צפייה - דרכי אבותינו מן המערב
הסכמות הרבנים
הםכמת הרהיג המפר׳ הצדיק ובו׳ ט״מ חכם באשי וראשון לציון כקש׳׳ת מוהר״ר
אליהו משה $אניז׳יל
יצ״י.
^Jl?rQ
רוחני עברתי.על פני מקומוח רניס של הספר הנחמד הזה ״שמו יוסף׳׳
אשר חברו וגם יסדו מר רחומאי ביודעו ומכירו קאמעא הרב המו׳ מזריק
טהור כמהר״ר יוסף ן׳ וואליד זצ״ל ומעשיו המה זכרוניו.
בשליחות כוללות עיקו״ת דרך והראן זכיתי להכיר ערכו הנטלה וצדקוחיו
המרובות .ואת גודל חכמתו ושקידתו בתורה וביראה .ובעברי כעת בין בחרי
הדפיס של הספר הזה הערתי איזה הערות אשר יבואו הלאה (* .והנה אמור אמרתי ליוסף
מבורכת ה ארצו כריח השדה אשר ברכו ה וראויס הדברים למי שאמרם .כי כמה וכמה
הס כמרגניתא דלית בה טימא .וחכמות בת ן תרונה לבשר בשער בת רבים כי עוד לא
נשתכחה תורה מישראל אןש במקומות הרחוקים .ואת המשתדלים בהדפסת הספר הזה הנני
מברך ביהוד כי תמיר יזכו להגדיל תורה ולהאדירה .וחחזינה עיניהם בשוב ה׳ שיבת ציון
שבית עמו ישראל בב״א .כעתירת העמוס בטררא דצבורא ובמלי דמתא קדישא דירושלס ת״ו
יההותם בברכה בחרש אב הנחמות התרס׳׳ז בירושלם ת״ו.
ובאברי
,
,
ן
סצעיי
אליהו מ׳ פאניז׳יל
סי׳ט
)מקום הח1תס(
*( א׳( בדן{ י״ז ע״ב כנראה שנעלם ממנו דברי הר׳ מג״א ז״ל סקט״ז שם שכ׳ משם ב״ח ורש״ל
שכיון שאיני י^ל לכוין לכן יחזור ויתפלל .מזה נלמד למי שלא הזכיר בשאלה מטר דק-״ל
דח־יכ לחזור זבניד שלא כירן בכל י״ח ודאי יפשיט דחייב לחזור.
בי( בדן! מ״א ע״ב עיין להר שערי רחמים בח״ב סי׳ ל״ה שהביא מס׳ בית השיאבה שהעלה
להחמיר לסכך ע״ג קנים של ברזל בפחות מג״ט בין כ״א וםו״ד העלה דבדיעבד מותר
ולכתחילה אסור וצריך להתישב מה נקרא ליפבר אם גם בחוה״מ יכול להכנס בסוכה
כזאת לצאת י״ח.
גי( כרן! נ״ב ע״ג עיין למורם ביור״ד סי׳ רע״ו ס״י של ראם כ׳ א״ר מאמות יש מחמירין
למוחקו והיא ס׳ ר״ח בתים׳ שבועות דליה זכ׳ הט׳ כיון שהוא משם המיוחד יש להחמיר א״כ
מכ״ש כלמוד לנ״ד שיש להחמיר שלא למחוק.
,
הסכמות הרבנים
הסכמת טע׳ הרה״ג מו״מ ראש על איין הקדושה אדמת קדש טבריא יע״א כקש״ת
מהי״ד
אהרן אלחדיף
יצ״ו.
ףןן היום נדרשתי לל׳ו שאלני ונעהרחי לאשר בקש ממני ידי״ן מנג׳ הרב המופלא ,וככול ה'
י מלא ,כמוהר״ר יצחק אשכנזי יצ״ו להפיק רצון צדיק הלא ז :הו׳ל ידידינו הגביר היקר
1הככבד חובב ארצנו סי׳ חיים הכהן יצ״ו מעי׳׳ח והראן יע״א לחח השכמחי על האי
שפרא רבה חזו מאי לקמין זה ה שמו יוסף שחיבר הרב המובהק ,כשמן תורק ,בנן של
קלושים כמוהר״ר יוסף בנן וואליד ז״ל בלא׳יצ הרה״ג המפו׳ בעהמח״ס ויאמר יצחק זלה״ה,
והנה מכירו הייתי לשעבר להרהמ״ח רב הוד יוסף ז״ל אשר יחליו היו חמים בו חורה שיש
עמה מלאכה ונהנה מיגיע כפו ,חכם בחכמתו ,וצדיק באמונתו ,והן עתה ל׳ו תהא שמיעה
גדולה מראיה כי המעט אשר היה לפני איזה עלים מחיבורו הנ״ל נהניחי מראייחו ועעמחי
בו טעמי תורה (* ,דברים המצידקים ,מאירים זיו ומפיקים ,אמרוח עהורוח ,זכוח וברות,
אנא דאמרי כל מן דין סמוכיו לנא יפוצו מעינוחיו ,וילכו יונקותיו ,להפיצם ביבראל ולהעלותן
על שולחן מלכים מאן מלכי רבנן ,לדובב שפחי ישנים הרהמ״ח ז״ל ובצל שדי יחלונן ,יה״ר
זכותיה ליוסף תהי למגן וצנה לכל הקרב הקרב ,פרי צדיק תפארת בניס וב״ב ,יחיו דגן ויפרחו
רבות בשנים לשנים ורעמים ,כעתירת הכרח לכבוד החורה ולכביד הרהמ״ה ז״ל ולתשוקת
ילילינו ויקימו חיייים על העולם ,החותם בשיס שלום עיבה וברכה פעה״ק מבריא ת״ו בחו׳
שבט של שנח לזכך קדיש לפ״ק ברב עז ושלום.
,
הצעיר
אהרן בכור אלחדיף
ס״ט
רב ומו״ץ וחכם באשי בעה״ק טבריא ת׳׳ו
)מקום החיתס(
—><4
—l&ij&gSZ
<—<>4
*( אמר אב״א לא אמנע מהעיר פה בראותי מדי עיברי בדברי הריהמ״ח במ״ש ברף י״א
על הקו׳ כר״ה לי״ו מכלל דכחדש ושכת 'איבעי לה למיזל וכי׳ יעש״ב ונזכרתי מהיותי לימד עם
התלמידים שהקו׳ הנ״ל איתא גם בסוכה כ׳׳ז שכ׳ רש״י בעלה של שינמית היה דהוק״ל לזנ״ל הא
מהיכא נפקא ,ותירץ בעלה ש״ש הייה היות כי לא תזכל עשית דבר כ׳׳א ברשות בעלה יא״כ
מרקאמר לה מרוע וכוי משמע לבתו׳ ושבת א״צ שאלה וחייבת ,ונ״ל להשלים הפסוק ותאמר שלים
דמה זו תשו׳ אלא י״ל דבאה לרמוז על הבן העושה שילום יבין איש לאשתו כמי׳׳ש ־ברחל הבא ל׳
בנים וכעזבדא דר׳ חייא וכמובן.
הסכמות הרבנים
הסכמת הרב המופלא מר דיינא סולת נקיה .מן המהדרין דעיה״ק טבריא ת״ו .כמוהד״ר
שמואל ן׳ קיקי יצ״ו
CVDTבסד׳ר עליון .קדוש הוא לאלק׳יו מלידה ומבטן ומהריון .הקדיש עחיחיו עלי הגיון.
י ובתורתו יהגה כך היא דרכה של תורה :אוחז מעשה אבותיו לקדושים אשר באדן
ומשפחתו הקדושה .למוד היה אותו השבט דליקים בבי מדרשא .מצפרא ועד רמשא .דעסיק
באודייחא חדירא :וכל הדבר הקשה מרישיה לסיפיה מפריך עד ירכה עד פרחה מקשה .טרח
ליהיבי מרבה ישיב׳ה מרבה עבוד פריש׳ה .מפרי׳ש פרשיה יפה כלמה ברה :ויהי יוסף רמי
ומקש; ומדמי מילתא למילתא כל היכא דאיכא לאוקיש; ויסט׳ר יוסף וארכבא אתרי רכש;
ויחדיו יהיו תמים אכע״א ק־א .אנט״א סב־א :ויעש גס היא מטעמים כטעם לשד דברים
העימדיס ברומו ,מה טוב טעמו ,שמנה לחמו ,והכי כמי משתברא :כאשר פטר להם יוסף
הצדיק מדע שמו בשערים המצויינים בהלכה ,מטייח הארי תפארת ישראל הרב הגדול
י המפירסס בקדושתו הרב המחבר ויאמר יצחק ריכא ובר ריכא ,אחיי טייב ואחי
טעם הרב החסיד כתר שם טוב עולה בתעל׳ת הברכ׳ה ,הנידטיס בשמם ובמקומם עיר של
חכמים ושל סופדים עיב״י טיטוואן הדר׳א ארעא והדר׳א :ויהי ה' אח יוסף משך הזרע
בירך ה׳ בר׳א כרעיתי׳ה ,דאליס זטתיה ,צדיק באמונתו .תירתו אומנותו .שפחוחיו שושנים מרחשן
שפווחיה ,זאח חקח ההורה :ואף גס זאח כי ישוריס באים עליו לא איפרק מחילשא איש
מכאיביח וידוע חיל; יסורי הצדיקים וה׳ חפץ דכאי החלי ,מרר׳י מחל׳י ,ציעוריין דרבנן לפוס
צערא :בכל זאח כל שישנו בלמידה ,מקיצר רוח ומעבודה ,כי כך היא המדה .למאן דלביש מדא,
לא ימוש ספר החורה :וכי ישאל איש מילתא דאיחיה בשאלה ,דררא דממונא ודיני חבלוח
ונחלוה כל הנחלה ,וגישין וקידושין עדים הוא דאפקוה לקלא ,יוסף מסלסל בצערו ושביביו
נצער׳ה :יתיב ביני רכ׳י משפחה הדנ׳י עדינו העצני .בשבת חחכמוני .לדרוש ולחור בחכמה,
חפיש מחופיש בספרי ראשונים וגס את אחרונים ומוציא לאור כל תעלומה ,אשוקי שמעתתא
אליבא דהלכחא וחצא דיניה ברה כחמה ,סיככה כהלכחה ועיטרה :עטרת תפארת ,כל שהיא
חפארת ,שפר׳ה שמשפר׳ח ,מצוח ה׳ ברה :וכוחב ומעלה ,מה שזיכו לו מן השמים כי טוב
אמור לך עלה ,על השפר חקה יחנו עי־יהס ויצדקו למען יעמדו ימים רביס מכתבן מיליה,
לדור אחרון יביאו ויגידו מילחא דמחאמרא .משמא דמרה :חהיינה לראש יוסף
C]DVדוברים לברים הממרקים ,מילחא דאחיא מדרשא מלאים זיו ומפיקים ,נאה דורש ה׳ן
י לה הכו ממחקיס ,נופח צופים יעלו על שפחו שפה ברורה :ויק׳ן יוסף קן קולמיסא
קנ׳ה חבר טחבה ודורשה ,דרישי׳ס לכל חפציהם מתוקים מדבש מלא צנא דדובשא ,חידוש הוא
שחדשה ,מאיריס ומזהירים .כולם ברורים .ויאמר להם יוסף
צפנת פענח דין גלי רזייא ,לו עצה ותושיה ,מנקיי הדעת סולת נקיה ,שלם הוא ושלמה
י משנתו ויראת ה׳ טהורה :ויולד ליוסף האי ספרא דמארי עב ,פעולת צדיק הרב
המובהק ונוגה לו ברק שלשלת יוחסין .בעלי תריסין .דדהב טב ,רב משרשיא מבני עליה כקש״ת
שם יוסף ויאליד ז״ל הכי קרא שמו יוסף מיטב שדהו ומיטב ,כי אין לו בן לההיא גברא
ותולדותיהם ש י .צדיקים מעשיהם ,תורתם עומדת לעד שפתותיהם דובבוח כי חיים־ הם ,צדיקים
במיחחן קרויים חיים הו׳ד יוסף חי זמן זמנם זמניהם ,לית להו שיעורא :אומרים משמו שמועה,
כאשר
הסכמות הרבנים
כאשר אמר יוסף יורה רעה יכין שמומה ,ומהימן פשריה להודעא ,אגמרה כדדמי .שפיר דמי.
הוא זיוה הוא הדרה :כל מן דין סמוכו לנא לאדפוסי הדרא ,ז :ספר חורה מפוארה ,אספקלריא
המאירה :נן פורח יוסף יוסף בן פורח ,רעל האי שופרא שופריה דיוסף והיא מרח ,ואוי
למינים שכך רואות אשר ראינו צרח ,צרה כמבכירה .כי ביודעו ומכירו ,לוחם מלחמחה של
תורה :ויראת ה׳ היא אוצרו ,ולן יאות למבכי אשר היה מאיר פניו להני שדר״ן להורות להם
את הדרך אשר ילכו בה הביעו אליו ונהרו ,וה׳ן היום חס׳ר עיניץ ולן יאות למיספד הספרא
משוס קרא .ויה״ר תהיה נשמחו צרורה בצרור החיים ,בהדי צדיקייא וחסידייא רכב אלק׳ים
רבותיים ,ושפתי צדיק האי ספרא נהיר לו יחשב לפני אלק׳יס חיים ,הגדול והנורא :מקום זרע
זרעא דיוםף
לנחלה ,זאת נחלת עברי ה׳ תורתי דיליה היא סוד המעלה .בדין הוא שיעיל שכרו
מחן שכרן של צדיקים ילכי מחיל אל חיל מעלה ע״ג מעלה ,נהיר נהיריה נהרא
נהרא :ובואו ונחזיק טובה לנשים צדקניוח אשת חבר רבח המעלוח והשהלוח ,אשה יראח ה׳
היא תתהלל ס•׳ ר*קא ת״ם הצדקת והחסיד :איומה כנדגלות ,וכבח :אמה הזקכה הכשרה
אסתר מן התירה אלמנת הגביר סי׳ ברוך לעסרי ז״ל המפירסם בכל גלילית ,ביראחי וצדקתו
ניתנים לי את השביח תודה וקול זמרה :ושתים כהלכתן התאוו תאיה .לכתיב זאת זכרון בספר
על משלח הדפיס לישרים נאוה ,לזכר עילם יהיה צדיק לחת לו אח־ית ותקוה ,ועל טוב יזכר
שם יוסף כל נייס ושכיב אמרה :ויה״ר זכית ספר התורה הזה וזכות הרב המחבר זיע״א
עזרם ומגינס ,אורך ימים בימינם ,ולא יוסיפו לדאבה עיד ושמחתים מיגינם ,אף ישירו שמחת
עולם על ראשם שיבע שמחות שמחת חורה :ותקרא אח שמו יוסף
Cp*Pהוא המשבייר ,יחן אוכל למכביר ,נערפה לו השעה וטרוף עורף יוסף ראש משביר,
י ולא הספיק לשדר סדר המע־כה עד שחהיה משנחו סדורה :ואיה לן לאחזוקי טיבותא,
ורבו יתירתא ,להאי זוגא מרבנן ממלכח כהנים דיחבי ועסקי באורייחא ,משמא דגמרא :ראשון
בקדש רבין חסידא ,רב כהנא דלביש מדא ,לתורה ולתעידה ,לא ימיש מתיך האהל אהלה של
תורה :מעי הרב המובהק .ונוגה לו ברק .דרב חיליה ורב גיבריה ,כקש״ת כמהר״ר רבי דוד
הכיזן כר״ו משופרי שופרי .וכסף משנה דורש כתרי אותיות .פה מפיק מרגליות .הרב הכולל.
אישויר כולצ .אביר יעקב כיהן הי״ו השרידים אשר ה' קורא ,כהני שלוחי דרחמנא ישימו קטורה:
תנו רבנן כל כתיי הקדש ויגעו כמה יגיעות .לחבר את היריטוח ,ולדקדק באוחיוחיהס תמים
דעות ,כיתבה ומגיהה ערוכה בכל ושמורה :ישלם ה׳ פעלם ותהי משכורתם שלמה ,טובה
כפולה על אחת כמה וכמה ,וזכות הרב יוסף הצדיק ז״ל יגן בעדם .ויהי כזית הורם .מרוב
הוניס לש׳ם שלו ואחלמה ,ויגדל תורחם אורה זו חורה :והני ברכיי דרבנן יחילו על ראשיהם
לעילא מן כל ברכחא ברכוח כיוסף
r p Vאמר אנא ה' הושיעה נא מגלות המר ,עד מחי עוזך בשבי מר לי מר ,קראן לי מרה:
י בגלות החיל הזה ,בזוזי דבזוזי ,היינו חרפה וניבו נבזה ,מוכים ומעונים מכה בלתי
סרה :שפכו דמם כמיס חלבינו ודמינו ,ראה נא בעוניינו ,מיעקה במתנינו ,רציביני לו כמטרה:
אנא ה׳ הישה שלח משיח וחננו ועננו ,זה ה׳ קוינו לו ויושיעינו ,ויראו עינינו וישמח לבנו,
אז ישיר ישראל את השירה :בשוב ה׳ את שיבת ציון ,והי בהיכל קדשו ראשון לציון ,נדחי ישר^
יכנש
הסכמות הרבנים
יכנס מאשפוח יריס אביון ,רגבוח אלפי ישראל שהין השכינה שורה :כי לא לנצח ישכח אביון.
ישיב ירהמנו יחנן ה׳ שאריח יוסף
פי המדבר ,בלי לטח מילין יכביר ,ללא גמיר ולא שביר ,וקלרתי חסרה :המיחל אל אל ,מת״י
אב״א וארא״ה )לפ״ק( פני אלק׳ים אבוא אל מקרשי אל ,לחזיה בטעם ה׳ בארן ישראל ,דבסיס
אוירא :הבעה״ח בעוב״י ווהראן יע״א כ״ח מרחשון חרס׳־ ז אחן שנח אמר״ת ה״ צרופה לפ״ק
שד״ר מעה״ק טבריא .קרחא דפופרייא .המצפה לאל מנת חלקי ,יטריפיני לחס חקי ,והוא
ה$עיר זעירא דררדקי:
הצעיי
שמואל בן רןקי
ס״ע
שד״ר עמ׳׳ק טבריא ת״ו
הסכמת מע׳ הרב המופלא רועה צאן קדשים בעוב״י תלםסן יע׳׳א במהר׳׳ר חיים בלייח יצ״ד
ברוא אלהיס אדס על ארן ,לא בראו אלא לכטדו ,לשמור ולעשות מצותע ,וללכת
בדרכיי ומאהבת ה׳ אותנו ומשמרו את השביעה אשר נשבע לאבותינו ,ויבחר בזרעם
אחריהם ,קרבנו אל הר קלשי ,זה סיני ,ייתן לנו תורות ומצית ,ע״י משה ,פה אל פה דבר בו,
בלא משלים וחידות ,ואביתינו במעמל הנבחר ההוא ,יום גלול קלוש ונורא ,בהגלות נגלות ה׳
על עמו ,נענו כלס ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע ,וביום כרות ה׳ בריח עם אבותיט
בעבר הירדן במעמד כל ישראל ,כמ״ש אתם נצבים היום כלכם לפני ה׳ אלהיכס ראשיכם
שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל .קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם באלה ובשבועה,
לשמור ולעשית את כל דברי התירה ,כמ״ש כי לא אתכם לברכם אנכי כורת את הברית הזאת
ואת האלה הזאה ,כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום .ואת אשר איננו פה עמנו אנכי
כירת את הברית ואת האלה הזאת .וקבלו עליהם ועל זרעם את התורה ,תורה שבכתב ותורה
שבעל פה ,כמאמרם ז״ל לא כרת ה׳ ברית עם ישראל אלא על תירה שבע״פ ,כי השיגו
ברוח קדשס שהערה ה׳ עליהם ממרום ביום מעמד הנורא שכולם השיגו מראות חלהים ,כמ״ש
השמע עם קול אלהיס מדבר מחוך האש כמונו ויחי ,בה ירעו והבינו שתורת ה׳ בה חיי הגיף
וחיי הנפש ,בה מקיר חכמה ,בה יתענגו הנפשות ,בה ועל ידה הביאנו אל גביל קדשו ,ונתן
לנו ארצות גויס היא ארן ישראל הגדושה ,כמ״ש ויתן להם ארציח גייס ועמל לאומים ירשו,
בעביר ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו ,וכאשר סרנו ממציתיו ועברנו ברית אלהינו וימכרנו ביד
אדונים קשים ,אבדה חכמח חכמינו ובינת נביננו נסתרה ,ואף גם זאת בהיותנו באדן אויבנו
לא מאסנו ולא געלנו אלהיני ,ברוך ה׳ אשר לא השביח לנו גיאל ,ובכל לור ודור ,העמיד
לנו חכמים גדולים חכמי חרשים ,להורות לנו את הדרך אשר נעלה בה ואת המעשה אשר
נטשה ,ועל כל גלי זעם וזעיה ,גלי הגזרוח וההפמדוח ,נצבו נגרם כמו נד כעמוד ברזל ,וכל
גל וגל כעבר עליהם ,נענע לו ראשם ,ולא נצחה רוח הגזרות הקשוח ,אח עמוד העשן ,והצילו
לנו אוד מוצל מאש ,היא תורתנו הקדושה ,המורשה לנו מהר סיני ,ובכל עיר ועיר עמדו חכמי
ורבני ישראל ,והעמידו ישיבית ,ללמד לבני יהירה תורת ה׳ ,מהם ללעת לרכי ההוראה ,לירד
לעומקה
הסכמות הרבנים
לעומקה של הלכה ,לדעה מה יעשה ישראל ,מהס לסלסל ולפלפל ,לשתיה ביה הגדול ים
התלמוד בהויוח דאביי ורבא ,מהם דרשנים בדרכי הגדה ,למשוך אה מס גני יביאל ללכה
בדרכי התורה ,ע״י מוסרים ומשלים ,דברים המושט! אה הלב ,ודבריהם עשו רושם ,ואין לך
עיר ועיר שלא נמצאו בה ישיבית לומדי תורה המסלסליס ומפלפלין בהויות דאביי ורב/
מהם דרשנים ,מהם מחברי שפרים ספרי שו״ת ,על כל דבר שנא לידם .מהם מפרשי הש״ס
גפ״ת ,מהם דברי דרשות ,על כל קין וקין שבחורה תלי חלחלים ,מהם ספדי חכמה ומיסד
השכל .דעה והשכל ,ועי״כ לא חדלו מישראל אנשי אמת יראי ה׳ ההולכים בחירה ה׳ ושומרי מצוחיי:
ןךןן היום בזמננו זה ,ובפרעי במקימותינו גליל אלגיר ,ופלך והראן ותלמשאן וכל אגפיה,
י הן בעונוחינו הימים הראשונים יפלו ,חלפו הלכו למו ,וכל אשד רוח הדח והאמונה
משסה בקרבו ,ועורקיו מלאים אהבח ה׳ ויראתי ,עיניו הדמע מאין הפיגיח ,על חורה המינחח
בקרן זוית ,ואין דורש ואין מבקש ,בעלו לומדי תירה ,בעלו בעלי הוראה יודעי דח ודין ,בעלו
השוחים ביס התלמיד ,במלו הדרשנים בעלי מוסר ,המלמדים דעה את העם ומישכיס לבם
בדברי שכל ,ועי״כ בעלו יראי ה׳ בעם ,השימרים מצוח ה /ולא נשאר רק אחד מעיר ושנים ממשפחה
ורבתה המינות בישראל ,אהה אה ,מה אומר ומה אדבר ,הבישראל שעמדו על הר סיני ,והשיגו
מראוח אלהים ,ושמעו מפי אל עליון אנכי ה אלהיך ,ימצאו בתיכם בנים כחשים ,מכחשי אל
כחשו • בה ויאמרו לא הוא ,לית דין ולית דיין ,באמרם איה אלהי המשפע ,והעולם נפל
ונחקן רק במקרה ,כמה מחללי שבחוח נמצאו בינינו ,לחלל שבח בפהרסייא ,ששקולה ככל
החורה כולה ,כמאמרם ז״ל כל המהלל את השבת כאילו חלל כל החורה כילה ,וכל המקיים
אח השבח כאלו קייס כל החדה כולה ,אשר רבו כמו רבו מחללי שבח ,ופירקי עיל חורה,
ואם בחצוח שאין נפשו של אדם מחמדתן כך ,מה נענה ומה נדבר על מניח שנפשו של אדם
מחמדחם ,כמעע נעשו כהיחר ,ולא נשאר בנו רק אדם מעיר ושנים ממשפחה ,ההולכים
,
,
בחורח ה׳:
1ת ח זאת נחמתנו ,ששורש ישראל לא יכזב ,ומה שהשריש השם בה ,בנפשות עם ישראל,
׳־לא ישקרו מימיו ,כמו שהעיד עליו בוראו ,שעיקר בואו לדיר עם עמו ישראל פנים
בפנים ,כמ״ש פנים בפנים דבר ה עמכם באש ביום הקהל ,הוא להשריש ולהעביע בנפשוח
עס ישראל אהבחו ויראהו כמ״ש כי לבעבור נסיח אחכם בא האלהים ,ובעבור חהיה יראתו
על פניכם לבלתי חחעאי ,דבר ה׳ לא ישוב ריקם ,ואין זה רק מקרה לא בעצם ,והמקרה כל
עומת שבא כן ילך ,שמקרה קרה לנו ,ע״י התערבות בעכו״ם שכננו שכתשו בה׳ לאמר כי
העולם נפל במקרה ,ולית דין ולית דיין ,והרבה שכנ־־ם הרעים עושים ,ימה יעשי בנינו שלא
יחעאו ,ובפרע גדולה מזה ,דין גרמא שפרקו עול תירה ,היא ע״י חק המלכוח שיקחו בנינו
לעבירת הצבא ,שבעל כרחם יחללו שבת ,ובעל כרחם שלא ימצא• לאכיל היתר איכליס מאכלית
אסורות ,ובנינו אינם חנניה מישאל ועזריה ידניאל ,שיכלו לעמיד על נפשם ,לבל החגאל בפת
פג המלך ומאכליו ומשחהו וכיון שעבר אדם עבירה נעשיח לי כהיתר ,אכן בעת אשר ישמעו
לחכם המעיף ,ומדבר על לבם ,דברי חורה ,בחן וחחנינים ,בדעה ובהשכל ,דברים המושכין
אח הלב ,אז יעורו משנחס ,ושורש נשמחם הקדושה ,קירי בתיך חדרי לבים ,ומעיררס לדעח
את השם ולשמור מצותיו ותורותיי ,אשר כל ימיהם במלחמה ,עם רעיוני שכניהם ,ועם הרגלם
עם
י
,
הסכמות הרבנים
מס שורשי קדושת נפשס:
א ב ן דא עקא מלה תורה הסר ,הוא היה בעכריט ,שפסקו לומדי תורה ,פסקו הממיפים
י דברי חורה ,המחוקים מדבש ,המשמחיס נפש שומעיהס כמ״ש תורת ה׳ תמימה משיבת
נפש עדוח ה׳ נאמנה מחכימה פחי ,פקודי ה ישרים משמחי לב ,והדרשנים שנמצאו בינינו
רובם כל דרשותס רק בהרכביח החריפוח ,ולא יבינם רק מי שרגיל בהם ,ובעיני המון עם,
רק קול דברים הם שומעים ותמונה אינם רואים זולתי קול:
זלעפה אחזתני ,כי אזכרה ימים מקדם ,בכל מקים אשר דרכה רגלי בעיירות
הגדולות ,אשר מהם חצא חורה ,שם מצאחי כמה ישיבית מסלסלין ומפלפלין בהלכה,
כמו עירנו חלמםאן יע״א ועיר ווהראן יע״א ,שהיו מלאים ישיבית לתורה ,והיום בעלי ,לולי ה׳
שהוחיר לנו שריד כמעט ,קם הגמו״ן ידי״ן מעלח החה״ש ר׳ יאודה חשאן הי״ו ,וקבע ישיבה
בעיר והראן יע״א ,אשר כמעע לא נשאר רושם ישיבה לעסוק בחורה בחוכה בקביעיח ,וקנה
ש״ס ופיסקיס עם הרבה ספרים ,והושיב בתיכה ח״ח קבוע ללמוד תירח ה׳ יומס ולילה',
ה״ה רב אחאי החה״ש והכולל כמוהר״ר דוד הכהן הי״ו ,וקבע לו פרנסתו מדי שבת בשבחו,
ועמו אתו ,נתקבצו ובאו עוד ח״ח אחרים ,ללמיד ש״ס ופוסקים ,ונער יכחבם ,אחר שמצאו
מקום מיכן וקבוע לפניהם ,ובחיכם מעלה רב רחימא; החה״ש והכולל בעל המחבר הספר
הנכחי הזה ,ה״ה כמיהר׳יר יוסף בן ואליך זלה׳י׳ה זרע קדושים ,בן לאוחו צדיק הרב
הגדול מעוז ומגדול ,סבא למשפטים ,נודע שמי ׳נשמדים ,המחבר ספר ויאמר יצחק ,שפנה
מכל עסקיו ,וקבע עצמו לתירה לעשוק בה יומם ולילה ,ומעולם לא מנע עצמי מבית המדרש
הנז /בכל יום ויום לא פסיק גדשא מפומיה ,אז אמרתי ברוך ה׳ לא השבית לתירתו גואל:
ן י ך ן י היום יום צרה ומצוקה ,יום חשך ואפלה ,על שמיעה כי באה אלינו לעירנו תלמסאן
יע׳׳א ,לומר יוסף איננו ,כו לקה איתו אלהיס ,עלה מות בחלומנו ,יום ב׳ שני ימים
לחדש תמוז שנח החרס״ו ,ובנים לא היו לו ,רעדה אחזתני ,ותכשני פלסות ,אהה איך יבש
טל חיותי ,בעוד מים מי חורה ה׳ יזלו מדליו ,וטל שלשול ופלפיל הש״ש ילין כקצירו ,אהה,
איך נהיחה כעלה נובלה ,טרופה מגזעה ,נהדפה מרוח שועה משער ,הוא המוח האכזר,
עמוד והחבוק ,הביטה וראה ,דמעוח חברתך אשת נעיריך ,תתיפח תפרוש כפיה ,הביט :דמעות
חבירן ,אנשי ישיבתן ,אשר צלצלי שמע קיל חורחך מצלצלים באזנים ,בשבחם ללחום מלחמחה
של תורה ,באמח אמרו ,כי ראש המרבדים הייח להד ,ומחמד נפשם ,שא עינין וראה ,דמעיח
המצטערים טל דגל החידה כי מטה ,ובטלו שוחריה:
ו ת ך /י זאת נחמתנו ,באמח אמרו ז״ל ,ח״ח אי; צריכים הזכרח נפש ,תירתם היא אזכרחם
כי השאיר אחריו דברי חורחי ,אשר חידש ופלפל בתורה ,כתיבים בכתב ידו ,הם
ילדי טשתינוחיו ,הם הם גניו ,ויוחד טיב מבניו ,כמ״ש כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו
אח שבתותי ובחרו באשר חפינחי ,ונחתי להם בביתי ובהומיתי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם
טיל -לא יכרח ,והעיר ה אח רוח אשת נעיריו ,אשה יראת ה׳ היא חחהלל ,ה״ה הכבידה
מ ט ע ה סי׳ ריקא גת הגמי״ן סי׳ בדיך לעסרי להקים יל ושם לבעל נעיריה ,לי:לפיס דברי
הירחי ,ולהפיצם בישראל ,ושם כעל בריתה לא יכדח מחיך חכמי ישראל ,ושלחו הספר הנז׳
להסכים ע״י ,ועברתי בין בתריו ,ומצאתיו כליל מכל ,מהם שו״ת וכמה דברים הנוגעים להוראה,
,
,
בס
הסכמות הרבנים
בם הראה בקיאוח בפוסקים ,מהס חידוש גפ״ת על איזה מסכתות ,מהם חידושי תירה על
הפסוקים פרפראוח לחכמה ,והנאני ונאים הדברים למי שאמרן ,והנני מסכים על ידיהם,
להוציא לאור החירה הנז /להעלוחו על משב׳ח הדפום ,ונקרא שם הספר שמו יוסף
הכ״ד החו׳יפ מתא חלמסאן ע״ו לחירש כסלו שנח התרס״ז ליצי׳
הצעיר
חיים בלייח
השכמת הרב המו׳ מר דיינא דנחית לעומקא דדינא במוהר״ר
ס׳׳ט
אברהם הכהן
יצ״ו
א נ ^ י בדרך אגב עלעולי עלעולא דגברא מת;רת הזמן הביאני עד הלוס העיר רבתי
עיר המהוללה והראן יע״א ,ונחני ה׳ בית אח׳י מל׳ך רב אחאי משבחא ,זרע רב
המיומן רב משרשייא האליף התורני הרב הכולל ,בישראל להלל ,רב יוסף הויר עיננו הי״ו
הן וואליד הביאני המלך חדריו ביתו בית נאמן ,בית׳ה יוס׳ף והראני אותו ואת נוהו נאוה
קודש ,זכיחי לשיחתו ,ונתבסמתי מתורתו ,זקוקין דטרא נפקין מפומיה דרב טליה יומא ,אחאן
לפרק כל כתבי הקודש אשר כתב אי״ש רב״י מעשה ידיו של אוחו צדיק אשר טיפח וריבה,
אר׳י נעלה שוא׳ל מסתלק ועולה ,ועוז והד׳ר לו אגמר׳ה בדדמ׳י מדמה מילתא למילתא,
ואםבר׳ה בעעמא עעס כעיקר דאורייתא ,תשובות תשומת חטובות מיוסדות על אדני ההלכות
וספרין פתיחן קודמוהי הא למגמ׳ר הא לאגמורי ,ומנייה.׳ תסתיים להלכה ולמעשה ,ונלוו אליהם
ציצים ופרחים דרך דלש דרשינהו מו״ר בדברו מעריב ערבים ערבינה׳ו ותנינה׳ו ,תורת אמת
היתה בפיהו אמרות עהירית טיהר גברא רבה ,ארש׳ו אר׳ש ליו מטוהרה ,חכמה מפואדה,
זכה וברה ,ומשום היב׳ת הקולש גרסה נפשי לתאוה וטעמתי בקצה המטה ביערת הדבש
ותאורנה עיני אספתי באומרי׳ס אמרי עונג צהמ פני שש אנכי ,וירעתיי בניי ידעתי כי מי
אנכי ומה מחי ומה מני יהלוך ומה יחן ומה יוסיף לרב יוסף הי״ו שבח׳ה דמחמתיי ־מושלת
ועומ׳ד הוא ,למוד אותו השבט גדולים חקרי לב ,דב׳ר איהו מכוכב׳א דשבי׳ט רבינו הגדול נר
המערב הנודע למשגב בשמו ובמעשיו הרב הגאון כמוהר״ר יצחק ן וואליד זצוק״ל זיע״א
בה״מ ויאמר יצחק ח״א וח״ב ופרי צדיק הרב בנו ן פורח יוסף הי״ו יפה כחו מחמת כח
האב אך לעשות רצו; צדיק חפצתי ,וענוהו היא סמכחני להציץ במקראי קודש אשר אסף וקיבץ
וחידש לנו בטובו הולה גבר חכם בעוז יפה פרי טהור לב וקרא שמ׳ו שמו יוסף ומידי חמיח׳י
ראית׳י או׳ר קראתי בכל לב לפעלא טבא יישר חיליה לאורייתא יפה דן יפה הורה והשיבותיו
ספונות ובנויות על קו האמת והצדק יכל מן דין סמולו ללא ,ויסלם אברהם מסכי׳ס הולך
ועלה בהסכמיה לכל הנהו חנויי דרב ,יגדיל ויאדיר תורתו והדרת׳ ויוסף רב יוס׳ף כהנה
וכהנה ישמח צדיק בפקודת ישועה ורחמים היי אריכי ובני סמיכי אמן ,אנא ה׳ הושיעה את
עמך ולכה לישיעחה לנו ,שלח לנו משיה צדקנו יחי ונחמיניה ,אנא נפשאי כחביח זעיר ש׳ס זעייר
ל ס ידענא בנפשאי גבלא טרטילאה דלית ליה מגרמיה מבלאי כהונה ומהמייניהן
,
,
הסכמות הרבנים
כ״ד אחד מב״ד הצוק של מתא דוברו יע״א החו״פ לכניד התירה פה ווהראן יע״א כשדר
פדו ורבו מש שש אנט על אמרתך לפ״ק
,
הצעיר אברהם הבחן ס*ט
הסכמת הרב המו׳ מר דיינא דנחית לעומקא רדינא כמוהר״ר דוד
הבד ],יצ״ו
ל א י ן ץ י אחדי רואי והנה אלק׳יס עילים מן האדיש פח׳ח החיב׳ה ,מילתא יציבא ,אר׳ש
עובה ,אמירה נעימה כחיבה יהיבא ,קי ל שישנו בלמידה הן יוצא והן בא ,זו היא
ביאה זו היא ישיבה ,מסיק ודייק בהויות לאביי ורבא ,מלחמח מציה ומלחמה חובה ,עטיו עיט
דודיס ,עפי׳ם ממללוח מעשה הידודי׳ס ,חדיר ותימא ,מעשה אלק׳ים המה ,ראה ויתיר כמשחל
בניתא מחלבא ,צלל במים אדירים ובמים עזים נחיבה ,הא למגמר הא למשבר .ויסבויר יוסף
ר א ת י חמוח׳י אור ,אירן של חכמים ,איר לי בשנו׳ן ,שניה ופיר׳ש כל הדבר הקשה פירו׳ש
מרובה ,אית תנויי תני ,תנא אקרא קאי ,ופירש יאות א׳ם למקריא א׳ס למסור׳ת,
כל היכא דאיכא למדרש שוינהו מדריש לפדושי׳ס ,מילחא דאחיא מדרשא חיביבי מחבבא ליה
והדר תני ,שקיל ועדי מקשה ומפרק פרקיו נאה ויאה ספריו נא׳ה לי כאשר פתר להם יוסף
ר א י ת י והנה מנורת זהב ,ספד׳א נהיר ,באר׳ש ערביה ושיהיה ,כלה נאה וחמודה לתירה
ולחעידה ,פי ידבר חהליח חהלה לדוד ויהי אצלי אמין ויהי שעשועים יום יום לי,
פריו מחוק לחכי ניפח חטיפנה שפחוחיו ,דבש וחלב וטיפי מרגליוח ,והיו עיני ולבי שם צופיות,
והנה בניי לתלפיות ,הלכות קטטות שנו כאן ,הני הלכתא נינהו ,אשר הורה גבר יורה דעה
רבין שמועה שמעינן מהני קרא׳י הלכתא גבריות /הלכות גלילית אשר טיפח וריבה איש רביי
יוסף
אלה הן חוללותיו של אותו צדק לעיי׳ל בלא ביר אלה תוללות
ף א י ת י אח עוניי שעימם עליו לברים הרבה ,הנמצא כזה איש אשר רוח אלק׳ים בי ,יש
בו מלעח קונו הסחכל בקין קין במה שיש בי ,כנשר יעיר קנ׳י יחן בספר ויוהקו
גמר חוקיה חוקיה אמר קרא חק׳ח עולם לו ולזרעו אחריו ,מחהלך בתימו צדיק ברוך שככה
לו בעילמו ,בשלשה דבדם האדם ניכר בכיסו ובא עד טס׳ו והן עיזר לו איש אח רעהו יעזור
ומלא את ידו די מחסורו מחן בסחר לאנשי דמעלי ,נטיעיחיו שורק מסודר בענייניו ,דמי זיויה
לבר אלק׳ין מה נאה אילן זה ומה נאה נ׳ר זה מה נאה חברתו חברת ריעים ודודים מאד
נפלאת אהבחו לי כאהבח דוד ויהונחן כי אנכי ידעחיו לא יוס ולא יומים מיום אשר הכירני
והכרתי את ריב׳ו לא זזה ידי מחוך ידו יד הקודש על העליונה ,איש יח׳ד פני רעהו חברים
מקשיבים בכל יום תמיר תמידי'ן ומוספי׳ן כל היום ,ט אהבת עולם אהבתיו ידעתיו עד שנקשרה
נפשי בנפשו קשר של קיימא ולמזח תמיל חגרתיו מפרק בא סימן אתה סת״ר לי בהידש המוכתר
בכתר תורה הוא חודש סיון שבאתי לכאן מחא והראן יע״א וקבעתי למוד בבית מדרשו של
שם טיב הוא ידידינו אהובינו מחמד עינינו מקים דגל התורה ה׳ יקים דגלו דגל מחנה יאודה
החכם השלם אוהב התורה ומחזיק ביד לומדיה כבוד שמו כה״ר יהודה חסאן יצ״ו אשר הוא
ידיד אשר החזיק בידי להיות יושב באהלו אהל תורה אשר נטע וקרא לה ישיבת וזא׳ת ליהודיה
שיכולתו
,
י
הסכמות הרבנים
שיסידחו הוא ברכ יוסף שכאשר העיר ה׳ אה ריחי רוח הקילן על מנגלה ההילח כה״ר
יהודה בעל ישיבת ו^ת ליהודה לנעות אה האהל אהלה של תירה הלך אצל רכ יוסף ליעיל
עצה על המל׳ה באיזה איפן יהיה נעיעח אהלי אפדנו ,ובנועם מ־ליו ושיחיתיו שיחה תייח של
רב יוסף הוציא מחשבחו לאור ויסד ישיבה הלז וקייס וקבל עליו הרב המחבר שיקבע למודו
בביח מדרש יזאח ליהודה הנז ומאז קבע ליה עידניה שס שס לו חק ומשפע לפעלא עבא
אמרינן יישר ,ומאותו הפרק גדלני הרב כאב ה׳ ישלס לו כפעולו העיב אמן:
H i l lבעחה ליל שני בש״ר ,בשני לחי המיז של שנח ישח חשך סתר״ו לפ״ק קל מן שמיא
נחיה קוס עלה אל ביח אביך יוסף איננו כי לקח אוחי אלק׳יס וי לאבירה שאץ
לה תמורה וי לן דמתנ׳ן וי לן דמחנ׳ן קשה עלי פרידתי אנא אלך ואבקשהו וי על הא• שיפ־א
דיוסף
דבלי בארעא שופריה
ר א ת איש מאייר במלאכתו מלאכה שמיס ,לי .מש מחיך האהלה ,יצרר המיס בשאל׳ה
להשקות אח הק׳ן קן קילמיסו בספר ויוה קו למען יעמדו ימיס רביס באהבתה
ישגה חמיר הן בעירנו חי ואף כי אחרי מוחי ,אח:־ כיסיי אד׳ס בעפר ואחד שעבדה צירתי,
שפחותיו דובבות עיפי מרגליוח ,חידה דיליה היא חפוחי זהב במשכיות ,אשר איזן ותיקן קריה
ספר ספר׳א דמרי עב הכי קרא שמו יוסף הכיני וגס חקרו איש אלק׳יס קדוש הוא באמת
אמרו ירושה שאין לה הפסק הא קמן ,זרע המיומן ,מה נא :אילן זה ,מזה בן מזה ,מזר״ק
עהור ,זרע קידש מצבתו שפי׳ר גזדחי ,הוא הרב המובהק ואח לברק החכם השלס במדות ובדעות
כמוה״ר יוסף בן וואליד ז״ל מילדי העבריס בעיר תהלה תיטוא׳ן יע״א ונתיישב פה בעי״ת
והראן יע״א .והוא בנן של קדושיה כליל לאשי׳ס גזע ישישיס .אראליס וחרשישיס .גדול אדונינו.
עערת ראשינו ,אריה דבי עילאי דמי זיויה לבר אלק׳ין היא הרב המופלא וכביר ה׳ מלא ,חסידא
קדישא ופרישא נ׳ר המערבי הדיין המצייץ כמיהר״ר פתר יצחק ן וואליד זיע״א המפירסס
יוסף
בשמו ובמעשיו בספריו הק׳ ויאמר יצחק ברא כרעא דאביה מיוש׳ף בן פירת
לשבח רבח המעלוח ,אשח חיל עערה ,כל שהיא חפארח ,הגברה והרבנית והצדקת
חכמוח נשיס בנחה ביחה דביחהו דרב יוסף מרח ריקא חמ״א .אחת היא לאמה.
בר׳ה היא ליולדתה הגברח והצדקת הזקנה הכ:רה מרח אסתר תמ״א אלמנח הגביר והנכבד
החשוב והמעולה בפז לא יסילה החי״ן כה״ר ברוך לעסרי ז״ל חוחנא דבי נשיאה של הרב
המחבר זללה״ה ,ותבוא והעמיד מאז הבוקר ועד עח :וחלקע באומרי׳ס אמרי בינה מכל אשר
נמצא כתיב ביתה יוסף ולאדפוסי הדרא לעשות נתת לבעלה בכל מידי דמיעב בזה ובבא אשרה
ומה טוב חלקה גדולה הבעחה ישלס ה׳ פעילה אשר עשתה עמו ותהי משכירתה שלימה אכי״ר
נא ה׳ קבן נפוצוח קויך יחי וגחמיניה ה׳ן משיח לישראל יושב בסדר עליון והתברכו בזרעך כל
יוסף
גויי הארץ י״ב לחו חשון כאן שניה ראש דבר״ך אמ׳ח יפיק לראש
נאום הח״פ מתא והראן יע״א הלא כה דברי קטינא ערייך העימד ומצפה לה לעמוד לשרת ולכהן:
,
,
י
י
^לינו
,
,
הצעיי דוד הכהן ס״ט
הסכמות הרבנים
הסכמת מע הרב המובמק מר דיי־נא היושב בראש בעוב״י והראן יע״א
,
במוהי״ר
יעקב צ׳רמון
יצ״ו.
א ש ר י הגבר ,גבר בגוברין ,מן המהדרין .תלמודו נידו יוס׳ף בשבת תחכמוני ,יולדו על
ברכי יוסף וקיבץ על יד ונכתב בספר ,יביא בפריו זה יכתוב ידו יהיבא כתיבה
נעימים ויקרים אמורי׳ם לגבוה סלקא שהניח אחריו ברכה שארית יוסף ושם טוב מבנים ובנות,
לכו חזו מפעלות הרי זו עולות על משבח הרפוס להיות שפתותיו דובבות ,ממקור מיס
תיים שואבות אשר פעל ועשה מעלת הוד והדר החכם השלם והכולל יכו׳ מוהר״ר
יוסף ]י וואליד ז״ל ,הביאו את הספר הזה בבתיכם והגו בו למצוא נחת ויכולה היא שתגן
עליכס ועל בניכם ליפוש חיי ומזוני כי היא חייך ואורך ימיך.
כ״ל החו״פ ז טבת שנת ויצבו״ר יוס״ף ב״ר לפ״ג התרס״ז והראן יע״א.
,
הצעיי
יעקב צ׳רמון
ס״ע
הקדמת הטו׳יל
דברי המוציא לאור
! ? ^ י חישב כמעט למותר להרבות אמרים פה בפתח השער .על אדה השפר היקר הזה
שמו יוסף אשר אנכי מפרשמו ברביס ומוציאו לאור.
^ 1 * 1 ^ 1זה אעכב את ההוגה והקורא לשמוע את דברי הקדמתי בעת אשר חיכף יוכל
להכנש אל הגן לקטוף שושני הוד ונצני חמד ואשר עוד לא בא כבושם הזה
הרבה בםפרחנו בימים האלה ובזמן הזה אשר איש לעברו יפנה ,איש לבצעי או לחכמוח החיצוניות
והתירה מוכחת בקרן זוית אך לפני יחידים שרירים אשר ה קירא ,אלה הממיחיס עצמם
באהלה של תורה ,והם אשר יחזקו עמודיה ,ויבששו אשיוחיה ,והמה המחבבים אותה על בנינו
ובני בנינו לבל יבוזו ליקהת.
כן אשתפק בקציר אמרים ,להודיע בשער בת רבים כי בהיותי גילה בארצות צ׳עיר
משחלח לטובת עיקו״ת זכיחי להכיר פנים בפנים אח הרב המחבר ז״ל נעימות דומות
לשרשים מגזע היחש והמעלה ן׳ילאותו צדיק הרב המחבר ויאמר יצחק זצ״ל זכיתי לראות אח חכמחו
ועד כמה היה שוקד על פתחי התורה בשקידה נפלאה ובדבקות עצומה ובאהבה עילאה,
ויהי בעיני כשישנה שירחה במדבר ,אשר היא חפדיח אח השביבה טלה בריח :הנעים וברענונתה
החיה והנעימה.
כן בשמחה קבלתי הצעח הגבירים הנכבדים אשר בעוב״י והראן יע״א ומחוכם הגביר
הנדיב יקר רוח ואיש תבונה מיראי ה וחושבי שמו חפן חשד ומרבה להיעיב משכיל
וחשוב שי׳ חיים הכהן הי״ו וביחוד בקשת הרבנית הגברת הכבודה מ ריקא ת״ס אלמנת
המחבר נ״ע אשר בקשוני להטפל בהדפשח החביר הזה בחוככי ירושלם ובהגהחו וביופי שדורו
)מאד עגמה נפשי כי לא יכולתי להתבשם ולהעיר איזה הערות מאפש הפנאי( — .בשמחה
אני מברך כעת על המוגמר כי זכיתי להיות משייע למציה זו ,יתן ה׳ והיו כל עם ה׳ הוגי
תורה לשמה ויזכו להפיץ חכמתם ברבים ,וירוס ונשא וגבה מאד ,ובא לציון גואל בב״א כעתירת
הכותב המעחיר לה׳ כי מציון ישלח חנחימיתיו להאלמנה הכבודה ז״ל ,ותזכה לראות בנחמת
ציון וירושלים ת״ו ,וכן גם ימלא ה׳ כל משאלות לב הגביר סי׳ חיים כהן נר״ו לטיבה
ויפקדהו בבנים זכרים בזש״ק לחיי עולם ולזכר נצח ,כנפש החותם בברכה
,
,
,
הצעיי
יצחק אשכנזי
ס״ע
א( חולין רף ב׳ ע׳יא חוס׳ שמא יקלקלו.
טונחן דהקשו לפרש״י דמסיפ׳ שמעי׳
לה דהא דדייק רבא לקמן ומוקי לה לכחחי׳ ר״ל
דהא דקחני חון מהש״ו דלכחחי׳ לא ישחועו אבל
בדיעבד שחי׳ כשרה .ואם כניס אנו בזה יביאו
על נכון דברי החים׳ .להנה אף לשיע׳ קשה
ריוקא דרישא דקחני חון מחש״ו הא דיעבד שחי׳
כשרה .והדר חני וכילם ששחעו וכו׳ מ״ש דוקא
דיעבד אבל לכחחי׳ אפי׳ אחרים רואים אוחם לא
והא אמרח רישא דלכחחי׳ שרי אפי׳ אין אחרים
רואים אותם .ונד׳ דהיינו דקשי״ל לרש״י ולכן
פי׳ לאפי׳ אחרים רואים איחס לא .ולזה כ׳ בשם
ר״ח ללפי׳ לק״מ דברישא איירי אפי׳ לכלבים
ומשו״ה כי איכא אחרים בהדיהו שפיר דמי
דלא מחמירינן כולי האי לא כן בסיפא איירי
ששוחע לעצמו דלכחהי׳ לא מהני אחרים רואים
אוחס ובדיעבד שפיר דמי וזהו שכ׳ והשחא
ניחא ודוק:
ד ( דף $yעמי ונכרי עמי קידם פשיעא לא
נצרכה דלנכרי ברבית וכו׳ והקשה
הרא״ס פ׳ משפעים דהא נמי פשיעא דנלמיד
מנבלה לגר תחננה או מכיר והניחי בחימה ע״ש
יאין לחרן דברביח לנכרי איכח מצוה וכס׳ הרמב״ם
ז״ל דליתא דאף לישראל בחנם איכא מציה נמי
דג״ח וא״כ שקולין הם והחילוק שביניהם הוא
ריוח הרבית וא״כ נלמוד מנבלה .ואין לחרן
עול לשאני גר לחייב להחיותו לליחא לננ״כ אף
לישראל חייב להחיוחו ראן! לעשירים שייך נמי
הא לעני היה באוחה שעה .ועוד דקרא סתמא
קאמר לגר חחננה אפי׳ עשיר .וא״כ כילף מנבלה
ולא ניחא ליה להרא״ם דל מ״ש התוש ז״ל
לקרא לנבלה איירי בארן ישראל ללא שכיחי נכרים
אבל במקום לשכיחי נכרים יקרים לנכרי במכירה
ולפי לבריהס לא הוה ילפינן הלואה מהחם
לאלרבה הו״א ליקרים לנכרי ברבית לא כן התם
איירי בארן ישראל לאין לו ריוח כ״כ לכןהקרים לגר מחינה אבל במקום רשכיחי נכרים
מובא ומצי למכור בשוויה יקדים לנכרי במכירה
ולזה איצטריך בהלואה דאף דאית ליה ריוח הרבית
עם הנכרי אפי״ה יקדים לישראל בתנם זה לא
ניחא ליה להרא״ס ז״ל .כיון לסוף סיןש נילף
מהתם דהא התם גבי נבלה ע״כ כשמתנה לגר
מפשיר הקרן דאע״ג דאס היה מוכרה לנכרי היה
מפשיר חלק מן הקרן כיון דאיירי בארן ישראל
דלא שכיחי נכרים מ״מ כשמתנה לגר מפשיר אותו
חלק מן הקרן שהיה לו להרויח עם הנכרי במכירה
וא״כ כ״ש הכא גבי הלואה דכשמלוה לישראל
בחנם אינו מפשיר שוס פרומה מן הקרן אלא
אעבורי ריוחא של הרבית הוא וא״כ פשיטא
ליקליסלישראלבחנם מכ״ש מהתם בנבלה וכלפרישי׳
ולכן הניחו הרא״ם בתימה ולוק:
ג( חולין קמ״ב ע״א ולילמא מהרהר בעבירה
הוה
,
שמו
הוה .כלומר כיון דבאותו רגע כונחו סחרי
אהדדי לכן אין מגין עליו המצוה ולפי״ז לא שייך
כאן אין עבירה מכבה מצוה והיינו מ״ש רש״י
ז״ל בקידושין ע״ש .ומשני מחשבה רעה אין הקב״ה
מצרפה למעשה וא״כ המצוה דקעביד שפיר מצי
להגין .ופריך והאמר ר״א שלוחי מצוה אינן
נזוקין פי אף למאי דמסיק ר׳ יעקב דשכר
מצוח בהאי עלמא ליכא מ״מ אכחי חיקשי שלוחי
מצוה אינן נזיקין והיאך נפל ומח .אלא ע״כ לומר
דמהא מפל ומח ליכא לאוכוחי דשכר מצוח
בהאי עלמא ליכא ומשני סולם רעוע הוה דבכי
האי גוונא אע״ג דמצוה קעביד לא חגין עליו.
והשחא אס איחא דשכר מצוח בהאי עלמא איכא
נהי דסולם רעוע הוה מ״מ חגין עליו ילהא
מלתא יש הפרש בין המצוה ר״ל זכות המצוה
לשכר המצוה לא כן למאי דס״ד דאי מחשב בע״ז
ניזוק אף אי הוה שכר מצות בהאי עלמא מ״מ
ניזוק ולא תגן עליו דמהרהר בע״ז לא דמי כלל
לסולם רעוע ואהא דמשני בחזרתן שאני ע׳
,
לה׳ פני יהושע בחדושיו לקדושין ע״ש:
ד( שם דכחי׳ איך אלך ושמע שאול וכו׳ ומקשים
העולם דאמאי לא מייחי ראיה ממשה
לך שוב מצרימה כי מחו דמש׳ הא לא מחו לא
הוה ליה למיזל .ונר׳ לחרן דהנה בלא זה יש
לדקדק בקרא גופיה אמאי איצעריך רחמנא למימר
ליה הכי הא בלא״ה כבר גמר בדעחו לילך כמו
שמפו׳ בכחוביס אלכה נא ואשיבה אל אחי אשר
במצרים .ועוד קשה אמאי לא קאמר ליה הכי
רחמנא בחח השליחות ועחה לך ואשלחך אל
פרעה יאמר לו שם כי מחו וכו׳ .ונר׳ דהכל
מחורץ דהנה בלאו דשמואל היה אפשר לומר
דליכא ראיה מן משה כלל דאדרבה משם משמע
להיפך שהרי משה כבר גמר ברעחו לילך אף
דלא ידע עדין שמחו והוה ס״ד לומר דמשה
ס״ל דאף דשכיה הזיקא מ״מ שלוחי מצוה אינם
,,
יוסף
נזוקין והוה ס״ד לומר דהא דקאמר ליה אח״כ
ני מתו היינו משוס להאמין בשס וגמר בדעתו
לילך ולא חח ולא זע מן האנשיס ההס לשלוחי
מצוה אינס נזוקין משו״ה קאמר ליה כי מחו
כדי שיהיה נכון לבי בעוח ולכן לא אמר לו כן
בתחי' השליחיח ומט״ה הוצרכו להביא ראיה
משמואל והשחא אחר שלמדנו משמואל דהיכא
דשכיה הזיקא לא אחמר האי כללא דשלוחי מציה
אינס ניזוקין עכ״ל דמאי דקאמר ליה רחמנא כי
מחי הייני ללמד דעה למשה דלא כמו שעלה על
דעהו לילך אף שלא ידע כי מחו משוס דשלוח•
מצוה אינס ניזוקין אף דשכיח הזיקא לכן אמר לי
לך כי מתו הא לא״ה לא הו״ל למיזל ודור:,
ד (,ביצה דף ב׳ ע״א השוחע חיה ועוף הקשה
הר׳ ראש משכיר ז״ל אמאי הפסיק
בדין השאור בין חרחי בבי דיו״ע ע״ש ונד׳
לישי :דבלא זד קשה קושיח רש״י וחוס׳ ז״ל דחמץ
ושאור מאי בעו הכא ועי לה שדה יצחק שכ׳
משס שיטה מקובצת דהחוס׳ אחו לאשמועינן
לאפוקי ממאן דמפרש דנקט שאור וחמן משוס
דחנא קאי ב׳יו״ט של פסח יעו״ש וכפי״ז אחי
שפיר סדרא דמחני׳ דכיון דחנא קאי בכל יו״ט
לא פחח דבריו בחמן ושאור דאז הוה משמע
דקאי ביי״ע של פסח לכן פחח ביצה שנולדה ביו״מ
דמשמע טפי דבכל יו״ט איירי ומשוס דביעור חמץ
הוי קודס פסח לכן נקע תחי׳ המן ושאור
ואה״כ השוחט וכו׳ דאיירי ביו״ע עצמי .וע׳
לה׳ חויו״ט מס׳ סוטה ודוק:
){ שם חוס׳ ד״ה ביצה טנחס לאמאי לא תנא
ב״ש אומרים מיחרח וב״ה אומרים אסורה
כמ״ש בסיפא ודוק:
ז( בא״ד וי״ל וכו׳ כ׳ המאירי ז״ל והא דקחני
מוהר השמן שבנר ר״ש מחיר צ״ל
משוס דגבי עצמו של שמן לא שייך טלטול לכן
חני לשין מוחר ולא חייש דנימא לאידי בעלעול
ע״ש
,
שמו
ע״ש וע׳ בש״ע סימן רע״ט .ולענ״ד נר׳ דטעמא
רלא חששו למנקט לשון אסיר בין בשמן בין
באפרוח דטון דבביצה התירו חף באכילה א׳יכ
ה״ה נמי אפרוח ושמן .שוב מצאחי להר׳ פני
יהושע ז״ל שכ״כ ודור:,
(Hשם ע״ב ומי גזדינן יהא ח;יא ע׳ לה׳ ראש
משביר ז״ל .ונר׳ דודאי ריין מוקי לה
בעומדח לאכילה וה״ה נמי בנולדו דלר״ן לא
שאני ליה בין מוקצה לנולד בין להיחר בין לאיסור
וחרא מינייהו צקט ודוק:
ט( תום׳ ד״ה דילמא ב״ש וכו׳ ע׳ במפרשים
ז״צ שהקשו דהכא נמי קיימינן בחרנגולח
שלוא ב״ח ע׳ מה שתירצו ונר׳ לכאור׳ לישב
דהמקשן דפריך דילמא ב״ש ליח להי מוקצה היינו
גבי בינה ובהא פליגי ב״ש וכ״ה דלב״ש לא
חשיב לה כחרנגילח לענין מוקנה ומטמא כיון
שצומרח לגדל בצים לאטלה וי״ה סברי דדי!
הביצה כדין החדננילח .וע״ז מסיק קס״ד מאן
לשרי במיקצה בנולד אסיר דהבינה איח בה
איסור נוסף היינו נולד ע׳ רש״י ז״ל וע״ז
קאמר ר״ן רזה איני אלא מאן דשרי במוקצה
שרי בנולד נמי טין דעימדח לגדל בצים לאכילה
ויושב ומצפה מחי חלד וכההיא דקירה ע׳
חים׳ לקמן וב״ה דאית צ:ו מיקצה איה להו
נמי איסור נילד .ועפי״ז יחירץ מאי דקשה
לש״ד דש״ס דקאמר קס״ד מאן דשרי במוקצה
בנולד אבור דלפים הך סברא היה מצי לאוקמי
מתני׳ בתרנגולת העומדח לאכילה ולא קשיא
לב״ה איכלא דאפרח דכי היט לאוקמחח העומדת
לגלל בצים עעמא דב״ש אסרי משום נולד אע״ג
להחרנגולח שריא ללילהי להא ליח להו מוקצה
ואי בעי שהיט לה ואכיל כל שבגווה ואפי״ה
הביצה אםירא משוס נולד א״כ ה״ה נמי לאוקמתת
העומדת לאכילה נימא הכי לב״ה דאע״ג דאי
בעי שחיע לה אפי״ה הביצה אסירה משום נילד
יוסף
ב
ולפי מ״ש לב״ש בחרגגולח איה להו מוקצה ומ״ש
ודילמא ב״ש ליח להו מוקצה היינו בביצה ניחא
ולזה ק״ל לש״ס אמאי לא אסרי ב״ש הביצה
משום איסור נולד עכ״פ והשחא ליכא למימר
אי בעי שחיט לה וכמש״ל רהא בחרנגולת אית
להו מוקצה לב׳יח .ואחר העיון קצת אין נרי
להא לקמן פריך הש״ס ליפלגו בתרנגולת וכו׳ ולפי
הנ״ל לא פריך מירי .ומיהו י״ל רמעיקרא הוה
ס״ד הכי אבל לבתר דמסיק ריין מאן דאית ליה
מוקצה איח ליה נולד לא אסיק בהא מילתא
דע״כ ר״ש מחיר מוקצה לגמרי אפי׳ דב״ח
וא״כ ב״ש כר״ש ולא ס״ל לר״ן למימר דאע״ג
דהחרנטלח אסירא הביצה שרייא אף משוס נולד
ומעעמא דיושב ומצפה וכו׳ וכנ״ל משום דא״כ
אף לב״ה נימא הכי וממילא אף עעמא דמוקצה
ליכא מהך עעמא גופיה ובמאי פליגי משו״ה לא
אסיק בהא מילחא .ומ״ש החוס' היינו לפי הס״ד
ומעחה ההיא דלא יטיל ע״כ לאו משום מוקצה
דב״ה אלא משוס חרבן שובך ועי׳ מהרש״א
ז״ל ורוק:
יוד( ד״ה קס״ד הקשה מהרש״ל א״כ איך קאמר
הש״ס ב״ש כר״ש כיון דר״ש מודה
גבי נולד שלא היה בעולס וא״כ הביצה נולד
שלא היה בעולם הוא ע״ש מה שתירץ .ועיי חוס׳
ערובין מ״ה ד״ה ב״ש ולפי דבריהם שם אתי
שפיר דבריהם דהכא ודוק:
שם וכ״ח כתא דהיתרא ע׳ מש׳ ידיס
יא(
פ״ד משנה ג׳ וצריך ישוב ודוק:
י ( 2משנה ושייס בדג וביצה וט׳ יש לדקדק
וכי טעמא דב״ש אחא לאשמועינן.
ואפשר לומר מילחא אגב אורחיה אחא לאשמועי׳
לענין ב׳ תבשילין דלא יאכל ערב ט״ב .שוב
מצאתי ברש״י ז״ל תענית כ״ז שכ״כ ע״ש .ואחרי
מופלג ראיתי להר׳ חיד״א ז״ל בס׳ פחח עיניס
במס׳ תענית שתירץ כן משם הר׳ גן המלך ז״ל
והחיד״א
שמו
והחיד״א ז״ל שדי ביה נרגא דלענין ע״ב לא
הוי ב׳ תבשילין ע״ש ולא ידעחי מה יפרש
בלשון רש״י שם שכ׳ כן וכמ״ש וצ״ע ודוק א״נ
לב״ה אתא דדג לבדו הוי חבשיל אחד ודוק:
י ג ( דף ו׳ רבינא הוה יתיב קמיה ררב אשי
וכו׳ ויל״ד אמאי לא קאמר ליה סמוך
אדירי כעובדא דההוא סמיא לקמן פרק ב׳ ואפשר
דרבינא לא אושיב ע״ח אכולא מחא וזה דוחק
ויותר נראה דלא הוה מצי למימר סמוך אדירי
כיון דרבינא סבר דיכול לערב היום על ידי
תנאי ואפי׳ ביו״ט של ר״ה דס״ל כנהרדעי ולכן
לא איצטריך למימר ליה סמיך אדירי דלא שייך
זה אלא כשנזכר ביום ב׳ דאיני יכיל להחניח.
וזוהי טנת רש״י לקמן דביו״ע של ר״ה ע״ש ודוק:
( Tדף י״ב א״כ מצינו שזכאי בהרמתן וכו׳
ויל״ד מאי דוחקיה לומר דרבי ס״ל
ללא כסתם משנה ואימא דרבי ס״ל דאין מוללין
ורבא ס״ל כר׳ יוסי דגם מתני׳ אתייא כוותיה
וש״ל למוללין וגם תוספתא לס׳ רבא אתייא נמי
כר׳ יוסי ובהכי ניחא עפי דכ״ע סברי דאינו
זכאי בהרמחן יחי קשה ודילמא לעולם דביו״ע
מוללין וברייחא מיירי שהרים מעי״ע ואחייא כר׳
לאמר חייב אבל לענין אי זכאי בהרמחן ס״ל
לתנא לברייתא ללא מצינו וכסחם מחני׳ ובזה
ניחא טפי לכ״ע ס״ל מוללין וכ״ע םברי לאינו
זכאי בהרמתן וצל״ע כעת ולוק:
טו( דף כ״ד ,ע״ב תוס׳ ל״ה שאני ילתא וע׳
מהרש״א ז״ל פי׳ לבריו רר׳ אמי
ס״ל לצריך שיהיה שם צורך רבים וכראמרינן
לעיל אלא דר׳ אמי מוםיף ובלבד שלא יכחף
ור״ל דאף לצורך רביס אסיר לכחף וע״ז מקשים
התום׳ שפיר ותדצו דילחא נמי רבים צריכים
לה וע״ז כ׳ מהרש״א ול״ל דבעיתותא שרי אף
בלא צורך רבים דמ״מ אם איתא המקשה דלא
ילע לבעיתא תיקשי ליה אמאי התירו כלל לילתא
יוסף
ר״ל אפילו בלא כחוף היה להם לאסיר כ״ש
על יד כחוף ולמה חפש המקשה קישיחו על
דברי ר׳ אמי דאמר ובלבד שלא יכחף ומקשה
מילחא שהחירו בכיחיף הא בלאו דר׳ אמי נמי
חיקשי ליה אמאי ההירו לילחא כלל אפי׳ בלא
כחוף כיין דאינה צירך דיי 3אלא ע״כ צ״ל
דהמקשה שפיר ידע דלחא רבים צריכיכ לה
ילהט מקשה שפיר מדברי ר׳ אמי לילחא שהחירו
לה על ידי כחוף דבהכי אף שצריכים לה אשור
וע״ז משני שאני ילחא דבעיחא ודוק:
טי׳ן( פ׳ שלישי משנה ר״ג מהיד כ׳ הרמב״ס
בפי׳ המש׳ וז״ל ר״ג שובר ם׳ מוכן
מוחר וכן סובר וטי ע״ש כונחו רמ״ש ר״ג
מחיר קאי אטלא מילחא בין ארישא בין אסיפא
והיינו משום דכן מוכח בגמרא מדפריך מחיבי
וט׳ בשלמא למ״ד מוחרים לקבל שפיר דמשמע
מזה דר״ג ס׳ אפי׳ בודאי אינו מוכן דאל״כ מאי
פריך דהא בגריי׳ איירי בודאי אינו מוכן לפי
הס״ד ור״ג לא הסיר אלא בס׳ מוכן אלא עכ״ל
דסחמא דחלמודא ס״ל דר״ג מחיר אכולא מילתא
קאי ומאי דקאמר ולטעמיך יש לישב ורש״י ז״ל
כבר נרגש מזה והרמב״ם לא ניחא ליה בהכי ודוק:
יץ( בוטה דף כ״א ע״א נר׳ דטנח רב יוסף
דהבריי׳ איירי בעידנא דעסיק בה
וטנח מגינה לפי שעה דקאמר היינו מן החטא
אבל החורה מגינה מן החטא לעולם אבל הגנה
מן הפירענוח לא איירי בה כלל .ואיח לן למימר
דלענין פורענוח בין החורה יין המצוח מגינין
בין בעידנא דעסיק בהם בין בעידנא דלא עסיק
בהם ובזה מחורץ קישיח המקשן מן הברייחא
איל רבא רוח אחרה אתי מכה קושית דואג
יאח־חיפל ומיקי דכונח הברייחא במלת מגינה
הייני מן הפירעניח וה״ק מציה אינה מגינה אלא
לפי שעה היינו במעט זמן כגין ג׳ שנים אבל
לא לעילם והיינו אפי׳ בעידנא דלא ע ס ק בה
אבל
שמו
אבל תורה מגינה מן הפורטנוח למולם וכל זה
הוא בעידנא דלא עסיק בה אבל בעידנא דעסיק
בה לא איירי כלל ודוק:
יד!( דף כ״ח אפשר לימר ככונת הש״ס אע״ג
שאמרני מאי ב׳ ח״ח דגמירי וכו׳
מ״מ אס לא ילכי הח״ה עמי אפשר דבעיל
בלא מהילה וע״ז עשה ר׳ יוסי ק״ו מנדה והשיבו
לו דלאו ק״ו הוא דשאני נדה דיש לה היתר
והםחא אס איתא דאחר סחירה מחול למה צריך
ב׳ ח״ח והלא בידו למחול ודמי לנדה דיש לה
היחר אע״כ דלאחר סחירה אינו מחיל ומפני כך
אינו נאמן ודוק:
יט! פסחים דף ב׳ ע״א אח זה העחקחי
מס׳ כ״י שמו אמרי שפר להגאון
כמוהר״ר יעקב מאיר נר״ו שבא למח״ק עי״ח
טיטואן יע״א ש׳ חרכ״ח כ״ח לח׳ כסלו יום ג׳
בשבח וז״ל:
איר לארבעה עשר וכו׳ הנה רש״י ז״ל כ׳ עעס
הבדיקה שלא יעבור בב״י וב״י וע׳ חוס׳
ד״ה אור שהר״י ז״ל מקשה עליו דאמאי הוצרכו
בדיקה ע״ש ונלפע״ד לישב דעח רש״י ז״ל .והוא
בהקדיס לחרן דברי רש״י לקמן דף ד׳ ע״ב
דמדאוריי׳ בביטול בעלמא סגי דנפקא לן מחשביחו
ולא כחיב חבערו והשבחה בלב הוי השבחה
והחוס׳ ד״ה בדאוריי׳ מקשה עליו שני קושיות
חזקוח חרא דהא חשביהו משמע דהוא הבערה
כרמוכח מר׳ עקיבא לקמן לף ה׳ ועול דהא אך
חלק שהוא משש שעיח ולמעלה ואז לא מהני
ביטול ע״ש ונר׳ לתרץ לברי רש״י בעוב טעם
ולעת בס״ל רהנה הפרי מגרים בסי׳ חמ״ח כ׳
וז״ל מריש הוה אמינא כל שמבעל בלבו ולבו
בל עמו מובל־ בב״י וב״י וכמ״ש הר״ן ז״ל וכיון
דשמענא למ״ש הר״ש בשם הרמב״ן הביאו הטו״ז
יו״ד סי׳ ר״ז והש״ך שס סי׳ רל״ב איה ל״ד
דכללא הוא כל שהפה מכחיש הלב ממש בכינה
ג
ייוסף
דבריו שכפיו עיקר הס וכו א״כ אס הוציא
החמץ מרשותו ואומר בפה שמפקירו ומבטלו
הגם שבלבו חושב להיפך בתר פיו אזלינן ואס
זכה בו אחד קנה ולא טבר אף מדרבנן כיון
שהוציאו מרשוחו ולאחר הפקר שרי אבל אם
מונח ברשוחו אעפ״י שמפקירו בפיו נהי דפיו
מיקר מ״מ חצירו קונה לו ואף שאומר בפיו
שלא יזכה לו חצירו לעילם מ״מ אחר רגע
כשדעחו ולבו עליו חצירו קינה לו .ונהי דכשהביעול
הוא בלב שלם אף מונח בחצירו שפיר דמי כמ״ש
הב״י עכ״ל ע״ש .והנה לבבי לא כן ירמה כי
לפענ״ד נר׳ רחמן שאני ולא קני לו חצירו והלא
הדברים ק״ו דהא הפקר בלב לא מהני ובכל
החורה קי״ל דברים שבלב אינם דברים וא״כ
כשמבעל בלב לבד דמן ההורה אינו יוצא מרשוחו
כלל ואין אחר יכול לזכיח בו אעפ״י כן גבי חמן
מהני כמ״ש הר״ן ז״ל לפי שבאמח החמן אינו
ברשוחי כלל אלא שההורה משאו כאילו הוא
ברשוחו כדאי׳ לקמן דף ו׳ ע״ב ומשו״ה בגיליי
מילחא בעלמא מהני ואפי׳ בלב וא״כ מכ״ש בביעול
בפה דאחר יכול לזכות בו דמהני ואין חצירו
קונה לו אח״כ כיון דבאמח אינו ברשוחי כלל
רק לענין בל יראה בגילוי מילתא בעלמא סגי
והוא ברור למבין .וראיה גמורה לזה מדברי
רש״י לקמן דף ו׳ ע״ב ד״ה ודעתיה דמסייס
אבל משבעלו אינו עובר דלס׳ הפרי מגדים
אמאי אינו עובר הא כיון שדעחו וחש עליו מאי
מהני ביטול דמעיקרא הא עכשיו כשדעתו עליו
א״כ ממילא קונה לו חצירו מחדש לפי הדין
וגם קשה על רש״י ז״ל קושיה התום׳ בד״ה
ודעחיה דמאי מקשה הגמרא ולכי משכח לה
ליבעלה הא כיון דלבו בל עמו מאי מועיל הביטול
הא מונח ברשותי אלא יראי דרש״י ז״ל סיבר
כמ״ש דהן ביטול בלב בלבד והן ביטול בפה
בלבד מהני לגבי חמן מהמת #א מ ת אימ ברשותו
,
כלל
שמו
כלל וזה ברור לענ״ד והנה כל זה באותו החמץ
שהוא אסור מן ההורה בהנאה אבל בחערובח
חמן ונוקשה לס׳ רש״י ז״ל בר״פ אלו עוברין
שעוברין עליהס בב״י וב״י ואס נאמר שהם
מוחרין בהנאה מה״ת א״כ לא שייך ס׳ הר״ן
דל וצריך ניטול גמור ולא מהני בהו לא ביטול
בלב לבד כי דברים שבלב אינם דברים ולא ביטול
בפה לבד היכא שמונחים ברשוחו דכיון שהם
מוחרים בהנאה והוא ממון שלו ועומד ברשוחו
לגמרי והבן .והנה בחיס׳ לקמן דף כ״ג ע״ב
ד״ה מאי בינייהו כחבו דלחזקי׳ דיליף איסור
הנאה מלא יאכל הנה חערובח חמן ונוקשה
מוהר מן החורה בהנאה ע״ש והרי״ף והרא״ש
פסקו כחזקי׳ ויכול להיות שגס רש״י פוסק כן
וא״כ לא מהני לגבייהו רק ביעול והפקר גמור
ולפי״ז מחורן הכל דהנה בלא זה קשה א״כ
היאך אפשר לפרש דחשביחו הוא ביטול א״כ
מאי מבחיכם דאמר רחמנא ותו אמאי לא כחב
תבטלו שאור כמ״ש הפר״ח ז״ל ט״ש .אמנם לא
קשיא מיד דהא שאור כילל כל מיני חמן וגם
חטרובח חמן ונוקשה הס בכלל לא יראה לך
שאור לרעת רש״י הנ״ל בר״פ אלו עוברין וא״כ
כיון שיש לפנינו שני מיני חמן והייני חמן על
ירי חערובח ונוקשה שהם מוחרין בהנאה מה״ח
וא״כ יכול לבטלם אפי׳ לאחר זמן איסורם אמנם
צריך ביטול באופן גמיר כדין שאר הפקר דאל״כ
עובר עליהם ומין השני הוא חמן ושאור בעין
שאסורים בהנאה וא׳יכ לאחר זמן איסורם לא
מהני ביטול רק השבחחו לגמרי מהעילם למד
בשרפה וטי אמנם חומרו הוא קולו שקודם זמנו
אינו צריך ביטול גמור ודי בלב או בפיו כנז׳
והנה באמת לשון תשביתו א״א לפרשו הבערה
להורה דא״כ אמאי לא כתיב תבערו כמ״ש רש״י
דל וג״כ א״א לפרשו ביטול לחודיה דא״כ אמאי
לא כחיב תבטלו כמ״ש הפר״ח הנה הכתוב
יוסף
קאי על כל המינים וא״כ מה מחוק מדבש
אמד אלד׳ינו ששחים זו שמענו דהיינו חשביהו
שאור שנכלל בו בישול כמ״ש רש״י דל וצריך
דוקא מבחיכס ר״ל שיבעל באופן הגמור שלא
יפול עליו אח״כ קנין ביחו לזכות בו דהיינו שיבעל
בלב שלם וקאי על חערובח חמן ונוקשה שיכול
לבעלם מן החורה אפילו לאחר זמן איסורם כיון
שמוחריס בהנאה ונכלל ג״כ בלשון חשביהו הבערה
לחמן בעין דלא מהני ביעול כיון שהוא אסור
בהנאה והכחוב מיידי לאחר זמן איסורו כמ״ש
החוס׳ דאך חילק וא״כ מחורן קושיח ההוס׳
דף ה ע׳יב כי הכחוב מיירי לאחר זמן איסורו
והביטול מהני באיחו זמן המוחר בהנאה ונשמע
ממילא דקודם זמן איסורו מהני ביעול בכל
המינים מכח כ״ש דכיון דמהני אפי באוחו
החמן העומד ברשותו מכ״ש באוחו הזמן שאינו
עומד ברשוחו כלל דביה סגי אפי׳ ביעול כל
דהו כי הוא רק גילוי מילחא ודוק .והנה כל זה
מן החיר׳ אכל חכמינו דל חששו דכיון דבחערובת
חמן ונוקשה חלוי הכל בלב דאל״כ קונה לו
חצירו וא״כ חששו שמא לא יבעל בלב שלם ויעבור
על ב״י וב״י לכן חקנו בדיקה לכל החמן משוס
לא פלוג ומחוך דברי רש״י חקנח חכמים היחה
כ ד שלא יעבור בב״י וב״י והכל ניחא בס״ד
עכ״ל הגאון הכז׳ ודוק:
כ( שם רש״י ד״ה אור לארבעה עשר גרסינן
ע״כ ונר׳ כונחו ע״פ מ״ש לה׳ משמרת
הקודש דל בפ׳ ויצא דל ומ״ש לי לומר שלפום
ריהעא יבוא המעיין לשבש הגירסא מפני שום
קושיא לזה בא רש״י דל ואמר דהכי גרסינן
ולא חשבש הגירסא וכו׳ עש״ב .ולפי דבריו אפשר
לומר כאן דלכאור׳ יקשה למ״ד נגהי וקס״ד
נגהי ממש א״כ ל״ל למיחני אור לי״ד הול״ל אור
י״ד דבשלמא למ״ד לילי ניחא דפי׳ לילה השייך
ליום י״ד לא כן למ״ד גגהי א״א לפרש כן יום
השייך
,
,
שמו
יוסף
השייך ליום י״ד דאין לו שחר ומכח קושיא הוה
ס׳׳ד לשבש הגירסא ולמיחני אור י״ד בלא למ׳ד
ובהט אחי שפיר בין למ״ד לילי בין למ״ד נגהי
לכן בא רש״י ז״ל ואמר הכי גרסינן ודקשיא
לך לק״מ דלפי המסקנא ניחא .ועי׳ להר׳
ראש משביר ולה׳ שדה יצחק ולה לויח חן ולה׳
המאירי ז״ל ודוק:
כא( תיס׳ ד״ה אור לי״ד וקשה לר״י וכו׳
פשוע הוא דר״י דלא כפי׳ רש״י.
וללא כמי שרצה להחעקש ולומר ל ד י לא פליג
אפי׳ רש״י רליחא .וכן הבינו כל הפוסקים ז״ל.
וכל המחברים מ״מ וע׳ הר״ן ז״לורוק:
בא״ד ונזיר נמי אסוריה שרי לאחריני .נר
לדל כיון ריין מצוי בבית אחרים לכן לא
חייבו לנזיר לבער היין מביתו למה יועילו בזה
כיון למצוי בבית קרובו בזמן שילך שם ישכח
וישתה .וע׳ לה ראש משביר ז״ל שנר שנתכוון
לזה .ועול י״ל לבריו משוס צער ב״ב ע״ש .ועי
מהרש״א ז״ל ולה יל לול ורוק:
כב( בא״ד א״ן שאני חמץ שהחמירה בו תורה
נר׳ לר״ל לטון לעובר עליו בב״י
וב״י משא״כ בשאר איסורי וקי״ל למלאורייחא
בביעול בעלמא סגי חששו חכמים שמא ישכח
ולא יבטל או שמא לא יבעל בלב שלם וכמ״ש
הר״ן ז״ל ונמצא עובר עליו לכן תקנו בליקה
וכיון שהוצרכו לחקן מפני חששא זו כללו בתקנתם
אעפ״י שביטל ללא פלוג ומעעמא לילמא אחי
לאוכלו ומעעמא ללא בלילי .ואין זה תירוצם
ללעיל ללפי לבריהם להשתא עיקר תקנתם לילמא
ישכח ולא יבטל או לא יבטל בלב שלם וא״כ
לא קשיא מבשר בחלב .לא כן לפי תירוצם ללטיל
מיקר החקנה משום ללא בלילי ולכן קשי״ל
מבשר בחלב .וא״ת א״כ מאי קשי״ל על פירש״י
ולימא רכוכת רש״י משום שמא ישכח וכו׳ ועי׳
לה׳ פני יהושע ז״ל ורוק:
,
,
,
,
,
,
,
ד
בא״ד ונר׳ לישג־׳א .עי׳ tpמ״ב ע״א ד ה
ואלו עוברין ולה׳ ביה דוד או״ח סי׳ ודוק:
בג( בש״ס מחיני וכאור בוקר סי׳ השתא
דאמרת דאי כחב האור נוקר הוה
משמע דאור יממא הוא הרי מצינו וכאור בוקר
שהקדים אור לבוקר .אע״כ לא שאני לן אס
מקדים אור לבוקר או בוקר לאור וא״כ הדרא
קושיא לדוכתא ומשני מי כחיב אור בוקר וה״ק
וכו׳ והמקשן לא משמע ליה לחלק בין אור
בוקר לוכאור בוקר .והשחא ניחא דלא קשיא
ליה מקרא דויקרא אלד׳ים לאור יום שהוא פסוק
חורה .שוב ראיחי לה׳ פני יהושע ז״ל שכ״כ
וע׳ לה׳ ראש משביר ז״ל ודוק:
כד( שם מתיבי הללוהו כל ככבי אור .יש
לדקדק מאי ס״ד דמקשה למ״ד לילי
והלא קרא דהללוהו מסייע ליה ואי ס״ד לפרשו
כדמסיק א״כ לא ק״מ למ״ד נגהי וחו אמאי
לא ס״ד לפרשו צפדא נהר כדס״ד לפ׳ ככבים
המאירים .ואם כונחו להקשיח קראי אהדדי הול״ל
כחיב וכו׳ וכחיב וט׳ כדרכו בכל מקום .ונר׳
לישב דפשיטא דהמקשן הוה מפרש קרא דהללוהו
כפשועו דר״ל ככבי לילה וס״ד דקרא דהבוקר
אור פי׳ הבקר דהיינו אור וקרא גופיה חני
והדר מפרש .והכי מקשי נהי דמקרא דהללוהו
משמע דאור הוא לילה מ״מ מקרא דהבוקר אור
משמע דאור יממא הוא וכדי דלא תיקשי קראי
אהדדי עכ״ל דמלת אור משמשת פעמים לילה
ופעמים יום וא״כ מנ״ל לפרש דאור דמתכי׳ הוא
לילה ודילמא יממא הוא .ומשני לעולם אור לילה
הוא ומיהו ל״ק קראי אהדדי כמ״ד צפרא נהר
וכו׳ וכן חפרש פירט אחריני והשתא קי״ל למ״ד
נגהי דע״כ בין אם נפרש קראי דלעיל דאור
יממא הוא כדס״ד לעיל ובין אס נפרש להו
כדפרישנא למ״ד לילי מ״מ קשה דהא כחיב
ככבי אור אלמא אור אורחא הוא ואם נפרש
כרכףר
שמו
יוסף
כדס״ר כ״ש דקשה טפי דקשו קראי אהדדי
וממילא נצטרך לומר דמלח אור פטמיס הוא
לילה ופטמיס הוא יוס וא״כ מנ״ל דאור דמחני׳
יממא הוא ולימא לילה הוא ומשני ה״ק וכדפי׳
לטיל .ואחרי מופלג ראיהי לה׳ חורח חייס ז״ל
שדרך בדרך זו ע״ש ודוק:
כה( שם מדקאמר ר׳ יאודה וכו׳ דל״ל
דאור עמוד השחר וכדמשני הש״ס
לקמן דהכא קאמר ובי״ד שחריח וא״כ אור
דקאמר אורחא הוא ומשו״ה נמי לא מצי פריך
מחכמיס דאמרי לא בדק אור וכו׳ יבדוק בי״ד
משום דלא נזכר בדבריהם מלח שחריח .ואע״ג
דאיכא למימר דאור דמחני׳ קמייחא נגהי הוא
ור׳ יאודה פליג וא״כ מפי הו״ל לאקשויי מרבנן
דר יאודה ולפי מ״ש ניחא דליכא למימר דר׳
יאודה פליג דמדר׳ יאודה נשמע לרבנן ואין
סברא לומר דבתרחי פליגי וא״כ ע״כ ר יאודה
דקאי אדברי תנא קמא אורתא קאמר וא״כ
קשה למ״ד נגהי ש״מ וכו דלפי המסקנא אור
אורתא הוא ודוק:
כ 0רש״י ד״ה אסור בעשית מלאכה יל״ד למה
ליה לרש״י להאריך ונר משוס דתנא
דהכא נקע לישנא דאיסורא לכן כ רש״י לנהוג
איסור והחוס שהקשו עליו דכיון דתנא תני
איסורא סתם משמע דלא איירי במנהגא .ויוחר
נר לו דהתוס לא גרסי ברש״י ז״ל כגרסתי׳ ודוק:
בז( שם ד ה משעת האור .נר׳ דק ׳ ל דלפי
פי דלעיל דחנא נחית למנהגא א״כ
מה שייך פלוגחא ניחזי היכי נהוג וכמ״ש החוס
לכן כחב אבל קודם לכן אפי נהגו במלה דעחם
וכונתו דפליגי למר בטלה דעחם ולמר לא בעלה.
ואפשר דהחוס׳ לא היתה בגרסתם ברש״י דבור
זה ושוב ראיחי לה׳ פני יהושע ז״ל שכ קרוב
לזה ע״ש ודוק:
כח( שם ד״ה הכי קאמר ליה .יש לדקדק
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
דאה כן מאי קא מותיב ר״י לראב״י דבפשיטוח
איכא למימר החס איסורא דאורייתא מפא״כ
הכא ול״ל דאשטוח דרבנן קאמר דא״כ מאי קאמר
ליה ראב״י אמינא לך אנא מלאכה דרבנן .ושמא
י״ל דר׳ יאודה הבין בדבריו דכונחו היכן מנינו
יוס שמקצחו אסור ומקצהו מוחר בשלמא לדידי
אשכחנא יוס אסור והלילה מוחר אלא לדידך
היכן מצינו יממא גופיה מקצחו אסור ומקצתו
מוחר ולזה השיב לו הוא עצמו יוכיח וע״ז השיב
לו אמינא לך וכו כלומר אין כונחי כמו שהבנת
וע״ז אומר לו ר׳ יאודה דמ״מ אין כאן חימה
דמלבד איסורא דאורייתא מצינו בשעות דרבנן
דפלגי יממא גופיה שלא אסרו ארבע שעות
ראשונות וע״ז השיב לו ראב״י דסוף סוף תיקשי
בשלמא הכא הרחקה הוא דעבוד רבנן לדאוריית
לא כן אסור דהכא כוליה דרבנן הוא וא״כ אחר
שגזרו עכ״ל על כל היום גזרו ולפי״ז בהך סברא
פליגי דמר סבר יש לחלק בכך ומר סבר אין
לחלק בכך ודוק:
כט( תום׳ ד״ה ראב״י וכו ולמאי דס״ד וכו׳
היינו לשיעחם דלעיל רהני חנאי
באיסורא פליגי ובגליל משא״כ לשיעח רש״י אין
צורך דלפי המסקנא ס׳יל כב״ה רמהנן החמה
הוא דאסור אלא דפליגי אס קודם לכן נהגו
אס בעלה דעחס או לא וכמש״ל ולפי״ז צ״ל
דבלילה בטלה דעחס לכ״ע .ולפי הס״ד דאור
אורתא אתי שפיר נמי וכדפרישית .ולפי״ז בין
להס״ד בין למסקנא ס״ל כב״ה ולא פליגי אלא
במנהגא והיינו שהכריחו לרש״י לפרש כן .ועי׳
להרב שדה יצחק .ועי׳ הרמב״ס הלכות יו״ט
פ״ח ה׳ י״ח נר שמפ׳ כפי׳ רש״י ופסק כר
יאודה .ואף דקי״ל משנח ר אליעזר בן יעקב
קב ונקי ס״ל דוקא במשנה ולא בברייחא וכמ״ש
הר׳ שמוח בארן בחדושיו ליומא לרף פ״ו ע״ב
ע״ש .א״נ משוס דמסחבר טעמיה דר׳ יאודה דקא׳
,
,
,
,
,
,
הש״ס
שמו
הש״ס ואידך שעיח דרבנן ודוק:
ל( שם ד״ה היכן מצינו .דאע״ג דעעמא הוי
כמ״ש רש״י לקמן פ׳ מקום שנהגו ע״ש
ועי׳ להרב המגיד הלכוח יו״ע פ״ח הלכה י״ז
ועי׳ פר״ח סי׳ חס״ח מ״מ היישיק שמא יחחיל
מעמוד השחר וימשך ומחוך כך יחבעל מקרבן
פסה וא״כ ליכא סברא כלל ודוק:
יש״י ד״ה איר אורחא הוא .דאין
לא(
סברא לומר שהוא עמיד השחר
של יום שלשים ואחד שבאותה שעה נראין המשואוח
שעדיין לא האיר היוס ועדיין קצה חכך דליחא
שהרי כל כמה שיטלין אני להודיע לבני הגילה
שעה אחח קידם עפי עדיף .ועוד דא״כ באוחה
שטה בני אדם שיכבין טל מטותיהם אלא ע״כ
איירי ליל ל״א אלמא אור אורתא הוא וריק:
דף ג׳ בש״ס ת״ל והנותר הא דלא
לב(
הביא מקרא ביום זבחכם וכו׳
והנוחר ביום וכו׳ דמשמע נמי ביום אחה שורף
משוס דלעיל דריש ליה לאכילה יום וזה שנחב
רש״י כאן לא נאמר עד יום וק״ל:
לג( שם ח״ש דחני ר״ש .לקמן דף ז׳ מייחי
לה משם חנא דר״י והיה נר׳ דגם
כאן גרסי׳ דבי ר׳ ישמעאל:
לך( דף ׳ ע״א ואור הנר עי׳ רש״י ז״ל
ונר׳ פי׳ דע״כ כונחו ניבדוק
מצפרא היינו על ידי נר כמ״ש במחני׳ והחרצן
כונתו לומר ואור הנר יפה לבדיקה היינו בלילה
אבל ב״וכ מחשיך ול״ל דעעמא דנר היינו משום
דאור אורחא ולמאי דבעי ניבדוק חצפרא היינו
בלא נר וכדתדין ליה אור הנר יפה לבדיקה
היינו טפי מאור היום דא״כ אמאי צריכינן לקמן
ילפותא דנר והלא מסברא ידטינן אלא ט״כ
דאור הנר יפה לבדיקה היינו בלילה אבל ביוס
מחשיך וממילא כונת המקשן היינו בנר וע״כ
טעמא דמתניתין לאו משוס דאור אורתא דהא
ד
)(2
יוסה
ה
למאי דס״ר דהיינו נגהי ממש ע״כ נר בעינן
מכל מקום וא״כ השחא נמי לאור אורהא ובעי
למימר ניברוק מצפרא היינו בנר ודוק:
לה( דף מ״ט ע״ב מאי אירייא ערבי פשחיס
עי׳ פרש׳יי ועי׳ להגאון פני
יהושע ז״ל מ״ש בזה ולפי שכיונתי לרעתו לעת
עליון אין צורך לכפול הדברים קחנו משם .וילי״ן
החה״ש כה״ר דור ברוכיאל נר״ו כתב לי וז״ל
ראיתי מ״ש כת״ר על קושית הש״ס מאי איריא
ער״פ לולא פרש״י .אבל ק״ל על מ״ש הש״ש
אפי׳ ער״ש וי״ט דלפי דבריו מהיכא תיתי דשייך
החם מנהג משום הרחקה דאילו הכא שיש
איסור בעשיח מלאכה שייך הרחקה אבל בערבי
שבתות לא אמרו אלא אינו רואה וכו׳ ועוד
שעדיין הקושיא במקומה עומדת שהרי לא השיב
כלום החם מן המנחה ולמעלה הוא דאסור
דשם איסור מאן דכר שמיה ואת״ל דמ״ש אינו
רואה ר״ל איסור עדיין יש להקשות דיעשה
הרחקה מועעח קודם המנחה בערבי שבתות
כמו שעשו הרחקה גדולה בערבי פסחים וכו׳
ונר׳ דגם לפרש׳יי יש לתמוה על המקשה דמאי
ק״ל וכו׳ כמו שתירץ הש״ם ואין כאן קושיא
מעיקרא וכו׳ עכ״ל:
לץ וזה מה שהשבתי לו מהכא להתם .ראיתי
מה שהקשת על דברי .ולדעתי אשאלך
והודיעני דהרגש זו קשה לכל הפי׳ וכמ״ש בסוף
דבריך וא״כ לא עלי תלונותיך .אלא דהאמת
יורה דרכו דלק״מ דע״כ המקש! ס״ל דעעמא
דאינו רואה סימן ברכה משום דיש קצת איסור
והמתרץ נמי ס״ל הכי דקאמר התם הוא דאסור
ולאי נמי עכ״ל כן ור״ל התם דעובר על האיסור
עונשו דאינו רואה וממילא איסוריה קיל לכן לא
עבוד הרחקה לא כן הכא איסוריה חמיר
דמשמתינן ליה .ומ״ש עוד ואת״ל וכו׳ עדין
יש להקשות וכו׳ ע״כ .פשוע הוא דכונת המקשן
היא
שמו
היא זאח ממש דלמה לא השמיעני ההנא הרחקה
בערבי שבתות הי״ל לאשמועינן לפחוח הרחקה
מועעח ולזה משני החס וכו׳ אי נמי התס וכו׳
ור״ל דכיון דהחס איסוריה קיל לא שייך הרחקה
וכמש״ל .ומ״ש עוד דבפי׳ אהמר בברייה׳ יכו׳
ומאי קושיא וכו׳ לפי מה שפירשנו בדברי
המקשן לק״מ דהמקשן ס״ל דאף דהחס מן המנחה
ולמעלה מ״מ שייך הרחקה מועעח ו המחק־
ס״ל דלא שייך כיון דאיסוריה קיל וכמ״ש
ואפשר עוד דהמקשן הבין מן המנחה ולמעלה
היינו מנחה גדולה וא״כ אין הפרש כ״כ מההס
להכא אלא חצי שעה והמחרן דחה לו דהחס
היינו מע׳ שעוח ומחצה והיינו מ״ש רש״י יקאי
אדברי המחרן ולפי שהרגיש החרצן דעכ״פ
אמאי לא עביד הרחקה מועעח לכן קאמד אי
נמי ור״ל כמש״ל דכיון דאיסוריה קיל לא שייך
הרחקה כלל ודוק:
לז( סוכה דף ו׳ חיס׳ ד״ה יר׳׳ש סבר וכו׳
כ׳ מהרש״א דצ״ע ע״ש פי׳ דבריו
דמעיקרא קשיא ליה דלמה לא חירצו ההוס׳
הכא כמו שתירצו לקמן והיה לה ס לומר דאפי׳
למ״ד מקרא עיקר • לא לחנס נכהב המסורה
ומשו״ה דרשינן ליה החס לגבי סוכה שחחה
סוכה והמקרא דרשינן ליה הכא לענין דפנוח
וחירן להכא להניחו בחימה משוס דקשיא להו
להך לישנא לשמעחין לקאמר לאפי׳ ר״ש ס״ל
ליש אס למסורת וק״ל ב׳ קושיות הדא מפ׳
כ״צ ועוד קושיא ב׳ מפ׳ כ״צ והיינו תרי נמי
שכתב מהרש״א וקשי״ל דלקמן אמרינן דסוכה
שחחת סוכה פסולה וילפינן לה מדכתיב בסכת
חסר אלמא יש אס למסורת וכשמעחין דהכא.
ואילו בפ׳ כ״צ משמע לס״ל לר״ש דהיכא דמכחשי
אהלד מקרא עיקר וא״כ הכא נמי ולקמן
דמכחשי אהדדי טמא הכי ואמאי חפשינן המסירה.
ולפ״ז לא שייך הכא תירוץ החוס׳ דלקמן ולא
יוסף
שייך למימד נמי לאף למ״ד דרבנן איה להו
מהירח עיקר והייני לישנא קמא דק ::קושיה
החיס׳ אליבא דרבנן מס ההיא דפ׳ כי׳נ .זהחכ
ר״ש היא דס״ל הכי וסייס מהרפ״א אבל להאי
לישנא דשממחין דר״ש איה ליה י :אס למקרא
וכי׳ כינהו לימד דלא שייך קישיח החיס׳ להך
לישנא דר״ש איה ליה יש אס למקרא מס ההיא
דפ׳ כ״צ דשפיר מציגן למימד דלניילס ס״ל
ל:־״ :מקיא עיין כי הנא וכההיא דפ׳ כ״צ
אלא דשפיר דדשינן לקמן המסירה אפי׳ אליבא
דד" :דעכ״ל דאיח ליה דלא לחינס נכח :המסירה
והיינו קושיה ההיס׳ יהידוצס לקמן .יהשחא
קשי״ל סיף סיף אמאי דרש לקמן המסורת
אליבא דד״ש לנינין סוכה שחחח סיכה כיון דע״כ
מכחשי אהדדי הי״ל לחפיש המקרא דהיא עיקר
וממילא יוצא דסיכה שחחת סיכה כשדה והמסו׳
אחא לדרשה אחרינא ומנ״ל לחלמודא לדרוש
הכי אליבא דר״ש להך לישנא דאית ליה מקרא
עיקר .לזה כחי דעד כאן לא אמרינן מקרא
עיקר אלא היכא דאי חפשינן המסי׳ לא מציק
לאיקימי המקרא במילתא אחד יהי משי״ה תפשינן
המקרא אבל היכא דאי חפשינן המסירה מצינן
לאוקימי המקרא במילחא אחריתי וכההיא דסוגיא
דשמעחין דמוקמינן המק־א בענין דפניח לא
שייך למימד מק־א עיקר ומשו״ה תפשינן המסי׳
בסמיך אליבא דר״ש .וא״כ לפי״ז עכ״ל דקושיתן
אינה אלא להך לישנא דקאמר דכ״ע יש אס
למסירה ישיב הזד בי הגאון ז״ל דאי נימא
דבההיא גיינא לא מיקרי מכחשי אהדדי ומשו״ה
לא קשיא להי ללישנא קמא דד״ש איח ליה יש
אס למקרא א״כ אף קישיחס דהכא ללישנא
דכ״ע יש אס למסו׳ לאי קישיא היא דלההוא
לישנא נמי נימא דילמא קיס ליה לאיקימי המקרא
לשיס דר שא יא״כ לא שייך למימר מקרא עיקר
ומשי־׳ה חפש כאן המסו׳ ולא קשיא עס ההיא
דפ׳
שמו
דפ׳ כ״ נ וההיא דלקמן נמי לא קשיא עם ההיא
דפ׳ כ״צ מ:ך עעמא גיפא דילמא קים ליה
לסחמא דתלמודא לאוקימי מקיא לשום דרשה
אחריחי ומשי״ה חפש המסו׳ לענין סיכה שחחת
סיכה .יע״ז מסיק הגאין דל דע״כ קישית החום׳
היא בענין אחד והוא דכיון דהמקדא עיקר
ולא דרשינן המסו׳ אלא משוס דלא לחינם נכתב
א״כ כיון דדדשינן ליה להדא מילחא לפסיל סיכה
שחחת סיכה למה לן למיזל בחד מילחא אחריתי
למסירה דהיינו אוקמחא דהכא לענין דפניה
כיון רכב־ דדשען ליה לקמן והיינו לא לחינם
נכתב .ולפיי׳ז ללישנא דקאמר דכ״ע יש אס
למסורת קשה קישיח החום׳ ולא שייך חירוץ
החוס׳ דלקמן ומשו״ה הניחוהו בתימה כנלע״ד
פי׳ דברי המהדש״א דל ודוק:
לה( שם בש״ס אבל גזול אימא סחס גזלה
איכא למידק לפי מ״ש החום׳ ד״ה
מחוך דד׳ יצחק לא פליג אלא אמצוה דדבק אבל
מצוח דאודיי׳ מסכים הולך דאיכא משוס מהב״ע
איך חיבק אדעחין לימר דגזול כשר דכדידיה
דמי חרחנשדיך תנא דמחני׳ לאשמועי׳ דפסיל
דפשיעא דפסיל כיין שהוא דאורייח׳ דהשחא קאי
רבא לשנויי מילחיה דד׳ יצחק דליכא ל::־::־ דהוה
ס״ד דמאי דס״ל ל~׳ יצחק היינו קידם יחוש אבל
לאחר יאיש ס״ל דאף במטח דאירייח׳ והיינו
דאשמועינן מחני׳ דהא נמי פשיעא דמ• חלה הא
בהא רקטה לחוד ומטה הבאה בעבירה לחיד
דסוף סיף הלילב גזול הוא דמהאי עעמא לא
מפלגינן לעיל בין לפט יאוש לאחר יאוש ועוד
קשה אעיקד דברי החום׳ דמאיזה סברא מתלקק
בין מצוח דאיריית׳ למטח דרבנן דהנה הך עעמא
דמהב״ע שייכא נמי על מצוח דרבנן מדרבנן
עכ״פ וכ״ש דקשה עפי לפי׳ רש״י ד״ה קמ״ל
דמוכח מדבריו דאי שמעינן דאיאש כש־ אף
להמסקנא ואמאי לא חייש למהב״ע וכמו שהקשו
ו
יוסף
בישיבה ומיהו לרש״י אינא למימי ללא ס״ל
לחלק בין מצות לאוריי׳ למצות לרבנן אליבא לר׳
יצחק וליח ליה הך סברא ללעיל גזול לומיא לפיסח
אלא הא נדאיהי והא כלאיחי׳ וממילא לא שייך
לרשה דלעיל כלל ומקרא לשונא גזל בעולה י״ל
לוקא בעולה לכולה כליל החמירה בה הכ׳ ומקרא
דבוצע ברך שהביאו החוס׳ אין ראיה לאיכא
מאן דדריש ליה לדרשה אחריתי וכדאי׳ התס
וד׳ יצחק הכי ס״ל כן דעח רש״י וראיה דפשעא
דלישנא ופליגא דר׳ יצחק משמע דאטלה מילחא
פליג והו דמלישנא דקאמר אימא סחס גזלה
משמע דוקא בסחס אבל אי שמעינן דאיאש כשר
וממילא עכ״ל דר׳ יצחק פליג אכולה מילחא
דלעיל ומיהו זה נר׳ דוחק ולכן נר׳ לישב באופן
אחר ובהכי ניחא פי׳ רש״י וחוס׳ והוא דרש״י
דל ס״ל כס׳ החוס׳ לחלק בין מצוח דאוריית׳
למנוח דרבנן והיינו משוס דרבנן הקילו אלא
דס״ל לרש״י והוספות דסתמא דתלמודא לא נחית
השחא להא׳ עעמא כלל וה״ק אבל גזול אימא
סחס גזלה כלומר והוה ס״ד לומר דמעעמא
דלכס לא הוה מפסיל אבל מעעס מהב״ע וראי
דפסיל קמ״ל מחני׳ דאף מלכס מפסיל והיינו
משוס דס״ל דפיסול מהב״ע אינו אלא מדרבנן
ולכך אשמועיק תנא דפסולו מעעס לכם דהוי
־אורייה׳ והיינו כשיטח התום׳ לעיל דף מ׳ ד״ה
ההוא מבע״ל ומ״ש החוס׳ כאן ד״ה משוס צ״ל
דהזרו בהם או בעלי התוס׳ דהתס לאו היינו
דהכא וא״כ י״ל דהתוס׳ שכ׳ ד״ה מתוך ס״ל
כהחיס׳ דהתם דפיסול מהב״ע היינו מדרבנן
וקרא אשמכת׳ בעלמא אי נמי מ״ש היינו אליבא
דר׳ יוחנן אבל ר׳ יצחק פליג נמי בהא וע׳ תוס׳
קמא דף ס״ו ע״ב ודוק:
לט( דף ט׳ ע״ב אבל חמחה מרובה מצלחה כשרה
ע׳ פי׳ רש״י וע׳ בב״י משם הגה״מ
דרש״י חזר בי בדין סוכה שחחח סוכה ע״ש
ולכאו׳
,
שמו
ולכאו׳ היה נר׳ דהתס היינו שהחחחינה צלחה
מדוכה ע״י סכך העליונה וממילא אין צורך
לומר שחזר בו .ושוב ראיחי להמאמ״ר דל שכ׳
כן ואחרי מופלג הראה לי מ״ש רש״י ד״ה
החחחונה כשרה ע״ש וכפי״ז הן נסחר מ״ש
ואז אמרתי בדרך אחר דרש״י ז״ל ס״ל כריב״א
וראבנ״ה ומ״ש ב ד ה הא קמצערף ומהני צל
האילן לצל הסכך להשלים צלחה של סוכה היינו
דכי שקלת מה שחחח האילן נשאר הסיכה
חמתה מרובה ושוב ראיתי להר׳ פני יהישע ז״ל
שכ״כ ע״ש ודוק:
מ( דף כ״ב ע״ב כאן מלמעלה ע׳ מ״ש החיס׳
על פי׳ רש״י ז״ל דלולי דבריהם
היה נר׳ לישב לעת רש״י עפ״י מ״ש החים׳ דף
ט״ו ד״ה פרון דהני אמוראי דפרון כעימד
מצי סברי דא״א לצמצם אפי׳ בידי אדם ומאן
לשרי כשדומה לנו וכו׳ ט״ש ולפי״ז מצינן למימר
לרב פפא לסבר פרוץ כטומל והיינו כשדומה
לנו שהם שוים היינו לוקא בלאיכא ספק אבל
היכא לאיכא הוכחה לאין טומר מרובה אף רב
פפא מולה לאסור ללא למו אהלרי ונר׳ ררש״י
ז״ל ס״ל הלכה כרבנן לא״א לצמצם וא״כ סוגייא
רשמעתין אזלא ט״פ סכרא זו ור״ל הא כי הללי
פסולה פי׳ כשרומה לנו שהם שוים והא חנן
וכו׳ פי׳ כשלומה לנו שהם שויס ומשני כאן
מלמעלה ו ד ל להא לרייקינן כי הללי כשרה
היינו כשלומה לנו שהם שויס מלממה לאז איכא
למימר שמא צל מרוכה ואח״ל שויס הס כמו
שנראה לנו מ״מ מוחר ומה גס למלמעלה עומר
מרובה אבל כשרומה לנו שהם שוים מלמעלה
פסולה משום דנהי דהכא נמי איכא למימי
שמא עומד מרובה מ״» כיון דאיכא הוכח׳ דאין
האמת כן והיינו כשנמרוד מה שלמעה חמצא
החמה יותר על הצל שהחמה מתפשמת בריחוקה
וא״כ אם איתא דאיכא עומד מרובה בשכך לא
יוסף
היחה חמה מדובה מלמטה והיינו ע״כ נסוכה
גנוה עשרה יכן צ״ל להחוס׳ לס׳ ד״ת וכמ״ש
הר״ן ז״ל אכל גניהה יוחד מעשרה שייך צלחה
מדונה מלמעלה וחמחה מדונה מלמטה דלפי
הגונה מהפשע החמה יוחד .והיינו דאשמועינן
רכ פפא דאל חחמה שאנו מכשירין כשדומה
לנו שהס סייס מלמעה ופסלינן כשדומה לני שהס
שויס מלמעלה שהרי כזוזא מלעילא וכו׳ ור״ל
דאיכא הוכחה דמלמעלה אין עומד מדונה ולכן
פסילה לא כן כשדימה לני שהס שויס מלמעה
וכמש״ל כן נר׳ לישנ דעה רש״י דל ודוק:
י ז א ( דף מ״ו ע״נ איחיכיה ר״ל לד׳ יוחנן
וכו׳ יל׳׳ד מאי חיליה דמקשה
ינר׳ דאס איחא דאף גדיליס אסידיס הו״ל למיחני
דאחדוג אסור ישיכ ליחני דקטניס מוחדיס אלא
ט״כ דיאף גדיליס מיהדיס ולא הנא גדיליס
לרכיחא .משוס דאירהא דמילתא נקט דכלא״ה
לאיכא דאמדי צ״ל הכי לא כן לדידך דאמרח
דגדיליס אסיריס קשה ומשני לעולס דוקא קטניס
ולא קשה חלי חניא כרלא הניא דהרי אשמועינן
דשל גדולים אסירים ישל קענים מוחיים נקצה
ולא רצה להאריך דמונן הוא דמדנקע דוקא
קענים מכלל דשל גדולים אסירים ולא ניחא ליה
לומד אורחא דמלחא נקע וק״ל:
G Iבפ״ק כי כסוכיח הושנהי ר״א אומר2
ענני ככוד היו ור״י אומר סוכות
ממש היו ויל״ד מאי נפק״ל מהך פלוגחא מאי
דהוה הוה יכדמקשה הש״ס נכמה דיכחי ואע״ג
דאיכא למימד למסנר קראי נר׳ לישנ דהך
הליגה' דלקמן כסוכה שאולה וכו׳ דלמ״ד כשרה
הייני משוס דדריש ענני כנוד היו וממילא כל
ישראל היי כסיכה אהח ולמי׳ ד פסילה משים דס״ל
סיכיח ממש היו וממילא כל א׳ היה יישנ כסוכה
שלו וזה לפי גרסח הרוקח ר״א סכר סיכיח ממש
היי יר״י סכר ענני ככוד היו ולפי׳ אחי שפיר
דהך
יוסף
שמו
דהך פליגח׳ חליא בהא והפוסקים פסקי כמ״ר
כשרה וממילא ענני כבוד היו וזוהי כונח מרן
ז״ל ראו הביא לנו פי׳ הפסוק דענני כבוד היי
בשלחנו העהור מה שאין דרכו בכך ולפי הנ״ל
ניחא כיון לפסק דסוכח השוחפין וסוכה שאולה
כשרה לכן הקלים לנו פי׳ הפסוק לענני כבול
היו להא בהא תליא וע׳ של״ה ולוק:
מג( דף ל״ז ע״ב חוס׳ ל״ה וליגבייה וכי׳
נר׳ כינחס רבש״ס מחרץ גדול
במיני ר״ל דמין הלילב כשגדל באילן היא גלול
משלשה מינים אחרים לכן מברכין עליו ומשמע
מזה דלא איכפת לן בשיעור דאף אס היה הרין
דשיטור הלולב טפח מ״מ כיון שמין הלולכ הוא
רגיל להיות גדול היו קובעים הברכה בו שהוא
גדול במינו .ולכן הקשו החוס׳ שפיר דכיון דשיעור
הלולכ הדין כוחן שיהיה ר' טפחים הו״ל לחרץ
כך דלכן מברכין טליו כיון דשיטורו מן הדין
צריך שיהיה שימורו גדול מג׳ מינים ומ״ש הרב
כפוח חמריס דזוהי ממש כינה הש״ס במ״ש
במינו גדול ע״ש נר׳ דמלח במינו לא משמע
הכי דא״כ הול״ל שיעורו גדול .ומ״ש עוד שם
דמאי שנא מכרכת הפירוח דלא הלכו אחר
הגדול שבמינים לברך עליו ע״ש לפי פירושו בש״ס
גדול במינו היינו השיעור א״כ י״ל דשאני ברכה
הפירוח דשיעורס שוה לענין ברכה דעל כל
שהוא חייב לברך ברכה רא׳ ולכן כשיש לפניו
מינים הרבה חקנו לברך על החביב יוחר או על
א׳ מז׳ המינים ונראה דזוהי כונת החום שהקשו
דהול״ל דשיעורו גדול דבזה היינו מרויחים חילוק
נטן בין הלולב לברכח שאר פירוח וכמ״ש ומיהו
לפי חירוץ הש״ס נמי יש לחלק שפיר רשאני ד׳
מינים רכל א׳ וא׳ חביב עלינו שהם מצוח ה׳ וגם
ז׳ המינים ליכא כיון דהלולב אינו פרי ולכן לא
הלכו בו אלא על הגדול במינו טון דלא שייך
אופן אחר השייך בשאר פדות ועוד דכיון שמעכבין
,
ז
זה את זה הרי הס נחשכיס מ5וה אחח ולכן
לענין ברכה הלכי כו אחר הגריל סבמיט לא כן
ברכח הפירוח אטו מצוה איכא באכילחס ולכן
כשרוצה לאכול חקנו לברך על החביב וכו׳ משא״כ
ד׳ מינים מחשבים גוף א׳ וכנ״ל לכן שייך שפיר
לברך על הגדול במיני ורוק:
מד( גידה דף יו״ד ע״ב חים׳ נר׳ דסברי
לס״ר דמנקח מיעברא ככל זמן
ועל זה קשי״ל דהא אמרינן דלא מיעברא אלא
סמיך ליסחה וחירצו ב׳ חירוציס א׳ דאה״ן דלא
מיעברא אלא סמוך לוסחה אבל לא אמרו כן
אלא לרוב פעמים ויש פעמים דמיעברא אף שאינו
סמיך לוסחה ובהט מיירי הש״ס כאן יעיד
הירצי דכאן מיירי בימים שרגילה לראות כשאי׳
מנקת והיינו סמוך לוסתה אבל לעילם אינה
מתעברת בשום פעס אלא סמוך לוסתה .ועיר
יש לפרש כתירוץ הב׳ דדוקא בימים שרגילה
לראיה דהיינו כשאי׳ מנקה הוא דאמרו דאינה
מהעברה אלא סמוך ליסחה אבל בימים שאינה
רגילה לראיה כגון מנקח שפיר מחעברח אף
שאי׳ סמוך לוסחה וכן פי׳ הר׳ ניר אריה ככללי
הש״ס ע״ש ירוק:
מה( סנהדרין דף ע׳ אמר רב חנן לא נברא
יין בעולס אלא לנחם אבלים
ולשלם שכר לרשעים וע״פ זה נר לפרש מאי
דאמרינן נשפך יינו סימן טוב לו והוא דמראין
לו מן השמים שאינו נצרך ליין לא בשביל אבליה
ר״ל שלא יביא לידי אבליה וגס לא יבוא לידי
רשטוח והיינו סימן טוב לו ודוק:
י ל ( שם ד׳ פ״ב אמר רב חסדא הלכה ואין
מורין כן והקשה ידי״ן הרב הדו״מ
כמהר״ר אברהם הצבטוני נר״ו דבסמוך אמרי׳
אמר לי משה קריינא ןאגרח׳ וכו׳ הרי דמשה
הורה לו לעשוח כן והוא חירץ דזהנלא הוי
הוראה דכרמיזה אמר לו ע״כ ולדידי קושיא
,
מעיקרא
שמו
מעיקרא ליחא דרב הוא דאמר הכי יס״ל דמירין
דלא כרב חסדא ודלא כר׳ יוחנן ואינהו ס״ל
כשמואל ולכן אמרו אין מורין כן ודוק:
מן( כריתות דף י״ב ע״ב רש״י ד״ה מודה
ר׳ מאיד נראה כינת רש״י ז״ל
דנרגש למה באמח גבי שפחה חרופה איה
ליה לר׳ מאיר מיגו ולגבי אכלה חלב ליה ליה
מיגו ולזה מהרץ דמיגו דמחניחין לא ס״ל לד׳
מאיר משוס דנוח לו לשקר ולומר לא אכלחי
מלימר אכלחי ומזיד הייחי דאס היה אומר כך
משים עצמו רשע ולזה לא שייך מיגו לא כן
מיגו דשפחה חרופה דאי בעי אמר לא גמרחי
ביאחי אין משים עצמו רשע בזה לומר דנוח לי
לומר אלא במלחי מלומר לא גמרחי ביאחי דאף
באומר לא גמרחי ביאחי אין משים עצמו רשע
בזה שהרי יכיל לח־ץ דבריי ילימר שיגג הייחי
לא כן מיגו דמחני׳ דאי בעי לומר מזיד הייחי
ודאי משים מצמו רשע ודוק:
מד (1גטין דף מ״ע ע״ב מפני מה אמרו
הנזקין וכי׳ הק׳ידי״ן החה״ש כמה״ר
דוד ברובל נר״ו דהכי הול״ל מנה״מ וכו׳ והשבחי
לו דגכ יפלא אומרו ושומטן על מ״ש בתו׳ וכו׳
דקרא מפו׳ הוא ומאי ושומטן ובאמת לק״מ ע׳
לעיל דף מ״ח ע״ב וע׳ הרא״ש ז״ל דגריש
מפני מה אמרה חורה וכו׳ ודוק:
מט( דף ק״ס ע׳ לה׳ חורח חיים ז״ל שהק׳
מכאן משמע וכו׳ והניחו כצ״ע
ונר׳ לישב דבהגהות ש״ע איירי בשעת כעסי
ממש לא כן הכא איירי דבשעה שהיו מחנים
גע כבר עבר מהם הכעס אלא דקודב לזה
הוו קפדי עובא ואח״כ עבר אוחה שעה אבל
בשעת כעסו ודאי דאינו פעור דלא הוייא
מחילה וק״ל:
נ( מ׳ שבת דף כ״א ע״ב נפק״מ לגרסא
דינקותא וכו׳ הקשה א׳ חכם דפפי
ייוסף
הול״ל נפק״מ שלא היה עושה אישור להשחמש
לאידה ונד׳ רלק״מ דלעיל איתא אמר רב הונא
פחיליח וכי׳ אמר רבא וכו׳ וע׳ פרש״י ז״ל וע׳
חיש׳ שהקשו לה׳ רבא ומה שחירצו וע׳ מהרש״א
שדחה תירוצם ע״ש וע״פ הדברים האלה אתי
שפיר דאביי לא ניחא ליה ס׳ רבא משוס
דקשי״ל כקישיח החוס׳ ולא ניחא ליה נמי חירוצס
וכמ״ש מהרש״א ז״ל וגס הימן מהרש״א נראה
לי לאכיי דוחק ומפני כך ס״ל לאביי במילחיה
דרב הינא דקס׳ כבחה זקיק לה ולעילם ס״ל
דאסור להשחמש לאורה יס״ל נמי כווחיה דרב
הונא דאסיר להדליק בהן אפי׳ בחול ומעעמא
דכבחה זקוק לה וחיליה מברייחא דלקמן מצותה
עד שחשקע החמה עד שהכלה וכו׳ והוה ס״ל
כס״ד דש״ס דמיירי לענין אס כבחה הדר מדליק
לה משים דפשעא דברייחא משמע הכי והשחא
כשאמרי לי משם ר׳ ירמיה ולא קבלה עכ״ל
היינו כבחה אין זקוק לה שלא רצה לסמוך על
דבריו להקל ולהדליק בהן אבל מ״ש אסור להשחמש
לאורה ודאי סבר וקבל רכך ס״ל יכנ״ל והכל
ניחא בס״ד ומה שהמתין הש״ס עד השחא להק׳
ורמינהי היינו כדי לאקשויי לאביי נמי דהשתא
הדר ביה .ואחרי מופלג ראיתי להרמ״ב ז״ל סי׳
חרע״א שעמד בזה ע״ש ודוק:
נא( דף פ״ט ע״ב אצל יעקב שאמרח לו כ׳
רש״י ז׳יל כאן רמז לי ארבע
גליות וכו׳ נר׳ דבא לחרן מאי דקשה לכאור׳
דילמא העעם דלא בקש יעקב רחמים על גלית
מצרים מפני שראה שאברהם לא בקש רחמים על
זה לכן לא רצה לבעל מה שעשה אברהם שבחד
בגליה יכמ״ש רז״ל ולכן כ׳ רש״י ז״ל כאן רמז
לו וכו׳ ור״ל דמ״מ הי״ל לכקש רחמים על שאד
נב(
גליוח ודוק:
פ׳ במה מרליקין חוס׳ והא דקאמר החם
בעל לא לגמרי בעל ע״ש יא׳ חכם
הקשה
יוסף
שמו
הקשה מהא לאיח׳ בסומה רף מ״מ משמח ר׳
בעלה ענוה וא״ל רב יוסף לא חיחני ענוה להא
איכא אנא ולפי לברי החוס׳ ל״ל לרב יוסף
לומר לא חיחני ע״כ ולדידי גכרא חזינא תיובתא
לא קהזינא דהן אמח דבעלה ענוה ר״ל ראותו
גדר ענוה שהיה בר׳ בעלה וא״ן דעדין קצת
ענוה בעולס .וע״ז אמר לו רב יוסף לא חיחני
עניה דהא איכא אנא דאפי׳ אוחו גדר ענוה
שהיה בר נחקייס בי ודוק:
נג( דף קי״ט אומרים לי וסר עונך וכו׳ ע״פ
מ״ש חכמי המוסר דצריך להרהר
בחשו כשעה שאומר ויכלו דהוי ערות ובעל
עבירוח פסול להעיד ולכן אחי שפיר שאומרים
לו וסר עונך וק״ל:
נד( מש׳ קדושין דף ל׳ ע״כ חוס׳ ד״ה כבד
אח ה׳ ועי מהרש״א ועי
כמפרשים .ונר׳ שלדעח החוס אס יש לאדם
ממון מאיזה אופן שיהיה הן מצד מלאכחו הן
מצד סחורחו הן מצד שחוזר על הפחחים אס
הותיר לו מכדי פרנסחו חייב לכבד אח ה
בזה הממון שהותיר לו ואם לא הותיר לו אינו
חייב לצמצם פרנסתו כדי לכבד את ה דלא הוי
מה שחננך .ולדעת מהרש״א דזה דוקא אס
הוחיר לו מסחורחו או ממלאכחו אבל אס הוחיר
לו מכדי פרנסחו ממה שחזר על הפחחים אינו
חייב לכבד ה דזה הממון דחזרה על הפחחים
,
,
,
,
,
,
,
,
אינו נקרא מה שחננך וק״ל:
נה( דף מ״ח על מנת שאני צדיק וכו׳ מקודשח
מס שמא הרהר תשו בלבו
והובא בש״ע חה״ע סי׳ ל״ח .ומקשים על זה
מהא דאי שס סי מ״ב דהמקדש בפני עדים
פסולים מחמח עבירה אינה מקודשח ואמאי
נימא מקודשח מס שמא הרהרו חשו ויש מי
שתירץ דשאני באומר ע״מ שאני צדיק ע״כ יש
לנו לומר שמא הרהר תשי׳ כיון שאומר כך
,
,
,
,
,
,
ח
בפיו ובשפתיו .לא כן כעלים לאינהו לא אמרי
כלום .ויש מי שתירן לשאני עלים להם שנים
לא מיתרמי לשניהם הרהרו תשו .וללילי קושיא
מעיקרא ליתא לבעלים לא שייך למימר שמא
הרהרו תשו רא״כ קרא לכתיב אל תשש ילך
עם רשע למיניה ילפינן לפסול ערים מחמת
עבירה היכי משכחח לה וכ״ת באומר לנו שלא
הרהר חשו׳ זה אינו לאין ארם משים עצמו
רשע .ומיהו י״ל למיירי לאומר שלא הרהר בשעת
ראיה ועכשיו בשעח הערוח אומר שהרהר רבכה״ג
קי״ל רמשים עצמו רשע כיון שהיא דרך חשו׳
ומזה מיירי החו׳ וצ״ע ודוק:
נ 0מס׳ מגילה דף כ״ו חוס׳ ד״ה ואמאי וכו
נר כונחס בהקדיס מ״ש ביומא
דרמינן שני ברייחו׳ אהדדי דחני חרא בהכ״נ
מטמא בנגעים וחניא אידך אין מטמא ומשני
הא רכנן הא ר״מ כלומר דקרא כתיב וכתבתם
על מזוזות ביתך דמשמע דוקא בית של יחיד
יצא ביח שאין לו בעלים מיוחדים ואיזה זה בית
הכנשת ואפי״ה אמרינן לעיל דביחך לאו דוקא
אלא ה״ה ביח השות׳ וביחך למדרש מיניה דרך
ביאחך וא״כ ה״ה ביח הכנסח ומשו״ה מחייב
ר״מ ביח הכנסח במזוזה .וחכמים פוטרים דמשמע
להו ביחך היינו המיוחד לך יצא בהכ״נ וכו שאין
להם בעלים מיוחדים .ולפי״ז קרא דכתיב ובא
אשר לו הביח משמע ליה לסתמא לחלמודא
לכי היכי לפליגי במלת ביתך למזוזה הכי נמי
פליגי במלת לו האמור בנגעים לר״מ ס׳ לו לאו
רוקא אלא ה״ה בהכ״נ שהיא של רבים ורבנן
ס לו דוקא ובהכ״נ שהיא של רבים אינה
מעמאה בנגעים .ואבע״א הא והא רבנן הא דאית
בה בית דירה הא דלית בה בית דירה ולהנך
חדי שינויי לא משלגינן כין של כרכים לשל כפרים
ואבע״א הא דכרכיס הא דכפרים כלומד וחרוייהו
אליבא דרכנן וכמ״ש התוס׳ ז״ל פס ופרכינן
ולכרכים
,
,
,
,
,
,
,
,
שמו
ורכרכיס אין מעמא בנגעים והחניא אחוזחכם וכו׳
ופרכינן חו ולכפרים מטמא בנגעים והחניא
לאחוזה וכו׳ אלא מחוורחא כלשנינן מעיקרא ועיי
פי׳ רש״י .וכח׳ החום׳ ד״ה הא לכרכים למאי
קושיא מר׳ יאודה דילמא ר׳ יאודה ס״ל כר״מ דלא
מפליג בין של כרכים לשל כפרים וחירצו דטון דלא
אשכחן שוס חנא דפליג בהא מילחא כ״א ר״מ ור״י
מסחמא כר פלוגחיה דר׳ יאודה הוא ר״מ והיינו
כרבנן דברייחא וכר פלוגחיה דר״מ הוא ר״י
ע״ש ונר׳ דלא כחבו החום׳ כן אלא לס״ד דש״ס
דלא הוה ידע הך כרייחא לאחוזה וכו׳ דמינה
דחי הש״ס החילוק בין כרטס לכפרים .לא כן
לפי המס׳ דהחילוק הוא כשיש בה ביח דירה לאין
בה ביח דירה אין אנו צריכיס לדברי החום׳ כלל.
