צפייה - דרכי אבותינו מן המערב
3
מחזיסים
אלה
2
יעמדו על הכרכח מתעלת הבריכה העליונה גבירים ושועים רודפי צדקח וחשד תמתנרכים לעזר
הוצאת הדפוס האי ספרא רמארי ט כ ח׳ עליהם יחיו אמן כן יהי רצון:
ראשון כקודש מ ע ׳ הגמו׳׳ן החו״ן כה״ר י ש ו ע ה
ק ו ר ק ו ס סי״ו
כס״ק מ ר א כ ס
ו מ ע ׳ ה ג מ ו ׳ י ן החי׳׳ןסי׳ י ד י ד י ה צ ר פ ת י יצ׳״ו
ו מ ע ׳ חגמו״ן סי׳ י ו ס ף ב י ט ו ן יצ״ו
ו מ ע ׳ הגמו״ן חחו״ן כת׳׳ר מ א י ר א ב י ט ב ו ל יצ״ו:
ו מ ע חגמו״ן סי׳ ח י י ם ע ו ב ד י ה חי״ו
יככוד מ ע ׳ חחו״ן הגמון אח עצמי וכשרי כחח״ר
ו מ ע ׳ חגמו״ן סי׳ י ע ק ב א ו ח נ א יצ״ו
מ ר ד כ י ל ע ס ר י יצ״ו
ו מ ע הגמו״ן מחו״ן אח עצמי וכשרי כת״ר ח י י ם
מ׳ ל ע ס ר י הי״ו
ו מ ע ׳ חגמו״ן חחו״ן כח״ר ד ו ר א ב ן ח י י ם יצ״ו
ומעלת חגמו״ן חחו״ן ה ר א ן מ׳ א נ י ט ב ו ל יצ״ו
ו מ ע ׳ חחו׳׳ש והכולל כחח״ר מ ש ה רוזיליו יצ׳יו
מ ע חגמו׳׳ן דצ״ו סי׳ א ל י ה ו א ז ו ל א י וכנו יצ״ו
מ ע הגמו״ן חחו״ן כת״ר מ ר ד כ י א י ש ימיני יצ״ו
מ ע י חגמו״ן כס״ר י ה ו ד ה דיין יצ״ו
ומע׳ חרכ הכולל כישראל להלל כהת״ר מ ס ע ו ד
ח ׳ נ ח מ י י א ש יצ״ו
ומע׳ הגמו״ן החוי׳ן סי׳ י ׳ ; ק ב ח ד י ד א יצי׳ו
ו מ ע ׳ חגמו״ן החו״ן סי׳ מ ש ה ג ז ל א ן חי״ו
ו מ ע ׳ הגמו״ן םי׳ י צ ח ק ע ש ו ר יצ״ו
ומע׳ הגמוין סי׳ י ע ק ב ל פ א ס י יצ״י
ו מ ע ׳ הגמוי׳ן סי׳ י צ ח ק א ו ח י ו ן יצ״ו
ו מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ י ע ק ב ע מ א ר הי״ו
ומע׳ חגמו״זסי׳ א ב ר ה ם ל פ א ס י יצ״ו
ו מ ע ׳ הגמו׳ין סי׳ מ ר ד כ י ע ל ו ן יצ״ו
ו מ ע ׳ הגמו״ן החו״ן סי׳ ^ י ה ו ל ק א י י ם יצ״ו
ו מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ י ו ס ף ן׳ ״עמעון חי׳׳ו
,
,
ו מ ע ׳ ה ג מ ו ץ החו״ש אח עצמי וכשרי כח״ר י ו ס ף
ל ע ס ר י חי״ו וכניו סי״ו
ו מ ע ׳ הרכ המופלא אח עצמי וכשרי כמוהר״ר
י ע ס ב ל ע ם ר י חי״ו וכניו חי׳׳ו
ו מ ע ׳ חגמו״ן סי׳ ד ו ר ל פ א ס י יציו
ו מ ע ׳ חגמו״ן שי׳ י ו ס ף נ ח מ נ י יצייר
ו מ ע ׳ חגמו״ן סי׳ י ש ע י ה ו י ז מ א ן חי׳יו
ו מ ע ׳ חגמו״ןסי׳ א ב ר ה ם ן׳ ד ו ד וחיון חי״ו
ומעי חח״ח והכולל כחה״ר ׳ ע ל מ ה ק ד ו ש יצי׳ו
ו מ ע ׳ חח״ה והכולל כח״ר י ה ו ד ה א צ ר א ף הי״ו
ו מ ע ׳ חחה״ש החסיר ועניו כח״ר ימין ע מ א ר יצ״ו
ו מ ע ׳ החו״ן היקר אח עצמי וכשרי כח״ר י ו ס ף
ח י י ם ח ר ו ש חי״ו כן חחח״ש כחה״ר א ב ר ד ־ ן ם
ח ר ו ש ז׳׳ל
ו מ ע ׳ חגכיר חחו״ן כח״ר ד ו ד מ י י א ר א חי״ו כנו
של הישיש וננכר ה ז י ה נ ה ר ׳ ח נ נ י ה מ י י א ר א חי״ו
ו מ ע ׳ מחו״ן סי׳ מ ש ה א ב י כ ז ר הי״ו
ו מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ מ א י ר ש׳ ב ו ח ב ו ט הי־׳ו
מ ע ׳ םגמו״ן סי׳ ש מ ע ו ן א ו ח י ו ן חי״ו
,
1אתיא
יע׳׳א
מנללא כל מריס תרומת זהב וכסף לקרכה אל המלאכה מלאכת הקודש לגמור הוצאת ה ד פ ס ת
הספר יחד כלס יצו ה' אתם א:ז הכרכה הם וכניהס וכל אשר להם ויכלו ימיהם כטוכ ושנותיהם
בנעימים הון ועושר בכיתם כרן ה' חילם ופועל יום תיצח :קלף משכורתם אשר העדיפו מ ט ו כ ם אורך
ימיס בימינם י בימיהם ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח .ובא לציון גואל :אכי׳ר
דוד צבאה
ע״מ
תי״ו
,
_
לאלה
יעמרו ע ל חכרכה .מ ע ׳ ותחלת
וחסד.
י
״ ־יי *׳״*׳״״*
כבור גבירים הרמים .האנשים .האלה שלמים .רודפי צדקת
חמתנרכים לעזר הוצאת ה ד פ ו ס .האי ספרא דמארי ט כ .ה׳ עליהם יחיו בק״ק
מוגאדור
יע״א .אתה ח׳ תש.גרס .כיר׳׳א :
ראשון כקודש מ ע ׳ ידידינו הגביר חחו״ן » י
מ ס ע ו ד עטייא חי ו
ומעי חגמו״ן סי׳ - /ל מ ה א פ ר י י א ט חי״ו
ומעי חגמו״ן חחו״ן החסיד ועניו כה״ר נ ס י ם
א פ ר י י א ט יצ״ו
ימע' אהובי חגוגו״ן החו״ן ס י יוסף * מ > י ח םייו
ס
,
ו מ ע ׳ חגמו״ןחחו״ן סי׳ מ כ ל ו ף רוזיליו חייו
ימע׳ חגמוין חחו״ן סי׳ נ ס י ם א ס ב א ג חי״ו
ומע׳ חגמו״ן חחו״ן סי׳ ימין ד׳ א ו ח נ א הייויכד
הגמו״ן הקי״ן רצו׳ כה״ר ד י נ ר א ו ח נ א זצ״ל
ומע׳ הגמו״ן סי׳ מ ס ע ו ד א פ ר י י א ט חי״ו p
םגמו״ן כמ׳ר נ פ ת ל י א פ ר י י א ט ז״ל •
מחזיסים
ו מ ע ׳ ה ג מ ו ץ חסו״ן ס י ׳ מ ס ע ו ר ח ׳ ק ו ר ק ו ס הי״ו
כן הגמו״ן החו״ן ס י /ח י י ם ס ו ר ה ו ס ז״ל
ו מ ע י חגמו״ן סי׳ י ה ו ד ה ע׳ ל מ ^ י ח הי׳ ו
ו מ ע ׳ הגמו״ן החו״ן סי׳ נ ס י ם פ ר ץ הי״ו
ו מ ע ׳ חימו״ן סי׳ ש מ ע ו ן א ו ח נ א הי״ו
ו מ ע ׳ ה ג מ ו ׳ ן סי׳ א ב ר ה ם ר ח י ל י ו הי״ו
ו מ ע ׳ ה ג מ ו ״ ן ה ח ו ״ ן כ ה ״ ר מ ס ע ו ד ק א ב י ס א חי ׳ו
כי״ חגמו״ן חחו״ן רצ״ו כה׳ר ש ל מ ה ה א ב י ס א ז יל
ו מ ע ׳ חגמו״ן הקריין החסיד ועניו כח״ר א ב ר ה ם
ה ל ו י בן ש ו ש א ן יצ״ו
ו מ ע ׳ סגמו״ן סי׳ ח י י ם ה ל ו י הי״ו
ו מ ע ׳ חגמו״ן סי׳ י ע ס ב ח ׳ ס ו ר ה ו ס חי׳׳ו
ומעי הגמו״ן סי׳ א ה ר ן ה ל ו י סי״ו
ו מ ע ׳ הגמו״ן החוץ סי׳ י ו ס ף ה כ ה ן הי״ו
ו מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ ח י י ם > מ ^ י ח הי״ו
ו מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ י ע ק ב ד א ו ח נ א חי״ו
ואתיא
ו מ ע ׳ חגמו״ן החו״ן כח״ר א ה ר ן א ו ח נ א חי י
ומעי הנמו״ן סי׳ ל י י א ן ס ו ר ק י ם הי״ו
ו מ ע ׳ סגמו״ן החוץ סי׳ ד ו ר א ס ב א ג ה י ״ ו
ו מ ע ׳ סגמו״ן סי׳ פ י נ ח ס צ ר פ ת י הי״ו
ומעי חגמוין םי׳ ש מ ו א ל צ ר פ ת י הי״ו
ו מ ע י הגמו״ן סי־ ר פ > אד־־ימ^יח חייו
ו מ ע ׳ חגמו״ן סי׳ ר פ א ל א ב י ט כ ו י ־ ^ מי״ו
וככור מ ע י ירידי חחה״ש והכולל הרפ האברך
כמה״רר ד ו ד ע ט ר סי״ו
ו מ ע ׳ ירידי ממשו״ח י ח עצמי וכשרי כה׳ר נ ס י ם
ן׳ ד ו ד ו ח מ ן הי״ו נין ונכד מ ס ט ' דפוק׳ לחרכ
המחבר זלה״ח
ו מ ע ׳ ידידינו סגמו״ן ריח׳'ן סי׳ י ו ס ף ל פ א ס י ח י י ו
ו מ ע ׳ הגביר החו״ן סי׳ ש ס ב ס י מ א נ א הי״ו כר
הגמו״ן סי׳ מ א י ר ס י ט א נ א ז״ל
ומעי הגמון סי־ י ע ה ב א ו ח י ו ן הי״ו
מכלל כל מריס תרומת זהב וכסף׳ לקרבה אל •המלאכה מלאכת הקודש לגמר הוצאה הדפסת
הסער יחד כולם אתה ה' תשמרם ונצנה רצץ ת ע ט ר ס כיר״א הס ו מ י ה ם וכל אשר להס יבלו בטוכ
ימיהם ושנותיהם׳ אורך ימ*ם בימינם ה! ן ועישר בכיתם׳ כרך ה׳ חילם י!ועל ירם תרצה׳ וככל אשר יפנו
ז
ישכילו ויצליחו חלף משכורתם אשר ה ע ר ת ו מטובם בימיהם י ט מ י נ ו תושע יהודה וישראל ישנן לבטח א נ ס ו
ע״ח ד ו ד צ כ א ח ה י ו
אלה
יעמדו על הכרכה מתעלת העליונה .גבירים ושיעים .רודני צרקה וחשד חמתנרכיס לעזר
הוצאת הרפוס א י ! ר א רמאיי ט כ ה׳ עליהם יחיו ניר״א בעיר המהוללה
ה
ראשן
ס
מ ע ׳ הגמר ׳ן םי* ש מ ו א ל ן׳ שעייה חי״ו
כקודש מ ע ׳ ידידינו הגביר ה נ ע ל ה לשט״ו
ותחלה .השר
והטפסר
קאזא כלאנמא
יע׳׳א
מ ע ׳ הגמו׳ץ סי• א ב ר ה ם ן׳ ח מ ו ובניו חי״ו
סי׳ י ח י י א
אזאגורי הי״ו
מ ע ׳ ירורי אהובי הגמון נ ע ל א נ ס נ י א נאה ר
ככור מ ע ׳ חגמו״ן סחו" ן םי• ש ל מ ה סריקי הי״ו
סי׳ מ א י ר מ ׳ א ץ ל י א י הי״י ו א ש ת ו תמ״א
מעי ידידינו הגמו״ן סי׳ ד ו ד מ ל כ א ח י ״ ו ו ב נ י ו הי״ו
מ ע ׳ הכחו״ן ירירי אחוביסי׳ ש ל ו ם ן׳ מ ל כ א חייו
ומעי הגמו״ן ס י ש ל ו ם מל־־וד־* וםי• ש ל ־ י כ ה
מעי הגמו״ן סי• מ א י ר א׳ ט ו ל י ד א נ ו הי״ו
,
מע׳
,
חגמו״ן ס י מ ר ד כ י ע ק ו ק א ב ר יוסף הי״ו
מע׳ הגבירים אשי״ת רצ״וסי• סי ט י ל י ר א נ ו פ ה י ״ ו
מ ע ׳ ה ג מ ו ן סי־ י ע ס ב ה ש מ ע ו נ י חי״ו
מע׳ חגמו״ן ם־בחו״ן תב״ו סי• מ ש ה ן׳ ד ה א ן
מעי חגמו״ן סי• י צ ח ק נהון ובניו חי״ו
חי״ו כר אגביר המני״חרצ״ו סי• חיים ד ה א ן זיל
מ ע ׳ חגמו״ן סי׳ י ו ס ף מ ר א נ \ חי״ו ובניו חי-ו
מע׳ ה ג מ ו ץ ס י -י צ ח ס א ׳ ע א ט י י א םי״ו
מע׳ חגמו״ן ס י א ב ר ה ם ל ק א י י ם ו ב נ ו משד־ז
מע׳ חגמו״ן סי• א ל י ה ו א ט ך ג י הי״ו
מ ע י הגבירים האחים שלי״ס סי• סי י כניו של
מע׳ ח ג מ ו ץ ס י ש ל מ ה ן ע ב ו וסי׳ א ב ר ד ז ם
חחו״ן המנו״ח מ״ו סי• י צ ח ק ן׳ זקן ו״ל
ב נ ו חי״ו
מ ע י חגמו״ן המנו״ח סי• י ה ו ד ה ל ע ו פ י ר מי״ו
מע׳ הגמר ן סי• ש מ ו ^ ן׳ א צ י ר א ף ובניו חי״ו
מע׳ הגמו״ן סי* י ו ס ף א כ ד נ י חייו
,
,
מע׳
1
הגבירים האחים סי• סי׳ צ ח ה אי ד ו ד
ה כ ה ן חי׳ו ו ב נ י ה ם ח י ו
.מע׳חגמו״ןיעי• יוסף צ ב א ה הי״וכר מ ס ע ו ד ד ל
r
מע׳ חגמו״ן סי׳ א ב ר ה ם [' דיין חייו
מהזיתים
ד
מ ע ׳ ח ג מ י ץ סי• מ ס ע ו ד ס ו י ס א ב ר ש ל ו ם הי״ו
מ ע ׳ ה ג מ ו ״ ן סי׳ מ ש ה ן׳ ד ה א ן ב ר י ש ו ע ה הי״ו
מ ע ׳ הגמו״ן ה1קיר סי״ מ ר ד כ י ד ה א ן הי״ו
מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ מ ש ה ד ה א ן ב ר שמ*> הי״ו
מ ע ׳ הנמו״ן סי׳ מ ר ד כ י א ט ד ג י הי״ו
מ ע ׳ הגמיי׳ן סי׳ משד־ז ע ק ו ה א וסי׳ מ ס ע ו ד
א ח י ו הי״ו
מעי הגמי״ן סי׳ י ו ס ף א ל ע ם ר י הי״ו
מ ע ׳ הגמי״ן החיץ כ ה ״ י ע ק כ ע ^ א ר הי"•' כ ר
חח׳ הש׳ הז׳׳הך כהה״ר ד ו ד ע מ א ר הי״ו
מ ע ׳ חגמו״ן סי׳ י ו ס ף א ט ר ג י חי" ו
מ ע ׳ הגמו״ן הז״הך סי׳ מ ס ע י ר ס ר י ס י והחו״ן סי׳
י ע ~ ב ב נ ו הי י
מ ע ׳ ה ג מ ו ״ ן סי׳ א ל ע ז ר א׳ י ־ מ א ל י ה הי׳יר
מעי הגמו״ן סי׳ ד ו ד יזרזר הי״ו
מע׳.הגמו״ן סי׳ ד ו ד ו א ז א נ א חי״ו
מ ע ׳ הגמו׳ן סי׳ י ה ו ד ה ו א ז א נ א חי״ו
מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ מ ר ד כ י א ו ח נ ו נ א הי״ו
מ ע ׳ ה ג מ ו ץ סי׳ מ ש ה ן׳ ח מ ו ב ר י צ ח ק הי״ו'
מ ע ׳ הגמו״ן סי! ד ו ד א ר ר ע י הי׳׳ו
מעי חגמו״ן סי׳ א ב ר ה ם ע ה ו ק א הי״ו
מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ י ו ס ף ח ר ו ש הי״ו
מ ע ׳ הגמי״ןסי׳ מ ש ה ל ב א ז ב ר ר׳ מ ס ע ו ד חי״ו
מעי חגמויין םי׳ מ ס ע ו ד א ז ו ל א י םי״ו
מ ע ׳ ה ג מ י ן סי׳ ד ו ר א ל ע נ ק ר י הי״י
ד
ואתיא
4
מעיהגמו״ןחחו״ןםי׳ א ב ר ה ם ן׳ ד ו ד וחיון הי׳׳ו
מ ע ׳ חגמו׳׳ן םי׳ ע מ ר ם ב ו ח ב ו ט היי׳ו
מ ע ׳ סגמו״ן סי׳ א י ע ז ר ז^זאן הייייו
מ ע ׳ ה ג מ ו ״ ן סי׳ א ב ר ה ם ן׳־חקון הי״ו
מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ ד ו ר ן׳ ע ט א ר הי״ו
מעי סגמו״ן גי׳ א ב ר ה ם ע מ י א ל סייר ב ר ד ו ד
מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ מ נ ש ה ה כ ה ן הי״ו
מעי הגמי׳־ן סי׳ י ש ע י ה א ב ט א ן ו א ח י ו הי״ו
מ ע ׳ הק' הש׳ כה״ר ד ו ד א ל ב א ז סי״ו
מעי הגמו״ן סי׳ יחייא ח ז א ן הי״ו
מ ע ׳ מגמו״ן סי׳ א ה ר ן ל ו ס ק י הי״ו
מ ע ׳ הגמו״ן סי א ה ר ן ה כ ה ן הי״ו
מנ 0היקי סי׳ ד ו ד פ ר ץ הי״ו
מ ע ׳ הגמי־״ן סי׳ מ ס ע י ר ה כ ה ן ב ר י א ו ב ן הי״ו
מ ע ׳ חגמו״ןםי׳ מ א י ר ואעלזני; הי ו
מ ע ׳ הגמי״ן סי׳ ש ל מ ה א ב י ש ד ר י ש הי״ו
מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ מ א י ר ה כ ה ן ב ר י צ ח ק הי״ו
מעי הגמו״ן סי׳ א ל י ה ו ח ז א ן הי״ו
מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ ה א ד ן א כ ט א ן הי״ו
מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ א ב ר ה ם מ׳ ן׳ ם א ע ו ד הי׳׳ו
מעי ״קריין סי׳ א ב ר ה ם א ס ר י ק י ב י ע ד י חי״ו
מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ • צ ח ק פ ר ץ חי״ו
מ ע ׳ הגמו״ן סי׳ ח נ נ י ה א ב י ק צ י ץ ב ר לוי הי״ו
מ ע ׳ הרב הכולל זר ק כמה״ר ש א י ל נ ח מ י א ש הי״ו
מכללא כל מריס תרומת זהכ וכסף לקרבם 12המלאכה מלאכת חקוךש לגל:ור הוצאת הדפסה
הספר יחד כולס .אתה הי תשמרס .וכצנח רצץ ת ע ט ר ס כיר״א :הס וכניהס יכל אשר לחם
יבלו כטוב ימיהם ושנותיהם :אורך ימים בימינם י הון ועושר בכיתם כרך ה' חילם ופועל ידם תרצה
וככל אשר יפנו ישכילו ויצליחו :חלף משכורתם אשר הערמנו מטובם :בימיהם ובימינו תושע יהורם
וישראל ישכון לכטח^כיר״א
אלה
ע/יי
ת ל צכאח
הי״ו
יעמרו על הברכה * מתעלת ה ב י כ ה העליונה י גבירים ושיעים * רודפי צדקה יחסר המתנרכים
לעזר הוצאת הרפוס האי ספרא דמארי ט כ ח׳ עליהם יחיו כיר׳׳א כעיר המהולל•*..-
ר ב א ט אי סרא
ראשון כקודש מ ע ׳ החו-ןסי׳ ר פ ^ ן׳ ש ע י א הי״ו
מ ע ׳ הגמו״ןכה״ר ו פ א ד ל־״וסקי
וכה״ר מ ש ה א ח י ו הי״ו
מעי הגמו״ן החכם כה״ר מ ס ע ו ד ל ק א י ם הי״ו
מעי הגמו״ן כ ה ״ י צ ח ס ל ק א י ם הי״ו
•נע׳ הגמו״ן חחי״ן סי׳ י צ ח ק ע כ ו הי״ו
מ ע ׳ חגמו״ן החו״ן רציו כ ה ״ א ב ר ה ם ש ש ו ן הי״ו
ר
ר
מ ע ה.,
ם•׳ ׳-׳ I Uי־» - .
ג מי״־
יע״א
מ ע ׳ חגמו״ן החו״ן סי׳ י ה י ר ה מ י א ג י חי״ו
מעי חגמו״ן סי׳ ש מ ו א ל מ ר א ג י הי״ו
מ ע ׳ הגמו״ן כהר״י ש מ ו א י ־ ־ מ ר א נ י חי< ב ר
הרב המובהק כמוהר״ר י צ ח ק זלה״ח
מ ע י ה ג מ ו ץ החי״ן כ ס ״ ר י צ ח ס צ ב א ע ו כ ה ! ך ,
י ה ו ד ה אחיו הי״ו
מ ע ׳ הח׳ הש׳ כהה׳׳ר א ה ר ן ג ר א ג י הי״ו
,
מ ע י :-ללוין סי׳ ־ .י 1• :י־ ; • Lי .־ ; ״ :ר י ח ובנו
5
ה
מחזיקים
ב ר יזיב כמוהח״ר חיים ח ו ת י א ד ־ מי״ו
מ ע ׳ חחו״ש כחח״ר יוסף חיים י מ א ל י ח מי״ו
מע׳ הכחיד החכס זר״ק כמי חיי צ ב א ח מי״ו ב ר
מ ע ׳ מגמו״ן ס**׳ מ ס ע ו ד עטייא חייו
היכ כמוהר׳׳ר ד י ר הי״ו
מע׳ חגמו׳׳ן כ ה י ש ל מ ח א ב י ט ב ו ל הי״ו
מ ע ׳ הגמו׳׳ן סי׳ א ב ר ה ם חיים ן׳ זקן הי״ו
מ ע ׳ סגמו״ן כחיי א ל י ה ו ן׳ שמעון חי׳׳ו
מ ע ׳ חחו״ן ו מ י ו מ ם כ ה י י ע מ ב ה כ ה ן הי״ו
מ ע ׳ מ ח כ ם כ מ י י י ה ד ה ע מ א ר ו כ ח י ׳ ש ל מ ה הי ו
מ ע ׳ הכחו״ן כ ח י מ ם ע ו ד עסיאל־* הי״ו
מ ע ׳ חכחו״ן מגמו״ן סי׳ א ה ר ן פיל־־־ ו חי״ו
מ ע ׳ הנו׳׳ח כ ח י א ה ר ן ע מ י א ל -הי״ו
מ ע ׳ וזגמו״ן סי׳ ד ו ד ע מ י א ל -חי״ו
מ ע ׳ חחה׳יש והכולל זי״ק כמוה״י מ י כ א ל ־
מ ע ׳ החי״ן זי״ק סי׳ ר א ו ב ן צ ב א ח מ י ז ב ר
י ש ש כ ר א נ ה א ו ו א הי" ו ב ר ח י כ ה ג מ ל סב׳יר
כמוחר״ר ד ו ד הי׳ייו
כמוחי׳׳י המל־^ך ר פ א ל ־ חי״ו
מע׳ החו״ש והכולל זי״ק כמוח״י י ע ה ב צ ב א ח
מ ע ׳ חחח״ש כ ה י א פ ר י ם א נ ה א ו ו א הי״ר
סי״ו ב ר כ מ ו ה י ׳ י מ ס ע ו ד חי״ו
מ ע ׳ החה״ש כ ח י ״ י של־־ימה א מ ז א ל ־ ״ א ג חי׳
מע׳חגמו״ן כ ח י ד ו ר ב ו ח ב ו ט חי״ו
מ ע ׳ חחח׳יש כ ה י ״ י א ב ר ה ם צ ב א ע סי״ו
מ ע ׳ הח״חש והותיק כחה״י ימין ן׳ לחסין הי״ו
מ ע ׳ הגמו״ן החו״ן כ ה י בן ציון ח י ו ת הי״י
מעי הכחו״ן כהי׳ ש מ ו א ל -ן׳ ל־יחסין חי׳׳ו
מ ע ׳ חגמו׳׳ן כ ח י כ ן ציו; אמזאי־^אג חי׳׳י
מ ע ׳ חגמו״ן סי׳ יוסף א ב י ט ב ו ד ^ הי׳׳ו
מ ע ׳ מגמו׳ין כ ה י מכ^־־וף ח ־ ־ ־ א ו ה חי״ו
מ ע הגמי׳ן נ ה ׳ י שד־יםה אכיטבול־ -הי״ ו
יןע׳ חגמו׳׳ן כחי׳ שאול־* בן ישוי הי״ו
י׳
ע ׳ ה כ ח י י וחכם זי״ק כ ה י ר פ * ב ר
ו א ת י א מכללא כל מ י י ם ת י ו מ ת זחכ וכסף לקיכח 12המלאכה מלאכת תקויש ל ג מ י הוצאת ח י פ ש ת
סס!ר יחד כולם :אתם ח'תשמרם • וכצכה רצון ת ע ט י ם כ י י ״ א חס ו מ י ח ס וכל אשי לחם
יכלו כטוב ימיהם ושנותיהם :אורך ימים ב י מ י נ ם הון ועושר ככיתם כרך ח' חילם ופועל ידם תרצה
וככל אשר ילנו ישכילו ויצליחו :חלף משכויתם אשר תעריפי מטובם :כימימם ובימינו תושע יהודמ וישמין
ע ״ ח י י ד צ כ א ח סו״ו
ישכון לכטח .ט י ״ א
1
ד ו ג ו
מ
ה
׳ ו
:
:
הסכמת
ח ר מ י ם הגדולים כי רינא דכא היושבים על מרין ראכ״ר
כעיב״ימראבש לאגפיה
יע״א
א ו ר זרו׳׳ח לצדיק .זרח רכ זיח אל עכר פ נ י נ ו .תודח חמימה .יוצאה בהינומא .קונטריס * ח ד מ ע ט
מן ח מ ע ט ן .מאשר חיכר כמחברת .כליל ת פ א י ת גאון ע ט ר ת .פעולה צדיק נר ח מ ע ר כ י .
כאריה וכלכיא חרכ חמו1לא .ידיו רכ לו כנסתר ו כ נ ג ל ת .כל חחלוח כולל .חן ערכו מי ימלל .
בקשית כמוה״רר ד מ י ך ד ו ד צ ב א ה זצוק״ל .וחכי קרא שמו מ ^ כ י ל ל ד ו ד .חידושי
רכרים
פסוקי תנ״ך ודיבורי חראי׳ס ז׳׳ל .
וביאורי קנת
נחמדים .רכש ונופת צופים צמידים וביאורי קצת אגרות ומאמרי חש׳׳ס .ודרושים לכל חפציהם .עריכים
לגל שומעיהם .גם רלח ר ל ח מ כ א ר מים חיים א מ מ ת טהור! ת .וחיו למאורות • עיכים מאירות .
*גח׳יס על ו ב י י כ י ב .דורש כתרי אותיות .תפוחי זחכ במשכיות.
מי יחן איפה וימצאו רוכ ספרי חיבוריו היקרים .שו/ת על ארכעם טורים .מ ג י ד מישרים .ואשר צלל
במים אדירים .וכים התלמוד י וכפוסקים ראשונים ואחרונים .ו ה ע ל ה מימיו נאמנים .ומאמרים יקרים
»גל דרך הנגלה והנסתרים .דברים עתיקים י כולם מחמדים כולם ממתקים .אשר שמענו שמעיחם .ולא
<וד* איפה חם .וייחקר על משכח הר*וס לחלקם כישת! ולהעלותם על שולחן מלכים להשתעשע כחם .
מ ה רב טוב יחשב לאיש אמונים י נ ט ע נעמנים .מ ת ע ס ק בקרשים .חוטר ג ז ע משרשים .שמו כשם
ר כ ו .נ ו ת ן ט ע ם לשכון י כח״ר ד ו ד * ב א ה חייו בר בריש דיכ׳עא .אשר אזר נ ג כ ר חלציו ל»ול\א
מור זקינו מגאון המלך ד ו ד זצוקי׳ל • לחת }גסף
לאור ח * ל ו מ מ .מחכרת חקרם של
םמצויינים .וילכו
מ ו צ א .למען יפוצו מעינותיו חוצה י ויחיה לו שם ושארית ו ז נ מ ן בשערים
ל * ו מ חכמי 3ונכונים י יהי שלום נחילו י וישלם ס׳ מ ג ו ל י .וזכות מגאון מור זקינו זצוק״ל תעמוד צו
לראות טונמ נ ע מ ל ו .מון ועושר בביתו ״ ואורן ימים ו א ו ת חיים א ט ״ ר .
הסכמות
ו
אליכם
אישים אקרא ״ קומו נכבדים ושרים • לעזרת ח׳ כ ג מ ד י ם ״ לקוח את ספר ממורח חזה ״ בוזו
כסף מ ז ו זחכ למען עשח כיום חזה ״ וחייתם ככלל כ מ ן אשר יקים ויכו׳ ״ וזכות מגאון חמחכר
ד ו ד ותורתו תחיח מ ג ן וצנח לשמרכס שמירח מעולח • מכל חולי.ומחלה ״מאמן חוא בעל
זצוק״ל ממלך
על מנח אחת א:ים • אורך ימים בימינם • עושר ו כ מ ר בשמאלם ״ אכי״ר ״
חגמול לשלם
חלכי׳ר חחו׳׳פ מ ת א מ ר א כ ש יע״א כשא׳ ל״ח אייר ש׳ ו ה ת ע נ ג ו ע ר רוב שלום
ע״ה יעקב לעסרי
ע ״ ח מ ש ה זריהן ס״ט
עי׳ה ש ״ מ ה א ג ז חיים ס״ט
מקום החותם של כית דין הצדק כעוכ״י מ ר א כ ש יע״א
לפי׳ק
הסכמת
הרבנים הגדולים כי דינא ר מ ז היושבים על מרין ומתוכם כעין חח1מל חרחי׳ג ראכ״ר
כעוב״י
ראש
ש״ט
צ׳אר י כ י 1׳ א ואגפיה
יע״א כ ס א ס ל ע ר י כ ו ן כ י ר ״ א
שבטי ישראל • קכל מסיני ומסר לנו תורת יקוחיאל • ומאז וחלאח דור ורורשיו דור וחכמיו לא
השבית לנו גואל ״ איש על ה ע ר ה יושב על כסא ישראל י לשפוט לרון ולחומת כין רם לרם כין דין
לרין רב פעלים מקכציאל ״ גם להגות כתורת אלי • כמילי רררשא מבראשית ער לעיני כל ישראל ״ גם
לחטיף לעם ר מ י מוסר כעקביא כן מסללאל ״ ככח ואל ״ דכרי למואל ״ ואין דור שאין בו כשמואל
וכדוד מ ל ך
ראש
ישראל
המעוז חזה • חרכ הקדוש מזח כן מזח • מחזה שדי יחזה ״ ומח נבכר חיום הזח ״ אשר ראינו
מראות אלריס האי ספרא נחר ספרא" דמאריה 0כ הנמצא כיח י ם־זר
משכיל"* ?"*דוד
בשנותו ״ שלם הוא ושלמה משנתו • ארי דורש ככתרי אותיות ומגלים לו רזי • דחכר
גזיזי • דר׳שמ ארי גברא דכא רשעיר חזי * ואתיא מררשח רמשים לכל חזציהם • ערבים לכל שומעיהם
ישראל
כולם אחוזי • יגל יעקכ ישמח
ראש
הממשלה ״ לו דומיה תחלה ״ חנה עיניכם הרואות • האי גברא רכא האיר וזיח אור זר׳וח לצריק
משיירי אנשי כנסת חגרולת • מנורת זחכ מ ל ח • וגולה על ראשמ תורה ריליה היא רנפיש חילח
איש חיל רב פעלים מקכציאל מאור חגולח • רכ ור״מ לעיר ש״ח וש״ס היא מעיר
וחמסוללח • שמחם תצא תורה ע ל מכונה ועל תלח י ותצ׳לח רוח ח' אל
מראכש
ד ו ד וישפוט
ישת 1יורה יורח ירין ירין את תדרך ילכו כת ואת חמעשח אשר יעשון
השחר עלה • תודח וגדולה • דמי לכר אלחין נורא תמלח • והימים אשר מלך
חגרולח
את
מאיר ע ע ו סגמים וכמו
ד ו ר חים נדרש לכל V1כרין
כשמן כלולה ״ מוא ניחו
ומשיכ כהלכה ״ איסור יחיתר דיני ממינות סולת נקימ • כי״ג נ פ ה מנחה
מנ״יר י שר מצבא • איש אחר מן •חרמ׳תים ״ שמו נודע בשערים כשויח קרי׳תים י נר חמערכי • צפירת
תפארת ו ע ט ר ת צכי ״ חרב המופלא • גדלו ו ט ו מ מלא• כל רז לא אניס ליס כנסתי ובנגלה* חקילכקשית
המלך THצבאח
,
זלח״ח זצוק״ל ״ יראי ח הללוהו • כל ז ר ע י ע ק כ כבדוהו ״ ו ג ו מ מ מ נ ו כל זרע
_
ישראל
ד איש השלישים • קדש קרשיס • חמש׳מח י1ח׳ים ואנשים י ויועץ חכם חרשים • כר כריח דרכינא שמו כשם
רכו ״ וכקרכי ישים איר מ •שם קטן משם גדול ח :א ר ח
כקדשים • חוטר ג ז ע משרשים
י
חח׳ המפואר כנש״ק כם״ר
דנא רשים • ונפשו אותה לדפוס סררא ויעש
להעלות על משכח חדפוס מחני מילי מעלייתא
ד1ד לו שם •
מ ם אנשים י חו<* ידידינו ה מ ת ע ס ק
דוד צבאה
ניר •וימצא גתוכ כתבא
כשם הגדולים ורעת קדושים
מילי ר א מ ת מ ע ט מהנשאר אשר נמלטו מ פ ח יוקשים
מ כ מ כ חזמן נפסדו וחע 6אכלס וחיו למאכולת מדרש לפרעושים • לכן •מר׳ כרי-מ-ררכינא חגר שארית
מ ח ו לתרפים תמימים • ולא יניח ולא ישקוט ע ר יכונן ו ע ד ישים תסלח לדור מלך
ראש
י^ראל
כל קומת י חוסן ישועות חכמה • לדעת ולתור כחכמה • נעתירח את פני מ מ נ י הכמח י וכל
חמתנדיכים כ ע ם כי יתרמו מנרכת לכם תרומם • מ ז ו כסף מ ז ו זחכ סלעים דינרים • כל כריכ לכ
הסכמת
7
t
ירים ״ יתו״ר נעי>ש וקדממ • לדוככ שעתי ישנים ולחג כחכמת ־ וזכות מרכ מ ק מ י
דוד
מלך
ישר^
ישראל
חי וקים תמי מ ש מ ר ת כ ם שליממ מ ע ם ה׳ אלמי
ר א ש כית אכ • ולגגו יכאכ • על גלוחינו ממר ו מ נ מ מ י יתומים חיינו ואין אכ • משנגנז אכ ״ חוא
מלכנו חרא משיחנו זמ רכות כשנים עינינו תלויות למו׳ א ב • ע כ ר קציר כלמ קיץ ואנחנו לא נושענו
ועינינו כלות ומחלות לרחמי אכינו שכ1מים ״ שיממר ויגונו גאולח עולמים י ו י מ ת ציון וירושלים י וגן
דוד יכא ויגאלנו ״ ויקכץ נדחינו נדחי ישראל • מן משיחלישראל״ כ ע ג ל א וכזמן קריב אמן
ל״ד חחו׳יף כשיא לח׳ תמוז יח״ל שנת ויהי כ י ש י ח מ ל ך לע״ג • רוצ״ק כעוכ״י צ׳אר
זח שלום ־ המעתירים
ל כ י f׳ Kיע״א 1אג6יה • ומימ
כ ע ס ע ת ר ת מחיים ומשלום :
כ ע ד ממתנדבים
,
»״מ מ ש ה מ א י ר חי א י י ק י ס
ע״מ ד ו ד א ד ה א ן
סמי׳ר ומו״ץ
ס״ט י ב ראשי ורא״כר
מקום חחותם
מקום מחותם
ע״ח א כ ר ה ם אכיחצירא
ס׳״ט דיין ומו׳״ץ
1
מקום חחוחס
ה ס כ מ ת ה ר ב נ י ם ה ג ד ו ל י ם כ״ד ה ג ד ו ל היושבים ר א ש ו נ ה כ מ ל כ ו ת
בעי׳׳ת
רבאט
וס1:י י»״א
כ מ ו השחר ע ל ה ״ עלה והאיר לעינינו • כתופעת אור יקרות האי נ ט י ע מ של מצומ כנש׳׳ק כלו קדש
קדשים כמם״ר ד ו ד צ כ א ח 3ר״ו ״ אשר עיקר שורשוחי שתול ע ל פלני מים ״ כר כריח דרבינא
א ש ר חן חיום כזרוון אורו
אשר ישא אה שמי עליו ״
ארי דכי עילאי •
תורח אשר דלה דל*
לפנינו אתא ואייתי כידיה ס פ י מ ש כ י ל ל ד י ר מ ע ט מן חמעטןמחרושי
״ אשר ח כ מ ת אלה ס כקרכו גדול מ ר ק שמו • כי גדול מכל
מתורתו של רכו איש חאלחים
כני קרם ״ ד מ ן רמקרמי כמלולא ״ גדול מרור כדודו • מרכ מגדול וממופלא * כנסתר ו מ ג ל ח ״ דכל רז לא
אניס לימ ״ כאחד הצכאים ״ בסורמתורמ ומשוטים יחיקים • ג ם כסוד קדושים רכמ .ע ט ר ת תפארת ״ וגולת
מכותרת־ כקש״ ת כמומד״ר ד ו ד צ כ א ח ד^״א • חן היום נצנצה מ ח אלחים בקרכו ״ כרא מ ז נ מ
מלזמ אשר קרא שמו מ ש כ י ל ל ד י ר כשמו כן הוא
אכא • לעלות מספר הקדוש
מכיא לנו למאיר
ע ל משכח מדפוס • תן אמת כל מ ע ם מקש״מ קשיין אמררי ראו מ ם
עינינו לא כאשר קוינו מלאנו ראינו ״ יען כי מ ק י ם קרמתת י באוזנינו שמענו • ואבותינו סערו לנו מראש
מקדמי אר׳׳ש • מן כלשונם מלח • כי המלך דוד גאון י&ראל דרך גדילתו י מר׳יס נהריים ״ < prכין
המשפטים • מקור החכמה ו ה מ ד ע כסימן ורררע י יחיד בדורו משיירי כנסת הגדולמ • דרכ גוכרימ ורפ
חיליח .מארח דתלמודמ .גדול הוא כשחקים .מכני הענקים י ועסקיו האירו מ ק י ם • שמו נ ו ד ע בשערים
מגן הוא בגבוי־ים • כתורות ו ח ק י ם ' ו מ ש 1ט י ס לכל עשוקים י ותורת אמת היתה בפיהו * רגלי בה ע מ י ק ת ס
ומשתיתה • ו ט ו ב :ת ר י מ ג ל ח ובנסתר • כאשר באוזנינו שמענו ־ ונוסף על השמועה י מ ה שהגירו כגדלן
גדולים ח ר מ י ם מארי אתריה דמור המלך דור י על גורל חכמתו י על חכוייו היקרים י אשר מ י ה
גוזר ים התלמוד לגזרים י ומשפטיו משפטים ישרים * גס לרכות מדרשים ותורת קדושים מקדשי ימ י ועל
זח כ מ ע ט דאבה נפשינו * על אשרקויתח נפשינו י מתי יבוא ע ת שמחות לראות מתורת ממלך דוד ג מ ל ו ת
וב־לאות ־ אך זח חיום לא זכינו אלא מ ע ט מן ח מ ע ט • מנצוצי אור כ מ ג מ ל א אורניה ״ ועל זה ת מ ה נ ו
ע ל אור נערכ זרע רכ ״ על מי ועל מ ת מ נ ע מ מ נ ו ת ט ו כ וחמטיכ • ו ט ע מ ו ונימוקו ט ע מ א ט ע י ם ״ כיכ3
ספרי כ ו ת כ ו ת ^ ג י רכ שואילים מלכו כהס• רכנן מארי אתריה דמויי• לסודות מ ה ם משפטים וחוקות ישרים
ומעיקרא באו לידס כמופקדים ״ ובסוף חזרו כמוכחשין י ודין ג ר מ א שלא נראו ע ת ה כעליל •
?כ׳׳פ מרור אתם ראו זרע קדושים • *כל מכתוכ כך -ס :ר להחוייה ״ הכל כתוכ ככתב אמת עלי יושר
ועתירמ ת ו ר • לחזור לאכסנייא שלת • להאיר יז״זו מ נ י ק י ו מתורתו 1ל המלך י־וד ״ ו ל ע ז מ ת ת
הסכמת
ח
״
8
מצום רמייה כ ל ע ם כני ישראלי •שככל מקום אשר תדרוך כף רגלו רגל ישרה דחאי נ ט י ע ה של מצרה • מצומ
רמייה להחזיק כידו לתומכו ולסעדו • כמנה יעה איש איש ככרכתו ־ קומץ של כרכה • להדפיס זה פ כ ר
מ ש כ י ל ל ד ו ד להפיצו ככל ערי ישראל • לטעום מ מ נ ו נועת ורכש • כחגים ומועדים ויומי שכתות
לחיות שפתי המלך דוד דוככות • זכותו וזכות תורתו ת׳ צכאות יקרכ גאולות אכי״ר ״
ר פ א ל אנקאוואס״ט
חצכ״י
יוסר• ך ע ט א ר
ס
״ ט הצעיר
חיים יסוחי* בירדוגוס״נו
מקום החותם של כית דין חגדול כעוכ״י רכאט יע״א
הסכמת
וזרכ הכולל • ענותן כחלל • זקן יושב כשכת תחכמוני * ממשפחת ר״ם כמוהר׳״ר
צבאח
מאיר כברק
,
נרו וכניו הגדול שמא דמאריח עליה • שם חגרוליס חח׳ חרכ חמוכחק
"1
״ מרביץ תורה כישראל י כמוהר״ר
ה מ ל ך דוד
שכך רואות יאת
Hצכאח
נככר חיום יום כשורה • ליהודים חיתח אורח • אור גדול כקטון כגדול או״ר למינים
משכיל
הגדולות ״ ואת המראות ״ הרואמ אומר מ ק * ״ י כרק כן אכי נ ו ע ם * ספר
לםרכ מגדול מ ע ״ ו מ • אריה דכי עלאי • םמקוכלהאלחי • רכן שככ״ח כנסתר ו מ ג ל ה •
נר חמ<גרכ • עט״ר ונזר משפחתינו • כמוהר״ר
אחת דתו לאמת.׳ אמת לאמיתו • וחי ע מ ו
היו•
חי״ו אשר נקרא עיש הרכ םגרול
ויע׳״א •
מה
ללוד.
מס^וד
חזה אור נגח עלינו
י
׳מישכיל
כצפייתינו צפינו
י
ה מ ל ך דוד צכאח
ל ד ו ד מ ר ך ישר^
זיע״א ג מ ה מכל ח ע ס
כחגלות נגלות
י
אור יקרות ״ סספר חנככר והנורא
אמרות טהורות ״ חידושי וביאורי קצת פסוקי חנ״ך וריכורי חרא״ס ופירושי על הילקוט וקצת חידושי
השים ושו״ת ר מ י ם נחמדים וערכים • מתוקים מרכש ונופת צופים * תירתו תורת אמת • חלכח וחן מורים
מלכה לדורות • רכ יזיליה ורכ ג ו מ י ח • ואם כגכורות • מאן ספין ומאן רקיע לית דין מ אנש כל קכל די
רוח יתירה כיח מאירה כמאורות • כל העולם הלכו לאורו כמשה מפי ח ג מ ר ח
וכדוד מלךישד^
א& אמרנו נבוא העי״ר מעשם תוקעו וגבורתו ״ אין קץ לגדולתו • מ ו ך שחלק מחכמתו • באשר ח אחו
מראכש
מר יתיכ כרישא .על כסא חחוראח .יורח יריח ידין ירין כעיר רכתי ע ם -ע י ל ^ מ ח ו ל ל ה
יע״א * כאמת אמרו מאן דתוליד ליה אמיח כותימ הוליד * פתח חכיתיח ומלא גרונם.
של חכמים יין יינה של תורה ויורד כנמרות י חכל על ראכרין חידושיו המופלאים על הר׳ טורים ועצ
סש״ס ״ שס שם לו חק ומשפט חלכח לדורות • יהי רעוא שזכות חרכ ה מ ח מ מרן
,
ת ע מ ו ד להעלות ולראות על משכח הרפוס רגל
^ליגו
י^קכ
ישמח
י*
דוד מלכא
ישראל
משיחא״
לשכח למרכרימ ררכינא נ ט ע נעמניס * חוטר ג ז ע משרשים • שמו כשם רבו • החכם כנש״ק כחמ״׳י
דוד צבאה
זלח״מ כלא׳וץ מנ״יר
צבאה
הי״ו כר החכם משלם והכולל • ענותן כחל; • מזרי׳ק טהור כמוה״ר
אברהכש
הרכ ממחכר זיע״א • אםר אזר כגבר <ןלציו,גמו2י£
לאור ת ע ל ו מ ה מ ח מ ת הקדש של מר זקינו הגאון
ד ו ד מי*ך
ישראל
•הי שלם בחילו וישלם ת׳ עעלו • וזכות הצדיק הגאון מר וקינו זלה״ה ת ע מ ו ד לו לראות טוצמ בעמלו א מ ץ
ימים ושנות חיים וגדולת ו כ מ ר
הכי ד
מחו״ף
רבאט
כשלמי
י^1ראד*
כדוד מלך
אכ רחמן דחאי שתא חתיע״ר לפ״ג ושלם ״
ע״מ מ ס ע ו ד צ כ * ח ס״ט
ע״סדוד צכאח»״*
Tuaii - Imprimerit Jacob Gucdj, 14, Hue d•• Epines
כס״ד
ספר משכיל למד
פרשת חיי שרה
ויכוח שכין אברהם לעפרן שאברהם ע ״ ה אמר
ככסף מלא יתננח לי ויען עפרן השדה
נתתי לך ו ה מ ע ר ה אשר כו ונוי רהו״ל כנררשתי
ללא שאלו שאברהם לא כקש מ ע י י ץ כ״א ה מערת
ועפרן הוסיף השרה נזיאך ניכו לכו לעשות כן
מוגה שלא כקש מ מ נ ו .א ב ר ה ם י והתש־כה לזה
נלע״ר ד י ו ק על מ ה שנחלקו ה ס מ ״ ע וסט"ז כההיא
רחו״מ סימן ק״ץ ע ״ אין קרקע נקנה ככסף
דהס״מע ס״ל שהנס:׳ שהקי־קע נקנה בו צריך
שיהיה משויוי חמקח דווקא אכל צתת ב-רוטה
כתורת קנין איני מ!עיל והרב ט״ ז ונן הב" ח ובנים
מ א י מ ת חולקין עליו וס׳ל די :ל מ ט ה ב ע ל מ א
כתורת קנין סגי ולא כענין שתהיה משיווי המקח
ומבואר כש ץ״ץ ס׳ו רהאומד לחכירו הילך מנה
ויהי שרי מ נ ו ר לך מ ראם ארס חשוב הוא הלוקח
לו המקח שהמוכר נהנה
כיון שזכה במנה
כ מ ה שמקכל ממנו מתנת * עיר נקרים מאי
דאיתמר כגמרא ר מ צ י ע א פ י א ״ מ כ״כ א מ י מ ר ו מ ר
זוטרא ורכ אשי אקלעו לכישזנא דמדי כר איסק
אייתי אריסיה תמרי ורמיני י א מימי ו:נ־ וטי־א
אכלי ורב אשי לא אגל אתא מ י י ב י איסק א״ל
אמאי לא יהבת מהנך י ביתי אייל השתא א מאי לא
אנל מד א״ל רילמא משוס בישיפא אמר הבי •
ומוכח ראם הוסיף שי לית ביה משוס כיסופא
ובזה נבוא לבלל הביאור כס״ר שאברהם
אמר ככסף מלא יתנכה לי בלרמי לאפיקי בסף של
קנין..שאיני• רוצה 'לקחתו ב ז ו י ת מ ז ת ולקנותו
~בב0ף לקנין דליקני ;חשבמת הט״ז והב״ח ופ״מ
אלא ככסף מלא כלומר שיווי המקח כילו וז״ש
ככסף מלא יתננהלי ויען ע פ מ ן לא ארוני שמעני
כלומר הגם שאני ניתנו כמתנה ע נ ״ ז חשוב כאלי
אתם קונס ככסף דלקיחמ ארם חשיכ שמה נתינה
דכההיא חנאח שנהנה הניתן כמה שארם חשוכ
לוקח מ ה נ ה ממנו חשיבה כסף ונק^ה הקנין וכמ״ש
י ^ ־ ש י ׳ ק״ץ ש״ו כנ״ל וזי׳ש אדוני שמעני ״םשדמ
פ^ןתי לן כל*מר כ מ ה שאתה ארוני המלך וזו הנאה
גדולה דאדס חשוככמוך יקכל מירי וא״כ והחשיב
כסף לקנות בו ווזשתא t pעפרון שמא יאמר
אברהם ויחשד אוהו־גשמא משוס כיסופא הוא
ר
י/
רעביר בראותו ארס גדול נראה בבכורו ושאל לו
פא״ פ ה מ ע ר ה וליפני חיבור והכושה הוכיח שלא
כרצוני לז.ז לו המערה־ לזה נתחבה ע:זרוןואמר
הנני נותן לך גם השרה ואין זה משוס כסיפא
רהרין הוא ראם הוסיף ובא מורה וכא כי כלכ
שלם עושת ונראמרן ורו יק כנלע״ר ועיין כס1ר
הכהיר להרכ אזולאי זלה״ה ראש דור פ׳ חיי שרה
שררך דרך זו כענין עפרון באמירת אברהם
כמאמרו בכסף מלא בשיווי המקח כראמרן אבל
כענין תשובת עפרון לנתיכת השר־ הנוסף לא
נ ת ב בכוס ומקרא הניחו לי מן השמים להתגרד
בו והקדמות הנ״ל עצמן לקוחים משפר הניל פ׳
בהעלותך יעו" ש כנ״ל רור צכאח נר״ו
גגמ׳ כל המוסר דין .על חכירו הוא
איתא
נענש תחילה שנאי ותאמר שרה לאברהם
חמשי עליך ונתיב ויבא אברהם לשבור ונו׳ ופירש
רש״י ונתיב ויבוא אברהם ונוי הוא קבר אייתה
והוא תמוה מ ה קשה לרש י שניים הוא קבר אותה
ןנ״ל שהוא פשוט גמור ני איתא כבעל הטורים
ויבוא אברהם ונוי ול ככולן ה כתיב כ' קטנה שלא
ככה אלא מ ע ט מ ז נ י שזקינה היתה .אי׳נ מפני
ם :י ה משיה דין על אברהם ושיתס נ מ ו מאבד
עצמו לרעת שסין משבירי; אותו כנן לא ב נ ה אלא
מעט •
אמנם התינח אם השפר א הוא יקרא רש נכי לבן
מי שמאבר עצמו לרעת אין משפירין אותו
ולכן לא בכה אלא מ ע ט אבל אש נאמר הספרא
יקרא דתיי אס נן ג ם ה.׳נאבד עצמי ל ־ ע ז ג״כ
מ ש נ י ־ י ן א ו ת י כי אין זה ככורי אלא משים כבור
החיים ואיתא בגמ׳ דטנהררין ת״ש דהשפדא יקרא
רקיי הוא רכתיב ויבוא אכרהב לשעיר לבית יאי
אמרת יקרא לחיי וני י משום יקרא דחיי משהו לה
לשרה אלא ע״כ שהוא יקרא רשנבי נמצא מ נ ח זח
מ מ ה שהמתינו מ ל ק מ ר לשרה ע ר שבא א ב י ה ם
וקכרח כעצמו מ ו נ ח שהספרא יקרא רשכבי והשתא
יבוא ע ל הנכון רכרי ה ג מ ר א כל המוסר דין ע ל
חבירו הוא נענש תחילה שנ״א ויבוא אברהם יקשה
ל ר \ י מנלין שמתה שרס מפני שמסרה רץ על
אברהם ד י ל מ א ח ג י ע זמנה למות מפני שהיתה זקינח
וחא ראייה שכתוכ כתורה כ׳ ק ט נ ה שלא ככה אלא
מ ע ט א״ו מפני שחיתח זקינח ואין לומר דלעולם
מפני
\ י 1
י
משכיל לדוד
פרשת
מפני שמסרה דין נ מ ו שאמרנו נענשה מ א י א י ת
לך למימר שמנח ש:׳ קטנה מ ו נ ח מפני שתיתה
זקינה .זח אינה ראייה שגם מפני שמשיה וין בכח
מ ע ט ולנך כי׳ קטנה גם ז״א שהרי הס:רא יקרא
רחיי וא״כ גם מי שמאבד עצמי לרעתמספידין
אותי וא״נ למה ככה מ ע ט איו מפני שזקינח
מיתה ולכן כ׳ קטנה ולא בנה אלא £ע ט וא״כ
מנ״ל שמש״ה דין לבן כא רש״י רפי' כדבריו ויבא
אברהם הוא קבר אותה והמתיני לו ו מ מ ה
שתמתיני לו מוכח יקרא רשבכי וא״ב מי שמאבר
וכו׳ אין משפירץ אותו ולבן בבה מ ע ט ולעולם
מפני שמשרה רין לש גיס נענשה רק ל מהרב
פרת יוש: :
פרשת תוי״דות
ו א י ה תולדות יצחק כן אברהם אכרהם הוליד את
יצחק הדקדוק מבואר כיון ראמר יצחק כן
אברהם איני יורע שאברהם הוליד את יצחק ומת״ ל
אברחס ה! ליו את יצחק ועור יש ל-קרק מאי הוליד
דקאמר• חול״ל ילד את יצחק רהוליר לשון מפעיל
פועל יוצא לשלישי ובאן איך שייך רק לשון פועיל
עומר שהוא ילר י ונלע״ר ד י ו ק ע ם מ ה שאמרו
רז׳׳ ל שטעם שלא נשא יצחק קורם לזח אשה משוס
שירע אברהם אביו שאין בו רק נשמה דנוקבה ואין
יועיל ואין יציל ישא אשה אבל בשנעקר ע ׳ ׳ ג המזבח
פרחה נשמתי נשמה דנוקכא יבאה לי נשמח ררכור׳
ולכך אחר שבאו מן העקירה ל ס אליעזר לחכיא
לו כת זוגו מה״ט רכתיכנא העילה מזח מי גרס
ליצחק שייליר היא אברהם שעקרו ע ״ ג המזבח
אבל אם לא שמע ברברי קינו שיעקיר את כני
היה יצחק ע ק ־ י בל ימיי ילבן ראיים כני יצחק
ליקראות עיש אב־הם כאילי הס גניי ממש .וזח
כוונת הכתיכ וא!ה ת־לרית יצחק שהם יעק׳כ ועשו
האמורים ב:רשה ראוי לומר שהם כ׳׳ן ר״ל שחס
כני אברהם ממש ונ״ט לוה ואמר אברהם הוליד
את יצחק ר״ל אברהם הוא שגרם שהוליד את יצחק
לשין פיעל ייצא דהיינו שילד יצחק כנים והיינו
מ ה ע ק י ד ה בנז לכן ראוי לומר כן אברהם שהם
בניו ממש בני׳ל ועיין בנחל קרומים וכעמור
הישיבר .מש :״י בזה יע״ש ועיין בספר זרע גרך
fביםה זו שהביא הקרמה זו משס
מתדורא
ש
,
וי״תר
תלמידי הארי ז״ל יע״ש :
לו ה׳ וההר רבקה אשתו כתב רש״י ז״ל
לו ולא לה לפי שאיני רומה תפלת צדיק
חיי שרה
10
בן צדיק לתפלת צדיק כן רשע לעינך לו ולא לת
עכ״ל הקושי בזה הוא שמדברי רש״י משמע דת:לש
צדיק ב״ץ יותי מעולה מתפלת צדיק בן רשע וזח
הפך הג״מ ערק נ׳ דמ״ס תענית וז״ל מעשת בר׳
אלעזר שירד לפכי התיכת ואמר כד רננות ולא
נ ע נ ה וירד רננ׳׳ק בן גרים אחריו ו א מ י אכ״מ וכר׳
ומיד נ ע נ ה כסבור ין ה ע ם שזכז .גרול-מזמ יצאת
כ״ק ו א מ י א לא מפני שזה גדול מזה רק שזח
מ ע כ ר על מרותיו וזח אין מ ע כ ר על מרותיו עכ״ל
ופירשו חמפז״ל שמה שאמר אינו מ ע כ ר וכו׳ אינו
ר״ל כפשטה שאינו מ ע כ ר על מלותיו דזח אינו
רח״ו שיאמר כן על ר״א רק פירושו שה׳יט שנתקכלח
תפלת רע״ק יותר משל ר׳יא משום שתפלת רע״ק
הוא כן גרים ולכך נתאוח ח׳ לתפלתו• שגדולת
תפלת צדיק כן רשע יותר מתפ״י צדיק ב״ץ וזחו
כוונת ח ג מ ׳ שזה מ ע ב ר על מרותיו ר״ל רע״ק
מ ע כ ר ע ל מדותאכיתיו שחואצרק גמור וזח שהוא
ר״א אינו מ ע כ ר על מרותיו שגס אבותיו נדקים :
התני מיחת שתפילת צדק כ״ץ אינה כמו תפלת
צדק כן רשע שגדולה תפלת צדיק כ״ר
מתפילת צדק כן צרק ורש״י כתכ ל ה פ ך :
ורבגי אשכנז ז״ל פ״י שמ״ש חג״־מ שכל אחד
היח מתפלל ביוית יצחק בזוית זו ורבקה
בזוית זו יצחק מתפלל רבש״ע לאתתן לי בנים רק
מצדקת זו ורבקה מתפללת לא תתן לי בנים רק
מציק זה נמצא שיצחק מתפלל על דבקת ורבקה
מת:ללת על יצחק ואמר חכתיכ ייעתר לי ח׳ ר׳יל
שחתפצה שהתפללה י כ ק ה על יצחק נתקבלה יזמו
ויעתר לו ה׳ וע״ז תמה רש״י לו ולא לס .ר״ל
מלשין הכתיכ מ ש מ ע שלא נתקכלת רק תפלת ״בקי
שהתפללה על יצחק ילא תפלת יצחק שחת1לל על
רבקה ולמה אירע כן ואחא השיכ דהיינו ט ע מ א
לפי שאיני רומה תפלת צדק וכר׳ ור״ל שתפלת
צדיק ק רשע עיין .ט1י כמעשה שכג״מ ולכך
נתקבלה תפלת רבקה מהי׳ט ובזה יתישכ לנו דקדוק
אד,ר כרכדי רש״י ז״ל שאמי* א#נ רוע0״ס£לת-צריק
כן צדיק לתפלת צדיק כן רשע מי נתלה כמי קטן
נתלה כגדול וא״כ מ ש מ ע מזה שתפלת צדיק כן
רשע יותר מעולה משל צי־יק כן צדיק וזח חפך
דבריו רברישא שאמר לו ולא לח יני' אלא ודאי
; כמ״ש וא״ש :
נראה שחרברים רחוקים כרכרי רש״ו
ול^ג׳׳ד
ז״ל רמי גילח לו לרש־׳י דפי׳ הכתיב
ויעתר לי היינו תפילת רבקה שהתפללה לצורך
יצחק ע ר שיקשה לי ולא לה ילמח לא יפורש חכחוכ
כ*6וטו י
*1
פרשת
משכיל ל ד ו ד
כפשוטו שאררכת תפלת יצחק שהתפלל על רכקה
היא שנתקבלה וא״ש ויעתר לו דהיינו לתפלתו ולא
יקשה לנו לו ו ל א ל ה ועוד שדברי רש״י שאמר לו
ולא לח ימאן עירושם,ואין זה רק מדברים חתלוים
כשערה ואיפשר לומר שחרכרים כפשטן וה״ק לו
ולא לס ר״ל חו״לל ויעתר להם ה׳ שאין שייך לומר
ויעתר לו כיון רלשניהם נעתר שהרי הולידו ולמס
ליה למימר ויעתי־ לו לזה חשיכ רש״י לפי שאינו
רומח תפלח צריק כן צדיק לתפלת צדק כן רשע ר״ל
לפי שגס רכקח התפללת כמ״ש לנוכח אשתו ולכך
עפ״י הנחה זו סוכרת אי תות קתני ק י א ויעתר
לחם חו״א שמי גרם להם ע ר שהולידו ונעתר לחם
מ״ היינו מצר תפלת רבקה אימנו ולא מצר יצחק
אכינו מפני שת1לת צדיק כ״ר יותר מעולה מתפלת
צדיק כ״ץ וכפי מאמת רצה השם להודיע שמצר
יצחק אכיכו נתקכלח התפילה והולידו ולכך כתב
רחמנא ויעתר לו כמקום להם לרמש ולחקור
שמצד יצחק אבינו הולידו ונענזר להם תשי״ת ורו״ק
כי הנה פשוט וברור לענ״ר וזהו שחזר רש״י וכתב
כסוף חדכור וז״ל,ולפיכך לו ולא לה עכ״ל וכל
העולם תמיהס רהאי תי׳ מיותר לגמרי ולמ״ש
אי:ש דרי׳ל ולפיכך לו ר׳יל לפיכך כתכ רחמנא לו
כלומר דלא תימא מצד רבקה ונמ״ש לו ל׳ה אמר
מכתיב לו וכו׳ ורו״ק ועיין במהרי חיר׳א כספר
פני דור משפ״י כסי׳ זי של רש״י והאריך שם שכך
חיתה חמרה המתפלל ע ״ ע תפלת צכ״ץ ייתר
מתקבלת מתפלת צכ״י ינמ׳ש יריק׳ :
רתרוצצו הכניס בקיבה י ת א מ י אם ק למה
זמ אנכי ותלך לדרוש את ה׳ ובו׳ יש
מי שפירש כמ׳ש רז״ל מפני מה הי,י אמותינו עקרות׳
משים שחקב״ה מתאיה לתפל־יס :ל צדיקים ואמרי
רז״ל אמותיני לא היי ב :ת ־ ה של־חיה׳ שלא היה
לחם צער הלירה׳ ובן בל מנשים שתת צדקניות׳
וזש׳ ויתרוצצו הכנים ובו׳ ומזה ידעה שיש לה צ ע י
עיבור׳ וזהו ותאמר אם ב; למת יזה אנבי רי׳ל אס
כן שהייתי בפתקה של חוה׳ ואיני מנשים צדקניות׳
למה ז ם א נ כ י ע ק ר ת ׳ ולמה הזאיי זי לילד כיון שאין
אני צדקת׳ דתו לינא למ :יר טנבמאמשום רמתאוה
וכו׳ דהרי איני צדקת׳ ע ׳ בי גדל הכאב מאד ייתר
מנשים רעלמא • ויאלנר ה׳ לה שני גויס בבטנך
יוכו׳ כלומר שהשיבה ה:י"ת ל?ילם שהיא משאר
נשים צדקניות.ולכן הי.זה ע •יה .ו ז ה שהיא כצער
עיכור אין זה בצער העיבור דםאר נשים אלא שני
ניים ככטנך וכוי ,ולכך כל א׳ מ פ ר נ ס לצאת שכל
א׳ אומר אני אמליך ולא מ ט ע ם חבלי יולדה'שמעתי
ץ
יא
תולדות
והוספתי כפך ש!ר משלי כסר׳ הלא תראה חפי׳
כתוכ כספר פני דור מנ״ל ומשס תכיר ו ת ד *
שהוספתי נופך משלי כס״ד ו ד ו ק ׳ :
עוד לאלו״ק מלין כמש׳ הרכ חי׳ אגדות כפרק
חלק עלה צא׳ שהקשה כמשי ח ג מ ׳ שם וז׳׳ל
אמ״ל אנטונינוס לו כי יצה״ר מאימתי שולט כאדם
אמ״ל משעת יצירה׳ אמ״ל אם כן יכעוט כ א מ ו
ויצא .אלא משעת לירח אעד ר׳ כזה נצחני
אנטונינוס וקרא מסייעו שנא׳ לפתח חטאת רוכך׳
•נשמע מכאן רחעיקר כדכרי אנטוניניס וכך ע ל ת ה
מסקנת ר׳ ואכ׳ יש לתמוח ממש רז״ל ע פ ׳
ויתרוצצו הכניס כקרכה ״ שכשהיתח עוכרת ע ל
כתי עז׳ עשו מ פ ר כ ס לצאת וחיכי עשו עכיד כן
והרי אמריכן דאין יצס״ר רק משעת לירה ו ע ו ד
קשה ההיא דעוכרה שהריחמ דאתו לקמיח דר׳
חנינא אמיל לחישו לח כאוזנח ולא לחישה • נפק
מינה שכתי אוצר פרי קרי עליה זורו רשעיך מ ד ח ס
שוכ מ ע ש ה כזח ולחישו לח כאוזנח ולחישה נ!ק
מינה ר״י קי־י עליה כטרם אצרך ככטן ידעתיך ״
הרי מכאן גם כן מ ש מ ע דיצם״ר שולט כאדם משעת
יצירס שלא כמסקנת ר׳ תקרוש׳ וזאת ניחא ליה
להרכ ז״ל דשאני חתם דע״י אמו אי פשר דיסיח
שולט מ ש ע ת יצירח .אמנם ההיא רעשו אצריכה
עיון :
ו ה ר ב אזולאי נר״ו כספרופ׳׳ר חכיא תירוזמשם
א מ ר י נ ו ע ם • רשאני ההיא רעשו דרך נס
היה ואין למירין מ מ ע ש ה נסים • והנס והנס הוא
דיעקכ ראש לעס סגולה ע ס כני ישראל • ועשו ראש
לסט״א לכן אין למדין משם יעוש״כ • וכזה אכוא
לפרש קראין ררכקה ס״ל ריצס״ר אינו שולט כאדם
ע ד שעת לידה וכראסיק דה׳ק וחוק׳ לה מ מ ע ש ה
דידה כשהיתת עוכרת על כתי ע ז היה עשו מפרכס
לצאת והיכי עכיר הכי והא אין כר יצה׳ר כולי האי
וזהו שתממח ותאמר אס כן למה זה אנכי כלומר
כשלמא כהחיא איתתא רהריחה ביוה׳ךאפשר לומר
כמ״ש חי׳ אגרות רע״י אמי א:״ל רש,־לט כו מיצירת
אכל כ מ ע ש ה דירי למה היה כן • וזהו שרמזת
כמלת אכ׳כי למעוטי ההיא אתתא הנז׳ ולפי שרכקח
לא ס׳ל רק כדכרי מהרש׳א ומפני כך קשיתה מ ע ש ה
רירה כמ׳ש ח״א וע״ז חשיכ לה חשי׳ת שני גויס
ככטנך וכו׳ וחין למדין מ מ ע ש ה נסים וכמש׳ ורוק׳
כ׳ל :
ו ד ר ך רמז איפ׳ לומר כ מ ה שחקרו כת חקודמי'
איך זכו יש׳ כנתינת התורה והלא למלאכי
השרת ראויה היא מרינא דכר מצרא ואשכחנא לה
פתר)
,
,
פרשת
משכיל לדוד
פתרי דקי״ל דכמתנה לית כה רינא רכר מצרא׳
וכנד׳ כיון שבנתינה נתנת ת׳ ליש׳ לנך כטלה
ט ע נ ת רינא רכ״מ רמזו כמלת אננ׳י ריי׳ת אנ׳א
כפשא׳י כתכי׳ת יהכי׳ת כמ״ש והק׳ על זה ולמאי
איצטריך לזה הרי אמרו כמדרש כשעלת משרע״ה
למרום אמרו מה״ש לפני הקביים מ ה לילוד אשה
בינוני אמ״ל לקבל תורה בא אמ״ל רבש״ע תנה
חורך על השמים אמד חקב״ה למשה החזיר לתם
תשובה אמ״ל משה כלום לפרעה נשעכרתם ונולי
ע״ס סיום עשרת ת ר כ מ ת מ ש מ ע מזה רצא שייך
התירה למלאכי חשרת וכיון שכן למאי איצטריך
ט ע מ א דמתנה ותירצו חמפז״ל ראיצטריך האי
ט ע מ א ראנכי׳ משוס תורה הנעלמת שהיא סור
ה׳ וההוא ט ע מ א הנאמר כמדרש קאי לתורה
ש ככתב וזת שאמר ויתרוצצו הכניס וכולי כלומר
שראתה עשו מפרכס לצאת מ ע ו ב ר ה כבתי עז׳
אמרה א׳יכ רשייך כנו יצה״ר ויצהיט למה זה אנני
שר״ת אנ׳א נפשא׳י וכולי דר״ ל רתתורה במתנה
נתונה קמש״ל דאין צריך לזה דהרי לא שייך
כחו יצה׳ר ויצה׳ט והתורה כולה עז׳ הענין
והשיב לה השם על ירי שליח תירוץ כ׳ גויים
בכמנך רמז לשתי ת י מ ת ת ו י ת הפשט ותורת
הסוד איצטריך להמתנה במ״ש אננ׳י בנוטריקון
וריק׳ :
ו ר ב ק ה אמרה אל יעקב בנה לאמר חנה שמעתי
את אכיך מדבר אל עשו ־ אחיך לאמר •
הדקדוק מבואר כתרי לאמר וכן דקדק מהר״ס
אלשיךבספרו תורת משה ז״ל ועיר קשה כיון ריצחק
נסתפק כיעקב אם הוא עשו או יעקב כמבואר
מפסוק שאחר זה כאימרו הקול קול יעקב יהירים
ירי עשו אס כן למה בירכו היה לי להמתין ער
שיצא הספק מלבי ביין שלא היה כרעתו לבין יעקכ
בעיה״ז נמיבן משפט תנתיכים יכן רעת מ ה ר ״ ס
אלשיך וגם הלשון ולא מכירו כי מיו ידיי כירי ונו׳
שלא השגיח כלל על הקול ויש לתרץ שיצחק היה
לו פחד שלא יבוא יעקכ לרמות את עשו ככרכח
כמו שעשה כפי ה א מ ת • מ ה עשה נתן סימן לעשו
נשיכוא מן הניר לקבל הברכה שישנה קולו לקול
יעקכ מ ח ת כרי שאם יכוא יעקל לרמות שהוא עשו
כידאי ישנה קולו לקול עשו בקנטוריא בזה יבין
&הוא יעקב ורבקה חכינה ־זאת פג* /רוק הקדש
ז4מ ידוע כל מקוס שנא׳ וידבר חוא לשון קשם
ולאמר אמירה רכה וזח מפורש ..כפסוק ורכקמ
אמרת £ל יעקב כנח לאמ״ר רייקאיכלומר כאמירה
י כ ם שלא ישנס קולו מכמות ש ם י ^ ג ק ו ר ם וא״ת
תולדות
12
למה לז״א הנה שמעתי^את אכיך מדכר אל עשו
אחיך לאמ״ר דייקא שיאמר אמירה י כ ה נמצא אס
תשנה קולך לקול עשו יעיר אזן יצחק שאתה יעקב
ולכך כשבא יעקב לפני מר אביו לא שינפ קולו
ושפיר אמר יצחק :הקול קול יעקב ׳והוי סימן א׳
שהוא עשו כמש׳ ועוד ב׳ יהירים ירי עשו יסדי שני
סימנים ויכרכהו שלא היה שוס ס :ק בדבר ורוק׳:
כן ני׳ ה ח נ ם הכולל כעל צרור החיים ז״ל הנדפס
כספר שושנת יעקכ ־ אכלקשה• מ ש ׳ .פ ס ו ק ולא
הכירו כי היו ידיו כירי עשו אחיו שעירות דמשמע
רמי שגרס לו ע י שכירנו ולא הכירו אס הוא יעקכ
היא מסימן שהיו ידיו שעירות ולא מסימן,נזקול
וכפי האמת לרכרי צרור החיים העיקר הוא סימן
t
הקול כמכואר מרכריו הנ״ל •
אחי רכקה אס יעקכ ועשו כתבי ,רש״י!״ל איני
יודיע מ ה כא ללמרינו עכ״ל ועל דרך דרש
איפשר לומר רקאי למי׳ש אל לכן הארמי אחי רכקה
דנ״ט למה אירע שלכן ורכקה אתים מכמן אחר
ועכ״ז זה יצא לתרבות רעת וזאת יצאת לזאת
ה מ ר ג י ע ה .לזא׳ צא ילמד מ י כ ק ה עצמה ש ה י ו ו ה
שני כניס וזה היה צדיק ה ה היה רשע גמור והם
ג״כ מבטן א׳ ממש בפעם אחד • ממרפ־ימגרול
המקובל האלק׳י הקדוש החשיד כמוהר״ר הרי׳ף
החדש ז ״ ל
י
:
א י כמי שנ׳ט היאך יצאת זאת שיצחק הוליד כן
רשע לזא׳ אחי רבקה ו נ ו כלומד כיון שאחי
רבקה הוא לבן כתקייס כעשו רוב היבציים־־י^ומים
וכו׳ ולכן היה שהיא אם יעקב יעשו ורוק׳ שמעתי
1, ,
!
פ ר ש ת ויצא
פ ר ש ת ויצא כס׳יד ייפגע במקום וכי׳ עד
ואנכי לא ידעתי וכי׳ יער שכר
.
השמים והדקדוק מכואר מאליירר^־׳סי׳דידיעקכ
ללון כאותו מקים שהיה נורע מעקירא שהוא אתרא
קדישא כמ״ש כפ׳ חלק איפשר ע כ ת י ע ל מקום
שהתפללו אביתי ונו׳ ואיך עכשו עשה עצמו כאילו
לא ידעי באומרו אכן יש ה׳ כמקום' הזח ואנכי לא
י ד ע ת י .ואיפשר לפרש כ מ ה ששנינו כמס עז׳ ד'
.מ ה ׳ אמר רע״ק אני־ אכין ו א ר ע כל מקום שאתה
מוציא הר ו ג ב ע ה נשאה ביריע ר י #ש % ^ £ע ו ר
מצעו בגמ׳ שם אמר רב ישראל שזקף לכינמ
לוזשתחות לח ובא גוי וחשתתוה לח אסךגן מכלן
מתחי׳ של ארץ,ישראל דאמר סקב׳יה-ף1שריס׳0
תשר$ון כאש מכד* ויושם לחב מ א ^ | ו ז ס ו א י ן אדם
י
י י ^ ד ^ ^ י אוסר
פרשת
13
,
משכיל לדוד
אוסר רכר שאינו שלו ואי משום מנך דמעקירא
בכיטול כ ע ל מ א סגי אלא דמדפלחי ישראל לעגל
גלו דעתייחו רניחא למו כע׳ ז ואי אתו עכו׳׳ם
שליחותא דירחו ק<* עפרי וכו׳ ה כ א כמי מכא וכו׳
נמציכו למרים שמזמן אכרחם אכיכו ע ״ ח שמכטיחו
משיי׳תלתת לו ארץככען א״כ אף דעכרו ע״ז גויס
במר סמורייח אח״ך לא נאסר מ ס ״ ט דאין אדם
א ו ס י רכר שאינו שלו וכו׳ מ ע ת ח י ע ק כ כבואו אל
המקום הזה וראה אותו הר גכוה רן כרעתו
םהוחלח קודשתי מזמן אכרחם אפינו ע ״ ה דכירוע
דיש שס ע״ז כמאמר רע״ק וכולי לפיכך וילן שם
במקום חחוא כיון שהוחלה קדושתו וערכם לו
שנתי ובא חחליס ברוב ענין שנגלה אליו חאלקי׳ם
ואמ״ל אככיאלק׳י אכרחם אכ־ך מארץ אשר אתה
שוככ עלימ לך אתננה ולזרעך ארץ ישראל ותר
חמורייח ככלל ירושה היה להם ואם הגויס עכרו
שם לא נאסרה כזה דאין ארם אוסר רכר שאינו
שלו ואנתי כקרושתח קיימה וכו׳ אז יעקכ ע ״ ח
בשומעו את הדברים האלה ותדר שנתו מעליו
ויאמר אכן יש ה׳ במקום הזה ומשרה שכינתו
במקום תזה ואנכי לא ידעתי דנעלם ממני דין זח
''וערבה לי שנתי ו ע ת ה הקיצותי ואחשב העלים
הדבר חהוא וערי דברו דברים י1ר יראה ורעד יבוא
בו וירא ויאמר מ ה נורא המקום הזח ת מ ה על הדבר
איך יתכן כעולם שממקום הזח נורא כיון דחא מ י מ א
ע ב ד ו שםמגויכ שאף מן ה־ין מותר לה־־יוט מ ה ״ ט
דאין אדם אוסר רכר שאינו שלו מ״מ אסיר לגכוה
כמי׳ש כירושלמי וכי׳ משוס רמאיס וכו׳ וחזר ואמר
אין זה כי אס כית אלקי׳ס שמעולם לא נעכר ס כו
ע״ז חלילה אף לאחר שנעשה הר האלקי׳ם וזח שעד
השמים ולא זזה שכינה מכאן ואם חיו הגויים
עכרו שם ע״ז חציו יכלה כס אלא וראי רלא נ ע כ ר ה
י ׳ ל ל ופרט וכלל כן פי׳ הרכ אש דת להרכ
מגדול כמה״ר חיים אלפנררי ז״ל וחדכריס כקיצור
נמרץ עיש כאידך ודי לענינינו ״
ו ב ז י ה פירשתי אני הדל פסוק כתהלים כמאמר
נעים זמירות ישראל וכה תארו למה תרצרון
מרים גכנניס ע״ס פסוק׳ ויש לתעיר אוזן כמ״ש אף
ח׳ ישכון לנצק,מה כוונתו כמלת אייף ותוכן מרכרים
וזווגן שיעלה יפה כסר׳ ו ע ; י ׳ ההנחה סוברת
נלע״ר דה״פ ומצורף לזה מ א מ ר רז״ל שאמרו כשכא
מ•£לתת תורתו תורת אמת ליש׳ היו הריס הגבוהים
לייגצלים תכור וכרמל מרקדים ואומרים נל א׳ אומר
ל י יניח ם׳ הוא ותורתו וכל הכביד שעושה
יחכירו י ע נ ה ככה ואמ״ל ה׳ למה תרצדון הריס
ב ן
ע
ע
ז
כ
ע
ויצא
גככנים פי׳ מ ה תועלת בזח שהטרחתיס עצמיכם
לכלום אתם מתדמים בעצמיכם שבשביל שאתם הרים
גבוהים מצד זח אני יורד על א׳ מכם ואדרבוז
מיכה ת ב י ת ה ושוברו בצרו שאתם גכננים כולכם
בעלי מומים שבודאי ע ב ד ו שם ה ט י ס כ מ א מ ר
רע״ק וזהו הרים גבככיס מ ״ ט שאתם הריס גבוהים
לבן נעשיתם בעלי מומים ואיך יעלה ב ד ע ת כ ם
שאני משרה עליכם שכינתי ותוכה תורתי עליכם
וכן לא יעשה וא״ת וחיכי השרית שכינתך ג ם ע ל
הר סיני הרי גס הוא גכנון וכעל מוס מ ה ״ ט לזה חשיב
לסם השי״ת הה״ר חמד אלקי״ס לשכתו כלומר מ ה
שאתם מרימים קול על הה״ר הידוע ח״ס אין זה
תימא משוס דשאני ח״ס משום דחמד אלקי׳ס לשכתו
מקו״לז וחזר לחיות שלו ושוכ אינו נאסר דאין
ארס אוסר רכר שאינו שלו משא״כ אתם וא״ת תינת
דין זח לגכי הדיוט אכל כלפי שמייא לא יוצדק .
כמ״ש כירושלמי משום דמאיס וזהו תמיהתם של
ת כ ו י וכרמל א״ף וכו׳ ר״ל וכי דין זה דאין אדם
אוסי־ וכו׳ שייך אף כשי״ת זה לא יתכן וא״כ תחזור
התימת למקומת מ ת נשתנה חד זס מכל תסרים
חרמים לזה חשיכם ע ו ד תירוץ אחר והוא העיקרי
והוא ישכון לנצח כלומר כודאי ה״ס לא נ ע כ ר ה כו
עכירה שמעולם לא זזה שכינה משם כמ״ש כי
המקום אשר אתה ע ו מ ד עליו אדמת קדש הוא
וזהו סר סיני וכיון שכן כודאי לא ע כ ר ו ש ם הגויים
רא״כ חציו יכלה כס וק׳יו כן כנו של ק״ו מ מ ש מ
שאמ״ל של נעלך וכו׳ ולגן שהתה עליו שכינתי משאכ׳
אתם גס אתם כיון שלא שרתח קדושה עליכם מקו״לז
א״כ שפיר עכרו שם הגויים ונאסרתם ״ א״נ אף מ/
כסגנון אחר ראינו כדרך תימא כפ״י סר״א והוא
מדברי מהרים סרמיס תבור ו כ י מ ל רק כולו דברי
משיית ומלת אף׳ תתפרש כמלת ג ס • ובך היא
הצעת הכתיכ ג ם ח׳ ישכון לנצח והכוונה לומר לא
מלכד אירוץ הנרמז כמלת ההר חמד אלקי׳ם לשכתו
אלא גם יש לומר תירוץ אחר לפי שה׳ ישכון לנצ^
בסר סיני ולא זזה שנינה משם ולכך לא נאסר
רא״כ חציו יגרח כס וכמ״ש וזחו אף ה׳ ישכון לנצח
ורוק׳ י
ו ע י * פי דכרי רז״ל שפירשו הריס גכנכים
שאתם כעלי מומים כעלי גאוה שהגאוח לא
נאום ר ק ל י ו א ז ם מ ז ג א י ם כחרימכס א ז עצעיכם
זהו חמום שלכם ואין מדרך שתשרה שכינתי בתוככם
וקרא צווח ואמר אותו לא אוכל אמר חקכ״מ
אין אני והוא יכולין לדור בעולם ואץ ארס דר ע ם
נחש כ כ ע י פ מ ו א י ן לי לירד ולהניח תורתי ושנינתי
וקרושתי
פרשת
יד
משכיל ל ד ו ד
u
רצא
א כ ן יש ח׳ במקום מזמ ואנכי לא ידעתי פירש״י
שאם ידעתי לא ישנתי כמקום זח עכ״ל יש
מי שפירש ראמרו רז״ל דטעם שלקח יעקב מאבני
םמקוס וגםלחז״ל שלקח יב׳ אבנים הטעם הוא
כמו סימן שאם יחזרו לחיית אחד אז יהיו יכ׳ כניו
היוצאים ממנו לאחרים כיחרות אחד ואי לא לא
וכפי םאמת כן חיח חרכר אכל אמרו רז׳׳ל ט ע ם
דחזמ כן מיראת םמקום כרוך הוא לעד והיו
לאחרים א״כ לפי זח לא הועיל יעקב בסימניו וזהו
שאמר יעקכ כשחלם שחי׳ית שם שוכן אמר ואנכי לא
ידעתי שאס ידעתי שהמקום קדוש לא ישנתי כמקום
זח אלא כמקום אחר כדי לידע הסימן אכל עכשיו
אזל ליה הסימן:
|7וד פירשו כמה שפיישו רז״ל ט ע ם מ ד המלך
שחיה נזהר משינה משוס שהוא רגל ר׳
למרכבה שג׳ רגלים ס ם אי״ו וחד׳ הוא דוד ובזמ
יפויש קרא כתחליס אם אמרתי מטח יגלי חסדיך
מ׳ יסעדני שמעתי רה״פ לפי שרוי חית רגל ד׳
וכפי האמת דור הוא הקטן ואכ׳ לא הגיע רגלו
לג׳ רגלי המרכבה לזה אמר אם אמרתו מטח רגלי
שיתמוטט מר׳ רגלי מרככח חסדך ח׳ יסעדיני עד
ויקדושתי רק על חד סיני וזהי ההר חמד אלקי׳ם
ומטע& לשבתו ר׳׳ל מסיכת שבתו ולא נתעורר לומר
דברי גאוס כמוכם כן פירשו רז״ל • ואני אבוא
אחריהם ואמלא את רכריחם כסיפיח דקרא במ״ש
אף ח׳ ישכון לנצח ונלע״ר דיוק זה בס״ר על נכון י
מ מ ה דכתכ ג מ א רכה ויקירא הרכ פ ר ש ת
ד ר כ י ם ר׳ לז׳ ע״כ כמאמר חג״מ כל
ארם דיש כו גסוה ח מ ח ראוי לגדעו
כאשירה וכו׳ דמח התיחסות אצל כעלי גאוח ורמות
מ ח א ע ם האשירח ״ וישב חדכרים משום דאיתא
געשה אדם בצלמנו ולכאורא יש פתחון פה למינים
דיש ב׳ רשויות ח׳׳ו אבל רז״ל דחו זה במ״ש דנכתכ
ללמד לארם ענוה לחתיעץ הגדול ע ם הקטן ק״ו
ממשי׳ית נמצא דמי גרס לדחות זאת מסברה
הנפסדת מפ׳ נעשה ארס מגא מ ט ע ם גדר חענוה
וילפינן זח מפסוק חנ״ל ומי שמחגאח ואין דורש
סענוח מפסוק זח כודאי דורשו בדרשת חמיניס
לשתי רשויות בר מינן ולכן צדקו דברי חגמ׳ לומר
יכל מי שיש כו גסות הרוח ראוי לגרעו כאשירח
מח״ט ודי לענינינו ועיין שם כאורך ותכין .איך
שיחיה עלח כידינו מדבריו ז ׳׳ל רמי שיש כו גסות
ה מ ח נותן פתחון פח למינים ומי שהוא כגדר
שיהיו כולם שוים לטובה :
מרח חענוח לא כן יחשכ רחשתא אימא ט ע מ א
נחזור לעני! כי הטעם שהיה דוד נזהר מחשינס
רקרא רכתיכ נעשה א־ס ללמדם ענוה וכו׳ ובזה
משום שהוא רגל מ ד רגלי המרכבם
יכוא סי׳ רקרא על נכון וקאי ארלעיל דקאמר
וכאתר ההוא אינו מקום שינה שהיא א׳ מששים
דחרים גכנניס משוס שהם כעלי גאוה וכחר לו סר
במיתה ר<ן חיום .נצחיים ,לכן לא חיח ישן • ולכן
אף
ס ע י סעניו א״כ ילפינן מ! ס מדת חענוס כזס
מגניקרא ־ שנודע ליעקב' א^׳ס שהוא; ,רגל ג
ס ׳ ישכון לנצח ר״ל רמי שיש כו גסות ס מ ח גורס ־ למרכבה סיס ירן וערבה שנתו י ע י ו ן ^ 4עמד>
<־עח לעצמו מאת ב״ד הצדק ומאת ב״ר של מעלה
עליו כרכחיכ והנח ח׳ נצכ עליו שרומז שהוא.*גורס לאמונתו ית׳ שתתמוטט חלילה שנותן פתחוןמרככה אל השכינה אמר א״כ כיון שכן' אין יאות
*ס למינים במ״ש מפסוק נעשה אדם אבל מי שהוא
לי לישן כ״כ כדרך כני אדם וז״ש ואנכי לא ידעתי
ועוד
<ניו גורם טובח לעצמו יורש שני עולמות
שאני מרככה לשכינה שאם ידעתי לא ישנתי במקום
גורס לאמונתו יחכרך חזוק גדול דשוכ אין ראיה
זח • כן פי^ש חרב מחריף זרע אברחס דל הבי
ונפסוק נעשח וכו׳ דכא ללמד ענומ לארס כמ״ש
פימשום •.ולפי פי׳ זמ,לא,א״שמ״ש רש״י כמקום
\זמו מתכת ,הכתוכ כיון דילפינן׳ מזח םענין
זם דהתרעומת של יעקכ סיא כ מ ס ־*זישן וםיא
*.מענומ :מיא *זמיקיץ בזמיאףס' ישכון לנצח ר״ל
מרככח לשכינה ואינו מ ט ע ם המקום כדמשמע
*א מיכעיא סארם שאינו גורם ר ע ם לעצמו אלא
מדברי רש״י ובודאי המפרש ה^׳ל :אינו מפרש
פמ
אף אמונתו י״ת ישכון לנצח ולא יש פתחון
כפי רש׳׳י אלא מפרש בקראי ואיפשר׳ לומר רם״פ
למינים דחא בהא תליא :
לא ישנתי לפי שאני כמרי־יגח זאת הגדולה וזמר
• Hנ מ י בסגנון אחר אף ח׳ מלשון אף וחימם
,.במקום חזם ודוק
ור״ל כיון שכן ריש ללמוד מסר סיני מדת
ו ש ב ת י בשלום אל בית אבי ומים ם׳ לי לאלקיים
־
.
* ע נ ו מ בזמ ניצול מארם מטעוח זמ פסוק כעשה
.־:שמעתי לפרש במש׳ רז״לימרר נאגץ
י מ מ מסולק מחרון אף ,ממדף אחי:ומ' וזהו ״א״ף ׳
ישראל דומם כמי שישי לן אלום והרד כחוצה לאלץ
ו! ישכון לנצח פי׳ אף של מקב״מ ישכון לנצח שנין ׳ ת מ ה .כ מ י שאין לו א < ^ • ו ל כ ^ נ ק ב ככואומחרן
ושקיט כמ״ש יירק'
^T)g״< לכית ^ ב ^ י ץ ישיא^אמר ב ו ר א י ך
,
,
י
:
,
:
,
פרשת
*5
משכיל לדוד
ס׳ לי לאלקי׳ס רומה כמי שיש לי אלוה לאפיקי
כל אותם הימים שחייתי כחין חו״ל • ונ״ל שהוא
ג׳׳כ כוונת הפסוק שאמד שוכ לארץ אבותיך ואחי׳׳ח
ע מ ך והרי הוא כמבואר ורוק׳ :
ט ר י פ ה לא הכאתי אליך אנכי אחטנח מירי
תכקשנח גנבתי יום וגנבתי לילה .יש
מי ש!ירש מ ח א רקי״ל שומר שכר חייכ כגניבה
ואכירח ופטור מאינסין משא״ך השואל דחייכ
כאונסין • ושומר חנם פטור אף מגניבה ואכידח
וכ״ש מאינסין יאיני חייב רק כפשיעה ״ וכזה
מפרשים רז״ל פסוק כמשלי נכחל לחון איש ר ע
עין ולא ידע כי חסר יכואינו • חיץ מדרכנו איפשר
לערש כמ״ש בגמ׳ דכ״כק :פרק הגוזל עצים .אמר
שמואל טכח אומן שקלקל חייב לשלם מזיק הוא
פושט חוא למה ליה למימר מזיק הוא פושט הוא
אי אמר מזיק׳ הו׳א הנ״מ רקעכיר כשכר אכל
חיכא רקעכיד כחס אימא רפטור קמ״לן פושט
היא .ואותיב לשמואל מ ה א דקתני הנותן כ ח מ ה
לטבח ונבלה ״ אומן פטור הדיוט חייב ואם ניתן
שכר כין חריוט כין אומן חייכ • אמ״ל ליעכר מוחך
וכו׳ אמ״ל השתא קאמינא לכו ד״מ וקאמריתו לי
רבנן וכו׳ וקאמר ה ג מ ׳ מאי ד״מ א׳לימא הא ר״מ
לצבוע לו ארוס וצבעו שחור או להפך ר״מ א מ ר
נ חן לו רמי צמרו התם קלאו כירים • וכ״ל דח״ס
רחו״מ למירחי ההיא דציבעמ רשאני חתם כיון
דחיח שכר לכך חייב משא״ך שמואל קאמר אף בקנס
חייב ומהתם אין ראיה אלא ע ר י פ ה מינה פ ר י ך .
אלא הא ר״מ נשכרה כיו ולא סילקה ר״מ מחייב
וקיימלן רבנתק ושט פליגי זו סכרת שמואל ור׳
יוחנן ס״ל טבח א ו ז ן שקלקל חייב ופריך סש״ס ומי
אמר ר״י הכי וחאמררבה כר כר חנה עוכרא חוח
ככנישזא דמעון קמי רר״י ואמ״ל זיל אייתי ראיה
דממחית לת״נגולי ואפטרך ל״ק כאן כשכר כאן
בחנם כי הא ראמר ר׳ זירא הרוצה שיתחייב לו טבח
יקרים לו רינר ע״כ השוגיא ל ע נ י נ י נ ו .ה מ ו ר ם מזח
דטבח אומן שקלקל אם נטל שכר חייכ ואם כחנם
פטור וזח נראה כוונת החכם נכהל להון שחוא
קמצן גדול ולא הקרים דינר לטכח הוא איש ר ע
עין ליתן ה ד ע ר או ח פ מ ט ח ולא ירע כי חסר
יביאינו כלובר אם נתקלקלה אזי מטכח פטור
ומפסיד כ ע ״ ח אותו חנשחט וזהו כי חסר יבואינו
משא״ח אם חיח מקדים פ ר י ט ה וכמש׳ ר ״ ז .אי
כמי כ ס ג ט ן אחר ונדרש על הטכח נבהל לחון שלא
רצם לשחוט רק כרמים אוי כודאי איש ר ע עין ולא
י ד ע כי חסר יכואינו אם נתקלקלה *ןייכ לשלם ואם
1
ויצא
טו
הוא עושה כחנם אזי עטור וכמ״ש ורוק׳ נ״ל ״
#ו ד נראה כמ״ש תוספות כמס׳ תענית כאותו
האיש שהניח שדה שמוציאה 12ף כ ו י חטים והיה
מעשר מ א ח כור לכסוף כשנטה למות צרה את בנו
אחריו וכה אמר כני הזהיר כמעשר של זה חשדם
רכך וכך מוציאה וכך וכך כמשורה כשמת וחל״ש ע מ ד
כנו ולא נחג כמעשר כמי אכיו ותירע עינו כאחיו
חכחן לסוף נ ט מ ע ט ה השרה וחיתח מוציאה מ א ה
כור שחיה מעשר ער לכסוף שנתחרט וחזרחחשרה
לנערותה • וזהו שאמר קרא נכחל לחון ולא היה
נותן מעשר כרחזי איש ר ע עין ולא ירע כי חסר
יכואינו שנחסרה השרה כמש׳ נ״ל ורוק׳
פירשו רז״ל רקאי אל עפרון שאמרו רז״ל
שמתחילה כתיכ עפרון מלא ולכסוף כתיכ
עפרן חסר משוס שאמר מתחילה ארכע מאות שקל
כסף כיניוכינך ולכסוף כתיכ עוכר לסוחר ואמרו
רז״ל רמתקכל ככל מדינת fלכך חסר לו חכתיכ אות
משמו וזהונכחל לחון שהוא עפרון שלא רצה לקכל
רק מ ע ו ת רמתקכל ככל מרינתא הוא איש רע עין
.ולא ירע כי חסר יכואינו שנחסר לו אות משמו •
T J fנראת כמש׳ רש״י גכי לכן וירץ לקראתו וז״ל
נתן עיניו כממון ודקדקו המפרשים מ ה
כוונת רש״י כאומרו נתן עיניו כממון והוא רירוע
מאמרם ז״ל מי שפוסע פסיעות גסית הוא חשד
מאור עיניו וכולי ולכך כשראינו שלבן רץ ולא
חשש על מאו^ עיניו מ ש מ ע שלא א י כ נ ת ליס י
וזסו שדקדק• רש״י נתן עיניו כממון ורוק׳ וזסו
שאמר קרא נבחל לחון שהוא לכן איש רע ע י ן
ולא ירע כי חסד יכואינו מאור עיניו ורוק׳ ;
ו ל ד ר כ נ ו פירושו כמי׳ש דשומר שכר חייב כגני׳
ואכידח יפטור מאונסיס ושואל חייכ
אף כאונסים נמצא השואל נדמה לו שהוא ה מ י ת
שכר סשאלת ולא ירע כי נתחייכ כאונסים וז״ש
נכחל להון ומשתדל ונפשו לשאול ת ג י ע ת הוא
איש ר ע עין ולא ירע ני חסד יכואינו אס נאנס
אזי מתחייכ רמי הראלח והו לא היה מעריך שיעור
השכירות לרמי השאלה כוצה על זח נקרא איש ר ע
עין י ומקול״ז כר הוינא טליא שמעתי שזח פימש
האחרון הוא של הר׳ הגדול חרי״ף הקרש ז״ל ועכשיו
ראיתי שהיא מדרש רבה פ׳ תולרודן יעו״ש •
ונחזור לענינינו פסוק טריפה וכו׳ כלומר
שאומר יעקב ל ל ק תראה הסירותי שטרפה דהיינו
שנטרפה כאונס לא הכאתי אליך אלא אנכי אחטנח
מלשין חוסר ככתוכאני וכני שלמה חטאים רייל אנכ*
א ח ס מ ח לי נחסרה ולא לך וזה אינו מרין אלא
לפנים
טו י
פרשת
משכי ל ד ו ד
לפנים משומת הרין שהדי אני שומר שכר ו מ ה
שמחוייכ לך מן הרין רק כגניבה ואכירה וזתומירי
תבקשנה גנבתי יום וכו׳ ר״ל מ ה שמירי תכקשנה
ואשלם כמיטכא היינו גניכתי וכו׳ דהיינו גניבה
וכיוצא כה אכירה אכל האונשין פטור ואני לא כן
הייתי עושה ומזה תראה חשידותי ו נ כ ו ן
ויצ^ אלקי׳ם את מ ק נ ה אביכם ויתן לי שמעתי
לדקדק שנוי המקרא שאמר את אכיכם ממ״ש
תחי׳ ואביכן התל כי וכן הוא לשון הנופל על
הנוקכא מ ו ״ ן לא מ״ם יכן מצונו כפ׳ שמות מ ר ו ע
עשיתן את הדכר הזת ״ ושמעתי משם חכמי תונס
מ פ י חח׳ הש׳ והכולל חרו״־מ כההי׳ר יצחק פינטו
נר״ו שמפרשים שבודאי לא היה יעקב מדבר דברי׳
כזה ע ם בנית לכן נשי יעקב לבזות את אביהם
לעיניהם שכוראי יירע להם ע ״ כ לכן מוכרח לומר
שלא דיכר רכרים אלו רק ע ם כנו ולכן כתיכ איפכמ
כמ״ס דקאי אכניו שחם זכרים ומא רקרי ליה
אביכם משוס רבני כנים הרי חס ככנים ע״כ
ש מ ע ת י .וזה הוא חוץ מפשט הכתוב ודוחק ״ ואני
אמרתי לתחכם הנ״ל ע״ר הפשט לפי שמתחי׳ אמרה
רחל ולאה נשי יעקכ ח ע ו ד לנו חלק ונחלה בכית
אבינו הלא נגריית נחשבנו לי כי מכרנו וכו׳
שכוונתם לומר ראכיחם לא נ ח ג ע מ ח ם כבנות
ר ע ל מ א שניתנים לחם נרונייא וכיוצא אלא אדרכח
הוא נטל רייח כהס כשעבוד יעקב אצלו יד׳ שנים
בחנם אין כסף כמו מ ו ת נכריות ר״ל כבנות
משפחות שמוכרים אותם אדונימם וז״א הלא
נכריות נחשבנו לו כי מכרנו דייקא ולכן תקדים
לחם יעקכ ואמ׳יל תראי נס שעשה להם השי׳ית
שכדעתו אומר שלא נ ה ג ע מ כ ם כי אס כנכריות
ץ־וקא וחקכ״ה לא כן יחשוב אלא ויצל אלקייםאת
מקנח אביכם ויתן לי ר׳ ל שנהג ע מ כ ם חשיי׳ת
כ מ מ ו ן אביכם כזכרים ממש יזהו מ״ש אכיכס
:
כמס׳ חמורה על הזכרים נ׳׳ל נכון ו ר ו ק ׳ :
פ ס ו ק אני ח׳ אלחי אברהם אכיך ואלחי יצחק
וכתיכ כ ע ח ״ ט תימא למה לא נאמר כיצחק
אכיך כמו כאכרחם • וי״ל לפי שנאי כאכרתם אני
ח׳ נאמר אביך אכל יצחק שלא נאמר כי אני ה׳ לא
נאמר א מ ך והוא תמוה יכי מ זני שלא נאמר
ביצחק ח׳ לכן לא נאמר בו א מ ך הלוא יצחק
א מ ו גמור משא״כ אברהם אביו א״כ מהראוי
ביצחק יאמר א מ ו • ונ״ל ל;רץ כי איתא כזוהר
ויגדלו הנערים מסטרא יאברחם ר״ל מרת אברהם
גרם שיגדלו מנעי־ים של יצחק כי אברהם הוא
מ ד ת חסר כמ״ש חסד לאביהם לכן זכות מדתו של-
ויצא
i%
אברהם גרס שיגדלו מ י ו של יצחק משא׳׳כ מדתו
שצ יצחק שהוא רץ כמ׳יש ופחד יצחק שהוא גכורה
ועפ׳׳י אותה מרה לא חיה ראוי שיגדלו • וחנה
נודע ששם חיי״מ רחמים ואלהי דין• והשתא יבואר
דברי בעה״ט לפי שנא׳ באברהם אני ח׳ שהוא
רחמים שהוא מדתו של אכי־הם לכך נאמר אביך כי
מרת אברהם שהוא רחמים ג י ס שיגדל יעקכ א׳׳כ
הוא אכיו ממש לכן נאמר בו אביך משא״כ כיצחק
שלא נאמר כו אני רק אלהי מדתו דין ו ע י פ י מדתי
לא היו ראוין חכנים שיגדלו לכן לא נאמר כואכיך
וק״ל מהרכ מכ״ז J
חידוש ע ״ פ ויצא יעקב מכאר שכע וילך ח מ ה
אמרו לי כחלום ככשליו שנת רצו״ן יראיו
פי׳ הפסוק חזה ערה״ס כמ״ש הרכ ז״ל דכסיות
ז״א הקרוש כ מ ע י הכינה הוא ג׳ ג״ו המוחין ריליה
הם מוחין ראלחי״ם שחס ג׳ אלחי״ם ומשפר׳ חר׳יין
אכל כצאתו מ מ ע י חכינה יש לו מיחין הגרלות וחם
חויו״ת וז״ש קרא ויצא יעקכ שחוא ת״ת שהוא ר א
מבאר שכע והיא כינה נ״ק שכע ונקראת באר
שמספרם ק״ם סייג שהוא ס״ג ומילוי קס״ה שהוא
ק״ם כמ״ש מרב כקירושם הנ״ק שכע שהכינה
היא שכיעית מ מ ט ח למעלה וזהו המשך הכתוב
כשיצא יעקב מ מ ע י חכינה אזי וילך ח מ ה ה ס
המוחין רקטנית שחס ג ת1מי״ם שמספרם חר״ן
ו״ה אותיות אלהי״ם ואזי כמקום חם מוחי״ן
רגרלו׳ שחוא ע ״ כ ולכושי אחי׳׳ה ומילוי קס״ח ק״ם
וזהי אותיות מ״ו ק׳׳ם ע ״ כ ושכחוהו רבנן וסתרי
במרומים ווו׳׳ק :
פ ר ש ת וישלח
וישלח על כן ראיתי פניך כראית פני אלקי׳ם
ותרצני • יש להכין איך יעקכ בחיר
שכאכות לומר רכר זח חלילה שמשוח ככור המקום
לככוד איניס רשיעא • ושמעתי מ!רשים אומי־ים
כמ״ש רז״ל אסור להסתכל כדמות רשע לעולם• וכן
אמ< ו אסור להסתכל כקשת וכנשיאות כפים של
כהניס • ו ט ע מ ם מבואר ;"•אלו כדי שלא ליהנות מ ן
הקרושה • וזה משום שלא יוחשך מן סשט״רא ח״ו
וזי׳ש ראיתי פניך כראות פני אלקי׳ם שאסור להסתכל
בקשת יכיוצא •וכן אסור להסתכל בפניך שאתה רשע
ו ה ט ע ם הוא ראסור להסתכל אלא ראייה קלח ו מ *
כראיתא והא כראיתא ובמיש ונכון •
ומפי ידיין החכם הכולל כח״חד שלמה כנכנשתי
נר״ו שמעתי מ .ר ש בסגנון אחר והוא כ מ ת
שנודע
•י• ־־
1
מ ש פ ל \ 7ל ד ו ד
פרשות
שיתטכ מנחה כזו שיש כה ממון רכ וימאן לקכלח
ו כ ע מ ו אשר לא ע מ ל כ ו .ל א גרלו גס מ א מ י אחי
יחי לך אשר לך מ ת רצונו כזח • ע ו ד להכין תשובת
יעקכ אל נא אם נא וכו׳ תרי נא למח לי • ר א ס
לשון נא חראשין אינו לשון כקשה רק לשון ע ת ה
אץ לו הכנה כמקום חזה וא״כ תרי נא למה לי *
גם מ׳יש כי ע׳׳כ ראיתי פניך כראות פכי א1קי׳ם
דאיך יעקכ כחיר שכאכות ישוח פני ה ס ו מ א ת לפני
חאלקי׳ס ח״ו המבדיל ככמה חכרלות ולעיל דכרנר
כפסוק זה וישכני אותו משם רז׳ ל ״ וכעת נתחדש
לי בו :י׳ נחמד וחשוכ כשנקריס רכרי קרוש אחד
מגדולים חרכ שמע י ע ק כ ז״ל כפ׳ תולדות ר׳ כ״ז •
ע ״ כ כמאמר רז״ל מ ח ראח יעקכ ליתן נפשו ע ל
תככורתירתניא ער שלא חוקם המשכן חיתח עכור
כ כ כ ו מ ת משהוקם המשכן עכורה ככסניס י אמר
יהא רשע זת ע ו מ ר ומקריכ ל.יכך מסר כבשו ע ל
מבכורה ותהי כזה חרכ חנ״ל ומאי קא ־ מ ת מ מ
כ ע ח ״ מ מ ה ראה יעקכ וכו׳ ומי זוטר ענין הככורם
לחיות זוכה כו וניחא ליה להרכ הנ״ל רתמיחתו
כלפי מ ה שככר רכר ה׳ חיה אל רכקת עי׳ שם כן
נח ורב יעבר צעייר ואחא תמים מ ה ראה י ע ק כ
שנתן •נפשו על הבכורה כלומר אליו הוא נושא את
נפשו דהשתא ראתעכיר איהו רכ ועשו צעיר ישוב
יעקכ לחיות עכר עולם לעשו ואין כל מ א ו מ ס
כידו רמה שקנה עכר קנה ירכו ויהי'כמשיכ רכל
עצמו של יעקב כקנין זה לא חיה אלא על שככר
נעשת י ש ע גמור כעבירות רלא יוכל לתקן וננעלו
לפניו שערי תשו ח ע־־ כי אמר יחי רשע זה ע ו מ ד
ומקריכ ו א מ ט ו לתני לא תש לרכ יעכד צעיר שחרי
אמרי ז״ל זכה יעכור לא זכה יעכד רכתיכ יעכד
וקרי יעכור והייני זכה יעכוד לא זכה יעכיר צעיר
נמצא רבזבוזא תליא מ ל ת א וכל שהוא רשע ואני
זכאי ודאי יעכוד לי דכי היכי רכשאיני זוכה יעקב
אף כי ה א הצעיר ישוכ לעכר לו ת״נ השתא כי
הוא הצעיר 1אני הרכ כשאינו זוכה והיה ל ע כ ד
לי זת תורף רכריו ז״ל ־ ו מ ת ו ר ת ו ז א ז למדתי
המנחה רנ׳יל
ויכוח עשו ויעקכ כענין
שנודע מי־ז״ל שטעם מיתת כני אהרן שהציצו
בשכינה וכתיכ ט לא יראני האדם וחי וז״ש יעקכ
לעשו מכקש ממך שתמחול לי מ מ ה שכיני וכינך
כדמסיק ותרצני לפי שחוי יודיע שכשעה שאני
רואה פניך מחשכ כדעתי שכוראי תהרגני וכך לי
דאית פניך כראות פנ״י אלקי׳ס שחייכ מיתה כרכתי׳
כי לא יראני נך לי ראות פניך לכן מכקש ממך
ותרצני וגם זה נכון •
א י נמי דת פ׳ פירוש קרא כולו ויאמר עשו יש לי
רכ אחי ימי לך אשר לך ויאמר יעקכ אס מצאתי
חן כעיני! קח נא את כרכתי וכו׳ כי על ק ^ י ת י
פניך כראות פני אלקי׳ם ותרצני כהקריס מ״ש רז״ל
בגמ׳ דפליגי רכ ושמת! רכ אמר הנותן מ ת נ ה לחכירו
רצריך.ליתן.כפי,פבו^חמקכל ואם המקכל עשיר
ג ד ו ל אפע״פי שהנותן אינו עשיר כ״כ צריך ליתן כפי
ככור חמקכל • ושמואל סכר דאין צריך רק כפי ככור
.הנותן יהיה מ ה שיהיה • וראיה לזה מעולת ראייה
דקיי״ל עולת ראייה כ׳ כסף ואם צריך ליתן כפי
ככור חמקכל הרי חתם חמקכל הוא מקב 'ס ואב׳
צריך לחכיא רכר גדול עכ״פ ש״מ מוכח מהתם רהכל
כפי ככור הנותן ולא כפי ככור חמקכל ״ ואיפבר
לומר רכחא רפליגי רכ ושמואל הוא רפליגי עשו
ויעקכ .עשו ס״ל כרכ רחמתנח היא כפי ככור
המקכל • ולז״א ויאמר עשו יש ליי רכ כלומר יש לי
סברת רב דס״ל רםמתנח צריבה לחיות לפי ככור
םמקכל וא׳ 5אץ זי־חשוכה צלי בלום וצריך מ ת נ ה
מרובת נ פ י בבודי • אבל י ע ; :רוח אחרת אתו וס״ל
־כשמואל.דהמת:ח היא כ:י :כור הנותן ולכן אמר
אס נא מצאתי חן כ׳גיניך ו !שת זנחתי מירי כס׳
שמואל דלפי ככור הנותן •ראיה לזה מעולת ראייה
וז״ש כי ע ל כן ראיתי פניך כראות פני אלקי׳ם
ותרצני כלומר כי על כן ה ט ע ם שראיתי פניך כזאת
' ממנחה״־עם שהיא מ ו ע ט ת לפי ככורך ועשיתי
כסברת שמואל -ראייתי היא כדאית פני אלקי׳ם
שהיא עולת ראייה כ׳ כסף כך לי ראיית פניך וזח
ק״ו בן כנו של קי׳ו שהמתנה היא לפי ככור הנותן
ולא לפי כ פ ד חוגקכלי^ומ״ש עשו אחי יהיה לך אשר
לך כלומר אס זאת היא ה מ ת נ ה שאחח נותן לי
מ ע ת ח יחיה לך אשד לך׳ ע״כ מצאתי כתוכ ככ״י
משם מרב אזולאי נר״ו והוספתי כפך משלי לפי שלא
4
s
ויש^ח
יז
,
:
ומצורף לזה מאמר ה ג מ ר א כמסבת ח ג י ג ה ד׳ ב'
סומא כאחת מכ׳ עיניי פטור מן הראייה שנא׳
יראה כל זכורך וראה כדרך שבא ליראות כך בא
לראות ופירשו.חתו׳ רה ק רחכל תלוי כקרי וככחיב
דכתיב יראה כחיר׳יק וקרי יראה כפת״ח ו ת ק
כדרך שבא ליראות לפני המקום בשני עיניו של
המקום כך כא לראות את המקום כשני עיניו של
מ א י ם עיש ירש״י פירש פי׳ אחר איך שיהיה ל; ...ר
,
י זכיתי לספמ׳ ידו״ק:
ו י א מ ר עשו יש לי רב אחי וכו׳ ויאמר אל נא אם
נא מצאתי קן בעיניך וכו׳ כי על כן ראיתי
פניך כראות עני אלקי׳ם ותרצני עי׳כ ויש לרקדק 0
כמאמר ע^י יש לי רככייאין עשו בעל חמדת »»ממיל
ז
מ;ם
וישיח
משכיל ל ד ו ד
פרשת
is
אביו עלה ל ט ר ה וחכיא 3י גוזלות ובחזרתו נפל
•מזח דכראות פנים .כראייה דרשינן יש אס למקרא
ומת היכן אריכות ימיי של זה אלא למע; ייטב לך
ולמסירת כתרתי ולכן כששלח יעקכ לעשו המנחת
לעולם שכולו טוב ו נ ו ט שיר מצות בהאי ע3מא
לראות פניו אמ״ל עשו יש לי רכ דיל אתת סובר
3יכא וה״תא יבואר c pיעקב 3יישכ כשלוח ט
ששלחת 3י משלן ו מ מ מ ו נ ן ולא היא דה כל שלי משום
הוא סבר שכר מציות כתאי ע3מא איכא 3נן קפ׳ן .
ליש 3י רכ ט ׳ רב יעבור צעיר ובלקיחת הבכורה
עליו רוגזו של יוסף שקיים טכלד א נ ש ח 3ן בש3יתלל/ל
לעצמן נעשית אתה רב ואני צע׳ר וא״כ תשוב 3עכד
ובטבור או׳׳ א כתיב 3מען יאדיכון ימין ואעפ׳׳כ
לי כנבואת שם כן נס וא״כ כ 3מ ה שקנה עכר קנה
טזוק א״יכ ששכר מציות בהאי ע3מא 3יכא ט בזק
רבו והבל שלי היא ו;׳׳ א אחי יהי 3ן אשר 3ץ ר״לאיזו
הראה 3י הקב״ ח שאין 3ל 3יישב כש3וח כעוח";
קיא שיהיה 3ן 3עצמן ואין לי דשות בו מ ה שהיה
כי שכר מצוות כהאי ע3מא 3יכא •
3ן קודם לקיחת מבכור מ ווהל אשר 3ן אבל מזמן
ח^״פ שש עשרה כעש • מ ע ש ה שהית זה חיח
לקיחת חככורה אין לן כלום וכנ״ל ויהי כמ״שיכ
כליל שכ״קשלילס״ר משפטים ש״ ש הנ״ל
יעקב דאין זה א מ ז ו ט ע נ ה ברין דהן אמת דכיון
שימין איתי ע ם ירין כמהר״ס אשכאג י״ץ ידי׳״ן
דנעשה רב *עקב ועשו צעיר ישוב י ע ־ ב לעבד לו
ה ר ״ ק י " ץ ו א ח ר שאכלנו ושתינו כיד ה׳ חנ1ובס
י א ן אימנם היא זה בזמן ביעקב לא זבה יעשו זבח
ראזי יתקיים קרא רב יעבוד נעיר אבל בזמן שיעקב
ונתכסמכו כיין ושכר ישננו אנחנו הנ״ל ונשארו
זכה ועשו להפך-אזי לא ישוכ יעקב להקרא עבד
יקיניס חרש״ק הנ״ל והר׳'ש הלוי ואמרו לנו שכשהייתי
לעשו והיינו מדרשת יעבר וקרינן יעכור וע״כ איך
אני הכותכ כתץ־ השינה הייתי מפרש עשית שש
יתקיימו המקרא והמסורת היינו אס לא יזכה יעקב
עשרה נכש ערה״ס והייתי אומר כזחי׳ל א מ ו ד
אזי ורב יעבור צעיר ואס י1בת יעכיר צעיר וא״כ
נשמתי היקרה של השכת שאתה קרושש ח" י רש כת
כיון שבזמן חזה זכיתי ולא כן אתה ש •יד קרינן ורב.
