‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫כוכב נולד – פתרון מבחן דוגמא בקורס דיני עונשין‬
‫‪ .1‬נורמה אוסרת ‪ :‬סעיפים ‪ 333‬לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז ‪( 7711 -‬להלן ‪ :‬החוק)‪.‬‬
‫יסוד עבודתי ‪ :‬המדובר בעבירת תוצאה‪/‬גרימה (ללא יסוד התנהגותי מוגדר)‪ ,‬בעלת יס"נ מיוחד (יחס חפצי של‬
‫כוונה)‪ ,‬כאשר הרישא היא עבירה עם תוצאה מוחמרת (ומכאן העונש המוחמר)‪ ,‬כמפורט להלן‪.‬‬
‫התנהגות – "הגורם" ‪ :‬כל התנהגות הגורמת לתוצאה‪.‬‬
‫גל ‪ :‬ייטען שלכל היותר ניתן להרשיעו בניסיון שכן הוא עצמו‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬כלל לא נתן לציפי את החומר ‪B‬‬
‫(שכזכור‪ ,‬נשר מעל גבי החטיף בעת הריצה של מרגלית)‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬נראה כי הוא והראל "מבצעים בצוותא"‬
‫(סעיף ‪( 97‬ב) לחוק) ולכל הפחות‪ ,‬הראל הוא שלוחו‪ ,‬מכאן שאין נפקות לשאלה מה כל אחד עשה וזאת מכוח‬
‫דיני המבצעים בצו ותא‪ .‬האם גל שייך ל"מעגל הפנימי" ? על פי האינדיקציות השונות (מבחן אובייקטיבי ‪+‬‬
‫סובייקטיבי ‪ :‬מבחן השליטה‪ ,‬התרומה‪ ,‬התכנון וכיוב') לא רק שגל שייך ל"מעגל הפנימי"‪ ,‬הוא "הרוח החיה"‬
‫בתכנית שכן הרעיון הוא שלו‪ ,‬הוא שנתן הוראות להראל‪ ,‬הא שרכש את החומרים‪ ,‬הוא המומחה לרעלים וכיוב'‪.‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬רואים בגל כ"מבצע עיקרי" מסוג "מבצע בצוותא" ואין כל נפקות לשאלה מה היה חלקו מבחינה‬
‫עובדתית וייתכן אף שלא קיים כל רכיב מההתנהגות הנדרשת וחרף זאת יראו בו כמצע עיקרי [ר' למשל‪ ,‬ע"פ‬
‫‪ 9173/72‬פלונים ('שוק הקצבים')]‪ .‬כנ"ל אם כלל אינו בזירה‪.‬‬
‫לחילופין‪ ,‬כאמור‪ ,‬גל "גרם לכך" שאדם ייקח רעל בכל ש"הפעיל" את הראל (ר' דיון בהמשך לעניין בבא"ח)‪.‬‬
‫הראל – תיאורטית יכול לטעון שלא היה חלק מבניית התכנית עצמה ולא הכיר את פרטיה [למשל‪ ,‬כלל לא ידע‬
‫על חלק ב' שבה (חומר ‪ ])B‬ועל כן אינו "מבצע בצוותא"‪ ,‬שכן מלבד העדר התכנון וידיעת פרטי התכנית‪ ,‬ממילא‬
‫לא הייתה לו כל שליטה על פרטי התכנית וכו'‪ .‬דא עקא‪ ,‬מעבר לעובדה שמבין השותפים שותף אחר הוא "הרוח‬
‫החיה" או שחלקו‪ ,‬מבחינת תרומה עובדתית‪ ,‬הוא גדול יותר‪ ,‬אין לה כל נפקות לעניין היותו של הראשון שותף‪,‬‬
‫הרי שמכל מקום‪ ,‬להראל אין טעם להעלות טענה מעין זו שהרי הוא ממילא "מבצע עיקרי" בעצמו שכן הוא זה‬
‫שבפועל נתן לציפי את החומר ‪ .A‬על כן‪ ,‬אין כלל טעם לבדוק סיוע‪.‬‬
‫לאור האמור – לגבי שניהם ההתנהגות מתקיימת ‪ :‬גל פיזר על החטיף את החומר (עניין המעריצה שנתקלה בו‬
‫יידון בהמשך) וגרם לכך שציפי תיקח את הרעל‪ .‬הראל מכוח היותו מבצע בצוותא עם גל‪ ,‬לכל הפחות‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬הטענה לפיה החומר ‪ ,A‬כשלעצמו‪ ,‬אינו "רעל"‪ ,‬אינה מועילה שכן עפ"י התכנית ציפי אמורה לקחת את שני‬
‫החומרים ‪ +‬ממילא בכוחם של החומרים לגרום נזק‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫נסיבות ‪:‬‬
‫‪" ‬שלא כדין" ‪ -‬קיימות בפסיקה שתי דעות‪ ,‬באשר למשמעות נסיבה זו ‪ )1( :‬הנסיבה "שלא כדין" היא מיותרת‬