ומעחה הבא נבא לכאר מ״ש חלמודא כאן מחיבי
בביח ארן אחוזחכס וכו׳ ואמר ר׳ יאודה אני לא
שמעתי וכו׳ ועי׳ שיח יצחק בפ״ק דיומא דמאי
דמוחבי חלמודא הכא לר׳ יאודה הוא מכר .חומר
קדושת מקדש ור״ל דאפי׳ תימא דבהמ״ק נחחלק
מ״מ אין מממא בנגעים כיון לקדוש׳ חמורה
ולנקע מקלש משמע לבחי כנסיוח ובחי מלרשות
מעמאין ואמאי וכו׳ ומשני אימא וכו׳ ומשמע
למתנא קמא לא קשה מילי ראיכא למימר לנקע
תנא קמא ירושלס לאו לוקא ור״ש בתי כנסיות
וכו׳ וכמ״ש התוס׳ בפ״ק ליומא ע״ש אבל ר׳
יאולה אס איתא לס״ל לבתי כנסיות נמי אין
מעמאין הי״ל למנקע רבותא בתי כנסיות ומקלש
אתי כמכ״ש אלא עכ״ל רר״י סבר לבתי כנסיות
וכו׳ מממאין ואמאי כיון ללא מזבני משוס לרבים
מתפללין ט קרושחיה חמורה או משום לרביס
נותנים בבנינו א״כ לא קרינן בהו אשר לו הבית
וכן נמי לא קרינן בהו אחוזתכם טון לאי׳ יכול
למוכרם .ואחרי הוליע אלר׳ים אותנו אח כל
זאת מתבארים שפיר דברי התום׳ לבתחי׳ הקשו
משמע דס״ל למקשן וכו׳ וכונתס רהתם פרכינן
יוסף
על חילוק לכרכים לכפרים מהך ברייתא גיפה י
לר׳ יאורה וע״כ לפרש כמ״ש החום׳ שם לת״ק
לר״י הוא ר״מ וא״כ ס״ל לר״מ לבין לכרכים
בין לכפרים מממא בנגעים וא״כ כלמשני אימא
מקום מקולש וניחא ליה למקשן בהכי עכ״ל
לקישיחו לא היחה אלא לר יאולה ואמאי לח״ק
שהוא ר״מ נמי חיקשי ועי׳ חוס׳ יומא .והקשו
עול לאמאי נקע בלשונו כרטס כלומר וכ״ת
להמקשן רהכא סבר כמסק׳ הש״ם התס לאין
חילוק בין של כרכים לשל כפרים ולפי אותה
מסקנא אין אנו צריכים לומר לת״ק לר״י הוא
ר״מ וכמש״ל ומשרה לא מקשה אלא לר יאורה
לטון ללא מזבני אין להם ליעמא בנגעים וכמש״ל
מ״מ עליין קשה לא״כ אמאי נקע בלשונו כרכים
למשמע לאי אמרינן לר׳ יאודה מיירי בבהכ״נ
של כפרים לא הוה קשי״ל מילי והלא לפי אותה
מסקנא קשה נמי אמאי מעמאין בנגעים רע״כ
לפי אותה מסקנא אין העעס משוס ללא מזבני
אלא משוס לבית של קלש הוא וא״כ אף אס ר׳
יאודה מיירי בכהכ״נ של כפרים אפי״ה קשה נמי
וא״כ אמאי נקע כלשונו כרטס היל״ל סתם
ואמאי אלא עכ״ל מלנקע בלשונו כרטס מוכח
שפיר להמקשן להכא לא הוה ילע מסקנא
דהחס וממילא עכ״ל לחנא קמא לר״י הוא ר״מ
והררא קושיתס הראשונה למכתה למה לא
הקשה המקשן לת״ק רר״י שהוא ר״מ .ותירצו
רע״כ המקשן עעה בתרתי מילי חלא ללא הוה
ילע מסקנא להתם ועול עעה לס׳ רלר״מ שהוא
ח״ק לר״י ס״ל לאין מעמאין בנגעים ולא ס״ד
להמקשה לומר לאעפ״י ללא מזבני יש להם
ליממא בנגעים ולכן לא הקשה לח״ק להוא ר״מ
כנ״ל ולוק:
,
,
נץ( מס׳ יומא לף נ״ב :אמר אביי מסחברא
כמ״ל פנימה שהיא חוצה לו
לחנן וכו׳ כך היא הגירס שלפני׳ ולפי הך
טסחא
,
יוסף
שמו
נוםחא לא הקשו החוס קושיחס דאפי חימא
דהך מחני איהו נמי חני לה מ״מ שפיר מייחי
ראיה אביי מדמצינו דסחם לן ר׳ ט וחיה ועי
חוס יו״ע מס המיר פ ששי מ׳ ג׳ ועי לה
שיח יצחק:
נח( דף ט״ו ע״א חוס ד״ה מאי לאו ורש״י
לא פי׳ כן ע״כ נר׳ דבין לפי
רש״י וכין לפירושם עכ״ל דפירוש פלגיה היינו
חצי גוכה כותלו אלא דרש״י מפרש קושית הש״ס
מאי לאו למאי לקחני עהרו היינו באמצע טחלו
דהיינו שמזה ככמה פעמים על כוחל המזבח
באמצע וא״כ א״א לצמצם ולחח כל המחנוח
במקום אחד וא״כ הרי מצינו דמים חציין למעלה
וחציין למעה ומשני מאי מהרו אגו פיה דמזבח
ואינו על הכוחל .והחיס׳ מפרשים דמק׳ מאי לאו
מהרו לקחני היינו כאמצע כוחלו וא״כ הרי
מצינו למיס למעלה ולמטה שהרי כבר נחן
בקרנות הרי למעלה וכשנוחן באמצע גיבה
כוחלו הרי למטה ומשני לא .אגיפיה דמזבח
דהיינו על גגי של מזבח ובהט ליכא למטלה
ולמטה שהדי המחנות הראשונוח הן בקרנות
והאחרים הס בגגו וזהו שכ׳ החוס׳ ורש״י לא
פי׳ כ; ר״ל דמציאוח למיס למעלה ולמטה הס
בשבעה עצמם של טהרו דהיינו באמצע גובה
טחלו מכח א״א לצמצם .ולדידהו מציאוחס הוי
על קרטה ומחנוח של אמצע גיבה כוחנו ודוק:
נט( דף נ״ג ע״א שלא חחחיל מפניך עי׳ מ״ש
הר שושנים לדוד מס׳ חמיד פ׳
ששי מש׳ ג׳ ע״ש ולי נר לפרש שלא תתחיל
ר״ל לא חחחיל מציח הקערה דהייני ליתן הקטרח
על המהח :ולמשיך ידו הילך שלא יחחיל מפני
שלא יכוה ולא חחהיל קאי למציח הקטרת כמ״ש
רש״י ואיני ר״ל להחחיל ליחן ובהכי ניחא מ״ש
רש״י למשוך ידו דלא שייך ההחלה אלא בכה״ג
שהיה טחן והיה מושך ידו לצד פניו וראיה
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
)(3
ט
ממחט׳ רמס׳ תמיד דקא׳היה מרדלו נג״ש וק״ל:
(Dדף ם״ג אי הכי וכו אי אמרת כשלמא
רהך דר״ש בשעירי יוה״כ ולא
במצורע כהי דקשיא לן כל הני רבויי ומעומי
למצורע למה לי מ״מ לא קשיא למה כתמירין
לא אמריכן הכי לאיכא למימר כיון ליוה״כ
חלוק ככמה רכריס ה״ה כמי להאי מלתא .אלא
אי אמרת דאף כמצורע ררשינן ליה א״כ קשיא
אמאי בתמידין לא אמרינן הכי .והשתא כיחא
דנער הקושיא ער השתא דמייתי הך ברייתא
דמצורע משוס דמינה הוא דקשיא ליה ועי׳ לה
שיח יצחק ז״ל בזה וק״ל•
םא( דף ע״ד וכל היכא דענוש כרת וכו׳
הקו׳ מפורסמת ונ״ל דהמקשן
הבין דברייתא ה״ק אעפ״י שאמרו אסור ככולן
לא אמרו כלימר אעפ״י שאמרו אסור דר״ל
ענוש כרת בכולן .לאתימא דבכולן אמרו אלא
על האוכל וכו וממילא משמע מזה דתנא לברייתא
תני אסור היכא דענוש כרת ומשני דה״ק ופשומ
הוא ודוק:
C Dשם אם נאמר בכל נפשך וכו׳ נר׳ לפ׳
אס נאמר בכל נפשך שהיא חביבה
על האדם כ״ש מאדך .ואם נאמר בכל מאדך
ר״ל דעעמא דכ׳ רחמנא מאדך משוס שיש אדם
שחביב עליו ממונו יוחר מנפשו א״כ למה כחב
ככל נפשך .ככל מאדך סגי דע״כ הוה מקמינן
ליה במי שחביב עליו ממונו יותר מנפשו דאל״כ
פשימא לחייב למסור כל דבר החביב עליו אלא
ע״כ לאי הוה כחיב מאלך לחול הוה מוקמינן
ליה במי שחביב עליו ממונו יוחר מנפשו וא״כ
נפשו אחיא במכ״ש וא״כ נפשך ל״ל ומשני ראי
הוה כתיב בכל מאדך לחוד לעולם הוה מוקמינן
ליה במי שחביב עליו נפשו משוס דכתיב וחי
בהם ומשו״ה כ חרוייהו .ולפי״ז מחורץ מ״ש
הרב ש״ב ז״ל ועוד יש לי לישב באופן אחר עי׳
לעיל
,
,
,
,
שמו
לעיל דף ע״ד ע״א לענין כיי ועי׳ להרחב״ס
הלכוח מ״א פ״א הלכה י״ג ולפי דבריו המצא
ישוב נכון ודוק:
• CTDסם אהיביה אביי ק״ק דמשמע דלרבא
פריך ימאי קושיא והא ע״כ עעמא
דר״י הכי הוא וא״כ בלאו מלחיה דרבא קשיא
דר״י אדר״י ולפי מ״ש הר׳ הויו״ע ניחא ע״ש
ולפי דבריו אי לאו דרבא לא הוה קשה אדר״י
דאיכא למימר דר״י בשקליס דוקא קאמר אבל
קרבנוח לא אכן לרבא דמפ׳ עעמיה דר״י
משוס דס״ל חיבות יכו׳ שר״ל בין שקליס בין
קרבניח פריך שפיר וק״ל:
שד( תענית דף ב׳ ע״א רש״י ד״ה תנא
היכא קהי וכו׳ כינהו דהכא אין
פי׳ כמ״ש בברכיה פרק א׳ דהחס פי׳ היכא
חני חיו י לקריה ק״ש דקחני מאימחי וכמ״ש
רש״י שש אבל הכא פי׳ הלי חניא בדלא חניא
כיון דלא ידעינן כלל דמזכירין גבירות גשמיס
משא״כ החס דאיח לן קרא ובשכבך וכי׳ א״כ
כבר ידעינן חיוב ק״ש ולא שייך להקשיח הלי
הניא בדלא הניא ומיהי המקשן דהתס לא ניחא
ליה למימר דאקרא קאי .ויוחד נר׳ דכונח דש״י
הכא כי החס וחלי חניא בדלא חניא ואהיכא
קאי הכל דבר אהד והיא היא ודוק:
םד (,שם דמזכירין גבירות גשמיס וכי׳ הא
דמייתי סיפא היינו לחרן קישית
ההיס׳ ד״ה אלא יבתירונס ור״ל כיון דמ״ש
לעולש כמו חחיח המחיש או כמו הבדלה דלא
הוי לעולש א״כ לא אחי שפיר למיחני מאימחי
ונהי דבכמה דוכהי קאמר הש״ס חני והדר
מפרש מ״מ שפיר טפי בלישנא דלא נצטרך
למימר הכי והש״ס רצה מעיקרא לתפוס דרך
זו דחני והדר מפרש ומשו״ה קאמד הנא החס
קאי אבל המקשה דחי ליה מטעמא דמאי שנא
דשבקיה עד הכא וליחני החס והיינו לס׳ החרצן
יוסף
דניחא לה תני והדר מפרש .וא״כ השחא דאשכחנא
דוכתא אחריתי דתנא עליה קאי איכא למימר
שפיר דעעמא דלא תנא בברכות משיב דלא
אתי שפיר לישנא דמאימתי כיון דמשמע הכי
ומשמע הכי ולא רצה התנא להאריך ילשנית
ולפרש ודוק:
סו( שם וליתני מאימתי יכו׳ נר׳ דהמקשן הוד
ס״ל דלשין גבירות הייני כמ״ש התיש׳
ד״ה וכתיב אלא עיק־ קיביא דלא היה צריך
למיתני הכי דבשלמא אי התש קאי ניחא דכי
היכי דהתש תנא גבירות משיש דקבעי למיתני
בהחית המתיש וברכה זאת מתחלת בגבירה כמי
כן הכא חני הכי משוש דקאי החש .אבל למאי
דאמרי׳ דחנא קאי ובחג נדונין על המיש לא
הול״ל גבורות .ומשני דגבירוח פי׳ משיש שיורדין
בגבורה ילזה שפיר חני גבירוח .אי נמי המקשן
הבד דפי׳ גבורות דהנושח הכי היא משיב הדוח
מוריד גביריח גשמיש וד״ל רביי גשמ־ש ולזה
מקשה ומשני יכי׳ ודוק:
ם!( דף י״ה ע״א אי הכי בעשדיש והשעה
נמי לכאי׳ אין לי מיבן דאש
כינחי להקשיח פשיעא ליהא .דשפד היא גופה
קמ״ל .ואש ר״ל דאש איחא דר״י היי אלזאי
אשדו ממעש קידש ד״ח דהול״ל משיש אח־
ייש כ״ח הא נמי ליחא דמאי איכפת לן בזה
שו״ש כ״ע אשור ועימד היא בין הכי ובין הכי
ואפשר לומד בדוחק דהכי פריך דאש איחא
דר״י היא כיון דנחיח לאשמיעינן דיוש כ״ע אשיד
הו״ל לאוסרו בברייתא אחריהי דאיירי בכ״ח דאז
הוה רביחא מפי דהא רבנן פליגי עליה דד״י
ומשני לא נצ־כא וכי׳ כלומר כיון דהאי כ׳־ע לא
מצינו לאוסרו מ:יס ייש ירחא אלא כשהח׳
מעובר משו״ה אסר יוס למ׳ד יכיין דאיידי
בלמ׳ד א״כ לא שייך למיחני בהך ברייחא דאיירי
בכ״ח ואפשר שזוהי כונת החיש׳ ודוק:
ס״ח
שמו
(HDמם׳ כתובות לף ס״ה ע״א לרש ר׳
יאילה הקשה א׳ מבני
הישיבה רלפי דעה רש״י בשמואל ראשון לא שייך
ררשח ד׳ יאודה ע״ש .ולא רק 7ד׳ יאולה לייק
דהו״ל למכחב אכול כמו שהה י רכל השקלא
וטרייא היא על יתרון הה׳א ולעילם בלא מפיק
ה׳א ועוד י״ל לפי מ״ש החום׳ ד״ה אחדי ודוק:
פט( מס׳ ר״ה דן! ב׳ חוס׳ ד״ה בחדש זיו.
יל״ד דמקדא מלא הו* החדש
הזה ראש חדשים וממילא נשמע ז־חדש שני הוא
אייר מכל מקום עיין לה׳ פני יהישע ז״ל מה
שחירץ ודוק:
(yרש״י ד״ג ד״ה שני בשבח כ׳ הרב שדה יצחק
ז״ל דמלח הדד שכ׳ דש״י אינו מדוייק
ע״ש ונר׳ דר״ל דנא אשכחן דכ׳ קרא במקום
אחד שני בככח לכשנאמד דד,ז־ וכתבי כאן פעם
אחיה כנ״ל פי׳ דברי רש״י ז״ל יעי׳ פי׳ רש״י
בחימ :פ׳ קרח ד״ה ין יצהד־ ומ״ש שם הד׳
שפחי חכמים ז״ל ודוק:
ן ז א ( תוב׳ ד״ה מכלל דניסן .ק״ק דלפי דבדיהס
מאי מקשה הש״ס לעיל ואימא אייד
ואימא המוז .ונד׳ דר״ה לדגלים הוא מט״ו ניסן
איל יום א׳ דר״ח לא אשכחן דהיי ד״ה להכי
מקש :שפי״ ידוק:
ע ( 2דף ח׳ אלא הא דאמד רב חסדא וט׳
ויל״ד מאי פריך אטי במחט׳ מפו׳
דלמלט ישראל מניסן ולמלכי א״ה מתשרי .ותו
יש לדקדק אגיפא דמחני׳ אמאי לא קחני בא׳
בתשרי ר״ה למלכים והי קשה מנ״ל לדי :פפא
לימד לשטרות ואימא לטטן שני הדורות קאמר
כדאי׳ לקמן דף י״ב והייט כר אליעזר .ומיהו
לזה איכא למימד דלא ניחא ליה בהט משום
דא״כ הול״ל הקדוש להביא ס׳ ד״י במתני׳ כמו
שהביא פלוגת׳ דר״א ור״ש ודב״ש וב״ה אלא
ע״כ לא איירי בעטן שני הדירות וצ״ע וק״ל:
,
CJTJדף ט׳ ע״א בש״ס ור׳ ישמעאל מיסיפין
מחול וכו׳ וא״ת דילמא ר׳ ישמעאל
ליח ליה דמוסיפין .וי״ל מדקאמר לעיל ואל
חחמה שהדי מוסיפין וכו׳ משמע לליכא מאן
לפליג .שוב מצאחי להרב פני יהושע ז״ל שכ״כ
ע״ש וק״ל:
עד! שפ בש״ס וכי בט׳ מחענין וכו׳ וא״ח
מאי מקשה ממנהגו של עולס וטפי
הו׳׳ ל להקשוח מקרא מלא בעשור לח׳ חענו.
וחי קשה לבהאי קרא כחיב בערב לר״ל ריחחילו
החעניח מבערכ .וי״ל להכי פריך וכי בט׳
מחענין והלא בעשרה לחול מחענין ומן הראוי
היה להחעטח בשניהם כלי לקיים שחי מקראות
יש״ד השחא לבטדב היינו ליל ט׳ ומשני אלא
לימד לך כלומד לע״כ לא שייך חעניח בט׳ כלל
לא״כ לעריבנהו חענו אח נפשוחכס בט׳ ועשרה
לחדש אלא עכ״ל לאין חטניח בט׳ אלא כונה
הכחוג לומד לך וכו׳ וליכא למימר איפכא ליחענו
בט׳ ויאכלו בעשירי ונאמר כאילו החענו בשניהם
לא״כ הו״ל למכחב ט׳ ואחריו עשירי אבל השחא
רפחח הכחוב בעשירי ע״כ לומר לעטי רט׳
היינו אכילה ומדלא ערבינהו וכנ״ל ורוק:
?}|־ (Jדף יו״ד בש״ס כי קאמר ר׳ מאיר
וא״ח הא מסקינן לעיל ד׳ ב׳
ליום א׳ בשנה חשוב שנה היינו אפי׳ בתחילת
שנה .וי״ל למאי ראמרינן קמ״ל ללא היינו ללא
כר׳ מאיר ור״ל קם׳׳ ר מהו לתימא כר׳ מאיר
קמ״ל ללא והיינו מ״ש הכא כי קאמר ר״מ ורוק:
OJJשפ אמר רבא ולאו ק״ו וא״ת לפי מ״ש
התום׳ לעיל ל׳ ב׳ מאי קאמר הכא
רבא וי״ל למ״ש החום׳ שם היינו לפי הם״ל
אבל לפי המסקנא שפיר הוי ק״ו אלים וק״ל:
ןזן( דף י״ג בש״ס הני כמאן שוינהו רבנן נר׳
לאף לר״ש שזורי פריך דאזיל בחר
השרשה כלחנן בפ׳ שני רשביעיח וכמ״ש החום׳
שמו
ד״ה ויצבור גרנו ע״ש ומשני ר״ש שזורי סבר
וכו׳ וע״ז מקשים החוס׳ דאכחי חיקשי לר״ש
דאיח ליה יש בילה ואזיל בחר השרשה ור״ל
דלא הוה ליה למיזל בחר השרשה וזה פשוע
ודלא כא׳ מבני הישיבה שהבין כונה אחרח וק״ל:
?}ח( שם בש״ס אישחמיטחיה וכו׳ וא״ה דהא
אשכחן לשמואל דס״ל דאין בילה
ואפי״ה סבר דהלכה כר״ש דצבור גורנו וא״כ
חיקשי לרבנן אמאי אזלי בחר השרשה ולא בחר
גמר פרי מה תאמר כרבים .יצבור גורני .שוב
ראיתי לה׳ ראש משביר מ״ש על דברי החוס׳
ד״ה אחר גמר פרי ואגב אורחיה יישב קושיא זו
ע״ש וק״ל:
}/ט( רש״י אישחמיעחיה וכו׳ אבל במיני קעניוח
פליגי יל״ד אס כונחו דפליגי אפיי
באורז ודוחן זה אינו דהא בהדייא קחני החס
ר״ש שזורי אומר פול המצרי ופי׳ הרע״ב שם
באורז ודוחן וכן פי׳ החום׳ ד״ה ויצבור גורנו
הרי דבאורז ודוחן לא פליגי .ואס כינהו היינו
בפול המצרי גם זה אינו שהרי כ׳ רש״י ז״ל
ועליה סמיך לפלוגי וכו׳ ועליה דהא מחני׳ וכו׳
ואם איתא הא כווחיה אחייא .וע׳ להר׳ ספר
הזכרונות וחיי יצחק מ״ש בזה ודוק:
פ( דף י״ד ע״ב ומי עבדינן כהרי חימדי
וא״ח מאי פריך ודילמא היינו
כשיוזע כמאן הלכא דומייא דההיא דמ׳יחי אבל
מאן דלא ירע ומספקא עביר כחרי חומרי ליה
לן בה ואף שרש״י ז״ל וחוס׳ ז״ל כבר נרגשו
מזה מ״מ אכתי תיקשי על המקשן גיפיה מאי
פריך וע׳ לה׳ שדה יצחק ולה׳ ביה לוי יס׳
הזכרונות וחיי יצחק ולה׳ ראש משמר ודוק:
פא( דף ס״ו ע״ב חוס׳ ד״ה שבקת רכנן
וא״ת אימא קישית ר״ל היא
קושיה התוס׳ עצמו .ותירץ א׳ מבני הישיבה
דא״כ מאי קאמר ר׳ אבא לימא ליה אמינא לך
יוסף
אנא ר׳ נחמיא והלא אף אס היה אומר כך
עדיין נקשה אלא ע״כ י,ו:יח ר״ל היא פי׳
אחד ודוק:
פי( דף י״ו מחני׳ רש״י בארבעה פרקיס בשנה
יוכו׳ נד׳ דק״ל אעיקד פשעא דמחני׳
דלכאו׳ ריהעא דלישנא משמע דבכל אחד מד׳
פרקים אלו כל עניני העולם נידונין כו אלא
דבאמח זה אינו דהא סייס במחט׳ גופה כפסח
על החביאה וכו׳ אלמא דכל עטן וענין נדון
בזמנו לכן היסיף רש״י ז״ל מלח בשנה לומר
דהעולס טדין דקחט דמש׳ כל עניני העילס קאי
אמלח בשנה וק״ל:
פג! שפ כל באי עילס הקשה בס׳ הזכרוטת
וחיי יצחק בשס הר״ן דכיין דבר״ה
כל באי עולס עיבריס וכי׳ א״כ בר״ה מין את
האדס על חביאחי יעל פידוחיו א״כ מה דין
שייך עיד בפסח יבעצדח ע״ש ולע״ד י״ל דבר״ה
נידון אס יחיה יכי׳ אבל על חביאה וכי׳ נידון
כל אחד בזמנו .וס׳ הד״ן חיני מצוי אצלי וק״צ:
פך! תום׳ ד״ה כמאן מצלינן וכו׳ עכ״נוא״ת
דילמא הא דר׳ יאירה הייני בין ר״ה
לייה״כ שוב ראיתי בתיס׳ פ״ק דשבת שתירצו
יק . ,
K
פה ו בא״ד מחי יח״פאי לא נגזר וכי׳ הקשו
המפ׳ דהא אמרינן בע״א דף נ״ה
ע״א משביעין איחס וכו׳ אלמא מחי יחרפאו
נגזר ע״ש מה שחירצי ואין להדץ דהשביעה היא
שלא יצאו קורס לכן ואה״ן אס ישארו ייחד על
כן אין בכך כליס ולזה אלו מחפללין שאס הגיע
איחו זמן שלא יפארו יוהר מכן דבזה ליכא
שביעה דליחא רמלה אלא ביום פליט לא
משמע הכי יחי דאין סברא לימר שלא יקבעו
זמן יציאחן יעיד דאיחא החם כיין שהגיע זמנם
לצאת יכי׳ אנו מפסידין שביעחי׳ אלמא שקובעין
להם זמן לצאח .ואפשר לומר דמה שמועיל תפלת
רפאט
שמו
רפאני היינו כלי שלא יכביל עליו החולי לבזה
ליכא שבועה שוב ראיחי לה׳ שרה יצחק שתירץ
כן ע״ע וק״ל:
פו( ע״ב רש״י ד״ה ויבא אברהם הוא קבר
אוחה ע״כ ושמעחי משם רבני אשכנז
שפי׳ דרש״י ז״ל הוקשה נו דאימא באוחו רגע
שמחה שרה כבר ידע אברהם מזה שהיה נביא
וא״כ הרי נענשי בבח אחח דאין אשה מחה
אלא לבעלה כמ״ש ז״ל לזה בא רש״י לחרץ זה
ראם באמת ידע אברהם זה באוחה שעה א״כ
לא הי״ל להקריב האיל חחח יצחק בני דהא
הרי הוא אונן וכ״ת די״ל דין כהן גדול דמקריב
אונן א״כ לא הי״ל לקביר איחה וליטמא לה
דקי״ל כה״ג על כל נפשוח מה לא יבא כמפו׳
בקרא וא״כ מרקכר איתה למדנו דאין לו דין
כהן גדול וא״כ הדרא קושיא לדוכתה היאך
הקריב והוא אונן אלא עכ״ל דלא ידע כלל
באוחה שעה וא״כ היא נענשה חחי׳ ואח״כ
כשבא לספוד לשרה דאז ידע הרי נענש הוא
אח״כ דאין אשה מחה אלא לבעלה .ע״כ
שמעחי ודוק:
פן( שם בש״ס מכלל דבח׳ ושבח איבעי לה
למיזל .הקושיא ידועה .ושמעחי מרב
אשכנזי א׳ ישוב לזה עפ״י מ״ש רז״ל .אשה לא
חלך לביח הספר משוס חשדא דחלמידים ולכן
אמר לה מדוע אח הולכה היום וכו׳ דאילו
היה חדש ושבח שפיר איבעי לה למיזל כיון שאין
מצויץ שס חלמידיס שאינם חייבים להקביל פני
רבס לא בחדש ולא בשבת .ומדלא כלל מועד
בהדי הדש ושבח משמע להדיא דאס היה רגל
נמי אינה יכולה לילך כיון שמצויין שם חלמידים
שחייבים להקביל פני רבס א״כ נלמד מכאן
דחייב אדם להקביל פני רבי ברגל והייני לשמוע
הדרשה כמ״ש רש״י ז״ל ע״כ שמעחי וק״ל:
פח( דף י״ח ע״ב רש״י ד״ה החענו כלומר
יא
יוסף
עשו תשו׳ ע״כ דוס חנונה הוה ואין בו חעניח
לכן פי׳ תשיבה וק״ל:
פט( דף י״ט וחיפוק ליה וכו׳ הקשה א׳
מבני הישיבה ולליליה לס״ל ללא
״
בעלה ומוקיס אדכרחא לאחר החלבן מי ניחא
והא לאחר ההרבן הוא צום .ואמרחי לו לאלכרחא
מיירי בזמן שאין שלוס ואין שמל .שוב ראיחי
לה׳ רצוף אהבה שכ״כ ע״ש וק״ל:
צ( ע׳יב בש״ס ואילו וכו׳ יוצאים על אלר ב׳
וכו׳ מלנהית חנא למניינא על ששה
חלשיס ש״מ על ארר א׳ קאמר שוב ראיחי
לה׳ שושנים לליל שכ׳׳כ ע״ש ועי׳ להרב שלה
יצחק וק״ל:
צא( דף כ׳ ע״א חוס׳ ל״ה הא בניסן וכו׳
עי׳ להר׳ פני יהושע ז״ל ולפי
שכיונחי ללעחו לעח עליון קחנו משס ועי׳ חוס׳
לקמן ל״ה לוי איקלע וק״ל:
צי( דףכ״ט ע״ב משחרב בית המקלש וכו׳
יש לחקור אמאי לא היו חוקעין
בזמן הביח בכל מקום שיש בו ב״ר .וא׳ מבני
הישיבה חירץ לשאני בזמן הביח שהיו חוקעין
במקרש ולא היתה מחבמלח מצוח שופר לגמרי
לא כן אחד החרק כשהחקין ריב״ז מהאי עעמא
גופא החקין נמי בכל ב״ד ולמ״ל ביבנה בלבל
היינו מעין זמן הבית שהיו שם ב״ל הגדול ע״כ
ועי׳ לה׳ פני יהושע ולוק:
צג( שם שכל ע י שהיא רואה ושומעת .הקשה
א׳ מבני הישיבה לכיון לשומעה למה
תוקעים .וא׳ חירן דהיו חוקעים למצוה מן המובחר
ע״כ ונר׳ לפרש דשימעת היינו קול בני אדם
מפני רוב העם אכל קול שופד לא היו שומעים
ויוחד ני־׳ דאף ששומעין קול שופר אפשר קול
שופר דקען להחלמד כדחנן אין מעכבין .אי
אפשר שא׳ חוקע לעצמו ואינו מטין להוציא
השומעים ולכן היו חוקעין וק״ל:
צ״ל
ת
שמו
יוםף
צף( תום׳ ד״ה אבל לא כמדינה עכ״ל וא״ת
והרי בש״ס אמרו והיינו עעמא
דלולב יא׳ מבני הישיבה אמר דהחוס׳ איירי
קודם החרבן ועי׳ לה׳ יום חרועה ודוק:
צף (,דף ל׳ רש״י ד״ה כי מסיים .עי׳ לה׳
יום חרועה מ״ש על זה ועי׳
לה׳ שדה יצחק שישב קושיחו ע״ש ולי ההדיוע
לא הרוחני בזה ועדיין קישיח הר׳ יום חרועה
במקומה עומדח דוק וחשכח .ונר׳ דרש״י אחרוייהו
קאי אלא דהמחין לפ׳ עד השחא כדי לפ׳ שניהם
יחד כדי שלא להאריך ומה שסיים רש״י דלהט
נקע יבנה לא ידענא דמעשה שהיה כך היה
וצל״ע ודוק:
צו( שם בש״ס מחיב רבא .הק׳ א מבני הישיבה
דעדיפא מינה הו״ל להקשיח מחני׳
אברייחא ואין לומר דבריי׳ איירי אחר החרבן
עי׳ חוס׳ לעיל ד״ה אבל לא במדינה .דהא יובל
ור״ה בחדא חנינהו ויובל לא שייך אחר החרבן
וא״כ ר״ה דומייא דיוכל עכ״ד ונר׳ דלפי גרסה
הגאון שסביב הש״ס דלא גריס ר״ה ניחא .ועי׳
לה יום חרועה ודוק:
צז( תום׳ ד״ה ונחקלקלו וכו׳ ע׳ לה יום
חרועה דכ׳ דעליה השלם אינו אלא
למצוה ע״ש וכ״כ הרא״ם פ׳ צו על פסוק וערך
עליה ע״ש .ויל״ד דבפ׳ חמיד נשחע מכואר
להדייא שם דהוי לעכובא מדפריך לר״י בנו של
ריב״ב ע״ש .וצ״ל דהרבניס הנז׳ ס״ל דעשה
דקדשוס נמי לאו לעכובא .והחום ס״ל דהוי
לעטבא ודוק:
צד!( בא״ד ונ״ל דלכחחי׳ וכו׳ עי׳ פ״ב דחמורה
מנחתם ונסכיהס אפי׳ כלילה ע״ש
משמע לכחחילה ינר׳ כינחם כמ״ש בסוף דבריהם
ההיא דמביא אדם זבחי .יעי׳ בפ׳ אין נערכין
די״א ע״א וכחום׳ שם ד ־׳ה השיר מעכב ושם
דף י״ב חוס ד״ה נסכים הכאיס וכפרק כיצד
,
,
,
,
,
מברכין דף ל״ה תוס׳ ד״ה שאין אומרים ונפי
התכלת דף מ״ד ברש״י שס וכפ כל הזבחים
דף ח׳ ע״א וכמס׳ ביצה דף ה וברש״י שס
וכתוס׳ וצריך ישינ ודוק כי קצרתי:
צט( דף ל״ב רש׳־׳י ד״ה לא יפחות דהו״ל
ריכ״ן מוסיף ע״כ נר׳ דרש״י
ארישא ואסיפא קאי אלא שראיחי למהרש״א
שמיאן כזה ע״ש ועי׳ לה מירא דכייא שהקשה
עליו ועי להר׳׳ מ ולה׳ לחם משנה ולהר״ן וככ״י
סי חקצ״א ודוק:
p1שם ד״ה היכי קחני וכועכ״ל .והא דלא
פי׳ דהיא גופא קמבע״ל אי איח ליה
כדחני במחני׳ וממילא לא חיפשיע או ליה ליה
וממילא חיפשוע .משום דא״כ הול״ל ריב״ן אומר
או כולם חורה או כולם נביאים או טלם כחיבים
כדמייחי פלוגחא דר׳ יוסי ועוד דבדוהק משכר,
חלמודא לקמן ארבעה של חידה ודוק:
הא( מתני׳ אין מזכירין וכו׳ נ״ב צ״ל מלכות
זכרון ושופר וכן איתא בהרא״ש
והר׳ יום הרועה כ׳ ואפשר דהתנא בא לרמוז
אגב ארחיה דאם הפך הסדר יצא ע״ש .ודבריו
אלו הם עפ״י פסק מרן דהביא כש״ע פי׳ קמא
דהד״ן וכס׳ הרא״ש דהא חזינן זימנין קחני זכרון
החי׳ וזימנין קתני מלכיות תחילה ועי׳ חוס׳
יו״ע ולפי הנז׳ לא קשיא קושית הר׳ שדה יצחק
על הרב יום תרועה ודוק:
סב( תום׳ ד״ה מחחיל כהורה וא״ח וכו יל״ד
דמאי קשיא להו ואימא מחני׳ ה״ק
מחחי׳ השלשה פסוקים ראשוני׳ בהורה וכי׳ וכן
ראיהי להר׳ יום חרועה משם רצוף אהבה שהק׳
כן ע״ש מ״ש .ואפשר עוד לומר דק״ל ממנהג׳
העולם וא״כ מחני׳ היכי מחפרשא .וכ״כ הר״ן
ז״ל גני הא דאמר ר׳ אטה למה תוקעי ן בשופר
של איל ע״ש וק״ל:
סג( ע״ב כש״ס זכרון שיש בו תרועה וכו
הני
,
,
,
,
,
,
,
,
יוסף
שמו
הני חלח צריט דאי אשמועי׳ קרא דשבחון הו״א
דוקא החם קאמר ר׳ יוסי דאומרה עס הזכרונוח
משוס דעכ״פ הרועה היינו בשופר אכל קרא
מתרועת מלך אימא מודה ר׳ יוסי דאינו אומרה
אלא עם המלטות משוס דאינו תרועת שופר
וכמ״ש רש״י בחומש צריכא ואי אשמועי׳ האי
קרא הו״א הכא הוא דפליג ר׳ יאודה דאינו
אומרה אלא עם מלכיוח ומעעמא דכחי׳ אכל
קרא לשבתון הו״א מורה ר׳ יאודה צריכא ואי
אשמועי׳ הכי חרחי קראי הו״א דוקא בהני פליגי
משוס דאית בהו תרתי דהיינו זכרונוח עם
שופרות ושופרות עם מלכיוח אבל בהא דכתיב
ביה חרועה לחודיה אימא ר׳ יאודה מורה דאומרה
עם שופרות הרי דר׳ יאודה ס״ל דבעינן שופרוח
להדייא היינו דוקא כהנך תרי דכתיב בהו תרתי
אבל השתא גלי לן קרא דלא צריכא ואי אשמועי׳
האי הו״א דוקא כהך קרא הוא דאמר לאומרה
עם השופרות משוס לתרועה ס״ל דהיא תרועת
שופר ועול ללא כתיב ביה אלא תרועה לחור
אבל הנך קראי לכתיב בהו תרתי אימא לא
צריכא וק״ל:
סך( שם והא אם השלים קתני ויל״ל להא
קאמר ליה אימא משלים .ונר׳ להט
פי׳ לטון לקתני מלת אם א״כ אף לנימא משלים
ע״כ בליעבל משמע והיינו להמקשן האריך
ליעבר אין לכחחי׳ לא .ולפי גרסח הרא״ש ניחא
ע״ש ודוק:
יב
סו( תום׳ ד״ה בשעה גזרת המלטה .צ״ע
קצת בתוס׳ פ״ק רביצה ד״ה והאימא
ע״ש וא מבני הישיבה היין רשאני התם לגט
מה ומיס מגילין ללא הוי אלא חששא בעלמא
ללא אירע שוס קלקול בפועל משא״כ הנא גבי
תקיעות שגזרו שלא יתקעו ואירע קלקול בפועל
אף לעברה החששא חיישינן שמא יחזור הרבר
לקלקולו .ועי׳ לה׳ ראש משביר .ולה׳ זרע אמת
חיו״ר סי׳ מ״א ומק:
סז( בש״ם אין מעכבין וט׳ הרי״ף והרא״ש
והרע״ב לא גרסי מלח אבל והחוס׳
יו״ט פי׳ לר״ל ברס .ונ״ב ישוב זה רוחק ויותר
נראה כגירסח הר״ב עכ״ל .ונר׳ ללפי אוקמתת
הש״ס כאן בקען וכו׳ ניחא מלת אבל לאף אמחני׳
משני הש״ס הכי ועי׳ מ״ש בסמוך בע״ה .ועי׳
כ״י סי׳ חקפ״ה ל״ה ואעפ״י .ועי׳ חוס׳ בריש
ערכין וא׳ מבני הישיבה הקשה עליהס לאימא
לליוקא איצעריך לאין מחעסקין לפי אוקמחח
הש״ס כאן .ותירץ מורי הרכ כמהרש״ב לכונת
החוס׳ רליחני מחעסקין עס התינוקוח שלא
הגיעו לחינוך לשיעחם ומינה שמעינן הא הגיעו
לחינוך אין מחעסקין וע״כ דאין מעכבין אוחס
דהא קי״ל קען אוכל נבלות וכו׳ א״כ אין מעככין
משנה שאינה צריכה היא זוהי כונה התוס׳
עכ״ד ודוק:
סד!( שם מ״מ שופר עשה וכו׳ עי׳ תוס׳ פר׳
חמיד נשחע נ״ט ע״א ועי׳ להר״ן
ז״ל כאן ולפי הנ״ל לא הבנתי מ״ש הרב שלחן
גטה ז״ל סי׳ תקפ״ח ס״ק יו״ד ע״ש .ועי׳ הר״ן
גבי הא דתנן ולא רוכבין והוא ש״ס ערוך פ׳
משילין דף ל״ו ע״כ וכ״כ הרא״ש ז״ל ועי׳ ב״י
סי׳ ש״ה על הירושלמי ע״ש וכן דעת רש״י כאן
ועי׳ בעור או״ח סי׳ תקפ״ו דכ׳ אעפ״י שאין
בהס אלא איסור דרבנן ע״ש דקאי אדלעיל
ועי׳ להרע״ב פ״ה רביצה משנה ב׳ .ועי׳
,
סף (,שם בשעת גזרת המלכוח שנו .הרבר
פשוע דר״ל דמן הראוי היה לגם
התקיעות בראשון משוס דעעמא דזריזין עדיף
מברוב עם אלא טעמא דבשני משום דמתני
איירי בשעת המלכות והוצרכתי לכותבו מפני
שראיתי למהר״ר אברהם אנקואה ז״ל בס׳ כרס
חמר ח״א ח״מ סי׳ פ״ז דלא הבין כן ומפני כך
השיג על הר׳ חיד״א ז״ל ע״ש ובחנם השיגו ודוק:
,
בש״ע
שמו
בש״ע סי׳ ש״ה סי״ח וס׳ כ״ב ומג״א ומחצית
השקל שס ובסי׳ חצ״ד ס״ה ובמג״א ובטו״ז
שס ובסי׳ רמ״ו ס״ג ובמג׳׳א ס״ק י״ב ובמאמ״ר
סי׳ ש״ה ס״ק ט׳ ובסי׳ חקכ״ד ס״ק א׳ ולפי
כל הנ״ל לא זכיתי להבין מ״ש הרב שלחן
גבוה ז״ל טל דברי הר״ן הנ״ל ורוק כי קצרחי:
(Qpשם דל״ג הא נשיס מעכבין .וא״ח אימא
ה״ה נשיס דלאו בני חיוכא טנהו ודמו
לתינוקות .וי״ל דרש״י ז״ל נרגש מזה וכחב רבעי
לחנוכייהו .ור״ל לאפוקי נשיס דלא שייך חנוך
כלל ודוק:
קי( רש״י ד״ה הא נשים וכו׳ איכא כל תוסיף.
וא״ח אמאי לא נקע עעמא משום
שבות משא״כ התינוקות כיון דכעי לחנוכייהו לא
גזרו .וכן נמי איכא למידק לפי׳ רש״י בפ׳
המוצא תפילין דף צ״ו ע״ב ד״ה הא נשים ע״ש
וע׳ לעיל בשמעחין דף כ״ח ע״ב דלעבור בזמנו
לא כעי כונה ושלא בזמנו בעי כונה וע׳ הרא״ם
פ׳ ואחחנן ד״ה לא הוסיפו .ובפ׳ ראה ד״ה לא
חוסף עליו .וע׳ חוס׳ בפ׳ המוצא חפילין ד״ה
מיכל בת שאול .וע׳ ביח יוסף או״ח סי׳ חקפ״ט
ולה׳ שלחן גבוה שס .וע׳ מ״ש מהרש״א על דברי
רש״י שלכאורה נר׳ שהיא קושיח החים׳ גופא
וע׳ לה׳ פני יהושע מ״ש על דבריו וע׳ פ׳ כסוי
הדם דף פ״ה מ״ש רש״י ותיס׳ שס וע׳ עור
או״ח סי׳ תל״ב ומ״ש ב״י שם ודוק:
שיא( תום׳ ד״ה הא ר׳ יאודה וכו׳ ע׳ חוס׳
כפ׳ המוצא חפילין ד״ה מיכל כח
טשי ובד״ה דלמא ובש״ס שם ודילמא סבר לה
ע״ש וא״כ כונחם הכא ט החם .ועוד דהחס
מסיק הש״ס דס׳ שהיא מצוח עשה שהזמן גרמא.
וע׳ הרא״ש בקדושין דף פ״ז ע״ב ולה׳ יוס
תרועה ומר״ן ב״י או״ח סי׳ חקפ״ע ולה׳ שו״ג
שם ס״ק ז׳ ודוק:
קיב(בא״ד מאן דאמר הלכה כר׳ יאודה.
יוסף
ואס תאמר בשלמא לשיעתם דסבירא להו דליכא
בל היסיף בנשיס היינו דקאמר רב יוסף ללא
מפקרנא ועבידנא אלא לשיטה רש״י קשה דמיחזי
כמוסיף דהא ר׳ יהורא ליה לי :נ :ם סומכות
רשות וא״כ סומא דינו כנשים .וי״ל דשאני נשיס
מסומא דסומא בר מיניה חייב .אי אפשר לבא
לידי חיוב כשיחד פא וטוד דסומא טכ״ס חייב
מדרבנן ודוק .מיהו קשה מה ראיה מקטן דמברך
לאביו דהא מסקינן בסי מי שמחו כגון שאביו
אכל כזית ע״ש וא״כ לאו רשוח הוי וכ״כ התוס
כפ׳ הקורא אח המגילה ד״ע ד״ה ור יאודה
ושמא י״ל דמאי דקרי ליה לקטן דרבנן היינו
משוס ־אביו חייב לחנכו מדרבנן ואיהו גופיה
הוי רשות וט׳ מר״ן ב״י או״ח סי׳ קפ״ו ובש״ע
שה ס״ב ומאמ״י שס ובטור וב״י סי׳ חרפ״ע
ובש״ע שס ס״א ובשו״ג שס ובש״ע סי׳ תרע״ז
ס״ב ולהשו״ג שס וצ״ע:
קיג( והקשה בהג״א פ׳ לולב הגזול לס׳ ר״ת
מהא דאמרינן מקבלת אשה לולב
וכו׳ ואמרינן בש״ס מהו דתימא הואיל ולא
מחייבי קמ״ל וכו׳ וט׳ פרש״י שס וכ׳ דר״ת
מפ׳ במנין אחר ו מ׳ להרב חחס סופר בחידושיו
לשס ע״ש .ולדידי אפשר לישכ לשיטת ר״ת מהו
דחימא כיון דלא מחייכי נהי דיכולה לקייס ולברך
מ״מ כיון דלא מחייבא הו״א דאסור קמ״ל
דמותר והמעס כיון דשייכי וכס׳ ר׳׳ת והיא
גופ :קמ״ל ורוק:
בש״ס הא גופא קשיא ע׳ כמפרשיס
שיל(
דאמאי לא דייק הכי במתני׳ ע״ש
ונר׳ דאף אמחני׳ דייק אלא כדי לדיוקי אתרוייהו
המחין עד השחא ונר׳ דכן הביט התוס׳ ז״ל
ולפי״ז ניחא מאי ד:וה קשה לכאו׳ אשינויא דאביי
הא וכו׳ הא וכו׳ דסו״ס אפתי קשה מחני׳ אברייח׳
דקחני אין מעכבין וכו׳ דמשמע הא בשכת מעכבין
ובמתני׳ קחני אין מעכבי] וכו׳ ואמר ר׳ !:עזר
,
,
אפי׳
יוסף
שמו
אפי בשבת .אלמא אפי בשבת מתעסקין וכ״ש
שאין מעכבין דבנשיס הוא דפליגי וקשיין אהדדי.
ולמאי דפרישיח ניחא דכי משני כאן בקטן וכו׳
ע״כ אף אמחני׳ משני הכי ולפי׳ רש״י איירי
כקטן שלא הגיע ומאי דקחני אבל מתעסקין
בקע! שהגיע ולפי׳ החים׳ הוי איפכא .ומיהו מאי
דקאמר נ־׳ אלעזר אפי׳ בשבח אמחעשקין דוקא
קאי וממילא אין מעכבין ביו״מ איירי והכל ניחא.
לא כן אי אמרינן דדוקא אברייחא דייק א״כ
מתני בחד גוונא איירי כקען שהגיע לחינוך לשי
רש״י או בקען שלא הגיע לשי׳ התוס וא״כ
כי קאמר ך׳ אלעזר אפי׳ בשבת עכ״ל אכולא
מחני׳ איידי דהא מחני׳ בחד גיונא איירי וכמ״ש.
ומיהו איכא למידק דבברייחא בחרייחא קחני אין
מעכבין אח החינוקות מלחקוע בשבח ואין צריך
לומר ביו״מ ובמחני׳ ובכרייחא קמייחא קחני וכו׳
ואיירי בידע אבל לא בשבת וקשיין אהדדי .ובדוחק
י״ל רהש״ס לא הוה גריס בברייתא כגרסתינו
אלא כך הוה גרים ואין מעכבין איה התינוקות
מלתקוע והו לא .וראיה לזה דקאמר הא גופה
קשיא וכו׳ אפי׳ בשבת .דלא הו״ל להאריך ולומר
אפי׳ בשבח דאין זה ענין למאי דפריך דיוקא
אדיוקא ועוד דבהדייא קחני לה בברייתא ולמאי
דאמרן ניחא וכי משני כאן וכי׳ אין אנו צריכין
לומר דאף בסיפא .דברייחא איירי אפי בשבת.
כדס״ד מעיקרא דכיון דברייתא בחרי גווני קען
איירי איכא למימר דוקא רישא אפי בשבת אבל
סיפא דוקא ביו״ע וכרתי׳ אמתני׳ לעיל וכן מוכח
מהגירס׳ שהביאו התוס׳ וכן נר׳ מדברי הרמב״ס
פ״ב מה׳ שופר הלכה ז׳ וע׳ להה״מ ולה לח״מ
שם ודוק:
,
,
,
,
,
,
,
,
( I B pתענית דף י״ז ע״א ודילמא הכי קאמר
רחמנא .נר דכונח המקשן דמנ״ל
למימר דכהן שוה לנזיר דאי מג״ש דילמא קרא
הכי קאמר דלא יגיעו לכלל פרע ואית לן
,
)(4
יג
למימר דיגלח בכ״מ ולא בלמ׳ד ומשני וכו ולפי״ז
מהבארים דברי התוס דא״כ דכונת רחמנא
הכי ל״ל למכתב ופרע לא ישלחו ליכתוב בהדייא
דיגלח בכ״ע ומדכ׳ ופרע משמע לאתא ללמדנו
דכהן שיה לנזיר ומאי קושיא ותירצו דכונת
המקשן ה״ק דדילמא ופרע לא ישלחו פשעיה דקרא
דלא יגיעו לכלל פרע .והוי כאילו כתוב יגלח
ככ״ט והכי מתבאר מפי רש״י ודוק:
ברכות דף ה ע״א גדול הנהנה מיגיעו
סטז(
וכו ע כמפרשים ז״ל ונר
לפרש דמי שנהנה משל אחרים אית ביה תרתי
לריעוחא דצריך ליחן חלק למחזיק כמ״ש רז״ל ועוד
שנראה כעושה ד״ת קורדוס וכדעת הרמב״ם ז״ל
ואיה ביה חדא לעיבותא דלא מיטריד במזונותיו
ועוסק בתורה כל היום .והנהנה מיגיעו אית
ביה תרתי לעיבותא דכל חלקו וכל עמלו יהיו
לו לבדו ואין לזרים אתו ועוד דאינו עושה דברי
תורה קורדוס .ואית ביה חרא לריעותא לעל ידי
שטרוד להביא טרף לביתו ע״כ מתבטל מלמודו
ובזה יתבאר כונת המאמר דזה הירא שמים
ירא לנפשו ליהנות מיגיע כפיו שמא יתבטל
מלמודו ונהנה משל אחרים וס״ל כס׳ הרשב״ן
וגם משום שצריך לחלוק עם המחזיק לא איכפת
ליה ־יותר חמור לגבי דידיה החששא שמא יתבטל
מלמודו ולזה הוה ס״ר לומר דזה גדול מהנהנה
מיגיעו ולכן בא בעל המאמר להורות דהאמת
הוא רהנהנה מיגיעו יותר גלול משום דאית ביה
תרתי לטיבוחא וכס הרמב״ס ז״ל וק״ל:
ק י ץ ( שם אוהב ה שערי וכו יותר מבתי
כנסיות ומבתי מררשות .פי מררש
יחיד יאוהב יותר מדרש צבור וזהו שכ רש״י
ז״ל ציון ואסיפת צבור .או י״ל מדרש רבים
אבל אינם קובעים שעות והקב״ה אוהב יותר
מדרש קבוע לשעות והיינו מצויינין שמציינין
שעות וק״ל:
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
כךח
שמו
סיד(( שפ לא הוה מצלינן אלא היכא דגריסנא
דהא דאמר ר״ל לקמן דף ז׳ היינו
כשלומדים בבה״כ ואין להם מדרש מיוחד והכא
מיידי שיש להם ביה המדרש מיוחד ולכן עדיף
מפי להחפלל בביח המדרש א״נ ר״ל איירי שמחפלל
ביחיד בבית המדרש ואינו הולך להחפלל בביה
הכנסה עם הצבור והכא מיידי פמחפלל בביה
המדרש בעשרה וכדעה הרמב״ם ז״ל וק״ל:
דף ר ולא מצא בה עשרה מיד כועס
סיט(
פי׳ כשהלכו לדבר הרשיה אף
שדעחן לבוא אח״כ ולכן קדמה שכינה לביא
וכמ״ש לעיל אין נוגה לו ודוק:
סך( שם אמר אביי לא אמרן אלא למיפק
כונח אביי ללמדנו דלמיעל איכא
מצוה מקרא נדעה נרדפה דלא חימא Hדלמיעל
יומא
הוי רשוח וק״ל:
פםרים ס״ה ע״ב אמר רב יוסף אי
סכא(
לאו האי יומא דקא גרים וכי׳
ונר׳ לפ׳ כהקדיס מ״ש המפרשים ז״ל דאעפ״י
שנשחברו הלוחות שניחנו בחג שבועוח לא נחבטל
משוס מעלין בקדש ע״ע וילפינן דמעלין בקדש
משברי לוחות שמונחים בארון ואמרו בגמרא דנריך
לנהוג כבוד כח״ח ששכח חלמודו ונלמד משברי
לוחיח ואיחא בגמרא דרב יוםף איעקר ליה
תלמודיה ולפי״ז ניחא דאמר רב יוסף אי לאו
האי יומא דקא גרים דהיינו שבועות שלא נתבטל
משום ממלין בקדש דילפינן משברי לוחית וממילא
יוצא מזה דח״ה ששכח תלמודו צריך לנהוג בי
כבוד כמה יוסף איכא בשוקא ודוק:
נזיר כ״ג ע״ב לעולם יעסוק אדם
סכי(
בהו׳ וחצוח אפי׳ שלא לשמן שמחוך
וכו׳ ונר׳ לפ׳ ע״פ מ״ש רז״ל דהעיסק שלא
לשמה שכרו בעוה״ז כדכהיב בשמאלה עופר
וכבוד והחוס׳ פי׳ דלא לשמה היינו להתגדל אבל
לקנער לא הוחר לו ונוח לו שלא נברא והנה
יוסף
ממבע האנושי לרדוף אהד גדולה וכבוד וא״כ מי
שיעשוק שלא לשמה הקב״ה משלה שכרי בעיה״ז
דהיינו עישר יכביד וגדולה וכי׳ ובזה כבר נשלס
חאותו כהי טבעו ומחוך כך בא לשמה דהו לא
צריך ללמוד כדי שיכבדוהו דהא יש לו כבוד
מנד אחר ודוק:
D 0ב ר כ ו ת ל״א ע״א אל יפטר ארס מחבירו;>
אלא מחיך דכד הלכה וע׳
במפדשיס ז״ל ונר׳ לפ׳ בדרך פשוט דמלה חוך
היינו חצי ההלכה יד״ל דכשיפטר מחבידו לא
יאמר לי המסקנא דבזה אינו מיכדח שיזכור אוחו
אבל כשאומר לו חצי ההלכה מחיך כך זוכרהו
וזהי שאמרו דבל־ הלכה דר״ל מחיך לשקלא
וטר״א של ההלכה ולא אמרו מחוך הלכה ודוק:
פ״ו ע״ב גדולה חשיבה שדוחה2C
לא העשה שבחי׳ לא יוכל בעלה
הרא׳ יכי׳ הן ישלח איש אה אשהי ודו׳ וע׳
במפרשיס ז״ל .ונר׳ לפרש דשאני הכא בשני גופין
ובעלמא בגוף א׳ והייני רבוחיה דישי^י עושץ
חשובה והקב״ה דוחה הל״ח ודוק:
בבא קמא דל״ח ע״א הופיע מהר
סכה!
פארן מלמד שהחזיר הקב״ה את
החידה וכי׳ מה כחיב בה וכו׳ ויל״ד דמה כינחס
בחשיבה זאח והלא רציחה וניאיף הס מכלל ז
מציח בני נח ועיר למה בחר הקב״ה בשחי מצית
אלו ונר׳ דחדא מחרנא לחבירחה דהס היו
סבודין דהוחר להס ב׳ מציח אלי דיצחק שאמר
ועל חרבך החיה החיר להס הרציחה והמלאך
שאמר לישמעאל ידו בכל התיר להס הניאוף ועל
זה בחר הקב״ה בשתי מצות אלו שלפי דעחס
הוחר להס יממילא לא יזכו בחירה יריק:
סכו( שפ דף צ״ד ע״ב ומפני כבוד אביהם
וכו׳ וא״ח לס׳ הפוסקים דס״ל דאף
אם אביו רשע חייב לכבדו מאי פריך הכא ואפשר
לומר דלא פליגי הפוסקים אלא בחייו אבל
במותו
,
יד
שמו
כמוהו כ״ע מודו דאיני חייב בכבודו ועעמא
דבחייו יכיל להיוח דיחזיר אח״כ בחכו׳ לא כן
כשמה ברשעו .אחרי מיפלג ראיחי מ״ש העור
יו״ד שי׳ ר״מ ומ״ש העו״ז שם ודיק:
] D 2מ צ ־ ע א דף פ״ז ע״כ שבעך ולא אכילה{
גס :יכו׳ מהרש״ל נ״ב דאי
לגופיה פשיעא דהא אפי׳ אכילה ודבר אחד אסור
עכ״ל ינד׳ כינהו דלא חימא דשבעך בא להתיר
אכילה ושביעה לממועי אכילה מועעח ולא כא
למעט אכילה נסה דזה אינו דודאי אכילה גסה
אסור מק״ו דאכילה ודכר אחר אלא עכ״ל דשבעך
לא אחא לגיפיה להחיר שביעה אלא אחא לאסיר
אכילה גסה ולא הוחד כ״א שביעה ודוק:
יבמות דק״ט ע״א לעילם ידבק אדם
סכר!(
בג׳ דברים וכו׳ ואחד מהם
הוא השלים שנא׳ בקש שלים ירדפהי וכי׳ ואמרי׳
החס אחיא רדיפה רדיפה יכי׳ והיי בה חכמי
דורנו דאמאי איצטדיך חלמידא לי׳ אחיא רדיפה
רדיפה ודי לני בקרא דמייחי בקש שלום וט׳
ואב ; דרש״י ז״ל מישי :זה מ״מ לא הרוה
צמאוננו ולעד״ן לישי :דהיכרה חלמודא לזה
ךאין לומר דדיקא אם ראובן חטא לשמעון דהדין
נוחן דדאיבן ילך אצל שמעין נב׳:: :,דלה ועי״ז
יהיו בשלים והיינו בקש שלום ורדפהו .אבל שמעין
אינו צריך לילך אצל ראובן ולימד לי אעפ״י
שאחה עשיח עמדי מעשים אשר לא יעשו עכ״ז
הנה באחי אליך כ־י לומד לך שאני מוחל לך
מחילה גמירה ואעפ״י שמן הדין אינו צריך לעשוח
כן כיון שהוא לא חטא לראיבן מ״מ מפני שכחי׳
בקש שלים ראיי הוא שיעשה כן דלא חוקים קרא
במי שחטא היא שצריך לרדוף אחר השלים
ונלמד זה מן מציה הצדקה שהמטלה היוחר טובה
היא שהעשיר הוא שירדוף אחר העני לחת לו
קודם שישאל העני ממנו ואף דמן הראוי היה
עד שיבוא העני לשאול אז העשיר יהן לו אלא
7
דממדח הסידוח היא שיחן לו קורס שישאל ולזה
מביא חלמודא אחיא רדיפה רדיפה מן הצדקה
דכמו שהצדקה המדה היותר עובה היא שהעשיר
ירדוף אחר העני ליתן לו ה״נ בשלים מי שחעאו
לו צריך הוא להקדים ולילך אצל מי שחעא לו
ולומר לו הריני מוחל לך ונו׳ והיא מדה עובה
כיוחר ודוק כי נכון הוא:
ל 1כ ט ( שבת דף ק״י ומי שרי והחניא ובארצכם
לא חעשו וכו׳ זאח הסוגיא חמוהה
ביוחר ולא אאריך בדקדוקים ומן הפריש׳ה יובן
הדרישיה ונלע״ד לישב הםוגיא כונת המקשן דכיון
דמן החירה אסור לסרס ולוקה ארבעים והוה
ס״ד דעעמא הוא משום שמבעל פריה ורביה.
וא״כ מוכח דאף כוס עיקרין נמי לוקה מהאי
עעמא גופיה ולזה מקשה ומי שרי והחניא וכו׳
ולכן הוכרח לאוקמא בסדים ור״ל דכיון דבלא״ה
אינו מוליד א״כ ליח לן כה וליכא לאו דכארצכס
לא חעשי ימדסחם אלא כסריס ע״כ בין ס ד ס
חמד בין סריס אדם מותר דזיל בחר עעמא
ולזה דחה דקי״ל מסרס אחר מסרס אסיר וא״כ
ע״כ דאין הדבר תלוי בפ״ו דאל״כ הוה שרי
מסרס אחר מסרס אע״כ דלא תליא עעמא
בפ״ו אלא גזרת הכחוב היא וא״כ הדרא קושיא
לדיכהה ומי ש~י וכו׳ ואוקמא בזקן וע״כ צ״ל
דס״ל דהגס דהסירוס גזרח הכחיב היא מ״מ
שאני סריס מזקן דסריס כיון דסירוס הראשון
קרען ביה סירוס לכן סירוס השני קרינן כיה
מסרס אחר מסרס דנחרבה מן לא חמשו לשון
רבים דהיינו סירוס אחר סירוס כאילו כחיב לא
חשל־ס ולא חסרס כלימר לא תסרס אחר סירוס
אבל בזקן דהזקנה לא קרינן בה סירוס אלא
דאפסו כחחיו ככל איבריו ובכלל אבר המוליד
א״כ כסמסרס אוחו לא נכלל במסרס אחר מסרס
וכמ״ש התוספוח ז״ל ודחה הש״ס מרבי יוחנן
דאמר הס החזירוני לנערוחי ור״ל דדל מהכא
איסור
שמו
יוסף
איסור מסרס כיון דיכול הוא להחרפאח ולשוכ
לימי עלומיו הרי הוא מחבעל מפריה ורביה
כשמסרסו אחר שהזקין כיון שיכול להחרפאח
וא״כ מתבטל מלקיים ולערב אל חנח ידיך ולזה
הוכרת לאוקמא באשה דאינה מצווית בפ״ו וגס לא
שייך בה לין סירוס דקרא בזכרים איירי וכמ״ש
בתוספות אין סירוס באשה וטי ב״י ז״ל אלא
ללפי הנ״ל לאין חילוק בין סירוס במטשה ובין
סירוס ע״י גרמא להיינו כוס טיקרין הכל אסור
ולוקין עליו וכן נמי מוכח מהנ״ל רכאשה אין
בה דין סירוס כלל בין במעשה כין כגרמא ולפי
זה יש לתמוה טובא דחזיחיה למר״ן ז״ל אה״ע
סי׳ ה׳ סי״א פסק דיש חילוק דהיינו סירוס ט״י
מעשה בזכר חייב ולוקה ובנקבה פטור אבל
אסור וסירוס ע״י גרמא בזכר פעור אבל אסור
ובנקבה מותר לכחחילה ע״ש:
על כרחין לפרש הסוגיא באופן אחר
להקשה הש״ס ומי שרי וכו דהיינו
כוס עיקרין והתטא וכו׳ ר״ל כיון להחו׳ אסרה
הסירוס ע״י מעשה ולוקה א״כ ע״י גרמא
נתתינן לרגא לפעור אכל אסור וא״כ מי שרי
לכתחילה כוס של עיקרין ולזה אוקמא בסריס
ר״ל אע״ג דבסרים נמי אסור ע״י מעשה מדרשת
לא תעשו מ״מ ע״י גרמא מיהו יהיה מותר
לכתחילה לס״ל כיון דע״י מעשה בסריס חידוש
הוא רמסברא כיון שהוא מסורס יהיה מיתר
ולא אסיק אלעתיה מסרס אחר מסרס לכן ס״ל
רע״י גרמא יהיה מוחר לכחחילה ולחי ליה
תלמולא מסברת ר׳ יוחנן לאף מסרס אחר
מסרס ע״י מעשה אסור מן התורה מררשא ללא
תעשו לשון רבים וממילא לוקין עליו דהוי לרשא
גמורה וא״כ עכ״ל לע״י גרמא עכ״פ יהיה
פעור אבל אסור כמו שהוא הדין בארס שאינו
סריס לע״י מעשה חייב וע״י גרמא פעור אבל
אסור ואם כן אף בסריס כן ולזה אוקמא בזקן
,
ולפי״ז
,
דנהי רבזקן ע״י מעשה לוקה מ״מ ע״י גרמא
מוחר לכהחילה והיינו משוס דזקנה לאו סירוס
הוא אלא שאפסו כחיחיי בכל איבריו וגס אבר
המוליד ככלל וא״כ משכרא עכ״ל דאינו ככלל
מסרס אחר מסרס ע״י גרמא מיהא דהוי
מדרבנן וכמ״ש החיסשיח ז״ל ודחה הש״ס מר׳
יוחנן דאמר הס החזירוני לנערוחי דע״י הרפואות
חיזר לימי עלומיו וא״כ הוי ככחור דכל הראוי
וכו וע״ז אוקמא באשה דאין בה דין סירוס מן
החורה דקרא בזכריס מיירי וא״כ נהי דאיסורא
איכא עכ״פ ע״י מעשה מדרבנן מ״מ ע״י גרמא
מיחר לכחחי' זהו שימת הפוסקיס ז״ל:
מהכא דסירוס ע״י מעשה בזכרים
בין בחיר בין זקן בין סריס ובין
אינו סריס ליקה וע״י גרמא פעור אבל אסור
בין ובין ובנקבה ע״י מעשה פעור אכל אסור
וע״י גרמא מוהר לכחחילה ומדסחמו הפוסקים
וכתבו אסור להפסיד איברי הזרע בין באדם
וכו׳ ולא חילקו בין זקן לבחור עכ״ל דע״י מעשה
לוקה וע״י גרמא פעור אבל אסור :
5ל ( מציעא דף נ״ע ע״א טח לו לאדס שיפיל
עצמו לכבשן האש ואל ילבין פט
חבירו ברבים וכי' ייליף לה מחמר וכי׳ ע״ש
ונראה דעכ״ל אחד משני פנים דהסימנים אלו
אם היו ידועים לשא~ העם רשל יהודה הם א׳׳כ
מה היעילה שלא אמרה ליהידה נבעלחי־ אס
היא כדי שלא לביישי הרי ביישחי כשמסרה
הסימנים שהם ידועים לכל דשל יהודה הס והיינו
הך ואם הסימנים אלו לא היו ידועים כי אס
ליהודה והוא דיקא מכיר בהם ולא אחר א״כ
למה המחינה עד היא מוצאח והיא שלחה וכו׳
למה לא שלחה לו מקודם צאח דינה לשריפה
ועוד קשה למה לא אמרה ליהודה נכעלחי מפני
שלא יאמיני לה הכיח דין כלל אי אפשר דלא
יודה לה יהודה כלל ולכן שלחה הסימנים דע״כ
,
נהטינז
יורה
יוסף
שמו
יודה בהם דאל״כ דאף בסימנים לא יודה מה
הועילה מעיקרא בלקיחה אלו הסימנים ממנו
אלא עכ״ל דידועיס הס ליהודה ומכיר בהם ויש
בהם סימן רכל רואיהם יכירום דשל יהודה הס
וא״כ הדק״ל דילמא מפני כך שלחה לו הסימנים
ולא אמרה ליהודה נבעלתי מפני שלא יודה ככך
ולא כדי שלא לביישו וא״כ מנ״ל לרז״ל ללמוד
מחמר טח לו לארם וכו׳ ועוד קשה על חמר
למה הוצרכה לקחח ממנו ג׳ סימנים בחד היה סגי:
נלע״ד לבאר דכונת חמר שלקחה ממנו
ג׳ סימנים משום דבחד מינייהו לא יועיל
לה ולא יציל דיכול יהודה לומר דנאבד ממנו
והיא מצאה אוחו כדרך ולא יודה לה כלל ולכן
לקחה ממנו ג׳ סימנים דבתלתא הויא חזקה דהוא
נתן אותם לה דרחק הדבר לומר דג׳ סימנים
נאבדו ממנו בבח אחח וטנחה היחה כדי שתציל
עצמה אח״כ אס ההר לו להראות לו ולומר
לאיש אשר אלה לו אנכי הרה כאשר עשתה
באמח לבסוף וא״כ מאחר שלזה כיונה למה לא
שלחה לו הסימנים קורס שיצא דינה לשריפה
אלא מוכרחים אנו לומר שהיהה ממחנח אולי
יודה הוא מעצמו ויזכור מעטן הקדשה ששלח
הגדי ואמרו לא היתה כזה קדשה ומזה העטן
נוח לו לזכור ויודה הוא מעצמו וכל זה הוא
כדי שלא לביישו וסבלה על עצמה צמרים ובזיוניח
עד שדנו אותה לשריפה כדכחי׳ היא מוצאת אז
והיא שלחה וכו׳ ועפי״ז שפיר אמרז״ל נוח לו
וכו׳ ו»לפי׳ לה מתמר שכך היה בדעחה ללמדנו
דין זה ודוק:
ברכות דף ס״א מנוח עס הארץ היה
ל לא(
וכו׳ אמר רב אפי ולמאי דקאמר
רב נחמן וכו׳ אפי׳ בי רב לא קרא וכו׳ והקשה
המהרש״א ז״ל דמנ״ל דלא קרא ודילמא קרא
אלא דבאליעזר מיירי דלא היחה אשתו אבל באשחו
אה״ן דמותר ע״ש ועי׳ הרי״ף ז״ל מה שחירן:
ולכן
טו
ול׳יג
להרן דהא קי״ל דלעולס יהיה אדם ערום
ביראה וא״כ אס באמת ממה קרא פסוק
זה דנלמד ממנו דלא ילך אדם אחורי אשה א״כ
הי״ל ללמוד משברא דאחרי אשחו אסור לילך
מפני שאץ הכל בקיאים בה שהיא אשתו אלא
ע ־׳כ מדהלך אחרי אשתו ולא חש לזה על כרחין
לומר דאפי׳ קרא לא ידע ־הוא עיקר הדין
שאסור לילך אחרי אשה והוה ס״ל דאף באשת
אחרים לא מיתסר ולכן הלך אחרי אשחו מכ״ש
אשה אחרח לא כן אי ס״ד דלמד עיקר הדין
דאםור לילך אחרי אשה ע״כ הוה סליק אדעתיה
דאף באשתו אסור לילך אחריה דאין הכל כקיאיס
כה וכמש״ל וזה נ״ל נכון מאד בעזר ה׳ ודוק:
מציעא דף ל״ג ע״א מרה ואינה מדה
סלב(
מדה ונועלין עליה שכר אין
לך מרה מוכה הימנה עכ״ל .נ״ל מדה ואינה מרה
הוא מקרא שבאמת המקרא היא מרה עובה
שמוכרח לקרות המקרא שהוא יסוד המצות אבל
אינה מרה שלימה כ׳׳כ מפני שבמקרא אינו
מפירש אופן עשיית המצות כנין תפילין וסוכה
וכיוצא אבל המשנה היא מרה מוכה כיותר שכה
מפורש אופן עשיית המטח ולזה נועלין עליה
שכר אבל גמרא אין לך מרה עובה הימנה
שאילולי הגמרא אין שוס ארס יכול לפסוק דין
בלא גמרא .ובגמרא לא הוצרך לומר דנועלין
עליה שכר דפשיעא הוא:
)ע״כ הגיעו חי׳ על הש״ם ומכאן ואילך ליקוטים
וחי׳ דינים וחי׳ על הטור והרמב׳׳ם וקצת שו״ת(:
(
-
׳
י
-
—
שמו
יוסף
ס ל ״ ג ( בשר לח שנפל עליו קמח אסור
לאוכלו בפסח אפי׳ אם הדיחו
היעב דהבשר איח ביה פילי ונכנס הקמח כהס
ושוב אינו יוצא ואפי׳ לבשלו קורם פסח לא
אמרינן בעל אפי׳ למ״ד אינו חו״ן שהרי החמץ
כעין כן הורה הלכה למעשה א״א הרא״ש זלה״ה
ועי׳ עו״ז סי׳ חמ״ז ודוק:
ס ל ״ ח חתיכת כצק חמץ שנפל לחוך מי
פירוח קודם פסח ומיד הוציאו
אח הכצק משם אם מוחר ללוש כמי פירוח
הנז לצורך פסח .לכאו היה נר דמוחר אפי׳
כלא סיטן ממ״ש העור או״ח סי׳ חמ״ז ופסקו
מרן בש״ע שם ס' י״ב והיה נר לכאו מחוך
הלשון והענין דמיירי כחוך הפסח וע״כ החירו
דוקא בדיעבד אבל אס היה קודם פסח מוהר
דכבר נחבפל קורס פסח דאין האיסור ניכר
ועי באחרונים .ואין לומר דהעור ס״ל כדעח
הר״ן וגם אין לומר דס״ל דחי״ן עי בעור סי
תמ״ז .ולא דמי לחרנגולח שנמצא בה חמה דהחס
בחמץ ודאי וניכר לעין לא כן הכא ס נפלו
איזה פרורין יאח״ל נפלי אינם ניכרים ובעלי.
אלא דזה דכ׳ מרן ב״י דהטור מיירי קודם
פסח וכן נר׳ דעחו בש״ע ע״ש .אלא דמ״מ י״ל
דשאני החם העעס כרור משא״כ בנ״ד .ועי׳
להר ביח יאודה ז״ל סי׳ י״ד דמצריך סינון
בסודר עב ע״ש .ומיהו יש לחלק דהחס היה
פח דדרט להתפדר ועי׳ בבית יוסף שם משם
או״ז דעיסה שהחמיצה שנפלה לבאר וט׳ ע״ש.
ועי׳ פר״ח דאסר אפי׳ ע״י סינון ואפשר דבנ״ד
יורה לפי מה שחילקנו לעיל .ועי׳ להכו״ג
שהקשה על הפר״ח ע״ש ולק״מ דשאני ס׳ חמץ
דאת״ל יש שמא לא יעביר במסננח לא כן
בודאי חמץ .ועי׳ להשו״ג שם דמסיר ,ברעח מרן
דמהט על ידי סינין .יעי׳ באה״ע דבבגד עב
שרי אף לס העו״ז ע״ש .ולמאי דאחינא עלה
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
בנ״ד נראה ראם שינט בבגד עב ממזר לכחחי
קידם פסח ללוש בו לצורך פסח וזה להלכה
אבל לא למעשה והיה זה בש׳ חרי״ב לפ״ק:
מ ל ה ( אם מכרכין על שינוי יין בליל פסח
העוב והמעיכ עי מ״א סי׳ קע׳יה
ולהברכ״י שס ולה ביח יאודה סי נ״ג ולה
ערך השלחן סי קע״ה שהוא מחלוקה ולענין
מעשה שוא״ח וסי כרכוח להקל ודוק:
י ן ל ן ( בשחל ערכי פסח כשכח מנהג יפה
לכער כל החמץ מלפני השבח.
ויאכל מצה עשירה בסעודה ראשונה ישטה כדי
להנצל מכמה איסורין הר חעלומוח לב חאו״ח
סי ד ושכן כה הגאונים רכ האי והר״י בן
גיאח ז״ל ע״ש .וכן נהגחי זה כמה שנים וק״ל:
ס ל ן בענין השולחטח המצופים כסמנים שקורין
בירניס )ואין זה מ״ש מרן דזה
הבירניס מין אחר( ומשחמשיס בהם כל השנה
על ידי הפסק מפה שקורין עווא׳ל סיר׳י והוא
מין מפה דאינו בולע כלל כידוע אפי אס ישפך
עליו דבר חם .אם צריכין הגעלה להשחמש בהם
בפסח או על ידי הפסק מפה אחרח חדשה
סגי בלא הגעלה ונר דאין צריך הגעלה ומותר
להשחמש בהם בפסח דמ״ש מרן סי חנ״א שאני
דע״כ מיידי שנשחמשו כהס כל השנה בלא הפסק
מפה כזי דנ״ד משא״כ בנ״ד וכפרע דבפסח
משחמש על ידי הפסק מפה חדשה כנ״ל .ועוד
אפשר לחלק דהחס מיירי שלפעמים נשפך מן
הקדרה וכמ״ש שם והיינו מכלי ראשון לא כן
עחה בזמננו דאין דרך להביא כלי ראשון על
השולחן דגנאי הדבר מאד וא״כ החשש הוא
שמא נשפך מכלי שני ואף אם לא היו משחמשים
בשולחן בהפסק מפה כזו דנ״ד הרי קי״ל ביו״ד
סי ק״ה דכלי שני אינו מבליע וכו ואף למ״ש
מרן שם דלכחחי יש לחוש לסי י״א דכדי קליפה
מבליע היינו בודאי לא כן בנ״ד שהוא ספק אם
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
נשפך
שמו
נשפך אס לאו אפשר מודה דאף לכחחי׳ מוחר
ואין לחוש לספק ובפרע שהוא ספק רחוק
ולפי מ״ש דבנ״ד אין משחמשיס כלל בלא הפסק
מפה כזו משוס דחיישינן שיחקלקל הבירנים
מחום הקערוח כידוע אין כאן ביח מיחוש כלל
אליבא דכ״ע .ואע״ג דלפעמיס כאורך הזמן
נקלף העווא׳ל סיר׳י ואז שייך שיבלע מן המקום
ההוא שנקלף מ״מ לית לן כה כיון שהיא חששא
רחוקה שמא נשפך ואס ח״ל נשפך שמא לא
נשפך כאוחו מקום שנקלף ואח״ל נשפך כאוחו
מקום שנקלף כיון שהוא מכלי שני וכמ״ש ליח
לן בה ואפי׳ לס׳ י״א וכמ״ש .וכל זה להלכה
עד שיסכימו בעלי הוראה ואז אהיה כיאודה
ועוד לקרא ודוק:
סלח( כתב המ״א ז״ל סי׳ חע״ע נהגו שכעל
הבית מברך בה״מ בליל פסח וכו׳
ועי׳ בס׳ שבח פסח משם ר״מ דהואיל והבעל
הביח עשה כל הסדר וכו׳ נהגו ג״כ שהוא
יברך ע״ש ולי נר׳ עוד עעס ע״פ מ״ש המג״א
סי׳ חע״ז לעני! אם שכח לאכול אפיקומין דאחכא
דרחמנא סמכינן ע״ש מוכה מזה דכלילה הזה
כולנו אורחים ואף הכעל הכיח ולכן שפיר מכרך
בעל הבית דאף הוא נמי הוי אורח ודוק:
סלט( כתב העור או״ח סי׳ ל״ד ירא שמיס
יניח כ׳ זוגוח וכו׳ עי׳ עו״ז ועי׳
ערך השלחן שדחה דבריו ומ״ש הרב הנז׳ שם
דא״כ למה לא התירו ב׳ זוגית בשבח .עי׳ מ״ש
המג״א סי׳ ש״א .לסעיף מ״ב ולפי דבריו לק״מ
ע״ש ועי׳ מג״א סי׳ ל״ד ועי׳ יד אהרן ז״ל ודוק:
סמ( כתבו האחרונים ז״ל דכשקורא בש״ס
איזה פסוק שיש בו אזכרח ה׳
מקרא ה׳ בכנוי עי׳ עיקרי הד״ע וזכו״ל וא׳
חכם הקשה ע״ז מהא ראיחא ככרכוח דף כ״ב
ובלכד שלא יזכיר האזכרוח שכו דמשמע דוקא
בעלי קריין אבל איש כי יהיה עהור מוחר לו
טז
יוסף
להזכיר טכ״ר והשבתי לו דתלמודא עסיק לענין
דיכא אבל בחסימת לא קמיירי רכן כתב הרב
חיר״א במחב״ר הוו זהירי כב׳ר דכ׳ר .דמשמע
זהירוח בעלמא ועי׳ סי׳ רע״ו מ״ש המג״א שם
ומר אחי ז״ל כחב לי ה״ל על מ״ש החכם
מהא דכרטח וכו׳ אף אחה אמור לו מעלם
מעיניו מ״ש המג״א סי׳ רע״ו ס״ק ה׳ ע״ש
והרכ מחזיק כרכה כ׳ משם החשכ״ן שאין
לקרוח ה׳ אפי׳ ככנוי כשקורא כחלמור ע״כ
ומוכרחים אנו לומר דסכרי מרנן רמ״ש בברכות
דף כ״ב וכלכד וכו׳ מיירי בכנוי שאף שמותר
לעהורים אסיר לבעלי קריין עכ״ד ודוק:
כתב א״א זלה״ה בספרו ויאמר יצחק
סמא(
חאו״ח סי׳ א׳ רצריך לברך
מכח ס״ס ע״ש והח׳ הנז׳ השיג עליו ממ״ש
הר׳ חיד״א במחב״ר או״ח סי׳ ז׳ ועל זה השיב
מר אחי ז״ל וז״ל עמ״ש החכם המשיג וכו׳.
מחילה מככומ ללא עיין יפה כמחזיק כרכה
ללא מסיק הכי גיא עמ״ש הר׳ מכחם ללול ויוחר
מהמה אין לכרך מסיר! וכחכ ומאפס הפנאי
לא עמרחי על שורש זה כעח ע״כ הרי שעריין
מסתפק על שיעמול על שורש הלבר .וקושעא
קאי למורנו הרב עע״ר ז״ל לא היה לו ספרי
הרב חיל״א ז״ל לאילו היה רואה מ״ש במחב״ר
לא היה פיסק לצריך לברך .ולאו תימא הוא
שהרי מצינו כמה פוסקים גלולים ועצומים שלא
ראו לכרי הפוסקים שלפניהם ופסקו להיפך הא
קמן מ״ש הכרכ״י סי׳ קע״ה אות כ׳ על מרן
וז״ל ואפשר לאילו שמיע ליה למרן רסכ׳
הראב״ר להיפך היה מורה וכא כרעח הראב״ר
ע״ש .עכ״ד ורוק:
כתב הרכ מעה יאודה ז״ל או״ח סי׳
סמב(
קנ״ח ס״ק ה׳ משם הררב״ז
ז״ל דדבר שעבולו במשקה דצריך נעילה לא שנא
מעבל ואוכל או כשהאוכל מטובל במשקה וכו׳
וראיה
שמו
וראיה מלשון ר״א בגמ׳ כל דבר שעבולו במשקה
ולא נקע כל שממבלו במשקה דהוה •נשמע
דוקא כשמעכל וכו׳ ולשון זה דנקע הוא לשון
כולל וכו׳ ע״ש .וא״ת והא לקמן מביא הרב
מהרדב״ז גופיה דהא דצריך נעילה היינו בדבר
הרגיל לעובלו אבל דבר שאין דרך בני אדם
לאוכלו טל ידי מבול אעפ״י שאחד אכלו על
ידי עבול כעלה דעחו אצל כל אדם ואין צריך
נטילה ע״כ .ולפי זה נימא דלהכי נקע ר״א
לשון זה לומר דוקא לכר הרגיל ולא משוס
ל׳ כולל וכמש״ל .וי״ל דחרחי קמ״ל כלשוט ודוק:
נוהגין לאכול בחג השבוטות מצה טס
סמג(
דבש .ונר׳ הטטס כמ״ש רז׳יל
דהמצה רומזח ליצה״ט והתורה נמשלה לדבש
שנאמר דבש וחלכ וכו׳ ואמרי רז״ל בראהי
יצה״ר בראתי לו תירה תבלין ועפי״ז נכין מאד
מנהג זה וק״ל:
nיש שרצי לימר דהא דכעינן עשרה לכל!2p
דבר שבקדושה הייני למצוה ולא
למכובא .וליתא דהא אמרינן בפ׳ ג׳ שאכלו דף
מ״ז ע״כ דפריך על ר״א ששיהרר עבדו ומשני
מצוה דרכים שאני ע״ש ואם איתא דלא כעיני
יו׳ר אלא למצוה אכתי תיקשי משים שהיא מצוה
כעלמא והיא דרכים ידחה עשה דאורייתא אלא
ע״כ דלעכוכא אמרו ואתי שפיר דאתי עשה
דרכים לרבנן ודחי עשה דיחיד דאורייתא .ואף
לס׳ הר״ן ז״ל דס״ל דהאי עשה דלעולם בהם
תעכודו היא מדרבנן .אחי שפיר נמי דלא אחי
מצוה בעלמא דדכריהס ודחי עשה אלים דדכריהס
אכל אס לעכוכא אמרו אחי עשה אלים ודרכים
דדכריהס ודחי עשה דיחיד דדכריהס ודוק
ולישנא דמתני׳ הכי משמע אין פורסין על
שמע אלא כיו׳ד ולא קתני פורסין על שמע
ביו׳ל דהוה משמע דלמצוה כעלמא .ופשוט הוא
רילפינן גזרה שוה תוך תוך עי׳ בתוס׳ ולוק:
יוסף
(i!Dpמעשה היה שמורי הרב זלה״ה שכח
לשאול מער ולא נזכר אלא עד
שהגיע הש״ן לברכח השנים ומאז והלאה כיוין
כגרכח הש״ץ עד סוף החזרה .וכששמעו חכמים
כדבר ערערו כהוראה זו דהיה צריך לכוין
מראש ועד סיף .והוא ז״ל שרעע וכ׳ להשיב
על דכריהם וז״ל ידידנו כמה״ר רי״ח נחוח לה׳
ישמרהו ויחיהו .וכביר והדר יעערהו .טר״א
אחדש״ו לנעמ׳י מוד׳ע זאח שיש כה ידיעה
כחחילה על ענין השאלה וככן הלילה הזה בא
אלי חלמידי הכן יקיר לי .נזם זהכ וחלי .שקוד
ללמוד חורה כמשנ׳ה כסיף ושכל מוליד .ה״ה
כה״ר יוסף ן׳ וואליד נר״ו .אתא ואייתי מחניהא
דמר בידיה מ״ש הרמב״ס ז״ל כפ״א מהל׳
חפילה הלכה ב׳ דצריך מדאורייתא שיגיד שבחו
של מקום חחילה ואח״כ יתפלל וט׳ ובכן הש׳ג
ישי׳ג לנו כח״ר אחר שפסק הרמכ״ס דמדאורייתא
צריך שיגיד שכחו של מקום חחילה הנה כי כן
אחר שלא נזכרתי מהשאלה עד שהגיע ש״ן
לכרכח השנים ממילא כשבירך הש״ן ג ברכות
הא׳ שהן שכחו של מקום שצריך לסדר תחי׳
מדאורייתא לא כיונתי לצי״ח וככן לא יצאחי י״ח
מדאורייתא למאי לקי׳׳־ל מצות צריכות כונה
זהת״ד דאתא ואייתי בידיה ידי״ן כהריב״ו נר״ו
ואמר שמואל לאו שמיה מתייא ולא אאמין כי
יסופר שיצאו דכריס אלו מפי עליון כמה״ר
רי״ח שאין כהם עעס ולא רי״ת כלל וכד נייס
ושכיב אמרה רב לשמעתיה ושותא דמר לא
גמירנא ולא ידענא מאי קאמר ולולא הביא לנו
דברי כת״ר תלמידי הנז' שדעותיו מכוונות הייתי
אומר ששליח הובאה טעה בלבו ותלה בוקי
סריקי ככח״ר .שהרי גלוי וידוע לפני כסא
כח״ר שאני כבר תתפללחי בלחש וסדרתי שכחו
של מקום כחחי׳ ויצאתי י״ח לגמרי מדאורייתא
לרעת הרמב״ם דפסק שהתפלה היא מדאורייתא
וגס
,
יוסף
שמו
וגם מנוסח תפלת י״ח כבר יצאתי י״ח אפי
מלרבנן אלא ששאלח על ומער עכ׳ב היחה
רוח אחרת מעכבת החפי מלרבנן לוקא למראור׳
אינו צריך לשאול על ומער כלל אלא ליבעי וליזיל
מאי רבעי כמ״ש הרמב״ס ז״ל עצמו באוחו
מקום באותו פרק הל א וא״כ השגה זו אין
לה עיקר כית מערין כלל והן הן רכריס שלא
ניתנו להשבין כלל שהן דברים שאין להם שחר
כלל לולא דמעו בהנהו דברים משמיה דגברא
רכה כת״ר לי הנה כי כן גזרתי אומר שלא
טוין כת״ר לדכרים כהוייתן הנה כי כן אחלה
פני עליון כח״ר יפרש לי שיחותנו כפס ירא
דכחכא כחב מפרש .ועיר חמיהני על כח״ר
דמראירייתא בחפי א ביום סגי ואין לה זמן
קבוע כלל כמ״ש הרמכ״ם והכ״מ שם וא״כ אס
לא זכר שר מתפי שחרית הרי חפילח מנחה
לפניו ועל הכל יבא דברו העוב:
יוסיף להפליא הפלא ופלא על מי
שחקע עצמו לדכר הלכה בכל תוקף
ובכל עז ותעצומות שכונת מרן כסי׳ קכ״ר כמ״ש
יכוין דעחו וישמע מש״ן כל י״ח ברכות וכו
דכונח הלב לצאח י״ה חלייא מילחא והוכחחו ד^״כ
מאי קמ״ל מרן בלא״ה כל אדם שכקי שאיט יוצא
בחפי ש״ן צריך לטין ככל מ״ש מרן בסי קכ״ד
אלא ודאי דמ״ש מרן יכוין דעתו וכו הוא כונת
הלכ לצאת י״ח דהגם שהחפי היא מדרכנן צריך
לכוין לצאח י״ח לאפוקי ממ״ש הרדב״ז דכמצות
דרבנן א״צ כינה לצאח זהו דברי המשיג ואני
אומר דמלכד דכל פוחח ספר לא יבין כן בלשין
מרן וזיל קרי בי רב הוא מלבד זה דכרי מרן
באותו פרק באותו סימן הוייא חיובחיה שהרי
באותו שי קכ״ד ס״א כחב מרן וז״ל לאחר
שסיימו החפילה יחזור ש״ן החפילה שאם יש
מי שאינו יודע להחפלל יטין למה שהוא אומר
ויוצא בו וצריך אוחו שיוצא בחפלח ש״ן לכוין
,
,
,
,
,
,
,
והנני
,
,
,
,
,
,
)(5
יז
לכל מה שאומר ש״ן מראש ועד סוף ע״כ הרי
דלא הצריך לכיין לכל מה שאומר ש״ן אלא
למי שיוצא בחפלה פ״ן רוקא לא כן לשאר כל
אדם הבקיאים שאין יוצאים בתפלת ש״ן פסק
בס״ד וז״ל כשהש״ן חוזר התפלה הקהל יש להם
לשחוק ולטין לברטה שמברך החזן ולענות אמן
וכו עכ״ל הרי דלכללוח הקהל לא הצריך
שיכוונו אלא לכללות הכרכה לענות אמן ותול״מ
לא כן היוצא כתפלת ש״ן צריך שיכוין וירקרק
בכל תיבה וחיבה וככל אות ואות כמ״ש התוס
במס כרכוח דף כ״ע ע״ב בשם בה״ג עצמו
מאריה דשמעח׳ דסי קכ״ד וכמ״ש הפוסקים
וכמ״ש מרן ולזה טוין מרן כמ״ש כאדם שמתפלל
לעצמו עיין בעור וב״י ז״ל ועל הכל דברי מרן
הם דברי החוס׳ בשם כה״ג כנז ומה שיסבול
לשון בה״ג יסטל לשון מרן בש״ע והנה אמת
נכון הדבר שהשגה זו לא ניתנה להשבון כלל
אלא אגכ אורחין אייתי ליה שנדון בחסימה
כשהשיג המשיג השגה זו כפניו וכפני זולחו נדון
כת״ר כחסימה והו״ל שתיקה כהודאה ולא חחסוס
שור כתיב שור זה יוסף .יוסף לו ה׳ אורך ימים
ושנוח חיים נא׳ה לור׳ש הש״ב עכ״ל מורי זלה״ה:
בהיותי בעי״ת ארג׳יל יע״א אירע שכיום
קמו(
ש״ק נמצא העמוד של ס״ת בלא
תפירה ויש ח״ח שרצו לומר דאין להוציא ס״ת
אחר בשביל כך וראיתם ממ״ש הרשב״ש ז״ל
סי׳ תקע״ע שאס לא עשה עמודים לס״ת אינו
מעכב ע״ש וא״כ כ״ש כשאינן הפורץ ואעפ״י
שהרב בית יאודה כתב דכשלא תפר העמודים
מעכב החליטו דודאי שלא שלטו מאורי אור עיניו
בחשו הרשב״ש הנז ואני הצעיר אמרתי דח״ו
לומר כן דמי לנו בקי בחשו הרשב״ש כמוהו
אלא דפשוע בעיניו דיש לחלק בין הנושאים דשאני
כשלא עשה עמודים כיון שאינן אלא לנוי אינו
מעכב אבל כשעשה עמוריכ ולא חפרן גרע מפי
,
,
,
,
,
,
,
,
להא
שמו
להא כשעה שגולל הס״ח כבד טל האדם לטשוח
הגלילה שמחגלגל העמול בחוך העור ולזה כחכ
למעככ ועכ״ל כן שהרי סיים וכ׳ הרשב״ש
באוחה חשו׳ וז״ל ואס יעשו עמוליס יחפרוהו
בגירין ע״ש והרי הוא כמבואר שוב נלפס ס׳
ויאמר יצחק לא״א עע״ר ע׳ בלקיעיו שציין
הק״ל ח״כ סי׳ קכ״ג עיקרי הלע או״ח סי׳ ז׳
אוח י״א ולוק:
סמן( ענבים שמרקחיס אוחם כסוקאר אי
ברבש וקיימי בצורחן וניכרים
ועומליס לעין כל שהם ענבים חזינן לרבנן
רמכרכים עליהם בפה״ע ועעמם ונימוקם עמם
וכמ״ש מרן או״ח סי׳ ד״ל סי״א ואף לסכרח
החולקים שם יולו בנ״ל מטעם לניכר לעין
כל צורח הענבים וע׳ שיירי כנה״ג שם הגהב״י
אות ב׳ ע׳'ש וזה פשוע וללא כמי שהורה לכרך
עליהם שהכל וחלה זייניה בחשו׳ מהריק״ו שורש
מ״ה .ה״ר מרן בב״י סי׳ הנז׳ ע״ש ואחר המחי׳
לא דמי כלל למעיין שס ובר מן דין הרי כחב
השיירי ז״ל שס דלדעח מרן דלא נשחניח ברכתו
הראשונה ע״ש כי על כן הדבר פשוע דיברך
כפה״ע ודוק:
מי שנסחפק אס אכל מפח הבאה
סמח(
ככסנין כשיעור שאחרים קובעים
עליו דקי״ל דאם אכל כשיעור זה דיברך ברכח
המזון .מה דינו אס יברך ברכה המזון או מעין ג׳
ונר׳ דיברך מעין ג׳ דאף דקי״ל שאם אכל
כשיעור שאחרים קובעים עליו דיברך ברכה המזון
נר׳ דהיינו מדרבנן וראיה ממ׳יש סי׳ קס״ח
דאעפ״י שהוא לא שבע מברך ברכת המזון ע״ש
וקי״ל דמדאורייתא אינו חייב אלא אם כן שבע
ע׳ סי׳ קפ״ו ס״ב בטור וב׳י׳י ז״ל וע׳ מאמ״ר
סי׳ קפ״ד ס״ק ז׳ ע״ש וא״כ כיון דהא מילתא
הוי מדרבנן הוי ס׳ דרבנן ולא יברך אלא מעין
שלש ועוד אמינא דאף אם היה מדאורייתא אי
יוסף
כמין לאורייחא וכמ״ש המאמ״ר שס מ״מ נר׳ רהא
ולאי לא למייא כלל לס׳ כדך לקי״ל חוזר ומכרך
להחס שאני דעכ״פ ככר נחחייכ מדאורייחא
בכרכת המזון אלא דהס׳ נפל לו אם בירך או
לא שפיר הוי ס׳ לאורייחא משא״כ בנ״ר להספק
הוא אם נחחייכ כל עיקר ככרכח המזון כל כי
האי לא'הוי ס׳ דאורייתא וראיה ממ״ש הכאה״ע
ז״ל משם הלק״ע סי׳ קפ״ל ס״ק ו׳ ע״ש ולוק:
טור או״ח סי׳ קצ״מ פסק נכרי אין
מזמנין עליו ואפי׳ גר שמל ולא
מבל אין מזמנין עליו והק׳ עליו מהרמ״ן נר״ו
לרישא לא צריכא שהרי בפ׳ ג׳ שאכלו הקשו
על המשנה לקחני נכרי אין מזמנין עליו פשימא
ומשני הב״ע בגר שמל ולא עבל וא״כ רישא
משנה שאינה צריכה היא ולא הול״ל כ״א גר שמל
וכו׳ וא״ל לא זו אןם זו קאמר ללא איחמר הכי
אלא כשהרישא פשיטא מהסיפא אכל הכא מצר
עצמה הרישא פשיעא עכ״ד המקשן:
נר׳ לתרץ דכשלמא כמשנה דקחני
נכרי לכד שייך להקשיח פשיעא לא
כן להעיר ז״ל לא שייך שהרי מוכרח היא להשמיענו
דין מכרי דמשם אנו למדים דגר שלא עבל אין
מזמנין עליו דהרי הוא כגוי כל עוד שלא טבל
ואס היה אומר דוקא גר שלא עכל היינו
מקשים עליו חלי חניא בדלא הניא לכן מעיקרא
השמיענו דין דנכרי ואח״כ השמיענו דין דגר
דלא טכל הנלמד מדין דנכרי ודוק:
סף נש״ע או״ח סי׳ קנ״ט ס״ח ט׳ סי׳ ס׳
ס״ד ובסי׳ רט״ג ובמ״ש שם הברכ״י
וע׳ סי׳ קט״ו סי״ד וסי׳ קש״א ס״ד ודוק:
סי׳ ק״ס ס״א ע׳ מאמ״ר וע׳ כרכ״י וע׳
קנא(
לקמן ס׳ ט׳ ובמ״א ס״ק י״כ ודוק:
שפ ס״ז ט׳ טו״ז וט׳ לקמן ס״ח וט׳
קנב(
בב״י וע לה׳ עטרח זקנים ודוק:
סנג( שם ס״ט מים מלוחים ע׳ מ׳׳א ס׳׳ק י״ב
גבי
סמטי(
ולןןנ״ך״
,
שמו
יח
יוסף
שם ס״ב ובבנין של שמחה ע׳ ב״י
מסה(
גבי מי הים ע״ש ודוק:
וע׳ הרמב״ם פ״ג דתענית עכרו
שם שי״ב השלג עיין מאמ״ר ולה׳
סנד!