ונדזמן כ:י עתיק הנ״ל והייתי תיעד כי׳ ע ל דרך
יעבר צעיר כמוסורת וא״כ כל מ ה שיש לי שלי הוא
השיר שהפירוש ש׳ש עשרה קצות הו״א יקכלו
ולבן אל נא אס נא מצאתי חן וכו׳ ר״ל מ ה שאמרת
הארה מעשרה שטרות של אכא העליונים וז״אשש
ע ת ה שנזבת בכל אשר לי בטענת ורב משים רכל
עשרה ועל ירי כן יתמתקו ח׳ אלהי׳ס שמספרם
מ ה שקנה עבר קנה רבו זה אינו ע ת ה ס מ ן הוה
ת״ל וזהי נפש שמשפמ ת״ל ע״כ וקלטוחו רבנן
שאני ־כאי וז״א אל נא׳ ר״ל איני ע ת ה שאני צדיק
ושהדי במרומים ורו״ק :
רק בשוס זמן אס לא אזכה ולכך אס נא מצאתי יון
פ ר ש ת וישכ כ:שוק וישב ראובן נ 1הכורע־רש״י
בעיניך ולקחת מנח״תי מידי מנחתי רייקא פי׳ שלי
עשוק כשקו ותעניתו כמעשה בלסמ״
היא ואתה נחשב ללוקח יאני לניתן ומשוס רישלכעל
ו כ ז ב הרא״ם ז״ל והא דאמר כגמרא נ פ ׳ וזאת
דין לחלוק לומר מכלן לדרש כפ׳ יעבור צעיר למקרא
ליהורא מי גרס שערה יהורא וכי׳ מ ש מ ע דראוכן
ולמסירת ער שתוציא הרין כך ראי זבה אי לא זבה
ל 7הידה ער שהורה יהו־א כמעשה תמר ו מ ע ש ת
ורילמא הפסיק כפשטיה כמ״ר אם למקרא יספיד
תמר נתאחי־ אחר מכירת יותף הרכה וכאן כתב
יעקב עבר לעשי לז״א יעקב כנ״ט לשכח ראין זה
רש״י רכמביית יוסף תירה על פשעו י ת ר י ז ה י א ״ ם
אמת וראית לזה מיייאת פנים כדגל רררשינן
רהכא היה עושה בצנעה ויהורא גרם שחורה
תרוויהו מקרא ומשורת וז״א כי ע ״ כ ראיתי פניך
ראובן בפרהסיא • ונ״ל שבזה יובן דקדוק אחד בפי
א עכיך כ פ ׳ ע י נ י ס כך ראות
כ ר א יזיו א ל ק ׳
וזאת ליהורא ויאמר דמלת ויאמר אין לח ה כ נ ה
עכי אלקי׳פ בב׳ עיניס • אבל סומא פטור • והתם
והוו״לל וזאת ליהורא שמע ח׳ קול יהורא אלא
מ״ט־דכתיכ יראה יראה וכנ׳יל והיינו ע ״ כ משום
משוס רררשי רז״ל וכנ״ל וזאת ליחורא מי גרם
דררשינן תרוויחי מקרא ומסורת ח״כ כנ״ר נמי כך
לראובן :יהודה י הוא יהורא וז״א וזאת ליהודא
לי וכמ״ש ודו״ק נ״ל ג
ומפני שיקשה ע״ז קושיית חרא״ס הנ ל והרי
במכירת יוסף שקדם לענין תמר הורה ראובןוכמ״ש
פ ר ש ת וישב
הפסוק וישב רזוכן וכי׳ לזה רמז תירוץ הרא״ם
ד מ ה שנרם יהירא היינו פרהסיאוז״א כאן ויאמר
א י ת א כמדרש וישכ יעקכ כקיש ליישכ כשלוח
ר״ל כאן בתור את יהודה גרמא שגם ראובן ס ו ד מ
קפץ עליו רוגזו של יוסף י ונ״ל שהוא
כפרהסייא וזהו ׳וייאמר ודו*ה :
שאמ״ל
פשוט גמור כי איתא כגמ׳ דקידושין הרי
,ו ב ״ י ק ר דברי ח ג מ ^ ש א מ ^ ^ י ; ז ג 3 ^ 4ר ^ ק
,
ש
י
ו ת
י
ס
כ ר
ו ח
,׳
^יודצד
19
פרשת
משכיל לדוד
שיודח יחורח נ״ל לתת יחם עניניס אלו זל״ז דמי
תלח זח כזה כמ״ש הרכ שמע יעקכ פ׳ ויגש ד׳
ס׳ ע״א ד ט ע ם יחורה כמעשה תמר הוא כמ״ש ח׳
עדשת דרכים כשם חכמי אשכנז ז״ל ראמרינן כפ׳׳ר
מיתות ר׳ כ״ז אר״א כנ״ח מי שכא על אשתו שלא
כדרכה חייכ שנא׳ ורכק כאשתו ולא שלא כדרכח
וכיכמות דל״ד אמרינן ע ר ואונן שלא כדרכן שימשו׳
וא׳׳כ שער ואונן שלא כדרכן שמשו א״כ לא קנו את
ת מ י לאשה מאחר שכאותח כיאת נתחייכו מיתה
רומיא לדידן דאין קידושין תופסין כחייכי לאוין
וא״כ לא היתה אשת ע ר ואונן ולא חשיכח כלתו
דיחורא עכ״ל וא״כ ע ל ה מרכריו אלה ר ט ע ם התיר
יחורא כמעשח רתמר ״ הוא משום שדכו כדין כן
נח יש לחם דאי לאו חכי הרי תמר היא אשת ע ר
ואונן כיון דנתקדשה כקידושי כסף מעיקרא אלא
וראי שדנו שדין כני נח יש להם זה נראת מ מ ע ש ה
תמר ומעשה רראוכן ככלהה נראה להפך שכתכ
חרכ הנ״ל כפ׳ ויחי רף ע׳ עא׳ דחטא ראובן בחללו
יצועי אביו תלי כפלוגתא ררבוותא אס ת א מ ת יצאו
מכלל כני נח או לא .ראם יצאו מכלל כני •נח אין ביר
ראוכן עון אשר חטא רכרין ישראל הוא פטור
דפילנשים כלא כתוכה וקידושין וישראל שכא על
פלגש אביו פטור כמ״ש הרמכ״ס אכל אם יש להם
דין כני נח נכשל ראוכ־ כאשת אביו רכן נח שבא
על פלגש אכיו חייכ ע״כ הודף דבריהם ז״ל • לכך
ר א ה לי רקורס מעשה תמר לא הודה ראובן על
חטאו רחשכ שאין כידו עון אשר חטא רסי׳ל כאידך
מ״ר ריצאי מכלל כני נח ודין ישראל יש לחם ופטור
על פלגש אביו ״ אכל מ מ ע ש ה רתמג שעשהיחורא
ע׳יכ דין בני נח יש להם דא״לך איך עשה יהודה
מ ע ש ה דתמר הא כלתו היא • נ1א וראי ררין כני נח
יש להם ולכך תמר אינה אשת ע ר ואונן כמשי׳לילכך
ביון שירע ראובן יירין כ:י נח יש להם מ ע ת ה נחשכ
לו עון פלגש אביו לחטא כ־ין כני נח ולבן נתחרט
יהירה על חטאו ע ת ה יותר מקורם לזה ורוק נ״ל:
נ
פ ר ש ת מקץ
וידבר שר המשקים את ע ר ע ה לאמר את חטאי
אני מזכיר היום י י״ל חטאי לשון רבים
ולא הית רק חטא אחר כידוע מכז״ל שנמצא זבוב
בכוס פ ר ע ה והוא אומר חטאי לשון רכים ומצאתי
לחחכס בעל יד יוסף בס׳ מקץ דרוש ב׳ שפי׳
כמאי דקיי״ל לארס טיכ מראין לי חלום רע ולארם
ד ע מראין לו חלום ט ו כ ולכן בשואה שר המשקים
מרוץ
י9
שפרעה כתכחל מהחלום לחפים רעתו כא לו כתשזמז
נצחת כאומרו את חטאי אני מזכיר היום כוונתו
כזה לחפיש ד ע ת פ ר ע ה כמ״ש ואמר לו ת ר ע לך
שאתה ישר כעיני ת׳ יותר ממני שהרי לאדם ט ו כ
מראין לו חלום ר ע ולכך אתה חלמת חלום ר ע
ואלו אכי שאיני חשוכ כעיני המלך חלמתי חלום
טוכ וממת שמספר עכשיו שחלמתי חלום ט ו כ
שמוכח מיניה שאני רשע א׳׳כ מזכיר את ח ט א י
ע״כ תורף דכריו כקיצור •
ו ל כ א ו ר א רכריו קשים חרכת ונלע״ר דשגג
כזה ורכריו ה ז ך ה ג מ ר א פרק הרואה
וז״ל אמר רכ הונא כר ליואי לאדם טוכ מראין לו
חלום ר ע ולארם ר ע מראין לי חלום טוכ תניא נמי
הכי כל שנותיו של ריר לא ראה חלום טוכ וכל ימיי
של אחיתיפל לא דאת חלים ר ע מימיי יהכתיכ לא
תאונה אליך ר ע ה יאמר רב חסרא אמר ר׳ י־רמיה
כר אכא שלא יבהילוך חלומות רעים והרהורים רעי׳
ומשני איהו לא חזי אקריני חזי ליה וכי לא קזה
איהי מעלייתא הוא והאמר ר״י כל הלן שכעה
ימים כלא חלום נקרארעשנ״א ישכע ילין כל יפקד
ר ע אל תקרי ושכע אלא ושבע ומשני כי קאמרינן
כגון רסזא ולא ירע מאי קא חזא עכ״ל ופירש״י
והכתיכ לא תאונה וכי׳ וקשיא לרכ הונא דאמר
לארס טוב מראין לו חלום ר ע ומשני איהו לא חזי
אחריני חזי ליה חלים רע וכי לא חזי איהומעליותא
ט י ן דלא ח;י חלים ר ע כראקמר שלא יכהילוהו
יחלים טוכ כיש רלא ח;י רשא קתני כל ימיי שלו
דור לא ״את חלום טוכ א״כ חלום כלל • יחארי אלא
שכע וכו׳ ילין שלא יפקד בשום חלום הרי הוא ר ע
־ ושוכאין אותו ואין מראין לו חלום כלל ומשני דחזי
ולא ירע מאי חזי ארס ט ו י רואה חלום ט ו כ ו ע ד
שלא יקיץ משתבח ממנו כדי שלא ישמח עכ׳׳לי־שי׳י
וכתב הרב מהרש" א כחיי״א וז״ל י״ל מחלום ייסף
הצדיק וכן לקמן שמואל כי חזא חלום טוכ וכו׳
וי״ ל רחלים טוכ דמתקיים כעין נכואה ועל ידי
מלאך כילקמן וראי דמראין גס לארס טוכ • אכל
חלים טיכ שאין מתקיים ע״י שר ולא כא אלא רחרויה
משתיית אין מראין לארס טוכ וכן חלים ר ע רקאמד
חכא לא איירי דמתקיים אלאדכאמשוםדעציכותים
משתייה וכרי שלא יחטא כמ״ש רש״י עכ״ל חרב
חיר״א ״ ורכרי תרכ חיד'א צריכים לנו למינים
דאל״ה קשח מיוסף הצדיק ו מ נ מ ת צדיקים שחולמים
חלום ט י כ א׳ו די״ל כין חלום תמתקיים רכוראי
עי׳ מלאך לחלום שאינו מתקיים רכוראי בא ע י
שד ומחתלי כיח ומזח איירי ה ג מ ר א רחרויה משתיית
7
חגם ״
כ
פרשת
מ ש כ י ל דוד
!חגם רא״׳כ יקשי מאי פריך חש״ס וכי איהו לא
חזי מעליותא הוא והכתיב ושבע ילין וכוי׳
ליישני ליהרלעולם חזי חלמא והיינו חלום המתקיים
בין טוב וכין ר ע כדברי הרב חיר״א ״ מ׳׳מ רכרי
סרב חיר״א צריכין לנוומכורריןובסיד אסיסייעוני
.מן השמים ליישב הק״ו חנ״ל שהקשה עליו •
קי״ה כידינו דארם טוב מראין לו חלום ר ע ע״י
אחריני רוקא ולא ע״י עצמו וחלום טוב
רואח אכל לא מידכר ליה והיינו חלום שאינו
מתקיים אכל אס מתקיים מידכר ליח כעוכרא ריוס׳
הצדיק ושמואל וארם ר ע מראין לו חלום טוב שעי׳י
שר אכל לא רע שהוא ע״י שר כי אס המתקיים
כמש״ל :מ?<תח הבא נכא לדברי החכם הצרפתי
עיון היטיכ והם חפך ה ג מ ׳
ז״ל שצריכין
ודברי חרכ חיר״א שכתבנו רהוא כתכ דשר המשקים
אומר כיון שחלם חלום טיב ש״מ שהוא ר ע וצז״א
את חטאי אני מזכיר וז״א רהא ראממנן רלארס
ר ע מראין לו חלום טוכ חיינו חלום שאיני מתקיים
אכל חלום תמתקייס שפירחזי ליה גם חצריקוראיה
מכוררה מיוסף הצדיק ושמואל כנ״ז וא״כ כיון רגם
הוא חלם חלום טוכ ונתקיים למה יקרא את עצמו
ר ע י ועור קשה כמ״ש לפרעה שהוא ישר ונאמן
מ מ ה שחלם חלום ר ע * רלארם טיכ מראין לו חלום
ר ע י ה פ י ס רעתו כ.׳ה גס זא׳ רוק רלא חמרינן
רלארם טוכ מראין לו חלום ר ע רק אחריני חזי ליה
אכל איהו לא חזי דכתיכ לא תאונה אליך י ע ה
כמ״ש c..״ cכהריא וא׳׳כ פ י ע ה דחיזה יחלום ר ע
בעצמ1 .פיר מקרי רע ואלו הסק״ו מפרסת איגרי
ע ל nי החכם ידיוסףודו״ק שלא עיין כ ג מ ׳ י :ה ׳
•אס לי! -נאמר שמ״ש הוא ששר המשקים להפיס
רעת פ ר ע ה אמ״ל ולא דרך אמת ודו ק •
וכ?ה אני רגיל לפרש דרך הלציי מ״ש הנביא
כ ה כ ט ר ה מלכים א׳ וז״ל ויקץשלמה והנה
>זלום ויהי ככקר ויעל עולות וכו׳ שהכוונה רצייה
שהקיץ שלמה וחנה חלום כלומר שחלם חלום טוכ
*זכר אותו וזח נרמז כמ״ש וחנה חלום שי •ע
החלום ואז חלש רעתיה רשלמה דחיה לו כמי ארם
י ש ע ח״ושמראיןלו חלום טיכומירכר ליה כאיוי-זופ׳
ולפיכך כשויקץ ויחי ככקי ייעל עילית וכו׳ שהקריב
קורבן לכפר על אשר חטא לפי רעתי וי־ו״ק וכ״ז
דרשתי כרביסבכ״חך חי״ג נאח דורש ונאה מ ק י י ם :
) י א מ ר אם נא מצאחי חן בעניך שים נא ירך תחת
ידיכי וגו׳ ויאמר אנכי אעשה כדבריך
זיאכלי אשכעח לי וישבע לו וישתחו ישראל ע ל
י א £מ מ ט ח ע ״ כ .וי״ל במקראי קרש אלו חדא
10
וידוי
•
ט ע ם אנכ״י אעשה וכו דמלת אנכי ייתרה הכבד
דחול״ל ויאמר אעשה כדבריך ועוד למה קפיד
יעקב אע״ה על השבועה ולא בטח כחשי״ת שיוסף
יקייס דברו חטוב ולא ישנה את דבורו ואין צריך
לשוס שבועה ועוד מ״ש וישתחי ישראל על ראש
ח מ ט ח ועי׳ ח״ל שחיתח מטתו שלימה דאיך נמשך
ענין זח ככאן שלא חשתחוח ע״ז כבואו למצרים
לשיטת רש״י שאמר שיוסף נשכחלכין חגוים ו ע מ ד
כצדקו א ׳כ כשירד למצרים וראח שיוסף ע מ ד כצדקו
מיד הו״ל לחשתחות • וכרי לישי כל זח נקרים מ״ש
הרב שמ״י ז״ל בסדר חיום על ענין ק״ו הזוהר
הקדוש שח״ק איך אמר ליוסף ונשאתני ממצרים
וקברתני בקבורתם ותא קרא כתיב ותבואו יתטמאו
אח ארצי •והזהר תריץ ליעקב אע״ח לא מתוליכא
שום טומאת ח״ו ־וחכמי א ש כ נ ז תירצו רא״י
מאבותינו
איכה מוחזקת לנו
ולא נתקדשה ולה חיתח מוחזקת כי אס ע ד כואם
י״ש לארץ ולא נאמר יתטמאו את ארצי כי אס אחר
שהחזיקו כה ונתקדשה וכמ״ש התוספות כגטין ״
וענין זת ראם א״י מוחזקת לנו מאבותינו או לא
תלוי כמחלוקת אם חאבות יצאו מכלל כני נח או
לא י ד א ע מ כערק המוכר ד׳ בתים תנא מלך בח
לאורכה וליחכת קנת רכתיכ קום התהלך כארץ
לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה וזה וראי הוי מדין
חזקה •והרמב״ם כתכ כפ״ר ח מכירה דאין
קונה כחזקה ׳ ומכאן הוכחה
הגוי
דהאכית יצאו מכלל כני נח ראל״כ איך קנאה א ב י ה ׳
כחזקה כמ״ש ה י כ מחר״י רוזאניס ש״מ רלעינן
אם א״י מוחזקת לנו מאבותינו או לא תלוי כמחלוקת
אם האבות יצאו מכלל כני.נח או לא ע ״ כ יעו״ש
וככר כתבנו בקונטריסינו זה ככמה רוכתי טוכא
משם הקדמונים ז״ל ריוסף ס״ל ררין האבות לא
יצאו מכלל כני נח רק להחמיר אכל לא להקל
והשבטים ס׳יל ריצאו כני נח ״ א כילו להקל ורכר
זח למדוהו מ מ ה שהית מכיא רבתם ר ע ה אל
אביהם שהיה אומר עציהם אוכלין אכר מן חחי
והענין שחם חיו עושק כעוכרא דגמרא דחוצין
חרוצה שיבריא יחתוך כזית מ נ י ת השחיטה ומולחו
יפה יפה וכו׳ ומניחו ע ד שתמות ח ב ח מ ח ואוכלו
,
,
וכח״ג חיו עושין גם השבטים •
ו א מ נ ם התיר זה לא נמצא רק לישראל דתלי
ח ו י ח מ נ א בשחו׳ אכל לנין אסור
דחכל תלוי במיתה ויוסף ש״ל״דרינם ככן נח ו ל כ ן
אומר שחיו אוכלין אמ׳ים״והשכטים כ ן ל ד י י נ ס
נישרא|ץ.לכך אכלוהו ״
;
״
%
נמצא
פרשת
«
מ ש פ ל לדוד
נמצא דיוסף שיטתיח הוא ררין חאכות־ככן נח ול1י
שיטתי נת1ש על מחשכת אשת פוטיפר שאמרו
רז״ל ויכא הכיתה לעשות מלאכתו מלאכתו ממש
.א״כ יענש עליח שקי״ל בי״ש אין חקב׳יח מעניש
על המחשבה של שאר עכירות חוץ ממחשבת ע׳״ז
אכל ככ״ן תפוסים על חמחשכה רעה כמש״ח]מחמס
אחיך יעקכ וכו וא״כ לעי שיטת יוסף רס׳׳ל שדינם
ככ״ן א״כ נתפס על מחשכת פיגול אשת פוטיפר
גם לפי שיטתו זאת יתפם גם ראובן בעון חלצת
יצועי עלה רזה ג״כ תלוי במחלוקת אם יצאו מכלל
כני נח או לא רלמ״ד יצאו מכלל כני נח אין על
ראוכן שום חטא כ״כ דקיי״ל ישראל שבא על עלגש
אכיו פטור וקרא כחיב וישכב את בלחה פלגש
אכיו ולמי׳ד דרין ב״ן יש להם חייכ מיתה דקיי״ל
בן נח שבא על פלגש אכיו חייב מיתה א״כ לשיטת
יוסף דס״^רלא יצאו מכלל כני נח רק להחמיר
ראובן חטא גם לפי שיטתו :את דדינם כב״ן א׳׳כ
יש ליעקב איסור ב׳ אחיות בנישאוי לאח ורחל כי
רז״ל תירצו על יעקב שגיייץ וגר שנתגייר כקטן
שנולד דמי וכתב כמהר״י רוזאניס וז׳׳ל רת״י זם
לא יועיל רק אס י״ש יצאו מכלל כני נח • אכל אם
לא יצאו מכלל כני נח לא יועיל תו׳ זח יעו״ש וא״כ
נמצא לשיטתו דס׳יל לא יצאו מכלל כי׳ן חל איסור
ליעקב אע״ח ב״כ אחיות וכפרט שהאיסור מוא
לבני רחל לפי שקידושי לאח בענין אחר קדמו
.לקידושי רחל ובענין אחר קידושי רחל קדמו לקידושי
לאה • והוא ררחל נתקדשה מתחילה בז׳ שנים של
עבורם ולאה נתקדשה בביאה .אומנם אם אמרינן
ה א מ ת יצאו מכלל בני נח א״כ קידושי רחל קדמו
שקיי״ל שעיקר הקידושין כי״ש חם ככסף וכיוצא
.ואם ה א מ ת ל א ינאו מכלל כני נח א״כ קידושי לאח
קדמו שקידשה בב אח דכד״נ בביאה תלי רחמנא
ואין להם קידושין דקידושין דרחל שהיו בעבורה
אינם קידושין וא״כ לשיטת יוסף ים איסור ליעקב
נב׳ אחיותאם האיסור הוא לכגי רחל דלאח כחתיר
נשאם ורחל באיסור חיתח וא״כ ח״ו פוגם עצמו •
.ה כ ל ל העולה דמותב תלתא בחרא הנחי מלי
דגדיעוסא ריוסף <ןטא במחשבת אשת
עוטיפר וחטא ראובן ואיסור שני אחיות ו פ ג ם
גני רחל אינו רק לשיטתו דס׳יל ררין ב״ן יש לחם
וכמ״ש אבל אם נאמר ריצאו מכלל כני נח כל זה
אינו אומנם יש נ״מ טובח אם אמרינן רלס יצאו
מכלל בני נח להנאת יעקב ליק בר במערת חמכפלם
ואינו עוכר ותטמאו את ארצי וכמ״ש בשם חכמיאשכנז ז״ל אכל אם יצאו מכלל מ י נח יש עיכונ
,
ב#
ויחי
כרכר * אומנם לתידוץ הזוהר לנ״מ מרי דלעול^
אימא לך ייצאו מכלל בני נח וא״י מוחזקת .להם
מאכותיחם ואפ״ח אינו עוכר ע״ פ ותטמאו משו״ם
דכיעקכ לא שייך זם דיעקכ אכינו ל״מ וכמש׳׳ל ומ״ק
יוכנו המק״ק חנ״ל והילוכם הילוך יפה
בסייר שאמר יעקכ ליוסף • ויאמר אם נא
מצאתי חן אל נא תקברני במצרים ושככתי עם אכותי
וקברתני בקבורתם י״ל רליכא משום ותטמאו את
ארצי משום שאין כי שום טומאה שחרי ושכבתי o r
אכותי כאדם ששוככ וישן ואינו כמת וזמ כתי* וץ
הזוהר • אבל יוסף ענהו בחוכמה ואמ״ל אנכ׳יי
אעשה כדבריך ר״ל דא״צ לתירוץ זח של חזוחר
משום ושכבתי וחיינו כתירוץ חכמי אשכנז דא״י
אינה מוחזקת דאברהם לא קנה כחזקה א״י כיון
רלא יצאו מכלל כני נח וא״כ אינה קדושה ולייבא
משוס ותטמאו וז״א אנכ״י ר״ל לשיטתי דס׳׳ל דלא
יצאו מכלל בני נח וא״י אינה מוחזקת א׳כ כודאי
אעשה כדבריך ואעלה ואקכור אותך וא״צ לתירוץ
של חזוחר אומנם יעקכ חשיכי ע׳׳ז ואמ״ל שהדין
הוא כמ״ד יצאו מכלל כני נח וצריך לתירוץ חזוחר
וז׳יא משכעח לי רדין זח אינו רק כי״ש ולא כב״ן
דקיי״ל דב״ן אינו בבל יחל ושכועתם אינח שכועח
אכל י״ש ישנם בבל יחל ויתפלשו באער ויקיימו
את שבועתם לזח אמ״ל יעקכ ליוסף וכמכריחו
שחאכית יצאו מכלל בני כת כקבלת שבועח דרין זה
הוא דוקא ולא ככ״ן וכתר חכיקכל יוסף את רכרי
אביו שחיין חוא דיצאו מכלל כני נח וזהו וישבע
לו והסכים לרעת זו ואמטו לחכי כיון שראה
יעקכ שגס יוסף חרר כיח מההיא ר ח א מ ת יצאו
מכלל בני נח כזה ניצול מכולם מהנחו מילי
דלגריעותא חטא ראובן וחטא יוסף ואישור ב׳
אחיות ולכך סמך לזה מיר וישתחו ישראל על ראש
המטח שהיתח מטתו שלימה ואין כו שום פישול
וכרכתיבנא אכל כלא זח נהי ריעקכ ס״ל שחאכות
יצאו מכלל כני נח מ׳׳מ יוסף היה מ ע כ כ בד.ר
וכעת שנמנו וגמרו רהאכות יצאו מכלל כני נח
ניצול מכילם יהודה ושב למקום ודו״ק היטיב -
ועיין כהרכ שמ״י כשדר חיום מ ה שע״י בזס
ח סרק ים אך לא דרכי דרכו יעו ׳׳ש :
א י ת א כמרךש ושככתי ע ם אכותי וכו׳ חרא
אמרח יעקב אכינו לא מת ע׳יכ שמעתי
כי איחא בגמרא כשם שאין קובריןרשע אצל צדיק
כך צדיק גמור btpצדיק שאיני גמור • ו מ ר ע
שיעקב אבינו הוא בחיר שבאמת וקשה היאך קברו
את יעקב אצל אברהם ויצחק כי םם בערכו צדיקים
ז
שאינם
כ כ
פרשת
משכיל רדוד
שאינםגמורים• א מ נ 0איתאכגמ׳ גדולים צדיקים
במיתתן יותר מבחיייז׳ א״כ אברהם ויצחק שכבד מיתו
למעלת גדולה ומעולה יותר מבחייחן א״כ הךי חם
ל א ח י מיתתן כמעלה של יעקב שהוא חי עדיין כי
אף שכחייחן לא השיגו אבל לאחר מיתתן השיגו:
א מ נ • ע״ז עשה והלא גם יעקב מת והשיג
מ ע ל ה גדולה יותר מבחייו א״כ כמיתתו הוא עדיין
מ י י שבאמת והרי חס כערכו .צדיקים שאינם
גמורים מה תאמר שהם השיגו במיתתן למעלה
׳םיותי גדולה מבחיים מח בכך הלא גס יעקב השיג -
במיתתו למעלה יותר גדולה אבל אם תאמר שיעקב
לא מת א״כ נשאר חוא במעלתו ראשונה ולא יותר
וסם מיתו והשיגו יותר מכחייחם א״כ הם שוים •
.ומשתא י מ א י ושכבתי ע ם אמתי וקשה הלוא אין
קוכרין צדיק גמור אצל צדיק שא״ג לזה אמר המרד׳
מרא אמרח יעקב אכינו לא מת א״כ נשאר הוא
י ק במעלתו חראשונח ולא יותר וחם כבר מתו
ומשיגי למעלה יותר מכחייםם א״כ חם שוים
במעלה לכן מותר לקוברי אצלם וק׳יל מחרב חנ״ז
פ ר ש ת שמ1ת
\י6ן כה וכה וירא כי אין איש ייך את המצרי
ויטמנהו בחול .המפרשים זי׳ל נתקשו כ:ה
מאי כה וכה ומאי כי אין איש דקאמר קרא ולענ״ד
*ובן ע ם מ״ש חרב מחרא׳׳ם בסדר זח שצדד לומר
דזם המצרי אינו כחרג על הכאתי לישראל מ ח י
רקיי׳יל ב״ן שחכה י״ש חייב מיתה מ״מ אינו נםרג
וכן כתב חרמב״ם בהלכות מלכים ומלחמית וכן
איני חייב מצד שבא על אשת ישראל דנחי דב״ן
מצוח על ערייח מ׳״מ לא חיי עדים בדבר ינחי
רקיי״ל ב״ן אינו צריך עדים והתראה מ״מ כענין
ע ד א׳ בדבר ומרע״ה לא ירע זח רק בריח הקדש
ולא חיח שם שום ע י אלו דבריו ז״ל יעו״ש ורוי׳ק .
רלפי זה מ״ש הגמ׳ גוי המכה את יש׳ חייב מיתה
צ״ל היינו כירי שמים רככ״ר של מטה אינו נהרג
וכמ׳׳ש הרא״ם ז״ל ולפ״ן נאמר רמידשמדכדממבים׳
למצרי סייגו משוס על הכאתו לעכרי אע׳ינ רפטור
מדיני אדם ואינו חייכ רק מכייר של מעלה וכנ״ל
וצריכין אנו לומר שגם מרע׳׳ח לא איש הוא אלא
מלאך שהוא כעצמו מטטדו״ן שר הפנים כנרמז
כר״ת מש׳׳ח וכמש״ה וישלח מלאךויוצאנו ממצרים
ואמרו רז״ל מלאך זח משה ולכן נ״ל כאשר כא
משה להרג את המנרי נטת כשכרתו לכאן ולכאן
רמצר אחר פטור ע ל הכאתו ומצד אחד חייכ והצד
שפטור היא כמ״ש רנהי רגוי שהכמ את חעכרי
שמות
22
חייב מ״מ אינו נהרג וא״כ מצר ב׳יד של מטה פטור
ומצד שראה רביי הגמ׳ שאמר חי׳מ סתם שפט
בשכלו שמא כפשטא דשמעתא רה״ה נהרג ולכן
אמר ויפן כה וכה בשחי הצדדים וירא בשכלו מרחב
מני ים כי אין אי׳יש רצח לומר שמשח עצמו אינו
במדרגת איש אלא מלאך מכ״ד של מעלמ וכב״ד
של מעלה חורגין את הגוי על הכאתו לעברי
לפיכך מיר ויך את המצרי ויטמנהו בחול וק״ל וכעין
זח פי׳ הרב רבינו בצלאל ע״ח בעמוד ר׳ הנקרא
אצלו עמוד תורת משח ד׳ נב׳ עב׳ -יעו״ש דרשו
משם וקראו ודו״ק :
ו ה ר ב ה א ל ג א ז י עי׳ה בספרו שמע שלמה
ר׳ כרי עא׳ פי׳ בזח פרפרת
אחת ע ם מ״ש כל הסוטר לועו של חכימ כאילו
סוטר לועו של שכינה זהו עיון מרע״ם בתורת
ישראל וכתורת כ״ן וכפי ח״ב שירות נסתפק אם
חייב מיתה דחא לא כתיכ רק שופך רם מא הם
ולא הכאה כעלמא וירא כי אין איש אחר ראה עין
כעין שכלו כי זה המוכה אינו איש כלומר שסוא
ישראל ולא כ״ן אין לו דין ארם אלא ככ יכול דין
אליה כמ״ש בגמ׳ כאילי סוטר לועו של שכינה
והו״ל מכרך את השם דחייכ מיתה ואם אמרו דמכה
איש כחכאח לכר אינו חייכ מיתה חייגו גוי בגוי
אבל גוי בישראל הוי כסוטר לועו של שכינה חייו
וחייב מיתה עכ׳׳ל ור!ח״ח :
ו כ ה ק ד מ ה זו נוכל לסכין דברי השם למשה
כשאמר לו מי אנכי כי אלך &
מרעה וכי אוציא את בכי ישראל ממצרים חשיכ לו
חשם כי אחיה עמך וזח לך האות כי אנכי שלחתיך
כחוניאך את חעם ממצרים תעכרון את חאלקי׳ם
ע ל ההר הזח ע״כ ונחחכטוכזח חרכה מהמפרשים
ז״ל דאיך יחיו המאוחר סימן למוקדם כח״ג וכבר
פירשנוהו כדרוש של שמות יעו״ש וכעת נתחדש לי
בו פירוש נחמר• וצריכיןאנו להקדים כמה הקדמית
לקוחות מכמח ספרים אשר ראתה עיני ותבין לה
ראשון לציון הנח איתא במדרש אמרימשיד• ־בכננל
רבש״ע לא כך אמרת כסיני אנכי וצא יחיה לך
אלק׳יכם לא נאמר אלא אלקייך לי ציית ולא לחם
ע ׳ כ וחקשה מחר״ש יפה ז״ל והובאו דבריו בס׳ ע/
דרכים רמש ד׳ דרך מצרים דרך א׳ וזיל א׳כ מאץ
אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עברים והלא
משח מעולם לא נשתעבד ואין צריך להוציאו ״
ותריץ שם רשמא על שברח מפני פרעמ וכו׳ וכתכ
חרכ עדשת דרכים רזם דוחק גדול במשמעת מכתיב
יעו״ש:
13
משכיל ל ד ו ד
פרשת
סג
שמוח
עכורמ ממש אינ ממילא הושלס מקץ של ח׳ שנח
ולי אני ההדיוט נלע״ר לחיץ במ״ש לעילדמשח
ולםכי תלך ותיציאם משם טרם זמן ת׳ שנה ורו״ק
איקרי מלאך עוד קייי׳ל לחד שינוייא מרבנן
כ פ ס ו ק ריסי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעי©
קדמני זיל דחטעםדיצאו י״ש *מצדים קודם תשלום
נפש ויוסף מים כמצרים ע״כ וקשח מנו
ת׳ שנה חכתוכ משום רממלאכים מיו שם ככושין
שייך לזיז ויוסף מיה כמצרים ויש״י פ״י ממ שפי'
כמצרים וחיו מסייעין בעבודתם וחם השלימו הקץ
ולי נראם שםכתוב בא לתרץ איזמ קושיא כי איתא
לעי זח נוכל לערש בדרןאיפשר דנתי רשבט לוי לא
בגמ׳ כ״מ ככללן אתמ מוציא שבעים ובפרטן אתם
נשתעבדו במצרים מ״מ משמ ראיחומלאך מ׳ צבאות
מוציא שנעים חסר אחת ופירש״י מכני לאם חסד
מדר בפמליא של •נעלם שחיו מסייעין כעבודת
כי ככללן של בני לאמ שלשים ושלוש ובפרטן אי
י״ש וגם מוא םימי מסייע כעכורתם וםכתוכ לא
אתם מוציא אלא שלושים ושנים ונ״ל ע״פ מלז
פרסם עבודתו • כמו דלא פרסם עכורת צכאות
ראיתא כרשיי תיומות נולדו ע ם כל שבט ושככו
מ׳ ומרי דגם־ הוא מיה עובד עבודת מצרי וכשיצאו
ונשא כל אחד תיומתו והקשו םמפרשיס ז״ל אלא
צבאות ה׳ ע ם ישראל ממצרים יצא גם מוא עמםם
אחותו מן האס אסורה לבני נח איך איך נשאו
וא״י שעיר שיין לומר אשר מוצאתיך מארץ מצרים
סשכטים אחיותיהם ותירצו שבאמת לא נשא כל
מבית עברים דגם םואםימ עובדעמגוםולבן לא
אחר תיומתו אלא שכל אחר נשא תיומתו של אחיו
כחט רק משמ ולא שבט לוי כולו וכמ״ש ה כ ל ל
והרי היא לו דק אחותו מן האב ולא מן םאם
מעולה דמשמ הימ בשעטד דמצרים
ומותרין למי נח אייך לפי׳׳ז שלא חותר לחם אלא
ולמכי נתיישכ כטענתו נ ע ג ל לי צוית ולא לחם
אחותו מן חאכ ונודע שלאח ילדה ששה בנים
דשייך• נ ו לומד אשר מוצאתין דלאיח ל״ל חכי
ממילא חיו ללאה ששח תיומות נקיבות כדי שישאו
דא״כ תיקשי קושייה ממריש יפה חנ׳יל
אותם חששח משבטים אחרים של ח ל ובני םשפחות
ו מ ה ננוא אל ביאור ויכוח משי״ת ע ם משמ •
וחנה יוסף לא נשא אשח בבית אביו כי אם במצרים
דמ׳יק משמ מי אנכי כי אלך 12פרעמ וכי
אייך אותה היומח של לאח שחיתה ראויה לחנשא
אוציא ויכו׳ רצמ .לומר דכאיזמ צר יצאו כני י'ש
ליוסף אותח תיומח נשארה פנויה בלא בעל א״ן
ממצרים ועדיין לא משלימו חוקם של שטר ת' שנמ
נוכל לומר שאותח תיומח נשלמה ללאם למנין
וחך ט ע ם ר א מ מ ו משום שהשכינה ע ם פמליא של
שלושים ושלוש ואין להקשות א״ך שנמצא .התיומם
מעלה שחיו מסייעין י״ש בעבודתם השלימו הקץ
של לאח במנין שבעים נפש א״ך למה נגרע שאד
זה לא עלמ על דעתו של משה דאיפשר דלגכי
כל מתיומות שלא נמנו כלל וי״ל שאין זה קושיא
מלאכי חשרת לא תקרא עכורה כיון שהם מלאכים
כי בפסוק כתיכ כל הנפש חבאיס מצרים שבעים
ממש לזם םשיכו חשי״ת כתשוכה נצחית ויאמר כי
אחיה עמך ר״ל הטעם הוא כמ׳׳ש רע׳יי םשכינם
נפש מלכד נשי כני יעקכ ואילו חתיימות היו נשיהם
ופמליא של מעלה שהיד בשעבוד נשלם חקץ וזה
של השבטים א״כ כבר מנה אותם חכתוכ אכל זאת
רמו לו כי אחים עמך ד ל רגם שעבודן שסייעת
םתיומח שנשארת פנויה בלא בעל לא נמנית כלל
ע ם הפמליא לישראל השלים ואיקרי עכודח ומפני
ולא הוזכרה בתוך שאר תיומות לכן היא השלימם
שיקשה ומנ״ל םא דעכודת מלאכים תקרא עכורה
למנין שלשים ושלש כך כ״ל לתרץ קושיא שלחגמ׳
תעכרון
ממש לז׳יא וזמ לך מאות כחוציאך את העם
לפי״ז אין מקום לקושית חנמ' בכללן אתה מוציא
את מאלק׳ים וכו׳ ר״ל תדע לך שעכורת מלאכים
שבעים ובפרטן אתה מוצא שבעים חסר אחד מ
תקרא עבודה שהרי במוצאך את העם תעברון
חחיומח שנשארה בלאה פנויה היא השלימם למנין
את •מאלק׳ים דהיינו קרלת התודה ויקשה לך וכי
שבעים כי חחסמן חיח בבני לאה וחיא חיתם
אומה שעתידה לומר אחי• מ׳ יום אלה אלקי׳ך
מלאה וחשתח יכואר הפסוק ויחי כל נפש יוצאי ירן
י״ש אני נותן לחם תורתי ואין לומר רתפטור אותם
יעקב שכעים נפש וקשח הלא כפרטן אי אתה
ו
בטענת לי צוית ולא לחם כמ־׳ש דזי׳א א״כ מ א
מוציא אלא שבעים חסר ע״ז תירץ הפסוק עצמר
אשר הוצאתיך מא׳׳מ מבית עבדים ותרי לא
ויוסף חיח במצרים וכיון שכ :לא נשא יוסף תיומתו
כשתעכדת וכקושית מהר״ש יפת רל וצריך 'לומר
שחיתחראויח לו מכני לאה כי הוא נשא אשם
רכיון ראיקרי מלאך והיתה עוכר ע ם המלאכים
במצרים א״ 1אותה תיומח נשארה ענויחכלא בעל
שפיר איקרי לשון אשר הוצאתיך מארץ־ מצרים מכית
והיא השלימה למנין שבעים ודוק מחרב פית
ממלאכים
עכרים וא״כ משמע דאיקרי עכורת
יוסף :
,
י
יש״ו
כד
פרשת
מ ש פ ל לדוד
כ ר ש ׳ י ולממ מביא עליםם חשך שחיו כאותו
מרור שבישראל רשעים ולא מיו רוצים
לצאת ומתו בשלשת ימי אפילמכדי שלא יראו מצרים
במפלתם ויאמרו אף מם לוקים כמונו ועוד שח1שו
ישראל וראו את כליהם וכשיצאו ומיו שואלים ממם
ומיו אומרים אין בידינו כלום אומר לו אני ראיתיו
וכמקום פלוני הוא ע״כ והוא תמומ לממ מתרץ
דש״י שני תרוצים על קושייא אחת ועוד קשמ לממ
מקש* רש״ידוקא על מכת חושך למס ם;יא עליהם
מושך ולא על שאר מכות ועוד יש לדקי־ק כלשון
יש״י שכתב ולממ מביא עלימם חושך כתוספת
וי״ו וגראמ ליא שמעניין מוא כך שקשמ לרש״י
מור קושיא מלכד קושיא זאת לכן מדקדק רש״י
בלשונו וכ׳ ולמה הכיא לכך מתרץ רש״י כ׳ תירוצים
על שני קושיות אילו כי איתא כמ״ד ששאל מקכ״מ
למלאכים אם ראיים םמצריס ללקות כחשך וקשה
למה באמת שאל מקכ׳׳מ למלאכים על מכה חושך
ולא על שאר מכות ונ״ל לתת ט ע ם לזה כי איתא
כמדרש כשחקכ״ח מציא להטיב ע ם כן ארם אינו
מתיעץ כשום מלאך אבל כשרוציא להביא רעה ח״ו
על בני אדם הוא מתיעץ ע ם המלאכים שנא׳
כאיוכ ח׳ נתן מ׳ לקח כשנתן נאימר ח׳ לכד ולא
נחיעץ ע ם ממלאכים וכשלקח נאמר וח׳ הוא וכית
דינו שחם המלאכים א״כ לפירש״י שמיתו כמה
אלפים מישראל כ״ג ימי אפילה וחיה המכה זו
י ע מ לישראל לכן הוצרך חקכ״ם לחתיעז ע ם
ממלאכים משא׳׳ך כשאר מכות שלא נמשך מהם
מיויק לישראל לכן לא םוצדך חקכ״ח לחתיעץ ע ם
•ממלאכים ומנמ על מכת חושך קשמ יותר משאר
כל ממכות כי בשלמא שאר מכות ראו המצרים
שממנמ משמשת רק עלימם ולא על ישראל מכח
וו ידעו שאצבע אלוהים הימ וליה מכמ ממלכת
אבל על מכת חושך קשח כיון שהמצריים לא ראו
איש חת אחיו א"ך מהיכן ירעו שלכול ישראל היה
אור כמושכותס דילמא לקו גם כני ישראל כחושך
ויאמרו שאין מכח זו מן השם אומנם אין זה קושה
כי אף עפ״י שבשעת החושך לא ירעו המצרים
שלישראל חיח אור אומנם אחייך כששאלו מהם ישראל
בלי כסף וכלי זחכ ואמרו לחם שראו אותם בכיתם
ובמקום פלוני הם מזח ירעו מצרים למערע ,״לא
לקו ישראל בחושך כמותם והשתח יבואר שקשמ
לרש״י שני קושיות אחת למח במכת חושך נמלך
מקב״ח במלאכים משא״ך בשאר מכות ועוד קשת
למה מכיא עליהם חשך כי מעצרים יסבירו שגס
»ש׳ לקו כמותם לכן מדקדק רש״י כלשונו הצח ולמס
*4
שמות
הניא כהוספת וי״ו י״ל שיש לי קושיא אחי (.ו0-
זאת למה חכיא עליהם חושן ע״ז מ,:רץ רש׳׳י
תיוצים על קושייא זאת שהמליך חקכ״מ במלאכי©
על מכת חושך משאר מכות ע׳׳ז תייץ י״ל שהיו
בישראל רשעים ומתו כשלושת ימי ליעילה איין
שחיה רעה לישראל לכן הוצרץ לימלך כמלאכים
ועל הקושיא השנית הלא לא ירעו חמצייס שישראל
לא לקו כחושך ע״ז תרץ רש״י שקפשי ישראל כתי
מצרים וראו אייך אף שכעת החושך לא ידעו המצריים
־שלישראל היה אור במושטתם אעעפ׳יכ ירעו אוןד
אחר כך כשאמרו שראו כליהם וב)קום פלוני הם
עי׳כ וק״ל מחרב חנ״ז כרש״י אתם ראיתם אשד
עשיתי למצרים על כמת עכירות היו חייכין לי
קורם שנזדויגו לכם ולא נפרעתי מחם אלא על
ידיכם ע״כ וחוס תמוה שחרי הקכי׳ה רו צא להראות
חיכתן של ישראל מיאן שנפרע מן םמצי־יים על
ששעכדי ישראל א״ך מח אמר על כמם ע ג י מ ת
חייבים לי וכו׳ אררכח אכ לא חיו חמצריים חוטאים
בעבירות אחרים וחקכ״ם נפרע מסם רק על
ששעבדו כישראל חייתה חיכם יתירה נ ו ר ע ז לחם
לישראל שבשבילם לכר חקכ' ח מעניש אותם אבל
עכשיו שעשו גם עכירות אחרים אינו כ׳ כ חיבת
לישראל ונ״ל שםוא פשוט כי יש׳׳י רוצא לתרץ
המשך הפסוקים ככאן כי איתא כגמ צל שחכירו
נענש על ירו אין מכניסין אותו במחיצתו של ה;כ״ת
ואמיו בגמ גם גוי הנענש ע׳׳יישראלאין מכניסין
אותו במחיצתו של הקב׳ ח ממעשם צרקימ וכו׳
שהביא שם ואיתא כש״ך על התורם על פסוק
ואשא אחכם על כנפי נשרים הם המלאכים ומקב״מ
הגביה את ישראל למעלה מן ממלאכיס והכיאם
החת כנפי שכינה ממש וז״ש ואכיא אתכם אל״י
ממש תכנ״ח וחשתח יבואר אתם ראיתם אשד
עשיתי למצרים וקשמ לרש י אם חקכ״ח מעניש אח
המצריים עי׳י ישראל בלבד ולא בשביל שאר ע ב י מ ׳
שכירם א״ך איך אמר חכתיכ אחר כך ואשא אסכם
על כנפי נשרים ואבי אתכם אל׳׳י ר״ל אלי ממש
הכנ״ה חלא מי שחכירו נענש על ירו אין מכנסץ
אותו במחיצתו של חקב׳׳ח לכן פירש׳׳י על כמם
ע ב י מ ת מיו חייבים לי קורם שנזדווגו לצם ולא
נפרעתי ממם אלא על ירכם ר״לממשענשלזי אותם
אינו כשביל ששעבדו בכם כי כלאיים סם' חייבים
לי על םעבירותשכידם וישראל חיו כמו שלוחי©
לפרוע מחם על ירם נמצא לפי"! שפיר אמי הכתוב
ואביא אתכם אלי ממש וק״ל מהרב מנ״ז •
למש הריעות לעם םזת למת זמ שלחתני
,
ככר
פרשת
»
משכיל ל ד ו ד
ככר פי׳ כו כ מ ס פי׳ כספר זה ו כ ע ת נתחרש לי
כו פי׳ חרש וחוא ע״ר שאמרו ז״ל רריכוי חככיס
משליס חמכץ אך אמכם זח יוצדק ל:י חאמת רכשי
בכי ישראל לא חטאו במצרים וככיחם כשירים ואף
א ם חטאו קי״ל עבר וגיי חבא * ל בת ישראל
חולד כ מ ו ה אמכם זח אתי כמ״ד דאבות העולם
יצאו מכלל ב״כ אכל למ״ד לא יצאו מבלל ב״כ א״כ
קי״ל כאומות ל ך אקר הזכר וככי זכוכים ח מ ה
ואיך ישל מו המכין ע ו ד הקדמת אחרת רקיי״ל אין
שליחות לגוי ו מ מ ה שאמז״ל ששלח ח׳ מ ר ע ״ ח
להוציא ככי ישראל ממצרים ה ג ס שהכטיח ליעקכ
אנכי אעלך גם ע ל ה מ ט ע ם רמרין שליחות כגעו
כו וקיי״ל ככל חתורח כולה שלוחי של ארם כמותו
ומזח מורם ררץ ישראל יש לחם ויצאו מכלל כ׳׳נ
כל אלו חחקדמות לקוחים מהרכ שא״י ז״ל וזח
כיון מ ר ע ״ ה כי קא מק׳ ק׳׳ו כממ״נ וזה אומרו
למה הריעות לעם חזה שמתרעם על קושי חשעכור
א״ת כרי להשלים המנץ ת׳ ל רריבוי הכנים השלים
ממנין אעכ״ל דכניחישראלות אינם כשירים שנולדו
להם כמצרים כ ט ע נ ת ם אם כגופם שלטו וכו׳
ותיקשח לך ה א קי״ל חולד כ מ ו ה וצ״ל דחאכות
לא יצאו מכלל כ״נ וכאומות הלך אחר הזכר ולכך
א הועיל דיכוי הכניס להשלים ולכך הוצרך לקושי
חשעכוד ואחא קא ק״ל ראפי׳ רס״ל ראכות .לא
לא יצאו מכלל כ״נ א״כ למח זח שלחתני ו ה א א ץ
שליחות לגוי וא׳כ ממ״נ ק״ל למרע״ח ע ל רכרי
המקום כנלע״ר רור שניית כמקחלות לפ״ק וקייס וק״ל
9ס ו ק למה הריעות לעס חזה ונו׳ נ״ל לפרש
ע נ ץ זח .כחקרים דברי ראש רור כפ׳ כא
וז״ל ט ע ס רקישי ש ע י מ ר מצרים ע ל ה לתשלום שנים
שחסרו מ״ת שנח לא יתכן אלא כמונח רישראל יש
לחם רץ כנים וע׳יכ אשר חריעו מצרים וימררו את
חייהם בעכורמ קשח עולה לחשכון גדול כרס אי
ישראל דין עבדים להם קושי ש ע מ ר ם אינו עולמ
לכלום כ״א שני גלותם כמספרם וכו׳ ובתכני כי
ז״ש רז״ל שחקב״מ בא במצרים מלאה גלילים להציל
את ישראל ל ח ו מ ת דיש לחם רץ בנים והכהן מ ט מ א
לכנו ע ר שכתבו חתוס׳ פ׳ א׳ דיני ממונות כמ״ש
ניקבי־זס ל מ ש ס כ מ א י טכל דהא דלא ק״ל היאך
נ ט מ א משום רישראל כקראו כנים למקום והוצרך
מקכ״ה לזה ל ח ו מ ת דחם ככיס כו נפרק ר בז ח
יודע ט ע ם צאתם לפני זמנם דקושי השעבוד חנ״ל
בא לחשבון להשלים השנים שחסרו לתשלום מחי
שנמ דכיון שסם בנים אפי׳ כל דחוא תוספת חשע׳
לכן מלך לא יפול משערת ראשו ארצח :
ח
כה
שמות וארא
א מ נ ם ע״ר התו״ס קשה רזה רץ כהן הריונן
שמיטמא לכנו ואין ה פ ה יכול לרכר ל:י
עילאה עי׳ שדין כחן הדיוט יש לו וכו׳ והתירוץ
כמ״ש הרכ מחרש׳יא באגרתיה כתכ רקכורת מרעי מ
כעין מת מצוח כיון רלא ירע איש את קכורתו
ומ׳״מ מותר גס לכ״ג ו ג ס חכא כנר״ז רמצריס כמכת
כ כ ו מ ת כמצרים כדי לחכחין כין ט פ ח לט1ה
שאינו ידוע כ״א לחי״ת רמי לענין מ י מ ילא ס ג י
כלא״ח שמותר לכ״ג ע״כ כללות רברי קרוש ה ג ם
שרכרי רור ה א ח מ נ י ס אינם מהרכ ז׳׳ל מ״מ א מ ת
הס וחנח זח הוא חייכוח כין מרע״ ח וכין מ ק ג מ׳
י שמרע״ח מקשה למה הריעות לעס הזח דחיינר
קושי השעכור וצ״ל כרי להשלים המנץ ועכי׳ל
׳ שרץ ישראל כרץ כנים כמש״ל כשם חתו״ס א ״ כ
למה זה שלחתני ר״ל היח לך לכא למצרים כר כרין
לגאול ישראל אי משוס ט ו מ א ת מצרים ואתה כ ה ן
לעולם חדי מוכח מקושי חשעכור ררין כניס להכ1
וא״כ כהן מ ט מ א לכנו ו ג ס אחה כ כ יכול תיעיל
צמצרים ולא תיחוש לטומאה א ג כ חכיכותח רישת!
שרץ כנים יש לסם ותש הקכ״ח דין כ״ג יש לו ואינר
,
^
־
י
.
מ י ט מ א אפיי לכנו לזח אמ״ל הרי בענץ זה הוי
כמ״מ .שהרי ומאז כאתי וכו׳ ח ר ע לעם חיח ו א ״ כ
אין בלעדיך לגאול והוי כרין מ״מ רכ״ג מ י ט מ א
לכנו וא״כ והצל לא הצלת ע״י עצמך לשמך א ת מ ס א
וחשיכ לו חי״ת ע ת ה תראה אשר אעשה וכו׳ ויכול
להיות ע״י שליח ומ״ש ע ת מ ר״ל לאפוקי מ כ ת
כ כ ו מ ־ דא׳יא מכלערי ח׳־ אני צריך כככורי ובעצמי
לכא ור יוק כי קצרתי והן לחכם ויחכם ע ו ד א״כ
יובן ע״ד מ״ש חד׳ בית דוד כ״פ ועכרום ו ע נ ו אותם׳
וכו׳ א•:ר יעבירו רפתח בתרתי עברות ועינוי
וסיים בעבדות לחור ותי ר מ ה ו מחלוקת חת-־אים
אי אמרינן תפוס לשון א׳ או לשון א ח מ ן •
,
פרשת וארא
ו ל א שמעו אל משח מקוצי יוק ומעכורה קשה
איפ״ל כמ״ש הרכ ז״כ ח״א למה הריעות לעם
• הזח למה זח שלחתני יפי׳ הרב זיל כמיש חמפז״ל
כ ט ע ם שלא גאל ח׳ ע״י עצמו ישראל ממצרים ,רק
וישלח מלאך ויוצאיני .ממצרים וררז״ל מלאך זת
משח משום רגאולח שע״י כשר וארס עתירה ליכטיל
'משא״כ גאולה שע״י חקב׳׳ח בעצמו ולכן גאולה זו
נתבטלה וחזרו ישראל להשתעבד כיון שלא נגאלו
ע״י ח רק ע״י משח שהוא בשר ודם משא״כ
מגאולה• כ נ ר ־יה לבא י נ ס ר כ״ב א ץ ע ו ׳ אחרית
,
רה
בו
משביל ל ד ו ד
פרשת
צרה ולכן כיון שרעת ה׳ להשתעבד ע ם בני ישראל
פ ע ם אחרת כרי להשלים ת שנה כמ״ש רז״ל לא
שלח לחם לגאול רק ע״י משח ואהרן ולא ע״י עצמו
•אמנם יש סתירה לזת ממ״ש רז״ל דקושי חשעכור
השלים לחם ה מ נ ץ וא״כ תו אינם חייבים כשום שעכו
ול״ל גאולת כ׳יו ולא גאולת חמקוס אקר שאין׳
לןייכין עור וזהו עצמו שתק׳ מ ר ע ״ ח לת׳ ק״ו
מ מ ״ נ כאומרו למה הריעות לעס חזה ר״ל בקושי
השעכור איית להראותם כרי להשלים כקושי חשעכוד
מנין ת׳ שנח א״כ למח זח שלחתני ולא גאלתם ע״י
•עצמך כיון שהיא גאולה שלימה טאין אחרים שום
&עכור וכשלמא כלא קושי חייתי אומר שאני הוא
הגואל ולא אתה מפני שצריכין עור לחשתעכ׳ ולחשלי׳
המנין ולא יאות הגאולה ע׳׳י עצמך רכך היא חמרה
•אכל ע :ש י שחרי לחם בקושי חשעכור וצ״ל כרי
להשלים חמנין א״כ למח זת שלחתני ולא חיתח ע״י
,
:
עצמך ק פירש חרב חנז׳
ו מ ה איפ״ל רכן נמי כוונת חאי קרא ולא שמעו
אל משח ר״ל שחוא הוא הגואל משום מקוצר
•דוח ומעכורח קשה וכיון שעי׳ קושי חשעכוד נשלם
< ז מ נ י ן א ם כ ן ליכאשום ש עכור אח״ך וא״כ אין
מ ג א ו ל ה ע י משח רק עי׳ המקום וכיון שאין המקום
גואלם אינם נגאלים וכמ׳׳ש ודו״ק •
,
ברש״י פ ר ש ת יתרו
ראיתם אשר עשיתי למצרים על כ מ ם
^את0
עכירות חיו חייכין לי קודם שנזדווגו לכם ולא
•נ!רעתי מ ח ם אלא על ידכם ע״כ והוא תמוח שחרי
םקכ״ה רוצה להראות חיכתן של ישראל היאך׳שנפרע מן המצרים על ששעבדו ישראל א״כ מ ה
יאמר על כמם עכירות חייבים לי וכו׳ אדרבא אםלא חיו המצריים חוטאים בעכירות אחרים וחקכ״ח
•נפרע מ ה ם רק.על ששעבדו בישראל חיתח חיכה
יתירה נודעת לישראל שבשבילם לבר חקב״חמעניש
א תם אבל עכשו שעשו ג ם עכירות אחרים אינ־י
כ״כ חיבה יתירה לישראל:
<ג״ל שהוא פשוט כי רש״י רוצח לתרץ המשך הפסו׳
ככאן כי איחא כגמרא כל שחכימ נענש ע״י
״ידו אין מכניסיןאותו כמחינתו של חקב׳׳ח מ מ ע ש ה
צרקיח וכו שתביא שם • יאיתא כש״ך ע ל חתירה
ע ״ פ ואשא אתכם על כנפי נשרים הם המלאכים
ץחקב׳׳ח חגכיח את ישראל למעלה מן המלאכים
דחכיאם ת ח ז ככ1י שכינה ממש וז״ש ואביא אתכם
אל״י ממש תכנ״ה .והשתא ימאג* אתם ראיתם
,
;
26
ו א ר א ויתרו
אשר עשת למצרים וקשח לרשי׳י אם הקב״ה העניש
המצריים עיי ישראל כלכר ולא כשכיל שאר עכירות
שכירם א״כ א*ך אמר חכתוכ אח״ך ואשא אתכם
על כנ1י נשרים ואכיא אתכם אלי ר״ל אלי ממש
תכנ״ה הלוא מי שתכירו נענש עי׳ אין מכניסין
אותו במחיצתו של הקב״ח לכן עי׳ רש״י על כ ז ה
עכירות חיו חייבים לי קודם שנזרווגו לכם ולא
נ :ר ע ת י מ ח ם אלא על ידכם ר״ל מ ח שענשתי אותם
לא חיתח כשכיל ששעכרו בכם כי כל״ח חם
החייבים לי על העכירות שבידם וישראל חיו כ מ ו
שלוחים ל1רוע מ ח ם על ידם נמצא לפ״ז ש!יר אמר
ח נ ת ו כ ואכיא אתכם אלי ממש וק״ל מחרב חנז׳ :
יתרו וכו׳ כי הוציא ח׳ את ישראל וכו׳
ויש
ויאמר יתרו כרוך ח׳ וכו׳ והנה רש״י ז״ל
עי׳ את כל אשר עשה כירידת חמן וככאד וכעמלק
קשח למה ערט הכתוכ כ״א יצי״מ דווקא הלוא
הוא רכר שהיה ככלל את כל אשר עשה ולמה יצא
יצי״מ מן הכלל ונקדים דאי׳ כמ״ד ו י א ע ד י ת מ כרוך
ר
ח׳ שאמר שירח ע כ ״ ל :
ו א י ת א כמגילה שא״א שירח על חנש שכחייל
ו!דיך וחדי יצי״מ חיח נס שכח״ל ואומריס
עליו חלל ומשני וכו׳ וסרב מחרש״א תירץ רזיל
בתר ט ע מ א שא״א שירה על הנס שכחייל משים דנס
הנעשה כא״י נעשח ע״י חקב׳׳ה משא״ך כח״ל נעשם
ע״י מלאך וא״א שירה על נס חנעשח ע״י מ ל א ן
אכל יצי״מ נעשה ע״י חקכיח ככבורו וכעצמו לכן
אומרים עליו שירח אפ׳ כחו״ל ע כ ״ ל :
ו כ ז ה מכואר דחכתוכ בא לתריץ איך אמר יתרו
שירה על כס שכחו״ל ה א אין אומרים שיר׳
על כס שכחו״ל לז״א וישמע יתרו וכו׳ כי הוציא ח
את ישראל ממצרים ונעשה חנס עי׳ חקכ״ה ומשו״ח
אמר עליו שירה ו י א מ י יתרו כ מ ך ח׳ וכו׳ שאמר
שירח ולזה לא פרט חכתוכ כ״איצי״מ שהיא עיקר
חת״י וק״ל ורעח״ח מחרב יקחל שלמח:
א י ת א ב ג מ וישמע יתרו מ ה שמועה שמע ובא
ר' אליעזר אומר מ״ת ש מ ע וכא ר״א
םעורעי אומר קי״ס שמע וכא ר״י אומר מלחמת
עמלק שמע וכא ע ״ כ .ויש להכין כמאי פליגי חני
רכוואתא כי לכאורה נראה שיתרו שמע הכל וא״כ
צ מ ה נחלקו וכן נראה לדקדק מרכקט ג״מ ובא
ש״מ שאין מחלוקתם מ ה שמע כי הכל מורים ששמע
את כל אשר עשה כמו שמשמע מכל ה!רשח שיתרו
ש מ ע את כל אשר נעשה • וכינוסי כספרים ספר
כלי יקר שישכ ענין זח וז״ל אך נראה שעיקר
מחלוקתם איזו שמועה גרמם לו לנא ע ם אשתו
,
,
ובניו
7ג
משביל לדוד
פרשת
וכניו של משמ לכן נקט לשון וכא ככולם וכולם
הכינו שכל פ׳ א׳ זמ נמשך לפסוק שלאחריו ויבא ׳
יתדו וגו׳ וכאלו אמר לפי ששמע איזו חידוש
שהכריחו לכא ע״כ כא ויקח ע מ ו צפרמ אשת משה
וקשמ למס ממ שמועמ שמע שגרמה לו לכא עם
:
אשת משמ וכניו וכו׳ ע כ ״ ל
ל^גיניו מכואר מכל זמ שפ״י שמע וכא מיינו
על כיאתו ע ם אשת משמ וכניו ממ
שלא כא מקודם לזמ ואמא משיכו מני רכואתא
כל׳׳א לפום סכרתו ושלשתם לרכר אחד ותח״י
אקרים נא עמדי תח״י מ״ש כמ״ד אחר שליחים
אסר שפיטרה כגט כמכואר כאורך כדכרימם ז״ל
נשמע מזח דמרע״ח גרש נפרה אשתו כגט כשר
קורם שחזר למצרים וקי״ל כחן אסור כגרושה ומנמ
נודע שמשה שמש ככחינח גדולה כל ארכעיס שנם
שחיו ישראל במדבר והא דאמרו ז״ל כ״פ הלא
אהיץ אחיך חלוי רמתח״י חית ראוי למשה כחן
ואמרן לוי ומעון ששרכ כשליחות שמע״י איפכא
שמשח לוי ואהרן כםן ככר אמרו ז״ל כמקום אחר
שלא ניטלה כחונחממשח רק מזרעו • נשמע שכיון
שמרע״ח קאי ככחונתו אשור להחזיר צפרה אשתו
כרין דקייל כהן אסור כמחזיר גרושתו ולחכי מתחיל
לא נתן יתרו דעתו להביא צפרה בתו למשה כי
אין תועלת כחזרתס כי אסורה לו מרין כחן אסור
אסור בגרושתו אכל כעת נתחרש לו שמרע״ה נפסל
ח״ו מכהונה אפי׳ הוא עצמו ולפיכך יחזיר גרושתו
כרין אשת ישראל ולכן חכיאח לו ולזה שאלי כגמ׳
מה שמועה שמע וכאר״ל מ ס שמועה שמע שגרמה
לו לכא ע כ צ:רה אשת משח עפשו יותר מקול״ז
אי אמי־ה שמתח״י לא חכיאח אליו משום רט״ל
דאין• תועלת בחזרתה אתר דמרע״מ כחן ואסור
בגמשמ א״כ תיקשח עכשו מה שנתחדש לו כהיתר
דכר זח שםכיאח אליו שמשמע רס׳׳ל דמשח נפסל
בכהונה ח״ו לזח פי׳ כלאחד מכל סכרה ראית
ליה .רתח״י נקרים קצת ,הקדמות לקוחים מרז׳יל
גרםינן כגמ' דיכמות פרק החולץ רף מ״ד אמר
רכ יוסף הכל מורים כבא על חייכי כריתו׳
שהולד פגום לכהונה מק״ו מאלמנה לכה״ג ומס
אלמנה לכח״ג שאין איסורה שוח ככל כנח פגום
זו שאיסורה שוח ככל אינו דין שכנה פגום לפחוכח
ופירש״י פגום לכחונס אס ילדת כת פסולה לכחעמ
בחללה • שמעינן מחא סוגייא דולר הכא מן חייכי
כריתות פגום לכהונה:
:
נ ר ס י נ ן ע ו ד כגמ׳ רסנחרריןרף נ׳יח כ״נ אינו
נזחר ארורתו מהאכ רתניא אחות האכ
בז
יתרי
:
מן האם יוצא אחית האב מן האב יקיים
ופירש״י אחות האב מן האס יוצא כרכתיכ על
כן עזוב" איש את אביו ואת אמו וררשינן את אב*ו
אחות אכיר מן האס ת״ש ויקח עמרם את יוכבד
דודתו ומאי לאו דודתו מן האם לא דודתו מן ח א ם 3
ופירש״י דודתו מן האב אחות קהת מן םאכ
חיתח ולא מן םאם ואחות האב הוחרם לחם והא
רכתיכ יעזוב את אביו וררשינן אחות אביו באחות
אביו מן האם קאמר ע״כ •
מ ב ו א ר מכל זח דמשח רכ״י ע״ה בא מאיסור
דודתו אך אמנם באנו למחלוקתס של
הראשונים ז״ל אם חאכות יצאו מכלל כני נח או
לא ראם נאמר דחאכית יצאו מכלל ל׳נ א״כמרע״ח
םוא פגום לכםונה חייו ואם נאמר דלא יצאו מכלל
כ״כ א״כ אינו פגום'לכהונה רכ״נ מותרים כרודתו
כמי׳ש :
ו ה ג ה יתרו מתחי׳ דן למשלט שמרע״ח לא נ פ ג ם
מהכהונה אע״ג שכא מאיסור דודתו דס׳ל
דקודס מ״ת יש לחאכות דין כ״נ וכי׳נ אינו מוזהר
אדורתו מן חאכ וכיון דמרע׳׳ם לא כא רק מן דודתו
דמן האב כשר לכהונה ואמטו לחכי כיון שגירש
את צפרה בגט לא ישוב אליח עוד כדין כחן אסור
בגרוש ח ולתכי לא טרח יתרו להביא את צפרה
למשה דאין תועלת בחזרתה אמנם חשתא נתחדש
לו לאידך גיסא דמרע״ח אינו ראוי לכהונה דס״ל
כמ״ד חאכות יצאו מכלל כ״כ וא״כ חרר וינא רבא
מאיסור דודתו ופגוס מכהונה ולכן נתעורר לבא
ע ס צפרה אשת משה וע״ז שאלו חני תנאי מ ה
שמועה שמע וכא ר״ל מה נתחדש לו עכשו יותר
ממעיקרא לחכיא את צפרה ייתר מעיקרא והרי
כהן אסור כגרושה כדחוח חייש מעיקרא אלא
עכ״ל משים רס׳׳ל דחאכות יצאו מכלל ב״נ ולפיכן
נפגם מכהונה וקשח ומנ״ל לומר כן ודילמא לא
יצאו מכלל כ״נ ועדיין ראוי לכהונה י
ל ה ב י הביאו םני תנאי כל א׳ מסברתו ראיית
לומר דעכשיו נתחרש ליתרו דמרע״ח נ פ ג מ ה
ממנו הכהונה ״ וראשון לציון אמר מ״ת שמע ובא
ר״ל משם חוכחמ מכוררת דאכות יצאו מכלל כ״נ
וחענין חוא כמ׳ש רז״ל דכשעת מ״ת קטרגו מח״ש
ואמי־ו תנה חורך על השמים וטענתם היא מדין
בין המיצרמכיון שמיתה לפניהם כשמים אלף דור.
א'כ להם ראויה מרינא ד כ ר מ צ ר א ו ח ג ם דקי״ל
כמתנה לית כה רינא רב'מ חנה הוא ית״כ כתב
ע ׳ ע ר ל ש ץ מ ק ח כמ׳׳ש רז״ל ע״פ כי לקח טוב
מכרתי ל כ ם .תורחי מכרתי עצמי ע מ ה והואיל
כת
פרשת
משכיל לדוד
יכל מצאה הקזירח לנוח השופט כל הארץ לא
יעשה משפט ודינא קא תכעי מח״ש ומה חשוכה
ישיב ע״ז המקום ואשכחו לח רכני והוא דקי״ל
דלכעלים לית בחי רינא ל־ב״מ וכתב מר״ן סי׳
ק ע ה בשם חר״ן מ ס ז כ ר א כי חיכי דאמרי דאין
בעל המצר מוציא את חכעלים ח״ה כן נמי כני
בעלים האראשוניס אינו מוציא רלרירחו נמי איכא
משוס ועשית הישר והטוב וכיון שכן אשר שהאמת
קכלו חתורח וקיימות מ״א ועד ת׳ וזכו כתורה
לכן זכי נמי כעלים .נשמע מזח רחא רקכלו
ישראל התורה ולא זכי כה מח״ש מדין כן המצר
הוא מצד שבאו כטענת כן כעלים הראשונים
וא״כ מוכח מזח דחאכות יצאו מכלל כ״נ ראל״כ
איך למדו התורה וקיימוה והא קי ל כ״נ שלמר
תורה חייכ מיתה אעכי׳ל רחאכות יצאו מכלל כ״נ
ולפיכך ר״א רסוכר מ״ת שמע וכא סוכר דחאכית
יצאו מכלל כ׳ נ דאל״כ איך זכו כח ישראל ולא
מרין כן המצר אלא וראי משום רזכו כח מדין כני
בעלים ח״א וא״כ מוכח ריצאו מכלל כ״נ ראל״כ
קשיא איך למדו התורה והרי כני נח שלמר חורה
חייכ מיתה ואהא קאמר מה שמועה שמע ר״ל
רלא כא יתרו מקורס לכן רק משום דס״ל מרעי׳ח
כחן הוא וע״כ חיינו משום רםי׳ל רתאמת לא יצאו
מכלל נ״נ וא״כ מה שמועה שמע עכשו ריצאו
מכלל כ״נ ימרע״ח נפגם מכהונה ארהגיא צפרה
ולא נתיירא לומר רס׳ ל כאידך מ״ר רראכות לא
<צאו מכלל ומעריש מ״ת שמע וכא ר' 1ששמע
שקכלו ישראל חתורח וקיימוח וקשח לו למח לא
קבלוה מה״ש ודיכא ק א תכעי ה ט ע ם י וא משום
רכן כעלים הראשונים זכו בה וקשה ו יך למדו
התורה חאכותוחרי כ׳ינ שלמד תורה חייכ •ניתח
•וצ״ל שיצאו מכלל כ״נ וא׳׳כ כיון שהוכחנו רחאכות
יצאו מכלל ב״נ א״כ חרד רינא דמרע״ח נפגם
מכהונה שכא מאיסור דודתו ולפיכך אינו אסור
בגרושה ומשום חכי הביא יחיו צ1:רח כתו למשה
ויבא אליה וך״א כמורעי ס״ל קי״ס שמע וכא ס״ל
דאין הוכחת מ״ת לכלום שנאמר דחאכות ינמו
מכלל כ׳ נ רדילמא לעולם לא יצאו מכלל כ״נ ממ
אית לך למימר איך למדו מת״ו ומרי כ״נ שלמר
תורמ חייב מיתמ אימא לא למדו ופאי קמ״ל רא״כ
איך זכו לקבלת מתורמ ולא נטלומ ממ״ש מרין בן
םמצר • יי׳ל מ ט ע ם אחר דקי״ל שותף קורם למצרן
וי׳׳ש שותפים אינון בשפוט צדק וא׳יכ הוצרך למכיא
יאיימ אחרת לרין זח רחאבות יצאו מכלל ב׳ינ והוא
מקיי׳ס ומענין במ״שרזי׳ל לא נקרע מים רק בשביל
יתרו
3צ
יוסף הצדיק ע״מ כמר״א היכ י־את וינס וכתיב
וינס ויצא החוצה ותהו כו רז״ל צמה זה ועל מה
זה לא נקרע חים רק שכיל יוסף ופירש כזה הרכ
אש דת כשם הרכ מר דודו ז ל ע ם מ״ש מגמ׳
שקטרגו אוח״ע ואמרי שקכלו היכן מצינו שקיימו׳
וחשיב לחם קב״ח יבואו מכם ויעירו כישראל
שקיימות תבוא אשת פיטי!ר ותעיר על ייסף שלא
עכר על לא תנאף והכוונה שמח שאירע לאבות
סימן לכנים וכיון שיוסף לא נ;של כעריות סימן
מוכחק הוא לישראל שלא נכשלו כעייות כמצרים
כפיז חים לא חיח נקרע לי״ש pשחיה ירא שמא
חטאו כעריות ואעע״י שעדיין לא ניתנה תודח
בהיותם במצרים שמא חטאו בא״א יביכ מוזהרים
עלים ומיתהם בחנק רככר א מ י ז״ל אע":י ש׳״ר
מיתות בטלו דינם לא בטלו ומי שנתחייב חנק
טובע בנהר ואף שדין ב״נ בסייף שמא דינם כרין
ישראל וחיה מצח לטובעם בי״ס כרין מ & על
א״א כישראל ררינו כחנק אמנם כיין שיאם ארונו
של יוסף דכתיכ כיח וינס ויצא החונה שאשת פוטיפר
מעירה עליו שלא חטא א״כ זו ראיים ש.ם ישראל
שחיו כמצרים לא נכשלו כעריות ונקרע חים
לפניהם שכל מח שאירע לאמת סימן לכנים זם
תוכן רכריו ז״ל:
וממנו נקח לומר רמקי״ס מוכח רחאכות יצאו
מכלל כ״נ דאל״כ למס הוצרכו לזכות יוסף
אלא ודאי שמא חטאו כא״א רלכך רצח לרונס כמים
כדין חכא על א״א טובע כנהר שהוא כחנק וקשה
והרי עדיין לא ניתנה תורה וקיל״ כ״כ חכא על
א״א כסייף ולא בחנק וצ״ל רהאמת יצאו מכלל ב״נ
ולכך הוצרכה זכות יוסף חצריק ע״ח • י
וזו שיטת רא״ח שאמר קייס שמע ובא רמשם
מובח ר ס א מ ת יצאו מכלל כ״נ ולכך נ1גם
מרע״ם מכהונה ולפיכך ח ט א צפרה למשה ראינח
אסורה לו מרין ג מ ש ה .
ור״י ם״ל מלחמת עמלק שמע וכא ס״ל דגם
הוכחה זו אינח חרא רמזה ירע יתרו דבזמת
יוסף נקרע חים ער שחוכיח מכל חנ״ל שהאמת
יצאו מכלל ב׳ינ וחרי לא שמעו רק קי״ס ואררכא
איפכא מפתכרא משם הוכחה ר ח א מ ת לא יצקו
מכלל כ״נ שלכן נקרע חים דאפי' חטאו כא״יא אין
דינם בחנק לשיוטכעו כי״ס רק דינם כסייף כרין
ב׳׳נ וא״כ י ההוכחה להפך ואם נפשך לומר ששמע
גם זם שבזכות יוסף נקרע הים מאן לימא לן
דחפימש כמרכ אש דת הלא יש לפריש בע״א
שממנו נקת להפך דדין ב״נ לסם וכמו שנכאר כסי׳ר•
י
משום
כט
משכי ל ד ו ד
פרשת
משום מכי מוצרן למכיא ראיימ ממלחמת עמלק
ומענין כמ־׳ש רז״ל מומר חדש דף נ׳ ט דכיאת
עמלק מיתמ לעורר על ישראל עון מכירת יוסף
כי מט״ז בחר ״ מרע״מ כימושע מנלחם כו לפי
שמוא יוצא מזרעו של יוסף כי א״א למלחם עמו
י ק מזרוני של יוסף ע״ש ״ ומנמ כתכו ממפז״ל
ו ט ע ו ת משבטים שמכרו יוסף משום דרנו אותו כן
פו״מ דצידון ע״ש סופו ויוסף כיון שעתיד למוליר
את ירכעם כן נכט שמשיאן לע״ז מ ו מ ו כדין כן
סו״מ שנדון ע״ש סופו ואע״ג דקיי״ל דהא דכן
סו״מ נידון עש"ס דוקאשכא מיפ״ת כמ״ש ז״ל הרי
גם יוסף בא מאיסור ב׳ אחיות דחוי כאיסור יפ״ת
אלא יישלכע״ר לחלוק מאן מוכח ריוםף ב א מ י פ ת
דמיינו איסור ב׳ אחיות ולא בני לאם ואדרבה
קידושי רחל קרמו לקידושי לאה כשכירות שני
םעבודמ^ןכניח חם שכאו מאיסור כ אחיות וצ״ל
דםשכטים סיל ר ח א מ ת לא יצאו מכלל ב״נ וקיי״ל
כינ כבעילה תלי רחמנא ולא כקיושין ולכן בני
לאם כשירים שקרמו קידושי אמם לקידושי רחל
וכסתיר נשאת אמם ואע״ג דרחל נתקדשם כקידושי
מעכורם קודם מ״מ ככ״נ כבעילת תלי רחמנא
וקידושי כסף אינם לכלום ומסו״מ כני רחל באו
.מאיסור כ׳ אחיות ולא כני לאס ולכן כיון שבא
מאיסור כ״א מו״ל כיפ'ת ודנו אותו ע־ש סופו
כדין כן סו״מ ורצו לחורגו אלולי יסודה שבקש זאת
מידם כאומרו מה כצע וכו׳ וממיק מכרוהו והוא
משי״ת ענש םשכט ם כזה ככיאת עמלק דס״ל דע־קר
משיטה כמיר דםאכות יצאו מכלל כ״נ ואיכ השבטים
מם שכזו מאיסור כ" אחיות ולא יוסף כי רחל
נתקדשמ כז׳ שנים מעבורמ קורם קידושי לאמ ולכן
מ מ שמוהו ע״שס כרין םו׳־מ שכא מיפ״ת שלא כרין
עשי ומשו״מ נענשו ככיאת עמלק י א״כ מוכח
ממלחמת עמלק שבאס לעורר עון מכירת יוסף
רמאמת יצאו מכלל כ״נ וכמו שמוכחנו ״ וזו שיטת
דיי רש״ל מלחמת עמלק שמע ובא ר״ל רמשםמוכח רמאכות ילאו מכלל ב״נ דאמל״כ למס נא
עמלקלמלחס בישראל וצ״ל לעורי עון מכירת
יוסף וקשמ ולמם נענשו משבטים על זמ מלא כדין
עשו שדנו אותו כדין בן סי״מ שבא מיפ׳׳ת שנידון
על שם סופי ו ק יוסף בא מיפ״ת דמיינו איסור כ׳
אחיות ונידון עשי׳ס,זעתיר לצאת ממנו יכ נ אלא
'וראי רס״ל לקב״מ ד מ א מ ת יצחו מכלל ב״נ וכקידושי
כסף תלי רחמנא וכיון שקידושין של רחל קרמו א״כ
בני לאח מם שבאו מאיסור כ אחיות ולא כני רחל
ושלא כדיןדנומו כדין כן סו״מ כיון שאינו מאיסור
,,
,,
•1
יתרו
יפ״ת וא״כ כיון שמוכח מזה דמאממ יצאו מכלל.
כנ״נא״כ מרע״ה נ :ג ם מכהונה •ולפיכן אינו אסור
כגרושה ומשו״ח הכיא יתרו כתו למשה חותנו *
ואיפשר שן״ש קרא וישמע יתרו כמן יכו׳ את כל
אשר עשמ אלמים וכו׳ ופירש״י למשמלישראלקי׳יס
ומלחמת עמלק ומפסיק כא לתרץ שיחדו שמע את
ג״ רכרים ממ שמתנאיס פליגי כחם וכא למומת
לנו שאלו ואלו דברי אלםים חיים וז״א וישמע י ת מ
את כל אשר עשמ אלמים למשמ ולישראל ע מ ו
דמיינו קי״ס ומלחמת עמלקוכמלת כ״ל ריכמשלא
קי״ם ומ״ע לכר שמע אלא גם מ״ת שמע ובא
ככלתו תנאי אכל אם לא מימ שמע סכל אז לא
מימ כא דדילמא מ׳יט כאידן מ״ד שלא נראם לו
ט ע ם חכירו ולא יחזר משמ גרושתו אכל מאחר
ששמע את שלשתן יחי לפיכן כא וםכיא צפרם בתו
ואעפ״י שפשט רכרי םמררש שאמר שמע וכא מיינו
לםתגייר ככר מצאנו סיוע ל חושינו ממרכ כלי
יקר כנ״ז כראש םדרוש:
א ח ז ו ר לכאר מדרש מנ״ל מים ראמ וינס ממ
ראם א מ נ ו של יוסף ראמ דכתיכ וינמ
ויצא מחוצם ע״כ ום״ק רז ׳׳ל אין לא נקרע מים
רק כזכות יוסף ולעיל כתכנו משם מ״ר דודו של
םרכ כעל אש ׳״מ וכעת נראם כמתלמד מדבריו
ז״ל לסכין כאופן אחי וםוא דכתכו ז״ל ע״פ ויבא
יוסף את רבתם ר ע ם אל אבימם שאמרו יו״ל שמית
אומר אוכלין כשר מן מחי ופירשם מרא״ם ז״ל שיוסף
מימ רואת אח אחיו חותכין כזית מכימ״ש קודם
שתמות מכממת ואוכלים איחס למיות דכר זמ
מסוגל לבריאות מגוף כמבואר כג״מ וזמ אסור
לכ״כ ומותר לישראל דככ״נ תלי רחמנא כמיתמ ולא
בשחיטם וכזס קמיפלגי םשכטים מ ם יוסף שכטים
שעשו מעשמ למתירא ס״ל ד מ א מ ת יצאו מכלל כ״כ
ומשו״מ מותר למס לעשות כן יוסף ס״ל דרין כני
נח למאמת ואסור להם לעשות כן ומשו״ם מביא
דכתם רעם אל אביהם וזח מכואר כדכרי פר״ר
ושמ״י ובמפרשים אחרונים וקדמונים הלא כספרתם
ומעתמ עפ'י םרכרים מאלמ יוכן ממדרש םנ״}
דממ שנקרע למס את מים ולא חשש שמא חטאו
ישראל בעריות* ונכשלו בא״א ודינם לטבוע כי״*
בדין מבא על א״א כמש״ל מיינו משום שדן אותם
כרין ב״נ כשכרת יוסף ולכן כיון דרין כ״נ למם
אפ״י תימא שנכשלו בא״א אין לטוכעם בי״ס דדינו
חנק אלא כסייף ואין לטובעם כי״ס משא״כ אם סיגו
רן אותם כשיטתם דס״ל דין ישראל אית לסו לא
מימ נ,:דע מים דשמא חטאו כא״א ודינם כחנק
דמוא
ן•
פרשת
משכיל ר ד ו ד
דמוא נמי טכיעת ים סיף כמ׳׳ש ולכן לא נ ק ר ע
מים ער שראמ ארוני של יוסף כעל סברא זו ומינמ
<צאו ללמוד דרין כ״נ לסם ואין חייכים חנק וכמ״ש
ויומתק לחכי מאמרן 1״ל ע׳יפ לולא תורתן שעשועי
בשעמ שאמר חקב״ה למשמ ואתם מקרב אלין את
אמרן אחין ה ר ע לו אמ״ל משמ תורמ מיתמ לי
מחתיח לן שאלמלא היא איכדתי עולמי עכל״מ
ו נ כ ר נתחכטו כזה חמפז״ל דייל מח ס״ר דמרע׳ימ
ד ס ר ע לו כליקחו אהרן הכהונה ולא זכר את מה
שנכתכ כתורה והאיש משח עניו מאד ועור מ ה
תשובמ השיכו חשי״ת ע״ז כאומרו תורה וכו׳ ומ״ט
אומיע שאילמלא היא איכדתי את עולמי מ ה רצונו
ג ז ה וחרכ כצלאל ז׳׳ל ישכ חענין ולי אני הפעוט
איפ״ל כ מ ה שהקדמנו והוא דממדנר קרמו״ת
למדנו רמשח ואמרן פגומים מהכהונה לפי שכאו
מאישור דודתו וזם אם י*יח שחאכות יצאו מכלל
כ״כ יחרד דינא דישראל אסר לחם חכתוכ דודתו
אף מן םאכ אכל אם נאמר דחאכות צא יצאו מכלל
ב״נ מדר דינא דקי׳׳ל אין אבות לעכו״ס ורוותו מן
האב מותרת למס וא״כ משמ ואמרן אינם פגומים
מן מכמונת ולעיל כחכנו הוכחה לרין זמ שהאמת
יצאו מכלל כ״נ מקכלת מתורמ כממ שמניח ם'
נזמלאכים ולא נתן מתו׳ רק לישראל מגם שממ״ש
*צרכים ומטעם דזכו ישראל מרין כן כעלים מראשו
דקודמין למצרן וכיון ד מ א מ ת למדו חתו׳ א״כ
בנימם קודם למצרן ומזמ מוכחנו דמאכות יצאו
מכלל ב״נ דאלי׳ב אין לימוד חתורם של מאבות
גרם זכות לכניחס כנתינתה הרי קי׳׳ל גוי שלמד
חורה חייב מיתה וחו״ל מצוס םכאה בעכירם
אעפ׳ילרמאבות יצאו מכלל ב״ג ושפיר למרי התורם
וזמ עמד לישראל בניהם כנתינת מתורם •״
א מ נ ם אם יש תירוץ לזמ אקר על דין כן ממצד
אזדא לימ ממוכחמ ומואכמאי דקי ל ראם
יש מנאה למוכר אפי׳ פורתא כגון טכי ותקלי אין
םמצין מסלק ללוקח וכמבואר כחמ״ש סיקע״ם
ינכ׳״ד דמקכ״מ מטי לימ מנאמ בקכלת ישראל את
המודמ שאלמלא כן מים מעולם חוזר לתומו ו מ מ ו
כמ״ש ז״ל א״כ מעי לימ מנאמ מזמ ושוכ אין כאן
דין מצדנות וכפי זה אין מוכחמ שמאמת יצאו
מכלל כ״נ וזמ׳נ״ל מויכוון כן מקב״ח ובן מרע״ה
עכרו לפי שכיון ששמע משמ שאמ״ל ויזתמ מקרכ
אלין יכו׳ וריחק אותו מן מכתונת אמר שמראי
מיינו ט ע מ א משום שמוא פגום ממכחונח לפי שכא
מאיסור מקזיר !רושמו אחר שנשאת כמ״ש ז״ל
שיוככד נתגישם מעמדם ונשאת לאלצפן ן׳ ע מ ן
,
יתרי
ומזירם עמרם ונולד ממכס מרע׳ מ וא״כ חי״ל
מחזיר גרושתו משנשאת רילדם פגום לכםונח זח סי׳ל
למשה שדחם אותו ממכמיינמ עד שתדע לו משום
דס״ל דאי ממ״ט הרי גם אהרן ־י גום לכהונה
מטעם אחר ומייני.שכא מאיסור דודתו ומלאך
חמות מ״ל הכא מ״ל חתם ומם נשתנם איסור מחזיר
גרושתו מאיסור דורו ומש״מ מרע לו לכי שק״ל
מ ם נשתנם פגמו מ :ג ם אהרן כנ׳׳ו ואז השיבו
משי׳ית ואמי׳ל תורה חיתח לי ישתימ לן כלומר
לעולם אימא שהטעם שלא נבחרת לכחונמ מפני
איסור מחזיר גרושתו מה אית לך למימר רא׳׳כ ג 0
אהרן לא יכוחר לכהונה שםיי -ם »וא בא מאיםוי
דודתו ע״זאמ״ל ט ו ע ה כרין אתה שחרי תירמחיתמ
ליונתתיה לךדייק״א לך ולא לעמרם אכיך וכיון
שעדיין לא קבלו תורה מו״ל כרין ב״נ ואין כאן איסור
דודתו שהיא מן חאכ משא״כ איסור מחזיר גרושתו
רנוהג אף כב״נ ואהרן נכחד לכהונת ולא אתה
ומפני דאכתי יש למדע״ם לטעון ומכלן ד ח א מ ת
לא יצאו מכלל כני נח והא ע״כ ריצאו מכלל כ״כ
ראל״כ היאך זכו ישראל כקכלה התורה ולאמח״ש
ם ג ס שהם מצרנים ונ״ל משום דאתי עלייםו מדין
כן כעלים מ״א וא״כ מוכח דמאבות יצאו מכלל
כ׳ינ ראל״כ איך למדו התורה ונמ״ש ואם תסזור
מטענמ למקוממ ר אמרן אינו הגון לכ»ונ» 9״\
קרם משי׳׳ת ואמ״ל תירוץ מנ״ל רלעולם מאבות
לא י*או מכלל כ״נ ואמרן הגון לכהונה מה אית
לך למימר טענת כן ממצד מרי יש תשוכמ נצחת
ע״ז ומיא שאלמלא כן איכדתי עולמי וכלומר שכיון
דמטיא לי חנאח מקבלת התורה לישראל שוב אין
כאן דין כן ממצר ואין כאן מוכחמ למאכות יצאי
מכלל כ״נ לשתאמר ראמרן אינו מגון וכנ״ז:
והוא מטעם עצממ כויכוח םקכ״ם ע ם ממ׳׳ש
כ מ א מ ק ר ל כשעלה משח למרי• אמרו
מס״ש רכש״ע מה לילוד אשח כנינו אמייל לקביל
ת ו ר מ כ א ע׳׳כג
ורכים דשו כזה ממ מיא כונת מח״ש ומם תשוכת
•מרע״ח אליהם ונראה רעפ״י אמו״ת הקור״ם א״ש
דממ״ש ס״ל דמיע״מ אינו הגון לכחו;ה שכא
מאיסור דודתו וז׳׳א מ מ לילוד אשס בנינו ילוד אש׳׳ה
רייק״א אשמ פסולמ צבעלמ מראשון ומשיכ לחם
השי״ת׳לקכיל תורמ כא י״ל משתא מוא דכעי לקבל
תורם ולא מעיקרא וא׳׳כ קורם לזמ הו״ל דין כ״ג
ואין א מ ת לגוי ואינו פ ג ו ם ח״י ואעפ״י שעדיין
למס לטעון שבא מאיסור מחזיר גיו&תו סכרי כיון
שרחם אותם הקב״ת מ ט ע נ ה זו ס״ל ו ג ס מזה
ידסי
פרשת
לא
משפל ל ד ך
ירחי ושייכ נסתתמו טענותיהם :
1ב מ ס ל ה נעלמ להכין כ׳ מאמרים תמהיס ו י ל
אמי׳ל מש״מ למקבים מכניסני לארץ
ץשראל א *״ל אתמול קכלת חתורש ועכשיו אתמ
רוצם ליכנם לארץ עכ׳׳ל י
וכן מאמר אחר חי׳ל אמ״ל חקכ׳׳ם למשח אתמול
$רגת את ממצרי ועכשו אתמ רוצח ליכנס לארץ
ע״כ ותם עלא ולפי דרושינו חניל כסר א מחתא
לס״ר ומצורף לזת דכרי רז״ל רחנח כתכנו ריש
צדדים דמשח אינו מגון לכהונה שכא מאיסור
דודתו וכתכנו דזם כמונח אס חאכות יצאו מכלל
ב״נ דאל״כ אינו פ ט ם מכהונת וכתכנו דחוכחת
זמ דתאכות יצאו מכלל ב׳ינ היא מקכלתמתו׳
מדלא קבלומ ממ״ש,מרי,י כן המצר וחיינו משוס
דכאו עלימ^ מדין בן כעלים מ״א וכחכנו רמזמ
מוכח דיצאן מכלל כ״נ במשי׳ ל וא״כ לפי זמ משם
בא׳ מאיסור רודהו וז״ש מ' למשמ אתמול קכלת
מתו׳ וקשמ ומלא מש״ש ראוים לח מדינא דכ״מ
וצ״ל רכאנו עלימ6־מרין כן בעלים מ״א וא״כ כיון
שלמדו מאבות מתו׳ משמע ריצאו מכלל כ״נ ראל״כ
עכו״ם שלמד תורמ חייב מיתמ וכיו; *מאבות יצאו
מכללי כ״נ א״כ אתמ כאתח מאיסור דודתו וא׳׳כ אין
אממ מצמ ליכנס לארץ ומענין כל״ש מרכ יד משמ
ע׳ וישכ דף למ׳׳ד ע״כ •גשם ממפז״ל ךטעם שלא
נ כ נ ם משת; .לארץ; שבא מאיסור דודתו ושם םליץ
> SStצעד עמרם דחוא ס״ל כדעת אירן מ״ד
'דתאכות לא יצאו *כלל כי׳נ ויוכבד אחות אכיר מן
;:
י
:
ואד
מאב ולא מן םאם יעו״ש :
30
מזת רמת שלא חטא עמרם בזמ דברל
1רינם כרין כ״נ אבל אי אמ״רי שדינם
כרין ישראל כא מאיסור דודתו ולכן לא נכנס
לארץ וכמ׳׳ש תרכ יד״מ וזת שםשיכ לו חיית׳אתמול
קצלת;תתוךמ ועכ׳יל מדין צן כעלים תראשונים
וא׳״כ מוכמ י ת א מ ת יצאו מכלל כ״נ וא׳יכ ״אתה
באת מאיסור דודתו וא׳׳כ אין אתת מצת ליכנס
לארץ :
ו ה ו א נמי ט ע ם אומרם אתמול הרגת את תמצרי
וכו׳ ומענין כמ״ש תרב פד״ד דטעס מ ת
יי שמיג משמ את ממצרי משוס דס״ל דתאכות יצאו
׳׳ מבלל כ״כ ולמבי מרגו משום שיאמו מכה איש
י עצרי מישראל וקי״ל גוי שמכמ ישראל חייב מיתמ
ע ״ נ ו א י כ יצא רינא דממריג׳ת מצרי מוכח דם״ל
למשת דתאכות יצאו מכלל כ״נ דאל״כ אין מרגו
וכנ״ז ז
ואמטו למכי אמיל אתמול מרגת תמצרי וקשת מ ת
;
י &.י
יתרו
*
3
עשה לך א״ת משוס שהכה חיש עכרי וקשה ומאי
ני׳מ וצ׳ל ךקי־ל גוי שחכה יש<אל חייכ מיתה א״כ
מוכח דס״ל רחאכות יצאו מכלל כ״כ וא׳׳כ כיון שכן
נמצאת כאת מאיסור דודתו ואיך אתס מ צ ח ל י נ נ ס
לארץ דהיינו ט ע מ א כמ ש מרכ יד מ ש ה .
וזה נמי כונת מאמין ז״ל הובא כנחל איתן וו״ל
כשעה שאמ״ל משה אכנס לארץ ואייל לא תעכור
את מירדן אמיל משח א״כ יחי ראוכן ואל ימות
עיכ ומוא פלא ועפ״י ממ שיתכאר יכוא על נכון
ומצורף לזש ד כרי מרכ שארית יעקכ ז״ל שמליץ
כעד אותו מעשמ שעשמ ראובן שכא ע״פ אכיו
משוס רס׳׳ל דמאכות יצאו מכלל כ'נ וישראל מבא
על פליגש אכיופטור משאיכ כ״נ שכאע״פאכיו
ח״מ וומו וישמע ישראל וימיו בני יעקכ י׳׳ב דיל
ששמע דרין מ א מ ת כדין ישראל:
וכזה וימיו כני יעקכ י״כ ולא מימ גמם שום דופי
מצד ראובן ומשו״מ כשאמ״ל מקכ׳׳מ למשמ
לא תעכור את מירדן אמ״ל א״כ כיון שכן צ״ל משום
שכאיתי מאיסור דודתו וצ״ל דמאכות יצאו מכלל
כ״נ וכמ״ש וא״כ יחי ראובן ואל ימות דלא חטא
כפליגש דמא כשא תליא וכמ״ש :
#ו ד לאלומ מלין במאמר אתמול קכלת מתו׳
ועכשו אתמ מצמ ליבנת לארץ ומעטן במ׳׳ש
מרכ ז״כ כפרשת תשא וז״ל כקיצור נמרץ דמ׳שרו״ל
שלמד משמ סנגוריא על ישראל כאומרו לי צוית
ולא למס כרכתיכ אנכי מ׳ אלמין ולא כתיכ אלמיכם
זאת מסנגוריא לא אמר מרע״מ רק בדדחו ממרת
ולא בחיותו בשמים תוך ארבעים יום וג״ט לדכי
.משום חשש וקטרוג של מחיש בלפי מ״ש במדרש
כמעלם משם לממס-לקבל הורם תתחילו מח״ש
אומרים תנת סודך על השמים והשיב לתםתש״ו
נצחת ממ כתיב בתו׳ אשר הוצאתיך מא״מ כלום
למצרים ירדתם ולערעם נשתעברם משמע מז*
שמא שלא קבלו מם״ש םתורם הוא מסך ט ע מ א
דכלום למצרים ירדתם וכו׳ וא״כ נשמע דקרא דאנכ.ו
קאי הכל ישראל ראי אמשח לחודיה קאי איך אמ ל
למת״ש כלום למצרים וכו׳ והרי שכטו של לוי פנוי
םוא מעברות פרך ומשו״ת לא טען כן משת רק
־־ אחר רדתו מן תתר מחשש קטרוג מת״מ שיאמרן
דא״כ ראנכי קא* אמשת לחורים א״כ תי^שי
מיאך כאוב •אשד הוצאתיך מא״מ מכ״ע וסלא שבטו
של לוי פנוי מעבדות פ ר ן וא״כ תחזור מ ט ע נ ם
למקוממ תנמ מורן וכו׳ ולכן לא טען כן ע ר רדתו
לארץ ום מורף דברי מרב ניב כקיצור:
#ו ד נקדים מ״ש רז״ל וכתבנו דממ שנתחייכו ישר!
• במ»שס
־
׳^5
פרשת
משמל
כטעשח העגל משום דחפסוק דאנכי קאי אכל
ישראל דאי על משח לחודיה וכמו שלמד סנגוריא
איך נתחיימ כעגל ער שלא נכנס למשח לארץוז״ש
אתמול קבלה חחו' וקשח והרי למח״ש ראויה
וכגןענתם תנס חורך ובו׳ וצ״ל בתשובתך אליהם
ד כ ל ו ם למצרים ירדתם וכו וא״כ מוכח רקרא זח
ראנכי קאי אכל ישראל דאי על משח ימח תשוכם
זו ומרי שבטו של לוי פנוי חים מעבורת פרך א״ו
דקאי אכל ישראלוא״כ לפי״ז נתחיי׳ כלישראלבמעשמ
העגל וכיון שכן איך אתה מצח ליכנס לארץ והרי כ
שמעות נשכעחי ואם אעברה נא אתה מכקש כטל
סלח נא ואם סלח נא אתח מכקש כטל אצכרמ
נא דכיון שנתחייכו ישראל כמעשה העגל ואזרא
לח השנגוריא שלמ ת עליהם א״כ תחזור הטענה
דאס סלחנאאתח מכקש כטל אעכרחנא וכו׳ודו׳יק
ו^פ״י קוטכ דמשנו אכין אומרם ז״ל ט ע ם שלא
נכנם משם לארץ משום שקבל ערכ רכ
ולא נמלך כשכינח ויש להכין ממ תלמ זמ כזם •
ו נ ״ ל מילתאבטעמא בחקריםעורדכריחרישמע
יעקב כמ״ש בגמ' הלך לאורכה ולרחכח זכה כח
שנ״א קום חתחלך כארץ וכו׳ וזח חוי מדין חזקה וא״כ
מוכח מזח רחאבות יצאו מכלל בן נח דאל״כ איך
זכו כארץ מדין חזקמ מרי קי״ל גוי אינו קונה כחזקה
א״ו דשאבות יצאו מכלל כן נחוישראלקונמ כחזקה י
יקוד נקרים מ״ש םרב שארית יעקב בשם ממר״ד
חזן 1״ל איך מ ק ב ׳ מ מקביל את מגרים וחיי
אמרו זיל ע״ע בחנחל עליון גוים וכו׳ שחלק חקכ״מ
ע אומות על שבעים שרים ומוא נפל בגורל ישראל
וכל ע שרים אוממ א' רא״כ למ״ר גורל קונמ איך
םקב״ם מקביל גרים וסדי בידו ח״ו גזל וניחא לימ
דקי״ל כל מכת כ כפ" מלך מלך מותר בו ומקב״מ
כ״ע ריליח היא ומשו״מ מקביל את מגרים וא״כ
מי שאינו ראוי למלך אינו מקבל את סגרים וא׳יכ
משעיח אינו ראוי למלן דכיון שהוא פגום מחכםונם
כמ״ש אינו ראוי לחיות מלן כמ״ש ז״ל אין ממנין
.מ ל ן רק מן חמשיאין לכהונה ולכן כיון שמשחקכל
את סגרים ולא נמלך כשכינח ק" וחרי גורל קונה
׳והוי גזל כידו וציל דס״ל דאתי מרין מלך וכל םכתוכ
ו כ ו וקשה והיאך הוא מלך והרי פגוס לכהונה דכא
מאיסור רורתו ומי שאינו ראוי לכהונה אינו ראוי
לחיוחמלך וצ״ל דס״ל דאינו מהכהונה לפי שהאמת
ייצאו מכלל כן נח וככר רחא כחא תלי-א וא״כ דרין
בן נח יש ל ה א מ ת א״כ לא קנו איי בחזקה דגוי אינו
קונה כחזקה ואיך אתה רוצה ליכנס לארץ וחדי גזולה
בירךבשלמא ישראלים להם טענה רקנו אותה
,
,
,
י
,
,
,
יידור
32
יתרו
בחזקה אגל אתה לא תכין כזמ :
#ו ד לאלוה מלין כפלוגתא דחנהו תנאי מה
שמועה שמע וכא ואמר י ימוימ קריעת
ים סוף שמע ונא ור' אלעזר ממו״ר אמר מ״ת
שמע וכא דכולחו לדכר אחר נתכוונו ומר אמר
חרא וער אמר חרא ול״פ וחענין כמ״ש שאמרו
כגמ' כשאלת ההוא מינא לחחוא מרבנן ממ כתיכ
בתורתכם אחרי רכים להטות ולמה אין אחםמשוים
עצמכם עמנו ושם אמרו תשובת םחכם וממפז״ל
השיכו בזה כמה תשוכות םתשו׳ םראשונם במי ש
חגמ׳ אחהוא עניניח רתנורו של עכנאי שנחלקו
כו ר״א הגדול עם חכיריו ר״א מטמר וחכמים
מטמאים וכשאמר ר״א כ״ק תוכיח יצתה כ״ק ואמדמ
ממ לכם אצל אליעזר מ י שהלכה במותו ככל
מקום עמד ר׳ יחושיע על רגליו ואמר לא בשמים
היא אמר ר׳ ירמיה מאי לא בשמים םיא.ככרכתכת
כתורח אחרי רכים למטות:
ו כ ת כ ו חתוס׳ שם וזיל וחא ראמרי כע״ק דיכמות
רחלכת ככי׳חמשום דיצאה כ״ק ואמרה הלכת
ככ״מ משום דשאני םכא שכאם כי׳ק לחלוק על
סתם ד״תדאחרי רכים אכל חתם אררכם ב ״ מ מ ב א
טפי אלא משום רמסעקינן אי אזלען כ ח י רוכא
כיון רכ״ש מחרדי טפי עכ״ל נמצא אלמלא ב״ק
חוח אמר״י רחלכח ככ״ש משוס רמחדדי ט פ י :
ו^פ״י זח נוכל לחבק פסוק כקחלת וכה תאיו
אם קחה חכיזל וחוא לא פנים קלקל וחיילים
יגכר ויתרון מכשיר חכמה:
ולכאורה הפסוק משולל ההכנה וחיץ מדרכנו איפ״ל
כמה שאמרו כגמ' אמר ר״י כל ת״ח שאינו נוקם
ונוטר כנחש אינו ת״ח ופרכינן וחאמר רכא כל
המעכיר על מרותיו מעבירין לו ע*פ שנ״א נושא
עון ועוכר ע״פ ל״ק הא רמייפיסו ליה ומפייס הא
דלא ח:ייסו ומפייס ע״כ והקשה חריטכיא
תובא כעין יעקכ ע״ז ממ״ש כירושלמי תיתי לים
דלא מזגינא רישאי אבי סריא עד דמחילנא לכל
מאן רמצער לן ממי־׳נ כמאי איירי אי כמזיסילים
א״כ כמאי רבותיה יאי לא מפייסו ליח א״כ קשם
חיכי עביר חכי ומא אמר ר״י כל ת ח שאינו נוקם
ונוטר כנחש אינו חי׳ח וניחא ליה דלעולם כדלא
מפייסו ליח וההיא ררי׳י דאמר אינו ת״מ כמלי
רשמייא וההיא ראמר תיתי לי דמשמע א:״י לא
מפייסו ליה איירי כמילי דידימ עכ״ד חריטכ״א
והקשה עליו סרכ כעל ס׳ אסכת עולם ייא״כ לפי
תירוצי זח במאי פריך חגמ׳ על דכרי ר״י מדברי
דכא י וחא איכא לשנויי רר ׳י איירי במלי דשמ יא
,
,/
;רי-קים
S3
מ ש מ ל רדוד
פרשת
כראוקים לח חריטכ״א עצמו ודכדי רכא כמילי
ריריה ואצרכח עיון • וחרכ שיי כפ׳ טחרח תירץ
כזח דל״מ לתריז חכי דמרקרק גמ׳ רכרי רכא
ראמר כ״ל ממעביד ע״מ מעכירין וכו׳ לישנה רכל
משמע אפי׳ כמילי דשמייא יאל״כ מאי אתאלרכרי
כמלת כיל רקאמר ולמכי תוצרך לשנות הא דמפייסו
לימ וכו׳ ואין למקשות משתא נמי נימא דמלת כ״ל
אתא לרכות אפי׳ אי לא מפייסו לימ רז״א דרייק
לישנם רר״י דאמיכלת״ח שאינו נוקם ונוטר כנחש
דר״לממנחש אי לא מלחשו לימ אינו מזיק אףתי׳ס
כן אי מפייסו לימ אינו מזיק ולא יכוו כגחלתו
ואי לא מפייסו לימ מזיק כנחש ע״כ
ול^״ד תירוץ רקוקמוא ואיפשר לתריץ בפשיטות
דל״מ לתריץ כן כאן כמילי דידימ כאן כמילי רשמייא
דא״כ תחזר קו חריטכיא למקומה חח־א דאמ״ל
סיתי לי לא מזיגנא רישאי וכו׳ ממ״נ במאי איירי
אי כמילי דיריח מאי רבותיה והא אמר דכא כל
ממעכיר וכו׳ ואי במילי דשמייא א״כ תגדל חקושיא
ומא אמר ר״י כל תיח וכו׳ אינו ת״ח ואמטו למכי
סוצרך הגמ׳ לתירוצי דכרי דכא ודכי יהורמ כענין
אחר דהיינו חילוק דמפייסו ליה וכו׳ וחחיא דתיתי
לי וכו׳ • כאופן אחר חיי מילי ריריח וכו׳ רזה לא
נזכר כגמ' וכן שמעתי אח״ז מהחכם השלים דיינא
דנחית לערמקא דרינא דק״ק אצוירח יע״ח כממיר
דיר ן׳ לחזאן י״ץ שכן תריץ גם הוא ושפיר וח״ת
רחגמ* חי״מ להקאות דברי ר'י ע ם חחיא דתיתי
לי כלא דכרי רכא י ק שחרא מנייתו נקט ורו״ק:
ה מ ו ר • מ ז ס ר ת ״ ח ש א י נ ו נוקם ונוטר כנחש אינו
ת״ח ודוקא אי לא פייסו לימ וכדימוי
כנחש כמ״ש ״ תרכ שארית יעקכ ז״ל וזמר שכוין
קמלת ע״ת כאומרו אם קמם םכרזל וםוא לא פנים
קלקל כלומר אם שום ארם קממ וחדק שני מכרזל
םמכונמ לת״ת כמ״ש ברזל בברזל יחד ע״י שעלכו
והוא לא פנים קלקל כלומר והוא חנ״ז שהוא מברזל
םמכונם לת״ת :לא קלקל פני חעולכו וז״ש והוא
ל״פ קלקל אלא שתק אזי ממ שכרו יחיילים יגכר
כלומד ע״ד מתגכיר ומולך כצכא משמים וחייליםם
ע״ד אומרם לעליםם םכתוכ אומר ואומכיו כצאת
משמש בגכוהתו ווםו וחיילים יגבר ע׳יד בגבורתו
ומפני שיקשמ ע״ו ומא ראוי לעונש אדרכם זת
*תס״מ סנעלכ *שמק כי אינו נקרא כשם ת״ח ולא
מ ל כ י זמ אלא .אומר שיש לו שכר איתגורי איתגור
וז״שו יסיון ת כ » י סכמת כתמית כלומר שיתרון שיש
לת״<ו>פל?ממזן מ ע ם שאינו נוקם ונוטר כנחש סיכן
&וא*לז״א אם ישוך תנחש בלא לחש ואין יתמן
:
1
יג
יחדו
ל כעל הלשון והיינו תירוץ םגמ׳ דםא רמפייסו לי&ד
ומפייס וז״ש אם ישוך הנחש כלא לחש ר״ל כמו כן
הא רח״ח נוקם ונוטר והיינו נשיכתו דוקא בלא
לחש דהיינו בלא פיוס ואין יתרון לכעל הלשוך
שחרי ככר :.ייס אותי וא״כ שפיר יש'לו שכר כמ״ש
ו^פ״י דרכנו נוכל לומר שמתנכא ורומז על
ענין מחלוקת י״א וחכמים כענין תנורי
של עכנאי וז״ש אם קחם הכרזר שםחכמים קהו שני
ר׳ אליעזר הדומה לכדזל או ר״ל שר״א הקהה שני
חכמים כעלי מחלוקתו ע*י יציאת כ״ק ואפייה
והוא לא פנים קלקל דהיינו שלא קלקל עניחם כחלכק־
שלא נקבעת׳ הלכמ כוותיח ולא הועילה יציאת כ״ק
ןתיקשי לך ע ם ההיא דפלוגתא רשמאי וחלל
דנסתפקו עם מי הדין וכשיצאה כ׳יק ואמרם מלכת
ככ״ח נטו אחריה וא״כ למה חכא כענין ר״א וחכיריר
לא אשגחו כח והייני כק״ו חחו״סלזמ תריץ תירוצם
רשאני מכא כעניין מחלוקת י״א וחכיריו שהם יחיד
רכים וכאח לחלוק על ד״ת דקי״ל הלכה כרכים אתרי
רכים להטות משאיכ בענין בייש וכ״ח אורכה כ״ה
מ ב א לכך נטתו אחר ב״ק וז״ש וחיילים יגבר ר״ל
כאן בענין ר״א מתגבר על םחיילים דםיינו יחיד
ע ל רכים ולא יכון זח ואמטו לחכי לא אשגחו נכ״ק
משא׳יכ כענין ב״ש וכ״ם דכ״ת רוכא ומפני שיקשה
א״כ כיון דב״מ רובא למה הוצרכו לכ׳״ק והרי אחרי
רכים לתטות וכלא כ״ק נמי עכדינן כותיחו לז״א
ויתרון הכשיר חכמת ר״ל משוס דחוו כ״ש מחדדי
טפי לכן אי לאו יצאת כ״ק שאמרח הלכה ככ״ה
אזי מיינו עושין כודאי כ ג מ ככיש לכך הוצרכה
ר
,
כ״ק וז״ש ויתרון מכשיר חכממ י
והו א מנרצמ ג״כ כפסיק ועתה לא ראו אור כתיי״
מיא כשחקים ו מ ח עכרם ותטמרם ר״ל
שמתמיה תמיחת חתיס לממ בענין ר״א וחכמים
בתנורו של עכנאי אעפ״י שיצאה כ״ק ואמרה חצבה
כר א לא אשגחו בה ובענין כ״ש וכי אשגחו ב ת
וז״א ועתמ לא ראו אור כחיר הוא בשחקיס כלומר
ועתמ כזמן ריא וחכים לא ראו אור לא עכרי הלכת
כר״א אע״ג דכחיר הוא כשחקים דמיינו ע״י י:יאו1
כ״ק מן םשחקים וכענין כ״ש וכ״ח עכרי כ .ק
לזס ת י ק כתימץ םתיי׳ס דשאני הכת<ר!גז ע-־י5-ו
ותטהרם ר״לשמח של ר״א עכי־ה ו >טח..-־ ל f־־תם
.יג
טהרות שנעשו ראיתו כינוי -יכיי־ .. .ר :י;-.ד
^
.
jג• ,־
על חרכים ולכך לא אשגחו
־•
רכים להט• ת < rי י
.יז •י
״• •
ונחזור לבינינו j
סעס
רכים למשי :י«.
,
r
:
פרשת
יד
משכיר י ר ו ד
־ -מכם ונכון אף דחעכו״ם חם מרו כיה עתה הם עמי
הארצות ולא חשיכי מ כ נגד ישראל שחם חכמים
.ומחדרי טפי כמ״ש ח״י של חתוס׳ והוא הנרצח
כפסוק ושמרתם ועשיתם אותם כי היא חכמתכם
כינתכם לעיני העמיסיואממ רק עם חכם ונכון וכו׳והמונח שמזהיר חשי״ת לישראל שישמרו רכרי חתו
וזהו ושמרתם ועשיתם אותם והטעם כי היא חכמתכ׳
טפי
• וכינתכם ונקראתם חכמים ומחי־רי
וכה מכטלים ט ע נ ת או״ה אחרי רכים וכו׳ וזהו
לעיני השמים שחם מ כ א ואמרו רק ע ם חכם
ונכון וכו ואזלא טענת ח מ כ כמ׳׳ש זח ט ע ס א׳
.וה״ב כמ׳׳ש הרב מחר״י כחן כמ״ש מהרימ״ט טור
,
נ ן רחגם ר מ כ א וחיקה ר•׳־ א עדיף חנ׳ימ
חיקה סתמא ראינה כאה מכח השכרה כמו חעמר
רכר על חזקתו העמד טמא על חזקתו אכל חזקה
שכאח מכח הסכי־מ כגון חזקה דאין ארם פורע
חוכו תוך זמנו רחשיכ כערים דאנן סחרי רלא פ ר ע
דחלואי שיפרע חארם כזמנו וראי חזקח כגון רא
עריפא מ מ כ א וח״נ אנן אית לן חזקח כי אלחינו
אלתי אמתינו אלהי עולם ח׳ מכח םכרא חזקה
ואלימתא כאותות ומופתים שלמים ומן רכים ממצרי
ועד קריעת ים סוף ודאי רמאי חזקח עדי1א מדוכא
ו ט ע ם זה הוכא כסלר שארית יעקכ פרשת קרח דף
קמ׳׳טע״בוכספ' ראש רור המיוחס להרכ המפורסם
כמוחר״ר חיר״א נר״ו פרשת כמדנר צר ע״ג יעוש״ב
ועפ" י ט ע ם זח חב׳ אני מפרש כ מ ח ק ר א י ן זח יצא
ראשונה פסוק ראשון לעשרת ח ר כ מ ת :
א נ כ י ח׳ אלחיך אשר הוצאתיך מא״מ חכונת באומ׳
ה׳לישיאלאנכי ח׳ אלהיך ושית וחא איכא
ט ע נ ת חרוב לזיא אל תחות ע״ז שחרי תשובתו כצדו
והנה אמר הוצאתיך מארץ מצרים וראיתם'את מעשה
ת׳ ועזוזו ונפלאושיר אשר עשה וחו״ל הוחזק בחזק
אלימתא ועריפא מדוכא ולכן לא יחיה לך אלחים
אחרים וכו׳ והוא ג״כ ט ע ם תשוכת חחכם שאמר
יחימ כי ישאלך בנך מחר לאמר ממ הערות וכו׳
ואמרת אליו כחוזק יד וכו׳ וחכוונח דשואל בדרן
קכמח לדרוש ולתור למה אתם עוכרים י השי״ת
כיון ראיכא טענת מ כ א אצל אוח״ע וז״א מה
מעדות ובו׳ ואינו ח׳׳ו ככופר בעבודתו ית׳ אלא
שואל דדן חכמה טעם לזה וצום חשי״ת להשיכו
.והוא אומרו ואמרת אליו כחוזק יד הוצאנו ח׳
־ממצרים וכיון שכן חו״ל חזקה אלימתא ועדיפא
מדוכא והוא ג״כ כוונת פסוק לא מרובכם חשק
ה׳ בכס כי אתם ח ע ע ט וכו׳ הוצא ה אתכם מא״מ
וכו׳ רקשה למה נאמר והוזכר כאן יצ״מ סול״ל כי
ז
,
,
,
34
יתרו
אם •מאהכת ה׳ אתכם וחו לא מידי •
א מ נ ם חשש השי״ת שיאמרו ישראל זו אלים וקוץ
כה כיון שישראל ם מ ע ט מכל םעמים
א״כ חלח טענת או״ ח אחרי רכים למטות לזי׳א
רזה אינו ולא תחושו מזת כי ט ע מ א ממכטל ט ע נ ה
זאת והוא כי מוציא ח אתכם מא״מ וכו׳ והו׳׳ל
חזקה דאתייא מהסברא ו ע ר י פ א מ מ כ א כמ״ש ולכן
יחוייכ מזח וידעת כי ח׳ אלחין הוא האל הנאמן
וכי' ולא תלכו אחרי אלחי העמים בטענת דוכא
כי ככר אמרתי לכם כטולח שנכטלח כעפרא
דארעא והוא ג״כ כוונת פסוק ועתה ח׳ אשר
הוצאת את עמך מארץ מצרים ותעש לן שם כהיום
חזה חטאנו רשענו הכוונה לומר רמעיקרא חיינו
הולכים אחרי אלחי העמים כווענת אחרי רכים
אך כיון רהוצאת את עמך מארץ מצרים ותעש לך
ש״ם דהיינו חזקה גדולת א״כ עדיפא מדוכא ובטלה
אותה ט ע נ ה ואנחנו מודים שחטאנו רשענו אלא
נלך כשם ח׳ •י
ס ו כ ב הולך מאמר המכילתא חוכא בספר ע פ ר
יעקכ וכח תארו ח׳ ימלוך לעולם וער למת
כי כא סוס פרעה ע״כ וחו המוח י
ו^פ״י דרכנו יכוא על נכון ומוא דשאל לממ ר׳׳ל
דאיפשר ד < ו יצאו ישראל לטעון בטענת
אחרי רכים להטות לזה אמר דא״א לטעות בזמ
חלילה כי אנו רואיס שכא סוס כרככו וכפרשיו ביס
וחו״ל חזקה אלימתא א״כ ממנו נקח ל ע ט ר את ח׳
וטענת אחרי רכים כמו זר נחשכו:
א ט א לכאר טעםקרי״ס שמע וכאומ״ת
מ^תה
שמע וכא הכוונה לומר מם שמועמ שמע
יתרו שכיטל טענתם שאומרים אחיי רכים עדשכא
להתגייר וכן הוא לשון חגמרה פייר רזכחית וז״ל
מה שמועה שמע וכא ונתגייר וגו׳ חג״ח ממחדורא
בחרא מהמחבר נר״ו ניר״א וע״ז באו השלמים
חאלח וחשיכו כל אחד נפי שיטתו חד אמר קי״ס
שמע וכא ר״ל שעי׳י קי״ס נודע דגכרמ חכמתו י
יתברך וחו״ל חזקה אלימתא ועדיפצז מרוכא ולהכי
טענת אחרי רבים כקשתדפנו רוח ובא יתרו
להסתפח בנחלת מ׳ מטוב וחד אמר מי׳ת שמע
ובא ועי כן שניתנה לישי כינה יתירה וקכלת תתורס
איכאחשתא מי מלל טענת מ ב א רלא אמרינן מ ב א
אלא אם כי חדרי נניחו והולם ישראל ע ם חכם
ונכון וכל חעכו״ם כאין טפש כחלכ לכם יאיו כאן
מ כ והוא כוונת המשורר כאות ט' טפלו עלי שקר
זדים אני בכל לכ אצור פקודיך טפש כחלכ לכס
^r.׳p
אני תורהן שעשעתי הכוונה שאומר רור
,
,
ט
&ו
פרשת
משכיל לדוד
*פלו עלי שקר זדים בטענת אחרי רכים וגו׳ ואני
אעפ״י כן אצוכ פקודן ולא חשתי לטענתם יען
שתשובתה בצדה והוא ט1ש כחלכ לכם וגו׳ ר״ל
או״ת סם אומה ט כשת רעמי תארצות נחשכו ואני
חורחן שעשעתי וםו״צ ע מ ן ישראל חכמי טובח
דבטלח חרובאכמ״ש זם ט ע ם רדי מ״ד משום מתן
מורה שמע וכאאו קי״ס שמע וכא ונשאר לנו לבאר
ט ע ם מ״ר מג׳ שמלחמת עמלק שמע ובא והוא
במ״ש רזיל ט ע ם דכיאת עמלק לישראל על אורות
עון מכירת יוסף למצרים :
־ומצורו* לזה ט ע ם ג׳ לביטול חטענם מנ״ל
כמ״ש חמפז״ל רלא אמר״י בעלמא
אזלינן בתר דוכא םיינו רווקא כמידי דממונא אכל
במידי דאיסורה חיישנן למיעוטא ולמכי בנ״ר כיון
דהוי מלתא דאיסורה חיישינן כר״מ למיעוטא
וכטלח טענת הרוכ וער ממהר לזה מלחמת עמלק
דמוכח מהתם דכמירי ראיסורמ אזלינן כתר המיעוט
והוא כמ״ם דטעם כיאת עמלק משום עון מכירת
יוסף .וקשה רא״ן למח כא גם על חשכטיס שלא
חיח לחם חלק כמכירה וצ״ל משום ריעכ םשכטים
חטאו ואזלינן כתר רוכא אך ע״ז קשח רא״ך רמה
חטא עמלק שמלחמה לח׳ כעמלק מרור דור הא
כרין כא עליהם מחמת עון מכירת יוסף א״ו צ״ל
כר״מ רחייש למיעוטא ומשום דלא נתחייכו כל
משבטים רק אותם שמכרו והמיעוט שלא חטאי לא
כתחייבו לכן נענש עמלק כבואו ע נ כל ישראצ:
ו מ ע ת ה נתבאר רעת מ״ר מלחמת עמלק ש נע
ובא מתכוון ג״ך להשיב ט ע ם ביאת
י ת מ למתגייר אע״ג דאיכא ט ע ׳ ת אחרי רכים והיא
םמחזקת לכם דין אלחי ה ע יניס ומ״ש עכשיו שבא
לתתג׳ ולא חשש לטענתו לז׳א רמעיקיאסכי״ל ליתרו
דאזלינן כתר רוכא ולא סכי״ל כר״מ רכמרי דאיסורא
תיישנן למיעוטא אך אלא לא פליג רינא אך כיון
שראה מלחמת עמלק שנצטוו ישראל להלחם עמו
ולאכד גזעו ושרשו אע״ג ופטור מרינא דנענשו
משוםעון מכירת ידסף שמע מינה רכמרי -איסורא
תיישינן למיעיטא וכיון רהמיעוט חשכטים לא
חטאו כזה לכן נענש עליהם עמלק לכן ממנו לקח
לעבוד את ח׳.וביטל טענת אחרי רכים להטמת
כמ״ש וא״כ שלשתן של החכמים נתכוונו לדבר
אקר ודו״ק י ובדרוש שבת הגדול פי׳ עור מדרש
כנ״ל ה׳ ימלוך לעולם ועד ועסוק אני ח׳ לא שניתי
י םוק חיתח יחידה וגו׳ ולאהבת מקיצור השמטתי
אותו כאן וא זה אתי ממעיין קחנו משם ובואם אכל
!ש לי עוד אליה מלין כמדרש ח׳ ימלוך לעולם
לה
יתרו
ועוד למס כי בא סוס כרעה והוא כמ״ש ס י ב
שארית יעקכ כעם אומרם ז״ל כג״מ כל המתגאה
כאלו עע״ז והוא ז״ל כתכו רטעם התקשרות
ותתיחסות כ׳ רכרים אלו משום דמצינו פלוגתא
בג״מ דסנחדרין ע״ז ודייל מ״ר הכוהו עשרה כני
ארם בעשר מקלות ומת בן בב׳יא כן כזאי׳ז !טורי©
ר׳ יהודה כן בתירס אומי־ בזא״ז םאחרון חייב
מפני שקריכ מתתו ואמר ר' יוחנן ושניםס מקרא
אחר דרשו ואיש כי יכה כל נפש אדם רבנן סכרי
כל נפש ער דאיכא כל נפש ד״י כן כתירח סכר
כל דחוא נ*ש והשתא רחמנא אמר תועכת ח׳ כל
גכח לכ ולרעת רכנן כל גכח לכ חיינו שהוא גאםי
גדול אין בו שום מקום פניי מהגאוח אכל אם ישי
כו חצי או רוב מותר אך לדעת ר׳ יחודח ב״כ דסבר
כל דחוא נ:נש א׳׳כ כל גבה לבנמי אפ״י מ ע ט א ס י
רחמנא וכ; נמי הא רכתיב בע״ז לא תעשה לן
פסל כל תמונה לרכנן דסכרי כל נפש ח״נ כל תמונת
עד דאיכא כל תמונס אכל כל רחוא מותר ולר״י
כן כתירא דסי׳ל כל נפש כל דחוא ח״נ כל תמונת
א1״י כל דחוא תמונח ולסכי אמרו כגמ׳ כל
םמתגאח כאלו עע״ז משום רעיון דחוא מתגאת
ע״כ הטעם רס״ל ר־זסוק דתועכת ח׳ כל גכמ לב
היינו ער דאיכא כל גכח לב אכל מקצת תמונת
מיתר וא״כ נותן פ׳׳פ למינים דפסוק כל תמונת
נמי תיינו דווקא כל תמונת אכל מקצת תמונת
מותר וגורם לעכור עי׳ז ולחכי מעלם עליו תכתוב
כ א ו עע״ז כמ״ש ואגיד חאמת שכעת אין ס פ ר
שמע יעקב ושאריתו כרי לדאות אם פי׳ כן ואם
לא כא כספרים עכ״פ נראה שהדכרים כנים לענ״ד
עיר נקדים מה שפ״י כזה סרכ ראש דוד נר׳יו
כפרשת כשלח נ״ד ע״ג משם מר אכיו זי׳ל
םא דאמרו כמדרש וסם אינם יירעים שעל כל
העולם אינו מכיא אכל על אומה אחת מכיא א״כ
חם באים ונופלים כתוכו והוא כמאי דכתיב
כשבועת המבול ולא אוסיף עוד לחכית את כל
חי רלדעת רכנ• את כל חי חיינו כל העולם כולו
אכל על אומת אחת מכיא ולדעת ר״י כן כתירא
את כל חי כל דסוא אפ״י על אומת אחת אינו
מביא ומש״ח אמרו במ״ר חנ״ז וסם איים יודעים
שעל כל חעו*ם אינו מביא ועל אומה אחה מביא
וחיינו כדעת רבנן רכל חיינו כל ממש אבל מקצת
אינו בכלל ואם נפשן לומר כדעת ר״י כן כתירא
רסכר כל דחוא נמי ולדעתו אף אומח אחת בכלל
רע שגם לדעת זח דע שחם באים ונופלים מאלימ©
ע״כ לכן .יני:
מעתם
לו
•רשת
משכ״
0ע ת ה מכא נכוא ל.אר מאמו מנ״׳ל ש׳ ימלוך
י ,לעולם וער ר ל ולא ימימ שוס קצת ע״ז
כלל ושאללממ י׳׳ל וא״תומכלן א ת משום יבתיכ
פל תמומש אימא כ ר מ ן עד ראיכא כל תמונת אכל
מקצת תמונמ אינו בכלל ומותר לזת אמר רע׳״כ
מ ל תיינואפ״י מקצת בכלל וכרייי pבתיי ח1ת"ת
למתימוצרךתקכ״ת לתכימ פרעת וחילו ליםויניא
*ליתם<מי תמכול *מצרים אלא וראי ררריש כל
דשכועס מי םמכול אפ״י מקצת דתיי^ו אומת
אתון א״כ ממנו נקח דפ״יכל תמונת נמי תיינן
א2י׳ מקצת ולכן ת׳ ימלון לעולם וער ואין מכלערו
אלםיםולכן אמר כי כא סוס פרעה וגו׳ דיל ומשם
י -־ נקח לעבור את ה׳ וכמ״שורו״ק :
1ע1ד ימפןלפרש ט ע ם קי״ס שמע ובא בהצטרפות
מ ר י מרב ש״י שוןקר ח^ירמ אחת אין עבר
יי
*׳ על משמ דאשר שממי סול גבול לים שנשבע שלא
ימךצ -ובמדי־ש אמיו תנאי מתנמ מקכימ וגו׳
וםוא!"לתשיכ דקיי״ל עשם דרכים דחי עשמ
כממוא עוברא דר״פ ששחרר עבדו למשלים מעשרמ
אע״ג דכתיכ׳וחתי׳חלתם וגוי אינו מקרי עוכר על
» nzמשום ר»שמ דרכים שלא מצאו מנין עשרת
׳עדיף טפי מ״נ כניד עשמ דמצלת ישראל דחי עשת
יאשי&תתי וגו׳ וכן כענין יצ״מ דיצאו קודם חוכ
הי שנם וקיא צווח ואומר ועבדום וענו אותם משום
יאמי עשת יתצלת דכים ראלמלא נשתמו י״ש כמצרי׳
אע״י;יגע •אחד חיו משתקעים כין .שערי טומאת
*ימי עשת ריעכדום ועכו אותם נמצא יציאת מצרי׳
:קודם זמנם דמוא איסורא.דשכועת סימון אחר
עולת לשניהם דכי מיכי רמותר לדחות איסור
ש ב ו ע מ ל י ם מ ש י ם ע ש » ר מ צ ו ם ד ר כ י ם רישת! מ״נ
תותר ליחות עשמ דועבדום וענו אותם כאמור:
!113$יתמשג מ״ד קיים שמע ובא ר״ל ממ שמועת
שמע־ונא דמוק״ל מ״ש מכתוב כי מוציא
׳ *0אתי ישיא 4ממצרים דמשמע רממ שנעתק
׳מאיזצו ובא למדבר .משום יציאת מצרים וז״א
ראדיבאייציאמ מצדים מיא זרמ אצל אומיע כי
׳אומרים ט םוא גזר ועכדום וענו אותם ועוכר על
<גשם רועכיום ומש״מ םקשו עצמם לרעת ממ
שמועם,שמע שסמים סותית רעתם לתורות כי
,אינו עוכר חלילם לזמ אמר ר״א קי״ס שמע שכשכילמ
ס מ ו ק מנון יציאת מצרים ומוא כמי קי״סדנקרע
ימטוגןיעשק רםצלת רכים ודחי עשמ דאמןור שכועמ
<ז"נ כנ״ד יצ״מ׳ משים רדחי עשם דרכים עשת
1י&ע1נ?ום ד ט ע ם לתיווםו וכתצטיפות כ׳ יתאמתו
מיכיים:
,
לריף
•«
יתדו
1א 5ת י עש גבן עוד לומד ט ע ם מ-ד מלחמת
עמלק שמע ובא ו א ג מ י ו ק גם ט ע ם קי׳׳ס
שמע וםוא במת שפ י תרב תנ״ל ע ע ם מ״ר מ״ת
שמע דתיק״ל תיאןתלתםכתוב סבת ביאתו לםתגיי׳
ולמעביד ה י כ חדת על כשרו במצות חמילת על
כי שמע כי מוציא וגו׳ יש׳ ממצרים מוא ולא מלאן
אלא מקכ״מ בכבודו וכעצמו אשר ומ יורמ מעשת
שמיס עדיף אשר מזת עקרו ממינים כמצות ממילמ
־ כאמור לממ לא כרא כל מכרואים נמולין ו ג ו ׳ :
ו מ ט ע ם זמ נ*י עעיז דסיל אם אין מקכ״מ חפץ
בע״ז לממ אינו מכטלתדאף שצומ לומד
אגד תאכדון מם אומרים אם איני ׳מפץ כעיז מ״מ
אינו מכטלמ מוא עצמו וצומ לפיו ותפשו שיטתם
רמעשמ שמים עדיף אמור מעתמ כמעשמ א״מ
דכתיב אני מ׳ אני ולא ע״י שליח מ ו א ^ י א מ
עצוממ לפיני מעמים רמעשמ שמי £עדיף וא״ךכא
מ יתחזק ירי עע״ו ואין יכון כי/ע״י שמו^מ/וו
כא ונתגייר ומאם כע״ז ונערלמ לפ״י אמרו כי
נצטרפמ לשמועת יצי״מ גם שמועת מת״ת רמיתמ
מוראמ עצוממ לעין כל שבחר בתחתונים ייתר
ממעליונים ומעשמ כיו עדיף ומעגין יציאת מצרי׳
שמימ ע׳׳י מעשמ ירי אלמים אין .סתירת לזמ
כמיש רז ״ל סנחיייכ שחריף עיי שליה שנא׳ כיד
מלאכין חרעת ם׳ נפרע ממנו עיי שליח פ ר ע ם
שחיריף »'י»גצמו נ פ ר ע ממנו עי* עצמו ע״כ רכיי
מיכו׳יל:
ל א נ י אבוא אחייו ומלאתי את דכריו ומקום
םניחו לי מן םשמים לתחגדר כו כמאמר ר״י
שאמר קי״ס שמע ומאמר ר״א מלחמת עמלק שמע
וםוא יאצא כעקכות רגליו ותוא שמביאים ראיית
ג״כ לסתור רמעשח כשר ורם עדיף תפן דעתם
מקל והמשובש וחד מביא מקי׳ים שנעשית עיי
מרע״ם דכתיכ קח את מטין וכו׳ ולא עיי מקכ״מ
שמעת מינם דמעשם כשר ודם עדיף וכן .אידן
הביא ממלחמת עמלק שני׳א בה מלחממ למי בעמלק
^ ק א ״ רוצת
מ ף ן ר
ף ן ר
ת
מ
ח
ה
ת
א
ז כ ר
ע מ
ר
ס מ
במטול עמלק למה לא כינ1לר ע י עצליו אלא וראי
מכאן מורעמ רבמ מ ע :ח ״ר עדיף מסתרה
טענת אויה ומשו ה כא כהתחזקית ע:־ם למזגייר
ומן משמים סייעמי ושאני יניידז מצרים.מטעם
פרעמ שאיייף ע״י עצמו וכ•,׳ •׳»י־ר *
f
1tt 719לא כלו נ*-יי לחיות י -ע ׳',מאמרמ.
