״כ הכא נמי ולקמן‬
‫דמכחשי אהדדי טמא הכי ואמאי חפשינן המסירה‪.‬‬
‫ולפ״ז לא שייך הכא תירוץ החוס׳ דלקמן ולא‬
‫יוסף‬
‫שייך למימד נמי לאף למ״ד דרבנן איה להו‬
‫מהירח עיקר והייני לישנא קמא דק‪ ::‬קושיה‬
‫החיס׳ אליבא דרבנן מס ההיא דפ׳ כי׳נ‪ .‬זהחכ‬
‫ר״ש היא דס״ל הכי וסייס מהרפ״א אבל להאי‬
‫לישנא דשממחין דר״ש איה ליה י‪ :‬אס למקרא‬
‫וכי׳ כינהו לימד דלא שייך קישיח החיס׳ להך‬
‫לישנא דר״ש איה ליה יש אס למקרא מס ההיא‬
‫דפ׳ כ״צ דשפיר מציגן למימד דלניילס ס״ל‬
‫ל‪:‬־״‪ :‬מקיא עיין כי הנא וכההיא דפ׳ כ״צ‬
‫אלא דשפיר דדשינן לקמן המסירה אפי׳ אליבא‬
‫דד"‪ :‬דעכ״ל דאיח ליה דלא לחינס נכח‪ :‬המסירה‬
‫והיינו קושיה ההיס׳ יהידוצס לקמן‪ .‬יהשחא‬
‫קשי״ל סיף סיף אמאי דרש לקמן המסורת‬
‫אליבא דד״ש לנינין סוכה שחחח סיכה כיון דע״כ‬
‫מכחשי אהדדי הי״ל לחפיש המקרא דהיא עיקר‬
‫וממילא יוצא דסיכה שחחת סיכה כשדה והמסו׳‬
‫אחא לדרשה אחרינא ומנ״ל לחלמודא לדרוש‬
‫הכי אליבא דר״ש להך לישנא דאית ליה מקרא‬
‫עיקר‪ .‬לזה כחי דעד כאן לא אמרינן מקרא‬
‫עיקר אלא היכא דאי חפשינן המסי׳ לא מציק‬
‫לאיקימי המקרא במילתא אחד יהי משי״ה תפשינן‬
‫המקרא אבל היכא דאי חפשינן המסירה מצינן‬
‫לאוקימי המקרא במילחא אחריתי וכההיא דסוגיא‬
‫דשמעחין דמוקמינן המק־א בענין דפניח לא‬
‫שייך למימד מק־א עיקר ומשו״ה תפשינן המסי׳‬
‫בסמיך אליבא דר״ש‪ .‬וא״כ לפי״ז עכ״ל דקושיתן‬
‫אינה אלא להך לישנא דקאמר דכ״ע יש אס‬
‫למסירה ישיב הזד בי הגאון ז״ל דאי נימא‬
‫דבההיא גיינא לא מיקרי מכחשי אהדדי ומשו״ה‬
‫לא קשיא להי ללישנא קמא דד״ש איח ליה יש‬
‫אס למקרא א״כ אף קישיחס דהכא ללישנא‬
‫דכ״ע יש אס למסו׳ לאי קישיא היא דלההוא‬
‫לישנא נמי נימא דילמא קיס ליה לאיקימי המקרא‬
‫לשיס דר שא יא״כ לא שייך למימר מקרא עיקר‬
‫ומשי־׳ה חפש כאן המסו׳ ולא קשיא עס ההיא‬
‫דפ׳‬
‫שמו‬
‫דפ׳ כ״ נ וההיא דלקמן נמי לא קשיא עם ההיא‬
‫דפ׳ כ״צ מ‪:‬ך עעמא גיפא דילמא קים ליה‬
‫לסחמא דתלמודא לאוקימי מקיא לשום דרשה‬
‫אחריחי ומשי״ה חפש המסו׳ לענין סיכה שחחת‬
‫סיכה‪ .‬יע״ז מסיק הגאין דל דע״כ קישית החום׳‬
‫היא בענין אחד והוא דכיון דהמקדא עיקר‬
‫ולא דרשינן המסו׳ אלא משוס דלא לחינם נכתב‬
‫א״כ כיון דדדשינן ליה להדא מילחא לפסיל סיכה‬
‫שחחת סיכה למה לן למיזל בחד מילחא אחריתי‬
‫למסירה דהיינו אוקמחא דהכא לענין דפניה‬
‫כיון רכב־ דדשען ליה לקמן והיינו לא לחינם‬
‫נכתב‪ .‬ולפיי׳ז ללישנא דקאמר דכ״ע יש אס‬
‫למסורת קשה קישיח החום׳ ולא שייך חירוץ‬
‫החוס׳ דלקמן ומשו״ה הניחוהו בתימה כנלע״ד‬
‫פי׳ דברי המהדש״א דל ודוק‪:‬‬
‫לה( שם בש״ס אבל גזול אימא סחס גזלה‬
‫איכא למידק לפי מ״ש החום׳ ד״ה‬
‫מחוך דד׳ יצחק לא פליג אלא אמצוה דדבק אבל‬
‫מצוח דאודיי׳ מסכים הולך דאיכא משוס מהב״ע‬
‫איך חיבק אדעחין לימר דגזול כשר דכדידיה‬
‫דמי חרחנשדיך תנא דמחני׳ לאשמועי׳ דפסיל‬
‫דפשיעא דפסיל כיין שהוא דאורייח׳ דהשחא קאי‬
‫רבא לשנויי מילחיה דד׳ יצחק דליכא ל‪::‬־‪::‬־ דהוה‬
‫ס״ד דמאי דס״ל ל~׳ יצחק היינו קידם יחוש אבל‬
‫לאחר יאיש ס״ל דאף במטח דאירייח׳ והיינו‬
‫דאשמועינן מחני׳ דהא נמי פשיעא דמ• חלה הא‬
‫בהא רקטה לחוד ומטה הבאה בעבירה לחיד‬
‫דסוף סיף הלילב גזול הוא דמהאי עעמא לא‬
‫מפלגינן לעיל בין לפט יאוש לאחר יאוש ועוד‬
‫קשה אעיקד דברי החום׳ דמאיזה סברא מתלקק‬
‫בין מצוח דאיריית׳ למטח דרבנן דהנה הך עעמא‬
‫דמהב״ע שייכא נמי על מצוח דרבנן מדרבנן‬
‫עכ״פ וכ״ש דקשה עפי לפי׳ רש״י ד״ה קמ״ל‬
‫דמוכח מדבריו דאי שמעינן דאיאש כש־ אף‬
‫להמסקנא ואמאי לא חייש למהב״ע וכמו שהקשו‬
‫ו‬
‫יוסף‬
‫בישיבה ומיהו לרש״י אינא למימי ללא ס״ל‬
‫לחלק בין מצות לאוריי׳ למצות לרבנן אליבא לר׳‬
‫יצחק וליח ליה הך סברא ללעיל גזול לומיא לפיסח‬
‫אלא הא נדאיהי והא כלאיחי׳ וממילא לא שייך‬
‫לרשה דלעיל כלל ומקרא לשונא גזל בעולה י״ל‬
‫לוקא בעולה לכולה כליל החמירה בה הכ׳ ומקרא‬
‫דבוצע ברך שהביאו החוס׳ אין ראיה לאיכא‬
‫מאן דדריש ליה לדרשה אחריתי וכדאי׳ התס‬
‫וד׳ יצחק הכי ס״ל כן דעח רש״י וראיה דפשעא‬
‫דלישנא ופליגא דר׳ יצחק משמע דאטלה מילחא‬
‫פליג והו דמלישנא דקאמר אימא סחס גזלה‬
‫משמע דוקא בסחס אבל אי שמעינן דאיאש כשר‬
‫וממילא עכ״ל דר׳ יצחק פליג אכולה מילחא‬
‫דלעיל ומיהו זה נר׳ דוחק ולכן נר׳ לישב באופן‬
‫אחר ובהכי ניחא פי׳ רש״י וחוס׳ והוא דרש״י‬
‫דל ס״ל כס׳ החוס׳ לחלק בין מצוח דאוריית׳‬
‫למנוח דרבנן והיינו משוס דרבנן הקילו אלא‬
‫דס״ל לרש״י והוספות דסתמא דתלמודא לא נחית‬
‫השחא להא׳ עעמא כלל וה״ק אבל גזול אימא‬
‫סחס גזלה כלומר והוה ס״ד לומר דמעעמא‬
‫דלכס לא הוה מפסיל אבל מעעס מהב״ע וראי‬
‫דפסיל קמ״ל מחני׳ דאף מלכס מפסיל והיינו‬
‫משוס דס״ל דפיסול מהב״ע אינו אלא מדרבנן‬
‫ולכך אשמועיק תנא דפסולו מעעס לכם דהוי‬
‫־אורייה׳ והיינו כשיטח התום׳ לעיל דף מ׳ ד״ה‬
‫ההוא מבע״ל ומ״ש החוס׳ כאן ד״ה משוס צ״ל‬
‫דהזרו בהם או בעלי התוס׳ דהתס לאו היינו‬
‫דהכא וא״כ י״ל דהתוס׳ שכ׳ ד״ה מתוך ס״ל‬
‫כהחיס׳ דהתם דפיסול מהב״ע היינו מדרבנן‬
‫וקרא אשמכת׳ בעלמא אי נמי מ״ש היינו אליבא‬
‫דר׳ יוחנן אבל ר׳ יצחק פליג נמי בהא וע׳ תוס׳‬
‫קמא דף ס״ו ע״ב ודוק‪:‬‬
‫לט( דף ט׳ ע״ב אבל חמחה מרובה מצלחה כשרה‬
‫ע׳ פי׳ רש״י וע׳ בב״י משם הגה״מ‬
‫דרש״י חזר בי בדין סוכה שחחח סוכה ע״ש‬
‫ולכאו׳‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫ולכאו׳ היה נר׳ דהתס היינו שהחחחינה צלחה‬
‫מדוכה ע״י סכך העליונה וממילא אין צורך‬
‫לומר שחזר בו‪ .‬ושוב ראיחי להמאמ״ר דל שכ׳‬
‫כן ואחרי מופלג הראה לי מ״ש רש״י ד״ה‬
‫החחחונה כשרה ע״ש וכפי״ז הן נסחר מ״ש‬
‫ואז אמרתי בדרך אחר דרש״י ז״ל ס״ל כריב״א‬
‫וראבנ״ה ומ״ש ב ד ה הא קמצערף ומהני צל‬
‫האילן לצל הסכך להשלים צלחה של סוכה היינו‬
‫דכי שקלת מה שחחח האילן נשאר הסיכה‬
‫חמתה מרובה ושוב ראיתי להר׳ פני יהישע ז״ל‬
‫שכ״כ ע״ש ודוק‪:‬‬
‫מ( דף כ״ב ע״ב כאן מלמעלה ע׳ מ״ש החיס׳‬
‫על פי׳ רש״י ז״ל דלולי דבריהם‬
‫היה נר׳ לישב לעת רש״י עפ״י מ״ש החים׳ דף‬
‫ט״ו ד״ה פרון דהני אמוראי דפרון כעימד‬
‫מצי סברי דא״א לצמצם אפי׳ בידי אדם ומאן‬
‫לשרי כשדומה לנו וכו׳ ט״ש ולפי״ז מצינן למימר‬
‫לרב פפא לסבר פרוץ כטומל והיינו כשדומה‬
‫לנו שהם שוים היינו לוקא בלאיכא ספק אבל‬
‫היכא לאיכא הוכחה לאין טומר מרובה אף רב‬
‫פפא מולה לאסור ללא למו אהלרי ונר׳ ררש״י‬
‫ז״ל ס״ל הלכה כרבנן לא״א לצמצם וא״כ סוגייא‬
‫רשמעתין אזלא ט״פ סכרא זו ור״ל הא כי הללי‬
‫פסולה פי׳ כשרומה לנו שהם שוים והא חנן‬
‫וכו׳ פי׳ כשלומה לנו שהם שויס ומשני כאן‬
‫מלמעלה ו ד ל להא לרייקינן כי הללי כשרה‬
‫היינו כשלומה לנו שהם שויס מלממה לאז איכא‬
‫למימר שמא צל מרוכה ואח״ל שויס הס כמו‬
‫שנראה לנו מ״מ מוחר ומה גס למלמעלה עומר‬
‫מרובה אבל כשרומה לנו שהם שוים מלמעלה‬
‫פסולה משום דנהי דהכא נמי איכא למימי‬
‫שמא עומד מרובה מ״» כיון דאיכא הוכח׳ דאין‬
‫האמת כן והיינו כשנמרוד מה שלמעה חמצא‬
‫החמה יותר על הצל שהחמה מתפשמת בריחוקה‬
‫וא״כ אם איתא דאיכא עומד מרובה בשכך לא‬
‫יוסף‬
‫היחה חמה מדובה מלמטה והיינו ע״כ נסוכה‬
‫גנוה עשרה יכן צ״ל להחוס׳ לס׳ ד״ת וכמ״ש‬
‫הר״ן ז״ל אכל גניהה יוחד מעשרה שייך צלחה‬
‫מדונה מלמעלה וחמחה מדונה מלמטה דלפי‬
‫הגונה מהפשע החמה יוחד‪ .‬והיינו דאשמועינן‬
‫רכ פפא דאל חחמה שאנו מכשירין כשדומה‬
‫לנו שהס סייס מלמעה ופסלינן כשדומה לני שהס‬
‫שויס מלמעלה שהרי כזוזא מלעילא וכו׳ ור״ל‬
‫דאיכא הוכחה דמלמעלה אין עומד מדונה ולכן‬
‫פסילה לא כן כשדימה לני שהס שויס מלמעה‬
‫וכמש״ל כן נר׳ לישנ דעה רש״י דל ודוק‪:‬‬
‫י ז א ( דף מ״ו ע״נ איחיכיה ר״ל לד׳ יוחנן‬
‫וכו׳ יל׳׳ד מאי חיליה דמקשה‬
‫ינר׳ דאס איחא דאף גדיליס אסידיס הו״ל למיחני‬
‫דאחדוג אסור ישיכ ליחני דקטניס מוחדיס אלא‬
‫ט״כ דיאף גדיליס מיהדיס ולא הנא גדיליס‬
‫לרכיחא‪ .‬משוס דאירהא דמילתא נקט דכלא״ה‬
‫לאיכא דאמדי צ״ל הכי לא כן לדידך דאמרח‬
‫דגדיליס אסיריס קשה ומשני לעולס דוקא קטניס‬
‫ולא קשה חלי חניא כרלא הניא דהרי אשמועינן‬
‫דשל גדולים אסירים ישל קענים מוחיים נקצה‬
‫ולא רצה להאריך דמונן הוא דמדנקע דוקא‬
‫קענים מכלל דשל גדולים אסירים ולא ניחא ליה‬
‫לומד אורחא דמלחא נקע וק״ל‪:‬‬
‫‪ G I‬בפ״ק כי כסוכיח הושנהי ר״א אומר‪2‬‬
‫ענני ככוד היו ור״י אומר סוכות‬
‫ממש היו ויל״ד מאי נפק״ל מהך פלוגחא מאי‬
‫דהוה הוה יכדמקשה הש״ס נכמה דיכחי ואע״ג‬
‫דאיכא למימד למסנר קראי נר׳ לישנ דהך‬
‫הליגה' דלקמן כסוכה שאולה וכו׳ דלמ״ד כשרה‬
‫הייני משוס דדריש ענני כנוד היו וממילא כל‬
‫ישראל היי כסיכה אהח ולמי׳ ד פסילה משים דס״ל‬
‫סיכיח ממש היו וממילא כל א׳ היה יישנ כסוכה‬
‫שלו וזה לפי גרסח הרוקח ר״א סכר סיכיח ממש‬
‫היי יר״י סכר ענני ככוד היו ולפי׳ אחי שפיר‬
‫דהך‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫דהך פליגח׳ חליא בהא והפוסקים פסקי כמ״ר‬
‫כשרה וממילא ענני כבוד היו וזוהי כונח מרן‬
‫ז״ל ראו הביא לנו פי׳ הפסוק דענני כבוד היי‬
‫בשלחנו העהור מה שאין דרכו בכך ולפי הנ״ל‬
‫ניחא כיון לפסק דסוכח השוחפין וסוכה שאולה‬
‫כשרה לכן הקלים לנו פי׳ הפסוק לענני כבול‬
‫היו להא בהא תליא וע׳ של״ה ולוק‪:‬‬
‫מג( דף ל״ז ע״ב חוס׳ ל״ה וליגבייה וכי׳‬
‫נר׳ כינחס רבש״ס מחרץ גדול‬
‫במיני ר״ל דמין הלילב כשגדל באילן היא גלול‬
‫משלשה מינים אחרים לכן מברכין עליו ומשמע‬
‫מזה דלא איכפת לן בשיעור דאף אס היה הרין‬
‫דשיטור הלולב טפח מ״מ כיון שמין הלולכ הוא‬
‫רגיל להיות גדול היו קובעים הברכה בו שהוא‬
‫גדול במינו‪ .‬ולכן הקשו החוס׳ שפיר דכיון דשיעור‬
‫הלולכ הדין כוחן שיהיה ר' טפחים הו״ל לחרץ‬
‫כך דלכן מברכין טליו כיון דשיטורו מן הדין‬
‫צריך שיהיה שימורו גדול מג׳ מינים ומ״ש הרב‬
‫כפוח חמריס דזוהי ממש כינה הש״ס במ״ש‬
‫במינו גדול ע״ש נר׳ דמלח במינו לא משמע‬
‫הכי דא״כ הול״ל שיעורו גדול‪ .‬ומ״ש עוד שם‬
‫דמאי שנא מכרכת הפירוח דלא הלכו אחר‬
‫הגדול שבמינים לברך עליו ע״ש לפי פירושו בש״ס‬
‫גדול במינו היינו השיעור א״כ י״ל דשאני ברכה‬
‫הפירוח דשיעורס שוה לענין ברכה דעל כל‬
‫שהוא חייב לברך ברכה רא׳ ולכן כשיש לפניו‬
‫מינים הרבה חקנו לברך על החביב יוחר או על‬
‫א׳ מז׳ המינים ונראה דזוהי כונת החום שהקשו‬
‫דהול״ל דשיעורו גדול דבזה היינו מרויחים חילוק‬
‫נטן בין הלולב לברכח שאר פירוח וכמ״ש ומיהו‬
‫לפי חירוץ הש״ס נמי יש לחלק שפיר רשאני ד׳‬
‫מינים רכל א׳ וא׳ חביב עלינו שהם מצוח ה׳ וגם‬
‫ז׳ המינים ליכא כיון דהלולב אינו פרי ולכן לא‬
‫הלכו בו אלא על הגדול במינו טון דלא שייך‬
‫אופן אחר השייך בשאר פדות ועוד דכיון שמעכבין‬
‫‪,‬‬
‫ז‬
‫זה את זה הרי הס נחשכיס מ‪5‬וה אחח ולכן‬
‫לענין ברכה הלכי כו אחר הגריל סבמיט לא כן‬
‫ברכח הפירוח אטו מצוה איכא באכילחס ולכן‬
‫כשרוצה לאכול חקנו לברך על החביב וכו׳ משא״כ‬
‫ד׳ מינים מחשבים גוף א׳ וכנ״ל לכן שייך שפיר‬
‫לברך על הגדול במיני ורוק‪:‬‬
‫מד( גידה דף יו״ד ע״ב חים׳ נר׳ דסברי‬
‫לס״ר דמנקח מיעברא ככל זמן‬
‫ועל זה קשי״ל דהא אמרינן דלא מיעברא אלא‬
‫סמיך ליסחה וחירצו ב׳ חירוציס א׳ דאה״ן דלא‬
‫מיעברא אלא סמוך לוסחה אבל לא אמרו כן‬
‫אלא לרוב פעמים ויש פעמים דמיעברא אף שאינו‬
‫סמיך לוסחה ובהט מיירי הש״ס כאן יעיד‬
‫הירצי דכאן מיירי בימים שרגילה לראות כשאי׳‬
‫מנקת והיינו סמוך לוסתה אבל לעילם אינה‬
‫מתעברת בשום פעס אלא סמוך לוסתה‪ .‬ועיר‬
‫יש לפרש כתירוץ הב׳ דדוקא בימים שרגילה‬
‫לראיה דהיינו כשאי׳ מנקה הוא דאמרו דאינה‬
‫מהעברה אלא סמוך ליסחה אבל בימים שאינה‬
‫רגילה לראיה כגון מנקח שפיר מחעברח אף‬
‫שאי׳ סמוך לוסחה וכן פי׳ הר׳ ניר אריה ככללי‬
‫הש״ס ע״ש ירוק‪:‬‬
‫מה( סנהדרין דף ע׳ אמר רב חנן לא נברא‬
‫יין בעולס אלא לנחם אבלים‬
‫ולשלם שכר לרשעים וע״פ זה נר לפרש מאי‬
‫דאמרינן נשפך יינו סימן טוב לו והוא דמראין‬
‫לו מן השמים שאינו נצרך ליין לא בשביל אבליה‬
‫ר״ל שלא יביא לידי אבליה וגס לא יבוא לידי‬
‫רשטוח והיינו סימן טוב לו ודוק‪:‬‬
‫י ל ( שם ד׳ פ״ב אמר רב חסדא הלכה ואין‬
‫מורין כן והקשה ידי״ן הרב הדו״מ‬
‫כמהר״ר אברהם הצבטוני נר״ו דבסמוך אמרי׳‬
‫אמר לי משה קריינא ןאגרח׳ וכו׳ הרי דמשה‬
‫הורה לו לעשוח כן והוא חירץ דזהנלא הוי‬
‫הוראה דכרמיזה אמר לו ע״כ ולדידי קושיא‬
‫‪,‬‬
‫מעיקרא‬
‫שמו‬
‫מעיקרא ליחא דרב הוא דאמר הכי יס״ל דמירין‬
‫דלא כרב חסדא ודלא כר׳ יוחנן ואינהו ס״ל‬
‫כשמואל ולכן אמרו אין מורין כן ודוק‪:‬‬
‫מן( כריתות דף י״ב ע״ב רש״י ד״ה מודה‬
‫ר׳ מאיד נראה כינת רש״י ז״ל‬
‫דנרגש למה באמח גבי שפחה חרופה איה‬
‫ליה לר׳ מאיר מיגו ולגבי אכלה חלב ליה ליה‬
‫מיגו ולזה מהרץ דמיגו דמחניחין לא ס״ל לד׳‬
‫מאיר משוס דנוח לו לשקר ולומר לא אכלחי‬
‫מלימר אכלחי ומזיד הייחי דאס היה אומר כך‬
‫משים עצמו רשע ולזה לא שייך מיגו לא כן‬
‫מיגו דשפחה חרופה דאי בעי אמר לא גמרחי‬
‫ביאחי אין משים עצמו רשע בזה לומר דנוח לי‬
‫לומר אלא במלחי מלומר לא גמרחי ביאחי דאף‬
‫באומר לא גמרחי ביאחי אין משים עצמו רשע‬
‫בזה שהרי יכיל לח־ץ דבריי ילימר שיגג הייחי‬
‫לא כן מיגו דמחני׳ דאי בעי לומר מזיד הייחי‬
‫ודאי משים מצמו רשע ודוק‪:‬‬
‫מד‪ (1‬גטין דף מ״ע ע״ב מפני מה אמרו‬
‫הנזקין וכי׳ הק׳ידי״ן החה״ש כמה״ר‬
‫דוד ברובל נר״ו דהכי הול״ל מנה״מ וכו׳ והשבחי‬
‫לו דגכ יפלא אומרו ושומטן על מ״ש בתו׳ וכו׳‬
‫דקרא מפו׳ הוא ומאי ושומטן ובאמת לק״מ ע׳‬
‫לעיל דף מ״ח ע״ב וע׳ הרא״ש ז״ל דגריש‬
‫מפני מה אמרה חורה וכו׳ ודוק‪:‬‬
‫מט( דף ק״ס ע׳ לה׳ חורח חיים ז״ל שהק׳‬
‫מכאן משמע וכו׳ והניחו כצ״ע‬
‫ונר׳ לישב דבהגהות ש״ע איירי בשעת כעסי‬
‫ממש לא כן הכא איירי דבשעה שהיו מחנים‬
‫גע כבר עבר מהם הכעס אלא דקודב לזה‬
‫הוו קפדי עובא ואח״כ עבר אוחה שעה אבל‬
‫בשעת כעסו ודאי דאינו פעור דלא הוייא‬
‫מחילה וק״ל‪:‬‬
‫נ( מ׳ שבת דף כ״א ע״ב נפק״מ לגרסא‬
‫דינקותא וכו׳ הקשה א׳ חכם דפפי‬
‫ייוסף‬
‫הול״ל נפק״מ שלא היה עושה אישור להשחמש‬
‫לאידה ונד׳ רלק״מ דלעיל איתא אמר רב הונא‬
‫פחיליח וכי׳ אמר רבא וכו׳ וע׳ פרש״י ז״ל וע׳‬
‫חיש׳ שהקשו לה׳ רבא ומה שחירצו וע׳ מהרש״א‬
‫שדחה תירוצם ע״ש וע״פ הדברים האלה אתי‬
‫שפיר דאביי לא ניחא ליה ס׳ רבא משוס‬
‫דקשי״ל כקישיח החוס׳ ולא ניחא ליה נמי חירוצס‬
‫וכמ״ש מהרש״א ז״ל וגס הימן מהרש״א נראה‬
‫לי לאכיי דוחק ומפני כך ס״ל לאביי במילחיה‬
‫דרב הינא דקס׳ כבחה זקיק לה ולעילם ס״ל‬
‫דאסור להשחמש לאורה יס״ל נמי כווחיה דרב‬
‫הונא דאסיר להדליק בהן אפי׳ בחול ומעעמא‬
‫דכבחה זקוק לה וחיליה מברייחא דלקמן מצותה‬
‫עד שחשקע החמה עד שהכלה וכו׳ והוה ס״ל‬
‫כס״ד דש״ס דמיירי לענין אס כבחה הדר מדליק‬
‫לה משים דפשעא דברייחא משמע הכי והשחא‬
‫כשאמרי לי משם ר׳ ירמיה ולא קבלה עכ״ל‬
‫היינו כבחה אין זקוק לה שלא רצה לסמוך על‬
‫דבריו להקל ולהדליק בהן אבל מ״ש אסור להשחמש‬
‫לאורה ודאי סבר וקבל רכך ס״ל יכנ״ל והכל‬
‫ניחא בס״ד ומה שהמתין הש״ס עד השחא להק׳‬
‫ורמינהי היינו כדי לאקשויי לאביי נמי דהשתא‬
‫הדר ביה‪ .‬ואחרי מופלג ראיתי להרמ״ב ז״ל סי׳‬
‫חרע״א שעמד בזה ע״ש ודוק‪:‬‬
‫נא( דף פ״ט ע״ב אצל יעקב שאמרח לו כ׳‬
‫רש״י ז׳יל כאן רמז לי ארבע‬
‫גליות וכו׳ נר׳ דבא לחרן מאי דקשה לכאור׳‬
‫דילמא העעם דלא בקש יעקב רחמים על גלית‬
‫מצרים מפני שראה שאברהם לא בקש רחמים על‬
‫זה לכן לא רצה לבעל מה שעשה אברהם שבחד‬
‫בגליה יכמ״ש רז״ל ולכן כ׳ רש״י ז״ל כאן רמז‬
‫לו וכו׳ ור״ל דמ״מ הי״ל לכקש רחמים על שאד‬
‫נב(‬
‫גליוח ודוק‪:‬‬
‫פ׳ במה מרליקין חוס׳ והא דקאמר החם‬
‫בעל לא לגמרי בעל ע״ש יא׳ חכם‬
‫הקשה‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫הקשה מהא לאיח׳ בסומה רף מ״מ משמח ר׳‬
‫בעלה ענוה וא״ל רב יוסף לא חיחני ענוה להא‬
‫איכא אנא ולפי לברי החוס׳ ל״ל לרב יוסף‬
‫לומר לא חיחני ע״כ ולדידי גכרא חזינא תיובתא‬
‫לא קהזינא דהן אמח דבעלה ענוה ר״ל ראותו‬
‫גדר ענוה שהיה בר׳ בעלה וא״ן דעדין קצת‬
‫ענוה בעולס‪ .‬וע״ז אמר לו רב יוסף לא חיחני‬
‫עניה דהא איכא אנא דאפי׳ אוחו גדר ענוה‬
‫שהיה בר נחקייס בי ודוק‪:‬‬
‫נג( דף קי״ט אומרים לי וסר עונך וכו׳ ע״פ‬
‫מ״ש חכמי המוסר דצריך להרהר‬
‫בחשו כשעה שאומר ויכלו דהוי ערות ובעל‬
‫עבירוח פסול להעיד ולכן אחי שפיר שאומרים‬
‫לו וסר עונך וק״ל‪:‬‬
‫נד( מש׳ קדושין דף ל׳ ע״כ חוס׳ ד״ה כבד‬
‫אח ה׳ ועי מהרש״א ועי‬
‫כמפרשים‪ .‬ונר׳ שלדעח החוס אס יש לאדם‬
‫ממון מאיזה אופן שיהיה הן מצד מלאכחו הן‬
‫מצד סחורחו הן מצד שחוזר על הפחחים אס‬
‫הותיר לו מכדי פרנסחו חייב לכבד אח ה‬
‫בזה הממון שהותיר לו ואם לא הותיר לו אינו‬
‫חייב לצמצם פרנסתו כדי לכבד את ה דלא הוי‬
‫מה שחננך‪ .‬ולדעת מהרש״א דזה דוקא אס‬
‫הוחיר לו מסחורחו או ממלאכחו אבל אס הוחיר‬
‫לו מכדי פרנסחו ממה שחזר על הפחחים אינו‬
‫חייב לכבד ה דזה הממון דחזרה על הפחחים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אינו נקרא מה שחננך וק״ל‪:‬‬
‫נה( דף מ״ח על מנת שאני צדיק וכו׳ מקודשח‬
‫מס שמא הרהר תשו בלבו‬
‫והובא בש״ע חה״ע סי׳ ל״ח‪ .‬ומקשים על זה‬
‫מהא דאי שס סי מ״ב דהמקדש בפני עדים‬
‫פסולים מחמח עבירה אינה מקודשח ואמאי‬
‫נימא מקודשח מס שמא הרהרו חשו ויש מי‬
‫שתירץ דשאני באומר ע״מ שאני צדיק ע״כ יש‬
‫לנו לומר שמא הרהר תשי׳ כיון שאומר כך‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ח‬
‫בפיו ובשפתיו‪ .‬לא כן כעלים לאינהו לא אמרי‬
‫כלום‪ .‬ויש מי שתירן לשאני עלים להם שנים‬
‫לא מיתרמי לשניהם הרהרו תשו ‪ .‬וללילי קושיא‬
‫מעיקרא ליתא לבעלים לא שייך למימר שמא‬
‫הרהרו תשו רא״כ קרא לכתיב אל תשש ילך‬
‫עם רשע למיניה ילפינן לפסול ערים מחמת‬
‫עבירה היכי משכחח לה וכ״ת באומר לנו שלא‬
‫הרהר חשו׳ זה אינו לאין ארם משים עצמו‬
‫רשע‪ .‬ומיהו י״ל למיירי לאומר שלא הרהר בשעת‬
‫ראיה ועכשיו בשעח הערוח אומר שהרהר רבכה״ג‬
‫קי״ל רמשים עצמו רשע כיון שהיא דרך חשו׳‬
‫ומזה מיירי החו׳ וצ״ע ודוק‪:‬‬
‫נ ‪ 0‬מס׳ מגילה דף כ״ו חוס׳ ד״ה ואמאי וכו‬
‫נר כונחס בהקדיס מ״ש ביומא‬
‫דרמינן שני ברייחו׳ אהדדי דחני חרא בהכ״נ‬
‫מטמא בנגעים וחניא אידך אין מטמא ומשני‬
‫הא רכנן הא ר״מ כלומר דקרא כתיב וכתבתם‬
‫על מזוזות ביתך דמשמע דוקא בית של יחיד‬
‫יצא ביח שאין לו בעלים מיוחדים ואיזה זה בית‬
‫הכנשת ואפי״ה אמרינן לעיל דביחך לאו דוקא‬
‫אלא ה״ה ביח השות׳ וביחך למדרש מיניה דרך‬
‫ביאחך וא״כ ה״ה ביח הכנסח ומשו״ה מחייב‬
‫ר״מ ביח הכנסח במזוזה‪ .‬וחכמים פוטרים דמשמע‬
‫להו ביחך היינו המיוחד לך יצא בהכ״נ וכו שאין‬
‫להם בעלים מיוחדים‪ .‬ולפי״ז קרא דכתיב ובא‬
‫אשר לו הביח משמע ליה לסתמא לחלמודא‬
‫לכי היכי לפליגי במלת ביתך למזוזה הכי נמי‬
‫פליגי במלת לו האמור בנגעים לר״מ ס׳ לו לאו‬
‫רוקא אלא ה״ה בהכ״נ שהיא של רבים ורבנן‬
‫ס לו דוקא ובהכ״נ שהיא של רבים אינה‬
‫מעמאה בנגעים‪ .‬ואבע״א הא והא רבנן הא דאית‬
‫בה בית דירה הא דלית בה בית דירה ולהנך‬
‫חדי שינויי לא משלגינן כין של כרכים לשל כפרים‬
‫ואבע״א הא דכרכיס הא דכפרים כלומד וחרוייהו‬
‫אליבא דרכנן וכמ״ש התוס׳ ז״ל פס ופרכינן‬
‫ולכרכים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫ורכרכיס אין מעמא בנגעים והחניא אחוזחכם וכו׳‬
‫ופרכינן חו ולכפרים מטמא בנגעים והחניא‬
‫לאחוזה וכו׳ אלא מחוורחא כלשנינן מעיקרא ועיי‬
‫פי׳ רש״י‪ .‬וכח׳ החום׳ ד״ה הא לכרכים למאי‬
‫קושיא מר׳ יאודה דילמא ר׳ יאודה ס״ל כר״מ דלא‬
‫מפליג בין של כרכים לשל כפרים וחירצו דטון דלא‬
‫אשכחן שוס חנא דפליג בהא מילחא כ״א ר״מ ור״י‬
‫מסחמא כר פלוגחיה דר׳ יאודה הוא ר״מ והיינו‬
‫כרבנן דברייחא וכר פלוגחיה דר״מ הוא ר״י‬
‫ע״ש ונר׳ דלא כחבו החום׳ כן אלא לס״ד דש״ס‬
‫דלא הוה ידע הך כרייחא לאחוזה וכו׳ דמינה‬
‫דחי הש״ס החילוק בין כרטס לכפרים‪ .‬לא כן‬
‫לפי המס׳ דהחילוק הוא כשיש בה ביח דירה לאין‬
‫בה ביח דירה אין אנו צריכיס לדברי החום׳ כלל‪.‬‬
‫ומעחה הבא נבא לכאר מ״ש חלמודא כאן מחיבי‬
‫בביח ארן אחוזחכס וכו׳ ואמר ר׳ יאודה אני לא‬
‫שמעתי וכו׳ ועי׳ שיח יצחק בפ״ק דיומא דמאי‬
‫דמוחבי חלמודא הכא לר׳ יאודה הוא מכר‪ .‬חומר‬
‫קדושת מקדש ור״ל דאפי׳ תימא דבהמ״ק נחחלק‬
‫מ״מ אין מממא בנגעים כיון לקדוש׳ חמורה‬
‫ולנקע מקלש משמע לבחי כנסיוח ובחי מלרשות‬
‫מעמאין ואמאי וכו׳ ומשני אימא וכו׳ ומשמע‬
‫למתנא קמא לא קשה מילי ראיכא למימר לנקע‬
‫תנא קמא ירושלס לאו לוקא ור״ש בתי כנסיות‬
‫וכו׳ וכמ״ש התוס׳ בפ״ק ליומא ע״ש אבל ר׳‬
‫יאולה אס איתא לס״ל לבתי כנסיות נמי אין‬
‫מעמאין הי״ל למנקע רבותא בתי כנסיות ומקלש‬
‫אתי כמכ״ש אלא עכ״ל רר״י סבר לבתי כנסיות‬
‫וכו׳ מממאין ואמאי כיון ללא מזבני משוס לרבים‬
‫מתפללין ט קרושחיה חמורה או משום לרביס‬
‫נותנים בבנינו א״כ לא קרינן בהו אשר לו הבית‬
‫וכן נמי לא קרינן בהו אחוזתכם טון לאי׳ יכול‬
‫למוכרם‪ .‬ואחרי הוליע אלר׳ים אותנו אח כל‬
‫זאת מתבארים שפיר דברי התום׳ לבתחי׳ הקשו‬
‫משמע דס״ל למקשן וכו׳ וכונתס רהתם פרכינן‬
‫יוסף‬
‫על חילוק לכרכים לכפרים מהך ברייתא גיפה י‬
‫לר׳ יאורה וע״כ לפרש כמ״ש החום׳ שם לת״ק‬
‫לר״י הוא ר״מ וא״כ ס״ל לר״מ לבין לכרכים‬
‫בין לכפרים מממא בנגעים וא״כ כלמשני אימא‬
‫מקום מקולש וניחא ליה למקשן בהכי עכ״ל‬
‫לקישיחו לא היחה אלא לר יאולה ואמאי לח״ק‬
‫שהוא ר״מ נמי חיקשי ועי׳ חוס׳ יומא‪ .‬והקשו‬
‫עול לאמאי נקע בלשונו כרטס כלומר וכ״ת‬
‫להמקשן רהכא סבר כמסק׳ הש״ם התס לאין‬
‫חילוק בין של כרכים לשל כפרים ולפי אותה‬
‫מסקנא אין אנו צריכים לומר לת״ק לר״י הוא‬
‫ר״מ וכמש״ל ומשרה לא מקשה אלא לר יאורה‬
‫לטון ללא מזבני אין להם ליעמא בנגעים וכמש״ל‬
‫מ״מ עליין קשה לא״כ אמאי נקע בלשונו כרכים‬
‫למשמע לאי אמרינן לר׳ יאודה מיירי בבהכ״נ‬
‫של כפרים לא הוה קשי״ל מילי והלא לפי אותה‬
‫מסקנא קשה נמי אמאי מעמאין בנגעים רע״כ‬
‫לפי אותה מסקנא אין העעס משוס ללא מזבני‬
‫אלא משוס לבית של קלש הוא וא״כ אף אס ר׳‬
‫יאודה מיירי בכהכ״נ של כפרים אפי״ה קשה נמי‬
‫וא״כ אמאי נקע כלשונו כרטס היל״ל סתם‬
‫ואמאי אלא עכ״ל מלנקע בלשונו כרטס מוכח‬
‫שפיר להמקשן להכא לא הוה ילע מסקנא‬
‫דהחס וממילא עכ״ל לחנא קמא לר״י הוא ר״מ‬
‫והררא קושיתס הראשונה למכתה למה לא‬
‫הקשה המקשן לת״ק רר״י שהוא ר״מ‪ .‬ותירצו‬
‫רע״כ המקשן עעה בתרתי מילי חלא ללא הוה‬
‫ילע מסקנא להתם ועול עעה לס׳ רלר״מ שהוא‬
‫ח״ק לר״י ס״ל לאין מעמאין בנגעים ולא ס״ד‬
‫להמקשה לומר לאעפ״י ללא מזבני יש להם‬
‫ליממא בנגעים ולכן לא הקשה לח״ק להוא ר״מ‬
‫כנ״ל ולוק‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נץ( מס׳ יומא לף נ״ב ‪ :‬אמר אביי מסחברא‬
‫כמ״ל פנימה שהיא חוצה לו‬
‫לחנן וכו׳ כך היא הגירס שלפני׳ ולפי הך‬
‫טסחא‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫נוםחא לא הקשו החוס קושיחס דאפי חימא‬
‫דהך מחני איהו נמי חני לה מ״מ שפיר מייחי‬
‫ראיה אביי מדמצינו דסחם לן ר׳ ט וחיה ועי‬
‫חוס יו״ע מס המיר פ ששי מ׳ ג׳ ועי לה‬
‫שיח יצחק‪:‬‬
‫נח( דף ט״ו ע״א חוס ד״ה מאי לאו ורש״י‬
‫לא פי׳ כן ע״כ נר׳ דבין לפי‬
‫רש״י וכין לפירושם עכ״ל דפירוש פלגיה היינו‬
‫חצי גוכה כותלו אלא דרש״י מפרש קושית הש״ס‬
‫מאי לאו למאי לקחני עהרו היינו באמצע טחלו‬
‫דהיינו שמזה ככמה פעמים על כוחל המזבח‬
‫באמצע וא״כ א״א לצמצם ולחח כל המחנוח‬
‫במקום אחד וא״כ הרי מצינו דמים חציין למעלה‬
‫וחציין למעה ומשני מאי מהרו אגו פיה דמזבח‬
‫ואינו על הכוחל‪ .‬והחיס׳ מפרשים דמק׳ מאי לאו‬
‫מהרו לקחני היינו כאמצע כוחלו וא״כ הרי‬
‫מצינו למיס למעלה ולמטה שהרי כבר נחן‬
‫בקרנות הרי למעלה וכשנוחן באמצע גיבה‬
‫כוחלו הרי למטה ומשני לא‪ .‬אגיפיה דמזבח‬
‫דהיינו על גגי של מזבח ובהט ליכא למטלה‬
‫ולמטה שהדי המחנות הראשונוח הן בקרנות‬
‫והאחרים הס בגגו וזהו שכ׳ החוס׳ ורש״י לא‬
‫פי׳ כ; ר״ל דמציאוח למיס למעלה ולמטה הס‬
‫בשבעה עצמם של טהרו דהיינו באמצע גובה‬
‫טחלו מכח א״א לצמצם‪ .‬ולדידהו מציאוחס הוי‬
‫על קרטה ומחנוח של אמצע גיבה כוחנו ודוק‪:‬‬
‫נט( דף נ״ג ע״א שלא חחחיל מפניך עי׳ מ״ש‬
‫הר שושנים לדוד מס׳ חמיד פ׳‬
‫ששי מש׳ ג׳ ע״ש ולי נר לפרש שלא תתחיל‬
‫ר״ל לא חחחיל מציח הקערה דהייני ליתן הקטרח‬
‫על המהח‪ :‬ולמשיך ידו הילך שלא יחחיל מפני‬
‫שלא יכוה ולא חחהיל קאי למציח הקטרת כמ״ש‬
‫רש״י ואיני ר״ל להחחיל ליחן ובהכי ניחא מ״ש‬
‫רש״י למשוך ידו דלא שייך ההחלה אלא בכה״ג‬
‫שהיה טחן והיה מושך ידו לצד פניו וראיה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫)‪(3‬‬
‫ט‬
‫ממחט׳ רמס׳ תמיד דקא׳היה מרדלו נג״ש וק״ל‪:‬‬
‫‪ (D‬דף ם״ג אי הכי וכו אי אמרת כשלמא‬
‫רהך דר״ש בשעירי יוה״כ ולא‬
‫במצורע כהי דקשיא לן כל הני רבויי ומעומי‬
‫למצורע למה לי מ״מ לא קשיא למה כתמירין‬
‫לא אמריכן הכי לאיכא למימר כיון ליוה״כ‬
‫חלוק ככמה רכריס ה״ה כמי להאי מלתא‪ .‬אלא‬
‫אי אמרת דאף כמצורע ררשינן ליה א״כ קשיא‬
‫אמאי בתמידין לא אמרינן הכי‪ .‬והשתא כיחא‬
‫דנער הקושיא ער השתא דמייתי הך ברייתא‬
‫דמצורע משוס דמינה הוא דקשיא ליה ועי׳ לה‬
‫שיח יצחק ז״ל בזה וק״ל•‬
‫םא( דף ע״ד וכל היכא דענוש כרת וכו׳‬
‫הקו׳ מפורסמת ונ״ל דהמקשן‬
‫הבין דברייתא ה״ק אעפ״י שאמרו אסור ככולן‬
‫לא אמרו כלימר אעפ״י שאמרו אסור דר״ל‬
‫ענוש כרת בכולן‪ .‬לאתימא דבכולן אמרו אלא‬
‫על האוכל וכו וממילא משמע מזה דתנא לברייתא‬
‫תני אסור היכא דענוש כרת ומשני דה״ק ופשומ‬
‫הוא ודוק‪:‬‬
‫‪ C D‬שם אם נאמר בכל נפשך וכו׳ נר׳ לפ׳‬
‫אס נאמר בכל נפשך שהיא חביבה‬
‫על האדם כ״ש מאדך‪ .‬ואם נאמר בכל מאדך‬
‫ר״ל דעעמא דכ׳ רחמנא מאדך משוס שיש אדם‬
‫שחביב עליו ממונו יוחר מנפשו א״כ למה כחב‬
‫ככל נפשך‪ .‬ככל מאדך סגי דע״כ הוה מקמינן‬
‫ליה במי שחביב עליו ממונו יותר מנפשו דאל״כ‬
‫פשימא לחייב למסור כל דבר החביב עליו אלא‬
‫ע״כ לאי הוה כחיב מאלך לחול הוה מוקמינן‬
‫ליה במי שחביב עליו ממונו יוחר מנפשו וא״כ‬
‫נפשו אחיא במכ״ש וא״כ נפשך ל״ל ומשני ראי‬
‫הוה כתיב בכל מאדך לחוד לעולם הוה מוקמינן‬
‫ליה במי שחביב עליו נפשו משוס דכתיב וחי‬
‫בהם ומשו״ה כ חרוייהו‪ .‬ולפי״ז מחורץ מ״ש‬
‫הרב ש״ב ז״ל ועוד יש לי לישב באופן אחר עי׳‬
‫לעיל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫לעיל דף ע״ד ע״א לענין כיי ועי׳ להרחב״ס‬
‫הלכוח מ״א פ״א הלכה י״ג ולפי דבריו המצא‬
‫ישוב נכון ודוק‪:‬‬
‫‪• CTD‬סם אהיביה אביי ק״ק דמשמע דלרבא‬
‫פריך ימאי קושיא והא ע״כ עעמא‬
‫דר״י הכי הוא וא״כ בלאו מלחיה דרבא קשיא‬
‫דר״י אדר״י ולפי מ״ש הר׳ הויו״ע ניחא ע״ש‬
‫ולפי דבריו אי לאו דרבא לא הוה קשה אדר״י‬
‫דאיכא למימר דר״י בשקליס דוקא קאמר אבל‬
‫קרבנוח לא אכן לרבא דמפ׳ עעמיה דר״י‬
‫משוס דס״ל חיבות יכו׳ שר״ל בין שקליס בין‬
‫קרבניח פריך שפיר וק״ל‪:‬‬
‫שד( תענית דף ב׳ ע״א רש״י ד״ה תנא‬
‫היכא קהי וכו׳ כינהו דהכא אין‬
‫פי׳ כמ״ש בברכיה פרק א׳ דהחס פי׳ היכא‬
‫חני חיו י לקריה ק״ש דקחני מאימחי וכמ״ש‬
‫רש״י שש אבל הכא פי׳ הלי חניא בדלא חניא‬
‫כיון דלא ידעינן כלל דמזכירין גבירות גשמיס‬
‫משא״כ החס דאיח לן קרא ובשכבך וכי׳ א״כ‬
‫כבר ידעינן חיוב ק״ש ולא שייך להקשיח הלי‬
‫הניא בדלא הניא ומיהי המקשן דהתס לא ניחא‬
‫ליה למימר דאקרא קאי‪ .‬ויוחד נר׳ דכונח דש״י‬
‫הכא כי החס וחלי חניא בדלא חניא ואהיכא‬
‫קאי הכל דבר אהד והיא היא ודוק‪:‬‬
‫םד‪ (,‬שם דמזכירין גבירות גשמיס וכי׳ הא‬
‫דמייתי סיפא היינו לחרן קישית‬
‫ההיס׳ ד״ה אלא יבתירונס ור״ל כיון דמ״ש‬
‫לעולש כמו חחיח המחיש או כמו הבדלה דלא‬
‫הוי לעולש א״כ לא אחי שפיר למיחני מאימחי‬
‫ונהי דבכמה דוכהי קאמר הש״ס חני והדר‬
‫מפרש מ״מ שפיר טפי בלישנא דלא נצטרך‬
‫למימר הכי והש״ס רצה מעיקרא לתפוס דרך‬
‫זו דחני והדר מפרש ומשו״ה קאמד הנא החס‬
‫קאי אבל המקשה דחי ליה מטעמא דמאי שנא‬
‫דשבקיה עד הכא וליחני החס והיינו לס׳ החרצן‬
‫יוסף‬
‫דניחא לה תני והדר מפרש‪ .‬וא״כ השחא דאשכחנא‬
‫דוכתא אחריתי דתנא עליה קאי איכא למימר‬
‫שפיר דעעמא דלא תנא בברכות משיב דלא‬
‫אתי שפיר לישנא דמאימתי כיון דמשמע הכי‬
‫ומשמע הכי ולא רצה התנא להאריך ילשנית‬
‫ולפרש ודוק‪:‬‬
‫סו( שם וליתני מאימתי יכו׳ נר׳ דהמקשן הוד‬
‫ס״ל דלשין גבירות הייני כמ״ש התיש׳‬
‫ד״ה וכתיב אלא עיק־ קיביא דלא היה צריך‬
‫למיתני הכי דבשלמא אי התש קאי ניחא דכי‬
‫היכי דהתש תנא גבירות משיש דקבעי למיתני‬
‫בהחית המתיש וברכה זאת מתחלת בגבירה כמי‬
‫כן הכא חני הכי משוש דקאי החש‪ .‬אבל למאי‬
‫דאמרי׳ דחנא קאי ובחג נדונין על המיש לא‬
‫הול״ל גבורות‪ .‬ומשני דגבירוח פי׳ משיש שיורדין‬
‫בגבורה ילזה שפיר חני גבירוח‪ .‬אי נמי המקשן‬
‫הבד דפי׳ גבורות דהנושח הכי היא משיב הדוח‬
‫מוריד גביריח גשמיש וד״ל רביי גשמ־ש ולזה‬
‫מקשה ומשני יכי׳ ודוק‪:‬‬
‫ם!( דף י״ה ע״א אי הכי בעשדיש והשעה‬
‫נמי לכאי׳ אין לי מיבן דאש‬
‫כינחי להקשיח פשיעא ליהא‪ .‬דשפד היא גופה‬
‫קמ״ל‪ .‬ואש ר״ל דאש איחא דר״י היי אלזאי‬
‫אשדו ממעש קידש ד״ח דהול״ל משיש אח־‬
‫ייש כ״ח הא נמי ליחא דמאי איכפת לן בזה‬
‫שו״ש כ״ע אשור ועימד היא בין הכי ובין הכי‬
‫ואפשר לומד בדוחק דהכי פריך דאש איחא‬
‫דר״י היא כיון דנחיח לאשמיעינן דיוש כ״ע אשיד‬
‫הו״ל לאוסרו בברייתא אחריהי דאיירי בכ״ח דאז‬
‫הוה רביחא מפי דהא רבנן פליגי עליה דד״י‬
‫ומשני לא נצ־כא וכי׳ כלומר כיון דהאי כ׳־ע לא‬
‫מצינו לאוסרו מ‪:‬יס ייש ירחא אלא כשהח׳‬
‫מעובר משו״ה אסר יוס למ׳ד יכיין דאיידי‬
‫בלמ׳ד א״כ לא שייך למיחני בהך ברייחא דאיירי‬
‫בכ״ח ואפשר שזוהי כונת החיש׳ ודוק‪:‬‬
‫ס״ח‬
‫שמו‬
‫‪ (HD‬מם׳ כתובות לף ס״ה ע״א לרש ר׳‬
‫יאילה הקשה א׳ מבני‬
‫הישיבה רלפי דעה רש״י בשמואל ראשון לא שייך‬
‫ררשח ד׳ יאודה ע״ש‪ .‬ולא רק ‪ 7‬ד׳ יאולה לייק‬
‫דהו״ל למכחב אכול כמו שהה י רכל השקלא‬
‫וטרייא היא על יתרון הה׳א ולעילם בלא מפיק‬
‫ה׳א ועוד י״ל לפי מ״ש החום׳ ד״ה אחדי ודוק‪:‬‬
‫פט( מס׳ ר״ה דן! ב׳ חוס׳ ד״ה בחדש זיו‪.‬‬
‫יל״ד דמקדא מלא הו* החדש‬
‫הזה ראש חדשים וממילא נשמע ז־חדש שני הוא‬
‫אייר מכל מקום עיין לה׳ פני יהישע ז״ל מה‬
‫שחירץ ודוק‪:‬‬
‫‪ (y‬רש״י ד״ג ד״ה שני בשבח כ׳ הרב שדה יצחק‬
‫ז״ל דמלח הדד שכ׳ דש״י אינו מדוייק‬
‫ע״ש ונר׳ דר״ל דנא אשכחן דכ׳ קרא במקום‬
‫אחד שני בככח לכשנאמד דד‪,‬ז־ וכתבי כאן פעם‬
‫אחיה כנ״ל פי׳ דברי רש״י ז״ל יעי׳ פי׳ רש״י‬
‫בחימ‪ :‬פ׳ קרח ד״ה ין יצהד־ ומ״ש שם הד׳‬
‫שפחי חכמים ז״ל ודוק‪:‬‬
‫ן ז א ( תוב׳ ד״ה מכלל דניסן‪ .‬ק״ק דלפי דבדיהס‬
‫מאי מקשה הש״ס לעיל ואימא אייד‬
‫ואימא המוז‪ .‬ונד׳ דר״ה לדגלים הוא מט״ו ניסן‬
‫איל יום א׳ דר״ח לא אשכחן דהיי ד״ה להכי‬
‫מקש‪ :‬שפי״ ידוק‪:‬‬
‫ע ‪ ( 2‬דף ח׳ אלא הא דאמד רב חסדא וט׳‬
‫ויל״ד מאי פריך אטי במחט׳ מפו׳‬
‫דלמלט ישראל מניסן ולמלכי א״ה מתשרי‪ .‬ותו‬
‫יש לדקדק אגיפא דמחני׳ אמאי לא קחני בא׳‬
‫בתשרי ר״ה למלכים והי קשה מנ״ל לדי‪ :‬פפא‬
‫לימד לשטרות ואימא לטטן שני הדורות קאמר‬
‫כדאי׳ לקמן דף י״ב והייט כר אליעזר‪ .‬ומיהו‬
‫לזה איכא למימד דלא ניחא ליה בהט משום‬
‫דא״כ הול״ל הקדוש להביא ס׳ ד״י במתני׳ כמו‬
‫שהביא פלוגת׳ דר״א ור״ש ודב״ש וב״ה אלא‬
‫ע״כ לא איירי בעטן שני הדירות וצ״ע וק״ל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ CJTJ‬דף ט׳ ע״א בש״ס ור׳ ישמעאל מיסיפין‬
‫מחול וכו׳ וא״ת דילמא ר׳ ישמעאל‬
‫ליח ליה דמוסיפין‪ .‬וי״ל מדקאמר לעיל ואל‬
‫חחמה שהדי מוסיפין וכו׳ משמע לליכא מאן‬
‫לפליג‪ .‬שוב מצאחי להרב פני יהושע ז״ל שכ״כ‬
‫ע״ש וק״ל‪:‬‬
‫עד! שפ בש״ס וכי בט׳ מחענין וכו׳ וא״ח‬
‫מאי מקשה ממנהגו של עולס וטפי‬
‫הו׳׳ ל להקשוח מקרא מלא בעשור לח׳ חענו‪.‬‬
‫וחי קשה לבהאי קרא כחיב בערב לר״ל ריחחילו‬
‫החעניח מבערכ‪ .‬וי״ל להכי פריך וכי בט׳‬
‫מחענין והלא בעשרה לחול מחענין ומן הראוי‬
‫היה להחעטח בשניהם כלי לקיים שחי מקראות‬
‫יש״ד השחא לבטדב היינו ליל ט׳ ומשני אלא‬
‫לימד לך כלומד לע״כ לא שייך חעניח בט׳ כלל‬
‫לא״כ לעריבנהו חענו אח נפשוחכס בט׳ ועשרה‬
‫לחדש אלא עכ״ל לאין חטניח בט׳ אלא כונה‬
‫הכחוג לומד לך וכו׳ וליכא למימר איפכא ליחענו‬
‫בט׳ ויאכלו בעשירי ונאמר כאילו החענו בשניהם‬
‫לא״כ הו״ל למכחב ט׳ ואחריו עשירי אבל השחא‬
‫רפחח הכחוב בעשירי ע״כ לומר לעטי רט׳‬
‫היינו אכילה ומדלא ערבינהו וכנ״ל ורוק‪:‬‬
‫?}|־‪ (J‬דף יו״ד בש״ס כי קאמר ר׳ מאיר‬
‫וא״ח הא מסקינן לעיל ד׳ ב׳‬
‫ליום א׳ בשנה חשוב שנה היינו אפי׳ בתחילת‬
‫שנה‪ .‬וי״ל למאי ראמרינן קמ״ל ללא היינו ללא‬
‫כר׳ מאיר ור״ל קם׳׳ ר מהו לתימא כר׳ מאיר‬
‫קמ״ל ללא והיינו מ״ש הכא כי קאמר ר״מ ורוק‪:‬‬
‫‪ OJJ‬שפ אמר רבא ולאו ק״ו וא״ת לפי מ״ש‬
‫התום׳ לעיל ל׳ ב׳ מאי קאמר הכא‬
‫רבא וי״ל למ״ש החום׳ שם היינו לפי הם״ל‬
‫אבל לפי המסקנא שפיר הוי ק״ו אלים וק״ל‪:‬‬
‫ןזן( דף י״ג בש״ס הני כמאן שוינהו רבנן נר׳‬
‫לאף לר״ש שזורי פריך דאזיל בחר‬
‫השרשה כלחנן בפ׳ שני רשביעיח וכמ״ש החום׳‬
‫שמו‬
‫ד״ה ויצבור גרנו ע״ש ומשני ר״ש שזורי סבר‬
‫וכו׳ וע״ז מקשים החוס׳ דאכחי חיקשי לר״ש‬
‫דאיח ליה יש בילה ואזיל בחר השרשה ור״ל‬
‫דלא הוה ליה למיזל בחר השרשה וזה פשוע‬
‫ודלא כא׳ מבני הישיבה שהבין כונה אחרח וק״ל‪:‬‬
‫?}ח( שם בש״ס אישחמיטחיה וכו׳ וא״ה דהא‬
‫אשכחן לשמואל דס״ל דאין בילה‬
‫ואפי״ה סבר דהלכה כר״ש דצבור גורנו וא״כ‬
‫חיקשי לרבנן אמאי אזלי בחר השרשה ולא בחר‬
‫גמר פרי מה תאמר כרבים‪ .‬יצבור גורני‪ .‬שוב‬
‫ראיתי לה׳ ראש משביר מ״ש על דברי החוס׳‬
‫ד״ה אחר גמר פרי ואגב אורחיה יישב קושיא זו‬
‫ע״ש וק״ל‪:‬‬
‫‪}/‬ט( רש״י אישחמיעחיה וכו׳ אבל במיני קעניוח‬
‫פליגי יל״ד אס כונחו דפליגי אפיי‬
‫באורז ודוחן זה אינו דהא בהדייא קחני החס‬
‫ר״ש שזורי אומר פול המצרי ופי׳ הרע״ב שם‬
‫באורז ודוחן וכן פי׳ החום׳ ד״ה ויצבור גורנו‬
‫הרי דבאורז ודוחן לא פליגי‪ .‬ואס כינהו היינו‬
‫בפול המצרי גם זה אינו שהרי כ׳ רש״י ז״ל‬
‫ועליה סמיך לפלוגי וכו׳ ועליה דהא מחני׳ וכו׳‬
‫ואם איתא הא כווחיה אחייא‪ .‬וע׳ להר׳ ספר‬
‫הזכרונות וחיי יצחק מ״ש בזה ודוק‪:‬‬
‫פ( דף י״ד ע״ב ומי עבדינן כהרי חימדי‬
‫וא״ח מאי פריך ודילמא היינו‬
‫כשיוזע כמאן הלכא דומייא דההיא דמ׳יחי אבל‬
‫מאן דלא ירע ומספקא עביר כחרי חומרי ליה‬
‫לן בה ואף שרש״י ז״ל וחוס׳ ז״ל כבר נרגשו‬
‫מזה מ״מ אכתי תיקשי על המקשן גיפיה מאי‬
‫פריך וע׳ לה׳ שדה יצחק ולה׳ ביה לוי יס׳‬
‫הזכרונות וחיי יצחק ולה׳ ראש משמר ודוק‪:‬‬
‫פא( דף ס״ו ע״ב חוס׳ ד״ה שבקת רכנן‬
‫וא״ת אימא קישית ר״ל היא‬
‫קושיה התוס׳ עצמו‪ .‬ותירץ א׳ מבני הישיבה‬
‫דא״כ מאי קאמר ר׳ אבא לימא ליה אמינא לך‬
‫יוסף‬
‫אנא ר׳ נחמיא והלא אף אס היה אומר כך‬
‫עדיין נקשה אלא ע״כ י‪,‬ו‪:‬יח ר״ל היא פי׳‬
‫אחד ודוק‪:‬‬
‫פי( דף י״ו מחני׳ רש״י בארבעה פרקיס בשנה‬
‫יוכו׳ נד׳ דק״ל אעיקד פשעא דמחני׳‬
‫דלכאו׳ ריהעא דלישנא משמע דבכל אחד מד׳‬
‫פרקים אלו כל עניני העולם נידונין כו אלא‬
‫דבאמח זה אינו דהא סייס במחט׳ גופה כפסח‬
‫על החביאה וכו׳ אלמא דכל עטן וענין נדון‬
‫בזמנו לכן היסיף רש״י ז״ל מלח בשנה לומר‬
‫דהעולס טדין דקחט דמש׳ כל עניני העילס קאי‬
‫אמלח בשנה וק״ל‪:‬‬
‫פג! שפ כל באי עילס הקשה בס׳ הזכרוטת‬
‫וחיי יצחק בשס הר״ן דכיין דבר״ה‬
‫כל באי עולס עיבריס וכי׳ א״כ בר״ה מין את‬
‫האדס על חביאחי יעל פידוחיו א״כ מה דין‬
‫שייך עיד בפסח יבעצדח ע״ש ולע״ד י״ל דבר״ה‬
‫נידון אס יחיה יכי׳ אבל על חביאה וכי׳ נידון‬
‫כל אחד בזמנו‪ .‬וס׳ הד״ן חיני מצוי אצלי וק״צ‪:‬‬
‫פך! תום׳ ד״ה כמאן מצלינן וכו׳ עכ״נוא״ת‬
‫דילמא הא דר׳ יאירה הייני בין ר״ה‬
‫לייה״כ שוב ראיתי בתיס׳ פ״ק דשבת שתירצו‬
‫יק ‪. ,‬‬
‫‪K‬‬
‫פה ו בא״ד מחי יח״פאי לא נגזר וכי׳ הקשו‬
‫המפ׳ דהא אמרינן בע״א דף נ״ה‬
‫ע״א משביעין איחס וכו׳ אלמא מחי יחרפאו‬
‫נגזר ע״ש מה שחירצי ואין להדץ דהשביעה היא‬
‫שלא יצאו קורס לכן ואה״ן אס ישארו ייחד על‬
‫כן אין בכך כליס ולזה אלו מחפללין שאס הגיע‬
‫איחו זמן שלא יפארו יוהר מכן דבזה ליכא‬
‫שביעה דליחא רמלה אלא ביום פליט לא‬
‫משמע הכי יחי דאין סברא לימר שלא יקבעו‬
‫זמן יציאחן יעיד דאיחא החם כיין שהגיע זמנם‬
‫לצאת יכי׳ אנו מפסידין שביעחי׳ אלמא שקובעין‬
‫להם זמן לצאח‪ .‬ואפשר לומר דמה שמועיל תפלת‬
‫רפאט‬
‫שמו‬
‫רפאני היינו כלי שלא יכביל עליו החולי לבזה‬
‫ליכא שבועה שוב ראיחי לה׳ שרה יצחק שתירץ‬
‫כן ע״ע וק״ל‪:‬‬
‫פו( ע״ב רש״י ד״ה ויבא אברהם הוא קבר‬
‫אוחה ע״כ ושמעחי משם רבני אשכנז‬
‫שפי׳ דרש״י ז״ל הוקשה נו דאימא באוחו רגע‬
‫שמחה שרה כבר ידע אברהם מזה שהיה נביא‬
‫וא״כ הרי נענשי בבח אחח דאין אשה מחה‬
‫אלא לבעלה כמ״ש ז״ל לזה בא רש״י לחרץ זה‬
‫ראם באמת ידע אברהם זה באוחה שעה א״כ‬
‫לא הי״ל להקריב האיל חחח יצחק בני דהא‬
‫הרי הוא אונן וכ״ת די״ל דין כהן גדול דמקריב‬
‫אונן א״כ לא הי״ל לקביר איחה וליטמא לה‬
‫דקי״ל כה״ג על כל נפשוח מה לא יבא כמפו׳‬
‫בקרא וא״כ מרקכר איתה למדנו דאין לו דין‬
‫כהן גדול וא״כ הדרא קושיא לדוכתה היאך‬
‫הקריב והוא אונן אלא עכ״ל דלא ידע כלל‬
‫באוחה שעה וא״כ היא נענשה חחי׳ ואח״כ‬
‫כשבא לספוד לשרה דאז ידע הרי נענש הוא‬
‫אח״כ דאין אשה מחה אלא לבעלה‪ .‬ע״כ‬
‫שמעחי ודוק‪:‬‬
‫פן( שם בש״ס מכלל דבח׳ ושבח איבעי לה‬
‫למיזל‪ .‬הקושיא ידועה‪ .‬ושמעחי מרב‬
‫אשכנזי א׳ ישוב לזה עפ״י מ״ש רז״ל‪ .‬אשה לא‬
‫חלך לביח הספר משוס חשדא דחלמידים ולכן‬
‫אמר לה מדוע אח הולכה היום וכו׳ דאילו‬
‫היה חדש ושבח שפיר איבעי לה למיזל כיון שאין‬
‫מצויץ שס חלמידיס שאינם חייבים להקביל פני‬
‫רבס לא בחדש ולא בשבת‪ .‬ומדלא כלל מועד‬
‫בהדי הדש ושבח משמע להדיא דאס היה רגל‬
‫נמי אינה יכולה לילך כיון שמצויין שם חלמידים‬
‫שחייבים להקביל פני רבס א״כ נלמד מכאן‬
‫דחייב אדם להקביל פני רבי ברגל והייני לשמוע‬
‫הדרשה כמ״ש רש״י ז״ל ע״כ שמעחי וק״ל‪:‬‬
‫פח( דף י״ח ע״ב רש״י ד״ה החענו כלומר‬
‫יא‬
‫יוסף‬
‫עשו תשו׳ ע״כ דוס חנונה הוה ואין בו חעניח‬
‫לכן פי׳ תשיבה וק״ל‪:‬‬
‫פט( דף י״ט וחיפוק ליה וכו׳ הקשה א׳‬
‫מבני הישיבה ולליליה לס״ל ללא‬
‫״‬
‫בעלה ומוקיס אדכרחא לאחר החלבן מי ניחא‬
‫והא לאחר ההרבן הוא צום‪ .‬ואמרחי לו לאלכרחא‬
‫מיירי בזמן שאין שלוס ואין שמל‪ .‬שוב ראיחי‬
‫לה׳ רצוף אהבה שכ״כ ע״ש וק״ל‪:‬‬
‫צ( ע׳יב בש״ס ואילו וכו׳ יוצאים על אלר ב׳‬
‫וכו׳ מלנהית חנא למניינא על ששה‬
‫חלשיס ש״מ על ארר א׳ קאמר שוב ראיחי‬
‫לה׳ שושנים לליל שכ׳׳כ ע״ש ועי׳ להרב שלה‬
‫יצחק וק״ל‪:‬‬
‫צא( דף כ׳ ע״א חוס׳ ל״ה הא בניסן וכו׳‬
‫עי׳ להר׳ פני יהושע ז״ל ולפי‬
‫שכיונחי ללעחו לעח עליון קחנו משס ועי׳ חוס׳‬
‫לקמן ל״ה לוי איקלע וק״ל‪:‬‬
‫צי( דףכ״ט ע״ב משחרב בית המקלש וכו׳‬
‫יש לחקור אמאי לא היו חוקעין‬
‫בזמן הביח בכל מקום שיש בו ב״ר‪ .‬וא׳ מבני‬
‫הישיבה חירץ לשאני בזמן הביח שהיו חוקעין‬
‫במקרש ולא היתה מחבמלח מצוח שופר לגמרי‬
‫לא כן אחד החרק כשהחקין ריב״ז מהאי עעמא‬
‫גופא החקין נמי בכל ב״ד ולמ״ל ביבנה בלבל‬
‫היינו מעין זמן הבית שהיו שם ב״ל הגדול ע״כ‬
‫ועי׳ לה׳ פני יהושע ולוק‪:‬‬
‫צג( שם שכל ע י שהיא רואה ושומעת‪ .‬הקשה‬
‫א׳ מבני הישיבה לכיון לשומעה למה‬
‫תוקעים‪ .‬וא׳ חירן דהיו חוקעים למצוה מן המובחר‬
‫ע״כ ונר׳ לפרש דשימעת היינו קול בני אדם‬
‫מפני רוב העם אכל קול שופד לא היו שומעים‬
‫ויוחד ני־׳ דאף ששומעין קול שופר אפשר קול‬
‫שופר דקען להחלמד כדחנן אין מעכבין‪ .‬אי‬
‫אפשר שא׳ חוקע לעצמו ואינו מטין להוציא‬
‫השומעים ולכן היו חוקעין וק״ל‪:‬‬
‫צ״ל‬
‫ת‬
‫שמו‬
‫יוםף‬
‫צף( תום׳ ד״ה אבל לא כמדינה עכ״ל וא״ת‬
‫והרי בש״ס אמרו והיינו עעמא‬
‫דלולב יא׳ מבני הישיבה אמר דהחוס׳ איירי‬
‫קודם החרבן ועי׳ לה׳ יום חרועה ודוק‪:‬‬
‫צף‪ (,‬דף ל׳ רש״י ד״ה כי מסיים‪ .‬עי׳ לה׳‬
‫יום חרועה מ״ש על זה ועי׳‬
‫לה׳ שדה יצחק שישב קושיחו ע״ש ולי ההדיוע‬
‫לא הרוחני בזה ועדיין קישיח הר׳ יום חרועה‬
‫במקומה עומדח דוק וחשכח‪ .‬ונר׳ דרש״י אחרוייהו‬
‫קאי אלא דהמחין לפ׳ עד השחא כדי לפ׳ שניהם‬
‫יחד כדי שלא להאריך ומה שסיים רש״י דלהט‬
‫נקע יבנה לא ידענא דמעשה שהיה כך היה‬
‫וצל״ע ודוק‪:‬‬
‫צו( שם בש״ס מחיב רבא‪ .‬הק׳ א מבני הישיבה‬
‫דעדיפא מינה הו״ל להקשיח מחני׳‬
‫אברייחא ואין לומר דבריי׳ איירי אחר החרבן‬
‫עי׳ חוס׳ לעיל ד״ה אבל לא במדינה‪ .‬דהא יובל‬
‫ור״ה בחדא חנינהו ויובל לא שייך אחר החרבן‬
‫וא״כ ר״ה דומייא דיוכל עכ״ד ונר׳ דלפי גרסה‬
‫הגאון שסביב הש״ס דלא גריס ר״ה ניחא‪ .‬ועי׳‬
‫לה יום חרועה ודוק‪:‬‬
‫צז( תום׳ ד״ה ונחקלקלו וכו׳ ע׳ לה יום‬
‫חרועה דכ׳ דעליה השלם אינו אלא‬
‫למצוה ע״ש וכ״כ הרא״ם פ׳ צו על פסוק וערך‬
‫עליה ע״ש‪ .‬ויל״ד דבפ׳ חמיד נשחע מכואר‬
‫להדייא שם דהוי לעכובא מדפריך לר״י בנו של‬
‫ריב״ב ע״ש‪ .‬וצ״ל דהרבניס הנז׳ ס״ל דעשה‬
‫דקדשוס נמי לאו לעכובא‪ .‬והחום ס״ל דהוי‬
‫לעטבא ודוק‪:‬‬
‫צד!( בא״ד ונ״ל דלכחחי׳ וכו׳ עי׳ פ״ב דחמורה‬
‫מנחתם ונסכיהס אפי׳ כלילה ע״ש‬
‫משמע לכחחילה ינר׳ כינחם כמ״ש בסוף דבריהם‬
‫ההיא דמביא אדם זבחי‪ .‬יעי׳ בפ׳ אין נערכין‬
‫די״א ע״א וכחום׳ שם ד ־׳ה השיר מעכב ושם‬
‫דף י״ב חוס ד״ה נסכים הכאיס וכפרק כיצד‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מברכין דף ל״ה תוס׳ ד״ה שאין אומרים ונפי‬
‫התכלת דף מ״ד ברש״י שס וכפ כל הזבחים‬
‫דף ח׳ ע״א וכמס׳ ביצה דף ה וברש״י שס‬
‫וכתוס׳ וצריך ישינ ודוק כי קצרתי‪:‬‬
‫צט( דף ל״ב רש׳־׳י ד״ה לא יפחות דהו״ל‬
‫ריכ״ן מוסיף ע״כ נר׳ דרש״י‬
‫ארישא ואסיפא קאי אלא שראיחי למהרש״א‬
‫שמיאן כזה ע״ש ועי׳ לה מירא דכייא שהקשה‬
‫עליו ועי להר׳׳ מ ולה׳ לחם משנה ולהר״ן וככ״י‬
‫סי חקצ״א ודוק‪:‬‬
‫‪ p1‬שם ד״ה היכי קחני וכועכ״ל‪ .‬והא דלא‬
‫פי׳ דהיא גופא קמבע״ל אי איח ליה‬
‫כדחני במחני׳ וממילא לא חיפשיע או ליה ליה‬
‫וממילא חיפשוע‪ .‬משום דא״כ הול״ל ריב״ן אומר‬
‫או כולם חורה או כולם נביאים או טלם כחיבים‬
‫כדמייחי פלוגחא דר׳ יוסי ועוד דבדוהק משכר‪,‬‬
‫חלמודא לקמן ארבעה של חידה ודוק‪:‬‬
‫הא( מתני׳ אין מזכירין וכו׳ נ״ב צ״ל מלכות‬
‫זכרון ושופר וכן איתא בהרא״ש‬
‫והר׳ יום הרועה כ׳ ואפשר דהתנא בא לרמוז‬
‫אגב ארחיה דאם הפך הסדר יצא ע״ש‪ .‬ודבריו‬
‫אלו הם עפ״י פסק מרן דהביא כש״ע פי׳ קמא‬
‫דהד״ן וכס׳ הרא״ש דהא חזינן זימנין קחני זכרון‬
‫החי׳ וזימנין קתני מלכיות תחילה ועי׳ חוס׳‬
‫יו״ע ולפי הנז׳ לא קשיא קושית הר׳ שדה יצחק‬
‫על הרב יום תרועה ודוק‪:‬‬
‫סב( תום׳ ד״ה מחחיל כהורה וא״ח וכו יל״ד‬
‫דמאי קשיא להו ואימא מחני׳ ה״ק‬
‫מחחי׳ השלשה פסוקים ראשוני׳ בהורה וכי׳ וכן‬
‫ראיהי להר׳ יום חרועה משם רצוף אהבה שהק׳‬
‫כן ע״ש מ״ש‪ .‬ואפשר עוד לומר דק״ל ממנהג׳‬
‫העולם וא״כ מחני׳ היכי מחפרשא‪ .‬וכ״כ הר״ן‬
‫ז״ל גני הא דאמר ר׳ אטה למה תוקעי ן בשופר‬
‫של איל ע״ש וק״ל‪:‬‬
‫סג( ע״ב כש״ס זכרון שיש בו תרועה וכו‬
‫הני‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫הני חלח צריט דאי אשמועי׳ קרא דשבחון הו״א‬
‫דוקא החם קאמר ר׳ יוסי דאומרה עס הזכרונוח‬
‫משוס דעכ״פ הרועה היינו בשופר אכל קרא‬
‫מתרועת מלך אימא מודה ר׳ יוסי דאינו אומרה‬
‫אלא עם המלטות משוס דאינו תרועת שופר‬
‫וכמ״ש רש״י בחומש צריכא ואי אשמועי׳ האי‬
‫קרא הו״א הכא הוא דפליג ר׳ יאודה דאינו‬
‫אומרה אלא עם מלכיוח ומעעמא דכחי׳ אכל‬
‫קרא לשבתון הו״א מורה ר׳ יאודה צריכא ואי‬
‫אשמועי׳ הכי חרחי קראי הו״א דוקא בהני פליגי‬
‫משוס דאית בהו תרתי דהיינו זכרונוח עם‬
‫שופרות ושופרות עם מלכיוח אבל בהא דכתיב‬
‫ביה חרועה לחודיה אימא ר׳ יאודה מורה דאומרה‬
‫עם שופרות הרי דר׳ יאודה ס״ל דבעינן שופרוח‬
‫להדייא היינו דוקא כהנך תרי דכתיב בהו תרתי‬
‫אבל השתא גלי לן קרא דלא צריכא ואי אשמועי׳‬
‫האי הו״א דוקא כהך קרא הוא דאמר לאומרה‬
‫עם השופרות משוס לתרועה ס״ל דהיא תרועת‬
‫שופר ועול ללא כתיב ביה אלא תרועה לחור‬
‫אבל הנך קראי לכתיב בהו תרתי אימא לא‬
‫צריכא וק״ל‪:‬‬
‫סך( שם והא אם השלים קתני ויל״ל להא‬
‫קאמר ליה אימא משלים‪ .‬ונר׳ להט‬
‫פי׳ לטון לקתני מלת אם א״כ אף לנימא משלים‬
‫ע״כ בליעבל משמע והיינו להמקשן האריך‬
‫ליעבר אין לכחחי׳ לא‪ .‬ולפי גרסח הרא״ש ניחא‬
‫ע״ש ודוק‪:‬‬
‫יב‬
‫סו( תום׳ ד״ה בשעה גזרת המלטה‪ .‬צ״ע‬
‫קצת בתוס׳ פ״ק רביצה ד״ה והאימא‬
‫ע״ש וא מבני הישיבה היין רשאני התם לגט‬
‫מה ומיס מגילין ללא הוי אלא חששא בעלמא‬
‫ללא אירע שוס קלקול בפועל משא״כ הנא גבי‬
‫תקיעות שגזרו שלא יתקעו ואירע קלקול בפועל‬
‫אף לעברה החששא חיישינן שמא יחזור הרבר‬
‫לקלקולו‪ .‬ועי׳ לה׳ ראש משביר‪ .‬ולה׳ זרע אמת‬
‫חיו״ר סי׳ מ״א ומק‪:‬‬
‫סז( בש״ם אין מעכבין וט׳ הרי״ף והרא״ש‬
‫והרע״ב לא גרסי מלח אבל והחוס׳‬
‫יו״ט פי׳ לר״ל ברס‪ .‬ונ״ב ישוב זה רוחק ויותר‬
‫נראה כגירסח הר״ב עכ״ל‪ .‬ונר׳ ללפי אוקמתת‬
‫הש״ס כאן בקען וכו׳ ניחא מלת אבל לאף אמחני׳‬
‫משני הש״ס הכי ועי׳ מ״ש בסמוך בע״ה‪ .‬ועי׳‬
‫כ״י סי׳ חקפ״ה ל״ה ואעפ״י‪ .‬ועי׳ חוס׳ בריש‬
‫ערכין וא׳ מבני הישיבה הקשה עליהס לאימא‬
‫לליוקא איצעריך לאין מחעסקין לפי אוקמחח‬
‫הש״ס כאן‪ .‬ותירץ מורי הרכ כמהרש״ב לכונת‬
‫החוס׳ רליחני מחעסקין עס התינוקוח שלא‬
‫הגיעו לחינוך לשיעחם ומינה שמעינן הא הגיעו‬
‫לחינוך אין מחעסקין וע״כ דאין מעכבין אוחס‬
‫דהא קי״ל קען אוכל נבלות וכו׳ א״כ אין מעככין‬
‫משנה שאינה צריכה היא זוהי כונה התוס׳‬
‫עכ״ד ודוק‪:‬‬
‫סד!( שם מ״מ שופר עשה וכו׳ עי׳ תוס׳ פר׳‬
‫חמיד נשחע נ״ט ע״א ועי׳ להר״ן‬
‫ז״ל כאן ולפי הנ״ל לא הבנתי מ״ש הרב שלחן‬
‫גטה ז״ל סי׳ תקפ״ח ס״ק יו״ד ע״ש‪ .‬ועי׳ הר״ן‬
‫גבי הא דתנן ולא רוכבין והוא ש״ס ערוך פ׳‬
‫משילין דף ל״ו ע״כ וכ״כ הרא״ש ז״ל ועי׳ ב״י‬
‫סי׳ ש״ה על הירושלמי ע״ש וכן דעת רש״י כאן‬
‫ועי׳ בעור או״ח סי׳ תקפ״ו דכ׳ אעפ״י שאין‬
‫בהס אלא איסור דרבנן ע״ש דקאי אדלעיל‬
‫ועי׳ להרע״ב פ״ה רביצה משנה ב׳‪ .‬ועי׳‬
‫‪,‬‬
‫סף‪ (,‬שם בשעת גזרת המלכוח שנו‪ .‬הרבר‬
‫פשוע דר״ל דמן הראוי היה לגם‬
‫התקיעות בראשון משוס דעעמא דזריזין עדיף‬
‫מברוב עם אלא טעמא דבשני משום דמתני‬
‫איירי בשעת המלכות והוצרכתי לכותבו מפני‬
‫שראיתי למהר״ר אברהם אנקואה ז״ל בס׳ כרס‬
‫חמר ח״א ח״מ סי׳ פ״ז דלא הבין כן ומפני כך‬
‫השיג על הר׳ חיד״א ז״ל ע״ש ובחנם השיגו ודוק‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫בש״ע‬
‫שמו‬
‫בש״ע סי׳ ש״ה סי״ח וס׳ כ״ב ומג״א ומחצית‬
‫השקל שס ובסי׳ חצ״ד ס״ה ובמג״א ובטו״ז‬
‫שס ובסי׳ רמ״ו ס״ג ובמג׳׳א ס״ק י״ב ובמאמ״ר‬
‫סי׳ ש״ה ס״ק ט׳ ובסי׳ חקכ״ד ס״ק א׳ ולפי‬
‫כל הנ״ל לא זכיתי להבין מ״ש הרב שלחן‬
‫גבוה ז״ל טל דברי הר״ן הנ״ל ורוק כי קצרחי‪:‬‬
‫‪ (Qp‬שם דל״ג הא נשיס מעכבין‪ .‬וא״ח אימא‬
‫ה״ה נשיס דלאו בני חיוכא טנהו ודמו‬
‫לתינוקות‪ .‬וי״ל דרש״י ז״ל נרגש מזה וכחב רבעי‬
‫לחנוכייהו‪ .‬ור״ל לאפוקי נשיס דלא שייך חנוך‬
‫כלל ודוק‪:‬‬
‫קי( רש״י ד״ה הא נשים וכו׳ איכא כל תוסיף‪.‬‬
‫וא״ח אמאי לא נקע עעמא משום‬
‫שבות משא״כ התינוקות כיון דכעי לחנוכייהו לא‬
‫גזרו‪ .‬וכן נמי איכא למידק לפי׳ רש״י בפ׳‬
‫המוצא תפילין דף צ״ו ע״ב ד״ה הא נשים ע״ש‬
‫וע׳ לעיל בשמעחין דף כ״ח ע״ב דלעבור בזמנו‬
‫לא כעי כונה ושלא בזמנו בעי כונה וע׳ הרא״ם‬
‫פ׳ ואחחנן ד״ה לא הוסיפו‪ .‬ובפ׳ ראה ד״ה לא‬
‫חוסף עליו‪ .‬וע׳ חוס׳ בפ׳ המוצא חפילין ד״ה‬
‫מיכל בת שאול‪ .‬וע׳ ביח יוסף או״ח סי׳ חקפ״ט‬
‫ולה׳ שלחן גבוה שס‪ .‬וע׳ מ״ש מהרש״א על דברי‬
‫רש״י שלכאורה נר׳ שהיא קושיח החים׳ גופא‬
‫וע׳ לה׳ פני יהושע מ״ש על דבריו וע׳ פ׳ כסוי‬
‫הדם דף פ״ה מ״ש רש״י ותיס׳ שס וע׳ עור‬
‫או״ח סי׳ תל״ב ומ״ש ב״י שם ודוק‪:‬‬
‫שיא( תום׳ ד״ה הא ר׳ יאודה וכו׳ ע׳ חוס׳‬
‫כפ׳ המוצא חפילין ד״ה מיכל כח‬
‫טשי ובד״ה דלמא ובש״ס שם ודילמא סבר לה‬
‫ע״ש וא״כ כונחם הכא ט החם‪ .‬ועוד דהחס‬
‫מסיק הש״ס דס׳ שהיא מצוח עשה שהזמן גרמא‪.‬‬
‫וע׳ הרא״ש בקדושין דף פ״ז ע״ב ולה׳ יוס‬
‫תרועה ומר״ן ב״י או״ח סי׳ חקפ״ע ולה׳ שו״ג‬
‫שם ס״ק ז׳ ודוק‪:‬‬
‫קיב(בא״ד מאן דאמר הלכה כר׳ יאודה‪.‬‬
‫יוסף‬
‫ואס תאמר בשלמא לשיעתם דסבירא להו דליכא‬
‫בל היסיף בנשיס היינו דקאמר רב יוסף ללא‬
‫מפקרנא ועבידנא אלא לשיטה רש״י קשה דמיחזי‬
‫כמוסיף דהא ר׳ יהורא ליה לי‪ :‬נ‪ :‬ם סומכות‬
‫רשות וא״כ סומא דינו כנשים‪ .‬וי״ל דשאני נשיס‬
‫מסומא דסומא בר מיניה חייב‪ .‬אי אפשר לבא‬
‫לידי חיוב כשיחד פא וטוד דסומא טכ״ס חייב‬
‫מדרבנן ודוק‪ .‬מיהו קשה מה ראיה מקטן דמברך‬
‫לאביו דהא מסקינן בסי מי שמחו כגון שאביו‬
‫אכל כזית ע״ש וא״כ לאו רשוח הוי וכ״כ התוס‬
‫כפ׳ הקורא אח המגילה ד״ע ד״ה ור יאודה‬
‫ושמא י״ל דמאי דקרי ליה לקטן דרבנן היינו‬
‫משוס ־אביו חייב לחנכו מדרבנן ואיהו גופיה‬
‫הוי רשות וט׳ מר״ן ב״י או״ח סי׳ קפ״ו ובש״ע‬
‫שה ס״ב ומאמ״י שס ובטור וב״י סי׳ חרפ״ע‬
‫ובש״ע שס ס״א ובשו״ג שס ובש״ע סי׳ תרע״ז‬
‫ס״ב ולהשו״ג שס וצ״ע‪:‬‬
‫קיג( והקשה בהג״א פ׳ לולב הגזול לס׳ ר״ת‬
‫מהא דאמרינן מקבלת אשה לולב‬
‫וכו׳ ואמרינן בש״ס מהו דתימא הואיל ולא‬
‫מחייבי קמ״ל וכו׳ וט׳ פרש״י שס וכ׳ דר״ת‬
‫מפ׳ במנין אחר ו מ׳ להרב חחס סופר בחידושיו‬
‫לשס ע״ש‪ .‬ולדידי אפשר לישכ לשיטת ר״ת מהו‬
‫דחימא כיון דלא מחייכי נהי דיכולה לקייס ולברך‬
‫מ״מ כיון דלא מחייבא הו״א דאסור קמ״ל‬
‫דמותר והמעס כיון דשייכי וכס׳ ר׳׳ת והיא‬
‫גופ‪ :‬קמ״ל ורוק‪:‬‬
‫בש״ס הא גופא קשיא ע׳ כמפרשיס‬
‫שיל(‬
‫דאמאי לא דייק הכי במתני׳ ע״ש‬
‫ונר׳ דאף אמחני׳ דייק אלא כדי לדיוקי אתרוייהו‬
‫המחין עד השחא ונר׳ דכן הביט התוס׳ ז״ל‬
‫ולפי״ז ניחא מאי ד‪:‬וה קשה לכאו׳ אשינויא דאביי‬
‫הא וכו׳ הא וכו׳ דסו״ס אפתי קשה מחני׳ אברייח׳‬
‫דקחני אין מעכבין וכו׳ דמשמע הא בשכת מעכבין‬
‫ובמתני׳ קחני אין מעכבי] וכו׳ ואמר ר׳ ‪!:‬עזר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אפי׳‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫אפי בשבת‪ .‬אלמא אפי בשבת מתעסקין וכ״ש‬
‫שאין מעכבין דבנשיס הוא דפליגי וקשיין אהדדי‪.‬‬
‫ולמאי דפרישיח ניחא דכי משני כאן בקטן וכו׳‬
‫ע״כ אף אמחני׳ משני הכי ולפי׳ רש״י איירי‬
‫כקטן שלא הגיע ומאי דקחני אבל מתעסקין‬
‫בקע! שהגיע ולפי׳ החים׳ הוי איפכא‪ .‬ומיהו מאי‬
‫דקאמר נ־׳ אלעזר אפי׳ בשבח אמחעשקין דוקא‬
‫קאי וממילא אין מעכבין ביו״מ איירי והכל ניחא‪.‬‬
‫לא כן אי אמרינן דדוקא אברייחא דייק א״כ‬
‫מתני בחד גוונא איירי כקען שהגיע לחינוך לשי‬
‫רש״י או בקען שלא הגיע לשי׳ התוס וא״כ‬
‫כי קאמר ך׳ אלעזר אפי׳ בשבת עכ״ל אכולא‬
‫מחני׳ איידי דהא מחני׳ בחד גיונא איירי וכמ״ש‪.‬‬
‫ומיהו איכא למידק דבברייחא בחרייחא קחני אין‬
‫מעכבין אח החינוקות מלחקוע בשבח ואין צריך‬
‫לומר ביו״מ ובמחני׳ ובכרייחא קמייחא קחני וכו׳‬
‫ואיירי בידע אבל לא בשבת וקשיין אהדדי‪ .‬ובדוחק‬
‫י״ל רהש״ס לא הוה גריס בברייתא כגרסתינו‬
‫אלא כך הוה גרים ואין מעכבין איה התינוקות‬
‫מלתקוע והו לא‪ .‬וראיה לזה דקאמר הא גופה‬
‫קשיא וכו׳ אפי׳ בשבת‪ .‬דלא הו״ל להאריך ולומר‬
‫אפי׳ בשבח דאין זה ענין למאי דפריך דיוקא‬
‫אדיוקא ועוד דבהדייא קחני לה בברייתא ולמאי‬
‫דאמרן ניחא וכי משני כאן וכי׳ אין אנו צריכין‬
‫לומר דאף בסיפא‪ .‬דברייחא איירי אפי בשבת‪.‬‬
‫כדס״ד מעיקרא דכיון דברייתא בחרי גווני קען‬
‫איירי איכא למימר דוקא רישא אפי בשבת אבל‬
‫סיפא דוקא ביו״ע וכרתי׳ אמתני׳ לעיל וכן מוכח‬
‫מהגירס׳ שהביאו התוס׳ וכן נר׳ מדברי הרמב״ס‬
‫פ״ב מה׳ שופר הלכה ז׳ וע׳ להה״מ ולה לח״מ‬
‫שם ודוק‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ ( I B p‬תענית דף י״ז ע״א ודילמא הכי קאמר‬
‫רחמנא‪ .‬נר דכונח המקשן דמנ״ל‬
‫למימר דכהן שוה לנזיר דאי מג״ש דילמא קרא‬
‫הכי קאמר דלא יגיעו לכלל פרע ואית לן‬
‫‪,‬‬
‫)‪(4‬‬
‫יג‬
‫למימר דיגלח בכ״מ ולא בלמ׳ד ומשני וכו ולפי״ז‬
‫מהבארים דברי התוס דא״כ דכונת רחמנא‬
‫הכי ל״ל למכתב ופרע לא ישלחו ליכתוב בהדייא‬
‫דיגלח בכ״ע ומדכ׳ ופרע משמע לאתא ללמדנו‬
‫דכהן שיה לנזיר ומאי קושיא ותירצו דכונת‬
‫המקשן ה״ק דדילמא ופרע לא ישלחו פשעיה דקרא‬
‫דלא יגיעו לכלל פרע‪ .‬והוי כאילו כתוב יגלח‬
‫ככ״ט והכי מתבאר מפי רש״י ודוק‪:‬‬
‫ברכות דף ה ע״א גדול הנהנה מיגיעו‬
‫סטז(‬
‫וכו ע כמפרשים ז״ל ונר‬
‫לפרש דמי שנהנה משל אחרים אית ביה תרתי‬
‫לריעוחא דצריך ליחן חלק למחזיק כמ״ש רז״ל ועוד‬
‫שנראה כעושה ד״ת קורדוס וכדעת הרמב״ם ז״ל‬
‫ואיה ביה חדא לעיבותא דלא מיטריד במזונותיו‬
‫ועוסק בתורה כל היום‪ .‬והנהנה מיגיעו אית‬
‫ביה תרתי לעיבותא דכל חלקו וכל עמלו יהיו‬
‫לו לבדו ואין לזרים אתו ועוד דאינו עושה דברי‬
‫תורה קורדוס‪ .‬ואית ביה חרא לריעותא לעל ידי‬
‫שטרוד להביא טרף לביתו ע״כ מתבטל מלמודו‬
‫ובזה יתבאר כונת המאמר דזה הירא שמים‬
‫ירא לנפשו ליהנות מיגיע כפיו שמא יתבטל‬
‫מלמודו ונהנה משל אחרים וס״ל כס׳ הרשב״ן‬
‫וגם משום שצריך לחלוק עם המחזיק לא איכפת‬
‫ליה ־יותר חמור לגבי דידיה החששא שמא יתבטל‬
‫מלמודו ולזה הוה ס״ר לומר דזה גדול מהנהנה‬
‫מיגיעו ולכן בא בעל המאמר להורות דהאמת‬
‫הוא רהנהנה מיגיעו יותר גלול משום דאית ביה‬
‫תרתי לטיבוחא וכס הרמב״ס ז״ל וק״ל‪:‬‬
‫ק י ץ ( שם אוהב ה שערי וכו יותר מבתי‬
‫כנסיות ומבתי מררשות‪ .‬פי מררש‬
‫יחיד יאוהב יותר מדרש צבור וזהו שכ רש״י‬
‫ז״ל ציון ואסיפת צבור‪ .‬או י״ל מדרש רבים‬
‫אבל אינם קובעים שעות והקב״ה אוהב יותר‬
‫מדרש קבוע לשעות והיינו מצויינין שמציינין‬
‫שעות וק״ל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כךח‬
‫שמו‬
‫סיד(( שפ לא הוה מצלינן אלא היכא דגריסנא‬
‫דהא דאמר ר״ל לקמן דף ז׳ היינו‬
‫כשלומדים בבה״כ ואין להם מדרש מיוחד והכא‬
‫מיידי שיש להם ביה המדרש מיוחד ולכן עדיף‬
‫מפי להחפלל בביח המדרש א״נ ר״ל איירי שמחפלל‬
‫ביחיד בבית המדרש ואינו הולך להחפלל בביה‬
‫הכנסה עם הצבור והכא מיידי פמחפלל בביה‬
‫המדרש בעשרה וכדעה הרמב״ם ז״ל וק״ל‪:‬‬
‫דף ר ולא מצא בה עשרה מיד כועס‬
‫סיט(‬
‫פי׳ כשהלכו לדבר הרשיה אף‬
‫שדעחן לבוא אח״כ ולכן קדמה שכינה לביא‬
‫וכמ״ש לעיל אין נוגה לו ודוק‪:‬‬
‫סך( שם אמר אביי לא אמרן אלא למיפק‬
‫כונח אביי ללמדנו דלמיעל איכא‬
‫מצוה מקרא נדעה נרדפה דלא חימא ‪H‬דלמיעל‬
‫יומא‬
‫הוי רשוח וק״ל‪:‬‬
‫פםרים ס״ה ע״ב אמר רב יוסף אי‬
‫סכא(‬
‫לאו האי יומא דקא גרים וכי׳‬
‫ונר׳ לפ׳ כהקדיס מ״ש המפרשים ז״ל דאעפ״י‬
‫שנשחברו הלוחות שניחנו בחג שבועוח לא נחבטל‬
‫משוס מעלין בקדש ע״ע וילפינן דמעלין בקדש‬
‫משברי לוחות שמונחים בארון ואמרו בגמרא דנריך‬
‫לנהוג כבוד כח״ח ששכח חלמודו ונלמד משברי‬
‫לוחיח ואיחא בגמרא דרב יוםף איעקר ליה‬
‫תלמודיה ולפי״ז ניחא דאמר רב יוסף אי לאו‬
‫האי יומא דקא גרים דהיינו שבועות שלא נתבטל‬
‫משום ממלין בקדש דילפינן משברי לוחית וממילא‬
‫יוצא מזה דח״ה ששכח תלמודו צריך לנהוג בי‬
‫כבוד כמה יוסף איכא בשוקא ודוק‪:‬‬
‫נזיר כ״ג ע״ב לעולם יעסוק אדם‬
‫סכי(‬
‫בהו׳ וחצוח אפי׳ שלא לשמן שמחוך‬
‫וכו׳ ונר׳ לפ׳ ע״פ מ״ש רז״ל דהעיסק שלא‬
‫לשמה שכרו בעוה״ז כדכהיב בשמאלה עופר‬
‫וכבוד והחוס׳ פי׳ דלא לשמה היינו להתגדל אבל‬
‫לקנער לא הוחר לו ונוח לו שלא נברא והנה‬
‫יוסף‬
‫ממבע האנושי לרדוף אהד גדולה וכבוד וא״כ מי‬
‫שיעשוק שלא לשמה הקב״ה משלה שכרי בעיה״ז‬
‫דהיינו עישר יכביד וגדולה וכי׳ ובזה כבר נשלס‬
‫חאותו כהי טבעו ומחוך כך בא לשמה דהו לא‬
‫צריך ללמוד כדי שיכבדוהו דהא יש לו כבוד‬
‫מנד אחר ודוק‪:‬‬
‫‪ D 0‬ב ר כ ו ת ל״א ע״א אל יפטר ארס מחבירו;>‬
‫אלא מחיך דכד הלכה וע׳‬
‫במפדשיס ז״ל ונר׳ לפ׳ בדרך פשוט דמלה חוך‬
‫היינו חצי ההלכה יד״ל דכשיפטר מחבידו לא‬
‫יאמר לי המסקנא דבזה אינו מיכדח שיזכור אוחו‬
‫אבל כשאומר לו חצי ההלכה מחיך כך זוכרהו‬
‫וזהי שאמרו דבל־ הלכה דר״ל מחיך לשקלא‬
‫וטר״א של ההלכה ולא אמרו מחוך הלכה ודוק‪:‬‬
‫פ״ו ע״ב גדולה חשיבה שדוחה‪2C‬‬
‫לא העשה שבחי׳ לא יוכל בעלה‬
‫הרא׳ יכי׳ הן ישלח איש אה אשהי ודו׳ וע׳‬
‫במפרשיס ז״ל‪ .‬ונר׳ לפרש דשאני הכא בשני גופין‬
‫ובעלמא בגוף א׳ והייני רבוחיה דישי^י עושץ‬
‫חשובה והקב״ה דוחה הל״ח ודוק‪:‬‬
‫בבא קמא דל״ח ע״א הופיע מהר‬
‫סכה!‬
‫פארן מלמד שהחזיר הקב״ה את‬
‫החידה וכי׳ מה כחיב בה וכו׳ ויל״ד דמה כינחס‬
‫בחשיבה זאח והלא רציחה וניאיף הס מכלל ז‬
‫מציח בני נח ועיר למה בחר הקב״ה בשחי מצית‬
‫אלו ונר׳ דחדא מחרנא לחבירחה דהס היו‬
‫סבודין דהוחר להס ב׳ מציח אלי דיצחק שאמר‬
‫ועל חרבך החיה החיר להס הרציחה והמלאך‬
‫שאמר לישמעאל ידו בכל התיר להס הניאוף ועל‬
‫זה בחר הקב״ה בשתי מצות אלו שלפי דעחס‬
‫הוחר להס יממילא לא יזכו בחירה יריק‪:‬‬
‫סכו( שפ דף צ״ד ע״ב ומפני כבוד אביהם‬
‫וכו׳ וא״ח לס׳ הפוסקים דס״ל דאף‬
‫אם אביו רשע חייב לכבדו מאי פריך הכא ואפשר‬
‫לומר דלא פליגי הפוסקים אלא בחייו אבל‬
‫במותו‬
‫‪,‬‬
‫יד‬
‫שמו‬
‫כמוהו כ״ע מודו דאיני חייב בכבודו ועעמא‬
‫דבחייו יכיל להיוח דיחזיר אח״כ בחכו׳ לא כן‬
‫כשמה ברשעו‪ .‬אחרי מיפלג ראיחי מ״ש העור‬
‫יו״ד שי׳ ר״מ ומ״ש העו״ז שם ודיק‪:‬‬
‫‪ ] D 2‬מ צ ־ ע א דף פ״ז ע״כ שבעך ולא אכילה{‬
‫גס‪ :‬יכו׳ מהרש״ל נ״ב דאי‬
‫לגופיה פשיעא דהא אפי׳ אכילה ודבר אחד אסור‬
‫עכ״ל ינד׳ כינהו דלא חימא דשבעך בא להתיר‬
‫אכילה ושביעה לממועי אכילה מועעח ולא כא‬
‫למעט אכילה נסה דזה אינו דודאי אכילה גסה‬
‫אסור מק״ו דאכילה ודכר אחר אלא עכ״ל דשבעך‬
‫לא אחא לגיפיה להחיר שביעה אלא אחא לאסיר‬
‫אכילה גסה ולא הוחד כ״א שביעה ודוק‪:‬‬
‫יבמות דק״ט ע״א לעילם ידבק אדם‬
‫סכר!(‬
‫בג׳ דברים וכו׳ ואחד מהם‬
‫הוא השלים שנא׳ בקש שלים ירדפהי וכי׳ ואמרי׳‬
‫החס אחיא רדיפה רדיפה יכי׳ והיי בה חכמי‬
‫דורנו דאמאי איצטדיך חלמידא לי׳ אחיא רדיפה‬
‫רדיפה ודי לני בקרא דמייחי בקש שלום וט׳‬
‫ואב ; דרש״י ז״ל מישי‪ :‬זה מ״מ לא הרוה‬
‫צמאוננו ולעד״ן לישי‪ :‬דהיכרה חלמודא לזה‬
‫ךאין לומר דדיקא אם ראובן חטא לשמעון דהדין‬
‫נוחן דדאיבן ילך אצל שמעין נב׳‪:: :,‬דלה ועי״ז‬
‫יהיו בשלים והיינו בקש שלום ורדפהו‪ .‬אבל שמעין‬
‫אינו צריך לילך אצל ראובן ולימד לי אעפ״י‬
‫שאחה עשיח עמדי מעשים אשר לא יעשו עכ״ז‬
‫הנה באחי אליך כ־י לומד לך שאני מוחל לך‬
‫מחילה גמירה ואעפ״י שמן הדין אינו צריך לעשוח‬
‫כן כיון שהוא לא חטא לראיבן מ״מ מפני שכחי׳‬
‫בקש שלים ראיי הוא שיעשה כן דלא חוקים קרא‬
‫במי שחטא היא שצריך לרדוף אחר השלים‬
‫ונלמד זה מן מציה הצדקה שהמטלה היוחר טובה‬
‫היא שהעשיר הוא שירדוף אחר העני לחת לו‬
‫קודם שישאל העני ממנו ואף דמן הראוי היה‬
‫עד שיבוא העני לשאול אז העשיר יהן לו אלא‬
‫‪7‬‬
‫דממדח הסידוח היא שיחן לו קורס שישאל ולזה‬
‫מביא חלמודא אחיא רדיפה רדיפה מן הצדקה‬
‫דכמו שהצדקה המדה היותר עובה היא שהעשיר‬
‫ירדוף אחר העני ליתן לו ה״נ בשלים מי שחעאו‬
‫לו צריך הוא להקדים ולילך אצל מי שחעא לו‬
‫ולומר לו הריני מוחל לך ונו׳ והיא מדה עובה‬
‫כיוחר ודוק כי נכון הוא‪:‬‬
‫ל ‪ 1‬כ ט ( שבת דף ק״י ומי שרי והחניא ובארצכם‬
‫לא חעשו וכו׳ זאח הסוגיא חמוהה‬
‫ביוחר ולא אאריך בדקדוקים ומן הפריש׳ה יובן‬
‫הדרישיה ונלע״ד לישב הםוגיא כונת המקשן דכיון‬
‫דמן החירה אסור לסרס ולוקה ארבעים והוה‬
‫ס״ד דעעמא הוא משום שמבעל פריה ורביה‪.‬‬
‫וא״כ מוכח דאף כוס עיקרין נמי לוקה מהאי‬
‫עעמא גופיה ולזה מקשה ומי שרי והחניא וכו׳‬
‫ולכן הוכרח לאוקמא בסדים ור״ל דכיון דבלא״ה‬
‫אינו מוליד א״כ ליח לן כה וליכא לאו דכארצכס‬
‫לא חעשי ימדסחם אלא כסריס ע״כ בין ס ד ס‬
‫חמד בין סריס אדם מותר דזיל בחר עעמא‬
‫ולזה דחה דקי״ל מסרס אחר מסרס אסיר וא״כ‬
‫ע״כ דאין הדבר תלוי בפ״ו דאל״כ הוה שרי‬
‫מסרס אחר מסרס אע״כ דלא תליא עעמא‬
‫בפ״ו אלא גזרת הכחוב היא וא״כ הדרא קושיא‬
‫לדיכהה ומי ש~י וכו׳ ואוקמא בזקן וע״כ צ״ל‬
‫דס״ל דהגס דהסירוס גזרח הכחיב היא מ״מ‬
‫שאני סריס מזקן דסריס כיון דסירוס הראשון‬
‫קרען ביה סירוס לכן סירוס השני קרינן כיה‬
‫מסרס אחר מסרס דנחרבה מן לא חמשו לשון‬
‫רבים דהיינו סירוס אחר סירוס כאילו כחיב לא‬
‫חשל־ס ולא חסרס כלימר לא תסרס אחר סירוס‬
‫אבל בזקן דהזקנה לא קרינן בה סירוס אלא‬
‫דאפסו כחחיו ככל איבריו ובכלל אבר המוליד‬
‫א״כ כסמסרס אוחו לא נכלל במסרס אחר מסרס‬
‫וכמ״ש התוספוח ז״ל ודחה הש״ס מרבי יוחנן‬
‫דאמר הס החזירוני לנערוחי ור״ל דדל מהכא‬
‫איסור‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫איסור מסרס כיון דיכול הוא להחרפאח ולשוכ‬
‫לימי עלומיו הרי הוא מחבעל מפריה ורביה‬
‫כשמסרסו אחר שהזקין כיון שיכול להחרפאח‬
‫וא״כ מתבטל מלקיים ולערב אל חנח ידיך ולזה‬
‫הוכרת לאוקמא באשה דאינה מצווית בפ״ו וגס לא‬
‫שייך בה לין סירוס דקרא בזכרים איירי וכמ״ש‬
‫בתוספות אין סירוס באשה וטי ב״י ז״ל אלא‬
‫ללפי הנ״ל לאין חילוק בין סירוס במטשה ובין‬
‫סירוס ע״י גרמא להיינו כוס טיקרין הכל אסור‬
‫ולוקין עליו וכן נמי מוכח מהנ״ל רכאשה אין‬
‫בה דין סירוס כלל בין במעשה כין כגרמא ולפי‬
‫זה יש לתמוה טובא דחזיחיה למר״ן ז״ל אה״ע‬
‫סי׳ ה׳ סי״א פסק דיש חילוק דהיינו סירוס ט״י‬
‫מעשה בזכר חייב ולוקה ובנקבה פטור אבל‬
‫אסור וסירוס ע״י גרמא בזכר פעור אבל אסור‬
‫ובנקבה מותר לכחחילה ע״ש‪:‬‬
‫על כרחין לפרש הסוגיא באופן אחר‬
‫להקשה הש״ס ומי שרי וכו דהיינו‬
‫כוס עיקרין והתטא וכו׳ ר״ל כיון להחו׳ אסרה‬
‫הסירוס ע״י מעשה ולוקה א״כ ע״י גרמא‬
‫נתתינן לרגא לפעור אכל אסור וא״כ מי שרי‬
‫לכתחילה כוס של עיקרין ולזה אוקמא בסריס‬
‫ר״ל אע״ג דבסרים נמי אסור ע״י מעשה מדרשת‬
‫לא תעשו מ״מ ע״י גרמא מיהו יהיה מותר‬
‫לכתחילה לס״ל כיון דע״י מעשה בסריס חידוש‬
‫הוא רמסברא כיון שהוא מסורס יהיה מיתר‬
‫ולא אסיק אלעתיה מסרס אחר מסרס לכן ס״ל‬
‫רע״י גרמא יהיה מוחר לכחחילה ולחי ליה‬
‫תלמולא מסברת ר׳ יוחנן לאף מסרס אחר‬
‫מסרס ע״י מעשה אסור מן התורה מררשא ללא‬
‫תעשו לשון רבים וממילא לוקין עליו דהוי לרשא‬
‫גמורה וא״כ עכ״ל לע״י גרמא עכ״פ יהיה‬
‫פעור אבל אסור כמו שהוא הדין בארס שאינו‬
‫סריס לע״י מעשה חייב וע״י גרמא פעור אבל‬
‫אסור ואם כן אף בסריס כן ולזה אוקמא בזקן‬
‫‪,‬‬
‫ולפי״ז‬
‫‪,‬‬
‫דנהי רבזקן ע״י מעשה לוקה מ״מ ע״י גרמא‬
‫מוחר לכהחילה והיינו משוס דזקנה לאו סירוס‬
‫הוא אלא שאפסו כחיחיי בכל איבריו וגס אבר‬
‫המוליד ככלל וא״כ משכרא עכ״ל דאינו ככלל‬
‫מסרס אחר מסרס ע״י גרמא מיהא דהוי‬
‫מדרבנן וכמ״ש החיסשיח ז״ל ודחה הש״ס מר׳‬
‫יוחנן דאמר הס החזירוני לנערוחי דע״י הרפואות‬
‫חיזר לימי עלומיו וא״כ הוי ככחור דכל הראוי‬
‫וכו וע״ז אוקמא באשה דאין בה דין סירוס מן‬
‫החורה דקרא בזכריס מיירי וא״כ נהי דאיסורא‬
‫איכא עכ״פ ע״י מעשה מדרבנן מ״מ ע״י גרמא‬
‫מיחר לכחחי' זהו שימת הפוסקיס ז״ל‪:‬‬
‫מהכא דסירוס ע״י מעשה בזכרים‬
‫בין בחיר בין זקן בין סריס ובין‬
‫אינו סריס ליקה וע״י גרמא פעור אבל אסור‬
‫בין ובין ובנקבה ע״י מעשה פעור אכל אסור‬
‫וע״י גרמא מוהר לכחחילה ומדסחמו הפוסקים‬
‫וכתבו אסור להפסיד איברי הזרע בין באדם‬
‫וכו׳ ולא חילקו בין זקן לבחור עכ״ל דע״י מעשה‬
‫לוקה וע״י גרמא פעור אבל אסור ‪:‬‬
‫‪ 5‬ל ( מציעא דף נ״ע ע״א טח לו לאדס שיפיל‬
‫עצמו לכבשן האש ואל ילבין פט‬
‫חבירו ברבים וכי' ייליף לה מחמר וכי׳ ע״ש‬
‫ונראה דעכ״ל אחד משני פנים דהסימנים אלו‬
‫אם היו ידועים לשא~ העם רשל יהודה הם א׳׳כ‬
‫מה היעילה שלא אמרה ליהידה נבעלחי־ אס‬
‫היא כדי שלא לביישי הרי ביישחי כשמסרה‬
‫הסימנים שהם ידועים לכל דשל יהודה הס והיינו‬
‫הך ואם הסימנים אלו לא היו ידועים כי אס‬
‫ליהודה והוא דיקא מכיר בהם ולא אחר א״כ‬
‫למה המחינה עד היא מוצאח והיא שלחה וכו׳‬
‫למה לא שלחה לו מקודם צאח דינה לשריפה‬
‫ועוד קשה למה לא אמרה ליהודה נכעלחי מפני‬
‫שלא יאמיני לה הכיח דין כלל אי אפשר דלא‬
‫יודה לה יהודה כלל ולכן שלחה הסימנים דע״כ‬
‫‪,‬‬
‫נהטינז‬
‫יורה‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫יודה בהם דאל״כ דאף בסימנים לא יודה מה‬
‫הועילה מעיקרא בלקיחה אלו הסימנים ממנו‬
‫אלא עכ״ל דידועיס הס ליהודה ומכיר בהם ויש‬
‫בהם סימן רכל רואיהם יכירום דשל יהודה הס‬
‫וא״כ הדק״ל דילמא מפני כך שלחה לו הסימנים‬
‫ולא אמרה ליהודה נבעלתי מפני שלא יודה ככך‬
‫ולא כדי שלא לביישו וא״כ מנ״ל לרז״ל ללמוד‬
‫מחמר טח לו לארם וכו׳ ועוד קשה על חמר‬
‫למה הוצרכה לקחח ממנו ג׳ סימנים בחד היה סגי‪:‬‬
‫נלע״ד לבאר דכונת חמר שלקחה ממנו‬
‫ג׳ סימנים משום דבחד מינייהו לא יועיל‬
‫לה ולא יציל דיכול יהודה לומר דנאבד ממנו‬
‫והיא מצאה אוחו כדרך ולא יודה לה כלל ולכן‬
‫לקחה ממנו ג׳ סימנים דבתלתא הויא חזקה דהוא‬
‫נתן אותם לה דרחק הדבר לומר דג׳ סימנים‬
‫נאבדו ממנו בבח אחח וטנחה היחה כדי שתציל‬
‫עצמה אח״כ אס ההר לו להראות לו ולומר‬
‫לאיש אשר אלה לו אנכי הרה כאשר עשתה‬
‫באמח לבסוף וא״כ מאחר שלזה כיונה למה לא‬
‫שלחה לו הסימנים קורס שיצא דינה לשריפה‬
‫אלא מוכרחים אנו לומר שהיהה ממחנח אולי‬
‫יודה הוא מעצמו ויזכור מעטן הקדשה ששלח‬
‫הגדי ואמרו לא היתה כזה קדשה ומזה העטן‬
‫נוח לו לזכור ויודה הוא מעצמו וכל זה הוא‬
‫כדי שלא לביישו וסבלה על עצמה צמרים ובזיוניח‬
‫עד שדנו אותה לשריפה כדכחי׳ היא מוצאת אז‬
‫והיא שלחה וכו׳ ועפי״ז שפיר אמרז״ל נוח לו‬
‫וכו׳ ו»לפי׳ לה מתמר שכך היה בדעחה ללמדנו‬
‫דין זה ודוק‪:‬‬
‫ברכות דף ס״א מנוח עס הארץ היה‬
‫ל לא(‬
‫וכו׳ אמר רב אפי ולמאי דקאמר‬
‫רב נחמן וכו׳ אפי׳ בי רב לא קרא וכו׳ והקשה‬
‫המהרש״א ז״ל דמנ״ל דלא קרא ודילמא קרא‬
‫אלא דבאליעזר מיירי דלא היחה אשתו אבל באשחו‬
‫אה״ן דמותר ע״ש ועי׳ הרי״ף ז״ל מה שחירן‪:‬‬
‫ולכן‬
‫טו‬
‫ול׳יג‬
‫להרן דהא קי״ל דלעולס יהיה אדם ערום‬
‫ביראה וא״כ אס באמת ממה קרא פסוק‬
‫זה דנלמד ממנו דלא ילך אדם אחורי אשה א״כ‬
‫הי״ל ללמוד משברא דאחרי אשחו אסור לילך‬
‫מפני שאץ הכל בקיאים בה שהיא אשתו אלא‬
‫ע ־׳כ מדהלך אחרי אשתו ולא חש לזה על כרחין‬
‫לומר דאפי׳ קרא לא ידע ־הוא עיקר הדין‬
‫שאסור לילך אחרי אשה והוה ס״ל דאף באשת‬
‫אחרים לא מיתסר ולכן הלך אחרי אשחו מכ״ש‬
‫אשה אחרח לא כן אי ס״ד דלמד עיקר הדין‬
‫דאםור לילך אחרי אשה ע״כ הוה סליק אדעתיה‬
‫דאף באשתו אסור לילך אחריה דאין הכל כקיאיס‬
‫כה וכמש״ל וזה נ״ל נכון מאד בעזר ה׳ ודוק‪:‬‬
‫מציעא דף ל״ג ע״א מרה ואינה מדה‬
‫סלב(‬
‫מדה ונועלין עליה שכר אין‬
‫לך מרה מוכה הימנה עכ״ל‪ .‬נ״ל מדה ואינה מרה‬
‫הוא מקרא שבאמת המקרא היא מרה עובה‬
‫שמוכרח לקרות המקרא שהוא יסוד המצות אבל‬
‫אינה מרה שלימה כ׳׳כ מפני שבמקרא אינו‬
‫מפירש אופן עשיית המצות כנין תפילין וסוכה‬
‫וכיוצא אבל המשנה היא מרה מוכה כיותר שכה‬
‫מפורש אופן עשיית המטח ולזה נועלין עליה‬
‫שכר אבל גמרא אין לך מרה עובה הימנה‬
‫שאילולי הגמרא אין שוס ארס יכול לפסוק דין‬
‫בלא גמרא‪ .‬ובגמרא לא הוצרך לומר דנועלין‬
‫עליה שכר דפשיעא הוא‪:‬‬
‫)ע״כ הגיעו חי׳ על הש״ם ומכאן ואילך ליקוטים‬
‫וחי׳ דינים וחי׳ על הטור והרמב׳׳ם וקצת שו״ת(‪:‬‬
‫(‬
‫‪-‬‬
‫׳‬
‫י‬
‫‪-‬‬
‫—‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫ס ל ״ ג ( בשר לח שנפל עליו קמח אסור‬
‫לאוכלו בפסח אפי׳ אם הדיחו‬
‫היעב דהבשר איח ביה פילי ונכנס הקמח כהס‬
‫ושוב אינו יוצא ואפי׳ לבשלו קורם פסח לא‬
‫אמרינן בעל אפי׳ למ״ד אינו חו״ן שהרי החמץ‬
‫כעין כן הורה הלכה למעשה א״א הרא״ש זלה״ה‬
‫ועי׳ עו״ז סי׳ חמ״ז ודוק‪:‬‬
‫ס ל ״ ח חתיכת כצק חמץ שנפל לחוך מי‬
‫פירוח קודם פסח ומיד הוציאו‬
‫אח הכצק משם אם מוחר ללוש כמי פירוח‬
‫הנז לצורך פסח‪ .‬לכאו היה נר דמוחר אפי׳‬
‫כלא סיטן ממ״ש העור או״ח סי׳ חמ״ז ופסקו‬
‫מרן בש״ע שם ס' י״ב והיה נר לכאו מחוך‬
‫הלשון והענין דמיירי כחוך הפסח וע״כ החירו‬
‫דוקא בדיעבד אבל אס היה קודם פסח מוהר‬
‫דכבר נחבפל קורס פסח דאין האיסור ניכר‬
‫ועי באחרונים‪ .‬ואין לומר דהעור ס״ל כדעח‬
‫הר״ן וגם אין לומר דס״ל דחי״ן עי בעור סי‬
‫תמ״ז‪ .‬ולא דמי לחרנגולח שנמצא בה חמה דהחס‬
‫בחמץ ודאי וניכר לעין לא כן הכא ס נפלו‬
‫איזה פרורין יאח״ל נפלי אינם ניכרים ובעלי‪.‬‬
‫אלא דזה דכ׳ מרן ב״י דהטור מיירי קודם‬
‫פסח וכן נר׳ דעחו בש״ע ע״ש‪ .‬אלא דמ״מ י״ל‬
‫דשאני החם העעס כרור משא״כ בנ״ד‪ .‬ועי׳‬
‫להר ביח יאודה ז״ל סי׳ י״ד דמצריך סינון‬
‫בסודר עב ע״ש‪ .‬ומיהו יש לחלק דהחס היה‬