אלו וכו׳ ולהה״מ שס וע׳ מרן בבל״ה הביאו הרב
משחא דרבוחא ח״ב בסי׳ זה וע׳
שו״ג ולפי״ז לק״מ מ״ש הרב שו״ג חרי חמיהי
טח דוד סי׳ ע״ז ודוק:
םי׳ קס״א ס״א ע׳ מאמ״ר וע׳ מרן
סנה(
על הה״מ וע׳ זר״א בחרושיו לסיכה מ״ש על
לקמן סי׳ קס״כ ס״א וכ״ח שם י הרמב״ס בפי ב׳ לק״ש עש״ב ולפי מ״ש כאן
וע׳ לעיל סי׳ כ״ז וביו״ד סי׳ פ״א ס״ב וע׳ כ״י
לק״מ על מרן כ״מ ודוק:
כאן משם מהרי״א ודוק:
ODDםי׳ חרפ״ו ס״א ע׳ שו״ג ונר׳ דאחי
לקמן
יאודה
ס נ 0סי׳ קס״כ ס״כ ע׳ ממה
כמכ״ש ע׳ רש״י ז׳יל מס׳ תענית
ס״ר ס״ק ב׳ וס״ק ג׳ ודוק:
על כל הכתוב במגילת תענית ודוק:
סנז( שם ס״ה ע׳ מג״א ומאמ״ר ודוק:
שם כרך שהוא ס ע׳ עו״ז ושאר אחרונים
שם ס״ו ע׳ מאמ״ר לעיל ס״ק י״ב ודוק:
סנה(
וע׳ שיורי כרכה סי׳ קכ״ו וע׳ ברכ״י שם
ס״ק
קס״א
סי׳
מאמ״ר
ע׳
סיו״ד
שם
סנט(
מ״ש כדעת המג״א וע׳ מחכ״ר סי׳ ר״י ס״ק
ד׳ ודוק:
י״ר וע׳ חולין דף י״כ יכמות דף כ״א ודוק:
סס( סי׳ חקמ״ע ס״א ע׳ ב״י וע׳ מס׳ ר״ה
מלבושים שנשחמש כהס הדיוע אס
ססז(
דף י״ע וע׳ מ״ש בחמשי שס ודוק:
מוחר לעשוח מהס מלבוש
סי׳ תק״ן מיהו עוברוח ע׳ הה״מ וע׳
קפא(
לס״ח ע׳ מרן בש״ע או״ח סי׳ קנ״ג ממה יאודה
ס״ה
חקע״ה
מסי׳
מ״ש
מג״א
שם ערך השלחן שס מג״א סי׳ קמ״ז זכור
וע׳ מאמ״ר וט׳ רש״י טעמא דג׳ ראשונוח דלא
לאכרהס עקרי הד״מ שכמחלוקח שנויה וזכורני
חקיף רוגזיה י וע׳ שו״ג וע׳ מעה יאודה בפי׳
שנעשה מעשה פה ווהראן יע״א והמחמיר
דברי מורס ז״ל ותלי״ת שכיונחי לדעחו דעת
תע״ב ורוק:
עליון קחנו משם ודוק:
נוהגץ בעי״ת עיעואן יע״א שהאבל
קסח(
שם ס״ג ע׳ מג״א וע׳ שו״ג מ״ש
אינו לוכש עלית גדול כל שבעה
עליו וע׳ כ:״ק דר״ה רעד רבא
ויש סמך לזה ממ״ש א״א עע״ר בלקועי או״ח
היו קובעים החדשים ע״פ הראיה וע״כ הוכרח
הלטה ט״ב אוח י״ז משם הר׳ ד״מ ז״ל דבע״ב
רש״י לפ׳ כן וע׳ עערח זקנים ז״ל דאיני ענין
אין להניח עלית גדול משוס אבלות ע״ש וע׳
למ״ש ודוק:
מרן או״ח סי׳ חקנ״ה ס״א ורוק:
שם ס״ר מנהגנו בעי״ח עיעואן יע״א
מסג(
כתב מרן בש״ע או״ח סי׳ חקנ׳יא
הסט(
בשבת קידם ר״ח אב להחחיל הש״ן
שבוע שחל בו ט״ב אסורים לספר
מי שעשה נסים וכו׳ בסמו״ב יהא לנו ר״ח
ולכבס וכו׳ ואפי׳ מפפחוח הידיס וט׳ ונר׳
מנחם טוס פלוני וכן מנהג ש^וניקי ע׳ שי״ג ודוק:
דהאי מעפחוח הידיס היינו שמנגכיס כהס הידיס
סי׳ תקנ״א מורם כי אם הכתונת לכד
ססח
וכן פי׳ רש״י והרע״כ כפ׳ אלו מגלחין דף י״ד
ע׳ שו״ג וע׳ רש״י כחומש פ׳
ע״ש ונר׳ דמעפחוח הנחיריים דמאיסי טפי
חצוה וע הרא״ם שם וע׳ מעה יאודה ז״ל
מ5ואח החומס לית בהו משום תענוג ולא משום
מסיח דעתו מן האבלות כלל ושרי ליה לאיניש
וע׳ מחב״רז״ל ומאמ״ר ז״ל ודוק:
,
סם״י(
,
לכבס
שמו
לכבס אוחס אי ליח ליה במה להחליף ואי אית
ליה שרי להחליף וע׳ זכו״ל מ״ש משם ה׳ שיורי
ברכה ע״ש לענין אכל וא״כ ה״ה בשבוע שחל
בו ט״ב דמשוס אבלוח נגעו בה וע׳ זכו״ל
בח״ג שחמה על ה׳ פה״א ועל ה׳ בני דוד
ע״ש ודוק:
(JJpט״ב שחל בשבח ונדחה ליום א׳ וחל בו
ברית מילה המנהג שמחפללים מנחה
כעוד היום גדול ואח״כ עושין המילה ומכרכין
על הכוס ונוחנין לחינוק ואין מברכין על הכשמיס
כמ״ש מרן דל והבעלי בריח ליכשים כגדי שכח
ואין פושעין אח״כ אבל לבנים לא ילבשו ואין
מסתפרים ומשלימין החעניח וע׳ מרן כש״ע:
W ' y pמי ענבים שמבשלים אותם מר שנעשה
כמו דבש וקורץ אותי ארופי .מהו
לאוכלו מר״ח אב לנוהגין איסיד ביין כיון שחחילתו
הוא יין או נימא כיון שנשחנה מיחד והיה נר׳
להתיר ממ״ש העו״ז סי׳ חקנ״א ס״ק ט׳ ע״ש
ואוקי באתרין ועוד דנשחנה כרכחו ומברכים
עליו שהכל כמ״ש מרן בב״י או״ח סי׳ ר״ב משם
או״ח ע״ש וצריך שנעשה קידם ר״ח וא״כ הנודר
מן היין מוחר בארופי שנעשה קודם הנדר ועדין
צריך להחישב בדבר ורוק:
סעב(כתב העו״ז או״ח סי׳ שמ״ו רכל מה
שמותר על ידי נכרי כשכת מוחר
על ידי קען ע״ש והגאון חתם סופר כלקומי
או״ח סי׳ י״ג חלק עליו ומסיק לאסור ע״ש:
OJ?pסומא אם יכול לעליח לס״ח ידוע
מחלוקת הפוסקים בזה ע׳ מרן
בש״ע ומור״ם ז״ל הרב יעב״ן בחשו׳ סי׳ ע״ה
חק״ל מטה יאודה סי׳ רל״ע תעלומות לב או״ח
סי׳ ג׳ מיס רבים או״ח סי׳ ט׳ כסא אליהו
או״ח סי׳ קל״ע זרע אברהם סי׳ וא״ו וחלק
אהעז״ר סי׳ י״ג ובמנהגי מהרי״ל והר׳ חיד״א
בס׳ לדוד אמת סי׳ ד׳ כ׳ דבמקום שנהגו כווחיה
יוסף
דמרן דל בכל מילי אין לעלות סימא לס״ח וע׳
לה׳ שערי רחמיס ח״ב או״ח סי׳ ז׳ כתב דבעיה״ר,
דוש׳ חוב״ב ועיה״ק חברון חיב״ב נהגי שהסומא
עולה לס״ח ע״ש ונר׳ לענ״ד דבמקוס שנהגו
לעלוח לס״ח כל כני הכנסח כך וכך עוליס
ליום שבת וחוזרים חלילה וכן עישיס כחגים
וכמועדיס כך עולים ליום עד שביום האחרון
עולים כל הנשארים נר׳ דיכול הסומא לעלות
לס״ת דאם לאו כדי בזיון וגדול כבוד הכריוח
וכפרע דיש לחוש למחלוקת וגדול השלים ודוק:
לטלטל הפאראםול בשבח ע׳ מאמ״ר
סי׳ שפ״ו והברכ״י שם ושיורי
ברכה שם דאסרו משוס אוהל וביו״פ אס פחחי
מערב יו״פ או לפותחו על ידי גוי שרי והגאון
חחם סופר חאו״ח סי׳ ע״ב החיר לפוחחו על
ידי גוי אפי׳ בשבח דלא כהגאון נודע ביאורה
ע״ש ודוק:
(nj/Dראובן קנה ס״ת והכניסו להיכל הכנסת
שהיה מחפלל הוא ואבותיו ואחר
עבור זמן מה נחקועע עם הקהל ויצא והלך לו
להחפלל בביח הכנסח אחר ורצה להוליך עמי
הס״ת הנז׳ והקהל לא רצו לתת לו הס״ח דהם
מוחזקים בו דמסחמא הקדישו לבה״כ זה וראיה
דהמנהג הוא דהש״ן מברך לבמל הס״ח בשעה
שמכניסו להיכל בזה הלשון מי שבירך פלוני
שזכה להקדיש ס״ת לכהכ״נ וכיון דבאוחה שעה
לא מיחה הוי שתיקה כהודאה וסבר וקבל ועוד
דקידס הי״ל לכתוב כחכ שאינו מקדישו ולחתום
כו פרנסי הקהל וכמו שעשו כמה בני אדם
כן פה העירה דמוכח מזה דהמנהג כן וכמו
שנוהגין כעי״ח ארגיל יע״א כמ״ש מהר״י עייאש
ז״ל כמנהגי ארגיל ומסחמא כאן בעיר ווהראן
נגררים אחר מנהגי ארגיל .וא״כ זה שלא עשה
כן איהו דאפסיד אנפשיה ע״כ:
הא מילתא חלייא באשלי רברבי
מהריק״ו
תשובה
שמו
מהריק׳׳ו סי׳ ע׳ ופסקו מרן בש״ע או״ח סי׳
קנ״ג ע״ש וסיים שס מהריק״ו דלא שייך חזקה
בס״ח שנעשה מחחי׳ ע״מ כן שיהיה מונח בבהכ״נ
עד פקיד אוחו הבעלים וכי׳ ע״כ וא״כ אס
יהיה האופן כנ״ד שהכניסו סחס אזיל ומורה
מהריק״ו ודעמיה דיכולין הצכור להחזיק כו
ועפי״ז היה מקוס לומר רחשו׳ מהדיק״ו לא
פליגא אחשי׳ רש״ל שהביא המי״ז שם דרש״ל
איירי בסחם כנ״ד לא כן מהריק״ו ז״ל ומרן
דפסק כיוחיה איירי שנעשה מחחי׳ ע״מ כן
שיהיה מונח וכו׳ עד פקוד אוחו הבעלים ושוב
מצאחי לה׳ מעה יאודה ז״ל סי׳ קנ״ה שכחכ
כן ע״ש וכן פסק מהר״ס אלשיך ז״ל כחשו׳
סי׳ ז״ך דאס הכניסו סחס זכו בו הקהל וכן
פסק מהרימ״ט ח״כ סי׳ ה׳ וכן דעת מוהריע״ץ
סי׳ ר״י הו״ד כס׳ כני חיי סי׳ רנ״ח ור״ס
משפעי שמואל סי׳ ע״ו וסי׳ ח׳ וע׳ הרא״ס
ח״א סי׳ נ״ג וסי׳ פ״א מהרי׳׳מ יו״ד סי׳ ה׳
פמ״א ח״ב סי׳ כ״ה מוהריב״ל ח״ג קכ״כ גו״ר
חיו״ד סי׳ ג׳ י״א י״ב י״ג משפע צדק ח״א סי׳
ס״ח מהר״א ששון סי׳ ס׳ שמש צדקה או״ח סי׳
י״ר חקפו של יוסף ח״ב סי׳ וא׳ו חהר״ס
גאלאנטי סי׳ ס׳ כנה״ג חיו״ד סי׳ רנ״א הגהב״י
אוח כ״א שפח הים חיו״ד סי׳ כ״ה ט״ש שהוא
מחלוקה ומיהו נר׳ רכנ״ד יטליס הקהל המוחזקים
לומר קי״ל דכהכניסו סחס זכו כו הקהל ומה
גם דדעח מרן נוטה לדטח הפוסקים כן וכמש״ל
וכ׳׳ש דבנ״ד איכא כמה אומדניה המוכיחוח
דהקדישי כמ״ש בשאלה ישוב אח־י מופלג נדפס
ס׳ ייאמר יצחק לא״א עט״ר זלה״ה ע״ע בחאו״ח
סי׳ כ״ב דהחם עדיין לא הכניסו לבהכ״נ ע״ש
זהו מה שנד׳ להשיב בזה פה ווהראן יע״א
בש״א לח׳ אלול המרוצה שנח חרל״ג לפ״ק:
מי שרוצה לקבוע שתי מזוזות בפחח
החדר אם עובר משום בל חיסיח
יט
יוסף
השיב לי אה׳י ורא׳ש כמהרש״ע ז״ל וז״ל נר׳
יראי דמובר משוס בל הוסיף דבכל המצות קי״ל
שאם היסיף עליהס מובר משוס ב״ת כמפורש
בכמה מקומוח בחלמול ובפוסקים ע׳ ערובין
לף צ״ה ע״ב ובפרש״ שם ל״ה תנא קמא
וע״ש בחום׳ ל״ה ואי קסבר וע״ע שם בגמרא
ובפרש״י וע׳ ב״ח או״ח סי׳ ל״ל וע׳ מנחות
רף מ׳ ע״ב ובפירש״י שם ושם בתים׳ ר״ה בבל
חוסיף ובר״ה ממאי וע׳ במור או״ח סי׳ יו׳ל
ומ״ש הב״ח שם וע׳ בעור סי׳ חרנ״א לענין
לולב וע׳ שם בב״י וע׳ בעיר סי׳ חרס״ו לענין
סוכה שרוצה לאכול בה בשמיני לבני ארן יש׳
ובע׳ לבני חו״ל וע׳ בזבחים דף פ׳ לענין
מחנוה הדם כאופן דככל המצוח מצינו דאיכא
בהם לאו דכ״ת וא״כ מאי שנא מצוח מזוזה
ומה שנסחפק הלבוש במניח ב׳ זוגות תפילין
הוא מחמת דאמרו בגמרא דאי מנח ביח גבייהו
אינו עובר משוס ב״ח דהאי לחודיה קאי וכו׳
ומ״מ אף לס׳ הלבוש והל׳יח לא יהיה אלא ס׳
הנ״ל ס׳ דאורייחא ולמימרא ובלא״ה הרי כ׳
עליהם המג״א דאשחמיעייהו הגמ׳ ודברי המ״מ
וכו׳ עכ״ל דמר אחי ז״ל ודוק:
ב ר כ ת החמה כשנה זאת תרנ״ז לפ״ק
ע׳ מ״ש הרכ כרם חמר למהרא״א
ז״ל ח״א סי׳ פ״ז דמרן סי׳ רכ״ט כ׳ לברך
בבקר והמג״א כ׳ בהנן החמה ושכ״כ מהרי״ל
והרב מש״ב אחר יציאה מכהכ״נ ושצן נהג
מוהר״ש וכן דעח הרב מ״ב והר׳ פחד יצחק
אוח ח׳ כ׳ אחר למוד ההלכה בבקר תוך ג׳
שעיה והרב חיד״א במחב״ר סי׳ רכ״ט כ׳ דכן
סבר הרב דב״מ כהר׳ מ״ב ח״א סי׳ י״ח וכ״כ
הר׳ יעב״ן ועעמא משוס ברכ עם ע״ש וכ׳ שם
הרב חיד״א דהזריז לברך עס הנן החמה ש״ד
ע״ש וכן נהגנו וכמשמעוח דברי מרן וע׳ בחדושנו
למס׳ ר״ה מ״ש על דברי כמהר״א אנקאוואה
,
דל
שמו
ז״ל ע״ש ודוק ואם היה היום מעונן ימחינו
עד ג׳ שעוח ואם מדיין מעונן שוב אין לברך
וכ״כ הכרכ״י משם הרב פמ״א ע״ש והסומא
לא יברך ברכה זו כמ״ש המחב״ר ה״ד הזכו״ל
או״ח אוח ח׳ ע״ש:
ffTCDמנהגנו לקרוח ק״ש בלחש ע׳ בש״ע
או״ח סי׳ ס״א ס׳ כ״ו ובחשו׳
הרשב״א סי׳ חנ״ז כ׳ העעס שאם אומרים
בקול לס אולי יבעח אחד על השמיעה של
הצבור והוא לא יקרא ע״ש ומהר״י עייאש ז״ל
בס׳ כני יאודה סי׳ ג׳ כ׳ העעם כדי שלא יבואו
לומר כשכמל״ו בקול רם ע״ש ולפי עעמו נר׳
לישב מנהגנו דכיוס הכפורים קורץ ק״ש בקול
רם והיינו משוס דכיום הכפורים אומרים כשכמל״ו
בקול רם וכמ״ש רז״ל ודוק:
ס^ט(מקום שנהגו למכור החסרונוח ויקר
מקרה שלא היו בכהכ״נ לא כעל
המצוה ולא מי שקנה החסרונוח ורצה בעל
החסרונוח למנוח שליח חחחיי והוא יושב בביחו
נר׳ דלאו כל כמיניה דמאי חזיה דאף בעל
המצוה יעשה שליח כיין דאין בעל החסרונוח
בבהכ״נ ולכן נראה דהקהל יחנו המצוה למי
שיראה בעיניהם לא׳ מבהכ״נ וע׳ לה׳ אמח
ליעקב ז״ל ודוק:
סף( אם מוחר להשכיר גוי לחדש או לשנה
שיכא לכבות כרות של בהכ״נ אחר
תפילת 'ערבית ליל שבת שהם דולקים ממין א׳
שקורץ אותו בלעז גא׳ז ואס ישארו דולקים עד
ליל מוצאי שבת יש בדבר הפסד מרובה .ועוד
דאיכא חשש דליקה כפי מה שאומרים דלפעמים
תעלה הלהכ עד תקרח הכיח עי׳ סי׳ של״ד
ועי׳ סי׳ רמ״ד ועי׳ מ״א סי׳ חר״י משם של״ה
ועי׳ סי׳ ש״ז ס״ה וסי׳ הקפ״ו ס׳ כ״א ועי׳
מג״א סי׳ ש״ז ס״ק ז׳ ועי׳ מחב״ר שם ועי׳
שב יעקב סי׳ ע׳׳ו הביא דבריו הר׳ אשל אברהם
יוסף
והרב זכו״ל משם הרמ״ב אוח ן׳ ערך נר ע״ש
וכתבתי זה למהר״א אנקיואה ז״ל והסכים להתיר
ה״ה כמוס עמדי ודוק:
בענין אס יכולין לבטל מנהג של
ספא(
הכפרות שעושים בערכ יוה״כ
באומרם כי לא ימנע שינבלו השוחעיס איזה
עופוח ולא ירגישו מרוב העם אף אם יהיו
אומנים מומחים .שאלחי אח פי ידי״ן הרב המוב׳
כמה״ר מרדכי ן גו נר״ו מיץ בעי״ת עאנג׳ה
יע״א וכחב פסק ארוך ע״ז ומסיק דלא אריך
למיעבד הכי ה״ה כמוס עמדי ודוק:
מ׳ שמח לו מח ב״מ ביו״מ ונקבר
ספ0
בחוה״מ או מח בחוה״מ ונקבר
בחיה״מ .דעח מרן בש״ע ודעימיה דמברין
קרוביו של מה דהיינו מי שחייב להחאבל .ויש
פיסקים ס״ל דאין הבראה בחוה״מ עי מרן ב״י
א״ח סי׳ חקמ״ז וכן המנהג פה ווהראן דאין מברין
בחיה״מ כלל .ואם נקבר ביו״ע דאין בו הכראה
לכ״ע אין מברין כחוה״מ כיון דעבר זמנו אף
להסובריס דיש הבראה בחיה״מ מ״מ זה שאינו
זמנו היום אין מברין .אבל אחר המועד מברין
יום א דאבלוח והיינו מ״ש מרן סי׳ שע״ח
סי״א וכפי״ז אין סחירה ממ״ש סי׳ ח״א יממ״ש
באו״ח סי׳ חקמ״ז ועי׳ זכו״ל הלכוח אבל אוח
ס׳ ערך סעודח הבראה מ״ש .ופה ווה ראן אין
נוהגין להכרוח אחר המועד כלל .וכס׳ מור״ם
ז״ל ודוק:
,
,
,
כתב מרן כש״ע או״ח סי׳ רע״א ס״ד
ספג(
אם התחיל לאכול וכו׳ משמע
מדבריו דלא יברך ברה״מ על מה שאכל וכן
מצאחי בש״ע של הגאון ד׳ זלמן ז״ל ע״ש .ובס׳
וא׳ו כ׳ מרן אם גמר סעודחו וכו׳ ולכאורה
נראה דכס׳ ד׳ איירי שקדש עליו היום קודם
שגמר סעודחו ולכן אין צריך לכרך כ־־ה״מ
וכס׳ וא׳ו מיידי שככר גמר סעודחו לכן צריך
לכרך
שמו
לכרך על מה שאכל .אלא דלפי״ז קשה מ״ש
מרן בסי׳ רצ״א ס״ג אס נמשכה סעודה שהריח
וכו׳ דברך ברכח המזון על מה שאכל וכו׳
ואמאי הרי החם ע״כ לא גמר סעודחו שכן
משמע לשון ונמשכה סעורח שחרית יכו׳ ולכאו׳
היה נר׳ דנמשכה לאו דוקא .ויוחד נר׳ לחלק
.לכאו׳ דכסי׳ רצ״א אחר שהם שחי סעודוח דמצוה
צריך לברך בין שחיהם דאל״כ לא מנכרא מילחא
ונראה כסעודה אחח לא כן בסי׳ רע״א מיירי
אחח של רשוח שהיא סעודה ער״ש .ולכן אין
לברך בין שחיהם ומעעמא נמי שעדין לא גמר
סעודחו לא כן כס׳ וא׳ו שכבר גמר סעודחו י
אע״ג שהיא סעודת רשות מ״מ צריך לכרך כיון
שככר גמר ונחחייכ ככרכת המזון ואף למ״ד
בס״ד דלא יברך המוציא מ״מ יודה כנדון דס׳
וא׳ו דצריך לברך המוציא כיון דצריך לברך כרכת
המזון על מה שאכל .ולמ״ד בנדון דס״ד דיברך
המוציא צ״ל דעעמו משום דס״ל דהקידוש הוי
הפסק .ולפי״ז יוצא לנו דפירים שחל להיות כע״ש
לנוהגין לעשוח סעודת פורים סמוך לערב
כשקדש היום צריך לברך ברהמ״ז על מה שאכל
אע״ג דעדיין לא גמר סעודת פורים ועעמא
משוס שהם שתי סעודות דמצוה וכמש״ל ואח״כ
יתפלל ערכית ויקדש על היין וימול ידיו ויכרך
המוציא כמעשהו בשאר שבחוח .ומיהו אחר
ההתבוננות נר׳ לחלק באופן אחר והוא דכסי׳
רע״א ס״ד איירי שעדיין לא נעל מיס אחרונים
וע״כ כשקדש היום פורס מפה ומקדש ואין
צריך לכרך למפרע על מה שאכל כיון דעחיד
לקדש על היין על ידי כן מפסיק בין שחי
הסעודות ואינן נראות כאחח וכס׳ וא׳ו איירי
שככר נעל מיס אחרונים כשקדש היום ע״כ
צריך לברך ברכה המזון למפרע כיון דכבר סילק
בנעילת ידים .ובסי׳ רצ״א דאיירי בסעודה
שחרית וליכא קידוש בס׳ שלישית לכן אעפ״י
כ
יוסח
שעדיין לא נמל ידיו מים אחרונים מ״מ צריך
לברך כרכח המזון למפרע כדי שעל ידי כן
יפסיק בין שהי הסעודות ולא יהיו נראות כאחת
ולפי״ז יוצא לנו לענין פורים כער״ש כשקדש היום
פורס מפה ומקדש ואין צריך לכרך למפרע
כיון שיש קידוש מפסיק כין שחי הסעודות וגם
המוציא אין צריך לכרך על מה שיאכל כמ״ש
מ־ן סי׳ רע״א ודוק ועי׳ כאה״ע שם .ועי׳ זר״א
ח׳ סי׳ וק״ל:
כתב מרן ככ״י או״ח סי׳ קכ״ה משם
קפד(
הרא״ש ז״ל דכר פשוע הוא שאין
אומרים קדיש עם החזן כי אין אומרים קדיש
אלא בעשרה וט׳ ע״כ .ופשוע דטנחו דכיון
דצריך עשרה והיינו כדי שיענו אחר החזן איש״ר
ואם טלם יאמרו קדיש עם החזן מי הוא האומר
ומי הוא העונה .ועי׳ להרכ כני יאודה סי׳ ג׳
ובעו״ז וכמאמ״ר ע״ש ודוק:
בענץ לא חחגודדו עי׳ הלק״ע ח״א
ספה(
סי ד׳ שכ׳ המני״ח שם ראם
הס עשרה או יוחד הרי הם קהל ועדה ויכולין
למשוח מנהג מקומם כשלמוח ככל פרעיו
ובפרהסייא .ואל ישנה אדם מפני המחלוקח .התם
ביחיד עש״כ .ועי׳ גע פשוע סי׳ קכ״ט הרד״ך
טח י״ג וי״ר מהר״ס אלשקאר סי׳ מ״ח מהרשד״ם
יו״ד סי׳ קמ״ג הרמב״ס הל׳ ע״ז וכ״מ למרן
סמ״ג עשי! )צ״ל לאוין ס״ב( מהריב״ל ח״ג סי׳
י״ד מהר״מ גישיך סי׳ נ״ט ודוק:
השוכר ביח בחי״ל ורצה לקבוע מזוזה
ספן(
בתוך שלשים יום אם יכול
לכרך או לא עי זכו״ל ח״א יו״ד אות מ׳ ועי׳
כרכ״י דאס השכיר לשנים או שלש שנים דמצי
מברך חיכף ועי׳ זכו״ל ח״ג מ״ש משם הר׳
חקרי לב ע״ש ועי׳ לה׳ זכות אכות סי׳ כ״ה ס״ב
וכסי׳ כ״ד סי״א ועי׳ מהר״י עייאש בחשו׳ הר׳
אשל אכרהס ע״ש איך שיהיה כמחלוקת שנויה
,
,
וס
,
שמו
וס׳ כרכות להקל ודוק:
הלכות יו״ד א:ה שהפילה כעין חחיכת
ספן(
בשר כלי ריקים אברים אחר
שני חדשים לפכילחה וראו אוחה חחיכה כ׳
רופאים יהודים וגס מילדח גויה ובדקו ואמרו
שהיה ולד נקבה .ויהי לחקופח השנה ילדה זכר
אס חייב כפדיון או לא .עי׳ זכו״ל יו״ד ערך
פריון שהכיא פלוגחא ומסיק דס״כ להקל ויפדה
כלא כרכה .יעי׳ כס׳ כיח עובד משם הר׳ חיים
שאל ח״כ סי׳ עו״כ רהעיקר לדינא דצריך ריקים
אברים ע״ש .וכנ״ד שהעידו הרופאים על הראשון
שהיה ולד אפשר דכו״ע יודו דאין חייב כפדיון
ושאני הנך עובדי ומיהו מהיוח עוכ יפדה כלא
כרכה וכן עשינו מעשה שנח חרמ״ז לפ״ק ודוק:
מקיה מיס העשוי כדרך זה שיש כחצר
ספח(
כאד מיס חיים ומצר השני של
החצר יש מקוה מהרה שהמיס נמשכין לו מן
הבאר ההיא על ידי כלי הפומפ׳ה של מיני
מתכות ועל ידי תפיסת אדם ועולים המיס מן
הבאר ונשפכין סמוך לכאר לתוך סילין של מיני
מתכות הקבוע כקרקע ומשם נמשכין והולכים
לחוך המקוה .ולפעמים כימות הגשמים מתמלא
המקוה ממי גשמים הכאין דרך הגג דרך סילון
מתכת הקבוע לאורך הכותל על גבי יתדות של
ען והגג מקורה כרעפיס של חרס מהו למבול
בו האשה המחקדשח מטומאחה:
תשובה הנה מ י הפומפ׳ה יש כמה מינים עי׳
כש״ע יו״ר סי׳ ר״א ס׳ מ׳ ועי׳ טו״ז
שם ס״ק מ״ז .ונראה דסחימח הקאוג׳ו או
הרלת לא הוי סחימה להחשיב המיס שכפומפ׳ה
שאוכין דהרי לא נעשה לקבלה אלא להמשיך
המים על ידי כח המושך ודמי לברזיה שעושים
לפחוח כדי שיכנסו המיס ולסגור למנוע המיס
שלא יבואו .ומה שבאים המיס על ידי חפיסח
אדם לית לן כה כיון דאין המיס נשפכין להדייא
יוסף
מן הפומפ׳ה לחץ־ המקיה אלא נופלין אל
הסילון הסמוך למקיה ומן הסילון נמשכין והולכין
אל חיך המקוה כמ״ש בשאלה ובכה״ג שרי כמ״ש
מרן שס ס׳ מ״ח דקאי אפני חלקיה וכמ״ש
הטו״ז שס והסלונוח שהס של רבר המקבל טומאה
ליה לן בה כיון שקבוטיס בקרקע וכנוהל בטליס
אגב קרקע ואגב הכוחל וכמ״ש מרן שס כש״ע
וב״י הביאו הר׳ באר הגולה ז״ל ע״ש ולגבי הרעפיס
נמי ליח לן כה כמ״ש מרן שס ס ל״ז ועי׳
עקרי הד״ע הלטח מקואות עש״ב והסכיס עמי
ידי״ן כמהר״ש ן׳ שימול נר״ו וכמה״ר אכרהס
אנקוואה נר״ו .הלא הוא כמוס עמלי .שוב אחר
זמן רכ נרפס ס׳ ויאמר יצחק לא״א עע״ר זלה״ה
עי׳ חיו״ד סי ס״כ ודוק:
ראובן יש לו חביוח של יין מונחיס
ספט(
בביח גוי מחוץ לעיר והחביות
הנז׳ חחומיס חוכ״ח כפי הדין ויהי היוס גוי
אחר היה נושה כראוכן הנז׳ סך מה והגיע זמן
הפרעון ולא הי״ל לראובן הנז׳ ממוח מזומניס
לפרו׳ע פרעו׳ח .ונחרצה הגוי ליקח היין הנז׳
כעד חובו וכן היה והיש׳ הנז׳ מסר לו המפחח
של הכיח אשר שס היין והגוי הנז׳ לא רצה
להסיר החוחמוח שעשה ראובן הנז׳ כרי שעל
ידי כן יקנו ממנו הישי־אלים .והוא״ל שהגוי אשר
היין מונח כביתו הוא כפוף תחת הגוי השני
שלקח היין מן ראובן .אי שרי ליקה יין זה או
לא .לכאורה היה נ־׳ דמוחר לישראל ליקח מן
הגוי יין זה כיון שעדיין החומים החביות בחותמו
של ראובן והדי זה דומה למ״ש מרן כיו״ד סי׳
ק״ל במפקיר יין אצל גוי ע״ש .אכן כד דיירןנן
שפיר נר׳ דיין זה אסור דהו״ל כמעהר ייט של
גיי דלא מהני חיכ״ח אס הכית איני פחוח לרשית
הרבים וצריך שיהיה הישראל יושב ומשמר כמבואר
כסי׳ קל״א ע״ש וכנ״ר היין מונח מהון לעיר
דליכא עוכרים ושכיס .ואע״ג דהיין אינו מונח
בכית
,
,
יוסף
שמו
בכיה הגיי כעליו דהשחא אלא עדיין הוא מינח
בביח הגוי הראשון ובכה״ג שרי כמ״ש מרן שם.
מ״מ הרי נד״ ד הגוי הראשון כפוף חחת יד
הגוי השני כעל דין כמ״ש כשאלה והרי פסק
שם מרן דכזה אסור ע״ש ואע״ג שפסק מרן
שם ס״כ גויס שקונים יין וכו׳ מוהר הא אחמר
עלה כעור כשם ר״ח העעם רפיון דערח עירחא
יחירה וכו׳ לא מרח ומזייף ע״ש .ונ״ד לא ערח
כיה כלום וכמובן .וזה פשוע ורוק:
הצ( כתב א״א עע״ר זלה״ה בס׳ ויאמר
יצחק בלקועי יו״ד משם מהר״י
ן׳ מוייאל ז״ל ראם הוציא המוגלא ועדיין מראה
פסיל בעור טריפה ומוב שלא להוציא המוגלא
ע״כ .ותמה ע״ז מהר״י דאדון ר״מ בעי״ח
ארגייל יע״א .דאיך כ׳ ועוכ שלא להוציא המוגלא
והרי כידינו לכרר ואפשר שימצא מראה פסול
בעור .והשבחי לו עי׳ במרן הב״י סי׳ ל״ח שכ׳
אכל הכא האי שיטי מראה וט׳ וע״ש מ״ש
בטנה הרא״ה ז״ל ועי׳ סי׳ ל״ז כריאה שיש
כה אכעכועוח דסמכינן אדברי המחירין אף
שכידיט לכרר ע״ש ועוד מצינו כאעוס כריאה
דכשיש מוגלא כשר ולא הצריכו לבדוק על ידי
רוק אלא כשאין שס מוגלא ע״ש ודוק:
אם נמצא בסימפון קען של הריאה.
סצא(
פבולח של חעיס אחר שחחכו הריאה
בביח .עי׳ מרן סי׳ ל״י ועיין זבחים שלמים משם
מנהגים ע״ש ועי׳ כנה״ג דאף בסימפון גדול יש
להעדיף ע״ש ועי׳ פר״ח בקינעריס אחרון מעשה
בשבילה שועל ע״ש ידיק:
מי שנדר בחלום שלא יחפלל מנחה
סצי(
ביחיד וחלם ג״כ שאמר בלי נדר.
עי׳ סי׳ רכ״ח ס׳ כ״ב במור״ם ועיין סי׳ ל״ו
וסי׳ מ״כ וכסי׳ ר״י ס״כ ועי׳ ש״ך שם ש״ק
ל יה׳ יעי סי׳ רי״א ס״כ כמור״ם ז״ל ורוק:
)(6
,
,
1
כא
יו״ד סי׳ קפ״ד ס״א עי׳ כטור וב״י
סצ0
ועי׳ לה׳ שו״ג שהקשה על מרן
ז״ל ללמה לא הכיא ראיה מרש״י ע״ש מה שתירץ
ולי ההליוט מליין קשה למה לא הכיא לרש״י
מייתי לה הכי ולא שייך לתרץ כמ״ש הרכ ז״ל
לקישיתי .ונלע״ל ללק״מ לאפשר ררש״י ז״ל
מקי מילתיה רר״ז ורכ יאודה לפ״ק לגלה דף
י״כ והכיאו מרן ככ״י כלאחר תשמיש אכל קולם
תשמיש מצוה לבדוק וכרמוקי לה הגמ׳ ומכיאו
ככ״י ע״ש ולפי״ז מ״ש רש״י אהא ראמרינן כל
היל המרבה לבלוק כנשים משיכחת וכ׳ רש״י
שבודקת חמיר שמא ראחה וכו׳ ע״כ היינו קילס
תשמיש ול״ק מרב יאודה ררש״י נמקי למילתיה
כלאחר תשמיש וכמש״ל ולפי״ז אין שוס ראיה
מדכרי רש״י ולכן לא הכיא ראיה מרן ככ״י ודוק:
מי שקנה חנות מלאה סחירות מן הגוי
סצ0
כסך מה כל החנוה וכשנגמר המקח
כפרו׳ע פרעי׳ת .מצא כחיך הסחורות איזה חכיות
מלאוח יי״ן וגם מצא כשר חזיר והישראל הקונה
לא ידע מזה כלל מקידם שקנה .מה דינו .עי׳
להרכ חקרי לב יו״ד סי׳ קי״ז ועי׳ זר״א שס
ועי׳ מהר״מ ליבלין סי׳ ן׳ ועי׳ מהר״מ פאלווה
סי׳ שנר׳ מדבריהם דבהפסד מרובה יש להתיר
בדיעבד ע״ש ,ושלחחי לשאול אה פי מר אחי
כמהרש״ט ז״ל וכה ענה וז״ל מה שנראה להשיב
בזה הוא דלגבי הסחם יינם ודאי דאסור למוכרו
שהרי הוא אסור כהנאה כמ״ש מרן יו״ד סי׳
קכ״ג .ולגכי הכשר חזיר נר׳ להתיר למוכרו
לגויס מההיא דכ׳ מור״ם בהגה סי קי״ז וז״ל
וכן מוחר לגבוח דברים טמאים בחובו מן הגויס
דהוי כמציל מידם טכ״ל וא״כ כ״ש הכא כנ״ר
דלא נתכוון לקנות דבר טמא ושלא בידיעתו היה
נר׳ ודאי דיכול למוכרו לטיס והו״ל כההיא דכ׳
הטור סי׳ הנז׳ וז״ל וכן מי שנזדמן לו נכלה
ועדיפה יכול למוכרה לגוי וכו׳ עכ״ל .וכן מצינו
,
בס׳
שמו
כס׳ כארוח המיס יו״ד סי׳ ה׳ שנשאל הרכ על
נדון כזה ע״ש .ומאח־ דמצינו מחליקה הפוסקים
אס יכול למוכרו בריות או לא .ואסיר לעשוח
סחירה כדכר האסור הוא דאורייחא לדעח רוב
הפוסקים נקעינן לחימרא ולא ימכרנו כריוח
כ״א כדי דמיו זהו מה שנלע״ד להשיכ כזה ולך
החיים והשלום עכ״ד ודוק:
לןצה!
בשר ששהה ג׳ ימים כלא מליחה עי׳
שבוח יעקב ח״א סי׳ נ״ה וח״כ
סי׳ ס״ע נודע ביאורה סי׳ כ״ד אור נעלם סי׳
ס״ז מעיל צדקה סי׳ י״ב הרשב״ש סי׳ תקס״א
בעי חיי סי׳ קי״ב ביה דור סי׳ י״ג מעיל
שמואל סי׳ י״א אוהל יעקב סי׳ פ״ע זר״א סי׳
כ״כ שמש צדקה סי׳ ע״ל מכחם לדוד סי׳ י״ג
מהב״ר סי׳ ס״ע אוח ל״ב עדוח כיעקכ סי׳ א׳
ע״ש ודוק:
מצו! הםופגנין אס יש בהם איסור בשולי גויס
עי׳ הרשב״ש סי׳ קס״ח וסי׳
חק״ס שיו״ב סי׳ קי״ב פר״ח שם ס״ק ז׳ הרדב״ז
ואחר זמן נדפס ס׳ ויאמר יצחק לא״א
סי׳
עע״ר זלה״ה עי׳ לקיטי ירד איח כ״ו דכ׳ דיש
בהם משים בשו״ג ע״ש ודוק:
סצ!( קהל שרוצים להקן שהעניים לא יחזרו
על הפתחים וביתנו להם מקיפה
של צדקה אי אריך למעבד הכי .נר׳ פשוש דאינם
יכולים לעשוח כן ־מלבד דבזה נמנעים אח הרבים
מלעשוח מציה שהרי איכא כמה בעלי בחים
שאין לאל ידם להיוח מכה הנוחנין לקופה של
צדקה ומקיימים מצוח הצדקה כשהעני מחזר על
פתחיהם טחטן לו כפי השגה ידם פרומה או
פרוסת לחם ואס אתה אימר שהעניים לא
יחזרו על הפחחים נמצאת מונע את אלו מלעשות
מצוח הצדקה .ועוד כה אמרינן כגמרא המאריך
על שלחנו וכו׳ ויהבי עעמא דילמא אתי עטיא
ייוסף
ועכדי לה שמוכין המזכה מן וכו׳ ומיד אמדי׳
כגמרא אשה מקרכא הנייתה ע״ש .הדי לפניך
דמנהג זה לחזר העניים על הפהחיס שדשו
פחוח כיס החלמוד ומלכד כל ז :הדעח נועה
דלא אריך למיעכד הכי שהרי אין עשירוח בכיס
של הקהל ליחן לענייס די מחשורס .ואל חשיכני
ממ״ש מרן יו״ד סי׳ ר״ן ס״ה וז״ל עניי העיר
מרובים והעשירים אימריס וט׳ והמיניים אומרים
לא יחזרו על הפחחים וט׳ הרין עם המוניים
ע״כ .אין כונח מרן שלא יחזרו על הפחחים
אח״כ שהרי מטאר בחשובח הרשב״א ז״ל שהיא
מקיר דין זה שכ׳ וז״ל ואם אח״כ יחזרו הנותן
לפי ברכתו ראוי יוחד לכרכו וכי׳ ע״כ .אלא
טנתי במ״ש הדין עם הבנונייס ר״ל כלפי מה
שאומרים העשירים דיחזרו על הפחחים וטנת
העשירים בזה שלא חהיה פרנסח העניים לפי
ממון אלא יחזרו על הפחחים ובזה יהיו העשיריס
יהבנינייס שוים בפרנסה העניים והמוניים או׳
שחהיה פרנסחס מיעלח על הצביר לפי ממון
דהעשיר יחן לפי עישרו והמוני לפי ממוט
בזה היא דכ׳ הרשב״א דהדין עם המיניים מפני
שמצוח הצדקה היא לפי ממון וכמ״ש מור״ס
ז״ל שם .ואחר שיחקנו שיחן כל א׳ לפי ממיט
אם אח״כ יחזרו העניים על הפחחים הניחן לפי
ברכחו ראוי יוחר לכרכה .שהרי אין עשירוח בכים
של הקהל ליהן להם די מחסורם וכמ״ש הדשב״א
גופיה ע״ש .ואף שכ׳ הרמב״ם ופסקי כש״ע
דהמעלה היותר גדולה היא שהניחן לא ידע למי
טחן וט׳ וקרוב לזה הניתן לקיפה של צדקה
ע״ש מ״מ מעילם לא עלה על דעתן ח״ו דהעט
לא יחזר על הפחחים וזה פשיע וברור דאין
נטן לעשיח כן אלא חהיה פרנסחם מיעלה על
הצבור לפי ממין כפה״ד ויניחי איחס לחזיר על
הפחחים אס ירט לחזור ומי שרוצה ליחן להם
יחן כנלע״ד שנח חר״ל לפ״ק ודוק:
קצ״ח
יוסף
שמו
סצה(טה שנהגו הסופרים כשיש נקכ ביריעה
של ס״ח מדכקיס פלאי של עור
על הנקכ יכיחכים עליו ואף שיהיה חצי האוח
טל הטלאי והצי האוח על היריעה אין מקפידין
ע״ש ע׳ טו״ז יו״ד סי ר״פ ס״ק ד׳ משם הכ״ח
דאוסר יהיא ז״ל חלק עליו והחיר ע״ש וכן
העלה הר׳ עקרי הד״ט אי״ח סי׳ ז וכיו״ר סי
ע״ש והר׳ חחס סופר יו״ד סי׳ רע״ח דעחי
לאסיר ע״ש עכ״פ הסיפרים שנהגי כן יש להם
על מי שיסמוכו ודוק:
סצט( כתב הר פחד יצחק ז״ל אוח א׳ דשלשים
יום של מח מינים מיום הקבורה
כמי שבעח ימי אבליה וראיה מסימן שע״ה ס״ב
וס״ה והביא ממוהריב״ל ז״ל דכחב דע״ס נפל
בדברי הרמב־ם פיו״ר מהל׳ אבל ע״ש ועמ״ש
מיר״ם ז״ל סי׳ שע״ו ס״ד ודוק:
ף! כתב הכרכ״י יו״ד סי׳ רס״ה ש״ק
ד׳ וז״ל כנוסח הכרכה ציה להציל
הצדי פחיחה לדעה הש״ך ואין לשטח המנהג לומר
ציוה בחירק יכו׳ שאלת יעכ״ן סי׳ קמ״ו עכ״ל
ע״ש וכינח הרב ז״ל עפ״י מ״ש הרב יעב״ץ שם
דסייס וכ׳ דלא רצה לשטח לשון המורגל כפיו
הצדי פתוחה ע״ש ודוק .וכץ ראיחי לא״א עע״ר
זלה״ה שהיו אומרים הצדי פתוחה וכן נהגנו
אחריהם וע׳ בחשיבוח פאר הדור מ״ש כזה ע״ש:
ף א ( ראובן איחרע ביה מילחא ויש לו חטח
של סחורה וקשה עליו לנעול חנותו
ז׳ ימי אבליה יען יש לו לשלם חובותיו אשר
לקח בהקפה מן הזולח ואם יסגיר חניחי לא
יהיה לאל ידו לפרי׳ע פרעו׳ח אשר הגיע זמן
פרעינס בקרב ימים אלו ואם לא ישלם בזמנו
יורדים לנכסיו כפי נימוסי המלכוח וכמעע קע
יהיה נאבד מכל וכל כידוע אם יש חקון על
ידי שימכיר חנותי לא׳ ממיודעיו בעוד השבעה
ימי אבלית או אם יהיה לו שוחף שימחיל לו
,
,
,
,
כב
הדיוח של ז ימיס וכשיעבדו ימי ככיחו ישיב
לחנוהו כמאז ומקלס:
לין זה נפהח ככלולים ז״ל ע׳ השו׳
המכי״ע ח״א סי׳ ד״ס יזו הלכה
העלה לאם אין לשיהפים אלא חטה א׳ ללא מהכי
אפי׳ אם מוחל לו הריוח ללאו כ״ע ילעי למהל
ואס יש להם שט חטיוח וכל א׳ יושב בהטחו
מוחר לשותף שאינו אבל לישב בהכותו שהוא
רגיל לישכ כו לאז הוי כמו צטעה ע״ש ולפי
עעמו של הרב נר׳ לה״ה במכר נמי ס״ל לאסיר
ללאו כ״ע ילעי למכר לאע״ג ללכאור׳ יש לחלק
כין מכר למחילה לשאט מכר כקטן דהעדיס
מפקי לקלא כמ״ש כחימ״ש סי׳ ע״ל לא כן
מחילה דאינה צדיכה קנין וכמ״ש שם מ״מ הא
לאי מילחא היא יכמי שיבואר לקמן וכשני חנויוח
שהחיר המכי״מ ז״ל פליג מהראנ״ח ז״ל כחשו׳
ח״כ סי׳ צ״ג ה״ד הכנה״ג סי׳ ש״פ והר פחד
יצחק אוח א ערך אבל דאפי׳ אומר לי טול
אחה שבוע זה ואני שבוע אחרת ואפי החנו כן
מהחי׳ השותפות בכל גיונא אשור והכנה״ג עלה
ונסחפק בדעת מהראנ״ח אס מוחל האבל חלקו
מכל וכל אם מוהר ע״ש והרב ביח עובר ה״ד
ולדיריה פשיע ליה דלפי עעם מהראנ״ח דאסר
מעעם דלאו כ״ע ידעי דהחנו א״כ ה״ה במחל
נמי פשיע לש״ל לאשור ע״ש שהביא מה שהורה
הכנה״ג ומ״ש הרכ ל״מ ומה שהכריע ע״ש.
נמצא לרכר זה כמחליקח שנויה המכי״ע ומהראנ״ח
ורש״ל והכנה׳ /ז״ל ול״מ ז״ל ואין לחלק בין
שותף לאחר וכמו שמביאר מהשי׳ הגאון חחס
שיפר ז״ל חיו״ד סי׳ שכ״ד ע״ש דנלמד מדבריו
כמה דכרים דלהמכי״ע ומהראנ״ח דאשדי אפי׳
כשיחף כ״ש דאסרי אפי כאחר ועוד למדנו
מדבריו דאין חיליק בין מכר למחילה .ועיר למדנו
דבשוחף נמי לא אמרן דמיחל־ אלא דוקא בעיר
שהקרוב גושס וגם שיהיה על ידי נאמני הקהלה
,
תשובה
,
,
,
,
וככה״ג
שמו
וככה״ג אפשר דגם המכי״ט ומהראנ״ח מודים
דשרי ומעעס הגאון הנז׳ דנאמני הקהל מפקי
לקלא וליכא מראיה העין ומיהו כנדון שאלתנו
דאס לא יעשה כן כמעע נאבד וכו׳ כזה נר׳
פשוע דכ״ע יודו דשרי שהרי הוא כרכר האכד
דסי׳ ש״פ למלאכתי נעשיח על ירי אחרים.
והסכים כזה כמהר״א אנקוואה ז״ל ה״ה כמוס
עמדי .ואחרי מופלג נדפס ס׳ שערי רחמים
ח״ב ועי׳ שם כח׳ יו״ד סי׳ כ״ע מ״ש כזה ודוק
ועי׳ חיים ביד סי׳ קי״א:
ואגב ארחין יש לדקדק לפי דברי הרבנים הנז׳
למה באיסור שבח בישראל וגוי שוחפיס
בחנות אם התנו מחחילה שיעול הגוי שכר שבח
דשרי כמבואר סי׳ רמ״ה וגבי ערלה נמי בישר!:
וגוי שיחפים ראם החנו מחחילה שהגוי יעול
שני ערלה דשרי כמבואר ביו״ד סי׳ רס״ד ואמאי
לא חיישינן דלאו כ״ע ידעי דהחנו ואין לומר
דשאני איסור דאורייתא לאיסיר דרכנן דהרי גכי
שבת בחנות דהוי איסור דרבנן שמא יכתוכ ועם
כל זה החירו בהחנו .ועול דבאבל הניחא לשאר
ימי אבילוח דהוי לרבנן שפיר אלא יום ראשון
להוי לאורייחא מאי איכא למימר .ועול עיין
כהלכות שכח לענין קכלנוח .ואפשר לומר לשאני
החס רהשותפוח עם הגיי והגוי לא יתרצה לסגור
החנות כל שבחיח השנה וי״ע וגכי ערלה נמי
לא יחרצה להשליך פירוח של ערלה לאיבוד לכן
הקילו חז״ל ולא חששו למראיה העין כיון דלא
אפשר כענין אחר משא״כ כאכל דחששו ואסרו
דמיירי כשוחף ישראל .אלא דכפי״ז יוצא לנו דאס
ישראל משיחף עם גוי ואירע אבל לישראל יהיה
מוחר אם החנו מחהי׳ כדרך שהחירו גבי שבח
וגכי ערלה .אלא שלא מציני מי שכחכ כן .ולכן
נר׳ לחלק כענין אחר דשאני שכח יערלה דמוכרח
שיהיה שכת וערלה בתיך ימי השותפות ולכן לא
חששו לומר ללאו כ״ע ילעי דהחנו כיון שמוכרח
יוסף
לפא וממילא לא חשכינן ליה למסחמא עשה
בדרך היתר והתנה עם הגוי כיון ־ידע מתר,
שמיכרח שכח וערלה לכא לא כן באבל דאיני
מיכרה שיארע אבל כתיך ימי השותפות ולכן
חישדים אוחו שלא התנה כיון דלא אסיק אדעתיה
מעיקרא דיארע אבל ומסחמא לא החנה .וע׳ להג׳
חחס סופר חיו״ר סי׳ ק״ו ומשם באר׳ה ודוק:
רב( כתב הרכ כרה שלמה ז״ל אין פודין
בבאנקיעין אפי׳ המלך אדיר ע׳יש
וכ״כ הגאון חחס סופר ז״ל יו״ד סי׳ קל״א
ע״ש ודוק:
רן (.כתב הרכ שער שלמה סי׳ י״ע ס׳
יו׳ד מי שאינו חייכ כקריעה יכול
להחמיר על עצמו ולקרוע ולכרך .כמי נשים
דפעיריח ממציח עשה שהז״ג ומכרכוח יכי׳ ע״ש
ונר׳ דהרב ז״ל אזיל בשימה ד״ה ומור״ס ז״ל
דפסק כיוחיה .אבל אנן כדידן קי״ל כס׳ מרן
ז״ל דלא ס״ל כס׳ ר״ח .עי׳ בש״ע אי״ח סי׳
י״ז ס״ב וכסי׳ חקפ״ע ס״ו וכדוכחי עיבא ע״ש
וא״כ לס׳ מרן אין לי לברך על הקריעה ומה
גס ס׳ כרכיח ודיק:
ףך (.כתב מיר״ס ז״ל או״ח סי׳ חרל״א אין
לעשיח הסכך קידם שיעשה הדפניח
ע״ש והלביש והעי״ז כחבי דאפילו בדיעבד פסילה
משים חולמ״ה והכ״ח ס״ל דכדיעכד כשרה ע״ש
והקשה בס׳ ביח השיאבה מהא דאיחא בסי׳
חר״ל עושה אדס דופן לסוכה מחבירו ואפי׳
ביו״ע והיא ש״ס עליך ע״ש .וידי״ן החה״ש ר׳
דוד כרוכל י״ן יישב דמיירי שהסיכה מסובבה
מפח מעיו״ע .ואחר שעושה הדיפן כיי״ט מחבירו
משלים לסכך שיעיר סיכה ושרי דהוי תיספת
אוהל עראי וכמ״ש כש״ע סי׳ שע״ו עכ״ד ודוק:
1 J Tר א ש השנה שתל כשכת לענין ותשליך(
עי׳ כרכ״י דיעשו כיום כ׳ יכמתב״ר
כ׳ משם גדול אחד דיעשו כיום א׳ וכ״כ הר׳
מועד
,,
שמו
מועד לכל חי ז״ל והמנהג לעשיח כיוס כ׳ ונהרא
נהרא ופשעיה ודוק:
רו (.ביום שבח קדש שנמצא בס״ח פרשח כי
תשא קודס פרשה חצוה אס צריך
להוציא ס״ח אחי .נ״ל פשיע דצריך להיציא ס״ח
אחר דאע״ג דקי״ל דבס״ח אין צריך כסדרן
היינו כסדר הכתיבה אבל בסדר הנחח הפרשיוח
פשוע דצריך להניחם על הסדר דאל״כ לעולם
לא חמצא לדרוש כלל ופרע וכלל וכיוצא וזה
פשוש מאד אין צידך להכיא ראיה ודוק:
רז( 0ןובן נעע כדם ובשלשה שנים הראשונים
שהם שני ערלה מכר הפידוח לגוי
קודם שבאו לעילם כמי שהדין ניחן ישמעין שלא
ידע שפירוח אלו הס של ערלה לקח איחס מן
הגוי ודרך אוחס ועשה מהם יין ונחערב יין
זה עס אחר שהיא מיה־ יכשנידע לראיבן בעל
הכרס ששמעין לקח מן הגיי ענכים אלי שהם
ערלה שלח להידיע לשמעין שפירוח אלי הם
של ערלה .ושאל שמעין מה יהיה משפע יין
זה אם מוהר למוכרו לגוי כדי דמיו ואס הכלים
צריכין הכשר .ושאל נמי על היין שנדדך
אח״כ בגח בעודו מלוכלך מן הענבים של ערלה
מה דינו:
ובה זה אינו צריך לפנים דודאי יין זה
תעי
אס נחערב כיין כשר שיעור שיש
בכשר ר״א על יין האסיר ודאי בשל כדין בעול
ערלה ואס לאו אסיר למיכדו דהוי הנאה יע׳
ר״ש בפ״ג דערלה וע׳ הדמב״ם הלטח מ״א
ואין להחיר ממ״ש סי׳ קי״ז בנזדמנו לציד דהחם
איסור סחורה בדבר האסור ה״ע דילמא אחי
למיכל מיניה אף לס׳ רוב הפוסקים דהוי אסיר
דאורייחא לא כן הכא אסור כהנאה .ועל מה
שדרך ענבים מיהריס כאיחי גח עצמו המלוכלך
מפיריה ערלה נראה דיש להחיר דמה שהיה
מלוכלך כבר נחבמל דזה הגה הוא גדול ידרכן
כג
יוסף
ליחן בו עכביס יוחר משיעור ר״א ונבר נחבעל
נדינו .ולענין הנליס נר דאין צריכין שוס הנשר
כיין דהוי צונן לא בלעי רק אס נשחהה היין
בו כ״ד שעיה צריך הנשר .ולגבי הגת עצמו
נר׳ דצריך להנשירו אף דהוי בצונן דעל ידי
דוחק הל־גליס של הדורך בלע נן נר׳ אס יסנימו
עמי בעלי הוראה ודוק:
ח־ן( כתב מר״ן יו״ד סי׳ ר״א ס״ז הלקח
נלי גדול ונו׳ ונקבו נקב המעהרו
וט׳ והוא לשון הרמב״ס ז״ל וע׳ בנ״מ שס
יבב״י שס והראכ״ד ז״ל השיגו ע״ש והרב חיד״א
ז״ל בשיורי ברכה כחב משס הרד״ק דל להלין
בעד ה־מב״ס ז״ל דגס הרמב״ס ס״ל דאינו נשר
לשביל בי אלא לענין שאינו פוסל אח המקיה
דיקא ודקדק נן מלשין הרמב״ס שט ונקבו
נקב המשתרו דאס איתא דהרמב״ס מיירי בנלי
גריל המחזיק מ׳ סאה ולענין צהשביל בי ל״ל
למימ־ ינקבי נקב המעהרו דמשמע המשהרו
מ1:ימאה יהלא אס מחזיק מ׳ סאה מהיר ועימד
היא אפי׳ בלי נקב ענ״ד ע״ש .ינר׳ דטנת
הרד־׳ק דהט הול״ל ונקבי נקב המבפלי מהירח
כלי .אלא ע״כ מיייי בנלי קען ולענין ערוב
מקואוח קאמר .ומ״ש מהוד ועומד הוא אפי׳
בלי נקב אינו ד ל בלי נקכ כלל חלילה להכין
כן דהרי קי״ל אין טיט*ין ככלים וכמ״ש הרר״ק
גופיה כסו״ד ע״ש אלא ר״ל .כלי נקכ שיעור
המשהרי אבל נקכ שיעיר המכעלו מחורת כלי
ודאי צריך יזה פשוע מאד .ואפשר דהראב״ד ז״ל
ידעימיה ש״ל דמ״ש הרמב״ם נקב המעהרו
הייני מילחא אגב אירחיה קמ״ל דצריך נקב
כמוציא זיח ולא מהני לכחחי׳ נקב כ״ש וכמ״ש
מר׳•׳ ן שס ס׳ מ׳ ולכן לא רצה הרמב״ס לומר
נקב המבמלו מהירח כלי דהוה משמע נקכ
כ״ש ודוק:
לט! שאלה אשח ראיכן זה כמה שניס נשואה
לו
,
שמו
לו ולא הי״ל וסח קבוע פעמים מקדמה ופעמים
מאחרח ומקרוב נקבע לה וסח דהיינו שמיים
מבילחה עד ימים ידיעיס אינה רואה זעהורה
היא ואחר עבור ימים אלו משם ואילך פעמים
יהיה שעח וסחה לסוף ימים אלו ופעמים רחיק
יום או יומים .וזה כמה שנים שיש לה חולי בחיך
בענה וכאיכ לה ככל עח וכפרע כשעה שבודקת
בחורין ובסדקין וגס בשע״ח וגם בשעה העלה
מי רגלים ובכל זאח אורח בזמני בא .ויהי היום
אירע לה מקרה אשר לא מהיר כי בליל עבילה
מצא הבעל דם בעד שלי אחר החשמיש מיד
בכדי שהושיע וכי׳ ואחר זה ספרה לה ז׳ יעבלה
והיה ליל עבילה זי שלמחרתו ביום הוא זמן
וסתה וגם בפעם הזאה נמצא דם בעד שלו
אחר תשמיש כמו שאירע בפעם הראשון ועוד
אירע לה מקרה זה כליל מכילה שלישיה באופן
שראחה מהמ״ח שלשה פעמים רצופים וכעד
שלה לא נמצא לס בשום פעם מאלו השלשה
וגם אינה מרגשח כפעמים אלו כל הקורוח
אוחה כשעח וסחה כי אם דוקא גדל הכאב
מאד בשעה חשמיש וכדקו אח האשה הזאח שני
ריפאים א׳ יהידי יא׳ שאיני יהודי בכלי ההבעה
המיוחד להם לכך והם אמרו שהירידין המחיברין
בגב השליה עם אברים אחרים אשר סביבות
השליה יש כהם חילי וכשהשמש דש ונוגע טרידין
אלי משם ייצא דם זה המקריי בשע״ח ישאין
זה דם מקיר ואין לו דרך לעבור תוך המקיר
אלי דבריהם וזה היה על ידי חקירח חכם עם
הרופאים והנה כעחה שאל ראובן הנז׳ מה
יהיה משפע האשה הזאה ושכמ״ה ע״כ:
הנה לפי מ״ש בשאלה דאשה זו יש
לה ימים ידועים שאינה רואה בהם
א״כ אשה זו יש לה וסת קבוע מקריא וכמ״ש
מרן ז״ל יו״ד סי׳ קפ״ו ס״ג יעו״ש ומעתה
נלכה נא לכרר מה שהדין טחן כרואה מחמ״ח
תשובך
יוסף
והכה בהאי דכא כמה דייח כשהפכו כמבואר
כפיסקים רא׳ ואה אחרונים ע ביח יוסף דל
והככי בא בדרך קצרה וזה דמציט פליגחא אס
הכאב הוי כמכה או לא ומציכו פלוגחא כמי אי
סמכיכן על הרופאיס כזה או לא וא״כ הרי יש
כאן ס״ס ספק אס הכאב הוי כמכה ואח״ל ־לא
הוי כמכה שמא הלכה כמ״ד דסמכיכן על הרופאים
והרי בכ״ל הרופאים מעיד :ליש לה מכה
בוורידן כמ״ש בשאלה .ואע״ג למרן ז״ל בסי׳
קפ״ז פסק לאין לסמוך על הרופא וע׳ ככה״ג
חיו״ל שי׳ ע׳יל ישי ק״ה ובתשובותיו בעי חיי
חיו״ל סי׳ ק״ז וסי׳ ק״מ לאין להחיר בס״ס
כנגר מרן דל מ״מ כר׳ דהיינו לוקא כשאין
רגלים ללבר המסייע לרברי הרופאים .אבל היכא
לאיכא רגלים לדבר סבר מרן לסמכיכן עלייהו
וכמ״ש מרן דל כאיחי פרק אם ת־אה האשה
וכו׳ סמכינן על הרופא אפי׳ גוי ע״ש .וע׳ מ״ש
בב״י על לברי ריצב״א למילחא למסחכר הוא
ע״ש וא״כ הרי בנ״ל איכא רגלים ללבר המסייע
ללברי הרופאים לכאיכ לה ככל עח ועונה כמ״ש
בשאלה וא״כ שפיר יש לסמיך עליהם למכה יש
לה .ובר מן לין הרי מצינו להגאון חק״ל חיו״ל
סי׳ קכ״ז ולה׳ נליב לב ח״ב סי׳ ס״ג לעלו
כהסכמה לסיגיין לעלמא להחיר בס״ס אפילו
כנגל מרן ע״ש:
היה נר׳ לומר לעל כאן לא החמירו
ללא סמכינן על הרופאים אלא כזמנם
ללא היה להם כלים אלו הנמצאים בזמן הז:
ומה שהיו אימ־יס הרופאים הכל היה אימלן
רעה עפ״י חכמה העכע וכן משמע מהשי׳ הרכ
זרע אמה חיו״ל סי׳ פ״ג ע״ש לא כן כזמן הזה
להמציאו כלים מכלים שוגים המביעים כהס הלק
היעב והמכה כין עיניו של הרופא אפשל לומר
לכ״ע מולו לסמכינן עלייהו:
להכא כל׳ד אשה זו אינה יולעח שמכהה
מוציאה
,
,
ןןןןך
וא^״ג
יוסח
שמו
מוציאה דם וגס אינה יודעה שדם זה כא מן
המכה וידוע דהא מילתא חלייא באצילי רכרכי
כמ״ש כב״י ז״ל מכל מקים נר׳ לומר ס״ס
שמא הלכה כהרשכ״א ז״ל ואח״ל הלכה כהמרדכי
ז״ל דילמא ס״ל להמרדכי דסמכינן על הרופאים
והרי בנ״ד העידו הרופאים שדרך אוחה מכה
להיציא דם כמיעיך השמש וכמ״ש בשאלה או
אפשר לימר דמאי דסכר המרדכי היינו באשה
שאין לה וסח קכיע משא״כ כיש לה וסח קבוע
כנ״ד אזיל ומודה דלא בעינן יודעה וכו׳:
ן י ^ ן ך היה נר׳ להחיר בנ״ר כס״ס כמ״ש מורם
ז״ל שם ס׳ מן הצדדין ס׳ מן המקור
ואח״ל מן המקור שמא מן המכה ע״ש דמיירי
אפי׳ באשה שאין לה וסח קבוע וק״ו מ״ר ואע״ג
דהרש״ך דחה דברי מור״ס ז״ל ע׳ באחרונים
דעלו מן הישוב דברי מורם ז״ל ע׳ להגאון חווה
לעח ז״ל וע׳ להגאון ח״ס חיו״ד סי׳ קמ״ב
והנמשך שכ׳ דהיכא דאיכא רובא וחזקה אפי׳
בס״ס גרוע יש להתיר ע״ש ועוד לפי מ״ש שם
הגאון הנז׳ בפי׳ הברייתא וכמ״ש הש״ד ז״ל יש
לההיר מ״ר כיון דאשה זו אח״כ נחקלקלה ואע״ג
דמורס ז״ל מיאן בחילוק זה מ״מ אהני לן סברא
זו לסניף בעלמא עם עממים דלעיל:
ף^ןיף איכא עעמא אחרינא להתיר מ״ר דכפעס
שניה שראחה מחמ״ת היה סמוך לוסחה
כמ״ש כשאלה וככר פסק מרן ז״ל שם ס״ר
דהולין ראיחה .משוס וסחה ע״ש ואחה חחזה
להפרישה ז״ל מה שפירש כזה ע׳׳ ש ואע״ג דהרש״ך
ז״ל דחה פירושו ע״ש מ״מ אהני לן ס׳ הפרישה
ז״ל לצרפה עם כל הני עעמי דכחיכנא ולהחיר
אשה זו לכעלה:
כלל אני אומר שמא פי׳ הברייחא איירי
כנחקלקלה כשנשאת ואח״ל כמ״ש מורם
ז״ל שמא הלכה כמ״ד דכאב הוי במכה ואח״ל
ללא הוי כמכה שמא הלכה כמ״ד דסמכינן על
ודרך
כד
הרופאיס ואת״ל ללא סמכינן עלייהי שמא לוקא
כשאין רגלים לרבר אבל היכא ליש רגלים ללבר
כמו כאכ וכיוצא סמכינן עלייהו אליבא לכ״ע
ואח ־׳ל לאף כשיש רגלים מחמר יק ולא סמכיק
עלייהו שמא בזמן הזה שהמציאו כלים לראיה
בהם גוף האשה מבפנים שפיר סמכינן עלייהו
כיון ללבריהם לאו מאומדן רעה הוא אלא ע״פ
הראיה ואח״ל לאף בזה מחמרינן ולא סמכינן
עלייהו הרי יש לנו ס״ס של מורם ז״ל וכמש״ל
ואח״ל אין זה ס״ס וכמ״ש הש״ך ז״ל שמא כשיש
חזקה לאורח בזמנו בא אף בס״ס גרוע מהני
ואת״ל ללא הרי בנ״ל פעם ב׳ היה סמוך לוסתה
וכפי׳ הפרישה ואת״ל כלעת הש״ך שלחה פירושו
הררינן לספקוח רלעיל וע׳ כאה״מ משם כנסת
יחזקאל וע׳ פ״ח סי׳ קפ״ר ס״ק ז׳ וע׳ כרם
שלמה סי׳ קפ״ה ע״ש:
בקלן לאשה זו לנ״ר מותרח לכעלה
^לה
אחר שתספור ותמהר ואינה צריכה בליקת
שפיפרח וכל זה להלכה ולא למעשה ער שיסכימו
כעלי הוראה והיה זה כס׳ למען שחי איחיתי *!ה
משנח חרמ״ע לפ״ק והסכים עמי הרכ כמהר״ר
אברהם אנקאווה נר״ו וגם הסכים להיחר הרב
כמהר״מ ן׳ גו נר״ו מו״ן רעי״ח עאנגה יע״א:
רי( ראיתי את השאלה ומ״ש עליה ככחא
דהיתרא יריד נפשי ענף אי׳ש אנו׳ת
כמהר״ר יוסף ן׳ וואליד הי״ו ונוראות נפלאתי אשר
שלח דברו לאיש אשר כמוני ערום מחכמה לא
מינה ולא מקצחה ומה גם כענין הזה כי הגם
כי דכר זה של רואה מח״ח אס חספור וחטכול
אחר כל ראיה מח״ת ליכא איסירא דאורייחא
ככעילחה רק איסירא דרכנן כמ״ש כפיס׳ ז״ל
ועיין להרב נו״ב חנינא סי׳ צ״ב מה שהשיב
להשואל שכחב בחוך דבריו וז״ל אבל להאמינה
לענין איסיר רואה מח״ת שהוא איסור נדה וכרת
וכו׳ וע״ז השיב הרב ששג; כזה וכו׳ דמה שהאשה
י
רואה
שמו
רואה ג׳ פעמים וכו׳ הוא שהאשה הזאת קובעת
לה וסח כש״ח וט׳ וא״כ ל״מ לפי פשען של
דברי הפוסקים דוסחוח דרבנן אך אין כאן
איסור דאורייתא הגס שאני הכרעחי דלפרוש
מאשחו בשעח וסחה הוא מן החידה וכו׳ וסח
ש״ש חשמיש נק׳ וסח מחמח אונס ודאי אינו
דבר חירה וט׳ יעו״ש ועי׳ להרב ח״ס ז״ל סי׳
קע״ה כאורך עכ״ז לא פליג מחשש שמא ייכשל
כאיסור כרה יכמ״ש שס הרב ח״ס ז״ל דשמא
חאמר לו באמצע חשמיש נעמאחי והגס דלא
מחייכ אכניסה עכ״ז שמא יבוא לפרוש באבר
חי וט׳ יעו״ש והנה כי כן העוב שוב היה לי
לקיים מצוח פריש׳ה האמנם להפקה רצון יוסף
עינינו הרהבחי בנפשי להשיב כזה מה שנלע״ד
ואס דל היא ל
הנה מ״ש הידיד להחיר מכח ס״ס שמא פי׳
דכרייחא איירי כנחקלקלה כשנשאה וט׳
אחר המחי׳ נר׳ דכיין דסכרא זי היא סברא
יחידאה הביאה הרכ ש״ד ז״ל כשם ר״ח ז״ל
וכתכ דלא סמטנן עלה וכל הפיס׳ לא חילקי
בהט ומורם ז״ל פסק להלכה דאין לחלק כין
ראתה מיד וט׳ אך פשיטא דאין למשוח ס״ס
כהט ומכ״ש שהיא נגד מורם ז״ל שקבלנו
הוראותיו כמקום דלא הוי נגד מרן ז״ל .גס
הספק הכ׳ דשמא הלכה כמ״ד דכאב במכה וט׳
הגם דיש מן הפוס׳ דסכרי הכי עכ״ז הרי כחבו
דהסכמח האחרונים ז״ל דכאב אינו כמכה וכמ״ש
הרב פ״ת ז״ל ס״ק כ״ז גס את הגי דאת״ל דלא
הוי כמכה שמא סמכינן על הרופאים וט׳
כמ״ש כדכ״ק הנה לצד שנאמר דמרן ז״ל ס״ל
דלא סמכי׳ על הרופאים ודאי דלא עכדינן ס״ש
להתיר נגד דעת מרן כידוע:
מקום יש כראש לימר ט לדעת מרן
ז״ל יש לסמוך על הרופאים דהגם
דרכר זה כמח׳ שמיה וכמ״ש בב״י כי כס״ה
האמנם
יוסף
כחנ שאס חרצה להחרסאח לאהד שהתחזק צ״ע
אם חסמיך על רפואה לשמש ונו׳ וכן כתכ
בסמ״ג ובסמ״ק וכתבי בשס ריצב״א שאס אמר
לו הרופא שנחרפאה משמש על סמך דבורו
וכי׳ וכש״ע כחב אס חרצה להחרפאח וכו׳ אבל
לאחר שחחחזק יש מסחפקים אס מיהר לסמוך
על הרפואה לשמש אח״כ ויש מי שמחיר אס
אמר לה רופא ישראל נחדפאח וכו׳ ע״כ והנה
לפ» הכלל הידוע לנו דהיכא דמרן מכיא ב׳
סברוח בשס י״א וכיוצא דעהו להלכה כס׳ שמביא
כאחרונה וא״כ בנד״ז נר׳ דדעחו להלכה כריצב״א
שהכיא סבדחו באחרונה והגס דמצינו כזה וכיוצא
בו להאחרוניס ז״ל שטתכים שמרן לא הכריע
וכן מצינו להרב ז״א ז״ל בסי׳ פ״ג על האי
פלוגחא בעצמה דמרן הביא ב׳ הסברות ולא
הכריע יעו״ש .לזה מצינו להרב מחזיק כרכה
ז״ל ביו״ר סי׳ נ״ד וזל״ה ומריש כי הוה חמינא
דברי הרכ כנה״ג שכוחב על מרן שהביא שחי
הסכרוח ולא הכריע וכו׳ הוה קשיא לי וכו׳
ומסורה כידינו שרעחו כסחס וכך הייחי מקשה
על האחרונים שכוחביס כך וט׳ אכל נר׳ וכו
ורעה הכנה״ג ודעמיה שלכך כהב סברח החולק
להודיע שיש לחוש לסכרא זי וט׳ והן לו יהי
כדעח מר״ן לסמוך על הסברא שסחס להתיר
מ״מ למעשה נקיטי׳ להחמיר אבל בשעת הדחק
או הפסד מרוכה סמכינן על מרן להחיר וט׳
וכן מסיק הרכ כנה״ג בדין זה )בנחחך עצם
האמצעי( דאף דנהגו באיזמי׳ר להחמיר כרש״י
)דס״ל להחמיר כל מקום שיחחך( כשיש ספק
אחר וט׳ הוא סומך על מרן להחיר וט׳ וכי׳
ע״כ יעו״ש מש׳ מדבריו דמצדד אצרודי לו׳ דמרן
כך ס״ל להלכה כסחס )וכן ט״א וי״א ודאי
דס״ל ט״א בידא( ואפי׳ בהפסד מועע שכן
כחי והן לו יהי כדעה מרן וט׳ ^א שהאחרונים
נקעו להחמיר וגס לדידהו היכא דאיכא ה״מ
או
,
יוסח
שמו
או דוחק או ספק אחר הדרינן לכללין בסתם
ואח״כ י״א או י״א וי״א ובכן אחאן לנד״ד דאף
דדעח מרן ז״ל להחיר כס אחרונה עכ״ז הכיא
ג״כ סכרת ס״ה והסמ״ג לחוש לה ובנד״ד
דאיכא רגלים לדבר כמ״ש הידיד מצד הכאכ
אשר לה וכפרע כשעת תשמיש כמ״ש כשאלה
נר דהוי כמ״ש דהיכא דיש ספר ,אחר שכתב
הרב כנה״ג ז״ל דסמכינן אמתירין:
כל מ״ש הוא אס מה שאמרו הרופאים
דאית לה חולי וכו היה על פי אומדן
דעתייהו .כזה אפשר דעעו בדמיונה וכמ״ש הרכ
ח״ס כשם הרב מעיל צדקה ז״ל שהרופאים
כעצמם הס אומרים כי כל חכמתם היא רק
עיוניח והרב ח״ס ז״ל כתכ דהם נאמנים על
הכלל לומר יש כעכע הכליוח להוליד חצץ ארוס
אבל לא על הפרט לומר על גוף זה שיש
בכליותיו חצן וכו כי אולי מחשכותס העעס וכו
יעו״ש .אכל כנד״ד שבדקו את האשה ע״י כלי
ההבמה ואמרו שהורידין הדקין המחוכרין .על
גב השליה ולאיברים אשר סבימח השליה מלמעלה
על גבה יש בהם חולי וכשהשמש דש מנענע אוחס
ומשם יוצא דם זה המקריי וכו כמ״ש כשאלה
וזה ידוע שעל ידי כלי ההבטה רואים ממש
בעיניהם הדבר ברור כאילו היה על הגוף מבחין
וכן אמר לי הרופא המובהק והוא יהודי מיס'
פמידיל י״ץ כי אין ספק בזה כלל .וא״כ אין
זה עפ״י אומדן דעתייהו רק עדות ברורה דאית
לה אוחו חולי כזה נר׳ דכ״ע יודו דסמכינן
עלייהו .והגס דליכא כי אס רופא א׳ יהודי
המעיד כן והב׳ הוא גוי הרי קי״ל דעד אחד
נאמן כאיסורין והגס להיכא דאיחחזק איסורא
לא מהימן ונל״ל להוה עוכלא ג פעמים נר׳
לכאורה להוי איחחזק איסורא זה אינו לעלין
נוכל לומר דלא הוי איחחזק איסורא לפי מ״ש
כשאלה דבפעם כ׳ היה המעשה סמוך לוסתה
,
,
והנה
,
,
,
,
,
)(7
כה
דהיינו שבליל :ובילתה שלמחרתו ביום היה זמן
וסתה שמשה ובזה חולה בוסחה ולא חשבינן לה
רואה מח״ח וכמ״ש מרן ז״ל אלא דזהו דוקא
לדעח הפרישה ז״ל אבל הרש״ך השיגו כמ״ש בס״ר,
ט״ו והגס שהרב סדרי טהרה כ׳ בשם הרב מ״ש
ז״ל להקל כהפרישה ז״ל די״ל דודאי לא חיישי׳
לכחחילה אך אם ראחה אמרי׳ איגלאי מילתא
דדמיס יתרים נתוספו בה ויש לסמוך עליו דהא
בלא״ה לדעח הא״ז צריכה פרישה כ״ד שעות
וכו ואף אס לא קי״ל כווחיה הוא משוס דהוה
מילתא דרכנן סמכי להקל .וא׳׳כ לענין רואה
מח״ת לאסור על בעלה נמי אינה אלא מדרבנן
וכו והרכ סדרי מהרה הוכיח מדברי הר״ן ז״ל
להקל כס הפרישה יעו״ש .אלא דעכ״ז יש לחוש
לס הרש״ך ז״ל ומה גם כי הלב מהסם כזה
כי נר דיש לחלק כין פעם א לב האמנם
מקום יש בראש לומר דנ״ד לא מיקרי איתחזק
איסורא דבשלמא לענין רפואה י״ל שהרי היא
חולה כודאי ובאתה להתרפאת וכיון דאיתחזק
לחולי רואה מח״ח אין להאמינו ודמי לטכל וכו
משא״כ כנד״ד דעוקר הנדר מעיקרו דלא היתה
רואה מח״ת רק דם זה המקריי בא מן הורידן
ע״י דוחק השמש אלא דיש להחישכ גס כזה
מ״מ הרי נר מדברי הפוס דמאן דסומך על
הרופא בחד סגי .ומאן דאמר דאין לסמוך על
הרופא היינו כשאמר ע״פ אומדן דעחיה וכמפ״ל
ועי להרב שבות יעקב ז״ל בח״א סי ס״ה הביא
דבריו הרב ז״א ז״ל סי פ״ג שחילק בין רופא
א לשני רופאים וזה משוס דהעעס דיש צד
שלא נאמין לרופא הוא משוס דשמא קאמר הכי
בדדמי ובתרי לא חיישי׳ וכו יעו״ש )והחלק
הנז אינו מצוי אצלינו( וא״כ בנד״ד ללא שייך
האי עעמא דשמא קאמר בדדמי דהוי ע״י ראיה
בכלי ההבעה נר דיש לסמוך על רופא אחד.
ובח״ב סי׳ ע״ו כחב ז״ל גם מ״ש הצערפות
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
אמירת
שמו
אמירה רופאים ודאי דמהני כמ״ש כח״א וכו׳
והרופאים צריך שיהיו שנים זה פלא בפני זה
וצריכין לישאל ע״י חכם ואפי׳ אחד ישראל ואחד
נכרי כמ״ש בח״א .ובחשובח פ״מ פסק דלא
מהני אמירח רופאים ולא דק כי כן משמעוח
הסוגייא ופוס׳ ראשונים ואחרונים כצירוף השינוי
וסח וכאב האשה בודאי שומטן על הרופאים
ע״ר שכחכחי דאז ליכא חשש כדדמי וכו׳ יעו״ש.
והנה כל החנאיס אשר הצריך הרכ איחנהו
בנד״ד ונוסף עליהם דנד״ד לא שייך ביה כדדמי
וכמ״ש .ומה גס כנד״ד דאיכא רגלים לדבר
מצד הכאב ובפרע כש״ח עיי׳ להרכ ח״ס סי׳
קע״ד דף ס״ע ע״ש בשם הרדכ״ז ז״ל:
זה ניחא להאמין להרופאיס על מה
שאמרו ראיה לה חולי טרידין וכו׳
רזה ראו אותו ע״י הכלי הנז׳ ולא עפ״י אומדן
דמחין אכל מ״ש דמחמח דוחק השמש יוצא דס
זה המקריי פשי׳ דהוי על פי אומדן דעחייהו
וא׳׳כ להסוכריס דאין לסמוך על דכרי הרופאים
ודאי דאין לסמוך על דבריהם כזה והנה ט כן
אחאן למחלוקח הפוס׳ ז״ל .אי צריכה לידע
שמכחה מ״ר או אף דלא ידעה תלינן כמכחה
כאשר ידוע פלוגחא דרבנן ראשונים ואח אחרונים
ואנן יחמי דיחמי מה כחנו יפה להכריע כזה:
נחפשה דרכינו לדעת ס׳ מרן מלכא
כזה כי אחכא דדיה סמטנן והנה
מרן ז״ל בב״י כתב מ״ש הרשכ״א ז״ל דמסחברא
דאפי׳ אינה מרגשח ממש שהדם שוחח ויורד מן
המכה וכו׳ אבל הגהוח מיי׳ כחבו בפי״א מא״ב
בשם ס״ה ראשה שיש לה מכה באותו מקום
ואינה יודעת אם מ״ר וכו׳ ממאה ואינה תולה
במכחה וכו׳ וכן כחכ כמרדכי עכ״ל והנה הגם
דהרשכ״א ז״ל מאי דנקימ בלישכיה הוא שאינה
מרגשח שהדס שוחח וכו׳ ואפשר דלידע דמכחה
מ״ר מודה להגאוניס הנ״ל דכעייא לידע וכמ״ש
האמנם
האמנם
יוסף
הרש״ך רל שס ס״ק כ״ד יעו״ש .אלא דמרן
ז״ל ס״ל להרשג״א פליג וס״ל ללא כעייא לידע
אם מכתה מ״ל וכמ״ש הרש״ך דל שס שהב״י
והל״מ והכ״ח הבינו שהרשכ״א פליג יעו״ש והנה
לכאורה היה נר׳ ללעח מרן ז״ל להלכה ס״ל
כהס״ה ולעימיה ז״ל מרנקימ כלישניה אכל
הגהות מיי׳ וכו׳ האמנם מלםחס בש״ע ס״ה אם
יש מכה כאותו מקום לפולין כלס מכתה וכו׳
ולא תילק כין יולעת וכו׳ נר׳ לס״ל כהרשב״א
ז״ל .והגם שבדין ז׳ כתכ אס כל זמן שהיא
בורקח ככל החורים וכו׳ אינה מוצאה כתמים
כי אס כמקום אחר וכו׳ יש לתלות שממכה
שבאוחו צר בא וכוי .רנר׳ ררוקא כזה ריש
אומרנא מאחר דבשום פעם אינה מיצאה רס
רק כמקום אחד וכו׳ לזה היה נר׳ לחלק רהחם
לא ידעה דאית לה מכה כל עיקר ואמעו
להכי הצריך לאומדנא אכל כיודעת דאית לה
מכה סגי כהכי אף דלא ידעה )דאית לה מכה(
שמיציאה דם וכדסתם לן כשעיף ה׳ וכן מצינו
להרכ ז״א ז״ל כסי׳ פ דמחלק כהכי יעו״ש .אלא
דהרכ ט״ז ז״ל ס״ק ח׳ מטאר מרכריו דלא
כמ״ש יעו״ש .ומורם ז״ל שס על ס״ה כתכ
וכל זה כאשה שיש לה ושח קטע דאז יכולין
לחלוח שלא בשעח ושח :כמכחה אע״פ שאינה
יודעת שמכתה מ״ד וכו׳ יעו״ש .והרב״ח ז״ל
בפשקיו ובתשו׳ שי׳ פ״ו הביא הברייתא הרואה
דם מח״ת וכו׳ ואם יש לה וסת וכו׳ ואם יש
לה מכה וכו׳ ומאי דפי׳ כה המרדכי ז״ל
דה״ק ואס יש לה ושח וט׳ חולה כיסחה
שיטלה לימר זה הדם שהיא רואה מהיר וט׳
וחולה כמכחה וכו׳ ונאמנת אשה לו׳ מכה יש
לי וט׳ שממנה יוצא הדם משמע דוקא שיודעת
וכו׳ אכל כשעה ושחה אפי׳ יודעת וכו׳ אינה
תולה כה וכו׳ עכ״ל המרדכי ופי׳ הרב״ח דמ״ש
המרדכי ז״ל דתולה כמכתה וכו׳ שהוא מקושר
,
עם
שמו
עס תולה כוסתה אכל אם אין לה מכה אין
לה לומר שלא כשעח וסחה לס זה טהור וכו׳
ילא חקשה לכאן כתכ חולה כמכחה ומשמע
אע״פ שאינה יולעח שמכחה מ״ל ואח״כ כחכ
ונאמנה וכו׳ משמע לוקא כיולעח וכו׳ להחס
מיירי כאשה שאין לה וסח וכו׳ ועל חי׳ זה
נסמך מהרמ״א ופסק כן כהגהוחיו וכו׳ יעו״ש
והק׳ על זה רמהרא״ס ז״ל וראי מפרש להמררט
מצריך שתהא יודעת וט׳ ובא לכלל ישוכ רמורס
ז״ל תפס להלכה מילתא מציעתא וכו׳ יעו״ש.
וכפסקיו הוסיף להק׳ דהכי משמע כמהרא״י
מרמסיק כמרדכי אכל כשעח וסחה אפי׳ יודעה
וט׳ אלמא דסוף דכריו נמי כיש לה וסח קאמר
וכו׳ יעו״ש .ונר׳ לו׳ דעיקר קושייחו היא מדכרי
מהרא״י ז״ל אכל ממאי רמסיק כמרדכי אבל
כשעח וסתה וכו׳ אין נר׳ הכרח כ״כ לומר
דהמרדכי ז״ל מיירי ככל הסיפא ביש לה וסח
דיש לו׳ דטנח המרדכי היא כך דכרישא מיידי
ביש לה וסת .ומ״ש ונאמנה מיידי כשאין לה
וסת ואז צריכה שתדע דמכתה מ״ר והא דמהני
היריעה היינו לשאין לה וסת אבל אס יש לה
וסת הגס דלשלא בשעת וסתה אין צריך ידיעה
עכ״ז בשעח וסחה אפי׳ ידיעה לא מהני .ואיך
שיהיה הרי סייס דכיש לה וסח שלא כשעה
וסתה יש לסמוך על זה כיון דהרשב״א הכיא
ראיה מפורשת וכו׳ לתלות וכו׳ אף אס אינה
יודעח וכו׳ ואפי׳ כאשה שאין לה וסח וכו׳ וכן
פסק בש״ע וכו׳ די לנו להחמיר באשה שאין לה
וסת קבוע וכו׳ יעו״ש:
ש״ך ז״ל פי׳ דברי המרדכי ז״ל דאס
יש לה וסח קבוע חולה שלא בשעה
וסחה כיסחה שאין לה מכה .ושמהרא״י ז״ל דייק
מהמרדכי דטון דס״ל דמהחזקה אין אורח כא
אלא בזמנו חולין בדם עהור מכ״ש דסכירא ליה
רהיכא דאיכא מכה אעפ״י שאינה מ״ר מהורה וכו׳
והרב
כו
יוסף
ועפ״י הדכרים האלה הס לנרי הרכ והב״ח
הכין וכו׳ אלא הלבר כלור שהמדדכי מציין
הכרייחא וחולה כמכחה וכו׳ וכן מוכח בב״י
ול״מ וכו׳ והוא פשוט וכו׳ יעו״ש .ומ״ש שכן
מוכח כב׳׳י הוא כרור :מרן בב״י לא כחב בשס
המררכי רק האי מילחא לאס יש לה וסח וכו׳
ז״ל והמררכי כחכ בריש שכוטוח אם יש לה וסח
זמן קכוט וכו׳ חולה וכו׳ שיכולה לו׳ זה הלם
שהיחה רואה טהור שטליין לא הגיע וסח יטו״ש.
ומ״ש אח״כ ואס יש לה מכה וכו׳ הוא ציון
לרכינו הטור דל .וזה פשוט .וא״כ מ״ש אח״כ
מח׳ הרשב״א והס״ה ודטמיה וסיים וכן כתב
המררכי וכו׳ מוכרח לו׳ רמיירי בשאין לה וסח
קבוט .וטכ״ז יש לפרש לברי מרן בש״ע ס״ה
באחל מב׳ פנים .י״ל למרן ז״ל חפס במושלם
כס׳ הרשכ״א ז״ל לחולה במכחה אף שאין לה
וסח קטע ואף אס אינה יולטח שמנחה מ״ר
וכלסכרי לה הכי הרב״ח ז״ל ושאר אחרונים
ז״ל כלטח מרן ז״ל .והגם למל׳ אבל לנקיט
מרן ככ״י נר׳ ללעחו כס״ה ולעימיה טכ״ז
בש״ע פסק כהרשב״א ז״ל .וע״ז חי׳ מורם ז״ל
ללוקא כיש לה וסח וכי׳ .או י״ל להיכא לאין
לה וסח ס״ל כהס״ה ולעימיה לצריכה שחלע
שמכחה מ״ר וכמו שנר׳ מל׳ אבל לנקיט בב״י
ומ״ש בש״ע ס״ה מיירי כאשה שיש לה וסח
והוא מ״ש מור״ס ז״ל וכל זה באשה שיש לה
וסח וכו׳ .אלא שיש קצח רוחק שמרן ז״ל סחמא
קחני ואס הכי הוה ליה לפרש דמיירי כיש לה
וסח ואיך שיהיה בין הכי וכין הכי לדעח מרץ
ז״ל בנד״ר רמיירי ביש לה וסח אחחא שרייא:
ן ן ן י ף בה דלהחיר אשה לבעלה רוב הפיס׳
מקילין רקשים גירושין וט׳ וכמ״ש הרב
ש״ך ז״ל דהגם דס״ל רצריכה לירע אס מכהה
מ״ל אע״ג לאיח לה וסח קבוע עכ״ז לענין
רואה מח״ת להתירה לבעלה לא בעינן שחלע
שמכחה
שמו
שמכתה מ׳׳ ד וכמ״ש כס״ק ך ום״ק כ״ד יעו״ש
גס הרכ חכם צכי ז״ל הגס דהנה הוא אזיל
כשימח הש״ך דל דאף להרשכ״א דל צריכה
האשה לו׳ שהמכה שיש לה יש שם דם וכו׳
וסיים וכחכ דל ואיך שיהיה הלילה לנו להקל
כאיסור כרת ודיינו אם נקל בסברח מר זקני
הגאון בעל שער אפרים זלה״ה בשא״א כעטן
אחר אלא תתגרש וכו׳ יע״ש אך דעתו נועה
למאי דס׳ הרכ מר זקנו דרישא דכרייחא
דקאמר חולה כמכחה דמשמע אפי׳ אין מכחה
מ״ד מיידי כרואה מח״ח וכו׳ כמ״ש דכריו הרכ
ז״א ז״ל סי׳ ע״ע דף פ״ג .גס הרכ צמח צדק
סי׳ פ״ו כתכ אשה שיש לה מכה וכו׳ הן אמח
שהרכה פוס׳ ס״ל כיש לה וסח קטע יכולה
לחלוח כמכחה שלא כשעח וסחה אפי׳ שאינה
יורעח שמכחה מ״ר וכן כ׳ נמי הרכ כהגהות
ש״ע וט׳ אמנם כיון שהרכה מהכוס׳ חולקים
ע״ז נ״ל שאין להתיר אלא כשתמי .וכו׳ אבל מ״מ
כראחה ג׳ פעמים מח״ת יש לסמיך על אוחן
פוס׳ שמקילין לחלוח כמכה אפי׳ כשאינה יודעח
וכו׳ כדי שלא חאסר על כעלה וכמה קשה
גירושין וכו׳ יעו״ש:
אכתי פש גכן לצאח ידי חוכת הרע״ז
ז״ל דנר׳ דס״ל כדעת מרן ז״ל
דצריכה לדעת כי מכתה מ״ד מההיא דס״ז ולפי
דעתו ז״ל מרן ס״ל כהמררכי ומ״ש כס״ה אס
יש לה מכה תולה ברם מכחה וכו׳ היינו דיודעת
שמכתה מ״ד והן אמת שמלשון מרן ז״ל תולה
בדם מכתה נר׳ הכי שיודעת וכו׳ דאי לאו הכי
תולה במכתה הול״ל .וכמדומה שראיתי דקדוק
זה באיזה ספר .ועי׳ להרכ נקודוח הכסף מ״ש
על דברי הע״ז ועיי׳ ג״כ להרב ז״א מה שהאריך
להק׳ על דבריו דל והרב סדרי עהרה ז״ל
כחב בשם חשו׳ א״ש סי׳ ל״ז דל ומה שנסחפק
מעלחו כמה שחולק הע״ז על הרמ״א ז״ל .אהוכי
,
האמנם
יוסף
לדעח כ׳יח לא נמצא הלכה פסוקה נכל הדינין
אלו אס באנו לחום ח״ו לכל החומרות וכו׳
דוק מעכ״ח וחשכח לדברי הע״ז הס רכריס
דחוייס ולא ק׳ כלל וכו׳ וככר כחכ גס הב״ח
להרב מוהר״י ז״ל מקרקא כדעח רמ״א ועשה
מעשה רב .אך מה לנו מור מסק באחרון
שהכביד עלינו בחומרוח יחירוח דוסחיח דרבנן
יכו׳ יעו״ש .עכ״ז אנן יחמי דיחמי ראחכא דמרן
סמיכנא מה נענה למ״ש הרע״ז דל דס״ל כן
כדעח מרן דל דכעייא לידע אס מכחה מ״ר
ומוכח נמי דאף להחיר אשה לכעלה כעי הכי:
נר׳ לומר דכנד״ד אף להרמ״ז דל
יש להחיר כיון דכשעח חשמיש אית
לה כאב גדול כמ״ש כשאלה הרי זו הוכחה כי
הדס הוא ממכחה ודומה למ״ש הוא עצמו שס
שאס כשעח הכאכ מוציאה דס מוכחא מילתא
דממנו הוא ימו״ש .ומצינו עוד להרב כנה״ג שס
שכחב בשס הרדכ״ז ז״ל אפי׳ המרדכי לא אמרה
אלא ברואה דס על עד הבדיקה שלא כשעת
חשמיש אבל הרואה מח״ת אעפ״י שעדיין לא
יצא דס ממכחה אפשר ע״י כח דוחק השמש
מחמעכח המכה ויוצאה דס הילכך קרוכ הדבר
לתלות במכה הרדכ״ז ח״כ סי ק״י ע״כ:
מן האמור דאשה זו לא מחזקינן לה
ברואה מח״ח וספרה לה שבעח ימיס
ואחר תמהר ומותרת לבעלה ואס תראה עוד
תספור ותטבול וכו׳ אבל בלי ספירת ז נקיים
ועבילה זו אין בידינו להקל וכמ״ש רוב הפוס׳
דל .ועוד זאת יתירה אזהרת הרב ח״ס דל בסי׳
ק״ס שכחב שאסר כל הקולות ברואה מח״ת
להחירה לבעלה כספי׳ נקיים מ״מ צריך הוא
לפרוש באבר מח ולחוש שמא ראחה דלא התרנו
אלא שלא חחגרש ומכיון שהחרט לו הכניסה
האמנם
,
המורם
,
אחרי
די וט יעו״ש:
כותבי מש״ל התבוננתי במ״ש כת״ר
בס״ד
,
יוסף
שמו
בסי״ד שנתודע לו שהבריקה שעשו הרופאים היתה
קודם שהוחזקה פעם ג׳ ואם העידו על הרופאים
על החולי וכו׳ כמ״ש כדכ״ק .ועפ״י זה נדחה
קרי לה למ״ש אני עני למיל דנר׳ דנר״ד הוי
איחחזק איסורא וכאיחחזק איסורא אין עד אחד
נאמן והוצרכתי לכל מש״ל:
מ״ש כח״ר ז״ל וא״כ הרי פסק מרן
ז״ל דקודס שתתחזק מהני ערוח
הרופאים וכו׳ אחר המחי׳ לא נמצא בדברי מרן
ז״ל רק מ״ש הוא אם חרצה להחרפאח צריך
שיהיה קודם שחחחזק אכל לאחר שחחחזק יש
מסחפקים וכו׳ והוא לשין ס״ה ז״ל ואין זה
כמשממ לקודם שתתחזק מהני עדוח הרופאים
לסמוך על דבריהם אצא דאז קודם שחחחזק אף
אס יש להסחפק כמ״ש םרפיאחו חעלה ארוכה
לא איכפח לן כזה משוס שעדיין יכולה לשמש
כיון דלא עכר עליה ג׳ פעמים משא״כ אחר
פחחחזק .אכל לסמוך על הרופאים זה לא ידענו
מדברי מרן והסוס ז״ל .איכרא שהרב ז״א סי׳
פ״ג כחכ לישכ מאי רהוקשה לו על ספקן של
הגאונים זיע״א ודעמיה ז״ל מהמעשה דפ׳ המפלח
וממקומות אחרים רנד׳ דסמכי׳ על דכרי הרופאים
וחי׳ הוא ז״ל דשאני זאת האשה שככר הוחזקה
וכו׳ צריך עדוח ברורה ועדות הרופאים אף
דאינו עדות כדור יכו וע״כ נסתפקו הני גאונים
משא״כ כשאר עניניס וכי כגון גכי הני קליפות
וכו רכזה ודאי נאמנים וכי יעו״ש .עיני לשמיא
נעלית בקול התטלה כעי ומתחנן יאיר עינינו
כמאור תודחו שלא נכשל בדבר הלכה תמיד כל
הימים כיר״א .כה דברי הצכ״י הח״פ טאנכ׳יר
יע׳י־א .כשבט דהאי שחא החרמ״ט ליצי׳:
האמנם
,
,
,
,
,
הצב״י
מרדכי ן׳ ג׳ו
ס״ע
ר י א ( את זה השבתי למהר״מ ן׳ גו י״ן מ״ם
כח״ר רסברא יחידאה היא ומכ״ש
כז
שהיא כנגד מור״ס ז״ל כמ״ש כדכ״ק .אחה״מ
מכח״ר דכיון דהסכמת האחרונים הוא דשפיד
מכדינן ס״ס אפי׳ כנגר מר״ן כמש״ל א״כ ודאי
ופשוט דעכדינן ס״ס אפי׳ כנגד מורס ז״ל
ועפי״ז אין מקום למ״ש טיד כת״ר דהס׳
האחרונים דכאכ לא הוי כמכה ולכן אין לההיר
מכח ס״ס כנגד הס׳ האח כמ״ש כדב״ק דמי מדיף
הסכ׳ האח׳ מפסק מרן שקבלנו הוראוחיו ואפי״ה
טכדינן ס״ס כנגדו כ״ש נגד הס׳ האח׳ ומ״ש כת״ר
דסכרא יחידאה היא לא כן הוא דהר ח״ס חיו״ד
סי קמ״כ והנמשך כחכ כן וכמ״ש כפנים ומ״ש
הרב פ׳יח דהס האחרונים דכאכ לא הוי כמכה
טס כל זה סיים משם הס״ט דלטנין אס אינה
יודעת שמכהה מוציאה דס שפיר הכאב הוי
כמכה ע״ש .וע להגאון ח״ס ז״ל שס דאע״ג
דמר גיהו הוא מכח הסוכרים דכאב לא הוי
כמכה עם כל זה כחכ להחיר ממנו .מכח דכאכ
הוי כמכה לסניף .וגס אני לא סמכתי להחיר
אלא כהצערף כמה ס״ס והכל דרכחי כירך אח״ל
וזוהי דרך ישרה שיכור לו האדם כדרכי ההוראה
וכמ״ש מיהרש״ך ז״ל ח״כ סי קכ״ח ע״ש .ומ״ש
עוד כח״ר דמה שאמרו הרופאים דמחמת דוחק
השמש פשיעא דהוי אומדן דעת וא״כ להסוכריס
דאין לסמוך על דברי הרופאים ודאי דאין לסמוך
על דבריהם כזה אה״מ דהרי מציגי להגאון ח״ס
ז״ל דאע״ג דהרכ ז״ל הוא מכח הסוכרים דאי;
לסמוך על הרופא וכמ״ש כחשו׳ הרמהה עם כל
זה כהכ כסי׳ קנ״ג דאס אמר הרופא שיש לה
מכה שדרכה להוציא דם מהימן ע״ש .ועור מהיכן
פשיטא ליה לכח״ר דמ״ש הרופא הוא מאומדן
דעח דכיון דהמכה כין עיניו של הרופא פשיטא
דהיא היודע רעל ידי דוחק השמש וכי׳ רנהירין
ליה שבילי האשה כשבילי דמחיה ועל כן אומר
כך ולא מאומדן דעת כמ״ש כת״ר דליתא ומ״ש
עוד כח״ר דעדיין נוכל לומר דלא הוי איתחזק
,
,
,
,
,
,
איסורי
שמו
איסורא דפעם שניה היה סמוך לוסחה וכו׳
כמ״ש כדכ״ק .אה״מ מכח״ר לא ידענא מאי
קאמר דכיון דהיה סמוך לוסחה וקי״ל דחולה
כיסחה וכפי הפרישה ז״ל .א״כ חו לא צרכינן
להא דעד אחד נאמן דכיון דלא חשכינן לה רואה
מחמ״ח ויכול לבא עליה פעם שלישיה א״כ אין
אנו צריכין לעדים כלל לא לאחד ולא למאה
ואס כונח כח״ר כרי לחוש לסכרח הש״ך ז״ל.
וכמ״ש כת״ר כסוף דכריו א״כ הימה על עצמך
מאי עד אחר נאמן וכו׳ דקאמר כת״ר דהנה
לרעת הש״ך ז״ל .אפי׳ היו כאן כ׳ עדיס או
יוחר לא מהני כיון דככר הוחזקה ועדות הרופאים
אינו כל כך ברור להוציאה מחזקחה וכמ״ש
כח״ר גופיה וכמ״ש הרכ זר״א ז״ל .ומ״ש עוד
כת״ר ומה גס כי לכי מהסס כזה כי נראה
דיש לחלק כין פעס ראשון לשני ע״כ לא ירענא
מאי קאמר ועל כח״ר לפ שיחוחיו ולכח״ר
החיים והשלום מאדון השלום ורוק:
ריב( אם כ׳ף פשועה כשיעה אחרונה מגעה
לסוף הקלף או למ׳ד שכשיעה ראשונה
מגעת לסוף הקלף ע׳ מג״א סי׳ ל״כ דיגרור
קצה וכ״כ המאמ״ר שס משם הפרישה והרכ
חיד״א ככרכ״י שם כחכ משם כיח הרואה שחולק
על המג״א ע״ש .ונראה דכיון דהיא גופא חלייא
כפלוגחא דרש״י ורעימיה מכשירין כלא היקף
גויל ולא מיפסל אלא בדבוק אוחיוח והחולקים
עליהם סברי דגם בזה מיפסל .ואם כן מצינן
למשוח ס״ס שמא הלכה כמ״ר כשר ואת״ל כמ״ר
פסול שמא הלכה כמ״ד דמיעיל תקון על ידי
גרירה כן נר׳ לכאור׳ ולמעשה צ״ע ודוק:
ריג( הרב כית אהרן דל מע׳ מ׳ס כתכ משם
הרכ כאר המים סי׳ ר״ן שהמע״ל
אומרים עליו קדיש והשככה ושיש לו חלק לעולם
הכא ע״ש .וע׳ ח״ס חיו״ד סי׳ שכ״ו וע׳ ויאמר
יצחק חיו״ד סי׳ ק״כ משם מהריק״ש וע׳ אשר
,
,
יוסף
לשלמה נר״ו סי׳ נ״ג:
ריד( ראובן הקדיש מפה לס״ח והיה רוצה
לצור בה צורת אריה בחומי זהב
מעשה רוקם ושאל ממני אס מותר לעשות כן
ואמרחי לו לזה אסור .ע ערך השלחן ז״ל חיו״ל
סי׳ קמ״א וע׳ לה׳ עקרי הד״ע חיו״ר סי
י״ע סי״א ולא״א הראש ז״ל כס׳ ויאמר יצחק
חאו״ח סי׳ י״א ורוק:
רטן( כתב מרן יו״ד סי׳ רצ״ד והאירנא שאין
יכולין להעלוחס לירושלס פירין
אוחס אחר שיגמרו ויחלשו ע״כ .ונר׳ דמ״ש
ויחלשו חפש לשון העור ואנה״נ דאף כמחוכר
שפיר דמי שהרי ככ״י כחכ על לשון העיר ייתלשו
לאו דוקא ע״ש וכ״כ ככסף משנה פ״ע מהל׳
מ״ש ע״ש וכ״כ מע״מ וכ״כ הראב״ן ה״ד הכ״ח
אלא שהשיג עליו ע״ש וע׳ כאה״מ משס הש״ך.
וא״כ למעשה אס יכול לפדוח אחר שיתלשו
עדיף פפי כדי לצאח אליכא דכ״ע ואס אי
אפשר כחלוש יפדה כמחוכר וכן עשינו מעשה
ש׳ חר״מ לפ״ק ידוק וע׳ לה׳ שו״ג שכ׳ דהש״ע
חזר בו ממ״ש ככ״י ע״ש:
בענין הדיסקונ׳ע של בייעי׳ס אס יש
רטז(
בו משוס לחא דרביח ע׳ להיאון
כפי אהרן ח״א ז״ל חיו״ד סי ז׳ וזו הלכה העלה
דאס הש״ה הוא מאה פראנקוס ומכרו כחשעיס
אם לא קכל עליו המוכר רק אחריות הצ׳ שפיר
דמי אפי׳ לכתחי׳ ואפי׳ לס׳ מרן ז״ל ע״ש
שהאריך ודוק ומ״ש כזה כמהר״ח בלייח נר״ו
בכחא דהיחרא מעעמי חלחא לדידי לא מכרעא
ש׳ חרנ״מ לפ״ק:
ריי( בענין שרייח הבשר כמיס כדי להשהותו
עוד שלשה ימים אחרים שכחבי
הפוסקים יש להסתפק אם סגי לשרותו מצד
אהד או לא ואי כעינן שישהא כמיס שיעור מה
או אם רק יעביר על הבשר ספוג טבול כמיס
שפיר
,
,
,
יוסף
שמו
שפיר דמי ראיחי מ״ש כזה כמהר״ח בלייח נר״ו
דסגי מצד א׳ וסגי נמי על ירי ספוג והאריך
לחזק דכריו ה״ה כמוס עמדי .וזה מה שהשבחי
על דכריו ראיחי כל הכחוכ לחיים נר״ו והנה
לבבי לא כן ידמה דמ״ש דאיסור זה לא מצינו
לו יסוד|בש״ס לא ידענא מאי קאמר דטון
דהגאונים ז־׳ל ורוכ הפוסקים כחכו כן וכמ״ש
הוא עצמו מה יושיענו מה שלא נמצא כש״ס
ואפי׳ הריכ״ש דשדא נרגא כדין זה כ דיש
לחוש לדכרי הגאונים ומה גס רהרשכ״ש ז״ל
סי׳ תקס״א דחה דכרי הריכ״ש ז״ל עיש .ומ״ש
דאין צריך שרייה כלל אלא כהעכרת מים עליו
על ידי ספוג דמ״ש ר״י שרייה היינו שפיכה
וכמ״ש האגור ז״ל .זה אינו ראם אתה אומר
דסגי כהעכרח מים הרי ע״כ תכף ומיד מתיכשים
המיס והדם נקרש ומה הועילו חכמים כחקנחם
כדי להניחו עוד ג׳ ימים וכך השכל מחייכ
לעל ידי שרייה שיעור מה כחוך המיס מחרכך
הבשר והלם שבחוט לא כן על ילי העכרח
מים בעלמא ולאי ראינו עושה פעולה זו והשתא
צריכים אנו לומר רמ״ש האגור שפיכה היינו
שרייה כמ״ש ר״י ואע״ג דהש״ך ז״ל כחכ לאין
להחמיר כדינים ^ו הרי הוא עצמו מסיק דלכתחי׳
צריך לשרותו היעכ ע״ש ואנן כלכתחי׳ עסקינן
ומה גס דמרן ז״ל כתכ ואס שרה אותו כמיס
משמע מלשונו דשפיכה לא מהני וכן מוכח ממ״ש
יכול להשהותו עור שלשה ימים אחרים פחות
חצי שעה ע״ש רחצי שעה דקאמר היינו ע״כ
זמן השרייה כדי להשהותו עוד וכן דקדק הר׳
עה״ש ז״ל שם ע״ש וכן נר׳ שהכין הש״ך שם
ומ״ש כמ״ש רמ״א כס״א ר״ל כמו שמצינו
דהחמיר רמ״א כהדחת הבשר קידם מליחה
והצריך חצי שעה הכי נמי לענין שרייה להשהותו
עוד ג׳ ימים אחרים צריך חצי שעה דאל״כ
מה ענין שרייה קודם מליחה לכאן לענין להשהותו
,
כח
עור ג׳ ימים וכו׳ ועוד רמרן ז״ל לא הצריך
חצי שעה להדחה דקודס מליחה לכשנאמר דפחות
חצי שעה דקאמר היינו שיעור ההדחה דקודם
מליחה אלא ע״כ כונת מרן לומר בזה שיעור
השרייה כדי להםהוחו עוד ג׳ ימים אחרים וכמ״ש
הרכ ערך השלחן ז״ל וא״כ גם כונת הש״ך הוא
כמש״ל וע׳ עו״ז ס״ק ל״ד וכאה״ט שם ולהכנה״ג
שם דכולס סכרי מרנן דצריך חצי שעה ורמ״א
שלא הזכירו כמ״ש כת״ח מפני שסמך על דברי
מרן שכ׳ פחוח חצי שעה ומ״ש האגור והמהדרין
וכו׳ לאו למימרא דלסכרת הגדולים שראה סגי
כשפיכה כעלמא כמו שהכין ה׳ הפוסק הנז׳ אלא
כונחו מכוארח דהמהדרין מניחים אותו כמו
שתי שעות אכל מדינא אין צריך כ״כ זמן אלא
כל ששרה אוחו כמיס זמן מה סגי ליה בהט
ולעולם מ״ש האגור שפיכה היינו שרייה כמ״ש
ר״י הרי לך חכל נכיאיס סכרי מרנן רכעיק
שרייה זמן מה הלא המה האגור ורכינו ירוחם
כשם הר״מ והגהות ש״ר ואו״ה ה״ר הר״מ ומרן
ז״ל ולא מצינו דסגי כשפיכה אלא לפי המנהג
שהכיא הכנה״ג הגהכ״י וגס הר׳ ערך השלחן
ואנן לאו כמנהגא עסקינן אלא לפום דינא ומ״ש
עוד ה׳ הפו׳ הנז׳ דלא נתפשמה הוראה זו כמקומו
ליתא דמזקניס אתכונן דזקני העיר וחכמיה
מעירין כגודלן רכך נהגו שם כימי הראשונים
דל לשרות אוחו כמיס זמן מה עד היום הזה
ומ״ש עוד דמצד א׳ סגי ותלי זייניה מדברי
הרשב״א ז׳׳ל לענין מליחה לאי שמיה מתייא
דהרי פסק מרן ככ״י שם דלכחחי׳ בעינן מליחה
משני צדדין ושאף הרשכ״א ז״ל מודה כזה ולא
החיר אלא כדיעכד והכי נקעינן לענין הלכה
ע״ש וכן פסק כש״ע שם ס״ג וכ״ש לסכרת
מורס דכ׳ דיש אוסרים אף כדיעכד ע״ש ואנן
כלכחחי׳ עסקינן לענין השרייה א״כ פשומ דכעינן
ב׳ צדדין בין במליחה בין בשדיה ומה גם דלא
למי
שמו
דמי כלל שרייה למליחה וכמו שחילק ה׳ הפוסק
עצמו ומה שדחה זה ה׳ הפו׳ הנז׳ המעיין היעכ
בדברי הרשב״א גופיה בעיניו יראה ולבבו יכין
דיש לחלק ככך ע״ש ועוד להאוסריס במליחה
אפי׳ בדיעבד וכמ״ש מורס וכנ״ל מה יענו
לדברי הרשכ״א שכתכ הגע עצמך חחיכה גדולה
וכו׳ אלא ע״כ לחלק לסכרחס כין חחיכה גדולה
משני צררין לחחיכה קעגה מצד א׳ דשולע האויר
מצד השני ומכחיש כח המלח לא כן חחיכה
גדולה מכ׳ צדרין ליכא למימר הכי וא״כ אף
אנן נמי נימא לענין שרייה הכי וכמובן וחמהני
על ה׳ הפוסק הנז׳ דרצה להתיר דכר שאחרים
נהגו בהם איסור ועוד שהוא דבר החמוה
לרכיס ע׳ מרן יו״ד סי׳ רמ״כ ס׳ יו״ד ואף
שכ׳ הש״ך שם דאס מביא ראיה וכו׳ הנה כנ״ד
ככר נדחו כל הראיוח שהכיא ותו לא מידי ודוק:
ריח( אשה שהפילה אחר שני חדשים לעכילתה.
כעין חתיכת בשר בלי ריקוס אברים
והראו אותה חחיכה לשני רופאים יאודים וגם
למילדת גויה וכדקו ואמרו שהיה ולד נקכה.