‫וכל תפקידה הוא לציין‪ ,‬כי על המעשה לא חלות ההגנות של החוק‪ .‬הואיל וממילא תמיד יש לבחון האם‬
‫בנסיבות המקרה‪ ,‬לא חלות ההגנות הכלליות של החוק‪ ,‬הריש שהנסיבה מיותרת (ר' ע"פ ‪ 67//13‬רמתי‪.‬‬
‫(‪ )2‬המילים "שלא כדין" באות לצד ההתנהגות המוגדרת בעבירה‪ ,‬אשר יכולה להיות‪ ,‬בנסיבות מסוימות‪,‬‬
‫כשרה לחלוטין‪ ,‬ואלו בנסיבות אחרות‪ ,‬עשויה להיות פסולה‪ .‬לפי כל אחת מהחלופות הנסיבה‬
‫מתקיימת‪.‬‬
‫‪" ‬אדם" – מתקיים ‪ :‬ציפי היא אדם‪.‬‬
‫תוצאה ‪ -‬שתי תוצאות חלופיות ברישא ‪" :‬שיפעילו על אדם רעל או חומר מזיק אחר" או "שאדם ייקח רעל ‪/‬‬
‫חומר מזיק אחר"‪ .‬שתי תוצאות חלופיות (מוחמרות) בסיפא ‪" :‬סיכון חיי האדם" או "חבלה חמורה"‪.‬‬
‫יישום ‪ :‬בענייננו‪ ,‬הן התוצאה ברישא הן התוצאות בסיפא מתקיימות – ציפי לקחה את הרעל; חייה של ציפי היו‬
‫בסכנה (הראיה לכך שהסכנה אף התממשה) ; לציפי נגרמה חבלה חמורה (נגרם לה מוות‪ ,‬ומכאן על דרך קל‬
‫וחומר ‪ -‬נגרמה ח"ח)‪.‬‬
‫קש"ס – עובדתי ‪ -‬הסיבה בלעדיה אין ‪ :‬לולא היה הראל נותן לציפי את החומר ‪ A‬האם היו נגרמות התוצאות‬
‫הנ"ל ? התשובה שלילית קרי יש קש"ס (ולמען הדיוק‪ :‬לולא החזיק הראל את הכפית מעל לחטיף‪ ,‬כשנדחף על‬
‫ידי המעריצה לא היה החומר ‪ A‬נשפך על החטיף וכשציפי הייתה אוכלת מהחטיף‪ ,‬לא הייתה נפגעת)‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬גם אם ננתח כאירוע של גורמים המשלימים זה את זה (לולא עמד הראל עם הכפית מעל החטיף‬
‫ההיתקלות בו מצד המעריצה לא הייתה גורמת לפיזור האבקה‪ ,‬ולהיפך)‪ ,‬הרי ששניהם "חייבים בדין"‪.‬‬
‫קש"ס משפטי – מבחן הצפיות ‪:‬‬
‫יש לצפות את סוג הנזק וכן בקווים כלליים את דרך קרות התוצאה‪ .‬כפי שיפורט להלן‪ ,‬ודאי שסוג הנזק צפוי (נזק‬
‫גוף‪ ,‬שהרי מדובר בהרעלה של אדם) והוא הדין באשר לדרך קרות התוצאה‪ ,‬קרי שכתוצאה מאכילת החומר‪/‬ים‬
‫ציפי תורעל‪ ,‬תחוש ברע וכיוב'‪ ...‬אין צורך‪ ,‬כאמור‪ ,‬לצפות במדויק מה יקרה‪.‬‬
‫תעלה טענה לפיה לא ניתן היה לצפות את קיומו של הגז"מ הכפול ‪ )7 :‬הפריצה של המעריצות אל מאחורי‬
‫הקלעים וההיתקלות של המעריצה בהראל (שהביאה לכך שהאבקה נשפכה על החטיף)‪ )9 .‬התנהגותה של ציפי‬
‫שהפתיעה את הראל בכך שבאה ונטלה את החטיף ‪ +‬בייחוד לאור העובדה שהיא בכלל אלרגית לחלב !‬
‫מצד שני‪ ,‬ניתן לטעון שניתן גם ניתן לצפות שאם עומדים עם כפית מלאת רעל מעל אוכל או חטיף הכפית עלולה‬
‫להישפך‪ .‬אין צורך לצפות במדויק את הליך הגרימה (קרי אם רוח נשבה לפתע ושפכה את החומר או שמשהו‬
‫נתקל ביד) אלא בקווים כלליים‪ .‬שנית‪ ,‬יש לצפות את סוג הנזק וכאן ודאי שהראל צופה נזק גוף (זה כאמור חלק‬
‫מהתכנית‪ ,‬מלכתחילה)‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫גם העובדה שציפי תאכל את החטיף היא עניין צפוי‪ ,‬הן בשל חיבתה לשוקולד (הידועה להראל גם אם לא‬
‫מהתחלה‪ ,‬בעקבות פרטי התכנית) הן בשל כך שיש מי שיגיד שזהו אף "מהלך טבעי" של רוב האנשים שהיו‬
‫רואים חטיף מוכן לאכילה אצל חבר‪ .‬באשר לרגישותה של ציפי‪ ,‬עובדה היא שמעולם לא קרה דבר בעת שאכלה‬
‫שוקולד כך שהבעיה אינה נעוצה ברגישות אלא בחומר ‪[ A‬שהוא אמנם אינו "רעל" אך בכוחו להזיק‪ ,‬כפי שנתון‬
