‫‪14‬‬ ‫ספירלה‬ ‫ספיר | תקשורת‬ ‫יוני ‪2011‬‬ ‫יומן ישראלי‬ ‫ספירלה‬ ‫ספיר | תקשורת‬ ‫יוני ‪2011‬‬ ‫אדמה‪ ,‬ציונות ופירות משוגעים‬ ‫יומן ישראלי‬ ‫אדמה‪ ,‬ציונות ופירות משוגעים‬ ‫ראובן רוזנבלט‪“ :‬אני נמצא פה כל יום‪ ,‬מטפל‪ ,‬גוזם‪ ,‬מטפח‪ ,‬הם כמו הילדים שלי”‬ ‫אורה רוזנבלט‪“ :‬הדיון בחוסר הלגיטימיות שלנו להיות כאן‪ ,‬בארץ ישראל‪ ,‬סר טעם” ד צילומים‪ :‬יוגב וענונו‬ ‫ארץ זבת‬ ‫שוקולד ווניל ה‬ ‫אילנה קישקו‬ ‫עץ של שוקולד‪ ,‬פירות במרקם של צמר גפן‪,‬‬ ‫תפוז בטעם בננה ולימון חמוץ מתוק הם רק‬ ‫חלק מהזנים המיוחדים שאורה וראובן רוזנבלט‬ ‫מגדלים בבוסתן המיוחד שלהם בכפר מימון‪.‬‬ ‫היא ילידת תימן‪ ,‬שעלתה לארץ בגיל שש‪ ,‬אחרי‬ ‫שבדרך איבדה את הוריה‪ .‬הוא ניצול שואה‪,‬‬ ‫שמשמר את זכרה בהרצאות‪ .‬שיחה על הקשר‬ ‫בין ציונות לאדמה תחת עץ שעועית רענן‬ ‫‪15‬‬ ‫בית הצנוע בכפר מימון לא מסנ‬ ‫גיר את הבוסתן המקסים‪ ,‬שהקימו‬ ‫לפנ י ‪ 13‬שנים אורה וראובן רוז�נ‬ ‫בלט‪ ,‬זוג גמלאים נמרצים‪ ,‬שחיים‬ ‫על פי המנטרה‪“ :‬אסור להתבטל‬ ‫כשיוצאים לפנסיה“‪ .‬בבוסתן שנקרא “החצר‬ ‫של אורה“ הם מגדלים ‪ 120‬עצים מ‪ 80-‬זנים‬ ‫שונים‪ .‬ראובן זוכר כל שם של עץ‪ ,‬שיח ופרח‪:‬‬ ‫“אני נמצא פה כל יום‪ ,‬מטפל‪ ,‬גוזם‪ ,‬מטפח‪ ,‬הם‬ ‫כמו הילדים שלי“‪.‬‬ ‫העץ שהכי מושך תשומת לב בחצר של‬ ‫אורה הוא עץ השוקולד‪ .‬טעם פירותיו מרגיש‬ ‫כמו ממרח שוקולד‪ .‬יש שוקולד כהה ושוקונ‬ ‫לד לבן‪ ,‬ומשניהם מכינים בני הזוג גלידות‬ ‫וריבה‪ .‬עץ מוזר אחר הוא עץ שעועית הגנ‬ ‫לידה‪ .‬הפירות נראים כמו שעועית עם שיענ‬ ‫רות‪ ,‬אך מרקמם כשל צמר גפן מתוק בטעם‬ ‫וניל‪ .‬יש גם עץ שעועית אוסטרלית‪ .‬ראובן‬ ‫מספר ש“העץ היה חולה‪ ,‬הגזע גסס‪ ,‬ובאורח‬ ‫פלא הוא ריפא את עצמו“‪ .‬עץ אחר‪ ,‬ששמו‬ ‫עץ הפיטייה‪ ,‬הוא עץ מיוחד שפרחיו נפתחים‬ ‫רק לילה אחד בשנה‪ ,‬מה שיוצר בעיה‪ :‬בארץ‬ ‫אין חרקים שפעילים בלילה‪ ,‬לכן‪ ,‬פעם בשנה‬ ‫ראובן הופך לג‘וק או עטלף ועוזר לעץ בהנ‬ ‫פריה מלאכותית‪.‬‬ ‫על העצים תלויים בימים אלה שקים קטנ‬ ‫נים שמכסים את הפירות‪ .‬לפליאתי עונה ראובן‪:‬‬ ‫“זה פטנט שהמצאתי‪ ,‬זה שק מגן לפרי‪ ,‬שחונ‬ ‫ריו כה קטנים שחרקים לא יוכלו להיכנס דרכו‬ ‫ולהזיק לו אך אוויר ואור כן נכנסים“‪.‬‬ ‫על אדמת הגן מפוזר קש שתרומתו משונ‬ ‫לשת‪ ,‬הוא מונע ממי ההשקיה להתאדות וכך‬ ‫העצים מקבלים את מלוא המים‪ ,‬מפחית את‬ ‫כמות הבוץ בחורף וכן יוצר קומפוסט‪.‬‬ ‫רוב הדרך לישראל ברגל‪ .‬היא הייתה בת שלוש‬ ‫כשיצאה עם קבוצה של ‪ 40‬איש למדבר‪ ,‬בדרך‬ ‫לעיר עדן‪ ,‬שהייתה אז בשליטה בריטית‪ .‬לאחר‬ ‫מסע של שלוש שנים‪ ,‬שבמהלכו נותרו רק ‪20‬‬ ‫מהם‪ ,‬הם עלו על אוניה לאלכסנדריה‪ .‬הוריה‬ ‫של אורה לא שרדו את הדרך ובגיל שש היא‬ ‫נותרה יתומה‪.‬‬ ‫את ראובן היא פגשה במהלך שירותם הצבאי‬ ‫בנח“ל‪ ,‬ברצועת עזה‪ .‬הם התחתנו מיד לאחר‬ ‫השחרור והיו ממקימי קיבוץ כרם שלום‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1959‬היו ממקימי מושב כפר מימון‪ ,‬שם הם‬ ‫חיים כב ר ‪ 52‬שנה‪ .‬יש להם שישה ילדים‪ ,‬ע�ש‬ ‫“בגוש קטיף מסרנו מקום לתפארת“‬ ‫הסיפור של בני הזוג מרתק לא פחות מסיפונ‬ ‫רי העצים שלהם‪ .‬ראובן‪ ,‬ניצול השואה‪ ,‬שנולד‬ ‫בפולין‪ ,‬הוא איש עדּות מבוקש‪ .‬בכל שנה ביום‬ ‫שואה הוא מספר לילדי בית ספר‪ ,‬לאנשי כוחות‬ ‫הביטחון ולוועדי עובדים ברחבי הארץ את סינ‬ ‫פור הינצלותו‪.‬‬ ‫אורה‪ ,‬ילידת כפר קטן בתימן‪ ,‬עשתה את‬ ‫“אחרי השואה היינו בשוודיה והיה‬ ‫לנו שם הכל‪ ,‬חוץ מיהדות‪ .