‫פח דדרט להתפדר ועי׳ בבית יוסף שם משם‬
‫או״ז דעיסה שהחמיצה שנפלה לבאר וט׳ ע״ש‪.‬‬
‫ועי׳ פר״ח דאסר אפי׳ ע״י סינון ואפשר דבנ״ד‬
‫יורה לפי מה שחילקנו לעיל‪ .‬ועי׳ להכו״ג‬
‫שהקשה על הפר״ח ע״ש ולק״מ דשאני ס׳ חמץ‬
‫דאת״ל יש שמא לא יעביר במסננח לא כן‬
‫בודאי חמץ‪ .‬ועי׳ להשו״ג שם דמסיר‪ ,‬ברעח מרן‬
‫דמהט על ידי סינין‪ .‬יעי׳ באה״ע דבבגד עב‬
‫שרי אף לס העו״ז ע״ש‪ .‬ולמאי דאחינא עלה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בנ״ד נראה ראם שינט בבגד עב ממזר לכחחי‬
‫קידם פסח ללוש בו לצורך פסח וזה להלכה‬
‫אבל לא למעשה והיה זה בש׳ חרי״ב לפ״ק‪:‬‬
‫מ ל ה ( אם מכרכין על שינוי יין בליל פסח‬
‫העוב והמעיכ עי מ״א סי׳ קע׳יה‬
‫ולהברכ״י שס ולה ביח יאודה סי נ״ג ולה‬
‫ערך השלחן סי קע״ה שהוא מחלוקה ולענין‬
‫מעשה שוא״ח וסי כרכוח להקל ודוק‪:‬‬
‫י ן ל ן ( בשחל ערכי פסח כשכח מנהג יפה‬
‫לכער כל החמץ מלפני השבח‪.‬‬
‫ויאכל מצה עשירה בסעודה ראשונה ישטה כדי‬
‫להנצל מכמה איסורין הר חעלומוח לב חאו״ח‬
‫סי ד ושכן כה הגאונים רכ האי והר״י בן‬
‫גיאח ז״ל ע״ש‪ .‬וכן נהגחי זה כמה שנים וק״ל‪:‬‬
‫ס ל ן בענין השולחטח המצופים כסמנים שקורין‬
‫בירניס )ואין זה מ״ש מרן דזה‬
‫הבירניס מין אחר( ומשחמשיס בהם כל השנה‬
‫על ידי הפסק מפה שקורין עווא׳ל סיר׳י והוא‬
‫מין מפה דאינו בולע כלל כידוע אפי אס ישפך‬
‫עליו דבר חם‪ .‬אם צריכין הגעלה להשחמש בהם‬
‫בפסח או על ידי הפסק מפה אחרח חדשה‬
‫סגי בלא הגעלה ונר דאין צריך הגעלה ומותר‬
‫להשחמש בהם בפסח דמ״ש מרן סי חנ״א שאני‬
‫דע״כ מיידי שנשחמשו כהס כל השנה בלא הפסק‬
‫מפה כזי דנ״ד משא״כ בנ״ד וכפרע דבפסח‬
‫משחמש על ידי הפסק מפה חדשה כנ״ל‪ .‬ועוד‬
‫אפשר לחלק דהחס מיירי שלפעמים נשפך מן‬
‫הקדרה וכמ״ש שם והיינו מכלי ראשון לא כן‬
‫עחה בזמננו דאין דרך להביא כלי ראשון על‬
‫השולחן דגנאי הדבר מאד וא״כ החשש הוא‬
‫שמא נשפך מכלי שני ואף אם לא היו משחמשים‬
‫בשולחן בהפסק מפה כזו דנ״ד הרי קי״ל ביו״ד‬
‫סי ק״ה דכלי שני אינו מבליע וכו ואף למ״ש‬
‫מרן שם דלכחחי יש לחוש לסי י״א דכדי קליפה‬
‫מבליע היינו בודאי לא כן בנ״ד שהוא ספק אם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נשפך‬
‫שמו‬
‫נשפך אס לאו אפשר מודה דאף לכחחי׳ מוחר‬
‫ואין לחוש לספק ובפרע שהוא ספק רחוק‬
‫ולפי מ״ש דבנ״ד אין משחמשיס כלל בלא הפסק‬
‫מפה כזו משוס דחיישינן שיחקלקל הבירנים‬
‫מחום הקערוח כידוע אין כאן ביח מיחוש כלל‬
‫אליבא דכ״ע‪ .‬ואע״ג דלפעמיס כאורך הזמן‬
‫נקלף העווא׳ל סיר׳י ואז שייך שיבלע מן המקום‬
‫ההוא שנקלף מ״מ לית לן כה כיון שהיא חששא‬
‫רחוקה שמא נשפך ואס ח״ל נשפך שמא לא‬
‫נשפך כאוחו מקום שנקלף ואח״ל נשפך כאוחו‬
‫מקום שנקלף כיון שהוא מכלי שני וכמ״ש ליח‬
‫לן בה ואפי׳ לס׳ י״א וכמ״ש‪ .‬וכל זה להלכה‬
‫עד שיסכימו בעלי הוראה ואז אהיה כיאודה‬
‫ועוד לקרא ודוק‪:‬‬
‫סלח( כתב המ״א ז״ל סי׳ חע״ע נהגו שכעל‬
‫הבית מברך בה״מ בליל פסח וכו׳‬
‫ועי׳ בס׳ שבח פסח משם ר״מ דהואיל והבעל‬
‫הביח עשה כל הסדר וכו׳ נהגו ג״כ שהוא‬
‫יברך ע״ש ולי נר׳ עוד עעס ע״פ מ״ש המג״א‬
‫סי׳ חע״ז לעני! אם שכח לאכול אפיקומין דאחכא‬
‫דרחמנא סמכינן ע״ש מוכה מזה דכלילה הזה‬
‫כולנו אורחים ואף הכעל הכיח ולכן שפיר מכרך‬
‫בעל הבית דאף הוא נמי הוי אורח ודוק‪:‬‬
‫סלט( כתב העור או״ח סי׳ ל״ד ירא שמיס‬
‫יניח כ׳ זוגוח וכו׳ עי׳ עו״ז ועי׳‬
‫ערך השלחן שדחה דבריו ומ״ש הרב הנז׳ שם‬
‫דא״כ למה לא התירו ב׳ זוגית בשבח‪ .‬עי׳ מ״ש‬
‫המג״א סי׳ ש״א‪ .‬לסעיף מ״ב ולפי דבריו לק״מ‬
‫ע״ש ועי׳ מג״א סי׳ ל״ד ועי׳ יד אהרן ז״ל ודוק‪:‬‬
‫סמ( כתבו האחרונים ז״ל דכשקורא בש״ס‬
‫איזה פסוק שיש בו אזכרח ה׳‬
‫מקרא ה׳ בכנוי עי׳ עיקרי הד״ע וזכו״ל וא׳‬
‫חכם הקשה ע״ז מהא ראיחא ככרכוח דף כ״ב‬
‫ובלכד שלא יזכיר האזכרוח שכו דמשמע דוקא‬
‫בעלי קריין אבל איש כי יהיה עהור מוחר לו‬
‫טז‬
‫יוסף‬
‫להזכיר טכ״ר והשבתי לו דתלמודא עסיק לענין‬
‫דיכא אבל בחסימת לא קמיירי רכן כתב הרב‬
‫חיר״א במחב״ר הוו זהירי כב׳ר דכ׳ר‪ .‬דמשמע‬
‫זהירוח בעלמא ועי׳ סי׳ רע״ו מ״ש המג״א שם‬
‫ומר אחי ז״ל כחב לי ה״ל על מ״ש החכם‬
‫מהא דכרטח וכו׳ אף אחה אמור לו מעלם‬
‫מעיניו מ״ש המג״א סי׳ רע״ו ס״ק ה׳ ע״ש‬
‫והרכ מחזיק כרכה כ׳ משם החשכ״ן שאין‬
‫לקרוח ה׳ אפי׳ ככנוי כשקורא כחלמור ע״כ‬
‫ומוכרחים אנו לומר דסכרי מרנן רמ״ש בברכות‬
‫דף כ״ב וכלכד וכו׳ מיירי בכנוי שאף שמותר‬
‫לעהורים אסיר לבעלי קריין עכ״ד ודוק‪:‬‬
‫כתב א״א זלה״ה בספרו ויאמר יצחק‬
‫סמא(‬
‫חאו״ח סי׳ א׳ רצריך לברך‬
‫מכח ס״ס ע״ש והח׳ הנז׳ השיג עליו ממ״ש‬
‫הר׳ חיד״א במחב״ר או״ח סי׳ ז׳ ועל זה השיב‬
‫מר אחי ז״ל וז״ל עמ״ש החכם המשיג וכו׳‪.‬‬
‫מחילה מככומ ללא עיין יפה כמחזיק כרכה‬
‫ללא מסיק הכי גיא עמ״ש הר׳ מכחם ללול ויוחר‬
‫מהמה אין לכרך מסיר! וכחכ ומאפס הפנאי‬
‫לא עמרחי על שורש זה כעח ע״כ הרי שעריין‬
‫מסתפק על שיעמול על שורש הלבר‪ .‬וקושעא‬
‫קאי למורנו הרב עע״ר ז״ל לא היה לו ספרי‬
‫הרב חיל״א ז״ל לאילו היה רואה מ״ש במחב״ר‬
‫לא היה פיסק לצריך לברך‪ .‬ולאו תימא הוא‬
‫שהרי מצינו כמה פוסקים גלולים ועצומים שלא‬
‫ראו לכרי הפוסקים שלפניהם ופסקו להיפך הא‬
‫קמן מ״ש הכרכ״י סי׳ קע״ה אות כ׳ על מרן‬
‫וז״ל ואפשר לאילו שמיע ליה למרן רסכ׳‬
‫הראב״ר להיפך היה מורה וכא כרעח הראב״ר‬
‫ע״ש‪ .‬עכ״ד ורוק‪:‬‬
‫כתב הרכ מעה יאודה ז״ל או״ח סי׳‬
‫סמב(‬
‫קנ״ח ס״ק ה׳ משם הררב״ז‬
‫ז״ל דדבר שעבולו במשקה דצריך נעילה לא שנא‬
‫מעבל ואוכל או כשהאוכל מטובל במשקה וכו׳‬
‫וראיה‬
‫שמו‬
‫וראיה מלשון ר״א בגמ׳ כל דבר שעבולו במשקה‬
‫ולא נקע כל שממבלו במשקה דהוה •נשמע‬
‫דוקא כשמעכל וכו׳ ולשון זה דנקע הוא לשון‬
‫כולל וכו׳ ע״ש‪ .‬וא״ת והא לקמן מביא הרב‬
‫מהרדב״ז גופיה דהא דצריך נעילה היינו בדבר‬
‫הרגיל לעובלו אבל דבר שאין דרך בני אדם‬
‫לאוכלו טל ידי מבול אעפ״י שאחד אכלו על‬
‫ידי עבול כעלה דעחו אצל כל אדם ואין צריך‬
‫נטילה ע״כ‪ .‬ולפי זה נימא דלהכי נקע ר״א‬
‫לשון זה לומר דוקא לכר הרגיל ולא משוס‬
‫ל׳ כולל וכמש״ל‪ .‬וי״ל דחרחי קמ״ל כלשוט ודוק‪:‬‬
‫נוהגין לאכול בחג השבוטות מצה טס‬
‫סמג(‬
‫דבש‪ .‬ונר׳ הטטס כמ״ש רז׳יל‬
‫דהמצה רומזח ליצה״ט והתורה נמשלה לדבש‬
‫שנאמר דבש וחלכ וכו׳ ואמרי רז״ל בראהי‬
‫יצה״ר בראתי לו תירה תבלין ועפי״ז נכין מאד‬
‫מנהג זה וק״ל‪:‬‬
‫‪ n‬יש שרצי לימר דהא דכעינן עשרה לכל‪!2p‬‬
‫דבר שבקדושה הייני למצוה ולא‬
‫למכובא‪ .‬וליתא דהא אמרינן בפ׳ ג׳ שאכלו דף‬
‫מ״ז ע״כ דפריך על ר״א ששיהרר עבדו ומשני‬
‫מצוה דרכים שאני ע״ש ואם איתא דלא כעיני‬
‫יו׳ר אלא למצוה אכתי תיקשי משים שהיא מצוה‬
‫כעלמא והיא דרכים ידחה עשה דאורייתא אלא‬
‫ע״כ דלעכוכא אמרו ואתי שפיר דאתי עשה‬
‫דרכים לרבנן ודחי עשה דיחיד דאורייתא‪ .‬ואף‬
‫לס׳ הר״ן ז״ל דס״ל דהאי עשה דלעולם בהם‬
‫תעכודו היא מדרבנן‪ .‬אחי שפיר נמי דלא אחי‬
‫מצוה בעלמא דדכריהס ודחי עשה אלים דדכריהס‬
‫אכל אס לעכוכא אמרו אחי עשה אלים ודרכים‬
‫דדכריהס ודחי עשה דיחיד דדכריהס ודוק‬
‫ולישנא דמתני׳ הכי משמע אין פורסין על‬
‫שמע אלא כיו׳ד ולא קתני פורסין על שמע‬
‫ביו׳ל דהוה משמע דלמצוה כעלמא‪ .‬ופשוט הוא‬
‫רילפינן גזרה שוה תוך תוך עי׳ בתוס׳ ולוק‪:‬‬
‫יוסף‬
‫‪ (i!Dp‬מעשה היה שמורי הרב זלה״ה שכח‬
‫לשאול מער ולא נזכר אלא עד‬
‫שהגיע הש״ן לברכח השנים ומאז והלאה כיוין‬
‫כגרכח הש״ץ עד סוף החזרה‪ .‬וכששמעו חכמים‬
‫כדבר ערערו כהוראה זו דהיה צריך לכוין‬
‫מראש ועד סיף‪ .‬והוא ז״ל שרעע וכ׳ להשיב‬
‫על דכריהם וז״ל ידידנו כמה״ר רי״ח נחוח לה׳‬
‫ישמרהו ויחיהו‪ .‬וכביר והדר יעערהו‪ .‬טר״א‬
‫אחדש״ו לנעמ׳י מוד׳ע זאח שיש כה ידיעה‬
‫כחחילה על ענין השאלה וככן הלילה הזה בא‬
‫אלי חלמידי הכן יקיר לי‪ .‬נזם זהכ וחלי‪ .‬שקוד‬
‫ללמוד חורה כמשנ׳ה כסיף ושכל מוליד‪ .‬ה״ה‬
‫כה״ר יוסף ן׳ וואליד נר״ו‪ .‬אתא ואייתי מחניהא‬
‫דמר בידיה מ״ש הרמב״ס ז״ל כפ״א מהל׳‬
‫חפילה הלכה ב׳ דצריך מדאורייתא שיגיד שבחו‬
‫של מקום חחילה ואח״כ יתפלל וט׳ ובכן הש׳ג‬
‫ישי׳ג לנו כח״ר אחר שפסק הרמכ״ס דמדאורייתא‬
‫צריך שיגיד שכחו של מקום חחילה הנה כי כן‬
‫אחר שלא נזכרתי מהשאלה עד שהגיע ש״ן‬
‫לכרכח השנים ממילא כשבירך הש״ן ג ברכות‬
‫הא׳ שהן שכחו של מקום שצריך לסדר תחי׳‬
‫מדאורייתא לא כיונתי לצי״ח וככן לא יצאחי י״ח‬
‫מדאורייתא למאי לקי׳׳־ל מצות צריכות כונה‬
‫זהת״ד דאתא ואייתי בידיה ידי״ן כהריב״ו נר״ו‬
‫ואמר שמואל לאו שמיה מתייא ולא אאמין כי‬
‫יסופר שיצאו דכריס אלו מפי עליון כמה״ר‬
‫רי״ח שאין כהם עעס ולא רי״ת כלל וכד נייס‬
‫ושכיב אמרה רב לשמעתיה ושותא דמר לא‬
‫גמירנא ולא ידענא מאי קאמר ולולא הביא לנו‬
‫דברי כת״ר תלמידי הנז' שדעותיו מכוונות הייתי‬
‫אומר ששליח הובאה טעה בלבו ותלה בוקי‬
‫סריקי ככח״ר‪ .‬שהרי גלוי וידוע לפני כסא‬
‫כח״ר שאני כבר תתפללחי בלחש וסדרתי שכחו‬
‫של מקום כחחי׳ ויצאתי י״ח לגמרי מדאורייתא‬
‫לרעת הרמב״ם דפסק שהתפלה היא מדאורייתא‬
‫וגס‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫וגם מנוסח תפלת י״ח כבר יצאתי י״ח אפי‬
‫מלרבנן אלא ששאלח על ומער עכ׳ב היחה‬
‫רוח אחרת מעכבת החפי מלרבנן לוקא למראור׳‬
‫אינו צריך לשאול על ומער כלל אלא ליבעי וליזיל‬
‫מאי רבעי כמ״ש הרמב״ס ז״ל עצמו באוחו‬
‫מקום באותו פרק הל א וא״כ השגה זו אין‬
‫לה עיקר כית מערין כלל והן הן רכריס שלא‬
‫ניתנו להשבין כלל שהן דברים שאין להם שחר‬
‫כלל לולא דמעו בהנהו דברים משמיה דגברא‬
‫רכה כת״ר לי הנה כי כן גזרתי אומר שלא‬
‫טוין כת״ר לדכרים כהוייתן הנה כי כן אחלה‬
‫פני עליון כח״ר יפרש לי שיחותנו כפס ירא‬
‫דכחכא כחב מפרש‪ .‬ועיר חמיהני על כח״ר‬
‫דמראירייתא בחפי א ביום סגי ואין לה זמן‬
‫קבוע כלל כמ״ש הרמכ״ם והכ״מ שם וא״כ אס‬
‫לא זכר שר מתפי שחרית הרי חפילח מנחה‬
‫לפניו ועל הכל יבא דברו העוב‪:‬‬
‫יוסיף להפליא הפלא ופלא על מי‬
‫שחקע עצמו לדכר הלכה בכל תוקף‬
‫ובכל עז ותעצומות שכונת מרן כסי׳ קכ״ר כמ״ש‬
‫יכוין דעחו וישמע מש״ן כל י״ח ברכות וכו‬
‫דכונח הלב לצאח י״ה חלייא מילחא והוכחחו ד^״כ‬
‫מאי קמ״ל מרן בלא״ה כל אדם שכקי שאיט יוצא‬
‫בחפי ש״ן צריך לטין ככל מ״ש מרן בסי קכ״ד‬
‫אלא ודאי דמ״ש מרן יכוין דעתו וכו הוא כונת‬
‫הלכ לצאת י״ח דהגם שהחפי היא מדרכנן צריך‬
‫לכוין לצאח י״ח לאפוקי ממ״ש הרדב״ז דכמצות‬
‫דרבנן א״צ כינה לצאח זהו דברי המשיג ואני‬
‫אומר דמלכד דכל פוחח ספר לא יבין כן בלשין‬
‫מרן וזיל קרי בי רב הוא מלבד זה דכרי מרן‬
‫באותו פרק באותו סימן הוייא חיובחיה שהרי‬
‫באותו שי קכ״ד ס״א כחב מרן וז״ל לאחר‬
‫שסיימו החפילה יחזור ש״ן החפילה שאם יש‬
‫מי שאינו יודע להחפלל יטין למה שהוא אומר‬
‫ויוצא בו וצריך אוחו שיוצא בחפלח ש״ן לכוין‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫והנני‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫)‪(5‬‬
‫יז‬
‫לכל מה שאומר ש״ן מראש ועד סוף ע״כ הרי‬
‫דלא הצריך לכיין לכל מה שאומר ש״ן אלא‬
‫למי שיוצא בחפלה פ״ן רוקא לא כן לשאר כל‬
‫אדם הבקיאים שאין יוצאים בתפלת ש״ן פסק‬
‫בס״ד וז״ל כשהש״ן חוזר התפלה הקהל יש להם‬
‫לשחוק ולטין לברטה שמברך החזן ולענות אמן‬
‫וכו עכ״ל הרי דלכללוח הקהל לא הצריך‬
‫שיכוונו אלא לכללות הכרכה לענות אמן ותול״מ‬
‫לא כן היוצא כתפלת ש״ן צריך שיכוין וירקרק‬
‫בכל תיבה וחיבה וככל אות ואות כמ״ש התוס‬
‫במס כרכוח דף כ״ע ע״ב בשם בה״ג עצמו‬
‫מאריה דשמעח׳ דסי קכ״ד וכמ״ש הפוסקים‬
‫וכמ״ש מרן ולזה טוין מרן כמ״ש כאדם שמתפלל‬
‫לעצמו עיין בעור וב״י ז״ל ועל הכל דברי מרן‬
‫הם דברי החוס׳ בשם כה״ג כנז ומה שיסבול‬
‫לשון בה״ג יסטל לשון מרן בש״ע והנה אמת‬
‫נכון הדבר שהשגה זו לא ניתנה להשבון כלל‬
‫אלא אגכ אורחין אייתי ליה שנדון בחסימה‬
‫כשהשיג המשיג השגה זו כפניו וכפני זולחו נדון‬
‫כת״ר כחסימה והו״ל שתיקה כהודאה ולא חחסוס‬
‫שור כתיב שור זה יוסף‪ .‬יוסף לו ה׳ אורך ימים‬
‫ושנוח חיים נא׳ה לור׳ש הש״ב עכ״ל מורי זלה״ה‪:‬‬
‫בהיותי בעי״ת ארג׳יל יע״א אירע שכיום‬
‫קמו(‬
‫ש״ק נמצא העמוד של ס״ת בלא‬
‫תפירה ויש ח״ח שרצו לומר דאין להוציא ס״ת‬
‫אחר בשביל כך וראיתם ממ״ש הרשב״ש ז״ל‬
‫סי׳ תקע״ע שאס לא עשה עמודים לס״ת אינו‬
‫מעכב ע״ש וא״כ כ״ש כשאינן הפורץ ואעפ״י‬
‫שהרב בית יאודה כתב דכשלא תפר העמודים‬
‫מעכב החליטו דודאי שלא שלטו מאורי אור עיניו‬
‫בחשו הרשב״ש הנז ואני הצעיר אמרתי דח״ו‬
‫לומר כן דמי לנו בקי בחשו הרשב״ש כמוהו‬
‫אלא דפשוע בעיניו דיש לחלק בין הנושאים דשאני‬
‫כשלא עשה עמודים כיון שאינן אלא לנוי אינו‬
‫מעכב אבל כשעשה עמוריכ ולא חפרן גרע מפי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫להא‬
‫שמו‬
‫להא כשעה שגולל הס״ח כבד טל האדם לטשוח‬
‫הגלילה שמחגלגל העמול בחוך העור ולזה כחכ‬
‫למעככ ועכ״ל כן שהרי סיים וכ׳ הרשב״ש‬
‫באוחה חשו׳ וז״ל ואס יעשו עמוליס יחפרוהו‬
‫בגירין ע״ש והרי הוא כמבואר שוב נלפס ס׳‬
‫ויאמר יצחק לא״א עע״ר ע׳ בלקיעיו שציין‬
‫הק״ל ח״כ סי׳ קכ״ג עיקרי הלע או״ח סי׳ ז׳‬
‫אוח י״א ולוק‪:‬‬
‫סמן( ענבים שמרקחיס אוחם כסוקאר אי‬
‫ברבש וקיימי בצורחן וניכרים‬
‫ועומליס לעין כל שהם ענבים חזינן לרבנן‬
‫רמכרכים עליהם בפה״ע ועעמם ונימוקם עמם‬
‫וכמ״ש מרן או״ח סי׳ ד״ל סי״א ואף לסכרח‬
‫החולקים שם יולו בנ״ל מטעם לניכר לעין‬
‫כל צורח הענבים וע׳ שיירי כנה״ג שם הגהב״י‬
‫אות ב׳ ע׳'ש וזה פשוע וללא כמי שהורה לכרך‬
‫עליהם שהכל וחלה זייניה בחשו׳ מהריק״ו שורש‬
‫מ״ה‪ .‬ה״ר מרן בב״י סי׳ הנז׳ ע״ש ואחר המחי׳‬
‫לא דמי כלל למעיין שס ובר מן דין הרי כחב‬
‫השיירי ז״ל שס דלדעח מרן דלא נשחניח ברכתו‬
‫הראשונה ע״ש כי על כן הדבר פשוע דיברך‬
‫כפה״ע ודוק‪:‬‬
‫מי שנסחפק אס אכל מפח הבאה‬
‫סמח(‬
‫ככסנין כשיעור שאחרים קובעים‬
‫עליו דקי״ל דאם אכל כשיעור זה דיברך ברכח‬
‫המזון‪ .‬מה דינו אס יברך ברכה המזון או מעין ג׳‬
‫ונר׳ דיברך מעין ג׳ דאף דקי״ל שאם אכל‬
‫כשיעור שאחרים קובעים עליו דיברך ברכה המזון‬
‫נר׳ דהיינו מדרבנן וראיה ממ׳יש סי׳ קס״ח‬
‫דאעפ״י שהוא לא שבע מברך ברכת המזון ע״ש‬
‫וקי״ל דמדאורייתא אינו חייב אלא אם כן שבע‬
‫ע׳ סי׳ קפ״ו ס״ב בטור וב׳י׳י ז״ל וע׳ מאמ״ר‬
‫סי׳ קפ״ד ס״ק ז׳ ע״ש וא״כ כיון דהא מילתא‬
‫הוי מדרבנן הוי ס׳ דרבנן ולא יברך אלא מעין‬
‫שלש ועוד אמינא דאף אם היה מדאורייתא אי‬
‫יוסף‬
‫כמין לאורייחא וכמ״ש המאמ״ר שס מ״מ נר׳ רהא‬
‫ולאי לא למייא כלל לס׳ כדך לקי״ל חוזר ומכרך‬
‫להחס שאני דעכ״פ ככר נחחייכ מדאורייחא‬
‫בכרכת המזון אלא דהס׳ נפל לו אם בירך או‬
‫לא שפיר הוי ס׳ לאורייחא משא״כ בנ״ר להספק‬
‫הוא אם נחחייכ כל עיקר ככרכח המזון כל כי‬
‫האי לא'הוי ס׳ דאורייתא וראיה ממ״ש הכאה״ע‬
‫ז״ל משם הלק״ע סי׳ קפ״ל ס״ק ו׳ ע״ש ולוק‪:‬‬
‫טור או״ח סי׳ קצ״מ פסק נכרי אין‬
‫מזמנין עליו ואפי׳ גר שמל ולא‬
‫מבל אין מזמנין עליו והק׳ עליו מהרמ״ן נר״ו‬
‫לרישא לא צריכא שהרי בפ׳ ג׳ שאכלו הקשו‬
‫על המשנה לקחני נכרי אין מזמנין עליו פשימא‬
‫ומשני הב״ע בגר שמל ולא עבל וא״כ רישא‬
‫משנה שאינה צריכה היא ולא הול״ל כ״א גר שמל‬
‫וכו׳ וא״ל לא זו אןם זו קאמר ללא איחמר הכי‬
‫אלא כשהרישא פשיטא מהסיפא אכל הכא מצר‬
‫עצמה הרישא פשיעא עכ״ד המקשן‪:‬‬
‫נר׳ לתרץ דכשלמא כמשנה דקחני‬
‫נכרי לכד שייך להקשיח פשיעא לא‬
‫כן להעיר ז״ל לא שייך שהרי מוכרח היא להשמיענו‬
‫דין מכרי דמשם אנו למדים דגר שלא עבל אין‬
‫מזמנין עליו דהרי הוא כגוי כל עוד שלא טבל‬
‫ואס היה אומר דוקא גר שלא עכל היינו‬
‫מקשים עליו חלי חניא בדלא הניא לכן מעיקרא‬
‫השמיענו דין דנכרי ואח״כ השמיענו דין דגר‬
‫דלא טכל הנלמד מדין דנכרי ודוק‪:‬‬
‫סף נש״ע או״ח סי׳ קנ״ט ס״ח ט׳ סי׳ ס׳‬
‫ס״ד ובסי׳ רט״ג ובמ״ש שם הברכ״י‬
‫וע׳ סי׳ קט״ו סי״ד וסי׳ קש״א ס״ד ודוק‪:‬‬
‫סי׳ ק״ס ס״א ע׳ מאמ״ר וע׳ כרכ״י וע׳‬
‫קנא(‬
‫לקמן ס׳ ט׳ ובמ״א ס״ק י״כ ודוק‪:‬‬
‫שפ ס״ז ט׳ טו״ז וט׳ לקמן ס״ח וט׳‬
‫קנב(‬
‫בב״י וע לה׳ עטרח זקנים ודוק‪:‬‬
‫סנג( שם ס״ט מים מלוחים ע׳ מ׳׳א ס׳׳ק י״ב‬
‫גבי‬
‫סמטי(‬
‫ולןןנ״ך״‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫יח‬
‫יוסף‬
‫שם ס״ב ובבנין של שמחה ע׳ ב״י‬
‫מסה(‬
‫גבי מי הים ע״ש ודוק‪:‬‬
‫וע׳ הרמב״ם פ״ג דתענית עכרו‬
‫שם שי״ב השלג עיין מאמ״ר ולה׳‬
‫סנד!‬
‫אלו וכו׳ ולהה״מ שס וע׳ מרן בבל״ה הביאו הרב‬
‫משחא דרבוחא ח״ב בסי׳ זה וע׳‬
‫שו״ג ולפי״ז לק״מ מ״ש הרב שו״ג חרי חמיהי‬
‫טח דוד סי׳ ע״ז ודוק‪:‬‬
‫םי׳ קס״א ס״א ע׳ מאמ״ר וע׳ מרן‬
‫סנה(‬
‫על הה״מ וע׳ זר״א בחרושיו לסיכה מ״ש על‬
‫לקמן סי׳ קס״כ ס״א וכ״ח שם י הרמב״ס בפי ב׳ לק״ש עש״ב ולפי מ״ש כאן‬
‫וע׳ לעיל סי׳ כ״ז וביו״ד סי׳ פ״א ס״ב וע׳ כ״י‬
‫לק״מ על מרן כ״מ ודוק‪:‬‬
‫כאן משם מהרי״א ודוק‪:‬‬
‫‪ ODD‬םי׳ חרפ״ו ס״א ע׳ שו״ג ונר׳ דאחי‬
‫לקמן‬
‫יאודה‬
‫ס נ ‪ 0‬סי׳ קס״כ ס״כ ע׳ ממה‬
‫כמכ״ש ע׳ רש״י ז׳יל מס׳ תענית‬
‫ס״ר ס״ק ב׳ וס״ק ג׳ ודוק‪:‬‬
‫על כל הכתוב במגילת תענית ודוק‪:‬‬
‫סנז( שם ס״ה ע׳ מג״א ומאמ״ר ודוק‪:‬‬
‫שם כרך שהוא ס ע׳ עו״ז ושאר אחרונים‬
‫שם ס״ו ע׳ מאמ״ר לעיל ס״ק י״ב ודוק‪:‬‬
‫סנה(‬
‫וע׳ שיורי כרכה סי׳ קכ״ו וע׳ ברכ״י שם‬
‫ס״ק‬
‫קס״א‬
‫סי׳‬
‫מאמ״ר‬
‫ע׳‬
‫סיו״ד‬
‫שם‬
‫סנט(‬
‫מ״ש כדעת המג״א וע׳ מחכ״ר סי׳ ר״י ס״ק‬
‫ד׳ ודוק‪:‬‬
‫י״ר וע׳ חולין דף י״כ יכמות דף כ״א ודוק‪:‬‬
‫סס( סי׳ חקמ״ע ס״א ע׳ ב״י וע׳ מס׳ ר״ה‬
‫מלבושים שנשחמש כהס הדיוע אס‬
‫ססז(‬
‫דף י״ע וע׳ מ״ש בחמשי שס ודוק‪:‬‬
‫מוחר לעשוח מהס מלבוש‬
‫סי׳ תק״ן מיהו עוברוח ע׳ הה״מ וע׳‬
‫קפא(‬
‫לס״ח ע׳ מרן בש״ע או״ח סי׳ קנ״ג ממה יאודה‬
‫ס״ה‬
‫חקע״ה‬
‫מסי׳‬
‫מ״ש‬
‫מג״א‬
‫שם ערך השלחן שס מג״א סי׳ קמ״ז זכור‬
‫וע׳ מאמ״ר וט׳ רש״י טעמא דג׳ ראשונוח דלא‬
‫לאכרהס עקרי הד״מ שכמחלוקח שנויה וזכורני‬
‫חקיף רוגזיה י וע׳ שו״ג וע׳ מעה יאודה בפי׳‬
‫שנעשה מעשה פה ווהראן יע״א והמחמיר‬
‫דברי מורס ז״ל ותלי״ת שכיונחי לדעחו דעת‬
‫תע״ב ורוק‪:‬‬
‫עליון קחנו משם ודוק‪:‬‬
‫נוהגץ בעי״ת עיעואן יע״א שהאבל‬
‫קסח(‬
‫שם ס״ג ע׳ מג״א וע׳ שו״ג מ״ש‬
‫אינו לוכש עלית גדול כל שבעה‬
‫עליו וע׳ כ‪:‬״ק דר״ה רעד רבא‬
‫ויש סמך לזה ממ״ש א״א עע״ר בלקועי או״ח‬
‫היו קובעים החדשים ע״פ הראיה וע״כ הוכרח‬
‫הלטה ט״ב אוח י״ז משם הר׳ ד״מ ז״ל דבע״ב‬
‫רש״י לפ׳ כן וע׳ עערח זקנים ז״ל דאיני ענין‬
‫אין להניח עלית גדול משוס אבלות ע״ש וע׳‬
‫למ״ש ודוק‪:‬‬
‫מרן או״ח סי׳ חקנ״ה ס״א ורוק‪:‬‬
‫שם ס״ר מנהגנו בעי״ח עיעואן יע״א‬
‫מסג(‬
‫כתב מרן בש״ע או״ח סי׳ חקנ׳יא‬
‫הסט(‬
‫בשבת קידם ר״ח אב להחחיל הש״ן‬
‫שבוע שחל בו ט״ב אסורים לספר‬
‫מי שעשה נסים וכו׳ בסמו״ב יהא לנו ר״ח‬
‫ולכבס וכו׳ ואפי׳ מפפחוח הידיס וט׳ ונר׳‬
‫מנחם טוס פלוני וכן מנהג ש^וניקי ע׳ שי״ג ודוק‪:‬‬
‫דהאי מעפחוח הידיס היינו שמנגכיס כהס הידיס‬
‫סי׳ תקנ״א מורם כי אם הכתונת לכד‬
‫ססח‬
‫וכן פי׳ רש״י והרע״כ כפ׳ אלו מגלחין דף י״ד‬
‫ע׳ שו״ג וע׳ רש״י כחומש פ׳‬
‫ע״ש ונר׳ דמעפחוח הנחיריים דמאיסי טפי‬
‫חצוה וע הרא״ם שם וע׳ מעה יאודה ז״ל‬
‫מ‪5‬ואח החומס לית בהו משום תענוג ולא משום‬
‫מסיח דעתו מן האבלות כלל ושרי ליה לאיניש‬
‫וע׳ מחב״רז״ל ומאמ״ר ז״ל ודוק‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫סם״י(‬
‫‪,‬‬
‫לכבס‬
‫שמו‬
‫לכבס אוחס אי ליח ליה במה להחליף ואי אית‬
‫ליה שרי להחליף וע׳ זכו״ל מ״ש משם ה׳ שיורי‬
‫ברכה ע״ש לענין אכל וא״כ ה״ה בשבוע שחל‬
‫בו ט״ב דמשוס אבלוח נגעו בה וע׳ זכו״ל‬
‫בח״ג שחמה על ה׳ פה״א ועל ה׳ בני דוד‬
‫ע״ש ודוק‪:‬‬
‫‪ (JJp‬ט״ב שחל בשבח ונדחה ליום א׳ וחל בו‬
‫ברית מילה המנהג שמחפללים מנחה‬
‫כעוד היום גדול ואח״כ עושין המילה ומכרכין‬
‫על הכוס ונוחנין לחינוק ואין מברכין על הכשמיס‬
‫כמ״ש מרן דל והבעלי בריח ליכשים כגדי שכח‬
‫ואין פושעין אח״כ אבל לבנים לא ילבשו ואין‬
‫מסתפרים ומשלימין החעניח וע׳ מרן כש״ע‪:‬‬
‫‪ W ' y p‬מי ענבים שמבשלים אותם מר שנעשה‬
‫כמו דבש וקורץ אותי ארופי‪ .‬מהו‬
‫לאוכלו מר״ח אב לנוהגין איסיד ביין כיון שחחילתו‬
‫הוא יין או נימא כיון שנשחנה מיחד והיה נר׳‬
‫להתיר ממ״ש העו״ז סי׳ חקנ״א ס״ק ט׳ ע״ש‬
‫ואוקי באתרין ועוד דנשחנה כרכחו ומברכים‬
‫עליו שהכל כמ״ש מרן בב״י או״ח סי׳ ר״ב משם‬
‫או״ח ע״ש וצריך שנעשה קידם ר״ח וא״כ הנודר‬
‫מן היין מוחר בארופי שנעשה קודם הנדר ועדין‬
‫צריך להחישב בדבר ורוק‪:‬‬
‫סעב(כתב העו״ז או״ח סי׳ שמ״ו רכל מה‬
‫שמותר על ידי נכרי כשכת מוחר‬
‫על ידי קען ע״ש והגאון חתם סופר כלקומי‬
‫או״ח סי׳ י״ג חלק עליו ומסיק לאסור ע״ש‪:‬‬
‫‪ OJ?p‬סומא אם יכול לעליח לס״ח ידוע‬
‫מחלוקת הפוסקים בזה ע׳ מרן‬
‫בש״ע ומור״ם ז״ל הרב יעב״ן בחשו׳ סי׳ ע״ה‬
‫חק״ל מטה יאודה סי׳ רל״ע תעלומות לב או״ח‬
‫סי׳ ג׳ מיס רבים או״ח סי׳ ט׳ כסא אליהו‬
‫או״ח סי׳ קל״ע זרע אברהם סי׳ וא״ו וחלק‬
‫אהעז״ר סי׳ י״ג ובמנהגי מהרי״ל והר׳ חיד״א‬
‫בס׳ לדוד אמת סי׳ ד׳ כ׳ דבמקום שנהגו כווחיה‬
‫יוסף‬
‫דמרן דל בכל מילי אין לעלות סימא לס״ח וע׳‬
‫לה׳ שערי רחמיס ח״ב או״ח סי׳ ז׳ כתב דבעיה״ר‪,‬‬
‫דוש׳ חוב״ב ועיה״ק חברון חיב״ב נהגי שהסומא‬
‫עולה לס״ח ע״ש ונר׳ לענ״ד דבמקוס שנהגו‬
‫לעלוח לס״ח כל כני הכנסח כך וכך עוליס‬
‫ליום שבת וחוזרים חלילה וכן עישיס כחגים‬
‫וכמועדיס כך עולים ליום עד שביום האחרון‬
‫עולים כל הנשארים נר׳ דיכול הסומא לעלות‬
‫לס״ת דאם לאו כדי בזיון וגדול כבוד הכריוח‬
‫וכפרע דיש לחוש למחלוקת וגדול השלים ודוק‪:‬‬
‫לטלטל הפאראםול בשבח ע׳ מאמ״ר‬
‫סי׳ שפ״ו והברכ״י שם ושיורי‬
‫ברכה שם דאסרו משוס אוהל וביו״פ אס פחחי‬
‫מערב יו״פ או לפותחו על ידי גוי שרי והגאון‬
‫חחם סופר חאו״ח סי׳ ע״ב החיר לפוחחו על‬
‫ידי גוי אפי׳ בשבח דלא כהגאון נודע ביאורה‬
‫ע״ש ודוק‪:‬‬
‫‪ (nj/D‬ראובן קנה ס״ת והכניסו להיכל הכנסת‬
‫שהיה מחפלל הוא ואבותיו ואחר‬
‫עבור זמן מה נחקועע עם הקהל ויצא והלך לו‬
‫להחפלל בביח הכנסח אחר ורצה להוליך עמי‬
‫הס״ת הנז׳ והקהל לא רצו לתת לו הס״ח דהם‬
‫מוחזקים בו דמסחמא הקדישו לבה״כ זה וראיה‬
‫דהמנהג הוא דהש״ן מברך לבמל הס״ח בשעה‬
‫שמכניסו להיכל בזה הלשון מי שבירך פלוני‬
‫שזכה להקדיש ס״ת לכהכ״נ וכיון דבאוחה שעה‬
‫לא מיחה הוי שתיקה כהודאה וסבר וקבל ועוד‬
‫דקידס הי״ל לכתוב כחכ שאינו מקדישו ולחתום‬
‫כו פרנסי הקהל וכמו שעשו כמה בני אדם‬
‫כן פה העירה דמוכח מזה דהמנהג כן וכמו‬
‫שנוהגין כעי״ח ארגיל יע״א כמ״ש מהר״י עייאש‬
‫ז״ל כמנהגי ארגיל ומסחמא כאן בעיר ווהראן‬
‫נגררים אחר מנהגי ארגיל‪ .‬וא״כ זה שלא עשה‬
‫כן איהו דאפסיד אנפשיה ע״כ‪:‬‬
‫הא מילתא חלייא באשלי רברבי‬
‫מהריק״ו‬
‫תשובה‬
‫שמו‬
‫מהריק׳׳ו סי׳ ע׳ ופסקו מרן בש״ע או״ח סי׳‬
‫קנ״ג ע״ש וסיים שס מהריק״ו דלא שייך חזקה‬
‫בס״ח שנעשה מחחי׳ ע״מ כן שיהיה מונח בבהכ״נ‬
‫עד פקיד אוחו הבעלים וכי׳ ע״כ וא״כ אס‬
‫יהיה האופן כנ״ד שהכניסו סחס אזיל ומורה‬
‫מהריק״ו ודעמיה דיכולין הצכור להחזיק כו‬
‫ועפי״ז היה מקוס לומר רחשו׳ מהדיק״ו לא‬
‫פליגא אחשי׳ רש״ל שהביא המי״ז שם דרש״ל‬
‫איירי בסחם כנ״ד לא כן מהריק״ו ז״ל ומרן‬
‫דפסק כיוחיה איירי שנעשה מחחי׳ ע״מ כן‬
‫שיהיה מונח וכו׳ עד פקוד אוחו הבעלים ושוב‬
‫מצאחי לה׳ מעה יאודה ז״ל סי׳ קנ״ה שכחכ‬
‫כן ע״ש וכן פסק מהר״ס אלשיך ז״ל כחשו׳‬
‫סי׳ ז״ך דאס הכניסו סחס זכו בו הקהל וכן‬
‫פסק מהרימ״ט ח״כ סי׳ ה׳ וכן דעת מוהריע״ץ‬
‫סי׳ ר״י הו״ד כס׳ כני חיי סי׳ רנ״ח ור״ס‬
‫משפעי שמואל סי׳ ע״ו וסי׳ ח׳ וע׳ הרא״ס‬
‫ח״א סי׳ נ״ג וסי׳ פ״א מהרי׳׳מ יו״ד סי׳ ה׳‬
‫פמ״א ח״ב סי׳ כ״ה מוהריב״ל ח״ג קכ״כ גו״ר‬
‫חיו״ד סי׳ ג׳ י״א י״ב י״ג משפע צדק ח״א סי׳‬
‫ס״ח מהר״א ששון סי׳ ס׳ שמש צדקה או״ח סי׳‬
‫י״ר חקפו של יוסף ח״ב סי׳ וא׳ו חהר״ס‬
‫גאלאנטי סי׳ ס׳ כנה״ג חיו״ד סי׳ רנ״א הגהב״י‬
‫אוח כ״א שפח הים חיו״ד סי׳ כ״ה ט״ש שהוא‬
‫מחלוקה ומיהו נר׳ רכנ״ד יטליס הקהל המוחזקים‬
‫לומר קי״ל דכהכניסו סחס זכו כו הקהל ומה‬
‫גם דדעח מרן נוטה לדטח הפוסקים כן וכמש״ל‬
‫וכ׳׳ש דבנ״ד איכא כמה אומדניה המוכיחוח‬
‫דהקדישי כמ״ש בשאלה ישוב אח־י מופלג נדפס‬
‫ס׳ ייאמר יצחק לא״א עט״ר זלה״ה ע״ע בחאו״ח‬
‫סי׳ כ״ב דהחם עדיין לא הכניסו לבהכ״נ ע״ש‬
‫זהו מה שנד׳ להשיב בזה פה ווהראן יע״א‬
‫בש״א לח׳ אלול המרוצה שנח חרל״ג לפ״ק‪:‬‬
‫מי שרוצה לקבוע שתי מזוזות בפחח‬
‫החדר אם עובר משום בל חיסיח‬
‫יט‬
‫יוסף‬
‫השיב לי אה׳י ורא׳ש כמהרש״ע ז״ל וז״ל נר׳‬
‫יראי דמובר משוס בל הוסיף דבכל המצות קי״ל‬
‫שאם היסיף עליהס מובר משוס ב״ת כמפורש‬
‫בכמה מקומוח בחלמול ובפוסקים ע׳ ערובין‬
‫לף צ״ה ע״ב ובפרש״ שם ל״ה תנא קמא‬
‫וע״ש בחום׳ ל״ה ואי קסבר וע״ע שם בגמרא‬
‫ובפרש״י וע׳ ב״ח או״ח סי׳ ל״ל וע׳ מנחות‬
‫רף מ׳ ע״ב ובפירש״י שם ושם בתים׳ ר״ה בבל‬
‫חוסיף ובר״ה ממאי וע׳ במור או״ח סי׳ יו׳ל‬
‫ומ״ש הב״ח שם וע׳ בעור סי׳ חרנ״א לענין‬
‫לולב וע׳ שם בב״י וע׳ בעיר סי׳ חרס״ו לענין‬
‫סוכה שרוצה לאכול בה בשמיני לבני ארן יש׳‬
‫ובע׳ לבני חו״ל וע׳ בזבחים דף פ׳ לענין‬
‫מחנוה הדם כאופן דככל המצוח מצינו דאיכא‬
‫בהם לאו דכ״ת וא״כ מאי שנא מצוח מזוזה‬
‫ומה שנסחפק הלבוש במניח ב׳ זוגות תפילין‬
‫הוא מחמת דאמרו בגמרא דאי מנח ביח גבייהו‬
‫אינו עובר משוס ב״ח דהאי לחודיה קאי וכו׳‬
‫ומ״מ אף לס׳ הלבוש והל׳יח לא יהיה אלא ס׳‬
‫הנ״ל ס׳ דאורייחא ולמימרא ובלא״ה הרי כ׳‬
‫עליהם המג״א דאשחמיעייהו הגמ׳ ודברי המ״מ‬
‫וכו׳ עכ״ל דמר אחי ז״ל ודוק‪:‬‬
‫ב ר כ ת החמה כשנה זאת תרנ״ז לפ״ק‬
‫ע׳ מ״ש הרכ כרם חמר למהרא״א‬
‫ז״ל ח״א סי׳ פ״ז דמרן סי׳ רכ״ט כ׳ לברך‬
‫בבקר והמג״א כ׳ בהנן החמה ושכ״כ מהרי״ל‬
‫והרב מש״ב אחר יציאה מכהכ״נ ושצן נהג‬
‫מוהר״ש וכן דעח הרב מ״ב והר׳ פחד יצחק‬
‫אוח ח׳ כ׳ אחר למוד ההלכה בבקר תוך ג׳‬
‫שעיה והרב חיד״א במחב״ר סי׳ רכ״ט כ׳ דכן‬
‫סבר הרב דב״מ כהר׳ מ״ב ח״א סי׳ י״ח וכ״כ‬
‫הר׳ יעב״ן ועעמא משוס ברכ עם ע״ש וכ׳ שם‬
‫הרב חיד״א דהזריז לברך עס הנן החמה ש״ד‬
‫ע״ש וכן נהגנו וכמשמעוח דברי מרן וע׳ בחדושנו‬
‫למס׳ ר״ה מ״ש על דברי כמהר״א אנקאוואה‬
‫‪,‬‬
‫דל‬
‫שמו‬
‫ז״ל ע״ש ודוק ואם היה היום מעונן ימחינו‬
‫עד ג׳ שעוח ואם מדיין מעונן שוב אין לברך‬
‫וכ״כ הכרכ״י משם הרב פמ״א ע״ש והסומא‬
‫לא יברך ברכה זו כמ״ש המחב״ר ה״ד הזכו״ל‬
‫או״ח אוח ח׳ ע״ש‪:‬‬
‫‪ ffTCD‬מנהגנו לקרוח ק״ש בלחש ע׳ בש״ע‬
‫או״ח סי׳ ס״א ס׳ כ״ו ובחשו׳‬
‫הרשב״א סי׳ חנ״ז כ׳ העעס שאם אומרים‬
‫בקול לס אולי יבעח אחד על השמיעה של‬
‫הצבור והוא לא יקרא ע״ש ומהר״י עייאש ז״ל‬
‫בס׳ כני יאודה סי׳ ג׳ כ׳ העעם כדי שלא יבואו‬
‫לומר כשכמל״ו בקול רם ע״ש ולפי עעמו נר׳‬
‫לישב מנהגנו דכיוס הכפורים קורץ ק״ש בקול‬
‫רם והיינו משוס דכיום הכפורים אומרים כשכמל״ו‬
‫בקול רם וכמ״ש רז״ל ודוק‪:‬‬
‫ס^ט(מקום שנהגו למכור החסרונוח ויקר‬
‫מקרה שלא היו בכהכ״נ לא כעל‬
‫המצוה ולא מי שקנה החסרונוח ורצה בעל‬
‫החסרונוח למנוח שליח חחחיי והוא יושב בביחו‬
‫נר׳ דלאו כל כמיניה דמאי חזיה דאף בעל‬
‫המצוה יעשה שליח כיין דאין בעל החסרונוח‬
‫בבהכ״נ ולכן נראה דהקהל יחנו המצוה למי‬
‫שיראה בעיניהם לא׳ מבהכ״נ וע׳ לה׳ אמח‬
‫ליעקב ז״ל ודוק‪:‬‬
‫סף( אם מוחר להשכיר גוי לחדש או לשנה‬
‫שיכא לכבות כרות של בהכ״נ אחר‬
‫תפילת 'ערבית ליל שבת שהם דולקים ממין א׳‬
‫שקורץ אותו בלעז גא׳ז ואס ישארו דולקים עד‬
‫ליל מוצאי שבת יש בדבר הפסד מרובה‪ .‬ועוד‬
‫דאיכא חשש דליקה כפי מה שאומרים דלפעמים‬
‫תעלה הלהכ עד תקרח הכיח עי׳ סי׳ של״ד‬
‫ועי׳ סי׳ רמ״ד ועי׳ מ״א סי׳ חר״י משם של״ה‬
‫ועי׳ סי׳ ש״ז ס״ה וסי׳ הקפ״ו ס׳ כ״א ועי׳‬
‫מג״א סי׳ ש״ז ס״ק ז׳ ועי׳ מחב״ר שם ועי׳‬
‫שב יעקב סי׳ ע׳׳ו הביא דבריו הר׳ אשל אברהם‬
‫יוסף‬
‫והרב זכו״ל משם הרמ״ב אוח ן׳ ערך נר ע״ש‬
‫וכתבתי זה למהר״א אנקיואה ז״ל והסכים להתיר‬
‫ה״ה כמוס עמדי ודוק‪:‬‬
‫בענין אס יכולין לבטל מנהג של‬
‫ספא(‬
‫הכפרות שעושים בערכ יוה״כ‬
‫באומרם כי לא ימנע שינבלו השוחעיס איזה‬
‫עופוח ולא ירגישו מרוב העם אף אם יהיו‬
‫אומנים מומחים‪ .‬שאלחי אח פי ידי״ן הרב המוב׳‬
‫כמה״ר מרדכי ן גו נר״ו מיץ בעי״ת עאנג׳ה‬
‫יע״א וכחב פסק ארוך ע״ז ומסיק דלא אריך‬
‫למיעבד הכי ה״ה כמוס עמדי ודוק‪:‬‬
‫מ׳ שמח לו מח ב״מ ביו״מ ונקבר‬
‫ספ‪0‬‬
‫בחוה״מ או מח בחוה״מ ונקבר‬
‫בחיה״מ‪ .‬דעח מרן בש״ע ודעימיה דמברין‬
‫קרוביו של מה דהיינו מי שחייב להחאבל‪ .‬ויש‬
‫פיסקים ס״ל דאין הבראה בחוה״מ עי מרן ב״י‬
‫א״ח סי׳ חקמ״ז וכן המנהג פה ווהראן דאין מברין‬
‫בחיה״מ כלל‪ .‬ואם נקבר ביו״ע דאין בו הכראה‬
‫לכ״ע אין מברין כחוה״מ כיון דעבר זמנו אף‬
‫להסובריס דיש הבראה בחיה״מ מ״מ זה שאינו‬
‫זמנו היום אין מברין‪ .‬אבל אחר המועד מברין‬
‫יום א דאבלוח והיינו מ״ש מרן סי׳ שע״ח‬
‫סי״א וכפי״ז אין סחירה ממ״ש סי׳ ח״א יממ״ש‬
‫באו״ח סי׳ חקמ״ז ועי׳ זכו״ל הלכוח אבל אוח‬
‫ס׳ ערך סעודח הבראה מ״ש‪ .‬ופה ווה ראן אין‬
‫נוהגין להכרוח אחר המועד כלל‪ .‬וכס׳ מור״ם‬
‫ז״ל ודוק‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כתב מרן כש״ע או״ח סי׳ רע״א ס״ד‬
‫ספג(‬
‫אם התחיל לאכול וכו׳ משמע‬
‫מדבריו דלא יברך ברה״מ על מה שאכל וכן‬
‫מצאחי בש״ע של הגאון ד׳ זלמן ז״ל ע״ש‪ .‬ובס׳‬
‫וא׳ו כ׳ מרן אם גמר סעודחו וכו׳ ולכאורה‬
‫נראה דכס׳ ד׳ איירי שקדש עליו היום קודם‬
‫שגמר סעודחו ולכן אין צריך לכרך כ־־ה״מ‬
‫וכס׳ וא׳ו מיידי שככר גמר סעודחו לכן צריך‬
‫לכרך‬
‫שמו‬
‫לכרך על מה שאכל‪ .‬אלא דלפי״ז קשה מ״ש‬
‫מרן בסי׳ רצ״א ס״ג אס נמשכה סעודה שהריח‬
‫וכו׳ דברך ברכח המזון על מה שאכל וכו׳‬
‫ואמאי הרי החם ע״כ לא גמר סעודחו שכן‬
‫משמע לשון ונמשכה סעורח שחרית יכו׳ ולכאו׳‬
‫היה נר׳ דנמשכה לאו דוקא‪ .‬ויוחד נר׳ לחלק‬
‫‪ .‬לכאו׳ דכסי׳ רצ״א אחר שהם שחי סעודוח דמצוה‬
‫צריך לברך בין שחיהם דאל״כ לא מנכרא מילחא‬
‫ונראה כסעודה אחח לא כן בסי׳ רע״א מיירי‬
‫אחח של רשוח שהיא סעודה ער״ש‪ .‬ולכן אין‬
‫לברך בין שחיהם ומעעמא נמי שעדין לא גמר‬
‫סעודחו לא כן כס׳ וא׳ו שכבר גמר סעודחו י‬
‫אע״ג שהיא סעודת רשות מ״מ צריך לכרך כיון‬
‫שככר גמר ונחחייכ ככרכת המזון ואף למ״ד‬
‫בס״ד דלא יברך המוציא מ״מ יודה כנדון דס׳‬
‫וא׳ו דצריך לברך המוציא כיון דצריך לברך כרכת‬
‫המזון על מה שאכל‪ .‬ולמ״ד בנדון דס״ד דיברך‬
‫המוציא צ״ל דעעמו משום דס״ל דהקידוש הוי‬
‫הפסק‪ .‬ולפי״ז יוצא לנו דפירים שחל להיות כע״ש‬
‫לנוהגין לעשוח סעודת פורים סמוך לערב‬
‫כשקדש היום צריך לברך ברהמ״ז על מה שאכל‬
‫אע״ג דעדיין לא גמר סעודת פורים ועעמא‬
‫משוס שהם שתי סעודות דמצוה וכמש״ל ואח״כ‬
‫יתפלל ערכית ויקדש על היין וימול ידיו ויכרך‬
‫המוציא כמעשהו בשאר שבחוח‪ .‬ומיהו אחר‬
‫ההתבוננות נר׳ לחלק באופן אחר והוא דכסי׳‬
‫רע״א ס״ד איירי שעדיין לא נעל מיס אחרונים‬
‫וע״כ כשקדש היום פורס מפה ומקדש ואין‬
‫צריך לכרך למפרע על מה שאכל כיון דעחיד‬
‫לקדש על היין על ידי כן מפסיק בין שחי‬
‫הסעודות ואינן נראות כאחח וכס׳ וא׳ו איירי‬
‫שככר נעל מיס אחרונים כשקדש היום ע״כ‬
‫צריך לברך ברכה המזון למפרע כיון דכבר סילק‬
‫בנעילת ידים‪ .‬ובסי׳ רצ״א דאיירי בסעודה‬
‫שחרית וליכא קידוש בס׳ שלישית לכן אעפ״י‬
‫כ‬
‫יוסח‬
‫שעדיין לא נמל ידיו מים אחרונים מ״מ צריך‬
‫לברך כרכח המזון למפרע כדי שעל ידי כן‬
‫יפסיק בין שהי הסעודות ולא יהיו נראות כאחת‬
‫ולפי״ז יוצא לנו לענין פורים כער״ש כשקדש היום‬
‫פורס מפה ומקדש ואין צריך לכרך למפרע‬
‫כיון שיש קידוש מפסיק כין שחי הסעודות וגם‬
‫המוציא אין צריך לכרך על מה שיאכל כמ״ש‬
‫מ־ן סי׳ רע״א ודוק ועי׳ כאה״ע שם‪ .‬ועי׳ זר״א‬
‫ח׳ סי׳ וק״ל‪:‬‬
‫כתב מרן ככ״י או״ח סי׳ קכ״ה משם‬
‫קפד(‬
‫הרא״ש ז״ל דכר פשוע הוא שאין‬
‫אומרים קדיש עם החזן כי אין אומרים קדיש‬
‫אלא בעשרה וט׳ ע״כ‪ .‬ופשוע דטנחו דכיון‬
‫דצריך עשרה והיינו כדי שיענו אחר החזן איש״ר‬
‫ואם טלם יאמרו קדיש עם החזן מי הוא האומר‬
‫ומי הוא העונה‪ .‬ועי׳ להרכ כני יאודה סי׳ ג׳‬
‫ובעו״ז וכמאמ״ר ע״ש ודוק‪:‬‬
‫בענץ לא חחגודדו עי׳ הלק״ע ח״א‬
‫ספה(‬
‫סי ד׳ שכ׳ המני״ח שם ראם‬
‫הס עשרה או יוחד הרי הם קהל ועדה ויכולין‬
‫למשוח מנהג מקומם כשלמוח ככל פרעיו‬
‫ובפרהסייא‪ .‬ואל ישנה אדם מפני המחלוקח‪ .‬התם‬
‫ביחיד עש״כ‪ .‬ועי׳ גע פשוע סי׳ קכ״ט הרד״ך‬
‫טח י״ג וי״ר מהר״ס אלשקאר סי׳ מ״ח מהרשד״ם‬
‫יו״ד סי׳ קמ״ג הרמב״ס הל׳ ע״ז וכ״מ למרן‬
‫סמ״ג עשי! )צ״ל לאוין ס״ב( מהריב״ל ח״ג סי׳‬
‫י״ד מהר״מ גישיך סי׳ נ״ט ודוק‪:‬‬
‫השוכר ביח בחי״ל ורצה לקבוע מזוזה‬
‫ספן(‬
‫בתוך שלשים יום אם יכול‬
‫לכרך או לא עי זכו״ל ח״א יו״ד אות מ׳ ועי׳‬
‫כרכ״י דאס השכיר לשנים או שלש שנים דמצי‬
‫מברך חיכף ועי׳ זכו״ל ח״ג מ״ש משם הר׳‬
‫חקרי לב ע״ש ועי׳ לה׳ זכות אכות סי׳ כ״ה ס״ב‬
‫וכסי׳ כ״ד סי״א ועי׳ מהר״י עייאש בחשו׳ הר׳‬
‫אשל אכרהס ע״ש איך שיהיה כמחלוקת שנויה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וס‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫וס׳ כרכות להקל ודוק‪:‬‬
‫הלכות יו״ד א‪:‬ה שהפילה כעין חחיכת‬
‫ספן(‬
‫בשר כלי ריקים אברים אחר‬
‫שני חדשים לפכילחה וראו אוחה חחיכה כ׳‬
‫רופאים יהודים וגס מילדח גויה ובדקו ואמרו‬
‫שהיה ולד נקבה‪ .‬ויהי לחקופח השנה ילדה זכר‬
‫אס חייב כפדיון או לא‪ .‬עי׳ זכו״ל יו״ד ערך‬
‫פריון שהכיא פלוגחא ומסיק דס״כ להקל ויפדה‬
‫כלא כרכה‪ .‬יעי׳ כס׳ כיח עובד משם הר׳ חיים‬
‫שאל ח״כ סי׳ עו״כ רהעיקר לדינא דצריך ריקים‬
‫אברים ע״ש‪ .‬וכנ״ד שהעידו הרופאים על הראשון‬
‫שהיה ולד אפשר דכו״ע יודו דאין חייב כפדיון‬
‫ושאני הנך עובדי ומיהו מהיוח עוכ יפדה כלא‬
‫כרכה וכן עשינו מעשה שנח חרמ״ז לפ״ק ודוק‪:‬‬
‫מקיה מיס העשוי כדרך זה שיש כחצר‬
‫ספח(‬
‫כאד מיס חיים ומצר השני של‬
‫החצר יש מקוה מהרה שהמיס נמשכין לו מן‬
‫הבאר ההיא על ידי כלי הפומפ׳ה של מיני‬
‫מתכות ועל ידי תפיסת אדם ועולים המיס מן‬
‫הבאר ונשפכין סמוך לכאר לתוך סילין של מיני‬
‫מתכות הקבוע כקרקע ומשם נמשכין והולכים‬
‫לחוך המקוה‪ .‬ולפעמים כימות הגשמים מתמלא‬
‫המקוה ממי גשמים הכאין דרך הגג דרך סילון‬
‫מתכת הקבוע לאורך הכותל על גבי יתדות של‬
‫ען והגג מקורה כרעפיס של חרס מהו למבול‬
‫בו האשה המחקדשח מטומאחה‪:‬‬
‫תשובה הנה מ י הפומפ׳ה יש כמה מינים עי׳‬
‫כש״ע יו״ר סי׳ ר״א ס׳ מ׳ ועי׳ טו״ז‬
‫שם ס״ק מ״ז‪ .‬ונראה דסחימח הקאוג׳ו או‬
‫הרלת לא הוי סחימה להחשיב המיס שכפומפ׳ה‬
‫שאוכין דהרי לא נעשה לקבלה אלא להמשיך‬
‫המים על ידי כח המושך ודמי לברזיה שעושים‬
‫לפחוח כדי שיכנסו המיס ולסגור למנוע המיס‬
‫שלא יבואו‪ .‬ומה שבאים המיס על ידי חפיסח‬
‫אדם לית לן כה כיון דאין המיס נשפכין להדייא‬
‫יוסף‬
‫מן הפומפ׳ה לחץ־ המקיה אלא נופלין אל‬
‫הסילון הסמוך למקיה ומן הסילון נמשכין והולכין‬
‫אל חיך המקוה כמ״ש בשאלה ובכה״ג שרי כמ״ש‬
‫מרן שס ס׳ מ״ח דקאי אפני חלקיה וכמ״ש‬
‫הטו״ז שס והסלונוח שהס של רבר המקבל טומאה‬
‫ליה לן בה כיון שקבוטיס בקרקע וכנוהל בטליס‬
‫אגב קרקע ואגב הכוחל וכמ״ש מרן שס כש״ע‬
‫וב״י הביאו הר׳ באר הגולה ז״ל ע״ש ולגבי הרעפיס‬
‫נמי ליח לן כה כמ״ש מרן שס ס ל״ז ועי׳‬
‫עקרי הד״ע הלטח מקואות עש״ב והסכיס עמי‬
‫ידי״ן כמהר״ש ן׳ שימול נר״ו וכמה״ר אכרהס‬
‫אנקוואה נר״ו‪ .‬הלא הוא כמוס עמלי‪ .‬שוב אחר‬
‫זמן רכ נרפס ס׳ ויאמר יצחק לא״א עע״ר זלה״ה‬
‫עי׳ חיו״ד סי ס״כ ודוק‪:‬‬
‫ראובן יש לו חביוח של יין מונחיס‬
‫ספט(‬
‫בביח גוי מחוץ לעיר והחביות‬
‫הנז׳ חחומיס חוכ״ח כפי הדין ויהי היוס גוי‬
‫אחר היה נושה כראוכן הנז׳ סך מה והגיע זמן‬
‫הפרעון ולא הי״ל לראובן הנז׳ ממוח מזומניס‬
‫לפרו׳ע פרעו׳ח‪ .‬ונחרצה הגוי ליקח היין הנז׳‬
‫כעד חובו וכן היה והיש׳ הנז׳ מסר לו המפחח‬
‫של הכיח אשר שס היין והגוי הנז׳ לא רצה‬
‫להסיר החוחמוח שעשה ראובן הנז׳ כרי שעל‬
‫ידי כן יקנו ממנו הישי־אלים‪ .‬והוא״ל שהגוי אשר‬
‫היין מונח כביתו הוא כפוף תחת הגוי השני‬
‫שלקח היין מן ראובן‪ .‬אי שרי ליקה יין זה או‬
‫לא‪ .‬לכאורה היה נ־׳ דמוחר לישראל ליקח מן‬
‫הגוי יין זה כיון שעדיין החומים החביות בחותמו‬
‫של ראובן והדי זה דומה למ״ש מרן כיו״ד סי׳‬
‫ק״ל במפקיר יין אצל גוי ע״ש‪ .‬אכן כד דיירןנן‬
‫שפיר נר׳ דיין זה אסור דהו״ל כמעהר ייט של‬
‫גיי דלא מהני חיכ״ח אס הכית איני פחוח לרשית‬
‫הרבים וצריך שיהיה הישראל יושב ומשמר כמבואר‬
‫כסי׳ קל״א ע״ש וכנ״ר היין מונח מהון לעיר‬
‫דליכא עוכרים ושכיס‪ .‬ואע״ג דהיין אינו מונח‬
‫בכית‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫בכיה הגיי כעליו דהשחא אלא עדיין הוא מינח‬
‫בביח הגוי הראשון ובכה״ג שרי כמ״ש מרן שם‪.‬‬
‫מ״מ הרי נד״ ד הגוי הראשון כפוף חחת יד‬
‫הגוי השני כעל דין כמ״ש כשאלה והרי פסק‬
‫שם מרן דכזה אסור ע״ש ואע״ג שפסק מרן‬
‫שם ס״כ גויס שקונים יין וכו׳ מוהר הא אחמר‬
‫עלה כעור כשם ר״ח העעם רפיון דערח עירחא‬
‫יחירה וכו׳ לא מרח ומזייף ע״ש‪ .‬ונ״ד לא ערח‬
‫כיה כלום וכמובן‪ .‬וזה פשוע ורוק‪:‬‬
‫הצ( כתב א״א עע״ר זלה״ה בס׳ ויאמר‬
‫יצחק בלקועי יו״ד משם מהר״י‬
‫ן׳ מוייאל ז״ל ראם הוציא המוגלא ועדיין מראה‬
‫פסיל בעור טריפה ומוב שלא להוציא המוגלא‬
‫ע״כ‪ .‬ותמה ע״ז מהר״י דאדון ר״מ בעי״ח‬
‫ארגייל יע״א‪ .‬דאיך כ׳ ועוכ שלא להוציא המוגלא‬
‫והרי כידינו לכרר ואפשר שימצא מראה פסול‬
‫בעור‪ .‬והשבחי לו עי׳ במרן הב״י סי׳ ל״ח שכ׳‬
‫אכל הכא האי שיטי מראה וט׳ וע״ש מ״ש‬
‫בטנה הרא״ה ז״ל ועי׳ סי׳ ל״ז כריאה שיש‬
‫כה אכעכועוח דסמכינן אדברי המחירין אף‬
‫שכידיט לכרר ע״ש ועוד מצינו כאעוס כריאה‬
‫דכשיש מוגלא כשר ולא הצריכו לבדוק על ידי‬
‫רוק אלא כשאין שס מוגלא ע״ש ודוק‪:‬‬
‫אם נמצא בסימפון קען של הריאה‪.‬‬
‫סצא(‬
‫פבולח של חעיס אחר שחחכו הריאה‬
‫בביח‪ .‬עי׳ מרן סי׳ ל״י ועיין זבחים שלמים משם‬
‫מנהגים ע״ש ועי׳ כנה״ג דאף בסימפון גדול יש‬
‫להעדיף ע״ש ועי׳ פר״ח בקינעריס אחרון מעשה‬
‫בשבילה שועל ע״ש ידיק‪:‬‬
‫מי שנדר בחלום שלא יחפלל מנחה‬
‫סצי(‬
‫ביחיד וחלם ג״כ שאמר בלי נדר‪.‬‬
‫עי׳ סי׳ רכ״ח ס׳ כ״ב במור״ם ועיין סי׳ ל״ו‬
‫וסי׳ מ״כ וכסי׳ ר״י ס״כ ועי׳ ש״ך שם ש״ק‬
‫ל יה׳ יעי סי׳ רי״א ס״כ כמור״ם ז״ל ורוק‪:‬‬
‫)‪(6‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫כא‬
‫יו״ד סי׳ קפ״ד ס״א עי׳ כטור וב״י‬
‫סצ‪0‬‬
‫ועי׳ לה׳ שו״ג שהקשה על מרן‬
‫ז״ל ללמה לא הכיא ראיה מרש״י ע״ש מה שתירץ‬
‫ולי ההליוט מליין קשה למה לא הכיא לרש״י‬
‫מייתי לה הכי ולא שייך לתרץ כמ״ש הרכ ז״ל‬
‫לקישיתי‪ .‬ונלע״ל ללק״מ לאפשר ררש״י ז״ל‬
‫מקי מילתיה רר״ז ורכ יאודה לפ״ק לגלה דף‬
‫י״כ והכיאו מרן ככ״י כלאחר תשמיש אכל קולם‬
‫תשמיש מצוה לבדוק וכרמוקי לה הגמ׳ ומכיאו‬
‫ככ״י ע״ש ולפי״ז מ״ש רש״י אהא ראמרינן כל‬
‫היל המרבה לבלוק כנשים משיכחת וכ׳ רש״י‬
‫שבודקת חמיר שמא ראחה וכו׳ ע״כ היינו קילס‬
‫תשמיש ול״ק מרב יאודה ררש״י נמקי למילתיה‬
‫כלאחר תשמיש וכמש״ל ולפי״ז אין שוס ראיה‬
‫מדכרי רש״י ולכן לא הכיא ראיה מרן ככ״י ודוק‪:‬‬
‫מי שקנה חנות מלאה סחירות מן הגוי‬
‫סצ‪0‬‬
‫כסך מה כל החנוה וכשנגמר המקח‬
‫כפרו׳ע פרעי׳ת‪ .‬מצא כחיך הסחורות איזה חכיות‬
‫מלאוח יי״ן וגם מצא כשר חזיר והישראל הקונה‬
‫לא ידע מזה כלל מקידם שקנה‪ .‬מה דינו‪ .‬עי׳‬
‫להרכ חקרי לב יו״ד סי׳ קי״ז ועי׳ זר״א שס‬
‫ועי׳ מהר״מ ליבלין סי׳ ן׳ ועי׳ מהר״מ פאלווה‬
‫סי׳ שנר׳ מדבריהם דבהפסד מרובה יש להתיר‬
‫בדיעבד ע״ש‪ ,‬ושלחחי לשאול אה פי מר אחי‬
‫כמהרש״ט ז״ל וכה ענה וז״ל מה שנראה להשיב‬
‫בזה הוא דלגבי הסחם יינם ודאי דאסור למוכרו‬
‫שהרי הוא אסור כהנאה כמ״ש מרן יו״ד סי׳‬
‫קכ״ג‪ .‬ולגכי הכשר חזיר נר׳ להתיר למוכרו‬
‫לגויס מההיא דכ׳ מור״ם בהגה סי קי״ז וז״ל‬
‫וכן מוחר לגבוח דברים טמאים בחובו מן הגויס‬
‫דהוי כמציל מידם טכ״ל וא״כ כ״ש הכא כנ״ר‬
‫דלא נתכוון לקנות דבר טמא ושלא בידיעתו היה‬
‫נר׳ ודאי דיכול למוכרו לטיס והו״ל כההיא דכ׳‬
‫הטור סי׳ הנז׳ וז״ל וכן מי שנזדמן לו נכלה‬
‫ועדיפה יכול למוכרה לגוי וכו׳ עכ״ל‪ .‬וכן מצינו‬
‫‪,‬‬
‫בס׳‬
‫שמו‬
‫כס׳ כארוח המיס יו״ד סי׳ ה׳ שנשאל הרכ על‬
‫נדון כזה ע״ש‪ .‬ומאח־ דמצינו מחליקה הפוסקים‬
‫אס יכול למוכרו בריות או לא‪ .‬ואסיר לעשוח‬
‫סחירה כדכר האסור הוא דאורייחא לדעח רוב‬
‫הפוסקים נקעינן לחימרא ולא ימכרנו כריוח‬
‫כ״א כדי דמיו זהו מה שנלע״ד להשיכ כזה ולך‬
‫החיים והשלום עכ״ד ודוק‪:‬‬
‫לןצה!‬
‫בשר ששהה ג׳ ימים כלא מליחה עי׳‬
‫שבוח יעקב ח״א סי׳ נ״ה וח״כ‬
‫סי׳ ס״ע נודע ביאורה סי׳ כ״ד אור נעלם סי׳‬
‫ס״ז מעיל צדקה סי׳ י״ב הרשב״ש סי׳ תקס״א‬
‫בעי חיי סי׳ קי״ב ביה דור סי׳ י״ג מעיל‬
‫שמואל סי׳ י״א אוהל יעקב סי׳ פ״ע זר״א סי׳‬
‫כ״כ שמש צדקה סי׳ ע״ל מכחם לדוד סי׳ י״ג‬
‫מהב״ר סי׳ ס״ע אוח ל״ב עדוח כיעקכ סי׳ א׳‬
‫ע״ש ודוק‪:‬‬
‫מצו! הםופגנין אס יש בהם איסור בשולי גויס‬
‫עי׳ הרשב״ש סי׳ קס״ח וסי׳‬
‫חק״ס שיו״ב סי׳ קי״ב פר״ח שם ס״ק ז׳ הרדב״ז‬
‫ואחר זמן נדפס ס׳ ויאמר יצחק לא״א‬
‫סי׳‬
‫עע״ר זלה״ה עי׳ לקיטי ירד איח כ״ו דכ׳ דיש‬
‫בהם משים בשו״ג ע״ש ודוק‪:‬‬
‫סצ!( קהל שרוצים להקן שהעניים לא יחזרו‬
‫על הפתחים וביתנו להם מקיפה‬
‫של צדקה אי אריך למעבד הכי‪ .‬נר׳ פשוש דאינם‬
‫יכולים לעשוח כן ־מלבד דבזה נמנעים אח הרבים‬
‫מלעשוח מציה שהרי איכא כמה בעלי בחים‬
‫שאין לאל ידם להיוח מכה הנוחנין לקופה של‬
‫צדקה ומקיימים מצוח הצדקה כשהעני מחזר על‬
‫פתחיהם טחטן לו כפי השגה ידם פרומה או‬
‫פרוסת לחם ואס אתה אימר שהעניים לא‬
‫יחזרו על הפחחים נמצאת מונע את אלו מלעשות‬
‫מצוח הצדקה‪ .‬ועוד כה אמרינן כגמרא המאריך‬
‫על שלחנו וכו׳ ויהבי עעמא דילמא אתי עטיא‬
‫ייוסף‬
‫ועכדי לה שמוכין המזכה מן וכו׳ ומיד אמדי׳‬
‫כגמרא אשה מקרכא הנייתה ע״ש‪ .‬הדי לפניך‬
‫דמנהג זה לחזר העניים על הפהחיס שדשו‬
‫פחוח כיס החלמוד ומלכד כל ז‪ :‬הדעח נועה‬
‫דלא אריך למיעכד הכי שהרי אין עשירוח בכיס‬
‫של הקהל ליחן לענייס די מחשורס‪ .‬ואל חשיכני‬
‫ממ״ש מרן יו״ד סי׳ ר״ן ס״ה וז״ל עניי העיר‬
‫מרובים והעשירים אימריס וט׳ והמיניים אומרים‬
‫לא יחזרו על הפחחים וט׳ הרין עם המוניים‬
‫ע״כ‪ .‬אין כונח מרן שלא יחזרו על הפחחים‬
‫אח״כ שהרי מטאר בחשובח הרשב״א ז״ל שהיא‬
‫מקיר דין זה שכ׳ וז״ל ואם אח״כ יחזרו הנותן‬
‫לפי ברכתו ראוי יוחד לכרכו וכי׳ ע״כ‪ .‬אלא‬
‫טנתי במ״ש הדין עם הבנונייס ר״ל כלפי מה‬
‫שאומרים העשירים דיחזרו על הפחחים וטנת‬
‫העשירים בזה שלא חהיה פרנסח העניים לפי‬
‫ממון אלא יחזרו על הפחחים ובזה יהיו העשיריס‬
‫יהבנינייס שוים בפרנסה העניים והמוניים או׳‬
‫שחהיה פרנסחס מיעלח על הצביר לפי ממון‬
‫דהעשיר יחן לפי עישרו והמוני לפי ממוט‬
‫בזה היא דכ׳ הרשב״א דהדין עם המיניים מפני‬
‫שמצוח הצדקה היא לפי ממון וכמ״ש מור״ס‬
‫ז״ל שם‪ .‬ואחר שיחקנו שיחן כל א׳ לפי ממיט‬
‫אם אח״כ יחזרו העניים על הפחחים הניחן לפי‬
‫ברכחו ראוי יוחר לכרכה‪ .‬שהרי אין עשירוח בכים‬
‫של הקהל ליהן להם די מחסורם וכמ״ש הדשב״א‬
‫גופיה ע״ש‪ .‬ואף שכ׳ הרמב״ם ופסקי כש״ע‬
‫דהמעלה היותר גדולה היא שהניחן לא ידע למי‬
‫טחן וט׳ וקרוב לזה הניתן לקיפה של צדקה‬
‫ע״ש מ״מ מעילם לא עלה על דעתן ח״ו דהעט‬
‫לא יחזר על הפחחים וזה פשיע וברור דאין‬
‫נטן לעשיח כן אלא חהיה פרנסחם מיעלה על‬
‫הצבור לפי ממין כפה״ד ויניחי איחס לחזיר על‬
‫הפחחים אס ירט לחזור ומי שרוצה ליחן להם‬
‫יחן כנלע״ד שנח חר״ל לפ״ק ודוק‪:‬‬
‫קצ״ח‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫סצה(טה שנהגו הסופרים כשיש נקכ ביריעה‬
‫של ס״ח מדכקיס פלאי של עור‬
‫על הנקכ יכיחכים עליו ואף שיהיה חצי האוח‬
‫טל הטלאי והצי האוח על היריעה אין מקפידין‬
‫ע״ש ע׳ טו״ז יו״ד סי ר״פ ס״ק ד׳ משם הכ״ח‬
‫דאוסר יהיא ז״ל חלק עליו והחיר ע״ש וכן‬
‫העלה הר׳ עקרי הד״ט אי״ח סי׳ ז וכיו״ר סי‬
‫ע״ש והר׳ חחס סופר יו״ד סי׳ רע״ח דעחי‬
‫לאסיר ע״ש עכ״פ הסיפרים שנהגי כן יש להם‬
‫על מי שיסמוכו ודוק‪:‬‬
‫סצט( כתב הר פחד יצחק ז״ל אוח א׳ דשלשים‬
‫יום של מח מינים מיום הקבורה‬
‫כמי שבעח ימי אבליה וראיה מסימן שע״ה ס״ב‬
‫וס״ה והביא ממוהריב״ל ז״ל דכחב דע״ס נפל‬
‫בדברי הרמב־ם פיו״ר מהל׳ אבל ע״ש ועמ״ש‬
‫מיר״ם ז״ל סי׳ שע״ו ס״ד ודוק‪:‬‬
‫ף! כתב הכרכ״י יו״ד סי׳ רס״ה ש״ק‬
‫ד׳ וז״ל כנוסח הכרכה ציה להציל‬
‫הצדי פחיחה לדעה הש״ך ואין לשטח המנהג לומר‬
‫ציוה בחירק יכו׳ שאלת יעכ״ן סי׳ קמ״ו עכ״ל‬
‫ע״ש וכינח הרב ז״ל עפ״י מ״ש הרב יעב״ץ שם‬
‫דסייס וכ׳ דלא רצה לשטח לשון המורגל כפיו‬
‫הצדי פתוחה ע״ש ודוק‪ .‬וכץ ראיחי לא״א עע״ר‬
‫זלה״ה שהיו אומרים הצדי פתוחה וכן נהגנו‬
‫אחריהם וע׳ בחשיבוח פאר הדור מ״ש כזה ע״ש‪:‬‬
‫ף א ( ראובן איחרע ביה מילחא ויש לו חטח‬
‫של סחורה וקשה עליו לנעול חנותו‬
‫ז׳ ימי אבליה יען יש לו לשלם חובותיו אשר‬
‫לקח בהקפה מן הזולח ואם יסגיר חניחי לא‬
‫יהיה לאל ידו לפרי׳ע פרעו׳ח אשר הגיע זמן‬
‫פרעינס בקרב ימים אלו ואם לא ישלם בזמנו‬
‫יורדים לנכסיו כפי נימוסי המלכוח וכמעע קע‬
‫יהיה נאבד מכל וכל כידוע אם יש חקון על‬
‫ידי שימכיר חנותי לא׳ ממיודעיו בעוד השבעה‬
‫ימי אבלית או אם יהיה לו שוחף שימחיל לו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כב‬
‫הדיוח של ז ימיס וכשיעבדו ימי ככיחו ישיב‬
‫לחנוהו כמאז ומקלס‪:‬‬
‫לין זה נפהח ככלולים ז״ל ע׳ השו׳‬
‫המכי״ע ח״א סי׳ ד״ס יזו הלכה‬
‫העלה לאם אין לשיהפים אלא חטה א׳ ללא מהכי‬
‫אפי׳ אם מוחל לו הריוח ללאו כ״ע ילעי למהל‬
‫ואס יש להם שט חטיוח וכל א׳ יושב בהטחו‬
‫מוחר לשותף שאינו אבל לישב בהכותו שהוא‬
‫רגיל לישכ כו לאז הוי כמו צטעה ע״ש ולפי‬
‫עעמו של הרב נר׳ לה״ה במכר נמי ס״ל לאסיר‬
‫ללאו כ״ע ילעי למכר לאע״ג ללכאור׳ יש לחלק‬
‫כין מכר למחילה לשאט מכר כקטן דהעדיס‬
‫מפקי לקלא כמ״ש כחימ״ש סי׳ ע״ל לא כן‬
‫מחילה דאינה צדיכה קנין וכמ״ש שם מ״מ הא‬
‫לאי מילחא היא יכמי שיבואר לקמן וכשני חנויוח‬
‫שהחיר המכי״מ ז״ל פליג מהראנ״ח ז״ל כחשו׳‬
‫ח״כ סי׳ צ״ג ה״ד הכנה״ג סי׳ ש״פ והר פחד‬
‫יצחק אוח א ערך אבל דאפי׳ אומר לי טול‬
‫אחה שבוע זה ואני שבוע אחרת ואפי החנו כן‬
‫מהחי׳ השותפות בכל גיונא אשור והכנה״ג עלה‬
‫ונסחפק בדעת מהראנ״ח אס מוחל האבל חלקו‬
‫מכל וכל אם מוהר ע״ש והרב ביח עובר ה״ד‬
‫ולדיריה פשיע ליה דלפי עעם מהראנ״ח דאסר‬
‫מעעם דלאו כ״ע ידעי דהחנו א״כ ה״ה במחל‬
‫נמי פשיע לש״ל לאשור ע״ש שהביא מה שהורה‬
‫הכנה״ג ומ״ש הרכ ל״מ ומה שהכריע ע״ש‪.‬‬
‫נמצא לרכר זה כמחליקח שנויה המכי״ע ומהראנ״ח‬
‫ורש״ל והכנה׳‪ /‬ז״ל ול״מ ז״ל ואין לחלק בין‬
‫שותף לאחר וכמו שמביאר מהשי׳ הגאון חחס‬
‫שיפר ז״ל חיו״ד סי׳ שכ״ד ע״ש דנלמד מדבריו‬
‫כמה דכרים דלהמכי״ע ומהראנ״ח דאשדי אפי׳‬
‫כשיחף כ״ש דאסרי אפי כאחר ועוד למדנו‬
‫מדבריו דאין חיליק בין מכר למחילה‪ .‬ועיר למדנו‬
‫דבשוחף נמי לא אמרן דמיחל־ אלא דוקא בעיר‬
‫שהקרוב גושס וגם שיהיה על ידי נאמני הקהלה‬
‫‪,‬‬
‫תשובה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וככה״ג‬
‫שמו‬
‫וככה״ג אפשר דגם המכי״ט ומהראנ״ח מודים‬
‫דשרי ומעעס הגאון הנז׳ דנאמני הקהל מפקי‬
‫לקלא וליכא מראיה העין ומיהו כנדון שאלתנו‬
‫דאס לא יעשה כן כמעע נאבד וכו׳ כזה נר׳‬
‫פשוע דכ״ע יודו דשרי שהרי הוא כרכר האכד‬
‫דסי׳ ש״פ למלאכתי נעשיח על ירי אחרים‪.‬‬
‫והסכים כזה כמהר״א אנקוואה ז״ל ה״ה כמוס‬
‫עמדי‪ .‬ואחרי מופלג נדפס ס׳ שערי רחמים‬
‫ח״ב ועי׳ שם כח׳ יו״ד סי׳ כ״ע מ״ש כזה ודוק‬
‫ועי׳ חיים ביד סי׳ קי״א‪:‬‬
‫ואגב ארחין יש לדקדק לפי דברי הרבנים הנז׳‬
‫למה באיסור שבח בישראל וגוי שוחפיס‬
‫בחנות אם התנו מחחילה שיעול הגוי שכר שבח‬
‫דשרי כמבואר סי׳ רמ״ה וגבי ערלה נמי בישר‪!:‬‬
‫וגוי שיחפים ראם החנו מחחילה שהגוי יעול‬
‫שני ערלה דשרי כמבואר ביו״ד סי׳ רס״ד ואמאי‬
‫לא חיישינן דלאו כ״ע ידעי דהחנו ואין לומר‬
‫דשאני איסור דאורייתא לאיסיר דרכנן דהרי גכי‬
‫שבת בחנות דהוי איסור דרבנן שמא יכתוכ ועם‬
‫כל זה החירו בהחנו‪ .‬ועול דבאבל הניחא לשאר‬
‫ימי אבילוח דהוי לרבנן שפיר אלא יום ראשון‬
‫להוי לאורייחא מאי איכא למימר‪ .‬ועול עיין‬
‫כהלכות שכח לענין קכלנוח‪ .‬ואפשר לומר לשאני‬
‫החס רהשותפוח עם הגיי והגוי לא יתרצה לסגור‬
‫החנות כל שבחיח השנה וי״ע וגכי ערלה נמי‬
‫לא יחרצה להשליך פירוח של ערלה לאיבוד לכן‬
‫הקילו חז״ל ולא חששו למראיה העין כיון דלא‬
‫אפשר כענין אחר משא״כ כאכל דחששו ואסרו‬
‫דמיירי כשוחף ישראל‪ .‬אלא דכפי״ז יוצא לנו דאס‬
‫ישראל משיחף עם גוי ואירע אבל לישראל יהיה‬
‫מוחר אם החנו מחהי׳ כדרך שהחירו גבי שבח‬
‫וגכי ערלה‪ .‬אלא שלא מציני מי שכחכ כן‪ .‬ולכן‬
‫נר׳ לחלק כענין אחר דשאני שכח יערלה דמוכרח‬
‫שיהיה שכת וערלה בתיך ימי השותפות ולכן לא‬
‫חששו לומר ללאו כ״ע ילעי דהחנו כיון שמוכרח‬
‫יוסף‬
‫לפא וממילא לא חשכינן ליה למסחמא עשה‬
‫בדרך היתר והתנה עם הגוי כיון ־ידע מתר‪,‬‬
‫שמיכרח שכח וערלה לכא לא כן באבל דאיני‬
‫מיכרה שיארע אבל כתיך ימי השותפות ולכן‬
‫חישדים אוחו שלא התנה כיון דלא אסיק אדעתיה‬
‫מעיקרא דיארע אבל ומסחמא לא החנה‪ .‬וע׳ להג׳‬
‫חחס סופר חיו״ר סי׳ ק״ו ומשם באר׳ה ודוק‪:‬‬
‫רב( כתב הרכ כרה שלמה ז״ל אין פודין‬
‫בבאנקיעין אפי׳ המלך אדיר ע׳יש‬
‫וכ״כ הגאון חחס סופר ז״ל יו״ד סי׳ קל״א‬
‫ע״ש ודוק‪:‬‬
‫רן‪ (.‬כתב הרכ שער שלמה סי׳ י״ע ס׳‬
‫יו׳ד מי שאינו חייכ כקריעה יכול‬
‫להחמיר על עצמו ולקרוע ולכרך‪ .‬כמי נשים‬
‫דפעיריח ממציח עשה שהז״ג ומכרכוח יכי׳ ע״ש‬
‫ונר׳ דהרב ז״ל אזיל בשימה ד״ה ומור״ס ז״ל‬
‫דפסק כיוחיה‪ .‬אבל אנן כדידן קי״ל כס׳ מרן‬
‫ז״ל דלא ס״ל כס׳ ר״ח‪ .‬עי׳ בש״ע אי״ח סי׳‬
‫י״ז ס״ב וכסי׳ חקפ״ע ס״ו וכדוכחי עיבא ע״ש‬
‫וא״כ לס׳ מרן אין לי לברך על הקריעה ומה‬
‫גס ס׳ כרכיח ודיק‪:‬‬
‫ףך‪ (.‬כתב מיר״ס ז״ל או״ח סי׳ חרל״א אין‬
‫לעשיח הסכך קידם שיעשה הדפניח‬
‫ע״ש והלביש והעי״ז כחבי דאפילו בדיעבד פסילה‬
‫משים חולמ״ה והכ״ח ס״ל דכדיעכד כשרה ע״ש‬
‫והקשה בס׳ ביח השיאבה מהא דאיחא בסי׳‬
‫חר״ל עושה אדס דופן לסוכה מחבירו ואפי׳‬
‫ביו״ע והיא ש״ס עליך ע״ש‪ .‬וידי״ן החה״ש ר׳‬
‫דוד כרוכל י״ן יישב דמיירי שהסיכה מסובבה‬
‫מפח מעיו״ע‪ .‬ואחר שעושה הדיפן כיי״ט מחבירו‬
‫משלים לסכך שיעיר סיכה ושרי דהוי תיספת‬
‫אוהל עראי וכמ״ש כש״ע סי׳ שע״ו עכ״ד ודוק‪:‬‬
‫‪ 1 J T‬ר א ש השנה שתל כשכת לענין ותשליך(‬
‫עי׳ כרכ״י דיעשו כיום כ׳ יכמתב״ר‬
‫כ׳ משם גדול אחד דיעשו כיום א׳ וכ״כ הר׳‬
‫מועד‬
‫‪,,‬‬
‫שמו‬
‫מועד לכל חי ז״ל והמנהג לעשיח כיוס כ׳ ונהרא‬
‫נהרא ופשעיה ודוק‪:‬‬
‫רו‪ (.‬ביום שבח קדש שנמצא בס״ח פרשח כי‬
‫תשא קודס פרשה חצוה אס צריך‬
‫להוציא ס״ח אחי‪ .‬נ״ל פשיע דצריך להיציא ס״ח‬
‫אחר דאע״ג דקי״ל דבס״ח אין צריך כסדרן‬
‫היינו כסדר הכתיבה אבל בסדר הנחח הפרשיוח‬
‫פשוע דצריך להניחם על הסדר דאל״כ לעולם‬
‫לא חמצא לדרוש כלל ופרע וכלל וכיוצא וזה‬
‫פשוש מאד אין צידך להכיא ראיה ודוק‪:‬‬
‫רז( ‪0‬ןובן נעע כדם ובשלשה שנים הראשונים‬
‫שהם שני ערלה מכר הפידוח לגוי‬
‫קודם שבאו לעילם כמי שהדין ניחן ישמעין שלא‬
‫ידע שפירוח אלו הס של ערלה לקח איחס מן‬
‫הגוי ודרך אוחס ועשה מהם יין ונחערב יין‬
‫זה עס אחר שהיא מיה־ יכשנידע לראיבן בעל‬
‫הכרס ששמעין לקח מן הגיי ענכים אלי שהם‬
‫ערלה שלח להידיע לשמעין שפירוח אלי הם‬
‫של ערלה‪ .‬ושאל שמעין מה יהיה משפע יין‬
‫זה אם מוהר למוכרו לגוי כדי דמיו ואס הכלים‬
‫צריכין הכשר‪ .‬ושאל נמי על היין שנדדך‬
‫אח״כ בגח בעודו מלוכלך מן הענבים של ערלה‬
‫מה דינו‪:‬‬
‫ובה זה אינו צריך לפנים דודאי יין זה‬
‫תעי‬
‫אס נחערב כיין כשר שיעור שיש‬
‫בכשר ר״א על יין האסיר ודאי בשל כדין בעול‬
‫ערלה ואס לאו אסיר למיכדו דהוי הנאה יע׳‬
‫ר״ש בפ״ג דערלה וע׳ הדמב״ם הלטח מ״א‬
‫ואין להחיר ממ״ש סי׳ קי״ז בנזדמנו לציד דהחם‬
‫איסור סחורה בדבר האסור ה״ע דילמא אחי‬
‫למיכל מיניה אף לס׳ רוב הפוסקים דהוי אסיר‬
‫דאורייחא לא כן הכא אסור כהנאה‪ .‬ועל מה‬
‫שדרך ענבים מיהריס כאיחי גח עצמו המלוכלך‬
‫מפיריה ערלה נראה דיש להחיר דמה שהיה‬
‫מלוכלך כבר נחבמל דזה הגה הוא גדול ידרכן‬
‫כג‬
‫יוסף‬
‫ליחן בו עכביס יוחר משיעור ר״א ונבר נחבעל‬
‫נדינו‪ .‬ולענין הנליס נר דאין צריכין שוס הנשר‬
‫כיין דהוי צונן לא בלעי רק אס נשחהה היין‬
‫בו כ״ד שעיה צריך הנשר‪ .‬ולגבי הגת עצמו‬
‫נר׳ דצריך להנשירו אף דהוי בצונן דעל ידי‬
‫דוחק הל־גליס של הדורך בלע נן נר׳ אס יסנימו‬
‫עמי בעלי הוראה ודוק‪:‬‬
‫ח־ן( כתב מר״ן יו״ד סי׳ ר״א ס״ז הלקח‬
‫נלי גדול ונו׳ ונקבו נקב המעהרו‬
‫וט׳ והוא לשון הרמב״ס ז״ל וע׳ בנ״מ שס‬
‫יבב״י שס והראכ״ד ז״ל השיגו ע״ש והרב חיד״א‬
‫ז״ל בשיורי ברכה כחב משס הרד״ק דל להלין‬
‫בעד ה־מב״ס ז״ל דגס הרמב״ס ס״ל דאינו נשר‬
‫לשביל בי אלא לענין שאינו פוסל אח המקיה‬
‫דיקא ודקדק נן מלשין הרמב״ס שט ונקבו‬
‫נקב המשתרו דאס איתא דהרמב״ס מיירי בנלי‬
‫גריל המחזיק מ׳ סאה ולענין צהשביל בי ל״ל‬
‫למימ־ ינקבי נקב המעהרו דמשמע המשהרו‬
‫מ‪1:‬ימאה יהלא אס מחזיק מ׳ סאה מהיר ועימד‬
‫היא אפי׳ בלי נקב ענ״ד ע״ש‪ .‬ינר׳ דטנת‬
‫הרד־׳ק דהט הול״ל ונקבי נקב המבפלי מהירח‬
‫כלי‪ .‬אלא ע״כ מיייי בנלי קען ולענין ערוב‬
‫מקואוח קאמר‪ .‬ומ״ש מהוד ועומד הוא אפי׳‬
‫בלי נקב אינו ד ל בלי נקכ כלל חלילה להכין‬
‫כן דהרי קי״ל אין טיט*ין ככלים וכמ״ש הרר״ק‬
‫גופיה כסו״ד ע״ש אלא ר״ל‪ .‬כלי נקכ שיעור‬
‫המשהרי אבל נקכ שיעיר המכעלו מחורת כלי‬
‫ודאי צריך יזה פשוע מאד‪ .‬ואפשר דהראב״ד ז״ל‬
‫ידעימיה ש״ל דמ״ש הרמב״ם נקב המעהרו‬
‫הייני מילחא אגב אירחיה קמ״ל דצריך נקב‬
‫כמוציא זיח ולא מהני לכחחי׳ נקב כ״ש וכמ״ש‬
‫מר׳•׳ ן שס ס׳ מ׳ ולכן לא רצה הרמב״ס לומר‬
‫נקב המבמלו מהירח כלי דהוה משמע נקכ‬
‫כ״ש ודוק‪:‬‬
‫לט! שאלה אשח ראיכן זה כמה שניס נשואה‬
‫לו‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫לו ולא הי״ל וסח קבוע פעמים מקדמה ופעמים‬
‫מאחרח ומקרוב נקבע לה וסח דהיינו שמיים‬
‫מבילחה עד ימים ידיעיס אינה רואה זעהורה‬
‫היא ואחר עבור ימים אלו משם ואילך פעמים‬
‫יהיה שעח וסחה לסוף ימים אלו ופעמים רחיק‬
‫יום או יומים‪ .‬וזה כמה שנים שיש לה חולי בחיך‬
‫בענה וכאיכ לה ככל עח וכפרע כשעה שבודקת‬
‫בחורין ובסדקין וגס בשע״ח וגם בשעה העלה‬
‫מי רגלים ובכל זאח אורח בזמני בא‪ .‬ויהי היום‬
‫אירע לה מקרה אשר לא מהיר כי בליל עבילה‬
‫מצא הבעל דם בעד שלי אחר החשמיש מיד‬
‫בכדי שהושיע וכי׳ ואחר זה ספרה לה ז׳ יעבלה‬
‫והיה ליל עבילה זי שלמחרתו ביום הוא זמן‬
‫וסתה וגם בפעם הזאה נמצא דם בעד שלו‬
‫אחר תשמיש כמו שאירע בפעם הראשון ועוד‬
‫אירע לה מקרה זה כליל מכילה שלישיה באופן‬
‫שראחה מהמ״ח שלשה פעמים רצופים וכעד‬
‫שלה לא נמצא לס בשום פעם מאלו השלשה‬
‫וגם אינה מרגשח כפעמים אלו כל הקורוח‬
‫אוחה כשעח וסחה כי אם דוקא גדל הכאב‬
‫מאד בשעה חשמיש וכדקו אח האשה הזאח שני‬
‫ריפאים א׳ יהידי יא׳ שאיני יהודי בכלי ההבעה‬
‫המיוחד להם לכך והם אמרו שהירידין המחיברין‬
‫בגב השליה עם אברים אחרים אשר סביבות‬
‫השליה יש כהם חילי וכשהשמש דש ונוגע טרידין‬
‫אלי משם ייצא דם זה המקריי בשע״ח ישאין‬
‫זה דם מקיר ואין לו דרך לעבור תוך המקיר‬
‫אלי דבריהם וזה היה על ידי חקירח חכם עם‬
‫הרופאים והנה כעחה שאל ראובן הנז׳ מה‬
‫יהיה משפע האשה הזאה ושכמ״ה ע״כ‪:‬‬
‫הנה לפי מ״ש בשאלה דאשה זו יש‬
‫לה ימים ידועים שאינה רואה בהם‬
‫א״כ אשה זו יש לה וסת קבוע מקריא וכמ״ש‬
‫מרן ז״ל יו״ד סי׳ קפ״ו ס״ג יעו״ש ומעתה‬
‫נלכה נא לכרר מה שהדין טחן כרואה מחמ״ח‬
‫תשובך‬
‫יוסף‬
‫והכה בהאי דכא כמה דייח כשהפכו כמבואר‬
‫כפיסקים רא׳ ואה אחרונים ע ביח יוסף דל‬
‫והככי בא בדרך קצרה וזה דמציט פליגחא אס‬
‫הכאב הוי כמכה או לא ומציכו פלוגחא כמי אי‬
‫סמכיכן על הרופאיס כזה או לא וא״כ הרי יש‬
‫כאן ס״ס ספק אס הכאב הוי כמכה ואח״ל ־לא‬
‫הוי כמכה שמא הלכה כמ״ד דסמכיכן על הרופאים‬
‫והרי בכ״ל הרופאים מעיד‪ :‬ליש לה מכה‬
‫בוורידן כמ״ש בשאלה‪ .‬ואע״ג למרן ז״ל בסי׳‬
‫קפ״ז פסק לאין לסמוך על הרופא וע׳ ככה״ג‬
‫חיו״ל שי׳ ע׳יל ישי ק״ה ובתשובותיו בעי חיי‬
‫חיו״ל סי׳ ק״ז וסי׳ ק״מ לאין להחיר בס״ס‬
‫כנגר מרן דל מ״מ כר׳ דהיינו לוקא כשאין‬
‫רגלים ללבר המסייע לרברי הרופאים‪ .‬אבל היכא‬
‫לאיכא רגלים לדבר סבר מרן לסמכיכן עלייהו‬
‫וכמ״ש מרן דל כאיחי פרק אם ת־אה האשה‬
‫וכו׳ סמכינן על הרופא אפי׳ גוי ע״ש‪ .‬וע׳ מ״ש‬
‫בב״י על לברי ריצב״א למילחא למסחכר הוא‬
‫ע״ש וא״כ הרי בנ״ל איכא רגלים ללבר המסייע‬
‫ללברי הרופאים לכאיכ לה ככל עח ועונה כמ״ש‬
‫בשאלה וא״כ שפיר יש לסמיך עליהם למכה יש‬
‫לה‪ .‬ובר מן לין הרי מצינו להגאון חק״ל חיו״ל‬
‫סי׳ קכ״ז ולה׳ נליב לב ח״ב סי׳ ס״ג לעלו‬
‫כהסכמה לסיגיין לעלמא להחיר בס״ס אפילו‬
‫כנגל מרן ע״ש‪:‬‬
‫היה נר׳ לומר לעל כאן לא החמירו‬
‫ללא סמכינן על הרופאים אלא כזמנם‬
‫ללא היה להם כלים אלו הנמצאים בזמן הז‪:‬‬
‫ומה שהיו אימ־יס הרופאים הכל היה אימלן‬
‫רעה עפ״י חכמה העכע וכן משמע מהשי׳ הרכ‬
‫זרע אמה חיו״ל סי׳ פ״ג ע״ש לא כן כזמן הזה‬
‫להמציאו כלים מכלים שוגים המביעים כהס הלק‬
‫היעב והמכה כין עיניו של הרופא אפשל לומר‬
‫לכ״ע מולו לסמכינן עלייהו‪:‬‬
‫להכא כל׳ד אשה זו אינה יולעח שמכהה‬
‫מוציאה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ןןןןך‬
‫וא^״ג‬
‫יוסח‬
‫שמו‬
‫מוציאה דם וגס אינה יודעה שדם זה כא מן‬
‫המכה וידוע דהא מילתא חלייא באצילי רכרכי‬
‫כמ״ש כב״י ז״ל מכל מקים נר׳ לומר ס״ס‬
‫שמא הלכה כהרשכ״א ז״ל ואח״ל הלכה כהמרדכי‬
‫ז״ל דילמא ס״ל להמרדכי דסמכינן על הרופאים‬
‫והרי בנ״ד העידו הרופאים שדרך אוחה מכה‬
‫להיציא דם כמיעיך השמש וכמ״ש בשאלה או‬
‫אפשר לימר דמאי דסכר המרדכי היינו באשה‬
‫שאין לה וסח קכיע משא״כ כיש לה וסח קבוע‬
‫כנ״ד אזיל ומודה דלא בעינן יודעה וכו׳‪:‬‬
‫ן י ^ ן ך היה נר׳ להחיר בנ״ר כס״ס כמ״ש מורם‬
‫ז״ל שם ס׳ מן הצדדין ס׳ מן המקור‬
‫ואח״ל מן המקור שמא מן המכה ע״ש דמיירי‬
‫אפי׳ באשה שאין לה וסח קבוע וק״ו מ״ר ואע״ג‬
‫דהרש״ך דחה דברי מור״ס ז״ל ע׳ באחרונים‬
‫דעלו מן הישוב דברי מורם ז״ל ע׳ להגאון חווה‬
‫לעח ז״ל וע׳ להגאון ח״ס חיו״ד סי׳ קמ״ב‬
‫והנמשך שכ׳ דהיכא דאיכא רובא וחזקה אפי׳‬
‫בס״ס גרוע יש להתיר ע״ש ועוד לפי מ״ש שם‬
‫הגאון הנז׳ בפי׳ הברייתא וכמ״ש הש״ד ז״ל יש‬
‫לההיר מ״ר כיון דאשה זו אח״כ נחקלקלה ואע״ג‬
‫דמורס ז״ל מיאן בחילוק זה מ״מ אהני לן סברא‬
‫זו לסניף בעלמא עם עממים דלעיל‪:‬‬
‫ף^ןיף איכא עעמא אחרינא להתיר מ״ר דכפעס‬
‫שניה שראחה מחמ״ת היה סמוך לוסחה‬
‫כמ״ש כשאלה וככר פסק מרן ז״ל שם ס״ר‬
‫דהולין ראיחה‪ .‬משוס וסחה ע״ש ואחה חחזה‬
‫להפרישה ז״ל מה שפירש כזה ע׳׳ ש ואע״ג דהרש״ך‬
‫ז״ל דחה פירושו ע״ש מ״מ אהני לן ס׳ הפרישה‬
‫ז״ל לצרפה עם כל הני עעמי דכחיכנא ולהחיר‬
‫אשה זו לכעלה‪:‬‬
‫כלל אני אומר שמא פי׳ הברייחא איירי‬
‫כנחקלקלה כשנשאת ואח״ל כמ״ש מורם‬
‫ז״ל שמא הלכה כמ״ד דכאב הוי במכה ואח״ל‬
‫ללא הוי כמכה שמא הלכה כמ״ד דסמכינן על‬
‫ודרך‬
‫כד‬
‫הרופאיס ואת״ל ללא סמכינן עלייהי שמא לוקא‬
‫כשאין רגלים לרבר אבל היכא ליש רגלים ללבר‬
‫כמו כאכ וכיוצא סמכינן עלייהו אליבא לכ״ע‬
‫ואח ־׳ל לאף כשיש רגלים מחמר יק ולא סמכיק‬
‫עלייהו שמא בזמן הזה שהמציאו כלים לראיה‬
‫בהם גוף האשה מבפנים שפיר סמכינן עלייהו‬
‫כיון ללבריהם לאו מאומדן רעה הוא אלא ע״פ‬
‫הראיה ואח״ל לאף בזה מחמרינן ולא סמכינן‬
‫עלייהו הרי יש לנו ס״ס של מורם ז״ל וכמש״ל‬
‫ואח״ל אין זה ס״ס וכמ״ש הש״ך ז״ל שמא כשיש‬
‫חזקה לאורח בזמנו בא אף בס״ס גרוע מהני‬
‫ואת״ל ללא הרי בנ״ל פעם ב׳ היה סמוך לוסתה‬
‫וכפי׳ הפרישה ואת״ל כלעת הש״ך שלחה פירושו‬
‫הררינן לספקוח רלעיל וע׳ כאה״מ משם כנסת‬
‫יחזקאל וע׳ פ״ח סי׳ קפ״ר ס״ק ז׳ וע׳ כרם‬
‫שלמה סי׳ קפ״ה ע״ש‪:‬‬
‫בקלן לאשה זו לנ״ר מותרח לכעלה‬
‫^לה‬
‫אחר שתספור ותמהר ואינה צריכה בליקת‬
‫שפיפרח וכל זה להלכה ולא למעשה ער שיסכימו‬
‫כעלי הוראה והיה זה כס׳ למען שחי איחיתי *!ה‬
‫משנח חרמ״ע לפ״ק והסכים עמי הרכ כמהר״ר‬
‫אברהם אנקאווה נר״ו וגם הסכים להיחר הרב‬
‫כמהר״מ ן׳ גו נר״ו מו״ן רעי״ח עאנגה יע״א‪:‬‬
‫רי( ראיתי את השאלה ומ״ש עליה ככחא‬
‫דהיתרא יריד נפשי ענף אי׳ש אנו׳ת‬
‫כמהר״ר יוסף ן׳ וואליד הי״ו ונוראות נפלאתי אשר‬
‫שלח דברו לאיש אשר כמוני ערום מחכמה לא‬
‫מינה ולא מקצחה ומה גם כענין הזה כי הגם‬
‫כי דכר זה של רואה מח״ח אס חספור וחטכול‬
‫אחר כל ראיה מח״ת ליכא איסירא דאורייחא‬
‫ככעילחה רק איסירא דרכנן כמ״ש כפיס׳ ז״ל‬
‫ועיין להרב נו״ב חנינא סי׳ צ״ב מה שהשיב‬
‫להשואל שכחב בחוך דבריו וז״ל אבל להאמינה‬
‫לענין איסיר רואה מח״ת שהוא איסור נדה וכרת‬
‫וכו׳ וע״ז השיב הרב ששג; כזה וכו׳ דמה שהאשה‬
‫י‬
‫רואה‬
‫שמו‬
‫רואה ג׳ פעמים וכו׳ הוא שהאשה הזאת קובעת‬
‫לה וסח כש״ח וט׳ וא״כ ל״מ לפי פשען של‬
‫דברי הפוסקים דוסחוח דרבנן אך אין כאן‬
‫איסור דאורייתא הגס שאני הכרעחי דלפרוש‬
‫מאשחו בשעח וסחה הוא מן החידה וכו׳ וסח‬
‫ש״ש חשמיש נק׳ וסח מחמח אונס ודאי אינו‬
‫דבר חירה וט׳ יעו״ש ועי׳ להרב ח״ס ז״ל סי׳‬
‫קע״ה כאורך עכ״ז לא פליג מחשש שמא ייכשל‬
‫כאיסור כרה יכמ״ש שס הרב ח״ס ז״ל דשמא‬
‫חאמר לו באמצע חשמיש נעמאחי והגס דלא‬
‫מחייכ אכניסה עכ״ז שמא יבוא לפרוש באבר‬
‫חי וט׳ יעו״ש והנה כי כן העוב שוב היה לי‬
‫לקיים מצוח פריש׳ה האמנם להפקה רצון יוסף‬
‫עינינו הרהבחי בנפשי להשיב כזה מה שנלע״ד‬
‫ואס דל היא ל‬
‫הנה מ״ש הידיד להחיר מכח ס״ס שמא פי׳‬
‫דכרייחא איירי כנחקלקלה כשנשאה וט׳‬
‫אחר המחי׳ נר׳ דכיין דסכרא זי היא סברא‬
‫יחידאה הביאה הרכ ש״ד ז״ל כשם ר״ח ז״ל‬
‫וכתכ דלא סמטנן עלה וכל הפיס׳ לא חילקי‬
‫בהט ומורם ז״ל פסק להלכה דאין לחלק כין‬
‫ראתה מיד וט׳ אך פשיטא דאין למשוח ס״ס‬
‫כהט ומכ״ש שהיא נגד מורם ז״ל שקבלנו‬
‫הוראותיו כמקום דלא הוי נגד מרן ז״ל‪ .‬גס‬
‫הספק הכ׳ דשמא הלכה כמ״ד דכאב במכה וט׳‬
‫הגם דיש מן הפוס׳ דסכרי הכי עכ״ז הרי כחבו‬
‫דהסכמח האחרונים ז״ל דכאב אינו כמכה וכמ״ש‬
‫הרב פ״ת ז״ל ס״ק כ״ז גס את הגי דאת״ל דלא‬
‫הוי כמכה שמא סמכינן על הרופאים וט׳‬
‫כמ״ש כדכ״ק הנה לצד שנאמר דמרן ז״ל ס״ל‬
‫דלא סמכי׳ על הרופאים ודאי דלא עכדינן ס״ש‬
‫להתיר נגד דעת מרן כידוע‪:‬‬
‫מקום יש כראש לימר ט לדעת מרן‬
‫ז״ל יש לסמוך על הרופאים דהגם‬
‫דרכר זה כמח׳ שמיה וכמ״ש בב״י כי כס״ה‬
‫האמנם‬
‫יוסף‬
‫כחנ שאס חרצה להחרסאח לאהד שהתחזק צ״ע‬
‫אם חסמיך על רפואה לשמש ונו׳ וכן כתכ‬
‫בסמ״ג ובסמ״ק וכתבי בשס ריצב״א שאס אמר‬
‫לו הרופא שנחרפאה משמש על סמך דבורו‬
‫וכי׳ וכש״ע כחב אס חרצה להחרפאח וכו׳ אבל‬
‫לאחר שחחחזק יש מסחפקים אס מיהר לסמוך‬
‫על הרפואה לשמש אח״כ ויש מי שמחיר אס‬
‫אמר לה רופא ישראל נחדפאח וכו׳ ע״כ והנה‬
‫לפ» הכלל הידוע לנו דהיכא דמרן מכיא ב׳‬
‫סברוח בשס י״א וכיוצא דעהו להלכה כס׳ שמביא‬
‫כאחרונה וא״כ בנד״ז נר׳ דדעחו להלכה כריצב״א‬
‫שהכיא סבדחו באחרונה והגס דמצינו כזה וכיוצא‬
‫בו להאחרוניס ז״ל שטתכים שמרן לא הכריע‬
‫וכן מצינו להרב ז״א ז״ל בסי׳ פ״ג על האי‬
‫פלוגחא בעצמה דמרן הביא ב׳ הסברות ולא‬
‫הכריע יעו״ש‪ .‬לזה מצינו להרב מחזיק כרכה‬
‫ז״ל ביו״ר סי׳ נ״ד וזל״ה ומריש כי הוה חמינא‬
‫דברי הרכ כנה״ג שכוחב על מרן שהביא שחי‬
‫הסכרוח ולא הכריע וכו׳ הוה קשיא לי וכו׳‬
‫ומסורה כידינו שרעחו כסחס וכך הייחי מקשה‬
‫על האחרונים שכוחביס כך וט׳ אכל נר׳ וכו‬
‫ורעה הכנה״ג ודעמיה שלכך כהב סברח החולק‬
‫להודיע שיש לחוש לסכרא זי וט׳ והן לו יהי‬
‫כדעח מר״ן לסמוך על הסברא שסחס להתיר‬
‫מ״מ למעשה נקיטי׳ להחמיר אבל בשעת הדחק‬
‫או הפסד מרוכה סמכינן על מרן להחיר וט׳‬
‫וכן מסיק הרכ כנה״ג בדין זה )בנחחך עצם‬
‫האמצעי( דאף דנהגו באיזמי׳ר להחמיר כרש״י‬
‫)דס״ל להחמיר כל מקום שיחחך( כשיש ספק‬
‫אחר וט׳ הוא סומך על מרן להחיר וט׳ וכי׳‬
‫ע״כ יעו״ש מש׳ מדבריו דמצדד אצרודי לו׳ דמרן‬
‫כך ס״ל להלכה כסחס )וכן ט״א וי״א ודאי‬
‫דס״ל ט״א בידא( ואפי׳ בהפסד מועע שכן‬
‫כחי והן לו יהי כדעה מרן וט׳ ^א שהאחרונים‬
‫נקעו להחמיר וגס לדידהו היכא דאיכא ה״מ‬
‫או‬
‫‪,‬‬
‫יוסח‬
‫שמו‬
‫או דוחק או ספק אחר הדרינן לכללין בסתם‬
‫ואח״כ י״א או י״א וי״א ובכן אחאן לנד״ד דאף‬
‫דדעח מרן ז״ל להחיר כס אחרונה עכ״ז הכיא‬
‫ג״כ סכרת ס״ה והסמ״ג לחוש לה ובנד״ד‬
‫דאיכא רגלים לדבר כמ״ש הידיד מצד הכאכ‬
‫אשר לה וכפרע כשעת תשמיש כמ״ש כשאלה‬
‫נר דהוי כמ״ש דהיכא דיש ספר‪ ,‬אחר שכתב‬
‫הרב כנה״ג ז״ל דסמכינן אמתירין‪:‬‬
‫כל מ״ש הוא אס מה שאמרו הרופאים‬
‫דאית לה חולי וכו היה על פי אומדן‬
‫דעתייהו‪ .‬כזה אפשר דעעו בדמיונה וכמ״ש הרכ‬
‫ח״ס כשם הרב מעיל צדקה ז״ל שהרופאים‬
‫כעצמם הס אומרים כי כל חכמתם היא רק‬
‫עיוניח והרב ח״ס ז״ל כתכ דהם נאמנים על‬
‫הכלל לומר יש כעכע הכליוח להוליד חצץ ארוס‬
‫אבל לא על הפרט לומר על גוף זה שיש‬
‫בכליותיו חצן וכו כי אולי מחשכותס העעס וכו‬
‫יעו״ש‪ .‬אכל כנד״ד שבדקו את האשה ע״י כלי‬
‫ההבמה ואמרו שהורידין הדקין המחוכרין ‪.‬על‬
‫גב השליה ולאיברים אשר סבימח השליה מלמעלה‬
‫על גבה יש בהם חולי וכשהשמש דש מנענע אוחס‬
‫ומשם יוצא דם זה המקריי וכו כמ״ש כשאלה‬
‫וזה ידוע שעל ידי כלי ההבטה רואים ממש‬
‫בעיניהם הדבר ברור כאילו היה על הגוף מבחין‬
‫וכן אמר לי הרופא המובהק והוא יהודי מיס'‬
‫פמידיל י״ץ כי אין ספק בזה כלל‪ .‬וא״כ אין‬
‫זה עפ״י אומדן דעתייהו רק עדות ברורה דאית‬
‫לה אוחו חולי כזה נר׳ דכ״ע יודו דסמכינן‬
‫עלייהו‪ .‬והגס דליכא כי אס רופא א׳ יהודי‬
‫המעיד כן והב׳ הוא גוי הרי קי״ל דעד אחד‬
‫נאמן כאיסורין והגס להיכא דאיחחזק איסורא‬
‫לא מהימן ונל״ל להוה עוכלא ג פעמים נר׳‬
‫לכאורה להוי איחחזק איסורא זה אינו לעלין‬
‫נוכל לומר דלא הוי איחחזק איסורא לפי מ״ש‬
‫כשאלה דבפעם כ׳ היה המעשה סמוך לוסתה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫והנה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫)‪(7‬‬
‫כה‬
‫דהיינו שבליל ‪:‬ובילתה שלמחרתו ביום היה זמן‬
‫וסתה שמשה ובזה חולה בוסחה ולא חשבינן לה‬
‫רואה מח״ח וכמ״ש מרן ז״ל אלא דזהו דוקא‬
‫לדעח הפרישה ז״ל אבל הרש״ך השיגו כמ״ש בס״ר‪,‬‬
‫ט״ו והגס שהרב סדרי טהרה כ׳ בשם הרב מ״ש‬
‫ז״ל להקל כהפרישה ז״ל די״ל דודאי לא חיישי׳‬
‫לכחחילה אך אם ראחה אמרי׳ איגלאי מילתא‬
‫דדמיס יתרים נתוספו בה ויש לסמוך עליו דהא‬
‫בלא״ה לדעח הא״ז צריכה פרישה כ״ד שעות‬
‫וכו ואף אס לא קי״ל כווחיה הוא משוס דהוה‬
‫מילתא דרכנן סמכי להקל‪ .‬וא׳׳כ לענין רואה‬
‫מח״ת לאסור על בעלה נמי אינה אלא מדרבנן‬
‫וכו והרכ סדרי מהרה הוכיח מדברי הר״ן ז״ל‬
‫להקל כס הפרישה יעו״ש‪ .‬אלא דעכ״ז יש לחוש‬
‫לס הרש״ך ז״ל ומה גם כי הלב מהסם כזה‬
‫כי נר דיש לחלק כין פעם א לב האמנם‬
‫מקום יש בראש לומר דנ״ד לא מיקרי איתחזק‬
‫איסורא דבשלמא לענין רפואה י״ל שהרי היא‬
‫חולה כודאי ובאתה להתרפאת וכיון דאיתחזק‬
‫לחולי רואה מח״ח אין להאמינו ודמי לטכל וכו‬
‫משא״כ כנד״ד דעוקר הנדר מעיקרו דלא היתה‬
‫רואה מח״ת רק דם זה המקריי בא מן הורידן‬
‫ע״י דוחק השמש אלא דיש להחישכ גס כזה‬
‫מ״מ הרי נר מדברי הפוס דמאן דסומך על‬
‫הרופא בחד סגי‪ .‬ומאן דאמר דאין לסמוך על‬
‫הרופא היינו כשאמר ע״פ אומדן דעחיה וכמפ״ל‬
‫ועי להרב שבות יעקב ז״ל בח״א סי ס״ה הביא‬
‫דבריו הרב ז״א ז״ל סי פ״ג שחילק בין רופא‬
‫א לשני רופאים וזה משוס דהעעס דיש צד‬
‫שלא נאמין לרופא הוא משוס דשמא קאמר הכי‬
‫בדדמי ובתרי לא חיישי׳ וכו יעו״ש )והחלק‬
‫הנז אינו מצוי אצלינו( וא״כ בנד״ד ללא שייך‬
‫האי עעמא דשמא קאמר בדדמי דהוי ע״י ראיה‬
‫בכלי ההבעה נר דיש לסמוך על רופא אחד‪.‬‬
‫ובח״ב סי׳ ע״ו כחב ז״ל גם מ״ש הצערפות‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אמירת‬
‫שמו‬
‫אמירה רופאים ודאי דמהני כמ״ש כח״א וכו׳‬
‫והרופאים צריך שיהיו שנים זה פלא בפני זה‬
‫וצריכין לישאל ע״י חכם ואפי׳ אחד ישראל ואחד‬
‫נכרי כמ״ש בח״א‪ .‬ובחשובח פ״מ פסק דלא‬
‫מהני אמירח רופאים ולא דק כי כן משמעוח‬
‫הסוגייא ופוס׳ ראשונים ואחרונים כצירוף השינוי‬
‫וסח וכאב האשה בודאי שומטן על הרופאים‬
‫ע״ר שכחכחי דאז ליכא חשש כדדמי וכו׳ יעו״ש‪.‬‬
‫והנה כל החנאיס אשר הצריך הרכ איחנהו‬
‫בנד״ד ונוסף עליהם דנד״ד לא שייך ביה כדדמי‬