‫בשאלה)‪ .‬לאור האמור‪ ,‬השרשת לא ניתקת‪.‬‬
‫הוא הדין בכל הנוגע לשאלה כיצד לבסוף נחבלה (ומתה) ציפי ‪ :‬אמנם עפ"י התכנית המקורית מדובר היה‬
‫בגורמים משלימים (חומר ‪ A + B‬שינתנו ע"י גל והראל) אלא שהעובדה שלבסוף ציפי מתה רק מחומר ‪ A‬אינה‬
‫פוטרת את מי מהשניים שכן‪ ,‬כאמור‪ ,‬אין צורך לצפות את הליך הגרימה במדויק‪.‬‬
‫השניים ייטענו כי העובדה שמצבה הבריאותי של ציפי היה רעוע ‪ +‬שהייתה לה רגישות לחלב מהווה 'גולגולת‬
‫דקיקה' (ר' ע"פ פטרומיליו) כך שמתנתק הקש"ס‪.‬‬
‫התשובה לכך ‪ :‬מדובר‪ ,‬לכל היותר‪ ,‬ב'גולגולת דקה' ועל כן הקש"ס מתקיים‪ .‬אין המדובר במום נדיר מאוד וכיוב'‪,‬‬
‫אלא בנתון (מצב בריאותי רעוע ורגישות) שהוא אמנם אינו מצוי בכל אחד אך ודאי שהוא אינו נדיר‪.‬‬
‫יס"נ ‪:‬‬
‫כאמור‪ ,‬מדובר בעבירת מחש"פ בעלת יס"נ של כוונה (הפניה לסעיף ‪77‬א(‪ )9‬לחוק)‪.‬‬
‫מישור ההכרתי ‪:‬‬
‫מודעת לטיב ההתנהגות – פעולת פיזור הרעל על חטיף השוקולד היא פעולה אקטיבית וחזקה על הראל שמודע‬
‫למעשיו‪ ,‬הכל עפ"י התכנית שהגה גל‪ .‬מכל מקום‪ ,‬גם אם הראל ייטען שסבר שמעשהו חוקי ולא הבין את "טיבו"‬
‫(קרי סבר שהאבקה שמפזר היא "תמימה")‪ ,‬כי אז נשיב ‪ :‬א‪ .‬הראל מודע לתכנית לאשפז את ציפי ושחלקו הוא‬
‫פיזור אותה אבקה על החטיף שיוגש לה‪ .‬שנית‪ ,‬בכל מקרה‪ ,‬ניתן לעשות בנקל שימוש בדוקטרינת "עצימת‬
‫העיניים" [‪(97‬ג)(‪ )7‬לחוק] שכן מכוח היכרותו של הראל את כל (ידע‪ ,‬כי הוא מומחה לרעלים) ובשים לב לעובדה‬
‫שהכיר את פרטי התכנית‪ ,‬ניתן להוכיח שהראל עצמו חשד (סובייקטיבית) אך נמנע מלברר‪.‬‬
‫מודעות לקיום הנסיבות –‬
‫‪" ‬שלא כדין" ‪ :‬קיימות בפסיקה שתי דעות‪ ,‬באשר למשמעות נסיבה זו ‪ )1( :‬הנסיבה "שלא כדין" היא מיותרת‬
‫וכל תפקידה הוא לציין‪ ,‬כי על המעשה לא חלות ההגנות של החוק‪ .‬הואיל וממילא תמיד יש לבחון האם‬
‫בנסיבות המקרה‪ ,‬לא חלות ההגנות הכלליות של החוק‪ ,‬הריש שהנסיבה מיותרת (ר' ע"פ ‪ 67//13‬רמתי‪.‬‬
‫(‪ )2‬המילים "שלא כדין" באות לצד ההתנהגות המוגדרת בעבירה‪ ,‬אשר יכולה להיות‪ ,‬בנסיבות מסוימות‪,‬‬
‫כשרה לחלוטין‪ ,‬ואלו בנסיבות אחרות‪ ,‬עשויה להיות פסולה‪.‬‬
‫‪" ‬אדם" ‪ -‬מתקיים ‪ :‬השניים מודעים לכך שציפי היא אדם‪.‬‬
‫מודעות לאפשרות גרימת התוצאה‪ :‬ודאי שהשניים מודעים לכך שהרי זוהי בדיוק התכנית‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫מישור חפצי ‪:‬‬
‫כאמור‪ ,‬נדרש יחס חפצי מסוג כוונה (הפניה לסעיף לסעיף ‪77‬א(‪ )9‬לחוק‪ ,‬כאמור)‪.‬‬
‫לאור העובדה שזוהי מלכתחילה כוונת השניים (להגדיל הסיכוי ולגרום לציפי להתאשפז)‪ ,‬היס"נ מתקיים‪.‬‬
‫מבחינת היס"נ הנדרש לצורך ביצוע בצוותא ‪ :‬נדרש שלכל שותף יהיה היסוד הנפשי הנדרש בעבירה הנדונה ‪+‬‬
‫מודעות לכך שפועלים בצוותא (אף שייתכן שלא כל שותף יידע לפרטי פרטים מהו תפקידו של חברו)‪.‬‬
‫בענייננו‪ ,‬הנ"ל מתקיימים‪ -‬התכנית נהגתה ע"י גל ומלכתחילה המטרה העיקרית שלה הוא לאשפז את ציפי‪.‬‬
‫הראל ייטען שגל הנו מבצע באמצעות אחר (והוא גל = האחר) ועל כן גל פטור‪ .‬הסיבה ‪ :‬הראל היה כלי בידי גל‬
‫לאחר שגל "סחט" אותו באיומים והכריחו לבצע את המשימה (קרי הראל נכלל בגדרי סעיף ‪(97‬ג)(‪ – )2‬כורח)‪.‬‬