‬שם‪,‬‬ ‫לאחר הנס שכל המשפחה נותרה‬ ‫בחיים‪ ,‬כולם חזרו בתשובה“‬ ‫רות נכדים ושלושה נינים‪ .‬ובכל ביקור‪ ,‬זוכים‬ ‫בני המשפחה במגוון פירות‪ ,‬ליקרים‪ ,‬ריבות‬ ‫ומיצים משובחים‪ .‬אם נותר עודף‪ ,‬הם תורנ‬ ‫מים לנזקקים בנתיבות‪ .‬את סיפור חייהם ראובן‬ ‫כתב בספרו האוטוביוגרפי‪“ ,‬פרקי חיים ‪ -‬מפונ‬ ‫לין ומתימן“‪.‬‬ ‫בני הזוג לקחו חלק גם בהקמת גוש קטיף‪.‬‬ ‫ראובן אף שימש שם כראש מועצה (מועצה‬ ‫אזורית חוף עזה) למשך עשור‪“ .‬מסרנו חקלאות‬ ‫משגשגת“‪ ,‬הוא אומר בעצב‪“ ,‬מערכת חינוך‬ ‫עץ הפיטייה הוא עץ מיוחד שפרחיו‬ ‫נפתחים רק לילה אחד בשנה‪ ,‬מה‬ ‫שיוצר בעיה‪ :‬בארץ אין חרקים‬ ‫שפעילים בלילה‪ ,‬לכן‪ ,‬פעם בשנה‬ ‫ראובן הופך לג‘וק או עטלף ועוזר‬ ‫לעץ בהפריה מלאכותית‬ ‫מצוינת‪ ,‬מקום לתפארת“‪ .‬אחד העצים בבוסתן‬ ‫הוא עץ תמר‪ ,‬שצמח בביתה של מרים איתי‬ ‫ז“ל‪ ,‬מורה שנרצחה בפיגוע באוטובוס הילדים‬ ‫בכפר דרום‪ .‬ביום הפינוי‪ ,‬צה“ל העביר את העץ‬ ‫על שורשיו מכפר דרום לכפר מימון בטרקטור‪.‬‬ ‫ראובן משבח את הצבא שהתייחס לדבר בשיא‬ ‫הרצינות והקצה לכך את המשאבים הנדרשים‪.‬‬ ‫בועות תהיה עוגת פטל“‪ .‬בגן של אורה וראובן‬ ‫יש רק עצי פרי‪“ ,‬קל לשכוח“‪ ,‬מסבירה אורה‪,‬‬ ‫“שפירות או פרחים פורחים כשבועיים עד‬ ‫חודש בשנה“‪.‬‬ ‫הסיפורים‪ ,‬העצים והפירות המיוחדים‪ ,‬הרינ‬ ‫חות והצבעים העזים מקשים על הראש לעכל‬ ‫את מה שרואים ושומעים כאן‪ .‬מי שטייל במנ‬ ‫זרח יזהה מגוון פירות טרופיים‪ ,‬בהם קרמנ‬ ‫בולה‪ ,‬גויאבה ופיטנגו‪ .‬יש גם אפרסמון ודונ‬ ‫בדבן‪ ,‬ארבעה זנים שונים של אבוקדו‪ ,‬לימון‬ ‫פרסי ‪ -‬פרי שמשמש רק כתבלין‪ ,‬בעל טעם‬ ‫חמוץ מתוק‪ ,‬תפוז הקופים‪ ,‬שקליפתו נראית‬ ‫כמו קליפת תפוז אך ריחו וטעמו כשל בננה‪.‬‬ ‫ויש גם עץ אחד שעבר הרכבה (הכלאת כמה‬ ‫זנים לעץ אחד) ומניב מין פומלית‪ ,‬קלמנטינה‬ ‫ומנדרינה‪.‬‬ ‫ראובן קונה את הזרעים מ“יהודי טוב“‪ ,‬כך‬ ‫הוא מכנה אותו‪ ,‬בשם משה וולך‪ ,‬אשר הקנ‬ ‫דיש את חייו לייבוא זנים שונים של עצים מכל‬ ‫צילומים‪ :‬דנה לביא‪ ,‬יוגב וענונו‬ ‫“מזג האוויר משגע את העצים“‬ ‫את גדר המתכת הקרה הסובבת את הבוסתן‬ ‫מכסה גדר חיה של פטל שבדיוק החל לפרוח‪,‬‬ ‫ואורה מבטיחה ש“העוגה הראשונה בחג השנ‬ ‫העולם ולנסיון לאקלם אותם כאן‪ .‬לעיתים זה‬ ‫מצליח‪ ,‬לעיתים לא‪ .‬ראובן בוחר את הזנים שינ‬ ‫שתול בגן באופן אקראי‪ ,‬בעיקר על פי יכולתם‬ ‫לשרוד את מזג האוויר הדרומי‪ .‬חוסר היציבות‬ ‫של מזג האוויר בשנים האחרונות‪ ,‬מסבירה‬ ‫אורה‪ ,‬משגע לגמרי את העצים‪“ .‬הם כבר לא‬ ‫יודעים איך להתנהג‪ .‬פעם הם נותנים פרי פענ‬ ‫מיים בשנה ופעם לא נותנים כלל“‪.‬‬ ‫“יהודי שנותר בחו“ל אינו שלם“‬ ‫בתחילת שנות ‪-‬ה‪ ,90-‬עם גל העלייה ה�ג‬ ‫דול מברית המועצות‪ ,‬נקראו אורה וראובן‬ ‫שוב לדגל‪ .‬הם אירחו משפחות עולים‪ ,‬כל אחת‬ ‫למשך חצי שנה‪ ,‬במסגרת פרויקט “בית ראנ‬ ‫שון במולדת“‪ .‬את האורווה הפכו לבית צנוע‬ ‫של שני חדרים‪ .‬כיום משמש המבנה כמרתף‬ ‫הליקרים‪ ,‬שמספרם משתווה למספר העצים‪.‬‬ ‫את מבנה הלול הישן הם הפכו לבקתת עץ מקנ‬ ‫סימה‪ ,‬שמתפקדת כמסעדה בימים גשומים או‬ ‫כמקום לאירועים מיוחדים‪ .‬במסעדה הם מאנ‬ ‫רחים קבוצות של יותר משמונה אנשים‪“ ,‬כי‬ ‫אורה“‪ ,‬כמו שאומר ראובן‪“ ,‬לא יודעת לבשל‬ ‫לשני אנשים“‪.‬‬ ‫ראובן ואורה רואים את הקשר העמוק לאנ‬ ‫דמה כמימוש הציונות‪“ .