‫וכמ״ש‪ .‬ומה גס כנד״ד דאיכא רגלים לדבר‬
‫מצד הכאב ובפרע כש״ח עיי׳ להרכ ח״ס סי׳‬
‫קע״ד דף ס״ע ע״ש בשם הרדכ״ז ז״ל‪:‬‬
‫זה ניחא להאמין להרופאיס על מה‬
‫שאמרו ראיה לה חולי טרידין וכו׳‬
‫רזה ראו אותו ע״י הכלי הנז׳ ולא עפ״י אומדן‬
‫דמחין אכל מ״ש דמחמח דוחק השמש יוצא דס‬
‫זה המקריי פשי׳ דהוי על פי אומדן דעחייהו‬
‫וא׳׳כ להסוכריס דאין לסמוך על דכרי הרופאים‬
‫ודאי דאין לסמוך על דבריהם כזה והנה ט כן‬
‫אחאן למחלוקח הפוס׳ ז״ל‪ .‬אי צריכה לידע‬
‫שמכחה מ״ר או אף דלא ידעה תלינן כמכחה‬
‫כאשר ידוע פלוגחא דרבנן ראשונים ואח אחרונים‬
‫ואנן יחמי דיחמי מה כחנו יפה להכריע כזה‪:‬‬
‫נחפשה דרכינו לדעת ס׳ מרן מלכא‬
‫כזה כי אחכא דדיה סמטנן והנה‬
‫מרן ז״ל בב״י כתב מ״ש הרשכ״א ז״ל דמסחברא‬
‫דאפי׳ אינה מרגשח ממש שהדם שוחח ויורד מן‬
‫המכה וכו׳ אבל הגהוח מיי׳ כחבו בפי״א מא״ב‬
‫בשם ס״ה ראשה שיש לה מכה באותו מקום‬
‫ואינה יודעת אם מ״ר וכו׳ ממאה ואינה תולה‬
‫במכחה וכו׳ וכן כחכ כמרדכי עכ״ל והנה הגם‬
‫דהרשכ״א ז״ל מאי דנקימ בלישכיה הוא שאינה‬
‫מרגשח שהדס שוחח וכו׳ ואפשר דלידע דמכחה‬
‫מ״ר מודה להגאוניס הנ״ל דכעייא לידע וכמ״ש‬
‫האמנם‬
‫האמנם‬
‫יוסף‬
‫הרש״ך רל שס ס״ק כ״ד יעו״ש‪ .‬אלא דמרן‬
‫ז״ל ס״ל להרשג״א פליג וס״ל ללא כעייא לידע‬
‫אם מכתה מ״ל וכמ״ש הרש״ך דל שס שהב״י‬
‫והל״מ והכ״ח הבינו שהרשכ״א פליג יעו״ש והנה‬
‫לכאורה היה נר׳ ללעח מרן ז״ל להלכה ס״ל‬
‫כהס״ה ולעימיה ז״ל מרנקימ כלישניה אכל‬
‫הגהות מיי׳ וכו׳ האמנם מלםחס בש״ע ס״ה אם‬
‫יש מכה כאותו מקום לפולין כלס מכתה וכו׳‬
‫ולא תילק כין יולעת וכו׳ נר׳ לס״ל כהרשב״א‬
‫ז״ל‪ .‬והגם שבדין ז׳ כתכ אס כל זמן שהיא‬
‫בורקח ככל החורים וכו׳ אינה מוצאה כתמים‬
‫כי אס כמקום אחר וכו׳ יש לתלות שממכה‬
‫שבאוחו צר בא וכוי‪ .‬רנר׳ ררוקא כזה ריש‬
‫אומרנא מאחר דבשום פעם אינה מיצאה רס‬
‫רק כמקום אחד וכו׳ לזה היה נר׳ לחלק רהחם‬
‫לא ידעה דאית לה מכה כל עיקר ואמעו‬
‫להכי הצריך לאומדנא אכל כיודעת דאית לה‬
‫מכה סגי כהכי אף דלא ידעה )דאית לה מכה(‬
‫שמיציאה דם וכדסתם לן כשעיף ה׳ וכן מצינו‬
‫להרכ ז״א ז״ל כסי׳ פ דמחלק כהכי יעו״ש‪ .‬אלא‬
‫דהרכ ט״ז ז״ל ס״ק ח׳ מטאר מרכריו דלא‬
‫כמ״ש יעו״ש‪ .‬ומורם ז״ל שס על ס״ה כתכ‬
‫וכל זה כאשה שיש לה ושח קטע דאז יכולין‬
‫לחלוח שלא בשעח ושח‪ :‬כמכחה אע״פ שאינה‬
‫יודעת שמכתה מ״ד וכו׳ יעו״ש‪ .‬והרב״ח ז״ל‬
‫בפשקיו ובתשו׳ שי׳ פ״ו הביא הברייתא הרואה‬
‫דם מח״ת וכו׳ ואם יש לה וסת וכו׳ ואם יש‬
‫לה מכה וכו׳ ומאי דפי׳ כה המרדכי ז״ל‬
‫דה״ק ואס יש לה ושח וט׳ חולה כיסחה‬
‫שיטלה לימר זה הדם שהיא רואה מהיר וט׳‬
‫וחולה כמכחה וכו׳ ונאמנת אשה לו׳ מכה יש‬
‫לי וט׳ שממנה יוצא הדם משמע דוקא שיודעת‬
‫וכו׳ אכל כשעה ושחה אפי׳ יודעת וכו׳ אינה‬
‫תולה כה וכו׳ עכ״ל המרדכי ופי׳ הרב״ח דמ״ש‬
‫המרדכי ז״ל דתולה כמכתה וכו׳ שהוא מקושר‬
‫‪,‬‬
‫עם‬
‫שמו‬
‫עס תולה כוסתה אכל אם אין לה מכה אין‬
‫לה לומר שלא כשעח וסחה לס זה טהור וכו׳‬
‫ילא חקשה לכאן כתכ חולה כמכחה ומשמע‬
‫אע״פ שאינה יולעח שמכחה מ״ל ואח״כ כחכ‬
‫ונאמנה וכו׳ משמע לוקא כיולעח וכו׳ להחס‬
‫מיירי כאשה שאין לה וסח וכו׳ ועל חי׳ זה‬
‫נסמך מהרמ״א ופסק כן כהגהוחיו וכו׳ יעו״ש‬
‫והק׳ על זה רמהרא״ס ז״ל וראי מפרש להמררט‬
‫מצריך שתהא יודעת וט׳ ובא לכלל ישוכ רמורס‬
‫ז״ל תפס להלכה מילתא מציעתא וכו׳ יעו״ש‪.‬‬
‫וכפסקיו הוסיף להק׳ דהכי משמע כמהרא״י‬
‫מרמסיק כמרדכי אכל כשעח וסחה אפי׳ יודעה‬
‫וט׳ אלמא דסוף דכריו נמי כיש לה וסח קאמר‬
‫וכו׳ יעו״ש‪ .‬ונר׳ לו׳ דעיקר קושייחו היא מדכרי‬
‫מהרא״י ז״ל אכל ממאי רמסיק כמרדכי אבל‬
‫כשעח וסתה וכו׳ אין נר׳ הכרח כ״כ לומר‬
‫דהמרדכי ז״ל מיירי ככל הסיפא ביש לה וסח‬
‫דיש לו׳ דטנח המרדכי היא כך דכרישא מיידי‬
‫ביש לה וסת‪ .‬ומ״ש ונאמנה מיידי כשאין לה‬
‫וסת ואז צריכה שתדע דמכתה מ״ר והא דמהני‬
‫היריעה היינו לשאין לה וסת אבל אס יש לה‬
‫וסת הגס דלשלא בשעת וסתה אין צריך ידיעה‬
‫עכ״ז בשעח וסחה אפי׳ ידיעה לא מהני‪ .‬ואיך‬
‫שיהיה הרי סייס דכיש לה וסח שלא כשעה‬
‫וסתה יש לסמוך על זה כיון דהרשב״א הכיא‬
‫ראיה מפורשת וכו׳ לתלות וכו׳ אף אס אינה‬
‫יודעח וכו׳ ואפי׳ כאשה שאין לה וסח וכו׳ וכן‬
‫פסק בש״ע וכו׳ די לנו להחמיר באשה שאין לה‬
‫וסת קבוע וכו׳ יעו״ש‪:‬‬
‫ש״ך ז״ל פי׳ דברי המרדכי ז״ל דאס‬
‫יש לה וסח קבוע חולה שלא בשעה‬
‫וסחה כיסחה שאין לה מכה‪ .‬ושמהרא״י ז״ל דייק‬
‫מהמרדכי דטון דס״ל דמהחזקה אין אורח כא‬
‫אלא בזמנו חולין בדם עהור מכ״ש דסכירא ליה‬
‫רהיכא דאיכא מכה אעפ״י שאינה מ״ר מהורה וכו׳‬
‫והרב‬
‫כו‬
‫יוסף‬
‫ועפ״י הדכרים האלה הס לנרי הרכ והב״ח‬
‫הכין וכו׳ אלא הלבר כלור שהמדדכי מציין‬
‫הכרייחא וחולה כמכחה וכו׳ וכן מוכח בב״י‬
‫ול״מ וכו׳ והוא פשוט וכו׳ יעו״ש‪ .‬ומ״ש שכן‬
‫מוכח כב׳׳י הוא כרור ‪:‬מרן בב״י לא כחב בשס‬
‫המררכי רק האי מילחא לאס יש לה וסח וכו׳‬
‫ז״ל והמררכי כחכ בריש שכוטוח אם יש לה וסח‬
‫זמן קכוט וכו׳ חולה וכו׳ שיכולה לו׳ זה הלם‬
‫שהיחה רואה טהור שטליין לא הגיע וסח יטו״ש‪.‬‬
‫ומ״ש אח״כ ואס יש לה מכה וכו׳ הוא ציון‬
‫לרכינו הטור דל‪ .‬וזה פשוט‪ .‬וא״כ מ״ש אח״כ‬
‫מח׳ הרשב״א והס״ה ודטמיה וסיים וכן כתב‬
‫המררכי וכו׳ מוכרח לו׳ רמיירי בשאין לה וסח‬
‫קבוט‪ .‬וטכ״ז יש לפרש לברי מרן בש״ע ס״ה‬
‫באחל מב׳ פנים‪ .‬י״ל למרן ז״ל חפס במושלם‬
‫כס׳ הרשכ״א ז״ל לחולה במכחה אף שאין לה‬
‫וסח קטע ואף אס אינה יולטח שמנחה מ״ר‬
‫וכלסכרי לה הכי הרב״ח ז״ל ושאר אחרונים‬
‫ז״ל כלטח מרן ז״ל‪ .‬והגם למל׳ אבל לנקיט‬
‫מרן ככ״י נר׳ ללעחו כס״ה ולעימיה טכ״ז‬
‫בש״ע פסק כהרשב״א ז״ל‪ .‬וע״ז חי׳ מורם ז״ל‬
‫ללוקא כיש לה וסח וכי׳‪ .‬או י״ל להיכא לאין‬
‫לה וסח ס״ל כהס״ה ולעימיה לצריכה שחלע‬
‫שמכחה מ״ר וכמו שנר׳ מל׳ אבל לנקיט בב״י‬
‫ומ״ש בש״ע ס״ה מיירי כאשה שיש לה וסח‬
‫והוא מ״ש מור״ס ז״ל וכל זה באשה שיש לה‬
‫וסח וכו׳‪ .‬אלא שיש קצח רוחק שמרן ז״ל סחמא‬
‫קחני ואס הכי הוה ליה לפרש דמיירי כיש לה‬
‫וסח ואיך שיהיה בין הכי וכין הכי לדעח מרץ‬
‫ז״ל בנד״ר רמיירי ביש לה וסח אחחא שרייא‪:‬‬
‫ן ן ן י ף בה דלהחיר אשה לבעלה רוב הפיס׳‬
‫מקילין רקשים גירושין וט׳ וכמ״ש הרב‬
‫ש״ך ז״ל דהגם דס״ל רצריכה לירע אס מכהה‬
‫מ״ל אע״ג לאיח לה וסח קבוע עכ״ז לענין‬
‫רואה מח״ת להתירה לבעלה לא בעינן שחלע‬
‫שמכחה‬
‫שמו‬
‫שמכתה מ׳׳ ד וכמ״ש כס״ק ך ום״ק כ״ד יעו״ש‬
‫גס הרכ חכם צכי ז״ל הגס דהנה הוא אזיל‬
‫כשימח הש״ך דל דאף להרשכ״א דל צריכה‬
‫האשה לו׳ שהמכה שיש לה יש שם דם וכו׳‬
‫וסיים וכחכ דל ואיך שיהיה הלילה לנו להקל‬
‫כאיסור כרת ודיינו אם נקל בסברח מר זקני‬
‫הגאון בעל שער אפרים זלה״ה בשא״א כעטן‬
‫אחר אלא תתגרש וכו׳ יע״ש אך דעתו נועה‬
‫למאי דס׳ הרכ מר זקנו דרישא דכרייחא‬
‫דקאמר חולה כמכחה דמשמע אפי׳ אין מכחה‬
‫מ״ד מיידי כרואה מח״ח וכו׳ כמ״ש דכריו הרכ‬
‫ז״א ז״ל סי׳ ע״ע דף פ״ג‪ .‬גס הרכ צמח צדק‬
‫סי׳ פ״ו כתכ אשה שיש לה מכה וכו׳ הן אמח‬
‫שהרכה פוס׳ ס״ל כיש לה וסח קטע יכולה‬
‫לחלוח כמכחה שלא כשעח וסחה אפי׳ שאינה‬
‫יורעח שמכחה מ״ר וכן כ׳ נמי הרכ כהגהות‬
‫ש״ע וט׳ אמנם כיון שהרכה מהכוס׳ חולקים‬
‫ע״ז נ״ל שאין להתיר אלא כשתמי‪ .‬וכו׳ אבל מ״מ‬
‫כראחה ג׳ פעמים מח״ת יש לסמיך על אוחן‬
‫פוס׳ שמקילין לחלוח כמכה אפי׳ כשאינה יודעח‬
‫וכו׳ כדי שלא חאסר על כעלה וכמה קשה‬
‫גירושין וכו׳ יעו״ש‪:‬‬
‫אכתי פש גכן לצאח ידי חוכת הרע״ז‬
‫ז״ל דנר׳ דס״ל כדעת מרן ז״ל‬
‫דצריכה לדעת כי מכתה מ״ד מההיא דס״ז ולפי‬
‫דעתו ז״ל מרן ס״ל כהמררכי ומ״ש כס״ה אס‬
‫יש לה מכה תולה ברם מכחה וכו׳ היינו דיודעת‬
‫שמכתה מ״ד והן אמת שמלשון מרן ז״ל תולה‬
‫בדם מכתה נר׳ הכי שיודעת וכו׳ דאי לאו הכי‬
‫תולה במכתה הול״ל‪ .‬וכמדומה שראיתי דקדוק‬
‫זה באיזה ספר‪ .‬ועי׳ להרכ נקודוח הכסף מ״ש‬
‫על דברי הע״ז ועיי׳ ג״כ להרב ז״א מה שהאריך‬
‫להק׳ על דבריו דל והרב סדרי עהרה ז״ל‬
‫כחב בשם חשו׳ א״ש סי׳ ל״ז דל ומה שנסחפק‬
‫מעלחו כמה שחולק הע״ז על הרמ״א ז״ל‪ .‬אהוכי‬
‫‪,‬‬
‫האמנם‬
‫יוסף‬
‫לדעח כ׳יח לא נמצא הלכה פסוקה נכל הדינין‬
‫אלו אס באנו לחום ח״ו לכל החומרות וכו׳‬
‫דוק מעכ״ח וחשכח לדברי הע״ז הס רכריס‬
‫דחוייס ולא ק׳ כלל וכו׳ וככר כחכ גס הב״ח‬
‫להרב מוהר״י ז״ל מקרקא כדעח רמ״א ועשה‬
‫מעשה רב‪ .‬אך מה לנו מור מסק באחרון‬
‫שהכביד עלינו בחומרוח יחירוח דוסחיח דרבנן‬
‫יכו׳ יעו״ש‪ .‬עכ״ז אנן יחמי דיחמי ראחכא דמרן‬
‫סמיכנא מה נענה למ״ש הרע״ז דל דס״ל כן‬
‫כדעח מרן דל דכעייא לידע אס מכחה מ״ר‬
‫ומוכח נמי דאף להחיר אשה לכעלה כעי הכי‪:‬‬
‫נר׳ לומר דכנד״ד אף להרמ״ז דל‬
‫יש להחיר כיון דכשעח חשמיש אית‬
‫לה כאב גדול כמ״ש כשאלה הרי זו הוכחה כי‬
‫הדס הוא ממכחה ודומה למ״ש הוא עצמו שס‬
‫שאס כשעח הכאכ מוציאה דס מוכחא מילתא‬
‫דממנו הוא ימו״ש‪ .‬ומצינו עוד להרב כנה״ג שס‬
‫שכחב בשס הרדכ״ז ז״ל אפי׳ המרדכי לא אמרה‬
‫אלא ברואה דס על עד הבדיקה שלא כשעת‬
‫חשמיש אבל הרואה מח״ת אעפ״י שעדיין לא‬
‫יצא דס ממכחה אפשר ע״י כח דוחק השמש‬
‫מחמעכח המכה ויוצאה דס הילכך קרוכ הדבר‬
‫לתלות במכה הרדכ״ז ח״כ סי ק״י ע״כ‪:‬‬
‫מן האמור דאשה זו לא מחזקינן לה‬
‫ברואה מח״ח וספרה לה שבעח ימיס‬
‫ואחר תמהר ומותרת לבעלה ואס תראה עוד‬
‫תספור ותטבול וכו׳ אבל בלי ספירת ז נקיים‬
‫ועבילה זו אין בידינו להקל וכמ״ש רוב הפוס׳‬
‫דל‪ .‬ועוד זאת יתירה אזהרת הרב ח״ס דל בסי׳‬
‫ק״ס שכחב שאסר כל הקולות ברואה מח״ת‬
‫להחירה לבעלה כספי׳ נקיים מ״מ צריך הוא‬
‫לפרוש באבר מח ולחוש שמא ראחה דלא התרנו‬
‫אלא שלא חחגרש ומכיון שהחרט לו הכניסה‬
‫האמנם‬
‫‪,‬‬
‫המורם‬
‫‪,‬‬
‫אחרי‬
‫די וט יעו״ש‪:‬‬
‫כותבי מש״ל התבוננתי במ״ש כת״ר‬
‫בס״ד‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫בסי״ד שנתודע לו שהבריקה שעשו הרופאים היתה‬
‫קודם שהוחזקה פעם ג׳ ואם העידו על הרופאים‬
‫על החולי וכו׳ כמ״ש כדכ״ק‪ .‬ועפ״י זה נדחה‬
‫קרי לה למ״ש אני עני למיל דנר׳ דנר״ד הוי‬
‫איחחזק איסורא וכאיחחזק איסורא אין עד אחד‬
‫נאמן והוצרכתי לכל מש״ל‪:‬‬
‫מ״ש כח״ר ז״ל וא״כ הרי פסק מרן‬
‫ז״ל דקודס שתתחזק מהני ערוח‬
‫הרופאים וכו׳ אחר המחי׳ לא נמצא בדברי מרן‬
‫ז״ל רק מ״ש הוא אם חרצה להחרפאח צריך‬
‫שיהיה קודם שחחחזק אכל לאחר שחחחזק יש‬
‫מסחפקים וכו׳ והוא לשין ס״ה ז״ל ואין זה‬
‫כמשממ לקודם שתתחזק מהני עדוח הרופאים‬
‫לסמוך על דבריהם אצא דאז קודם שחחחזק אף‬
‫אס יש להסחפק כמ״ש םרפיאחו חעלה ארוכה‬
‫לא איכפח לן כזה משוס שעדיין יכולה לשמש‬
‫כיון דלא עכר עליה ג׳ פעמים משא״כ אחר‬
‫פחחחזק‪ .‬אכל לסמוך על הרופאים זה לא ידענו‬
‫מדברי מרן והסוס ז״ל‪ .‬איכרא שהרב ז״א סי׳‬
‫פ״ג כחכ לישכ מאי רהוקשה לו על ספקן של‬
‫הגאונים זיע״א ודעמיה ז״ל מהמעשה דפ׳ המפלח‬
‫וממקומות אחרים רנד׳ דסמכי׳ על דכרי הרופאים‬
‫וחי׳ הוא ז״ל דשאני זאת האשה שככר הוחזקה‬
‫וכו׳ צריך עדוח ברורה ועדות הרופאים אף‬
‫דאינו עדות כדור יכו וע״כ נסתפקו הני גאונים‬
‫משא״כ כשאר עניניס וכי כגון גכי הני קליפות‬
‫וכו רכזה ודאי נאמנים וכי יעו״ש‪ .‬עיני לשמיא‬
‫נעלית בקול התטלה כעי ומתחנן יאיר עינינו‬
‫כמאור תודחו שלא נכשל בדבר הלכה תמיד כל‬
‫הימים כיר״א‪ .‬כה דברי הצכ״י הח״פ טאנכ׳יר‬
‫יע׳י־א‪ .‬כשבט דהאי שחא החרמ״ט ליצי׳‪:‬‬
‫האמנם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הצב״י‬
‫מרדכי ן׳ ג׳ו‬
‫ס״ע‬
‫ר י א ( את זה השבתי למהר״מ ן׳ גו י״ן מ״ם‬
‫כח״ר רסברא יחידאה היא ומכ״ש‬
‫כז‬
‫שהיא כנגד מור״ס ז״ל כמ״ש כדכ״ק‪ .‬אחה״מ‬
‫מכח״ר דכיון דהסכמת האחרונים הוא דשפיד‬
‫מכדינן ס״ס אפי׳ כנגר מר״ן כמש״ל א״כ ודאי‬
‫ופשוט דעכדינן ס״ס אפי׳ כנגד מורס ז״ל‬
‫ועפי״ז אין מקום למ״ש טיד כת״ר דהס׳‬
‫האחרונים דכאכ לא הוי כמכה ולכן אין לההיר‬
‫מכח ס״ס כנגד הס׳ האח כמ״ש כדב״ק דמי מדיף‬
‫הסכ׳ האח׳ מפסק מרן שקבלנו הוראוחיו ואפי״ה‬
‫טכדינן ס״ס כנגדו כ״ש נגד הס׳ האח׳ ומ״ש כת״ר‬
‫דסכרא יחידאה היא לא כן הוא דהר ח״ס חיו״ד‬
‫סי קמ״כ והנמשך כחכ כן וכמ״ש כפנים ומ״ש‬
‫הרב פ׳יח דהס האחרונים דכאכ לא הוי כמכה‬
‫טס כל זה סיים משם הס״ט דלטנין אס אינה‬
‫יודעת שמכהה מוציאה דס שפיר הכאב הוי‬
‫כמכה ע״ש‪ .‬וע להגאון ח״ס ז״ל שס דאע״ג‬
‫דמר גיהו הוא מכח הסוכרים דכאב לא הוי‬
‫כמכה עם כל זה כחכ להחיר ממנו‪ .‬מכח דכאכ‬
‫הוי כמכה לסניף‪ .‬וגס אני לא סמכתי להחיר‬
‫אלא כהצערף כמה ס״ס והכל דרכחי כירך אח״ל‬
‫וזוהי דרך ישרה שיכור לו האדם כדרכי ההוראה‬
‫וכמ״ש מיהרש״ך ז״ל ח״כ סי קכ״ח ע״ש‪ .‬ומ״ש‬
‫עוד כח״ר דמה שאמרו הרופאים דמחמת דוחק‬
‫השמש פשיעא דהוי אומדן דעת וא״כ להסוכריס‬
‫דאין לסמוך על דברי הרופאים ודאי דאין לסמוך‬
‫על דבריהם כזה אה״מ דהרי מציגי להגאון ח״ס‬
‫ז״ל דאע״ג דהרכ ז״ל הוא מכח הסוכרים דאי;‬
‫לסמוך על הרופא וכמ״ש כחשו׳ הרמהה עם כל‬
‫זה כהכ כסי׳ קנ״ג דאס אמר הרופא שיש לה‬
‫מכה שדרכה להוציא דם מהימן ע״ש‪ .‬ועור מהיכן‬
‫פשיטא ליה לכח״ר דמ״ש הרופא הוא מאומדן‬
‫דעח דכיון דהמכה כין עיניו של הרופא פשיטא‬
‫דהיא היודע רעל ידי דוחק השמש וכי׳ רנהירין‬
‫ליה שבילי האשה כשבילי דמחיה ועל כן אומר‬
‫כך ולא מאומדן דעת כמ״ש כת״ר דליתא ומ״ש‬
‫עוד כח״ר דעדיין נוכל לומר דלא הוי איתחזק‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫איסורי‬
‫שמו‬
‫איסורא דפעם שניה היה סמוך לוסחה וכו׳‬
‫כמ״ש כדכ״ק‪ .‬אה״מ מכח״ר לא ידענא מאי‬
‫קאמר דכיון דהיה סמוך לוסחה וקי״ל דחולה‬
‫כיסחה וכפי הפרישה ז״ל‪ .‬א״כ חו לא צרכינן‬
‫להא דעד אחד נאמן דכיון דלא חשכינן לה רואה‬
‫מחמ״ח ויכול לבא עליה פעם שלישיה א״כ אין‬
‫אנו צריכין לעדים כלל לא לאחד ולא למאה‬
‫ואס כונח כח״ר כרי לחוש לסכרח הש״ך ז״ל‪.‬‬
‫וכמ״ש כת״ר כסוף דכריו א״כ הימה על עצמך‬
‫מאי עד אחר נאמן וכו׳ דקאמר כת״ר דהנה‬
‫לרעת הש״ך ז״ל‪ .‬אפי׳ היו כאן כ׳ עדיס או‬
‫יוחר לא מהני כיון דככר הוחזקה ועדות הרופאים‬
‫אינו כל כך ברור להוציאה מחזקחה וכמ״ש‬
‫כח״ר גופיה וכמ״ש הרכ זר״א ז״ל‪ .‬ומ״ש עוד‬
‫כת״ר ומה גס כי לכי מהסס כזה כי נראה‬
‫דיש לחלק כין פעס ראשון לשני ע״כ לא ירענא‬
‫מאי קאמר ועל כח״ר לפ שיחוחיו ולכח״ר‬
‫החיים והשלום מאדון השלום ורוק‪:‬‬
‫ריב( אם כ׳ף פשועה כשיעה אחרונה מגעה‬
‫לסוף הקלף או למ׳ד שכשיעה ראשונה‬
‫מגעת לסוף הקלף ע׳ מג״א סי׳ ל״כ דיגרור‬
‫קצה וכ״כ המאמ״ר שס משם הפרישה והרכ‬
‫חיד״א ככרכ״י שם כחכ משם כיח הרואה שחולק‬
‫על המג״א ע״ש‪ .‬ונראה דכיון דהיא גופא חלייא‬
‫כפלוגחא דרש״י ורעימיה מכשירין כלא היקף‬
‫גויל ולא מיפסל אלא בדבוק אוחיוח והחולקים‬
‫עליהם סברי דגם בזה מיפסל‪ .‬ואם כן מצינן‬
‫למשוח ס״ס שמא הלכה כמ״ר כשר ואת״ל כמ״ר‬
‫פסול שמא הלכה כמ״ד דמיעיל תקון על ידי‬
‫גרירה כן נר׳ לכאור׳ ולמעשה צ״ע ודוק‪:‬‬
‫ריג( הרב כית אהרן דל מע׳ מ׳ס כתכ משם‬
‫הרכ כאר המים סי׳ ר״ן שהמע״ל‬
‫אומרים עליו קדיש והשככה ושיש לו חלק לעולם‬
‫הכא ע״ש‪ .‬וע׳ ח״ס חיו״ד סי׳ שכ״ו וע׳ ויאמר‬
‫יצחק חיו״ד סי׳ ק״כ משם מהריק״ש וע׳ אשר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫לשלמה נר״ו סי׳ נ״ג‪:‬‬
‫ריד( ראובן הקדיש מפה לס״ח והיה רוצה‬
‫לצור בה צורת אריה בחומי זהב‬
‫מעשה רוקם ושאל ממני אס מותר לעשות כן‬
‫ואמרחי לו לזה אסור‪ .‬ע ערך השלחן ז״ל חיו״ל‬
‫סי׳ קמ״א וע׳ לה׳ עקרי הד״ע חיו״ר סי‬
‫י״ע סי״א ולא״א הראש ז״ל כס׳ ויאמר יצחק‬
‫חאו״ח סי׳ י״א ורוק‪:‬‬
‫רטן( כתב מרן יו״ד סי׳ רצ״ד והאירנא שאין‬
‫יכולין להעלוחס לירושלס פירין‬
‫אוחס אחר שיגמרו ויחלשו ע״כ‪ .‬ונר׳ דמ״ש‬
‫ויחלשו חפש לשון העור ואנה״נ דאף כמחוכר‬
‫שפיר דמי שהרי ככ״י כחכ על לשון העיר ייתלשו‬
‫לאו דוקא ע״ש וכ״כ ככסף משנה פ״ע מהל׳‬
‫מ״ש ע״ש וכ״כ מע״מ וכ״כ הראב״ן ה״ד הכ״ח‬
‫אלא שהשיג עליו ע״ש וע׳ כאה״מ משס הש״ך‪.‬‬
‫וא״כ למעשה אס יכול לפדוח אחר שיתלשו‬
‫עדיף פפי כדי לצאח אליכא דכ״ע ואס אי‬
‫אפשר כחלוש יפדה כמחוכר וכן עשינו מעשה‬
‫ש׳ חר״מ לפ״ק ידוק וע׳ לה׳ שו״ג שכ׳ דהש״ע‬
‫חזר בו ממ״ש ככ״י ע״ש‪:‬‬
‫בענין הדיסקונ׳ע של בייעי׳ס אס יש‬
‫רטז(‬
‫בו משוס לחא דרביח ע׳ להיאון‬
‫כפי אהרן ח״א ז״ל חיו״ד סי ז׳ וזו הלכה העלה‬
‫דאס הש״ה הוא מאה פראנקוס ומכרו כחשעיס‬
‫אם לא קכל עליו המוכר רק אחריות הצ׳ שפיר‬
‫דמי אפי׳ לכתחי׳ ואפי׳ לס׳ מרן ז״ל ע״ש‬
‫שהאריך ודוק ומ״ש כזה כמהר״ח בלייח נר״ו‬
‫בכחא דהיחרא מעעמי חלחא לדידי לא מכרעא‬
‫ש׳ חרנ״מ לפ״ק‪:‬‬
‫ריי( בענין שרייח הבשר כמיס כדי להשהותו‬
‫עוד שלשה ימים אחרים שכחבי‬
‫הפוסקים יש להסתפק אם סגי לשרותו מצד‬
‫אהד או לא ואי כעינן שישהא כמיס שיעור מה‬
‫או אם רק יעביר על הבשר ספוג טבול כמיס‬
‫שפיר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫שפיר דמי ראיחי מ״ש כזה כמהר״ח בלייח נר״ו‬
‫דסגי מצד א׳ וסגי נמי על ירי ספוג והאריך‬
‫לחזק דכריו ה״ה כמוס עמדי‪ .‬וזה מה שהשבחי‬
‫על דכריו ראיחי כל הכחוכ לחיים נר״ו והנה‬
‫לבבי לא כן ידמה דמ״ש דאיסור זה לא מצינו‬
‫לו יסוד|בש״ס לא ידענא מאי קאמר דטון‬
‫דהגאונים ז־׳ל ורוכ הפוסקים כחכו כן וכמ״ש‬
‫הוא עצמו מה יושיענו מה שלא נמצא כש״ס‬
‫ואפי׳ הריכ״ש דשדא נרגא כדין זה כ דיש‬
‫לחוש לדכרי הגאונים ומה גס רהרשכ״ש ז״ל‬
‫סי׳ תקס״א דחה דכרי הריכ״ש ז״ל עיש‪ .‬ומ״ש‬
‫דאין צריך שרייה כלל אלא כהעכרת מים עליו‬
‫על ידי ספוג דמ״ש ר״י שרייה היינו שפיכה‬
‫וכמ״ש האגור ז״ל‪ .‬זה אינו ראם אתה אומר‬
‫דסגי כהעכרח מים הרי ע״כ תכף ומיד מתיכשים‬
‫המיס והדם נקרש ומה הועילו חכמים כחקנחם‬
‫כדי להניחו עוד ג׳ ימים וכך השכל מחייכ‬
‫לעל ידי שרייה שיעור מה כחוך המיס מחרכך‬
‫הבשר והלם שבחוט לא כן על ילי העכרח‬
‫מים בעלמא ולאי ראינו עושה פעולה זו והשתא‬
‫צריכים אנו לומר רמ״ש האגור שפיכה היינו‬
‫שרייה כמ״ש ר״י ואע״ג דהש״ך ז״ל כחכ לאין‬
‫להחמיר כדינים ^ו הרי הוא עצמו מסיק דלכתחי׳‬
‫צריך לשרותו היעכ ע״ש ואנן כלכתחי׳ עסקינן‬
‫ומה גס דמרן ז״ל כתכ ואס שרה אותו כמיס‬
‫משמע מלשונו דשפיכה לא מהני וכן מוכח ממ״ש‬
‫יכול להשהותו עור שלשה ימים אחרים פחות‬
‫חצי שעה ע״ש רחצי שעה דקאמר היינו ע״כ‬
‫זמן השרייה כדי להשהותו עוד וכן דקדק הר׳‬
‫עה״ש ז״ל שם ע״ש וכן נר׳ שהכין הש״ך שם‬
‫ומ״ש כמ״ש רמ״א כס״א ר״ל כמו שמצינו‬
‫דהחמיר רמ״א כהדחת הבשר קידם מליחה‬
‫והצריך חצי שעה הכי נמי לענין שרייה להשהותו‬
‫עוד ג׳ ימים אחרים צריך חצי שעה דאל״כ‬
‫מה ענין שרייה קודם מליחה לכאן לענין להשהותו‬
‫‪,‬‬
‫כח‬
‫עור ג׳ ימים וכו׳ ועוד רמרן ז״ל לא הצריך‬
‫חצי שעה להדחה דקודס מליחה לכשנאמר דפחות‬
‫חצי שעה דקאמר היינו שיעור ההדחה דקודם‬
‫מליחה אלא ע״כ כונת מרן לומר בזה שיעור‬
‫השרייה כדי להםהוחו עוד ג׳ ימים אחרים וכמ״ש‬
‫הרכ ערך השלחן ז״ל וא״כ גם כונת הש״ך הוא‬
‫כמש״ל וע׳ עו״ז ס״ק ל״ד וכאה״ט שם ולהכנה״ג‬
‫שם דכולס סכרי מרנן דצריך חצי שעה ורמ״א‬
‫שלא הזכירו כמ״ש כת״ח מפני שסמך על דברי‬
‫מרן שכ׳ פחוח חצי שעה ומ״ש האגור והמהדרין‬
‫וכו׳ לאו למימרא דלסכרת הגדולים שראה סגי‬
‫כשפיכה כעלמא כמו שהכין ה׳ הפוסק הנז׳ אלא‬
‫כונחו מכוארח דהמהדרין מניחים אותו כמו‬
‫שתי שעות אכל מדינא אין צריך כ״כ זמן אלא‬
‫כל ששרה אוחו כמיס זמן מה סגי ליה בהט‬
‫ולעולם מ״ש האגור שפיכה היינו שרייה כמ״ש‬
‫ר״י הרי לך חכל נכיאיס סכרי מרנן רכעיק‬
‫שרייה זמן מה הלא המה האגור ורכינו ירוחם‬
‫כשם הר״מ והגהות ש״ר ואו״ה ה״ר הר״מ ומרן‬
‫ז״ל ולא מצינו דסגי כשפיכה אלא לפי המנהג‬
‫שהכיא הכנה״ג הגהכ״י וגס הר׳ ערך השלחן‬
‫ואנן לאו כמנהגא עסקינן אלא לפום דינא ומ״ש‬
‫עוד ה׳ הפו׳ הנז׳ דלא נתפשמה הוראה זו כמקומו‬
‫ליתא דמזקניס אתכונן דזקני העיר וחכמיה‬
‫מעירין כגודלן רכך נהגו שם כימי הראשונים‬
‫דל לשרות אוחו כמיס זמן מה עד היום הזה‬
‫ומ״ש עוד דמצד א׳ סגי ותלי זייניה מדברי‬
‫הרשב״א ז׳׳ל לענין מליחה לאי שמיה מתייא‬
‫דהרי פסק מרן ככ״י שם דלכחחי׳ בעינן מליחה‬
‫משני צדדין ושאף הרשכ״א ז״ל מודה כזה ולא‬
‫החיר אלא כדיעכד והכי נקעינן לענין הלכה‬
‫ע״ש וכן פסק כש״ע שם ס״ג וכ״ש לסכרת‬
‫מורס דכ׳ דיש אוסרים אף כדיעכד ע״ש ואנן‬
‫כלכחחי׳ עסקינן לענין השרייה א״כ פשומ דכעינן‬
‫ב׳ צדדין בין במליחה בין בשדיה ומה גם דלא‬
‫למי‬
‫שמו‬
‫דמי כלל שרייה למליחה וכמו שחילק ה׳ הפוסק‬
‫עצמו ומה שדחה זה ה׳ הפו׳ הנז׳ המעיין היעכ‬
‫בדברי הרשב״א גופיה בעיניו יראה ולבבו יכין‬
‫דיש לחלק ככך ע״ש ועוד להאוסריס במליחה‬
‫אפי׳ בדיעבד וכמ״ש מורס וכנ״ל מה יענו‬
‫לדברי הרשכ״א שכתכ הגע עצמך חחיכה גדולה‬
‫וכו׳ אלא ע״כ לחלק לסכרחס כין חחיכה גדולה‬
‫משני צררין לחחיכה קעגה מצד א׳ דשולע האויר‬
‫מצד השני ומכחיש כח המלח לא כן חחיכה‬
‫גדולה מכ׳ צדרין ליכא למימר הכי וא״כ אף‬
‫אנן נמי נימא לענין שרייה הכי וכמובן וחמהני‬
‫על ה׳ הפוסק הנז׳ דרצה להתיר דכר שאחרים‬
‫נהגו בהם איסור ועוד שהוא דבר החמוה‬
‫לרכיס ע׳ מרן יו״ד סי׳ רמ״כ ס׳ יו״ד ואף‬
‫שכ׳ הש״ך שם דאס מביא ראיה וכו׳ הנה כנ״ד‬
‫ככר נדחו כל הראיוח שהכיא ותו לא מידי ודוק‪:‬‬
‫ריח( אשה שהפילה אחר שני חדשים לעכילתה‪.‬‬
‫כעין חתיכת בשר בלי ריקוס אברים‬
‫והראו אותה חחיכה לשני רופאים יאודים וגם‬
‫למילדת גויה וכדקו ואמרו שהיה ולד נקכה‪.‬‬
‫ויהי לתקופת השנה ילדה זכר ושאלו ממני אם‬
‫חייב כפדיון או לא‪ .‬ולכאור׳ נר׳ דאין צריך‬
‫פדיון‪ .‬דאע״ג דהר׳ בית עוכד ז״ל כחב משם‬
‫הר׳ חיים שאל ז״ל דהעיקר כמהריק״ו דסבר‬
‫דצריך ריקוס אברים‪ .‬מ״מ הרי מצינו להזכו״ל‬
‫ז״ל חיו״ד ערך פדיון שהביא פלוגתא כזה ואע״ג‬
‫דמסיק דיפדה כלי כרכה ע״ש מ״מ כנ״ד שאני‬
‫כיון שיש כאן עדות הרופאים שהיה ולד ואפשר‬
‫שאף מהריק״ו ז״ל‪ .‬יודה כזה‪ .‬ומיהו למעשה‬
‫לא מלאני לכי לסמוך על זה והורתי שיפדה כלי‬
‫כרכה ש׳ תרמ״ז לפ״ק ודוק‪:‬‬
‫ריט( את זה כתכ לי כמהר״י דאדון מו״ן‬
‫כעי״ח ארגיל יע״א סדר למען תחיה‬
‫לידידי היקר ההה״ש והכולל‪ .‬זר״ק כמהר״י ן׳‬
‫וואליד הי״ו מרחוק אקרא לו שלם שלם כפול‬
‫יוסף‬
‫הגיעני מרו״מ ששהי לשמוע מהגעחו לחעו״ל‬
‫ויען כי נפרק הנסיעה ראיחי לנח״ר נחפז‬
‫לדרכו לא חפצחי להראוח לו מה שהייחי לומר‬
‫בס׳ הרב הגדול מר אביו זצ״ל ני ראיחי דבר‬
‫חמוה מאד לענ״ד‪ .‬אח״נ מזה פירשחי מאמר‬
‫רז״ל אל יפער ארס מחבירו אלא מחוך דבר‬
‫הלנה ונבר נאמ־ו פירושיס רביס על חיבח‬
‫מחוך היחרה אך אמרחי שאס יפער ארס מחבירו‬
‫מהלנה פסוקה אינו מונרח שיזנור אוחו כיון‬
‫שאין לו מה לפלפל ולעיין כאוחה הלכה‪ .‬אך‬
‫אס מהלכה הצריכה עיון כל אחד יזכור חכירו‬
‫וזה דקדוק לשון מחוך דכר הלכה ר״ל שיש‬
‫צדדים לנעיח לכאן ולכאן‪ .‬כי תוך פשומ הוא‬
‫שאינו נועה לאחד מן הקצוות‪ .‬זה הוא כלקועי‬
‫א״ה דף רכ״ז סעיף יו׳ד הכחוכה אם נמחקה‬
‫וכו׳ כעיני יפלא מה עדיפוח יש לשער כחוכה‬
‫על שמרוח דמלמא והרכ ז״ל לא העיר על זה‬
‫כלים‪ .‬אם לא תיכת מהני הייחי אומר העעם‬
‫משוס דלא מסמנא מילתא‪ .‬פה לא יש לנו לא‬
‫מהר״י מינן ולא כארות המיס אס המצא ימצא‬
‫כמח״ק יניח דעחי יואל אלה׳ נשמע ממנו בשורות‬
‫מוכיח וכו׳ וע׳ כיח יאודה כמנהגים דף קי״ג סי׳‬
‫ס״ד דמהני קיום אך פסול הכחוכה הוא מעעם‬
‫אחר עכ״ל‪:‬‬
‫וזה מה שהשכחי לו‪ .‬הן קדם אשיכה ידי על‬
‫מ״ש רו״מ באותו פרק מההיא תשו׳ הרשב״ץ‬
‫ז״ל הביאה מרן ביזה יוסד א״ה סי׳ כ״ו דפסיק‬
‫ותני דע״כ לא מנגיד רב אלא באהנו מעשיו‬
‫ע״ש‪ .‬ורו״מ הש׳ג ישיג על תשו׳ א״א הראש‬
‫זלה״ה סי׳ קכ״י דפסק דעונשין אוחו אף שבנדונו‬
‫איירי בלא אהנו מעשיו ובו בפרק עליתי מן‬
‫הישוב מה שהיה נ״ל פרע למזומן‪ .‬והנה בעתה‬
‫נר׳ לישב באופן אחר והוא דבשלמא במקדש‬
‫כלא שידוכין שייך שפיר לחלק כין אהנו מעשיו‬
‫ללא אהנו כיון שלא הזיקיקוהו לחח גע ולקדש‬
‫פעם‬
‫שמו‬
‫פעם אחרח אלא מה שאמרו מלקין אוחו וחו‬
‫לא‪ .‬משא״כ כחקנוח רכני וגאוני מקאספילייא‬
‫שחקנו דצריך לחח גט ולקדש פעם אחרת וכו׳‬
‫לא שייך לחלק כהכי שהרי עינינו הרואות שאף‬
‫שכמלו מעשיו הראשונים ועשו אוחו כאילו אינו‬
‫עם כל זה ענשו אותו מאה כסף א״כ אף‬
‫אנן נמי נימא דאף כלא אהנו מעשיו מענישין‬
‫אוחו כיון דסו״ס עכר על חקנחס ופריצוחא‬
‫דעכד עכר עי׳ חשו׳ הרשכ״ש סי׳ י״ר ופרי‬
‫צדיק סי׳ י״ר יד אהרן חאה״ע סי׳ כ״ו הגהכ״י‬
‫אוח יו׳ד ויאמר יצחק לא״א זלה״ה סי׳ קנ״ז‬
‫ע״ש ודוק‪ .‬ועל שכעחה כאחי על מ״ש כח״ר‬
‫שראה דכר תמוה וכו׳‪ .‬זה לשון הר׳ כארוח‬
‫המים ז״ל סי' מ״ז כענין הרשאת גמ אס יש‬
‫כה כיני שיעי או מחקים אי מועיל כה קיום‬
‫כשאר שערות או לא נר׳ דכפי מ״ש מורם א״ה‬
‫סי׳ קמ״ה ס׳ כ״ד אינו מועיל בה קיום וכו׳‬
‫ויש לי ראיה על זה דהרי לענין הכחיכה יש‬
‫מחמירין דלא מהני קיום ומטו בה משמיה דמהר״ס‬
‫מינן ז״ל‪ .‬דמחמיר בשם החחן והכלה וסכום‬
‫המטוח אם נמחק או חליי ביני שימי דלא מהני‬
‫כה קיוס וכו׳ ע״כ דברי ה׳ בארות המיס ז״ל ט״ש‪.‬‬
‫ושא נא עיניך וראה לה׳ יד אהרן א״ה סי׳ ס״ו‬
‫הגהב״י אוח נ״א נ״כ נ״ה שהכיא משם מהר״י‬
‫קונו ומהרש״א שפסלו הכחוכה וכסברח מהר״מ‬
‫מינן ושכן נראה דס״ל לרבו של מוהר״י עייאש‬
‫בתקנות ארגי׳ל ושכן פ׳ ה׳ כחלת שבעה סי׳ ג׳‬
‫ס״ק י״ז ושכ״כ כס׳ שמש צדקה א״ה סי׳ ד׳‬
‫ושכ״ב האגירה ע״ש‪ .‬וחמהני על הר׳ יד אהרן‬
‫שכ׳ משם רבו כמהר״י עייאש היפך ממה שכחוב‬
‫במנהגים משם רבו‪ .‬ושוכ ראיחי לה׳ שכע‬
‫בנימין ז״ל סי׳ קמ״כ וסי׳ רפ״ו שהכיא להקה‬
‫פוס׳ דס״ל כדעה מהר״מ מינן ז״ל ואגב אורחיה‬
‫הרגיש על ה׳ יד אהרן כמ״ש וכ׳ דט״ס נפל‬
‫ברכרי הרי״א ז״ל ורצונו היה להסמיך סכרת ה׳‬
‫)‪(8‬‬
‫כט‬
‫יוסף‬
‫ביה יאודה לס׳ ה ב״ד אלא שש״ס נפל וככחב‬
‫לממלה ע״ש‪ .‬וע׳ להרב דבר משה א״ה סי׳‬
‫כ״ט דקאי בשישה זו דמהר״מ מינן ז״ל וע׳‬
‫זכו״ל א״ה אות ק׳ ערך קיום ע״ש‪ .‬ומאחר‬
‫עלוח דכמה גאונים רבים ונכבדים סברי הכי‬
‫ומהם עשו מעשה לפסול הכחובה וכנ״ל מעחה‬
‫אין כאן דבר חמוה ובפרע מעשה רב ורוק‪:‬‬
‫ר ‪ 0‬בענין הפקעת קדושין ע׳ הרא״ש בחשו׳‬
‫כלל ל״ה הרשב״א סי׳ אלף ר״ו‬
‫חשב״ן ח״א דף ס״ו סי קל״ג וח״כ דף ד׳‬
‫סי׳ ה׳ גו״ר חיו״ד כלל ב׳ סי ד׳ וחא״ה כלל ב'‬
‫סי׳ י״א חח״ס סי׳ ק״ח ק״ע יד״א חא״ה הגהב״י‬
‫אוח מ״ז והנמשך אבני מלואיס חא״ה סי׳ כ״ה‬
‫ס״ק נ״ח כנה״ג חא״ה סי׳ כ״ח הגהב״י אות‬
‫ל״ה והנמשך חיים ושלום סי׳ כ״ו הריב״ש סי׳‬
‫שצ״ז ישמח לב חא״ה סי׳ ח״י ע״ש ומשם באר׳ה‬
‫דרובא דרטואחא סברי דלמעשה צריך לפוטרה‬
‫בגמ‪ .‬והרשב״א גופיה דדן לפני רבותיו סיים‬
‫וכ׳ ומ״מ עור צריך להתישב בדבר ע״ש אשר‬
‫לפי״ז יש להעיר על הר׳ חחס סופר ז״ל שם‬
‫אשר החליע דדעת הרשב״א להתירה בלי גפ‬
‫הלכה למעשה ושיב מצאחי להכנה״ג שס שכ׳‬
‫רהרשב״א הורה כן למעשה אחר אותה תשו׳‬
‫שכ׳ בה ומ״מ עוד צריך להחישב וכו׳ שהיא‬
‫התשו׳ שהביא מרן הב״י א״ה סי׳ כ״ח וכ׳ שאין‬
‫כן דעת רבו ע״ש ולפי דבריו יש לישב דעת‬
‫הגאון ח״ס ז״ל ועיין מהר״מ אלשקאר ז״ל סי׳‬
‫מ״ח ואף לדעח מהרח״ף כס׳ חו״ש דכתכ נוסח‬
‫חקנה לזה ע״ש לכי אומר לי דלא כחכ כן אלא‬
‫לענין הלכה אכל למעשה להחירה כלי גע אפשר‬
‫דלא מלאו לבו וכן משמע מדבריו שכתכ עיין‬
‫חשב״ן וכו׳ דפשוע דר״ל דלמעשה היישינן וכמ״ש‬
‫החשב״ן ז״ל ואחרי מופלג אמר לי פה אל פה‬
‫כמהר״א אנקאווה נר״ו שכן השיב לו כמהר״א‬
‫פלאגי מר כריה דרכינא כמהרח״ף ז״ל דמעולם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מר‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫מר אביו רל לא עבד עובדא להחירה בלי גט‬
‫ושמחתי שכיונה אל האמה ובכן קם דינא דלעשוח‬
‫מעשה אני חוכך להחמיר ודוק‪:‬‬
‫רכא> ינוסח ברכה ארוסין ע׳ מרן רל א״ה‬
‫סי׳ ל״ר וכך היא הטסחא‬
‫בתלמוד שלפנינו וכך שמעט לרכוחי׳ ז״ל שהיו‬
‫אימרים וציונו על העדיוח וע׳ הרמכ׳יס ז״ל‬
‫בחבורו שכחי‪ :‬והבדילנו מן העריות וע׳ להה״מ‬
‫רל שס מ״ש בזה וע׳ הרמב״ס בחשו׳ פאר‬
‫הדור סי׳ ע״ש וע׳ הגאון חתם סופר רל‬
‫חאו״ח סי׳ נ״ד ונ״ה שמישב נוסחה וציונו‬
‫ע״ש ודק‪:‬‬
‫ר כ ב ( אץ לחישלקלא מפיק על הנערה שיצאחה‬
‫שמה בעיר מקידשח על ידי שנחקבל‬
‫העדוח גב ׳ד דכל כהאי גוונא אין משגיהין בבה‬
‫קול מוהריב״ל ח״ג סי׳ ל״ה וע׳ משאח משה‬
‫א״ה סי׳ א׳ והרדב״ז ה״א סי׳ שי״ב שהסכימו‬
‫כן עיש הק״ל אה״ע סי׳ ך׳ ורוק‪:‬‬
‫רכנ‪ (.‬את זה כהבחי להשיב על דברי מהר״ש‬
‫ב״ע נר״ו‪ .‬על מ״ש כח״ר בענין‬
‫מעשה קוף דאט אין לנו אלא דברי מרן זה‬
‫אינו הדא דקי״ל דנדיכין אנו לחוש לס׳ המחמיר‬
‫להתיר אשה לשוק אף נגד מדן וכמ״ש הר גע‬
‫מקושר סי׳ קכ״ח ומהרימ״ע סי׳ ושאחרוניס‬
‫רל כ״כ ועוד דמרן גופיה לא החיר לעשיח כן‬
‫לפתחי׳ כמבו׳ למעיין בדבריו ואף כדיעכד נמי‬
‫לא התיר אלא כשנהקיים הגט בחותמיו וכמ״ש‬
‫הכנה״ג שם סי׳ קמ״א וע׳ עוד שם אות קנ״ג‬
‫וע׳ מהרשד־׳ם סי פ״ה וע׳ ויאמר יצחק לא״א‬
‫הראש זלה״ה סי׳ קל״ח ע״ש‪ .‬ומה שהכאה לנו‬
‫פטר הרשאה ששלחו ב״ד שלפנינו מהכא להחס‬
‫והשליח היה מצוי שם במח״ק לאו שמיה מחייא‬
‫לשחי חשובוח בדבר דמי יאמר ששלחו אוחו‬
‫נרי גוי ואימא נרי ישראל שלא רצה להיוח‬
‫שליה נחינה רק שליח הולכה ועול דעכ״ל דהיה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הגמ מקויים להייני לשם שהיא מקום הכהינה היו‬
‫מנירין חחימוח העלים החתומים בגט כמ״ש‬
‫הכנה״ג רל שם לאי לא חימא הכי חימה טל‬
‫עצמך היאך טשו ממשה לכחחי למטח שליח‬
‫שלא בפניו כמלחא רחלייא כפלוגחא וכמ״ש מורס‬
‫ז״ל שם ואף שמרן רל לא גילה לטחו כזה מ״מ‬
‫הרי קי״ל לכשמכיא מורס רל כ׳ סכרוח דמהו‬
‫לפסוק כי״א בחרא ואכן קי״ל לדכא הכי כיון‬
‫שמרן לא גילה רמהו וכמכואר כל זה באחרונים‬
‫רל‪ .‬אלא עכ״ל שאוחו כרון היה כלכחיבכא‬
‫לככה״ג כ״ע מולו למהט למנוח שלא כפטו‬
‫וכמ״ש הפוסקים רל ע״ע‪ .‬ומ״ש עול כח״ר‬
‫בשם עישא לצריך להיוח כשני יולין שכ״כ הרכ‬
‫יעב״ן רל זה אינו למי לגו גלול מיוסף הרב‬
‫היד״א רל‪ .‬להן כל יקר ראחה עינו וכל רז‬
‫לא אניס ליה לפסיק וחני כס׳ שיורי כרכה א״ה‬
‫לצריך להיות כיו׳ל אחה ע״ש‪ .‬ומה גם למנהגנו‬
‫פה לכחוכ כיי׳ל אחה וככר ילוע מ״ש מרן‬
‫ז״ל למקים הנחינה עיקר‪ .‬ומ״ש עור כח״ר על‬
‫הטני׳ן הכפופים לכרין נכחכו והוא מלחא ליכול‬
‫להחכרר ע״כ רכריס אלו אין להם שחר אחה״מ‬
‫דלקושעא ככר דקדקנו וכררנו וראינו שנכחכו‬
‫שלא כדין ומה צריך עוד לברר ומיהו כדי להפיס‬
‫דעחו כחכט ע״ז קב״ע והמצאנו חוככי האגרח‬
‫הזאח השטח ומ״ש עוד כח״ר על הנוני׳ן הפשועים‬
‫דע״כ לא אמרו חינוק אלא היכא דמס״ל וכו‬
‫לזאח אשיכ דהן אמח שהיה כרור אצלנו שקצת‬
‫נוני׳ן פשועים היו כמו זיי׳ן ולרווחא דמלחא‬
‫שאלט לתינוק אעפ״י שלא הייט צריכין לו כלל‪.‬‬
‫ומ״ש עוד כח״ר הגע עצמך אם הכתיבה היתה‬
‫דקה וכו אין לו שחר כלל דאדרבה היא הנוחנת‬
‫כיון שהגע שלפנינו היא כהיכה גסה א״כ היה‬
‫צריך הסופר לכחוכ הנוני׳ן הפשיטים כפי ערך‬
‫הכחיכה דהיינו להאריך אוחם יוחד מזיי׳ן הכהו‬
‫כגט זה כדי שלא יהיו נראים כזיי׳ן של אוחה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כתיכה‬
‫שמו‬
‫יוסח‬
‫כחיבה זאח ועור אחרח מלבד עעס זה היה‬
‫צריך להאריך הנוני׳ן כדי שיהיה הגע מעורה‬
‫דאיכא למ״ד ראם לא עשה כן הגפ פסיל וכמ״ש‬
‫האחרוניס ז״ל וכן הוא בכל סדרי גמין ע״ע‪.‬‬
‫ומ״ש כח״ר מסדר הגע של הר״י מיכל ז״ל‪.‬‬
‫שכ אס אוח אחח נראיח כאוח אחרה כגין ני׳ן‬
‫פשימה שנראיח כזיי׳ן וכיוצא דאס נר׳ לנו דמ״מ‬
‫נכחכ כהלכחי אין מראין אוחו לחינוק וכו׳ ע״כ‬
‫לדידי לא מכרעא דהמעיין כלשון הרכ ז״ל‬
‫בעיניו ייאה ולככו יכין שכונה הרכ לומר על‬
‫נו׳ן פשועה שנכחבה כדין אלא דלגבי נוני׳ן אחרות‬
‫שבאותו גע היא קצרח הקומה ונראיח כזיי׳ן ולא‬
‫שהיא זיי׳ן ממש של אוחו גע לזה כחכ דאין‬
‫מראין וכו׳ דאל״כ מה הלשון אומרה נכחכ‬
‫כהלכחו דאס היא כזיי׳ן של אוחו גע פשיעא‬
‫דאינו כהלכחו אלא מכ״ל כדאמרן לא כן כנ״ד‬
‫דהניני׳ן הפשועים הם כצורה זיי׳ן של גע זה‬
‫ממש ליכא למ״ד רכשר וכ״ע מודו דפסול‪ .‬ועיין‬
‫זכו״ל משם הכ״ח ז״ל וע יד אהרן סי קכ״ה‬
‫שכ׳ דדבריו סוחרים למ״ש כחשוכוחיו ע״ש‪.‬‬
‫ומ״ש עוד כח״ר על לשון ההרשאה ועדיו החחומיס‬
‫בו אנחנו חו״מ וכו׳ וכחכנו ע״ז דיש שנוי כין‬
‫חחימוח הגע לחחימוח ההרשאה דבחחי׳ הגט‬
‫הוא כלא כנוי משפחה ובחחימיח ההרשאה הוא‬
‫בפנוי משפחה והיה צריך שיכחבו בהרשאה יעדיו‬
‫החחומיס כו אנחנו חו״מ כלי כנוי משפחה‬
‫וכיון שלא כחכו כן בהרשאה הרי יש סחירה‬
‫מן הגע להרשאה‪ .‬וכחכ כח״ר על זה איני‬
‫רואה שוס סתירה כלל וכו׳ מ״כ אחה״מ מכח״ר‬
‫לא צדק בזה כלל ושא נא עיניך וראה כס‬
‫ויאמר יצחק לא״א הראש זלה״ה א״ה סי׳ קע״ע‬
‫מ״ ש בזה ומשם כאר׳ה דלכחחי׳ צריך לכתוב‬
‫כן בהרשאה ע״ש וכנ״ד כיון דהגמ פסיל‬
‫מעממים אחרים וכנ״ל לכן פקפקנו כפרע זה‬
‫אגכ גררא ומ״ש כח״ר לשון הרשאה ששלחו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫כ״ד שלפנינו מהנא להחס שהעדים הקהו מיס‬
‫על הגט הס המה העדים הההימיס בהרשאה‬
‫ופו׳ אין ראיה מהחס די״ל יהיה הדבר נהוץ‬
‫והיה עגון ביבר ולא הספיקו לכהוב הרשאה‬
‫אחרה לכחחילה‪ .‬ומ״ש עוד כה ר יהיכן מצינו‬
‫שצריך להידיע לשליח קורס שימנה אוהו ונו׳‬
‫ע״כ גס אנכי ידעחי חה אינו מעכב ומה‬
‫שכחכנו לכח״ר היא וכן לא יעשה ולא זו הדרך‬
‫של נקיי הדעח ע״כ ור״ל דנקיי הדעה רואיס‬
‫אה המלד דאפשר שהשליח אס לא יודיעוהו‬
‫קורס המנוי אפשר ילך לעיר אחרה יביני ביני‬
‫חחעגן האשה לכן השיב והישר להודיעו קורס ודי‬
‫כזה‪ .‬ומ״ש עוד כח״ר על החחימה של סופר‬
‫הגט שחחס כהנפק של שטר הרשאה וכהבנו דהוי‬
‫נוגע בעדוח‪ .‬וכחב כח״ר ע״ז וז״ל זה אינו נוגע‬
‫כעדיח שכל עצמס לא באו להעיד על נווי שציוה‬
‫לסופר וכו כ״א לקייס החתימה וכו והבאה‬
‫לנו שטר השליחיח ששלחו ב״ד שלפניני מהכא‬
‫להחס שכחוב בו ציוה לסופר ר׳ יאודה ן׳ מדזור‪,‬‬
‫וכו והוא עצמו עד שני בהנפק כנדון שלפנינו‬
‫ע״כ‪ .‬אחה״מ לא כן אנכי עמדי דכל עיקר‬
‫שנחקן שטר הרשאה למניה השליח שליח אחר‬
‫וכמ׳׳ש מרן ז״ל‪ .‬אבל לקייס הגט בהרשאה הלייא‬
‫באשלי רברבי הרשב״א והריב״ש ז״ל יכמ״ש מורס‬
‫ז״ל וא״כ כיון שחקנו לכתיכ כהרשאה כל המעשה‬
‫אשר נעשה בפניהס וכיחכיס ג״כ שציוה הבעל‬
‫לסופר וכו הרי עכ״פ כיוינו להעיד נמי על‬
‫פרע זה‪ .‬וא״כ איך יחכן שיעיד הסיפ״ אח״כ‬
‫כהנפק הלא זה ודאי ניגע כעדוח מיקרי ואוחה‬
‫הרשאה ששלחו ב״ד שלפנינו ככר מילהנו אמורה‬
‫שאפשר היה הדבר נתרץ או סבה אחרה וכי‬
‫וזה פשוע למי שיודה על האמח וש״ר אליכס‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫רכל(‬
‫יקרב ע״כ ודוק‪:‬‬
‫עד אחד אומר בשעח מחן מעיה אמר‬
‫לה האמ״ל וער אחר אומר לאחר‬
‫מחן‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫מחן ממוח אמר לה הוי הכחשה מהרשד״ס‬
‫אה״ע שי׳ י״א ע׳׳ש ומוהריכ״ל ח״ג סי פ״ר‬
‫עלה ונסתפק כזה ה״ד הכנה״ג וע״ע שס שכ׳‬
‫משם הר״ש יונה דאס אמר לשם מתנה ואח״כ‬
‫אמר לשם קדושין אפשר אפילי אמרה הן לא‬
‫כעייא גע ע״ש ירוק‪:‬‬
‫רכה( אשה שלא רצחה לחלון ע׳ מר״ן אה״ע‬
‫סי׳ קס״ה וע׳ פחחי חשוכה משם‬
‫חכם צכי ומשם חחס סופר דאין לטף אח האשה‬
‫ע״ש ודוק‪:‬‬
‫רכ‪ (1‬קהל שרוצים לתקן שמי שיתנדכ מעוח‬
‫לכהכ״נ הוא יעלה ראשון לס״ת‬
‫אעפ״י שיהיה כהן ככהכ״נ ואפי׳ לא מחל על‬
‫כבודו אי אריך למעכד הכי או לא‪ .‬עיין כ״י‬
‫אויח סי קל״ה משם מהריק״ו וע׳ כנה״ג משם‬
‫מהר״י צרפחי‪ .‬וע׳ ערך השלחן סי׳ הנז׳ משם‬
‫הפר״ח וע׳ כרכ״י שם משם הרב הלבוש יע׳‬
‫מג״א סי׳ הנז׳ וע עקרי הד״מ משם כנסת‬
‫יחזקאל ומשם אור נעלם ועי׳ שיורי כרכה סי׳‬
‫הנז׳ ודוק‪:‬‬
‫רכז( ביום שמוציאין שלשה ספרים אעפ״י‬
‫שקראו כראשון כמה עולין מנהגנו‬
‫שלא לומר קדיש אחר ספר א׳ אלא אחר קריאח‬
‫ס״כ שקורא כו המשלים וכן אחר קריאת‬
‫המפעיר כס׳ שלישי ועי שו״ע או״ח סי׳ רפ״כ‬
‫כהגה ועי׳ מ״ש מרן ככ״י שם ודוק‪:‬‬
‫אם החולץ יכול לדור עם חלוצחו אחר‬
‫רכה(‬
‫שחלץ עי׳ מרן כ״י אה״ע סי׳‬
‫קי״ע משם הרשכ״א ופסקו מורם סי׳ קנ״ז‬
‫ועי׳ כד״מ משם מהר״מ פאדווה ומסיק דלא‬
‫מלאו לבו להקל נגד הרשכ״א ז״ל‪ .‬ומהראנ״ח‬
‫צדד להתיר אם יש דוחק בבחיס ה״ד הר׳ ב״ד‬
‫ומביאו הר׳ אזן אהרן אות ח׳ ועי׳ להרב הנז׳‬
‫בספרו כפי אהרן סי׳ ך׳ דהחיר מדונו לדור‬
‫עמה כחצר אחח והסכים עמו גאון הדור‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כמהרר״א אשכנזי ז״ל ועי׳ בס׳ חיים ושלים‬
‫סי ק״י דהחיר מיונו אפי׳ לאכול עמה חמיד‬
‫בשלחן אחי וכ״ש אם היא עניה וכו׳ ימסיק‬
‫שם יאס אינה צריכה להחפרנש משלו העוב‬
‫והישר ילא תיור עמו אף ימרינא שרי ע״ש‪:‬‬
‫בענין שיעור חלה כחכ לי כמהר״ש‬
‫רכט(‬
‫ן׳ שימול שהוא המשה ליערא‬
‫קמח שהם שני קילוס וחצי ואז מחחייכ להפריש‬
‫חלה שכך קכלה כירם מן הראשונים ז״ל‬
‫ע״כ ורוק‪:‬‬
‫ךץ ( על מה ששאלת אי שרי לומר צדוק הרין‬
‫על המח כליל מוצאי שכח‪ .‬תדע‬
‫דהאי מלחא חלייא כמנהגא‪ .‬דלהנוהגין כדעת‬
‫הכלכו ה״ד מורם ז״ל יו״ד סי׳ ח״א ס״ו דאין‬
‫לומר צדוק הדין בלילה והוא עפ״י סחרי חורה‬
‫כמ״ש הלבוש פס‪ .‬הר בר פשוע דלדידהו אין‬
‫לומר כליל מוצאי שכח דמה נשחנה הלילה הזה‬
‫מכל הלילות‪ .‬אכל להנוהגין לומר צ״ה כלילה כמו‬
‫כערי המערכ הפנימי וראי לדידהו שרי לומר‬
‫צ״ה בליל מוצאי שכת נמי ואפי׳ קורס חצות‬
‫לילה שהרי אפי׳ ביו״ע שני דחמיר מליל מ״ש‬
‫שרי לומר צ״ה וכמ״ש מרן שם ואע״ג דאנו‬
‫מהגין כדעח מורם ז״ל דאסר מ״מ מסחיין‬
‫להחמיר באוחם הימים אבל להחמיר בליל מ״ש‬
‫נמי לא‪ .‬ומ״ש הרמ״ז משם האר״י ז״ל דאין‬
‫לומר ודיי בליל מ״ש קודם חצוח נראה פשימ‬
‫שהוא עפ״י סחרי חורה לא כן עפ״י הפשע‬
‫וראי שרי‪ .‬וככר השרישונו חז״ל אם הלכה רופפת‬
‫כידך פוק חזי מאי עמא דכר‪ .‬ולך החיים‬
‫והשלום‪ .‬ודוק‪:‬‬
‫ער מה ששאלח כראוכן ששלח לשמעון‬
‫רלא(‬
‫על ידי גוי כלי זכוכיח מלא חומן‬
‫יין כלי שים חיתם רק סתם פי הכלי כמגיפה‬
‫ארוכה שחצי ממנה יוצאת הין לכלי וכשהגיע‬
‫הכלי הנז׳ ליד שמעון מצא הכרזה רפויה‪.‬‬
‫והחומץ‬
‫‪6‬‬
‫שמו‬
‫והחומץ הנז׳ היא חזק עד שמכעכע כשמםליכין‬
‫אותו על גכי קרקע ושאלת מה יהיה משפע החומץ‬
‫הנז׳ אי שרי אפי׳ בפחיה או לפחיח כהנאה ע״כ‪:‬‬
‫מ״ש דחומץ זה חזק וכו׳ אינו ענין‬
‫לנ״ד דהחס מיידי דאיני נאסר כמגע‬
‫גוי וכמ׳יש מרן יו״ד סי׳ קכ״ה‪ .‬וכנ״ד הוא‬
‫כשולח וקי״ל כסי׳ קי״ח דצריך חוחס אחד מחשש‬
‫שמא החליף כדכר דאיח ליה הנאה בחליפין‬
‫וא״כ פשוע וכרור דכנ״ד חימץ זה אסור אפי׳‬
‫כהנאה לס׳ מרן דקי׳׳ל כויחיה דאיני מפליג‬
‫בין הזמנים‪ .‬ומ״ש מרן בסי׳ ק״ל כמפקיד כיד‬
‫גוי שרי בהנאה בחוחם אחר היינו בדבר הצריך‬
‫שני חותמות ועשה חוחס אחד שרי בהנאה לא‬
‫כן בדבר הצריך חיחם א׳ ולא החחימו כלל‬
‫כנ״ד פשיע לאסור אפי׳ כהנאה דכקל יכיל‬
‫להחליף ועוד דהחס הצריך שייחד לו קרן זויח‬
‫ובשולח לא שייך ייחד לו וא״כ נראה דאף בדכר‬
‫הצריך ב׳ חותמות ולא עשה כי אם חוחס א׳‬
‫בשולח דלא שייך ייחד לו קרן זויח נר׳ דאסור‬
‫כהנאה כ״ש בנ״ד דלא החחימו כלל ודאי דאסיר‬
‫כהנאה‪ .‬ואע״ג דכנ״ד מסחמא ראיכן המשלח‬
‫הידק הכרזא כדי שלא ישפך בטלטול הדרך דקי״ל‬
‫דזה הוי כהוחם אחד וכמ״ש מרן שם שחי‬
‫חשוכוח כרכר חרא דמ״ש מרן דהידוק הכרזא‬
‫הוי כחוחס אחד היינו דוקא בדבר הצריך ב׳‬
‫חוחמוח ועשה חוחס א׳ ועוד הידק הכרזא‬
‫הוי כשני חותמיה‪ .‬אכל כרכר הצריך חותם א׳‬
‫ובמקים החיחם הירק המגופה פשימא דלא מהני‬
‫ומנא אמינא לה מדפסק מרן שם רבדבד הצריך‬
‫כ׳ חוחמוח מפחח וחיחס היי כשני חיחמיח‬
‫וכדבר הצריך כ״א חיתם א׳ מפתח לחיד לא‬
‫הוי אפי׳ כחוחם א׳ ע״ש‪ .‬והדכריס ק״ו ומה‬
‫התם כמפתח דצריך ערחא להכיא מפחח שיהיה‬
‫מכוון או לעשות מהחח אחר דצריך אומן עם‬
‫כל זה פסיק וחני מרן ז״ל דלא חשיכ חותם‬
‫תשובה‬
‫יוסף‬
‫לא‬
‫לדבר הצריך חוחס א׳ כ״ש בנ״ד דייו רב לו‬
‫להסיר הברזא כלאחר יד ולהחזירה ללא חשיב‬
‫חוחס הידוק הכרזא כלל לדבר הצריך חוחס‬
‫א‪ /‬ועוד זאח יהירה דבנ״ר מצאה רפוייה פשימא‬
‫דלא מהני דקי״ל דאס חזר על חוחמו ומצאו‬
‫מקולקל אסור יכמי׳ש מרן שס ע״ש דלא תלינן‬
‫אלא מל ידי אדס‪ .‬ומורס כשס תה״ד היא דמחלק‬
‫כהכי ואנו כדעת מרן קי״ל‪:‬‬
‫הגם הלוס ראיחי לא״א הראש זלה״ה בס׳‬
‫ויאמר יצחק היי״ד סי׳ צ׳ שכתב דהא‬
‫דס״ל למרן דאין לחלק בין נעשה על ידי ארם‬
‫לבין נעשה שלא על ידי אדם היינו כשהספק‬
‫שקול אבל היכא דמוכחא מילחא דםלא על ירי‬
‫אדם נעשה כההיא דנדונו אף מרן אזיל ומודה‬
‫דחלינן דשלא על ידי אדם נעשה ושרי ע״ש מ״מ‬
‫הכא כנ״ד מוכחא מילחא דעל ידי איס נעשה‬
‫שהרי עינינו הרואוח דפור שחוע לפני הגוי‬
‫שהכרזא ארוכה ובנקל יכול להסירה א״כ חזקה‬
‫דעל ידי הגוי נמשה ומה גס דכנ״ד נמצאח‬
‫הכרזא רפוייה אפי׳ לס׳ עכודח הגרשוני ז״ל‬
‫הביא דבריו א״א זלה״ה שם מודה דאסיר כיון‬
‫דנמצאח הברזא רפוייה ואפי׳ היחה מהודקח‬
‫דלס׳ הרב הנז׳ שרי מ״מ הרי בא רעהו וחקרו‬
‫הרב חקרי לב ז״ל ה״ד שס וכחב דהיא הנותנת‬
‫דכיין שדרך בני אדם שולחי היין להדק הברזא‬
‫לא חשיכ חיחם רכעינן שינוי מדרך הנהיג ע״ש‬
‫וכ״ש כנ״ד דנמצאח רפוייה כ״ע מורו דאסיר‬
‫וככר כחבנו דבדבר הצריך חוחס אחד הדוק‬
‫הכרזא לא הוי חוחם כלל וכנ״ל וא״כ בג״ד‬
‫כ״ע מידו דאסור‪ .‬כלל העולה דחומן זה הכא‬
‫בשאלה אסור אפי׳ כהנאה לדעח מרן דקי״ל‬
‫כוותיה שנח חרס״א לפ״ק‪:‬‬
‫כתב הרכ ח״מ א״ה סי׳ ה׳ וה״ה‬
‫רלב(‬
‫גרושה וחללה וכו׳ ע״ש ושמעתי‬
‫מקשים דהא פ״ד אסור לכא כקהל וגרושה‬
‫וחללה‬
‫שמו‬
‫וחללה איקרי קהל מ״כ ולק״מ דגרושה איירי‬
‫גיורח ונחגרשה וחללה איירי כהן שנשא גיורח‬
‫כאיסור וילדה כח הרי כח זו חללה היא ומוהר‬
‫לפ״ד וא״כ כיון שניחיסף כה איסור גיורת או‬
‫איסור חללה הו״א דאסורה לכהן פ״ד לזה כחכ‬
‫הרכ הנז׳ וה״ה גרושה וחללה וכו ועעמא כיון‬
‫דלא נשאר בקדושתו ודוק‪:‬‬
‫דלג‪ DD !2‬מרן יו״ד סי׳ ת״ב מי ששמע‬
‫שמועה קרובה אפילו ביום‬
‫שלשים עצמו צריך להחאבל שבמה‪ .‬ושלשים‬
‫ע״כ וע כאחרונים דאיכא פלוגחא מהיכן מנינן‬
‫אם מיום מיחה או מיום קבורה עיין בלבוש‬
‫וע ש״ך משם מהרש״ל ומשם ב״ח וע׳ עו״ז‬
‫יע דרישה וע ש״ך בכקידיה הכסף לחזר בו‬
‫וע׳ מהר״ר עיזר ז״ל וע חכמה אדם דמ״ש‬
‫רי״ו מיום הקכורה היינו משום דמסחמא כאוחו‬
‫יום שמח נקבר אכל לעולם ס״ל לרי״ו דמיום‬
‫המיחה מנינן ומפני כך כחב מהרש״ל משמי‬
‫דמיוס המיחה מנינן וע׳ זכו״ל ח״א וח״ג ערך‬
‫שמועה וע׳ להר׳ הקדום מעם לועז ז״ל פרשח‬
‫ויחי שהביא שחי הס׳ והביא באחרונה ס׳ דמיוס‬
‫המיחה מנינן ע״ש דבר הלמד מעניינו דמי‬
‫ששמע שמת לו קרוב ביום שלשים לקבורה שהוא‬
‫יום ל״א ליום המיחה דאין צריך לנהוג אביליח‬
‫רק שעה אחח כדין שמועה רחוקה ועעמא דרובא‬
‫דרטואחא סברי דמיוס המיחה מנינן ומה גס‬
‫דקי״ל הלכה כדברי המיקל באבל‪ .‬ועוד נ״ל‬
‫לומר כיון דמצינו להרי״ף ז״ל דס״ל רביוס שלשים‬
‫מקרי שמועה רחוקה הגס רכל הפוסקים וככללס‬
‫מרן ז״ל דחו ס׳ הרי״ף ופסקו דיום שלשים הוי‬
‫שמועה קרוכה‪ .‬מ״מ יש לנו למשוח ס״ס שמא‬
‫הלכה כהרי״ף יאח״ל הלכה ברוב הפוסקים‬
‫שמא הלכה כמ״ד דמיוס המיחה מנינן והוי‬
‫ש״ר‪ .‬ואם חמ״ל דלא עכדינן ס״ס כסכרא דחוייה‬
‫וכמ״ש האחרונים ז״ל הדרינן למ״ש לעיל כן נר׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫לענ״ד שנת חרס״ב לפ״ק ודוק‪:‬‬
‫אשה שאין לה אורח כנשים מעולם‪.‬‬
‫דלל(‬
‫נסחפקחי אם יולדח או לא‪ .‬הנה‬
‫בכחוכוח יויד ע״כ איחא ההוא דאחא לקמיה‬
‫דרכן גמליאל וכו אמרה לו ממשפחה דורקעי‬
‫אני שאין להם לא דם נדה ולא דם כחולים‬
‫ומפרש הש״ס מאי דורקעי דור קעוע ופירש״י‬
‫שאין להם לא דם נדה ולא דם כחולים ופסקו‬
‫כש״ע אה״ע סי׳ ס״ח ס״ה ע״ש וכתיב שם פי׳‬
‫דור קעיע כלומר משפחה של עקרים שעל ידס‬
‫הדור קעוע מכנים ע״כ‪ .‬ולא נרשם שם מי בעל‬
‫דכרים ומכען מי יצא פי׳ זה‪ .‬דלכאורה משי׳‬
‫רש״י לא משמע כן‪ .‬וממ״ש שם כש״ס דמיה‬
‫מרובין כניה מרוכיס אין ללמוד כן כלל דדילמא‬
‫מסולקת דמים נמי ראויה לילד אלא רבניה מועעיס‬
‫וכדמשמע להדייא ממשל השאור דמייתי התם‬
‫דגס העיסה כלי שאור נמי מחחמצח אלא שצריך‬
‫זמן הרכה אכל על ידי שאור ממהרח להחמיץ‬
‫וכן נמי כנשים‪ .‬ואחד החיפוש מצינו להרמכ״ם‬
‫ז״ל כפי׳ המשניוח סוף פרק ע׳ דנדה שכחכ‬
‫כן כפירוש דורקעי היינו קעוע מכניס דאינה‬
‫יולדח ע״ש ורמז דבריו א״א זלה״ה בס׳ ויאמר‬
‫יצחק לקועי אה״ע ועוד שם הרע״ב מיהרש״ך‬
‫ח״כ סי׳ ס״ג כרם שלמה סי כ״ד דף פ״ז ע״ש‬
‫לענין דהוי מום‪ .‬ובס׳ דבק מאח מע׳ א׳ רמז‬
‫בענין זה חק״ל יו״ד ח״ג סי׳ פ״ז גנזי חיים מע׳‬
‫א ס״ק י״ר ע״ש‪ .‬נמצינו למדין מהנ״ל ראשה‬
‫שאין לה אורח כנשים אינה ראויה לילד ואפשר‬
‫דגם רש״י ז״ל סכר כן דהא חלייא בהא אלא‬
‫משוס דהחם כש״ס איירי ככא כעענה כעלתי‬
‫וכו׳ ואיקמינן לה כחזקחה לכן לא נחיה רש״י‬
‫ז״ל לפרש דאין לה כנים‪ .‬ולפי״ז לא קשיא על‬
‫הרכניס הנ״ל שכתבו דהוי מים ומהש״ס מוכח‬
‫להיפך דקאמי ליה רכן גמליאל זכי כמקחך‬
‫ולאיכא דאמרי מתחייב כמקחך ע״ש‪ .‬ולפי הנ״ל‬
‫לק״מ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫לק״מ דהחס לא בא בעענח מום והרבנים הנז׳‬
‫איירי בבא בעענה מיס‪ .‬אלא דמ״מ צ״ע דנהי‬
‫דהחם לא בא בעעכח מוס מ״מ לא הי״ל לר״ג‬
‫לומר לו זכי או מהחייב במקחך שהרי עכ״פ‬
‫אשה זו אינה כח כניס וכנ״ל וקי״ל כאה״ע סי׳‬
‫א׳ ס״ח דאף מי שקיים פ״ו צריך לישא אשה‬
‫כח כנים‪ .‬ואפשר לומר כדוחק דדוקא לכחחילה‬
‫לא ישאנה אבל אס עבר ונשאה אינו חייכ‬
‫להוציאה דדוקא אס בא בעענח מוס אמרינן‬
‫ליה דיטל להוציאה אבל זה שלא בא בעענח מום‬
‫וכבר עבר ונשאה לא אמרינן ליה מידי‪ .‬ממוצא‬
‫דכר אחה למד דמי שכא לימלך אס יקח אשה‬
‫כזו שאין לה דמים אימריס לו דאינו רשאי משוס‬
‫דאינה כח כניס וכ״ש אס הוא עדיין לא קיים‬
‫פ״ו פשיעא דאינו רשאי לכונסה להיות לו לאשה‬
‫יכל זה אס יסכימו כעלי הוראה ודוק‪:‬‬
‫מנהגינו כתענית יו׳ר כמכה שהל להיות‬
‫רלה(‬
‫ערכ שכת וכן כע׳ כאכ שחל‬
‫כו כריח מילה שמחפללין מנחה כעוד היוס‬
‫גדול ואין אומרים כמנחה אלד׳ינו וכו׳ הואיל‬
‫ואינו ראוי לנ״כ עיין מרן כש״ע או״ח סי׳ קכ״ז‬
‫ס״כ וכמורס שס וכסי׳ קכ״ע ס״א וכמורס שם‬
‫וע׳ ביה יוסף שס דמסיק שס ומנהגנו כר׳ ירוחם‬
‫ע״ש וע׳ מאמ״ר רכן הוא המנהג הנטן שלא‬
‫לומר אלדיינו כיון דלכחחי׳ קי״ל דלא יעלה לא‬
‫מקרי ראוי לנ״כ ע״ש ודוק‪:‬‬
‫ר ל ‪ 0‬בענין הכתים ששכרו ואח״כ כאה ונהיתה‬
‫המלחמה כאוחה העיר והיכרחו‬
‫לצאח מן העיר מפני חמח המציק אס חייבים‬
‫השוכרים לשלם שכירוח הבחים במושלם או נימא‬
‫דרק שכירוח הזמן שהיו כעיר חייכיס והשאר‬
‫לא כיון ״הוו אנוסים‪ .‬ולכאורה נר׳ לחייבים‬
‫לשלם כמושלם לאף שנחכאר כפוסקים חו״מ‬
‫סי׳ שי״כ גט נפל הכית תוך זמן השכירוח לאינו‬
‫הייכ לשלם רק הזמן שנשחמש כו ע״ש‪ .‬מ״מ הא‬
‫לב‬
‫יוסף‬
‫לא דמייא כלל לשאני החס עכ״פ לא אפשר‬
‫לדוד בו ואין מענה למשטר משא״כ כאן רהכיח‬
‫קיימח ואין העיכוב מצל המשטר שיאמר לשוכר‬
‫הרי ביחי לפניך וכן מצינו להגאון חקרי לב ח״ב‬
‫סי׳ ס״ז שכ״כ ושכ״כ הרב פ״מ ח״ב סי ל״ב‬
‫ע״ש ואע״ג דהרב ז״ל הביא דהמבי״ע ז״ל פליג‬
‫בזה והסטם הוא ז״ל לרעהו ע״ש‪ .‬מ״מ מציק‬
‫למימר רכיון דבנפל הבית איכא פלוגחא לאיכא‬
‫מאן דס״ל רמשלס כל השכר במושלם ורלא כס‬
‫מר״ן ז״ל הגס לאנן בלילן קי״ל כדעה מר״ן‬
‫ז״ל מ״מ בנ״ל ללא בא שוס עכוב מצר הבע״ה‬
‫אהני לן סברה הפוסקים בנפל הבית לסברי‬
‫למשלם מושלם לצרפה עם סברת הפ״מ לסבר‬
‫רבלא נפל הבית טתן שכרו מושלם‪ .‬ולכאורה זה‬
‫אינו שהרי פסק מר״ן סי פל״ר ס״ר גבי מלמל‬
‫וחלה החלמיר ראם אינו רגיל באושי חולי הוי‬
‫פסירא דמלמר וע״ע סי׳ של״ג כהגה וכמ״ש‬
‫הרכ הנז ‪ .‬ומיהו איכא למימר דשאני כית ממלמד‬
‫דכשהכית קיימת הכע״ה איח ליה עענה לומר‬
‫הרי שלך לפניך לא כן מלמד אע״ג דאין העיכוכ‬
‫מצדו מ״מ עדיין לא עשה מה שמועל עליו‬
‫והוי דומייא דנפל הכיח‪ .‬ויוחר נראה לחלק‬
‫דמצינו להרכ״י סי׳ שי״כ שהכיא משם הרשכ״א‬
‫ראם מת השוכר תוך זמן השכירוח דחייטם‬
‫היורשים לשלם כל השכר כמושלס משעם דשכירות‬
‫ליומיה ממכר הוי ע״ש דדעת מר״ן לפסוק כן‬
‫ורלא כמהר״ם ז״ל וכמ״ש הש״ך סי׳ של״ד ס״ק‬
‫ב׳ ע״ש והשתא קשה מאי שנא ממלמד אלא‬
‫ע״כ לחלק כמ״ש החום׳ הביאו הש״ך סי׳ של״ג‬
‫ס״ק כ״ה כין מלמד לעכד עכרי ע״ש וכמו‪ .‬כן‬
‫יש לחלק כין כיח למלמד וכמ״ש הרש״ך שם‪.‬‬
‫ולכן בנ״ד חייבים השוכרים לשלם כל דמי השכירוח‬
‫כמושלס זה להלכה ולא למעשה פה גיכגישאר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫רלז(‬
‫יע״א שנת תר״ך לפ״ק‪:‬‬
‫בן ארן ישראל הנמצא בחו״ל ביו״ש ב‬
‫ודעתו‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫ודעחו לחזור ע׳ מג״א סי׳ מ״ח וסי׳ ס״ח וסי׳‬
‫צ׳ וסי׳ קי״כ כרכ״י או״ח סי׳ חרס״ח אוח ד׳‬
‫עקרי הד״ע הלטח יו״ע סי׳ כ״ד אוח ג׳ ואוח‬
‫ה׳ ואוח כ׳ אוח ל״ח ואוח ל״ע ועטן קטן‬
‫פירות ודוק‪:‬‬
‫רלה( עובדא הוה כראוכן שהיה משודך עס‬
‫בח שמעון וכחכי שער שידוכין‬
‫ביניהם וקכעו זמן החופה כדרך כל הארץ ויהי‬
‫היום הזמין ראיבן הנז׳ שט עדים וקדש אח‬
‫כת שמעון משודכחו לפניהם‪ .‬וכשמוע שמעון‬
‫אט הכת את הדכר הזה כא לפני כ״ד לראות‬
‫היעמדו קדושין אלו ואז שלחו הכ״ד אחר המקדש‬
‫הנז׳ ואחר העדים והעידו עדוחן שלא כפני הכה‬
‫ואחר איזה ימים שלחו הכ״ד אחר העדים פעם‬
‫אחרח שיעידו עדוחן כפני הכח הנז׳‪ .‬וז״ן העדוח‬
‫שהעידו שלא בפני הבח‪ .‬במוחב חלחא כ״ה‬
‫ואחו קרמנא ב׳ עדים ה״ה הר׳ סאעוד אנושי‬
‫י״ן ברב״ה שמואל‪ .‬והר׳ מנחם אבימבול י״ץ‬
‫ברב״ה משה‪ .‬והעידו בחוע״ג אחר האיום וכו׳‬
‫וז״ן עדוחס הר׳ סעוד אנושי המיד וז״ן האדי‬
‫שהדיין מע״מ מן אלי עעאהא לקדושין ימין‬
‫ן׳ שימול להבחולה ריקה בח חביב אעירגי י״ץ‬
‫ועפאהא פראנק ווחד פצ׳א ובאריך עליה ועעאהא‬
‫לפראנק פצ׳א לגדידא דיילהוס וחין קולתלו‬
‫אלי אנא מה שמאעתשי אשי קולת גא הווא‬
‫עאוודו פסקיפא דצ׳אר הנז׳ וג״כ עאוודו לכ׳ערא‬
‫תאלתא פסוק ומה ערפתשו עלאש עאוודו‪ .‬ומשאת‬
‫מעאנא לכנת הנז׳ חתא לחאנות כ׳אכאהא וקולתלו‬
‫כסעו״כ והווא מה ערפשי עלאש קולתלו כס״ע‬
‫ושרבנא ענדו למחייא‪ .‬ולפראנק הנז׳ כ׳דאחו‬
‫וכ׳דאחו פי מכ׳באעהא ע״כ ס״ע‪:‬‬
‫וזה נוסה עדוח העד השט הר׳ מנחם הנז׳‬
‫יום ר״ח די גאז אנא טנח קאעד פי‬
‫חאנות די ימין הנז׳ וגא הווא קאלי ראני מאשי‬
‫לצ׳אר כשוף ריקה ומשא הווא וכקיח אנא ווחדי‬
‫יוסף‬
‫פלמכ׳זן ומן כאערו אלחקחו אנא לצ׳אר הנז׳‬
‫וצאכת ימין וואקף פי ויצפו אצ׳אר וריקה נאנח‬
‫לדאכ׳ל תכ׳סל אצאבין ומן כאעדו אכלט עלינא‬
‫סאעוד אכישי והנא טננא פלבאב ליכ׳דא דצ׳אר‬
‫וימין כאן יהדאר מעא ריקה ופריך אסאעא הייא‬
‫אעמאחו ווחד לכיצ׳ה וכאן יכלהא והין אעמאהו‬
‫לכיצ׳ה אהנא אהסאענא קולאמהוס‪ .‬ומן כאעדו‬
‫אכ׳רגנא אחנא ארכעה טנא אלאקור דצ׳אר‬
‫וסמאעח האמור הנז׳ יקוללו לימין מה אסמאעתשי‬
‫וחין קאללהו סאעור לימין אלי מא אשמאעתשי‬
‫גא ימין מלכלהא לפראנק קאללהא ארא ראך‬
‫לפראנק וגאה הייא אמטאחולו וכרלו וגכד‬
‫פראנק אכ׳ור וממאה פיירהא ומן כמר אמא‬
‫אקכדחו וקלהא לפסוק דלקדושץ ומה נערפשי אש‬
‫קאל לאכן נערף אלי עמאהא לפר׳ לדעה לקדושין‬
‫ומן כעאד אלי קכדח לפר׳ הנז׳ וקרא לפסוק‬
‫זאד קאללהא כלשון איספאנייול אלי האד לפר׳‬
‫אלי ראני עחיחך הווא לקדושין דייאלך אלכן‬
‫לקידושין אלאולין די קאל עליהום סאעוד הנז׳‬
‫מה אסמאעחשי אנא מה ריח פר׳ מה אסמעת‬
‫קידושין מה שיפה גיר האד למררה ע״כ ס״כ‪:‬‬
‫וזה נוסח העדות שהעיד‪ ,‬ב׳ העדים הגז׳ פעם‬
‫ב׳ בפני המשודכת בםותב ג׳‬
‫‪,‬‬
‫‪ p\T\y‬הר׳ מסעוד אטשי הנז׳ זה כמו ב׳‬
‫חדשים מ״מ שנחן ימין קידושין לריקא‬
‫נחן לה פר׳ וכירך עליו ככיח החדשה שלהם‬
‫וכאשר אמרתי לו שלא שמעתי כא הוא וחזר‬
‫פעם אחרת ככית שער החצר הנז׳ וג״כ חזר‬
‫פעם ג׳ הפסיק ולא ידעחי למה חזר פעם ג׳‬
‫ומקודם שנחן לה הקידושין אמר לה כלשון לעז‬
‫אח הולכת היום למרחץ וענחה ואמרה לו למהר‬
‫אז אמר לה קח פי׳ כדי שחלך למרחץ וכשנתן‬
‫לה אמר לשון הקידושין וכפעם שניה אמר לה‬
‫זה הפראנקו שנחחי לך היא פראנסיס חנהו לי‬
‫להחליפו והחליף אוחו כאחר וכירך על אקידו׳‬
‫ואיני‬
‫שמו‬
‫ואיני יודע לשון הקידושין אכן ידעחי שהפרי‬
‫שנחן לה הוא לדעת קידושין‪ .‬ושמעחי דיבור‬
‫קידושין‪ .‬ואח״כ אמר לה לא חעשה שים דבר‬
‫כזה הפר׳ ט זהו קידושין שלך‪ .‬והלכנו כולנו‬
‫יחד לחנוח אביה ואמרחי לי כם״מ ושחינו יין‬
‫שרף והפר׳ הנז׳ שמרה אותו בתוך חיקה עכס״ב‬
‫העד הכז׳‪:‬‬
‫הר׳ מנחם אביפטל בפעם הזאח מטונת‬
‫טחת‬
‫לע־וה הראשונה שהעיד שלא בפניה‬
‫בלי יחרון ובלי מגרעח אלא ששינה מעדוח‬
‫הראשונה ואמר שהניח ידו הר׳ ימין על ידה‬
‫בעוד הפר׳ בירה ער שהשלים לומר לשון קידושין‬
‫עכס״ב‪ .‬והו״ל שעל א׳ העירו עליו שטחב בשבח‪:‬‬
‫ראיתי ונתון אל לבי‪ .‬היעמלו קילושין‬
‫הנה‬
‫אלו ע״פ לח הקרושה‪ .‬ולא להלכה‬
‫ולא למעשה עדי יסכימו כעלי הוראה שמהם‬
‫חצא חורה ועל פיהם יקום דכר ט להם‬
‫משפע הגאולה‪:‬‬
‫ן י א ע ן ואומר דכקידושין אלו נמצאו כמה‬
‫רעוחוח‪ .‬חרא דלפי העדוח הראשי נה‬
‫שלא כפניה הוי מדוח מוכחשח שהעד הראשון‬
‫העיד שכשעה מחן מעוח אמר לה לשון קירו׳‪.‬‬
‫והער הכ׳ העיר שאחר מחן ממוח אמר לה‬
‫שנית שהערים לא הבינו לשון קידושין‪ .‬ג׳ שיש‬
‫שינוי בעדות הראשונה שלא בפניה‪ .‬לעדות השניה‬
‫בפניה והוו חיזר ומגיר‪ .‬ד׳ אי חיישינין לקידושין‬
‫בעד אחד או לא‪ .‬ואת״ל חיישינן‪ .‬אם נצטרף‬
‫הפסול עס הכשר אי הוי עדוח‪ .‬ה׳ אס יש‬
‫חילוק להיה משודך עמה ללא היה משודך או‬
‫לא‪ .‬ו אס העדים כוחכים כשכח כחכ של גויס‬
‫אי הוי איסור דאורייחא‪ .‬וממילא פסולים לעדות‬
‫ואינה צריכה גע‪ .‬או היא מלאכה דרכנן‪ .‬והוו‬
‫‪,‬‬
‫פסולים מדרבנן וצריכה גע‪:‬‬
‫ידי על הספק הראשון דודאי הוי‬
‫עדות מוכחשת ואין כאן ערות דהרי‬
‫אשיבה‬
‫)‪C9‬‬
‫לג‬
‫יוסף‬
‫הס מוכחשים בעיקר הקידושין כמ״ש מוהרשד״ם‬
‫דל‪ .‬ה״ר הרב כנה״ג חאה״ע סי כ״ת אוח ל״א‬
‫וז״ל שני עריס שהאחר אומר שא״ל האמ״ל‬
‫בשעת מחן מעות והב׳ העיר שא״ל לאחר מחן‬
‫מעות‪ .‬יש להסתפק אס נאמר שהעדות הוי‬
‫מוכחש ולא מהני ולא מידי‪ .‬או נאמר דלא‬
‫חינשא לכחחילה ואם נשאת לא תצא‪ .‬מהריב״ל‬
‫ח״ג סי׳ פ״ד‪ .‬ורשד״ם חאה״ע סי׳ י״א כתב‬
‫דהוי הכחשה עכ״ל‪ .‬וכן כחב הרב יד אהרן‬
‫חאה״ע סי׳ ר״ג אוח ע״ש‪ .‬וכ״כ ה׳ פרי הארץ‬
‫משם מהרי״ע חא״ה סי׳ ג׳ ע״ש‪ .‬הרי מפורש‬
‫רכל כי האי גוונא הוי הכחשה‪ .‬ואע״ג דמוהריב״ל‬
‫ז״ל עלה ונסתפק בזה‪ .‬מ״מ לא שבקינן פשישותייהו‬
‫דמהרשר״ם והרב יד אהרן וה׳ פרי הארץ וה׳‬
‫מהרי״ע ז״ל מקמי ספיקו של מוהריב״ל ז״ל‪.‬‬
‫ונ״ר ‪.‬אתייא במכ״ש דהרי התם היה אפשר‬
‫לומר דלא דקדק העד שאמר לאחר מתן מעות‬
‫אמ״ל‪ .‬דאפשר דבשעת מתן מעות אמ״ל‪ .‬אלא‬
‫שלא לקדק יפה כדי להשוות ב׳ הערים שלא‬
‫חהיה ערוחן מוכחשת‪ .‬ועכ״ז כתבו הרבנים הנז׳‬
‫דהוי הכחשה בגופה של עדות‪ .‬כ״ש זק״ו בנ״ר‬
‫דהרב המורה דקדק על העד הב׳ ושאל לו אם‬
‫בשעת מתן מעות אמ״ל או לאחר מח״מ אמ״ל‬
‫והשיב דאחר שסילק ידו מידה א״ל לשון הקידו׳‬
‫דפשוע הוא דהוי עדוחן מוכחשת ואין כאן עדות‪:‬‬
‫כד דייקינן פורתא‪ .‬נר׳ לאידך גיסא‬
‫דהעד הרא׳ לא דקדק לראות אם‬
‫בשעת מתן מעות אמ״ל לשון הקילושין או לאחר‬
‫מתן מעות הוא דאמר‪ .‬וכפי מה שהעיד נוכל‬
‫לפרש דבריו שר״ל דלאחר מת״מ הוא דאמר‬
‫כרי לטין דבריו עם הער הב׳ וכלי שלא תהיה‬
‫עדותן מוכחשת‪ .‬ואעפ״י שהוא משמעות רחוק‬
‫בדברי העד הראי‪ .‬מ״מ כדי לכוין עדותן יש‬
‫לנו לפרש כן‪ .‬וכמ״ש מרן ז״ל בחומ״ש סי׳ כ״ע‬
‫וז״ל‪ .‬וכן אס איני סותר עיקר דבריו הראשונים‬
‫כגון‬
‫‪,‬‬
‫האמנם‬
‫שמו‬
‫כגון שהדכליס שהומים וסונליס כיאור אחד‬
‫משני ענייני משמעוח‪ .‬א׳ קרוב יא׳ רחוק‪ .‬כל‬
‫שאנו יכולין לכוין דכרי העד כרי שלא חהיה‬
‫מדוחו מוכחשח יש לנו לטין דכריו‪ .‬כשם שיש‬
‫לנו לחרן דכרי כ׳ עדים הנראים מכחישים זה‬
‫אח זה‪ .‬כדי שחהא עדוחן מטונח עכ״ל‪:‬‬
‫דכפי זה יוצא לנו דלדכרי שניהם‬
‫הוי שחיקה דלאחר מחן מעוח דלאו‬
‫כלום הוא‪ .‬כמפורש יוצא כפרקא קמא דקידושין‬
‫כההיא עוכדא דציפחא‪ .‬ול״מ לשיעח הרמב״ם‬
‫ז״ל דלא מפליגי כין שחיקוחא דלאחר מחן מעוח‬
‫דציפחא‪ .‬לשחיקוחא דמ״מ דפיקדון‪ .‬דככל גוונא‬
‫ס״ל רלאו כלום הוא‪ .‬אלא אפילו לשיעח‬
‫הרי״ף והרא״ש ז״ל וכן פשק מרן ז״ל שי׳ כ״ח‬
‫דש״ל כההיא דשלח להו רכינא אחון דשמיע לט‬
‫וט׳ ע ככ״י שם‪ .‬מ״מ נראה רעד כאן לא‬
‫החמירו אלא כההיא דמעיקרא נחן לה לשם‬
‫קידושין‪ .‬והיא ניחא לה וקכלה לשם קידושין‪.‬‬
‫אלא דכאשר ראחה שאין כה שוה פרועה הוא‬
‫דחזרה כה‪ .‬ולכן איח לן למימר דכשאמר לה‬
‫אח״כ התקדשי לי כארכע זוזי שכה דחזרה‬
‫ונחרציח משא״כ הכא מ״ר דמחחילה לא נחן‬
‫לה לשם קידושין‪ .‬אלא כדי שחלך למרחץ‪ .‬וכמ״ש‬
‫כקכ״ע‪ .‬והיא גס היא כשעה שנעלחו מידו‪.‬‬
‫כחורח מחנה קבלתי‪ ,‬ליכא הוכחה לומר דניחא‬
‫לה כקידושין כיון שאין כאן גלוי דעח מעיקרא‬
‫כלל כההיא דציפחא‪ .‬וכן מצינו הדבר מפורש‬
‫י כחשו׳ מרן ז״ל לאה״ע הלטח קידושין סי׳ כ׳‬
‫איברא‬
‫‪,‬‬
‫שחילק כן מדונו ע״ש שהיה בסחס‪:‬‬
‫ק״ו מ״ר דהרי דנחן לה כסחס‬
‫ואח״כ אמר לה החקלשי לי כזה‪.‬‬
‫דאיכא למימר דלשס קידושין יהיכ לה עם כל‬
‫זה פסיק וחני מרן ז״ל דשפיר הוי שחיקוחא‬
‫דלאהר מ״מ אף להרי׳יף והרא״ש ז״ל‪ .‬ק״ו בנחן‬
‫לה מעיקרא לשס מחנה כההיא מ״ר פשיעא‬
‫והדברים‬
‫יוסף‬
‫להוי שחיקוחא דלאחר מ״מ להרי״ף ולהרא״ש‬
‫ז״ל‪ .‬וכ״כ מוהרש״ך ז״ל ח״ב שי׳ קל״ד ע״ש‪:‬‬
‫למוהרימ״מ ז״ל ח״א סי׳ קל״ח מיאן‬
‫בחילוק זה הו״ל בשע״ר וכ״ן שהיא לטח‬
‫מוהריב״ל ז״ל ח״ב שי ז ל״ל שש מ״ע‪ .‬מ״מ‬
‫בנ״ל יולו רבנן ללא הוו קילושין כלל‪ .‬לעיקר‬
‫עעמייהו אינו אלא משוס לאש איחא ללא ניחא‬
‫לה כקידושין אלו הוה לה למשלינהו‪ .‬והיינו כשנחן‬
‫לה בסחס לשייך לומר כן לא כן הכא כנל״ר‬
‫רמעיקרא נחן לה כחורח מחנה וכמ״ש לא שייך‬
‫למימר הכי ללישלינהו‪ .‬והגס לאמר לה אח״כ‬
‫רלשס קידושין יהיכ לה‪ .‬לאו כלוס הוא ללא‬
‫חששה לרכריו האחרוניס‪ .‬וסכרא לקא מצחק כה‪.‬‬
‫ומה גס להיא גס היא אמרה‪ .‬ללא שמעה‬
‫כלל לשון קילושין‪ .‬ואס כן אמרינן לכל כונחה‬
‫הייני לשם מחנה יהיכ לה‪ .‬ולזה לא שייך למימר‬
‫הכא הך עעמא לאס איחא ללא ניחא לה‬
‫לישלינהו יכמ״ש‪:‬‬
‫מזו מצינו להרכ כנה״ג שם אוח‬
‫ל״ח וז״ל אם אמר לשם מחנה ואח״כ‬
‫אמר לשם קירושין‪ .‬אפשר לאפי׳ אמרה הן‪ .‬לא‬
‫כעיא גע ע״ש‪ .‬והרכריס ק״ו לנ״ל לשחקה ולא‬
‫אמרה הן‪ .‬ואף שהרכ הנז׳ ז״ל אמרה למילחיה‬
‫בררך אפשר היינו בלאמרה הן‪ .‬לא כן מ״ר‬
‫רשחקה‪ .‬וראי פשיע ליה ללאו כלים היא‪:‬‬
‫ןאוין לומר דהא דאמרינן ראם נחן לה כחורח‬
‫מחנה ואח״כ אמר הרי אח מקורשח דלא‬
‫הוו קידושין‪ .‬אלא רוקא כשאמר כן לאחר כרי‬
‫דיכור‪ .‬אכל אס אמר לה כן חיך כדי דיבור‬
‫הוייא מקודשח‪ .‬כההיא שבאי לידה מעיקרא‬
‫כחורח קידושין וכמו שעלה ונסחפק כזה‬
‫מוהריכ״ל ז״ל ח״ג שי ך ע״ש הו״ר כשע״ר‬
‫דהנה מצינו למוהרימ״ע ז״ל שי׳ מ״ג דמפשע‬
‫פשיע ליה דאין לחלק ככך‪ .‬ולא שכקינן פשיעוחיה‬
‫דמוהרימ״ע ז״ל מקמי שפקו של מיהריכ״ל ז״ל‪.‬‬
‫והגם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וגדולה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫זאח‬
‫שמו‬
‫זאת ועוד אחרח דפשע לשון הקכ״ע דנ״ד דקאמר‬
‫ד לאחר שסילק ידו מידה אז אמר לה לשון‬
‫הקידושין‪ .‬מכיאר כמשמעוחן של דכריס דלאחר‬
‫כדי דיבור קאמר‪ .‬כיון דשיעור כדי דיבור הוא‬
‫שיעור מועמ ואין כו כדי ליחן המעכע לידה‬
‫ולסלק ידו‪ .‬וא״כ אפי׳ מוהריכ״ל יודה כנ״ד‬
‫דלא הוו קידושין‪ .‬ומה גס דכנ״ד עדיפא דמעיקרא‬
‫קכלחס לשם מחנה ולא הוה לה למשדינהו‪.‬‬
‫משא״כ כסחס שהוא נדון דעלה ונסחפק מוהריכ״ל‬
‫ז״ל מעעמא דאי לא ניחא לה הו״ל למשדינהו‪.‬‬
‫וכמ״ש הרב שע׳׳ר כנדונו ע״ש ודוק‪ .‬ועל ספק‬
‫הב׳ שהעדים לא הבינו לשון הקידושין‪ .‬נלע״ד‬
‫דהוי ריעוחא עובא דהרי כל עיקר הקידושין‬
‫חלוי בלשון שאומר המקדש‪ .‬וצריך שהעדים יעידו‬
‫היאך קאמר‪ .‬ואס לא עם כינוח המה‪ .‬מאן לימא‬
‫לן דאמר לשון המועיל‪ .‬או יש לדון דלא אמר‬
‫כלל לשון קידושין‪ .‬אלא היה אומר דברים אחריס‪.‬‬
‫ואף דנחבאר כפוסקים דאם שידך חחילה‪.‬‬
‫הוי כדיכר עמה על עסקי קידושין‪ .‬וקי״ל‬
‫דאס דיבר עמה ע״ע קידושין‪ .‬אף שנחן‬
‫לה בשחיקה‪ .‬הוו קידושין ואס כן טמא כנ״ד‪.‬‬
‫דאף שהעדים לא הכינו לשון הקידושין דל מהכא‬
‫לשון קידושין‪ .‬אף שהיה נוחן בשחיקה היה מועיל‬
‫כיון שהיו משודכיס מקודם כמ״ש בשאלה‪ .‬דליתא‬
‫דמלכד דאיכא למימר דגרע עפי כשאמר לשון‬
‫שאינו מועיל משלא אמר כלל‪ .‬עוד כה דהרי‬
‫מציט להרכ כנה״ג ז״ל חאה״ע סי׳ כ״ה אוח‬
‫כ״ו שכחב וז״ל‪ .‬ודוקא כדשדיך ונחרציח להחקדש‬
‫לו עכשיו‪ .‬אכל אס פירשו שלא לקדש עד זמן‬
‫פ׳ לא מהני שידוכין כהאי גיונא‪ .‬מירי הרב‬
‫כחשו׳ וכו׳ ע״כ ע״ש‪:‬‬
‫כשער השידוכין כחוב לאמר שיקרשנה‬
‫ויכנס עמה לחיפה עד זמן פ׳ וכי׳‬
‫וא״כ כיון שכך החנו ביניהם דהקידושי׳ והחופה‬
‫יהיו כזמן פ׳‪ .‬ועדין לא הגיע אוחו זמן‪ .‬הרי‬
‫ובנ״ד‬
‫לד‬
‫יוסף‬
‫גילו דעחס דאינס מחדצין כקידושין מקודם אלא‬
‫עד אוחו זמן וא״כ אף דנ״ד שידך החי׳ לא‬
‫מהני‪ .‬וכמ״ש הרכ כנה״ג הנז׳‪ .‬וא״כ אזלינן‬
‫כחד עעמא דלא מהגי שידוכין כה״ג משום‬
‫דאיכא למימר דודאי שלא לשם קידושין קכלחם‪.‬‬
‫כיון שהחנו‪ .‬ולא הוו קידושין עד שחאמר הן‪.‬‬
‫אוף הכא כנ״ד דהחנו מחחי' כשער השידוכין‬
‫דמד זמן פ׳ א׳יכ אם היה טחן לה בשחיקה‬
‫אינו מועיל כיון דליכא הוכחה שנחרציח כיון‬
‫שהתנו וכמ״ש‪ .‬וא״כ הדרינן למאי דאחינא עלה‪.‬‬
‫כיון שהעדים לא ידעו מאי קאמר‪ .‬אמרינן דלא‬
‫אמר לשון המועיל וכמש״ל ומה גס דהכא כנ״ר‬
‫נחן לה כדרך מחנה‪ .‬וא״כ ליכא הוכחה שנתרציח‬
‫לכך וכמש״ל‪ .‬עיין מורם ז״ל אה״ע סי כ״ז ס׳‬
‫ג׳ ודוק‪ .‬ואף אח״ל דלא בעינן דהעדיס יכינו‬
‫לשון קידושין אלא סגי כשיאמרו דפלוני קידש‬
‫אח פ׳ וראינו הנתינה‪ .‬וכמו דקי״ל דאף אם‬
‫היא לא הכינה‪ .‬כיון דלשון הרי אח מקודשח‬
‫לי הוא לשון שהכל רגילים כו‪ .‬וכמ״ש מרן דל‬
‫ככ׳יי ע״ש דסגי כהכי‪ .‬מ״מ כהצערף סניפיס‬
‫אחרים עם זה‪ .‬אהני לן להחיר הכח הנז‬
‫מכבלי העיגון‪:‬‬
‫אח השלישיח‪ .‬מה שחזרו והעידו‬
‫העדים פעם אחרת כפני הכח‪ .‬אם‬
‫הוי חוזר ומגיד או לא‪ .‬הנה מצינו להרמ״ה ז״ל‬
‫שכחכ ראם ככר העירו שלא בפגי כעל דין‬
‫אינם חוזרים ומעידים עוד כפניו‪ .‬דחיישינן‬
‫לאחזוקי שקרייהו ושיש אומרים דיכולין לחזור‬
‫ולהעיד ומדוחן קיימח וכן הוא דעח הרב כעל‬
‫העיעור ז״ל פכחכ וז״ל‪ .‬והיכא דאיחקכל סהדוחא‬
‫שלא כפני כעל דין איכא מאן דאמר עדוחן‬
‫עדוח וגמרי לדיניהם ומשחברא דאי אחו ומםהדו‬
‫זימנא אחריתי כאפיה ואיתכוון קכליגן ליה וגמרי‬
‫לריניה׳ ואי לא לא עכ״ל‪ .‬ומה שקשה מד נ ר‬
‫כעל העיעור גופיה ופסקו מורם חו״מ סי' ל״‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫והבאתי‬
‫ס‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫ס׳ י״ב כבר עמלו בזה האחרונים ז״ל וכתבו‬
‫לשאני קבלת עלות שלא בפני בעל לין לאינו‬
‫אלא מררמן ולא החמירו ט ע״ע‪ .‬איך שיהיה‬
‫אע״ג רבהא מילתא לא פלעינן מפלוגחא מ״מ‬
‫מ״ר שכבר עברו וקבלו עלותן ב׳ בפני בע״ל‬
‫כדאי הם הסוברים דעדותן קיימת‪ .‬ואפשר מול‬
‫לאף להסובריס דאינס יכולים לחזור ולהעיד היינו‬
‫לכתחי׳ אבל בדיעבד כנ״ד יודו לעלוחן קיימה‬
‫וכמ״ש הרב בעל העיעור ז״ל‪ .‬איברא דממ״ש‬
‫ואתכוון קבלינן ליה ואי לא לא מבואר יוצא לנ״ד‬
‫שהעד הב׳ ששינה מעדותו הא׳ בעיקר העדות‬
‫לאין לנין ע״פ דהוי חוזר ומגיד‪ .‬והעיקר הוא‬
‫עלות הא‪ /‬וכיון שאין כאן כי אס על אחל‬
‫לעדות הער השני הרי הוא מעיל כנז״ל שאחר‬
‫מתן מעות אמר לה לשון הקילושין‪ .‬א״כ הרי‬
‫פסק מר״ן ז״ל להקילושין כעל א׳ לאו כלום‬
‫הוא‪ .‬ואם אמור יאמר האומר‪ .‬להרי מור״ס‬
‫ז״ל ולעמיה חיישי לקידושין כעל א׳‪ .‬וכחכ הרכ‬
‫כתי כהונה‪ .‬ונמשכו אחריו האחרונים לכענין‬
‫גטין וקידושין תפסינן סכרח המחמיר ע״ע‪ .‬אף‬
‫אתה אמור לו‪ .‬דכנ״ר אין אנו צריכים לזה‪ .‬דהרי‬
‫נתבאר לעיל דהוכחשו בעדותן‪ .‬ואין כאן עדות‬
‫שהרי הוכחשו במילתא דתליא עיקר הקידושין‪.‬‬
‫דהיינו בתקירות‪ .‬וא״כ אף לרעת הסוברים דבעידי‬
‫קידושין בעינן דרישה וחקירה‪ .‬אין עדותן עדות‬
‫כיון דהוכחשו בחקירות וכמ״ש הפוסקים ע״ע‪:‬‬
‫ןןןל מה שהעידו ב׳ ערים כשרים על הר׳‬
‫מנחם אביטבול שהוא יושב בחנוח הגוי‬
‫בשבת וראו אותו שהוא כוחב כחב של גויס בש׳‬
‫נראה שהוא פסול למדות מדאורייתא‪ .‬דאף שכתב‬
‫מור״ם באו״ח סי׳ ש״ו ס׳ י״א דכתיבה של גויס‬
‫לא הוי איסור לאורייחא ט״ש הרי מצינו להאחרוניס‬
‫לנרחה קרו לה לאוחה רטה‪ .‬טיין להרב מ״א‬
‫או״ח סי׳ ש״מ‪ .‬ועי׳ להרב שע״ר נר״ו ח׳ יו״ל‬
‫סי׳ כ״ה שהביא להקת הפוסקים מר״ן ב״י או״ח‬
‫ייוסף‬
‫סי׳ רמ״ד‪ .‬וכש״ט אה״ע סי׳ ר‪,‬כ״ו גני גט‪.‬‬
‫ובס׳ טדט ביהודה‪ .‬זרע אמה‪ .‬משה ירבר*‬
‫טרך השלחן‪ .‬שמן המשהה‪ .‬לטלס סבדי מרנן‪,‬‬
‫ללא נמיר״ם ז״ל ע״ש‪ .‬וא״כ הרי המל נמאן‬
‫לליתיה‪ .‬וכנעול למי הוא וחבירו ואין כאן עלות‬
‫עיי׳ מר״ן חו״מ סי׳ ל״ו‪ .‬ועי׳ להשע״ר נר״ו‬
‫חאה״ע סי׳ י״ע מש״ב‪ .‬מ״מ הכא מ״ר אין‬
‫צריך שילע הכשר בפיסיל חבירו כלי לבעל עלותן‪.‬‬
‫לאפי׳ לא ילמ אין כאן מלוח‪ .‬וכמ״ש הבאה״ע‬
‫ז״ל אה״ע סי׳ מ״כ ס״י‪ ,‬ח׳ ע״ש‪:‬‬
‫‪*)2‬ך* העולה להכח הנז׳ הרי היא מוחרח לכל‬
‫אלס מכל הני עעמי לכחיכנא‪ .‬וכבר‬
‫מילחינו אמירה‪ .‬לכל מ״ש לא להלכה ולא למעשה‬
‫ער שיסכימו כעלי הוראה שמהס חצא חורה‬
‫וציי״מ וימ״ן הכ״ד חו״פ והראן יע״א כס׳ וישב‬
‫יעקכ משנה ויתברכו ט לפ״ק‪:‬‬
‫הצג״י‬
‫יוסף ן וו^יד‬
‫זה םםק הרב אב״א ם׳׳ט שפשק על קג״ע‬
‫נר׳׳י‬
‫הקידושין חנ״ל‪:‬‬
‫רל״ט ו‪7‬םובה תמהני על זאת השאלה של‬
‫הקידושין הללו‪ .‬הלא אין כהם‬
‫לקי״ר אפי׳ שוס ממש כלכרי העליס הללי הן‬
‫בעליהן הא׳ שהיחה שלא כפני הכתילה הן‬
‫בהזרחן פ״ב בפני הכחולה‪:‬‬
‫ת ח י ל ה וראש אלו הב״ר י״ן אשר קבלו‬
‫עלוחן פ״א במוחב ג׳ איך עלה‬
‫בלעחן לחזור ולקבל עלוחן בפני הבהולה‪ .‬ופשיעא‬
‫להו ט עלוח הא משוס פלא היה בפניה בעלה‬
‫היא‪ .‬הלא להקח הפוסקיס פשיעא להו לעלוח‬
‫הקילושין לאפרושי מאיסורא‪ .‬א״צ להיות בפניהס‬
‫שלא נאמר לבר זה שצריך בפניו אלא בריני‬
‫נפשוח משי׳ לכחיב והועד בבעליו יביא בעל השור‬
‫ויעמוד על שורו‪ .‬וכההיא דינאי המלך שדנו אוחו‬
‫הסנהדרין כפניו דוקא‪ .‬משוס דעכדו כחמורו‬
‫הוא‪ .‬והפסד ממונו הוא‪ .‬לכן צריך בפניי‪ .‬אכל‬
‫בעלות‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫כעדוח קידושין אשר הוא לאפרושי מאיסורא‬
‫א״צ כפניו‪ .‬וכ״כ הרכ ערך השלחן סי מ״כ‬
‫ס׳ י״כ‪ .‬משם הרדב״ז ח״כ סי׳ מ׳ מעשים ככל‬
‫יום שמקכליס מדיח הקידושין שלא כפני כע״ד‬
‫ועעמא כיון דהוי לאפרושי מאיסירא כ״מ כעלי‬
‫הדין נינהו‪ .‬למה״ד לעדים שבאו ואמרו הפירוח‬
‫של פ׳ מרלה הס וכו׳ וכ״ן מ״ש מחשו׳ הרשב״א‬
‫ז״ל וכ״ן מחשו׳ הריב״ש סי׳ רס״ד וכ״כ המאירי‬
‫וז״ל ומקכליס עדוח שלא כפני כמ״ד לאפרישי‬
‫מאיסורה כגין עלים שנחקדשה וכו׳ עכ״ל‪ .‬וככר‬
‫מהרי״א בחשו׳ סי׳ ד׳ הכיא דברי הרדכ״ז והעיד‬
‫שם שכן דמח הר״י כי רב ומהר״ש ן׳ סייד‪.‬‬
‫והס הפריזו על המדה לקבל מדיח פלא כפני‬
‫בע״ד לאסור אשה על בעלה‪ .‬והוא וחבירי חלקי‬
‫עליהם בזה‪ .‬אבל בעדים שנחקדשה לפ דהיי‬
‫לאפרושי מאיסורא‪ .‬בזה לא הלק עליהם אדם‬
‫מעולם‪ .‬וכ״כ מהראנ״ח ה״א סי׳ ס״ח שכן‬
‫מקובל אצלינו וכין להקל וכין להחמיר איחמר‬
‫רזיל בחר עעמא ימו״ם ומהרח״ש חא״ה סי׳ מ״כ‬
‫דף קפ״א הביא דבריהם והסכים דטון דהא דאין‬
‫מקבלים וכו׳ אינו אלא מדרבנן א״כ דוקא בד״מ‬
‫א״ל שראו חכמים למשוח כן‪ .‬אכל כמידי‬
‫קידושין כיון דמדאורייחא הוי מדוח גמורה‪ .‬אפי׳‬
‫שלא בפני בע״ד והיא א״א גמורה‪ .‬רחיק הדבר‬
‫לומר שיאמרו לא מהני עדוחן‪ .‬ויחירו א״א‬
‫לעלמא‪ .‬ועוד שכ׳ מהרח״ש בחשו׳ שם יראה אם‬
‫יכשר כעיני הגדולים כעלי הוראה‪ .‬דהא דאין‬
‫מקבלים עדים שלא כפני כע״ד‪ .‬ה״ד כשבאו לחייבי‬
‫דאין חכין לאדם‪ .‬אכל כנ״ד זכוח הוא לה יעו״ש‪.‬‬
‫ומצאחי כחשו׳ מהר״י כן הרא״ש סי׳ פ״א שהביא‬
‫דברי החולקים ע״ ז ודחו דבריהם יעו״ש אלא‬
‫שמהראד״כ כס׳ לח״ר כחב דנראה מחשו׳ הרא״ם‬
‫במעשה דעזיזא דאס נחקבל פלא כפני בע״ד‬
‫אינו כלום‪ .‬וא״כ יכולים לחזור ולהגיד‪ .‬עכ״ד‬
‫ערך השלחן ז״ל‪ .‬וכל זה הוא היכא דהקידושין‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לה‬
‫ברורים ע״פ עלות הא׳ והב׳ אבל אם יהיה‬