ויהי לתקופת השנה ילדה זכר ושאלו ממני אם
חייב כפדיון או לא .ולכאור׳ נר׳ דאין צריך
פדיון .דאע״ג דהר׳ בית עוכד ז״ל כחב משם
הר׳ חיים שאל ז״ל דהעיקר כמהריק״ו דסבר
דצריך ריקוס אברים .מ״מ הרי מצינו להזכו״ל
ז״ל חיו״ד ערך פדיון שהביא פלוגתא כזה ואע״ג
דמסיק דיפדה כלי כרכה ע״ש מ״מ כנ״ד שאני
כיון שיש כאן עדות הרופאים שהיה ולד ואפשר
שאף מהריק״ו ז״ל .יודה כזה .ומיהו למעשה
לא מלאני לכי לסמוך על זה והורתי שיפדה כלי
כרכה ש׳ תרמ״ז לפ״ק ודוק:
ריט( את זה כתכ לי כמהר״י דאדון מו״ן
כעי״ח ארגיל יע״א סדר למען תחיה
לידידי היקר ההה״ש והכולל .זר״ק כמהר״י ן׳
וואליד הי״ו מרחוק אקרא לו שלם שלם כפול
יוסף
הגיעני מרו״מ ששהי לשמוע מהגעחו לחעו״ל
ויען כי נפרק הנסיעה ראיחי לנח״ר נחפז
לדרכו לא חפצחי להראוח לו מה שהייחי לומר
בס׳ הרב הגדול מר אביו זצ״ל ני ראיחי דבר
חמוה מאד לענ״ד .אח״נ מזה פירשחי מאמר
רז״ל אל יפער ארס מחבירו אלא מחוך דבר
הלנה ונבר נאמ־ו פירושיס רביס על חיבח
מחוך היחרה אך אמרחי שאס יפער ארס מחבירו
מהלנה פסוקה אינו מונרח שיזנור אוחו כיון
שאין לו מה לפלפל ולעיין כאוחה הלכה .אך
אס מהלכה הצריכה עיון כל אחד יזכור חכירו
וזה דקדוק לשון מחוך דכר הלכה ר״ל שיש
צדדים לנעיח לכאן ולכאן .כי תוך פשומ הוא
שאינו נועה לאחד מן הקצוות .זה הוא כלקועי
א״ה דף רכ״ז סעיף יו׳ד הכחוכה אם נמחקה
וכו׳ כעיני יפלא מה עדיפוח יש לשער כחוכה
על שמרוח דמלמא והרכ ז״ל לא העיר על זה
כלים .אם לא תיכת מהני הייחי אומר העעם
משוס דלא מסמנא מילתא .פה לא יש לנו לא
מהר״י מינן ולא כארות המיס אס המצא ימצא
כמח״ק יניח דעחי יואל אלה׳ נשמע ממנו בשורות
מוכיח וכו׳ וע׳ כיח יאודה כמנהגים דף קי״ג סי׳
ס״ד דמהני קיום אך פסול הכחוכה הוא מעעם
אחר עכ״ל:
וזה מה שהשכחי לו .הן קדם אשיכה ידי על
מ״ש רו״מ באותו פרק מההיא תשו׳ הרשב״ץ
ז״ל הביאה מרן ביזה יוסד א״ה סי׳ כ״ו דפסיק
ותני דע״כ לא מנגיד רב אלא באהנו מעשיו
ע״ש .ורו״מ הש׳ג ישיג על תשו׳ א״א הראש
זלה״ה סי׳ קכ״י דפסק דעונשין אוחו אף שבנדונו
איירי בלא אהנו מעשיו ובו בפרק עליתי מן
הישוב מה שהיה נ״ל פרע למזומן .והנה בעתה
נר׳ לישב באופן אחר והוא דבשלמא במקדש
כלא שידוכין שייך שפיר לחלק כין אהנו מעשיו
ללא אהנו כיון שלא הזיקיקוהו לחח גע ולקדש
פעם
שמו
פעם אחרח אלא מה שאמרו מלקין אוחו וחו
לא .משא״כ כחקנוח רכני וגאוני מקאספילייא
שחקנו דצריך לחח גט ולקדש פעם אחרת וכו׳
לא שייך לחלק כהכי שהרי עינינו הרואות שאף
שכמלו מעשיו הראשונים ועשו אוחו כאילו אינו
עם כל זה ענשו אותו מאה כסף א״כ אף
אנן נמי נימא דאף כלא אהנו מעשיו מענישין
אוחו כיון דסו״ס עכר על חקנחס ופריצוחא
דעכד עכר עי׳ חשו׳ הרשכ״ש סי׳ י״ר ופרי
צדיק סי׳ י״ר יד אהרן חאה״ע סי׳ כ״ו הגהכ״י
אוח יו׳ד ויאמר יצחק לא״א זלה״ה סי׳ קנ״ז
ע״ש ודוק .ועל שכעחה כאחי על מ״ש כח״ר
שראה דכר תמוה וכו׳ .זה לשון הר׳ כארוח
המים ז״ל סי' מ״ז כענין הרשאת גמ אס יש
כה כיני שיעי או מחקים אי מועיל כה קיום
כשאר שערות או לא נר׳ דכפי מ״ש מורם א״ה
סי׳ קמ״ה ס׳ כ״ד אינו מועיל בה קיום וכו׳
ויש לי ראיה על זה דהרי לענין הכחיכה יש
מחמירין דלא מהני קיום ומטו בה משמיה דמהר״ס
מינן ז״ל .דמחמיר בשם החחן והכלה וסכום
המטוח אם נמחק או חליי ביני שימי דלא מהני
כה קיוס וכו׳ ע״כ דברי ה׳ בארות המיס ז״ל ט״ש.
ושא נא עיניך וראה לה׳ יד אהרן א״ה סי׳ ס״ו
הגהב״י אוח נ״א נ״כ נ״ה שהכיא משם מהר״י
קונו ומהרש״א שפסלו הכחוכה וכסברח מהר״מ
מינן ושכן נראה דס״ל לרבו של מוהר״י עייאש
בתקנות ארגי׳ל ושכן פ׳ ה׳ כחלת שבעה סי׳ ג׳
ס״ק י״ז ושכ״כ כס׳ שמש צדקה א״ה סי׳ ד׳
ושכ״ב האגירה ע״ש .וחמהני על הר׳ יד אהרן
שכ׳ משם רבו כמהר״י עייאש היפך ממה שכחוב
במנהגים משם רבו .ושוכ ראיחי לה׳ שכע
בנימין ז״ל סי׳ קמ״כ וסי׳ רפ״ו שהכיא להקה
פוס׳ דס״ל כדעה מהר״מ מינן ז״ל ואגב אורחיה
הרגיש על ה׳ יד אהרן כמ״ש וכ׳ דט״ס נפל
ברכרי הרי״א ז״ל ורצונו היה להסמיך סכרת ה׳
)(8
כט
יוסף
ביה יאודה לס׳ ה ב״ד אלא שש״ס נפל וככחב
לממלה ע״ש .וע׳ להרב דבר משה א״ה סי׳
כ״ט דקאי בשישה זו דמהר״מ מינן ז״ל וע׳
זכו״ל א״ה אות ק׳ ערך קיום ע״ש .ומאחר
עלוח דכמה גאונים רבים ונכבדים סברי הכי
ומהם עשו מעשה לפסול הכחובה וכנ״ל מעחה
אין כאן דבר חמוה ובפרע מעשה רב ורוק:
ר 0בענין הפקעת קדושין ע׳ הרא״ש בחשו׳
כלל ל״ה הרשב״א סי׳ אלף ר״ו
חשב״ן ח״א דף ס״ו סי קל״ג וח״כ דף ד׳
סי׳ ה׳ גו״ר חיו״ד כלל ב׳ סי ד׳ וחא״ה כלל ב'
סי׳ י״א חח״ס סי׳ ק״ח ק״ע יד״א חא״ה הגהב״י
אוח מ״ז והנמשך אבני מלואיס חא״ה סי׳ כ״ה
ס״ק נ״ח כנה״ג חא״ה סי׳ כ״ח הגהב״י אות
ל״ה והנמשך חיים ושלום סי׳ כ״ו הריב״ש סי׳
שצ״ז ישמח לב חא״ה סי׳ ח״י ע״ש ומשם באר׳ה
דרובא דרטואחא סברי דלמעשה צריך לפוטרה
בגמ .והרשב״א גופיה דדן לפני רבותיו סיים
וכ׳ ומ״מ עור צריך להתישב בדבר ע״ש אשר
לפי״ז יש להעיר על הר׳ חחס סופר ז״ל שם
אשר החליע דדעת הרשב״א להתירה בלי גפ
הלכה למעשה ושיב מצאחי להכנה״ג שס שכ׳
רהרשב״א הורה כן למעשה אחר אותה תשו׳
שכ׳ בה ומ״מ עוד צריך להחישב וכו׳ שהיא
התשו׳ שהביא מרן הב״י א״ה סי׳ כ״ח וכ׳ שאין
כן דעת רבו ע״ש ולפי דבריו יש לישב דעת
הגאון ח״ס ז״ל ועיין מהר״מ אלשקאר ז״ל סי׳
מ״ח ואף לדעח מהרח״ף כס׳ חו״ש דכתכ נוסח
חקנה לזה ע״ש לכי אומר לי דלא כחכ כן אלא
לענין הלכה אכל למעשה להחירה כלי גע אפשר
דלא מלאו לבו וכן משמע מדבריו שכתכ עיין
חשב״ן וכו׳ דפשוע דר״ל דלמעשה היישינן וכמ״ש
החשב״ן ז״ל ואחרי מופלג אמר לי פה אל פה
כמהר״א אנקאווה נר״ו שכן השיב לו כמהר״א
פלאגי מר כריה דרכינא כמהרח״ף ז״ל דמעולם
,
,
,
מר
שמו
יוסף
מר אביו רל לא עבד עובדא להחירה בלי גט
ושמחתי שכיונה אל האמה ובכן קם דינא דלעשוח
מעשה אני חוכך להחמיר ודוק:
רכא> ינוסח ברכה ארוסין ע׳ מרן רל א״ה
סי׳ ל״ר וכך היא הטסחא
בתלמוד שלפנינו וכך שמעט לרכוחי׳ ז״ל שהיו
אימרים וציונו על העדיוח וע׳ הרמכ׳יס ז״ל
בחבורו שכחי :והבדילנו מן העריות וע׳ להה״מ
רל שס מ״ש בזה וע׳ הרמב״ס בחשו׳ פאר
הדור סי׳ ע״ש וע׳ הגאון חתם סופר רל
חאו״ח סי׳ נ״ד ונ״ה שמישב נוסחה וציונו
ע״ש ודק:
ר כ ב ( אץ לחישלקלא מפיק על הנערה שיצאחה
שמה בעיר מקידשח על ידי שנחקבל
העדוח גב ׳ד דכל כהאי גוונא אין משגיהין בבה
קול מוהריב״ל ח״ג סי׳ ל״ה וע׳ משאח משה
א״ה סי׳ א׳ והרדב״ז ה״א סי׳ שי״ב שהסכימו
כן עיש הק״ל אה״ע סי׳ ך׳ ורוק:
רכנ (.את זה כהבחי להשיב על דברי מהר״ש
ב״ע נר״ו .על מ״ש כח״ר בענין
מעשה קוף דאט אין לנו אלא דברי מרן זה
אינו הדא דקי״ל דנדיכין אנו לחוש לס׳ המחמיר
להתיר אשה לשוק אף נגד מדן וכמ״ש הר גע
מקושר סי׳ קכ״ח ומהרימ״ע סי׳ ושאחרוניס
רל כ״כ ועוד דמרן גופיה לא החיר לעשיח כן
לפתחי׳ כמבו׳ למעיין בדבריו ואף כדיעכד נמי
לא התיר אלא כשנהקיים הגט בחותמיו וכמ״ש
הכנה״ג שם סי׳ קמ״א וע׳ עוד שם אות קנ״ג
וע׳ מהרשד־׳ם סי פ״ה וע׳ ויאמר יצחק לא״א
הראש זלה״ה סי׳ קל״ח ע״ש .ומה שהכאה לנו
פטר הרשאה ששלחו ב״ד שלפנינו מהכא להחס
והשליח היה מצוי שם במח״ק לאו שמיה מחייא
לשחי חשובוח בדבר דמי יאמר ששלחו אוחו
נרי גוי ואימא נרי ישראל שלא רצה להיוח
שליה נחינה רק שליח הולכה ועול דעכ״ל דהיה
,
,
,
הגמ מקויים להייני לשם שהיא מקום הכהינה היו
מנירין חחימוח העלים החתומים בגט כמ״ש
הכנה״ג רל שם לאי לא חימא הכי חימה טל
עצמך היאך טשו ממשה לכחחי למטח שליח
שלא בפניו כמלחא רחלייא כפלוגחא וכמ״ש מורס
ז״ל שם ואף שמרן רל לא גילה לטחו כזה מ״מ
הרי קי״ל לכשמכיא מורס רל כ׳ סכרוח דמהו
לפסוק כי״א בחרא ואכן קי״ל לדכא הכי כיון
שמרן לא גילה רמהו וכמכואר כל זה באחרונים
רל .אלא עכ״ל שאוחו כרון היה כלכחיבכא
לככה״ג כ״ע מולו למהט למנוח שלא כפטו
וכמ״ש הפוסקים רל ע״ע .ומ״ש עול כח״ר
בשם עישא לצריך להיוח כשני יולין שכ״כ הרכ
יעב״ן רל זה אינו למי לגו גלול מיוסף הרב
היד״א רל .להן כל יקר ראחה עינו וכל רז
לא אניס ליה לפסיק וחני כס׳ שיורי כרכה א״ה
לצריך להיות כיו׳ל אחה ע״ש .ומה גם למנהגנו
פה לכחוכ כיי׳ל אחה וככר ילוע מ״ש מרן
ז״ל למקים הנחינה עיקר .ומ״ש עור כח״ר על
הטני׳ן הכפופים לכרין נכחכו והוא מלחא ליכול
להחכרר ע״כ רכריס אלו אין להם שחר אחה״מ
דלקושעא ככר דקדקנו וכררנו וראינו שנכחכו
שלא כדין ומה צריך עוד לברר ומיהו כדי להפיס
דעחו כחכט ע״ז קב״ע והמצאנו חוככי האגרח
הזאח השטח ומ״ש עוד כח״ר על הנוני׳ן הפשועים
דע״כ לא אמרו חינוק אלא היכא דמס״ל וכו
לזאח אשיכ דהן אמח שהיה כרור אצלנו שקצת
נוני׳ן פשועים היו כמו זיי׳ן ולרווחא דמלחא
שאלט לתינוק אעפ״י שלא הייט צריכין לו כלל.
ומ״ש עוד כח״ר הגע עצמך אם הכתיבה היתה
דקה וכו אין לו שחר כלל דאדרבה היא הנוחנת
כיון שהגע שלפנינו היא כהיכה גסה א״כ היה
צריך הסופר לכחוכ הנוני׳ן הפשיטים כפי ערך
הכחיכה דהיינו להאריך אוחם יוחד מזיי׳ן הכהו
כגט זה כדי שלא יהיו נראים כזיי׳ן של אוחה
,
,
,
,
כתיכה
שמו
יוסח
כחיבה זאח ועור אחרח מלבד עעס זה היה
צריך להאריך הנוני׳ן כדי שיהיה הגע מעורה
דאיכא למ״ד ראם לא עשה כן הגפ פסיל וכמ״ש
האחרוניס ז״ל וכן הוא בכל סדרי גמין ע״ע.
ומ״ש כח״ר מסדר הגע של הר״י מיכל ז״ל.
שכ אס אוח אחח נראיח כאוח אחרה כגין ני׳ן
פשימה שנראיח כזיי׳ן וכיוצא דאס נר׳ לנו דמ״מ
נכחכ כהלכחי אין מראין אוחו לחינוק וכו׳ ע״כ
לדידי לא מכרעא דהמעיין כלשון הרכ ז״ל
בעיניו ייאה ולככו יכין שכונה הרכ לומר על
נו׳ן פשועה שנכחבה כדין אלא דלגבי נוני׳ן אחרות
שבאותו גע היא קצרח הקומה ונראיח כזיי׳ן ולא
שהיא זיי׳ן ממש של אוחו גע לזה כחכ דאין
מראין וכו׳ דאל״כ מה הלשון אומרה נכחכ
כהלכחו דאס היא כזיי׳ן של אוחו גע פשיעא
דאינו כהלכחו אלא מכ״ל כדאמרן לא כן כנ״ד
דהניני׳ן הפשועים הם כצורה זיי׳ן של גע זה
ממש ליכא למ״ד רכשר וכ״ע מודו דפסול .ועיין
זכו״ל משם הכ״ח ז״ל וע יד אהרן סי קכ״ה
שכ׳ דדבריו סוחרים למ״ש כחשוכוחיו ע״ש.
ומ״ש עוד כח״ר על לשון ההרשאה ועדיו החחומיס
בו אנחנו חו״מ וכו׳ וכחכנו ע״ז דיש שנוי כין
חחימוח הגע לחחימוח ההרשאה דבחחי׳ הגט
הוא כלא כנוי משפחה ובחחימיח ההרשאה הוא
בפנוי משפחה והיה צריך שיכחבו בהרשאה יעדיו
החחומיס כו אנחנו חו״מ כלי כנוי משפחה
וכיון שלא כחכו כן בהרשאה הרי יש סחירה
מן הגע להרשאה .וכחכ כח״ר על זה איני
רואה שוס סתירה כלל וכו׳ מ״כ אחה״מ מכח״ר
לא צדק בזה כלל ושא נא עיניך וראה כס
ויאמר יצחק לא״א הראש זלה״ה א״ה סי׳ קע״ע
מ״ ש בזה ומשם כאר׳ה דלכחחי׳ צריך לכתוב
כן בהרשאה ע״ש וכנ״ד כיון דהגמ פסיל
מעממים אחרים וכנ״ל לכן פקפקנו כפרע זה
אגכ גררא ומ״ש כח״ר לשון הרשאה ששלחו
,
,
,
,
ל
כ״ד שלפנינו מהנא להחס שהעדים הקהו מיס
על הגט הס המה העדים הההימיס בהרשאה
ופו׳ אין ראיה מהחס די״ל יהיה הדבר נהוץ
והיה עגון ביבר ולא הספיקו לכהוב הרשאה
אחרה לכחחילה .ומ״ש עוד כה ר יהיכן מצינו
שצריך להידיע לשליח קורס שימנה אוהו ונו׳
ע״כ גס אנכי ידעחי חה אינו מעכב ומה
שכחכנו לכח״ר היא וכן לא יעשה ולא זו הדרך
של נקיי הדעח ע״כ ור״ל דנקיי הדעה רואיס
אה המלד דאפשר שהשליח אס לא יודיעוהו
קורס המנוי אפשר ילך לעיר אחרה יביני ביני
חחעגן האשה לכן השיב והישר להודיעו קורס ודי
כזה .ומ״ש עוד כח״ר על החחימה של סופר
הגט שחחס כהנפק של שטר הרשאה וכהבנו דהוי
נוגע בעדוח .וכחב כח״ר ע״ז וז״ל זה אינו נוגע
כעדיח שכל עצמס לא באו להעיד על נווי שציוה
לסופר וכו כ״א לקייס החתימה וכו והבאה
לנו שטר השליחיח ששלחו ב״ד שלפניני מהכא
להחס שכחוב בו ציוה לסופר ר׳ יאודה ן׳ מדזור,
וכו והוא עצמו עד שני בהנפק כנדון שלפנינו
ע״כ .אחה״מ לא כן אנכי עמדי דכל עיקר
שנחקן שטר הרשאה למניה השליח שליח אחר
וכמ׳׳ש מרן ז״ל .אבל לקייס הגט בהרשאה הלייא
באשלי רברבי הרשב״א והריב״ש ז״ל יכמ״ש מורס
ז״ל וא״כ כיון שחקנו לכתיכ כהרשאה כל המעשה
אשר נעשה בפניהס וכיחכיס ג״כ שציוה הבעל
לסופר וכו הרי עכ״פ כיוינו להעיד נמי על
פרע זה .וא״כ איך יחכן שיעיד הסיפ״ אח״כ
כהנפק הלא זה ודאי ניגע כעדוח מיקרי ואוחה
הרשאה ששלחו ב״ד שלפנינו ככר מילהנו אמורה
שאפשר היה הדבר נתרץ או סבה אחרה וכי
וזה פשוע למי שיודה על האמח וש״ר אליכס
״
,
,
,
,
,
רכל(
יקרב ע״כ ודוק:
עד אחד אומר בשעח מחן מעיה אמר
לה האמ״ל וער אחר אומר לאחר
מחן
שמו
יוסף
מחן ממוח אמר לה הוי הכחשה מהרשד״ס
אה״ע שי׳ י״א ע׳׳ש ומוהריכ״ל ח״ג סי פ״ר
עלה ונסתפק כזה ה״ד הכנה״ג וע״ע שס שכ׳
משם הר״ש יונה דאס אמר לשם מתנה ואח״כ
אמר לשם קדושין אפשר אפילי אמרה הן לא
כעייא גע ע״ש ירוק:
רכה( אשה שלא רצחה לחלון ע׳ מר״ן אה״ע
סי׳ קס״ה וע׳ פחחי חשוכה משם
חכם צכי ומשם חחס סופר דאין לטף אח האשה
ע״ש ודוק:
רכ (1קהל שרוצים לתקן שמי שיתנדכ מעוח
לכהכ״נ הוא יעלה ראשון לס״ת
אעפ״י שיהיה כהן ככהכ״נ ואפי׳ לא מחל על
כבודו אי אריך למעכד הכי או לא .עיין כ״י
אויח סי קל״ה משם מהריק״ו וע׳ כנה״ג משם
מהר״י צרפחי .וע׳ ערך השלחן סי׳ הנז׳ משם
הפר״ח וע׳ כרכ״י שם משם הרב הלבוש יע׳
מג״א סי׳ הנז׳ וע עקרי הד״מ משם כנסת
יחזקאל ומשם אור נעלם ועי׳ שיורי כרכה סי׳
הנז׳ ודוק:
רכז( ביום שמוציאין שלשה ספרים אעפ״י
שקראו כראשון כמה עולין מנהגנו
שלא לומר קדיש אחר ספר א׳ אלא אחר קריאח
ס״כ שקורא כו המשלים וכן אחר קריאת
המפעיר כס׳ שלישי ועי שו״ע או״ח סי׳ רפ״כ
כהגה ועי׳ מ״ש מרן ככ״י שם ודוק:
אם החולץ יכול לדור עם חלוצחו אחר
רכה(
שחלץ עי׳ מרן כ״י אה״ע סי׳
קי״ע משם הרשכ״א ופסקו מורם סי׳ קנ״ז
ועי׳ כד״מ משם מהר״מ פאדווה ומסיק דלא
מלאו לבו להקל נגד הרשכ״א ז״ל .ומהראנ״ח
צדד להתיר אם יש דוחק בבחיס ה״ד הר׳ ב״ד
ומביאו הר׳ אזן אהרן אות ח׳ ועי׳ להרב הנז׳
בספרו כפי אהרן סי׳ ך׳ דהחיר מדונו לדור
עמה כחצר אחח והסכים עמו גאון הדור
,
,
,
,
כמהרר״א אשכנזי ז״ל ועי׳ בס׳ חיים ושלים
סי ק״י דהחיר מיונו אפי׳ לאכול עמה חמיד
בשלחן אחי וכ״ש אם היא עניה וכו׳ ימסיק
שם יאס אינה צריכה להחפרנש משלו העוב
והישר ילא תיור עמו אף ימרינא שרי ע״ש:
בענין שיעור חלה כחכ לי כמהר״ש
רכט(
ן׳ שימול שהוא המשה ליערא
קמח שהם שני קילוס וחצי ואז מחחייכ להפריש
חלה שכך קכלה כירם מן הראשונים ז״ל
ע״כ ורוק:
ךץ ( על מה ששאלת אי שרי לומר צדוק הרין
על המח כליל מוצאי שכח .תדע
דהאי מלחא חלייא כמנהגא .דלהנוהגין כדעת
הכלכו ה״ד מורם ז״ל יו״ד סי׳ ח״א ס״ו דאין
לומר צדוק הדין בלילה והוא עפ״י סחרי חורה
כמ״ש הלבוש פס .הר בר פשוע דלדידהו אין
לומר כליל מוצאי שכח דמה נשחנה הלילה הזה
מכל הלילות .אכל להנוהגין לומר צ״ה כלילה כמו
כערי המערכ הפנימי וראי לדידהו שרי לומר
צ״ה בליל מוצאי שכת נמי ואפי׳ קורס חצות
לילה שהרי אפי׳ ביו״ע שני דחמיר מליל מ״ש
שרי לומר צ״ה וכמ״ש מרן שם ואע״ג דאנו
מהגין כדעח מורם ז״ל דאסר מ״מ מסחיין
להחמיר באוחם הימים אבל להחמיר בליל מ״ש
נמי לא .ומ״ש הרמ״ז משם האר״י ז״ל דאין
לומר ודיי בליל מ״ש קודם חצוח נראה פשימ
שהוא עפ״י סחרי חורה לא כן עפ״י הפשע
וראי שרי .וככר השרישונו חז״ל אם הלכה רופפת
כידך פוק חזי מאי עמא דכר .ולך החיים
והשלום .ודוק:
ער מה ששאלח כראוכן ששלח לשמעון
רלא(
על ידי גוי כלי זכוכיח מלא חומן
יין כלי שים חיתם רק סתם פי הכלי כמגיפה
ארוכה שחצי ממנה יוצאת הין לכלי וכשהגיע
הכלי הנז׳ ליד שמעון מצא הכרזה רפויה.
והחומץ
6
שמו
והחומץ הנז׳ היא חזק עד שמכעכע כשמםליכין
אותו על גכי קרקע ושאלת מה יהיה משפע החומץ
הנז׳ אי שרי אפי׳ בפחיה או לפחיח כהנאה ע״כ:
מ״ש דחומץ זה חזק וכו׳ אינו ענין
לנ״ד דהחס מיידי דאיני נאסר כמגע
גוי וכמ׳יש מרן יו״ד סי׳ קכ״ה .וכנ״ד הוא
כשולח וקי״ל כסי׳ קי״ח דצריך חוחס אחד מחשש
שמא החליף כדכר דאיח ליה הנאה בחליפין
וא״כ פשוע וכרור דכנ״ד חימץ זה אסור אפי׳
כהנאה לס׳ מרן דקי׳׳ל כויחיה דאיני מפליג
בין הזמנים .ומ״ש מרן בסי׳ ק״ל כמפקיד כיד
גוי שרי בהנאה בחוחם אחר היינו בדבר הצריך
שני חותמות ועשה חוחס אחד שרי בהנאה לא
כן בדבר הצריך חיחם א׳ ולא החחימו כלל
כנ״ד פשיע לאסור אפי׳ כהנאה דכקל יכיל
להחליף ועוד דהחס הצריך שייחד לו קרן זויח
ובשולח לא שייך ייחד לו וא״כ נראה דאף בדכר
הצריך ב׳ חותמות ולא עשה כי אם חוחס א׳
בשולח דלא שייך ייחד לו קרן זויח נר׳ דאסור
כהנאה כ״ש בנ״ד דלא החחימו כלל ודאי דאסיר
כהנאה .ואע״ג דכנ״ד מסחמא ראיכן המשלח
הידק הכרזא כדי שלא ישפך בטלטול הדרך דקי״ל
דזה הוי כהוחם אחד וכמ״ש מרן שם שחי
חשוכוח כרכר חרא דמ״ש מרן דהידוק הכרזא
הוי כחוחס אחד היינו דוקא בדבר הצריך ב׳
חוחמוח ועשה חוחס א׳ ועוד הידק הכרזא
הוי כשני חותמיה .אכל כרכר הצריך חותם א׳
ובמקים החיחם הירק המגופה פשימא דלא מהני
ומנא אמינא לה מדפסק מרן שם רבדבד הצריך
כ׳ חוחמוח מפחח וחיחס היי כשני חיחמיח
וכדבר הצריך כ״א חיתם א׳ מפתח לחיד לא
הוי אפי׳ כחוחם א׳ ע״ש .והדכריס ק״ו ומה
התם כמפתח דצריך ערחא להכיא מפחח שיהיה
מכוון או לעשות מהחח אחר דצריך אומן עם
כל זה פסיק וחני מרן ז״ל דלא חשיכ חותם
תשובה
יוסף
לא
לדבר הצריך חוחס א׳ כ״ש בנ״ד דייו רב לו
להסיר הברזא כלאחר יד ולהחזירה ללא חשיב
חוחס הידוק הכרזא כלל לדבר הצריך חוחס
א /ועוד זאח יהירה דבנ״ר מצאה רפוייה פשימא
דלא מהני דקי״ל דאס חזר על חוחמו ומצאו
מקולקל אסור יכמי׳ש מרן שס ע״ש דלא תלינן
אלא מל ידי אדס .ומורס כשס תה״ד היא דמחלק
כהכי ואנו כדעת מרן קי״ל:
הגם הלוס ראיחי לא״א הראש זלה״ה בס׳
ויאמר יצחק היי״ד סי׳ צ׳ שכתב דהא
דס״ל למרן דאין לחלק בין נעשה על ידי ארם
לבין נעשה שלא על ידי אדם היינו כשהספק
שקול אבל היכא דמוכחא מילחא דםלא על ירי
אדם נעשה כההיא דנדונו אף מרן אזיל ומודה
דחלינן דשלא על ידי אדם נעשה ושרי ע״ש מ״מ
הכא כנ״ד מוכחא מילחא דעל ידי איס נעשה
שהרי עינינו הרואוח דפור שחוע לפני הגוי
שהכרזא ארוכה ובנקל יכול להסירה א״כ חזקה
דעל ידי הגוי נמשה ומה גס דכנ״ד נמצאח
הכרזא רפוייה אפי׳ לס׳ עכודח הגרשוני ז״ל
הביא דבריו א״א זלה״ה שם מודה דאסיר כיון
דנמצאח הברזא רפוייה ואפי׳ היחה מהודקח
דלס׳ הרב הנז׳ שרי מ״מ הרי בא רעהו וחקרו
הרב חקרי לב ז״ל ה״ד שס וכחב דהיא הנותנת
דכיין שדרך בני אדם שולחי היין להדק הברזא
לא חשיכ חיחם רכעינן שינוי מדרך הנהיג ע״ש
וכ״ש כנ״ד דנמצאח רפוייה כ״ע מורו דאסיר
וככר כחבנו דבדבר הצריך חוחס אחד הדוק
הכרזא לא הוי חוחם כלל וכנ״ל וא״כ בג״ד
כ״ע מידו דאסור .כלל העולה דחומן זה הכא
בשאלה אסור אפי׳ כהנאה לדעח מרן דקי״ל
כוותיה שנח חרס״א לפ״ק:
כתב הרכ ח״מ א״ה סי׳ ה׳ וה״ה
רלב(
גרושה וחללה וכו׳ ע״ש ושמעתי
מקשים דהא פ״ד אסור לכא כקהל וגרושה
וחללה
שמו
וחללה איקרי קהל מ״כ ולק״מ דגרושה איירי
גיורח ונחגרשה וחללה איירי כהן שנשא גיורח
כאיסור וילדה כח הרי כח זו חללה היא ומוהר
לפ״ד וא״כ כיון שניחיסף כה איסור גיורת או
איסור חללה הו״א דאסורה לכהן פ״ד לזה כחכ
הרכ הנז׳ וה״ה גרושה וחללה וכו ועעמא כיון
דלא נשאר בקדושתו ודוק:
דלג DD !2מרן יו״ד סי׳ ת״ב מי ששמע
שמועה קרובה אפילו ביום
שלשים עצמו צריך להחאבל שבמה .ושלשים
ע״כ וע כאחרונים דאיכא פלוגחא מהיכן מנינן
אם מיום מיחה או מיום קבורה עיין בלבוש
וע ש״ך משם מהרש״ל ומשם ב״ח וע׳ עו״ז
יע דרישה וע ש״ך בכקידיה הכסף לחזר בו
וע׳ מהר״ר עיזר ז״ל וע חכמה אדם דמ״ש
רי״ו מיום הקכורה היינו משום דמסחמא כאוחו
יום שמח נקבר אכל לעולם ס״ל לרי״ו דמיום
המיחה מנינן ומפני כך כחב מהרש״ל משמי
דמיוס המיחה מנינן וע׳ זכו״ל ח״א וח״ג ערך
שמועה וע׳ להר׳ הקדום מעם לועז ז״ל פרשח
ויחי שהביא שחי הס׳ והביא באחרונה ס׳ דמיוס
המיחה מנינן ע״ש דבר הלמד מעניינו דמי
ששמע שמת לו קרוב ביום שלשים לקבורה שהוא
יום ל״א ליום המיחה דאין צריך לנהוג אביליח
רק שעה אחח כדין שמועה רחוקה ועעמא דרובא
דרטואחא סברי דמיוס המיחה מנינן ומה גס
דקי״ל הלכה כדברי המיקל באבל .ועוד נ״ל
לומר כיון דמצינו להרי״ף ז״ל דס״ל רביוס שלשים
מקרי שמועה רחוקה הגס רכל הפוסקים וככללס
מרן ז״ל דחו ס׳ הרי״ף ופסקו דיום שלשים הוי
שמועה קרוכה .מ״מ יש לנו למשוח ס״ס שמא
הלכה כהרי״ף יאח״ל הלכה ברוב הפוסקים
שמא הלכה כמ״ד דמיוס המיחה מנינן והוי
ש״ר .ואם חמ״ל דלא עכדינן ס״ס כסכרא דחוייה
וכמ״ש האחרונים ז״ל הדרינן למ״ש לעיל כן נר׳
,
,
,
,
,
,
יוסף
לענ״ד שנת חרס״ב לפ״ק ודוק:
אשה שאין לה אורח כנשים מעולם.
דלל(
נסחפקחי אם יולדח או לא .הנה
בכחוכוח יויד ע״כ איחא ההוא דאחא לקמיה
דרכן גמליאל וכו אמרה לו ממשפחה דורקעי
אני שאין להם לא דם נדה ולא דם כחולים
ומפרש הש״ס מאי דורקעי דור קעוע ופירש״י
שאין להם לא דם נדה ולא דם כחולים ופסקו
כש״ע אה״ע סי׳ ס״ח ס״ה ע״ש וכתיב שם פי׳
דור קעיע כלומר משפחה של עקרים שעל ידס
הדור קעוע מכנים ע״כ .ולא נרשם שם מי בעל
דכרים ומכען מי יצא פי׳ זה .דלכאורה משי׳
רש״י לא משמע כן .וממ״ש שם כש״ס דמיה
מרובין כניה מרוכיס אין ללמוד כן כלל דדילמא
מסולקת דמים נמי ראויה לילד אלא רבניה מועעיס
וכדמשמע להדייא ממשל השאור דמייתי התם
דגס העיסה כלי שאור נמי מחחמצח אלא שצריך
זמן הרכה אכל על ידי שאור ממהרח להחמיץ
וכן נמי כנשים .ואחד החיפוש מצינו להרמכ״ם
ז״ל כפי׳ המשניוח סוף פרק ע׳ דנדה שכחכ
כן כפירוש דורקעי היינו קעוע מכניס דאינה
יולדח ע״ש ורמז דבריו א״א זלה״ה בס׳ ויאמר
יצחק לקועי אה״ע ועוד שם הרע״ב מיהרש״ך
ח״כ סי׳ ס״ג כרם שלמה סי כ״ד דף פ״ז ע״ש
לענין דהוי מום .ובס׳ דבק מאח מע׳ א׳ רמז
בענין זה חק״ל יו״ד ח״ג סי׳ פ״ז גנזי חיים מע׳
א ס״ק י״ר ע״ש .נמצינו למדין מהנ״ל ראשה
שאין לה אורח כנשים אינה ראויה לילד ואפשר
דגם רש״י ז״ל סכר כן דהא חלייא בהא אלא
משוס דהחם כש״ס איירי ככא כעענה כעלתי
וכו׳ ואיקמינן לה כחזקחה לכן לא נחיה רש״י
ז״ל לפרש דאין לה כנים .ולפי״ז לא קשיא על
הרכניס הנ״ל שכתבו דהוי מים ומהש״ס מוכח
להיפך דקאמי ליה רכן גמליאל זכי כמקחך
ולאיכא דאמרי מתחייב כמקחך ע״ש .ולפי הנ״ל
לק״מ
,
,
,
שמו
לק״מ דהחס לא בא בעענח מום והרבנים הנז׳
איירי בבא בעענה מיס .אלא דמ״מ צ״ע דנהי
דהחם לא בא בעעכח מוס מ״מ לא הי״ל לר״ג
לומר לו זכי או מהחייב במקחך שהרי עכ״פ
אשה זו אינה כח כניס וכנ״ל וקי״ל כאה״ע סי׳
א׳ ס״ח דאף מי שקיים פ״ו צריך לישא אשה
כח כנים .ואפשר לומר כדוחק דדוקא לכחחילה
לא ישאנה אבל אס עבר ונשאה אינו חייכ
להוציאה דדוקא אס בא בעענח מוס אמרינן
ליה דיטל להוציאה אבל זה שלא בא בעענח מום
וכבר עבר ונשאה לא אמרינן ליה מידי .ממוצא
דכר אחה למד דמי שכא לימלך אס יקח אשה
כזו שאין לה דמים אימריס לו דאינו רשאי משוס
דאינה כח כניס וכ״ש אס הוא עדיין לא קיים
פ״ו פשיעא דאינו רשאי לכונסה להיות לו לאשה
יכל זה אס יסכימו כעלי הוראה ודוק:
מנהגינו כתענית יו׳ר כמכה שהל להיות
רלה(
ערכ שכת וכן כע׳ כאכ שחל
כו כריח מילה שמחפללין מנחה כעוד היוס
גדול ואין אומרים כמנחה אלד׳ינו וכו׳ הואיל
ואינו ראוי לנ״כ עיין מרן כש״ע או״ח סי׳ קכ״ז
ס״כ וכמורס שס וכסי׳ קכ״ע ס״א וכמורס שם
וע׳ ביה יוסף שס דמסיק שס ומנהגנו כר׳ ירוחם
ע״ש וע׳ מאמ״ר רכן הוא המנהג הנטן שלא
לומר אלדיינו כיון דלכחחי׳ קי״ל דלא יעלה לא
מקרי ראוי לנ״כ ע״ש ודוק:
ר ל 0בענין הכתים ששכרו ואח״כ כאה ונהיתה
המלחמה כאוחה העיר והיכרחו
לצאח מן העיר מפני חמח המציק אס חייבים
השוכרים לשלם שכירוח הבחים במושלם או נימא
דרק שכירוח הזמן שהיו כעיר חייכיס והשאר
לא כיון ״הוו אנוסים .ולכאורה נר׳ לחייבים
לשלם כמושלם לאף שנחכאר כפוסקים חו״מ
סי׳ שי״כ גט נפל הכית תוך זמן השכירוח לאינו
הייכ לשלם רק הזמן שנשחמש כו ע״ש .מ״מ הא
לב
יוסף
לא דמייא כלל לשאני החס עכ״פ לא אפשר
לדוד בו ואין מענה למשטר משא״כ כאן רהכיח
קיימח ואין העיכוב מצל המשטר שיאמר לשוכר
הרי ביחי לפניך וכן מצינו להגאון חקרי לב ח״ב
סי׳ ס״ז שכ״כ ושכ״כ הרב פ״מ ח״ב סי ל״ב
ע״ש ואע״ג דהרב ז״ל הביא דהמבי״ע ז״ל פליג
בזה והסטם הוא ז״ל לרעהו ע״ש .מ״מ מציק
למימר רכיון דבנפל הבית איכא פלוגחא לאיכא
מאן דס״ל רמשלס כל השכר במושלם ורלא כס
מר״ן ז״ל הגס לאנן בלילן קי״ל כדעה מר״ן
ז״ל מ״מ בנ״ל ללא בא שוס עכוב מצר הבע״ה
אהני לן סברה הפוסקים בנפל הבית לסברי
למשלם מושלם לצרפה עם סברת הפ״מ לסבר
רבלא נפל הבית טתן שכרו מושלם .ולכאורה זה
אינו שהרי פסק מר״ן סי פל״ר ס״ר גבי מלמל
וחלה החלמיר ראם אינו רגיל באושי חולי הוי
פסירא דמלמר וע״ע סי׳ של״ג כהגה וכמ״ש
הרכ הנז .ומיהו איכא למימר דשאני כית ממלמד
דכשהכית קיימת הכע״ה איח ליה עענה לומר
הרי שלך לפניך לא כן מלמד אע״ג דאין העיכוכ
מצדו מ״מ עדיין לא עשה מה שמועל עליו
והוי דומייא דנפל הכיח .ויוחר נראה לחלק
דמצינו להרכ״י סי׳ שי״כ שהכיא משם הרשכ״א
ראם מת השוכר תוך זמן השכירוח דחייטם
היורשים לשלם כל השכר כמושלס משעם דשכירות
ליומיה ממכר הוי ע״ש דדעת מר״ן לפסוק כן
ורלא כמהר״ם ז״ל וכמ״ש הש״ך סי׳ של״ד ס״ק
ב׳ ע״ש והשתא קשה מאי שנא ממלמד אלא
ע״כ לחלק כמ״ש החום׳ הביאו הש״ך סי׳ של״ג
ס״ק כ״ה כין מלמד לעכד עכרי ע״ש וכמו .כן
יש לחלק כין כיח למלמד וכמ״ש הרש״ך שם.
ולכן בנ״ד חייבים השוכרים לשלם כל דמי השכירוח
כמושלס זה להלכה ולא למעשה פה גיכגישאר
,
,
,
,
רלז(
יע״א שנת תר״ך לפ״ק:
בן ארן ישראל הנמצא בחו״ל ביו״ש ב
ודעתו
,
שמו
ודעחו לחזור ע׳ מג״א סי׳ מ״ח וסי׳ ס״ח וסי׳
צ׳ וסי׳ קי״כ כרכ״י או״ח סי׳ חרס״ח אוח ד׳
עקרי הד״ע הלטח יו״ע סי׳ כ״ד אוח ג׳ ואוח
ה׳ ואוח כ׳ אוח ל״ח ואוח ל״ע ועטן קטן
פירות ודוק:
רלה( עובדא הוה כראוכן שהיה משודך עס
בח שמעון וכחכי שער שידוכין
ביניהם וקכעו זמן החופה כדרך כל הארץ ויהי
היום הזמין ראיבן הנז׳ שט עדים וקדש אח
כת שמעון משודכחו לפניהם .וכשמוע שמעון
אט הכת את הדכר הזה כא לפני כ״ד לראות
היעמדו קדושין אלו ואז שלחו הכ״ד אחר המקדש
הנז׳ ואחר העדים והעידו עדוחן שלא כפני הכה
ואחר איזה ימים שלחו הכ״ד אחר העדים פעם
אחרח שיעידו עדוחן כפני הכח הנז׳ .וז״ן העדוח
שהעידו שלא בפני הבח .במוחב חלחא כ״ה
ואחו קרמנא ב׳ עדים ה״ה הר׳ סאעוד אנושי
י״ן ברב״ה שמואל .והר׳ מנחם אבימבול י״ץ
ברב״ה משה .והעידו בחוע״ג אחר האיום וכו׳
וז״ן עדוחס הר׳ סעוד אנושי המיד וז״ן האדי
שהדיין מע״מ מן אלי עעאהא לקדושין ימין
ן׳ שימול להבחולה ריקה בח חביב אעירגי י״ץ
ועפאהא פראנק ווחד פצ׳א ובאריך עליה ועעאהא
לפראנק פצ׳א לגדידא דיילהוס וחין קולתלו
אלי אנא מה שמאעתשי אשי קולת גא הווא
עאוודו פסקיפא דצ׳אר הנז׳ וג״כ עאוודו לכ׳ערא
תאלתא פסוק ומה ערפתשו עלאש עאוודו .ומשאת
מעאנא לכנת הנז׳ חתא לחאנות כ׳אכאהא וקולתלו
כסעו״כ והווא מה ערפשי עלאש קולתלו כס״ע
ושרבנא ענדו למחייא .ולפראנק הנז׳ כ׳דאחו
וכ׳דאחו פי מכ׳באעהא ע״כ ס״ע:
וזה נוסה עדוח העד השט הר׳ מנחם הנז׳
יום ר״ח די גאז אנא טנח קאעד פי
חאנות די ימין הנז׳ וגא הווא קאלי ראני מאשי
לצ׳אר כשוף ריקה ומשא הווא וכקיח אנא ווחדי
יוסף
פלמכ׳זן ומן כאערו אלחקחו אנא לצ׳אר הנז׳
וצאכת ימין וואקף פי ויצפו אצ׳אר וריקה נאנח
לדאכ׳ל תכ׳סל אצאבין ומן כאעדו אכלט עלינא
סאעוד אכישי והנא טננא פלבאב ליכ׳דא דצ׳אר
וימין כאן יהדאר מעא ריקה ופריך אסאעא הייא
אעמאחו ווחד לכיצ׳ה וכאן יכלהא והין אעמאהו
לכיצ׳ה אהנא אהסאענא קולאמהוס .ומן כאעדו
אכ׳רגנא אחנא ארכעה טנא אלאקור דצ׳אר
וסמאעח האמור הנז׳ יקוללו לימין מה אסמאעתשי
וחין קאללהו סאעור לימין אלי מא אשמאעתשי
גא ימין מלכלהא לפראנק קאללהא ארא ראך
לפראנק וגאה הייא אמטאחולו וכרלו וגכד
פראנק אכ׳ור וממאה פיירהא ומן כמר אמא
אקכדחו וקלהא לפסוק דלקדושץ ומה נערפשי אש
קאל לאכן נערף אלי עמאהא לפר׳ לדעה לקדושין
ומן כעאד אלי קכדח לפר׳ הנז׳ וקרא לפסוק
זאד קאללהא כלשון איספאנייול אלי האד לפר׳
אלי ראני עחיחך הווא לקדושין דייאלך אלכן
לקידושין אלאולין די קאל עליהום סאעוד הנז׳
מה אסמאעחשי אנא מה ריח פר׳ מה אסמעת
קידושין מה שיפה גיר האד למררה ע״כ ס״כ:
וזה נוסח העדות שהעיד ,ב׳ העדים הגז׳ פעם
ב׳ בפני המשודכת בםותב ג׳
,
p\T\yהר׳ מסעוד אטשי הנז׳ זה כמו ב׳
חדשים מ״מ שנחן ימין קידושין לריקא
נחן לה פר׳ וכירך עליו ככיח החדשה שלהם
וכאשר אמרתי לו שלא שמעתי כא הוא וחזר
פעם אחרת ככית שער החצר הנז׳ וג״כ חזר
פעם ג׳ הפסיק ולא ידעחי למה חזר פעם ג׳
ומקודם שנחן לה הקידושין אמר לה כלשון לעז
אח הולכת היום למרחץ וענחה ואמרה לו למהר
אז אמר לה קח פי׳ כדי שחלך למרחץ וכשנתן
לה אמר לשון הקידושין וכפעם שניה אמר לה
זה הפראנקו שנחחי לך היא פראנסיס חנהו לי
להחליפו והחליף אוחו כאחר וכירך על אקידו׳
ואיני
שמו
ואיני יודע לשון הקידושין אכן ידעחי שהפרי
שנחן לה הוא לדעת קידושין .ושמעחי דיבור
קידושין .ואח״כ אמר לה לא חעשה שים דבר
כזה הפר׳ ט זהו קידושין שלך .והלכנו כולנו
יחד לחנוח אביה ואמרחי לי כם״מ ושחינו יין
שרף והפר׳ הנז׳ שמרה אותו בתוך חיקה עכס״ב
העד הכז׳:
הר׳ מנחם אביפטל בפעם הזאח מטונת
טחת
לע־וה הראשונה שהעיד שלא בפניה
בלי יחרון ובלי מגרעח אלא ששינה מעדוח
הראשונה ואמר שהניח ידו הר׳ ימין על ידה
בעוד הפר׳ בירה ער שהשלים לומר לשון קידושין
עכס״ב .והו״ל שעל א׳ העירו עליו שטחב בשבח:
ראיתי ונתון אל לבי .היעמלו קילושין
הנה
אלו ע״פ לח הקרושה .ולא להלכה
ולא למעשה עדי יסכימו כעלי הוראה שמהם
חצא חורה ועל פיהם יקום דכר ט להם
משפע הגאולה:
ן י א ע ן ואומר דכקידושין אלו נמצאו כמה
רעוחוח .חרא דלפי העדוח הראשי נה
שלא כפניה הוי מדוח מוכחשח שהעד הראשון
העיד שכשעה מחן מעוח אמר לה לשון קירו׳.
והער הכ׳ העיר שאחר מחן ממוח אמר לה
שנית שהערים לא הבינו לשון קידושין .ג׳ שיש
שינוי בעדות הראשונה שלא בפניה .לעדות השניה
בפניה והוו חיזר ומגיר .ד׳ אי חיישינין לקידושין
בעד אחד או לא .ואת״ל חיישינן .אם נצטרף
הפסול עס הכשר אי הוי עדוח .ה׳ אס יש
חילוק להיה משודך עמה ללא היה משודך או
לא .ו אס העדים כוחכים כשכח כחכ של גויס
אי הוי איסור דאורייחא .וממילא פסולים לעדות
ואינה צריכה גע .או היא מלאכה דרכנן .והוו
,
פסולים מדרבנן וצריכה גע:
ידי על הספק הראשון דודאי הוי
עדות מוכחשת ואין כאן ערות דהרי
אשיבה
)C9
לג
יוסף
הס מוכחשים בעיקר הקידושין כמ״ש מוהרשד״ם
דל .ה״ר הרב כנה״ג חאה״ע סי כ״ת אוח ל״א
וז״ל שני עריס שהאחר אומר שא״ל האמ״ל
בשעת מחן מעות והב׳ העיר שא״ל לאחר מחן
מעות .יש להסתפק אס נאמר שהעדות הוי
מוכחש ולא מהני ולא מידי .או נאמר דלא
חינשא לכחחילה ואם נשאת לא תצא .מהריב״ל
ח״ג סי׳ פ״ד .ורשד״ם חאה״ע סי׳ י״א כתב
דהוי הכחשה עכ״ל .וכן כחב הרב יד אהרן
חאה״ע סי׳ ר״ג אוח ע״ש .וכ״כ ה׳ פרי הארץ
משם מהרי״ע חא״ה סי׳ ג׳ ע״ש .הרי מפורש
רכל כי האי גוונא הוי הכחשה .ואע״ג דמוהריב״ל
ז״ל עלה ונסתפק בזה .מ״מ לא שבקינן פשישותייהו
דמהרשר״ם והרב יד אהרן וה׳ פרי הארץ וה׳
מהרי״ע ז״ל מקמי ספיקו של מוהריב״ל ז״ל.
ונ״ר .אתייא במכ״ש דהרי התם היה אפשר
לומר דלא דקדק העד שאמר לאחר מתן מעות
אמ״ל .דאפשר דבשעת מתן מעות אמ״ל .אלא
שלא לקדק יפה כדי להשוות ב׳ הערים שלא
חהיה ערוחן מוכחשת .ועכ״ז כתבו הרבנים הנז׳
דהוי הכחשה בגופה של עדות .כ״ש זק״ו בנ״ר
דהרב המורה דקדק על העד הב׳ ושאל לו אם
בשעת מתן מעות אמ״ל או לאחר מח״מ אמ״ל
והשיב דאחר שסילק ידו מידה א״ל לשון הקידו׳
דפשוע הוא דהוי עדוחן מוכחשת ואין כאן עדות:
כד דייקינן פורתא .נר׳ לאידך גיסא
דהעד הרא׳ לא דקדק לראות אם
בשעת מתן מעות אמ״ל לשון הקילושין או לאחר
מתן מעות הוא דאמר .וכפי מה שהעיד נוכל
לפרש דבריו שר״ל דלאחר מת״מ הוא דאמר
כרי לטין דבריו עם הער הב׳ וכלי שלא תהיה
עדותן מוכחשת .ואעפ״י שהוא משמעות רחוק
בדברי העד הראי .מ״מ כדי לכוין עדותן יש
לנו לפרש כן .וכמ״ש מרן ז״ל בחומ״ש סי׳ כ״ע
וז״ל .וכן אס איני סותר עיקר דבריו הראשונים
כגון
,
האמנם
שמו
כגון שהדכליס שהומים וסונליס כיאור אחד
משני ענייני משמעוח .א׳ קרוב יא׳ רחוק .כל
שאנו יכולין לכוין דכרי העד כרי שלא חהיה
מדוחו מוכחשח יש לנו לטין דכריו .כשם שיש
לנו לחרן דכרי כ׳ עדים הנראים מכחישים זה
אח זה .כדי שחהא עדוחן מטונח עכ״ל:
דכפי זה יוצא לנו דלדכרי שניהם
הוי שחיקה דלאחר מחן מעוח דלאו
כלום הוא .כמפורש יוצא כפרקא קמא דקידושין
כההיא עוכדא דציפחא .ול״מ לשיעח הרמב״ם
ז״ל דלא מפליגי כין שחיקוחא דלאחר מחן מעוח
דציפחא .לשחיקוחא דמ״מ דפיקדון .דככל גוונא
ס״ל רלאו כלום הוא .אלא אפילו לשיעח
הרי״ף והרא״ש ז״ל וכן פשק מרן ז״ל שי׳ כ״ח
דש״ל כההיא דשלח להו רכינא אחון דשמיע לט
וט׳ ע ככ״י שם .מ״מ נראה רעד כאן לא
החמירו אלא כההיא דמעיקרא נחן לה לשם
קידושין .והיא ניחא לה וקכלה לשם קידושין.
אלא דכאשר ראחה שאין כה שוה פרועה הוא
דחזרה כה .ולכן איח לן למימר דכשאמר לה
אח״כ התקדשי לי כארכע זוזי שכה דחזרה
ונחרציח משא״כ הכא מ״ר דמחחילה לא נחן
לה לשם קידושין .אלא כדי שחלך למרחץ .וכמ״ש
כקכ״ע .והיא גס היא כשעה שנעלחו מידו.
כחורח מחנה קבלתי ,ליכא הוכחה לומר דניחא
לה כקידושין כיון שאין כאן גלוי דעח מעיקרא
כלל כההיא דציפחא .וכן מצינו הדבר מפורש
י כחשו׳ מרן ז״ל לאה״ע הלטח קידושין סי׳ כ׳
איברא
,
שחילק כן מדונו ע״ש שהיה בסחס:
ק״ו מ״ר דהרי דנחן לה כסחס
ואח״כ אמר לה החקלשי לי כזה.
דאיכא למימר דלשס קידושין יהיכ לה עם כל
זה פסיק וחני מרן ז״ל דשפיר הוי שחיקוחא
דלאהר מ״מ אף להרי׳יף והרא״ש ז״ל .ק״ו בנחן
לה מעיקרא לשס מחנה כההיא מ״ר פשיעא
והדברים
יוסף
להוי שחיקוחא דלאחר מ״מ להרי״ף ולהרא״ש
ז״ל .וכ״כ מוהרש״ך ז״ל ח״ב שי׳ קל״ד ע״ש:
למוהרימ״מ ז״ל ח״א סי׳ קל״ח מיאן
בחילוק זה הו״ל בשע״ר וכ״ן שהיא לטח
מוהריב״ל ז״ל ח״ב שי ז ל״ל שש מ״ע .מ״מ
בנ״ל יולו רבנן ללא הוו קילושין כלל .לעיקר
עעמייהו אינו אלא משוס לאש איחא ללא ניחא
לה כקידושין אלו הוה לה למשלינהו .והיינו כשנחן
לה בסחס לשייך לומר כן לא כן הכא כנל״ר
רמעיקרא נחן לה כחורח מחנה וכמ״ש לא שייך
למימר הכי ללישלינהו .והגס לאמר לה אח״כ
רלשס קידושין יהיכ לה .לאו כלוס הוא ללא
חששה לרכריו האחרוניס .וסכרא לקא מצחק כה.
ומה גס להיא גס היא אמרה .ללא שמעה
כלל לשון קילושין .ואס כן אמרינן לכל כונחה
הייני לשם מחנה יהיכ לה .ולזה לא שייך למימר
הכא הך עעמא לאס איחא ללא ניחא לה
לישלינהו יכמ״ש:
מזו מצינו להרכ כנה״ג שם אוח
ל״ח וז״ל אם אמר לשם מחנה ואח״כ
אמר לשם קירושין .אפשר לאפי׳ אמרה הן .לא
כעיא גע ע״ש .והרכריס ק״ו לנ״ל לשחקה ולא
אמרה הן .ואף שהרכ הנז׳ ז״ל אמרה למילחיה
בררך אפשר היינו בלאמרה הן .לא כן מ״ר
רשחקה .וראי פשיע ליה ללאו כלים היא:
ןאוין לומר דהא דאמרינן ראם נחן לה כחורח
מחנה ואח״כ אמר הרי אח מקורשח דלא
הוו קידושין .אלא רוקא כשאמר כן לאחר כרי
דיכור .אכל אס אמר לה כן חיך כדי דיבור
הוייא מקודשח .כההיא שבאי לידה מעיקרא
כחורח קידושין וכמו שעלה ונסחפק כזה
מוהריכ״ל ז״ל ח״ג שי ך ע״ש הו״ר כשע״ר
דהנה מצינו למוהרימ״ע ז״ל שי׳ מ״ג דמפשע
פשיע ליה דאין לחלק ככך .ולא שכקינן פשיעוחיה
דמוהרימ״ע ז״ל מקמי שפקו של מיהריכ״ל ז״ל.
והגם
,
,
וגדולה
,
,
זאח
שמו
זאת ועוד אחרח דפשע לשון הקכ״ע דנ״ד דקאמר
ד לאחר שסילק ידו מידה אז אמר לה לשון
הקידושין .מכיאר כמשמעוחן של דכריס דלאחר
כדי דיבור קאמר .כיון דשיעור כדי דיבור הוא
שיעור מועמ ואין כו כדי ליחן המעכע לידה
ולסלק ידו .וא״כ אפי׳ מוהריכ״ל יודה כנ״ד
דלא הוו קידושין .ומה גס דכנ״ד עדיפא דמעיקרא
קכלחס לשם מחנה ולא הוה לה למשדינהו.
משא״כ כסחס שהוא נדון דעלה ונסחפק מוהריכ״ל
ז״ל מעעמא דאי לא ניחא לה הו״ל למשדינהו.
וכמ״ש הרב שע׳׳ר כנדונו ע״ש ודוק .ועל ספק
הב׳ שהעדים לא הבינו לשון הקידושין .נלע״ד
דהוי ריעוחא עובא דהרי כל עיקר הקידושין
חלוי בלשון שאומר המקדש .וצריך שהעדים יעידו
היאך קאמר .ואס לא עם כינוח המה .מאן לימא
לן דאמר לשון המועיל .או יש לדון דלא אמר
כלל לשון קידושין .אלא היה אומר דברים אחריס.
ואף דנחבאר כפוסקים דאם שידך חחילה.
הוי כדיכר עמה על עסקי קידושין .וקי״ל
דאס דיבר עמה ע״ע קידושין .אף שנחן
לה בשחיקה .הוו קידושין ואס כן טמא כנ״ד.
דאף שהעדים לא הכינו לשון הקידושין דל מהכא
לשון קידושין .אף שהיה נוחן בשחיקה היה מועיל
כיון שהיו משודכיס מקודם כמ״ש בשאלה .דליתא
דמלכד דאיכא למימר דגרע עפי כשאמר לשון
שאינו מועיל משלא אמר כלל .עוד כה דהרי
מציט להרכ כנה״ג ז״ל חאה״ע סי׳ כ״ה אוח
כ״ו שכחב וז״ל .ודוקא כדשדיך ונחרציח להחקדש
לו עכשיו .אכל אס פירשו שלא לקדש עד זמן
פ׳ לא מהני שידוכין כהאי גיונא .מירי הרב
כחשו׳ וכו׳ ע״כ ע״ש:
כשער השידוכין כחוב לאמר שיקרשנה
ויכנס עמה לחיפה עד זמן פ׳ וכי׳
וא״כ כיון שכך החנו ביניהם דהקידושי׳ והחופה
יהיו כזמן פ׳ .ועדין לא הגיע אוחו זמן .הרי
ובנ״ד
לד
יוסף
גילו דעחס דאינס מחדצין כקידושין מקודם אלא
עד אוחו זמן וא״כ אף דנ״ד שידך החי׳ לא
מהני .וכמ״ש הרכ כנה״ג הנז׳ .וא״כ אזלינן
כחד עעמא דלא מהגי שידוכין כה״ג משום
דאיכא למימר דודאי שלא לשם קידושין קכלחם.
כיון שהחנו .ולא הוו קידושין עד שחאמר הן.
אוף הכא כנ״ד דהחנו מחחי' כשער השידוכין
דמד זמן פ׳ א׳יכ אם היה טחן לה בשחיקה
אינו מועיל כיון דליכא הוכחה שנחרציח כיון
שהתנו וכמ״ש .וא״כ הדרינן למאי דאחינא עלה.
כיון שהעדים לא ידעו מאי קאמר .אמרינן דלא
אמר לשון המועיל וכמש״ל ומה גס דהכא כנ״ר
נחן לה כדרך מחנה .וא״כ ליכא הוכחה שנתרציח
לכך וכמש״ל .עיין מורם ז״ל אה״ע סי כ״ז ס׳
ג׳ ודוק .ואף אח״ל דלא בעינן דהעדיס יכינו
לשון קידושין אלא סגי כשיאמרו דפלוני קידש
אח פ׳ וראינו הנתינה .וכמו דקי״ל דאף אם
היא לא הכינה .כיון דלשון הרי אח מקודשח
לי הוא לשון שהכל רגילים כו .וכמ״ש מרן דל
ככ׳יי ע״ש דסגי כהכי .מ״מ כהצערף סניפיס
אחרים עם זה .אהני לן להחיר הכח הנז
מכבלי העיגון:
אח השלישיח .מה שחזרו והעידו
העדים פעם אחרת כפני הכח .אם
הוי חוזר ומגיד או לא .הנה מצינו להרמ״ה ז״ל
שכחכ ראם ככר העירו שלא בפגי כעל דין
אינם חוזרים ומעידים עוד כפניו .דחיישינן
לאחזוקי שקרייהו ושיש אומרים דיכולין לחזור
ולהעיד ומדוחן קיימח וכן הוא דעח הרב כעל
העיעור ז״ל פכחכ וז״ל .והיכא דאיחקכל סהדוחא
שלא כפני כעל דין איכא מאן דאמר עדוחן
עדוח וגמרי לדיניהם ומשחברא דאי אחו ומםהדו
זימנא אחריתי כאפיה ואיתכוון קכליגן ליה וגמרי
לריניה׳ ואי לא לא עכ״ל .ומה שקשה מד נ ר
כעל העיעור גופיה ופסקו מורם חו״מ סי' ל״
,
,
והבאתי
ס
,
שמו
ס׳ י״ב כבר עמלו בזה האחרונים ז״ל וכתבו
לשאני קבלת עלות שלא בפני בעל לין לאינו
אלא מררמן ולא החמירו ט ע״ע .איך שיהיה
אע״ג רבהא מילתא לא פלעינן מפלוגחא מ״מ
מ״ר שכבר עברו וקבלו עלותן ב׳ בפני בע״ל
כדאי הם הסוברים דעדותן קיימת .ואפשר מול
לאף להסובריס דאינס יכולים לחזור ולהעיד היינו
לכתחי׳ אבל בדיעבד כנ״ד יודו לעלוחן קיימה
וכמ״ש הרב בעל העיעור ז״ל .איברא דממ״ש
ואתכוון קבלינן ליה ואי לא לא מבואר יוצא לנ״ד
שהעד הב׳ ששינה מעדותו הא׳ בעיקר העדות
לאין לנין ע״פ דהוי חוזר ומגיד .והעיקר הוא
עלות הא /וכיון שאין כאן כי אס על אחל
לעדות הער השני הרי הוא מעיל כנז״ל שאחר
מתן מעות אמר לה לשון הקילושין .א״כ הרי
פסק מר״ן ז״ל להקילושין כעל א׳ לאו כלום
הוא .ואם אמור יאמר האומר .להרי מור״ס
ז״ל ולעמיה חיישי לקידושין כעל א׳ .וכחכ הרכ
כתי כהונה .ונמשכו אחריו האחרונים לכענין
גטין וקידושין תפסינן סכרח המחמיר ע״ע .אף
אתה אמור לו .דכנ״ר אין אנו צריכים לזה .דהרי
נתבאר לעיל דהוכחשו בעדותן .ואין כאן עדות
שהרי הוכחשו במילתא דתליא עיקר הקידושין.
דהיינו בתקירות .וא״כ אף לרעת הסוברים דבעידי
קידושין בעינן דרישה וחקירה .אין עדותן עדות
כיון דהוכחשו בחקירות וכמ״ש הפוסקים ע״ע:
ןןןל מה שהעידו ב׳ ערים כשרים על הר׳
מנחם אביטבול שהוא יושב בחנוח הגוי
בשבת וראו אותו שהוא כוחב כחב של גויס בש׳
נראה שהוא פסול למדות מדאורייתא .דאף שכתב
מור״ם באו״ח סי׳ ש״ו ס׳ י״א דכתיבה של גויס
לא הוי איסור לאורייחא ט״ש הרי מצינו להאחרוניס
לנרחה קרו לה לאוחה רטה .טיין להרב מ״א
או״ח סי׳ ש״מ .ועי׳ להרב שע״ר נר״ו ח׳ יו״ל
סי׳ כ״ה שהביא להקת הפוסקים מר״ן ב״י או״ח
ייוסף
סי׳ רמ״ד .וכש״ט אה״ע סי׳ ר,כ״ו גני גט.
ובס׳ טדט ביהודה .זרע אמה .משה ירבר*
טרך השלחן .שמן המשהה .לטלס סבדי מרנן,
ללא נמיר״ם ז״ל ע״ש .וא״כ הרי המל נמאן
לליתיה .וכנעול למי הוא וחבירו ואין כאן עלות
עיי׳ מר״ן חו״מ סי׳ ל״ו .ועי׳ להשע״ר נר״ו
חאה״ע סי׳ י״ע מש״ב .מ״מ הכא מ״ר אין
צריך שילע הכשר בפיסיל חבירו כלי לבעל עלותן.
לאפי׳ לא ילמ אין כאן מלוח .וכמ״ש הבאה״ע
ז״ל אה״ע סי׳ מ״כ ס״י ,ח׳ ע״ש:
*)2ך* העולה להכח הנז׳ הרי היא מוחרח לכל
אלס מכל הני עעמי לכחיכנא .וכבר
מילחינו אמירה .לכל מ״ש לא להלכה ולא למעשה
ער שיסכימו כעלי הוראה שמהס חצא חורה
וציי״מ וימ״ן הכ״ד חו״פ והראן יע״א כס׳ וישב
יעקכ משנה ויתברכו ט לפ״ק:
הצג״י
יוסף ן וו^יד
זה םםק הרב אב״א ם׳׳ט שפשק על קג״ע
נר׳׳י
הקידושין חנ״ל:
רל״ט ו7םובה תמהני על זאת השאלה של
הקידושין הללו .הלא אין כהם
לקי״ר אפי׳ שוס ממש כלכרי העליס הללי הן
בעליהן הא׳ שהיחה שלא כפני הכתילה הן
בהזרחן פ״ב בפני הכחולה:
ת ח י ל ה וראש אלו הב״ר י״ן אשר קבלו
עלוחן פ״א במוחב ג׳ איך עלה
בלעחן לחזור ולקבל עלוחן בפני הבהולה .ופשיעא
להו ט עלוח הא משוס פלא היה בפניה בעלה
היא .הלא להקח הפוסקיס פשיעא להו לעלוח
הקילושין לאפרושי מאיסורא .א״צ להיות בפניהס
שלא נאמר לבר זה שצריך בפניו אלא בריני
נפשוח משי׳ לכחיב והועד בבעליו יביא בעל השור
ויעמוד על שורו .וכההיא דינאי המלך שדנו אוחו
הסנהדרין כפניו דוקא .משוס דעכדו כחמורו
הוא .והפסד ממונו הוא .לכן צריך בפניי .אכל
בעלות
,
שמו
יוסף
כעדוח קידושין אשר הוא לאפרושי מאיסורא
א״צ כפניו .וכ״כ הרכ ערך השלחן סי מ״כ
ס׳ י״כ .משם הרדב״ז ח״כ סי׳ מ׳ מעשים ככל
יום שמקכליס מדיח הקידושין שלא כפני כע״ד
ועעמא כיון דהוי לאפרושי מאיסירא כ״מ כעלי
הדין נינהו .למה״ד לעדים שבאו ואמרו הפירוח
של פ׳ מרלה הס וכו׳ וכ״ן מ״ש מחשו׳ הרשב״א
ז״ל וכ״ן מחשו׳ הריב״ש סי׳ רס״ד וכ״כ המאירי
וז״ל ומקכליס עדוח שלא כפני כמ״ד לאפרישי
מאיסורה כגין עלים שנחקדשה וכו׳ עכ״ל .וככר
מהרי״א בחשו׳ סי׳ ד׳ הכיא דברי הרדכ״ז והעיד
שם שכן דמח הר״י כי רב ומהר״ש ן׳ סייד.
והס הפריזו על המדה לקבל מדיח פלא כפני
בע״ד לאסור אשה על בעלה .והוא וחבירי חלקי
עליהם בזה .אבל בעדים שנחקדשה לפ דהיי
לאפרושי מאיסורא .בזה לא הלק עליהם אדם
מעולם .וכ״כ מהראנ״ח ה״א סי׳ ס״ח שכן
מקובל אצלינו וכין להקל וכין להחמיר איחמר
רזיל בחר עעמא ימו״ם ומהרח״ש חא״ה סי׳ מ״כ
דף קפ״א הביא דבריהם והסכים דטון דהא דאין
מקבלים וכו׳ אינו אלא מדרבנן א״כ דוקא בד״מ
א״ל שראו חכמים למשוח כן .אכל כמידי
קידושין כיון דמדאורייחא הוי מדוח גמורה .אפי׳
שלא בפני בע״ד והיא א״א גמורה .רחיק הדבר
לומר שיאמרו לא מהני עדוחן .ויחירו א״א
לעלמא .ועוד שכ׳ מהרח״ש בחשו׳ שם יראה אם
יכשר כעיני הגדולים כעלי הוראה .דהא דאין
מקבלים עדים שלא כפני כע״ד .ה״ד כשבאו לחייבי
דאין חכין לאדם .אכל כנ״ד זכוח הוא לה יעו״ש.
ומצאחי כחשו׳ מהר״י כן הרא״ש סי׳ פ״א שהביא
דברי החולקים ע״ ז ודחו דבריהם יעו״ש אלא
שמהראד״כ כס׳ לח״ר כחב דנראה מחשו׳ הרא״ם
במעשה דעזיזא דאס נחקבל פלא כפני בע״ד
אינו כלום .וא״כ יכולים לחזור ולהגיד .עכ״ד
ערך השלחן ז״ל .וכל זה הוא היכא דהקידושין
,
,
לה
ברורים ע״פ עלות הא׳ והב׳ אבל אם יהיה
כנ״ל מכמה עממי האני מבאר .לית לין ולית
ריין שיאמר שצריך לקבל המלות כפני כע״ל.
ועי׳ להרכ רכ״מ סי׳ כ״ז כאורך:
הט?ןם הא׳ מ״ש העד הא׳ מסעוד אנושי
שנהן לה מטכע של ככף וכירך וכו׳
לא ביאר דכריו מה כרכה כירך .ועוד הלא
חזר ואמ־ לו תחי׳ שלא שמע לשון הקידושין.
וחזר וקדשה פ״ב .ועוד פעם ג׳ בשוק .ולא ידע
טונחו בחזרה לקדשה ג״פ .ובאלו הב׳ פעמים
ששמע הקידושין לא ביאר דבריו אם חזר ולקח
המעבע מידה וחזר וקדשה בו ואיך אמר לה
לשין הקידושין .ובפרע שבחזרחו להגיד פעם ב׳
ביאר דבריו שאינו יודע לשין הקידושין .וא״כ
מהו הערוח שהעיד שאנוס בספק קידושין:
הטןזם הב׳ מה שהעיד פעם ב׳ שנחן לה
פראנק כדי ללכח למרחץ וכשנתן
אמר לה לשון הקידושין .פשמן של דכריס הס
שכםעח הנחינה אמר לה לשון הקידושין .כאילו
הוא יודע לשין הקידושין .ומיד חזר בדיבורו ואמר
שאינו יודע לשון הקידושין .ועיר הלא דבריו
מוכחשים מדברי העד הב׳ שאמר בפירוש אחר
שסילק ידו מן הנחינה אמר לה לשין הקידושין:
הג׳ שגס העד הכ׳ אמר כפירוש
הט^ם
שאינו יודע מה אמר לה .ט אס
שמע כ׳ ג׳ דיטריס ואינו מכין מה הס .ואיך
ידע שנחן לה לשם קידושין מאחר ששמע מילח
קידושין .והלא אין כאן ידים מוכיחוח שלעצמו
קידשה .ועי׳ חשו׳ הרדכ״ז ח״א סי׳ שי״כ על
מעשה שהיה ככ׳ נערים פריצים שהעידו איך
בתי של ראובן נתקדשה לשמעון שהיתה משודכת
עמי .וראובן לא רצה ליחנה לו .והעידו אלו
הב׳ פריצים נעריו של שמעון .איך יים א׳ היו
הולכים אחר שמעון לבית ראובן .ומצאו את
הכח כדהליס .והוציא שמעון דינר זהב ואמר לה
תקחי
שמו
חקחי זה כקידושין .ולקחה הדינר וצררחו כשי׳ר
שלה והלכה לה .אח״כ הכיא ראוכן עדים .איך
ראו הפריצים הללו רובעיס זה אח זה .אם יש
חשש בקידושין הללו .והשיב אין ממש בקידושין
הללו מכמה עעמי .חרא שככר ידעה כי ידים
שאין מוכיחוח לא הויין ירים .וכיון דלא אמר
מקודשח לי לא הוי ידים מוכיחוח ואינה מקודשח.
ואעפ״י שהיחה משודכחו לא נקרא זה מדכר עמה
ע״ע קידושין .וכן הסכימו האחרונים והריב״ש
ז״ל .ואפי׳ לדעה הרשכ״א שכחכ כחשו׳ שחיששין
להצריכה גע .ה״ד כשיש עדוח גמורה .אבל
ערוח של נערים אלו אפי׳ לדעח הרשכ״א מודה
רפיון שלא רצה ליחנה לו שכר אח נעריו שיעידו
כך לשקר .וגס הם מגעים כעדוח דניחא להו
שחהיה בח ראובן אשחו של שמעון אדונם ויש
לדיין להעמיק אם יש לזה צדי הנאה בעדוח זו
אפי׳ כדרך רחוקה .וכ״כ הרמב״ס ז״ל פ׳ י״ו
מהלכוח עדוח .הילכך כיון דעיקר עעמא הוי
משוס חימרא כעלמא לא מחמרינן אלא היכא
דאיכא עדות כרורה .ואינם ניגעים כרכר .ואפי׳
הרשכ״א מודה .והי אפי׳ אם היה לשון הקידושין
כחיקונו ה״ה פסולי עדוח .שהרי אינם לא במקרא
ולא כמשנה ולא כדרך ארן .וז״ל הרמכ״ם ז״ל
פ׳ י״א מהלכוח עדוח .וכל מי שיקבל עדוח
ע״ה ערם שיהיה לו חזקה .או קודם שיבואו
עדים ויעידו שהוא נוהג כמצוח וכדרך ארן.
ה״ז הדיוע ועחיד ליחן אח הדין ע״כ .וכ״ש לענין
קידושין וכו׳ הילכך נפסלו העדים הללו לכל
עדויוח שכחורה ופסולין מן החורה ואין האשה
צריכה גע כלל .וכ״ח ניחוש לקלא לא קשיא
דהני סהרי הס מפקי לקלא ולא אחחזק ככי
דינא וזה כדור עכ״ד:
ן ק ״ ן בנ״ד דאין שים ממשוח כלל בדברי העדים
ומה גם שא׳ מהם שותף עם המקדש
יכולים לומר לעשות רצונו רצה להעיד לזכותי.
יוסף
ולפי שהוא עס האדן לא ידע אופן הקידושין
איך יהיו ואיך יאמר המקדש .באופן שאין שוס
ממשוח בקירו׳ הללו .וז״ל הרב פרי האדן חא״ה
סי׳ ג׳ שנשאל על איזה הכחשה בדברי העדים
ולשין הקידושין גרוע וסיים דכריו .נמצא כללן
של דכרים .שאין לחוש כקידושין הללי כלל מכמה
עממי חלא ללשון הקידושין גרוע וקלוע מכמה
אנפי יאף שהיו מלכדים חחילה יש להסחפק שמא
הלכחא כמוהריכ״ל ומהר״׳ הלוי ז״ל .אשר העלו
דכל שהלשון גרוע אפי׳ שהיו מדברים חחילה
לא מהני .ואח״ל דמהני ואין רעוחא מצד הלשון
אכחי איכא רעוחא מצד הכחשח העד הא׳
שאמר שנהן ואח״כ אמר שהעלה מהרי״ע דהוי
הכחשה גמירה לכעל העריה .ולכ״ע ככל ספק
דמחהפך אזלינן לקילא יאפי׳ כדאירייחא .כאשד
הסכימו גדולי המיריס כחשו׳ ואין צירך להמליחס
מל ספר ואפי׳ כקידושין שהוא איסור ערוה
כאשר העלה הפ״מ כח״א וח״כ סי׳ כ״ח ומהרי״ע
כא וכשניוח .ונוסף על זה דהכ׳ עדים הם
פסולים מד״ח .וככן מכל הני מילי ריקא זאח
דכנד״ד אין כקידושין הללו שום מיחוש .אלא
הרי היא מוחרח לכל אדם ואפילו לכהנא
דכא מכ״ד:
ן;זייין להרכ משכמה הרועים איח ק׳ ס׳ ל׳
וז״ל וכיון דאין צריך גע אלא לכחחי׳
כשעדין לא נשאח .חיסגי להו כל הנך סניפי
להחירה לכחחילה ונתיועדנו יחד והסכמנו הסכמה
גמורה מכאן ולהלאה דכחלחא ספיקי רישחכחו
בקידושין או בפלוגחא דרכיואחא מקילינן לכחחי׳
כהסכמה אליה רבא וזועא דע״א .והרב קיל בן
ליי סי׳ ג׳ כפסק הארוך כמנין קידושין שם.
ולא אמרינן כל ספקא דפלוגחא דרכייאחא חשיכא
חד ספיקא .כיון דכולהו חסרין ידיעה כינהו עכ״ד:
ן י ן ך ן גם שראינו שהקידושין הללו נעשו דדך
רמאוח מאחר שידע המקדש שאין אכיה
,
רוצה
שמו
רוצה לחחה לו משה בערמה והביא אלו העדים
ועשה הקידושין הללו מחסרון ידיעחס ולא אהני
רמאה ברמאוחיה .ועי׳ להריב״ש בחשובה סי׳
רס״ו וז״ל ואיבראידבדין מרומה אפילו בדיני
ממוניח צריך דרישה וחקי׳ וט׳ .ובודאי אין לך
דין מרומה גדול מזה .שאמר ארס שקדש אשה
חשובה בלי שידוכין ושלא בפני קרוביה ובלא
כרכה אירוסין וכלא עשרה .והכמנח עדים דרך
ערמה עכ״ל .וסיים מהריע״ן ז״ל הא קמן אפי׳
נימא רעדי קידושין לד״מ מרמינן לה כדין מרומה
וכעי׳ דו״ח .ומעחה מ״ר דין מרומה הוי ככל
הנך דמנה הריכ״ש איחנהו הכא .וזה שכחכ שאין
דרך אשה חשוכה להחקדש כך .וגס מ״ר שייך
הך מלחא אס קדשה שלא כפני אכיה ואמה
וקרוביה .ומ״ד הוי יוחד מרומה .כהיוח נערה
שיש לה קרוכים מכוער הדבר ומרומה לפחוחה
להחקדש שלא כפני קרוכיה וכלי דעחס.
יעו״ש שסיים דכריו ז״ל הלכך מכל הני עעמי.
העדים הראשונים שהעידו על קידושין הא׳
מרמה כפיהם .כפי כל האמחלאוח וראויים להמחח
מל הממוד ונווסרו כל האנשים וכו׳ .וכחוך
חשוכה הלז כחכ ועוד עעס א׳ גדול מכולם
והוא פיסול העד שחילל יו״ט של ראש השנה.
כאשר בא כחוב במעשה ב״ד יעו״ש .ומ״ד הלא
ב׳ ערים מעידים על א׳ מהם שהוא כוחב
בשבח .והוא הודה בפני כ״ד שכל בחורי הזמן
טחביס ומחללים שכח והוא ככללם .א״כ הרי
הוא פסול לעדוח מן ההורה .וכן ראיחי בחשו׳
מרן אה״ע סי׳ ב׳ שכדין מרומה כנ״ד כעי׳
ד״ח יעו״ש:
כ ל ל העולה מ״ד מכל הני עעמי שכתבחי
אין כאן כיח מיחוש לקידושין הללו.
והבתולה הזאח מוחרח לשוק .ולקו״ד דזה פשוע
הוא .ואין להשתכש כו כלל .וכבר כתבתי משם
הרכ משכנות הרועים .דאפי׳ כג׳ ספיקות מחירין
לו
יוסף
לכחחי׳ כ״ש מ״ר שיש כמה סניפים .הא׳ דאפי׳
העדים לא אמרו אופן הקידושין ששמעו ממנו.
הכ׳ שעד אחד סותר דכרי הכירו שאמר לה
אחר שסילק ידו מליחן .והא׳ אמר סחס שנתן
לה ואמר דלכאורה היה נראה דכשעת נתינה
אמר .וכשחירוק תמצא דכונחו היה אחר שנתן
אמר לה כדי להשוות דכרי העדים ולא לסחור.
הג׳ שהוא עצמו כחזרתי פעם ב׳ להגיר כתכ
שלא זזה ידו מידה עד שגמר אומרו לשון
הקידושין .ומיד שוכרו כצדו דלא ידע מאי קאמר
כלל .הד׳ מאחר שהכחו׳ הזאח יש לה אכיה ואמה
וקרוביה .וכשומעי המקדש דאין רוצה אכיה לתתה
לו .עשה ערמה זאת להכמין עדים בלי ידיעת
אכיה ואמה וכו׳ ולזה צריך חו״ד לכ״ע .הה׳
מאחר שלא נודע מדכרי העדים הללו .אס הוא
מקדשה לעצמו או לארס אחר .כי לא שמעו
ממנו כי אם דיכור קידושין .ולא ידעו כוונתו
בזה .הרי אין כאן לא ידים ונא רגלים מוכיחוח
והכל במל .כי מה שאני רואה בעדות העדים
הללו הוא שמעידים על אומדנא שבלבם שהם
ידעו בו שכוונחו לקדשה וחול״מ .הו׳ מאחר
שא׳ מן העדים הוא שיתפו של המקדש .מי
יודע שיש לו שוס הנאה בזה לעשות רצון אהובו
שיחפו .הז׳ מאחר שאחד מן העדים העידו עליו
ב׳ עדים והוא הודה לדבריהם שבאמת הוא
מחלל שבת כמו בחורי הזמן .א״כ אליבא דכ״ע
הוא פסול מן החורה .וכמ״ש מרן חו״מ סי׳
ל״ר יעו״ש .ולא שייך בזה לומר עד שיחרו בו.
כיון שהיא מורה לדבריהם ואומר שהוא כא׳
הבחורים המחללים שבת .לכן לקו״ד שהבחולה
הזאת מותרת לשוק ואין כאן אפי׳ ספק .ומותרת
בלא גע .זה הנראה לקו״ד פה והראן יע״א בס׳
ויהי איש מצליח שנת ל״א בגבור״ת לפ״ק
וציי״מ וימ״ן:
הצנ״י
א ב ר ה ם א נ ס א ו ו א ס״ט
וכתוב
שמו
יוסף
וכתוב אחר פסק הרב אב״א
רל״ט ר א י ת י אח כל הכחוב מליון לממלה.
ומירי דברי בי חמוחי ראיחי
אור שהרכ הנ״ל כל דבריו אמו״ן מיוסרים על
אדני האמת כראיוח כרורוח והד״א ומאחר שאני
נחון לדרכי אין לי פנאי להאריך עוד .ולראיה
האוה״ן נלע״ד נכון שהכתולה הנז״ל אין לה
שוס חשש כקידושין הנ״ל וכמאן דליחנהו דמי.
והרי היא מוחרח לכל אדם .ואין שום לחא
דאיסורא מהמת הקידושין הנז׳ כי אין להם
שום עעם ולא עיקר ולא שוס יסוד שיחולו.
ולרח״פ בס׳ ואשר הוא עושה ה מצליח וכשנת
ויחכרכ״ו לפ״ק פה והראן יע״א וחתום עליו הרב
דוד שושנה ס״פ:
ר״ט( נ ד ר ש ת י ללא שאלוני כעטן האיספריעו
הנקי אלקול שעושין הגויס
מפרי הען ומפרי האדמה ומחעיס ומשעוריס
ומיין גס כן .והוא כמו מיס שי־ופים אלא שהוא
חזק כיותר ואין ראוי לשתיה כך אלא עד שנוחניס
כו מים שיעור מה ונוחניס כו כשוח או מין
של כשוח .וזה מעשה האלקו׳ל הנז שנוחניס
הפירוח או החמים כמיס ימים רכים .ולפממיס
אס הדכר נחון נוחנים כו שאור של שעורים
או מין אחר שקורין אסייר סולפירי׳ק כדי למהר
חימוצו כמעמ זמן כדי שיהיה ראוי ויגיע לעונת
הטיקעיר דהיינו להוציא האלקול מן המיס ההם
אשר שרו כהם הפירוח הנז .ומזה האלקול
נעשה המיס שרופים וכמש״ל .ומעחה ניחזי אנן
אם מותר לאומן ישראל לקנות מהגוי האלקול
הנז׳ כדי לעשות ממנו מים שרופים לצורך ישר
או לא .כיון שיש לחוש שהגוי יתן לו אלקול יין
שרף ולפחית חיישינן לתערוכת ואפי׳ אם יעשה
תנאי עם הגוי שלא יתן לו מיי״ש .מ״מ אפשר
לומר דאין הגוי נאמן כזה או טמא דהגוי נאמן
ללא מרע אומנותיה וכההיא דסמכינן אקפילא
,
,
,
,
מהאי מטמא .ואת״ל להטי נאמן עדן יש לחוש
משני הכלים של ישר .ואח״ל לאין לחוש לזה
ממעס לקי״ל סחס כלי גייס אינם כני יומן.
יש להסחפר ,עור אס האלקול הוי לכר חריף
או לא .דאס הוא חריף .לא אמרינן סחס כלים
אינס כני יומן:
והנה הרכר פשוט .ראס האלקול של יין שרף
הוא נמכר כיוקר מהאלקול של מינים
אחרים .דלא חיישינן כלל .ומוחר ליקח מהם
אלקול של מינים אחרים .וכההיא שפסק מרן
כיו״ר סי קי״ר סי״א גכי מורייס ע״ש .ולענין
הכלים הרי קי״ל סחס כלים אינם כגי יומן.
ואע״ג רמצינו להרכ זכו״ל .ראו הכיא לנו ראם
הוא כלי שררכו לכשל כו חמיר לא אמרי כיה
סחס כלי אינו כן יומו ע״ש .מ״מ כפעם הא׳
שמכשל כו רכרים אחרים .כבר האיסור הכלוע
שנפלע כהאלקול נחכעל כס .ואע״ג רקי״ל לאין
כלי מחזיק ששים כנגז פליטחו .מ״מ כיון דהאלקול
הא אין איסורו מצר עצמו אלא משוס שיש כו
עמם יין הנפלמ מן הכלי .וקי״ל כפסק מרן
רלא אמרינן חתיכה נעשיח נכלה אלא ככשר
בחלכ ולא כשאר איסורים .וא״כ כשהאלקול הנ״ל
מחערב באלקיל של מין אחר אין נעשה נבלה
ואין צריך ס אלא כנגד פלימח היין .ולפ״ז אף
אח״ל דהאלקול הוי דכר חריף ומשוי ליה לשכח
הרי הוא כעל אח״כ וכמ״ש .ומכ״ש דמצי פלוגתא
אס יין שרף הוי דכר חריף עיין כאחרונים.
ומצינו ג״כ פלוגחא דאיכא למ״ד דדכר חריף
משוי לכלי אינו כן יומו ככן יומו .ואיכא למ״ד
דהחריף משוי לבלוע כאילו הוא כעין ולעולם
הוא פגום ולא משוי ליה לשכח כמ״ש ביו״ד
סי צ״ו ס״א וכדעה מרן איכא לספוקי כמאן
ס״ל .אע״ג דסתס כריעה קמייחא .עיי כאחרוטס
כסתירת פסקי מרן והשתא איכא למימר ס״ס
שמא הלכה כמ״ר דלא משוי ליה לשבח .ואת״ל
,
,
,
,
,
,
,
,
,
הלכה
יוסף
שמו
הלכה כמותי .דילמא הלכה כמ״ד די״ש לא הוי
דכר חריף והוי ס״ס המתהפך .ואף את״ל דרוב
הפוסקים ס״ל רדבר חריף משיי לאינו ב״י כב״י
וא״כ נימא דכנגד הרוב לא אמרינן ס״ס וכמאן
רס״ליהכי .מ״מ הייני כאיסור דאורייחא .אכל
כאיסור דרמן כנ״ד לא אמרינן הכי .דכלא״ה
אין אנו צריכים להחיר מכח ס״ס דכחד ספיקא
שפיר דמי להחיר .ומה גם חרי דרמן כנ״ר
דסחם יינם דרבנן וחריף משני ליה לשכח
הוי מילחא דרבנן .וא״כ אף דרוכא דרבאווחא
או אפי׳ אליבא רכ״ע הוה ס״ל דרכר חריף
משוי לאינו ב״י כב״י הוה פשיפא לן להחיר.
דשמא הלכה כמ״ד דיי״ש לא הוי חריף כיון
דהכל הוי מדרבנן .וכמ״ש דבדרבנן בס א׳ די
והוחר להחיר ואעיקרא כלל זה דלא עבדינן
ס״ס כנגד רוב הפוסקים .אינו מוסכם .דאפי׳
נקבע הלכה כרוב .איכא למ״ר דעבדינן ס״ס
כנגדם .כמביאר כל זה בזכו״ל יו״ד אוח ס׳
ערך ס״ס ע״ש .וא״כ איכא כמה ספיקי מ״ר
וכמ״ש .ואין לומר דליקח האלקול מן הגוי הוי
לכחחילה .וכההיא שכ׳ מרן ז״ל יו״ר סי צ״ד
משם שערי דורא ופסקו מורס סי קכ״ב ס״ו
וכן ס הרדב״ז הביאו הרב חיד״ח בשיורי ברכה
שס ס״ק ה ע״ש .דשאני החם ללוש במים היי
לכחחי משים דעדין לא החחי הנאתו .דהיינו
הלישה .וכמ״ש מורם שם .ועי׳ הש״ך שם וחבין
משא״כ הכא מ״ר דככר החחיל הכאתו שהרי
ראוי הוא מיד ונגמר כיד גוי אלא דע״י שהוא
חזק עכ׳ב היתה שאין ראוי לשחיה כך אלא
ע״י תיקון לתת כו מיס וכשית למחקו ומשום
כך לא קרינן כיה עדין לא החחי׳ הנאתו .והרי
זה דומה למי שכשל ככלי גוי פגום דקי״ל
דכריעכד החכשיל מיחר .ואם יארע דכשכא
לאוכלו מצאו מלוח שאין ראוי לאוכלו כך .האס
נאמר דאסור ליתן כו מים כרי להפיג כח
,
,
,
,
,
,
,
)(10
לז
המלח רזה הוי לכתחי׳ והא וראי בורכא היא.
וההיא דהרדב״ז מיירי מתבשל בה .ובנ״ד לאו
משום ביטול אתינן עלה .אלא משוס טתן טעם
לפגם .ועי זכו״ל מ״ש משם הר שב יעקב
רמשם בארה לנ״ר .ברם אין כל זה אמור אלא
לצר שנאמר רהאלקול של יי״ש הוא נמכר ביוקר
מן האלקול של מינים אחרים וכמ״ש .אבל אם
הוא בזול או ערט באלקול של מינים אחרים.
א״כ נפל פיתא בבירא דחיישינן שהגוי יתן לו
אלקול של יי״ש או ע״י תערובת לפחות האמנם
מקום יש בראש למצוא היתר והוא דמורעת
זאת בכל הארץ הכלים שהמציאו חכמי האומות
והוא כור מבחן שבו מבררים כל רבר ויורעים
מאיזה מין הוא ואם יש בו תערובת וכמה שיעור
יש מן התערובת .ונקרא אצלם אנאלי׳ז .ועפי״ז
היה מקום להתיר לקנות מן הגוי המינים האחרים
דוקא .ולא חיישינן למירי .דודאי גוי לא מרע
אומנותיה .כיון שיודע דביר הישראל לברר הרבר
ע״י האומן בכור המבחן הנ״ל .ואם המצא ימצא
שהוא אלקול של יי״ש הגוי נתפש כגנב כיון
דיורע דלישראל אסור סתם יינם ולכן סמכינן
אדיבוריה שפיר דלא מרע אומטתיה .וכמו
דסמכינן אקפילא מטעם זה גופיה .ושפיר דמי
ליקח מן הגוי על תנאי שלא יתן לו כי אם
אלקול של מינים אחרים .ואס תאמר אמאי
סמכינן על הגוי מטעם דלא מרע אומנותיה
דכיון שהישראל יכול לברר כל חבית וחבית ע״י
האומן בכור המבחן .א״כ יעשה המבחן הישראל
בכל פעם שקונה ולא סמיך אדיבוריה דגוי.
י״ל דלפי הנשמע קשה הדבר לעשות מבחן בכל
פעם ופעם דהוא הפסד מרובה .ומיהו אע״ג
דקשה לישראל לעשות מבחן זה .מ״מ לעולם
הגוי מרתת ושמא הישראל יעשה המבחן באחד
מן הפעמים ונמצא שקרן מרע אומנו׳ ולכן שפיר
דמי לסמוך אדיבוריה וכנ״ל .ואחרי הודיע אלק׳ים
,
,
,
אותנו
שמו
אוחנו אח כל זאח הנה מקום אחי להחיר
למשוח מן האלקול הנז׳ מים שרופים לצורך
פסח נמי על ידי שיחנה עם הגוי המוכר שלא
יחן לו אלקול של יין שרף ולא של חמים ושעורים
אלא של מינים אחרים .ומעעס הנ״ל דלא מרע
אומנוחיה .ואין לאסור מפני השאור של שעורים
שהם נוחניס כו וכנ״ל .חרא דאפשר שלא נהנו
כו שאור אלא האסי׳ד סולפירי׳ך כנ״ל .ואח״ל
מחנו כו שאור כטל הוא כס׳ קודם פסח ואינו
חוזר וניעור וכס׳ מרן ז״ל כאו״ח סי׳ חמ״ז
כיון שמה שנוחניס כו הוא דכר מוטט וגס לא
הוי רכר דלטטמא או לחזוחא טכיד דלא כטיל
וגס לא הוי דכר המעמיד דלא כטיל דמה
שנוחניס השאור היינו כדי למהר בישולו וכנ״ל.
ואין לפקפק ולומר דלא כמיל מעעם דהוי עיקרו
כך וכההיא שכחכ מרן ז״ל ככ״י סי׳ קל״ר
משם הרשב״א לגכי יין שרגילין הגויס לחח
ברפואות ע״ש .דשאני החס היין שנוחנים הוא
צורך הרפואה ולכן אסר הרב מעעם דהוי עיקרו
כך .משא״כ כנ״ד דהשאור הנז׳ לאו צורך הוא
דכלא שאור נמי שפיר מהכשל כמשך איזה ימים.
אלא דט״י השאור ממהר כישולו כמטט זמן .ולכן
לא קרינן כיה טיקרו כך וזה פשוט וכרור:
ן א י ן להחיר ליקח מן הגוי מטטס שהביא הכ״י
סי׳ קכ״ג ופסקו מורס סי׳ קי״ד ס׳
יו׳ד משם המרדכי בטנין הלחם שמחקניס בשמרי
יין דמוחר ליקח לחס סחס כי א״א שלא יחקן
גוי א׳ משמרי שכר .וכההיא דאמרינן ככחובוח
אם יש מחבואה א׳ מצלח על וכו׳ ע״ש .וא״כ
נימא דה״ה בנ״ד דליחא .חדא דסייס שם מרן
וז״ל ודברי חשו׳ הרשב״א שאכחוב לקמן בסוף
סי׳ קכ״ח חולקים על זה ע״כ .ומצינו דלא
פסקה כש״ע .מוכח דדעחו ז״ל כס׳ הרשב״א
ז״ל והגם דמורס ז״ל פסקה וקי״ל דהיכא דמרן
לא פסק דין א׳ ופסקו מורם אזלינן כווחיה.
יוסף
היינו דוקא היכא ללא גלי דעתיה מרן ז״ל לא
ככ״י ולא כש״ע .לא כן הכא רגילה רמתו כבי י
רהרשכ״א חולק ע״ז .והראיה רלא פסקה כש״ע
מוכח שפיר דמרן ז״ל לא ס״ל כרעה המררכי
ז״ל .ועיר דאף כעלי ס׳ זאח לא התירו אלא
ליקח מן השוק מעעמא רכל דפריש מרובא
פריש .אכל לקנוח מכחיהס לא מעעם כל הקבוע
כמחצה מל מחצה רמי וכמ״ש מי רם גי פיה שס.
ועי׳ כאה״ע ס״ק י״ע .ואע״ג רהש״ך כחכ שס
רכשיש גוי א׳ בודאי שאינו מערכ והגויה אחרים
הם סחם דמוחר ליקח מכילם אפי׳ מכתיהם.
היינו דוקא שידענו בודאי דיש גוי א׳ דאינו
מערכ וכנ״ד ליכא כה״ג ולכן אסור לקנות
מבתיהם וכמ״ש .וא״כ עיקר ההיחר הוא כמש״ל
כנ״ל .ואחרי מופלג הראני עמיתי בתורה כה״ר
סמחין חלאיוא נר״ו חשו׳ הרב אדמח קדש ז״ל
חיו״ד סי׳ י״ג וז״ל יין נסך שצירפוהו והוציאו
ממנו שכר שקורין אגיו׳א ארדיינע׳י ואחר זה
עוד צירפו השכר ה;ז׳ יש לשאול אי שרי בשתייה
או דילמא לא וכו׳ ושקיל וערי הרכ הנז׳ כחשו׳
הרמחה וזו הלכה העלה דזיעה שניה שרי והכיא
ראיה מריש פרק י״כ דמכשירין כא כמים שאובין
והזיע זיעחו טמאה .נסחפג ואח״כ הזיע זיעחו
טהורה .ע״ש שהאריך .הדי להדייא דס״ל להרכ
הנז׳ דכג״ד שרי ליקח האלקול מן הגוי ולצרפו
פעם כ׳ דזיטה שניה שדי אף אם יהיה כרור
דהיא מיין וכ״ש בנ״ד דהוי ספק .ואע״ג דהרב
הנז׳ בדיעבד קאמר .אכל לכחחילה נראה דלא
החיר מעעס מכעל איסור לכחח׳׳ הא ליחא.
חרא דמהראיה שהכיא ממחני׳ מוכח דאפי׳ לכתחי׳
שפיר דמי .יעוד רעד כאן לא אמרינן אין מכעלין
איסור לכחחי׳ אלא כשכונחו לכטל או כשנהנה
מן האיסור כמכואר כפיסקיס ע״ע אכל הכא
ליכא חד מינייהו דאין כינהו ככיעול זה לבשל
האיסור אלא לחקנו .והו דאין נהנה מן האיסור
כלל
יוסף
שמו
כלל לזו זיעה שניה .והאיסור חלף הלך לו
לפי דעח הרב הנז׳ ולכן נראה דהרכ הנז׳ אף
לכחחי׳ קאמר דשרי:
רףם כעיקר ראיח הרכ הנז׳ מההיא דמכשירין
אחר המחי׳ מכח״ר דאין הנדון דומה
לראיה כלל דמה דמוח יערוך דשאני החס כיון
שנסחפג הלכו חלפו המיס שאוכין וזאח הזימה
שהזיע אח״כ פנים חדשוח באו לכאן .לא כן
כנ״ד דע״כ הזיעה שניה של המים צרופים כאה
מכח המיס הראשונים .דדל מהכא המיס הא׳
אי אפשר עוד להיוח זיעה כ׳ כלל דמאין יטא
זיעה כ׳ אם לא יש זיעה א׳ .ולכן דכרי ה׳
הנז׳ שגט ממני ואעפ״י שקשה עליו כמ״ש.
מ״מ כיון דנפר ,מפומיה דמר מי יבוא אחרי
המלך .ילכן היה נר׳ לסמיך מל זה להחיר כנ״ד
ואח״ז כהבחי לאהוביני כמהר״ר מרדכי ן׳ גו
מו״ן בעי״ת עאנכי׳ר יע״א וכחכ פסק דין ארוך
על דנא פחגם .והנר מדבריו שדעתי לאסור
ולא כן אנכי
כמו שמבואר לקמן מפס״ד
עמדי דכמקומי אני עומד וכפרמ דאין הציכור
יטלין לעמיד כזה .ולענין חשו׳ הרכ אדמה
קדש כחב לי שהרב חיד״א ז״ל דחה אוחה
כשחי ידים וג״כ הקשה עליו הרכ חיד״א ז״ל
כמו שהקשיחי אני הדל ופמחחי שנחכונחי לדעחי
דעה עליון ולכן נראה עיקר להחיר כמ״ש
למעלה .וכל זה אם יראה כעיני חכמי ישראל
בעלי הוראה שמהם תצא חידה ואז אהיה סניף
כיהודה ועוד לקרא .ותו לא מידי .ועי להרב
חחם סיפר חאו״ח סי׳ קל״ה ודוק והי״ז כס
ואחה מש ת ר ד ו לפ״ק פה איראן יע״א וציי״מ
יימ״ן כ״ד
,
,
,
,
הצי׳י יוסף בן וואליד ס״ט
לח
וזאת תשו' הרב מהר״מ ן׳ ונו הי־״ו הנז׳,
ר א ה ראיתי מ״ש רב אחאי ורנ רתומאי כמה״ר
יוסף עינינו בענין המים שרופים שעושים
היהודים מן איספיריע״ו שקוניס מהגויס .והישראל
נותן בו מים ונשות ומבשלו ונעשה המים שרופים
והאיספיריעו נעשה ממינים שונים מן התמים
ומן השעורים או מן האורז או מפסולת סוקאר
או מיין או מפרי האדמה הנק׳ המולאגא וכיוצא
וכשקונה מן הגוי מחנה עמו שלא יתן לו
מאיספיריעו של יין .ימקיל״ז שהיה האיספיריטו
של יין ביוקר על שאר המינים לא היה מקום
לחיש .נההיא דפסק מרן ז״ל ביו״ד סי׳ קי״ד
סי״א .ולגבי הכלים קי״ל סחס כלי אינו ב״י.
ואי משוס דיש לחוש למ״ד דיי״ש הוי דבר חרץ£
הא איכא פלוגחא אחריחי דאיכא מ״ד דחריף
משוי לכלוע כאילו הוא כעין ונשאר פגום .וא״כ
יש כאן ס״ש דשמא הלכה כמ״ר דיי״ש לא הוי
דכר חריף .ואס ת״ל דהוי דכר חריף שמא
הלכה כמ״ד דחריף משוי לכלוע כאילו הוא
כעין ונשאר פגום והוא ס״ס המחהפך וכו׳:
רףבן דא עקא והנה כעחה ונהפוך הוא
שהיי״ש הוא כזול על שאר המינים.
וא״כ אין לנו על מה לסמוך ולהחיר .וככ;
צידד למצוא היחר דכזמן הזה שהמציאו חכמי
הגוים כלים ידועים שעל ידם יטלין לכרר כל
דכר מה הוא ואס יש כו חערוכח וכו׳ .וא״כ
כשקונה מהגוי מחנה עמו שלא יתן לו יי״ש
דגוי לא מרע אומנוחיה .כיון דיכול להחכרר
וט׳ זהח״ד הי״ו .והנה מ״ש מעכ״ת ע״ע הכלים
להחיר מכח ס״ס .כן יש ללמוד מדברי הרכ
ב״ד ז״ל בחיו״ד סי׳ ל״ח רמז דבריו ה׳ זכו״ל
בחיו״ד ערך חריף כי אחר שהאריך להביא דעת
הפוסקים ז״ל דסברי מרנן דכל דבר חריף משוי
אינו כ״י לכ״י .וכס׳ א׳ שכחב מרן ז״ל בסי׳
צ״ו ושלא מצינו חילק ע״ז ככיאור זולת הרכ
בהע״י
שמו
בהע״י ז״ל .ונר׳ דאין הלכה כמותו דיחידאה
היא וכו׳ .סייס וכתב דהיכא דאתיליד ספיקא
פסקי׳ להקל .והביא שם מ״ש מרן בב״י בשם
ה׳ ש״ד הביא דבריו מורם ז״ל במפה .להיכא
ליש לתלות שלא נחתך בסכין של איסור תלינן
להקל וכו׳ וכ׳ הראב״ל ז״ל לעעמא הוי משום
להוי ס״ס יעו״ש:
והנח הס״ס ללל עשאו ה׳ זט״ל ז״ל בח׳
או״ח הלכות פסח לצ״ט .והגם כי
בנלון ה׳ ז״ל נמצא בו ג׳ ספיקי .וכת׳ ה׳ ז״ל
לכל כי האי לאיכא ג׳ ספיקי ועל הכל לבלא
שום ספק י״ל ראחזוקי ריעוחא לא מחזיקינן
וכו׳ יעו״ש .אפשר לומר רלרווחא רמילחא כי
שם נמצאו ג׳ ספיקי כתב כן .ולעולם לאפי׳
בב׳ ספיקי יש להתיר .והגם כי במתלוקת שנויה
אי עבדינן ס״ס בפלוגתא דרבוואתא .עכ״ז הרי
רובא דרטואתא אית להו דעבדינן ס״ס וכתבו
זיל לסוגיין לעלמא הכי הוי למעבד ס״ס בפלוג׳
לרבוואתא כירוע .ואפשר לומר לה׳ זכו״ל אשר
מצא בנל״ל כמה םפיקי כתב כן לצאת ילי כל
הדעות הגם לסוגיין לעלמא כמ״ש:
ואולם מה שעומד לנגדנו בהאי ס״ס הוא
לרוב הפוסקים ז׳יל סברי מרנן ז״ל
לרבר חריף משוי לאיט ב״י כב״י .והרב״ל כ׳
שאין תולק ע״ז זולת ה׳ בהע״י ז״ל ואין הלכה
כמותו וכו׳ וכמ״ש לעיל .וה׳ פר״ת סי׳ צ״ו
ס׳ קי״ז כתב רכן הסכימו כל האתרונים .וה׳
זפו״ל ז״ל שם הביא דברי הרב״ד .והגם שכתב
שדבריו סתראי נינהו למ״ש הוא בעצמו בא״ח
סי׳ קצ״ו .סיים וכ׳ לעכ״פ רבריו אלה שביו״ר
הם עיקר וכו׳ וציין לכמה פוסקים לס״ל הכי
יעו״ש .נמצא לרוב הפוסקי׳ ס״ל כמ״ש לחריף
משיי לאב״י לב״י .וחזינן לרטואתא ז״ל רסברי
להיכא להוי רוב נגר מיעוט לא מחשב ספק
למעבל ביה ס״ס וכמש״ל .וא״כ נפל פיתא בבירא
יוסף
והגם כי ה זכו״ל החיר מכה האי ס״ס
וכמש״ל .הוא ז״ל אזיל לשימחיה שכ׳ ברף רמ״ה
ט״ב בר״ה ס״ס דאף אס המחלוקת הו• מיטוט
לגבי רוב .וא״כ אס נטביד הלכה כרוב טברינן
ס״ס .וציין שס לקצת פוסקים רס״ל הכי ומכללם
ה׳ כ״ר .האמנם רוכא דרכוואתא ס״ל רלא
עכרינן ס״ס כהאי גיונא .מיי׳ להרכ כנה״ג ז״ל
חאה״ע סי׳ ס״ח שכ׳ כן כשם החום כפ
קמא דכחוכוח .וטי׳ להר׳ יר אהרן ז״ל שם
הפיס׳ לציין טל זה .ומד אחרן מופח רורינו
הגאון המפורסם כמה״ר אשר קיבי זלה״ה
כספרו הקרוש שטר אשר .האריך והרחיכ בזה
ואסף וקבץ אמבוהא רספרי דסברי הכי לכמיטוט
לגכי רוכ לא טכרינן ס״ס וסיים וכ׳ דהגם דלא
פלטינן מדטח כמה אחרונים דסכרי דגם כמיעיט
גבי רוב עברינן ס״ס וכדברי הר׳ כ״ר ז״ל.
רבים אשר אחנו קמאי ובחראי רוב בנין ורוב
מנין דבפי׳ אחמר ברבריהם דלא עבדינן ס״ס
במיעוע נגד הרוב וט׳ עכל״ה.יעו״ש:
ואולם חזי הויח לה׳ הנז׳ באמצע החשו
שקיל ומרי כחכמחו הרמה בדברי
הש״ס והפוסקי׳ הרי״ף והרמב״ם והטור ז״ל
וכסיומא דמילחא כ׳ וז״ל וכי חימא א״כ מפורש
יוצא מדברי התלמוד וחורחס של רא׳ דשפיר
עבדינן ס״ס הגם דא׳ מן הספקי הוא מיעוט
נגד הרוכ סמטנן ליה לאידך פלגא והו״ל רוב.
ושפיר יש להוכיח מכאן כדכרי הפוס׳ האומרים
דהיחר הס״ס היינו משום רוכ וכו׳ ולכא לכלל
ישוכ אייחי טדיה מ״ש הר׳ מהר״ר כצלאל ז״ל
בשימה מקובצת פ״ק דכתוטת שהכיא מה שהק
הריכ״ש ז״ל כסי׳ שמ״כ על דברי התום׳ שם
דאדרכא אית לן למימר סמוך מיעיע דאינס
למחצית דאין חחתיו והו״ל תתתיו כרצין מיטוטא.
וט״ז חריץ יחיכ ה׳ מהר״כ ז״ל דט״כ לא
אמרינן סמוך מיעיטא דמפילות והנקבות מגרעין
,
,
,
,
,
כת
שמו
יוסף
כח הזכרים מחד מממא .ולכך הוי הזכרים
מיעועא ולמיעוט לא חיישינן אבל מיעומא דאונס
ומחצה דאין חחתיו שריוחייהו לא הוי מחד עעמא
וכל א׳ עומד בפ״מ מיעועא דאונס למחצה
נקטח ו ט אלא משוס דהמפילוח וכו׳ נגד הרצין.
ומחצה דאין חחחיו נגד חחחיו .וכיון שכן היאך
נחמעט הרצון משום שנצטרןה מיעוע דאונס כהדי
אין חחחיו וכו׳ ולהט קשיא להי לחו׳ דכס״ס
נמי חאסר .דספק אונס כמאן דליחיה דמי
ולא נשאר רק חד ספיקא .ע״כ דכרי ה׳ מהרכ״א
ז״ל .ושהריכ״ש ז״ל חלק כאופן אחר לישכ קו׳
החוספו ז״ל .וכ׳ הר׳ שער אשר ז״ל וז״ל .אשחכח
השחא דלפוס הני תדחי חי דרכנן מהרב״א
והריכ״ש ז״ל הנאמרים כעד החוס ז״ל מצינו
ישוב נכין לכל הני אמכוהי דספרי דנמשכו
אבחרייהו דהחו ז״ל ועשו מדבריהם יסוד קייס
דלא טבדינן ס״ס במיעוע נגד הרוב משום
דלא נאמרו רכריהם אלא דוקא היכא דמיעוט
ההיחר מספק א ופלגא דאידך ספיקא אינם
באים מטעם אחד וכו יעו״ש .ועל פי דכריהס
ז״ל הללו מקום יש בראש לו לבנד״ד איח לן
למעבל הס'ס הנ״ל אף להוי מיעוע לגבי הרוב
לנראה למיעומ לחל ספיקא לפליגתא ררטואחא
הנ״ל דס״ל דדבר הריף משוי לבלוע כאילו הוא
בעין אבל נשאר בפגימוחו .עם פלגא דאידך
פלוגחא ריי״ש לא הוי דבר חריף חד עעמא
הוי דשניהם מגי־עי כח השבח מן הבלוע המיעוע
מפלוגחא חדא ממעמו כאומרו שנשאר פגימוחו.
והמחצה דאידך ממעעו באמור כי מעיקרא לא
הוי דבר חריף .וכיוצא בזה מצינו לה׳ הנז׳ ז״ל
בח׳ אה״ע סי׳ מ״ז דקי״ו שנשאל ה׳ בא׳ שקדש
אשה זקוקה ליבם שהיה נשוי וט׳ והצריכו אוחו
לחח גע וגירשה והלן לה היבם ורוצה המקדש
לישא אוחה וט׳ .וע״ז הביא הר ז״ל פלוגחא
דרטואתא ר״ת ור״י עם בה״ג ודעימיה ז״ל
,
,
,
,
,
,
,
,
,
לט
דלרעת ר״ת ור״י ז״ל כיון לדעת היבם היה
לחלון תו לא מיקרי המקדש חועא נשכר ושפיר
שרייא ליה .לא כן דמה הגאונים ז״ל דס״ל
דהגס דהיבס היה דעחו לחלון מ״מ כיון שאם
היה רוצה ליבם כבר אסרה עליו וכו׳ שפיר
קרינן ביה חועא נשכר וכו ובנד״ז שהיה היבם
נשוי ארייא דשביעחא הוא דרביע עליה דיבס
שלא ישא אשה אחרה אלא על פיה ורצונה וכו
והיבמה ככלל .ועכ״ז איכא למימר דהוי המקדש
חועא נשכר .דכלאו קידושי דידיה אס היה
רוצה היכס היה מפייס לה וכו׳ והיו מחירין
לו שבועתו והיה יכול לפרנסה .משא״כ עכשיו
וכו והדרינן למחלוקת של ר״א הנז״ל .אלא רזה
שהיה מפייס לה וכו אינו ברור .ואס לא היה
מפייס לה ודאי דאריא דשטעתא רכיע מליה
וכו ולא היה המקדש חומא נשכר וכו וכיון
שהדכר כעצמו הוי ספק הו״ל ס״ס עם אידך
ספיקא דפליגחא דרכוואחא ר״ח ור״י נגד רוב
המחמירין וט .אלא דספק זה דפלוגחא דר״ת
ור״י לא חשיב ספק טון דרכו החולקים וכו
הוי מיעוט נגד הרוב המחמירין וכו לא מכדי'
ס״ס כמו שעלתה הסכמת רבנן קמאי וכחראי
וכו .וע״ז הביא הר׳ מ״ש הוא ז״ל כח׳ או״ח
סי׳ יו׳ד הנ״ל .ומה שחמה מדכרי החלמוד והפיס׳
ז״ל ומה שכא לכלל ישוב מדברי מהרכ״א דל
וכמש״ל .וסיים וכ ז״ל ואס כנים אנחנו כזה
איכא למימר דככה״ג מ ד ד שפיר הוי מעעס
א מיעועא דחד ספיקא עס פלגא דאידך ספיקא
דהא עיקר האיסור שכאו לקינסו להמקדש.