‬אחרי השואה“‪ ,‬מספר‬ ‫ראובן‪“ ,‬היינו בשוודיה והיה לנו שם הכל‪ ,‬חוץ‬ ‫מיהדות‪ .‬שם‪ ,‬לאחר הנס שכל המשפחה נותרה‬ ‫בחיים‪ ,‬כולם חזרו בתשובה‪ .‬היהדות מבחינתי‬ ‫היא דבר שלם‪ ,‬שכולל לא רק את הדת אלא‬ ‫גם את ארץ ישראל‪ .‬מי שנותר בחו“ל‪ ,‬גם אם‬ ‫מקיים את כל המצוות‪ ,‬אינו שלם מבחינתי“‪.‬‬ ‫אורה פחות אופטימית‪“ .‬הציונות היום‬ ‫חלשה“‪ ,‬היא אומרת‪“ ,‬למרות שהיא קיימת‪.‬‬ ‫הדיון בחוסר הלגיטימיות שלנו להיות כאן‪,‬‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬סר טעם‪ .‬האנשים שחושבים‬ ‫שזו מדינה של הערבים ולא שלנו מסכנים‪ .‬יש‬ ‫פסוק בתורה ‘מהרסיך ומחריביך מאיתנו יצאו‘‪,‬‬ ‫והם יוצאים מאיתנו‪ .‬אבל ה‘ גדול ויהיה טוב‪.‬‬ ‫רק שכולם יהיו בריאים‪ ,‬כואב הלב על גלעד‬ ‫שליט‪ ,‬הלוואי והיה לי איך לעזור“‪.‬‬ ‫על העצים‬ ‫תלויים בימים‬ ‫אלה שקים‬ ‫קטנים שמכסים‬ ‫את הפירות‪.‬‬ ‫לפליאתי‬ ‫עונה ראובן‪:‬‬ ‫“זה פטנט‬ ‫שהמצאתי‪ ,‬זה‬ ‫שק מגן לפרי‪,‬‬ ‫שחוריו כה‬ ‫קטנים שחרקים‬ ‫לא יוכלו להיכנס‬ ‫דרכו ולהזיק לו‬ ‫אך אוויר ואור כן‬ ‫נכנסים“‬ ‫‪16‬‬ ‫ספירלה‬ ‫ספיר | תקשורת‬ ‫יוני ‪2011‬‬ ‫יומן ישראלי‬ ‫זהות במבחן‬ ‫?‬ ‫ספירלה‬ ‫ספיר | תקשורת‬ ‫יוני ‪2011‬‬ ‫אז מה אני‪ ,‬ורבים כמוני‪ ,‬צריכים לעשות בשביל‬ ‫להיחשב ישראלים? להיוולד פה? זה כבר לא ייצא‬ ‫בתוך בליל הזהויות שלנו כישראלים‪,‬‬ ‫כיהודים‪ ,‬כעולים או כוותיקים‪ ,‬מי אנחנו‬ ‫באמת? האם מי שעזב כדי ללמוד ולעבוד‬ ‫בקנדה הוא כבר לא ישראלי? ומה יעשה‬ ‫מי שעלה בגלל יהדותו‪ ,‬ודווקא כאן‬ ‫נתקל במבטים חשדניים? וזו שכל חייה‬ ‫גרה מעבר לים‪ ,‬אבל מרגישה בבית רק‬ ‫בישראל? מסע קצר בין זהויות מורכבות‬ ‫כ‬ ‫ל יהודי ישראלי נע על ציר הזהויות‪:‬‬ ‫אנחנו חילונים או דתיים‪ .‬לפעמים‬ ‫מסורתיים‪ .‬אנחנו מזרחים או אשנ‬ ‫כנזים‪ .‬רוסים‪ ,‬אתיופים או צברים‪.‬‬ ‫אני‪ ,‬שנולדתי בבלארוס ועליתי‬ ‫בגיל ארבע‪ ,‬חשודה פעמיים‪ .‬גם יהדותי מוטנ‬ ‫לת על ידי הסביבה בספק‪ ,‬ולמרות שאני יכולה‬ ‫לסמן וי ענק על כל סעיפי הישראליות המקובנ‬ ‫לים ‪ -‬מלבד ארץ הלידה ‪ -‬עדיין‪ ,‬בעיני אנשים‬ ‫מסוימים‪ ,‬אינני ישראלית‪.‬‬ ‫הרי מי שלא נולד פה‪ ,‬לא יכול להיות ישנ‬ ‫ראלי‪ ,‬ושיתהפך העולם‪ ,‬בכלל לא משנה מה‬ ‫הבן אדם מרגיש‪.‬‬ ‫זהות‪ ,‬כידוע‪ ,‬היא עסק מסובך‪ .‬יש כאלה‬ ‫שנולדים במקום מסוים‪ ,‬גרים שם‪ ,‬מקימים שם‬ ‫משפחה‪ ,‬אבל חשים לא שייכים‪ .‬כמו למשל‬ ‫סמיון טפר‪ ,‬אבא שלי‪.‬‬ ‫סמיון טפר‬ ‫“במינסק לא הרגשתי שלם“‬ ‫סמיון טפר‪ ,58 ,‬נולד במינסק שבבלרוס ועלה‬ ‫לארץ בגיל ‪ .38‬ממשפחה בת שלושה בנים‪ ,‬רק‬ ‫אבא שלו‪ ,‬יוסף‪ ,‬שרד את השואה‪ .‬השאר נרנ‬ ‫צחו או שעקבותיהם נעלמו‪ .‬במשפחתו מעונ‬ ‫לם לא דיברו על כך שהם יהודים‪ .‬הם חיו‬ ‫עם הידיעה הזאת ועם מסורת של ציון חגים‬ ‫יהודיים‪ .‬מעבר לזה‪ ,‬כלום‪ .‬תחת השלטון הקונ‬ ‫מוניסטי לא הייתה שום דת‪ ,‬לא נצרות ולא‬ ‫יהדות‪ ,‬לא היו סממנים דתיים ולא חגגו חגים‬ ‫דתיים‪“ .‬בגלל צורת השלטון וההשפעה שלה‬ ‫על האנשים“‪ ,‬אומר סמיון‪“ ,‬המסורת היהודית‬ ‫לא עברה אלינו‪ ,‬הילדים‪ .‬אבא שלי למד בחדר‬ ‫והכיר את המסורת‪ ,‬ההורים חגגו את פסח וצמו‬ ‫בכיפור‪ ,‬אבל אף אחד לא דיבר על זה ולא ציפו‬ ‫מאיתנו להמשיך את המסורות האלה‪ .‬סבא של‬ ‫אמי היה אדם דתי‪ .‬אני זוכר אותו מניח תפינ‬ ‫לין‪ ,‬מברך לפני האוכל‪ .‬אבל רק בדיעבד הבנ‬ ‫נתי שזה קשור ליהדות‪ .‬ההורים לא הסבירו לי‬ ‫את המעשים שלו‪ .