‫כנ״ל מכמה עממי האני מבאר‪ .‬לית לין ולית‬
‫ריין שיאמר שצריך לקבל המלות כפני כע״ל‪.‬‬
‫ועי׳ להרכ רכ״מ סי׳ כ״ז כאורך‪:‬‬
‫הט?ןם הא׳ מ״ש העד הא׳ מסעוד אנושי‬
‫שנהן לה מטכע של ככף וכירך וכו׳‬
‫לא ביאר דכריו מה כרכה כירך‪ .‬ועוד הלא‬
‫חזר ואמ־ לו תחי׳ שלא שמע לשון הקידושין‪.‬‬
‫וחזר וקדשה פ״ב‪ .‬ועוד פעם ג׳ בשוק‪ .‬ולא ידע‬
‫טונחו בחזרה לקדשה ג״פ‪ .‬ובאלו הב׳ פעמים‬
‫ששמע הקידושין לא ביאר דבריו אם חזר ולקח‬
‫המעבע מידה וחזר וקדשה בו ואיך אמר לה‬
‫לשין הקידושין‪ .‬ובפרע שבחזרחו להגיד פעם ב׳‬
‫ביאר דבריו שאינו יודע לשין הקידושין‪ .‬וא״כ‬
‫מהו הערוח שהעיד שאנוס בספק קידושין‪:‬‬
‫הטןזם הב׳ מה שהעיד פעם ב׳ שנחן לה‬
‫פראנק כדי ללכח למרחץ וכשנתן‬
‫אמר לה לשון הקידושין‪ .‬פשמן של דכריס הס‬
‫שכםעח הנחינה אמר לה לשון הקידושין‪ .‬כאילו‬
‫הוא יודע לשין הקידושין‪ .‬ומיד חזר בדיבורו ואמר‬
‫שאינו יודע לשון הקידושין‪ .‬ועיר הלא דבריו‬
‫מוכחשים מדברי העד הב׳ שאמר בפירוש אחר‬
‫שסילק ידו מן הנחינה אמר לה לשין הקידושין‪:‬‬
‫הג׳ שגס העד הכ׳ אמר כפירוש‬
‫הט^ם‬
‫שאינו יודע מה אמר לה‪ .‬ט אס‬
‫שמע כ׳ ג׳ דיטריס ואינו מכין מה הס‪ .‬ואיך‬
‫ידע שנחן לה לשם קידושין מאחר ששמע מילח‬
‫קידושין‪ .‬והלא אין כאן ידים מוכיחוח שלעצמו‬
‫קידשה‪ .‬ועי׳ חשו׳ הרדכ״ז ח״א סי׳ שי״כ על‬
‫מעשה שהיה ככ׳ נערים פריצים שהעידו איך‬
‫בתי של ראובן נתקדשה לשמעון שהיתה משודכת‬
‫עמי‪ .‬וראובן לא רצה ליחנה לו‪ .‬והעידו אלו‬
‫הב׳ פריצים נעריו של שמעון‪ .‬איך יים א׳ היו‬
‫הולכים אחר שמעון לבית ראובן‪ .‬ומצאו את‬
‫הכח כדהליס‪ .‬והוציא שמעון דינר זהב ואמר לה‬
‫תקחי‬
‫שמו‬
‫חקחי זה כקידושין‪ .‬ולקחה הדינר וצררחו כשי׳ר‬
‫שלה והלכה לה‪ .‬אח״כ הכיא ראוכן עדים‪ .‬איך‬
‫ראו הפריצים הללו רובעיס זה אח זה‪ .‬אם יש‬
‫חשש בקידושין הללו‪ .‬והשיב אין ממש בקידושין‬
‫הללו מכמה עעמי‪ .‬חרא שככר ידעה כי ידים‬
‫שאין מוכיחוח לא הויין ירים‪ .‬וכיון דלא אמר‬
‫מקודשח לי לא הוי ידים מוכיחוח ואינה מקודשח‪.‬‬
‫ואעפ״י שהיחה משודכחו לא נקרא זה מדכר עמה‬
‫ע״ע קידושין‪ .‬וכן הסכימו האחרונים והריב״ש‬
‫ז״ל‪ .‬ואפי׳ לדעה הרשכ״א שכחכ כחשו׳ שחיששין‬
‫להצריכה גע‪ .‬ה״ד כשיש עדוח גמורה‪ .‬אבל‬
‫ערוח של נערים אלו אפי׳ לדעח הרשכ״א מודה‬
‫רפיון שלא רצה ליחנה לו שכר אח נעריו שיעידו‬
‫כך לשקר‪ .‬וגס הם מגעים כעדוח דניחא להו‬
‫שחהיה בח ראובן אשחו של שמעון אדונם ויש‬
‫לדיין להעמיק אם יש לזה צדי הנאה בעדוח זו‬
‫אפי׳ כדרך רחוקה‪ .‬וכ״כ הרמב״ס ז״ל פ׳ י״ו‬
‫מהלכוח עדוח‪ .‬הילכך כיון דעיקר עעמא הוי‬
‫משוס חימרא כעלמא לא מחמרינן אלא היכא‬
‫דאיכא עדות כרורה‪ .‬ואינם ניגעים כרכר‪ .‬ואפי׳‬
‫הרשכ״א מודה‪ .‬והי אפי׳ אם היה לשון הקידושין‬
‫כחיקונו ה״ה פסולי עדוח‪ .‬שהרי אינם לא במקרא‬
‫ולא כמשנה ולא כדרך ארן‪ .‬וז״ל הרמכ״ם ז״ל‬
‫פ׳ י״א מהלכוח עדוח‪ .‬וכל מי שיקבל עדוח‬
‫ע״ה ערם שיהיה לו חזקה‪ .‬או קודם שיבואו‬
‫עדים ויעידו שהוא נוהג כמצוח וכדרך ארן‪.‬‬
‫ה״ז הדיוע ועחיד ליחן אח הדין ע״כ‪ .‬וכ״ש לענין‬
‫קידושין וכו׳ הילכך נפסלו העדים הללו לכל‬
‫עדויוח שכחורה ופסולין מן החורה ואין האשה‬
‫צריכה גע כלל‪ .‬וכ״ח ניחוש לקלא לא קשיא‬
‫דהני סהרי הס מפקי לקלא ולא אחחזק ככי‬
‫דינא וזה כדור עכ״ד‪:‬‬
‫ן ק ״ ן בנ״ד דאין שים ממשוח כלל בדברי העדים‬
‫ומה גם שא׳ מהם שותף עם המקדש‬
‫יכולים לומר לעשות רצונו רצה להעיד לזכותי‪.‬‬
‫יוסף‬
‫ולפי שהוא עס האדן לא ידע אופן הקידושין‬
‫איך יהיו ואיך יאמר המקדש‪ .‬באופן שאין שוס‬
‫ממשוח בקירו׳ הללו‪ .‬וז״ל הרב פרי האדן חא״ה‬
‫סי׳ ג׳ שנשאל על איזה הכחשה בדברי העדים‬
‫ולשין הקידושין גרוע וסיים דכריו‪ .‬נמצא כללן‬
‫של דכרים‪ .‬שאין לחוש כקידושין הללי כלל מכמה‬
‫עממי חלא ללשון הקידושין גרוע וקלוע מכמה‬
‫אנפי יאף שהיו מלכדים חחילה יש להסחפק שמא‬
‫הלכחא כמוהריכ״ל ומהר״׳ הלוי ז״ל‪ .‬אשר העלו‬
‫דכל שהלשון גרוע אפי׳ שהיו מדברים חחילה‬
‫לא מהני‪ .‬ואח״ל דמהני ואין רעוחא מצד הלשון‬
‫אכחי איכא רעוחא מצד הכחשח העד הא׳‬
‫שאמר שנהן ואח״כ אמר שהעלה מהרי״ע דהוי‬
‫הכחשה גמירה לכעל העריה‪ .‬ולכ״ע ככל ספק‬
‫דמחהפך אזלינן לקילא יאפי׳ כדאירייחא‪ .‬כאשד‬
‫הסכימו גדולי המיריס כחשו׳ ואין צירך להמליחס‬
‫מל ספר ואפי׳ כקידושין שהוא איסור ערוה‬
‫כאשר העלה הפ״מ כח״א וח״כ סי׳ כ״ח ומהרי״ע‬
‫כא וכשניוח‪ .‬ונוסף על זה דהכ׳ עדים הם‬
‫פסולים מד״ח‪ .‬וככן מכל הני מילי ריקא זאח‬
‫דכנד״ד אין כקידושין הללו שום מיחוש‪ .‬אלא‬
‫הרי היא מוחרח לכל אדם ואפילו לכהנא‬
‫דכא מכ״ד‪:‬‬
‫ן;זייין להרכ משכמה הרועים איח ק׳ ס׳ ל׳‬
‫וז״ל וכיון דאין צריך גע אלא לכחחי׳‬
‫כשעדין לא נשאח‪ .‬חיסגי להו כל הנך סניפי‬
‫להחירה לכחחילה ונתיועדנו יחד והסכמנו הסכמה‬
‫גמורה מכאן ולהלאה דכחלחא ספיקי רישחכחו‬
‫בקידושין או בפלוגחא דרכיואחא מקילינן לכחחי׳‬
‫כהסכמה אליה רבא וזועא דע״א‪ .‬והרב קיל בן‬
‫ליי סי׳ ג׳ כפסק הארוך כמנין קידושין שם‪.‬‬
‫ולא אמרינן כל ספקא דפלוגחא דרכייאחא חשיכא‬
‫חד ספיקא‪ .‬כיון דכולהו חסרין ידיעה כינהו עכ״ד‪:‬‬
‫ן י ן ך ן גם שראינו שהקידושין הללו נעשו דדך‬
‫רמאוח מאחר שידע המקדש שאין אכיה‬
‫‪,‬‬
‫רוצה‬
‫שמו‬
‫רוצה לחחה לו משה בערמה והביא אלו העדים‬
‫ועשה הקידושין הללו מחסרון ידיעחס ולא אהני‬
‫רמאה ברמאוחיה‪ .‬ועי׳ להריב״ש בחשובה סי׳‬
‫רס״ו וז״ל ואיבראידבדין מרומה אפילו בדיני‬
‫ממוניח צריך דרישה וחקי׳ וט׳‪ .‬ובודאי אין לך‬
‫דין מרומה גדול מזה‪ .‬שאמר ארס שקדש אשה‬
‫חשובה בלי שידוכין ושלא בפני קרוביה ובלא‬
‫כרכה אירוסין וכלא עשרה‪ .‬והכמנח עדים דרך‬
‫ערמה עכ״ל‪ .‬וסיים מהריע״ן ז״ל הא קמן אפי׳‬
‫נימא רעדי קידושין לד״מ מרמינן לה כדין מרומה‬
‫וכעי׳ דו״ח‪ .‬ומעחה מ״ר דין מרומה הוי ככל‬
‫הנך דמנה הריכ״ש איחנהו הכא‪ .‬וזה שכחכ שאין‬
‫דרך אשה חשוכה להחקדש כך‪ .‬וגס מ״ר שייך‬
‫הך מלחא אס קדשה שלא כפני אכיה ואמה‬
‫וקרוביה‪ .‬ומ״ד הוי יוחד מרומה‪ .‬כהיוח נערה‬
‫שיש לה קרוכים מכוער הדבר ומרומה לפחוחה‬
‫להחקדש שלא כפני קרוכיה וכלי דעחס‪.‬‬
‫יעו״ש שסיים דכריו ז״ל הלכך מכל הני עעמי‪.‬‬
‫העדים הראשונים שהעידו על קידושין הא׳‬
‫מרמה כפיהם‪ .‬כפי כל האמחלאוח וראויים להמחח‬
‫מל הממוד ונווסרו כל האנשים וכו׳‪ .‬וכחוך‬
‫חשוכה הלז כחכ ועוד עעס א׳ גדול מכולם‬
‫והוא פיסול העד שחילל יו״ט של ראש השנה‪.‬‬
‫כאשר בא כחוב במעשה ב״ד יעו״ש‪ .‬ומ״ד הלא‬
‫ב׳ ערים מעידים על א׳ מהם שהוא כוחב‬
‫בשבח‪ .‬והוא הודה בפני כ״ד שכל בחורי הזמן‬
‫טחביס ומחללים שכח והוא ככללם‪ .‬א״כ הרי‬
‫הוא פסול לעדוח מן ההורה‪ .‬וכן ראיחי בחשו׳‬
‫מרן אה״ע סי׳ ב׳ שכדין מרומה כנ״ד כעי׳‬
‫ד״ח יעו״ש‪:‬‬
‫כ ל ל העולה מ״ד מכל הני עעמי שכתבחי‬
‫אין כאן כיח מיחוש לקידושין הללו‪.‬‬
‫והבתולה הזאח מוחרח לשוק‪ .‬ולקו״ד דזה פשוע‬
‫הוא‪ .‬ואין להשתכש כו כלל‪ .‬וכבר כתבתי משם‬
‫הרכ משכנות הרועים‪ .‬דאפי׳ כג׳ ספיקות מחירין‬
‫לו‬
‫יוסף‬
‫לכחחי׳ כ״ש מ״ר שיש כמה סניפים‪ .‬הא׳ דאפי׳‬
‫העדים לא אמרו אופן הקידושין ששמעו ממנו‪.‬‬
‫הכ׳ שעד אחד סותר דכרי הכירו שאמר לה‬
‫אחר שסילק ידו מליחן‪ .‬והא׳ אמר סחס שנתן‬
‫לה ואמר דלכאורה היה נראה דכשעת נתינה‬
‫אמר‪ .‬וכשחירוק תמצא דכונחו היה אחר שנתן‬
‫אמר לה כדי להשוות דכרי העדים ולא לסחור‪.‬‬
‫הג׳ שהוא עצמו כחזרתי פעם ב׳ להגיר כתכ‬
‫שלא זזה ידו מידה עד שגמר אומרו לשון‬
‫הקידושין‪ .‬ומיד שוכרו כצדו דלא ידע מאי קאמר‬
‫כלל‪ .‬הד׳ מאחר שהכחו׳ הזאח יש לה אכיה ואמה‬
‫וקרוביה‪ .‬וכשומעי המקדש דאין רוצה אכיה לתתה‬
‫לו‪ .‬עשה ערמה זאת להכמין עדים בלי ידיעת‬
‫אכיה ואמה וכו׳ ולזה צריך חו״ד לכ״ע‪ .‬הה׳‬
‫מאחר שלא נודע מדכרי העדים הללו‪ .‬אס הוא‬
‫מקדשה לעצמו או לארס אחר‪ .‬כי לא שמעו‬
‫ממנו כי אם דיכור קידושין‪ .‬ולא ידעו כוונתו‬
‫בזה‪ .‬הרי אין כאן לא ידים ונא רגלים מוכיחוח‬
‫והכל במל‪ .‬כי מה שאני רואה בעדות העדים‬
‫הללו הוא שמעידים על אומדנא שבלבם שהם‬
‫ידעו בו שכוונחו לקדשה וחול״מ‪ .‬הו׳ מאחר‬
‫שא׳ מן העדים הוא שיתפו של המקדש‪ .‬מי‬
‫יודע שיש לו שוס הנאה בזה לעשות רצון אהובו‬
‫שיחפו‪ .‬הז׳ מאחר שאחד מן העדים העידו עליו‬
‫ב׳ עדים והוא הודה לדבריהם שבאמת הוא‬
‫מחלל שבת כמו בחורי הזמן‪ .‬א״כ אליבא דכ״ע‬
‫הוא פסול מן החורה‪ .‬וכמ״ש מרן חו״מ סי׳‬
‫ל״ר יעו״ש‪ .‬ולא שייך בזה לומר עד שיחרו בו‪.‬‬
‫כיון שהיא מורה לדבריהם ואומר שהוא כא׳‬
‫הבחורים המחללים שבת‪ .‬לכן לקו״ד שהבחולה‬
‫הזאת מותרת לשוק ואין כאן אפי׳ ספק‪ .‬ומותרת‬
‫בלא גע‪ .‬זה הנראה לקו״ד פה והראן יע״א בס׳‬
‫ויהי איש מצליח שנת ל״א בגבור״ת לפ״ק‬
‫וציי״מ וימ״ן‪:‬‬
‫הצנ״י‬
‫א ב ר ה ם א נ ס א ו ו א ס״ט‬
‫וכתוב‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫וכתוב אחר פסק הרב אב״א‬
‫רל״ט ר א י ת י אח כל הכחוב מליון לממלה‪.‬‬
‫ומירי דברי בי חמוחי ראיחי‬
‫אור שהרכ הנ״ל כל דבריו אמו״ן מיוסרים על‬
‫אדני האמת כראיוח כרורוח והד״א ומאחר שאני‬
‫נחון לדרכי אין לי פנאי להאריך עוד‪ .‬ולראיה‬
‫האוה״ן נלע״ד נכון שהכתולה הנז״ל אין לה‬
‫שוס חשש כקידושין הנ״ל וכמאן דליחנהו דמי‪.‬‬
‫והרי היא מוחרח לכל אדם‪ .‬ואין שום לחא‬
‫דאיסורא מהמת הקידושין הנז׳ כי אין להם‬
‫שום עעם ולא עיקר ולא שוס יסוד שיחולו‪.‬‬
‫ולרח״פ בס׳ ואשר הוא עושה ה מצליח וכשנת‬
‫ויחכרכ״ו לפ״ק פה והראן יע״א וחתום עליו הרב‬
‫דוד שושנה ס״פ‪:‬‬
‫ר״ט( נ ד ר ש ת י ללא שאלוני כעטן האיספריעו‬
‫הנקי אלקול שעושין הגויס‬
‫מפרי הען ומפרי האדמה ומחעיס ומשעוריס‬
‫ומיין גס כן‪ .‬והוא כמו מיס שי־ופים אלא שהוא‬
‫חזק כיותר ואין ראוי לשתיה כך אלא עד שנוחניס‬
‫כו מים שיעור מה ונוחניס כו כשוח או מין‬
‫של כשוח‪ .‬וזה מעשה האלקו׳ל הנז שנוחניס‬
‫הפירוח או החמים כמיס ימים רכים‪ .‬ולפממיס‬
‫אס הדכר נחון נוחנים כו שאור של שעורים‬
‫או מין אחר שקורין אסייר סולפירי׳ק כדי למהר‬
‫חימוצו כמעמ זמן כדי שיהיה ראוי ויגיע לעונת‬
‫הטיקעיר דהיינו להוציא האלקול מן המיס ההם‬
‫אשר שרו כהם הפירוח הנז ‪ .‬ומזה האלקול‬
‫נעשה המיס שרופים וכמש״ל‪ .‬ומעחה ניחזי אנן‬
‫אם מותר לאומן ישראל לקנות מהגוי האלקול‬
‫הנז׳ כדי לעשות ממנו מים שרופים לצורך ישר‬
‫או לא‪ .‬כיון שיש לחוש שהגוי יתן לו אלקול יין‬
‫שרף ולפחית חיישינן לתערוכת ואפי׳ אם יעשה‬
‫תנאי עם הגוי שלא יתן לו מיי״ש‪ .‬מ״מ אפשר‬
‫לומר דאין הגוי נאמן כזה או טמא דהגוי נאמן‬
‫ללא מרע אומנותיה וכההיא דסמכינן אקפילא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מהאי מטמא‪ .‬ואת״ל להטי נאמן עדן יש לחוש‬
‫משני הכלים של ישר ‪ .‬ואח״ל לאין לחוש לזה‬
‫ממעס לקי״ל סחס כלי גייס אינם כני יומן‪.‬‬
‫יש להסחפר‪ ,‬עור אס האלקול הוי לכר חריף‬
‫או לא‪ .‬דאס הוא חריף‪ .‬לא אמרינן סחס כלים‬
‫אינס כני יומן‪:‬‬
‫והנה הרכר פשוט‪ .‬ראס האלקול של יין שרף‬
‫הוא נמכר כיוקר מהאלקול של מינים‬
‫אחרים‪ .‬דלא חיישינן כלל‪ .‬ומוחר ליקח מהם‬
‫אלקול של מינים אחרים‪ .‬וכההיא שפסק מרן‬
‫כיו״ר סי קי״ר סי״א גכי מורייס ע״ש‪ .‬ולענין‬
‫הכלים הרי קי״ל סחס כלים אינם כגי יומן‪.‬‬
‫ואע״ג רמצינו להרכ זכו״ל‪ .‬ראו הכיא לנו ראם‬
‫הוא כלי שררכו לכשל כו חמיר לא אמרי כיה‬
‫סחס כלי אינו כן יומו ע״ש‪ .‬מ״מ כפעם הא׳‬
‫שמכשל כו רכרים אחרים‪ .‬כבר האיסור הכלוע‬
‫שנפלע כהאלקול נחכעל כס ‪ .‬ואע״ג רקי״ל לאין‬
‫כלי מחזיק ששים כנגז פליטחו‪ .‬מ״מ כיון דהאלקול‬
‫הא אין איסורו מצר עצמו אלא משוס שיש כו‬
‫עמם יין הנפלמ מן הכלי‪ .‬וקי״ל כפסק מרן‬
‫רלא אמרינן חתיכה נעשיח נכלה אלא ככשר‬
‫בחלכ ולא כשאר איסורים‪ .‬וא״כ כשהאלקול הנ״ל‬
‫מחערב באלקיל של מין אחר אין נעשה נבלה‬
‫ואין צריך ס אלא כנגד פלימח היין‪ .‬ולפ״ז אף‬
‫אח״ל דהאלקול הוי דכר חריף ומשוי ליה לשכח‬
‫הרי הוא כעל אח״כ וכמ״ש‪ .‬ומכ״ש דמצי פלוגתא‬
‫אס יין שרף הוי דכר חריף עיין כאחרונים‪.‬‬
‫ומצינו ג״כ פלוגחא דאיכא למ״ד דדכר חריף‬
‫משוי לכלי אינו כן יומו ככן יומו‪ .‬ואיכא למ״ד‬
‫דהחריף משוי לבלוע כאילו הוא כעין ולעולם‬
‫הוא פגום ולא משוי ליה לשכח כמ״ש ביו״ד‬
‫סי צ״ו ס״א וכדעה מרן איכא לספוקי כמאן‬
‫ס״ל‪ .‬אע״ג דסתס כריעה קמייחא‪ .‬עיי כאחרוטס‬
‫כסתירת פסקי מרן והשתא איכא למימר ס״ס‬
‫שמא הלכה כמ״ר דלא משוי ליה לשבח‪ .‬ואת״ל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הלכה‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫הלכה כמותי‪ .‬דילמא הלכה כמ״ד די״ש לא הוי‬
‫דכר חריף והוי ס״ס המתהפך‪ .‬ואף את״ל דרוב‬
‫הפוסקים ס״ל רדבר חריף משיי לאינו ב״י כב״י‬
‫וא״כ נימא דכנגד הרוב לא אמרינן ס״ס וכמאן‬
‫רס״ליהכי‪ .‬מ״מ הייני כאיסור דאורייחא‪ .‬אכל‬
‫כאיסור דרמן כנ״ד לא אמרינן הכי‪ .‬דכלא״ה‬
‫אין אנו צריכים להחיר מכח ס״ס דכחד ספיקא‬
‫שפיר דמי להחיר‪ .‬ומה גם חרי דרמן כנ״ר‬
‫דסחם יינם דרבנן וחריף משני ליה לשכח‬
‫הוי מילחא דרבנן‪ .‬וא״כ אף דרוכא דרבאווחא‬
‫או אפי׳ אליבא רכ״ע הוה ס״ל דרכר חריף‬
‫משוי לאינו ב״י כב״י הוה פשיפא לן להחיר‪.‬‬
‫דשמא הלכה כמ״ד דיי״ש לא הוי חריף כיון‬
‫דהכל הוי מדרבנן‪ .‬וכמ״ש דבדרבנן בס א׳ די‬
‫והוחר להחיר ואעיקרא כלל זה דלא עבדינן‬
‫ס״ס כנגד רוב הפוסקים‪ .‬אינו מוסכם‪ .‬דאפי׳‬
‫נקבע הלכה כרוב‪ .‬איכא למ״ר דעבדינן ס״ס‬
‫כנגדם‪ .‬כמביאר כל זה בזכו״ל יו״ד אוח ס׳‬
‫ערך ס״ס ע״ש‪ .‬וא״כ איכא כמה ספיקי מ״ר‬
‫וכמ״ש‪ .‬ואין לומר דליקח האלקול מן הגוי הוי‬
‫לכחחילה‪ .‬וכההיא שכ׳ מרן ז״ל יו״ר סי צ״ד‬
‫משם שערי דורא ופסקו מורס סי קכ״ב ס״ו‬
‫וכן ס הרדב״ז הביאו הרב חיד״ח בשיורי ברכה‬
‫שס ס״ק ה ע״ש‪ .‬דשאני החם ללוש במים היי‬
‫לכחחי משים דעדין לא החחי הנאתו‪ .‬דהיינו‬
‫הלישה‪ .‬וכמ״ש מורם שם‪ .‬ועי׳ הש״ך שם וחבין‬
‫משא״כ הכא מ״ר דככר החחיל הכאתו שהרי‬
‫ראוי הוא מיד ונגמר כיד גוי אלא דע״י שהוא‬
‫חזק עכ׳ב היתה שאין ראוי לשחיה כך אלא‬
‫ע״י תיקון לתת כו מיס וכשית למחקו ומשום‬
‫כך לא קרינן כיה עדין לא החחי׳ הנאתו‪ .‬והרי‬
‫זה דומה למי שכשל ככלי גוי פגום דקי״ל‬
‫דכריעכד החכשיל מיחר‪ .‬ואם יארע דכשכא‬
‫לאוכלו מצאו מלוח שאין ראוי לאוכלו כך‪ .‬האס‬
‫נאמר דאסור ליתן כו מים כרי להפיג כח‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫)‪(10‬‬
‫לז‬
‫המלח רזה הוי לכתחי׳ והא וראי בורכא היא‪.‬‬
‫וההיא דהרדב״ז מיירי מתבשל בה ‪ .‬ובנ״ד לאו‬
‫משום ביטול אתינן עלה‪ .‬אלא משוס טתן טעם‬
‫לפגם‪ .‬ועי זכו״ל מ״ש משם הר שב יעקב‬
‫רמשם בארה לנ״ר‪ .‬ברם אין כל זה אמור אלא‬
‫לצר שנאמר רהאלקול של יי״ש הוא נמכר ביוקר‬
‫מן האלקול של מינים אחרים וכמ״ש‪ .‬אבל אם‬
‫הוא בזול או ערט באלקול של מינים אחרים‪.‬‬
‫א״כ נפל פיתא בבירא דחיישינן שהגוי יתן לו‬
‫אלקול של יי״ש או ע״י תערובת לפחות האמנם‬
‫מקום יש בראש למצוא היתר והוא דמורעת‬
‫זאת בכל הארץ הכלים שהמציאו חכמי האומות‬
‫והוא כור מבחן שבו מבררים כל רבר ויורעים‬
‫מאיזה מין הוא ואם יש בו תערובת וכמה שיעור‬
‫יש מן התערובת‪ .‬ונקרא אצלם אנאלי׳ז‪ .‬ועפי״ז‬
‫היה מקום להתיר לקנות מן הגוי המינים האחרים‬
‫דוקא‪ .‬ולא חיישינן למירי‪ .‬דודאי גוי לא מרע‬
‫אומנותיה‪ .‬כיון שיודע דביר הישראל לברר הרבר‬
‫ע״י האומן בכור המבחן הנ״ל‪ .‬ואם המצא ימצא‬
‫שהוא אלקול של יי״ש הגוי נתפש כגנב כיון‬
‫דיורע דלישראל אסור סתם יינם ולכן סמכינן‬
‫אדיבוריה שפיר דלא מרע אומטתיה‪ .‬וכמו‬
‫דסמכינן אקפילא מטעם זה גופיה‪ .‬ושפיר דמי‬
‫ליקח מן הגוי על תנאי שלא יתן לו כי אם‬
‫אלקול של מינים אחרים‪ .‬ואס תאמר אמאי‬
‫סמכינן על הגוי מטעם דלא מרע אומנותיה‬
‫דכיון שהישראל יכול לברר כל חבית וחבית ע״י‬
‫האומן בכור המבחן‪ .‬א״כ יעשה המבחן הישראל‬
‫בכל פעם שקונה ולא סמיך אדיבוריה דגוי‪.‬‬
‫י״ל דלפי הנשמע קשה הדבר לעשות מבחן בכל‬
‫פעם ופעם דהוא הפסד מרובה‪ .‬ומיהו אע״ג‬
‫דקשה לישראל לעשות מבחן זה‪ .‬מ״מ לעולם‬
‫הגוי מרתת ושמא הישראל יעשה המבחן באחד‬
‫מן הפעמים ונמצא שקרן מרע אומנו׳ ולכן שפיר‬
‫דמי לסמוך אדיבוריה וכנ״ל‪ .‬ואחרי הודיע אלק׳ים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אותנו‬
‫שמו‬
‫אוחנו אח כל זאח הנה מקום אחי להחיר‬
‫למשוח מן האלקול הנז׳ מים שרופים לצורך‬
‫פסח נמי על ידי שיחנה עם הגוי המוכר שלא‬
‫יחן לו אלקול של יין שרף ולא של חמים ושעורים‬
‫אלא של מינים אחרים‪ .‬ומעעס הנ״ל דלא מרע‬
‫אומנוחיה‪ .‬ואין לאסור מפני השאור של שעורים‬
‫שהם נוחניס כו וכנ״ל‪ .‬חרא דאפשר שלא נהנו‬
‫כו שאור אלא האסי׳ד סולפירי׳ך כנ״ל‪ .‬ואח״ל‬
‫מחנו כו שאור כטל הוא כס׳ קודם פסח ואינו‬
‫חוזר וניעור וכס׳ מרן ז״ל כאו״ח סי׳ חמ״ז‬
‫כיון שמה שנוחניס כו הוא דכר מוטט וגס לא‬
‫הוי רכר דלטטמא או לחזוחא טכיד דלא כטיל‬
‫וגס לא הוי דכר המעמיד דלא כטיל דמה‬
‫שנוחניס השאור היינו כדי למהר בישולו וכנ״ל‪.‬‬
‫ואין לפקפק ולומר דלא כמיל מעעם דהוי עיקרו‬
‫כך וכההיא שכחכ מרן ז״ל ככ״י סי׳ קל״ר‬
‫משם הרשב״א לגכי יין שרגילין הגויס לחח‬
‫ברפואות ע״ש‪ .‬דשאני החס היין שנוחנים הוא‬
‫צורך הרפואה ולכן אסר הרב מעעם דהוי עיקרו‬
‫כך‪ .‬משא״כ כנ״ד דהשאור הנז׳ לאו צורך הוא‬
‫דכלא שאור נמי שפיר מהכשל כמשך איזה ימים‪.‬‬
‫אלא דט״י השאור ממהר כישולו כמטט זמן‪ .‬ולכן‬
‫לא קרינן כיה טיקרו כך וזה פשוט וכרור‪:‬‬
‫ן א י ן להחיר ליקח מן הגוי מטטס שהביא הכ״י‬
‫סי׳ קכ״ג ופסקו מורס סי׳ קי״ד ס׳‬
‫יו׳ד משם המרדכי בטנין הלחם שמחקניס בשמרי‬
‫יין דמוחר ליקח לחס סחס כי א״א שלא יחקן‬
‫גוי א׳ משמרי שכר‪ .‬וכההיא דאמרינן ככחובוח‬
‫אם יש מחבואה א׳ מצלח על וכו׳ ע״ש‪ .‬וא״כ‬
‫נימא דה״ה בנ״ד דליחא‪ .‬חדא דסייס שם מרן‬
‫וז״ל ודברי חשו׳ הרשב״א שאכחוב לקמן בסוף‬
‫סי׳ קכ״ח חולקים על זה ע״כ‪ .‬ומצינו דלא‬
‫פסקה כש״ע‪ .‬מוכח דדעחו ז״ל כס׳ הרשב״א‬
‫ז״ל והגם דמורס ז״ל פסקה וקי״ל דהיכא דמרן‬
‫לא פסק דין א׳ ופסקו מורם אזלינן כווחיה‪.‬‬
‫יוסף‬
‫היינו דוקא היכא ללא גלי דעתיה מרן ז״ל לא‬
‫ככ״י ולא כש״ע‪ .‬לא כן הכא רגילה רמתו כבי י‬
‫רהרשכ״א חולק ע״ז‪ .‬והראיה רלא פסקה כש״ע‬
‫מוכח שפיר דמרן ז״ל לא ס״ל כרעה המררכי‬
‫ז״ל‪ .‬ועיר דאף כעלי ס׳ זאח לא התירו אלא‬
‫ליקח מן השוק מעעמא רכל דפריש מרובא‬
‫פריש‪ .‬אכל לקנוח מכחיהס לא מעעם כל הקבוע‬
‫כמחצה מל מחצה רמי וכמ״ש מי רם גי פיה שס‪.‬‬
‫ועי׳ כאה״ע ס״ק י״ע‪ .‬ואע״ג רהש״ך כחכ שס‬
‫רכשיש גוי א׳ בודאי שאינו מערכ והגויה אחרים‬
‫הם סחם דמוחר ליקח מכילם אפי׳ מכתיהם‪.‬‬
‫היינו דוקא שידענו בודאי דיש גוי א׳ דאינו‬
‫מערכ וכנ״ד ליכא כה״ג ולכן אסור לקנות‬
‫מבתיהם וכמ״ש‪ .‬וא״כ עיקר ההיחר הוא כמש״ל‬
‫כנ״ל‪ .‬ואחרי מופלג הראני עמיתי בתורה כה״ר‬
‫סמחין חלאיוא נר״ו חשו׳ הרב אדמח קדש ז״ל‬
‫חיו״ד סי׳ י״ג וז״ל יין נסך שצירפוהו והוציאו‬
‫ממנו שכר שקורין אגיו׳א ארדיינע׳י ואחר זה‬
‫עוד צירפו השכר ה;ז׳ יש לשאול אי שרי בשתייה‬
‫או דילמא לא וכו׳ ושקיל וערי הרכ הנז׳ כחשו׳‬
‫הרמחה וזו הלכה העלה דזיעה שניה שרי והכיא‬
‫ראיה מריש פרק י״כ דמכשירין כא כמים שאובין‬
‫והזיע זיעחו טמאה‪ .‬נסחפג ואח״כ הזיע זיעחו‬
‫טהורה‪ .‬ע״ש שהאריך‪ .‬הדי להדייא דס״ל להרכ‬
‫הנז׳ דכג״ד שרי ליקח האלקול מן הגוי ולצרפו‬
‫פעם כ׳ דזיטה שניה שדי אף אם יהיה כרור‬
‫דהיא מיין וכ״ש בנ״ד דהוי ספק‪ .‬ואע״ג דהרב‬
‫הנז׳ בדיעבד קאמר‪ .‬אכל לכחחילה נראה דלא‬
‫החיר מעעס מכעל איסור לכחח׳׳ הא ליחא‪.‬‬
‫חרא דמהראיה שהכיא ממחני׳ מוכח דאפי׳ לכתחי׳‬
‫שפיר דמי‪ .‬יעוד רעד כאן לא אמרינן אין מכעלין‬
‫איסור לכחחי׳ אלא כשכונחו לכטל או כשנהנה‬
‫מן האיסור כמכואר כפיסקיס ע״ע אכל הכא‬
‫ליכא חד מינייהו דאין כינהו ככיעול זה לבשל‬
‫האיסור אלא לחקנו‪ .‬והו דאין נהנה מן האיסור‬
‫כלל‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫כלל לזו זיעה שניה‪ .‬והאיסור חלף הלך לו‬
‫לפי דעח הרב הנז׳ ולכן נראה דהרכ הנז׳ אף‬
‫לכחחי׳ קאמר דשרי‪:‬‬
‫רףם כעיקר ראיח הרכ הנז׳ מההיא דמכשירין‬
‫אחר המחי׳ מכח״ר דאין הנדון דומה‬
‫לראיה כלל דמה דמוח יערוך דשאני החס כיון‬
‫שנסחפג הלכו חלפו המיס שאוכין וזאח הזימה‬
‫שהזיע אח״כ פנים חדשוח באו לכאן‪ .‬לא כן‬
‫כנ״ד דע״כ הזיעה שניה של המים צרופים כאה‬
‫מכח המיס הראשונים‪ .‬דדל מהכא המיס הא׳‬
‫אי אפשר עוד להיוח זיעה כ׳ כלל דמאין יטא‬
‫זיעה כ׳ אם לא יש זיעה א׳‪ .‬ולכן דכרי ה׳‬
‫הנז׳ שגט ממני ואעפ״י שקשה עליו כמ״ש‪.‬‬
‫מ״מ כיון דנפר‪ ,‬מפומיה דמר מי יבוא אחרי‬
‫המלך‪ .‬ילכן היה נר׳ לסמיך מל זה להחיר כנ״ד‬
‫ואח״ז כהבחי לאהוביני כמהר״ר מרדכי ן׳ גו‬
‫מו״ן בעי״ת עאנכי׳ר יע״א וכחכ פסק דין ארוך‬
‫על דנא פחגם‪ .‬והנר מדבריו שדעתי לאסור‬
‫ולא כן אנכי‬
‫כמו שמבואר לקמן מפס״ד‬
‫עמדי דכמקומי אני עומד וכפרמ דאין הציכור‬
‫יטלין לעמיד כזה‪ .‬ולענין חשו׳ הרכ אדמה‬
‫קדש כחב לי שהרב חיד״א ז״ל דחה אוחה‬
‫כשחי ידים וג״כ הקשה עליו הרכ חיד״א ז״ל‬
‫כמו שהקשיחי אני הדל ופמחחי שנחכונחי לדעחי‬
‫דעה עליון ולכן נראה עיקר להחיר כמ״ש‬
‫למעלה‪ .‬וכל זה אם יראה כעיני חכמי ישראל‬
‫בעלי הוראה שמהם תצא חידה ואז אהיה סניף‬
‫כיהודה ועוד לקרא‪ .‬ותו לא מידי‪ .‬ועי להרב‬
‫חחם סיפר חאו״ח סי׳ קל״ה ודוק והי״ז כס‬
‫ואחה מש ת ר ד ו לפ״ק פה איראן יע״א וציי״מ‬
‫יימ״ן כ״ד‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הצי׳י יוסף בן וואליד ס״ט‬
‫לח‬
‫וזאת תשו' הרב מהר״מ ן׳ ונו הי־״ו הנז׳‪,‬‬
‫ר א ה ראיתי מ״ש רב אחאי ורנ רתומאי כמה״ר‬
‫יוסף עינינו בענין המים שרופים שעושים‬
‫היהודים מן איספיריע״ו שקוניס מהגויס‪ .‬והישראל‬
‫נותן בו מים ונשות ומבשלו ונעשה המים שרופים‬
‫והאיספיריעו נעשה ממינים שונים מן התמים‬
‫ומן השעורים או מן האורז או מפסולת סוקאר‬
‫או מיין או מפרי האדמה הנק׳ המולאגא וכיוצא‬
‫וכשקונה מן הגוי מחנה עמו שלא יתן לו‬
‫מאיספיריעו של יין‪ .‬ימקיל״ז שהיה האיספיריטו‬
‫של יין ביוקר על שאר המינים לא היה מקום‬
‫לחיש‪ .‬נההיא דפסק מרן ז״ל ביו״ד סי׳ קי״ד‬
‫סי״א‪ .‬ולגבי הכלים קי״ל סחס כלי אינו ב״י‪.‬‬
‫ואי משוס דיש לחוש למ״ד דיי״ש הוי דבר חרץ‪£‬‬
‫הא איכא פלוגחא אחריחי דאיכא מ״ד דחריף‬
‫משוי לכלוע כאילו הוא כעין ונשאר פגום‪ .‬וא״כ‬
‫יש כאן ס״ש דשמא הלכה כמ״ר דיי״ש לא הוי‬
‫דכר חריף‪ .‬ואס ת״ל דהוי דכר חריף שמא‬
‫הלכה כמ״ד דחריף משוי לכלוע כאילו הוא‬
‫כעין ונשאר פגום והוא ס״ס המחהפך וכו׳‪:‬‬
‫רףבן דא עקא והנה כעחה ונהפוך הוא‬
‫שהיי״ש הוא כזול על שאר המינים‪.‬‬
‫וא״כ אין לנו על מה לסמוך ולהחיר‪ .‬וככ;‬
‫צידד למצוא היחר דכזמן הזה שהמציאו חכמי‬
‫הגוים כלים ידועים שעל ידם יטלין לכרר כל‬
‫דכר מה הוא ואס יש כו חערוכח וכו׳‪ .‬וא״כ‬
‫כשקונה מהגוי מחנה עמו שלא יתן לו יי״ש‬
‫דגוי לא מרע אומנוחיה‪ .‬כיון דיכול להחכרר‬
‫וט׳ זהח״ד הי״ו‪ .‬והנה מ״ש מעכ״ת ע״ע הכלים‬
‫להחיר מכח ס״ס‪ .‬כן יש ללמוד מדברי הרכ‬
‫ב״ד ז״ל בחיו״ד סי׳ ל״ח רמז דבריו ה׳ זכו״ל‬
‫בחיו״ד ערך חריף כי אחר שהאריך להביא דעת‬
‫הפוסקים ז״ל דסברי מרנן דכל דבר חריף משוי‬
‫אינו כ״י לכ״י‪ .‬וכס׳ א׳ שכחב מרן ז״ל בסי׳‬
‫צ״ו ושלא מצינו חילק ע״ז ככיאור זולת הרכ‬
‫בהע״י‬
‫שמו‬
‫בהע״י ז״ל‪ .‬ונר׳ דאין הלכה כמותו דיחידאה‬
‫היא וכו׳‪ .‬סייס וכתב דהיכא דאתיליד ספיקא‬
‫פסקי׳ להקל‪ .‬והביא שם מ״ש מרן בב״י בשם‬
‫ה׳ ש״ד הביא דבריו מורם ז״ל במפה‪ .‬להיכא‬
‫ליש לתלות שלא נחתך בסכין של איסור תלינן‬
‫להקל וכו׳ וכ׳ הראב״ל ז״ל לעעמא הוי משום‬
‫להוי ס״ס יעו״ש‪:‬‬
‫והנח הס״ס ללל עשאו ה׳ זט״ל ז״ל בח׳‬
‫או״ח הלכות פסח לצ״ט‪ .‬והגם כי‬
‫בנלון ה׳ ז״ל נמצא בו ג׳ ספיקי‪ .‬וכת׳ ה׳ ז״ל‬
‫לכל כי האי לאיכא ג׳ ספיקי ועל הכל לבלא‬
‫שום ספק י״ל ראחזוקי ריעוחא לא מחזיקינן‬
‫וכו׳ יעו״ש‪ .‬אפשר לומר רלרווחא רמילחא כי‬
‫שם נמצאו ג׳ ספיקי כתב כן‪ .‬ולעולם לאפי׳‬
‫בב׳ ספיקי יש להתיר‪ .‬והגם כי במתלוקת שנויה‬
‫אי עבדינן ס״ס בפלוגתא דרבוואתא‪ .‬עכ״ז הרי‬
‫רובא דרטואתא אית להו דעבדינן ס״ס וכתבו‬
‫זיל לסוגיין לעלמא הכי הוי למעבד ס״ס בפלוג׳‬
‫לרבוואתא כירוע‪ .‬ואפשר לומר לה׳ זכו״ל אשר‬
‫מצא בנל״ל כמה םפיקי כתב כן לצאת ילי כל‬
‫הדעות הגם לסוגיין לעלמא כמ״ש‪:‬‬
‫ואולם מה שעומד לנגדנו בהאי ס״ס הוא‬
‫לרוב הפוסקים ז׳יל סברי מרנן ז״ל‬
‫לרבר חריף משוי לאיט ב״י כב״י‪ .‬והרב״ל כ׳‬
‫שאין תולק ע״ז זולת ה׳ בהע״י ז״ל ואין הלכה‬
‫כמותו וכו׳ וכמ״ש לעיל‪ .‬וה׳ פר״ת סי׳ צ״ו‬
‫ס׳ קי״ז כתב רכן הסכימו כל האתרונים‪ .‬וה׳‬
‫זפו״ל ז״ל שם הביא דברי הרב״ד‪ .‬והגם שכתב‬
‫שדבריו סתראי נינהו למ״ש הוא בעצמו בא״ח‬
‫סי׳ קצ״ו‪ .‬סיים וכ׳ לעכ״פ רבריו אלה שביו״ר‬
‫הם עיקר וכו׳ וציין לכמה פוסקים לס״ל הכי‬
‫יעו״ש‪ .‬נמצא לרוב הפוסקי׳ ס״ל כמ״ש לחריף‬
‫משיי לאב״י לב״י‪ .‬וחזינן לרטואתא ז״ל רסברי‬
‫להיכא להוי רוב נגר מיעוט לא מחשב ספק‬
‫למעבל ביה ס״ס וכמש״ל‪ .‬וא״כ נפל פיתא בבירא‬
‫יוסף‬
‫והגם כי ה זכו״ל החיר מכה האי ס״ס‬
‫וכמש״ל‪ .‬הוא ז״ל אזיל לשימחיה שכ׳ ברף רמ״ה‬
‫ט״ב בר״ה ס״ס דאף אס המחלוקת הו• מיטוט‬
‫לגבי רוב‪ .‬וא״כ אס נטביד הלכה כרוב טברינן‬
‫ס״ס‪ .‬וציין שס לקצת פוסקים רס״ל הכי ומכללם‬
‫ה׳ כ״ר‪ .‬האמנם רוכא דרכוואתא ס״ל רלא‬
‫עכרינן ס״ס כהאי גיונא‪ .‬מיי׳ להרכ כנה״ג ז״ל‬
‫חאה״ע סי׳ ס״ח שכ׳ כן כשם החום כפ‬
‫קמא דכחוכוח‪ .‬וטי׳ להר׳ יר אהרן ז״ל שם‬
‫הפיס׳ לציין טל זה‪ .‬ומד אחרן מופח רורינו‬
‫הגאון המפורסם כמה״ר אשר קיבי זלה״ה‬
‫כספרו הקרוש שטר אשר‪ .‬האריך והרחיכ בזה‬
‫ואסף וקבץ אמבוהא רספרי דסברי הכי לכמיטוט‬
‫לגכי רוכ לא טכרינן ס״ס וסיים וכ׳ דהגם דלא‬
‫פלטינן מדטח כמה אחרונים דסכרי דגם כמיעיט‬
‫גבי רוב עברינן ס״ס וכדברי הר׳ כ״ר ז״ל‪.‬‬
‫רבים אשר אחנו קמאי ובחראי רוב בנין ורוב‬
‫מנין דבפי׳ אחמר ברבריהם דלא עבדינן ס״ס‬
‫במיעוע נגד הרוב וט׳ עכל״ה‪.‬יעו״ש‪:‬‬
‫ואולם חזי הויח לה׳ הנז׳ באמצע החשו‬
‫שקיל ומרי כחכמחו הרמה בדברי‬
‫הש״ס והפוסקי׳ הרי״ף והרמב״ם והטור ז״ל‬
‫וכסיומא דמילחא כ׳ וז״ל וכי חימא א״כ מפורש‬
‫יוצא מדברי התלמוד וחורחס של רא׳ דשפיר‬
‫עבדינן ס״ס הגם דא׳ מן הספקי הוא מיעוט‬
‫נגד הרוכ סמטנן ליה לאידך פלגא והו״ל רוב‪.‬‬
‫ושפיר יש להוכיח מכאן כדכרי הפוס׳ האומרים‬
‫דהיחר הס״ס היינו משום רוכ וכו׳ ולכא לכלל‬
‫ישוכ אייחי טדיה מ״ש הר׳ מהר״ר כצלאל ז״ל‬
‫בשימה מקובצת פ״ק דכתוטת שהכיא מה שהק‬
‫הריכ״ש ז״ל כסי׳ שמ״כ על דברי התום׳ שם‬
‫דאדרכא אית לן למימר סמוך מיעיע דאינס‬
‫למחצית דאין חחתיו והו״ל תתתיו כרצין מיטוטא‪.‬‬
‫וט״ז חריץ יחיכ ה׳ מהר״כ ז״ל דט״כ לא‬
‫אמרינן סמוך מיעיטא דמפילות והנקבות מגרעין‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כת‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫כח הזכרים מחד מממא‪ .‬ולכך הוי הזכרים‬
‫מיעועא ולמיעוט לא חיישינן אבל מיעומא דאונס‬
‫ומחצה דאין חחתיו שריוחייהו לא הוי מחד עעמא‬
‫וכל א׳ עומד בפ״מ מיעועא דאונס למחצה‬
‫נקטח ו ט אלא משוס דהמפילוח וכו׳ נגד הרצין‪.‬‬
‫ומחצה דאין חחחיו נגד חחחיו‪ .‬וכיון שכן היאך‬
‫נחמעט הרצון משום שנצטרןה מיעוע דאונס כהדי‬
‫אין חחחיו וכו׳ ולהט קשיא להי לחו׳ דכס״ס‬
‫נמי חאסר‪ .‬דספק אונס כמאן דליחיה דמי‬
‫ולא נשאר רק חד ספיקא‪ .‬ע״כ דכרי ה׳ מהרכ״א‬
‫ז״ל‪ .‬ושהריכ״ש ז״ל חלק כאופן אחר לישכ קו׳‬
‫החוספו ז״ל‪ .‬וכ׳ הר׳ שער אשר ז״ל וז״ל‪ .‬אשחכח‬
‫השחא דלפוס הני תדחי חי דרכנן מהרב״א‬
‫והריכ״ש ז״ל הנאמרים כעד החוס ז״ל מצינו‬
‫ישוב נכין לכל הני אמכוהי דספרי דנמשכו‬
‫אבחרייהו דהחו ז״ל ועשו מדבריהם יסוד קייס‬
‫דלא טבדינן ס״ס במיעוע נגד הרוב משום‬
‫דלא נאמרו רכריהם אלא דוקא היכא דמיעוט‬
‫ההיחר מספק א ופלגא דאידך ספיקא אינם‬
‫באים מטעם אחד וכו יעו״ש‪ .‬ועל פי דכריהס‬
‫ז״ל הללו מקום יש בראש לו לבנד״ד איח לן‬
‫למעבל הס'ס הנ״ל אף להוי מיעוע לגבי הרוב‬
‫לנראה למיעומ לחל ספיקא לפליגתא ררטואחא‬
‫הנ״ל דס״ל דדבר הריף משוי לבלוע כאילו הוא‬
‫בעין אבל נשאר בפגימוחו‪ .‬עם פלגא דאידך‬
‫פלוגחא ריי״ש לא הוי דבר חריף חד עעמא‬
‫הוי דשניהם מגי־עי כח השבח מן הבלוע המיעוע‬
‫מפלוגחא חדא ממעמו כאומרו שנשאר פגימוחו‪.‬‬
‫והמחצה דאידך ממעעו באמור כי מעיקרא לא‬
‫הוי דבר חריף‪ .‬וכיוצא בזה מצינו לה׳ הנז׳ ז״ל‬
‫בח׳ אה״ע סי׳ מ״ז דקי״ו שנשאל ה׳ בא׳ שקדש‬
‫אשה זקוקה ליבם שהיה נשוי וט׳ והצריכו אוחו‬
‫לחח גע וגירשה והלן לה היבם ורוצה המקדש‬
‫לישא אוחה וט׳‪ .‬וע״ז הביא הר ז״ל פלוגחא‬
‫דרטואתא ר״ת ור״י עם בה״ג ודעימיה ז״ל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לט‬
‫דלרעת ר״ת ור״י ז״ל כיון לדעת היבם היה‬
‫לחלון תו לא מיקרי המקדש חועא נשכר ושפיר‬
‫שרייא ליה‪ .‬לא כן דמה הגאונים ז״ל דס״ל‬
‫דהגס דהיבס היה דעחו לחלון מ״מ כיון שאם‬
‫היה רוצה ליבם כבר אסרה עליו וכו׳ שפיר‬
‫קרינן ביה חועא נשכר וכו ובנד״ז שהיה היבם‬
‫נשוי ארייא דשביעחא הוא דרביע עליה דיבס‬
‫שלא ישא אשה אחרה אלא על פיה ורצונה וכו‬
‫והיבמה ככלל‪ .‬ועכ״ז איכא למימר דהוי המקדש‬
‫חועא נשכר‪ .‬דכלאו קידושי דידיה אס היה‬
‫רוצה היכס היה מפייס לה וכו׳ והיו מחירין‬
‫לו שבועתו והיה יכול לפרנסה‪ .‬משא״כ עכשיו‬
‫וכו והדרינן למחלוקת של ר״א הנז״ל‪ .‬אלא רזה‬
‫שהיה מפייס לה וכו אינו ברור‪ .‬ואס לא היה‬
‫מפייס לה ודאי דאריא דשטעתא רכיע מליה‬
‫וכו ולא היה המקדש חומא נשכר וכו וכיון‬
‫שהדכר כעצמו הוי ספק הו״ל ס״ס עם אידך‬
‫ספיקא דפליגחא דרכוואחא ר״ח ור״י נגד רוב‬
‫המחמירין וט ‪ .‬אלא דספק זה דפלוגחא דר״ת‬
‫ור״י לא חשיב ספק טון דרכו החולקים וכו‬
‫הוי מיעוט נגד הרוב המחמירין וכו לא מכדי'‬
‫ס״ס כמו שעלתה הסכמת רבנן קמאי וכחראי‬
‫וכו ‪ .‬וע״ז הביא הר׳ מ״ש הוא ז״ל כח׳ או״ח‬
‫סי׳ יו׳ד הנ״ל‪ .‬ומה שחמה מדכרי החלמוד והפיס׳‬
‫ז״ל ומה שכא לכלל ישוב מדברי מהרכ״א דל‬
‫וכמש״ל‪ .‬וסיים וכ ז״ל ואס כנים אנחנו כזה‬
‫איכא למימר דככה״ג מ ד ד שפיר הוי מעעס‬
‫א מיעועא דחד ספיקא עס פלגא דאידך ספיקא‬
‫דהא עיקר האיסור שכאו לקינסו להמקדש‪.‬‬
‫אינו אלא מעעס שלא יהיה חועא נשכר‪ .‬וא״כ‬
‫אם מיעועא דספיקא דפלוגחא שהם ר״ח ור״י‬
‫מגרעין וממעעין כח החועא נשכר וכו ‪ .‬ואי‬
‫ג״כ אידך ספיקא דלצד שהוא סלגא דלא היה‬
‫מפייס לאשתו וכו׳ ממילא היה רכיע עליה איסורא‬
‫וכו׳ ונמצא דהמקדש לא הוי חומא נשכר וכו׳‬
‫עכל״ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫עכל״ה יעו״ש ודון מינה ואוקי באחרין‪:‬‬
‫מזוך יש לט להחיר כנד״ד מספק אחר אשר‬
‫ראינו להרכ״ד דל כיי״ד סי ע״ד ודל‬
‫לנד״ר דשמא אין כשכח האיסור הנפלע מהכלים‬
‫אל חוך שכר החוחים כדי נחי עמס שהרי כל‬
‫כלי האיסור שכישל כו אע״ג דאין כחכשיל ששים‬
‫כנגד הכלי אס עממו גוי וליח כיה עעס האיסיר‬
‫מוחר וכו כמכואר כעור ר״ס צ״ח וט וכמ״ש‬
‫ספק זה הריב״ש דל מכ״ל וככן אנן נמי נעכיד‬
‫ס״ס להחיר כנ״ד ס אי הלכה כמ״ד דיי״ש היי‬
‫חריף וכו ‪ .‬ואח״ל דכן הלכה שמא לא נפלע‬
‫מכלי הכלוע איסיר כדי נחי עעם והוי ס״ס‬
‫המחהפך‪:‬‬
‫ן ף ג ך ן הגס ליש מן הפוס׳ דל דסכרי דמאי‬
‫ריש להחיר מכח ס״ס ה״ל בלימבל‬
‫אכל לא לכחחי ונד״ד נר לכאורה רמיקרי‬
‫היחר לכחחי לקנות האיספיריעו המועל בספק‬
‫מן הגויס ואולם רוב ה ט ס סכרי דאף לכחחי‬
‫סמכינן אס״ס להחיר וכ דהסכמח כל האחרונים‬
‫להחיר כס״ס אף לכחחי עי להר זט״ל דל‬
‫דרמ״ה ולהר אזן אהרן למיפח דודינו הרב הג‬
‫מהר״א עזריאל דל כמל כפי אהרן מע׳ ס״ס‬
‫אות ז אסף וקבץ ראשונים ואח אחרונים דסכרי‬
‫הכי יעו״ש‪:‬‬
‫ה א מ נ ם אכחי יש לחקור הגס דאיח לן‬
‫למעכד ס״ם להחיר לכחחי וכמ״ש‬
‫ה״ד אם ע״י הס״ס יצא לנו ההיחר כרור ואין‬
‫אנו צריכין לעעמא אחרינא‪ .‬משא״כ כאופן כנ״ד‬
‫דמאי דעכיד הס״ס הוא דוקא דהעעם פגום‪.‬‬
‫אי מצד משאר מפגימוחו‪ .‬או מצד דיי״ש לא‬
‫הוי חריף והרי היא כשאר דכרים וכו ‪ .‬וסיף‬
‫סוף צריכים אנו למ״ש סחס כלי אינו כ״י והוי‬
‫נמל״ף‪ .‬והאי מילחא קי״ל דלא הוי לההיר אלא‬
‫כדיעכד‪ .‬אכל לכחחי לא‪ .‬ואם כן לקנוח מן‬
‫הגוי נראה דהיי כלכתחי וכן מצינו לה כיח‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יהורה דל‪ .‬במנהגים דקי״ע אוח ס״ח על חמאה‬
‫שמבשלים הגייס לאף לקי״ל סחם כלי אי״י‬
‫וא״כ מוחר השימן של הגוים‪ .‬עכ״ז נוהגים שם‬
‫לאסור דסוכרים רהוי לכחחי׳ מי שקונה שמן‬
‫מן הגוים וכו מכ״ל יעי״ש‪ .‬ואולם מדברי הפיס׳‬
‫דל נר פשוע דלקנוח מן הגיים לא מיקרי‬
‫לכחחי ‪ .‬רכיון דככר נעשה הדכר כיר הגוי אף‬
‫שישראל קנהו ממט לא מיקרי לכחחי׳ לכבר‬
‫הוא עשוי כיל הגוי וכן מוכח מלכרי מרן ד ל‬
‫סי קכ״כ ס״ו ודל סחס כלי גוי הס בחזקת‬
‫אכ״י וכו אעפ״כ אסור לומר לגוי כשל לי ירקות‬
‫כקלרחך‪ .‬וכן לא יאמר לו עשה לי מרקחח‬
‫שכל האומר כשל לי הרי הוא כאילו כישל כיליו‬
‫וכו מכואר מלכריו דל ללוקא לו לו כשל לי‬
‫הוא לאסיר להוי כאילו כישל כיריו‪ .‬אכל אם‬
‫לא אמר לו כשל לי אס הגוי עשאו מעצמו אין‬
‫קפילא לקנוחו מן הגוי ללא מיקרי לכחחי' וכן‬
‫מוכח מלכרי מורס דל שם ודל אם חימס מיס‬
‫ככלי של גוי לליש בהם פח אסיר‪ .‬אכל לכר‬
‫שנעשה בשבילו ולא כשכיל לכר אחר אעפ״י‬
‫שהוא של גוי וישראל רוצה לקטח ממנו לכחחי׳‬
‫מיחר ומאחר שככר נעשה כיל הגוי מיקרי‬
‫ליעכר ע״כ וכן מיכח ממ״ש כסי קי״ג ס״ב‬
‫רמוחר לאכול אפונים קלוים של גייס וכו אס‬
‫לא במקום שנהגו למשיח המחבת כחלכ וכו ‪.‬‬
‫ואין לחיש לכלים של גייס רסחמן אינם ב״י‬
‫ע״כ‪ .‬מוכח ללקניחי מן הגיי לא מיקרי לכחחי׳‬
‫וכן מוכח מהרבה מקימוח כש״ע‪ .‬והגם למצינו‬
‫למירם דל כסי ק״ח ס״א שכ ודל אם הגוי‬
‫אפה פח עם איסור‪ .‬אסיר לקנוח אוחו פת‬
‫אס ים פח אחר לכל זה מיקרי לכחחי וט׳‬
‫ע״כ‪ .‬להוא דל אחי עלה מע מנהג מוכח‬
‫דלדינא לא מיקרי לכחחי ‪ .‬הנה דבריו אלו הס‬
‫מהאגור שכ״כ כשם ר״י מולין דל הכיאס כד״מ‬
‫שם‪ .‬וכ הוא דל וז״ל ולי נר כדברי הב״י שכ‬
‫בסי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫בסי׳ צ״ז ט ׳׳ד אגור ואין דבריו נראיס במיני‬
‫וכו׳ ואפי׳ פת אחרת לפניו מוחר לקנוח מזה‬
‫ולאכול ממנו וכו׳ ולקנות מן הגוי מיקרי דיעכד‬
‫כמו שנתכאר כסי׳ קי״ג וכו ע״כ‪ .‬נמצא דדמת‬
‫מרן ומורם ז״ל כד״מ דלקגות מן הגוי לא מיקרי‬
‫לכחחי׳ אלא דכקצר חש לס׳ האגור‪ .‬ודוקא כפת‬
‫החמיר‪ .‬דאפשר דיש שום חי׳ כין פח לשאר מילי‬
‫וכן מוכח ממ״ש הכאה״ע דל וה׳ ע״ז ז״ל שכ׳‬
‫כשם הח״ח דל ומ״מ המנהג להקל לקנוס מן‬
‫הגויס דכריס המטשליס ככליהם וט׳ דסחם‬
‫כלים אכ״י ואעפ״י דנעל״ף אסור לכחחי מ״מ‬
‫לא חשכינן הקניה לכחחי׳ וכי׳ ע״כ‪ .‬מדכחכ‬
‫ומ״מ וכו׳ נר׳ כמ״ש דיש לחלק כין פח לשאר‬
‫מילי ובשאר מילי אין להחמיר אף אס יש מאוחו‬
‫המין לפניו‪ .‬ומצינו לה׳ שפחי דעח ז״ל שכ׳‬
‫לחלק בין פח לשאר מילי‪ .‬דעל הפח יחיה‬
‫האדם וט׳‪ .‬ואפשר דכינח ה׳ הוא מ״ש מילחא‬
‫דשטחא גזרו כה רכנן והפח הוא דכר הנצרך‬
‫ככל עח ועל כן החמירו ט שאס יש פח אחר‬
‫מצוי שלא יקנה מזה להזהיר אח האדם שלא‬
‫יבוא לידי מכשול מפח אחר שנגע כאיסור ממש‬
‫וכיוצא כו כאשר הוא רכר המצוי ט על הפח‬
‫יחיה האדם‪ .‬איך שיהיה הדכר פשיע שלא‬
‫החמירו אלא כפח אכל כשאר מילי הקניה מן‬
‫הגוי הוי דיעבר‪ .‬ומדברי הרב טח יהודה הנ״ל‬
‫אין חברא למ״ש ואדרבא משם ראיה שלענין‬
‫דינא הקנייה מהגוי לא מיקרי לכהחי׳ גס ממ״ש‬
‫דסוכרין דהוי לכחחי׳ מוכח דליה לא ס״ל כן‬
‫אלא דהוי כדיעכד‪ .‬וכן מצינו להרכ״ר ז״ל כסי׳‬
‫הנדל שהוא נדון כיוצא כנד״ד על שכר שעושים‬
‫הגוים מתוחים ככלים שעושים כהס שכר של‬
‫ענכים‪ .‬והר׳ דל האריך שם למצוא היתר אכיא‬
‫דבריו לקמן בס״ר‪ .‬והביא שם מ״ש מהר״ח הכהן‬
‫ז״ל שכ׳ להחיר בעיקר הדין מעעס סחס כלים‬
‫וט׳ ולכסוף הדר כיה דאס הגויס עושים אותו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מ‬
‫למכור לישראל אסור וט׳ וה׳ כ״ר ז״ל כתב כי‬
‫לדעתו דל אין למחות טלי המקילים‪ .‬וחיליה‬
‫ממ״ש רבי׳ העור ז״ל בסי׳ רכ״ב סתם כלים‬
‫של גויס הם בחזקה שאב״י וכי׳ שכ׳ הרשב״א‬
‫ז׳׳ ל אעפ״כ אסור לו׳ לגוי בשל לי וט׳ וסיים‬
‫ו כ׳ ז״ל כ״ש בנד״ז שמלבד שאינו מצוה הישראל‬
‫גס אינו בשביל ישראל מיוחד‪ .‬גס לא בשביל‬
‫ישראל לחודיה ו וכו׳ ע״כ יעו״ש‪:‬‬
‫ה א מ נ ם נר׳ דעם כל מה שכחבנו אין בו‬
‫להחיר בנר״ד‪ .‬ני מ״ש ז״ל כלי‬
‫שאב״י נעל״ף וכו׳ ה״ד בכלי שנחבשל בו איסור‬
‫כשאיני ב״י הוי נטל״ף‪ .‬כי החבשיל אף שהוא בעין‬
‫הוא נפסל בעיבור צורה ונ״ש הבלוע‪ .‬אבל יין‬
‫אמרו עליו שישונו הוא טוב וכן הבלוע בכלי‪.‬‬
‫וז״ל רבינו העור בסי קל״ז‪ .‬כל כלים האסורי׳‬
‫שנשחמשו בהם הישראל טד שלא הכשירן כראוי‬
‫אסור בשחיה ומוהר בהנאה אפי׳ היה יבש כל‬
‫זמן שלא עבר עליו י״ב חדש ונו׳ ע״כ‪ .‬וכ׳‬
‫מרן ז״ל בב״י‪ .‬ומה שנ׳ נ״ז ונו׳‪ .‬נר׳ שכ׳ כן‬
‫לאפוקי ממ״ש הרמי״ן ז״ל דמדאמרינן בסוף‬
‫ט״א טסות וצלוחיות ונו׳ מדיחן ונו׳ והן טהורות‬
‫וקתני טלה וכיון שנשתמש וכו׳ מותר משום דהוי‬
‫נטל״ף יש ללמוד דכלי שנשחמש בו יין ואח״כ נתן‬
‫בו ישראל יין‪ .‬טון דלא היה ב״י שרי בדיעבד‪.‬‬
‫והרא״ש כ׳ בחשו׳ דחלילה להרמב״ן ז״ל לכתוב‬
‫כן אלא שום אדם כחבו בשמו וכו׳ דלא שייך‬
‫נעל״ף אלא בחבשיל אבל לא ביין‪ .‬וגם הר״ן‬
‫ז״ל העלה כן וכו׳‪ .‬וכ׳ ע״ד הרמב״ס בלשון‬
‫הזה ואף הר׳ לא אמרה אלא להלכה אבל לא‬
‫למעשה ע׳יכ‪ .‬נקעינן דבכלי היין אין לחלק בין‬
‫כלי ב״י לשאב״י ודין זה פסקו מרן ז״ל בש״ע‪.‬‬
‫וסיים מורם ז״ל כמ״ש דאין לחלק כו׳ וטעמא‬
‫הוי כמ״ש דלא שייך נטל״ף אלא כתכשיל וכו׳‪:‬‬
‫ואולם הפוס׳ דל דבריהם אמורים בכלי יין‬
‫של גויס שנתן בהם יין הישראל וכו׳‬
‫אבל‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫אבל אם הוא של יין שרף אפשר דהוי דינו‬
‫‪.‬כשאר מילי ראמרינן כהו סתם כלי אב״י ונעל״ף‬
‫וכו׳‪ .‬האמנם מצינו ראינו דדכר זה של יי״ש‬
‫כפלוגתא מיחנייא‪ .‬הרכ מ״א ז״ל כסי׳ חנ״א ס״ק‬
‫מ׳ כ׳ ז״ל ומשמע בת״ה דחכית של יי״ש אמס״י‬
‫שאב״י אסור הכל שעינינו רואוח שנ״מ לשכר‪.‬‬
‫הוא‪ .‬וכמ״ש טו״ד סי׳ קל״ז סס״א לגבי יין ע״כ‬
‫וכ״כ הרע״ז ז״ל כסי׳ תמ״כ סק״ד יעו״ש‪.‬‬
‫ומדכרי הר׳ שכוח יעקכ ז״ל ח״כ סי׳ ל״ב‬
‫הביאו דבריו האחרונים ז״ל הרב עיקרי הד״ע‬
‫והר׳ זכו״ל והר׳ פ״ת ז״ל בנחבשל יי״ש ככלי‬
‫שבשלו בו יי״ש מסח״י כלי הכשר והחירו ה׳‬
‫בדיעבד‪ .‬אין ראיה לו׳ דס״ל דיש לחלק בין יין‬
‫ליי״ש דהחס היינו עעמא משום דס״ל דכלי של‬
‫נחשח אף יין נפגם‪ .‬ואף גם זאח לא החיר הרכ‬
‫אלא כמקום הפ״מ וגם שהיו שם כ׳ סניפים‬
‫אחרים להתיר וכו׳‪ .‬ואף שאין הספר הנז׳ מצוי‬
‫אצלינו למדחי כן מדכרי האחרונים כנז׳‪:‬‬
‫א י ל מדכרי ה׳ פמ״א ז״ל כח״א סי׳ נ״ז‬
‫נראה דס״ל דלא איחמר הכי אלא ביין‬
‫משא״כ כיי״ש‪ .‬כי הוא ז״ל נשאל על האראקי‬
‫שהוציאו אוחו ככלים של גויס וכו׳ והיורה והמכסה‬
‫ושאר הכלים לא נשחמש כהס הגוי משנה‬
‫שעכרה וכו׳ והביא הרכ ז״ל מ״ש הרמכ״ן‬
‫ז״ל ומאי דכחכ על זה הרא״ש והר״ן ז״ל‬
‫וכו׳ וסיים וכ׳ עלה בידינו דלדברי הרמכ״ן‬
‫ז״ל היה אפשר ללמד זכוח וכו׳ אכל לפי דברי‬
‫הרא״ש ז״ל וכו׳‪ .‬ולדכרי הר״ן ז״ל שכ׳ דאף‬
‫לדברי הרמב״ן ז״ל לא אמרה אלא להלכה ולא‬
‫למעשה‪ .‬ואף הריב״ש ז״ל בסי׳ תל״ג אחר‬
‫שכ׳ דברי הרמב״ן כ׳ לא הורו להרמב״ן סברא‬
‫זו וכו׳ וכ״כ הר״י בתרומת הדשן סי׳ ר״א יעו״ש‬
‫שהוא מסכים בלי פקפוק טל תשו׳ הרא״ש ז״ל‬
‫אלא דמדבריו יש ללמוד היתר בנר״ד‪ .‬שכ׳ שם‬
‫ואע״ג דכת׳ א״ז פ׳ אין מעמידי! דחבית שהיה‬
‫יוסף‬
‫כו שכר וכחנו בו יין לצורך הפסח אם אינם‬
‫כ״י שרי דנעל״ף‪ .‬וכ״כ אח״כ למשקים הנבלעים‬
‫ככלי וכו׳ פגום הוא על כן צריכים אנו לחלק‪.‬‬
‫כין יין לשאר משקין וכו׳ ע״כ‪ .‬הרי שהוא מחלק‬
‫כענין נעל״ף כין יין לשאר משקים ונמצא ראק י‬
‫ה״ה ככלל שאר משקין וכו׳ עכ״ל הר׳ פמ״א‪.‬‬
‫ונר׳ רהראק׳י הנה הוא היי״ש וה׳ ז״ל מרמה‬
‫איחי לשאר משקין רהשהיה פוגמח ונעל״ף ושרי‪.‬‬
‫וע״ז סמך ה׳ ז״ל והחיר כנר״ר‪ .‬כי מזה יש‬
‫לראוח ולהכין מ״ש ה׳ פחד יצחק ז״ל רמז דכריו‬
‫ה׳ עיקרי הד״ע זיל סי׳ י״ג אות ז׳ כמי שעשה‬
‫מיס שרופים מיין כשר ככלי גויס וכו׳ והורה‬
‫הוא וכ״ד לאסור וכס׳ הר׳ פמ״א וזולתו ע״כ‪.‬‬
‫ולפי מ״ש הר׳ מחיר לא אוסר‪ .‬איך שיהיה הר‬
‫פמ״א ס״ל דראקי דמי לשאר משקין ונטל״ף‬
‫ושרי וחיליה מהר׳ ח״ה וכמ״ש‪ .‬וזה דלא כהרכ‬
‫מ״א והרע״ז ז״ל‪:‬‬
‫ן^ן מצינו לה׳ נו״כ חניינא חיו״ד סי׳ נ״ח‬
‫דס״ל די״ש הוא חזק וט׳ כמ״ש ה׳ מ״א‬
‫והרע״ז ז״ל ואינו נפגם ואינו פוגם אף כשאר‬
‫משקין וכו׳‪ .‬וזל״ה כקיצור על מה שנהגו שתוך‬
‫מעל״ע לעשות יי״ש הנעשה מסת״י שירפים‬
‫היהודים כאותה יורה יי״ש של תטאה וכו׳ אין‬
‫ללמוד היתר ממה שמכואר כיו״ד סי׳ קל״ז ס״ד‬
‫שכלים האסורים מחמת יין של גויס מותר ליתן‬
‫כהם כין מיס כין שכר כין שאר משקין וכו׳‬
‫דשם העעם הנפלע מהכלי הוא פוגם כשאר‬
‫משקין‪ .‬ואף דמשמע דאף חומן וציר מותר ליתן‬
‫כהס ולא אמרינן שהחריפוח מטייא ליה לשכח‬
‫וט׳‪ .‬אמנם כל זה ככלי היין שהעעס הנבלע‬
‫בכלי הוי קלוש טון שנבלע בצינן‪ .‬ואף אם היה‬
‫מקום לדון גם בזה ולהמציא מקום להקל‪ .‬נד״ד‬
‫אינו דומה לזה שכיון שעשו מן היין האסור‬
‫יי״ש שוב אינו מעם קליש רק ט׳ נשבח בשאר‬
‫משקין ובפרמ טי״ש שבודאי א׳ משבת את חבירו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫אף שזה נעשה מיין וזה מחטאה וכו׳ ואפי׳ אין‬
‫היורה כח יומה וגס ס׳ ליכא דבכל היורה‬
‫משערינן וכו׳ וסיים שדכרי הר׳ פמ״א לאו‬
‫דסמכא נינהו וט׳ יעו״ש‪:‬‬
‫ואולם הר׳ ז״ל צידד להחיר מטעמא אחרינא‬
‫וז״ל כקיצור‪ .‬דכשנוחנים החרצנים‬
‫והשמרים לחוך היורה נוחניס מים הרכה‪ .‬ואם‬
‫אין המים נעשים נכלה היורה טלעח איסור‬
‫והיחד וכו׳ ולא כעי׳ ס׳ רק נגד חלק מהיורה‬
‫וכו׳ והרי מורס ז״ל כ׳ בסי׳ צ״ב ם״ד דיש‬
‫אומרים דכשאר איסורים לא אמרי׳ כלח נעשיח‬
‫נבלה‪ .‬ומסיק דיש לסמוך ע״ז כמקום הפ״מ‬
‫ואף שה׳ ע״ז כ׳ בשם רש״ל דבהך בישול נק׳‬
‫גס בלח וכן מורים דכרי רמ״א וכו׳ מדכרי‬
‫הש״ך ז״ל כסי׳ קע״ו מוכח דגם בבישול לא‬
‫אמרי׳ כלח חנ״ן וכו׳ יכן דעה הר׳ פר״ת דל‬
‫וכו׳‪ .‬והגם דהזיעה העולה דרך הקנים זהו‬
‫היי״ש כעצמו וט׳ כי המיס אין כהס כח וט׳‬
‫יש למצא היחד ט כצירוף יחד כל הזיעה שעלחה‬
‫יהיה כה ס׳ נגד הקנים וט׳‪ .‬וגס לזה צריכים‬
‫אנו לצרף הקולא דכלח לא אמרינן חנ״ן וכו׳‪.‬‬
‫ואס הדבר כן יש להחיר מה שככר נעשה שאין‬
‫לך הפסד גדול יוחר מזה וט׳ עכל״ה יעו״ש‪:‬‬
‫והנה כל מה שהצריך הרכ להאריך ולצדד‬
‫כהיחר זה היינו לדידיה דאחכא דמורם‬
‫סמכי למיעבד הלכה טיחיה‪ .‬והוא פסק דכשאר‬
‫איסורים חנ״ן‪ .‬אכל אנן כרידן דאחכא דמרן‬
‫סמכינן ולרידיה ז״ל לא אמרי׳ חנ״ן רק כככ״ח‪.‬‬
‫משא״כ כשאר איסורין וכמטאר שם כש״ע‪ .‬יש‬
‫להחיר מעעמיה דה׳ ז״ל‪ .‬דכשנוחנים החרצנים‬
‫וכי׳ נותנים הרכה מים‪ .‬ואין צריך ס׳ רק על‬
‫חלק מהיורה‪ .‬ואף על דכר הזיעה שזהו עצמו‬
‫היי״ש וכו׳ פשי׳ דיש כזיעה יוחד מס׳ מהקניס‬
‫וט׳ אחר שמוציאים כל הזיעה וכפרע לאלו הגויס‬
‫ששורפים אותו למכור שעושים הרכה ככת אחח וכו׳‪:‬‬
‫‪(ID‬‬
‫מא‬
‫גם הר כ״ד ז״ל התיר בנד״ר שהוא כנד״ר‬
‫מעעמא אחרינא‪ .‬והנה הר׳ ז״ל נר׳ דס״ל‬
‫דאף גיי״ש יש לו נמל״ף וסתם כלי אינו ב״י‬
‫ונפגם עעם הבלוע בכלי‪ .‬וחיליה נמי מההיא‬
‫רה׳ ת״ה ומרש הר׳ פמ״א דל‪ .‬אלא זזה מהני‬
‫רוקא לגבי השפופרת והמכסה וכו׳‪ .‬אבל היורה‬
‫היא בלועה מהיין שנותנים בה להרתיחו וכו׳‬
‫לא מהני ביה השהייה מעת לעת לפוגמו כשאר‬
‫איסורין כמבואר ברבריו ז״ל‪ .‬וע״ז כ׳ להתיר‬
‫ממ״ש רני׳ העור דל בסי׳ קל״ר‪ .‬יין נסך‬
‫שנתערב במים‪ .‬י״מ דצריך ס׳ כשאר איסורץ‪.‬‬
‫והראב״ד דל ל כיון שנתערב במים ער‪:‬שיש‬
‫בו יוחר מכדי מזיגה פוגמו ומותר אפי׳ בשתיה‬
‫הלכך אם יש במים ששה חלקים מותר וכו׳ עכ״ל‬
‫הטור דל‪ .‬ולא תיקשי ממ״ש בסי׳ קל״ז דקתיר‬
‫משוס נותן עעם לפגם ותיפוק ליה משוס‬
‫דאיכא ששה חלקים ויותר‪ .‬דשם ר׳יל ״לפי‬
‫שיש במים ובשכר הרבה דהיינו יוחר מו׳ חלקים‬
‫וכל שיש בו ו׳ חלקים פוגם ואינו משביה‬
‫וכו ‪ .‬באופן שאין לאסור השכר של תותים מןני‬
‫פליעח היין של היורה וכו׳ וגם מפני פלימת‬
‫הכסוי והשפופרת וט׳ שהם בלועים‪-‬״ משכר‬
‫האיסור נראה דאין לאוסרו‪ .‬ולא מפני שהוא‬
‫פוגם השכר של תותים ט לא אמרויהרא״ש‬
‫והמור שפוגם אלא יין בשכר אבל שכר בשכר‬
‫אינו פוגם‪ .‬גס לא משום דיש בשכר החוחים‬
‫ו׳ חלקים וכו׳ דשמא לא אמרו לסגי־כששה;רק‬
‫ביין וכו׳ אלא דיש להחיר מטעם 'לי&תם _ כלי‬
‫אכ״י וכו׳ דדוקא ביין אמרינן דאינו פוגם אבל‬
‫השכר נפגם כמ״ש הר׳ ת״ה סי׳ ר״א וכו׳‬
‫•‬
‫יעו״ש שהאריך‪; , :‬‬
‫ובכן אתאן לנד״ד מר׳ דמרכרל־כולם כלמוד‬
‫להתיר לכל מר כדאית ליה ‪:‬להד פמ״א‬
‫דל דבשאר משקין השהיה פוגמת ׳ונטל״ף‪ .‬זהוא‬
‫הרין ראק׳י שהוא הי״ש‪ .‬ולהר׳ ב״ל דלדמתבטל‬
‫במים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫כמים כששה‪ .‬ועל הכלים השפופרת וט סחס‬
‫כלי אכ״י ונשל״ף וכו ולהר׳ נו״כ דאינו צריך‬
‫ס רק על חלק א׳ מהיורה וכו וכמשיל‪ .‬וגס‬
‫הר מ״א אפשר דיודה כזה‪ .‬כי הוא ז״ל לא‬
‫מיירי כצירוף מיס שרופים דנוחניס מיס וכו ‪.‬‬
‫ואולם הרש״ז ז״ל כהט מיירי שכן לשוט‪ .‬וכ״ש‬
‫כמקומוח שמכשליס המע׳ר ככל השנה כיורוח‬
‫שעושים ט יין שרף דהוי דכר חזק וחריף ונעל״ף‬
‫כמע׳ד כידוע‪ .‬וא״כ לא מהט כשאב״י וכו ע״כ‪.‬‬
‫ולכאורה היה נראה לומר דהרע״ז ז״ל לשיעחיה‬
‫אזיל שכ כיו״ד סי צ״כ כשם רש״ל דאין לומר‬
‫דכלח כלח אינו נעשה נכלה רק כשאינו דרך‬
‫טשול וכמש״ל‪ .‬אלא רזה אינו דקודס פסח הוי‬
‫היחרא ולא שייך כזה לו חנ״ן‪ .‬אלא דעכ״ז‬
‫כיון שהוכחנו משאר הפוסקי׳ ז״ל להחיר כנד״ד‬
‫לכל מר כדאיח ליה וכמש״ל‪ .‬א״כ אף אס נאמר‬
‫שהרע״ז ז״ל לא ס״ל האי סכרא של הר ט״כ ז״ל‬
‫עכ״ז יש להחיר מס״ס ס אי הלכה כהר ש״ז‬
‫ואח״ל דכן הלכה‪ .‬לא נפלע מהכלים שיעור כדי‬
‫ליחן עעם וכו ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫למ״ג איתא למותר ליקח מלית מצוייצח מתגר גוי‬
‫ופרש״י ז״ל ללא מרע נפשיה וזטן לה מיש׳ וכשרה‪.‬‬
‫וכן פי הרמכ״ם ומרן ז״ל בסי ך׳ וכן מצינו‬
‫כאיסור פנחערכ רי״ל היחר ע״י שיעעמנו גוי וכו‬
‫וכמ״ש הפוסקים ומרן כסי צ״ח‪ .‬והגם שכ‬
‫מרן ז״ל לצריך שלא ילע הגוי שסומכין עליו‬
‫וכו היינו כגוי שאינו קפילא ו ט כזה הוא‬
‫רכמי מסל״ת אכל כקפילא סמכי אפי אינו‬
‫מסל״ת וכמ״ש מרן ז״ל ככ״י‪ .‬וכ״כ האחרונים‬
‫ז״ל אלא לנר ליש לחלק כין נד״ד וכיוצא כו‬
‫לההיא לחערוטח‪ .‬להחם ולאי לי״ל עעמא‬
‫למירחה ולא מרע וכו להוי לכר המורגש‬
‫בעעמא‪ .‬והרי הישראל מוכן לעעמו וללועסו‬
‫וככן מירחח הגוי לשקר להוי מילחא לעבירא‬
‫לאגלויי בלי ספק‪ .‬ודומה לזה מצינו לה פר״ח‬
‫ז״ל שם שכ׳ דומה לזה לחרן דלא חיקשי היכי‬
‫סמכי על גוי כלאו קפילא ומשמע דכקפילא‬
‫ליח קושיא וליח פרוקא ואין לחלק כלל‪ .‬עכ״ז‬
‫שעמו של הרכ הוי עעס מוסכר ודכר גדול דכר‬
‫הנביא דיש לחלק בין דכר הנרגש תיכף לשאר‬
‫מילי‪ .‬והגס שהר אמרה לגבי גוי דלאו קפילא‬
‫וכו מכ״ז אנן איך נביא ראיה לחגר או קפילא‬
‫כשאר מילי כנד״ר כיוצא כו מההיא דחערוכח‬
‫דנרגש כעעמא חיכף דהחס ודאי מירחה ולא‬
‫משקר‪ .‬ואף גס זאח אם יהיה הנסיון של נד״ד‬
‫ע״י הכלים הנז׳ דכר כדור כלי ספק כלל‪.‬‬
‫אין ראיה מחערוכח איסור‪ .‬דהחם העעמא היא‬
‫מוכרחה לטא כשיאכלנו וכע״כ ירגיש אם אמר‬
‫אמה הגוי וככן ירא הגוי לשקר‪ .‬משא״כ כגון‬
‫נד״ד דאפשר שלא יכוא הישראל לירי מדה זו‬
‫לכררו וכו ‪ .‬ומכ״ש אם היה צריך לאחרים ט‬
‫הוא אינו אומן לכרר וט ‪ .‬וככן י״ל דככגון דא‬
‫לא מירחה וכי ‪ .‬וגדולה מזו איחא לענין כיציס‬
‫אם הוא ס׳ אם הוא ששים אם הוא מעוף‬
‫שמא או שהור‪ .‬וכ הפוסקים ז״ל דשיאל לצייר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ה א מ נ ם כל מ״ש אינו אלא למקומוח‬
‫שהאיספרימו של יין הוא כיוקר‬
‫על שאר מינים וכמ״ש‪ .‬אכל כמקומוח שהאיספי‬
‫של יין ערכו כזול על של שאר מינים הרי‬
‫דינו כדור לאיסור כידוע‪ .‬והנה מעכ״ח צידד‬
‫להחיר על ידי כרירח הכלים אשר המציאו‬
‫חכמי הגויס‪ .‬והיינו שישראל הקונה אותו מחנה‬
‫עס הגוי וכו׳ או שהקונה בעצמו יברר כל‬
‫חביח וכו׳ כמש״ל‪:.‬‬
‫‪,‬‬
‫והנה הדרך הא נר דאין לו מקום לנוח‬
‫דהן אמת דמצינו כיוצא בזה בעניניס‬
‫אחרים דיש לסמוך אגוי תגר ואקפילא וכו‬
‫דלא מרע אומנוחיה ואינו משקר וכו אלא דיש‬
‫לחלה כיניהם לנד״ד וכיוצא כו‪ .‬הנה כפ התכלת‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ישראל‬
‫שמו‬
‫ישראל או גוי המוכר אם אומר של עוף פלוני‬
‫הוא ואנו מכירין שאוהו עוף מהיר הוא סומך‬
‫עליו ועעמא הוא דכשאומר של עוף פ׳ הוא‬
‫חזקה דאינו משקר משו׳ שירא שמא יכיאו כיציס‬
‫מאוחו עוף ויראו שאינם דומים ונמצא מחכרר‬
‫וכו׳ כמ״ש האחריניס ז״ל‪ .‬וברירה זו של כיציס‬
‫מאוחו העיף נראה דהוי כרירה גדולה שאין‬
‫מליה חשיבה לגוי ולא מצי לאישחמועי כלל ועם‬
‫כל זה הרמב״ס ס״ל דאין לסמוך ע״ז‪ .‬אלא‬
‫כצייד ישראל ולא כצייד גוי המוכר‪ .‬וכן היא ס׳‬
‫מרן ז״ל כש״ע סי׳ פ״ו יעו״ש‪:‬‬
‫נ ם אין להכיא ראיה ממ״ש כסי׳ קי״ד ס״ה‬
‫והוא דעח הר״ן ז״ל הכיא דכריו ככ״י‬
‫דיין דמונים שמוכרים הגויס לרפואה מוחר‬
‫ללוקחי מחגר גוי וכו׳ דכיין דאיח בזה קפידא‬
‫לא מרע נפשיה‪ .‬דהחס כיון דהוי לרפואה איח‬
‫ביה קפידא עיכא‪ .‬איכרא דיש לדקדק דהר״ן‬
‫ז״ל סייס םס מ״ז וכ׳ כדאמרי׳ בפ׳ הקומץ רבה‬
‫גכי הלוקה מליח מצוייצח מגוי חגר ע״כ‪ .‬וההיא‬
‫דמליח מצוייצח ליח כה קפידא עוכא והוא לא‬
‫החיר כיין דמונים רק מעעמא דאיח כיה קפידא‬
‫מוכא‪ .‬ולזה מצינו להר׳ מ״א ז״ל סי׳ ך׳ סק״א‬
‫ז״ל עי׳ כיו״ד סי׳ קי״ד וכי׳‪ .‬ומ׳׳מ צ״ע דהחם‬
‫דוקא כדכר דאיכא קפידא באומנוחו כגון יין‬
‫רמוניס דהוי זיוף אף לטיס וכו׳ חרע דאעו‬
‫מי שרי לקנוח כשר מן הגוי וכו׳ וחי׳ דדוקא‬
‫מליח מקילינן משוס דאין דרך הגויס למשוח‬
‫ציציח וכו׳ והא דמייחי הר״ן ראיה מציציח לא‬
‫מייחי אלא ללמוד דסמכינן אחגר אסמ־א דקפידא‬
‫וכו׳ ע״כ יעו״ש‪ .‬ופי׳ דכריו הר׳ מחצה״ש ז״ל‬
‫דעעמא דאין דרך גוי לעשות ציצית וכו׳ הוא‬
‫כצירוף דתגר לא מרע אומנותיה אף דאין‬
‫קפירא כ״כ‪ .‬וע״ז הק׳ הרמ״א דמאי דמייחי‬
‫הר״ן ז״ל ראיה לההיא דיין רמוניס שאני ציציח‬
‫דאית?ביה נמי טעמא דאין דרך הגוי|וכו׳‪ .‬וחי׳‬
‫מב‬
‫יוסף‬
‫דמאי דמייתי הר״ן ראיה מציצית הוא ללמוד‬
‫מינה דה׳ לא מרמ אומנותיה היא סברא מעלייא‬
‫והיינו היכא דאיכא קפידא מובא כההיא דיין‬
‫רמוניס‪ .‬או אפי׳ קפידא מועטת כההיא דציצית‬
‫בצירוף סברה דאין דרך הגוי וכו׳ זהו משמעות‬
‫המחצ״ה ז״ל יטו״ש‪ .‬נמצינו למדים דאין להביא‬
‫ראיה לנד״ד מההיא דיין דמונים דשאני התם‬
‫דאיכא קפידא מובא וכו׳‪ .‬וגס מההיא דציצית‬
‫מצוייצח אין ראיה דהתס איכא תו עעמא דאין‬
‫דרך הגוים וכו׳ מצורף לטעם הקפידה אף שהיא‬
‫מועטה וכו׳ וכמ״ש הרמ״א‪:‬‬
‫ואולם הדרך הב׳ שכ׳ כת״ר דהישר׳ כשקונה‬
‫מהגוי יברר כל חבית וכו׳ ואז יעשה‬
‫מה שלבו חפן‪ .‬ופשו׳ בדבריו הי״ו דחכמה זו‬
‫של הכלים הנז׳ נחונה ביד כל אדם כולנו חכמים‬
‫לכרר וכו׳‪ .‬והנה לענין דינא גס אני כמוהו‬
‫הולך ומסכים שאם הענין הזה של כירור הכלים‬
‫הוא ידוע ומפורסם כדוק ומנוסה שע״י אוחם‬
‫כלים מחכרר ממה נעשה ואס יש כו תערוכת‬
‫וכו׳ דיש לסמוך ע״ז ולהחיר ולא הוייא מילהא‬
‫דחמיהא יען הדכר מפורסם שע״י אוחם הכלים‬
‫מחברר הדבר היטכ כאין ספק‪:‬‬
‫ה א מ נ ם ירא אנכי להחלימ הדבר ולהחיר‬
‫כי הן בטון כימים הללו וכזמן הזה‬
‫פשטה המספחת ככל המקומוח כמטט לרוכא‬
‫דעלמא לשחייה סח י‪ .‬ואף המיעוט הנזהרים‬
‫מסח״י לדידהו הוי כהלכחא כלי עעמא וכמנהג‬
‫כעלמא כי לדמחס איסורא לא הוי אלא משום‬
‫ניסוך לע״א והאידנא ליכא ע״ז שאין הגוים עע״ז‬
‫בזה״ז ויען שביד כל אחד לברר על ידי הכלים‬
‫הנז״ל‪ .‬לא ידקדק בחכמת הכלים‪ .‬או אפשר‬
‫שלא יברר כלל לפי דעחו דאעיקרא דדינא ליכא‬
‫בזה״ז דין יי״ן‪ .‬ועוד דכיון דמקילין בסת״י יש‬
‫לנו להחמיר ולאסור את המוהר כגון נד״ד‬
‫שיראו חומרת יי״ן וסת״י ויראו מגשת אליו‪.‬‬
‫״‬
‫ודוגמא‬
‫שמו‬
‫ולוגמא לזה מצינו לפסק מר״ן ז״ל בסי׳ קי״ר‬
‫ס״ב והוא מהרשב״א ז״ל הביאה רבינו הטור ז״ל‬
‫שם רבמקוס שישראל נוהגים שם קולא ביין של‬
‫גויס אף השכר אסור‪ .‬וכ׳ שם הרט״ז דל בשם‬
‫רש״ל דזוקא במקום שמקילים קאמר אבל האידנא‬
‫שנטשה בקצת מקומות בטוה״ר היחר גמור‬
‫מותר וכו׳ ופירש דבריו הרט״ז דל דמקוס‬
‫שיודטים שיש איסור ביין של גויס רק שנוהגים‬
‫בו קולא שם טשו חז״ל היכרא שלא ישחה שס‬
‫שכר אותו חמרא שירגישו שלא יקילו טור וכו׳‬
‫יעו״ש‪ .‬אף אנן נמי נימא לגט כת הנזהרים‬
‫והלמד להם׳ כהלכתא כלא טעמא וכמ״ש‪ .‬וחלילה‬
‫בנקל יבואו לילי מכשול ב״מ־ דיש להחמיר ולאסיר‬
‫ע״י־ הבירור הנז׳״ לשילעוי וירגישו ׳חומר‪ -‬היי״ן‬
‫וסת״י ויעשר־ לו הרחקה גלולה סחור סחור‬
‫לכרמא ־לא תקרב‪ •:‬זהו לעתי לעת הליוע לעטן‬
‫מעשה ואולם להלכה נ ר י כ מ ״ ם כת״ר לסמוך‬
‫על׳ברירת״הכלים הנז וממילא־רווחא רישילהתיר‬
‫גם׳ לענין׳ פסח לנוהגים־ כס־ האומרים לאין‬
‫חוץ ולגבי הכלים אף׳‪.‬אס נאמר שנשחמשו בהן‬
‫קולס־ פסח• ברבר ־חמן וכיוצא ט‪ .‬עכ״זטוןללא‬
‫הוי לבר־ הריף־ יש להתיר־ בשופי ממאי לקי״ל‬
‫סתם• כלים‪ :‬׳אב״י מהממם שאמרו להוי ס״ס אם‬
‫נשתמשוי־היום־ וט׳ ואת״ל נשתמשו שמא ברבר‬
‫המותר ׳כגוךרימולאג׳א וכו׳ והגם דמדברי מורס‬
‫ד ל סל תמ^ז ס״ה בטני! שימן מהיתך מוכח‬
‫דמשום׳ הומרא רחמן‪.‬לא־ אמרי׳ סתם כליי אב״י‬
‫וכמ״ש שם הרמ״א ד נ כ ב ר פירשו ־הר׳ מהרימ״ט‬
‫דל‪ :‬הביא ׳דבריו ־הר׳ מ״א' ז״ל זכיכ‪ :‬הפר״ח‬
‫ז׳׳ל‪:‬ללוקא‪:‬במחבסיהחמור־ בהג׳׳מ דדרט בכך‬
‫כל ל השנה וט׳ ־־ יעו ‪af‬׳ ‪ :‬ומ״ש ־ הרמ״א ‪ -‬דל שם־‪:‬‬
‫ו ש י ש ־ ‪ :‬מעכ״ת־‪ :‬׳ ע״ע׳ ד השאור שנותנים ־ באורז‬
‫״ ושאר״מיניס״למהר׳בישולס׳ לאין •לחוש‬
‫לזיה; לאן*‪:‬אם׳‪.‬ייהנו השאור־ כבר׳ נחבטל קולם‬
‫פסח ובפסח •אינו־ חו^ךוכו׳׳אמוד נכון הלבר‬
‫‪7‬‬
‫‪7‬‬
‫יוסף‬
‫כמ״ש כת״ר‪ .‬ולא למי למ״ש הרשב״א דל אשר‬
‫רמז כת״ר הביאה מרן ז״ל בב״י סי׳ קל״ל‬
‫רכל שעיקרו כך אינו במל‪ .‬כמנין ד׳ מיני מרינא‬
‫וכו׳ רהחם עיקר המשקה צריך להיוח כך מעורב‬
‫עס חומץ וכו׳ משא״כ בנד״ד דהמשקה אינו‬
‫צריך לשאור רק שנוחנים אוחו למהר הכישול‬
‫והוא דבר חיצוני שאינו בחוך המשקה והרי הוא‬
‫כפחמיס ומציס שמבשליס בהס המשקה‪ .‬והאי‬
‫שאור לא נעשה להעמיד המשקה ולא להעעימו‬
‫וכו‪ /‬והנה הרמ״א ז״ל כסי׳ חמ״כ סק״כ הכיא‬
‫חשו׳ זו של הרשכ״א ז״ל והק׳ עליו וכ׳ דמאי‬
‫דאסר הרככ״א הוא מדרכנן דוקא וט׳ והביא שס‬
‫מ״ש הי״ו ז״ל דאס ערכו כמזיד כגון שצריך‬
‫לתקט ולעשוחו עם חומץ כגון אלמוד״י אסור וכי׳‬
‫יטו׳״ש‪ :‬והרואה יראה שסכר לה מר הי״ו דל‬
‫כסי הרשבי׳א דל ומוכן מדבריו ז״ל כמ״ש דמחקן‬
‫למשקה בעצמו‪ -‬ע׳יי־ שמתן ט החומץ כגין אלמוד״י‬
‫וט‪• /‬ואף־בזה‪.‬־כ׳ הרי‪-‬מ״אןדלא הוי רק מדרבנן‬
‫ופי׳ המחצ״ה ־ דמסברא לנפםיהי־אסר הרשב״א‪.‬‬
‫דהוי׳ כמו ״דעביד לטעמא‪.‬־ימ*ס מר׳׳ מיני מלינא‬
‫הוי לדוגמא‪-‬וכי ימו״ש‪ .‬ונל״ד־נר^ פשומ‪-‬דלא‬
‫שייך‪-‬בזה למימרילהוי כמו ‪-‬לעב״ל״לטממא׳שאין‬
‫עושין כן רק למהר הבישול׳‪• -:‬י‬
‫וגחלה~מזו־מצינו‪-‬להר׳ מ״א־ז״ל‪-‬כסו׳•כץ׳‬
‫‪ .‬חמ״ז שהביא נדש׳הר׳ צ־׳׳צ •על״יין‬
‫לבן׳ שהוכהה מראיתו‪.‬ורוצים לתקנו עיי שמשימים‬
‫לחוטי חלב־ בהמה• וחלב ‪-‬חע‪.0‬־פחות מס׳ ואסנ‬
‫הר׳ צ״צ־ דל׳ידגזדינן• שמא׳ יישתה‪-‬ממנו עם‪:‬בשר‬
‫א‪• 1‬בפסח־וכו*־ ואע״פ שנתבטל וכר׳ הייל מבעל‬
‫איסור לכתחי׳ וכו׳ וטנד שמא ישאר״ קצם מהחל‪0‬‬
‫חטה בעין וט׳׳‪ .‬והרמ״א ׳•דל ־כי־ שאיך זהי מבטל‬
‫אמטר לכחחי ״ לאין־ כינהו‪ -‬ר ק ׳ לתקןד היין ‪ -‬ומ׳‪•:‬‬
‫והמחצ״ה־דל כתב׳ לכס׳ ח׳׳מיחלק מ‪4‬ו מהה!א‬
‫רהרפב״א־ ורי״ו לכל •דבר־־ילתחי׳ל׳תקונויהךיאימ‬
‫בטל‪.‬וט‪ /‬־ והוא״ דל״ חי׳״ לאין ־ כאך‪:‬סתירה‬
‫להרמ״א‬
‫‪4‬‬
‫‪1‬‬
‫יוסף‬
‫שמו‬
‫להרמ״א ז״ל דהא מבואר ברשב״א העמס דהוי‬
‫כדכר המעמיד ולא כמיל וכי׳‪ .‬וה״ה כשבא‬
‫לחקן העעם‪ .‬משא״כ הכא דלא בא לחקן אלא‬
‫המראה ולא להעמיד ולא לעעמא‪ .‬ועיקר המשקה‬
‫אינו צריך לו דהיי דבר חיצוני וכמש״ל‪ .‬דנר׳‬
‫פשומ דאין לפקפק בי כלל‪ .‬ומה גס לפי מ״ש‬
‫כח״ר דבימים הללו יש ענין אחר שנוחנים למהר‬
‫הבישול‪ .‬ואף אס יהיה הדכר ספק‪ .‬אי נחנו‬
‫שאור או דבר אחר ספיקא דרבנן לקולא רעיקר‬
‫דינו של הרשב״א ז״ל אינו אלא מדרבנן וכמ״ש‬
‫ה ר מ״א ז״ל וכמש״ל‪ .‬זהו מה שנלע״ד קלה‬
‫כמוח שהיא מדכרי הפוס׳ ז״ל‪ .‬ואנו ליה עינינו‬
‫במאור חורחו יאיר לבנו‪ .‬לכל נכשל בדכר הלכה‬
‫חמיד כל הימים טר״א‪ .‬כ״ד ההו״פ עאנכ׳יר‬
‫ימ״א כאכ רחמן דהאי שחא טכחא ששו״ן ושמחה‬
‫ישיגו לפ״ק‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫הצל*‬
‫מרדכי‬
‫ן׳‬
‫ג׳ו‬
‫ס״ע‬
‫עוד זה מדבר מהרמ״ן נו הנ״ל ע״ע הנז׳ זה נוסח אגרת‬
‫שעלח לי או״ב ו‪»::‬״יז‪:‬‬
‫נהין״ו דעיינין מע׳ או״ע החהש״ו מזר״ק‬
‫מהוד כמהר״י ן׳ וואליד הי״ו ט״ר‪.‬‬
‫אחדפו״מ כראוי וכו׳ ראיתי מ״ש כח״ר כי אחר‬
‫החיפוש מצא להר אדמח קדש ז״ל דמסיק להחיר‬
‫בצירוף אחר צירוף וראייחו ז״ל מההיא דמכשירין‬
‫וכל• וכח״ר הגם דחמה על ראית הר׳ ז״ל‬
‫תמיהה ‪-:‬קי!מת והיא נרגשח כמעט עיון‪ .‬עכ״ז‬
‫רצה־־ לסמיך להתיר •ואף דהר ז״ל כדיעכד אמרה‬
‫למילתיה־‪.:-‬־כה״ר׳־ ־צידד‪ :‬׳להמר אף לכחחי וכי‬
‫כמ״ש ‪:‬בדב״ק‪-‬דוזאת יאשיב;לידירי כי‪ .‬חשו ה ר‬
‫ז״ל לא נעלמה‪:‬מאתמ; האמנם־־היא סברא יחידאה‪.‬‬
‫ואף‪:-‬גם‪:‬׳זאת כי• לא •זטגי־להביןדלבריו ו?מ״‪$‬‬
‫פת״ר ^ ו י ו כ ב ד בא־‪:‬חכם הגא^״חיי׳דא־ז״ל בס׳‬
‫ה‪5‬ן׳ ׳מראיפיהעץ;בליקוטץ׳־םי^א^יהביאי׳תשו׳־‬
‫הרי־א״ק‪-‬׳ז״ל וכתב‪.:‬שאיכה־ תשי׳־־להר ־ המחבר‬
‫זי׳ל‪:‬׳ רק‪-‬היא‪ -‬תשובפ ‪:‬לבן ל הכי״ וחתום עליה‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫‪,‬‬
‫מג‬
‫ילדעתי ז״ל אין לסמוך עליה בהיתר זה‬
‫וכפר אדמתו‪ .‬ולשמא ס׳ מראית העין אינו‬
‫מצוי אצלי‪ .‬אעחיק לו לשוני הר!׳‪ .‬הגם כי הר׳‬
‫עיקרי הד״ע הביא דכריו כה׳ יו״ד סי׳ י״ג אות‬
‫ק׳‪ .‬לא הביאם במושלם‪ .‬וזה לשון הגאון חי״דא‬
‫ז״ל שם על דברי הר׳ א״ק‪ .‬ואני בעוניי‪ .‬אומר‬
‫דאין דבריו מחיודין והגיע פ׳ המנייה הנח׳ה‬
‫סובר׳ח‪ .‬דמי גילה לו דמאי דתנן נסתפג והזיע‬
‫היינו מכה המים שאוכין ואימא דכשנסחפג לא‬
‫אמרינן כהזיע אח״ך‪ .‬מכה מיס שאוכין יהא‬
‫אשמועינן דהיא זיעה גופו וזיעחו מהורה‪ .‬ומי‬
‫אמר לו לחלק כין זיעה א׳ לשניה ולא עלתה‬
‫לו‪ .‬ותו אפי׳ לפי דבריו מה דמות יערוך לזיעה‬
‫כ׳ הכאה מכח מיס שאובין לנ״ר דהאווא ארדיינעי‬
‫טפו של איסור ממש וקורין לו איספיריעו וה״ל‬
‫טחו ורוחי של היין וכמ״ש הר׳ מו״ק א״ח סי׳‬
‫ר״ב ואם עוד יצרפנו צירוף אחר צירוף הוא‬
‫האיסור עצמו ומשבחו יוחד ולא פקע איסורו‬
‫ו ט ‪ .‬והביא ראיה ממ״ש הרמ״בס בפי׳ המשנה‬
‫שם יעו״ש‪ .‬וסיים ז״ל עין רואה דהרמב״ס ז״ל‬
‫קרא בחיל דברישא מעמאה זיעחו בעבור חערובח‬
‫הזיעה עם המיס שאיכין‪ .‬וכשיתנגב זיעתו מהורה‬
‫וכו׳‪ .‬ואין הדבר חליי אלא במים שאובין אשר‬
‫מחערכין עם הזיעה‪ .‬והס כי לא להזכיר זיעה‬
‫ראשונה וזיעה שניה וכו׳ עכ״ל הר׳ ז״ל‪ .‬גס‬
‫מדברי הר׳ חק״ל בתשו׳ סי׳ קע״ב הביאה הר׳‬
‫עיקרי הד״ע סי׳ ע׳ו אוח ב׳ מוכח בפשי׳ דאין‬
‫חילוק כלל בין זיעה א׳ לזיעה ב׳ יעו״ש‪ .‬גם‬
‫ראיחי להר החסיד כמוהר״ר יצחק הלוי ז״ל‬
‫בליקועיו הנק פח לחם‪ .‬ונדפסו בסידור חפילה‬
‫בית חפילה יקרא בענין אגווא דילה באנדא ואגווא‬
‫ד*״קול<;ייא אף שמוציאין אותם ב או ג פעמים‬
‫פלאנביק‪:1‬וכו ׳‪-‬הביא מ״ש הגאון ח י ד א ז ״ ל בס׳‬
‫מיא״ת׳׳ ה ע ץ ׳ ^ נ ׳ ^ ־ י ו ה ח ק ״ ל כ׳ דמי שהורה בזה‬
‫להת‪,‬יריעתי?‪1‬ליחן אי‪1‬״הרין <‪^9‬ש‪*:.‬ם מו״ר ועמ״ר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ר׳‬
‫שמו‬
‫ר׳ אכהו ז״ל ודאי דפך ס״ל דאין לחלק עי׳‬
‫כחיו״ד סי׳ צ״ז בענין הקולונייא‪ .‬והגס של•!‬
‫נכנס כזה הצירוף אחר צירוף עכ״ז הקילונייא‬
‫הכי הוי דהנה היא נמשיח מצירוף אחר צירוף‬
‫של אגווא ארדיינעי‪ .‬וגס ציין ז״ל להר׳ עיקרי‬
‫הדמ אשר רמזנו‪ .‬ונר׳ דרמז להר׳ חק״ל הנ״ל‪.‬‬
‫סו״ד כי אין אני רואה מקום להאריך כזה כי‬
‫הדבר פשוט‪ .‬דאין לסמוך ולהחיר כצירוף אחר‬
‫צירוף וכו׳‪ .‬ומה גס כי טרדוח הזמן וחולשה‬
‫המזג רכו כמו רכו טלי‪ .‬ואיני מופנה אפי׳ מצד‬
‫אחד‪ .‬וצור ישראל יצילנו משגיאה לכל נכשל‬
‫בדבר הלכה כי״ר וש״ר מאח הצכ״י נאמן הוא‬
‫כאהכחו ט״כ וחחום ט״ז כמהר״מ ן׳ גו‪:‬‬
‫רמב( ש א ל ה אלו הסוטה שטושיס טל גבי‬
‫הלאט׳ש שכחצרוח דהיינו שטושי׳‬
‫סכך כשר טל גבי הלאט׳ש של כרזל אי אריך‬
‫למעבד הכי ע״פ הדין ואליבא דכ״ט או לא‪:‬‬
‫תיםובה חנן כמס׳ סוכה ד״ע ע״כ‪ .‬המושה‬
‫שוכחו חחח האילן כאילו משאה‬
‫כחוך הכיח‪ .‬ובגמרא אמר רכא לא שנו אלא‬
‫כאילן שצלחו מרובה מחמחו אכל חמחו מרובה‬
‫מצלתו כשרה‪ .‬ממאי מדקחני כ^ו משאה בתוך‬
‫הכיח‪ .‬ליחני פסולה‪ hh. .‬הא קמ״ל דאילן דומיא‬
‫דכיח‪ .‬מה כיח צלחו מרובה מחמחו אף אילן‬
‫צלתו מרובה מחמחו‪ .‬ופריך וכי חמחו מרובה‬
‫מצלתו מאי הוי הא קמצערף סכך פסול בהדי‬
‫סכך כשר‪ .‬ומשני אמר רב פפא כשחכען‪ .‬והדר‬
‫פריך אי כשחכמן מאי למימרא‪ .‬ומשני מהו‬
‫דתימא ניגזור היכא דחכטן אמו היכא דלא חכפן‬
‫קמ״ל דלא גזרינן‪ .‬ופי׳ רש״י ז׳ל מאי למימרא‬
‫נמה ליה לרכא למימר כשרה‪ .‬ולמתניתין למה ליה‬
‫למימר כאילו משאה בתיך הכיח‪ .‬לאשמועינן דלא‬
‫פסול אלא דומיא דכיח‪ .‬האי לאו חחח שני‬
‫סככיס הוא דטון דחמחו מרובה דענפיו מועעיס‬
‫וסכך כשר רכה עליו מהיכא חיחי למיפסל‬
‫יוסף‬
‫לאו משוס שני סככיס איכא דהא חד סככא‬
‫הוא‪ .‬ולאו משוס מחובר אינא דהא נמל ליה‬
‫ברונא‪ .‬שמע מינה מהנא שמסככין על קני הגג‬
‫שקורין לאע׳ש‪ .‬אע״פי ששמוכוח זו לזו בפחוח מג׳‬
‫כיון שחמחן מחכה מצלחן וכו׳ עכ״ל‪:‬‬
‫והנה ידוע הוא מחלוקה הפוסקים כזה‪ .‬דאיכא‬
‫מאן דמוקי להא דרכא כשהסוכה ג״כ‬
‫חמחה ממכה מצלחה‪ .‬הלא המה רש״י והחוספוח‬
‫והרא״ש ז״ל ודעמייהו‪ .‬ואיח מאן דמוקי לה כשצלחה‬
‫מדוכה מחמחה‪ .‬ה״ה אכי העזרי כשם ריכ״א‬
‫והר״ן ז״ל ודעמייהו‪ .‬וכמוכא כמר׳׳ן כ״י והה״מ‬
‫ז״ל‪ .‬והשחא כנ״ד נר׳ דאליכא דכ״ע הסיכה‬
‫כשרה‪ .‬לא מיכעיא לס׳ רש״י ודעמיה דס״ל‬
‫דמאי דאמר רכ פפא דצריך חכמה היינו‬
‫כשהסיכה חמחה מדוכה מצלחה‪ .‬אכל כשהסוכה‬
‫צלחה מרוכה אין צריך דודאי סיכוח אלו דנ״ד‬
‫כשרוח כיון דהסכך כשר שמניחים על הלאע׳ש‬
‫הוא לכדו יש כו צלחו מרוכה מחמחו‪ .‬ומשו״ה‬
‫אין צריך שיהיו מעורבים עס הסכך הפסול עד‬
‫שלא יהיה ניכר הסכך הפסול‪ .‬אלא אפי׳ לסכרת‬
‫אני המזרי ודממיה נר׳ דמודו ככ״ד‪ .‬דע״כ לא‬
‫כעינן חכפן אלא כשהפסול עומד למעלה מסכך‬
‫הכשר‪ .‬מעעס דצל הפסול מכעל צל הכשר‪.‬‬
‫אכל כשהכשר למעלה כנ״ד דלא שייך האי עעמא‬
‫כלל א״צ חכמן כלל‪ .‬וכמבואר כל זה כדכרי‬
‫הר״ן ז״ל שהביא הר׳ כ״י ז״ל‪ .‬וכן משמע מדברי‬
‫רכינו אבי העזרי ז״ל ועי׳ להד׳ מאמ״ר ז״ל כשם‬
‫הרשכ״א ז״ל ע״ש‪ .‬ועוד דנ״ד דמי לחכען כמ״ש‬
‫הר׳ ב״י כשם המרדכי ז״ל כשם הרי״ף ז״ל‪.‬‬
‫והביאו מורם סי׳ חרכ״ו ע״ש‪:‬‬
‫א ל א דאכחי יש לפקפק כנ״ד מעעס לבוד‪.‬‬
‫דאלו הסריגין של ברזל יש ביניהם פחוח‬
‫מג׳ וא״כ כלבוד דמי‪ .‬ואעפ״י שרש״י ז״ל כ׳‬
‫להדייא דלא אמרינן לכוד כנ״ד‪ .‬מ״מ לא איחכריר‬
‫לן אס שאר פוסקים ס״ל הכי או לא‪ .‬ולפי‬
‫הנראה‬
‫שמו‬
‫הנראה דגם כל הפיסקי׳ מורו לרש״י ז״ל בזה‬
‫דכשהפסול חמתו מרובה מצלהו לא אמרי׳ לבוד‬
‫אי בעית אימא סברא מדלא מצינו שחלקו עליו‬
‫ואי בעית אימא קרא דהא משנה שלימה שנינו‬
‫המקרה סוכתו כשפודין וכו׳ אס יש ריוח ביניהם‬
‫כמוהן כשרה‪ .‬ואוקימנא לה כגמרא כשהיו‬
‫השפודין נחונין שחי‪ .‬טחן הסכך כשר ערכ‬
‫וכו׳ ופסקוהו כל הפוסקים ז״ל וט׳ וכ׳ המ״א‬
‫ז״ל דסתס שפוד לית כיה ג׳ ע״ש הרי בהדיא‬
‫דלא אמרי׳ לכוד היכא דהפסול חמתו מדוכה‪.‬‬
‫ואף לעעס שכ׳ המג״א ז״ל שם דהיינו עעמא‬
‫דלא אמרינן לבור היכא שסכך כשר ביניהם ע״ש‬
‫הנה גס בנ״ר שייך שפיר האי מטמא ודוק‪:‬‬
‫ואי; לומר דטטמא דלא ח״ש חנא דמחניחין‬
‫משוס לחא דלבוד היינו משוס דס״ל דסחס‬
‫שפוד אית ביה ג׳ או יוחד וללא כהר׳ מ״א‪.‬‬
‫דא״כ מאי פריך הרמ״א טל דברי הביח ז״ל ט״ש‬
‫אלא עכ״ל דהאי סברא דסחם שפוד ליח ביה‬
‫שלשה היא סכרא קיימת לכ׳יע‪ .‬ומ״ש מרן בב׳׳י‬
‫בשם הגהמ״י דרש״י ז״ל חזר בו גבי סוכה שחחת‬
‫סוכה ע״ש‪ .‬עיי׳ להתוספות דף פ״ע ע״ב ד״ה‬
‫הא קמצטרף סכך פסול‪ .‬ועיי׳ להר׳ מאמ״ר‬
‫מה שהעיר בזה‪ .‬ולפי שכיונתי לרעתו אין צורך‬
‫לכפול הדברים קחנו משם‪ .‬ומה שהקשה שם‬
‫מר״ן הב״י ז״ל על תיקון הרב יחיאל ז״ל‬
‫עיי׳ להר׳ בית יאודה ז״ל‪ .‬ולהר׳ מחמ״ר ז״ל‪.‬‬
‫ולפי שכיונתי לדעתם אין צורך לכפול הדברים‬
‫ע״ש‪ .‬וכ״פ הר׳ הנז׳ סי׳ י״ז והביא ס׳ הר׳‬
‫גנת ורדים ע״ש‪ .‬והביא רבריו הר׳ עיקרי הד״ע‬
‫ע״ש‪ .‬ועוד לו במנהגי ארגיל רף ק״ז מפס רבו‬
‫ע״ש‪ .‬וכ״פ הר׳ מאמ״ר ז״ל ע׳יש‪ .‬ואף לדעת‬
‫הע״ז ז״ל מודה היכא לסכך כשר על הפסול כמט׳‬
‫בדבריו ז״ל ע״ש‪ .‬הרי כמה נביאים נתנבאו‬
‫כאחד לסוטת אלו אין בהם בית מיחוש כלל‪:‬‬
‫א כ ן אכתי יש ללקלק לאמאי לא פסלי רבנן‬
‫יוסח‬
‫מד‬
‫כנדון ד ד ן ‪ .‬משטה מטמיד הסכך כשר כדבר‬
‫המקבל טומאה‪ .‬וכדי לברר הדברים אעחיק‬
‫הסוגיא דף כ״א ט״ב‪ .‬חנן הסימך סוכתו בכרטי‬
‫המטה כשרה‪ .‬ר' יאודה אומר אס אינה יכולה‬
‫לטמוד בפני טצמה פסולה‪ .‬וכגמ׳ מאי טטמא‬
‫דר׳ יאודה סליגי בה ר׳ זירא ור׳ אבא בר‬
‫ממל‪ .‬חד אמר מפני שאין לה קבט‪ .‬וח״א מפני‬
‫שמטמי׳ כדכר המקכל טומאה וכו׳ אמר אביי‬
‫ל״ש אלא סמך‪ .‬אכל שיכך טל גבי המטה כשרה‬
‫מ״ט למ״ד לפי שאין לה קכע הרי יש לה קכט‪.‬‬
‫ולמ״ד מפני שמטמירה ברכר המקכל טומאה‬
‫הרי אין מטמירה בדבר המקבל טומאה ט״כ‬
‫בגמ׳‪ .‬ופי׳ רש״י ז׳יל שאין לה קבע שמטלטלת‬
‫ע״י מטה‪ .‬ור׳ יאודה לטעמיה ל אמר סוכה דירת‬
‫קבע בעינן‪ .‬שמעמידה ואעפ״י שלא למדנו פיסול‬
‫אלא לסכך הואיל ועיקרו של סכך ‪ A‬המעמידין‬
‫הוי כאלו סיכך כרכר המקכל טומאה‪ .‬אכל‬
‫סיכך על המטה ולא סמך הסיכוך בכרעיס‬
‫אלא על גבי יתדות אכל כל ל ופני הסוכה אינו‬
‫אלא מעות מג׳ צדרין לא פסיל ר׳ יאודה‪ .‬רהא‬
‫לא גמרינן פסול מיניה לסוכה אלא לסיכוך וזה‬
‫לא הוא ולא מעמידו פסולין‪ .‬ולענין קבע נמי‬
‫יש קבע לסיכוך עכ״ל רש״י ז״ל‪:‬‬
‫והנה ידוע מחלוקת הפיס׳ בזה‪ .‬יש מהם‬
‫שפסקו כמ״ד מפני שמעמידה בדבר‬
‫המקבל טומאה‪ .‬הלא המה הרי״ף לדעת הר״ן‬
‫ז״ל והראב״ד והרמב״ן והריטב״* עי׳ בית השואבה‬
‫ז״ל‪ .‬ויש מהם שפסקו כמ״ד מפגי שאין לה‬
‫קבע‪ .‬ה״ה הר׳ תה״ד ז״ל ולדעתו גם הרי״ף‬
‫והרא׳יש ז״ל והמור ז״ל‪ .‬וכ״מ מפי׳ רש״י מיי׳‬
‫למר׳׳ן ב״י סי׳ תר״ל‪ .‬וכן פסק בש״ע עיי׳ ט״ז‬
‫שם ס״ק י״ד וכמ״ש סי׳ תרכ״ט ס״ח ועיי׳ מ״א‬
‫שם ‪0‬״ק ע׳ ע״ש‪ .‬ומטתה טון לאנן קי״ל‬
‫כפסק הש״ע‪ .‬ומה גם דרוב הפוסקים ‪0‬׳'ל הכי‬
‫הדבר פשוע דאין לפסול בנ״ל מעעס מעמיר‪.‬‬
‫ומכ״ש‬
‫שמו‬
‫ומכ״ש לפי מ״ש הר׳ גנח ורלים ז״ל‪ .‬הוכאו‬
‫דכריו כמהריש״א ראינו מקכל עומאה כל זמן‬
‫שהם מחוכרין א״כ אף כאן דהסריגין מחוכרין‬
‫הס אינם מקבלים עומאה‪ .‬ואף למה שחמה הר׳‬
‫הנז׳ על דברי הר׳ גנח ורדים ז״ל ע״ש‪ .‬הרי‬
‫עכ״פ אנן קי״ל כפסק הש״ע דאין לחוש אס‬
‫מממד כדבר המקבל עומאה‪ .‬האמנם הדבר‬
‫חמוה למ״ד מפני שמממידה כרכר המקבל‬
‫מומאה‪ .‬והלא משנה שלימה שנינו המקרה סוכתו‬
‫בשפודין אס יש ריוח כיניהס כמוחן כשרה‪.‬‬
‫ואוקי׳ לה בגמרא אס היו השפודין שחי טחן‬
‫סכך כשר ערכ וכו׳ והלא מעמיד הוא בדבר‬
‫המקבל עומאה‪ .‬וא״ל דאיירי כמטח סכך כשר‬
‫ע״ג יחרוח ואינו נסמך על השפודין‪ .‬שהרי פי׳‬
‫רש״י ז״ל שם ד״ה רכא אמר וכו׳ דע״כ אם‬
‫אינו טחן ראשי הקנים על השפודין הרי הם‬
‫טפלים לארץ וכו׳ ע״ש‪ .‬הרי מפורש כדבריו‬
‫ראיירי כטחן סכך כשר על השפודין ואינו נסמך‬
‫על דכר אחר שהרי כחכ הרי הן טפלין לארץ‪.‬‬
‫וי״ל דמ״ד מפני שמעמידה כדבר המקבל עומאה‬
‫ס״ל כר׳ אמי דמוקי הך מחט׳ במעדיף ודלא‬
‫כרכא‪ .‬וחזיחיה להר׳ מג״א שעמד כזה והונח לו‬
‫עפ״י דכרי הר״ן ז״ל ע״ש סי׳ חרכ״ט גט‬
‫סולם‪ .‬והר׳ מאמ״ר חמה עליו‪ .‬והוא ז״ל חירן‬