אינו אלא מעעס שלא יהיה חועא נשכר .וא״כ
אם מיעועא דספיקא דפלוגחא שהם ר״ח ור״י
מגרעין וממעעין כח החועא נשכר וכו .ואי
ג״כ אידך ספיקא דלצד שהוא סלגא דלא היה
מפייס לאשתו וכו׳ ממילא היה רכיע עליה איסורא
וכו׳ ונמצא דהמקדש לא הוי חומא נשכר וכו׳
עכל״ה
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
שמו
יוסף
עכל״ה יעו״ש ודון מינה ואוקי באחרין:
מזוך יש לט להחיר כנד״ד מספק אחר אשר
ראינו להרכ״ד דל כיי״ד סי ע״ד ודל
לנד״ר דשמא אין כשכח האיסור הנפלע מהכלים
אל חוך שכר החוחים כדי נחי עמס שהרי כל
כלי האיסור שכישל כו אע״ג דאין כחכשיל ששים
כנגד הכלי אס עממו גוי וליח כיה עעס האיסיר
מוחר וכו כמכואר כעור ר״ס צ״ח וט וכמ״ש
ספק זה הריב״ש דל מכ״ל וככן אנן נמי נעכיד
ס״ס להחיר כנ״ד ס אי הלכה כמ״ד דיי״ש היי
חריף וכו .ואח״ל דכן הלכה שמא לא נפלע
מכלי הכלוע איסיר כדי נחי עעם והוי ס״ס
המחהפך:
ן ף ג ך ן הגס ליש מן הפוס׳ דל דסכרי דמאי
ריש להחיר מכח ס״ס ה״ל בלימבל
אכל לא לכחחי ונד״ד נר לכאורה רמיקרי
היחר לכחחי לקנות האיספיריעו המועל בספק
מן הגויס ואולם רוב ה ט ס סכרי דאף לכחחי
סמכינן אס״ס להחיר וכ דהסכמח כל האחרונים
להחיר כס״ס אף לכחחי עי להר זט״ל דל
דרמ״ה ולהר אזן אהרן למיפח דודינו הרב הג
מהר״א עזריאל דל כמל כפי אהרן מע׳ ס״ס
אות ז אסף וקבץ ראשונים ואח אחרונים דסכרי
הכי יעו״ש:
ה א מ נ ם אכחי יש לחקור הגס דאיח לן
למעכד ס״ם להחיר לכחחי וכמ״ש
ה״ד אם ע״י הס״ס יצא לנו ההיחר כרור ואין
אנו צריכין לעעמא אחרינא .משא״כ כאופן כנ״ד
דמאי דעכיד הס״ס הוא דוקא דהעעם פגום.
אי מצד משאר מפגימוחו .או מצד דיי״ש לא
הוי חריף והרי היא כשאר דכרים וכו .וסיף
סוף צריכים אנו למ״ש סחס כלי אינו כ״י והוי
נמל״ף .והאי מילחא קי״ל דלא הוי לההיר אלא
כדיעכד .אכל לכחחי לא .ואם כן לקנוח מן
הגוי נראה דהיי כלכתחי וכן מצינו לה כיח
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
יהורה דל .במנהגים דקי״ע אוח ס״ח על חמאה
שמבשלים הגייס לאף לקי״ל סחם כלי אי״י
וא״כ מוחר השימן של הגוים .עכ״ז נוהגים שם
לאסור דסוכרים רהוי לכחחי׳ מי שקונה שמן
מן הגוים וכו מכ״ל יעי״ש .ואולם מדברי הפיס׳
דל נר פשוע דלקנוח מן הגיים לא מיקרי
לכחחי .רכיון דככר נעשה הדכר כיר הגוי אף
שישראל קנהו ממט לא מיקרי לכחחי׳ לכבר
הוא עשוי כיל הגוי וכן מוכח מלכרי מרן ד ל
סי קכ״כ ס״ו ודל סחס כלי גוי הס בחזקת
אכ״י וכו אעפ״כ אסור לומר לגוי כשל לי ירקות
כקלרחך .וכן לא יאמר לו עשה לי מרקחח
שכל האומר כשל לי הרי הוא כאילו כישל כיליו
וכו מכואר מלכריו דל ללוקא לו לו כשל לי
הוא לאסיר להוי כאילו כישל כיריו .אכל אם
לא אמר לו כשל לי אס הגוי עשאו מעצמו אין
קפילא לקנוחו מן הגוי ללא מיקרי לכחחי' וכן
מוכח מלכרי מורס דל שם ודל אם חימס מיס
ככלי של גוי לליש בהם פח אסיר .אכל לכר
שנעשה בשבילו ולא כשכיל לכר אחר אעפ״י
שהוא של גוי וישראל רוצה לקטח ממנו לכחחי׳
מיחר ומאחר שככר נעשה כיל הגוי מיקרי
ליעכר ע״כ וכן מיכח ממ״ש כסי קי״ג ס״ב
רמוחר לאכול אפונים קלוים של גייס וכו אס
לא במקום שנהגו למשיח המחבת כחלכ וכו .
ואין לחיש לכלים של גייס רסחמן אינם ב״י
ע״כ .מוכח ללקניחי מן הגיי לא מיקרי לכחחי׳
וכן מוכח מהרבה מקימוח כש״ע .והגם למצינו
למירם דל כסי ק״ח ס״א שכ ודל אם הגוי
אפה פח עם איסור .אסיר לקנוח אוחו פת
אס ים פח אחר לכל זה מיקרי לכחחי וט׳
ע״כ .להוא דל אחי עלה מע מנהג מוכח
דלדינא לא מיקרי לכחחי .הנה דבריו אלו הס
מהאגור שכ״כ כשם ר״י מולין דל הכיאס כד״מ
שם .וכ הוא דל וז״ל ולי נר כדברי הב״י שכ
בסי
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
שמו
יוסף
בסי׳ צ״ז ט ׳׳ד אגור ואין דבריו נראיס במיני
וכו׳ ואפי׳ פת אחרת לפניו מוחר לקנוח מזה
ולאכול ממנו וכו׳ ולקנות מן הגוי מיקרי דיעכד
כמו שנתכאר כסי׳ קי״ג וכו ע״כ .נמצא דדמת
מרן ומורם ז״ל כד״מ דלקגות מן הגוי לא מיקרי
לכחחי׳ אלא דכקצר חש לס׳ האגור .ודוקא כפת
החמיר .דאפשר דיש שום חי׳ כין פח לשאר מילי
וכן מוכח ממ״ש הכאה״ע דל וה׳ ע״ז ז״ל שכ׳
כשם הח״ח דל ומ״מ המנהג להקל לקנוס מן
הגויס דכריס המטשליס ככליהם וט׳ דסחם
כלים אכ״י ואעפ״י דנעל״ף אסור לכחחי מ״מ
לא חשכינן הקניה לכחחי׳ וכי׳ ע״כ .מדכחכ
ומ״מ וכו׳ נר׳ כמ״ש דיש לחלק כין פח לשאר
מילי ובשאר מילי אין להחמיר אף אס יש מאוחו
המין לפניו .ומצינו לה׳ שפחי דעח ז״ל שכ׳
לחלק בין פח לשאר מילי .דעל הפח יחיה
האדם וט׳ .ואפשר דכינח ה׳ הוא מ״ש מילחא
דשטחא גזרו כה רכנן והפח הוא דכר הנצרך
ככל עח ועל כן החמירו ט שאס יש פח אחר
מצוי שלא יקנה מזה להזהיר אח האדם שלא
יבוא לידי מכשול מפח אחר שנגע כאיסור ממש
וכיוצא כו כאשר הוא רכר המצוי ט על הפח
יחיה האדם .איך שיהיה הדכר פשיע שלא
החמירו אלא כפח אכל כשאר מילי הקניה מן
הגוי הוי דיעבר .ומדברי הרב טח יהודה הנ״ל
אין חברא למ״ש ואדרבא משם ראיה שלענין
דינא הקנייה מהגוי לא מיקרי לכהחי׳ גס ממ״ש
דסוכרין דהוי לכחחי׳ מוכח דליה לא ס״ל כן
אלא דהוי כדיעכד .וכן מצינו להרכ״ר ז״ל כסי׳
הנדל שהוא נדון כיוצא כנד״ד על שכר שעושים
הגוים מתוחים ככלים שעושים כהס שכר של
ענכים .והר׳ דל האריך שם למצוא היתר אכיא
דבריו לקמן בס״ר .והביא שם מ״ש מהר״ח הכהן
ז״ל שכ׳ להחיר בעיקר הדין מעעס סחס כלים
וט׳ ולכסוף הדר כיה דאס הגויס עושים אותו
,
,
מ
למכור לישראל אסור וט׳ וה׳ כ״ר ז״ל כתב כי
לדעתו דל אין למחות טלי המקילים .וחיליה
ממ״ש רבי׳ העור ז״ל בסי׳ רכ״ב סתם כלים
של גויס הם בחזקה שאב״י וכי׳ שכ׳ הרשב״א
ז׳׳ ל אעפ״כ אסור לו׳ לגוי בשל לי וט׳ וסיים
ו כ׳ ז״ל כ״ש בנד״ז שמלבד שאינו מצוה הישראל
גס אינו בשביל ישראל מיוחד .גס לא בשביל
ישראל לחודיה ו וכו׳ ע״כ יעו״ש:
ה א מ נ ם נר׳ דעם כל מה שכחבנו אין בו
להחיר בנר״ד .ני מ״ש ז״ל כלי
שאב״י נעל״ף וכו׳ ה״ד בכלי שנחבשל בו איסור
כשאיני ב״י הוי נטל״ף .כי החבשיל אף שהוא בעין
הוא נפסל בעיבור צורה ונ״ש הבלוע .אבל יין
אמרו עליו שישונו הוא טוב וכן הבלוע בכלי.
וז״ל רבינו העור בסי קל״ז .כל כלים האסורי׳
שנשחמשו בהם הישראל טד שלא הכשירן כראוי
אסור בשחיה ומוהר בהנאה אפי׳ היה יבש כל
זמן שלא עבר עליו י״ב חדש ונו׳ ע״כ .וכ׳
מרן ז״ל בב״י .ומה שנ׳ נ״ז ונו׳ .נר׳ שכ׳ כן
לאפוקי ממ״ש הרמי״ן ז״ל דמדאמרינן בסוף
ט״א טסות וצלוחיות ונו׳ מדיחן ונו׳ והן טהורות
וקתני טלה וכיון שנשתמש וכו׳ מותר משום דהוי
נטל״ף יש ללמוד דכלי שנשחמש בו יין ואח״כ נתן
בו ישראל יין .טון דלא היה ב״י שרי בדיעבד.
והרא״ש כ׳ בחשו׳ דחלילה להרמב״ן ז״ל לכתוב
כן אלא שום אדם כחבו בשמו וכו׳ דלא שייך
נעל״ף אלא בחבשיל אבל לא ביין .וגם הר״ן
ז״ל העלה כן וכו׳ .וכ׳ ע״ד הרמב״ס בלשון
הזה ואף הר׳ לא אמרה אלא להלכה אבל לא
למעשה ע׳יכ .נקעינן דבכלי היין אין לחלק בין
כלי ב״י לשאב״י ודין זה פסקו מרן ז״ל בש״ע.
וסיים מורם ז״ל כמ״ש דאין לחלק כו׳ וטעמא
הוי כמ״ש דלא שייך נטל״ף אלא כתכשיל וכו׳:
ואולם הפוס׳ דל דבריהם אמורים בכלי יין
של גויס שנתן בהם יין הישראל וכו׳
אבל
,
שמו
אבל אם הוא של יין שרף אפשר דהוי דינו
.כשאר מילי ראמרינן כהו סתם כלי אב״י ונעל״ף
וכו׳ .האמנם מצינו ראינו דדכר זה של יי״ש
כפלוגתא מיחנייא .הרכ מ״א ז״ל כסי׳ חנ״א ס״ק
מ׳ כ׳ ז״ל ומשמע בת״ה דחכית של יי״ש אמס״י
שאב״י אסור הכל שעינינו רואוח שנ״מ לשכר.
הוא .וכמ״ש טו״ד סי׳ קל״ז סס״א לגבי יין ע״כ
וכ״כ הרע״ז ז״ל כסי׳ תמ״כ סק״ד יעו״ש.
ומדכרי הר׳ שכוח יעקכ ז״ל ח״כ סי׳ ל״ב
הביאו דבריו האחרונים ז״ל הרב עיקרי הד״ע
והר׳ זכו״ל והר׳ פ״ת ז״ל בנחבשל יי״ש ככלי
שבשלו בו יי״ש מסח״י כלי הכשר והחירו ה׳
בדיעבד .אין ראיה לו׳ דס״ל דיש לחלק בין יין
ליי״ש דהחס היינו עעמא משום דס״ל דכלי של
נחשח אף יין נפגם .ואף גם זאח לא החיר הרכ
אלא כמקום הפ״מ וגם שהיו שם כ׳ סניפים
אחרים להתיר וכו׳ .ואף שאין הספר הנז׳ מצוי
אצלינו למדחי כן מדכרי האחרונים כנז׳:
א י ל מדכרי ה׳ פמ״א ז״ל כח״א סי׳ נ״ז
נראה דס״ל דלא איחמר הכי אלא ביין
משא״כ כיי״ש .כי הוא ז״ל נשאל על האראקי
שהוציאו אוחו ככלים של גויס וכו׳ והיורה והמכסה
ושאר הכלים לא נשחמש כהס הגוי משנה
שעכרה וכו׳ והביא הרכ ז״ל מ״ש הרמכ״ן
ז״ל ומאי דכחכ על זה הרא״ש והר״ן ז״ל
וכו׳ וסיים וכ׳ עלה בידינו דלדברי הרמכ״ן
ז״ל היה אפשר ללמד זכוח וכו׳ אכל לפי דברי
הרא״ש ז״ל וכו׳ .ולדכרי הר״ן ז״ל שכ׳ דאף
לדברי הרמב״ן ז״ל לא אמרה אלא להלכה ולא
למעשה .ואף הריב״ש ז״ל בסי׳ תל״ג אחר
שכ׳ דברי הרמב״ן כ׳ לא הורו להרמב״ן סברא
זו וכו׳ וכ״כ הר״י בתרומת הדשן סי׳ ר״א יעו״ש
שהוא מסכים בלי פקפוק טל תשו׳ הרא״ש ז״ל
אלא דמדבריו יש ללמוד היתר בנר״ד .שכ׳ שם
ואע״ג דכת׳ א״ז פ׳ אין מעמידי! דחבית שהיה
יוסף
כו שכר וכחנו בו יין לצורך הפסח אם אינם
כ״י שרי דנעל״ף .וכ״כ אח״כ למשקים הנבלעים
ככלי וכו׳ פגום הוא על כן צריכים אנו לחלק.
כין יין לשאר משקין וכו׳ ע״כ .הרי שהוא מחלק
כענין נעל״ף כין יין לשאר משקים ונמצא ראק י
ה״ה ככלל שאר משקין וכו׳ עכ״ל הר׳ פמ״א.
ונר׳ רהראק׳י הנה הוא היי״ש וה׳ ז״ל מרמה
איחי לשאר משקין רהשהיה פוגמח ונעל״ף ושרי.
וע״ז סמך ה׳ ז״ל והחיר כנר״ר .כי מזה יש
לראוח ולהכין מ״ש ה׳ פחד יצחק ז״ל רמז דכריו
ה׳ עיקרי הד״ע זיל סי׳ י״ג אות ז׳ כמי שעשה
מיס שרופים מיין כשר ככלי גויס וכו׳ והורה
הוא וכ״ד לאסור וכס׳ הר׳ פמ״א וזולתו ע״כ.
ולפי מ״ש הר׳ מחיר לא אוסר .איך שיהיה הר
פמ״א ס״ל דראקי דמי לשאר משקין ונטל״ף
ושרי וחיליה מהר׳ ח״ה וכמ״ש .וזה דלא כהרכ
מ״א והרע״ז ז״ל:
ן^ן מצינו לה׳ נו״כ חניינא חיו״ד סי׳ נ״ח
דס״ל די״ש הוא חזק וט׳ כמ״ש ה׳ מ״א
והרע״ז ז״ל ואינו נפגם ואינו פוגם אף כשאר
משקין וכו׳ .וזל״ה כקיצור על מה שנהגו שתוך
מעל״ע לעשות יי״ש הנעשה מסת״י שירפים
היהודים כאותה יורה יי״ש של תטאה וכו׳ אין
ללמוד היתר ממה שמכואר כיו״ד סי׳ קל״ז ס״ד
שכלים האסורים מחמת יין של גויס מותר ליתן
כהם כין מיס כין שכר כין שאר משקין וכו׳
דשם העעם הנפלע מהכלי הוא פוגם כשאר
משקין .ואף דמשמע דאף חומן וציר מותר ליתן
כהס ולא אמרינן שהחריפוח מטייא ליה לשכח
וט׳ .אמנם כל זה ככלי היין שהעעס הנבלע
בכלי הוי קלוש טון שנבלע בצינן .ואף אם היה
מקום לדון גם בזה ולהמציא מקום להקל .נד״ד
אינו דומה לזה שכיון שעשו מן היין האסור
יי״ש שוב אינו מעם קליש רק ט׳ נשבח בשאר
משקין ובפרמ טי״ש שבודאי א׳ משבת את חבירו
,
,
יוסף
שמו
אף שזה נעשה מיין וזה מחטאה וכו׳ ואפי׳ אין
היורה כח יומה וגס ס׳ ליכא דבכל היורה
משערינן וכו׳ וסיים שדכרי הר׳ פמ״א לאו
דסמכא נינהו וט׳ יעו״ש:
ואולם הר׳ ז״ל צידד להחיר מטעמא אחרינא
וז״ל כקיצור .דכשנוחנים החרצנים
והשמרים לחוך היורה נוחניס מים הרכה .ואם
אין המים נעשים נכלה היורה טלעח איסור
והיחד וכו׳ ולא כעי׳ ס׳ רק נגד חלק מהיורה
וכו׳ והרי מורס ז״ל כ׳ בסי׳ צ״ב ם״ד דיש
אומרים דכשאר איסורים לא אמרי׳ כלח נעשיח
נבלה .ומסיק דיש לסמוך ע״ז כמקום הפ״מ
ואף שה׳ ע״ז כ׳ בשם רש״ל דבהך בישול נק׳
גס בלח וכן מורים דכרי רמ״א וכו׳ מדכרי
הש״ך ז״ל כסי׳ קע״ו מוכח דגם בבישול לא
אמרי׳ כלח חנ״ן וכו׳ יכן דעה הר׳ פר״ת דל
וכו׳ .והגם דהזיעה העולה דרך הקנים זהו
היי״ש כעצמו וט׳ כי המיס אין כהס כח וט׳
יש למצא היחד ט כצירוף יחד כל הזיעה שעלחה
יהיה כה ס׳ נגד הקנים וט׳ .וגס לזה צריכים
אנו לצרף הקולא דכלח לא אמרינן חנ״ן וכו׳.
ואס הדבר כן יש להחיר מה שככר נעשה שאין
לך הפסד גדול יוחר מזה וט׳ עכל״ה יעו״ש:
והנה כל מה שהצריך הרכ להאריך ולצדד
כהיחר זה היינו לדידיה דאחכא דמורם
סמכי למיעבד הלכה טיחיה .והוא פסק דכשאר
איסורים חנ״ן .אכל אנן כרידן דאחכא דמרן
סמכינן ולרידיה ז״ל לא אמרי׳ חנ״ן רק כככ״ח.
משא״כ כשאר איסורין וכמטאר שם כש״ע .יש
להחיר מעעמיה דה׳ ז״ל .דכשנוחנים החרצנים
וכי׳ נותנים הרכה מים .ואין צריך ס׳ רק על
חלק מהיורה .ואף על דכר הזיעה שזהו עצמו
היי״ש וכו׳ פשי׳ דיש כזיעה יוחד מס׳ מהקניס
וט׳ אחר שמוציאים כל הזיעה וכפרע לאלו הגויס
ששורפים אותו למכור שעושים הרכה ככת אחח וכו׳:
(ID
מא
גם הר כ״ד ז״ל התיר בנד״ר שהוא כנד״ר
מעעמא אחרינא .והנה הר׳ ז״ל נר׳ דס״ל
דאף גיי״ש יש לו נמל״ף וסתם כלי אינו ב״י
ונפגם עעם הבלוע בכלי .וחיליה נמי מההיא
רה׳ ת״ה ומרש הר׳ פמ״א דל .אלא זזה מהני
רוקא לגבי השפופרת והמכסה וכו׳ .אבל היורה
היא בלועה מהיין שנותנים בה להרתיחו וכו׳
לא מהני ביה השהייה מעת לעת לפוגמו כשאר
איסורין כמבואר ברבריו ז״ל .וע״ז כ׳ להתיר
ממ״ש רני׳ העור דל בסי׳ קל״ר .יין נסך
שנתערב במים .י״מ דצריך ס׳ כשאר איסורץ.
והראב״ד דל ל כיון שנתערב במים ער:שיש
בו יוחר מכדי מזיגה פוגמו ומותר אפי׳ בשתיה
הלכך אם יש במים ששה חלקים מותר וכו׳ עכ״ל
הטור דל .ולא תיקשי ממ״ש בסי׳ קל״ז דקתיר
משוס נותן עעם לפגם ותיפוק ליה משוס
דאיכא ששה חלקים ויותר .דשם ר׳יל ״לפי
שיש במים ובשכר הרבה דהיינו יוחר מו׳ חלקים
וכל שיש בו ו׳ חלקים פוגם ואינו משביה
וכו .באופן שאין לאסור השכר של תותים מןני
פליעח היין של היורה וכו׳ וגם מפני פלימת
הכסוי והשפופרת וט׳ שהם בלועים-״ משכר
האיסור נראה דאין לאוסרו .ולא מפני שהוא
פוגם השכר של תותים ט לא אמרויהרא״ש
והמור שפוגם אלא יין בשכר אבל שכר בשכר
אינו פוגם .גס לא משום דיש בשכר החוחים
ו׳ חלקים וכו׳ דשמא לא אמרו לסגי־כששה;רק
ביין וכו׳ אלא דיש להחיר מטעם 'לי&תם _ כלי
אכ״י וכו׳ דדוקא ביין אמרינן דאינו פוגם אבל
השכר נפגם כמ״ש הר׳ ת״ה סי׳ ר״א וכו׳
•
יעו״ש שהאריך; , :
ובכן אתאן לנד״ד מר׳ דמרכרל־כולם כלמוד
להתיר לכל מר כדאית ליה :להד פמ״א
דל דבשאר משקין השהיה פוגמת ׳ונטל״ף .זהוא
הרין ראק׳י שהוא הי״ש .ולהר׳ ב״ל דלדמתבטל
במים
,
,
שמו
יוסף
כמים כששה .ועל הכלים השפופרת וט סחס
כלי אכ״י ונשל״ף וכו ולהר׳ נו״כ דאינו צריך
ס רק על חלק א׳ מהיורה וכו וכמשיל .וגס
הר מ״א אפשר דיודה כזה .כי הוא ז״ל לא
מיירי כצירוף מיס שרופים דנוחניס מיס וכו .
ואולם הרש״ז ז״ל כהט מיירי שכן לשוט .וכ״ש
כמקומוח שמכשליס המע׳ר ככל השנה כיורוח
שעושים ט יין שרף דהוי דכר חזק וחריף ונעל״ף
כמע׳ד כידוע .וא״כ לא מהט כשאב״י וכו ע״כ.
ולכאורה היה נראה לומר דהרע״ז ז״ל לשיעחיה
אזיל שכ כיו״ד סי צ״כ כשם רש״ל דאין לומר
דכלח כלח אינו נעשה נכלה רק כשאינו דרך
טשול וכמש״ל .אלא רזה אינו דקודס פסח הוי
היחרא ולא שייך כזה לו חנ״ן .אלא דעכ״ז
כיון שהוכחנו משאר הפוסקי׳ ז״ל להחיר כנד״ד
לכל מר כדאיח ליה וכמש״ל .א״כ אף אס נאמר
שהרע״ז ז״ל לא ס״ל האי סכרא של הר ט״כ ז״ל
עכ״ז יש להחיר מס״ס ס אי הלכה כהר ש״ז
ואח״ל דכן הלכה .לא נפלע מהכלים שיעור כדי
ליחן עעם וכו :
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
למ״ג איתא למותר ליקח מלית מצוייצח מתגר גוי
ופרש״י ז״ל ללא מרע נפשיה וזטן לה מיש׳ וכשרה.
וכן פי הרמכ״ם ומרן ז״ל בסי ך׳ וכן מצינו
כאיסור פנחערכ רי״ל היחר ע״י שיעעמנו גוי וכו
וכמ״ש הפוסקים ומרן כסי צ״ח .והגם שכ
מרן ז״ל לצריך שלא ילע הגוי שסומכין עליו
וכו היינו כגוי שאינו קפילא ו ט כזה הוא
רכמי מסל״ת אכל כקפילא סמכי אפי אינו
מסל״ת וכמ״ש מרן ז״ל ככ״י .וכ״כ האחרונים
ז״ל אלא לנר ליש לחלק כין נד״ד וכיוצא כו
לההיא לחערוטח .להחם ולאי לי״ל עעמא
למירחה ולא מרע וכו להוי לכר המורגש
בעעמא .והרי הישראל מוכן לעעמו וללועסו
וככן מירחח הגוי לשקר להוי מילחא לעבירא
לאגלויי בלי ספק .ודומה לזה מצינו לה פר״ח
ז״ל שם שכ׳ דומה לזה לחרן דלא חיקשי היכי
סמכי על גוי כלאו קפילא ומשמע דכקפילא
ליח קושיא וליח פרוקא ואין לחלק כלל .עכ״ז
שעמו של הרכ הוי עעס מוסכר ודכר גדול דכר
הנביא דיש לחלק בין דכר הנרגש תיכף לשאר
מילי .והגס שהר אמרה לגבי גוי דלאו קפילא
וכו מכ״ז אנן איך נביא ראיה לחגר או קפילא
כשאר מילי כנד״ר כיוצא כו מההיא דחערוכח
דנרגש כעעמא חיכף דהחס ודאי מירחה ולא
משקר .ואף גס זאח אם יהיה הנסיון של נד״ד
ע״י הכלים הנז׳ דכר כדור כלי ספק כלל.
אין ראיה מחערוכח איסור .דהחם העעמא היא
מוכרחה לטא כשיאכלנו וכע״כ ירגיש אם אמר
אמה הגוי וככן ירא הגוי לשקר .משא״כ כגון
נד״ד דאפשר שלא יכוא הישראל לירי מדה זו
לכררו וכו .ומכ״ש אם היה צריך לאחרים ט
הוא אינו אומן לכרר וט .וככן י״ל דככגון דא
לא מירחה וכי .וגדולה מזו איחא לענין כיציס
אם הוא ס׳ אם הוא ששים אם הוא מעוף
שמא או שהור .וכ הפוסקים ז״ל דשיאל לצייר
,
,
,
,
ה א מ נ ם כל מ״ש אינו אלא למקומוח
שהאיספרימו של יין הוא כיוקר
על שאר מינים וכמ״ש .אכל כמקומוח שהאיספי
של יין ערכו כזול על של שאר מינים הרי
דינו כדור לאיסור כידוע .והנה מעכ״ח צידד
להחיר על ידי כרירח הכלים אשר המציאו
חכמי הגויס .והיינו שישראל הקונה אותו מחנה
עס הגוי וכו׳ או שהקונה בעצמו יברר כל
חביח וכו׳ כמש״ל:.
,
והנה הדרך הא נר דאין לו מקום לנוח
דהן אמת דמצינו כיוצא בזה בעניניס
אחרים דיש לסמוך אגוי תגר ואקפילא וכו
דלא מרע אומנוחיה ואינו משקר וכו אלא דיש
לחלה כיניהם לנד״ד וכיוצא כו .הנה כפ התכלת
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
ישראל
שמו
ישראל או גוי המוכר אם אומר של עוף פלוני
הוא ואנו מכירין שאוהו עוף מהיר הוא סומך
עליו ועעמא הוא דכשאומר של עוף פ׳ הוא
חזקה דאינו משקר משו׳ שירא שמא יכיאו כיציס
מאוחו עוף ויראו שאינם דומים ונמצא מחכרר
וכו׳ כמ״ש האחריניס ז״ל .וברירה זו של כיציס
מאוחו העיף נראה דהוי כרירה גדולה שאין
מליה חשיבה לגוי ולא מצי לאישחמועי כלל ועם
כל זה הרמב״ס ס״ל דאין לסמוך ע״ז .אלא
כצייד ישראל ולא כצייד גוי המוכר .וכן היא ס׳
מרן ז״ל כש״ע סי׳ פ״ו יעו״ש:
נ ם אין להכיא ראיה ממ״ש כסי׳ קי״ד ס״ה
והוא דעח הר״ן ז״ל הכיא דכריו ככ״י
דיין דמונים שמוכרים הגויס לרפואה מוחר
ללוקחי מחגר גוי וכו׳ דכיין דאיח בזה קפידא
לא מרע נפשיה .דהחס כיון דהוי לרפואה איח
ביה קפידא עיכא .איכרא דיש לדקדק דהר״ן
ז״ל סייס םס מ״ז וכ׳ כדאמרי׳ בפ׳ הקומץ רבה
גכי הלוקה מליח מצוייצח מגוי חגר ע״כ .וההיא
דמליח מצוייצח ליח כה קפידא עוכא והוא לא
החיר כיין דמונים רק מעעמא דאיח כיה קפידא
מוכא .ולזה מצינו להר׳ מ״א ז״ל סי׳ ך׳ סק״א
ז״ל עי׳ כיו״ד סי׳ קי״ד וכי׳ .ומ׳׳מ צ״ע דהחם
דוקא כדכר דאיכא קפידא באומנוחו כגון יין
רמוניס דהוי זיוף אף לטיס וכו׳ חרע דאעו
מי שרי לקנוח כשר מן הגוי וכו׳ וחי׳ דדוקא
מליח מקילינן משוס דאין דרך הגויס למשוח
ציציח וכו׳ והא דמייחי הר״ן ראיה מציציח לא
מייחי אלא ללמוד דסמכינן אחגר אסמ־א דקפידא
וכו׳ ע״כ יעו״ש .ופי׳ דכריו הר׳ מחצה״ש ז״ל
דעעמא דאין דרך גוי לעשות ציצית וכו׳ הוא
כצירוף דתגר לא מרע אומנותיה אף דאין
קפירא כ״כ .וע״ז הק׳ הרמ״א דמאי דמייחי
הר״ן ז״ל ראיה לההיא דיין רמוניס שאני ציציח
דאית?ביה נמי טעמא דאין דרך הגוי|וכו׳ .וחי׳
מב
יוסף
דמאי דמייתי הר״ן ראיה מציצית הוא ללמוד
מינה דה׳ לא מרמ אומנותיה היא סברא מעלייא
והיינו היכא דאיכא קפידא מובא כההיא דיין
רמוניס .או אפי׳ קפידא מועטת כההיא דציצית
בצירוף סברה דאין דרך הגוי וכו׳ זהו משמעות
המחצ״ה ז״ל יטו״ש .נמצינו למדים דאין להביא
ראיה לנד״ד מההיא דיין דמונים דשאני התם
דאיכא קפידא מובא וכו׳ .וגס מההיא דציצית
מצוייצח אין ראיה דהתס איכא תו עעמא דאין
דרך הגוים וכו׳ מצורף לטעם הקפידה אף שהיא
מועטה וכו׳ וכמ״ש הרמ״א:
ואולם הדרך הב׳ שכ׳ כת״ר דהישר׳ כשקונה
מהגוי יברר כל חבית וכו׳ ואז יעשה
מה שלבו חפן .ופשו׳ בדבריו הי״ו דחכמה זו
של הכלים הנז׳ נחונה ביד כל אדם כולנו חכמים
לכרר וכו׳ .והנה לענין דינא גס אני כמוהו
הולך ומסכים שאם הענין הזה של כירור הכלים
הוא ידוע ומפורסם כדוק ומנוסה שע״י אוחם
כלים מחכרר ממה נעשה ואס יש כו תערוכת
וכו׳ דיש לסמוך ע״ז ולהחיר ולא הוייא מילהא
דחמיהא יען הדכר מפורסם שע״י אוחם הכלים
מחברר הדבר היטכ כאין ספק:
ה א מ נ ם ירא אנכי להחלימ הדבר ולהחיר
כי הן בטון כימים הללו וכזמן הזה
פשטה המספחת ככל המקומוח כמטט לרוכא
דעלמא לשחייה סח י .ואף המיעוט הנזהרים
מסח״י לדידהו הוי כהלכחא כלי עעמא וכמנהג
כעלמא כי לדמחס איסורא לא הוי אלא משום
ניסוך לע״א והאידנא ליכא ע״ז שאין הגוים עע״ז
בזה״ז ויען שביד כל אחד לברר על ידי הכלים
הנז״ל .לא ידקדק בחכמת הכלים .או אפשר
שלא יברר כלל לפי דעחו דאעיקרא דדינא ליכא
בזה״ז דין יי״ן .ועוד דכיון דמקילין בסת״י יש
לנו להחמיר ולאסור את המוהר כגון נד״ד
שיראו חומרת יי״ן וסת״י ויראו מגשת אליו.
״
ודוגמא
שמו
ולוגמא לזה מצינו לפסק מר״ן ז״ל בסי׳ קי״ר
ס״ב והוא מהרשב״א ז״ל הביאה רבינו הטור ז״ל
שם רבמקוס שישראל נוהגים שם קולא ביין של
גויס אף השכר אסור .וכ׳ שם הרט״ז דל בשם
רש״ל דזוקא במקום שמקילים קאמר אבל האידנא
שנטשה בקצת מקומות בטוה״ר היחר גמור
מותר וכו׳ ופירש דבריו הרט״ז דל דמקוס
שיודטים שיש איסור ביין של גויס רק שנוהגים
בו קולא שם טשו חז״ל היכרא שלא ישחה שס
שכר אותו חמרא שירגישו שלא יקילו טור וכו׳
יעו״ש .אף אנן נמי נימא לגט כת הנזהרים
והלמד להם׳ כהלכתא כלא טעמא וכמ״ש .וחלילה
בנקל יבואו לילי מכשול ב״מ־ דיש להחמיר ולאסיר
ע״י־ הבירור הנז׳״ לשילעוי וירגישו ׳חומר -היי״ן
וסת״י ויעשר־ לו הרחקה גלולה סחור סחור
לכרמא ־לא תקרב •:זהו לעתי לעת הליוע לעטן
מעשה ואולם להלכה נ ר י כ מ ״ ם כת״ר לסמוך
על׳ברירת״הכלים הנז וממילא־רווחא רישילהתיר
גם׳ לענין׳ פסח לנוהגים־ כס־ האומרים לאין
חוץ ולגבי הכלים אף׳.אס נאמר שנשחמשו בהן
קולס־ פסח• ברבר ־חמן וכיוצא ט .עכ״זטוןללא
הוי לבר־ הריף־ יש להתיר־ בשופי ממאי לקי״ל
סתם• כלים :׳אב״י מהממם שאמרו להוי ס״ס אם
נשתמשוי־היום־ וט׳ ואת״ל נשתמשו שמא ברבר
המותר ׳כגוךרימולאג׳א וכו׳ והגם דמדברי מורס
ד ל סל תמ^ז ס״ה בטני! שימן מהיתך מוכח
דמשום׳ הומרא רחמן.לא־ אמרי׳ סתם כליי אב״י
וכמ״ש שם הרמ״א ד נ כ ב ר פירשו ־הר׳ מהרימ״ט
דל :הביא ׳דבריו ־הר׳ מ״א' ז״ל זכיכ :הפר״ח
ז׳׳ל:ללוקא:במחבסיהחמור־ בהג׳׳מ דדרט בכך
כל ל השנה וט׳ ־־ יעו af׳ :ומ״ש ־ הרמ״א -דל שם־:
ו ש י ש ־ :מעכ״ת־ :׳ ע״ע׳ ד השאור שנותנים ־ באורז
״ ושאר״מיניס״למהר׳בישולס׳ לאין •לחוש
לזיה; לאן*:אם׳.ייהנו השאור־ כבר׳ נחבטל קולם
פסח ובפסח •אינו־ חו^ךוכו׳׳אמוד נכון הלבר
7
7
יוסף
כמ״ש כת״ר .ולא למי למ״ש הרשב״א דל אשר
רמז כת״ר הביאה מרן ז״ל בב״י סי׳ קל״ל
רכל שעיקרו כך אינו במל .כמנין ד׳ מיני מרינא
וכו׳ רהחם עיקר המשקה צריך להיוח כך מעורב
עס חומץ וכו׳ משא״כ בנד״ד דהמשקה אינו
צריך לשאור רק שנוחנים אוחו למהר הכישול
והוא דבר חיצוני שאינו בחוך המשקה והרי הוא
כפחמיס ומציס שמבשליס בהס המשקה .והאי
שאור לא נעשה להעמיד המשקה ולא להעעימו
וכו /והנה הרמ״א ז״ל כסי׳ חמ״כ סק״כ הכיא
חשו׳ זו של הרשכ״א ז״ל והק׳ עליו וכ׳ דמאי
דאסר הרככ״א הוא מדרכנן דוקא וט׳ והביא שס
מ״ש הי״ו ז״ל דאס ערכו כמזיד כגון שצריך
לתקט ולעשוחו עם חומץ כגון אלמוד״י אסור וכי׳
יטו׳״ש :והרואה יראה שסכר לה מר הי״ו דל
כסי הרשבי׳א דל ומוכן מדבריו ז״ל כמ״ש דמחקן
למשקה בעצמו -ע׳יי־ שמתן ט החומץ כגין אלמוד״י
וט• /ואף־בזה.־כ׳ הרי-מ״אןדלא הוי רק מדרבנן
ופי׳ המחצ״ה ־ דמסברא לנפםיהי־אסר הרשב״א.
דהוי׳ כמו ״דעביד לטעמא.־ימ*ס מר׳׳ מיני מלינא
הוי לדוגמא-וכי ימו״ש .ונל״ד־נר^ פשומ-דלא
שייך-בזה למימרילהוי כמו -לעב״ל״לטממא׳שאין
עושין כן רק למהר הבישול׳• -:י
וגחלה~מזו־מצינו-להר׳ מ״א־ז״ל-כסו׳•כץ׳
.חמ״ז שהביא נדש׳הר׳ צ־׳׳צ •על״יין
לבן׳ שהוכהה מראיתו.ורוצים לתקנו עיי שמשימים
לחוטי חלב־ בהמה• וחלב -חע.0־פחות מס׳ ואסנ
הר׳ צ״צ־ דל׳ידגזדינן• שמא׳ יישתה-ממנו עם:בשר
א• 1בפסח־וכו*־ ואע״פ שנתבטל וכר׳ הייל מבעל
איסור לכתחי׳ וכו׳ וטנד שמא ישאר״ קצם מהחל0
חטה בעין וט׳׳ .והרמ״א ׳•דל ־כי־ שאיך זהי מבטל
אמטר לכחחי ״ לאין־ כינהו -ר ק ׳ לתקןד היין -ומ׳•:
והמחצ״ה־דל כתב׳ לכס׳ ח׳׳מיחלק מ4ו מהה!א
רהרפב״א־ ורי״ו לכל •דבר־־ילתחי׳ל׳תקונויהךיאימ
בטל.וט /־ והוא״ דל״ חי׳״ לאין ־ כאך:סתירה
להרמ״א
4
1
יוסף
שמו
להרמ״א ז״ל דהא מבואר ברשב״א העמס דהוי
כדכר המעמיד ולא כמיל וכי׳ .וה״ה כשבא
לחקן העעם .משא״כ הכא דלא בא לחקן אלא
המראה ולא להעמיד ולא לעעמא .ועיקר המשקה
אינו צריך לו דהיי דבר חיצוני וכמש״ל .דנר׳
פשומ דאין לפקפק בי כלל .ומה גס לפי מ״ש
כח״ר דבימים הללו יש ענין אחר שנוחנים למהר
הבישול .ואף אס יהיה הדכר ספק .אי נחנו
שאור או דבר אחר ספיקא דרבנן לקולא רעיקר
דינו של הרשב״א ז״ל אינו אלא מדרבנן וכמ״ש
ה ר מ״א ז״ל וכמש״ל .זהו מה שנלע״ד קלה
כמוח שהיא מדכרי הפוס׳ ז״ל .ואנו ליה עינינו
במאור חורחו יאיר לבנו .לכל נכשל בדכר הלכה
חמיד כל הימים טר״א .כ״ד ההו״פ עאנכ׳יר
ימ״א כאכ רחמן דהאי שחא טכחא ששו״ן ושמחה
ישיגו לפ״ק:
,
הצל*
מרדכי
ן׳
ג׳ו
ס״ע
עוד זה מדבר מהרמ״ן נו הנ״ל ע״ע הנז׳ זה נוסח אגרת
שעלח לי או״ב ו»::״יז:
נהין״ו דעיינין מע׳ או״ע החהש״ו מזר״ק
מהוד כמהר״י ן׳ וואליד הי״ו ט״ר.
אחדפו״מ כראוי וכו׳ ראיתי מ״ש כח״ר כי אחר
החיפוש מצא להר אדמח קדש ז״ל דמסיק להחיר
בצירוף אחר צירוף וראייחו ז״ל מההיא דמכשירין
וכל• וכח״ר הגם דחמה על ראית הר׳ ז״ל
תמיהה -:קי!מת והיא נרגשח כמעט עיון .עכ״ז
רצה־־ לסמיך להתיר •ואף דהר ז״ל כדיעכד אמרה
למילתיה־.:-־כה״ר׳־ ־צידד :׳להמר אף לכחחי וכי
כמ״ש :בדב״ק-דוזאת יאשיב;לידירי כי .חשו ה ר
ז״ל לא נעלמה:מאתמ; האמנם־־היא סברא יחידאה.
ואף:-גם:׳זאת כי• לא •זטגי־להביןדלבריו ו?מ״$
פת״ר ^ ו י ו כ ב ד בא־:חכם הגא^״חיי׳דא־ז״ל בס׳
ה5ן׳ ׳מראיפיהעץ;בליקוטץ׳־םי^א^יהביאי׳תשו׳־
הרי־א״ק-׳ז״ל וכתב.:שאיכה־ תשי׳־־להר ־ המחבר
זי׳ל:׳ רק-היא -תשובפ :לבן ל הכי״ וחתום עליה-
,
,
,
,
,
7
,
מג
ילדעתי ז״ל אין לסמוך עליה בהיתר זה
וכפר אדמתו .ולשמא ס׳ מראית העין אינו
מצוי אצלי .אעחיק לו לשוני הר!׳ .הגם כי הר׳
עיקרי הד״ע הביא דכריו כה׳ יו״ד סי׳ י״ג אות
ק׳ .לא הביאם במושלם .וזה לשון הגאון חי״דא
ז״ל שם על דברי הר׳ א״ק .ואני בעוניי .אומר
דאין דבריו מחיודין והגיע פ׳ המנייה הנח׳ה
סובר׳ח .דמי גילה לו דמאי דתנן נסתפג והזיע
היינו מכה המים שאוכין ואימא דכשנסחפג לא
אמרינן כהזיע אח״ך .מכה מיס שאוכין יהא
אשמועינן דהיא זיעה גופו וזיעחו מהורה .ומי
אמר לו לחלק כין זיעה א׳ לשניה ולא עלתה
לו .ותו אפי׳ לפי דבריו מה דמות יערוך לזיעה
כ׳ הכאה מכח מיס שאובין לנ״ר דהאווא ארדיינעי
טפו של איסור ממש וקורין לו איספיריעו וה״ל
טחו ורוחי של היין וכמ״ש הר׳ מו״ק א״ח סי׳
ר״ב ואם עוד יצרפנו צירוף אחר צירוף הוא
האיסור עצמו ומשבחו יוחד ולא פקע איסורו
ו ט .והביא ראיה ממ״ש הרמ״בס בפי׳ המשנה
שם יעו״ש .וסיים ז״ל עין רואה דהרמב״ס ז״ל
קרא בחיל דברישא מעמאה זיעחו בעבור חערובח
הזיעה עם המיס שאיכין .וכשיתנגב זיעתו מהורה
וכו׳ .ואין הדבר חליי אלא במים שאובין אשר
מחערכין עם הזיעה .והס כי לא להזכיר זיעה
ראשונה וזיעה שניה וכו׳ עכ״ל הר׳ ז״ל .גס
מדברי הר׳ חק״ל בתשו׳ סי׳ קע״ב הביאה הר׳
עיקרי הד״ע סי׳ ע׳ו אוח ב׳ מוכח בפשי׳ דאין
חילוק כלל בין זיעה א׳ לזיעה ב׳ יעו״ש .גם
ראיחי להר החסיד כמוהר״ר יצחק הלוי ז״ל
בליקועיו הנק פח לחם .ונדפסו בסידור חפילה
בית חפילה יקרא בענין אגווא דילה באנדא ואגווא
ד*״קול<;ייא אף שמוציאין אותם ב או ג פעמים
פלאנביק:1וכו ׳-הביא מ״ש הגאון ח י ד א ז ״ ל בס׳
מיא״ת׳׳ ה ע ץ ׳ ^ נ ׳ ^ ־ י ו ה ח ק ״ ל כ׳ דמי שהורה בזה
להת,יריעתי?1ליחן אי1״הרין <^9ש*:.ם מו״ר ועמ״ר
,
,
,
,
,
,
ר׳
שמו
ר׳ אכהו ז״ל ודאי דפך ס״ל דאין לחלק עי׳
כחיו״ד סי׳ צ״ז בענין הקולונייא .והגס של•!
נכנס כזה הצירוף אחר צירוף עכ״ז הקילונייא
הכי הוי דהנה היא נמשיח מצירוף אחר צירוף
של אגווא ארדיינעי .וגס ציין ז״ל להר׳ עיקרי
הדמ אשר רמזנו .ונר׳ דרמז להר׳ חק״ל הנ״ל.
סו״ד כי אין אני רואה מקום להאריך כזה כי
הדבר פשוט .דאין לסמוך ולהחיר כצירוף אחר
צירוף וכו׳ .ומה גס כי טרדוח הזמן וחולשה
המזג רכו כמו רכו טלי .ואיני מופנה אפי׳ מצד
אחד .וצור ישראל יצילנו משגיאה לכל נכשל
בדבר הלכה כי״ר וש״ר מאח הצכ״י נאמן הוא
כאהכחו ט״כ וחחום ט״ז כמהר״מ ן׳ גו:
רמב( ש א ל ה אלו הסוטה שטושיס טל גבי
הלאט׳ש שכחצרוח דהיינו שטושי׳
סכך כשר טל גבי הלאט׳ש של כרזל אי אריך
למעבד הכי ע״פ הדין ואליבא דכ״ט או לא:
תיםובה חנן כמס׳ סוכה ד״ע ע״כ .המושה
שוכחו חחח האילן כאילו משאה
כחוך הכיח .ובגמרא אמר רכא לא שנו אלא
כאילן שצלחו מרובה מחמחו אכל חמחו מרובה
מצלתו כשרה .ממאי מדקחני כ^ו משאה בתוך
הכיח .ליחני פסולה hh. .הא קמ״ל דאילן דומיא
דכיח .מה כיח צלחו מרובה מחמחו אף אילן
צלתו מרובה מחמחו .ופריך וכי חמחו מרובה
מצלתו מאי הוי הא קמצערף סכך פסול בהדי
סכך כשר .ומשני אמר רב פפא כשחכען .והדר
פריך אי כשחכמן מאי למימרא .ומשני מהו
דתימא ניגזור היכא דחכטן אמו היכא דלא חכפן
קמ״ל דלא גזרינן .ופי׳ רש״י ז׳ל מאי למימרא
נמה ליה לרכא למימר כשרה .ולמתניתין למה ליה
למימר כאילו משאה בתיך הכיח .לאשמועינן דלא
פסול אלא דומיא דכיח .האי לאו חחח שני
סככיס הוא דטון דחמחו מרובה דענפיו מועעיס
וסכך כשר רכה עליו מהיכא חיחי למיפסל
יוסף
לאו משוס שני סככיס איכא דהא חד סככא
הוא .ולאו משוס מחובר אינא דהא נמל ליה
ברונא .שמע מינה מהנא שמסככין על קני הגג
שקורין לאע׳ש .אע״פי ששמוכוח זו לזו בפחוח מג׳
כיון שחמחן מחכה מצלחן וכו׳ עכ״ל:
והנה ידוע הוא מחלוקה הפוסקים כזה .דאיכא
מאן דמוקי להא דרכא כשהסוכה ג״כ
חמחה ממכה מצלחה .הלא המה רש״י והחוספוח
והרא״ש ז״ל ודעמייהו .ואיח מאן דמוקי לה כשצלחה
מדוכה מחמחה .ה״ה אכי העזרי כשם ריכ״א
והר״ן ז״ל ודעמייהו .וכמוכא כמר׳׳ן כ״י והה״מ
ז״ל .והשחא כנ״ד נר׳ דאליכא דכ״ע הסיכה
כשרה .לא מיכעיא לס׳ רש״י ודעמיה דס״ל
דמאי דאמר רכ פפא דצריך חכמה היינו
כשהסיכה חמחה מדוכה מצלחה .אכל כשהסוכה
צלחה מרוכה אין צריך דודאי סיכוח אלו דנ״ד
כשרוח כיון דהסכך כשר שמניחים על הלאע׳ש
הוא לכדו יש כו צלחו מרוכה מחמחו .ומשו״ה
אין צריך שיהיו מעורבים עס הסכך הפסול עד
שלא יהיה ניכר הסכך הפסול .אלא אפי׳ לסכרת
אני המזרי ודממיה נר׳ דמודו ככ״ד .דע״כ לא
כעינן חכפן אלא כשהפסול עומד למעלה מסכך
הכשר .מעעס דצל הפסול מכעל צל הכשר.
אכל כשהכשר למעלה כנ״ד דלא שייך האי עעמא
כלל א״צ חכמן כלל .וכמבואר כל זה כדכרי
הר״ן ז״ל שהביא הר׳ כ״י ז״ל .וכן משמע מדברי
רכינו אבי העזרי ז״ל ועי׳ להד׳ מאמ״ר ז״ל כשם
הרשכ״א ז״ל ע״ש .ועוד דנ״ד דמי לחכען כמ״ש
הר׳ ב״י כשם המרדכי ז״ל כשם הרי״ף ז״ל.
והביאו מורם סי׳ חרכ״ו ע״ש:
א ל א דאכחי יש לפקפק כנ״ד מעעס לבוד.
דאלו הסריגין של ברזל יש ביניהם פחוח
מג׳ וא״כ כלבוד דמי .ואעפ״י שרש״י ז״ל כ׳
להדייא דלא אמרינן לכוד כנ״ד .מ״מ לא איחכריר
לן אס שאר פוסקים ס״ל הכי או לא .ולפי
הנראה
שמו
הנראה דגם כל הפיסקי׳ מורו לרש״י ז״ל בזה
דכשהפסול חמתו מרובה מצלהו לא אמרי׳ לבוד
אי בעית אימא סברא מדלא מצינו שחלקו עליו
ואי בעית אימא קרא דהא משנה שלימה שנינו
המקרה סוכתו כשפודין וכו׳ אס יש ריוח ביניהם
כמוהן כשרה .ואוקימנא לה כגמרא כשהיו
השפודין נחונין שחי .טחן הסכך כשר ערכ
וכו׳ ופסקוהו כל הפוסקים ז״ל וט׳ וכ׳ המ״א
ז״ל דסתס שפוד לית כיה ג׳ ע״ש הרי בהדיא
דלא אמרי׳ לכוד היכא דהפסול חמתו מדוכה.
ואף לעעס שכ׳ המג״א ז״ל שם דהיינו עעמא
דלא אמרינן לבור היכא שסכך כשר ביניהם ע״ש
הנה גס בנ״ר שייך שפיר האי מטמא ודוק:
ואי; לומר דטטמא דלא ח״ש חנא דמחניחין
משוס לחא דלבוד היינו משוס דס״ל דסחס
שפוד אית ביה ג׳ או יוחד וללא כהר׳ מ״א.
דא״כ מאי פריך הרמ״א טל דברי הביח ז״ל ט״ש
אלא עכ״ל דהאי סברא דסחם שפוד ליח ביה
שלשה היא סכרא קיימת לכ׳יע .ומ״ש מרן בב׳׳י
בשם הגהמ״י דרש״י ז״ל חזר בו גבי סוכה שחחת
סוכה ע״ש .עיי׳ להתוספות דף פ״ע ע״ב ד״ה
הא קמצטרף סכך פסול .ועיי׳ להר׳ מאמ״ר
מה שהעיר בזה .ולפי שכיונתי לרעתו אין צורך
לכפול הדברים קחנו משם .ומה שהקשה שם
מר״ן הב״י ז״ל על תיקון הרב יחיאל ז״ל
עיי׳ להר׳ בית יאודה ז״ל .ולהר׳ מחמ״ר ז״ל.
ולפי שכיונתי לדעתם אין צורך לכפול הדברים
ע״ש .וכ״פ הר׳ הנז׳ סי׳ י״ז והביא ס׳ הר׳
גנת ורדים ע״ש .והביא רבריו הר׳ עיקרי הד״ע
ע״ש .ועוד לו במנהגי ארגיל רף ק״ז מפס רבו
ע״ש .וכ״פ הר׳ מאמ״ר ז״ל ע׳יש .ואף לדעת
הע״ז ז״ל מודה היכא לסכך כשר על הפסול כמט׳
בדבריו ז״ל ע״ש .הרי כמה נביאים נתנבאו
כאחד לסוטת אלו אין בהם בית מיחוש כלל:
א כ ן אכתי יש ללקלק לאמאי לא פסלי רבנן
יוסח
מד
כנדון ד ד ן .משטה מטמיד הסכך כשר כדבר
המקבל טומאה .וכדי לברר הדברים אעחיק
הסוגיא דף כ״א ט״ב .חנן הסימך סוכתו בכרטי
המטה כשרה .ר' יאודה אומר אס אינה יכולה
לטמוד בפני טצמה פסולה .וכגמ׳ מאי טטמא
דר׳ יאודה סליגי בה ר׳ זירא ור׳ אבא בר
ממל .חד אמר מפני שאין לה קבט .וח״א מפני
שמטמי׳ כדכר המקכל טומאה וכו׳ אמר אביי
ל״ש אלא סמך .אכל שיכך טל גבי המטה כשרה
מ״ט למ״ד לפי שאין לה קכע הרי יש לה קכט.
ולמ״ד מפני שמטמירה ברכר המקכל טומאה
הרי אין מטמירה בדבר המקבל טומאה ט״כ
בגמ׳ .ופי׳ רש״י ז׳יל שאין לה קבע שמטלטלת
ע״י מטה .ור׳ יאודה לטעמיה ל אמר סוכה דירת
קבע בעינן .שמעמידה ואעפ״י שלא למדנו פיסול
אלא לסכך הואיל ועיקרו של סכך Aהמעמידין
הוי כאלו סיכך כרכר המקכל טומאה .אכל
סיכך על המטה ולא סמך הסיכוך בכרעיס
אלא על גבי יתדות אכל כל ל ופני הסוכה אינו
אלא מעות מג׳ צדרין לא פסיל ר׳ יאודה .רהא
לא גמרינן פסול מיניה לסוכה אלא לסיכוך וזה
לא הוא ולא מעמידו פסולין .ולענין קבע נמי
יש קבע לסיכוך עכ״ל רש״י ז״ל:
והנה ידוע מחלוקת הפיס׳ בזה .יש מהם
שפסקו כמ״ד מפני שמעמידה בדבר
המקבל טומאה .הלא המה הרי״ף לדעת הר״ן
ז״ל והראב״ד והרמב״ן והריטב״* עי׳ בית השואבה
ז״ל .ויש מהם שפסקו כמ״ד מפגי שאין לה
קבע .ה״ה הר׳ תה״ד ז״ל ולדעתו גם הרי״ף
והרא׳יש ז״ל והמור ז״ל .וכ״מ מפי׳ רש״י מיי׳
למר׳׳ן ב״י סי׳ תר״ל .וכן פסק בש״ע עיי׳ ט״ז
שם ס״ק י״ד וכמ״ש סי׳ תרכ״ט ס״ח ועיי׳ מ״א
שם 0״ק ע׳ ע״ש .ומטתה טון לאנן קי״ל
כפסק הש״ע .ומה גם דרוב הפוסקים 0׳'ל הכי
הדבר פשוע דאין לפסול בנ״ל מעעס מעמיר.
ומכ״ש
שמו
ומכ״ש לפי מ״ש הר׳ גנח ורלים ז״ל .הוכאו
דכריו כמהריש״א ראינו מקכל עומאה כל זמן
שהם מחוכרין א״כ אף כאן דהסריגין מחוכרין
הס אינם מקבלים עומאה .ואף למה שחמה הר׳
הנז׳ על דברי הר׳ גנח ורדים ז״ל ע״ש .הרי
עכ״פ אנן קי״ל כפסק הש״ע דאין לחוש אס
מממד כדבר המקבל עומאה .האמנם הדבר
חמוה למ״ד מפני שמממידה כרכר המקבל
מומאה .והלא משנה שלימה שנינו המקרה סוכתו
בשפודין אס יש ריוח כיניהס כמוחן כשרה.
ואוקי׳ לה בגמרא אס היו השפודין שחי טחן
סכך כשר ערכ וכו׳ והלא מעמיד הוא בדבר
המקבל עומאה .וא״ל דאיירי כמטח סכך כשר
ע״ג יחרוח ואינו נסמך על השפודין .שהרי פי׳
רש״י ז״ל שם ד״ה רכא אמר וכו׳ דע״כ אם
אינו טחן ראשי הקנים על השפודין הרי הם
טפלים לארץ וכו׳ ע״ש .הרי מפורש כדבריו
ראיירי כטחן סכך כשר על השפודין ואינו נסמך
על דכר אחר שהרי כחכ הרי הן טפלין לארץ.
וי״ל דמ״ד מפני שמעמידה כדבר המקבל עומאה
ס״ל כר׳ אמי דמוקי הך מחט׳ במעדיף ודלא
כרכא .וחזיחיה להר׳ מג״א שעמד כזה והונח לו
עפ״י דכרי הר״ן ז״ל ע״ש סי׳ חרכ״ט גט
סולם .והר׳ מאמ״ר חמה עליו .והוא ז״ל חירן
כמ״ש כעניוחין ע״ש:
ה א מ נ ם מצינו פלוגחא כין האחרונים ז״ל.
דאיכא דס״ל רמר״ן נמי איה ליה
דאסור להעמיד הסכך כרכר המקבל עומאה
אמנם דוקא לכתחי׳ כההיא דסילס .אכל בדיעבד
מותר כההיא דהסומך סוכתו ככרעי המעה
וכמ״ש המ״א סי׳ תרכ״ע ע״ש .וא״כ לס׳ הני
פוסקים .יוצא לנו לנ״ד שהוא לכחחי׳ דודאי אסור
לדעת מר״ן ז״ל .אכן מצינן למימר דטון דאיכא
כמה פוסקים דפסקו כת״ק ודלא כר׳ יאודה.
ואף לאותם שפסקו כר׳ יאודה .איכא כמה פוסקים
יוסף
דפסקו בעטמו דר׳ יאודה מפני שאין לה קבע
ודלא כמ״ר דאין מעמידין וט׳ ומר״ן ז״ל בכללם.
ורוב האחרונים ס״ל דמר״ן ז״ל מתיר אפילו
לכחחי׳ .מעהה הדבר פשוט בנ״ד להחיר אף
לכחחי׳ וכס׳ רוב הפוסקים וכנ״ל .ואף לס׳
מור״ס כשם מהרי״ל דאסו׳ להניח סולם על
הסכך כדי להחזיקו וכי ע״ש .הרי כחכ הר׳
מהריש״א העעם מפני הרואים עש״כ .ומינה
לנ״ד דניכר לכל רואה שאין זה אלא להעמיד
הסכך אזיל ומורה מור״ם דשפיר דמי .ומ״ש שם
הר׳ הנז׳ אחר זה אינו מנין לנ״ר ע״ש:
ה א מ נ ם עדין יש לפקפק בנ״ר .לפי מאי
דחדיח לן הר׳ מוהריש״א שכ׳ דמאחר
דמצוח סוכה היא דאורייחא צריכים אנו לצאח
י״ח אליבא דכ״ע .דאל״כ היאך יטלין אנו לברך
לישכ כסוכה והיא פסולה אליבא דהנך פוסקים
שלדעחס לא יצאנו ידי חוכחינו ע״ש .וא״כ הכא
נמי כנ״ד איכא פלוגחא וכמש״ל .וכן נמי איכא
פלוגחא כענין לכוד לס׳ הר׳ כ״ח שהעיל תנאי
שלא יהיה כיניהם פחות מג׳ דלא כס׳ רש״י
וכנ״ל .אלא דגבי לבוד מצינן למימר דהר׳ ב״ח
לא פליג על רש״י כלל .אלא דרש״י איירי כשהעצים
חמחן מרוכה ולכן לא אמרינן לכוד דלא תשיבי.
וכמו דמפליגינן בענין חטע דרוקא כשיש מפח
כעולה אז אמרינן הכוע רמי ואי לא לא .וטממא
הוא דכשאין ט מפח לא חשיכ וכמ״ש הכ״מ
ע״ש .לא כן הר׳ ב״ח איירי בעצים שצלתן
מרובה .ומש״ה צריך שלא יהיה ביניהן פחות
מג׳ .וכפי זה הכא בנ״ד דהלאע׳ש חמחן מרובה
לכ״ע לא אמרינן לכוד .ואף שהר׳ מ״א ז״ל
מקשה על הר׳ כ״ח מדכרי רש״י ז״ל .לענ״ד
נר׳ כמ״ש .ואפושי פלוגחא לא מפישינן .אלא
דלגבי פלוגחא דמעמיר בדבר המקכל מומאה
עדין יש לחוש בנ״ד לס׳ הנך פוסקים דאסרי
וא״כ לא אחי ככולי עלמא .ומה גס אף דלענין
,
לטל
יוסח
שמו
לבוד מציט להר׳ בית יהודה במנהגי ארגיל
בשם רבו דפ׳ דאף אס יהיו העצים חמחן מרובה
אמרינן למד .וגם אמרי׳ חדי לכוד וכרעח הע״ז
ודלא כס׳ רש״י ז״ל יש״ש .והדרינן למ״ש לעיל
דצריך שיהיו כשרים אליכא דכ״ע .אכן יש לחקן
שיעשה כדרך זה שיכסה הסדיגין מלמעלה ומלמטה
כסכך כשר בענין שלא יהיו נראים כלל .וכמ״ש
הר׳ הנז׳ ע״ש .דנראה רכזה לא אמרי׳ לטד.
דאף אס יהיה לכוד הרי הכל סכך כשר .יאח״כ
יניח סכך כשר על הכל .ובלבד שיסמיך הסכך
כשר על גכי יחדוח שלא יהיה נסמך על הס־יגין
אעפ״י שהם מכוסים כיון דסיף סוף הרי מעמיד
מל דבר המקכל טומאה .וכזה יוצא י״ח אליכא
דכ״ט והיה זה בש׳ חר״י לפ״ק וה׳ יראנו מתירתו
נפלאוח כי״ר:
הצג״י
יוסף ן׳ וואליד ס״ט
רם״ג( ט ו ר א ר ח סי׳ חרט״ו הלטח חנוכה
והרואה הנרוח מכרך
וכו׳ וכ׳ מר״ן בב״י דכ״כ רש״י ז״ל והר״ן ז״ל
והמרדני ז״ל והרא״ש ז״ל ע״ש .ומקשים ט״ז
דהרי רביט הב׳׳י טפיה נ׳ לקמן סי׳ חרע״ז
גבי אכסנאי משם המר׳ היפך מזה .וא״כ ק דברי
המרדכי אהדדי עי׳ ע׳׳יז ז״ל ולענ״ד נר׳ לישב
עפ״י מ״ש הר׳ מאמ׳׳ר סי׳ חרע״ז לישכ פסקי
מר״ן ז״ל יע״ש .וז׳יל המר דכי ז״ל הרואה מכדך
וכו׳ פי׳ רש״י שמצא כשם ר כינו יצחק בר יהודה
שאמר בשם ר׳ ימקב בר יקר דלא הוזקקה
כרכה זו אלא למי שלא הדליק בביחו מדין
ושאין דעחו להדליק כעצמו .כגון אפסנאי שלא
שמע הברכה .לקמן מסיק קא מדלקי עלי כגו
כיחאי .ומ״מ צריך לראות כדאמר בסמיך הרואה
יומא קמא מכרך ג׳ ומכאן ואילך מכרך א׳ .וכן
אימר ר״י שנהגו כני אדם שהיו הולכים כגייר׳ש
ליהי׳ד ולא היה דר יאודי כאוחה עיר ומדליקין
)(12
,
מה
בבית הכותי .טכ״ל המרדני ז״ל .ופי׳ דבריו
למי שלא הדליק בביתו נר חנוכה .כגון שאין
לו מי שידליק עליו .ומ״ש ושאין דעתו להדליק
בעצמו ר״ל לא זו בלבד דלא יש בביתו מי שידליק
נר חנוכה .אלא גס אינו עתיד להדליק הוא
בעצמו כלל .ומלח עדין דכ הר׳ לאו דוקא
עי׳ עו״ז ז״ל .הנה מבואר מדברי המרדני ז״ל
דדוקא מי שלא הדליקו עליו בביחו .וגם אינו
עחיד להדליק בעצמו הוא דמברך כשרואה
הנרוח .אבל אס כבר הדליקו בביחו .אינו צריך
לברך .דס״ל להר׳ ז״ל רכיון דכבר יצא י״ח במה
שהדליקו עליו בביתו לכן כשרואה הנרות א״צ
לכרך .כיון דאין צריך עוד להדליק הוא בעצמו
שככר יצא י״ח כמה שהדליקו עליו כתוך ביתו.
אכל אס הוא דר כין הגויס ואין שם ישראל כלל
דאז אינו רואה הנרות .כזה אף אם ככר
הדליקו עליו בכיתו צריך להדליק כדי לראות
הנרוח ואז נחחייב לברך .וכמ״ש הר׳ מאמ״ר
על סתירת פסקי מר״ן ז״ל ע״ש .והיינו דסייס
המרדכי לקמן מסיק קא מדלקי עלי בגו ביתאי.
ור״ל אהא דקאמר הש״ס התם דרבי זירא קודם
דנסיב והוה בבית רב הוה משתתף בפרימי אמר
השתא דנסיבנא קא מדלקי עלי בגו ביתאי תו
לא צריכנא .וקאמר ע״ז המרדכי דמ״מ צריך
לראות הנרות .כלומר ור״ז ככר היה רואה
הנרות בכיח רכ דמוכח דאם יהיה כמקום גויס
דאינו רואה הנרות דאז צריך להדליק כדי לראות
הנרות .וממילא צריך לברך כשידליק והיינו דאמר
הר׳ ז״ל כדאמריכן בסמוך הרואה וכו׳ כלומר
והחם מידי במי שלא הדליקו עליו בביתו וכמ״ש
מור״ם בהג״ה סי׳ חרע״ז בשם המרדכי ז״ל
ע״ש .ולפי״ז גס המרדכי אזיל כשיטת הר״ן
ורש״י ז״ל .וזהו שכ׳ מר״ן ככ״י גבי אכסנאי
בשם המרדכי ולאו סתראי נינהו .דמר״ן ז״ל
פירש דברי המרדכי על הדרך שכתבנו .משו״ה
,
כת׳
שמו
יוסף
כה׳ בסי׳ חרע״ו גבי רואה וכ״כ המרדכי .וכסי
חרע״ז כחכ מה שכחב דאינו ענין למ״ש כסי׳
חרע״ו כלל דרכ המרחק ביניהם וכמ״ש .ועפי״ז
אני מכין לשון רש״י ז״ל שכ׳ דלא הוזקקה כרכה
זו אלא למי שלא הדליק בטחו עדין או ליושכ
בספינה יעו״ש בדף כ״ג דמאי או כספינה
דקאמר .ועפ״י האמור ניחא .דרש״י ז״ל בשיפח
המרדכי אזיל .וכונחו לומר דלא הוזקקה כרכה
זו אלא למי שלא הדליק בביתו או אפי׳ הדליקו
בביתו אלא שהוא יושב בספינה שאינו רואה
הנרוח אז כיון שמחויב להדליק כדי לראות הנרות
ממילא נחחייכ ג״כ לכרך .ומר״ן ז״ל שלא צירף
ס׳ רש״י עם ס׳ המרדכי אפשר דכיון דלא כה׳
כך רש״י להדייא לא פסיקא ליה למר״ן ז״ל דכן
יסבור דכיון דהמרדט כה׳ כשם רש״י לשון אחר
שאינו כש״ס דילן .לכן אין הכרע כדברי רש״י.
ומשו״ה לא צירף ס׳ רפ״י עם סכרח המרדכי.
כן נראה לענ״ד ודו״ק:
כתר מר״ן ככ״י או״ח סי׳ חרע״א.
רמ״ד(
ומניחה על פחח הסמוך וט׳ וכ׳
החו׳ וט׳ אכל רש״י וכו׳ עד סוף הדיבור .כלו׳
דההיספו׳ ז״ל כחט דכרייחא איירי דליכא חצר
אלא כיח עומד וכו׳ .אכל אס יש חצר לפני
הטח מצוה להניחו על פחח החצר .ומייחו שחי
ראייה לדבריהם .חדא מדאמרינן לקמן חצר שיש
לו שני פחחים צריכה ב׳ נרוח .ואם איחא אמאי
צריכה כ׳ נרוח .אלא ע״כ דכשיש חצר לפני
הכית צריך להניחו על פחח החצר דהיינו הפתוח
לרשות הרכים .ועוד מדאמרינן נמי נר שיש לו
כ׳ פיוח עולה לשני כני אדם ומשמע לשני בתים.
דליכא למימר דאיירי למהדרין העושים נר לכל
אחד .דלס׳ החוספו׳ ב״ש וכ״ה קיימי ארישא
דברייחא כמ״ש מר״ן הכ״י לעיל .ולזה הוצרכו
לפרש דלשני כהים איירי וא״כ אס איחא דמניחו
על פחח טחו לא אחי שפיר הך כרייחא עולה
,
לב׳ גני אדם .דהלא נמצא לזה מ5ד ימין ולזה
מצד שמאל .לא כן אי אמרי׳ דמניחו על פחח
החצר ניחא .דאעפ״י ששניהם דרים בחצר אחד
וכל אחד יש לו ביח מיוחד .מ״מ כשמניחו פל
פחח החצר מצד שמאל נמצא דהוי שמאל כל
אדס .זו היא ס׳ החוסכות ז״ל .אכל רש׳׳י מפרש
דכרייחא איירי כשיש הצר לפני הכיח ואפי״ה
מניחו על פחח ביתו .ודקחני מבחין לאפיקי
בחיך הבית ממש .והא דאמדי׳ נר שיש לו שחי
פיוח וכו׳ .וגס הא דחצר שיש לה ב׳ פחחיס
עי שכח דף כ״ו ע״א וע״ב כרש״י ז״ל .ומאי
דאיכא למידק עליה מן הש״ס אין כאן מקומו.
והשחא לפי״ז רכינו העור ז״ל דפסק כפי׳ החיס׳
הוכרח לפרש דאס היה דר כעלייה .איירי כשאין
לו פחח פחוח לרשוח הרכיס .דאס היה פחח
העלייה פחוח לר׳ה מניחו כאוחו פחח .ואס
היה פתוח לחצר מניחו על פחח החצר שהיא
פחוח לרשוח הרכיס .אכל הכא מיידי כלומר
דכרייחא דקחני מניחו כחלון מיידי כשהעלייה
פחיחה לכיח .והשחא כי מנח לה על פחח
אותו בית שהיא פתוה לחצר או מל פחח החצר
הפחיח לר״ה לא מינכרא מילתא דמשוס עלייה
הוא אלא משוס אוחו כיח .ואס מניחה על פחח
העלייה הפתוח לאותו ביח או ככיח הפחוח
לעלייה שהוא דר שס אין היכר לבני ר״ה משו״ה
מניחו בחלון שבחיך הכית של העלייה שהוא
דר שס .ורבינו בב״י לא הוצרך לומר שלא יניחו
על פחח העלייה הפחוח לאותי בית שבחצר
או על פחח הביח שבעלייה שהוא דר שס משוס
דמילחא לפשיטא היא שלא יניחנו שס מפני
שאין היכר לבני ר״ה לסכרח ההוספיח דפסק
רטנו העור טוחייהו אכל על פחח החצר או
על פחח הבית שבתיך החצר דס״ד אמינא
דשפיר דמי להניחו שס מאחר שיש היכר לבני
ר״ה וכגון שפתח אותו כיח שכחצר מכוון כנגד
,
פחח
שטו
יוסף
פחח החצי הפחוח לר״ה קמ״ל דלא ומעעמא
דלא מינכרא מילתא רמשום עליי :הוא .כן נר
לענ״ד לפרש ודוק:
רמ״ה( ב י ת יוסף שם .חנן החם גן היוצא
וט דאי ס״ד למעלה מעשרה
לימא ליה וכו׳ שמעהי מקבים דמהיכן מוכח.
והלא סחס גמל גטה יוחד מט״ו מפחים .ונלע״ד
דסהס משאוי שעל הגמל יורד למטה מעשרה.
וא״כ שפיר דייק מהחם דמצוה להניחו כחוך
עשרה .דאי ס״ד למעלה ממשרה שהוא למעלה
מן המשאוי אמאי פעור לימא ליה הי״ל להניחו
למעלה מגמל ורוכבי .אלא ע״כ מצוחה כחוך
משרה שהוא כנגד המשאוי שהוא הפשחן שהגמל
טטון ונשרף וטל כן פטר ר׳ יאירה .אי נמי יש
לומר דרבינא אית ליה מסברא דמציתה בתיך
טשרה מטעמא רכל דבר הנטשה לאור דרכו
להניחו בחיך טשרה כמ״ש הרכ״י משם הרא״ש.
ומכח הך סכרא דייק כן ממחניחין .דאי ס״ד
מציחה למעלה ממשרה .א׳'כ כיון דאפיקחיה
לנר חנוכה מכלל כל דכר הנעשה לאור אם כן
אמאי פעור לימא ליה הי״ל להניחו למעלה
מגמל ורוככי כיין רנד חנוכה יצא מכלל כל
דבר הנעשה לאיר .אלא ע״כ דני חנוכה מקימו
בתוך עשרה כדרך כל דבר הנעשה לאור .ולכן
פטר ר׳ יאודה ודוק:
רמ״י( ש ם סי׳ חדט״ו כ״כ הר״ן וז״ל משחברא
יט׳ שלא מצינו יוצא כמציה וכי׳.
נלאה לטנ״ד דהך טטמא דיהיכ הר״ן לא שייכא
איאיט עחיד להדליק כאוחי לילה .וא״כ קשה
רילמא בש״ס מיידי בהט ול״ל דא״כ הו״ל לפרש
דכשילך לביחו לא יברך רמילחא רפשיעא היא
ואין צורך לאומרו .־כיון שכבר כירך פשיעא דאין
לו לחזור ולכרך אח״כ .ולכאורה נר׳ דליכא
למימר דהש״ס מיידי בהכי .דא״כ למה ליה לכרך
כשעח ראיה .עדיף מפי שימחין לברך כשילך
,
,
טו
לביתו וירליק לנרות ביתו עדיפי .אלא עכ״ל
דהש״ס לא איירי בהט וכס הר״ן דל .ויותר
נראה לומר למ״ש שלא מצינו יוצא וט׳ ר״ל שלא
מצינו מי שעתיר לצאת שיברך .והשתא שפיר שייך
לומר דאואינו עתיד להדליק באותו לילה קאי
ומינה נשמע לחרי אחריני מעעס כ״ש מי שיצא
שאינו מברך ודוק:
רם״ז( כ ^ ד מר״ן דל בב״י או״ח שי׳ חרפ׳׳ח.
~ ומ״ש רטנו שהכרכין המוקפין
ו ט ואיכא למידק וט .ותירן הר״ן וט .פי׳
דבריו ט הנה הר״ן דל תירץ דעעמא דחלקו
מציה זו לימים חלוקים .משוס דהיהודיס הפרזים
נחו כי״ד .והיהודים אשר בשושן נחו בע״ו וקשיא
ליה למה באמה כרכים המוקפין חומה קורי!
בע״ו והלא לא נחו אלא ט״ר .דלא ניחן יום
ע״ו להרוג אלא בשושן וא״כ נחו בע״ו .אבל
המוקפין דנחו בי״ד למה קורין כט״ו .וחירן
והישיר כל הכרכין חומה לשושן מפני שבה היה
עיקר הנס .כלומר כדי לחח מעלה לשושן .עי׳
פר״ח ז״ל .והדר פריך תינח לר׳ יאושוע בן
קרחה וכו׳ כלומר חינח לריב״ק רחלי עעמא
מימוח אחשורוש ניחא דהושוו כל הכרכים
המוקפים חומה מימות אחשורוש לשושן שהיחה
מוקפח חומה כימות אחשירוש וכדי לתה מעלה
לשושן .אבל לדעה חנא דמחני׳ דמוקפין חומה
מימוח יאושע הוא דקורין בע״ו הדק״ל למה
באמח הושוו לשושן להיות קורין בע״ו והלא לא
נחו אלא בי״ד דלהאי תנא ליכא למימר כדי
לחח מעלה לשושן .דהא לא דמי לשושן .לשושן
מוקף בימות אחשורוש וכרכים המוקפין בימית
יהושע .ותיר׳ן דלעולס עיקר התקנה שהמוקפין
יקראו בע״ו .לא היתה אלא כדי לתת מעלה
לשושן .ועעמא דהאי תנא דתלה הדבר בימות
יהושע הוא כדי לחלוק כביד לאדן ישראל .ור״ל
כיון דהוצרכו לחלק בין מוקפין לשאינן מוקפין
,
,
,
,
כדי
שמו
כלי לחח מעלה לשושן כי היכי לנחלקה שושן
משאר עירוח .והשחא יש שני 5ללין לחלוח או
בימי אחשורוש או בימי יהושע ראו חכמים
לחלוח בימי יהושע כדי לחלוק כבור לא״י .אבל
לעולם טעמא דקורין המוקפין במ״ו הוא כדי
לחח מעלה לשושן שבה היה עיקר הנס .ואס
היו חולין בימי אחשורוש וכן בדין אז היה גנאי
לא״י ומשו׳׳ה חלו הדבר בימי יהושע .ואה״נ
אס היה במציאות שבני שושן היו נחים בי״ד
כשאר עירות ואז לא היו קורץ בע״ו לא היי
מתקנים תקנה מחדש שהמוקפין יקראו בט״ו
וכל העולם היה שוה לקרות בי״ד .נמצא שעיקר
החקנה שהמוקפין יקראו בע״ו לא היחה אלא
מפני שושן זו היא טנת הרין ז״ל:
ב ר ם מרץ ז״ל רוח אחרח אחו והקשה מל
לכרי הר״ן ז״ל מדאמרינן כגמרא וט׳
כלומר ללפי לכרי הר״ן ז״ל לעיקר החקנה של
מוקפין דיקראו בט״ו לא היחה אלא כרי לחח
מעלה לשושן .בין למ״ד מוקסין בימי אחשורוש
ובין למ״ד מוקסין בימי יהושע א״כ קשה מאי
סריך חלמודא אלא שישן דעכדא כמאן הא כל
עיקרן של מוקסין לא עכדי כע״ו אלא להדמוח
לשושן .כלומר דלעיל כסמוך מייחי הש״ס ג״ש
דפרזי׳ סרזי׳ למוקסין חומה מימות יהושע שקורץ
בט״ו וע״ז פריך אלא שושן דעבדא כמאן דמשמע
להמקשן אזיל ומולה לג׳י׳ש לפחי׳ ולא קשיא
ליה אלא על שושן .והשחא אי אמרח בשלמא
דתקנח ע״ו לבני כרכים לא היחה אלא כדי לחח
כטד ומעלה לא״י ולא מפני לתת מעלה לשושן.
ניחא דפריך אלא שושן דעבדא כמאן וכמ״ש
רש״י ז״ל שם כלומר ניחא דפריך על שושן דוקא
אבל המוקסין כדקיימי קיימי .אבל לס׳ הר״ן
ז״ל לסובר 'דהא חלי בהאי הוה ליה למקכן
להקשות עליהמוקפין נמי ור״ל ללפי לעח
המקשן למקשה ורוצה שבני שושן יקראו בי״ר
יוסף
א״כ גס המוקסין קראו בי״ל להא הלי בהא
לס׳ הר״ן ז״ל ואמאי הקשה על שושן לוקא
למשממ רהמקפין כדקיימי קיימי אף אס בני
שושן לא היו קירין במ״ו והלא לס׳ הר׳ין מוקפין
הליין בשושן .ועול הקשה מר״ן ז״ל לס׳ הר״ן
ז״ל ממאי למשני רבא שאני שושן וט׳ למשמע
לאי לאו האי עממא מוקסין כדקיימי קיימי 6ף
אס מי שושן לא היו קורין בע״ו ואמאי ללא
לס׳ הר״ן המוקטן חלוין בשושן ואס בכי שישן
לא היו קורין בע״ו אף המוקפין כן .י לכן מסיק
מר״ן ז״ל לנהי לעעמא לריב״ק הוי כדעה הר״ן
שקבעו מ״ו למוקפין כלי לדמיחס לשושן לחנא
לילן לא היי טעמא משיס הכי .אלא היינו
מממא כלי לתת ככור לא״י .מ־״ל כלי להזכיר
כים זה א״י .והשחא ניחא מאי למקשה הש״ס
ומאי למחרן רכא .ללהנא לילן לא חלה המוקטן
בשושן כלל .ואף אס בני שושן יקי־אי בי״ד
המוקסין מימוח יהושע כלקיימי קיימי .ימה
שהביא סעד לרבדיו ז״ל מלברי הרמכ״ם ז״ל.
לפי מאי דכחיכנא הרי הוא כמביאר .ומ״כ מר״ן
בסוף דבריו ואם איחא שסיבח חילוק מוקפין
היא מעעס אחר .כלומר עיקר חקנח ע״ו לבני
כרטן היא כדעח הר״ן ז״ל .וממם כרי לחליק
כביד לא״י אינו אלא לימר .למה חלו בימי יליםמ
ולא כימי אחשורוש .א״כ מאי ויהיה זכדין לא״י
בנס זה דקאמר הרמכ׳׳ס ז״ל .והלא לס׳ הר״ן
לא יש זכרון כלל דהרי המיקפין קירין במ״ו כרי
לחח מעלה לשישן .לנהי דככר יש זכר לא״י
באומרם מוקסין מימוח יהושע .מ״מ זה איני
נקרא זכר אלא כטד .והו״ל להרמב״ם למימר
ויהיה ככור לא״י .לא כן לס׳ מר ״ן ז״ל שפיר
נקע הרמכ״ס לשון זכר דלס׳ מר״ן עיקר חקנח
ע״י לבני כרטן היא כרי לחלוק כביד לא״י.
ואף אס בני שושן לא היו קירין בע״י המוקסין
היו קורין בע״ו דלאו הא בהא חליא וכדסבר
הר׳
שמו
יוסף
מז
שהייה איי־י .מ״מ הי״ל למיחש שמא ישחמש
הר׳ ז״ל .ואס כן כשיראי שהמוקפין קירין כע״ו
בהם נפשה ברוחחין ודוק כי קצרתי:
אז שואלים מל מה ועל מה .ומוכרחים להשיב
כס׳ כרם המר בחשו׳ ח״ב סי׳
להם שחכמים תקני כך כרי שיהיה זכר לא״י רמ״ט2 (2D
שאס לא היו מחלקין ביניהם לא היה כאן לא
י״ר אס מוחר לאכל לפרוח אח
שישן
שאלה ולא חשובה .וא״כ ע״כ אף אס כני
בכו חיך שבעה .והשיב וז״ל הדכר פשומ רפירה
היו קורין בי״ד המיקפין היו קירין כע״ו כדי
אה במ ואין לאחד וגס מברך שהחיינו .וכבר
להזכיר א״י כנס זה מכא״כ לס׳ הר״ן ז״ל דמיקר
נראים הדברים בדברי מור״ס יו״ד סי׳ שצ״א
החקנה של כרכין היא כדי לחח מעלה לשישן.
דמיחר לאכול מסעודה מצוה כגון פדיון הבן
וא״כ אם בני שושן לא היי קירין כע״ו גם המוקפין
ונו׳ אס היא היך כיחו מ״ש דמשמע דהוא
לא היי קירין כע״ו דהא כהא חליא לס׳ הר״ן
מגע כרכר וכו׳ .ומה שאסרו כשכח לפרוח משים
זה
ז״ל א״כ אז לא היה זכר כלל לא״י לנס
מקח וממכר היינו דאורייחא והוי דאורייהא
וכמ״ש אכל לדעה מר״ן ניחא דכחב הרמב״ס
כדאורייחא .עכ״ל מ״ש .ולא ירדחי לסין{ דעחו
ז״ל לסין זכר יכמ״ש דהיי זכר ממש .ימיהי גס
דמדכרי מיר״ס • אין כאן היכחה כלל .ד״ל
מר״ן ז״ל כחכ קצה סעד דלאי ראיה גמורה היא
דמיירי בפדיון הבן של קרובו והם שכנים .ומ״ש
ריפולין לפ׳ דברי הרמכ״ס כס׳ הר״ן ז״ל יריק:
דמקח וממכר כשכח מדאירייחא .לא כן סבר
כלים
רמ״ה( כ ת ב הרב״י אי״ח סי׳ חנ״א
הרמב״ס ז״ל שכחכ כפי׳ דהיי דרכנן ע״ש .והאמח
שנשחמש בהם בחמין לפממיס.
יורה ד־ ט דעעמא הוי דיטל לפרוח כיוס א׳
ורוב הפעמים משחמש בהם בצונן .אינם צריכים
ואין ה מציה נדחית לגמרי והעמידו דכריהס
הכשר מעעס רכל כלי לא הלכו בו אלא אחר
בשכ ואל חעשה .ומיהו כעיקר הדין יפה הירה
ריב חכמי־ו וכן פסק כש״ע ע״ש .ויש לדקדק
דאין לאחר המצוה ודוק:
דלפי״ז למה פסק כשילהנוח שצריכין הכשר מעעס
ג״ר( בף^ד הי׳ אשר לשלמה הנד׳ מחדש
שלפעמים נשפך מן המרק פל הקדרה מליהם.
כסי׳ י״כ ככונח המרדט בפ״ק
רמ״כ האי לפממים דקאמר הייני מיעיע פעמים.
דקידשין לעגין אמירחו לגכוה כמסירחי להדיוע
דליכא למימר דרוכ פעמים נשפך .רזה לא שכיח
ע״ש לשינו והכין הוא נר״ו דמ״ש המרדט ז״ל
וא״כ דברים אלו נראים לכאורה סיחרים זה
ואין אנו יודעין מחשכחי .דר״ל ראם יהיה האיפן
אח זה .ונראה לומר דמשום זה אפשר דנקע
דאנו יידעין מחשבחי .ב״ד טפין אוחו לקיים
כלשינו ניהגין לעריח מליהם רוחחיס .כלומר
מחשבחי .ובזה הש׳ג ישי׳ג על א״א הרא״ש
לשין
לא מצד הדין אלא מחורה מנהג .ומ״ש ככ״׳
חיו״־ סי׳ ס״ו ע״ש .וכשאני לעצמי אין כונח
צריך היינו לפי המנהג .ודוחק לימד רכל כלי
המ־דכי ז״ל ק כמו שהכין הוא נר״ו .ראם
הילכיס בו אחד רוב השמיט היינו דוקא בכלי
כדבריו הדדא קישיא לדוכחה למה אמרו אמירחו
שני .ודין השולחנית הייני שנשפך מכלי ראשון
לגביה ילא אמרי מחשבחו לגביה .כיין דלפירושו
יכן משמע לישנא שנשפך מן הקדרה .רזה ליחא
נר״ו שייך כפייה אפי׳ כמחשבה לס׳ המרדט.
דםחם אימרו כל כלי משממ בין כלי א׳ בין כלי
דע״כ היה מפרשינן ליה כשאני יודעין מחשכחו
ב׳ וכן משמעיה כל הפיסקים ע״ע .וכעח צל״ע.
דטפיץ ב״ד .דכשאין אנו יודעין מחשבתי לא שייך
ולא מצאחי מי שנחעירר בזה .ואע״ג דבכלי
כפייה כלל .וא״כ מה היעיל המרדכי ז״ל בתירוצו
להמעם
שמו
דהעעס שאמרו אמירחי לגבוה דהכא מיידי
שטפין אוהו ב״ד לחח ואין אט יודעין מחשבחי.
והלא לפי דכרי הרכ הנז׳ בטנח המרדני
דשייך כפייה כמחשכה .א״כ היה להם לומר
רטחא מפי מחשכחו לגטה וכו׳ .וע״ק דלפי
דברי הר׳ הנז׳ נר״ו נמצא דהמרדכי ז״ל והרא״ש
דל חילקיס מן הקצה אל הקצה דלהמרדכי דל
היכא לידעינן מחשנחו כופין אוחי כ״ד .והיכא
דאין אני יו ועין מחשבתו צריך להיש למצמו וחייכ
ליחן .ולהרא״ש ז״ל ס״ל והמחשבה לאו כלים
היא .אלא צריך להוציא כשפחיו .וא״כ אף היכא
דידעינן מחשכהו כגין ש:הכ ככהכ ידו כנדין
א״א הרא״ש ז״ל אפי״ה פעור לגמרי נמצא
דהרא״ש והמרדכי ז״ל פליגי מן הקצ :אל
הקצה .ואנן קי״ל בכל דיכחא אפישי פלוגחא
לא מפשינן .ולכן נלע״ד דטנח המרדכי ז״ל
במ״ש ואין אט יודעי! •מחשבתי דר״ל דכשלמא
לס׳ הדא״ש דס״ל דהמחשבה לאו :לום היא
ניחא דרז״ל תפסו בדבריהם לשון אמירחו לגטה
וכו׳ דמשמע אמירה דוקא ולא מחשבה .אלא
לס׳ המרדט דס״ל דאף כמחשכה חייכ לקיים
נדרו .א״כ קש״ל למה אמדו רז״ל לשון זה
אמירחו לגבוה היל״ל מחשבתו לגבוה וכ״ש אמירחו.
לכן בא המרדכי דל כמחרן ואמר דה״ע טו;
דהכא מיידי דכופין אוחו ב״ד לכן לא אמרו
מחשבחו לגביה .דהמחשבה איהו גופיה הוא דידע
מזה ואנחנו לא נדע .וא״כ לא שייך כפייה
במחשבה .ראע״ג דלפעמיס ידעינן מהשבחו .מ״מ
לא טיפינן ליה ומסחיין לומר דאיהי יחוש לעצמו.
ולכן אמרו אמירחו רלענין אמירה שייך כפייה
אבל במחשכה לא שייך כפייה .ומ״ש ואין אנו
יודעין מחשבחו לאו למימרא ראם יהיה האופן
דידעינן מחשכח• דכיפין איחו .דליחא וכנדל.
אלא כלפי מ״ש ויר״ש חייכ משיחשכ דאיהו
גופיה הוא דיודע מחשכחו לכן ראוי היא שיחוש
יוסף
לעצמו לכן נהג דאין אט יורעין מ־ושכהו ורצה
לומר דאנו אין יודעץ אלא הוא היודע וצריך
לקיש לעצמו .כן נ״ל ככמה המדדכי דל '.וכזה
קמו כמו נר דכרי א״א הרא״ש דל .ואעיקרא
אני המיה על הר הנז׳ דלא שלמו מאירי אור
עיניו דלאו א״א דל ההים עלה אלא כמוהרמ״ה
דל כמ״ש שם .וא״כ לא על א״א דל חלונותיו
כלל ודוק:
רנ״א( ד ן ן ר הרב פרי חדש הלטה חנוכה
דצ״ל חשמונאי האלף בחיריק ע״ש.
והאחרונים כחט עליו דאין צל־יך .דיוחק כהן
גדול כ׳ שמיח נקראו לו יוחנן חשמינאי כדאיתא
כשדר עולס .ולי הצעיר נרא :דכפי הטסחא
סכהיכ יוחנן כה״ג חשמינאי צ״ל חשמונאי האלף
בחיריק כמ״פ הרב פר״ח דל .דאלו לש׳ האח־וטס
ז״ל דיש לימר חשמונאי בלא חיריק חחח האל׳ף.
היה צריך להיוח הגירסא יוחנן חשמונאי כה״ג
ואז היה צ״ל דב׳ שמוח נקראי לו .לא כן עחה
שכחיב מלח כה״ג בין יוחנן לחשמינאי .נלאה
פשוט דלא נחטון מסדר טל הנסיס לב שמות
שנקראו לו .ולכן טכ״ל דלפי דברי סדר עולס
צריך להיוח הגירסא ייחנן חשמונאי כה ג .והפר״ח
דל דיבר לפי הניס׳ שבידינו ודוק:
רנ״ב! שאלך ,מהו למשות הכיח הכנסה
מארוות סיסיס אחר שיינקו
איתו וסיידו איתי בסיד .או אס צריך פינוי
מעשה ט .כטן לעוח אח כיתליו וקרקע חדש
מאבנים עוטה וכיוצא .אי דילמא כיון בזה
החדר ק־וי שמו אריות סיסים לא מהט ביה
שיטי מעשה ומאוס הוא וזילא מילתא לעשוחו
בהכ״נ .ודמי לבהכ״ס שאף שפיט אוחו ורחצו איתו
אסור להתפלל בו:
ת ש ו ב ה לכאורה היה נ״ל לאסור מההיא
שכ׳ מר״ן ז״ל או״ח סי׳ קנ״ה אין
לקטח מעילין שנשחמש כהם הדיוע לחשמיש
קרושה
,
,
7
שמו
קדושה ע״כ .ושנאו מור״ס ז״ל סי׳ קמ״ז אין
לעכוח מפוח לס״ח מדכריס ישנים שנעשה בהם
דבר אחר לצורך הדיוע ע״כ .ונר׳ דהדכריס
ק״ו לנ״ד דאין לעשוחו כהכ״נ דנשחמשו כו
בדבר מאוס ואף אם יעשה בו בינוי מעשה
כנז״ל .דאף בכ׳ המג״א שם ס״ק ה׳ דאם נשחנה
כורחן שרי הכא בנ״ד לא נשחנה צורחה וכדקאי
קאי .ומור דהחס לא נשחמשו ט כרכר מאוס
לכן אהט פינוי צורה .לא כן כנ״ד דהוא דבר
מאוס אפשר לומר דאף כשינוי צורה נמי אסור.
ולפי חילוק זה אין ראיה להחיר ממ״ש הר׳ מג״א
סי׳ קג״ד ס״ק י״ז משם הרא״ס ז״ל דאפי׳
נעבד בטח ע״ז בקבע מוהר להחשלל בתוכו
ע״כ .דשאני החס דלא נשחמש בו בדבר מאוס
דאף דע״ז מממאה כנדה ומאוס כלפי גבוה.
מ״מ לאו מאוס ממש הוא כנ״ד .ולכן החיר
אף כלא שיטי צורה .אכל כרכר מאוס כנ״ד
אפשר דאף כשינוי צורה אסור .וכ״ש היכא דלא
בינה צורחי כנ״ד נראה דאשיר למשיחו בהכ״נ
ועעמא משוס רשמו עליה ארוות סוסים .ואגב
אורחין יש לתמוה על הר׳ מג״א שכ׳ שם ואין
להביא ראיה וכו׳ דהתס היא באה בגבולו ע״כ.
להמעיין שס בסוגיא בעיניו יראה לבלאי הכי
יש לחלק .להתם לאו ע״ז ממש היא אלא צלם
ומע׳ חשלא .אלא לברבים ליכא השלא כראיחא
ההם .אבל בע״ז ממש הנעבלח אימא דאםור
להחפלל כחוט .ואפשר לומר לס׳ הר׳ מג״א
דסחס צלם גויס נעכר וא״כ אף דברבים ליכא
חשדא .מ׳'מ הרי הוא מחפלל כנגד ע״ז .ולכן
כחכ דכיון דהיא באה בגכול הכה״כ .לכן מוחר
להתפלל כחוט .איך שיהיה הדרינן למאי דאחינן
עלה דכנ׳־ד כיון דנשתמשו בו כדכר מאוס חמיר
עפי וכלל .ועי׳ מרן סי׳ כ״ר דציאת בהמה
אסיר לקדוח כנגדה אס יש כה ריח רע .וצואת
חמור אסור אף אם אין כה ריח רע ע״כ ע״ש.
מח
יוסף
וא״כ אף כשפינו אוחו ורחצו וכו עלץ שמו
עליו ואסור להחפלל כחוכה .וכן נר דס״ל
למהר״י עייאש כחשו׳ כיח יאירה סי׳ יו׳ד הכיא
רבריו הברכ״י ז״ל ע״ש סי׳ פ״ל .לענין מרחץ
שסיילו אוחו ורחצו אוחי שאסור להחפלל כו
משוס לשמו עליו ועלין באיסורו עומל .איכרא
ליש לחלק בין הנושאים .רהחם מיירי שלא עשו
שים שינוי מעשה כלל אלא רחיצה וסיול כסיל
ליקא לכן החמיר היא ז״ל .לא כן בנ״ר לעשו
שינוי גריל שמחי טחליו .והחקרה בגפשית ורצפו
אוחו קרקע חלש של אבנים יקרות .נר׳ דאזיל
ומורה הר׳ הנז׳ משו׳ רפנים הרשית באו לכאן.
וכן משחמען מילוהי רהר׳ פנים מאירוח ז״ל
הביא דבריו הכרכ״י ז״ל שם רכשינוי מעשה
דפנים חדשות באו לכאן שרי ע״ש .ולא דמי
לבית הכסא כמ״ש בשאלה .דשאני צואת בהמה.
דלא אסרו אלא כנגדה .אבל אם פינו הצואה
של הכהמה המקים מותר לקרות כו .ולא
אתינן עלה כנ״ד אלא משום לתא לזילוחא טון
דשמו עליו עדין .ולכן כשעשה בו שינוי מעשה
גמור דפנים חדשות באי לכאן כנ״ד נר׳ דשרי
לעשוחי טהכ׳ינ כיון שנעקר שמו מחמח שינוי
שעשה ט .או כלך לדרך זו לדמוחו לשמן שנפל
כו עכבר לחוט דפסק הש״ע סי׳ ראם אינו
מאוס מיחד להדליק כו לכהכ״נ ע״ש .ואם הוא
מאוס אסור משום הקריבהו נא לפחחך .וכחכ
הכרכ׳י שס משם הרכ דאן £כאינו מאוס אסור
משוס הקריבהו נא לפחחך ע״ש .וא״כ כנ״ד נימא
דאינו נטן לעשוחו כהכ״נ משוס הך עעמא
דהקריכהו נא וכו׳ .אמנם נר׳ דלא דמי כלל.
דשאני החס השמן כדקאי קאי ולא נעשה ט שוס
שיטי כלל .לכן שייך כיה עעמא דהקריכהו נא.
לא כן הכא כנ״ד דעשי בו שינוי מעשה דפנים
הדשות כאו לכאן נר׳ דלא שייך כיה ע׳ דהקריכהו
נא .והוי דומיא דכגדים שנשחמש בהם הדיוע.
דאף
,
,
שמו
דאף לס׳ המחמירין אס נשחנה צירתן שרי לדידהו.
וכמ׳׳ש המג״א ז״ל וכלל ולא אסרו משוס
הקריבהו נא .ועעמו משום פנים חדשות באו
לכאן וכלל .אי נמי החס דהוי מאוס אסרו .לא
< כן הכא המיאוס הלך לו לגמרי וכלל .ואף
שמצינו דאף בזה יש מחמירין ולא שרי לדירהו
אלא בהזמינן להדיוע אז שרי לגבוה .לא כן
בנשחמש בהם הדיוע לא ע״ש כברכ״י ז״ל סי׳
קנ״ג .מ״מ נר׳ דהכא כולי עלמא מורו דשרי
כיון דפנים חרשיח כאו לכאן ודוק:
ת״ג( נ ש א ל ת י בישראל שקנה קמח לחוחה
מגוי שבעיר אחרה קודם
פסח והחנה עם הגוי שישלח אוהו לו אחר
הפסח .וגס כן החנה עמו שלא יגמר המכר
אלא עד שיגיע הקמח ליד ישראל .וידוע דכגון
מקח זה אחריוח הדרך הוא על הגוי המוכר.
ואס יהיה יוקר חייכ הגוי ליחן להקינה הסך של
השקים של קמח שקנה ממני הישראל בסך
שמכר לו .ואס יוזל ג״כ חייב הישראל הקונה
לקבל סך השקים הנז׳ בסך שקנה ממנו כנודע.
והחמן הנז׳ היה נחון בספינה בחוך ימי הפסח.
ואחר עבור הפסח הגיעה הספינה לנמל המיר
שבה דר הישראל .והלך הישראל הקונה ולקח
הקמח הנז׳ .ונפשו לשאול הגיעה אס החמן זה
מוחר ולא מיקרי חמן של ישראל שעבר עליו
הפסח ואסור בהנאה .מפעם דקודם בואו לנמל
היה אחריוחו על הגוי וממילא הוא חמצי של
גיי ובשביל כן מוחר .או דילמא משעה שנחן
אוחו הגוי בספינה הוי ברשוח ישיאל ואסור:
ת ש ו ב ה לכאורה נר׳ דאסור דהוי חמן של
ישראל שעבר עליו הפסח .שאעפ״י
שאחריות החמן היא על הגוי כל עוד שלא
הגיע ליד ישראל הקונה .מ״מ כיון שבהגיע
החמן ליד הישראל נגמר המכר .א״כ הרי הוא
של ישראל ונקנה לו למפרע משעח המקח.
יוסף
ואע״ג דקיי־ל דכל שלא אמר מעכשיו .לא אמרינן
שנקנה לו למפרע .מ״מ הכא הוי כאילו אמר
מעכשיו .דסחמו כפירושי רכיון שמקנה לו השקים
משעה שנחנם כספינה .הרי ייחד לו חמן זה
לישראל ובפרע ששם ישראל כחיכ על השקים
ונקנה לו למפרע משעה שהגיע לידו .ומה
שמחנה הקונה עם המוכר אחדיוח הדרך .היינו
כרי שלא יצעדך הקונה ליפפל להכעיח המקח
מסכנח הים בחכרח הכעחון כנודע .וא״כ משעה
שהניחו הגוי כספינה הרי גמר כדמחי להקנוחו
לישראל הקונה .וא״כ כל ימי הפסח הרי הוא
חמן של ישראל .ואע״ג דאם ביני ביני נאבד
ביס או נגנב חייב הגוי המוכר לשלם לקונה
כל דמי החמן או ליחן לי סך של השקים קמח
אחר .מ״מ הכא הוי כאילו אמר מעכשיו וכנ״ל
ונקנה לו למפרע כן נר׳ לכאורה .ועדין צריך
להחישב כרכר ומיהו ודאי דלכחחי׳ אסור לקנות
בדרך זה וליהניח מן החמן אחר הפסח .דכל
כי הא לא מקילינן .והרי זה דומה לחמן של
ישראל המופקד כיד הגוי וקכל הגוי אחריות
החמן דזה אסור כדאיחא כש״ע סי׳ ח׳ימ ע״ש.
והכא נמי כיון שנקנה לו למפרע מפני שהרי
הוא כאילו אמר מעכשיו וכנ״ל .אעפ׳׳י שאחריות
החמן כיד המוכר מ״מ הישראל עובר עליו
וכנ״ל .וראיה לזה שהרי אין אחד מהם יטל
לחזור ט כלל מרין הסיחרים והחמן נקנה לו
לישראל והרי הוא שלו משעה שהחני .וח״כ
משעה שהגוי נחן החמן בספינה .הרי ייחד לו
חמן זה לישראל .ואע״ג רכל עיר שלא הגיע לידו
הרי הוא של גוי כיון שאחריוחו עליו .מ״מ כשעה
שהגיע לידו הרי נקנה לישראל למפרע כנ״ל.
כיון דמשעה שהחנה וייחד לו חמן זה בספינה.
הרי גמר בדעחו להקנוחו לישראל והרי הוא
כאילו אמר לו מעכשיו .וא׳׳כ הוי כחמן של
ישראל המופקד ביר הגוי וקכל הגוי אחריות
דקי״ל
שמו
דקי״ל דעוכר עליו וכנ״ל:
ןיןןף נראה לומר כזה לאידך גיסא דכנ״ד
מוחר כיון דלא נקנה לו מעכשיו .ואדרכא
החנה עם הגיי שלא יהיה קניי לו אלא עד
שיגיע לידו .וא״כ כל עוד שלא הגיע לידו עדין
לא נקנה לו כלל והרי הוא חמצו של גוי ואין
לישראל עסק כו .ולא אמרינן כזה מקנה לו
למפרע כיון דלא אמר מעכשיו .ואדרכא אמר
ההיפך .שאינו קנוי לו מעכשיו אלא עד שיגיע
לידו .ודל מהכא אחריוח .עכ״ז הרי החמץ הזה
של הגוי המוכר כל עוד שלא הגיע ליד היכראל
הקונה הוי שלו וברשוחי .וכ״ש דאחריות החמץ
על הגוי והוי חדי עממי ודוק ומדין לא הוכרע
הרין עדין צ״ע וחיפוש:
רג״ד( כ ת ב הרמב״ס דל פ״א מהל׳ מקיאוח
הל׳ ז׳ יז״ל .וכל הטמאין שטבלו
בבנדן טלחה להס טבילה מפני שהמיס כאיס
בהם ואין חיצצין .וכן הנדה שטבלה בבגדיה
מותרת לכעלה טכ״ל .יטטמא דשינה רביני מלשון
הגמרא .דהוא ז׳ ל קאמ־ לשין דיעבד והתם
ק^מרי׳ לשון לכחחי׳ .משים דהחם מייד ביו״מ
דאין לה בגדים להחליף כמכואר שם .וא״כ כיון
דהוי שעת הדחק דיינינן ליה כדיעבד .לא כן
כעלמא דוקא דימכד שפיר דמי אכל לכחחי׳ לא.
וכן מבואר מלשון הרמב״ס באיחה הלכה שכ׳
כל העובל צריך שיעבול כל גופו כשהוא ערום
ע״כ .אלמא ס״ל דלכחח׳׳ צריך ע יום ולזה כחכ
אח״כ שטבלו רמש׳ דיעכד אין לכחחי׳ לא .וזה
פשוט ולא הוצרכחי לכיחכו אלא לאפיקי מח״ח
אחד שנסתפק בזה ודוק:
רנ״ה( לעןןן הרש״ך ביו״ד סי׳ ס״ג ס״ק ה׳.
אלא ודאי אנן ישראלים וכו׳.
פירוש אלא ודאי מאי איה ליה למימר להר׳
הלבוש כדי לחרן קושיא זו דאנן ישראלים דמוכריס
בשר כשר ולא טריפות במינן ובהט ניחא דיש
)(13
מט
יוסף
מתירין בריאה .א״כ קשה הא לכתב בליעה
קמייחא לאסור מטעם רשמא נבלה או טרפה
מכרו לו למשמע ללא קפיל אלא לנלט לכשרה
מכר לו ולפי סכרתו ליכא למיחש כלל כיון ראנן
בעינן ישראלים מוכרים כשר כשר ולא טרפות
כלל .אלא ע״כ לליתא להאי עעמא להר׳ הלבוש
ז״ל .ועור יש לפרש באופן אחר ולוק:
רנ״י( כ ת ב עור הרש״ך ונר׳ דגם הטט״ז
ס״ל וכו׳ .נראה דלא בא הש״ך
לחרן אלא מה שהקשה ועור חימא וכו׳ אבל
מאי רמשמע מדכרי הר׳ הלטש ראם ירוע כוראי
שלקח הגוי מישראל בשר כשר מוחר .השחא
נמי משמע הכי .אלא דממה שכ׳ הרש״ך אח״כ
ומ״מ לא היה צריך להאי טעמא וכו׳ משמע
מרבדיו דהשחא בין לעעמו כין לטטם הלבוש
אין נפקוחא לדינא דאל״כ הכי הוה ליה למימר.
ומ״מ האי טעמא ליתא .אלא עיקר הטעם
כמ״ש הה״מ .ומדכתב ומ״מ לא היה צריך להאי
עעמא משמע כמ״ש וצ״ע:
ן י ע ן מי שרצה לתרץ דלקושטא דמילתא כינת
הרש״ך לחרן על דברי הלביש דל .דמשמע
מדברי הלבוש דל דאי ירעינן בודאי דכשרה
מכר לו מוחר .היינו באופן שלא נחעלם מן
העין וכגון שלא זזה יד ישראל מחוך ירו של
הגוי ואפי״ה אי לא ירעינן כודאי דכשרה מכר
לו אסור .אלא דאיצטריך הרש״ך לפרש דברי
הטט״ז שר״ל שמא נזדמן לו כדי לישב דכריו
דאל״כ חיקשי היאך יש מחירין בריאה .וא״כ
לפי״ז גם הלבוש מודה לדברי הרש״ ך דאף
דידעינן בידאי שלקח מישראל וידטינן נמי שכשרה
מכר לו אסור משוס שנתעלם מן העין .אלא
דהלבוש מייד היכא שלא נתעלם ואסר משום
שמא נזדמן הא אי ידעינן שכשרה מכר לו מותר
והיינו היכא שלא נחעלם .וכהכי ניחא מ״ש
הרש״ך אח״כ ומ״מ לא היה צריך להאי טעמא
עכ״ד
יוסף
טכ״ד .ולי ההדיוט נראה דבריו קטם .חרא
רזה לא בא בדברי הרכ״ך אפי׳ ברמז .ועול
להשתא נמי איכא נפקוחא לענין דיכא בין כני
הטעמים .להנה אכ יהיה האופן שלא נחעלס
מן העין מיחד ללבי־י הרש״ך אף אי לא י־עינן
בודאי דככרה מכר לו .אלא כיין שראהי :מיש־אל
לקח ולא זזה ידו מחיך ידו מוחי כיון דאנן
בעינן ישראל מיכרים כשריח ולא ערפיח .לא
כן צטעם הלביש זה האיפן אסיר כיין דאיכא
למיחש שמא נזדמן לי נבלה אי מרפה ימכר
לו .יא״כ מאי האי דקאמר הרש״ך ומ״מ היה
צריך להאי עעמא והלא ע״כ היה צריך להאי
טעמא דאיכא נפקיהא לרינא .ועיר קשה דא״כ
לא היה לו להלביש לסחיס אלא לפרש דבלא נחעלם
מיירי כי היכי דלא נ^עה בדבריו לימר דאי
ידעינן דכשרה מוכר לי מוחר אף שנחעלם .לכן
מ״ש נר׳ לי וצ״ע:
ומ״ש עוד הש״ך וגם היכא שרוב המוכרים וכי׳
יש להעיר מה ענין שמיעה אצל הר סיני דזה
מן החירה יהשחא קיימינן באישירא דרבנן .ועוד
מה כונחי בזה וצל״ע ועי׳ לק׳ סיף ס״ב ועי׳
כס׳ שפחי דעה מ״ש ודוק:
נז״ר( ע ן ״ ך ס״ק ו׳ איסור הע׳ וכו׳ אכל לפימ״ש
התיס׳ וכו׳ .לביא עד תטנח דכריו
ז״ל כזה אעתיק הסוגיא דפ׳ גיר הנשה דצ״ה אמר
רב בשר שנתעלם מן העין אסור וכו׳ והא דרבלאו
בפירושא איתמר אלא מכללא איתמר דרב הוה
יחיב אמברא חזייה לההוא גברא דהוה קא מחוור
רישא נפל מיניה אזל אייחי סילחא שדא אסיק
תרין אמר רב עבדי נמי הכי אסרינהו ניהליה
וכו׳ מכללא מאי ומשני איכא בינייהו דליכא למסמך
אמילתא כולי האי דאיכא למימר ברוב טבחי ישראל
מידה דשרי והכא משים דפרוותא דגויס הוה.