‫מנגד ייטען‪ ,‬שהאיומים לא שללו מהראל את יכולת הבחירה והוא עדיין יכול היה לסרב‪ .‬בנוסף‪ ,‬הראל עצמו הרי‬
‫התלבט בסוגיית ההשתתפות‪.‬‬
‫בונוס ‪ :‬בהקשר זה יוער‪ ,‬כי גל ינסה לטעון שהוא רק המשדל את הראל (סעיף ‪ 37‬לחוק) וזאת בדרך של הפעלת‬
‫לחץ‪ .‬לאור האמור לעיל‪ ,‬בדבר היותו הוגה התכנית‪ ,‬הרוח החיה וכו'‪ ,‬הטענה דינה להידחות‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬בכל הנוגע למרגלית‪ ,‬הרי שגל ביצע את המעשה באמצעות אחר [‪(97‬ג)(‪ ])3‬שכן לגבי מרגלית מתקיימת‬
‫"טעות במצב הדברים" קרי היא הוטעתה להבין את המצב הקיים לא כפי שהוא אכן היה בפועל וסברה‪ ,‬כי‬
‫החטיף נשלח מטעם ההפקה‪ ,‬כפי שנאמר לה‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬ודאי שפעלה ללא מחש"פ (ס"ק ‪ ,3‬כאמור)‪.‬‬
‫חשוב ‪ :‬ניתן להרשיע את הראל גם על דרך המחדל שכן לא מנע מציפי לאכול את החטיף המורעל‪ .‬מהו מקור‬
‫החובה ? ‪ :‬הראל הוא שיצר את המצב המסוכן ולכן יש כלפיו חובה לפעול‪ .‬יתר הניתוח – ר' לעיל‪.‬‬
‫ספי ספרדי (האמרגן) ‪ :‬האם ספי הוא משדל (סעיף ‪ 37‬לחוק) ? האם ספי הוא זה שנטע את הרעיון ויצר את‬
‫המחש"פ אצל גל?‬
‫ראשית‪ ,‬חובה שתתקיים העבירה העיקרית ‪ -‬ר' ניתוח ביצוע עיקרי לעיל [‪+‬אין המדובר בעבירה מסוג חטא]‪.‬‬
‫היסוד העובדתי בשידול ‪:‬‬
‫א‪ .‬רכיב ההתנהגות – ספי נוקט בדרך שידול של שכנוע ועידוד כלפי גל‪ ,‬באומרו לו "מה הבעיה שלך‬
‫להערים עליה קצת קשיים" וכו'‪ .‬מצד שני‪ ,‬ספי ייטען טענה כפולה ‪ :‬ראשית‪ ,‬הוא לא אמר לגל דבר וחצי‬
‫דבר בעניין פגיעה בציפי וכל כוונותיו היו לעניין המותר והחוקי (מצד שני‪ ,‬הוא נקט בביטוי "כמו שאומרים‬
‫החבר'ה"‪ ,‬קרי לא התכוון לקשיים במובן המילולי הפשוט]‪ .‬שנית‪ ,‬ממילא לא הוא זה שנטע בראשו של‬
‫גל את הרעיון "להערים קשיים" על ציפי שהרי יחסיהם היו מתוחים והגיעו עד כדי שנאה (על פי הנתון‬
‫בשאלה)‪ .‬בנוסף‪ ,‬ספי יטען שדבריו כלל לא היו קונקרטים אלא כלליים בלבד ולא ניתן לייחס לו שידול‬
‫לעבירה ספציפית‪ ,‬ואף לא לסוג עבירה מסוים (פגיעה גופנית‪ ,‬למשל)‪ ,‬שכן ייתכן וגל היה מבצע‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫הפחדה באמצעות נזק לרכושה של ציפי‪...‬‬
‫‪4‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫ב‪ .‬רכיב תוצאתי – האם השידול של ספי (בהנחה שהיה) הביא את גל להחליט על ביצוע המעשה ? מצד‬
‫אחד‪ ,‬כאמור‪ ,‬התשובה חיובית‪ ,‬שהרי התכנית נרקמה רק אחרי השיחה עם ספי‪ .‬מצד שני‪ ,‬התכנית‬
‫נולדה בלי קשר לספי שהרי ממילא השניים – גל וציפי ‪ -‬היו מסוכסכים‪.‬‬
‫ג‪ .‬קש"ס – היש קש"ס בין ביצוע העבירה לשידול ? שוב‪ ,‬ישנם פנים לכאן ולכאן‪.‬‬
‫היסוד הנפשי בשידול‪ :‬לאור העובדה שסעיף ‪ 37‬שותק ביחס ליס"נ‪ ,‬המסקנה היא שנדרשת מחש"פ מסוג‬
‫פזיזות‪ ,‬קרי די בקלות דעת מצד ספי ‪ :‬ספי צריך להיות מודע לטיב מעשיו (מצד אחד‪ ,‬חזקה שמודע לדיבורו‬
‫ותוכן הדברים‪ .‬מצד שני‪ ,‬ייטען שהמודע להתנהגות (דיבור) אך לא לטיבה‪ ,‬שכן לכל היותר דבריו הובנו על ידי‬
‫גל שלא כהלכה ; על ספי להיות מודע שדבריו יגרמו לגל לבצע עבירה – הטיעונים הם כפי שפורט לעיל‪ ,‬מצד‬