‫כמ״ש כעניוחין ע״ש‪:‬‬
‫ה א מ נ ם מצינו פלוגחא כין האחרונים ז״ל‪.‬‬
‫דאיכא דס״ל רמר״ן נמי איה ליה‬
‫דאסור להעמיד הסכך כרכר המקבל עומאה‬
‫אמנם דוקא לכתחי׳ כההיא דסילס‪ .‬אכל בדיעבד‬
‫מותר כההיא דהסומך סוכתו ככרעי המעה‬
‫וכמ״ש המ״א סי׳ תרכ״ע ע״ש‪ .‬וא״כ לס׳ הני‬
‫פוסקים‪ .‬יוצא לנו לנ״ד שהוא לכחחי׳ דודאי אסור‬
‫לדעת מר״ן ז״ל‪ .‬אכן מצינן למימר דטון דאיכא‬
‫כמה פוסקים דפסקו כת״ק ודלא כר׳ יאודה‪.‬‬
‫ואף לאותם שפסקו כר׳ יאודה‪ .‬איכא כמה פוסקים‬
‫יוסף‬
‫דפסקו בעטמו דר׳ יאודה מפני שאין לה קבע‬
‫ודלא כמ״ר דאין מעמידין וט׳ ומר״ן ז״ל בכללם‪.‬‬
‫ורוב האחרונים ס״ל דמר״ן ז״ל מתיר אפילו‬
‫לכחחי׳‪ .‬מעהה הדבר פשוט בנ״ד להחיר אף‬
‫לכחחי׳ וכס׳ רוב הפוסקים וכנ״ל‪ .‬ואף לס׳‬
‫מור״ס כשם מהרי״ל דאסו׳ להניח סולם על‬
‫הסכך כדי להחזיקו וכי ע״ש‪ .‬הרי כחכ הר׳‬
‫מהריש״א העעם מפני הרואים עש״כ‪ .‬ומינה‬
‫לנ״ד דניכר לכל רואה שאין זה אלא להעמיד‬
‫הסכך אזיל ומורה מור״ם דשפיר דמי‪ .‬ומ״ש שם‬
‫הר׳ הנז׳ אחר זה אינו מנין לנ״ר ע״ש‪:‬‬
‫ה א מ נ ם עדין יש לפקפק בנ״ר‪ .‬לפי מאי‬
‫דחדיח לן הר׳ מוהריש״א שכ׳ דמאחר‬
‫דמצוח סוכה היא דאורייחא צריכים אנו לצאח‬
‫י״ח אליבא דכ״ע‪ .‬דאל״כ היאך יטלין אנו לברך‬
‫לישכ כסוכה והיא פסולה אליבא דהנך פוסקים‬
‫שלדעחס לא יצאנו ידי חוכחינו ע״ש‪ .‬וא״כ הכא‬
‫נמי כנ״ד איכא פלוגחא וכמש״ל‪ .‬וכן נמי איכא‬
‫פלוגחא כענין לכוד לס׳ הר׳ כ״ח שהעיל תנאי‬
‫שלא יהיה כיניהם פחות מג׳ דלא כס׳ רש״י‬
‫וכנ״ל‪ .‬אלא דגבי לבוד מצינן למימר דהר׳ ב״ח‬
‫לא פליג על רש״י כלל‪ .‬אלא דרש״י איירי כשהעצים‬
‫חמחן מרוכה ולכן לא אמרינן לכוד דלא תשיבי‪.‬‬
‫וכמו דמפליגינן בענין חטע דרוקא כשיש מפח‬
‫כעולה אז אמרינן הכוע רמי ואי לא לא‪ .‬וטממא‬
‫הוא דכשאין ט מפח לא חשיכ וכמ״ש הכ״מ‬
‫ע״ש‪ .‬לא כן הר׳ ב״ח איירי בעצים שצלתן‬
‫מרובה‪ .‬ומש״ה צריך שלא יהיה ביניהן פחות‬
‫מג׳‪ .‬וכפי זה הכא בנ״ד דהלאע׳ש חמחן מרובה‬
‫לכ״ע לא אמרינן לכוד‪ .‬ואף שהר׳ מ״א ז״ל‬
‫מקשה על הר׳ כ״ח מדכרי רש״י ז״ל‪ .‬לענ״ד‬
‫נר׳ כמ״ש‪ .‬ואפושי פלוגחא לא מפישינן‪ .‬אלא‬
‫דלגבי פלוגחא דמעמיר בדבר המקכל מומאה‬
‫עדין יש לחוש בנ״ד לס׳ הנך פוסקים דאסרי‬
‫וא״כ לא אחי ככולי עלמא‪ .‬ומה גס אף דלענין‬
‫‪,‬‬
‫לטל‬
‫יוסח‬
‫שמו‬
‫לבוד מציט להר׳ בית יהודה במנהגי ארגיל‬
‫בשם רבו דפ׳ דאף אס יהיו העצים חמחן מרובה‬
‫אמרינן למד‪ .‬וגם אמרי׳ חדי לכוד וכרעח הע״ז‬
‫ודלא כס׳ רש״י ז״ל יש״ש‪ .‬והדרינן למ״ש לעיל‬
‫דצריך שיהיו כשרים אליכא דכ״ע‪ .‬אכן יש לחקן‬
‫שיעשה כדרך זה שיכסה הסדיגין מלמעלה ומלמטה‬
‫כסכך כשר בענין שלא יהיו נראים כלל‪ .‬וכמ״ש‬
‫הר׳ הנז׳ ע״ש‪ .‬דנראה רכזה לא אמרי׳ לטד‪.‬‬
‫דאף אס יהיה לכוד הרי הכל סכך כשר‪ .‬יאח״כ‬
‫יניח סכך כשר על הכל‪ .‬ובלבד שיסמיך הסכך‬
‫כשר על גכי יחדוח שלא יהיה נסמך על הס־יגין‬
‫אעפ״י שהם מכוסים כיון דסיף סוף הרי מעמיד‬
‫מל דבר המקכל טומאה‪ .‬וכזה יוצא י״ח אליכא‬
‫דכ״ט והיה זה בש׳ חר״י לפ״ק וה׳ יראנו מתירתו‬
‫נפלאוח כי״ר‪:‬‬
‫הצג״י‬
‫יוסף ן׳ וואליד ס״ט‬
‫רם״ג( ט ו ר א ר ח סי׳ חרט״ו הלטח חנוכה‬
‫והרואה הנרוח מכרך‬
‫וכו׳ וכ׳ מר״ן בב״י דכ״כ רש״י ז״ל והר״ן ז״ל‬
‫והמרדני ז״ל והרא״ש ז״ל ע״ש‪ .‬ומקשים ט״ז‬
‫דהרי רביט הב׳׳י טפיה נ׳ לקמן סי׳ חרע״ז‬
‫גבי אכסנאי משם המר׳ היפך מזה‪ .‬וא״כ ק דברי‬
‫המרדכי אהדדי עי׳ ע׳׳יז ז״ל ולענ״ד נר׳ לישב‬
‫עפ״י מ״ש הר׳ מאמ׳׳ר סי׳ חרע״ז לישכ פסקי‬
‫מר״ן ז״ל יע״ש‪ .‬וז׳יל המר דכי ז״ל הרואה מכדך‬
‫וכו׳ פי׳ רש״י שמצא כשם ר כינו יצחק בר יהודה‬
‫שאמר בשם ר׳ ימקב בר יקר דלא הוזקקה‬
‫כרכה זו אלא למי שלא הדליק בביחו מדין‬
‫ושאין דעחו להדליק כעצמו‪ .‬כגון אפסנאי שלא‬
‫שמע הברכה‪ .‬לקמן מסיק קא מדלקי עלי כגו‬
‫כיחאי‪ .‬ומ״מ צריך לראות כדאמר בסמיך הרואה‬
‫יומא קמא מכרך ג׳ ומכאן ואילך מכרך א׳‪ .‬וכן‬
‫אימר ר״י שנהגו כני אדם שהיו הולכים כגייר׳ש‬
‫ליהי׳ד ולא היה דר יאודי כאוחה עיר ומדליקין‬
‫)‪(12‬‬
‫‪,‬‬
‫מה‬
‫בבית הכותי‪ .‬טכ״ל המרדני ז״ל‪ .‬ופי׳ דבריו‬
‫למי שלא הדליק בביתו נר חנוכה‪ .‬כגון שאין‬
‫לו מי שידליק עליו‪ .‬ומ״ש ושאין דעתו להדליק‬
‫בעצמו ר״ל לא זו בלבד דלא יש בביתו מי שידליק‬
‫נר חנוכה‪ .‬אלא גס אינו עתיד להדליק הוא‬
‫בעצמו כלל‪ .‬ומלח עדין דכ הר׳ לאו דוקא‬
‫עי׳ עו״ז ז״ל‪ .‬הנה מבואר מדברי המרדני ז״ל‬
‫דדוקא מי שלא הדליקו עליו בביחו‪ .‬וגם אינו‬
‫עחיד להדליק בעצמו הוא דמברך כשרואה‬
‫הנרוח‪ .‬אבל אס כבר הדליקו בביחו‪ .‬אינו צריך‬
‫לברך‪ .‬דס״ל להר׳ ז״ל רכיון דכבר יצא י״ח במה‬
‫שהדליקו עליו בביתו לכן כשרואה הנרות א״צ‬
‫לכרך‪ .‬כיון דאין צריך עוד להדליק הוא בעצמו‬
‫שככר יצא י״ח כמה שהדליקו עליו כתוך ביתו‪.‬‬
‫אכל אס הוא דר כין הגויס ואין שם ישראל כלל‬
‫דאז אינו רואה הנרות‪ .‬כזה אף אם ככר‬
‫הדליקו עליו בכיתו צריך להדליק כדי לראות‬
‫הנרוח ואז נחחייב לברך‪ .‬וכמ״ש הר׳ מאמ״ר‬
‫על סתירת פסקי מר״ן ז״ל ע״ש‪ .‬והיינו דסייס‬
‫המרדכי לקמן מסיק קא מדלקי עלי בגו ביתאי‪.‬‬
‫ור״ל אהא דקאמר הש״ס התם דרבי זירא קודם‬
‫דנסיב והוה בבית רב הוה משתתף בפרימי אמר‬
‫השתא דנסיבנא קא מדלקי עלי בגו ביתאי תו‬
‫לא צריכנא‪ .‬וקאמר ע״ז המרדכי דמ״מ צריך‬
‫לראות הנרות‪ .‬כלומר ור״ז ככר היה רואה‬
‫הנרות בכיח רכ דמוכח דאם יהיה כמקום גויס‬
‫דאינו רואה הנרות דאז צריך להדליק כדי לראות‬
‫הנרות‪ .‬וממילא צריך לברך כשידליק והיינו דאמר‬
‫הר׳ ז״ל כדאמריכן בסמוך הרואה וכו׳ כלומר‬
‫והחם מידי במי שלא הדליקו עליו בביתו וכמ״ש‬
‫מור״ם בהג״ה סי׳ חרע״ז בשם המרדכי ז״ל‬
‫ע״ש‪ .‬ולפי״ז גס המרדכי אזיל כשיטת הר״ן‬
‫ורש״י ז״ל‪ .‬וזהו שכ׳ מר״ן ככ״י גבי אכסנאי‬
‫בשם המרדכי ולאו סתראי נינהו‪ .‬דמר״ן ז״ל‬
‫פירש דברי המרדכי על הדרך שכתבנו‪ .‬משו״ה‬
‫‪,‬‬
‫כת׳‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫כה׳ בסי׳ חרע״ו גבי רואה וכ״כ המרדכי‪ .‬וכסי‬
‫חרע״ז כחכ מה שכחב דאינו ענין למ״ש כסי׳‬
‫חרע״ו כלל דרכ המרחק ביניהם וכמ״ש‪ .‬ועפי״ז‬
‫אני מכין לשון רש״י ז״ל שכ׳ דלא הוזקקה כרכה‬
‫זו אלא למי שלא הדליק בטחו עדין או ליושכ‬
‫בספינה יעו״ש בדף כ״ג דמאי או כספינה‬
‫דקאמר‪ .‬ועפ״י האמור ניחא‪ .‬דרש״י ז״ל בשיפח‬
‫המרדכי אזיל‪ .‬וכונחו לומר דלא הוזקקה כרכה‬
‫זו אלא למי שלא הדליק בביתו או אפי׳ הדליקו‬
‫בביתו אלא שהוא יושב בספינה שאינו רואה‬
‫הנרוח אז כיון שמחויב להדליק כדי לראות הנרות‬
‫ממילא נחחייכ ג״כ לכרך‪ .‬ומר״ן ז״ל שלא צירף‬
‫ס׳ רש״י עם ס׳ המרדכי אפשר דכיון דלא כה׳‬
‫כך רש״י להדייא לא פסיקא ליה למר״ן ז״ל דכן‬
‫יסבור דכיון דהמרדט כה׳ כשם רש״י לשון אחר‬
‫שאינו כש״ס דילן‪ .‬לכן אין הכרע כדברי רש״י‪.‬‬
‫ומשו״ה לא צירף ס׳ רפ״י עם סכרח המרדכי‪.‬‬
‫כן נראה לענ״ד ודו״ק‪:‬‬
‫כתר מר״ן ככ״י או״ח סי׳ חרע״א‪.‬‬
‫רמ״ד(‬
‫ומניחה על פחח הסמוך וט׳ וכ׳‬
‫החו׳ וט׳ אכל רש״י וכו׳ עד סוף הדיבור‪ .‬כלו׳‬
‫דההיספו׳ ז״ל כחט דכרייחא איירי דליכא חצר‬
‫אלא כיח עומד וכו׳‪ .‬אכל אס יש חצר לפני‬
‫הטח מצוה להניחו על פחח החצר‪ .‬ומייחו שחי‬
‫ראייה לדבריהם‪ .‬חדא מדאמרינן לקמן חצר שיש‬
‫לו שני פחחים צריכה ב׳ נרוח‪ .‬ואם איחא אמאי‬
‫צריכה כ׳ נרוח‪ .‬אלא ע״כ דכשיש חצר לפני‬
‫הכית צריך להניחו על פחח החצר דהיינו הפתוח‬
‫לרשות הרכים‪ .‬ועוד מדאמרינן נמי נר שיש לו‬
‫כ׳ פיוח עולה לשני כני אדם ומשמע לשני בתים‪.‬‬
‫דליכא למימר דאיירי למהדרין העושים נר לכל‬
‫אחד‪ .‬דלס׳ החוספו׳ ב״ש וכ״ה קיימי ארישא‬
‫דברייחא כמ״ש מר״ן הכ״י לעיל‪ .‬ולזה הוצרכו‬
‫לפרש דלשני כהים איירי וא״כ אס איחא דמניחו‬
‫על פחח טחו לא אחי שפיר הך כרייחא עולה‬
‫‪,‬‬
‫לב׳ גני אדם‪ .‬דהלא נמצא לזה מ‪5‬ד ימין ולזה‬
‫מצד שמאל‪ .‬לא כן אי אמרי׳ דמניחו על פחח‬
‫החצר ניחא‪ .‬דאעפ״י ששניהם דרים בחצר אחד‬
‫וכל אחד יש לו ביח מיוחד‪ .‬מ״מ כשמניחו פל‬
‫פחח החצר מצד שמאל נמצא דהוי שמאל כל‬
‫אדס‪ .‬זו היא ס׳ החוסכות ז״ל‪ .‬אכל רש׳׳י מפרש‬
‫דכרייחא איירי כשיש הצר לפני הכיח ואפי״ה‬
‫מניחו על פחח ביתו‪ .‬ודקחני מבחין לאפיקי‬
‫בחיך הבית ממש‪ .‬והא דאמדי׳ נר שיש לו שחי‬
‫פיוח וכו׳‪ .‬וגס הא דחצר שיש לה ב׳ פחחיס‬
‫עי שכח דף כ״ו ע״א וע״ב כרש״י ז״ל‪ .‬ומאי‬
‫דאיכא למידק עליה מן הש״ס אין כאן מקומו‪.‬‬
‫והשחא לפי״ז רכינו העור ז״ל דפסק כפי׳ החיס׳‬
‫הוכרח לפרש דאס היה דר כעלייה‪ .‬איירי כשאין‬
‫לו פחח פחוח לרשוח הרכיס‪ .‬דאס היה פחח‬
‫העלייה פחוח לר׳ה מניחו כאוחו פחח‪ .‬ואס‬
‫היה פתוח לחצר מניחו על פחח החצר שהיא‬
‫פחוח לרשוח הרכיס‪ .‬אכל הכא מיידי כלומר‬
‫דכרייחא דקחני מניחו כחלון מיידי כשהעלייה‬
‫פחיחה לכיח‪ .‬והשחא כי מנח לה על פחח‬
‫אותו בית שהיא פתוה לחצר או מל פחח החצר‬
‫הפחיח לר״ה לא מינכרא מילתא דמשוס עלייה‬
‫הוא אלא משוס אוחו כיח‪ .‬ואס מניחה על פחח‬
‫העלייה הפתוח לאותו ביח או ככיח הפחוח‬
‫לעלייה שהוא דר שס אין היכר לבני ר״ה משו״ה‬
‫מניחו בחלון שבחיך הכית של העלייה שהוא‬
‫דר שס‪ .‬ורבינו בב״י לא הוצרך לומר שלא יניחו‬
‫על פחח העלייה הפחוח לאותי בית שבחצר‬
‫או על פחח הביח שבעלייה שהוא דר שס משוס‬
‫דמילחא לפשיטא היא שלא יניחנו שס מפני‬
‫שאין היכר לבני ר״ה לסכרח ההוספיח דפסק‬
‫רטנו העור טוחייהו אכל על פחח החצר או‬
‫על פחח הבית שבתיך החצר דס״ד אמינא‬
‫דשפיר דמי להניחו שס מאחר שיש היכר לבני‬
‫ר״ה וכגון שפתח אותו כיח שכחצר מכוון כנגד‬
‫‪,‬‬
‫פחח‬
‫שטו‬
‫יוסף‬
‫פחח החצי הפחוח לר״ה קמ״ל דלא ומעעמא‬
‫דלא מינכרא מילתא רמשום עליי‪ :‬הוא‪ .‬כן נר‬
‫לענ״ד לפרש ודוק‪:‬‬
‫רמ״ה( ב י ת יוסף שם‪ .‬חנן החם גן היוצא‬
‫וט דאי ס״ד למעלה מעשרה‬
‫לימא ליה וכו׳ שמעהי מקבים דמהיכן מוכח‪.‬‬
‫והלא סחס גמל גטה יוחד מט״ו מפחים‪ .‬ונלע״ד‬
‫דסהס משאוי שעל הגמל יורד למטה מעשרה‪.‬‬
‫וא״כ שפיר דייק מהחם דמצוה להניחו כחוך‬
‫עשרה‪ .‬דאי ס״ד למעלה ממשרה שהוא למעלה‬
‫מן המשאוי אמאי פעור לימא ליה הי״ל להניחו‬
‫למעלה מגמל ורוכבי‪ .‬אלא ע״כ מצוחה כחוך‬
‫משרה שהוא כנגד המשאוי שהוא הפשחן שהגמל‬
‫טטון ונשרף וטל כן פטר ר׳ יאירה‪ .‬אי נמי יש‬
‫לומר דרבינא אית ליה מסברא דמציתה בתיך‬
‫טשרה מטעמא רכל דבר הנטשה לאור דרכו‬
‫להניחו בחיך טשרה כמ״ש הרכ״י משם הרא״ש‪.‬‬
‫ומכח הך סכרא דייק כן ממחניחין‪ .‬דאי ס״ד‬
‫מציחה למעלה ממשרה‪ .‬א׳'כ כיון דאפיקחיה‬
‫לנר חנוכה מכלל כל דכר הנעשה לאור אם כן‬
‫אמאי פעור לימא ליה הי״ל להניחו למעלה‬
‫מגמל ורוככי כיין רנד חנוכה יצא מכלל כל‬
‫דבר הנעשה לאיר‪ .‬אלא ע״כ דני חנוכה מקימו‬
‫בתוך עשרה כדרך כל דבר הנעשה לאור‪ .‬ולכן‬
‫פטר ר׳ יאודה ודוק‪:‬‬
‫רמ״י( ש ם סי׳ חדט״ו כ״כ הר״ן וז״ל משחברא‬
‫יט׳ שלא מצינו יוצא כמציה וכי׳‪.‬‬
‫נלאה לטנ״ד דהך טטמא דיהיכ הר״ן לא שייכא‬
‫איאיט עחיד להדליק כאוחי לילה‪ .‬וא״כ קשה‬
‫רילמא בש״ס מיידי בהט ול״ל דא״כ הו״ל לפרש‬
‫דכשילך לביחו לא יברך רמילחא רפשיעא היא‬
‫ואין צורך לאומרו‪ .‬־כיון שכבר כירך פשיעא דאין‬
‫לו לחזור ולכרך אח״כ‪ .‬ולכאורה נר׳ דליכא‬
‫למימר דהש״ס מיידי בהכי‪ .‬דא״כ למה ליה לכרך‬
‫כשעח ראיה‪ .‬עדיף מפי שימחין לברך כשילך‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫טו‬
‫לביתו וירליק לנרות ביתו עדיפי‪ .‬אלא עכ״ל‬
‫דהש״ס לא איירי בהט וכס הר״ן דל‪ .‬ויותר‬
‫נראה לומר למ״ש שלא מצינו יוצא וט׳ ר״ל שלא‬
‫מצינו מי שעתיר לצאת שיברך‪ .‬והשתא שפיר שייך‬
‫לומר דאואינו עתיד להדליק באותו לילה קאי‬
‫ומינה נשמע לחרי אחריני מעעס כ״ש מי שיצא‬
‫שאינו מברך ודוק‪:‬‬
‫רם״ז( כ ^ ד מר״ן דל בב״י או״ח שי׳ חרפ׳׳ח‪.‬‬
‫~ ומ״ש רטנו שהכרכין המוקפין‬
‫ו ט ואיכא למידק וט ‪ .‬ותירן הר״ן וט ‪ .‬פי׳‬
‫דבריו ט הנה הר״ן דל תירץ דעעמא דחלקו‬
‫מציה זו לימים חלוקים‪ .‬משוס דהיהודיס הפרזים‬
‫נחו כי״ד‪ .‬והיהודים אשר בשושן נחו בע״ו וקשיא‬
‫ליה למה באמה כרכים המוקפין חומה קורי!‬
‫בע״ו והלא לא נחו אלא ט״ר‪ .‬דלא ניחן יום‬
‫ע״ו להרוג אלא בשושן וא״כ נחו בע״ו‪ .‬אבל‬
‫המוקפין דנחו בי״ד למה קורין כט״ו‪ .‬וחירן‬
‫והישיר כל הכרכין חומה לשושן מפני שבה היה‬
‫עיקר הנס‪ .‬כלומר כדי לחח מעלה לשושן‪ .‬עי׳‬
‫פר״ח ז״ל‪ .‬והדר פריך תינח לר׳ יאושוע בן‬
‫קרחה וכו׳ כלומר חינח לריב״ק רחלי עעמא‬
‫מימוח אחשורוש ניחא דהושוו כל הכרכים‬
‫המוקפים חומה מימות אחשורוש לשושן שהיחה‬
‫מוקפח חומה כימות אחשירוש וכדי לתה מעלה‬
‫לשושן‪ .‬אבל לדעה חנא דמחני׳ דמוקפין חומה‬
‫מימוח יאושע הוא דקורין בע״ו הדק״ל למה‬
‫באמח הושוו לשושן להיות קורין בע״ו והלא לא‬
‫נחו אלא בי״ד דלהאי תנא ליכא למימר כדי‬
‫לחח מעלה לשושן‪ .‬דהא לא דמי לשושן‪ .‬לשושן‬
‫מוקף בימות אחשורוש וכרכים המוקפין בימית‬
‫יהושע‪ .‬ותיר׳ן דלעולס עיקר התקנה שהמוקפין‬
‫יקראו בע״ו‪ .‬לא היתה אלא כדי לתת מעלה‬
‫לשושן‪ .‬ועעמא דהאי תנא דתלה הדבר בימות‬
‫יהושע הוא כדי לחלוק כביד לאדן ישראל‪ .‬ור״ל‬
‫כיון דהוצרכו לחלק בין מוקפין לשאינן מוקפין‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כדי‬
‫שמו‬
‫כלי לחח מעלה לשושן כי היכי לנחלקה שושן‬
‫משאר עירוח‪ .‬והשחא יש שני ‪5‬ללין לחלוח או‬
‫בימי אחשורוש או בימי יהושע ראו חכמים‬
‫לחלוח בימי יהושע כדי לחלוק כבור לא״י‪ .‬אבל‬
‫לעולם טעמא דקורין המוקפין במ״ו הוא כדי‬
‫לחח מעלה לשושן שבה היה עיקר הנס‪ .‬ואס‬
‫היו חולין בימי אחשורוש וכן בדין אז היה גנאי‬
‫לא״י ומשו׳׳ה חלו הדבר בימי יהושע‪ .‬ואה״נ‬
‫אס היה במציאות שבני שושן היו נחים בי״ד‬
‫כשאר עירות ואז לא היו קורץ בע״ו לא היי‬
‫מתקנים תקנה מחדש שהמוקפין יקראו בט״ו‬
‫וכל העולם היה שוה לקרות בי״ד‪ .‬נמצא שעיקר‬
‫החקנה שהמוקפין יקראו בע״ו לא היחה אלא‬
‫מפני שושן זו היא טנת הרין ז״ל‪:‬‬
‫ב ר ם מרץ ז״ל רוח אחרח אחו והקשה מל‬
‫לכרי הר״ן ז״ל מדאמרינן כגמרא וט׳‬
‫כלומר ללפי לכרי הר״ן ז״ל לעיקר החקנה של‬
‫מוקפין דיקראו בט״ו לא היחה אלא כרי לחח‬
‫מעלה לשושן‪ .‬בין למ״ד מוקסין בימי אחשורוש‬
‫ובין למ״ד מוקסין בימי יהושע א״כ קשה מאי‬
‫סריך חלמודא אלא שישן דעכדא כמאן הא כל‬
‫עיקרן של מוקסין לא עכדי כע״ו אלא להדמוח‬
‫לשושן‪ .‬כלומר דלעיל כסמוך מייחי הש״ס ג״ש‬
‫דפרזי׳ סרזי׳ למוקסין חומה מימות יהושע שקורץ‬
‫בט״ו וע״ז פריך אלא שושן דעבדא כמאן דמשמע‬
‫להמקשן אזיל ומולה לג׳י׳ש לפחי׳ ולא קשיא‬
‫ליה אלא על שושן‪ .‬והשחא אי אמרח בשלמא‬
‫דתקנח ע״ו לבני כרכים לא היחה אלא כדי לחח‬
‫כטד ומעלה לא״י ולא מפני לתת מעלה לשושן‪.‬‬
‫ניחא דפריך אלא שושן דעבדא כמאן וכמ״ש‬
‫רש״י ז״ל שם כלומר ניחא דפריך על שושן דוקא‬
‫אבל המוקסין כדקיימי קיימי‪ .‬אבל לס׳ הר״ן‬
‫ז״ל לסובר 'דהא חלי בהאי הוה ליה למקכן‬
‫להקשות עליהמוקפין נמי ור״ל ללפי לעח‬
‫המקשן למקשה ורוצה שבני שושן יקראו בי״ר‬
‫יוסף‬
‫א״כ גס המוקסין קראו בי״ל להא הלי בהא‬
‫לס׳ הר״ן ז״ל ואמאי הקשה על שושן לוקא‬
‫למשממ רהמקפין כדקיימי קיימי אף אס בני‬
‫שושן לא היו קירין במ״ו והלא לס׳ הר׳ין מוקפין‬
‫הליין בשושן‪ .‬ועול הקשה מר״ן ז״ל לס׳ הר״ן‬
‫ז״ל ממאי למשני רבא שאני שושן וט׳ למשמע‬
‫לאי לאו האי עממא מוקסין כדקיימי קיימי ‪6‬ף‬
‫אס מי שושן לא היו קורין בע״ו ואמאי ללא‬
‫לס׳ הר״ן המוקטן חלוין בשושן ואס בכי שישן‬
‫לא היו קורין בע״ו אף המוקפין כן‪ .‬י לכן מסיק‬
‫מר״ן ז״ל לנהי לעעמא לריב״ק הוי כדעה הר״ן‬
‫שקבעו מ״ו למוקפין כלי לדמיחס לשושן לחנא‬
‫לילן לא היי טעמא משיס הכי‪ .‬אלא היינו‬
‫מממא כלי לתת ככור לא״י‪ .‬מ־״ל כלי להזכיר‬
‫כים זה א״י‪ .‬והשחא ניחא מאי למקשה הש״ס‬
‫ומאי למחרן רכא‪ .‬ללהנא לילן לא חלה המוקטן‬
‫בשושן כלל‪ .‬ואף אס בני שושן יקי־אי בי״ד‬
‫המוקסין מימוח יהושע כלקיימי קיימי‪ .‬ימה‬
‫שהביא סעד לרבדיו ז״ל מלברי הרמכ״ם ז״ל‪.‬‬
‫לפי מאי דכחיכנא הרי הוא כמביאר‪ .‬ומ״כ מר״ן‬
‫בסוף דבריו ואם איחא שסיבח חילוק מוקפין‬
‫היא מעעס אחר‪ .‬כלומר עיקר חקנח ע״ו לבני‬
‫כרטן היא כדעח הר״ן ז״ל‪ .‬וממם כרי לחליק‬
‫כביד לא״י אינו אלא לימר‪ .‬למה חלו בימי יליםמ‬
‫ולא כימי אחשורוש‪ .‬א״כ מאי ויהיה זכדין לא״י‬
‫בנס זה דקאמר הרמכ׳׳ס ז״ל‪ .‬והלא לס׳ הר״ן‬
‫לא יש זכרון כלל דהרי המיקפין קירין במ״ו כרי‬
‫לחח מעלה לשישן‪ .‬לנהי דככר יש זכר לא״י‬
‫באומרם מוקסין מימוח יהושע‪ .‬מ״מ זה איני‬
‫נקרא זכר אלא כטד‪ .‬והו״ל להרמב״ם למימר‬
‫ויהיה ככור לא״י‪ .‬לא כן לס׳ מר ״ן ז״ל שפיר‬
‫נקע הרמכ״ס לשון זכר דלס׳ מר״ן עיקר חקנח‬
‫ע״י לבני כרטן היא כרי לחלוק כביד לא״י‪.‬‬
‫ואף אס בני שושן לא היו קירין בע״י המוקסין‬
‫היו קורין בע״ו דלאו הא בהא חליא וכדסבר‬
‫הר׳‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫מז‬
‫שהייה איי־י‪ .‬מ״מ הי״ל למיחש שמא ישחמש‬
‫הר׳ ז״ל‪ .‬ואס כן כשיראי שהמוקפין קירין כע״ו‬
‫בהם נפשה ברוחחין ודוק כי קצרתי‪:‬‬
‫אז שואלים מל מה ועל מה‪ .‬ומוכרחים להשיב‬
‫כס׳ כרם המר בחשו׳ ח״ב סי׳‬
‫להם שחכמים תקני כך כרי שיהיה זכר לא״י רמ״ט‪2 (2D‬‬
‫שאס לא היו מחלקין ביניהם לא היה כאן לא‬
‫י״ר אס מוחר לאכל לפרוח אח‬
‫שישן‬
‫שאלה ולא חשובה‪ .‬וא״כ ע״כ אף אס כני‬
‫בכו חיך שבעה‪ .‬והשיב וז״ל הדכר פשומ רפירה‬
‫היו קורין בי״ד המיקפין היו קירין כע״ו כדי‬
‫אה במ ואין לאחד וגס מברך שהחיינו‪ .‬וכבר‬
‫להזכיר א״י כנס זה מכא״כ לס׳ הר״ן ז״ל דמיקר‬
‫נראים הדברים בדברי מור״ס יו״ד סי׳ שצ״א‬
‫החקנה של כרכין היא כדי לחח מעלה לשישן‪.‬‬
‫דמיחר לאכול מסעודה מצוה כגון פדיון הבן‬
‫וא״כ אם בני שושן לא היי קירין כע״ו גם המוקפין‬
‫ונו׳ אס היא היך כיחו מ״ש דמשמע דהוא‬
‫לא היי קירין כע״ו דהא כהא חליא לס׳ הר״ן‬
‫מגע כרכר וכו׳‪ .‬ומה שאסרו כשכח לפרוח משים‬
‫זה‬
‫ז״ל א״כ אז לא היה זכר כלל לא״י לנס‬
‫מקח וממכר היינו דאורייחא והוי דאורייהא‬
‫וכמ״ש אכל לדעה מר״ן ניחא דכחב הרמב״ס‬
‫כדאורייחא‪ .‬עכ״ל מ״ש‪ .‬ולא ירדחי לסין{ דעחו‬
‫ז״ל לסין זכר יכמ״ש דהיי זכר ממש‪ .‬ימיהי גס‬
‫דמדכרי מיר״ס • אין כאן היכחה כלל‪ .‬ד״ל‬
‫מר״ן ז״ל כחכ קצה סעד דלאי ראיה גמורה היא‬
‫דמיירי בפדיון הבן של קרובו והם שכנים‪ .‬ומ״ש‬
‫ריפולין לפ׳ דברי הרמכ״ס כס׳ הר״ן ז״ל יריק‪:‬‬
‫דמקח וממכר כשכח מדאירייחא‪ .‬לא כן סבר‬
‫כלים‬
‫רמ״ה( כ ת ב הרב״י אי״ח סי׳ חנ״א‬
‫הרמב״ס ז״ל שכחכ כפי׳ דהיי דרכנן ע״ש‪ .‬והאמח‬
‫שנשחמש בהם בחמין לפממיס‪.‬‬
‫יורה ד־ ט דעעמא הוי דיטל לפרוח כיוס א׳‬
‫ורוב הפעמים משחמש בהם בצונן‪ .‬אינם צריכים‬
‫ואין ה מציה נדחית לגמרי והעמידו דכריהס‬
‫הכשר מעעס רכל כלי לא הלכו בו אלא אחר‬
‫בשכ ואל חעשה‪ .‬ומיהו כעיקר הדין יפה הירה‬
‫ריב חכמי־ו וכן פסק כש״ע ע״ש‪ .‬ויש לדקדק‬
‫דאין לאחר המצוה ודוק‪:‬‬
‫דלפי״ז למה פסק כשילהנוח שצריכין הכשר מעעס‬
‫ג״ר( בף^ד הי׳ אשר לשלמה הנד׳ מחדש‬
‫שלפעמים נשפך מן המרק פל הקדרה מליהם‪.‬‬
‫כסי׳ י״כ ככונח המרדט בפ״ק‬
‫רמ״כ האי לפממים דקאמר הייני מיעיע פעמים‪.‬‬
‫דקידשין לעגין אמירחו לגכוה כמסירחי להדיוע‬
‫דליכא למימר דרוכ פעמים נשפך‪ .‬רזה לא שכיח‬
‫ע״ש לשינו והכין הוא נר״ו דמ״ש המרדט ז״ל‬
‫וא״כ דברים אלו נראים לכאורה סיחרים זה‬
‫ואין אנו יודעין מחשכחי‪ .‬דר״ל ראם יהיה האיפן‬
‫אח זה‪ .‬ונראה לומר דמשום זה אפשר דנקע‬
‫דאנו יידעין מחשבחי‪ .‬ב״ד טפין אוחו לקיים‬
‫כלשינו ניהגין לעריח מליהם רוחחיס‪ .‬כלומר‬
‫מחשבחי‪ .‬ובזה הש׳ג ישי׳ג על א״א הרא״ש‬
‫לשין‬
‫לא מצד הדין אלא מחורה מנהג‪ .‬ומ״ש ככ״׳‬
‫חיו״־ סי׳ ס״ו ע״ש‪ .‬וכשאני לעצמי אין כונח‬
‫צריך היינו לפי המנהג‪ .‬ודוחק לימד רכל כלי‬
‫המ־דכי ז״ל ק כמו שהכין הוא נר״ו‪ .‬ראם‬
‫הילכיס בו אחד רוב השמיט היינו דוקא בכלי‬
‫כדבריו הדדא קישיא לדוכחה למה אמרו אמירחו‬
‫שני‪ .‬ודין השולחנית הייני שנשפך מכלי ראשון‬
‫לגביה ילא אמרי מחשבחו לגביה‪ .‬כיין דלפירושו‬
‫יכן משמע לישנא שנשפך מן הקדרה‪ .‬רזה ליחא‬
‫נר״ו שייך כפייה אפי׳ כמחשבה לס׳ המרדט‪.‬‬
‫דםחם אימרו כל כלי משממ בין כלי א׳ בין כלי‬
‫דע״כ היה מפרשינן ליה כשאני יודעין מחשכחו‬
‫ב׳ וכן משמעיה כל הפיסקים ע״ע‪ .‬וכעח צל״ע‪.‬‬
‫דטפיץ ב״ד‪ .‬דכשאין אנו יודעין מחשבתי לא שייך‬
‫ולא מצאחי מי שנחעירר בזה‪ .‬ואע״ג דבכלי‬
‫כפייה כלל‪ .‬וא״כ מה היעיל המרדכי ז״ל בתירוצו‬
‫להמעם‬
‫שמו‬
‫דהעעס שאמרו אמירחי לגבוה דהכא מיידי‬
‫שטפין אוהו ב״ד לחח ואין אט יודעין מחשבחי‪.‬‬
‫והלא לפי דכרי הרכ הנז׳ בטנח המרדני‬
‫דשייך כפייה כמחשכה‪ .‬א״כ היה להם לומר‬
‫רטחא מפי מחשכחו לגטה וכו׳‪ .‬וע״ק דלפי‬
‫דברי הר׳ הנז׳ נר״ו נמצא דהמרדכי ז״ל והרא״ש‬
‫דל חילקיס מן הקצה אל הקצה דלהמרדכי דל‬
‫היכא לידעינן מחשנחו כופין אוחי כ״ד‪ .‬והיכא‬
‫דאין אני יו ועין מחשבתו צריך להיש למצמו וחייכ‬
‫ליחן‪ .‬ולהרא״ש ז״ל ס״ל והמחשבה לאו כלים‬
‫היא‪ .‬אלא צריך להוציא כשפחיו‪ .‬וא״כ אף היכא‬
‫דידעינן מחשכהו כגין ש‪:‬הכ ככהכ ידו כנדין‬
‫א״א הרא״ש ז״ל אפי״ה פעור לגמרי נמצא‬
‫דהרא״ש והמרדכי ז״ל פליגי מן הקצ‪ :‬אל‬
‫הקצה‪ .‬ואנן קי״ל בכל דיכחא אפישי פלוגחא‬
‫לא מפשינן‪ .‬ולכן נלע״ד דטנח המרדכי ז״ל‬
‫במ״ש ואין אט יודעי! •מחשבתי דר״ל דכשלמא‬
‫לס׳ הדא״ש דס״ל דהמחשבה לאו ‪:‬לום היא‬
‫ניחא דרז״ל תפסו בדבריהם לשון אמירחו לגטה‬
‫וכו׳ דמשמע אמירה דוקא ולא מחשבה‪ .‬אלא‬
‫לס׳ המרדט דס״ל דאף כמחשכה חייכ לקיים‬
‫נדרו‪ .‬א״כ קש״ל למה אמדו רז״ל לשון זה‬
‫אמירחו לגבוה היל״ל מחשבתו לגבוה וכ״ש אמירחו‪.‬‬
‫לכן בא המרדכי דל כמחרן ואמר דה״ע טו;‬
‫דהכא מיידי דכופין אוחו ב״ד לכן לא אמרו‬
‫מחשבחו לגביה‪ .‬דהמחשבה איהו גופיה הוא דידע‬
‫מזה ואנחנו לא נדע‪ .‬וא״כ לא שייך כפייה‬
‫במחשבה‪ .‬ראע״ג דלפעמיס ידעינן מהשבחו‪ .‬מ״מ‬
‫לא טיפינן ליה ומסחיין לומר דאיהי יחוש לעצמו‪.‬‬
‫ולכן אמרו אמירחו רלענין אמירה שייך כפייה‬
‫אבל במחשכה לא שייך כפייה‪ .‬ומ״ש ואין אנו‬
‫יודעין מחשבחו לאו למימרא ראם יהיה האופן‬
‫דידעינן מחשכח• דכיפין איחו‪ .‬דליחא וכנדל‪.‬‬
‫אלא כלפי מ״ש ויר״ש חייכ משיחשכ דאיהו‬
‫גופיה הוא דיודע מחשכחו לכן ראוי היא שיחוש‬
‫יוסף‬
‫לעצמו לכן נהג דאין אט יורעין מ־ושכהו ורצה‬
‫לומר דאנו אין יודעץ אלא הוא היודע וצריך‬
‫לקיש לעצמו‪ .‬כן נ״ל ככמה המדדכי דל‪ '.‬וכזה‬
‫קמו כמו נר דכרי א״א הרא״ש דל‪ .‬ואעיקרא‬
‫אני המיה על הר הנז׳ דלא שלמו מאירי אור‬
‫עיניו דלאו א״א דל ההים עלה אלא כמוהרמ״ה‬
‫דל כמ״ש שם‪ .‬וא״כ לא על א״א דל חלונותיו‬
‫כלל ודוק‪:‬‬
‫רנ״א( ד ן ן ר הרב פרי חדש הלטה חנוכה‬
‫דצ״ל חשמונאי האלף בחיריק ע״ש‪.‬‬
‫והאחרונים כחט עליו דאין צל־יך‪ .‬דיוחק כהן‬
‫גדול כ׳ שמיח נקראו לו יוחנן חשמינאי כדאיתא‬
‫כשדר עולס‪ .‬ולי הצעיר נרא‪ :‬דכפי הטסחא‬
‫סכהיכ יוחנן כה״ג חשמינאי צ״ל חשמונאי האלף‬
‫בחיריק כמ״פ הרב פר״ח דל‪ .‬דאלו לש׳ האח־וטס‬
‫ז״ל דיש לימר חשמונאי בלא חיריק חחח האל׳ף‪.‬‬
‫היה צריך להיוח הגירסא יוחנן חשמונאי כה״ג‬
‫ואז היה צ״ל דב׳ שמוח נקראי לו‪ .‬לא כן עחה‬
‫שכחיב מלח כה״ג בין יוחנן לחשמינאי‪ .‬נלאה‬
‫פשוט דלא נחטון מסדר טל הנסיס לב שמות‬
‫שנקראו לו‪ .‬ולכן טכ״ל דלפי דברי סדר עולס‬
‫צריך להיוח הגירסא ייחנן חשמונאי כה ג‪ .‬והפר״ח‬
‫דל דיבר לפי הניס׳ שבידינו ודוק‪:‬‬
‫רנ״ב! שאלך‪ ,‬מהו למשות הכיח הכנסה‬
‫מארוות סיסיס אחר שיינקו‬
‫איתו וסיידו איתי בסיד‪ .‬או אס צריך פינוי‬
‫מעשה ט‪ .‬כטן לעוח אח כיתליו וקרקע חדש‬
‫מאבנים עוטה וכיוצא‪ .‬אי דילמא כיון בזה‬
‫החדר ק־וי שמו אריות סיסים לא מהט ביה‬
‫שיטי מעשה ומאוס הוא וזילא מילתא לעשוחו‬
‫בהכ״נ‪ .‬ודמי לבהכ״ס שאף שפיט אוחו ורחצו איתו‬
‫אסור להתפלל בו‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה לכאורה היה נ״ל לאסור מההיא‬
‫שכ׳ מר״ן ז״ל או״ח סי׳ קנ״ה אין‬
‫לקטח מעילין שנשחמש כהם הדיוע לחשמיש‬
‫קרושה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫שמו‬
‫קדושה ע״כ‪ .‬ושנאו מור״ס ז״ל סי׳ קמ״ז אין‬
‫לעכוח מפוח לס״ח מדכריס ישנים שנעשה בהם‬
‫דבר אחר לצורך הדיוע ע״כ‪ .‬ונר׳ דהדכריס‬
‫ק״ו לנ״ד דאין לעשוחו כהכ״נ דנשחמשו כו‬
‫בדבר מאוס ואף אם יעשה בו בינוי מעשה‬
‫כנז״ל‪ .‬דאף בכ׳ המג״א שם ס״ק ה׳ דאם נשחנה‬
‫כורחן שרי הכא בנ״ד לא נשחנה צורחה וכדקאי‬
‫קאי‪ .‬ומור דהחס לא נשחמשו ט כרכר מאוס‬
‫לכן אהט פינוי צורה‪ .‬לא כן כנ״ד דהוא דבר‬
‫מאוס אפשר לומר דאף כשינוי צורה נמי אסור‪.‬‬
‫ולפי חילוק זה אין ראיה להחיר ממ״ש הר׳ מג״א‬
‫סי׳ קג״ד ס״ק י״ז משם הרא״ס ז״ל דאפי׳‬
‫נעבד בטח ע״ז בקבע מוהר להחשלל בתוכו‬
‫ע״כ‪ .‬דשאני החס דלא נשחמש בו בדבר מאוס‬
‫דאף דע״ז מממאה כנדה ומאוס כלפי גבוה‪.‬‬
‫מ״מ לאו מאוס ממש הוא כנ״ד‪ .‬ולכן החיר‬
‫אף כלא שיטי צורה‪ .‬אכל כרכר מאוס כנ״ד‬
‫אפשר דאף כשינוי צורה אסור‪ .‬וכ״ש היכא דלא‬
‫בינה צורחי כנ״ד נראה דאשיר למשיחו בהכ״נ‬
‫ועעמא משוס רשמו עליה ארוות סוסים‪ .‬ואגב‬
‫אורחין יש לתמוה על הר׳ מג״א שכ׳ שם ואין‬
‫להביא ראיה וכו׳ דהתס היא באה בגבולו ע״כ‪.‬‬
‫להמעיין שס בסוגיא בעיניו יראה לבלאי הכי‬
‫יש לחלק‪ .‬להתם לאו ע״ז ממש היא אלא צלם‬
‫ומע׳ חשלא‪ .‬אלא לברבים ליכא השלא כראיחא‬
‫ההם‪ .‬אבל בע״ז ממש הנעבלח אימא דאםור‬
‫להחפלל כחוט‪ .‬ואפשר לומר לס׳ הר׳ מג״א‬
‫דסחס צלם גויס נעכר וא״כ אף דברבים ליכא‬
‫חשדא‪ .‬מ׳'מ הרי הוא מחפלל כנגד ע״ז‪ .‬ולכן‬
‫כחכ דכיון דהיא באה בגכול הכה״כ‪ .‬לכן מוחר‬
‫להתפלל כחוט‪ .‬איך שיהיה הדרינן למאי דאחינן‬
‫עלה דכנ׳־ד כיון דנשתמשו בו כדכר מאוס חמיר‬
‫עפי וכלל‪ .‬ועי׳ מרן סי׳ כ״ר דציאת בהמה‬
‫אסיר לקדוח כנגדה אס יש כה ריח רע‪ .‬וצואת‬
‫חמור אסור אף אם אין כה ריח רע ע״כ ע״ש‪.‬‬
‫מח‬
‫יוסף‬
‫וא״כ אף כשפינו אוחו ורחצו וכו עלץ שמו‬
‫עליו ואסור להחפלל כחוכה‪ .‬וכן נר דס״ל‬
‫למהר״י עייאש כחשו׳ כיח יאירה סי׳ יו׳ד הכיא‬
‫רבריו הברכ״י ז״ל ע״ש סי׳ פ״ל‪ .‬לענין מרחץ‬
‫שסיילו אוחו ורחצו אוחי שאסור להחפלל כו‬
‫משוס לשמו עליו ועלין באיסורו עומל‪ .‬איכרא‬
‫ליש לחלק בין הנושאים‪ .‬רהחם מיירי שלא עשו‬
‫שים שינוי מעשה כלל אלא רחיצה וסיול כסיל‬
‫ליקא לכן החמיר היא ז״ל‪ .‬לא כן בנ״ר לעשו‬
‫שינוי גריל שמחי טחליו‪ .‬והחקרה בגפשית ורצפו‬
‫אוחו קרקע חלש של אבנים יקרות‪ .‬נר׳ דאזיל‬
‫ומורה הר׳ הנז׳ משו׳ רפנים הרשית באו לכאן‪.‬‬
‫וכן משחמען מילוהי רהר׳ פנים מאירוח ז״ל‬
‫הביא דבריו הכרכ״י ז״ל שם רכשינוי מעשה‬
‫דפנים חדשות באו לכאן שרי ע״ש‪ .‬ולא דמי‬
‫לבית הכסא כמ״ש בשאלה‪ .‬דשאני צואת בהמה‪.‬‬
‫דלא אסרו אלא כנגדה‪ .‬אבל אם פינו הצואה‬
‫של הכהמה המקים מותר לקרות כו‪ .‬ולא‬
‫אתינן עלה כנ״ד אלא משום לתא לזילוחא טון‬
‫דשמו עליו עדין‪ .‬ולכן כשעשה בו שינוי מעשה‬
‫גמור דפנים חדשות באי לכאן כנ״ד נר׳ דשרי‬
‫לעשוחי טהכ׳ינ כיון שנעקר שמו מחמח שינוי‬
‫שעשה ט ‪ .‬או כלך לדרך זו לדמוחו לשמן שנפל‬
‫כו עכבר לחוט דפסק הש״ע סי׳ ראם אינו‬
‫מאוס מיחד להדליק כו לכהכ״נ ע״ש‪ .‬ואם הוא‬
‫מאוס אסור משום הקריבהו נא לפחחך‪ .‬וכחכ‬
‫הכרכ׳י שס משם הרכ דאן‪ £‬כאינו מאוס אסור‬
‫משוס הקריבהו נא לפחחך ע״ש‪ .‬וא״כ כנ״ד נימא‬
‫דאינו נטן לעשוחו כהכ״נ משוס הך עעמא‬
‫דהקריכהו נא וכו׳‪ .‬אמנם נר׳ דלא דמי כלל‪.‬‬
‫דשאני החס השמן כדקאי קאי ולא נעשה ט שוס‬
‫שיטי כלל‪ .‬לכן שייך כיה עעמא דהקריכהו נא‪.‬‬
‫לא כן הכא כנ״ד דעשי בו שינוי מעשה דפנים‬
‫הדשות כאו לכאן נר׳ דלא שייך כיה ע׳ דהקריכהו‬
‫נא‪ .‬והוי דומיא דכגדים שנשחמש בהם הדיוע‪.‬‬
‫דאף‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫דאף לס׳ המחמירין אס נשחנה צירתן שרי לדידהו‪.‬‬
‫וכמ׳׳ש המג״א ז״ל וכלל ולא אסרו משוס‬
‫הקריבהו נא‪ .‬ועעמו משום פנים חדשות באו‬
‫לכאן וכלל‪ .‬אי נמי החס דהוי מאוס אסרו‪ .‬לא‬
‫< כן הכא המיאוס הלך לו לגמרי וכלל‪ .‬ואף‬
‫שמצינו דאף בזה יש מחמירין ולא שרי לדירהו‬
‫אלא בהזמינן להדיוע אז שרי לגבוה‪ .‬לא כן‬
‫בנשחמש בהם הדיוע לא ע״ש כברכ״י ז״ל סי׳‬
‫קנ״ג‪ .‬מ״מ נר׳ דהכא כולי עלמא מורו דשרי‬
‫כיון דפנים חרשיח כאו לכאן ודוק‪:‬‬
‫ת״ג( נ ש א ל ת י בישראל שקנה קמח לחוחה‬
‫מגוי שבעיר אחרה קודם‬
‫פסח והחנה עם הגוי שישלח אוהו לו אחר‬
‫הפסח‪ .‬וגס כן החנה עמו שלא יגמר המכר‬
‫אלא עד שיגיע הקמח ליד ישראל‪ .‬וידוע דכגון‬
‫מקח זה אחריוח הדרך הוא על הגוי המוכר‪.‬‬
‫ואס יהיה יוקר חייכ הגוי ליחן להקינה הסך של‬
‫השקים של קמח שקנה ממני הישראל בסך‬
‫שמכר לו‪ .‬ואס יוזל ג״כ חייב הישראל הקונה‬
‫לקבל סך השקים הנז׳ בסך שקנה ממנו כנודע‪.‬‬
‫והחמן הנז׳ היה נחון בספינה בחוך ימי הפסח‪.‬‬
‫ואחר עבור הפסח הגיעה הספינה לנמל המיר‬
‫שבה דר הישראל‪ .‬והלך הישראל הקונה ולקח‬
‫הקמח הנז׳‪ .‬ונפשו לשאול הגיעה אס החמן זה‬
‫מוחר ולא מיקרי חמן של ישראל שעבר עליו‬
‫הפסח ואסור בהנאה‪ .‬מפעם דקודם בואו לנמל‬
‫היה אחריוחו על הגוי וממילא הוא חמצי של‬
‫גיי ובשביל כן מוחר‪ .‬או דילמא משעה שנחן‬
‫אוחו הגוי בספינה הוי ברשוח ישיאל ואסור‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה לכאורה נר׳ דאסור דהוי חמן של‬
‫ישראל שעבר עליו הפסח‪ .‬שאעפ״י‬
‫שאחריות החמן היא על הגוי כל עוד שלא‬
‫הגיע ליד ישראל הקונה‪ .‬מ״מ כיון שבהגיע‬
‫החמן ליד הישראל נגמר המכר‪ .‬א״כ הרי הוא‬
‫של ישראל ונקנה לו למפרע משעח המקח‪.‬‬
‫יוסף‬
‫ואע״ג דקיי־ל דכל שלא אמר מעכשיו‪ .‬לא אמרינן‬
‫שנקנה לו למפרע‪ .‬מ״מ הכא הוי כאילו אמר‬
‫מעכשיו‪ .‬דסחמו כפירושי רכיון שמקנה לו השקים‬
‫משעה שנחנם כספינה‪ .‬הרי ייחד לו חמן זה‬
‫לישראל ובפרע ששם ישראל כחיכ על השקים‬
‫ונקנה לו למפרע משעה שהגיע לידו‪ .‬ומה‬
‫שמחנה הקונה עם המוכר אחדיוח הדרך‪ .‬היינו‬
‫כרי שלא יצעדך הקונה ליפפל להכעיח המקח‬
‫מסכנח הים בחכרח הכעחון כנודע‪ .‬וא״כ משעה‬
‫שהניחו הגוי כספינה הרי גמר כדמחי להקנוחו‬
‫לישראל הקונה‪ .‬וא״כ כל ימי הפסח הרי הוא‬
‫חמן של ישראל‪ .‬ואע״ג דאם ביני ביני נאבד‬
‫ביס או נגנב חייב הגוי המוכר לשלם לקונה‬
‫כל דמי החמן או ליחן לי סך של השקים קמח‬
‫אחר‪ .‬מ״מ הכא הוי כאילו אמר מעכשיו וכנ״ל‬
‫ונקנה לו למפרע כן נר׳ לכאורה‪ .‬ועדין צריך‬
‫להחישב כרכר ומיהו ודאי דלכחחי׳ אסור לקנות‬
‫בדרך זה וליהניח מן החמן אחר הפסח‪ .‬דכל‬
‫כי הא לא מקילינן‪ .‬והרי זה דומה לחמן של‬
‫ישראל המופקד כיד הגוי וקכל הגוי אחריות‬
‫החמן דזה אסור כדאיחא כש״ע סי׳ ח׳ימ ע״ש‪.‬‬
‫והכא נמי כיון שנקנה לו למפרע מפני שהרי‬
‫הוא כאילו אמר מעכשיו וכנ״ל‪ .‬אעפ׳׳י שאחריות‬
‫החמן כיד המוכר מ״מ הישראל עובר עליו‬
‫וכנ״ל‪ .‬וראיה לזה שהרי אין אחד מהם יטל‬
‫לחזור ט כלל מרין הסיחרים והחמן נקנה לו‬
‫לישראל והרי הוא שלו משעה שהחני‪ .‬וח״כ‬
‫משעה שהגוי נחן החמן בספינה‪ .‬הרי ייחד לו‬
‫חמן זה לישראל‪ .‬ואע״ג רכל עיר שלא הגיע לידו‬
‫הרי הוא של גוי כיון שאחריוחו עליו‪ .‬מ״מ כשעה‬
‫שהגיע לידו הרי נקנה לישראל למפרע כנ״ל‪.‬‬
‫כיון דמשעה שהחנה וייחד לו חמן זה בספינה‪.‬‬
‫הרי גמר בדעחו להקנוחו לישראל והרי הוא‬
‫כאילו אמר לו מעכשיו‪ .‬וא׳׳כ הוי כחמן של‬
‫ישראל המופקד ביר הגוי וקכל הגוי אחריות‬
‫דקי״ל‬
‫שמו‬
‫דקי״ל דעוכר עליו וכנ״ל‪:‬‬
‫ןיןןף נראה לומר כזה לאידך גיסא דכנ״ד‬
‫מוחר כיון דלא נקנה לו מעכשיו‪ .‬ואדרכא‬
‫החנה עם הגיי שלא יהיה קניי לו אלא עד‬
‫שיגיע לידו‪ .‬וא״כ כל עוד שלא הגיע לידו עדין‬
‫לא נקנה לו כלל והרי הוא חמצו של גוי ואין‬
‫לישראל עסק כו‪ .‬ולא אמרינן כזה מקנה לו‬
‫למפרע כיון דלא אמר מעכשיו‪ .‬ואדרכא אמר‬
‫ההיפך‪ .‬שאינו קנוי לו מעכשיו אלא עד שיגיע‬
‫לידו‪ .‬ודל מהכא אחריוח‪ .‬עכ״ז הרי החמץ הזה‬
‫של הגוי המוכר כל עוד שלא הגיע ליד היכראל‬
‫הקונה הוי שלו וברשוחי‪ .‬וכ״ש דאחריות החמץ‬
‫על הגוי והוי חדי עממי ודוק ומדין לא הוכרע‬
‫הרין עדין צ״ע וחיפוש‪:‬‬
‫רג״ד( כ ת ב הרמב״ס דל פ״א מהל׳ מקיאוח‬
‫הל׳ ז׳ יז״ל‪ .‬וכל הטמאין שטבלו‬
‫בבנדן טלחה להס טבילה מפני שהמיס כאיס‬
‫בהם ואין חיצצין‪ .‬וכן הנדה שטבלה בבגדיה‬
‫מותרת לכעלה טכ״ל‪ .‬יטטמא דשינה רביני מלשון‬
‫הגמרא‪ .‬דהוא ז׳ ל קאמ־ לשין דיעבד והתם‬
‫ק^מרי׳ לשון לכחחי׳‪ .‬משים דהחם מייד ביו״מ‬
‫דאין לה בגדים להחליף כמכואר שם‪ .‬וא״כ כיון‬
‫דהוי שעת הדחק דיינינן ליה כדיעבד‪ .‬לא כן‬
‫כעלמא דוקא דימכד שפיר דמי אכל לכחחי׳ לא‪.‬‬
‫וכן מבואר מלשון הרמב״ס באיחה הלכה שכ׳‬
‫כל העובל צריך שיעבול כל גופו כשהוא ערום‬
‫ע״כ‪ .‬אלמא ס״ל דלכחח׳׳ צריך ע יום ולזה כחכ‬
‫אח״כ שטבלו רמש׳ דיעכד אין לכחחי׳ לא‪ .‬וזה‬
‫פשוט ולא הוצרכחי לכיחכו אלא לאפיקי מח״ח‬
‫אחד שנסתפק בזה ודוק‪:‬‬
‫רנ״ה( לעןןן הרש״ך ביו״ד סי׳ ס״ג ס״ק ה׳‪.‬‬
‫אלא ודאי אנן ישראלים וכו׳‪.‬‬
‫פירוש אלא ודאי מאי איה ליה למימר להר׳‬
‫הלבוש כדי לחרן קושיא זו דאנן ישראלים דמוכריס‬
‫בשר כשר ולא טריפות במינן ובהט ניחא דיש‬
‫)‪(13‬‬
‫מט‬
‫יוסף‬
‫מתירין בריאה‪ .‬א״כ קשה הא לכתב בליעה‬
‫קמייחא לאסור מטעם רשמא נבלה או טרפה‬
‫מכרו לו למשמע ללא קפיל אלא לנלט לכשרה‬
‫מכר לו ולפי סכרתו ליכא למיחש כלל כיון ראנן‬
‫בעינן ישראלים מוכרים כשר כשר ולא טרפות‬
‫כלל‪ .‬אלא ע״כ לליתא להאי עעמא להר׳ הלבוש‬
‫ז״ל‪ .‬ועור יש לפרש באופן אחר ולוק‪:‬‬
‫רנ״י( כ ת ב עור הרש״ך ונר׳ דגם הטט״ז‬
‫ס״ל וכו׳‪ .‬נראה דלא בא הש״ך‬
‫לחרן אלא מה שהקשה ועור חימא וכו׳ אבל‬
‫מאי רמשמע מדכרי הר׳ הלטש ראם ירוע כוראי‬
‫שלקח הגוי מישראל בשר כשר מוחר‪ .‬השחא‬
‫נמי משמע הכי‪ .‬אלא דממה שכ׳ הרש״ך אח״כ‬
‫ומ״מ לא היה צריך להאי טעמא וכו׳ משמע‬
‫מרבדיו דהשחא בין לעעמו כין לטטם הלבוש‬
‫אין נפקוחא לדינא דאל״כ הכי הוה ליה למימר‪.‬‬
‫ומ״מ האי טעמא ליתא‪ .‬אלא עיקר הטעם‬
‫כמ״ש הה״מ‪ .‬ומדכתב ומ״מ לא היה צריך להאי‬
‫עעמא משמע כמ״ש וצ״ע‪:‬‬
‫ן י ע ן מי שרצה לתרץ דלקושטא דמילתא כינת‬
‫הרש״ך לחרן על דברי הלביש דל‪ .‬דמשמע‬
‫מדברי הלבוש דל דאי ירעינן בודאי דכשרה‬
‫מכר לו מוחר‪ .‬היינו באופן שלא נחעלם מן‬
‫העין וכגון שלא זזה יד ישראל מחוך ירו של‬
‫הגוי ואפי״ה אי לא ירעינן כודאי דכשרה מכר‬
‫לו אסור‪ .‬אלא דאיצטריך הרש״ך לפרש דברי‬
‫הטט״ז שר״ל שמא נזדמן לו כדי לישב דכריו‬
‫דאל״כ חיקשי היאך יש מחירין בריאה‪ .‬וא״כ‬
‫לפי״ז גם הלבוש מודה לדברי הרש״ ך דאף‬
‫דידעינן בידאי שלקח מישראל וידטינן נמי שכשרה‬
‫מכר לו אסור משוס שנתעלם מן העין‪ .‬אלא‬
‫דהלבוש מייד היכא שלא נתעלם ואסר משום‬
‫שמא נזדמן הא אי ידעינן שכשרה מכר לו מותר‬
‫והיינו היכא שלא נחעלם‪ .‬וכהכי ניחא מ״ש‬
‫הרש״ך אח״כ ומ״מ לא היה צריך להאי טעמא‬
‫עכ״ד‬
‫יוסף‬
‫טכ״ד‪ .‬ולי ההדיוט נראה דבריו קטם‪ .‬חרא‬
‫רזה לא בא בדברי הרכ״ך אפי׳ ברמז‪ .‬ועול‬
‫להשתא נמי איכא נפקוחא לענין דיכא בין כני‬
‫הטעמים‪ .‬להנה אכ יהיה האופן שלא נחעלס‬
‫מן העין מיחד ללבי־י הרש״ך אף אי לא י־עינן‬
‫בודאי דככרה מכר לו‪ .‬אלא כיין שראהי ‪:‬מיש־אל‬
‫לקח ולא זזה ידו מחיך ידו מוחי כיון דאנן‬
‫בעינן ישראל מיכרים כשריח ולא ערפיח‪ .‬לא‬
‫כן צטעם הלביש זה האיפן אסיר כיין דאיכא‬
‫למיחש שמא נזדמן לי נבלה אי מרפה ימכר‬
‫לו‪ .‬יא״כ מאי האי דקאמר הרש״ך ומ״מ היה‬
‫צריך להאי עעמא והלא ע״כ היה צריך להאי‬
‫טעמא דאיכא נפקיהא לרינא‪ .‬ועיר קשה דא״כ‬
‫לא היה לו להלביש לסחיס אלא לפרש דבלא נחעלם‬
‫מיירי כי היכי דלא נ^עה בדבריו לימר דאי‬
‫ידעינן דכשרה מוכר לי מוחר אף שנחעלם‪ .‬לכן‬
‫מ״ש נר׳ לי וצ״ע‪:‬‬
‫ומ״ש עוד הש״ך וגם היכא שרוב המוכרים וכי׳‬
‫יש להעיר מה ענין שמיעה אצל הר סיני דזה‬
‫מן החירה יהשחא קיימינן באישירא דרבנן‪ .‬ועוד‬
‫מה כונחי בזה וצל״ע ועי׳ לק׳ סיף ס״ב ועי׳‬
‫כס׳ שפחי דעה מ״ש ודוק‪:‬‬
‫נז״ר( ע ן ״ ך ס״ק ו׳ איסור הע׳ וכו׳ אכל לפימ״ש‬
‫התיס׳ וכו׳‪ .‬לביא עד תטנח דכריו‬
‫ז״ל כזה אעתיק הסוגיא דפ׳ גיר הנשה דצ״ה אמר‬
‫רב בשר שנתעלם מן העין אסור וכו׳ והא דרבלאו‬
‫בפירושא איתמר אלא מכללא איתמר דרב הוה‬
‫יחיב אמברא חזייה לההוא גברא דהוה קא מחוור‬
‫רישא נפל מיניה אזל אייחי סילחא שדא אסיק‬
‫תרין אמר רב עבדי נמי הכי אסרינהו ניהליה‬
‫וכו׳ מכללא מאי ומשני איכא בינייהו דליכא למסמך‬
‫אמילתא כולי האי דאיכא למימר ברוב טבחי ישראל‬
‫מידה דשרי והכא משים דפרוותא דגויס הוה‪.‬‬
‫וכי׳ ושוב הביא הש״ס טובדא אחריתי דרכ הוה‬
‫קאזיל לבי רכ חנן חחניה וכי‪ .‬וכחבו החיספ׳‬
‫ז״ל ללא היה יכול ללקלק מכאן לס׳ רב לבשר‬
‫כנח׳ מ״ה אסור לדיצמא רוב טבחי גויס הוה‬
‫ט״ש‪ .‬והנה אכחי תיקשי לאמאי לא מרקרק‬
‫הש״ס נמי מעיקרא מהן טונלא לרב הוה אזיל‬
‫לבי רב הנן כמו שלקלק מההיא עיבדא לרב‬
‫הוה יחיב אמב־א וכו׳‪ .‬גיא יש לומר לכאורה‬
‫ללא כסיקא ליה לסחמא רחלמולא לומר לאף‬
‫בבהמה שלימה חיישינן אף לאיכא ריב טבחי‬
‫יכדאל‪ .‬והיינו משוס לדייני לימר לבלאיכא רוב‬
‫טבחי ישראל אסר רב אף לאיכא למירחי רברוב‬
‫גייס הוה‪ .‬אכל לומר לאף בבהמה שלימה נמי‬
‫אסר רכ לא‪ .‬לכזה איכא למימר לילמא רוב‬
‫גויס הוה‪ .‬וזוהי טנח החוספי׳ שכח׳ דלא היה‬
‫יכול לדקדק וט׳ וכרכרישיח‪ .‬נמצינו למרין לבכהמה‬
‫שלימה לא חיישינן‪ .‬דמההיא טובדא אין הוכחה‬
‫לפי מ״ש החוספו ‪ .‬וזוהי כונח הרש״ך בהקשותו‬
‫על הרא״ש ז״ל‪ .‬דלפי מ״ש ההוספו׳ לא מיכח‬
‫מירי דוראי כל היכא ראיכא למיחש נגייס‬
‫וכו׳ וכונחו דככהמה שלימה כיון דלא שייך‬
‫חששא דעירכיס‪ .‬א״כ אי איכא רוב ישראל‬
‫מוחר אכל עכ״פ אי איכא רוכ גויס אסור‬
‫דאע״ג דלשרצים לא חיישינן מ״מ כיון דאיכא‬
‫רוכ גויס יש לחוש שמא הגוים החליפוה אכל‬
‫אס אינה כהמה שלימה דשייך שפיר חששא‬
‫דעורכיס‪ .‬אף דאיכא רוכ ישראל אסור דחיישינן‬
‫למיעועא דגויס כהך מילחא‪ .‬לא כן ככהמה‬
‫שלימה היכא דאיכא רוכ ישראל לא חיישינן‬
‫למיעוטא דגויס שמא החליפוה‪ .‬וטעמא משוס‬
‫לעורבים טון לפרחי ככל מקוס חיישינןשמא‬
‫החליטה מטח הגויס אע״ג להוו מיעועא‪ .‬לא כן‬
‫בבהמה שלימה לא חיישינן‪ .‬למיעומא לגויים לשמא‬
‫החליטה דלא רמו לעורכים המצויים ככל מקום‪.‬‬
‫א״כ אם נאמר מעלה לכהמה חיישינן שמא• הלך‬
‫לטח הגוי והחליפה‪ .‬אבל הגויס היכא דהוו‬
‫מיעועא לא חיישינן להר שמא באו ונעלוה והחליפוה‬
‫‪,‬‬
‫משוס‬
‫שמו‬
‫משים דלא שטחי בכל מקום כמי העירביס‪.‬‬
‫כך נר׳ טנח הרש״ך ידלא כמי שנחקשה בזה‪.‬‬
‫ועי׳ בפר״ח ז״ל כסי׳ זה ס״ק ג׳ ועי׳ חישפי׳‬
‫בפ גיד הנשה דף צ׳יה ע״ב ד״ה אסיק חרין‪.‬‬
‫וע׳ כס׳ חירח חיים לכס מ״ש כמ״ש הרש״ך ע״ש‪:‬‬
‫אכן כד מעיינינן שפיר נר׳ דאררכא מדכרי‬
‫החיס׳ משמע כדכרי הרא״ש ז״ל‪ .‬דאף‬
‫בכהמה שלימה יש לחיש למורכיס‪ .‬דאל״כ מאי‬
‫קאמרי החיש׳ דדילמא רוב גויס הוה‪ .‬סיף‬
‫סיף אכחי חיקשי למה לא מדקדק הש״ס וכי׳‬
‫עכ״פ ראם אינה בהמה שלימה דאסור אף ברוכ‬
‫ישראל מרמצינו לרב דאסר בכהמה שלימה לצד‬
‫שנאמר דברוכ גויס הוה‪ .‬והידוק הכי‪ .‬הא‬
‫אם לא היה בהמה שלימה היה אסור אף ברוב‬
‫ישראל‪ .‬וכ״ש אי אמרינן דברוב ישראל איירי‪.‬‬
‫אלא ע״כ דסכרי החוספו׳ דאף ככהמה שלימה‬
‫שייך שפיר חששא דעורכיס ואין הפרש ביניהם‬
‫כלל וזה הוא כדברי הרא״ש ז״ל‪ .‬וכ״ש לפי‬
‫דברי הב״ח ז״ל דגריס בדברי החוספו׳ כדברי‬
‫הרא״ש‪ .‬וכן הביא הרב״י ז״ל בסי׳ זה‪ ,‬א״כ‬
‫קשיין דברי החיספיח אהדדי‪ .‬אלא ע״כ כראמרן‪.‬‬
‫והר׳ בטר שור חירן בכינח הרא״ש דכא לימר‬
‫דלא חי׳ איך אפשר שבהמיר בהמה בבהמה‬
‫שוין במראה ובקימה עד שאין מטרין איחה‬
‫כלל‪ .‬וא״כ היה אפשר להקל בבהמה שלימה‪.‬‬
‫לזה כא לומר דליחא אלא האמה הוא דאף‬
‫בבהמה שלימה חיישינן‪ .‬מדמצינו לרב דחייש‬
‫לחייחא דחליא לשמא חיחלף ימו״ש בדב״ק ומ״ש‬
‫שם דלישני אחיובחא דרב וכו׳ לא ידענא איה‬
‫מקומו אם היא בפ׳ אלי מציאיח ק״ק דזה נמי‬
‫פשיע בש״ס‪ .‬דאל״כ לישני אתיובתא דרב הכא‬
‫במאי עסיקינן בבהמה שלימה דלא שייך לשמא‬
‫תוחלף‪ .‬אלא ע״כ לומר דאף בבהמה שלימה‬
‫‪,‬‬
‫והל>שה‬
‫חיישינן ודוק‪:‬‬
‫בהגהיח דרישה וכו׳ אבל כלאו‬
‫יוסף‬
‫נ‬
‫הכי לק״מ וכי׳ עי׳ לעיל שי׳ א׳ ס״ד בט״ז‬
‫ס״ק יו׳ד מ״ש לישכ כזה‪ .‬ילכאירה אכתי קשה‬
‫דחינח להיא״ש והעיר דס״ל ־כרוב טכחי ישראל‬
‫או ברוכ ישראל שגי‪ .‬אכל להרמכ״ס ז״ל דס״ל‬
‫החס דמיחר וכמ״ש העור שש בשמו הלרא קושיא‬
‫לדוכחה‪ .‬ול״ל דהרמב״ם לא חייש לכהמה שלימה‪.‬‬
‫או מפני כובדה או מפני שא״א שאין לו בה‬
‫עכיעוח עינא וכמ״ש לעיל משם הרב בטר‬
‫שור‪ .‬עי׳ מר״ן ז״ל בב״י מ״ש ולענין הלכה‬
‫וכי׳ אלא א״כ חלאו במשמר וכו׳ ולא קאמר‬
‫נמי אס היה בהמה שלימה‪ .‬ודוחק לומר דנכלל‬
‫כמלח וכיוצא‪ .‬עי׳ הפר״ח בסי׳ זה בפסקא‬
‫המחחלח כ׳ הרא״ש והעור ע״ש‪ .‬ועוד דמלשון‬
‫העור דכ׳ שחס מש׳ להדייא דאף הרמב״ם אזיל‬
‫ומודה בכהמה שלימה דאסור‪ .‬ונר׳ דמשו״ה‬
‫לא ניחא ליה להגהוח דרישה לחיץ כן ורוק‪:‬‬
‫רנ״ח( כ ת ב מר״ן בש״ע או״ח סי׳ קל״ז ש״ק ד׳‬
‫~ אס קרא א׳ ב׳ פסוקים צריך לחזור‬
‫ולקדוח וכי׳ ע״ש וידוע מחלוקת האחרונים בזה‬
‫למנין הברכה‪ .‬דיש אומרים דכשחוזר לקרות צריך‬
‫לכרך פעם אחרח ברכה ראשו׳ וגם כרכה‬
‫אחרונה‪ .‬ויש אומרים דאין לכרך אלא ברכה‬
‫אחרונה לכד‪ .‬והר׳ ברכ״י הכריע כמ״ד דגם‬
‫ברכה א׳ חוזר ומברך ע״ש‪ .‬והיה ק״ל ע״ד‬
‫הרב הנז׳ לפום מאי דקי״ל ס׳ ברכוח להקל‬
‫ואפי׳ ככמה ספיקות כמו שכ׳ הוא ז״ל במחזיק‬
‫ברכה סי׳ ז׳‪ .‬ואח״ך מצאחי להר׳ זכו״ל ח׳ ג׳‬
‫או״ח אוח ס׳ שהעיר עליו ויישב בעוב עעס‬
‫ע״ס‪ .‬אכן לענ״ד עדיין לבי מהסם להורוח‬
‫הלכה למעשה לברך גס ברכה ראשו׳ דלישוב‬
‫הרא׳ דם׳ הר׳ חיד״א כס׳ הר׳ ב״ד דהיכא דאיכא‬
‫רובא דרבווחא דס״ל לברך‪ .‬לא איחמר האי‬
‫כללא דסב״ל אלא אזלינן בחר רובא דס״ל לברך‪.‬‬
‫נראה דלא יצאנו ידי חיבחינו כזה‪ .‬כיון דאיכא‬
‫כמה פוסקים דס״ל דאפי׳ בדאיכא רובא דס״ל‬
‫לברך‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫לכרך מ״מ שב ואל תטשה עדיף משים דסכ״ל‬
‫וכמ״ש הר׳ זכו״ל ז״ל טצמו משמם ע״ש‪ .‬וא״כ‬
‫כפ״ז נר׳ דיש לפסוק שלא לכרך דהדרינן לכללין‬
‫סב״ל‪ .‬א״כ הדרא קושיא לדוכתה‪ .‬היאך פסיק‬
‫וחני הר׳ חיר״א ז״ל דצריך לכרך כרכה א׳‪.‬‬
‫ואף לישוב השני של הרב זכול״א ז״ל‪ ,‬דס הר׳‬
‫חיר״א דהיכא דכידינו להכריע כראיוח כמ״ד‬
‫דצריך לכרך לא איחמר האי כללא רסכ״ל והביא‬
‫מהריכ״ש ז״ל דכח׳ כן ע״ע וכיון דהר׳ חיד״א‬
‫הביא ראיוח למ״ד דצריך לכרך גס כרכה ראשו׳‬
‫לכן פסק דצריך לכרך ע״ש‪ .‬לענ״ר לא *אמין‬
‫שהר׳ חיד״א ז״ל אשר עטחנוחו ידועה לכל‬
‫כמתכאר מספריו ז״ל יסמוך על ראיותיו ולהכריע‬
‫כמ״ד דצריך לכרך ולא יחוש לפחות דאפשר דיש‬
‫כעולם מי שיסחור ראיוחיו‪ .‬ימה שלבי אומר‬
‫לי הוא דמ״ש הר׳ חיד״א ולענין הלכה וכו׳ לא‬
‫אמרה הרב לשמעחיה אלא דוקא להלכה אכל‬
‫למעשה פשוע כעיני דלא מלאו לכו כלל וכלל‪.‬‬
‫אחרי מופלג ראיחי כס׳ לדוד אמח להר׳ חיד״א‬
‫ז״ל שהורה גבר הלכה למעשה‪ .‬וא״כ הוא נסחר‬
‫כלמה שכתבתי ודוק‪:‬‬
‫רנ״ט( ל ע ן ן ן הכ״מ פ״א מה׳ חמן ומצה‪ .‬הנה‬
‫הר׳ המגיד הביא ס׳ יש מי שכ׳ דלפי‬
‫טעס הרמב״ס דמשש שעות אסור כמשהו דמשמע‬
‫דרוקא בנתערב מששו״ל הוא דאסור כמשהו וממילא‬
‫אסור לאוכלו אז אבל נתערב קודם לכן מותר‬
‫מששו״ל כיון דכבר נתבעל בשעת היתרו ולכן‬
‫כא הר״מ ואמר דלא כן הוא אלא אפי׳ נתערב‬
‫מחחי׳ השנה אסור לאוכלו בזמן איסורו כאילו‬
‫נחערכ כזמן איסורו מדברי הרמכ״ס גכי אל‬
‫טריאק׳ה וכיוצא דאסור לאוכלו כפסח ולא חילק‬
‫כין אס נעשה האלטריאקה בחון זמן איסורו‬
‫לקודם זמן איסורו ילפ״ז צ״ל דס״ל להה״מ‬
‫גדעת הרמכ״ס דבזמנו דקאמר רכא לאו דוקא‬
‫‪:‬תערב כתוך זמנו הוא דאסור כמשהו אלא אפי׳‬
‫‪,‬‬
‫נתערב קולם זמן איסורו נמי אסיר במשהו‪.‬‬
‫ואסור לאוכלו בפסח ואיירי רבעי למימר לבשלא‬
‫כזמנו מוחר כר״ש נקע ברישא בזממ וכן מתבארים‬
‫דכרי הרמכ״ס כאן דכתיך הפסח דנקע לאו‬
‫רוקא אלא רנקט לישנא דרבא‪ .‬ובזה אחי שפיר‬
‫דכרי הרמכ״ם כאן עם דבריו דסיפ״ד והרב‬
‫כ״מ השג ישיג דאין אנו צריכים לזה כלל‬
‫דלעולם בזמנו דקאמר רבא כדוקא הוא אלא‬
‫רבא לומר רחמן שנחערב בזמנו אסור לאוכלו‬
‫אז אבל אם נתערב קורס זמנו דהיינו בשש‬
‫שטית אינו איסר במשהו לאוכלו אז אלא מותר‬
‫לאיכלו אז‪ .‬אבל לאיכלו בפסח ולאי לאסור‬
‫אפי׳ נתערב מתחי׳ השנה ובזה לא לכר רבא‬
‫כלל וממילא אתי שפיר דברי הרמב״ם כאן עם‬
‫דבריו שכפ״ד וזה דאזיל הכ״מ לשימתיה דלרמב״ם‬
‫לא מיתסר במשהו משש שעות עד הלילה וכמ״ש‬
‫בחחי׳ דבריו‪ .‬לא כן לס׳ הה״מ דאזיל ומודה‬
‫ליש מי שכ׳ דמששו״ל איסר במשהו ילא סליג‬
‫עליה אלא אמה שמשמע מדבריו דאם נחערב‬
‫קודם זמן איסורו כעל א״כ לדידיה ודאי עכ״ל‬
‫דהדיוק כדברי רכא הוא כך הא אם נתערב‬
‫קידם זמנו מיחד לאוכלו כפסח וזמנו דנקמ‬
‫רגא לאו דוקא וכמש״ל ילא כן לדכרי הכ״מ‬
‫וככ״ל‪ .‬יזה פשוט וברור ודוק ‪:‬‬
‫ן ף ץ ל ך מ״ש מירי הרב זלה״ה כלשין הכ״מ‬
‫הנז״ל וז״ל לבא מר חכינה לשין צדיק‬
‫מרן הכ״מ ז״ל כפ״א מהלכיה חי״מ לפי מ״ד‬
‫ממהר‪ .‬הן קדס אהלך לדקדק לשין הזהב וההדרת‬
‫של מרן הכ״מ ז״ל‪ .‬דמה הלשין אימרח ומה‬
‫שרצה ההימ לומר מאי מה שרצה דקאמר אם‬
‫הה״מ לא אמרה לשמטחיה כפירוש‪ .‬וכר מינה‬
‫דההיא הרי הרמכ״ס ז״ל בטצמו הוא מרא‬
‫דשמטח׳ גופא ייטח שפהיי בריר מללי ובא האית‬
‫והמופח טד ממהר לזה החריאקה יכמ״ש הה״מ‬
‫שם וז״ל והרכה מן הגאונים ס׳ כד׳ רכיט שאפי׳‬
‫נתמרכ‬
‫שמו‬
‫נחערב כמה זמן קורס פסח אסור לאוכלי בפסח‬
‫עכ״ל וא״כ מה הלשון אומרח ומה שרצה ודוק‪.‬‬
‫ועוד כה יש להרגיש על מרן הכ״מ ז״ל דלמה‬
‫ליה לדקדק ולהאריך ולומר אפי׳ נחערב מחחי׳‬
‫השנה משהו מלת משהו מאן דכר שמה בדברי‬
‫הה״מ והרי הרמב״ס לא חש להזכירו אחר‬
‫שהוא כמבואר לבתמרובח משהו קיימינן ול״ל‬
‫למרן הכ״מ לטפויי מלת משהי הלא רכד הוא‬
‫ולא דכר רק הוא‪ .‬ולכ חכם ישכיל פיהו‪.‬‬
‫אשע״כ לכי אומר לי לפי ע״ד דמרן הכ״מ ז״ל‬
‫הרגיש בלשון צדיק הה״מ ז״ל שני הרגשיח חרא‬
‫דעיניני הרואות שהה״מ ז״ל אחר שהביא דעעס‬
‫איסור חמן במשהו הוא משוס דהוי דבר שיש‬
‫לו מחירין הביא דיש מי שכחב דלפי״ז ה״ה‬
‫בנתערב מששו״ל בע״פ דהוי במשהו ועל זה‬
‫מסיק ומדברי רכינו שכ׳ בפ״ד נראה שאפי׳‬
‫נחערכ מחחי׳ השנה אסיר לאוכלו כפסח ושם‬
‫אכאר עכ״ל‪ .‬ולכאורה יש להרגיש כלשין צדיק‬
‫הה״מ ז״ל דלא סליק במאי דפחח פחח ככד‬
‫וסיים בחביח דמה ענין זה לזה דדברי יש מי‬
‫שכ׳ קאי אערב פסח ודברי הרמב״ס ז״ל קאי‬
‫אפסח ומדכחב ומדברי וכו׳ נראה ולא כחכ‬
‫ונראה מדכרי רכינו משמע דקאי אענין שלמעלה‪.‬‬
‫ועוד נרגש מרן בלשון צדיק הה״מ ז״ל‪ .‬דנקע‬
‫כי האי לישנא ומדברי רכינו שכחכ סופ׳י׳ד נראה‬
‫וכי׳ דמה הלשין אומרח נראה דמשמע שאינו‬
‫מפורש להדייא כדכרי הרמכ״ס ז״ל‪ .‬והלא‬
‫שפחי צדיק הרמב״ם ז״ל כדור מללו כמש״ל‬
‫הנה כי כן עפ״י הדברים האלה הבין מרן הכ״מ‬
‫ז״ל בכינה הה״מ ז״ל‪ .‬שכל עצמו לא בא אלא‬
‫להביא ראיה מדברי הרמב״ס ז׳'ל לס׳ יש מי‬
‫שכהב דלא חקשה בזמנו רקאמר רבא דמשמע‬
‫דיקא לאפיקי לפני זמני מ״ז מביא ראיה מהרמב״ס‬
‫דס״ל דגדילה מזי שמעינן להרמב״ס דאפי׳‬
‫נחערב מחחילח השנה אסור בפסח‪ .‬יככן נראה‬
‫נא‬
‫יוסח‬
‫דמ״ש רבא חמן בזמני לאו לוקא בזמנו דריינו‬
‫חוך הפסח אלא ה״ה אפילי נחערב מחחילח‬
‫השנה וכר‪ .‬ומאי דקאמר רבא בזמנו הוא לאפיקי‬
‫אחר זממ לבעי למימר אח״ך הנה כי כן יש‬
‫מרברי הרמב״ס ראיה גרילה לס יש מי שכחב‬
‫דסבר רמאי דקאמר רבא בזמנו לאו דוקא אלא‬
‫ה״ה לפני זמני מששי״ל בע״פ ומלח נראה רכתב‬
‫הה״מ לאו למימרא לנראה מרברי הרמב״ס‬
‫אלא למלבריו נראה ררבא ר״ ל כך ומפרשה‬
‫העיבור יש ראיה גלילה מרברי הרמב״ם לס׳‬
‫הר״ן לסבר למששו״ל הוי במשהו ומרן הכ״מ‬
‫לחלק יצא על הר״ן וביה מסיק באוחי פרק באוחי‬
‫מנין ומסיק וז״ל ומה שרצה הה״מ לומר וכו׳‬
‫ע״כ יעפ״י האמיר הרי הוא כמבואר לכונח‬
‫מרן הכ׳׳מ רצייה לימר רמה שרצה הה״מ לימר‬
‫רלהרמכים מאי רקאמר רכא חמן כזמני לאי‬
‫דוקא דאפי׳ נתערכ מחהי׳ השנה משהי אסיר‬
‫בפסח ובזמנו דקאמר רכא אימ אלא לאפיקי‬
‫אחר זמנו רבעי למימר אח״ך כמ״ש ומלח רצה‬
‫לומר רוצה לומר לדעח רבא לאפוקי לרעח מרן‬
‫רכא קאמר בזמני דוקא הנה כי כן יש מכאן‬
‫ראיה גדולה מדברי הרמכ״ס לס׳ הר״ן דס״ל‬
‫דכזמנו לאו דוקא וכמ״ש‪ .‬ומרן הכ״מ יצא לישע‬
‫עצמו לנחוש ולנחון היסוד אשר כנה הה״מ‬
‫מהרמב״ס ומסיק מרן ז״ל דלא מן השם הוא‬
‫לומר דמאי דקאמר רבא לאי דוקא‪ .‬דלעולס‬
‫אפי׳ להרמב״ם דס״ל שאפי׳ נהערב מחחילח‬
‫השנה וכי׳ בזמני דקאמר רבא לא קאי אלא‬
‫לחיך הפסח כמי שכחכחי ידלא כהה״מ‪ .‬אבל‬
‫אם נחערב מששי״ל בעל בששים והיינו לדייק‬
‫רבא בלישניה לומר בזמנו למעוטי אם נחערב‬
‫מששו״ל דהוי בששים לאפיקי ס׳ הר״ן וכי תימא‬
‫סי״ס הלא מדברי הרמב״ס שמענו דאפי׳ נחעדב‬
‫מחחילח השנה משהו אסור בפסח וא״כ היכי‬
‫נימא לרעת הרמב״ס דרבא דקאמר בזמנו אחא‬
‫‪,‬‬
‫למעוטי‬
‫שמו‬
‫למעועי נחערכ מששו״ל כערכ פסח דכעל בס׳‪.‬‬
‫על זה מסיק מרן להא לא קשיא להרמכ״ס דס״ל‬
‫דחוזר ונעור דלא כס׳ הרא״ש הנה כי כן הא‬
‫כדאיחיה והא כדאיחיה ולא ראי זה כיאי זה‬
‫דהא דנחערכ מששו״ל דמיעע רכא דהוי כס׳‬
‫היינו לאוכלו קודם הפסח אכל לענין אכילחו‬
‫בתיך הפסח אפי׳ נחערכ מחחי׳ השנה ס״ל דחיזר‬
‫ונעור ואסיר יכמ״ש סיפ״ד יכזה מיחלק הרמכ״ס‬
‫והרא״ש‪ .‬וכינח מרן רצויה לומר אחר שהעעס‬
‫שאסר הרמכ״ס הוא משוס דחיזר ונעור כפסח‬
‫הו״ל כאילי נתערב בתיך הפסח עצמו ואוסר‬
‫כמשהו דלא כס׳ הה״מ דשמיע ליה כהרמכ״ם‬
‫דמאי דאסר החריאקה הוא משים משהו שנחערכ‬
‫כו מחחי׳ השנה‪ .‬ילהט דייק מרן כלישניה וכחכ‬
‫ומה שרצה יכי׳ דר״ל רמשים משהו שנחערב‬
‫כו מחחי׳ השנה אסור כפסח ימ״ז כנה יסודו‬
‫להביא ראיה לדברי יש מי שכחכ כמ״ש אשר‬
‫משם ראיה גם כן לס׳ הר״ן וע״ז מסיק מרן‬
‫רזה אינו אלא דאינו נאסר אלא משוס דש״ל‬
‫להרמכ״ם לחוזר ונעור דלא כהרא״ש והו״ל כאילו‬
‫נחערכ משהו כחוך הפסח ונאסר מכח אוחו‬
‫משהי ולא מכח הערוכה משהו שנחערכ מחחי׳‬
‫השנה שהרי אילי הרמכ״ם סכר כהדא״ש דאינו‬
‫חוזר ונעור לא היה נאסר החערוכח כפסח מכח‬
‫המשהו שנחערכ מחחי׳ השנה כמי שס״ל להרא״ש‬
‫כאמת דם׳ דאיני חוזר ונעור ילעילס כזמנו דקאמ׳‬
‫רכא לא קאי אלא לחיך הפסח כמש״ל‪ .‬ויוסף‬
‫עוד מרן הכ״מ וז״ל ומ״ש דטון דעעמא הוא‬
‫משוס שי״ל מחירין ה״ה לנחמרכ מששו״ל אפשר‬
‫לומר כך כנתערכ כמיני ופו׳ הרי הוא כמבואר‬
‫עפ״י מאי דקי״ל דלא איתמר האי כללא דדכר‬
‫שי״ל מתירין לא כעיל אלא כנתערכ כמיני אכל שלא‬
‫כמינו כמל‪ .‬אחאן לסיפא כ׳ מרן הכ״מ ידכרי המגיד‬
‫נ״ל לבארם דסוכר דלהדמב״ס כזמנו דקאמר דכא‬
‫אזמן אכילחו קאי ולא אזמן הערוכחו ראפי׳ נחערכ‬
‫יוסף‬
‫מהחי השנה חו״ן ע״כ‪ .‬משם נאד׳ה היא הבא׳ר‬
‫שביארנו כדעח מרן מעיקרא כדכרי הה״מ דמ״ש‬
‫רכא טמנו לאו דוקא שנחערכ סמנו וט׳ שוב‬
‫חזר כו מרן והשיג מל הה״מ מלשון הרמכ״ס‬
‫דפםק חמן שנחערכ וט׳ כחוך הפסח וכו׳ כמו‬
‫שהאריך מרן וחיזק פירושו מלשון הרמכ״ס לרכא‬
‫לא קאי אלא אהערוכח וכונח הרמב״ס במאי‬
‫דקאמר רכא חמן כזמנו לא קאי אלא לחוך הפשח‬
‫ומסיק כטנח הרמכ״ם ובטנת רכא כמו‬
‫שביארנו‪ .‬ומרן יוכיח סופו על חחילחו עד‬
‫ממהר מ״ש ככונח דכריו כהשגחי על הה״מ‪.‬‬
‫פש גבן לכדורי ראיח המגיד מהרמכ״ס לדברי‬
‫יש מי שכחכ לפי מה שביאר מרן הכ״מ‬
‫כדברי המגיד דסוכר דלהרמכ״ס בזמנו דקאמר‬
‫רכא לא קאי אלא אזמן אכילחו ולא אזמן חערוכחו‬
‫דאפי׳ נחערכ מחחי׳ השנה חו״ן‪ .‬והיה נר׳ לכאור׳‬
‫לפוש ריהעא דראיח המגיד לדברי יש מי שכחכ‬
‫מהרמכ״ס עפ״י מה שכיאר מרן דברי הה״מ‪.‬‬
‫הוא על דרך זה אחר דשמיע ליה להמגיד מדברי‬
‫הרמכ״ס דמאי דפסיק ותט רכא חמן כזמנו‬
‫לא קאי אלא על זמן אכילתו לא על זמן חערוכחו‬
‫דאפי׳ נחטרכ וט׳ א״כ הגס דכזמנו דקא׳ רכא‬
‫היינו דוקא בתיך הפסח לאפוקי משפו״ל כע״פ‬
‫מ״מ הייני דוקא למאי דפסיק וחני רכא חמן כזמנו‬
‫כין כמינו כין שלא במינו אסור דהייני כמשהו‬
‫משי״ה דייק למינקע כלישניה כזמני לימד דוקא‬
‫כזמנו נאסר כמשהו כין כמינו דהוי משיס דשיל״מ‬
‫כין שלא כמיני דהוי מרכוייא דכל מחמצח לא‬
‫כן לפני זמני דהיינו מששי״ל לוקא כמיני דהוי‬
‫משום דשיל״מ נאסר כמשהו לא כן שלא כמינו‬
‫דלא הוי אלא משים רביייא דכל מחמצת ד לא‬
‫קאי הרטי אלא לזמנו דוקא משא״כ לס׳ הר״ן‬
‫דס״ל דמששי״ל הוי ככלל זמנו ולכן כמו שכחיך‬
‫הפסח נאסר כמשהו כין כמינו כין שלא כמינו‬
‫ה״ן מששו״ל‪ .‬קשיחיה למרן לישנא דכזמנו דנקע‬
‫‪,‬‬
‫רכא‬
‫שטו‬
‫ר בא דמשמע דוקא בהוך הפסח וה״ן קשי״ל למדן‬
‫על הר״ן ז״ל‪ .‬דלא הו״ל לרבא לסחוס אלא לפרש‬
‫והול״ל מששו״ל אסור במשהו בין במינו בין שלא‬
‫במינו לא כן לס׳ יש מי ככחב שהביא המגיד‬
‫הרי הוא כמט׳ בדברי דבא דלוקא בזמנו בין‬
‫וכו׳ בין וכו׳ לא כן לפט זמנו מששו״ל במינו‬
‫דהוי משוס דשיל״מ אכור במשהו לא כן שלא‬
‫במינו ונו׳ זה היה נראה לנאור׳ לפוס ריהטא‬
‫בנונח הה׳־מ להביא ראיה מדברי הרמב״ם עלי‬
‫באר מרן דברי המגיד‪ .‬אבל האמח יורה דרנו‬
‫רואו אאוסחא נחבי רמעולם לא ביון הה״מ להביא‬
‫ראיה ליש מי שנחב מלבדי הרמב״ם עלי באר‬
‫מרן על המגיד דלברי יש מי שנחב מיוסדים‬
‫על אדני פז על הדרך שנחבנו בין אס נפרש‬
‫דבזמט דקאמר רבא קאי על זמן חערובחו בין‬
‫אס נפרש רקאי על זמן אנילחו דלעולם זמנו‬
‫דנקע רבא היא לאסיר איסר בין במינו בין שלא‬
‫במינו לא נן לפני זמנו מששו״ל דוקא במינו‬
‫דאסר רבא ממ׳ המלך הרמב״ס משום דשיל״מ הוא‬
‫הדין והוא העעס לפני זמנו מששו״ל לא נן שלא‬
‫במינו דהוי מרבוייא דנל מחמצח נמש״ל‪ .‬הנה‬
‫ני בן דברי יש מי שנ׳ מיוסדים על אדני פז‬
‫מע׳ המלך הרמב״ס הנה ני נן לא חקשה על‬
‫דברי יש מי שנ׳ מה שהקשה מרן על הר״ן‬
‫כמש״ל‪ .‬אלא טנח הה״מ עפ״י מה שביאר‬
‫דכריו מרן לומר דכמי שחידש יש מי שכ׳ מדכרי‬
‫הרמכ״ס דמאי דקאמר דכא כזמנו לאו למימרא‬
‫דלפט זמנו מששו״ל כלל כלל לא דלא מיחסר כלל‬
‫כין כמינו בין שלא כמינו אלא כונח רכא לומר‬
‫דכזמנו דוקא נאסר כין וכו׳ כין וכו׳ לא כן לפט‬
‫זמנו מש״ש אינו נאסר כמשהו אלא כנחערכ‬
‫כמינו כמש״ל‪ .‬ה״נ מדברי הרמכ״ס סופ׳ידיצא‬
‫לנו דכר חדש דכזמט דנקט רכא לא קאי אלא‬
‫על זמן אכילתו אכל לא על זמן תטרוכתו דאפי׳‬
‫נחערב מחחי׳ השנה אסור כפסח‪ .‬ומ״ש מרן‬
‫יוסף‬
‫נב‬
‫ומ״מ ממ״ש הרמב״ס חמן סנהנ‪1‬רב בדבר אחר‬
‫בחוך הפסח וט׳ כוכחו להקשיח הן על יש‬
‫מי שכחב הן על הה״מ‪ .‬וא״ח מ״ש בתיך הפסח‬
‫לערב פסח מששי״ל הא העעס דדבר שי״ל‬
‫מחירין שייך הכא כמו הכא וא״כ קשה על‬
‫הרמכ״ס דבריו אדבריו לזה י״ל דס״ל להרמב״ם‬
‫דשנייא דשיל״מ דחמן מדשיל׳׳מ דעלמא דשנייא‬
‫הא דהוי דשיל״מ שחוזר לאיסורו דלפסח הבא חוזר‬
‫לאישי׳ כמ״ש הפוסקיכ׳‪ .‬ובזה יתורץ למה ליה‬
‫לרש״י לומר העעם כססחיס דף כ״ע ע״כ משום‬
‫דהוא ככרת אשר מכח זה הוקשה לו לרש״י מחלכ‬
‫ודם והוצרך להוסיף מעם לשכח משוס דלא בדילי‬
‫הו״ל לרש״י לומר משוס דהוי דשיל״מ דקי״ל‬
‫כעלמא דלא כמיל‪ .‬אלא לאו משוס דהוי דשיל״מ‬
‫גרוע מדשיל״מ דעלמא משום דחוזר לאיסורו‪.‬‬
‫ועל פי האמור מחורץ מאי דס״ל להרמב״ם‬
‫דדוקא בתוך הפסח מהני עעס דשיל״מ עם‬
‫טעם כרח לא כן בערב פסח דלית ביה כרת‬
‫לא מהכי עעס לשיל״מ לחוד דהוי גדוע וק״ל‬
‫ופשוט הוא‪ .‬זה מה שעלה במצודחי‪ .‬שבע׳י‬
‫ומשענחי‪ .‬לפי עניוח דעחי‪ .‬לאפש הפנאי‪ .‬לרגל‬
‫המלאכה אשר לפני‪ .‬וישי״ס מו״ן ואס יש מילין‬
‫השטני די הש״ב עכ״ל מורי ז״ל ודוק‪.‬‬
‫אחר סמוך נטצאו בין כתבי הר׳ המחבר כתבים‬
‫מי״ק פסקים וחידושים והנני מעתיקם פה וזה‬
‫החלי‪ .‬נעזרת צורי וגואלי‪.‬‬
‫ר״ס( ש א ל ה ראוכן היה נשוי עס לאה‬
‫ונתעברה ממנו‪ .‬ואח״ך עכרו‬
‫ביניהם דין ודברים‪ .‬וגירש אותה בערכאותיהם‪.‬‬
‫ואח־ ילדה כן ככור‪ .‬וראובן הנז׳ לא רצה למול‬
‫אח כנו‪ .‬ובא אט לאה ומל אח הכן שלא כרצון‬
‫ראובן‪ .‬וכשבא הכן לכלל פדיון‪ .‬לא רצה ראובן‬
‫הנז׳ לפרוח אוחו‪ .‬ושאול שאל אבי לאה‪ .‬מה‬
‫יהיה משפע הנער‪ .‬אס יכול הוא לפרות את נכרו‬
‫או לא‪ .‬יען כ״ד אינם ינולין לנוף את ראובן‬
‫אבי‬
‫שמו‬
‫אבי הבן לפרוח אוחו מחמח נימוסי המלטת כידוע‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה ידוע מחלוקה הש״ך והעו״ז בסי׳ ש״ה‬
‫עיי״ש‪ .‬ועיי׳ זט״ל יו״ר אוח פ׳ ובח״ג‬
‫אוח פ׳ מ״ש משם עיקרי הד״ע‪ .‬היכא שמח אכיו‬
‫דהורו הלכה למעשה לפדותו ע״י כ״ד‪ .‬וכ״ש‬
‫ע״י אט אכיו ע״ש‪ .‬ומינה נלמוד כנ״ד‪ .‬שאף‬
‫שכ׳ הר׳ כרכ״י דאכ שלא רצה לפרוח אח כנו‬
‫כ״ד טפין אוחו וט ‪ .‬כנ״ד דכ״ד אין כח בידם‬
‫לכיף אח האב פשיעא שב״ר יכילין לפדיחי וכ״ש‬
‫אכי אמי של הילד‪ .‬וכמ״ש הרמים הנ״ל הלכה‬
‫למעשה‪ .‬היכא שאין לו אב‪ .‬ונ״ד חשיב כאין‬
‫לי אכ כיון שלא רצה לפרוח אח בנו יב״ד אינם‬
‫יטלין לטפו‪ .‬ומ״ש מרן שם עכר האכ ולא פדה‬
‫אח כנו‪ .‬כשיגדיל חייב לפרוח אה עצמו ע״ש‪.‬‬
‫סשימא דמיירי שאין ביד שם‪ .‬או שהב״ד עכרו‬
‫ולא פדו אוחו‪ .‬לזה החיוב מועל עליו כשיגדיל‬
‫יפרה אח עצמו‪ .‬אבל אם רצי הב״ד או זקנו‬
‫של הילד לפרוח אוחי‪ .‬ליח דין צריך‪ .‬כנ״ל הלכה‬
‫למעשה ודוק‪.‬‬
‫רם״א( ס פ ר חורה שכחוב ט שם אדטח‬
‫בוא׳ו אחד הדל׳ח‪ .‬אין לו חיקין‬
‫להסיר הוא׳ו ולהרחיב הדל׳ח‪ .‬טין שהוא באמצע‬
‫השם יש להחמיר ולקלוף השם טלי ולגונזו ויכתוב‬
‫אדטח כדין‪ .‬דבר זה נלמד ממ״ש הרב פנים‬
‫חדשות משם הרמ״ע מפאנו ז״ל וז״ל לא מיק־י‬
‫נטפל לשם אלא מה שצריך לשם וכאמצע אם נכפלה‬
‫ט אות ראוי להחמיר כרכר ע״כ‪ .‬ולפ״ד ז׳־ ל נ״ד‬
‫אחייכק״ו ומה התם מכפלה כי אות‪ .‬ראף דאינו‬
‫צריך לו‪ .‬אפי״ה כתכ דיש להחמיר כיין שהוא‬
‫באמצע‪ .‬כ״ש נ ד ד דאף עפיי שהוא׳ו הנוספת‪.‬‬
‫אינה צריכה לשם אדנית‪ .‬עכ״פ שייכא הואיו‬
‫כו אחר הדלת חולם‪ .‬פשימא דיש להחמיר כיון‬
‫שהיא כאמצע השם‪ .‬ודוק‪.‬‬
‫ו א ח ר ההתטנות נר׳ להיפך‪ .‬דמדכרי הר׳ הנז׳‬
‫יש ללמיד כנ״ר דיכול למחוק הואיו‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫הטספח‪ .‬כיון דאינה צריכה לשס ואפי׳ היחה‬
‫כסוף אח* היו׳ד היה מיחר למוחקה‪ .‬כיון‬
‫דאין השס צריך לזאת היא׳י‪ .‬ואף למ״ש הרכ‬
‫הנז׳ דכאמצע חמיר מפי‪ .‬היינו אס נכפלה אות‬
‫כגין אות ה׳ מהוי׳יה‪ .‬או אוח ואיו‪ .‬אי אות‬
‫דל׳ח או כיין כשס אדניה החס הוא דהחמיר‬
‫הרכ‪ .‬משוס דכיון דאוחיוח אלו שייכי כשמית‬
‫ה‪ /‬אע״ג דכפולוח הן ואין צריך אלא אחח מהס‪.‬‬
‫מ׳׳מ לא ידעינן מי מהס שנחקדשה‪ .‬וע״כ יש‬
‫להחמיר למיחקה אכל אס כסס הוי״ה או אמוח‬
‫כחכ אוח דלא שייכא ביה כגון א׳ או זי׳ן‬
‫כהיי״ה דלא שייכא ביה וכיוצא כאלו פשיטא‬
‫דמוחר למוחקה‪ .‬כיון דלא הוי נמפל לשס‪ .‬א״כ‬
‫ה״נ כנ״ד דאות וא׳ו הנוסף כשס אדניח לא‬
‫שייך לשם לא מיקרי נמפל ויכול למוחקה ולהרחיב‬
‫הדלח וכמ״ש ודוק‪:‬‬
‫רם״ב( ש א ו ל שאלחי להרכ מהר״ח כלייח‬
‫דיין ומרן בעי״ח חלמשאן‪.‬‬
‫יע״א‪ .‬בענין עליות הבנויות על גבי ביה הכנסת‬
‫אס מיתר לדור כתוכה לשכב ולישן שם‪ .‬ולעשות‬
‫כל צרט‪ .‬או אסור‪ .‬וזאת תשיבתו אלי ומה‬
‫שהערתי אני הדל עליו‪:‬‬
‫ת ש ו ב ה הנה ידידי לא גילה רעתו מה הס‬
‫צררי הספק‪ .‬א ק הדכר טדע שהספק‬
‫הוא‪ .‬אם גגי ביהכלס יש להם קרישת כהכ״נ‪.‬‬
‫וכמו שביהכ״נ אסור לנהוג בה קלוח ראש ואין‬
‫אוכלים ושיחים שם‪ .‬ואין ישנים שם‪ .‬כמ״ש הש״ע‬
‫או״ח סי׳ קנ״א סק״א ע״ש‪ .‬כן עליוח שע״ג‬
‫כיהכ״נ חשיכי כטהכ״נ ואסור לדור ולישן כהס‪.‬‬
‫או דילמא אין כגגי כיהכ״נ קרושה‪ .‬ולא אסרו רק‬
‫כחוך כיהכ״נ עצמה במקום שעומדים להחפלל‬
‫סם‪ .‬אכל ע״ג כהכ״נ אין בהם קדושה ומותר‪.‬‬
‫ואיני רואה ספק אחר כזה‪ .‬דודאי הוא‪ .‬אס‬
‫אין לגגי כיהכ״נ קדושת טהכ״נ‪ .‬הדכר פשוע‬
‫שמותר לדור בהם ולישן ולעשות כל צורכו‪ .‬דלא‬
‫גרע‬
‫ייוסה‬
‫שמו‬
‫גרע מכתים הסמוכים לכהכ״כ ככותל אחד להם‪.‬‬
‫רליכא מי שנסתפק בהם דמותר‪ .‬ואין לך שוס‬
‫מקום שאין כתיהס סמוכים לכיהכ׳׳נ ודרים שס‬
‫ועושים כל צרכם אחר שאין כהם קדושת כיהכ״נ‬
‫אעפ״י שסמוכין לה‪ .‬ומזה לגגי בהכ״נ אי אמרינן‬
‫אין להם קדושה שמותר לדור בהם‪ .‬וכפי״ז הדבר‬
‫פשוט שמותר לדור בעליות שע״ג בהכ״נ‪ .‬שכבר‬
‫איפשקא הלכתא בפ׳ כיצד צולין דגגיס ועליות‬
‫שע״ג עזרת ביהמ״ק אין להם קדושה‪ .‬ופסקה‬
‫הרמב״ם בפ״ו מה׳ ביח הבחירה יעו״ש‪ .‬גס גדולי‬
‫הפוסקים הרי״ןז והרא״ש והרמב״ס וכל הפוסקים‬
‫שאחריהם לא הזכירו דין עליוח שע״ג בהכ׳ינ‪.‬‬
‫משמע לס״ל למותר לדור כהם ולעשות כל‬
‫צרכו‪ .‬ראם איתא דאסיר היה להס להזכיר לין‬
‫עלייח בהכ״נ ולומר שדינם כבהכ״נ‪ .‬וא״כ הדבר‬
‫פשוע דס״ל דמוחר לדור בהם‪:‬‬
‫ן ^ ך ן גם שהרמב״ס ז״ל בחכו׳ בפאר הדור‪.‬‬
‫ה״ד הברכ״י סי׳ קנ״א שמוחר לדור‬
‫ולשכב ולעשוח כל צרכו בעליה שע״ג ביהכ״נ‬
‫זולחי ע״ג ההיכל ממש לא יישן שם ולא יניח‬
‫כלי מלאכחו יעו״ש‪ .‬ושעמו דאשר ע״ג ההיכל‬
‫משום דאמרי׳ שם כס׳ כיצד צילין‪ .‬שאני היכל‬
‫דנתקדשו אפי׳ גגיו‪ .‬ופסקה הרמב״ם כה׳ ביח‬
‫הבחירה שס יעו״ש‪ .‬אבל ע״ג עלייה שע״ג ביהכנ״ס‬
‫וראי מותר דלא חהיה קרושח ביהכ״נ קדושה‬
‫יותר מעזרת ביהמ״ק דקי״ל שגג העזרה אין לו‬
‫קדושה‪ .‬ולהיות שמנהגני במקימית אלו‪ .‬שאין עושין‬
‫מקום ההיכל שנותנים בי ס״ת רק בתיך הכותל‬
‫עצמי‪ .‬ילא יתכן שיביא לישן ע״ג הכותל עצמו‬
‫אלא סמיך לכיתל שבי ההיכל יעם זה הדבר‬
‫פשימ דמיתר לדור בעליה שע״ג ביהכנ״ס אחר‬
‫שאינו ישן ע״ג ההיכל ממש‪ .‬דדוקא על ההיכל‬
‫עצמו ממש היא דקדוש כמ״ש הרמכ״ם שם‬
‫וז״ל מקום שהיה כעליה מכוון כנגד כית קדשי‬
‫הקדשים אין נכנסין בו זכי׳ עכ״ל‪ .‬הרי לך‬
‫)‪(14‬‬
‫נג‬
‫רוקא‪ .‬אס מכוון ממש כבל ההיכל הוא לאשור‬
‫אכל סמוך לו בכותל אין כו קלושה‪ .‬ובנ׳יל שלא‬
‫יתכן לביא לשמש מנהג בזיון על גכי ההיכל‬
‫עצמו מותר‪:‬‬
‫א ב ן המרלכי בפ״ק לשבת ה״ר הברכ״י או״ח‬
‫״ סי׳ קנ״א‪ .‬כתב ומ״ש ר״י איני יורע‬
‫איסור בעליה שע״ג ביהככ״ס וכו׳ מיהו יש‬
‫ליזהר מלהשתמש שום תשמיש קטע של גנאי‬
‫בעליה שע״ג ביהכנ״ס כגון לשכב שם וכו׳ וכתב‬
‫על זה הברכ״י ומהרי״ק בסי׳ קס״א כתב בשם‬
‫המרדכי ושמא דהמה לעליות של היכל שנתקדשו‬
‫כלאיתא בפ׳ כיצל צולין למקדש מעע שלנו יש‬
‫לנהוג בו מקצת קלושה ומעין קלו׳ ההיכל עכ״ל‪:‬‬
‫ך ^ ך רואה כמה מן הלחוקים נלמק לאסור‬
‫לבר שהיתרו מפורש‪ .‬כי איך יתכן‬
‫לעשות קרושת ביהכנ״ס שאמרו עליה שהיא רק‬
‫מקדש מעע יותר גדולה קדושתה מקדושת עזרת‬
‫ביהמ״ק שהיא מקדש ממש לא מקדש מעע‬
‫תיקרא רק קדושה ממש תהיה פחותה קדושתה‬
‫מבהכנ״ס‪ .‬ולעשות קדושת ביהכנ״ס ולהעלות‬
‫לקרישת ההיכל שהיא קרושה מעולה דכ״ז אין‬
‫השכל מקבלו וכבר ראיתי להרב כנה״ג שם‬
‫שתמה כן על מ״ש המרלכי הנז׳ וז״ל תמיה‬
‫לי מה ראה לרמות לעליות ההיכל תסתיין‬
‫לדמותו לעליות העזרה מורי הרב וכו׳ עכ״ל‪:‬‬
‫י‬
‫נפלאתי על מרן הש״ע שם שמש‬
‫לס׳ המרדכי הנז׳ שאין לה יסוד‬
‫ושורש‪ .‬ופסקה בש׳׳ע וז״ל יש ליזהר מלהשתמש‬
‫בעליה שע״ג ביהכנ״ס תשמיש קבוע של גנאי כגון‬
‫לשכב שם וכו׳ עכ״ל‪ .‬ולא די זה על שמרן הש״ע‬
‫לא כתבה רק בדרך אזהרה שיש ליזהר וכו׳‪.‬‬
‫אכן על האחרונים אנו מצטערים שלא לי שחשו‬
‫לה אלא שעשו לה סמוכות ובאו בעונשים קשים‬
‫ומרים למי שרר בעליה שע״ג ביהכנ״ס וביהמ״ל‬
‫אשר כל השומעים תסמר שערת בשרו הלא המה‬
‫הטו״ז‬
‫‪1‬‬
‫וב ‪1‬תר‬
‫שמו‬
‫העו״ז והכנה״ג‪ .‬העו״ז ז״ל שם כחכ וז״ל ואני‬
‫בילרוחי הייחי דר בקראקא עם ביחי ככיהמ״ד‬
‫שהיה למעלה מביהכנ״ס ונענשהי הרבה במיחח‬
‫בני וחליחי בזה עכ״ל‪ .‬והכנה״ג כחב דגם שהרגיש‬
‫כחולשה הראיה של המרדכי שדימה גג כיהכנ״ס‬
‫לגגו של היכל כמש״ל‪ .‬עכ״ז כחכ שם וז״ל ומ״מ‬
‫שומר נפשו ירחק מהם מדכר זה שראיתי כל‬
‫מי שעשה כיהמ״ד ככיח אחד מכחיו החחחייס‬
‫והוא משחמש בטח שע״ג כיהמ״ד לא הצליחו‪.‬‬
‫מהם ירדו מנכסיהם‪ .‬ומהם לא זט וכו׳ עכ״ל‪:‬‬
‫א ך ( ך הרואה ואחר השומע העונשים הקשים‬
‫המרים הנז׳ שכחבו למי שדר כעליה‬
‫שע״ג כיהכנ״ס או כיהמ״ד שדינם טה‪ .‬שכחט‬
‫ע״ז העו״ז והכנה״ג ישיג אחריו ונרחע לאחוריו‪.‬‬
‫כי איך יחכן לחשוכ שיענש ה׳ ככה למי שעשה‬
‫כרשוח החורה‪ .‬אחר שפשע ההלכה יורה שאין‬
‫כאן איסור‪ .‬ואפי׳ המרדכי עצמו שדימה גג‬
‫כיהכנ״ס לגגו של היכל‪ .‬לא כדרך ודאי אמרה‬
‫רק כדרך ספק שכחב ושמא יש לדמותו להיכל‬
‫וט׳‪ .‬והרמכ״ס אשר כל ביח ישראל נשען עליו‪.‬‬
‫כתב בתשו׳ בפשיעות להיחר‪ .‬איך יחכן שיענש‬
‫ה׳ ככה למי שאינו נזהר בזה‪ .‬ומצינו אפי׳ ככמה‬
‫איסורין של חורה‪ .‬שסמכו חכמים על סירח‬
‫יחיד ורבים חולקים עליו‪ .‬אם הוא חכם גדול‬
‫ומפורסם‪ .‬ואמרו כדאי הוא ר׳ פלו׳ לסמיך עליו‪.‬‬
‫כ״ש שראוי לנו לומר כדאי הוא הרמכ״ם לסמוך‬
‫עליו ולעשוח מעשה טוחיה‪ .‬והנה הרכנים הנז׳ לא‬
‫די שלא חשבו הרמב׳יס שהוא כדאי לסמוך עליו‪.‬‬
‫אלא שהפסידו העושה הל׳ טוחיה בעונשין קשים הנז׳‪.‬‬
‫ע״כ כל כעלי הוראה שחננם ה׳ שכל לא ישמעו‬
‫ולא יחושו על העונשין הנז׳ שהעידו עליהם שבאו‬
‫מסיבה שדרו בעליה שע״ג ביהכנ״ס וביהמ״ד‪ .‬אלא‬
‫מסיכה אחרת‪ .‬אכן על מה שדרו בעליה שע״ג‬
‫כיהכנ״ס וכיהמ״ד לא הוגה להם כל און שכרשוח‬
‫ההלכה עשו‪:‬‬
‫יוסף‬
‫חטא לראות לרעת מעמו של מרן הש״ע‬
‫שחש לס׳ המררכי הנז‪ /‬שגס המררני‬
‫לא כתבה רק כתורת ספק‪ .‬ואיך הגיח פשע‬
‫ההלכה שמותר‪ .‬ומה גם אחר שהרמב״ס התיר‬
‫בחשו׳ בפשיעיה איך הניח הודאי של הרמכ״ס‬
‫נגד ספקו של המרדכי‪ .‬ונראה שודאי היא שמרן‬
‫ז״ל לא ראה חשוכה הרמכ״ס אשר כפאר הדור‪.‬‬
‫שאס ראה אוחה היה מזכירה ופוסק טוחיה‪.‬‬
‫כלא יניח ודאי פל הרמג״ס שמחיר כפשיעית‬
‫מפני ספקו של המרדכי‪ .‬אכן טון שלא ראה‬
‫איחה מרן הש״ע‪ .‬אעפ״י שירע ששורח הדין‬
‫וההלכה נוחנח להחיר לכחחי׳ כמש״ל‪ .‬מ״מ מרן‬
‫מרוב ענוחנוחו וחסידוחו‪ .‬אחד שראה שגדולי‬
‫הפוסקים לא אמרו בה בפירוש לא איסור ולא‬
‫היחד ומצא בדברי המרדכי מפורש שחש לה‬
‫לאיסורא‪ .‬ע״כ חש לה הש״ע והביאה בש״ע‬
‫ליזהר כה‪:‬‬
‫אנן כלידן כאשר אנהרינהו ה׳ לעיינין‬
‫בחשו׳ הרמכ״ם הנז׳ הרכר פשוע להתיר‬
‫לדור ולשכב בעליה שע״ג כיהכנ״ס וביהמ״ד‬
‫ולעשוח כל צרכו בלא ספק כלל‪ .‬ואין לחיש‬
‫להגוזמוח והעונשים הקשים והמרים ההם שכחט‬
‫העו״ז והכנה״ג הנז׳‪ .‬וע״כ נחפשעה ההוראה‬
‫בעיר גדולה של חכמים עיעוואן להתיר כמו‬
‫שכתבת בשאלחך‪ .‬ולא חשו ולא הרגישו להעונשין‬
‫הנז׳ אעפ״י שידענו ט מיראי הוראה הם‪ .‬ולא‬
‫כעיר עיעוואן כמעע אני אימר שככל העולם‬
‫נחפשע ההיחר‪ .‬שהדי קדושח טהמ״ד חמורה‬
‫מקדושה כיהכנ״ס כמ״ש הש״ע סי׳ קנ״ג סק״א‬
‫וז׳ל‪ .‬מוחר לעשוח מביהכנ״ס מדרש אכל לא‬
‫מביהמ״ד ביהכנ״ס עכ״ל‪ .‬ועל ענין ביהמיד כחב‬
‫הכנה״ג שומר נפשו ירחק מזה‪ .‬וכחב ע״ז העונשין‬
‫הנז׳‪ .‬ואנן סהדי כמעע ככל העולם אין שיקפיד‬
‫ע״ז ככיהמיד‪ .‬והנה מכין ריסי דכריך ניכר‬
‫שדעחך לאסור כעיר והראן‪ .‬מפני שראית שלא‬
‫נמצא‬
‫שמו‬
‫נמצא שום כיהכנ״ס שדרים ע״ג ולדעחך אחר‬
‫שנהגו אין לההיר‪ .‬ע״כ כחבח שמנהג פה והראן‬
‫שאין בינין ע״ג כיהכנ״ס שוס עליה‪ .‬ע״ז אני‬
‫אומר לא ראינו אינה ראיה‪ .‬דמה שלא עשו עליה‬
‫ע״ג כיהכנ״ס‪ .‬מפני כלא היו צריכין לזה‪ .‬אכן‬
‫אס היו רוצים לבנוח היו טניס ודרים‪ .‬דוק וחשכה‬
‫ידידי‪ .‬הלא ישיכח הגמו״ן ההו״ן כמהר״י הסאן‬
‫י״ן אשר אחם לומדים כה‪ .‬הלוא ידי״ן ר׳ דוד‬
‫הכהן י׳יץ הוא שוכן מ״ג ממש‪ .‬ולמה לא חשהס‬
‫לדברי הכנה״ג‪ .‬וחלי״ח לא אירע לצדיק כל און‪.‬‬
‫ט״כ אחר שראיט שנחפשט ההיחר בעיר טיטוואן‬
‫יע״א הגס שראו חו״רישראלדכרי הטי״ז והכנה״ג‬
‫ודברי העונשין הנז׳ עכ״ז לא חשו לה‪ .‬אין זה‬
‫אלא מפני שראו ששורה ההלכה להחיר‪ .‬ומה גס‬
‫הרמב״ס החד כפשיעוח כחשו׳ הנז׳‪ .‬ע״כ החליטו‬
‫שגם מרן הש״ע אלו ראה חשו׳ הרמב״ס דל‬
‫היה מחיר בפשיעוח‪ .‬ע״כ כל הדר בעליה שע״ג‬
‫טהכנ״ס או ביהמ״ד‪ .‬סמוך לבו לא ירא שברשות‬
‫החורה הוא מושה‪ .‬ואין כאן לא חרמות ולא‬
‫קללוח ולא עונשים הנז׳ דלא גרע מהדר ככיח‬
‫הסמוכה לביהכנ״ס ולכיהמ״ר אעפ״י שטחל אחד‬
‫להם‪ .‬כיון םהטחל מפסיק מוחד‪ .‬וע״ג שהגג‬
‫מפסי׳ שרי‪:‬‬
‫‪ 7‬השיבני איך כחכחי ששורה ההלכה להתיר‪S1‬‬
‫אחר שהגג מפסיק‪ .‬ואין בגג קדושה מהא‬
‫דאמדי׳ בפ בני העיר דכ״ח‪ .‬כיהכנ״ס שחרב וכו׳‬
‫אין שועחין ע״ג פידוח‪ .‬ואמרי׳ בירוש שם‪ .‬ר״י‬
‫מקלל לנשיא לשעחין כגדיהון על אוירא דגג כנישחא‪.‬‬
‫עי״ש‪ .‬הריי שגג ביהכנ״ס יש לו קדושה‪ .‬זה איט‬
‫דהחם מיידי כגג מגולה שאינו מסוכך כולו‪.‬‬
‫דככהככ״ס שהרב מיידי ומ״כ יש לו דין קדושת‬