־ י ימלוך לעינם י ע ד ל׳-ח י כיי שיס
;יעמ :
~־ית
ש ח:מי אשכנז ז ; ת
העכו״ם
ר
ב
מ ש כ י ל יידוי•
פרשת
•תרי
יי
דסייגו כל העולם אבל על אומה א׳ מביא יאם
מעכו״ם שאומרים עלינו כתוב כתורתכיס אוןרי
נפשך לומר כדיעח דס׳׳ל מקרא נדרש !פניו ואפי׳
רכים לסטות ואנחנו מרובים מכם וככר כתכנו כמה
כל דסוא נמי ונ״מ דא1י׳ על אומח אחת אינו
תירוצים לזם וכמס קולמוסים נשחכמ כמתיר ק״ו
מכיא דע דםוא אינו מביא אכל םם באים ונופלים
,זו אלא רכני אשכנז ז״ל השיכו תשוכם מחודשת
מאליהם .וא״כ ממנו נקח כיון שעינינו מאות מ״ש
והיה כי מכח תחמ״מ אנו ממכים מכל העמים
כתורם כי כא םום פרעם וכו׳ נשמע דם״ל לחשיי׳י!
דאלם לחיי עולם ואלה לחרפות ולדיראון עולם
רחמקרא נדרש לפניו דאל״כ חיסז לו לחכיא עליהם
א׳׳כ י״ש שעתידין להחיוה חו״ל כחיים רכל הראוי
כמקומם כמ״ש:
.לבילה אין הכילה מעככתו מ ע ת ה כשתחשוב חמתי׳
ו ב מ ס ל ה עולה לכאר דכרי המכילתא חנ״ל
של ישראל שהם כחיים ע ם החיים נמצא ריי׳ש חו״ל
ם׳ ימלוך לעולם וער למה כי בא ס ו ס
מ ב א על כל העמים :
פרעה רשואל למה כלומר רא״י רח״ולישראלשיכואו -
)איתא כגמ׳ ככמה מכתי דפליגי אם המקרא
לכלל טעות יצאו לטעון טענת אחרי רכים להטות
נדרש לפניו או לאחריו ואיתא כגמ׳ תחחמ׳
כטענת אוח״ע דאין לומר כתשובת חכמי אשכנז ־
מן חתורח שנאי חנך שוכב עם אמתיך וקם
ז״ל משום תחח״ת כמ׳׳ש רע" ז קשת ומכלן כאמת
וכולי שהמקרא נדרש לפניו חנך שוכב וקם חרי
תחח״מ מן התורה וא״ת כיון רכתיכ הנך שוככ ע ם
תחח״מ מן חתו עי׳י דררשינן דמקרא לפניו עור
אבותיך וקםע״ז נמי קשה ומנלן דמקרא נדרש
נקדים ן^״שתשמ״י פ׳ שמות דף ע״ד וז״ל לענינינו
לפניו ולא לאחוריו ואין משם ראייה לז״א כי כא ס ו ס
ומענין כ&כועת םמכול שס נאמר לא אוסיף עיר
פ ר ע ה ויקשה ולמה לא חכיא עליהם מכול כארצם
לחכונלאת כל חי כאשר עשיתי רמשמעות חפסוק
דכל,חי יש כו ב׳ פירושים פי׳ ה׳׳א לחכות כל
איית משום שכועת מי המבול הרי לא נשבע רק
חי חיינו אפי׳ כל דהוא דהיינו אפי׳ על אומם י
על כל תעולם ולא על אומם אחת אלא וראי ט ע מ א
א׳ אינו מ ב א או פ״י כ׳ לא אוסיף עוד לחכות
הוא משום דס״ל דחמקרא נדרש לפניו אכי יצר
אח כל חי ממש דהיינו כל העולם כילו אינו מ .יא
וכו׳ ואי כ כיון שכן אפי׳ על אומה אחת אינו מכיא
תלוי
דוק׳ מינה אכל על אומח א׳ מביא וזח
ומש׳׳ה הוצרך שיבואו מעצמם איכ כיון דעסוק
כפלוגתא דמני תנאי אי חקרא נדרש לפניו או
נדרש לפניו גם פסוק וקם םאי אשוככ ע ם א מ ת י ן
לאחריו ומוא אי דרשינן קרא דכל חי לפניו דהיינו
ומיניו ילפינן תחה״מ מן התותם וכיון שכן יצא
אפסוק כי יצר לב מארם רע מנעוריו עכ״ל דכל
ט ע ם וביטול טענת אחרי רכים כמ״ם ולכן אמר ח
חי יזיינו אפילו מומה א׳ נמי אינו אנו מכיא עליה
ימלוך לעולם ועד הוא לכדו דר ואוןר נעדר וממנו
רע
מכול מים כיון רטעמא משום כי יצר לכ האדם
נקח ל ע מ ר את ח׳ וטענת אוס״ע כמו זר נחשכא:
מ י ע ו מ ו אם כן מ״ל כל םעילם ומ״ל אימה אחת
ול3י מה שביארנו ט ע ם מטול הטענה דאחרי
כיון דחנחש משים אותס ואי דרשינן לקרא
רכים משום חזקה אלימתא רעריפא מדוכא
אלאחריו אכאשר עשיתי עכ״ל דאררכה אתא קרא
כזה אפרש כו מאמר שלמה כמשלי וכם חארו
לאפוקי דלא נימא כל אפי׳ כל רחוא משמע לז יא
עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מ ס פ ל
כאשר עשיתי דכמעשמ שהיה םיתמ השבועה אכל
והוא בהצטרפות דברי רז״ל כענין א״א ע״ם רמתח״י
הא~ם
על אומם אחת מכיא וטעמא דכי יצר לכ
כשראה השמש בתוקפו נדמה לו שהוא אלהי ישר!
דע מנעוריו קאי אקללת חאדממ ככללמ רכל האי
חיו וחשתחום לה ״כן ;שראה הלכנה ט ע ה כן כיון
דיתחא לא לירתח רחמנא כיון ריצד לכ םאדם מ כ
דלמחד יצאת השמש מינה הכין דאז יש גכוה מ ע ל
מנעוריו אכל על אומה א׳ מכיא ולא יועיל ט ע נ ח
ג מ ה והכיר מ ר א ו וז״ש שהמע׳׳מ עושה גדולות
זו כיו© ע נ מ עכ״ל לעניניה :
שםם השני מ א ו מ ת םגרולים חמם ולכנהוכומ אין
1א פ ש ד דזחו נמי כוונת רכרי הגמ׳ שאמרו
חקר ר״ל לא נשאר שום חקירם ודרישה לטעות
מביא
וסם אינם יודעים על כל העולם אינו
עור אחר צכא םשמים חייו ומזני שיקשם שעדין
אכל על אומח א' מכיא • א״נ הוא אינו מכיא אכל חם
יש טעות אחר וםוא כטענת אומ״ע אחרי רכי*
כאים ונופלים מעצמם ע*כ ״ והכוונה רצויח דחם
להטות לזה אמי־ דגם זה אינו מ ט ע ם חי׳קם אלימתל*
אינם יודעים שעל כל העולם אינו מכיא מכוח
כ מ ש וז״א וכ פלאות שעשה השי'ת ונודע שמ1
שמעת המבול אכל על אומה א מכיא וחיינו
כעולם עד אין מספר כי חדצ ה מ ס י ר של דיכו•
כריעת רס״ל דמקרא נדרש אלאחייו כאשד עשיתי
אומות ס ע ו .ם ב ז נ
,
,
*
,
וכפסק
ליח
משכיר ר ד י ד
פרישת
ו ב 0 8ו ק אס קחה חנ״ל איפ״ל עוד כמ״ש רז״ל
סי׳ לעכידח הררוקן פנים ואסוחיח
כוס עיקרין ואינו מוליד עור עור אמרו ז״ל אם
ת״ח עוכר שום עבירה חייו התיקון הוא אם רגיל
ללמוד פרק א׳ ילמוד כ׳ פרקים וז״ש שלמה ע״ח
אם קחה הברזל.דהיינו שהחמיץ זה ת״ח הנמשל
לברזל יחוא לא פנים קלקל כלומר לא נחקלקלו
פניו שלא באו לו שום חרמקן סי׳ עבירה אלא
אדרכא פניו מזהרים ומאירים כברקים וזח תימא
והא קי״ל .ס״י לעכירה חדמקן ואין לומר דשתא
כוס עיקרין דהא ראינו וחיילים יגבר דהיינו שעדין
מול׳ ד כנים דהיינו אאר שעבר עבירה וזהו ש*מר
ל עתיר לז״א ויתרון הכשיר חכמה סרס המקרא
וררשמו כאלו אמר ומכשיר יתרון חכממ ר״ל
שהפשיר ת״ח הוא יתרון החכמה אם רגיל ללמוד
פרק אחר ילמד כ׳ פרקים וכיוצא י
1כ?ה נמי יוכן פסוק כאיוב סכר פנים כל טוכ
ועל פנים יפשע גבר ר״ל אם ראית חכרת
פנים של ארס כלא טוב דהיינו שהפנים מוריקות
אזי תדע שאירע.כן מכ׳ דברים או על פת לחם
דהיינו מפני ,זלעפות רעכ וז״ש ועל פת לחם
שנחסר לו או יפשע גבר דהיינו סי׳ לעבירה
מרוקן כמש״ל :
,
ובסדחצ{ הכ״לואתח מקרב אליך וכו׳ כלע״ר
כו פירוש אחי• כס״ד והוא במ״ש
חגמ׳ ומכיאו-מך״ן-פלןומ״ש ס י קעא׳ וז״ל חצר
שאין כו כרי חלוקת •אפי'.אמ״ל טול אתח הגדול
כמתנה ואני חקטףכיל־ חלה לומר אין רצוני לקבל
המתנה ויש חולקים,וכת<0הסמ״ע שם ם״ק כ״ד
וז״ל אין רצוני לקבל -מתנה משום דכתיכ ושונא
מתנות יחיח והחולקים ־ס״לדכחא דחבימ ניתן לו
.לטובת עצמו דניחא ליה כחלוקה ע״ז לא קאי
קרא עכ״ל כמציכו למדין מתורתו של חסמ׳יע ז״ל
ד^אית לים מכיזם לנותן במתנמ שנתן לחכימ לית
בס משום ושונא מתנות יחיח דכיון דאית הנאה
לניתן לא מיקרייא מתנה בזה אבוא לביתור המאמר
מנ״ל כס״ר כשאמר חקב״ח למשה ואתה הקרב
אליך את אהרן וכו׳ הרע לו פירוש לפי כי נחנה
א ה ק מכ״ר מתנות כהונת ורע לו על אחיושמקכל
מת־ות ראית כהו משום ושונא סתנית יחיה ואז
םשיכנ חשי״ת תשיכה נצחת כ א ו מ מ תורה חיתה
לי ונתתיה לך רקמנו כלשון מתנה כדכתיכ ואחנם
לך.את ליחות וכו׳ ויחן אל משח ככלתו וכו׳ וחתם
נמי יקשה והלא כתורה כתיכ כי חיא חייך ואורן
ימיך והיאך יתכן לומר כן והלא כמתנה נתינה יקי״ל
,
יהרו
ושינא מתנות יחיה אי׳ו צ״ל י דהיינו טעמה משום
דחיכא רחיכא הנאה לנותן לית ביה משוט ושונא
מתנית יחיה וכתורה מטיא הנאה לנו תן דהיינו
חקב״ה במה שםעילם מתקיים ע״יישראלחלומדיק
אותה ומשי״ה שעיר כתיב בה כי היא חייך וכי וו׳״&ן
תורה חיתח לי ונתתיה והטעם דלית כה משום
ושונא מתנות יחיה מפני שאלמלא כן איבדתי את
עולמי והיינו מהנאה דמטיא לנותן דהיינו חקכ״מ
א״כ ה״ה והוא הטעם נמי לכ״ד מתנות כחונם
דכיון דמטיא הנאה לבעלים כמ״ש ז״ל מנין שהכחני׳
אוכלים והבעלים מתכפרים שנאמר ואכלו
אותם אשר כופר כהם ומשו״ח לית כתו משום
ושינא מתנות יחיה ולממ חרה לך ולמה נפלו פניך
,
על אהרן אחיך וכמ״ש:
ו כ ע י ק ר קרא דלולי תורהיך שעשועי אזאכדתי
בעוניי חנ״ל יש לפרשו על החנחת
סוכר״ת דמדבר על העני שאומר העני לולי תורתיך
רכזיכ כה שעשועים דהיינו כי היא חייך וארך
ימיך ורש שעשועי אז אבדתי בעוניי ר״ל כשהייתי
עני לא חייתי מתקיים לפי כי ממה נפשך אם אקבל
מתנות מהעשירים הרי כתיצ ושונא מתנות יחים
וממילא מי שאוחכ המתנות ימית ואם לא אקכל
א״כ אמות כרעכ אכל עכשו רכתורת כתיכ כי היא
חייך וקשחוחלא כמתנה נתונח וקי ׳ל ושונא מתנות
יחיה אלא ודאי משום דמטייא הנאה לנותן דהיינו
חקב״ח בקיום העולם לית בה דין קרא דושונא
מתנות א״כ ח״ח והטעם אם אקבל מתנות בימי
עוניי ולית כה דין קרא רושונא דהא מטייא הנאת
לנותן כמ״ש ז״ל שם האיש אשר עשיתי עמו חיום
בועז יותר מה שכע״ח עושה עם העני עושח ע ם
כעחיכ כמפורש כדברי מהר״ם אלשיך על חתורס
בס־ר ייקחו לי תרומה עיש״כ וא״כ כיון דמטייא
חנאח לנותן לית בה משום ושונא וכו׳ וכמ״ש :
^ ן * איפשר לומר בדרך אחרת כהך קרא במ״ש
דטעמא רחצרקה משום שאנו כנים למקום
אכל אם אני בבח״י עברים למקום אי איפשר לתת
שום צדקה וכמבואר משאלת ט ו מ ו פ ו ס לרע״ק
יעש גם כמבואר ממ״ש ז׳׳ל רגיי שלמד תורם
חייב מיתה והטעם משום רה מם לעבדים יחשבו
וקי״ל תמשמש בשרביטו של מלך חייב מיתה משא״כ
ישראל חם ככח״י כנים ולא שייך בםו חך דיכא
דחמשתמשגוכו׳ ומשו״מ א מ י לילי תורתיך שעשועי
וכו ר״ל אלמלא תייח^ן שחיא שעשועי דמינמ
מוכחא מילתא שאנו בכח״י בנים אז אבדתי בעוניו
מפני כני ארם שמא יטענו לומר דחצדקח אסורמ
,
מתום
פרשת
39
מ ש ב י ל לדויד
משום שהם ככח״י עכריס וכשאלת ט ו מ ו פ ו ס ומי
יאמר לחם שחם ככח״י כניס לשיהא מותרית הצדקה
ואדרבה יש כה שכר אכל עכשיו שאנו לומדים
מתורה דמינה מוכח שאני בבח״י בנים בזח בימי
עוניי ־ אני מתקיים עי׳ חצרקח שנותנים לי כני
ארס ורוי׳ק :
ו כ מ ה שכתכתי לעיל רף סח׳ יוכן מדרש שאמרו
אז חללת יצועי עלת אמ״ל יעקכ אני איני
מקרבך ואיני מרחקך ע ר שיכוא משח דכתיכ כו
ומשה עלהעכי׳ל והכוונה דאמר איני מ ק ר כ ך :
פרשת תרומה
כרש״י ייקחו לי ת י ו מ ה לי לשמי ע׳׳כ כוונת
רש״י בזה היא כמש״ל חז״ל ואיש את
קרשד לו יחיו וס״ל איש כי תשטא אשתו לומר כל
מ י שמעככ תרומות ומעשרות סופו כא ליד הכהן
שנא׳ וחכיא האיש את אשתו וחקרשו חז״ל וכי
טיכייא ח ט א יסיגיר מ נ ג ד יתירצי חזיל דקיי״ל
ע כ י ד ח גוררת עכירח רעכירח מ ו ע ט ת גורמת לו
עבירה גדולה אף כאן איש זה שמעככ תרומות
ומעשרות שתיא עכירת מ ו ע ט ת גורמת לו עכירח
גדולה והיא שע״י נמחק ח׳ ואץ לך עכירח גדולה
מזו אכל חאשח אררכא אם חיתח ע ק ר ה נפקדה•
נמצא שיש לם .חנאם וזה כוונת ש"י ויקחו לי
תרומה דהיינו שלא ת ע כ כ ו התרומות ולא למענכם
אלא לשמי שלא יחיה נמחק שאס מ ע כ כ תרומות
וכו׳ שהיא עכירה מ ו ע ט ת סופו כא ליד הכהן
וחיה נמחק ח׳ שהיא עכירח גרולח וזח כוונת
המדרש שאמ׳ כ מ י ׳ ייקחי לי תי־ומה דרש ר׳
שמלאי תורה צדה לנו משת תרי״ג מצית תורה
בגמ״ט תרי א אכ^י ולא יח/ת לך מ פ י חגכורח
שמענים הרי תרי״ג וקשה מי תלה זה ס ח דהיינו
י ק ייקחי לי תרומם אכל ע ם
תיי״גמצית
ת ק ו י ם מבואר כניריף מ״ש כגמ׳ והכיא האיש את
אשתו איכא מ״ר חיכה ואיכא מ״ד רשות והקשו
מתום׳ למ״ר רשות כניר להי מתרי״ג והניחו אותה
כג״י* והנה עון זה שהיא מחיקת ח׳ שהוא שאם
מ ע כ כ וכו׳ ס:פו כא וכו׳ כ״א ל מ״ד חיכמ אבל
למ״ד רשות אינו ניתן ת מ מ ו ת ומעשרות שלא יכיא
את אשתו יםהיכחמ :מ״ר חיכה תרי״ג מצות ראם
איתא כ מ ר n pכצר לחי מחתיי״ג וזח כ ע נ ת
המדרש ייקחו לי תרומה ר״ל כנז׳ שהוא לשמי שלא
יזייה נ מ ס ק ת איני נותן תרימה א ס תאמר
סיפ־ בס לי־י מחיקת ח׳ ידילמא כמ״ד דשית יש״ת
כ* :־ ת נ־־ ׳י-ייאיאמתרי״גמציתדאל׳ך כציללחי
• v.ללי כמ״ד חוכח ומנ״ל תרי״ג מצית
כי— ל
ר
ב :ש
טי
יתרו ותרומה
לכן דרש רבי שמלאי תורה צרה וכו׳ גימטרייא
תרי״א ואנכי ולא יחיה לך מפי הגבורה שמענום
ח י י תרי״ג וא״כ כמ ד חיכם ולכן שאם י ע כ כ
תרומה יכוא לירי מחיקת ח וחכיא האיש את אשתו
ע׳יכ כך שמעתי ונכון י״ץ:
ולי נראה לעריש עפי׳ מ״ש רז״ל מי שאינו נותן
צוקה כאלו ע ר כעיקר ונתנו ט ע ם חז״ל כיון
שאינו ניתן צדקה ש׳׳ל רישראל נקראו עכריס כמ״ש
ט מ נ פ ו ס ליכי עקיכא אם אלהיכם אוהכ את־
העניים למה אינו מ :מ ש ן משל למלך שכעת ע ל
עכרו וכו׳ יריע השיכ לו דישראל נקראו כנים וכו׳
עיין כראש דוד כפ׳ שופטים כאורך מוכח מזח־
שמי שאינו נותן צדקה מורח ע ״ ע שס״ל רישיאל
נקראו עכרים וכ״ס ערונפוח ולכך אינו נ־ תן צדק׳
וכיון שש״ל כענין הצרקח דין עכר א״כ ע כ ר
שמכרו רבו ואשח שגירשה כעלה אין לזה ע״ז כלים
וילך ויעכוד ע״ז רכשלמא אס ניתן צרקח וש״ל
דישראל נקראו כנים א״כ אינו עוכר ע״ז שהכן
לא יציייד משיחיה כן אכל כיון שאינ־ נותן צדקת
מוכח רס״ל דין עכר ולכך וילך ויעכוד ע״ז ו ז ת
כוונת רש״י ויקחי לי ת מ מ ח דהיינו צדקה וכיון
שתהיו זחיריס כמנות צדקה וישראל יש להם דין
כנים לשמי ר״ל שאינכם כו!רים כעיקר כלל וכמ״ש-
כן כלע״ר יצי״ץ :
נושא לדרוש כרכים על מצית ציצית ותזלין
כ מ נ ה ג שלחמערכ • והוא שעשיתי לחמו״ן•
הר׳ יוסף א ס ב א ג כנו של ירי״ן כמחר״מ אשכאג
נר״ו כשנתחנך למצות תפלין באדר ש״ש ח ח ק ״ ע ד
לפ״ק כמראכש יע״א וזהו ונתתח אותת על ארבע׳
עמודי שטים מצופים זהי וויהם זחכ ע ל א ר כ ע מ
אדני כ ס ף ' י ו ב ן ש כ ת כ ו מ ר י חאר״י ז״ל צריך האדם
לכסות התפלץ בטלית דהיינו תפלין של ראש וז״ם
חכתוכ ונתתה אותה דהיינו תתן הטלית על התפ'
של הראש וז״ש על ארבעת רהייני תפלין של ראש
שיש כה ארכעח כתיס קלקיס לאפיקי תפלין של
יד שאין בה רק בית א ׳ מ ש א ״ כ של ראש שיש כ ה
ד׳ בתים ולכך כתיב ע ל ר׳ רחיי׳ ע ל ת 1לי ן שר
שיש בה ד׳ בתים .ימ״ת ע מ ו ד י שטין יובן עמ״ש
חרכ ז ׳ל ש״ר פרשיות תפלץ של ראש כנגד ד׳ אותיות
הוי״ו כת׳ וכל אות כלולה מ א ר כ ע ת אותיות הויינד
כה׳ הרי ארבעה חויות ש מ ס :ר ם קד׳ וחנה מ ל ת
שטים בחילוף את״כש אותיוח כנים ו מ י ע ו ט ר ב י ^
שנים כלומר .שני כנים דהיינו שני ב״ן ש מ ס :ר ם
קד׳ שחס ד׳ הויות נמצא שר׳ קלפים חם ע ו מ ר י ם
.של א י כ ע ת פרשיות ש א מ מ ו שחם כנגד א ר כ ע ת
,
כ
י
חויות
ט
משכי׳ ל ד ו ד
פרשת
חויות שחם כ׳ שם כ״ן מרמוזים כמלת שטים שחם
שני כ״ן בחילוף את״כש כנ״ל:
ומי׳ש מצופים זחכ יוכן כמ״ש ז״ל שנרין לכסות
על ארכעת קלפים ככית א׳ של עור וקיי״ל
רעור םוא רץ וזהב ג״כ הוא רץ ולכן אמר מצופים
זחכ כלומר הר׳ כתים הנז׳ יחיו מצו ים כעור
הרמוז לזה שהוא דין •
זמ״ש וויהם זחכ יוכו רקיי״ל שצריך שיחיו ב׳
רצועמז משתלשלין מתפלין של ראש וחם
כדמות • כ׳ ווין וחם של עור ג״כ £״ש וויהם זהי
כלומר מרצועות חרומיס לווין יתיו של עור הרמוז
לזחכ כנ׳יל :ומ״ש על ארכעת אדני כסף רמז
חכתוכ להפלין של יד שיש כמ ארכעח פרשיות
והיא כנגד רחל הנקראת אדני שחם ארכעח אותיות
ז ש ארכעה ר״ל ארכעח פישיות שכנגד אדני וז״ש
אדני קרי כיח אדני • ו מ ש כסף רמז למ״ש ז״ל כל
המקיים מצות ציצית וחפליין כאלו קיים כל התורה
כולח ויליף לחו מפסוקים כל״ח ״ וקיי״ל שהתורה
נקיא ת עץ חיים חיש כסף כ ומר שעי׳ מצות ציצית
והפלין הרמוזים כפסוק זה כמו שאמרנו כאלו
קייצ התורה שנקראת עץ שמספרו כסף כנז׳יל
ע״כ אמר זח סבסוד חניל י״ץ כתון רכים קהל
ןערח חכמי העיר וראשי קחל וכעמד מרזקינו חרב
הכולל מחרש״א נר״ו יהי רצון שיזכה מ י חמודי י״ץ
•ימין בני יי־׳ץ להתחנן כמצות ציצית ותפלין ולעשות
לו נושא נחמד כיוצא בזמ או יותר כעזר מבורא
:הצעיר ד ו ד צ כ א ח נרי׳ו
<תכרן אכי״ר
1
דרוש ל פ ר ש ת ת ר ו מ ה
*למוט כיון שקכלו ישראל התורה ואמרו
נעשה
ונשמע מיד אמי־ חקכ״ה למשה ויקחו לי
תרומת ע״כ ואומר וזאת מתרומה אשר תקחו
מאתם וכו׳ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ע״כ ומרית
מרבה ״ ולענ״ר ה מ ע ט הוא במ״ש סרב שמ״י ס׳
זם רף ק ע״ב מ״ל ויראמ סמיכות עניין מת״ת
דלעיל מנימ לענין ויקחו לי תרוממ לרמוז שלא
יואמרו עניי אנן ואין לנו אלא רכוש גדול של מצרים
ומוא שנוי דמא תנאי מפורש ועכרום וענו אותם
ס׳ מאות שנמ ואח״ן יצאו כרכוש גדול רמשמע
א ם י ק י מ י ח ו כ ת׳ שנת יעלו רכוס גדול ואל לא
יעלורומיא ראותם ששנינו שלםיפ״כ רביצםאמר
סכו ת׳ זוז ל:לוני ותנסב לכרתי ברתא אי כעיא
׳כסכא ואי לא בעיא לא נסכא אבל אמר תנשב
ברחי וחכו לית ת׳ זוז אי נסיכ אין אי לא נסיב
לא וח״נ רקאמר כרישא ו ע י ע אותם ת׳ שנח וחדר
אמר ואח״ן יצאו כי״כוש גדול איכא למימר כל עור
40
תרומה
שלא|נשתעכרו ת׳ ש׳ ט ל ם הרכוש.:זו .בידם ייחששו
ישראל ע״ד לכלתי עשות לגכוח ממנו דבי כי חו״ל
מצוח חכאח כעכירח ע״כ אמר מת״ת כי כח חיו
ישראל ממלכת כוםניס וגוי קדוש ועי״כ חירות ממ״מ
סירות משעכוד מלכיות דקי״ל חקישמ1קיעמידי
שעכוד וכן חיח רכר ח כשעכוד מצרים שמרי
ערות יש ריפקעא שעכורא דידםו וזם שפיר כרכוש
גדול וכשר לגכוח ולכן מיד אחר מת״ת אמר ויקחד
לי תרומם וכו׳ זחו תורף אמרי קדוש וכזח יכואר
מילקוט מנ״ז דמת״ח לא רצח ם׳ לומר לחם ויקחו
לי תרומח שלא יאמרו דאין למס רכר משלמםדממ
שגילם גזול חוי אכל כיון שקכלו את חתורח וכדין
גצולו מתחת עכרות מצרים לכן תכף אמ״ל ויקחו
לי תרומם שממונם חוא :
ו י ת כ ן עור כמ׳׳ש שמ״י כענין חמררש וזי׳ל
כששמעו מח״ש שאמר ח׳ למשח ועשו לי
מקדש וכו׳ אמרו רכש״ע למח מניח מתחתונים
ויורד לעליונים וכו׳ ותחי חרכ חנ״ז מח כל מחרדת
הזאת ומח טענתם אמנם כעיקר טע^תם נראת
שתיתח כרץ ן׳ חמציר רקיימ״ל גן חמציר קודים
משום דכתיכ ועשית חישר וחטוכ ומשו״ח באו
מחמת״טענח כלנחורא וכלזיוא דשכינתא דיל!
יקרן איחווחשתא לגכי תתאי ואף דקיימ״ל רבמתנם
לית נ ח דינח רכ״מ םרי חוא יתכרן כתכ ע״ע
לשון מכירח כמ״ש ויקחו לי תרומח חואיל וכן
מצאח מקפידה מקום לנוח אמנם אשכקנח למ
עתרי ע״ד דקי״ל בקרו׳ לית בו דינא דכ׳׳מ וחנה
ישראל חם כנים למקום ואין כאן דין מצרא עכ״ל
לענינו ״ חנת ממנו נקח דכטול טענת חמצרא
חיא משום י־ישראל נקראו כנים למקום וכתכו
מעלו ^ r jרשים ז״ל שהס״כחח לישראל שחם
ככחינת כנים מיא םתורםשקכלו ישראל דקיי״ל
גוי שלמר תודח חייכ מיתח משא״כ ישראל כנים
אתם לח׳ אלחיכם ולכן איתגורי איתגור כזס
וככא מ :ן לאו״ח וכזמ מערש ידידי אחי אמי
תחכם םשלם וחכולל שלמח כוחכוט נרי׳ו עסוק
כמשלי וזה תוארו מעוז לתום דרן מ׳ ומחתמ
לפועלי און מרצון כזמ שאמר שלממע״מ מעו!
לתום ררן מ׳ שאמי דכור אחר ומק רכר שמוא
מעוז וסיוע לתיס דהיינו זרע יעקכ אישתם ומיינו
דרן מ׳ מי א מחאת לפועלי און רגוי שלמר תורוו
חייכ מיתה כנז׳ וחוא נמי כוונת מילקוט םנז'
כיין שאמי־ו ישראל נעשה ונשמע וקנלו עלימם
עול מתירה ד זי:מ זיכת v.ין כנים למס א מ ע ו
להכי א מ י להם ויקחי לי הייממ ועשו ני מ ק ו $
,
,
וכו׳
41
משכיל לדוד
&רשח
,
וכו דכזמ נסחלקח טענח בן המצר דבקרוב לית
בי כן ממצי• וכ״ש וק״ו ככנים א״נ כמ״ש מרכ מנז
פשר רכר סילוק כן ממצד רקימ״ל דמיכא פסידא
למוכר אפי׳ כן יפות מעות לדעות ליכא דינמ דכ׳׳מ
ומנם אם מים קכ״ח מניח שכינתו לעליונים ולא
מיועושיןלמטמ משכן ולא קרכן א״כ ממילא
כשהוא חוטא םאדם אין לו כממ לתתכפר וכעודו
•מלוכלך בטומאתו לומד תורם דכרי אלםים חיים
ואז תורתו נמאסת ולא כן רצמ חשי״ת שיםים ע ס ק
מתורת כטמאם חייו אמטו לםכי נתן לתם משכן
לשיקרכו כו םקרכנות ועי״ד מתכפרים חטאתם
ולומדים כטמרש ע״כ וז״ש מילקוט כשעם שאמרו
ישראל נעשמ וכו וקבלו עול מתורם וא״א לעמוד
בלי כפרם כמש׳יל אזי מיד אמר לחם ויקחו לי
תרומת ושכנתי בתוכם דלל סגי כלאמ דחי״ל פסידא
.למוכיר ובטיל דין כח״מ משא״כ קורם מתי׳ת א״א
לומר להם שיעשו המקיש מטענת כח״מ לא כן
משתא כמקבלת ממורח דליכא כטולא ופשוטא
• נרצמ ע׳״ר מ״ש ממר״ם אלשי״ן ז״ל ס׳ שמיני דקפ׳ג
• ע ׳ד אםא ראמרו^לקורם מת״ת מים העולם עומר
על עמוד א׳ דמיינו גמ״ח ואח״ך כשינתנמ תורם
מיו כ׳ ומימ מעולם מתתוצומ מ׳ כמקמת ממשכן
דמיינו םעכורם ונגמרו ג׳ ותםי כם מרב מנז׳
ראיפכא שמעינן רעל עמוד א• לא היה העולם
רותת וכשמיו כ רתתח העולם שחי צרך ית׳ למוסיף
עמוד ג׳ אחמחא ואמר מר רחיא הנותנת כי מקידם
שקבלו תורח אין שכר ולא עונש ע״כ לא היה
מעולם רותת אכל כיון שקבלו תורת ואם יעברו את
תורתי אזי חייכין חיח לכן העולם ריתת עד שהוסף
עמיד תעכודמ לכפר עצ החוטאים זהו תורף רבדיו
1״ל:וכזמ יוכן ממדרש מנ״ל בפשיטות רכיון
רישראל אמרו נעשמ ונשמע וקבלו עול מיזוימ
ומצותים ואם י ע כ מ חייכין נחיה העולם רותת אזי
תכף ומיד מפחד חרבן םעולם םוצרך לצוות עליהם
כמקמת המשכן שהוא עמוד העכורה שהיא םכשיר
עבירות וחטאים :וכזמ נמי נחכטל דין בן ממצד
כמ״ש ראיכא פסירא למוכר כנטול םעולם אם לא
מרד שכינו למטמ וימיו מקריבים לפניו כמ ש וםוא
נמי כוונת המדרש חנ״ז דע״י שקבלו מתודה וא׳־כ
מימ מעולם מ ת ת כמ״ש ואיכא פסידא למוכר לכן
מוצרן לתקון ממשק ואין כאןדיןכמ״מ משא״כ
מתחלמ :
ק1ד כתכו ז״ל ט ע ם נכון לסלוק דין כן־ ממצד
והיא רקימ״ל רלכעלים הא׳ לית כמו רינא
דמ״מ ומר״ן כשם מד״ן כת׳ נסי׳ קע״ח מסתכרא
,
,
:
,
,
תרומה
כי מיכי דאמרינן דאין דין ממצד כבעלים א׳ א״כ
ג ס ככנימם אחרימם אינו מוציא מידם כן ממצד
משום ועשית מישר ומטוכ דומיא דשומא מררא
ממ״ט נמדרא ליורש וכ״כ נימוק ותי׳ר י מנ כנ״ר
כיון דזכו אכות תעולס בשכינת עוזנו זכו ג ם
מכנים אחרימם ולית כתו דיכא דב׳׳מ וכזם איפ״ל
שמוא פרין קרא ימי מ׳ אלמינו עמנו כאשר מיס
ע ם אבותינו:וצריך למכין ממ כוונת מפסוק כדימוי
מזם ורז״ל אמרו דקודם שנכנמ נחמ״ק מיו מאבות
מרככמ לשכינמ ולכן אומר ימי מ׳ אלמינו עמנו
דייקא דש״י שוכן בתוכנו ובקרבנו כאשר מימ ע ם
אבותינו שמימ שמי כחוכם ובקרבם וכדרשו ז״ל
ונתתי משכני כתוכם תוכו לא נאמר אלא כתוכם
כתוכו של כל א' ואחד וכות אני מפרש נמי פסוק
ויעש משכן שלא אמל שוכן כאדם מרצון כזם כשעם
ש״ח נ ט ע משכן שלו אזי משכינמ מיאכקרכמאדם
וז״ש אמל שוכן כאדם * ולפי דרכנו יוכ״ן שאומרי׳
ישראל ימא מ׳ אלמינו עמנו דמיינו שכינת אל רם
ונשא תשכון בתוכנו ככני ארם מתחתונים ולא ע ם
ממ״ש ואין לומר דמא איכא טענת ממצר לז״א
כאשר מית ע ם אבותינו ומואיל ואבותינו זכו כ ס
גם כנימס יזרו בם כרין כן כעלים מא׳ כמש״ל
וכזם יתורץ תמיסת חגמ׳לעג״ד שאמרו כגמ׳אוחו
מיום שםוקם םמשכן תיתם שמחם לפני מקלים
כיום שנבראו בו שמים וארץ ום״ק וםרי קיימ")
כל מקום שנא׳ ויהי לשון צעד ואיך כתיב וימי כיום
ססימי״ל למיכתב והיה שהוא לשון שמחה כמשפטו
ועיין דברי גמרא • ולדרכנו א״ש דמש״ש אמרו וי
דלעניחס תייתח צרח ותוכחה חיום ההוא שחלכס
מכנימםמשכינמ ויש למס ע ג מ מ גדולמ וצער גדול
ו ה ר ב מאשכנזי כעל דכרי שמואל ז״ל פירש
מילקוט מנ״ל כמ״ש בגמ׳ דסנמדרין שאל
מהו מניא את ריא אלמכם כמן מוא כי קברים
למשמ כמאי טכיל אלימם כמייא וכוי ומ׳׳ק.כמו׳
לממ לא מקשם לו אם כומן מוא מיאך נטמ^ לו
ותי׳ דישראל נקראו כנים ומאב יכול לטמא לכנו
ום״ק ע״ז ז״ל וםא אם נאמר דמקב״מ כתן כודאי
שמוא כמ״ג וכס*ג אינו מטמא לז' מיתים ו ם נ •
כמדרש אמיו חירות על הלוחות איכא למ״ד חירות
ממ״׳ם ואיכא למ״ד חימת משעבוד מלכיות ואחי
שעשו מעגל חוזר ונעו״ר למר כדאיתא ולמד
כדאיתא ומנמ יכואר ממדרש מניל לכל מ״כ מ״ר
ומוא כמ״ש דישדאל כשעמ שאמרו נעשמ ונשמע
כאותק שעה,נעשו תימת ממ״ח ולא תמימ מיתם
כעולם א״כ כיון שנן איו צורך •לכל הקושיות שמרו
,
משם
פרשת
0כ
משכיר ר ד ו ד
משמ לא ימות ולא יטמא מקכ״מ וכזמ יתורץ ממרר׳
־•כיל כשעמ שאמרו ישראל צעשמ ונשמע אמר
םקכ״מויקחו לי ת מ מ מ דכשלאממ כל׳׳ז לא מימ.
יכול מקכ״מ לומדויקחו לי תרוממ דמשוגע משמ
&מוא כמן משום ק״ו מתו׳ וקיו ממפז״לראין יכול
ליטמא אם מיא כמן אכל משתא שנעשי חירות
»מ״מ אין מקים למ״ק על מקכ״מ לכן איתמ שעם
אמר ייקחו לי תרוממ ולפי אידן מ״ד דס״ל חירות
משעבוד מלכיות יכואר ע״ד מ״ש רז״ל שא״א כריד
שעכוד מלכיית לבניו כמ״ש רז״ל ע״פ אם לא כצורם
מכרם יכי׳»מ אכרםם כמשת תכיטו אל צור אצכתם
וכו׳ יאיחא עוד כמדרש רב לן אמ״ל מקכ״מ אם
אתם מת כאן אני ופמצייא שלי נטפלים כ ן
ובקכורתן ואם אתמ נכנס לארץ אתמ נקבר כירי
אדם וכבר ידעת מ ח י ל שאס מימ מרע״מ בא לארץ
לא מים שום גלות ולא חרכן מבית ומש״מ לא כא
משמ ל א ק כי ככר נגזר שישתעבדו ישראל כגלות
ולפיכן אמר נעש״מ כשעת שאמרו ישראל נעשמ
*נשמע דאז נעשו חירות משעבוד מלכיות אזי יכול
ליכנס משמ לארץ וימים נקכר כידי ארם וא׳יכ אין
כאן מקים למקשות לאקו״שמתיספיתולאק״ו ממין
ל כ ן מיד אמד םקכ״ם ויקחו לי תרומם לרמיז שםיא
כמן אכל מקודם ממ שמימ עלימם שעבוד מלכיות
א״כ לא יכול משמ ליכנס לארץ וימי נקבר בירי
םקב״מ ואין יאמר ויקחו לי תרוממ שמורמ שמוא
<מן דא״כ תיקשי מיאן נטמא וכנ״ל מן אלמקצות
דרכו ז׳׳ל ועפ״י זם אני מכין כוונת הפסו׳ וכמ
תוארו ויקבור אותו בגיא מול בית ע ע ו ר ולא ידע
איש וכו׳ ומשמ כן מאמ וכו׳ די״ל דלמא חזר וכתכ
<אן ומשמ כן מאמ שנמ הרי ככר אמצ־ כן לעיל
<מענין יונ״ן כמ״ש מרכ אביגדור חתן קיקיון דיונה
ד ל מוכא בם׳ עין יעקכ אמא ראמר גמר׳ מנז'
<י קכרימ למשס כמאי טניל ופו׳ ופירש מרכ ע״ר
מ״ש גמ׳ איכעיא למו קכורמ משוסכזיונמ או משום
כפרמ ופירש׳יי כזיונמ שממת נרקכ ונשתנית צורתו
ואמר גמ׳ למאי נ״מ כגון ראמר אל ת ק ב מ מ וכו
ח״ש מדאיקכור צדיקי אא״כ משום כזיונמ ניחא
^לא »frאמרת משום כ פ י מ אטו-צדיקי צריכי כפרח
וראי לימ אין רכחי׳ אין צדק כארץ ונו׳ ומארין
שם ג מ כמסקנא יעי״ש ועפ״ז חוא *י אל ממין כי
קכרימ למשמצמאי טכיל מרצון כזש לומר כשלאמא
בל״ואםלא נקכר משמ כלל ניחא דא-״ל דמשם
ל א כחטאו מת כמיד דס״ל בן וא״ן אין שיין בו
שום טומאמ אכל משתא מ ק ב ר משמועב״ל דהיינו
משום נ פ ר מ וכמ״ר אף משיי ואמרן <חטא» 1תו
,
41
תרומה
דאי משום כזיונמ זמ אינו שיין כמשמ רע׳״כ מעניין
סוא משוס שנרקב ונשתנית צייתו כמ״ש רש״י • יום
לא שיין גבי משמ כמ״ש רשי׳י ע״פ לא נהתמ עינו
ולא נס לחת אף לאחר מיתת לא נרקב ולא נשתנית
צייתו נמצא רע״ז לא שיין גבי מרעית איו משום
כפרמ ואין דצרין כפרמ שיין כו טומאת וא״כ כי
קכרימ למשמ כמאי טכיל זמ תורף דבריו ר ל
כמוס1ת נופן שפיר משלי ועיין שם כענין ותראמ
ממוספמ עיר נקדים רכרי מר׳ ממרשיא כח״י אגדות
שלו שתייץ קושיית מתו׳ מניל דמאין נטמא ותריץ
דקימיל דכמ״ג נמי מצות ליטמא למת מצומ וקבור*
מרע״מ מוי כמת מצומ שאין לי ק וכדין רכמיכ
ולא ירע איש את קבורתו ע״כ וזה כיון קיאין
ויקכור אותו כגיא •גול כית פעור נשמע ש״ת
כעצמו קכרו ומפני שי״ק ע״ז ק״ו מתו׳ דמאין
•נטמא לזה ס מ ן ו יא ירע איש קבורתו כלו׳ דמיתת
•משת מו״ל כמת מצומ שאין לו קוכרין דשרי ליטמא
ילו ומיינו תירוץ ממרש״א ומפני שמקשמ ולממ אנו
צריכין לכן לומר דמוי כמ׳׳מ ומרי כל׳'ז לק״מ ק״ו
מתו׳ ומיינו כמ״ד דמשמ ואמרן לא כחטאם מת1
ולא שיין טומאמ גכימ ראל״כתקשי לממ נקכר
מא ליכא מ שום כזיונמ לז׳יא דז״א דעכ״ל כמ״ד
אף משמ ואמרן כחטאם מתו ושין גכימשמ טמאמ
דאל״ן תיק שי לממ נקבר מא ליכא כו שת׳ ט ע ם
דאי משום כפרמ מא אמרת לא כחמאם מתו ואי
משום כזיונמ זמ נמיאינו דמא ומשמ כן מאת שנת
לא כמתה עינו וכו׳ ופירש״י אפי׳ אחר מיה מ לא
נדקכ ולא נשתנית צורתו וא״כ לממ נקכר אעציל
משום כפרמ א״כ נשמע דאף משמ ואמרן בחטאם
מתו וא״כ שיין כמו טומאה ותקשי ק״ו מתו לכן
צדק מ;׳ תירוצו כמ״ש ממרש״א דמוי מת מצום
כנרמז כ.׳ ולא ידע וכי׳ כנ״ז ורו״ק :
וכפי דברי מתו׳ רטעמא רנטמא מ׳ למשמ משום
דמוי כאב דמטמא לכנו אפשר ליישב
מילקוט מנז׳ כסגנון אחר ושוא כמיש ז״ל דממונחס
לשאנו כנים משים למור מתוימראל׳״כ שאקיימ״ל
גוי שלמד תורמ חייכ מיתמ וכמ״ש ומיינו ט ע מ א
ךמו׳׳ל כרין מ ב ד דקיימ״ל ע כ ר שמשתמש •כשרבינגו
של מלן חייכ מיתמ משא״כ ישראל דין כנים לתם
ולין מם לומדים מתורמ ולכן אמר כעמ׳׳מ כשעם
שאמרו ישראל נעשמ ונשמע קבלו עלימם עול
מתורמ א״כ מ־כח דרין כנים למס ולא דין עבדים
מיד אמר ייקחו לי תרוממ ממורמ על מ׳ שהוא
כשן ו ס ת לא תקשי קושיית מתו׳ מיאן נטמא משו«
דאכ מטמא לכנו וממונחמ לזמ ממתורמ כמ״ש
,
אלב
45
משכיל ל ד ו ד
פרשת
אלכ כל״ז לא מצי למימר מ׳ ויקחו לי תרומת
משום קושית מתו׳ כנ״ל ומוא ע׳׳ר דברי שמואל
וז 0דק באופן אחר קצר וטוב ומיודע יבחר ורו״ק
א כ ן איכא מוכחם אחרת לשאנו בנים מיא מצות
חצרקח וכמי׳ש בגפ׳ שאל חחוא טורנוכוס
מרשע את ר״ע אם אלחיכם וכו׳ למח אינו מפרנס׳
משל למלך שכעס וכו׳ והישכו ר״ע אררכא משל
למלן שכעס על כנו וכו׳ א״כ מוכח מרכרי ר״ע
דמחצדקח מוכח לשאנו כנים וכזה יוכ״ן פסוק
מעוז לתום וכו׳ חנז׳ כאופן אחר שאומר ק ר א מ מ
שתוא מעוז לתום והוא דדן ח׳ דחיינו מצות צדקת
ע״ר מה מוא חנון וכו׳ חוא מחתה לפועלי אין כמשה
וחסד לאימיםיחטאת וכזה אכין דכרי הילקוט חנ״ל
ומצורף לזמ מ״ש מגמ׳ ג מפתחות כיד חקכ״ה ו״א
מ מ ם תחית תמתים כמ״ש כ1תחי את קברותיכם
וא״כ מתחית םמתיס מוכח שינו כניס למקום
דאל״כ אין רשאי ח׳ לפתיח תקכרות ולהחיות
ממתים ומרי הוא כהן ואסור ליכנס לכח״ק א״ו
שאנו כבחינת כנים וכיון שכן רשאי לעשות כן
משום דרינא םכי אכ מטמא לינו כמ״ש מתו׳
וכמס יכחן שאנו כנים מיינו נתינת הצרקמ כמ״ש
חשו שאמר ממדרש כשעם שאמרו ישראל .נעשמ
ונשמע וכו׳ דמורם שםס כנים כמ״ש אזי מייד
אמר ורקחו לי ת מ מ מ ממורמ שמוא כמן דמשתא
ניחא שםוא מחיים ממיתים דא״ל ל״מ למימר כן
ממאי טעמא ורו״ק :
*"BJftקוטב ררושני זמ יובן פסוק כס׳ שופטים
וכת תוארו צדק צדק תרדוף למען תחימ
וירשת את מארץ וכו׳ וחיץ מחמכוין פי׳ במ״ש
מגמ׳ ככ״ק עיא דף ט׳ עיב וז״ל כמערבא אמרי
ע ד שליש משלו מכאן ואילן משל חקכ״מ ופירש׳׳י
עד שליש שמוסיף כחרור מצוח משלו שאנו אוכלו
בעומ״ז כדאמרינן שכר מצות במאי עלמא ליכא
ומכאן ואילן פי ממ שמוסיף יותר משליש מוא
משל מקבים י א כ ל בעוח״ז ע״ד אוכל פירותהם
בעוח״ז ו ח ק ק קיימת לעומ״כ וזמ ירמוז קרא צרק
צדק תרדוף דמיינו יותר משליש ולכן איכפל הפסוק
צדק נרק ונזגז תמיח למען תתים דמי״י געולם
םנצחיים חיי עומ״כ וגם כאן כעוח״ז וירשת את
הארץ דמי״י ארץ תתחתונמ וז״ש אשר מ׳ אלחין
<וחן לן דתי״י ע״ר מ״ש מכאן ואילן משל מקכ״ת
ועע״י ריכנו יכוא ע״נ ומצוומ מתורה כאזחדמ
•גרולמ צדק צדק תרדוף דמי״י כפל מעניין לחזק
מרכרים ולא תחוש לטענת טוינעים משום ריש
ליכידין כנים ו כ ז ם ת מ י ח למען תחיה ל ע ת ;
,
,
,
חרומה
מג
כחחית ממתים וירשת את מארץ ראם תתפוש משט*
כ ט ו מ פ ו ס מרשע ומסככ לתת מצרקמ א״כ מוכח
דס״ל דדין עכרים יש לכם ואיכ .אחריתמ מרמ
כלענס דלא תקום ולא תהית בעולם םתחים דחזר .
מדין כי כמן אינו מטמא למתים אכל אם תתפוס•
משטמ כרע׳׳ק לתת הצדקמ א״כ מוכח רדין בנים
לכם ו ס ת ש!יר תקום כתחית ממחים ואין חשש
מקו׳ מתו׳ כמ״ש י
ו כ ז ה נמי יוכן מאמר בגמ׳ סנמדרין פרק חלק
וז״ל תיר כשעמ שמפיל נ״נ מרשע חמ״ו
לכבשן חאש אמ׳׳ל מקכ״מ ליחזקאל לך וחחימ מתים
בבקעת רורא באו העצמות וטפחו לו על פניו
אמר מה טיבן של אלו א״ל חבריהם של אלו מחית
מתים בבקעת רורא פתח ואמר אתוחי כ מ ת
רכיכין וכו׳ עכל״ם י ויש לדקדק מת ראה חשי״ת
לעשות חנם הגדול חזם כי אם כעת שהפיל כ״כ
חמ״ו לכב״ח ולא כזמן אחר עי״ל כדכרי רש״י
שכחכ וז״ל חכריחם של 12ו על יחזקאל חיו אומרים
שחיה חכר חמ״ו ונ׳׳נ חיח יודע כי חשי״ת מימ
מחיים תמתיםעכ״ל וחנה רש יי שכתב ונ״נ מימ
יורע כי חשי״ת מחיה מחים אין לו מיכן דא״כ
למח חיח אומר מה טיבן של אלו וחלא ככר מימ
יודע כי חקב״ח מחיים מתים ועו׳׳ק כממ ששבת
נ״נ ואמר אתוחי וכו׳ כי כשלאמא מ״ש אתוחי
כמא רכרכין חוא צודק לאותח שעח שראה חנה
חגרול אמנם מ״ש ושלטניח ע ם דר ודר אין לו יחם.
עם נם של ת״מ :
ו נ ר א ה ליישכ כמ״ש ז״ל פ״ח שםמתים שחחים
יחזקאל חיו כנ״א ש נ פ מ בתחיית ממתים
ואין כחם שום לחליחית של מצוח וחיפו חחיכל שקצים
ורמשים וק׳ למח כחר ם׳ כאנשים םרשעים חאלס
םלא טוב יחיו יראי ם׳ וחישכי שמו אך אמרו זיל
שישראל שכאותו חדור רצו לפרוק עולו של םשי ת
כאומרם עכר שמכרו רכו כלום יש לזח ע״ז כלום
וטעמם שםכרו שרץ עכר ים יש לחם אכל אם מיו
סוכרים שדין כנים לחם תו למ׳ ל פ מ ק עולי
מעליהם ד ח ק לא יצוייד שאינו כן לעולם וכג׳
אמיו שמפתיח של ת״ח נמסר ביר ח׳ ולא ביד שלית
כמר" א אני ה׳ בפתחי את קכרותיכם ופירש״י אני
ולא שליחיק׳ יחקב״ח כתן ־איך נטמא חיו בפתיחת
קבייתיח:׳ גי־ חייהכ יציל כמש׳׳ל אשם חתו׳ דיש׳
תם מ י : * :ח ן מ ט מ א לכנו ומאחר שמכם
מ" ה ייי• •ד י־-ן •:; :׳ :ה ס יל א דין עכדיס מעתלז
::ז יי•־.כי.׳ י ל• ״ ־ r־ ז ש ה יי .אומרים עכד שמכרו
י יי מם ״־ י י ,י* .־ י rנ•־ *.•.מכו מ מוכיח םשי״ת
,
לפחיות
»ד
פרשת
משביל לדוד
להחיות המתים לכטל ט ע נ ה זו של ישראל שרצו
לפרוק עולו כטענתם עבד שמכרו וכו׳ ולכך אם
•־ממתים שחחים חיו צדיקים ולא רשעים עדיין
אפשר לחם לומר כס׳ ר׳ יהודה דם״ל דכשאין
עושים מנהג כנים דהיינו אינם עושים רצונו ש״מ
אינם דק עכ־ים ואלו שחחיח םיו צדיקים ונק׳
כנים אכל אותו חדור שחרכ חבית כימיםם שלא חיו
.עו^ין רצונו ש״מ יאמרו שדין עכדים לחם ויפרקו
עול ויאמרו לאל סור ממנו לזה החיה אנשים
רשעים כמוהם ואיכ עכ״ל כסברת ר׳ מאיד ראף
כי פלחי לעיז וכו׳ נק׳ כניס ונתכטלס טענת עכר
שמכרו וכו׳ ונ״נ ס׳ גם כן מאחר מ ח ר ב םכית
והגלה אותם כידו ככר יצאו מרשות המקום ונכנסו
כרשותו מכח ט ע נ ה זו רעכד שמכרו וכו׳ ויכולים
לעכור ע״ז וז״ש כשעה שהפיל נ״נ חמ״ו לככ־־ח
אמ״ל הקכ׳׳ח לך והחיה את המתים וכו׳ לבטל
^ס כרתו הנפסדת דסכור די׳ ש אינם כנים וכיון
שהחיה אותם כאו העצמות וטפחו לו על פניו
כשהיה רוצח לעשות כחם כוס ההרעלה ותמה
ואמר מה טיבו שכ אלו שמודח על ת״ח ואיך יתכן
יומרי הם עבדים ומכהן אינו מטמא לעכדו ואיך
ח' חהיח אותם ואמרו לו עבדיו אל תשחומים על
« ־רכר זה כי ת ד ע כי קבריהם של אלו הוא מחימ
ממתים כלומר שפעולה זאת לא נעשית ע״י חקכ״ח
עצמו אלא ע״י שליח וסכרתך שי״ש עבדים עדיין
כמקומח עומדת אכל לא נכנסו דבריסם באוזנם
לפי שידע האמת שחקכ״מ מחיימ המתים כלומר
י־ע״י עצמו ולא ע״י שליח ולז״א מלכותיה מלכות
עלם שמורם' ולא כוש שטעם שסבר ריש׳ אינם תחת
ממשלתו שהיו עכריס ומכרם אכל עתה מכח ת״מ
ימורמ שמלכותיח מלכות עלס וישר! תחת ממשלתו
רבנים הס והכן לא יצויר שאינו כן כן פירש הרכ
פר״ד דרוש כ״ח וזחו תורף דכריו כפי מה שקצרם
יהרכ חיד״א כראש דויד פ׳ שופטים דף קמ״א ועיין
שם עור ממ שמוסיף כזה מרב י״ר ז״ל ואחרסתאכקות עפר כפות רגליהם אני מכין כשיעורי
פירוש ממאמר מנז׳ כסגנון אחר כם״ד כמ״ש חכמי
אשכנז ר ל ט ע ם לחקירת אימ״ע כטענת אחרי
י כ י ס לסטות שאומרים לישראל מכני מ ם אין אתם
משויס ע ו מ כ ם עמנו כי אנו מרבים וכלגם קלמוסים
נשתברו ביישוכ טענמ זו ומתשוכמ ממחודשת זו
*זיא כי מכח ת״ה מוכח .שישראל מרובים מכל
ה ע מ י ם דאלם לחיי עולם ואולם לחרעוק ולדראון
בשר א״ :ישראל שעתירין לחיית מו״ל כחיים דכל
^ ר א ו י *:בילה אי; יכילה מ ע כ כ ת י מ ע ת ה כשתחשוב
י
*4
תרומה
ממתים של ישראל ם חם כחיים עים מחיים נמצא
רישראל חם מ ב א ע״כ מעמים ובקונחרסינו זמ
מארכנו כזמ פרשת יתרו ונלע״ד רטענת אוחו
מ מ ר ונ״נ שעשת למס ע״ז טעותם מזח שחלנן
אחר טענת אחרי רכים למטות כחושכם שמיא
טענמ אלימתא ולכך ממ עשמ משי״ת כאותו ערק
מחית מתים כקעת דורא ומשם מוכח רישראל מם
חיים מתחיית ממתים ולא כן אומיע ואיכ תו ל״מ
לפרוק עולו של חקכ״ם כטענת אחיי רכים וכו׳
משוי״ח אם חיח מחייה צדיקים חו״א שמצדיקים
קמים ולא רשעים וא״כ עדיין חטענם כמקומה
שלא יושלם רוכ בצדיקים לחורייחו ולכך החיים
רשעים גמו׳ וא״כ נתכטלח טע׳ חסו שאמד כשעם
שמפיל נכוכדנצר חמ״ו לככ״מ אמ״ל מה טיכן של
אלו שמורה דאיכא תחית המקים ואמרו לו עכריו
להכחיל חענין חכריחם של אלו מחיה ממתימ
כלומר שיח;קאל החיה אותם ולא ע״י םקכ׳׳ם
כלומר שא׳יא ע״י שום כסוף נעשה כן ולא קיום
אמתי דא׳יא לכ״ו שיעשה תיים אכל לא נכנסו
דכריהם כאזניו לפי שידע האמת שחקכ״ח מחיה
ממתים ולז״א מלכותיה מלכית עלם שחורה ולא
כוש שטענס שסכר דחם רוכא אכל עתה מוכח
מכוח ת״ח מורח שמלכותיה מלכות עלם וישפל
תחת ממשלתו • ונ׳יל שזהו פשט חמקרא וידעתם
כי אני ח׳ כפתחי את קברותיכם ר״ל ע״י פתיחתי
את קכרותיכם להחיות אתכם כזת תרעו כי אני
ח׳ אלחיכם ובטלה טענת מ כ א ראו״ם ול״מ
ל ! מ ק עולו של חקכ״ח כמ״ש :
פ ר ש ת ויקהל
רש״י ד״ח הקרים אזחרח שכת למלאכת ממשכן
לומר דאין מלאכת המשכן דוחה שכת
עכ״ל ולכאורה קשחמחיכא תיתי לומר שרוחם
שכת אדאיצטריך למזמיי־ עיז ומרי קיי״לאי]עשמ
דוחמ ל״ת ועשת וכנ״ו שכת עול״ת ומלאכת ממשכן
עשם ואין עשה דוחה עול״ת וכן מקשו כל
םמפרשים ז״ל:
ול^ג״ך ליישכ ע ׳ר דרש כמ״ש תרכ.דכרי שמה1
ז״ל סדר זח שהביא רכרי םמררש ששאל
ההוא מי א לרבנן אם חקכ״נז לוח לכם לשמור את
םשכת ממילא גם תוא שומרו וזת מן םמוכחש
ממה שמורד גשם ומשיב חלוק כיום לזש?ת וחיתם
תשובתם ל רבנן לחחוא מינא שטיא אין אדם רשאי
לטלטל בחצירו וח״נ כיון שמלא כל מארץ צ מ ר ו
א״כ חדר רינא דכול׳ה עלעא חצירו ורשותו
ומטלטל
*1
כ
J
ש
45
פרשת
מ ש פ ל לדוד
ומטלטל כח כרצונו י הפשוט ע״כ ״ ולכאורה דזת
יכחיש מעשם םמשכי דאמרו כמדרשששאלערע״מ
לחי״ת אין יעשה םמשכן למי שמלא כל הארץ
'כבודו והשיב לו ה אין אתה ירא מזח ל *י שאני
מצמצם עצמי ויכול לדור כתון המשכן א״כ םרר
דינא דככיכול 'כשאר ארם דעלמא ח״ו וא״כ תררא
קושייתייחמין למקומם ומשוס סכי הוצרן לחזור
ולצוות עצ חשבת ,בעשיית המשכן ולהקדים צויו
לצרי תמשכן'לומר דאין מלאכת המשכן מ ח ת שבת
ר״ל אעפ״י שאתה מצח כענין המשכן צמצמתי
עצמי ודרתי כמשכן שמא תעלם על דעתן לומר
אפי׳ לרחית חשכת צטענת תמין לכן אני מזהיר
אותן על חישבת וטענת חמין אינה טענה כ״כ
כמ״ש רז״ל כמקום אחר עיין עליהם ומ״ק תיטיכ
םרק ;
,
פ ר ש ת אמור
תרומה אמור
מח
היה מענישו כחטא עמליק שהרי זה מלן שני ו נ פ ד
חזרה מלכות לישראל שחרי זח מלן שני ומניין <1ז
כא לכית םספק שחחית את א ג ג מלן עמלק אכל
עתה שהוא מלך אחד אין זח מחתימה אם יכגיפ
לטעות חזו כיון שממנו התחילה המלוכה יש לו
מקום לטעות וסית מקום לזכותו כרין כטענת זי
שהוי מלך א׳ וקטון חיח בעניו חשיכו תשי״ת ולי
אתה אומר אמור אלחכהנים שהרג שחם מקטדגי'
עליו של הבחנים משום דכתריגתםגלי רעתי שתוי!
מלך וכטענמ זו חרג אחימלך משום דאין נשאל f
באורים וחומים אלא למלך והיאך שאל לו ל מ ר
נמצא רעבד תרתי דסתרי אתררי מחיית ע מ ל ק
שםיא לא תפס עצמו למלך וכנז׳ וגרם לו שטעם
כמ״ש גכי נוכ עיר םכםנים שהיא עכרם ת פ פ
עצ^ו למלך וקטילנםו משום דאין נשאלין וכו ודנם
כדין מורדים כמלכות ומאס מלך וחלאגכיעמלמן
תפס עצמו ראינו מלך ואם כן שאם תפס עצמו
כהריגת כםניס שםוא מלך אף לגכי עמלק יתפום
עצמו למלך וםיינו תשובת תשיי׳ת אמור אל תכהני׳
שחיו מקטרגים אותו וםיינו קטיגורייא דממ״ני£
לחייכו ראם םוא מלך ולכך סרג נוכ חכהנים אי׳ן
למח םחית את א ג ג ואם אינו'מלך ולכן התית
אותו אי׳ך למס סרג את .חכחנים כרין מודדים
ו.ם כדין נשאלו וקי׳ל ״ מהרב כרך יצחק:
,
T D Dויאמרה׳ אל משש אמור אל הכחנים כני
אסרן מלמד שםראמו חקכ״ה למשה דור
ודיור שופטיו וכו׳ והראהו שאול ובניו נופלין כחרכ
אמ״ל רכשי׳ע מלן ראשון שיעמוד על כנין ירקד
בחרב אמ״ל ולי אתה אומר אמור אל חכהנים שחיו-
מקטרגים אותו והוא תמוה נ׳׳ל עמ״ש כספר דת
־ ודין ר ט ע ם טעוחו של שאול שלא סרג את א ג ג
פרשת בחמתי
מלן עמליק משום רלא אמר לו שמואל והכית את
עמליק ואת מלכם כדרך שנא׳ כהושוע ועשית לעי
ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה ולכי שלא
ל מ ע ל ה כתיכ אי שכתותי תשמורו ומקדשי
תיראו אני ם׳ וסמין לים אם בחוקתי
י הזכיר רק המלך כפרט משו״ה ט ע ה שאול וסבר
תלכו ואת מצותי תשמורו אני ם׳ ונתתי גש מכים
ראינו מצוח על הריגח המלך אך באמת זוטיעות
בעתם ודרשי חזי׳ל כלילי שבתות י וי״ל רמת סמיכות
גמורה ול״ר לחושוע דשאני יהושוע שלא היה הוא
זח כחקרים משת דכשתגלת תקכ״ת את ישראל
מלך אלא שעדיין היתה המלכות לאומית אכל
!רק לסם גט כריתות והקשה *זדכמחא דאמר ההוא
<גיון שבאה המלכות לישראלי נמלך שאול כטלה
מינא שאל את ר״פ אמריתו אלהכין שומר ם כ מ
המלוכה מן האומות ואפי׳ יעשו להס מלך לא
א״כ היאן מוריד גשמים בשבת איל כליםעולםי
מיקרי מלך וכרפירש רשיי ז״ל כפ׳ ואצה המלאכים
אשר מלכו בארץ אדום שמונח מלאכים מלכו • כולו הוא ורשאי לטלטל בחצירו ע״כ דא״כ מאי
ב א מ ם קורם מלכות ישראל וכנגדן שמונח מ•:אכי׳
מםני שזרק לסם ברשית שהיא שלי י והא בעינן
בישראל ומתחיל משאול ולזה אמר לו אותי שלח
ונתן בידה והרי זרק לתוך חצירי ־ יתי׳ דמיכמןום
ת ׳ למשחך למלך כלומר שלא ה ט ע ה ומשח אחר .אנו לומר שהקנס לסם ד״א קרקע לזכית כ ג ט עכ״ל
-.שחטא אמ״ל.הלא חס קטון אתה כעניך ראש
וכפ״ז צריכין אנו לומד שלא יוכל חייו להוריד גשמי
•שבטי־ ישראל אתה נמצא רזו טעותו על שחיה
בשבת וחררא קושיית חמין לדוכתה דתשתא םו׳״ל
מ ט ע ה בעצמו שאינו מלך גמור ולכךטיעית זו
ב' רשייית ואפשר שלזס רמז את שבתותי תשמורו
גרמם לו והחיה א ג ג וע׳״כ צענש שאול • וכפ*״ו
שאני משמי יאת מקדשי תיראו שלא תגרמו 4י
על
<אמר טענתו של מ ר ע ״ ה מ ל ך אחר שיעמוד
׳ ליחיכ :אם כחקתי תלכי אז ונתתי גשמלים 50ת'
בנין ירקד כחרב דחא ניחא אם־ תית מלך שני כדין
כלילי שכתיתדישאר כל העולם חציימשא׳יכ כתיפן
,
שאו
פרשת
»ו
משכיל רדוד
שאז צריכן ליתן לכם ג ט כריתות ולהקנות לכם ד״א
קרקע ובכך לא אתן גשמים כלילי שבתות :
^ ב ח כ י נמי עפורש הפסוק וחיה אסשמועוכו׳
ונתתי מטר וכוי השמרו וכו׳ וסרתם וכו׳ ועצר
וכו׳ מכל וכל ע״כ מחרב כרך יצחק :
פרשת בהעלותך
•!יאמר משם לחובב ק רעואל חמדיני חותן וכו
נוסעים אנחנו אל חמקום אשר אמר מ׳
•וכו׳ לכמ אתנו ומטכנו לך כי ם׳ דבר טוב על
ישראל ויאמר אליו לא אלך וכו׳ ויאמר אל נא
תעזוכ אותנו כי על כן ידעת חנותנו כמדכר וחיית
לנו לעניים וכו׳ ומימ מטוכ וכו׳ ואיכא למירק כי
מ׳ דבר טוב יתר.גס מ״ש אל אדציך ואל מולדתיך
־יתר ודי כאומרו לא אלך גם מת משיבו מרע״מ אל
נא תעזוכ "וכו׳ וחזר ככפילח ואמר וחימ מטוב
ההוא וכו׳ וי״ל עמ״ש חרטכ״א ז״ל תכיאו ככ״י
ח״מ סי׳ י״ר ראע״ג דקיי״ל דחריין הנוטל שכד לדון
•דיניו כטלים מיחו אם נוטל שכר כדי לילך ע מ ח ם
מעיר כע״ח לעיר לעיר ולדונו שם מותר ליטול
שכר ע fעכ״ל ומנמ פירש״י ז״ל ומיית לנו לעניים
•שתמא מאיר ענינו כמלכמ נמצא שמיו צריכין לו
לילך עמהם למאיר עניכם כהלכה וכמ״ג אסור
ליטול ואפי׳ לימור אסור כשכר רמה אני בחינם
אף אתם כחינם מ״מ לפי פ ס ק חרשכ״א כל כח״ג
שצריך הוא לטרוח ולסבב ע מ מ ם מעיר לעיר כרי
להאיר עניהם וכו׳ מותר לילך וליטול שכר י לכך
אמר לו מרעיה תחילה כסתם נוסעים אנחנו אל
,ממקום לכה אתנו והיטבנו לך והוא חשיכ לא אלך
כ״א לארצי דשם יש לי כמה לכלכל את עצמי משא״ך
בלכתי עמכן וע״כ שנח מרע״ח חדכריס ואמר אל
.נא ת ע ד כ אותנו כי ע״כ ידעת חנותינו כמדכר
והכוונה ע״פ מ״ש חזי׳ל לא ע כ כ חקכיח ישראל
במרבד אלא כדי שתםא נכללת כגופן וכיון שכל
גגכוכ ממדכד לא חיח אלא כשכיל כך שהוא
מתלמוד .א״ך צריכים מלמיר ללמוד לחם בנקל
למאיר ענימם וא״ך ישראל צריכין לתלמודך שאין
לסם מלמד טוב כמותך • וז״ש אל נא תעזוב איתנן
שכיר ידעת הטעם שאני חונים כמרבד ואין אנו
נכנסין לא׳׳י מיד כוי שתכלכל מתורה בגופינו
והיית לנו לעניים שתמא מאיר ענינו כחלכח כתורם
וא״ת אכתי מאי אמני לי שאתם ממנים ממני ואני
אסור ליחנותמכם לכן חרשלומרע״חעס׳ חרשכ״א
״ ו -..״ ^ - .ך ממדים למקום שרי ליטול שכד
;
ד
46.
אמורבהעתתך
וז״ש והיה כי תלך עמנוע״ישאתחגולה ומטלטל
ממקום למקום שרי ליטול ש כ י וחיה ט תלך עמנו
•וחיה הטוכ ההוא אשר יטיכ ח׳ לנו וםטכנו לך
שנתן לך שכרך כחלק א״י וכמו שנתנה לו של יריחו
•או יאמר כא׳ וחיה כי תלך עמנו והוא ע״פ מ"*
כי א ס אל ארצי וכו׳ שאמר שכבר יש לי ילכיחי
עושרוככוד ואיני צריך למתנתכסלכךאמרמרע״ת
נוסעים וכו׳ לכה אתנו וחטכנו וכו׳ והוא השיכ
לא אלך כא אל ארצי ואל מולדתי אלך וכיון שאני
עשיר מו״ל כמי שאינו צריך ליטול ונטל אינו מ ת
וכו׳ וחדש לו מרע״ה מאי דתנן כע״מ שחיה עוכר
ממקום ל״מ וחיה צריך ליטול וכו׳ יטול ונו׳ חכ״א
עני חיח כאותה שעה לשלם וז״ש לו וחיה כי תלך
עמנוע״י שאתה הולך עמנו נמצא שחוא עוכר ממקו,
למקום ויטול ואינו משלם.ומשו״ח וחיה חטוכ אשד
יטיכ ח׳ עמנו והטכנו לך וק״ל ממרכ כרך יצחק ז״ל:
ב פ ס ו ס אלדד ומירר מתנבאים כמחנה ויען
יהושוע ויאמר ארוני משח כלאם י ואיתא
כתו׳ הטיל עליחם צרכי צכור וחם כלים מאליםם
ר״ל שנכואחן כלח מ מ ס לפי שאין השכינה שורס
מתוך עצמות ע״כ ויש לרקרק הלא מ ח שאמד
יהושוע אדוני משה כלאם חיח לפי שחתנכאו משס
מת יהושוע מכניס א״כ מה היעיל כזה שאמר
למשה שיטיל ע!יהם צרכי צכור כרי שתכלה נבואתן
מ ה כרך שיכלה מתן נבואתן מכאן ולחכא אם
,
נתנכא שמשח מת מה דחוה מום :
וג״ל כי איתא •:דברי רז״ל ממ שחקכ״ח מגיד ע״י
מלאך לפעמים חקכ״מ חוזר מאיתו רכד
ומבטלו אכל מח שחקכ״ה גוזר ע״י נביא אינו
מתכטיל לעילם כדי שלא יאממ שמוא נביא שקד
ויש לתת ט ע ם וכי כשכיל שלא יאמרו עליו שמוא
נכיא שקר כשביל זמ לא יחזור םקכ״ם מרע״ם
לטיכח וממ ככך שיאמרו עליו נביא שקר:
והאיש אשר הוא טמור וכדרך לא וכו׳ כתכ
p״Q
מרב כן עזרא זלח״ח וז״ל וכדרך לא חימ
כמי ומכמ אכיו ואמו עכ״ל ורכריו תמומין כנודע
ושמעתי מחכם השלים והכולל כמסיר אכמדס
אסולין יי׳ץ שפירשו ע״כ מ״ש^מרכ הנז׳ עצמו לעיל
מזה לכם או לרויותכםכחכ וז״ל)לכי טמא לנפש(
או לרורותכם טמא נפש או בדרך רחוקה עכ״ל
ור״ל לט שדוד ממדכד לאישייךכסו ־דק ־טמא לנפש
־ אכל דרך רחוקה לא שייך כהו אפי׳ למ״ד דדן
רחוקה חיינו חיץ לסקופת מעזרה עכ״ז כדור
םמרכר לא שייך זת ולרומתכס שייך כהו תרי טמא
לנפש ודרך רחוקת ולכך כתיכ לכם או לדומתכם
או
פרשת
47
משכיל
או לח'ק מ ש מ ע דיש לחלק כין דוד המרכר לשאר
דורות כמ׳״ש ולכי שיטתו רצח לערש גם פסוק
והאיש אשר הוא טחור וכדרך לא חיח וכו׳ לכ׳
עניניס והאיש אשר הוא טחור לדור חמרכר וכדרך *
לא חיח לרומת אחרים ולכך עשה וי״ו לחלק
לחכריל שאיי ר ו מ ה מרור המדבר כמו שחלק פס׳
לכם או ל מ מ ת כ ם וז״א או כדרך ר״ל קאי אשאר
דורות כמ״ש ורו״ק כי קצרתי קצת ונכון
העאן וכקר ישחט להםוכו׳ ו י א מ ר ה ׳ היד ח׳
תקצר כל חמפז״ל הקשו היאך ר ו ע ה נאמן
נסתפק כמאמר ח׳ וכתיכ ככל כיתי נאמן הוא
ופירשו דקיי״ל רדוד ח מ ד כ ר לא הותר להם כשר
ע ר שמקריבים חלב ורם כאהל מ ו ע ד שנא׳ ואל
פתח וכו׳ ולכך אמר מ ר ע ״ מ הצאן וכקר ישחט להם
ומצא לחם בתמיחא דחא צריך שיקריבו חלכ ורם
ואז יחיו מותרים לאכול וזח כלתי איפשר שאין כאן
כמנים מ מ כ י ס רק אסרן וכ׳ כניו ואפ׳ אימתי
יאכלו כשלמא אם כל דגי חים יאסף לסם שאין
צריכין שחי׳ אז יראי ומצא לחם אכל צאן ובקר
שצריכים שחיטה זח א״א ואז ויאמר וכו׳ ר״ל שיכיא
:
לחם כשר שא״ץ שחי׳ כגין ויגז שלוים •
פרשת ש י ח ל ך
ו ה מ ת ה את ח ע ם חזה כאיש אחד יוכן ע״ר
שאמרו כירושלמי כתיכ על ג׳ פשעי
ישראל ועל ר לא השיבנו מ ש מ ע רכג׳ עכירות
מעכיר חשי״ת וכתיב ג׳ ע ס גבר רמשמע כ׳
פ ע מ י ׳ מעכיר לו יג׳ אינו מעכיר ותירצו כאן כיחיד
כאן כצכור רכיחיד ע ד כ״פ מעבירין ומשם ואילך
אין מעבירין וכצ ור מ ע כ י י י ן ע ר ג׳ ולכך כיון
דכראת מרע״ח שאמ״ל הקכ״ה ׳£כנו כרכר ואורישנו
אמר והיאך אי:ש׳ להיות כן ו ה י יישראללא היח כירס
רק ג׳ ע כ י מ ת ע ג ל ומרגלים ומתאוננים רסירחון
ד׳ רקי־ח עדיין לא היה ואי׳כ חדי כתיב ע ל ג׳
פשעי ישראל א״ו דהקכ״ה עשח ע מ ח ם ד ן יחיד
דמ״ג ואילך אינו מ ע כ י ר וזה חי fתמיהתו דרין
הצבור ישתנה ליחיות כדין יחיד וז״א ו ח מ ת ה את
ה ע ם הזח שחס צכור כדין איש אחר וז״א כאיש
אחר א ת מ ה א וחשיכ השי״ת אז ויאמר ח׳ סלחתי
כדבריך כן שמעתי ו נ כ י ן :
ו א מ מ אל יושב הארץ חואת וכו׳ אשר
^״פ
עין כעין •יכו׳ ו א מ מ מכלתי יכולת ח׳
וכו׳ וי״ל מ ה כוונת מ ר ע ״ ח כענין אשר עין כעין
וכו׳ ונ״ל ר י ת ק ל.ריש גמ׳ ש ז״ל חכמי קסטיליא
כ!:שוק ו ע ת ה למה נמית כי תאכלנו וכו׳ שפי׳
,
דוד
מן
בהעלותר ש־יח •p
כמ״ש י ז״ל ד ט ע ם מיתת תארס כי כאמצעית המיתה־
נהניס מזיו השכינה מ ת דאינם זי ניס בחייהם היי
ולזה היו מתאוננים ישראל כאומרם ו ע ת ה למה נמות •
כי תאכלנו וכו׳ דהיינו למת נמית כדרך העולם
כשלמא אם יוםעים אנחנו למשמע את קול ח׳
אלמינו ?גור אזי ומתנו כדי ליהניז מזיו השכינה
אכל כיון שזכינו ענין זת כייניתינו כעת״ז א״כ
למת נמות זח ת״ר ז״ל:
ו נ ר א ה רזה נמי כינת מ ר ע ״ ח כאומרו אל יישכ
הארץ הזאת וכו ר״ל כשלמא אלמלא לא
ראו דור המרכר זיו השכינה עין כעין אזי אפי
ימותו לא י ו א מ מ יושכי ה א ד ן מכלתי יכולת רק
יתלו לומר כרי שיזכו ליאות כזיו חשכינת ולטיכתם
ע ש ה כן אכל כיון שזכו לכך כחייהם למה יומתו שא״כ
יטע״ו לומר מ כלתי יכולת ה׳ וז״ש ו־למרווכו׳ אשר
עין כעין וכוי ואפ״ה ותמתח וכו׳ זהו ט ע י ת אות״ע 4
נושא שעשיתי כאשפי כרמש כס שלח לך יכה
תוארו וראיתם את הארץ מ ס סיא וכו׳
והכוינח שחקכ״ח שולח מלאני חש־ת לעוח׳יז
ואומר להם תראו את ארן התחתונה מ ה ע :י נ ח
ואם ה ע ם היושכ עליה דהיינו הצכור שכחם ת״ח
מעוסקים כתורה וכהם המון ה ע ם םמחיקיס
ידיחם וז״ש החזק הוא הרעה כ נ ג -ת״ח אם סזקיס
כתו׳ או נרעיס כמ וכנגד ה ז מ ו ; ה מ ע ט הוא אם
רכ אם ניתנים ערס לעמילי תורמ מ י כ ה או מ ע נ ג
מ ק א יכאח יזתשוכח מ א ת .מ ״ ה לחקכ״ח ששלחם
ואמרו כאני אל ה א ד ן אש־ שלחתנו *נו׳ ר ״ ל כ א נ י
אל האיץ התחתונה ומצעו שהחכמיס ע ו ס ק י ם
כתורה ו ג ס כמון מ ע ס מחזיקים בידם וזה אומרם
זכת חלכ ר״ת זריזים כעלי תו' חנית לילת כיוס
דהיינו מקיים מקרא שכתוכ וחגית כי יומם ולילה
רתיינו קמים כחצית הלילת ל ק מ ז ת ת ו ר ח וז״נו
חצות לילח כיום זהו כנגד חלוקת םת״ח ו כ נ ג ד
ההמון א מ מ ורכש רי׳ת ונותנים רמיהש כלכ שלם
וזה ! ר י ח ר׳׳לכמ״ם רז״ל אלודכרים שארם ע ו ש ת
אותם א ו כ ל פ י מ ת י מ ם כ ע ו נ ס הזח וחק״־ן ל ע ו ס ״ כ
וכו׳ ותלמוד תודח כנגד כולם ורצונם לומר ע ״ י
מתורה שעועקיס כה עמילי תוי־ה לכן וזה דהיינו
כעילם הזח אוכלים חפירות וז״ש וזח עריה א״כ
אמרו ז״ל שע״י לימוד התי׳ נכראים כ מ ה מלאכים
ו.כך כשכאו שליחי המיןום לעום״ז ונמצאו ת׳ית
עוסקים כתורה חכיאו בידם המלאכים הנבראים
מתורתם וי וריס כאצכע לבוראם וזח.פרמז תראמ
ח :י מ ת שעושיכ :נ י א ד ם רכר סנולד מ ת ו י ת כני
,
א־־כ ע״כ .־נכו; רמז זח ו מ ״ ק :
פרשת
פרשת
׳מח
משכי׳ ל ד ו ד
פרשת הרח
־דהח קרח לקש ט ע נ ת שנעשה קרח ע״י׳וחעכזרו
ת ע ר על כצ כשים וכו׳ כאומרן ז״ל:
׳ ו ב מ ד ר ש מ ס •ראש קרח לחלוק ע ם משה פרח
ארומה ראה ע״כ יוכן שהוא אמר כי
כל ה ע ר ה כולם קדושיש ורד :ו ז״ל כולם שמעו
מפי חקכ״ה אנכי וכו׳ נשמע דש״ל לקרח שלכל
א' נאמר אנכי וכו׳ ולא כרעת משח יכינו עיים
שזח קאי עליו וכמו שהליץ ד מ״ש ויחל משה וכו׳
שאמדו ז״ל לי אמרת ולא להם וכו׳ ומביא ראייה
קרח למשה שהרי חוצ־ך ל-פרת פרה אדומח
לכפר עין ה ע ג ל ואס א י ז א ראנכי ח׳ קאי אמרע״ח
רוקא אמאי הוצרכה פרה א ־ ו מ ה אייו ראנכי קאי
אכל או״א מכל ישראל ולכך אמר כי כל ה ע ר ה
כולם קדושים וכו׳ א״נ כמ״ש ד ל שקרח נשתמר
־ ואמר למה ע ׳ אומות כילם יש לחם כ מ ה כומרים
ואנו אלוה א׳ ומלך א׳ ונשא א׳ ומכיא ראייה
דאזלינן כתר אוח״ע שהם דוכא כמ״ש גמ׳ אמרו
אות״ע אנו דוכא וכתיב בתורתכם אחרי רכים וכו׳
ואמרו ז״ל מנל״ן דאזלינן בת־ריבא מרמצינו כפרה
ארומת ושיף את ה פ י ה וכו* ורילמא טריפת א״ו
דאזלינן כתר דוכא ולכך אמר מ ת ראה קרא וכו׳
ד״ ל מ ה ראייה יש לו ראזלינן כתר דוכא לז״א פרה
ארומה דאה ו ט ׳ רמשס מ ו נ ח ראולינן כתר דוכא
* וכו׳ ו ק ״ ל ;
ש 0ויקומו לפני משח א:גרו ר ל מלמד שחשרומו
כא״א ולכך כתיכ ויקומו דחששו לכטל החשד
משוסראיכא אויבים וחם ראפקי אויבים לכך ויקומו
לפני משה וכבדוהו להחזיקו שאין לו אויבים וקיימו
החשד ודי״ק J
ר ש מ ^ מ ש ה ויפיל על פניו מלמד שחשרוחו
כא״א ר׳יל רקיי״ל כל זמן שארם עושה
שוס עבירה כדור המרכר אין חענן מ כ ס ה איתו
ו ח מ ה קוררת עליו ולכך כיון שאמרו ז״ל לפני משם
כפני nrpחשכו לומר משום ד״א ח״ו ו מ ח עשה
מ ר ע ״ ח לכטל זה נפל לארץ וראו הענן מכסהו
יודו״ק א״כ נלע״ד הכוונה ר א מ מ ז״ל סימן לעכירם
ירקון ולכך ט ו ן ששמע שתשרוהו אמר כודאי
.שפניו מוריקות ראל״ן סימנא מילתא ומהיכן ירעו
כן והלא פני משת כפני ח מ ם א״ו שחוריקו פניו
ק״ו ולכן ייפול ע ל פניו רייקא שנתבייש ח״וודו״ק:
א י ת א יז״ל א מ י ק י ח אחי ארכעח חיו ע מ ר ם
ו י צ ס יתגוון ועוזיאל ע ד מי ראוי ליטול
י א ת השניים לא אני וכי׳ ייש להקשית רקרח כא
לחלוק ע ל הנשיאות של אליצכן ן' עוזיאל ואפילוי
it
שלח לך
*4
מהראוי יאמר מי ראוי ליטול את ס ג ׳ :ועור
רכשלמא קרח מחמת שבט לוי אבל דתן ואכרם
למת ב א ו :
ו נ ל א ה כמקרים רקיי״ל בז׳ מיני שנשתבחה ב מ ס
א״י רקרם בקרא הוא מעיקר כגון אם
באו לפניו ג מינים או ב׳ יברך על המוקדם :
ואיתא כ ג מ ׳ ר״ע אייתו ליה רמון ורכש של
תמרים וכירך על הרכש אמייל והלא
רמון קדם אמ״ל אע״פ שהוא קדום מ״מ רמון
חמישי לארץ קמא ורכש שני לארץ כתרא לכן ע ד י ף
מיניה י נקטינן מהכ .':רשני לאב״ת עדיף מחמישי
של ארץ ק מ א ואמרו כ ג מ ׳ ראשון של ארץ ק מ א
ע ם ראשון של א״כ וראי ראשון של א״ק קורם אכל
הספק הוא שני של ארץ ק מ א ע ם ראשון של ארץ
כ־ןרא:
ו ח ר א /ה משכטי יח דרחל ארץ כתרא ולאם
ארץ ק מ א ולאה ילדה ראובן ושמעון
וכו׳ ורחל ילדה יוסף ובנימן נמצא ארץ קמא רלאמ
מוא ראובן ושני לו שמעון ויוסף ראשון רארץ כתרא
ולכן ראובן נטל הככורה ולא יוסף רראשון של
א״ק יותר מראשון של א״כ וראובן שכלכל יצועי
אכיו נטלה מ מ נ ו ה ככורח ונתנה ליוסף ואם איתא
ששני של א״ק יותר א״כ יטול חככורח שמעון א״י
ראשון של כתרא יותר משני של א״ק ולכך נטול
חככורח יוסף * ומנח כנייר ע מ ר ם ארץ קמא ויצהר
אכי׳ת ועמרם חוליד אחרן ומשח נמצא ראשון של
א״ק הוא אהרן ושני של א״ק הוא משח ויצהר חוליי
קרח נמצא דראשץ רא״כ הוא קרח ולכך כא קרק
לחלוק על המלכות שכיר משח לכך קאמר מי ראוי
ליטול חשנייח שהיא המלכות לא אני רכשלמא
כהונת א״י לחלוק דראשון של א ׳ק יותר מראשון
של א״כ ולכך נטלה אהרן אכל המלכות שבידן
למה דאתה שני של א״ק ואני ראשון של א״כ יקיי״ל
רראשון של א״כ קורס לר׳ של א״כ והראיה ודתן
ואכירס כני ראוכן וראובן נטל הבכירה וכשבלכל
יצועי אכיו נטלה יוסף א״ו א׳ א״כ קורם יא:ילי
המלכות ש כירך גזולה וכשלמא את סותם פי אפ׳
כנשיאות טוכ אכל כיון שנטלה אליצפן ן׳ עוזיאל
א״כ קשה עליך א פ על המלכות ורוק והוא נחמד
שמטתי מת״ח אחד משס הרב נפתלי שבע רצון:
ויבאו כני ישראל וכו׳ ותמוה שם מרים ותקכד
שם ״ כתאי סיפא דותמית שם מדים וכוי
איפ״ל דרך דרש כמ׳׳ש ז״ל ט ע ם שכמת ה מ ת ששוכנו
שמו מ ׳ כ ט ע מ י ם ס״א משום שמתים ע״י מלאך
חמות ומכחלתו שוכחים משא״כ אי מ ת כנשיקם
,
,
מעם
פרשת
מ ש כ י ל ל ד ו ד כייס ו ע ה כ ושופטים וכי ת ב א מ ט
ט ע ם כ׳ משום שמתים כח״ל ובטומאת שוכחים ורש
קרא ותמות שם מרים ו א מ מ ז״ל שמרים מיתם
בנשיקת מג״ש דשם שם נאמר כאן שם ונאמר
במשת שם וימות שם משת מ ת סתם ע י י נשיקמ
מ כ א נמי מבא וא״כ כיון שמיתת כנשיקת לכן
מרים ר״ל עדין שם נזכר למ וניט מקרא דצרין
לנשיקת משום ותקבר שם כחו״ל אכל אלמלא
נ ק כ י מ כא״י א׳׳ץ לזמ וכעין זמ פי׳ ס י ב כעל כ׳
כפ׳ וימות שם משמ ומרי מוא כמבואר ודו״ק :
פרשת בלק
1נ י מראש צורים אראנו וכו׳ מי מ נ ה ע פ ר וכו׳
יוכן עמ״ש כ ג מ ׳ שאל מםוא מינא את ריכ״ק
מ ח כתיב צתורתכם אחרי רכים לחטות מפני אין
אתם משוים ע מ נ ו ולעכור עכורה זרה שחרי אנחנו
דכים וחשיכ ריכ״ק כ מ ה פנים וכי׳ ותשובת ריכ״ק
שישראל עוכרים כולם לסקכ״ח ואם תחכר אומם
ישת1ית ע ם כל א׳ מהאומות שכל אח״ עובד אלוח
אז יחיו ישראל רכים :
^1וד תירצו רבני אשכנז ע ל ק״ו חמין במאי
דקיי״ל אומות ם ע ו ל ם אינם קמים כתחה״מ
׳אכל ישראל ק מ ם כהחת״ח וא״כ ישראל בשיקומו
צתחח״מ כודאי ישראל מרובים • וע״ז כמ״ר חפ׳
כי מראש צורים רחיינו חאכות ז״ל שביטלו ע״ז
אראנו לישראל שגם הם אינם עוכרים ע״ז
• ו מ ג ב ע ו ת אשורנו שחס האמהות אשורנו לישראל
שאינם עוכרים ע״ז רמ״ש רחל אמנו ותגנוב את
מתרפים וכו׳ ושמא תאמר אזלינן כתר מ ב א כמו
שאילת חמין לזח תירץ הפסוק הן ע ם לכדד ישכין
דהיינו ישראל כולם כאחד עוברים תקכ״ת משא״ כ
אומות חעולס על כן וכגויים לא יתחשכ ע ד שיקשו
ק׳יו חמין י
ו^וד רמז ת׳יי רבני אשכנז כפסוק שאחריו ואמר
מי מ נ מ ע פ ר יעקב דהיינו מקכ״ת מונמ
אפ׳ ישיני ע פ ר רישראל נ״ל אכרהם צכאח וק״ל
כרן לקחתי וכרן ולא אשיכנח יוכן עמ״ש
הנה
כסנהדרין כל חכרכות של בלעם חזרו
ל ר ע ה חוץ משל כתי כנסיות כמד״א ו י ח פ ו ן ה׳ את
םקללה לכרכח א׳ לכרכם ולא אחדים אלא כאשד
כ ר ע ת בלעם לקלל וזח נראה כוינת בלעם כאומרו
מנם כרן לקחתי ר״ל אעפ׳יי שאני מ כ ר ן אותם
ה ר ע שכל מברכות לקחתי אותם דחזרו לרעמ חוץ
מ א ח ת ח״ש ולא אשיכנמ לקללמ כא •#מימ כדעתי
כמ״ש וק״ל:
פרשת עקב
והיה ע ק ב משמעון וכו׳ ו ע ת מ ישראל מ מ ה׳
אלמין שואל מ ע מ ך וכי׳ מ מ כתיב למעלמ מ מ מענין
סיום לעשותם ודח״ל מיום לעשותם לקבל שכרם
וא״ת א״כ מ מ יאכלו כעומ״ז לו״א ומים ע ק ב ו נ ו ׳
ר״ל דאמרו יז״ל זכות חשמחמ בממ ששמחים כמצוי
אוכלים כעומ״ז ״ וז״א ומימ דאין והימ אלא לשוץ
שמחמ כ1י׳ מ ר כ ! ר ע בירך כח״כ ואני אכוא אחריו
ומלאתי את דבריו שנרמזו בזח ע ו ד ב׳ תירוצים
םא׳ שאמרו ז״ל שאוכלים זכותם וזחואשר תשמעון
לשון רבים חאב והכן צדיקים ע׳ ד צדיק וטוכ לו
צדיק ן׳ צדיק ובא רעח״ו ו ע ת ה ישראל מ ח ם׳
אלחיך וררז״ל אל תקרי מ ה אלא מ א ח דבזכות
חכרכות אוכלים ונהנים כעוח״ז וזהו רמז קרא בם׳
תחלים אשרי איש ירא את ה׳ דהיינו אשריו כזה
וככא וכזה םוא משום שכר דכמצותיו חפץ מאר
שכר חשמחח ו ע ו ד דור ישרים דהיינו צדיק ן׳ צדיכ(
ועור מכורך דהיינו שכר חכרכות כמ״ש:
פ ר ש ת שופטים
ץ
#״פ והיח כשכתו ע ל כסא ממלכחו יוכן שאמר
ז״ל כן שנת שאול כמלכו דנשיא שנתמכה ע ל
חצכור מוחלץ ע ״ כ עונותיו ככן שנח כלא ח ט א
גם אמרו ח י ל תורה כעירנא רעסיק כ ה אגוני׳
מגינא מן ה ח ט א ולכן אמר וחיה כשכתו ע כ ״ מ
שרוצח שחמלך יחיו כל ימי חייו כלא ח ט א כמו יום
שכתו שהוא כלא ח ט א התיקון חוא וכתכ לו וכו׳
וקרא כו וכו׳ שמרי אמרו תורה כעידנא דעסיק
וכו׳ ודו״ק מ ר מ י שאלוניק״י זלמ״מ :
פ ר ש ת ו ה י ה כי ת כ ו א
והיה כי תבוא אל מארץ וכו׳ ולקחת מראשית
וכו׳ וענית ואמרת ״ וליישב חענין ״ נקדים
מ״ש כפרשת כראשית ״ ע ״ כ מדרש ה נ ע ל ם ten
תוארו וענית ואמרת ארמי אבר אבי ארמי זמ
מנחש אבד אבי זמ ארמ׳יר ע י מ פ ת מ שלא אכל
מ ע ץ מ ר ע ת וגרם לו מיתמ • יש לדקדק מ מ עני)
ום לככוריס וליישכ כ״ז כמקרים מ״ש בגמ׳ א״ר
אילן מ ע ו מ ד כתוך ששמ עשר אמות לשרמ מכירי
גזלן הוא ואין מכיאין מ מ נ ו ככורים מ ט ע ם רכמיפ
אשר מכוא מאיצך מ מ שגדלו בארצן *
״
*1מי'#
•ז!
נ
פרשת
משכיל לדוד
ו ה ת ו ס ׳ כתבו ה ט ע ם משום שאין מכיאן גזל
על חמזכח וכאן מצאו אוח׳יע ע׳יפ נגד
ישראל לומר השתא אס האילן ע ו מ ד כקרקע שלו
דק סמוך לשרה ח כ י מ מןרא גילן ו א י ן מ ט א י ן ממנו
בכורים משום שיונק משדה חכירו וק״ו גרול שארץ.
ישראל שכולה גזולה היא בירכם שכבשתם ארץ ז׳
ע מ מ י ן מכ״ם שאין מכיאץ מ מ נ ה ככושיים ואין לס
מיתר וע״ז יש מקום למשיב דשאני אילן מיונק משום
שהקכ״מ שונא גזל כעולמ משאי׳כ גזל מגוי שמתו׳
מתירה אותו ורוצים אוח״ע להוכיח כמ׳יד רגזל
מ ג י י אסור ראיתא כגמ׳ ע ״ פ כי ת כ א ככרם רעך
וכו׳ ואל כליך לא תתן יליף שם כגמ׳ ככרם ד ע ך
דווקא אל כליך לא תתן אכל אס ה ו א פועל ככרם
הגוי מותר וחקשח בגמ׳ חניחא למ״ר גזל הגוי
אסור איצטריך קרא למשרי פועל אלא למ״ר גזל
ת ג ו י מותר למאי איצטדיך חשתח גזילו מותרת
פ ו ע ל מכעייא ומשני כרם רעך אילטייך קרא
ל מ ע ט ולא כרם של הקדש שאם הוא פועל ככרם
של הקרש אינו רשאי לאכול מ מ נ ו :
1ככר כתכתי שארת׳״ר חיה לו דין פועל כמ״ש
חכתוכ וינחהו ח׳ כ ג ״ ע לעובדה ולשמרת
ופועל אוכל כשעת מלאכה ו ע ״ פ היתר לי לאכול
מכל עץ ח ג ן אכל עץ ה־״עת כמו אילן של הקרש
לפ״ד הנחש שאמר מן האילן חזה אכל• וכרא את
י מעולם ע׳יכ נאסי־ לו לאכול מ לדי ה ע ץ אשר כתוך
מ ג ן נשמע מזמ שאם אמרינן גזל חגיי מותר מ ע ת ם
ליכא למימר כרם רעך כא ל מ ע ט כרם גוי השתא
גזילו מותרת פועל מכעייא ומ״ל כרס רעך ולא
״ שס״ק ומאחר שארם ש מ ע לקול הנחש שאכל מ מ נ ו
עי״ 1גרם לו מיתה אכל אם נאמר כמ״ד גזל הגוי
אסור מ ע ת ם איצטריך כרם רעך לגופיה ולמישרי
פ ו ע ל ככרם הגוי שמותר ליתן אל כליו כחיות כן
א נ י ׳ כרם של מקרש מותר לאכול מ מ נ ו מאחר שאין
י לו שום מ י ע ו ט ל מ ע ט שלא יאכל פועל מ מ נ ו והשתא
א״ש ראו״ס מצאו ע״פ נגד ישראל שאין לחם היתד
למכיא ככורים משוםדכ׳ אשר תביא מארצך דווקא
ואין לחלק ולומר כין גזל ישרן! דאסוד וכין גזל
־ גוי דען/קר שלפ״ר אפ^׳ גזל מגוי אמור ראי ס״ד
גזל מגוי מותר השתא גזילו מותר פועל לכ׳׳ש וא״כ
למאי איצטריך מ י ע ו ט ד ד ^ ת כרם ר ע ך ו ע נ י ת ואמר׳
ולא םתירמ לרכרימס ארמי זמ מנחש אבד א כ י ז ם
אדח״ר ששמע לקולמ ואכל מן מעץ וגרם לו מ י ת ה
מ ז מ מוכח דכרם ר ע ך כא ל מ ע ט ולא כרם של ׳
לקישידליכא למימר שבא ל מ ע ט כרם של גוי משתא
וגו׳ למ״ר גזל מגוי מותר אלא ודאי רעך ולא של
כי ת נ א ונצבים והאזינו 50
תקדש ילכ״א ו ע ת ח מנת מכאיתי את ראשית
פרי מאדממ י״ל ו ע ת מ מלת ו ע ת ת רייקא ע ת מ
מוכח ד מ ל מגוי מותר וע״כ מותר לי למביא ביכורי׳
מראשית פרי מאדממ וק״ל ומוא נחמד ממרב
נפתלי שכע רצון זצוק׳יל •״
פרשת נצכים
^׳פ ה נ ת ת מ ת למי אלמינו וכו׳ עיין משפרי מרכ
בינמ לעתים כ ע ת תשוכת השנמ • ומידי״ן אחי
אמי כהח׳יל שלמה כנשתי י״ץ שמעתי מפריש ע״ר
הגמרא כישוכ תרי קראי כתיכ מ כ ס ה פשעיו לא
יצליח וכתיכ אשרי נשוי פ ש ע כסוי ח ט א ה ותרץ
לח תרי שנויי ״ א׳ כאן כחטא שאינו מ פ ו ס ם כאן
כחטא מפורסם ואכע״א כאן כעבירות שכין ארם
למקים כאן כעבירות שכין ארם לחכירו ״ וחשתא
מפריש קרא לכל א׳ מחתמצים דלפי תירוץ א׳ דיש
לחלק כין ח ט א מפורסם לחטא שאינו מפורסם
ח״ק חנשתמת ר״ל אם העבירות סם נסתרות ואינם
נגלות אזי הרין הוא ראינו מפורסמן כשעת הוידוי
וז״א לח׳ אלחינו דאינו מתורה רק כינו וכץ חמקו׳
והנגלות עכירות שמפורסמים אזי דינם ח^א
שיתורח לפני בני ארם וזהו לנו ולבנינו ר״ל בפני
אדם ו ה ט ע ם לעשות את כל דברי וכו׳ ממנו יראו
ויקחי מוסר לשוב כתשובה חם י ולפי תירוץ ח״ב
רי״ל שכין עכירות שכין ארס למקום לשל חכירו
ח׳׳ק הנסתרות ר״ל איזמ מין מן העכירות נסתרות
ולא יחיו נגלות חיינו מי שחם לח׳ אלחיני דהיינו
עכירות שכין ארם למקום ״ והנגלות ר״ל ואיום
מין מהעבירות נגלות ואינם נ ס ת מ ת חיינו מי כינו
וכין ח כ י מ וז״א לנו ו ל מ י נ ו ונ״ט ר ע כ י מ ת שכין
ארס לחכימ וחיו נגליס משום לעשות את כל דכרי
וכו׳ דהיינו ע״י קיוס מצות ואהבת לרעך כמוך זה
כלל גדול כתורה ע״י שיפייס ח כ י מ כ מ ״ ש ורפת״ח
פרשת האזיני
3כי ירין ח׳ ע מ ו ועל עכריו יתנחס כי יראםy
כי אזלת יד ו א פ ס עצור ועזוב ״ הפסוק הזח
משולל ח ח מ ם י גם שינוי כן ע מ ו לעבדיו • ונראם
פרשן של דכרים כמ״ש ג מ ׳ דשכת ע ״ פ וחתוית
תי״ודאמ׳״ל תשי״ת למלאך כתוכ ע ל מצחן של צדיקי
תי׳יו של דיו חיים ו ע ל של רשעים תי׳יו תמות של
דם וכשקטרגמ מדמ״ד אז כתיכ וממקדשי תחלו
שחחחילמ מפורענות מהצדיקים ונתנו שם ט ע ם
משום רלא מיחו כירם עש׳" ב י
,
ובזם
!5
משכיל לדוד
פרשת
1בזה ראיתי מפקיש ירי׳׳ן החחם השלים חרו״מ
כמוס׳יר משח אםכא; י״ץ פסוק נישעיח
ו כ ת תארו ויכרת ס׳ מישראל ראש יזנכ וכו׳ ויחיו
מ א ש י י ה ע ם וכו׳ וחענין שמתנכא חנכיא על אותו
מדור של כחמ״ק שהתחילה הפורענות מהצדיקים
וז״א ויכרת ח׳ מישראל ראש וזנכ דהיינו הצדיקים
מנמשליס לראש והרשעים חנמשלים לזנכ וכן נמשלי׳
לכפה ואגמון ע ר ואשימיםכראשיכם ו כ פ ל ח ע נ י ן
במלות שונית ואכ״ך הקשה חכתוכ לעצמו מ1ני
מ ם מ ת ו הצדיקים מ ח ע ש ו ולא רי זח אלא שחחחי׳
מ ח ם ת פ ו י ע נ ו ח וז״א זקן ונשוא פנים הוא הראש
ונכיא מורח שקר הוא חזנכ ר״ל כתמהא ור״ל וכי
זקן ונשוא פנים דהיינו הצדיקים ה ו א היאש ר״ל
מתחי׳ מ ח ם ח!ודענותיונכיא מורח שקר הוא חזנכ
ד״ל והרשע הנמשל לנכיא מורא שקר הוא כאחרונה
ו.״א חוא מזנב לזח נ״ט ויחיו מאשרי ה ע ם חזה
מ ת ע י ם וכו׳ דייל שהעון שכיר הצדיקים משוםרלא
מיחו כירס ואמטו לסכי סתחילח מ ח ם הפורענות
ור!ח"ח
Pfl<1יתכאר קראין שמתנכא מ ר ע ״ ח ע ל אותו
חדור וישא נכואתו ויאמר אס תראח כי יר׳ן
ם׳ ע מ ו ככללית ועל עכריו דהיינו הצדיקים יתנחם
שסגם שמתחי׳ יצא רעם לטוכח וססכימח דעתו
לפוטרם ועכ׳יז אח״ך ניחם עליהם ל י ע ח וז״א מן
הצרק והיאך תצא זאת מל1ניו לזה נ״ט כי יראח
כי אזלת יר ואפס עצור ועזוכר״ל כי יראה חשי״ת
כי אזלתיר המון ה ע ם פשטו י ו ם כעריות ואפס
עצור ועזוכ ר״ל ואץ מי מהצ־יקים שיעצור אותם
ויעזוכ איתםמרדכי מ ר ע ה ומש״הנענשו הצריחים
ו ע ל עכדיו יתנחם ורו״ק :
כ נ מ׳ ח׳ משעיר וכו׳ מאי כעי וכו אלא ש היה הקכ״ח
מחזיר וכו׳ א״ל מ ה כתיב כה וכו׳ א כ לא כעינא
והקשה חרב מהרח״א כ ס פ מ עץ החיים דתא ניאוף
הצחיחה חוו מז׳ מצות רכ״נ ועב״פ חם נענשים
עליהם ומאי קאמרי לא כעינא ותירץ משום דקיי״ל
ב״נ נהרג כע״א וכריץ אחר וכלא התראה ואלו ישראל
אינם נהרגים רק כערים וכהתראח משו* ח השיכו
שחס אינם רוצים לקבל התורה מ א ת י שחם אדוקים
בזנות וכרציחם תורתס חויא לחו שמירה טפי שלא
יפרצו מא&ר שדין ישראל כעינן עדים והתראה :
ר<י״ד דס״ר רעשו וישמעאל דכיון יית נתן תורם
לישראל ייחיו חם פטורים מז׳ מצות דידחו
והוא חס״ר ה ג מ ' דסנחררין דאמרריכי׳ח כלמצוח
שנא׳ לכ״נ ונשכח בסיני לזח ולזה נאמרה ופריך
אדרבא מרנשנית בסיני לישראל נאיירה ולא לב׳נ
:
נא
האזינו נ ח
ותריץ מראעכש לתו מ ן מ נ ה א ח י מ״ח וכו׳ מ ש מ ע .