‬האבסורד היה‪ ,‬שחוץ מלדנ‬ ‫עת שאנחנו יהודים‪ ,‬שזה היה רשום במסמכים‬ ‫שלנו‪ ,‬לא ידענו שום דבר על מהי המשמעות‬ ‫של להיות יהודי“‪.‬‬ ‫מסביב היו כאלה שהראו להם‪“ .‬האנטישנ‬ ‫מיות הורגשה בעבודה“‪ ,‬הוא מספר‪“ ,‬גם אם‬ ‫שום דבר לא נאמר במפורש‪ ,‬בכל פעם שנמנע‬ ‫ממני או מיהודי אחר להתקדם בעבודה‪ ,‬סביר‬ ‫היה להניח שהסיבה לכך הייתה אנטישמיות“‪.‬‬ ‫אחרי מלחמת ששת הימים‪ ,‬היחסים בין המנ‬ ‫דינות נותקו‪ ,‬והאנטישמיות גברה והפכה למנ‬ ‫דיניות‪ .‬בפני היהודים נחסמו אפשרויות תענ‬ ‫סוקה‪“ .‬זה הורגש חזק על פני השטח“‪ ,‬אומר‬ ‫סמיון‪“ ,‬בתוך הנשמה הרגשתי שאני יהודי‪ ,‬ולא‬ ‫רציתי יותר להיות שם“‪.‬‬ ‫מגיל ‪ 17‬ועד שעלינו לארץ‪ ,‬לפני ‪ 20‬שנה‪,‬‬ ‫סמיון עבד במפעל לייצור טלוויזיות‪ .‬בארץ‬ ‫הוא עבד בעיקר במפעלי טקסטיל‪ .‬הפעם הראנ‬ ‫שונה שהיה מובטל הייתה ב‪ ,2008-‬כשסגרו‬ ‫את מפעל “פולגת“ בקרית גת‪.‬‬ ‫האנטישמיות נשארה אמנם במינסק‪ ,‬אבל‬ ‫“הגענו לפה“‪ ,‬אומר סמיון‪“ ,‬והתחילו בעיות‬ ‫אחרות‪ .‬כשהאחיין התחתן‪ ,‬הוא היה צריך‬ ‫יומן ישראלי‬ ‫זהות במבחן‬ ‫גם לנו אין ארץ אחרת‬ ‫מי אנחנו‬ ‫אינה טפר‬ ‫‪17‬‬ ‫סמיון טפר‪ ,‬עלה מבלרוס‪“ :‬המסורת היהודית לא עברה אלינו‪,‬‬ ‫הילדים‪ .‬אבא שלי למד בחדר והכיר את המסורת‪ ,‬ההורים‬ ‫חגגו את פסח וצמו בכיפור‪ ,‬אבל אף אחד לא דיבר על זה ולא‬ ‫ציפו מאיתנו להמשיך את המסורות האלה“‬ ‫בריטני מיירס‪ ,‬ארה“ב‪“ :‬היום יותר נפוץ לפגוש‬ ‫סטודנטים שאינם דתיים ומגדירים את התרבות שלהם‬ ‫כיהודית‪ .‬בגלל שבחלקים רבים של ארה“ב היהודים הם‬ ‫מיעוט‪ ,‬לא משנה איפה תהיה‪ ,‬אם תפגוש שם יהודים‬ ‫ייווצר קשר מיידי“‬ ‫להוכיח שהוא יהודי‪ ,‬למרות שלפי כל המסנ‬ ‫מכים הוא יהודי‪ .‬רימו אותנו בעבודה מבחינ‬ ‫נת השכר והשעות הנוספות‪ ,‬כי לא ידענו את‬ ‫השפה ולא ידענו למי לפנות‪ .‬אותה סולידריות‬ ‫יהודית‪ ,‬שלפיה צריך לעזור לעולים‪ ,‬לא תמיד‬ ‫עבדה“‪.‬‬ ‫אבל למרות כל אלה‪ ,‬אבא שלי אומר שכאן‬ ‫הוא מרגיש שלם מבחינת זהותו‪ .‬שם לא הרגיש‬ ‫כך‪“ .‬פה“‪ ,‬הוא אומר‪“ ,‬זה המקום שלי“‪.‬‬ ‫סיוון ארבל‬ ‫“דווקא בקנדה התקרבנו לדת“‬ ‫זהות היא לא עניין פשוט‪ ,‬ולפעמים דווקא‬ ‫בחו“ל‪ ,‬במקומות שבהם לכאורה מתנתקים‪,‬‬ ‫הזהות היהודית והישראלית מתחזקת‪ .‬סיוון‬ ‫ארבל ‪ ,24 ,‬במקור מאחד הישובים במו�ע‬ ‫צה האזורית אשכול‪ ,‬עברה אחרי התיכון עם‬ ‫משפחתה לטורונטו לשנתיים‪ ,‬ולמדה שם עינ‬ ‫צוב פנים‪ .‬אחרי הלימודים חזרה לארץ לשרת‬ ‫בצה“ל ואחר כך טיילה בחו“ל‪ .‬לפני שנתיים‬ ‫חזרה לקנדה עם בן זוגה‪ ,‬גיא‪ ,‬כדי ללמוד אדנ‬ ‫ריכלות‪.‬‬ ‫“אנחנו פה לא כי ברחנו מהארץ ומהמצב“‪,‬‬ ‫היא אומרת‪“ ,‬פשוט ניצלנו הזדמנות כדי להנ‬ ‫שיג פספורט קנדי ולפתוח לעצמנו דלתות‬ ‫בחיים‪ .‬ממש טוב לי פה‪ .‬לא זול פה בכלל‪ ,‬אבל‬ ‫יש שקט נפשי מבחינת המצב המדיני‪ .‬לפעמים‬ ‫הכתבות המרכזיות בעיתונים מספרות על דבנ‬ ‫רים כל כך בנאליים ונחמדים שזה אפילו משנ‬ ‫עשע‪ .‬לא מזמן ראיתי חבילה של בגדים ברנ‬ ‫חוב‪ ,‬התקשרתי למשטרה לדווח על חפץ חשוד‬ ‫והם לא הבינו מה אני רוצה מהם‪ .‬חברים שלי‬ ‫שאלו אותי אחר כך למה לא לקחתי את החנ‬ ‫בילה לעצמי“‪.‬‬ ‫את כבר מרגישה קנדית?‬ ‫“לא‪ .‬אנחנו בהחלט מרגישים שאנחנו ישנ‬ ‫ראלים‪ .‬כששואלים אותי מאיפה אני‪ ,‬אני אומנ‬ ‫רת מישראל‪ .‬אם נכנסים לשיחות על ישראל‬ ‫והמצב‪ ,‬תמיד אנחנו מגנים על ישראל ואומרים‬ ‫אני‪ ,‬אינה טפר‪ ,‬בת ‪ ,24‬נולדתי במינסק שבבלרוס‪ ,‬עליתי לארץ בגיל‬ ‫ארבע‪ ,‬גדלתי בדרום‪ ,‬שירתתי בצה“ל‪ ,‬אני לומדת בספיר‪ ,‬לפעמים פוחדת‬ ‫מהקאסמים‪ ,‬אבל תמיד אוהבת את ישראל‪ ,‬למרות שאומרים לי‪“ :‬את לא‬ ‫ישראלית כי לא נולדת פה“‪ .