‫כיהכנ״ס‪ .‬אבל גג המכוסה כולי‪ .‬כ״ע מודו‬
‫דהוי הפסק‪ .‬וע״כ גס המרדכי מחלק הכי‪.‬‬
‫דאל״כ היה לו להכיא ראיה מהחם לאיסור‪.‬‬
‫וכ״כ הכרכ״י שם יעו״ש‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫נד‬
‫ן ^ ל ך אני אומר‪ .‬ע״כ לא חש המרלכי לאיסור‬
‫ונמשך אחריו הש״ע ונמשכו אחריו‬
‫העו״ז והכנה״ג‪ .‬ועשו סמוטח לזה כמונשין‬
‫שכחבו‪ .‬אלא בביהכנ״ס וטהמ״ל של צבור הקנוי‬
‫קנין כספם‪ .‬אבל אס הקרקע שכור לצבור‪.‬‬
‫ועשאוהו ביהכנ״ס או ביהמ״ל לרכיס‪ .‬וכ״ש אס‬
‫בנה כיהכנ״ס או ביהמ״ר בקרקע של יחיל ועשאו‬
‫כיהכנ״ס או ביהמ״ד לעצמו להחפלל או ללמול‬
‫עם מריעיו לכר פשוט הוא שאין לו קלושה‬
‫כלל‪ .‬ומוהר ללור ע״ג לכ״ע‪ .‬כמ״ש הש״ע סי‬
‫קנ״א סק״ב וז״ל י״א שמה ששנינו בקלושח ביהמ״ד‬
‫ר״ל של רבים לומיא לביהכנ״ס‪ .‬אבל יחיל הקובע‬
‫מררש בביחו לצרט‪ .‬אין לו קלושה כל כך‪ .‬עכ׳יל‪.‬‬
‫וכסי׳ קנ״ר סק״כ כחב הש״ע ודל השוכרים‬
‫טח ומחפללין ט אין בו לין ביהכנ״ס עכ״ל‬
‫יטוי׳ש‪ .‬והוא מדברי מהריב״ש שה״ל הב׳ייי שם‬
‫שדימה כיהכנ״ס השכורה לרבים ברחובה של עיר‬
‫שמחפלליס כו כאקראי שחין לו קדושה כלל ומוחר‬
‫לדור ע״ג ימו״ש‪ .‬וכ״ש לביהכנ״ס וביהמ״ד של‬
‫יחיד שאין להס קדושה כלל ומוחר לדור ע״ג‪:‬‬
‫‪ J U l l‬ם שסיים מהריכ״ח הנז׳ וז״ל וכלכד שינהגו‬
‫בנקיוח בכחיס שע״ג עכ״ל‪ .‬ויש לאומר‬
‫לומר אם ידור ע״ג כיהכנ״ס לא יחכן מליזהר‬
‫מלהשחמש בנקיוח‪ .‬וע״כ יש לאסור לדור שם‪.‬‬
‫זה אינו שהרי הרב עצמו אעפ״י שסיים ובלבד‬
‫שינהגו בהם בנקיוה‪ .‬החיר בפשיטוח לדור ולשכב‬
‫שם‪ .‬ומסחמא שישן שם עם אשחו במטה אחח‪.‬‬
‫ומה היא הנקיוח שינהג בהם‪ .‬ע״כ היינו לקבוע‬
‫מקום ע״ג ביהכנ״ס שהוא מקום מעונף אין‬
‫נקי‪ .‬אבל להשחמש שם באכילה ושחיה ושינה עם‬
‫אשחו אין זה חשיב דבר שאינו נקי‪ .‬ואפי׳‬
‫שלפעמים יכניס לחוך העליה הנז׳ עביע של מי‬
‫רגלים וכדומה שודאי דכר עינוף ואי נקיוח הוא מ״מ‬
‫כיון‪:‬אינו בקביעות חמיד חשיכ דרך עראי ומוחר‪.‬‬
‫שגס המרדכי ומרן ז׳ל שכחכו שיש ליזהר מלהשתמש‬
‫כעליה‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫בעליה שע״ג התנו ונתבו דוקא חשמיש קבוט‬
‫של גנאי יעו״ש אבל בדרך עראי לכ״ע שרי‪:‬‬
‫ך ‪ ,‬י א העולה שמדינא מותר צרור בעליה שע״ג‬
‫ביהכנ״ס וביהמ״ד אפי׳ של רבים‪ .‬ואין‬
‫לחוש להעונשין שחששו להם המ״ז והכנה״ג כמ״ש‪.‬‬
‫ואפי׳ למי שלבו נוקפו דוקא בביהכנ״ס וביהמ״ד‬
‫של רבים‪ .‬אבל של יחיל גם העו״ז והכנה״ג מורו‬
‫שאין לחוש לשום עונש בזה‪ .‬והרר בהם סמוך‬
‫לט לא ירא הנ״ד החי״פ מתא תלמסאן ערב‬
‫נסלו החרס״ה‪.‬‬
‫הצעיר‬
‫חיים בליית‬
‫ס״ט‬
‫וזאת תשובתי אליו‪:‬‬
‫רסג( ‪ r Q l t ^ n‬מ״ש ידידי שנבר איפסיקא‬
‫הלנתא‪ .‬עליות שע״ג עזרח‬
‫ביהמ״ק לאין בהם קרושה‪ .‬מי לא ידע בנל אלה‪.‬‬
‫והס׳ הוא כיון שראינו להמרלט נסתפק בזה‪.‬‬
‫ומרן ז״ל פסק נוותיה ריש ליזהר ונו׳‪ .‬ועור‬
‫להספק מ״ר הוא לבנות מחדש עליות על גבי‬
‫בית הננסת הבנוי מקלם קלמחה‪ .‬ומ״ש בעיר‬
‫שיעוואן יע״א וט׳‪ .‬אין ראיה נלל‪ .‬לולאי מעיקרא‬
‫כשבנו הבהבנ״ס התנו לבנות ע״ג עליית‪ .‬לא‬
‫כן הכא בעיר והראן מסתמא לא התנו שוס‬
‫תנאי‪ .‬וראיה לזה ששום ביהכנ״ס לא יש לו שוס‬
‫עליה ע״ג‪ .‬ומ״ש ילירי מתשו׳ פאר הרור‪ .‬כבר‬
‫ראינו נל זה ולחינו‪ .‬להתס מיירי שכבר מ ו‬
‫עליה ע״ג ביהבג״ס‪ .‬ונשאל אס בליעבר שנבר‬
‫בנו‪ .‬אם מוחר‪ .‬והשיב למוחר‪ .‬לא נן הנא‬
‫שרוצה לבטח לנחחי׳ מחרש ע״ג ביהנניס‪ .‬אפשר‬
‫לומר דלא יעשה בן‪ .‬ומה גס דמרן ז״ל פסק‬
‫יש ליזהר וכו׳‪ .‬אף אס נאמר דכבר בנו העליה‪.‬‬
‫ואפי״ה יש ליזהר‪ .‬משוס לחש לס׳ המררט‪.‬‬
‫ואפשר נמי ללא ראה חשו׳ פאר הרור וכמ״ש‬
‫כת״ר‪ .‬עכ״פ אס נאמר רראה איחה ולא חש‬
‫לה‪ .‬א״נ טותיה נקמינן לחש לס׳ המררכי‪ .‬ואס‬
‫לא ראה אוחה‪ .‬מ״מ נבר פסי‪ ,‬נ ס‬
‫ואין לנו לזוז מס׳ מרן ננודע‪:‬‬
‫נח״ר אס הס׳ הוא אס גג ניהכנ״ס‬
‫יש לו קדושה או אין בו קדושה‪ .‬זה‬
‫ודאי לא נסחפקנו בו נלל אחר שפסק מרן ז״ל‬
‫נבר דיש ליזהר וני׳ ונס׳ המרדני ז״ל‪ .‬ומ״ש‬
‫נת״ר דלא גימ מבחיס הסמיניס לביהכ״נ דטתל‬
‫א׳ להם ונו׳ דלינא מי שנסתפק בזה דמיתר‬
‫אחר המחי׳ רבה דשאני התם שהוא מן הצד לא‬
‫מיננרא מילחא‪ .‬ואין בזה נל נך גנאי‪ .‬אבל בגג‬
‫ודאי דגרע מפי ואינא גנאי מפי ונמובן‪ .‬ויש‬
‫לי להשיב עוד עמ״ש נח״ר דנבר איפסקא הלנחא‬
‫דעליוח שע״ג מזרח ביהמ״ק אין להם קדושה ובו ‪.‬‬
‫חמיה אני מל נח״ר דמי לא ידע בנל אלה‪ .‬והרי‬
‫המרדני כחב ושמא דומה לעליות של הינל ע״ש‬
‫וטון שבן אף דלא מצינו בגדולי הפוסקים שאסרו‬
‫דין מליח בהננ״ס‪ .‬מ׳ מ מאן לימא לן דלא סברי‬
‫נס׳ ר״י שבמררני נדי שלא למשוח מחלוקה‬
‫ביניהם ומה גס די״ל דטון דמחחילה נשמה‬
‫הטחל לחשמיש ביהננ״ס היה דעח הבונה או‬
‫אחר לבנות חדרים אחרים אחורי נוחל זה‪ .‬א״נ‬
‫הוי זה ננמה על דעח נן מעיקרא ולבן מוחר‪.‬‬
‫לא בן גבי גג ביהננ״ס וגס בזה אם היה דעחו‬
‫לבטח אח״ך עליה ע״ג הוי במו שהחנה מעיקרא‪.‬‬
‫טון שדעחו בשעה שעשה הגג לבטח אח״ך עלייה‬
‫עליה‪ .‬ולפי״ז נראה שבעי״ת עימוואן ימ״א‬
‫שמשחמשים בעלייה בהננ״ס מסהמא נך היה‬
‫דעחס מעיקרא נשבנו ביהבנ״ס‪ .‬ומ״ש נת״ר‬
‫דאס איחא דאסיר להשחמש בעליה שע״ג ביהננ״ס‬
‫למה לא הזכירו גדולי הפיסקיס דין זה אלא ודאי‬
‫ס״ל דמוחר‪ .‬אחהמ״ר אין זה נראי להנריח ההיחר‬
‫דאדרבא י״ל לאידך גיסא‪ .‬דאם איחא דמיחר‬
‫טפי הי״ל להשמיעני ההיחר דנחא דהיחרא עדיף‬
‫ומדלא נחט דמוחר ש״מ סחמי שפירושי דאסיר‪.‬‬
‫ודינו נבהננ״ס טצמו והסברא מנרחח נן‪ .‬נדי‬
‫‪,‬‬
‫המרדני‬
‫‪,‬‬
‫שלא‬
‫שמו‬
‫שלא לאשוויי לר״י חולק עס גדולי הפוס׳ ואפי׳‬
‫רטט מאיר שבמרדכי שכ׳ איני יודע איסור‬
‫להשחמש בעליה שע״ג כיהכנ״ס כמ״ש ר״י וט׳‬
‫מכ״ז כחכ מיהו יש ליזהר מלהשחמש שכ חשמיש‬
‫קטע של גנאי וכו׳‪ .‬והכריח כן מהש״ס ע״ש‬
‫וא״כ מי הוא זה ואיזה הוא שירים ראשו לומר‬
‫שמותר להשחמש כעליה כע״ג ביהכנ״ס לכככ שם‬
‫וכו׳‪ .‬אחר שר״מ עצמו שחלק מל ר״י‪ .‬כתכ דיש‬
‫ליזהר וכו׳‪ .‬ושוב כחכ ושמא דומה לעליוח ההיכל‬
‫שנתקדשו וכו׳ ע״ש‪ .‬הא קמן דר״מ עצמו הסביר‬
‫פנים לס׳ ר״י שאסר‪ .‬וכ׳ עליה ושמא דומה‬
‫לעליוח ההיכל וכו‪ /‬ועי׳ להגאון חחם סופר‬
‫חא״ח סי׳ ל׳ שכ׳ עעם כעיקר‪ .‬דכהכנ״ס דומה‬
‫להיכל ממש ע״ש וחבין‪:‬‬
‫כח״ר מחשו׳ הרמכ״ס כפאר הדור‬
‫שה״ד הברכ״י ז״ל סי׳ קנ״א וכי׳‪.‬‬
‫הא לא מכרעא כלל מכמה עממי חדא דאפשר‬
‫איירי בכיהכנ״ס שלא נכנה מחחילה לכך וכמ״ש‬
‫מור״ס בהגה‪ .‬ולכן החיר‪ .‬אכל ככיהכנ״ס שכנו‬
‫מחחי׳ לכך‪ .‬אפשר לומר דמידה הרמכ״ס דיש‬
‫ליזהר וכי׳‪ .‬ועי״ל דאפשר מיירי שמחחי׳ כשבנו‬
‫כיהכנ״ס החנו כן בפי׳ להשחמש בעליה שע״ג‬
‫ועי״ל דמיירי בביהכנ׳יס שכור כמ״ש מרן סי׳‬
‫קנ״ד סק״ב ע״ש‪ .‬ואע״ג דהר׳ כנה״ג כחב דהיינו‬
‫למכור‪ .‬אכל אין יטלין לנהוג בהם מנהג בזיון‬
‫ה״ד הר׳ חיד״א בברכ״י ע״ש‪ .‬מ״מ אפשר לו׳‬
‫דהרמב״ם סובר דלענין עליה שע״ג‪ .‬אין בה‬
‫קדושה כמו הבהכ״נ עצמה‪ .‬ולכן החיר לדור‬
‫כרצונו‪ ,‬לא כן כיהכנ״ס שלנו‪ .‬אפשר לו׳ דהרמכ״ם‬
‫סיבר דיש ליזהי־ שלא להשחמש כמליה שעל‬
‫גבי חשמיש קבוע של גנאי‪ .‬וכמ״ש מרן משם‬
‫המרדכי ז״ל‪:‬‬
‫מן דין אף דהרמכ״ס סוכר דמוחר‬
‫להשחמש כעליה פע״ג כיהכנ״ס‪ .‬היפך‬
‫מ״ש מרן ז״ל אנו אין לנו אלא דברי מרן ואף‬
‫נה‬
‫יוסף‬
‫שנאמר זמרן דל לא ראה חשו׳ הרמב״ם דל‬
‫וכמ״ש כח״ר‪ .‬מ״מ לא מפני זה נכריח לאילו‬
‫ראה אוחה היה פוסק להחיר‪ .‬לאפשר לומר‬
‫דעכ״ז היה פוסק לאיסור‪ .‬מטעס חומרא לקרופח‬
‫ביהכנ״ס וכמ״ש כת״ר‪ .‬ומ״ג לרבים אשר אחו‬
‫בחומרא זו‪ .‬ה״ה מהריק״ו דל‪ .‬ור״י שהביא‬
‫המררכי דל והמררכי עצמו‪ .‬ואפי׳ ר״מ שחמה‬
‫על ר״י כ׳ דלפהוח יש ליזהר בחשמיש קבוע‬
‫של גנאי‪ .‬ועוד עלה ונסחפק דשמא לומה לעליוח‬
‫של היכל‪ .‬ואינו דומה לעליוח של עזרה‪ .‬וא״כ לא‬
‫יהא אלא ספק וע״כ פסק מרן ליש ליזהר‪:‬‬
‫שהמה כח״ר על דברי המררכי‪ .‬כי איך‬
‫יחכן לדמות קדושח ביהכנ״ס שאמרו‬
‫עליה מקדש מעע לגג של היכל וכו׳‪ .‬ושכן מצא‬
‫להד׳ כנה״ג משם רבו‪ .‬אחה״מ מכח״ר‪ .‬כי לדידי‬
‫אין כאן חימא כלל‪ .‬דלפי מה שהסביר לנו הגאון‬
‫חחם סופר דל‪ .‬וז״ל לעניניט ונ״ל מסברא‬
‫דכהכנ״ס דומה להיכל משוס דעליוח העזרה‬
‫היו נכניס על הלשכוח שחחחיהן שאינן מקום‬
‫קרבן אלא מכשירי קרבן‪ .‬דמל מזבח החיצון לא‬
‫היה גג ועליה‪ .‬משא״כ גג ההיכל כנוי על‬
‫מקום קרבן וכהכנ״ס שלנו הוא מקום חפלה‬
‫כמקום חמידין ודומה מפי להיכל ו ט עכ״ד‪.‬‬
‫הראח לדעח כי לפי דברי הגאון דל‪ .‬אין כאן‬
‫חימא כלל‪ .‬ומ״ש רז״ל מקדש מעע הוא לשון‬
‫מושאל‪ .‬דכאמח אינו מקדש ממש דחסר ממנו‬
‫דברים הרכה שהיו כמקדש‪ .‬ואלא לענין שאינו‬
‫דומה להיכל‪ .‬חלילה לומר כן‪:‬‬
‫‪ HDT‬שהרעיש כח״ר אח העולם על רבותינו‬
‫העו״ז והכנה״ג שכתכו עונשים קשים‬
‫ומרים מל מי שמשתמש כעליה ביהכנ״ס ובהמ״ד‬
‫וט׳‪ .‬דאיך יתכן שיעניש ה׳ למי שעשה כדת‬
‫של הורה וכו‪ /‬אחר המחי״ר אין להרעיש על‬
‫זה כלל כיון שמציט גדולים כסוברים דכהכ״נ‬
‫דומה להיכל‪ .‬א״כ מי שעובר על זה וראי דראוי‬
‫לעונש‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫לעונש‪ .‬כיון שעכר על דכרי חכמים שהם חמורים‬
‫מד״ח כמשרז״ל לחייב מיחה‪ .‬ואדרכא לדעחי יש‬
‫להכיא ראיה מהכנה״ג דאף שחמה על המרדכי‬
‫כנז׳ משם רבי‪ .‬ועכ״ז חש לדכרי המרדכי כיון‬
‫דיש פנים לדמות בהכנ״ס להיכל כמש״ל‪:‬‬
‫)‪ ffl'Q‬כח״ר ולדעחך אחר שנהגו במיר‬
‫והראן שלא לבטח עליה ע״ג כיהכנ״ס‬
‫מסט זה אין להחיר ע״ז אני אומר לא ראינו‬
‫אינה ראיה וכו׳ ע״כ‪ .‬אחה ׳ מ מכח״ר‪ .‬שהרי‬
‫כחכ מור״ם ז״ל כחו״מ סי׳ ל״ה וז״ל‪ .‬כרכר של‬
‫מנהג לא ראינו הוי ראיה יע״ש‪ ,‬זאח ועוד דאין‬
‫גס אחד הרהיב בנפשו לבטח ע״ג ביהכנ״ס‬
‫כלל‪ .‬ראם איחא דאינו מנהג קבוע היה מצוי‬
‫אחד או שנים שבנו כבר עליה ע״ג כיהכנ״ס‬
‫וטון שראינו שאין גס אחד שבנה ע״ג כיהכנ״ס‬
‫פשוע וכרור דכך הוא המנהג‪:‬‬
‫ודאי דהעו״ז ז״ל בכחכ שנענ‪ :‬יכי ‪.‬‬
‫פשוע וברור הדבר שהוא סמך על‬
‫חילוק מהר״י שהביא מור״ס ז״ל דאס אחר שבנו‬
‫הקדיש ביהכנ״ס מוחר לדור בעליה שע״ג כיהכנ״ס‬
‫ואפי״ה שעשה כדין חלה העונש בזה‪ .‬יכ״ש‬
‫וק״ו למי שבינה עליה ע״ג כיהכנ״ס אחר‬
‫שנעשה הכיהכנ״ס דודאי אסיר להשחמש בה‪.‬‬
‫כמ״ש מרן ז״ל והעובד ע״ז ודאי ראוי לעונש‬
‫גדול טון שמן הדין גג כיהכנ״ס דיני כמי גג‬
‫ההיכל‪ .‬כמ״ש הפוסקים הנז׳ דקיימי כחד שימה‬
‫אעפ״י שהמרדכי כחכ כלשין שמא מכ״פ מצינו‬
‫למהרי״ק ז״ל דהכריע לאיסור‪ .‬דלא כהרכ א״ר‬
‫שכחכ דגם מהרי״ק מסופק דכן כחב הגאין‬
‫חחס סופר דלא כא״ר‪:‬‬
‫‪ J J T f t l‬כת״ר על ר׳ דיר הכהן שרר כעליה‬
‫שע״ג כיהמ״ד שלא יארע לצדיק כל‬
‫און וכו׳‪ .‬אחה״מ עינינו הרואיח שמיום שנכנס‬
‫שם אין לך יום שאין קללחו מדוכה מחכירו כי‬
‫כולם חולים‪ .‬זה קם וזה טפל וכי׳ יהי רצון‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שלא יגיע לו שוס נזק יוחר מזה ח״ו‪ .‬ומ״ש עול‬
‫כת״ר פכעי״ח עיעוואן לא חשו לזה כלל וט׳‬
‫כבר אמרט שח״ו שבעיר עיעוואן אינם חוששים‬
‫למ״ש כספרי הפוסקים האחרונים וכ״ש לראשונים‬
‫ז״ל אלא רהאמח יורה לרט לקולס שכנו‬
‫הטהכנ״ס החנו וכמש״ל ומה שחילק כח״ר בין‬
‫ההיא רפ׳ בני העיר אין שועחין ע״ג פירוח‬
‫וכו׳‪ .‬ע׳ להגאון ההם סיפר שם מ״ש בזה‪ .‬עול‬
‫יש לי להשיכ על מ״פ כה״ר על ר לול הכהן‬
‫שרר וט׳‪ .‬לפי מ״ש כח״ר דככהכ׳׳נ שכור או‬
‫מדרש של יחיד וכו׳ א״כ אין ראיה מרר״ך‬
‫שלא אירע לו ט ס נזק‪ .‬דשאני רל״ך דהמדרש‬
‫שכור‪ .‬ועוד שהוא של יחיד ודוק וצויי״מ וימ״ן‬
‫‪,‬‬
‫הצעיר יוסף‬
‫ר י א י ^ י ונחוןאללכי לחור ולחפש‬
‫ן׳‬
‫וואליד‬
‫ס״ע‬
‫כדכרי‬
‫רםד(‬
‫הפוסקים המדברים בענין טעול‬
‫המנהג זה יצא ראשונה הרא״ש רל בחשו׳ כלל‬
‫מ׳ אוח יו״ד וז״ל‪ .‬כל המנהגים שאמרו חכמים‬
‫שיש לילך אחר המנהג‪ .‬זה הוא מנהג שנהגו‬
‫למשיח סייג והרחקה‪ .‬כגון ההיא דחניא מקום‬
‫שנהגו לעשוח מלאכה כע״פ וכי׳‪ .‬אכל אם נהגו‬
‫במקומיח מנהג שיש ט עבירה יש לשנות המנהג‬
‫אפי׳ הנהיגו גדולים אח המנהג וכו׳ ע״ש‪:‬‬
‫‪ pT‬מציני להר׳ עי״ז או״ח סי׳ חצ״ו שכחכ שכל‬
‫י מנהג שיש כו צד איסיר ראוי לכעלו‪ .‬ע״ש‪:‬‬
‫ג ם הר׳ מג״א כחשו׳ סי׳ כ״א ס״ל כן שכחב‬
‫וז״ל‪ .‬ע״כ צריכים אנו לומר דאס המנכג‬
‫בדיני ממונוח עז״א כירושלמי מנהג מכעל הלכה‬
‫וכן אס המנהג בדכר סייג וגדר‪ .‬וליכא למיחש‬
‫לקלקלה יש לקיים המנהג וכו׳ וכן מנהג שגחפשע‬
‫כההיא לחליצת הסנדל ג״כ אין לשנותו‪ .‬מאחר‬
‫שלא נחחיש דבר ממ״ש בימים ראשונים‪ .‬אכל‬
‫וכו׳ דאיכא למיחש לקלקול או לאיסור שלא היה‬
‫להס לחוש כימים ראשונים ודאי מיחר לקיים‬
‫דבר‬
‫שמו‬
‫דבר וכי׳ ע״ש‪:‬‬
‫א ב ן לעומת זה מציט למהריק״ו ז״ל שירש‬
‫י ע׳ וקמ״ד דס״ל דאף אס יהיה במנהג‬
‫צד איסור אין לבטלו עש״ב‪:‬‬
‫ג ם הרב חומה ישרים דל סי׳ ק״ך וסי׳ רל״ח‬
‫ס״ל כמהריק״ו ז״ל‪ .‬דמנהג שהיקבע על‬
‫פי ותיקין מכטל הלכה‪ .‬אלא שצריך שיהיה לו‬
‫ראיה מן ההורה ע״ש‪:‬‬
‫‪ ^ T l l‬משא מלך ה׳׳ד הרכ פחד יצחק‬
‫בחלקות ישיח‪ .‬דהיכא דהמנהג הוא‬
‫נגר ההורה‪ .‬מבמלינן ליה אכל היכא שהוא נגד‬
‫דברי סופרים אין לבעלי עש״ב‪:‬‬
‫ג ם הרכ כאר שכע‪ .‬חילק כמ״ש הר׳ משא‬
‫מלך ה״ד הרכ טו״ז שם‪ .‬והוא ז״ל חלק‬
‫עליהם יט׳יש‪:‬‬
‫חזי להרב פחד יצחק מ״ש בט׳ מנהג‬
‫י וז״ל זאח ישיב אל לבו להזהר מאד‬
‫שלא לשנות מנהג אבותיו אפי׳ כחודה של מחע‬
‫לא יחליפנו ולא ימיר אוחי אפי׳ רע במיג‪.‬‬
‫כאשר השיכ הרי״ח כלק״מ וכי׳‪ .‬וכמה מנהגים‬
‫זרים וחמוהיס הוקכעו ככל חפוצוח ישראל‪.‬‬
‫וקיימוס דור דור ושופעיו וכו׳‪ .‬כמסמרים כל‬
‫ימוט כגון השמח עטרח ס״ח כראש הקרואים‬
‫כש״ח לכטל מפא מלך‪ .‬ההפטרה כיוס הכפוריס‬
‫בלשון יוני למהר״י פאדווא סי׳ מ״ח‪ .‬גלוי‬
‫השטרות לנשואוח למהר״מ אלשקאר סי׳ ל״ה‪.‬‬
‫אמירח ש״ן חפלח המיספין כלא חזרה למהרלנ״ח‬
‫סי׳ פ״ז‪ .‬קריאת ספר חירה בע״ב ע״ג איש‬
‫כפוף לדכ״ש סי׳ רמ״ע וכו׳‪ .‬ומהרר״ב זצ״ל‬
‫ר״מ בק״ק מנמיכה‪ .‬מסר לי פה אל פה שבהיותו‬
‫יורד לפני התיבה בימים הנוראים היה נזהר‬
‫מאד שלא לשנות בדיבורו ומיגונו אפי׳ אות אחת‬
‫מן המורגל אף שהיה יודע שהגירסא משובשת‬
‫ירא וחרד מההיא דמהר״י סג״ל בצדקו עליו‬
‫את הדין‪ .‬שמתה בחו ביוה״כ על שאמר סליחה‬
‫נו‬
‫אחה שלא היו ניהגין לאומרה בקהל ההוא‬
‫שהתפלל בו יטו״ש שהאריך‪ .‬וכ״כ מור״ם דל סי‬
‫חי 'ן שאין לבטל שום מנהג כי לא לחנם הוקבע‬
‫]ואני הטחב שמטחי מח״ח אחל שמו ר׳ יששכר‬
‫האימים‪ .‬שאירט ממשה נורא למור״ס דל בטנין‬
‫המנהג‪ .‬פעם אחר נחמנה ר״מ בטיר אחת‬
‫מערי אשכנז ומצא שם מנהג שנהגו לטשוחו‬
‫באיחה העיר‪ .‬דהייני מקוה מהרה היה כחצר‬
‫שרר כה השמש‪ .‬וכל אשה שעיבלת בי‪ .‬אשת‬
‫השמש היחה מגרת לכעלה שאשת פלוני מכלה‬
‫כמקיה כזה הלילה‪ .‬ולמחרתו אחר גמר החפלה‬
‫ככיהכ״נ‪ .‬בא השמש לפני האיש שמבלה אשחו‬
‫או אם הם שנים או יוחר ואומר לפניהם בקול‬
‫רם בסימן עיכ‪ .‬יכשמיע מור״ס יום אחר שהשמש‬
‫אמר בשיט״ו לאיש אחר‪ .‬קרא לו מיר״ס דל‬
‫ושאל אח פיו מה יש לזה האיש שאמרח לו‬
‫בסיט״ו‪ .‬א״ל בשביל שמבלה אשחו במקוה טהרה‬
‫אחמול שכך מנהנינו בזאח העיר‪ .‬וגטר בו מור״ם‬
‫דל‪ .‬ואמ״ל שזה מנהג רע שיש ט כוז וקלון‪.‬‬
‫ומהיום ואילך לא חוסיף עור לומר בסיט״ו‬
‫לשוס אדם‪ .‬וקבל רב־ יו השמש‪ .‬עברו ימים בא‬
‫ארס אחד שלא היה בעיר ולא שמע מגזירת‬
‫הרב שכיטל המנהג ולערכ צריכה אשתו לעבול‬
‫והיה בימי טבת הקרים ונתטצלה האשה ולא‬
‫הלכה למקוה ואמרה לבטלה שטבלה ושימשה טמו‬
‫בלא טבילה‪ .‬ולמחרתו הלך בטלה לביהכנ״ס‬
‫להתפלל ואחר גמר החפלה היה ממחין להשמש‬
‫שיאמר לו בסיט״ו ולא אמר לו כלום‪ .‬ויקס‬
‫בחרי אף על השמש וחירף וגידף ט על שלא‬
‫אמר לו בסיע״ו‪ .‬ויען השמש ויאמר‪ .‬על מה‬
‫ועל מה אני אומר לך בסיע״ו‪ .‬א״ל בשביל שמבלה‬
‫אשחי אחמול והמנהג הוא שחאמר לי בסיט״ו‪.‬‬
‫ויזעק השמש זעקה גדולה ומרה‪ .‬ויאמר לו‬
‫אשתך לא מבלה אתמיל‪ .‬ואפי׳ אם באה ועבלה‬
‫לא אומר לך בסיט״ו‪ .‬שכבר מוה׳יר ביטל זה‬
‫המנהג‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫המנהג רע שהיינו עושים‪ .‬וכשמוע מור״ס ז״ל‬
‫שלח אחר האשה וחקר ודרש ואמרה לו אדוני‬
‫לא הלכחי למקוה מפני הקור אבל רחצחי היעב‬
‫בביתי במים חמין‪ .‬ויקרע הרב אח בגדיו ויכך‬
‫ככי גדול שאירע חקלה באיסור דאירייתא והוא‬
‫הגורם‪ .‬וחומ״י החזיר המנהג כמו שהיה כראשינה‬
‫ע״כ שמעחי מפי הח׳ הנז׳‪ .‬ולפי דעחי החלושה‬
‫ה״ט שדקדק מיר״ס ז״ל כלשינו כפסקו הנז׳‪.‬‬
‫כי לא לחנם הוקבע המנהג[‪ .‬וכ״כ רז״ל אין‬
‫לשנות מנהג לא בפיועיס ולא בקדוב״ן וכי ‪:‬‬
‫הני מילי דכתיבנא למעלה מבואר נגלה‬
‫דשלשה סכרות כרכר‪ .‬דאיכא למ״ד‬
‫דאס המנהג הוא נגד הרין יכולין לכעלו‪ .‬ואיכא‬
‫למ״ד דאף אס יש כמנהג צד איסיר אין יכולין‬
‫לכמלו‪ .‬ואיכא מ״ד דהיכא דהאיסור הוא דבר‬
‫הורה מבעלין המנהג‪ .‬ואם הוא איסור מד״ס‪.‬‬
‫אין לבמל המנהג וכג״ל‪:‬‬
‫למאי דאחינן עלה‪ .‬במנהג שנהגו‬
‫בהרבה מקומות לומר פיועים קידם‬
‫נשמת וקודם יוצר כחגים ובמועדים או כשיש‬
‫חתונה ומילה‪ .‬נר לענ״ד דאין לבעלו‪ .‬דאף דקי״ל‬
‫לאין להפסיק שם וכמ״ש הפוסקים ז״ל‪ .‬מ״מ‬
‫כיון ללשמחת יו״ע אי לשמחח חחן וכלה יכיוצא‬
‫עושין כן‪ .‬לית לן כה‪ .‬כי כמה דכרים מצינו‬
‫שהחירו משוס שמחת יו״ע ומשים שמחת חתן‬
‫וכלה‪ .‬וכמכואר כפוסקים ז״ל שהחירו אמירה‬
‫לגוי לנגן בשכח משום שמחח חחן וכלה ע׳׳ י גוי‬
‫לאע״ג להוי שבות דשבוח ובמקיס מציה לא‬
‫גזרו עכ״פ כלמוד לשמחת חחן וכלה היי מציה‬
‫וא״כ הוא הלין לענין הפסק כיון להוי משום‬
‫שמחת חתן וכלה לא מחמירינן טלי האי‪ .‬כיון‬
‫רההפסק גופיה הוי איסור לרכנן‪ .‬דדוקא לענין‬
‫איסור שכת כעינן להתיר שיהיה שטת לשטח‬
‫לא כן לענין הפסק כתפילה‪ .‬טון להוי איסור‬
‫לרבנן סגי להתיר לשמתת חחן וכלה‪ .‬וגם לענין‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יו״ע מציני שהתירו כמה דברים משום שיו״ע‬
‫אע״ג דלא הוי אלא שכות לחודיה כמ״ש במס׳‬
‫ביצה פרק א׳ וב׳ ועי׳ תוספית שם‪ .‬וא״כ אף‬
‫אנן נמי נחיר הפסק בחפלה משו׳ שמחת יו״ע‪.‬‬
‫ואף למ״ד לעיל דאף באיסור דרבנן מבעלין‬
‫המנהג‪ .‬היינו היכא דלא קעביד מציה כשעובר‬
‫על איסור דרבנן‪ .‬לכן מכעלין אותו מנהג‪ .‬אכל‬
‫היכא דקעביד מציה‪ .‬אף דאיכא איסירא דרבנן‬
‫לא מבעלינן ליה יכל זה מכיאר למעיין כדכרי‬
‫שהרי השמת עערת ס״ח בד אש הקרואים‪.‬‬
‫אמ״ג דאיז כיה איסורא להשתמש ככלי הקרש‪.‬‬
‫מ״מ החירו משום שמחת התורה‪ .‬והיינו מצוה‪.‬‬
‫ואף לדעח רמ״א ז״ל שכחכ דאס הוא מנהג‬
‫שיש בי איסור שלא היה להם לחיש כימי‬
‫הראשינים מבעלינן ליה עכ״ד‪ .‬הכא בנ״ד יודה‬
‫דמשמע מדבריי ז״ל דאס בימי הראשונים היה‬
‫שייך איסיר זה‪ .‬ואפי״ה הנהיגו לעשיתי אין לבעלי‪.‬‬
‫והיינו משוס דלהס נגלי תעלומות ויש להם‬
‫על מה שיסמוכו דאלת״ה לא יהיו נוהגין כן‬
‫כיון דאיח כיה איסור אלא עכ״ל דוקא אם‬
‫הוא איסור חדש שנחחרש אח״ך ולא היה בימי‬
‫הראשונים‪ .‬כזה הוא דמכעלין המנהג כגון דכר‬
‫המיחר ונהגו לאיסור משום סייג והרחקה‪ .‬רכזה‬
‫קיי״ל דאין להחירו ואם מציני שאח״ך נהגו‬
‫היחד כזה וראי דיש לכמל מנהג האחרון שנהגו‬
‫להחיר כיון שיש כו צר איסור‪ .‬דהיינו הסייג‬
‫אכל אם כימי הראשונים היה חשש איסור‪ .‬ואפי״ה‬
‫נהגו להקל ולמשיח היפך האיסור ודאי דלא‬
‫מכעלינן ליה כיון שלא נחחדש דכר עחה ממה‬
‫שהיה כימי הראשונים שנהגו להחיר מפני שלהם‬
‫נגלו כל חעלומוח‪ .‬וראי דיש להם על מה לסמוך‬
‫ולזה התירו‪ .‬ועיין כספר שלמי צכור כח׳ חלכי‬
‫השלמים אות נ״ג שהביא מס׳ הכוונות שהאריז״ל‬
‫היה אומר פיועיס של הראשונים ז״ל אף אם‬
‫היה באמצע ברכות דיוצר וישחבח ע״ש ועי׳‬
‫עול‬
‫שמו‬
‫טור שם אוח מ״ג מ״ש טל מוה״ח״ו ז״ל ט״ש‪.‬‬
‫ומזה הוראה יוצאה דמוחד לומר פיוטים בין ישתבח‬
‫ליוצר וכיוצא‪ .‬ומי שדי חמד מרך ראש השנה‪:‬‬
‫רםה( ש א ל ת הרב ימב״ן ח״ב סי׳ ק״מ נחב‬
‫רכחיכה לאו כדיבור דמי‪ .‬והביא‬
‫ראיה מהא דחנן במגילה‪ .‬היה פ?§בה וכו׳ אס‬
‫כיוין לבו יצא‪ .‬ואמרי בגמרא דדוקא כי מנחא‬
‫מגילה קמיה וקרי לה פסיקא פסוקא‪ .‬דאט״ג‬
‫רכיחבה לא סגי דלא קרי ט״ש‪ .‬אלמא כחיכה‬
‫לאו כדכוד דמי טכ״ל ט״ש‪:‬‬
‫נחירה כמהר״ר דוד הכהן הי״ו‬
‫‪ ^ 1‬מ ת‬
‫חמה מליו דאין מפס ראיה דאף‬
‫אם נאמר דכחיכה כדיטר דמי‪ .‬מ״מ כטינן‬
‫שיקרא כל פסוק קודם כמגילה אחרת‪ .‬דאי לאו‬
‫הכי הוי כקורא מל פה‪ .‬דהגט עצמך מי שיש‬
‫כידו מגילה ורואה הפסיק מחוך המגילה‪ .‬ואח״ך‬
‫קורא הפסוק ט״פ‪ .‬האס נאמר דיצא פשיטא דלא‬
‫יצא‪ .‬כיון שקורא ע״פ ומה איכפח לן הראייה‬
‫שרואה כמגילה שלפניו כיון שהדיכיר הוא ע״פ‬
‫וא״כ כנ״ד דכיוחה אף עפ״י שתאמ־ שהכחיכה‬
‫הוי כדיטר‪ .‬מ״מ צריך שיקרא הפסוק כפיו‬
‫מחוך המגילה הכחוכה ומונחה לפניו‪ .‬כד שיהיה‬
‫קורא מחוך הכתכ‪ .‬דאלח״ה מה יועיל לו‬
‫הראייה שרואה במגילה הכחוכה לפניו ואח״ך‬
‫טחב‪ .‬אף אס הוא כדיבור‪ .‬מ״מ הרי זה קורא‬
‫הפסוק שראה ע״פ ופשימא דלא יצא לכך הצריטהו‬
‫שיקרא הפסוק מחוך המגילה הכחוכה ואין משם‬
‫ראיה שהכיא הרכ רכהיכה לאו כריכור דמי ע״כ‪:‬‬
‫ן א ^ י אומר דאין כאן חימא ודברי הרב יעכ״ן‬
‫כטס ואמחיים גכרא רכא אמר מילחא‬
‫לא חחיט עליה ח״ו‪ .‬והוא דהכא לא הוי קורא‬
‫ע״פ‪ .‬שהרי הוא טחכ כספר וכדיו והכחיבה‬
‫הוייא דיבורו‪ .‬והכחיבה שהוא הדיטר באים‬
‫כאחד‪ .‬דאע״ג דהמגילה שכיתכ אינה כתובה כולה‬
‫לפניו ככת אחח ואנן צריכים שחהיה כתובה‬
‫)‪(15‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫י‬
‫נז‬
‫ייוסף‬
‫כולה לפניו‪ .‬מ״מ הכא כיון דיש לו מגילה אחרח‬
‫שכחובה כולה לפניו ומביט בה כדי לכתוב‬
‫האחרת הוי כאילו כתובה כולה לפניו‪ .‬וא״כ למה‬
‫זה הצריטהו לקרות פסוקא פסוקא אס באמת‬
‫הנשיבה הוי כדיבור‪ .‬אע״כ לו׳ דכת לא הוי‬
‫נדיבור‪ .‬וטור אני אומר דהרהור ונחיבה דין‬
‫אחד להם‪ .‬אם הכתיבה הוי נרבור‪ .‬הרהור נמי‬
‫הוי כדיבור‪ .‬ואס הכתיבה לא הוי כדיבור אף‬
‫הרהור נמי לא הוי כדיבור‪ .‬והשתא כיון דרואה‬
‫במגילה הכתיבה כולה לפניו ומהרהר הפסוק‬
‫בה ואח״כ כותבו‪ .‬א״כ למה זה צריך לקרות‬
‫פסוקא פסוקא‪ .‬כיון דכבר יצא טל ידי הרהור‬
‫שמהרהר כל פסוק ופסוק במגילה הכתו׳ לפניו‬
‫אלא ט״כ דהרהור לא הוי כדיבור‪ .‬וא״כ עכ״ל‬
‫דנחיבה נמי לא הוי כדיבור‪ .‬דכי הדדי כינהו‬
‫ודין אחד להם‪ .‬וא״כ ראיית הרב מכאן דכחיבה‬
‫לאו כדיבור ברורה היא‪ .‬זה משנלק״ד דטת‬
‫הרב ז״ל ונכון‪:‬‬
‫רסי( כ ת ב מרן ז״ל יו״ד סי׳ קמ״א‪ .‬מנורה‬
‫תבנית מנורה וכו ‪ .‬ט״ש‪ .‬והנה‬
‫ראוכן קנה מנורה של שבטה קטם‪ .‬אבל לא‬
‫בנרות של שמן אלא נרות של שעוה‪ .‬וגם השלשה‬
‫קנים שמצדיה מכאן‪ .‬והשלשה שמצדה מכאן‬
‫אינם יוצאים כולם מגוף המנירה‪ .‬אלא ב׳ קטם‬
‫מצל זה‪ .‬וב׳ קנים מצד זה‪ .‬והקנה הג׳ יוצא‬
‫מקנה אחד מן השנים‪ .‬וכן מצר האחר‪ .‬וגם‬
‫ראש הקנים מלמטלה אינם שוים וראובן הנז׳‬
‫הקרישה לבית הכנסת‪ .‬ויש מי שטרער מדין‬
‫דסי׳ קמ״א‪ .‬כיון דיש לה שבעה קנים וכו׳‪:‬‬
‫ל ל ^ נ י י ד נראה‪ .‬רזו דנ״ל לית לן בה מכמה‬
‫טעמי‪ .‬חרא רפיון דאין לה נרות‬
‫של שמן‪ .‬לא הוי תבטח מנורה של מקדש דודאי‬
‫רזה מטכב במנורה דמקדש דאס לא טשה בה‬
‫נרות כרי ליחן בהן שמן ודאי דפשולה‪ .‬ראלח״ה‬
‫למה הוצרכו בימי החשמונאים לגס של פך שמנה‬
‫ימים‬
‫י‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫ימים והלא היו יטלין להדליק בנרות של שעוה‬
‫ענ״פ בשעח הדחק‪ .‬אע״נ רשמן הוי למנובא‪.‬‬
‫וא״נ מנורה זו מ״ר שאינה של שמן ואינה‬
‫דומה למנורה של מקדש נראה פשוע דמוחרח‬
‫ונ״ח דהחשמונאים לא היו נרוח של שעוה‬
‫מופנים‪ .‬או אפי׳ היו להם‪ .‬היו הנרוח טמאים‬
‫ולזה הוצרנו לנס הפך‪ .‬זה אינו נמו שאבאר‬
‫לקמן אי״ה‪ .‬ונן מציט שנחב נן הרב משנה‬
‫חנמיס‪ .‬הביא דבריו הר׳ פחחי תשובה יו״ד סי׳‬
‫קמ״א‪ .‬ראם הם נרוח של שמוה אפי׳ הס שבטה‬
‫מותר‪ .‬ואטפ״י שהר׳ פ״ת חלק טליו ט״ש מ״מ‬
‫נחא דהתירא מדיף‪ .‬ומה גם דהר׳ פ״ת לא‬
‫הביא שוס ראיה לחלוק טל הר משנח חנמיס‬
‫אלא חלק מליו מסברא‪ .‬וטור נר׳ להחיר בנ״ד‬
‫מטעם שהשלשה קנים שמצד זה והשלשה שמצר‬
‫זה‪ .‬אינם יוצאים נולם מגוף המנורה נמו מנורה‬
‫דמקדש דכתיב בה מקשה אחח ירינה וקנה‬
‫ובתי׳ וששה קנים יוצאים מצידה שלשה ונו׳‪.‬‬
‫אלא שטס דוקא יוצאים מגוף המטרה והשלישי‬
‫יוצא מקנה אחד מן השנים‪ .‬ואט״ג דלא מצינו‬
‫הדבר מפורש בפיסקים רזה מטנב במנורה‬
‫דמקדש‪ .‬מ״מ לא מצינו נמי הדבר מפירש שאיני‬
‫מטבב‪ .‬במו שמצינו נמי בטטן נפחורים ופרחים‬
‫דאינו מטככ כמ״ש מהריק״ו ז״ל‪ .‬ולכן בנ״ד‬
‫דמטרה זו משונה מכל וכל ממטרה דמקדש‪.‬‬
‫דהיינו שלא יש לה נרות של שמן‪ .‬וגם ראש הקנים‬
‫אינם שיים מלמטלה‪ .‬וגם שהששה קנים טלם‬
‫אינם יוצאים מגוף המנורה‪ .‬הדבר פשוט דמוחר‬
‫לקיימה בשופי‪ .‬ואע״ג דנתב הרב בנור שור‬
‫דאף בדבר שמענב במנורה דמקדש‪ .‬אף אם לא‬
‫עשאו במנורה זו מ״מ אסור ע״ש‪ .‬אחר המחילה‬
‫מנח״ר חומרא יחירה היא זו‪ .‬והראיה ע״ז‬
‫ממ״ש מרן ז״ל‪ .‬ראם לא עשה נפחוריס ונו׳‬
‫אסור‪ .‬ומבואר הממס במקור דין זה‪ .‬דהיינו‬
‫טעמא משום רבמטרה דמקדש אינו מענב ע״ש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫ואם איחא דגם בדבר הממכב במטרה למקדש‬
‫אפי׳ לא משאו במטרה שלו אפי״ה אשור למה‬
‫ליה למימר כפחירים וט׳ כיון שאינו ממכב‬
‫כמנורה לכן אסור‪ .‬וחיסוק ליה דאף כדכר‬
‫המעככ כמנורה דמקדש אפי׳ לא משאו כמנורה‬
‫שלו אפי״ה אשור‪ .‬אלא עכ״ל דדוקא דבר המטכב‬
‫במטרה דמקדש אם לא משאו במנורה שלו מוחר‬
‫גמור הוא וזה פשוט וכרור כלי ספק‪ .‬ולכן ודאי‬
‫דמהריק״ו ז״ל לא ס״ל כס׳ הרב ככור שור‪.‬‬
‫ומוכרח לומר דגם מרן ז״ל שהביא דבריו לפסק‬
‫הלכה לא ס״ל כס׳ הר׳ ככור שור ז״ל‪ .‬ומ״ש‬
‫הרב חיד״א ז״ל בשיורי כרכה ט״ש‪ ,‬מוכרחים‬
‫אנו לימר דהיחה מנורה של שמן‪ .‬וגס לא היו‬
‫כה כל השיטים הללו ראשחכחו כנ״ד ולכן אסר‬
‫ואין מצוי אצלי חשו׳ ד״מ חחוה״מ למיין הנדון‬
‫כיצד היה‪ .‬זה משנ״ל להלכה אכל לא למטשה‪:‬‬
‫! כ ש א פ נ ה בט״ה נמיין כהרמכ״ס ז״ל‬
‫ככמה מקומות הצריכיס‬
‫לטנייניט אי״ה‪ .‬ודוק‪:‬‬
‫ל ל א י ת י להר׳ שדי חמד מט׳ חניכה שהביא‬
‫משם הגאון חחם סיפר כדרשותיו‬
‫הנק׳ חירח משה‪ .‬וז״ל ונראה פלא טשו לה נרוח‬
‫ן שיש‬
‫ל‬
‫לייזן ל ו ו • ^ ‪P‬‬
‫להם טח קטל ומקבל טימאה וכו׳ ולטנ״ד נראה‬
‫שלא היו להם כזיכין לצוק לחיק שמן‪ .‬אלא טבלו‬
‫שבעה פתילות בשמן ונחנום על שבטה שפודין‬
‫וכו׳ ע״ש‪:‬‬
‫‪ 3 7 1‬ה לפי לבריו ז״ל ־במנורה דמקדש אין‬
‫צריך לעטכא כזיכין ולי בפחילוח ששורי׳‬
‫כשמן• כמו שעשו החשמונאים‪ .‬וא״כ יוצא לנו‬
‫מזה בנ״ר שיש למנורה זו ביח קביל להכניס‬
‫לחוט הנרוח של שעוה‪ .‬א״כ יכולין לישן שמן‬
‫לחיך הטח קביל וליחן הפתילות בתיט ואפי לא‬
‫היה לה בית קבול ינילין הס לשרות הפתילות בשמן‬
‫ולהדליק נמו שעשו החשמונאים‪ .‬וא״נ מנורה זו‬
‫מ״ר‬
‫תוכ‬
‫שמ‬
‫ש‬
‫ס‬
‫ה ו י‬
‫נ‬
‫י‬
‫ע‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫דנ״ד אינה פסילה כמקדש‪ .‬ולכן גם מחה בזמנינו‬
‫אסורה מפני שאינו מעככ כה מה שאין מדליקין‬
‫כשמן אלא נרוח של שעוה כמנורה מד‪,‬לש כך‬
‫נר׳ לכאורה‪ .‬ומיהו י״ל ללא אמרה הגאון הנז׳‬
‫אלא דרך דרש כלרשוחיו‪ .‬ואילו אמרה כפסקיו‬
‫היינו שומעין לו‪ .‬וכיון שלא אמרה אלא דרך‬
‫דרש אין להכריח מזה רכך היו‪ .‬וכבר מצינו‬
‫להרא״ם ז״ל על הסמ״ג דישכ חקירה זו של הגאון‬
‫הנז׳ כאיפן אחר‪ .‬יגס הפר״ח יישכ כאופן אחר‬
‫עיי׳ כאחרונים‪ .‬וכיון שכן נחזור לומר דנרוח‬
‫של שמן מעכבים כמנורה דמקדש כמש״ל ויוצא‬
‫לנו למטרה זו דנ״ד שאין כה נרוח של שמן‬
‫וגם שינוי הקנים שאינם יוצאים מגיף המנורה אלא‬
‫שנים‪ .‬וגס הקנים אינם טיס מלמעלה הרי יש כמה‬
‫שינוים ממטרה המקדש ומוחר לקיימה כמ״ש ודוק‪:‬‬
‫כתב מרן ז״ל כיו״ד סי׳ פ״א ס״ז‪.‬‬
‫רםז(‬
‫חלכ אשה מוחר וט׳‪ .‬אכל גדול‬
‫היונק משדי אשה‪ .‬כיונק שרן וכו׳‪ .‬וכחכ הרא״ש‬
‫ז״ל העעס דגדול אסור לינק משדי אשה משוס‬
‫דאחי לאחלופי כבהמה טמאה‪ .‬טון דאין דרך‬
‫לאכול כשר אדם ע״כ‪ .‬וקשיא לי דא״כ אן! ככלי‬
‫יהיה אסיר משום דאחי לאחלופי כחלכ בהמה‬
‫ממאה ככלי שוב ראיהי במפרשים ז׳׳ ל מי שנכנס‬
‫בזה וכחכ דככלי לא ידעינ; שהוא חלב אשה ע״ע‬
‫וקשיא לי ע״ד דמי לא עסקינן שחלכחו ככלי‬
‫כפני כני אדם ואפי׳ הכי מוחר ולמה כאמח לא‬
‫חיישינן לאחלופי כחלב ממאה ככלי‪ .‬ולכאורה‬
‫אמרחי דעכ״ל דכילי מלמא ידעי דחלכ טמאה‬
‫אסור‪ .‬אלא דכשריאין דמוהר לינק מדדי אשה‬
‫אחו למיטעי דגם חלכ טמאה נמי מוהר בכה״ג‬
‫ומה שאסיר כחלב ממאה היינו בכלי‪ .‬לכן אסרו‬
‫חכמים לינק מדדי האשה‪ .‬לא כן כשהוא ככלי‬
‫לא אחי למיעעי ולומר דגם חלב טמאה ככלי‬
‫מוחר‪ .‬שהרי כולי עלמא ידעי דחלכ ממאה אסיר‪:‬‬
‫! א ח ל העיון ראיחי דזה אינו‪ .‬דנימא שהוא‬
‫יוסף‬
‫נח‬
‫אסור לינר‪ ,‬מלד הבהמה אבל בכלי הוא מותר‬
‫כמו באשה שאסור ליכק מדדיה אבל בכלי מותר‬
‫וא״כ הדרא קושיא לדוכתה לכן כ״ל דכיון שלא‬
‫התרנו לו לינק מדדי האשה אלא בכלי‪ .‬זכור‬
‫הוא דגס בבהמה טמאה אסור אפי׳ בכלי כיון‬
‫דכולי טלמא ידעי לחלב טמאה אסור ולא אתי‬
‫למיטטי להחיר ככלי כיון שלא התרנו לו לינק‬
‫מדדי האשה‪ .‬אז זוכר דחלב טמאה אסור ככל‬
‫גוונא לא כן אס נתיר לו לינק מרדי האשה‪.‬‬
‫אז שוכח לגמרי איסור דחלב בהמה טמאה‪ .‬ואתי‬
‫למיעעי כנ״ל לישב ועדין צ״ע ודוק‪:‬‬
‫כתב הרב חיר״א ז״ל בכרכ״י משם‬
‫רםח(‬
‫מהר״ם ן׳ חביב ז״ל‪ .‬וז״ל‬
‫בארבעה צומוח וכן בי״ג באדר אם יש בביהכנ״ס‬
‫ששה או שבעה מחעניס יכולין להוציא ס״ת‬
‫ולקדוח כו ויחל וכו‪ /‬ולומר עננו והרב מועד‬
‫לכל חי ז״ל כחכ משם האחרונים ז״ל‪ .‬דדי כשלשה‬
‫מחמניס לומר עננו ע״ש‪:‬‬
‫ו ל ב נ י ן אם יכול לעלות לס״ת מי שאינו‬
‫י מחענה עי׳ מ״ש מרן או״ח סי׳‬
‫חקס״ו ס״ו דלא יעלה ועי׳ מג״א ז״ל לחלק‬
‫יצא דדוקא כשחל החעניח בשאר ימי השכוע‪.‬‬
‫אכל אס חל כשני או בחמישי שהוא יום קריאה‬
‫בחורה כלא״ה יטל לעלות מי שאינו מתענה‪.‬‬
‫ודוקא כשהריח אכל לא כמנחה‪ .‬ועיי׳ כאה׳׳ט‬
‫שם סק״ז מ״ש משם ב״ח ועו״ז והרב כני חייא‬
‫ע״ש ועיי׳ כית עובד דינים לעולים לס״ת סקמ״ז‬
‫משם ה׳ אמת ליעקכ שהסכים לד׳ המג״א ז״ל‪.‬‬
‫והמאמ״ר ז״ל חלק על המג״א מהא דאיתא כסי׳‬
‫ק״מ ס״ג ע״ש ומסיק לאן! כשחרית אין לקרוחו‬
‫לכחחילה ושכן הסכים הרב אליה רכא ע״ש‪.‬‬
‫דלא כהמג״א ז״ל‪:‬‬
‫נ ^ צ א דדכר זה שנוי כמחלוקת והדרינן‬
‫לכללין ספק כרכות להקל ומה גם‬
‫דמסתמיות דברי מרן ז״ל משמע ללא ס״ל לחלק‬
‫כמ״ש‬
‫שמו‬
‫כמ״ש המג״א דסחמא קחני דאין למלוח מי שאינו‬
‫מחענה ולכן שכ ואל חעשה עדיף כנלע״ד ודוק‪:‬‬
‫מצאחי להר׳ שדי חמר כחלק אסיפח‬
‫*‪^1££‬‬
‫דינים‪ .‬מערכח כין המצרים סי׳ כ׳‬
‫ס״כ משם הגאון חחם סופר סי׳ קנ״ז דיכול‬
‫לעלות לס״ת מי שאינו מחענה ומ״ש מרן ז״ל‬
‫דכהן שאינו מתענה יצא מכיהכנ״ס היינו כחעניח‬
‫כה״כ משא״כ כד׳ צומוח דהוא יום שמחוייכ‬
‫כקריאה החו׳ שחריח ומנחה ויכול לעלוח אפי׳‬
‫כמנחה‪ .‬ע״כ ע״ס‪:‬‬
‫זה מצאתי בין כתבי הרז״ל תשובה בלא שאלה‬
‫ולמי השיב אין כתיב כאן‪:‬‬
‫רםט( ‪ J"]£‬שחלק כח״ר דס״ח מצוחה בעשרה‬
‫וכו׳ ככר מילחי אמורה דלפי דברי הר״ן ז״ל‪.‬‬
‫אין מקום לחלק בכך‪ .‬ומ״ש עור דמסחמא ממנים‬
‫שליח צמר הבקי וכו׳‪ .‬ליחא חרא לאף כשופר‬
‫ומגילה שייך לומר זה‪ .‬דמסחמא ממנין הבקי מקודם‬
‫ועוד דכס״ח שייך ככפר שאינו כקי ילכו אצלו‬
‫חון לחחוס או אס יחלה הכקי והוא כביחו‬
‫יוליכו ס״ת אצלו "ומ״ש עוד דס״ח המיר להו‬
‫לאינשי וכו׳ ליתא דהשתא ומה העברה ד׳ אמות‬
‫דחמיר פפי ועכ״ז לא חיישינן שישכחו ויעבירוהו‪.‬‬
‫הלוייח ספר חורה כל שכן שיש לחוש לה טפי‬
‫דשמא מחיך שהוא בהול לצאח ידי חיבתו שישכח‬
‫זה ואס כת״ר רצה לו׳ דכיון דהס ככנופייא‬
‫מדכרי אהדדי‪ .‬א״כ היינו תירוץ ראשון וה׳ן נסתר‪.‬‬
‫ומ״ש טור לחלק כין מצוה שיש לה חשלומין‬
‫ואין לה חשלומין ליחא חרא דהרי מגילה יש לה‬
‫חשלומין דכן י״ר שהיה אנוס ולא קרא כי״ד‬
‫יקראנה כט״ו וכמ״ש מרן סי׳ חרפ״ח ס״ח ט״ש‬
‫וניל דלאו דוקא יחיד אלא אפי׳ צבור שנאנסו‬
‫ולא קראו כי״ד ודאי שקורין כט״ו דמאי שנא‬
‫ושופר ולולב נמי הרי יום ב׳ לפניו וא״כ ביום‬
‫א׳ לא יהיה בהול ועוד דאעיקרא דמילחא אין‬
‫חילוק זה עולה יפה כלל דמה איכפח לן אס יש‬
‫יוסף‬
‫לה חשלומין שהדי עכ״פ הדי הוא חייב לקדוח‬
‫היום וממילא יהיה בהול ויוציאנו ד׳ אמוח ועוד‬
‫שהרי הזאה גזרו טליה שמא ימבידנו כדאיחא‬
‫בפסחים ואף שיש לה חשלומין ליום אחר ועם‬
‫כל זה גזרו‪ .‬ומ״ש טוד לחלק בין מצוה דאירייחא‬
‫למצוה דרכנן ליחא שהרי כמין דאורייחא תקון‬
‫ומשו חיזוק לדבריהם כשל חורה כדאיחא ככמה‬
‫דוכחי שיביא‪ .‬ונגיד הרי טכילח כלים גזרו שמא‬
‫יטכירני כדאיחא כביצה ע״ש‪ .‬ואף שהוא מדרבנן‬
‫ט״כ מצאחי כחוב‪:‬‬
‫^ ‪ £‬ל א לחסיר כוס דבר מכל מה שכחכו‬
‫עי‪1‬‬
‫ידי קדשי של הרב המחבר זלה״ה‬
‫אעחיק מה שהשיב להרכ ר׳ אברהם הכהן אצכאן‬
‫הי״ו טל המכחכ שקיבל ממנו וגס אמחיק הצח‬
‫ממכחכ הרא״ה אצכאן הי״ו טנין הצריך כקיצור‬
‫נמרן לפי שכמכחכיהס הנז׳ נמצאו דברי הפיסקיס‬
‫ואבאר לך הטנין שהיה ביניהם שהרא״ה די״ו‬
‫שלח איזה דורון להרכ המחבר זלה״ה והרב‬
‫המחבר זלה״ה כחכ שנשכט טל הדורין הנז' שאס‬
‫לא יודיענו כמה דמי שיייו וישלח לי יהיה מונח‬
‫וכו׳ כמו שאבאר כדכריהס‪ .‬וזה החלי‪ .‬כטז׳ צורי‬
‫יגואלי‪ .‬זה קיצור ממכחכ הרא״ה הי״ו‪:‬‬
‫^ ^ ת י יראיחי הא דסייס מ׳ר במכחכי הטהור‬
‫על דבר מעט המנחה ששלהחי למ׳ר‬
‫ודל כי נשכעהי אם לא ירצה להודיעני סכימה‬
‫חהיה מונחה כקרן זויח ולא אשלח כה יד כלל‬
‫וכו׳ עכ״ל לשון הזהב ופליאה נשגבה מה ערכחי‬
‫לפני שלחנו וכו׳ ולא ניחא קמיה דמ׳ר הי״ו רק‬
‫בעסק לחא דשביעה אחמהה‪ .‬ואי אחינא לסלסל‬
‫כה ולפלפל פלפלח כל שהוא וכו׳ ואס כניס‬
‫אנחנו ככונחו דמ׳ר דכדיק לן רכ יוסף הי״ו‬
‫על מי שנשבע ככהכ ולא הוציא השביעה מפיי‬
‫רק רסן הקילמיס רן כצבי על גבי הנייר‪ .‬אי‬
‫מיקדייא שביעה או לא ונפקא מינה למלמא ומאי‬
‫דכחב לפי רוח מכינחי לא הוצרך לבאר כל הצירך‬
‫למי‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫למי שצריך להבין רק הנחירה במחק לשונו‪:‬‬
‫ו מ ה ד ל ג א ליה דלא פלעא לה ממחלוקח‬
‫הפוס׳ ז״ל‪ .‬ויש מהם שסוברים‬
‫דהייא שבועה ומ״מ הסנמח רוב הפוסקים‬
‫זיע״א סברי מרנן דלא הוייא שטעה ונבר הרב‬
‫ננה״ג חומ״ש סי׳ ע״ג אסף וקבץ נמה פוסקים‬
‫ראשונים נמלאניס ועד אחרן רבנן בחראי הלא‬
‫בספרחס דס״ל הני דאין בשבומחו כלום ונד״ד‬
‫מיגרע גרע‪ .‬דנדון הרבנים הפוסקים ז״ל מיידי‬
‫בהודאתו שנשבע ועען שלא הוציא השבועה מפיו‬
‫אי מצי עעין הני או לא‪ .‬ועיט צדיק חחזינה‬
‫מישרים ומטרח חפצנו להשחעשע בדב״ק ולא עח‬
‫האסף סביוח הפוסקים זיט״א‪:‬‬
‫! ה ^ ת א דאחינא להני אמינא ולא מסחפי׳‬
‫דההיא שבועה שהזטר רב יוסף‬
‫הי״ו בבחט‪ .‬קושמא קאי דמן פה הקולמוס‬
‫לנייר דוקא היהה‪ .‬וח״ו לא עלחה על רעיון‬
‫רו״מ אפי׳ שיעור דיבור שבועה ו ט ומן האמיר‬
‫נל אפייא שוים דההיא שבועה דצייר לן מ׳ר‬
‫שיחיה לא שדירא ולא קיימח ע״נ לשון הצריך‬
‫לנימי׳ במנהבי שהאריך עיר‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫וזאת תשובת הר׳‬
‫המחבר אליו•״‬
‫נח״ר בעטן שביעה בנחב דחלייא‬
‫רע*‬
‫בפלוגחא‪ .‬אומר אט דעל נרחין‬
‫לא איפליגו אלא בנוחן מחנה להקדש או לחבירו‬
‫ונשבע בנחב על זה בזה הוא דאינא מ״ר‬
‫דלא הויא שביעה בכחב והיינו לעטן שאין ביח‬
‫דין מיציאין מידו ריניל הוא לפמיר עצמו ולימד‬
‫לא היצאחי השבימה מפי אלא בנהב דלא היייא‬
‫שבועה למ״ד אבל מדיני שמיס צריך הוא לחוש‬
‫לעצמי לצאח ידי שמיס אם יידע בעצמו שבאמח‬
‫נשבע ובזה נ״ע מידי דלענין זה הוייא שטעה‬
‫ונן מהבאר מחשיבה מהרמ״ה ז׳'ל המיבא בספר‬
‫ויאמר יצחק לא״א הראש זלה״ה חיו״ד סי׳ ועוד‬
‫נט‬
‫נראה לפי מ'ש הח״ס בשתי תשובות הסברא‬
‫טתנת בנ״ד שחייב לקיים שבועתו ע״ש‪:‬‬
‫ו א ח ז ה אנבי להגאון חתם סופר ז״ל חיו״ד‬
‫סי ר״ך שכחב ודל‪ .‬והסברא נ״ל‬
‫דודאי כל דבר שבין ארם לחבירו כגון הגדת‬
‫עדוח לפני ב״ד עדיף פפי דיבור פיו מכחבו כי‬
‫אדם שומע מבין טונה חבירו פנים אל פנים יוחד‬
‫ממה ששומע חונן טונחו במכחבו‪ .‬ע״כ בעדיס‬
‫דכתיב על פי שנים עדיס‪ .‬ממעמינן מכתבו משא״כ‬
‫אדס לט‪5‬מי לקיים כל דבר איכא פפי חיזוק וקיום‬
‫נשטחב השבועה לקיים הדבר ועביד מעשה הנחב‬
‫ממה שיקויים ע״י הבל פיו ימ״נ בשבועה דנחיב‬
‫לבעא בשפחיס ונו׳ לא אימעימ אלא הרהור אבל‬
‫נתיבה אתיא בק״ו מעקימת שפחיו ו ט ע״ש‪.‬‬
‫ועי׳ עוד שס בסי׳ רנ״ז‪ .‬מ״ש מזה באורך‬
‫מ״ש‪ .‬נמצינו למדין דלפי מאי דהסביר הגאון‬
‫הנז׳ ז״ל הדין טחן דשבומה בנחב לקיים נל‬
‫דבר‪ .‬הוייא שפיר שבועה‪ .‬והיינו דאס הוא בלשון‬
‫הודאה שהודה בנחט שנשבע‪ .‬בזה ודאי דהב״ד‬
‫כופין אותו עפ״י הודאתו נמאה עדים‪ .‬ופטור‬
‫מד״ש אס יודע במצמו שלא נשבע בפועל אלא‬
‫שנתב כן להפיס רצון שכנגדו אבל אס כתב‬
‫הריני נשבע למשות דבר פלוני בזה ודאי דחייב‬
‫בין בדיני אדם ובין ב ד" ש לקיים שבועתו ונמ״ש‬
‫הגאון ז״ל הנ״ל ודוק‪:‬‬
‫רע״ב א ש אחד היה ירא את ה׳‪ .‬צוה‬
‫שיקברו עמו בקברו ספרי דפוס‬
‫משניות ותהליס וביום פעירחו באו ושאלו אי‬
‫שפיר דמי לעשוח נן משוס דמצוה לקיים דברי‬
‫המח או לא‪:‬‬
‫ה ‪ 3‬ה ידוע מ״ש הרב ב״ד חיו״ד סי׳ קמ״ה‬
‫דמוחר לנהוג מנהג בזיון בספרים‬
‫הנדפסים בנחב רש״י ז״ל והרב זר״א חיו״ד סי׳‬
‫קל״ג סחר דבריו יעי״ש‪ .‬ועי׳ מהרשד״ס ז״ל‬
‫חיו״ד סי׳ קפ״ד נהב יאסור והר׳ ב״ד נחב‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫דלא‬
‫שמו‬
‫דלא אסר מהרשר״ם ז״ל אלא בנחב אשוריח‬
‫וסיים לאף בבחב רש״י דמיחר לדעחו צריך שלא‬
‫יהיה בהם שמוח שאינם נמחקים דאפי׳ בנחיבח‬
‫גויס אסיר למוחקן ע״ש‪ .‬ועי׳ באריה המים‬
‫חיו״ד סי׳ י״ג ולהרב דבר משה ח״ג סי׳ ה׳‬
‫שהמהו על דברי הר׳ ב״ד ז״ל‪ .‬דמנ״ל דמהרשד״ס‬
‫איירי בנחב אשורי דוקא‪ .‬יחו דאפי׳ בנחב רש״י‬
‫אי אפשר כלתי כחב אשורי בחחי׳ הפיסקא‬
‫וכיוצא‪ .‬ועי׳ להרכ עיקרי הד״ע ח״כ סי׳ כ״ו‬
‫אות כ״ל כל זה הביאו הרכ זכור לאכרהס‬
‫חיו״ד אות ס׳‪ .‬יעי׳ ח״ג חיו״ד אות ס׳ ודוק‪:‬‬
‫ו ב ‪ £‬י הנ״ל אין ספק דכנד״ד אסור לקטר‬
‫הספרים בקבר מם המח אם הם עדין‬
‫ראויס ללמוד בהם ואפי׳ לס׳ הר׳ ב״ד אסור‬
‫כיון שיש בהם כחב אשורי ויש בהם ג״כ שמוח‬
‫שאינם נמחקים ואס הם בלוים כ״כ שאין ראויס‬
‫ללמוד בהם‪ .‬אז מציה לגינזן בקבר ואפי׳ דלא‬
‫החירו אלא בקבר ח״ח‪ .‬כמ״ש מרן או״ח סי׳‬
‫וביו״י סי׳ רכ״ב ע״ש‪ .‬ועי׳ מג״א שם דה״ה‬
‫בשאר ספרים יע״ש נראה להחיל בנ״ד אף דאיני‬
‫ת״ח הרי היא ירא את ה׳ ומוד דמציה לקיים‬
‫דברי המת כמשרז״ל דלא מסתבר כהר׳ באר‬
‫שבע דס׳ דה״ה בשאר ספרים ד״ל דצריך לקוברן‬
‫בקבר ח״ח אלא הכונה דה״ה בשאר ספרים‬
‫צריך לגונזן ובשאר ספרים נהחינן דרגא דאפי׳‬
‫כקכר שאינו ח״ח יכול לגונזן‪:‬‬
‫ו ^ ו ר ^ י ששמעחי שמר אט זלה״ה שפעם‬
‫אחח לקחו ספרים כחי׳ יד שכחוכ‬
‫בהם שמוח הקדש נוסח קמיעין וכיוצא וקברו‬
‫אותם בטח הקברות‪ .‬ולא חששו כלל להשמוח‬
‫הכתובים בהם משמע דאיני אסור אלא לנהיג‬
‫בהם מנהג בזיון אבל לקוברן לית לן בה דאדרבא‬
‫זה הוא כבודם‪ .‬יוצא לנו מזה לנ״ד דאעפ״י‬
‫שראוק ללמוד בהם מותר לקוברן ומיהו יש לדחות‬
‫משים להתס הוראת שעה היחה כדי לשבר‬
‫יוסף‬
‫מתלעות עול וניוד אלהים הסתר דבר ועכ״פ‬
‫דיכא יתיב לנד״ד דדוקא אס אינס ראויס ללמוד‬
‫בהם היא דמותר אבל אם דאוים עדין ללמוד‬
‫בהם אסור לאבדן בידים ולמחיר! השמיח הכתובים‬
‫בהם ודוק‪:‬‬
‫רענו ^ י ^ י מחיקה הנק׳ סאסעיליס או‬
‫ביסקוגיס העשוי מבציס טרופוח‬
‫וסוקאר וקמח או חלב חעה‪ .‬ידוע הוא שבלילחו‬
‫רכה ואח״נ ניחנין איחו בכלי אחד ומכיחיס‬
‫אוחו כחנור ליאפוח וכשאיכלין אוחו אחר אפייחו‬
‫מברכין עליו כורא מיני מזונוח מפני שקמחא‬
‫הוא העיקר אירע שאפה אותו גוי נסתפקתי אס‬
‫יש כו משום כישילי גייס או לא‪ .‬דלכאורה היה‬
‫נראה כיון שקמחא עיקר דיני כדין פת ושרי‬
‫לאוחן הנוהגין לאכיל פח של פלמר או כיון שהם‬
‫מערכים כי הסיקאר היה ליה כדן עירכ דכר‬
‫שיש כי משוס איסור כישולי גויס עם דכר‬
‫שאין בי איסיר בישולי גויס שדינו כש״ע יו״ר‬
‫סי׳ קי״ג ס׳ ב ע״ס‪ .‬יהאמח נראה דודאי הבציס‬
‫הס העיקר והסוקאר למחקו והקמח לדבק ואחר‬
‫שהבצים הס העיקר ודאי דאסור ילפי״ז כרכחו‬
‫היא שהכל ולא במ״מ‪ .‬ועי׳ להפר״ח סי׳ ק׳׳ י‬
‫ס״ב שכ׳ שאין בזה משוס כשוי׳ג כיון דקמחא‬
‫עיקר עכ״פ כיון דהוא איסורא דרכנן אזלינן‬
‫לקילא אע״ג דיש חילקיס על הפר״ח ז״ל אלא‬
‫דזה מיידי אס הוא של גוי אכל אס הוא של‬
‫ישראל ואפאו גיי די כקיסם כדין פח של ישראל‬
‫שאפאו גוי כמבואר סי׳ ק״י ס״ב ע״ש ודוק‪:‬‬
‫רעד( ח ל ראש השנה ביום שלישי ונולד כן‬
‫ערב ד״ה בין השמשוח יום ג׳‬
‫הבא שהוא ח׳ לח׳ חשדי שהוא ע׳ ללידתו‬
‫כאוחו יום אינו יכול למולו מפני שיום ג׳ למילחי‬
‫יהיה כיוס כפיר יום שמחח כהן שהוא י״א‬
‫לחשרי שהוא יום חמישי כש׳ והוא י״כ ללידחי‪.‬‬
‫אינו יכול למולו‪ .‬שיום ג׳ למילחו יהיה כשכח‪.‬‬
‫וביום‬
‫‪7‬‬
‫י‬
‫שמו‬
‫‪D‬‬
‫וכיום הששי ג״כ אינו יכול למולו מפני שיכוא‬
‫יום ב׳ למילתו כיוס שכח למ״ד כש׳‪ .‬יום א׳‬
‫שהוא מ״ו ללידתו אינו יכול למולו שיום ג׳ למילתו‬
‫יחול כיוס א׳ של סוכות הרי י״ח ללידתו מס‬
‫כ׳ י״ע של סוכות‪ .‬יום א׳ דחוה״מ שהוא י״ע‬
‫ללידחו אינו יטל למולו מפני שהוא יום ה׳‬
‫כש׳ ויוס ג׳ למילתו יחול ביום שכח הרי כ״א‬
‫יום ללידחו עס יום שכח דחוה״מ‪ .‬יום א׳ שהוא‬
‫ד׳ דחוה״מ והוא כ״כ יום ללידתו אינו יכול‬
‫למולו מפני שיום ג למילתו יחיל כיוס ח עצרח‬
‫הרי כ״ה יוס ללירחו עם כ׳ ימים טוכיס אחרו׳‪.‬‬
‫יום ה שהוא יוס אסרו חג שהוא כ״ו ללידתו‬
‫אינו יכול למולו מפני שיום ג למילתו יחול כיום‬
‫שכח הרי כ״ח ימים ללירחי עם יים שכח וצריך‬
‫למולו כיום א׳ שהוא כ״ע יום ללידחי וריק‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הנאמר באיוב יוחר ממה שנאמר באברהם לאילו‬
‫באיוב כתיב הס וישר ירא אלק׳יס וסר מרע‬
‫ואילו באברהם כתי׳ כי ירא אלק׳ים אחה ע״כ‪.‬‬
‫ולפי האמור לא היה יכול לומר באברהם יותר‬
‫להא בפניו היה וא״כ מנ״ל לאיוב גלול מאברהם‬
‫ועי׳ מ״ש הר׳ חיל״א ז״ל בס׳ חומת אנך משם‬
‫מהרח״א ז״ל ולי איש צעיר נר׳ ללא קשיא‬
‫מילי לאף להיה כפניו היה יכול לומר כי ירא‬
‫אלק׳יס וסי מרע אחה או כי ירא אלק׳ים וחם‬
‫וישר אחה והוי מקצתו כפניו שלא אמר כאיוב‬
‫חס וישר ירא אלק׳יס וסר מרע אכל השתא‬
‫רכחי׳ כי ירא אלק׳יס אתה וחל״מ עכ״ל לגלול‬
‫הנאמר באיוכ יותר מאכרהס כמ״ש ורוק‪:‬‬
‫!ירא בפ׳ צחוק עשה לי אלק׳יס כל‬
‫רעז(‬
‫השומע יצחק לי‪ .‬שמעתי בזה‬
‫הפסו׳ רמז משם א״א הרא״ש ז״ל שפי בהקריס‬
‫מה שאמרו דורשי רשומות דשם יצחק הוא‬
‫רומז אות י׳ עשרת הדברות שעתידין בניו לקבל‬
‫צ׳ תשעים שנה של שרה ח׳ שמנה ימים שנמול‬
‫יצחק ק׳ מאה שנה של אברהם ובזה פי׳ הוא‬
‫ז״ל שמלח צחק חסר וא׳ו כתי׳ לרמוז דשרה‬
‫אמרה כרוה״ק צחק עשה לי אלק׳ים עכשיו‬
‫אכל אות י שהיא עשרת הדברות עדין הס‬
‫עחידיס לקכלם כסיני ואז יהיה השם של יצחק‬
‫שלם וזהו כל השומע עד לעחיד שיאמרו ישראל‬
‫נעשה ונשמע אז יצחק לי דהיינו השם שלם‬
‫עכ״ד ז״ל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫משל הקדמוני‬
‫עם מה שהנני ה' שנים ג׳ גרגרים על איזה פסוקים‬
‫כפי קו״ד‬
‫פ׳ בראש ת‬
‫י‬
‫פסו ויאמר ה׳ לא‬
‫רעה(‬
‫מוכ היוה האדם‬
‫לבדו אעשה לו עזר כנגדו‪ .‬אפשר לפרשו דרך‬
‫רמז עפ״י הידוע דהאדם בראו הקכ״ה בחירי‬
‫וברא יצה״ט ויצה״ר והאדם יבחר לו מה שירצה‬
‫דבל״ז אין שכר ואין עונש‪ .‬וזהו רמז ה כחוב‬
‫ויאמר ה׳ לא טוב היוח האדם לבדו בלא יצר‬
‫הרע ובלא יצה״מ דא״כ אין שכר ואין עונש‬
‫לכן אעשה לו עזר דהיינו יצי העוב לעוזרו‬
‫כנגדו דהיינו כנגדו דיצר הרע להצילו מידו‬
‫כדי לקבל שכר ודוק‪:‬‬
‫רעי( ‪ 3‬ח פסוק כי אוחך ראיחי צדיק לפנ‬
‫וכו׳ כת׳ רש״י ז״ל אימרים מ ק ‪5‬‬
‫שכחו של ארם כפניו וטלו שלא כפניו וכו׳ ע״ש‪.‬‬
‫והוא חלמוד ערוך ערובין דף י״ח ע״ש‪ .‬וה קשו‬
‫המפרשים ז״ל דכפ׳ קמא דכחרא אמרי׳ גדול‬
‫‪,‬‬
‫ח‬
‫‪,‬‬
‫תולדות‬
‫איתא כמדרש אמר עשו‬
‫רעיי(‬
‫ליעקב אס אתה נכנס לגן‬
‫עדן אני נכנס עמך ואס אני ; כ נ ס לגהינם‬
‫אחה תכנס עמי ע״כ והוא תמוה ונר׳ לפרש‬
‫עפ״י מה שהק׳ מהר״ש פרימו ז״ל והיא חקירח‬
‫הראשו׳ ז״ל כיון שיעקב ועשו חלקו העולמוח‬
‫יעקכ נעל לחלקו עוה״כ ועשו נעל לח‪1‬ק עוה״ז‬
‫א״כ בני ישראל אינם רשאין ליהנות ן העוה״ז‬
‫י‬
‫מ‬
‫שמו‬
‫רק מה שהיא כהכרח גדול לצורך החיוח ואיך‬
‫מצאנו ידינו ורגלינו ברוב חענוגי עוה״ז זה‬
‫דבר שא״א מפני שהוא של עשו ובפרע שבתורה‬
‫יש לנו הבמחות גדולות מטוב עוה״ז ומאין הס‬
‫לנו והשיב מהר״ש פרימו ז״ל להיוח שחנאי‬
‫התנה הקב״ה טס מ״ב אם ישראל יקבלו ההורה‬
‫מוטכ וא״ל אחזיר אחכם לחיהו וטהו נמצא שיש׳‬
‫שקכלו החורה הצילו אח כל הטולס שהיה טומד‬
‫אז כסכנה גדולה והוה ליה כמציל מזוטו של יס‬
‫ומשלילוחו של נהר שהוא שלו וא״כ גם טוה״ז‬
‫הוא של ישראל ט״כ וטפי״ז הרי הוא כמבואר‬
‫רעשו הרשט טלה כדטחו דיטקכ נהנה מן הטוה״ז‬
‫כחורח גזל ולא עלה על דעהו כל הנ״ל והיה‬
‫מחשכ ליעקכ רשע כשטל שנהנה מן הגזל ולכך‬
‫אמר ליעקב אס אחה נכנס לג״ע מורה וכא‬
‫דהקכ״ה אינו מעניש לעוברי על מצוחיו וא״כ‬
‫אף אני אכנס עמך אעפ׳יי שאני רשע ואס‬
‫אט נכנס לגהינם מורה ובא שהקב״ה מעניש‬
‫לרשעים א׳׳כ גס אחה כאחד מהם וחכנס עמי‬
‫לגהינם והוא פשוע ודוק‪:‬‬
‫ש ר ה בפ׳ ואכוא היום אל‬
‫רעט( ח‬
‫העין וט׳ יש לדקדק‬
‫היאך האמינו לאליעזר בניחוש הזה ודילמא אחר‬
‫שאירע המעשה אמר להם שאירע כך ושקורי‬
‫משקר כהם ונראה לישכ כהקדים מה שיש‬
‫לדקדק עוד למה כאמת סיפר אליעזר שאכרהס‬
‫אמר לי שאם לא תאכה האשה וכו׳ ונקית‬
‫משכועתי זאת רכזה נתן להם מקום לעכב שלא‬
‫ליתן לו אח רכקה ונר׳ לישכ עם מה שאמרו‬
‫רז״ל והכיאו רש״י ז״ל כפר׳ זו כפסיק אולי לא‬
‫תאכה האשה וכו׳ שמלת אלי כחיב חסר וא׳ו‬
‫ודרשו בזה כת היתה לי לאליעזר והיה מחזר‬
‫למצוא עילה שיאמר לו אברהם להשיא בתו וכו׳‬
‫עי׳ כרש״י כפ׳ זו ועל פי זה יתכן לומר דאליעזר‬
‫כירן באומרו להם שאמר לו אכרהם ואם לא‬
‫י‬
‫י‬
‫יוסח‬
‫חאבה האשה וכו׳ כונהו כדי שעל ידי כן יעכבו‬
‫ליחן אח רכקה ליצחק וכזה יהיה טח לו להשיא‬
‫אח בחי ליצחק ומה מאד יומחק שרמזה לנו‬
‫החורה זה במלח אולי הכתוב אצל סיפור דברי‬
‫אליעזר ללבן ובחואל ששס נמסרה מלח אלי חסר‬
‫ולא רמזה לנו זה במלח אולי הכחוב אצל דבריו‬
‫לאכרהס שזה ראיה להרכר אשר דברנו דכונחו‬
‫כדכרו עם לכן ובחיאל היחה כדי שיעככו ועפי״ז‬
‫מחורז שפיר מה שדקדקנו בחחי׳ משום דכיון‬
‫דלכן וכחואל שמעו מפי אליעזר דכריס שכהס‬
‫טחן מקום למככ המה ראו כן חמהו ולא הכינו‬
‫שטנחו היחה שכח היחה לו ומחזר למצוא עילה‬
‫וט׳‪ .‬אלא שפעו בדעתם דאליעזר בתומו הולך‬
‫ולא לצה לשנות ממה שאמר לו אברהם אדונו‬
‫וסיפר להם האמת דברים כהוייתן ולכן כשאמר‬
‫להם גס כן עטן הניחוש שעשה האמינו לו‬
‫כזה דאס כאמה שקר כפיו כרכר הניחוש וכינהו‬
‫לשקר כדי שיחנו לו אח רכקה אם כן למה לו‬
‫לומד להם דכריס שמשמעוהן שנחן להם מקום‬
‫לעככ אלא על כורחין דקושעא דמילחא קאמר‬
‫בין בחחילה ובין כסוף ודנו אוחו לחם הולך‬
‫כחומו ודוק כי נכון הוא‪:‬‬
‫ש ^ ל ת והיה אם לא יאמינו וט׳‪.‬‬
‫רפ(‬
‫יש לדקדק דכלפי יטה אין‬
‫ספק כלל וי״ל עפ״י משרז״ל דהכחירה כיד האדם‬
‫ואין ידיעתו ית׳ מכרחח וק״ל‪:‬‬
‫ש ם אמר הקכ״ה למשה לך שוכ‬
‫רפא(‬
‫מצרימה כי מתו כל וכו׳‪ .‬יש‬
‫לדקדק הרי קידם זה נתעורר משה לחזור‬
‫למצרים כמ״ש אלכה נא ואראה אח אחי אשר‬
‫כמצרים‪ .‬וא״כ מאחר שנחן דעחו לילך למצרים‬
‫א״כ למה הוצרך הקכ״ה לומר לך שוכ כי מחי‬
‫וכו׳‪ .‬וי״ל דהיא הנותנת כיון שככר נחן דעתו‬
‫לילך כדי שיהיה נכון לכו כמוח אמר הקכ״ה‬
‫לך שוכ ואל חירא ואל חחח‪ .‬וכזה מחורץ מה‬
‫שמקשים‬
‫שמו‬
‫שמקשים דמהכא מוכח דהא דשלוחי מצוה אינם‬
‫ניזיקין ה״ד היכא דלא שכיח הזיקא הא אם‬
‫שכיח הזיקא לא אמרי׳ דהא אמ״ל הקכ׳׳־ה למשה‬
‫לך שוב כי מחו וכו׳ הא לאו הכי לא היה אומר‬
‫לו לילך ולמה החלמוד הביא משמואל איך אלך‬
‫ושמע שאול והרגני ולפי האמור דלא אמר לו‬
‫הקכ״ה אלא כדי שיהיה לכו נכון ובטוח שלא‬
‫יירא ולא ייחח וכו׳ הרי הוא כמבואר ודוק‪:‬‬
‫הרא״ם ז״ל על לשין רש״י‬
‫רפב‬
‫ויוסף היה כמצרים והלא הוא‬
‫יכניו היו ככלל שכעיס וכו׳ ע״ש נלע״ד דהכי‬
‫פירושו אך קשה וכי‪ /‬כלימ־ אחר דככר היכחנו‬
‫דרש״י ז״ל מפרש ויוסף שהיה כמצרים ומכח‬
‫זה מקשה והלא הוא וכניו וכו׳‪ .‬א״כ מאי מקשה‬
‫חו ומה בא ללמדינו והלא מובא בא ללמדיני‪.‬‬
‫שיוסף לא היה ככלל השבעים ולא קשה כי אם‬
‫קושיח והלא הוא וכניו וכו׳ ועוד מי הכריחו‬
‫לרש״י לחשוכ וכו׳‪ .‬רוצה לומר ואס חימצי לומר‬
‫דמאי דקאמר רש״י ומה כא ללמדני כינחי להכריח‬
‫שהוא חסר שי׳ן דאל״כ מה כא ללמדנו‪ .‬קשה‬
‫מי הכריחו וכו‪ /‬בחסרון שי׳ן נמי חיקשי ליה‬
‫וכי‪ /‬כלומר מה הרויח רש״י להנצל מקושיח מה‬
‫כא וט‪ /‬ולהכניס עצמו כקישיא אחרה שהיא והלא‬
‫הוא וכניו וכו‪ /‬יוחד היה לו לפרשי כפשיטי כלא‬
‫חסרון שי׳ן וחיקשי ליה דוקא קושיח ומה כא‬
‫ללמדני וליכא למימר וכו‪ /‬כלימר למולם אימא‬
‫לך לחשד שי׳ן ומאי דקאמר רש״י ז״ל ומה בא‬
‫ללמדנו ר״ל ואס תימצי לומר שאינו חסר שי׳ן‬
‫מה כא ללמדנו וטנתי להקשית ממ״נ א״כ הו״ל‬
‫להקדים קושיה מה בא ללמדנו שהיא בנויה טל‬
‫פי פשוטו של מקרא ואח״כ כשלא יוכל לפרשו‬
‫טפ״י פשוטו ויצטרך להוסיף שי׳ן אז ח כיל טליו‬
‫קושיח והלא הוא וכניו וכו׳ אט״כ דרש״י ז״ל‬
‫לאו להט נחיח וא״כ הדרא קושיא לדוכחה מאי‬
‫ומה כא ללמדנו דקאמר ודוק‪:‬‬
‫שמות‬
‫)‪(16‬‬
‫סא‬
‫יומה‬
‫ולולא‬
‫פי׳ הרא״ם ז״ל היה נלע״ר לפרש‬
‫דברי רש״י ז״ל בדרך פשוט‪.‬‬
‫רטנתי להקשות דוקא קושיה מה בא ללמדנו‬
‫אלא דבחחי׳ הציע הצעה דטל כרתי! היא ובניו‬
‫היו בכלל השבעים וא״כ מה בא ללמדנו וט‪/‬‬
‫וכי לא היינו יודעים וכו׳ ושיעור דברי רש״י‬
‫ז״ל כך הס והלא הוא וכניו היו ככלל שכעים‬
‫דהשתא ליכא למימר דכא ללמדנו זה וא״כ מה‬
‫כא ללמדנו ודוק‪ .‬ע״כ‪:‬‬
‫כפסוק ככל המקום אשר אזכיר‬
‫רפג‬
‫את שמי אכוא אליך וכרכתיך‪.‬‬
‫אפשר לפרש על פי מ׳׳ש רז״ל כמדרש רכה פ׳‬
‫ויגש דאין הקב״ה מיחד שמו על שום כ ד ה‬
‫כשהוא חי אלא על בעלי יסודן וט׳ ע״ש ועפי״ז‬
‫יאמר כאן ככל המקום אשר חראה שאני מזכיר‬
‫אח שמי דהיינו על כעלי יסודן אזי אכוא אליך‬
‫וגרכחיך דיסורין ממרקין עונותיו ואין לך כרכה‬
‫גדולה מזו ודוק‪ .‬או אפשר עפ״י מ״ש הרב‬
‫חמ״י עעס למה לא נזכר שמו של הקב״ה‬
‫כמגלת אסהר וכו׳ העעם משום דלא היתה אז‬
‫גאולה שלימד אלא לפי שעה וקי״ל דאין הקב״ה‬
‫מיחד שמו על הרעה וכו׳ ע״ש ועפי״ז יאמר כאן‬
‫ככל המקום אשר תראה דאני מזכיר את שמי‬
‫ודאי אבוא אליך וכרכחיך דהיינו גאולה שלימה‬
‫לאפיקי כשאיני מזכיר את שמי היינו גאולה‬
‫לפיי שעה וק״ל‪:‬‬
‫רפד מש‪£‬ט ם כפ׳ מכה איש ומת כחכ‬
‫רש״י ז״ל למה נאמד‬
‫מכה איש ומח לפי שנאמר ואיש כי יכה כל‬
‫נפש אדם מוח יומת שימע אני הכאה כלא מיתה‬
‫ה״ל מכה איש ומח אינו חייכ אלא כהכאה של‬
‫מיתה ע״כ והקשה הרא׳־ס ז״ל דהרי כחיכ וכי‬
‫יריטן אנשים והכה איש וכו׳ ולא ימות וכו׳‬
‫ונקה המכה אלמא הכאה בלא מיחה פעור וא״כ‬
‫מכה איש ומח למה נאמר ע״ש ושמעחי מי‬
‫שרצה‬
‫שמו‬
‫שרצה להלין על רש״י ז״ל דאי מהחם היה אמינא‬
‫עעמא דפעור משום שלא כיוין להמיח אבל אס‬
‫טוין להמיח אעפ״ שלא המיח הוה אמינא דחייכ‬
‫לכך איצעדיך קרא דמכה נפש ומה עכ״ד‪:‬‬
‫ן ל י נראה כונה הרא״ס ז״ל דמה ראיה יש‬
‫מקרא דמכה איש ומה דאפי׳ אס טוין‬
‫להמיח אם לא המיה פעור ודילמא לעולם אימא‬
‫לך כדסלקא דעחין דאס טוין להמיה אפי׳ לא‬
‫המיח חייב וקרא דוכי יריכון דפעיר היינו כלא‬
‫טוין להמיח וקרא דמכה איש ומח דמשמע מיניה‬
‫דוקא מח חייכ ואם לא מה פעור מיידי כשלא‬
‫טוין להמיח ולזה אס המיה היא לחייב איל אס‬
‫לא מת פמיר כיון פלא כיוין להמיח וא״נ הדרא‬
‫קישיח הרא׳׳ם לדוכחה מכה איש ומה למה נאמר‬
‫והלא לא משמע מניה כלל דאפי׳ טוין להמית‬
‫אם לא המית פעיר דלעילס אימא לך דח־יכ‬
‫וכנ״ל ומיה והפשר לומר דמכח קרא יתירה קא‬
‫דריש דהרי מקרא דוכי יריכון שמעינן הא אלא‬
‫ע״כ קרא דמכה איש מיידי דאפי׳ אס כירן‬
‫להמיח אס המיה חייב ואס לאו פעור ודוק‪:‬‬
‫רפה ו א ת ח נ ן איחא כמדרש אמר לי הקב״ה‬
‫י למשה אחה חיפס החיל‬
‫בב׳ ראשים אם סלח נא אחה מיקש בעל אעירה‬
‫נא ואם אעירה נא אהה מבקש בעל סלח נא‬
‫עי׳ במפרשים מה שפירשי בו ואענה חלקי גם‬
‫אני כפי השגה קיצ״ד‪ .‬והיא עפ׳׳י משרז״ל דאם‬
‫היה משה רטנו ע׳יה נכנס לאדן לא היה נחרב‬
‫ע״ע‪ .‬עיר אמרו רז״ל דכשהעאו ישראל שפך‬
‫הקב" ה המתי על עצים ואכניס דהיינו חדק‬
‫הבית ע״ע‪ .‬והנה שהים אלו הם מנגדים זה‬
‫לזה שאם משה היה נכנס לאדן לא היה נחרב‬
‫ומוכרח דכשיחעאו ישראל על מי ישפוך הקב׳'ה‬
‫חמתו כי אס על ישראל עיכרי רצינו ח״ו‪ .‬ואה‬
‫הקב״ה ישפוך חמחו ע״ע ואכניס שהוא חרבן‬
‫כיהמ׳יק מוכרח שמרע״ה לא יכ‪ «-‬צאר; שאם‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫היה נכנס לא יחרב ועפי״ז יוכן כינה המדרש‬
‫הנז׳ בפשינרת אמר לי הקי״ה למשה למה חששת‬
‫החבל משני ראשיו ששאלח ב׳ שאליח המנגדיס‬
‫זו לזו ואי אפשר שיתקיימו שניהס בבח אחח הלא‬
‫חדאה שאס סלח נא אחה מכקש שכינחך להכיל‬
‫אח ישראל א״כ כהכרח גמור שחבעל אעירה‬
‫נא שאס הפנס לאדן לא יחרב ומיכרח לשפוך‬
‫המתי על שונאי ישראל והרי כינחך להפילם בשאלח‬
‫סלח נא ואס תאמר שאעברה נא אתה מבקש‬
‫ואין כונהך להכיל אח יש־אל‪ .‬א״כ בעל סלח‬
‫נא והוא פשוש ודוק‪:‬‬
‫רפי ‪ JlfcCU‬כונח הרכ מאורי אור זי׳׳ל‬
‫כמ״ש מצירע הוא רשע שמדכר‬
‫לשין הרע כמ״ש ז״ל וכי׳ ונרמז בפסוק הפוך‬
‫רשעיס ואינס כלימר דהשיכיס כמהיס כחייהס‪.‬‬
‫וזהו הפוך רשעיס שהוא היפך ממה שהס שהרי‬
‫חייש ואפי׳ הכי קרויס מחיס וזהו ואינס‪ .‬עני‬
‫הפיך חיכה רשעיס והוא חיכה עשיריס וההיפך‬
‫פל עשיר הוא עני וזהו הפוך רשעיס ואינס‪.‬‬
‫בניס חיבח רשעיס היא חיבה עשדיס בן עשריס‬
‫לרדוף והיא עושה ההיפך שאינו רודף אחר‬
‫הכניס ולכן ואינס וזהו הפיך רשעיס ור״ל מלח‬
‫רשעים אותיות עשדיס והוא עישה ההיפך ולכן‬
‫ואינם‪ .‬סימא חיכה רשעים הוא חיכה שערים‪.‬‬
‫ומלה שעדים היא הראשינה שנאמרה כחודה‬
‫שמדכר על יצחק אכינו ע״ה ונאמר כו וחכהין‬
‫עיניו מראוח והיינו רמז כו לסומא הרי נרמזו‬
‫ד׳ אלו כפסיק הטך רשעים וט‪ /‬ומ״ש עוד‬
‫הרב הנז׳ וגס שי׳ עני דליח נר׳ טנחי לרמיז‬
‫עוד רמז אחר‪ .‬באלו הארבעה שקרויין מחים‪.‬‬
‫והיינו עני הוא דליה וזה נרמז כאיח דל׳ח‬
‫שהיא אוחיוח דלוה־ ומלח מה‪ .‬המ׳ס כמס״ק‬
‫ד׳ והחי׳ו כמס״ק ד׳ והיינו דל׳ח שהיא דלוח‬
‫הש!ב כמה‪ .‬מצורע הוא בעל שחין‪ ..‬ותיכת‬
‫שחין במס״ק הוא שכעה עשר ומלת רשעים‬
‫במס״ק‬
‫שמו‬
‫כמס״ק שכעה עשר והיינו רשעים ואינם שחכוכים‬
‫כמתים‪ .‬סומא במס״ק י״ז רשעים במ״ק י״ז והיינו‬
‫ואינם שהם חשוכים כמתים‪ .‬כנים מי שאין לו‬
‫בנים היינו עריר״י במ״ק י״ג מחים כמ״ק י״ג‬
‫והיינו ואינם שהשוכ כמה ודפח״ח‪:‬‬
‫רפז מ ש ל י יש מפד יניסף עוד‪ .‬נר׳ לפ׳ למיידי‬
‫כניחן צדקה לשם שמיס‪ ,‬כזה וראי‬
‫וניסף עיר מחעשר יוחד‪ .‬אכל יש מפזר ואיני‬
‫נוסף עוד‪ .‬דהיינו כנוחן צדקה שלא לש״ש כזה‬
‫אינו נוסף אכל נשאר כמו שהוא‪ .‬וגם אינו נחסר‬
‫ממונו‪ .‬משים דקי״ל לעולם יעסוק אדם בהורה‬
‫ומצוח אפי׳ שלא לשמה שמחיך וכו׳‪ .‬איל מי‬
‫שאיני נוחן כלל לא לש״ש ולא •שלא לש״ש כזה‬
‫וראי אך למחסור‪ .‬וזהו אומרו וחושך מיושר דהיינו‬
‫הצדקה אזי אך למחסור כמ״ש רז״ל מלח ממין‬
‫חסר ודוק‪ :‬׳‬
‫ת ר מרעהי צריק וכי׳‪ .‬נר׳ לפ׳ עפ״י‬
‫רפה‬
‫מה שארז״ל כל הגדול מחבירו יצרי‬
‫גדול ממני‪ .‬וזהו אומדו מי שיש לו יתרון על רעהו‬
‫יצדקוח אזי דרך רשעים דהיינו היצה״ר תתעם ודוק‪:‬‬
‫רפט ?‪ |2‬מחעשר ואין כל מחרושש והון רב‪.‬‬
‫אפשר לפדש עפ״י משדז״ל צדיק ורע‬
‫לו רשע ועוכ לו‪ .‬והיינו יש מחעשר שהוא הרשע‬
‫שכל ימיו בשלוה ובעישר והיינו עעמא ואין כל‬
‫דהיינו כדי לשלם לו כעוה׳־ז שכרו על איזה‬
‫מציה שעשה‪ .‬אבל לעיה״כ ואין כל‪ .‬מתרושש‬
‫והין רב דהיינו הצדיק דכל ימיו עני וכואב היינו‬
‫עעמא כדי ליפדע ממנו בעוה״ז על קצת טביחת‬
‫שכידו אכל לעוה״כ והין רכ מה רכ עויך אשר‬
‫צפנה ליריאיך ודוק‪:‬‬
‫ל^ יודע מרח נפשו ובשמחתו אל‬
‫רצ‬
‫יתערב זד‪ .‬אפ׳ גפ׳ עפ״י משדז״ל‬
‫במס יומא ופסקיהו הפיסקיס או״ח סי׳ חדי״ ח‬
‫ראם החילה אומר צריך אני אפי׳ מאה רופאים‬
‫אומרים אינו צריך שימעין לחילה וקאמד טעמא‬
‫י‬
‫י‬
‫יוסף‬
‫סב‬
‫בגמרא משוס לי יודע מרת נפשו ואס החולה‬
‫ורופא אחר עמו אומרים שאינו צריך ורופא‬
‫אהד אומר צריך אין מאכילין אוחו ועפי״ז יחבאר‬
‫סיפא רקרא ובשמחתו אל יחערכ זר היינו כשהחולה‬
‫עם רופא אחד אומרים דאינו צריך דהיא וראי‬
‫שמחתו של החולה שהרי הוא בריא קצח מאחר‬
‫שאמר אין צריך אזי אל יחערב זר דהוא הרופא‬
‫האח־ שאמר שהוא צריך דכמאן דליחיה דמי‬
‫וכמו זר נחשי ואין שומעין לו ודוק‪:‬‬
‫לרש חרף עיבהו שמה לאד לא‬
‫רצא‬
‫ינקה‪ .‬אפ׳ לפ׳ עפ״י מאי דאיחא‬
‫כגמרא שאל עורנוסדופוס הרשע לר׳ עקיכא אם‬
‫אנד׳יכם אוהב אח העניים למה אינו מפרנסם‬
‫וכי׳ והשיב לו כדי לזכוח לעשירים באמצעיתם‬
‫ע״ש ועפי״ז יאמר לועג לרש דחינו מחן לו צדקה‬
‫חרף עישהו דהדרא קו׳ עורניסרופיש לדוכחה‬
‫אס אלד׳יככ וכו׳ ונמצא שם שמים מחחלל על‬
‫ידו וזזו חרף עישהו ולא עיר אלא לזה שאינו‬
‫נותן צדקה לעני הוי כאילו שמה לאד העני ומפני‬
‫כני דכריס אלו לא ינקה מדינה של גהינס רחמנא‬
‫ליצלן מהאי דעחא ודוק‪:‬‬
‫רצב ב מ ל ל ש משלי שמע כני מוסר‬
‫אביך מה שנפקדה כמוסר‬
‫ככיכוד אכ ואס כסיני נמצאה עישה כיור אב‬
‫ואס עכל״ה ועי׳ מה שפירש כו הרכ הקדוש‬
‫בעל מלרש תלפיות ולענ״ד נראה לפרש עפ״י‬
‫משרז׳יל כגמרא יכול אמר לו אייו היעמא וכו׳‬
‫יכיל ישמע לו ח״ל וכו׳ כילכס חייבים בככודי‬
‫ע״כ ואפשר שלזה כיוינו במדרש בפסיק שמע‬
‫בגי דלא חימא דבכל גיונא השמע לו אפי׳ אמר‬
‫לך היטמא אלא דוקא במה שנפקדה בסיני דהיינו‬
‫אס אמדו לך דבר שאינו היפך החידה כנפקדת‬
‫בסיני אז שמע בני להם ובזה יש לך שכד יוחד‬
‫דהיינו יש לך שכר על שקיימה המצוה שאמרו‬
‫לך לעשות ועשית ועיר יש לך שכר שקיימה מצוח‬
‫כיבוד‬
‫שמו‬
‫כיבוד או״א דלא חימא דלא חקכל שכר כי אם‬
‫על מצוח ה׳ שאמרו לך לקיים וקיימה אכל שכר‬
‫כיבוד או״א ליחיה הכא כיון שמה שאמדו לך‬
‫לעשות המצוה ככר אחה מצווה עליה כסיני וא״כ‬
‫ליכא הכא כיבוד או״א כדי לקבל עליה שכר‬
‫לכן אמר דכאגכ חרויח דקיימח נמי מצוח טטד‬
‫או״א ודוק‪:‬‬
‫פירוש על הנדה של פםח‬
‫הא לחמא עניא וכו׳‪ .‬אפשר דכינח‬
‫רצג(‬
‫המגיד לתח עעם נכון לגלוח מצרים‪.‬‬
‫ויוכן לענ״ד כמ״ש המפרשים ז״ל דעעס גלוח מצרים‬
‫היה כדי לזככם ולעהרס ויהיו מוכנים לקכלח‬
‫ההורה ע״ע הלא כספרחם‪ .‬יאפשר שלזה כיוין‬
‫המגיד כאומרו הא לחמא וכו׳ כלימר הא לחמא‬
‫של תירה מפני מה זכינו לה‪ .‬משיבח העוני‬
‫שהיה לאבותינו כארעא דמצריס ומ״ש כל דכפין‬
‫וט׳ הוא על דרך מ״ש הכתוב לא בשמים היא‬
‫שהתורה מונחח כקרן זויח וכל הרוצה ליעול‬
‫יבוא וימול וסיים כל דצריך וכו׳ הוא לפי דרכינו‬
‫ללמד דעח לעס כני ישראל שנרחם על עצמינו‬
‫ונזדרז בעסק החורה שהיא נוחנח חיים נצחיים‪.‬‬
‫ויהיה פי׳ ויפסח לפי קימכ זה מלשין ופסחתי‬
‫עליכם‪ .‬ועוד כה כעסק החידה שמביא אח‬
‫הגאולה כמ״ש הדכ חיד״א ז״ל כפירושו לההגדה‬
‫הנק׳ כתי הנפש‪ .‬והוא מיסוד רז״ל על פסוק‬
‫גם כי יתנו בטיס עתה אקבצם יעי״ש‪ .‬וזהו‬
‫שסיים המגיד השתא הכא וכו׳ לשנה הבאה‬
‫וכו׳‪ .‬ומה שכפל לומר השתא הכא עבדי הוא‬
‫לחזק הענין כמ״ש המפרשים ז״ל לפי דרכם דרך‬
‫הקדש ע״ע ודוק‪:‬‬
‫אי נמי נוכל לפרש כאופן אחר‪ .‬וכחחילה‬
‫נקדים לדקדק קצת דקדוקים כפסקא זו‪.‬‬
‫יוסח‬
‫א׳ במה שאמר בארעא דמצריס דמי לא ידע‬
‫בכל אלה דבארן מצריס הוו‪ .‬ב׳ איך מסתעף‬
‫מזה מ״ש כל דכפין ייחי וייכיל ג׳ מ״ש כל‬
‫דצלייך ייחי ויפשח דמלבד שנראה לכאורה כפל‬
‫הענין‪ .‬ועיר כה דהול״ל כל דצריך ייחי וייחג‪.‬‬
‫ד׳ איך מקושר לזה מ״ש השתא הכא וכי ‪ .‬ה׳‬
‫מה שכפל לימר השחא הכא עכדי לכר׳ לכאו׳‬
‫כפול ומכופל כיותר‪:‬‬
‫לישכ כל זה ונקדיש מה שראיתי‬
‫למהר״י גיקיעיליא ז״ל הנדפש בש׳‬
‫חמ״י כפי׳ ההגדה כפשקח עכדיס שכ׳ דהעעס‬
‫שהיה הגלית כמצרים ולא כמקום אהד הוא מצד‬
‫חמלה ה׳ עלינו‪ .‬דכיון דנתהייכני גלות הוליכם‬
‫למצרים שהיא מלאה כל עיכ וכל המזונות מצויים‬
‫שם חנם כמאמל־ הכתיב כגן ה׳ כארץ מצרים‬
‫ואומר זכרנו אח הרגה‪ .‬כי בהיוח העבד משועכד‬
‫כעטרה קשה ולסיף יפחתו לי מזונותיו נמצא‬
‫כלה ואבד‪ .‬אבל כהיות המזינות כהשפעה גדולה‬
‫כאשר הכה והשעבוד קשים יכול יוכל לסבול‬
‫עורח ועמל וט׳ זהו חמציח דבריו ע״ע‪ .‬ועפי״ז‬
‫נלע״ד לתת עעס למה כחג הזה דוקא אנו‬
‫מזמינין לעניים בפומבי כאומרי׳ כל‪ .‬דכפין ייתי‬
‫ויכול‪ .‬משא״כ בשאר מועדים‪ .‬ועי׳ להרב שבה‬
‫פםח ז״ל מ״ש כזה‪ .‬ואילי אפשר דהע׳ הוא‬
‫דכשם שריחם ה׳ עלינו ולא הגלנו בארן אחרת‬
‫ארן ציה יצלמוח וכמש״ל‪ .‬א״כ נאה ויאה לנו‬
‫להזמין לעניים כליל החקדש חג הזה כדי לשלם‬
‫מקצת גמוליו יתברך עמנו והיא מרה כנגד‬
‫מרה‪ ,‬ועיר אפשר לחח מעם אחד במאי דאיפליגו‬
‫תנאי כמסכה ר״ה דר׳ יאושע סבר בניסן נגאלו‬
‫ובניסן מתירים ליגאל‪ .‬ור׳ אלימזר שבר כניסן‬
‫נגאלו ובהשרי עהירין ליגאל‪ .‬וקאמר הש״ס התם‬
‫מ״ע דר״י אמר קרא ליל שמורים הוא לילה‬
‫המשומר ובא מששה ימי בדאשיח‪ .‬ור״א ההוא‬
‫לילה המשומר ובא מן המזיקין ע״ש‪ .‬ולפי״ז‬
‫הנה‬
‫‪,‬‬
‫ו^ל^״ד‬
‫שמו‬
‫הנה עעם נכון לפנינו להזמנה המניים כחג‬
‫הזה דגרולה צדקה שמקרכח אח הגאולה כמשרז׳׳ל‬
‫כגמרא על פסיק שמרו משפע ועשו צדקה וכו׳‬
‫ורכר כעחו מה מיכ לסכרח ר״י דהלכה כמוהו‬
‫דר״א שמוחי הוא כמ״ש ככללי הש״ס‪ .‬ומה‬
‫שעדין לא כאה ישיעחינו אפשר משוס שעדין‬
‫לא נחכפר עון הקדום ולא נתבררו ניציצית הקרושה‬
‫כמשרז״ל וככל חג הפסח אנו מזמינים לעניים‪.‬‬
‫אולי ע״י כן יושלם הברור דע״י הצדקה מהקרבה‬
‫הגאולה וכמש״ל‪:‬‬
‫מהבאר שפיר פישקא זו שאנו‬
‫עומדין עליה‪ .‬דהמגיד רצה לחח‬
‫עעם לגלות מצרים ולא כשאר ארציח‪ .‬ורמז‬
‫עממו של מהר״י גיקיעיליא ז״ל כאומרו הא‬
‫לחמא וכו׳‪ .‬כלומר חלע לך להא לחמא עגיא‬
‫לי אכלו אכהתנא כארעא דמצרים ולא כשאר‬
‫ארצוח הוא משים כל דכפין ייחי ויכיל‪ .‬כלומר‬
‫כרי שיהיו להם המזונוח בריוח גדול וכמש״ל‪.‬‬
‫וממילא מסתעף מזה טעם נכין להזמנת העניים‬
‫כמש״ל‪ .‬ועל זה מסיק כל דצריך ייחי ויפסח‬
‫והוא הזמנח העניים ועל זה אמר ויפסח דוקא‬
‫ולא כשאר מועדים וכמש״ל‪ .‬ומ״ש השהא הכא‬
‫וכו׳ בא לרמיז העעס הב׳ שכתבנו‪ .‬דכיון שאמר‬
‫שחייכין להזמין לעניים‪ .‬ממילא מסתעף דגדולה‬
‫צדקה שמקרכח אח הגאולה‪ .‬וכמ״ש ר״י בניסן‬
‫עחידין ליגאל‪ .‬וזהו אומרו השתא הכא לשנה‬
‫הכאה בארעא לישראל‪ .‬ומ״ש עוד השחא הכא‬
‫עבדי הוא כדי שע״י כן יתבררו ניציצוח הקדישה‪.‬‬
‫וממילא לשנה הכאה כארעא דישראל כני חורין‬
‫מן הקליפות‪:‬‬
‫א י נמי אפשר לומר השהא הכא עבדי‪ .‬עפ״י‬
‫מ״ש הרב חיד״א ז״ל בס׳ כסא דוד משם‬
‫הזוה״ק‪ .‬דיציא״מ היא הכנה והזמנה לגאולה‬
‫העחידה יעי״ש‪ .‬ולזה נחכיון המגיד להזכיר‬
‫גאילה המהירה‪ .‬באומרו לשנה הבאה כארעא‬
‫למ^תה‬
‫סג‬
‫יוסף‬
‫לישראל בני הורי! לנהס אותנו שכשס שהוציאנו‬
‫ה׳ מעבדות לחירות בגלות מצרים‪ .‬כך יוציאנו‬
‫מהגלוח המר הזה לזה הכנה לזה וכמש ל ודוק‪:‬‬
‫מה נשתנה וכו‪ /‬הנה כפשקא זו יש‬
‫רצי(‬
‫כמה דקדוקים‪ .‬ומן הפרישה‪ .‬יוכן‬
‫הדרישה‪ .‬ואפשר כי רצה המגיד להחזיק שיעתו‬
‫בפיסקא הקודמת‪ .‬ובא לתרץ מאי דקשה לכאו׳‬
‫על שיעחו דכיון דהלכה כד׳ יאושע דבניסן עתידין‬
‫ליגאל‪ .‬ולריש קרא ליל שמורים לילה המשומר‬
‫ובא מו׳ ימי כראשיח‪ .‬וממילא לדידיה אין חילוק‬
‫לענין מזיקין בין הלילה הזה לשאר הלילית וכמ״ש‬
‫הרב שבח פסח ז״ל משם הרב ב״ח בפסקה‬
‫הא לחמא ע״ש‪ .‬וא״כ מ״ש מור״ס בהגהה סי׳‬
‫ח״ף ס״א וז״ל יש לפחוח הפתח כדי לזכור שהוא‬
‫ליל שמירים‪ .‬על כרהין אינו אלא לס׳ ר׳ אליעזר‪.‬‬
‫אבל לס׳ ר״י קשה למה באמח פוחחים הפחח‬
‫ועי׳ להרב שבח פסח ז״ל משם הד ב אברבנאל‬
‫ז״ל דהעעס שהיו נוהגים לפתוח הדלח‪ .‬כדי‬
‫לקרא לעניים שיכואו לאכיל לפי שיש בזה‬
‫הלילה הוצאות מדוביה ע״ש‪ .‬יממילא לש׳ ר״י‬
‫זהו העעם גופיה שפיחחים הדלת וכמ״ש הרב‬
‫שבפ״ס ז״ל ע״ש‪ .‬ועפי״ז יוכן כוונח המגיד כאומרו‬
‫מה נשחנה הלילה וכו׳ שפותחים הדלת דלס׳ ר״י‬
‫אין מקום לזה ללליליה אין חילוק כלל ולזה‬
‫בא כמחרן יאמר שככל הלילות אנו אוכלי! חמץ‬
‫אי מצה והלילה הזה כולו מצה וכו‪ /‬וכונחו‬
‫דמינה ובא ההוצאות •שיש בלילה הזה וממילא הוא‬
‫מחורץ על מה פוחחיס הדלח‪ .‬הוא כדי לקרוא‬
‫לעניים מפני שבזה החג יש הוצאות מיובות‬
‫וכמש״ל והבן‪:‬‬
‫רצה ע ‪ 1 1‬ך י י ‪ £‬היינו לפרעה במצרים וכו׳‬
‫הנה בפסקא זו יש כמה‬
‫הערות ויובן לענ״ד דהנה המגיד בא לחדץ‬
‫מאי דקשה לכאורה על מעמו שכ׳ לעיל עעם‬
‫להזמנת ע‪:‬יים משום הוצאות מרובות לאעיקרא‬
‫דדינא‬
‫‪7‬‬
‫שמו‬
‫דדינא פירכא דלמה לנו לעשוח כל אלה וע״ז‬
‫כא כמתרץ ואמר עכדיס וט׳ ויובן לענ״ד עפ״י‬
‫מה שכתט המפרשים ז״ל דמעשה הלילה הזה‬
‫יש ט סימני עכדוח וסימני חירות ד הייני העיכיליס‬
‫וההיסבה מורים סימני חירות ואכילה מצה ומרור‬
‫מורים סי׳ טבלות עי׳ להרב היד״א ז״ל בס׳‬
‫שמחח הרגל בסוף פיסקת מה נשתנה ועפי״ז‬
‫הנה עעם נכין למה שאנו עישין בלילה הזה‬
‫סימני עכרוח וחירות משים לכיין להייני עכלים‬
‫לפרע״ה )גימ׳ עוז״ה כמ״ק( ועוד כמצרים שהיא‬
‫ערות הארץ וכמעט ח״ו שהיינו נטמאים כשער הן׳‬
‫של עומאה ועשה הקב״ה עמנו עיבה כפולה‬
‫ומכופלת והוציאנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה‬
‫וא״כ נאה ויאה לנו לעשות כל המעשים האלה בליל‬
‫החקדש חג הקדוש הזה זכר לעכרות שהיינו עכריס‬
‫וזכר לחירות שיצאנו מעכדוח לחירות וממילא נצב‬
‫כמו נר טעם המגיד דלעיל אך חינה לאכותינו‬
‫שהיו עכדיס ויצאי לחירות וכו׳ שייך כל זה אבל‬
‫אנן בדירן מה סמך יש בדבר לזה סיים ואמר‬
‫ואילו לא הוציא הקט׳ה וכו׳ עדין אנו וכי׳‪ .‬וממילא‬
‫מסתעף מזה דאין חיליק כין חכם לעם האדן‪.‬‬
‫וא״כ אפי׳ כולנו חכמים וכי׳ מצוה עלינו לספר‬
‫כיצי״מ ואררכא להם נאוה חהלה ומילי דחסידוח‬
‫דהוא דכר משוכח כיושר וכמו שהפליג בזה הזוה״ק‬
‫מאד עד שאמרו דהקכ״ה קורא לפמליא של מעלה‬
‫ואומר להם ראו סיפורא דא דקא מספרי כני‬
‫ע״ש וק״ל‪:‬‬
‫א ל יאמר כדרך אחר והחילה נדקדק איזה‬
‫דקדוקיה שיש כפיסקא זו א׳ אומרו עבדים‬
‫היינו לפרעה כמצרים דהיה די אומרו הייני לפרעה‬
‫וחו לא‪ .‬דמי לא ידע דבמצריס היה דכשלמא בסיפור‬
‫המעשה אע״ג דידוע הדבר ומפירסס הענין מ״מ‬
‫הייבינו רז״ל לספר משום פרסומי טסא‪ .‬אבל‬
‫בארן מצרים שהיה הגליח לא נ״מ מידי‪ .‬וחי‬
‫מה צירך לימד כיד חזקה וט׳ דחכליה ההוראה‬
‫יוסןש‬
‫הוא שהוציאנו משם ולא עזכני‪:‬‬
‫ו י ו ב ן כל זה טפ״י משרז״ל כמדרש אכטר‬
‫י הביאו הרב חיר״א ז״ל כס שמחת הרגל‬
‫כפסקת הא לחמא וז״ל דכשיצאו ישראל ממצרים‬
‫כרחי כריח למשוח חשד זה עם זה וכו׳ ע״ש‪.‬‬
‫וכתב הרב הנז׳ משם מר אביו ז״ל דטנח‬
‫המדרש דישראל הם קדושים המה ראו דסיכח‬
‫שעטדם בגליה מצרים על אשר מנע! 'לדקה וחשד‬
‫ובשביל כן כרחוכריח לגמול חשד זה עם זהיעי״ש‪:‬‬
‫‪ * 1‬ה ‪ 3‬ך | לכאורה איכא למידק דהרב ז״ל כתב‬
‫כאיחי פרק דמן המצריים למדו לעשות‬
‫כן למניע חשד ע״ש וא״כ איך שייך לומר לסיבת‬
‫שעבודם היחה כשטל שמנעו חסד והלא קידם‬
‫לכן שבאו למצרים לא היו עושים המעשה הרע‬
‫הזה ולא למדו לעשוח זה אלא מן המצריים‬
‫וגמ״ש הרב ז״ל וחי לגזרת השעבוד היחה קודם‬
‫טאס למצרים וכמ״ש הכהו׳ ועבלוס ועיט איחס‬
‫ולא משים מניעח החסל‪:‬‬
‫ל נ ר א ה ראפשר דטנח הרב במ״ש סיכת‬
‫שעבילס דר״ל סיבח קושי השעטד‬
‫דכיון שראו ישראל לקושי השעטל היה בשביל‬
‫עין זה שלמלו מן המצריים כשטל כן כשיצאו‬
‫ממצרים כלחו בריח לגמול חסל וכו׳ אכל עיקר‬
‫הגלוח היה או משום שאמר אאע״ה במה אדע‬
‫כי אירשנה או משוס קגאח השבעים וכמ״ש‬
‫המפרשים ז״ל‪ .‬ונקדים עור מ״ש רטנו כחיי ז״ל‬