ר ח ס כ ר א מ כ ח ו ץ ח י א ר י ו ת ר מ ש ז כ ר לומרמרנשנית
כסיני לישראל נאמרת ולא לכ״ן וזו סכרש עשו
וישמעאל דאמרו מ מ כתיכ וכי׳ א״כ לא כעיכא
ומינא ילך יותננמ לישראל ויקכלומ ומו״ל נשנית
כסיני ולישראל נאמרמ ויצאו כ״נמחיוכם מא׳ שמי ^
חייכים ואפשר שיחו זמ כמ״ש מדאענש גוייס עצה
דכתיכ כע״ז כי ימצא כך מעכיר כנו וכו׳ כגלל
חתועכות ס׳ מורשה מפניך וכן כעריות כתיכ כי
את כל התומכות האל עשו אנשי מארץ וכו ולכצ״ל
דלזח נאמרה מ ״ מ חם שלא ידעו מ ה שכתוכ כתורת
זח משו״ח אמרו אי חכי לא כעינא וק״ל מחרכ
כריך יצחק ז״ל •״
ולפי רכרי מהי־ה״א מכואר מ״ש כאשר תמותי
כת יעשה ו כ ו רכשכאה רות להתגייר
ו ח ו ד י ע ת א ו ז ת נ ע ז י ק ל ו ת ו ח מ ־ ו ץ ו ד ׳ מיתות כ״ד
לזח השיכח אותת דחא משכחת חומרא ותוש1ת
יתירה כדיני כ״נ וכמיתתם שהיא חמורה מדיני ישראל
'ולז״אלא רניח fלי ט פ י כאשר תמותי אמות כ״ז אני
מקכלית כרצון טיכ משום דלא מיכעייא כ ה יעשה
ח לי כז׳ מצות דירן שככולס יש מיתה אלא אררכא
וכו׳ וכח יוסף דאזתרתן זו היא מיתתן ונחרגין כלא
התראה וכע״א וכדיין אחר הדי שהוסיף לנוחומרא
כמיתית כ״נ וא״כ מאי קא ק״ל מר׳ מיתות כיד
דישראל שחק״ל כחס כי המית יפריד כיני י וכיניך
שממיתות שלנו אינם כמיהות שלכם דיש הפריש
כינהס מקומר א לקולא וק״ל מ ה ר כ חנז׳ -
ר
,
,
,
כפרשת נח
דו* יא׳ ע״א דחי ויעש נח זת ביאתו ׳לתיכח לא
כנוס כ ה מ ח חיה ועוף וכו׳ ו ה א דכתיכ יכו׳
עכ״ל עיין כקונטריס חרא״ם משפ״י כזה ו׳-עת
נ״ל ד ע ת חרא״ם ו ח ק ׳ דרש״י דנקט זח כיאתו
לתיכח כ א לאפיקי מ ד ע ת כראשית רכה רקאי
אכניס כהמח חיח לחור ולא על ביאת נח לכן אמר
רש״י דקרי גם אכיא ך לתיבת וכן קאי אכנוס
כ ח מ ה חיה ו ע ו ף וז״ש חרא״ם ולא כנוס כ ח מ ה
חיח ועוף ר״ללא ככוס כ ח מ ח חיח ועוףלחורייחו
אלא ע ם כיאת נח רקרא זח ויעש קאי אכולהו
ו א מ ט ו לחכי הקשח עצמו לרעת ו ח א דכתיב ויבא
נח וכו׳ ר״ל ול״ל חך קרא וסדי ככר נכנס כמו
ששמענו מפסוק ויעש נח לדעת רש״י ולדעת ב"׳י
ניחא דלא קאי רק אכנוס כ ס ע ת ח״< אכל לרעת
רש״י דקאי אכילה ־ א״כ קשייאויכא נח ל״ל ו כ ן מ ן
,
חכחמה
:גב
משכיל לדוד
פרשת
ח ב ח מ ח הטהורה ל״ל ללמד על בניסן לתיבה ת״ל
מ פ ס ו ק ויעש נח ואחא תירץ רכולחו צריכי רקרא
ויכא נח משום דרשת מ פ נ י מ י המבול ללמד ראף
כח מקטני אמנס וקרא רמז הבהמה ללמר שכאו
ה ם מאליהן כ ר מ ש מ ע ממשמעותא דכאו וכ״ש
לרעת כ״ד רם״ל דויעש נח לא ק אי רק אכנוס כהמח
ח׳ו ולא אכיאת נח לתיכה דהשתא איצטריך קרא
רויכא נח לגופיה א״כ ררשאראף נח• מקטני אמנח
מייתורה רמפני מי המכול לסוריה ררשינן כן ולא
מכוליח קרא כדרריש רש׳יי ז״ל :י
א מ נ ם פסוק דמן ח כ ה מ ת צ׳ילכרכתיכ לפירש״י
ראיצטריך לררוש שכאו מאליהם * אח״ך
הקשח לרעת כ״ר רס״ל הכניס כהמה חיה ועוף
לחור בפסוק ויעש נח וכיאת נח לחור כפסוק ויכא
נח מ ש מ ע רלא נכנסו ככ״א וז״אשחרי כתוב כתיב
כעצם חיום חזה כא נח יכו׳ ובשלמא לרעת רש״י
־ניחא רכולהו מפסיק א׳ וממילא נכנסו ככ״א אכל
ד ע ת כייר ופירטן חכחוכ כל א׳ לעצמו קשח רזה
םפך הכהוכ וכו׳ לזת״י רמ״מ חזר חכתוכ וכיאר
וכו׳ ר״ל ל״ת כיין ו פירטן חכתוכ מ ש מ ע רלאו
בכ״א נכנסו אלא שחכהוכ רצח לפרטן זה לעצמו
׳וזח לעצמו אכל כנוסן בב״א חיח ״ זח המשך רברי
חרא״ם ז״ל אך ורק מאי לישנא רחזד וכיאר לשנא
קלילא חוא רפסוק כעצם הוא המאוחר כתורם
•למקראות רוכיאת נח וכנים ב ה מ ה חיה ועוף וי״ל
ברוחק ורו״ק חי״ו י מ י ן :
ה נ ה ו ת על הרא״ס
,
י ד פ יוד׳ ע״כ שעיקר תולרותיהס ו כ ו רמרכתיב
:׳יכי׳ימראקרמנחו עכ׳׳ל מרכרי מהר״ש יפה ז״ל יראה
ט ע ם זכרון כניי אע״פ שהזכירם למעלה חוא כי
חיכי רנשמע רתולריתיו המעשים הם העיקר מ ט ע ם
הקרימה כמ׳ש הרא״ם זי׳לומהרש״יזילרתחטעם
ז ת ב א מ ו ר ו מ מ ל ת אלה שמעינן זח דאלח פסל
א ת מרא׳ ומיינו כניו עכ״ל ומראים ז"ל לא *0ל חכי
י מ ר כ ת כ ומראקרימנמו וכו׳ וכמו שמושג ממחדו׳יץ
י ל רק ע ל מחר״ש ק״ק כיון רס״ל כן למה מולרך
׳־לומר ט ע ם קדימה כמ״ש חרא״ם ת״ל ממלת אלח
•כמ׳׳ש ודי״ק ואין להקשות ל ט ע ם חרא״ס מהקרימה
מל״ל לומר כן נאמר חן לי ערב די׳ ל ר ט כ ע םעילם
*למקרים כניו קודם ו ד י י ק :
T K D fומעני שח:ס לח המתואר יכו׳ עכ״ל כאן
א״א לומר כמ״ש בדיבור א׳ מפני שםפסיק
*ילפי ו א ׳ ס״לדאין כאן שוםמפםיק דאדרכם ע י ק ^
י
ז
19
הגחות על הרא״ם
תולדותיהם של צריקיס מ ע ״ ט ואין שייך שום
ח :ס ק ס לכך תריץ כאן מפני שתפס פ ח המתואר
יכו׳ ר״ל רחיל״ל א י ח תולדות נח צדקות תמימות
ושם וחם ויפת שמלת תולדות קאי אתמייחו וכיון
שלא יאמר תתואר שהם צדקות תמימות שסם תואר
לנח ואמר המתואר שהוא נח איש צדיק וכו׳ חזר
וכתכ ויולד ולעיל א״ץ לזה אלא שתריץ בפשיטות
מפני שהפסיק וכו׳ וק׳יל •
דפ יא ע״א ד׳יה ויעש נח זת כיאתו לתיבה
לח כנוס כ ח מ ה וחיה וכו׳ והא רכתיכ
וכו׳ ע׳יד במ״ש ככ״ר עכ״ל דכרי חרא״ם ככאן
סתומים קצת ימתירתי של מחר״ש יכה ז״ל למדתי
לפרש רכרי הרא״ם ז״ל דעל״ל רררשת כאו מאיליהן
רררשינן מקרא מן ח כ ח מ ח הטהורה איני כ״א
לדעת רש״י דס״ל ויעש נח זח ביאתו לתיבה דוקא
ולא קאי אכניס כחמה יחיה יעיף ר מ ח מ ח ו ר ע ת ה
מאיליחן כאו אכל לדעת כ׳׳ר רס״ל דויעש נח זח
כנוס כחמה וכו׳ רחא לאו נח כנס שיכוין לכנוס
בחמה אין לומר כאי מאליהין רא״כ למח הוצרך
לומר ייעש נח זה כניס כ ח מ ה וכו׳ דחא לאו נח
כנסן ואדרכם סותרין זא״ז וכך מטין דברי חרא״ם
ז״ל לא כנוס כ ח מ ח וכי׳ פי׳ ררש״י ז״ל כמיש זם
כיאתו לחיכה סלק פ כ״ר רקאי אכנוס בחמה וכו׳
אלא לא קאי רק אכיאת נח להיכח אח״ך הקשח
לרעת וחא דכתיכ ויכא נח וכו׳ פ י ל ד ע ת רש׳יי
רייעש נח זה כיאתו וכו׳ ויכא נח ל״ל ותריץ ללמד
שנח מקטני אמנח חיח וחא רכתיכ מן ח כ ח מ ח
וכו׳ פי׳ רגס זח ל״ל הא כבי־ שמעינן זח מדכתיכ
כעצם היום הזה וכו׳ ישם נאמר כניס כחמות וגו׳
כמ״ש ואעפ״י וכו׳ ותריץ ראיצטריך ללמד שבאו
מאליהן זהו ד ע ת רש״י ז״ל אכל חב׳יר ס״ל דויעש
נח זח שיכוין לכנוס כ ח מ מ ולא קאי על כיאתו
לתיכח רכיאתנח ילפינן מויבא נח ודרשת נח מקטני
א מ נ ה מ י ס ו ר א ד מ פ נ י מי המכיל אח״כ חקשח
לרעח חל׳ר אעפ׳׳י שכנוס ובו׳ פי׳ וא״כ מן ה כ ח מ ח
וכו׳ ל״ל וחיינו מ ה שחקשח לעיל ו ה א רכתיכ מן
ח כ ח מ ה כמש״ל ור״ל דלדעת כ״ר לא ייצדק לתריץ
כמ״ש אצטריך ללמד כאו מאליהן רא״כ לאי נח
כנסן ומהו זח שכחכו ויעש נח זח שיכוין לכניס
וכו׳ וכמ״ש לכן הוצרך לתריץ רחזר וכיאר כיאתן
זמ לעצמו וכו׳ כן םוא כוינת םרא״ם ז״ל אלא שקשה
ע״ז בין לרש״י בין לכ״ר כיון דכתיכ מן ה :ח מ ת
וכו׳ א״כ כנוס כ ח מ ה דכתיב בפסוק כעצם וכי'
ל׳יל וכן מקשה מחר״ש יפה ד ל ״ וי״ל_באגכשיספיי
מ :ם ו ק כעצם אוצטרין לדרשת למדך מכתוב שמיו
,
,
כני
83
ה ג ת ו ת ע ל הראי׳ם
משכיל רדוד
כני דורו אומרים לו וכו׳ וכמ׳יש רש״י לקמן ודו״ק
נ״ל דוד :
ד״ה ד״א זמ מרחשון וכו׳ ע ד וי״מ מ ט ע ם
ע״ב
וכו׳ אכל מנכון כעיני וכו׳ עכ״ל מחילוק
שכין י״מ לחנכון כעיני וכו׳ שכתב םרא׳׳ם ז״ל מוא
זח דחי״מ ס״ל רחא דס״ל ר״א זה מרחשון הוא
מפני שכיון רסיי׳ל בתשרי נכרא העולם עכ״ל שהוא
ג״כ ראש למנין שנות העולם ושנית זזדורות ולכך ־
הוצרך לומר שהחרש חכ׳ הוא מרחשון אפעפ״י •
שאין מונין לחדשים מתשרי ראם תאמר שהוא אייר
שסוא שני לניסן ראש םחדשיס סו ל״ל ותנח חתיכה
כתר״א וכו׳ וחרא״ם דחח פי׳ זח רעכ״ל דמנין
שנות חדורות דמונין לתשרי אינו שלוי כבריאת
העולם בתשרי ומראיא מחכמי ישראל רס״ל רכניסן
נכרא מעולם כר" י ואפ׳׳ח ס״ל רמונין לשנות חעולם
מתשרי ואין זח תלוי כזח כ ד ע ת י״מ אלא הנכון
הוא כמ״ש ר״א זח מרחשון הוא משום דמונין
לשנות העולם מתשרי ולכך הוכרח לומר השני הוא
מ ח ש ו ן שאם תאמר הוא אייר ושני שני לחדשים
כפשטן של רכריס תיקשי ותנח חתיכה כשנת תר״א
וכו׳ וכמ״ש י״מ ורו״ק והשתא מ״ש הרא״ם לעיל
וז׳ל ו מ ה שלא אמרו שהוא״כ לר״ה של שנות
העולם שהרי לר״א בתשרי נכרא העולם וכו׳ עכ״ל
אינו מדוקדק דמינן שנות העולם אינו תלוי כבריאת
העולם וכמ״ש הוא עצמו כסתירת רכרי היש מ :ר ׳
כאמור וי״ל בדוח ־ן ורו״ק •
ד פ י״ב ע״א ר״ה ואין זח אלא תשרי וכי׳ אבל
א״א לומר שי־אשון הוא ניסן וכו׳
מכני שא״א ש י ע כ מ כין זמן -יאות ראשי -אילנות
יכין זמן וכו׳ ע ו מ ק מ ו ט ע חרשים אחר וכו׳ כ מ ה
וכו׳ לא עררו רק ר׳ חרשים וכו׳ עג״ל כיאור
דבריו זיל ראם נאמר ראשון הוא ניסן א״כ נ!רש
החדש חיינו אלול א״כ מסירן שחילחילו לחסור ע ד
זמן ראות ראשי אילנות שהביאה היינה עלי זית
ונודע שקלו חמים הוא זמן ד׳ תרשים והס אלו
סיין ותמוז ואכ ואלול ותשרי אינו מן המנץ לפי
שנראו בו ראשי אילנות ולכך נחשב שבתשרי כולו
נראו ראשי אילנות אעפי׳י שלא נראו בו ע ר וכו׳
ומזמן שנראו ראשי אילנות דהיינו משיף תשרי
ואינו מן ה מ נ ץ כיון שיצא מ כ ו והאילנות כמים
אלא מן חשון ע ר זמן שחרבו המים יהיינו ניסן
חם חמשה חרשים דהיינו חשין וכסליו ו ט ב ת ושבט.
ואדר הרי חמשה חדשים וא״כ איך א י :ש י ש י ע כ מ
מ ז מ ן מ ו ע ט ראשי אילנוח ע ־ זמן שחרבו המים
שהוא ע ו מ ק מ ו ע ט מ׳ חרשים ומזמן שהתחילו
י
נג
פ ר ש ת גח
לחסור ע ר זמן ראית ראשי אילנות שהוא ע ו מ ק
רכ לא עברו רק ר חדשים לכן הפי׳ הוא כמ״ש
וחשבונו פשוט וק״ל
כא״ד וא״ת נימא כל המספרים כולם וכו׳ ובזה
יחיה שקוע חתיכה ח׳ אמות וכו׳ עכ״ל
ביאור דבריו אלה שחדש חז׳ היינו תשרי והעשירי
הוא טבת וראשון שכו חרכו המים הוא ניסן שכזה
משפטם דרור המבול י״ח חרשים ולפ״ז נמצא(,
שמסיון -שחסרו ח מ י ם .ע ד טבת חם ז חודשים 1
עולה בהם ר״י יום צא וחשוב ט״ו א מ ה לר״י יום
עולה י״ר יום לאמה נמצא כ׳ אמות לחרש יתר
כ׳ ימים ומסיון ו ע ד תשרי ר׳ חדשים הרי ח׳ א מ ו ת
נשאר מה״ח חרשים יתירים ח׳ ימים ע ם י״ו דתשרי
הרי כ״ד יום מוציא מ ה ם א מ ה לי״ד יום נשאי יו״ר
ימים הוציא מ ח ם ז׳ ימים לחצי א מ ה נשאר ג׳ ימים
חשוב רביעית א מ ה ט׳ אמות וחצי א מ ה ורביעית
נמצא שקוע חתיכח ח׳ אמות ורביעית ו״ז טי׳ם
יצ״ל ורביעית וכמ׳יש וכקויכ גם א״א וכו ששקוע
חתיכה כ׳ אמות וכו׳ סמםפר םוא ת״ק ימים ותן
כ״ו יום לאמה ויצא לך המספר ברור ורו״ק לעיל i
ד ה יא ע׳ב ד״ה נבקעו להוציא מימיהן לא
כסתם וכו׳ גם יתכן לומר שיפרש זמ•
להודיע ו ט ׳ עכ״ל איפשר לפרש דבריו כדוחק
כמ״ש ממר״ש יפה וז״ל קשת כיון דעליית ה ת ח ו ם
חיינו ככקיעח והמיס יצאו מ ל מ ט ה ע ״ פ כל מארץ
מכיון רנכקעו קורם לפתיחת הארכות השמים
מהו זה שכתב רש״י ויהי הגשם ולהלן הוא אומר
ויחי חמכול אלא כשהורירן הורידן ברחמים וכו׳
וחלא כשירד הגשם ככר קרם עליית התחום ויכס
הארץ ואיך איפשר שיחיו גשמי כרכה ושי״ל א ע פ ״ י
שנכקעו מתחילה לא עלו חמים ממש אלא אחר
ירידת הגשמים אולי ישוכו ואז יחזור ויסתום
הפתוח ואפ״ל שאל זח כרין רש״י כמ״ש כחומש
נבקעו להוציא מימיהן כלומר לא שככקעו והוציאו
מימיהן מיד אלא נבקעו והוכנו להוציא מימיהן
אח״ך ראל״כ מ ה השמיענו רש״י כזה עכ״ל 1נראת
דא״ל זח ט י ן הרא״ם ז״ל כמ״ש ג ס יתכן שפירש זה
למודיע שפי׳ וימי מגשם על הארץ מודירו מימיהן
ר״ל מימי ארובות תשמים ככקיעת מ מ ע י נ ו ת
דהיינו כתוך מבקעים רעדיין לא תוציאו מ י מ י מ ן
אלא שמימי ארוכות השמים ה ס שיורדים ב ב ק י ע ת
התחום וא״כ כך מטין רכרי תמקראות נ ב ק ע ו כל
מעיינית תחום רבת ואז ויםי םגשם ע ל מארץ
ככקיעת ח מ ע י נ ו ת לא שהוציא מ א מ ר כ 1״ ע ר״ל
שפי׳ ככקעו מיינו מיציאו מימיהן ופירוש וים!
,
,
,
מגשם
גד
ה ג א ו ת ע ל הדא״ם
מ0כיל לדוד
<זגשם מוא מאמר כפ׳יע דהיינו ירידת חמים
בפתיחת ארוכות השמים ו ה מ ו נ ע לזה מוא ק״ו
־ממדש׳יי כמ׳יש וחרא״ם ז״ל קצר במקום שחיה לו
למאריך כמ״ש ודו״ק:
דפי׳׳ד ע״ב ד״ה י״א סרסו וי״א רכעו וכו׳
כסנסחדרין ובו׳ וא״ת למם וכו׳ עכ״ל
באמת דכרי חרכ גם כאן סתומים וחתומים כמ״ש
וא״ת למס לא קלל חם עצמו שקלקלו ותריץ ככר
תירצו חתו׳ משום דאמרינן ככי׳ר וכו׳ שחרי ק״ו
מתי׳ םיא ממש ק״ו ת ג מ ׳ ר פרין מ״ל ר׳ נלטייח
בחדייא דר״ל יקלל ח ד בעצמו כעל ת מ ע ש ת ולמת
בן ר׳ ואחא משני שפיר חא והא איכא פי׳ למ״ד
רבעו אית ליה דג״כ סרסו ולכן קלל לכן ד׳שמנע•מכן ר׳ וא״כ מ ס מקשים תזוש׳ ואת׳׳ל רק״ו חתו׳
היא למח לא קלל גם חם כיון שחיה כעל מ מ ע ש ה
ר כ ן היא חמרה אכתי קשה דלפי תירוצם רתירצו
כזה לפי שאין קללה כמקום כרכה א״כ מאי פרין
מש"ס מ״ש ר׳ נלטייח כחריח דהיינו לחם הא אין
ח נ ר כ ח חלח כמקום וכו׳ כמ״ש מתו׳ ע צ מ ס :
יבצפייתי צפיתי לחרא מחרש״א ז׳׳ל כחי׳
אגדות שכתכ ודל צ״ל רלטייח
בהדיה עכ״ל כלי תוספת ו מ ג ר ע ת ונראה רמרגיש
במח שכתכנו לכן ה ג י ח כעיונו חאמתי דלטייח
בחדיח ר״ל שכך כוונת חש'ס כקושימ״שר׳ דלטייח
בחריח יקלל לכן א׳ גם כ׳ גם ג׳ ומ״ש רקלל רק
לכן ד׳ ואמא משני מא וחא וכו׳ ולכך מקלל כן ד׳
מ ר ח כנגד מרמ וא״כ לא יוצדק יוצדק תי׳ מתו׳ בזח
רח־תו׳ מתרצים כ מ ח רלא קלל חם עצמו והש״ס
עריך כ מ ה דלא קלל א׳ והאחרים לכן נשאר דקדוק
מארשון שרקרקנו לעיל ונ״ל כוונת התו' כך היא
ו ח ו א כמ״ש בגמ׳ כשלמא למ״ר סרסו חיינו דקללו
ככן ד׳ ו ח א רלא קלל לחם עצמו משום דאמרינן
ככ־׳ר וכו׳ עכ״ל ונ׳׳ל שאין כוונתם לפי׳ למסקנה
דש״ם למס לא קלל לחם עצמו רככר תריץ חש״ס
דמרמ ככגר מ ר מ חוא מ נ ע מ מ נ ו פריס ורכיח אף
מוא קללו ככן ד׳ אכל כוונתם רצוימ אצלי מדל
דלא כירך קו״ו כתבו כן אלא רמרקרקים במ״ש
הש״ס כשלמא למ״ר סרכץ היינו רקללו ככן ר׳ וכו׳
מ ש מ ע דחחוכחח ל מ ר סרסו הוא מרקלללבן ר
ולא לא׳ וב׳ וג׳ ואחא כתבו ה א רלא הוכיח סש״ס
למ״ר סרסו מרלאיקלל לחם עצמו כי אס לבניו בן
א ׳ או כ׳ ש״מ רסרםו וז״ש חא רלא קלל לחם עצמו
ד״ל ה א רלא חוכיח מרלא קלל לחם עצמו כי אם
לבניו משום דאמרינן ככ׳׳ר וכו׳ וא״כ ליכא חוכחח
מ ח ם עצמו כי אם מרלא קלל כי אם כן ד ולא גם
,
£4
פרשת נח ולך ל ך
א׳ וכ׳ זה נלע״ד ודו״ק שחרא פשוט אצלי אלא
חימא שנעלם כ״ז מם־רא״ם ז״ל שלא הרגיש כפיז
וצ ע :
} 2!$דייה כנו הקטן הפסול והבזוי דאל״כ מאי
הקטן והלא גדול מיפת הוא שחרי הכחוב
וכו׳ עכ״ל זה הפך דכרי יש׳י עצמו שכתכ כשי׳
כראשית דיים כרי שלא יהיה יפת כנו הגדול וכו׳
נדאח דס״ל ריפת הוא הגדול ח פ ן רכרי חרא״ס
שיכ ראיתי שמחריש יפה ז״ל חרגיש כזה יעו״ש
באור׳׳ן :
פרשת לך לך
ד פ ט״ו ע״ב ד״ה לך לך לחנאזך ולטוכתן
וכו׳ ע ר וכמציעא וכו׳ ואע״פ
שהקשו חתו׳ וכו׳ מ׳׳מ וכו׳ עכ״ל כלל םרכרים חוא
דהרא״ס ז״ל ס״ל דאעפ״י שמשפט הלשין כן הוא
מ״מ חיכא דאיכא למדרש דרשינן יחכיא ראיח
לזה מ כ מ ה אוכחית עור חכיא ממציעא דדרש
הקים הקים א:י׳ מ א ח פ ע מ י ם עזוכ תעזוכ מ י מ
וכוי אעפ״י ראיכא למימר דכרח תורה כלשון כני
אדם ומנ״ל לחדל לדרוש כן אפי׳ מ א ח פ ע מ י ם
וכו׳ אלא ודאי דאעפ״י שמשפט מלשון כן מוא
חיכא ראיכא למדרש ררשינן אח״ך כתכ ואעפ׳׳י
שהקשו חתום׳ וכוי ותי׳ ק א הכי קראי דמוכ־חי
וכו׳ ומשמע אכל חיכא רלא מוכחי לא אמרינן
רכרח תורה כלשון בני ארם ר״ל מ ש מ ע מרכריחס
דחיכא רלא מוכחי לא אמרינן דכרח וכו׳ אלא
דרשינן ככולחו ולעיל אמרינן ראפי׳ כחיכא רלא
מוכחי חיכא ראיכא למדרש ררשינן ולזה תריץ
מ״מ ות׳יל ר״ל יש ראיה דחא כיון דכמוכחי אמרינן
דכרח תורח וכו׳ א״כ גם כלא מוכחי הוליל דכרח
תורה וכו׳ אלא וראי רחיכא דאיכא למדרש ררשינן
וכו׳ זחו פשט דכרי חרא״ם והוא רוחק גדול ברברי
ד ו
חרא״ם כמכואר ל מ ע י י ן :
ל כ ן נ ר א ה לפרש כאופן אחר דםאי ואע*״י
שהקשו חתו׳ וכי׳ קאי א מ ת שחכיא
ראיה חרא״ם על הכלל רחיכא דאיכא למדרש
ררשינן מ ה ה י א רמציעא כמ״ש דחיינו מת״ק ררריש
תקים תקים אפי׳ י׳יאה פ ע מ י ם א ע ״ ג ראיכא למימר
תורה וכו׳ אחיינו משפט הלשין כן הוא ומנ")
לדרוש לררונ! כן אלא וראי רחיכא ראיכא למדרש
דרשינן אפי׳ כמקום שמשפט הלשון כן הוא הפך
ד ע ת םרמכ״ן ר ל דם״ל ראם אמרינן מש פטיסלשון כ ן
הוא אין רשות לדרוש כשום מקום אח״ך חקשח לעצמו
על
55
משכי
ה נ א ו ת הרא״ם
ע ל כלל-זח מ מ ה שהקשו חתו׳וכו׳ ותי׳ וווקא הני
וכו׳ ו מ ש מ ע אכל חיכא רלא מוכחי לא אמרינן
דכרח תירה וכו׳ אלא ו רשינן ככולמו ואי אמרינן
רמשפט הלשון ככפל א״כ כמו רכחכפל ררשינן
ככל מוכחי ג ס כמשפט הלשון נדרוש ככל לאמוכחי
וא״א לועד כן רא״ג מ ה נדרוש כ1סוק חגשסחלף
מלך לו אלא ודאי לא דרשינן ככל מקום כמשפט
הלשון אלא הכפל מוא ד נ ד מ ש ו א ״ כ מ מ ראיה
מ ה ת ם לחכא רשאני תתם ררשינן ככל רלא מוכחי
אכל ח כ א אם ־נאמר רררשינן-א״כ מ ה נדרוש כחלך
לו וא״כ מ ה ראיה מ ח ת ם להכא ואחא חריץ מ ״ מ
יש ראיה רהא כיון רמוכחי אמרינן ררכרח תורה
וכי׳ דהיינו דרך התורה לדכר ככפל כלשון כני ארם
א״כ כלא מוכחי חו״ל לומר דדגרח תורה כלשון
כני אדם אלא ודאי דחיכא דאיכאוכו׳ חנו כמשפט
מלשון כן הוא חיכא ראיכא למדרש ררשינן ורו״ק
וכן פי׳ קצת מ ר כ ו ו ת א
"3א Vכ ד״ה ונכרת הולך ערירי ומת
^
)!.ורם זמנו כ ד מ ש מ ע מ ח ח י א רפ׳
חכע״י וכו׳ ראי כפי׳ ריכ׳יאוכו׳עכ״ל עיין כיכמות
דף כ׳ שחתו׳ הקשו ק ׳ י ו ; א ת ע ל ריכ״א ותי׳ עליו
ש:יר יעוי׳ש ורו״ק :
כא״ד וא״ת לדש״י ז׳יל וכו׳ הול״ל נהי רנפיק
מר מכרת וכו׳ דחשתא נמי מצינן לתרוצי
יכו׳ עכ״ל דברי ה ר א ׳ ס ז״ל לכיזירא סותרין זא־׳ז
רמתחי1מ הקשח על רש״י מההיא ראכיי רלא אמ״ל
ראפי׳ מכרת דשני עדיין לא נפק כיון שכניו עדיין
קיימים מ ש מ ע רס״ל דחא רקאמר רש״י ונכרת תולך
ערירי ומת קודם זמנו ר״ל או זח או זח דהיינו
אס מ ת ערירי כלא כנים אפי׳ השלים זמנו נק׳ כרת
ואם מת קורס זמנו אפי׳ הניח כנים נ ק י א כרת
ולא יצא מירי כרת ער השלים זמני ויניח כנים
אחריו ולכך פריך אחא ראכיי ראמרו ליה נחי
מ פ י ק מר מכי־ת דשני וכו׳ הא כיון רעדיין כניו
קיימים לא ג .י ק מכרת דשני נמי ראי ס״ל רכוונת
רש״י הוא לומר רכית הוא ערירי ומת קורם זמנו
בתמתי אכל חרא וחרא לא מקרי כרת א״כ מאי
פריך מההיא דאכיי ותו כיון דחשלים זמנו שפיר
נפק מכרת וכיון שכן מ ה ו זח שכתכ אח׳׳ז רחשתא
מצינן כמי לתירוצי וכי׳ דמיירי בגדול וכו׳ עכ״ל
דמאי צריך לזה תריץ רשמואל כ ג י ד י ם איירי חא
שפיר נקרא כרת כיון דמת קורס ז#נו אפעפ״י
שמניח כנים אחריי ישמעתי אומרים דהרא״ם
נסקפק כפי׳ רש״י אם ר״לכמת מיא כעינן תרתי
אי חרא נמי איקרי כרת לכך מקשת תרא״ם לצורים
:
1
לרוד
פ ר ש ת ל ך ל ך וירא
נדד
ראם נאמר ררש״י ס״ל חרא כלי איקרי כי־ש תקשי
מ ח ח י א ראכיי וצ״ל רמייי־י בגדולים ואם נאמר
דכוונת רש״י היא דלא איקרי כרת ע ר ראיכא
תרתי מ ת קודם זמנו והולך ערירי א״כ תיקש׳
מ ח ס י א דשמואל ותריץ דמיירי כגי־ולים וכן שמעתי
מ 01קרוש מחר״ש אסבאג נר״ו דמפרש כן ד כרי
הרא״ס ז״ל בהיותי יושב ולומר ע מ ו בישיבה ונ״ל
דזח רחיק קצ״ת ונראה ליישב דבריו ז״ל רחרא״ס
נ ס ת ׳ ק ברברי רש״י כמ״ש אלא רמחהיא דשמואל
מוכח רר״ל אפילו חרא נמי איקרי כרת ו מ ח מ י א
דאכיי מוכח רלא יקרי כרת ע ר דאיכא תרתי ו כ מ י
שהארכנו לע»ל ולכן מתחילה חסכים הראם ז״ל
לאידך פירושא כעי־ש״י דחרא נמי איקרי כרין
מ ה ה י א דשמואל כמו שמוכיח לכסיף ולכך עייפי.
הנחח זו הקשח מ ה ה י א דאכיי ותריץ רמיירי כגמלים•
והא דקאמר רהשתא וכו׳ דמיירי כ ג מ ל י ם
כך מ ט ץ דכייו לענ׳יר ר״ל השתא לפי שת״צני
חחאיא דאכיי כגדולים ולעולם פי׳רש״י חני כאידך
פי׳ ראיקרי כרת א פ י ׳ כ כ ך א נ מ י ניחא ההיא רשמוהו
דש!יר איקרי כרת כיון רמת קידם זמנו ומ״ש
דמיירי כגדולים קאי אהחיא דאייי ר׳׳ל למאי
דאוקימנא רההיא דאכיי כגדולים וכמ״ש ודו״ק
חיטיכ •
פ ר ש ת וירא
כ״כ ע״א דיה לבקי את החולה כ פ ׳
דפ
השוכר את הפועלים אית דמפרשי
רמפיק וכו׳ וקשה דא״כ ההיא דמפניןוכו׳ צ״ל שהוא•
חולק על חכקור וכו׳ וא״א לומר כן וכו׳ עכ״ל יש
כזה מן הקושי דלמח הכיא מסאירמפנין כקיצור
הו״ל להקשות מחחיארהשיכר את הפועלים רחזייה
רקאי אככא ונו׳ והעולם מקשים כך ולי חהדיונו
נראם ל:רש כששיטות רלרעת א״ר רס״ל ר ח א
דררשי בחשוכר לכקר את החולה היינו מ י ל א
הוזכר כו שוס דיכור לכן דרשי ל נ ק י את החולה
ו א ה א א מ י הרא״ס ז״ל דכ״כ ההיא ר מ י נ ץ דדרשי
ח' קדש ואמ״ל אברהם לחקב״ה אל נא ת ע כ ו ר
והמתין לי ע ר שאבנים את האורחים ומצינו שאחר
שהלכו האורחים מיד י כ ר ע מ ו ח׳ רכתיב וכו׳
אמר אל אברהם יפי׳ זעקתי וכו איכא ל מ י מ י
דמ״ש וירא אליי ה׳ חיינו לדבר ע מ י על ע ס ק י
ס י י ם ו ע מ ר ח אלא שאכרהס פייסו כעכור ככור
האורחים ולכך אחרי הליכת האורחים מיד ד כ י
ע מ ו על ע ס ק י סירס שע׳יכ ני־אה אליו כתחילה
יא״כ ליכא ל מ ד י ם ע י ר לבקר את החולה כמיש
,
דבלום
נו
מש:יללרור
ה י א ו ת הרא״ם
רכלום לא דרש״י כן רק כעכור שלא היזכר
כמראה שוס דיכיר וכיון י.נצינו למימר מ ר א ה
אליו לדבר ע מ ו אלא שהמ־זיו ע ד שהכניס האור׳
כעכור פיוס אכר הם וראיה לזה שאחר הליכת
האורחים מיר רכר ע מ ו א״כ תו ליכא למדרש
לכקר את חחולח וז״ש הרא״ם רא״כ ההיא רמפנין
וכו׳ צ" ל שהוא מ ל ק על הכקור כמו שאמרנו
ואהא קאמררא״א לומרכן״יא״כ גם החיארהשוכי
ד א מ ר חזייה רקאי אסיר ושרי וכו׳ אמר חקכי׳מ
לאו אורח ארעא וכו׳ ואמ״ל אל נא תעבור מ ע ל
ע כ י ך א״כ שפיר איכא למימר ד1א נראה אליו
מתחילה רק כעכור ריכןר זעקת סדום וכו׳ אלא
ששמתין לו ער שזכניש א ז האורחים ואחייך רכר
ע מ ו ואפ״ה אמרי שיא לשאיל בשלומו ואי כ ד ע ת
א״ר דמפיק לח מדלא הוזכר ובי׳ א״כ מנ״ל לומר
כן הא איכא למימר שלא נראח אליו אלא י ק
בעכור דיכור זעקת סדום אלא שהמתין לו ע ר שהכני׳
ונו׳ ומיי• שכר ע מ ו וא׳יכ ק שיא השוכר דדרשי
לבקר את חחולמ ע ם חחוא דחשוכר ו מ י י אח״ך
כתכ ואעפ״י דיש חילוק כין וכו׳ ר״ל וכיון דמחהיא
רהשיכר מ ש מ ע ךמ״ש אל נא תעכיר וכו׳ היינו
משוס דחזייח דקא אשר ושרי למה וכו׳ וא״כ
מוכח נמי דלכקר א ז החולה דאל״כ מיד ד ג מ ר
צרכי המילה חו׳״ל לדבר ע מ ו ולמה חמתין ע ר
שהכניס את האורר,ים אלא ודאי דלכקר את החולה
כ א אכל חהיא דמפנין דאמרו דמ״ש אל נא תעבור
׳היינו כעכור האור׳תיש אמרינן ע י ר איכא למימר
דלית לחי לכקר א ז החולה וכיון דמצינו שאחר
שהלכו חאורחים מיד דכר ע מ ו אפ״ל דמתחילח
כמי על עסיןי דיבור נראה אליו אלא שכיישו כעבור
כבוד האורחים וא״כ לא קשה ההיא דהשוכר לבקר
את החולה ע ם ההיא דהשוכר דדרשי ח׳ קדש
וע״; כתכ מ״מ כיון רכעינן שא״ל אל נא תעבור
ש ין הן ד״ל כיון שצד חשוח שבהן ס״ל ד״ח קדש
ולי.ז אמר אכרחם אל נא תעכור א״כ איכא למימר
ד ג ם לחחיא דהשוכש דס״ל דמ״ש אל נא תעבור
משום עסקי המילה המתין לי השם ע ד שח:ניס
א ת האורחים ואח״ך דכר עלעו וא״כ מנ״ל לדרוש
לבקר את תחולת והוצרך לומר ימשמיכות דרש״י
pוא״כ מ ז ח י ל ה ובראשונה אם לא הביא חחיא
רמפנין ל״ק מ ה ה י א דחשוכר דאית למי מ׳ קדש
^ ר ש י שבא לשאול וכו׳ י ע כ ״ ל לדרוש כן דאל״כ
א ק ר ראשי ושד ׳ז המילה חו״ל לדבר ע מ ו אם
מתחילה נראה אליו כשביל הדיבור אעכ״לדלבקר
א ת חנךלח נראה אליו אכל חשתא דחכיא ההיא
ש
14
56
פ ר ש ת וירא
רמפנין יצ״ל יחולק על חכקור מ מ ה דחוכח חראי׳ס
שפיר איכא למימי גם חחיא דמשוכר דררשי ח׳
קדש איכא למימי דס״ל דכא כדיבור ל ס י ו ס
ו ע מ ו י ח והמתין לו ע ד שהכניס־ וכו׳ ו ד כ י ע מ ו
ו א :״ ח דרשי דכי .לשאול בשלומו וא״כ קשה איש
דמפשי ודוק ה י ט י כ :
ד״ה יום ג׳ למילתו חיה ו כ ו ח ״ מ קטן דלא
y2
סלק כשיא חייא וכו׳ עכ״ל ק״ק ל ע ז
מאי מקשמ אח״ך ו א ע ״ ג דלכאויא מ ש מ ע דסכנת
יום ג׳ וכו* חא חתם כקטן איידי ומאי ראיא מקטן
לגדול וי״ל כדוחק ועיין כספר שפתי חכמים
שתרגיש בזה :
כאי ד אי כמי מ ה שפרש׳יי גבי כ ע ת חיח ובו׳
עכ״ל א ע ״ ג י פ ל י ג א ע ם חחיא ד א מ ר
ששרט לו שריטה ככותל כיוס המילה דהיינו כי״כ
כניתן מ ש מ ע דנולד יצחק כי׳יכ וז״א דלא נולד ע ד
ט״ו עכ״ז ח מ י ח לתריץ דכרי רש״י אהדדי מלומי־
הכיא אגדות חליקות כדלעיל וק״ל:
#ל ד׳׳ה ורפאל שרפא את אברהם וכר׳ וא׳ית
א״כ קשה דא״כ בתיי סגי וצ״ע עכ״ל
פי׳ ס ג י כתרי חיינו גכראל ורפאל גכייאל יכשר
את שרה ויחפיך את ס״ום הול״ל כ מקומית ורפאל
ירפא את אכרהם ויציל את לוט י-הי״ל שני מקמות
ורפואה והצלה א ר הס ונ״ל ליישכ כי אין מדרך
שהמלאך יעשח ר ע ה וטובה דהיינו יכשר את שרה
ויהפוך את סדום לכן כעי׳ ג׳ ו ק ״ ל
ר פ £״נ ע ״ א ד״ה• ק מ א קמא ד מ ט א וכו׳ אכל
גכי וכן הכקר אשר עשה אין לפרש
כי אם ק מ א וכו׳ ע״כ הא דלא דרש כן כ:שוק
ו י מ ה ר לעשות אותו ק מ א קמא ד מ ט א ו כ ו ׳ כדררש
גבי וכן הבקר עיין בחידושי אגי־ות ותכין י
ד 8כיד XVשם מ׳ וכו׳ ו ט ע ם ו כ ו ׳ ו מ ע ז ח היתר
םספקשיש לטעון וכו׳ עשת׳יי עכ״ל ביאיר
דכריו ז״ל דהא דלא כקש אחר אם ימצאון שם מ ׳
וכו׳ אם יתיו ל״ו ל״ד ע י י מ ת כ מ ו שבקש מ מ ״ ס
ל״נ עיירות אחר כקשת אם ימצאון כ׳ הוא משום
כיון שבקש מ מ נ ו מ׳ ל״ד עיירות והשיב לו אם אמצא
שם מ׳ לא י י ע שאין חילוק כין מ ו ע ט י ם למרובים
וא״כ כך לי מערך כמו ח׳ עיירות ל״נ ו״מ למ״ד
ו כ מ ו ש״ת עיירות כך ל״ו ד׳ עיירות כמי מ״ת
ל״ח עיירוח שהערך שוש מ׳ עיירות ליד עיירות
כצירוף נמי וכעזח״ז־ כשיבקש מ מ נ ו ל׳ ל״ג עיירות
מ פ נ י יחשש דאינו רומח ל״מ ליר עיירות וכיון
רםשיכ לו ד א ם ימצא ל' ינצלו ג׳ עיירות כמו מ ׳
לד׳ עיירות לכך לא שאל כנ׳׳ו בעבור ג 'עיירות
,
;
ח
:
דמעמן
7י^
ה ג ח ו ת ע ל הרא״ם
משכיל לרוד פרשת חיי שרה ותיירות גז
iyר״ה ויקח לי מ מ ו ת ע נ י וכי׳
ביט
דפ
עשה״ר ולמה לא התיר לו לישא כתו׳ של אליעזר
וכו׳עכ״ל זו אינה ק״ו כ״כ רחשש מ:.רסס ל!תורן
כחודה של מ ח ט לומר לאליעזר שאס לא תאכה
ללכת אחריו יקח לו כתו מ ־חילת היה מ ח ז י לתת
לו כתו ואין ד ע ת אכרהם כן לכן סתם אכרהס
חדכרים לאליעזר שאין רעתו ככתו כרי לחזיר אחר
מש1חת אכרחם כיון דאין כו שוס הנאה מנישואיי
כתו וק״ל:
דחערך שום ובן ככולם ודוק היטיב וכל״ז אינם
מבוארים דכרי חרא״ם ;״ל ועיין ת ש ו ט
:
פרשת חיי שרה
ד״ה שחרי אינה כת עונשים
1y
כ״ז
דפ
ע ס ״ ח י וכו׳ אך קשה ר״ז מצות כני נח כמקומה
ע ו מ ד ת עכ״ל וכן ד׳ ה וכת כ׳ ככת ז׳ ליופי הניח
זח כתיק״ו יעו״ש וראיתי לחרכ החסיד מחר״א
אזולאי ז״ל כ ס :מ נח״ק סדר זה תריץ חתימא של
חרא״סז׳ל ע״ר דרש ודרך כלל הוא זס רא״אלישכח
הנשים כיו1י כי אם יש בהם יראת חטא ראל״כ הא
כחיכ שקר החן והכל ח י ת י וא״כ כנדון רירן ציון
שקרא משבח שרח אמנו כיועי מזמן כ׳ ע ר ז׳עכ״ל
שבאותו זמן נקייח מכל חטא ראליכשקר החן
וכו׳ עיישי׳כ ולע״ר נראה דאין זח מפסיק לקושיית
חרא״ם ז״ל ראנח״נ אס ררשינן ליופי נקיט ה ח ט א
ככלל דאל״נ שקר החן ,אכל הרא״ס כך עריך מנ״ל
לדרוש היופי רילמא הקישה רכת כ׳ ככת ז׳ חיינו
נמי לחטא רזי כני נח ולא לענין היופי וכן כתכ
כ ח י י א וז״לאך קשה רילמא חקישא רבת כ׳ וכו׳
לחטא דז׳ כני נח שככר הוזהרו כהם וכו׳ וא״כ
פרשת תולדות
ק״ו זו לא תירוץ כתו׳ הרב ה נ ״ ל :
ואיפשר שרצת לתריץיק׳׳ו חרא״ם ראשונה וז״ל
וא״ת כשלמא גכי אכרהם וכי׳ למדנו
שלא חטא אברהם לא בעונשי שמיס ולא וכו׳ אלא
גפי שיח אמנו שלא למדו וכו׳ תינח מעונשי שמיס
מעונשי ארס מאי איכא למיער וכו׳ עכ״ל ובזה
יוצדק תי׳ הרכ הניל אכל חקושייא חנ״ל שכר״ח
וכת כ׳ כבת ז׳ לא תתורץ כתי׳ הנ״ל וכמו שכיא תי
וק״ל:
ypד״ה ע״ש ר׳ ענקים וכו׳ א״ק
כיח
דה
רמחכא מ ש מ ע רשם ר׳ וכו׳ ואעפ״י
שכתוכ ויכא יעקב וכו׳ מ״מ אין העיר נקי ע״ש
המספר ונוי עכ״ל רי״ל רמקרא רויכא יעקכ מ מ ר א
קרי סר׳ מוכח דמלת ר׳ שם ס מ ס פ ר כי שם העצם
לא תבוא עליו ח״א היריעה מ״מ אין ה ע י ר ע׳׳ש
המספי כרפרש״י הכא נ״ל ולפ״ז ה א רכתיכ ושם
ח כ מ ן לפנים קרית ר׳ האדם ונו׳ ך״ל ארס נק׳ ע״ש
ס מ ס פ ר אכל לא מצינו שהעיר נ׳׳ק ע״ש ה מ ס פ ר
כרפרש״י חכא ואחא מסיק חרא״ס דמוכרח לומר
רמעיר נקי ע״ש ה מ ס פ ר מלומר ארס ע״ש ה מ ס פ ר
דאין לו ט ע ם אלא הארס נקי ר׳ ע ש סעיר שנק׳
כן וחעיר ע צ מ ה ע״ש די׳ זוגות או ר׳ ענקים והשתא
מחורץ פסוק ושם חכיון וכו׳ ודו״ק היטיב כי קצרתי
:
דפ ל״א Xtfדייה כין ארכעיס שנה שתרו
וכו׳ ע ר וע״כ לגרוס כרכרי רכ כיכי
וכו׳ עכ״ל ר״ל כיון ראמרינן דקטנה מ ע י כ ר א
ולכן נשא יצחק רכקא שמא תתעכר ומן השמים
ירחמו עלית ו א ״ כ ע ׳ כ ל ג מ ס כרכרירכ כיכי שמא
תמות והיינו כר״מ רש״ל רלא תשמש כדרכה שמא
תמות אכל יצחק סמך א ר מ ן דס״ל מן השמים ייחמו
עליה וא״כ פלוגתא רר״מ ורכנן היא אם תמות או
מן השמים ירחמו עליה אכל לכ״ע כודאי ת ת ע ב ר
והיינו ל1״ז אכל כל״ז א׳ אמרינן קטנת אינם
מתעברת ל״ג כרכרי רכ כיכי אלא שמא ת ת ע כ ר
ותמות בבירור ובתא עליגי ר״מ ורבנן ר״מ סכר
שמא תתעכר ולכך משמשת במוך ראם ת ת ע ; ר
תמות כודאי ורבנן ש״ל רמסמשת כדרכה ומן השמ׳
ירחמו עליה ולא תתעכר וא״כ דכרי רפ כיבי אתי
כר״מ ואין צריך לגרוס שמא תמות לא כן השתא
ד אמרי כ ״ ע תתעבר ועכ״ל רפליגי ר״מ ורבנן בשמא
תמות או מן משמים ירחמו־ עליה א״כ ע״כ ל ג מ ס
ברברי רב ביבי שמא תמות וכר״מ וק״ל י:
דפ ל״כ V"2דייה גייס כתיב חסר וא״ו ו :י ׳
גאים ובו׳ ו ה א ראמרינן כפרק כיצר
מעכרין וכו׳ ככר תירצו חתו׳ דהכא איירי כ ע ת
שהו סס חיים וכו׳ עכ׳יל נראת דר״ל כתירוץ זה
דבין בימית ח ח מ ה וכין כימות הגשמיס יש בהם
זמן סם חיים ויש בהם זמן שתוא סס מיתה יםיינו
רכימות ה ח מ ה יש בו סם חיים ויש כהס זמן ס ס
מ י ת ת וכן כימות הגשמים ולכן ה א רקאמר כין
כימות החמת כין כימות הגשמים חיינו כזמן שחוא
סס חיים שכהס אכל הרב מחרש״אז״ל כתכ כחידוש
הלכות כערק מעבירין חגיה רכרי התו׳ יעו״ם
ולענ״ר כמ״ש ורו״ק ושמעתי שכן מערש מורינו
T#
מהר״ש א ס כ א ג נר״ו וי־־ו״ק ״
דיה ושכחה לא רצה לישא וכו׳ עסח״ר וכן/
עכ״ל
נח
מש:יל לדוד
הגאות ה ר א ם
ע כ ׳ ל ק״ק רא״כ אמאי איצטריך לשנויי ש״ס שאני
יצחק עקיר הוא לישני ליה אפילו לא הוא עקור
מ ״ מ לא מצא לישא שום אשח אחרת וכמ״ש חרא״ם
ז״ל פי׳ ליישכ ופשוט
ל ! ע״ג ד׳ ה כי התעסקו ע מ ו יפירש״י
־דפ
מלת התעשקו כעריכה וערעור
ולא ערערו סתם ו ט ׳ עכ׳׳ל ר״ל רמרקרק הראיס
כ׳ דקדוקים ה״אהולי׳ל ע ר ע ר ו ולמה אמר התעשקו
ע מ ו כערעור לז״א משוס רהתעשקו פועל יוצא
וכו׳ ולכן הוצרך לומר חתעשקועמר כערעור אח״כ
מדקדק דא״כ הול״ל א ע ר ע ר ולמה אמר כ׳ דהיינו
כמריכח וערעור לז״א ומפני שהעש־ן וכו׳ וד״וק
כי קצרתי:
:
פרשת ויצא
ד״ה ה־׳ג ע״י שכשכיל
61ל״ד
!"02
וכו׳ אלא כשהתחיל כסכת החזרה
וכו׳ עכ׳ל ולא כסי׳ שכתוכ כחס כשכת הפסקה :
באיר הוכרח להזכיר גס כ פ ע ם השנית ויצר
וכו׳ ולא הספיק לו ע ם ויכרא אלקי׳ס את
הארס ויעשאלקי׳ם את חית הארץ כצ״לוד׳יוק :
ד פ ל״הע״גדיה א מ י שמא זהוכים וכו׳ אכל
רש״י ז״ל לא חכיאו וכו׳ עכ״ל כנוסחה
שלפנינו כתוב וינשק לו שמא מרגליות בפיו ואולי
גירסת אחרת נזדמנה להרא״ס ז״ל:
#״א ד״ה דודאים סיגלי עשכ וכו׳
ל״י
ידפ
ע ד ולפ״ז אין יסמין ר״פ במה טומנין
אותו יסמין כלשון ישמעאל לכ״ע עכ״ל ולשון מורדף
וחי׳ק ולפ״ז אץ ישמין ר״פ כמה טומנין אותי של
ישמעאל םוא.לכ״ע דק כמחלוקת היא שנויא ככ,׳'ש
בתחילת רכריו ורו״ק:
ד י י ה לפיכך לא זכתה ליקבר ע מ ו ב״ר ו א ע פ ״ י
וכו׳ או כשכיל שלא תהיינה שם כ ק ב מ הכ׳
אחיות וכו׳ עכ״ל אין זח ט ע ם כ״כ ראם מפני כ׳
•אחיות מאי חזית שנקכר ל ה א ע מ ו ו ל א ר ח ל ו ר ו ״ ק
י״ל ה ט ע ם שקדמה זמןמיתתה י ג כ שמתח רחל לא p
לחא ורו״ק ועי׳׳ל לפי שאשתו הא׳ היא להא ורחל
היא שנתוספה כאיסור ואס נקכר׳ יחל יזכר העון
והוא עיקר ״
,
ל״ז #ד ד״ה כרחטיםכשקתות וכו׳ כלומ׳
דפ
כ ע מ ר שמשקין שם הצאן עכ״ל הס׳יד
יומ״ש מ ש מ ע שפני הצאן וכו׳ ע ד ששם באיםלשקות
אינו מריכיר זח רק חתחלת רכרי חרא״ם שר״ה
אשר תכאן הצאן וכו׳ ורו״ק וישוכה אין מקומו
כאן ודו״ק
פרשת ויצא וישלח
*5
ט ל ^״א ד״ה וי״ז השיגו ונו׳ פי׳ מ מ
דפ
שהלך יעקב ז׳ ימים אלו הלך ממקום
לכן עכ״ל כי בפי ה א מ ה לא הלך יעקב מ מ ק ו מ רק
ד׳ ימים.לכן הוצרך לומר אלו הלך ממקום לכן כי
:
כזה ז׳ ימים וק״ל
כאי׳ד דאין לפרש וכו׳ ויהיו לפ״ז כל מ ה שהלך
יעקכ כעשרה ימים הלך לכן ז׳ ימים
עכ״ל יש מגיחם הלך לכן ר׳ ימים כי לכן הלך ג׳ ימים
ע ר מקום יעקכ ואח״ך הלך עור יום א׳ ס ' של
יעקכ הרי עשרה ימים של יעקכ ירי של לכן שזהו
איפשרי שהלך לכן ע ר מקום יעקכ כדרכו שלא
יאמין לרכרי המגיד וכו׳ והוא נכון אלא כראה
לקיים גירסתינו ז׳ ימים דהיינו שהלך לכן ממקומו
עשרה ימים פשוטים שאומר ברעתו כאן ימצא
יעקכ כאן ימצאנו וכנגדן הלך עור אחרים ו׳ ימים
אחרים נמצא הלך יעקכ מ מ ק ו מ י ט׳ ימים חוץ
מח״ג ימים שחיו כינו וכין צאן לכן וכיון שהלך לכן
ו׳ ימים ולא מצא יעקכ רדף אחריו יום א׳ נמצא
יעקכ הלך ממקומו עשרה ימים ולכן הלך ממקומו
זי׳ ימים וממקום יעקכ שהניחו ה ע ר ער כשהגר
ללכן הלך יום א׳ לז״א רז״א שויררוף אחריו דרך
ששח ימים שפרש״י מ ח שהלן יעקכ כז׳ ימים חלן
לכו ביום א׳ ד״ל ממקום שהוגד ללבן שכרח יעקב
דהיינו ממקום לכן וז״א לפ״ז רהא ממקומו הלך
שלחה ימים רצופים לכן צ״ל כפירש״י ולפי׳ אין
ו ק אינן ד״ל מקום
ק
א
ל
1ר ש
ח
ד
ע
א מ ר
כ
יעקב הא׳ שקורם שכרח אלא ר״ל מקום יעקכ
שחנה כו כחנייח שנסע ממקומו ורו״ק היטיכ כי
קצרתי
:
פרשת וישלח
דפ מ׳ ע׳׳א ד״ה מלאכים ממ״ש ר׳׳א וישלח
יעקכ וכוי ונ״ל שכך פירושו מאי לפניו
וכו׳ עכ״ל רגם לפי׳קמא מלאכים ממש ואין כניהין
רק ללשון א׳ מפיק <0ח מסמיכות המקראות ולר״א
מפיק ליה ממלת לפניו וזח שא:גר הרכ ז' ׳ל ונ״ל
:
שכך פירושו וכו׳ ופשוט
מ״ד ע ״ א ע נ ח כנו של צכעון וכו׳ ע ס ח י ר
ד3
עכ״ל מ ח שיש לדקדק ולחצריך כדיכור
זמ הרי הוא כתוכ כחירושינו כמס׳ פסחים רףנ״ר
ע״א כתו׳ כר״מ ארצח כני שעיר ע״ש ענין נחמד
כדיבור זח ולאהבת הקצור ו ע ת האסוף חקנ׳ים
נ מ נ ע ת י מלכות כו ודו״ק :
קונטרים
6%
חידושים
קונטריס חדושים עמוקים על קצת
אפי של אדוננו ד ח מ ע ״ ם
משכיל רדוד
מתמניא
א ו ת א׳
אשרי תמימי דרך חחולכים כתורת ח׳ יש מי
שפירש כמ״ש כגמ׳ רתענת פ״ק אמר ר״א
אמר לתם לאחיו אלתרגזו כדרך אל תתעסקו כרכר
חלכח ופריך איני והאמר ר״א כ׳ המתהלכים כדרך
ואין כניחם ר״ת ראוים לישר ף ומשני חא למגרת
ה א לעיוני ע״כ נשמערלעיוני אסור כדרך ולמרגס
חיוכא איכא ״ גס ידוע רמח שלומר האדם גירסא
איקרי תורח ח׳ ולעיוני איקרי תודחו • ולזה כיון
הדין דחמע״ח כאומרו אשרי תמימי דרך כלומר
שכשםס כדרך תמימות מד״ת שאינם עוסקים כה
כ מ ו שצוח יוםף לאחיו אל תרגזו כר רך וכרי שלא
תקשה ק״ו חגיי׳ והא קימ״ל ת״ח חמלחכים כדרך
ואי; מ י ה ם ר״ת ראוים לישרף לז״א ההולכים כתורת
ה׳ כלומר הא דאמר חכא חיינו שהולכים כתורת
ח׳ שלומדים הגרסא שנקי תורת ח׳ ומאי ראמר
תמימי דרך היינו מלמוד העיון וחיינו חלוק גמרא
כן שמעתי ואחז״ר ראיתי שכעין זח כתכ אחכת
עולם דרוש י״א יעו״ש וק׳ ל :
אשרי נוצרי עדותיו ככל לכ ידרשהו• אף לא
פעלו עולת כדרכיו הלכו ״ אתת ציית
פקודיך לשמר מאר י איפםר כמ״ש חתו׳ אמ״ש
חגמ׳ כ מ ס ׳!כת מכאן מ ו ד ע ה רכה לא״ו אמר
י כ א אעפ״כ קכלוה כימי אחשורש י והקשו התו׳
והלא ככר כרת ע מ ה ס משה כהר גריזים והר עיכל
ברית ותרצו רחתם נמי ע״פ הדבור הייתה והקשו
עור רהא רכית ע מ ה ם יהושוע ברית על סהירח
בכניסתם לא״ה.ית׳רכימי יהושוע לא קכלועליהם
רק מצות ע״ז כרכתיכ חלילת לנו מעזוב וכו׳ וכוליה
ע נ י נ א משא״כ כימ יאחשורש שקכלו עליהם כל חתו׳
וזח שכיון ד ה מ ע ״ ח כמרכר על דורו שעדיין לאקבלו עליהם תורה מרצינס רק ט ע נ ת ה מ ו ד ע ה
קיימת ולז״א אשרי נוצרי עדותיו ככל לב ידרשוהו
בכל ל״כ דייקא שאינו חילך אחר ט ע נ ת ה מ ו ד ע ה
ירק נוצר עדותיו מלבו ולא זכר ט ע נ ה זו לזח וראי
רקאי באשרי וכדי שלא תיקשי קושיית חתוס והרי
כ ל א ״ ח כ ב ר כ ר ת ע מ ח ס ברית על חתור׳ יהושוע לזה
משיכ ת י מ ץ כתוס׳ דשאני כימי יהושוע שלא קכלו
ירק מלעכוד ע״ז ולא שאר מצית וז״ש אף לא פעלו
׳עולה וכו׳ שזה דקאי כאשרי ל״מ דלא פעלו עולמ
דח״י ע״ז זח פשיטה כיון דככר חדור קכלוח כימי
^ ו ש ו ע אלח כדרכיו הלכו דח״י שככל התורה כולה
גט
עי־ ת מ נ י א אפי
ה ג ם ראץ ואפי׳יח איכס זוכרים זה לכן קאי באשרי
וכרי שלא תקשי קושית חתו׳ חכי שחרי אימי משמ
כרת ע מ ה ם ברית פ ע ם אחרת וזח חיח על חתורת
כולח לזח חישיכ כתירוץ חתו׳ דשאני כימי מ ר ע ״ ת
חיח ע י פ חרכד וז״ש אתם צייחח פקודיך וכו׳ ר״ל
כיון רזה שכרת מרע״ח חיח ע״פ חדכר וז״ש א ת ת
צוית דחיינו ע״פ חרכור לחכי לשמור מ א ד והוי
ככעל כרחם ואיכ ח מ ו ר ע ח קיימת ואפי״ח אינם
זוכרים אותת כודאי רקאי כאשרי כמ״ש ורו״ק,:
א ו ת כ׳
כ מ ה יזכח נער את אורחו לשמור כדכריךאיפ״ל
כמ״ש רז״ל קטן מאימתי זוכח לעוח״כ
ע ר שעונת אי״שר ואסמכומו אקרא כאשר ישא
חאומן את חיונק ד״ל שחאמן מנשאת מתנוק לעומיכ
וזה כווין רהמע״ח כ מ ה יזכה נער את ארחי ר״ל
שאומר כמת יזכה נער את ארחו לעוח״כ וחיינו
כשאלת ה ג מ ׳ ולז״א ולשמור כרכריך שהיא אמירת
אמן כמ״ש ה ג מ ׳ :
לכי ררשתיך אל תשגיני ממצותיך' יוכ״1
ככל
כ מ ה שמחלק כן עושה תשוכה מ א ח כ ח
לעושה מיראה רעושח מ א ח כ ח זדונו נעשות לו
כזכיות ועושת מיראת זדונות נעשות לו כשגגות
ולזה כיוון רהחע״ה ככל לכי ררשתיך דח״י עשה
תשיכח מלכ ומנפש רח׳יי מ א ח כ ח ונרמזה חתשוכח
כמלת ררשתיך כמר׳יא דרשו ח׳ כחמצאו וכיון שכ•
אל תשגיני ממצותיך דה״י אל יתיו לי כשגגות
כמקום שראוי שיהיו מצות רח׳יי זכיות רק שיחיו
כזכיות וכמ״ש :
כ ש פ ת י ספרתי כל משפטי פיך • יוכ״ן כמ״ש
רז״ל דכרים שכע״פ אין אתם רשאי
לאומרם ככתכ וכן איפכא ולז״א כשפתי ספרתי
דת״י כ ע ״ פ אנו סיפר אותם והיינו משפטי פיך
רח״י דכרים שכע״פ ולא שככתכ :
כ ח ה ת י ה אשתעשע לא אשכח רכריך י אפשר
כמ״ש רז״ל לא יאמר ארם אי אפשי
ככשר חזיר אלא איפשי ואיפשי ו מ ה אעשח וחתור
אשרה אותו עלי וז״ש כחקתיך דח״י מכשר חזיר
כמ״ש רש״י ע״פ ושמרת כל חקיו כפ׳ כשלח שהיא
חקח אשתעשע כלוי משתעשע כה שאול ר איפשי•
וכו׳ כזה לא אשכח דכריך:
,
ע
א ו ח ג׳
גמול
על עכרך אחיה ואשמרה דכריך י אפשר
כמ״ש מ ג מ ׳ מאומד ס ל ע זו לצדקה ע ״ מ
שאתיס ,
ס
מ ש ס ל לדור
חידושים
60
על תמניא אפי
שאחיה כני וכו׳ח״ז צדיק גמור ואיפשר לומר שז״ש
גמול על עכדך אחיה סרס המקרא ודרשתו גמול
אחימ על עברך אשמרה דבריך ודייל גמול דח״י
גמילות חסרים וצדקה שאני עושה ע ״ מ שאחיה
שמ״ת דמוי ע ״ מ לקבל פרס רז״א אלא ואשמרמ
דבריך דח״י הרי זח צדיק והיא רקאמר ואשמרת
דבריך ר״ל כאלו ואשמרה דבריך:
גר אנכי כארץ אל תסתר ממני מצותיך * איפש״ל
כמח שנלע״ר לחריץ מ ה שחקרו חכמי אשכנז
ז״ל עמ״ש ול׳ חיום לעשותם ולמחר לק כל שכרם
ד מ ש מ ע דשכר מצות בהאי ע ל מ א ליכא והקשו הא
איכא לאו דלא תלין פעולת שכיר ועין מ ה שתרצו
ולי נלע״ר לתריץ רליכה לאו רלא תלין דיון ר מדינה
פטור חשי״ת מתשלום שכר מצות כ ט ע נ ת מי
הקדימני ואשלם לכך אין כאן שום איסור כמ״ש
א״כ איפה אי איכא שום צר דכטלח ט ע נ ת מי
מקדימני אזי מחייב חשי״ת לשלם שכר כעוח ז אא״כ
עוכר חשי״ת כלאו דלא תלין פעולת שכיר ולחכי
׳כמ״ש חרכ פרשת דרכים דרוש המצאה דכגרים
ליכא ט ע נ ת מי הקדימני ואשלם דכשלאמא גכי
ישראל שאומר לחם לכשאתן לך כן אתה מל אותו
וכעח״ד שייך גכייחו מי הקדימני ואשלם אך רק
בגר רלא שייך ט ע ם זח שכל מ ח שנתן לו ח׳ חיה
חייב בו והוא מעצמו ודעתו ע ש ח כן אין כאן
ט ע נ ה זו עכ״לואי׳כ כיון רגכי גרים לית בחו ט ע נ ת
מי הקדימני א״כ שכרן גם בעוח׳ז רשייך כהו לא
תלין פעולת שכיר וכמ ש ו:ראמ דלא זח כווין
ד ח מ ע ״ ח כאומרו גר אנכי כארץ ר״ל שחגר א ו מ י
אני גר וכיון שכן ליכא ט ע נ ת מי הקדימני וא״כ
אל תסתר ממני מצוותיך ר״ל שכר מצוותיך אל
תסתר אותם כעוה״ז רלא איכא ט ע נ ת לאו רלא
תלין כמ״ש וא״ש לשון תסתר ו ק ״ ל
הריצה שיחיה ימות הרוצח שימוש יחיח שהכוונה
לומר חיוצה שיחיה לעום״כ ימות כעוח״ז כאומרם
אדם כי ימות כאחל שמימי עצמו על ד״ת והרוצח
שימות לעוח״כ ח״ו יחיה כעוה״ז ויתענג מטוב
מעולם חזה ואל זח רמזי אדוננו רחמעי׳ח כאומרו
דכקח לעפר נפשי ר״ל דבקח לעפר נפשי כעוח״ן
שחייתי ממית עצמי על ד״תומש״ח אני מ כקש חייני
ד״ל כד כריך שאמר׳ לעו״חכ אדם כי ימו' כאחל וררשי'
אין ה ז ו ר ח מתקיימת וכו כמ״ש ומהידיר הנאמן
ח ח חש׳ והכולל תופת ישי כת חרו׳׳מ כמוחר״רמ
א ס כ א ג יצ׳יו שמעתי מפרש כ׳ פירושים כזח הא׳
ע״ר א ו מ י ם ז״ל שישראל קמים כתחית חמיתים משום
שאחר שמת הארס עדיין הכלא רגרמי שחיא הנפש
חופיפתעלתקכרמשא״ך או״ה וכן הרשעים שאינם
קמיםחי״י מ ח ״ ט שאין הנ1ש חופי1ת על חקכר
ואל זח רמז חמש״ו ׳״ל כאומרו רכקח וכו׳ ד״ל
שנפשי רכקה כי אפי׳ כחיותי טמון כ ע פ ר דהיינו
קכרולכך חייכי ר״ ל חייני כתחית תמיתיס כדכריך
שאמרת שיש ת״ח כעולם כמ״ש כ מ ה פשוקים כתו׳
שרומזים על תחיית חמיתיס כמ״ש ז׳יל חפי׳ ה״כ
עמ׳׳ש חרכ אוצ״ח ז׳׳ל רהנפש היא מלכות וכשוד
ותכל נפש דויד דרויר כ א מ ס ו ר ח״מ רחל ואמרו
ז״ל כאיצ״ח שה״מ חיא כלילה כעולם הבריאה הכ״ק
עשר כנודע ואל זח רמז המלך דוד דאיחו מכח״י
ה מ ל ט ת ורורש להנאת עצמו ופתח רכריו רכקח
לעער נפשי דהי״י שהיא ע ו מ ד ת כעולם הכריאה
חנ״ק ע פ י ו ח מ ט ו לחכי אחלי יכונו סייגי כ־יבריך
רהי״י שתעלני מעולם הבריאה לעולם האצילות
כמש״ל ע ׳ כ שמעתי וש״י:
דרבי ס :י ת י ותענני למדני חקך י יוכ״ן כמיש
ז״ל אס רואה ארם שיםורין באים עליו
יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה ככטול תור׳
וז״א כאן דרכי ספרתי ר״ל כשראיתי יסודן באים
עלי ספרתי דרכי ולא מצאתי ותענני למדני חוקך
ה כ ו ו נ ה למ־׳ש ז״ל שחיו ליצני ח מ ר אומרים על
דור מתי ימות זקן זח ותכנה כיחמ״ק
וחקב״ח משיב לחם טוב לי יום כחצריך מאלף ודרשו
ו״ל טוב מ ה שאתה לומר ביום א׳ יותי־ מאלף
קורבנות שמקריכו לפני כלישראלולזה רמז המשורר
ז" ל גם ישכו שרים פי׳ נדנדו כי דיקא שהיו יושבים
וחיו מרכרים כי כאומרם מתי ימות וכוי אמנם
עברך ישיח כחקך וזהו ט ע נ ה שלך וטוב לך כמ״ש :
דהיינו כיטיל תורה כמ״ש :
ד ר ך פקודיך חכינני ואשימה כנפלאתיך ״ איפ״ל
כמ״ש הרב׳ כ״ל ז׳יל כשם חכמי ה ט כ ע כי
מי שהוא חריף וכקי כחדרי תורה ומחררא שמעתיה
א״א שתחיה לו שוס זכירה כי הס תרי הפכים כנושא
אחד כי חלל ,הזכירה כאח לארס מ פ א ת לחות
ממוח ורכר כחופכו החי־יפות כי הוא מצר יכושת
המוח וכזח פירשי חרכ חנ״ל מ״ש ה ג מ ׳ מסי
ע מ כ י ן אמ״ל ר״י לשמואל שננא פחח פומך וקרי
פ ת ח פומך ותני וכו׳ כי כזה אף מצד ה ט כ ע אין לך
י זכירח מ״מ זח וזה יתקיים כירך ע״י שתחזור ללמורך
:
גם ישבו שרים בי נ ־כרו עכרך ישיח כ ח ק י ך
:
אוחד
דפקה
לעפר נפשי חייכי כרכריך
י
איפ״ל כמ״ש
II
,
,
ז
ככל
kd
6
בכל יום וץ׳א שננא פתח פומך ר״ל כיון שאתח
שננא ומחורר ט פ י וא״א לך שתהיה לך ט כ ע הזכירה
כי לך יכושת המוח לכן איעצך כדי שלא השכח מ ה
שאתה לועד פתח פומך ותני וכו׳ כי כזה אף שמצר
ח ט כ ע אין לך זכירה מ ״ מ זח וזה יתקיים כירך ע״י
שאתה תחזור ללמורך כמ״ש ואל זח כיוון המשורר
ז״ל דרך פקודיך חככנני הי״י פלפול ראוריתא אכל
זו אליה וקוץ כה רחזכירת תשכח ממני לז״א דאין
חשש מזה כי לזה יש תקון והוא זה ואשיח״ח כנפלאו׳
רהי״י שאני מוציא הרכריס כפי ועקימת שנתי
הוי מעשה והוא תיקון ג״ול לזכירה כמ״ש ולכך
מ ה שאני מכקש ממך הוא צר החריפות כמ״ש:
דרך שקר חסר ממני ותורתך חוניני • איפ״ל ררמז
רמז למי׳ש ז״ל כ״ג רכרים עכרי רבנן רמשנו
דכורייחו באושפיזח וכפורייח ו כ מ ס נ ת א וז״א דרך
שקר הסיר חוץ מ״גרכךיס והס אלו ממני מתורתך
חניני רמז א פורייה ראם יאמרו לך שככת על מנוח
זו תאמר להס לא שמא תמצא כו־ש״ז ויאמרו ממך
כאח וז״אממניר״ל אותו ענין שעליו אומרים כנ״א
שהוא ממ,ץ רהי״י ש״ז חייו־ בזה מותר לשנות וכן
ותורתך רהי״י חמ״ס אומר להם לא ידעתי וכן
חוניני שיינו כאושפיזם״ממם שחניני הבעל הבית
איני משבח כו לפנו כני ארם־:
ררך אמונה כחרתי משפטיך שויתי איפ״ל ררמז
למ״ש ה מ ו ז י ל רמה שזכו ישראל לקבלת התורה
יותר ממ״ה האם ראיכא רינה רבד מצרא משו׳ רקי״ל
שו.:ף קירס למצרן וכיון וישראל מוציאים הרין לאמתו
כזה נעשו שותפים למקום כמ״ש כל חרן דין אמת
לאמתו נ ע נ ה שיתף לחקכ״ה כמעשה כראש! וכזה זכו
ישראל לקבל׳|התו׳|מה שלובנו מה״ם וזה כיין ר ה מ ע ״ ה
דרך אמונם״ נחרתי יותר ממחי׳ש והיינו ט ע מ א
משפטיך צויתי רה״י הרין לאשתו וכזה זכינו כמ״ש
אות ה׳
הסם לעכרך אמרתך אשד ליראתך אי:״ל שנתניון
למ״ש ז״ל רכירא שמיס לית כיח ט ע נ ת מי
הקדימני ואשלם ונוטל כזרוע שכר מצות וחי״י
ט ע נ ח רחכל כירי שמיס חוץ מי״ש וכזה גלה ע ״ ע
למפריע ראפי׳ שאר מצות ראלמלא קרס לי סשי״ת
ה י ה מקדים להם הא ־ס הזה כמ׳׳ש וז״א הקם לעכרך
אמרתיך רהי״׳׳ ש נ י מצות ואין ט ע נ ה ממי חקרימ׳
וכו׳ משו© ליראתך רה׳״י יראת שמיס ומזה מוכח
ראזלח ט ע נ ה זו כמ״ש :
אות ז׳
זאת היתמ לי ני פקיריך יצרתי ״ רמז למ׳יש ז״ל
על ט ע נ ת מח׳׳ש לקבלת התירם מדינת רכי׳מ
משום רישת! שותפים למקום ע״י הרנין דין א מ ת
לאמתו כמשיל וז״א זאת היתח לי בי פקודיך ובו׳
כלומר זאת שהיא היתה לי יותר ממת״ש והי״י
ט ע נ ה כי פקודיך נצרתי שהם הדינים וכטלח ט ע נ ת
רינה רכ״מ וזכינו לח יותר ממה״ש :
וכסגגה אחראיפ״ל כמה שחקרו ז״ל כ מ ה שזכו
ישראל כקבלת התורה הלכה רווחת
להרמב״ם זיל רבד שאין לו קצנח אין כו מכר
ו מ ת נ ה משוס ראלה סמיך ארעתיה הן המקבל חן
הניתן וכיון שכן התורה שכתוב כה ארוכה מארץ
מרה ורחבה מני ים כאיזה צר זכו כה וניחא להו
כ מ״ש ז״ל רכבנו קנה כרכר שאל״ק וכן בענין זח
שכיון שאנו כניס למקוס זכינו לתורה ו ה ו נ ח ה
לשאכו בניס כתכו ז״ל מהמשפט דקי״ל עכר פסיל
לרין ו א״כ כיון שציוני לרון ריני התור היא הוכחה
שאנו כניס וזה רמז ע״ה זאת שהיא התורה כמ״ש
היתה לי שזכינו לה ע ם שאין להקצכה וםיייי ט ע מ א
כי פקודיך נצרתי רהי״י ה־יינין ומשם ה ו נ ח ה שאנו
כנים וטון שכן שניר זכרנו כרכר שאין לו ק^כה
כ.מ"ש * והוא נמי פי׳ קרא דרך אמונה בחרתי
משפטיך שריתי והרי היא כמבואר ורו״ק :
,
אות ח׳
חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עריתיך י חשתי
ילא התמהמהתי לשמוי־ מציתיך כאור
כ׳ פסיקים אלו ע״ר מ״ש ה ג מ ׳ היוצא מכה״כ אל
יפסיע פ ס י ע ה ג ס ה אמר אכיי ולא אמרן אלא
למינק אכל למיעל כ״ש ררהיטנא • והק׳ המ:רשי׳
ז״ל רמאי אחא אכיי לאשמעינן במ״ש ולא אמרן
ו ט י והא מתניתין קתני חיוצא רמשמע ריקא ליוצא
ולא ל ט א והרב מחרש׳יא באגרתיה פיר״ש רה״ק
ולא אמרן אלא למי:ק ולילך לביתו ואין רעתו
לחזור עור כאותה שעה לכהכ״נ אכל למיעל פי׳
שיצא ארעתא למיעל לבהכ״נ וכ״ש דרהטינא כרי
שיבוא במהרה לכה״כ וזהו שרמז כאן חמשו׳ עיים
חשכתי דרכי ד״ל כשיוצא מ כ ה ׳ כ אני מחשב דרכי
ע ק כ כצר גורל והכוונה שאיני פושע פשיעת ג ס ה
רכך היא חמרה והדר מפרש שיחיתיו דהיינו דווקא
אם אני יוציא מכל וכל ואין רעתי לחזור כזה
אמרתי חשבתי דרכי אבל כשאשיכח רגלי אל
עריתיך
[
כב
חידושים
משכיל לרוד
עדותיך דהי״י רעתי לחזור אזי חשתי ולא
ה ת מ ה מ ה ת י דמי״י כ״ש ד י כ י ט נ א ו ה ט ע ם לשמור
מצותיך וק״ל שמעתי והכרחתי הרבדים:
אות ט׳
טוב לי תורת פין מאלפי זהב וכסף י י״ל מחו
זח חאומר המשו׳ ע ״ ה טוכ לי וכו׳ שר״ל
•שהוא בוקר רכיי תורה מ מ מ ו ן והא מלתא
דפשיטא היא ואיפשר שיוכ״ן כ מ ה שנקרים רכרי
אתבת ע ו ל ס .ע ״ פ ש״ש אנכי על אמרתך כמוצא
שלל רכ ותהי כה הרב מאריה ראגרהם תלי תניא
כרלא תניא והא מי נתלא במי קטן נתלה כגדול
וכאן אומר להיפיך הניחא ליה ז״ל כ מ ה שחרין
נותן רכשם שמברך על הטוכה כך מברך על ה ר ע ה
ופירשו דמכרן על הטיבה מעין ת ר ע ה דתיכי רמי
כגון שמצא מציאה ו ה ג ס שיש לחוש רשמעי בו
מלכא ונסכי לח ויכוא לה מ״מ מכרך הטוכ
והמטיב רהשתא מיהת טוכה אצלו ועל ה׳ יכטח
ו־שיעו וז״ש שש אנכי על אמרתך ואוהב אני לקיים
תורתיך ואף שימשך לי מזה היזיק שע״י שהיותי
צריק גמור יכואו עלי יסורין כמאמר ח׳ צדיק יבחן
אפי״ה שש אנכי על מקיים אמרתיך לפי שאני
מביא ראיח על זח מרין המוציא שלל רכ רחשתא
מיחת ט ו כ א איכא וו״ש כמוצא שלל רב ולא שח״ו
מ ר מ ה ר׳ית לשלל אלא ר״ל כמוצא שלל רכ אני
מ ר מ ה זח העניין ואני שמח כמ״ש זח הוא ת״ר ז״ל
ובדברות קודשו אלו יתבארו הפסוק כאות
כ׳ פ׳ כריך עדותיך ששתי כעל כל הון
ראינו ד״ל שמרמה ח״ו דברי תורה לממון שלו ר״ל
ח׳יק כדרך עדותיך ששתי ואין אני עצב מהיסורין
הבאים ואני מביא ראייה מ ע ל כל חון שימצא
הארס רשמח בו אע׳י׳ג רימשך ממנו חיזק רהשתא
מ יהא אינא ט ו ב ח ו מ ה שחכריחנו לפרש פסוק זה
דכעל כל הון הוא ממון הנמצא הוא רכינו רר״ק
וז״ל כעל כל הון אני שמח כארס חשמא ע״כ חון
שימצא עכ״ל ו״ק מי הכריחו לפרש כן וע״פ משפ״י
א״ש ודו״ק :
יתפרש פסוק שלנו טוכ לי תורת פיך וכו׳
^ ה
רס״ק טוכ לי ת ו י ת פיך אע״פ שימשך ממנו
היזיק וחיינו ט ע מ א לפי שאני מכיא ראייה מאלפי
זהב וכסף הנמצאים והנוטלים שמח א ע ״ פ שהוא
מצב לאחר זמן מאימת המלכות וח״נ מ ר ו ן רירן
׳א״כ נמצא לפ״ז מ״ש מאלפי זהב היי׳ כדרך ראייה
בעלמא וק״ל:
על תמניא אפי
'9
ה א ר /ה י מ ה לי כוונתו בתהליס הנחמדים מזהב
ומפז רב ומתוקים מדבש ונוכח צופים ״
והכוונה שמכיא ראיית שנחמדים ר״ת אע״פ שיש
כחם שוס היזיק רישורץ וראייה לוח זחכ ופז רכ
י יל הנמצאים וכן ראייה מרכש ע״ר שחנושאו
עוקצתו הרכררח ועכ״ו אינו נ מ נ ע מלישאו וז״ש
ומתוקים והראיה מרכש שהנוטלה ניזוק ואינו עצכ
וכ״ש יק ו לרי׳ת ו ק ל
:
אות למ׳יד
למשפטיןל ע מ ד ו חיום כי הכל עכדיך איפ׳׳ל
כמ״ש חז״ל כיטול ח מ ו ר ע ח משום
רקיי׳ל רינה רמלכותא רינא וכמו שהאריך חרכ
עדשת ררכים וז״ש למשפטיך ע מ ר ו חיו״ם וייקא
חיו״ס שעדיין לא הדור קכלוח מרצונם ע ד ד!ר
אחשורשוהיי׳ ט ע מ א כי הכל עבדיך וחייבים מרין
דינכ רמלכותא רינה • ועור כיטול אקר וחוח :
לולי תויתך שעשועי אז אבדתי כעני י והכוונה
רקי״ל תולחו/וזכין זכיני אגכזוזי גמר ומקני
וח״נ א ג חנאח רמהניא לחו לישראל כקכלת התו׳
שמתקיימת העולם ואית לחו שכר ם ח וכבא
גמרו ומקנו וז״ש לולי תורתך שעשועי בעוח״ז אז
אבדתי בעוניי וכההיא הנאה גמרנו וקבלנו ובטלת
ה מ ו ד ע ה י א מ ט ו להבי למשפטיך ע מ ד ו היום
כ מ ש וק
לעולם לא אשכח פקודיך כי כם חיתני איפשר
שרמז למ״ש זיל שחיו ליצני חדור אומרים.על
דור ע״ה מתי ימות זקן זה ותכנה כיחמ״ק והקכ״ה
השיב להם טוכ לי יום כחציריך מאלף קורבנות וז״ש
לעולם לא אשכח פקודיך לפי שכחם חייתני ולא
שמעת לקול מלסשיס מתי ימות וכו׳ ורו״ק:
ד י קוו רשעים לאבדני עדותיך אתבונן י למ״ש
ז״ל כקשי לפסול את רור מלכוא כקהל רכתיכ
לא יכוא עמוני וכו׳ יימצא כתוכ על סרבר אשר
לא קדמו וכו ואמרו איש דרכו לקרם אשה אין
דרכה לקרם והכשירוה י וז״ש לי קוו רשעים לאבדני
כ ט ע נ ת לא ע ו א עמוני מתוך הקהל אכל עדותיך
אתכונן עיר אשר לא קרמו וכו׳ ומזח רייקא איש
דרכו וכו׳ וכס״ג יתפרש פסוק כ מ לי שיחית אשד
לא כתורתך וכו׳ והרי חוא כמבואר ו כ ו ׳ :
11
11ל
אות פרם
מזקנים אתכונן כי פקודיך נצרתי יוכן כמ״ש
רז״ל לעתיד לבוא מביא חקכ׳׳ח כוס של
כרכה
*6
חידושים
מ ש פ ל לדוד
כרכה רכושנו לאכרסס ואינו מכריך לפי שיצא ממנו
ישמעאל וכן יצחק שיצא ממנו עשו ע״ם חאכות
ע ר ה ג י ע ו לוור ואומר אני אכריך ולי אני נאה
לכריך וא״כ נמצא שאין שום חטא כדור ראל״כלמח
נבחר יוחר מסאכות וז״ש מזקנים מיינו חאכות
שנדחו מכוס של כרכה אני יודע וחכל יודעים כי
פקודיך כי לכך נבחרתי וק׳יל:
ממשפטיך לא שרתי כי אתח חוריתני איפ״ל
במיש חרב כינח לעתים זיל כ ע ת
לספור ראע״ג ראיכא כ מ ח מצוח שמחייכ השכל
לקיימם כגון רציחח וניאוף וכיוצא עכ״ז האדם
מ ג מ ל כשוקים לא יחשב לקיימם רק כאשר ציוהו
השי״ת וז״ש כאן המש״ו ז״ל ממשפטיך דהי״י
שהשכל מחייב אותם לא סרתי ואינו מהשכל רק
מ מ ה שאתה חוריתני|רחי׳'י כאשר ציוני ה׳ אלהי וכמ״ש
ומהידיד החכם חש׳ והכולל תופש ישיבת
הדו״מ כמוה״ר ר״מ אסכאג 'יצ״ו
שמעתי מפרש פסיק זה כ׳ פירושים כמין חומר
אחד וכמה שנודע מ״ש חזוה״ק ט ע ם פסיקות רלא
תרצח וראכתריח משום רלפעמיס אתה רוצח
ולפעמים אתה נואף רהי״י כגון רציחת כ״ר ונואף
ע ם אשתו וגונב רעת רבו וכיוצא וז״ש ממשפטיך
רהי״י עשרת ה ר ב מ ת לא סרתי רהי״ימלת לא סרתי
מ ח ם וכאלו כתי׳ תרצח תנאף תגנוב וה״ט כי אתה
חוריתני בפיסוק ה ט ע מ י ם כמ״ש ׳ ו״ב כמ״ש ה ג מ ׳
מלך לא רן ולא רנין אותו קוץ ממלכי בית רור
שנא׳ כת אמר דינו לבוקר משפט וז״ש ממשפטיך
לא סרתי רסי״י שהמניה אני נשפט כהס כמות
שאר ה ע ם י ו א ' ת והא קי״ל מלך לא 1ץ ולא רנין
אותו לז״א שאני הכא משוס כי אתה מ־־ריתני כמקום
אחר שנא׳ כה א מ י ח׳ דינו לבוקר משפט ובא
רעהו ג׳ וחקרו כמה שדין נותן שלא לדיין לעשות
פשרח רק קורם שירע היין להיכן נוטת אכל אס
יורע להיכן הרין נותן אסור לבצוע וכאן אומר
המשו׳ ז״ל ממשנטיך רהיי׳קי הרין לא סרתי שאיני
בוציע מ ה ט ע ם כי אתה הורתני מהו וא״כ כך היא
המרה שאסור לכציע כמ״ש ויפח״ח ורו״ק וש״י:
נמלצו לחכי אמרתיך מדבש לפי י יוכן ע״ר
ימה
משפ״ל פסוק טוכ לי תורת פיך ורו׳ ק י
אות גרז
'־נר ליגלי דבריך ואור לנתיבתי • איפ״ל דכא
לרמוז ו מ ה שחרין כנר חנוכה רזמנח ע ר שתכלה
רגל מן חשוק וקצבת זמן איזהו אפי׳ מר״ת אסור
לחד מ״ד לאחר זמן חנ״י מותר להשתמש לאורמ
;
ע ל ת מ נ י א אפי
סג
אפי׳ לצרכו .וז״ש נר לרגלי ר״ל דין נר דהיינו חנוכה
זמנה לרגלי עים וכתכלה רגלי מן חשוק עכר זמנה
אכל תוך זמן זח אסור אפי׳ כרית וזחו רכריך אכל
אחר זמן זח חויא כאור כעלמא ומותר לי להשתמש
לאורח וזמ ש א מ י ואור לנתיבתי:
או יאמר נא ע״ר מ ח שחקרו הראשונים ז״ל משינוי־
חנוכה מפורים דכימי חנוכה אמרו סעודות
הנעשים כהם הס סעודת הרשות וכפורים החמירו
יותר שאמר חייכ איניש וכו׳ ות״י דשאני פורים
חיתח בו גזירה דלחשמיר ולחרוג לכן היתח בו
שמחה דמשתח משא״כ כחנוכה שלא חיתח רק
גזירה רחעכרת חדת וז״ש רור כאן כאומרו נד
לרגלי גכריך ד״ל שבא ליישכ תמיהות שכין חנוכה
לפורים ואמר ט ע ם נר ד״ל נר חנוכה לרגלי דבריך
ד״ל כ ע מ ר דבריך דהיינו ח ע כ ר א ת חדת משא״ך
ואור דהיינו פורים המד״א ליהודים חיתח אורה
ושמחה הוא לנתיבתי דהיינו לצורכי מגזירת להשמי׳
וכו׳ ולכן זח נ ת ב ע ל ח ו מ ת ולחלל וזח לשמחה
ולמשתה וכמ״ש י ובא רעתו וחקרו כמ״ש רז״ל
דמגלת ת ע נ י ה כטלה חוץ ממגלת פורים וחנוכה
ונותן ט ע ם לזה משום רפורים חיתת גזירת לחשמי׳
שהוא נס מופלא וכן כחנוכת תיתת תעכרת הרת
וקימ״ל ת מ ח ט א את האדם יותר מחורגו וכשכיל
כ׳ נסים חללו לא כטלו י וז״ש רחמע׳׳ח לרמוז ט ע ׳
זח שנשתנו מגילת ת ו ר י ם וחנוכה מ מ ג ל ת תענית
כולם .וז״ש נר ד״ל נר חנוכת משום לרגלי דכריך
דהי״י העברת הרת וכן ואור דהיינו פורים כמ״ש
לנתיבתי ריחי״י לצרכי משום גזיית להשמיד כמ״ש
משא״כ שאר המגלח וק״ל:
ו ע י ׳ ד חסוד יעויין כ ס :ד י סקטן כסא מ ד משפ״י
כזה ורו״ק יעיי״ש
וכיון י א ת א לירן עני ,חנוכה אכתוכ מ ה שרמזתי
קצת רמזים כפסוק מזמור שיר חנכת הכית
לדוד קצת דיני חנוכה ואלו הם מזמור ר״ת
שיר
משתחשך זמנת מכרך ואפי׳ ריאה
ר״ת שמנ״ח ימי״ס רצופי״ס או שמש והוא
רחוק ח ג כ ת ד״ת ח׳ נרות כהלכה תדליק או
נ מ ת כהלל תדליק ה כ י ת ר״ת
היוכ
:
השמאל
הנרות כטפחיס עשרת תדליק או
בפתח יניחם תמיר ל ד ו ד גמט־׳י מ״ד וחם נ מ ת
נסת״ך רק״ל:
חנוכה כמ״ש הרב
אות פ׳
פייאות
עדותיך ע״כ נצרתם נפשי י״ל :נתינת
ט ע ס ע ״ כ ואפשר ^ l־ xדלשון פלאות
סד
חידושים
משכיל ל ד ו ד
ע י ד פלא פלאות או ע״ר ה ע ל מ ה וכסוי כמר״א
כ י יפלא ממך רכר ולכל תפימשיס יביא ע״נ ט ע ם
ע ״ כ והכוונמ גמ״ש חרכ כינס לעתיס ז״ל ע ״ פ
הנסתרות לח׳ אלחנו דמ״כ סכות מחויכ האדם
לקיים מצות ח׳ כרא ולא יחשכו האנשים מצו׳ קלת
וחמורה והיא הוא מ מ ה שהעלים ח׳ שכר המצות
כתורה כמעשה חחוא פרר״ס וכו׳ וח׳׳כ מ מ ה
שמצינו שכר מצוח קלח כבחמורה דה״י ששכר
מצוח שלוח חקן שהיא מצוח קלח לעין כ״ש אריכו׳
ימים שכר מצות כבוד או״א שהיא מצוה רכה ולפי
ס״ב ה ט ע מ י ם חנ״ז יתפרש פסוח הנ״ל דלפי ט ע ם
ח״א יתפרש י לשון פלאות מלשון ה ע ל מ ה וכסוי
כמש״ל וה׳׳ק פלאות עדותיך רח״י שכר עדותיך חם
מכוסים ממני ולכן נצרתם נפשי כלם חלא״ח חייתי
שוקל ממצות ועושמ מצומ ומניח אחרת לטעם ח׳׳ כ
תת!רש מלשון פלא פלאות כמש״ל וה״ק פלאות
עדותיך דחי״י מ מ ה שמצינו מלי דתמיהי דשכר
מצות קלח כבחמורה ע״כ נצרתם נפשי וזה נכון
מה״א ודו״ק ועיין כחכורינו משל מ ה שפי׳ ע״ז
שאמר חתנה והוי זהיר כמצוח קלח כבחמורה וק״ל
ועיין כדרוש שכת כלה כי שם ב י ת ו :
על ת מ ג י א אפי
ומי חככנו כזה משום ואחיה האמורה בתור׳ למען
יאריכון ימין וזח נ1ל ומת אלא וודאי מוכרח צדק
לעולם וק״ל רפאל חיים כן ע ט ר ״ א״כ בסגנון אחר
ותורתך א מ ת כלומר כיון שררשכי בפסה !.למען
יאריכון לעולם שכולו ארוך כזח םמוחנוש תורתך
אמת ולא אירע לנו שום תקלח כאחר שיצא ל ת ר ט ת
ר ע ה וכמ״ש ר״י כגמ׳ לעיל י או יאמר נא כמ״ש
ח ג מ שאלו לחוכמה חוטא מ ה עונשו אמייל חטאים
תררף ר ע ח שאלו לנכואח חוטא מ ח עונשו אמ״ל
הנפש החוטאת היא תמות שאלו לתורח וכו׳ אמיל
יביא קרבן ויתכפר • שאלו לחקכ״ח וכו׳ אמ״ל
יעשה תשוכח ויתכפר נמצא ארבעה חלוקי כ פ י ת
נינחו שחחיכמח חייכה לרשע ולקרובו וחנכואת
חייכה לרשע דווקא והתורה פשרח לארס וחייכה
לבהמה וחקכ׳יח ורחמיו על כל מעשיו רק יעשה
תשגכח ויתכפר ו; ח ר מ ז ו ז״ל אדם ובחמה תושיע
ח׳ משא״כ חכמה ונכואה ותירמ וז״ש המשורר
ע ״ ח צדקתך צרק לעולם דיל צרקח שעשה השי״ת
ע מ נ ו חיא <^ךק לעולם שאפי׳ ח כ ח מ ה פטרנח
משא״כ ותורתך אמת רוקא פשרח שארם יחיה
ו ח כ ח מ ח תמות לא כן פתק חוכמה ונכואח לא
באו ככתיוכים כ מ ״ ם :
,
א ו ר ת צ׳
אות ה
צ ד ק ת ך צדק לעולם ותורתך אמת * איפשר
בממ שנודע ממס׳.קידושין ליי אןמל
•אין לךמצוח שניתן שכרח בצדה שאין" תחית המתים
תלויה כה כככור או״א כתי׳ למען יאריכון ימיך
וכשלוח הקן כתי׳ למען ייטב לך והארכת ימים הרי
שא״ל אכיו ע ל ה לכירח ו ח ט א לי גוזלות ו ע ל ה
ושלח אה האס מ ע ל הכניס ולקח את הכניס ובחזרתו
נפל מ ן חכירה ומת הבן והיכן אריכות ימים של
זח והיכן טובות ימים של זה אלא למען ייטכ לך
לעולם שכולו ט ו ב ולעולם שטלו ארוך אמר רב
<וסף !אלמלא דישימ א מ ר למאי קרא כרבי יעקב
בר כרתיח לא ח ט א מ א חזא מ ע ש ה כחאי חזה
ובו׳ עכ״ל ח ג מ ׳ לענינו ״ המורם מזח' .שאלמלא
לא ררשינן האי קרא רלמען יארכון ימיך לעוח״ב
לא מצינו ידינו ורגלינו בכית המדרש וחיתה התורה
ח״ו שקר ח״ו מ מ ע ש ה שחיית המסופר למעלה וזה
בריון המשורר ע״ח צדקתך צדק לעולם ר״ל הצדקה
שעשה הקכ״ח כנתינת שכר של כבוד או״א ושלוח
מקן חו״א צדק לעולם דחי״י לעוח״ב ומש״ח ותורתך
א מ ת חלא״ח ח״ו שקר וכמ״ש ״ ויוכ״ן ע״ז צדק
האמורה בעדותיך היא לעילם רחי״י לעולם ת כ א
18
,
מ ר ב ו ר ו ד פ י זממ מתורך רחקו• ונ״ל מ״ש אותו
אותו תלמיד שטפחו לו ציצת ע ׳ ׳ פ והפריש
מן חאשח וקימ״ל עור שמצות ציצת שקולה נגד כל
מתורה רכתי׳ וראתים אותו וזנרתס את יכל מצות
ח׳ וז״ש קרכו מ ר פ י זמח ר יל מתחלה עלו למשככ
מ ד פ י זמח אותו תלמיד וחזונה ומתורתך רחקו
ר״ל ומאותת מצ .ם שכשקולה כתירתך דח״י מצות
ציצית רחקו כמ״ש וק״ל :
אותר׳
ראיתי כוגריס ואתקוטטח אשר אמרתך לא
שמרו י איפשר כמ״ש ה ג מ ׳ אם ראית רשע
שהשעה משחקת לו אל תתגרר מ ת מ ך והא
אמרינן מותר להתגרות כרשעים ״ ות׳ כאן כמלי
דידיח כאן כמלי דשמייא ״ אמור מ ע ת ה רכמלי
דשמייא רשאי להוכיחו ויתגרה כו וז״ש ראיתי
כוגדיס שהם הרשעים ואתקוטטח ע מ ח ם וש״ת
וחא קימ״ל אל חחגרה בו ״ לז״א אשר אמרתיך
וכו׳ דחי״י מלי דשמייא ובחילוק ה ג מ ר א :
את
65
חידושים
משיי
א ו ת ש׳
שלום רכ לאומכי תורתך ואין למו מכשול תיפשר
כמ״ש ז"ל חשכ כתשוכס מאתכת נעשות
לו זדונות כזכיות ומיראה כשגגות וז״ש שלים רכ
דהיינו לאוהכי תורתך עושים מ א ה כ ח ואין למו
מכשול שאינם נעשים שגגות רק כזכיות כמ״ש:
א״ג כ מ ה שנק־ים רכרי ח ג מ ׳ כל ת״ח שאיני
נוקם ונוטר כנחש אינו ת״ח וחק׳ והאמר
רכא כל המעכיר ע ל מרותיו מעכירין לו ע ״ פ
ותירך הא רמפייסו ליה ומפייס י הא רלא מפייסו
ליה וםק׳ הריטכ״א חוכא כעין יעקכ י וח fאמרו
בגמ׳ תיתי לי רלא מסגינא רישא אבי סריא ע ר
דמחילנא לדי מ צ ע ר ן לן וק׳ ממ״נ במאי איירי אי
מ נ י י ס ו ליה מאי רבותיה ואי לא מפייסו ליה והיפי
עכיר הכי ו ה א מ י ר״י אינו ת״ח ותירץ לעולם
כרלא מפייסו ליח * וראמר ר״י אינו ת״ח כמי לי
רשמיא וחחיא דתיחי ליח כמילי ריריח • ו מ ח שיש
לדקדק כ1ח עיין כמררשינומש״ל כדרוש י ת מ וכזה
יתכארו הפסוק חנ״ל ע ם פסוק שאחריו:
ש כ ר ת י לישועהך ה׳ וכו׳ שאומר שלום רכ
לאוהבי תורתך בא לאפוקי מרר״י שאמר
כל ת״ח שאיני נוקם ונוסד אינו ת״ ח לזמ אמר שלום
רכ אפילו לאומקי הורתך וש״ת רשמא יש לחם שים
עון בזחלז״אואיןלמו מכשול ואדרבה יש לחם שכר
טופי־ כעמלם וז״א שכרתי לישועתך ח׳ כמ״ש
הנעלכיס וכו׳ וש״ת ו ה א ר״י אומר אינו ת ׳ח לז״א
ומצותיך עשיתי דהיינו מילי רשמייא אין אני מוחל
אבל כמילי רירי אני מוחל וק״ל נראה לי אני ר׳׳ץ :
ו מ ה פ ר ש י ס ז״ל שמעתי מפרשים פסוק זח ע״ר
חלצה כמ״ש כגמרא רכ לא יחיב
שלמא אלא למאן רמיסדר ליה שלמא משום רלא
אתי לכלל ולפני עור לא תתן מכשול ראס לא מהדר
ליס שלמת ע ו ב י על פסוק גזילת העני בכתיכס
וז׳׳א שלום רב פסקית לקרא בשכינא חריפא שלמז
שנותן רב חיינו לאוהבי תורתך שיודעים לסשיב
שלום וכזת ואין למו מכשול כמ״ש :
ו מ א ח ר ו נ י ם י״ץ שמעתי במיש בגמ' ל|ם כקשת
לעשותצדקת עש$אותת$ם ?גמל*
תורת וז״ש שלום שתיא מצומ&יקת כמף״א וסימ
מ ע ש ם םצרקם שלום רב לאומבי תורתך ?גצוס רבמ
מיא כשנותנת לאותבי תורתך •/מיינו ^מלי תומו
וכות אין למו מכשול ראפילו שלא ^ מ א מתון
שלא לשממ כא <ישממ משאי׳כ אדם ומגלמא כמ״ש
םכשילם ככני אדם שאינם ממוגנים ןכו׳ כמ׳״ש:
לדור
כה
ע ל ה ת ה ים
ד
א״נ ש לוס רב־ ונו׳ במם שפסק מר״ו כש״ע י ו ״
סי׳ קס״א ס״א אם אינו רגיל להקריב לו
שלום אסור להקדים לו ובזה ריבן פסיק זח שלום
רכ לאוהכי תורתך כלומר ח׳׳ח מרבים שלים כעולם
דהיינו מקרימין שלום לכל ארב כמ״ש כמילי דאבות
והוי מקרים כשלים כל ארס ואמטו להכי ואין ל מ ו
מכשול דהיינו כשמלוים מכני ארם אין להם שום
מכשול כשעה שמקדימים למלוים שלום דהא רגילים
כהכי כמו שעסק מר״ן ות״ח כלאוייה מרכיס שלום
כעולם כלומר מקדימים שלום לכל ארס וק״ל:
חע״פ חיינו כחולמ׳ ע ד ח ״ ס דקיי״ל שכזמן כחמ״ק
אוי זו״ן פב״פ וקומתם שום וז״א כשוכ ח׳
את ישיבת ציון שתכנה כהמ״ק אזי חיינו כחולמים
פי׳ אומרים ד׳ מלכיות שהם אכי׳יע היינו כשיעיד
הת״ת שככול עולם מ״ר עילמית-אבי״ע וז״ש כחולמ*
חיינו חת״ת של חמי שהת״ת נק׳ קולס כידוע וק״ל •
חע״פ ח ט לכי אל עדותיך ואל אל כצע י יוכן
רקיי״ל רכדומת הראשונים[! יל מכטלים ג
תפלות שחרית מנחה ערכית מפני לימור התורה
תורתם אומנותם וז״ש רחמע״ת אני שאני מיורות
הראשונים נ ט ה לכי דווקא לרכרי תורה ולא ל״ג
תפלות• וז׳ ש ואל אל בצ״ע כי כצ״ע ר״ת בק״ר
צחרי״ם ערכית ולשין ח ט לכי אינו ד״ל מלשון
תפלח רק מלשון מועל עומר כ מ ו נטה לכי וכמ״ש
וק״ל •
,
ח^״פ פתח רכריך יאיר מכין פתאים יוכן רקיי״ל
שנחלקו חז״ל אם נח לארס שנכרא ינמכו
וגמרו נח לארם שלא נכרא וראיתי למפז׳יל שהכיאו
יאיים לזה מתחילת עשרת הו כרית.ש פתח קרא
כיציאת מצרים ולא כיצירת העולם וככריאת מארם
לפי שרכר קשה םיא נח לארם רלא נכרא וז״ש קרא
פתח דבריך יאיר ר״ל עשרת חרכרות יאיר ויכין
לפתאים שאינם יודעים אם נח לארם שנברא או לא
כי מתח״י מדברות אות ומופת שנח לארס םלא
נבר fוכמ״ש רק ל 1
א״נ אמרוו׳יל כמר־׳ר שהשיב מרע״ת.למס׳'ש.
כקבלת התורה שחיו מעיערים עליו ומם
נתיב בתורמ אשר מיציאתך מא״מ כלום למצרי©
ירדתם לפרעמ נשתעבדתם וזיש פת<ן ר&ריןשמוא
תחיי תדבמת שפסק קרא דיציא״מ יאיר ויבין
לפתאים שסם מלת״ש שאינכ* כראי לקבל מתורת
ממטעם םנ״ל כ״א נישראל דווקא :
א״נ אמרו ז״ל&בשעת גזפצגל טען מדע״ם על
ישראל לי צוינ* ולא למס שנ״א אשדםוציאתי׳־
ולא קוצאתכס לשון רכים כ״א לשון יחיד וזש״ת
פחת
&ו
משכיל לדוד
חידושים
ע ת ח דבריך שהיא תח״י עשרת מדברות יאיר ויכין
לפתאים ש -ם י ש ר א ל שפטורים מ מ ע ש ה ה ע ג ל
ב ט ע נ ת לי צוית ולא למס כמי ש וק״ל ע״כ חידושי
משבתות :
־גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתכו וכו׳ ע ד
מקיציתי ועורי ע מ ך ע״כ ושמעתי מהרב
״שדיר כמהר״ר ר פ י ! הכהן שמפי־יש ע״ר שאמרוז״ל
שחיה ׳ראוי דוד להיות נפל אלא שאכות העולם
נתנו לו שבעים שנה ועור אמרו ח ז"ל שא דם״ ר נחן
לו שכעים שנח והקשי ע״ז מ א אחני לי םשנים
•שנתן לו אדח״ר ארח״ר נח סרו ל ו ו ד ו ר לא נתנה
מ ה ם כלל שחרי אברהם יצחק ויעקב וכו׳ נתנו לו
ע ׳ שנח ורכני אשכנז תירצו שהועילו ל ו כלילות
שחיה דוד לומר בחם חתו׳ וזש״ח שאומר רור ע ל
ע צ מ ו לארח״ר גלמי ראו עיניך פי׳ צורתי וימי ושני
ראו עיניך כמו ש א מ מ חז״ל שכל ה נ ב ר א י ם היו
ע ר ו נכתבים וז״ש
תלוים כאדח״ר ו מ ע ש י ה ם
גלמי ר א ו עיניך ועל ספרך כולם יכתכו אכל ימי״ם
יוצרי׳ו ר״ל ה ר י נתתי לי ימים אכל לא אחד כחם
ומאי אחנו לי ולי מ ח יקרו רעי״ך אל חיינו על
אכות העילם שחם ריעיו של חקכ״ח הם יקרו לי
ונתנו לי אכל אתת ת מים חנתת לי מאי אחנו לי
לזה תירץ דחמע״ח הקיצותי ועורי ע מ ך ר״ל כלילות
שהיתי יקץ ולומר תורה הם ועורי ע מ ך שנתת לי
מ ע מ ך כנכ״ד ורפח״ח:
ב ש
0ס ו ק לעולם לא אשכח פקודיך כי כם ח י י ת נ י .