‬אז זה כל מה שמפריד ביני לבין הישראליות‪,‬‬ ‫ארבע שנים‪ ,‬כמה זיכרונות מעורפלים וארץ מוצא אחת?‬ ‫אני גאה במדינה שלי‪ ,‬גאה בזה שגדלתי פה‪ ,‬שאני גרה פה‪ ,‬ששירתתי‬ ‫בצה“ל‪ .‬רציתי להיות קצינה כדי שאוכל להצדיע לדגל ‪ -‬מה יותר פטריוטי‬ ‫מזה? אני בוכה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ומתרגשת‬ ‫כשמחזירים את הדגל לראש התורן‪ .‬אני ישראלית‪ ,‬ואני כל כך מתוסכלת‪.‬‬ ‫שמישהו יסביר לי איך אני אמורה להרגיש אחרי ‪ 20‬שנה בארץ‪ ,‬כשכל‬ ‫מה שאני מכירה ויודעת זאת מדינה ישראל על יתרונותיה וחסרונותיה? אני‬ ‫אמורה להרגיש “רוסיה“? אני בכלל לא מכירה את רוסיה‪ ,‬שלא לדבר על זה‬ ‫שבכלל לא נולדתי שם; ש“ברית המועצות“ שמופיעה בתעודת הזהות שלי‬ ‫היא בכלל טעות שנובעת מהתפיסה הזאת ש“כולם רוסים“‪ ,‬ונכתוב להם‬ ‫“ברית מועצות“ בתעודה‪ ,‬כי ככה יותר קל‪.‬‬ ‫מי שבא ממוצא רוסי תקוע בבוץ הזהות עד צוואר‪ .‬גם היהדות שלנו‬ ‫מוטלת בספק‪ ,‬לא רק בעיני הרבנות‪ ,‬אלא גם בעיני הסביבה‪.‬‬ ‫אז מה אני‪ ,‬ועוד רבים כמוני‪ ,‬צריכים לעשות בשביל להיחשב‬ ‫ישראלים? להיוולד פה? (כבר לא ייצא)‪ ,‬שלא יהיה לנו מקום לחזור‬ ‫אליו? (באמת אין לי)‪.‬‬ ‫נשאר לי רק לקוות שמתישהו המצב הזה ישתנה‪ .‬שאני‪ ,‬ועוד רבים כמוני‪,‬‬ ‫אולי ילדיי‪ ,‬נרגיש שהחברה הישראלית קיבלה אותנו כישראלים שווי ערך‪.‬‬ ‫גם לנו אין ארץ אחרת‪.‬‬ ‫דברים טובים (אלא אם כן זה חברים טובים‪ ,‬ואז‬ ‫מדברים גם על הדברים הרעים)‪ .‬אנחנו מרגינ‬ ‫שים מאוד פטריוטים‪ .‬בכל פעם שאפשר להתנ‬ ‫להב ממשהו ישראלי‪ ,‬אנחנו מנצלים את ההזנ‬ ‫דמנות; כמו למשל להסביר לאנשים במסעדה‬ ‫ישראלית מה כדאי להם להזמין‪.‬‬ ‫“גיא“‪ ,‬היא מוסיפה‪“ ,‬מרגיש שהוא מתפנ‬ ‫תח פה‪ ,‬אבל הוא מאוד מתגעגע לחברים שלו‬ ‫בארץ‪ .‬הוא גדל איתם בקיבוץ והם כמו אחים‬ ‫בשבילו‪ ,‬והוא לא מרגיש שפה יש לו חבנ‬ ‫רים כאלה‪ .‬קשה לו להגיד שהוא רוצה לחזור‪,‬‬ ‫כי הוא רואה שפה יש לו אפשרויות עצומות‬ ‫לפתח את עצמו“‪.‬‬ ‫אבל הדבר המפתיע בסיפור של סיוון וגיא‬ ‫הוא ששניהם‪ ,‬לדבריה‪ ,‬התקרבו לדת‪“ .‬זה‬ ‫משהו שבארץ בחיים לא הייתי חושבת שינ‬ ‫קרה“‪.‬‬ ‫בריטני מיירס‬ ‫“הביקור בישראל חשוב לי יותר‬ ‫מכל טקס דתי“‬ ‫סיוון ארבל‪ ,‬קנדה‪“ :‬אנחנו פה לא כי ברחנו מהארץ ומהמצב‪,‬‬ ‫פשוט ניצלנו הזדמנות כדי להשיג פספורט קנדי ולפתוח‬ ‫לעצמנו דלתות בחיים‪ .‬ממש טוב לי פה‪ .‬לא זול פה בכלל‪,‬‬ ‫אבל יש שקט נפשי מבחינת המצב המדיני“‬ ‫בריטני מיירס‪ ,22 ,‬נולדה בקליבלנד‪ ,‬אוהיו‪,‬‬ ‫ארצות הברית‪ .‬היא מסיימת כעת תואר בפנ‬ ‫סיכולוגיה וספרדית באוניברסיטת נורטווסטרן‬ ‫שבשיקגו וממשיכה לדוקטורט בפסיכולוגיה‬ ‫באוניברסיטת אילינוי‪.‬‬ ‫“גדלתי בבית יהודי“‪ ,‬היא מספרת‪“ ,‬אבל אני‬ ‫לא אדם דתי‪ .‬מאז שאני גרה לבד אני לא מבקנ‬ ‫רת בבית הכנסת לעיתים קרובות‪ .‬תמיד נהנינ‬ ‫תי מהחגים היהודיים‪ ,‬כי זה זמן שמבלים בחיק‬ ‫המשפחה‪ .‬הערכים והמסורת היהודית שגדלתי‬ ‫עליה הם עדיין חלק חשוב מחיי“‪.‬‬ ‫ואיך מתקבלת המסורת הזו בסביבה הלא‬ ‫יהודית?‬ ‫“בארצות הברית‪ ,‬ההסתכלות על היהדות‬ ‫כתרבות וכמסורת הופכת ליותר ויותר נפונ‬ ‫צה‪ .‬היום יותר נפוץ לפגוש סטודנטים שאינם‬ ‫דתיים ומגדירים את התרבות שלהם כיהודית‪.