‫בפ׳ בא וז״ל כי בחזק יד הוציא ה׳ אחכם מזה‬
‫וט׳ מה ענין חמן אצל חזק יד אלא בא הכתוב‬
‫לרמוז ט ההמן רומז למדח הדין ומפני שישראל‬
‫השיגו יד הגדולה שהוא מרח הרחמים על כן‬
‫אסר והרחיק להם את החמץ לרמוז להם שירחיקו‬
‫מלהאמין במרה הדין ובלבד כלא יקצצו בנעיעוח‬
‫ושלא יאמינו שמדח הרחמים עשחה זאח וט׳ יעו״ש‪:‬‬
‫ן ל ‪ £‬י דבריו ז״ל נר׳ רכינה המדרש דכרחי‬
‫בריח דטון שיאי שהקכ״ה ציה אוחס‬
‫על‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫על החמץ לרמוז להם שאף מלה״ר עשחה זאח‬
‫לכך נחעיררו וכרחו בריח ביניהם לגמול חסל‬
‫זה ע״ז שכשם שהקכ״ה עשה עמהם לפנים משירח‬
‫הדין ושיחף מדח הדין עם מדח הרחמים והיציאה‬
‫אף הס כרחו כריח זה לגמול חסד שהוא לפנים‬
‫משוה״ד‪ .‬והוא דכשהלט כליל פסח לפטה קרכן‬
‫פסה כהר סיני כמ״ש המפרשים ז״ל ע״פ ואשא‬
‫אחכם על כנפי נשרים אז כדחו הבריח ההוא‬
‫לקרוא לעניים משוס שיש הוצאוח חרוטה וכמש״ל‪:‬‬
‫ף ^ ל פי הדכריס האלה אפשר דטנח המגיד‬
‫כאומרו עכדיס וט׳ דר״ל דקישי השעבוד‬
‫שהיה לנו על ידי פרעה‪ .‬זה היה מסיכה מצדים‬
‫שמהם למדו לעשוח כן וכנ״ל וכשהוציאנו כ־חנו‬
‫כריח וכמ״ש הרכ היד״א ז״ל המיכא לעיל ומ״ש‬
‫עוד ביד חזקה וט׳ הוא עעס ב׳ לכריחח הבריח‬
‫וכנ״ל משם ר׳ כחיי ז״ל וכמש״ל בטנה המדרש‬
‫לפי דכריו ז׳יל וזה נרמז כמלח כיד חזקה וכמ״ש‬
‫ר׳ בחיי ז״ל במלח כחזק יד והזר להודוח לה‬
‫על שהוציאנו ממצרים ואמר ואילו לא הוציא וכו‬
‫עדין אט וכנינו וכו ודוק‪:‬‬
‫א י נמי יש לפרש כדרך אחר והוא כהקדיס‬
‫מ״ש הרכ מוהרי״ך ז״ל דיש מחלוקה כין‬
‫המדרשים דאיכא מ״ד דהגלוח החחיל מלידח יצחק‬
‫אבינו ע״ה וא״כ נשלמו ח מאיח פנה ונגאלו‬
‫כזמנם ואיכא מ״ד דהגלוח התחיל מירידה מצרים‬
‫וא״כ נגאלו שלא בזמנם קודם הכנסס כשער הן׳‬
‫כדי שלא יעמעו שם לעולם וא״כ נגאלו אז‬
‫לפי צורך שעה להשלים הזמן בשאר גליוח‪ .‬וכהכ‬
‫עוד דמחלוקח ר׳ יאושע ור אליעזר בניסן נגאלו‬
‫וט׳ הליא בפלוגהא דהט תנאי בעלי המדרש‬
‫יעו״ש מ״ש לפי דרכו דרך הקדש ואנן כעניוחין‬
‫נראה נפי לרכנו רר״י סכר כמ״ד להגלות החחיל‬
‫מירידה מצרים‪ .‬ור״א סכר כמ״ל מלירח יצחק‬
‫החחיל הגלוח‪ .‬והיינו דקאמר הש״ס החם מ״מ‬
‫דר״י דכחיכ ליל שמורים הוא לה׳ לילה המשומר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫סד‬
‫ובא מוי״ב שמורים לכל נ״י לילה המשומר וגא‬
‫לעת״ל ור״א‪.‬ההוא ליל שמורים לילה המשומר ובא‬
‫מן המזיקין הוא דאחא יעו״ש‪ .‬ופי׳ לפי דרכנו‬
‫הוא לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית מגזר‬
‫אז מאתו יתברך שיצאו בנישן לפי שהיה גלוי לפניו‬
‫שבאותו הזמן היו כמעע נכנסים בשער הן׳‪.‬‬
‫ור״א לסבר להתחיל מלידח יצחק לדידיה לא שייך‬
‫לימד לפי׳ הפסיק כמ׳יש ר״י ולכן קאמר לילה‬
‫המשומר וכא מן המזיקין והנה למ״ד להתחיל‬
‫מירידה מצרים ע״כ מדוקדק קרא לכחיכ ולא‬
‫יכלו להחמהמה דר״ל קורס שיכנסו כשער הן׳‬
‫של טומאה ועי׳ מ״ש מהדש״א ז״ל שם כחי אגדוח‪:‬‬
‫הרב שבח פסח ז״ל כחי משם הרמב״ן‪n‬‬
‫‪m3‬״‬
‫ז״ל דהעעם שנענשו המצרים אעפ״י‬
‫שקיימו גזרתו ית הוא לפי ששעבדום יותר מדאי‬
‫וכמ״ש הכתיכ וקצף גדול אני קוצף וכו ימו״פ‬
‫כפשקה כמה מעלות ולפי זה מקום יש לומר‬
‫דר״י סיר לקושי השמכור לא השלים הזמן וא״כ‬
‫אחי שפיר שנמנשו המצרים על קישי השעכוד‬
‫אכל אי אמרינן לקושי השע השלים הזמן א״כ‬
‫למה נענשו המצרים וזוהי שברח הרמב״ן ז״ל‬
‫גופיה לטון לסבר דע ל קושי השעבוד נענשו אם‬
‫כן ליכא למימר להשלים הזמן‪:‬‬
‫‪ P i D ^ I‬מתבאר שפיר פיסקא זו והוא כי‬
‫הנה כתבתי לעיל דהמגיד סבר כס׳‬
‫ר״י דכניסן עחידין ליגאל וממילא מסחעף מזה‬
‫דהגלוח החחיל מירידת מצרים וזוהי סכרת ר״י‬
‫וכנ״ל וזהו אומרו מכדים היינו וכו׳ ויוציאנו ה׳‬
‫אלד׳ינו משם כיד חזקה וכו׳ דר״ל העשר מטת‬
‫וע״כ לומר דמשוס קושי השעכוד היחה זאת‬
‫להם וכמש״ל וממילא מסחעף מזה לקושי השעכור‬
‫לא השלים הזמן לאלח״ה למה נענשו עליו וא״כ‬
‫עכ״ל לסבר ר״י ללא נשלם הגלוח וממילא נמי‬
‫לבניסן עחילין ליגאל אלא לאכחי מצינן למימר‬
‫לאה״נ לקושי השעבול לא השלים הזמן אבל נימא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לנשלם‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫דנשלם כמציאוח וכמ״ר דהגלוח החחיל משנולד‬
‫סיפור ההגדה משום דאין ל? קצבה יננו״ש ועפי״ז‬
‫יצחק לזה כא המגיד ואמר ואילו לא הוציא הקב״ה‬
‫יוכן כינה המגיד ואפי׳ כולנו חכמים וכו׳ ר״ל‬
‫וט׳ עדין‪ ,,‬אנו וכו׳‪ .‬ד״ל שהיו כמעט נעמעיס‬
‫דכשלמא אם לא היו הייכיס לספר כיצי״מ כי אם‬
‫כש׳ הן׳ וכמ״ש קרא ולא יכלו להחמהמה וכנ״ל‬
‫עמי הארצוח היה מקום לחה מעם למה אין‬
‫וא״כ הרי הראח לדעה דלא נשלם הגליה וכשב׳‬
‫אני מכרכי! על סיפור ההגדה משוס רכיון רעם‬
‫ר״י וכמש״ל ומ״ש ואפי׳ כולנו חכמים וכי׳‪ .‬יוכן‬
‫האדן צריך אחר שיקרא לו הענין וילמדנו דעת‬
‫לענ״ד כהקרים משרז״ל כפ״ק דכרטח והביאו‬
‫א״כ הרי מציה זו תלויה כאחר וכמש״ל אכל‬
‫המגיד לקמן מאי דאיפליגו הנאי אי מזכירין‬
‫השחא דאפי׳ כולנו חכמיס וכו׳ מצוה עלינו וכו׳‬
‫יציא״מ לימוח המשיח‪ .‬וע״ש בש״ס בבריחא מבואר‬
‫א״כ למה אין אנו מכרכי! על הסיפור ועל זה‬
‫מחלוקתם יוחד יעו״ש‪:‬‬
‫בא המגיד כמחרן ואמר וכל המרבה לספר כיצי״מ‬
‫נלע״ד דאיחלי פלוגחייהו בפלוגתא דהני‬
‫הרי ז‪ :‬משיכח‪ .‬וא״כ אין לדבר קצבה וממילא‬
‫תנאי אם נשלם הגלות או לא וכשאר‬
‫יש מעה נכין לפנינו על כרכת סיפור ההגדה‬
‫תשלום הזמן בשאר גליות דלסכרח חכמים לא נשלם‬
‫וכמ״ש הרשכ״א ז״ל דהייא דכר שאין לה קצבה‬
‫ונשאר החשלוס לשאר גליוח וא״כ משו״ה סכרי‬
‫שוב ראיחי להרכ חיד״א ז״ל כס׳ שמחה הרגל‬
‫דמזכירין יציא״מ לימות המשיח דשייך נמי גבי‬
‫שקדמני בזה ע״ש והנאני שנחכיונחי לדעחו‬
‫ביאה המשיח שהדי על ידו חהיה הגאולה כע״ה‬
‫דעח עליון ודוק‪:‬‬
‫צ‬
‫אבל לס׳ בן זימא הגלוח נשלם במציאיח‬
‫בד׳ אליעזר וכי׳ שהיו מסובין‬
‫שהתחלתיי‪2 >r\fflpt‬‬
‫ר‬
‫מלירח יצחק וע״כ סיר דאין מזכירין יציא״מ‬
‫ככני כדק וכו׳ כחב הרב‬
‫לימות המשיח ללא שייכי אהדדי‪:‬‬
‫היד״א ז׳׳ ל כס׳ שמחה הרגל משם הר״י אכרכנאל‬
‫יוכן כינת המגיד ז״ל ואפי׳ כולנו‬
‫‪t^S^T‬‬
‫וז״ל דפי׳ כדק הוא כלי מילה והשיגו עליו דהוא‬
‫הכחוב‬
‫מ״ש‬
‫ע״ד‬
‫והוא‬
‫וכו׳‬
‫חכמים‬
‫שם מקום ונזכר ביאושע ויהוד וכני כדק וגת‬
‫גבי ביאה משיחנו שיבוא ב״ב ומלאה הארן דעה‬
‫רימין וכפ׳ ג׳ דסנהדרין דל״כ הלך אחר ר׳ עקיכא‬
‫אח ה׳ כמים ליס מכסים וזהו אומרו ואפי׳‬
‫לבני בדק וגם אני מצאחי בשכח דף מ׳ ובכחובוח‬
‫כולנו חכמים דהיינו לימוח המשיח מצוה עלינו‬
‫דקי״א ובבתרא דקנ״ד הזכירו בש״ס אתרא דשמיה‬
‫לספר ביציא״מ והיינו אליבא דר׳׳ י וכמש״ל ומ״ש‬
‫בני כדק עכ״ל לעניינינו‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫מצוה ולא אמר חיכה הכונה כמ״ש חכמים לבן‬
‫ו ל ^ נ ״ ד נר׳ דעעמו של מהר״י אברבנאל‬
‫זומא לא שחעקר יציא״מ ממקומה אלא שיהיה‬
‫ז״ל שפי׳ כלי מילת הוא משום‬
‫עפל לו יעו״ש‪ .‬וא״כ היינו מצוה דקאמר ולא‬
‫לישנא דקאמר שהיו מסובין בבני ברק דאם היה‬
‫טנח המגיד שהוא שס מקום הול׳יל שהיו ככני‬
‫חוכה‪ .‬ודוק‪:‬‬
‫כדק מסיטן דמשמע לישנא מפי שהוא שס מקום‬
‫א ן יחכן לומר ואפי׳ כולנו חכמים בהקדיס‬
‫לא כן האי לישנא שהוי מסובין בבני כדק משמע‬
‫מה שאמר הרשב׳יא ז״ל הביאו הרב מוהרי״ך‬
‫מפי שהוא שם דכר ולא שם עיר אכל ודאי דלא‬
‫ז״ל בס׳ שבח פסח וז״ל שכל מצוה שאינה חלויה‬
‫נעלם מעיני קדשו של מהר״י אכרכנאל הני‬
‫כולה במי שעשאה אלא חלויה ג״כ באחר כט;‬
‫קראי ומקומוח הש״ס אשר נזכר בהם דבני כדק‬
‫מחנוח עניים וכיוצא אין מכרכין עליה וכחב עוד‬
‫הוא שם מקום‪! .‬המשיגים דפי׳ אוחו שם מקים‬
‫משם הרכ הנז׳ דהעעם שאין אנו מכרכין על‬
‫היינו‬
‫שמו‬
‫היינו משום דלא ס״ל לחלק כין האי לישנא להאי‬
‫לישנא‪ .‬ועוד דלא מציני רבצי כדק הוא כלי‬
‫מילת כן היה נר׳ לענ״ד לולי דברי המשיגים‬
‫ז״ל ודוק והס׳ של מהר״י אכרכנאל אינו מצוי‬
‫אצלי והמ׳ שהביא המגיד הך עוכדא להביא ראיה‬
‫למ״ש וכל המרבה לספר וכו׳‪:‬‬
‫אמר ר׳ אלעזר כן עזריה וכו׳‪ .‬יש‬
‫רצז(‬
‫להקשוה כמ״ש הרכ שכח פסח‬
‫ז״ל רמה ראה המגיד לסדר משנה זו בכאן ועוד‬
‫הק׳ על המשנה גיפה דקחני ולא זכיחי דממ״נ‬
‫אי ידע ראכ״ע הלימוד של כן זומא למה לא זכה‬
‫לחכמי׳ עד שדרשה כן זימא ואי לא הוה ידע על‬
‫מי סמך לחלוק מל חכמים יעו״ש‪:‬‬
‫לתרץ דהמגיד רצה להחזיק שימחו‬
‫דלעיל דלא נשלם הגליח ונשאר תשלום‬
‫הבירור כשאר גליות ובא לתרץ מאי רקשה‬
‫לכאירה על שיטהו והוא דנהי דקושי השעכיד לא‬
‫השלים הזמן וכמש״ל והיינו טעמא דנענשו המצריים‬
‫מ״מ נימא דהלילות השלימו לפי ששטכדום בכפלים‬
‫וכמ״ש המפרשים ז״ל טי׳ מוהרי״ך ז״ל וא״כ נסתר‬
‫מ״ש לטיל דמזכירין יניא׳'מ לימוח המשיח ונר׳‬
‫לתרץ כזה דט״כ למ״ר שלא נשלם הגלות סכר‬
‫דלא נשתמכרו כלילות וממילא להך סכרא לא‬
‫שייך כלל להזכיר יציא״מ בלילות מטון דלא נשתעבדו‬
‫כלילה וזו היא פליגחא דחכמים וכן זומא דחכמים‬
‫סוברים דכיון דלא נשחעכרו לא שייך כלל הזכרה‬
‫זו בלילה וכן זומא ס׳ משחעכרו בלילה וממילא‬
‫שייך הזכרה זו כלילה‪:‬‬
‫ן ע ‪ £‬י י ץ יוכן טנת המגיד שהביא משנה זו‬
‫כאן להחזיק שיטתו דמזכירין יציא״מ‬
‫לימות המשיח אחר שהגלוח לא נשלם וכנ״ל דהנה‬
‫המגיד סכר דהלכה כחכמים דאין מזכירין יציא״מ‬
‫כלילות כיון דלא נשחטכדו בהם כלילה ודיכוי‬
‫רכל ימי חייך היינו לימות המשיח וממילא מסתטף‬
‫מזה דלא נשלם הגלות ונשאר לשאר גליות וממילא‬
‫)‪(17‬‬
‫יוסף‬
‫פה‬
‫נמי דמזנירין יציא״מ לימות המשיח וא״כ כי‪5‬ב‬
‫כמו נד שימת המגיד דלעיל ואומרו ולא זכיתי‬
‫וכו׳ אפשר דראכ״ע לא הוה ידע דרשת כן זומא‬
‫וסמך לחלוק על חכמים משום דס׳ משלם הגלות‬
‫על ידי שעכודס כלילוח וט״כ מזכירין יציא״מ‬
‫כלילית ודוק‪:‬‬
‫רצח( ב ל ו ד המקום וכו׳ יש לדקדק הני‬
‫י ארכעה כרוך למה לי ותו מאי‬
‫שיאטיה דנתינת התורה ככאן ותו איך מקושר‬
‫עם זה מה שאמר אח״ך כנגד ד׳ כנים דכרה‬
‫חורה וכו׳ ואפשר על פי מ״ש המפרשים ז״ל‬
‫שהקכ״ה עשה עמנו עובה כפולה ומכופלח שהביא‬
‫למצרים מכל שבעים אומות כדי שישחעכדו כילם‬
‫כישראל וע״י כן ינצלו מד׳ גליות אלא שע״י מעשה‬
‫העגל חזר הכל כמו שהיה יע״ע ואפשר שהטנה‬
‫היתה כרי שיתוקן העולם וכדי להכינם לקבלת‬
‫ההורה שיהיו מזוקקין ומעוהרין לקבלת התורה‬
‫ויתיקן העולם כמלכות שדי ומלאה הארץ דעה‬
‫את ה׳ כמים לים מכסים וכמו שעתיד להיות‬
‫ככיאח משיחנו שיגלה ככ״א וכמש״ה וממילא‬
‫רווחא שלא יהיו רשעים כישראל אלא כולם יודעים‬
‫אח ה׳ למקענם ועד גדולם ויודעים אמתות‬
‫התורה ומצותיה כשרשם ועעמס נכון לפניהם‬
‫כשלחן הערוך לפני האדם לאכול אלא שכעון‬
‫העגל חזר הכל‪ .‬ועל פי זה שמעחי ממ״א עע״ר‬
‫נר״ו שרכיצו האר״י ז״ל פי׳ כזה כונת הכחוכיס‬
‫יאמרו גאולי ה׳ אשר גאלם מיד צר וכו׳‬
‫דהכונה ישראל שהם גאולי ה׳ חושבים שמה‬
‫שגאלם הוא מיד צר דהיינו פרעה והאמת אינו‬
‫כן אלא לא מלבד זה אלא גס ומארצות קכצם‬
‫ממזרח וממערב וכו׳ דר״ל שהביא הקכ״ה מכל‬
‫שבעים אומות למצרים וכולם שעבדוס כמש״ל‬
‫אך תעו במדבר דהיינו העגל שעשו כמדבר וע׳יי‬
‫כן עיר מושב לא מצאו‪:‬‬
‫‪ V f t l‬לענ״ד מה שרמזה לנו התירה כר׳ גאולות‬
‫וגאלתי‬
‫שטו‬
‫וגאלחי והוצאחי והצלחי ולקחתי שם רמז לד׳‬
‫גליוה שמכרו כילם כמצרים וזהו נמי עעס ד׳‬
‫כיסוח שציונו רז״ל לחנליח זה הוא נמי כרי‬
‫שנקבע בלבנו העיבה אשד עשה אלהיס לני ולפי״ז‬
‫יבואר טנח המגיד שבא לחח שבח והוראה על‬
‫כל העובה אשר עשה ה׳ לישראל וזהו מה שהזכיר‬
‫ארכעה כרוך כנגד ארבעה גליות שניצולו מהם‬
‫כמצרים ע״י שהביא מכל שבעים אומות שש כמצרים‬
‫וכמש״ל וממילא מסתעף מזה דהכל היה לתכלית‬
‫התורה וכמ״ש יע״ז הזכיר כאן נתינת החדה‬
‫סמוך ונראה וממילא מסתעף מזה דהעולם היה‬
‫נחקן כזה והיו כולם קרישים יודעים אח ה׳‬
‫מקענס ועד גדולס אין שען ואין פגע רע אלא‬
‫שע׳׳י עון העגל חזר הכל כבראשי׳ וזהו שהזכיר‬
‫כאן סמיך לזה ד׳ כניס ראחיא מכללא רשע‬
‫ושאינו יורע לשאל דמי גרס כ״ז עין העגל מה‬
‫שלא היה ראוי להיוח רשעים בישראל ועמי האדן‬
‫ואפי׳ החכם והחס שהזכיר לטנה זו נחכוון‬
‫שלולא העגל לא היה צריך החכם לשאיל עעס‬
‫המטה כיון שהיחה כל האדן שפה אחה שכילס‬
‫יודעים דעח ההורה ושוב עעס מצותיה כמש״ל‬
‫ועכשיו שנעפחה התיעבה הזאה בישראל הוצרכי‬
‫החכם והחם לשאיל על מה זה ועל מה זה ודוק‪:‬‬
‫א ך יאמר כאופן אחר העעס שהזכיר כאן‬
‫נחינח התירה עפ״י מ״ש הרכ חיר״א ז׳יל‬
‫כפי׳ ההגדה שלי הנקרא שפה אחה על משרז״ל‬
‫דמלאכי השרה כנהי׳ החידה עעט דין דינא דבר‬
‫מצדא דאין'אט צריכים למ״ש המפרשים ז •׳ל‬
‫דבשביל עענה זו נהנה כמחנה ומחנה ליה כה‬
‫דינא דב׳ימ והע׳ הוא משוס דאנו נקראים בנים‬
‫למקום ולגבי כן ליכא דינא דב״מ וכמ״ש ככ״מ‬
‫והנה לפי׳׳ז דנחי׳ ההורה מידה דאנו יש לנו‬
‫דין כנים וממילא מסתעף מזה שצריכים אט‬
‫להשתדל כמדת הצדקה וכמ״ש כגמרא בתשובת‬
‫ר׳ עקיכא לעורניםפוס הרשע משל למלך שכעס‬
‫יוסף‬
‫על כנו וט׳ ע״ש הנה מוכח מזה כיון דדן‬
‫כנים יש לנו צריכים להשחדל כמדח הצדקה וממילא‬
‫מסתעף מזה דמחקרכח הגאולה וכמ״ש כגמרא‬
‫גדולה צדקה שמקרכח אח הגאולה שנא׳ שמרו‬
‫משפע וכו׳ כי קריכה ישועחי וכו׳ ולכן דכר‬
‫כעהו מה עוכ דהייני הזמנה העניים כליל פסח‬
‫דכניסן עחירין ליגאל לס׳ ר״י‪ .‬ועפי״ז יטאר‬
‫כונח המגיד כאן כהזכירי נחינה החידה‪ .‬דטון‬
‫שזכינו כה היינו מרין כניס כנ״ל וממילא מסחעף‬
‫דצריכיס אני לההנהג כמרח הצדקה כיון שיש‬
‫לנו דין כניס שהיא מקרבה אח ה‪:‬אילה והיינו‬
‫הזמנה העניים בליל פסח דרבר בעתו מ״ע לס׳‬
‫ר״י וכמש״ל בפסקוח הקידמית והמגיד אזיל‬
‫לשיעחיה דלעיל דהלכה כד׳ יהושע וע״כ הביא‬
‫כאן נחי׳ ההורה דמינה מסחעף כל זה ודוק‪:‬‬
‫רצט( ב ל ל ד שימר הבעחתו יכו׳ יליד מהו‬
‫הלשון שומר הול״ל ברוך מקיים‬
‫וכו׳ ועוד כמו שהקשו המפרשים ז״ל דמהו טנח‬
‫המגיד כזה והלא מקרא מלא כהי׳ לא איש אל‬
‫ויכזב ועור מהו הלשין מחשב אח הקן הול״ל‬
‫בקיציר שהקב״ה עשה מ״ש לאברהם אבינו וט׳‪.‬‬
‫ועוד מהו ב־וך הוא פעם שטח‪:‬‬
‫ליישב כל זה‪ .‬ואמה למשל אזני‬
‫והוא משל למלך שכעס על בגו‬
‫על אשר מצא ט מון אשר חעא וגזר אומר‬
‫לאוסרו בביח הסוהר מקום אשר אסירי המלך‬
‫אסורים שם והבעיה למערונא אמו רעד זמן‬
‫פלוני אני עתיד להוציא אה בני מביח הכלא‬
‫ולא עור אלא שאני עתיד לעערו בזהיבים ולהרים‬
‫את כסאי מעל כל השרים אשר אתי‪ .‬ובהגיע‬
‫הזמן ההוא עשה ככל אשד דכר לאמו עליו וכל‬
‫אוחו הזמן שהיה בני בבית הסוהר היה אכיו‬
‫מצעער עליו ומייחל ומצפה יום יום מחי יבוא‬
‫יום פקירחי להוציאו מאפלה לאורה עד שהגיע‬
‫הזמן שעשה כל מה שהבעיה והנה אין לשבח למלך‬
‫זה‬
‫ונלע״ד‬
‫שמו‬
‫סו‬
‫יוסף‬
‫זה על שהוציאו מטח השיהר שהרי כך הבטיח‬
‫הרג הנז׳ לישיכ למענה מודעה לאורייתא מפיון‬
‫לאמו ומוכרח לאיש אשר כמוהו לקיים אשר‬
‫שיש לנו דין נניס ועי׳ להרנ שנח סכה ז׳ ל‬
‫הוא‬
‫דבר וככל היוצא מפיו יעשה רק השכח‬
‫משס הרנ חיל״א ד ל ‪:‬‬
‫יום הכור המבחן שיש לנו דין נניס הוא‪"1Jm‬‬
‫על שהיה מצטער עליו ומייחל ומצפה ומחשב ‪J‬‬
‫יוס מחי יגיע יום פקודחו לקיים הבעחחו ע״כ‬
‫עפ״י מ״ש הרב יפ״ח דל הביא דבריו‬
‫המכל והנמשל מוכן מאליו שכעס על אאע״ה‬
‫הרב שבח פסח זי׳ל לכתב שהקכ״ה זיכה לאאע״ה‬
‫כאומרו כמה אדע וכו וגזר אומר כי גר יהיה‬
‫אח ארן ישראל לזרעו מעכשיו ולאחר ל׳ דורוח‬
‫זרעך וכו׳ ועבדום וכו ח מאוח שנה ושם הבטיחו‬
‫והק׳ הרכ הנז למה מועיל מחנה זו והרי‬
‫ואחרי כן יצאו כרכוש גדול וככיטל היה מצטער‬
‫אמרז״ל המזכה לעוכר לא קנה וניחא ליה להרכ‬
‫ומייחל ומצפה ומחשכ יום יום מחי יגיע יום‬
‫ז״ל עפ״י מ״ש שס דככנו קנה לפי שדעחו של‬
‫הבטחתו‬
‫פקודח עם כני ישראל כדי לקיים‬
‫אדס קרובה אצל בנו וכיון שיש לנו דין כניס קנה‬
‫שהבטיח לאאע״ה וכשהגיע הזמן חומ״י קייס‬
‫שפיר אאע״ה להס אעפ״י שלא באו לעולס יעו״ש‪:‬‬
‫הכעחחו יח׳׳ש וא״כ השבח שמגיע לו יתברך הוא‬
‫כבר קדמה לנו ידיעה חקירח הראשונים‬
‫על שהיה מייחל ומצפה ומחשכ יום יום וכו וזה‬
‫ז״ל דלמה נענשו המצריים והלא גזרת‬
‫טנח המגיד כרוך שומר הכעחחו ד״ל מצפה נדד‬
‫ה׳ היא ותירצו דעל קישי השעכיד נענשו כדכחי׳‬
‫ואביו שמר אח הדבר שהקנ״ה מחשב אח הקן‬
‫והם עזרו לרעה יעו״ש וקישעא קאי דישוכ זה‬
‫ד״ל שהשבח המגיע לו יח׳ היא על שהיה מהשי‬
‫לא שייך אלא לס׳ כדל להגלות לא נשלם דאילו‬
‫יום יום מתי יבוא קן פקידחיגו לעשוח מ״ש‬
‫למ״ד נשלם ס״ל לקושי השעבול השלים הזמן אלא‬
‫לאכרהס וט׳ ומה ששנה פ״ב ואמר ברוך הוא ר״ל‬
‫ע״כ היינו למ״ד לא נשלם וכיון דלא נשלם משו״ה‬
‫שעלינו לשכה לי יחכרך בכפלים על שהוציאנו‬
‫שייך שפיר דעל קושי השעבוד נענשו ולהך סכרא‬
‫קודם הגיע הזמן כמו שכבר הגיע הזמן וק׳׳ל‪:‬‬
‫ס״ל ג״כ דלא החחיל הגלות אלא מירידת מצי־ים‬
‫ש( ך‪/‬רס מה הוא אומר וכי כדי לביא לכלל‬
‫כיון דא״י מוחזקת לנו מאבי חינו וממילא לא‬
‫ישיב פיסקא זו נקדים לבאר פסיקים‬
‫נקראה א ־ ן לא להס כיון דהחזיקו בה מכח שיש‬
‫כפ ואחחנן‪ .‬כי ישאלך כנך מחר וכו׳ ואמרח‬
‫לנו דין בניס וא״כ הרי הראה לדעח דלס׳ זו‬
‫לבנך עבדים היינו לפרעה ויוציאני ה׳ ממצרים‬
‫כיון רמצינו דנענשו המצריים והיינו על קושי‬
‫וכו ויחן ה׳ אותות ומיפחיס גלולים ורעים‬
‫השעבוד ח״כ מסחעף דלא נשלם הגלות וממילא‬
‫כמצרים וכו ואיחנו הוציא משם וכו׳ ויצוט ה‬
‫נמי לא החחיל מלידח יצחק כיון דא״י מוחזקת‬
‫לעשוח אח כל החקיס האלה יכו׳ וצדקה חהיה‬
‫לנו מאבוחינו מפיון שיש לנו דין כנים וכמ״ש‬
‫היפ״ח ז״ל הרי לך הכרח אחר שיש לנו דין בנים‬
‫לנו כי נשמיד וט׳‪:‬‬
‫וממילא לפיי־׳ז יוצא לני שוב לפענח מודעא רכה‬
‫‪ j‬לבוא עד טנח הפסוקים הללו נקדים‪13m‬‬
‫לאורייחא כיון שיש לנו דין בניס וכמש׳יל‪:‬‬
‫מ״ש הרב היז״א ז״ל כשי שמחה הרגל‬
‫א‪ 23£2‬נמצא כחוכ כמפרשיס ז״ל טעם אחר‬
‫לחקור איך ירד הקב״ה למצרים לעשות בהם‬
‫לבישול עענח מודעא‪ .‬והוא משוס‬
‫שפעים והלא מצרים מלאה גלולים וניחא ליה להרב‬
‫דקי״ל דינא דמלטחא דינא‪ .‬ואע״ג דכחב האר״ד‬
‫ז״ל טס מאי לקיי״ל לכהן מטמא לבנו ואנו יש‬
‫דה־יני דוקא כשמשיה הגזרה על כל בני מדינחו‬
‫לנו לין כניס יעו״ש והנה ככר כתבתי לעיל משם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מ״מ‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫היא להסיח ולהריח עם כני ישראל מעטרת ה׳‬
‫וזהו אומרו מה העכורה הזאה לכם‪ .‬כלימר‬
‫מי הכניס אחכם בזה הרוחק לסבול עול ההורה‬
‫ומצוחיה‪ .‬וכי חימא דסוכריס אחם רעל מנח כן‬
‫הוציא אחכם ממצרים ומשרה קכלחם אח החורה‪.‬‬
‫זה אינו דהרי כלא״ה מוכרח הוא להוציא אחכם‬
‫דכך הבעיח לאברהם‪ .‬ועפי״ז קאמר המגיד ולפי‬
‫שהוציא אח עצמו מן הכלל כפר בעיקר‪ .‬אף‬
‫אחה הקהה אח שיטו ואמיר לי כעטר זה עשה‬
‫ה׳ ופו׳‪ .‬כלומר לא כמו שעלה על דעחך דכלא‬
‫זה מוכרה הוא להוציאם וכו זה אינו כמו שהקשיח‬
‫לשאול‪ ,‬והאמח הוא כעטר זה שהיא התורה‬
‫ע״ד אין זאת אלא חורה‪ .‬שנאמר וזאח החורה‪.‬‬
‫אף כאן כעטר זה שהיא ההורה על מנת כן‬
‫הוציאנו ממצרים הא לאו הכי לא‪ .‬ומה שהקשיח‬
‫לשאול אינו אלא כפרות כשי״ח‪ .‬דכונח השי״ח‬
‫כהכעחחו לאאע״ה חדא מינייהו קאמר או דן‬
‫• אנכי או אחרי כן יצאו‪ .‬וכיון דככר קיים דן אנכי‪.‬‬
‫אינו חייכ לקיים ואחרי כן יצאו‪ .‬אמור מעחה‬
‫דעל מנח כן הוציאם כדי לקבל עול מלטחו יח‬
‫ואחה הכופר אילו הייה שם לא הייח נגאל וראי‬
‫כיון שפרקח עול‪ .‬וזהו ג״כ טנח הכחוכ כאימרו‬
‫ואמרחס זכח פסח הוא לה׳ אשר פסה על כחי‬
‫ב״י במצרים בנגפו אח מצרים ואח בתינו הציל‬
‫וכו׳‪ .‬שיש בו מהדיוק א׳ למה כפל הכחוב בחי‬
‫בני ישראל והדר אמר ואח בחיט הציל הייט הך‪.‬‬
‫ב׳ אומרו ואמרתם זכה פסח וכו׳ ממה נפשך‬
‫אס היו ראוים לכך מהו ואמרחס וכו׳ והלא כך‬
‫היה צריך להיוח‪ .‬ואם לא היו ראויס למה פסח‬
‫שהוצרך לואמרחס‪ .‬ונ״ל דהאמה הוא שהיו גיי‬
‫מקרכ גוי ומה אלו אף אלו וכמ״ש רז״ל‪ .‬אלא‬
‫העעם שנעשה להס נס זה הוא כמ״ש רז״ל על‬
‫פסוק כהוציאך אח העם וט׳ משוס שעחידין‬
‫לקכל את החירה על מנה כן הוציאם‪ .‬וכבר‬
‫כתבנו לעיל שהפסח מירה שאנחנו עתידין לקכל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ההורה שהיא כלולה כפסח כמש״ל שמצות פסח‬
‫כלולה מכל מציה החירה משם המפרשים ז״ל‬
‫ע״ע‪ .‬ועפי״ז נלע״ד לפרש טנת הכתוכ ואמרחס‬
‫זנח פשח הוא לה ‪ .‬ר״ל זה הפסח מורה וכא‬
‫שהוא לקרבנו לה שהיא קכלח החורה זעל מנח‬
‫כן הוציאנו‪ .‬ומזה העעס פסח על כחי כני ישראל‬
‫כמצרים דהייט כזכוח החירה שהיו עחידין לקבל‪.‬‬
‫ומעחה יש לך חשובה טצחח לשאלח הרשע‬
‫שאומר שכך הבטיח לאאע״ה והיא בכנפו את‬
‫מצרים להייט שנענשו המצריים‪ .‬ולא לי כזה אלא‬
‫גס ואח כחיט הציל להיינו אנחנו נשינו מפנו‬
‫עוללינו הציל ממצרים להייט שהוציאנו משם‪.‬‬
‫ולא היה ראיי להיוח כן‪ .‬כיון רככר נענשו מצריים‬
‫ונחקיימה הכטחח וגם אח הגוי אשר־יעבודו דן‬
‫אנכי שוב אינו חייב לקיים ואחרי כן יצאי ו ט‬
‫דחרא מינייהו קאמר או זה או זה רואיו לחלק‬
‫וכמש״ל אלא ודאי דכזכית התירה שעחירין לקכל‬
‫על מנח כן היציאט‪ .‬וכיון שכן חייבים אנחנו‬
‫לילך אחר מצותיו והקיו יתברך כל הימים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לבלחי סור מן המצוה ימין ושמאל ודוק‪:‬‬
‫שב( ף ] י ‪ £‬מה הוא אומר וכו׳ יש לדקדק כיון‬
‫דהמגיד נחית להביא חשובה דחורה‬
‫אמאי לא סיימה דהרי כתוב אחר זה ויהי ט‬
‫הקשה פרעה לשלחט ויהרוג ה׳ כל בכיר כארן‬
‫מצרים וכוי‪ .‬ונלע״ד רהמגיד סוכר דשאלח הכן‬
‫החם היא על ב עטינים‪ .‬קרכן פסח וקדוש‬
‫ככורוח‪ .‬וחשובה החידה היא על ב עניינים‬
‫אלו‪ .‬דהיינו מ״ש ואמרח אליו כחזק יד וכו היא‬
‫חשוכה על ענייני קרכן פסח‪ .‬ומ״ש ויהי כי הקשה‬
‫פרעה וכו היא חשו על שאלח ענייני קדוש‬
‫כטרוח והנה טנח שאלח הכן החם אינה אלא‬
‫על כל העניינים הנעשים בליל פסח‪ .‬ימשו״ה‬
‫לא הביא המגיד אלא מה שנוגע לענין הפסח‬
‫וכונחו כשאלחי היא על כל הנעשה בליל פסח‬
‫דהיינו אכילת הפסח ואכילת מצה והדחקה החמץ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ואכילת‬
‫שמו‬
‫ואט׳ מרור וכו׳ וזהו טנח חמיהחו כאו׳ מה זאח‪.‬‬
‫שהוא מורה כאצכע ואומר מה זאח שלפנינו‬
‫שאלה קצרה וסתומה‪ .‬וכאה אליו החשוכה ג״כ‬
‫קצרה כמו שאלהו שהיא ואמרח אליו כחזק יד‬
‫וכו׳‪ .‬והענין לענ״ר יוכן עפ״י מש״ל בפסקה‬
‫מכרים משם רטנו כחיי ז״ל על פסוק כי כחזק‬
‫יד הוציא ה׳ אחכם מזה‪ .‬וכ׳ הוא ז״ל מה ענין‬
‫חמן אצל חזק יד‪ .‬אלא שהכחוכ כא לרמוז כי‬
‫החמץ רומז למדח הדין‪ .‬ומפני שישראל השיגו‬
‫יד הגדולה שהיא מרח הרחמים‪ .‬על כן אסר‬
‫והרחיק להם אח החמץ‪ .‬לרמוז להם שירחקו‬
‫מלהאמין כמדה״ר לכד שלא יקצצו כנטיעוח ושלא‬
‫יאמינו שמה״ר לכר עשתה זאח וכו׳ יעו״ש‬
‫ברב״ק‪ .‬וזהו שרמז כאן ואמרת אליו כחזק יד וכו׳‬
‫לרמוז שמדה״ד עשהה זאח‪ .‬ולא היא בלבד‬
‫משחה‪ .‬אלא הוציאנו ה׳ ממצרים שהיא ג״כ מדה״ר‬
‫עשחה זאח‪ .‬וממילא יש חשוכה להרחקה החמץ‬
‫ואכילת מצה הרומזים לכ׳ המרוח הנז׳‪ .‬ואמר‬
‫עוד מבית עבדים לרמיז דעל ידי קרכן פסח‬
‫הכולל כל תרי״ג מצות כמש״ל משם המפרשים‬
‫הוציאנו מטח עכדיס‪ .‬דהיינו שעל מנח שיקבלו‬
‫ההורה הוציאם‪ .‬וממילא יש חשובה לעשוח ק״פ‬
‫כלילה הזאח לפי שהיא מציה טללח כל הרי״ג‬
‫מצוח לרמוז להם שעל מנה קכלח החירה הכלילה‬
‫בק״פ הוציאם וכמש״ל‪ .‬גס במלח מטח מכדים‬
‫באה רמיזח אכילה מרור זכר לוימררו אח חייהם‬
‫דהיינו שהיינו שם עבדים לחורף טוס ולקרח‬
‫בלילה‪ .‬וממילא יש חשובה לאכילה מרור בלילה‬
‫הזה‪ .‬וגם לכל סימני עבדות וחירות הנעשים‬
‫ככ״א כלילה הזה זכר לעבדיה וזכר לחירוח‪:‬‬
‫יודע לשאל וט׳ שנא׳ והגרה‬
‫שג(‬
‫למך וכו׳ כעטר זה וט׳‪.‬‬
‫יוכן עפ״י מ״ש המפרשים משם הרד״א ז״ל דחיכח‬
‫זה גימע׳ י״ב רומז לי״כ מצוח שאדם עושה‬
‫בלילה הזה‪ .‬והם ד׳ טסות‪ .‬חרוסח‪ .‬כרפס‪ .‬ב׳‬
‫!שאינו‬
‫םח‬
‫יוסה‬
‫נעילוח‪ .‬המוציא‪ .‬ומצה‪ .‬מרור‪ .‬כירך‪ .‬שהס י״ב‬
‫מציה‪ .‬וכ׳ המפרשים שהמצה רומזת לעבדוה‪.‬‬
‫שהיו נוהגים להם המצריים מצה לאכול כיי ׳שלא‬
‫יהעכל כמהרה כררך שמהנים למכרים לאכול‪.‬‬
‫והכרפס רומז ג״כ למכרות כמשרז״ל כרפס‬
‫נוטריקון ס׳ פרך‪ .‬ר״ל ששעכרו ששים רכוא‬
‫ישראל כמכורה פרך וההרוסה ג״כ רומז למכרות‬
‫זכר לטיט‪ .‬והמרור ג״כ זכר למכרות וימררו‬
‫אח חייהם‪ .‬וטפי״ז אמר הכחוכ כטכיר זה‪ .‬ר״ל‬
‫כל סימני טכרוה שהם גימט׳ זה כנז׳ טשה ה׳‬
‫לי כצאחי ממצרים‪ .‬כלומר טל ירי קושי השעכוד‬
‫ומן הפסוק מיכח רמיירי ככן שאינו יורט לשאל‪.‬‬
‫שהרי מן הפסיק מיכן שלא יגיר לו אלא כשעה‬
‫שמצה ומרור מונחים לפניו‪ .‬משם מוכח כן טפי‬
‫דלפי דעה הכן שהוא אטוס ושהים משו״ה לא‬
‫היעיל לו ההגרה אלא כשעה שהעניינים אלו‬
‫נעשים ומונחים לפניו‪ .‬דהיינו רכריס גשמיים‬
‫כרי שעל ירי כן הלואי ואולי יכין הדכר שמגיד‬
‫לו אכיו‪ .‬א״כ מן הפסוק עצמו מוכח דמיירי‬
‫ככן שאינו יודע לשאל‪ .‬וטפי״ז יוכן כונח המגיד‬
‫כאומרו אח פחח לו שנאמר והגדח וכו׳ יכול‬
‫מראש חדש ח״ל כעמר זה לא אמרחי אלא‬
‫כשעה וכו׳ דמחוך הענין רצה להוכיח למיירי‬
‫קרא ככן שאינו יודע לשאל‪ .‬וזה כונחו כמה‬
‫שדורש כאן יכול מר״ח שאינה דרשה כפני עצמה‬
‫שאינו נוגע למה שאמר כחחילח דכריו‪ .‬אלא הכל‬
‫ענין אחד‪ .‬ורצה להוכיח כדרשה זו דמיירי ככן‬
‫שאינו יודע לשאל‪ .‬ימייחי הכרח מן הפסוק עצמו‬
‫והרי הוא כמכואר ודוק‪:‬‬
‫אכוח פרק ה׳ משנה ה׳‪ .‬ולא‬
‫שד(‬
‫י נצחה הרוח אח עמוד העשן‬
‫וכו׳‪ .‬וכחכ החיו״ע משם הרמכ״ס ז״ל‪ .‬וז״ל עמוד‬
‫העשן העולה מן הקרכנוח‪ .‬אכל כעח ההקרכה‬
‫היה האויר נח עכ״ל‪ .‬ופי׳ מו׳יר נר״ו דהנה‬
‫יש לדקדק אלישנא דמחניחין גופה דקתני עמוד‬
‫‪£‬רקי‬
‫העשן‬
‫שמו‬
‫העשן‪ .‬דהו״ל למיחני ולא נצחה הרוח אח העשן‬
‫וע״כ צ״ל דמחניחין הכי קאמר‪ .‬דאחר שנעשה‬
‫המשן עמוד‪ .‬אז לא נצחה הרוח אוחו‪ .‬יא״כ‬
‫מכ״ל דקידס לכן היה האויר נח ד״ל שלא היה‬
‫רוח‪ .‬דאל״כ היאך נעשה עמיד והלא קמא קמא‬
‫כעיל ע״י הדוח‪ .‬אלא עכ״ל דכעח ההקרכה‬
‫היה האויר נח עכ׳יל‪ .‬ואמ״ג דכגמרא ליחא חיכח‬
‫עמוד‪ .‬הרמב׳׳ם היה גורס כן וכמ״ש כמחניחין‪:‬‬
‫ו ל י נראה פשע דברי הרמב״ם ז״ל דכעח‬
‫ההקרבה היה האויר נח‪ .‬והיינו פירוש‬
‫ולא נצחה וחיבה אכל ד״ל דקידס לכן היה רוח‬
‫ובעח ההקרבה לא היה רוח והיינו הנס ודוק‪:‬‬
‫דרוש א׳ לתפילין‬
‫דרוש שדרש למצות הנחת תפילין תלמידי‬
‫הנחו״ן אהרן לעסרי נר״ו ב״ר יוסף י״ין‬
‫גרםי^ן‬
‫בילקוט חהליס וז״ל בשעה שנהן‬
‫שה(‬
‫י הקב״ה אח החורה‪ .‬נחקבצו‬
‫כל האומוח אצל בלעם‪ .‬אמ־ו לי מה זאח‪ .‬אמר‬
‫להם ה עוז לעמו יחן‪ .‬פהחו כולם ואמרו ה׳‬
‫יכרך אח עמו כשלום‪ .‬עכל״ה‪:‬‬
‫במדב׳ר אר׳ש חח׳ה‪ .‬על שבעתה‪ .‬זו‬
‫אתן‬
‫י שמחה חוגה‪ .‬בלבי קבועה דאגה‪ .‬גס‬
‫היוס מרי שיחי‪ .‬אדברה במר רוחי‪ .‬מאד נפיגיחי‪.‬‬
‫ידי כבדה על אנחחי‪ .‬מיום שעמדחי על דעחי‪.‬‬
‫נשפך לאדן מרירחי‪ .‬עיני נגרה‪ .‬מילחא דחליא‬
‫כשכלה‪ .‬נהרי נחלי‪ .‬והים איננו מלא‪ .‬על הלקח‬
‫אם מעל הכנים‪ .‬הרכה כשנים‪ .‬רחל מל גוזזיה‬
‫נאלמה‪ .‬כמעכה האדמה‪ .‬וי דכלי כאדעא האי‬
‫שופרא‪ .‬וקובר׳ו בקבר׳ה‪ .‬אנה אלך מצערו של‬
‫אבא‪ .‬ובית יוסף להבה‪ .‬מה אענה ומה אומר‪.‬‬
‫ולבי חמרמר‪ .‬לגבר • אשר דרכי נסחרה‪ .‬זאת‬
‫החורה‪ .‬כי חיובא רמיא עלנא להצדיק דינא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫על מילהא כלנא‪ .‬לגזור באמונה‪ .‬אבק‪ :‬נא‪ .‬לצור‬
‫שוכן מעונה‪ .‬חהי נפשה בצרור החיים צרורה‪.‬‬
‫כחמה כרה‪ .‬כגן עדנה‪ .‬חמצא חנינה‪ .‬במעלה‬
‫רמה‪ .‬על אחה כמה וכמה‪ .‬ליהנוח מפרי צדקחה‪.‬‬
‫יהיא העומדח למומחה‪ .‬אמן טייר‪:‬‬
‫כל מראין אמול רשיח והורמנא‪ .‬מן‬
‫קדם אלהנא‪ .‬ישן כלשוני מלה‪ .‬ודעת‬
‫נכונה וצלולה‪ .‬למילהא כרנא‪ .‬לדבין אמדי כינה‪.‬‬
‫עזרחי ומפלעי‪ .‬לערוך שיחחי‪ .‬קול אומר קרא‪.‬‬
‫מפנינים יקרה‪ .‬ליהודים היחה אורה‪ .‬זו חירה‪:‬‬
‫דרכנן קטשאי דעסקין כאירייחא‪.‬‬
‫ומםקין שמעחחא אליבא דהלכחא‪.‬‬
‫שפחיחיהס שושנים‪ .‬המה המעיינים‪ .‬כמעין גניס‬
‫דורשים ושואלים‪ .‬על כל קין וקץ חלי חלים‪.‬‬
‫ישמרם השימר אמח לעילם‪ .‬מעחה ועד עולם‪.‬‬
‫כעזרה צורם וגואלם‪:‬‬
‫קהילא קדישא‪ .‬אבן הראשה‪ .‬ה׳‬
‫י צכאוח יגן עליהם‪ .‬הם וכל אשר‬
‫להם‪ .‬יבלו בעוב ימיהם‪ .‬לעשות רצין קוגיהס‪.‬‬
‫עיניהם תחזינה בבטן אפריון‪ .‬בשיב ה׳ אח ש־בת‬
‫ציון‪ .‬להקריב אח קרבניהם‪ .‬עולוחיהם וזבחיהם‪.‬‬
‫יעלו לרצין‪ .‬אמן כן יהי רצון‪:‬‬
‫לרטח ראשין לכל דבר שבקדושה‪ .‬אכן‬
‫הראשה‪ .‬לי הנפש גם לי הלבב‪ .‬מכני חובב‪.‬‬
‫רודף צדק‪ .‬מחזיק כל בדק‪ .‬ישר נתיבו‪ .‬ט ק ר ט‬
‫ישים אויר בו‪ .‬לש׳ם שביי‪ .‬גם כריך יהיה מן‬
‫הברכה העליונה‪ .‬גם עד זקנה‪ .‬מוכחר מימושו‪.‬‬
‫כרכוח שמיס מעל לראשו‪ .‬הין ועושר בטחי‪.‬‬
‫לעטרתו וליראחי‪ .‬בבנים ומי כנים‪ .‬ורוכ הינים‪:‬‬
‫מלה בלשוני‪ .‬באמרי פי והגיוני‪ .‬להכתיב‬
‫והן‬
‫י השני‪ .‬נאם ה׳ לאדוני‪ .‬דין הוא אבא‬
‫מארי‪ .‬הודי והדרי‪ .‬נזרי ופארי‪ .‬גילי ומשושי‪ .‬עמדה‬
‫ראשי‪ .‬ואומר חליחי‪ .‬חטן חפלחי‪ .‬נא לשון בקשה‬
‫וחחינה‪ .‬מן קדם אלהנא‪ .‬ויהי ה׳ אה יוסף‪ .‬ויחי‬
‫ויחן לו מאלפי זהב וכסף‪ .‬יהי שמו לעולם‪ .‬ובריא‬
‫אולם‬
‫בל ש‬
‫וברשות‬
‫ומהרי?‬
‫שמו‬
‫אילם‪ .‬עד ביאח הגואל‪ .‬הוא ובניו בקרב ישראל‪:‬‬
‫נ‪ 2‬אשור נלוה עמם‪ .‬זרעם נכון לפניהם עמם‪.‬‬
‫אח דודי המוכים מיין‪ .‬רחם רחמחיס‪ .‬אח‬
‫אשר ישנו פה ממני‪ .‬ואח א‪:‬ר אינינו‪ .‬ואלה‬
‫שמוחם‪ .‬למשפחותם לבית אכיחם‪ .‬אברהם אכרהס‬
‫בחראה שלים‪ .‬קרמאה ל׳ה שלים‪ .‬ואחר סמוך‬
‫בא הכתוב הכלישי‪ .‬כבידי ומרים ראשי‪ .‬הכי קרא‬
‫שמו יעקב‪ .‬ואורכא בחיי כעת יאמר ליעקב‪.‬‬
‫ודרשינן סמוכים להכתיב הרביעי‪ .‬אירי וישעי‪.‬‬
‫ויעל שלמה‪ .‬אלף עולוח יעלה שלימ׳י‪ .‬ועד אחרן‬
‫אני בא‪ .‬במדב׳ר בערלה‪ .‬למשה היה למנה‪ .‬חיים‬
‫עדנה‪ .‬יוסף ה עליכם ככס‪ .‬כאשר דבר לכם‪.‬‬
‫בבנים ובני בנים‪ .‬נעעי נעמנים‪ .‬בכיה ה׳ חינים‪.‬‬
‫בקרב עדה המשלמח המה הגבירים‪ .‬ונאספו‬
‫שמה כל ההדרי׳ס‪ .‬חייס כילכס עד כי יבא שילה‪.‬‬
‫ה׳ ל׳ו יכנה כיח איה למושב לי‪ .‬ל׳ו נשיב אל‬
‫בהינו‪ .‬כית קדשנו וחפארחנו‪ .‬כן יהי רצון‪:‬‬
‫‪7"11‬ן מכרכים על המוגמר‪ .‬וליוסף אמר‪ .‬מבורכח‬
‫י ה׳ ארצו והין עוזר לכל דורשו ובא עד‬
‫כיס׳ו‪ .‬יפרח כשישנה‪ .‬כרב חסל׳א ורב הונ׳ה‪ .‬גס‬
‫ער זקנה‪ .‬ואשר על ידו השנ׳י‪ .‬משפחה השמעיני‪.‬‬
‫ואברהם היה יהיה לגוי גדול‪ .‬מעוז ומגדול‪ .‬עוכים‬
‫השנים‪ .‬כאור החמה שכעחיס‪ .‬ישמרם השומר‬
‫אמח לעולם‪ .‬עד מה כא גואלם‪:‬‬
‫חביב יריד נפשי‪ .‬גילי ומשושי‪ .‬הלא‬
‫י כ׳י ע׳ז מידעתני‪ .‬חסד יסובבנו‪ .‬ה׳ן‬
‫נהנים ממעשה נסים מה טוב עממו‪ .‬יהי אלהיו‬
‫עמו‪ .‬כהלו נר״ו‪ .‬ושמרו כרועה עדרו‪ .‬הקטנים‬
‫עם הגדולים‪ .‬בקנה אחד עולים‪ .‬כן יהי רצון‪:‬‬
‫ורבוחי זרע קדש ברוכי ה׳‪ .‬יודע אני‬
‫כמצמי ידיעה נאמנה חסרון דעת‬
‫והכינה שוחא דרכנן לא גמירנא הויוח דרכ‬
‫אשי ורכינא‪ .‬ושמעחא כעיא צלוחא כיומא דאשחנא‬
‫כי מי אנכי כי כאחי עד הלום‪ .‬כסיס כפרד‬
‫עדיו לכלום‪ .‬לפני עם קדוש ולפני אדון השלום‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ואחרון‬
‫מולי‬
‫)‪(18‬‬
‫סט‬
‫יוסף‬
‫עם כל זה אמירה קדמה‪ .‬והכחונ קכעו חונה‪.‬‬
‫שנהגיע אור לארכעה עשר כי נא מועד לנערי‬
‫נני ישראל להיותם מהחנכים כמצות הנחח‬
‫תפילין‪ .‬ללוש מצוה זו נדנרי תורה‪ .‬ועוד נה‬
‫מעם כעיקר‪ .‬מצוח כינור או״א‪ .‬שיהיו דנרי אלה‬
‫לעילוי נשמח מרח אמי‪ .‬הריני כפרת משכבה‪.‬‬
‫שהיום פקידח שנחה‪ .‬דידוע הוא מה שחכמים‬
‫הגירו‪ .‬נאמר ככד אח אכיך ואח אמך‪ .‬ונאמר‬
‫ככד אח ה מהוניך‪ .‬השוה הכתו׳ כיכוד אכ‬
‫ואס לככוד המקום‪ .‬ונאמר איש אמו ואכיו חיראו‪.‬‬
‫ונאמר אח ה׳ אלהיך חירא‪ .‬השוה הכחוכ מורא‬
‫אכ ואם למורא שמיס‪:‬‬
‫מצינו שלשה שוחפים כאדם‪ .‬הקב״ה‬
‫ו^ןף‬
‫ואכיו ואמו‪ .‬כזמן שהאדם מככד אביו‬
‫ואמו‪ .‬אומר הקב *ה‪ .‬מעלה אני עליהם כאילו‬
‫ריחי ביניהם וכיבדוני‪ .‬הרי כמה גדלה ורמה‬
‫מעלה מציה זו רכיכוד אכ ואס‪ .‬עד שהשוה‬
‫הכחיכ ככודם ומוראם‪ .‬לכיכור ולמורא שמיס‪:‬‬
‫יש לדקדק כמאמר זה‪ .‬דהיה לו‬
‫לומר כאילו כיבדוני ומאי דרחי‬
‫ביניהם דקאמר והנה מהר״ה אלמושנינו ז״ל חירן‬
‫עפ״י מ״ש‪ .‬איזהו כבוד מאכיל ומשקה ומלביש‪.‬‬
‫והנה כבוד זה לא שייך לגבי הקכ״ה חס ושלום‪.‬‬
‫וא״כ אי הוה אמר מעלה אני עליהם כאילו כיבדוני‬
‫והו לא‪ .‬הוה משמע אוהו כבוד עצמו של כיבוד‬
‫אב ואם‪ .‬דזה לא שייך לגביה ח״ו‪ .‬לכן הוסיף‬
‫ואמר כאילו דרחי ניניהם וכבדוני כי אז שייך‬
‫למימר כאילו כיבדוני‪:‬‬
‫‪ 1 1 ^ 1‬חירן הר׳ הנז ‪ .‬על דרך מ״ש הכחוב‬
‫הוקר רגלך מבית רעך‪ .‬להנה כנוהג‬
‫שבעולם‪ .‬כששני אהובים הם ברואים זה את זה‬
‫אעפ״י שהאחד חייב ככבוד האחר‪ .‬אפי״ה לכו‬
‫גס מ‪ .‬ואינו חישפ לככדו כל כך‪ .‬לא כן כשהם‬
‫נפרדים זה מזה וכפעם בפעם רואים זה את‬
‫זה אז משתוקק לכבדו ככיד גדול כשמחה ובשוב‬
‫‪,‬‬
‫האמנם‬
‫‪,‬‬
‫לבב‬
‫שמו‬
‫יוסף‬
‫לבב‪ .‬והנה מדדך העולם‪ .‬שהבן מתגדל עם אביו‬
‫ואמו‪ .‬ולא יבצר שיהיה טליו לטורח ולמשא‪ .‬ואינו‬
‫טוכה טטד הראוי לו לא כן גבי הקכ״ה לא‬
‫שייך זה‪ .‬דלא שייך כו דירה עם כני אדם‪ .‬וא״כ‬
‫ודאי שהאדם יככד אוחו‪ .‬אחר שמרחוק ה‬
‫נראה‪ .‬לכן אומר הקכ״ה‪ .‬מעלה אני עליהם כאילו‬
‫דרחי טניהס וכיכדוני‪ .‬והטנה דכשהאדס מככד‬
‫אח אביו ואמו משס הוראה יוצאה לגט הקכ״ה‬
‫כמכ״ש‪ .‬דלאביו ואמו שלבו גס בהם‪ .‬אפי״ה‬
‫נזהר ככטדם‪ .‬כ״ש לגבי הקב״ה‪ .‬ור״ל אעפ״י‬
‫שדרחי טניהס אפי׳יה טכדוני‪ .‬נמצא לפי״ז כמה‬
‫הפליגו רז״ ל כמצוה זו וכמה גדלה עד השמים‬
‫וכאמור‪:‬‬
‫נביא אל הישוב‪ .‬משרז״ל‪ .‬רכ יוסף כד‬
‫שמע קל כרעא דאימיה‪ .‬הוה אמר‬
‫איקום מקמי שכינתא דאהייא‪ .‬דלכאו׳ כמו זר‬
‫נחשב‪ .‬למוח שם זה לאמו ולומר מקמי שכינתא‪.‬‬
‫ועוד מה אחא לאשמועינן בזה דהיה עושה כטר‬
‫לאמו‪ .‬פשיעא‪ .‬זיל קרי בי רכ הוא כבד אח אביך‬
‫ואח אמך‪ .‬ועל פי האמור יכוא על נטן‪ .‬דטון‬
‫דשוה ככודם לכבוד המקום‪ .‬ומי שמככדס כאלו‬
‫כידו להקכ״ה‪ .‬א״כ נאה ויאה לומר מקמי‬
‫ככינהא דאחייא דככוד זה ניגע לשכינחא נמי‪:‬‬
‫‪ H i l l‬הרמכ״ן ז״ל הקר‪ .‬למה כאמח משלם‬
‫הקב״ה שכר טיכ כמציח כיטד אכ‬
‫ואם‪ .‬והלא היא מצוה שכליח‪ .‬אחר שהוא מטאו‬
‫לחיי הטולס הזה והבא‪ .‬דכמה טרחוח טורח‬
‫כטבורו לאלפים ולרבטח אין מספר‪ .‬ואס כן‬
‫מהיכא חיחי שיקבל שכר טל מצוה זו‪ .‬ויהי‬
‫כמשיב הרכ הנז‪ /‬דכשהבן מכבד את אביו ואמו‬
‫לשמו יתברך דוקא מפני שהוא צוה לנו‪ .‬אז הנה‬
‫שכרו אתי ופעולתו לפניו‪ .‬טון שכל כונתו‬
‫לקיים מצוח יוצרו‪ .‬וכדין הוא שיעול שכרו‪:‬‬
‫ן ן ז ל פי זה פירשו מקרא שכתוכ ככד את אכיך‬
‫ואת אמך כאשר ציך ה אלד׳יך‪ .‬והקושיא‬
‫‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫מפורסמה‪ .‬דמאי אירייא מ‪5‬וח כיבוד אב ואס‬
‫משאר המצות שלא נאמר בהס כאשר צוך ה׳‬
‫אלדייך‪ .‬ועל פי האמור יבוא על נטן‪ .‬דהפסו׳‬
‫גופיה נרגש מחקירת רז״ל‪ .‬ובא כמחרן ואמר‪.‬‬
‫כאשר צץ־ ה׳ אלד׳יך‪ .‬ור׳יל אם אחה מקיים‬
‫מצוה זו דוקא לשם ה אלדייך אז ודאי לא ימנע‬
‫עיב להולכים בחמים‪ .‬ושכרך הרבה מאד‪:‬‬
‫מדרכנו שמעחי שפירשו עפ״י מ׳׳ש‬
‫י כגמרא‪ .‬יכול אמר לו אכיו היעמא‬
‫או אל חחזיר אכדה‪ .‬יכיל ישמע לו‪ .‬ח״ל איש‬
‫אמו ואכיו תיראו ואת שכח־חי חשמורו‪ .‬טלכס‬
‫חייכיס כככודי‪ .‬ועפי׳יז הרי הוא כמכואר‪ .‬דכא‬
‫הכחוכ לומר ככד אח אכיך ואח אמך‪ .‬אך ורק‬
‫כאשר צוך ה׳ אלד׳יך דוקא‪ .‬אכל אס כמה שאחה‬
‫מככדם‪ .‬אחה כא לידי מכירה‪ .‬לא חאכה לו ולא‬
‫תשמע אליי‪ .‬כי זה לא צייחי ולא עלחה על לכי‪:‬‬
‫^ךקץןך* לטנינינו דכונח החורה שציחה לנו‬
‫המצות שהשכל מחייכם הוא כדי לזכות‬
‫אח ישראל ולהרכוח שכרם‪ .‬הא לאו הכי הוי‬
‫כמי שאינו מצווה ועושה‪:‬‬
‫‪ HOT‬יומהק מאמר ר׳ חנניא בן עקשיא אומר‬
‫רצה הקב״ה לזכות את ישראל‪ .‬לפיכך‬
‫הרבה להם חידה ומצוח וט׳ ולכאורה מאמר‬
‫זה משולל הכנה וכמו שהקשו ט המפרשים ז״ל‪.‬‬
‫דאדרכא ונהפוך הוא‪ .‬דלהיוח המציח מרוטח‪.‬‬
‫קרוכ הדכר לטא לידי פשיעה‪ .‬דלא יכצר שלפעמים‬
‫יחסר אחת מהם‪ .‬משא״ך אס היו מועטים ונער‬
‫יכחכס‪ .‬אדרכא כקל יכול האדם לקיימם‪:‬‬
‫‪ £ 7 1‬י האמור ניחא‪ .‬דכא ר׳ הנניא לומר‪.‬‬
‫דהעעם שהוצרך האל יחכרך לצוות‬
‫לנו המצות שהשכל מחייכם‪ .‬משום דרצה הקכ״ה‬
‫לזכות את ישראל‪ .‬ולזה כחכם כלשון צווי‪ .‬דהמקיים‬
‫אותם הנה שכרו אתי‪ .‬דהוא כמצווה ועושה וכאמור‪:‬‬
‫א ן יאמר באופן אחר‪ .‬בהקדיס מה שהקשו‬
‫הראשונים ז״ל‪ .‬דהנה כתוב בחורה‪ .‬כי‬
‫תקנה‬
‫‪,‬‬
‫וחוץ‬
‫שמו‬
‫תקנה עבר עברי שש שנים יעבוד‪ .‬ואיתא בגמרא‬
‫דקדושין‪ .‬ראש עכר שלש וחלה שלש‪ .‬אפי״ה אינו‬
‫חייב להשלים השש שנים ויוצא בשביעית כשאר‬
‫העברים ששלמו פעולתם‪ .‬ואילי בפ האומנים אמרו‪.‬‬
‫דמי ששכר אומן לחדש ימים אי שנה או שנחים‪.‬‬
‫ובתוך הזמן חלה ולא השלים זמנו‪ .‬הדין טחן‬
‫דלא ישלם לו הבעל הטח‪ .‬כי אם מה שערח‬
‫ויגע‪ .‬אלמא אפי׳ שכרו לזמן‪ .‬ומאי שנא מעבד‬
‫עברי ראם עבד ג׳ וחלה ג׳ שהוא פעור‬
‫ויוצא כשטעית?‪:‬‬
‫מהר״ס ז״ל תירץ דהחילוק הוא‬
‫דאילו עבד עכרי ככר קבל כל‬
‫שכרו שהוא דמי מכירחו קודם שהחחיל לעביר‪.‬‬
‫ולכן היכא דעבד ג׳ וחלה ג׳ פעור מלעטד עוד‬
‫ויוצא בשביעית‪ .‬משא״ך שטר עדין לא קכל שכרו‪.‬‬
‫דהרי אינה משתלמת אלא לכסיף ולכן היכא‬
‫שחלה כחוך הזמן איט חייכ הב״ה לשלם לו‬
‫כמישלס אלא עד שישלים מלאכתו‪ .‬ואם לאו‬
‫ישלם לו כפי מה שעשה‪ .‬דהמוציא מחבירו‬
‫עליו הראיה‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫תירוץ זה יצא לגבי דידן דיש לנו לגט‬
‫הקכ״ה דין שכיר דאינו מקכל שכרו‬
‫אלא לכסוף‪ .‬כן האיש הישראלי מסגל מצות היים‬
‫לעטחם ולמחר לעוה״כ לקכל שנרם‪ .‬וא״כ אם‬
‫שגג או נאנס וביעל איזה מציה כעח מן העחים‪.‬‬
‫אינו כדין שיקבל עליה שכר אעפ״י שהיה כאונס‬
‫כיון שדיט ממש כדין שכיר‪:‬‬
‫לפי״ז יוכן מאמר התנא כמסכת אבית‬
‫א^ר‬
‫אם למדת תורה הרכה טתנין לך שכר‬
‫הרכה ודע שמהן שכרן של צדיקים לעתיד לביא‪.‬‬
‫ור״ל דוקא אם למדת תירה יומס ולילה אז נותטן‬
‫לך שכר הרכה‪ .‬לא כן אם היית יושב וכעל אף‬
‫שיהיה כאונס לא יתנו לך שכר‪ ,‬וכי תימא מאי‬
‫שנא מעבר עברי ראם חלה שלש ועכר שלש שהוא‬
‫פעור ולא יעביד עוד ויוצא כשביעיח‪ .‬לזה היסיף‬
‫‪,‬‬
‫ורבעו‬
‫ול‪£‬י‬
‫יוסף‬
‫ע‬
‫בלח ־ן לשונו ואמר ודע שמחן שכרן ש״צ לעתיד‬
‫לכיא‪ .‬והכונה דשאני האיש הישראלי דהוא כשכיר‬
‫ומחן שכרו לעתיד לטא ואה חלה או נאנש אין‬
‫לו אלא שכר מה שעכד‪:‬‬
‫הדיעכ״א דל חירן כאופן אחר דשאני‬
‫שטר שלא שכר אוחו הכ״ה אלא‬
‫למלאכה ידועה כגון לבטח לי כיה אי לקציר לו‬
‫שדהו וכיוצא‪ .‬לכן כדין הוא היכא דנאנש ולא‬
‫השלים מלאכתו דינכה לו משכרו או ישליש מלאכתו‬
‫המועלת עליו לעשות לא כן עבד עכרי שמהחילה‬
‫קינה אותי לכל המלאכית שיצערך כמשך השש‬
‫שנים לכן אם נאנס ולא עכד השש שנים שלמים‬
‫פעור אחר שלא היה למלאכה ידועה ויכיל הוא‬
‫לומר אני ערחחי ויגעחי כשלש שטם יוחד ממה‬
‫שערח אדם אחר כשש שנים ולזה פעור‪:‬‬
‫ו ע פ י י ץ נמציט למדים לגט ישראל שהם‬
‫משועבדים למקים לכמה מצוח‬
‫ודקדוקי סיפריס שרט מלמנית ועסק החדה‬
‫היא העילה שאס נאנס האיש הישראלי ולא עשה‬
‫אחה מכל מצות ה׳ או נחבעל מעסק החידה‪,‬‬
‫הדר דינייהו כעבר עברי ולא ינכו לו‬
‫מזכיוחיו כלל‪:‬‬
‫ו ל ? ה נתכוון תנא דדן כאימרו רצה הקכ״ה‬
‫לזטת את ישראל לפיכך הרכה להם‬
‫תירה ומצות‪ .‬ור״ל שדינם כעבד עברי שיש לו‬
‫לעשית הדכה מלאכית אף ישראל הרבה להם‬
‫תירה ומצית רזה הוא פיעירם‪ .‬וממילא יקבלו‬
‫שכרם במושלם אף שנאנסו ולא עשי אחה ממצות‬
‫ה׳ וכחירון רטט הרימכ״א ז״ל‪:‬‬
‫לנדון שלפנינו מרח אמי הכ״מ‬
‫י שנסחלקה כקצרות שטס בעוטחי‬
‫שרט דודא׳ תעול שכז־ה כמושלה כאילי זכתה‬
‫לחיות ק׳ שנים והיתה מסגלת כהס מצית החידה‬
‫כיון שאניסה היא ודינה כעבד עברי כמש״ה ט‬
‫עכרי הס שהיין ט שנועל שכרו מישלס לתזות‬
‫בטעם‬
‫ולבינו‬
‫אתאן‬
‫שמו‬
‫כטעס ה׳ ולבקר בהיכלו אמן כן יהי רצץ‪:‬‬
‫היום שזיכט הי״ח למטח הנחח חפילין‬
‫להן‬
‫י לא אחשוך פי מלומר קצח ממעלחה‬
‫וכמו שמצינו במדרש שוחר שוב וז״ל אמר ר׳‬
‫אלעזר אמרו ישראל לפני הקכ״ה רוצים אנו‬
‫להיוח יגעים בחירה יומם ולילה אבל אין לנו‬
‫פנאי א״ל הקב״ה קיימו מצות חפילין ומעלה אני‬
‫עליכם כאילו אחם יגעים בחורה יומס ולילה‪.‬‬
‫ר׳ יוחנן אמר מקרא מלא הוא זה והיה לאוח‬
‫על ידך ולזכרון בין עיניך למען חהיה הירח‬
‫ה׳ כפיך עכל״ה‪:‬‬
‫למלת למצות חפילין שקולה ככל החורה‬
‫הא‬
‫ועפי״ז יתבארו מקראי קדש כפרשת שמע‬
‫והיו הדכריס האלה אשר אנכי מטך וכו׳ וקשרתם‬
‫לאות על ידך וכו‪ /‬ולכאורה קשה פחח ככל‬
‫ההורה והיו הדכריס האלה וסיים כמצות תפילין‬
‫וקשרתם לאות על ידך‪ .‬ועל פי האמור יטא על‬
‫נכון דכחחילה אמר והיו הדברים האלה על‬
‫לככך וכו׳ דמיירי ככל התורה וכי חאמר כלככך‬
‫אין לי פנאי לזה הוסיף ואמר וקשרתם לאוח‬
‫על ידך דהיינו החפילין רכזה מעלה אני עליכם‬
‫כאילו יגעחס כחודה יומם ולילה שהיא שקולה‬
‫ככל החורה שיש בהם סגילח החירה ממש‬
‫שמחיש כח היצה״ר‪ ,‬אשר מפני זה נצעוינו להניח‬
‫על הראש כנגד המית‪ .‬ושל יד כנגד הלכ דחרי‬
‫סרסירי דעכירה טנהו וכמ״ש רז׳׳ל‪:‬‬
‫יחכאר כינת הכחוב כפ קדש והיה‬
‫לך לאוח על ידך ולזכרון כין עיניך‬
‫למען תהיה תורת ה׳ כפיך‪ .‬דלכאורה מלח לך‬
‫מיוחדה דמה חסר הלשון אם היה כותב והיה‬
‫לאות על ירך ועוד מה שייכות יש למ״ש אח״ך‬
‫למען תהיה תורח ה׳ כפיך‪:‬‬
‫עפ״י האמור ניחא ור״ל תרע לך דמציה‬
‫א^ן‬
‫י זו היא לך דהיינו להנאחך ולעובחך‪.‬‬
‫להצילך ולחה אויביך לפניך שהוא היצה״ר וגונרא‬
‫ל^‪£‬ייץ‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫דליה ולזה אני מ‪5‬יך שיהיו לאיה על ירך‬
‫ולזכדון בין עיניך דהיינו מ נ ד הלב והמיח ואז‬
‫מובעח לך שיהיה תורה ה׳ בפיך כי אס ביראה‬
‫ה כל היוס‪:‬‬
‫שלך לפניך למצות חפילין שקולה ככל‬
‫הרי‬
‫החידה אלא שיש לדקדק כמאמר זה‪.‬‬
‫מה הלשון אומרח רצונט להיוח יגעיס היל״ל‬
‫רצוננו ללמור חורה‪ .‬וזאח שניח כמה שאומר‬
‫להם קיימו מציה חפילין ומעלה אני עליכם כאילו‬
‫יגעחם כהורה יומם ולילה דא״כ חידה מה חהא‬
‫עליה‪ .‬ועל פי האמר־ יכיא על נכון וחדא מחרצא‬
‫לחברתה‪ .‬ונקדים עיר מ״ש רז״ל רעל ירי שלומד‬
‫הארס ביגיעה ועמל משבר כח הקליפות ומכניעה‬
‫והנה כבר מילהינו אמירה לסגולה החפילין גם כן‬
‫היא זו ממש ולפי״ז הרי הוא כמבואר שאין‬
‫טנח ישראל לפעיר עצמם מן עסק התורה ח״ו‬
‫אלא טנחם רצייה דמרוב עדרוה וחלאוח אין‬
‫להם פנאי ללמוד חורה ביגיעה ועמל‪ .‬וא״כ‬
‫איפה כמה יכנע כח היצה״ר לזה אומר להם‬
‫הקב״ה יקיימו מצות חפילין שנמצא כהס סטלח‬
‫החורה ממש וממילא רווהא שיכנע היצר הרע‪.‬‬
‫וכמ״ש כראש אמי׳ר‪:‬‬
‫ודכי פירש עפ״י מאי דאמרינן כגמרא‬
‫חנו רכנן ואספח דגנך מה תלמול‬
‫לומר לפי שנאמד והגיח בו יימס ולילה יכיל‬
‫דכרים ככתבן ח״ל ואספת דגנך נהוג בהם מנהג‬
‫דרך ארץ דכרי ר׳ ישמעאל ר׳ שמעין אומר אפשר‬
‫אדם חיי־ש כשעח חרישה‪ .‬וזירע כשעח זריעה‬
‫וכו‪ /‬אלא כזמן שישראל עושים רצינו של מקום‬
‫מלאכחן נעשיח על ידי אחרים שנא׳ ועמדו‬
‫זרים ורעו צאנכם וכזמן שאין עישין רש״מ‬
‫מלאכחן נעשיח על ידן שנאמר ואספח דגנך‬
‫ולא עוד אלא שמלאכה אחרים נעשית על ידן‬
‫וכו׳ הרבה עשו כר׳ ישמעאל ועלחה טדס כר׳‬
‫שמעון ולא עלחי טרם‪ .‬עד כאן לשון הגמרא‪:‬‬
‫ולפי ־ ז‬
‫‪,‬‬
‫למלרי‬
‫‪,‬‬
‫שמו‬
‫ל ל פ י י ץ יכוא על נכון דכונת ישראל רסבירא‬
‫להו כר׳ ישמעאל דאמר נהוג כהס‬
‫מנהג דרך ארן ואומדים לפני הקכ״ה דאפי״ה‬
‫רצונם היה להיות יגעים בתורה יומס ולילה‬
‫וכפשעיה דקדא וכדדריש ליה רי״ש אלא שאין להם‬
‫פנאי דהם עסוקים כדרך ארן על המחיה ועל‬
‫הכלכלה‪ .‬ולזה אומר להם הקכ״ה קיימו מציה‬
‫חפילין ומעלה אני• עליכם כאילו יגעחס כחירה‬
‫יומם ולילה‪ .‬דמצוח חפילין היא שקילה ככל ההורה‬
‫וכמו שסיים ר׳ יוחנן מקרא מלא וכו׳‪ :‬וכדי פלא‬
‫להעריח מל מעלחכם נחזור אל המאמר הנצכ‬
‫פחה השער‪ .‬בשעה שנהן הקב״ה אח החירה‬
‫נחקכצו כל האומוח אצל בלעם אמרו לי מה‬
‫זאח א״ל ה׳ עוז לעמו יחן פחחו כילם ואמרו ה׳‬
‫יכרך אח עמו כשלום‪ .‬ולכוא עד חכונחו נדקדק‬
‫בי חחילה מי חלה מדח השלים כנחינח החורה‬
‫שאומרים אוה״ע ה׳ יברך אח עמו בשלים‪ .‬ועוד‬
‫היאמן כי יסופר שאוה״ט רוצים בטובתם של‬
‫ישראל טד שיבקשו טליהס שה׳ יכרך את‬
‫טמו בשלום‪:‬‬
‫‪ 1‬ה ל ב חיד״א ז״ל ישב בטיב טטם ודטח‪.‬‬
‫בהקדים חקירה אחח שחקרו כח‬
‫הקודמים והוא כי הנה כל חרי״ג מצית שחייבא‬
‫רמיא טל כל ישראל לקיימם‪ .‬הס שימור קומה‬
‫מרמ״ח איכריו ושם״ה גידיו וטל ידם נטשה‬
‫מלטש רוחני לנפשי‪ .‬וא׳׳כ מה יטשה האיש‬
‫הישראלי כי לא מצאה ידו לקיים ממצוח משה‬
‫כי אס מטט מזמר אחר כי כמה מצות תליית‬
‫במלך יבכהניס ובקרבטח ובכיה המקדש‪ .‬וכמה‬
‫מצית תלויות במקרה כגון יביס וחליצה ומילה‬
‫הבן ופדיון הבן‪ .‬וכן מי שאין לו קרקט פטור‬
‫ממטקה ומתרומות וממטשרות ולקט ושכחה ופאה‪.‬‬
‫ואס כן הרי חסרו כמה מצות מהאיש הישראלי‬
‫שאין בידו לקיימם‪:‬‬
‫כי כשהאדם זריז ונשכר והוא מקבל‬
‫עא‬
‫יוסה‬
‫על עצמו לקיים כל מצוה שחטא לידו‪ .‬ועור‬
‫יוסיף תה כהו לקבל עליו עול כל המצית מלב‬
‫ומנפש נחשב לו כאילו קייס הכל בפועל‪ .‬ולפי‬
‫חידון זה ישב הרב הנז מקראי קדש ויציבו ה׳‬
‫לעשיח אח כל החקיס האלה לטוב לנו כל הימים‬
‫לחיוחנו כהיום הזה וצדקה חהיה לנו כי נשמיר‬
‫לעשות אח כל המצוה הזאח‪ .‬דהכונה כזה לישכ‬
‫דעה הכן שואל רעלה כדעחו דנחינח ההורה‬
‫וחרי״ג מציחיה זו היא רעה חולה ח״ו‪ .‬שהרי‬
‫אין כל אדם זוכה לקיים כל חרי׳יג מצות והיינו‬
‫מה שאמר בשאלתי מה העדות והחקיס והמשפעיס‬
‫ועונתי על הדיכוי כי רבים ועצומים הם שאין רוב‬
‫הצבור יכולים לעמוד כהם‪ .‬ועל זה השיכו כעוכ‬
‫עעס ודעח חשיבה ניצחת ויצינו ה׳ לעשות אח כל‬
‫החקיס האלה רבים ועצימיס אדרבא הם לעוב‬
‫לני כל הימים לחיוחנו לפוה ב כהיום הזה‪ .‬ואי‬
‫קשיא לך הרי אין כל אדם זוכה לקיימם ולא כל‬
‫הזמנים שיים לאו מילחא היא דהרי וצדקה חהיה‬
‫לנו כי נשמור לעשוח דהיינו שנצפה כל יום ויום‬
‫מתי תבוא לידי ואקיימנה ונשמור הוא על דרך‬
‫ואביו שמר אה הדבר‪ .‬ובזה מעלה עליו הכתיב‬
‫כאלו קייס אותם כפועל וכאמור‪:‬‬
‫תירן הרכ הנז' דקי״ל כל העיסק‬
‫‪*11^1‬‬
‫בחורת המצוה מעלה עליו כאילו קייס‬
‫המצוה כפועל כמ״ש רז׳יל על פסוק זאח החירה‬
‫לעילה‪ .‬וא״כ המציח החלייוח בארן וכמלך וט‪/‬‬
‫יכיל לקיימם בעסק חירח המצוה ההיא‪:‬‬
‫כחכ הרכ הנז׳ דכמה שמקכל עליו‪-‬‬
‫ן^ךך‬
‫האדם לקיים כל המצית בלב שלם‪,‬‬
‫יש לי חלק זכיח כשאר המציח שמקיימים ישראל‪.‬‬
‫וכזה מצא הרכ הנז׳ עיכ מעם למאמרם ז״ל‬
‫ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול כחודה כי‬
‫כשהאדם איהכ לכל בר ישראל מעלה עליו הכהיב‬
‫כאילו היו כל ישראל עצם מעצמו ובשר מבשרו‪.‬‬
‫ובזה מועיל מה שמקבל עליו לקיים המצות שיהיה‬
‫‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫לו‬
‫שמו‬
‫לו חלק וזכות כמצוח שמקיימים שאר ישראל‬
‫שהקב״ה טחן לטח רואה לבו לב מהוד שרוצה‬
‫לקיים הכל וג״כ ע״י האחרות מראה בעצמו‬
‫כאילו הוא אכר אחד מישראל ולכן יש לו‬
‫חלק וזכיח כמצוח שמקיימים שאר ישראל וכמצוח‬
‫שאין טרו לקיימם‪:‬‬
‫ן ^ ר [ ז‪ :‬יוכן מאמר הפונה קדים שהאומוח‬
‫כששמעו דכרי כלעם ה' עוז לעמו יחן‬
‫שהיא ההורה שיש כה חרי״ג מצוח המה ראו‬
‫כן חמהו כי איך יחכן שישראל יטליס לקיים כל‬
‫תרי״ג מצות שכחורה לזה פחחו טלם ואמרו ה׳‬
‫יברך את עמו כשלום‪ .‬ר״ל שבהיות שלום טניהס‬
‫ואהבח ריעיס עי״ז נחשכ כאילו הס גיף אחד‪.‬‬
‫וממילא כל אחד מישראל יש לו חשלומין‬
‫למה שאין טרו למשיח מן המציח שמקיימים‬
‫שאר ישראל‪:‬‬
‫ה׳ חישה על גאולתנו‪ .‬ועל פדוח נפשנו‪.‬‬
‫א‪3‬א‬
‫ושלח לנו משיח צדקנו‪ .‬וכנה כיח‬
‫קדשנו וחפארחנו‪ .‬כמהרה כימיני‪ .‬ושם נעלה‬
‫עולוחינו‪ .‬אט״ר‪:‬‬
‫דרוש ב׳ לתפילין‬
‫שחברתי לתשוקת התלמיד הנעים שלמה לעסרי‬
‫י״ץ כשנתחנך במצות תפלין בחי טון המו׳ בכת״ו‬
‫שנת ו ה י ו ל ט ו ט פ ת ב י ן עיגיף לפ״ג פה‬
‫אוראו יע״א הב״ד הצב״י יוסף ן׳ וואליד ס״ט‪,‬‬
‫במס קדושין ודל ולמרחם אוחס אח‬
‫‪f^D^U‬‬
‫י בניכם אין לי אלא בניכם כני כניכס‬
‫מנין ת״ל והודעחס לבניך ולמי בניך‪ .‬א״כ מה‬
‫ת״ל בניכם לומר לך מיכם ולא כנותיכס ומנ״ל‬
‫דנשים פעירוח ממציח חפילין גמר לה מתלמוד‬
‫חורה דכחיכ ושננחם לבניך וסמיך ליה וקשרחס‬
‫לאוח על ירך מה הלמוד חידה נשים פעירוח אף‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫‪ .‬חפילין נשים פעורוח עכל״ה‪:‬‬
‫קןיד* אומר קרא‪ .‬ואמר מה אקרא‪ .‬זעקה גלולה‬
‫ומרה‪ .‬אי כעיח אימא שבריה‪ .‬אל הלקח‬
‫י‬
‫אם מעל המיס כחמה נרה‪ .‬חסירי מחשרא‪ .‬כפה‬
‫פרשה לעני נמחק שפחיה יראה ה׳ שהורה‪.‬‬
‫עעמה כי פינ סחרה‪ .‬לא יכנה נלילה נרה‪ .‬הני‬
‫נשי כמאי זכיין כאקרויי כנייהו זאח החורה‪.‬‬
‫ויהללוה כשמרים מעשיה כי רחוק מפנינים‬
‫מכרה‪ .‬רחל על גוזזיה נאלמה אל ארן גזרה‪.‬‬
‫ואחריה‪ :‬מרה‪ .‬וי לכלי כארעא האי שופרא‪.‬‬
‫וקובר׳ו כקכר׳ה‪ .‬עין לא ראחה כיוס שמחת גילי‬
‫נר מציה ותירה‪ .‬ואומר אהה ה׳ אלקיס אן‬
‫אפנה לעזריה‪ .‬לגבר אשר ררכי נסתרה‪ .‬אלהיס‬
‫הכין ררט כרין וכשורה‪ .‬הציר חמים פעלו כי כל‬
‫דרכיו דרך ישרה‪ .‬ואתפלל אל ה׳ ואומר כלכ‬
‫נשכר ונפש קצרה‪ .‬חנו לה מפרי ידיה חד שבעה‬
‫על אשר לא עשחה זו חורה וזו שכרה‪ .‬ותהי‬
‫מגן וצנה על כניה לעחוח כצדה‪ .‬ויהיו דכרי‬
‫אלה נחח ריח לנשמחה כצרור החיים צרורה‪.‬‬
‫אט״ר ויגד לשלמה‪:‬‬
‫יי‬
‫כל מראיין ואמרי פי והגיוני‪ .‬הן כל‬
‫ראחה עיני‪ .‬זלעפה אחזתני‪ .‬ובושת פני‬
‫כסחני‪ .‬כי אין מלה בלשוני‪ .‬לערוך שיהחי והגיוני‪.‬‬
‫לפני מי שגדולים ממני‪ .‬קילי אל ה׳ אקרא‬
‫ויענני‪ .‬חסדך ה׳ יסעדני‪ .‬ועל במוחי העמידני‪.‬‬
‫עמידה שיש כה סמיכה‪ .‬לרגל המלאכה‪ .‬שמורה‬
‫וככל ע‪ :‬וכה‪ .‬מערכה מול מערכה‪ .‬מלחמתה של‬
‫חירה‪ .‬ליהודים היחה אורה‪ .‬ציון היא דורש ה׳ן לה‬
‫נר מציה ותורה‪ .‬עיגיס מאירה‪ .‬להתיש כח יצר‬
‫סמיך מיום ראשון כרא‪ .‬לפחח חמאת רוכן ועלה‬
‫כצער׳א‪ .‬בר^חי לו תירה תפילי׳ן קול הנקרא‪.‬‬
‫ויגרש שלמה‪:‬‬
‫רשות והורמנא‪ .‬ממחנה שטנה‪ .‬כל‬
‫העם אשר כשער מחנה אלקים זה‪.‬‬
‫כקעין כגדול שמן ורזה‪ .‬דור ישרים‪ .‬המאיר לאדן‬
‫‪ "0‬ש‬
‫ולדרים‪.‬‬
‫שמו‬
‫ולדרים‪ .‬המה הגבוריס‪ .‬ובראשם רבנן וחלמידיהון‬
‫דטסקין באורייחא‪ .‬ומסקין שמטחחא אליבא‬
‫דהלכתא‪ .‬שפחוחיהס שושנים‪ .‬המה המטיינים‪.‬‬
‫כמטין גנים‪ .‬דורשים ושואלים‪ .‬טל כל קיץ וקין‬
‫תלי תלים‪ .‬ישמרם השומר אמת למולם‪ .‬ממחה ומד‬
‫עולם‪ .‬ויאהב שלמה‪:‬‬
‫מלה בלשוני‪ .‬באמרי פי והגיוני‪ .‬נאם ה׳‬
‫לאדוני‪ .‬להכחיב השני‪ .‬כבידי ומרים‬
‫ראשי‪ .‬גילי ומשושי‪ .‬עערת ראשי‪ .‬הירי והדרי‪ .‬נזרי‬
‫ופארי‪ .‬רודף צדקה וחסד אתיא רדיפה רדיפה‪.‬‬
‫פזר נתן לאביונים מנה יפה‪ .‬והנה עתו עח דודים‪.‬‬
‫לשמוע בלמודים‪ .‬והיו לאחרים‪ .‬כל העובר ל׳ו תביא‬
‫אל ביחו מלון אורחים‪ .‬וכלם מברכין ומשבחין‪.‬‬
‫עומד בפדן‪ .‬בשבתו עם זקני ארן‪ .‬דין הוא הדר‪.‬‬
‫בקדש נהדר‪ .‬ישר נחיבו‪ .‬ובקדש ישים אורב׳ו‪.‬‬
‫לשם שבו‪ .‬ברוך הוא וברוך שמו‪ .‬יהי אלהיו עמו‪.‬‬
‫גס ברוך יהיה מן הברכה העליונה‪ .‬גם עד זקנה‪.‬‬
‫אשר כאב גדלני‪ .‬וכאב אח בן ירצני‪ .‬מה רב‬
‫טובך כי ער הלום הבאחני‪ .‬רני פלע תסובבני‪ .‬מאז‬
‫טובות גמלני‪ .‬אשר טר כה כדכני‪ .‬וטור ינופף‬
‫ירו כיום חחונחי להטמידני‪ .‬חשיכ חנחמני‪ .‬וגס‬
‫ביתו זו היא אשתו סמכהני‪ .‬וכדרך אמח הנחני‪.‬‬
‫כשרון מטשה אשר הורני‪ .‬טל מי מנוחות נהלני‪.‬‬
‫ואני תפלה‪ .‬לאל נורא טלילה‪ .‬יבלו בטוב ימיהם‬
‫דשנים ורטנניס‪ .‬ורוב הונים‪ .‬ובנים ובני בנים‪.‬‬
‫נטעי נטמנים‪ .‬בביח ה׳ חורם‪ .‬וחופשי התורה‬
‫יקרה היא מפנינים‪ .‬ישלם ה פטלס‪ .‬מהטולס‬
‫ועד הטולם‪ .‬ויהי לחם שלמה‪:‬‬
‫גם לרבות הכתוב השלישי‪ .‬עטרת ראשי‪ .‬הלא‬
‫הוא אבא מארי‪ .‬הירי והררי‪ .‬ואימר חליתי‪.‬‬
‫תכון תפלתי‪ .‬נא לשין בקשה וחחנה‪ .‬לפני שוכן‬
‫מעונה‪ .‬ויברך אח יוסף הני כרכי דרבנן‪ .‬כצל‬
‫שדי יתלונן‪ .‬חיים עד העולם‪ .‬וברי אולם‪ .‬עד‬
‫ביאת הגואל‪ .‬הוא ובניו בקרב ישראל‪.‬‬
‫ויאמר שלמה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫עב‬
‫יוסף‬
‫א ך ] לרבות הנס בחכמתו‪ .‬זקן ויושב בישיבה‬
‫כי שם ביתו‪ .‬עומד ומשמש אנשי סגולתו‪.‬‬
‫דורש עוכ לעמו מדי שכת כשכתו‪ .‬לנחותם הדרך‬
‫ילכו בה לעבודתו‪ .‬אורח ברגליו ל׳ו יטא בצל‬
‫קורתו‪ .‬מאכיל ומשקה כאהכחו וכחמלחי‪ .‬יורה יורה‬
‫ידין ידין דין אמת לאמיתי‪ .‬ושמואל כקוראי שמו‬
‫מ‪ :‬טוב עעמו אשרי יולדתו‪ .‬ובניו כשתילי זתיס‬
‫איש איש על עבודחו‪ .‬ויתפלל שלמה קו׳ל המאריך‬
‫בחפלחו‪ .‬לפני אל עליון ממכון שבחו‪ .‬למען‬
‫יאריך ימים על ממלכחו‪ .‬הוא ובניו אחו‪ .‬איש‬
‫חחח גפנו וחחח חאנחי‪ .‬איש אשר כברכתו‪.‬‬
‫כחפצו ותאותו‪ .‬ואח חשק שלמה‪:‬‬
‫אשור כליה עמם‪ .‬אני אדרוש שלומם‪.‬‬
‫דודי העוביס מיין‪ .‬רח׳ם רחמחי׳ם‪ .‬עובים‬
‫מזהב פדויס‪ .‬מנה אחה אפים‪ .‬ואשא אה שמוחם‬
‫על שפחים‪ .‬ויצא הראשון אברהם אוהבי חאוה‬
‫הוא לעינים‪ .‬כי אם בתירת ה׳ חפצו ערב‬
‫ובוקר וצהרים‪ .‬היב׳ר חב׳ר הכי קרא שמו‬
‫מינוח מים‪ .‬ויוסף אברהם גם אח השני בעדי‬
‫עדים‪ .‬מצית ה׳ ברה מאירה עיניס‪ .‬וישקול‬
‫אברהם אה הכל בכף מאזנים‪ .‬וידי פרושות‬
‫השמים‪ .‬פקיד יפקיד אלהים איתי כזרע אנשים‬
‫כמנשה ואפרים‪ .‬והטושר והככוד טוכיס השנים‪.‬‬
‫כאור החמה שכטתים‪ .‬ואז נשיר שירה כתיף‬
‫וכמצלחיס‪ .‬שיר השירים אשר לשלמה‪:‬‬
‫ל א ף ] אחרונים שכת אחים‪ .‬כאור זורחים‪.‬‬
‫אח• אכא ציצים ופרחים‪ ,‬מגדלוח מרקחים‪.‬‬
‫איזהו מקימן של שבחיים‪ .‬אחד היה אכרהם טת‬
‫הזמיר שמענו כי ישבו אחים‪ .‬ואשר על ירו‬
‫השניי הכי קרא שמו יעקב מה טיב עעמו כריח‬
‫ניחוחים‪ .‬ואחר סמיך גם אח השלישי אלף עילות‬
‫יעלה שלטה היא ובניו עוללי מפוחים‪ .‬ואחרי‬
‫כן יצא אחיו ויגדל משה והעושר והכבוד פניהם‬
‫כאחד עוכיס ונכוחים‪ .‬ותפלתי על חכי יכלו‬
‫בטוב ימיהם ששים ושמחים‪ .‬הקטנים עם הגדולים‬
‫לנצח‬
‫שמו‬
‫לנצח נצחים‪ .‬עד כי יבוא שילה ונאכל שם מן‬
‫הזבחים ומן הפסחים‪ .‬ויזכח שלמה‪:‬‬
‫ן ך ן ץ מברכין על המיגמר‪ .‬ויברך אח יוסף‬
‫י ויאמר‪ .‬יפרה כשושנה‪ .‬ורב חסרא ורב‬
‫הינ׳א‪ .‬גס עד זקנה‪ .‬חכון חפלחי לפני שוכן‬
‫מעונה‪ .‬חיו יחיה עוד רכוח כשנים‪ .‬היא ובניו‬
‫דשנים ורעננים‪ .‬עערח זקנים כני כנים‪ .‬כקרכ‬
‫עדה המשלמח המה הגכורים‪ .‬ונאספו שמה כל‬
‫ההדרים‪ .‬ואשר על ידו השנ׳י‪ .‬משפחח השמעוני‪.‬‬
‫אברהם אוהכי‪ .‬והוא פלכי‪ .‬כרוך אכרם לאל‬
‫עליון‪ .‬עיניו חראינה ירושלים בבטן אפריון‪ .‬בשוב‬
‫ה אח שיבח ציון‪ .‬מן שמיא מיהב יהבי‬
‫ליה חיי אריכי וכניו כני סמיכי‪ .‬מנייהו‬
‫מלט מגייהי אפרט‪:‬‬
‫ל א ת א ל לסיפא‪ .‬לא נצרכה אלא להעדפה‪.‬‬
‫י ואלה תולדות יצחק‪ .‬לעד כספר יוהק‪.‬‬
‫ואלה שמוחם‪ .‬למשפחיחם לטח אבוחם‪ .‬אחים‬
‫פלא יחפררו‪ .‬במעמדם יעמידו‪ .‬ויצא הראשון‬
‫ברוך בן נ׳ר י׳ה‪ .‬והו׳ד בה עשירייה‪ .‬ואחרי כן‬
‫יצא אחיו ויעל שמואל הרמח׳ה‪ .‬ויחנו ביעבת׳ה‪.‬‬
‫לעילא מן כל כרכחא‪ .‬והחכרט בהעלה הברכה‬
‫ככני חיי ומזוט‪ .‬ורצון שוכני סנה‪ .‬וארכא‬
‫בחיין יהיכח להון מן שמיא‪ .‬לעלם ולעלמי‬
‫עלמייא‪ .‬אמן כן יהי רצין‪:‬‬
‫מ ‪ 1‬ר ורטתי זרע קדש ברוכי ה׳ יודע אני‬
‫בעצמי ידיעה נאמנה‪ .‬חסרון דעה‬
‫והבונה‪ .‬שוחא דרבנן לא גמירנא‪ .‬הרוח דרב אשי‬
‫ורבינא‪ .‬ושמעחחא בעייא צלוחא כיומא דאסחנא‪.‬‬
‫מי אנכי כי באחי עד הלום‪ .‬ככוס כפרד עדיו‬
‫לבלום‪ .‬לדרוש ברבים לפט אדון השלום‪ .‬אלא‬
‫שהכחוב קבעו חובה‪ .‬שבהגיע אור לארבעה משר‬
‫כי בא מיעד לנערי בט ישראל‪ .‬להתחנך במצות‬
‫תפלין‪ .‬די אקומפאנייאר איסעה מצוה‪ .‬קין דברי‬
‫חורה‪ .‬להחיש כח יצר סמוך‪ .‬זקן וכסיל מוציא‬
‫לבה‪ .‬קאי אככא‪ .‬והוא כרוך אחריו‪ .‬רוכן כחוך‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫*וסף‬
‫‪1‬‬
‫יאוריו‪ .‬וישח לו הדריס ויהי רובה קשה ס ל ן‬
‫פריצ׳ח‪ .‬אי לזאח‪ .‬יומא כי האידנא‪ .‬חל עלי‬
‫חובח ביעור‪ .‬או נשבר או נשבה‪ .‬ובה שעחא‪.‬‬
‫בוא יבוא ברינה ילד מסכן וחנס אשר בדברו‬
‫מערי׳ב ערביים דבר שבחיבה‪ .‬שובו אלי ואשובה‪.‬‬
‫חשוכה מאהכה‪ .‬מכאן ולהבא‪ .‬חישבנא מבא‪:‬‬
‫‪ H J / l l‬סיניוריס לה פלאעיקה די נוואיסערו‬
‫דרוש סירה‪ .‬אין איל ענין די יצר‬
‫הדע‪ .‬כי הנה מצינו‪ .‬כי חקרו כח הקידמין‪ .‬כי‬
‫איך יחכן קי איל יצר השיב‪ .‬עינגה כח לגרש‬
‫היצר הרע מטחי‪ .‬שדר כו כמה שנים‪ .‬והלא‬
‫קיי״ל אין השן המשפע סי׳ ק״מ סעיף א׳ וז״ל‪.‬‬
‫קרקע בחזקה בעליה עימדח‪ .‬שקרקע הידוע בעדים‬
‫לראיבן‪ .‬והוא עחה בחזקה שמעון‪ .‬ומחזיק בו‬
‫ואוכל פירוחיו וכניען שלקח‪ /‬וראובן מערער‬
‫לומר שהיא גזולה כידו‪ .‬כאמן וכו‪ /‬אלא א״כ‬
‫החזיק כו שמעון כראוי‪ .‬וכעענה‪ .‬אז אין מוניאין‬
‫אוהו מידו וכי‪ /‬ובסעיף ז׳ כתב וז״ל כיצד היא‬
‫החזקה‪ .‬שישחמש כו ויהנה ממנו ג׳ שנים מיום‬
‫ליום‪ .‬כל דכר כפי הכאתו וחשמישו‪ .‬שכ ו‪ ,‬שהוחזק‬
‫כו ג׳ שנים ולא מיחה כו שוס אדם‪ .‬לא נזהר‬
‫עוד כשערו‪ .‬ונאמן לו׳ מכרהו או נחחו לי‬
‫ואבדתי שערי עכ״ל‪ .‬וא״כ כמו זר נחשכ‪ .‬קי‬
‫סיינדו איל יצר הרע‪ .‬איסעה כטף האדם י״ג‬
‫שטס‪ .‬ואין מוחה כידו‪ .‬הרי אכל שני החזקה‪.‬‬
‫אי קומו פודרה איל יצר העוכ לגרשו מכיתו‬
‫שככר החזיק כה מן הדין‪:‬‬
‫ז׳יל חירצו קין לוקי דיכ׳ו איל זוהר אין‬
‫פרשח משפעים וז״ל‪ .‬מאן דזכי לי׳יג‬
‫שטן אקרי בן לכנסת ישראל וכו‪ /‬כד מעא דוד‬
‫לי״ג שנין‪ .‬וזכה כיה בההוא יומא דעאל בארביסר‪.‬‬
‫כדין כחיכ‪ .‬אמר אלי כני אחה אט היום ילידחיך‪.‬‬
‫מ״ע דהא מקדמח דנא לא הוי ליה כרא‪ .‬ולא‬
‫שראח עליה נשמחא עלאה‪ .‬דהא כשני ערלה‬
‫הוא וכו׳ עכ״ל‪ .‬הרי לפניך קי לוס י״ג שטס‪.‬‬
‫סי‬
‫שמו‬
‫סי לייאמאן שני ערלה‪ .‬ואיחא בגמרא דב״ב‪ .‬אמר‬
‫ר יהודה אכלה שני ערלה‪ .‬לא הוי חזקה‪:‬‬
‫כפי די איסטו‪-‬איסטה מחורצה‬
‫החקירה הנזכרח‪ .‬קי סיינדו‬
‫מולו איל טיימפו קי החזיק איל יצר הרע כאדם‪.‬‬
‫סי לייאמה שגי טרלה‪ .‬סיגיךאיל זוהר‪ .‬פור איסטו‬
‫ני־ יסי קונטה חזקה‪ .‬סיג־ן דיכיו ר׳ יהודה אין‬
‫לה גמרא‪ .‬סיגון דיכ׳ימוס‪ .‬אי קון איסטו‪ .‬טייני‬
‫כח איל יצר הטוכ לגרש היצה׳יר‪ .‬ולהדריך אח‬
‫‪ | Q‬האדם כדרך הישרה‪ .‬אלו דכריהם דל‪:‬‬
‫הדל מי פארישי קי קין אישטו‪ .‬סי‬
‫וא^י‬
‫אינטינדיראן מקראי קדש אין איל‬
‫חהלים‪ .‬כמה יזכה נטר את ארחי לשמיר[כדבריך‪.‬‬
‫כלט צפנחי אמרחך למען• לא אחטא לך‪ .‬והוא קי‬
‫דוד המלך ע״ה טוין לח ־!ירה זו‪ .‬אי קירי‬
‫דיזיר‪ .‬כמה יזכה נער‪ .‬קי איש איל יצה״ע‪ .‬קי‬
‫שי לייאמו ילד‪ .‬קין קי שירה זוכה כדין •לגרש‬
‫היצה״ר מטחו‪ .‬שככר החזיק כאדם ־כמה שנים‬
‫ולזה כא כמחרן ואמר‪ .‬כלכי צפנחי אמרחך‪.‬‬
‫ור׳יל מה שאמרח לי אני• היום ילדתיך‪ -.‬דהיינו‬
‫מי״ד שנה ואילך‪ .‬אכל קודם לכן‪ .‬הוי שניטרלה‪.‬‬
‫וכמו שכחב הזוהר‪ .‬ובזה יזכה היצה״ע בדינו‪.‬‬
‫לשמור כדכרך לגרש היצהי׳ר‪ .‬ולהדריך אח־ האדם‬
‫כדרך ישרה‪ .‬וכזה לא אחעא לך‪ •.‬שהרי היצה״ע‬
‫כעזרי‪ .‬ולעיקר החקירה נראה לי ליסכ באופן‬
‫אחר‪ .‬ונקדים‪ .‬לי קי מי פארישיץ דיקלאראר‪ .‬אין‬
‫איל פסק‪ .‬לא עוב היותי האדם׳ לבדו‪.‬אעשה לר‬
‫עזר כנגדו‪ .‬כי •־הנה ידוע מה שחכמים הגידול‬
‫קי סי נו טיביירה לה פירסינה יצר י העוכ ני‬
‫יצר הרט‪ .‬נו• טיניאה שכר פור‪ -‬־קיום ממצות‪.‬‬
‫אי נו ־טיביירה׳ טונש טל ביטולם‪ ,‬פור אישטר‬
‫ברא״יצר הטיב ויצה״ר באדם‪ .‬ועפי׳יז י פאריסי׳‬
‫קי איסטו סירה־ לה כונה דיל פסיק‪ .‬לא טיבי‬
‫היות האלם לכדו‪ .‬קירי דיז‪-‬יר‪'.‬סין־יצה״ט‪-‬אי־‬
‫סין יצה׳יר‪ .‬וט״כ אטשה‪.‬׳לו •טזר דהיינו יצה״ע‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬ה^‪2‬תא‬
‫)‪(19‬‬
‫יוסף‬
‫עג‬
‫הטוזרו‪ .‬כנגדו •יזה יצה״ר שהוא מנגדי האדם‪ .‬וכ׳׳ז‬
‫למיבהו ולהנאתו‪ .‬ומה ‪.‬מאד יומתק‪.‬מאמרם‪.‬ז״ל‬
‫זכה מזר‪ .‬לא זכה י כנגדו אי קירי דיזיר‪ .‬סי‬
‫זכה לה פירסונה‪ .‬אי קאמינו דישראס די רוחניות‪.‬‬
‫קי סון כוחות הנפש‪ .‬איסמונסיס סירה איל‬
‫יצה״ע לעזר ולהועיל אל האדם‪.‬׳ לא כן סי ־הלך‬
‫אתר שרירות לכו דהיינו דכרים גופניים‪ .‬אז סירה‬
‫גובר איל יצה׳יר‪ .‬והולך וכא כנגדו‪ .‬להפילו ככתר‬
‫שחה‪ .‬אי איל טעם קי אדילאנעו איל פסוק‬
‫אטשה לו טזר כנגדו‪ .‬קי איס איל יצה״ט‪ .‬ומן‬
‫הראוי היה קי אקונאנטארה כנגדו‪. .‬קי איס‬
‫איל יצה״ר‪ .‬סיינדו קי איל׳ איש משכים ליטא‪.‬‬
‫קידם היצה״ט י״ג שנה‪t< .‬״ אינטידירה קון ׳־לו‬
‫קי דיכ׳ירון רכותינו אין ילה ג‪#‬רא‪ :‬־ קי קואנ־ו‬
‫איסטה איל עוכר כמעי אמו‪ .‬בא *מלאך ומלמדו‬
‫תורה‪ .‬אי׳ איסטי מלאך איש יצה״ט‪ .‬א״כ מלינו‬
‫קי איל יצה״ט איס משכים הולך אל ק ׳אדם‬
‫קודם היצה״ר‪ .‬אי• ־פור איסטי טעם‪ .‬אקונאנטו‬
‫איל פשוק עזר קי איס׳י״איל^יצר הטוב‪ .‬נמצינו‬
‫למדים‪ .‬קי איל יצה״פ אי איל ׳יצה״ר סון שוהפים‬
‫כאדם‪ .‬מחחלת היצירה‪:‬‬
‫מהי שפסק מרן חושן המשפע סי‬
‫י ״ קמ״ט סעי׳ ב׳ ודל שדה של ב׳‬
‫שהתפיס שאין בה דין חלוקה‪ .‬אטפ״י שאכל ־א‬
‫מיהם טלה כמה שנים‪ .‬הרי היא י בחזקת שניהם‬
‫טכ״ל‪ .‬אי קון איסטו‪ .‬איסטה מיושבת לה חקירה‬
‫קי דיכיימויש‪.‬״ קי יסיינדו איל יצה״ר אי איל‬
‫יצה״טסין שותפים אין איל כן אדם משמת יצירה‪.‬‬
‫פור איסטו נו סי לייאמה חזקה לוס י״ג שנים‬
‫קייהחזייףאיל יצה״ר אץ איל" בן אלם‪'.‬יי סיגוף‬
‫איש איל דין אין'ב׳ שותפים קומו דיכיימוש‪.‬‬
‫וכזה יש יטלת ביצה״ט לירד ׳לתוךתלקי‪.‬‬
‫אחר זמן רב מצאחי להרב" מלל לאב הם‬
‫י‬
‫־‬
‫• שפ* כן ע״ש‪:‬‬
‫‪ *11^1‬נראה לישב באופן אחר‪ ,‬זכקדיס לבאר‬
‫ר‬
‫ונקדים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫קי‬
‫ייוסף‬
‫י ן סירי* איל מט‪ 0‬קו לייאמו שהע״ה אל יצהיר‬
‫כשיל‪ .‬אי אל יצה^יע ילד‪ .‬והמפרשים ז״ל כל‬
‫אחר לדרט לקן הקרש פגה‪ .‬אי אה מי‪ .‬מי‬
‫פאריס*‪ .‬קי־ ס י ן אה ריספונדר איששה חקירה‪.‬‬
‫א‪ 1‬ס* אינעינדירע קין לי קי פסק מרן ז״ל‬
‫באומו סימן סעי י*ח וז״ל‪ .‬חרש שיעה וקנון‪.‬‬
‫אץ אכילתן ראייה מפגי־ שאין להס מענה שתעמול‬
‫הקךהןןג ‪ 5‬י » ג אלא מחזור לגמלים‪ :‬וכן המחזיק‬
‫במשיהם אין אכילתן־ ראיה ע‪ 5‬ל‪ .‬הרי לפניך‬
‫קו איל‪ .‬עשי* שאכל שני חזקה‪ .‬אץ אכילתו‬
‫ראיה‪ ffa ,‬מזקמי חזקו*‪ * /‬יךן איסשו• איסמה‬
‫מיו‪33‬מ ‪ it‬תקיר‪ $‬ר ן ליכ׳ימוס קי סיינדו איל‬
‫יצה״ר ס* *יאמו כסיל פיר איששו אין אכילתו‬
‫רא?ס; ואין חזקתו חזקה‪ ,‬יעיד פ ץ שהיצה״מ‬
‫נקראו ילל וכבר זכה בתירת מוקדס^ ממילא איל‬
‫ק! אדם סי לייאמ*? נכסי קשן‪ :‬אי קין איסשו נו‬
‫ס‪ 1‬קלנטה חזקה ליקי המזיק איל יצהיר **ג שטם‪,‬‬
‫אהד קו § א י מחזיק בנכסי ק ק ‪ ,‬קי אים‬
‫אי׳לי‪5‬ה״«קי סי לייאמי ילל סינץ‪ .‬ליכ׳ימיס‪:‬‬
‫איי קין ריספונדי איסמה קושיא‪ .‬קין לוקי‬
‫פסק מור״ם אין חו׳׳מ ס י קמ״ש וז׳יל‪,‬‬
‫המחזיק © מ י אשיו איש‪ ,‬לא עלתה לו חזקה‪,‬‬
‫והגה ידוט ט יסראל יש להס מם הקב״ה לין‬
‫אשה ומנלה‪ ,‬אי קץ איםשי בשלה טמנסו קי‬
‫מאמר רך פראי מחזיק בנכסי אשת איש לא‬
‫עלתה לו חזקה־‪:‬‬
‫פ> ה^מיר איסשי איס איל מעם קי נהגו‬
‫מ ג י ע תור נערי בני ישראל לעונת‬
‫הנחה תפלין‪ ,,‬לי אקומפאגייאר איששה מציה קון‬
‫דבריי תורה״ סיינדו ט בא מועד היצר השיב לבוא‬
‫בעול היצה״ר‪ ,‬להדריך את האדס בדרך ישרה‪,‬‬
‫אי קואנלי מירה איל יצה^ר קי איל יצה״מ זכה‬
‫בדיני מצד שאץ ח ^ ו חזקה‪ .‬איששינסיס סי איס‬
‫מתגבר על האלם בכל מאמצי כוחו להכשילו‪.‬‬
‫ה ד למןם־ נקמתי; פור איסשי הקנו לי לידר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דברי חורה‪ ,‬כ׳וסמאמי׳גמי •קין איסשה מצוה‬
‫כדי להכניעו סיטן ריכ׳ירון ח״ל אץ משכת‬
‫קדושין וז״ל ושמתם‪ ,‬שם תם‪ ,‬נמשלה התורה‬
‫לסם תייס וכו‪ /‬כך הקב״ה א״ל לישר‪ /‬בני בראתי‬
‫יצהי׳ר בראתי לו תורה תבלין‪ ,‬אם אתם עושקים‬
‫כתורה‪ ,‬אזן אתם נמסרים בידו‪ .‬שנא׳ הלא אם‬
‫תעיב שאת‪ ,‬ואם אק אתם עוסקים פתורה אסם‬
‫נמסרים בידו שגא לפתח חעאת רובן‪ .,‬וכו׳‪:‬‬
‫איל פשש דיל מאמר איששה אינשינדימ‬
‫אלא שיש לדקדק בו‪ ,‬תחילה מה הלשון‬
‫אומרת‪ ,‬בראתי לי‪ ,‬דמלת לו מיותרת ועור קן׳מו‬
‫יתק קי־ קון עשק התורה‪ ,‬יכילה‪ .‬היא שתגן‬
‫מעצת היצה^ קי םיינדו איל יצה״ר און פחד‬
‫אלהים לנגד עיניו‪ ,‬מה יתן ומה •וסיף עשק‬
‫התירה‪ ,‬להתיש כיחי‪ ,‬אכן שי אישינרידה קין‬
‫לוקי דיכ׳ירין רז״ל אין מש סיכה‪ ,‬לעתיד לבוא‬
‫עתיר הקב״ה לשוחשו ליצה״ר לפני הצדיקים‪ .‬יכו‪/‬‬
‫והנה כל אשר בתיכו יתמיה‪ ,‬איך תצא זאת‬
‫מלפניו יתברך‪ ,‬והלא ייא מינימיס איל דץ‪ ,‬אץ‬
‫שליח לדבר עבירה‪ ,‬וא״כ איל יצהיר דגי די שיר‬
‫פמיר‪ ,‬דלברי הרב ודברי התלמיד לברי מי שומעין‬
‫א* פורקי עתיד הקב״ה לשוחשי‪:‬‬
‫שי אינשילירה בהקלים ליקי דכ׳ירון אין‬
‫אי‬
‫פרק האיש מקדש‪ .‬שוברי איל לץ קי אץ‬
‫שלית לרבר עבירה‪ ,‬אי דימאנדו איל תלממ;‬
‫והתניא שליח שלא עשה שליחותו של בעל הבית‪,‬‬
‫שליח ממל‪ ,‬גמה שליחותו בעל הביס־ מעל וכו‪/‬‬
‫אמאי נימא אין שליח לדבר עבירה‪ ,‬אי פירקי‬
‫איל בעל הביש מעל‪ ,‬אי ריספינדייו איל תלמוד‬
‫שאני ממילה‪ ,‬קי סי אינסיכייהחעא חעא מתרומה‪.‬‬
‫מה תרומה משד שליח‪ ,‬אי איל משלחי איש חויב‪,‬‬
‫י אף מעילה משוי שליח‪ ,‬אי פור איששו קואנדו‬
‫איל שליח עשה שליחותי‪ ,‬איל בעל הבית• איס‬
‫חייב‪ ,‬פורקי שלוחו של ארם כמותו‪ ,‬לע&ין‬
‫תרומה אי ממינה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נקשק‬
‫שטו‬
‫‪ f ^ t O D J‬מן האמיר‪ ,‬קי לקי מינימום אץ‬
‫״ שליח ללבר עבירה והשליח חייב‪,‬‬
‫יי‬
‫איס לוקא בהדיוט‪ ,‬אבל במעילה קלשים לגבוה‬
‫יש שלית לדבר טבירה‪ ,‬אי איל משלח איש חייב‬
‫סיטן דיכ׳ימום‪ ,‬יעסי״ז אך יצא יצא היצה׳׳ר‬
‫דדיב בדינו‪ ,‬קי ס״ינדו איל איש משיש ומליח‬
‫לבכי אדם‪ ,‬להיוהס מועלים בקדשי שמיס‪ ,‬יש‬
‫שליח לרבר עבירה‪ ,‬סיגין דכ׳ימיס בראש אמ׳יר‬
‫וחיובי מחייב‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫)‪ p^f‬פי האסור מציע טוב עטם ולעס‪ ,‬היוס‬
‫התירה שבלין ליצה״ר‪ ,‬סיינלי מל ילה‪,‬‬
‫אינקיאיגטדה לה פירסינה כמנה כמל היצה״ר‪.‬‬
‫להואיל יהיא עשיק בקרישה רבה זאה השירה‪,‬‬
‫מ ה שעתא בייני איל יצה״ד לפשוהי‪ ,‬ולהוציאו‬
‫לסילין‪ ,‬הנה סי פיאירי מועיל פתיייו‪ ,‬אחת‬
‫דתי‪ ,‬הנה מיתתנו‪ ,‬אחר קי פואי מיעל בקדשי שמים‬
‫ויש שליח לדבר סבירה‪ ,‬׳והמשלח חייב‪ ,‬סיגין‬
‫דיכיימיס‪ ,‬ומי״ז הוא נמשר בידם‪ ,‬לא כן בזמן‬
‫רך ישראל ע שק עושקים בתורה‪ ,‬כבר הוציאי‬
‫עצמן לפדלין‪ ,‬והדד דינא •דבהדיוט אץ שלית‬
‫לדבר עבירה‪ ,‬והשליח קי סץ ישראל איש חייב‪,‬‬
‫אי איסשה־ איס לה ס נ ה דיל מאמר‪ ,‬ואם אץ‬
‫אסם סיסקים בסורה‪ ,‬אסם נמסרים בידו‪ ,‬והיא‬
‫אס עצמו הציל‪ ,‬והגם דסיןז סץז‪ ,‬כשמהטיאם‬
‫לעבור על דש נקרא מועל‪ ,‬שהרי־ לאש מצום‬
‫סאנבץ סין קדשי שמיס אינו נישיסיסאבה עסק‬
‫הסירם‪ ,‬מ״מ ע סי לייאמה מיעל אלא בזמן שהם‬
‫סיסקיש בקורס‪ ,‬אימפירו אין איל כדמפו קי ט‬
‫סין עושקים בשידה ומזלזלים בה‪ ,‬הגם שמחטיאס‪,‬‬
‫אמו גר רא מיעל‪ ,‬סיינמ קי איליוס פסעו‬
‫בפצמס‪ ,‬יקדמו להיותם מוטלים‪ ,‬אי מינימוש‬
‫איל דין‪ ,‬אין מועל אחר מיעל‪ ,‬אי איסשיגשיש‬
‫אינקייאיגשרס ליגאר איל יצה״ר להפיק רצינו‪,‬‬
‫וכלביא יקים להסשיאם‪ ,‬אי אישטי איש לה כינה‬
‫דיל מאמר קי דיכ׳ו‪ ,‬בראשי לו סירה חבלין‪ ,‬דעל‬
‫(‬
‫ידי מסק •השורה‪ ,‬מסמשק ‪• Yztor‬ואזיל זימידס‬
‫דיכץ‪,‬‬
‫ליצה״מ ממצא שבל עב׳ יצריס‪,‬‬
‫איל פסוק *כל ל מ ך אי‪:‬דיקלארארץ דזיל ׳•‪3‬ב׳‬
‫יצריך‪ ,‬קי פור איששה יראזון באה מלס לו‪,‬‬
‫להנאשו ילטובהי‪ ,‬למשקו יולחבדו עם •סיצה״מ‬
‫בעסק הסירה‪ ,‬שהיא שבללן לו‪ ,‬התבלין שק‬
‫נוסק‪.‬ממס לשבח‪:‬‬