וראוי למ0ן מאי תיבת לעולם.מכי מו״ל
למימר לא אשכח פקודיך כי בם "חייתני ותיבת
לעילם יתירמ :
זנלע׳׳ד בסקרים שח שמקשי חז״ל ראיך ישראל
אוכלים כעח״ז וחלא יעקב ועשו חלקו
מעולמות יעיקכ נטל עוח׳ כ ועשו נטל עומ״ז וא״כ
<מאים אכלי כעוה־״ז ותירצו חז׳׳ל דקיי״ל המציל
מ ז ו ט ו של נתר מרי אלו שלו ואם ישרקל לא מיו
מקבלי׳ התורה חוזר ח ע י ל ם לתמו וכמו וא״כ כיון
שמקיים מעולם אוכלים למעדנים וזמ כיונת תכתוב
למולם ד״ל כשכיל קיום מעולם לא אשכח פקודיך
שאם׳ אצו • ל א קבלנו התורה נחרבה ה ע ו ל ם
ושנ״י פקודי מ׳ ישרים שאנו מקיימין מתקיימית
מעולם וכדם־ אנו מרויחים כי כס חייתני ד״ל כר
ולתם ומזו״ן מלאים אין צי שום חיות כ ע ו ל ס מ ז מ
שםיא שלעשווק״ל כנ״ליצי״ץ• :
אבוא בגבורות ם׳ אלמיס אזכיר צדקתך
&p)0
; .'.לבדך בהיותי כעיר אזמיר יע״מ אמרו
על ה ת ה ים
66
לי ממו פי_׳ פסוק זמ ומשכתי למס שיוכן בפשיטות
ע״ד ש א מ מ יןז״ל ששבעים שנמ שחימ רממע״מ
נתנו איתס לו אבות מעולם אברהם יצחק ויעקב
ויוסף כידוע וכזה פי׳ ה:סרק אמרת למי וכי
טוכתי כל וכו׳ לקרושיס וכו׳ הרי הוא כמבואר
באומר רםמע״ת ששבעים שנה שלי שהיא טוכא
לי לא עליך אלא לקדושים אשר כארץ מ מ מ שמם
מאכות שנתנו אותם לי ותיא נמי כוונת פסוק
זמ אבוא בגבורות וכו׳ שאומד דחמע״ה אם אבוא
כשניס של מ ג כ ו מ ת כדכתיכ ואס בגבורות וכו׳
שמינים שנח דהיינו שיחיה פ׳ שנח אזי אזכיר
צדקתך לכרך רייקא ולא אכפור בטובתן לחלות
שמשל אבות ניתן לי שחרי אין לחם כ״א ע ׳ שנם
וחותר על ע ׳ שנש שהיא עשרה שנים של הגבורות
משלך וצריך לחורות כ״א לך לברך וזח דווקא א ם
בגבורות ״ אבל אם לא אבוא בגבורות תם פ׳ שנח
כ״א בע׳ שנח טובתי בל עליך אלא לקדושים אשר
בארץ ״ וקלסוהו רבני כי נכון ח ו א :
איתא כתחלים אחת רכר אלהיס שתיס זו שמעח
כי וז לאלהים ״ נ״ל ע"ד מ״ש ז״ל זכורי
ושמור .כרכור אחר נאמרו מ ח שאין מ פ ה יכול לס!ר
וז״ש קרא אחת רכר 2ומים שתים זו שמעתי ר״ל אע״פי
ששתים שמעתי עכ״ז האלהים רכר באחת רווקא
זה״ש ה ט ע ם כי עוז לאלהים ד״ל כי עוז וגכורח
למקום לדכר מ ה שאין ארס יכול לדבר ור״ת ז־׳ו
זכור ושמור ומתכת מכתובים כך היא דלגכי חקכ״ח
נ א מ ר ו בריפוד אחד אבל לי שתים שמם זכור ושמור
שמעתי כי עוז וק״ל ועיין לעיל כקונטריס פי׳
אחר נחמד וכתוב למעלה מ׳יב פנים ו ח ״ ק :
ולי הקטן נראה כ מ ה שהקשו המפז״ל והכיאח
ר״ר בם!רו עמ״ש כגמ• גדולה תשוכה שרוחה
ל״ת שבתורת אתי עשה רושכת ודחי ל״ת רולאיוכל
כעלמ מראשון ומקשו ממפרשים מאי רנותא
דתשוכה כלא״מ מיא מ ד ת כתורמ אתי עשמ ודתי
ל״ת ה״נ ככ״ר אתי עשת דתשוכת ודתי ל״ת דלא
יוכל כעלת מראשון ותירצו המפרשים ראף דקיי״ל
אתי עשת ודתי ל״ת דווקא ל״ת אחר אכל כ׳ ל״ת
לא יךחו וכאן מ ״ ר דחשוכח כ לאוין אחד לא
יוכל מזב״ ואת זנית וכו׳ והו״ל כ לאוין ועשה לא
ירחמ כ׳ לאוין אפ״מ כתשו׳1דאף מקכ״מ יעבור ע ל
כ׳ לאוין אפ״ת אתי עשמ ו י ח י כ׳ לאוין ע כ ׳ ל וז״ש
קרא אחת רכר ד״ל שרממע״מ מקשמ קשיא זו מ א י
רכותת רשתוכת לכן כא ותירץ אחת דכר אלמים
מכוונמ לאו אחר דבר אלמים שידחת אותו ל״ת
,
,
אבל
נ6
חידושים
משכיל לדוד
אבל כ ׳ ל א ו ל כ ך א ע ר שתים זו שמעתי כ ת ^ ה א
ד״ל שתים דלאוין שמעתי לכן כי עוז לאלחים ר״ל
מייני עוז וגבורה שחקב״ה בתשובה וחיינו רכותם
דתשוכמ כך נלע״ר י״ץ יצי״ץ:
חידוש דכקמ לעפר נפשי חייני כדבריך איפ״ל
כמ״ש חז״ל רכל מ מ ת ג א מ אין עפרו ננער
פ י אינו קם כתחית ממתים וכללם של רכרים אמרו
תז״ל שמי שיש כו מרח ח ג א ו ח גורם לעצמו שני
דברים רעים א׳ שמקצר ימיו ע״ר רז״ל שהעפר
אשר חוצכר מ מ נ ו האדם גזלמ מיא כידו ומרי כתיב
והשיב את חגזילח ע״י מיתח ע״כ מקצר ימיו ובו׳
וכל זם אם םוא גאם אכל אם מרא עניו מדי הוא
כ מ ו ה ע פ ר ממש ואין כידו ח ע ע ר גזל ויאריך ימים
כי אין ע פ ר ו ננער ואינו קם כתחח׳ימ ו ט ע מ א מאי
משום שמפתח של תחית חמיחס ביר חקכ״ח דווקא
כמ״ש כ פתחי את ק כ מ ת כ ס ו ח ק כ ״ ה מחיה אותם
בככורו וכעצמו והקשו חז״ .והרי חקכ״ס כחן
ואיך איפשר לטמא למתים ותירצו שישראל חם בנים
של חקכ״ח וחי״ל כחן מ ט מ א לכנו אבל התינח מ י
שהוא עניו אכל מי שהוא ג א ה אמר חקכ״ה אני
וםוא איני יכול לרורכעילם וחקכ״ח מתרחק מ מ נ ו
א״כ עכ״ל שאינו מחייה אותו ואינו קס כתחה״מ
עכ״ד ח ז ״ ל :
,
1
ה מ ו ר ם מ ז ה שגורם לעצמו ס ג א ח שאינו קם
כתח״מ ק צ ר ימיו'וימות כלא זמנו וכו׳
כמ״ש .וומ כוונת אדונינו רור חמלך ע ״ ה רכקת
״״•לעפר נפשי ר״ל כמו ה ע פ ר ממש שאין כו גאות
־כלל וא״כ כיון שאני כמו ה ע פ ר ואין כי ג א ו ח אי
ת ע פ ר גזל כידי ועי׳ז מוכרח חייכי כדכרין חייני
דווקא ר״ל שיקום כתחםימ ויאריך ימים כמ״ש לעיל
ע״כ כן נלע״ד יצייז:
ו מ
ח י ד ו ש ע״פ ועניים יירשו ארץ * נ״ל ע מ ת
:דלקה וכו׳ חדרך חנ״ז
שפ׳בפ׳
ד״ל דמי שהוא מ ת ג א ה הארץ יורשת אותו כלומר
שמת בקוצר שנים רח״ל כמש״ל ויקכר כ א י ז וג״כ
אינו קם כת״ם אכל מי שהוא עניו םוא יורש אותם
שאינו מ ת ומאריך ימים וזםו וענוים ירשו ארץ פי׳
שסם יורשים אותם שמיתיס זקינים וקמים כתחיית
תמיתים ע״כ כ ן נ ל ע ״ ר באצוירא יע״ה ט כ ת שנת
; שיש־יו לפ״ק יצי״ץ:
ע ״ פ ו ע מ י ם ירשו א׳ ץ יוכ״ן עמ״ש רז״ל
י .מ י ש ה ו א ענוי אינו חוזר בגלגול כמ״ש
ויזכור כי בשר תמה .רוח מולך ולא ישוכ נמצא שאינו
•<)וזר יזם שרמז כאן .וענוים ירשו ארץ שמוא ארץ
פליונמ ירשו אוח,ח וישכו כמ ואינם חוזרים בגלגולע
חידוש
ע ל התהי־־ים
סז
פ ע ם אחרת וק״ל וראיה כזה ו ה ת ע נ ג ו על רוכ שלוס
שהיא התורה ולא יזכה לתורה דווקא כ״א ע׳״י
מירת ע נ ו ה כ מ ״ ש :
חידוש רכות מחשכות כלכ איש ועצת ה׳ היא*
תקום וי״ל דמלת חי״א יותרת חככד
דחוו״ל למימר ועצת ח׳ ת־.ןוס ועור מאי רבות
מחשכות וכו דנרע מ ה םם תמחשבות הנאמרים
כאן ו מ ה עצת ח׳ דקאמר :
ו נ ר א ה דיוכן כוליח קרא כמ״ש מרב בעל ס פ ד
שא״י ז״ל כפ׳ שועטים אמ״ש רז״ל דחקכ״ה
לא ניחא ליה כירידת אומ״ח מ מ ע ל ת ם אחר שעלו
לא ירדו כדקי״ל זאת תורת העולה אפי׳ פסולי
המוקדשין שעלו לא ירדו וכיון שכן ח״נ או״ת
א פ ״ ע שהם פסולי ממוקדשין כיון שעלו לא ירדו
ומכ״ש מלכות אדום שהיא לסוף ״ אמנם מצינו
כיטול לזה ממ״ש רז״ל פסוק זאת תורת ה ע ו ל ה
היא ח ע ו ל ח דמלת היא כאח לימעט רוכע ונרכע
דאפי׳ עלו ירדו וא״כ מלכות אדום שנמשלו לזרים
וזנו כמ״ש מ י נ י כעולה א״כ תדר רינא ר נ מ ע ט ו
ממלת היא דחעילמ לאפוקי מ כ ע ונרבע ומשיית
אית לסס ירייה ולישראל עליית אחריהם כ ע ״ ח
וזח אער קרא רכית מחשכות כלכ איש כאמור דאין
תקומח עור לישראל א ח י שעלו או׳׳ס שוכ לא ירדו
אבל ועצת ה׳ היא תקום ר יל ממלת היא תכתובת
בתורת מ ע ו ל ה ר נ ת מ ע ט ו רובע ונרבע א״כ תקוס
ע נ ת ה ויש ירירה לאי״ה ועליית לישראל וכמ״ש
ודו׳ ק נ״ל דדן הלציי וכיוצא פי׳ רש״י ז״ל כמ״ת
,
מ ק •״אי קו רש ם ח הענין יעו״ש :
ח ע פ יקר כעיני ה׳ מ מ י ת ה לחסדיו •י״ל דחול״ל
ממית מאי מיא רקאמר ״ ונ״ל ע״ר דקי״ל ד׳
מיתות כ״״ ה ס שסםי׳ו וכולם מיתית חשוכות
כמכיאר כדכרי יז״ל וכפרט מיתת חנק כמ״ש ואהבת
לרעך כמוךכ^ור לו מיתת ייפח וא״כ תנוח החקירה
של לאלהינו במה שממית הצדיקים במיתות משונות
כיסירין קשים ומרים כאשר ענינו מ א ו ת ולזחצ״ל
משוס יכך תיא המרה נ12היניעס החסידים כ מ א מ ץ
ז״ל *-־קיק ע ם חסידיו כחוט חשכגרח לתרכות
שכרן כמאמר כן ה״א ח״א לפוס צערא אגרא וז״ש
יקר כעיני ה׳ ה מ י ת ה לחסידיו פי׳ יקר וחשוב בעיכי
ה׳ דין תמותה דהיינו מין מיתה חמישית pPמדין
ד׳ מיתות היד־עיס ו ה ט ע ם לחסידיו ד כ ן ה י א
ה מ ״ ה כמ״ש ורו ק :
ח*דוש.קרבו מ ר פ י זמת מתורתן רחקו יובן
רקיי״ל כל מקום שאתם מוצא זנות
א נ ר מ מ ס י י א כאה לעילם וסורגת טובים ורעים ,
עוד
סח
חידושים
משכיל ל ד ו ד
68
ע ל התהי״ים
ע ו ר אמרו ז׳׳לתורה כין כערנא רעסיק וכו׳ אגוני
מ ג י נ א אצושי מצלא מן חיסורין ומן החטא וז׳׳ש
קרבו רודפי זמח ר״ל קרבו מלאכי חבלה הכאים
כזמן שיש זמה וזנות כעולם וז״ש קרבו רודפי זמח
ומתורתך ר״ל ומבעלי תורה רחקו אותם הרודפים
חנ״לוק״ל. :
yn׳& כי ט ו א חסדך מחיים שפתי ישכחונך ״
הייתי מ ס כ כסעודת מילה של כנו של
היריד כמחר״ם אסכאג י״ץ ע ם חחכם חנז״ל ע ם
ידידינו כחח״ר יעקב פינטו נר״ו וחיינו עוסקים
כתלמוד תורה ממקום זח למקום זה ע ר שהגענו
לפסוק זח וחיו אומרים בו פירושים ונעניתי גם
אני הקטן ופי׳ בו פי׳ א׳ ע״ר שאמרו ז״ל ר׳ צריכים
לתורות וסי׳ חיים דהיינו חבוש יסורין י׳׳ם מרכ׳יר
כידוע וז״ש כי טוכ חסדיך מחיים ר״ל כשטוב חסדיך
ככל א׳ מ״ד דכריס שסימן חיים וז״ש מחיים ע״כ
א׳ מ ח ם שפתי ישכחונך ר״ל אני צריך להורות כמ״ש
וק״ל ושכחוהו ר כ נ ן
ע ו ד פירםחי לחם לחחכמיס חנז״ל ע״ר חסוד
כסוד המילה וקצור הרבדים חכיאם חרב
משנת חסידים כמס״כ מילה פרק שביעי משנס א׳
וז״ל וצ״ל חורו לח׳ כי טוכ כפ׳ זיכיון כמילם
ופריעה כיצד חחחד חנקרא ט ו כ כ״ז שלא נתפשט
וזםו כי טוב ואחר שנתפשט נקרא חסד עכ״לוז״ם
קרא כי טוב חסרך ד״ל מתחילת נקרא טוב ולכסוף
׳נקרא חסדיך ע״י שקבלו מםמוחין שסם מספרם
חיים כידוע לי״ח וז״ש מחייס ו*וי• שפתי ישכחונן
ד״ל צריך אני ל ח ו מ ת ע״כ כמ״ש חודו לה׳ כי טוכ
חנ״ל וק״ל וקלסותורכנן:
<עוד פי׳ אחר כי טיכ חסדיך מחיים שפתי
וז״ל ואחרי חדקדוק כמאמר כי כשלקחו פסחימם
נתקבלו הבכורות מפני מ ח נתקבצו בכורות מתחיי
יותר מהמון ה ע ם אחר שעדיין לא הוגד להם לחרוג
ישכחונך( )נלע״ד תפשט(:
יסר יסרני י״ה ולמות לא נתנני • יובן ע״ר
שכתב חרב משנה חסידים במ״שימ; התשובם
וז״ל עכל .על כריתות ומיחיח ב״ד־תשובס^^חתן״ן
•ג$וליק ?גר שי:0א יסורים מאו״אשמם י״מ ויחזרם
לג^ןומםעכ״$וירועישרוד טעח בעוןב״ם שהיא
מבריתות ומתות כ״ד ולכן אמר יסור יסמי יה
שםוא עונש כריתות ומכ״ד ומ״ש ולמות לא נתנני
יובן במ״ש מרב מנ״ל וז״לעכר על חילול ם׳יוס״ן
!יסידים תיליס ומיתמ מכפרת ע״כ ולכן אמר
דממע״מ אני אין כירי כ״א עון כריתות וכוי ולכן יסר
יסמי י״מ אכל חילול מ׳ אין כירי ולכן ולמות
ששוא עונש חילול מ לא נר^ני וק״ל:
3מ ו ת כ תלתא דרותים דתלת עתים לטוכש •
שגדול וכלת ושוכת י כעזר אל מנעשמ
בכורי מצרים אכל חכוונמ כי מזל טלה תוא ראש
ובכור כל המזלות והוא עצמו מזלן ואלוחיםן של
מצרים וחככומת וע״כ נתקבצו הבכורות טפי
־־כשלקחו o n w rשהוא -מזל־־מלס זמזלן -ואלדסיחן
של תככורות והיו שניחם קהות והלכו אצל אבותיהם
וכו דתשתא שני המדרשים נתכוונו לרכר אחד
וק״ל עכ׳יל:
ו ע ד י י ! אני חדל אומר דשני המדרשים אינם•
יתר שםרי כמדרש שחכיאןמטו״ר או״ח שי
ח׳ילאמרשםיו שניתיםקםות|של םעצריים ובמדרשי
ז של מתו׳ אמר נתקבצו תככומת וזיז מוכיח דלא
כחירושי אגרות וכן סכין מםראנ״ח בדרשותיו פ׳
ויקרא דף נ״ד ע״א אין שימיה כמם גדול שנש
מזמ ער שאמד מטו״ר שכת שלפני תפסח קורין
אותו שכת מגדול מפני שנס שנעשמ כו:
:
,
17
חטיבה י יעשה ע מ י אות לטיבה •
ר א ש ה יציוז דרוש ש כ ת ה ג ד ו ל
מ ד ר ש רכר נא באוזני ח ע ס אמרי דבי י ׳ ינאי
אין כא אלא לשון כקשה אמ״ל חקכ״ה למשש
ככקשה ממך לך אמיר לחם לי׳יש כקשה מכם ויש
אלו איש וכו׳ כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבר׳ וענו
אותם קיים כחס ואח״כ יצאו לא קיים בחס עכ״ל י
ה נ ה זאת ח ק מ ו ח כ מ ה גי־לח מ ע ל ת יום חשכת
חזה שנתעלה על כל כל שבתות ח׳ ואת
עלית על כלנה שמו מורה עליי שכת הגדול גדול
הוא ומפואר י זאת מצאנו לרז״ל תוס׳ למסכת
שכת פ״ט א מ ר רע״ק אותו חיום ח׳ כשכת הים
ואי׳כ כרכיעי ששטו פסחיחם ונמצא כשכת שעכרח
לקחו פסחיהם דא״ו מקחו בעשור וע״כ קורץ אותו
שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גרול כראמרינן
כמדרש כשעה שלקחו עסחיהם צתקכצו כל בכורות
אוה״ע אצל יש׳ ושאלום למח עושים כך אמרו להם
זבח פסח הוא לח׳ להרוג ככורי מצרים הלכו אצל
אכיתיחם ואצל פ ר ע ה לכקש מ ח ם שישלחו את יי׳ש
ולא רצי ועשו בכורות ע מ ה ס מלחמה והרגו מ ח ם
הרכס חח״ד למכה מצרים כככורים ע כ ״ ל :
ו ק צ ת מהמפרשים אומרים שחנס הוא מ פ נ י
שהמצרים עוכרים למזל ט ל ה וחיי רואים
אותם לוקחים את אלוחיחס לשוחטן ולא ע נ י אותם
דבר וכענין שנא׳ חן נזבח את תועבת מצרים וכו׳
ו ח ר כ מהלש״א בחידושי אגדות שלו יישב
חעכין דברי חתו׳ ודברי הא פרשים
,
7
וררן
&6
חידושים
מ ש פ ל לדוד
ו ד ר ך דרש נלע״ד ה מ ע ט הוא שכוין הטור למח
שחק׳ המפרשים ז׳׳ל כיון דחנס הוא מפני
מקחו כעשור א״כ כל כעשור יקרא גדול כין אירע
כחול כין כשכת ולמה קבעוהו לשכת רוקא אף אם
יחיל פסח יום א׳ שקורין לשכת שלפניו שכת הגדול
ו ה ר ב ט״ז תריץ משם ר״מ חרי״ף ז״ל דמצינו
דכעשור בכיסן אירע נס אקר והוא
צם דכקיעת הירדן ליש׳ ולפיכך אם נעשה כעשור
אפי׳ כחול אתי למיטעי ולומר שטעם שקראותו
גדול לא מפני נס רמצרים רק נס כקיעת חירדין
ח א ח מ ן וגדול ליהודים לחכי כדי שתוכר מ ע ל ת
קרבן פסח ק כ ע ו ח ו ז״ל זמן ק ב ו ע כשבת שלפני מפסי
וזח נלע״ד כוין חטו״ר כאומרו שכת שלפני הפסח
קורין אותו שכת הגדול מפני הנם שנעשה כו רפתח
דבריו דקאמר שכת שלפני הפסח קורץ אותו שבת
מגדול נשמע דבי׳ל אפילו יהיה סמוך ונראה לפסח
כגון י״ר כניסןעכ״זקורין אותו שכת מגדול ומפני
'שיקשח על זח קושית המפרשים ז״ל ולמה אירע כן
ולא קורץ לבעשור בניסן כמו שחיה כמצרים לז״א
מ פ נ י הנס שנעשה בו ר׳׳ל מפני הנס הידוע שנעשמ
כעשור לחו׳ ניסן וחיינו נס הבקיעה ואתי למטעי בו
לכן קורץ ג מ ל לשכת ולא לכעשור רחול וחיינו
תירוץ ר״מ ארי״ף ז״ל:
אי נמי כאופן אחר ע׳יד מ מ שמק׳ ז״ל דחול״ל
שכח הגדולה ,דםכת נקבה היא כמ״ש
מחללים מות יומת ותריץ חרב שארית יעקכ רהגדול
•׳קאייעל חקכ״ח שבו נתגרל ונתקדש .וזה רמז חטו״ר
מ פ נ י הנס שנעשח כו ד״ל מפני שיקשה ולמה קורין
מגדול ולא הגדולה לז״א מפני הנס שנעשה בו
שעל ירי כן נתגרל חקכ״ח ולכן אומר ה ג מ ל כמ״ש
ש״י״ והוא ז״ל פירש כ מ ה שחקשח דלמח לא קראו
כן לשכת כלה שבו ניתנה תורה דאין למעלה הימנו
ותריץ רכשכת זמ.הוצרכו לקמתו ג מ ל מפני מ י ע ו ט
ערכו שמוא ס״ד לקרותו קטן מפני שבו עכרו יש׳
ע ל עול׳ית ראיסור שכת ואעפ״י דמקחו כעשור
עשח לא דחי עשמ ול״ת רשכת ולכן מפני זמ
הוצרכו לקמתו שכת הגדול חפך מחשבתנו ומפני
שיקשה ע ל זח וכאמת למה קורץ אותו ג מ ל לז״א
׳מפני הנס שנעשה בו ויש כזה עשח דקירוש משם
ועדיף ט פ י מעול״ת ריש כחלול שכת עכ״ר •
ו כ ז ה אכין כוונת אדונינו דור כאומרו למען
שמך מ׳ וסלחת לעוני כי רב מוא רמלת כי
רב מ מ ן ט ע ם לפגם מיא ״ וםמפרשים ז״ל אמרו
אעפ״י שרכ מוא ״ אכל רחוק מוא״ולענ״ר ה מ ע ט
•איפשר כ״כ סגנונים סגנון האחר רמלת כי רכ
סט
על התהלים
הוא קאי אריש הפסוק והיינו למען שמך והכוונת
כ מ ם שכתבתי ד ט ע ם קריאת שם גדול לשכת זה ח ג ם
שחרא ק ט ן ד ע כ מ ע ל חילול שבת דיש כו עול״ת
משוס דיש בו עשה דקידוש השם דעריף מעול״ת
וז״ש דהמע״ת כשס ישראל שבאותו חרו״ר למען
שמך ח׳ דהיינו קידוש ח׳ כזה וסלחת לעוני שעברנו
ע ל חילול שכת דיש בו עשה ול״ת ו מ פ ט י שיקשה
ותיאך תצא זאת מלפניו וחלא קומש ה אינו רק
עשת וחילול שכת ע ש ה ול״ת וחלכח מ ו ח ת לא אתי
עשה ודחי לא תעשה ועשה לז״א כי רכ הוא ד״ל
האי עשה דקירוש ח׳ רב וגדול ליהודים ועדיף
מעול׳ית כמ״ש ולפיכך וסלחת ל ע ו נ י :
סגנון חכ׳ דכי רב הוא קאי על לעוני כמ״ש
הפשטנים ז״ל ומק׳ וכי תימא אמאי איצטריך לומר
למען שמך וסלחת לעוני ת״ל רקיי׳׳ל אתי ע ש ה
ודחי עשה דלית ח״נ אחי עשה דמקחו כעשור
ורחי לא תעשה רשכת לז״א רז ח חעון של חי ול
שכת רב וגלול ריש כו עול״ת ולא אתי עשת ודחי
עול״ת ולצן איצטריך לעשה רקירוש השם רעדיף
ט פ י מעול״ת כמ׳ש וזהו למען שמך ח׳ דהיינו ע ש ה
דקימש ח׳ וכרמש שכת תשובה הארכתי כביאור
פסוק זח יעו״ש •־
ועל פ י קוטב דמשנו זח יוכן מדרש פליאה חוכא
כספר ע פ ר יעקב וז׳׳ל ארם עוכר עכירת
• וחוזר בו ועושה תשוכם מוחלין לו ע ל כל עונותיו
לפיכך ק ו ר ץ אותו שכת מ ג ד ו ל והכוונה ע ״ פ אמי״ת
הקורם ר ט ע ם קריאת הגדול ח ג ם ש י ע כ מ על חיל׳
שבת שהוא עול״ת משום עשה דקירוש ח עדיף ט פ י
ונצרף לזה ט ע ם קבלת תשוכח ח ג ם דתשוכה מצות
עשה מ״מ כעבירה אית כח עשה ול״ת כמ׳׳ש ח ר פ
שארית יעקב ר׳ ט ׳ ע״כ רכזינתח תחתיו אית בם
עול״ת חכא נמי כענין מזח ״ וצ״ל דגדול כוחה של
חשוכה משום קידוש ח׳ דדחי עול״ת והיינו כ מ ע ט
שכת שכת הגדול י וז״ש כעל הפליאה ארם ע ו כ ר
עבירת וחוזר בו מוחלין לו ע ל כל עונותיו וקשת
והרי תשובת מצות עשה ותעון עול׳ית והלכת
יייחת לא אתי עשה ודחי עוצ״ת וצריך לומר רעשמ
תשובה ריש כו מצוח קידוש ח׳ דחי עולי׳ת ל :י כ ן
מ ה א י ט ע מ א קורין אותו שכת חגרול כלומר מס״נו
שראינו רעשח דתשוכח דחי עול״ת משום דיש כו
ע ש ה רקידוש ח׳ דעריף ט פ י מזח יצא לנו תירוץ
למ״ש שכת הגדול ולא קטן א ע ״ ג דעכרו על
עול״ת וםיינו משוס עשה דקידוש ח׳ כמ״ש רחר
ט ע מ א אית לחו וסחרי במרומים ששנים רכות 5י׳
ק פימש
א
ן
א
זח הפליאה
,
,
י
ח ר
כ
ר
י ת י
ש
ע^ר
חידושים
p
* ל התהלים
משביל ל ד ו ד
ע פ ר יעקכ פרשת כא׳ יעויש וכספר כמי׳ מצאתי
פירוש אחד ומביאו פליאמ וכמ תוארו כשיצאו כ׳
ניצוצות מ ט ח מ פ מ צ ת א מ ״ ל מ מ טיבכן אמ״ל לשרוף
נדבואבימואאמ״ל א״כ למס קרעת את סיס אמייל
משיככו מ׳ אליך וכשובמ ע״כ ומוא* ג״כ חמומ :
מ ר כמ״ש ז״ל לממ נתחייכו שריפמ נדב
1אמל
ואכיהוא משום שנשמתם מניצוץ ארמ״ר
ואד־׳חר נתחייכ שריפת משום תרומחו של עולם
וקי״ל תרומה שנפסלה צריכה שריפם לכן כני אמרן
שמם ניצוץ ארשיר נתחייכו שריפה ״ ע ו ד אמרו ז״ל
ד ט ע ס ק י ׳ ס ע ם שמיו ע ע ז מואמשום שזכות יצחק
שנעקר על גבי מ מ ז ב ח ' אי נמימשים שחיו אנוסים
כעשיית ע״ז ועכ״ל כט״ז ראי כ ט ע ם מראשון קשמ
ד מ ה תועלת כזכותו הרי גם הוא ראוי לעקידת
דאימו ניצוץ ארמ״ר ועכ״ל כ ט ע ם מ ל דאנוסים מיו
וכמו שמצינו כענין מתשוכמ רמקכלו מקכ׳ימ
כתשוכמ משים רכאונס עכדי .ריצריס אנסימ ״ ע ו ר
אמרו ז״ל ר ט ע ם לקריאת שכת מגדול משום שמיו
לוקחים טלה וכו׳ וקשח דא״כ למה הקריבו ממצו
ק״פ חא אין קטיגור נעשה סינגורואפי אם נאמר
דשל ישראל חם ו מ ח שקנה עכר קנח רכו והרי גם
ע ל יש׳ יאסר וצ״ל כיון דשל ישראל חם לא יאסרו
ואיי ארס אוסר רכר שאינו שלו ומצד ישראל לא
יאסרו רכאונס עכרי כמש״ל ולחכי לקחו ממנו לק״פ
ונקרא שכת חגרולוזחושכויןכעלחפליאסחרישוכח
ארם עובר עבירמ וחוזר מ מיןכ״מ י^וקל לו ו ח י י נ ו
ע״כ מ ט ע ם משום ריצריה א נ 3י ם ולפיכך מט״ז
קראומושכת מגדול ד״ל שמקריכו ממנו ק״פ משום
דכאונס עכרי וחני ט ע מ א כהני ט ע מ א • וזהו ג״כ
כוונת םפליאמ כ׳ כשמתו ב״א אמ״ל א״כ למה
־־קרעת את הים ד״ל דלמח מתו כשריפם וצ״ל משום
ניצוץ ראדמיר וא״כ יקשו למת ק ר ע ת את םים דאין
לומר בזכות שנעקד יצחק על גבי ממזבח רלטעם
^מ מרי יצחק בר ע ק י ד מ ראימו נמי ניצוץ אדמ״ר
:ככו;ק ו£בימוא א!^סשיכ משי״ת משיבנו מ׳ ובו׳ ד״ל
דלעולם מיקת כא׳ משוס ניצוץ אדמ״ר וכן עקירת
יצחק וקריעת ים סוף כ ט ע ם סב׳ ראם אנוסים
וראייה לזה מחתשוכם ד ט ע מ א מ ש ו ם אניסות נ ג ע ו
4
;
בה וזהו השיבנו ו כ ו ׳ :
ולענ׳׳ד מ מ ע ט מוא לבאר מפליאה השנית
כמקרים דכרי שרב ש״י ו״ל אמ״ש כמדרש
כזאת יבוא אמרן כזכות ימורמ שנאמר ט וזאת
לימודמ ע״כ ותמי במ דממ שיאטימ זכות ימורת
ס כ ״ א וניחא ליה כ מ ש ז״ל ד ט ע ם שזכמ ימודם
* ג ל ו ן ע ם שחוא ר׳ לכטן משום שקידש א ת םשם
70
ע ל מיס וקדימת ת מ ע ל ת עדיף מקרימת מזמן י
חמר ט ע ם פלוגתא דמנמו תנאי דפליגי אס מלת״ש
גדולים ממצריקים או למפך דמ״ר דס״ל צדיקים
גדולים ממלם״ש ס״ל קדימת מ מ ע ל ם קורם לקדימת
זמן וחכ״נ נמי דמלת״ש קדמי לבייאת מהצדיקים
דממלאכיסביום ג׳ ומצדיקים ביום ששי מ ״ מ במעלמ
צדיקים קדמי ובזמ ע ד י ן ומ״ד מלמ״ש גדולים
מצדיקים ס״ל באידן מ״ד רקרימת זמן עדיף מקדימת
מ ע ל מ ולמכי כיון דמלח״ש קדמי בזמן מם גדולים
ממצדיקים:
ו ה נ ה כתוב לאמר כקדושת מ ט ת וכל ארם לא
י מימ כאמל מ ו ע ד ודרשו רז״ל אפי׳ מלמ״ש
רכתיכ כמו ורמות פנימם כדמות פכי אדם לא יחימ
באמל מ ו ע ד וא״כ ירין אתרן כקרכו אס כ א ח י ם
נעלמ שלמכת דלא יכנסו כאהל מ ו ע ד מ ם יעשו
איזוכי קיר ע׳׳כ אמר בזאת יכואאתיץ כזכות ימורס
שנאמר כו וזאת לימודמ דמיינו כשטל שקידש את
מ׳ זכת למלכות שמוא ד׳ לכטן וצ״ל משוס דקרימת
מ ע ל ם עדיף ממזמן א״כ גם אסרן נמי שחוא פחות
כקדימת מזמן מדי גדול כקרימת מ ע ל ת ממח״ש
ולכן אם מם לא יבואו מ ו א כא כימים סתם י וכזמ
יוכן זכרון מיתת כ ט ' א מ ד ן ביום ח כ פ ו ר י ם כ י ח ו א
סומך כאן בזאת יבוא א מ ק ״ ומוא כלפי מ״ש ז״ל
שנרכ ואכיחוא מתו על שחיו אומריס מתי ימותו
זקינים חללו ומכאן מוכח ראזלינן כתר קדימת
מזמן דאל״כ חלא נדב ואכיםוא גדולים ממשח
ואהרן כי כן יסד ממלן ממוא אמר עבשו ב׳ בנין
גדולים מ מ נ י ו מ מ ן ושפיר דייקי ימותו זקיני״ם
חללו כלומר ע ם שמם קרמו כזמן מ״מ קדימת
ח מ ע ל ח עדיף ולמה נענשו אין זח רק שקרימת
חזמן עדיף מקרימת ח מ ע ל ח וממילח זח ימימ
סיבח גדולח לחיות חושש לגשת מאחר רכל ארם
לא יבא כאמל מ ו ע ד אפילו מלח״ש שאין לומר
דצדיקים עריפי ממלמ׳/יז משום רקרמי כ מ ע ל ת
שמרי ממיתת בני אתרן מוכח ראזלינן ב ת י קדימת
כזמן • אומנם העיקר בזח כמה שהציצו בשבינא
כי פקרו עצמם להקל גם כלפי השכינה ובכן נענשו
ע ל ב׳ א ן כעכור דיכור מתי ימוחו יכו׳ לחוד לא
חיו נענשים כי נפשם יודעת מאר כי גדולים ממשת
;
;
ואהרן זמ תמצית דברי חרב ש״י ז״ל :
ומצודה לזמ מיש חרבחנ״ז ט ע ם למציץ בשכינת
דחייכ מ י ת מ א ע ״ ג רקיי״ל קול וריח ומראמ אין
כסם משום מ ע י ל מ מ פ נ י דאמרו כגמ׳ מ ע ל מ עשו
כבתמ״ק ת״נ ק״ו לגבי שכינת י״ר ירות כי בכר*
דרכיו מדרכנו וכמו שמצינו מננין שתשוכת שמקכי׳מ
מקככ
• -
71
חידושים
משכיל לדוד
מקבל תשובת הארס א ע ״ ג דאית כה ל״ת דהן אשר
ישלח וכו׳ וצ״ל דשאני קובייה רכתיב כיח כי אל
אנכי ולא איש וגברו דרכיו מ ד ר כ נ ו :
ובכן נוסעים אנחנו אל כיאור הפליאה חנז'
אמ׳״ל א״כ למח קרעת לחס את סיס כלומר
כיון שמתו כא׳ מוכח רקרימח הזמן עדיף מקדימת
ה מ ע ל ה דאל״כ לא יתחייבו ע ל אומרס מ ת י ימותו
זקיני״ם וכו׳ וא״כ יקשי למח ק ר ע ת חים שחרי
קדימת הזמן עדיף מ ה מ ע ל ה וזיל כתר ט ע מ א
קי״ס חיתם משום רישראל קדושים הם וקרמי כ מ ע ל ח
לי״ס ס ג ם שהוא קרוס כזמן דקדימת ה מ ע ל ה עדיף
ט פ י אכל השתא דממיתת כא׳ מוכח רקרימת הזמן
ע ד י ף א״כ למה קרעת את הים ה ר י הרין ע ם שרו
של ים ורינא קא ת כ ע א.י חשיכ חשי״ת רלעולם
קדימת ה מ ע ל ה עדיף ט פ י וככן ניחח קי״ס ו ט ע ם
מיתת כא׳ משום שהציצו ומפני שיקשי אי מס״ט.
אינו ט ע ם לחויכ מיתה שהרי קול ומראה וריח
אין כו משום מ ע י ל ה וצ״ל כמ״ש רגבי חקכ״ה שאני
וראיה מענין חתשוכח דמשם מוכח ריש לחלק
כין קוכ״ח לדינא דעלמא וז׳יש חשיכנו ח׳ וכו׳
רמשם עיקר ה ט ע ם על מיתת כ״א וכמ״ש :
גחזול למה שהבאתי מש״י ט ע ם פ ל ו ג ת א ר ח נ ה ו
תנאי אם מלח״ש גדולים מהצדיקים או
׳ הצדיקים גדולים ממלח״שינלע׳״ר ט ע ם .נכון עמ״ש
ה ו א כנצמ0ב1׳־טחדח ט ע ם אומרם ז״ל זכה ארם
אומרים לו אתח קדמת לט״כ רממ״נ אם אדם
נתאחר כבריאה מ ה תועיל לו זכות בזת שנאמר
בו אתה קד.׳)ת למעשה כראשית וכתכ שם ה ט ע ם
משוס דמצינו דםצדקים נשמתם ק ד מ ה לחנכראים
כמ״ש ז״ל שעם *נשמות חצריקיס חיה אומר חקכ״מ
נעשה ארם יעו״ש ואיכא מ״ר סתם רנעשח א״ם
ע ם מלח״ש נאמר וזם ט ע ם פלוגתס אם מלח״ש
ע ד י פ י מהצדיקים או לחיפך רמ״ר דצדיקיםעדיפי
ס״ל ר ע מ ח ם חיח אומר חשי״ת נעשה ארסי וחם
קדמו למ״כ ומאן דש״ל מס״ש עריפי ס״ל דנעשת
א ר ם ע ם מ ל ת ״ ש תיה אומר וחם קדמו למ״כ :
עוד איפשר לומר ט ע ם מחלוקתם ע ״ פ מ״ש תרכ
שארית י ע ק כ משם הרב העש״ל רב אשכנזי ז״ל
ב ט ע ם אומרם מ ה ש מ ו ע ה ש מ ע וכא קי׳׳ס ש מ ע
י ו כ א ע״כ ותהי בה חרב ז״ל דמי תלח זח ב ז ם ו א מ ר
מ ר משמיה חחוא גברא דכא כלפי מ ה שיש לרז״ל
ב׳ שיטות כפסוק אני אל שרי ״ דאית דאמרי אני
אל שדי אני תוא שאמרתי לאלתותי ד״י וא״ד אני
ה ו א שאמרתי לעולמי די וכתב חרב ז״ל דפליגי
בפלוגתא דרבנן אי מוקדם כבריאת עדיף או מאוחר
על הו/הרים
עא־
בבריאה עדיף רמאן דעריש שדי שאמר לאלהותי׳
ו י ס ל רמאולןר כבריאה עדיף ומם שנחר ח׳ בא״י
יותר משאר ארצות ט ע מ ו משום דמאוחר כבריאמ־
עדיף וחכריאח התחילה כשאר ארצות כעיגול ולכסוף
נכראת א״י באמצעיתו של עולם כמ״ש ז״ל שהוא
טכורו של עולם ו א מ ט ו לחכי ע״כ ל !רש קרא ראני
אל שרי שאמר לאלסותו די שלא חלק ככור ח״ר
לאלקייס אחרים ע ״ פ דתא ליכא למימר כאידך
פירושא שאמר לעולמו די שכיון רא״י טכורושל
עולם נבראת לכסוף א״כ לא חיח מקום לעולם
לחתרחכ יותר לכשיצטרך לו^יר לעולמו די ו ע ״ כ
לא אתא קרא רק לסכר פ י המינים חאומ; ים שחלק
ככורח׳׳ו לאלקי״ם אקרים וההוא אמר אני אל שדי
שאמרתי לאלחותי די ומאן דרריש אני הוא ש ^ ר ת י י
לעולמי די ס״ל רמוקרם כבריאת עדיף ו מ ת
שנכחדה א״י מכל הארצות הוא על שחקדימס
כבריאת וא״כ הבריאה חתחילח כא״י כאמציעתו
של עולם ואחייך כורא וחולן שאר ארצות כעיגולא
וחיה העולם חולך ומתרחב ע ר כלי די ע ד שאמר
לעילצזו רי ולפ״ז אין חוכחח למינים שיוכיח ע ל
פניהם של מינים לומר שאמר אלקי׳ם לאלתותו ד י
ולא חלק ככור לאלקי׳ם אחרים רחם יאמרו דאני
אל שרי לומר לעולמו רי חוא ראתא :
והגד* אמרינן לעיל רחים חיח ע ו מ ד ; ג ד מ ר ע ״ מ
באמור לו אני גדול ממך שנבראתי כיום ג׳
ואתה ביום ו׳ וחיח כהניח מונח דמוקדם כבריאה
ע י י ף טפי ומאוחר בבריאת מדחי מ ק מ י ח ולא
לו יקרע אכל הוא יתכרך ה ס כ י מ ה רעתו ד מ א י ח ד
ככריאח חכיכ ט פ י ונקרע חים כפניהם והוא הנראה
כאומרם מ ה שמוע' שמע ובא להתגייר ולומר ע מ ת
ידעתי כי גדול ח׳ ו כעד ככל חאלוקו׳ת ויהי כמישיכ
קי״ס שמע ובא רמשםכאר״ה רמאוחר כבריאה ע ד י ף
א״כ ע יכ א״י שנבחרה חיינו ט ע מ א משום שנכראת
כאחרונה וע״כ פירושא ראני אל שרי לסכר פי
המינים הוא ראתא לומר לאלק׳ותו די לכלתי חיות
שם ערו״כ אלקי׳ם אקרים ח״ו ולפיכן הודח ולא
כוש ע ת ת ידעתי כי גדול ח׳ וכו׳ אלו דבריו ז״ל
וע״פ זה אני מפרש מדרש אחר כמכילתא ת ו כ א
כספר ע פ ר י ע ק ב וז״ל ת׳ ימלוך לעולס
ו ע ד למת כי כא סוס פ ר ע ת וכו׳ והוא ת מ ו ת
וכמ״א הארכתי ביאורו ו פ א נאמר כמ׳׳ש וחק׳ ח׳
ימלוך לעולם ו ע ד ואין אקר ע מ ו וא״ת למח מתירן
א״מ ממ״ש אלקי׳ם אני אל שרי שאמר לאלחותו די
דילמא כאידך פימשא שאמר לעולמו די אכל
מזהיר ע ל אלקיים אחרים לז״א כי כ א ס ו ס פ ר ע ת
וכו•
׳^ב
חידושים
משכיל לדור
וכו׳ וכני ישראל חלכו כיכשת כתוך הים ועכ״ל
ג מ י ד מאוקר ככריאח ע י ף וא״כ צריך ד פ י מ ש שדי
לאו שאמר לעולמו די דלא משכחת לח כמ״ש וצריך
לומר כאידך פירושא שאמר לאלתותו רי וא״כ יסכר
פי דוברי שקר לבלתי עי־ו״כ אלקי״ם אחרים ושפיר
אמר ה׳ ימלוך לעולם ו ע ד :
ץ ע * פי קוטב דרושנו זח יוכן קשר כתובים חיתח
יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו הים ראה
ו י נ ס ו כ ו ׳ מ ח לך חים כי תנוס וכו׳ מלפני אלוח
<עקכ וכו׳ ע ״ כ סדרן של כתובים וקשח מח ענין
חיתח יהודח לקישו לענין הים ראח וינס אכל
הכוונה כליי מ ה שהקדמנו דע״י איי שנכארמ
מכל הארצות וגם על ידי קריעת יס סוף מוכח
דמאוח׳ככריאח ע י י ף ומינה דפי׳שדישאמר לאחותו
די וז״ש חיתה יהודה לקודשו דהיינו א״י שנבחרה
מכל הארצות וחיח זח -כ מ ע ר כ ח אל הדרוש וז״ש
מים ראה •וינוס ואתא ת מ ח ולמה מ ה לך הים כי
תנוס והרי אתת נכראת כיום ג׳ והאדם כששי
ומוקדם כבריאה ע י י ף וע״ז חשיכ מלפני אלוח
*יעקב שתשאר אלהותו קיימת כלומר י א ם לא היה
גקרע הים היה מוכח י מ י ק י ס כבריאה ע י י ף וא״כ
פשוק אני' אל שדי שאמר לעולמו י י ואין חוכחמ
למינים דאין ע ו י מ ל כ ת • אכל השחא מ ק ר ע חים
מוכח י מ א ו ח ר כבריאה ע י י ף וא׳יכ צ׳״ל יא״י
נתאחרה כבריאה י ה י א ע י י פ א גמיש היתה יהודה
לקישו וא״כ מינה צ״ל י פ י ׳ אני אל שיי שאמר
לאלהותו י י י א י פי׳ לעולמו י י לא• יכון וכמ״ש ־*
וכזה יסכר פי המינים וז״ש מלפני אלוה יעקככמ״ש
%אל זח א כ י ט כוונת פסוק כי אני ח׳ לא שניתי
ואתס כני יעקב לא כליתם והכוונה שאומר
לחם השי״ת אני ח׳ לא שניתי ״ כלומר אלתותי לא
שניתי כי א ס ח׳ א ח י ואין אלוח מכלעדו ו א מ ט ו
לתכי ואתם בני יעקב לא כליתס כקריעת יס סוף
רכלום לא נ כ ק ע הים רק מלפני אלות י ע ק ב דהיינו
אלםותו יתכרךוכמ*ש ג
ג א ו פ ץ -ד א י צ א פ ל ו ג ת א א ס מוקדם כבריאה ע י י ף
או מאוחר כבריאת ע ד י ף ותיא נמו
פלוגתא ד ח נ ה ו תנאי אי צדיקי ע י י פ י ממלח״ש
•או להפך כי מאן יס״לייצייקיס ע י י פ י ס׳ילימאוחר
ככריאח ע י י ף ולכך םצייקים שהם מאוקרים ל־1ם
ששי ע י י פ י מ מ ל ח ״ ש י נ ב ר א ו כג׳ ומאן י ס ״ ל י מ ח ״ ש
ג נ י י פ י ס״ל י מ ו ק י ם כבריאה ע י י ף ומשו״מ כיון
דמלמ״ש נ :ר א ו כג׳ מ ס ע י י פ י מ ם צ י י ק י ס שנתאחרו
בכריאמ ע ד יום מששי כמבואר ג
* ע ו ל לאלומ מלים כמאמר ממיכלתא הנ׳׳ל $.׳
*1
2ד
ע ל התהיי־ים
ימלוך לעולס ו ע ד י למה ניבא סוס פ ר ע ה תחיליי
נקיים חקירת סמפרשים ז״ל כמ״ש רז׳׳ל ר׳ יהודה
אמר בשעה שנא משח לישראל ואמ״ל כחיש חזה
אתם נגאלים אמ״ל משם רכינו היאך אנו נגאלין
והלא חשי׳ית גזר אומר ו ע ב י ו ם ו ע נ י אותם ת׳ שנח
אמ״ל הואיל וח1ץ כגאולתכםאינו מגיטכחשכונכם
אלא מ ד ל ג על החרים מקבץ ע ל ח ג כ ע ו ת ואין
הרים וגבעות אלא קיצין ועבורין ובו׳ וחהו בח
חז״ל ובאמת היאך נתקיימה מחשבת ח׳ שגזר ת׳
שנח וחם לא עביר ר ק ר ד ״ ו ונחסר קץ שנים ונאמרו
בזח כ מ ה תירוצים ״ וזה יצא ראשונה י מ ח שנתרבו
ישראל שלא כדרך ט ב ע כ מ י ״ א ובני ישראל פרו
וישרצו וירבו ויעצמו למ״ד ששם ככרס אחד ולמ׳׳ד
ס׳ מכרם א׳ וכזח חלשימו המנץ ל מ ה שראוים
לעכוד ע מ י ת ת שנח עשו אותו כזמן מ ו ע ט מכוח
,
דיכוי האנשים וזח ח ט ע ם נקרא וכוי חכנים :
ו כ ז ה פי׳ כילדותי כוונת מפייטן כחושענותליום
ששי יז״ל נ ט ע אשל כקץ שכיס ששחעכ״ל
וראשונים ז״ל אחזו צער כזה יולי נראח ד ח ' 1
נ ע י ז סופו כתחי׳ כאילו אמר יכורך כששח קץ שנים
וח׳יפ בשביל שנתברך אותו ח ו ר שחיו כמצרים
שחיו יוצי־ות ששיח מכרם • א ׳ וז״ש יבורך כש״שמ
פי׳ ע יי כרכה זו שנתברכו ששח דמיינו ששם מכרס
א׳ כזה נחסר לחס קץ שנים החסר מ מ ס פ ר ת׳ שנח
כמ״ש וחיא כוונתו כחושענות ליום ח׳ וז״ל ספורי
עשר יצאו ממאסר עצם נא מחוסר עכ״ל• וחוץ
מממכוון עי׳ כ מ ה שאמרו רז״ל אין הכרכם שורח
לא בדבר המנוי ולא ג ד כר ה מ ד ו ד אלא כדבר
חשמוי מן העין ומציבו שישראל נמנו עשר פ ע מ י ם
כידוע וז״ש םפורי עשר שקא* על י׳׳ש שנמנו עשר
פ ע מ י ם על זם א מ ד פצם נ א מחוסר ר״ל הצלם
מחוסר ר ל מחוסר מ ח ח ס י מ ן התלוי ונדבק כנמנים
ועל פי דרכנו יוכן חכי רמ״ש פצס נא מחוסר
קאי אמ״ש יצאו מ מ א ס ר וספ ' ספורי עשר
שיצאו מ מ א ס ר דהיינו גלות מצרים אני מכקש שפל•
נא מחוסר גלות מצרים שחסר לחם ק״ץשניס כמ״ש
באו:ן ש מ ו ע י ל :
^ י ד תי׳ דקושי השעבוד ל א חיח ככלל סגזירמ
השלים תמנין כאילו נשתעבדו ת׳ שנח ו ט ע ם
זמ ביארו חרכ שמ״י כאופן זח דקי״ל כר׳ יאשיח
דס״ל וי׳׳ו דרשינן לחלק ומ׳ינ כיון י כ ת י ב ו ע ב ד ו ם
ו ע נ ו אותם מיינו או ע כ ד ו ת או עינוי ולא כ׳ יחד
ו מ ס ש ע ז מ מ ו לרעם ושעבדו אותם וענו אותם גרם
לשיצאו ק ו ד ם זמנם וזמ נראמ לי רמז כדברי ד מ מ ע ״ מ
א ח ת דבר אלקי׳ם שתים זו שמענו כי עוז לאלקי׳ס
ד
־
¥
,
ד
וחוץ
73
חידושים
משכיל ל ד ו ד
ענ
על התהלים
,
ימה אמר ר אבא כר כחנא א״ל אלו סוות תרעיא
וחוץ מחמכוון פי׳ בילדותי כמי׳ש רז״ל כתיב כרא׳
דימא ופי ו״ל לשון ש ט ר ח וקריעה כמר״א עלח
כרא אלקי׳ם וכתיב כיום עשות ם׳ אלקי׳ם ארץ
הפורץ לפניהם ולפי ררשח זו דכרכת ריבוי הזרע.
ושמים י ותירצו מתחילה עלת כ ד ע ת המקום לברוא
נרמז כמאמר והיה זרע} כ ע פ ר הארץ כפשטיח
את םעולס במרת הרין וכיון שראמ שאין םעולם
מתקיים שתף מרת״ד ע ם מדמ״ר ובזתיפי׳ ע0וק~ -שיהיה חריכוי זרע כ ע פ ר אשר א ס יוכל נמנ.ית א ת
ע פ ר הארץ י והנה לפ״ז כ׳ הכטחי־ת כ ע נ ץ רי 5יי
עזרנו כשם מ׳ עושם שמים וארץ פי׳ עזרנו כשם
זרע והבטחת קי*ס והשתא אי אמרינן וי״ו ופרצנך
ש׳ וכרי שלא מ ט ע מ דמיינו שם מ׳ לכד רםיינו מרת
לחלק לא חיה מקום לקיי׳ס דאיכא למימר ראו א ו
תרחמים לזת פי׳ שיחותיו עושמ שמיס וארץ דמיינו
קאמר או דיכוי ורע או קריעת י״ס וכיון שככר
משם שכרא בו שמים וארץ דמיינו כשיתוף מדם״ד
קיים לחם ריבוי ורע סיס מקום פטור מקי׳יס ע ״ כ
ע ם מדמ״ר וז״ש עישמ שמים וארץ ומוא מנרצמ
וא״כ מוכח מקי״ס דוי״ו להוסיף ומינם דגם וי׳׳ו
כפסוק זת עצמו אחת דכר אלקי׳ם ד״ל ר כמקום
רוענו אותם להוסיף וא׳יכ עדיין לא משלימו ח מ נ י ן
אחד ראינו כי אחת דכר אלקי׳ם רייקא כמדם״ר
ומשו״מ סכרז למימר ח׳ יכ?לון ולא ח׳ מ ל ן כמ׳׳ש
ומיינו כפסוק כראשית ובמקום א ח ר ,ש מ ע נ ו כ׳
ע ו ד תירצו ז׳״ל דחשכינח שתיתת כגלות מצרים-
ד3זיינו מרמ׳׳ד ומדמ״ד וז״ש שתים זו שמעכו ומיינו
חשלימת חמנין'״ ו ע ו ד תירצו קי״ל תקדש
כפסיק כיום עשות ם׳ אלקי׳ם ארץ ושמים לז״א כ,
מ פ ק י ע מירי שעכור וע״י שקבלו עליהם עול תתורמ
ע ז לאלקי׳ם ד״ :ר״ם עשם כן בכוונם לסייע ע צ מ
דאיקרי קדש לח לכן ה פ ק י ע השעבוד ויצאו ממצרים־
כבריאת מעולם ובקיומם דאי לאו סכי מתקיים
ועל פי חכאר ת ז ז יתבארו לענ״ר כ׳ פסוקים כפ׳
כודאי כמ״ש:
שמות וכת תארס ויאמר משה אל חאלקי׳ם מ י
ממכוון יוכן תרמז ע ״ כ שרצת לרמוז ט ע ם
1לפי
אנכי כי אלן אל פ ר ע ה וכי אוציא את כני ירראל
שיצאו ישראל קורם זמנם ממצרים ומיינו
ממצרים ויאמר כי אמיח ע מ ן וזח לן האות כ י
כמ״ש משום ד״ם לא גזר רק אחת מ״כ דכריס או
אנכי שלחת ן וכו׳ וי״ל מוי כוח של מקכ״מ ע ם
*בדות או עינוי ו ה ם ע ז מ מ לרעה לכן נשלם םמנין
מ ר ע ״ מ כמאי פליגי ונראח רמשם ס׳יל דא׳׳א שיצאו
וז״ש אחת רכר אלקי׳ם רתיינו לא דבר אלקי׳ם רק
כאותו זמן שעדיין לא שלמו ימי עוני וז״ש וכ*•
אחת מ״כ רכריס כמ״ש ע ב ד ו ת א ו עינוי ועכשיו
אוציא את כני ישראל ממצרים ד״ל עכשו דלא-
שתים זו שמענו שנשתעבדו כ״כ ע י ד י ת ועינוי וזת
משלימו מזמן כ א י ז מ ט ע ם אוציאם ותשיכ לותשי״ת
לנויבוסא דילמון וסייע לאלקי׳ם שיצאו,קודם זמנם
תשובה נצחת בזח כאומרו כי אחימ ע מ ן וחיינו
'וקיימו וקבלו עלימם עול מתורמ ומצותימ ואלמלא
כ ט ע ם חנ״ז שהשכינה ש ח י ת ח ע מ ה ם כגלות משליממ
נשתחי ישראל כמצרים אחר זמן רד״ו שנים מיו
ממנין וז״ש כי אמי״ת ע מ ן כגלות מצרים וכינוי
משתקעין כמ׳יט שערי ט ו מ א מ כמ״ש ז״ל כשם
אמים שם לשכינמ ד״ל כי שכינמ שנ״ק אמימ ע מ ך
מזומ״ק:
כגלות מצרים ומיא משליממ ממנין ומפני שיקשמ
וזה כוין ממכילתא הנ״ל לממ כי כא ר״ל מ ת כ ו ו ן
ע״ז ושיאן איפ״ל שמשכינמ מיתם כגלות מצרים־
לשאול שאלת םמפז״ל ט ע ם למ״ש ישראל מ
וםרי ארץ מצרים מליאמ גילולים וארץ ט מ א מ
ימלוך ולא מ ל ן וז׳׳ם מ׳ ימלוך לממ ר״ל לממ אמרו
תקרא ואין נכנסה שם השכינה וע״ז צ״ל דקיי׳ל
מ׳ ימלוך ולא מ׳ מלך ומשיב כי בא סוס פ ר ע מ
כהן מ ט מ א לכנו כמש״ל ולכן כיון שישראל כני
וחענין במ״ש ז״ל ט ע ם לזה לפי שהיו סבורים ישראל
השכינה כמ״ם כנים אתם לח׳ אלק יכם לכן נדחקה
שעדיין לא השלימו הזמן של ת״ש ואכתי עבדי
וישכח שם ע מ ה ם וםהוכחם שאנו כנים מרין קכלת
פ ר ע ח נינחו ו ס כ מ ח כי עדיין השטר קייס עליהם
מתורמ דקי׳ ל גוי שלמד תורמ חייב מימים ונתנו
לפרעו אח״כ וכשישלמו אז יאמרו גאולי ה׳ מלך
ט ע ם לזם משום ראו״ם דין עבדים להם ו ע ב ד
וז״ש המדרש כי כא ס ו ס פ ר ע ה ד״ל מפני שחו״ק
ממשמש בשרביטי של מלך חייכ מיתממשא״כ ישראל
ע ״ ט זה שעדיין לא השלי׳ חזמן וחיינו משוס רוי״ו
קבלוה וחיים הם למוצאיהם משום ררין כניס למס
למוסיף ודילמא יי׳׳י לחלק כמ״ש לז״א כי כא ס ו ס
ולא דין עברים ובפנים לא שיין זח ולזה ה ב ל י ע
פ ר ע ה וסיפיח דקרא דכתיכ וכני ישראל הלכו
לו ח׳ ז ת כי• כריו כאומרו וזח לן חאות כי א נ כ י
כיבשה בתוך סיס דהיינו שנקרע לחם את סיס ו ע ״ כ
שלתתין כאוציאך ובו׳ ד״ל כי זח לן האוח ומופת
משום דדרשינן וי״ו להוסיף ו ה ע נ י ן מ״ש חרב ש מ ע
כי מסיכת אנכי שהיא השכינח כמד״א ע מ ו אנכי
יעקב ז״ל פ׳ כשלת דף פיו ע׳ ג אמ״ש במדרש ופרצת
,
ר
,
,
כצרח
/זד
משכ<ל ל ר ו ד
חידושים
צרח שלחתיך להוציא אותם מ א ״ מ והוא באוציאך
•את ה ע ם תעכדון וכוי דהיינו קבלת חתורח ע ל הר
׳סיני וק׳ ותרי עבר תמשמש כשרכיטו של מלך חייב
•מיתמיוצ״ל שאתם ״בבחינת בנים ולא בבחינת
עבדים וא״כ בזה שפיר ירדה תשכינת למצרים ד כ ח ן
מ ט מ א לבנו כמ״ש וא״כ השלימה חמנין ומשו״ם
צדקתי למימר לך כי אנכי םלחיתיך י ולמטה יתבאר
ע ו ד פ׳ זח כס״ד •
1ע ל פי חכאר חזת י ת כ א מ רכרי תשי״ת ליעקכ
א פ נ ו כפ׳ ויגש אנכייאלק׳י אכיך אל תירא
מדרס מצרימם כי לג• י ג מ ל אשימך שם אנכי ארד
ע מ ך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ע״כ :
•והעני! שיעקב אע״ח כההוא פחרא הוא יתיכ
דשמא ירידה זו למצרים אין לס עלייה
ל ו ע ׳ רשמא ישכושם זמן ת׳ שנח ואם יחיה כך
לא תקום ע ו ד כמ״ש כשם םזומ״ק דאלמלא כשתמו
ישראל אפילו שעה אחת חיו משתקעים כ״נ שיט
ולזה נגלה אליו םשי״ת בחלום דבר בוי ויאמר לו 12
תירא מרדה וכוי כי אני מבשרך שיצאו קורס זמן
ת׳ שנח ונ״ט לזה קצת ממ׳׳ש והחל ואמר כמאמר
אנכי אלק׳י אכי״ך שם רמז מ״ש רש״י ז״ל רהגלות
מתחילה׳ מימות יצחק צא וחשוכ וז״ש אנכי אלק׳י
אביך דהיינו יצחק ולרמוז לו כדרך רמז נעים•דמימות יצחק אכיו התחילה מגירית ולא ישתעבדו
במצרים חתי שנה כילה והוסיף עור לומר כי לגוי
ג מ ״ ל אשימך שם רמז ל ט ע ם ריבוי הכנים במ״ש
ועור בה שלישיה במ״ש אנ^י ארך ע מ ך מצרימה
שם רמז שהשכינה ירדה עימהם יחיא* משלימה כמ״ש
וז״א אנכי ארד ע מ ך וע״י כל אלה ח כ מ שיסייע
שאנכי אעלך ג ס ע ל ה קודם ה ז מ ן :
־והוא הנרצח בפסוקים פ ' וארא ופה חארם ושמי
ח׳ לא נודעתי לחם וכו׳ ע ר ואזכור את
בריתי .ומצורף לזה דברי סרב כס״תך כדמשי פסח
יעל פסיק וירא ת׳ כי סר לראות ואמר מ״ר דמרע׳ית
נרמה לו שישתעבדו יש׳ למצרים ע״י חיותם שפגמו
,.במוחין עצמם שמם מ״ר מויו״ת שמספרם ס״ר
־דמיינו י׳ פ ע ׳ כיו עולת סיר וירא מ׳ כראיימ שכלית
והכן כדעת משח עכרו שדעתו לראות ס״ר דמיינו
ש פ ג מ ו כמנין ס״ר כמ״ש ובזה ישתעבדו ם״ר שנים
מכ״מ ויבא אליו האלקי׳ם ויאמר לו אחיה אשר
אחיה ד״ל שלא פ ג מ ו רק בלבושי המוחין ולא
במוחין עצמם לפי שעדיין לא חיח המלאך רק ג׳
.גו ג׳ והלבושים סם י׳ אתית וחם מ ס רר״ו רעשר
פ ע מ י ם כ״א מש׳ אהיה עולה רי׳י כמנין רר׳׳ו ולכך
לא נשתעבדו רק רד״ו שגים שפי פ ג מ ן וז״ש אמיח
,
על ה ת ה י י ם
74
אשר אמי״מ ודוק ״ וזהו שאמר כאן םשי״ת ל מ ד ע י ת
ושמי ה׳ לא נודעתי להם דיל ששמי ח׳ דהיינו
סמוחין עדיין לא נודעתי לחם לו״ק חז״א דלא חיו
רק ג׳ גו ג׳ שחס חג 'ת וז״ש אל אכרחם אל יצחק
ואל יעקכ דהיינו ח ל ת כידוע ומשו״ה כיון שלא
' נ ת ג ל ו ממוחי לא בסם היח ה1גם רק כלכושיםם
וכיון שכן סדי נשלם קצם ו ג ס ט ע ם אחר בזחוסוא
הקימותי את כריתי אהס לתת לחם ארץ כנען ארץ
מגו״רימם אשד ג ״ ר ו בס ס ם רמז שמתחילמ מגירות
מימות יצחק וז״ש ארץ מגוריהם אשד גיירו במ
ועור במ וגם א״ני שמעתי אני רמז לשכינמ תנ״ק
אני השלימה כמ״ש והרביעית מיא שמעתי את נאקת
כני ישראל וחענין כמ״ש רז׳׳ל שאמרו ע ״ פ וימות
מלך מצרים מלמד שנצטרע פ ר ע ה ואמ״ל הרופאים
שלו מרפיאתו היא למשוח כש \r.חילריס כקר וערכ
וחיה שוחט קין כ כ ק וק״ן כערכ מילדי העברים
וז׳׳ש ויאנסו כני ישראל וח״ק םרא׳׳ם ע״ז דא״כ מ ח ו
זח שאמר ויאנסו כני ישראל מן העכורה חול״ל מן
חי״לר כפי רכרי רש'י ושלקח לימ כתימא ותירץ
זח חרכ פרייר משם מ״ר דורו כי •ישראל חיו מ צ ע ע
ע ל היות חגלות ת׳ שנח רק כראות םילריס מהרכים
שלא כדרך ט ב ע אזי נתנחמוי כאומרם כי כלי ספק
שחשי״ת ירלג על ס״קץ מ ח מ ת רבוי חכנים וחיו
שמחים כזח ועכשו שנצטרע פ ר ע ח וחיה שוחט
הילדים כמ״ש א״כ אין מקום לדיכוי הכנים כדי
למחר חקץ ומשו״ח נאנחו מן העכורה כי מי יוכל
לסבול חשעכור ת״ש ע״כ וכפי חאמת אורכת וירא
אלחים את כני ישראל וירע אלסים ר״ל יירא אלהים
את בני ישראצ נשחטים וכזה וירע אלחים למחר
לשלחם מן הארץ והיינו ט ע מ א רכתיב וחיח ;רעך
כ ע פ ר הארץ ופרצת וררז״ל מ ה ע פ ר חאדץ.רייש
לכל אף זרעך רייש למלכות וסמוך לזה אמר ופרצת
דהיינו דיכוי הכניס כמד״א כן ירכה וכן י פ מ ץ וא״כ
יש ס :ק אם וי״ו רופרצת להוסיף ולומר ראפ״י כזמן
תגלית יתרכואו לחלק ררוקא כזמן סיותם ש מ י ם
ע ל אדמתם וכיון שפרעה ומצרים םיו סורגים
כילדים מ ש מ ע דס״ל דוי״ו לחלק א״כ מינה גם וי״ו
מ ע נ ו לחלק וא״כ חם ש ע ז מ ה לרעה כזה נשלממ
חמנין וז״ש שמעתי את נאקת ב״ני ישראל דייקא
כני ישראל חם סילדיס הנשחטים ובזה נגאלו'כמ׳׳ש
ו ע ו ד ניט כזת אשר מצרים מעכירים אותם וזח
בארו נח״ק והוא לפי ש אפי נימא דוי״ו להוסיף ונגזר
ע ל כ׳ דכריס מרי כממ שנמכר יוסף לעבד במצרי•
נתבטלה לחם צר העבדות והם ע ז מ מ לרעס לכך
נלכדו בשחיתותם וז״ש אשר מצרים מעבידים וייקא
,
ד
,
,
עכרות
75
חידושים
מ ש פ ל לדוד
עבדות שפוטרים מ מ נ ה וזח חיח להם בעוכריו
ו ע ו ר סיים ככי טוב אורח זו תורה שע״י שקכלום
א י ק מ םקדש וקיי״ל מקרש מ פ ק י ע שעבוד כמ׳יש
וז״ש ואזכור את כייתי שהיא חחורה כמ״ש אם לא
כריתי ובו׳:
?31ה יעלה לנו מן םיישוכ פירוש״י כפסוק ויגד
למלך מצרים כי כרח מ ע ם וימפך לככ וכו׳
פירש״י נםפך לבכם ממ״ש שםרי אמרו קומו צאו
מ ת ו ן ע מ י וכמפך לכ עבריו שמיו אומרים ע ד מ ת י
יחיה זה לנו למוקש וכו׳ ועכשו נמפכו לרדוף אחרי׳
כשביל ממונם ׳״*תשאילוס עכ״ל ד ש י ותימה
.ד מ ש מ ע מ ר כ ר י ו ד מ ה שנח 1ך לבכם הוא מ ס כ ת
ממונם שחשיאלום ואלמלא ממונם לא תיו מ ר פ י ם
אחרימם ומתכתוכ מ ש מ ע למפך שאמר כי שלחנו
את ישראל ממכרינו דמשמע כי נשכיל מעכורמ
רדפו אחריהם ולא כשביל חממין יכן הק׳ הראשונים
ז״ל ולמ״ש יוכן ח י ט כ והוא מתחי' שאמרו קומו
צאו מתוך ע מ י סי׳ל רשמא וי״ו לחלק ונשלם הזמן
אך ע ת ה שראו שנטלו את ממונם א ע ״ ג שככר
נידונו כעשר מכות אמר וראי כמ״ש ואחרי כן
יצאו כרמש ג מ ל חיינו רי״ו להוסיף דן אנכי ואח׳יכ
יצאו וכו׳ ומינח דנו דגם וי״ו רוענו להוסיף וא״כ
עדיין לא הושלם הזמן ולכן רדפו אחריהם ולכן תלו
.ט ע ם ה ע ב ו ד ה כריריפת הממון ע״ר ממ״נ אם וי׳יו
לחלק לי חדרו לתו ממון ואי ויי׳ו למוסיף ישובו
יי • .י ל ע כ ו ר ע כ ו ר ה :
.
י ע ו ד מצאחי ט ע ם אחר ל ט ע ם יצ׳׳מ קודם הזמן
כס׳ שארית יעקב ובו אכין פסוק ויאמר פ ר ע ה
הן רבים ע ת ה ע ם םארץ וםשכתם אותם מסכליתם
.והוא משולל ה ה כ נ ה ועפ״י האמור יוכן כמיש מרב
מכז ל דף מ״ו ע״א וז״ל אמ״ש מרא״ם ע ״ פ כי גיר
יחיה זרעך כארץ לא לחם ו ע ב מ ס ו ע נ ו אותם
שמנולד יצחק ע ד שיצאו ישראל ממצרים חיו ת׳ שנח
שמאמר ת׳ ש׳ דקאמר חשי״ח דכק ע ם מ א מ ר כי
גיר יחיה זרעך כארץ לא לחם לא ע ם ועבדום
ו ע נ י אותם שלפניו שהרי לא חיח שעכיר מצרים
דק ר ״ מ שנח וכוי ולפי דברי מרא״ם באנו למחלוקת
שרשכ״א ומרכ״י ראם ממקרא נדרש לפניו אי אלפני
פניו דלרכרי תרשכ״א מ א מ ר ת׳ ש׳ קאי אלפניו
* דקאמר ועבדום ו ע נ ו אותם וצריכים לחיות כעבודות
ועינוי ת״ש ולדברי הרכ״י מאמר ת״ש צררש אלפני
פניו כמר״א כי גיר יחיה זרעך כארץ לא לתם וא״כ
שפיר מנינן מימות יצחק וכדברי חרא״ם ז״ל עכ״ד
י
עוד
שארית י ע ק כ לעניניו ועיש״כ :
נקדים מ״ל ח ״ ל כענין ריכיי םכנים שתית
על התדדים
עה
כא״מ אשר נאמר כו כן ירכם וכץ יפרוץ אמז'5
שע״ז תכטיח תוא יתברך ליעקכ כמאמר ושיש
זרעך כ ע פ ר תארץ ופרצת וכו׳ אשר חכמים תגידו
מ ם ע ! ד םארץ רייש לכל אף זרעך דייש לכל למלכי
גויס ומלך שראשון שעמר ע ל ישראל םוא פ ר ע ם
מלך מצרים שתתחיל לשעבדם וצנן קדירתם ושם
נאמר ברכת ם פ מ ץ ומריבוי כנרמז כפסוק ופרצת
מלשון כן י י ב מ וכן יפ״רוץ שנתקיים במצרים •
ונל^׳׳ד דגם שם נופל מספק תנ״ז א ם ופרצת
נדרש אלפניו כס״ב םרכש״א ובשכו ד ג ם
במיותם כארץ אויכישם רדייש למלכות ת מ מ יכנו
ל מ ע ט אותם ומוא ל מ מ ס סברתם בפרוץ וריבוי
פ מ ץ מ מ ב ם על ם ע ו מ ד :
א ו כ ד ר ש אלפני פניו כ מ י כ ״ י .וםיינו משיל מ ז מ
מפסיק אני ח ו כ ו מארץ אשר אתמ שוכב עלימ
לך אתננה וכו׳ ומ ״י לומר מפרצת דו״ק כזמן
סיותם על מ א ד מ ה אדמת יש׳ אכל לא כזמן חיותם
כארץ אוי כ ח ס :
ודע כי זחו ט ע ם מ ר ע י ה שכא להוציא את יש׳
מ א ׳ מ ת ו ך זמנם משום דס״ל דמאמר ת שנח
נדרש אלפני פניו כס״כ הרכ״י דקאי אמ״ש כי ג ד
יחיה זרעך כא׳ לא להם ומזמן שנולד יצחק ע ד
אותו יום נשלם שעכוד שטר ת׳ שנח וזו ט ע ם
שהתחלתי לומר משם ש״י וכזם יתכאר פסוק מנז׳
מן רכים ע ח ה ע ם הארץ והוא כי פ ר ע ה חכם ג מ ל
היה במבואי־ בס פר״ד ובפרט לדברי הרב מאר״י
\ ׳ ל רפרעח איהו עורף א״א רקלי1ח רעשיח ובודאי
יש בו ניצוץ דק־־ושה ו ה ח כ מ ה ואחא משיב למרע״מ
באומרו מן רכים ע ת ם ע ם מארץ ראה כי דבריו
כגחלי אש לאמר למרע״מ ראמ דבריך נכיחים
וטוכים ד ח ! ס ו ק נדרש אל:ני פניו אכל זה לא
יוצדק דא״כ היאך פרים ורכים כארץ לא לסם ו ה א
כיון דמפסוק נדרש אלפני פניו כחכ' חרב״י מ ע ת
דגם פ׳ זח מפרצת הייני בזמן שוושבים ע ל אדמתם
מ ק א וא״ב איך פרים ורבים ע ת ם ע ם מארץ ר״ל
ע ת ה דייקא בזמן ה י ו ז ם בארץ לא לחם וא״כ מ ז מ
מוכח דתפסוק ופ״גת נדרש לפניו כסיכ הרשב״א
וחייני מ ע פ ר האיץ דייש לכל א1י' כזמן דריישי
למלכות וא״כ ג ס ־סוק ועבדום'וענו אותם ת׳ שנת
קאייאלכניו דהיינו ועברוס ועני אותם ולא אגר
יחיה זרעך וא״כ עייין חסר להם ק״ץ שנים לתשלום
ת שנה וא״כ תימא עליך דע־״י פש״ו גכייהו ע ו ד
רכות כשנים וא״כ וחשכתם אותם מסכלותסאתמהא
לאל משקל זתיורר יפותח מאמר המגיד וירא
.את עונינו זו פרישות וכו׳ ע״כ יי״ל מ ם
,
,
,
,
,
סכת
#ו
חידושים
משכי
£כח יש בפרישות ר״א למהר לשלחם מן הארץ הלא'
ךכר הוא ועיין כש״מי מ״^ולי אניתדל המלח׳
)משקה מימיו אומר פי׳ ע״ר שפי׳ והענין דהואל־
ועינגת ומצרים גזרו אומר בפרישות ד״א למעטס
מפיו ודנו לומר שאע״פי שנתכרך אכיאם יעקכ
כאד לו ית כריבוי הכנים כאמור לו ופרצת וכוי
משמע רס״ל דנררש הפסוק אלפני פנוי וקאי רוקא
טמן היותם על אדמתם ולא כזמן חיותם כאי^ץ
אויכיםם עמת אד״מ:
Q'pSשיטתם זאת טמנו נלכדו רגלי'ח 5כשחיתותם
שהפסוק נדרש אלפני פניו אשד זם יורה דגם
מאמר ת׳ שנם נדרש אלפני פניו אס גר יחיה זרעך
וכו׳ והתחיל זמן מימות יצחק ונשלם םק״ץ ויגאלו
ממצרים וזםו שגרם לתם ע' ר וירע אלהים:
בלהבין עוד מאמר המכילתא מנ״ל; ם׳ ימלוך
לעולם ועד למה כי כא סוס וכו׳ וחעינין
כמ״ש תרכ ש״מי כפ׳ וארא דף ע״ז ע״כ וז״ל
לענינינו והנם יש ספק כמאממ י״ת כי גיר יתים
זרעך כארץ לא לחם ועבדום וענו אותם ת׳ שנת
דלר׳ יוחנן יאודה דס״ל מקרא נרדש לפניו חי׳נ
כנ״ד קרא ר״ת שנח נדרש לפניו על כארץ לא לחם
דת״יינו ארץ מצרים כמ״ש חאריי זי׳לע״ש שנא׳ ואת
העם םעכיר לערים ולפי זם צריך שיסו ת״ש
כולם מצרים דחכי חות התנאי מפורש ולרע״ק
דיריש מקרא מאחריו ה״נ מ״ר קרא רי׳ת שנם
נדרש .לאחייו אוגם את הגוי אשר יעכודו רן אנמ
שהוא כ״ס כעשרח מאמרות $5שלו '6ת׳ישנח ס>א
כשאר גליוח ואסכמוח אקרא ת׳ שנה וגס את הגוי
ודרז״ל לרכות ד׳ מלכיוח שגס חם כלים על מה
שמשעכדים את ישראל ולפי זה תדין נותן לתוציאם
מא״מ כל עת שירצח דררשינן קרא לאחריו כס״כ
דע״ק רקאי א״ת שנח על וגס את תעכו״ס רתיינו
בשעבוד שאר מלכיות כמ״ש עכ״ל • וז״ש ה׳ ימלון י
לעולם ועד למה כלומר למה אמרו כלשון חזה
.ולא אמרו ח׳ מלך א״ת משום שעדיין עברי פרעה
רמ״ייכו משום דמקרא נדרש' לפניו אקרא דכארץ לא
לחם דחי״י א״מ'דילמא כמ״ד מקרא נדרש לאחריו
וא״כ השתא מיחא כני חורין מפרעה לז״א כי כא
סוס פרעה וכו׳ ומשם מוכח דמקרא נדרש לפניו
והענין כמ״ש כעניותין כדרוש יתרו כענין שבועת
המבול דכתיכ כה ולא איםיף לחכות את כל חי
כאשר עשיתי ושס יש ס*ק אי ולא אוסיף דקאמר
קאי ע״פ כאשר עשיתי שהוא אחריו א״כ משמע
מינה דכאשר עשיתי דהיינו מכול כראשון שהוא
על כל מעולם אינו מביא עור אבל על אומה אחרית
5
1$
על התהלים
לדוד
6ד
מביא ואי.קאי אלוניו אט יצר לב האדם רע
מ׳נעריו א״כ א&י׳ על אומה אידיה אינו מביא
דמדי תוא טגצמא וכמו שתארכתי כדרוש יתיר
עשכ״י ומדמצינו שהוליך ת׳ את פרעת וחילו כי״פ
ולא הכיא עליהם במקומם ש״מ משום שמעת
המבול וםיינו׳משום דהמקיא נדרש לפניו וא״כ
בני׳ר נמי מקרא ד״ת שנה נדרש לפניו אכארץ לא
לחם וא״כ עדיין לא תשלימו תזמן תכתוב עליתם
וא״כ אין לומר ח מלך דאכתי עכדי $רעח נינחו
וכמש״ל :
ו ד ר ך וו אלן להכין מאמרן ו״ל ויאמר לחם
מ׳׳מ למה משה ואהרן הפריעו וכו׳ מחו
למה אמ״ל אחם למה ודבריכם למה לכו לסבלותכם
אמר ריב״ל שבטו של לוי פנוי חיח מעבדות פרך
עכ״ל ונחחבטו בו ראשונים ואחרונים הלא חם
כתבו כאצריהם וכט^רתם ומקום הניחו לי מן
תשמים לםתגדר כו ומצורן לזה דכרי םרכ פר״ר
דרוש ר׳ דכתכ דטעם שלא נשתעכדו שכטו של לוי
כמצרים משום שלא נטלו חלק כא״י רםיינו טעם
םשעכוד לכל ישראל כשכיל א״י כמ״ש רש״י ע פ
וילן אל א ת מפני יעקכאחיו ופירש״י מפני שט״ח
דכי גר יחיה זרען וכו׳ א מ ד עשו אלן לי מכאן
ואין לי חלק במתנת א״י ולא כפריעת חחיכ משמע
ד*״ל לרש״י שמתנת א״י וגזרת כי גר יחיה זרען
םם רכרים דשייכי אהדדי דמי שזוכה כא״י חייכ
לפרוע החוב סנז׳ ומשו״ח אמר אין לי חלק כא״י
ולא בפריעת החוב • נמצינו למירין שלא זכה בא
ולא פרע חחוכ לכן לא בירושת א״י וא״כ איפת
שבטו של לוי שלא חוח לסם חלק בא״י לפיכן לא
הוטל עליהם חוב דמצרים :
רגם כענין זח נופל חספק חנל׳ דכתיב
לעיל מזח אני ה׳ אשר הוצאתיך וכו׳ לתת
לך את חארץ הזאת לרשתה ואח״כ כתיכ ידוע חירע
כי גר וכו׳ ואח״כ יצאו ברכוש גדול וזת תוא תשפק
אס קאי מאמר ועבדום וענו אותם ת׳ שנת אקרא
דלעיל דכתיב לתת לך את הארץ הזאת לרשתם
לומר דירושת א״י תלוי בשעבוד ח׳ שנח וכ״ס רשיי
הנ״ל או נדרש לאחריו אואחרי כן יצאו וכו׳ לומר
דהשעבור תלוי בביזת םמצרים כביאת א״י ונ״מ
טוכא דחם הדבר תלוי כביאת א״י א״כ שבטו של
לוי שאין לחם חלק כא״י אינם חייכים כפריעת
חחוכ ואס הפשוק נררש לאחריו ותלוי חדכר ככיזת
מצרים א״ר יצא לנו דשכט לוי כמי ישתעכדו רגם םם
נטלו חלקם חוץ ממרע״ה מתעסק כנטילת ארונו
של יוסף ומרמצינו שלא נשתעבדו שבטו של לוי
,
,/
נשמע
77
דרוש לשכת
משפל לדוד
נשמע דחמקרא נדרש לפניו כמ׳יש:
מ ע ת ה נחדד אנפץ למאמרינו אתם לממ
כלומ׳ דפרעת ירע גזירת ת׳ שישתעבדו
כמצרים ארכע מאות שנת ועכשיו ראת דאת דכא
מרעי׳מ לגאלם ועדיין לא מימי רק רד״ו שנים
דחשכ פרעמ כן מית כדעת משמ לומר דמפ׳ נדרש
לאחריו או גם את תגוי וכו׳ רת״ת שנמ מיא כמצרי
וכשאר ארצות ולפיכן רצת לתוצאם •קוד׳ תזמן
אכל אי תות סיל דמקרא נדרש לפניו אכארץ לא
למם אין לתם כיתמנוס מא״מ ע״ר שיש למו תענין
כי כן מימ מתנאי מפורש וע״ז כא פרעמ לת״ק
לתם ק״ו מזקת כאומרו אין עלת כדעתכם לומר
דמקרא נדרש לאחי יו וכשכיל כן אתם רוצים
למוציא את כני ישראל דא״כ איפמ אתה למת כלומר
אתם למם פנויים מתעמרת וכי אין אתם ככלל
כי גיר ימית זרען אי׳ו עכ״ל לפי שלאנטלתם זכות
כא״י לפיכן לא מוטל עליכם פריעת חחוכ א״כ
מוכח כיון שחדכר תלוי בכיאת תארץ שםמקרא
נדרש לפניו יד גם פסוק ת׳ שנם קאי לפניו אכארץ
לא לםםוצריכם לםשתעכדכמצ׳ כל ם״תשנתוא״כ
דכריכם למת שבאתם לגאלם ולזם סמן תגמרא
דכרי ריכ״ל שאמר שכטו של לוי וכו׳ לרמוז דטענת
פרעמ כאומרו לממ מיא מצד זם כמ״ש וכפי
תאמת אין זו ק״ו דלעולם מקרא נדרש לאחריו
כדעת מרע״ם ושאני שבטו של לוי רחד טעמא
אית לםו ומיינו משום שעתידין ליטול מארון מתורת
על כתפם אין ליטול חלכנים והחומר וכמי ש תרכ
פרשת דרכים עש״כ..:
ועפ״י קוטכ זח נוכל להכין כוונה אחרית כפ׳
שייעדתי למעלה ויאמר משה מי א נ כ י כי
אלן אל פרעת וכי אוציא וכו׳ רי״ל כפל חענין
דמית די לומר כי אוציא וכו׳ וליל מי אנכי וכו׳
והשתא יוכנו םדכרים כס״ד דמשח חשכ לומר
דתטעם שלא נשתעכדו שכט לוי תיי׳ משום שלא
צטלוכחלק א״י וא״כ מוכח דמקרא נדרש לפניו
כמ״ש וא׳יכ י״ש אין לסם תקומת ממצרים עד כלות
ת״ש וז״א מי אנכי כי אלן אל פרעת כבן חורין
ולא נשתעבדתי עם כל ישראלי א״ו דמוכח כי
המקרא נדרש לפניו וכמש וא״כ וכי אוציא וכו׳
קודם זמנם שמעתמ אין לי פת לתשיב לפרעת ע״ז
אם אני אומר לו דםפסוק נדרש לאחי־יו יקשם לי
על עצמי ושכטי ולזת תשיכו תשיית דאין מזם שום
מזק דלעולם מקרא נדרש לאחריו ויצאו ישראל
מארן מצרים וטעם שכטן משום כי אמימ עמך
כמחציתן ע״י נטילת מאמן ומשום מכי פטורים
,
כלה
ולא נאשר תשכת דמלוי ככיאת .מארץ וכמיש •
ו י ת פ ר ש עוד מאמר אתם למה ואין דברי ריב״ל
מקושרים עמו בשאקדים עמדי דכרי
מדרשן סרב זרע כרך ז״ל ס׳ ואלא ח'כ רף כ״כ וז״ל
ואיפשר כמאמר משה למת מריעות לעם מזמ לממ
זת שלחתני דרצמ לת״ק כממ״נ ותוא דק״ל לממ בא
קושי משעבוד בממ שמכביד עליםס מעבידמ וע״ז
כתבו מראשונים ז״ל שבא למשלים מזמן כנ״ל ואשא
ק״ל למרע״מ דא״כ למת זמ שלחתני כלומר למת
תמימ מגאולמ ע״י שלא ע׳יי עצמך כשלמא כל״ז
מוא טעם לזיז ראם מיתמ מגאולמ ע״י עצמן
מיתמ שלמה ואין אחריה שום צרה ושעבוד וכמו
גאולת מעת׳׳ל שתמימ ע״י מקכ״ת ובזת תתית
גאולת עולם וכאן כאמת צריכין עוד גליות אחרים
כדי למלאת מחסרון כלל מעילת רמת שנגאלו ע*י
שליח היינו משוס שלא משלימו מזמן עדיין אלא
רא׳׳כ קשמ לממ הריעות כלומר למה כא קושי
משעבוד אם לא למלאת המנין והחשכון של ארכע
מאות שנח וחדרא קו׳ לדוכתין למה זח שלחתני
ולא נגאלו על ידן עכ'ל:
ו כ ז ה שמעתי מפרשים עסוק ולא שמעו tמשמ
מקוצר רוח ומעמדה קשה כוונת תפסוק
כזת לומר שמת שישראל לא שמעו אל משת כלומר
שמוא מגואל האמת וע״י תחיה חגואלח ונ״ט לסם
שלא מיתמ גאולת ם׳ משום ראינת גאולת עולם
דעריין לא נשלם מזמן וספר מכתוכ שישראל לא
שמעו אליו כזמ דסכרי דאין עלימם עוד שום
שעבוד השלים הזמן וזהו מקוצר ריח ומעמדת
קשה וא״כ למה לא תהיה גאולת עולם וע״י המקום
אייו שאינס נגאלים וכמש״לברב׳ מרב ז״כ ע״כנמ״ך
ד ר ו ש ל ש ב ת כל־־יה • ב ע ז ר כ ; ן ך •
גבורה וגדולה ן
בגמ׳ דשבת פ״ט וז״ל דרש ר׳ שימאי כשענז
שמקרימו ישראל נעשמ לנשמע כאו ס רכנא
ממ״ש לכל אחר ואחד מישראל קשרו ב׳ כתרי אחד
כנגד נעשמ ואחד כנגד נשמע עכל״מ;
ה ק ד מ ה כרין רחמנא רימיכ לן תליתאי על יד
תליתא ובחר כנו מכל העמיס ומורישנו תורתו
מקדושח אשי קכלנוח כשמחה וחרוח כאשר מורו
ז״ל וז״ל כשעמ שמקרימו ישראל נעשמ לנשמע יצתמ
ב״ק ואמרח מי גצמ רז זמ לבני שממי׳ש משתמשי}
כו דכתיב גכויי כת עושי דברו לשמוע כקול דברי
כריש עושי וש-ד ל״יזמוע י מפורש יוצא רמאחכע
,
דרוש ש כ ת
פ
משכיל ל ד ו ד
ממדרגת א׳ לתחתונה עלי אמכת שמחלו לי על
ז׳ שנים שנשבעתי גמש״ל ״
ה מ ו ר ם ממנ״ל שישראל קבלו םתו׳ כשמחמ
וםקדימו נעשמ למשמע כמ״ש ודילוגו
כנ״ל ומקשו מתוס א״כ לממ מוצרך הוא יתכ׳
לכפות ממר עלימם כגיגית כמאמרן ז״ל ע״פ
ייתיצכו כתחתית ממר ומרי מעיקרא קכלומ מרצונם
ומקרימו נעשמ לנשמע וכתנאומא אערו שלא
קבלו מרצונם רק תורת שבכתב ולא תו׳ שכעפ״י
לםיות דינים מרובים וע״ז םוצרך םשי״ת לכפיית
ההר כגיגית כע׳״כ קבלות:
והתום׳ תי׳ וז״לשמא כיון שראו אש גדולה חזרו
מפחד ח׳ ומחדר גאונו לכך הוצרך כפיית
מחר :
ועפ*״? איפשר לרמוז אל הפסוקים ויתצכוכחחת׳
ממר יסמ״ל ומר סיני עשן כולי מפני א ש ר
*רר עליו מ' כאש וכו׳ ומכוונמ לרמוז אל תירוץ
מתום׳ וקושייתם מפני שאמר ויתיצכו כתחתית ממ׳
שלמדו מזמ שכפמ ממר עלימם כגיגית ומפני שיק'
קושיית מתוס׳ ולממ מוצרך לזמ ומרי מעיקרא
כת כ נעשת ונשמע רקכלות מרצונם לזת רמז תו׳
סתוס׳ ומר סיני עשן כולו מעני אשר ירד עליו ת׳
באש ושמא מפחד שאש מגדולמ חזרו כמם לתכי
תוצרך לכפיית משר:
ו ב נ מ ׳ סייס ע״ז ואמר רב אחא כר יעקב מכאן
מודעם רכס לאורייתא אומר רבא אף על
פי כן מרור קבלום בימי אחשורוש שכ״א קימו
וקכלו מימורים עלימם ועל ז ר ע ם קיימו ממ שקבלו
כדר והקשו חתוס׳ וז׳׳ל ומא דאמרי כנ-רים שכרת
מרע״ת עם ישראל כרית על תתו׳ בחר גריזים
ומר עיכל י אומר ר״ת שעפ״י מדבור מית ומוי
כבעל כרחם אכל כימי אחשורוש קכלומ מרצונם
מאתכת מנם ומת שכרת כרית ימושוע לעבוד את
ח׳ עם ישראל תתם לא קבלו רק שלא לעבוד ע״ז
כדכתיכ חלילת לנו מעכוד את ם׳ וכ״מ כולימ
ענינא עכ״ל םתוס׳:
<כזה יתבארו לדעתי תני קראין כס׳ תתלים וכמ
תארס אשרי נוצרי עדותיו ככל לב ידרשתו
*אף לא פע ו עולת כדרכיו תלכו אתת ציית פקוד׳
לשמור מאר :
־והכוונה לרמוז לדברי תתוס׳ מנ״ל שכאו כדברי
אדונינו דוד תמע״ת ותוא רמתחילת
יאמר אשרי נוצרי עדותיו ככל לכ יררשתו ד״ל אשרי
למי שמשמר ומצמ ערות ס׳ נאמנת ככל לכ ואינו
שוכר כלכו ממורעמ דזה כודאי קאי כאישור כולל
,
י
H
בלה
ובאישור מוסיף ומפני שי״ק קוש׳ מתרס׳ והרי כיי
כרת ברית עמהם יהושוע לזה חשיב הירוץ תתוס׳
דשאכי ההיא רישושועדלא כרת עמתם רק על ע׳״ז
ודוד משבח למי שעובד ת׳ אפי׳ בשאר מצות וזיינו
אף לא פעלו עולה כדרכיו הלכו ד״ל ל״מ שלא
פעלו עולה דתיי׳ ע״ז אלא אפי׳ בדרכיו הלכו
רהיי׳ שאר מצות תתורח אף דאיכת מודעה רבת
ואחא קאי באישור ומפני שיקשה עוד קוש׳ שתוס׳
א׳ ומרי מיע״ת כרת עממס ברית במר גדיזים
ותר עמל על כל תתו׳ וע״ז לא יוצדק תירוץ דאף
לא פעלו עולמ וע״ז משיב תירוץ מתות׳ תנ״ל
רשאני ממיא דעפ״י מדבור מימ וככע״כ דמי וזמו
שאמר אתמ ציית פקודיך לשמור מאד כלומר אתמ
צוית למצווים שלך וז״ש פקודיך דמיי׳ משת רכינו
ע״ת לשמור מאר וכיון שעפ״י מרכור חיתמ אמטו
למכי תמודעת קיימת ומי שאינו זוכרמ ומקיים
הורתו ומצותיו קאי כאישור כולל וכאישור מוסיף
כמ״ש אשרי נוצרי עדותיו וכו׳:
ו ה ר ש ב ״ א כחירושיו כתכ וז״ל י מא דנענשו
ישראל ומגלם מעל אדמתם אע׳״ג
דפטורים מן מדין כיון ראיכא מורעמ כנ״ל משום
רכלום לא נתן למס תשי״ת א״י רק כדי שייקימו
מתו׳ ומצותים כמו שמפורש כפסי׳ ייתן לסם ארצות
גויים וכו׳ כעכור ישממ וכו׳ זמת״ד :
א מ ג 0קשה ע״ז א ׳כ רי להם כמגלותם ממנמ
כיון שע״כ חיח התנאי אכל למה לקו
כגופם ומונם יש ממם שנשחט ויש ממם שנמרג וצ״ל
כתירוץ כת מקודמין ז״ל ככיטול מורעמ זו רקי״ל
הלומו וזכין זכינימ זכיני דאגכ זוזי גמר ומקני ת״כ
בנ״ד מכאמ רמטי למו לישראל דמעולם מתקיים
בשכיל מתורמ בידוע גמרו וקבלומ ובמקדממ זו
מאריכו ז״ל מרב שמ״י ושא״י עש״ב ״ וגם אני
בעניותי תארכתי כזח וזח נ״ל כוונת ממסרמ ד׳
רעל ממים וז״ל מנמ אנכי מכמ כמטמ אשר כירי
ע״ל םמ״ים ויחנו שם ע״ל םמ״ים כרם מצפור
ששחוטמ על ממים מחיים וזרחש משמש על ממים
וככר פירשתי אותמ כקונטריט תמסרות וכעת יוכן
עפ״י דרכנו מנת אנכי מכת כמטת אשר כידי ובו׳
ד״ל שאומר מוא יתכ׳ אם תראו שאני מכמ כמטמ
אשר כירי לאנשי ירושלים קוא כשביל כיטול תתו׳
כמ״ש על עוזכם את תורתי וז״א על חמים כשביל
תתו שנמשלס למים כר׳יא םוי כל צמא לרו למים
ואמטו לשכי נענשו ומפני שיקשמ ע״ז ומיאך תצא
זאת מלפניו יתכ׳ וםא פטורים מן מדין דאיכא
מודעת רעריין לא קבלות ער ימי אחשויוש ולזת
רצתת
,
1
s
דרוש ל ש כ ת
משכיל לדוד
דצתס תמ״ס ת״כ לתריץ כתירס הדשכ׳יא ר ח ט ע ם
מוא ד ע ״ מ כן נתנמ למס א״י כדי לקיים תורת
ומצותימ וכיון ש ע כ מ נענשו וז״ש ויחנו שס ע ל
•ממים כלומר כלום למס חנו שם כארז ז׳ ע מ מ י ם
מוא על ממים כשכיל תתו׳ וכיון שכטלומ נענשו
והגלם מעליה אח״כ כאת תמס׳ ת ג ׳ לתקשות *ל
תירוץ זם כמש״ל ראם כ ט ע ם זח די לסם כתגלות
איתם מ ע ל י ה ולמת לקו בגופם ובממונם ונשחטו
רוכס כירי אדוניס קשים וז״ש כדם הספור החיה
השחיטה על חמים החיים ר״ל וכי מחוייכין כ מ ה
שאירע להם כרם הצפוד ח ס ישראל שנמשלו לצפור
השחוטה ר״ל למה נשחטו וא״כ חדרא קו״ש לדוכתא
ולזח כאח חמש׳ ח״ד לתריץ תי׳ חנז״ל דכיטול
מ מ ו ר ע מ מוא עי׳י ד מ ט י לתו לישראל מקבלת חחו׳
הנאה וחיה קיום העולם המתקיים ע״י התורה
שנאמר אם לא כריתי וכו׳ וז״ש וזרחה לכם השמש
על סמים כלומר כזאת ההנאה נתבטלה ה מ ו ד ע ה
וחיא וזרחה לכם השמש דהיינו קייום העולם ע ל
ממיס שהיא התורה כמ״ש וכחחיא סכרו וקבלו
כממיא רתלומו וזכין זכיני ולמכי ככטול מתו׳
נענשו עונש חמור בגופם ובממונם מ׳ יאמר
לצרותינו ולקרות ע מ ו ישראל די א מ ן :
ו א ל זח אביט כונת תתו׳ כפסוק ושמעת ישראל
ושמרת לעשות למען ייטב לך ואשר תרכון
מ א ד כאשר רכר •מ׳ אלחי אכותך לך א ת זבח חלב
ודבש ע ״ כ והכוונה מצורף עמ״ש עור ח״רכ ש״י
דף קי״ח ע״ד כביטול ה מ ו ד ע ה משום רכיין
דאכותינו קכלו עליח עול תורה ומצות גם בניהם
אחריהם מחוייכין לקיים עליםם עול חתו׳ כדכתיכ
ש מ ע כני מוסר אכיך ואל תטוש תירת אמך ולכך
אמרו כעשה וכשמע ואמרו זיל ע ד שלא שמעכו
כבר עשו אבותינו וכו׳ ולזה אפ״ל כווכת מכתוב
הנאמר שמצוח חשי״ת לישראל ומזהיר איחס לשמוע
ולשמור מצותיו יתכ׳ וזחו ושמעת ישראל ושמרת
לעשות המחוייכ בו רהיי׳ והגית בו יומם ולילה
ומפני שלא תאמר ו מ ה כל חחררח הזאת והא איכא
מ ו ד ע ה וגילוי ד ע ת ופטורים מן הרין לזה רמז כ׳
ביטולון חנז׳ ראשון לציון כאשר רכר אלמי אבותיך
ד״ל מצר שמוא אלחי אבותיך ע׳יי שקבלו תורתו
א״כ אתם ג ס אתם חייכין מצר אבותיכם וייקעה
ט ע נ ת ה מ ו ד ע ה וםאוכס ועוד ט״א של סריטכ״א
ח ס ו לך ארץ זבת חלב ורכש ר״ל ה ט ע ם הא׳ מצד
א ט ת י ך וזס ס ט ע ס לך ולעצמך *והוא מצד ארץ
ישראל כמד״א ייתן לחם ארצות גנים וכו׳ וז״ש ארץ
*כת חו״ר ור״ל כשטלכם כטלה ה מ ו ד ע ה וחייכין
פא
כלה
לקיים מ ח ו ר ה :
כתבו רוב תמפז״ל ד ט ע ם ביטול מ מ ו ד ע מ
עוד
כ מ מ ממניח מקכ״ת את אות״ע ולא כחר במם
ובחר בנו מכלם ונתן לנו את תורתו כממיא מנאמ
גמרו וקכלוכממיא דתלומו וזבין זבינים פמ׳׳שר א ג ב
זוזי גמר ומקני אוף מכא כנ״ד א ג כ מנאמ דמטיימ
למו לישראל גמרו וקבלו מתו׳ואין כאן מום מ ו ד ע מ :
1כ?ה י ו ק לי מש׳ מכתוב כי לקח טוב שמיא תתו׳
בממיא מנאם שנתתי לכם ולא לאומות מעול׳
בטלמ ממור׳ ולכך תורתי אל תעזוכו ב ט ע נ ת מ ו ר ע מ
וז׳יל רפאל חיים כן ע ט א ר :
אכינת כוונת מנכיא כאומרו רק אתכם
ידעתי ע ל כן א כקוד אליכם עונותיכם והדקדוק
דקדקו אותו במד״ר דנ״ט ע״כ אפקוד הוא תפל
מכלי מלח ונ״ט לפגם אמ״ש ברישא דקרא ו ע פ ״ י
אמות הקודם איש לכאורה דאמר משי״ת לישראל
אס תראו שאני פוקד עליכם חטאתיכס ותאמרו ״יזה
ח״ו כלא רינא כי איכא מ ו ד ע ה רבה כמ״ש לזה נ״ט
כאומרו שחמוד׳ כטלה ומבוטלת וחכיטול תוא רק
אתכם ידעתי מכל משפחות ה א ד מ ה ו כ ח ח י א ח נ א ה
גמרתם כדעתיכם לקכל חתו׳ ומצותים וע״כ אפקוד
עליכם עונותיכם ואין כאן שום ט ע נ ת ס מ ו ד ע ם
והוא שנרצח ג״כ כמאמרן ז״ל רכר זה נשאל
לנכיאם ולחכמים ולא פי׳ על מ מ אכרת
מארץ ע ר שכא מקכ״ם ופירש ו א מ ר ,ע ל עוזכם את
תורתי וכו׳ ע״כ וככר דשו כ ו ק מ א י ד ק מ א י וכתראי
ולענ׳ר נראה פשוט כמ״ש דתמיםתס היא כלפי
המור׳ כיון דאיכא ט ע נ ת אונס א״כ פטו״ר מ ן
הדיו אפי׳ עכרו על ד״ת ו כ א ח ק כ ״ ח ומשיכ תשוכתו
חרמת״ה ויאמר ה ׳ על עוזכם את תורתי אשר נתתי
לפניהם ר״ל ד כ כ י נתבטלת תמוד׳ ותכיטול ה ו א
אחר כתתי לפניחם ד״ל כחהיא ה נ א ה דלפניהםולא
לפכי גויים גמי־ו וקבלו חתו׳ \אין כאן שום ט ע נ ת
ולכך כתחייכו חיו״ג:
א״נ רמש״ל משם תכחומא ר ה מ ו ד ע ח לא חייתה
רק על תורס שכעפ״י אכל על תורה שככתכ כבר
אמרו כעשה וכשמע ולכך כיון שבאותו הדור עכרו
גם ע ל תורה שבכתכ כ י ד ו ע לכן נענשו וז״ש תשי״ת
ע ל מ ח אבדה ה א ר ץ ויאמר ת׳ ע ל עוזבם את תורתי
ר״ל תורה שככתכ שנק׳ ת*רת ח׳ וכיון שכן נענשו
עליה ככיטוצה ונחרבה הכית כ ע ו נ ו ת י נ ו :
ו ע ו ד יוכן פ ס ו ק על עוזכם את תורתי כמ״ש מרב
ש״י ז״ל רף קמ״ג ע״מ ר ט ״ ע שנתחייכו ישראל
כאותו מ ד ו ד של ח י ר ק תכית כמיתה ותשלומין ח ג ם
דקיי׳ל חלכה יו־חת אין אדם לוקח ומשלים רקיי״ל
כדרכם
דרוש שכת
משכיל לדוד
&׳ ותורתו מקדושמ עד אשר שינו מטכע ומקיימו
פימם לאוזנם וכמעשמ דסוער כגמ׳ ממוא מינא
דסוייתלרכאדקא מעיין כשמעתאויתכא אצכעמא
רירימ אתותיי כרעימ וקמייץ כתו נקכען דעא
א״ל עמא פזחא דאקדימתו פומייכו לאודנייכו
אכתי גפחזותייכו קיימתו כרישא איכעי לכו
למשמע א״י מציתו קפליתו ואי לא לא קכילתו
אמ״ל און דסגיכן כשלמיתא כתיכ כנו תומת ישרים
תנחים מנך אינשי דסגן כעלילותא כתיכ כתו וסלף
נוגדים ישרם • ומשום תכי זמ ל״כ כתרים כליא
*אחד מישראל ״ וכן דקדקו ז״ל רכרי מגמ' מנצכ
פתח משער כשעמ שמקדימו נעשמ לנשמע ולא
אמרוכשעמ שאמרו למורות דאעפ״י שלא יקרימותו
ראוים ל״כ כתרים א׳ כנגד נעשמ וא׳ כנגר נשמע
אלא ודאי משום דאם מיו אומרים נשמע ונעשם
לא מיו ראוים למתעטר כ״כ כמרים כי מחוייכים
תיו לעשות רצון קונם לאחר שמוע כקול מ׳ אלמימם
אכל כשתקרימי נעשת לנשמע שנתרמו למת״ש אזי
ממלאכים עטרום כ״כ כתרים ויש לתם תוספת
מעלמ עלסעשיימשםסכי׳ לעשות אפי׳ שלא שמעו
וגם על תשמיעח ששמעו אח״ך ע״כ ת״ר ז״ל:
ובזה יתכאר לרעתי מאמר ממלן שלממ ע״מ
בםפ׳ מנזיר קדש קדשים סי׳ כ׳ מביאניאלבית
מיין ורגלו עלי אמכם ואמרו ז״ל אל תקרי ודגלו
ימלא ודילוגו ע״כ ומכוונמ לחייל כזמ שמדכר
שמע״מ כשם כנסת יש׳ דור שמרכר ,שקכלו תורמ
מביאני אל כית מיין ד״ל :מביאנימק<ר^ אל בית
מיין מיינו תורם שיש כם ע׳ פעס כמספר יין
ודילוגו ר״ל אותו הדילוג שדילגנו שהקדמנו נעשס
לנשמע שאינו מן חחכע הנח המטיב לנו עיטור•
כ׳ כתרים וזשו שאמר עלי אמכמ ואם תמנס מלת
אתכם ג״י י״ג כמספר כתרים מס׳ קטן שעולת י״ג
רמז כ׳ כתרים תנ״ל:
אי נסי יוכ״ן כמ״ש מגמ׳ ע״פ ת׳ מסיני כא
<זרח וכו׳ דכשמלן אצל אומ״ע לתת למס תתורמ
מתיןילו לעככ דמיינו כיני ישמעאל אמרו מש כתיכ
כמ אמיל לא תנאף אמ״ל ככר מצויים ירו ככל
*•כן כני עשו אמרו ממ כתיב כמ אמ״ל לא תרצח
אמ״ל ועל חדכן חחית כאותה שעמ חזר מקב״מ
על אכסניאשלו כנסת ישראל וקבלות כשמחת ״וזת
ממאד מיטיב דממ שמלן מקכ״מ אצל אומ״ע
לתת לממ מתודש לא מצד שדעתי מיתמ לתתמ למם
דא״כ לממ תתחיל להם בקשית ודילג למס מצומ
א׳ דאנכי וכו׳ ומתחיל לכל אחר מדכד ממונעי
אלא וראי דרעתו לשתמ רק לישראל אלא משום
כלה
*7
התרעומת שלא יתרעמו למחר באומרם אלמלא
נתן מתו׳ לתם היו סם מקיימים אותת לכן הוצרן
לכוא אצלם שכיסם יענם כס • וזה נראת כוונת
תכתוכ םכיאני אל כית מיין כלומר מתו׳ אומדת
תקכ״ת תכיאני אל כית מיין דתיי' ע׳ אומות חתו
תיין ימיי׳ ג״י ע׳ ודילוגו ד״ל שדילוג שדילג
מקכ״ת לאו״מ כתתו׳ כמ״ש מת כתיכ כת לא תרצח
וכו ולא אמ״ל אנכי וכו׳ זמ כודאי עלי אמכמ כרי
שלא יקכלוני אומ״ע שלא יקיימוני רק ישראל
שיקיימוני מאמכמ י
מ!וד לאלום מלץ כמ״ש ז״לטעם שמסתר מקכ״מ
שכר תמצות מוא מטעם כדי שלא ימיו כני
ארםשוקלין תמצות לומר זו קלת וזו חמורת ומחמוד׳
אעשנת וםקלם לא נעשנמ וא״כ יחסר קיום כל
תמצות.ומקכ״ם אומר לא תחסר כל כת כעוכרא
דמפררס ״ ו מ ז מ מטעם נמי פירש תכתוכ,שכר כ׳
מצות וחם שלוח מקן וכמי או״א ושכרן שוס למען
יאריכון ימין ולמען ייטכ לן ד ל כ א ו ר מ אין לזת
טעם דמיאך ישומ שכי שלוח מקן שמיא מצומ קלס
כשכר ככור או״א שמיא מצית חמורם שבחמורות
אלא ודאי םטעם ש״מ כחיכממ עשמ כן למורות
לבני מאדם שאינם יודעים לשקול שום מצום ומכל
גלו לפניו ומצומ מכאמ לאדם י ע ש נ מ :
ובזה פי׳ חרכ כינת לעתיס ז״ל עסוק מנסתרות
לח׳ אלחינו והנגלות וכי שחכוו׳ רצוימ
כי כ״כ ענינים מפכים נתחכם משיי׳ת למען סככ
ש מ י ר ת כל ממצות מבלי יפנמ מאדם לזו יותר מזו
בחושכו כי לזו שכר יותר ממאחרומ מ״א בתעלימו
את שכרן מכלי מודיע תגמול תפרטי לכל א׳ ואי
ומ״כ מקכיל לזמ כמת שגילת שכר כ׳ מצות מנז*
שלתיות א׳ חמורמ וא׳ קלם ואנו רואים שכר ב׳
שות מזת נכנא להשכיל כי לא נוכל לרדת לסוף
דעתו יתכ׳ כתשלום הגמול שאחיה ממכס ל״א
מזולתם שמרי אשר חשכות קלת שכרת מדוכת כמו
מחמורמ שתיא תכן תמככד מוליריו ״ וע״ז אמד
מרע״מ מלא תזתרתי אתכ• על שמירת כרית מתו׳
ומצותימ ורעות מסענשים םמוועדים לאשר ימוטו
פעמיו חייו ממם ואם תראמ שתוא יתכ׳ לא גילת
שכרן זולתי קשתי מצות תאמורות דעו כי מית זח
כן שםנסתמת שנשארו נעלמות אצלו ית״כ מכלי
יתגלם לשום כרית וז״אתנסתמת לס׳ אלסינווגם
מת שתיו נגלות כ׳ מצות כשכרן ת״א לנו תמצות
שנעשמ אנחנו ומ״כ למינו דמיינו ממצות שיעשו
דמיי׳ כן יכבד אכ וז״א ומנגלות לנו ולבנינו אשר
ל״כ נגלת שכרן כשות אריכות ימים• מנמ מימ כל
,
,
79
דרוש ש כ ת
משכיל לדוד
זת לעשות את כל דכרי תתו׳ מזאת כדי שאנחנו
נעשמ כשומכלדברי מתו׳ ככולן ולא שנעשמ קצתן
ונניח קצתן כמ״ש:
ו ב ל ה פירשתי כונמ דברי תתנא ע״מ כמס׳ אכות
וז״ל והוי זתיר כמצות קלת כבתמור* 1שאין
אמס יודע וכו׳ ותרקדוק מבואר דדבריו שותרין
זא״ז דמתחי׳ חמר כמצומ קלמ ככחמורמ מ ש מ ע
שאנחנו יורעין לשקול תמצות זו יותר מזו ואח׳׳ז
מיד כתכ שאין אתמ יורע וכו׳ ומרי זת כנ״ט לפגם
ח׳יו ונ״ל שעפ״י שתקרמת י ט א ר ע״כ וכך פירושו
ומוי זמיר כמצומ ע ״ כ מפסוק ור״ל ככל מצות
שמבוא לירך מוי זמיר בש שתעשנמ ולא תשקול
כדעתך שזו קלמ ואין כמ שכר.נניתכמ ווו יש כ מ
שכר יותר אעשנמ ומיינו ט נ נ מ א מ ״ כ ט ע מ י ם אחת
קלמ ככחמורמ דמיינו שכר מצות מקלש כשכר מצומ
מחמורמ דמיי׳ שכרן שומ שחס שלוח מקן וככוד
או׳ א ומזח ת ד ע כיריעה כ מ ר ח שדעתך קלח ולא
•תבחין כין טוכ וכין ר ע ועיר שאין אתח יורע מתן
שכרן של מצות פי׳ שאר מצות חוץ מת״ב תנזכרים
אין אתמ יודע שכרן וכיון שכן מוי זמיר ככל מצוח
שתבוא לירך ומאלמים יחקד זאת י ויתכן ראל זת
פונמ כוונת רממע׳ימ בספרו ת׳ פלאות עדותיך ע ל
כן נצרתם נפשי וחכ״ו כי ל ט ע ם האחר ששכר מצות
נעלם ונסתר יוכן לשון פלאות שאמר מלשון מ ע ל מ מ
כ מ א מ ר פשוק י ו1למ מ מ ך רכר שמוא לשון מ ע ל מ מ
^וכמוי ומק' ' מ מ מ שראיתי שערותיך פלאות נעלמות
ונכסות שכרן ע ״ כ נצרתם נ:שי ואיני שוקל שום
מצומ ו ל ט ע ם מ״ב שמוא מתשיאת שכד כ׳ מצות םנז׳
שחוא דכר קשת כענינו יתכאר לשון פלאות מלשון
פלא וחק׳ פלאוא עידותיך דחיי׳ כ׳ מצות חנז׳
כתורה חס כעיני פלא פלאות וע״כ נצרתם נפשי
כ
לכל ת מ צ ו ת :
ונחזור לענינו שזה שטין קרא חכיאני וכו׳ ר״ל
שחקכ*ח נתן לנו תורתו הנדרשת כ ״ ע
פנים כניל ואם תראה שהעלים שכרן ד ע שהוא
לטוכתינו כרי שתתקיים כל חתו׳ ולקטל שכר כל
מפצות וז״ש ודילוגו עלי אסכם ד״ל שםרילוג ש־ילג
שכר מצות מתתורם עלי א ס כ ם לקיים כל דכרי
תתו׳ ״ ואשער ע ו ד ככונתו כלפי מ״ש כמ״ד ע ״ פ
דכר צות לאלף דור שראת סקכ״ת שתנתן לאלף
דור אלא כיון שראת תשי״ת שאין תעולם מתקיים
נטל תתקע״ר דורות ושתלן ככל דור ונתן םתו׳
לכ״ו דורות וזת תפסוק מדרכ כשם מקכלי סתורת
דור תמדכד ואמרו תכיאני אל כית מיין שמיא תתו׳
כמש״ל ודילוגו שדילג תתקע״ד ד ו מ ת עלי א ת כ ת
בלה
שקכלנו כרוי םזם וזכנו לכך משא״כ אם לא היכז
מדילוג ם :ז ׳ :
ועוד איפשר םםדכרים מ ג י ע י ם ע ל דור ממע״מ־
כמ״ש בזום״ק דשנים רדוד ניתנו לו מאבות
תעולם ת א כיצר אכרתם אכינו ע ״ מ נתן לו חמש
שנים יעקכ נתן לו כ״ח שנים יוסף נתן לו ל״ז שנים
ותקשת לעצמו אי*אי יצחק אכינו ע ' ם לא נתן לו
מימיו לדוד ותריץ כי לטוכתו אירע כן דיצחק ה ו א
גבורת ואם יתן לו משיניו לא יתקיים ח״ו וזם נ״ל
שאומר תפסוק בשם דוד תביאני אל ביתתיין דתיי׳
אעפ״י דראוי לחיות כפל תביאני אל ע ׳ שנים וזמר
שאמר כית חיץ ג״י ע ׳ חנז״ל וחיינו מ ״ ג אבות
אבדתם ויעקב ויוסף ודילוגו ד״ל שהדלוג שדילג
מאברםם ליעקכ ויצחק לא נתן כלום עלי אתבח
שאל״ךלא אתקיים ח״ו ובתירוץ חזוםר ח נ ז ׳ :
אי נסי בפ״ש רז״ל ע ״ פ עדות בחוסיף שמו וכו׳
שאמרו זיל שבא גבריאל ללמ׳ את יוסף ע ׳ לשון
שכתוב בנימוסיחון אין מלך מולך אלא מי שיורע
ע ׳ לשו וכיון שראש תשי״ת שיוסיף לא קכל מוחו
ע לשין ולא י ד ע למיגמר כולחו לישני בלילח א ח ת
הוסיף לו אות ח משמו וכזח ירע וסכין כלם וז״ש
קרא ע ד ו ת בהוסיף שמו דהיינו בחושיף ח ע ל
שמו ונקרא יסוסיף מ ״ ט משוס שפת לא י ד ע ת י
אשמע דלא ירע ע ׳ לשון וז״ש קרא בשם יוסף
.הביאני אל בית היין דהיינו אל ע ׳ לשון וזהו יי״ן
ג״י ע ודילוגו דלא ידעתי למיגמר מתחילה ע ל י
אחבח שתוסף לי ה׳ על שמי משמי יתברך:
נמי ע ד מ ס שסופר חחוא ע י כ ד א דרכ
א
חונא שעלה מבבל לא׳׳י אצל ר״י יקבל עליו
דלא יקשם ז׳ שנים וכיון שלמר ע ם ריש לקש הלך
אציל ר״י ואמ״ל ארי ע ל ח מככל וחושיכו כמדריגם
העליונה שבישיבה שהים יושב כה ר׳ יוחנן
וכשהתחילו ללמוד נשתתק רב הונא לקיים שבועתו
וכשראשו כך אמ״ל ר״י ארי שאמרת נעשת שועל
והתחילו לתורידי ממרריגת זי לחכרתת ע ד חתחתונ
שמיו ז׳ מדריגות כשיכת ר״י כאוחח שעה כקש
רממים רכ כמנא מלפני םמקום למחולו צוכ״ז שנים
מנ״ל כזלזול ת״ז מדריגות שירד מ מ ם אחורנית
אזי תתחיל ללמיד ע מ מ ם אמיל לימדר מ ר לרישא
וכו׳ מרי םענין מכואר כאורך כמס׳ כ ת ו כ ו ח :
שימיה ר א ה ראינו שכשכיל ז׳ מדריגות־
איך
שירד מ ס ם רב כמנא גרמו לו שמחל לו משי״ת;
כשבועת ז שנים וז״ש קרא משם רכ כסנא מביאני
אל כית מיין ד״ל סכיאני םשי״ת אל כית ממדרש־
שלומדים כת תתו׳ שנדרשת כ ״ ע פ׳ כנ״ל ודילוגו ל<^
,
,
,
,
,
ממדרגת
פכ
דרוש ש ב ת
משכיל ל ד ו ד
<דרכח מנים מ״ב טעמים אחד כשביל שעברו על
ד״ת ראיקדרו קודש)וקי״ל שמועיל כקדשים לוקמ
<משלים וכמ״ש מרמכ״ס כמ״ל מעילת פרק ו׳ זאת
ועור וילכו ויעברו אלמים אחרים וחזרו ככל מגויס
וכתכו מתוס׳ בעירובין דף ס״כ דכאו״מ לא קי״ל
בד׳מ ולוקין ומשלמין דעילמ מנמון דזת דוקא
בעונשי ארם אכל שמים אדם לוקס ומשלים כמ״ש
ב״פ אלו נערות דפ״ל יעו״ש ולכן באותו מדור
דנענשו מרינא רשמייא כשתיים עלו:
מ ע ת ה יתכארו מפוסקים מנ״ל רתמיתתם של כל
םנבאים ומחכמים על מת אברת תארץ
מים בטענם זו למס לקו כגופם ושלמו בממונם
מרי קי״ל אין ארם לוקס ומשלים וז״א על מת אכדמ
תארץ מכל וכול כין כמף כין כממון ונתקשו בזמ
עלא מצאו מענמ ער שבא מקב״מ ומשיב כרחזי
וז״ש על עוזבם את תורמי ד״ל ומדר דינא כמועיל
בקדשים דחייכ כשתיתן זאת ועוד על עוזבם את
מורתי ד״ל ומדר דינא דמוו ככל מגויים וקי״ל
באו״ת לוקין ומשלמין וכמש״ל ותוא אצלי כונת
מנביא כאומרו קדש ישראל למ׳ ראשית תכואתו
ובו׳ ומכונת שנ״ט לשבח מפני מת יתחייבו אי״מ
על שאכלו בישראל ב׳ עונשים ממון ומיתמ מרי
קי״ל אין ארם לוקה ומשלים לז״א מטעם משום
קר״ש ישראל לה׳ וסו״ל םמועיל כי כמועיל כקדשים
דלוקה ומשלים ולכן כל אוכליו ישאמו ממון רעה
תבוא אליםם מיתם זאת ועוד נאום ם׳ רמז למ״ש
דבדיני שמים ארם לוקמ ומשלים־וז״ש כ א ו ס מי' וק״ל
ויתכ? דזמ כונת תורתינו מקרושמ כפ׳ מאזינו
ואמרו כל םגויים על מי עשם מ' ככמ
לארץ תזאח מי חרי וכו ואמרו וכוי ויתכן רתמיהתם
הים דלמם נענשו ישר׳ על עוזבם את תורתי מרי
לפטורים כטענת ממודעמ וזמו ואמרו כל מגויס
׳״עלי מי עשמ ם ככת לארץ וכו׳ ובאו ואמרו טעם
לזממ״ג טעמים זת יצא א׳ על אשר עזבו את כריתימי אלסי אמת״ם דייקא מצד אמתם שקכלו עלימם
אלמותו ית' ומם' עכרו חייכים כמ״ש זאת ועור
אשד כרס עמם כמוציאו אומם מא״מ ר״ל למוליכם
לאקכנען וכיון דע״מ מוציאם ועברו עלים
נתגרשו מעל אדמתם ועוד כמ שלישימ וילכו אחרי
אלמים אחרים וסיינו מת שכתוכ כתורת שככתכ
לא יתית לך אלתים אחרים ועל תורמ שכבתב לא
מיתה שוםמודעמ אדרכמ עלימ אמרו כעשת ונשמע
ולכך נענשו מכל חני טעמי כמש״ל:
ןןןד כתמ חמפז״ל כביטול המודעה והאונס ע״ר
דקי״ל דלא שייכא שום מוד׳ ואונס רק כמי
:
,
כלה
12
שאנס את חכירי לעשות איזה רגל שלא כרצונו אבל
מלך שצות לעכדיו שיעשו מ״ך מם צריכם לקיים
מאמרי ואין כאן שוס אונס מדין דינא דמלכותא
דינא וכ״ש וק״ו ממיס תקכ״ם וא״כ לית שום אונס
לישראל יעו׳ש כיפ דרכים וכס!ר ש״י:
ו ב ז ה אכינס מאמרן רל קשים גרים לישראל
כספחת וי״ל ומם שייכות,לגרים ע״י ישראל כספחת
ולמם קשים וכוס ניחא לפי מ״ש סרב ע!ר יעקכ
כפ׳ יתרו משם שארית יעקב כשם מתד״ר חזן
דלמש״א חז״ל ע״פ כשנחל עליון גויים וכו׳שםפיל
תשי״ת גורלות לכול אומת ואוממ כאיזס שר יחית
גורלות ויפול תגורל של ישראל על תקכ״ת ושאר
אומות קנו אותם משרים כל אחד ואחד מם שמעלת
לו גורלו א״כ למ׳׳ד גורל קונת איך מקכל משי״ת
גרים כנראמ ק״ו כגזל שיוציאם מתחת שר שלםם
ומתשוכמ ל ז מ כתכ מרכ שם שסקכ״ם מלכו של עולם ־
וכ״ע דילימ חיאודינאידמלכותארינא ומאי דכעי
עכיד וכו׳ יעו״ש ולכך חלולי מגרים מיו נפטרים
ישראל כטענת מאונס וממודעמ אכל כיון רמקכלין.
סגרים וםיינו מטעם דינא דמלכותא רינא כמ״ש
אכינם מזם םטעם עצמו כטלם םמורעת כמ״ש
ומזמ נתפסים כעון כיטול מתורת :
והוא אצלי כונת קי־א בתמלים למשפטיך עמדו
מיום כי מכל עכדיך כוונת תכתוב כא
לשלול טענת םאונס כאומרו למשפטיך עמדו מיום
ואין טענמ ממורעמ ומאונס יען וכיען כי מכל
עבדיך ו מ ד ד ד י כ א דמחויכין מצד דינא דמלכותא
רינא כמ״ש:
ולפי טעם סנ״ל משום כממיא מנאמ דמנימ כל
אום״ע וכחד כנו מכל םעמים גמרו וקכלו
יוכן מ״ש מנכיא ישעים עיים שמעו שמים וםאזיני
א ק כי ם רכר כניס גדלתי וכו׳ ומכוונמ שאמר
מרכ סאלשיך ז״ל שר״ל שמעו שמים ומאזיני ארץ
שיעשו ממ שמוטל עלימם ע״ר יד מעדים תמיס
כו כראשונת ועצר את משמים וכו׳ ומאק לא תשן
יבולם וכא תכתוכ לשלול שלא יעלו על לכם לומד
שמם אנוסים רלשיכך לא תכוא עלימם מרעמ לזמ
כא תכתוב לשיירל סברא זו מכפתרת מטעם בנים
גדלתי ורוממתי דייקא דמטיימ למו מבאת מקבלת
מתורת שנתגדלו מעל כל ע׳ אומותוכטלח המורע>
ולכן קרי כסו ומם פשעו כי ונענשו על יר מערים
שמים ואק כמ״ש:,
ו ב י ל ק ו ט אמרו ח״ל כשעם שנתן תקכ״ם תורם
לישראל נתקבצו או״ת אצל בלעם אמרו
לו ממ זאת אמייל ת׳ עוז לעמו יתן פתחו 'כולם
,
1
ח
דרוש ש ב ת
83
,
ס יברך את ע מ ו בשלום עכ״ל הובא בספר שמ״י
כסוף פ יתרו יעו״ש מ ם ש!י ולדידי חזי לי במ״ש
׳רז״ל איך תשי״ת תעכיר מתורה משרי מ ע ל ת ונתנם
לישיאל סרי איכא ט ע נ ת כן םמצר שתם מצרכים
שתמורת מ י ת ת לענימם כ מ מ ס מ ע י ק ר א ואיכאח״ו
משום גזל או משום לא תתוי כאעבורי אחסנתא
אפי׳ ומברא כישמלברא ט כ א ומתשוכת לזת דלא
שייך דין כן םמצר כ״א במכר משום ועשית מישר
ומטוכ אכל לא במתנת ובנ״ר תתורם נתונם כמתנה
לישראל כמ״ש רז״ל כניטרי״קון אנ״כי אנא נפשאי
כתכית יחכי״ת רייקא יהכית כמתנת ותו ג״כ אין
שם ע ו ד ט ע נ ת לא תחוי כאעכורי מזמ״ט רלא
איתמר דין זת רק מ מ ש ש ולא כמתנמ כמ״ש וז״ש
מ מ ד ר ש בשעה שנתן מקכ״מ מתורמ לישראל נתקבצו
ו כ ו ו א מ מ לו מה.זאת ד״ל מ ח זח עשה ה' שחעכיר
נחלת ה ת ו ממלאכים עליונים ונתנה לישראל הלא
יש כזה דין כן חמצר ודין לא תהוי כ א ע מ ר י אחשנתא
וחשיכ לחם כלעם ט ע ם חנז׳ ה׳ עוז ל ע מ ו ית״ן
דייקא כמתנה וכזה נסתלקו ה ט ע נ ת שלגם כמ״ש
ו א מ ט ו לחכי א מ ר ו ה ׳ י מ ך את ע מ ו כש ום ה מ ו נ ח
מצורף כמ״ש כגמ׳ רכ לא יחיכ שלמח אלא למאן
דמיהדר ליה שלמה רלא ליחוי עוכר משום ולפני
עור וכו׳ דאי לא חדר ליח ,שלמה עוכר משום
גזילת ה ע נ י וכו׳ במ״ש רו״ל ולכך לא יחיב שלמה
רק לבעלי תורמשיורעין זה הרין וכמ״ש כקונטריס
א ב ב״פשלם רכ וכו׳ יעי״ש ולכך גם כנ״ד לא ראוי
לינתן לחם שלום לישראל מ א ת המקום רק אקר
שקבלו חתורח שאז יורעין ז ת ח א ל ״ ס א ס ו ר ל ח ק ב ״ ח
שיתן לחם שלום רלא י ע מ ר משום ולפני ע ו ר וכו׳
ולכן אמרו עכשו שנתן ת׳ תורהלישראללכן ח׳ יברך
את ע מ ו כשל״ום דייקא ואין חשש מזת כמ״ש :
,
ו ב פ ר ק ד דמגילס אמרו דלש כר קפרא למס
תרצירון סרים גכנונים יצתמ ר״ק ואמרמ
למת תרצו דין ע ם סיני כולכם כעלי מומין אצל תר
סיני כתיכ ם כ א גכננים וכתיב תתם או גבן או דק
ע״כ למדנו מ ז מ שממש שכחר משי״ת את תר ס ע י
מוא ליםיתו נמוך ושפל ו מ א ס כ ת מ ר וכרמל למיותם
כעלי גאום וי״ל כמם שסיים ואמר אף מ׳ ישכון
לנצח איך נמשך זם מקורם ד״ם ישמן לנצח ומאי
,
בלה
מ ש פ ל לדוד
,
,
,
לשון דא״פ ד ק א מ ר :
ו נ ר א ה דזם יובן בדרך פשוט כמ״ש ז״ל כל
ח מ ח ג א ת עליו חיית אומר אין אני והוא
יכולים לדור כעולם וגורם לשכינה שתסלק מישראל
רכתיב גבם ע ע י ם ורחב לבב אותו לא אוכל אל
תקרי אותו אלא אתו וא״כ מ י שתוא עניו ושפל
פג
ברך עושרז ב׳ ט ו נ ו ת לעצמו ולשביננז לעצמו שאיני
עושה עבירה כזה שנערעיס מ מ נ ו עליה ולשבעת
שגורם שלא תסתלק מישראל וז״ש כיון שהקדמנו
שה כחר מ ע נ ו מ וראייה מ מ ס שכתר בס״ס ו מ א ת
כתכור וכרמל מ ז ה ירע האדם שיכחור במרת קונו
,כמדת הענות :
ובזה אף ח׳ ישכון לנצח ר׳׳ל ל״מ שגורם ט ו ב ח
לעצמו שלא י ג י ע לו שום נזק אלא אף ה׳
ישכון לנצח שכיך ושקיט כיש׳ ולא תתסלק שכינת
מישראל זתו דרך פשט וע״ד דרש איפ״ל כמ״ש חרב
פר״ד דרוש י״ר דרך כרמים ב מ״ש ז״ל כל ה מ ז ג א ה
ראו לגרעו כאשירח כתיכ ח כ א ו ר מ י הקומה גרועי׳
וכתיב התם ואשירחן ת ג ד ע ו ן ודקדק חרכ ז״ל ע״ז
וז״ל ומלכד מ ה שרקדקנו ר מ ה חיתחסות יש ל כ ע ל
גאוח ע ם עע״ז ע י ר יש לדקדק למה רימה אותו
לאשירח ולא לשאר ע״ז ונראה שיוכן עמ״ש כ ג מ
בע״ז רף מ״ח אמר ר״י אמר שמואל ישראל שזקף
לבינה ובא עכו״ס וחשתחוה לח אסרח מנלן אמר
ר״א מתחילה שלארץ ישראל ר א מ ר ק ר א יאשירחן
תשרי1ון באש מכדי ירושלים מאבותיהם ואין
ארס אוסר דבר שאיני שלו ואי משים חנך ד מ ע ״ י
בביטול בעלמא ס ג י אלא מדפלחי לעגל גלי
ארעתייחו רניחא ליס כע״ז וכי אתו ותשתחוו גויים
שליחותיי^זו עברי ו!דיך ודילמא בעגל ניחא לחו
במדי אחירינא לא אמר קרא אלה אלחיך ישראל מ ל מ ר
שאנו לאלהות חרבה נמצינו למירין ר ט ע ם שצוח
חקב״ח ל ג ד ע ה £שירת הוא משים שאנו לאלוהות
חרכה וכבר בתכנו שאף דכתיב נעשה אדם.לשון
רבים א ע פ ״ ב אין שם שום פתחון פ ח למינים לומר
שיש ב׳ רשויות ח״ו משום ר ט ע ם דכתיכ נעשה ארם
לשון רכים ס ו א ללמד לאדם מ ד ת ה ע נ ו ת שיהית
האדם םגדול נמלך בקטן וא״כ מ י שיש כו גסות
מרוח וס״ל דאין ת גדול נמלך כקטן א״כ לרירית יש
פתחון פ ת למינים לומר שהם כ רשויות משום קרא
רנעשח ארם ולזה כא ר״א ואמר כל חמתגאי ראוי
ל ג ד ע ו כאשירח שמטעם עצמו חשי״ת ל ג ־ ע כאשירה
שתוא מפני שאנו לאלותותו םרבח מ ז ח ה ט ע ם עצמו
ראוי ל ג ר ע מ י שיש כו גסות תרוח שתרי לפי סכרתו
יש פתחון פ ה למינים שיש ח״ו אלוהות ה ר כ ח ע כ ״ ל
ל ע נ ע ו ע ו ר כתיב מרב ז״ל כרמש י״ר דרך ע נ ו י ם
,
,
,
וז״ל ו ח נ ה ט ע ם המינים שאומרים ב׳
רשויות חייו הוא משום שנאמר נעשה ארם לפי שלא
יוצדק כעיניםס לתאר את חשי״ת במרת העכוה
משו שנא׳ ח מלך גאות לכש ואיך יתכן שמלך רם
•ונשא יהיה נמלך בקטן ומזה ה ט ע ם נוטים לומר
,
,
דיש
-פד
משכיל לדוד
דרוש ש כ ת
,
ריש ח״ו ב׳ רשויות ו מ מ ה שירד ח על כ״ש שפל
וכמוך ע ׳כ ה ט ע ם משום ר חביבת עליו מדת ח ע נ ו ח
ומזת יראו וירעו מוסד שלא ח״ו כ׳ רשויות עיי״ש
כאורך:
׳ובזה נבוא לבאר הפסוק הנ״ל אף ס׳ ישכון לנצח
רכיון דראינו ראמר חקב״מ למה תרצרון
הרים וכו׳ וחמר יס״ס חמר אלהים לשבתו ובחר
כמדת ה ע נ ו ה יצא לנו אף ח׳ ישכון לנצח ד״ל ל״מ
שהאדם יש לו טוכת מזח שיאחוז כמדת ה ע נ ו ח
שתכיאמו לירי מדות ט ו מ ת אלא אף ח׳ ישמן לנצח
ואין פ״פ למינים לומר שיש כ׳ רשויות קלילה כיון
רמצינו ר׳יה כחד כמרת ח ע נ ו ח מזח יו ע נ ו דפי׳
פסוק נעשה ארם ללמד שגדול ימלך מקטן ואז
ונשגכ ח׳ לכדו כיום מ ה ו א :
א׳׳נ אף מ׳ כסגנון אחר שהם תהיה ע׳״ז בעולם
מקכ״ח עושה חרון אף כעולם כמ״ש כי אל
קנא הוא ולכן אם מארם למי־ מרת מ ע נ ו מ מה״סאזי אף ח׳ ישכון לנצח ר״ל אף וחמה של מ׳ ישכון
לנצח שכיך ושקיט דלית להם שום ט ע נ ת מזח וכמ״ש
ורו״ק הטיכ זח לפירושם דמה שמאס ה׳ ב ת מ ר
וכרמל משום שחם כעלי גאוח אך ממדרש •אחר
נראה שחוא מ ט ע ם שעכרו עליהם ע״ז וז״ל ר״י
פתח ואמר וכו׳ ותשלום חרכריס תמצא כקונטריס
הפרשיות כפרשת ויצא יעוש״כ ועיין עור בפרשת
דרכים מ ה שפירש כזה ורו״ק:
דרוש ל ש כ ת ת ש ו ב ה
־בגמ׳
גדולה תשוכח ש מ ג ע ת ע ד כסא חככוד
שנא׳ שוכח ישראל ע ר ה׳ אלחיך ר'י אומר
ע ד ולא ע ר ככלל ומי אמר ר׳ י וחאמר ר״י גרולח
תשובה שרוחה ל״ת בתורה שנא׳ מן איש וכו׳ לא
קשייא כאן ביחיד כאן בצבור עכ״ל ה ג מ ׳ :
׳ נ ו ד ע ת לני חיכה יתירתשחכיכ ת׳ את ע ם כני
ישראל מקדושים וחיו במרת תשו׳ וחיו לאחדים
ע מ י יתכריך כמאז מקדם וצדיקים יושכים ו ע ט מ ת י ח ׳
בראשם וח׳ חפץ למען צדקו לעמו ישראל ומקכל
תשוכתם כמאמר חנכיא ע״ח מי אל כמוך נושא עון
ועוכר ע ל פשע לשארית כחלתו וכו׳ מד כי חפץ
חסד הוא וכו׳ וכוונתו מ מ א ר ת כמ״ש רז״ל שחקכ״ח
מקיים כל המצות ומצות חשבת אכירה וחוו כה קמאי
ראיך יתכן אפי׳ כדרך משל לקיים השי׳יתמצות םשבת
אכירה ואשכחו לח פתרי ד מ ן קמאי רמשבחת לת
כ ג ו ן דאי כ י מ י שחיה רשע ועכר על מ א מ ר ררקמנא
׳-כל מ ה שלומד וכל מ ע ״ ט אשר יעשח עור ט י מ א ת ו
21
84
כ ל ה ותשובה
בו גם את םכל מלכו שבי לפני צר תט״א ו ג ם בעליי
מאבד את נפשו ומכנישהכחטאתיו במקום תטנופת
וכאשר רשע זח ישוב אל הן אל כביר ישגיח ככחו
ומרוב ענותנותו מוציא לאור כל נצוצי תורתו ומצותיו
ו ג ם הכפש לו תמלא ואין לך חשכת אבידח גדולמ
מזו כרס אתי מצאח חחקירמ מקום לנוח רקיי״ל
זקן ואינם לפי ככורו פטור מלםשיכ וםדכרים ק״ו
לצר עלאח רחאכידה כמקום אשפמ ואין ככודו של
מקום יכול למקזיר אכידת סכ*ש ומתורם מארץ
שכימ ארץ לא מ ט ו מ ר מ מקום סט״א ואולם יען כי
גכרו רחמיו י ח ם רתמתים לראש גכר ומוא ט ו כ
וישרעושמ לפנים משורה סדין ומחזיר אכירם כמ״ש
מרמכ׳׳ם פי״א מהלכות גזילמ דין טו״כ דחחולך
כדרך ישר עושמ לפנים מישורת הרין ומחזיר אכידמ
מן הם דברי המפרשים ז״ל חוכאו כרכרי חרכ ראש
דוד גר״ו עדשת מ ס ע י ופרשת ואתחנן יערש״כ :
ו ה ו א חרכר אשר דכר מנביא מי אלי כמוך נושא עון
ועוכר על פשע וחקכ״ה מחזירנו כתשוכח
שלימה ומקכיץ נרחי תה תינו ומצותינו מכין שני
אריות חסט״א וכמ״ש לכסוף ותשליך כמצולות ים
ג ל חטאתם ומפני שיקשה וחיכי מקיים חשי״ת חשכת
אכירה ומרי פטור מדינא כי זקן ואינם לפי ככודו
וק״ו לצר עילאה לזח חשיכ כתשובת המפז״ל והוא
כי חפץ חשד חוא וברחמיו וחתריו עושה לפנים
.משורת מדין וכמ״ש מרמב״ם ומרב ילנקכ מ1ריש
פסוק מנ״ל במ״ש מרב ממבומק כממרח״א ז׳יל על
מאמר הניצב פתח משער שאמר ר״י גדולס תשוכמ
שרוחה ל״ת שכתורה וכו׳ וחוו בת רבנן ומאי רכותה
רתשוכה והא רווחת כעלמא אתי עשה ודחי ל״ת
ח״נ הכא אתי עשה דוש כת ודאי ל״ת דלאמר חן וכו׳
וישוכ מרכרים כלפי מ מ דאמרו כמתכת כתוכוח
פרק אלו נ ע מ ת וז׳׳ל שס נמצא בה דכר ע מ מ אינו
רשאי לקיימת שנא׳ ולו תחיה לאשח אשח הראויה
לו אמר רכ תוכא אמריתא לתא שמעתא קמימ דר׳
אכמו אמ״ל ניתי עשמ וידחי ל״ת דאינמ ראוית
לכוא כקהל אמ״ל חיכי אמר״י מכי כגין מילת
בצרעת רא״א לקיומה לעשה אכל חכא אי אמרה
לית כעינא מי איתיח לעשה כללי ע ״ כ וכתכו
תתוס׳ אי אמרת לא כעינא ליתיח לעשה גם אי
שתקה מלמרין אותה לומר לא בעינא שלא יעבור
ע ל לאו דאורייתא ע״כ וחיינו רבותא רתשובה
דאע״ג רעשה רושכת היח כרצונו י ת מ ך כי ברצונו
לקכילנו וכרצונו שלא לקכילנו היח מן הרין דלא
דחי עשם ל״ת אם לא גדלה מ ע ל ת החשו׳ והוא
הדבר אשר תרמוז הנבואה מי אל כמיך נושאעון
וט
,
משפל לדוד
דרוש שכת
וכו׳ כי :ח!ץ חסד תוא ע ל תדרך שנתבאר דמשי״ת
<נוכר על פשע כ מ ה שעוקר ל״ת שכתורת ולפי
שיקשה וחיכי ע ט ר חכי ו ה א אי אמר לא כעינא
ליתיח לעשה כלל לז״א כי חנץ חסד ה ו א כי כולו
מלא חסרים ולעולס חפץ כעינא ו כ ו ׳ :
H D Tיכובאר דברי נעים זמירות ישראל למען
שמך ת׳ וסלחת לעוני כי רכ םוא וחוץ
מדרכנו פירש׳ כמש׳ ת ג מ ׳ לא תית דוד ראוי לאותו
מ ע ש ה ולא היו ישראל ראוים 1או»ןו מ ע ש ה אלא
שאם ח ט א יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואס חטא
צמר אומרים לו כלך.אצל צמרוצריכא ראי מ מ ע ש ם
דור םוו״א משום רלא מ פורסם חטאיה וליכא חילולי
משם משא״כ ח ט א צכור קמ״ל ואי אשמעיכן צ מ ר
משור דזכותיימו נפישא ט פ י אבל יחיד לא קמל״ן
והוא מ ד מ אשר רכר מארית רעוכרא ד מ מ ע ״ ת
למען שמך ס וסלחת לעוני ר׳׳ל אותו מעון ה נ ו ד ע
עשיתי אותו לסכת שמך ח׳ לש״ש ראיית שיעשו
תשוכח ולחכי וסלחת לעוני ושמא תאמר אם כרי
ללמוד תשובת לביא ת״ל מ מ ע ש ת ישראל שנתקכלת
תשובתם לזת תשיב כתשו׳ ח ג מ ׳ ו ח נ ה דשאנימעשת
מ ע ג ל משום זכות דצבורא וז״ש בי רב מוא ר״ל
שאני א ו ת ו מ ע ש ח כי רכ מוא ישראל ושאני זה מזח
וכמ״ש ו ל ח ט צד־יך לאותו מעשמ שלי למראות תשובת
חיחיד וכמ׳יש .:
,
ו א ב ^ ״ א .כ מ ש ׳ מ ג מ ׳ רשנמררין אמר רכ כקש
,
:
°ירור ל ע מ ד ע מ ד ה זרח שנא ודור כא
. .