‬‬ ‫בגלל שבחלקים רבים של ארה“ב היהודים הם‬ ‫מיעוט‪ ,‬לא משנה איפה תהיה‪ ,‬אם תפגוש שם‬ ‫יהודים ייווצר קשר מיידי‪ .‬אתה מיד יודע שגם‬ ‫הם בילדותם אכלו מרק עם קניידלעך בפסח‪,‬‬ ‫או תפוח בדבש בראש השנה‪ ,‬הלכו לבית ספר‬ ‫יהודי‪ ,‬ואולי אפילו היו בקייטנה יהודית כמוך‪.‬‬ ‫אתם מיד חולקים רקע ומסורת משפחתית‬ ‫משותפת‪.‬‬ ‫“ארצות הברית ידועה ככור היתוך‪ ,‬ולכן‬ ‫השורשים התרבותיים שלך הופכים לחלק‬ ‫מאוד משמעותי בזהות שלך‪ .‬המשפחה שלי‬ ‫הגיעה מכל קצוות מזרח אירופה‪ ,‬אני מורכבת‬ ‫מהרבה חלקים קטנים של הרבה מאוד תרבויות‬ ‫וזהויות שונות‪ ,‬ומכל הערבוב הזה‪ ,‬בבסיס אין‬ ‫לי כלום‪ .‬אני מכל מקום ולכן משום מקום“‪.‬‬ ‫היית פעם בישראל?‬ ‫“כן‪ .‬הביקור בישראל במסגרת ‘תגלית‘ גרם‬ ‫לי להרגיש שמקבלים אותי כחלק ממשהו יותר‬ ‫גדול‪ ,‬להרגיש שיש לי מקום‪ .‬הביקור הזה היה‬ ‫משמעותי בשבילי כיהודיה יותר מכל טקס דתי‬ ‫שהשתתפתי בו בחיי“‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫ספירלה‬ ‫ספיר | תקשורת‬ ‫יוני ‪2011‬‬ ‫חושבים קדימה‬ ‫מנסים להציל את ישראל‬ ‫עמותת‬ ‫א‪.‬ס‪.‬ף‬ ‫אורית מרום‪ ,‬רכזת פעילות‬ ‫ציבורית של הארגון‪ ,‬בעבר‬ ‫רכזת המתנדבים שלו‬ ‫מי אנחנו? “עמותה שהוקמה ב‪ 2007-‬במטרה לסייע לפליטים‬ ‫ולמבקשי המקלט בישראל‪ ,‬ופועלת לקידום זכויותיהם בפני הרשויות‪,‬‬ ‫מציעה ליווי ותמיכה‪ ,‬מנסה להעלות את המודעות הציבורית למצוקתם‪.‬‬ ‫העמותה פועלת גם למען חקיקה שתקנה לפליטים מקלט בישראל‪ ,‬ותתן‬ ‫להם זכויות כבני אדם ולא על פי מעמדם במדינה“‪.‬‬ ‫את מי אנחנו מנסים להציל? “במדינה שחתומה על אמנה‬ ‫לתת מקלט לכל פליט ולא עומדת במחויבות שלה‪ ,‬התפקיד שלנו למלא‬ ‫את החלל בשירותי הרווחה‪ ,‬להעניק סיוע פסיכו‪-‬סוציאלי‪ ,‬לאגד ולעודד‬ ‫פעילות קהילתית לפליטים‪ ,‬לקדם מדיניות פוליטית לזכויותיהם ולזעוק‬ ‫את זעקתם“‪.‬‬ ‫אילו כוחות על יש לכם? “השגת שירותים בדלת האחורית“‪.‬‬ ‫מהי החולשה שלכם? “עמידה מול דלתות הממסד הסגורות‬ ‫בפני הפליטים‪ .‬בנוסף‪ ,‬דעת הקהל היא בעיה מרכזית‪ .‬השיח הציבורי‬ ‫מלא בדיס‪-‬אינפורמציה וחוסר הבחנה בין מהגרי עבודה לבין פליטים‬ ‫שברחו בלית ברירה מארצם“‪.‬‬ ‫מיהו האויב המושבע שלכם? “אנחנו נאבקים בגישה של‬ ‫המדינה ושל משרד הפנים שלא מכבדים את האמנה והאחריות שלהם‬ ‫כלפי הפליטים“‪.‬‬ ‫ישראלים‬ ‫להצלת‬ ‫הדמוקרטיה‬ ‫חנוך מרמרי‪ ,‬מנכ“ל הארגון‪,‬‬ ‫איש תקשורת‪ ,‬עיתונאי ועורך‬ ‫“הארץ“ לשעבר‬ ‫היי‪,‬‬ ‫מישהו‬ ‫שומע‬ ‫אותי?‬ ‫גיבורי העל הישראלים מנסים להציל‬ ‫אותנו מעצמנו; לשנות‪ ,‬לפתוח‬ ‫דלתות חסומות‪ ,‬לפרק דעות קדומות‪,‬‬ ‫לעורר מודעות‪ ,‬לתקן עוולות‪ ,‬לעשות‬ ‫את ישראל מקום יותר טוב‪ .‬ולא‬ ‫חסרים להם אויבים‬ ‫מי אנחנו? “ישראלים בעלי דעות פוליטיות שונות‪ ,‬שחברו יחד לתיקון הפגמים במבנה‬ ‫הדמוקרטיה הישראלית‪ ,‬לחיזוקה ולשכלולה‪ .‬ביסוד עבודתם עומדת ההנחה כי הדמוקרטיה‬ ‫הפרלמנטרית היא שיטת הממשל היחידה המייצגת כראוי את החברה הישראלית על מגוון‬ ‫האמונות‪ ,‬הדעות והמאוויים שבלב תושביה“‪.‬‬ ‫את מי אנחנו מנסים להציל? “את הדמוקרטיה הפרלמנטרית‪ .‬אנחנו לא רואים איך‬ ‫ייתכן משטר דמוקרטי אחר בישראל‪ ,‬וחוששים שהמשטר הדמוקרטי לא ישרוד כאן“‪.‬‬ ‫אילו כוחות על יש לכם? “ניסוח תיקונים כהצעות חוק או כתיקונים לחוקים קיימים‪,‬‬ ‫ניקוי המפלגות מאבק השחיתות‪ ,‬מניעת התפקדויות כפולות ועוד‪ .‬הצגת נתונים‪ ,‬יצירת תודעה‬ ‫להתנהלות הממשל ויצירת תמיכה במישור הציבורי“‪.‬‬ ‫מהי החולשה שלכם? “קשה להעביר את זה במילים‪ .