‫פי האמיר מי פאריסי קי איסשו סירה‬
‫לה כונה ־ליל יפסיק קדש ישראל לה‬
‫ראשית תבואתו •כל אוכליו יאשמו ־ופו׳ וישילדקלק‪,‬‬
‫קי סמלו ליכ׳ו קלש ישראל לה׳ *יא אירא‬
‫באסטאנסי‪• ,‬אי פארה קי ?יסיסיטו דיזירדאשיס‬
‫םביאסי‪ ,‬אי קין ליקי דיכ׳ימום‪ ,‬איסטה אינשימדידי‪,‬‬
‫לבתתילה אמר קדש ישראל לה‪• /‬וממילא היצה״ר‬
‫חייב אם מוטל בהם‪: ,‬יהדר קשיא ליה קגשיס‬
‫סשלמיד‪ ,‬פורקי פדרה חייב •אין! •יצר הרע יקיאמי‬
‫פיאירי מועל •ג^ם‪ ,‬נ״מא אק ‪.‬עלית ל^גר עבירה‪,‬‬
‫אי פור איסשו ריספונרי ראשיש שפואשי‪- ,‬אי‬
‫קירי דיזד דילסיק מעילה מסרומה דהיינו ראשיש‬
‫שביאתי‪ ,‬מה‪ .‬הדומה משיי שלית‪ ,‬אןמ מע?לה‬
‫משיי שליש‪ .‬ילק כל אוכליו *אשמו‪ ,‬דהייס סיצה״ר‬
‫ינונדא דיליה דעה שבוא יכו׳ ־ועלה מן ה א ר ‪r‬‬
‫פי ע׳* עסק •השורה ינרחה קרו ליה ליצהיר‪,‬‬
‫ואנחנו קמכו ינשעידד‪ £ ,‬איסעה יסגולה ‪H‬‬
‫עסק ההורה איכקואינמרימוס‪• ,‬קי לה &ליי אין‬
‫ליס שפלץ שאנביץ‪ ,‬ס * ץ דיכיירון ר־דל יאץ‬
‫מלרש שוחר עיב יז״ל א״ר אלעזר אמרו ^ א ל‬
‫לפני הקב״ה רוצים אנו להיוש ־יגעים *הורה‬
‫יומם ולילה‪ ,‬אבל אין לט פנאי‪ ,‬א״ל הקב״ה‬
‫קיימו‪:‬מצוש תפילין ומעלה אל עליכם כאילו אמס‬
‫יגעים בשירם יומם ׳ולילה‪ ,‬ר׳ •וחק אמר מקרא‬
‫מלא הוא זה‪ ,‬והיה לאוס על »‪5‬ך ‪:‬ולזכרו] ‪?5‬ן‬
‫עיניך‪ ,‬למען שהיה ׳שורת ה׳ בפיך עכל״ה‪:‬‬
‫ו ה נ ה איל פשע דיל מאמר* איששה איממחלץ‬
‫סאל‪5‬ו ‪-‬איי אלגוניס *קחקיס אץ איל‬
‫ומן‬
‫‪,‬‬
‫>‬
‫שמו‬
‫ומן הפרישה יובן הדרישה‪ ,‬אי מי פאריסי קי‬
‫סי אנעילירה מל פי לוקי ליכ׳ו לה גמרא וז״ל‪,‬‬
‫ואספה דגנך מה ‪.‬חיל לפי שנא׳‪ .‬והגיח בו יומס‬
‫ולילה‪ ,‬יכיל לברים ככתבן‪ .‬ח״ל ואספה למך‪,‬‬
‫נהוג ־בהן מנהג לרך ארן לברי ר' ישמעאל‪- ,‬ר׳‬
‫שרןע^ןאימר‪ ,‬אפשר •׳אדם חורש בשעח הדישה‪,‬‬
‫וזורע בשעה וכו‪/‬׳ אלא בזמן שישראל עישין רש״מ‪,‬‬
‫מלאכחן נעשיח על ידי אחרים וכו׳ ־הרבה עשו‬
‫כר״י ועלחה בידם‪:‬‬
‫‪ "*£71‬זה יבוא על ׳נכון טנח המאמת דאין‬
‫כונת ישראל לפעור עצמן מעסק ההורה‬
‫ח׳'ו אלא טנתס דס״ל כר״י דאמר נהוג בהן‬
‫מנהג ד״א‪ •,‬אחר שהרבה עשו המיתו ושלחה‬
‫בידם‪ ,‬יאפי״ה דיזין דילאנעדי הקב״ה שרצינס היה‬
‫להיות יגעים בתורה יומם ולילה‪ ,‬יכסירח ר״ש‪,‬‬
‫קומי‪ .‬איל פשע• דיל פסוק והגיח בי יומס ולילה‪,‬‬
‫אי ני •פ אזיין אזירלי‪ ,‬סיינדו איסשאן עשוקים‬
‫בדרך ארץ‪ ,‬על המחיה ועל הכלכלה‪ ,‬אי פיר‬
‫איסעי‪ ..‬ליס ־ דיזי ־ הקב״ה‪ ,‬קיימי מצוה חפילין‬
‫ומעלה אני ־״עליכם ‪;-‬וכו‪ /‬קי לה מניה לי ליש‬
‫הפילן שקילה •ככל התירה‪ ,‬אי עייני לה מיזמה‬
‫סגצה־״די •עסק התירה‪,‬׳ •אי קין איסשי שי‬
‫אינעינ^ר׳אן‪ :‬ימקראי קרש בפרשת שמע‪ ,‬יהיי‬
‫הדבריש ‪:‬האלה וכוי דלכאורה קשה פתח הכהיב‬
‫בכל •החדה‪ ,‬ושיים במצית תפילין‪ ,‬אי ע״פ לי ליקי‬
‫דיכ׳<מוש‪,‬״איהעה• אינמינרירו‪ ,‬קי אין פרימירו‬
‫לילו• והיו הדברים האלה‪ ,‬למיידי בעשק ההורה‪,‬‬
‫וט תאמר בלביך אין לי פנאי‪ ,‬פיר איסעו־‬
‫אינייאזייו‪-‬אי‪ -‬לילו קשרתם לאית על ירך‪ ,‬קי‬
‫סי; ליס תפילין‪ ,‬אי יקיריי דיזיר‪ ,‬קי‪.‬קואנלו‬
‫פושרין י מקיימים לה מצוה די לום‪ .‬תפילין;‬
‫מעלה עליהם קומו סי פואיראן עוסקים בהירה‬
‫יומס ולילה‪ ,‬שיגון לילימוס‪ ,‬ועפ״י די אישעי‪,‬שי‬
‫ליקלארה לה טנס •דיל פסק‪ ,‬והיה לך לאוס‬
‫•פל‪:‬יזון־ ! כו‪ /‬למק תהיה׳ תורש ה׳ בפיך‪ ,‬קי‬
‫ז‬
‫;‬
‫‪5‬‬
‫יוסף‬
‫איסמה פאלאברה די לך‪ ,‬איסמה די מאס‪ ,‬יכביד‬
‫קימי יתכן קי קין ליס תפילין‪ ,‬יהיה חודח ה׳‬
‫בפיך‪ ,‬דמי תלה‪ .‬הא בהא‪ ,‬אכן עפ״י ליקי‬
‫דיכ׳ימוס איששה איכמינדידי‪ ,‬אי קירי דיזיד איל‬
‫פשוק‪ ,‬הרע לך קי איששה מציה די הגהה חפללין‪,‬‬
‫איש לך‪ ,‬דהיינו להנאתך ולשובתך‪ ,‬להצילך ילהה‬
‫אייביך לפניך קי איש יצה״ר וגינדא דיליה‪ ,‬היגין‬
‫דיכ׳ימיש קי עיינין לה מיזמ‪ :‬שגילה די עשק‬
‫החירה‪ ,‬אי פיר איהעו‪ ,‬אינקימינדו‪ ,‬שיהיו לך‬
‫לאוח על ידך‪ ,‬שהוא כנגד הלב חימד‪ ,‬ולזכרון‬
‫בין עיניך ׳כנגר המוח‪ ,‬אי איסשונשיש‪ ,‬מעלה‬
‫אני עליך‪,‬־ כאילו יהיה הירח ה׳ בפיך‪ ,‬כי אס‬
‫בחירה ה׳ כל היוס‪ ,‬סיגין דיכ׳ימיס ‪:‬‬
‫שלא להשריח על מעלתכם‪ ,‬בולבירימוס‬
‫ל^ךי‬
‫איל מאמר הנצב פה־ו השער‪ ,‬וז״ל חט‬
‫רבנן ולמדחס אוהס אה בניכס‪ ,‬אין לי אלא‬
‫בניכס‪ ,‬בני בניכס מנין‪ ,‬ת״ל יהידעתם לבניך‬
‫ולבני בניך‪ ,‬א״כ מח״ל בניכם‪ ,‬לימד לך בניכם‬
‫ולא בני דגם‪ ,‬ומנ״ל דנשים ששירית ממצית תפילין‬
‫גמר לה מתלמיד־־תירה‪ ,‬דכחיב ישנלתש לבניך‪,‬‬
‫וסמיך־ ל•‪ :‬יקש־חס לאיה על ידך‪ ,‬מה ת׳׳ ת‬
‫נשים ?־!׳־יה‪ ,‬אף תפילין נשים פשירית עכל״ה‪:‬‬
‫לדקדק בי‪ ,‬פארה קיניסיסישי אינסינייארס;‬
‫ןי^{‬
‫קי נשים פשירות די מניח הפילין מכה‬
‫סמיכיח הכתיבים‪ ,‬וחיפיק ליה ט מציה תפילין‪,‬‬
‫סון מציה עשה שהזמן ג־מא ונשים פשירוס‪ ,‬אי‬
‫סי־־פייגי פיר סברא כמ״ד בפ המוצא חשילין‪,‬‬
‫קי סין מצית עשה שלא הזמן גרמא‪ ,‬א״כ פארה‬
‫איל מ״ר קי עייני קי סין מ״ע שהז״ג‪ .‬האי‬
‫ושננחס לבניך מאי עביד ליה‪ ,‬וע״ק קי אין פרק‬
‫מי ־שמתי ריכ׳ירון‪ ,‬קי נשים פעורוח ממנוח‬
‫תפילין‪ ,‬ופריך בגמרא‪ ,‬פשימא‪ .‬ומשני מהו דחימא‬
‫איחקיש‪ -‬למזוזה‪ ,‬קמי׳ל‪ ,‬והשתא אמאילאסריך‬
‫הכא פשיעא‪ ,‬ומ״ק אשיטייא לתלמילא‪,‬׳ קי דיכ׳ו‬
‫‪:::‬י דתימא איחקוש למזוזה ואימא הכי נמי אי‬
‫‪f‬‬
‫‪,‬‬
‫סי‬
‫שמו‬
‫סי פואי סומך סוברי איל היקש דח״ח‪,‬‬
‫מאי אילמיה להאי היקש דח״ח מהאי היקש‬
‫למזוזה‪:‬‬
‫מי פאריסי קי סי אינטינלירה‪ ,‬בהקליס‬
‫אי‬
‫קושיח החוספוח אין פ המוצא חפילין‪,‬‬
‫דהקשי מאי פריך בפ׳ מי שמחו פשימא‪ ,‬אי‬
‫דידמיס קי קמ״ל קי חפילין סין מצוח טשה‬
‫שהדג‪ ,‬ולאפיקי די איל מ״ר קי דיזי קי סין מ״ע‬
‫שלא הזמן גרמא‪ ,‬אי ריספונדיירון חוספית למ״ר‬
‫מ״ע שהז״ג פריך ע״ש‪ ,‬ואני הדל מי פאדיסי‬
‫‪.‬אדיסטנריר לה קושיא לי חיספוח באופן אחר‬
‫והייני קי איל מקשן קי אקוזו פשיעא‪ ,‬אט׳ למ״ל‬
‫קי חפילין סון מ״ע שלא הז״ג פריך‪ ,‬והיינו‬
‫משום דס״ל לסחמא דחלמודא קימי איל הנא‬
‫קי סי אינסינייא חפילין די חלמוד חורה‪ ,‬אי פור‬
‫איסטו מקשה בנח פשיפא‪ ,‬קי סיינדו ייא מינימיס‬
‫היקש חפלין לה״ח‪ ,‬פשיטא‪ ,‬אי פארה קי ניסיסיטו‬
‫דיזיר קי נשים פטירות‪ ,‬אי פור איםטו‬
‫ריספינדייו מהו דתימא איתקיש למזוזה‪ ,‬קמ״ל‪ ,‬קי‬
‫איל היקש דת״ת איס מאם אלים קי איל היקש‬
‫די מזוזה‪ ,‬והיינו משוס דסמיטח וכננחס לבניך‬
‫עם וקשרתם לאוה על ידך‪ ,‬איס אנטיס אין איל‬
‫פסיק‪ ,‬קי איל סמיכות די וקשרתם קון יכחבתם‪,‬‬
‫אי פיר איסטו איס מאס אלים לה ילטתא דח״ח‬
‫מאס קי לה ילפיתא דמזוזה‪ ,‬ולפי די איסטו לא‬
‫שייך אקוזאר אין איסטי מאמר פשיטא‪ ,‬סיינרו‬
‫קי עיקר הדין קי נשים פטורות די תפילין‪ ,‬די‬
‫אקי סי אינסינייה‪ ,‬בין למ׳יל קי סין מ״ע שהז״ג‬
‫יבין •למ״ד קי סין מ״ע שלא הז״ג‪ ,‬ולכן האי‬
‫תנא להכא‪ ,‬אפי׳ קי דיגאמיס קי עייני פור‬
‫סברא קימו איל מ״ל קי ליזי קי סין מ״ע םהז״ג‬
‫אפי״ה בעי למילף מהמיטה לה״ת‪ ,‬דאי לאו‬
‫הכי אף שהיא מ״ע י שהדג‪ ,‬היה אמינא דחייביח‪,‬‬
‫משום ילטחא דמזוזה‪ ,‬אי פור איסטו ניסיסיטו‬
‫אינסינייאדסי קי סין פטורוח מכח ילפותא דח״ח‬
‫עה‬
‫ייוסף‬
‫ואחי הכל שפיר ע״כ‪:‬‬
‫דרוש ג׳ לתפלין‬
‫‪,‬‬
‫^ ‪ f ^ D‬בפרק קמא לקדושין‪ ,‬חניא‬
‫(‬
‫י רגי אומר גלוי וילוע לפגי‬
‫מי שאמד והי‪ :‬העולם‪ ,‬בבן מכבל את אמו‪ ,‬יוחר‬
‫מאביו מפני שמשדלתו בדברים‪ ,‬לפיכך הקדים‬
‫הקב״ה כיבוד אב לכבוד אם‪ ,‬וגלוי וידוע לפני‬
‫מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו‬
‫יוחד מאמו מפני שמלמדו תורה‪ ,‬לפיכך הקדים‬
‫הקב״ה מורא האס למורא האב‪ ,‬שנאמר איש אמו‬
‫ואביו תיראו‪:‬‬
‫במרבד אר׳ש חח׳ה‪ ,‬והנה בעחה‪ ,‬קול‬
‫אתן‬
‫י ברמה נשמע‪ ,‬וכל עין דמוע תדמע‪,‬‬
‫ומעלה אח המדומע‪ ,‬על מות ישרים‪ ,‬מאיריס‬
‫ומזהירים‪ ,‬אבא אבא רחמנא‪ ,‬לזאת בנות יכראל‬
‫חבכינה‪ ,‬ויהי בה‪5‬י הלילה‪ ,‬נשמע קול יללה‪ ,‬פחאוס‬
‫בא אידו‪ ,‬והוא לבדו‪ ,‬עודני באיבי‪ ,‬קראו רבו‪,‬‬
‫ויקרא ה׳ אח שמואל‪ ,‬הוי אריאל אריאל‪ ,‬בנן‬
‫של קדושים‪ ,‬אראלים ותרשישיס‪ ,‬הסר המצנפת הרס‬
‫העמדה‪ ,‬קול צרה כמבכירה‪ ,‬אוי לי לאס הבכה‬
‫והסגר מדים‪ ,‬קי׳ל הנחלים הילכיס אל הים‪ ,‬ואומר‬
‫אהה ה אלהיס אן אפנה לעזרה‪ ,‬היא גופא גזירה‪,‬‬
‫ואזעק אבי אבי קול זעקה ומרה‪ ,‬אן חנה ואן כנה‬
‫אל ארן גזרה‪ ,‬וי דבלי בעפרא האי בופרא‪ ,‬עין לא‬
‫ראתה ביום שמחה גילי‪ ,‬ופדי המר לי‪ ,‬זאח אשיב‬
‫אל לבי‪ ,‬נהמתי אחדי שובי‪ ,‬ותהי זאח נהמתי‪ ,‬מיום‬
‫שממרחי על דעחי‪ ,‬לגבר אשר דרכו נסחרה‪ ,‬אלהיס‬
‫הבין דרכה כדין וכשורה‪ ,‬הציר חמיס פעלי כי כל‬
‫דרכיו משפע לרך יפרה‪ ,‬ויצא יצחק לשיח בלב נבבר‬
‫ונפש קצרה‪ ,‬חהי נפש אדוני בצרור החיים צרורה‪,‬‬
‫ויהי מגן וצנה כל ביתו ועל בניו לעתות בצרה‪,‬‬
‫ויהיו דברי ^ה נחת רוח לנשמחי הטהורה אכי״ר‪:‬‬
‫שז‬
‫‪,‬‬
‫בטרם‬
‫שמו‬
‫חחיל האריש אפחח פי בהגיון‪|!OD‬‬
‫ואשאל הורמנא ורשיון‪ .‬מאל נשגב‬
‫ועליון‪ .‬יושב בסחר עליון‪ .‬יחן בלשוני מלה‪.‬‬
‫ורעח נטנה וצלילה‪ ,‬יומא כי האידנא‪ .‬להבין‬
‫אמרי בינה‪ .‬לערוך שיחחי והגיוני‪ .‬לפני מי‬
‫שגדולים ממני‪ .‬קילי אל ה׳ אקרא ויענני‪ .‬ועל‬
‫במוחי יעמידני‪ .‬עמידה שיש בה סמיכה‪.‬‬
‫מערכה לקראת מערכה‪ .‬אורה זו חורה‪ .‬עיניס‬
‫היא מאירה‪ .‬ברוך עיער ישראל בחפארה‪:‬‬
‫סמוך למחנה שכינה‪ .‬אשיל רטח‬
‫והורמנא‪ .‬מאנשי האמונה‪ .‬ה׳ן סדר‬
‫למשנה‪ .‬המחקדשיס והממהרים‪ .‬מהדרין מן‬
‫המהדרים‪ .‬ערה אבירים‪ .‬אור לישרים‪ .‬רבנן‬
‫וחלמיריהון דעסקין באורייחא‪ ,‬ומשקין שמעחחא‬
‫אליבא דהלכחא‪ ,‬שפחיחיהם שושנים‪ ,‬המה המעיינים‪,‬‬
‫במעין גנים‪ ,‬דורשים ושואלים‪ ,‬מל כל קון וקוץ‬
‫חלי חלים‪ ,‬ישמרם השימר אמח לעולם‪ ,‬מעחה‬
‫ועד עולם‪ .‬אכי״ר‪:‬‬
‫! מ ך ן ך י ן קהלא קדישא‪ .‬אכן הראשה‪ .‬דור‬
‫י ישרים‪ .‬המאיר לאדן ולדרים‪ .‬המה‬
‫הגבירים ה׳ צבאית יגן עליהם‪ .‬יבלו בעוב ימיהם‪.‬‬
‫לעשיח רצין קיניהס‪ .‬עיניהם חחזינה בבניץ אפריון‪.‬‬
‫בשוב ה׳ אח שיבח ציון‪ .‬ובא לציין גואל‪ .‬ה׳ן‬
‫משיח לישראל‪ .‬ויקבן שה פזורה‪ .‬אז ישיר ישראל‬
‫אח השירה‪ .‬אכי״ר‪:‬‬
‫מילה בלשוני‪ .‬באמרי פי והגיוני‪ .‬נאם ה׳‬
‫י לאדוני‪ .‬הלא הוא מור זקני‪ .‬נזרי ופארי‪.‬‬
‫הודי והדרי‪ .‬יוסף עיניניו‪ .‬עערוח לראשי אענדני‪.‬‬
‫ויהי בשלש שוט עבותא מלא חפניס‪ .‬והעושר‬
‫והכביד שובים השנים‪ ,‬אורך ימים ישביעהו‬
‫מספר ימיו כפלים‪ .‬הוא ובניו עמי שליש‬
‫אירים‪ .‬אכי״ר‪:‬‬
‫‪ HiSNI‬על ימין רישא דדהבא‪ .‬מוכתר בנימוסו‬
‫דגול מרבבה‪ .‬אחוהי דאבא‪ .‬דודי לי‪.‬‬
‫נזם זהב וחלי‪ .‬ברוך הוא וברוך שמו‪ ,‬כל חיך‬
‫לאחל‬
‫ןךןן‬
‫יוסף‬
‫שעועמי‪ .‬אימר ברוך שככה לו בעולמו‪ .‬יהי‬
‫אלהיו עמו‪ .‬ובניו כשתילי זיתים סביב לשלחנו‪.‬‬
‫לשנים ורעמים איש חחח גפנו‪ .‬יחיו לגן ויפרחו‪.‬‬
‫ישישו וישמחו‪ .‬אכי״ר‪:‬‬
‫לאימא‪ .‬לויי השובים מיין‪ .‬רחיס לחמישים‪ .‬שובים‬
‫מזהב פרוים‪ .‬ואשא אח שמוחם על שפחים‪ .‬ויצא‬
‫הראשון חאוה הוא למינים‪ .‬והכה פרח משה‬
‫אהרן פי שנים‪ .‬יאיר וזרח כאור החמה םבעשים‪.‬‬
‫ואחרי כן יצא אחיו ויזרח יצחק כשמש בצהרים‪.‬‬
‫גס ביטח יעעה אח אחיו שלטה ברכוש שמיס‪.‬‬
‫ובניי הנמימיס ברכוח שלי‪ .:‬וירי פרושוח השמים‪.‬‬
‫פקיל יפקור אלהיס אחכם בזרע אנשים כמנשה‬
‫ואפרים‪ .‬אז ימלא שחיק פינו מנה אחה אפיס‪.‬‬
‫יבלו בנדב ימיהם על העבודה ועל השורה‬
‫מאירח עיניס‪ .‬גם עד זקנה ושיבה ערב ובקר‬
‫וצהרים‪ .‬אט״ר‪:‬‬
‫‪ D D ^ D l‬כעין חשמל הדודאים נחנו ריח‪.‬‬
‫כגפן פורח‪ .‬יעקב איש חס‬
‫משהלך בחימי‪ .‬במעשיו ובמקומו‪ .‬גם את השני‬
‫האיש טשה בקיראי שמי‪ .‬מה שוב עממו‬
‫ונאומי‪ .‬הס ובניהם יחד כלס ישישו בשיבע‬
‫שמחיח‪ .‬וריב ההצלחות‪ .‬ובתים מלאים‪ .‬אבני‬
‫שוהם ואבני מלואים‪ .‬חיים כילכם עד כי יבא‬
‫שילי‪ .‬ה׳ ל ו יבנה ביח אוה למושב לו‪:‬‬
‫אשור כלוה עמם‪ .‬אנשי צדק איר יומס‪.‬‬
‫אברהם אוהבי‪ .‬והוא כלבי‪ .‬המאיר לאדן‬
‫ולדרים‪ .‬יפקרהו האל בבנים ‪.‬זכרים‪ .‬ואסר על‬
‫ידו השנ׳י‪ .‬משפחת השמעיני‪ .‬ברוך אבדם לאל‬
‫עליון‪ .‬עיניו תראינה ירושלים בבנין אפדון‪• .‬גם‬
‫לרבות את שאהבה‪ .‬דגיל מרבבה‪ .‬ויעל אליהו‬
‫במעלה רמה‪ .‬על אחת כמה וכמה‪ .‬והיו הקרובים‬
‫איש על שמי‪ .‬יתברכו ברכית שמיס שעומדים‬
‫ברומו‪ .‬מרוב כל ושפארש בנים‪ .‬שקעים ושאמיש‪.‬‬
‫תיים‬
‫‪,‬‬
‫שטו‬
‫יוסף!‬
‫חיים וקיימים‪ .‬שנוש עולמים‪ .‬הס ובניהם‪ .‬וכל‬
‫אשר להם‪ .‬אכי״ר‪:‬‬
‫אני בעצמי יריעה נאמנה‪3p?1D‬‬
‫חסרון דעת ותבונה‪ .‬שותא דרבנן‬
‫י‬
‫לא ידענא‪ .‬הויות דרב אשי ורבינא‪ .‬ושמעתחא‬
‫בעיא צילושא כיומא דאסתנא‪ .‬מי אנכי כי‬
‫באתי ער הלום‪ .‬כסיס כפרד עדיו לבלום‪.‬‬
‫לדרוש ברבים לפני ארון השלום‪ .‬אלא שהכתיב‬
‫קבעו חובה‪ .‬בהגיע אור לי״ד כי בא מועד‬
‫לנערי בני ישראל להתחנך במצות תפלין די‬
‫אקומפאנייאר איסעה מצוה קון דברי תורה‪.‬‬
‫להתיש כח יצר סמוך מוציא רבה‪ .‬וקאי אבבא‪.‬‬
‫והוא כרוך אחריו רובן בתוך יאוריו‪ .‬וישת לו‬
‫הדרים ויהי רוצה קשת‪ .‬פר׳ן פריצ׳ת‪ .‬אי לזאת‬
‫יומא כהאירנא‪ .‬חל‪ .‬מלי חיבת ביעור או נשבר‬
‫או־ נשבה‪ .‬ובה שעתא בא יבוא ברינה‪ .‬ילד‬
‫מ ס ק וחכם‪ .‬אשר בדברו מערי׳ב ערביים דבר‬
‫שבחובה‪ ,‬שובו אלי ואשובה‪ .‬חשובה מאהבה‪ .‬מכאן‬
‫ולהבא‪ .‬חישבנא שבא‪:‬‬
‫‪ jTUTTl‬סיניורה לה פלאסיקה די ניואיהערו‬
‫דרוש סירה אק מנית כיביד אב ואם‪.‬‬
‫פארה אויר נחת רות לנשמת אבא מארי‬
‫זכרונו לברכה‪ .‬סיגון פסק מר׳ ן דל‪ .‬אין יו ד‬
‫סי׳ ר״מ סעי׳ ע׳ ודל‪ .‬חיב לכבדו אפי׳ אחר‬
‫מותו‪ ..‬כיצד היה אימר שמיעה מפיו אומר כך‬
‫אמר אבא מארי הריני כפרת משכבו‪ .‬אס הוא‬
‫תוך‪ .‬י״ב חדש‪ .‬ואם הוא לאחר יב״ה אומר‬
‫זכרוט לברכה‪ .‬עכ״ל‪ .‬ופי׳ רש״י ע״ה בגמרא‪.‬‬
‫הריט כפרש משכבו‪ .‬עלי יבוא כל דבר רע‬
‫הראוי לבוא על נפשו‪ .‬אבל לאחר יב׳׳ח כבר‬
‫קבל העונש הראוי לי‪ .‬שאיף משפט רשעים‬
‫בגיהנם יושר מיב״ח‪ .‬ואין ראוי לומר הריני‬
‫כפרה משכבי‪ .‬עכי׳ל‪:‬‬
‫א י ליס מפרשים דל הקשו איסטי דין‪ .‬קון‬
‫לקי פסק מרן אין סי׳ שע׳יו‪ .‬שאין לבן‬
‫?‬
‫עו‬
‫לומר קריש טל אביו ואמו אלא י״א חדשים‪ .‬אי‬
‫לה ראזון איס‪ .‬סורקי סי דיזי קדיש מודוס לוס‬
‫יב״ח‪ .‬פאריסי ח״ו קומו קי איס מחזיקן לרשעים‬
‫קי סין נדונין יב״ח‪ ,‬אי פור איששו ניסיסיטה‬
‫מינגוואר אין מיש‪ .‬אי שיגון איששו‪ .‬קומו איל‬
‫דין אריגה קי מודוס ליש יב״ח דירה הריני‬
‫כפרה משפט‪ .‬והלא פארישי קי לו איש מחזיק‬
‫אה סו פאדרי פור רשע ח״ו‪ .‬אי מן הראיי‬
‫די‪5‬יא‪ :‬די מינטואר און מיס‪ .‬סיני! איס איל דין‬
‫לענין קדיש סיגו! דיכיימוס‪:‬‬
‫עורי זהב דל תירץ קי גשלמא‬
‫לעניין הריני כפרח משכבי‪ .‬סיינדו‬
‫קי לאחר יב״ח ניסיסיעה דיזיר זכרונו לברכה‪.‬‬
‫אי אין איל מיס די דוזי נו פואידי דיזיר ז״ל‪.‬‬
‫דשמא לא זכה עדין לעוה״ב‪ .‬ויש כאן׳ שקר‪ .‬אי‬
‫סי נו דיכייירי נאדה‪ .‬ני דל ני הריני כ״מ יש‬
‫כאן זלזול‪ .‬פירקי הכל יודעים שמח‪ .‬אי פאריסי‬
‫קי עדין לא זכה לעוה״ב‪ .‬אי פור איסעו מועב‬
‫להזכירו בשם הכ׳ימ‪ .‬קי איסשי לשין נו פאריסי‬
‫כמשקר‪ .‬סורקי סי פואידי דיזיר‪ .‬קי כונתו איס‬
‫קומו קי איס מסחפק‪ .‬אי דיזי אס יהיה במציאוס‬
‫כי עדין יש עליו איזה דין יבוא בנפשו‪ .‬אי נו‬
‫איס מזלזל בכטד אביו קין איסעי‪ .‬סיינדו קי‬
‫אפי׳ על צדיקים גמורים‪ .‬סי דיזי איסשי לשין‬
‫הכ״מ‪ .‬משוס לאין אדם צדיק בארן אשר יעשה‬
‫עיב ולא יחעא‪ .‬נמצא כי אין בלשון זה שים‬
‫משמעיה‪ .‬לא זלזול ולא מוציא שקר מפיו‪ .‬משא״ך‬
‫לענין קדיש‪ .‬קואנרו לי דיכ׳יירי אין חדש י״ב‪.‬‬
‫סי פאריסי קומו קי עדין הוא בגיהנם‪ .‬ואפשר‬
‫בשב ואל תעשה‪ .‬אי נו איס זלזול לאביו‪ .‬אי‬
‫שאעיין לא מיחזי כשיקרא‪ .‬סיגון לענין הכ״מ‪.‬‬
‫קי איס בקיס עשה‪ .‬שמזכיר אביו‪ .‬וכמש״ל עכ״ל‪:‬‬
‫חיד׳יא דל חירן באופן אחר‪ .‬והוא‬
‫דעיקר הקדיש הוא‪ .‬להועיל למשפש‬
‫לגיהנם‪ .‬והכ״מ מועיל מאכביין פארה לוס צדיקים‪.‬‬
‫להצילם‬
‫לחלב‬
‫והרב‬
‫שמו‬
‫‪m‬‬
‫להצילם מאיזה עונש קל אי פור איששו בכל‬
‫שנה ביום שמח אף שאינו דין גיהנם‪ .‬אי עאנביין‬
‫איל קדיש‪ .‬מועיל להציל מאיזה עונש קל‪ .‬אי‬
‫פור איסעו בכל שנה ביום שמח אביו‪ .‬אומרים‬
‫קדיש להועיל על עינש קל‪ .‬אלא קי סי דיכ׳יירי‬
‫קדיש בחרש י״ב‪ .‬והכף פישק‪ .‬סאדיסי קי איש‬
‫להצילו מגיהנם‪ .‬כי זהו עיקר הקריש‪ .‬פור איששו‬
‫פוחח חדש‪ .‬להורות דמה שהיה אימר קדיש היה‬
‫להועיל על עונש קל‪ .‬כמו שאומר בכל שנה‬
‫ביום שמח אביו‪ .‬אבל הכ״מ דאומרים אף על‬
‫חסיד‪ .‬אין לחיש‪ .‬עכ״ל‪:‬‬
‫ה ל א ו ״ ] לדעח כמה מעלה מציה כיבוד‬
‫אב ואס‪ .‬קי נישישיעה לה פירסינה‬
‫לכבדם בין בחייהם בין במיחס‪ .‬ובפרש קי‬
‫בשיבחה ניכר יחודו יחברך‪ .‬סיגין דיכ׳יירין רז״ל‪.‬‬
‫דרש עילא אפחחא דבי נשיאה‪ .‬מאי דכהי׳‪.‬‬
‫יורוך ה׳ כל מלכי ארן כי שמעי אמרי פיך‪.‬‬
‫מאמר פיך לא נאמר אלא אמדי פיך‪ .‬שבשעה‬
‫ששמעו אומוח העילס‪ .‬אנכי ולא יהיה לך‪ .‬אמרו‬
‫לכביד עצמו הוא דורש‪ .‬וכשאמר כבד אח אביך‬
‫ואת אמך‪ .‬חזרו והודו לדב־ות הראשינוח‪ .‬רבא‬
‫אמר מהכא‪ .‬ראש דברך אמת‪ .‬ראש דברך ולא‬
‫סוף דברך‪ .‬אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך‬
‫אמת‪ .‬עכל״ה‪ .‬די איששו סי פריבה‪ .‬קי איל‬
‫קי איש מקיים מציה טביד אב ואס‪ .‬איס מודה‬
‫ובא על יחידו יהברך‪:‬‬
‫ליס מפרשים ז״ל‪.‬דקדקו בזה המאמר‪.‬‬
‫דהיאך נחישבה דע הם של אומות העילס‬
‫קין אולייר כבד אה אביך‪ .‬וחזרו והדו לדב־וה‬
‫הראשונות‪ .‬דמי הלה הא בהא‪ .‬ועיר דקדקו‬
‫דקדוקים רבים‪ .‬הלא בספרחס ע״ע ויראה לפרש‬
‫עפ׳׳י מאי דאמרינן בגמרא‪ .‬שאל ההיא מינא‬
‫לר׳ יהושע בן קרחא‪ .‬כחוב בחייחכס‪ .‬אחרי‬
‫רבים להשוח‪ .‬מפני מה אין אחם משויס עמנו‪.‬‬
‫אמר לו מפני שאין אחס עובדים לאלוה‬
‫יוסף‬
‫אחר וכו׳ ע״ש‪ .‬ועור נקדיס מאי דאמרינן‬
‫בגמרא‪ .‬מגא לן דאזלינן בחד רוכא דליחיה‬
‫קמן‪ .‬חד אמר מכבוד אב ואס‪ .‬דנתי׳ ומקלל‬
‫אביו ואמו מיה יומח‪ .‬ודילמא לאו אביו הוא‪.‬‬
‫אלא ודאי דאזלינן בחד רובא‪ .‬ודוב בעילוח של‬
‫בעל‪ .‬וחד אמר מקרבן פסח‪ .‬דכהיב ועצם‬
‫לא חשברו בו ורילמא ניקב קרוס של מוח‪.‬‬
‫אלא ודאי דאזלינן בחר רובא‪ .‬דרוב בהמוח‬
‫כשרוח הן‪:‬‬
‫האמיר סי אינעינדירה מאמר עיולא‪.‬‬
‫ו^‪"£‬י‬
‫כי אומות העולס ס״ד קי איליוס‬
‫סון רבים לגבי ישראל‪ .‬סיגון לה סברא די‬
‫איסעי גוי קי פריגונעו אה ר׳ יהושע בן קרחא‪.‬‬
‫אי פור איששו‪ .‬קיאנרו אוליירון אנכי ולא יהיה‬
‫לך‪ .‬דיכ׳יירון לכטד עצמו הוא דורש‪ .‬שיינרו קי‬
‫מירארון קי הקב״ה לא אזיל בחר רובא כי‬
‫לפי סברחם היה מן הראוי קי ישראל •איגוואלראן‬
‫קון איליייש‪ .‬אי נו לוש אמינזארה אנכי ולא‬
‫יהיה לך‪ .‬אחר קי לוס גייס כון רבים לגבי‬
‫ישראל‪ .‬אי פור איסעו דיכייירין לכבוד עצמו‬
‫הוא דורש‪ .‬פירו קואנדו אוליירון כבר אח‬
‫אביך‪ .‬די אאי טס אינסינייאמוס קי ־אזלינן בחר‬
‫מבא‪ .‬שיגון דיכ׳ימיש‪ .‬איששונסיס נפל היסוד‬
‫שעליו בנו מעיקרא‪ .‬דאררבא די איששה מצוה‬
‫מוכה קי הקב״ה אזיל בחר רובא‪ .‬אי אישעונשיש‬
‫נתנו דעתם להבין דלקוששא דמילחא‪ .‬הם לא היו‬
‫רבים לגבי ישראל‪ .‬שיינדו קי קאדה אוצי עובד‬
‫לעבודה זרה דיפירינטי שיגון לי רישפונדייו‬
‫ר׳ יהושע ב״ק אה איששי• גוי‪ .‬ועל כן חזרו‬
‫להודות לדברות הראשונות‪ .‬וחזרו מסברתם קי‬
‫דיכ׳יירון לכבוד עצמי הוא דורש‪:‬‬
‫א ן יאמר בדרך אחרת‪ .‬בהקדיס מאי דאמרינן‬
‫בפ״ק דקידושין‪ .‬חנו רבנן שלשה שוחפים‬
‫בארם‪ .‬הקב״ה ואביו ואמו‪ .‬עיר אמרינן במס׳‬
‫נדה שהאיש טחן בו הליבן‪ .‬והאשה נוחנח בו‬
‫האודם‬
‫‪ ,‬ייוסף‬
‫שמו‬
‫האודם‪ .‬והקב״ה נותן בו נשמה‪ .‬ומראה עיניס‪.‬‬
‫ושמיעת אזניס ודיבור ודעת ובינה והשכל וכו‪/‬‬
‫וכמ״ש שם רש״י דל ע״ש‪:‬‬
‫די לו איספריסאדו‪ .‬קי חלק‬
‫גבוה איס איל רוב והמובחר‬
‫שבמין המדבר‪ .‬לא כן חלק הדיוע‪ .‬הוא מיעיעא‬
‫דמיעישא‪ .‬אי קין איסעו נביא אל העני]‪ .‬דאומות‬
‫העולם בשמעם אנכי ולא יהיה לך‪ ,‬אמרי לכבוד‬
‫עצמו הוא דורש‪ .‬אי איל עעס איס‪ .‬סיינדו קי‬
‫ויידון קי לחלק הריוע לא חש רחמנא לחלוק‬
‫להם כביד‪ .‬ואסיק אדעתייהי‪ .‬דע״כ היינו משום‬
‫דחלק הדיוט כיון דהוי מיעיע‪ .‬במיל ברוב ואזלינן‬
‫בתר רובא‪ .‬דהיינו חלק גבוה שהוא הרוב‪ .‬סיגין‬
‫דיכ׳ימוס‪ .‬וכפי סברא זאת‪ .‬נפל להם קושיא עצמית‪.‬‬
‫דא״כ הוא‪ .‬למה באמת לא אזיל בתר רובא‬
‫לענין עבודה זרה‪ .‬ומפקיד לן רחמנא אנכי ולא‬
‫יהיה לך‪ .‬והלא הס הוו רבים לגבי ישראל‪ .‬ומכח‬
‫קישיא זו שפעו בדעתם לומר דע״כ לכבוד עצמו‬
‫הוא דורש‪ .‬פירו קואנדו אוליירין כבד את אביך‬
‫ואת אמך‪ .‬דאפילו על חלק הדיוע דהוי מיעועא‬
‫חש רחמנא‪ .‬וצוה לכבדם‪ .‬אזי חזרו מסברתם‪.‬‬
‫דוראי לאו מעעמא דאזיל בתר רובא היא‬
‫דמסקיד לן רחמנא אנכי ולא יהיה לך‪ .‬אלא‬
‫האמת יורה דרכו דלו נאה ולו יאה לעבור‬
‫אותו ולא לזולתו‪:‬‬
‫לאלוד׳ מלין לפרש מאמר עילא‪ .‬עפ״י‬
‫^‪1‬ד‬
‫המאמר הנצב פתח השער‪ .‬ודל‪ .‬תניא‬
‫ר׳ אומר גלוי וידוע לפני מי שו״ה שהבן מכבד‬
‫את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים‪.‬‬
‫לפיכך הקרים הקב״ה כבוד האב לכבוד האס‪.‬‬
‫וגלוי וידוע לפני מי שי״ה‪ .‬שהבן מתירא מאביו‬
‫יותר מאמו‪ .‬מפני שמלמדו תורה‪ .‬לפיכך הקדים‬
‫הקב״ה מורא האם למורא האב‪ .‬עכל״ה‪:‬‬
‫לנו רדל בזה המאמר הנכבד‪ .‬דמצות‬
‫התורה אינם על פי שכל האנושי‪ .‬ראל״כ‬
‫)‪(20‬‬
‫נלטאמוס‬
‫הורו‬
‫עז‬
‫היה מן הראוי להקדים כבוד האם מפני שמשדלתו‬
‫בדברים‪ .‬כמו שהשכל מתייב‪ .‬וג״כ היה מן הראוי‬
‫להקדים מורא האב מפני שמלמדו תורה‪ .‬אלא על‬
‫כרמך‪ .‬מדהקדים כבור האב לכבוד האם‪ .‬ומורא‬
‫האם למורא האב היפך ממה שהשכל מהייב‪.‬‬
‫מוכרח לומר דמצות השם אינם עפ״י שכל‬
‫האנושי‪ .‬אלא הס עפ׳יי דעת עליון‪ .‬עמוק עמוק‬
‫מי ימצאנו‪:‬‬
‫הודיע אלד׳ים אותנו את כל זאת‪.‬‬
‫הבוא נבוא אל כונת עולא‪ .‬דהנה‬
‫אימות העולם‪ .‬כשמעם אנכי ולא יהיה לך‪ .‬אמרו‬
‫לכבוד עצמו הוא דורש‪ .‬והיינו משום דהיה‬
‫בדעתם יסור מוסד דמצות השם הם עפ׳׳י שכל‬
‫האנושי‪ .‬ועלה בדעתם דמדת הקב״ה כמרת בשר‬
‫ודם לחמוד כבור ח״ו‪ .‬ועל יסור זה בנו ואמרו‬
‫לכבוד עצמו הוא דורש‪ .‬והם לא ירעו דהמצות‬
‫הם עפ״י דעת עליון‪ .‬ולכן כשמעם מאמר כבד‬
‫את אביך ואת אמך‪ .‬דהקדים כבוד האב לכבוד‬
‫האם היפך העבע‪ .‬אז חזרו והורו‪ .‬דהאמת יורה‬
‫דרכו‪ .‬דאין המצות עפ״י השכל‪ .‬אלא הם עפ׳׳י‬
‫דעת עליון‪ .‬ועכ״ל דגם מאמר אנכי ולא יהיה‬
‫לך‪ .‬היא מצוה עפ״י דעת עליון‪ .‬והוא היודע‬
‫ועד‪ .‬בילא׳יו‪:‬‬
‫לחננה‪ .‬אנא ה׳ הושיעה נא‪ .‬שלח העז‬
‫את מקנך ונקימה ונעלה בית אל‪ .‬מגדל‬
‫חנ׳ן איל‪ .‬ויבן כמו רמים מקדשו‪ .‬וה׳ בהיכל‬
‫קדשו‪ .‬ובא לציון גואל‪ .‬אלוף מגליאיל‪ .‬הן משיח‬
‫לישראל‪ .‬כצאת השמש בגבורתו‪ .‬נפשי חגיל בה׳‬
‫תשיש בישועתו‪ .‬שחוק פינו אז ימלא‪ .‬מה נאוו על‬
‫ההרים רגלי מבשר משמיע שלום‪ .‬אכי״ר‪:‬‬
‫לאחרי‬
‫דרוש ד לתפילין‬
‫( גרסיק בגמ׳ מס׳ קדושין‬
‫שח‬
‫י‬
‫ודל‬
‫ולמדתם אותם את בניכם‪.‬‬
‫אין‬
‫שמו‬
‫אין לי אלא נגינה וכו׳ עיין כדרוש כני דף ע״כ‬
‫ע״כ‪ .‬קחנו מבס‪:‬‬
‫שאל נא לימים ראשונים‪ .‬אבר היו לפנים‪.‬‬
‫ביום עשוה ה׳ אלד׳יס תבל ומלואה‪ .‬שמיס‬
‫לריס וארן לעומק וכל צבאה‪ .‬עמודי שמיס‬
‫ירופפו ויתפוצצו הררי‪ .‬רצוא ושוי‪ :‬כאשר ירדוף‬
‫הקורא‪ .‬אין להם על מה שיסמוכו איש לא נעדר‬
‫צדיק כא־ן אשר יעשה טוב‪:‬‬
‫יצר לב האלם רע רע יאמר‪ .‬ישים מחשך‬
‫לאיר ומחיק נמר‪ .‬רבה רעת האדם נהנו‬
‫עיניהם‪ .‬להיר להם אחדי גלוליהס‪ .‬לא יראו‬
‫אלד׳יס צורם‪ .‬הבוטחים על חילם ובדיג עשדס‪.‬‬
‫הנה אלה רשעים אומדים לדכג טוב‪:‬‬
‫יראה כי אזלה יד האיד וזרח כזיה הידו‪.‬‬
‫אחד המיוחד אברהם עבדו‪ .‬יידע אח רבו‬
‫האלד׳יס בשמים‪ .‬ועבדו לעולם לפניו אברך קידה‬
‫על אפיס‪ .‬לא פנה אל רהבים אלהי מסכה‪.‬‬
‫מעשה ידי אדם לדגל המלאכה‪ .‬ויקרא בקיל‬
‫גדול עד מחי פחייס‪ .‬תעזבו מקיר מיס חיים‪.‬‬
‫באו מרום עיניכם אין עוד מלבדו‪ .‬וכל הגויס‬
‫כאין נגדו‪ .‬אקד היה אברהם צדיק באמונתי‪.‬‬
‫ידיד ה׳ מקודש מן הבטן עד יום מיתי‪ .‬אמרו‬
‫צדיק כי טוב‪:‬‬
‫ישר דבר ה׳ זכר לעילם בדישו‪ .‬לזרע‬
‫אברהם אמר להם בני אל חי עמו ונחלתו‪.‬‬
‫בהר בזרעו אחריו אחז בסנסיניו‪ .‬ויחן שם ישראל‬
‫נגד ההר כבתים יכסה פניו‪ .‬אלו שהי חידוח‪.‬‬
‫אמרות טהורות‪ .‬הדור קבליה‪ .‬הנה שמענוה‪.‬‬
‫חורה ה׳ תמימה‪ .‬סמא דכולא תחיה כל נשמה‪.‬‬
‫מאן בעי סס חיי‪ .‬גס ברוך יהיה‪ .‬ותמימים‬
‫ינחלי טוב‪:‬‬
‫נעים נאוה‪ .‬החידה והמצוה‪ .‬אמרח ה׳‬
‫דכר ציה‪ .‬לזכות את ישראל מחיך הכהן‪.‬‬
‫לן יאות לברוכי ברוך ה׳ אבר נתן‪ .‬חקיס ומשפטים‬
‫צדיקים‪ .‬אבר בהר בנו מכל עס למען הקים‪.‬‬
‫יעקכ הכל נחלחי‪ .‬אחה דחי‪ .‬יקרה היא מפנינים‪.‬‬
‫ניחנה חיים לעושיה להצהיל פנים‪ .‬ואירנא בחיי‬
‫יחיהב לי‪ :‬אה החיים ואח הטוב‪:‬‬
‫יסיהך מלך זקן וכסיל‪ .‬ורמס וערף ואין‬
‫מציל‪ .‬עולה ומשעין לעכור אמימרא‬
‫דרחמנא‪ .‬הליך ילך אחיי שורש פורה ראש ולענה‪,‬‬
‫עשה זאה איפה כני ומשכהו לכיח המדרש‪ .‬פחח‬
‫פימך קרי ואל חחרש‪ .‬שם שם לו חכלין גרש‬
‫לן אוחו נירש‪ .‬ואס שלש אלה יעשה מצות חכילית‪.‬‬
‫יגדל האיש וקצן פהיליס על ציציה הכנף חליפוח‬
‫שמלוה‪ .‬או אל המזוזה שם ה׳ נקרא קדוש יושב‬
‫תהלוח‪ .‬ועמו חפיל׳ה שישנו בקשירה‪ .‬בזרוע עוזו‬
‫מצות ה׳ בדה‪ .‬בהוייחן יהיו על הראש שהים‪.‬‬
‫כי ‪ :‬ס ה נקרא עליך ביד חזקה שהים‪ .‬החיע‬
‫המשולש לא במהרה הוא חוטא‪ .‬מיד צר הצירר‬
‫מצי לאישתמוטי‪ .‬גס ברכוה יעטה‪ .‬כי הקדמנו‬
‫בד כוח טוב‪:‬‬
‫שנוח מספ‪ *:‬יאחיו נגהי אדביסר‪ .‬חנוך‬
‫לנער לדעה חכמה ומוסר‪ .‬ירגיז אדם‬
‫יצה״ט טל יצה״ר והענן סר והריחו ביראח ה׳‬
‫לאהבה אוהו ולדבקה בו‪ .‬רן כצבי לעשוח רצון‬
‫קונו חידה אלהיו בלבי‪ .‬והיו לטוטפיח בין עיניו‬
‫אלו חפילין‪ .‬ובזדוע נטייה קשרם טל ליח לכך‬
‫כדי שהכנס לטרקלין‪ .‬לקבילינהו בשמחה וגילו‬
‫ברעדה אלו הן הגילין‪ .‬כמוני היום חדאי נפשאי‪.‬‬
‫הזו דאתאי‪ .‬תפילין קמנחנא‪ .‬יומא כי האידנא‪ .‬אודה‬
‫ה׳ מאד בפי שההייני וקיימני‪ .‬מעיל צדקה יעטני‪.‬‬
‫אברך אה ה ‪.‬דיהכ לן אירין‪ .‬פקודי ה׳ ישרים‬
‫מכסיין ומגליין‪ .‬כי ה׳ דבר טוב‪:‬‬
‫נער אנכי אמרתי אחכמה והיא רחוקה‪.‬‬
‫הלא כה דברי פוחא דינוקא‪ .‬זחלתי ואירא‬
‫לעכור לפני החיבה‪ .‬אזיל סימקא אנה אני בא‪.‬‬
‫כל השומע יצחק• שח ושחק‪ .‬שיחח ילדים‪ .‬רועה‬
‫רוח ורודף קדים‪ .‬מה לתכן את הבר‪ .‬לדבר‬
‫דכר‪ .‬לפני מלכים‪ .‬שרים ונסיכים‪ .‬גס אנכי ידעחי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מיעוע‬
‫שטו‬
‫מיעוע ערכי על; למה חדיבו אלי‪ .‬ואולם זאח‬
‫חובתי ואעשנה‪ .‬על לבי אכהבנה‪ .‬גזרת מלך היא‬
‫אבא רחמנא‪ .‬אימא מילהא ואם מעט ככף איב‬
‫קענה‪ .‬שהזמן גרמא מציה בעידנא‪ .‬דבר בעתו‬
‫מה טיב‪:‬‬
‫^ י מדי דברי אחזתני רעדה‪ .‬קמייהו דרבנן‬
‫מחוינא קידה‪ .‬חקיפי ארעא כהר חידה‪.‬‬
‫כדט כחיזרא‪ .‬במטותא מינייהי אל תחטאו בילד‬
‫מגבב דברים טלו קמשונים‪ .‬דרכו של חינוק לפדר‬
‫לפי מיעוט השנים‪ .‬מפרד וזורה קש וגבבא‪ ,‬בדין‬
‫ערוביא‪ .‬לא יבקר בי! טוב •‬
‫בן הייתי לאבי כטדי ומרים ראבי‪ .‬הרי‬
‫מלי חובה לא אצא חפשי‪ .‬מחזיקנא טיטהא‬
‫לרישאי כל שהיא חפאדה‪ .‬לדאסו עטרח‪ .‬אדוני‬
‫אבי וצניף חפארחי‪ .‬מחסי ומצידה׳‪ .‬אוהב‬
‫החורה ולומדים‪ .‬למחזיקים בה וחימטה‪ .‬ברוך‬
‫הוא וברוך שמו ברוך שככה לו בעולמו‪ .‬אל‬
‫אלד׳יס אשים דברחי‪ .‬הנה בדך לקחחי‪ .‬אל‬
‫הנהר הזה התפללתי‪ .‬ליפוש חיי סגי ומסגי‪ .‬כארז‬
‫בלבנון ישגא‪ .‬ישמח צדיק הוא ובניו דשנים‬
‫ורעננים‪ .‬ברוב הוניס ואינים‪ .‬ורב טוב ‪:‬‬
‫לוית חן הוא לראשי‪ .‬הוא אדוני זקני גילי‬
‫ומשושי‪ .‬רישא דדהבא‪ .‬מרגלית ואבן מבא‪.‬‬
‫ויצא יצחק לשוח לפני אללי עולם‪ .‬יחי אדוני‬
‫המלך דוד לעולם‪ .‬ויהי דוד לכל דרכיו משכיל‬
‫והי עמו‪ .‬במעשיו ובמקומו‪ .‬ואס הבנים שמחה‪,.‬‬
‫במשאח וארוחה‪ .‬יחד כולם ישאו ברכה‪ .‬בסדר‬
‫המערכה‪ .‬יאריכו ימים‪ .‬בטוב ובנעימים‪ .‬ישישו‬
‫וישמחו‪ .‬יחיו דגן ויפרחו‪ .‬כסמן הטיב‪:‬‬
‫טובים דודי מיין‪ .‬מחמד כל עין‪ .‬הדודאי׳ם‬
‫נחנו ריח‪ .‬כגפן פורה‪ .‬הדאטן אדם‬
‫מחהלך בהימו‪ .‬ליראי ה׳ ולחובבי במו‪ .‬ושמואל‬
‫בקוראי שמי‪ .‬בהלו נרו ושמרו‪ .‬ועליו יציץ נזרו‪.‬‬
‫הוא ובניו חיים עד העולם‪ .‬ובריא אולם‪ .‬גס‬
‫את השני מסיטרא דאימא‪ .‬גם ברכות יעטה על‬
‫‪,‬‬
‫עח‬
‫יוסף‬
‫אהה כמה וכמה‪ .‬יזכהו לחופשי והיה העלמה׳‬
‫אחוש היכל קי׳ן נעמה‪ .‬ויהללוה בשערים מעשיה‬
‫ממרחק חביא לחמה‪ .‬יכו ה אהס אח הברכה‬
‫שנוח עולמי״‪ .‬הייס וקיימיכ‪ .‬והיו הקרוביס איש‬
‫על שמו‪ .‬מושפעים ועומדים ברכוח שמים שעומדים‬
‫ברומו‪ .‬יחד כולם שקעים ושאננים‪ .‬מרוב כל‬
‫והפאדח בנים‪ .‬שבעים כל טוב‪:‬‬
‫^ י יחחמן לבני וכליוחי‪ .‬מפני חמה המציק‬
‫נמקו הבורוחי‪ .‬הא כמה שני פטיש מכה‬
‫החפדדו כל עצמית׳‪ .‬על צוארינו נרדפנו‪ .‬ואנחנו‬
‫לא נושענו‪ .‬עבד קציר כלה‪ .‬ואני בתיך הגולה‪.‬‬
‫אסלדה בהילה‪ .‬ראה ה׳ והביטה דוחקא רכלה‪.‬‬
‫האשה שנחבשה לשין אותה כדבלה‪ .‬לא מצאה‬
‫מנוח לכף רגלה‪ .‬אן חיפשה לא ניחן לה‪ .‬עד‬
‫אנה ה׳ חשחיר פניך‪ .‬עיני כלו לישועחך‪.‬‬
‫לחמנו להם דמעה‪ .‬מי ישקני מים ממעייני‬
‫הישועה‪ .‬מי יראט טוב‪:‬‬
‫עח לתכנה‪ .‬אנא ה׳ הישימה נא‪ .‬שלח העז‬
‫אה מקנך‪ .‬מושיעים בהר ציון לכו ונלכה‪.‬‬
‫ויבן כמו רמים מקדשי‪ .‬וה׳ בהיכל קדשי‪ .‬אז‬
‫יאמרו בייים אשדי העם שככה‪ ,‬לו אך המלוכה‪.‬‬
‫ויהי בישורון מלך על כפא דוד ועל ממלכחו‪.‬‬
‫כצאת השמש בגטרחי‪ .‬נפשי הגל בה׳ הביש‬
‫בישועחי‪ .‬שחוק פינו אז ימלא‪ .‬מת נאוו על‬
‫ההדים רגלי‪ ,‬משמיע שלום מבשר טוב‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ז ה‬
‫הענין‪.‬‬
‫ם ז ק ב ״ י ייינג ה ד ב ר ןמפורשס‬
‫סיבה עמידחי במקום קדוש כזה‪.‬‬
‫יען הכהוב קבעו חובה‪ .‬שבהגיע אור לי׳׳ד כי‬
‫בא מועד לנערי בני ישראל‪ .‬להתחנך במציח‬
‫תפילין‪ .‬די אקומפאנייאר אישטה מצוה קין דברי‬
‫חידה‪ .‬להתיש כח יצר שמוך מוציא דבה‪ .‬וקאי‬
‫אבבא‪ .‬אי לזאת יומא כהאידנא חל עלי חובש‬
‫בינרי‪ .‬ובה ‪:‬מחא יניא יבוא ברינה‪ .‬ילד מםכן‬
‫יחכם‪ .‬אבר בדברו מערי׳ב ערביים דבר שבחובה‪.‬‬
‫ביבו אלי ואביבה‪ .‬מכאן ולהבא חי‪:‬בנא עבא‪.‬‬
‫אי‬
‫שמו‬
‫אי פור איסעה מאזין סירה איל אובכ׳יעו לי‬
‫נוואיסערו דרוש אין איל עני! לי יצה״ר‪ .‬כי‬
‫ידוע איס לה תקירה לי כת הקורמין‪ .‬פור‬
‫יצה׳יט שבא בש׳ י״ג לארס ומגרש היצה״ר שכבר‬
‫אכל שני חזקה והחזיק באדם זה י״ג שנים‪ .‬עיין‬
‫בלרוש ב׳ לע״ב ע״ר קח משם גוף החקירה‪.‬‬
‫ומה שהשיבו עליה מלשון הזוהר פ משפעים‬
‫וכו‪ /‬ועיי׳ מ״ש אני הלל פסוקי במה יזכה גער‬
‫וכו‪ /‬ועיי׳ ברף ע״ג ע״א מה שחירצו עול‬
‫המפרשים תירון אחר‪ .‬ע״פ מ״ש מור״ם ז״ל‬
‫בחו״מ סי׳ קמ״ע ט״ש‪:‬‬
‫‪ ! • J A I l‬ילוע לוקי ריזין רבותינו ז״ל אין איל‬
‫פסוק ויתיצבו בתחתית ההר‪ .‬מלמל‬
‫שכפה עליהם ההר כגיגית וא״ל אם אתם מקבלים‬
‫את התורה מוטב‪ ,‬וא״ל שם תהיה קבורתם‪.‬‬
‫והקשו קי סיגון איסעו‪ .‬סי נו פואירין מקיימין‬
‫את החורה סיראן פעורים‪ .‬אחר קי סין אנוסים‬
‫בקבלתה ומכאן מולעא רבא לאורייתא‪:‬‬
‫אי ריספונריירון מוטס תירוצים לבעל מולעא‬
‫זו‪ .‬פרימירו איס סיינדו^קי הקב״ה לוס‬
‫סאקו די מצרים‪ .‬על מנת שיקבלו את החורה‪.‬‬
‫סיגון ליזי איל פסיק בהוציאך את העם תעבדון‬
‫את האלר׳יס על ההר הזה‪ .‬א״כ תו ליכא עענת‬
‫אונס‪ ,‬סיינרו קי כבר קבלו על עצמם מעיקרא‬
‫לקבל את התירה‪ .‬אי קין איסעו ליכ׳יירון עעם‬
‫נכין קי נצטיי ישראל לה מציה לי קרבן פסח‬
‫בטח יציאת מצרים‪ .‬קי סיינלו איסטה מציה‬
‫איס כוללת כל המציח‪ .‬פור איסו נצטוו אין‬
‫איסה אורה‪ .‬להוליעם ולהזכירם קי נו אירה‬
‫פוסיבלי להוציאם ממצרים מעברות לחירות‪ .‬אלא‬
‫בקבלת התורה‪:‬‬
‫הדל מי פאריס; קי איסעה סירה‬
‫וא^י‬
‫לה ראזון קי נצעווינו שלא לאכול שום‬
‫דבר אחר אכילת הפסח‪ .‬קי סיינדו איסעה מצוה‬
‫די קרבן פסח להורות נחן‪ .‬קי על מנח שיקבלו‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫ההורה‪ .‬אל מוציאם ממצרים‪ .‬א״כ נאה ויאה ד‬
‫נו קומיר נינגינה קוזה אחר אכילתו‪ .‬פארה קי‬
‫סי קירי טעמו ונימוקו כפינו דהיינו אכילת‬
‫הפסח ממרה וגא לטל מנת כן הוציאם‬
‫וכאמור‪ .‬קי קין איסעו עינדריש מענה לנטל‬
‫עענת מודטא‪:‬‬
‫אי קיין זיזי אושרו תירוץ לטענת מודעא‪.‬‬
‫אי‬
‫קי סיינלו טינימיס איל לין דינא רמלכותא‬
‫לינא‪ .‬א״כ תי ליכא עענת אנוסים היינו‪ .‬אי‬
‫אאון קי הרא״ש ז״ל איס‪,-‬רי‪5‬ייו אין סיס פסקים‬
‫בשם ר״ת ז״ל‪ .‬קי אישטי לין קי מינימום לינא‬
‫דמ״ר‪ .‬איס לוקא קיואניו איל מלכית ני‬
‫אזי ריפירינסייה אין סי גזרה‪ .‬לי אונוס‬
‫פארה איטרוס‪ .‬פירו סי אזי ריפירינסייה אין‬
‫לינו לין‪ .‬וא״כ הכא אין נתינת התירה כ״א רוקא‬
‫אה ישראל‪ .‬תירה צוה לנו משה‪ .‬לא טשה כן‬
‫לכל גוי‪ .‬אי סי לייאמה קי נו איזו איוואללאר‬
‫בבני מלינהי‪ .‬קין טולו סיינרו קי ישראל בפרט‬
‫שין חלקי ונחלתי‪ .‬סיגון ליזי איל פסוק כי חלק‬
‫ה׳ עמו‪ .‬א״כ אילייוס סי לייאמאן בני מרינתו‬
‫והביאו הוכחה ממצות שבת קי דיכ׳ו איל פסוק‬
‫ביני ובין בני ישראל מוכח שפיר דישראל בפרמ‬
‫הס בני מרינתו ית‪ /‬א״כ שפיר פורימוס דיזיר‬
‫דינא דמלטחא לינא‪:‬‬
‫ןלי הלל מי פאריסי‪ .‬קי איי הוכחה לי מצות‬
‫קרבן פסח‪ .‬קי דיכ׳י איל פסוק כל ערל‬
‫לא יאכל בו כל בן נכר לא יאכל ט‪ ,‬קי לי‬
‫איששו סי פריבה‪ .‬קי ישראל בפרט הם בני‬
‫מרינחו יחברך‪:‬‬
‫‪ 7171‬פי״ז מי פאריסי קי איסשה סירה לה‬
‫ראזון‪ .‬קי נצטוו ישראל לי האזיר קרבן‬
‫פסח בטח יציאח מצרים‪ .‬אה רארליס אה‬
‫אינטינריר‪ .‬קי לוקא איליוס סי לייאמאן בני‬
‫מדינחו‪ .‬וממילא ליכא טטנח אונס סיינדו קי ייה‬
‫טינימיס איל לין דינא דמ״ר וכאמור‪:‬‬
‫עול‬
‫שטו‬
‫כחבו המפרשים בביטול מורעא זאח‪.‬‬
‫בהקדים לוקי מינימום איל דין‪ .‬רבנו‬
‫של אדם או יעביד ציווייה או יכתוש ליה‪ .‬אי‬
‫סיינדו קי עם ישראל עיינין דין בנים קין הקב״ה‪,‬‬
‫סיגון דיזי איל פסוק בנים אתם לה׳ אלד׳יכם‪.‬‬
‫א״כ ‪,‬תו ליכא עענת מורעא‪ .‬סיינדו קי בנו של‬
‫אדם או יעביר ציווייה או יכתוש ליה‪:‬‬
‫עפ״י הדברים האלה‪ .‬ריספונדיירון‬
‫אשר‬
‫לוס מפרשים אונה חקירה‪ .‬דאיך‬
‫ירד הקב״ה למצרים למשוח בהם משפע כחיב‪.‬‬
‫והלא מצרים מלאה גלולים‪ .‬אי ריספונדיירון‪ .‬קי‬
‫סיינדו מינימום דין בנים‪ .‬אי ייה טיגימוס איל‬
‫לין דכהן מטמא לבט‪ ,‬קין איסטי פודו אבאכ׳אר‬
‫את מצרים לטשות בהם שפמים סיגין ליכ׳ימיס‪:‬‬
‫סי אינטינלירה לוקי ריכ׳ו איל תנא אין‬
‫פרקי אבות‪ .‬חביבין ישראל שניתן‬
‫להם כלי חמדה‪ .‬אי סמיך ונראה ליכ׳ו חביבין‬
‫ישראל שנקראו בניס למקים‪ ,‬קי לכאורה יש‬
‫לדקדק‪ .‬קי סמיכות שייני איסשו קון איששו‪.‬‬
‫ולפי האמור הרי הוא כמבואר‪ .‬קי פרימירו דיכ׳ו‬
‫חביבין ישראל שניחן להם כלי חמדה‪ .‬קי איס‬
‫נתינת החורה‪ ,‬אי דיספיואיס קשיא ליה אל‬
‫חנא‪ ,‬החינח סי נו פואירה נתינת התורה טל‬
‫ידי כפיית ההר‪ .‬פירו אאורה קי אירא ע״י‬
‫כפיית ההר‪ ,‬טיינין טענה אלימתא‪ .‬דיזיינדו‬
‫אנוסים היינו‪ .‬פור אישי סמך למאמר זה חביבין‬
‫ישראל שנקראו בנים למקום‪ .‬אי קיירי דיזיר‪,‬‬
‫סיינדו סומוס בגרר בנים‪ ,‬תו ליכא עענת אנוסים‬
‫הייט‪ .‬רבן או עביר צוייהאו יכתוש ליה‪ ,‬וכמ״ש‪:‬‬
‫ןךןן היום שזיכני האל ית׳ לקיים איסעה מציה‬
‫י לי תפילין‪ .‬לא אחשוך פי די דיזיר קצת‬
‫ממעלתה‪ ,‬אי איש קי אליימוש אין מררש שוחר‬
‫טוב וז״ל אמר רבי אלעזר אמרו ישראל לפני‬
‫הקב״ה‪ ,‬רצונט להיות יגעיש בתורה וכו׳ טיי׳‬
‫חשלום המאמר ומ׳יש בו לעיל דף נ״ח ע״א‬
‫ו^‪£‬י״ז‬
‫עט‬
‫יוסה‬
‫וט״ב בדרוש א שאין כונת ישראל לפטור‬
‫טצמש מן ההורה‪ ,‬אלא לתפשו ש׳ רני ישמעאל‬
‫לש נהוג נהם מנהג‪.‬ל״א‪ ,‬אבל רצונם לטשוח‬
‫גם כש׳ רני שמטין וכו׳ ואין להש תנאי והשיב‬
‫להם הקב״ה קיימו מצית תפילין וכו׳ ומעלה אני‬
‫עליכם כאילו יגעתש וכו׳ וקיימהש אף ש׳ ר״ש‬
‫עיי לעיל כ״ז‪:‬‬
‫זה הנה מקום אתי ליקלאראר מררש‬
‫חמוה וז״ל כשיצא יעקנ לקראת עשו‪,‬‬
‫לנש תפילין ויצא לקראת‪ /‬עכ״ל‪ ,‬אי קין ליקי‬
‫ריכ׳ימום הרי הוא כמניאר להגה חכמים הגירו‬
‫קי אבות‪ ,‬היו עושקים כתורה אי קוואנדו וילו‬
‫יעקנ אנינו והנה עשו נא‪ ,‬וירא ויצר ל‪ /‬אי‬
‫פיואי מוכרת במעשיו‪ ,‬להפשיק ועת לתשות מל״ת‪,‬‬
‫שיינרו לא היה דעהו מיושנח עליו פארה כרלראר‬
‫מפחר רשע‪ ,‬אי פור אישו לנש תפילין ויצא‬
‫לרךאתי‪ ,‬כי איששה מצוה איה שקולה‪ ,‬קימו‬
‫עשק התירה‪ ,‬שיגון דכ׳ימוש‪ ,‬ונזה נחה רעתו‪,‬‬
‫קי הי קוגעה קומו שי פוואירה עושק נתירה‬
‫וכמש״ל‪:‬‬
‫שלא להעריח על מעלתכם נילנירימיש‬
‫ן^ךי‬
‫איל מאמר הנצנ פחח השער‪ ,‬ת״ר‬
‫ולמדתם איתם את נניכם‪ .‬עיין לעיל דף ע״ד‬
‫ע״ד ותמצא פירושו כמ״ש שם ת״ו נילא״ו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דרוש ה לתפילין‬
‫( גרםימ נמדרש רנה ודל‪ ,‬כי‬
‫שט‬
‫נר‬
‫י מצוה ותורה אור‪ ,‬מהו נר‬
‫מציה‪ ,‬כל מי שעושה מצוה כאילו הדליק נר לפני‬
‫הקנ״ה ומחיה את נפשו שנקראת נר‪ ,‬שנא׳ נר‬
‫ה׳ נשמת ארם‪ ,‬ומהו ותורה אור‪ ,‬אלא הרנה‬
‫פעמים שאדם מחננ נלנו לעשות מצוה‪ ,‬ויצר‬
‫הרע כנתוכו אומר לו‪ ,‬מה לך לעשות מצוה‬
‫ומחסר‬
‫שמו‪.‬‬
‫ומחסר את נכסיך עד שאחה טחן לאודים חן‬
‫לבניך‪ ,‬ויצר העוב אומר לו חן למצוה‪ ,‬ראה מה‬
‫כתיב כי נר מציה מה הנר הזה כשהוא דולק‪.‬‬
‫אפילו אלף אלפים קדאניניס וסיבקין מדליקין‬
‫הימני‪ ,‬אורו במקומו‪ ,‬כך כל מי שיחן למצוה‪,‬‬
‫אינו מחסר נכסיו‪ ,‬לכך נאמר כי נר מציה וחורה‬
‫אור‪ ,‬עכל״ה ‪:‬‬
‫אמרחי אעול רשוח מאלהי ישועתי‪,‬‬
‫לערוך שיחתי‪ ,‬יחן בלשוני מלה‪,‬‬
‫ודעח נכונה וצלילה‪ ,‬חכמה והבונה‪ ,‬להבין אמרי‬
‫בינה‪ ,‬זו היא דרך ישרה‪ ,‬וזאח החידה‪:‬‬
‫רבנן קשישאי דעסקין באורייתא‪,‬‬
‫ומסקין שמעחחא אליבא דהלכתא‪,‬‬
‫שפחוחיהס שושנים‪ ,‬המה המעיינים‪ ,‬דורשים ושואלים‪,‬‬
‫על כל קין וקון חלי חלים‪ ,‬ישמרם השומר אמח‬
‫לעולם‪ ,‬מעחה ועד עולם‪ ,‬אכי״ר ‪:‬‬
‫קהלא קדישא‪ ,‬אבן הראשה‪ ,‬ה׳‬
‫י צבאוח יגן עליהם‪ ,‬הם וכל אשר‬
‫להם‪ ,‬יבלו בעוב ימיהם‪ ,‬לעשוח רצון קוניהס‪,‬‬
‫עיניהם חחזינה בבנין אפריון‪ ,‬בשוב ה׳ אח‬
‫שיבח ציון‪ ,‬להקריב אח קרבניהם‪ ,‬עוליחיהס‬
‫וזבחיהם‪ ,‬יעלה לרצון‪ ,‬אכי״ר‪:‬‬
‫דאשיף״]‬
‫ובראות‬
‫!מהדי?‬
‫ו ב ה ו ר מ נ ו ת י ה ד א ב א מארי‪ ,‬נזרי ופארי‪,‬‬
‫גילי ומשושי‪ ,‬עערח‬
‫ראשי‪ ,‬ואומר תלותי‪ ,‬חכין חפלחי‪ ,‬אבקש נא‪,‬‬
‫מלפני שוכן מעונה‪ ,‬גס האיש משה גדול‪ ,‬מעוז‬
‫ומגדול‪ ,‬אידך ימים ישביעהו‪ ,‬וכבוד והדר יעערהו‪,‬‬
‫חיים עד העולם‪ ,‬ובריא אולם‪ ,‬עד ביאח הגואל‪,‬‬
‫בקרב ישראל אכי״ר‪:‬‬
‫לרבוח אנשים של צירה‪ ,‬ליהודים היחה‬
‫אורה‪ ,‬אח דודי הטובים מיין‪ ,‬רחם‬
‫רהמתים‪ ,‬זה יצא ראשונה‪ ,‬ברב חסד׳א‪ ,‬ורב‬
‫חנ׳א‪ ,‬אלף עולוח יעלה שלמה‪ ,‬כשמואל בקראי‬
‫שמו‪ ,‬גס אח השני לי הנפש גס לי הלבב‪ ,‬מבני‬
‫חובב‪ ,‬ויהי ה׳ אח יהושוע בהלו גרו‪ ,‬ושמרו‬
‫יוסף‬
‫כרועה עדר; מוביס השמה‪ ,‬כאור החמה שכעחיס‪.‬‬
‫יוסף ה׳ עליכם‪ ,‬כאשר דבר לכם‪ ,‬במים וגני‬
‫בנים‪ ,‬נטעי נעמנים‪ ,‬בביח ה׳ חונים‪ ,‬בקרב‬
‫טדה המשלמח המה הגבירים‪ ,‬ונאספו שמה כל‬
‫ההדדיים‪ ,‬חיים כולכם טד כי יבוא שילה‪ ,‬ה׳ ל׳ו‬
‫יבנה ביה אוה למושב לו‪ ,‬ליו נשוב אל בחינו‪,‬‬
‫ביה קדשנו וחפארחני‪ ,‬במהרה בימינו‪ ,‬אכי״ר‪:‬‬
‫וכו׳ כמ״ש בדרוש ב׳ דף ע״ב‬
‫ע״ ד שעיקר הדרוש ע״ע יצה״ר‬
‫י‬
‫כמ״ש שם‪ ,‬ועיי״ש החקירה שחקרו הראשונים‪,‬‬
‫ומה שתירצו טפ״י לשון הזוה״ק משפטים‪ ,‬ומה‬
‫שפי׳ פסוקי במה יזכה נער יכו‪ /‬ופסוקי ק׳יש‬
‫ואהבה אח ה׳ אלהיך וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ועפ״י זה כמ״ש‬
‫שס נ״ל ‪ :‬ז ‪ :‬כונה הכחיב‪:‬‬
‫ביישר לבב בלמדי משפטי צדקך‪ ,‬ר״ל‬
‫י אימחי יש לי כח להודות לך בשני‬
‫יצרים‪ ,‬יצה״ט ויצה״ר שיהיו שניהם שוין לטיבה‪,‬‬
‫בלמדי משפעי צדקך‪ ,‬דעל ידי זה טסק החורה‬
‫אזיל ומודה יצה״ר ליצה״ע לעבור עבודה‬
‫חמה וכאמור‪:‬‬
‫ברף ע״ג ע״ד לשון גמרא קידושין‬
‫ושמחס‪ ,‬סס חס וכו ופירושו ע״ז‬
‫האיפן כמ״ש שם‪ ,‬שמורם מכל האמור שם‬
‫שהחירהי״ חבלין ליצה״ר בטוב עעם ודעח עיי״ש‪:‬‬
‫יובן לשון גמרא בפ״ק דברכיח‪ ,‬אמר‬
‫ר׳ לוי בר חמא אמר ריש לקיש‪,‬‬
‫לטילס ירגיז ארם ינה״ע טל יצה״ר שנאמר‬
‫רגזו ואל חחטאי‪ ,‬אי אזיל מוטב‪ ,‬ואם לאו‬
‫יעסוק בהירה שגא׳ אמדו בלבבכם‪ ,‬אי אזיל מוטב‬
‫וא״ל יקרא ק״ש שנא׳ על משכבכם‪ ,‬אי אזיל‬
‫מועב‪ ,‬וא״ל יזכיר לו יום המיחה‪ ,‬שנא׳ ורומו‬
‫סלה‪ ,‬עכל״ה‪:‬‬
‫מביארים‪ ,‬דכיון דלא הועיל‬
‫כלים בעסק החירה‪ ,‬מה‬
‫י‬
‫י‬
‫יחן ומה יוסיף כחה של ק״ש‪ ,‬ועיר בכלל עשק‬
‫החורה‬
‫מוזקב״י‬
‫אודך‬
‫י‬
‫ו^יי״ש‬
‫‪,‬‬
‫‪ £^1‬ז‬
‫והדקדוקים‬
‫ייוסף‬
‫שמו‬
‫ההורה היא ק״ש ועור היחכן דבזטר לו יום‬
‫המיחה‪ ,‬יהיה נכנע‪ ,‬אדרבה יוחד מחגבר כי‬
‫שמחה היא לו‪ ,‬ועוד מלח לו מיוחדה דלא הול״ל‬
‫אלא יזכור יום המיחה‪:‬‬
‫אב > עפ״י האמיר יבוא על נכון‪ ,‬דבק״ש כחוב‬
‫י ואהבח אח ה אל־׳יך בכל לבבך‪ ,‬דהיינו‬
‫בב׳ יצריך יצה״ע ויצה״ר כמי׳ש רז״ל‪ ,‬ובמה יזכה‬
‫לוה‪ ,‬ע״י שוהיו הדברים האלה אשר וכו על‬
‫לבבך‪ ,‬שהוא עסק החירה כמגדל‪ ,‬ובפרשה ציציח‬
‫שנה ופירש היאך יהיה נכנע היצה׳יר ע״י החורה‬
‫והמציח‪ ,‬ואמר וזכרחם אח כל מצוח ה ועשיחס‬
‫אותם ולא תתורו אחרי לכבכס ואחרי עיניכם‬
‫למען חזכרו‪ ,‬והכינה דעינא ולבא תרי סדסירי‬
‫דעבירה כינה‪ /‬ועל ירם קופץ היצה״ר להחמיא‬
‫את האדם‪ ,‬כיון שהם החחילו בעבירה חחילה‬
‫והוציאו עצמן לחולין‪ ,‬ובזה אין פחד אלד׳ים נגד‬
‫היצה״ר שמא ילכד כרין משלח במעילה‪ .‬ואין‬
‫מועל אחר מועל כמש״ל‪ ,‬ולזה אני מצוה אחכם‬
‫ולא חחורו‪ ,‬למען חזכרו‪ ,‬והייחם קדושים‪ ,‬ד״ל‬
‫תעמדו בקדושתכס להיותכם חופשי החידה‪ ,‬ואז‬
‫כשיבוא היצה״ר להחטיא אתכם‪ ,‬לא יהיה לו כח‬
‫כיון שהוא רואה חיובו בנרו‪ ,‬דהוא עישה שליח‬
‫להיוח מועל‪ ,‬ובזה לא ישא נניס להחטיא אחכם‪:‬‬
‫זו היא כונה ד״ל באומרו אי אזיל‬
‫מוטב וא״ל יעסוק בחורה שהיא‬
‫חבלין לו‪ ,‬ומאחר שיכול להיות שלא יהיה נכנע‬
‫בזה דלא ירד לעומק הענין ולחכליחו‪ ,‬לזה אמר‬
‫אי אזיל מועב וא״ל יקרא ק״ש דמשס בארה‪,‬‬
‫דבזמן שהם חיפשי ההורה‪ ,‬הס קדש‪ ,‬ונמצא‬
‫ע״י פחוייו‪ ,‬הוא מוציא לחולין קדש ישראל לה‬
‫וממילא הוא מהחייב כרין וזהו מ״ש אה״ך‬
‫יזכור לו יום המיחה‪ ,‬לו דייקא דהיינו יום‬
‫שטחיד הקב״ה לשוחטו לפני הצדיקים כמ״ש רז״ל‬
‫בגמ דשוכה‪ ,‬מפני שמעל בקדשי שמים כמש״ל‪:‬‬
‫י‬
‫ו ^ ‪ £‬י ץ מחבאר היטב כונח הכחוב קדש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ומ^תה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫פ‬
‫ישראל לה עיי לעיל רע״ר ‪ :‬קחני משם‪ ,‬ועיי׳‬
‫עור בדרוש הנז דט״ד ע״ג פי מדרש שוחר טוב‬
‫אמרו ישראל לפני הקב״ה רצוננו וכו‪/‬‬
‫שמפורש שם טפ״י הגמרא בפלוגחא דר ישמעאל‬
‫ודבי שמעון בפ ואספח דגנך וכו קחנו משם‬
‫שהכל ענין אחד הוא‪:‬‬
‫שלא להעריח על מעלתכם נחזור אל‬
‫המאמר הנצב פחח השער גרס במד״ר כי נר‬
‫מציה וחורה אור ו ט עיי״ל ויש להעיר בו‬
‫במאי דקאמר ומהו וחורה אור‪ ,‬דמשמע רעל‬
‫וחורה אור הוא שואל‪ ,‬והחשובה נראה שהוא‬
‫משיב על כי נר מצוה‪:‬‬
‫יובן במאי דאיחא בסנהדרין וז״ל ופערה‬
‫י פיה לבלי הק‪ ,‬אמר ר״ל למי ששייר‬
‫אפילי חק אחד‪ ,‬אמר לו רבי יוחנן לא ניחא‬
‫למרייהו דחימא להו הכי‪ ,‬אלא למי שלא קייס‬
‫אפי חק אחד טכל״ה‪ ,‬וכן פסק הרמב״ם ז״ל‬
‫בפירוש המשנה כר יוחנן‪ ,‬נמצא שמי שלא‬
‫עשה עבירוח‪ ,‬ונזדמנה לידו איזה מצוה ממצות‬
‫עשה ועשה אוחה כהיגן וכשורה ולשמה‪ ,‬וראי‬
‫על ידה יזכה לחיי עוה״ב‪:‬‬
‫ןץךקן מה ששואל בעל המאמר‪ ,‬מהו כי נר‬
‫מציה‪ ,‬ר״ל אמאי נקע לשון יחיד היל״ל‬
‫כי נר מצוח‪ ,‬כי רבים הם‪ ,‬ולזה מחרן אלא‬
‫כל מי שעושה מצוה כאילו הדליק נר לפני הקב״ה‬
‫ומחייה את נפש‪ /‬ר״ל דהדין דין אמת כסברח‬
‫ר יוחנן‪ ,‬דע״י מצוה אחח זוכה בה לחיי עוה״ב‪,‬‬
‫וכוחן חיים לנפשו לאיר באור החיים‪ ,‬ואם יאמר‬
‫האומר השתא דאתינן להט‪ ,‬א״כ אמתין עד‬
‫שתבוא לידי מצוה אחת ממצות עשה שאין בה‬
‫חסרון כיס ואקיימנה ועל ידה אזכה לאור באור‬
‫החיים לעוה״ב‪ ,‬וזהו עד שאחה ניחן לאחרים חן‬
‫לבניך‪ ,‬לזה דקדק בעל המאמר באומרו שני עניינים‬
‫מדבר היצה״ר בפהוייו‪ ,‬א מה לך לעשות מצוה‬
‫ומחסר אח נכסיך‪ ,‬והב עד שאתה נותן לאחרים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לבלי‬
‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ח!‬
‫‪*0‬‬
‫חן לבניך שלכאורה הכל ענין אחד ולמה כפל‬
‫העגין‪ ,‬אלא מפני שיש שני מינים בקיום המצית‪,‬‬
‫יש שיש בה חסרון כיס ואינו מהנה ממנה לאחרים‬
‫כגון מצות סוכה ולולב ודומיהם‪ ,‬ולזה אומר לו‬
‫מה לך לעשופ מצוה ומחסר את נכסיך‪ ,‬ויש שיש‬
‫בה חסרון כיס ומהנה לאחרים‪ ,‬כגון מצות צדקה‬
‫וג״ח וכדומה‪ ,‬ולזה אומר לו עד שאחה ניחן‬
‫לאחרים חן לבניך‪ ,‬ולזה אומר לו היצה״ע‪ ,‬לא‬
‫תאבה לו ולא חשמע אליו ולא יעלה זה על דעחך‪,‬‬
‫כי כמו הנר שדולקים ממנו אלף אלפים נרות‬
‫ואורו במקומו מונח‪ ,‬כך הניתן למצוה‪ ,‬וסמך‬
‫ראייחו על סיום הפסוק וחירה אור‪ ,‬דמיירי כאור‬
‫ממש‪ ,‬לא כן מנר מצוה יש לדחוח ולומר שהוא‬
‫נר העומד לידלק ועדין לא נדלק‪ ,‬לא כן מחורה‬
‫אור דמיירי באור ממש‪ ,‬יש ראיה לדבריו‬
‫ולכן סיים בוחורה אור‪ ,‬ודוק‪ .‬אנא ה׳ חושה‬
‫וכו׳ כמש״ל דעיז ע״ב ‪:‬‬
‫א י י ה אחרי גמרי הס׳ בליל חמישי כ״ח לח׳‬
‫חשק מ״מ בשעה אחח מהלילה ואקים‬
‫יוסף‬
‫לשכב טל ממתי וקריחי ק״ש ושכבתי והנה הרב‬
‫המחבר זיע׳יא נגלה אלי בחלום בתוך ישיבת החה״ש‬
‫רצ״ו כהר״י חשאן נ ר ‪ /‬ואיני יודע שהוא כבר‬
‫נלב״ע ודבר עמי דברים הרבה אכמ׳׳ל ובחוך דבריו‬
‫אמר לי שעדין חסר פי׳ ויוסף היה במצרים להרא״ס‬
‫זלה״ה‪) ,‬הובא לעיל בסי׳ רפ״ב דס״א ע״א( ואען‬
‫ואומר היכן היא לא ראיתי אותה ולא באה לירי‬
‫כלל‪ ,‬אמר לי הלא בס׳ הקען בחוך חידושי הש״ש‬
‫וכו׳ וכו‪ /‬כשנחעוררחי מן החלום קמחי ברעדה‬
‫ובכי גדול וחיכף הוצאחי הס שא״ל הרב זלה״ה‬
‫ופחחחי הספר ובקשחי ומצאה‪ /‬והוכחי בתמהון‬
‫על החלים הנורא הזה ולמחר כחבחי אוחה ואכחוב‬
‫אחריה זה קיצור מהחלום הנורא הזה להודיע‬
‫שכמה גדול כוחן של צדיקים יה״ר שחנן עלי‬
‫ועל בני‪ .‬זכוחו וזכוח הנשר הגדול בעל כנפיס‬
‫מר אביו הרב רבי יצחק ן׳ וואליד ע״ה‬
‫‪,‬‬
‫המחבר ספר ויאמר יצחק אשריו ואשרי בנו‬
‫אחריו המחבר ספר הזה שמו יו ש ף זכותם‬
‫תגן עלינו ועל כל ישראל אחינו כיר״א‪.‬‬
‫ת ם ו נ ש ל ם ס פ ר ש מ ו יוסף‬
‫ויפתח‬
‫‪eiDT‬‬
‫קמתי אני לפתוח לדוד‪ /‬מפתח הפותח ומראה מקומות משני צדדי העמוד מימינך‬
‫האותיות מסומנים ומשמאלך הדף והעמוד לםימן חקוקים‪ ,‬למצוא חפצך בהלכות‬
‫וחידושים ופסקים‪ ,‬דבר דבור על אופניו דברים מצודקים ומתוקים‪.‬‬
‫( חולי?‬
‫א‬
‫ד״ב ע״א תוש ד״ה שמא יקלקלו‬
‫דף א ע״א‬
‫דע״א ‪5‬ש״ס עמי ונכרי עמי קידם‬
‫״‬
‫ב(‬
‫דף א ע״א‬
‫דקמ״ב ע״א ודילמא מהרהר בעבירה‬
‫״‬
‫ג(‬
‫דף א׳ ע״ב‬
‫הוה‬
‫שם דכתי איך אלך ושמע‬
‫״‬
‫ד(‬
‫דף א׳ ע״ג‬
‫שאול וכו׳‬
‫ה( ביצה ד״ב ע״א השוחע חיה ועוף ״ ״ ע״ד‬
‫״ ״ ״‬
‫ו( ״ חוש ד״ה ביצה‬
‫״ ״ ״‬
‫ז( ״ בא״ר וי״ל וכו‬
‫ח( ״ בש״ש ומי גזרינן‪ .‬והחניא וכו ד״ב ע״א‬
‫ע ( ״ חיש׳ ד״ה דילמא ב״ש וכו ״‬
‫ע״כ‬
‫״‬
‫י( ״ ׳־ ד״ה קש״ר וכו‬
‫יא( ״ שם וכ״ח כחא דהיחרא‬
‫״‬
‫יב( ״ משנה ושוים בדג וביצה וכו ״‬
‫יג( ״ ד י ש״ס רבינא הוה יחיב קמיה דרב‬
‫ע״ג‬
‫ד״ב‬
‫אשי‬
‫יד( ״ די״ב ע״ב מצינו שזכאי בהרמחן וכו׳‬
‫ד״ב ״‬
‫עו( ״ דכ״ה ע״ב חוס ד״ה שאני ילהא ״‬
‫ע״ד‬
‫״‬
‫עז( ״ פ״ג משגה ר״ג מחיר וכו‬
‫יז( ס ע ה דכ״א ע״א נר דכונת רב יוסף ״‬
‫יח( ״ דכ״ח ע״ב אפ״ל בטנת הש״ס ד״ג ע״א‬
‫יש( פסחים ד״ב ע״א העחק פ להרה״ג‬
‫ד״ג ״‬
‫מהר״י מאיר‬
‫כ( ״ שם רש״י ד״ה אור לי״ר גרסי י ע״ד‬
‫כא( ״ תוס׳ ד״ה אור לי״ד וקי לר״י וכו ‪ .‬ד״ד ע״א‬
‫״ ״ בא״ר ונזיר גמי אםיריה שרי לאחריגיה ״ ״‬
‫)‪(21‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שאני חמן שהחמירה בו‬
‫ד״ד ע״א‬
‫ע״כ‬
‫״‬
‫לרשב״א‬
‫וכאור בוקר ״‬
‫הללוהו כל‬
‫כב( פסחים בא״ד א׳ינ‬
‫תורה‬
‫״ בא״ר ונר׳‬
‫״‬
‫כ‪ (:‬״ בש״ס מתיבי‬
‫כר( ״ שם מתיבי‬
‫כוכבי אור‬
‫כה( ״ שם מרקאמר ר׳ יאודה‬
‫״‬
‫וכו‬
‫כו( ״ רש״י ר״ה בעשית מלאכה ״‬
‫״‬
‫כז( ״ שם ד״ה משעת האור‬
‫כח( ״ שם ל״ה הכי קאמר ליה ״‬
‫כמ( ״ חוס ד״ה רב אחא בר‬
‫״‬
‫יעקב וכו‬
‫ל( ״ שם ד״ה היכן מצינו ד״ה‬
‫לא( יי רש״י ד״ה אור אורתא הוא ״‬
‫לב( ״ ד״ג בש״ס ת״ל והנותר ״‬
‫לג( ״ שם תא שמע דתני ר״ש ״‬
‫לר( ״ ד״ד ע״א ואור הנר‬
‫לה( ״ דמ״ע ע״ב בש״ס מאי‬
‫״‬
‫אירייא ע״פ‬
‫לו( ״ תשו׳ למהר״ר ברוכיאל‬
‫ע״ע זה‬
‫לז( סוכה ד״ו תוס׳ ד״ה ור״ש סבר וכו׳ ״‬
‫לח( ״ שם בש״ס אבל גזול אימא‬
‫ד״ו‬
‫סחס גזלה‬
‫לע( ״ ד״ע ע״ב אבל חמסו‬
‫״‬
‫מרובה מצלתו‬
‫מ( ״ דכ״ב ע״ב כאן מלמעלה ״‬
‫מא( ״ דמ״ו ע״ב איתיביה ר״ל‬
‫לר׳‬
‫‪,‬‬
‫ע״ג‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע״ד‬
‫ע״א‬
‫ע׳יב‬
‫ע״ג‬
‫ע״א‬
‫ע״ב‬
‫ע״ג‬
‫ויפתח‬
‫לר יוחנן וכו‬
‫מ נ ( סיכה נפ״ק ט נסיכות הושנחי‬
‫ר״א אומר ענני כטל‬
‫מג( ״ רל״ז ע״נ תום ד״ה‬
‫ל״ז‬
‫וליגהיה וכו׳‬
‫מד( מס׳ נדה ד״י ע״נ תוס׳ ד״ה דסנרי ״‬
‫מה( סנהררין ל״מ אמר ר נ חנן לא‬
‫נברא יין נעילס‬
‫״ שם רפ״נ אמר ר נ חסדא‬
‫מי(‬
‫הלכה ואין מורין כן ״‬
‫מז( כדתית די״נ ע״נ רש״י ד״ה‬
‫מודה ר״מ‬
‫מ״ח גימין רמ״ע ע״כ מפני מה אמרו‬
‫״‬
‫הנזיקין ו ט‬
‫מ״ע( ״ דק״ס ע׳ לה׳ חו״ה ז״ל‬
‫שהק׳ מכאן משמע וכו ״‬
‫נ( שנח דכ״א ע״נ נפקא מינה‬
‫לגירסא לינקיחא‬
‫נא( ״ לפ״ע ע״נ אצל יעקנ‬
‫שאמרת לו‬
‫נ נ ( ״ פ׳ נמה מדליקין תוש׳‬
‫והאדקאמר החם נעלוכו׳״‬
‫נג( ״ דקי״מ אומרים לו וסר‬
‫ד״ה‬
‫עונך וט‬
‫נד( קדושין ד״ל ע״נ תום׳ ד״ה‬
‫ככד את ה׳‬
‫נה( ״ דמ״ח ע״מ שאני צדיק‬
‫״‬
‫וכו׳ מקידשח‬
‫נו( מגילה דכ״ו חוס׳ ד״ה‬
‫״‬
‫ואמאי וכו׳‬
‫נז( יומא דנ״נ ע״נ אמר אניי‬
‫מסחכדא כמ״ד פנימה ״‬
‫נח( ״ לע״ו ע״א חים׳ ד״ה‬
‫ד״ע‬
‫מאי לאו‬
‫נע( ״ דנ״ג ע״א פלא תתחיל‬
‫‪,‬‬
‫ל״ו‬
‫‪,‬‬
‫יוסף‬
‫ע״ד‬
‫‪,‬‬
‫»‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד״ע‬
‫מפניך‬
‫ס ( יומא דס״ג אי הט וכו ״‬
‫סא( ״ לע״ד וכל היכא רעטש‬
‫כרת וט׳‬
‫מ ( ״ שם אם נאמר בכל‬
‫נפשך וט׳‬
‫םג( ״ שם איתיביה אביי‬
‫סד( חמנית ר״נ ע״א רש״י ל״ה‬
‫חנא היכא קאי‬
‫שם למזכירין גטרוח‬
‫סה(‬
‫גשמים‬
‫סי( ״ שם וליהני מאימחי ״‬
‫סז( ״ לי״ח ע״א אי הכי‬
‫בעשרים וחשעה נמי ״‬
‫סח( כחונוח לס״ה ע״א לרש ר׳‬
‫ל״י‬
‫יאודה וכו׳‬
‫סע( ראש השנה ל״נ חוס ל״ה‬
‫בחדש זיו‬
‫״ ד״ג רש״י ד״ה שני נשנח ״‬
‫ע(‬
‫עא(‬
‫״ חוס ד״ה מכלל דניסן ״‬
‫ענ(‬
‫״ ד״ה אלא הא דאמר‬
‫ר נ חסדא‬
‫עג(‬
‫״ ד״ע ע״א נש״ס וד׳ ישמע^‬
‫מוס פין וכו׳‬
‫עד(‬
‫״ שם נש״ס וכי נע׳‬
‫״‬
‫מחעגין וט׳‬
‫״ ד״י נש״ס כי קאמר‬
‫עה(‬
‫ר׳ מאיר‬
‫״ שם אמר ר נא ולאו‬
‫עי(‬
‫ק״ז וכו׳‬
‫״ די״ג נש״ס הני כמאן‬
‫טי(‬
‫שוינהו רננן‬
‫עח(‬
‫״ שם נש״ס אישהמיעיחיה‬
‫וכו׳‬
‫״ רש״י אישחמיעחיה וכו ״‬
‫עע(‬
‫ע״א‬
‫ע״ב‬
‫ע״א‬
‫ע״נ‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫ע״ג‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪ff‬‬
‫‪11‬‬
‫ע״ג‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫ע״ד‬
‫‪•H‬‬
‫ע״א‬
‫‪,‬‬
‫‪II‬‬
‫ע״ד‬
‫‪It‬‬
‫ע'א‬
‫‪H‬‬
‫‪II‬‬
‫ע״כ‬
‫ע״ד‬
‫ע״א‬
‫‪It‬‬
‫‪It‬‬
‫‪,‬‬
‫‪It‬‬
‫‪:1‬‬
‫‪,‬‬
‫‪mil,*.‬‬
‫‪It‬‬
‫‪It‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫ע״ג‬
‫‪,‬‬
‫‪II‬‬
‫ס׳‬
‫ויפתח‬
‫יוסף‬
‫פ ( ראש הבנה די״ד ע״ב ומי עבדיגן כחדי‬
‫ד״י ע״ג‬
‫חומרי‬
‫דע״ו ע״כ חוס׳ ד״ה‬
‫פא(‬
‫כבקח רבנן‬
‫לי״ו רש״י ד״ה מחני בד‬
‫״ ע״ד‬
‫פרקים בשנה‬
‫פ־(‬
‫שם כל באי עולם עונרין‬
‫«(‬
‫וכו׳‬
‫הים׳ ד״ה כמאן מצלינן ״‬
‫פז(‬
‫בא״ד מהי יחרפאו לא נגזר ״‬
‫פה(‬
‫פי(‬
‫ע״ב רש׳יי ד״ה ויבא אבדם‬
‫די״א ע״א‬
‫הוא קבר אוחה‬
‫שם בש״ס מכלל דבחדש‬
‫פי(‬
‫ושבת איבעי לה למיזל ״ •‬
‫די״ה ע״ב רש״י ד״ה‬
‫פה(‬
‫החענו כלו׳ עשו חשובה ״‬
‫ל י״ע ותיפוק ליה וכו׳ ״ ע״ב‬
‫פט(‬
‫ע״ב בש״ס ואלו וט׳ יוצאים‬
‫צ(‬
‫על אדר ב׳ וכו‬
‫ד״כ ע״א תום׳ ד״ה הא‬
‫«(‬
‫בניסן וט׳‬
‫דכ״מ ע״ב משחרב בהמ״ק ״‬
‫צ•‪(:‬‬
‫שם שכל עיר שהיא רואה‬
‫^(‬
‫ושומעח‬
‫חים׳ ד״ה אבל לא במדינה ״ ע״ג‬
‫צי(‬
‫ד״ל רש״י ד״ה כי מסיים ״‬
‫צה(‬
‫״‬
‫שם בש״ס מהיב רבא‬
‫צי(‬
‫חוס׳ ד״ה ונחקלקלו‬
‫צי(‬
‫בא״ד ונ״ל דלכחחילה וכו׳ ״‬
‫צח(‬
‫דל״ב רפ״י ד״ה לא יפחיח ״ ע״ד‬
‫‪ :‬ם ד״ה היכי קהני‬
‫צ־‪0‬‬
‫יו(‬
‫קא(‬
‫מתניתין אין מזכירין‬
‫חוס ד״ה מחחיל בחורה וט ‪ .‬די״א ע״ד‬
‫ע״ב בש״ס זכרון שיש ט ״‬
‫ק־(‬
‫קג(‬
‫תרועה‬
‫די״א ע״ד‬
‫‪II‬‬
‫‪,‬‬
‫‪II‬‬
‫‪,‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫ו‪:‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪,‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫וי‬
‫‪H‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪n‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪n‬‬
‫‪II‬‬
‫ו!‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪H‬‬
‫פב‬
‫קד( ראש השנה והא אס השלים קתני די״ב ע״א‬
‫״ שס בשעת גזרת המלכוח שנו די״ב נרא‬
‫קה(‬
‫״ תיס׳ ד״ה בשע׳ גזרת המלכות די״ב ע״ב‬
‫קו(‬
‫ד״ב ע״ב‬
‫״ בש״ס אין מעכבין‬
‫קז(‬
‫״ שס מ״מ שופר עשה וכו די׳־׳ב ע״ב‬
‫קח(‬
‫די״ב ע׳יג‬
‫״ שם הא נשים מעכבין‬
‫קע(‬
‫די״ב ע״ג‬
‫״ רש׳יי ד״ה הא נשים וכו‬
‫קי(‬
‫חוס ד״ה הא ר׳ יאודה וכו די״ב ע״ג‬
‫קיא(‬
‫״ נא״ר מ״ד הלכה כר יאודה די״ב ע״ג‬
‫קיב(‬
‫קי״ג( ״ הלא פ לילב הגזול על הא‬
‫‪ 7‬אמרי׳ מקבלח אשה לילג וט די״ב ע״ד‬
‫קיר( ״ גש״ס הא גופא קשיא וכו׳ די״ב ע״ד‬
‫קעו( תענית רי״ז ע״א ודילמא ה״ק רחמנא די״ג ע״א‬
‫קטז( ברכות ד״ה ע״א גדול הנהנה מיגיעו די״ג ע״כ‬
‫די״ג ע״ב‬
‫קיז( ״ שם אוהב ה׳ שערי ציון‬
‫קיח( ״ שם לא הוה מצלינן אלא היכא‬
‫די״ג ע׳יג‬
‫דגריסנא וכו׳‬
‫קיע( ״ ד״ו ולא מצא בה עשרה‬
‫די״ג ע״ג‬
‫מיד כועס‬
‫קך( ״ שם אמר אגיי לא אמרן אלא‬
‫די״ג ע״ג‬
‫למיפק וכו‬
‫קכיא( פסחים ס״ח ע״ב אמר רב יוסף אי‬
‫לאו האי יומא דקא גרים די״ג ע״ג‬
‫קכב( נזיר כ״ג ע״ב לעולם יעסוק אדם‬
‫בתו׳ ומצות אפי שלא לשמה וכו די״ג ע״ג‬
‫קכ׳יג( ברכות ל״א ע״א אל יפער אדם‬
‫מחבירו אלא מתוך דבר הלכה די״ג ע״ד‬
‫קכד( יומא פ״ו ע״ב גלו׳ תשו׳ שדוחה‬
‫די״ג ע״ד‬
‫ל״ת שבחורה‬
‫קכה( בבא קמא דל״לז ע״א הופיע מהר‬
‫פארן מלמד שהחזיר הקב״ה‬
‫לי״ג ע״ד‬
‫אה החורה‬
‫דצ״ד ע״ב ומפני כבוד‬
‫קט( ״‬
‫לי״ג ע״ד‬
‫אביהם וכו׳‬
‫קכז( בבא מציעא דפ״ז ע״ב ‪-‬כעך‬
‫ולא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ויפתח‬
‫די״ד ע״א‬
‫ולא אכילה גסה‬
‫קכח( יבמוח דק״ט ע״א לעולם ידבק‬
‫די״ר ע״א‬
‫אדס בג דברים‬
‫קכע( שבח דק״י ומי שרי והחגיא‬
‫די״ד ע״כ‬
‫ובארצכם לא חעשו‬
‫קל( מציעא דנ״ע ע״א נוח לו לאדם‬
‫שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין‬
‫ד״ד ע״ד‬
‫פני חבירו וט׳‬
‫קלא( ברטח דס״א מטח עם האדן היה דפ״ו ע״א‬
‫קלב( מציעא דל״ג ע״א מרה ואינה‬
‫דמ״ו עי׳ב‬
‫מרה וכו׳‬
‫דע״ו ע״ג‬
‫קלג( בשר לח שנפל עליו קמח‬
‫קלד( חחיכח בצק חמן שנפל לחיך מי פירוח דע״ו ע״ג‬
‫קלה( אם מברכין על שינוי יין בליל פסח דע״ו ע״ד‬
‫קלו( כשחל ע״פ בשבח מנהג יפה לבער וכו׳ ״ ״‬
‫קלז( בענין השולחנות המצופים בסמנים‬
‫דע״וע״ד‬
‫שקורי) בירניס‬
‫קלח( מג״א סי׳ חמ״ע נהגו שבעה״ב‬
‫דע״ז ע׳׳א‬
‫מברך ברה׳׳מ בליל פסח‬
‫קלע( עוא״ח סי׳ ל״ר יר״ש יניח ב׳‬
‫דע״ז ע״א‬
‫זוגות וט׳‬
‫קמ( כ׳ האח׳ כשקורא בש״ס פ׳ שיש‬
‫דע״ז ע״א‬
‫בו אזכרה ה׳‬
‫קמא( כ׳ בס׳ ויאמר יצחק א״ח סי׳ א׳‬
‫דע״ז ע״ב‬
‫דצריך לברך וכו׳‬
‫קמב( כ׳ הרב מעה יאודה או״ח סי׳‬
‫קנ״ה סק׳־׳ה דבר שעיטלו במשקה וכו׳ דע״ז ע״כ‬
‫קמג( נהגו לאכול בחג השכועוח‬
‫דע״ז ע״ג‬
‫מצה עם לבש‬
‫קמד( יש שרצי לו׳ להא לבע עשרה לכל‬
‫דע״ז ע״ג‬
‫לבר שבקרו׳ היינו למצוה‬
‫קמה( מי ששכח לשאול ממר ולא נזכר עד‬
‫שהגיע הש״ןי לברכח השנים דע״ז ע״ד‬
‫קמו( מעשה שנמצא טוש״ק העמוד של‬
‫די״ז ע״ב‬
‫ס״ח בלא חפירה‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫יוסף‬
‫קמז( עננים שמרקחים אוחם בסיקאר ד״ז ע״ג‬
‫קמח( מי שנסתפק אם אכל מסת‬
‫די״ז ע״ג‬
‫הב׳'כ כשיעור‬
‫קמע( עוא״ח סי׳ קצ״ע נכרי אין‬
‫ד״ז ע״ד‬
‫מזמנין עליו‬
‫ד״ז ע״ד‬
‫קן( ש״ע א״ח סי׳ קנ״ע ס״ה‬
‫רי״ז ע״ד‬
‫סי׳ ק״ס ס״ז‬
‫‪ (fop‬״‬
‫שם ס״ז ע׳ עו״ז‬
‫ד״ז ע״ד‬
‫קנב( ״‬
‫שם ס״ע מים מלוחים די״ז ע״ד‬
‫יו־ג( ״‬
‫די״ח ע״א‬
‫שם סי״ב השלג‬
‫קני( ״‬
‫ד״ח ע״א‬
‫סי׳ קס׳יא ס״א‬
‫ק״( ״‬
‫די״ח ע״א‬
‫סי׳ קס״ב ם׳׳כ‬
‫קט( ״‬
‫ד״ח ע״א‬
‫שס ס״ה‬
‫קני( ״‬
‫שם ס״ו‬
‫די״ח ע״א‬
‫קנח( ״‬
‫שם סיו״ד‬
‫די״ח ע״א‬
‫קש(‬
‫סי׳ חקמ״ע ס״א‬
‫קס(‬
‫די״ח ע״א‬
‫סי׳ חק״ן מיהו עוגרוח די״ח ע״א‬
‫‪ (I-BP‬״‬
‫שם ס״ג‬
‫די״ח ע״א‬
‫קש•‪ (:‬״‬
‫קסג( ״ ‪ 11‬שם ס״ד מנהג עי״ח‬
‫עישוואן כשבח שקודם‬
‫ר״ח אב‬
‫ד״ח ע״א‬
‫כי תקנ״א מור״ס נ״א‬
‫קסי( ״‬
‫הכחונח לבד‬
‫ד״ה ע״א‬
‫שם ס״ב ובבטן של‬
‫קש?( ״‬
‫די״ח ע״כ‬
‫שמחה וכי׳‬
‫סי׳ חרפ״ו ס״א‬
‫די״ח ע״כ‬
‫קשי( ״‬
‫מלטשים שנשחמש בהם‬
‫קסי( ״‬
‫הדיוט אם מוחר למשוח‬
‫מהם מלבוש לס״ת די״ה ע״ב‬
‫קסח( ״ ״ טהגין בעי״ח עיעואן‬
‫שהאבל אינו לובש‬
‫לי״ח ע״ב‬
‫עליח גדול‬
‫קסע( ש״ע א״ח סי׳ הקג״א שטע‬
‫שחל בו ע״ב אסו׳ לספר ולכבס די״ח ע״ב‬
‫קע( ע״ב שחל בשבח ונדחה ליו״א וחל‬
‫בו‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪11‬‬
‫‪II‬‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪II‬‬
‫‪,‬‬
‫ויפתח‬
‫די״ח ע״ג‬
‫בי מילה‬
‫קעא( מי ענבים הנק ארופ׳י מהו לאוכלו‬
‫מר״ה אב לנוהגי! איסור ביין די״ח ע״ג‬
‫קע״ב( עו״ז א״ח סי שמ״ו בל מה שמוחר‬
‫ע״י גוי בשבח מוהר ע״י חיגוק די״ח ע״ג‬
‫קעג( סומא לא יטל לעלוח לס׳י׳ח ד״ה ע״ג‬
‫ד״ה ע״ד‬
‫קעד( לעלעל הפאראסול בשבח‬
‫קעה( מי שהקדיש ס״ח לבהכ״נ א‬
‫ורוצה להולינו לבהנ״נ אחר די״ח ע״ד‬
‫קמו( מי שרוצה לקבוע ב מזוזוח די״ע ע׳׳א‬
‫ד״ע ע •׳ב‬
‫קעז( ברנה החמה בש חרנ״ז‬
‫די״ע ע״ג‬
‫קעח( מנהגנו לקדוח ק״ש בלחש‬
‫קעע( מקום שנהגי למטר החסדונוח ד״ע ע״ג‬
‫קף( אם מוהר להשניר גוי לחדש‬
‫די״מ ע״ג‬
‫או לשנה לנבוח נרוח‬
‫קפא( אם יטלין לבעל מנהג הנפרות די״ע מ״ד‬
‫קפב( מי שמת לו מת ביו״ע ב״מ ד״ע ע״ד‬
‫קסג( ש׳־ע א״ח סי רע״א ס״ד‬
‫די״ע ע״ד‬
‫אם התחיל לאכול וכו‬
‫קפד( ב״י או״ח סי קכ״ה שאין אומרים‬
‫ד״ך ע״ב‬
‫קדיש עם החזן‬
‫ד״כ ע״ב‬
‫קפה( ענין לא תחגודדו‬
‫קפו( השוכר ביח בחו״ל ורצה לקבוע מזוזה ״ ״‬
‫קפז( הל יו״ד אשה שהפילה כעין‬
‫ד״כ ע״ג‬
‫חחיכח בשר‬
‫קפח( מקוה שהמיס גמשכין לה ע׳׳י‬
‫ד״כ ע״ג‬
‫כלי הפומפ׳א‬
‫קפע( חביוח יין מונחוח בטח גיי חון‬
‫ד״כ ע״א‬
‫לעיר חתומות חוב״ח‬
‫קן( ריאה שהוציא המיגלה ועדיין מיאה‬
‫דכ״א ע״א‬
‫פסול בעור טריפה‬
‫קצא( אס נמצא בשמפין קען של הריאה‬
‫דכ״א ע״א‬
‫שטלח של חמים‬
‫קצב( מי שנדר בחלום שלא יחפלל‬
‫דכ״א ע״ב‬
‫מנחה ביחיד‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יוסר!‬
‫קצג( ירד שי׳ קפ״ד ס״א עוב״י שם דכ״א מ״ב‬
‫קצר( מי שקנה חנות מלאה ההורות מן הגוי‬
‫ובכללה מצא חביות י״ן וגשר חזיר דכ״א ע״ב‬
‫קצה( בשר ששהה ג׳ ימים בלא מליחה דכ״א מ״ג‬
‫קצו'( השיפגגין אס יש בהם משוס בשו״ג דנ״א מ׳יג‬
‫קצז( קהל שרוצים לחקן שהעניים לא‬
‫דכ״א מ״ג‬
‫יחזרו טל הפחחים‬
‫קצח( כשיש נקב בס״ח ומדבקים מלאי‬
‫וכיחביס חצי אוח על היריעה‬
‫וחצי אוח על העלאי אין קפידה דכ״ב ע׳־׳א‬
‫קצע( ל׳ יום של מה מונין מיום הקבו‬
‫דכ״ב ע״א‬
‫כמו בז׳‬
‫ר ( ניסה ברכח המילה צ״ל צוה‬
‫דכ״ב ע״א‬
‫להציל הצד׳י פחוחה‬
‫רא( אבל אי שרי לפחוח החמח‬
‫ע״י שימטר חנוחו לאחר או‬
‫דכ״ב ע״א‬
‫למחיל הריוה לסוחף‬
‫דכ״ב ע״ד‬
‫רב( אין פודין בבאנקיעין‬
‫דג( מי שאינו חייב בקריעה אי שרי‬
‫להחמיר לקרוע ולברך‬
‫־נ״ב ע‬
‫רד( אין לעשוח הסכך קודם‬
‫דכ״ב ע״ד‬
‫שיעשה הדפנות‬
‫רה( ר״ה שחל בשבח לענין החשליך דכ״ב ע״ד‬
‫רו( ס״ח שנמצא פ׳ חשא קודם‬
‫דכ״ג ע״א‬
‫פ׳ חציה‬
‫רז( מי שקנה עיביס של גוי ודרך‬
‫אוחס ועשה יין ולא נודע לו שהם‬
‫של ערלה עד אחר שערבו עם יינו דכ״ג ע״א‬
‫רח( ש״ע יו״ד סי ר״א ס״ז הלוקח‬
‫כלי גדול וכו ובחוכו נקב‬
‫דנ״ג ע״ב‬
‫המעהרו ופי׳‬
‫דכ״ג ע״ב‬
‫רע( רואה מהמ״ח‬
‫די( השיבה למהר״מ ן גו ע״ע הלז דכ״ר ע״ב‬
‫דכ״ז ע״א‬
‫ריא( עוד ע״ע הלז‬
‫ריב( כאיף פשוטה בשי אחרונה ולמיד‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בשי׳‬
‫ויפתה‬
‫יוסח‬
‫דכ״ז ע״ג‬
‫בשי׳ א׳ מגיעים לסיף הקלף‬
‫ריג( מאבד עצ״ל אס אימריס עליי‬
‫דכ״ז ע״ג‬
‫קדיש והשכבה‬
‫ריד( אם מוחר לצור צירה אריה‬
‫דכ״ז ע״ד‬
‫על מפח ס״ח‬
‫רעו( ש״ע יו״ד סי׳ רצ״ד דיןפירוח‬
‫רבעי בזה״ז שאין יטלים‬
‫דכ״ז ע״ד‬
‫להעלוחס לירושלם וכו׳‬
‫רעז( בענין הדיסקוג׳ע של בייעוס‬
‫דכ׳יז ע״ד‬
‫אי איח ביה להא דרביח‬
‫רטוב( בעניין שרייח הבשר במים‬
‫כדי להשהוחו עוד ג״י אי סגי מצד‬
‫דכ׳יז ע״ד‬
‫א׳ ואי סגי ע״י ספוג‬
‫ריח( אשה שהפילה אחר ב׳ חו׳ לטבילתה‬
‫חחי׳ בשר בלא ריקוס אברים ואמרו‬
‫הרופאים שהיה ולד נקבה‪ .‬הבא‬
‫דליה ע״ג‬
‫אחריו אי חייב בפדיון‬
‫ריע( מ״ש לי מהר״י דאדון ומה‬
‫דכ״ח ע״ג‬
‫שהשגתי לו‬
‫דכ״ע ע״כ‬
‫רך( געגין הפקעה קדושין‬
‫דכ״ע ע״ג‬
‫רכא( בנוסח גרכח אירוסין‬
‫רכב( אין לחוש לקלא דנטק על‬
‫דכ״ע ע״ג‬
‫הנערה שנחקדשה‬
‫דכ״ע ע״ג‬
‫רכג( חשיבה ע״ד מהר״ש ב״ע‬
‫רכד( ע״א אומר בשעת מתן מעוה‬
‫ד״ל ע״ב‬
‫אמ״ל לאשה האמ״ל‬
‫ד״ל ע״ג‬
‫רכה( אשה שלא רצחה לחלון‬
‫ר ט ( קהל שרוצים לחקן שמי שיחגדב‬
‫מעוח לבהכ״נ הוא יעלה א׳‬
‫ד״ל ע״ג‬
‫אעפ״י שיש כהן‬
‫רכז( ביום שמוציאין ג״ס המנהג שלא‬
‫לומר קדיש אחר ס״א כ״א‬
‫ד״ל ע״ג‬
‫אחר ס״ב וס״ג‬
‫רכה( אס החולן יכול לדור עם חלוצחו ד ל ע״ג‬
‫ד״ל ע״ד‬
‫רכע( בענין שיעיר הלה‬
‫ץ‬
‫דל( אי שדי לומד צ״ה גליל מוצ״ש ד״ל ע״ד‬
‫רלא( ראובן ששלח לשמעין חומן יין ע״י‬
‫ד״ל ע״ד‬
‫גוי בלי חיחס‬
‫דלג( כהן כ״ד מיהר בגרושה וחללה‬
‫ד״ל ע״ד‬
‫משס הרב ח״מ‬
‫דלג( שמיעה קרובה ביוס ל׳ דצריך‬
‫להתאבל אי מנינן מיום המיחה‬
‫דל״א ע״ג‬
‫או מיום הקבורה‬
‫רלד( אשה שאין לה אורח מעולם אי יולרח‪ .‬דל״א ע״ד‬
‫דלה( יו״ד בעבח שהל להיוח בע״ש ונן‬
‫מילה שחל בע״ב שמחפללין מנחה‬
‫דל״ב ע״א‬
‫מגע״י אין לו׳ או״א‬
‫רלו( גענין הגחיס ששנרו ומחמח‬
‫המלחמה גרהו מן העיר והניחו‬
‫הגחיס אי חייגיס לשלה השנר געד‬
‫דל״ב ע״א‬
‫נל השנה אי״ל‬
‫דלז( ין א״י הנמצא גחי״ל ביוכנ״ב‬
‫דל״ב ע״ב‬
‫ודעתי לחזור‬
‫רלח( ראובן שהיה משידך עס בת‬
‫שמעון וקידשה בפ״ע והיו בקי׳‬
‫דל״ב ע״ג‬
‫כמה דיעוחיח‬
‫רלע( חשו׳ הרב כמוהר״א אנקאווא‬
‫ה״י על קב״ע של הקי׳ הנ״ל דל״ד ע״ד‬
‫רלע( חשו׳ הר״ד שישגה עיי ע הנ׳יז דל״ו ע״ג‬
‫רמ( שאלה בענין מיס שרופים העשויים‬
‫דל״ו ע״ג‬
‫מהאלקיל עיי גויס‬
‫רמא( חשו׳ מהר״מ ן׳ גז ע״ע הנ״ז דל״ה ע׳יב‬
‫רמי(בעניןהסוניחשעושיםע״גהלע׳ש דמ״ג ע״א‬
‫רמג( סיא״ח סי׳ ח־ע״ו הריאה הנרוח‬
‫דמ״ה ע״א‬
‫מברך‬
‫רמד( ב״י א״ח סי׳ חדע״א ומניחה‬
‫דמ״ה ע״א‬
‫על פחח הסמוך וט׳‬
‫רמה( ב״י שם חנן החם גן היוצא‬
‫דמ״ה ע״א‬
‫מחחת הפעיש וכי׳‬
‫רמי( שם סי׳ חרע״ו נ״כ הר״ן וז״ל‬
‫מסתברא‬
‫יוסף‬
‫ויפתח‬
‫דמ״ו ע״א‬
‫מסחברא וכו׳‬
‫רמז( שם סי׳ חרפ״ח ומ״ש רבינו‬
‫דמ״ו ע״ב‬
‫שהכרכין וט׳‬
‫רמח( שם סי׳ תנ״א כלים שנשהמש‬
‫דמ״ז ע״א‬
‫בהם בחמין‬
‫דמע( כרם חמר ח״ב סי׳ י״ד פדיון‬
‫דמ״ז ע״ב‬
‫הבן לאבל‬
‫נר( אשר לשלמה הנ״מ סי׳ י״ב בטנח‬
‫המרדכי פ״ק דקי׳ לענין אמירחו‬
‫דמ״ז ע״ב‬
‫לגטה כמסי׳ להדיוע‬
‫רנא( פר׳׳ח ה׳ חנוכה צ״ל חשמונאי‬
‫דמ״ז ע״ד‬
‫האלף בחיריק‬
‫רנב( מהו למשיח בהכ״נ מאדווה סוסים דמ״ז ע״ד‬
‫מ ג ( ישראל שקנה קמח לחוחהמגיי‬
‫שבעיר אחרח קו״פ והחנה שישלח‬
‫אוחה לו אחה״פ ולא יגמר המקח‬
‫עד שיגיע לידו‬
‫דמ״ה ע״ד‬
‫רנד( הרמב״ס פ״א מה׳ מקואות ה״ז‬
‫כל הטמאים שטבלו בבגין עלה‪:‬‬
‫דמ״ע ע״א‬
‫להם עטלה‬
‫רנה( ל׳ ה־ב ש״ך טו״ד שי׳ ס"; סק״ה‬
‫דמ״ע ע״א‬
‫אלא ודאי וכו׳‬
‫דנו( עור כחב שם וגם העע״ז‬
‫דמ״ע ע״ב‬
‫ס״ל וכו׳‬
‫נזר( ש״ך שם סק״ו אסור העעס וכו׳ ״ ע״א‬
‫רנח( ש״ע א״ח סי׳ קל״ז סק״ד אם‬
‫ד״ן ע״ב‬
‫קרא ראשון ב״פ‬
‫רנע( לשון הכ״מ פ״א מה׳ חו״מ בדין‬
‫ת נ ג ר ו ב ת‬
‫חמ‬
‫ן‬
‫ד״ן ע״ג‬
‫רס( לענין פדיון הבן ע״י אבי אמו אי שדי דנ״ב ע״ב‬
‫רסא( ס״ת שנמצא שם אדנו׳ח מלא וכי׳ דנ״ב ע״ג‬
‫רסב( שאלה להרב מהר״ח בליית בענין‬
‫דנ״ב ע״ד‬
‫עליות הבנויות ע״ג בהכ״נ‬
‫דג״ד ע״ג‬
‫רסג( חשובה על פסק מהרה״ב‬
‫דנ״ה ע״ד‬
‫רסד( בעני! ביטול המנהג‬
‫רסה( שו״ח יטב״ן ח״כ הי׳ ק״מ כ׳‬
‫מ״ז ע״א‬
‫לכחיכה לאו כדיטר למי‬
‫רסו( מרן יו״ר סי׳ קמ״א מנורה‬
‫מ״ז ע״כ‬
‫חכניח מנורה‬
‫רסז( יו״ר סי׳ ה״א ס״ז חלב אשה מוחר‪ .‬רנ״ח ע״א‬
‫רסח( כח״צ די כו׳ אי ז׳ מתעניס להוציא‬
‫ס״ת ולומר עננו ולעני) לעלות‬
‫לס״ח מי שאינו מחענה שס דנ״ח ע״כ‬
‫דנ״ח ע״ג‬
‫רשע( ס״ח מצוחה כעשרה‬
‫ער( שכועה ככחכ אי קרייא שכועה דנ״ח ע״ד‬
‫ערא( חשו׳ על פסק מהרא״ה אצכאן מ״ע ע״א‬
‫רעב( מי שציוה שיקכרו עמו ספרי‬
‫משניות ותהליס אי מצוה לקייס ציואחי‪ .‬דנ״ע ע״כ‬
‫רעג( מיני מתיקה הנק׳ פאסעארייא׳ל אי‬
‫מ״ע ע״ד‬
‫יש כו משוס כשו״ג‬
‫רעד( חל ד״ה כיו״ג ונולד כן ער״ה‬
‫מ״ע ע״ד‬
‫כה״ש נימול לכ״ע‬
‫משל הקדמוני חי׳ עהת״ו ודרשות‬
‫רעה( פ׳ כראשיח ויאמר ה׳ לא סוב‬
‫ד״ס ע״א‬
‫היוח הארס לבדו‬
‫רעו( פ׳ נח כי אותך ראיחי צדיק לפני ״ ע״א‬
‫מגז( פר וירא‪ ,‬צחוק עשה לי אלד׳יס ד״ס ע״ב‬
‫רעח( פר׳ תולדות מדרש אמר עשיו ליעקב ״ ע״ב‬
‫רעע( פר׳ חיי שרה‪ ,‬ואבא היום אל העין ״ ע״ג‬
‫רף( פרי שמיח‪ ,‬והיה אס לא יאמינו ד״ס ע״ד‬
‫רפא( שס אמר הקב״ה למשה לך שוב מצרימה ״ ע״ד‬
‫רפב( שס ל׳ הרא״ס על רש״י ויוסף‬
‫היה במצרים והלא הוא ובניו‬
‫דס״א ע״א‬
‫היו בכלל ע׳‬
‫רפג( פר׳ יתרו‪ ,‬בכל המקום אשר‬
‫דס״א ע״ב‬
‫אזכיר את שמי‬
‫רפד( פר׳ משפעים‪ ,‬ל׳ רש״י והרא״ם‬
‫ע״פ מכה איש ומה למה נאמר וכו׳ רש״א ע״ב‬
‫רפה( פר׳ ואחחנן מדרש אמ״ל הקב״ה‬
‫‪,‬‬
‫למשה‬
‫רפתה‬
‫למשה אחה חופם החבל בב׳ ראשים וכו׳‪ .‬דס״א ע״ג‬
‫רפו( כונח הרב מאורי אור‪ .‬במ״ש‬
‫מצירע הוא רשע שמדבר לה״ר דס״א מ״ר‬
‫דס׳׳ב ע״א‬
‫רפז( משלי‪ .‬יש מפזר ונוסף עוד‬
‫דס״ב ע״א‬
‫רפח( שם‪ ,‬יחד מרעהו צדיק‬
‫רפמ( שם‪ .‬יש מחעשר ואין כל מחרושש‬
‫ל ס •׳ב ע״א‬
‫והון רב‬
‫רצ( שם‪ ,‬לב יודע מרת נפשו ובשמחחו‬
‫דס״ב ע״א‬
‫אל יתערב זר‬
‫רצא( שם‪ ,‬לועג לרש חרף עושהו‬
‫דס״ב ע״ב‬
‫שמה לאד לא ינקה‬
‫רצב( מדרש משלי שמע בני מוסר‬
‫אביך‪ ,‬מי שנפקדה במוסר בכיבוד‬
‫או״א בסיני נמצאה עושה כאו״א‪ .‬דס״ב ע״ב‬
‫פירוש על הגדה ש׳יפ‬
‫רצג( האלחמא עגייא‬
‫רצד( שם‪ .‬מה נשחנה‬
‫רצה( שם‪ .‬עברים היינו לפרעה‬
‫דס׳ייב ע״ג‬
‫דס״ג ‪.‬ע״ב‬
‫דס״ג ע״ב‬
‫יוסף‬
‫ע״ד‬
‫ע״א‬
‫ע״ב‬
‫ע״ד‬
‫ע״א‬
‫ע״ב‬
‫ע״ד‬
‫ע״א‬
‫דס״ד‬
‫רצו( שם‪ .‬מעשה בר׳ אליעזר‬
‫רצז( פס‪ .‬אמר רני אלעזר ן׳ עזריה דש״ה‬
‫רצח( שם‪ .‬ברוך המקים נרוך הוא דס״ה‬
‫דס״ה‬
‫רצע( שם‪ .‬ברוך שומר הבטחתו‬
‫דס״ו‬
‫ש( שם‪ .‬חכם מה הוא אומר‬
‫דס״ז‬
‫שא( שם‪ .‬רשע מה הוא אומר‬
‫דס״ז‬
‫שב( שם‪ .‬הם מה הוא אומר‬
‫דס׳׳ח‬
‫שג( שם‪ .‬ושאינו יודע לשאל‬
‫שר( פרקי אטה פ״ה מ׳־ ה ולא נצחה‬
‫דס״ח ע״ב‬
‫הרוה אח עמוד העשן‬
‫דרושים לתפילין‬
‫שה( דרוש א׳ ילקוע חהליס בשעה‬
‫דס״ח ע״ב‬
‫שנהן הקב״ה את התו‬
‫שו( דרוש ב׳ מסכח קדו׳ ולמדתם אותם דע״א ע״ג‬
‫שז( דרוש ג׳ בפ״ק רקדו׳ חניא רבי אומר דע׳׳ה ע״א‬
‫דע״ז ע״ב‬
‫שה( דרוש ד׳ במס׳ קדושין‬
‫שע( דריש ה׳ במר״ר כי נר מציה דע״מ ע״ב‬
‫תמו ונשלמו המפתחות‬
‫‪,‬‬