וכי׳ ושוב הביא הש״ס טובדא אחריתי דרכ הוה
קאזיל לבי רכ חנן חחניה וכי .וכחבו החיספ׳
ז״ל ללא היה יכול ללקלק מכאן לס׳ רב לבשר
כנח׳ מ״ה אסור לדיצמא רוב טבחי גויס הוה
ט״ש .והנה אכחי תיקשי לאמאי לא מרקרק
הש״ס נמי מעיקרא מהן טונלא לרב הוה אזיל
לבי רב הנן כמו שלקלק מההיא עיבדא לרב
הוה יחיב אמב־א וכו׳ .גיא יש לומר לכאורה
ללא כסיקא ליה לסחמא רחלמולא לומר לאף
בבהמה שלימה חיישינן אף לאיכא ריב טבחי
יכדאל .והיינו משוס לדייני לימר לבלאיכא רוב
טבחי ישראל אסר רב אף לאיכא למירחי רברוב
גייס הוה .אכל לומר לאף בבהמה שלימה נמי
אסר רכ לא .לכזה איכא למימר לילמא רוב
גויס הוה .וזוהי טנח החוספי׳ שכח׳ דלא היה
יכול לדקדק וט׳ וכרכרישיח .נמצינו למרין לבכהמה
שלימה לא חיישינן .דמההיא טובדא אין הוכחה
לפי מ״ש החוספו .וזוהי כונח הרש״ך בהקשותו
על הרא״ש ז״ל .דלפי מ״ש ההוספו׳ לא מיכח
מירי דוראי כל היכא ראיכא למיחש נגייס
וכו׳ וכונחו דככהמה שלימה כיון דלא שייך
חששא דעירכיס .א״כ אי איכא רוב ישראל
מוחר אכל עכ״פ אי איכא רוכ גויס אסור
דאע״ג דלשרצים לא חיישינן מ״מ כיון דאיכא
רוכ גויס יש לחוש שמא הגוים החליפוה אכל
אס אינה כהמה שלימה דשייך שפיר חששא
דעורכיס .אף דאיכא רוכ ישראל אסור דחיישינן
למיעועא דגויס כהך מילחא .לא כן ככהמה
שלימה היכא דאיכא רוכ ישראל לא חיישינן
למיעוטא דגויס שמא החליפוה .וטעמא משוס
לעורבים טון לפרחי ככל מקוס חיישינןשמא
החליטה מטח הגויס אע״ג להוו מיעועא .לא כן
בבהמה שלימה לא חיישינן .למיעומא לגויים לשמא
החליטה דלא רמו לעורכים המצויים ככל מקום.
א״כ אם נאמר מעלה לכהמה חיישינן שמא• הלך
לטח הגוי והחליפה .אבל הגויס היכא דהוו
מיעועא לא חיישינן להר שמא באו ונעלוה והחליפוה
,
משוס
שמו
משים דלא שטחי בכל מקום כמי העירביס.
כך נר׳ טנח הרש״ך ידלא כמי שנחקשה בזה.
ועי׳ בפר״ח ז״ל כסי׳ זה ס״ק ג׳ ועי׳ חישפי׳
בפ גיד הנשה דף צ׳יה ע״ב ד״ה אסיק חרין.
וע׳ כס׳ חירח חיים לכס מ״ש כמ״ש הרש״ך ע״ש:
אכן כד מעיינינן שפיר נר׳ דאררכא מדכרי
החיס׳ משמע כדכרי הרא״ש ז״ל .דאף
בכהמה שלימה יש לחיש למורכיס .דאל״כ מאי
קאמרי החיש׳ דדילמא רוב גויס הוה .סיף
סיף אכחי חיקשי למה לא מדקדק הש״ס וכי׳
עכ״פ ראם אינה בהמה שלימה דאסור אף ברוכ
ישראל מרמצינו לרב דאסר בכהמה שלימה לצד
שנאמר דברוכ גויס הוה .והידוק הכי .הא
אם לא היה בהמה שלימה היה אסור אף ברוב
ישראל .וכ״ש אי אמרינן דברוב ישראל איירי.
אלא ע״כ דסכרי החוספו׳ דאף ככהמה שלימה
שייך שפיר חששא דעורכיס ואין הפרש ביניהם
כלל וזה הוא כדברי הרא״ש ז״ל .וכ״ש לפי
דברי הב״ח ז״ל דגריס בדברי החוספו׳ כדברי
הרא״ש .וכן הביא הרב״י ז״ל בסי׳ זה ,א״כ
קשיין דברי החיספיח אהדדי .אלא ע״כ כראמרן.
והר׳ בטר שור חירן בכינח הרא״ש דכא לימר
דלא חי׳ איך אפשר שבהמיר בהמה בבהמה
שוין במראה ובקימה עד שאין מטרין איחה
כלל .וא״כ היה אפשר להקל בבהמה שלימה.
לזה כא לומר דליחא אלא האמה הוא דאף
בבהמה שלימה חיישינן .מדמצינו לרב דחייש
לחייחא דחליא לשמא חיחלף ימו״ש בדב״ק ומ״ש
שם דלישני אחיובחא דרב וכו׳ לא ידענא איה
מקומו אם היא בפ׳ אלי מציאיח ק״ק דזה נמי
פשיע בש״ס .דאל״כ לישני אתיובתא דרב הכא
במאי עסיקינן בבהמה שלימה דלא שייך לשמא
תוחלף .אלא ע״כ לומר דאף בבהמה שלימה
,
והל>שה
חיישינן ודוק:
בהגהיח דרישה וכו׳ אבל כלאו
יוסף
נ
הכי לק״מ וכי׳ עי׳ לעיל שי׳ א׳ ס״ד בט״ז
ס״ק יו׳ד מ״ש לישכ כזה .ילכאירה אכתי קשה
דחינח להיא״ש והעיר דס״ל ־כרוב טכחי ישראל
או ברוכ ישראל שגי .אכל להרמכ״ס ז״ל דס״ל
החס דמיחר וכמ״ש העור שש בשמו הלרא קושיא
לדוכחה .ול״ל דהרמב״ם לא חייש לכהמה שלימה.
או מפני כובדה או מפני שא״א שאין לו בה
עכיעוח עינא וכמ״ש לעיל משם הרב בטר
שור .עי׳ מר״ן ז״ל בב״י מ״ש ולענין הלכה
וכי׳ אלא א״כ חלאו במשמר וכו׳ ולא קאמר
נמי אס היה בהמה שלימה .ודוחק לומר דנכלל
כמלח וכיוצא .עי׳ הפר״ח בסי׳ זה בפסקא
המחחלח כ׳ הרא״ש והעור ע״ש .ועוד דמלשון
העור דכ׳ שחס מש׳ להדייא דאף הרמב״ם אזיל
ומודה בכהמה שלימה דאסור .ונר׳ דמשו״ה
לא ניחא ליה להגהוח דרישה לחיץ כן ורוק:
רנ״ח( כ ת ב מר״ן בש״ע או״ח סי׳ קל״ז ש״ק ד׳
~ אס קרא א׳ ב׳ פסוקים צריך לחזור
ולקדוח וכי׳ ע״ש וידוע מחלוקת האחרונים בזה
למנין הברכה .דיש אומרים דכשחוזר לקרות צריך
לכרך פעם אחרח ברכה ראשו׳ וגם כרכה
אחרונה .ויש אומרים דאין לכרך אלא ברכה
אחרונה לכד .והר׳ ברכ״י הכריע כמ״ד דגם
ברכה א׳ חוזר ומברך ע״ש .והיה ק״ל ע״ד
הרב הנז׳ לפום מאי דקי״ל ס׳ ברכוח להקל
ואפי׳ ככמה ספיקות כמו שכ׳ הוא ז״ל במחזיק
ברכה סי׳ ז׳ .ואח״ך מצאחי להר׳ זכו״ל ח׳ ג׳
או״ח אוח ס׳ שהעיר עליו ויישב בעוב עעס
ע״ס .אכן לענ״ד עדיין לבי מהסם להורוח
הלכה למעשה לברך גס ברכה ראשו׳ דלישוב
הרא׳ דם׳ הר׳ חיד״א כס׳ הר׳ ב״ד דהיכא דאיכא
רובא דרבווחא דס״ל לברך .לא איחמר האי
כללא דסב״ל אלא אזלינן בחר רובא דס״ל לברך.
נראה דלא יצאנו ידי חיבחינו כזה .כיון דאיכא
כמה פוסקים דס״ל דאפי׳ בדאיכא רובא דס״ל
לברך
שמו
יוסף
לכרך מ״מ שב ואל תטשה עדיף משים דסכ״ל
וכמ״ש הר׳ זכו״ל ז״ל טצמו משמם ע״ש .וא״כ
כפ״ז נר׳ דיש לפסוק שלא לכרך דהדרינן לכללין
סב״ל .א״כ הדרא קושיא לדוכתה .היאך פסיק
וחני הר׳ חיר״א ז״ל דצריך לכרך כרכה א׳.
ואף לישוב השני של הרב זכול״א ז״ל ,דס הר׳
חיר״א דהיכא דכידינו להכריע כראיוח כמ״ד
דצריך לכרך לא איחמר האי כללא רסכ״ל והביא
מהריכ״ש ז״ל דכח׳ כן ע״ע וכיון דהר׳ חיד״א
הביא ראיוח למ״ד דצריך לכרך גס כרכה ראשו׳
לכן פסק דצריך לכרך ע״ש .לענ״ר לא *אמין
שהר׳ חיד״א ז״ל אשר עטחנוחו ידועה לכל
כמתכאר מספריו ז״ל יסמוך על ראיותיו ולהכריע
כמ״ד דצריך לכרך ולא יחוש לפחות דאפשר דיש
כעולם מי שיסחור ראיוחיו .ימה שלבי אומר
לי הוא דמ״ש הר׳ חיד״א ולענין הלכה וכו׳ לא
אמרה הרב לשמעחיה אלא דוקא להלכה אכל
למעשה פשוע כעיני דלא מלאו לכו כלל וכלל.
אחרי מופלג ראיחי כס׳ לדוד אמח להר׳ חיד״א
ז״ל שהורה גבר הלכה למעשה .וא״כ הוא נסחר
כלמה שכתבתי ודוק:
רנ״ט( ל ע ן ן ן הכ״מ פ״א מה׳ חמן ומצה .הנה
הר׳ המגיד הביא ס׳ יש מי שכ׳ דלפי
טעס הרמב״ס דמשש שעות אסור כמשהו דמשמע
דרוקא בנתערב מששו״ל הוא דאסור כמשהו וממילא
אסור לאוכלו אז אבל נתערב קודם לכן מותר
מששו״ל כיון דכבר נתבעל בשעת היתרו ולכן
כא הר״מ ואמר דלא כן הוא אלא אפי׳ נתערב
מחחי׳ השנה אסור לאוכלו בזמן איסורו כאילו
נחערכ כזמן איסורו מדברי הרמכ״ס גכי אל
טריאק׳ה וכיוצא דאסור לאוכלו כפסח ולא חילק
כין אס נעשה האלטריאקה בחון זמן איסורו
לקודם זמן איסורו ילפ״ז צ״ל דס״ל להה״מ
גדעת הרמכ״ס דבזמנו דקאמר רכא לאו דוקא
:תערב כתוך זמנו הוא דאסור כמשהו אלא אפי׳
,
נתערב קולם זמן איסורו נמי אסיר במשהו.
ואסור לאוכלו בפסח ואיירי רבעי למימר לבשלא
כזמנו מוחר כר״ש נקע ברישא בזממ וכן מתבארים
דכרי הרמכ״ס כאן דכתיך הפסח דנקע לאו
רוקא אלא רנקט לישנא דרבא .ובזה אחי שפיר
דכרי הרמכ״ם כאן עם דבריו דסיפ״ד והרב
כ״מ השג ישיג דאין אנו צריכים לזה כלל
דלעולם בזמנו דקאמר רבא כדוקא הוא אלא
רבא לומר רחמן שנחערב בזמנו אסור לאוכלו
אז אבל אם נתערב קורס זמנו דהיינו בשש
שטית אינו איסר במשהו לאוכלו אז אלא מותר
לאיכלו אז .אבל לאיכלו בפסח ולאי לאסור
אפי׳ נתערב מתחי׳ השנה ובזה לא לכר רבא
כלל וממילא אתי שפיר דברי הרמב״ם כאן עם
דבריו שכפ״ד וזה דאזיל הכ״מ לשימתיה דלרמב״ם
לא מיתסר במשהו משש שעות עד הלילה וכמ״ש
בחחי׳ דבריו .לא כן לס׳ הה״מ דאזיל ומודה
ליש מי שכ׳ דמששו״ל איסר במשהו ילא סליג
עליה אלא אמה שמשמע מדבריו דאם נחערב
קודם זמן איסורו כעל א״כ לדידיה ודאי עכ״ל
דהדיוק כדברי רכא הוא כך הא אם נתערב
קידם זמנו מיחד לאוכלו כפסח וזמנו דנקמ
רגא לאו דוקא וכמש״ל ילא כן לדכרי הכ״מ
וככ״ל .יזה פשוט וברור ודוק :
ן ף ץ ל ך מ״ש מירי הרב זלה״ה כלשין הכ״מ
הנז״ל וז״ל לבא מר חכינה לשין צדיק
מרן הכ״מ ז״ל כפ״א מהלכיה חי״מ לפי מ״ד
ממהר .הן קדס אהלך לדקדק לשין הזהב וההדרת
של מרן הכ״מ ז״ל .דמה הלשין אימרח ומה
שרצה ההימ לומר מאי מה שרצה דקאמר אם
הה״מ לא אמרה לשמטחיה כפירוש .וכר מינה
דההיא הרי הרמכ״ס ז״ל בטצמו הוא מרא
דשמטח׳ גופא ייטח שפהיי בריר מללי ובא האית
והמופח טד ממהר לזה החריאקה יכמ״ש הה״מ
שם וז״ל והרכה מן הגאונים ס׳ כד׳ רכיט שאפי׳
נתמרכ
שמו
נחערב כמה זמן קורס פסח אסור לאוכלי בפסח
עכ״ל וא״כ מה הלשון אומרח ומה שרצה ודוק.
ועוד כה יש להרגיש על מרן הכ״מ ז״ל דלמה
ליה לדקדק ולהאריך ולומר אפי׳ נחערב מחחי׳
השנה משהו מלת משהו מאן דכר שמה בדברי
הה״מ והרי הרמב״ס לא חש להזכירו אחר
שהוא כמבואר לבתמרובח משהו קיימינן ול״ל
למרן הכ״מ לטפויי מלת משהי הלא רכד הוא
ולא דכר רק הוא .ולכ חכם ישכיל פיהו.
אשע״כ לכי אומר לי לפי ע״ד דמרן הכ״מ ז״ל
הרגיש בלשון צדיק הה״מ ז״ל שני הרגשיח חרא
דעיניני הרואות שהה״מ ז״ל אחר שהביא דעעס
איסור חמן במשהו הוא משוס דהוי דבר שיש
לו מחירין הביא דיש מי שכחב דלפי״ז ה״ה
בנתערב מששו״ל בע״פ דהוי במשהו ועל זה
מסיק ומדברי רכינו שכ׳ בפ״ד נראה שאפי׳
נחערכ מחחי׳ השנה אסיר לאוכלו כפסח ושם
אכאר עכ״ל .ולכאורה יש להרגיש כלשין צדיק
הה״מ ז״ל דלא סליק במאי דפחח פחח ככד
וסיים בחביח דמה ענין זה לזה דדברי יש מי
שכ׳ קאי אערב פסח ודברי הרמב״ס ז״ל קאי
אפסח ומדכחב ומדברי וכו׳ נראה ולא כחכ
ונראה מדכרי רכינו משמע דקאי אענין שלמעלה.
ועוד נרגש מרן בלשון צדיק הה״מ ז״ל .דנקע
כי האי לישנא ומדברי רכינו שכחכ סופ׳י׳ד נראה
וכי׳ דמה הלשין אומרח נראה דמשמע שאינו
מפורש להדייא כדכרי הרמכ״ס ז״ל .והלא
שפחי צדיק הרמב״ם ז״ל כדור מללו כמש״ל
הנה כי כן עפ״י הדברים האלה הבין מרן הכ״מ
ז״ל בכינה הה״מ ז״ל .שכל עצמו לא בא אלא
להביא ראיה מדברי הרמב״ס ז׳'ל לס׳ יש מי
שכהב דלא חקשה בזמנו רקאמר רבא דמשמע
דיקא לאפיקי לפני זמני מ״ז מביא ראיה מהרמב״ס
דס״ל דגדילה מזי שמעינן להרמב״ס דאפי׳
נחערב מחחילח השנה אסור בפסח .יככן נראה
נא
יוסח
דמ״ש רבא חמן בזמני לאו לוקא בזמנו דריינו
חוך הפסח אלא ה״ה אפילי נחערב מחחילח
השנה וכר .ומאי דקאמר רבא בזמנו הוא לאפיקי
אחר זממ לבעי למימר אח״ך הנה כי כן יש
מרברי הרמב״ס ראיה גרילה לס יש מי שכחב
דסבר רמאי דקאמר רבא בזמנו לאו דוקא אלא
ה״ה לפני זמני מששי״ל בע״פ ומלח נראה רכתב
הה״מ לאו למימרא לנראה מרברי הרמב״ס
אלא למלבריו נראה ררבא ר״ ל כך ומפרשה
העיבור יש ראיה גלילה מרברי הרמב״ם לס׳
הר״ן לסבר למששו״ל הוי במשהו ומרן הכ״מ
לחלק יצא על הר״ן וביה מסיק באוחי פרק באוחי
מנין ומסיק וז״ל ומה שרצה הה״מ לומר וכו׳
ע״כ יעפ״י האמיר הרי הוא כמבואר לכונח
מרן הכ׳׳מ רצייה לימר רמה שרצה הה״מ לימר
רלהרמכים מאי רקאמר רכא חמן כזמני לאי
דוקא דאפי׳ נתערכ מחהי׳ השנה משהי אסיר
בפסח ובזמנו דקאמר רכא אימ אלא לאפיקי
אחר זמנו רבעי למימר אח״ך כמ״ש ומלח רצה
לומר רוצה לומר לדעח רבא לאפוקי לרעח מרן
רכא קאמר בזמני דוקא הנה כי כן יש מכאן
ראיה גדולה מדברי הרמכ״ס לס׳ הר״ן דס״ל
דכזמנו לאו דוקא וכמ״ש .ומרן הכ״מ יצא לישע
עצמו לנחוש ולנחון היסוד אשר כנה הה״מ
מהרמב״ס ומסיק מרן ז״ל דלא מן השם הוא
לומר דמאי דקאמר רבא לאי דוקא .דלעולס
אפי׳ להרמב״ם דס״ל שאפי׳ נהערב מחחילח
השנה וכי׳ בזמני דקאמר רבא לא קאי אלא
לחיך הפסח כמי שכחכחי ידלא כהה״מ .אבל
אם נחערב מששי״ל בעל בששים והיינו לדייק
רבא בלישניה לומר בזמנו למעוטי אם נחערב
מששו״ל דהוי בששים לאפיקי ס׳ הר״ן וכי תימא
סי״ס הלא מדברי הרמב״ס שמענו דאפי׳ נחעדב
מחחילח השנה משהו אסור בפסח וא״כ היכי
נימא לרעת הרמב״ס דרבא דקאמר בזמנו אחא
,
למעוטי
שמו
למעועי נחערכ מששו״ל כערכ פסח דכעל בס׳.
על זה מסיק מרן להא לא קשיא להרמכ״ס דס״ל
דחוזר ונעור דלא כס׳ הרא״ש הנה כי כן הא
כדאיחיה והא כדאיחיה ולא ראי זה כיאי זה
דהא דנחערכ מששו״ל דמיעע רכא דהוי כס׳
היינו לאוכלו קודם הפסח אכל לענין אכילחו
בתיך הפסח אפי׳ נחערכ מחחי׳ השנה ס״ל דחיזר
ונעור ואסיר יכמ״ש סיפ״ד יכזה מיחלק הרמכ״ס
והרא״ש .וכינח מרן רצויה לומר אחר שהעעס
שאסר הרמכ״ס הוא משוס דחיזר ונעור כפסח
הו״ל כאילי נתערב בתיך הפסח עצמו ואוסר
כמשהו דלא כס׳ הה״מ דשמיע ליה כהרמכ״ם
דמאי דאסר החריאקה הוא משים משהו שנחערכ
כו מחחי׳ השנה .ילהט דייק מרן כלישניה וכחכ
ומה שרצה יכי׳ דר״ל רמשים משהו שנחערב
כו מחחי׳ השנה אסור כפסח ימ״ז כנה יסודו
להביא ראיה לדברי יש מי שכחכ כמ״ש אשר
משם ראיה גם כן לס׳ הר״ן וע״ז מסיק מרן
רזה אינו אלא דאינו נאסר אלא משוס דש״ל
להרמכ״ם לחוזר ונעור דלא כהרא״ש והו״ל כאילו
נחערכ משהו כחוך הפסח ונאסר מכח אוחו
משהי ולא מכח הערוכה משהו שנחערכ מחחי׳
השנה שהרי אילי הרמכ״ם סכר כהדא״ש דאינו
חוזר ונעור לא היה נאסר החערוכח כפסח מכח
המשהו שנחערכ מחחי׳ השנה כמי שס״ל להרא״ש
כאמת דם׳ דאיני חוזר ונעור ילעילס כזמנו דקאמ׳
רכא לא קאי אלא לחיך הפסח כמש״ל .ויוסף
עוד מרן הכ״מ וז״ל ומ״ש דטון דעעמא הוא
משוס שי״ל מחירין ה״ה לנחמרכ מששו״ל אפשר
לומר כך כנתערכ כמיני ופו׳ הרי הוא כמבואר
עפ״י מאי דקי״ל דלא איתמר האי כללא דדכר
שי״ל מתירין לא כעיל אלא כנתערכ כמיני אכל שלא
כמינו כמל .אחאן לסיפא כ׳ מרן הכ״מ ידכרי המגיד
נ״ל לבארם דסוכר דלהדמב״ס כזמנו דקאמר דכא
אזמן אכילחו קאי ולא אזמן הערוכחו ראפי׳ נחערכ
יוסף
מהחי השנה חו״ן ע״כ .משם נאד׳ה היא הבא׳ר
שביארנו כדעח מרן מעיקרא כדכרי הה״מ דמ״ש
רכא טמנו לאו דוקא שנחערכ סמנו וט׳ שוב
חזר כו מרן והשיג מל הה״מ מלשון הרמכ״ס
דפםק חמן שנחערכ וט׳ כחוך הפסח וכו׳ כמו
שהאריך מרן וחיזק פירושו מלשון הרמכ״ס לרכא
לא קאי אלא אהערוכח וכונח הרמב״ס במאי
דקאמר רכא חמן כזמנו לא קאי אלא לחוך הפשח
ומסיק כטנח הרמכ״ם ובטנת רכא כמו
שביארנו .ומרן יוכיח סופו על חחילחו עד
ממהר מ״ש ככונח דכריו כהשגחי על הה״מ.
פש גבן לכדורי ראיח המגיד מהרמכ״ס לדברי
יש מי שכחכ לפי מה שביאר מרן הכ״מ
כדברי המגיד דסוכר דלהרמכ״ס בזמנו דקאמר
רכא לא קאי אלא אזמן אכילחו ולא אזמן חערוכחו
דאפי׳ נחערכ מחחי׳ השנה חו״ן .והיה נר׳ לכאור׳
לפוש ריהעא דראיח המגיד לדברי יש מי שכחכ
מהרמכ״ס עפ״י מה שכיאר מרן דברי הה״מ.
הוא על דרך זה אחר דשמיע ליה להמגיד מדברי
הרמכ״ס דמאי דפסיק ותט רכא חמן כזמנו
לא קאי אלא על זמן אכילתו לא על זמן חערוכחו
דאפי׳ נחטרכ וט׳ א״כ הגס דכזמנו דקא׳ רכא
היינו דוקא בתיך הפסח לאפוקי משפו״ל כע״פ
מ״מ הייני דוקא למאי דפסיק וחני רכא חמן כזמנו
כין כמינו כין שלא במינו אסור דהייני כמשהו
משי״ה דייק למינקע כלישניה כזמני לימד דוקא
כזמנו נאסר כמשהו כין כמינו דהוי משיס דשיל״מ
כין שלא כמיני דהוי מרכוייא דכל מחמצח לא
כן לפני זמני דהיינו מששי״ל לוקא כמיני דהוי
משום דשיל״מ נאסר כמשהו לא כן שלא כמינו
דלא הוי אלא משים רביייא דכל מחמצת ד לא
קאי הרטי אלא לזמנו דוקא משא״כ לס׳ הר״ן
דס״ל דמששי״ל הוי ככלל זמנו ולכן כמו שכחיך
הפסח נאסר כמשהו כין כמינו כין שלא כמינו
ה״ן מששו״ל .קשיחיה למרן לישנא דכזמנו דנקע
,
רכא
שטו
ר בא דמשמע דוקא בהוך הפסח וה״ן קשי״ל למדן
על הר״ן ז״ל .דלא הו״ל לרבא לסחוס אלא לפרש
והול״ל מששו״ל אסור במשהו בין במינו בין שלא
במינו לא כן לס׳ יש מי ככחב שהביא המגיד
הרי הוא כמט׳ בדברי דבא דלוקא בזמנו בין
וכו׳ בין וכו׳ לא כן לפט זמנו מששו״ל במינו
דהוי משוס דשיל״מ אכור במשהו לא כן שלא
במינו ונו׳ זה היה נראה לנאור׳ לפוס ריהטא
בנונח הה׳־מ להביא ראיה מדברי הרמב״ם עלי
באר מרן דברי המגיד .אבל האמח יורה דרנו
רואו אאוסחא נחבי רמעולם לא ביון הה״מ להביא
ראיה ליש מי שנחב מלבדי הרמב״ם עלי באר
מרן על המגיד דלברי יש מי שנחב מיוסדים
על אדני פז על הדרך שנחבנו בין אס נפרש
דבזמט דקאמר רבא קאי על זמן חערובחו בין
אס נפרש רקאי על זמן אנילחו דלעולם זמנו
דנקע רבא היא לאסיר איסר בין במינו בין שלא
במינו לא נן לפני זמנו מששו״ל דוקא במינו
דאסר רבא ממ׳ המלך הרמב״ס משום דשיל״מ הוא
הדין והוא העעס לפני זמנו מששו״ל לא נן שלא
במינו דהוי מרבוייא דנל מחמצח נמש״ל .הנה
ני בן דברי יש מי שנ׳ מיוסדים על אדני פז
מע׳ המלך הרמב״ס הנה ני נן לא חקשה על
דברי יש מי שנ׳ מה שהקשה מרן על הר״ן
כמש״ל .אלא טנח הה״מ עפ״י מה שביאר
דכריו מרן לומר דכמי שחידש יש מי שכ׳ מדכרי
הרמכ״ס דמאי דקאמר דכא כזמנו לאו למימרא
דלפט זמנו מששו״ל כלל כלל לא דלא מיחסר כלל
כין כמינו בין שלא כמינו אלא כונח רכא לומר
דכזמנו דוקא נאסר כין וכו׳ כין וכו׳ לא כן לפט
זמנו מש״ש אינו נאסר כמשהו אלא כנחערכ
כמינו כמש״ל .ה״נ מדברי הרמכ״ס סופ׳ידיצא
לנו דכר חדש דכזמט דנקט רכא לא קאי אלא
על זמן אכילתו אכל לא על זמן תטרוכתו דאפי׳
נחערב מחחי׳ השנה אסור כפסח .ומ״ש מרן
יוסף
נב
ומ״מ ממ״ש הרמב״ס חמן סנהנ1רב בדבר אחר
בחוך הפסח וט׳ כוכחו להקשיח הן על יש
מי שכחב הן על הה״מ .וא״ח מ״ש בתיך הפסח
לערב פסח מששי״ל הא העעס דדבר שי״ל
מחירין שייך הכא כמו הכא וא״כ קשה על
הרמכ״ס דבריו אדבריו לזה י״ל דס״ל להרמב״ם
דשנייא דשיל״מ דחמן מדשיל׳׳מ דעלמא דשנייא
הא דהוי דשיל״מ שחוזר לאיסורו דלפסח הבא חוזר
לאישי׳ כמ״ש הפוסקיכ׳ .ובזה יתורץ למה ליה
לרש״י לומר העעם כססחיס דף כ״ע ע״כ משום
דהוא ככרת אשר מכח זה הוקשה לו לרש״י מחלכ
ודם והוצרך להוסיף מעם לשכח משוס דלא בדילי
הו״ל לרש״י לומר משוס דהוי דשיל״מ דקי״ל
כעלמא דלא כמיל .אלא לאו משוס דהוי דשיל״מ
גרוע מדשיל״מ דעלמא משום דחוזר לאיסורו.
ועל פי האמור מחורץ מאי דס״ל להרמב״ם
דדוקא בתוך הפסח מהני עעס דשיל״מ עם
טעם כרח לא כן בערב פסח דלית ביה כרת
לא מהכי עעס לשיל״מ לחוד דהוי גדוע וק״ל
ופשוט הוא .זה מה שעלה במצודחי .שבע׳י
ומשענחי .לפי עניוח דעחי .לאפש הפנאי .לרגל
המלאכה אשר לפני .וישי״ס מו״ן ואס יש מילין
השטני די הש״ב עכ״ל מורי ז״ל ודוק.
אחר סמוך נטצאו בין כתבי הר׳ המחבר כתבים
מי״ק פסקים וחידושים והנני מעתיקם פה וזה
החלי .נעזרת צורי וגואלי.
ר״ס( ש א ל ה ראוכן היה נשוי עס לאה
ונתעברה ממנו .ואח״ך עכרו
ביניהם דין ודברים .וגירש אותה בערכאותיהם.
ואח־ ילדה כן ככור .וראובן הנז׳ לא רצה למול
אח כנו .ובא אט לאה ומל אח הכן שלא כרצון
ראובן .וכשבא הכן לכלל פדיון .לא רצה ראובן
הנז׳ לפרוח אוחו .ושאול שאל אבי לאה .מה
יהיה משפע הנער .אס יכול הוא לפרות את נכרו
או לא .יען כ״ד אינם ינולין לנוף את ראובן
אבי
שמו
אבי הבן לפרוח אוחו מחמח נימוסי המלטת כידוע:
ת ש ו ב ה ידוע מחלוקה הש״ך והעו״ז בסי׳ ש״ה
עיי״ש .ועיי׳ זט״ל יו״ר אוח פ׳ ובח״ג
אוח פ׳ מ״ש משם עיקרי הד״ע .היכא שמח אכיו
דהורו הלכה למעשה לפדותו ע״י כ״ד .וכ״ש
ע״י אט אכיו ע״ש .ומינה נלמוד כנ״ד .שאף
שכ׳ הר׳ כרכ״י דאכ שלא רצה לפרוח אח כנו
כ״ד טפין אוחו וט .כנ״ד דכ״ד אין כח בידם
לכיף אח האב פשיעא שב״ר יכילין לפדיחי וכ״ש
אכי אמי של הילד .וכמ״ש הרמים הנ״ל הלכה
למעשה .היכא שאין לו אב .ונ״ד חשיב כאין
לי אכ כיון שלא רצה לפרוח אח בנו יב״ד אינם
יטלין לטפו .ומ״ש מרן שם עכר האכ ולא פדה
אח כנו .כשיגדיל חייב לפרוח אה עצמו ע״ש.
סשימא דמיירי שאין ביד שם .או שהב״ד עכרו
ולא פדו אוחו .לזה החיוב מועל עליו כשיגדיל
יפרה אח עצמו .אבל אם רצי הב״ד או זקנו
של הילד לפרוח אוחי .ליח דין צריך .כנ״ל הלכה
למעשה ודוק.
רם״א( ס פ ר חורה שכחוב ט שם אדטח
בוא׳ו אחד הדל׳ח .אין לו חיקין
להסיר הוא׳ו ולהרחיב הדל׳ח .טין שהוא באמצע
השם יש להחמיר ולקלוף השם טלי ולגונזו ויכתוב
אדטח כדין .דבר זה נלמד ממ״ש הרב פנים
חדשות משם הרמ״ע מפאנו ז״ל וז״ל לא מיק־י
נטפל לשם אלא מה שצריך לשם וכאמצע אם נכפלה
ט אות ראוי להחמיר כרכר ע״כ .ולפ״ד ז׳־ ל נ״ד
אחייכק״ו ומה התם מכפלה כי אות .ראף דאינו
צריך לו .אפי״ה כתכ דיש להחמיר כיין שהוא
באמצע .כ״ש נ ד ד דאף עפיי שהוא׳ו הנוספת.
אינה צריכה לשם אדנית .עכ״פ שייכא הואיו
כו אחר הדלת חולם .פשימא דיש להחמיר כיון
שהיא כאמצע השם .ודוק.
ו א ח ר ההתטנות נר׳ להיפך .דמדכרי הר׳ הנז׳
יש ללמיד כנ״ר דיכול למחוק הואיו
,
יוסף
הטספח .כיון דאינה צריכה לשס ואפי׳ היחה
כסוף אח* היו׳ד היה מיחר למוחקה .כיון
דאין השס צריך לזאת היא׳י .ואף למ״ש הרכ
הנז׳ דכאמצע חמיר מפי .היינו אס נכפלה אות
כגין אות ה׳ מהוי׳יה .או אוח ואיו .אי אות
דל׳ח או כיין כשס אדניה החס הוא דהחמיר
הרכ .משוס דכיון דאוחיוח אלו שייכי כשמית
ה /אע״ג דכפולוח הן ואין צריך אלא אחח מהס.
מ׳׳מ לא ידעינן מי מהס שנחקדשה .וע״כ יש
להחמיר למיחקה אכל אס כסס הוי״ה או אמוח
כחכ אוח דלא שייכא ביה כגון א׳ או זי׳ן
כהיי״ה דלא שייכא ביה וכיוצא כאלו פשיטא
דמוחר למוחקה .כיון דלא הוי נמפל לשס .א״כ
ה״נ כנ״ד דאות וא׳ו הנוסף כשס אדניח לא
שייך לשם לא מיקרי נמפל ויכול למוחקה ולהרחיב
הדלח וכמ״ש ודוק:
רם״ב( ש א ו ל שאלחי להרכ מהר״ח כלייח
דיין ומרן בעי״ח חלמשאן.
יע״א .בענין עליות הבנויות על גבי ביה הכנסת
אס מיתר לדור כתוכה לשכב ולישן שם .ולעשות
כל צרט .או אסור .וזאת תשיבתו אלי ומה
שהערתי אני הדל עליו:
ת ש ו ב ה הנה ידידי לא גילה רעתו מה הס
צררי הספק .א ק הדכר טדע שהספק
הוא .אם גגי ביהכלס יש להם קרישת כהכ״נ.
וכמו שביהכ״נ אסור לנהוג בה קלוח ראש ואין
אוכלים ושיחים שם .ואין ישנים שם .כמ״ש הש״ע
או״ח סי׳ קנ״א סק״א ע״ש .כן עליוח שע״ג
כיהכ״נ חשיכי כטהכ״נ ואסור לדור ולישן כהס.
או דילמא אין כגגי כיהכ״נ קרושה .ולא אסרו רק
כחוך כיהכ״נ עצמה במקום שעומדים להחפלל
סם .אכל ע״ג כהכ״נ אין בהם קדושה ומותר.
ואיני רואה ספק אחר כזה .דודאי הוא .אס
אין לגגי כיהכ״נ קדושת טהכ״נ .הדכר פשוע
שמותר לדור בהם ולישן ולעשות כל צורכו .דלא
גרע
ייוסה
שמו
גרע מכתים הסמוכים לכהכ״כ ככותל אחד להם.
רליכא מי שנסתפק בהם דמותר .ואין לך שוס
מקום שאין כתיהס סמוכים לכיהכ׳׳נ ודרים שס
ועושים כל צרכם אחר שאין כהם קדושת כיהכ״נ
אעפ״י שסמוכין לה .ומזה לגגי בהכ״נ אי אמרינן
אין להם קדושה שמותר לדור בהם .וכפי״ז הדבר
פשוט שמותר לדור בעליות שע״ג בהכ״נ .שכבר
איפשקא הלכתא בפ׳ כיצד צולין דגגיס ועליות
שע״ג עזרת ביהמ״ק אין להם קדושה .ופסקה
הרמב״ם בפ״ו מה׳ ביח הבחירה יעו״ש .גס גדולי
הפוסקים הרי״ןז והרא״ש והרמב״ס וכל הפוסקים
שאחריהם לא הזכירו דין עליוח שע״ג בהכ׳ינ.
משמע לס״ל למותר לדור כהם ולעשות כל
צרכו .ראם איתא דאסיר היה להס להזכיר לין
עלייח בהכ״נ ולומר שדינם כבהכ״נ .וא״כ הדבר
פשוע דס״ל דמוחר לדור בהם:
ן ^ ך ן גם שהרמב״ס ז״ל בחכו׳ בפאר הדור.
ה״ד הברכ״י סי׳ קנ״א שמוחר לדור
ולשכב ולעשוח כל צרכו בעליה שע״ג ביהכ״נ
זולחי ע״ג ההיכל ממש לא יישן שם ולא יניח
כלי מלאכחו יעו״ש .ושעמו דאשר ע״ג ההיכל
משום דאמרי׳ שם כס׳ כיצד צילין .שאני היכל
דנתקדשו אפי׳ גגיו .ופסקה הרמב״ם כה׳ ביח
הבחירה שס יעו״ש .אבל ע״ג עלייה שע״ג ביהכנ״ס
וראי מותר דלא חהיה קרושח ביהכ״נ קדושה
יותר מעזרת ביהמ״ק דקי״ל שגג העזרה אין לו
קדושה .ולהיות שמנהגני במקימית אלו .שאין עושין
מקום ההיכל שנותנים בי ס״ת רק בתיך הכותל
עצמי .ילא יתכן שיביא לישן ע״ג הכותל עצמו
אלא סמיך לכיתל שבי ההיכל יעם זה הדבר
פשימ דמיתר לדור בעליה שע״ג ביהכנ״ס אחר
שאינו ישן ע״ג ההיכל ממש .דדוקא על ההיכל
עצמו ממש היא דקדוש כמ״ש הרמכ״ם שם
וז״ל מקום שהיה כעליה מכוון כנגד כית קדשי
הקדשים אין נכנסין בו זכי׳ עכ״ל .הרי לך
)(14
נג
רוקא .אס מכוון ממש כבל ההיכל הוא לאשור
אכל סמוך לו בכותל אין כו קלושה .ובנ׳יל שלא
יתכן לביא לשמש מנהג בזיון על גכי ההיכל
עצמו מותר:
א ב ן המרלכי בפ״ק לשבת ה״ר הברכ״י או״ח
״ סי׳ קנ״א .כתב ומ״ש ר״י איני יורע
איסור בעליה שע״ג ביהככ״ס וכו׳ מיהו יש
ליזהר מלהשתמש שום תשמיש קטע של גנאי
בעליה שע״ג ביהכנ״ס כגון לשכב שם וכו׳ וכתב
על זה הברכ״י ומהרי״ק בסי׳ קס״א כתב בשם
המרדכי ושמא דהמה לעליות של היכל שנתקדשו
כלאיתא בפ׳ כיצל צולין למקדש מעע שלנו יש
לנהוג בו מקצת קלושה ומעין קלו׳ ההיכל עכ״ל:
ך ^ ך רואה כמה מן הלחוקים נלמק לאסור
לבר שהיתרו מפורש .כי איך יתכן
לעשות קרושת ביהכנ״ס שאמרו עליה שהיא רק
מקדש מעע יותר גדולה קדושתה מקדושת עזרת
ביהמ״ק שהיא מקדש ממש לא מקדש מעע
תיקרא רק קדושה ממש תהיה פחותה קדושתה
מבהכנ״ס .ולעשות קדושת ביהכנ״ס ולהעלות
לקרישת ההיכל שהיא קרושה מעולה דכ״ז אין
השכל מקבלו וכבר ראיתי להרב כנה״ג שם
שתמה כן על מ״ש המרלכי הנז׳ וז״ל תמיה
לי מה ראה לרמות לעליות ההיכל תסתיין
לדמותו לעליות העזרה מורי הרב וכו׳ עכ״ל:
י
נפלאתי על מרן הש״ע שם שמש
לס׳ המרדכי הנז׳ שאין לה יסוד
ושורש .ופסקה בש׳׳ע וז״ל יש ליזהר מלהשתמש
בעליה שע״ג ביהכנ״ס תשמיש קבוע של גנאי כגון
לשכב שם וכו׳ עכ״ל .ולא די זה על שמרן הש״ע
לא כתבה רק בדרך אזהרה שיש ליזהר וכו׳.
אכן על האחרונים אנו מצטערים שלא לי שחשו
לה אלא שעשו לה סמוכות ובאו בעונשים קשים
ומרים למי שרר בעליה שע״ג ביהכנ״ס וביהמ״ל
אשר כל השומעים תסמר שערת בשרו הלא המה
הטו״ז
1
וב 1תר
שמו
העו״ז והכנה״ג .העו״ז ז״ל שם כחכ וז״ל ואני
בילרוחי הייחי דר בקראקא עם ביחי ככיהמ״ד
שהיה למעלה מביהכנ״ס ונענשהי הרבה במיחח
בני וחליחי בזה עכ״ל .והכנה״ג כחב דגם שהרגיש
כחולשה הראיה של המרדכי שדימה גג כיהכנ״ס
לגגו של היכל כמש״ל .עכ״ז כחכ שם וז״ל ומ״מ
שומר נפשו ירחק מהם מדכר זה שראיתי כל
מי שעשה כיהמ״ד ככיח אחד מכחיו החחחייס
והוא משחמש בטח שע״ג כיהמ״ד לא הצליחו.
מהם ירדו מנכסיהם .ומהם לא זט וכו׳ עכ״ל:
א ך ( ך הרואה ואחר השומע העונשים הקשים
המרים הנז׳ שכחבו למי שדר כעליה
שע״ג כיהכנ״ס או כיהמ״ד שדינם טה .שכחט
ע״ז העו״ז והכנה״ג ישיג אחריו ונרחע לאחוריו.
כי איך יחכן לחשוכ שיענש ה׳ ככה למי שעשה
כרשוח החורה .אחר שפשע ההלכה יורה שאין
כאן איסור .ואפי׳ המרדכי עצמו שדימה גג
כיהכנ״ס לגגו של היכל .לא כדרך ודאי אמרה
רק כדרך ספק שכחב ושמא יש לדמותו להיכל
וט׳ .והרמכ״ס אשר כל ביח ישראל נשען עליו.
כתב בתשו׳ בפשיעות להיחר .איך יחכן שיענש
ה׳ ככה למי שאינו נזהר בזה .ומצינו אפי׳ ככמה
איסורין של חורה .שסמכו חכמים על סירח
יחיד ורבים חולקים עליו .אם הוא חכם גדול
ומפורסם .ואמרו כדאי הוא ר׳ פלו׳ לסמיך עליו.
כ״ש שראוי לנו לומר כדאי הוא הרמכ״ם לסמוך
עליו ולעשוח מעשה טוחיה .והנה הרכנים הנז׳ לא
די שלא חשבו הרמב׳יס שהוא כדאי לסמוך עליו.
אלא שהפסידו העושה הל׳ טוחיה בעונשין קשים הנז׳.
ע״כ כל כעלי הוראה שחננם ה׳ שכל לא ישמעו
ולא יחושו על העונשין הנז׳ שהעידו עליהם שבאו
מסיבה שדרו בעליה שע״ג ביהכנ״ס וביהמ״ד .אלא
מסיכה אחרת .אכן על מה שדרו בעליה שע״ג
כיהכנ״ס וכיהמ״ד לא הוגה להם כל און שכרשוח
ההלכה עשו:
יוסף
חטא לראות לרעת מעמו של מרן הש״ע
שחש לס׳ המררכי הנז /שגס המררני
לא כתבה רק כתורת ספק .ואיך הגיח פשע
ההלכה שמותר .ומה גם אחר שהרמב״ס התיר
בחשו׳ בפשיעיה איך הניח הודאי של הרמכ״ס
נגד ספקו של המרדכי .ונראה שודאי היא שמרן
ז״ל לא ראה חשוכה הרמכ״ס אשר כפאר הדור.
שאס ראה אוחה היה מזכירה ופוסק טוחיה.
כלא יניח ודאי פל הרמג״ס שמחיר כפשיעית
מפני ספקו של המרדכי .אכן טון שלא ראה
איחה מרן הש״ע .אעפ״י שירע ששורח הדין
וההלכה נוחנח להחיר לכחחי׳ כמש״ל .מ״מ מרן
מרוב ענוחנוחו וחסידוחו .אחד שראה שגדולי
הפוסקים לא אמרו בה בפירוש לא איסור ולא
היחד ומצא בדברי המרדכי מפורש שחש לה
לאיסורא .ע״כ חש לה הש״ע והביאה בש״ע
ליזהר כה:
אנן כלידן כאשר אנהרינהו ה׳ לעיינין
בחשו׳ הרמכ״ם הנז׳ הרכר פשוע להתיר
לדור ולשכב בעליה שע״ג כיהכנ״ס וביהמ״ד
ולעשוח כל צרכו בלא ספק כלל .ואין לחיש
להגוזמוח והעונשים הקשים והמרים ההם שכחט
העו״ז והכנה״ג הנז׳ .וע״כ נחפשעה ההוראה
בעיר גדולה של חכמים עיעוואן להתיר כמו
שכתבת בשאלחך .ולא חשו ולא הרגישו להעונשין
הנז׳ אעפ״י שידענו ט מיראי הוראה הם .ולא
כעיר עיעוואן כמעע אני אימר שככל העולם
נחפשע ההיחר .שהדי קדושח טהמ״ד חמורה
מקדושה כיהכנ״ס כמ״ש הש״ע סי׳ קנ״ג סק״א
וז׳ל .מוחר לעשוח מביהכנ״ס מדרש אכל לא
מביהמ״ד ביהכנ״ס עכ״ל .ועל ענין ביהמיד כחב
הכנה״ג שומר נפשו ירחק מזה .וכחב ע״ז העונשין
הנז׳ .ואנן סהדי כמעע ככל העולם אין שיקפיד
ע״ז ככיהמיד .והנה מכין ריסי דכריך ניכר
שדעחך לאסור כעיר והראן .מפני שראית שלא
נמצא
שמו
נמצא שום כיהכנ״ס שדרים ע״ג ולדעחך אחר
שנהגו אין לההיר .ע״כ כחבח שמנהג פה והראן
שאין בינין ע״ג כיהכנ״ס שוס עליה .ע״ז אני
אומר לא ראינו אינה ראיה .דמה שלא עשו עליה
ע״ג כיהכנ״ס .מפני כלא היו צריכין לזה .אכן
אס היו רוצים לבנוח היו טניס ודרים .דוק וחשכה
ידידי .הלא ישיכח הגמו״ן ההו״ן כמהר״י הסאן
י״ן אשר אחם לומדים כה .הלוא ידי״ן ר׳ דוד
הכהן י׳יץ הוא שוכן מ״ג ממש .ולמה לא חשהס
לדברי הכנה״ג .וחלי״ח לא אירע לצדיק כל און.
ט״כ אחר שראיט שנחפשט ההיחר בעיר טיטוואן
יע״א הגס שראו חו״רישראלדכרי הטי״ז והכנה״ג
ודברי העונשין הנז׳ עכ״ז לא חשו לה .אין זה
אלא מפני שראו ששורה ההלכה להחיר .ומה גס
הרמב״ס החד כפשיעוח כחשו׳ הנז׳ .ע״כ החליטו
שגם מרן הש״ע אלו ראה חשו׳ הרמב״ס דל
היה מחיר בפשיעוח .ע״כ כל הדר בעליה שע״ג
טהכנ״ס או ביהמ״ד .סמוך לבו לא ירא שברשות
החורה הוא מושה .ואין כאן לא חרמות ולא
קללוח ולא עונשים הנז׳ דלא גרע מהדר ככיח
הסמוכה לביהכנ״ס ולכיהמ״ר אעפ״י שטחל אחד
להם .כיון םהטחל מפסיק מוחד .וע״ג שהגג
מפסי׳ שרי:
7השיבני איך כחכחי ששורה ההלכה להתירS1
אחר שהגג מפסיק .ואין בגג קדושה מהא
דאמדי׳ בפ בני העיר דכ״ח .כיהכנ״ס שחרב וכו׳
אין שועחין ע״ג פידוח .ואמרי׳ בירוש שם .ר״י
מקלל לנשיא לשעחין כגדיהון על אוירא דגג כנישחא.
עי״ש .הריי שגג ביהכנ״ס יש לו קדושה .זה איט
דהחם מיידי כגג מגולה שאינו מסוכך כולו.
דככהככ״ס שהרב מיידי ומ״כ יש לו דין קדושת
כיהכנ״ס .אבל גג המכוסה כולי .כ״ע מודו
דהוי הפסק .וע״כ גס המרדכי מחלק הכי.
דאל״כ היה לו להכיא ראיה מהחם לאיסור.
וכ״כ הכרכ״י שם יעו״ש:
,
יוסף
נד
ן ^ ל ך אני אומר .ע״כ לא חש המרלכי לאיסור
ונמשך אחריו הש״ע ונמשכו אחריו
העו״ז והכנה״ג .ועשו סמוטח לזה כמונשין
שכחבו .אלא בביהכנ״ס וטהמ״ל של צבור הקנוי
קנין כספם .אבל אס הקרקע שכור לצבור.
ועשאוהו ביהכנ״ס או ביהמ״ל לרכיס .וכ״ש אס
בנה כיהכנ״ס או ביהמ״ר בקרקע של יחיל ועשאו
כיהכנ״ס או ביהמ״ד לעצמו להחפלל או ללמול
עם מריעיו לכר פשוט הוא שאין לו קלושה
כלל .ומוהר ללור ע״ג לכ״ע .כמ״ש הש״ע סי
קנ״א סק״ב וז״ל י״א שמה ששנינו בקלושח ביהמ״ד
ר״ל של רבים לומיא לביהכנ״ס .אבל יחיל הקובע
מררש בביחו לצרט .אין לו קלושה כל כך .עכ׳יל.
וכסי׳ קנ״ר סק״כ כחב הש״ע ודל השוכרים
טח ומחפללין ט אין בו לין ביהכנ״ס עכ״ל
יטוי׳ש .והוא מדברי מהריב״ש שה״ל הב׳ייי שם
שדימה כיהכנ״ס השכורה לרבים ברחובה של עיר
שמחפלליס כו כאקראי שחין לו קדושה כלל ומוחר
לדור ע״ג ימו״ש .וכ״ש לביהכנ״ס וביהמ״ד של
יחיד שאין להס קדושה כלל ומוחר לדור ע״ג:
J U l lם שסיים מהריכ״ח הנז׳ וז״ל וכלכד שינהגו
בנקיוח בכחיס שע״ג עכ״ל .ויש לאומר
לומר אם ידור ע״ג כיהכנ״ס לא יחכן מליזהר
מלהשחמש בנקיוח .וע״כ יש לאסור לדור שם.
זה אינו שהרי הרב עצמו אעפ״י שסיים ובלבד
שינהגו בהם בנקיוה .החיר בפשיטוח לדור ולשכב
שם .ומסחמא שישן שם עם אשחו במטה אחח.
ומה היא הנקיוח שינהג בהם .ע״כ היינו לקבוע
מקום ע״ג ביהכנ״ס שהוא מקום מעונף אין
נקי .אבל להשחמש שם באכילה ושחיה ושינה עם
אשחו אין זה חשיב דבר שאינו נקי .ואפי׳
שלפעמים יכניס לחוך העליה הנז׳ עביע של מי
רגלים וכדומה שודאי דכר עינוף ואי נקיוח הוא מ״מ
כיון:אינו בקביעות חמיד חשיכ דרך עראי ומוחר.
שגס המרדכי ומרן ז׳ל שכחכו שיש ליזהר מלהשתמש
כעליה
,
שמו
יוסף
בעליה שע״ג התנו ונתבו דוקא חשמיש קבוט
של גנאי יעו״ש אבל בדרך עראי לכ״ע שרי:
ך ,י א העולה שמדינא מותר צרור בעליה שע״ג
ביהכנ״ס וביהמ״ד אפי׳ של רבים .ואין
לחוש להעונשין שחששו להם המ״ז והכנה״ג כמ״ש.
ואפי׳ למי שלבו נוקפו דוקא בביהכנ״ס וביהמ״ד
של רבים .אבל של יחיל גם העו״ז והכנה״ג מורו
שאין לחוש לשום עונש בזה .והרר בהם סמוך
לט לא ירא הנ״ד החי״פ מתא תלמסאן ערב
נסלו החרס״ה.
הצעיר
חיים בליית
ס״ט
וזאת תשובתי אליו:
רסג( r Q l t ^ nמ״ש ידידי שנבר איפסיקא
הלנתא .עליות שע״ג עזרח
ביהמ״ק לאין בהם קרושה .מי לא ידע בנל אלה.
והס׳ הוא כיון שראינו להמרלט נסתפק בזה.
ומרן ז״ל פסק נוותיה ריש ליזהר ונו׳ .ועור
להספק מ״ר הוא לבנות מחדש עליות על גבי
בית הננסת הבנוי מקלם קלמחה .ומ״ש בעיר
שיעוואן יע״א וט׳ .אין ראיה נלל .לולאי מעיקרא
כשבנו הבהבנ״ס התנו לבנות ע״ג עליית .לא
כן הכא בעיר והראן מסתמא לא התנו שוס
תנאי .וראיה לזה ששום ביהכנ״ס לא יש לו שוס
עליה ע״ג .ומ״ש ילירי מתשו׳ פאר הרור .כבר
ראינו נל זה ולחינו .להתס מיירי שכבר מ ו
עליה ע״ג ביהבג״ס .ונשאל אס בליעבר שנבר
בנו .אם מוחר .והשיב למוחר .לא נן הנא
שרוצה לבטח לנחחי׳ מחרש ע״ג ביהנניס .אפשר
לומר דלא יעשה בן .ומה גס דמרן ז״ל פסק
יש ליזהר וכו׳ .אף אס נאמר דכבר בנו העליה.
ואפי״ה יש ליזהר .משוס לחש לס׳ המררט.
ואפשר נמי ללא ראה חשו׳ פאר הרור וכמ״ש
כת״ר .עכ״פ אס נאמר רראה איחה ולא חש
לה .א״נ טותיה נקמינן לחש לס׳ המררכי .ואס
לא ראה אוחה .מ״מ נבר פסי ,נ ס
ואין לנו לזוז מס׳ מרן ננודע:
נח״ר אס הס׳ הוא אס גג ניהכנ״ס
יש לו קדושה או אין בו קדושה .זה
ודאי לא נסחפקנו בו נלל אחר שפסק מרן ז״ל
נבר דיש ליזהר וני׳ ונס׳ המרדני ז״ל .ומ״ש
נת״ר דלא גימ מבחיס הסמיניס לביהכ״נ דטתל
א׳ להם ונו׳ דלינא מי שנסתפק בזה דמיתר
אחר המחי׳ רבה דשאני התם שהוא מן הצד לא
מיננרא מילחא .ואין בזה נל נך גנאי .אבל בגג
ודאי דגרע מפי ואינא גנאי מפי ונמובן .ויש
לי להשיב עוד עמ״ש נח״ר דנבר איפסקא הלנחא
דעליוח שע״ג מזרח ביהמ״ק אין להם קדושה ובו .
חמיה אני מל נח״ר דמי לא ידע בנל אלה .והרי
המרדני כחב ושמא דומה לעליות של הינל ע״ש
וטון שבן אף דלא מצינו בגדולי הפוסקים שאסרו
דין מליח בהננ״ס .מ׳ מ מאן לימא לן דלא סברי
נס׳ ר״י שבמררני נדי שלא למשוח מחלוקה
ביניהם ומה גס די״ל דטון דמחחילה נשמה
הטחל לחשמיש ביהננ״ס היה דעח הבונה או
אחר לבנות חדרים אחרים אחורי נוחל זה .א״נ
הוי זה ננמה על דעח נן מעיקרא ולבן מוחר.
לא בן גבי גג ביהננ״ס וגס בזה אם היה דעחו
לבטח אח״ך עליה ע״ג הוי במו שהחנה מעיקרא.
טון שדעחו בשעה שעשה הגג לבטח אח״ך עלייה
עליה .ולפי״ז נראה שבעי״ת עימוואן ימ״א
שמשחמשים בעלייה בהננ״ס מסהמא נך היה
דעחס מעיקרא נשבנו ביהבנ״ס .ומ״ש נת״ר
דאס איחא דאסיר להשחמש בעליה שע״ג ביהננ״ס
למה לא הזכירו גדולי הפיסקיס דין זה אלא ודאי
ס״ל דמוחר .אחהמ״ר אין זה נראי להנריח ההיחר
דאדרבא י״ל לאידך גיסא .דאם איחא דמיחר
טפי הי״ל להשמיעני ההיחר דנחא דהיחרא עדיף
ומדלא נחט דמוחר ש״מ סחמי שפירושי דאסיר.
ודינו נבהננ״ס טצמו והסברא מנרחח נן .נדי
,
המרדני
,
שלא
שמו
שלא לאשוויי לר״י חולק עס גדולי הפוס׳ ואפי׳
רטט מאיר שבמרדכי שכ׳ איני יודע איסור
להשחמש בעליה שע״ג כיהכנ״ס כמ״ש ר״י וט׳
מכ״ז כחכ מיהו יש ליזהר מלהשחמש שכ חשמיש
קטע של גנאי וכו׳ .והכריח כן מהש״ס ע״ש
וא״כ מי הוא זה ואיזה הוא שירים ראשו לומר
שמותר להשחמש כעליה כע״ג ביהכנ״ס לכככ שם
וכו׳ .אחר שר״מ עצמו שחלק מל ר״י .כתכ דיש
ליזהר וכו׳ .ושוב כחכ ושמא דומה לעליוח ההיכל
שנתקדשו וכו׳ ע״ש .הא קמן דר״מ עצמו הסביר
פנים לס׳ ר״י שאסר .וכ׳ עליה ושמא דומה
לעליוח ההיכל וכו /ועי׳ להגאון חחם סופר
חא״ח סי׳ ל׳ שכ׳ עעם כעיקר .דכהכנ״ס דומה
להיכל ממש ע״ש וחבין:
כח״ר מחשו׳ הרמכ״ס כפאר הדור
שה״ד הברכ״י ז״ל סי׳ קנ״א וכי׳.
הא לא מכרעא כלל מכמה עממי חדא דאפשר
איירי בכיהכנ״ס שלא נכנה מחחילה לכך וכמ״ש
מור״ס בהגה .ולכן החיר .אכל ככיהכנ״ס שכנו
מחחי׳ לכך .אפשר לומר דמידה הרמכ״ס דיש
ליזהר וכי׳ .ועי״ל דאפשר מיירי שמחחי׳ כשבנו
כיהכנ״ס החנו כן בפי׳ להשחמש בעליה שע״ג
ועי״ל דמיירי בביהכנ׳יס שכור כמ״ש מרן סי׳
קנ״ד סק״ב ע״ש .ואע״ג דהר׳ כנה״ג כחב דהיינו
למכור .אכל אין יטלין לנהוג בהם מנהג בזיון
ה״ד הר׳ חיד״א בברכ״י ע״ש .מ״מ אפשר לו׳
דהרמב״ם סובר דלענין עליה שע״ג .אין בה
קדושה כמו הבהכ״נ עצמה .ולכן החיר לדור
כרצונו ,לא כן כיהכנ״ס שלנו .אפשר לו׳ דהרמכ״ם
סיבר דיש ליזהי־ שלא להשחמש כמליה שעל
גבי חשמיש קבוע של גנאי .וכמ״ש מרן משם
המרדכי ז״ל:
מן דין אף דהרמכ״ס סוכר דמוחר
להשחמש כעליה פע״ג כיהכנ״ס .היפך
מ״ש מרן ז״ל אנו אין לנו אלא דברי מרן ואף
נה
יוסף
שנאמר זמרן דל לא ראה חשו׳ הרמב״ם דל
וכמ״ש כח״ר .מ״מ לא מפני זה נכריח לאילו
ראה אוחה היה פוסק להחיר .לאפשר לומר
דעכ״ז היה פוסק לאיסור .מטעס חומרא לקרופח
ביהכנ״ס וכמ״ש כת״ר .ומ״ג לרבים אשר אחו
בחומרא זו .ה״ה מהריק״ו דל .ור״י שהביא
המררכי דל והמררכי עצמו .ואפי׳ ר״מ שחמה
על ר״י כ׳ דלפהוח יש ליזהר בחשמיש קבוע
של גנאי .ועוד עלה ונסחפק דשמא לומה לעליוח
של היכל .ואינו דומה לעליוח של עזרה .וא״כ לא
יהא אלא ספק וע״כ פסק מרן ליש ליזהר:
שהמה כח״ר על דברי המררכי .כי איך
יחכן לדמות קדושח ביהכנ״ס שאמרו
עליה מקדש מעע לגג של היכל וכו׳ .ושכן מצא
להד׳ כנה״ג משם רבו .אחה״מ מכח״ר .כי לדידי
אין כאן חימא כלל .דלפי מה שהסביר לנו הגאון
חחם סופר דל .וז״ל לעניניט ונ״ל מסברא
דכהכנ״ס דומה להיכל משוס דעליוח העזרה
היו נכניס על הלשכוח שחחחיהן שאינן מקום
קרבן אלא מכשירי קרבן .דמל מזבח החיצון לא
היה גג ועליה .משא״כ גג ההיכל כנוי על
מקום קרבן וכהכנ״ס שלנו הוא מקום חפלה
כמקום חמידין ודומה מפי להיכל ו ט עכ״ד.
הראח לדעח כי לפי דברי הגאון דל .אין כאן
חימא כלל .ומ״ש רז״ל מקדש מעע הוא לשון
מושאל .דכאמח אינו מקדש ממש דחסר ממנו
דברים הרכה שהיו כמקדש .ואלא לענין שאינו
דומה להיכל .חלילה לומר כן:
HDTשהרעיש כח״ר אח העולם על רבותינו
העו״ז והכנה״ג שכתכו עונשים קשים
ומרים מל מי שמשתמש כעליה ביהכנ״ס ובהמ״ד
וט׳ .דאיך יתכן שיעניש ה׳ למי שעשה כדת
של הורה וכו /אחר המחי״ר אין להרעיש על
זה כלל כיון שמציט גדולים כסוברים דכהכ״נ
דומה להיכל .א״כ מי שעובר על זה וראי דראוי
לעונש
,
שמו
יוסף
לעונש .כיון שעכר על דכרי חכמים שהם חמורים
מד״ח כמשרז״ל לחייב מיחה .ואדרכא לדעחי יש
להכיא ראיה מהכנה״ג דאף שחמה על המרדכי
כנז׳ משם רבי .ועכ״ז חש לדכרי המרדכי כיון
דיש פנים לדמות בהכנ״ס להיכל כמש״ל:
) ffl'Qכח״ר ולדעחך אחר שנהגו במיר
והראן שלא לבטח עליה ע״ג כיהכנ״ס
מסט זה אין להחיר ע״ז אני אומר לא ראינו
אינה ראיה וכו׳ ע״כ .אחה ׳ מ מכח״ר .שהרי
כחכ מור״ם ז״ל כחו״מ סי׳ ל״ה וז״ל .כרכר של
מנהג לא ראינו הוי ראיה יע״ש ,זאח ועוד דאין
גס אחד הרהיב בנפשו לבטח ע״ג ביהכנ״ס
כלל .ראם איחא דאינו מנהג קבוע היה מצוי
אחד או שנים שבנו כבר עליה ע״ג כיהכנ״ס
וטון שראינו שאין גס אחד שבנה ע״ג כיהכנ״ס
פשוע וכרור דכך הוא המנהג:
ודאי דהעו״ז ז״ל בכחכ שנענ :יכי .
פשוע וברור הדבר שהוא סמך על
חילוק מהר״י שהביא מור״ס ז״ל דאס אחר שבנו
הקדיש ביהכנ״ס מוחר לדור בעליה שע״ג כיהכנ״ס
ואפי״ה שעשה כדין חלה העונש בזה .יכ״ש
וק״ו למי שבינה עליה ע״ג כיהכנ״ס אחר
שנעשה הכיהכנ״ס דודאי אסיר להשחמש בה.
כמ״ש מרן ז״ל והעובד ע״ז ודאי ראוי לעונש
גדול טון שמן הדין גג כיהכנ״ס דיני כמי גג
ההיכל .כמ״ש הפוסקים הנז׳ דקיימי כחד שימה
אעפ״י שהמרדכי כחכ כלשין שמא מכ״פ מצינו
למהרי״ק ז״ל דהכריע לאיסור .דלא כהרכ א״ר
שכחכ דגם מהרי״ק מסופק דכן כחב הגאין
חחס סופר דלא כא״ר:
J J T f t lכת״ר על ר׳ דיר הכהן שרר כעליה
שע״ג כיהמ״ד שלא יארע לצדיק כל
און וכו׳ .אחה״מ עינינו הרואיח שמיום שנכנס
שם אין לך יום שאין קללחו מדוכה מחכירו כי
כולם חולים .זה קם וזה טפל וכי׳ יהי רצון
,
,
שלא יגיע לו שוס נזק יוחר מזה ח״ו .ומ״ש עול
כת״ר פכעי״ח עיעוואן לא חשו לזה כלל וט׳
כבר אמרט שח״ו שבעיר עיעוואן אינם חוששים
למ״ש כספרי הפוסקים האחרונים וכ״ש לראשונים
ז״ל אלא רהאמח יורה לרט לקולס שכנו
הטהכנ״ס החנו וכמש״ל ומה שחילק כח״ר בין
ההיא רפ׳ בני העיר אין שועחין ע״ג פירוח
וכו׳ .ע׳ להגאון ההם סיפר שם מ״ש בזה .עול
יש לי להשיכ על מ״פ כה״ר על ר לול הכהן
שרר וט׳ .לפי מ״ש כח״ר דככהכ׳׳נ שכור או
מדרש של יחיד וכו׳ א״כ אין ראיה מרר״ך
שלא אירע לו ט ס נזק .דשאני רל״ך דהמדרש
שכור .ועוד שהוא של יחיד ודוק וצויי״מ וימ״ן
,
הצעיר יוסף
ר י א י ^ י ונחוןאללכי לחור ולחפש
ן׳
וואליד
ס״ע
כדכרי
רםד(
הפוסקים המדברים בענין טעול
המנהג זה יצא ראשונה הרא״ש רל בחשו׳ כלל
מ׳ אוח יו״ד וז״ל .כל המנהגים שאמרו חכמים
שיש לילך אחר המנהג .זה הוא מנהג שנהגו
למשיח סייג והרחקה .כגון ההיא דחניא מקום
שנהגו לעשוח מלאכה כע״פ וכי׳ .אכל אם נהגו
במקומיח מנהג שיש ט עבירה יש לשנות המנהג
אפי׳ הנהיגו גדולים אח המנהג וכו׳ ע״ש:
pTמציני להר׳ עי״ז או״ח סי׳ חצ״ו שכחכ שכל
י מנהג שיש כו צד איסיר ראוי לכעלו .ע״ש:
ג ם הר׳ מג״א כחשו׳ סי׳ כ״א ס״ל כן שכחב
וז״ל .ע״כ צריכים אנו לומר דאס המנכג
בדיני ממונוח עז״א כירושלמי מנהג מכעל הלכה
וכן אס המנהג בדכר סייג וגדר .וליכא למיחש
לקלקלה יש לקיים המנהג וכו׳ וכן מנהג שגחפשע
כההיא לחליצת הסנדל ג״כ אין לשנותו .מאחר
שלא נחחיש דבר ממ״ש בימים ראשונים .אכל
וכו׳ דאיכא למיחש לקלקול או לאיסור שלא היה
להס לחוש כימים ראשונים ודאי מיחר לקיים
דבר
שמו
דבר וכי׳ ע״ש:
א ב ן לעומת זה מציט למהריק״ו ז״ל שירש
י ע׳ וקמ״ד דס״ל דאף אס יהיה במנהג
צד איסור אין לבטלו עש״ב:
ג ם הרב חומה ישרים דל סי׳ ק״ך וסי׳ רל״ח
ס״ל כמהריק״ו ז״ל .דמנהג שהיקבע על
פי ותיקין מכטל הלכה .אלא שצריך שיהיה לו
ראיה מן ההורה ע״ש:
^ T l lמשא מלך ה׳׳ד הרכ פחד יצחק
בחלקות ישיח .דהיכא דהמנהג הוא
נגר ההורה .מבמלינן ליה אכל היכא שהוא נגד
דברי סופרים אין לבעלי עש״ב:
ג ם הרכ כאר שכע .חילק כמ״ש הר׳ משא
מלך ה״ד הרכ טו״ז שם .והוא ז״ל חלק
עליהם יט׳יש:
חזי להרב פחד יצחק מ״ש בט׳ מנהג
י וז״ל זאח ישיב אל לבו להזהר מאד
שלא לשנות מנהג אבותיו אפי׳ כחודה של מחע
לא יחליפנו ולא ימיר אוחי אפי׳ רע במיג.
כאשר השיכ הרי״ח כלק״מ וכי׳ .וכמה מנהגים
זרים וחמוהיס הוקכעו ככל חפוצוח ישראל.
וקיימוס דור דור ושופעיו וכו׳ .כמסמרים כל
ימוט כגון השמח עטרח ס״ח כראש הקרואים
כש״ח לכטל מפא מלך .ההפטרה כיוס הכפוריס
בלשון יוני למהר״י פאדווא סי׳ מ״ח .גלוי
השטרות לנשואוח למהר״מ אלשקאר סי׳ ל״ה.
אמירח ש״ן חפלח המיספין כלא חזרה למהרלנ״ח
סי׳ פ״ז .קריאת ספר חירה בע״ב ע״ג איש
כפוף לדכ״ש סי׳ רמ״ע וכו׳ .ומהרר״ב זצ״ל
ר״מ בק״ק מנמיכה .מסר לי פה אל פה שבהיותו
יורד לפני התיבה בימים הנוראים היה נזהר
מאד שלא לשנות בדיבורו ומיגונו אפי׳ אות אחת
מן המורגל אף שהיה יודע שהגירסא משובשת
ירא וחרד מההיא דמהר״י סג״ל בצדקו עליו
את הדין .שמתה בחו ביוה״כ על שאמר סליחה
נו
אחה שלא היו ניהגין לאומרה בקהל ההוא
שהתפלל בו יטו״ש שהאריך .וכ״כ מור״ם דל סי
חי 'ן שאין לבטל שום מנהג כי לא לחנם הוקבע
]ואני הטחב שמטחי מח״ח אחל שמו ר׳ יששכר
האימים .שאירט ממשה נורא למור״ס דל בטנין
המנהג .פעם אחר נחמנה ר״מ בטיר אחת
מערי אשכנז ומצא שם מנהג שנהגו לטשוחו
באיחה העיר .דהייני מקוה מהרה היה כחצר
שרר כה השמש .וכל אשה שעיבלת בי .אשת
השמש היחה מגרת לכעלה שאשת פלוני מכלה
כמקיה כזה הלילה .ולמחרתו אחר גמר החפלה
ככיהכ״נ .בא השמש לפני האיש שמבלה אשחו
או אם הם שנים או יוחר ואומר לפניהם בקול
רם בסימן עיכ .יכשמיע מור״ס יום אחר שהשמש
אמר בשיט״ו לאיש אחר .קרא לו מיר״ס דל
ושאל אח פיו מה יש לזה האיש שאמרח לו
בסיט״ו .א״ל בשביל שמבלה אשחו במקוה טהרה
אחמול שכך מנהנינו בזאח העיר .וגטר בו מור״ם
דל .ואמ״ל שזה מנהג רע שיש ט כוז וקלון.
ומהיום ואילך לא חוסיף עור לומר בסיט״ו
לשוס אדם .וקבל רב־ יו השמש .עברו ימים בא
ארס אחד שלא היה בעיר ולא שמע מגזירת
הרב שכיטל המנהג ולערכ צריכה אשתו לעבול
והיה בימי טבת הקרים ונתטצלה האשה ולא
הלכה למקוה ואמרה לבטלה שטבלה ושימשה טמו
בלא טבילה .ולמחרתו הלך בטלה לביהכנ״ס
להתפלל ואחר גמר החפלה היה ממחין להשמש
שיאמר לו בסיט״ו ולא אמר לו כלום .ויקס
בחרי אף על השמש וחירף וגידף ט על שלא
אמר לו בסיע״ו .ויען השמש ויאמר .על מה
ועל מה אני אומר לך בסיע״ו .א״ל בשביל שמבלה
אשחי אחמול והמנהג הוא שחאמר לי בסיט״ו.
ויזעק השמש זעקה גדולה ומרה .ויאמר לו
אשתך לא מבלה אתמיל .ואפי׳ אם באה ועבלה
לא אומר לך בסיט״ו .שכבר מוה׳יר ביטל זה
המנהג
,
,
שמו
יוסף
המנהג רע שהיינו עושים .וכשמוע מור״ס ז״ל
שלח אחר האשה וחקר ודרש ואמרה לו אדוני
לא הלכחי למקוה מפני הקור אבל רחצחי היעב
בביתי במים חמין .ויקרע הרב אח בגדיו ויכך
ככי גדול שאירע חקלה באיסור דאירייתא והוא
הגורם .וחומ״י החזיר המנהג כמו שהיה כראשינה
ע״כ שמעחי מפי הח׳ הנז׳ .ולפי דעחי החלושה
ה״ט שדקדק מיר״ס ז״ל כלשינו כפסקו הנז׳.
כי לא לחנם הוקבע המנהג[ .וכ״כ רז״ל אין
לשנות מנהג לא בפיועיס ולא בקדוב״ן וכי :
הני מילי דכתיבנא למעלה מבואר נגלה
דשלשה סכרות כרכר .דאיכא למ״ד
דאס המנהג הוא נגד הרין יכולין לכעלו .ואיכא
למ״ד דאף אס יש כמנהג צד איסיר אין יכולין
לכמלו .ואיכא מ״ד דהיכא דהאיסור הוא דבר
הורה מבעלין המנהג .ואם הוא איסור מד״ס.
אין לבמל המנהג וכג״ל:
למאי דאחינן עלה .במנהג שנהגו
בהרבה מקומות לומר פיועים קידם
נשמת וקודם יוצר כחגים ובמועדים או כשיש
חתונה ומילה .נר לענ״ד דאין לבעלו .דאף דקי״ל
לאין להפסיק שם וכמ״ש הפוסקים ז״ל .מ״מ
כיון ללשמחת יו״ע אי לשמחח חחן וכלה יכיוצא
עושין כן .לית לן כה .כי כמה דכרים מצינו
שהחירו משוס שמחת יו״ע ומשים שמחת חתן
וכלה .וכמכואר כפוסקים ז״ל שהחירו אמירה
לגוי לנגן בשכח משום שמחח חחן וכלה ע׳׳ י גוי
לאע״ג להוי שבות דשבוח ובמקיס מציה לא
גזרו עכ״פ כלמוד לשמחת חחן וכלה היי מציה
וא״כ הוא הלין לענין הפסק כיון להוי משום
שמחת חתן וכלה לא מחמירינן טלי האי .כיון
רההפסק גופיה הוי איסור לרכנן .דדוקא לענין
איסור שכת כעינן להתיר שיהיה שטת לשטח
לא כן לענין הפסק כתפילה .טון להוי איסור
לרבנן סגי להתיר לשמתת חחן וכלה .וגם לענין
,
,
יו״ע מציני שהתירו כמה דברים משום שיו״ע
אע״ג דלא הוי אלא שכות לחודיה כמ״ש במס׳
ביצה פרק א׳ וב׳ ועי׳ תוספית שם .וא״כ אף
אנן נמי נחיר הפסק בחפלה משו׳ שמחת יו״ע.
ואף למ״ד לעיל דאף באיסור דרבנן מבעלין
המנהג .היינו היכא דלא קעביד מציה כשעובר
על איסור דרבנן .לכן מכעלין אותו מנהג .אכל
היכא דקעביד מציה .אף דאיכא איסירא דרבנן
לא מבעלינן ליה יכל זה מכיאר למעיין כדכרי
שהרי השמת עערת ס״ח בד אש הקרואים.
אמ״ג דאיז כיה איסורא להשתמש ככלי הקרש.
מ״מ החירו משום שמחת התורה .והיינו מצוה.
ואף לדעח רמ״א ז״ל שכחכ דאס הוא מנהג
שיש בי איסור שלא היה להם לחיש כימי
הראשינים מבעלינן ליה עכ״ד .הכא בנ״ד יודה
דמשמע מדבריי ז״ל דאס בימי הראשונים היה
שייך איסיר זה .ואפי״ה הנהיגו לעשיתי אין לבעלי.
והיינו משוס דלהס נגלי תעלומות ויש להם
על מה שיסמוכו דאלת״ה לא יהיו נוהגין כן
כיון דאיח כיה איסור אלא עכ״ל דוקא אם
הוא איסור חדש שנחחרש אח״ך ולא היה בימי
הראשונים .כזה הוא דמכעלין המנהג כגון דכר
המיחר ונהגו לאיסור משום סייג והרחקה .רכזה
קיי״ל דאין להחירו ואם מציני שאח״ך נהגו
היחד כזה וראי דיש לכמל מנהג האחרון שנהגו
להחיר כיון שיש כו צר איסור .דהיינו הסייג
אכל אם כימי הראשונים היה חשש איסור .ואפי״ה
נהגו להקל ולמשיח היפך האיסור ודאי דלא
מכעלינן ליה כיון שלא נחחדש דכר עחה ממה
שהיה כימי הראשונים שנהגו להחיר מפני שלהם
נגלו כל חעלומוח .וראי דיש להם על מה לסמוך
ולזה התירו .ועיין כספר שלמי צכור כח׳ חלכי
השלמים אות נ״ג שהביא מס׳ הכוונות שהאריז״ל
היה אומר פיועיס של הראשונים ז״ל אף אם
היה באמצע ברכות דיוצר וישחבח ע״ש ועי׳
עול
שמו
טור שם אוח מ״ג מ״ש טל מוה״ח״ו ז״ל ט״ש.
ומזה הוראה יוצאה דמוחד לומר פיוטים בין ישתבח
ליוצר וכיוצא .ומי שדי חמד מרך ראש השנה:
רםה( ש א ל ת הרב ימב״ן ח״ב סי׳ ק״מ נחב
רכחיכה לאו כדיבור דמי .והביא
ראיה מהא דחנן במגילה .היה פ?§בה וכו׳ אס
כיוין לבו יצא .ואמרי בגמרא דדוקא כי מנחא
מגילה קמיה וקרי לה פסיקא פסוקא .דאט״ג
רכיחבה לא סגי דלא קרי ט״ש .אלמא כחיכה
לאו כדכוד דמי טכ״ל ט״ש:
נחירה כמהר״ר דוד הכהן הי״ו
^ 1מ ת
חמה מליו דאין מפס ראיה דאף
אם נאמר דכחיכה כדיטר דמי .מ״מ כטינן
שיקרא כל פסוק קודם כמגילה אחרת .דאי לאו
הכי הוי כקורא מל פה .דהגט עצמך מי שיש
כידו מגילה ורואה הפסיק מחוך המגילה .ואח״ך
קורא הפסוק ט״פ .האס נאמר דיצא פשיטא דלא
יצא .כיון שקורא ע״פ ומה איכפח לן הראייה
שרואה כמגילה שלפניו כיון שהדיכיר הוא ע״פ
וא״כ כנ״ד דכיוחה אף עפ״י שתאמ־ שהכחיכה
הוי כדיטר .מ״מ צריך שיקרא הפסוק כפיו
מחוך המגילה הכחוכה ומונחה לפניו .כד שיהיה
קורא מחוך הכתכ .דאלח״ה מה יועיל לו
הראייה שרואה במגילה הכחוכה לפניו ואח״ך
טחב .אף אס הוא כדיבור .מ״מ הרי זה קורא
הפסוק שראה ע״פ ופשימא דלא יצא לכך הצריטהו
שיקרא הפסוק מחוך המגילה הכחוכה ואין משם
ראיה שהכיא הרכ רכהיכה לאו כריכור דמי ע״כ:
ן א ^ י אומר דאין כאן חימא ודברי הרב יעכ״ן
כטס ואמחיים גכרא רכא אמר מילחא
לא חחיט עליה ח״ו .והוא דהכא לא הוי קורא
ע״פ .שהרי הוא טחכ כספר וכדיו והכחיבה
הוייא דיבורו .והכחיבה שהוא הדיטר באים
כאחד .דאע״ג דהמגילה שכיתכ אינה כתובה כולה
לפניו ככת אחח ואנן צריכים שחהיה כתובה
)(15
,
,
י
י
נז
ייוסף
כולה לפניו .מ״מ הכא כיון דיש לו מגילה אחרח
שכחובה כולה לפניו ומביט בה כדי לכתוב
האחרת הוי כאילו כתובה כולה לפניו .וא״כ למה
זה הצריטהו לקרות פסוקא פסוקא אס באמת
הנשיבה הוי כדיבור .אע״כ לו׳ דכת לא הוי
נדיבור .וטור אני אומר דהרהור ונחיבה דין
אחד להם .אם הכתיבה הוי נרבור .הרהור נמי
הוי כדיבור .ואס הכתיבה לא הוי כדיבור אף
הרהור נמי לא הוי כדיבור .והשתא כיון דרואה
במגילה הכתיבה כולה לפניו ומהרהר הפסוק
בה ואח״כ כותבו .א״כ למה זה צריך לקרות
פסוקא פסוקא .כיון דכבר יצא טל ידי הרהור
שמהרהר כל פסוק ופסוק במגילה הכתו׳ לפניו
אלא ט״כ דהרהור לא הוי כדיבור .וא״כ עכ״ל
דנחיבה נמי לא הוי כדיבור .דכי הדדי כינהו
ודין אחד להם .וא״כ ראיית הרב מכאן דכחיבה
לאו כדיבור ברורה היא .זה משנלק״ד דטת
הרב ז״ל ונכון:
רסי( כ ת ב מרן ז״ל יו״ד סי׳ קמ״א .מנורה
תבנית מנורה וכו .ט״ש .והנה
ראוכן קנה מנורה של שבטה קטם .אבל לא
בנרות של שמן אלא נרות של שעוה .וגם השלשה
קנים שמצדיה מכאן .והשלשה שמצדה מכאן
אינם יוצאים כולם מגוף המנירה .אלא ב׳ קטם
מצל זה .וב׳ קנים מצד זה .והקנה הג׳ יוצא
מקנה אחד מן השנים .וכן מצר האחר .וגם
ראש הקנים מלמטלה אינם שוים וראובן הנז׳
הקרישה לבית הכנסת .ויש מי שטרער מדין
דסי׳ קמ״א .כיון דיש לה שבעה קנים וכו׳:
ל ל ^ נ י י ד נראה .רזו דנ״ל לית לן בה מכמה
טעמי .חרא רפיון דאין לה נרות
של שמן .לא הוי תבטח מנורה של מקדש דודאי
רזה מטכב במנורה דמקדש דאס לא טשה בה
נרות כרי ליחן בהן שמן ודאי דפשולה .ראלח״ה
למה הוצרכו בימי החשמונאים לגס של פך שמנה
ימים
י/
,
שמו
ימים והלא היו יטלין להדליק בנרות של שעוה
ענ״פ בשעח הדחק .אע״נ רשמן הוי למנובא.
וא״נ מנורה זו מ״ר שאינה של שמן ואינה
דומה למנורה של מקדש נראה פשוע דמוחרח
ונ״ח דהחשמונאים לא היו נרוח של שעוה
מופנים .או אפי׳ היו להם .היו הנרוח טמאים
ולזה הוצרנו לנס הפך .זה אינו נמו שאבאר
לקמן אי״ה .ונן מציט שנחב נן הרב משנה
חנמיס .הביא דבריו הר׳ פחחי תשובה יו״ד סי׳
קמ״א .ראם הם נרוח של שמוה אפי׳ הס שבטה
מותר .ואטפ״י שהר׳ פ״ת חלק טליו ט״ש מ״מ
נחא דהתירא מדיף .ומה גם דהר׳ פ״ת לא
הביא שוס ראיה לחלוק טל הר משנח חנמיס
אלא חלק מליו מסברא .וטור נר׳ להחיר בנ״ד
מטעם שהשלשה קנים שמצד זה והשלשה שמצר
זה .אינם יוצאים נולם מגוף המנורה נמו מנורה
דמקדש דכתיב בה מקשה אחח ירינה וקנה
ובתי׳ וששה קנים יוצאים מצידה שלשה ונו׳.
אלא שטס דוקא יוצאים מגוף המטרה והשלישי
יוצא מקנה אחד מן השנים .ואט״ג דלא מצינו
הדבר מפורש בפיסקים רזה מטנב במנורה
דמקדש .מ״מ לא מצינו נמי הדבר מפירש שאיני
מטבב .במו שמצינו נמי בטטן נפחורים ופרחים
דאינו מטככ כמ״ש מהריק״ו ז״ל .ולכן בנ״ד
דמטרה זו משונה מכל וכל ממטרה דמקדש.
דהיינו שלא יש לה נרות של שמן .וגם ראש הקנים
אינם שיים מלמטלה .וגם שהששה קנים טלם
אינם יוצאים מגוף המנורה .הדבר פשוט דמוחר
לקיימה בשופי .ואע״ג דנתב הרב בנור שור
דאף בדבר שמענב במנורה דמקדש .אף אם לא
עשאו במנורה זו מ״מ אסור ע״ש .אחר המחילה
מנח״ר חומרא יחירה היא זו .והראיה ע״ז
ממ״ש מרן ז״ל .ראם לא עשה נפחוריס ונו׳
אסור .ומבואר הממס במקור דין זה .דהיינו
טעמא משום רבמטרה דמקדש אינו מענב ע״ש.
,
יוסף
ואם איחא דגם בדבר הממכב במטרה למקדש
אפי׳ לא משאו במטרה שלו אפי״ה אשור למה
ליה למימר כפחירים וט׳ כיון שאינו ממכב
כמנורה לכן אסור .וחיסוק ליה דאף כדכר
המעככ כמנורה דמקדש אפי׳ לא משאו כמנורה
שלו אפי״ה אשור .אלא עכ״ל דדוקא דבר המטכב
במטרה דמקדש אם לא משאו במנורה שלו מוחר
גמור הוא וזה פשוט וכרור כלי ספק .ולכן ודאי
דמהריק״ו ז״ל לא ס״ל כס׳ הרב ככור שור.
ומוכרח לומר דגם מרן ז״ל שהביא דבריו לפסק
הלכה לא ס״ל כס׳ הר׳ ככור שור ז״ל .ומ״ש
הרב חיד״א ז״ל בשיורי כרכה ט״ש ,מוכרחים
אנו לימר דהיחה מנורה של שמן .וגס לא היו
כה כל השיטים הללו ראשחכחו כנ״ד ולכן אסר
ואין מצוי אצלי חשו׳ ד״מ חחוה״מ למיין הנדון
כיצד היה .זה משנ״ל להלכה אכל לא למטשה:
! כ ש א פ נ ה בט״ה נמיין כהרמכ״ס ז״ל
ככמה מקומות הצריכיס
לטנייניט אי״ה .ודוק:
ל ל א י ת י להר׳ שדי חמד מט׳ חניכה שהביא
משם הגאון חחם סיפר כדרשותיו
הנק׳ חירח משה .וז״ל ונראה פלא טשו לה נרוח
ן שיש
ל
לייזן ל ו ו • ^ P
להם טח קטל ומקבל טימאה וכו׳ ולטנ״ד נראה
שלא היו להם כזיכין לצוק לחיק שמן .אלא טבלו
שבעה פתילות בשמן ונחנום על שבטה שפודין
וכו׳ ע״ש:
3 7 1ה לפי לבריו ז״ל ־במנורה דמקדש אין
צריך לעטכא כזיכין ולי בפחילוח ששורי׳
כשמן• כמו שעשו החשמונאים .וא״כ יוצא לנו
מזה בנ״ר שיש למנורה זו ביח קביל להכניס
לחוט הנרוח של שעוה .א״כ יכולין לישן שמן
לחיך הטח קביל וליחן הפתילות בתיט ואפי לא
היה לה בית קבול ינילין הס לשרות הפתילות בשמן
ולהדליק נמו שעשו החשמונאים .וא״נ מנורה זו
מ״ר
תוכ
שמ
ש
ס
ה ו י
נ
י
ע
,
שמו
דנ״ד אינה פסילה כמקדש .ולכן גם מחה בזמנינו
אסורה מפני שאינו מעככ כה מה שאין מדליקין
כשמן אלא נרוח של שעוה כמנורה מד,לש כך
נר׳ לכאורה .ומיהו י״ל ללא אמרה הגאון הנז׳
אלא דרך דרש כלרשוחיו .ואילו אמרה כפסקיו
היינו שומעין לו .וכיון שלא אמרה אלא דרך
דרש אין להכריח מזה רכך היו .וכבר מצינו
להרא״ם ז״ל על הסמ״ג דישכ חקירה זו של הגאון
הנז׳ כאיפן אחר .יגס הפר״ח יישכ כאופן אחר
עיי׳ כאחרונים .וכיון שכן נחזור לומר דנרוח
של שמן מעכבים כמנורה דמקדש כמש״ל ויוצא
לנו למטרה זו דנ״ד שאין כה נרוח של שמן
וגם שינוי הקנים שאינם יוצאים מגיף המנורה אלא
שנים .וגס הקנים אינם טיס מלמעלה הרי יש כמה
שינוים ממטרה המקדש ומוחר לקיימה כמ״ש ודוק:
כתב מרן ז״ל כיו״ד סי׳ פ״א ס״ז.
רםז(
חלכ אשה מוחר וט׳ .אכל גדול
היונק משדי אשה .כיונק שרן וכו׳ .וכחכ הרא״ש
ז״ל העעס דגדול אסור לינק משדי אשה משוס
דאחי לאחלופי כבהמה טמאה .טון דאין דרך
לאכול כשר אדם ע״כ .וקשיא לי דא״כ אן! ככלי
יהיה אסיר משום דאחי לאחלופי כחלכ בהמה
ממאה ככלי שוב ראיהי במפרשים ז׳׳ ל מי שנכנס
בזה וכחכ דככלי לא ידעינ; שהוא חלב אשה ע״ע
וקשיא לי ע״ד דמי לא עסקינן שחלכחו ככלי
כפני כני אדם ואפי׳ הכי מוחר ולמה כאמח לא
חיישינן לאחלופי כחלב ממאה ככלי .ולכאורה
אמרחי דעכ״ל דכילי מלמא ידעי דחלכ טמאה
אסור .אלא דכשריאין דמוהר לינק מדדי אשה
אחו למיטעי דגם חלכ טמאה נמי מוהר בכה״ג
ומה שאסיר כחלב ממאה היינו בכלי .לכן אסרו
חכמים לינק מדדי האשה .לא כן כשהוא ככלי
לא אחי למיעעי ולומר דגם חלב טמאה ככלי
מוחר .שהרי כולי עלמא ידעי דחלכ ממאה אסיר:
! א ח ל העיון ראיחי דזה אינו .דנימא שהוא
יוסף
נח
אסור לינר ,מלד הבהמה אבל בכלי הוא מותר
כמו באשה שאסור ליכק מדדיה אבל בכלי מותר
וא״כ הדרא קושיא לדוכתה לכן כ״ל דכיון שלא
התרנו לו לינק מדדי האשה אלא בכלי .זכור
הוא דגס בבהמה טמאה אסור אפי׳ בכלי כיון
דכולי טלמא ידעי לחלב טמאה אסור ולא אתי
למיטטי להחיר ככלי כיון שלא התרנו לו לינק
מדדי האשה .אז זוכר דחלב טמאה אסור ככל
גוונא לא כן אס נתיר לו לינק מרדי האשה.
אז שוכח לגמרי איסור דחלב בהמה טמאה .ואתי
למיעעי כנ״ל לישב ועדין צ״ע ודוק:
כתב הרב חיר״א ז״ל בכרכ״י משם
רםח(
מהר״ם ן׳ חביב ז״ל .וז״ל
בארבעה צומוח וכן בי״ג באדר אם יש בביהכנ״ס
ששה או שבעה מחעניס יכולין להוציא ס״ת
ולקדוח כו ויחל וכו /ולומר עננו והרב מועד
לכל חי ז״ל כחכ משם האחרונים ז״ל .דדי כשלשה
מחמניס לומר עננו ע״ש:
ו ל ב נ י ן אם יכול לעלות לס״ת מי שאינו
י מחענה עי׳ מ״ש מרן או״ח סי׳
חקס״ו ס״ו דלא יעלה ועי׳ מג״א ז״ל לחלק
יצא דדוקא כשחל החעניח בשאר ימי השכוע.
אכל אס חל כשני או בחמישי שהוא יום קריאה
בחורה כלא״ה יטל לעלות מי שאינו מתענה.
ודוקא כשהריח אכל לא כמנחה .ועיי׳ כאה׳׳ט
שם סק״ז מ״ש משם ב״ח ועו״ז והרב כני חייא
ע״ש ועיי׳ כית עובד דינים לעולים לס״ת סקמ״ז
משם ה׳ אמת ליעקכ שהסכים לד׳ המג״א ז״ל.
והמאמ״ר ז״ל חלק על המג״א מהא דאיתא כסי׳
ק״מ ס״ג ע״ש ומסיק לאן! כשחרית אין לקרוחו
לכחחילה ושכן הסכים הרב אליה רכא ע״ש.
דלא כהמג״א ז״ל:
נ ^ צ א דדכר זה שנוי כמחלוקת והדרינן
לכללין ספק כרכות להקל ומה גם
דמסתמיות דברי מרן ז״ל משמע ללא ס״ל לחלק
כמ״ש
שמו
כמ״ש המג״א דסחמא קחני דאין למלוח מי שאינו
מחענה ולכן שכ ואל חעשה עדיף כנלע״ד ודוק:
מצאחי להר׳ שדי חמר כחלק אסיפח
*^1££
דינים .מערכח כין המצרים סי׳ כ׳
ס״כ משם הגאון חחם סופר סי׳ קנ״ז דיכול
לעלות לס״ת מי שאינו מחענה ומ״ש מרן ז״ל
דכהן שאינו מתענה יצא מכיהכנ״ס היינו כחעניח
כה״כ משא״כ כד׳ צומוח דהוא יום שמחוייכ
כקריאה החו׳ שחריח ומנחה ויכול לעלוח אפי׳
כמנחה .ע״כ ע״ס:
זה מצאתי בין כתבי הרז״ל תשובה בלא שאלה
ולמי השיב אין כתיב כאן:
רםט( J"]£שחלק כח״ר דס״ח מצוחה בעשרה
וכו׳ ככר מילחי אמורה דלפי דברי הר״ן ז״ל.
אין מקום לחלק בכך .ומ״ש עור דמסחמא ממנים
שליח צמר הבקי וכו׳ .ליחא חרא לאף כשופר
ומגילה שייך לומר זה .דמסחמא ממנין הבקי מקודם
ועוד דכס״ח שייך ככפר שאינו כקי ילכו אצלו
חון לחחוס או אס יחלה הכקי והוא כביחו
יוליכו ס״ת אצלו "ומ״ש עוד דס״ח המיר להו
לאינשי וכו׳ ליתא דהשתא ומה העברה ד׳ אמות
דחמיר פפי ועכ״ז לא חיישינן שישכחו ויעבירוהו.
הלוייח ספר חורה כל שכן שיש לחוש לה טפי
דשמא מחיך שהוא בהול לצאח ידי חיבתו שישכח
זה ואס כת״ר רצה לו׳ דכיון דהס ככנופייא
מדכרי אהדדי .א״כ היינו תירוץ ראשון וה׳ן נסתר.
ומ״ש טור לחלק כין מצוה שיש לה חשלומין
ואין לה חשלומין ליחא חרא דהרי מגילה יש לה
חשלומין דכן י״ר שהיה אנוס ולא קרא כי״ד
יקראנה כט״ו וכמ״ש מרן סי׳ חרפ״ח ס״ח ט״ש
וניל דלאו דוקא יחיד אלא אפי׳ צבור שנאנסו
ולא קראו כי״ד ודאי שקורין כט״ו דמאי שנא
ושופר ולולב נמי הרי יום ב׳ לפניו וא״כ ביום
א׳ לא יהיה בהול ועוד דאעיקרא דמילחא אין
חילוק זה עולה יפה כלל דמה איכפח לן אס יש
יוסף
לה חשלומין שהדי עכ״פ הדי הוא חייב לקדוח
היום וממילא יהיה בהול ויוציאנו ד׳ אמוח ועוד
שהרי הזאה גזרו טליה שמא ימבידנו כדאיחא
בפסחים ואף שיש לה חשלומין ליום אחר ועם
כל זה גזרו .ומ״ש טוד לחלק בין מצוה דאירייחא
למצוה דרכנן ליחא שהרי כמין דאורייחא תקון
ומשו חיזוק לדבריהם כשל חורה כדאיחא ככמה
דוכחי שיביא .ונגיד הרי טכילח כלים גזרו שמא
יטכירני כדאיחא כביצה ע״ש .ואף שהוא מדרבנן
ט״כ מצאחי כחוב:
^ £ל א לחסיר כוס דבר מכל מה שכחכו
עי1
ידי קדשי של הרב המחבר זלה״ה
אעחיק מה שהשיב להרכ ר׳ אברהם הכהן אצכאן
הי״ו טל המכחכ שקיבל ממנו וגס אמחיק הצח
ממכחכ הרא״ה אצכאן הי״ו טנין הצריך כקיצור
נמרן לפי שכמכחכיהס הנז׳ נמצאו דברי הפיסקיס
ואבאר לך הטנין שהיה ביניהם שהרא״ה די״ו
שלח איזה דורון להרכ המחבר זלה״ה והרב
המחבר זלה״ה כחכ שנשכט טל הדורין הנז' שאס
לא יודיענו כמה דמי שיייו וישלח לי יהיה מונח
וכו׳ כמו שאבאר כדכריהס .וזה החלי .כטז׳ צורי
יגואלי .זה קיצור ממכחכ הרא״ה הי״ו:
^ ^ ת י יראיחי הא דסייס מ׳ר במכחכי הטהור
על דבר מעט המנחה ששלהחי למ׳ר
ודל כי נשכעהי אם לא ירצה להודיעני סכימה
חהיה מונחה כקרן זויח ולא אשלח כה יד כלל
וכו׳ עכ״ל לשון הזהב ופליאה נשגבה מה ערכחי
לפני שלחנו וכו׳ ולא ניחא קמיה דמ׳ר הי״ו רק
בעסק לחא דשביעה אחמהה .ואי אחינא לסלסל
כה ולפלפל פלפלח כל שהוא וכו׳ ואס כניס
אנחנו ככונחו דמ׳ר דכדיק לן רכ יוסף הי״ו
על מי שנשבע ככהכ ולא הוציא השביעה מפיי
רק רסן הקילמיס רן כצבי על גבי הנייר .אי
מיקדייא שביעה או לא ונפקא מינה למלמא ומאי
דכחב לפי רוח מכינחי לא הוצרך לבאר כל הצירך
למי
שמו
יוסף
למי שצריך להבין רק הנחירה במחק לשונו:
ו מ ה ד ל ג א ליה דלא פלעא לה ממחלוקח
הפוס׳ ז״ל .ויש מהם שסוברים
דהייא שבועה ומ״מ הסנמח רוב הפוסקים
זיע״א סברי מרנן דלא הוייא שטעה ונבר הרב
ננה״ג חומ״ש סי׳ ע״ג אסף וקבץ נמה פוסקים
ראשונים נמלאניס ועד אחרן רבנן בחראי הלא
בספרחס דס״ל הני דאין בשבומחו כלום ונד״ד
מיגרע גרע .דנדון הרבנים הפוסקים ז״ל מיידי
בהודאתו שנשבע ועען שלא הוציא השבועה מפיו
אי מצי עעין הני או לא .ועיט צדיק חחזינה
מישרים ומטרח חפצנו להשחעשע בדב״ק ולא עח
האסף סביוח הפוסקים זיט״א:
! ה ^ ת א דאחינא להני אמינא ולא מסחפי׳
דההיא שבועה שהזטר רב יוסף
הי״ו בבחט .קושמא קאי דמן פה הקולמוס
לנייר דוקא היהה .וח״ו לא עלחה על רעיון
רו״מ אפי׳ שיעור דיבור שבועה ו ט ומן האמיר
נל אפייא שוים דההיא שבועה דצייר לן מ׳ר
שיחיה לא שדירא ולא קיימח ע״נ לשון הצריך
לנימי׳ במנהבי שהאריך עיר:
,
וזאת תשובת הר׳
המחבר אליו•״
נח״ר בעטן שביעה בנחב דחלייא
רע*
בפלוגחא .אומר אט דעל נרחין
לא איפליגו אלא בנוחן מחנה להקדש או לחבירו
ונשבע בנחב על זה בזה הוא דאינא מ״ר
דלא הויא שביעה בכחב והיינו לעטן שאין ביח
דין מיציאין מידו ריניל הוא לפמיר עצמו ולימד
לא היצאחי השבימה מפי אלא בנהב דלא היייא
שבועה למ״ד אבל מדיני שמיס צריך הוא לחוש
לעצמי לצאח ידי שמיס אם יידע בעצמו שבאמח
נשבע ובזה נ״ע מידי דלענין זה הוייא שטעה
ונן מהבאר מחשיבה מהרמ״ה ז׳'ל המיבא בספר
ויאמר יצחק לא״א הראש זלה״ה חיו״ד סי׳ ועוד
נט
נראה לפי מ'ש הח״ס בשתי תשובות הסברא
טתנת בנ״ד שחייב לקיים שבועתו ע״ש:
ו א ח ז ה אנבי להגאון חתם סופר ז״ל חיו״ד
סי ר״ך שכחב ודל .והסברא נ״ל
דודאי כל דבר שבין ארם לחבירו כגון הגדת
עדוח לפני ב״ד עדיף פפי דיבור פיו מכחבו כי
אדם שומע מבין טונה חבירו פנים אל פנים יוחד
ממה ששומע חונן טונחו במכחבו .ע״כ בעדיס
דכתיב על פי שנים עדיס .ממעמינן מכתבו משא״כ
אדס לט5מי לקיים כל דבר איכא פפי חיזוק וקיום
נשטחב השבועה לקיים הדבר ועביד מעשה הנחב
ממה שיקויים ע״י הבל פיו ימ״נ בשבועה דנחיב
לבעא בשפחיס ונו׳ לא אימעימ אלא הרהור אבל
נתיבה אתיא בק״ו מעקימת שפחיו ו ט ע״ש.
ועי׳ עוד שס בסי׳ רנ״ז .מ״ש מזה באורך
מ״ש .נמצינו למדין דלפי מאי דהסביר הגאון
הנז׳ ז״ל הדין טחן דשבומה בנחב לקיים נל
דבר .הוייא שפיר שבועה .והיינו דאס הוא בלשון
הודאה שהודה בנחט שנשבע .בזה ודאי דהב״ד
כופין אותו עפ״י הודאתו נמאה עדים .ופטור
מד״ש אס יודע במצמו שלא נשבע בפועל אלא
שנתב כן להפיס רצון שכנגדו אבל אס כתב
הריני נשבע למשות דבר פלוני בזה ודאי דחייב
בין בדיני אדם ובין ב ד" ש לקיים שבועתו ונמ״ש
הגאון ז״ל הנ״ל ודוק:
רע״ב א ש אחד היה ירא את ה׳ .צוה
שיקברו עמו בקברו ספרי דפוס
משניות ותהליס וביום פעירחו באו ושאלו אי
שפיר דמי לעשוח נן משוס דמצוה לקיים דברי
המח או לא:
ה 3ה ידוע מ״ש הרב ב״ד חיו״ד סי׳ קמ״ה
דמוחר לנהוג מנהג בזיון בספרים
הנדפסים בנחב רש״י ז״ל והרב זר״א חיו״ד סי׳
קל״ג סחר דבריו יעי״ש .ועי׳ מהרשד״ס ז״ל
חיו״ד סי׳ קפ״ד נהב יאסור והר׳ ב״ד נחב
,
,
,
י
דלא
שמו
דלא אסר מהרשר״ם ז״ל אלא בנחב אשוריח
וסיים לאף בבחב רש״י דמיחר לדעחו צריך שלא
יהיה בהם שמוח שאינם נמחקים דאפי׳ בנחיבח
גויס אסיר למוחקן ע״ש .ועי׳ באריה המים
חיו״ד סי׳ י״ג ולהרב דבר משה ח״ג סי׳ ה׳
שהמהו על דברי הר׳ ב״ד ז״ל .דמנ״ל דמהרשד״ס
איירי בנחב אשורי דוקא .יחו דאפי׳ בנחב רש״י
אי אפשר כלתי כחב אשורי בחחי׳ הפיסקא
וכיוצא .ועי׳ להרכ עיקרי הד״ע ח״כ סי׳ כ״ו
אות כ״ל כל זה הביאו הרכ זכור לאכרהס
חיו״ד אות ס׳ .יעי׳ ח״ג חיו״ד אות ס׳ ודוק:
ו ב £י הנ״ל אין ספק דכנד״ד אסור לקטר
הספרים בקבר מם המח אם הם עדין
ראויס ללמוד בהם ואפי׳ לס׳ הר׳ ב״ד אסור
כיון שיש בהם כחב אשורי ויש בהם ג״כ שמוח
שאינם נמחקים ואס הם בלוים כ״כ שאין ראויס
ללמוד בהם .אז מציה לגינזן בקבר ואפי׳ דלא
החירו אלא בקבר ח״ח .כמ״ש מרן או״ח סי׳
וביו״י סי׳ רכ״ב ע״ש .ועי׳ מג״א שם דה״ה
בשאר ספרים יע״ש נראה להחיל בנ״ד אף דאיני
ת״ח הרי היא ירא את ה׳ ומוד דמציה לקיים
דברי המת כמשרז״ל דלא מסתבר כהר׳ באר
שבע דס׳ דה״ה בשאר ספרים ד״ל דצריך לקוברן
בקבר ח״ח אלא הכונה דה״ה בשאר ספרים
צריך לגונזן ובשאר ספרים נהחינן דרגא דאפי׳
כקכר שאינו ח״ח יכול לגונזן:
ו ^ ו ר ^ י ששמעחי שמר אט זלה״ה שפעם
אחח לקחו ספרים כחי׳ יד שכחוכ
בהם שמוח הקדש נוסח קמיעין וכיוצא וקברו
אותם בטח הקברות .ולא חששו כלל להשמוח
הכתובים בהם משמע דאיני אסור אלא לנהיג
בהם מנהג בזיון אבל לקוברן לית לן בה דאדרבא
זה הוא כבודם .יוצא לנו מזה לנ״ד דאעפ״י
שראוק ללמוד בהם מותר לקוברן ומיהו יש לדחות
משים להתס הוראת שעה היחה כדי לשבר
יוסף
מתלעות עול וניוד אלהים הסתר דבר ועכ״פ
דיכא יתיב לנד״ד דדוקא אס אינס ראויס ללמוד
בהם היא דמותר אבל אם דאוים עדין ללמוד
בהם אסור לאבדן בידים ולמחיר! השמיח הכתובים
בהם ודוק:
רענו ^ י ^ י מחיקה הנק׳ סאסעיליס או
ביסקוגיס העשוי מבציס טרופוח
וסוקאר וקמח או חלב חעה .ידוע הוא שבלילחו
רכה ואח״נ ניחנין איחו בכלי אחד ומכיחיס
אוחו כחנור ליאפוח וכשאיכלין אוחו אחר אפייחו
מברכין עליו כורא מיני מזונוח מפני שקמחא
הוא העיקר אירע שאפה אותו גוי נסתפקתי אס
יש כו משום כישילי גייס או לא .דלכאורה היה
נראה כיון שקמחא עיקר דיני כדין פת ושרי
לאוחן הנוהגין לאכיל פח של פלמר או כיון שהם
מערכים כי הסיקאר היה ליה כדן עירכ דכר
שיש כי משוס איסור כישולי גויס עם דכר
שאין בי איסיר בישולי גויס שדינו כש״ע יו״ר
סי׳ קי״ג ס׳ ב ע״ס .יהאמח נראה דודאי הבציס
הס העיקר והסוקאר למחקו והקמח לדבק ואחר
שהבצים הס העיקר ודאי דאסור ילפי״ז כרכחו
היא שהכל ולא במ״מ .ועי׳ להפר״ח סי׳ ק׳׳ י
ס״ב שכ׳ שאין בזה משוס כשוי׳ג כיון דקמחא
עיקר עכ״פ כיון דהוא איסורא דרכנן אזלינן
לקילא אע״ג דיש חילקיס על הפר״ח ז״ל אלא
דזה מיידי אס הוא של גוי אכל אס הוא של
ישראל ואפאו גיי די כקיסם כדין פח של ישראל
שאפאו גוי כמבואר סי׳ ק״י ס״ב ע״ש ודוק:
רעד( ח ל ראש השנה ביום שלישי ונולד כן
ערב ד״ה בין השמשוח יום ג׳
הבא שהוא ח׳ לח׳ חשדי שהוא ע׳ ללידתו
כאוחו יום אינו יכול למולו מפני שיום ג׳ למילחי
יהיה כיוס כפיר יום שמחח כהן שהוא י״א
לחשרי שהוא יום חמישי כש׳ והוא י״כ ללידחי.
אינו יכול למולו .שיום ג׳ למילחו יהיה כשכח.
וביום
7
י
שמו
D
וכיום הששי ג״כ אינו יכול למולו מפני שיכוא
יום ב׳ למילתו כיוס שכח למ״ד כש׳ .יום א׳
שהוא מ״ו ללידתו אינו יכול למולו שיום ג׳ למילתו
יחול כיוס א׳ של סוכות הרי י״ח ללידתו מס
כ׳ י״ע של סוכות .יום א׳ דחוה״מ שהוא י״ע
ללידחו אינו יטל למולו מפני שהוא יום ה׳
כש׳ ויוס ג׳ למילתו יחול ביום שכח הרי כ״א
יום ללידחו עס יום שכח דחוה״מ .יום א׳ שהוא
ד׳ דחוה״מ והוא כ״כ יום ללידתו אינו יכול
למולו מפני שיום ג למילתו יחיל כיוס ח עצרח
הרי כ״ה יוס ללירחו עם כ׳ ימים טוכיס אחרו׳.
יום ה שהוא יוס אסרו חג שהוא כ״ו ללידתו
אינו יכול למולו מפני שיום ג למילתו יחול כיום
שכח הרי כ״ח ימים ללירחי עם יים שכח וצריך
למולו כיום א׳ שהוא כ״ע יום ללידחי וריק:
,
,
,
,
הנאמר באיוב יוחר ממה שנאמר באברהם לאילו
באיוב כתיב הס וישר ירא אלק׳יס וסר מרע
ואילו באברהם כתי׳ כי ירא אלק׳ים אחה ע״כ.
ולפי האמור לא היה יכול לומר באברהם יותר
להא בפניו היה וא״כ מנ״ל לאיוב גלול מאברהם
ועי׳ מ״ש הר׳ חיל״א ז״ל בס׳ חומת אנך משם
מהרח״א ז״ל ולי איש צעיר נר׳ ללא קשיא
מילי לאף להיה כפניו היה יכול לומר כי ירא
אלק׳יס וסי מרע אחה או כי ירא אלק׳ים וחם
וישר אחה והוי מקצתו כפניו שלא אמר כאיוב
חס וישר ירא אלק׳יס וסר מרע אכל השתא
רכחי׳ כי ירא אלק׳יס אתה וחל״מ עכ״ל לגלול
הנאמר באיוכ יותר מאכרהס כמ״ש ורוק:
!ירא בפ׳ צחוק עשה לי אלק׳יס כל
רעז(
השומע יצחק לי .שמעתי בזה
הפסו׳ רמז משם א״א הרא״ש ז״ל שפי בהקריס
מה שאמרו דורשי רשומות דשם יצחק הוא
רומז אות י׳ עשרת הדברות שעתידין בניו לקבל
צ׳ תשעים שנה של שרה ח׳ שמנה ימים שנמול
יצחק ק׳ מאה שנה של אברהם ובזה פי׳ הוא
ז״ל שמלח צחק חסר וא׳ו כתי׳ לרמוז דשרה
אמרה כרוה״ק צחק עשה לי אלק׳ים עכשיו
אכל אות י שהיא עשרת הדברות עדין הס
עחידיס לקכלם כסיני ואז יהיה השם של יצחק
שלם וזהו כל השומע עד לעחיד שיאמרו ישראל
נעשה ונשמע אז יצחק לי דהיינו השם שלם
עכ״ד ז״ל:
,
משל הקדמוני
עם מה שהנני ה' שנים ג׳ גרגרים על איזה פסוקים
כפי קו״ד
פ׳ בראש ת
י
פסו ויאמר ה׳ לא
רעה(
מוכ היוה האדם
לבדו אעשה לו עזר כנגדו .אפשר לפרשו דרך
רמז עפ״י הידוע דהאדם בראו הקכ״ה בחירי
וברא יצה״ט ויצה״ר והאדם יבחר לו מה שירצה
דבל״ז אין שכר ואין עונש .וזהו רמז ה כחוב
ויאמר ה׳ לא טוב היוח האדם לבדו בלא יצר
הרע ובלא יצה״מ דא״כ אין שכר ואין עונש
לכן אעשה לו עזר דהיינו יצי העוב לעוזרו
כנגדו דהיינו כנגדו דיצר הרע להצילו מידו
כדי לקבל שכר ודוק:
רעי( 3ח פסוק כי אוחך ראיחי צדיק לפנ
וכו׳ כת׳ רש״י ז״ל אימרים מ ק 5
שכחו של ארם כפניו וטלו שלא כפניו וכו׳ ע״ש.