‬הבעיה שלנו עמומה ומורכבת ופחות‬ ‫מעוררת רגש ודחיפות לטיפול‪ .‬הדמוקרטיה נתפסת בערכים של שוויון‪ ,‬ייצוגיות‪ ,‬זכויות הפרט‬ ‫ועוד‪ .‬התפקיד שלנו לפתוח את מכסה המנוע ולהציג את גלגלי השיניים של הדמוקרטיה‪ ,‬להסביר‬ ‫איך יש לטפל בבעיות המכאניות ובעצם להיות המוסכניקים של הדמוקרטיה“‪.‬‬ ‫מיהו האויב המושבע שלכם? “המערכת הפוליטית‪ .‬ח“כים מכל גווני הקשת‪ ,‬בשיחות‬ ‫אישיות‪ ,‬יכולים להזדהות או לתמוך ברעיונותינו‪ ,‬אבל בשלב הביצוע יש קשיים‪ .‬הח“כים יכולים‬ ‫להינזק מהתיקון‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הצעת תיקון אחוז החסימה לעד ארבעה אחוזים ‪ -‬ברור לגמרי שזה יכול‬ ‫לפגוע בח“כים ובמפלגות‪ ,‬ולכן קשה לקבל מהם תמיכה‪ .‬לשלטון קשה לתקן את עצמו“‪.‬‬ ‫ענבל מדעי‬ ‫כ‬ ‫ל חברה צריכה גיבור‪ .‬ליוונים היה את הרקולס‪ ,‬לבני‬ ‫ישראל היה שמשון‪ ,‬האמריקאים בדו לעצמם את סופרמן‪.‬‬ ‫כל חברה צריכה גיבור‪ .‬גיבור אנושי‪ ,‬בן אל או אפילו גיבור‬ ‫מהחלל החיצון‪ .‬תמיד יש את מי או את מה להציל‪ .‬החברה‬ ‫הישראלית‪ ,‬הרוויה באפליה‪ ,‬בחוסר שוויון‪ ,‬בהדרה ובסבל של‬ ‫קבוצות מסוימות‪ ,‬מצמיחה “גיבורי על“‪ ,‬השואפים להציל את‬ ‫העם והמדינה‪ .‬לתקן‪ ,‬לשפר ולהילחם באדישות‪ ,‬באינטרסנטיות‬ ‫ובבורות‪.‬‬ ‫ספירלה‬ ‫ספיר | תקשורת‬ ‫יוני ‪2011‬‬ ‫‪19‬‬ ‫חושבים קדימה‬ ‫מנסים להציל את ישראל‬ ‫לוחמים לשלום‬ ‫נאמני‬ ‫תורה‬ ‫ועבודה‬ ‫גיתית בר אל‪ ,‬פעילה בתנועה וחברה בצוות‬ ‫הטכני של אתר האינטרנט שלה‬ ‫בני דורון‪ ,‬דובר התנועה‪,‬‬ ‫סטודנט לתואר שני‬ ‫במשפטים‬ ‫מי אנחנו? “תנועה ציונית‪-‬דתית המבקשת להחזיר את הציונות‬ ‫הדתית לשורשיה‪ .‬מגמתה לחזק את ערכי ‘תורה ועבודה‘‪ ,‬תוך שילוב‬ ‫התורה עם המדע‪ ,‬הציונות והחיים המודרניים‪ .‬מטרתה לחזק את‬ ‫השתלבותה של החברה הדתית בחברה בישראל“‪.‬‬ ‫מי אנחנו? “תנועה דו‪-‬לאומית ישראלית‪-‬פלסטינית‪ ,‬שפועלת לסיום‬ ‫הכיבוש הישראלי בשטחי הגדה ועזה ולכינון פיתרון של שלום ודו‪-‬‬ ‫קיום‪ .‬התנועה הוקמה בשנת ‪ 2005‬על ידי לוחמים לשעבר משני הצדדים‪,‬‬ ‫שהשתתפו בפעילות מלחמתית במסגרת הסכסוך הישראלי פלסטיני‬ ‫והגיעו להבנה שאלימות מובילה לעוד אלימות ומעצימה אותה‪ .‬בתנועה‬ ‫פועלות כיום ארבע קבוצות אזוריות הנפגשות באופן רציף ומארגנות‬ ‫פעילויות משותפות“‪.‬‬ ‫את מי אנחנו מנסים להציל? “ביום שהוקם הארגון‪ ,‬המטרה‬ ‫הייתה להציל את החוזק שבקשר האישי שיש עם הצד השני‪ .‬אנחנו‬ ‫עדיין מנסים להפגיש בין הצדדים ולהדגיש את חשיבות הקשר האישי‬ ‫עם כל צד“‪.‬‬ ‫אילו כוחות על יש לכם? “סיום הכיבוש דרך פעולות סולידריות‪,‬‬ ‫מחאה והסברה המבוססת על שותפות ישראלית‪-‬פלסטינית של לוחמים‪,‬‬ ‫שהבינו כי לא ניתן לקדם את פיתרון הסכסוך באמצעות שימוש בכוח“‪.‬‬ ‫מהי החולשה שלכם? “קשה לקבל בארץ הד תקשורתי לפעילויות‬ ‫הארגון‪ .‬התקשורת מחפשת יותר פעילויות אלימות וקשה לקבל סיקור‬ ‫לפעולות כמו שלנו‪ .‬בנוסף‪ ,‬הארגון הוא דו‪-‬לאומי וקיים קושי לקיים‬ ‫את הפעילויות בצד הגיאוגרפי ‪ -‬הפלסטיני והישראלי‪ .‬לפלסטינים קשה‬ ‫להגיע אלינו‪ ,‬ואנחנו לא מצליחים להביא כל כך הרבה אנשים לשם‪ .‬כמו‬ ‫כן הארגון בנוי ממתנדבים ותרומות שקשה להשיג“‪.‬‬ ‫מיהו האויב המושבע שלכם? “מעגל האלימות‪ .‬קשה להיאבק‬ ‫בו‪ .‬כל פעם יש צד אחר שדואג ללבות את המצב‪ .‬אנחנו מנסים לשבור‬ ‫את מעגל האלימות ללא הצלחה“‪.