‫אחד ומצד שני [אגב‪ ,‬הטענה שספי יכול וצריך היה להיות מודע אינה רלוונטית שכן מדובר במחש"פ סוביקטיבית]‬
‫; על ספי להיות פזיז ביחס לאפשרות שגל יבצע עבירה (די בקלות דעת‪ ,‬כאמור)‪ .‬שוב‪ ,‬אותן טענות‪.‬‬
‫לאור הניתוח לעיל‪ ,‬ניתן להרשיע את גל והראל בעבירה לפי סעיף ‪ 333‬לחוק‪ .‬באשר לספי נראה שלא ניתן‬
‫יהיה להרשיעו בשידול לעבירה הנ"ל (בונוס ‪ :‬ניתן להרשיעו בניסיון לשידול (סעיף ‪ 33‬לחוק)‪ ,‬המהווה חריג‬
‫לכלל לפיו "אין נגזרת של נגזרת (סעיף ‪33‬ג' לחוק)‪ .‬מדוע ? אם תתקבל הטענה של ספי שהרעיון כבר נרקם‬
‫במוחו של גל‪ ,‬לפני השיחה עמו‪ ,‬מדובר במצב בו אין קש"ס כיון שספי התפרץ לדלת פתוחה‪ .‬במצב זה מדובר‬
‫בניסיון ונדרש יס"נ של כוונה שהשידול יצליח‪ .‬מתוכן הדברים והקשרם עולה שמתקיים‪ .‬עונשו של ספי – מחצית‬
‫מהעונש המרבי)‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫‪ .2‬נורמה אוסרת‪ :‬סעיף ‪ ,333‬בצירוף סעיף ‪ 39‬לחוק‪.‬‬
‫ברור שיעקב לא ביצע את העבירה העיקרית והוא אף איננו "מבצע בצוותא"‪ ,‬שהרי הוא רק שומע את הסיפור‪,‬‬
‫הוא כלל איינו חלק מהמעגל הפנימי לפי כל מבחן וקריטריון (וודאי שאינו רואה את העבירה כמשימה שלו‪.‬‬
‫להיפך‪ ,‬הוא מנסה להניא את גל מביצועה ומוסיף "אני לא בעסק"]‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬נבחן האם יעקב הוא מסייע ?‬
‫נדרש‪ ,‬כמובן‪ ,‬שתבוצע העבירה העיקרית (אין סיוע לניסיון) – מתקיים ‪ :‬ר' ניתוח לעיל [‪+‬אין המדובר בעבירה‬
‫מסוג חטא והסייג שבסעיף ‪36‬ג' אינו חל]‪.‬‬
‫עפ"י סעיף ‪ 37‬לחוק‪ ,‬מבחינת היסוד העובדתי סיוע הנו כל התנהגות שיש בה פוטנציאל לתרום לעשיית העבירה‬
‫על ידי המבצע העיקרי‪ .‬בענייננו הסיוע מצד יעקב הוא סיוע פיזי המקל על ביצוע העבירה (מתאים יותר מאשר‬
‫מאפשר את הביצוע‪ ,‬אעפ"י שגם זה ייתכן) שכן כיבוי המצלמה מכשיר את הקרקע לביצוע העבירה מצד אחד‪,‬‬
‫ומצד שני – מקל על הביצוע שכן אחרת היה צריך לשנות את התכנית ולגרום לציפי לצאת מהמתחם המצולם‪.‬‬
‫עיתוי הסיוע – על פי הסעיף העיתוי צריך להיות לפני או בזמן ביצוע העבירה – מתקיים‪.‬‬
‫הייתכן סיוע במחדל ? עפ"י התכנית‪ ,‬יעקב אמור שלא להפעיל את המצלמות‪ ,‬קרי מדובר במחדל‪.‬‬
‫ניתן לסייע במחדל וכאן הדבר אף מתקיים‪ ,‬כאמור‪.‬‬
‫האם דרוש מקור חובה חוקי לפעול ? התשובה אינה חד משמעית‪ .‬מצד אחד‪ ,‬ר' דעות השופטים בע"פ ‪3/6//1‬‬
‫אברמוב‪ .‬מצד שני – פלר גורס שאין צורך במקור חובה חוקי‪[ .‬בונוס ‪ :‬נראה‪ ,‬כי כיום‪ ,‬עפ"י לשון סעיף ‪ 7/‬לחוק‪,‬‬
‫דעתו של פלר אינה תקפה ויש צורך במקור חובה על פי דין‪.‬‬
‫אמנם אין צורך שיהא תיאום מראש בין המסייע למבצע העיקרי ודי בהסכמה מוקדמת ביניהם‪ ,‬אלא שבענייננו‬
‫אף התיאום מראש מתקיים‪.‬‬
‫האם העובדה שמחדלו של יעקב לא סייע לגל בפועל שהרי ממילא יצחק קרע את חוטי החשמל וניתק את‬
‫המצלמות ? התשובה שלילית שכן הסיוע היא עבירה התנהגותית ולא עבירת תוצאה‪ ,‬ואין צורך בקש"ס בין‬
‫הסיוע לביצוע העבירה‪ .‬אין חובה שהפעולה המסייעת תהא אפקטיבית בפועל ודי שהיה בה פוטנציאל לסייע‪,‬‬
‫על מנת שהמסייע ייחשב כעבריין‪.‬‬
‫בונוס ‪ :‬בכל מקרה ניתן לטעון שמדובר בסיוע פסיכולוגי שכן הידיעה שהמעשה לא יתגלה (מעבר לכך שההרעלה‬