והוא חלמוד ערוך ערובין דף י״ח ע״ש .וה קשו
המפרשים ז״ל דכפ׳ קמא דכחרא אמרי׳ גדול
,
ח
,
תולדות
איתא כמדרש אמר עשו
רעיי(
ליעקב אס אתה נכנס לגן
עדן אני נכנס עמך ואס אני ; כ נ ס לגהינם
אחה תכנס עמי ע״כ והוא תמוה ונר׳ לפרש
עפ״י מה שהק׳ מהר״ש פרימו ז״ל והיא חקירח
הראשו׳ ז״ל כיון שיעקב ועשו חלקו העולמוח
יעקכ נעל לחלקו עוה״כ ועשו נעל לח1ק עוה״ז
א״כ בני ישראל אינם רשאין ליהנות ן העוה״ז
י
מ
שמו
רק מה שהיא כהכרח גדול לצורך החיוח ואיך
מצאנו ידינו ורגלינו ברוב חענוגי עוה״ז זה
דבר שא״א מפני שהוא של עשו ובפרע שבתורה
יש לנו הבמחות גדולות מטוב עוה״ז ומאין הס
לנו והשיב מהר״ש פרימו ז״ל להיוח שחנאי
התנה הקב״ה טס מ״ב אם ישראל יקבלו ההורה
מוטכ וא״ל אחזיר אחכם לחיהו וטהו נמצא שיש׳
שקכלו החורה הצילו אח כל הטולס שהיה טומד
אז כסכנה גדולה והוה ליה כמציל מזוטו של יס
ומשלילוחו של נהר שהוא שלו וא״כ גם טוה״ז
הוא של ישראל ט״כ וטפי״ז הרי הוא כמבואר
רעשו הרשט טלה כדטחו דיטקכ נהנה מן הטוה״ז
כחורח גזל ולא עלה על דעהו כל הנ״ל והיה
מחשכ ליעקכ רשע כשטל שנהנה מן הגזל ולכך
אמר ליעקב אס אחה נכנס לג״ע מורה וכא
דהקכ״ה אינו מעניש לעוברי על מצוחיו וא״כ
אף אני אכנס עמך אעפ׳יי שאני רשע ואס
אט נכנס לגהינם מורה ובא שהקב״ה מעניש
לרשעים א׳׳כ גס אחה כאחד מהם וחכנס עמי
לגהינם והוא פשוע ודוק:
ש ר ה בפ׳ ואכוא היום אל
רעט( ח
העין וט׳ יש לדקדק
היאך האמינו לאליעזר בניחוש הזה ודילמא אחר
שאירע המעשה אמר להם שאירע כך ושקורי
משקר כהם ונראה לישכ כהקדים מה שיש
לדקדק עוד למה כאמת סיפר אליעזר שאכרהס
אמר לי שאם לא תאכה האשה וכו׳ ונקית
משכועתי זאת רכזה נתן להם מקום לעכב שלא
ליתן לו אח רכקה ונר׳ לישכ עם מה שאמרו
רז״ל והכיאו רש״י ז״ל כפר׳ זו כפסיק אולי לא
תאכה האשה וכו׳ שמלת אלי כחיב חסר וא׳ו
ודרשו בזה כת היתה לי לאליעזר והיה מחזר
למצוא עילה שיאמר לו אברהם להשיא בתו וכו׳
עי׳ כרש״י כפ׳ זו ועל פי זה יתכן לומר דאליעזר
כירן באומרו להם שאמר לו אכרהם ואם לא
י
י
יוסח
חאבה האשה וכו׳ כונהו כדי שעל ידי כן יעכבו
ליחן אח רכקה ליצחק וכזה יהיה טח לו להשיא
אח בחי ליצחק ומה מאד יומחק שרמזה לנו
החורה זה במלח אולי הכתוב אצל סיפור דברי
אליעזר ללבן ובחואל ששס נמסרה מלח אלי חסר
ולא רמזה לנו זה במלח אולי הכחוב אצל דבריו
לאכרהס שזה ראיה להרכר אשר דברנו דכונחו
כדכרו עם לכן ובחיאל היחה כדי שיעככו ועפי״ז
מחורז שפיר מה שדקדקנו בחחי׳ משום דכיון
דלכן וכחואל שמעו מפי אליעזר דכריס שכהס
טחן מקום למככ המה ראו כן חמהו ולא הכינו
שטנחו היחה שכח היחה לו ומחזר למצוא עילה
וט׳ .אלא שפעו בדעתם דאליעזר בתומו הולך
ולא לצה לשנות ממה שאמר לו אברהם אדונו
וסיפר להם האמת דברים כהוייתן ולכן כשאמר
להם גס כן עטן הניחוש שעשה האמינו לו
כזה דאס כאמה שקר כפיו כרכר הניחוש וכינהו
לשקר כדי שיחנו לו אח רכקה אם כן למה לו
לומד להם דכריס שמשמעוהן שנחן להם מקום
לעככ אלא על כורחין דקושעא דמילחא קאמר
בין בחחילה ובין כסוף ודנו אוחו לחם הולך
כחומו ודוק כי נכון הוא:
ש ^ ל ת והיה אם לא יאמינו וט׳.
רפ(
יש לדקדק דכלפי יטה אין
ספק כלל וי״ל עפ״י משרז״ל דהכחירה כיד האדם
ואין ידיעתו ית׳ מכרחח וק״ל:
ש ם אמר הקכ״ה למשה לך שוכ
רפא(
מצרימה כי מתו כל וכו׳ .יש
לדקדק הרי קידם זה נתעורר משה לחזור
למצרים כמ״ש אלכה נא ואראה אח אחי אשר
כמצרים .וא״כ מאחר שנחן דעחו לילך למצרים
א״כ למה הוצרך הקכ״ה לומר לך שוכ כי מחי
וכו׳ .וי״ל דהיא הנותנת כיון שככר נחן דעתו
לילך כדי שיהיה נכון לכו כמוח אמר הקכ״ה
לך שוכ ואל חירא ואל חחח .וכזה מחורץ מה
שמקשים
שמו
שמקשים דמהכא מוכח דהא דשלוחי מצוה אינם
ניזיקין ה״ד היכא דלא שכיח הזיקא הא אם
שכיח הזיקא לא אמרי׳ דהא אמ״ל הקכ׳׳־ה למשה
לך שוב כי מחו וכו׳ הא לאו הכי לא היה אומר
לו לילך ולמה החלמוד הביא משמואל איך אלך
ושמע שאול והרגני ולפי האמור דלא אמר לו
הקכ״ה אלא כדי שיהיה לכו נכון ובטוח שלא
יירא ולא ייחח וכו׳ הרי הוא כמבואר ודוק:
הרא״ם ז״ל על לשין רש״י
רפב
ויוסף היה כמצרים והלא הוא
יכניו היו ככלל שכעיס וכו׳ ע״ש נלע״ד דהכי
פירושו אך קשה וכי /כלימ־ אחר דככר היכחנו
דרש״י ז״ל מפרש ויוסף שהיה כמצרים ומכח
זה מקשה והלא הוא וכניו וכו׳ .א״כ מאי מקשה
חו ומה בא ללמדינו והלא מובא בא ללמדיני.
שיוסף לא היה ככלל השבעים ולא קשה כי אם
קושיח והלא הוא וכניו וכו׳ ועוד מי הכריחו
לרש״י לחשוכ וכו׳ .רוצה לומר ואס חימצי לומר
דמאי דקאמר רש״י ומה כא ללמדני כינחי להכריח
שהוא חסר שי׳ן דאל״כ מה כא ללמדנו .קשה
מי הכריחו וכו /בחסרון שי׳ן נמי חיקשי ליה
וכי /כלומר מה הרויח רש״י להנצל מקושיח מה
כא וט /ולהכניס עצמו כקישיא אחרה שהיא והלא
הוא וכניו וכו /יוחד היה לו לפרשי כפשיטי כלא
חסרון שי׳ן וחיקשי ליה דוקא קושיח ומה כא
ללמדני וליכא למימר וכו /כלימר למולם אימא
לך לחשד שי׳ן ומאי דקאמר רש״י ז״ל ומה בא
ללמדנו ר״ל ואס תימצי לומר שאינו חסר שי׳ן
מה כא ללמדנו וטנתי להקשית ממ״נ א״כ הו״ל
להקדים קושיה מה בא ללמדנו שהיא בנויה טל
פי פשוטו של מקרא ואח״כ כשלא יוכל לפרשו
טפ״י פשוטו ויצטרך להוסיף שי׳ן אז ח כיל טליו
קושיח והלא הוא וכניו וכו׳ אט״כ דרש״י ז״ל
לאו להט נחיח וא״כ הדרא קושיא לדוכחה מאי
ומה כא ללמדנו דקאמר ודוק:
שמות
)(16
סא
יומה
ולולא
פי׳ הרא״ם ז״ל היה נלע״ר לפרש
דברי רש״י ז״ל בדרך פשוט.
רטנתי להקשות דוקא קושיה מה בא ללמדנו
אלא דבחחי׳ הציע הצעה דטל כרתי! היא ובניו
היו בכלל השבעים וא״כ מה בא ללמדנו וט/
וכי לא היינו יודעים וכו׳ ושיעור דברי רש״י
ז״ל כך הס והלא הוא וכניו היו ככלל שכעים
דהשתא ליכא למימר דכא ללמדנו זה וא״כ מה
כא ללמדנו ודוק .ע״כ:
כפסוק ככל המקום אשר אזכיר
רפג
את שמי אכוא אליך וכרכתיך.
אפשר לפרש על פי מ׳׳ש רז״ל כמדרש רכה פ׳
ויגש דאין הקב״ה מיחד שמו על שום כ ד ה
כשהוא חי אלא על בעלי יסודן וט׳ ע״ש ועפי״ז
יאמר כאן ככל המקום אשר חראה שאני מזכיר
אח שמי דהיינו על כעלי יסודן אזי אכוא אליך
וגרכחיך דיסורין ממרקין עונותיו ואין לך כרכה
גדולה מזו ודוק .או אפשר עפ״י מ״ש הרב
חמ״י עעס למה לא נזכר שמו של הקב״ה
כמגלת אסהר וכו׳ העעם משום דלא היתה אז
גאולה שלימד אלא לפי שעה וקי״ל דאין הקב״ה
מיחד שמו על הרעה וכו׳ ע״ש ועפי״ז יאמר כאן
ככל המקום אשר תראה דאני מזכיר את שמי
ודאי אבוא אליך וכרכחיך דהיינו גאולה שלימה
לאפיקי כשאיני מזכיר את שמי היינו גאולה
לפיי שעה וק״ל:
רפד מש£ט ם כפ׳ מכה איש ומת כחכ
רש״י ז״ל למה נאמד
מכה איש ומח לפי שנאמר ואיש כי יכה כל
נפש אדם מוח יומת שימע אני הכאה כלא מיתה
ה״ל מכה איש ומח אינו חייכ אלא כהכאה של
מיתה ע״כ והקשה הרא׳־ס ז״ל דהרי כחיכ וכי
יריטן אנשים והכה איש וכו׳ ולא ימות וכו׳
ונקה המכה אלמא הכאה בלא מיחה פעור וא״כ
מכה איש ומח למה נאמר ע״ש ושמעחי מי
שרצה
שמו
שרצה להלין על רש״י ז״ל דאי מהחם היה אמינא
עעמא דפעור משום שלא כיוין להמיח אבל אס
טוין להמיח אעפ״ שלא המיח הוה אמינא דחייכ
לכך איצעדיך קרא דמכה נפש ומה עכ״ד:
ן ל י נראה כונה הרא״ס ז״ל דמה ראיה יש
מקרא דמכה איש ומה דאפי׳ אס טוין
להמיח אם לא המיה פעור ודילמא לעולם אימא
לך כדסלקא דעחין דאס טוין להמיה אפי׳ לא
המיח חייב וקרא דוכי יריכון דפעיר היינו כלא
טוין להמיח וקרא דמכה איש ומח דמשמע מיניה
דוקא מח חייכ ואם לא מה פעור מיידי כשלא
טוין להמיח ולזה אס המיה היא לחייב איל אס
לא מת פמיר כיון פלא כיוין להמיח וא״נ הדרא
קישיח הרא׳׳ם לדוכחה מכה איש ומה למה נאמר
והלא לא משמע מניה כלל דאפי׳ טוין להמית
אם לא המית פעיר דלעילס אימא לך דח־יכ
וכנ״ל ומיה והפשר לומר דמכח קרא יתירה קא
דריש דהרי מקרא דוכי יריכון שמעינן הא אלא
ע״כ קרא דמכה איש מיידי דאפי׳ אס כירן
להמיח אס המיה חייב ואס לאו פעור ודוק:
רפה ו א ת ח נ ן איחא כמדרש אמר לי הקב״ה
י למשה אחה חיפס החיל
בב׳ ראשים אם סלח נא אחה מיקש בעל אעירה
נא ואם אעירה נא אהה מבקש בעל סלח נא
עי׳ במפרשים מה שפירשי בו ואענה חלקי גם
אני כפי השגה קיצ״ד .והיא עפ׳׳י משרז״ל דאם
היה משה רטנו ע׳יה נכנס לאדן לא היה נחרב
ע״ע .עיר אמרו רז״ל דכשהעאו ישראל שפך
הקב" ה המתי על עצים ואכניס דהיינו חדק
הבית ע״ע .והנה שהים אלו הם מנגדים זה
לזה שאם משה היה נכנס לאדן לא היה נחרב
ומוכרח דכשיחעאו ישראל על מי ישפוך הקב׳'ה
חמתו כי אס על ישראל עיכרי רצינו ח״ו .ואה
הקב״ה ישפוך חמחו ע״ע ואכניס שהוא חרבן
כיהמ׳יק מוכרח שמרע״ה לא יכ «-צאר; שאם
,
יוסף
היה נכנס לא יחרב ועפי״ז יוכן כינה המדרש
הנז׳ בפשינרת אמר לי הקי״ה למשה למה חששת
החבל משני ראשיו ששאלח ב׳ שאליח המנגדיס
זו לזו ואי אפשר שיתקיימו שניהס בבח אחח הלא
חדאה שאס סלח נא אחה מכקש שכינחך להכיל
אח ישראל א״כ כהכרח גמור שחבעל אעירה
נא שאס הפנס לאדן לא יחרב ומיכרח לשפוך
המתי על שונאי ישראל והרי כינחך להפילם בשאלח
סלח נא ואס תאמר שאעברה נא אתה מבקש
ואין כונהך להכיל אח יש־אל .א״כ בעל סלח
נא והוא פשוש ודוק:
רפי JlfcCUכונח הרכ מאורי אור זי׳׳ל
כמ״ש מצירע הוא רשע שמדכר
לשין הרע כמ״ש ז״ל וכי׳ ונרמז בפסוק הפוך
רשעיס ואינס כלימר דהשיכיס כמהיס כחייהס.
וזהו הפוך רשעיס שהוא היפך ממה שהס שהרי
חייש ואפי׳ הכי קרויס מחיס וזהו ואינס .עני
הפיך חיכה רשעיס והוא חיכה עשיריס וההיפך
פל עשיר הוא עני וזהו הפוך רשעיס ואינס.
בניס חיבח רשעיס היא חיבה עשדיס בן עשריס
לרדוף והיא עושה ההיפך שאינו רודף אחר
הכניס ולכן ואינס וזהו הפיך רשעיס ור״ל מלח
רשעים אותיות עשדיס והוא עישה ההיפך ולכן
ואינם .סימא חיכה רשעים הוא חיכה שערים.
ומלה שעדים היא הראשינה שנאמרה כחודה
שמדכר על יצחק אכינו ע״ה ונאמר כו וחכהין
עיניו מראוח והיינו רמז כו לסומא הרי נרמזו
ד׳ אלו כפסיק הטך רשעים וט /ומ״ש עוד
הרב הנז׳ וגס שי׳ עני דליח נר׳ טנחי לרמיז
עוד רמז אחר .באלו הארבעה שקרויין מחים.
והיינו עני הוא דליה וזה נרמז כאיח דל׳ח
שהיא אוחיוח דלוה־ ומלח מה .המ׳ס כמס״ק
ד׳ והחי׳ו כמס״ק ד׳ והיינו דל׳ח שהיא דלוח
הש!ב כמה .מצורע הוא בעל שחין ..ותיכת
שחין במס״ק הוא שכעה עשר ומלת רשעים
במס״ק
שמו
כמס״ק שכעה עשר והיינו רשעים ואינם שחכוכים
כמתים .סומא במס״ק י״ז רשעים במ״ק י״ז והיינו
ואינם שהם חשוכים כמתים .כנים מי שאין לו
בנים היינו עריר״י במ״ק י״ג מחים כמ״ק י״ג
והיינו ואינם שהשוכ כמה ודפח״ח:
רפז מ ש ל י יש מפד יניסף עוד .נר׳ לפ׳ למיידי
כניחן צדקה לשם שמיס ,כזה וראי
וניסף עיר מחעשר יוחד .אכל יש מפזר ואיני
נוסף עוד .דהיינו כנוחן צדקה שלא לש״ש כזה
אינו נוסף אכל נשאר כמו שהוא .וגם אינו נחסר
ממונו .משים דקי״ל לעולם יעסוק אדם בהורה
ומצוח אפי׳ שלא לשמה שמחיך וכו׳ .איל מי
שאיני נוחן כלל לא לש״ש ולא •שלא לש״ש כזה
וראי אך למחסור .וזהו אומרו וחושך מיושר דהיינו
הצדקה אזי אך למחסור כמ״ש רז״ל מלח ממין
חסר ודוק :׳
ת ר מרעהי צריק וכי׳ .נר׳ לפ׳ עפ״י
רפה
מה שארז״ל כל הגדול מחבירו יצרי
גדול ממני .וזהו אומדו מי שיש לו יתרון על רעהו
יצדקוח אזי דרך רשעים דהיינו היצה״ר תתעם ודוק:
רפט ? |2מחעשר ואין כל מחרושש והון רב.
אפשר לפדש עפ״י משדז״ל צדיק ורע
לו רשע ועוכ לו .והיינו יש מחעשר שהוא הרשע
שכל ימיו בשלוה ובעישר והיינו עעמא ואין כל
דהיינו כדי לשלם לו כעוה׳־ז שכרו על איזה
מציה שעשה .אבל לעיה״כ ואין כל .מתרושש
והין רב דהיינו הצדיק דכל ימיו עני וכואב היינו
עעמא כדי ליפדע ממנו בעוה״ז על קצת טביחת
שכידו אכל לעוה״כ והין רכ מה רכ עויך אשר
צפנה ליריאיך ודוק:
ל^ יודע מרח נפשו ובשמחתו אל
רצ
יתערב זד .אפ׳ גפ׳ עפ״י משדז״ל
במס יומא ופסקיהו הפיסקיס או״ח סי׳ חדי״ ח
ראם החילה אומר צריך אני אפי׳ מאה רופאים
אומרים אינו צריך שימעין לחילה וקאמד טעמא
י
י
יוסף
סב
בגמרא משוס לי יודע מרת נפשו ואס החולה
ורופא אחר עמו אומרים שאינו צריך ורופא
אהד אומר צריך אין מאכילין אוחו ועפי״ז יחבאר
סיפא רקרא ובשמחתו אל יחערכ זר היינו כשהחולה
עם רופא אחד אומרים דאינו צריך דהיא וראי
שמחתו של החולה שהרי הוא בריא קצח מאחר
שאמר אין צריך אזי אל יחערב זר דהוא הרופא
האח־ שאמר שהוא צריך דכמאן דליחיה דמי
וכמו זר נחשי ואין שומעין לו ודוק:
לרש חרף עיבהו שמה לאד לא
רצא
ינקה .אפ׳ לפ׳ עפ״י מאי דאיחא
כגמרא שאל עורנוסדופוס הרשע לר׳ עקיכא אם
אנד׳יכם אוהב אח העניים למה אינו מפרנסם
וכי׳ והשיב לו כדי לזכוח לעשירים באמצעיתם
ע״ש ועפי״ז יאמר לועג לרש דחינו מחן לו צדקה
חרף עישהו דהדרא קו׳ עורניסרופיש לדוכחה
אס אלד׳יככ וכו׳ ונמצא שם שמים מחחלל על
ידו וזזו חרף עישהו ולא עיר אלא לזה שאינו
נותן צדקה לעני הוי כאילו שמה לאד העני ומפני
כני דכריס אלו לא ינקה מדינה של גהינס רחמנא
ליצלן מהאי דעחא ודוק:
רצב ב מ ל ל ש משלי שמע כני מוסר
אביך מה שנפקדה כמוסר
ככיכוד אכ ואס כסיני נמצאה עישה כיור אב
ואס עכל״ה ועי׳ מה שפירש כו הרכ הקדוש
בעל מלרש תלפיות ולענ״ד נראה לפרש עפ״י
משרז׳יל כגמרא יכול אמר לו אייו היעמא וכו׳
יכיל ישמע לו ח״ל וכו׳ כילכס חייבים בככודי
ע״כ ואפשר שלזה כיוינו במדרש בפסיק שמע
בגי דלא חימא דבכל גיונא השמע לו אפי׳ אמר
לך היטמא אלא דוקא במה שנפקדה בסיני דהיינו
אס אמדו לך דבר שאינו היפך החידה כנפקדת
בסיני אז שמע בני להם ובזה יש לך שכד יוחד
דהיינו יש לך שכר על שקיימה המצוה שאמרו
לך לעשות ועשית ועיר יש לך שכר שקיימה מצוח
כיבוד
שמו
כיבוד או״א דלא חימא דלא חקכל שכר כי אם
על מצוח ה׳ שאמרו לך לקיים וקיימה אכל שכר
כיבוד או״א ליחיה הכא כיון שמה שאמדו לך
לעשות המצוה ככר אחה מצווה עליה כסיני וא״כ
ליכא הכא כיבוד או״א כדי לקבל עליה שכר
לכן אמר דכאגכ חרויח דקיימח נמי מצוח טטד
או״א ודוק:
פירוש על הנדה של פםח
הא לחמא עניא וכו׳ .אפשר דכינח
רצג(
המגיד לתח עעם נכון לגלוח מצרים.
ויוכן לענ״ד כמ״ש המפרשים ז״ל דעעס גלוח מצרים
היה כדי לזככם ולעהרס ויהיו מוכנים לקכלח
ההורה ע״ע הלא כספרחם .יאפשר שלזה כיוין
המגיד כאומרו הא לחמא וכו׳ כלימר הא לחמא
של תירה מפני מה זכינו לה .משיבח העוני
שהיה לאבותינו כארעא דמצריס ומ״ש כל דכפין
וט׳ הוא על דרך מ״ש הכתוב לא בשמים היא
שהתורה מונחח כקרן זויח וכל הרוצה ליעול
יבוא וימול וסיים כל דצריך וכו׳ הוא לפי דרכינו
ללמד דעח לעס כני ישראל שנרחם על עצמינו
ונזדרז בעסק החורה שהיא נוחנח חיים נצחיים.
ויהיה פי׳ ויפסח לפי קימכ זה מלשין ופסחתי
עליכם .ועוד כה כעסק החידה שמביא אח
הגאולה כמ״ש הדכ חיד״א ז״ל כפירושו לההגדה
הנק׳ כתי הנפש .והוא מיסוד רז״ל על פסוק
גם כי יתנו בטיס עתה אקבצם יעי״ש .וזהו
שסיים המגיד השתא הכא וכו׳ לשנה הבאה
וכו׳ .ומה שכפל לומר השתא הכא עבדי הוא
לחזק הענין כמ״ש המפרשים ז״ל לפי דרכם דרך
הקדש ע״ע ודוק:
אי נמי נוכל לפרש כאופן אחר .וכחחילה
נקדים לדקדק קצת דקדוקים כפסקא זו.
יוסח
א׳ במה שאמר בארעא דמצריס דמי לא ידע
בכל אלה דבארן מצריס הוו .ב׳ איך מסתעף
מזה מ״ש כל דכפין ייחי וייכיל ג׳ מ״ש כל
דצלייך ייחי ויפשח דמלבד שנראה לכאורה כפל
הענין .ועיר כה דהול״ל כל דצריך ייחי וייחג.
ד׳ איך מקושר לזה מ״ש השתא הכא וכי .ה׳
מה שכפל לימר השחא הכא עכדי לכר׳ לכאו׳
כפול ומכופל כיותר:
לישכ כל זה ונקדיש מה שראיתי
למהר״י גיקיעיליא ז״ל הנדפש בש׳
חמ״י כפי׳ ההגדה כפשקח עכדיס שכ׳ דהעעס
שהיה הגלית כמצרים ולא כמקום אהד הוא מצד
חמלה ה׳ עלינו .דכיון דנתהייכני גלות הוליכם
למצרים שהיא מלאה כל עיכ וכל המזונות מצויים
שם חנם כמאמל־ הכתיב כגן ה׳ כארץ מצרים
ואומר זכרנו אח הרגה .כי בהיוח העבד משועכד
כעטרה קשה ולסיף יפחתו לי מזונותיו נמצא
כלה ואבד .אבל כהיות המזינות כהשפעה גדולה
כאשר הכה והשעבוד קשים יכול יוכל לסבול
עורח ועמל וט׳ זהו חמציח דבריו ע״ע .ועפי״ז
נלע״ד לתת עעס למה כחג הזה דוקא אנו
מזמינין לעניים בפומבי כאומרי׳ כל .דכפין ייתי
ויכול .משא״כ בשאר מועדים .ועי׳ להרב שבה
פםח ז״ל מ״ש כזה .ואילי אפשר דהע׳ הוא
דכשם שריחם ה׳ עלינו ולא הגלנו בארן אחרת
ארן ציה יצלמוח וכמש״ל .א״כ נאה ויאה לנו
להזמין לעניים כליל החקדש חג הזה כדי לשלם
מקצת גמוליו יתברך עמנו והיא מרה כנגד
מרה ,ועיר אפשר לחח מעם אחד במאי דאיפליגו
תנאי כמסכה ר״ה דר׳ יאושע סבר בניסן נגאלו
ובניסן מתירים ליגאל .ור׳ אלימזר שבר כניסן
נגאלו ובהשרי עהירין ליגאל .וקאמר הש״ס התם
מ״ע דר״י אמר קרא ליל שמורים הוא לילה
המשומר ובא מששה ימי בדאשיח .ור״א ההוא
לילה המשומר ובא מן המזיקין ע״ש .ולפי״ז
הנה
,
ו^ל^״ד
שמו
הנה עעם נכון לפנינו להזמנה המניים כחג
הזה דגרולה צדקה שמקרכח אח הגאולה כמשרז׳׳ל
כגמרא על פסיק שמרו משפע ועשו צדקה וכו׳
ורכר כעחו מה מיכ לסכרח ר״י דהלכה כמוהו
דר״א שמוחי הוא כמ״ש ככללי הש״ס .ומה
שעדין לא כאה ישיעחינו אפשר משוס שעדין
לא נחכפר עון הקדום ולא נתבררו ניציצית הקרושה
כמשרז״ל וככל חג הפסח אנו מזמינים לעניים.
אולי ע״י כן יושלם הברור דע״י הצדקה מהקרבה
הגאולה וכמש״ל:
מהבאר שפיר פישקא זו שאנו
עומדין עליה .דהמגיד רצה לחח
עעם לגלות מצרים ולא כשאר ארציח .ורמז
עממו של מהר״י גיקיעיליא ז״ל כאומרו הא
לחמא וכו׳ .כלומר חלע לך להא לחמא עגיא
לי אכלו אכהתנא כארעא דמצרים ולא כשאר
ארצוח הוא משים כל דכפין ייחי ויכיל .כלומר
כרי שיהיו להם המזונוח בריוח גדול וכמש״ל.
וממילא מסתעף מזה טעם נכין להזמנת העניים
כמש״ל .ועל זה מסיק כל דצריך ייחי ויפסח
והוא הזמנח העניים ועל זה אמר ויפסח דוקא
ולא כשאר מועדים וכמש״ל .ומ״ש השהא הכא
וכו׳ בא לרמיז העעס הב׳ שכתבנו .דכיון שאמר
שחייכין להזמין לעניים .ממילא מסתעף דגדולה
צדקה שמקרכח אח הגאולה .וכמ״ש ר״י בניסן
עחידין ליגאל .וזהו אומרו השתא הכא לשנה
הכאה בארעא לישראל .ומ״ש עוד השחא הכא
עבדי הוא כדי שע״י כן יתבררו ניציצוח הקדישה.
וממילא לשנה הכאה כארעא דישראל כני חורין
מן הקליפות:
א י נמי אפשר לומר השהא הכא עבדי .עפ״י
מ״ש הרב חיד״א ז״ל בס׳ כסא דוד משם
הזוה״ק .דיציא״מ היא הכנה והזמנה לגאולה
העחידה יעי״ש .ולזה נחכיון המגיד להזכיר
גאילה המהירה .באומרו לשנה הבאה כארעא
למ^תה
סג
יוסף
לישראל בני הורי! לנהס אותנו שכשס שהוציאנו
ה׳ מעבדות לחירות בגלות מצרים .כך יוציאנו
מהגלוח המר הזה לזה הכנה לזה וכמש ל ודוק:
מה נשתנה וכו /הנה כפשקא זו יש
רצי(
כמה דקדוקים .ומן הפרישה .יוכן
הדרישה .ואפשר כי רצה המגיד להחזיק שיעתו
בפיסקא הקודמת .ובא לתרץ מאי דקשה לכאו׳
על שיעחו דכיון דהלכה כד׳ יאושע דבניסן עתידין
ליגאל .ולריש קרא ליל שמורים לילה המשומר
ובא מו׳ ימי כראשיח .וממילא לדידיה אין חילוק
לענין מזיקין בין הלילה הזה לשאר הלילית וכמ״ש
הרב שבח פסח ז״ל משם הרב ב״ח בפסקה
הא לחמא ע״ש .וא״כ מ״ש מור״ס בהגהה סי׳
ח״ף ס״א וז״ל יש לפחוח הפתח כדי לזכור שהוא
ליל שמירים .על כרהין אינו אלא לס׳ ר׳ אליעזר.
אבל לס׳ ר״י קשה למה באמח פוחחים הפחח
ועי׳ להרב שבח פסח ז״ל משם הד ב אברבנאל
ז״ל דהעעס שהיו נוהגים לפתוח הדלח .כדי
לקרא לעניים שיכואו לאכיל לפי שיש בזה
הלילה הוצאות מדוביה ע״ש .יממילא לש׳ ר״י
זהו העעם גופיה שפיחחים הדלת וכמ״ש הרב
שבפ״ס ז״ל ע״ש .ועפי״ז יוכן כוונח המגיד כאומרו
מה נשחנה הלילה וכו׳ שפותחים הדלת דלס׳ ר״י
אין מקום לזה ללליליה אין חילוק כלל ולזה
בא כמחרן יאמר שככל הלילות אנו אוכלי! חמץ
אי מצה והלילה הזה כולו מצה וכו /וכונחו
דמינה ובא ההוצאות •שיש בלילה הזה וממילא הוא
מחורץ על מה פוחחיס הדלח .הוא כדי לקרוא
לעניים מפני שבזה החג יש הוצאות מיובות
וכמש״ל והבן:
רצה ע 1 1ך י י £היינו לפרעה במצרים וכו׳
הנה בפסקא זו יש כמה
הערות ויובן לענ״ד דהנה המגיד בא לחדץ
מאי דקשה לכאורה על מעמו שכ׳ לעיל עעם
להזמנת ע:יים משום הוצאות מרובות לאעיקרא
דדינא
7
שמו
דדינא פירכא דלמה לנו לעשוח כל אלה וע״ז
כא כמתרץ ואמר עכדיס וט׳ ויובן לענ״ד עפ״י
מה שכתט המפרשים ז״ל דמעשה הלילה הזה
יש ט סימני עכדוח וסימני חירות ד הייני העיכיליס
וההיסבה מורים סימני חירות ואכילה מצה ומרור
מורים סי׳ טבלות עי׳ להרב היד״א ז״ל בס׳
שמחח הרגל בסוף פיסקת מה נשתנה ועפי״ז
הנה עעם נכין למה שאנו עישין בלילה הזה
סימני עכרוח וחירות משים לכיין להייני עכלים
לפרע״ה )גימ׳ עוז״ה כמ״ק( ועוד כמצרים שהיא
ערות הארץ וכמעט ח״ו שהיינו נטמאים כשער הן׳
של עומאה ועשה הקב״ה עמנו עיבה כפולה
ומכופלת והוציאנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה
וא״כ נאה ויאה לנו לעשות כל המעשים האלה בליל
החקדש חג הקדוש הזה זכר לעכרות שהיינו עכריס
וזכר לחירות שיצאנו מעכדוח לחירות וממילא נצב
כמו נר טעם המגיד דלעיל אך חינה לאכותינו
שהיו עכדיס ויצאי לחירות וכו׳ שייך כל זה אבל
אנן בדירן מה סמך יש בדבר לזה סיים ואמר
ואילו לא הוציא הקט׳ה וכו׳ עדין אנו וכי׳ .וממילא
מסתעף מזה דאין חיליק כין חכם לעם האדן.
וא״כ אפי׳ כולנו חכמים וכי׳ מצוה עלינו לספר
כיצי״מ ואררכא להם נאוה חהלה ומילי דחסידוח
דהוא דכר משוכח כיושר וכמו שהפליג בזה הזוה״ק
מאד עד שאמרו דהקכ״ה קורא לפמליא של מעלה
ואומר להם ראו סיפורא דא דקא מספרי כני
ע״ש וק״ל:
א ל יאמר כדרך אחר והחילה נדקדק איזה
דקדוקיה שיש כפיסקא זו א׳ אומרו עבדים
היינו לפרעה כמצרים דהיה די אומרו הייני לפרעה
וחו לא .דמי לא ידע דבמצריס היה דכשלמא בסיפור
המעשה אע״ג דידוע הדבר ומפירסס הענין מ״מ
הייבינו רז״ל לספר משום פרסומי טסא .אבל
בארן מצרים שהיה הגליח לא נ״מ מידי .וחי
מה צירך לימד כיד חזקה וט׳ דחכליה ההוראה
יוסןש
הוא שהוציאנו משם ולא עזכני:
ו י ו ב ן כל זה טפ״י משרז״ל כמדרש אכטר
י הביאו הרב חיר״א ז״ל כס שמחת הרגל
כפסקת הא לחמא וז״ל דכשיצאו ישראל ממצרים
כרחי כריח למשוח חשד זה עם זה וכו׳ ע״ש.
וכתב הרב הנז׳ משם מר אביו ז״ל דטנח
המדרש דישראל הם קדושים המה ראו דסיכח
שעטדם בגליה מצרים על אשר מנע! 'לדקה וחשד
ובשביל כן כרחוכריח לגמול חשד זה עם זהיעי״ש:
* 1ה 3ך | לכאורה איכא למידק דהרב ז״ל כתב
כאיחי פרק דמן המצריים למדו לעשות
כן למניע חשד ע״ש וא״כ איך שייך לומר לסיבת
שעבודם היחה כשטל שמנעו חסד והלא קידם
לכן שבאו למצרים לא היו עושים המעשה הרע
הזה ולא למדו לעשוח זה אלא מן המצריים
וגמ״ש הרב ז״ל וחי לגזרת השעבוד היחה קודם
טאס למצרים וכמ״ש הכהו׳ ועבלוס ועיט איחס
ולא משים מניעח החסל:
ל נ ר א ה ראפשר דטנח הרב במ״ש סיכת
שעבילס דר״ל סיבח קושי השעטד
דכיון שראו ישראל לקושי השעטל היה בשביל
עין זה שלמלו מן המצריים כשטל כן כשיצאו
ממצרים כלחו בריח לגמול חסל וכו׳ אכל עיקר
הגלוח היה או משום שאמר אאע״ה במה אדע
כי אירשנה או משוס קגאח השבעים וכמ״ש
המפרשים ז״ל .ונקדים עור מ״ש רטנו כחיי ז״ל
בפ׳ בא וז״ל כי בחזק יד הוציא ה׳ אחכם מזה
וט׳ מה ענין חמן אצל חזק יד אלא בא הכתוב
לרמוז ט ההמן רומז למדח הדין ומפני שישראל
השיגו יד הגדולה שהוא מרח הרחמים על כן
אסר והרחיק להם את החמץ לרמוז להם שירחיקו
מלהאמין במרה הדין ובלבד כלא יקצצו בנעיעוח
ושלא יאמינו שמדח הרחמים עשחה זאח וט׳ יעו״ש:
ן ל £י דבריו ז״ל נר׳ רכינה המדרש דכרחי
בריח דטון שיאי שהקכ״ה ציה אוחס
על
,
שמו
יוסף
על החמץ לרמוז להם שאף מלה״ר עשחה זאח
לכך נחעיררו וכרחו בריח ביניהם לגמול חסל
זה ע״ז שכשם שהקכ״ה עשה עמהם לפנים משירח
הדין ושיחף מדח הדין עם מדח הרחמים והיציאה
אף הס כרחו כריח זה לגמול חסד שהוא לפנים
משוה״ד .והוא דכשהלט כליל פסח לפטה קרכן
פסה כהר סיני כמ״ש המפרשים ז״ל ע״פ ואשא
אחכם על כנפי נשרים אז כדחו הבריח ההוא
לקרוא לעניים משוס שיש הוצאוח חרוטה וכמש״ל:
ף ^ ל פי הדכריס האלה אפשר דטנח המגיד
כאומרו עכדיס וט׳ דר״ל דקישי השעבוד
שהיה לנו על ידי פרעה .זה היה מסיכה מצדים
שמהם למדו לעשוח כן וכנ״ל וכשהוציאנו כ־חנו
כריח וכמ״ש הרכ היד״א ז״ל המיכא לעיל ומ״ש
עוד ביד חזקה וט׳ הוא עעס ב׳ לכריחח הבריח
וכנ״ל משם ר׳ כחיי ז״ל וכמש״ל בטנה המדרש
לפי דכריו ז׳יל וזה נרמז כמלח כיד חזקה וכמ״ש
ר׳ בחיי ז״ל במלח כחזק יד והזר להודוח לה
על שהוציאנו ממצרים ואמר ואילו לא הוציא וכו
עדין אט וכנינו וכו ודוק:
א י נמי יש לפרש כדרך אחר והוא כהקדיס
מ״ש הרכ מוהרי״ך ז״ל דיש מחלוקה כין
המדרשים דאיכא מ״ד דהגלוח החחיל מלידח יצחק
אבינו ע״ה וא״כ נשלמו ח מאיח פנה ונגאלו
כזמנם ואיכא מ״ד דהגלוח התחיל מירידה מצרים
וא״כ נגאלו שלא בזמנם קודם הכנסס כשער הן׳
כדי שלא יעמעו שם לעולם וא״כ נגאלו אז
לפי צורך שעה להשלים הזמן בשאר גליוח .וכהכ
עוד דמחלוקח ר׳ יאושע ור אליעזר בניסן נגאלו
וט׳ הליא בפלוגהא דהט תנאי בעלי המדרש
יעו״ש מ״ש לפי דרכו דרך הקדש ואנן כעניוחין
נראה נפי לרכנו רר״י סכר כמ״ד להגלות החחיל
מירידה מצרים .ור״א סכר כמ״ל מלירח יצחק
החחיל הגלוח .והיינו דקאמר הש״ס החם מ״מ
דר״י דכחיכ ליל שמורים הוא לה׳ לילה המשומר
,
,
,
,
,
סד
ובא מוי״ב שמורים לכל נ״י לילה המשומר וגא
לעת״ל ור״א.ההוא ליל שמורים לילה המשומר ובא
מן המזיקין הוא דאחא יעו״ש .ופי׳ לפי דרכנו
הוא לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית מגזר
אז מאתו יתברך שיצאו בנישן לפי שהיה גלוי לפניו
שבאותו הזמן היו כמעע נכנסים בשער הן׳.
ור״א לסבר להתחיל מלידח יצחק לדידיה לא שייך
לימד לפי׳ הפסיק כמ׳יש ר״י ולכן קאמר לילה
המשומר וכא מן המזיקין והנה למ״ד להתחיל
מירידה מצרים ע״כ מדוקדק קרא לכחיכ ולא
יכלו להחמהמה דר״ל קורס שיכנסו כשער הן׳
של טומאה ועי׳ מ״ש מהדש״א ז״ל שם כחי אגדוח:
הרב שבח פסח ז״ל כחי משם הרמב״ןn
m3״
ז״ל דהעעם שנענשו המצרים אעפ״י
שקיימו גזרתו ית הוא לפי ששעבדום יותר מדאי
וכמ״ש הכתיכ וקצף גדול אני קוצף וכו ימו״פ
כפשקה כמה מעלות ולפי זה מקום יש לומר
דר״י סיר לקושי השמכור לא השלים הזמן וא״כ
אחי שפיר שנמנשו המצרים על קישי השעכוד
אכל אי אמרינן לקושי השע השלים הזמן א״כ
למה נענשו המצרים וזוהי שברח הרמב״ן ז״ל
גופיה לטון לסבר דע ל קושי השעבוד נענשו אם
כן ליכא למימר להשלים הזמן:
P i D ^ Iמתבאר שפיר פיסקא זו והוא כי
הנה כתבתי לעיל דהמגיד סבר כס׳
ר״י דכניסן עחידין ליגאל וממילא מסחעף מזה
דהגלוח החחיל מירידת מצרים וזוהי סכרת ר״י
וכנ״ל וזהו אומרו מכדים היינו וכו׳ ויוציאנו ה׳
אלד׳ינו משם כיד חזקה וכו׳ דר״ל העשר מטת
וע״כ לומר דמשוס קושי השעכוד היחה זאת
להם וכמש״ל וממילא מסחעף מזה לקושי השעכור
לא השלים הזמן לאלח״ה למה נענשו עליו וא״כ
עכ״ל לסבר ר״י ללא נשלם הגלוח וממילא נמי
לבניסן עחילין ליגאל אלא לאכחי מצינן למימר
לאה״נ לקושי השעבול לא השלים הזמן אבל נימא
,
,
,
,
לנשלם
שמו
יוסף
דנשלם כמציאוח וכמ״ר דהגלוח החחיל משנולד
סיפור ההגדה משום דאין ל? קצבה יננו״ש ועפי״ז
יצחק לזה כא המגיד ואמר ואילו לא הוציא הקב״ה
יוכן כינה המגיד ואפי׳ כולנו חכמים וכו׳ ר״ל
וט׳ עדין ,,אנו וכו׳ .ד״ל שהיו כמעט נעמעיס
דכשלמא אם לא היו הייכיס לספר כיצי״מ כי אם
כש׳ הן׳ וכמ״ש קרא ולא יכלו להחמהמה וכנ״ל
עמי הארצוח היה מקום לחה מעם למה אין
וא״כ הרי הראח לדעה דלא נשלם הגליה וכשב׳
אני מכרכי! על סיפור ההגדה משוס רכיון רעם
ר״י וכמש״ל ומ״ש ואפי׳ כולנו חכמים וכי׳ .יוכן
האדן צריך אחר שיקרא לו הענין וילמדנו דעת
לענ״ד כהקרים משרז״ל כפ״ק דכרטח והביאו
א״כ הרי מציה זו תלויה כאחר וכמש״ל אכל
המגיד לקמן מאי דאיפליגו הנאי אי מזכירין
השחא דאפי׳ כולנו חכמיס וכו׳ מצוה עלינו וכו׳
יציא״מ לימוח המשיח .וע״ש בש״ס בבריחא מבואר
א״כ למה אין אנו מכרכי! על הסיפור ועל זה
מחלוקתם יוחד יעו״ש:
בא המגיד כמחרן ואמר וכל המרבה לספר כיצי״מ
נלע״ד דאיחלי פלוגחייהו בפלוגתא דהני
הרי ז :משיכח .וא״כ אין לדבר קצבה וממילא
תנאי אם נשלם הגלות או לא וכשאר
יש מעה נכין לפנינו על כרכת סיפור ההגדה
תשלום הזמן בשאר גליות דלסכרח חכמים לא נשלם
וכמ״ש הרשכ״א ז״ל דהייא דכר שאין לה קצבה
ונשאר החשלוס לשאר גליוח וא״כ משו״ה סכרי
שוב ראיחי להרכ חיד״א ז״ל כס׳ שמחה הרגל
דמזכירין יציא״מ לימות המשיח דשייך נמי גבי
שקדמני בזה ע״ש והנאני שנחכיונחי לדעחו
ביאה המשיח שהדי על ידו חהיה הגאולה כע״ה
דעח עליון ודוק:
צ
אבל לס׳ בן זימא הגלוח נשלם במציאיח
בד׳ אליעזר וכי׳ שהיו מסובין
שהתחלתיי2 >r\fflpt
ר
מלירח יצחק וע״כ סיר דאין מזכירין יציא״מ
ככני כדק וכו׳ כחב הרב
לימות המשיח ללא שייכי אהדדי:
היד״א ז׳׳ ל כס׳ שמחה הרגל משם הר״י אכרכנאל
יוכן כינת המגיד ז״ל ואפי׳ כולנו
t^S^T
וז״ל דפי׳ כדק הוא כלי מילה והשיגו עליו דהוא
הכחוב
מ״ש
ע״ד
והוא
וכו׳
חכמים
שם מקום ונזכר ביאושע ויהוד וכני כדק וגת
גבי ביאה משיחנו שיבוא ב״ב ומלאה הארן דעה
רימין וכפ׳ ג׳ דסנהדרין דל״כ הלך אחר ר׳ עקיכא
אח ה׳ כמים ליס מכסים וזהו אומרו ואפי׳
לבני בדק וגם אני מצאחי בשכח דף מ׳ ובכחובוח
כולנו חכמים דהיינו לימוח המשיח מצוה עלינו
דקי״א ובבתרא דקנ״ד הזכירו בש״ס אתרא דשמיה
לספר ביציא״מ והיינו אליבא דר׳׳ י וכמש״ל ומ״ש
בני כדק עכ״ל לעניינינו:
.
מצוה ולא אמר חיכה הכונה כמ״ש חכמים לבן
ו ל ^ נ ״ ד נר׳ דעעמו של מהר״י אברבנאל
זומא לא שחעקר יציא״מ ממקומה אלא שיהיה
ז״ל שפי׳ כלי מילת הוא משום
עפל לו יעו״ש .וא״כ היינו מצוה דקאמר ולא
לישנא דקאמר שהיו מסובין בבני ברק דאם היה
טנח המגיד שהוא שס מקום הול׳יל שהיו ככני
חוכה .ודוק:
כדק מסיטן דמשמע לישנא מפי שהוא שס מקום
א ן יחכן לומר ואפי׳ כולנו חכמים בהקדיס
לא כן האי לישנא שהוי מסובין בבני כדק משמע
מה שאמר הרשב׳יא ז״ל הביאו הרב מוהרי״ך
מפי שהוא שם דכר ולא שם עיר אכל ודאי דלא
ז״ל בס׳ שבח פסח וז״ל שכל מצוה שאינה חלויה
נעלם מעיני קדשו של מהר״י אכרכנאל הני
כולה במי שעשאה אלא חלויה ג״כ באחר כט;
קראי ומקומוח הש״ס אשר נזכר בהם דבני כדק
מחנוח עניים וכיוצא אין מכרכין עליה וכחב עוד
הוא שם מקום! .המשיגים דפי׳ אוחו שם מקים
משם הרכ הנז׳ דהעעם שאין אנו מכרכין על
היינו
שמו
היינו משום דלא ס״ל לחלק כין האי לישנא להאי
לישנא .ועוד דלא מציני רבצי כדק הוא כלי
מילת כן היה נר׳ לענ״ד לולי דברי המשיגים
ז״ל ודוק והס׳ של מהר״י אכרכנאל אינו מצוי
אצלי והמ׳ שהביא המגיד הך עוכדא להביא ראיה
למ״ש וכל המרבה לספר וכו׳:
אמר ר׳ אלעזר כן עזריה וכו׳ .יש
רצז(
להקשוה כמ״ש הרכ שכח פסח
ז״ל רמה ראה המגיד לסדר משנה זו בכאן ועוד
הק׳ על המשנה גיפה דקחני ולא זכיחי דממ״נ
אי ידע ראכ״ע הלימוד של כן זומא למה לא זכה
לחכמי׳ עד שדרשה כן זימא ואי לא הוה ידע על
מי סמך לחלוק מל חכמים יעו״ש:
לתרץ דהמגיד רצה להחזיק שימחו
דלעיל דלא נשלם הגליח ונשאר תשלום
הבירור כשאר גליות ובא לתרץ מאי רקשה
לכאירה על שיטהו והוא דנהי דקושי השעכיד לא
השלים הזמן וכמש״ל והיינו טעמא דנענשו המצריים
מ״מ נימא דהלילות השלימו לפי ששטכדום בכפלים
וכמ״ש המפרשים ז״ל טי׳ מוהרי״ך ז״ל וא״כ נסתר
מ״ש לטיל דמזכירין יניא׳'מ לימוח המשיח ונר׳
לתרץ כזה דט״כ למ״ר שלא נשלם הגלות סכר
דלא נשתמכרו כלילות וממילא להך סכרא לא
שייך כלל להזכיר יציא״מ בלילות מטון דלא נשתעבדו
כלילה וזו היא פליגחא דחכמים וכן זומא דחכמים
סוברים דכיון דלא נשחעכרו לא שייך כלל הזכרה
זו בלילה וכן זומא ס׳ משחעכרו בלילה וממילא
שייך הזכרה זו כלילה:
ן ע £י י ץ יוכן טנת המגיד שהביא משנה זו
כאן להחזיק שיטתו דמזכירין יציא״מ
לימות המשיח אחר שהגלוח לא נשלם וכנ״ל דהנה
המגיד סכר דהלכה כחכמים דאין מזכירין יציא״מ
כלילות כיון דלא נשחטכדו בהם כלילה ודיכוי
רכל ימי חייך היינו לימות המשיח וממילא מסתטף
מזה דלא נשלם הגלות ונשאר לשאר גליות וממילא
)(17
יוסף
פה
נמי דמזנירין יציא״מ לימות המשיח וא״כ כי5ב
כמו נד שימת המגיד דלעיל ואומרו ולא זכיתי
וכו׳ אפשר דראכ״ע לא הוה ידע דרשת כן זומא
וסמך לחלוק על חכמים משום דס׳ משלם הגלות
על ידי שעכודס כלילוח וט״כ מזכירין יציא״מ
כלילית ודוק:
רצח( ב ל ו ד המקום וכו׳ יש לדקדק הני
י ארכעה כרוך למה לי ותו מאי
שיאטיה דנתינת התורה ככאן ותו איך מקושר
עם זה מה שאמר אח״ך כנגד ד׳ כנים דכרה
חורה וכו׳ ואפשר על פי מ״ש המפרשים ז״ל
שהקכ״ה עשה עמנו עובה כפולה ומכופלח שהביא
למצרים מכל שבעים אומות כדי שישחעכדו כילם
כישראל וע״י כן ינצלו מד׳ גליות אלא שע״י מעשה
העגל חזר הכל כמו שהיה יע״ע ואפשר שהטנה
היתה כרי שיתוקן העולם וכדי להכינם לקבלת
ההורה שיהיו מזוקקין ומעוהרין לקבלת התורה
ויתיקן העולם כמלכות שדי ומלאה הארץ דעה
את ה׳ כמים לים מכסים וכמו שעתיד להיות
ככיאח משיחנו שיגלה ככ״א וכמש״ה וממילא
רווחא שלא יהיו רשעים כישראל אלא כולם יודעים
אח ה׳ למקענם ועד גדולם ויודעים אמתות
התורה ומצותיה כשרשם ועעמס נכון לפניהם
כשלחן הערוך לפני האדם לאכול אלא שכעון
העגל חזר הכל .ועל פי זה שמעחי ממ״א עע״ר
נר״ו שרכיצו האר״י ז״ל פי׳ כזה כונת הכחוכיס
יאמרו גאולי ה׳ אשר גאלם מיד צר וכו׳
דהכונה ישראל שהם גאולי ה׳ חושבים שמה
שגאלם הוא מיד צר דהיינו פרעה והאמת אינו
כן אלא לא מלבד זה אלא גס ומארצות קכצם
ממזרח וממערב וכו׳ דר״ל שהביא הקכ״ה מכל
שבעים אומות למצרים וכולם שעבדוס כמש״ל
אך תעו במדבר דהיינו העגל שעשו כמדבר וע׳יי
כן עיר מושב לא מצאו:
V f t lלענ״ד מה שרמזה לנו התירה כר׳ גאולות
וגאלתי
שטו
וגאלחי והוצאחי והצלחי ולקחתי שם רמז לד׳
גליוה שמכרו כילם כמצרים וזהו נמי עעס ד׳
כיסוח שציונו רז״ל לחנליח זה הוא נמי כרי
שנקבע בלבנו העיבה אשד עשה אלהיס לני ולפי״ז
יבואר טנח המגיד שבא לחח שבח והוראה על
כל העובה אשר עשה ה׳ לישראל וזהו מה שהזכיר
ארכעה כרוך כנגד ארבעה גליות שניצולו מהם
כמצרים ע״י שהביא מכל שבעים אומות שש כמצרים
וכמש״ל וממילא מסתעף מזה דהכל היה לתכלית
התורה וכמ״ש יע״ז הזכיר כאן נתינת החדה
סמוך ונראה וממילא מסתעף מזה דהעולם היה
נחקן כזה והיו כולם קרישים יודעים אח ה׳
מקענס ועד גדולס אין שען ואין פגע רע אלא
שע׳׳י עון העגל חזר הכל כבראשי׳ וזהו שהזכיר
כאן סמיך לזה ד׳ כניס ראחיא מכללא רשע
ושאינו יורע לשאל דמי גרס כ״ז עין העגל מה
שלא היה ראוי להיוח רשעים בישראל ועמי האדן
ואפי׳ החכם והחס שהזכיר לטנה זו נחכוון
שלולא העגל לא היה צריך החכם לשאיל עעס
המטה כיון שהיחה כל האדן שפה אחה שכילס
יודעים דעח ההורה ושוב עעס מצותיה כמש״ל
ועכשיו שנעפחה התיעבה הזאה בישראל הוצרכי
החכם והחם לשאיל על מה זה ועל מה זה ודוק:
א ך יאמר כאופן אחר העעס שהזכיר כאן
נחינח התירה עפ״י מ״ש הרכ חיר״א ז׳יל
כפי׳ ההגדה שלי הנקרא שפה אחה על משרז״ל
דמלאכי השרה כנהי׳ החידה עעט דין דינא דבר
מצדא דאין'אט צריכים למ״ש המפרשים ז •׳ל
דבשביל עענה זו נהנה כמחנה ומחנה ליה כה
דינא דב׳ימ והע׳ הוא משוס דאנו נקראים בנים
למקום ולגבי כן ליכא דינא דב״מ וכמ״ש ככ״מ
והנה לפי׳׳ז דנחי׳ ההורה מידה דאנו יש לנו
דין כנים וממילא מסתעף מזה שצריכים אט
להשתדל כמדת הצדקה וכמ״ש כגמרא בתשובת
ר׳ עקיכא לעורניםפוס הרשע משל למלך שכעס
יוסף
על כנו וט׳ ע״ש הנה מוכח מזה כיון דדן
כנים יש לנו צריכים להשחדל כמדח הצדקה וממילא
מסתעף מזה דמחקרכח הגאולה וכמ״ש כגמרא
גדולה צדקה שמקרכח אח הגאולה שנא׳ שמרו
משפע וכו׳ כי קריכה ישועחי וכו׳ ולכן דכר
כעהו מה עוכ דהייני הזמנה העניים כליל פסח
דכניסן עחירין ליגאל לס׳ ר״י .ועפי״ז יטאר
כונח המגיד כאן כהזכירי נחינה החידה .דטון
שזכינו כה היינו מרין כניס כנ״ל וממילא מסחעף
דצריכיס אני לההנהג כמרח הצדקה כיון שיש
לנו דין כניס שהיא מקרבה אח ה:אילה והיינו
הזמנה העניים בליל פסח דרבר בעתו מ״ע לס׳
ר״י וכמש״ל בפסקוח הקידמית והמגיד אזיל
לשיעחיה דלעיל דהלכה כד׳ יהושע וע״כ הביא
כאן נחי׳ ההורה דמינה מסחעף כל זה ודוק:
רצט( ב ל ל ד שימר הבעחתו יכו׳ יליד מהו
הלשון שומר הול״ל ברוך מקיים
וכו׳ ועוד כמו שהקשו המפרשים ז״ל דמהו טנח
המגיד כזה והלא מקרא מלא כהי׳ לא איש אל
ויכזב ועור מהו הלשין מחשב אח הקן הול״ל
בקיציר שהקב״ה עשה מ״ש לאברהם אבינו וט׳.
ועוד מהו ב־וך הוא פעם שטח:
ליישב כל זה .ואמה למשל אזני
והוא משל למלך שכעס על בגו
על אשר מצא ט מון אשר חעא וגזר אומר
לאוסרו בביח הסוהר מקום אשר אסירי המלך
אסורים שם והבעיה למערונא אמו רעד זמן
פלוני אני עתיד להוציא אה בני מביח הכלא
ולא עור אלא שאני עתיד לעערו בזהיבים ולהרים
את כסאי מעל כל השרים אשר אתי .ובהגיע
הזמן ההוא עשה ככל אשד דכר לאמו עליו וכל
אוחו הזמן שהיה בני בבית הסוהר היה אכיו
מצעער עליו ומייחל ומצפה יום יום מחי יבוא
יום פקירחי להוציאו מאפלה לאורה עד שהגיע
הזמן שעשה כל מה שהבעיה והנה אין לשבח למלך
זה
ונלע״ד
שמו
סו
יוסף
זה על שהוציאו מטח השיהר שהרי כך הבטיח
הרג הנז׳ לישיכ למענה מודעה לאורייתא מפיון
לאמו ומוכרח לאיש אשר כמוהו לקיים אשר
שיש לנו דין נניס ועי׳ להרנ שנח סכה ז׳ ל
הוא
דבר וככל היוצא מפיו יעשה רק השכח
משס הרנ חיל״א ד ל :
יום הכור המבחן שיש לנו דין נניס הוא"1Jm
על שהיה מצטער עליו ומייחל ומצפה ומחשב J
יוס מחי יגיע יום פקודחו לקיים הבעחחו ע״כ
עפ״י מ״ש הרב יפ״ח דל הביא דבריו
המכל והנמשל מוכן מאליו שכעס על אאע״ה
הרב שבח פסח זי׳ל לכתב שהקכ״ה זיכה לאאע״ה
כאומרו כמה אדע וכו וגזר אומר כי גר יהיה
אח ארן ישראל לזרעו מעכשיו ולאחר ל׳ דורוח
זרעך וכו׳ ועבדום וכו ח מאוח שנה ושם הבטיחו
והק׳ הרכ הנז למה מועיל מחנה זו והרי
ואחרי כן יצאו כרכוש גדול וככיטל היה מצטער
אמרז״ל המזכה לעוכר לא קנה וניחא ליה להרכ
ומייחל ומצפה ומחשכ יום יום מחי יגיע יום
ז״ל עפ״י מ״ש שס דככנו קנה לפי שדעחו של
הבטחתו
פקודח עם כני ישראל כדי לקיים
אדס קרובה אצל בנו וכיון שיש לנו דין כניס קנה
שהבטיח לאאע״ה וכשהגיע הזמן חומ״י קייס
שפיר אאע״ה להס אעפ״י שלא באו לעולס יעו״ש:
הכעחחו יח׳׳ש וא״כ השבח שמגיע לו יתברך הוא
כבר קדמה לנו ידיעה חקירח הראשונים
על שהיה מייחל ומצפה ומחשכ יום יום וכו וזה
ז״ל דלמה נענשו המצריים והלא גזרת
טנח המגיד כרוך שומר הכעחחו ד״ל מצפה נדד
ה׳ היא ותירצו דעל קישי השעכיד נענשו כדכחי׳
ואביו שמר אח הדבר שהקנ״ה מחשב אח הקן
והם עזרו לרעה יעו״ש וקישעא קאי דישוכ זה
ד״ל שהשבח המגיע לו יח׳ היא על שהיה מהשי
לא שייך אלא לס׳ כדל להגלות לא נשלם דאילו
יום יום מתי יבוא קן פקידחיגו לעשוח מ״ש
למ״ד נשלם ס״ל לקושי השעבול השלים הזמן אלא
לאכרהס וט׳ ומה ששנה פ״ב ואמר ברוך הוא ר״ל
ע״כ היינו למ״ד לא נשלם וכיון דלא נשלם משו״ה
שעלינו לשכה לי יחכרך בכפלים על שהוציאנו
שייך שפיר דעל קושי השעבוד נענשו ולהך סכרא
קודם הגיע הזמן כמו שכבר הגיע הזמן וק׳׳ל:
ס״ל ג״כ דלא החחיל הגלות אלא מירידת מצי־ים
ש( ך/רס מה הוא אומר וכי כדי לביא לכלל
כיון דא״י מוחזקת לנו מאבי חינו וממילא לא
ישיב פיסקא זו נקדים לבאר פסיקים
נקראה א ־ ן לא להס כיון דהחזיקו בה מכח שיש
כפ ואחחנן .כי ישאלך כנך מחר וכו׳ ואמרח
לנו דין בניס וא״כ הרי הראה לדעח דלס׳ זו
לבנך עבדים היינו לפרעה ויוציאני ה׳ ממצרים
כיון רמצינו דנענשו המצריים והיינו על קושי
וכו ויחן ה׳ אותות ומיפחיס גלולים ורעים
השעבוד ח״כ מסחעף דלא נשלם הגלות וממילא
כמצרים וכו ואיחנו הוציא משם וכו׳ ויצוט ה
נמי לא החחיל מלידח יצחק כיון דא״י מוחזקת
לעשוח אח כל החקיס האלה יכו׳ וצדקה חהיה
לנו מאבוחינו מפיון שיש לנו דין כנים וכמ״ש
היפ״ח ז״ל הרי לך הכרח אחר שיש לנו דין בנים
לנו כי נשמיד וט׳:
וממילא לפיי־׳ז יוצא לני שוב לפענח מודעא רכה
jלבוא עד טנח הפסוקים הללו נקדים13m
לאורייחא כיון שיש לנו דין בניס וכמש׳יל:
מ״ש הרב היז״א ז״ל כשי שמחה הרגל
א 23£2נמצא כחוכ כמפרשיס ז״ל טעם אחר
לחקור איך ירד הקב״ה למצרים לעשות בהם
לבישול עענח מודעא .והוא משוס
שפעים והלא מצרים מלאה גלולים וניחא ליה להרב
דקי״ל דינא דמלטחא דינא .ואע״ג דכחב האר״ד
ז״ל טס מאי לקיי״ל לכהן מטמא לבנו ואנו יש
דה־יני דוקא כשמשיה הגזרה על כל בני מדינחו
לנו לין כניס יעו״ש והנה ככר כתבתי לעיל משם
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
מ״מ
שמו
יוסף
היא להסיח ולהריח עם כני ישראל מעטרת ה׳
וזהו אומרו מה העכורה הזאה לכם .כלימר
מי הכניס אחכם בזה הרוחק לסבול עול ההורה
ומצוחיה .וכי חימא דסוכריס אחם רעל מנח כן
הוציא אחכם ממצרים ומשרה קכלחם אח החורה.
זה אינו דהרי כלא״ה מוכרח הוא להוציא אחכם
דכך הבעיח לאברהם .ועפי״ז קאמר המגיד ולפי
שהוציא אח עצמו מן הכלל כפר בעיקר .אף
אחה הקהה אח שיטו ואמיר לי כעטר זה עשה
ה׳ ופו׳ .כלומר לא כמו שעלה על דעחך דכלא
זה מוכרה הוא להוציאם וכו זה אינו כמו שהקשיח
לשאול ,והאמח הוא כעטר זה שהיא התורה
ע״ד אין זאת אלא חורה .שנאמר וזאח החורה.
אף כאן כעטר זה שהיא ההורה על מנת כן
הוציאנו ממצרים הא לאו הכי לא .ומה שהקשיח
לשאול אינו אלא כפרות כשי״ח .דכונח השי״ח
כהכעחחו לאאע״ה חדא מינייהו קאמר או דן
• אנכי או אחרי כן יצאו .וכיון דככר קיים דן אנכי.
אינו חייכ לקיים ואחרי כן יצאו .אמור מעחה
דעל מנח כן הוציאם כדי לקבל עול מלטחו יח
ואחה הכופר אילו הייה שם לא הייח נגאל וראי
כיון שפרקח עול .וזהו ג״כ טנח הכחוכ כאימרו
ואמרחס זכח פסח הוא לה׳ אשר פסה על כחי
ב״י במצרים בנגפו אח מצרים ואח בתינו הציל
וכו׳ .שיש בו מהדיוק א׳ למה כפל הכחוב בחי
בני ישראל והדר אמר ואח בחיט הציל הייט הך.
ב׳ אומרו ואמרתם זכה פסח וכו׳ ממה נפשך
אס היו ראוים לכך מהו ואמרחס וכו׳ והלא כך
היה צריך להיוח .ואם לא היו ראויס למה פסח
שהוצרך לואמרחס .ונ״ל דהאמה הוא שהיו גיי
מקרכ גוי ומה אלו אף אלו וכמ״ש רז״ל .אלא
העעם שנעשה להס נס זה הוא כמ״ש רז״ל על
פסוק כהוציאך אח העם וט׳ משוס שעחידין
לקכל את החירה על מנה כן הוציאם .וכבר
כתבנו לעיל שהפסח מירה שאנחנו עתידין לקכל
,
,
ההורה שהיא כלולה כפסח כמש״ל שמצות פסח
כלולה מכל מציה החירה משם המפרשים ז״ל
ע״ע .ועפי״ז נלע״ד לפרש טנת הכתוכ ואמרחס
זנח פשח הוא לה .ר״ל זה הפסח מורה וכא
שהוא לקרבנו לה שהיא קכלח החורה זעל מנח
כן הוציאנו .ומזה העעס פסח על כחי כני ישראל
כמצרים דהייט כזכוח החירה שהיו עחידין לקבל.
ומעחה יש לך חשובה טצחח לשאלח הרשע
שאומר שכך הבטיח לאאע״ה והיא בכנפו את
מצרים להייט שנענשו המצריים .ולא לי כזה אלא
גס ואח כחיט הציל להיינו אנחנו נשינו מפנו
עוללינו הציל ממצרים להייט שהוציאנו משם.
ולא היה ראיי להיוח כן .כיון רככר נענשו מצריים
ונחקיימה הכטחח וגם אח הגוי אשר־יעבודו דן
אנכי שוב אינו חייב לקיים ואחרי כן יצאי ו ט
דחרא מינייהו קאמר או זה או זה רואיו לחלק
וכמש״ל אלא ודאי דכזכית התירה שעחירין לקכל
על מנח כן היציאט .וכיון שכן חייבים אנחנו
לילך אחר מצותיו והקיו יתברך כל הימים
,
,
,
לבלחי סור מן המצוה ימין ושמאל ודוק:
שב( ף ] י £מה הוא אומר וכו׳ יש לדקדק כיון
דהמגיד נחית להביא חשובה דחורה
אמאי לא סיימה דהרי כתוב אחר זה ויהי ט
הקשה פרעה לשלחט ויהרוג ה׳ כל בכיר כארן
מצרים וכוי .ונלע״ד רהמגיד סוכר דשאלח הכן
החם היא על ב עטינים .קרכן פסח וקדוש
ככורוח .וחשובה החידה היא על ב עניינים
אלו .דהיינו מ״ש ואמרח אליו כחזק יד וכו היא
חשוכה על ענייני קרכן פסח .ומ״ש ויהי כי הקשה
פרעה וכו היא חשו על שאלח ענייני קדוש
כטרוח והנה טנח שאלח הכן החם אינה אלא
על כל העניינים הנעשים בליל פסח .ימשו״ה
לא הביא המגיד אלא מה שנוגע לענין הפסח
וכונחו כשאלחי היא על כל הנעשה בליל פסח
דהיינו אכילת הפסח ואכילת מצה והדחקה החמץ
,
,
,
,
,
ואכילת
שמו
ואט׳ מרור וכו׳ וזהו טנח חמיהחו כאו׳ מה זאח.
שהוא מורה כאצכע ואומר מה זאח שלפנינו
שאלה קצרה וסתומה .וכאה אליו החשוכה ג״כ
קצרה כמו שאלהו שהיא ואמרח אליו כחזק יד
וכו׳ .והענין לענ״ר יוכן עפ״י מש״ל בפסקה
מכרים משם רטנו כחיי ז״ל על פסוק כי כחזק
יד הוציא ה׳ אחכם מזה .וכ׳ הוא ז״ל מה ענין
חמן אצל חזק יד .אלא שהכחוכ כא לרמוז כי
החמץ רומז למדח הדין .ומפני שישראל השיגו
יד הגדולה שהיא מרח הרחמים .על כן אסר
והרחיק להם אח החמץ .לרמוז להם שירחקו
מלהאמין כמדה״ר לכד שלא יקצצו כנטיעוח ושלא
יאמינו שמה״ר לכר עשתה זאח וכו׳ יעו״ש
ברב״ק .וזהו שרמז כאן ואמרת אליו כחזק יד וכו׳
לרמוז שמדה״ד עשהה זאח .ולא היא בלבד
משחה .אלא הוציאנו ה׳ ממצרים שהיא ג״כ מדה״ר
עשחה זאח .וממילא יש חשוכה להרחקה החמץ
ואכילת מצה הרומזים לכ׳ המרוח הנז׳ .ואמר
עוד מבית עבדים לרמיז דעל ידי קרכן פסח
הכולל כל תרי״ג מצות כמש״ל משם המפרשים
הוציאנו מטח עכדיס .דהיינו שעל מנח שיקבלו
ההורה הוציאם .וממילא יש חשובה לעשוח ק״פ
כלילה הזאח לפי שהיא מציה טללח כל הרי״ג
מצוח לרמוז להם שעל מנה קכלח החירה הכלילה
בק״פ הוציאם וכמש״ל .גס במלח מטח מכדים
באה רמיזח אכילה מרור זכר לוימררו אח חייהם
דהיינו שהיינו שם עבדים לחורף טוס ולקרח
בלילה .וממילא יש חשובה לאכילה מרור בלילה
הזה .וגם לכל סימני עבדות וחירות הנעשים
ככ״א כלילה הזה זכר לעבדיה וזכר לחירוח:
יודע לשאל וט׳ שנא׳ והגרה
שג(
למך וכו׳ כעטר זה וט׳.
יוכן עפ״י מ״ש המפרשים משם הרד״א ז״ל דחיכח
זה גימע׳ י״ב רומז לי״כ מצוח שאדם עושה
בלילה הזה .והם ד׳ טסות .חרוסח .כרפס .ב׳
!שאינו
םח
יוסה
נעילוח .המוציא .ומצה .מרור .כירך .שהס י״ב
מציה .וכ׳ המפרשים שהמצה רומזת לעבדוה.
שהיו נוהגים להם המצריים מצה לאכול כיי ׳שלא
יהעכל כמהרה כררך שמהנים למכרים לאכול.
והכרפס רומז ג״כ למכרות כמשרז״ל כרפס
נוטריקון ס׳ פרך .ר״ל ששעכרו ששים רכוא
ישראל כמכורה פרך וההרוסה ג״כ רומז למכרות
זכר לטיט .והמרור ג״כ זכר למכרות וימררו
אח חייהם .וטפי״ז אמר הכחוכ כטכיר זה .ר״ל
כל סימני טכרוה שהם גימט׳ זה כנז׳ טשה ה׳
לי כצאחי ממצרים .כלומר טל ירי קושי השעכוד
ומן הפסוק מיכח רמיירי ככן שאינו יורט לשאל.
שהרי מן הפסיק מיכן שלא יגיר לו אלא כשעה
שמצה ומרור מונחים לפניו .משם מוכח כן טפי
דלפי דעה הכן שהוא אטוס ושהים משו״ה לא
היעיל לו ההגרה אלא כשעה שהעניינים אלו
נעשים ומונחים לפניו .דהיינו רכריס גשמיים
כרי שעל ירי כן הלואי ואולי יכין הדכר שמגיד
לו אכיו .א״כ מן הפסוק עצמו מוכח דמיירי
ככן שאינו יודע לשאל .וטפי״ז יוכן כונח המגיד
כאומרו אח פחח לו שנאמר והגדח וכו׳ יכול
מראש חדש ח״ל כעמר זה לא אמרחי אלא
כשעה וכו׳ דמחוך הענין רצה להוכיח למיירי
קרא ככן שאינו יודע לשאל .וזה כונחו כמה
שדורש כאן יכול מר״ח שאינה דרשה כפני עצמה
שאינו נוגע למה שאמר כחחילח דכריו .אלא הכל
ענין אחד .ורצה להוכיח כדרשה זו דמיירי ככן
שאינו יודע לשאל .ימייחי הכרח מן הפסוק עצמו
והרי הוא כמכואר ודוק:
אכוח פרק ה׳ משנה ה׳ .ולא
שד(
י נצחה הרוח אח עמוד העשן
וכו׳ .וכחכ החיו״ע משם הרמכ״ס ז״ל .וז״ל עמוד
העשן העולה מן הקרכנוח .אכל כעח ההקרכה
היה האויר נח עכ״ל .ופי׳ מו׳יר נר״ו דהנה
יש לדקדק אלישנא דמחניחין גופה דקתני עמוד
£רקי
העשן
שמו
העשן .דהו״ל למיחני ולא נצחה הרוח אח העשן
וע״כ צ״ל דמחניחין הכי קאמר .דאחר שנעשה
המשן עמוד .אז לא נצחה הרוח אוחו .יא״כ
מכ״ל דקידס לכן היה האויר נח ד״ל שלא היה
רוח .דאל״כ היאך נעשה עמיד והלא קמא קמא
כעיל ע״י הדוח .אלא עכ״ל דכעח ההקרכה
היה האויר נח עכ׳יל .ואמ״ג דכגמרא ליחא חיכח
עמוד .הרמב׳׳ם היה גורס כן וכמ״ש כמחניחין:
ו ל י נראה פשע דברי הרמב״ם ז״ל דכעח
ההקרבה היה האויר נח .והיינו פירוש
ולא נצחה וחיבה אכל ד״ל דקידס לכן היה רוח
ובעח ההקרבה לא היה רוח והיינו הנס ודוק:
דרוש א׳ לתפילין
דרוש שדרש למצות הנחת תפילין תלמידי
הנחו״ן אהרן לעסרי נר״ו ב״ר יוסף י״ין
גרםי^ן
בילקוט חהליס וז״ל בשעה שנהן
שה(
י הקב״ה אח החורה .נחקבצו
כל האומוח אצל בלעם .אמ־ו לי מה זאח .אמר
להם ה עוז לעמו יחן .פהחו כולם ואמרו ה׳
יכרך אח עמו כשלום .עכל״ה:
במדב׳ר אר׳ש חח׳ה .על שבעתה .זו
אתן
י שמחה חוגה .בלבי קבועה דאגה .גס
היוס מרי שיחי .אדברה במר רוחי .מאד נפיגיחי.
ידי כבדה על אנחחי .מיום שעמדחי על דעחי.
נשפך לאדן מרירחי .עיני נגרה .מילחא דחליא
כשכלה .נהרי נחלי .והים איננו מלא .על הלקח
אם מעל הכנים .הרכה כשנים .רחל מל גוזזיה
נאלמה .כמעכה האדמה .וי דכלי כאדעא האי
שופרא .וקובר׳ו בקבר׳ה .אנה אלך מצערו של
אבא .ובית יוסף להבה .מה אענה ומה אומר.
ולבי חמרמר .לגבר • אשר דרכי נסחרה .זאת
החורה .כי חיובא רמיא עלנא להצדיק דינא.
,
יוסף
על מילהא כלנא .לגזור באמונה .אבק :נא .לצור
שוכן מעונה .חהי נפשה בצרור החיים צרורה.
כחמה כרה .כגן עדנה .חמצא חנינה .במעלה
רמה .על אחה כמה וכמה .ליהנוח מפרי צדקחה.
יהיא העומדח למומחה .אמן טייר:
כל מראין אמול רשיח והורמנא .מן
קדם אלהנא .ישן כלשוני מלה .ודעת
נכונה וצלולה .למילהא כרנא .לדבין אמדי כינה.
עזרחי ומפלעי .לערוך שיחחי .קול אומר קרא.
מפנינים יקרה .ליהודים היחה אורה .זו חירה:
דרכנן קטשאי דעסקין כאירייחא.
ומםקין שמעחחא אליבא דהלכחא.
שפחיחיהס שושנים .המה המעיינים .כמעין גניס
דורשים ושואלים .על כל קין וקץ חלי חלים.
ישמרם השימר אמח לעילם .מעחה ועד עולם.
כעזרה צורם וגואלם:
קהילא קדישא .אבן הראשה .ה׳
י צכאוח יגן עליהם .הם וכל אשר
להם .יבלו בעוב ימיהם .לעשות רצין קוגיהס.
עיניהם תחזינה בבטן אפריון .בשיב ה׳ אח ש־בת
ציון .להקריב אח קרבניהם .עולוחיהם וזבחיהם.
יעלו לרצין .אמן כן יהי רצון:
לרטח ראשין לכל דבר שבקדושה .אכן
הראשה .לי הנפש גם לי הלבב .מכני חובב.
רודף צדק .מחזיק כל בדק .ישר נתיבו .ט ק ר ט
ישים אויר בו .לש׳ם שביי .גם כריך יהיה מן
הברכה העליונה .גם עד זקנה .מוכחר מימושו.
כרכוח שמיס מעל לראשו .הין ועושר בטחי.
לעטרתו וליראחי .בבנים ומי כנים .ורוכ הינים:
מלה בלשוני .באמרי פי והגיוני .להכתיב
והן
י השני .נאם ה׳ לאדוני .דין הוא אבא
מארי .הודי והדרי .נזרי ופארי .גילי ומשושי .עמדה
ראשי .ואומר חליחי .חטן חפלחי .נא לשון בקשה
וחחינה .מן קדם אלהנא .ויהי ה׳ אה יוסף .ויחי
ויחן לו מאלפי זהב וכסף .יהי שמו לעולם .ובריא
אולם
בל ש
וברשות
ומהרי?
שמו
אילם .עד ביאח הגואל .הוא ובניו בקרב ישראל:
נ 2אשור נלוה עמם .זרעם נכון לפניהם עמם.
אח דודי המוכים מיין .רחם רחמחיס .אח
אשר ישנו פה ממני .ואח א:ר אינינו .ואלה
שמוחם .למשפחותם לבית אכיחם .אברהם אכרהס
בחראה שלים .קרמאה ל׳ה שלים .ואחר סמוך
בא הכתוב הכלישי .כבידי ומרים ראשי .הכי קרא
שמו יעקב .ואורכא בחיי כעת יאמר ליעקב.
ודרשינן סמוכים להכתיב הרביעי .אירי וישעי.
ויעל שלמה .אלף עולוח יעלה שלימ׳י .ועד אחרן
אני בא .במדב׳ר בערלה .למשה היה למנה .חיים
עדנה .יוסף ה עליכם ככס .כאשר דבר לכם.
בבנים ובני בנים .נעעי נעמנים .בכיה ה׳ חינים.
בקרב עדה המשלמח המה הגבירים .ונאספו
שמה כל ההדרי׳ס .חייס כילכס עד כי יבא שילה.
ה׳ ל׳ו יכנה כיח איה למושב לי .ל׳ו נשיב אל
בהינו .כית קדשנו וחפארחנו .כן יהי רצון:
7"11ן מכרכים על המוגמר .וליוסף אמר .מבורכח
י ה׳ ארצו והין עוזר לכל דורשו ובא עד
כיס׳ו .יפרח כשישנה .כרב חסל׳א ורב הונ׳ה .גס
ער זקנה .ואשר על ידו השנ׳י .משפחה השמעיני.
ואברהם היה יהיה לגוי גדול .מעוז ומגדול .עוכים
השנים .כאור החמה שכעחיס .ישמרם השומר
אמח לעולם .עד מה כא גואלם:
חביב יריד נפשי .גילי ומשושי .הלא
י כ׳י ע׳ז מידעתני .חסד יסובבנו .ה׳ן
נהנים ממעשה נסים מה טוב עממו .יהי אלהיו
עמו .כהלו נר״ו .ושמרו כרועה עדרו .הקטנים
עם הגדולים .בקנה אחד עולים .כן יהי רצון:
ורבוחי זרע קדש ברוכי ה׳ .יודע אני
כמצמי ידיעה נאמנה חסרון דעת
והכינה שוחא דרכנן לא גמירנא הויוח דרכ
אשי ורכינא .ושמעחא כעיא צלוחא כיומא דאשחנא
כי מי אנכי כי כאחי עד הלום .כסיס כפרד
עדיו לכלום .לפני עם קדוש ולפני אדון השלום.
,
ואחרון
מולי
)(18
סט
יוסף
עם כל זה אמירה קדמה .והכחונ קכעו חונה.
שנהגיע אור לארכעה עשר כי נא מועד לנערי
נני ישראל להיותם מהחנכים כמצות הנחח
תפילין .ללוש מצוה זו נדנרי תורה .ועוד נה
מעם כעיקר .מצוח כינור או״א .שיהיו דנרי אלה
לעילוי נשמח מרח אמי .הריני כפרת משכבה.
שהיום פקידח שנחה .דידוע הוא מה שחכמים
הגירו .נאמר ככד אח אכיך ואח אמך .ונאמר
ככד אח ה מהוניך .השוה הכתו׳ כיכוד אכ
ואס לככוד המקום .ונאמר איש אמו ואכיו חיראו.
ונאמר אח ה׳ אלהיך חירא .השוה הכחוכ מורא
אכ ואם למורא שמיס:
מצינו שלשה שוחפים כאדם .הקב״ה
ו^ןף
ואכיו ואמו .כזמן שהאדם מככד אביו
ואמו .אומר הקב *ה .מעלה אני עליהם כאילו
ריחי ביניהם וכיבדוני .הרי כמה גדלה ורמה
מעלה מציה זו רכיכוד אכ ואס .עד שהשוה
הכחיכ ככודם ומוראם .לכיכור ולמורא שמיס:
יש לדקדק כמאמר זה .דהיה לו
לומר כאילו כיבדוני ומאי דרחי
ביניהם דקאמר והנה מהר״ה אלמושנינו ז״ל חירן
עפ״י מ״ש .איזהו כבוד מאכיל ומשקה ומלביש.
והנה כבוד זה לא שייך לגבי הקכ״ה חס ושלום.
וא״כ אי הוה אמר מעלה אני עליהם כאילו כיבדוני
והו לא .הוה משמע אוהו כבוד עצמו של כיבוד
אב ואם .דזה לא שייך לגביה ח״ו .לכן הוסיף
ואמר כאילו דרחי ניניהם וכבדוני כי אז שייך
למימר כאילו כיבדוני:
1 1 ^ 1חירן הר׳ הנז .על דרך מ״ש הכחוב
הוקר רגלך מבית רעך .להנה כנוהג
שבעולם .כששני אהובים הם ברואים זה את זה
אעפ״י שהאחד חייב ככבוד האחר .אפי״ה לכו
גס מ .ואינו חישפ לככדו כל כך .לא כן כשהם
נפרדים זה מזה וכפעם בפעם רואים זה את
זה אז משתוקק לכבדו ככיד גדול כשמחה ובשוב
,
האמנם
,
לבב
שמו
יוסף
לבב .והנה מדדך העולם .שהבן מתגדל עם אביו
ואמו .ולא יבצר שיהיה טליו לטורח ולמשא .ואינו
טוכה טטד הראוי לו לא כן גבי הקכ״ה לא
שייך זה .דלא שייך כו דירה עם כני אדם .וא״כ
ודאי שהאדם יככד אוחו .אחר שמרחוק ה
נראה .לכן אומר הקכ״ה .מעלה אני עליהם כאילו
דרחי טניהס וכיכדוני .והטנה דכשהאדס מככד
אח אביו ואמו משס הוראה יוצאה לגט הקכ״ה
כמכ״ש .דלאביו ואמו שלבו גס בהם .אפי״ה
נזהר ככטדם .כ״ש לגבי הקב״ה .ור״ל אעפ״י
שדרחי טניהס אפי׳יה טכדוני .נמצא לפי״ז כמה
הפליגו רז״ ל כמצוה זו וכמה גדלה עד השמים
וכאמור:
נביא אל הישוב .משרז״ל .רכ יוסף כד
שמע קל כרעא דאימיה .הוה אמר
איקום מקמי שכינתא דאהייא .דלכאו׳ כמו זר
נחשב .למוח שם זה לאמו ולומר מקמי שכינתא.
ועוד מה אחא לאשמועינן בזה דהיה עושה כטר
לאמו .פשיעא .זיל קרי בי רכ הוא כבד אח אביך
ואח אמך .ועל פי האמור יכוא על נטן .דטון
דשוה ככודם לכבוד המקום .ומי שמככדס כאלו
כידו להקכ״ה .א״כ נאה ויאה לומר מקמי
ככינהא דאחייא דככוד זה ניגע לשכינחא נמי:
H i l lהרמכ״ן ז״ל הקר .למה כאמח משלם
הקב״ה שכר טיכ כמציח כיטד אכ
ואם .והלא היא מצוה שכליח .אחר שהוא מטאו
לחיי הטולס הזה והבא .דכמה טרחוח טורח
כטבורו לאלפים ולרבטח אין מספר .ואס כן
מהיכא חיחי שיקבל שכר טל מצוה זו .ויהי
כמשיב הרכ הנז /דכשהבן מכבד את אביו ואמו
לשמו יתברך דוקא מפני שהוא צוה לנו .אז הנה
שכרו אתי ופעולתו לפניו .טון שכל כונתו
לקיים מצוח יוצרו .וכדין הוא שיעול שכרו:
ן ן ז ל פי זה פירשו מקרא שכתוכ ככד את אכיך
ואת אמך כאשר ציך ה אלד׳יך .והקושיא
,
7
מפורסמה .דמאי אירייא מ5וח כיבוד אב ואס
משאר המצות שלא נאמר בהס כאשר צוך ה׳
אלדייך .ועל פי האמור יבוא על נטן .דהפסו׳
גופיה נרגש מחקירת רז״ל .ובא כמחרן ואמר.
כאשר צץ־ ה׳ אלד׳יך .ור׳יל אם אחה מקיים
מצוה זו דוקא לשם ה אלדייך אז ודאי לא ימנע
עיב להולכים בחמים .ושכרך הרבה מאד:
מדרכנו שמעחי שפירשו עפ״י מ׳׳ש
י כגמרא .יכול אמר לו אכיו היעמא
או אל חחזיר אכדה .יכיל ישמע לו .ח״ל איש
אמו ואכיו תיראו ואת שכח־חי חשמורו .טלכס
חייכיס כככודי .ועפי׳יז הרי הוא כמכואר .דכא
הכחוכ לומר ככד אח אכיך ואח אמך .אך ורק
כאשר צוך ה׳ אלד׳יך דוקא .אכל אס כמה שאחה
מככדם .אחה כא לידי מכירה .לא חאכה לו ולא
תשמע אליי .כי זה לא צייחי ולא עלחה על לכי:
^ךקץןך* לטנינינו דכונח החורה שציחה לנו
המצות שהשכל מחייכם הוא כדי לזכות
אח ישראל ולהרכוח שכרם .הא לאו הכי הוי
כמי שאינו מצווה ועושה:
HOTיומהק מאמר ר׳ חנניא בן עקשיא אומר
רצה הקב״ה לזכות את ישראל .לפיכך
הרבה להם חידה ומצוח וט׳ ולכאורה מאמר
זה משולל הכנה וכמו שהקשו ט המפרשים ז״ל.
דאדרכא ונהפוך הוא .דלהיוח המציח מרוטח.
קרוכ הדכר לטא לידי פשיעה .דלא יכצר שלפעמים
יחסר אחת מהם .משא״ך אס היו מועטים ונער
יכחכס .אדרכא כקל יכול האדם לקיימם:
£ 7 1י האמור ניחא .דכא ר׳ הנניא לומר.
דהעעם שהוצרך האל יחכרך לצוות
לנו המצות שהשכל מחייכם .משום דרצה הקכ״ה
לזכות את ישראל .ולזה כחכם כלשון צווי .דהמקיים
אותם הנה שכרו אתי .דהוא כמצווה ועושה וכאמור:
א ן יאמר באופן אחר .בהקדיס מה שהקשו
הראשונים ז״ל .דהנה כתוב בחורה .כי
תקנה
,
וחוץ
שמו
תקנה עבר עברי שש שנים יעבוד .ואיתא בגמרא
דקדושין .ראש עכר שלש וחלה שלש .אפי״ה אינו
חייב להשלים השש שנים ויוצא בשביעית כשאר
העברים ששלמו פעולתם .ואילי בפ האומנים אמרו.
דמי ששכר אומן לחדש ימים אי שנה או שנחים.
ובתוך הזמן חלה ולא השלים זמנו .הדין טחן
דלא ישלם לו הבעל הטח .כי אם מה שערח
ויגע .אלמא אפי׳ שכרו לזמן .ומאי שנא מעבד
עברי ראם עבד ג׳ וחלה ג׳ שהוא פעור
ויוצא כשטעית?:
מהר״ס ז״ל תירץ דהחילוק הוא
דאילו עבד עכרי ככר קבל כל
שכרו שהוא דמי מכירחו קודם שהחחיל לעביר.
ולכן היכא דעבד ג׳ וחלה ג׳ פעור מלעטד עוד
ויוצא בשביעית .משא״ך שטר עדין לא קכל שכרו.
דהרי אינה משתלמת אלא לכסיף ולכן היכא
שחלה כחוך הזמן איט חייכ הב״ה לשלם לו
כמישלס אלא עד שישלים מלאכתו .ואם לאו
ישלם לו כפי מה שעשה .דהמוציא מחבירו
עליו הראיה:
.
תירוץ זה יצא לגבי דידן דיש לנו לגט
הקכ״ה דין שכיר דאינו מקכל שכרו
אלא לכסוף .כן האיש הישראלי מסגל מצות היים
לעטחם ולמחר לעוה״כ לקכל שנרם .וא״כ אם
שגג או נאנס וביעל איזה מציה כעח מן העחים.
אינו כדין שיקבל עליה שכר אעפ״י שהיה כאונס
כיון שדיט ממש כדין שכיר:
לפי״ז יוכן מאמר התנא כמסכת אבית
א^ר
אם למדת תורה הרכה טתנין לך שכר
הרכה ודע שמהן שכרן של צדיקים לעתיד לביא.
ור״ל דוקא אם למדת תירה יומס ולילה אז נותטן
לך שכר הרכה .לא כן אם היית יושב וכעל אף
שיהיה כאונס לא יתנו לך שכר ,וכי תימא מאי
שנא מעבר עברי ראם חלה שלש ועכר שלש שהוא
פעור ולא יעביד עוד ויוצא כשביעיח .לזה היסיף
,
ורבעו
ול£י
יוסף
ע
בלח ־ן לשונו ואמר ודע שמחן שכרן ש״צ לעתיד
לכיא .והכונה דשאני האיש הישראלי דהוא כשכיר
ומחן שכרו לעתיד לטא ואה חלה או נאנש אין
לו אלא שכר מה שעכד:
הדיעכ״א דל חירן כאופן אחר דשאני
שטר שלא שכר אוחו הכ״ה אלא
למלאכה ידועה כגון לבטח לי כיה אי לקציר לו
שדהו וכיוצא .לכן כדין הוא היכא דנאנש ולא
השלים מלאכתו דינכה לו משכרו או ישליש מלאכתו
המועלת עליו לעשות לא כן עבד עכרי שמהחילה
קינה אותי לכל המלאכית שיצערך כמשך השש
שנים לכן אם נאנס ולא עכד השש שנים שלמים
פעור אחר שלא היה למלאכה ידועה ויכיל הוא
לומר אני ערחחי ויגעחי כשלש שטם יוחד ממה
שערח אדם אחר כשש שנים ולזה פעור:
ו ע פ י י ץ נמציט למדים לגט ישראל שהם
משועבדים למקים לכמה מצוח
ודקדוקי סיפריס שרט מלמנית ועסק החדה
היא העילה שאס נאנס האיש הישראלי ולא עשה
אחה מכל מצות ה׳ או נחבעל מעסק החידה,
הדר דינייהו כעבר עברי ולא ינכו לו
מזכיוחיו כלל:
ו ל ? ה נתכוון תנא דדן כאימרו רצה הקכ״ה
לזטת את ישראל לפיכך הרכה להם
תירה ומצות .ור״ל שדינם כעבד עברי שיש לו
לעשית הדכה מלאכית אף ישראל הרבה להם
תירה ומצית רזה הוא פיעירם .וממילא יקבלו
שכרם במושלם אף שנאנסו ולא עשי אחה ממצות
ה׳ וכחירון רטט הרימכ״א ז״ל:
לנדון שלפנינו מרח אמי הכ״מ
י שנסחלקה כקצרות שטס בעוטחי
שרט דודא׳ תעול שכז־ה כמושלה כאילי זכתה
לחיות ק׳ שנים והיתה מסגלת כהס מצית החידה
כיון שאניסה היא ודינה כעבד עברי כמש״ה ט
עכרי הס שהיין ט שנועל שכרו מישלס לתזות
בטעם
ולבינו
אתאן
שמו
כטעס ה׳ ולבקר בהיכלו אמן כן יהי רצץ:
היום שזיכט הי״ח למטח הנחח חפילין
להן
י לא אחשוך פי מלומר קצח ממעלחה
וכמו שמצינו במדרש שוחר שוב וז״ל אמר ר׳
אלעזר אמרו ישראל לפני הקכ״ה רוצים אנו
להיוח יגעים בחירה יומם ולילה אבל אין לנו
פנאי א״ל הקב״ה קיימו מצות חפילין ומעלה אני
עליכם כאילו אחם יגעים בחורה יומס ולילה.
ר׳ יוחנן אמר מקרא מלא הוא זה והיה לאוח
על ידך ולזכרון בין עיניך למען חהיה הירח
ה׳ כפיך עכל״ה:
למלת למצות חפילין שקולה ככל החורה
הא
ועפי״ז יתבארו מקראי קדש כפרשת שמע
והיו הדכריס האלה אשר אנכי מטך וכו׳ וקשרתם
לאות על ידך וכו /ולכאורה קשה פחח ככל
ההורה והיו הדכריס האלה וסיים כמצות תפילין
וקשרתם לאות על ידך .ועל פי האמור יטא על
נכון דכחחילה אמר והיו הדברים האלה על
לככך וכו׳ דמיירי ככל התורה וכי חאמר כלככך
אין לי פנאי לזה הוסיף ואמר וקשרתם לאוח
על ידך דהיינו החפילין רכזה מעלה אני עליכם
כאילו יגעחס כחודה יומם ולילה שהיא שקולה
ככל החורה שיש בהם סגילח החירה ממש
שמחיש כח היצה״ר ,אשר מפני זה נצעוינו להניח
על הראש כנגד המית .ושל יד כנגד הלכ דחרי
סרסירי דעכירה טנהו וכמ״ש רז׳׳ל:
יחכאר כינת הכחוב כפ קדש והיה
לך לאוח על ידך ולזכרון כין עיניך
למען תהיה תורת ה׳ כפיך .דלכאורה מלח לך
מיוחדה דמה חסר הלשון אם היה כותב והיה
לאות על ירך ועוד מה שייכות יש למ״ש אח״ך
למען תהיה תורח ה׳ כפיך:
עפ״י האמור ניחא ור״ל תרע לך דמציה
א^ן
י זו היא לך דהיינו להנאחך ולעובחך.
להצילך ולחה אויביך לפניך שהוא היצה״ר וגונרא
ל^£ייץ
,
יוסף
דליה ולזה אני מ5יך שיהיו לאיה על ירך
ולזכדון בין עיניך דהיינו מ נ ד הלב והמיח ואז
מובעח לך שיהיה תורה ה׳ בפיך כי אס ביראה
ה כל היוס:
שלך לפניך למצות חפילין שקולה ככל
הרי
החידה אלא שיש לדקדק כמאמר זה.
מה הלשון אומרח רצונט להיוח יגעיס היל״ל
רצוננו ללמור חורה .וזאח שניח כמה שאומר
להם קיימו מציה חפילין ומעלה אני עליכם כאילו
יגעחם כהורה יומם ולילה דא״כ חידה מה חהא
עליה .ועל פי האמר־ יכיא על נכון וחדא מחרצא
לחברתה .ונקדים עיר מ״ש רז״ל רעל ירי שלומד
הארס ביגיעה ועמל משבר כח הקליפות ומכניעה
והנה כבר מילהינו אמירה לסגולה החפילין גם כן
היא זו ממש ולפי״ז הרי הוא כמבואר שאין
טנח ישראל לפעיר עצמם מן עסק התורה ח״ו
אלא טנחם רצייה דמרוב עדרוה וחלאוח אין
להם פנאי ללמוד חורה ביגיעה ועמל .וא״כ
איפה כמה יכנע כח היצה״ר לזה אומר להם
הקב״ה יקיימו מצות חפילין שנמצא כהס סטלח
החורה ממש וממילא רווהא שיכנע היצר הרע.
וכמ״ש כראש אמי׳ר:
ודכי פירש עפ״י מאי דאמרינן כגמרא
חנו רכנן ואספח דגנך מה תלמול
לומר לפי שנאמד והגיח בו יימס ולילה יכיל
דכרים ככתבן ח״ל ואספת דגנך נהוג בהם מנהג
דרך ארץ דכרי ר׳ ישמעאל ר׳ שמעין אומר אפשר
אדם חיי־ש כשעח חרישה .וזירע כשעח זריעה
וכו /אלא כזמן שישראל עושים רצינו של מקום
מלאכחן נעשיח על ידי אחרים שנא׳ ועמדו
זרים ורעו צאנכם וכזמן שאין עישין רש״מ
מלאכחן נעשיח על ידן שנאמר ואספח דגנך
ולא עוד אלא שמלאכה אחרים נעשית על ידן
וכו׳ הרבה עשו כר׳ ישמעאל ועלחה טדס כר׳
שמעון ולא עלחי טרם .עד כאן לשון הגמרא:
ולפי ־ ז
,
למלרי
,
שמו
ל ל פ י י ץ יכוא על נכון דכונת ישראל רסבירא
להו כר׳ ישמעאל דאמר נהוג כהס
מנהג דרך ארן ואומדים לפני הקכ״ה דאפי״ה
רצונם היה להיות יגעים בתורה יומס ולילה
וכפשעיה דקדא וכדדריש ליה רי״ש אלא שאין להם
פנאי דהם עסוקים כדרך ארן על המחיה ועל
הכלכלה .ולזה אומר להם הקכ״ה קיימו מציה
חפילין ומעלה אני• עליכם כאילו יגעחס כחירה
יומם ולילה .דמצוח חפילין היא שקילה ככל ההורה
וכמו שסיים ר׳ יוחנן מקרא מלא וכו׳ :וכדי פלא
להעריח מל מעלחכם נחזור אל המאמר הנצכ
פחה השער .בשעה שנהן הקב״ה אח החירה
נחקכצו כל האומוח אצל בלעם אמרו לי מה
זאח א״ל ה׳ עוז לעמו יחן פחחו כילם ואמרו ה׳
יכרך אח עמו כשלום .ולכוא עד חכונחו נדקדק
בי חחילה מי חלה מדח השלים כנחינח החורה
שאומרים אוה״ע ה׳ יברך אח עמו בשלים .ועוד
היאמן כי יסופר שאוה״ט רוצים בטובתם של
ישראל טד שיבקשו טליהס שה׳ יכרך את
טמו בשלום:
1ה ל ב חיד״א ז״ל ישב בטיב טטם ודטח.
בהקדים חקירה אחח שחקרו כח
הקודמים והוא כי הנה כל חרי״ג מצית שחייבא
רמיא טל כל ישראל לקיימם .הס שימור קומה
מרמ״ח איכריו ושם״ה גידיו וטל ידם נטשה
מלטש רוחני לנפשי .וא׳׳כ מה יטשה האיש
הישראלי כי לא מצאה ידו לקיים ממצוח משה
כי אס מטט מזמר אחר כי כמה מצות תליית
במלך יבכהניס ובקרבטח ובכיה המקדש .וכמה
מצית תלויות במקרה כגון יביס וחליצה ומילה
הבן ופדיון הבן .וכן מי שאין לו קרקט פטור
ממטקה ומתרומות וממטשרות ולקט ושכחה ופאה.
ואס כן הרי חסרו כמה מצות מהאיש הישראלי
שאין בידו לקיימם:
כי כשהאדם זריז ונשכר והוא מקבל
עא
יוסה
על עצמו לקיים כל מצוה שחטא לידו .ועור
יוסיף תה כהו לקבל עליו עול כל המצית מלב
ומנפש נחשב לו כאילו קייס הכל בפועל .ולפי
חידון זה ישב הרב הנז מקראי קדש ויציבו ה׳
לעשיח אח כל החקיס האלה לטוב לנו כל הימים
לחיוחנו כהיום הזה וצדקה חהיה לנו כי נשמיר
לעשות אח כל המצוה הזאח .דהכונה כזה לישכ
דעה הכן שואל רעלה כדעחו דנחינח ההורה
וחרי״ג מציחיה זו היא רעה חולה ח״ו .שהרי
אין כל אדם זוכה לקיים כל חרי׳יג מצות והיינו
מה שאמר בשאלתי מה העדות והחקיס והמשפעיס
ועונתי על הדיכוי כי רבים ועצומים הם שאין רוב
הצבור יכולים לעמוד כהם .ועל זה השיכו כעוכ
עעס ודעח חשיבה ניצחת ויצינו ה׳ לעשות אח כל
החקיס האלה רבים ועצימיס אדרבא הם לעוב
לני כל הימים לחיוחנו לפוה ב כהיום הזה .ואי
קשיא לך הרי אין כל אדם זוכה לקיימם ולא כל
הזמנים שיים לאו מילחא היא דהרי וצדקה חהיה
לנו כי נשמור לעשוח דהיינו שנצפה כל יום ויום
מתי תבוא לידי ואקיימנה ונשמור הוא על דרך
ואביו שמר אה הדבר .ובזה מעלה עליו הכתיב
כאלו קייס אותם כפועל וכאמור:
תירן הרכ הנז' דקי״ל כל העיסק
*11^1
בחורת המצוה מעלה עליו כאילו קייס
המצוה כפועל כמ״ש רז׳יל על פסוק זאח החירה
לעילה .וא״כ המציח החלייוח בארן וכמלך וט/
יכיל לקיימם בעסק חירח המצוה ההיא:
כחכ הרכ הנז׳ דכמה שמקכל עליו-
ן^ךך
האדם לקיים כל המצית בלב שלם,
יש לי חלק זכיח כשאר המציח שמקיימים ישראל.
וכזה מצא הרכ הנז׳ עיכ מעם למאמרם ז״ל
ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול כחודה כי
כשהאדם איהכ לכל בר ישראל מעלה עליו הכהיב
כאילו היו כל ישראל עצם מעצמו ובשר מבשרו.
ובזה מועיל מה שמקבל עליו לקיים המצות שיהיה
,
7
לו
שמו
לו חלק וזכות כמצוח שמקיימים שאר ישראל
שהקב״ה טחן לטח רואה לבו לב מהוד שרוצה
לקיים הכל וג״כ ע״י האחרות מראה בעצמו
כאילו הוא אכר אחד מישראל ולכן יש לו
חלק וזכיח כמצוח שמקיימים שאר ישראל וכמצוח
שאין טרו לקיימם:
ן ^ ר [ ז :יוכן מאמר הפונה קדים שהאומוח
כששמעו דכרי כלעם ה' עוז לעמו יחן
שהיא ההורה שיש כה חרי״ג מצוח המה ראו
כן חמהו כי איך יחכן שישראל יטליס לקיים כל
תרי״ג מצות שכחורה לזה פחחו טלם ואמרו ה׳
יברך את עמו כשלום .ר״ל שבהיות שלום טניהס
ואהבח ריעיס עי״ז נחשכ כאילו הס גיף אחד.
וממילא כל אחד מישראל יש לו חשלומין
למה שאין טרו למשיח מן המציח שמקיימים
שאר ישראל:
ה׳ חישה על גאולתנו .ועל פדוח נפשנו.
א3א
ושלח לנו משיח צדקנו .וכנה כיח
קדשנו וחפארחנו .כמהרה כימיני .ושם נעלה
עולוחינו .אט״ר:
דרוש ב׳ לתפילין
שחברתי לתשוקת התלמיד הנעים שלמה לעסרי
י״ץ כשנתחנך במצות תפלין בחי טון המו׳ בכת״ו
שנת ו ה י ו ל ט ו ט פ ת ב י ן עיגיף לפ״ג פה
אוראו יע״א הב״ד הצב״י יוסף ן׳ וואליד ס״ט,
במס קדושין ודל ולמרחם אוחס אח
f^D^U
י בניכם אין לי אלא בניכם כני כניכס
מנין ת״ל והודעחס לבניך ולמי בניך .א״כ מה
ת״ל בניכם לומר לך מיכם ולא כנותיכס ומנ״ל
דנשים פעירוח ממציח חפילין גמר לה מתלמוד
חורה דכחיכ ושננחם לבניך וסמיך ליה וקשרחס
לאוח על ירך מה הלמוד חידה נשים פעירוח אף
,
יוסף
.חפילין נשים פעורוח עכל״ה:
קןיד* אומר קרא .ואמר מה אקרא .זעקה גלולה
ומרה .אי כעיח אימא שבריה .אל הלקח
י
אם מעל המיס כחמה נרה .חסירי מחשרא .כפה
פרשה לעני נמחק שפחיה יראה ה׳ שהורה.
עעמה כי פינ סחרה .לא יכנה נלילה נרה .הני
נשי כמאי זכיין כאקרויי כנייהו זאח החורה.
ויהללוה כשמרים מעשיה כי רחוק מפנינים
מכרה .רחל על גוזזיה נאלמה אל ארן גזרה.
ואחריה :מרה .וי לכלי כארעא האי שופרא.
וקובר׳ו כקכר׳ה .עין לא ראחה כיוס שמחת גילי
נר מציה ותירה .ואומר אהה ה׳ אלקיס אן
אפנה לעזריה .לגבר אשר ררכי נסתרה .אלהיס
הכין ררט כרין וכשורה .הציר חמים פעלו כי כל
דרכיו דרך ישרה .ואתפלל אל ה׳ ואומר כלכ
נשכר ונפש קצרה .חנו לה מפרי ידיה חד שבעה
על אשר לא עשחה זו חורה וזו שכרה .ותהי
מגן וצנה על כניה לעחוח כצדה .ויהיו דכרי
אלה נחח ריח לנשמחה כצרור החיים צרורה.
אט״ר ויגד לשלמה:
יי
כל מראיין ואמרי פי והגיוני .הן כל
ראחה עיני .זלעפה אחזתני .ובושת פני
כסחני .כי אין מלה בלשוני .לערוך שיהחי והגיוני.
לפני מי שגדולים ממני .קילי אל ה׳ אקרא
ויענני .חסדך ה׳ יסעדני .ועל במוחי העמידני.
עמידה שיש כה סמיכה .לרגל המלאכה .שמורה
וככל ע :וכה .מערכה מול מערכה .מלחמתה של
חירה .ליהודים היחה אורה .ציון היא דורש ה׳ן לה
נר מציה ותורה .עיגיס מאירה .להתיש כח יצר
סמיך מיום ראשון כרא .לפחח חמאת רוכן ועלה
כצער׳א .בר^חי לו תירה תפילי׳ן קול הנקרא.
ויגרש שלמה:
רשות והורמנא .ממחנה שטנה .כל
העם אשר כשער מחנה אלקים זה.
כקעין כגדול שמן ורזה .דור ישרים .המאיר לאדן
"0ש
ולדרים.
שמו
ולדרים .המה הגבוריס .ובראשם רבנן וחלמידיהון
דטסקין באורייחא .ומסקין שמטחחא אליבא
דהלכתא .שפחוחיהס שושנים .המה המטיינים.
כמטין גנים .דורשים ושואלים .טל כל קיץ וקין
תלי תלים .ישמרם השומר אמת למולם .ממחה ומד
עולם .ויאהב שלמה:
מלה בלשוני .באמרי פי והגיוני .נאם ה׳
לאדוני .להכחיב השני .כבידי ומרים
ראשי .גילי ומשושי .עערת ראשי .הירי והדרי .נזרי
ופארי .רודף צדקה וחסד אתיא רדיפה רדיפה.
פזר נתן לאביונים מנה יפה .והנה עתו עח דודים.
לשמוע בלמודים .והיו לאחרים .כל העובר ל׳ו תביא
אל ביחו מלון אורחים .וכלם מברכין ומשבחין.
עומד בפדן .בשבתו עם זקני ארן .דין הוא הדר.
בקדש נהדר .ישר נחיבו .ובקדש ישים אורב׳ו.
לשם שבו .ברוך הוא וברוך שמו .יהי אלהיו עמו.
גס ברוך יהיה מן הברכה העליונה .גם עד זקנה.
אשר כאב גדלני .וכאב אח בן ירצני .מה רב
טובך כי ער הלום הבאחני .רני פלע תסובבני .מאז
טובות גמלני .אשר טר כה כדכני .וטור ינופף
ירו כיום חחונחי להטמידני .חשיכ חנחמני .וגס
ביתו זו היא אשתו סמכהני .וכדרך אמח הנחני.
כשרון מטשה אשר הורני .טל מי מנוחות נהלני.
ואני תפלה .לאל נורא טלילה .יבלו בטוב ימיהם
דשנים ורטנניס .ורוב הונים .ובנים ובני בנים.
נטעי נטמנים .בביח ה׳ חורם .וחופשי התורה
יקרה היא מפנינים .ישלם ה פטלס .מהטולס
ועד הטולם .ויהי לחם שלמה:
גם לרבות הכתוב השלישי .עטרת ראשי .הלא
הוא אבא מארי .הירי והררי .ואימר חליתי.
תכון תפלתי .נא לשין בקשה וחחנה .לפני שוכן
מעונה .ויברך אח יוסף הני כרכי דרבנן .כצל
שדי יתלונן .חיים עד העולם .וברי אולם .עד
ביאת הגואל .הוא ובניו בקרב ישראל.
ויאמר שלמה:
,
עב
יוסף
א ך ] לרבות הנס בחכמתו .זקן ויושב בישיבה
כי שם ביתו .עומד ומשמש אנשי סגולתו.
דורש עוכ לעמו מדי שכת כשכתו .לנחותם הדרך
ילכו בה לעבודתו .אורח ברגליו ל׳ו יטא בצל
קורתו .מאכיל ומשקה כאהכחו וכחמלחי .יורה יורה
ידין ידין דין אמת לאמיתי .ושמואל כקוראי שמו
מ :טוב עעמו אשרי יולדתו .ובניו כשתילי זתיס
איש איש על עבודחו .ויתפלל שלמה קו׳ל המאריך
בחפלחו .לפני אל עליון ממכון שבחו .למען
יאריך ימים על ממלכחו .הוא ובניו אחו .איש
חחח גפנו וחחח חאנחי .איש אשר כברכתו.
כחפצו ותאותו .ואח חשק שלמה:
אשור כליה עמם .אני אדרוש שלומם.
דודי העוביס מיין .רח׳ם רחמחי׳ם .עובים
מזהב פדויס .מנה אחה אפים .ואשא אה שמוחם
על שפחים .ויצא הראשון אברהם אוהבי חאוה
הוא לעינים .כי אם בתירת ה׳ חפצו ערב
ובוקר וצהרים .היב׳ר חב׳ר הכי קרא שמו
מינוח מים .ויוסף אברהם גם אח השני בעדי
עדים .מצית ה׳ ברה מאירה עיניס .וישקול
אברהם אה הכל בכף מאזנים .וידי פרושות
השמים .פקיד יפקיד אלהים איתי כזרע אנשים
כמנשה ואפרים .והטושר והככוד טוכיס השנים.
כאור החמה שכטתים .ואז נשיר שירה כתיף
וכמצלחיס .שיר השירים אשר לשלמה:
ל א ף ] אחרונים שכת אחים .כאור זורחים.
אח• אכא ציצים ופרחים ,מגדלוח מרקחים.
איזהו מקימן של שבחיים .אחד היה אכרהם טת
הזמיר שמענו כי ישבו אחים .ואשר על ירו
השניי הכי קרא שמו יעקב מה טיב עעמו כריח
ניחוחים .ואחר סמיך גם אח השלישי אלף עילות
יעלה שלטה היא ובניו עוללי מפוחים .ואחרי
כן יצא אחיו ויגדל משה והעושר והכבוד פניהם
כאחד עוכיס ונכוחים .ותפלתי על חכי יכלו
בטוב ימיהם ששים ושמחים .הקטנים עם הגדולים
לנצח
שמו
לנצח נצחים .עד כי יבוא שילה ונאכל שם מן
הזבחים ומן הפסחים .ויזכח שלמה:
ן ך ן ץ מברכין על המיגמר .ויברך אח יוסף
י ויאמר .יפרה כשושנה .ורב חסרא ורב
הינ׳א .גס עד זקנה .חכון חפלחי לפני שוכן
מעונה .חיו יחיה עוד רכוח כשנים .היא ובניו
דשנים ורעננים .עערח זקנים כני כנים .כקרכ
עדה המשלמח המה הגכורים .ונאספו שמה כל
ההדרים .ואשר על ידו השנ׳י .משפחח השמעוני.
אברהם אוהכי .והוא פלכי .כרוך אכרם לאל
עליון .עיניו חראינה ירושלים בבטן אפריון .בשוב
ה אח שיבח ציון .מן שמיא מיהב יהבי
ליה חיי אריכי וכניו כני סמיכי .מנייהו
מלט מגייהי אפרט:
ל א ת א ל לסיפא .לא נצרכה אלא להעדפה.
י ואלה תולדות יצחק .לעד כספר יוהק.
ואלה שמוחם .למשפחיחם לטח אבוחם .אחים
פלא יחפררו .במעמדם יעמידו .ויצא הראשון
ברוך בן נ׳ר י׳ה .והו׳ד בה עשירייה .ואחרי כן
יצא אחיו ויעל שמואל הרמח׳ה .ויחנו ביעבת׳ה.
לעילא מן כל כרכחא .והחכרט בהעלה הברכה
ככני חיי ומזוט .ורצון שוכני סנה .וארכא
בחיין יהיכח להון מן שמיא .לעלם ולעלמי
עלמייא .אמן כן יהי רצין:
מ 1ר ורטתי זרע קדש ברוכי ה׳ יודע אני
בעצמי ידיעה נאמנה .חסרון דעה
והבונה .שוחא דרבנן לא גמירנא .הרוח דרב אשי
ורבינא .ושמעחחא בעייא צלוחא כיומא דאסחנא.
מי אנכי כי באחי עד הלום .ככוס כפרד עדיו
לבלום .לדרוש ברבים לפט אדון השלום .אלא
שהכחוב קבעו חובה .שבהגיע אור לארבעה משר
כי בא מיעד לנערי בט ישראל .להתחנך במצות
תפלין .די אקומפאנייאר איסעה מצוה .קין דברי
חורה .להחיש כח יצר סמוך .זקן וכסיל מוציא
לבה .קאי אככא .והוא כרוך אחריו .רוכן כחוך
,
י
*וסף
1
יאוריו .וישח לו הדריס ויהי רובה קשה ס ל ן
פריצ׳ח .אי לזאח .יומא כי האידנא .חל עלי
חובח ביעור .או נשבר או נשבה .ובה שעחא.