‬‬ ‫הקשת‬ ‫המזרחית‬ ‫הדמוקרטית‬ ‫אורלי נוי‪ ,‬דוברת הארגון‪ ,‬פעילה‬ ‫וותיקה בארגונים לשינוי חברתי‬ ‫את מי אנחנו מנסים להציל? “את היחס לדת בציבור הרחב‪,‬‬ ‫שנרתע ומפרש קהילות מסוימות לא נכון‪ .‬לשנות את התחושה שהרבנים‬ ‫החרדים מייצגים את הדת היהודית ואת הציבור הדתי ולנתק את הקישור‬ ‫בין מי שיש לו את הזקן הכי ארוך למי שהכי דתי“‪.‬‬ ‫אילו כוחות על יש לכם? “פרסומים‪ ,‬כנסים ופעילות תרבותית‬ ‫למען קידום ערכי הסובלנות‪ ,‬השוויון‪ ,‬הצדק ולעיצוב אופייה היהודי‪-‬‬ ‫דמוקרטי של החברה הישראלית“‪.‬‬ ‫מהי החולשה שלכם? “קשה להביא לידי ביטוי את הרוב הדומם‪.‬‬ ‫קשה להגיד דעות מתונות בקול רם‪ .‬נער גבעות אחד שיזרוק אבן על‬ ‫מכוניות ייצור הד גדול של ציבור קטן‪ ,‬לעומת רוב הציבור שהוא לא‬ ‫כזה“‪.‬‬ ‫מיהו האויב המושבע שלכם? “הציבור הדתי שזונח את ערכי‬ ‫הציונות הדתית הקלאסיים ביחד עם אדישות הציבור בכלליות‪ .‬הציבור‬ ‫החרדי חושב שהדת שייכת להם‪ ,‬והציבור החילוני חושב כך גם‪ ,‬כי רוב‬ ‫הציבור לא קם ונלחם“‪.‬‬ ‫חברה טובה‬ ‫אורי וכטל‪ ,‬מייסד הארגון‪,‬‬ ‫בעל תואר ראשון במשפטים‬ ‫ופסיכולוגיה‪ ,‬הופיע בעבר‬ ‫בתיאטרון‬ ‫מי אנחנו? “תנועה חברתית על‪-‬מפלגתית וחוץ פרלמנטרית‪,‬‬ ‫שמטרתה להשפיע על סדר היום הציבורי‪ ,‬מתוך כוונה להביא לשינוי‬ ‫בחברה הישראלית ומוסדותיה‪ .‬היוזמה להקמת התנועה באה מבני הדור‬ ‫השני והשלישי של יהודי ארצות ערב והמזרח‪ .‬רוב הפעילות מתמקדת‬ ‫בלעורר תודעה ציבורית לסיפור המזרחי ולפערים החברתיים“‪.‬‬ ‫מי אנחנו? “ארגון שפועל משנת ‪ 2006‬לקידום ההתנדבות בישראל‬ ‫ולהגברת מודעות ומעורבות חברתית‪ .‬ישראלים רבים‪ ,‬המתקשים למצוא‬ ‫זמן ומקום התנדבות קבוע‪ ,‬מחפשים אפשרות להתנדב פה ושם‪ .‬במקביל‪,‬‬ ‫ארגונים חברתיים רבים מתקשים למצוא מתנדבים לפעילויות שונות“‪.‬‬ ‫את מי אנחנו מנסים להציל? “אנחנו רוצים לקדם ולקיים‬ ‫חברה פוליטית‪ ,‬שוויונית‪ ,‬מכבדת יותר“‪.‬‬ ‫את מי אנחנו מנסים להציל? “נזקקים‪ .‬אבל המוטבים הישירים‬ ‫הם האנשים הנורמטיביים‪ .‬אנחנו מציעים פתרונות לאנשים שמעוניינים‬ ‫לעזור ומרגישים רע שהם לא תורמים או מקנאים באלה שכן“‪.‬‬ ‫אילו כוחות על יש לכם? “אנחנו מארגנים כנסים‪ ,‬אירועי תרבות‪,‬‬ ‫מפרסמים מאמרי דעה‪ ,‬מפעילים קבוצות העצמה לבני נוער ואף פועלים‬ ‫בערוצים משפטיים כמו בנושא תביעות נגד סלקציה במועדונים“‪.‬‬ ‫מהי החולשה שלכם? “הסוגיה נמצאת מחוץ לקונצנזוס‪ .‬אנשים‬ ‫אומרים שהסוגיה והאפליה כבר לא רלוונטיים‪ ,‬לא כמו בשנות ה‪50--‬‬ ‫‪ .60‬הקושי הוא להעביר את המסר שהפערים לא רק נשמרו מאז‪ ,‬אלא גם‬ ‫הולכים וגדלים ומקבעים את החברה הלא שוויונית שלנו“‪.‬‬ ‫מיהו האויב המושבע שלכם? “ההיררכיות הכלכליות‪,‬‬ ‫חברתיות‪ ,‬פוליטיות המקובעות בחברה ושולטות למעלה מ‪ 60-‬שנה‪.‬‬ ‫השאיפה היא לערער אותן ולבזר את מוקדי הכוח לכולם בחברה‪ .‬אנחנו‬ ‫פועלים נגד מחיצת הזהות האתנית המובדלת ומחיקת התרבות המזרחית‬ ‫מהחברה“‪.‬‬ ‫אילו כוחות על יש לכם? “יצרנו את ענף התנדבות הפנאי‪,‬‬ ‫הקמנו מדריך מקוון המציע פעילות התנדבותית מתאימה לכל אחד לפי‬ ‫אופי התנדבות‪ ,‬מועד‪ ,‬אזור בארץ ועוד“‪.‬‬ ‫מהי החולשה שלכם? “גיוס משאבים‪ .‬למרות שהפעילויות שלנו‬ ‫זולות מאוד במונחי עלות‪ ,‬לעומת התועלת המשמעותית שמייצרים‬ ‫התורמים“‪.‬‬ ‫מיהו האויב המושבע שלכם? “האתגר שהארגון מציב לעצמו‬ ‫הוא למצוא פתרון לחוסר הזמן של אנשים להתנדב‪ .‬הקושי הוא לגרום‬ ‫לאנשים להיכנס לאתר‪ ,‬להגיע ולפנות אלינו‪ .‬אנחנו חייבים להגיע‬ ‫לקהלים חדשים כל הזמן“‪.‬‬