‫מדמה רגישות וקשה לגלותה‪ ,‬הרי שניתוק המצלמות מקטין עוד הרבה יותר את הסיכוי להיתפס‪ .‬הואיל ומילא‬
‫עצם ההבטחה של יעקב מהווה סיוע פסיכולוגי‪ ,‬אף אם‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬יעקב היה חוזר בו מההבטחה‪ ,‬הרי שעדיין‬
‫מדובר בסיוע שכן ההבטחה עצמה היא שעודדה את המבצע‪ .‬הוא הדין בעניין המצלמות שהיו ממילא כבויות‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫היס"נ של המסייע ‪:‬‬
‫ההיבט ההכרתי ‪:‬‬
‫‪ ‬מודעות ליסוד העובדתי המבוצע על ידי גל והראל‪ ,‬מודעות לכך שהנסיבות מתקיימות או יתקיימו‪ ,‬מודעות‬
‫לאפשרות קרות התוצאה (כאשר נדרשת תוצאה‪ ,‬כבענייננו) – לאור הנתון לפיו גל משתף את יעקב בפרטי‬
‫תכניתו‪ ,‬כל האמור מתקיים‪ .‬נדרש שהמסייע יהיה מודע ליסודות העבירה הקונקרטית – בענייננו מתקיים שכן‬
‫יעקב ידע את התכנית לפרטיה והיה מודע לעבירה הספציפית‪.‬‬
‫בונוס ‪ :‬ניתן לטעון כי יעקב מודע לרישא קרי להרעלה בלבד ולא לכך שמתכוונים לגרום חבלה חמור או סכנת‬
‫חיים‪ .‬מצד שני ‪ :‬א – אין משמעות אם מודע לרישא או לסיפא מדובר הרי באותה עבירה עם תוצאה מוחמרת‬
‫שגם אותה ניתן היה לצפות‪ .‬ב' ‪ -‬בפס"ד בארי ובכר‪ ,‬למשל‪ ,‬הסתפקו בידיעת סוג העבירה בלבד‪ .‬יחד עם זאת‪,‬‬
‫תעלה טענה לפיה התנאי השני שנקבע שם (שהמסייע משאיר לשק"ד המבצע איזו עבירה לבצע) לא מתקיים‪.‬‬
‫‪ ‬נדרשת מודעות ליסוד הנפשי המתקיים אצל המבצע – מתקיים‪ ,‬לאור האמור לעיל ‪ +‬יעקב הרי מנסה הניא את‬
‫גל מביצוע התכנית ונכשל‪ ,‬קרי גל איתן בדעתו‪.‬‬
‫‪ ‬מודעות לטיב הפיזי של המעשה המסייע – יעקב מודע היטב לטיב המעשה אותו נדרש מבצע‪.‬‬
‫‪ ‬מודעות לתרומה המסייעת – מתקיים ‪ :‬יעקב בקיא בפרטי התכנית ונהירה לו מהות הבקשה ממנו‪.‬‬
‫ההיבט החפצי ‪:‬‬
‫‪ ‬כללי ‪:‬בכל הנוגע ליחס החפצי כלפי העבירה שמבוצעת על ידי העבריין העיקרי‪ ,‬הרי שיעקב לא רצה שגל והראל‬
‫ישלימו את ביצוע העבירה (ולראיה – ניסו להניאו מכך)‪ .‬מצד שני‪ ,‬האמור נכון לחלק הראשון של השיחה‪ ,‬אך‬
‫משנכשל יעקב בניסיונו להניא את גל מביצוע התכנית‪ ,‬הפך להיות "אדיש"‪ ,‬לכל הפחות‪ ,‬לביצועה (ואף אמר‬
‫"תעשה מה שאתה מבין")‪ ,‬קרי לא היה אכפת לו אם העבירה תבוצע אם לאו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לאחר תיקון ‪ ,33‬אין‬
‫צורך ביחס חפצי מצד יעקב לביצוע העבירה‪.‬‬
‫‪ ‬יחס חפצי לעצם הסיוע – הואיל וסעיף ‪ 37‬נוקב במילה "כדי" והואיל ומדובר בעבירת התנהגות‪ ,‬הרי שמדובר‬
‫במטרה‪ .‬האם המטרה של יעקב שכיבוי המצלמות יסייע למבצע העיקרי ? ודאי שכן‪.‬‬
‫לאור הניתוח שלעיל ניתן להרשיע את יעקב בסיוע לעבירה לפי סעיף ‪ 333‬לחוק‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫‪ .3‬נורמה אוסרת ‪ :‬סעיף ‪ 97/‬לחוק‪.‬‬
‫יסוד עובדתי ‪ -‬התנהגות ‪ :‬הגורם – כל התנהגות שמביאה לתוצאה (מוות)‪ .‬עפ"י הסעיף עצמו "במעשה או‬
‫במחדל אסורים" – ראשית יוער‪ ,‬כי התוספת הנ"ל מיותרת שכן ממילא קיים סעיף ‪( 7/‬ב) המגדיר מעשה גם‬
‫כמחדל (שהוא עצמו מוגדר בס"ק ג')‪.‬‬
‫מאירה לא עשתה דבר‪ ,‬לא דיווחה על כך לאיש‪ ,‬קרי מדובר במחדל מצדה‪.‬‬