בוא יבוא ברינה ילד מסכן וחנס אשר בדברו
מערי׳ב ערביים דבר שבחיבה .שובו אלי ואשובה.
חשוכה מאהכה .מכאן ולהבא .חישבנא מבא:
H J / l lסיניוריס לה פלאעיקה די נוואיסערו
דרוש סירה .אין איל ענין די יצר
הדע .כי הנה מצינו .כי חקרו כח הקידמין .כי
איך יחכן קי איל יצר השיב .עינגה כח לגרש
היצר הרע מטחי .שדר כו כמה שנים .והלא
קיי״ל אין השן המשפע סי׳ ק״מ סעיף א׳ וז״ל.
קרקע בחזקה בעליה עימדח .שקרקע הידוע בעדים
לראיבן .והוא עחה בחזקה שמעון .ומחזיק בו
ואוכל פירוחיו וכניען שלקח /וראובן מערער
לומר שהיא גזולה כידו .כאמן וכו /אלא א״כ
החזיק כו שמעון כראוי .וכעענה .אז אין מוניאין
אוהו מידו וכי /ובסעיף ז׳ כתב וז״ל כיצד היא
החזקה .שישחמש כו ויהנה ממנו ג׳ שנים מיום
ליום .כל דכר כפי הכאתו וחשמישו .שכ ו ,שהוחזק
כו ג׳ שנים ולא מיחה כו שוס אדם .לא נזהר
עוד כשערו .ונאמן לו׳ מכרהו או נחחו לי
ואבדתי שערי עכ״ל .וא״כ כמו זר נחשכ .קי
סיינדו איל יצר הרע .איסעה כטף האדם י״ג
שטס .ואין מוחה כידו .הרי אכל שני החזקה.
אי קומו פודרה איל יצר העוכ לגרשו מכיתו
שככר החזיק כה מן הדין:
ז׳יל חירצו קין לוקי דיכ׳ו איל זוהר אין
פרשח משפעים וז״ל .מאן דזכי לי׳יג
שטן אקרי בן לכנסת ישראל וכו /כד מעא דוד
לי״ג שנין .וזכה כיה בההוא יומא דעאל בארביסר.
כדין כחיכ .אמר אלי כני אחה אט היום ילידחיך.
מ״ע דהא מקדמח דנא לא הוי ליה כרא .ולא
שראח עליה נשמחא עלאה .דהא כשני ערלה
הוא וכו׳ עכ״ל .הרי לפניך קי לוס י״ג שטס.
סי
שמו
סי לייאמאן שני ערלה .ואיחא בגמרא דב״ב .אמר
ר יהודה אכלה שני ערלה .לא הוי חזקה:
כפי די איסטו-איסטה מחורצה
החקירה הנזכרח .קי סיינדו
מולו איל טיימפו קי החזיק איל יצר הרע כאדם.
סי לייאמה שגי טרלה .סיגיךאיל זוהר .פור איסטו
ני־ יסי קונטה חזקה .סיג־ן דיכיו ר׳ יהודה אין
לה גמרא .סיגון דיכ׳ימוס .אי קון איסטו .טייני
כח איל יצר הטוכ לגרש היצה׳יר .ולהדריך אח
| Qהאדם כדרך הישרה .אלו דכריהם דל:
הדל מי פארישי קי קין אישטו .סי
וא^י
אינטינדיראן מקראי קדש אין איל
חהלים .כמה יזכה נטר את ארחי לשמיר[כדבריך.
כלט צפנחי אמרחך למען• לא אחטא לך .והוא קי
דוד המלך ע״ה טוין לח ־!ירה זו .אי קירי
דיזיר .כמה יזכה נער .קי איש איל יצה״ע .קי
שי לייאמו ילד .קין קי שירה זוכה כדין •לגרש
היצה״ר מטחו .שככר החזיק כאדם ־כמה שנים
ולזה כא כמחרן ואמר .כלכי צפנחי אמרחך.
ור׳יל מה שאמרח לי אני• היום ילדתיך -.דהיינו
מי״ד שנה ואילך .אכל קודם לכן .הוי שניטרלה.
וכמו שכחב הזוהר .ובזה יזכה היצה״ע בדינו.
לשמור כדכרך לגרש היצהי׳ר .ולהדריך אח־ האדם
כדרך ישרה .וכזה לא אחעא לך •.שהרי היצה״ע
כעזרי .ולעיקר החקירה נראה לי ליסכ באופן
אחר .ונקדים .לי קי מי פארישיץ דיקלאראר .אין
איל פסק .לא עוב היותי האדם׳ לבדו.אעשה לר
עזר כנגדו .כי •־הנה ידוע מה שחכמים הגידול
קי סי נו טיביירה לה פירסינה יצר י העוכ ני
יצר הרט .נו• טיניאה שכר פור -־קיום ממצות.
אי נו ־טיביירה׳ טונש טל ביטולם ,פור אישטר
ברא״יצר הטיב ויצה״ר באדם .ועפי׳יז י פאריסי׳
קי איסטו סירה־ לה כונה דיל פסיק .לא טיבי
היות האלם לכדו .קירי דיז-יר'.סין־יצה״ט-אי־
סין יצה׳יר .וט״כ אטשה.׳לו •טזר דהיינו יצה״ע
,
1ה^2תא
)(19
יוסף
עג
הטוזרו .כנגדו •יזה יצה״ר שהוא מנגדי האדם .וכ׳׳ז
למיבהו ולהנאתו .ומה .מאד יומתק.מאמרם.ז״ל
זכה מזר .לא זכה י כנגדו אי קירי דיזיר .סי
זכה לה פירסונה .אי קאמינו דישראס די רוחניות.
קי סון כוחות הנפש .איסמונסיס סירה איל
יצה״ע לעזר ולהועיל אל האדם.׳ לא כן סי ־הלך
אתר שרירות לכו דהיינו דכרים גופניים .אז סירה
גובר איל יצה׳יר .והולך וכא כנגדו .להפילו ככתר
שחה .אי איל טעם קי אדילאנעו איל פסוק
אטשה לו טזר כנגדו .קי איס איל יצה״ט .ומן
הראוי היה קי אקונאנטארה כנגדו. .קי איס
איל יצה״ר .סיינדו קי איל׳ איש משכים ליטא.
קידם היצה״ט י״ג שנהt< .״ אינטידירה קון ׳־לו
קי דיכ׳ירון רכותינו אין ילה ג#רא :־ קי קואנ־ו
איסטה איל עוכר כמעי אמו .בא *מלאך ומלמדו
תורה .אי׳ איסטי מלאך איש יצה״ט .א״כ מלינו
קי איל יצה״ט איס משכים הולך אל ק ׳אדם
קודם היצה״ר .אי• ־פור איסטי טעם .אקונאנטו
איל פשוק עזר קי איס׳י״איל^יצר הטוב .נמצינו
למדים .קי איל יצה״פ אי איל ׳יצה״ר סון שוהפים
כאדם .מחחלת היצירה:
מהי שפסק מרן חושן המשפע סי
י ״ קמ״ט סעי׳ ב׳ ודל שדה של ב׳
שהתפיס שאין בה דין חלוקה .אטפ״י שאכל ־א
מיהם טלה כמה שנים .הרי היא י בחזקת שניהם
טכ״ל .אי קון איסטו .איסטה מיושבת לה חקירה
קי דיכיימויש.״ קי יסיינדו איל יצה״ר אי איל
יצה״טסין שותפים אין איל כן אדם משמת יצירה.
פור איסטו נו סי לייאמה חזקה לוס י״ג שנים
קייהחזייףאיל יצה״ר אץ איל" בן אלם'.יי סיגוף
איש איל דין אין'ב׳ שותפים קומו דיכיימוש.
וכזה יש יטלת ביצה״ט לירד ׳לתוךתלקי.
אחר זמן רב מצאחי להרב" מלל לאב הם
י
־
• שפ* כן ע״ש:
*11^1נראה לישב באופן אחר ,זכקדיס לבאר
ר
ונקדים
,
,
,
1
קי
ייוסף
י ן סירי* איל מט 0קו לייאמו שהע״ה אל יצהיר
כשיל .אי אל יצה^יע ילד .והמפרשים ז״ל כל
אחר לדרט לקן הקרש פגה .אי אה מי .מי
פאריס* .קי־ ס י ן אה ריספונדר איששה חקירה.
א 1ס* אינעינדירע קין לי קי פסק מרן ז״ל
באומו סימן סעי י*ח וז״ל .חרש שיעה וקנון.
אץ אכילתן ראייה מפגי־ שאין להס מענה שתעמול
הקךהןןג 5י » ג אלא מחזור לגמלים :וכן המחזיק
במשיהם אין אכילתן־ ראיה ע 5ל .הרי לפניך
קו איל .עשי* שאכל שני חזקה .אץ אכילתו
ראיה ffa ,מזקמי חזקו* * /יךן איסשו• איסמה
מיו33מ itתקיר $ר ן ליכ׳ימוס קי סיינדו איל
יצה״ר ס* *יאמו כסיל פיר איששו אין אכילתו
רא?ס; ואין חזקתו חזקה ,יעיד פ ץ שהיצה״מ
נקראו ילל וכבר זכה בתירת מוקדס^ ממילא איל
ק! אדם סי לייאמ*? נכסי קשן :אי קין איסשו נו
ס 1קלנטה חזקה ליקי המזיק איל יצהיר **ג שטם,
אהד קו § א י מחזיק בנכסי ק ק ,קי אים
אי׳לי5ה״«קי סי לייאמי ילל סינץ .ליכ׳ימיס:
איי קין ריספונדי איסמה קושיא .קין לוקי
פסק מור״ם אין חו׳׳מ ס י קמ״ש וז׳יל,
המחזיק © מ י אשיו איש ,לא עלתה לו חזקה,
והגה ידוט ט יסראל יש להס מם הקב״ה לין
אשה ומנלה ,אי קץ איםשי בשלה טמנסו קי
מאמר רך פראי מחזיק בנכסי אשת איש לא
עלתה לו חזקה־:
פ> ה^מיר איסשי איס איל מעם קי נהגו
מ ג י ע תור נערי בני ישראל לעונת
הנחה תפלין ,,לי אקומפאגייאר איששה מציה קון
דבריי תורה״ סיינדו ט בא מועד היצר השיב לבוא
בעול היצה״ר ,להדריך את האדס בדרך ישרה,
אי קואנלי מירה איל יצה^ר קי איל יצה״מ זכה
בדיני מצד שאץ ח ^ ו חזקה .איששינסיס סי איס
מתגבר על האלם בכל מאמצי כוחו להכשילו.
ה ד למןם־ נקמתי; פור איסשי הקנו לי לידר
,
,
דברי חורה ,כ׳וסמאמי׳גמי •קין איסשה מצוה
כדי להכניעו סיטן ריכ׳ירון ח״ל אץ משכת
קדושין וז״ל ושמתם ,שם תם ,נמשלה התורה
לסם תייס וכו /כך הקב״ה א״ל לישר /בני בראתי
יצהי׳ר בראתי לו תורה תבלין ,אם אתם עושקים
כתורה ,אזן אתם נמסרים בידו .שנא׳ הלא אם
תעיב שאת ,ואם אק אתם עוסקים פתורה אסם
נמסרים בידו שגא לפתח חעאת רובן .,וכו׳:
איל פשש דיל מאמר איששה אינשינדימ
אלא שיש לדקדק בו ,תחילה מה הלשון
אומרת ,בראתי לי ,דמלת לו מיותרת ועור קן׳מו
יתק קי־ קון עשק התורה ,יכילה .היא שתגן
מעצת היצה^ קי םיינדו איל יצה״ר און פחד
אלהים לנגד עיניו ,מה יתן ומה •וסיף עשק
התירה ,להתיש כיחי ,אכן שי אישינרידה קין
לוקי דיכ׳ירין רז״ל אין מש סיכה ,לעתיד לבוא
עתיר הקב״ה לשוחשו ליצה״ר לפני הצדיקים .יכו/
והנה כל אשר בתיכו יתמיה ,איך תצא זאת
מלפניו יתברך ,והלא ייא מינימיס איל דץ ,אץ
שליח לדבר עבירה ,וא״כ איל יצהיר דגי די שיר
פמיר ,דלברי הרב ודברי התלמיד לברי מי שומעין
א* פורקי עתיד הקב״ה לשוחשי:
שי אינשילירה בהקלים ליקי דכ׳ירון אין
אי
פרק האיש מקדש .שוברי איל לץ קי אץ
שלית לרבר עבירה ,אי דימאנדו איל תלממ;
והתניא שליח שלא עשה שליחותו של בעל הבית,
שליח ממל ,גמה שליחותו בעל הביס־ מעל וכו/
אמאי נימא אין שליח לדבר עבירה ,אי פירקי
איל בעל הביש מעל ,אי ריספינדייו איל תלמוד
שאני ממילה ,קי סי אינסיכייהחעא חעא מתרומה.
מה תרומה משד שליח ,אי איל משלחי איש חויב,
י אף מעילה משוי שליח ,אי פור איששו קואנדו
איל שליח עשה שליחותי ,איל בעל הבית• איס
חייב ,פורקי שלוחו של ארם כמותו ,לע&ין
תרומה אי ממינה:
,
,
נקשק
שטו
f ^ t O D Jמן האמיר ,קי לקי מינימום אץ
״ שליח ללבר עבירה והשליח חייב,
יי
איס לוקא בהדיוט ,אבל במעילה קלשים לגבוה
יש שלית לדבר טבירה ,אי איל משלח איש חייב
סיטן דיכ׳ימום ,יעסי״ז אך יצא יצא היצה׳׳ר
דדיב בדינו ,קי ס״ינדו איל איש משיש ומליח
לבכי אדם ,להיוהס מועלים בקדשי שמיס ,יש
שליח לרבר עבירה ,סיגין דכ׳ימיס בראש אמ׳יר
וחיובי מחייב:
.
) p^fפי האסור מציע טוב עטם ולעס ,היוס
התירה שבלין ליצה״ר ,סיינלי מל ילה,
אינקיאיגטדה לה פירסינה כמנה כמל היצה״ר.
להואיל יהיא עשיק בקרישה רבה זאה השירה,
מ ה שעתא בייני איל יצה״ד לפשוהי ,ולהוציאו
לסילין ,הנה סי פיאירי מועיל פתיייו ,אחת
דתי ,הנה מיתתנו ,אחר קי פואי מיעל בקדשי שמים
ויש שליח לדבר סבירה ,׳והמשלח חייב ,סיגין
דיכיימיס ,ומי״ז הוא נמשר בידם ,לא כן בזמן
רך ישראל ע שק עושקים בתורה ,כבר הוציאי
עצמן לפדלין ,והדד דינא •דבהדיוט אץ שלית
לדבר עבירה ,והשליח קי סץ ישראל איש חייב,
אי איסשה־ איס לה ס נ ה דיל מאמר ,ואם אץ
אסם סיסקים בסורה ,אסם נמסרים בידו ,והיא
אס עצמו הציל ,והגם דסיןז סץז ,כשמהטיאם
לעבור על דש נקרא מועל ,שהרי־ לאש מצום
סאנבץ סין קדשי שמיס אינו נישיסיסאבה עסק
הסירם ,מ״מ ע סי לייאמה מיעל אלא בזמן שהם
סיסקיש בקורס ,אימפירו אין איל כדמפו קי ט
סין עושקים בשידה ומזלזלים בה ,הגם שמחטיאס,
אמו גר רא מיעל ,סיינמ קי איליוס פסעו
בפצמס ,יקדמו להיותם מוטלים ,אי מינימוש
איל דין ,אין מועל אחר מיעל ,אי איסשיגשיש
אינקייאיגשרס ליגאר איל יצה״ר להפיק רצינו,
וכלביא יקים להסשיאם ,אי אישטי איש לה כינה
דיל מאמר קי דיכ׳ו ,בראשי לו סירה חבלין ,דעל
(
ידי מסק •השורה ,מסמשק • Yztorואזיל זימידס
דיכץ,
ליצה״מ ממצא שבל עב׳ יצריס,
איל פסוק *כל ל מ ך אי:דיקלארארץ דזיל ׳•3ב׳
יצריך ,קי פור איששה יראזון באה מלס לו,
להנאשו ילטובהי ,למשקו יולחבדו עם •סיצה״מ
בעסק הסירה ,שהיא שבללן לו ,התבלין שק
נוסק.ממס לשבח:
פי האמיר מי פאריסי קי איסשו סירה
לה כונה ־ליל יפסיק קדש ישראל לה
ראשית תבואתו •כל אוכליו יאשמו ־ופו׳ וישילדקלק,
קי סמלו ליכ׳ו קלש ישראל לה׳ *יא אירא
באסטאנסי• ,אי פארה קי ?יסיסיטו דיזירדאשיס
םביאסי ,אי קין ליקי דיכ׳ימום ,איסטה אינשימדידי,
לבתתילה אמר קדש ישראל לה• /וממילא היצה״ר
חייב אם מוטל בהם: ,יהדר קשיא ליה קגשיס
סשלמיד ,פורקי פדרה חייב •אין! •יצר הרע יקיאמי
פיאירי מועל •ג^ם ,נ״מא אק .עלית ל^גר עבירה,
אי פור איסשו ריספונרי ראשיש שפואשי- ,אי
קירי דיזד דילסיק מעילה מסרומה דהיינו ראשיש
שביאתי ,מה .הדומה משיי שלית ,אןמ מע?לה
משיי שליש .ילק כל אוכליו *אשמו ,דהייס סיצה״ר
ינונדא דיליה דעה שבוא יכו׳ ־ועלה מן ה א ר r
פי ע׳* עסק •השורה ינרחה קרו ליה ליצהיר,
ואנחנו קמכו ינשעידד £ ,איסעה יסגולה H
עסק ההורה איכקואינמרימוס• ,קי לה &ליי אין
ליס שפלץ שאנביץ ,ס * ץ דיכיירון ר־דל יאץ
מלרש שוחר עיב יז״ל א״ר אלעזר אמרו ^ א ל
לפני הקב״ה רוצים אנו להיוש ־יגעים *הורה
יומם ולילה ,אבל אין לט פנאי ,א״ל הקב״ה
קיימו:מצוש תפילין ומעלה אל עליכם כאילו אמס
יגעים בשירם יומם ׳ולילה ,ר׳ •וחק אמר מקרא
מלא הוא זה ,והיה לאוס על »5ך :ולזכרו] ?5ן
עיניך ,למען שהיה ׳שורת ה׳ בפיך עכל״ה:
ו ה נ ה איל פשע דיל מאמר* איששה איממחלץ
סאל5ו -איי אלגוניס *קחקיס אץ איל
ומן
,
>
שמו
ומן הפרישה יובן הדרישה ,אי מי פאריסי קי
סי אנעילירה מל פי לוקי ליכ׳ו לה גמרא וז״ל,
ואספה דגנך מה .חיל לפי שנא׳ .והגיח בו יומס
ולילה ,יכיל לברים ככתבן .ח״ל ואספה למך,
נהוג ־בהן מנהג לרך ארן לברי ר' ישמעאל- ,ר׳
שרןע^ןאימר ,אפשר •׳אדם חורש בשעח הדישה,
וזורע בשעה וכו/׳ אלא בזמן שישראל עישין רש״מ,
מלאכחן נעשיח על ידי אחרים וכו׳ ־הרבה עשו
כר״י ועלחה בידם:
"*£71זה יבוא על ׳נכון טנח המאמת דאין
כונת ישראל לפעור עצמן מעסק ההורה
ח׳'ו אלא טנתס דס״ל כר״י דאמר נהוג בהן
מנהג ד״א •,אחר שהרבה עשו המיתו ושלחה
בידם ,יאפי״ה דיזין דילאנעדי הקב״ה שרצינס היה
להיות יגעים בתורה יומם ולילה ,יכסירח ר״ש,
קומי .איל פשע• דיל פסוק והגיח בי יומס ולילה,
אי ני •פ אזיין אזירלי ,סיינדו איסשאן עשוקים
בדרך ארץ ,על המחיה ועל הכלכלה ,אי פיר
איסעי ..ליס ־ דיזי ־ הקב״ה ,קיימי מצוה חפילין
ומעלה אני ־״עליכם ;-וכו /קי לה מניה לי ליש
הפילן שקילה •ככל התירה ,אי עייני לה מיזמה
סגצה־״די •עסק התירה,׳ •אי קין איסשי שי
אינעינ^ר׳אן :ימקראי קרש בפרשת שמע ,יהיי
הדבריש :האלה וכוי דלכאורה קשה פתח הכהיב
בכל •החדה ,ושיים במצית תפילין ,אי ע״פ לי ליקי
דיכ׳<מוש,״איהעה• אינמינרירו ,קי אין פרימירו
לילו• והיו הדברים האלה ,למיידי בעשק ההורה,
וט תאמר בלביך אין לי פנאי ,פיר איסעו־
אינייאזייו-אי -לילו קשרתם לאית על ירך ,קי
סי; ליס תפילין ,אי יקיריי דיזיר ,קי.קואנלו
פושרין י מקיימים לה מצוה די לום .תפילין;
מעלה עליהם קומו סי פואיראן עוסקים בהירה
יומס ולילה ,שיגון לילימוס ,ועפ״י די אישעי,שי
ליקלארה לה טנס •דיל פסק ,והיה לך לאוס
•פל:יזון־ ! כו /למק תהיה׳ תורש ה׳ בפיך ,קי
ז
;
5
יוסף
איסמה פאלאברה די לך ,איסמה די מאס ,יכביד
קימי יתכן קי קין ליס תפילין ,יהיה חודח ה׳
בפיך ,דמי תלה .הא בהא ,אכן עפ״י ליקי
דיכ׳ימוס איששה איכמינדידי ,אי קירי דיזיד איל
פשוק ,הרע לך קי איששה מציה די הגהה חפללין,
איש לך ,דהיינו להנאתך ולשובתך ,להצילך ילהה
אייביך לפניך קי איש יצה״ר וגינדא דיליה ,היגין
דיכ׳ימיש קי עיינין לה מיזמ :שגילה די עשק
החירה ,אי פיר איהעו ,אינקימינדו ,שיהיו לך
לאוח על ידך ,שהוא כנגד הלב חימד ,ולזכרון
בין עיניך ׳כנגר המוח ,אי איסשונשיש ,מעלה
אני עליך,־ כאילו יהיה הירח ה׳ בפיך ,כי אס
בחירה ה׳ כל היוס ,סיגין דיכ׳ימיס :
שלא להשריח על מעלתכם ,בולבירימוס
ל^ךי
איל מאמר הנצב פה־ו השער ,וז״ל חט
רבנן ולמדחס אוהס אה בניכס ,אין לי אלא
בניכס ,בני בניכס מנין ,ת״ל יהידעתם לבניך
ולבני בניך ,א״כ מח״ל בניכם ,לימד לך בניכם
ולא בני דגם ,ומנ״ל דנשים ששירית ממצית תפילין
גמר לה מתלמיד־־תירה ,דכחיב ישנלתש לבניך,
וסמיך־ ל• :יקש־חס לאיה על ידך ,מה ת׳׳ ת
נשים ?־!׳־יה ,אף תפילין נשים פשירית עכל״ה:
לדקדק בי ,פארה קיניסיסישי אינסינייארס;
ןי^{
קי נשים פשירות די מניח הפילין מכה
סמיכיח הכתיבים ,וחיפיק ליה ט מציה תפילין,
סון מציה עשה שהזמן ג־מא ונשים פשירוס ,אי
סי־־פייגי פיר סברא כמ״ד בפ המוצא חשילין,
קי סין מצית עשה שלא הזמן גרמא ,א״כ פארה
איל מ״ר קי עייני קי סין מ״ע שהז״ג .האי
ושננחס לבניך מאי עביד ליה ,וע״ק קי אין פרק
מי ־שמתי ריכ׳ירון ,קי נשים פעורוח ממנוח
תפילין ,ופריך בגמרא ,פשימא .ומשני מהו דחימא
איחקיש -למזוזה ,קמי׳ל ,והשתא אמאילאסריך
הכא פשיעא ,ומ״ק אשיטייא לתלמילא,׳ קי דיכ׳ו
:::י דתימא איחקוש למזוזה ואימא הכי נמי אי
f
,
סי
שמו
סי פואי סומך סוברי איל היקש דח״ח,
מאי אילמיה להאי היקש דח״ח מהאי היקש
למזוזה:
מי פאריסי קי סי אינטינלירה ,בהקליס
אי
קושיח החוספוח אין פ המוצא חפילין,
דהקשי מאי פריך בפ׳ מי שמחו פשימא ,אי
דידמיס קי קמ״ל קי חפילין סין מצוח טשה
שהדג ,ולאפיקי די איל מ״ר קי דיזי קי סין מ״ע
שלא הזמן גרמא ,אי ריספונדיירון חוספית למ״ר
מ״ע שהז״ג פריך ע״ש ,ואני הדל מי פאדיסי
.אדיסטנריר לה קושיא לי חיספוח באופן אחר
והייני קי איל מקשן קי אקוזו פשיעא ,אט׳ למ״ל
קי חפילין סון מ״ע שלא הז״ג פריך ,והיינו
משום דס״ל לסחמא דחלמודא קימי איל הנא
קי סי אינסינייא חפילין די חלמוד חורה ,אי פור
איסטו מקשה בנח פשיפא ,קי סיינדו ייא מינימיס
היקש חפלין לה״ח ,פשיטא ,אי פארה קי ניסיסיטו
דיזיר קי נשים פטירות ,אי פור איםטו
ריספינדייו מהו דתימא איתקיש למזוזה ,קמ״ל ,קי
איל היקש דת״ת איס מאם אלים קי איל היקש
די מזוזה ,והיינו משוס דסמיטח וכננחס לבניך
עם וקשרתם לאוה על ידך ,איס אנטיס אין איל
פסיק ,קי איל סמיכות די וקשרתם קון יכחבתם,
אי פיר איסטו איס מאס אלים לה ילטתא דח״ח
מאס קי לה ילפיתא דמזוזה ,ולפי די איסטו לא
שייך אקוזאר אין איסטי מאמר פשיטא ,סיינרו
קי עיקר הדין קי נשים פטורות די תפילין ,די
אקי סי אינסינייה ,בין למ׳יל קי סין מ״ע שהז״ג
יבין •למ״ד קי סין מ״ע שלא הז״ג ,ולכן האי
תנא להכא ,אפי׳ קי דיגאמיס קי עייני פור
סברא קימו איל מ״ל קי ליזי קי סין מ״ע םהז״ג
אפי״ה בעי למילף מהמיטה לה״ת ,דאי לאו
הכי אף שהיא מ״ע י שהדג ,היה אמינא דחייביח,
משום ילטחא דמזוזה ,אי פור איסטו ניסיסיטו
אינסינייאדסי קי סין פטורוח מכח ילפותא דח״ח
עה
ייוסף
ואחי הכל שפיר ע״כ:
דרוש ג׳ לתפלין
,
^ f ^ Dבפרק קמא לקדושין ,חניא
(
י רגי אומר גלוי וילוע לפגי
מי שאמד והי :העולם ,בבן מכבל את אמו ,יוחר
מאביו מפני שמשדלתו בדברים ,לפיכך הקדים
הקב״ה כיבוד אב לכבוד אם ,וגלוי וידוע לפני
מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו
יוחד מאמו מפני שמלמדו תורה ,לפיכך הקדים
הקב״ה מורא האס למורא האב ,שנאמר איש אמו
ואביו תיראו:
במרבד אר׳ש חח׳ה ,והנה בעחה ,קול
אתן
י ברמה נשמע ,וכל עין דמוע תדמע,
ומעלה אח המדומע ,על מות ישרים ,מאיריס
ומזהירים ,אבא אבא רחמנא ,לזאת בנות יכראל
חבכינה ,ויהי בה5י הלילה ,נשמע קול יללה ,פחאוס
בא אידו ,והוא לבדו ,עודני באיבי ,קראו רבו,
ויקרא ה׳ אח שמואל ,הוי אריאל אריאל ,בנן
של קדושים ,אראלים ותרשישיס ,הסר המצנפת הרס
העמדה ,קול צרה כמבכירה ,אוי לי לאס הבכה
והסגר מדים ,קי׳ל הנחלים הילכיס אל הים ,ואומר
אהה ה אלהיס אן אפנה לעזרה ,היא גופא גזירה,
ואזעק אבי אבי קול זעקה ומרה ,אן חנה ואן כנה
אל ארן גזרה ,וי דבלי בעפרא האי בופרא ,עין לא
ראתה ביום שמחה גילי ,ופדי המר לי ,זאח אשיב
אל לבי ,נהמתי אחדי שובי ,ותהי זאח נהמתי ,מיום
שממרחי על דעחי ,לגבר אשר דרכו נסחרה ,אלהיס
הבין דרכה כדין וכשורה ,הציר חמיס פעלי כי כל
דרכיו משפע לרך יפרה ,ויצא יצחק לשיח בלב נבבר
ונפש קצרה ,חהי נפש אדוני בצרור החיים צרורה,
ויהי מגן וצנה כל ביתו ועל בניו לעתות בצרה,
ויהיו דברי ^ה נחת רוח לנשמחי הטהורה אכי״ר:
שז
,
בטרם
שמו
חחיל האריש אפחח פי בהגיון|!OD
ואשאל הורמנא ורשיון .מאל נשגב
ועליון .יושב בסחר עליון .יחן בלשוני מלה.
ורעח נטנה וצלילה ,יומא כי האידנא .להבין
אמרי בינה .לערוך שיחחי והגיוני .לפני מי
שגדולים ממני .קילי אל ה׳ אקרא ויענני .ועל
במוחי יעמידני .עמידה שיש בה סמיכה.
מערכה לקראת מערכה .אורה זו חורה .עיניס
היא מאירה .ברוך עיער ישראל בחפארה:
סמוך למחנה שכינה .אשיל רטח
והורמנא .מאנשי האמונה .ה׳ן סדר
למשנה .המחקדשיס והממהרים .מהדרין מן
המהדרים .ערה אבירים .אור לישרים .רבנן
וחלמיריהון דעסקין באורייחא ,ומשקין שמעחחא
אליבא דהלכחא ,שפחיחיהם שושנים ,המה המעיינים,
במעין גנים ,דורשים ושואלים ,מל כל קון וקוץ
חלי חלים ,ישמרם השימר אמח לעולם ,מעחה
ועד עולם .אכי״ר:
! מ ך ן ך י ן קהלא קדישא .אכן הראשה .דור
י ישרים .המאיר לאדן ולדרים .המה
הגבירים ה׳ צבאית יגן עליהם .יבלו בעוב ימיהם.
לעשיח רצין קיניהס .עיניהם חחזינה בבניץ אפריון.
בשוב ה׳ אח שיבח ציון .ובא לציין גואל .ה׳ן
משיח לישראל .ויקבן שה פזורה .אז ישיר ישראל
אח השירה .אכי״ר:
מילה בלשוני .באמרי פי והגיוני .נאם ה׳
י לאדוני .הלא הוא מור זקני .נזרי ופארי.
הודי והדרי .יוסף עיניניו .עערוח לראשי אענדני.
ויהי בשלש שוט עבותא מלא חפניס .והעושר
והכביד שובים השנים ,אורך ימים ישביעהו
מספר ימיו כפלים .הוא ובניו עמי שליש
אירים .אכי״ר:
HiSNIעל ימין רישא דדהבא .מוכתר בנימוסו
דגול מרבבה .אחוהי דאבא .דודי לי.
נזם זהב וחלי .ברוך הוא וברוך שמו ,כל חיך
לאחל
ןךןן
יוסף
שעועמי .אימר ברוך שככה לו בעולמו .יהי
אלהיו עמו .ובניו כשתילי זיתים סביב לשלחנו.
לשנים ורעמים איש חחח גפנו .יחיו לגן ויפרחו.
ישישו וישמחו .אכי״ר:
לאימא .לויי השובים מיין .רחיס לחמישים .שובים
מזהב פרוים .ואשא אח שמוחם על שפחים .ויצא
הראשון חאוה הוא למינים .והכה פרח משה
אהרן פי שנים .יאיר וזרח כאור החמה םבעשים.
ואחרי כן יצא אחיו ויזרח יצחק כשמש בצהרים.
גס ביטח יעעה אח אחיו שלטה ברכוש שמיס.
ובניי הנמימיס ברכוח שלי .:וירי פרושוח השמים.
פקיל יפקור אלהיס אחכם בזרע אנשים כמנשה
ואפרים .אז ימלא שחיק פינו מנה אחה אפיס.
יבלו בנדב ימיהם על העבודה ועל השורה
מאירח עיניס .גם עד זקנה ושיבה ערב ובקר
וצהרים .אט״ר:
D D ^ D lכעין חשמל הדודאים נחנו ריח.
כגפן פורח .יעקב איש חס
משהלך בחימי .במעשיו ובמקומו .גם את השני
האיש טשה בקיראי שמי .מה שוב עממו
ונאומי .הס ובניהם יחד כלס ישישו בשיבע
שמחיח .וריב ההצלחות .ובתים מלאים .אבני
שוהם ואבני מלואים .חיים כילכם עד כי יבא
שילי .ה׳ ל ו יבנה ביח אוה למושב לו:
אשור כלוה עמם .אנשי צדק איר יומס.
אברהם אוהבי .והוא כלבי .המאיר לאדן
ולדרים .יפקרהו האל בבנים .זכרים .ואסר על
ידו השנ׳י .משפחת השמעיני .ברוך אבדם לאל
עליון .עיניו תראינה ירושלים בבנין אפדון• .גם
לרבות את שאהבה .דגיל מרבבה .ויעל אליהו
במעלה רמה .על אחת כמה וכמה .והיו הקרובים
איש על שמי .יתברכו ברכית שמיס שעומדים
ברומו .מרוב כל ושפארש בנים .שקעים ושאמיש.
תיים
,
שטו
יוסף!
חיים וקיימים .שנוש עולמים .הס ובניהם .וכל
אשר להם .אכי״ר:
אני בעצמי יריעה נאמנה3p?1D
חסרון דעת ותבונה .שותא דרבנן
י
לא ידענא .הויות דרב אשי ורבינא .ושמעתחא
בעיא צילושא כיומא דאסתנא .מי אנכי כי
באתי ער הלום .כסיס כפרד עדיו לבלום.
לדרוש ברבים לפני ארון השלום .אלא שהכתיב
קבעו חובה .בהגיע אור לי״ד כי בא מועד
לנערי בני ישראל להתחנך במצות תפלין די
אקומפאנייאר איסעה מצוה קון דברי תורה.
להתיש כח יצר סמוך מוציא רבה .וקאי אבבא.
והוא כרוך אחריו רובן בתוך יאוריו .וישת לו
הדרים ויהי רוצה קשת .פר׳ן פריצ׳ת .אי לזאת
יומא כהאירנא .חל .מלי חיבת ביעור או נשבר
או־ נשבה .ובה שעתא בא יבוא ברינה .ילד
מ ס ק וחכם .אשר בדברו מערי׳ב ערביים דבר
שבחובה ,שובו אלי ואשובה .חשובה מאהבה .מכאן
ולהבא .חישבנא שבא:
jTUTTlסיניורה לה פלאסיקה די ניואיהערו
דרוש סירה אק מנית כיביד אב ואם.
פארה אויר נחת רות לנשמת אבא מארי
זכרונו לברכה .סיגון פסק מר׳ ן דל .אין יו ד
סי׳ ר״מ סעי׳ ע׳ ודל .חיב לכבדו אפי׳ אחר
מותו ..כיצד היה אימר שמיעה מפיו אומר כך
אמר אבא מארי הריני כפרת משכבו .אס הוא
תוך .י״ב חדש .ואם הוא לאחר יב״ה אומר
זכרוט לברכה .עכ״ל .ופי׳ רש״י ע״ה בגמרא.
הריט כפרש משכבו .עלי יבוא כל דבר רע
הראוי לבוא על נפשו .אבל לאחר יב׳׳ח כבר
קבל העונש הראוי לי .שאיף משפט רשעים
בגיהנם יושר מיב״ח .ואין ראוי לומר הריני
כפרה משכבי .עכי׳ל:
א י ליס מפרשים דל הקשו איסטי דין .קון
לקי פסק מרן אין סי׳ שע׳יו .שאין לבן
?
עו
לומר קריש טל אביו ואמו אלא י״א חדשים .אי
לה ראזון איס .סורקי סי דיזי קדיש מודוס לוס
יב״ח .פאריסי ח״ו קומו קי איס מחזיקן לרשעים
קי סין נדונין יב״ח ,אי פור איששו ניסיסיטה
מינגוואר אין מיש .אי שיגון איששו .קומו איל
דין אריגה קי מודוס ליש יב״ח דירה הריני
כפרה משפט .והלא פארישי קי לו איש מחזיק
אה סו פאדרי פור רשע ח״ו .אי מן הראיי
די5יא :די מינטואר און מיס .סיני! איס איל דין
לענין קדיש סיגו! דיכיימוס:
עורי זהב דל תירץ קי גשלמא
לעניין הריני כפרח משכבי .סיינדו
קי לאחר יב״ח ניסיסיעה דיזיר זכרונו לברכה.
אי אין איל מיס די דוזי נו פואידי דיזיר ז״ל.
דשמא לא זכה עדין לעוה״ב .ויש כאן׳ שקר .אי
סי נו דיכייירי נאדה .ני דל ני הריני כ״מ יש
כאן זלזול .פירקי הכל יודעים שמח .אי פאריסי
קי עדין לא זכה לעוה״ב .אי פור איסעו מועב
להזכירו בשם הכ׳ימ .קי איסשי לשין נו פאריסי
כמשקר .סורקי סי פואידי דיזיר .קי כונתו איס
קומו קי איס מסחפק .אי דיזי אס יהיה במציאוס
כי עדין יש עליו איזה דין יבוא בנפשו .אי נו
איס מזלזל בכטד אביו קין איסעי .סיינדו קי
אפי׳ על צדיקים גמורים .סי דיזי איסשי לשין
הכ״מ .משוס לאין אדם צדיק בארן אשר יעשה
עיב ולא יחעא .נמצא כי אין בלשון זה שים
משמעיה .לא זלזול ולא מוציא שקר מפיו .משא״ך
לענין קדיש .קואנרו לי דיכ׳יירי אין חדש י״ב.
סי פאריסי קומו קי עדין הוא בגיהנם .ואפשר
בשב ואל תעשה .אי נו איס זלזול לאביו .אי
שאעיין לא מיחזי כשיקרא .סיגון לענין הכ״מ.
קי איס בקיס עשה .שמזכיר אביו .וכמש״ל עכ״ל:
חיד׳יא דל חירן באופן אחר .והוא
דעיקר הקדיש הוא .להועיל למשפש
לגיהנם .והכ״מ מועיל מאכביין פארה לוס צדיקים.
להצילם
לחלב
והרב
שמו
m
להצילם מאיזה עונש קל אי פור איששו בכל
שנה ביום שמח אף שאינו דין גיהנם .אי עאנביין
איל קדיש .מועיל להציל מאיזה עונש קל .אי
פור איסעו בכל שנה ביום שמח אביו .אומרים
קדיש להועיל על עינש קל .אלא קי סי דיכ׳יירי
קדיש בחרש י״ב .והכף פישק .סאדיסי קי איש
להצילו מגיהנם .כי זהו עיקר הקריש .פור איששו
פוחח חדש .להורות דמה שהיה אימר קדיש היה
להועיל על עונש קל .כמו שאומר בכל שנה
ביום שמח אביו .אבל הכ״מ דאומרים אף על
חסיד .אין לחיש .עכ״ל:
ה ל א ו ״ ] לדעח כמה מעלה מציה כיבוד
אב ואס .קי נישישיעה לה פירסינה
לכבדם בין בחייהם בין במיחס .ובפרש קי
בשיבחה ניכר יחודו יחברך .סיגין דיכ׳יירין רז״ל.
דרש עילא אפחחא דבי נשיאה .מאי דכהי׳.
יורוך ה׳ כל מלכי ארן כי שמעי אמרי פיך.
מאמר פיך לא נאמר אלא אמדי פיך .שבשעה
ששמעו אומוח העילס .אנכי ולא יהיה לך .אמרו
לכביד עצמו הוא דורש .וכשאמר כבד אח אביך
ואת אמך .חזרו והודו לדב־ות הראשינוח .רבא
אמר מהכא .ראש דברך אמת .ראש דברך ולא
סוף דברך .אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך
אמת .עכל״ה .די איששו סי פריבה .קי איל
קי איש מקיים מציה טביד אב ואס .איס מודה
ובא על יחידו יהברך:
ליס מפרשים ז״ל.דקדקו בזה המאמר.
דהיאך נחישבה דע הם של אומות העילס
קין אולייר כבד אה אביך .וחזרו והדו לדב־וה
הראשונות .דמי הלה הא בהא .ועיר דקדקו
דקדוקים רבים .הלא בספרחס ע״ע ויראה לפרש
עפ׳׳י מאי דאמרינן בגמרא .שאל ההיא מינא
לר׳ יהושע בן קרחא .כחוב בחייחכס .אחרי
רבים להשוח .מפני מה אין אחם משויס עמנו.
אמר לו מפני שאין אחס עובדים לאלוה
יוסף
אחר וכו׳ ע״ש .ועור נקדיס מאי דאמרינן
בגמרא .מגא לן דאזלינן בחד רוכא דליחיה
קמן .חד אמר מכבוד אב ואס .דנתי׳ ומקלל
אביו ואמו מיה יומח .ודילמא לאו אביו הוא.
אלא ודאי דאזלינן בחד רובא .ודוב בעילוח של
בעל .וחד אמר מקרבן פסח .דכהיב ועצם
לא חשברו בו ורילמא ניקב קרוס של מוח.
אלא ודאי דאזלינן בחר רובא .דרוב בהמוח
כשרוח הן:
האמיר סי אינעינדירה מאמר עיולא.
ו^"£י
כי אומות העולס ס״ד קי איליוס
סון רבים לגבי ישראל .סיגון לה סברא די
איסעי גוי קי פריגונעו אה ר׳ יהושע בן קרחא.
אי פור איששו .קיאנרו אוליירון אנכי ולא יהיה
לך .דיכ׳יירון לכטד עצמו הוא דורש .שיינרו קי
מירארון קי הקב״ה לא אזיל בחר רובא כי
לפי סברחם היה מן הראוי קי ישראל •איגוואלראן
קון איליייש .אי נו לוש אמינזארה אנכי ולא
יהיה לך .אחר קי לוס גייס כון רבים לגבי
ישראל .אי פור איסעו דיכייירין לכבוד עצמו
הוא דורש .פירו קואנדו אוליירון כבר אח
אביך .די אאי טס אינסינייאמוס קי ־אזלינן בחר
מבא .שיגון דיכ׳ימיש .איששונסיס נפל היסוד
שעליו בנו מעיקרא .דאררבא די איששה מצוה
מוכה קי הקב״ה אזיל בחר רובא .אי אישעונשיש
נתנו דעתם להבין דלקוששא דמילחא .הם לא היו
רבים לגבי ישראל .שיינדו קי קאדה אוצי עובד
לעבודה זרה דיפירינטי שיגון לי רישפונדייו
ר׳ יהושע ב״ק אה איששי• גוי .ועל כן חזרו
להודות לדברות הראשונות .וחזרו מסברתם קי
דיכ׳יירון לכבוד עצמי הוא דורש:
א ן יאמר בדרך אחרת .בהקדיס מאי דאמרינן
בפ״ק דקידושין .חנו רבנן שלשה שוחפים
בארם .הקב״ה ואביו ואמו .עיר אמרינן במס׳
נדה שהאיש טחן בו הליבן .והאשה נוחנח בו
האודם
,ייוסף
שמו
האודם .והקב״ה נותן בו נשמה .ומראה עיניס.
ושמיעת אזניס ודיבור ודעת ובינה והשכל וכו/
וכמ״ש שם רש״י דל ע״ש:
די לו איספריסאדו .קי חלק
גבוה איס איל רוב והמובחר
שבמין המדבר .לא כן חלק הדיוע .הוא מיעיעא
דמיעישא .אי קין איסעו נביא אל העני] .דאומות
העולם בשמעם אנכי ולא יהיה לך ,אמרי לכבוד
עצמו הוא דורש .אי איל עעס איס .סיינדו קי
ויידון קי לחלק הריוע לא חש רחמנא לחלוק
להם כביד .ואסיק אדעתייהי .דע״כ היינו משום
דחלק הדיוט כיון דהוי מיעיע .במיל ברוב ואזלינן
בתר רובא .דהיינו חלק גבוה שהוא הרוב .סיגין
דיכ׳ימוס .וכפי סברא זאת .נפל להם קושיא עצמית.
דא״כ הוא .למה באמת לא אזיל בתר רובא
לענין עבודה זרה .ומפקיד לן רחמנא אנכי ולא
יהיה לך .והלא הס הוו רבים לגבי ישראל .ומכח
קישיא זו שפעו בדעתם לומר דע״כ לכבוד עצמו
הוא דורש .פירו קואנדו אוליירין כבד את אביך
ואת אמך .דאפילו על חלק הדיוע דהוי מיעועא
חש רחמנא .וצוה לכבדם .אזי חזרו מסברתם.
דוראי לאו מעעמא דאזיל בתר רובא היא
דמסקיד לן רחמנא אנכי ולא יהיה לך .אלא
האמת יורה דרכו דלו נאה ולו יאה לעבור
אותו ולא לזולתו:
לאלוד׳ מלין לפרש מאמר עילא .עפ״י
^1ד
המאמר הנצב פתח השער .ודל .תניא
ר׳ אומר גלוי וידוע לפני מי שו״ה שהבן מכבד
את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים.
לפיכך הקרים הקב״ה כבוד האב לכבוד האס.
וגלוי וידוע לפני מי שי״ה .שהבן מתירא מאביו
יותר מאמו .מפני שמלמדו תורה .לפיכך הקדים
הקב״ה מורא האם למורא האב .עכל״ה:
לנו רדל בזה המאמר הנכבד .דמצות
התורה אינם על פי שכל האנושי .ראל״כ
)(20
נלטאמוס
הורו
עז
היה מן הראוי להקדים כבוד האם מפני שמשדלתו
בדברים .כמו שהשכל מתייב .וג״כ היה מן הראוי
להקדים מורא האב מפני שמלמדו תורה .אלא על
כרמך .מדהקדים כבור האב לכבוד האם .ומורא
האם למורא האב היפך ממה שהשכל מהייב.
מוכרח לומר דמצות השם אינם עפ״י שכל
האנושי .אלא הס עפ׳יי דעת עליון .עמוק עמוק
מי ימצאנו:
הודיע אלד׳ים אותנו את כל זאת.
הבוא נבוא אל כונת עולא .דהנה
אימות העולם .כשמעם אנכי ולא יהיה לך .אמרו
לכבוד עצמו הוא דורש .והיינו משום דהיה
בדעתם יסור מוסד דמצות השם הם עפ׳׳י שכל
האנושי .ועלה בדעתם דמדת הקב״ה כמרת בשר
ודם לחמוד כבור ח״ו .ועל יסור זה בנו ואמרו
לכבוד עצמו הוא דורש .והם לא ירעו דהמצות
הם עפ״י דעת עליון .ולכן כשמעם מאמר כבד
את אביך ואת אמך .דהקדים כבוד האב לכבוד
האם היפך העבע .אז חזרו והורו .דהאמת יורה
דרכו .דאין המצות עפ״י השכל .אלא הם עפ׳׳י
דעת עליון .ועכ״ל דגם מאמר אנכי ולא יהיה
לך .היא מצוה עפ״י דעת עליון .והוא היודע
ועד .בילא׳יו:
לחננה .אנא ה׳ הושיעה נא .שלח העז
את מקנך ונקימה ונעלה בית אל .מגדל
חנ׳ן איל .ויבן כמו רמים מקדשו .וה׳ בהיכל
קדשו .ובא לציון גואל .אלוף מגליאיל .הן משיח
לישראל .כצאת השמש בגבורתו .נפשי חגיל בה׳
תשיש בישועתו .שחוק פינו אז ימלא .מה נאוו על
ההרים רגלי מבשר משמיע שלום .אכי״ר:
לאחרי
דרוש ד לתפילין
( גרסיק בגמ׳ מס׳ קדושין
שח
י
ודל
ולמדתם אותם את בניכם.
אין
שמו
אין לי אלא נגינה וכו׳ עיין כדרוש כני דף ע״כ
ע״כ .קחנו מבס:
שאל נא לימים ראשונים .אבר היו לפנים.
ביום עשוה ה׳ אלד׳יס תבל ומלואה .שמיס
לריס וארן לעומק וכל צבאה .עמודי שמיס
ירופפו ויתפוצצו הררי .רצוא ושוי :כאשר ירדוף
הקורא .אין להם על מה שיסמוכו איש לא נעדר
צדיק כא־ן אשר יעשה טוב:
יצר לב האלם רע רע יאמר .ישים מחשך
לאיר ומחיק נמר .רבה רעת האדם נהנו
עיניהם .להיר להם אחדי גלוליהס .לא יראו
אלד׳יס צורם .הבוטחים על חילם ובדיג עשדס.
הנה אלה רשעים אומדים לדכג טוב:
יראה כי אזלה יד האיד וזרח כזיה הידו.
אחד המיוחד אברהם עבדו .יידע אח רבו
האלד׳יס בשמים .ועבדו לעולם לפניו אברך קידה
על אפיס .לא פנה אל רהבים אלהי מסכה.
מעשה ידי אדם לדגל המלאכה .ויקרא בקיל
גדול עד מחי פחייס .תעזבו מקיר מיס חיים.
באו מרום עיניכם אין עוד מלבדו .וכל הגויס
כאין נגדו .אקד היה אברהם צדיק באמונתי.
ידיד ה׳ מקודש מן הבטן עד יום מיתי .אמרו
צדיק כי טוב:
ישר דבר ה׳ זכר לעילם בדישו .לזרע
אברהם אמר להם בני אל חי עמו ונחלתו.
בהר בזרעו אחריו אחז בסנסיניו .ויחן שם ישראל
נגד ההר כבתים יכסה פניו .אלו שהי חידוח.
אמרות טהורות .הדור קבליה .הנה שמענוה.
חורה ה׳ תמימה .סמא דכולא תחיה כל נשמה.
מאן בעי סס חיי .גס ברוך יהיה .ותמימים
ינחלי טוב:
נעים נאוה .החידה והמצוה .אמרח ה׳
דכר ציה .לזכות את ישראל מחיך הכהן.
לן יאות לברוכי ברוך ה׳ אבר נתן .חקיס ומשפטים
צדיקים .אבר בהר בנו מכל עס למען הקים.
יעקכ הכל נחלחי .אחה דחי .יקרה היא מפנינים.
ניחנה חיים לעושיה להצהיל פנים .ואירנא בחיי
יחיהב לי :אה החיים ואח הטוב:
יסיהך מלך זקן וכסיל .ורמס וערף ואין
מציל .עולה ומשעין לעכור אמימרא
דרחמנא .הליך ילך אחיי שורש פורה ראש ולענה,
עשה זאה איפה כני ומשכהו לכיח המדרש .פחח
פימך קרי ואל חחרש .שם שם לו חכלין גרש
לן אוחו נירש .ואס שלש אלה יעשה מצות חכילית.
יגדל האיש וקצן פהיליס על ציציה הכנף חליפוח
שמלוה .או אל המזוזה שם ה׳ נקרא קדוש יושב
תהלוח .ועמו חפיל׳ה שישנו בקשירה .בזרוע עוזו
מצות ה׳ בדה .בהוייחן יהיו על הראש שהים.
כי :ס ה נקרא עליך ביד חזקה שהים .החיע
המשולש לא במהרה הוא חוטא .מיד צר הצירר
מצי לאישתמוטי .גס ברכוה יעטה .כי הקדמנו
בד כוח טוב:
שנוח מספ *:יאחיו נגהי אדביסר .חנוך
לנער לדעה חכמה ומוסר .ירגיז אדם
יצה״ט טל יצה״ר והענן סר והריחו ביראח ה׳
לאהבה אוהו ולדבקה בו .רן כצבי לעשוח רצון
קונו חידה אלהיו בלבי .והיו לטוטפיח בין עיניו
אלו חפילין .ובזדוע נטייה קשרם טל ליח לכך
כדי שהכנס לטרקלין .לקבילינהו בשמחה וגילו
ברעדה אלו הן הגילין .כמוני היום חדאי נפשאי.
הזו דאתאי .תפילין קמנחנא .יומא כי האידנא .אודה
ה׳ מאד בפי שההייני וקיימני .מעיל צדקה יעטני.
אברך אה ה .דיהכ לן אירין .פקודי ה׳ ישרים
מכסיין ומגליין .כי ה׳ דבר טוב:
נער אנכי אמרתי אחכמה והיא רחוקה.
הלא כה דברי פוחא דינוקא .זחלתי ואירא
לעכור לפני החיבה .אזיל סימקא אנה אני בא.
כל השומע יצחק• שח ושחק .שיחח ילדים .רועה
רוח ורודף קדים .מה לתכן את הבר .לדבר
דכר .לפני מלכים .שרים ונסיכים .גס אנכי ידעחי
,
,
מיעוע
שטו
מיעוע ערכי על; למה חדיבו אלי .ואולם זאח
חובתי ואעשנה .על לבי אכהבנה .גזרת מלך היא
אבא רחמנא .אימא מילהא ואם מעט ככף איב
קענה .שהזמן גרמא מציה בעידנא .דבר בעתו
מה טיב:
^ י מדי דברי אחזתני רעדה .קמייהו דרבנן
מחוינא קידה .חקיפי ארעא כהר חידה.
כדט כחיזרא .במטותא מינייהי אל תחטאו בילד
מגבב דברים טלו קמשונים .דרכו של חינוק לפדר
לפי מיעוט השנים .מפרד וזורה קש וגבבא ,בדין
ערוביא .לא יבקר בי! טוב •
בן הייתי לאבי כטדי ומרים ראבי .הרי
מלי חובה לא אצא חפשי .מחזיקנא טיטהא
לרישאי כל שהיא חפאדה .לדאסו עטרח .אדוני
אבי וצניף חפארחי .מחסי ומצידה׳ .אוהב
החורה ולומדים .למחזיקים בה וחימטה .ברוך
הוא וברוך שמו ברוך שככה לו בעולמו .אל
אלד׳יס אשים דברחי .הנה בדך לקחחי .אל
הנהר הזה התפללתי .ליפוש חיי סגי ומסגי .כארז
בלבנון ישגא .ישמח צדיק הוא ובניו דשנים
ורעננים .ברוב הוניס ואינים .ורב טוב :
לוית חן הוא לראשי .הוא אדוני זקני גילי
ומשושי .רישא דדהבא .מרגלית ואבן מבא.
ויצא יצחק לשוח לפני אללי עולם .יחי אדוני
המלך דוד לעולם .ויהי דוד לכל דרכיו משכיל
והי עמו .במעשיו ובמקומו .ואס הבנים שמחה,.
במשאח וארוחה .יחד כולם ישאו ברכה .בסדר
המערכה .יאריכו ימים .בטוב ובנעימים .ישישו
וישמחו .יחיו דגן ויפרחו .כסמן הטיב:
טובים דודי מיין .מחמד כל עין .הדודאי׳ם
נחנו ריח .כגפן פורה .הדאטן אדם
מחהלך בהימו .ליראי ה׳ ולחובבי במו .ושמואל
בקוראי שמי .בהלו נרו ושמרו .ועליו יציץ נזרו.
הוא ובניו חיים עד העולם .ובריא אולם .גס
את השני מסיטרא דאימא .גם ברכות יעטה על
,
עח
יוסף
אהה כמה וכמה .יזכהו לחופשי והיה העלמה׳
אחוש היכל קי׳ן נעמה .ויהללוה בשערים מעשיה
ממרחק חביא לחמה .יכו ה אהס אח הברכה
שנוח עולמי״ .הייס וקיימיכ .והיו הקרוביס איש
על שמו .מושפעים ועומדים ברכוח שמים שעומדים
ברומו .יחד כולם שקעים ושאננים .מרוב כל
והפאדח בנים .שבעים כל טוב:
^ י יחחמן לבני וכליוחי .מפני חמה המציק
נמקו הבורוחי .הא כמה שני פטיש מכה
החפדדו כל עצמית׳ .על צוארינו נרדפנו .ואנחנו
לא נושענו .עבד קציר כלה .ואני בתיך הגולה.
אסלדה בהילה .ראה ה׳ והביטה דוחקא רכלה.
האשה שנחבשה לשין אותה כדבלה .לא מצאה
מנוח לכף רגלה .אן חיפשה לא ניחן לה .עד
אנה ה׳ חשחיר פניך .עיני כלו לישועחך.
לחמנו להם דמעה .מי ישקני מים ממעייני
הישועה .מי יראט טוב:
עח לתכנה .אנא ה׳ הישימה נא .שלח העז
אה מקנך .מושיעים בהר ציון לכו ונלכה.
ויבן כמו רמים מקדשי .וה׳ בהיכל קדשי .אז
יאמרו בייים אשדי העם שככה ,לו אך המלוכה.
ויהי בישורון מלך על כפא דוד ועל ממלכחו.
כצאת השמש בגטרחי .נפשי הגל בה׳ הביש
בישועחי .שחוק פינו אז ימלא .מת נאוו על
ההדים רגלי ,משמיע שלום מבשר טוב:
,
ז ה
הענין.
ם ז ק ב ״ י ייינג ה ד ב ר ןמפורשס
סיבה עמידחי במקום קדוש כזה.
יען הכהוב קבעו חובה .שבהגיע אור לי׳׳ד כי
בא מועד לנערי בני ישראל .להתחנך במציח
תפילין .די אקומפאנייאר אישטה מצוה קין דברי
חידה .להתיש כח יצר שמוך מוציא דבה .וקאי
אבבא .אי לזאת יומא כהאידנא חל עלי חובש
בינרי .ובה :מחא יניא יבוא ברינה .ילד מםכן
יחכם .אבר בדברו מערי׳ב ערביים דבר שבחובה.
ביבו אלי ואביבה .מכאן ולהבא חי:בנא עבא.
אי
שמו
אי פור איסעה מאזין סירה איל אובכ׳יעו לי
נוואיסערו דרוש אין איל עני! לי יצה״ר .כי
ידוע איס לה תקירה לי כת הקורמין .פור
יצה׳יט שבא בש׳ י״ג לארס ומגרש היצה״ר שכבר
אכל שני חזקה והחזיק באדם זה י״ג שנים .עיין
בלרוש ב׳ לע״ב ע״ר קח משם גוף החקירה.
ומה שהשיבו עליה מלשון הזוהר פ משפעים
וכו /ועיי׳ מ״ש אני הלל פסוקי במה יזכה גער
וכו /ועיי׳ ברף ע״ג ע״א מה שחירצו עול
המפרשים תירון אחר .ע״פ מ״ש מור״ם ז״ל
בחו״מ סי׳ קמ״ע ט״ש:
! • J A I lילוע לוקי ריזין רבותינו ז״ל אין איל
פסוק ויתיצבו בתחתית ההר .מלמל
שכפה עליהם ההר כגיגית וא״ל אם אתם מקבלים
את התורה מוטב ,וא״ל שם תהיה קבורתם.
והקשו קי סיגון איסעו .סי נו פואירין מקיימין
את החורה סיראן פעורים .אחר קי סין אנוסים
בקבלתה ומכאן מולעא רבא לאורייתא:
אי ריספונריירון מוטס תירוצים לבעל מולעא
זו .פרימירו איס סיינדו^קי הקב״ה לוס
סאקו די מצרים .על מנת שיקבלו את החורה.
סיגון ליזי איל פסיק בהוציאך את העם תעבדון
את האלר׳יס על ההר הזה .א״כ תו ליכא עענת
אונס ,סיינרו קי כבר קבלו על עצמם מעיקרא
לקבל את התירה .אי קין איסעו ליכ׳יירון עעם
נכין קי נצטיי ישראל לה מציה לי קרבן פסח
בטח יציאת מצרים .קי סיינלו איסטה מציה
איס כוללת כל המציח .פור איסו נצטוו אין
איסה אורה .להוליעם ולהזכירם קי נו אירה
פוסיבלי להוציאם ממצרים מעברות לחירות .אלא
בקבלת התורה:
הדל מי פאריס; קי איסעה סירה
וא^י
לה ראזון קי נצעווינו שלא לאכול שום
דבר אחר אכילת הפסח .קי סיינדו איסעה מצוה
די קרבן פסח להורות נחן .קי על מנח שיקבלו
,
יוסף
ההורה .אל מוציאם ממצרים .א״כ נאה ויאה ד
נו קומיר נינגינה קוזה אחר אכילתו .פארה קי
סי קירי טעמו ונימוקו כפינו דהיינו אכילת
הפסח ממרה וגא לטל מנת כן הוציאם
וכאמור .קי קין איסעו עינדריש מענה לנטל
עענת מודטא:
אי קיין זיזי אושרו תירוץ לטענת מודעא.
אי
קי סיינלו טינימיס איל לין דינא רמלכותא
לינא .א״כ תי ליכא עענת אנוסים היינו .אי
אאון קי הרא״ש ז״ל איס,-רי5ייו אין סיס פסקים
בשם ר״ת ז״ל .קי אישטי לין קי מינימום לינא
דמ״ר .איס לוקא קיואניו איל מלכית ני
אזי ריפירינסייה אין סי גזרה .לי אונוס
פארה איטרוס .פירו סי אזי ריפירינסייה אין
לינו לין .וא״כ הכא אין נתינת התירה כ״א רוקא
אה ישראל .תירה צוה לנו משה .לא טשה כן
לכל גוי .אי סי לייאמה קי נו איזו איוואללאר
בבני מלינהי .קין טולו סיינרו קי ישראל בפרט
שין חלקי ונחלתי .סיגון ליזי איל פסוק כי חלק
ה׳ עמו .א״כ אילייוס סי לייאמאן בני מרינתו
והביאו הוכחה ממצות שבת קי דיכ׳ו איל פסוק
ביני ובין בני ישראל מוכח שפיר דישראל בפרמ
הס בני מרינתו ית /א״כ שפיר פורימוס דיזיר
דינא דמלטחא לינא:
ןלי הלל מי פאריסי .קי איי הוכחה לי מצות
קרבן פסח .קי דיכ׳י איל פסוק כל ערל
לא יאכל בו כל בן נכר לא יאכל ט ,קי לי
איששו סי פריבה .קי ישראל בפרט הם בני
מרינחו יחברך:
7171פי״ז מי פאריסי קי איסשה סירה לה
ראזון .קי נצטוו ישראל לי האזיר קרבן
פסח בטח יציאח מצרים .אה רארליס אה
אינטינריר .קי לוקא איליוס סי לייאמאן בני
מדינחו .וממילא ליכא טטנח אונס סיינדו קי ייה
טינימיס איל לין דינא דמ״ר וכאמור:
עול
שטו
כחבו המפרשים בביטול מורעא זאח.
בהקדים לוקי מינימום איל דין .רבנו
של אדם או יעביד ציווייה או יכתוש ליה .אי
סיינדו קי עם ישראל עיינין דין בנים קין הקב״ה,
סיגון דיזי איל פסוק בנים אתם לה׳ אלד׳יכם.
א״כ ,תו ליכא עענת מורעא .סיינדו קי בנו של
אדם או יעביר ציווייה או יכתוש ליה:
עפ״י הדברים האלה .ריספונדיירון
אשר
לוס מפרשים אונה חקירה .דאיך
ירד הקב״ה למצרים למשוח בהם משפע כחיב.
והלא מצרים מלאה גלולים .אי ריספונדיירון .קי
סיינדו מינימום דין בנים .אי ייה טיגימוס איל
לין דכהן מטמא לבט ,קין איסטי פודו אבאכ׳אר
את מצרים לטשות בהם שפמים סיגין ליכ׳ימיס:
סי אינטינלירה לוקי ריכ׳ו איל תנא אין
פרקי אבות .חביבין ישראל שניתן
להם כלי חמדה .אי סמיך ונראה ליכ׳ו חביבין
ישראל שנקראו בניס למקים ,קי לכאורה יש
לדקדק .קי סמיכות שייני איסשו קון איששו.
ולפי האמור הרי הוא כמבואר .קי פרימירו דיכ׳ו
חביבין ישראל שניחן להם כלי חמדה .קי איס
נתינת החורה ,אי דיספיואיס קשיא ליה אל
חנא ,החינח סי נו פואירה נתינת התורה טל
ידי כפיית ההר .פירו אאורה קי אירא ע״י
כפיית ההר ,טיינין טענה אלימתא .דיזיינדו
אנוסים היינו .פור אישי סמך למאמר זה חביבין
ישראל שנקראו בנים למקום .אי קיירי דיזיר,
סיינדו סומוס בגרר בנים ,תו ליכא עענת אנוסים
הייט .רבן או עביר צוייהאו יכתוש ליה ,וכמ״ש:
ןךןן היום שזיכני האל ית׳ לקיים איסעה מציה
י לי תפילין .לא אחשוך פי די דיזיר קצת
ממעלתה ,אי איש קי אליימוש אין מררש שוחר
טוב וז״ל אמר רבי אלעזר אמרו ישראל לפני
הקב״ה ,רצונט להיות יגעיש בתורה וכו׳ טיי׳
חשלום המאמר ומ׳יש בו לעיל דף נ״ח ע״א
ו^£י״ז
עט
יוסה
וט״ב בדרוש א שאין כונת ישראל לפטור
טצמש מן ההורה ,אלא לתפשו ש׳ רני ישמעאל
לש נהוג נהם מנהג.ל״א ,אבל רצונם לטשוח
גם כש׳ רני שמטין וכו׳ ואין להש תנאי והשיב
להם הקב״ה קיימו מצית תפילין וכו׳ ומעלה אני
עליכם כאילו יגעתש וכו׳ וקיימהש אף ש׳ ר״ש
עיי לעיל כ״ז:
זה הנה מקום אתי ליקלאראר מררש
חמוה וז״ל כשיצא יעקנ לקראת עשו,
לנש תפילין ויצא לקראת /עכ״ל ,אי קין ליקי
ריכ׳ימום הרי הוא כמניאר להגה חכמים הגירו
קי אבות ,היו עושקים כתורה אי קוואנדו וילו
יעקנ אנינו והנה עשו נא ,וירא ויצר ל /אי
פיואי מוכרת במעשיו ,להפשיק ועת לתשות מל״ת,
שיינרו לא היה דעהו מיושנח עליו פארה כרלראר
מפחר רשע ,אי פור אישו לנש תפילין ויצא
לרךאתי ,כי איששה מצוה איה שקולה ,קימו
עשק התירה ,שיגון דכ׳ימוש ,ונזה נחה רעתו,
קי הי קוגעה קומו שי פוואירה עושק נתירה
וכמש״ל:
שלא להעריח על מעלתכם נילנירימיש
ן^ךי
איל מאמר הנצנ פחח השער ,ת״ר
ולמדתם איתם את נניכם .עיין לעיל דף ע״ד
ע״ד ותמצא פירושו כמ״ש שם ת״ו נילא״ו:
,
,
,
דרוש ה לתפילין
( גרםימ נמדרש רנה ודל ,כי
שט
נר
י מצוה ותורה אור ,מהו נר
מציה ,כל מי שעושה מצוה כאילו הדליק נר לפני
הקנ״ה ומחיה את נפשו שנקראת נר ,שנא׳ נר
ה׳ נשמת ארם ,ומהו ותורה אור ,אלא הרנה
פעמים שאדם מחננ נלנו לעשות מצוה ,ויצר
הרע כנתוכו אומר לו ,מה לך לעשות מצוה
ומחסר
שמו.
ומחסר את נכסיך עד שאחה טחן לאודים חן
לבניך ,ויצר העוב אומר לו חן למצוה ,ראה מה
כתיב כי נר מציה מה הנר הזה כשהוא דולק.
אפילו אלף אלפים קדאניניס וסיבקין מדליקין
הימני ,אורו במקומו ,כך כל מי שיחן למצוה,
אינו מחסר נכסיו ,לכך נאמר כי נר מציה וחורה
אור ,עכל״ה :
אמרחי אעול רשוח מאלהי ישועתי,
לערוך שיחתי ,יחן בלשוני מלה,
ודעח נכונה וצלילה ,חכמה והבונה ,להבין אמרי
בינה ,זו היא דרך ישרה ,וזאח החידה:
רבנן קשישאי דעסקין באורייתא,
ומסקין שמעחחא אליבא דהלכתא,
שפחוחיהס שושנים ,המה המעיינים ,דורשים ושואלים,
על כל קין וקון חלי חלים ,ישמרם השומר אמח
לעולם ,מעחה ועד עולם ,אכי״ר :
קהלא קדישא ,אבן הראשה ,ה׳
י צבאוח יגן עליהם ,הם וכל אשר
להם ,יבלו בעוב ימיהם ,לעשוח רצון קוניהס,
עיניהם חחזינה בבנין אפריון ,בשוב ה׳ אח
שיבח ציון ,להקריב אח קרבניהם ,עוליחיהס
וזבחיהם ,יעלה לרצון ,אכי״ר:
דאשיף״]
ובראות
!מהדי?
ו ב ה ו ר מ נ ו ת י ה ד א ב א מארי ,נזרי ופארי,
גילי ומשושי ,עערח
ראשי ,ואומר תלותי ,חכין חפלחי ,אבקש נא,
מלפני שוכן מעונה ,גס האיש משה גדול ,מעוז
ומגדול ,אידך ימים ישביעהו ,וכבוד והדר יעערהו,
חיים עד העולם ,ובריא אולם ,עד ביאח הגואל,
בקרב ישראל אכי״ר:
לרבוח אנשים של צירה ,ליהודים היחה
אורה ,אח דודי הטובים מיין ,רחם
רהמתים ,זה יצא ראשונה ,ברב חסד׳א ,ורב
חנ׳א ,אלף עולוח יעלה שלמה ,כשמואל בקראי
שמו ,גס אח השני לי הנפש גס לי הלבב ,מבני
חובב ,ויהי ה׳ אח יהושוע בהלו גרו ,ושמרו
יוסף
כרועה עדר; מוביס השמה ,כאור החמה שכעחיס.
יוסף ה׳ עליכם ,כאשר דבר לכם ,במים וגני
בנים ,נטעי נעמנים ,בביח ה׳ חונים ,בקרב
טדה המשלמח המה הגבירים ,ונאספו שמה כל
ההדדיים ,חיים כולכם טד כי יבוא שילה ,ה׳ ל׳ו
יבנה ביה אוה למושב לו ,ליו נשוב אל בחינו,
ביה קדשנו וחפארחני ,במהרה בימינו ,אכי״ר:
וכו׳ כמ״ש בדרוש ב׳ דף ע״ב
ע״ ד שעיקר הדרוש ע״ע יצה״ר
י
כמ״ש שם ,ועיי״ש החקירה שחקרו הראשונים,
ומה שתירצו טפ״י לשון הזוה״ק משפטים ,ומה
שפי׳ פסוקי במה יזכה נער יכו /ופסוקי ק׳יש
ואהבה אח ה׳ אלהיך וכו׳ עיי״ש ,ועפ״י זה כמ״ש
שס נ״ל :ז :כונה הכחיב:
ביישר לבב בלמדי משפטי צדקך ,ר״ל
י אימחי יש לי כח להודות לך בשני
יצרים ,יצה״ט ויצה״ר שיהיו שניהם שוין לטיבה,
בלמדי משפעי צדקך ,דעל ידי זה טסק החורה
אזיל ומודה יצה״ר ליצה״ע לעבור עבודה
חמה וכאמור:
ברף ע״ג ע״ד לשון גמרא קידושין
ושמחס ,סס חס וכו ופירושו ע״ז
האיפן כמ״ש שם ,שמורם מכל האמור שם
שהחירהי״ חבלין ליצה״ר בטוב עעם ודעח עיי״ש:
יובן לשון גמרא בפ״ק דברכיח ,אמר
ר׳ לוי בר חמא אמר ריש לקיש,
לטילס ירגיז ארם ינה״ע טל יצה״ר שנאמר
רגזו ואל חחטאי ,אי אזיל מוטב ,ואם לאו
יעסוק בהירה שגא׳ אמדו בלבבכם ,אי אזיל מוטב
וא״ל יקרא ק״ש שנא׳ על משכבכם ,אי אזיל
מועב ,וא״ל יזכיר לו יום המיחה ,שנא׳ ורומו
סלה ,עכל״ה:
מביארים ,דכיון דלא הועיל
כלים בעסק החירה ,מה
י
י
יחן ומה יוסיף כחה של ק״ש ,ועיר בכלל עשק
החורה
מוזקב״י
אודך
י
ו^יי״ש
,
£^1ז
והדקדוקים
ייוסף
שמו
ההורה היא ק״ש ועור היחכן דבזטר לו יום
המיחה ,יהיה נכנע ,אדרבה יוחד מחגבר כי
שמחה היא לו ,ועוד מלח לו מיוחדה דלא הול״ל
אלא יזכור יום המיחה:
אב > עפ״י האמיר יבוא על נכון ,דבק״ש כחוב
י ואהבח אח ה אל־׳יך בכל לבבך ,דהיינו
בב׳ יצריך יצה״ע ויצה״ר כמי׳ש רז״ל ,ובמה יזכה
לוה ,ע״י שוהיו הדברים האלה אשר וכו על
לבבך ,שהוא עסק החירה כמגדל ,ובפרשה ציציח
שנה ופירש היאך יהיה נכנע היצה׳יר ע״י החורה
והמציח ,ואמר וזכרחם אח כל מצוח ה ועשיחס
אותם ולא תתורו אחרי לכבכס ואחרי עיניכם
למען חזכרו ,והכינה דעינא ולבא תרי סדסירי
דעבירה כינה /ועל ירם קופץ היצה״ר להחמיא
את האדם ,כיון שהם החחילו בעבירה חחילה
והוציאו עצמן לחולין ,ובזה אין פחד אלד׳ים נגד
היצה״ר שמא ילכד כרין משלח במעילה .ואין
מועל אחר מועל כמש״ל ,ולזה אני מצוה אחכם
ולא חחורו ,למען חזכרו ,והייחם קדושים ,ד״ל
תעמדו בקדושתכס להיותכם חופשי החידה ,ואז
כשיבוא היצה״ר להחטיא אתכם ,לא יהיה לו כח
כיון שהוא רואה חיובו בנרו ,דהוא עישה שליח
להיוח מועל ,ובזה לא ישא נניס להחטיא אחכם:
זו היא כונה ד״ל באומרו אי אזיל
מוטב וא״ל יעסוק בחורה שהיא
חבלין לו ,ומאחר שיכול להיות שלא יהיה נכנע
בזה דלא ירד לעומק הענין ולחכליחו ,לזה אמר
אי אזיל מועב וא״ל יקרא ק״ש דמשס בארה,
דבזמן שהם חיפשי ההורה ,הס קדש ,ונמצא
ע״י פחוייו ,הוא מוציא לחולין קדש ישראל לה
וממילא הוא מהחייב כרין וזהו מ״ש אה״ך
יזכור לו יום המיחה ,לו דייקא דהיינו יום
שטחיד הקב״ה לשוחטו לפני הצדיקים כמ״ש רז״ל
בגמ דשוכה ,מפני שמעל בקדשי שמים כמש״ל:
י
ו ^ £י ץ מחבאר היטב כונח הכחוב קדש
,
,
,
ומ^תה
,
,
פ
ישראל לה עיי לעיל רע״ר :קחני משם ,ועיי׳
עור בדרוש הנז דט״ד ע״ג פי מדרש שוחר טוב
אמרו ישראל לפני הקב״ה רצוננו וכו/
שמפורש שם טפ״י הגמרא בפלוגחא דר ישמעאל
ודבי שמעון בפ ואספח דגנך וכו קחנו משם
שהכל ענין אחד הוא:
שלא להעריח על מעלתכם נחזור אל
המאמר הנצב פחח השער גרס במד״ר כי נר
מציה וחורה אור ו ט עיי״ל ויש להעיר בו
במאי דקאמר ומהו וחורה אור ,דמשמע רעל
וחורה אור הוא שואל ,והחשובה נראה שהוא
משיב על כי נר מצוה:
יובן במאי דאיחא בסנהדרין וז״ל ופערה
י פיה לבלי הק ,אמר ר״ל למי ששייר
אפילי חק אחד ,אמר לו רבי יוחנן לא ניחא
למרייהו דחימא להו הכי ,אלא למי שלא קייס
אפי חק אחד טכל״ה ,וכן פסק הרמב״ם ז״ל
בפירוש המשנה כר יוחנן ,נמצא שמי שלא
עשה עבירוח ,ונזדמנה לידו איזה מצוה ממצות
עשה ועשה אוחה כהיגן וכשורה ולשמה ,וראי
על ידה יזכה לחיי עוה״ב:
ןץךקן מה ששואל בעל המאמר ,מהו כי נר
מציה ,ר״ל אמאי נקע לשון יחיד היל״ל
כי נר מצוח ,כי רבים הם ,ולזה מחרן אלא
כל מי שעושה מצוה כאילו הדליק נר לפני הקב״ה
ומחייה את נפש /ר״ל דהדין דין אמת כסברח
ר יוחנן ,דע״י מצוה אחח זוכה בה לחיי עוה״ב,
וכוחן חיים לנפשו לאיר באור החיים ,ואם יאמר
האומר השתא דאתינן להט ,א״כ אמתין עד
שתבוא לידי מצוה אחת ממצות עשה שאין בה
חסרון כיס ואקיימנה ועל ידה אזכה לאור באור
החיים לעוה״ב ,וזהו עד שאחה ניחן לאחרים חן
לבניך ,לזה דקדק בעל המאמר באומרו שני עניינים
מדבר היצה״ר בפהוייו ,א מה לך לעשות מצוה
ומחסר אח נכסיך ,והב עד שאתה נותן לאחרים
,
,
,
,
,
,
,
לבלי
,,
,
,
,
,
,
,
ח!
*0
חן לבניך שלכאורה הכל ענין אחד ולמה כפל
העגין ,אלא מפני שיש שני מינים בקיום המצית,
יש שיש בה חסרון כיס ואינו מהנה ממנה לאחרים
כגון מצות סוכה ולולב ודומיהם ,ולזה אומר לו
מה לך לעשופ מצוה ומחסר את נכסיך ,ויש שיש
בה חסרון כיס ומהנה לאחרים ,כגון מצות צדקה
וג״ח וכדומה ,ולזה אומר לו עד שאחה ניחן
לאחרים חן לבניך ,ולזה אומר לו היצה״ע ,לא
תאבה לו ולא חשמע אליו ולא יעלה זה על דעחך,
כי כמו הנר שדולקים ממנו אלף אלפים נרות
ואורו במקומו מונח ,כך הניתן למצוה ,וסמך
ראייחו על סיום הפסוק וחירה אור ,דמיירי כאור
ממש ,לא כן מנר מצוה יש לדחוח ולומר שהוא
נר העומד לידלק ועדין לא נדלק ,לא כן מחורה
אור דמיירי באור ממש ,יש ראיה לדבריו
ולכן סיים בוחורה אור ,ודוק .אנא ה׳ חושה
וכו׳ כמש״ל דעיז ע״ב :
א י י ה אחרי גמרי הס׳ בליל חמישי כ״ח לח׳
חשק מ״מ בשעה אחח מהלילה ואקים
יוסף
לשכב טל ממתי וקריחי ק״ש ושכבתי והנה הרב
המחבר זיע׳יא נגלה אלי בחלום בתוך ישיבת החה״ש
רצ״ו כהר״י חשאן נ ר /ואיני יודע שהוא כבר
נלב״ע ודבר עמי דברים הרבה אכמ׳׳ל ובחוך דבריו
אמר לי שעדין חסר פי׳ ויוסף היה במצרים להרא״ס
זלה״ה) ,הובא לעיל בסי׳ רפ״ב דס״א ע״א( ואען
ואומר היכן היא לא ראיתי אותה ולא באה לירי
כלל ,אמר לי הלא בס׳ הקען בחוך חידושי הש״ש
וכו׳ וכו /כשנחעוררחי מן החלום קמחי ברעדה
ובכי גדול וחיכף הוצאחי הס שא״ל הרב זלה״ה
ופחחחי הספר ובקשחי ומצאה /והוכחי בתמהון
על החלים הנורא הזה ולמחר כחבחי אוחה ואכחוב
אחריה זה קיצור מהחלום הנורא הזה להודיע
שכמה גדול כוחן של צדיקים יה״ר שחנן עלי
ועל בני .זכוחו וזכוח הנשר הגדול בעל כנפיס
מר אביו הרב רבי יצחק ן׳ וואליד ע״ה
,
המחבר ספר ויאמר יצחק אשריו ואשרי בנו
אחריו המחבר ספר הזה שמו יו ש ף זכותם
תגן עלינו ועל כל ישראל אחינו כיר״א.
ת ם ו נ ש ל ם ס פ ר ש מ ו יוסף
ויפתח
eiDT
קמתי אני לפתוח לדוד /מפתח הפותח ומראה מקומות משני צדדי העמוד מימינך
האותיות מסומנים ומשמאלך הדף והעמוד לםימן חקוקים ,למצוא חפצך בהלכות
וחידושים ופסקים ,דבר דבור על אופניו דברים מצודקים ומתוקים.
( חולי?
א
ד״ב ע״א תוש ד״ה שמא יקלקלו
דף א ע״א
דע״א 5ש״ס עמי ונכרי עמי קידם
״
ב(
דף א ע״א
דקמ״ב ע״א ודילמא מהרהר בעבירה
״
ג(
דף א׳ ע״ב
הוה
שם דכתי איך אלך ושמע
״
ד(
דף א׳ ע״ג
שאול וכו׳
ה( ביצה ד״ב ע״א השוחע חיה ועוף ״ ״ ע״ד
״ ״ ״
ו( ״ חוש ד״ה ביצה
״ ״ ״
ז( ״ בא״ר וי״ל וכו
ח( ״ בש״ש ומי גזרינן .והחניא וכו ד״ב ע״א
ע ( ״ חיש׳ ד״ה דילמא ב״ש וכו ״
ע״כ
״
י( ״ ׳־ ד״ה קש״ר וכו
יא( ״ שם וכ״ח כחא דהיחרא
״
יב( ״ משנה ושוים בדג וביצה וכו ״
יג( ״ ד י ש״ס רבינא הוה יחיב קמיה דרב
ע״ג
ד״ב
אשי
יד( ״ די״ב ע״ב מצינו שזכאי בהרמחן וכו׳
ד״ב ״
עו( ״ דכ״ה ע״ב חוס ד״ה שאני ילהא ״
ע״ד
״
עז( ״ פ״ג משגה ר״ג מחיר וכו
יז( ס ע ה דכ״א ע״א נר דכונת רב יוסף ״
יח( ״ דכ״ח ע״ב אפ״ל בטנת הש״ס ד״ג ע״א
יש( פסחים ד״ב ע״א העחק פ להרה״ג
ד״ג ״
מהר״י מאיר
כ( ״ שם רש״י ד״ה אור לי״ר גרסי י ע״ד
כא( ״ תוס׳ ד״ה אור לי״ד וקי לר״י וכו .ד״ד ע״א
״ ״ בא״ר ונזיר גמי אםיריה שרי לאחריגיה ״ ״
)(21
,
,
1
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
,
שאני חמן שהחמירה בו
ד״ד ע״א
ע״כ
״
לרשב״א
וכאור בוקר ״
הללוהו כל
כב( פסחים בא״ד א׳ינ
תורה
״ בא״ר ונר׳
״
כ (:״ בש״ס מתיבי
כר( ״ שם מתיבי
כוכבי אור
כה( ״ שם מרקאמר ר׳ יאודה
״
וכו
כו( ״ רש״י ר״ה בעשית מלאכה ״
״
כז( ״ שם ד״ה משעת האור
כח( ״ שם ל״ה הכי קאמר ליה ״
כמ( ״ חוס ד״ה רב אחא בר
״
יעקב וכו
ל( ״ שם ד״ה היכן מצינו ד״ה
לא( יי רש״י ד״ה אור אורתא הוא ״
לב( ״ ד״ג בש״ס ת״ל והנותר ״
לג( ״ שם תא שמע דתני ר״ש ״
לר( ״ ד״ד ע״א ואור הנר
לה( ״ דמ״ע ע״ב בש״ס מאי
״
אירייא ע״פ
לו( ״ תשו׳ למהר״ר ברוכיאל
ע״ע זה
לז( סוכה ד״ו תוס׳ ד״ה ור״ש סבר וכו׳ ״
לח( ״ שם בש״ס אבל גזול אימא
ד״ו
סחס גזלה
לע( ״ ד״ע ע״ב אבל חמסו
״
מרובה מצלתו
מ( ״ דכ״ב ע״ב כאן מלמעלה ״
מא( ״ דמ״ו ע״ב איתיביה ר״ל
לר׳
,
ע״ג
,
,
ע״ד
ע״א
ע׳יב
ע״ג
ע״א
ע״ב
ע״ג
ויפתח
לר יוחנן וכו
מ נ ( סיכה נפ״ק ט נסיכות הושנחי
ר״א אומר ענני כטל
מג( ״ רל״ז ע״נ תום ד״ה
ל״ז
וליגהיה וכו׳
מד( מס׳ נדה ד״י ע״נ תוס׳ ד״ה דסנרי ״
מה( סנהררין ל״מ אמר ר נ חנן לא
נברא יין נעילס
״ שם רפ״נ אמר ר נ חסדא
מי(
הלכה ואין מורין כן ״
מז( כדתית די״נ ע״נ רש״י ד״ה
מודה ר״מ
מ״ח גימין רמ״ע ע״כ מפני מה אמרו
״
הנזיקין ו ט
מ״ע( ״ דק״ס ע׳ לה׳ חו״ה ז״ל
שהק׳ מכאן משמע וכו ״
נ( שנח דכ״א ע״נ נפקא מינה
לגירסא לינקיחא
נא( ״ לפ״ע ע״נ אצל יעקנ
שאמרת לו
נ נ ( ״ פ׳ נמה מדליקין תוש׳
והאדקאמר החם נעלוכו׳״
נג( ״ דקי״מ אומרים לו וסר
ד״ה
עונך וט
נד( קדושין ד״ל ע״נ תום׳ ד״ה
ככד את ה׳
נה( ״ דמ״ח ע״מ שאני צדיק
״
וכו׳ מקידשח
נו( מגילה דכ״ו חוס׳ ד״ה
״
ואמאי וכו׳
נז( יומא דנ״נ ע״נ אמר אניי
מסחכדא כמ״ד פנימה ״
נח( ״ לע״ו ע״א חים׳ ד״ה
ד״ע
מאי לאו
נע( ״ דנ״ג ע״א פלא תתחיל
,
ל״ו
,
יוסף
ע״ד
,
»
,
,
,
,
ד״ע
מפניך
ס ( יומא דס״ג אי הט וכו ״
סא( ״ לע״ד וכל היכא רעטש
כרת וט׳
מ ( ״ שם אם נאמר בכל
נפשך וט׳
םג( ״ שם איתיביה אביי
סד( חמנית ר״נ ע״א רש״י ל״ה
חנא היכא קאי
שם למזכירין גטרוח
סה(
גשמים
סי( ״ שם וליהני מאימחי ״
סז( ״ לי״ח ע״א אי הכי
בעשרים וחשעה נמי ״
סח( כחונוח לס״ה ע״א לרש ר׳
ל״י
יאודה וכו׳
סע( ראש השנה ל״נ חוס ל״ה
בחדש זיו
״ ד״ג רש״י ד״ה שני נשנח ״
ע(
עא(
״ חוס ד״ה מכלל דניסן ״
ענ(
״ ד״ה אלא הא דאמר
ר נ חסדא
עג(
״ ד״ע ע״א נש״ס וד׳ ישמע^
מוס פין וכו׳
עד(
״ שם נש״ס וכי נע׳
״
מחעגין וט׳
״ ד״י נש״ס כי קאמר
עה(
ר׳ מאיר
״ שם אמר ר נא ולאו
עי(
ק״ז וכו׳
״ די״ג נש״ס הני כמאן
טי(
שוינהו רננן
עח(
״ שם נש״ס אישהמיעיחיה
וכו׳
״ רש״י אישחמיעחיה וכו ״
עע(
ע״א
ע״ב
ע״א
ע״נ
II
II
ע״ג
II
II
ff
11
ע״ג
II
II
ע״ד
•H
ע״א
,
II
ע״ד
It
ע'א
H
II
ע״כ
ע״ד
ע״א
It
It
,
It
:1
,
mil,*.
It
It
II
II
ע״ג
,
II
ס׳
ויפתח
יוסף
פ ( ראש הבנה די״ד ע״ב ומי עבדיגן כחדי
ד״י ע״ג
חומרי
דע״ו ע״כ חוס׳ ד״ה
פא(
כבקח רבנן
לי״ו רש״י ד״ה מחני בד
״ ע״ד
פרקים בשנה
פ־(
שם כל באי עולם עונרין
«(
וכו׳
הים׳ ד״ה כמאן מצלינן ״
פז(
בא״ד מהי יחרפאו לא נגזר ״
פה(
פי(
ע״ב רש׳יי ד״ה ויבא אבדם
די״א ע״א
הוא קבר אוחה
שם בש״ס מכלל דבחדש
פי(
ושבת איבעי לה למיזל ״ •
די״ה ע״ב רש״י ד״ה
פה(
החענו כלו׳ עשו חשובה ״
ל י״ע ותיפוק ליה וכו׳ ״ ע״ב
פט(
ע״ב בש״ס ואלו וט׳ יוצאים
צ(
על אדר ב׳ וכו
ד״כ ע״א תום׳ ד״ה הא
«(
בניסן וט׳
דכ״מ ע״ב משחרב בהמ״ק ״
צ•(:
שם שכל עיר שהיא רואה
^(
ושומעח
חים׳ ד״ה אבל לא במדינה ״ ע״ג
צי(
ד״ל רש״י ד״ה כי מסיים ״
צה(
״
שם בש״ס מהיב רבא
צי(
חוס׳ ד״ה ונחקלקלו
צי(
בא״ד ונ״ל דלכחחילה וכו׳ ״
צח(
דל״ב רפ״י ד״ה לא יפחיח ״ ע״ד
:ם ד״ה היכי קהני
צ־0
יו(
קא(
מתניתין אין מזכירין
חוס ד״ה מחחיל בחורה וט .די״א ע״ד
ע״ב בש״ס זכרון שיש ט ״
ק־(
קג(
תרועה
די״א ע״ד
II
,
II
,
II
II
II
II
ו:
II
II
II
II
II
II
II
II
,
II
II
II
II
II
II
II
II
II
II
וי
H
.1
II
II
n
II
II
II
II
n
II
ו!
,
,
H
פב
קד( ראש השנה והא אס השלים קתני די״ב ע״א
״ שס בשעת גזרת המלכוח שנו די״ב נרא
קה(
״ תיס׳ ד״ה בשע׳ גזרת המלכות די״ב ע״ב
קו(
ד״ב ע״ב
״ בש״ס אין מעכבין
קז(
״ שס מ״מ שופר עשה וכו די׳־׳ב ע״ב
קח(
די״ב ע׳יג
״ שם הא נשים מעכבין
קע(
די״ב ע״ג
״ רש׳יי ד״ה הא נשים וכו
קי(
חוס ד״ה הא ר׳ יאודה וכו די״ב ע״ג
קיא(
״ נא״ר מ״ד הלכה כר יאודה די״ב ע״ג
קיב(
קי״ג( ״ הלא פ לילב הגזול על הא
7אמרי׳ מקבלח אשה לילג וט די״ב ע״ד
קיר( ״ גש״ס הא גופא קשיא וכו׳ די״ב ע״ד
קעו( תענית רי״ז ע״א ודילמא ה״ק רחמנא די״ג ע״א
קטז( ברכות ד״ה ע״א גדול הנהנה מיגיעו די״ג ע״כ
די״ג ע״ב
קיז( ״ שם אוהב ה׳ שערי ציון
קיח( ״ שם לא הוה מצלינן אלא היכא
די״ג ע׳יג
דגריסנא וכו׳
קיע( ״ ד״ו ולא מצא בה עשרה
די״ג ע״ג
מיד כועס
קך( ״ שם אמר אגיי לא אמרן אלא
די״ג ע״ג
למיפק וכו
קכיא( פסחים ס״ח ע״ב אמר רב יוסף אי
לאו האי יומא דקא גרים די״ג ע״ג
קכב( נזיר כ״ג ע״ב לעולם יעסוק אדם
בתו׳ ומצות אפי שלא לשמה וכו די״ג ע״ג
קכ׳יג( ברכות ל״א ע״א אל יפער אדם
מחבירו אלא מתוך דבר הלכה די״ג ע״ד
קכד( יומא פ״ו ע״ב גלו׳ תשו׳ שדוחה
די״ג ע״ד
ל״ת שבחורה
קכה( בבא קמא דל״לז ע״א הופיע מהר
פארן מלמד שהחזיר הקב״ה
לי״ג ע״ד
אה החורה
דצ״ד ע״ב ומפני כבוד
קט( ״
לי״ג ע״ד
אביהם וכו׳
קכז( בבא מציעא דפ״ז ע״ב -כעך
ולא
,
,
ד
,
,
,
,
,
,
,
,
ויפתח
די״ד ע״א
ולא אכילה גסה
קכח( יבמוח דק״ט ע״א לעולם ידבק
די״ר ע״א
אדס בג דברים
קכע( שבח דק״י ומי שרי והחגיא
די״ד ע״כ
ובארצכם לא חעשו
קל( מציעא דנ״ע ע״א נוח לו לאדם
שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין
ד״ד ע״ד
פני חבירו וט׳
קלא( ברטח דס״א מטח עם האדן היה דפ״ו ע״א
קלב( מציעא דל״ג ע״א מרה ואינה
דמ״ו עי׳ב
מרה וכו׳
דע״ו ע״ג
קלג( בשר לח שנפל עליו קמח
קלד( חחיכח בצק חמן שנפל לחיך מי פירוח דע״ו ע״ג
קלה( אם מברכין על שינוי יין בליל פסח דע״ו ע״ד
קלו( כשחל ע״פ בשבח מנהג יפה לבער וכו׳ ״ ״
קלז( בענין השולחנות המצופים בסמנים
דע״וע״ד
שקורי) בירניס
קלח( מג״א סי׳ חמ״ע נהגו שבעה״ב
דע״ז ע׳׳א
מברך ברה׳׳מ בליל פסח
קלע( עוא״ח סי׳ ל״ר יר״ש יניח ב׳
דע״ז ע״א
זוגות וט׳
קמ( כ׳ האח׳ כשקורא בש״ס פ׳ שיש
דע״ז ע״א
בו אזכרה ה׳
קמא( כ׳ בס׳ ויאמר יצחק א״ח סי׳ א׳
דע״ז ע״ב
דצריך לברך וכו׳
קמב( כ׳ הרב מעה יאודה או״ח סי׳
קנ״ה סק׳־׳ה דבר שעיטלו במשקה וכו׳ דע״ז ע״כ
קמג( נהגו לאכול בחג השכועוח
דע״ז ע״ג
מצה עם לבש
קמד( יש שרצי לו׳ להא לבע עשרה לכל
דע״ז ע״ג
לבר שבקרו׳ היינו למצוה
קמה( מי ששכח לשאול ממר ולא נזכר עד
שהגיע הש״ןי לברכח השנים דע״ז ע״ד
קמו( מעשה שנמצא טוש״ק העמוד של
די״ז ע״ב
ס״ח בלא חפירה
,
,,
יוסף
קמז( עננים שמרקחים אוחם בסיקאר ד״ז ע״ג
קמח( מי שנסתפק אם אכל מסת
די״ז ע״ג
הב׳'כ כשיעור
קמע( עוא״ח סי׳ קצ״ע נכרי אין
ד״ז ע״ד
מזמנין עליו
ד״ז ע״ד
קן( ש״ע א״ח סי׳ קנ״ע ס״ה
רי״ז ע״ד
סי׳ ק״ס ס״ז
(fop״
שם ס״ז ע׳ עו״ז
ד״ז ע״ד
קנב( ״
שם ס״ע מים מלוחים די״ז ע״ד
יו־ג( ״
די״ח ע״א
שם סי״ב השלג
קני( ״
ד״ח ע״א
סי׳ קס׳יא ס״א
ק״( ״
די״ח ע״א
סי׳ קס״ב ם׳׳כ
קט( ״
ד״ח ע״א
שס ס״ה
קני( ״
שם ס״ו
די״ח ע״א
קנח( ״
שם סיו״ד
די״ח ע״א
קש(
סי׳ חקמ״ע ס״א
קס(
די״ח ע״א
סי׳ חק״ן מיהו עוגרוח די״ח ע״א
(I-BP״
שם ס״ג
די״ח ע״א
קש• (:״
קסג( ״ 11שם ס״ד מנהג עי״ח
עישוואן כשבח שקודם
ר״ח אב
ד״ח ע״א
כי תקנ״א מור״ס נ״א
קסי( ״
הכחונח לבד
ד״ה ע״א
שם ס״ב ובבטן של
קש?( ״
די״ח ע״כ
שמחה וכי׳
סי׳ חרפ״ו ס״א
די״ח ע״כ
קשי( ״
מלטשים שנשחמש בהם
קסי( ״
הדיוט אם מוחר למשוח
מהם מלבוש לס״ת די״ה ע״ב
קסח( ״ ״ טהגין בעי״ח עיעואן
שהאבל אינו לובש
לי״ח ע״ב
עליח גדול
קסע( ש״ע א״ח סי׳ הקג״א שטע
שחל בו ע״ב אסו׳ לספר ולכבס די״ח ע״ב
קע( ע״ב שחל בשבח ונדחה ליו״א וחל
בו
II
II
II
II
II
II
II
11
II
י
ה
י
II
II
II
II
II
II
,
ויפתח
די״ח ע״ג
בי מילה
קעא( מי ענבים הנק ארופ׳י מהו לאוכלו
מר״ה אב לנוהגי! איסור ביין די״ח ע״ג
קע״ב( עו״ז א״ח סי שמ״ו בל מה שמוחר
ע״י גוי בשבח מוהר ע״י חיגוק די״ח ע״ג
קעג( סומא לא יטל לעלוח לס׳י׳ח ד״ה ע״ג
ד״ה ע״ד
קעד( לעלעל הפאראסול בשבח
קעה( מי שהקדיש ס״ח לבהכ״נ א
ורוצה להולינו לבהנ״נ אחר די״ח ע״ד
קמו( מי שרוצה לקבוע ב מזוזוח די״ע ע׳׳א
ד״ע ע •׳ב
קעז( ברנה החמה בש חרנ״ז
די״ע ע״ג
קעח( מנהגנו לקדוח ק״ש בלחש
קעע( מקום שנהגי למטר החסדונוח ד״ע ע״ג
קף( אם מוהר להשניר גוי לחדש
די״מ ע״ג
או לשנה לנבוח נרוח
קפא( אם יטלין לבעל מנהג הנפרות די״ע מ״ד
קפב( מי שמת לו מת ביו״ע ב״מ ד״ע ע״ד
קסג( ש׳־ע א״ח סי רע״א ס״ד
די״ע ע״ד
אם התחיל לאכול וכו
קפד( ב״י או״ח סי קכ״ה שאין אומרים
ד״ך ע״ב
קדיש עם החזן
ד״כ ע״ב
קפה( ענין לא תחגודדו
קפו( השוכר ביח בחו״ל ורצה לקבוע מזוזה ״ ״
קפז( הל יו״ד אשה שהפילה כעין
ד״כ ע״ג
חחיכח בשר
קפח( מקוה שהמיס גמשכין לה ע׳׳י
ד״כ ע״ג
כלי הפומפ׳א
קפע( חביוח יין מונחוח בטח גיי חון
ד״כ ע״א
לעיר חתומות חוב״ח
קן( ריאה שהוציא המיגלה ועדיין מיאה
דכ״א ע״א
פסול בעור טריפה
קצא( אס נמצא בשמפין קען של הריאה
דכ״א ע״א
שטלח של חמים
קצב( מי שנדר בחלום שלא יחפלל
דכ״א ע״ב
מנחה ביחיד
,
,
,
,
,
,
,
,
,
יוסר!
קצג( ירד שי׳ קפ״ד ס״א עוב״י שם דכ״א מ״ב
קצר( מי שקנה חנות מלאה ההורות מן הגוי
ובכללה מצא חביות י״ן וגשר חזיר דכ״א ע״ב
קצה( בשר ששהה ג׳ ימים בלא מליחה דכ״א מ״ג
קצו'( השיפגגין אס יש בהם משוס בשו״ג דנ״א מ׳יג
קצז( קהל שרוצים לחקן שהעניים לא
דכ״א מ״ג
יחזרו טל הפחחים
קצח( כשיש נקב בס״ח ומדבקים מלאי
וכיחביס חצי אוח על היריעה
וחצי אוח על העלאי אין קפידה דכ״ב ע׳־׳א
קצע( ל׳ יום של מה מונין מיום הקבו
דכ״ב ע״א
כמו בז׳
ר ( ניסה ברכח המילה צ״ל צוה
דכ״ב ע״א
להציל הצד׳י פחוחה
רא( אבל אי שרי לפחוח החמח
ע״י שימטר חנוחו לאחר או
דכ״ב ע״א
למחיל הריוה לסוחף
דכ״ב ע״ד
רב( אין פודין בבאנקיעין
דג( מי שאינו חייב בקריעה אי שרי
להחמיר לקרוע ולברך
־נ״ב ע
רד( אין לעשוח הסכך קודם
דכ״ב ע״ד
שיעשה הדפנות
רה( ר״ה שחל בשבח לענין החשליך דכ״ב ע״ד
רו( ס״ח שנמצא פ׳ חשא קודם
דכ״ג ע״א
פ׳ חציה
רז( מי שקנה עיביס של גוי ודרך
אוחס ועשה יין ולא נודע לו שהם
של ערלה עד אחר שערבו עם יינו דכ״ג ע״א
רח( ש״ע יו״ד סי ר״א ס״ז הלוקח
כלי גדול וכו ובחוכו נקב
דנ״ג ע״ב
המעהרו ופי׳
דכ״ג ע״ב
רע( רואה מהמ״ח
די( השיבה למהר״מ ן גו ע״ע הלז דכ״ר ע״ב
דכ״ז ע״א
ריא( עוד ע״ע הלז
ריב( כאיף פשוטה בשי אחרונה ולמיד
,
,
,
,
,
בשי׳
ויפתה
יוסח
דכ״ז ע״ג
בשי׳ א׳ מגיעים לסיף הקלף
ריג( מאבד עצ״ל אס אימריס עליי
דכ״ז ע״ג
קדיש והשכבה
ריד( אם מוחר לצור צירה אריה
דכ״ז ע״ד
על מפח ס״ח
רעו( ש״ע יו״ד סי׳ רצ״ד דיןפירוח
רבעי בזה״ז שאין יטלים
דכ״ז ע״ד
להעלוחס לירושלם וכו׳
רעז( בענין הדיסקוג׳ע של בייעוס
דכ׳יז ע״ד
אי איח ביה להא דרביח
רטוב( בעניין שרייח הבשר במים
כדי להשהוחו עוד ג״י אי סגי מצד
דכ׳יז ע״ד
א׳ ואי סגי ע״י ספוג
ריח( אשה שהפילה אחר ב׳ חו׳ לטבילתה
חחי׳ בשר בלא ריקוס אברים ואמרו
הרופאים שהיה ולד נקבה .הבא
דליה ע״ג
אחריו אי חייב בפדיון
ריע( מ״ש לי מהר״י דאדון ומה
דכ״ח ע״ג
שהשגתי לו
דכ״ע ע״כ
רך( געגין הפקעה קדושין
דכ״ע ע״ג
רכא( בנוסח גרכח אירוסין
רכב( אין לחוש לקלא דנטק על
דכ״ע ע״ג
הנערה שנחקדשה
דכ״ע ע״ג
רכג( חשיבה ע״ד מהר״ש ב״ע
רכד( ע״א אומר בשעת מתן מעוה
ד״ל ע״ב
אמ״ל לאשה האמ״ל
ד״ל ע״ג
רכה( אשה שלא רצחה לחלון
ר ט ( קהל שרוצים לחקן שמי שיחגדב
מעוח לבהכ״נ הוא יעלה א׳
ד״ל ע״ג
אעפ״י שיש כהן
רכז( ביום שמוציאין ג״ס המנהג שלא
לומר קדיש אחר ס״א כ״א
ד״ל ע״ג
אחר ס״ב וס״ג
רכה( אס החולן יכול לדור עם חלוצחו ד ל ע״ג
ד״ל ע״ד
רכע( בענין שיעיר הלה
ץ
דל( אי שדי לומד צ״ה גליל מוצ״ש ד״ל ע״ד
רלא( ראובן ששלח לשמעין חומן יין ע״י
ד״ל ע״ד
גוי בלי חיחס
דלג( כהן כ״ד מיהר בגרושה וחללה
ד״ל ע״ד
משס הרב ח״מ
דלג( שמיעה קרובה ביוס ל׳ דצריך
להתאבל אי מנינן מיום המיחה
דל״א ע״ג
או מיום הקבורה
רלד( אשה שאין לה אורח מעולם אי יולרח .דל״א ע״ד
דלה( יו״ד בעבח שהל להיוח בע״ש ונן
מילה שחל בע״ב שמחפללין מנחה
דל״ב ע״א
מגע״י אין לו׳ או״א
רלו( גענין הגחיס ששנרו ומחמח
המלחמה גרהו מן העיר והניחו
הגחיס אי חייגיס לשלה השנר געד
דל״ב ע״א
נל השנה אי״ל
דלז( ין א״י הנמצא גחי״ל ביוכנ״ב
דל״ב ע״ב
ודעתי לחזור
רלח( ראובן שהיה משידך עס בת
שמעון וקידשה בפ״ע והיו בקי׳
דל״ב ע״ג
כמה דיעוחיח
רלע( חשו׳ הרב כמוהר״א אנקאווא
ה״י על קב״ע של הקי׳ הנ״ל דל״ד ע״ד
רלע( חשו׳ הר״ד שישגה עיי ע הנ׳יז דל״ו ע״ג
רמ( שאלה בענין מיס שרופים העשויים
דל״ו ע״ג
מהאלקיל עיי גויס
רמא( חשו׳ מהר״מ ן׳ גז ע״ע הנ״ז דל״ה ע׳יב
רמי(בעניןהסוניחשעושיםע״גהלע׳ש דמ״ג ע״א
רמג( סיא״ח סי׳ ח־ע״ו הריאה הנרוח
דמ״ה ע״א
מברך
רמד( ב״י א״ח סי׳ חדע״א ומניחה
דמ״ה ע״א
על פחח הסמוך וט׳
רמה( ב״י שם חנן החם גן היוצא
דמ״ה ע״א
מחחת הפעיש וכי׳
רמי( שם סי׳ חרע״ו נ״כ הר״ן וז״ל
מסתברא
יוסף
ויפתח
דמ״ו ע״א
מסחברא וכו׳
רמז( שם סי׳ חרפ״ח ומ״ש רבינו
דמ״ו ע״ב
שהכרכין וט׳
רמח( שם סי׳ תנ״א כלים שנשהמש
דמ״ז ע״א
בהם בחמין
דמע( כרם חמר ח״ב סי׳ י״ד פדיון
דמ״ז ע״ב
הבן לאבל
נר( אשר לשלמה הנ״מ סי׳ י״ב בטנח
המרדכי פ״ק דקי׳ לענין אמירחו
דמ״ז ע״ב
לגטה כמסי׳ להדיוע
רנא( פר׳׳ח ה׳ חנוכה צ״ל חשמונאי
דמ״ז ע״ד
האלף בחיריק
רנב( מהו למשיח בהכ״נ מאדווה סוסים דמ״ז ע״ד
מ ג ( ישראל שקנה קמח לחוחהמגיי
שבעיר אחרח קו״פ והחנה שישלח
אוחה לו אחה״פ ולא יגמר המקח
עד שיגיע לידו
דמ״ה ע״ד
רנד( הרמב״ס פ״א מה׳ מקואות ה״ז
כל הטמאים שטבלו בבגין עלה:
דמ״ע ע״א
להם עטלה
רנה( ל׳ ה־ב ש״ך טו״ד שי׳ ס"; סק״ה
דמ״ע ע״א
אלא ודאי וכו׳
דנו( עור כחב שם וגם העע״ז
דמ״ע ע״ב
ס״ל וכו׳
נזר( ש״ך שם סק״ו אסור העעס וכו׳ ״ ע״א
רנח( ש״ע א״ח סי׳ קל״ז סק״ד אם
ד״ן ע״ב
קרא ראשון ב״פ
רנע( לשון הכ״מ פ״א מה׳ חו״מ בדין
ת נ ג ר ו ב ת
חמ
ן
ד״ן ע״ג
רס( לענין פדיון הבן ע״י אבי אמו אי שדי דנ״ב ע״ב
רסא( ס״ת שנמצא שם אדנו׳ח מלא וכי׳ דנ״ב ע״ג
רסב( שאלה להרב מהר״ח בליית בענין
דנ״ב ע״ד
עליות הבנויות ע״ג בהכ״נ
דג״ד ע״ג
רסג( חשובה על פסק מהרה״ב
דנ״ה ע״ד
רסד( בעני! ביטול המנהג
רסה( שו״ח יטב״ן ח״כ הי׳ ק״מ כ׳
מ״ז ע״א
לכחיכה לאו כדיטר למי
רסו( מרן יו״ר סי׳ קמ״א מנורה
מ״ז ע״כ
חכניח מנורה
רסז( יו״ר סי׳ ה״א ס״ז חלב אשה מוחר .רנ״ח ע״א
רסח( כח״צ די כו׳ אי ז׳ מתעניס להוציא
ס״ת ולומר עננו ולעני) לעלות
לס״ח מי שאינו מחענה שס דנ״ח ע״כ
דנ״ח ע״ג
רשע( ס״ח מצוחה כעשרה
ער( שכועה ככחכ אי קרייא שכועה דנ״ח ע״ד
ערא( חשו׳ על פסק מהרא״ה אצכאן מ״ע ע״א
רעב( מי שציוה שיקכרו עמו ספרי
משניות ותהליס אי מצוה לקייס ציואחי .דנ״ע ע״כ
רעג( מיני מתיקה הנק׳ פאסעארייא׳ל אי
מ״ע ע״ד
יש כו משוס כשו״ג
רעד( חל ד״ה כיו״ג ונולד כן ער״ה
מ״ע ע״ד
כה״ש נימול לכ״ע
משל הקדמוני חי׳ עהת״ו ודרשות
רעה( פ׳ כראשיח ויאמר ה׳ לא סוב
ד״ס ע״א
היוח הארס לבדו
רעו( פ׳ נח כי אותך ראיחי צדיק לפני ״ ע״א
מגז( פר וירא ,צחוק עשה לי אלד׳יס ד״ס ע״ב
רעח( פר׳ תולדות מדרש אמר עשיו ליעקב ״ ע״ב
רעע( פר׳ חיי שרה ,ואבא היום אל העין ״ ע״ג
רף( פרי שמיח ,והיה אס לא יאמינו ד״ס ע״ד
רפא( שס אמר הקב״ה למשה לך שוב מצרימה ״ ע״ד
רפב( שס ל׳ הרא״ס על רש״י ויוסף
היה במצרים והלא הוא ובניו
דס״א ע״א
היו בכלל ע׳
רפג( פר׳ יתרו ,בכל המקום אשר
דס״א ע״ב
אזכיר את שמי
רפד( פר׳ משפעים ,ל׳ רש״י והרא״ם
ע״פ מכה איש ומה למה נאמר וכו׳ רש״א ע״ב
רפה( פר׳ ואחחנן מדרש אמ״ל הקב״ה
,
למשה
רפתה
למשה אחה חופם החבל בב׳ ראשים וכו׳ .דס״א ע״ג
רפו( כונח הרב מאורי אור .במ״ש
מצירע הוא רשע שמדבר לה״ר דס״א מ״ר
דס׳׳ב ע״א
רפז( משלי .יש מפזר ונוסף עוד
דס״ב ע״א
רפח( שם ,יחד מרעהו צדיק
רפמ( שם .יש מחעשר ואין כל מחרושש
ל ס •׳ב ע״א
והון רב
רצ( שם ,לב יודע מרת נפשו ובשמחחו
דס״ב ע״א
אל יתערב זר
רצא( שם ,לועג לרש חרף עושהו
דס״ב ע״ב
שמה לאד לא ינקה
רצב( מדרש משלי שמע בני מוסר
אביך ,מי שנפקדה במוסר בכיבוד
או״א בסיני נמצאה עושה כאו״א .דס״ב ע״ב
פירוש על הגדה ש׳יפ
רצג( האלחמא עגייא
רצד( שם .מה נשחנה
רצה( שם .עברים היינו לפרעה
דס׳ייב ע״ג
דס״ג .ע״ב
דס״ג ע״ב
יוסף
ע״ד
ע״א
ע״ב
ע״ד
ע״א
ע״ב
ע״ד
ע״א
דס״ד
רצו( שם .מעשה בר׳ אליעזר
רצז( פס .אמר רני אלעזר ן׳ עזריה דש״ה
רצח( שם .ברוך המקים נרוך הוא דס״ה
דס״ה
רצע( שם .ברוך שומר הבטחתו
דס״ו
ש( שם .חכם מה הוא אומר
דס״ז
שא( שם .רשע מה הוא אומר
דס״ז
שב( שם .הם מה הוא אומר
דס׳׳ח
שג( שם .ושאינו יודע לשאל
שר( פרקי אטה פ״ה מ׳־ ה ולא נצחה
דס״ח ע״ב
הרוה אח עמוד העשן
דרושים לתפילין
שה( דרוש א׳ ילקוע חהליס בשעה
דס״ח ע״ב
שנהן הקב״ה את התו
שו( דרוש ב׳ מסכח קדו׳ ולמדתם אותם דע״א ע״ג
שז( דרוש ג׳ בפ״ק רקדו׳ חניא רבי אומר דע׳׳ה ע״א
דע״ז ע״ב
שה( דרוש ד׳ במס׳ קדושין
שע( דריש ה׳ במר״ר כי נר מציה דע״מ ע״ב
תמו ונשלמו המפתחות
,
© Copyright 2024