ע ד הראש אשר ישתקוה שם לאלהיס והנה לקיאתי
אשי חארכי קרוע כתנתו אמ״ל רור יאמרו מלך
שכמותך י ע מ ד ע״ז אמייל יאמרו מלך שכמותי
והרגנו כנו מ ו ט כ ש י ע מ ד ע ׳ז ואל יתחלל ש״ש
כפרהסייא תירש״י מלך שכמותך חסיד שכמותי
יתרגינו כנו ויתרעמו ע ל מדותיו יתכ ונמצא ש״ש
י י מ ת ח ל ל מ נ ה כערחשייא ע כ ״ ל :
׳המורם מזמ כשראמ רממע״מ כנו מכקש ל ה ו י ־ ט
והיה חילול ה כרכר כי י מ א מ ע ם מ;:צת
לרכר ת ו ע ה כאומרם איש צדיק וחסיר כחיונינו
רחמע״ה כנו מורגו היוצא מחלציו אין זה כי תם
מקרח א׳ לצדיק ולרשע ואין שכר ואין עונש אשע״כ
•דאתת ח י כ מ ת ו ע ״ ם לעכור עכורה זה כי א ז י א מ מ
כל ה ע ם כשפה כרויה צדיק הוא יתכרך וצדיק דינו
ויאמרו כי ע ל מעשיו דנו חקכ״ח כעונש מי ז ה
וכקש לדכר זח משום אל יתחלל ש״ש ו ט ע ם יזם
א ע ״ ג דממנם עון איכא מ ״ מ עון דרכים עדיף ט u
ואלו חיה הורגו כנו היו חוטאים שלמים וסן יעים
משאיכ עכשו שאינו חוטא כ״א הוא ויאות ש יר
,
,
״
;
־•
,
פה
תשובה
לעשות כן והוא מ ה שמין ה ו א עצמו כאן לבקש על
עון זסשתשכ לעכוד ע״ז אשי ה ד ן ע ל י ה כ מ ח ש כ ת
נמי כנידע וכאן מילתא ב ט ע מ א כמ״ש וז״א
למען שמן ה י ' ל אותה מחשבת ר ע ם שחשכתי
תחשיב ,אותת לי למעשת
למשפט אל
כי למען שמן ש״ש שלא יתחלל כ פ י ה ס י י א
חשבתי כ ן :
ואמטו לתכי וסלחתי לעוני הגז׳ ולעי שיקשא
ומ״ש עון ע״ז מ ע ו ן חילול השם ומאי חזית
כיון רסוף סוף עון איכא בדבי־ ואין זת ט ע ם לשבח
לזה השיכ כמ״ש כי י כ הוא רחילול םשם ע ד י ף
ט פ י מ ם ט ע ם מנ״ל מ ט ע ם ט ע ו ת רבים כמ״ש זת
חוץ מדרכינו :
ולפי דרכנו יכוא ע ל נכון למען שמן ח׳ וסלחת
לעוני ולפי שיקשה ותיכי עביר תכי והרי
עוקר לא תעשת שכתורה דאי אמר לא בעינא
ליתיה לעשה כלל לזה אמר• בי רכ הוא ע״ר רב
חסר ה ו א מ ט ח כלפי חשד וכיון שכולו מלא חסדים
מ ר א י חפץ חסד לומר כעינא׳ואתי ע ש ה ודחי ל״ת
ועפ״י סדין סתשוכת מיוסדת :
ול״מ כמ״ש שארית יעקכ משם תרכ המוסמך
מחר״ח א ל מ ל ע פ י י א ז״ל דהוא אמר בנ״ט
לשבח במאמרינו חנ״ל גדולה התשובה שדוחה ו כ ו
שהוקשת לו זילק״ו חנ׳יל דמאי ר מ ת ה דתשובת
הלא תלכם רווחת אתי עשה ו״חי לא תעשה ככל
התורח כולה וינחא ליה רמעלת התשוכה היא זו
שדוחה כ לאוין לפי שאמרו רז״ל במסכת יכמות
אחרי אשר ח ו ט מ א ה זו שיטה שנסתרה וזנתה תחת
בעלת וחוא אומרו כן איש אשר ישלח את אשתו
ו כ ו דאיכא לא תעשה ולא יוכל בעלת ו כ ו וכי
ת י מ א ו מ א י אולמימ ו ה א מרת כתורת אתי עשת
ודחי ל״ת לזי׳א ואת זנית ריעיס ו כ ו ראיכא ל״ת
ב שזינתח תחתיו ואפ״ה וש בו אלי וכו ולפי שיקשת
ובאמת א י ן ולמה דוחה כ׳ לאוין לזם קודם זת
אמר חי״ת למעני למעני אעשה ל מ ע נ י שמי א ף
ראיכא תרי לאוי ד;ינת~ תחתיו ולאחר שגירשת
אני עושת כן למען שמי מיטכ שיתעקר רכר תורת
.ואליתחליל ש״ש חיו ע כ ״ ל :
ף * י מ ה יקרו ו מ ה נ ע מ ו דבי־י אדונינו ח מ ל ן ע״ת>
למען שמן ח׳ וסצחז לעוני פ י שמדבר בשם
כנסת ישראל למע .שמן שלא יהחליל ח״ו בגויים
וסלחת לעוני ושמ״ת ובל״ז ו ה א מ ר ח כתורת
דאתי ע ש ה ודחי לא ת ע :ה לז א כי רב הוא ד״ל
ט ב ע ו נ י איכא-תיין לארץ ורב ועצום זה לחכי צריך
לבקש ולהתחנן ל פ נ י ך :
,
,
,
י
,
,
,
,
,
,
1
א״כ
׳פח
דרוש
משביל ל ד ו ד
איצטריך דמג״ש רט״ו ט״ו נפקא ע״כ לשון חתוס׳:
׳ואני תמים לי רלא ק״ל ל״ל חאזיח ללמר דנשים
פטורות משוכה תיל מראיצתריך כל מחמצת
לרכוי נשים כאיסור חמץ אנן ידעינן משים פטורות
מסוכה ראי חייבות ל״ל כל לרכות נשים כאיסור
חמץ כפתח פשיטא דחייכות רהא מררכ יהודה
נפקא וכנ״ל ואין לומר כמ״ש חש יס דפסחיםםכ״ל
מהו רתימא כל שישנו וכו׳ דהא הקשו התום׳ שם
וז׳׳ל וא׳׳ת היכי ס״ד למימר הכי אררכא איפכא יש
לררוש דלחומרא מקשינן ותירצו לחד תירוצא וז״ל
רחכא יש לדרוש יותיר התיר לנשים משוס ג״ש רט״ו
ט״ו מחג הסוכות והוו מפטרי ממצה כמו מחג
הסוכות דפטד לחו עכ״ל וא'כ אי נשים חייבות
כסוכה ל״ל כל לרכות נשים כאיסור חמץ פשיטא
רחייכית רחא השוה הכתיב אשה לאיש לכל עונשין
שכתורה אלא ש״מ רנשים פטורות מסוכה ולחכי
־איצעריך כל גכי חמץ רלא נילף ט״ו ט״ו מחג
הסוכות וא״כ למה לי האזרח להוציא הנשים מסוכה
ונ״ל ליישיכ כמ״ש הגמ׳ רפסחיס וז״ל ומאי חזית
רהאי כל לדבריי נשים ומפקת עירובו אימא לרכויי
עירובו ומשני משתכרא קאי כאוכלין מרכה באוכ ין
קאי כאוכלין מרכה נאכלין ופריך וכל היכא רקאי
כאוכלין לא מרכה נאכלין והא תני כי כל אוכל
חלב מן הכהמה אין לי אלא חלי תמימין שראוי
ליקרכ חלב כעלי מימין מנץ תיל מן הבהמה חלב
חולין מנין ת״ל כי כל והא הכא רקאי כאוכלין
ומי־כה נאכלין ומשכי התם רליכא אוכלין מ ר כ ה
נאכלין הכא ראיכא אוכלין לא שכיק אוכלין וערכה
נאכלין עכ׳יל וא״כ אי לאי תכתיב האזרח להוציא
הנשים הו״א רחייכות מט״ו ט״ו רמצא יכל החמץ
ררשינן לרכות עירובו אע״ג רקאי כאונלין מרכינן
כנאנלין כיון רליכא אוכלין כמ״ש לתכי איצטריך
האזרח להוציא הנשים :
ו ה ה ש ו תתוס׳ עור כמסכת פסחיס וז״ל יש
מקשים למה נשים אין חייבות בציצית משו׳
דכל שישנו כלטשת ש ע ט נ ז ישנו כגדליס עכ״ל באופן
דלקושיית התות׳ זו יש כיד האשת ללכיש הציצית
מט״ו וזה נ״ל כוונת קרא שלנו דרשה צמר ופשתים
ותעש כחפץ כפיה ד״ל שאשה זי אשת חיל
החמירה על נפשה בלבישת ציצית בטענת היקש
גדילים ללבישת שעטנז וז״א דישה צמי ופשתים
ותעש והאי צמר ופשתים נדרש למעלה ולמטה
וכאלו חמר דרשה צמר ופשתים צמ״ר ופשתים ותעש
ר׳׳ל שדרשה סמיכות צמר ופשתים דהיינו לכישת
שעטנז ומינה יצא לח רחייכת בציצית כקו׳ מתום׳
22
לנפצרית
88
וזחו צמר וכשתים ותעש ר״ל לזיתו דבי שמוחי
לעשות מצמר ופשתים דהיינו ציצית כמ״ש ז״לותעש
עשאתו ולכשת ציצית וזה כח1ץ כפיה דהיינו יחפצח
ורצונה מה שלא חייבות חז״ל אלא מרעתת ורצונה
כמ״ש בקושיית חתום׳ חנ״ל:
או איפש׳ ימיש בגמ׳ רכתוכו׳ וז״ל יאלו חמלאכו׳
שחאשח עושה לבעלה איפת ומבשלת
וטוחניח ומני!ה וכר׳ ונופח לעשות בצמר ובגמ׳
אמר כצמר אין כפשתים לא מת״ני מני רכי יחורח
היא רתניא רכי יהודה אומר אינו כופה לעשות
בפשתן מפני שהפשתן משייח הפה ןמשרכט השפתי׳
ע״כ ולכן אמר המלך ע״ה ראשת חיל זו עישת יצון
בעלה כמה שאפי׳ רכר שפטור מן הדין עושח
וז״א דרשה צמר ופשתים ל״מ צליי־ דאפי׳ פשתן
רמהריח הפח עושה בו ומפני שיקשה והא קייל״ן
רכו1:ה לעטות כצמר ולא כפשתים לז״א ותעש כחפץ
כפיה ר יל דלא מן הרין ומחכפייה עושה כן אלא
מרצונה וז״א ותעש כחפץ כפיה בחפצה ורצונה •
ו מ ה אספר כמר שהשתדלה מי־ת אמי מיר״א
יניא בזריות ללמד אותי ואחי יר״ין י״ץ ככי
כניסתא ולצות חמלמ־ים להועיל לנו ותדר שנתח
מעיניה בחורף כלילי ט כת הארוכים להעיר אותנו
ללמוד תורת משה ויצא לאור מעשיה תהילה וראתה
ושמחה כלבה ונתקיים כה דברי חז״ל כאקרויי
כינייהי והואיל ואתא לידן נימא כי מילתא וז״ל
הגמ׳ כפ״כ רכרכות:
תנו רתכן גדולה הבטחה שהבטיח הקכ״ח לנשים
יותיר מאנשיה שנא׳ נשים שאננות אמ״ל רב לרבי
חייא כריה נשיס במאי זכיין אמ״ל כאקרויי כנייחו
נכי כנישתא וכאתנויי גכרייהוככי רבנן וקאמנטדן
לגכרייהי ער ראתו מכי רכנן עכ״ל וכל הרואת
כתוכו יתמה ראשונה האי לישנא רגרולה הבטחה
וכו׳ רלא שייך לומר גדולה הבטחה אלא א״כ מבואר
כשום מקום מכטחת האנשים ואי׳כ היכן מצינו זח
כאנשים ־ ועו״ק כי לא פורש כאיזה הגריל תכטחת
הנשים יותר בהאי קרא רנשים שאננות
ד ר א ה מהקרים מ״ש כגמ׳ רבתראאמר הקכ״ח
בראתי יצס״ר בראתי לו חורה תבלין ע״כ
וכיוצא כזה אמרו אס פ ג ע כך האי מנוול זח משכתו
לכהמ׳׳ר וא״ב לכאורה קשה התינח אנשים דאיתנהו
כת״ת הוי תכלין ליצה״ר אלא נשים דליתנהו כתי׳ת
מאי איכא למימר וכמה מנצחים ליצמ״ר י
ו נ ל א ה רזה רקאמר תנא דכרייתא גדולה הבטחת
שהבטיח חקכ״ה לנשים יותר מהאנשים ר״ל
רכגכרי הבטיחן השם ממלחמת יצה״ר כתבלין
:
רד״ת
$9
עח
משביל ל ת ר
דד׳״תאכל נשים דליתנחו ב״דח חכטחן חקכ״ה
מ ב ט ח מ ג מ ל ת במלחמת יצמ״ר וז״ש נשים שאננית
דמיינו ממלחמת יצמ״ר ואהא ח מ מ רב ואמ״ל לר ח
נשים במאי זכיין ע :״ י דרך הקרים והטיב חרמ לו
במאי זכיין ר״לכשלמא בגברי דאיתנחו בד״ת אמטו•׳•
לחכי ניצולים מיצח״ר ועסקי בתרי״ג מצות אלא
נשים רי׳ל שתים נשים רליתנחו כר״ח כמאי זכיין
וניצולים מיצם״ר ועסקי כתרי״ג מצות שלא חז״ג
ובאת חתשוכח מ א ח ר״ח כאקרויי כנייחו וכו׳
וקיי״ל כל המזכה את חרכים אין חטא בא לידו
וכיון דחני נשי כאקרייי כנייחו וכו׳ רחו״ל מזכה
לכניה וכעלה כידוע שאין ח ט א כא לידם וכדין חוא
שיחיו שאננות ובוטחות מירי עכירות וכענין זח
רכל המזכה תלמדנו כדברי הרכ אחכת עולם רף
מ״ז פי׳ הכתוב שם ע מ ו ד רכיעי :
^ ו ד לאלוח מלין ט ע ם רב חני נשי במאי זכיין
כמ״ש ז״לדשכרמצות כ ח א י ע ל מ ח ליכא שנא׳
חיום לעשותם ומחר לקכיל ש ט ם ואלו גכי נשים
כתיכ נשים שאננות כנות בוטחות ד מ ש מ ע אצלנו
רשכר מצות כהאי ע ל מ א ליכא וכשלמא כגכרי
אתון ואתיין מתניתא כירייהו דתניא אלו דכרגם
שארס עושה אותם אוכל פ י מ ת י ה ם וכו׳ כבוד
או״א וכו׳ וכלהו ליתנהו באשה דכיון דנשאת לכעל
כטל מ מ נ ה ככור או׳׳א וג״ח וכו׳ ו א ח ה משיכ
כאקרויי בנייאו וחוא כ״כ פנים חפן ח״א רכיון
ראקמיי כנייחו מ ע ל א עליהן חכתוס כאלו למדו
,׳
תורה וכה תנינן ותלמוד תודח כנגד כולם :
ואכע׳יא כמ״ש אצליכמ״ש ז״ל כרין הוא ליטול
שכרו עכ״ל וגירשתי מ כ ו ו נ ה במ״ש זי׳ל
חרב מהר״א כחיר״א דחיאך כתיכ ויתן לחם ארצות
גווים כעכור וכו׳ והא קיי״ל שכר מצות בהאי
ע ל מ א ליכא ולפי מ״ש א״ש מ ח ח י א דאלו דכרים
וכר וחוא תירץ ררוקא כיחיד אמרינן אכל כרכים
לא וא״כ כיון ד פינחס חציל הרכים דין רכים יש
לו ו כ מ ש כשם הזוהר ולכך אמר חררש כרין הוא
שיטול שכרו ר״ל גם כעוח״ז משום ריש לו דין רכים
ומזה ה ט ע ם כיון רחני נשי מזכות לבעליהן
וכניחם דין רכים יש להם ולכך יש לחם שכר
אף כעוח״ז כמ״ש :
נחזור לחנושא יזל מים מדליו וכו׳ יוכ״ן כמ״ש
ז״ל גדילים נמוכי רוח לפני חקכ״ח רכזמן
שכהמ׳׳ק ארם מקריכ עולה שכר עולח בידו מ נ ח ה
וכו׳ אכל מי שדעתו שפלח עליו מ ע ל ה עליו כאלו
מקריכ כל חקרבנות כולם שנא׳ זבחי אלחים רוח
נשברה וכו׳ ועל זאת נעומי מ נ ע י מ מ במעשימ
*הנחות
פט
יו
ששי,־״ מ בת מדת נ מ נ י ת ירח וז״ש יזל מים מ ר ל
ד״ל כמו המים שפלים ממקום גבוה למקום נמוד
וז״ש יזל מים מדליו ותיכת מרליו כמו מלת כי
דליתני לשון גכהות וכמו רליו שוקים מפתח ח״נ
ז א ^ ה א ש ח מצדקת חית־ה כת מדת מנמיכות ו ע ו ד
מ ד ח אחרת וזרעו מ מ י ס רכים וכמו מ״ש ז״ל חני
נשי רמאי זכיין כאקרויי כינייחו וז״ש וזרעו כמים
דהיינו זרעה עוסקין כמים רכים דהיינו התורה
שנמשלה למום כמ״ש ז״ל וירום מ א ג ג מלכו ותנשא
מלכותו ייכ׳ין כמ״ש רז״ל ואחכת את ח׳ אלהיך
בכל לככך כ״כ יציין דהיינו אפי׳ כיצה׳׳ר י ע ט ר
ם וז״ש וירום מ א ג ג מלכו דהיינו מלבו של ע ו ל ס
נתרומם אפי׳ מיצה״ר וזהו מ א ג ג דהיינו יצס״ר
וכזה ותנשא מלכותו לכך זכתת זאת האש ח הזאת
נ ע מ י לעוס״כ ירמ״י שתזכה לחיי ח ע ו ח ״ כ אכי׳׳ד
כ״ד חמר ונאנח במר כוכת כנת חמורה
,
ד ו ד צ ב א ה ס״ט
ע ח הנחות
מעול־ים ביטול־* ז׳ מד־־״כים
ח׳ כריש הפרק ר״ח ולכן תמצא כי כאלו
פרה
המלכים לא נזכרו ככולם אכיתיהם רק
כ״ר שכחם לכר וחם בלעם כן כעור יוככ ן׳ זרח
חרר ן׳ בדד בעל חנן כן עככור ״ וז׳׳ל ה ח ג ה וקשה
לי רנ״ח הם גרמו נפילת אחורי י״ש סבא ותבונה
ולמח לא אמר בשמו שם אכיו כמ״ש כבעל חנן ן
עכבור שחוא נגד יש״ס ואיפ״ל כיון דא״א לומר
בהוד שם אביו לפי שגרם לאחורי תבינח וכתיב
למש!חותם לכית אכותםכמ״ש בסמוך גם בנצח
אף שיכול לומר כו שם אכיו לפי ש^רם לחסד ומוא
זכר לא כתכ שם אכיו לפי שאינו אלא פלג ג ו פ א
ושמלה חם נצח וחור ותרויחי ודו״ק נ״ל שלמה
אסולין ע כ ״ ל א מ ר הצעיר ד ו ד ר כ ר י ס אלו צ ״ ע י ל פ י
רכרי החכם ה מ ג י ח ז״ל הנז׳ קשת למת תוזכר
בבעל חנן בן עכבור שם אביו לרמוז שנפלו מלכיות
ישסו״ת כיון שהם כספי׳ אחת לא היה לו להזכיר מן
הדין מלכות רתכונח דלביתאס־תם כתיכ וכיון שאין
ראוי לתזכיר מלכות י ת כ ו נ ח גם מלכות ריש״ס אינו
ראוי לחזטרו מכיון שחס כספי׳ אחת כמ״ש ה א
בשמלמ שמוא נ״ח ורא אפשר לחשיב רתא דחזכיי־
ככעל חנן כן עכבור שם אביו מיינו מצד מלכות
די״שס שחוא רכורא ומפני שהמלכות שלו שנפלה
סיא ספי׳ שליממ לכן מזכירה אכל כנ״ח שחם תרי
,
פלגי
פו
משב ל רדוד
דרוש ש ב ת
א י נ כמ״ש רז״ל אין השם שלים ואין סכשא שלים
ע ר שימחה שמו של ע מ ל ק שנא׳ כי יר על כס
יה מלחמה כעמלק וכו׳ נמצא שחסר משם כן ד׳
כ׳ אותיות וה׳ ומכסא א׳ והם אותיות חו״א וז״ש
ר ח מ ע ״ ח למען שמך ח׳ קרי כיה שם ך׳ דהיינו שס
חויי׳׳ה וכסא שכשכילס וסלחת לעוני כי רכ הוא
ר״ל כי רכ עמלק כאותיות הוא חחסריס מסשס
ומחכשא כמ״ש :
או איכשר כמ״ש חרכ שמ״י כפ׳ וישלח לו ול״ז משם
התוס׳ רחא רקיי״ל אין שלר״ע וחייכ השליח חיינו
במזיד אכל כשוגג חייכ חמשליח ופטור השליח
יעו״ש וח״נ כעניין חיצה״ר שמסית ומדיח להעבירו
ע ל רעת קונו א פ ע ״ ג דהוח הוא חמשליח כארס
ארס של ע כ נ א מ״מ כיון שמצוה םארם'.שלא לעכור
ע ״ פ ית״כ ועכרי שליחותא ריצח״ר פטור מ ט ע ם
דכריחרכורכריחתללקדדברימישומעין ראיןשלד״ע
אמנם זה אינו רק אם היה חעון מזיר אכל כשוגג
קם רינא ריש שלדכ״ע ואין כאן רכרי חרכ
ורכת״ל רמ״ש כמש״ל משם ה ת ו ס ׳ :
ית1ריש הכתוככי פשעי אני ארע וחטאתי
נגרי תמיר הכוונה וחוץ מהכוון פירשתי
ע״ר מ׳׳ש חל־כראושרוד נר״וכנחל שורק דיש לחקור
אמאי האדם חייכ ונענש חריקיי״ל שמירח ככעלים
פטור ובניד חיי שמירה כבעלים שחקב׳יח הוא
השומר הוא אכליכו תדיר וא״כ מצאה החקירה מקום
לניח אמאי נענש האדם כיון דחוי שמירח ככעליס
<תריץ דקייי׳ל עשיעח בבעלים חייב וכיון האדם
עושח כפשיעה לכן נענש :
^)£י״ז אני מכין פסוק נחנו פשענו ומרינו אתה
לא סלחת הכוונה לומר רמשים שעשינו
בפשע ועון וזהו פשענו ומרינו לכן אתה לא סלחת
תאלא״ח פטורים מרין שמירה ככעליס אכל עכשונתחייכנו כ פ ש י ע ה :
^׳ה כוונת מאמר מגילת איכח כי ה חוגה על
ן ״ ל על רוב
ל ל
פשעיח ע״כ וכל ה ר ו א ה כתוכו יתמה ד ק ר י לחבמאי קרי לח וכי חסיד חקכ״ה רעביר רינא בלא
דינא ועפ״י אמות הקודם א״ש כוונתו לומר שזח
שנא׳ כי ח׳ ח ו ג ה יכול על מגן רחא קיי״ל שמירח
בבעלים פטור צז יא ע ל רוב פשעי״ח ד״ל רכיון
רעשו קזר רינא רפשיעה כבעלים חייכ ולכך א מ ט ו
ל ח נ י :תתייכו אותו חדור מחייט והוא כוונת נעים
זמיי־ית ישראל כי פ ש ע אני א ד ע ד״ל כעון הפשעי
אני ארע שחייכ עליהם אכל וחטאתי נגרי תמיר
יי" ל מ נ ג ד ת לי תמיר שקשה עלי עונשה כיון שמן
,
ר ו ב
כ ש ע ו
י נ ו
ע
מ ג
ת
86
תשובה
הדין פטור רשמימז ככעליס ע ט ו ר :
ו^פ״י קוטכ זח נמי ישכאר פסוק סלח כל אבירי
ח׳ כקרכי רקשה דחול׳״ל מקרכי כמשפט
הלשון והמפרשים פי׳ כזה לדרכי ואנכי אחזה לי
עפ״י קוטכ דרושינו הנ״ל והוא רקאי אמ״ש נשקר
עול פשעי כידו ד״ל כשכיל שנשקד ע ל פשעי רייקא
כפשיעה אמטו לחכי סלה כל אכירי דהיינו הצדיקם
כמ״ש יז״ל ח ג ם רפטורים ע״ז מכוח ח׳ כקרכ״י
וחוח ליה שמירח ככעלים ופטור אכל כ ע ת שהוא
כפשיעה קם דינא רפשיעה ככעלים חייכ מרינא
רגמרא :
המכוון יוכן פסוק כי פשעי אני ארע ד״ל
p3
אלו עשיתי שוגג חיה נענש יצה״ר דיש
שלרב״ע אכל עכשו דכי פשעי אני ארע לכך נמשך
מזח וחטאתי שהוא היצת״ר נגרי תמיר ואינו נענש
אלא אני הוא שנענש כמ״ש בראש פסוק אני ארע
ואל זה פונה מ א מ ר מרע״ה לאהרן מי עשה לך
ה ע ם חזה כי הכאת עליי חטאח גדולה ויאמר
אהרן אל יחד אף ארוני אתה ידעת את ה ע ם כי
כרע הוא אשר ראוי לשיס לכ מ ה זו שאלה מ ה עשה
לך ה ע ס ה ז ת וכו׳ ותשוכת אהרן לאמר כי כי־ע הוא
מ ה הוא ויכוח שבניהם ועפ׳ י חקוטכ חנז׳ א״ש י ק
נמשך למייש הרכ שמיי כיפ חכז׳ משם הריטכ״א
ז״ל ראף למ״ -יש של־כ׳״ע חיינו דווקא כשוכר שליח
דעכר מעשה אכל כדיבורא מכלמא לא מחייכ ע״כ
ולפי״ז א״ש דמרע״ח השיגו לאהרן לומר דהקילר
תלוי בראשו של א ח ק חייו דיש׳ הס חמשליח למימר
לאחרן קום עשה לנו אלהיס והו״ל אין שליח לרכעכ״י
וחייב השליח שהוא אהרן רוכריהרכ ורכ״ת רמ״ש
ומ1ני שי'ל ריסכור אחין כ מ״ד יש שליח לרכעכ״י לכן
הקרים מרע״ ה ואייל מי עשה לך ה ע ם חזה כלומר
חא רקיי״ל כן חיינו אם עכר מעשה ולא כריכורא
כעלמא וכאן כאותו מ ע ש ה לא היה מעשה רק ריכור
כעלמא כמר׳יא קום עשח לנו אלהים וכל כ מ ח
רלא הוא מעשה אין שליח לרכ״ע וחייכ השליח
ולחכי גזרתי אומר כי ח כ א ז עליו וכי׳ הקולר
כראשך שהכאת עליו ח ט א ה גרולה אמנם אהרן
תפש השיטה לומר דפטור מן הדין רחא דקיי״ל
אין שליח לרכעכ״י היינו היכא דלא ע כ ר המשליח
איסורא כגון חהיא דפ״ק רמציעא כנתן שאמר
לישראל צא וקדיש לי אשה גרושה שעיקר האיסור
אינו עושהו רק ישראל חשליח כמ״ש הרי את מקודשת
וכזה חמשליח לא עשח איסור שהרי הוא לא קרשם
אכל בזה הענין שישראל חס המשלחיס אותו עשו
איסור שנתנו נזמי הזהכ וגס אח״ך עכרו אוזו
v
׳
מפועל
פז
משכיל ל ד ו ד
דרוש
מ פ ו ע ל אמטו לתכי נתחייכו הם ולא אני ולז״א
בתמונתו אחה ירעת את ה ע ם כי כרע הוא שר״ל
שנתנו נזמי חזחכ וגם עברוהו ולכן חם חמתחייכיס
ויש כזח שלרכעכ״י י
א״ג תשוכת אהרן כסגנון אחר חרכ חנ״ל רחכי
ס״ל רחיכא רשליח עכיר כע״כ יש שלרכ״ע
וכזה ענין שעשה כע״כ שיאה חור חרגו איתו
שעככ עליהם אמטו לחכי עכיר אהרן קדוש ח׳
כע׳׳פ ויש שלרכעכ״י ולזם אמר אתה ידעת את ח ע ם
כי כ ר ע הוא ר״ל שהרגו חור כנה של מרים ומחשש
אס יהרג כחן ונכ״א כמקדש ח׳ לכן עכרתי כע״כ
ופטור מן חריןורו״ק :
א״נ הרכריס כפשטן כמי׳ש רז״ל ר א ה ר ן לש״ש
נתכוון כעשיית ה ע ג ל לפי שהיו חוטאים כמחשכה
ומחשכת ע״ז מצרפה ה ק כ ״ ה למעשה ורוצה לייסרם
ורצח אהרן לפרסס חטאם להודיע ולהוורע ע ל מ ה
ו ע ל מ ה כ ת י י ס מ ו ח י ת ה כוונתולטוכה וז׳שמרע״ה
לאהרן מ ה עשה לך ה מ ס הזה כי הכאת עליו
ח ט א ה גדולה כעשיית ח ע ג ל ואהא משיכ בטוכ
אהרן אתת ידעת את ה ע ם כי כ ר ע ה ו א כ ר ע רייקא
דהיינו מחשכה ר ע ה שחשכו וכיון שכן כלא״ה חייכים
כמ״ש ולש״ש נתכוונתי נ מ ש רן״ל ורו״ק
דרוש ל נ פ צ ר י ת
א ת זו דרשתי לתשלום החרש לאשת חיל מרת אמי
י׳יכ לחודש תמוז וח״ל משנת קטנ״תי ל:״ק
בגמ׳ אמר רבא כא יראח נ מ ת טוכת אשה טובה
רכתיב מצא אשח מצא טוב אי בגווח משתעי
קרא כ מ ה טובח אשח רחנתוב משבחה ואי כתורה
משתעיקרא כ מ ה טובה אשם טובה שנמשלה לתורה
א 0כמות כל חארס מישראל נשים כיקניות הכל
חייכים למיחם ס ס נ ד א ויחי העש כמתאונני״ם
עאכ״ו כי תפקד הזאת נע״מי כמעשיה מי״רא
דכייא נוספח נחלת נחלה מבוהלת זו ר ע ה חולה
רחיי׳ילח בכולל לכל כני כיתה בנים וכנות ו מ ה גם
אנא אכרח מצערו של אכא ידעי ר י נ ן להאי מילתא
כל המיתה אשתו ראשונה ו כ ו ׳ כאלו נ ה מ ק נחרבה
כימיו וכל ימיה גמלתחי טיב עושה ר נ ו ן כ ע ל ה
בתמידות יום ולילה לא תשבית יאלו מ ן המלאכית
שםאשהעושם לבעלה ואבא היום אל ה צ י ן ל מ י ע כ ד
לח דוכין ולוית חן כאן בי׳ית וגישת פי־״י למעלה
היא העולה אל המנוחה ואל הנחלה ז
ה נ ה זאת חקרנוה מ ע ל ת הנש ס צ־יקניו־ז ני רכה
ושכרןכעה״כ הרבה מ א ד ומני־ינג היא לשכר
מאנשים כריקים יפיק חזי גכרא ר *7 :מסתיר
ץ
א
לנפטרית
87
עליהו שלמה המלך ע׳׳ה ב ס פ מ הכחיד משלי כספ׳
שכחן של נשים צרקניוה כמאמרו דרשה צמר ופשתים
ותעש כחפץ כפיה וכוא משולל ההכנה וכיאור:
וגיל ליישכ כהקרים רכרי ה ג מ ר א למס קידושין
פ״ק ר״ף ל ר ע״א מצות עשה שהזמן גרמא
אנשים חייכים ונשים פטורות ושלא תומן גרמא אחד
האנשים ואחר הנשים חייכין ומצות לא תעשת כין
שהזמן גרמא וכין שלא שהזמן גרמא א׳ נשים ואחד
אנשים חייכין:
ובגמ׳ פריך את אמרת מצות עשה שהז׳יג נשים
פטורות והרי סוכה רמ״ע שהז״ג ו ט ע מ א
ד נ ת כ רחמנא האזרח לחוציא סנשיס הלא״ה חייכין
ומשני אמר אכיי איצטריך סד״א הואיל רכתיכ
כסוכות תשכו ז׳ ימים כמין תדורו מ ה רירה איש
ואשתו אף סוכה איש ואשתו:
ל ב א א מ י איצטריך סר״א נילף ט״ו ט״ו מ ח ג
המצות מ ה להלן נשיס חייבות אף כאן נשים
חייכות צריכא :
והקשו סתום׳ מ ה רקתני כמסכת פסחים פ״כ
רף מנל״ן רנשים איתרכו כאיסור לאו
דחמץ ופשיט מרכתיכ כי כל אוכל חמץ כל ^רבויי
נשים והקשו והא מ ה כ א נפקא והא מררכ יהורת
אמר רב נפקא ראמר רכ יהודה אמר רנ איש או
אשת כי יעשו מכל חטאת ה א י ס השוה הכתוב אשה
לאיש לכל עונשין שכתורה ומשני איצטריך סד״א
הואיל רכתיכ לא תאכל מליו חמץ שכעת ימים
תאכל עליו מצות כל שישנו כקום אכול מציה ישנו
ככל תאכל חמץ וחני נשי כיון רליתנחו כקוס אכול
מצח דמצות עשה שהזמן גרמא נשים :ט ו י ו ת ליתנחו
ככל תאכל חמץ קמל״ן והשתא ראיתרבו בבל תאכל
חמץ איתרכו נמי כאכילת מצה מדרכי אליעזר
ראמר ר״א ר כ תורה נשים חייכות כאכילת מצח
שנא׳ לא תאכל וכו׳ כל שישנו וכו׳ והשתא ל״ל למימר
דנשים חייכות כאכילת מצה מ ט ע ם כל שישנו ככל
חאנל כלאו ח נ י נמי ירעינן רנשים חייכות כמצה
ראי פטורות למה לי האזרח להיציא הנשים משוכח
פשיטא דפטורות רחא מ ״ ע שהז״ג היא אלא ש״מ
רנשים חייכית כמצה ולהכי איצטריך האזרח גכי
סוכה להוציא הנשים רלא נילף טי ו ט״ו מ ח ג חמצות
וא׳׳כ ל״ל ט ע מ א רכל שישנו ותירצו רע״כ איצטריך
ל ט ע מ א רכל שישנו ראי לא תחזינן מינה רנשים
חייבות במצח חו״א האזרח אתאלרבויי נשים כסוכה
רלמעוטי לא איצטריך רחא מ ״ ע שהז״נ היא אכל
•השתא יחזיכן רחייכות כמצה מכל שישנו ככל תאכל
חמח א׳כ ע״כ האזרח למעוטי אכא רלרגותלא
י
אי צטריך
y
משכיל י ר ו ד
ע״ח
פלגי גופא וחוד א״א להזכירו מחשיכת דלכית
אביתם וכו׳ נשאר נצח חצי גופא וא״א לומר עליו
שמלת כן פלוני רשמלת אית כיח תרי נצח וחור
ו א מ ט ו ל ח כ י ל א הזכיר כשם אכיו אכל כ ב ע ל ח ב ״ ע
ראית כהו מלכות ריש״ס שחיא גופא לכך הזכירו
כשם אכיו מצר המלכות ריש״ה שהיא דכורא :
א כ ל אי קשיא הא קשיא לרכרי החכם חמגיח
חנז׳ רא״כ למה לא הוזכר שאול כשם אכיו
שהוא רמוז ליסוד הגורם נפילת יסוד ישסו״ת
ו א ע ״ ג רמצר התכונה אין ראוי לאזכירו כשם אכיו
מ״מ מצר יש״ס שהוא רכורא חו״ל להזכירו כמו
שהוזכר ככע׳ ח כ״ע מצר מלכות ריש״ס וזה וראי
קושיא היא לרכרי חנם המגיה ז״ל לנן נלע״ד לתרץ
בשמלה ושאול שלא הוזכרו אבותיהם משוס רכיון
ריש׳יש ותכונה נכללים כערצוף או״א א״כ כיון
שנזכרו בלע כן כעור ויוככ כן זרח וחרד בן כרד
שגרמו נפי׳ אחורי או״א ככללס ישסו" ת ו ט ע מ א
מ ה שגרס יוככ כן זרח לאו״א נפי׳ אחורי אכא
גרס ג״כ נצח יש״ס וכן מ ח שגרם הדר כן כרד שחוא
ת״ת לגפי' יסור אחורי אכא גרס ג״ב שאול שהוא
יסור ליסוד יש״ס וכיון שהם לפעמים בכלל פרצוף
אחר ע ם אי״א לכן לא הזכיר הכתוכ שם אבותיםם
של אלו המדריגית שנולס א׳ אכל כנפי׳ מלכות
דאבא שלה נזכרת כמ״ש הרכ לעיל לכך הזנירח
כיש״ם משא״כ האחרים ולכך הזכירו הכתוב כבעל
:
לול
חב׳יע כשם אביו והשתא ניחא ורו״ק
פ ל ה י ר ד בסוף הפרק כר״ה אכל הענין הוא
במה שנכאר ענין ההוי״ה דב*ן מ ה
עניניה וכו׳ ע ׳ י סוף ! ר ק עכ׳׳ל וז״ל הג׳ה שם
ק״ק תו״ל למנות בשם בין מדריגה ב׳ שהיא עשר
אותיות םאחורייס שהרי הפנים כבר עלו כאצ׳יי
ולא שייך לומר אס הפנים נזלו כ״ש האחוריים
כמש״ל שלמה כן חיים ותק׳ אותה מהרא״פ ל״ק
מירי שנכד נכנסה בחשבון םס״ג ראלי׳כ תיקשי
ששית ע״כ ולי נראה רהרין ע ם ח מ ג י ח ח ר א ׳
המקשן דלא שייך לומר במדריגה כ׳ שהיא אותיות
האחוריים נכנסה במדריגות ס״ ג היה שהיא אותיות
של המלוי וחמדריגח ח״כ רכ״ן היא של אותיות
עצמן וא״כ אין כאן ט ע נ ה כזה שהרי כמספר ג׳
•ויה ר מ ס פ ר ח מ״מ כתכ חרב לקמן דמה שנכללו
כמ״ס מ״ה מספר המילוי חיינו משום ט ע נ ה א״כ
ככח״ג רליכא ט ע נ ה םו״ל למנות בשם כ״ן מרריגס
כ׳ ג ס מ ח שחכיא ראייה מראל״כתיקשי ששית אינח
ק״ו כלל לפי שכיון שעיקר שאותיות אלו דמדריגת
ו׳ דשם כ״ן שורשמ מוא מן חז״א לכן אין ראוי
ה
הגהות
co
למנותו כפ״ע כמו שאר מדריגות מ״ג וח״ז כמ״ש
הרכ ואי כ חררא ק״ו ה ח נ ם תמגיח וצ״ל שכיון שאין
נ1קותא ראכתי כין מדריגת כ׳ כין מדריגת ר׳
כולם אחוריים לנימ לכן עדיף לעלות כשם מדריגת
ר׳ ריש כת חשכון ע״כ ניצולות כמו האחרים ורו׳׳ק
דוד
עולם התיהון
פ ר ה ג׳ כסופו כר״ח ואמנם כחו״כ דחכמת דכ״ן
וכחו״כ וחסר רכינה רכ״ן כאלו פשוט הוא
שאיגםינולים לעלות למעלה כרישא רעתיקא כחי״כ
ריליה רוראי הוא שנשאר כגופא דעתיק עכ״לוז״ל
חג״ח ל״ר כי יש ספק ג״כ אם נשארו כאוא ועיין
לקמן פ״ר כסופו וכאימצעו יעקב פינטו עכ״ל
ומצאתי לאחר שחשכ לתי־יץ זח וז״ל רוקח ורוקח
משום דלא אמר חרכ חיח״ו ז״ל חפכיס נשארו
כאו״א רק כס׳ ברר ה״כ אכל בסי׳ אא״ג חס כגופא
דעתיקוהכא איירי כסי׳ אאג מרכר חיח״ו ז״ל ע״כ
ורכרי המגיח ח״כ שמצת לדחות רכרי מורינו
חרי״ף ז״ל חן אמת שנן נראה מרכרי חרב חרח״ו ז״ל
בספיקות שכתכ שגם כסי׳ אא״ג ה נניס ר״כ כתרים
דחי" כ נשארו באו״א וחאחורייס חס בגופא רעתיק
וא״כ תסתלק ק״ו מורינו חרי׳יף ז״ :מ מ ק ו מ ה אי^ינם
כר מעיינת ש!יר תמצא שדברי הרי״ף ז״ל שרירין
וקיימים רוק שהח שהרי צ״ל שהרכ היח״ו ז״ל זכר
כאן כ׳ ספיקות ויש כחם כ מ ה פרטים וז״ל וכזח
חוא הספק אם כ׳ הכתרים רחו״כ רכ״ן עולים
כחו״כ רעתיקא או אם נאמר שאף על פי שחם כאי
כתרים צכ״ז הס כחי׳ חי״כ הגרועים מחו״כ רעתיק
וא״כ אינם עולים רק ב ג ו נ א ריליה ואמנם כחו כ
ו ט ׳ ע נ ׳ ל הרי שנסתפק מרב כאן אם הכתרים
דחו״כ דכ״ן עלו לחוי׳כ רעתיק או כגופא וענ״ל
חיינו כ׳ ספיקות כר״ר או אא״ג דהיינו מ״ש אס
הכתרים עלו לחו״כ חיינו כר״ר הא או חכ׳ או כ ג ר
ומ׳׳ש או עלו לגופא חיינו כסי׳ ככ״ו או אא״ג כמ״ש
לקמן כאורך הרי שזנר הרכ כאן כל ס ם ק י
ומיראח״ז כתכ ואמנם כחו״בדחוכמם ר כ ן וכחו^כ
וחשד רכינה רכן וראי נשארו כגופא מ ש מ ע רר״ל
א ע ״ ג שנס!קנו ככתרי חו״כ אם חם כתו כ דעתיק
או כגופא אמנם כחו״כ דחוכמח וכו׳ חם נשארו
בגופא לכל הספיקות ו ע ׳ ז חק׳ חרכ חרי״ף רל״ר
רכספק כד״ר יש ספק אם נשארו כאו״א וכן אמר
שודאי נשארו כגוף דעתיק דמשמע לכל הספיקות
לכן חוצ״ל רל״ר נקט כאו״א רק ר״ל משום רלעי<
:נ י
ככורים
ת
91
ע׳ח
מ ש מ ל לדוד
בכתריחם נסתפק אם חס כחו׳׳כ דעתיק או כגופו
עז״א אמנם כשאר האורות ודאי שלא עלו כחו״כ רק
אן בגופו אי כאו״א ואס יראה|בעיני מורינו חרי״ף
ז״ל לומד דחרכחרח״ו הזכירכדכריו רק כ׳ ספיקות
ס פ ק א׳ כר״ד חא׳ וספק ב' אא״גוניוןשכןש״כ ספי׳
חנ״ל פשוט לחרכ רנשארו כ ג ו פ א רעתיק לכן כתכ
מ ח שכחכ ונחי רכספק כד״ד ם״כ נסתפק אם חס
ב ג ו פ א אפ״ל שהכא לא איירי רק כ״כ ספיקות רכד״ד
א׳ ואא״ג ושאר הספיקית כללם כמ״ש אח״ז ויש כ״כ
כתי׳ אלו כ מ ה פרטי שאלות וכו׳ ורו״ק נ ״ ל :
Vד׳ כראשו כר״ח ונמצא כי חג״ר וכו׳ וא״כ19
לא יחיה או״פ גדול מאו״מ וכו׳ עכ״ל
מצאתי כתוב שהגיחו דברי הרב ז״ל בזח יא״כ לא
יחיה או״פ מ ו ע ט מאו״מ עכ״ל ו ט ע מ ו ונמוקו ע מ ו
משום דהרכ מחרח״ו שקיל וטרי ע ל הספיקות ג״כ
הפנימיים שכתר דמ״ה אע״ג רחמקיף דכ״ן הוא
ח״ר רכתר רכ״ן כיון ראינו מקיף כשורשו רק פנימי
כ ע ל מ א א״כ די בפנימים אלו ואינם מ ו ע ט י ם כיון
שהמקיף גם חוא מ ו ע ט שאין כו בו רק ח״ר וחס
שורשם פנימיים וא״כ צ״ל לא יחיה אר״פ מ ו ע ט
מ א ו ״ מ אמנם נ״ל שא״ץ לזה רכך מטין רכרי חרב
זיל אמ״ש אח״ז ונפ״ז לא תוצרנו אורות ח״כ כתריס
דחו״כ רכ״ן לעלות וכו׳ ולז״א וא״כ לא י ח י ח א ו ״ פ
גדול מאו״מ ד״ל כיון שאו״מ אינו גדול לכן לא
הוצרכו לעלות ב כתריס רחו״כ ככ״ן דא״כ יגר י
ה פ נ י מ י יותר מחמקיף חפך הרכרים שהמקיף כריך .
להיות גדול מ ח פ נ י מ י וא״כ השתא שלא עלו ה״כ
בתרים רחו״כ דכ״ן לא יחיה או״פ גדול מאו"מ
משא״כ אם חיו עולים חיח אוייפ גדול וזח לא י ו צ ר ק
דוד:
כמ״ש
אבל ה פ ע ם נשארו למעלה ע ם שיאר
^״ש
ת א ו מ ת שלהם ל ט ע ם הנ״ל עיין כחחגהו-י
דברי חראכ״םוחרא״א והרי״ף ז״ל ותן אמת של־גיי
חר״א כן מוםא דל יקשי וכן הקשו חמ!רשיכ ז״<
רלרכריו ר ה ט ע ם רלא עלו חכלים פנים ואח י־ י
משוס שמא יעלו ע מ ח ס א ו מ ת י ה ם קשה ב ־ ^
ב ס פ ק שסי׳ ככ״ו אמר הרכ שעלו הכלים כולכ
ואחוריים ועכ״ז לא ראינו שנגררי אחריהם י י־ •
שלהם רק נשארו בגופא רעתיק ולמה נשהכ•
אא״ג שנסתפק הרב לומר שאם יעלו חכליכ
יעלו ע מ ח ם אורותיהם ואינה קושיא כלל
הראכ״ס פי׳ שיחותיו להר״א אזולאי ז׳׳ל י ׳ ־ י
י
שהרגיש כזה וז״ל ואף דלקמן יש n
שעולים חיצון ופנימי גם זח ככלל הספקי־׳ -
ןיר״ל כמ״ש דיש חלוקות שעולים חיצון ופנימי -יי• י
,
v
הגהות
צא
בשי׳ככ׳׳וור׳׳ל ו א פ ״ ח ל א ע ל ו ע מ ח ם אורות ואחא׳
ק ר ץ כמ ׳ל הקצר גם זה ככלל הספיק ר״ל שזה שאמר
באן סרכ חששא זה היינו לצר החשש שאגו חוששין
לכך וחיינו סי׳ אא״ג ואם לא ניחוש לכך חיינו סי׳
בכיו האמנם אי קשיא הא קשיא לדכיי ח י כ חר״א
כ ן מ ו ס א רא״כ למה לא אמר סרכ סי׳ א׳ בס1׳ אא״ג
וחיינו סי׳ אא״ה דהיינו חמשה כלים כלי דכ״ןו״ב
אחוריים רכלי הכתרים רחו״כוכין כיון רמ׳׳ש אא׳יג
ולא עלו כולם משום דחיישנן שמא יעלו ע מ ה ם
האורות א״כ אם לא ניחוש לכך א״כ היינו סי׳ אאיח
ולמת אמר כן כסי׳ בב״ו וצ״ע ולדברי מורינו חרי״ף
יתורץ כ״ז ורו״ק ד ו ר
#״ש כד״ה ו ג ם חם מאירים זל״ל כדרך קוים ע״כ
ז״ל ח ח ג ח לענ״ר ק׳ כי חרכ לקמן אמר
בספק זח כי ח״ז כתרים אינם מאירים כדרך קוים
ורו״ק יעקכ פינטו ענ״ל וכריה או אם נאמר שחם
מאיריס שלו כדרך קוים ז״ל ההגייה קשה לזה מסי׳
בג״ד שהוא ספק חיכככח״י ה״א כתכ הרכשמאירי׳
דרך קוים וכ״ש כאן ולמה נסתפק בזח צ״ע יעקב
פינטו עכ״ל וכר״ח ועור שאינם מאירים דרך קויס
רק זעג״ז ע״סוז״ל חחנ״הקילזח מסי׳ כג״רשאמר
ה י כ שמאירים דרך קוים וכאן אמד אינם מאירים
יעקב פינטו עכ״ל ומ״כ לאחר מן רורות שלפנינו
ש יי' כל הק״ו אלו כאופן אחר ולא נתחוורו כעיני
וזיל נ״ל כ ה ע י ר ת ח ״ י מ״ש מרכ כספק כדר ח״א
וז״צ י ו אם נאמר שחם מאיריס זל׳יז שלא כדרך ק ה ם
א א יה למטה ממנו עכ״ל מ ש מ ע אם נאמר שלא
בי ־ קיים היינו שכל אחר מאיר ל מ ט ה מ מ נ י ואלו
ל~ בס׳ בג״ר כתב חרב לעיל וז״ל ו ד ע כי אלו
ה :י־יס הלי כל א׳ מאיר לחבימ הקטן מ מ נ ו
־־ים ע נ ׳ ׳ צ מ ש מ ע דרך קוים חיינו שמאיר כל
ו
rשנמטס מ מ נ י ודברי חרכ סתרי אהדדי
טנאמרר׳-בר ־נשוט הוא רכשנאמר מאירים
י , 7י r r :רש ל ב פנים ח״א ד״מ כ ת ר ר ח ס ד
:ק שלו שהוא נצח וכן כתר רגכורה ע ד
־ ־ .ע -י י ד ומ״ש הרב בס1ק אא ג ובג״ד
י י ן קוים היינו כל א׳ מ א י י לחכירו למי
•מ:י :מיש הרב בסדיא אכל לא נתפשט
cה י כמ״ש חצב כספיק כדיר הראשון
:נ ג י י ח ו כ מ ס רכן וכו׳ עי׳ס כל חקו
:־:. :נץ זוא שאר ספק בכתרים שב״ ז כתרים י
:ר ניי שעלו או פ א״כ יאירו הכתרים דרך
7י ב ש > :שטי נל א׳ מ ה ם ע״ס חקו או שלא יאירו
־יל קי ם אלא שיחיו מאירים זח למי שלמטה
־׳ימני ואף שלעיל קורא לזח דרך קוים מ ״ מ כ ע ד ן
אס
עב
עידו
משכיר רדוד
אםתיו מתפשטים כל א׳ מ ח ם ע׳׳ם חקו׳ קורא אותו
שלא כדרך קוים ומ׳יש הרכ ככד׳׳ד ח״כ שלא חיו
מאיריס דרך קוים חיינו שלא היו כל א׳ מתפשט
ע״ם כל חקו אלא כל א׳ מאיר למי שלמטה מ מ נ ו
כמו כס׳ כג״ד ואאי׳ג ומ״ש חרכ וגם ה ס מאיריס
כדרך קוים פי׳ קורא לדרך קוים היינו כל א׳ מאיר
לשלמטח מ מ נ ו דוקא ורכרי הר כ יכאו נכונים כזה
ודו׳׳ק היטיב שזח מוכרח כדכרי חרכ וכזה יתורצו
כל קושיות מידינו וכו׳ זחו משנ׳׳ל בפש׳יט דברי
ז״ל נאם הקטן שלמה אסורין עכ׳״ל ורוד הוא
הקטן אימר שרכרי החכם ה מ ג י ח ע ל ד כ ר י מורינו
הרי״ף תמוהים רמה שדקדק ו ה ע י ר כדכרי הרב
שסתרי אהדדי רפעם א׳ אומר שדרך קוים היינו
שכל א׳ מאיר למה שלמטה מ מ נ ו ופ׳יא אומר שלא
כדרך קוים חיינו שכל א׳ מ א י ר לחכירו אינה ק״ו
וא״ץ שום ח ע ר ח רחרכ תי׳ זח כמתק לשונו רשם
כתכ ו ר ע כי אלו חזי־ך מאירים זח למי שלמטה
מ מ ט וכדרך קוים חרי שהוסיף וכדרך קוים עמ״ש
מאיריס זח למי שלמטם מ מ נ ו מ ש מ ע רר״ל חסר
לנצח והיינו מ״ש שלמטה מ מ נ ו דהיינו נצח שלמטה
מחסד שכקו ימין וחיינו כדרך קוים שאמר ומ״ש
שאינם מאירים דרך קוים רק זח למטח ממנו ד״ל
ע ג ״ ז במו שנבאר כע״ח וחיינו כמשי׳ל ותירוצו
ככלל אינו עולה כהוגן לענ״ר ת ר ע שחרי הרב
הרח״ו אמר דכר״ד ה״א יש כו ג׳ ספיקות וחכלשון
הוא שח״ז כתרים עומדים כל א׳ כמקומו בזכיית
דעתיק ה״כ שעומדים גיא כחסד וד״א כנצח ס״ג
הוא אס עכ״פ מאירים זל״ז דרך קוים אף לספק
ה״א רכל כמקומו או אס נאמר רגם למדריגה זו
לא זכו וכן מ ש מ ע מלשונו כמ״ש או אם נאמר שחם
מאיריס זל׳׳ז שלא כדרך קוים ד״ל.אלא זעג״ז ולא
תיו דרך קוים כלל וכן מ ש מ ע רכרי חרכ מ ״ ח מ ׳ ם
עתיק פ״א המשנה ו׳וז׳׳ל לפיכך אין אנו יורעין אם
עומרים הכתרים או כרסי׳ אא״ג או כרסי׳ בכ״ו
^ מ א י ר י ם ד ר ך ק ו י ם א ו כ ד ר ך ז ח ע ״ ג זה חסד לגכורה
ו ג מ ר ה לת״ת וכן כולם עכ״ל הרי מכל זה כשמע
דררך קוים חיינו לנצח מחסר ושלא כדרך קוים מחסרלגבורה ו א ' כ הררא ק״ו מורינו הרי״ף למקומה
ראיך כסי׳ ברר א' אמרי חרב דיש ספק לימר שלא היו
מאיריס דרך קוים אלא זעג״ז דהיינו מחסר לגבורה
וכסי׳ בג״ד אמרי שחיו מאירים דרך קויס רסיינו
ז
דוד
מחסר'לנצח ודו׳״ק
פ ר צ ו ה א״א פ״כ ריש הפרק כתב הרב שמ״ל
יסוד דעתיק מסתיים כחזה רא״א ולא
כיסודו חיינו כיסוד ררכורא רעתיק שתו קצר וקשה
23
92
הגהות
לפ״ז מיש בסוף הפרק וז׳׳ל ולהיותו צד וכו׳ ע ד
וככר נתבאר לעיל כי מקום סיום היסוד דעחיק
חיה כמקום החזה של א״א וכו׳ ע״כ וקשה שחרי
ממ״ש כתח״י רכריו ולחיותו צד וכו׳ מורח דקאי
ע ל יסור דרכורא רעתיק ונמשך ער וככר נתכאר
לעיל וא״כ מחו זח שאמר וככר נתכאר לעיל כי
מקום סיום היסוד רעתיק חיח כמקום החזה של
א״א ותרי ז׳יא רק כיסוד דנוקכא ולא כיסוד ררכורא
דוד
שאנו כרכרים כו וי״ל ורו״ק
פ ר ק י׳ ריש ה נ ר ק כ׳ חרכ ז״ל וככר נת״ל כי ייג
אלו הם חויו/ת דס״ג האמנם פ ע מ י ם
רכות שמעתי ממורי זלח״ה כי כולם חיו חויו״ת
דע״כ כמיליו יודי״ן וצ׳׳ע עכ׳יל זה הק״ו הק׳ אותה
לעיל מפרציף זח ספ״ק חמישי ותירצה כתירוץ נכון
ולא ידעתי למה השמיטו כאן יי״ל ייי״ק ד ו ד
כפרציה או״א ספ״ק ז׳ וזל ויש חסד גדול
מכולם אשר הוא נמשך מחז־כורא דא׳׳א
שהוא חוכמח שכה עכ״ל ה1ך דכריו דלעיל בפרצוף
איא כפרק קמא וז״ל ולכן זו החכמה היא גכו׳ כי
היא נו״ק לגכיה וכבר נת״ל כי הלא מבירורי
המלכים אתעכידו וכו׳ ונלע״ד חיים כי היא כח״י
נו״ק משם כיין דא״א עכ״ל הרי מכואר מ ש ס ד ח כ מ ח
ראריך הוא נו״ק דא״א הפך מ״ש כאן שהחכמה
רכורא דא״א וכלשון זה כתכ לעיל כיע יננתיק
כ״פ כ׳ כאמצעו ד ח כ מ ח הוא דכורא דא״א וכינת
דו״ק עיי״ש וקנו זו החכמה דהיינו מ״פאריך ל״ע
דעתיק חק׳ מורינו הרי״ף ז״ל ולי ההדיוט נראח
לתריץ דכל אס אפשר דככח״י אחת ת ק י א חכמח
דבורא ובכח״י אחרת תקרא נוקכא הא כיצד ק!דם
שירדה בינת בגרון דא״א עצמו נקרא דכורא
חכמה וכינה נו״ק אך ע ת ה שירדה כינה בגרון
אזי חזרה ה ח כ מ ה כוקכא דא״א ובפרט לגבי הכתר
דא״א עצמו והשתא נתריץ הכל בס״ד כי מ״ש כיפ
עתיק כי חכמה מצי־ הדכורא קודם שירדחח
כינה ואו״מ כ״פ א״א שהיא ני״ק היינו אחר שירדה
כינה לגרון ומ״ש כאןכ׳׳פ או״א שהיארכורא איירי
נמי קורס שירדה הכינה לגרון ואפ״ע שנאן
מדבר אחר שירדה הכינה מ״מ מ ה שקרא לו רכורא
חיינו ר״ל שקודם שירדה הכינה שהיא יכורא
נמשך מ מ נ ו אותו החסד םנז׳ויו״ק אמנם מ *ש חרב
כ״פ איא כי היא משם בין הוא ת מ ו ה יכ״פ עתיק
שהיא ממ״ה וצ״ע וזו היא ק״ו חרי״יף וצ״ע
דוד
ודו״ק
פ ר ק א ר י ך כפ״א ואמנם צריך שתדע כי כ׳
ד ע ו ת ע״כ כי א ע ״ ג דאמ״ה לעיל
סמוך
93
ע׳יח
משמר לדוד
סמוך לזה דאריך משונה משאר פרצופים ריש להם
דעת חי״כ לא כן איין אין כו רעת רק כסיר
התפשטות והוא כשליש העליון רת״ת דאיא הייני
לומר דאין רעת העליון שהוא מתפשט כו״ק אינו
כין חו״כ כשאר ערצופין דרעת המתפשט הוא תחת
חו״כ וכאריך אינו רק כשליש העליון של הת׳/ת
ישב לו ומשם מתפשט כו״ק שלו אכל עכ״פ גם
בא יא יש רעת עליון והוא למעלה מהכינח זח
למעלה מזה וגס זח משונה משאר פרצופים שרעת
שלחם כין חו״כ וזה ח י ע ת של א״א חעליין שהוא
למעלה מסכינה אינו מתפשט בו״ק רחמתפשט חיא
חיושכ כשליש הת״ת כנז׳ הרי דאי׳ א משונה רעתו
משאר רעת שאר פרצי פיס ומיהו ק״ק רהכא מסיק
דא״א יש לו כ׳ רעות ולקמן כפ״כ כת׳ ו;׳'ל אך כא״א
אין כר רק דעת א ע יי כ והוא הפך רבריו שבכאן
ונלע״ר ליער ר״כ כחי׳ יש כדעת א״א לבחי' א׳ נקרא
כ׳ רעות ולבכי' האחרת נקרא דעת א׳ הא כיצר
הכחי׳ האי דנק׳ ב׳ רעות חיינו רעת א׳ למעלת
מכינה כמייש תנא ורעת א׳ כשליש ת״ת ו מ ז ז ש ט
כמש'ל וככחייזוכקרא יש לוב׳ רעיתוככחי׳ אחרת
רעת א׳ היינו ר:שאר הכרצוניס נק׳ שיש להם כ׳ •
רעות דהיינו דעת ח״ה חשיים ורעת הייה גבו׳
והיינו טעמא שכיון שהיא יושכ כין חו״ב מקבל
מ״כ תחשרים מן החכמה ו ה ג ט ׳ מן הכינה ולכן
נק׳ ב׳ דעי׳ משא״ב בשאר הפי-ציפיס כני א״א
אע׳יג ררעת שלי ג״כ כלול מחו״ג מ״מ אינם נחשכי׳
רק לא׳ ולא לב׳ נשאי הפיצוניס והייני טעמא
כיון שאינו רק אשי מרציף ינדמשיק הרב לקמן
כפ׳׳כ כאורך וזהו שינוי שבין נ׳ א״א לשאר תפרצו׳
דוד
ורוק היטיב נ״ל
פ״כ כתכ הרב וז״ל יאלו נתחכמ יחד ונתלכשו
כמ׳ ראריך ע״כ לכאורה זה חנך מ״ש לקמן
כפ׳ נ״ח עצמו ח״ל ומ׳ רעתיק כמ׳ ראריך ינ ל א״א
רמ״ש כאן אלו נתחברו יחד כמי רא״א לאו למימרא
מ׳ רא״א ממש דכי׳ מ ממש נתלבשה בה מ׳ דעתיק
אלא הייני מ׳ ענ1ית ישיר רא״א רנש זירוק כ־ברי
חרב תמצא רחלק הזיית דעתיקועטרז הישו״־ נמי
כמ׳׳ש וז״ל ועטרת יסור בישור דאיא ובהתחלקות
רא״א כחתלכשותם בעתיק לא הזכיר עטרת תישור
שלו רק אמר שמי רעתיק כמי רא״א ולא הזכיר
עטר־ז יסייע א״ו עכ״ל רעטי־ת יתורו רמזה כז״ש
כאן ואלו נתחברו יחד כמ׳ ר׳ א ר״ל כמטרת
דיר
יסיר הנק׳ כשם מ׳ ודו״ק א״ץ נ״ל
ועיין כמ״ח פרצוף א״א פ״א ויו״ק הגם שדבריו
ז״ל הס הפך שמועה א׳ של הרב והב׳
צג
הגהות
האמנם כראש שעירב לב השמועי׳ ולא צירפתי
דוד
מניין ל0כן:וצ׳׳ע
ל^יל כפ״א כשב הרכוז״ל אמנם ברישא[ רא״א
אשר היא מכחי׳ הבייורין שהיה בהם פגם
קצת לכן הכינה לתיותה יותר וינץ מהחכמה כנו
כי תמיר מן הכינה רינין מתערין כי היא נוק׳
ע״כ וכתכ המגיה וזי׳ל מלשונו זה משמע שהיה
זמן הראוי שגס חכמה לא תוכל לקכל אור עתיק
אי לאו שאינה רינין כמו כינה ולכאורה ק׳ ע״ז זיל
כתר טעמא שכ״י ירדת לגמן משוס שתיא מה׳
תחתונות כהר רכ״ן יזה לא שייך כחכמה רא״א כיון
וחצי ת״ת וחצי יסוד כולם
רצר ימינו שהוא
מחגמח רמ״ה כמש״ל כפי רעתיק ואפשר ררמש
זה מסכים והולך עם דרוש דלקמן כיי שכתכ שגם
ח:מה נעשית מכי׳ן ורו׳יק אכרהם פינטו עכ״ל וקו׳
אינה קו' וחיי אינו תי׳ לעני׳ר המעט והוא כחרא
מחתא אחתינהו כע״ה ררע לך רמלשון היכ ככאן
מונח דרמש זה אינו מסכים והולך רק עם הדרוש
דפרק כ׳ ר1׳ עתיק רס״ל ררכורא רא״א נעשית
ממ״ה ונוק׳מכין וכן מוכח מכאן שנתי; וז״ל אמנם
כא״א דנו.ן׳ ריליה התחיל כה בירורי המלכים כי
נעשתה מהי אחמנות דתי׳ דכ״ן שהיה בהם כגם
ונו׳ ונן מ״ש אח"; כי תמיר מהכ״י רינין מתערין
מינה כי היא נוק׳ ע״כ משמע מנ״ז רס״ל רחכי׳ים
דא״א היא רכורא לכן כתכ כי תמיר מהכי׳ רינין
מתעיין כי היא נוק' משמע אכל חכמה שבו היא
רנירא וזה הנך ידוש דלקמן פ י יגס חנ־מה נקבה
יעיי״ש א״ו ררמש זה אינו משנים רק עם ההוא
רבפדק כ׳ רעתיק ונן ממ״ש אמנם כאיא רניק׳
נעבי.ץ מהי אחמת דתי׳ דכ״ן ונו׳ ונו׳ משמע
דוקא כיק׳ היא דנעשית מכ״ן אכל רניריה נעשה
.ממ״ה וזה כדרוש דע״כ רעתי׳ ולא כני׳ דאריך
וא׳׳כ הרי לך שתירוץ חרכ המגיה ז״ל לא עלה
כהוגן ולקו׳ אינ״ל רכך היא המשך רביי הרב ז"ל
רחתי׳ שיש בין ב׳ עתי׳ ל! אריך ער שכני עתיק
לא ירדה בי לגחן משא׳׳נ כא״א לזה נט״ה יי־:.
לשבח משוס רכרישא דעתיק טלה בכללותה לא
היה כה שום בירור מבירורי המלכים כי אני׳ נוק׳
נעשתה מת״ר רכתר רכ״ן רלא היה שם פגסולהכי
לא היה בה שים נגס לשתפול לגרון עכ״ע הכינה
שדינין מתערין מינה ראם היח צר שנאמר שחיה
כה ברישא רעתיק שום נ ג ס אני׳ כנוק׳ אפ״עשהיח
מן הראיי שגם• דכיריה לא יעמוד כמקומו הראוי
לו מ פני ה פ;ם שהיה כניק׳אח־שהכול פרצי־ף אחד
מ״מ כיון דרנורא רחמים גמורים ונוק׳ יינין לכו
עכ״ע
^יד
כשכיר רדוד
עיח
ע כ ״ פ חנוק׳ דהיינו כינה חיח מן הראוי לשתרד
לגרון משום רלא חיה כרישא שום פ ג ם אפי׳ כנוקכח
לכן לא יררח גם חכינח משא״כ כאריך שהיתח
ברישא פ ג ם וכירור המלכים דהיינו כנוק׳ איכ מן
הראוי שירדו ממקומם הראוי לחם אפי׳ חכמה ע ם
כינה כיון שכולה פ׳ אתר
ו כ פ ר ט שגם חכמח רא׳׳א יש כה דינין מפני
שנתלכשח כח ג מ ד ה דעתיק השש קצוות
שלו וכמ״ש חד כ ז״ל לקמן פ׳ זח ספ׳׳ד יע״ש וז״ש
כאן הרכ וזי׳ל להיותה יותר רינין מ ח כ מ ה כנו ע״כ
דקדק וכתכ יותר מ ח כ מ ה מ ש מ ע שגם כחכמה יש
כה רינין אלא שאינם כדינים שכנוק׳ וחיינו
כמ״ש אלא וכו׳ י אלא משום רנוקכה מתערין
מינה יתר מ ח כ מ ה וסיינו מ ט ע ם שהכי' נוק׳ רנעשת
מכ״ן וחכמה רכורא דנעשת ממ״ח לכן לא יררח
רק כינה ולא חכמח זהו חמשך דכרי חרכ ז״ל
ו מ ע ת ה נסתלק משמעות הרכ ח מ ג י ח ז״ל שהכין
כדכרי הרח״ו ז״ל ומתוקן הכל כהוגן ודו״ק חיטכ
נ״ל
דוד
^ ו ד שם וז״ל ולפי שא״א מלכיש לעתיק וכו׳
הוק״ל לפי רכריו ראמר רמי גרם לכינח
שיררח בגרון משום כירור חמ׳ א״כ כ״ש כשאר
פרצופים דהיינו או׳יא וזו״ן לזה אמר ולפי
וכרמסיק ט ע מ א ימילתא משום ריחוק מקום כשאר
פרצופים מן אור חגנוז כעתיק משא״כ כא׳׳א
דוד
וכו׳ וק״ל
פ״ג כתכ חרכ וז׳׳ל עכ״ז כודאי שחנשמת תתלכש
כפנימיות וכו׳ כגו ח אי אוירא ריתיכ כו האי
גוגלתא וכו׳ דחי אוירא רשם נתלכש ה ד ע ת דעתיק
וכו׳ וחנה היות ח ד ע ת כחהיא אוירא וכו׳ עכ״ל
חני נראה בחריא ררעת רעתיק לו נתלכש ר ק
כאוירא דכתוך א״א ואי׳כ מ ח שכתב חרב לעיל בריש
פ״ב וז״ל ואמנם נשמת אריך ממש נמשכה לו מ ר ע ת
ד ע ת י ק ריתיב כחהוא ק מ מ א דאוירא דגולגלתא
דא״א ע ׳ כ ח ו א לאו ד ו ק א ד א י ן ה ר ע ת יתיב רק
באוירא ממש ולא בקרומא או אפשר לומר לפי
שקרומא הוא תחת אוירא וככ״מ נק׳ קרומא ע״ש
אוירא ולא על חכמח וכמ״ש סרכ סוף חפ׳ מילשא
כ ט ע מ א וכן לקמן פ״ז כתיקון ג׳ נ״ט לחכי נק׳
בדרך השאלה דיתיכ כה הוא ק מ מ א וכו׳ וק״ל ד ו ד
כתכ ו י ל וג׳ בחי׳ אלו נק׳ ני׳ין שבא״א כי
פה
גוגלתא חיא נשמח וכו׳ והאוירא הוא מ ח
וכו׳ ו ח כ מ ה ס ת י מ א ה ה י א נפש וכו׳ עכ״ל זח הפך
<*״ש לעיל כפ״ג וז״ל ו ד ע חגם שחג״ר לא נתלכשו
הגהות
94
ונשארו עליו כסוד אי״מ נשמח לנשמת כנ״ל ע כ f
כודאי שהנשמה תתלכש כפנימיות א״א כי שם מרור
חנשמח כמקום חמות ולכן חוצרך םע״י לחלכיש גם
את דעתשכו כגו רישא רא״אוכו׳ וכזח תכין ככ״מ
מציאות נשמח איך שורח על מח כחחוא אוירא
וכו׳ עכ״ל הרי שחאוירא רא״א חוא חנשמח רא׳׳א
וכאן כתכ שחוירא הוא רוח דא״א וכן לעיל כפ״כ
כחכ וז״ל ואמנם מחו״ק דעתיק שנתלכשו ממש תוך
אריך נעשח כחיי חרוח דא״א ומחזי דעתיק נעשח
נפש לא״א ובי׳ ואמנם נשמת אריך נמשכה לו
מ ה ר ע ת רעתיק וכו׳ עכ״ל הרי מכואר כמ״ש כפ״ג
הפך מ״ש כאן כפ׳יס וצ״ע אח״ז כינותי כסערים
ומצאתי כאוצי׳ח אחד שכתוכ כצדו זאת חקו׳ ולא
ידעתי למי מהגדולים וש״ל נמ״ך חייל ל״ק מירי
דחתם קאי למה שנתלבש כהם וכאן איירי כערך
עצמן שגוגלתא ודאי יותר מאוירא ורו״ק מוסא
עכ׳׳ל ועיין כמ״ח מ ! ר צ ו ף אריך פרק ו׳ משנה א
וז״ל וחמח שכו תנשמח המאיר כפנימיות אייך
וסור הרוח קצותיו ונפש כמלכות כ י נ ן הוא ככל
פרצוף עכ׳׳ל הרי שלא כתכ רק כמ״ש הרכ כ פ ״ ג
ולא כמ״ש חכא מ ש מ ע רס״ל רפליגי חרכרים וסתרי
אהדדי יאי כתירוץ החכם ח מ ג י ח יצו׳ חנז׳ רי״ל
כין תתלכשות לעצמות אריך ודמ״ש כאן בני״ח היא
בעצמות אריך א״כ למח הכיא מ״ח חתלכשות ולא
עצמות הפרצוף וזח רוחק גדול כרכרי חמ״ח א״ו
דס״ל למ״ח רהרכריס ס ת ק ותפס חרכרים שנכתכו
כפ״ג לחיות איפשר שכן מצא כרכרי חרכ כמקום
אחר רכל יקר ראתה עינו כמ״ש כהקדמת שלו
שלמר ככל ספרי חרר כענין חקכ׳ וצ״ע ודו״קדוד
פ ר ה ו׳ כסופו וז״ל כי זה חחסר דעתי׳ שכתוך
הכתר חנק אוירא דכיא אפיק חד רוחא רגניז
כעתיק יומין שהוא יו״ר ונשתאר אור וזח הי״ור
שהוא אכא יו״ר דשמא קדישא אשר כשחי׳ חיה
גנוז כע״י וכו׳ עכ׳ל גם כזס חוא הפך מש״ל ס״פ
ג׳ וז״ל וחנה חאי אוירא דכיא הוא סור חנז׳ כ פ ׳
כראשית יהא אויר כי יצאת יו״ר מהאי אויר
וזח חיו״ר נכארחו לקמן ו ט ע ם קריאתו רכיא חוא
ק ׳ .אוירא דכיא באדרא
<
כי ה ״
קרישח וחח״ג נק׳ אשם רכיא עכ׳׳ל הרי שהרכרים
סתרי רכאן פ״ו מ ש מ ע דאוירא רכיא היא חשד רע״י
הגנוז ככתר ד־׳א וממנו יצא אכא וכפ״גכתכראוירא
רכיא חיינו חסרי ד ע ת דעתיק הגנוזים תוך אוירא
ראריך ומשם יצא אכא הנק׳ יו״ד דשמא קדישא
וצ״עודו׳״ק ד ו ד וי״ל כי כתב הרב כתב כפ׳יג די
םו״ק רעתיק וחסד הגנוז ככתר רא״א אחד מ ח ה
הוא
,
ח
ח ש ד
ם
ש
ב
ר
ע
ת כ
n
משםי ל ד ו ד
ע־ח
הוא פ ר ע ת שגנוז באוירא וידוע י ח ״ ח יש כרעת
שמתפשט כו״ק דחסר דדעת כחסד י ע ת י ק א״כ נמצ׳
שכין י ע ת רעתי׳ בין חסד שלו נקרא אוירא רכייא
וצדקו וברי ס י ב ז״ל כן תי׳ לי תח׳ סר״מ ן׳ דוד
אוחיון נר״ו וק״ל:
ל^יל פ״ח בסופו וז״ל וחנלע״דותואיותר אמתי
וכו׳ אמנם ככל חוי״ה יש שלשה יוד״ין וכו׳ ע״כ
כתכ חרכ ה מ ג י ח ז״ל וז׳׳ל לכאורה י״ל דכאוירא יש
שלשה יור״ין וסם שלשה חויו״ת דנפקו מ מ נ ה וכו׳
קאי איוייי׳׳ן לו׳ אחויו״ות דלא נפקו מאוירא 12א
ג׳ יודי״ן וחחוי״ות אינם אלא כדיקנא ולפי שאלו
חג׳ יויי״ן י נ פ ק ו מאוירא חם כחשבון ג׳ חויות
ראלו ג ואלו ג׳ ולכך חשיב כאלו ח״ג יויי״ן חם
ג׳ חויות דע״ב וזח רוחק רבמח גיול ס״ג מ ע ״ כ
הרי לא נפקו ס״ג מע״ב ג׳ חוי״ותדע״ב רק ג׳
יודין לכן מ ה שנראה פשוט סוא דג׳ יודין אלו
דבאוירא יצאו מ מ נ ח וקודם נעשח מ ח ם ג׳ חויות
פשוטים וז״ש כ נ ג ד ג׳ חויו״ת דנפקי מ מ נ ה דהיינו
חויו״ת עצמם נפקי מ מ נ ה אלה נפקי פשוטים והחד
מ א ם צריקנא אז נתמלאו כיןדי׳״ן והשתא א״ש שיהיה
כ ס ' ג גדול מע״כ כיון שאלו חחוי״ות פשוטים שיצאו
מאוירא נתמלאו כיויין ורו״קאכרסס פינט ע נ ״ ל
לפיי הראשון שרצח לפרש שלא יצאו מן חאויר? רק
ג׳ יודי״ן דוקא חומ״ל עור דא״כ מ ח ו זה - zהב
ה ר ב ח א ר י ז״ל וז״ל ומלוים חוא כיודי״ן י־ ,י־ם
.י־
ככר כארנום לעיל כרישא תנינא עכ״ל א־
י •־*
חחויו״ת אינם רק כדיקנח איך חיו ניקוי:
רישא תנינא דהיינו אוירא והרי ראוי ר - • / .
c
אותם כנקוד מוחת סתימא שהיא רישא
ס
יצאו וג׳ תיקוני דיקנא ששם עיקר חחוי
י.ז
למ״ש לפי׳כ׳ דגם חהויו״ת יצאו מאיי•
w.
ניחת דכתכ דניקודם כניקור רישא ת . .
דירי
עיקר יציאתם ורו״ק
,
(
שם כפ״ו כסופו ואמנם תיותס אלף
: ,
הוא כי המוח וכו׳ עכ״ל
ה מ ג י ח ז״ל וז״ל זהו כמו פי׳ אחר אכ^ נ־
עכ״לכמחילח כחנם הניף עיונו על• זה r -יו
ד ד־
ג״כ מורח שחוא פי׳ א ו ק ל
| Q׳ fח״ל ו נ ל ע ״ י חיים כי אלו ח נ י ^ ת :ס
סוד זקן התחתון י ע ל תרי כי־ י ע י ,
עכ״ל נראחדרצח לתת ט ע ם אל ח א מ ו י :י ; .ם
מאזנים נזכרו'כחי׳ השערות ע״כ וחוק"• :ע״! יי :
התיחסות יש אל ח ש ע מ ת ע ס ח א ז נ י ס ע ד :נתח־ v
משערות כמקום חאזנים ואתא קאמרש׳ייר ונלע"־
חיים כי אלו השערות חס סוד זקן התחתון י ע ל
1
ח ר
,
צה
הגהות
תרי נ י ע י י ע ת י ק עי׳ ואמרי י ה ׳ ב אזניס היינו תרי
כיעי י ע ת י ק וכלן י ח ש ע מ ת תעל ביעי י ע ת י ק הם
שנתחלפו כמקוסהאזניס שיש לחם שייכים ע מ ח ם
כנז׳ ולכן נמי יש שערות שעל חאזנים ו מ ח י ק
נתהוו א׳׳ו כמ״ש ד ה ש ע מ ת שעל התרי אוינין חם
עצמן השערות שעל תרין מ ע י רעתיק ופשוט דוד
פ׳ י׳וז״לוככר נת״ל כי י״ג אלו חם י ס ״ ג ה א מ נ ם
פ ע מ י ם רבות שמעתי ממורי זלח״ח כי
כולם יחויו׳ית וצ״ע וכזה תכין מ״ש ע ' כ בזח ו כ מ ע ט
היא חק ו עצמח שהק׳ לעיל כשפ״ח ו ת י ק ת י ק
נכון ולא י י ע ת י למה השמיעו כאן וי״ל ורו״ק
וכזה תכין וכו׳ כל קוצא וקוצא יש בת ת י ׳
נימין ישערי׳ כמנין קיו״ש ו ח ט כי כיו׳
ששורש אלו וכו׳ עכ״ל ד״ל לפי שמועות אחרונות
רס״ל שחם יייויי״ן לכן נמצא מספר תי נימין
משא״כ לעי שמיעה א׳ שחם יסייג שאין כח רק ג ׳
יויי״ן לא תמצא שתם תי׳ נימין ולענ״ר ה מ ע ט אםי
אפש׳לומר דאפי׳ לשמו׳ א׳ שסם חויו״ת י ס י ג א״ש
תי׳ נימין כי ג׳ יויין יסייג ע ם היו״ר של השורש חדי
ד׳ יורץ ג״י תי׳ ו ע ם צמף י' אותיות סמילוי יסייג
ע ם ת״ת חדי תי׳ ויו״ק כי גם הוא עצמו זיל מ נ ת
השורש של יו׳׳ר וצירוף האותיות המילוי כמ״ש ו ה ג ם
דיש לחלק מ״מ נראה ל ע נ ״ י נכון וק״ל ד ו ד
#״ש ו ט ע ם הדבר כי הנח ז״ת י ע ת י ק א פ ״ ע
שנתלכשו תוך גופא דא״א עכ״ז עיקרן אינם
י ק תוך רישא ד״א ע״כ זה מפך מש״ל פ״ג שאמר
ש־׳ירכחעיקר התלבשות זית י ע ת י ק הוא כגופא
*.אייך ולא כרישא וכן הקשח חרכ הר״אך ז״ל־
ומצאשי לחחכם הר״מ אוחיון נר״ו שנתכוון לתרץזת
ו ״נ פי׳ מתח"י נתגלו כרישא אכל ו י א י שאח״כ
י ר כ ה חתלכשותס הוא בגופא והארה כ ע ל מ אביישא וק ל מושא עכ״ל וחוא תירוץ י ח ו ק א ל א
שנתיישכו היכרים קצת:
כסוף הפרק רישא תליתאה חכמה סתי׳וגםי
*יא נחלקת לי״ג וח״ט ו כ ו כי חנה וכו׳ עכ״ל
ל .-א נ מ ו פי אחר אבל לעיל דיש פ״ס נ' ט ל׳׳ג
י י .ין כילם ב ח י ט ע מ א וז״ל אחר שנתי ענין ח ג י
י י :י ן שבא׳ יהס גוגלתא ואוירא ומוחח איך שככל
כחי׳ :נהם גי כחי׳ שתם ג׳ םויו׳״ת והנח ככל םויגז
מ י ס יש ד׳ אותיות נמצאו י״ב אותיות וכו׳ עכ'3
חדי שג״ט לכולם אלא צ״ל רכאן במוחה ג׳ תוסיףי
דוד
פ ו י ט יא יייר״ק
" " ^ י פ״ט וז״ל וככר נתכאר כי כל כתר ה ו א
משטרא י א י מ א וחאי גולגתא היא כינת־
המק^ת את ה ח כ מ ה שהיא המוחה סתי׳ כקודכ!
1
,
כהיכלימ
ע״ח
צו
מ ש מ ל לדוד
כחיכליה׳לז״א רירית להו צדקייא ת׳ לעלמא דאתי
שחיא חכינה עכ״ל דברים אלו סתומים חרכה חדא
מ״ש והאי גולגלתא היא בינה חמקפת החכמה וכו׳
דק׳ ־והא חמקפת ה ח כ מ ה חוא הכתר יאריך ־
וכמבואר כדברי חרכ כאן וככ״מ ו ע ו ד כיאור
והמשך דבריו בכללותם צריכין הכנה גדולהי•
פי״א וז״ל לכן נתגלח היסוד יכתר כסוד המקיף
ע ם חכינה י ח כ מ ה דמקיף הן אמת שלעולם
יסור הכתר הפנימי רכן כג״ר פנימיות וכו׳ עכ״ל
כן הוא כספרי חאוצח״י שכירי אומנם ראיתי
לראשונים ז״ל שהגיהו כך יסוד דכתר דמקיף דכק
בג׳׳ד י ח כ מ ח דמקיף ע״כ וכי׳׳ כמ״ש חרב דכתיקון
חח' שהוא ח ס י הוא כיסוד י מ ק י ף כתר ע ם חכינה
דחכמח י מ ק י ף כדלקמן:
א ו מ ג ם ל ג י ר ס א ראשונה שבספרי איצ׳יח צ״ל
דהיינו לפי מ ה שיש לחדחי׳ו ז״ל ספק
דרצה לומר דכפנימיות חם כסדרן אפילו דרך כללות
דהיינו פנימיות ת׳ דכתר חם תחי׳ ו ג ם כסדרן
מ ח ס ד ו ע ד הוד ואחריהם למטת פנימיות חוכמה
וחם כסדר מכינה ו ע ד מלכות וכתכ הרחי׳ו דלפי
זח יסוד דכתר פנימי הוא ע ם כינה רחוכמח פנימי׳
רחיינו כחי׳ ח' דנוצי חסד וכן פירש הר׳ימ כן י ר ח
י״ץ גירסא ראשונה •י אומנם נראה לענ״ד דחעיקר
ע ם הראשונים ז״ל כ מ ה שהניחו שהרב הרח״ו זי׳ ל
כתכ כ מ ה פ ע מ י ם ד ה א מ ת אצלו רגם כפניימים יש
שלא כסדרן דרך כללות ר״ל חכ״מה ואחייך כ״תר
ואם כן איך כתכ כאן לצד הספתועו״ק דא״כ ל ק מ ן .
ררצת לומר דא!ילו כירך כללות כסדרן ב1כיימיות
הו״ל להסתייע מינה דהיינו רלעולס יסוד דכתר
ע ס סבינצזיחוכמם א1י׳ כפנימי ו א ס כימא רגם
כפנימיות יש שלא כסדרן כדרך כללית עכ׳׳פ א״כ
נמצא כי"מי דחוכמח רבקה ע ס חסר רעתיק ולא
יאות כן א ח י יכעתי• כתר וחוכמה דבוקים יסיר
ע ס הכינה כין כמקיף כין כפנימי ולצד זה ריש שלא
כסדרן בכללות אין כאן דיבוק א״ו דהרכ דח״ו ז״ל
עצמו לא קפיר רק ע ל יסוד רכתר דמקיף ע ם כינה
דמקיף דחכמם ולא בפנימיית ומשוס מכי נ ס ת פ ק
•כפנימיות אי הוי כסו ק בכללות או לא ולא פחד
מ ז ה וא׳׳כ לדקר דברי ח״א ה מ ג י ה ס זיל רהגיוה
מקיף כמקים פנימי ודו״ק J
ה א ו מ ג ס יאפי׳ גי׳ הא׳ לא נתיישבה לענ״ר
בהמשך דברי הרכ י ילכן נלע״ר לומר
דהכי קאמר ״ והיא רלעיל מינה סמיך ונראם
כתב הרח״ו וז״ל ולפי שבחוץ לא יצאו ־ונתגלו ר\כ
מראשונות רחכמה וכו׳ לכן נתגלח יסוד ובו׳ אך
:
7
$4
«9
הגהות
האמת וכו׳ ע״כ והמשך דבריו ד ל כך מם דמתחי׳
כ ת ב דלעולס יסוד דכק ע ר גייר דהיינו יסוד דכתד
ע ם ג ״ י רחכמס ״ אך לעי שלא נתגלו לחוץ רק
חכינח דחוכמח ״ אכל כ״ח חם מבפנים של א״א
לכן נתדכק יסור ד״מ ע ם כינה רמלכות רחכמח
עכ״פ ומפני ׳שק״ל והרי כע״י שידכק ע ם ג״ר כולם
לז״א חן אמת שלעולם יסוד המקיף דכתר רכק ע ם
ג״ר דחוכמח דמקיף ר׳׳ל כזה האופן דהיינו שנתרכק
יסוד גם ע ם אותם שנתעלמו כתוך אריך וחיינו
נמי כסוד מקיפים :
ה א ו מ ג • חם מתעלמין כתוכו דמיינו כ״ת
רחכמח וגם יסוד דמקיף דכתר ע ם
חיות י נ ת ג ל ח ונתיכק ע ם חכינה י ח כ מ ח ) ע ן נמ״ך(
ע״ש וז״ל ואומנם שינוי ב׳ בחינות אלו שיש כאו״א
שכבחי׳ אחת יש יתרון ומעלת לאבא ובחי׳ אחרת
יש יתרון לאי׳ ע ל אכא זח גרם שינוי אחוריהם וגו׳
שנעשח מ ח ם ב׳ בחי׳ יעקב ולאח .כמו שנכאר
ל מ ט ה כע״ח ע כ ״ ל .פי׳ לקמן דף קשו וז״ל ואמנם
צריך לתת ט ע ם למה עלתה לאה ולא ע ל ה יעקב
אכל חענין הוא כי חנה נת׳ לעיל כי ארכעח כחי׳
ה ם אשר ככחי׳ אחת היא יתרון לאכא ע ל אימא
כחיותם קודם חתי׳ וככחינת אחרת יש יתרון לאימא
ע ל אכא ואלו חן" הנח כאשר נתקן רישא ד ע י ׳ חזרו
אויי׳א.במדריגה ה״ג שהיא פנים ואחור פניםדאכא
ע ס אחורי ראימא וכו׳ ולהיות כסי׳ שיש יתרון
לאימא ע ל אכא והוא שאחורייס דאימא קיבלו
הארא גדולה יתירה ו נ ז מ ז ק ו יותר מאחוריים
דאכא ואין ספק כי האחוריים דאימא שירדו למטח
קכלו ע ת ה כהיות או״א פנים ואחור כשנתקן רישא
דעתיקא כנז׳ קבלו חארה גדולח מן אימא מ ה שלא
קכלו האחוריים שירדו מ ן א כ א ולסיכה זו חיה
יתרון בבחינה אחרת ללאה יותר מ י ע ק ב והוא שחיה
כוח כ ה לעלות למעלה מן החזה אלא שלמיותוזכר
ע ו מ ד כפני ז״א ולאה שהיא נוק׳ ע מ ד ה באחוריו
דוד
עכ״ל וכזה תבין לשון זה וק״ל
ty'Vוז״ל ו ע ת ח צריך לידע שא׳׳כ כ מ ה יתחלקו
ה״ד פרצופים אחר שחכל חיח כגילוי אכל
הענין וכו׳ עכ״ל דכרי הרכ צ״ע רמה כוונתו להקי
אס לפי שמועה א' שחחסדים והגבורות שוים
כסיתום ובגילוי או לפי שמועח כ' יחחשרים
חטים מ כ ו ס ה וחציים מ ג י ל ה ו ח ג כ ו מ ת כולם
מגולים ורבדיו כתירוץ ג״כ צריכין עיון ובורא*
א״א להכין דכרים אלו רק כירך שירך החכם
ה מ ג י ה חר־ימ הנ״ל י״ץ * ו ה ו א שמק כן כין לשמועת־
א כין לשמועח ל חקו׳ לשמועה א׳ היא ״ תיקשו
,
,
כין
97
מ ש פ ל לדוד
ב
ץ על חחסדס כין על הגבורות שכולם ככחי׳
אחת דהיינו שכולם כגילוי כתוך גופא דאריך ולא
כתוך היסוד רק שהחצי כין חחסרס כין חגכורות
למעלה מהחזה ובגילוי חוץ להיסוד והחצי של כולם
ל מ ט ח מחחזח וכולם כגילוי ואחא פריך שכיון שכולם
כין חגכו' כין חחסרס כגילוי כנז׳ למת נתחלקו ח ד
פרצופי אחר שאין כאן סיתוס וגילוי .וכן לשמועה כ׳
ג״כ קשה דנהי י ע ל ה ח ס ־ ם ניחא שנתחלק אכא ל״כ
פרצופים לחיותם סיתוס וגילוי לפי שחצי של חסדם
תוך י ס ו י וחצי חוץ ליסוד מ ״ מ על ח ג כ ו י ו ת ק׳ למה
יתחלקו לאימא ותכונה וחיי חם כולם כגילוי חוץ
ליסוד כתוך גופא דאריך זהו קיו ואחא תריך אכל
חענין חוא וכו׳ וכללית רבדיו הוא דכיון דהחו״ג
החדשים חס תוך יסור וא״כ לשמועה א׳ ניחא דיש
כאן סיתום וגילו לפי שהחצי החסרס והחצי חגכו׳
שלמעלה מן החזה חם הישנים חס מקבלים מן
החדשים ע״י מסך חיסור שהחו״ג החדשים כתוכו
והחצי של חו״ג מתחת החזה ולמטס מקבלים דרך
גילוי גמור והרי א״כ יש סיתום וגילוי כין על
החסדים כין כגכו׳ ולשמועם כ׳ נמי צד תגבורות
שיש כמם סיתים וגילוי כיון שחציים למעלה ומקכ׳
מן חו״ג חחי־שים דרך מסך היסיד הוי סיתוס וחציים
לשמטח מקבלים דרך גילוי הוי גילוי לכן נתחלקו
כ' פרצופים אכל על צד מחסרם אכתי קשה דאין
בהם שום סיתום רממכ׳ חציים שהם תוך יסור ע ם
מאריג החדשים מקבלים דרך גילוי גמור וחציים
שלמטה תחת החזמ נמי מקבלים ירך גילוי וא״כ
חדראק׳ולרוכתין למח נתחלקו לב׳ פרצופים נמצא,
שנמפכה הקו׳ שמע״י חק׳ לו לשמועה כיעל ח ג כ ו מ
ולא על חחסרם ועכשיו ל נ י תירוצו יג־יל חתימא
על החשדם ולא על ה ג כ ו מ ת ולכך צריך לימד
כהכרח הוא ראע״ג דאמרינן דכ׳ חסדם נשארו
ביסוד היינו קודם שיצאו החו״ג החבשים אכל אחר
שבאו חחו״ג החרשים יצאו גם הססרים הישנים
מהיסוד ועלו למעלה וקבלו כסיתום דרך מסך
היסוד כנז׳ וכזה צדק סיתוס וגילוי גס כ ח ס י ס ולכן
נתחלקולר׳ פרצופים וישים ו לפי ז חומ״ל הרח״ר
Vtשחב׳ שמועות ציקו יחדיו כי מ״ש לשמועה ב׳
בי חצי סחסדס נשארו תוך יסור חיינו ק ו י ם ביאת
*זו״ג סחםדס אבל אחר ביאת חיג׳ החדשים אז
יצאו גם החצי החסרים הישנים מן חיסור וחזרו
כ ג כ ו מ ת ממש ודו״ק זה תוכן דברי החכם ר״מי״ץ
ודבריו צריכים לנו לעינים כמו שתראה ה מ ע י י ן :
א ו מ ג ם נשאר לי לבאר המשך דברי חרב ממ״ש
וז״ל ותיות ב׳ כחי׳ גיליו וסתום גרם
,
צז
הגהות
,
התחלקות וכו רק שכבד כתבתי למעלה ונו׳ רעתם
צריך לידע וכו׳ ע ״ כ ומדבריו נראה שלא^חקשח
לחרב ז״ל רק על שמועה כ׳ ולא על שמועה א׳
ה נ ך יכרו החכם הנז׳ אכן נראה רהק׳ רלפי
השמועה האי תיקשי וראי כרמתיק רק ככר כתבתי
וכו׳ ד״ל דלפי אותה שמועת כ' לא תיקשי רק ע ל
הגבורות ולא על החסרם משא״כ לשמועה א׳
תיקשי לכל הצדדים כין על חחסרם כין על םגכו׳
וזהו המשך דבריו וק״ל ד׳ האומנם יש לי קצת ספק
בזח והוא .שחייב כתכ וז״ל ו ה ט ע ם היא כי היא
נעשית מכחי׳ הגבורות אשר בולם בגינוי יוקר ע ל
החסרס כנז״ל וכו׳ עכ״ל דק׳ היכן מייני ש ה ג כ ו מ ת
כולם כגילוי יותר על החשרם מ מ ׳ נ לאיזה שמועה
אמר כן אי לשמועה א׳ הרי כולם כין החי״ג הם
שוים כשיתוםוגיליוכמ״ש לעיל .ואי קאי על תחילת
יציאתם מן היסוד דחגכורות יצאו בזחילה • א״כ
מיינו ט ע ם כ׳ שכתכ וז״ל עור יש שיבה א־־ןר־ז כי
מ ג כ ו מ ת יצאו תחי׳ וכו׳ ואי לשמועה כ׳ ניחא כי
חגכוידת כולם כגילוי משא״כ החשרס חצים תוך
םיסור וחצים חוץ מיסוד אבל זת אינו לפי רכר י
הרב ה מ ג י ם י״ץ רגם מחס״ם יצאי אח״ך כמו
הגבורות א״כ נשתוו אליהם ו מ ם יתמן יש לגבורות
ע ל חחשרם י ואם נאמר רחעריפות שיש לגבורות
ע ל חחסרם חיינו קורם צאת החסרים מן היסוד
א״כ ע״ז איכא תרי קו׳ הא׳ מ ח שהקשה בשמיעה
א׳ דהיינו ט ע ם כ׳ ועור אררכה זח הוי גילו גמור
שאינם מקבלים מחו״ג החדשי׳ ע״י משך היסוד
כ מ ו הגבורות וכמו שהקשה החכם ה מ ג י ח י״ץ
דוד
לעיל וצ״ע ורו״ק
פ״כ יג׳ ערקין דנצח דא״א מתלבשים כקו ימין
רזעיר וג׳ פרקין כהוד דאריך מתלבשים
בקי שמא של ז״א שחם כג״ר שכו עכ׳יל הקשה חח״ר
מושא י״ץ קשה הרי תרץ ברקין קדמאין דנ״ח
דאריך אמר הרב שנשארו כאו״א כסו! -ר ר ים ולקמן
כ פ ״ ג א מ ר ח ר כ שנשארו שם לעולם ותריץ ר ח ק ׳ כי
עיקרם נשארים למטה ו ה ע נ נ י ם שלתש הם ט.שא׳
בדרי או״א או להפך שעיקרם נשאר למעלה בררי
או״א ו ה ע נ פ י ם ל מ ט ח ו ד ו מ ה לזה .ת ב היח״ו 1״ל
פי׳ כח״א כז״ת י ע ת י ק שעיקרם נתלכשו ככל ג ו נ א
.אומנם מח״ז ענפים שלהם נתלכשו כזייגולגילתא
וכער״ז כאן ידו״ק אםאיפשר עייכ:
ולי החדיום נלע״ד לתרץ אם איפשר רלעולס לא
נשאר לזו״ן מנ״ה דאריך י ק ׳ פרקיה מכל א׳
כי פרקין קימאין עלו למקום הרדים ומ״ש כאן
וגי פרקין ינצח וכוי ו ג ״ פ י ח ו י א מ י ש ר ל ו מ ר רנשלמ
ב
םג׳
י
צח
משכיל ל ד ו ד
עח
מג׳ ערקין כ מ ה שנכללו נ/ה בחסר רגבורח שלו
ונצח אתכליל כחסר ונחשב לו לשליש ומימ בו ג׳
פרקים וכן ח ה ו י אתכליל כגבורה ונגמר ג״פ כולם
וכ״כ חרכ לעיל כחדיא תתכללות הזח פרק י״ו
מחלק א׳ דז״ו ונרמזו רכרי אלו שם כרמז וקרוכ
דוד
לפרסום הרכר עי'ש ורו״ק נ״ל
פ״ו הנה ע ל ידי יניקת החלכ ככ׳ שנים אלו
מתמלאים המוחין כנודע עכ״ל הקשח הח״ר
מוסא נר״ו והא אמר הי־כ לעיל כפ״א ריניקח שכל
כחי׳ ז״א מכתר ו ע -נצח נתקנו ולא נשאר כאימה
להתכרר כיניקח רק הי״משלאנתכרמ כימי חעיכור
והכא אמר דכיניקה מתמלאי; המיחין ותריץ רירוקא
מכחי׳ ספירותיו הוא שנתבררו בימי העכור אכל
המוחין ע י ע ת יניקה וגדלות ב׳ ענ״ל ורצונו לומר
דהתס כתיקון הכלים רהיינר סניי־ותיו מדכרי וחכא
מדבר כתיקון המוחין והיא פשוט
פרלן ז׳ כסונו וחוא מעין מ״ש כסוד קש׳ כמלת
א׳ כי אז נננסים י ח י מקי נים דקטנות
דיניקה ע ם המוחין דו״ק רגילות א ח י שעלה וכו׳
עכ״ל ענין קש׳ זו שנכנסו במלת א ת י ב׳ בחיי יחד
דהיינו מקי ני היניקה ומוחין דגרלות רו״ק הפניימי׳
חיינו או קש׳ של הקורבנות או בקש׳ דערביתוכמכו׳
למעלה ב:רק זה והדבר מפורש כש1ר חנוונות
יעו״שוק״לדוד והמקינים רקטנות הייני י א ב א
וחוק׳ י ג י ל ו ת היינו ראימא ש ג מ י ר׳ ראשונות
שלסס חוא ככרכת אבות אבל ראכא אינם בק״ש
רק ככרכת אכות נמשכים לו וק׳ ד ג י ל ו ת כדמות
קשי׳ כאימא וככרכת כ ה ט ם נכנסים גר׳ דאכא
בברכת אבות דאימא ועיין בסח״ך ורו״ק •
ח׳ ו ר ע כי בזמן העיבור ונו׳ ואז חיו
פרק
מוחין שלו בחי׳ אלקי׳ס פשוטים בלי מילוי
ולא היו שלימים לגמרי כי א ס יה מאלקי׳ם היו
נסתרים ולא נתגלה כסם רק ג׳ אותיות אלם מאלקים
ואחר כך כזמן היניקה וכו׳ נעשו ע ת ה בחי׳ חללי
גולגולתה שחס הכלים וכוי ונעשים אלקי׳ם שלימים
עייכ כ ת ב מ ר ב לםריא ש מ ם פ ש ו ט י ם ולא מליאים
ולעיל חלק א׳ כפט״ו כתכ לחדיא וז״ל ונכאר כחי׳
ראש מעי כר מ ה עניינו כי הנה חראש וכו׳ ו ה נ ח
אמרנו שאין בו עדיין רק ב׳ מוחין ,שמס כ׳ 12קי׳ס
ו נ ו ד ע כי אלקי׳ס י ח ו כ מ מ ח ו א במילוי יוד״יןשמוא
:
הגהות
*8
תריץ אותה חה״ר מ ו ס א י״ן והרי הוא במקומו פרק
ט״ו ועיין שם אומנם קושיא א׳ צ״ע ולענ״ד נראה
לתרץ מ״ב ק׳יו בחרא מתתא כשנאמר ימ״ש םרב
שם ראש כמנין חוב׳ י ע י ב ו ר שתם ב׳ 12קים במילואם
אינו ר״ל שזח חיח ס מ ן העיבור רק דקאי על זמן
היניקה שחים בן ולפי שהמוחין דעיבור חזרו כלים
דיניקח לכן מנח שם כחי׳ ראש דעיבור א׳ במספר
דוד
זמן היניקה ורוק נ״ל
ש 0אי איפשר לפי שכחיותה!כךלאתוכל להזדווג
ע ם אכא והרי נ ו ד ע כי זווג או״א לא פסיק לעלמין
וכו׳ עכ״ל הקשח חח״ר מוסא יי׳ץ שחרי אמ^ חרכ
כפ׳ או״א פ״ז י»ווג ישסי״ת פסיק משוס שנכנסין
נת״י של תכ״ו"ברא וא״א להזדווג ו א ״ נ ק ׳ ע״ז
מ ח כ א תרי קושיות האחת אי׳ כ מאי ק״ל להרב כאן
ע ד שאמר שנתחדשו נהי׳ חדשים וחרי כאן מרכר
כישסו״ת דכחי׳ דירח הוא שנכנסים גז״א וא״כ מ ה
מק׳ וחדי נודע כי זווגאו״א לא פסיק לעלמין והרי
כאן איירי כישסו״ת י נ ס י ק זווגס ועו״ק דלפ״ז ״
דאיכא נהי׳ חדשים למת אמר לעיל ני זווג יששו״ת
פסיק משום שנכנסים נהי׳ דידה בז״א והרי אית
לח נהי׳ חרשים כ מ ה להזדווג ע ם יש״יס בנל עת
ולקושיא רא׳ תירץ וז״ל י״ל כי כליקוטיס תירץ
תי׳ אחר ד־זרוג נשמות פסיק ודחיות העולמות לפ׳
א״כ איפ״ליחיות העולמותאני׳ בישסו״ת לא פסיק
ואתי שפיר מ״ש כאן יזווגיהו לא נתיק אפילו
כישסו״ת־• כזווג דחיות העולמות אכל קושיא הב׳
צ״ע ויו״ק מוסא עכ״ל :
ולי נראה רלדכריו רכ;ווג העולמות לא פסיק
לעלמין אפי׳ כישסו״ת וכזה מדכר הרכ כאן
ומשום חכי הוצרך לנהי׳ חדש ם י א״כ כזה נמי
תתורץ ק״ו הב׳ נמי דמ״ש סרכלעיל רזווג דישוס״ת
פסיק היינו כזווג הנשמות ובזה לא חיו נהי׳ חדשים
כי אינם צריכים לשיסיו תדירים משא״כ כחיות
העולמות דצריך שיחיה תדירי לכן הוצרכו׳ נחי'
החדשים להיות כו ודו״ק וכללית דכריו תמיחים
שנראה שהכין ברברי הרב בליקוטים רחחי׳ ההוא
די״ל כין זווג הנשמות לעולמות חוא גם כישסו״ת
וזח אינו לענ״דשחדי חרכ מחרח״ו חכיא תי׳ זח
דליקוטים כספר הכוונות ככווונת ק״ש ריוצר וכיאר
שם ז ו ו ג חעולמו׳ דלפ׳ הוא מישסו״ת ולכך לפ׳
ורנשמות דפסיק הוא מאו״א עילאח רפסיק זווגיהו
ע״ש חדי דכישםו״ת אינו כא מ ס ם זווג סנשמות רק
מאו״א עילאין וא״כ ח י ר א קו׳ לדכתין ו נ כ י
םארכתי מזח לעיל אפ׳ או״א פ״ז יעו״שוצ״ל דרכרי
מרכ כאן הם כמים כסה״ך הנז׳ן דאררכח דזוו״ג
י
ג״י ש׳ורכינמ ו ט ׳ ע כ ״ ל :
ה ר י יס״ל י ג ס ב ע י ט י א׳ אמר שמיו אלקי׳ם
מליאים וכאן אמר י מ ם פשוטים אבל אין למק׳
ע ו ד דמכא כתכ כי אלקיים אינם שלימים רק אלם
ולעיל מ נ ת ראש יםיינו אלקי׳ם שלימים רזמ ככר
ישסו׳׳ת
99
משכיל ל ד ו ר
ע״
ח
ישםו״ת הוא דלפ׳ לפי שנמשך מזווגם חיות העול׳
ולכך אמר שיש ל ח ץ דשים וחס הפך דבריו
דלעיל כפ׳ או״א פ״ו וכ׳מ״ש ודוק חיטיב נ״ל ד ו ד
דר1ש יעקב ולאח וז״ל והס כ׳ שמות אלקי׳ם
גי׳ יעקב אע״ג דכ׳ אלקי׳ס חס גי׳ ע ק ב
לכד כמבואר כדברי חרכ ככ״מ נמצא אות י ירח
כיעקכ ואיפ״ל כי י׳ ד י ע ק כ חיינו אותיות כ׳
אלקי׳ם ח׳ אותיות ככל א׳ חם י׳ ד י ע ק כ וק״ל ד ו ד
ע״ש כי להא לוקחת חי״א א ו מ ת משא״כ רחל
שלוקחת פ׳ אורות איפשד ש'פ אורות ירחל נרמוז
כפסיק זח כי הרב לא רמז כי אס הששת עשר
אורות של לאח כמ״שחי״אוכרחל שלוקחת פ׳ אורות
לא רמוז כפסוק ואיפש׳ שרמוזים כמלת ארע״ח שגי׳
פ׳ וחמשך ד ב י י חכתוכ כך חיא כי לאת ויחל כל
א׳ יש כה מ״ח א׳ וענ״ז לאת לויןחת י״ו אורות ויחל
פ׳ אורות וז״ש ומרת ימי מ ה חי״א ר״ל אע' פ שיש
כח מ ה אינו רק הי״א אורות ורחל לקחת ארע״ה
שגי׳ פ׳ ואין כה רק מ״ח כלאה ועכ״ז לקכח פ׳
אורות וזהו ארע״ה מ״ה וק״ל מאחי׳ ירירי הח״ר
אכרהם י״ץ:
ל^יל סוף פרצוף יעקכ ולאת כתכ הרכוז״לוגם
נלע׳יר ששמעתי טא׳ כי התחלת לתא מן
הרעת דרא הכולל חו״ג וכו׳ עכ״ל כתכ חח' הש׳
והכולל כחח״ר מוסא י ׳ץ דנ״ל דשמועה זו שא^יר
רהענין חוא חו״ג וכו׳ אינו פליג ע ם שמועה א׳
שאמר כי הוא כחי׳ חוכמה וכינה משום שגם כרעת
יש כי חו״כ דמצד אימא והיא כחי׳ שבו רלגכי חו״כ
ראכא נקראיםחו״כ דאימאחו׳יג ררעת וא״כ איפ״ל
דחו ג דכתב הבא חו״כ ררעת וכן נמי חו״ב דלעיל
חיינו חו״כ דרעת ידו׳׳ק ואיני נראה דכשמועה א׳
כתכ הרב ו"1ל כי הרעת אין למנותו וכו׳ חרירמ״ש
חו״כ חיינו ח ״כ ממש ולא חו״כ ררעת וכן מוכח
ם
נ ר
ח
דוד
כולה שמועה עיין בס ייר״ק
דרוש פ׳ נגעים כתכ סרכ ס׳ התחלקות שם מ״ח
כז״א כי קוץ יו״ד בכתרו וגוף יוד בחכמתו
וח״א כמילוי בכינה ורעת ווא״ו כמילוי בג׳ שלישי
הת״ת וח״א אחרונת כנה״י עכ״ל י״ל מ ה נעשה
כמילוי היו׳יד שלא זכרו חרב גם לא הזכיר חסר
וגבורה של ז״א ואיני יורע ליישכ ז״ח ויש ליישכ
כדוחק ודו״ק :
ש • ושא״ת גי׳ אל אדני במילואה כצ״ל hהוא
פשוט ו א מ י מליאה וק״ל ו ר ע כי זה הוא כמו
עי׳ אאר כי כ כ י פי׳ חרב לשון שאת ככ׳ פנים
ע״ש
וחשחא סוסיף ע ו ד פי׳ ג׳ וק״ל י
ואלו חם כ׳ יציאות וכ׳ יעקכ וכו׳ ג ם נ ל ע י ד
הגהות
צט
עי׳ אחר כי הנח כהכרח הוא שכאשר נכקע
יסוד ראכא וכו׳ לכאוורא חיינו ! י ׳ רא׳ ומה הוסיף
כזח העי׳ ונלע״ר שכוין חרכ ז״ל למ״ש סמ״ח מש׳
יעקכ ת״א משנה כ׳ וז״ל ויעקכ זח נ ת ג ד ל ע ״ י
האיש מ״ח אכא המאיר ד ר ך ז׳ א כי נ כ ק ע יסור
ראכא בתוך ז״א והוציא שם יעקכ אחד פנימי ואח ך
הוציא אורו לחוץ והגדיל שם זח יעקב החיצון
עכ״ל מכואר מזה ד מ ת א מ ת אכא יצאו כ׳ י ע ק כ
א ׳ ! נ י מ י תוך ז״א וא׳ חיץ לז״א וזהו הנקרא יעקכ
כאמיתות ולזה כוין הרב כ1׳ ח״כ שאמר כי כשנכקע
היסוד דאנא ויצאו האורות תוך ז׳יא יצא .י ע ק כ
פנימי וכשיצאו לחוץ לעשה שסיעקכ כ׳ ולכן רקד׳
ז״ל כ׳ יעקכ וכ׳ יציאות דלפי ה״כ הזח אתי שפיר
ודו״ק נלע״י־ ד ו ד הו fה ק ט ן .