‫עפ"י ‪(7/‬ג) לחוק‪ ,‬נדרש מקור חובה חוקי‪ .‬מהו בענייננו ?‬
‫ניתן לטעון שהיותה של מאירה המפיקה הראשית של התכנית‪ ,‬קמה לה אחריות ומקור חובה בדמות תפקיד \‬
‫חוזה‪ .‬על ה"תכנית" עצמה‪ ,‬מוטלת‪ ,‬בין היתר‪ ,‬החובה לשמור על בריאותם של המשתתפים בתכנית‪ .‬מאירה‪,‬‬
‫כמפיקה הראשית והאמרגנית‪ ,‬היא "נציגת ה"תכנית" הבכירה ביותר ועל כן ה"חובה" מוטלת על כתפיה‪ .‬מצד‬
‫שני‪ ,‬מאירה היא מפיקה ואמרגנית וכל עיסוקה הוא בתחום המקצועי‪-‬אומנותי ואין היא חבה כל חובה חוקית על‬
‫פי הדין‪ .‬בנוסף‪ ,‬מעמד הבמאי או מנכ"ל החברה רם יותר משלה ואם כבר‪ ,‬הם אלה שאמורים לעמוד לדין‪.‬‬
‫ניתן לטעון למקור חובה מכוח היותה של מאירה מתנדבת במשטרה קרי חובה חוקית מכוח ה'דין (פקודת‬
‫המשטרה המחייבת כל שוטר שלא להתעלם מביצוע עבירות הנעברות לנגד עיניו) ומכוח חוזה מכללא בינה‪,‬‬
‫כנציגת המשטרה‪ ,‬לבין הציבור לפיו המשטרה אמונה על שמירת החוק והסדר הציבורי‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬מאירה היא מתנדבת בלבד ואינה שוטרת מן המניין‪ .‬היש לכך נפקות ? מצד אחד לא הרי שוטר מן‬
‫המניין כהרי מתנדב‪ .‬מצד שני‪ ,‬החובות המוטלות על שניהם הן זהות‪.‬‬
‫בונוס ‪ :‬מתעוררת שאלה פרשנית נוספת ‪ :‬מאירה היא שוטרת מתנדבת בסופי שבוע בלבד קרי בעת האירועים‬
‫היא אנה בתפקיד‪ .‬האם שוטר נחשב כמי שבתפקיד רק בעת משמרותיו או שמא בכל שעות היממה‪ .‬יש לפרט‬
‫מעט שיקולי פרשנות ותכלית נראה‪ ,‬כי מבחינת הפרשנות התכליתית שוטר נחשב כזה אף בעת שאינו במשמרת‬
‫רשמית‪.‬‬
‫נסיבה – אדם‪ .‬מתקיים‪.‬‬
‫תוצאה – מוות‪ .‬מתקיים‪.‬‬
‫קש"ס – עובדתי ‪ :‬לו מאירה הייתה מבצעת את חובתה בדין (בהנחה שקיימת) האם התוצאה הייתה נמנעת?‬
‫מצד אחד‪ ,‬התשובה שלילית כיון שממילא מאירה הבחינה בציפי‪ ,‬מיד לאחר שיחת הטלפון‪ ,‬כשהשוקולד כבר‬
‫בפיה‪ .‬הואיל וציפי נפטרה מהחומר ‪ A‬שקיבלה מהראל‪ ,‬גם אילו מאירה הייתה מדווחת‪ ,‬המוות לא היה נמנע‪.‬‬
‫מאידך גיסא‪ ,‬אחד הגורמים למוות היה העיכוב בהגעה לבית החולים וזה כן היה בשליטת מאירה‪.‬‬
‫בונוס ‪ :‬למבצעים העיקריים לא תועיל הטענה שמאירה יכולה הייתה למנוע את המוות על ידי הדיווח שכן ממילא‬
‫העבירה שלהם הושלמה עם מתן הרעל ‪ +‬ממילא הייתה נגרמת חבלה חמורה‪ ,‬ואולי אף מוות‪ .‬מכל מקום‪,‬‬
‫בסיטואציה כזו דן סעיף ‪ )2(377‬לחוק‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫קש"ס משפטי – מבחן הצפיות – ר' פירוט לעיל‪.‬‬
‫יס"נ – מדובר בעבירה "שותקת" = עבירת מחש"פ הדורשת פזיזות ודי בהוכחת קלות דעת‪.‬‬
‫היבט הכרתי – ‪ )1‬מאירה מודעת לטיב מחדלה‪ )2 .‬מודעת לקיום הנסיבה שציפי היא אדם ‪ )3‬מודעת לאפשרות‬
‫גרימת התוצאה מהטעם הפשוט שהרוקח הסביר לה על סכנת ההרעלה‪ .‬באשר לצפייה מדויקת של הליך גרימת‬
‫התוצאה ‪ -‬ר' דיון לעיל‪.‬‬
‫היבט חפצי – נדרשת‪ ,‬כאמור‪ ,‬פזיזות ודי בהוכחת ק"ד‪ .‬בענייננו מאירה אף יותר מק"ד‪ .‬היא לכל הפחות‬
‫"אדישה" (קרי שוות נפש להתרחשות התוצאה) ויש מי שייטען שהיא אף חפצה בתוצאה למען הגדלת הרייטינג‪.‬‬
‫קרי גם אם הייתה נדרשת כוונה ניתן היה לעמוד ברף הראייתי‪.‬‬
‫כפוף לנאמר בנוגע לקיומו של מקור חובה חוקי לפעול ובהנחה שנחליט שמקור החובה קיים‪ ,‬ניתן להרשיע‬
‫את מאירה בעבירה הנדונה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬
‫‪ .3‬נורמה אוסרת ‪ :‬סעיף ‪ 677‬לפקודת החומרים המסוכנים‪.‬‬
‫מדבר בעבירת התנהגות מסוג מחדל‪.‬‬
‫התנהגות ‪" :‬המוכר‪ ,‬מספק או נותן" – מתקיים‪ .‬צביקה מכר לגל‪ .‬בנוסף "אינו מדווח" – מדובר בהתנהגות‬
‫מחדלית בדמות אי דיווח למשרד הבריאות‪ ,‬המצטרפת להתנהגות הראשונה – מתקיים‪ .‬צביקה לא דיווח‪.‬‬
‫נדרש למצוא מקור חובה חוקי‪/‬בדין‪ .‬מהו בענייננו ? מקור החובה הוא בסעיף החוק עצמו (זהו "הדין"‪ ,‬במקרה‬
‫זה)‪.‬‬
‫בונוס ‪ :‬ניתן לטעון שישנו מקור חובה נוסף בדמות "היוצר מצב מסוכן" – צביקה מוכר שני חומרים שהשילוב‬
‫שלהם הוא מסוכן מאוד‪ .‬משיצר את המצב בפעולה אקטיבית‪ ,‬קמה כלפיו חובה לדווח‪ .‬בנוסף‪ ,‬קמה כלפיו חובה‬
‫מכוח תפקיד‬
‫נסיבה – "חומר מרעיל או מסוכן" ‪ :‬מצד אחד‪ ,‬כל סוג חומר‪ ,‬כשלעצמו‪ ,‬אינו רעיל‪ .‬מצד שני‪ ,‬בכל מקרה מדובר‬
‫בחומר מסוכן (שהרי החומר עלול להזיק במינונים מסוימים‪ .‬מצד שני‪ ,‬הרבה חומרים "תמימים" עלולים להזיק‬
‫במינונים גבוהים) ‪ +‬ממילא השילוב של שניהם יוצר חומר אחר‪ ,‬מסוכן‪.‬‬
‫משרד הבריאות – מתקיים‪ .‬צביקה לא דיווח למשרד הבריאות‪.‬‬
‫יס"נ ‪ :‬המדובר בעבירה הנוקטת בלשון "במזיד"‪ .‬עפ"י סעיף ‪(77‬א)(‪ )7‬מקום בו מדובר בעבירת התנהגות‬
‫(כבענייננו) היס"נ יהיה כמשמעותו בסעיף ‪(97‬א) רישא לחוק‪ ,‬קרי מודעות לטיב ההתנהגות ולקיום הנסיבות‬
‫(אין היבט חפצי כיון שאין כאן תוצאה)‪.‬‬
‫יישום ‪ :‬האם צביקה מודע לטיב התנהגותו ? צביקה מודע לכך שהוא מוכר חומר אך אינו מודע לטיב המעשה‬
‫שלו‪ .‬נפנה לדוקטרינת "עצימת עיניים" (סעיף [‪(97‬ג)(‪ )7‬לחוק) – החשד אמור להיות סובייקטיבי‪ ,‬של צביקה‪.‬‬
‫נתון שצביקה חשד שהקונה ישתמש בחומר להרעלה (אמנם של עכברים‪ ,‬אך אין דרישה שידע שמתכוונים‬
‫להרעיל אדם‪ .‬זה לא נמנה על פרטי העבירה)‪ ,‬ולראיה הוא אף ניסה לבדוק באינטרנט‪ .‬צביקה ייטען מנגד שהוא‬
‫לא "נמנע מלברר" אלא פשוט לא הצליח‪ .‬מצד שני‪ ,‬ברור שברגע שניסיונו נכשל עקב אי יכולת גלישה (או הפסקת‬
‫חשמל‪ ,‬למשל) אין הדבר פוטר אותו מבדיקה ואסור היה לו למכור את החומרים‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬גם העובדה שהקונה נראה לו תמים אינה רלוונטית שכן אין דרישה בסעיף שיחשוד שהקונה עבריין‪ .‬הדבר‬
‫לא נמנה עם פרטי העבירה וגם מכירת החומר לאדם תמים היא עדיין עבירה‪ .‬בנוסף‪ ,‬גם העובדה שגלי היה‬
‫קונה את החומרים במקום אחר אינו רלוונטית ואינה פוטרת את צביקה‪.‬‬
‫צביקה גם מודע לכך שהוא אינו מדווח למשרד הבריאות כנדרש וזאת לאחר שגילה את החובה המוטלת עליו‪,‬‬
‫למחרת היום (העובדה שדיווח למאירה אינה רלוונטית כלל ועיקר (אילו היה מואשם במעורבות בחבלה ‪ /‬מוות‪,‬‬
‫הדבר היה רלוונטי לעניין העונש)‪.‬‬
‫מודעות לקיום הנסיבה – צביקה לא היה בטוח שמדובר ברעל או בחומר אסור ורק זכר שהשילוב של שניהם‬
‫מסוכן‪ .‬ר' הניתוח לעיל בדבר "עצימת עיניים" למקרה בו נטען שצביקה לא היה מודע בפועל‪.‬‬
‫לאור כל האמור‪ ,‬ניתן להרשיע את צביקה בעבירה לפי סעיף ‪ 344‬לפקודת החומרים המסוכנים‪.‬‬
‫‪10‬‬