ויזיין למטה ברברי חרב שמ:ורשים רכרים אלו
ואני כתבתי הרבריפ משס מ״ח קורס ראיתי
דוד
רכרי חרכ הנז׳ לקמן וק״ל
ואומנה הארת השמאל מ ו ע ט ת מהימין שע״כ
נתגיירו חע״ר ועשי לא נתגייר ע״כ נמצא
א״כ כי ה ע ״ ר שכי.זין סייען הימין לגיירם ועשו
כשמאל סייעו שמאל שלא להתגייר ונ״ל שז״ס מ״ש
חז״ל שמאל רוחה וימין מקי־בת תחת כנפי השכינה
דוד
וק״לנראתלי
דרוש תי־ין ניקודין וכי׳ כ׳ חרב ובנגר ג׳ אבירות
ניתן להם שלשה מתנות טוכות כאר מן וענני
כבוד וכו׳ ענ״ל נלע״ר ק׳ שהרי קיימלן שג׳ מתנות
היו כשנה ראשונה קודם חטא המרגלים שנגזר
עליהם למות כמרכר ואיך כתב חרב שבמקום דור
ממדבר וכ׳ מתנות ניתן לחם ה ג ׳ מתנות רמשמע
שאחר שמתו דורח״מ ניתנו להם ולא קורם וצל״ע
ד ו ד וכן חרכ עצמו כיאר לקמן כי כ׳
ורו״ק
מתנות מן וענני כ כ ו י זה לחם מיציא מצרים ר ק
חכאר ע ר שנח כ׳ וא״כ על חכאר ניתרצה חק׳׳ו
הנ״ל חאומנ׳ ע ל ה״כ מתנות ששיא כנ״ל ור״יק ד ו ד
דרוש האונאה כסופו כתכהרכ והנה זה השתות
הנז׳ היא מלכד ולכן פסקו כתלמוד שיחת
שתות מלכי־ ואס אינו מלגיו הויא מחילה ע״כ
הרכרים צריכים כיאור והדקדוקים מבוארים ואיני
יורע תירוץ לזה אלה מדברי חחכםהס״ר מוסאי״ץ
ו מ א ו ר חענין כי שתות מ ל כ י היינו שחוהנאח
שאינה אותו היינו שתות אשי חיץ מן חמקח דרך
משל מכר שוה ו׳ כז׳ השיית הוא של חשש
שחם חוץ מן האונה חינה אותו כה אכל
מלגיו היה צריך שיאנה אותו אם מכר
שוה ו׳ כז' ויותר שביי הכל אפי׳ כאונאת
מוי
ק
משכי! ל ד ו ד
ע״ח
חוי שתות וקאמר הכא רחאמת הוא דחששות הוא
מלכר דהיינו שהי״ג ע ם ע״ח הרי צאי והיינו מלכד
שהוא שתית מקחאכל א ס ה י ה מ ל ג י ו ר״ל אם שיערו
חכמים שיעור שתות רמחזיר אונאה הייני מלגיו
שתוא שתות כאונאח חיח משמע רשתות מלכד
שתוא פחות מרלגיו חויא מחילה וא״כ הכא שהוא
דוד
מלכר חייא מחילה ודו״ק ונכון מוא
עוד מילה ופריעה כתכ ר כ ח״ל וא״ת
למה כענין המילה לא
נרמזו רק העי חסדם ולא ע ׳ הגכורו׳וכענין ה :ר י ע ׳
ברמזו ח״ח חסרים והגבורות עכ״ל כצ״ל וכוונתו
להקשות רלמח בענין המילה לא נרמיו רק ח ״ ע
החסדים אבל הגבורות הוצרך בחי׳ אחית והיא
ברכת היין ומ״ש כענין הפריעה שנדמו הגבורות
ע ס החסרם כ א ח י ולא הוצרך כחי׳ אחרת אליה
ואהא תריץ רכשלמא כענין ממילמ שכאח בשביל
ח ע ׳ חסרם לכן צריך כ׳ בחינות א׳ שיריו מ ד ע ת
למקומם וחכ׳ שירדו ממקומם ליסוד ולכן כמילה
•ירדו למקומם ועל י י י כרכת היין ירדו ליסיד אכל
בענין ה1ריעח שכאח כשביל ח׳ חסי־ם א״צ כ׳
רכריס כיון שככר ירדו למקומם א״צ רק כחי אחת
שיריו ממקומם ליסוד וזח נעשח ע ל ירי ה כ ר י ע ה
א ן יש לחכין מ ה כוונת חרב כמ״ש שככר ירדו
למקומם אימתי נעשה זה אם נאמר שהק׳ שהשליש
העליון מעולם לא ע ל א ל ח י ב ת ולכן א״צ רק כחי׳
אחת לישרלע ליסוד ק״ל רסא סרב אסיק לקמן רגם
השליש העליון ע ל ח למדעת וירי למקומו ואח״ך
ירד עור ליסוד ואם כן חדרא קושיא לדוכתין ונראה
לי כיאור דברי חרב דהק׳ רמתחילח סכר הרכ
דכענין שליש ה ע ל ק לא ירד למקומו וליסוד רק
ע״י ה פ ר י ע ה ומשוס הכי הקשח כיון שגם ה ו א ע ל ח
אל הרעת לשורשו כ ע ׳ אורות החסרים א ס כן
מפני מ ה נשתנו אלו מאלו רבע׳ א ו מ ת החרים
מוכרך כ׳ כחי׳ א׳־ ע״י המילח ירדו׳ למקומם ועל
ירי ברכת היין ירדו ע ר היסוד וכעניןשליש העליון
ל א מוצרן רק כחי׳ א; והלא ג ס סוא צריך כ׳ כחי׳
א ח ת לש ירדו מ ה ד ע ת למקומם וכי שירדו ממקומם
ליסוד ואחא תריץ וגילח אוזן כ ד כ מ דגם השליש
העליון ירד משורשו על ירי סמילס למקומו כמבואר
לקמן דלכן נרמז יה כמילה לרמוז ע״ז וא״ך ע ל ידי
מ פ ר י ע ה ירדו ממקומם ליסוד ו נ ת ח כ מ מ ג כ ו מ ת
והחסדים מיד ו א ס כן קיצור הדברים םם כך רחיי׳
כנ״י חמילס ירדו כל ס ח ס ד ם משורש ד ע ת למקומם
ו ע ל ירי ברכת היין יריו סעי חסדם ליסוד ו ע ״ י
-הפריעה ירד השליש תעליון ממקומו ליסוי הרי
הגהות
דכולם שיין ודו׳יק אלא שדברי ס י ב בתירוץ יש במם
דוד
עיקום לשרן לפימשינו זמ ורו״ק נ״ל
Vtyאור מקיה וכו׳ ואור פנימי ד י א נעשה
אומ׳ לנוקכא רז״א חנק׳ מ ׳
עכ״ל זתי בחי׳ א י י מקיף שיש ל״ל מן ז״א לרד חוץ
מן מקיף הנמשך לזי״ן ביחד מן או״א שחצי לז״א
וחצי לנוק׳ וכמ״ש הרב לעיל בסמוך ורו״ק נראמ
לי
ה
,
400
דוד
שער המ^לןה וכו׳ אכל מ ה שמצאתי כתוכ
אצלי מכתיכת מורי זלה״ח כי
אין מ ע ק ה וכו׳ עכ׳׳ל ולפ״ז מ מ ע ק מ מוא מכחינת
שם בן זה רההי״ן כי הוא עכ׳קר״ס אחוריים דהויה
וריבוע רכן פשוט גמטרייא מ ע ק ח • וכיוצא בזה
כתב הרב לקמן ב מ ע ק ה דעשייה ותמיהה לי שלא
כיאר ר.רכ לפ׳ מ ע ק ה זו מ ה ו כונת מ ע ק ה ואס
דוד
מוא כמ״ש וצ״ע ודו״ק נראה לי
והמ״ח כתכ כמסכת החשמל פכ׳ משנמ כ׳
ה מ ע ק ה דאצילות הוא כסוד ג׳ מוי״ות
דם״ג מ״מ כ״ן כנ״ל כשמועח א ואח״ך כמשנמ
ג׳ כתב וז״ל וכיצר נעשה משם ס ״ ג ומ״מ וב״ן
שירדו אל האצילות ע מ ר שם ס״ג סביב ח ב י ת ושם
מ מ חזר ועלה ס ניב הס״ג ושם כן ע ל ה מ ע ל ס ״ ג
והוא הוא ה מ ע ק ה עכ״ל וזה מוא כ פ י כ׳ של מרב
,
,
ואיני יודיע איך עירכ כולם וצ״ע
דוד
ע״ש ו ה נ ה אל״ה למ״ד ע ם אל פשוט
גימטרייא רי״ו וכו׳
ולכן מ ע ק מ מיצירמ אינו נעשמ מעצמותו שהוא
שם חוי״ח רק משם אל עכ׳׳ל חרכ מ״ח כתכ מפך
זה וז״ל כמשנת היצירמ פ״א משנמ א׳ וז״ל וחוא
מ ע ק ה היצירה שבו שם אל הוי״ה שמס׳ כ׳ אותיות
אל במילואם ומספר חויח שאחריו ע ם כללות מ ג ׳
תיבות וכ׳ תיבות אל חוי״מ מפשוטות חס כ מ ס פ ר
מ ע ק ת ע כ ל ודבריו תמוהים שמנה הוי״ה כ מ ס ׳
מ ע ק ה מ ה שהרכ צווח כ כ מ כ י א כי אין נעשה
מעצמות חוי״ח רק מאל גם כללות דבריו תמוהים
במ״ש ע ם כללות חג׳ תיכוכ לא ידעתי מ׳ ה ם ג ׳
תימת I
ו א ם איפ״ל רהם כ׳ תיבות אל במילואם כזה 12ף
למד ותיבת הוי״ח סדי סם ג' תיכית ומ״מ ג ם
כזה תמיח מ ה לו לרוחק זח ה י ה לו למנות שם־
הוי׳׳ת ככו׳ וד׳ אותיות הוויה ע ם הכולל חרי אל
ע ם ' א ל חמלת תרי מ ע ק ה וחשבון זת רכחוית
יש כו אל הוא חשבון פשוט כדברי חרב ז״ל ודו״ק
נ״ל
VMאבי״?(
דוד
אומנם א״י ותת ו״מ כולם כו״ק
וטי
401
מ ש פ ל לדוד
ע״ח ה ג ה ו ת
,
י כ ו ע כ י ל קק׳׳ל דא״כ למה נק׳ יצירה ע׳׳ש ז׳׳אולא
ע״ש א״י אחר שכולם נגלו כו״ק וכמו שאמרנו
ככריאם שע״י שנגלו א״י וזו׳ין כי״ס כק׳ ע ש לחיותה
דוד
קדומס גם כזה חיה לנו לומר כן וצ״ע
?}״ש ובעשייה אכא שכו וכו׳ אכל כל השאר
ואפילו אריך שכו חם כל א ׳
ג׳ כללין כג' עכ״ל מ ש מ ע דגם מ ׳ היא ג כלילן כג׳
וק׳ שזח הפך משל כתחי׳ י־רוש אכי״צ שאמר שבעולם
חעשי׳ לא נתגלית מ׳ רק בכחי׳ נקודה ח׳׳י שכח וצ״ע
כן הקשה ההר׳ מ ו ס א י״ץ גס ק״ל למה נק׳ עשייה
לפ״ז ע״ש מ׳ אחר שכל ספרצופים ככחי׳ ג׳ כלילן
דוד
כג׳ חוץ מ א כ א וצ׳׳ע ורו״ק
ו^יי? כמ׳׳ח כמ״ח עירה כמשנה כ׳ ובעשייה משנח
ב׳ שלדבריו תתורץ קו׳ זו שלי וכן קו׳ שחק׳
'כעולם היצירה למח תקרא ע״ש ז״א אמנם דברי
דוד
הרכ כאן לא מוכחי הבי וק״ל ודו״ק
סיימגו מסכת סנהרשין ע ר כ של ריח כשליו של
שנת אשריכ״ס ל 1ק והתחלנו מ ס כ ת בכורות •
כס׳׳ר ה׳ יסיענו לגומרה כקו חכריאה וכשקירה
וכלימור לשעה אכי״ר
,
:
מ ס כ ת בכורות
ב ס י י ר rpד׳ ע י׳ א גמרא אינהו פטרי ארס ארס
פ ט ר בהמה כ ח מ ח ! ט ר י עכ״ל פי׳ ק מ ת מ ח
גמרכז על מתני?:דקתני"להניס ולויים פטורין מק״ו
:אם פטרו של ישראל כמדבר דין הוא שיפטרו את
של עצמן רקס״רדגוף הלוי פטרי חמרי ישת 1ו א ה א
ר ק מ ת מ ה גמ׳ אינהו פטרי פ׳ כתמים וכי הלוים
גופייתו ת טרי לחמורי ישראל ארקתני אם פ ט ר ו של
ישראל כמדבר רמשמע שגוף חלוים פטרי חמורי
ישראל כשלמא ארם פטר ארם כעמיתו ו כ ח מ ה פ ט ר ה
כ ^ מ ת כו,תח כדכתיכ קח את הלו־ים תחת כל ככורבבני ישראל ואתי בחמת תלויים תחת בחמתם הרי
דארם חלוי נ ט ר בכור ישראל ובחמת הלוי פ ט ר ה
פטרי חמורי ישראל אבל ארס הלוי אינו פוטר בחמת
ישראל ומשני דת״ק פוטרין כתמתם וכו׳ ר״ל רקאי
ע ל כתמת חלויים רפטרי פטרי חמורי ישראל םפך
חקס ד וק צ •
כ ת ו ס פ ו ת ד״ת כהנים ו ל ו י י ס פ ט ת עצמן מק״ו
וא״ת בלי ק״ו וכו׳ וכי תימה וכו׳
לו הוחזק תכתוב למנות אלא רישראל לחורייחו עכ״ל
לפי זח ק״ק מאי פריך גמרא לקמן פחות מכן חדש
לא א פ ק ע לא ליפקע ופירש״יץלמח לא נפדו בכסף
בכורי לויית שתיו במדבר פחות מבן חדש עכ״ל
י מ א י עריך ואימא סכי כמי רנפד״ו ככסף ככורי
(;
מ ס כ ת בכורות
הא
י
הלוייה שהיו כמדבר שהיו פחוחים מכן חדש מ א
איכא למימר רא״כ הו״ל למנייהו כהרי העודפים
שלשה ושכעיס ומאתים של ישראל זח אינו רהא
כתכו תתוס׳ לו חיאזק הכתוב למנות אלא דישראל
לחודייהו וי׳׳ל ורוי׳ק :
ו ב ד ש ״ י ר״ח כפטר רחם תלי רחמנא ואי
משכיחין וכו׳ עכ״ל ר ״ ל ר ל א ה ר י ץ ח ג מ '
ביתמץ זח רכפטר רחם תלי רחמנא רק כן לוייה
דחוי כן חיש ו מ ט ע ם דחוי כאילו בן לוי ממש אבל
כן לוייח פחות מכן חרש לא תתורץ כזה דאפילו
נחשכיה לוי הרי גס לכן לוי קשיא ליתכמ׳׳ש גמרא
לעיל זהו שיטת רש׳׳י אכל חתוס׳ ס״ל רגם פחות
מכן חדש תתורץ ס ח ע״ש כרייה כפטר רחם וכו׳י
ורו״ק J
ובתו 0ר״ת כפטר רחם וכו׳ פ״ ם וכו׳ מ ש מ ע
שרוצה לתריץ ה ן פרנא רכן לוייה שהוא
בי חרש בשונייא רפטר רחם ובן לוי ע ד שנוייא
דהוקשו וכו׳ ואין מ ש מ ע כן יכו׳ עכ״ל כנ״ל להגיה
ולא כגירסת הס5ריס ור״ליםבדא לי רש״י י פ ר כ ת
בן לוייח שהוא כן חרש תריץ הגמ׳ כשנוייא
דפטר רחם אכל כן לוי פחות מכן חרש וכי בן לוייה
פחות מכן חרש עדיין לא תריץ ה ג מ ׳ ע ד שנוייא
דחוקשו הלויס וכו׳ ואהא כתכו דאין משמעכןי1א
לגמרי מתרצה וכו׳ ורו״ק ועייןמהרש״א ויכריו צי׳ע
ורו״ק ע״כ גמרא וה״ק מ״ט פ ו י ה בו פ ע מ י ם ה ר כ ח
משום שה אחר וכו׳ ד״ל מרהוא ט ע מ א י ש ה א׳
כן לוי פודה נ מ ה פטרי חמורי ישת 1משוס ששה הוא
שלו וממוני הוא ולא אמרינן ככר חלה קדושת פ ט ר
חמור ע ל אוחו חשה ושוב לא יפטר חמור אחד אלא
אמרינן דשה אחד פטר כ מ ה פטרי חמורים ו ה ט ע ם
משום רממונו של ליי הוא ום״כ כישי־אל גופיה
אם קנה השה שנתן ללוי פ ע ם אחרת יכול לפדות
כו פ ע ם אחרת רכיון דקנאו ר^ריח הוא וממינו
של ישראל הוא וכן יהיה עושה לדורות:
וכתוס׳ ד׳יה ו נ ו ר ה כו פ ע מ י י ם הרכה וכו׳ פורה
בו סנגק א ח י כ מ ה פ ע מ י ם אחרים עכ״ל
נקטו פודם כו ס נ ק אחר ולאקאמר פטר וראי משום
שרצו לומר כ מ ס פ ע מ י ם ו כ ו י א י א״א לימד כ מ ה
פ ע מ י ם דככר נטלו חלוי ושוכ אינו קרוי שלו לפרות
כו אח ך ע ר שיקניחו מהלוי ולכך נקטו ספק אחר
דבספק אחר אינו נוטלו הלוי בשום פ ע ם ושפיר
יכול לפדות בו במם פ ע מ י ם הספיקות ייש מפרשים
רסוצרכולומר ספק אחרדכוודאיאפי׳ פעםראשונא
אינו פדוי רכשיתנו ללוי יוכל תלוי להחזיק כו ב ע ד
ה ס י ק הראשון ויטעון שהוא וראי עדיין אינו פדוי
,,
ואינו
<זב
משכיל ל ד ו ד
מסכת
ואינו נראה רהא ה ט ע ם של מתני׳ רקתני ותוא
ל ע צ עירש״י לקמן משום ד ח מ ע ״ ה וא״כ גם כזח
יוכל חישה 1לומר דנתנו רק כ ע ד חוראי וא״כ חלוי
כא להוציא ממנו שח אחר כ ע ד הודאי הרי קמ״ל
המוציא מחכריו עליו הראיה אלא נראה כמ״ש וק״ל
בתוסו׳ ר״ח לא קרשו ככורות וכו׳ והא רפריך
לעיל אפי׳ מככור כהמח טחורח ליפטרו וכו׳
עכ׳ל נקטו כרכריחם כחמה טהורה ולא כ ח מ ה סתם
דמשמע אפי׳ כ ח מ ה ט מ א ה משוס ד מ כ ח מ ה ט מ א ה
ל״ק לחו רמצינן למימר כאותן שיצאו ממצרים רקרשו
לכ׳׳ע ונשארו לחם מ ה ם אכל מ כ ה מ ח טחורחק׳׳ל
שפיר דאס איתא ראיירי כחותן שיצאו ממצרים
והרי כל ח כ כ ו מ ת הקריכו אותם כשהוקם המשכן
וכדפירש״י כד״ח ומניח וכו׳ ומנין הבכורות החומש
הפקודים קאי שהוא כשנח שנייא וא״כ מהיכן חיו
לחם ככורו שיפדו כחם כחמות ישראל וק״ל וק״ק
דא״כ אמאי לא קשי ליה לר׳ יוחנן מקרא^ מלא
דכתיכ קח אתחלויס וכו׳ דהיינו כשנה שנייהוא״כ
מ ש מ ע רקרשו כ כ ו מ ת דאי כאותם שיצאו ממצרים
ככר הקריכו אותם וכמ״שכתוס' וי״ל ביוחק ועיין
כמחדש״ א מ א שחקשח כיוצא כזה ע״ש :
ד ה ה׳ ע׳׳א כתוס׳ רח מנח ליח וכו׳ מלכד ק״ו
זו ענ״ל פירוש קושיא של חקונטרקוס תשר
רמוכחה שני ליה רבן גמליאל מנח של קיש כפול
הוא והש׳יס כ ע י מנ״ל זח ממקים אחר חוץ מק״ו
של ממין ״ .תוש׳ ר״ח והשקל עשרים וכו׳ וכימי
חכמים כשמוסיפו על סלעים ממילא כיתוסף מ נ ח
של קרש ושל חול וכו׳ עכ״ל פירוש המנמ של קדש
עצמו ניתוסף כו על של חול אחר מ ו ם פ ס חכמים
ולאפוקי מ״ס ר״י שאחר זת ודו״ק כלע״ר :
ט׳ דף נ״נ ע״א רש״י ר״מ ד ש שנולדו
פרס
לאחר אלול ישן שנולדו קודם אלול עכ״ל קושית
הדיוקים ק׳ לי ברכרי רש״ מ י כ ת כ כרישא לאחר
אלול מקרי חדש מ ש מ ע דבאלול עצמו מקרי ישן
ומרכתב דלאחר אלול הוא רמק< י ישן חא באלול
גופיה מ ק ר י חדש הפך מ״ש תחילה ר ל א מקרי חדש
רק ךקודם אלול ואם כן תקשי דיוקים אתררי ואין
לי לישיכ זת רק ע ״ פ מחלוקת בן עזאי ומחלוקת
רמתני דלקמן דף נ״ז וכשאגיע לחתם כלמוד הישיבת
אי״ס אאשייכנו ע ל כנ׳ו כע״ח וק״ל וכתוס׳ ר״ס
נ ו ה ג בארץ וכו׳ ע ד אכלחכא צ ו ר ך סוא עכ״ל פירוש
לאפוקי מדרבי עקיבא דאית ליח דאינו ניחג כחו׳יל
ו ת ג ם ד מ ס י ק סש״ס דאפי׳ ר׳ עקיבא מורת ליקרש
מ ו ת ג בחו״ל.מ״מ תיא גופם קמי׳לן תנא דמתנ״י
רדליקדש מורם רבי עקיבא לאפוקי מרסק׳יד ר ג מ ׳
מ ו
,
ח
m
בכורות
לימא דלא כר׳ עקיבא וכו׳ ופשו״ט :ובד״ס רע״ק
אומר יכול יעלה וכו׳ כתמורה וכו׳ פירוש דהש״ס
אוקי הכא י כ ר י ר׳ עקיכא שאמר אינו נ י ה ג כחו׳׳ל
חיינו ליקרכ אכל ליקיש נוהג ולכך אמרי חתום׳
רכן הוא האמת שחרי כיוצא כזח קאמר רע״ק ככור
ואוקי חתם חש״ס מתכ״י ככן אנטיגיס דלא קכלו
ממנו כרע׳׳ק אלמא רפי׳ רכרי רע״ק כמקרכח איירי
דומייה ככן אטגינוס דאיירי בפקרכח ח״כ רכרי
רע״ק רמעשי־ נמי איירי כחקרכח אכל דליקדש
מ ו ד ח וכרמסיק תלמודא חכא:וכר״ח ואין מחרימן
כזמן הזה אפי׳ למ״ר וכו׳ ע ס ח ״ ד עכ״ל רכ-יחם
מבוארים רתוס׳ ס״ל ד ה א תנא דקאמר ואין מחרימן
כזח״ז אתי כרע״ק אפי׳ למ״ר־סתם ארמים לכחנים
דמכו ליתכם לכהן ואין שם תקלח או למי־׳ד
סתם חרמים לכדק הכית ואפי׳ כפירש לכסנים
אפי׳ חכי אין מחרימן וקי״ל דכל זמן שחם כיד •
חכעלים יש חשש רמקרו הקדש לאפוקי סכרת רשי
רס״ל דהאי תנא דאין מחרימן לא אתי כ״א למ״ד
סתם חרמים ד ב י ק הכית אי נמי אפי׳ למ״ד סתם
חרמים לכהן הכא מיידי רפירש כחדיא לברק הכית
עז״א א י ן מ ח ר י מ ן כזח״ז וזח רצח לתרץ כמ״ש וז״ל
וא״נ ככפר״י י״ל אפי׳ למי׳ד סתם חרמים לכהן
הכא מיידי כרפירש ד״ל פירש ד ב ר י ו לבדק הכית
והיא שימת רש״י דש״ל דלמ׳יד סתם חרמים לכהן
מחרימין גס כזח״ז ו א מ ט ו להכי הקשו מ ה ה י א
רעולא דאמר אלו חוינא התם הוא יהי בנא לחו
לכחנים דמשמע דמחרימן כזח״ז חפך דברי חתנא
דאין מחרימן ואשלמא לפירוש רש״י המוקי חאי
תנא דאין מחרימן כמ״ר סתם חרמים לכרק הכית
מציק למימר דעילא רחתיר ס״ל כאידף תנא רס״ל
סתם ארמים לכהן ושרי אכל לשיטתם דם״ל ד ג ס
למ״ר סתם חרמים לכהן אין מחרימן כזח״ז קשיא
מחחיא דעולא דחתירדלא כמאן ותריץ רי״ל רהתם
כמקרקעי דלית כהו שום תקלא ולכך התיר ע ו ל א
ליתום לכחן מ א שחם כן כמטלטלין דאית כהו.
תקלח לחכי אין מחרימן כזה״ז וכהכן איירי מתני
דקתני אין מחרימן והביאו ראיס דעולא איירי
במקרקעי מ ד ר כ יהורם דס״ל חתם דאסור ליתנם
לכסן ודלא כעולא אלא ישקול ד׳ זוזי פדיונם וישרי
כנחרא ד ע ״ כ איירי כמקרקעי ראל״ה חיכי עכרינן
פריון וחרי סוא ס״ל ס ח ם חרמים לברק תכית ו מ א י
מתני לתו פדיית א״ו דאיירי כמקרקעי דאי אסרת
לסו איסור עולם אתי כסו לירי תקלת וזתו דכרי
י /ת נשמע ד ע ו ל א נמי כר פלוגתא דרכ יהודת
במקרקעי דכחי גוונא איירי תרוייהו 'וזה תיא
ראייתם
מסכת
103
•משמי
ראייתם מדברי ר״ת א ״ך מקשו בין לדכרימס כין
לדברי ר״ת דאוק מנין עולא ורב ימודמ במקרקעי
דזמ מפך מדברי מ ג מ דמשמע דאיירי בין במקר׳
כין במטלטלץ ע י ק ר א רצו למביא ראימ מדמשני
מא כמקרקעי מא כמטלטלין ודחו דמ״ש דמטלטל'
מיינו ממקרקעי חוצמ לארץ דמיקרו מטלטלין
ולעולם כמקרקעי איירי אכל כמטלטלין ממש אסור
אח״ך מביאו ראיימ ד מ ש מ ע דאיירי ג ס כמטלטלין
ממש מ מ מ דפריך מש״ס מ ג ס על תירוץ מ״א חא
כמקרקעי מא במטלטלין מקשמ ומא מ ע ש מ
דפימכריתא כמקרקעי נמי איירי מדקאמר נמי
מ ש מ ע דס״ל דאיירי בכל גוונא ק ר ק ע ימטלטלין
ומגם דמסיק דמקרקעי חוצה לארץ במטלטלין דמ י
מ ״ מ מפשיטות דקס״ד דקאמר מקרקעי נמי ד ר ״ ל
במטלטלין ומקרקעי אכתי במקוממ ע ו מ י ת ולא
חידש לו חמתריץ רק חגם רמקרקעי כיון שחס רח״ל
כמטלטליןדמו אכל ע כ ״ פ כ״ש ראיירי עולא כמטל׳
ממש כרי לתריץ ק״ו וחא אין שדה חרמיס נ ו ה ג
וכו׳ ואם כן זח הפך מ״ש ר״ת ותוס׳ דעולא איירי
ורכ יחודהאיירי כמקרקעי לחור ותירצו דנחי ראוקי
י חש״ס דכתרי איירי היינו לגכי חך רנא רנוהג
חרמים אכל ל ג ט מאי דהתיר ליתנם לכתן וכן לרכ
יהודה רחתיר ע״ י פדייה איירי • מ ק א כצד חמקרק׳
דוקא אבל בנכסי חמטלטלין לא יתירו וכתבו רכזה
נ י מ א ד ק א מ ר משוס׳ ו ח א 1כ מ ק ר ק ע י איירי ומנ״ל חא
ורילמא רוקא כמטלטלין רוקא ולא תיקשי מרי
מ ה ה י א דאין שרת חרמים נוהג ותירוץ קמא
דהש״ס אי׳ו ד מ ש מ ע ליה דאיירי ג ס כמקרקעי
מדשנו לכל מר כדאית לימ ומוכרח ה ר ו ס ׳ ור״ת
לעיל ז מ כיאור דכרימם לענ״ר ולדידי דכרים
פשוטים מס אלא מ1ני ממשתכשים כזמ קצת
מרחכתי סכיאור כס״ד ופשוט ׳.״ ע״כ כתוס׳ ר״מ
אפשר ד ר ב י מ ו י ת וכו׳ כיון דלא ס״ל כי״י עכ״ל
ר״ל משוס דלא כקיאין לעשית תקנת ר״י וכן מוא
בתוס׳ לעיל רף ג׳ דפרק זמ 7וכתום׳ ד״מ מקדש
עילוי פי׳ מקינטריס וכו׳ וכמס׳ ערכין וכו׳ פירוש
רכאן פיר״ש דטוכת מנאמ מיינו ס ל ע שנוטל מישת!
אחר שיותן לכן כתו כחן שיקריכ זמ הקורכן וכמס׳
ח
ו מ
כ
\
ערכין או׳ דטוכת חנאח חיינו כל דמי שוויו דהיינו
ראם הוא נדר יותן דמים כולם כיון דחייכ עליח
מקרי שלו ואם הוא עולה טוכת הנאה ר מ צ ח
להקריכ נדכה ואם סוא ע ו ל ה וכו׳ וכתכו התו׳
ד מ ה שהביא ראייה ח כ א מערק ע ד כ מ ה אין ענין
לכאן דחתם דדכר הנאכל כגון חרומח או בכור
בזח שייך טובת ם נ א ם ד ס ל ע אכל כגון אשס וחטאת
רדוד
קג
בבורות
וערלה וכיצה דאין כהם כ״א מקרבה לא שייך ט ו ב ת
ה נ א ה דסלע רק רמי מפירש״י כערכין אחיך כתכו
א״נ גם ה ת ס כערכין יוצדק פירוש דהכא י1א דבדכד
הנידכ וכידר שייכה טוכת הנאה א ח ר ה .ו ק ״ ל שם
כ ג מ ׳ ויחי חיש וישן יתעשר מק״ו וכו׳ קשה ו ה א
מ ד א יצטרך וצאן לרכות ככשיס ועזים דמתעשרים
מזע״ז לאפוקי מק״ו מחי־ש וישן כמ״ש כמתנ״י
נשמע דמןדש וישן פשיטא דאין מתעשרין מזע״!
ראל״ך וצאן ל״ל וא״ל מדחקיש עשר תעשר ד ח ר א
מקיש מעשר דגן למעשר כ ח מ ה מ ה מעשר דגן
אינו תורם ממין שא״מ אף מעשר כ ה מ ח כן דז״א
חדא ־חמקשן עדיין לא י ד ע הקיש זח ראל״ך מאי
עדיך ויהי קדש וכו׳ ו ע ו ד דא״כ במתני׳ אמאי
עביר ק״ו מ ח י ש וישן הול׳׳ל דאיצטרך וצאן דלא
נ י מ ע ו ט מ ח ק י ש דעשר תעשרכמ״ש א״ו ד מ ה הקיש
הנ״ל לא איירי כמתני׳ וא״נ נחזור הקושיא למקומה
ונ״ל דחכי פריך מכלן דוצאן כא לאפיקי דחדש וישן
דילמא לאפוקי מק״ו יתירוש ויצהר לחכי כתב
רחמנא וצאן לרכות ככשיכ ועזים דמתעשריס זע״ו
ואנח״נ דחשתא דרבי רחמנא כבשים ועזים כ״ש
חדש וישן זו היא קושית הש״ס ותירץ ת״ל עשר ת ע ש ר
וכו׳ ואין להקשות ובאמת למה ע ב י י תנא דמתני׳
מק״ו דחדש וישן ל י ע כ י מחקיש דעשר תעשר כ מ ו
ד!ריך הש״ם חכי ותירץ דכי רחמנא וצאן די״למשו׳
דכתיכ שנה שנה דלשנמ שנה חקישתו ולא לד״א•
כמ״ש רכא וא״כ וצאי ל״ל אייו לאפוקי מק״ו דחדש
ויתן ודו״ק vמיהו אי קשיא האקשיא הול״ל מ ע ש ר
דגן יוכיח דאיש וישן דאינם כלאים זכ״ז ואין
מתעשרים זע״ז ול״ל חקישא וי״ל דאין זח יוכינן
דשאני מעשר י ג ן משוס דרכר שהוא כלאים אין
מתעשרים לכך גם כדכר שאינו כלאים ג ס הוא אינו
מתעשרין זעי־ז משא׳׳כ מעשר כ ת מ ה דבי־בר שהוא
כלאים מתעשרין זע״ז מדרכי רחמנא וצאן א״כ נדון
לשאר כלאיס ימתעשרין זע״ז וזה כתירוץ תוסו׳
דלקמן ר״ח ומחתירוש וכו ע״ש .ויו״ק מ י ה ו א כ ת י
קשה כיון דהקיש רחמנא מעשר כתמת ו מ ע ׳ דגן
א״כ מאי ע כ י ד ל ק מ א ן הש״ש ק״ו כמעשר רגן ארגן
ותירוש ודגן קיו מתירוש ויצהר שאינם מתעשרמש
זע״ז ואימא ת״ל עשר תעשר אקד מעשר בחמין
ו א ח י מעשר י ג ן מ מ מ ע ת ר כ מ מ ה כ כ ש י ם ועזים-
מתעשרים א ע פ ' י שסם כלאים אף מעשר רגן אפי׳
מס כלאים כגון תירוש ודגן או דגו״ת מתעשדין
זע״ז י כ כ מ ״ ג י ז מ מש״ס הכת ק ו יקדש וישן ואין
לומר דייל דשאני מ ע ש י ר ת מ ה שכן דברים של שנס
אחת י א י נ ם כלאים מזע״ז משא׳יך מעשר ד ג ן דאיכא
:
תירוש
•קד
מסכת כמדות
משכיל ל ד ו ד
ותירוש ויצםר של שנם אחת ראינם כלאים ואינם
מתעשרים מזע׳יזוכמ״ש חתוש׳ לקמאן בכח״ג דא״כ
םשתאנמי־דעכיר תקיש ממעשר דגן למעשר כחמם
לומר דיןדש וישן ר כ ח מ ת אינן מתעשרים מזע״ז
י״ל שנת ושנת שאני מעשר רגן שכן דדבריס שחם
כלאים אינן מתעשרים מזע״ז חן הוא דגם בישן
^ ס ד ש דאינם כלאים שלא יתעשרו מזע״ז תאמר
כמעשר בסמם שדברים שסם כלאים כגון ככשיס
ועזים דמצינו שמתעשרים מזע״ז מריבוי דוצאן אף
אני אכיא חיש וישן שאינם כלאים שיתעשרו מזע״ז
מק״ו א״ו רלא אמרינן פ י י כ ח ע ל יוכיח כ״א כלא
הקיש אכל כדאיכה הקיש לא פירכנן מרי ע ל יוכיח
וא״כ חדרא קושיא לרוכתין וכפרט דקי״מל אין
הקיש למחצה וכמו שעשה הקיש ממעשר דגן
למעשר כ ח מ ה חול״ל נמי הקיש ממעשר כ מ מ ה
למעשר דגן ולימה ראם תירוש ודגן או ודגן יתעשרו
ככשים ועזים וצ״ע ודו״ק ומחכמי חישיכח יצ״ו
כשחקשיתי זח להם לא ע נ ו רכר ויש לחתשיישכ
כי־כר ר״ץ רף נ״ר ע״א כתוםו׳ ר״ה ו מ ח תירוש
.ויצתר וכו׳ מ ח י וישן ל״מ ליממר ק״ו ונו׳ עכ״ל
ועדיף ק״ו דחדש וישן רחוא כחי* גוונא רגן ותירוש
או דויד אלא זה בקיש או ישן וזח כישן או כחדש
<ל״ל למישף מק"ו יתירוה ויצהר שהוא מין אחר
ואחא תירץ י מ ח י ש וישן לא מצינן למי מר ק״ווכרמסיק •
סיימנו מס׳ ככורות כ ע ״ ח כר״ח כסליו והתחלנו
מ״סמנחות ונסו יגון ואנחית בעזר מיוצר ׳
ב׳ת׳ק׳ע׳ ! ר לפ״ק וקיים :
נשמות
ו ר ו ח ו ת
ומניחות
ש ו
מ ס כ ת מנוחות
ו׳ ע ״ א כתוס׳ ר״ח כן כזירא ו כ י ׳ למאי
דה
ד מ ו נ ח וכו׳ וי״ל וכו׳ עכ׳יל פירוש דכריהם
אי כן כתירא כייות נקט יקמוץ כימין אכל כשאר
שפיר ה א רלכ עירכ ת״ק
פסולין מורח ל ד מ ן
פיסול רשמואל משאל פסולין משום כן כתירא
רפליג על פיסול ישמוי! מחום חכי חכרילו ת״ק
.משאר פםולין אכל צמאידמוכח בגמ׳ רב״ב סתיר
ככולסו פסולין א ׳כ אמאי לא עירב ח״ק כולהו
פסולין בבבאא׳ וכןבןבתירא גם הוא הול יל יחזיר
ויקמוץ בב״א ואזי יתפרש דחתיר ככולהו פסולין
ותירצו דע׳״כ כן בתירא לנרש ?חדיא התיר דשמו1
רלא תימא דלא תועיל חזרה כ״א פסולין חוץ מפסול
רשמואל כיון דאית ליה הכשירא כיות״ך ק כ ע לים
ע ב ו ד ת ולא תועיל כחזדםקמ״לן ד ג ם כפסול דשמו12
<1ועיל חזרה וא״כ כיון י כ ן בתירא אתא לפרש
תתיר דשמואל יותר מחנהו שאר פסולין ולכך ג ם
104
ת״ק מגדיל פסול דשמואל משאר פסולין וק״ל:
3ד״מ ח ו ט א נשכר ו נ ו ׳ ע ד ולאו פירכא תיאy
עכ״ל לא ט א ר ו מ נ ה לאו פירכא וו״ל
דקתני במתני׳ ילקמאן דף ק״ז דאם פירוש ככש
במנמ דין מוא דוביא כבש במנמ חוץ מחנבסים
ואם כן גם כאן אם יאמר מחוטא בפירוש אביא
כבשבמנמדינא חוא שיכיאבבש לחודימ במנם חוץ
ממנסכים ותשתא ראי\ מביאין בקטאץ נםביס א״כ
יחימ חוטא נשכר כ מ ס שאינו׳מבי £נסכים זהו מ נ ת
דכריחם וכן פי׳ קצה מת״ח יצ״ו וק״ל כד״מ מואיל
ואוקמנין דלא כר״ש חי׳ לרכ א״ש רריש פרקיץ
ראיתא כר״ש מאי איכא למימר יש שצללו כמים
אכיריס לחריץ ק״ו חתוס׳ לר״א והעלו חרס כירם
ומהכל י מ ע ט ו דכריהם ואין צריך לכתיב דכריהם
ולרחוחס כי דחויים הס מאליהם •
ש 0ג מ ר א ממי שנא משוס דאית ליה חכשירא
עיין פירוש דש״י שפירש כלימי־ אמאי
וכו׳ רלא מיכשר לאמיורי כ״א כשמאל ולולי פירושו
מייתי מנריש רק״ו ח ג מ ׳ כך היא לפי האמתשב״ב
התיר לאהרורי בכילהו פסולי כריך הש״ס דא״כ
מ״ש מ ק ט כדבריו כ״כ כ״א התיר רשמאל לינקוט
םתמא יחזור ויקמוץ כראוי י א נ א אמינא רככולמו
פסולי קא מיכשר לאהרורי ומ״ש דנקט שמאל
לח ידיה אי משוס דאית ליה הנשירה כיוח״ךוהו״א
רלא תועיל כו חזרה דקכע ליה עכורה ונ״ס התוס׳
משום מכן איצטריך ל:רשו כהדיא זח נמי אית ליה
מ כ ש י ר מ בשחיטמ ואפ״מ לא מוצרכו לפרש בהרייא
זו ואסיק רדוקח כשמואל איכא למעוטי יילא תועיל
ביה ח!רה אית ליה הנשירא כיוס״ך משא״כ כשאר
פסולין רמתניתין ואני׳ פיסול חזר אין לו שום
חכשיי־ ולכך לא נקט כ״א פיסול דשמאל דאיכא
בו רכותא יותר מכלהנךפשולי רמתניתין נ״ל ודו״ק
וברש״י ר׳ח שאני פרח רשחיטה פסולה בזר
לאו רעכודח היא פירוש בעלמא אבל
כאן כפרה גזירת חכתיכ דאיקרי עכורה ופסולה
כזר ו א א עריך ה^״ס ולאו שכן וכו׳ ומסיק דשאני
פרח גזירת הכתוכ י פ ס ו ל ח כזר א ע ״ ג רלאו ע כ ו ר ה
םיא ולעולם לאו ע כ ו ר ה סיא כין כעלמא כין
ה
כשחיטת פרח וק״ל:
ו ב ר ת י ס פ ו ר ת ר״ח לא יביא וכו׳ וקשה דהא
רשכ״ל איתותכ ובו׳ עכ״ל ק״ק
דילמא חתם לפי חמסקנא ד ח כ א רלפיריכיאמכיתו
כ״א כקמיצח פסולין אי תועיל כה חזרח או לא
אכל לכ״ע יכיא מכיתו כשקמץ כשר וחסרה ולכך
שפיר איתותב דש״ל וי״ל בדוחק :
ובד׳״ם
סח
10
וכד״ה ממקום ו כ ו ובקו' לא פי׳ כן עכ״ל עיין
לקמן ותמצא שדכרי חקונטריס חם ס״ר
דגמ׳ שם ודכרי חתו׳ חס מסקנא רהתם ורש״י חרא
מנייתו נקט וק״ל I
ד ה ז׳ ע״א גמ׳ כי מיסדר לקומץ ליקדוש וליפסול
סאי קושיא אינם נ ו ג ע ת לדכרי ר״ן כ״א
א ג ו פ א דכרייתא יקתני אכל קידש פסל פריך גם
כשהחזיר לקומץ מו״ל קדש ופסל ומשו״ח תירץ ר״י
זאת אומרת וכו׳ וק״ל וכן מוכח מפי׳ סקונטריס ודו׳ק
?}״ש אין מ^רישין ליקרכ אכל ליפסל מקישין לא
׳ ידעתי אמאי קס״ד דאין מקרשין חיינו אפילו
ליפסל וסא מ ת נ י ת א ק א צווחא כקול רם ריש קידוש
ליפסל דקתני אכל קידש פ ס ל מ ש מ ע ימקישין
ליפסל ״ שוכ מצאתי.לסתו׳ כמסכת זכחיס דם פ״ו
שהקשו כעין זה משם ר׳ חיים ולא ידעתי למה
לא תרגישו כקושייתינו וי״ל רניחאלר׳ חיים .הקשות
ממתני יווןר מכרייתא וזה אינו ניחא כאן ישאני
הכא דשקיל וטרי כזאת מברייתא גופא וצ׳יע
שם בתוספות ר״ח אמר ר״י זאת אומרת כלי שרת
וכו׳ שאני תתם ךמתוך שמקדש מ ד ע ת וכו׳
׳ עכ״ל והא דמשמע וכו׳ עכ־׳ל ר״ל רהתם כחתורת
כמקדש מ ד ע ת היינו ארבעים מת־ך שמונים א״כ גם
כשלא מ ר ע ת נמי שמקדשין ארבעים מתוך שמונים
משא״כ מכא ומשו״מ ,הקשו מ מ מ י א ר נ י ס ו ך ממים
דקתצי .-.ערב-:.שבת'׳ מ מ א י ס מים כחכית שאינמ
^ מ ק ו ד ש ת ופריך וניתי כמקודשת ותירץ חזקח רלעולם
•מכינו למיתי כמקודשת כי לא חיישינן לאפשולי
כלינח כי כלי שרת אינן מקדשין שלא מ ר ע ת רק
ה ט ע ם משום גזירה וכו׳ נשמע דאית לימ לחזקת
רכלי שרת אין מקדשין שלאי מ ר ע ת י א ע ״ ג רהתם
שייך מתוך דהיינו כשיש ששח לוגין ואמר דג׳
.קידושין אזי אמרינן דקדש ג׳ מתוך ששח וא״כ
יי אול״ל מ ת ו ן ׳ שמקדש לרעת שלשה מתוך ששת גס
שלא מ ד ע ת יתקדשו שלשה ויפסלו כלינח ולכך לא
קתני כמקודשת ולמ הוצרך לומר משום גזירה ורצו
לתריץ מתחי׳ כאומרם סתם אין כל חמים ראוים
להתקרש ומשו״ה לא שייך לומר מתוך שמקדש מ ר ע ׳
ג׳ לוגין מששה לוגין די כלאו״ח אינן קיושיי כי
אם ג׳ אכל כהתורם שייך .מיגו יקייוםים כל
י משמונים וםקשו ע״ז דצ״ע רכיון שאין שיעור למים
הרי םם ראוים להתקדש ושייך כהו מתוך וחדרא
קושיא לדוכתת ואתא תירץ ונראה דכיון דשלא
,
:
1
:
;
;
כזמנו וכו׳ ורו״ק נ ״ ל :
ו ב י ד ה אין מקדשיןליקרכ וכו׳ עסת״ר עכ״ל כדי
שתוכל לעמוד ע ל כיאור לשון זח תלמדנו
כמסכת זבחים רף פ״ר ותמצא הדברים מבוארים
כאורן ורו׳׳ק ״
$״ב כתוספות ר״ס מקנת וכו׳ שחרי פרס וכו׳
ונראם יכו׳ ופי׳ םקו׳ מ ג ו מ ג ם עכ״ל פי׳
רכריחם דע״כ לא קשיא כמאי מקנח ידיו אלא
כשנניח רבעי קינוח כפרח אזי תיקשי שפיר ידיו
כמאי מקנח או מ ״ ט שסיאן ירד כין כל חזאם
וחזאח או מ ט ע ם משום נימין אכל אם נאמר דלא
כ ע י קינוח כפרח לק״מ וע״כ כתכו מעיקר שחכיאו
פסוק ואת י מ ח ישרוף דמשס מוכח רבעי קינוח
פרת ורו״ק אכל לפירש״י דכתיכ לעיניו וכו׳ אמאי
סכיא כן תמקשן וק״ל •
ד ה ט׳ ע׳׳א כרש״י ד״ת קמיצת ק כ ע א לת וכו׳
ולא קרינא כיח מן ה מ נ ח ת וכו׳ עכ״ל לרכרי
ר״י דלקמן דאי ליה לקמן רשיריים שחסרו מקטיר
קומץ עליחס ראית ליה ג״כ רמנחס שחסרה קודם
קמיצה רש״י צ״ל ה א ר מ מ ע ט י נ ן מן חמנחח פ ר ט
לשחסרח חיינו רחסר םקומץ גופים וק׳״ל ועיין לקמן
ע״כ כ ג מ ׳ ורו״ק י
#״ב רש״י ד״מ ארכע שמאלית כתיכי וכו׳ ע ד
ונראם כעיני וכו׳ עכ״ל יש להקשות ואימא
ר״ר שמאלית כולחו צריכי קד לגופיה וחד למידרש
מ ח כאן שמאלית אף כ ע ל מ א שמאלית וקד לגלויי
עלייחו דחנך תרח י לאו למיעוט אקר מ י ע ו ט אתו
וקד סרכיעי שלא תאמר תרי ל מ י ע ו ט אקר מ י ע ו ט
אתו וחד למידרש כאם אינו ענין לגופיה רחא
מרכינן ימין תנהו לעלמא דנשר שמאל קמל״ן
הרכיעי למידרש דגם במצורע ה ק א שמאל וכן
לעלמא נמי כשר שמאל וי״ל ורו״ק :
בא״ד מ כ ד י וכו׳ עכ׳׳ל רי׳ל דאם כתוכ חד יתירא
לא נידרש מ מ נ י •כ״א כאם אינו ענין וכו׳ וק״ל :
ד ה יי־ ע״א ג מ ׳ והרי קמיצה וכוי ותכן ק מ ך כ ש מ ^
פסול ק׳ חוו״ל לשנויי שאני קמיצה דכתיכ
כס יד יד ג״ש דרכה דיליף ימין י ו ק א ומשו״ס אף
דלא כתיכ כה אצבע פסול שמאל מג׳׳ש ריר f
וכח׳׳ג התוספות כר״ת פלי ג בברייתא יעו״ש וי״ל
ררכא פשיטא ליה כ ע י נ ן חרי קראי חד לקומץ
וחר לקידוש הקומץ כרמסיק לקמן ולכן לא מצי
למימר שאני קמיצה ייליף ג״ש ד י ד יד דחתינק
קמיצה אלא קירוש קומץ מכלן י סול כשמאל כיון
דלית כ ה לא ג״ש דיד יד ולא אצבע ולכך צריך
ד
ל ת י ז או או קתני כנ ל םרו״ק:
#״ב־ ותרי קבלת הדם קס׳ר רבעי תרתי כםונם
ו א נ כ ע חנ״מ למיערן מקבלת מתק יפסל
אלא י פ ר י ך מקמיצה דסיא לכ״פ משא״ך קכלת
הי
מסכת
משכיל ל ד ו ד
שהיא גמחלוק שנויה ו ק י ל :
כ ת י ׳ ותרי זריקה וכו׳ ו ע ו ד אפילו גרסינן זריקה
מצי למימר האי תנא סכר כריש וכו׳עכ״ל
וקשה והיא גופת מניל למקשן דחך חקישא לא ס״ל
לר״ש ודילמא ר״ש נמי ס ל כחאי חנא ואיכ לא
פריך מידי ועיין כתו׳ דזכחים דחקשו כן ותי'
עריפא מינם יישני וק״ל י
כא״ד וצריך לתרץ דחאי תנא סכר וכו׳ עכ״ל
ור״ל הפך דרכי ר״תדלאפירש כן כתשובתו
א׳ ולא כשני אלא רגם כתשוכם א׳ דגריש מליקה
צריך למימר כ״ן וק״ל:
דן :י״א ע ׳א רש״י ד״ח מן חצר למעלה אצל גודל
או למטה אצל קמיצה עכ״ל יש לדקדק א מאי
כצד למעלה נקט וגודל ולא אצכע וכלמטח נקט
קמיצה ולא זר״ת וי״ל כדוחק :
אמ״ל
D J D׳ דתענית אשכחיח ר״י לינוקא
פסוקי פסוקך אמ״ל עשר תעשר אמ״לומאי
עשרא״ל כשכיל שתתעשר אמ״ל מנא לך הא אל׳
זיל נסי א״ל ומי שרי לנס לנסווי אל׳ חכי אמר ר׳
הושעיה חוץ מזו שכא׳ ובחנוני נא וכו׳ א״ל אלו
מטיכא לחתם לא צריכנא לך ולא לרבי חושעיח
רכך עכ״ל ח י :
ף ׳ ־ ל כמאמר זח א׳ מאי שואל מינא לך ח א ת״ל
מרכפל קרא עשר תעשר ויש לישכ כמ״ש
דמ״ש כשכיל שתתעשר ולא אמר עשר ותתעשר נ1א
דר״ל דמותר להתנות כמעשר ע ״ מ להתעשר וז״ל
כשכיל שתתעשר וק׳ לפ״ז דא!ריך -ליס מ כ א לן ח א
סו״ל להק׳ והרי אסו -לעשות ז ח ד ת נ ן ' אל תחיו
ע ״ מ לקכיל פרס ועוד ע ל המשיכ חול״ל כקיצור
מעיקרא חכי אמר ר׳ חושעיס וכו׳ לכי נלע״ר
לתריץ הגמ׳ דירע ר״י שיש ב׳ פי׳ ככפל חכתוכ
־׳עשר תעשר או ר״ל עשר ותתעשר או׳ עשר כשביל
שתתעשר דחייכו מותר להתנות כצדקה ופריך מ נ א
לך פי׳ כיון דיש כ׳ משמעות כפסוק זח מכא לפריש
עשר כשכיל וכו׳ ורילמא כאידך פירוש ע ש י
ותתעשר ו ה א דלא עריך מדתכן אל תחיו כעכדיס
וכו׳ משום דאיכא למימר צדקה שאני ומשו״ס פריך
מ נ א לך הא דשנייח מצות צדקה משאר מצות מ א י
אית לך למימר מ נ ו ח כפל חפסוק ודילמא למימר
עשר ותתעשר דע״י נתינת חמעשר יתעשר תאדם
אבל לעולם אסור לתתנות גם כמצות חצדקת כשאר
מצות עי! משיב זיל נסי ר״ל עכ״ל דחפי' עשר ע י מ
להתעשר אס יתעשר יתן מעשר וא׳׳ל לא דאם ספי׳
עשר ותתעשר ד מ ש מ ע שבודאי ע״י המעשר יתעשר
ד א שחרי זיל נסי דבר זת שתתן ולא תתעשר כעד
H6
מגוחות
שאנו רואים כמה כני ארם מעשרים ממונם ואפ״מ
אינם מתעש׳ אומר דחפי׳ הוא ע ״ מ למלזעשר ואיפ׳
יתעשר אי לא ואחא משיכ לו ומי שרי לנסוי ;ם
חחכרית שאמרת שחני׳ חואעיימ ר שתתעשר ת1״ן
זיל כסי ולא תתעשר זי חחכיח אי איפשר לעשות
דמי שרי לכסויי וא״כ חדרא ק״ו לדוכתין מכא לך
חא דילמא כאידך פי׳ עשר וכו׳ ע״ז תירץ לו דעיקר
התירוץ מכא לן זח דמותר להתנות כצדקח חכי אמר
ר׳ חושעיח חוץ מזו שנא׳ ובחנוני נא וכו׳ ר״ל י מ ו ת ר
להתנות כצדקה וראייה מדכתיכ אם לא אפתח
לכם וכו׳ דחול״ל ובחנוני נא כזאת שאפתח לכם
וכו׳ כלשון חיוב ומינה מ ש מ ע דמותר לנסות כצדקת
מ י כ ת י כ אם לא אפתח לכם כלשון שלילה מ ש מ ע
דחכי קאמר ובחנוני נא רזאת ותתנו אם לא אפתח
לכם לא תעשו שוס צרקח ואם אפסח תעשו צדקה
ולכן א מ י לשון אפתח שהוא לשון תנאי ודו׳׳ק כנל״עד
דוד צ כ א ח סי״ט:
דרך פלפול אא״ס
כ ג מ ר א אמר ר״ח ן עקשייא אומר רצהחקכ״ת
לזכות את ישראל חרכה לחם תורה ומצות
וכוי והוא תמוה כי כיון שרצה לזכות את ישראל
א״כ חיח ליתן לחם קצת תורה ומצות שיוכלו לקיים
אותם אכל כיון שהרכח לחם תורח ומצות אין יפולין
לקיים וא״כ יצא שכרן כחפסרן וכן הקשו רי״א ד ל
ו ^ י פ ״ ל ־ י כ מ ה שהקשו חארשוניס ז״לדכפ״ק
רקייושין כ ע כ י עכרי שחלה ג׳ ו ע כ ד
ג אי}ו חייכ להשלים • ואילו כמציעא פ׳ האומנין
א מ ר ן י ח י כ א דאניס שכיר לא יחיכ ליה אלא שכר
שלפני האונס ורבו התירוצים כזח ותתירוץ ר נ ו ג ע
לנו הוא זה ישאני עכר פועל רהשכימ למלאכה
זו ידועה ולפי כשלא עשאח אף אם נאנס אין לו
אלא שכר שלפני האונס אכל ע׳יע רכשתעבר לעשות
כל מלאכות כעס״כ נסתחפה שדהו י וא״כ יתצא
רינא לגכי ישראל אם נאנסו כמצות ה׳ לכאורה
אין לחס שכר אלא שלפני האונס כדין שכיר אכל
כיון שנתן להם שחי״ת תורה מרכה כי רכו תרי״ג
מצות ורקרוקיחין וענפיהן דמיין לעכר עכרי
מ ש ת ע ב ד לעשות כל מלאכות ומקבלי שכר ג ם ע ל
זמן חאו<ס דלא קיימו חתו' והמצות וכפ״ז כוונת
חתנא רחכ״ע ר״ל רצח הקב'ח לזכות את ישראל
דםיינו שלא יחסר משכרן כלום ומשוס ר־ילמא דרינם
כדין שכיר דאין מקכילין שכר על זמן סאונס םנ׳
כישר׳ דאם נאנסו אין מקכילין שכר לזח אמר
לפי׳ מרכה לחם תורה ומצוה והדר דינחו
כדין ע ״ ע משוס דנשתעכד למלאכות חרכה ראינו
חייכ לםשלים וח״נ כנ״ד כיון דישרג! משועשרין
,
,
,
,
לקיים
ל10
מסכת
לקיים מצות וחוקים מרכה חו״ל כ ע ״ ע
שכר אף ל מאונס ודו״ק:
משכיל לדוד
יד״פ״ז
ומקכלין
ע
מסכת שכת
ו ע י א ג׳ דברים עשה משמ רכינו ע״ם מ ד ע ת ו
וחסיכמח שכינה ע מ ו פירש מן חאשח ושכר
את הלוחות והוסיף יום אחד מ ד ע ת ו וכו׳ ע״כ :
ול^נ״דז כג׳ דברים אלו הא בהא תלייא שכיון
שהודח לו על מ ח שפי׳ מאשתי משום חכי שכר
הלוחות ועל מ ח שהודח לו על שיכור הלוחות הוסיף
יום אחד מ ד ע ת ו •
ול־יהמ! חענין גרסינןכפ׳ חתודח וניסח מנ״ל
דאתי מחולין .דחניא ר׳ יןעזר אומר
נאמר פסח כמצרים ונאמר פסח לדורות מ ה פסח
םאמור כמצרים לא כא אלא מהחולין ראכתי לא
חיו מעשרות א ף פסח דורות כן א״ל רע״ק וכי רנין
איפשר משא״א דכמצריס א״א מ ח מעשר שעדיין
לא חיח נוהג א״ל א ע :״ י כן ראייה גדולה חזר רע״ק
ואמר מ ח לפסח מצי־ים שכן אינו ט ע ו ן מתן דמים
ואימוריים קאי כפסח דורות שטעון מ״ר ואימוריים
ע ״ ג המזכיח אייל ה ת ״ א ו ע כ ר ת א ת העכורה הזאת
כחורש חזה שיחיו כל העבודות של החודש חזה
שוים זח כזה וכתכו התיס׳ ד ר ע ״ ק דש״ל דאין דכין
איפשז משא״א סי׳ל א ע ״ ג דהוקש פ ס ח דורות
לדמצרים עכ״ז אין דנ ן אתשר משא׳יא וחחקיש
דועכרת צריך ליה לנרתניא כל כן נכר לא יאכל כו
יכול בו איש אוכל אכל אוכל כפסח דורות ת״ל
ועכרת^שיהיו כל ה ע מ ד ו ת שוים מ ה פסח מצרים
אינו אוכל כן נכר אף פ ס ח דירות כן אכל ללמד ע ל
פ ס ח דורות שיכיא מן החולין ליכא למילף מדמצריס
כיון שאין דנין איפשר משא״א *ולפ״ז י״ל רלר״א
דס׳יל דרנין איפשר משא״א וצריך הקיש דועכ־־ת
לסציל עצמי מק״ו רע״ק שכן ט ע ו ן מתן דמים וכו׳
י״ל -שכן נכר מותר כפסח דורות וכמו שאמר
בברייתא לפי הקס״ד יכול וכו׳ רעכשו אין לומר
תיל ועברת שיחיו העבירות שוים דחא צריך ליה
הקיש זה ללמד דפסח דורות בה מחולין ״ למדנו
דלרעיק דש״ל דנין איפשר משא״א אייתר ליה הקיש
דועבדת ללמד רבן נכד אסור ג ס כפסח דורות
ולר״א רס״ל דנין איפשר משא׳׳א וקשייא לן רמה
לפסח מצרים שכן ט ע ו ן מ״ד והוצריבנו להקיש
רועכרתאי1שר לומר שמעתם כן נכר מותר כעסת
דורות מרכתיכ כו ואי משום ו ע כ ד ת ככר איצטריך
לדרשא דכא מן החולין:
קז
שכת
משה שעשה ק״ו לשבירת הלוחות ומה
פסח חקל אמרח תורה כל כן נכר לא יאכל
כו צ״ל דס״ל דלחכי הוא ראתא קרא משום רס״ל
כרע״ק דאין דנין איפשר משא״א ושאני עסח מצרים
שכן ט ע ו ן מ״ר וא״א ועכרת י״ל ראיצטריך לאסור
כן נכר כפסח דויות אכל אם נאמר רס״ל כר״א
דנין אי כשר משא״אועכ״ל רועכדת איצטריך ללמד
דכא מן החולין תו ליכא למילך מינה דפסח ר ו מ ת
אסור כו כן נכר ראיפשר לומר דמותר דלא אייתר
לן זח החקיש כמו לרע״ק ורו׳יק י
א מ נ ם צריך להכין מנ״ל למרע״ח דחלכח כרע״ק
ראין דנין איפשר משא״א ומשום חכי הוכיח
דאסור כן נכר רפסח רודות רילמא הלכה כר״א
דדנין איפשר משא׳׳א ולא אייתר ועכי־ית ולעולם
כן נכר מותר כפסח רודות ומחו חק״ו שעשה ושכיר
את שלוחות:
* #״ א ת ר ע למה שכר הלוחות ועשה חק״ו הנ״ל
משום שקרס לו ענין שפירש מאשתו והסכים
ע מ ו חקכ״ח ומשם הוכיח כמישור רס״ל לקכ״ם
דאין רנין איפשר משא״א וכרעי׳ק ולכן עשה חק״ו
חנ״ל וחוא כשנרקדק מ ח ו זח שהורה לי השי״ת
שפירש מאשתו וחא אמרינן כ ג מ ׳ כש״א לא יכטיל
אדם מפ״ו אלא א״כ יש לו כ׳ זכרים וכהי׳א זכר
ונקבה דגמר מברייתו של עולם מ ה סתם ארם וחוח
ופריך וכ״ש אמאי לא גמר מארם וחוח ומשני משוס
דאין דנין איפשר משא״א וא״כ כיון שחלכח ככ״ה
למה חשכים ע ם מרע״ת כפירש מאשתו אחר שעדיין
לא קיים פ י ו שאין לו נקכס או׳ דם״ל ככ״ש דכיון
די.׳* כ׳ זכרים שפיר קיים פ״ו וש״מ דאין רנין
מברייתו של עולם ככ״ח משום דאין דנין איפשר
משא״א וכיון שכן נמצא דהלכח כר£״ק ולכך אייתר
ועבד׳ ללמד רכן נ כ י אסור כפסח ר ו מ ח ולחכי
עשם םקיו ושכר ה ל ו ח ו ת ו מ ש ו ם דעריין קשה
חיכי שכר סליחות שיש כחם הנאה לישראל ר^מלא
נשתיירו אין אומת ולשון שילטת • כחס לז״א כיון
שתוסיף יום ת׳ מרעתו והסכים חשי״ת ע מ ו א מ ט ו
לחכי לא חשש לזה ושכר הלוחות והוא כמס׳ כי״מ
ו ד ל אמנם ח ג מ׳ לנו כיום מ״ת לסוף נ יום אחר
םפסח ופסח מצרים סיס כ״ס כיש ודכ״ע כשכת
ניתנה תורה שהוא לסוף נ״א יום וםיא גופא קשייא
או׳ כיון שמ״ת חיה כחו׳׳ל ח׳ חפץ למען צדקו
ליתןחלקני כ ז ו מ ז י לחוג כיום ני׳אשחואי״טכ׳של
גליות וזמ כמה שהושיףיוס א׳ מרע״ם מ ד ע ת ו נמצא
חל עצרת של מדבר כיום נ׳יא שהוא י ו ׳ ט ש צ גליות
נמצא רמת שיםוסיף יום אחר מ ר ע ת ו והסכים
;
,
משי״ת
גןח
מסכת
משכיל י ר ו ד
חשי״ת ע מ ו וחל עצרת כיוס נ״א ירע וראי שמוכרח
לגליות שעתירין ישראל ליגלות רמשו״ח ניתנה
סורח כיום נ״א יום כ׳ של שכיעות כי ה׳ חפץ לחוג
כיום כ׳ של גליות א״כ מוכרח לומר שעתירין י״ש
ליגלות ראל״ך למה חסכים ח׳ ע ם משה לחנכן
תורה כיום נ״א והא שכועות כיוס נ׳ או׳ מכאן
מ ו ד ע ת שעתירין לגלות משום חכי שכר הלוחות
אע״פי שיש כשכור זח גלות רכלא״ה מוכרח להיות
גלות כדהסכים ה׳ וכמ״ש ורו״ק מועתק כקיצור
דוד צבאה
מ״ס טירת כסף רף ר״ז ע ״ ג
בגמ׳ הוא נותן אצכע כין שניה וכן נמי איתא
התם איכא מ״ר תיא נתנה אצכע כין שניה
ע ״ כ :איפשר שיוכן ע״ר חסוד כמ״ש הרב ז״ל
רמלכות כניכהמסגכורות שכשעתנסירת זו״ן אחכא
בסוד ויסגור כשר תחתנח כאתיחא שקוע חסד
ורחמי וכתב סרב בסח״ך בכוונת ,ד״ח רלפעמים
נותן הגבורות למלכות על ירו ולפעמים ע י י הכינת
שלה ע״י הז״א וחיינו כסוד הררומיטא כמ״ש חרכ
שם כאורך :
ראצכע היינו גבורה כמ״ש הרב כרריש
ציצית כסוד ה׳ אצבעות ע״ם חג״ת נ״ח
יבוא אצבע כגכו׳ וידוע רגכו׳ ג״י רי״ו ע ו ד ידעת
רכסרר השניים העליונים יש כחם רי״ו ח א כיצר
רחניך ג״י פ״ו חדי א^הים וריכוע אלהים עולה ר׳
וי״ו שנים רסרר העליון הרי רי״ו למעלה וכן רי״ו
כמותו בכל מקום אלא רכלל *ח רפוי כמ״ש
מתוס׳ ככל מקוס גם י ד ו ע שיין ז ם דמקדרין לכ״ח
או לא מחלוקת דיש כ״ג ורכנן דרשכ״ג ס ״ ל א ץ
מסדרין ל כ״ח ורבנן ס״ל דמסדרין י ואמטו לחכי
שאל לו מהו שיסדרו לכ״ח ר״ל אם הלכת דמסררין
או לא י וחשכ רכה כא׳ רכשישיכ דאין מסררין אזי
מוכח יס־׳ל לאליהו דחלכח כרשכ״ג כלל כל מקום
ששנה וכו׳ ואזי יקשמ לו ומר לאו כהן סוא דתו ל״ל
דם״ל כרשכ״י דק כרי גויס אין מ ט מ א י ם ד ח א כיון
ר1סק כרשכ״ג כם״דכ״ח הא ח״נ יפסיק כדין קברי
גויס רמטמאיס רילמא עמ״ר שם ומשום חכישאללי
בדין ס מ ר חכ״ח מ ו ג י ע לשאלתו ואליהו ז״ל חשיכ לו
רמסדרין כרבנן דרשב״ג משום דכלל זה רבוי כמ״ש
וא״כ גס כדין קכרי גוי יפסיק כרשכ״י דלא כרשכ״ג
ואין מקום לשאלתו ומר לאו כחן כיון שחלכם
ברשכ״י אח״ן נתחכס לשאול מ מ נ ו מנין לערום
וכו׳ לראות מ ח כפיו דאם כאולי יאמר דכתיכ ולא
יראת כך ערות דכר אזי יקשח לו ו מ י קאי ככ״חקב
וכמו שמסיק:
והעני! מ״ש כ ג מ ׳ רף ס״א רשכ״י אומר ק״ג
אמ״ב ו״ח מיתיס כל הורג נ:ש וכו׳ ולירש׳יי
כמלחמת מדין כת• ו מ ד ב ע ו ט ו מ א ת ז׳אלמאאטמאין
ותריץ רשכ״י דילמא קטיל קד מישר׳ ונטמיזו בו •
ופריך ורבנן כתיב לא נפסד מ מ נ ו איש שוס חד
מישראל או׳ דקברי גויס מטמאים ו:ריך ורשב״י
וםא כתיב ) vנפקד מ מ נ ו איש ותירץ לעולם מית
א׳ מישראל ומשו״ח לא כתקד מ מ נ ו איש דסיינו
בעבירהורכינא אמר נסי דאין מטמאין באהל דכריב
אדם כי ימות כאהל במג״ע ומשא מי מ ע ט י נ ח ו
קרא עיש כאורך:
ו ה נ ה לתי׳ א׳ נמצינו למדין דלרבנן דס״ל רקברי
גויס מ ט מ א י ם באהל צ״ל דמלחמת מרין לא
נפקד מיש׳ אפי׳ א ח ד ולרשב״י דס׳׳ל דאין מ ט מ א
צ״ל ד מ ת שוס אחד מישראל ולא נפקד היינו בעבירה
והנה כתב חרמב״ן ד ט ע ם חקרבן שהביאו ישראל
כמלחמת מרין משום התשועה כגדולה שלא מ ת י
במלחמה אפי א׳ ממנו וצריכין לתת כועד נפשנו
יעו״ש הרי דלרכנן א״ש שהקריבו קרכן משוס כופר
נפשותסשלא נ פ ק ד מ ח ם שלא מ ת שוס אחר מ ה ס אך
ו לרשכ״י דס׳״ל רמת שום א׳מישראל קשה למה סקריכו
קרבן וצ״ל כמיס רב נחמן אס מירי עביר יצאנו מירי
חרמור עבירה מי יצאנו א״כ אמור מ ע ת ה לחרשכיי
צ״ל דסקורכנות משום סרסור חלב אך ק׳ ע״ז שחקר׳
משום הרהור״ והא קיי״ל דהרחור הלב לאו כדיבור
וכמעשםולמח צריכין לקרבן לכפרה וכמקשומתרש״א
,
u
ל מ ט ה עיים חנ״ל:
ו^יין כסה׳ין כסוד יוח״כ עיש״כ ״ וזח סוד הוא.
נותן אצכע כין שניח ד״ל חז׳-אינותן אצבע
שהוא הגכו׳ כין שניה שיש בהם גבורה שג״י רי״ו
שכשנייס כמ״ש וכן היא נותנת אצבע כין שניה ר״ל
בינה נותנת אצכע וכו׳ וכמ״ש כסוד ה ר מ מ י ט א
ות״ש וד״ץ ואיש חחי״כ :
בגמ׳ ר״פ המקבל אשכחיה רבה כר אכוה לאליהו
וכו׳ עי״ש כל ה מ א מ ר וקשה מ ה שויכוח
לשאלת ולאו מר בסן ע ם כ׳ שאלות חר״א ומן *זראוי
,ק כ ף ומיד,כראשכקיח בכת״ק חיח.לו להק׳ ומר
^ ^ י ש ו <<*ענין איסור ע״כ אמר לי
לכי רהענין הוא כך ררכח תכף ומיד אלו של ולאו
כחן הוא חיח איפשר להשיב כרשכ״י דאין קכרי
גויס מ ט מ א י ם כאהל לכן נתחכם לשאול מ מ נ ו די
סדור דכ״ח וממנו יודע י י ן קכרי גויס וסיא רדי|
זח -קברי גויס אם מ ט מ א י ם או לא מחלוקת ררשכ״י
ורשכ״ג דרשכ״י ס״ל דלא מ ט מ א י ם ורשכ״ג ד מ ם כ
אהלות ס״ל ד מ ט מ א י ס ;
כל מקום ששנת רשכ״ג כמשנתינו הלכה
י
,
27
שכת
*08
וחרי״ף
m
מסכת
משכיל ל ד ו ד
והרייפ וצ׳יל רלרב נחמן ם״ל דתרהור כדיבור
וכמעשת לענין שצריך כפרת •
ו מ ^ ת ה יוכן מ״ש רכת לאליתו ז״ל מנין לערום
ד״ל רתנת בתחי׳ בשראו ע ו מ ד ככם״ק
של גויס ת ר ע לו כיון דרבנן ס״ל דקברי גויס
מ ט מ א י ם וראיית ממדין אך נתחכם דילמא יאמר
לו םלכת כרשב״י וא״ת ותא כתיכ תתחטאו מ ש מ ע
ד מ ט מ א י ם אינמ קו דילמא שמא מ ת א׳ מישראל
כמ״ש וא״ת וםא כתיכ לא נפקד מ מ נ ו איש י״ל
כעכירח כמש״ל ומאי ק״ל למה תכיאו קרכן י״ל
משום סרסור עכירה כ-דרכ נחמן הנ״ל וע׳יז שאל
מ מ נ ו מנין ל ע מ ם שלא יכרך כמ״ש רש״י וסתוס׳
ז״ל רחשאלח תיא מנין שלא יכרך ותי׳ לו מרכחיכ
ולא יראה כך ע מ ת דכר וחיינו וראי דרמז לו
דיכור אסור אכל חרחור מותר ערות רכר ריכור
סדי תי׳ לו ד ד י 0ד אסור והרסור מותר א״כ ק׳
עליו למה הביאו קרבן כמ״מ א״ת משום כפרת
מרחור והא חרחור אינו כ מ ע ש ה וכנ״ל אייו דקרבן
משום שלא מ ת א׳ מישראל ו כ ט ע ם הרמכ״ן וא״כ
מכאן מוכח רגוים מטמאים וא״כ חיכי קאי מ ר
בכח״ק • וע״ז כא אליהו ז״ל וחשיכ לא מתני מר
ג ו ח מ ת וכוונתו כמ״ש ש״ך רכינא שם נחי רמעטינחו
מאחל אכל כ מ ג ע ומשא מי מ ע ט י נ ח ו וז״ש אליהו
לעולם חרחור לאו כרוכור והכאת חקרכן חיינו
משום דלא מ ? שום א׳ מישראל כמ״ש חרמכ״ן ועכ״ז
מ ש מ ע רמטמאן רי״ל
לק׳ עלי דקאי ככח״ק
דהתם משום מ ג ע וכתי׳ רכינא וחרשכ״י איירי
מרין אחל וז״ש כמתק לשוני לא מתני מ ר ט ח מ ת
שהרי אמר רשכ״י כפי׳ אין מ ט מ א י ם כאחל
ומדכתיכ אדם כי ימות כאהל יליף ודוק׳ חיטיכ
טירת כסף ר״ק תצ״ט ר״ז:
בגמ׳ אמרו לא מצא חקכ״מ כלי מחזיק כרכה
לישראל אלא השלום שנא׳ ח' עוז וכו׳
מכונה נ״ל ע״ר שכתכ כעללוית חן משם חמפז״ל
דע״י םשלום יקיים כל א׳ מישראל כל המצות אף
מ מ שלא כאו לידו שכיון שיש שלום לו ע ם כולם
במצאו כולם נפש א׳ וכל חמצוח כולם מרי מם
כאלו קיימם הוא ע ״ כ ז״ש המדרש לא מצא
מקכ״מ כלי מחזיק ברכה ליש׳ אלא השלום דבל״ז
אין יכולים לקיים כל מתרי״ג מצות ומכיא ראיימ
מ׳ עוז לעמו יחן דמיי׳ מתו׳ שנק׳ עוז ולכך נתן
למס םשלום וז״ש ס׳ יברך את ע מ ו בשלום וק״ל ד"צ:
איב^יא למו מני כמני שלוחי מצומ ר י ח מ נ א
נינתו או שלוחי דירן כתוס׳ שקלי וטרי
מאי נפ״מ מ ז ת וני׳ל לפרש תניפקותא עפ״י מ ת
,
שבת
שהביא סש״ן כיו״ר ס׳ רנ״ט חילוק בין תשמישי
קדושה לתשמישי מצוח דתשמישי קרושה מעלין
בקוד׳ ואין מורירין אכל תשמישי מצוה מוריוין
ומסיק שם דתשמישי מצוח דבר הנעשה למצות
אכל הוא לצורך ב״א כגון נר בם״ך שהוא צורך
לסאירלחם להתפלל והנם א מ מ כ פ״ק דיומא
א י ר ע פסיל ככהן גדול ומנו אחר תחתיו וחזר
,לעבודתו ב לא ישתמיש בכ״ג ולא ככח״ד כ״ג
לא משום איכאכחן הריי ט לא משום רמעלין בקור׳
ולא מורירין וחנה אין זה אלא אי אמרינן חני כהני
שלוחי דרחמנא נינחו והוא הכהן תשמשי קדושה
אזי אין הכהן ששמש ככ״ג משתמיש ככה״ד דמעלין
ופו׳ אכל אי אמרינן חתם שלוחי דידן והוא הכהן
השמשי מצוה דחוא משמש לצורך כ״א א״כ אפי׳
ששמש ככ״ג לשמש ככח״ד רתשמשי מצוח יכול
להורידן מקדושה הרי יש נ קותא גדולה אם הנו
כחני שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן ״ לוית ח ן :
ו ק ׳ ל ע נ ״ ד ראם זאת היא הניפקותא כין שלוחי
דרחמנא וכו׳ א״כ תיפשוט ליה שלוחי ררחמנא
נינחו מ ה ה י א דיומא דאירע פסול ככ״ג וכו׳ וצ״ע
,
דוד צכאח
לסימן שעשו חז״ל כש״ס מ ש נ ה שסימן זמן נקט
נ״ל ע״ר אומרם ז״ל שאסור לשמש ע ם
אשתו סמוך לוסתה שמא תראח רם וזח אומרם ז״ל
זרעי׳ם מ ו ע ד נשים נזיקין ד״ל ה ז ר ע ט נ ו ת זרע
שנותן איש כאשתו סמוך לישתן של נשים וז״א מ ו ע ד
נשים אזי נזיקין מ י ק לו י ע ו י ש מ א ת ר א ס דם נדם
ונמצא אסור לאכול בקדשים יאסור לעשות בטתרות
וק״ל ר״ז :
א מ ר ו כזוהר דלאאיתקרישמא שלים אלא חוי׳ת
ואלחים ושמעתי מחרי׳ר יחורה תצרפתי
נר״ו ט ע מ ן של רברים משיים דבאלחים רמוזים בו
לאח ורחל שאיזיית אלחי׳םחם לא׳ח ייס הרי לאת
וים היא מלכות רחל הרי שתי נשי ז א וחוי׳ח חוא
ת״פ כעליחן של יחל ולאה ו ע מ ה ם הוא חזווג ולכך
איקי־ו סויה -למיס שלים :
,
ו א מ ר ת י לחחכם חנז׳ ולחכמי הישיבה שחיו
יושבים בחכירה א' שנלע״ד ט ע ם
אחר ע״ר שאמרו ה מ ק ו נ נ י ם ז״ל כמ״ש חזוח״ק
אכרסס פסיק ט נ מ א בגוי/תו מ ט ק ד מ א ח לא שלים-
נ ת ר א ה שליכ ש:כוונה שמתחילה םיו החסרים
לכדםואח״ך :זחכי״ו ע מ ז ס הגבורות ואו איקרו
אכרמם שלים נשמע ייסתסדים לכרם כלא גבורית
ראיתח:רו כחדא ולכך הוי׳ת
אינם שלימים
אלהיימ
קי
מסכת
משכיל ל ד ו ד
אלחי׳ס שחם חסדים וגבורות איקרו שמא שלים מ מ
דלאו סכי כחסרים לברם ובחון לשון שאמרו שמא
שלי׳ם ע ד קרמאחלאשלי׳ם כתראחרמשמעדקא<
ע ל מ ת ח כ מ ת כ״ח וה״ג כמייש וקלסוהו רככן וק״ל כ״ל
א״נ לפי מ״ש הרכ ז״ל כמ״ח מס׳ יומא כי שם
כ״ו כמי״לויו כ ״ ע ו ״ ו ע ו ל ח ח ו י ״ ה אלםי׳סכי
הפשוט כ״ו ומילויו פ״ו כמכין אלחי׳ם וז״ש זוהר
תוי״ח אלחים שמא שלים כ״ל שם חוי״ח כמילוי׳־ו
ה ה רומז כמלות שלים דחייכו כמילויו׳ שעולה
פח א ר ב א ט
כמכין חוי״ה אלחי׳ם וק״ל
מאמר? ז״ל אס בכיך מקבלים את המילה ח ס
נכנסים לארץ וא״ל אינם נככסיס אם מקבלים
את חשכת ה ס כככסיס וא״ל א״נ עכ״ל ולכאורה
קשה מי תלה המילה וחשכת כככיסתם לארץ:
א מ נ ם כראח עפ״י הקדמות חמפז״ל ראמרו ז״ל
אומר ר״י וכוי ו מ ם ט ע ם פתח כבראשית
משום כח מעשיו שאם יאמרו לסטים אתם וכו׳
אומרים כל ה א ר ץ של חקכ״ח וכו׳ עוד .אמרו
אחר ז״ל ע ל טעכת לסטים אתם וכו׳דאמריכי
כ ג מ ׳ ראה ויתר גויס ראה חקכ״ח או״ח מקיימין
ו׳ מצות ע מ ר ו ה ת י ק יח״א התיר ממנוכס לישראל
והנח נמ״ד התיר ממונם הרי מצינו לתרוצי רמה
שאנו נכנסים לארץ הוא משוס רהתיר ממנום
וההגריח שעיקר כמר״א התיר ז׳ מצות מהמילה
שהרי אמרו ז״ל ש ט ע ם מצות מילה הוא להחליש
מכח ומתאומ ומיצמ״ר וא״כ קשמ רכפי ט ע ם זמ י
מיס ראוי שגם לגוים יצומ למס מצות מילמ שחרי
גם מם נצטוו על מעריות ככלל ר מצות שלמם
ומרלמ צומ למס על ממילה ש״מ מוכרחים אנו
שמתיר למס ז׳ מצות ומשו׳׳ם לא צום למס ע ל
המילה שאינם צריכים לכפיית יצר נ מ ו גבי ישראל
וא״כ לא מצעו תו לתירוצי על ט ע נ ת לסטים אתם
משום רחתיר ממונם רהלא פירוש הפסוק ע״כ
מיינו התיר לחם ז׳ מצות והנה ההכרח לומר שכ״כ
לא נצטיו ע ל ממילמ מוא מכח שמירת שבת ומוא
דקיי״ל כל מצומ שנאמרמ לכ״נ ונשנית כסיני לזמ
ח מ כ א מ ר מ ו ע ר י ך ו מ ר י מ י ל ה שנאמ׳ לבינ ונשנית
בסיני ותירץ שאני מילה המרים חידוש נשנית כסיני
וביום הח׳ ימול בשר עורלתו ואפי' בשבת נשמע
דאלו לא קבלו ישראל משבת אפי׳ היו מקבלים כל
מתורמ ליכא שום ממכרח רמילא לא נצטוו בת
כ״נ שחרי נשנית כסיני רת״ו ל״ל המוא למשיי שכת
הוא ראהא דהרי השבת לא קכלחו אכל אס יקבלו
משכת אזי ניחא התירוץ חהוא למשרי שכת וכו׳
ותנה החילוק שכין ח״כ התירוצים שעל תעכת לשטים
no
שבת
אחם בין התירוץ ח״א כח מעשיו לבין התירוץ ח״כ
התיר ממכום הוא זח דלתירוץ כח מעשיו כשמע
רחסד עשח חכןב״ח ע ם ישראל בא״י דמן הדין של
בעלים ח״א וצריכים ישראל להחזיק לחקב׳יח טובם
ע״ז אבל לתירוץ ב׳ דחתיר ממוכם י״ל רישת! זכו.
מ ר ץ הפקר דכיוןיהתיר ממוכם אכל הפקר וזכו
מרין הפקר :
יכוא לפריש המאמר חכ־יל אם ככין מקכלם
אח םמילם םם ככנסים לארץ פ י דכווכת
חקכ״ח חי א כרי שלא יחיו ישראל כפויי טובת
ככתינת הארץ אם תם מקכלים את חמילח וצ״ל
מ ט ע ם כרי להחליש כח חתאוה והיצר וקשה א״כ
ג״כ לאו״ה הי״ס לו לצוות ע״ז שגס חם קכלו ע ״ ע
ז׳ מצות ובתוכם העריות וצ״ל משום שעמדו ולא
קיימו ה״ז מצות ע מ ר חקכ״ח והתירם לחם ולכך
א״ץ למילה וא״כ פי׳ הפסוק ראם ויתר גויס חייט
התיר לחם ז׳ מצות אבל ממורם לא חותר וא״כ
כשכככסים לארץ אזי צ״ל תשובת לסטים אתם ובו׳
כדרכי יצחק משום כח מעשיו וכו׳ וחקכ״ח בתוי־ס
חסר נתנה לנו וא״כ נריכין להחזיק טיבה לחקכ״ס
שהעכירה מז׳ ע מ מ י ם ונתנה לנו ומשו״ה הקפיד
ותלה כניסת א״י כממילח לטעם חנז״ל ומי שרי
שעדיין קשה ומ״ל דחמילה אינה לאו״הוסרי אדרבא
מדנתנח לב ׳נ ונשנית בסיני לזה וזח נאמרה וא־׳כ
כפל סיסוד חנ״ל ראיכא למימר ראה ויתר גויס
סתית ממנום וזכו יששאל מן ההפקר וא׳ץ להחזיק
שום טוכח לחקכ״ח ע״ז לז״א אס מקכלים את תשכת
וכו׳ דמהשכת תתורץ קושייא זו דלעולם לא ניתנה
המילה לאו״ה והא רכחיב וכיום * חח׳ ימול ההוא
למישרי שכת ולעולם לא נשנית וא״כ צ״ל כמר״א
חתיר ז׳ מצות דאל״ך למה לא כתן ג ם להם המילה
ככז״ל וא״כ עיקר תרוייחו צריכי מילה ושכת דע״י
שכיחם מוכח כמ״ד התיר ז׳ מצות ואיצטייך לטעם
לסטים אתם כרר״י וכו׳ ואזי צריכים ישראל להחזיק
ט ו כ ח לשי״תכנתיכת א״י ודו יק כ״ל רור ועיין חספר
דברי שלמה כ!׳ וארא דף לו ע״ר מש ז טי אך לא
דרכי דרכו ורוק ה י ט י ב :
,
משךרתוראקדש
בכספאפסד־
כמדבדאשל-יאבוכרא
הסימנים אלו אמרוס חז״ל לקריאת הפרשיות
של ח׳ ימי ה פ ס ח וכ״ל רמז כזה למ״ש
חז״ל אם פ ג ע כך חך מכוול זח משכהו לכית המדרש
אי.אזיל מ ו ט ב וא ל יקרא ק״ש אי אזיל מ ו ט כ וא״ל
י?יא
111
מסך
מ ש פ ל לדוד
וקרא ק׳׳ש אי אזיל מ ו וא״ל יזכור לו יוס המיתה
ע״כ וזה רמז כסימנים אלו משך תורא ר״ל אם פ ג ע
כך מנוול זח שחוא יצה ר ורומה לעשותך קרש מזומן
לזנות כמו לא יחיה קדש מבני ישראל וד״ל רצח
לעשותך קרש מזומן לזנות כחמרת חזנית וז״ש קדש
ב נ ס פ א ולשון קרש מלשון קרש וקרשח ולשון ככספא
מלשון נכספח וגם כלתה נפשי אזי התיקון הוא
משך תורא משכתי ל ר מ י וז״ש משך תורא אי אזיל
מ ו ט כ וא״ל פסל כ מ ד מ א זס כנגר תיקון ק״ש וז״ש
פסל ליצה״ר ע״י ק׳יל שכתוכ כה ו ד מ ת כ ם כ ש כ ת י ך
וכו׳ אי אזיל מ ו ט כ וא״ל יזכו* לו יום ררייתח וז״ש
שלא כוכרא ד״ל שלח עליו יום המיתח וז״ש כורבא
שהוא מיתת ה כ מ ר י ם רמצרים רכתיכ כיה ויהרג
ח׳ כל ככור וכו׳ וק״ל זח ע ״ ע :
א״נ פסל כ מ ד מ שלח כוכרא שע״י שעשו ע ג ל
יפסל כ מ ר מ ״
איי/א כ מ ד ר ש לך ח׳ חצרקח ולני מ ש ת
ח :נ י ם לך ח׳ הצדקה כמן ולנו
בושת הפנים כעגל עכ׳יל והוא מן חמתמיחן וככר
פירשתנוחו כמ״א וכעת נ״ל בו ע״ר מ״ש ח י ׳ שארית
יעקכ וז״לויש לתת ק ש ר מ ם שסמך מרעיית כתוכחתו
יעל מעשה ח ע ג ל אל ענין חמן כ א ו מ מ ותופל ודי
זחכ ודרשו ז״ל יתועל שתפלו על חמן ודי ז ח כ מ ע ש ם
ה ע ג ל ותריץ ע״ר מ ה שפי׳ כמאמרן זי׳לאמר חקכ״ח
אוח״ע אוכלן ונצרכים ו ה י א ך אני נותן הפרש כין
כני לאו״ה לפיכך לא ה י ו ישראל נצרכים כמדכר
לחפנו כדרך אוח״ע מ ח עשו נ ט ו כ ה שעשה להם
חקב׳ח התחילו אומרים ליצנות וכו׳ כאותה שעה
אמר חקב״ח למשח איני נבול לסבול ע ו ד ע ד אנא
ינאצוני ה ע ם חזה ע כ והדבר קשה מ ה קרי האף
הגדול הזח ע ד שאמר על ליצנות כמילי רכרי ע ד
אנא ,ינאצוני וכו׳ אטו כופרים באמונתו ח״ו כרכר
הזח *אמנם י׳׳ל ע״ר אותה שאמרו אמ״ל חחוא
אמגושא לאמימר מפלגא ולעילא רהורמיז ו מ נ ל ג א
ולתתא רהאורמיז א״ל היכי שכיק ליה חורמיז
להאורמיז לאעכורי מיא כארעיח כלומר היאך
מניח חורמיז לאחורמיז להעכיר מים כארצי שכל
מ ח שאדם מכניס דרך פיו מוציא ד ר ך חכקכים
התחתונים י וע״ד זאת חיתח חרון אף ח׳ כישראל
כליכנות ההוא מפני שכל דבריהם כגחלי אש לומר
שיש כ׳ רשות ולא שכיק חד להבריח לאעכירי פרא
בארעיחהילכךמכניסין ואיי מוצאין ולז׳יא פר אנא
ינאצוני וכו׳ כי לא כאשר פשטי םדכרים שהיו
מצטערים כרכר אכל תוכם יש אורבס לכפור
כאמונתי ולעכדיני כשיתיף והוא חרכר אשי שקל
ט כ
תורא
היא
חכתוכ מ ה שתפלו המן בלירי לידי זחכ כעגל
שהחליטו שם ל א מ י כ״ר רשויות כמ״ש אלמלא וי״ו
שכחעלוך וכו׳ יהכוונה לומר שחיה מקום לדונם
כמה שתפלו על חמן שחיה הדכר כמצטערים על
כריאות גופם אכל גדולה חזקה שזאת לפנים כמעש»
ה ע ג ל החליטו דמאימניס חיו כ״כ רשוית ותחלתן
הוכיח על סופן כשתפלו על חמן שכמרד היו לומד
רלא שכיק אסורמיז להעכיר מייא כארעיח כמרוכד
וכו׳ עכ״ל והוא ה ט ע ם מאמרן ז״ל לך ח׳ הצדקה
כמן וכו׳ כלומר שחקכ״ח צדקח עשה ע מ נ ו כמן
שע״י סגולתו לא חיינו נצרכים וכזח נכדלנו מאוח" ע
ולנו כושת הפנים שהיינו תופלין כושכיונתינו לשיתוף
ח״ו וראייה מ ח ע ג ל ותחילתן הוכיח על סוכן שכוונת׳
לר<£ז וזח אומרו ולנו כושת הפנים כ ע ג ל כלומר
לנו כושת הפנים שמונתינו לרעה נ ת :י ל ת חמן
כ ע מ ר ה ע ג ל כמ״ש ורו״ק :
מאמו* רז״ל כא וראה כ מ ה שכח רהמע״ה את
חתורח שנא׳ הנחמדים מזהכ ומפז רכ
ומתוקי מרכש ונופת צופים אמר רור יכול מפני
שחס מתוקים כפרתי כהם תיל גם עכרך נזחר כסס
כשומרם ע ק כ רכ עכ״ל וזה ה מ א מ ר חוא מ ן
חמתמיחן וככר רשו מ רכים ואמור אף אנכי כפי
מ ה שיורוני מן השמים כס״ר וכעח״ו וחוא כ מ ה
שאקדים נא עמרי סוגית ה ג מ ר א רקדושין דף ט״ל
ע ״ כ רכי יעקכ או:נר אין לך מו״מ שכתוכח כתור׳
שמחן שכרה כצדה שאין תחיית המתים תלויים כ ה
שהרי כשלוח חקן וכככוד או״א כתיכ למען ייטב
לך והארכת ימיס חדי שאמ״ל אכיו ע ל ה לכירה
וחכיא לי גוזלות ו ע ל ה לכירה ושלח את האס ונטל
חכניס וכחזרתו מ ת היכן טוכת ימיו של זה והיכן
אריכות ימיו של זח אלא למען ייטכ לך לעולם
שכולו טוכ וכו׳ ופריך ורילמא לאו הכי הוא ותריץ
דכי יעקכ מ ע ש ה הוא ויילמא מחרחר כעכירח
הוא ותריץ מחשכה ר ע ה א י ן ח ק ב ״ ח מ צ ר 1ח למעשה
ופריך ורילמא מחרחר כע״ז חוא רכתיב כה למען
תפוש ישיאל כלכס ותריץ איהו נמי חכי ק א מ ר א י
קס״ר ש״מ כחאי ע ל מ א איכא אמאי לא אגין עליה
מצות כי חיכי רלא אתי לירי חרחור <!מר רכ יוסף
אלמלא ררשיח אחר לתאי קרא כר׳ יעקכ כר
בי/תיה לא ח ט א ואחר מאי הוא כי האי גיונא
חזא ע כ ״ ל :
ו2באז קשה על מ״ש הרא״ש כפ׳׳ק דר׳־ח א ח א
ראמדינן ה״ח אל רחום ם׳ קורם שיחטא
וה׳ אחר שיחטא האדם ופי׳ ה ר א ש ז״ל רקורם
שיחטא הארס צייך הוא למרה״ר דאקפ׳׳י דיש ל א ר
0
במחשבתו
קיב
משכיל ל ד ו ד
דרושים
412
אות • מסעי׳ בהקדמה קחנו משם ובואה :
כמחשכתו לעכור ע״ז דמחשכח ע״ז חקכ״ח מצרפה
מ ד ר ש פליאה כמנין ואתחנן התעלל מ ר ע ״ מ
למעשח רכתיכ למען תפוש ישראל כלכם אעפי״כ
ואלמלא נתפלל ת1ילח א׳ חיח נ ע נ ה עכ״ל
אינו מענישו על המחשכה אא״כ עושה המעשה
והוא מן ממתמיחן ושמעתי פי׳ כמ״ש ז״ל שאלף
ואז מצטרף נמי חמחשכח מכיל ו ד מ י ו קשים
ושמונח רקיעים יש בשמים מחצה דהיינו חמש
להולמם מסוגייא זו דלפי ד מ י ו מאי מקשה חגמ׳
מאות וארכעח רקיעים למעלה מ כ ס א הבכור וחי
ורילמא מחרחר כע״ז הוא והא אמר חדא״ש דאינו
מאוח וארכעמ מתחת כס״ח עוד אמרו!״ל שתקטי׳ו
נענש על חמחשכח אפי׳ כע״ז רק כשעושה חמעשח
תפלות שחת1לל מרע״ח ו נ ת ס מ לו י״כ כנגד ששח
ואז נענש גם על חמחשכה אכל כמחשכח לכר
קללות שקלל מרע״ח את ישראל כ׳ תפלית לקללה
אפי׳ כע״ז אינו נענש וא׳׳כ כיון רזה שעלח לכורח
א׳ נשארו מרו תק״ג תפלית נמצא אלמלא הוסיף
אין כידו רק עון המחש כה אינו נענש עליה וראייתי
תפלח א׳ לשיושלמו תקי־׳ר תפלות חיח נ ע נ ה מרע״ח
אחזור שחרכ כ׳ שמע יעקכ ז׳׳ל חרגיש כזה מ מ
לפי שהיתה מ ג ע י ת ע ד כ״סח לא כן ע ת ח ו מ ה
כפ׳ כי תשא שהמא ר מ י חרא״ש חללו וכתכ שדמיו
יוכן חמררש חנ״ל וחרי חוא כמבואר איני צריך
תמוחין מ ׳מ קדושין פ״ק עכ״ל ונלע״ד דמון לזה
לכפול חדכרים ונכון שמעתי איפ״ל ע״ר הפשט
ולא כתכ שום תירוץ ונלע״ר לתריץ אסאיפשר כלן״ד
שאממ חז״ל ע ״ פ כז לרכר יחכל לו זח מרע״ח
רע״ש סראיש דאינו נענש עצ מחשכת ע״ו רק
להתפלל בשעח שאמ״ל חקכ״ח לכן לא תכיאו וכו׳
כצירוף ח מעש ח מיינו ממרת מרחמים והחסר אכל
אלא שהיה קל חדכר כעיני משח ולכך נענש ולא
מצד מ ד ה ׳ י ד כודאי דנענש גם על חמחשכח כלא
נ ע נ ה א1י׳ כתקט״ו תפלות ואלמלא נתפלל תפלח
צירוף יזה מ ר ו ק ר ק מחכתוכ דנקט שם חוי״ח שם
א׳ כזמנת כנות שנאמרה לו לא תכיאו חיח נ ע נ ח
חרחמיס כלומר דאין מסכים ע״ז רק מרח״ד וכן
ו ע מ ז ו שלא נתפלל כזמנה אפי׳ נתפלל תקט״ו לא
מוכיח לשון חרא״ש רכתכ רקורס שיחטא חאים
נ ע נ ה משום כ! לד כר וכו׳ ו מ ע ת ה ר מ י המורש
צריך הוא למדח״ד דמשמע דאלו מרח״ר אינה
יוכנו כפשט והרי הוא כמכואלוק״ל ד ו ד צ ב א ה
מסכמת כזח וא״כ מצינן למימר ר ה ט עריך כגמ׳
א״נ כמ׳־ש ן״ל אמר מקכ״מ למרע״ם כ׳ קפלות
ורילמא מהרהר כע׳׳ז הוא ד״ל שנצחה מדח״ר למה״ר
התפלצת־ס1ח נא ו א ע מ ח כא ואם סלח נא
וקטריגח ומת ותריץ איחו נמי ה״ק אי שכר מצות
אתח מכקש כטל א ע מ ח נא ואס וכו׳ נמצא אלמלא
כחאי עלמא א״כ אמאי לא אגין עלית מצות לכטל
נתפלל אחת רחייכו אעכרמ נא ל מ ולא התפלל
ממנו מרמורי ע״ז ומ״ח רמצי לשנויי אי שכר מצות •
תפלה שנית סלח נא מיס נענח ועכשו שהתפלל
כמאי עלמא אמאי לא אגין עליח מצות לשתים עי
על־כ׳עניניס אפי׳ חתפלל תקט״י תפלות על ענין
המקטרגים ולנצח מרח״ר למדה״ד אלא דעריפא
א׳ של כניסת א״י לא נענה וק״ל ד ו ד צ ב א ח
מינמ משני דלא יכוא לירי חטא מעיקרא וק״ל נ״ל
דרוש לדרוש כת״ת כשחרית חחי׳ תדרוש דברי
ומ״ש חמררש ומתוקים מרכש וכו׳ חכוונח לימד
חרכ שא״י סדר טהרה מתחי׳ ממש ענין
ומתוקים כלפי שיש שכר כ׳ מצות כאז י ע ת ימים
נמוכים ח מ ח וכו׳ ופי׳ מדרש נעשח ארם תחי׳
וכייטכ לך ו א מ ר ר ח מ ע ׳ ח יכול מפני בחם מתוקים
נדרוש פירוש חרכ תנא רוזאניס ענין ן׳ זומא
כפרתי כחם כלומר יכול כיון שחם מתוקים כשכר
ילקומ אמר חקכ״ה ח מ כ ח עלי א״י יותר מן
למען ייטכ לך והארכת ימים ורואים מעשה שחיה
הכל למח שאני הוא שחתרתי אותה וכח״א
&אמ^׳לאכיו עלה לכירה וכו׳ ונפל ומת א״כ אכתור
חנה נשאתי ירי וכו׳ •
־כחם ת״ו כמ^שמ׳ דאלןר רזו תו׳ וזו שכרה היכן
וראוי לשים לכ גם ע י נ י לראות מ מ הלשון
חיח ת״ל גם עכדך נזהר כחם ונ״ט כשומרם עקכ
אומרת חכיכמ עלי א״י יותר מן מכל דמשמע
רכ וחיינו תירוץ ר׳ יעקכ דלעולם שכולו טוכ ולעולם
אפי׳ מחתו׳ וחיאך אי פשר לומר כן ומת כמוח של
שמלו ארוך וז״א כשומרם ע ק כ רכ ר״ל אני שומר
א״י שתחיה ח מ כ ח יותר מהתורה וצריך ט ע מ א רכח
אותם לעולם הכא וז״א עקל לשון סוף כמדא״י ע ק כ
לזה:
תשמעון ולשון כשומרס לשון המתנה לשון ואכיו
שמר את חרכד ח״נ -אומר דוד שאני ממתין ע ל
)}]) 1מחו זח שאמר למח שאני הוא שהתרתי
ח״י
שכרן לעקכ דהיינו עוס״כ וכזה אין כפירה
איתח ומי צריכא א״י לחתרח ועוד נתינת
יכמ׳׳ש חנז׳ לעין אלמלא דרשימ אחר וכו׳ לא חימ
ט ע ם מ״ש למס שאני הוא ובו׳ ^למ״ש חביבת עלי
אפי׳
<ופר ורי״ק ועיין כקונטריס אכ׳ דתמניא
דלכאורח צריכין ע י ו ן :
ז
:
ס ״
St
ואיפשר
משכיל לדוד
443
:
ואיפשר ליישכ כ״ז כמ״ש חרב םמוכחק ג ע ל
שארית יעקכ זלמ״ח כפרשת מטות ו מ ס ע י
על מאמרן ז״ל כקשתיחו ולא מצאחיחו כעגל
קראתיו ולא ענני כמרגלים ״ ודקדק תרכ ז״ל מ ה
ראו אלו םכ׳ דכרים להתקדכ זח אצל זה וניחחליח
כמ׳יש ז״ל על ט ע נ ת או״ה לישראל לסטים אתם
שככשתים א״י ראיתא כויקרא רכה פלוגתא דתנאי
ע ״ פ ראה ויתר גוים ח״א התיר ממונם וחר״א התיר
להם ז׳ מצות כ״כ ולפי מ״ד דהתיר ממונם ניחא
רזכו מן חחפקר דכיון דחתיר חקכ״ה ממונם זכו
כא״י מן ההפקר ואיתא כמפז״ל ד ט ע ם ישראל
שעשו תעגל משום שאמרו מי כתיכ לא יחי לכם
אלמים אחרים לך כתיכ למשה צומ ולא לנו והקשו
*״ל ומא קיי״ל מי איכא מידי דלישראל שרי ולגוי
אסור וכיון רכ״נ מצויים על ע״ז חיאך יחיו ישראל
מותרים כע״ז ותי׳ דל״מר ראה ויתר גויס התיר
לחם ז׳ מצות כ״נ ניחא רחא גם אוהע״ו מותרים
כע״ז מיחו למ״ר דחתיר ממונם יתפסוישראלמ ע ו ן
העגל
דחתרתי אותה מלתא דגזל מ ט ע ם שהתיר חקכ״ם
ממונם כמים ראם ויתד גויס וא״ב מח״ט דחתיר
א״י א״כ שוב לא יחיו נכשלים כע״ז דליכא ט ע מ א
רלך ולא לנו כמ״ש משום דמי איכא מידי וכו דככר
פירשנו ריאת ויתרגוים היינו התיר ממונם ואמטו
לחכי חכיכח א״י יותר מהכל שהיא הגורמת
פרישות עכורה זרח כמ״ש :
והוא ה ט ע ם פסיק ויתן להם ארצות גויס כעכוד
ישמרו חוקיו וכו׳ ד״ל למה נתן לחם ארצות
גויס כ ע מ ר ישמרו חוקיו כי כיון שנטלו ארץ ז'
ע מ מ י ם עכ״ל משום רזכו מההפקר וא״כ צ״ל פי׳
פסוק ראה ויתר גויס חייט התיר ממונם וא״כ תו
ליכא ט ע ו ת לך כתיכ דמי איכא מידי וכו וא״כ
נתינת א״י חיא מקום גורם לשישמרו יש׳ חתורכז
ולא יעכדו עיז ששקולה כנגד כל מתורה יז״א ויתן
להם ארצות גויס כ ע מ ר וכו׳ ודו׳יק :
ו #פ״» יוכנו פסוקים כהפטרת רכרי ירמיהו ו ה ם
מ ה מצאו א מ ת י כ ס כי עיל וכו׳ ער ואכיא!
אחכם והוא ככלל ומ״ש חהכל חיינו ט ע נ ת לי צוית
ולא לסם ותשוכתיו חם כ א׳ יציאת מצרים ב מאת
א״י שממנח נכפל זה ה ט ע ם חנ״ל ירו״ק חיטכ ד״ן
ועפ״י חחקרמח הנז״ל א״ש מ א מ ק ז״ל וז״לאמר
חקכ״ח למרע יה אם סלח נא אתח מכקיש
כטיל א ע מ ח נא ואם אעברה נא אתה מכקיש כטל
סלח נא ע״כ ורכים א.׳זר חיו תמיסם מ דמה ראס
לחתקרכ זח אצל זח ומי תזכ״ז וככר פי׳ זה ח מ א מ י
ככמה פירושים כקונטייסנו זה וכעת נתחדש לי
כו פירוש נחמד ע״ר חחקרמה חנז״ל שנתינת א״י
מחייכית ישראל על מעשה ה ע ג ל כמו שביארנו ילכן
א ו מ ר מקב׳יח אם סלח נא אתה מכקש ואתה כא
כטענת לי צות ולא לחם ל!וטרם כעין ח ע ג ל ע כ ״ ל
דס״ל דפי׳ ראה ייתר גויס חיינו כמ׳יד התיר ן׳
מצות רכ״נ ראל״ן מי איכא מירי וכי וא״כ כטל
א ע מ ח נא רחיינו ככיסח א״י ולטעמיך רסני גזולמ
כירך רתוליכא למימר רזכיתם מההפקר רמא ליכא
שום הפקר ואם א ע מ ח נא א י ח מכקש רמשמע
דס״ל דאינח גזולה כירך מ ט ע ם דהתיר ממונםאיכ
כטל סלח נא דע״כ חיימס כעון העגל כמ״׳ש דאינם
פטורים כ ט ע נ ת לי צוית ילא להם יישים דמי איכא
מידי וכו׳ נמצא דאלו ת ל רכרים א׳ נתלה כחכירו
וכמ״ש ו י ו ־ ק :
א״נ פי׳ הילקוט חכיכח עני א״י וכו כמ׳׳ש תיכ
כעל שא״י ז״ל כ ט ע ם אוח״ע שאומרים לסטים
אתם שכבשתים ארץ ז׳ ט מ מיס וז״ל כי כדי לשלול
לעז זת רצח חקכ״ם להשמת שכינתו בארץ ב ב ח מ ׳ ן
דקיי״ל
,
,
:
נמצינו למדים דלמי׳ר ראמ ויתר גויס התיר
ממונם יתפסו ישראל כעון חעגצ רשום
ליכא ט ע מ א דלא כתיכ ילא לנודחא איכא לאקשויי
מי איכא מירי דלישראל וכו׳ מיהו ניחא עכ״פ
מככישחם א״י ומשום דזכו מממ:יקר אבל למ״ד
מאיר ז' מצרת כ״נ ונמפוך מוא רפטוריסעל מעשה
׳מעגל כטענת לך ולא לנו ותו ליכא לאקשויי מי
איכא מירי וכו רמא ג״כ כי׳נ מותרים כמ״ש אכל
לא נתפסים כככישת א״י רילכא ט ע מ א יזכו
מממפקר דמא לא מתיר ממונם יאיתבמ להא ס מ ל
כמ״ש וזהו ט ע ם אומרם כקשיחו ילא מצאתימו
כעגל ד ט ע ס ה ע ג ל משום לך ולא לנו וצ״ל רקי״ל
רפי׳ פסוק ראמ ויתר גום מתיר לחם ז מנות כ״נ
דאל״ןמי איכא מירי וכו׳ אכל חם נתפסים כככישת
א״י שגזל כידס וזהו ע ץ מרגלים וזהו עון מרגלים
שלא נכנסו לארץ כמ״ש זחת״ר חרכ ז״ל:
והוא המכוון במאמרינו אמר חקכ״ח חכיבח עלי
א״י יותר מן חכל ריל מן התו׳ ו ה ט ע ם דע״י כבישת
א״י מוכח לומר דיש׳ חייבים על ע״ז דכיון דזכו כא״י
צ״ל מ ט ע ם דזכו מן חחעקר א״כ צ״ל רפי׳ ראה ויתר
גויס התיר ממונם וא״כ תו ליכא למימ׳ ט ע נ ת לך ולא
להם משום ראיכא לאקשויי מי איכא מירי וכו׳ ול״ל
חתיר ז׳ מצות כ״נ שחרי ככר פי׳ טפי התיר ממונם
ולכך אמר חקכ״ח חכיכח עלי וכו׳ רמשוס א״י חם
פורשים מחע״ז אח׳׳ך כיט כעל המרד׳ שחטעם שא״י
^,כיכ׳ יוקר מן הכל לפי שאכי תוא״שתתיתי אותח ד״ל
דרושים
TP
,
,
,
,
,
v
,
משכיל ל ד ו ר
ןקיי״ל דאסור לאדם לדור במקום שנעשמ באיסור
*כ״ם תוא יתברך שלא יבוא לדור כמקום שכא לידם
בגזל ועד״ז דמשראת שכינמ כ א ק מיא סוראת שלא
מיתמ גזולמ כירם ירמוז מכמוכ מ מ טוכו אומלך
״ י ע ק כ משכנותיך ישראל ע״ד שדרשו ז״ל מברכותיו
של אותו רשע אתמ יורע מ מ מימ כרעתו כקש שלא
יחיה למס כ״ך וכ״מ מ ה טוכו אמולך י ע ק ב שלא
תשרמ שכינמ עלימם משכונתיך ישראל ועז״א מ מ
טוכו אומלך יעקכ ולא תימא לא טוכ עשמ וגזל
מוו מאמלים כידיימו שמרי משכ״נו ישראל משראת
שכינמ כישראל יוכיח אלמ קצות אמרי קדוש ו״ל :
ו ה ו א ט ע ם מאמר חביבמ עלי -א״י יותר ממכל
לממ שאני מוא שמתרתי אותם מאיסור גזל
ע״י משראת שכינתי וא״ב חביכמ וחביבה משום
השראת שכינתי כמ וראיים לסשראת שכינתי בס
מ מ מ שמתרתי אותה וע״כ משום משראת שכינמ
כמו שכתכנו משם חרכ כלי יקד ז״ל ורו״ק :
ו ב מ א מ ר חנז׳ כקשתיו ולאמצאתיחו וכו׳ נלע״ד
כאופן אחר ונקדים נא ע מ ד י דכרי חרכ
שא״י וז״ל וחרב כלי יקר ביהושוע כתכ ע ו ר לכטל
ט ע נ ת א ו ח י ע לסטים אתם וכו׳ כי על כן הוליכם
מקכ״ח כמרבד מ׳ שנח לכטל מ ח ם ע ר ע ו ר אוח״ע
שחרי ע ד ו ת יש כי מ ת נ ה מ א ת המקום היה להם
שחרי הלכו כמדבר מ׳"שנה ושככו כל הארצות
ולא הלכו כחזקה דרך ארצות שלחם שחוא
חנייה בעלמא וכיש שלא יכקשו מ ה שאינו מ ג י ע
לחם וכו׳ עכיל נמצינו למדים רחוץ מ ה ט ע ם סנ״ל
לבטל לעז אוה״ע משום רזכו מההפקר רראח ויתר
גויס דררשינן התיר מ מ ו נ ס אלא יש לנו ט ע ם אאר
והוא מ״ש כעל כלי יקר כי גלית מ׳ שנח כמדבר
ע ד ו ת גמורח שלא מיתה גזולה מ ר ם אלא מ א ת
ס ׳ חיתח זאת ו ח נ ה רכעינן ט ע ם זח ולא הספיק
לנו ט ע ם חנ״ל רזכו מ ח מ ! ק ר הוא משום רכיון
דישראל עשו ם ע ג ל ו ט ע נ ת ם משום לי צוית ולא לחם
גגכ״ל דס״ל דעי׳ קרא ראת ויתר גויס סיינו התיר
%מצות כ״כ דאל״ן מ י ט ט ע ו כ ע ג ל מי איכא מירי
'
רלישראל שרי ולגוי אסור וכמש״ל א״כ כיון דאמרינן
דעי׳ קרא ראה וכו׳ חיינו שהתיר ז׳ מצות דכ״נ פפיק
מ י נ ה חורבה רחרר לע׳יז אוס״ע לסטים אתם וכו׳
כיון שסם אומרים רפי׳ קרא ויתר גויס חיינו שהתיר
להם ז׳ מצית כ״נ ולאו ע ל ע״י תתיר ממונם קאי
ותוא ט ע ם מאמר תנז׳ כקשתיתו ולא מצאתימו
כ ע ג ל קראתיו ולא ענני כמרגלים שמכוונמ שענין
מ ת שעבדו ע'ז צ״ל דפי׳ ראם ויתר גויס מתיר לסם
«׳ מצות כ״נ דאל״ן מי איכא מידי רלישראל שרי
דרושים
414
ולגוי אסור וכאותה מ ד ם נתעכבו במרבד מ׳ שנרו•
כדי שימצאו ט ע ם על ט ע נ ת אום״ע לסטים כמ״ש
כלי יקר וז״א קראתיו ולא ע נ נ י כמרגלים שנגזר מ ׳
שנה כמדכר אלמלא עון ת ע ג ל שתכריחנו לעריש
מקרא דראס ויתר גויס שתתיר ז׳ מצות כ״נ חיינו
דורשים דקאי ע ל התיר ממונם ושוכ כןולמ טענת׳
אוה׳׳ע לסטים לכי דזכו מההפקר וא״ץ למ׳ שנת
כמדכר לכטל ט ע נ ה אוה״ע דכל״ז כטלה אכל
מ מ ע ש ה ע ג ל דמוכח ד ק ד א ד י א ם לאו לתתיר מ מ ו ל
קאי שוכ מוכרח לגלות מ ׳ שנה כמדכר כדי לכטל
.ט ע נ ת אוס״ע כמ״ש ורו״ק:
א י ת א כילקוט חראוכיני פ׳ ואתחנן וזי׳ל ואתחנן
אלה׳ למה כדי שיכנס לארץ עכ״ל והוא ת מ ו ת
דמה זו שאלה למה וי״ל ע״ד מ״ש הילקוט עצמו
וז״ל ידוע שחמשים שערי כינה יש כמלכוה וחמשיס
שערים בכינמ ולכן אמר משח ואחחנן כ״כ נוני״ן
כי משמ זכה לחמשים שערי ביכ״ס •כמלכות ורצה
ליכנם לארץ למשיג נ׳ שערי כינמ ככינמ ומשיכ לר
מקב״מ רב לך נ׳ שערים אופן כ״ט ע כ ״ ל :
ואי8שר ררכרי הילקוט מכוונים ע ם דכרי
חאופן חנז וחיק ואתחנן אל ח למה
רי׳ל למה חתפלל כלשון זח דואחחנן דיש כו תרי
נוני״ן לזא״א כרי שיכנס לארץ וע״י כניסת אי׳ייזכם
לב׳ נונין נ׳ א׳ שיש לו נ׳ שערי כינה כמלכות וני
שנייה ע״י כניסת םארץ נ׳ שעי־י בינה בכינה כמ׳׳ש
ורו״ק :
T J Mהפשט יובן במ״ש זיל נ מתנות טוכות נתן
חקב״ה לישראל ואחד מנייחו היא מתנת א״י ש״מ
שא״י היא כתורת מתנה לבר ע ו ד אמרו ז״ל עשרי1
לשונות של תפלה חם ומכולם לא בא מ ר ע ״ ח כ ״ א
כלשון ואתחנן אין חנון ככל מקום אלא לשון מתנת
חנם עיין פירש״י כאן ואתחנן ולזה כוין נמי הילקוט
כשאלת למה כלומר למה דווקא כלשון ואתחנן ולא
לשין אחר לז״א כרי שיכנס לארץ וארץ ישראל עיקרם
במתנת קנם לז״א לשון זמ שמורה ע ל מתנת חנם
ורו״ק :
,
,
,
א י ת א כמדרש ילקוט מובא כסכר טירת כסף
וספר נער דוד וז״ל שומר מצומ זו אסתר
שמיתמ ע ס ו ק מ בביעור חמץ לא ידע דכר ר ע אכל
מרדכי ירע כל אשר-נעשמ עכ״ל וצריך כיא ר ועיין
כספרים מנ״ל מ מ שפירשו ולי מקטן עני ת ר ע ת
נלע״ד לעריש ככ׳ אופנים םכן םא׳ ע מ ״ ש מרכ
ז״כ אמ״ש ז״ל מ פ נ י שנמגו וכו׳ ופי׳ רכריםם ע ד ת
דמיינו שאכלו מאכלות אסורות ושתם יינם שתן
^ מ \ ר ו * ״ ע ש מ א י נ ו לקכל ת ת ו ר מ ש כ * ״ פ ו ל א ק כ .
:
1
מ ש פ ל לדוד
*41
רק חורה שבכתב ולזה אמרו ז״ל קיימו וקבלו היסוד׳
תדור קבלוה כמי אחשורוש היינו על תורחשבעפ״י
שקכלוח כחד סיני ע״י כפיית ההר ״ עור נקרים
מ״ש חטו״ר כח׳ חמץ סי׳ תל״א וז״ל ומדאורייתא
כביטול בעלמא םגי שיבטלו כלבו ואז אינו עוכר
עליו אלא שחז״ל הצריכו כיעור ע״ש ככ״י ולזה יצא
מ ן מיישוב המאמר חנז׳ שומר מצוח זו אסתר שחיתח
ע ס ו ק ח בכיעור חמץ רייקא דמיינו כמילי דרבנן
ולפיכך לא אסיק ארעתא מ ״ ט נתחייכו אותו מדור
כליים דאי משום שנתנו וכו׳ דמיינו עכרו ע ל תירס
שכעפ״יזמלא עלמ ע״ר לפי שמיתת ע ס י ק ם ככיעיר
חמץ רתיינו ת ו י מ שכעפיי׳י ו מ ס ת מ א גם ישראל
עסוקים כזמ ולכך ולא ידע רכר ר ע ד״ל ולא ירעמ
ט ע ם גזירה זוםהיארכררעאכלןומרדכי ירע ומיינו
ע ״ י אלימו שגילה לו שעכרו ישראל על תור׳שכעפ״י
כמש״ל ״ חפן ח כ כמ״ש הרכ מ״ח שחק׳ עמ״ש ז״ל
מפני שנהנו וכו׳ והרי כע״כ האכילום ועוד חול״ל
מפני שאכלו ומאי לשון שנהנו רקא׳ ותריץ רחגם
שאכילום כע״כ מ״מ כלכם נחנו ממאכלות אסורות
ולחכי נענשו אלא שקשה ע״ז והא קיי״ל רכרים שכלב
אינם דכריס וזו היא קושיית אסתר שלא ירעה ט ע ם
לגזירא זו.אי משום שנחנו ופי׳ כמ״ש מנות חלוי
שנהנו כלבם והרי קי״ל רכרים שכלכ אינם דברים
וראייה מבעור חמץ רמכרכינן ע ל כיעורו וחק׳
הרב״י למח אין מכרגין על ביטולו והי׳ משום
שםביטול •תוא בלב ואין מברכין ע ל דברים שבלב
וז״ש זו אסתר שחיתח עסוקה כביעור חמץ דחייני
ברכת כיעור ולא כרכת כיטול והק״ל קושיית הב״י
ותי׳ כמ״ש הכ״י שאין מכרכין על רכךלם שכלב ולכך
לא ירעם ט ע ם רכר ר ע זמ של כליימ אבל ומרדכי
ירע ע״י אליהו שפי' לו דמ״ש שנמנו מיינו ששמחי
בביטול כנין כממ״קשזמו ט ע ס מ ס ע ו ד מ לאחשורוש
דוד
וךו׳יק נלעיד
,
:
י
ב פ ס ו ס בורא ניב שפתים שלום שלום לדחיק
ולקרוב אמר מ׳ ורפתיו וררז״ל אס תפלתו
שגורמ כפיו יורע שמוא מקוכל וכ״אל י*1דע שמוא
מטורף שנא׳ כורא ניב שפתים ע״כ ״ וקשמ מיאך
שייכים ממשך מפסוקים זמ אח״ז ו נ ״ ל כי איתא
ברש׳יי כשמתפלל משם ע ל מרים אמר אל נא רפא
* נ א למ ולממ לא מאריך משמ בתפלתו כדי שלא
,יאמרו כשביל אחותו תוא מאריך כקפלתו אכל כשביל
אחר לא מ י מ מאדיףכ״כ לכן לא מאריך בתפלתו
ע ו ד שם כרש״י ויאמר משמ אל מ׳ לאמר אמר משת
לחקביח תשיבני תשובת על דברי את אתמ מ ר פ א
אותם אם לאו ויש לדקד׳ע״ז לממ אמר משת לחק־׳בס
דרוש••
הטו
שישיבנו על דבריו אם נתקכלמ תפלתו אם לאו ולממ
לא י ד ע זאת מתפלתו אם מיתה ת^לתו שגורמכפיו
בודאי שנתקבלה תפלתו וכאם לאו בודאי שלא
נתקבלה ולמה חיה צריך לומי להקב״ה להשיבו על
דבריו:
א מ נ ם אין זח קושייא כי כשלמא אם חיה משח
מאריך בתפלתו אז חיח לו סימן אם תפלתו
שגורה כפיו כיון שהוא מאריך ומתפ׳ והדיבור יוצא
מ מ נ ו כלי שום ג מ ג ו ם כודאי שנתקבלה תפלתו אכל
עכשו שמשח התפלל תפלח קצרה כ׳ וג׳ תיבות איך
יעלה כדעת שלא יהיה תגור כפיו של ארם ג׳ תיכות
ע ר שנאמר מ ח מ ח שהיתח שגורה כפיו כודאי שנתק׳
תפלתו לכן מרע״ח שחיח מתפלל י ק ג׳ תיכות אל
נא רפא נא לכן לא חיח למשה שום סימן אס נתקכ׳
תפלתו לכן אמר לחקכ׳׳ח השיבני על דברי הכלל
בזח אס א ו ם מתפלל על קרוכי ואז אי איפשר
להאריך בתפלתו שלא יאמרו כשטל קרובו ה ו א
מאריך ולא כשכיל אחר איכ שמוכרח להתפלל ת1לח
קצרה ואז אין לו סימן אם נתקכלח תפלתו לכך
מוכרח הוא לכקש מחקכ׳׳ח שישכנו ע ל דבריו אם
נתקבלה תפלתו אכל מי שמתפלל על ארם שאינו
קרובו ואזי חוא רשאי להאריך בתפלתו לכן אין צריך
לבקש מהקכ״ח וכו׳ וזהו כוונת תכתוב בורא ניכ
ש1תים שלום לרחוק ד״ל שיחיה לארם סימןשיקוכל
תפלתו מ ח מ ת שחיתמ תפלתו שגורה כפיו זחו דווקא
לרחוק רי׳ש כשיתפלל על ארם רחוק שאינו קרובו
ואז מותר להאריך לו כת1לתו לכן יש לו סימן על
־ ירי ניכ שפתיס אם תפלהו שגורה בפיו רשאי להאריך
לו בתפלתו ולקרוב אמרת׳ורפאתיור״לאכל כשאדם
מתפלל ע ל קרובו ואז אינו דשאי להאריך בתפלתו
לכן אין לו סימן אם נתקכלח תפלתו לכן אמר ם '
ורפאתיור״ל שחקכ״ח עצמו מוכרח להשיב לו שירפא
אוחו כמו מרע״ה • ורו״ק מחרב מנז׳)שוכ האיר
ח׳ ע נ י ונזדמן לי ס משאת משה וראיתי שדרך כ פ
זח קצת מ מ ש כרוך ח׳ אשר נתכוונתי לרעת קדושים
וישישים ״ ה ג ס שלא הביא חוא זח חמדרש •
ז
כמגיד־ה
k
בנמ׳
רף י״ו שדרס אסתר ואסרתינהו כי כאנן
זוגא מכיתיח וקא שקל ליה למזייס כםרי
דקא שקיח איתנגיר ואיתנח אמר לי מ א י
ט ע מ א מחנחת אמר לי גברא דחשיכ לית
למלכא מכל רכרכנוחי השתא ליחוי כלנאי וספר
אמ״ל רשע ולא ספר של כפר קרסום את תנא ח מ ן
משכיל ל ד ו ד
יסטז
116
דרושים
ספר של כפר קרםום חוח כ״כ שנס ע כ ״ ל :
וי״ל"* מאי שתמה חמן וכי לא סרגיש כסשפלתו
ע ד ע־שו ״ ותו דלמאי איצטריך ליה לעשות
כסיל שסית ספר של כפר קרסום ו»יותר קשה כ מ ה
שםוצרך כגמ׳למימר תנא סמן ספר וכו למאי הלכתא
נשנית ברייתא זו מן הרכקים :
א ך יורן כמ׳׳ש כגמ׳ דקידושין ופסקה חרמכ״ם
ךל אין מעמירין מלך ולא כ״ג לא קצכ ולא
ספר ולא כלן כורסי לא מפני שחם פסולים אלא
מפני הואיל אומנותם נקלה ח ע ס מזלזלין בהם
לעולם ומשיעשה מלאכה זו יום אחר נפסל ע״כ
וכתכ מר״ן ז״ל ונ״ל דווקא כעושו כן דרך אומנותם
אכל אם עשה כן דרך שחוק כדרך הבחורים שחם
מספרין זח את זח אין ככך כלום ע״כ נמצא דמי
שסוא ספר וכלן הוי פסול למלכות ועי׳כ חיה דואג
ממן ותתחיל תמיח גברא דחשיכ ליה למלכא מכל
רכרכנוחי שחוא קרוכ למלכות השתא ליחוי כלנאי
וספר שסוא פסול למלוכה וע״כ כרי להרחיק חרכד
יחזה כא מרדכי ואמ״ל רשע ולא ספר ככפרקרסום
חיתם שלא כלכד כ ת ם נעשית ספר אלא מעיקר׳ חיתח
ספר וחיה לך לאמר שפסול למלוכה וכ״ת דמעיקרא
לאו אומנתי כך היא אלא כדרך הכחיריס שעושין
דרך שחוק שמספרין זה את זה וזח אינו פסול
למלוכה כמו שכתב מר״ן לזה קאמר תנא המן ספר
של כפר קרסום חיה כ״ב שנה א״כ ודאי אומנתו
כך חיח ופסול ונכזה מתחילם ושפיר קא ט ע י ן
תנא לא מאהבתו של מרדכי אלא משכאתו של ה מ ן
עכ״ל י וצריך כיאור ולהכין נקדים לדקדק מ״ש
כי כשאלת המלך להנערים אמר מ ה נעשה ולהמן
אמר מ ה לעשות כאיש
תשוכת הנערים לא נעשה ע מ ו דכר הוול״ל
לא נעשת דכר ותיכת ע מ ו יתירא אלא ח״ע
דכשראח המלך שמרדכי גמל ע מ ו חסר שהצילו
מיד הרשעים כגתנא ותרש שאול שאל האיש לנעריו
הנמצאים ע מ ו ואינם סופריו כי ח ם קרוכי ח מ ן
רק כערים זרים לחמן מ ה נעשה יקר וכו ד״ל רצם
לידע אס עשה ע ם מרדכי ככר שום גדולה או לא
כי נשכח מ מ נ ו סרכר וז״א מ ה נעשס יקר וכו׳ ר״ל
מחו הרכר שנעשה ע ם מרדכי ע״ז כי כחושכו
שככר גמלו חסד אלא רצה לידע מ ה ו ואהא חשיכו
לו נערי המלך לא נעשה ע מ ו רכר ד״ל כבירור שלא
נעשה שום דבר ע ם כדרכי לכ״ש יקר וגדולת
וכשידע המלך שלא נעשה ע מ ו שוס דבר אז רצת
לחקור ולידע מ ח יעשה לו עכשו ולגמול ע מ ו חצר
ומפני שאין דיך איך ותמלכות ליטול עצה מן
מן מנערים לכך שאל מי כחצר לראות חפרתמים
והפחות ליטול מ ח ם עצת כי מתחי שדבר ע ם
הנערים אינו רק דרך שאלה בעלמא לשעכר אכל
ליטול עצה אינו מחוק המלכות לכך שאל מי בחצר
וכיון שאמדו חנה חמן עומר כחצר אז אמר יכא
ויכא חמן ויאמר המלך מ ה לעשות יכו׳ דהיינו דרך
עצה לעשות הגדולה לאיש אשר המלך חפץ וכוי
מרדכי וק״ל ממרכ הנז׳ י
ד*ת^״ות את מרדכי על העץ אשר הכין לו
תנא לו הכין * וי״ל מאי קמ׳יל רתנא
םכא ״ וי״ל בסקרים מ ה שהקשה נחלת בנימין היאך
הסכים מדרכי לתלות אח סמן ע ל סעץ סזם לפי
מ״ש רו״ל שאותו ה ע ץ מ ט ת קח״ק ואפי׳ כאכני
מזכיח אמרו כ ג מ ר א שגנזום מלכי כית חשמונאי
שכ^ון ראשתמש כחו לגבות לאו אורח ארעא
ואזי פיו הכשיל במה שיעץ ו כ ו ׳ :
ו מ ע ת ה יוכנו דכרי התנא שאמרו לא מאהבתו
וכו׳ אלא משנאתו וכו׳ הכוונה שדקדקו
לשון חכתוכ שאמר ע מ ו .היתר כמש״ל לכך פירשו
דרך כוונת תנערים לאמר לו כדרך תוכחה למלך
ע מ ו לא נעשם רק ע ם זולתו והוא המן ולרמוז
רשלם ר ע ת תחת טובם ר ע ם מ ר ד נ י דהו״ל לעשות
ע מ ו לא עשה ו ע ם סמן כלא עשם שום רכר אלא
אררכם גרם מיתת ושתי נעשה ע מ ו גדולה ללא
צורך כנראה מזח ששונאים המן וו׳ א אלא משנאתו
של המן ומ״ש לא מאהבתו של מרדכי נראה ררייקי
ממ״ש ע מ ו ררי׳ל דלשון מ ר ע של חמן כמ״ש ואי
מאמכתו דמררכי מ מ למס ולרכר על סמן לא
םול״ל רק ע ל ענין מדרכי שלא נעשם רכר ודי א״ר
מרחזכירו לחמן כרכריםם כלשון גנאי ש״מ לא
,
לאשתמושי כהו ה ד י ו ט :
יל־י^נ״ד י׳״ל ע ״ פ מ״ש חז״ל שאחר שעשו תמן
מרד עצמו עליו תרי ככר נשתמש כו
הדיוט ואיפשר שלזת כוונו כמתניתין תנא לו״מכין
שכאו לתריץ קושייא זו רחיאך םסכיםמרדכי לתלותו
ע ל מעץ אשר מכין לו כיון שתכיאו מבית קת״ק
•ולאו אורח ארעא וכו׳ ואמא משני שפירכדשניןתנא
לו הכין וכשעשאו נמדד עליו וככר נשתמש כו
םריוט ותוציאו לחולין ותו ליכא מאי ט ע מ א וק״ל
ממרכ מנז׳
לאיוסר
נערי ממלך משרתיו לא נעשה ע מ ו רכר
29
:
,
,
מאתכתו וכו׳ אלא משנאתו וכו׳ ורו״ק •
Ityשם לתיות עושים את יום י״ר וכו׳ כימים אשר
נחו כחם וכו׳ ע״ר שאמרו כ ג מ ׳ רמגילם דף ו '
מחלוקת ראכ״ד ורשכ״ג כשנת מעוברית אם עושי©
פורים
מ ש פ ל לדוד
117
,
פורים באדר א׳ או באדר כ עש״כ והקשה חש״ס
לרשב״ג אמאי ומא אין מעבירין על תמצות ותי׳
סמך גאולה לגאולה עדיף ט פ י וז״ש בכל שנת
ושנה דהיינו כמ״ש רשכי׳ג ככל שו״ש אדר הסמוך
לניסן וכדי שלא תיקשי כקושיית ח ג מ ׳ והא אין
מעבירין ע ל תמצות לז״א כימים אשר נחו כסם
היהודים ותחדש וכו׳ דםיינו ניסן וסימך גאולת
ד ו ד צ כ א ח הנז׳ :
לגאולה עדיף י״ל
נ ש א ב ת י כחיוהי יושב כסוכה כחי׳ח מ״ש
תקס״ה ע ״ פ שמור רגליך כאשר תלך
אל כית חאלחים וקרוכ לשמוע מתת הכסילים זכח
כי אינם יודעים לעשות ר ע ופי׳ לשאולי רכר ע״ר
מ״ש רז״ל גדולה תפי׳ מחקרכנות דקרכנות אינם
מכפירים רק על חשוגג ולא על חמזיר דאין קרבן
למזיד אכל תפילה מכפרית אף על חמזיר וז״ש
קרא שמור רגליך כאשר תלך לבית האלהיס דהיינו
בית התפילה והתחנה ותוא שקרוכ לשמוע tהשי״ת
יותר מתת הכסילים ז0ח דהיינו חקרכן ו ה ט ע ה כי
בענין חזכח דהיינו הקרכנ׳ אינם מכפרים רק כתנאי
אס אינם יודעים לעשות ר ע דהיינו שוגג אבצ לא
מזיר ולא כן בתפילה שבאה גם כ ל סמזייד ומלת
כי תתפרש מלשון א׳ וזה א׳ מ״ד לשיניז אי אלא
רילמא רהא וכו וק״ל שוב כקשתי בס -ריב,־מצמתי
בס כינה לעתים כ ע ת הזמיר שדרך ד ר ך זו וש״ל
,
,
שנתכוונתי לרעת קדושים ושי שים :
מ ד ר ש אמ״ל חקב״ח למרע׳יה אתמול ח״ גת
את המצרי ו ע כ ש י א ת ח מ צ ת ליכנסלארץ
ע׳יח ודרשו בו רכים ועצומים ראיך תלוי זח כזה
וככר פירשתיו כקונטריסינו זח כ מ ה פ ע מ י ם י כ ע ת
תחרש לי בו ע ו ר פי׳ אחר עפ״י דברי סרב שארית
י י ע ק ב ז״ל ברף ל׳ קי״א ע״ר אמ״ש המדרש אמי׳ל
מקכי׳ם למרע״ה אם סלח נא אתה מבקש בטל
א ע ב ר ה נא ואם וכוי בטל ם״ן וחוא פלא יפתר
חרכ ז״ל הענין במ״ש סמפז״ל י
פרי מעלליהם יאכלי י
א מ ר ו צדיק כי טוב כי
םדקדוק מבואר מאליו כי פתח ככר וסיים
כחבית דכיון שהתת לדבר בלשון יחיד כ א ו מ מ אמרו
צדיק ולא אער צדיקים חו״ל לסיים כח״ג כי רי
מעלליו:
ע״ר מ״ש חרכ כארור אמ׳׳ש כסי־ור9W
T
תפילה ככרכם למלשינים וז״ל ישים חלקנו
» מ ם ם .וחקשס תרכ תאר״י ז״ל מאי קאמד דאי
ר׳*ל שמתפלל שיחזור כתשוכח ויםים חלקו כחלק א'
מהצדקים הרי כ י י תתפלל ככרכת תשכינו אכינו
<מפרק לס ע״ד אומרם רל דכשחארם מרשיע לפני
נ
היז
דרושים
בוראו כל הזכיות שמיו כידו נותנם ביד הצדיקים
ע״ר זכה נוטל וכו וכשחוזר כתשוכה אזי אם אותם
מצדיקים אינם נסכים מזלתם סם מחזירין תמצות
לכעליסן ואם סם נםנים מאחרים אינם מחזירין
אותם ולכך סדר התפילה ושים חלקנו ע מ ח ם דהיינו
אותו החלק כשהיינו רשעים נטלו אותו הצדיקים
אנו מתפללים שיתן איתם הקכ״ח כיד הצדיקים חנז׳
שאינם נהנים משל אחרים ע ״ כ תורף רכרי חרכ
תאר״י ז״ל ו נ״ל שכיון שלמה החכם ע״מ אמרו צריק
כי טוכ ר״ל משורת ה ין וז״א כי טי כ ד״ל משורת
הרין וז״א כי טוכ עייר ועשית הישר והטוכ שדרשו
ז״ל זו לפנים משוה״ר ה׳ נ זח הצדיק עושה לפנים
משומ״ד י־י פרי מעלליהם של כעלי חשוכה יאכלו
אותו ואס איתאשזה הצריק נחנה משל אחרים למס
מחזיר המצית ליעלי תשובה ע״ר שרואים אותם
י אוכלים זכיותיהם אנא וראי שזה הצדיק עושה לפנים
משורה״ר ,ר א כי טיכ כמ״ש ו ר ו ק כי קלסוחו
רבנן מישיכתיני יצייר אריץ ״•
,
ץ
במשי־יי
1ז?" 3השמחים לעשות ר ע יגילי בתהפוכות ר ע
יוכן כמ״ש ז״ל כעלי המוסר שכשהאדם
עשה ריקורין ומחולות כל ימות חשנח כרכרי חכאי
וכיוצא ס תיקון םוא שירקד כפני חס״ת כשמחת חורת
מכוין לשוב ממעשיו הרעים וז״א השמחים לעשות
ר ע דמיינו ריקודין ומחולת יגילו התיקון הוא יגילו
כיום ש •חת תורה ויקבילו עליהם שלא לעשות ר ע
־ הקדום ו י ח נ כ ו עצמן מ מ ה שהיה עושין מתחילת
ו ד א כתחפוכוה ר ע וק״ל :
ח כ מ ו ת נשים כנתת כיתה ו כ ו יוכן ע״ד ממעשם
שהיה שאשת חיל חיתח צדקנת ו כ ע ל ת
כילי גמור וכשכא אצלם ע נ י א׳ יום א וחיתם
מאכלת אותו ומשקה אותו וכא כעלם לכית העלתם
אותו לעליית הכית כרי שלא ירגיש כ ע ל ה ובאותם
$ע ח כשעלה הפני לאותה העלייה ראה נחש אחד
אוכל התבשיל של כע״ת שמצה לאכול וכשכא • ע ״ ם
לאכול הגיד הדכריס לאשתו ו מ נ ע ת ו מ מ נ ו לאכול
נמצא שהאשח מזו הצילם כ ע ל ה ע״י שמיתת צרקנת
,
,
״
והרי הוא כמכואר ורו״ק :
פסוה כישעיה ושוליו מלאים את ההיכל אמרו
לי כחלום ליל ב' של שדר כשלח שנת עשרת
זחכ & fש*י׳»שוק זם ע ד מ ״ ס תוא זם כמ״שהרכ
ן״ל שנסי דז״אסם ממוחין רנוקכא דיריס ועור אמר
ז״ל שםמלכית ר ר א נ ן ר א ת היכל שהוא גמטריי
ס״ס
דרושים
משכיר ל ד ו ד
קיח
ס״מ שמספרו אדוני וז״ש קרא ושוליו שסם נמ״י
דז״א דנס״י םם מרגלים מם מלאים את ממיכל ד״ל
ממלא לנו׳ק רירימ שמיא מיכל כמ״ש ולמחר כיום
כ׳ ירדו גשמים לפי שמיו נעצרים כמם ימים ונענו
כל םחמיםיצ״ו ואמרו שכוראי רמזו כחלום שנעשס
מזווג למעלם ומשום כך ירדו גשמים כמ״ש מזומר
איתמדרו אנפץ כאנפין על ירידת'גשמים וקלסומו
רכנן וסמדי כמירומים•
מאמר? דל וילך מנוח אחרי אשתו מכאן שמניח
ע״מ מימ ע״כ כל עכ״ש רז״ל דקיי״ל אם
ראית ת׳יח שעכר עכירמ כלילמ אל תמרסר אחריו
וכו׳ וכתיכ וכשל גם נכיא עמך כלילמ כססו כלילת
א״כ כאן שמגלמ קלונו וילך מנוח אחרי אשתי צ״ל
שסימ ע״מ דאם מימ ת״ח אפי׳ מימ עוכר עכירמ
גדולמ סיס מכםמו מכתוכ אלא וראי שעם מארץ
מימ לכך לא כסמו מכתוכ וקלג׳׳ל ד ו ד ?נכאה
פס אצוירא יע״מ
וגואל־ייך אכיר יעקכ דורשי רשומות אמרו
אותיות אכיר יפקכ מס רכי עקיכא
ע״כ וקשת ממ ענין ר׳ עקיכא לענין מג אולמ כרכתי׳
וגואליך אכיר יעקכ וריתי מי שפירש על מאי
ר אמרו מגמ׳ עד שכא רע״ק ודרש אמ מ' א ל ^
לרכות ת״ח נשמע לכטדת״ח כאמכת דרשתרע״ק
ועוד איתא כמדרש מפני מם חרכת ירושלים מפני
שכזו כת ת׳׳ח שנא וימיו מלעיכי כמלאכיאלמים וכו׳וידיעת םםפכים א׳ מוא דכיון שעיקר מחרכןכשכיל
ביזוי ת״ח א״כ קיוממ גשכיל כבודם ולכן אמר
וגואלין אכיר יעקכ שסוארע״ק כלומר דרשתרע׳״ק
אם נתקיימת לכבוד ת״ח אזי יש לןגאולמ ותתקיים
תכית דאלין תחרכ וכמ ש ורפח״ח :
ול^י תקטן נלע״ר כמ״ש ז״ל ויכוון רע יק וטומופוס
בענין תצדקתאםככחי עבדים או בכחי׳
צנים ורע ק חזק כדקם על צדקם וידוע שבזכות
מצ־יקמ נגאלין כמ״ש ז״ל גדולח צדקם שמקריכית
מגואלמ ולז״א וגואלין רע״ק עיי מצדקמ שתעשמ
שחזק כרקמ רע״ק מגאולמ כממירמ בימינו אכי״ר
אירתא'כמעטרת Vשל פסח ויצא חוטר מגזע
ישי וכו׳ ונחת עליו דוח ת וכו ומריחו
ביראת ם ושפט כצדק דלים וכו פ״כ סדרן של כתוכי׳
־ויתכן לפריש כמ״ם מילקוט היראוכני פ׳ שופטים
רף קס״ז וז״ל כל מי שיש כי יראת שמים נעשמ
מלן ממי אתמ למד מאכרמם ואפי ממשמ שתיירא
ונעשם מלן כל מי שעסק כתורמ נעשמ מלן שנא׳
וימי כישורון מלן וסמין לית תורמ צומ לנו משה
מפניממ זכמ שאול למלכות מפני ענום שסימ ט
,
שנא׳ ודאג לנו שקול ככור עצמו כיוצא כו .מפני
מס זכה יוסף למלכות מפני שככש יצמ דתנינן כל
תכוכש יצרו מלכיתא דשמייא ת»יל עלוסי • מפני
מה זכה יחודת למלכות מפני בם מוי׳ית ראית כית
וחקב״ה עשה יקרא לשמים וה״ד רומ״ז לדור ״.
עכ׳יל הילקוט:
וביה אנא אמינא דכל תני מעליותא איתנהו
כמלכנו משיחנו ומשום כן זנת למלכית כממי׳
כימינו אכי׳׳ר וזם רמזו קראיין ויצא חוטר מגזע ישי
וכו דהיינו ישי ם״א מלן^דול ורכ וכיארו הכתוכ
מפני מה זכה למלכות לז״א מפני כמם טעמים
והראשון ונחה עליו מח ה׳ וח חכמה דהיינו ת״ת.
ועי׳י שעסק כתורה יזכה למכות כמ״ש ויחי כישורי
מלך וסמיך ליה תור צוח־לנו ועוד ותריחו כיראת ס׳
ם׳ דםיינו מכח ישראל כמ״ש כאכרםם ומשם :
דןיד ו״״זפט כצדק דלים ותוכיח כמישור לענוי
ארץ מרי שהוא עניו דהרי מתוכיח לענוי ארץ
מוכח שגם מוא עניו מאר ״ ועוד שיש כו שם מוי״ת
כמ״ש אשר קראו ם צדקנו חם רמז וכרוח שפתיו
ימית רשע משום תך מעליותא רו״ק'שם מ׳ כמ״ש
מרי דכל תני מעליותא איתנתו כימ לכך זכת
,להלכות ודו״ק מיטיכ :
,
י
,
ישעיה
,
,
,
,
us
,
,
,
t))QBואמר כיום ממוא מנמ אלחינו זו קוינו לו
ויושיענו זמ מ קוינו לו נגילמ ונשמחם כשועתו
ג ל T yלפדיש עדמ״ס כס׳׳ד כמ״ש מרכ דכזמן
מחרכן זווג של תמלטת םוא שם כיסוד
דז״א וכזמן מכית זווג ממלכות עם רא עצמו וזת
רמז מפסוק רכזמן מגאולמ מעתידמ לכוא ככ״א
ואמר מדור ממוא כיום ממוא של מגאולת מנמ
אלמינו זם מקורם לזמ מזווג מוא ע״י זמ הרמוז
ליסוד דז״א מעיקרא םייני מקוים לזווג מת״תשמוא
ז״א עצמו וז״ש קוינו לו קרי כיס קוינו לוא״ו וז״ש
לו ד״ל לוא״ו שמוא מת״ת וםגם שגם יסוד נקרא
ו׳ מיינו ו זעירא כמ״ש מרכ ז״ל לו סתם ו׳ שמיא־
גדולמ ולכן אמר קוינו לו ויושיענו זמ משתא אמרן
דכזמן מגאולם נתקיים ענין זמ דמיינו זמ מ׳קוינו
לו מה שתית תזווג ע״י זת שםוא םיסור עכשו
ראיינו שמזווג ע״י מ׳שמוא ת״ת ממ שמיינו מקוייס
דמיינו קוינו לו עכשו נתקיים שרכר ואמטו למכי
נגילמ ונשמחמ כשועתו קרי כימ כשועתו שמוא
מז״א עצמו מנקרא ו׳ וק״ל * וא״ס ג׳׳כ כמ״א ככל
ציסם .לא צר ואמרו ז״ל כתיכ לו טא״ו וקרינו כאלף
,
,
,
וםכי
משכיל ל ד ו ד
113
וםכי פירושו ככל צרתם של ישראל צר ג״כ לזעיר
שנקרא ו׳ מפני שבזמן חגלות אין זווג ע״י תזעיר
ולכן צר לו ג״כ וז״ש ככל צרתם לו צר חיינו לוא״ו
ויחיכ ט ע ם משום ומלאן פניוםושיעם דהיינו מט׳׳ט
שנקרא מלאן שר הפנים ס י מ ו ז ליסוד כמ׳׳ש סרב
שמט״ט הוא אל שדי והוא כיסוד ריצירח וז״ש
ומלאן פניו דהיינו שר ספנים םושיעם דהיינו חזווג
ע״י חמלאן מ ט ״ ט אכל אנו מקוים כגאולה העתידה
לכוא כמ״ש שיחיה ע״י ז״אוז״ש כאחכתו וכחמלתו
הוא גאלם קרי כיה כאחכתו וכחמלת ו חוא גאלם
ואזי וינטליס וינשאם כימי עולם ואין רחוק אצלי
לפי מ״ש הוא גאלם רמז ד ל אין השם מלא ואין
הכסא שלים ע ד וכוי נמצא שחסר לנו מהשם כ״מ
ס״ו ומן הכסא אלף והם ת י מ ת םו״א ולזה אמר
הוא גאלם דהיינו יעשה גאולת לתיכות מו״א
שחסירה כשם וככסא וק״ל נלע׳׳ר ואשמכ״ד ר׳יץ:
,
דוות
כ מ ד ר ש כי ש מ ע מ כשרי מואכ וכו׳ מהיכן
שמעם מ ה מ ב ל י ם דמחזירים כעיירות
ו מ ה ש מ ע ה כי פקר ח׳ את ע מ ו לתת לחם לחם ע״כ
והוא תמוה והפירוש רפשוטם שלדברים כי ש מ ע ה
ממואכים עצמם אשר שם כשדה מואבים ״ וא״כ
יקשה דמם איפכת לחו למואכי לבשר כשורה טובח
כזו ע ל ישראל וחם אייכחם כמרייא ע״ר אשר לא
קדמו וכו׳ אלא ודאי רמוכרחיס אנו לומד דלא
ש מ ע ה אלא מישראל כ״כ ומי הכיאן לכאן לכן צ״ל
שתם ם מ כ ל י ם םמחזירים כעיירות ותרע שכן סוא
שמרי כא וראמ מ מ ש מ ע מ כי פקר מ׳ וכוי ומתיכא
תיתי רמומואכים יכשרו כשורמ טוכמ ע ל ישראל
לכצ״ל מסרוכלים ש מ ע מ ו פ ש ו ט :
,
^יכה
ח ^ ׳ י פ אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותימם
סבלנו יוכן ע״ד דומיית םכתוכים כתיב פוקר
ע ו ן וכו וכת׳ איש בחטאו יומתו ל״ק-כאן כאוחזין
מ ע ש מ אכותי׳ כאן כשאין אוחוין מ ע ש מ אותיחם
כירימס:
ואכע״א כאן כשוגג כאךכמיזיר דכשוגג כל
א נתפס כעונו ובמזיד עון אבותינו ולכל
א מ ס ת י סנ״ל יוכן תקרא דהיינו ולפי מחי׳דשוגג
למזיר וז״א אבותינו חטאו בשוגג רזמ ואינם ר״ל
אינם לכלום אין אנו נתפסים כמם ואנתנו עינותי׳
,
,
,
,
סי»
דרושים
סבלנו ר״ל אבל אם מזירין שחם עינוה ואנחנו
םבלנום שנתפסין עליהם וכמ״ש וזם שמעחי.מי
דירי אחי אמי כ ה ה ׳ר שלמם בן כנישתי ניי׳ו • ולי
נראה התירוץ האחר דיש לחלק כין אוחזין לשאין
אוחזין וז״א אכותינו חטאו ר״ל שלא חטאו כ א ם
אכותינו ואנו לא אחזנו מכתם ס ס ואינם חין אנו
נתפסים כעונם אכל אם ואנחנו עונותיםם ר״ל
אחזנו עונות אבותינו בזס סבלנו גס של אבותינו
כמ״ש ודו״ק:
במשי־"** אל תחי חכם כעינך ירא את ס׳ וסור
מ ר ע יוכן ע ״ ד מ״ש םרכ כינת ל ע ז י ם
ר ף צ ״ כ ו ז ״ ל מ לא ע פ י סתו' שככתכ לכר אנו
מ ת נ ה ג י ם אלא צריכין לתכינת אל חלק תמקוכל תו׳
שכעפ״י שנמסרה למשה מ פ י חגכורח ו מ מ נ ו מרכ
לתלמיד ע ד סיום הזח כי זולת פי׳ המקוכל לא
מצאנו ירינו ורגלינו רבת חמ׳ בהכנת ה ח ו ע ל
כוריין כנודע מ כ מ ה ספיקות ולא נ ד ע ם רק כפי
ממסורת עכ״ל ו ס ם יוכן קרא שלנו מקרא קרש אל
תמי חכם וכו׳ ד״ל שמזהיר תחכם שלמם ע ״ ת אל
יחשוכ ארם חליל וחס ,כי תעיקר הוא מ ה שיראת
כעין מתו מכתוכמ כי היא אצלן וראי נתונה מ ״ מ
כאשר מיא אכל מ מ שתשמע כאוזנין מ מ שקכלת
מרבותין מקודמים לן מ מ ן שמא ת ס פ ק כו כרוי
ח״ו ד ע לן כי שקר רובד ומחשבותן זאת ר ע מ מ יצ
בי אלו ואלו דכרי אלםים חיים כולם מ ר ו ע מ א ח ד
נתנו ולכ״א אל תמי חכם כ ע י נ ן ר״ל אל תהי חכם־
כשכיל ע י נ י ן ר״ל כתורת שככתכ שאתה רואמ כעיני־
כחושכןשמה שאתה רואםועינין יספיק לן לתתחכ׳
אלא ירא את ח׳ דהיינו ת״ח םגרולים מ מ ן חנתרבו
מ א ת ס ובזה וסור מ ר ע כמ״ש ודו״ק:
ב מ ש י * צדקת תמים תישר ורבו וברשעתו יפול
רשע י יובן ע׳׳ד מ ח שסופר מ ע נ י ן ר״ל
שמתחילה חיה ע ם חכיריו לםטס אתםכריות ולבסוף
חזר בו ד״ל ע ״ ת ונתגרל בתו ומעי׳ט ע ״ י רבי יוחנן
וחכיריו כלכוחשיכים ואין נוהג לחם ו ע מ ד ו במרדם
ע ר שמתו ד״ל הלן ל ג ״ ע למנוחות שאננות וחביריו
גם הם הלכו למקומם הראוי לחם לגיהנס וכשהיו
חברי ד ל רואים אותו במנוחות כגי׳ע והם כגיחנם
ברשע גדול ת ב ע ו לדין למקום ואומרים לאל מ ה
נשתנו ה ם מר״ל שכולם היו כעצת אחת ועכ״ז מם־
בגיהנם וסוא כ ג ״ ע וכי משוא פנים כרכר והישג
משי״ת משם תכרח שהוא חזר לדרכו ררן ישרה
וחם ע מ ד ו כמררם והאל לא עכיר דינא כלא רינא
וז״ש קרא צדקת תמים דהיינו ריש לקיש שחזר כתשו'
ע ר שנסתלק מ ה ע ו ל ם כצדקתו תיישר דרכו וזכת
,
,
,
,
,
לג״ע
משכיר ר ד ו ד
ימכ
ל ג ״ ע מעליון וברשעתו יפול רשע ד״ל וכשכיל
מרשעת שמיתמ כו מקודם כזמ יפול רשע דמיינו
׳מחכיריו ולשון יפול רשע קאי אכל אחד ממרשעים
חכיריו
^ ו ד יוכן כמ״ש ג מ ' כל א׳ יש לו חלקו כג׳׳ע
וכגיהנם זכמ נוטל חלקו וחלק ח כ י מ כ ג ״ ע
לא זכה נוטל חלקו וחלק חכירו כגיחנס וזח אומר
קרא צדקת תמים תיישר דרכו לג״ע וברשעתו ו היינו
מקום חרשע שיש לו כגיהנם יפול כו רשע וז״א
יפול רשע י•
^ ו ד יוכן כמ״ש ה ג מ ׳ כל ה מ ת ג א ה סופו •ייפול
כאשת איש כדכתיכ וא״א נפש יקרה שצוד וז״ש
צדקת תמים ר״ל שלא חית מ ת ג א ה רק כתמימות
הולך ע ם קוני כזה תיישר דרכו ר״ל ולא יאונה
לצדיק כל־ און וברשעתו ד״ל ואס חיה מ ת ג א ה וזהו
וברשעתו ה ר ע שאירע לו כסוף הזמן י ת ו ל רשע
ע״ר סופו נופל כא״א וז״ש יפול רשע ורו״ק:
יוכן שהקוטב סוככ אמ״ש כמדרש כשעת
קוד
שנעקר יצחק ע ״ ג חמזכיח כא שטן להטעותו
שלא יעקר ייעככ כרכר אמ״ל יצחק ע ״ מ כן כל מ ה
שיאמר הי״ת אני עושה• עור א מ מ ז״ל כזו״הקרע׳יי
שנעקר ע ״ ג ת מ ז כ י ח פ ר ח ת נשמתו שחיתמ כו נשממ
'דנוקכא יבאה לו רדכורא ולכך לא נשא אשח ע ד
•אחר חעקירה שלא חיה ראוי להוליד מתחילה
'שמיתמ כו נשמח רנוק׳ ומי גרס לו זאת היא
מעקירמ וזם שכוץ קרא צדקת תמים דמיינו יצחק
הנק׳ עולח ת מ י מ מ תיישר דרכו שגרם למוליר וזמ
רמז דרכו ע״ר דרך גכר וכו׳ וברשעתו יפול רשע
'ד״ל ע״ר מ״ש רז״ל כל א' יש כו חלק חטוב וח׳ ה ר ע
וחלק של יצחק נטלו עשו וז״א וברשעתו דהיינו
חלק ה ר ע ריצחק נפל כחלק עשו ח ר ש ע :
־!בזה אפיל מ״ש כגמ׳ כשכר שאמר אכרחס ואנכי
ע פ ר ואפר זכו כניו לכ׳ מצות לעפר ם ס ו ט ח
ולאפר חפרה ע ״ כ ויש ליתן ט ע ם תתיחסות ז"ל
ועפ״י אמות הקורם א״ש דאמרינן כל ם מ ח ג א ח
ס ו פ ו ליפול בא״א ונתנו ט ע ם לסם רז״ל כספר כלי
<קר ב ס ד ד ק י ח י ע ש י צ ״ ע ו ד אמרו ז״ל אמר חקכ״ה
לגאח אין אני והוא יכול לדור כעולם י ע ו ד אמרו
ז״ל כל ה מ ת ג א ה כאלו ע ע ״ ז נמצא שמתגאה יש
^ כ ל מדות רעות א׳ נופל כא״א ומרכח ממזרים
לעולם כ׳ כאלו עע״ז ולכן כשכר שאמר אכרחם
ואנכי ע פ ר ואפר שחיה עניו גדול חפך מ ג א ו ס
•ת״ו זכו כ ע ו לכ׳ מצות אפר חפרה לכפי־ ע ״ ע ע׳׳ז
*נמשכת מ ת ג א ו ת ו ז מ ל ע פ י ס ו ט מ ממכטיל עין
" א ״ א מ מ ק נ מ לאשתו מנמשך מ מ ג א ו מ ודו״ק ״
:
-
•12
דרושים
מ ד ר ש כייס׳ ח ו ג ה ע ל מ ב פשעים יכול ע ל
מ ג ן ת״ל על רוב פשעים עכ״ל ״ וכבר
'נתחכטו בו קמאי וכתראי עיין עליהם כחצריתם
ו כ ט י מ ת ס ולי אני הרל נלע״ר במה שחקרו
קרמונינו ז״ל דאין מעניש חשי״ת לרשעים ושדי
קי״ל שמירה בבעלים פטור וכנ״ר מוי שמירה
בבעלים וניחא להו במה רקי״ל פשיטה בבעלים
חייב ואמטו להבי בנייד שעושין בפשיעה להבי
נענשים :
ו כ ז ה אני מפריש כוונת ירמיה ע ״ מ כאומרו
נחנו פשענו ומרינו אחה לא סלחת פ י שנ״ט
על מ ה שנתחייכו אותו הדור אע״ג דקיי״ל שמירה
כבעלים סטור ובחקירת ז״ל לזה תירץ נחנו פשענו
ומרינו דהיינו פשיעה ולהכי אתה לא סלחת רפשי׳
ככעלים חייכ • וזח נמי כוין הוא עצמו בפסוק
•סלה כל אכירי ה׳ כקרבי רי״ל מ ה שדקדקו כל
המפז״ל שחול״ל מקיכי כמשפט הלשון לא כקרכי
ועפ״י קוטכ ררושנו אחזח לי דח״ק דארלעיל מניח
קאי נשקר עול פשעי כידו וכו׳ ודייל שכיון שנמצא
כאותו הדור פשעיס ומרדים כאומרו נשקר עןל
פשעי כידו א מ ט ו לחכי סלה כל אכירי שהם הצדיק י
כמאמרן ז״ל חגם שפוטרין מן חרץ רקיי״ל שמירת
ככעליס פטור משום ח׳ כקרכי דחו״ל שמירח'
בבעלים אפי׳ כנייר חייבים כיון דאיכא פשיעה וחדר
רינא לפשיעה בבעלים חייב י אחר ראיתי לחרב
׳•שארית י ע ק כ שפי׳ כן וש״מ שנתכוונת•׳ קדושים•
וזאת תחיה כוונת דממע״ם כי פשעי אני א ר ע
וחטאתי נגדי תמיר די׳ק שינוי לשון מפשעי לחטא
ג ס כפשעי אמר נוסח אני א ר ע וכחטאתי אמר
,
נגרי תמיר וכוראי כי לא לחנם נאמר כ ן :
ו/זפ״י אמות םקודם יתפירש בס׳׳ד שדרך חימא
אומכ כן כאומרו כי פשעו ר״ל כשאני עושת
שום עבירת בפשיעת אני א ד ע שאני חייכ מן תרץ
אכל על תחטאתי אני תמית למת יתחייב וחדי
שמירס כבעלים פטור וז״ש וחטאתי נגדי תמיד ריצ
נגרי מוא לי והוא תמיה לי ״ וזאת כוונת תנכיא
ישעימ שמעו שמים ומאזיני ארץ כי מ׳ רכר כניס
גדלתי ורוממתי ומם פשעו כי דק״ל לשון רקאמד
פשעו כי דמול״ל ח ט א ו כי כראמר אח״ז מוי גוי
חוטא • וחוץ מררכינו פי׳ כמ״ש ג מ ׳ רע״ז פ״ק
גבי שמים וארץ נוגעים כעדותן ומיק מתוס׳ ותרי
סם קיימים ומם ע ר ו ת שקיימות ותי׳ רעל קכלת
התורם םם קיימים וזמ מ י ן ישעימ ע ״ מ שמעו־
שמים ומאזיני ארץ ופי' ז״ל כקורא לרעב שיכוא
בקללת מרע׳״מ ועצר את משמים ולא ימימ מ ט ר
וכו׳
12
?כו׳ מ מ כ ע ו נ ם וש׳׳ח ומא מינמ מכרם דמשמים
<ארץ מוכח שלא עכרו עלמצותימ כיון שתם קיימים
ד כ ן מיא תמרה וא״כ ערות יש כאן וכקו׳ חתום
לזת אמר כנים גדלתי ורוממתי נתכווץ לתירוץ
ממום דמא דקיימים עפ״י קכלם ולא על קיום תורם
ומצותים וז״ש כנים גרליתי ורוממתי כמעמר מר
סיני כמאמרן זיל שתיתמ מ ע ל ם יתיית כעומרם
ע ל ת״ס ור״ל שמת שתיו קיימים תיינו עפי׳י קכלתם
כמ״ס כזמן מיותם כנים גדלתי ורוממתי ו א מ ט ו
למכי שפיר קרו כתו ומם פשעו כי וראי ואין כאן
פית מנוס מ ע ד ו ת שמים וארץ ״ולפי דרכינו יוכן
רבא לשלול ט ע נ מ שנ*ל שלא לאמרי שמם פטורין מן
הרין מדינא דשמירמ בבעלים פ ט ו ר ואמר וסם
.פ ש ע י כי דהויל פשיעה כבעלים רחייב ושפיר אמר
שמעו שמים ומאזיני ארץ כקורא tמרעב חייו מ נ ״ ל .
וזאת תמימ כוונת מאמרן ז״ל סלמ כל וכו ע ל רוב
פשעימ ומרי מוא כמבואר ״ וחסר כאן רכרים חבל
ע ל ראכרין:
א״נ כאופן אחר כמ״ש ממרי׳ש פרימ״ו ד ל מביאו
מרכ נ״ש כפ׳ נשקד עול*פשעי כידו דמ״מ
דאיתמר כגמ׳ דיש׳ נ פ ר ע מ מ ם מקכ״מ קצת קצת
סיינו כחטא ועון אכל בפשעים ומרדים נ פ ר ע
מ מ ס ככ א מנם ככל מגוים וזמו נשקר ע ל פשעי
בידו רחפשעים לאחרים כידו למתפרע ככ״א עכ״ד
ובזמ י ת ! י ר ש מדרש מנ״ל יכול ע ל מ ג ן ר׳ינ מ מ
שנעשמ.לישראל שנפרע מ מ ם ככ״א על מ מ ס חייו
רלא כך מיאתמרתת״ל על רוכפשעימ וכדין רפש׳
נ פ ר ע מ ס ם ככ״א ככל מעכו׳׳ם כמ׳מ וזמו כוונת
כי פשעי אני א ר ע וחטאתי נגדי תמיי־ ר״ל רפשעי
שעשיתי אני א ר ע שנפרע ממני עליתם ככ׳׳א
וחטאתי דמיינו שיגמ נגרי תמיד ר״ל נ פ ר ע מ מ נ י
מ ע ט מ ע ט וזמו תמיר רקאמר • וזמ כוין נמי פסוק
נ ח נ ו .פ ש ע נ ו ומרינו אתם לא סלחת ר״ל שנ״ט שנפ׳
מיש׳ ככ״א משוס שאנחנו פשענו ומרינו ו ח ו ל
ככל חגוים דנרע מ ח ם ככיא וזהו אתח לא סלחת
לעשות מ ע ט מ ע ט :
יתבארו דברי"ירמים באומרו .תכוא כל
רעתם לפניך ועולל למו כאשר ע ו ל ל ה לי ע כ
ור״ל שמתפלל לשם ואומר שכל מ מ שעושים וחוט׳
אומע״ו יבוא לפני מקכ״מ ומימ מ ת שיחיה כי,
עון כין ח ט א כין פשע ותעשה לחם עליהם נ
שאתה עושם לנו אם אנו פושעים ש א ז מ
נ פ ר ע מ מ נ ו ככ׳־א ח״נ כאו״חע ת :ר ע מ ה ם
ככ״א ע ״ כ /י ן ו ח ט א ופשע וז״ש תבוא כל רעתם
ר״ל כמלת כל רעתם דהיינו כל ר ע ה שעושין וחיה
,
,
,
מ ם שיםים כין חטא כין פ ש ע ועולל למו ד״ל ועשם
ע מ ח ם כפרעותם כאשר עשית לי אם אני עושם
כפשע שנפרע כב״א ם״נ ת פ ר ע מ ם ם כ כ ״ א בחטאם
או כעונם דשאני אוחע׳׳ו מיש׳ כמש״ל ונ״ט לשבת
רמ״ש אוח״ע מישראל רכאוהי׳ע נ פ ר ע מ ס ם ככי׳א
משא״כ ישראל משום כי רכות אנחיתי ולבי דויר״ל
כי אפי׳ תרכס עלי אנחות פ י שככל יום ויום נ פ ר ע
מ מ נ י כזם ולכי רוי רום לככי מ מ נ ו וחוזרני כי כל
יום קצת כתשובה אבל או״העו אינם מ ת ״עלים
מקצת רק הפירעון דככ״א כמ׳׳ש כססאת בשלחה
תריכנח וק״ל:
,
ש א י * ה ראובן היתה לו חצר אחת והוציא מ מ נ ה
.חנות אחת ו פ ת ח מ פתוח לשוק ר״מ אח״ן
מ כ ד ראובן לשמעון מחנות חנז מ ת ח ו מ א ד א ר ע א
ע ד התקרה ונשאר אויר החנות לראוכן כעל תחצר
לימים מ כ ר ראובן חנז׳,ללוי החצר חנז מכר כת
וזכות שיש לו כחצר חנז׳ מ ת ח ו מ א ד א ר ע א י ע ד רום
רכיעא י אח׳׳כ נלכ״ע שמעון וחלישי ונפלת תחנות
כיד יורשיו ובאו יורשיו.שמעון מ ק מ כ ו ק נ א מיורשי
ראובן אויר החנות הנז מ תתקדם ע ד רום רקיעא
ו כ ע ת כ ה ליי ורצח לחדש ילשכלל בנינים אחרים
בחצר חנז׳ ולעשו' עליות ורצח לכנו עליה ע ״ ג החנו׳
חנז׳ כאמרו שקנה החצר ואויר החנות ככלל ו א ע ״ פ
שכשנןר המכר לא נזכר כי אויר מחנות כלל אפי״ת
מנמ מוא כלול כמת שכתוב כשטר מכר ע ם כל פח
וזכות שיש לו בחצי מנז׳ ואויר מחנות נגרר ע מ ו .
ויורשי שמעו׳ ע :י כ ו אותו מלמשתמש ולכנות ע ל
אויר מ ח מ ת מני׳ ובאו ב ט ע נ מ כאומרם שאין אויר
מחנומ נכלל ׳.״ש כשטר מכר כו״ז שיש לו בחצר חנז׳
יען שאין כחנות נכללת ע ם מחצר כלל שככר חלק*
רשו׳ לעצמה ופתחה פתיח למ״מ שאוירם בתר דירת
נגרר ולא נ ה ר מחצר כלל וע״ז מדוקדק לשון מכתוב
כשטר מכר מ י כ כו״ז שיש לו בחצר דיקמ חי׳ החצר
ומיינו ט ע מ מ שמכרו יורשי ראובן מחנות מקרוכ
״ ד פשיטה ליהו שמורשים לא מ נ ר ללוי חנז כי א0
^ מחצי* מ כ י כח וזכות שיש לו ע צ מ מ דוקמ ונשאר לנו
?־ אויר החנית ומכרו איתו ליורשי שמעון ד כ ^ ן ע
לא מחזקינן אינשי ועיר ט ע נ ו יורשי שמעון שאפי׳
אם לא קנא אויר מחנות מנז׳ אינו רשאי לוי למוסיף
כ מ י ן על גותל החנות ולמככיד עלימם ולא יכלי
ע מ ו ר על מכל יורונו מויק׳ מדין ו ש כ מ מ
,
,
,
,
,
:
י /ש י כ ה מלשון השאלמ מנ״ל שכתוכ כמ ובשאר
אויר מחנית לראיכן מוכח שאין ע ל
מחנית שום ג ג ־שנתכאר רינא כח״מ ס׳ ריר ס״כ
קכב
שאריות
משכיל לדוד
״ ל ולא את ח ג ג מ מ ן שיש לו מ ע ק ה גבוה י״ט ויש
Hרוחב ד״אעכ״לוא׳׳כנדון רירןדמי למ״ש מורם
משם הרשכ׳א שם כס״ה וז״למכד לראובן בית ולא
כת׳ לו ע ו מ ק א ורומא שאין חאויר נקנח לו למעלת
ומכר אח׳׳כ כל כתים שלו לשמעון לא קנת שמעון ־
מאור של חבית שמכר לראובן אעפ״י שכתב לשמעון
מ ז ה י ם ארעא ו ע ו ד רום רקיעא מ ״ מ וכו׳ רק חאויר
שאין כי ממש וכוי ואס יש ג ג ע ל חבית שמכר
לראובן מאחר שנמכר לשמעון שיש כו ממש ח׳״ח
מאויר שעליו עכ״ל וכתכ ח ס מ ״ ע ם״ק כו וז״ל
בתשוכח מכיארין חרכרים יותר והוא ראעי׳ג שכתב
לשמעון בפירוש ע ו מ ק א ורומא של אותו כית שמכר
לראובן אפ ׳ח לא קנח כיון דאין לו כגוף הכית
איך יקנח.לזה תאויר ע״י גוף שחוא של אחר ואין
למוכר עצמו חלק כו עכ״ל וכ׳ ח ס מ ״ ע נלמד מזח
דאפי׳ רנשאר חאויר משוייר כיד המוכר לכנות ע ״ ג
ע מ ו ד י ם אפ״ח איני יכול למכור וזכותו לאחר
ראויר לאו כר מקנאה הוא עכל״ח מינה כנד״ן
כיון שאין ג ג ע ! מחנות על מ א ת ן מנ״ל לא נשאר
למוכר הראשון כ ׳א אויר בעלמא ואינו יכול לכנות
ע ״ ג חכותליס ואף דיכול לכנות ע ״ ג עמודים מ ״ מ
אם מכרו לאחר אינו נ מ כ י כיון שאין כו ממש אפי׳
פירש כפירוש האויר של החנות כ״ש כנ״ר שלא
פייש א ו י ר שעי׳ג החנות כפירוש ועור אנו אומרים
דדנ״ר אף אם יש שיעור ג ג על גבי החנות דכעינן
שנקנה חאויר שעל מחנות א ג ב ח ג ג מ ״ מ דוקח
ע י ר ש שמכר ח ג ג וחאויר שע״ג חחניח אבל בכ״ר
לא קנח ול״ד למ״ש מור״ם כהג״ה זו וז״ל יכן אם
הכית ע ו מ ד כחצר המוכר ומכר החצר וכל אשר
כו נמכר חאויר ע מ ו וקנאו שמעון חקונח החצר
עכ״ל * וכתכ ח ס מ ״ ע )ז״ל( כסי׳ק כ״ז וז״ל כאן
איירי כיש לו ג ג ונמכר לשמעון ככלל מ״ש לי כ״מ
שכחצר אני מוכר לך א ע ״ ג רלא פרט לו מכירת ח ג ג
וכיון שקנה ה ג ג קנה גם תאויר שעליו ע £ו עכ״ל
ד מ ת ם מ כ י ת כתוך חחצרוכמ ש חסמי׳ע ונכלל ככלל
כל מ ס ש ב ח צ ר א ב ל ב כ ד ״ ד ש מ ח כ ו ת מיא פתוחה
לריח והיא אינה ככלל שחצר כמיש ממחכר ג״כ
כמקים אחר ולא הזכיר כשטר ה ג ג שעל החנות
ומאויר שעליו היאך יעלת ע ל ת ד ע ת שיכנס ח ג ג
וחאויר ככלל כל חלק וזכות שיש לו בהאצר והרי
דקדק לומר שיש לי כחחצר ולא כמי שלא נכלל ככלל
מחצר • ובכן נלע־׳ר שלא זכה ליי כחאויר של החנות
להכניסו לחצרי אפילו אם ימימ ג ג ע ל מחנית מכיש
כנדי׳ר שגרי מלשון שאין לה ג ג החנית הנ״ליעמ״ש
שלא יכביד עליהם לוי סדין ע מ ם אף אם זכה ל ו ו
וז
ותשובות
128
כאויי כאופן דמועיל לא יכנה כ״א ע׳׳ג עמודים
מכ״ש כנד ־ד שלא יבנמ כלל דלא נקנמ מאויר כלל
מ מ ט ע מ י ם שכתכנו זמו משנלע״ר ולרחפ׳ וקיים
ד ו ד ח י י ם צ ב א ח ע״מ כ״ראלעזר חזן ס״ט
שליט
ש א ל ה יעקכ נלכ״ע וחל״ש ומניח אשתו לאמ
ומניח כ׳ כנים מ״מ ראובן ושמעון וכ׳
כנות מ״מ רחל ודינמ :וחמנמג כמנמגו ומניח
חצר אחת וגדלמ מכתוכשרצתמ לינשמ מכרמ חלקמ
שמינית מחצר הנז׳ מעולמ ל ח לכ׳ אחימ חנז׳ כמ״ש
כירם ויחי מיום מלך ראובן לחסתחר ונטל סחורמ
מ א ת ליי ולבסוף לא מצליח ובשמד עליו לוי ולא
מצא לאל ירו ונתן אותו ככס״ס ע"1י חשדרח שלא
כדת״ש ומפסיד אותו כממון ולא ר צ ח לעשות ע מ ו
שוס פשרח וכשראו לאח אמו ושמעון אח^ו צרת
ראובן ולא מצאו מ ם לעשות חוצרכו לתת מחצית
מחצר משכונמ ביר לוי דמיינו לאת אמם משכינמ
רביע מחלקת וראובן משכן שמינית ושמעון אאיו
משכן שמיני מחצר כ י ה חצי החצרמשכינו אותו כיד
לוי כ״ח של ראובן חנז' נשאר לחם לחאשה רכיע
חחצרחנזיונשאר לראובן ושמעון חנז׳ שמיני׳ חחצר
שלקחו מאת רינת איןותם ונתחי׳ ראובן כש״ח לפדות
למס מחלקים תנז׳ שמשכנו בשבילו אמו ואחיו שחרי
בשבילו משכנומו לצורך חיכותיו ואח״ז נלכ״ע לאמ
אמם חנז׳ ונפל לכי מאחי מנז' חצי מחצר כ׳ בירוש׳
מ א י מ ס ולא חיח ר ?!וכי כעיר ושלח שמעון לראובן
אחיו לפדות לו חלקו חממוםכן • סשיכ לו ראובן
מ ת תצעק אלי ו מ ח חחררח חגדולח הזאת חלא לנו
שנינו כ׳ שמיניות מחצר חחצר שירשנו מאבינו
ושמינית שקנינו מ א ת רינמ אחותינו וחצי מחצר
שירשנו מאימינו מ״ס כ״מ ז' שמיניית ג׳ שמיניות
וחצי לאחי מרי לך רביע שחצר שמניחמ אימנו
משוחרר ע ם משמינית שלקחנו מאת דינא אחותינו
טול אותם בחלקך נשאר לך אצלי כ״א חצי שמינית
ו ע ת מ עשי ע מ י חסד כדבר קטן כזח ע ד שנראם
איך יסיס אם אפרמ או אם אמכור ואנחנו שום
ואח׳׳ז ע מ ד שמעון םנז׳ ו ע ק ר דירתו ממח״ז ללכת
לא״י תוכ״כ ומשכן כל חלקו כמחצר מנז׳ כידיחודא
כמש״ו כיד ימודא מנז׳ ומלך שמעון לדרכו ונשאר
לוי יושכ כמחצ׳ מנז' מממושכן כידו כנז׳ ומימ פור<$
חצי שכירות מח:ר לימוראמימ נושן מחלקי שכירות
שמינית החצר לרחל חנז' וכך הים ריבם זמ כ מ מ *
ואח״ז חזר שמעון ונתישכ כאן כמו שנתיים ימים
ולא מצא מחייתו הו!רך לימבו׳ חלקו כחצר ם;ז׳ ו מ כ ר
:
,
ג!
123
מאלות
ותשובות
משכיל ל ד ו ד
ג׳ שמיניות וחצי לכנימן והוצרך לפרות חמשכונח
מיד יהודא ג׳ שמניות וגם חצי שמינית מיד לוי כדי
שישאר המכר קוים כיד כנימן ח׳ וכשהלך לפדות
חצי שמינית מאת לוי לקח חוא החצר מכוח חמצרנות
ונשארה ריר לוי וכשראה יחורא שנמכרת החצר
ע מ ר ליקח מ ע ו ת י י של המשנונת מאת שמעון הנז׳
וילך שמעין ויתורא לאח לוי לתת לו דמי המשכונה
,שחרי כשמכר שמעין לליי לא לקח שמעון הממון
א מ ר לו לוי אני אפרה את שלי אם ארצה וא״ל אפדה
אני אתן השכירות כמאז י וענת אותם לוי עכשיו
לא יש לי מ ע י ת מ ז מ ו נ י ם והרי הוא ממושכן כיויך
ואני אתן שכירות כמיקדס זח כ מ ה והלכו לחם
כ״א ליירכי י ולעת ע ת ה כשכא יהויא לקחת דמי
השכירות מאת לוי ע נ ה אותם לוי לא אתן לך כ״א
שכירות שמינית וחצי שחרי לאה אימם משכנה כירי
רכיע החצר מחלקה וראיכן ושמעון משנינו כיד
רביע החצר ולא נשאר להם כ״א שמינית שקנו מ א ת
אחודם ו ג ס רכיעהנז׳ שכפל לסם בירושה מאימם
םם ג׳ שמניות עיילה לכל א׳ כשלקו שמינית וחצי
א״כ לא היח לשמעון מ ה למשבין בידיך כא׳ שמינית
וחצי וחשאר של ראוכן י ויהודא טוען שחמשכונח
של שמעון אמת תיתת כרין תורה שתתעלה כדין
יכחלכה וכמ״ש שמשכינו כיד לוי לא תיתח אלא
בע״כ לצורכי חובות ראובן ומש<£ו אותח ביד לוי
בע״כ שלא כדין שחרי רא*כ אחיתם בכת״ס ולא
ע ש ה ע מ ו רת״ש וצעקו בכומביא ולא מצאו מ ע נ ת
מן לוי ולא רצה לחתר ראובן מן הסוהר ולא נתן
לחם מניחה ע ר ש ״.שכנו כידו חלקם לאה ושמעון
כע״כ שלא כטוכתם זאת ו ע ו ד שחמשכונח שמשכינו
כיד לוי עדיין כ מ ק ו מ ה ע ו מ ד ת וחשאר שנפל לחם
בירושה מצר אימס חם שלקח שמעון שחם משוח
הרים מן החובות ג ס שלקח שמעון ברשות ראובן
אחיו ומשכין איתם כירי זח כ מ ה וחמשכונח שמשבץ
שמעון כירי חיא כרין המשכונות חנוסגית כקרכ
כל ישראל ״ ו ע ת ה יורנו מו״נן אם סדין ע ם יםודא
כ מ ה שהוא אומר ויטול שכירות חצי החצי ונותן
מחלקו לרחל שכירות שמינית החצר כמו שהיו
כראשונה או איך יעישו ושנמ״ח ואם המשכינח
שמשכינו כיד לוי אם יוכ ו לחזור עליה מ מ נ ה שחרי
לא עשה לסם שום רץ ורבדים כשחכנישי לכית
הסוהר ולא רצא לעשות ע מ ס ם דת״נ והוצרכו
להפסיד ממון כ מ ע ט כרי חצי חוכו הפסידו ע ל
ראוכן כשררה ואפי״ח לא רצה לחתיר אותו מבה״ש
ע ר שנתפיסו״יעםלוי כידוע לבל באי שער עירינו
ו י ו מ ו מו׳׳ץ חרץ ו ש כ מ ״ ה :
הבג
ת ש ו ב ה הדין הוא שחמשכונמ של לוי תיתם
באונס כמש״ל אס נמשך האונס ע ד
עכשיו נתבטלה המשכונה אבל סמשכונס של יהודא
חכז׳ חזקה כראי מוצק ולא נשאר כיד לוי זולת המכר
אס זכה כו מכח המציעות יוכן שהיה לו שוס חלק
כהחצר הנז׳ אכל מ כ ח המש כונה לית כה ריצה
דכמ' וכיון שקרס בנימין חנז׳ וקנח מהאחים חנז׳ לו
משפט םמקח ואפי׳ יזכח לוי מ נ ח המתהנות שיש
לו כאותו חצר שלא מ ח מ ת חמשכונח צריך לפרוע
כל רמי מחצר רתייני לפרות מיחודא וליתן ח י ת מ ן
לראובן ושמעון זה מוא משנל־ע״ר למשיב כזה
וצ״ע וקייס ד ו ד חיים צ ב א ה שלי״ט
ר 12:מסעור ן׳ יעקכ אכן מוחם
וסמ״ל"" נמ״ך והו״אל שחלק האם ושמעון ככמ
שמשכנו כיד לוי כ ע ד חוכ ראובן דדינו
כמתנה לגל רכר ונמ״ש מורס כסוף סי׳ ר״ח סי״א
וקי״ל ג״כ ראפי׳ אונס ק ט ט ו ת מקרי אונס ונמ״ש
כ א ס ״ ע ס י ק״ה ס״ח כמור״ם וכ״ש כנר״ז שראו
סאם ותאח שאחיסם ככית ססיחר ואיפשר תצא
ממנו שים תקלח אי ימות כרעכ וכיוצא אין לך
אונס גדול מזה וקי״ל רכמתנס כאונס או ג״ר כ ״ א
סגי ובנר״ז שהפסיד ראובן ער כדי חצי החוכ וראי
חואשיתנכח מחיב ראיכן וכן חפירות ^ כ ל לוי
כחלק האם והאח שמשכני כאניסות יתנכה מ ה ח ב
ואם יש תותר ע״ז כחיכ הוא שיתקיים כמשכונה
של חלק ראוכן רוקא •
אה״כ ראינו כתובת האשת מריס אל׳ ימין לעלוף
נ ״ ע כ מ נ ה ג התושנים וכתוח״ך וזמנם
כסלו תקפ״ג לפ״קומעתסחקרקעשיש ל ה מ כ ע ל ח
הראשון שלמה בי זג׳ מים עקוקא נ״ע אין ליורשים
של ימין כ ע ל ה השני חנז׳ שוס זכות כלל וראינו
כתוכח של ימין לעלוף׳ שלא הכניסה לבעלה ימין
ם׳ הקרקע ו׳ כתו׳ נצכ׳ ועיר שלא ג כ ת ה כ ״ א
םס״ך חנ;׳ וחגבו לח ברין חסך חני׳ ועדיין ירה
נטויה לחפש אחר נכשי ימין חנז׳ לגבות מ ה שנשאר
לשני שלישי כתוכתה שהוא מ״מ מ א ת וארכעיס
מתקאלים•' ח ע ל אלה חקרקע שיש לח מ כ ע ל ח חרא׳
הנז׳ בעיר ארכאט י ע ״ א הוא לזכ׳ סאשם םנז׳ ובנה
שמכעלמ ח ר א ׳ ואין לכנימ שמכעלמ משני ימין ש^ם
זכות כללוככן המכר של חאשח וכנח ימין ע ק ו ק א
כחקרקע סמי חזק וקייס ואין כו שום פקפוק כלל
מ פ א ת יורשי ימין אלעלוף ה׳ ולי־ח״פ כיום ששי כש׳
ג׳ לסיון ש׳ כצקת לפ״ק כמראכיס יע״א וקיים ד ו ד
ע ״ ה כ״ח אלעזר חזן ם״ט
צ כ א ה שלי״ט
ע ״ ה משח רוזיליו סייס .
,
ייז
<!כד
דיני
שחיטה
מ ש פ ל לדוד
דיז מ ח ט
124
ניקכ כולו לא חייש׳ לנקיכת החיצון ולא כשאר יק
־חששת רשמא חבריא ו כ ו ורעת רמ״א רלא חייש
לחששא זו־ עור י׳׳ל דס״ללרמ״א דתך חששא רשמא
תכריא אינו חשש כ״כ ולכך כניקכ תפנימי חייש׳
לכך כיון דאיכא למימר שניקכ גם תחיצון וושט אין
לו כדי׳ מבחוץ חילכך אפי׳ ליכא קו״ר כלל רטר״י
מחך ט ע מ א רשמא נתרפא וכו׳ אבל אי הוי כדי׳
לושט מכחוץ לא חייש׳ לשמא נתרפא ולכך כניקכ
החיצון לכר ע״י קוץ לא מ ח ט דכשר ע״י כריקה
מכפניס רלא חייש׳ לשמא נתרפא כיון שיש בריקה
מבפנים שעור פנימי לבן וניקר בו ניקכ משחו
ולפ״ז מ ש מ ע רלרעת חכ״ח רחשש לשמא נתרפא
אפי׳ כניקב השיצין לחור טרי׳ ע ו ר י״ל דשאני אם
יש קיץ לפני׳ אם איחא דניקכ ג ס החיצון חיח ניכר
חילכך לא חייש שמא ניקכוחי״י סך רסס״ט כמג״ס
משא״כ ההיא רסש״ד כאין קוץ לפניי חייש' דאולי
אם חיח הקוץ חיח ניקב לחוץ וטרי׳ כ״ז ד ע ת
רמ״א רלא חייש׳ לשמא נתרפא ו ט ע מ ו ד מ י מ י רין
זח לממסש וכח״כ רלאחייש' לצן וכבר חשבנו ר ע ת
מ מ י ח בזח ו מ ה כ׳ חפר״ח דדעת רמ״א דחויית
היא ולאו רכר ס מ כ א הוא עשה וכן אס ניקכ ע ו ר
הפנימי לחוד ולא ידעינן אם כנ״יקוץ או ע״י חולה
ד ע ת רמ״א כיח לאסור רס׳׳ל דכניקכ סתם אערינן
נעשה ע״י קוץ וחייש׳ שמא ניקכ גם חחילון וושט
אין לו כריקה מכחוץ והא רקי״ל ניקכ זכל״ז כשי׳
חי״י כידוע לנו ע״י חולה וכן מדוקר׳ רכרי רמ״א
שכ׳ שם ע״ש וכמקום ראינו ידוע אין אנו כקיאין
ככריקח גם מ כ פ נ י ם וכמקום ידוע כקיאים עכ״פ
בבדיקה רמכפנים ואם ניקב חיצון כורק ח פ ע מ י
ו ב ע ו ף שצוארו מלוכלך ברם רעת רמ״א חשיב אינו
ירוע ורעת מש״ע חשיב מקום ידוע ויש .לו כרי
מבפנים אומנם;זחרוקה שלא נמצא קוץ לפני׳ אבל
נמצא תחוכ לפני לחך תי׳ חנ״ל יש חילוק כן רעת
רמ׳יא לש״ע דלש׳יע אפי׳ ניקב א׳ מ ח ם בין פנימי
בין חיצון טרי' משום חששת שמא נתרפא משא״כ
לדעת רמ״א ס׳יל רכניקכ החיצון עכ״פ יש לו כד״י
,
ש נ מ צ א בוושט ואינו מחוב בו לדעת מש׳יע ס״ל
ראם א ץ עליו קו״ר מכחוץ כשי׳ וחט׳
איתא כגמ׳ דדרך חכהמות לאכול קוצים והלכך
כיון ראינו תחוכ כו לא מחזקנן ריעותא אמנם אס
•יש עליו קו״ר מבחוץ אפי׳ אינו תחוב טרי׳ משום
ראם נמצא קו״ר מבחוץ וראי נקב החיצון ראתיא
מ מ ח ט שנמצא בוושט ומזם מ ש מ ע דרוקא קו ־ד
מבחוץ אוסרת בנמצא אבל בקו׳יר מבפנים לחוד
אינם אוסרת כנמצא כן רעת רמ״א אבן ד ע ת ס י ב
ש״ך וחרכ פד״ח לאסור אף כנמצא קו״ד מכפנים
לחור ראית לן למימר ד מ מ ח ט אתא שנקב וחזר
ויצא כמו רחיישינן לקרר רמכחוץ וכ׳ מפריח וכן
עיקר להחמיר אכל לרעת חרכ ש״ך ס״ל רכנמצא
לחור אין קו״ר אוסרת בין מבחוץ בין מבפנים יע״ש
ולקמן יתבאר רינא כ מ א ן :
׳ ו כ ת ח ו כ כוושט ס״ל לש״ע דאפי׳ אין קו״ד כלל
טרי׳ רחיי׳ שמא ניקכ גם חחצון וסכריא ונתרפא
׳ואפי׳ אינו תחוכ כעור הפנימי מ ע ״ ל ע וכן רעת
ס׳ירש״ךופר״ח בשס חב״ח ול״ר להמסס וכית
מכוסות ךקיי״ל ראפי׳ תחוכ מ ע ״ ל ע בעינן קו״ר
כוושט שאני רמתוך שאוכלין ומשקין תדרץ שם
תמיר עוכרץ ושוטפים .משא״ך ככח״כ וכהמסס
דמינח נייחי אם איתאדניקכ מחיים הזה נמצאקו״ר
•וחיינו ט ע מ א דכעינן ט ע ם דחכריא ונתרפא ול״ק
ט ע ם דוושט אין לו בדיקם מרחוץ משום • ךלת׳״ט
דחכריא וכו׳ אפי׳ לא נתחב רק בפנימי דפינימי
ולא ניקכ מ ע א ״ ע כפינימי כולו טרי׳ משא״ך לחך
ט ע מ א דושט אץ לו כדיי׳ מבח1ץ בכה״ג יש לו כרי׳
ע״י שמפרירץ שני ע ו מ ח ומאין שגם הפנימי לא
ניקכ מ ע א ״ ע כודאי גם החיצון לא ניקכ וכשי׳
משא״ך אם חייש' שמא נתרפא טרי׳ אפי׳ ככח״ג
ומ״ש הש״ע בס״ז דאין בדיקח לושט מבחוץ אלא
מ ב פ נ י ם רמשמע דמכפנים ע כ ״ פ אית ליה בריקיד
מתם איירי לא נמצא קוץ או מ ח ט דלא חיי׳ לשמא
הכריארק כנמצא ק ק אי מ ח ט ורמ״אס״ל דכתחוכ
כמי אם אין קו״ד מבחוץ אף אם יש קו״ר מבפנים
כשי׳ דלא חייש׳ לשמא הבריא וכתרפא ואין לח״ק
ניחי רלא חיי׳ לחך חששא דשמא הבריא וכתרפא
ת״ל משום רחייש׳ שמא ניקב גם החיצון וושט אין
לו כריקה מבחוץ רי״ל רשאני ה כ א דמיירי שאינו
ביקב מ ע א ״ ע הפיכימי עצמו משא״ך אם ניקב הפני׳
כולו מ ע א ״ ע אזי חייש׳ שמא ניקב ג ס החיצון וושט
ץ לו כריקה מבחוץ וכיון דחכא א:י׳ הפנימי לא
א
1ג
,
,
:
.מכפנים רלא חייש׳ לשמא נתרפא וכנ״ל
למדין מכל חני דלעיל דכניקכ ע ו ר א׳
מ ע ו מ ת הושט א ס ניכר ננ״י חולה כודאי
כשי׳ אם לא ^ ן כ ו זכ״ז ואם חששנו שמא ע״י קוץ
ו מ ח ט ולא נמצא חקוי לפני רק רחייש' לכך דין הוא
רכניקכ החיצון לכר יש לו כרי׳ מכפנים אם נמצאת
שם קו״ד טרי׳ וא״ל כשי׳״ואם נמצא קוץ לפני אם
אינו תחוכ כשי׳ לדעת רמ״א אם אין קו״ד מ כ ח ק
אפי׳ יש מכפנים ולרעת חט׳יז ופר״ח אפי׳ א ץ
ומציגו
קיר
125
משפל לדוד
דעי
,
קו׳יר מבחוץ אם יש כמענים טרי ומכלל הוא לרעתם
ז״ל דקו״ר מבחוץ ומבפנים שניחים שויס לםטריף
ו ד ע ת הש״ך דכנמצא לחור אפי׳ נמצא קו״ר מבחוץ
או מכפנים כשי׳ וכחחוכ לדעח חש״ע אפי׳ אין קו״ר
טרי׳ בין תחוב מכפנים כין מבחוץ אפי׳ אינו תחוכ
כפנימי כולו מ ע ״ א ע ולדעת רמ״א ס״ל כת׳׳ג דלא
ניקכ מפנימי כולו יש לו כדי׳ ראם לא נמצא כחצון
ד&פנימי קו״ר כש״י וכן אם תחוכ כחצון לכר יש לו
בריקמ ע״י עור מפנימי לחד תי׳ מנ״ל י ע ש ורו״ק
מיא ראם החוב בושט אפי׳ אין קו״ד
כלל טרי׳ ו כ ד ע ת מש״ע ומם אינו תחוב
אס לא נמצא קו״ד כלל כשי׳ ואם נמצא קו״ד אפי׳
בפנימי או בפנימי של חיצון טרי׳ ומיי׳ כ ד ע ת מט״ז
וחפר״ח כנ׳׳ל ורו״ק •י
מ ח ט שנמצא כקנה דינו כמ״ש חר״כי כסי׳
JH
לד׳ וז״ל וכל דינים חללו דניקב כ נ פ ה
ונעלה הרצועה ונסדקה לאורכה ונפחתה כדלת
כולם כשנע' ע״י חולה או כשתפם חקנח כידו ועשה
כידונקכים חללו כאופן שירע כודאי שלא נ ג ע כושט
אכל אם אינו יורע אם נ ג ע בושט או לא נתבאר דינו
כ ס י ׳ נ״ג עכ״ל אכן כ׳ רמ״א וז״ל ובל דינים אלו חם
דוקח כשידוע שהוא מחמי חולח אכל אס נעש׳ מחמ/
קוץ או מ ח ט לדידן דלא כקיאן ככדיקת הושט טרי/
בכל ענין דחייש׳ שמא ניקב מושט דלא ג ר ע מאלו
מים ס צ ו א ר מלוכלך וכו׳ ע״כ ונראח ררמ״א אזיל
ל ט ע מ י ה דאין כקיאיןאככדיקת הושט גם מבפנים
אס הוא כמקום שאין ידוע וזח רמז כלשונו רלא
ג ד ע מאלו חיח חצואר מלוכלך וגוי וחתם כמקום
אינו ידוע קרי ליה וכמ״ש חש״ך וכנז״ל אכל כמקום
ידוע יש לו בדי׳ מבפנים גםבניקכ ושט עצמווכ׳׳ש
בקנה ראין טרי׳ רק מ ח מ ת ושט ולא מ ח מ ת עצמו
ורעת חש״ע נראה דיש לו בדי׳ מבפנים רחא בסי׳
.כ*ג כ׳ וזיל שחט עוף ושחת בו ואין ידוע אס ניקב
ושט או לא חוזר ושוחט כקנה לבדו כמקים אחר
ומניחו ע ד שימות והופך הושט ובורקו מבפנים אם
לא נמצא בו טיפת דם בי״ועשלא ניקב ובשי׳ ע״כ
וא״כ גם כנד״ד ריש לו כ נ ד ד דיש לו ברי׳ מבפנים
לדעת הש״ע ונראה דאפי׳ כמקום שאין ידוע ס״ל
לרעת חשיע רמחני כרי׳ מכפנים שהרי כרין דת׳
איירי כאין ירוע ועכ׳יז מחני ליה כרי׳ מכפנים
שחרי כ׳ רמ״א שם ו ה מ נ ה ג להטריף־ וככל ענין
וגוי רחיי׳ לנקיכת ושט ואכן אין כקיאין ככדיקתו
עכ״ל ואם איתא דתתם כמקום ידוע א׳נ איך כ׳
דמ״א דאין כקיאן כבדיקת ושט וחא כמקום ידוע
מורה רמ״פרישלו כרי׳ מבפנים וכמ״ש חש״ך לעיל
והמנהג
י
סבה
שודטה
וא״כ ת י מ א םוא מש״ך בסי׳ ל ג דגם לדעת הש״ע
ם״ל רבמקום שאינו י ד ו ע לא מחני כדי׳ מבפנים
וז״א כמ״ש ואפ״ל רהםיא רסי׳ כ״ג פליגי כו ש״ע
ורמ״א אם מקרי מקום ידוע או לא דחש״ע ס״ל
רמקרי מקום ידוע ואית ליח בדי׳ מבפנים ורמ״א
ס״ל דמקרי שאינו ידוע כצוואר המלוכלך בדם ואין
לו כרי גם מכפנים אכל תימא מהוא ה נ ק מקום
.י ד ו ע לרמ׳׳א שהרי ההיא דסי׳ כ״ג ו0י ל״ג סס״ת
וסםל״ד קרי לחו אינו ידוע וצ״ע :
נ מ צ י נ ו ל מ י ד י ן ד כ ק נ ׳ וניק׳ מ ד א י ע״י קיץ או מחכו
לדעת חש״ע כור׳ הושט מכפים ולרמ״א אין
לו בדי׳ גם מבפנים אם םיא כמקום שאין ידוע אך
יש להסתפק א״צ בריר לו אס נעשה ע״י חולה או
קוץ או מ ח ט מ ה ־ינו אם מרמין אותו לושטדקיי״צ
אפי׳ משום חשש כעלמא טרי׳ וכנ״ל או לא מדמין
קנח לושט והנח מלשון חרכ״י חנ״ל דכ׳ וכל דינים
אלו וגו׳ כשנעשו ע״י חולה וגו׳ אכל אס אינו י ד ו ע
וגו׳ אין להכיא ראיה דקנס ד ו מ ם לושט כענין זה
ראפ״ל דלעולם כקנה כעינן ודאי שניקכ ע״י קוץ
אבל מ ס ח מ ח וראי לא חייש׳ לקוץ ו ה א דכ׳ חה״י אכל
אם אינו י י ו ע אם נ ג ע בושט נתבאר דינו כסי׳ כ״ג
וגו׳ ד״ל כגון שצא תפס חקנם בידו ולא נ ע ש ם ע ״ י
חולם רק ע״י קוץ או מ ח ט אכל אינו ידוע אם ניקב
הושט או לא ע״ז פ׳ ככר נתכאר דינו כסי׳ כ״ג אבל
לעולם איירי בידעינן בכדור שנעשה ע״י קוץ ומ״ש
אבל אם אינו י י -ע וגו׳ הוא הפוך שלא ת פ ס חקנם
בידו וגס ל א ו״י חולה אלא ע׳׳י קוץ דאז לא ירעינן
א ס נ ג ע או ל א :דינו כ מ ״ ש כ ס י כ״ג וא״כ .מלשון
זח.דהרב״י אין ־אייה לומר ־־קנח ר ו מ ח לושט בזה
רק דבקנח מ ס ת מ א א ס ע ״ י חולה או ע ״ י ק י ץ ו מ ק מ
דבשי׳ מס״ ש ש ׳ עיי קוץ סי' ע ״ י חילי ואת״ל ע ״ י
קוץ שמא ל א ניקב הושט ו ה א דאין אומרים בושט
זה חש״ס הנ׳׳ל משיסדכושט כיין דאכלמ כ י ם ו פ ע י א
כיס מ ס ת מ א כיץ שניקכ הפנימי ע ״ י קוץ ניקב ג ם
החיצון ולא מ ק ר י ספק וחילוק זה כתכו הש״ך
כנקח״כ והי־פי־״ח כסי׳ מ״ט יעו׳יש ולקמן כסי׳מי׳ט
אשיג על \ 1ז כמת שכ' שרחם ס״ס משום שאינו
מתהפך יע־״ש י א ״ נ ה ד ר דינא דקנס אינו ד ו מ ת
לושט רק צהרקק י מ ס נ י בו ס ס חנ״ל ואינו חושש
לנקיבת ה שט י ק בניקב ודאי ע״י קוץ וכנ״לודו״ f
ו ה מ נ ה ג ה י א רבקנת אם נמצא בו ניקב פסולת
דחיישצן לנקיבת ושט דאין אנו בקיא f
בב ״י ואס :מ צ א מ ח ט בין תחוב בו בין אינותחוכ
אס לא נמצא קו״ר מכחוץ כשכ׳׳ב ומנת מ״ש
כתקילס אם נמצא בו ניקכ פסול וגו׳ מיי׳ ע׳־י קרן
,
,
,
,
י
ד
ראן
^כו
דיני
משביל
ראז חייש׳ לנקיכת שושט ואין כקיאן מ י י ק ' ומיי׳
כ ד ע ת רמ״א בסםל ׳ד ובסס״נג וכססי׳ח דסי׳ל״כארל
ע״י חולי או מ״ם כשי׳ משום מם׳ מנ״ל ומ״ש אם
<מצא מ ח ט אפי׳ תחוכ א ם אין ק ו ״ י מבחוץ כשי׳
זמ מחולק מדין ושט ד מ מ נ ח ג תוא אפי׳ אין קו״ר
כלל טרי' כנ״לויש ליישכ ט ע ם חילוקים משום דעיקר
ט ע ם אסור ושט פתחוב אף אם אין קו״ד עליו כלל
מ ו א משום דחייש׳ שמא ניקב ותבריא ונתרפא וא״כ
כקנימ דמוו״ל ס״ס כשי ס׳ ניקב סוא עצמו סי לא
גיקכ ואתי׳ל ניקכ ונתרפא שמא לא ניקכ מושט
דטרי׳ הקנה הוא רק משום נקיבת מושט ולכן כושט
דאין בו ס״ס רק ס' א׳ שמא ניקב או לא טרי ובפרט
בושט אפי׳ ס״ס נימי לא ממני וכמ׳׳ש לעיל ה ט ע ם
,
ודו״ק היי׳יק ה י ט י ב :
ו מ ^ ת ה אלכה ואשובה אל הגדולים מ ה שחגים
מרב מסרם״א אסכא״ג זלמ״מ ע ל ענין
ומ עמ״ש מ מ נ ה ג י ם מנ״ל וז״ל מ״ש במנמגיםכקנמ
א ם נמצא בו ניקב פסו' סיי' ע׳׳יקוץ אבל ע״י חולי
כש״י דלא חייש' לנקיכת מושט ואם אינו י ד ו ע
מ ח מ ת חולמ או ע״י קוץ נראמ דיש חילוק כין ושט
לקכמ רכושט ר ^ מ אם ידוע מ ח מ ת חולי דאז אמרי׳
ראם ניקכ מצד א׳ כשי׳ אכל מ ס ת מ א טרי' דחייש׳
שמא ע״י קוץ ושמא ניקב כולו ומשו״ם טרי׳ וכ״כ
רמיא בסי׳ ל״ג וז׳׳ל אכל אם יש לחוש שניקב ע״י
<ןוץ טרי׳ וכ״כ שם שיך וז״ל אפי אם יש לחוש שניקב
ע״י קוץ טרי' ע ר שיורע בוראי שניקב ע״י חולי
עכיל וכ״ז בושט אבל בקנס איכא למימר דדוקם
אם ניקכ כודאי ע״י קוץ מוא דטרי׳ אכל אם יש
לתלות ולומר שמחמת חולם כשי׳ משים ס״ס ס׳
ע ״ י קוץ ס׳ ע״י חוליו ואת״ל ע״י קוץ שמא לא
ניקב מושט ולכך ט רמ״א בסי׳ ל״ד אכל אם נעשת
מ ח מ ת קוץ טרי׳ ולא כ אבל אם יש לחוש כמ״ש
גבי ושט ומגם שכ׳ כרישא דרוקא כשידוע כשמוא
ע ״ י חולי איכא למימר ל״ד אלא מלשון מרב״י ש״כ
כשי׳ ל״ד וז״ל וכל דינים מללו וגו׳ כולם כשנעשו
<ג״י סולם או כשתפס מקנם כידו וגוי כאופן שיודע
בודאיי שלא נ ג ע ב ו ש ט אבל אם אינו יודע ודאי
ט ר י עכ״ל מ ש מ ע דאין חילוק כוםט לקנס ועיי
סי׳ מ׳יח שכ׳ מש״ע ד״ס אזלינן לקולא משום
ם״& אלא עיקר מחילוק חוא דשאני ושט שכגילות
לאכול בו קוצים ותלינן בקוץ אכל כקנמ וקדקבן
,
,
תלינן לקולא משום סיס עכ׳ל מסרש״א ניד׳יו:
) ב א מ ת יש לדעתי ל מ ג י מ ע ל דכריו מנ״לרמ״ש
מלשון תב״י וגוי דאין חילוק בין קנמ לושט
* כ ר תשיבנו ע״ז ופשוט תוא דאין משם שום ראייה
לדוד
«6
שחיטה
ג ס דכריו תמוהים כמ״ש אלא ת ע ק ר סוא וגו
דכאמת מ ם ממיש כזה מלשון מפ״י עכ״ע נראם
לםפך דקנם וושט שוים כזם וגם כקנס ליכא ס״ס
והקו׳ ם י י א ליוכתס אומנם לפמ״ש לק׳ מייוכנ״ל
ג ם מ ה שהעתיק לשון סרכ״י והכיא כלושנו י א ם
אינו יורע כודאי טרי ע״כ ז״א כלשון חרב״ידלשון
מרכ״י אין בו רק דינו נתבאר כסי׳ כ״ג וחיי׳
ר ט ד ק י ם מבפנים וכמו שכתבתי לך באירן למעלה
ואיני יודע היכן מצא לשון חרב״י שכוי כך כי בשום
כ״י לא כך לשונו אלא כמו שהעתקתי לך אני הבל
למעלה וצ׳יע אומנם שאר דבריו נראים לענ״ד
וכן אני .כתבתי למעלה בפשיטות אבל מ״ש חילוק
ד ב י ן ק נ ח לושט משום ס״ס לא מחני בושט זח ככר
נתבאר דכתבחו נקח״ב וער״ח גם מ״ש חרב י״ץ
ח״ל ו ט ע ם חילוק שבין קנח לושט בנמצא בו קוץ
דכקמ מ ג ם שניקב כולו מצד עצמו כשי׳ מ ר ״ ר חצי
קנם פגום וגו׳ אלא רחייש׳ שמא ניקכ מושט לכן
אם נמצא עליו קו״ד כודאי ניקכ כולו וכיון שניקכ
כולו חייש שמא ניקב מושט אבל כושט טרי' מ ח מ ת
עצ rולבן אם נמצא עליו קו״ר כין תחוב בין אינו
תחוב כידוע שניקב וא׳׳ל נמצא קו'ד והוא מחוב
חייש׳ שמאהכריא ונתרפא עכ״ל זת נתכאר למעלת
ישם בארנו סיטב ט ע ם חילוקי׳ ואפשר רבכלל דכרי
חרב י״ץ דברי אלא שלא כרד יפה ודו׳׳ק ה ט י ב :
מ ח ט שנמצא בריא ומבאר בטו״ר וכב״י
די1
סי ל״ד ופסק םשיע דאם חריא שלימה
נופחין אותם אם עולח בנפיחמ דמיי׳ לא מ פ ק א
זיקא כשי׳ ורוקא אם אין עליה קו״ד מבחץ או
אמרינן רדרך סימפון הריאה כאח ואין חילוק כין
ק ו פ ח לכר לקופה לגיו רכשי׳ ואין לסקי מיש מ כ כ ד
ראם קופח לבר טרי' דחייש׳ שמא ד ר ך ושט באם
ונקבה חרקין וא״כ גם םכא נימא דבאמ ד ר ך הושט
ונקבה חדקין או הושט די״ל ביון דסמפני ריאה
י ח מ ם חלינן שבאה דדך שם ונכנסה ג ס בדרך קו1ס
ומיחו ק׳ כפי מ ה שתעלה ח י ב ט״ז מי׳ מ ״ א גבי כבד
וז״ל ונראה דודא י מ ח מ ת ס׳ לחוד אסיינן כיון
ררוכ הכליעות דרך הושט חם ע״כוא״כ גםכריאם
אמרינן שמא דדך הושט נכנסה אעפ׳׳י שנוכל לומר
ריכולס ליכנם דרך םסימפון דריאה מ ״ מ מו׳׳ל
לאסור כ מ ו גכי ככר ונ״ל לתי׳ כמ״ש חרכט״ז עצמו
וז״ל אלא דכרישא חית לנו ל ו מ י שאין לתלות ד ד ן
מושט נכנסה כיון שיש י ו ק ו פ ס אע^׳יי שתורו
ל מ ט מ נוקכ שפיר מ״מ מיאך יכולמ מקופח ליכנס
דרך שם דמוא ניקכ קטן אלא מימ שם לחלות כקופא
ע״כ אמר שע״כ יש לך למחמר אעפ״י שאינן
,
,
,
מסתיכר
!27
משכיל ל ד ו ד
דיג•
מ ס ת י כ ר ד א ל א מ א י רדרך הקנס נכנסה מיאךניקכה
הכשר של ח כ כ י אחר יציאה מחסימפון ע ם כ׳ חצררין
שקולין מ״מ טרי׳ מספק ע״כ נמצינו למידין מתורת
'הרכ ז״ל היכא דאיכא הוכחה לני כחתיר יותר
מהאיסור חלינן להתיר רםא שם רמחמרין לאיסור
א ע ״ ג ראיכא הוכחה לחחיר משום ראיכא סוכחס
נימי לאיסור וכיון ששקולין סם יכאו כ׳ טרי׳ וכן
אם ליכא שוס חוכחח נימי אסורם מ ס פ ק אכל אם
איכא הוכחה להתיר ואין הוכחה לאיסור תלינן
כהתיר יותר מהאיסור וא״כ כנד״ר איכא הוכחה
להתיר יותר מתאיסור ת ד ע שאם נאמר דררך ושט
נכנסה וניקבה םרקין או מושט איך יכולה הקופה
ליכניס ולצאת דרך שם ולעלות לריאה דרך ניקכ
קטן לכן תלינן כסתיר שנכנסם ד ר ך חקנח ואין לו
שום הוכחת כיון ר ר ר ך סמיפון הריאה רחכיס יכולת
ה ק ו פ ה ליכנס כסימ פרן ודוחקת לתוך כשר הריאה
שהוא רך * ומיהו תי׳ ראם כ מ ח ט דקה אמאי לא
אסרינן מש׳ דחשתא ליכא שוס הוכחה לא לצר
האיסו׳ ולא לצד ת ה זיר וחו״ל כרין כס־ ראסור כמ״ש
מש״ע ואמאי פ׳ המחכר כאן דאין חילוק למחט ד ק מ
למחט ע כ מ ע״כ נ ר א ה כמ״ש מרכ פר״ח דגם מכא
איכא מוכחמ רלא כ א מ דרך ושט רא״כ אמאי אין
עלימ קו״ר מכחוץ אעכ׳ייל דורך מקנמ.נכנסה א ח י
שחי׳ דחק ועפר ואמטו לחכי אם חריאמ שלימא
ואין עלימ קו״ר כיון שאין רעותא לפני תלינן
שמםפינא נקכ ואתא וכן אם היא חתוכא טרי׳
ואפי׳ קופת לגיו ו ס ״ ט או משום שכיץשאינח שלימת
לעני אמרינן שנכנסה רר׳ הושט ואעפ״י שאין הקופמ
יכולם לנקוכ וכדאמרינן גכי ככד שאני כשר חריאא
שהוא רך ומתוך כך חייש םניקכ אפי׳ כצד ק ו פ א
וזהו ט ע ם רש״י ז״ל או כ ט ע ם התוס׳ שמא
מסימפונות יצא חורה של מ ח ט וניקכ שני קרומי
הריאה מכחוץ וחזר ונכנס ה מ ח ט לפניס ואסנמצא
כריאת ויריעין זית דינו כרין מ ח ט ממש רכשלימח
ונופחין אותה ולא מ פ ק א זיקא כשי׳ וכחתוכח טרי׳
וכנ״ל ואם נמצא גריעין ת מ ר ח כשי׳ אפי׳ כחתוכמ
נמי כשי׳ דלמ׳ לרעת התום' דבשי׳ דאין דרך תמרת
לנקוכ ואמרי״ רכוראי דרך םמפו׳ כ א ח כשי׳ אלא
אפי׳ לרעת רש״י נימי יש להכשיר רשאנימחט דאמר׳
דמעי׳ ניקכח הוושט דדך חודה ואח״ךניקכת קרומי
הריאה שהם רכים דרך קופהמשא״ך כגריעיןתמרת
ט פ י יש לנו לומר שנכנסה דרך סמפון מלומר שניק׳
ושט וריאם וכ׳ םפר׳יח דיש לסמוך ע״ז להתיר א ף
למעשה ו ע ו ד דכלו׳׳ה רכיםפליגיעל רש״י ולרידהו
חרכד פשוט כרכתי׳ ו מ ע ת ת מ״ש הבה״ט וז״לוס״ת
,
סכז
שחיטה
אם נמצא כליאה גריעין זית וכ״ש חמרה כשי׳
וכחת״ו טרי׳ עכי׳ל מ״ש ובמתו״כ טרי' לא קאי
אגריעין של תמרח רק אשל זית יכחשו טרי׳ כמו
מ ח ט אכל כשל תמרח גס כמתוכ׳ כשי׳ וכמ״ש
שפר״ח א״נ לא רק חכח״ט ורו״ק ואם יש עלית
קו״ד א1י׳ שלימם טרי וכלא קו״ד נמי אם ניקכם
לחוץ טרי ולד׳ לסמססוכח״כ דקיי״ל אפי׳ניקכה
מ ע א ״ ע ראם לא נמצא קו״ר רכש׳ רשאני ריאה
שכיון שסמשקין מש פשי תמיד כל מ ס שבתוכם
נישוף יפס סקו״ר שמבפנים ו ג ס שיש מכחוץ מ ת מ ע י ׳
אדמימותו ולא מינכר משא"כ כ ח מ ס ס וכס״כ א״כ.
כריאם לא מנכר כולי חאיקו״ר כ ק מ מ נ ת י ה ומשו״ס׳
כלכמח ראזינן כיח ניקכ טרי׳ רילמא יש לח קי״ר
ולא מניכראכלככח״כ רלא שייך למימר חכי מכשיר
לח כ״כ חפר״ח וע״י כש״ךורו״ק
ומציגו למידין מ ח ט כריאח וכן גריננין זית וכיש
של תמרח •והיא שלימה וכרקנו חריאח ולא כצ״כ
כשי׳ אם אין קו״ד ואס יש קו׳יד או אם היא חתוכה
אפי׳ אין קו״ד כ מ ח ט וגריעין זית טרי׳ וכשל ת מ ר ח
כשי׳ לרעת חפר״ח ואפי׳ לרש״י ז״ל וככל חני אין
חילוק כין מ ח ט רקח ו מ ח ט ג ס ה לקופה לגיו או
לכר כין להכשיר כין לחטרי׳ וח״ט כנז״ל וכנמצא
כסימפון רכה רריאח כשי׳ אפי׳ חתוכה ו כ ד ע ת
רמ״א ו ר י ק :
ו ה מ ג ה ג מ ח ט כריאם אם נמצאת כצר ימין כורי
ג׳ אונות וחוררא ותאומם ואם כצר
שמאל כורקין ח א ו מ ח וגי אונות אם נמצאת קו׳ ד
טרי׳ואי״לכשי׳ ומ׳יש ואם לאו כשי׳ חיי׳ ע״י נפיחת
ולא כ צ ׳ כ ו כ ד ע ת ס פ ו ס ק י ס ודלא כ ר ע ת מע״חדס״ל
רעיקר היא קו״ד אלא םעיקר הוא כמש״ל וכן ת י א
ר ע ת חמנחגים אע1״י שסתמו רכריחם ורו׳יק
ולעינן גריעית !ית ושל ת מ ר ח נמי דינא כנ״ל ודו״ק
וכתכ הפר״ח אם נמצא מ ח ט כריאה שנימוח או
או שנשפכה כקיתון אעפ״י שהיא עולה כנזיחנד
טלי' שחרי ניקכ תסימפון ואין לו רכר שישתום עכ״ל
ובסמיפוגא רכה דריאח כ׳ ה מ נ ה ג וז״ל רכשיר
וכן כככד וכלכ טרי׳ ע נ ״ ל ומשתימות
לשונם נראה דאפי׳ כחתוכס נמיכשי׳ וכן אם ס י *
לפני א״צ כריקה וכן ד ע ת הפריח שכ׳וז״ל וכן עיקר
וא״כ אף שחכמ״ט כתכ שכ״ג ס״ל ררין ס מ פ ו נ א
שוה לדין הריאה דכשלימה כשי׳ ככריקח ובחתוכיד
טרי׳ עכ״ל אינו עיקר רח כ ר ע ת חפר״ח וכסתימת
לשון ס מ נ ס ג י ס כנ״ל וכפרט י כ כ ד שלימה סו״ל
כרואה חתוכת וכיון שמתיר כככד ח״נ כרואה ח ת ו כ מ
ועין כפי״ח סשי׳ לו׳ ודו״ק •י
,
,
,
י
אם
קבה
משכ ל לדוד
דיגי
א ם כמצא מ ח ט מוכחת ע ״ ג חריאמ של אוכמ ארוכמ
ו ע כ ה יש לחטרי' ממ״כ אם כא מבטן הרי
כיקכו ככי מעיים ואם כא דרך הריאה כקכו חריאח
.ופשי׳ דטרי׳ עכ״ל חכח״ט ז״ל וכן נראה ד ע ת
מפר״ח שכ׳ כסי׳ עי׳ל וז׳יל נמצא כריאה עצם רק
אחד א מ ך קצת מונח על סריאח מכחוץ ודכק לעורה
ברוחכח מ ס ת מ א אינו אלא מהצלעות ח כ ח מ ה וכל
שניפחין אוחה ולא כצכ׳ כשי׳ עכ״ל ט ע מ א משום
ד מ ס ת מ א איכר אלא מהצלעות ח כ ח מ ח וגו׳ וחיי׳
ככגון עצם דחליכן כעצם הצלעות אכל מ ח ט כודאי
טרי׳ וכמ״ש חכח״ט ודו״ק
^ ו ד כתכ הכחייט וז״ל אס יש סי כס כמקום חמח׳
דיכח כגון קו״ד וטרי׳ חרשר״ם עכ״ל לכאורה
נראה דחמסס וכח״כ כמי אם חיה ה מ ח ט תחוכ כו
ויש סי׳ ככגד ח מ ח ט מכחוץ רטרי׳ דחי״ל כקו״ד ־
דטרי׳ שחרי דין זח דאם יש קו״ד ע ל חריאח טרי׳
למריט אותו מרין מ ח ט שכמצא כגח״כ וכח״מ
כמ״ש חכ״• וכ״כ ש״ך וכ״ח ו1ר״ח וא״כ כי חיכי
דסי׳ כמקום קו״ד מציכן כר יאה ה״ן כימא כחמסס
:
וכה״כ ככ״ל :
אומנם מלשון מ מ כ מ ג כ מ נ מ ג י ח מ ס ם וכח״כ לא
מ ש מ ע כן וז״ל ואס לא ניקכ רק מצד א׳
והסי׳ כגר מ מ ח ט רינמ כרין קו׳יד אלא מסירין מסי׳
ורואין קו״ד עכי׳ל וטרם אדכר צ״ל שלשון ממכמג
ט״ס וצ״ל אין י־יכמ כדין קו׳׳ד אלא מסירין וגו׳ וא״כ
מ ח מ נ ח ג מ ש מ ע למפך מנ״ל דסי׳ לא מוי כקו״ר
ו ג ם מדכרי הפריח סי׳ מא׳ סקט׳׳ז וז״ל כתב בספר
ג״ץ דכל שכמצא מ ח ט תחוכ ככרס ו כ כ ג י אותו
מקום נמצאת סרכה ככרם תלינן לחומרא דודאי
חסי׳ כאת מ ח מ ת ה מ ח ט שניקכח ח^רס מ ע א ״ ע
אבל כנמצא קוץ או מ ח ט מונח כך ככרס-ואינו
תחוכ כו אעפיי שכס״כ נסרך לאיזח מקום אין
להטריף ע ״ כ ו י פ ת כתכעכ״ל מפר״ח ומזת מ ש מ ע
כ ד ע ת הבה ׳ט דס׳ הוי רינה כקו״ר ו א ״ כ ת י מ א ע ל
* מ נ ה ג חנז״ל מהיכן יצא לחם דין זח חיפך כל
ח א ח י ו נ י ס ז״ל •וראיתי למי׳ מסיש״א ניר״ו שגם
הוא חק׳ עלמים כמ״ש >
א ו מ נ ם הוא לא ח ט א רק דכרי מפרי׳ח חו״לולא
תביא דברי חכה״ט שסכאתי אני ולכסוף ח ע ל ח
חרב י׳יץ דאין למנהג זה סמך רק שהעיקר כ ד ע ת
תפר״ח אך חרבר צ״ע לומ׳ שהמנהגים אשריסדום
בעלי חריסיןחכמי סדור שלפניו לפני פני נעלם מ ה ם
רכרי חפר״ח חנ״ל ולכן נראה ל ע נ ״ י כרי להשוי
י ־ * ע ת ם ע ם ר ע ת פר״ח כשנאמר ד ח א י כ ׳ פר״ח דדין
מי׳ כקו״ד כשאר אכרים חיי׳ דוקס אם נסרך למקום
:
4
32
שחיטה
128
א ח י וכגוונח רחהג״ה דכנסרן ה ט י פ ש לבה״כ שכ'
רמ׳׳א רכודקין את ה כ י ס שבודאי יש שם קוץ ו ט י
ואהא העתיק חפי״ח לשון הרב ציץ דסי׳ כקו״ד
רחיי׳דוקא נ כ ס י ו למקום אחר דאז וראי סי׳ זו כאס
מחת כיקכ רניהי יקיי״ל דאין כ ו ע ס וסי׳ אלא כדיאה
משו רכשאר אכיי׳ איכה י ק התפשטות ליחה כ ע ל מ א
וכמ״ש ח י כ ש״ך כסי׳ מ״כ סק״ג יעיי״ש מ ״ מ כיון
ראיכא מ ח ט תחוכ מצי א ח י וסי׳ עליו ממקום
אחר אז דיכם כקו׳׳ד גם בשאי אביים ולא אמדי׳
התפשטות ליחס בעלמא היא אבל אם לא כ ס י ן
למקום א ח י י ק סי׳ תלויה בעלמא אפי׳ חפר״ח
מורה דאין א ו מ י י ס כיקב מ ע א ״ ע אלא חת!שטות
ליחה רעלמא וכרקיי״ל כן בשאר אברים וניחי
דבריאס אפי׳ סי׳ תלויה כנגד מקום ה מ ח ט רינה
כקי״ד וכרמשמע מלשון חכחייט סנ״ל מ״מ שאני
ריאס משום דחסי פוסלת כח משאין שאר אברים
וחשתה נאמר דמ״ש ה מ נ ה ג אין דינם כרין קו״ד
היי׳כנסרך לכר רהיי׳ סי׳ תלויה ע״ז אמר דמסירין
הסי׳ ומראין קו״ר אבל אם נסרך למקום אקר מידו
לספר״ה דרין סי׳ כקו״ר ומר אמר חרא ומר אמר
חרא ולפ״ג נלע״ר ד ו ד צ כ א ח ולקמן כדיני
מ ח ט שאר אברים נבאר זה באורך בסי׳ר עיי״ש •
והמנהיג רבריאח מ ס ר ך למקום אחר יש לבדוק
אחר קו״ד וכשאר האברים אין חילוק
דאין סי׳ ו כ ו ע ס רק כריחה טכ״ת תר״כ
,
דוד צבאח
מ ח ט הנמצא כלכ דינו נתכאר כטור סי׳
די?
מ׳ וחוא נ ו כ ע מתשוכת כנח״ג דדין זם
לא נמצא בתלמוי כמ״ש הכ״י כשם חרשכ״א וז״ל
חטו״ר לשון כח״ג מ ח ט חמשתכח ב ל כ ^ א ע ״ ג י ל א
ניקכ טרי׳ וח״מ כי משתכח כסימפונא דלבא לגיו
דלית לת רוכחח אחרינא למיפח וכי רישא לתיתאי
רכמח ראתא ניקובי מ נ ק ב וטרי׳ אבל קופא לתתאי
רלא עייל אל £לסימפו׳ רכא תלינן דלמא כ ח י י
דשעלח פלטי למ־ואחזוקי איסורה לא מתזיקנן רנפק'
מ ס ת ם וניקכ דוכתא אחרינא עכ״ל הטור • ובאמת
לשון כת״ג זה ק׳ דכריו ארכריו דמתיחלמ בתבדלא
אסירינן רק אי-משתכח כסמפוןשכפנים ו ג ם רישא
לתתאי דוק מינה ה א אי משתכח בסימפון ה ג מ ל
־אפי׳ רישאלתתאי כשי׳ וכן אי נמיבסימפוו שבפנים
ורישא וקופא לתתאי כשי׳ זה םכלל מעולם דבעינן
קרתי לריעותא ומסי׳ דכי לתתא כקופא וכסמפונא
י כ ת מ ש מ ע רלא מכשי' אלא כתרתי לטיכותא אכל
תרא לריעותא אתו' וזת תיפך דיוק דרישא כנז״ל
ומזמ מוכרח כרכ״י לפריש רכרי סכת׳יג לחד פ ל
מכי
129
דיני
משכיל לדוד
תכי דחי׳ מ״ש כסי׳ אכל קופא לתתאי דלא עייל 12א
.כמימפונא רכח צ״ל או לא עייל אלא כםמפונא
רכה והפי׳ אכל קופא לתתאי אעפ״י שנכנסת
כסמפון הפנימי כשי׳ דליכא למימר ככניסתח
,נקוכי נקוכ וכן אם עדיין םוא כסמפון הגדול כשי׳
ולא חייש׳ דילמא נפקא מ ח ת ס ונקבם מקום א ח מ י
״ דאחזוקי איסורה לא מחזיקנן לאו מלתא היא וחקש׳
ע״ז סרכ דכאן אמרי׳ דאס קופא לתתאי כשי׳
אפי׳ כסימפץ שמכפנים וגכי ריאה אמרי׳ קופא
לכר אסור משוס רחייש' שמא דרך הושט נכנס וניקכ
חדקין או הושט וא״כ ם״נ מו״ל לחטרי׳ דכוראי
דרך הושט נכנסמ ועלתה וניקבה כחודה ונכנסה
כסמפין ראי אמרי׳ דרך הסמםון כאח לא חיי׳
נוקכת כצר ח ע כ שלח א״ו דררך חושט כאח ונקבה
חושט או מרקין ותי׳ חרב כר״מ רחעיקר כגרסת
ח כ ח ג כך חיא אכל בקופא לתתאי אי לא עייל רק
כסימפונא רכח כשי׳ וגו׳ וא״כ מ ש מ ע דלעולם
ד ג ם כלכ אינו כשי׳ רק כקופא לכר ו ג ם נמצא
כסימפון רכח דתליני דרך סימפון אתי דכודאיל״מ
לאיכוני לבא כסימפוני אלא אם באמ כדרכי אכל
בקופא לגיו אעפ״י שנמצא מסמפו׳ רכמ טרי׳ רכל
כ מ מ דאתי נקכ וסוף מלכ לנקוכ ומו״ל כנקוכ
מחשתמ משא״ך גכי ככר ככ׳ימג כשי' ואין נקכ
מזיק כככד ע״כ ולפ״ז פליג על מרכ״י וס״ל רחרא
לריעותא אסור ע ר דאיכא תרתי לטיכיתא וכנז״ל
וסרב מחרי״ק ז״ל בשולחנו חטחור פסק רכבל
ענין אס נמצא מ ח ט כלכ כשי' ולא חילק בין קופא
לבר לקופאלגיוכמו שוןילק כח״חג וחכ׳יי ת מ ס ע ל
חרשכ״א שכ׳ סתם מ ח ט שנמצא בלב כשי' ו ת מ ח
עליו וז״ל ותמהני ע ל חרשכ׳׳א שכ׳ בספרו הקצר
מ ח ט שנמצא כלכ טרי׳ ולא חילק כין קופא לכר
לקופא לגיו ומאחד שחכיא כספרו ת א מ ך דכרי
כמ״ג למח לא פסק כמותו עכ״ל א״כ תמיתא זו
קזרמ ע ל מרכ״י כעצמו שלא חילק גם מוא כ ס ! ר ו
מקצר כין קופא לכר לקופא לגיד-כדחילק כספרו
מכ״י ואפ״ל רכש׳יע חזר כוי ממ״ש ככ״י וחשש
לתחמר כ ר ע ת חרשב״א דלא חילק וכו׳ ד ע ת כאד
מג״ו םק׳׳ו ופק״ז יעייש׳ ״ אינ י״ל דחש״ע מוק״ל
ק״ו מרכ כר״מ שתעתק׳ למעלמרלממאמרי׳דקופ׳
למתאי כשי׳ תא קופא לתתאי דגבי לכ קיי׳ קופא
ל כ י י־גכי ככד וכמו דאמרי׳ גבי ככר טרי׳ משום
נקבת מרקין מ״נ גכי לכ וא״כ אי אמרי׳ תכי ליכא
שום תכשיר גכי ל כ ד א ם רישא לתתאי טרי׳ משום לכ
ע^מו ואם קופא לתתאי טרי׳ משום נקיכת סדסין
וכנ״לוא״כ אין חילוק גכי לכ בין קופא לתתאי כין
שחיטה
סכט
רישא לתתאי לעולם טרי׳ וצדקו דכרי מרש״בא כזית
רלא חילק כחכי ממ״ט וגם סש״ע ס״ל כן וחזר
.ממ״ש כספרי מכ״י אכל רמ״א עסק ע ו ד עפ*י
.דרכי כר״מ ראם נמצא כסימ׳ חגרול ו ג ם קופא
לכר לצד חלל סרמממ ומיי׳ נמי קופא לשמאי דלכ
מרי זו כשי׳ רלחשש רקין מרי נמצא כסימ׳ רכא ואם
לנקיכת לכ עצמו ט ו ן דקופא לתתאי אין סופו
.לנקוכ וזמו שכיון כמג״מ כסי׳ מ׳ ס״ג וו״ל מימו
אם נמצא רק כסימ מגדול שכלכ וקופא לכר דמיי
לצד חלל מלכ אם ראש מ מ ח ט כגרעינן תמי־ס כשי׳
רתלינן שנכנס דרך מגרגרת לסימפון שכלכ ומאחר
שראשו למטמ אין מופו לנקוב ע״כ ו מ ע ת מ נתכארו
ד כריו מ״ש כמג״מ יכנז״ל אומנם יש לך לדעת
שמ״ש כסוף מלשין ומאחר שראשו למטמ ר״ל ק ו פ א
וקרי לח ראשו וכן מצאתי לחרא״ש דקרי לקופא
ראשו וחשתאי יוכנו דברי חג״ח כמ״ש כספרו
ד ״ ודו״ק :
ךמצינו למידין דלרעת חש׳יע מ ח ט שנמצא
כלכ אין חילוק כין קופא לכר
לקופא לגיו לעולם טרי׳ זולת אס נמצא כסמפונא
רכא וקו נ א לכ וקופא כגריעין של תמרח אזי כשי׳
וא״כ כמחטין דיד ,דכולתו דקים ככל ענין טרי׳
אפי׳ נמצא בס מ׳ רכא וכ״כ וכן חוא ר ע ת ם מ נ ח ג
וז״ל מ ח ט כככד טרי׳ כ י ן ק י פ א ל כ ר כין ק י פ א ל ג י ו
וכן כלכ וכטח־ל וכי׳ וכסמ-וןכתכוז״לנמצא מ ח ט
כסימן חריאה אייו ככר כשי׳ ואס כלכ טרי׳ עכ״ל
ו ט ע ם חילוק סי ין ריאס ללכ עיי״ל כקוכטריסר
מל ז ת כ ט ע א ורו״ק חיטיכ :
CT\D tHמנמצא כככד נ ת כ ז ר דינו כטי׳יי סי׳
:י״א י .ס ק ו מש״ע סי׳ מנ ל סי׳ וחיל<ן
בין ק ו פ א לכי צק פא לגיו אומנם שיים וני במר״א
כ מ ח ט גסת אי :ג י ק ז אין חילוק יטייי׳ ושיעור ג ס ת
י כגריעיני תמרח ע׳ נ וכיון רמחטין שלנו םם דקים
י ע ״ כ סתם מ מ.מ ..ו :רטרי׳ ו ה מ נ ה ג כתיב לעיל
ח ח מעשח שבציל דייק מצאו כחתיכת
)1כתכ
ככר לאחי־ ;:נ:אוחו וכשנוסי מ ח ט חתיכת
כ ת ת י כ מ א ח ת :.;.־! :מ rס נ נ ד ו ה מ ח ט סיס מאותן
מ ח ט י ן שחנשין משתמשים ס ס וחכל ע ל ראבךין
ולא משתבחין(:
מ ח ט נמ:ת בחצל חבחמם פסק םש״ע סי׳
דיז
נ" א י• ט• יי ׳.י בעוף בין בבםמם דחייש'
שמא כיקבאנזי־ ז ,;.rזית שניקכתן במשהו ע ״ כ
וכן ססכיס חי־":ת י ר :ו א ט אי .לנו אלא פס׳ן
ממ״ח ז״ל ע ־ ; • :׳ :ת;נהגיס״וז״ל ס מ נ ם ג מ ק ג ן
שנמצא בחלל מ•:שמ טרי׳ ע נ ״ ל ו ר ע ד ס א ד ק י י ״ )
,
כ
מ
קד
.
דיני
משכיל לדוד
כן דוקא כגון מחטין שלנו שםם דקים דאי אפשר
.לכדוק אחד ניקכ משמו אכל קנם וכיוצא כו כשי׳
<נ״י כדיי סאיכרים וכי׳פ תמי׳ח ז״ל ודו״ק ולענין
א ם ניקבמ ממרה ד ע דז״ל מ מ נ מ ג נקכם םמרס
ונסרן מקום םניקב םסרכת סותמת עכ״ל וכ׳ מ״ר
משרש״א ניר״ו וז״ל ולכאורם תמום םוא מםיכא
תיתי שאחר שניקכמ ממרס מסי׳ סותמת מרי תרכ״י
כ ׳ כסי׳ מ״א וז״ל ולפ״ז א:״ל א ע ״ ג דניקכ ם»רפם
טדי׳ שיין לממני ט ר פ ס ע ם ממקומות שאין ניקכ
פוסל כמם ולענין ריאמ שכסרכמ למם דכיון דאין
מניקכ פוסל כמם מחמת עצמן רק מפני שסוף
תכבד לינטל כל שנסתם ומעלמ ארוכמ תו ליכא
למיחש למדי דניטל מככדע׳יי כ ן עכ״ל םרי לםדיאר ט ע מ א רמתני סתימת תסי׳ מ ח מ ת דאין הניקכ
פוסל אכל אס מניקכ פוסל מ ח מ ת עצמו כגון מרמ
•לא ממניא ואפי" במאי ד ט ר פ ס עצמו איכא למימר
רוקא נסתם ו ח ע ל ס א מ כ ם כגון קרום וכיוצא ומיי'
דרקדיק מרב״י כלשונו ומעלמ א מ כ מ אכל בסי׳
בעצממ אי אפשר רלא ממני אפי׳ כטרפש דאין
פסולו מ ת מ ת עצמו וכ״ש במרמ רמפיסול מ ח מ ת
עצממ וגו׳ מכל מני נראח ד מ מ נ מ ג זת לאו דסמכא
מוא ולאו מר כר רכ אשי חתים עלימ עכ״ל ניר״ו
באמת שדברי הרכ י״ץ נכונים כ ט ע מ א אומנם מ״ש
ואפי׳ כטרפש עצמו איכא למימר דוקמ שמעלם
ארוכח אכל כסי׳ כעלמא וגו׳ לא ממניא וגו׳ ע ״ כ
אין זה מחוור לפקד׳ ד ח א מ ת סוא ד כ ט ר ע ר דאין
טרי׳ מ ח מ ת עצמו מ ח נ י סי* לסתום ד ע שחרי כ׳
הש״ע סי׳ מ״א וז״ל אכל אם נסרך כסי׳ לצלע כשי׳
וכ׳ ט״ז ופר״ח וז״ל ה ט ע ס כיון שאין פסולו מחמת
עצמומחניסי׳ ושאר מיני סתימת עכי׳לתרי לך למדי׳
דכטרפש עכ״פ מפורש יוציא דמחניא כיח סתימת
<זסי׳ שלא כ ד ע ת חרכ ניי״ו שרצה להחמיר כזה
דרכרי הש״ע ו:ר״ח וט״ז עומדיס לנגדו אחר
ממתי׳ ולכן נראמ עיקר דכטרפש עכ׳׳פ סרכמ ^
׳סותימת אמנם כמרס אין סי׳ סו״ת ו כ ד ע ת חדכ
־י״ץ ודלא כ מ נ ה ג מ ל ל א מ נ ם ' א פ ש ר למליץ ב ע ר
ה מ נ ה ג י ם חנ״ל כשנאמר דהא רב׳ י א ם נסרך מניקכ
היי׳ שנסרך לכבר לזה כתכו רסי' סיתימת ד״ל.
משום שנסרך.לכבד ור׳׳ל רמ׳׳ש חש״ע ואם הככד
םיתמח כשי׳ חיי׳ שנסתם הניקב ממש בכבר והיי׳
שנסרך מקום חניקכ ע ם חככר כרכוק גדול אזי ע״י
הכבר סותם נקיבת המרה אכל אם לא נשרך חניקכ
ע ם מ כ כ ר אין מככד סותם ולמדו זח ממ״שהרפר״ח
וז״ל סייס חרמכ״ם שאס לא נסתם מניק :אעפ״י
שהוא שמוך לכבד טרי׳ עכ׳׳ל וקיי״ל לר;״לדסתימת
430
שחיטה
הניקכ סוא ע״י סירכא וכיון ד ם מ ו ן לבבי כש^
דמוי כסתום והשתה צדקו דכרימם דחז״ל אמנכ4
אם אינו סמוך לככד אף אם נסרך מניקכ טרי׳
ואין סורכמ סותימת לברמ ו כ ד ע ת מר׳ ניר״ואמצם
דברימם כגוונמ אחרינא והיי׳ כמ״ש ורו״ק מיטיכ
ועיין כקונטריםנו זמ לקמן ברין מרמ ע ״ נ לעיל
כדין מ ח ט שנמצא כממסס וכמ״כ ואינו תחוכ רק
נמצא כחללו מעיקר כד»ת פשט ד ב ר ו רמ*א וכריוק
שפת״כ וט״ז ראם נמצאת קו״ד טרי׳ וכםתימח לשון
מ מ נ מ ג דלא חילק במכי ומימו נראם ראם נסרך
כנגד מ מ ח ט מכחוץ מווי׳ל ריעותא ובורקים אחר
קו״ד א ע ״ ג ר כ ׳ רמ״א דאי״ללכרוק עי׳ז מיי׳דליכא
ריעותא ותריעותא מיא אם נסרך וכנ״ל ודוי׳ק
מצעיר ד ו ד צ כ א ח תמו דיני ומנמגי מ ח ט
דיני ריאמ כם״ד א מ י ו כגמרא לממ נקרא שמח
ריאמ ש מיאיר ח את םעינים כן משי״ת יאיר ענינו
כרינימ אכי״ר:
דיני ה ו ו ר ד א
ממנחגים חסרמ מווררא כשי׳ ולענין אם
משלמת בצד ימין משלמת אכל אם נמצאת
בצר שמאל אינת משלימת לימין ואס חסרמ אוניז
כשמאל אפי׳ נמצאת מוורדא בשמאל אינמ משלימ׳
עכ״ל וכ׳ מרכ ממרש״א ניר״ו ע״ז וז״ל מ״ש אם
נמצאת בצד שמאל אינח משלימת לימין כן מדוקדק
מלשון חרכ״י שכ׳ עמ״ש חרמב״ם אם נמצאו ב׳
מימין וזאת חווררא ח״ז מותרת וכ׳ וז״ל ונ״ל
לטעמית אזיל לתכשיר כיתרת מצר פנים אלמלא
לצר פנים ודרי ראיני חרא מלתא עכ׳׳ל מרי לן
לחריא ררוקא אם נמצאת כימין םוא רמשלימת
לימין רומיא דימין ודרי ראוני דימין חרא מילתא
תיא אכל מ ק מ א דשמאל ע ם דרי ראוני רימין לאו
חרא מלתא םיא וכ״כ ער״ח בשם ס ר מ כ ״ ם ררוקא
בימין משלמת לימין אם חיא כצר ימין עכ״ל ניר׳׳ו
ול^נ״ד נראמ דאין זם דיוק מדברי סרכ״י שתרי
מרכ ס״ל ד ט ע ם מרמכ״ם כמ״ש מרכ״יג״כ
רמיי׳ משום ־ימקמא ודרי ראוני חרא מיא וכמו
שמיכיא^מרכיש״ךכש^ו כסי ט״ל סי׳ מ״כ וז״ל
כ׳ מב״י וחח״ח ומפרי6״א דטעםפלוגתארמרמכ״ם
וסייעתו אזלי לטעמייחו דמכש£־ יתירת מ ק מ א
אלמא ד מ ק מ א ודרי ראוני חרא מיא וכשרי׳ וסייעתו
וגו׳ עכיל שין מרי לן כחריא רחרכ כ״ח ומרב״י
כשטס אחת קיימי ב ט ע ם מרמבים ז״ל ואפ״ת
מצינו למב״ח דס״ל מוררא משלי׳ לימין אפי׳ נמצאת
,
כצר
י
משפל
1
לדור
כצר שמאל ו כ ן הביאו בשמו חרב פר״ח סם״ק ל״כ
וזיל כ׳ חר״ן ולענין אישלומי ד ע ת הגאונים דאי
חסר חרא א ו נ ה מימין.חורוא משלימת אבל לא
כשמאל משום דאין דרכה לעמוד בשמאל אבל בורר׳
םעומרת כשמאל כשי׳ דמשלימת שחסרון של אונה
של שמאל ואפי׳ חסרה חאונח מימין נראה שחוררא
שכשמאל משלמת החסרון לפי ט ע ם זח כיון דאין
דרכת לעמוד בשמאל חשבינן לי ת כאלו ע ו מ ד ת
כימין כמקום שררנת לעמוד ומשלימת חסרון
שבימין ורלא ככ״י עכ״ל ואין קיום לדבריו וכוי
עכיל פר״ח וא״כ לפי דכרי חרב נר״ו סיאן אפ״ל
והרי דרי ראוני ו מ ק מ א מרא חיא כמ״ש חרכ״י
ו ח כ ״ ח ו ח י א ן אמר חכ״ח דמקמא רש מאל תשלים
חסרון דרי ראוכי דימין רלאו חדא כינהווכחוכחתו
לסרכ״י אלא עכ׳יל דס׳׳ל להכ״ח כיון דאין דרכה
לעמוד כשמאל חשככין לת כ ע ו מ י ת כימין כמקומ׳
וכמו שכיאר הכיח וא״כ ה ן ט ע מ א גופיה יספיק
לדעת חרכ״י ומנ״ל לדקדק מדבריו חכ״ל שס״ל
סכרת ח כ״ח כמקום שאץ ראיה וכאמת לולי ר כר י
חכ״ח נראה רגם חרכי ס״ל כוותיח כסא אמנם
הכי׳ח שכתכ כסוף לשונו ורצאכחכ״י מ 1מ ע רס״ל
שחיכין חכ״ח דחר״י פליג עליו כחת רינא וא״כ
צריכי למודעי מהיכן למד כן מ י כ ר י הכ״י דם׳/
כן ע״כ נריאח לומד דחכי מ ש מ ע ממ׳ש הרכ״י וז״ל
לכאורה נראח דח״ס אם נמצאת ורדא כשמאל וח״ס
אונה מצד שמאל שהיא משלימת וחא י נ ק ט ו
חרמכ״ס צר ימין אורחא רמלתא נקטי ולאו דוקא
אלא שמאתם לחר״ן שכ הגאונים וםרמכים
דאי חסר אונה מימין ורדא משלימת אכל לא
כשמאל משום דאין דרכה ל ע מ ו ד .כשמאל ענ״ל
חרכ״י ומזח הלשון דייק חכ״ח רס״ל לחרכ״י ראין
ורדא דשמאל משלי לימין יאל״כ ל ה ק ס ״ ד י ס י ל
לחרכ׳׳י דור •א דשמאל משלי חסרון אונה דשמאל
אמאי דחיקא ליה לשנא רחרמכ״ם והרשכ״א רנקטי
צד ימין והוצרן לומר אורחא וגי׳ חוצ״ל הא רנקטו
צד ימין משום י ח ס מ נ ו יושלם כורדא כין חייתה
כימין כין כשמאל משא״ן כשמאל דוקא אם נמצאת
שם כשמאל אכל לא מ מ י ן אינה משלי לשמאל א״ו
דס״ל לחרכ״י ד א דצד חימי$מש$י •לו חוררא
חסרוני דוקא אס נמצא כימין ^כיל לא כשמאל ולכן
לחקס״ד דרצח לוה^" :דצד שמאל שוח לימ^ חוק״ל
אמאי נ ק ט טפי^צד ימין כיון דליכא שום חילוק
מ י ה ם וםוצרן לומר אורחא וגו׳וא״כ מ ש מ ע י־זס
אפי׳ למסקנת חכ״י עדיין סכרה זו מקויימת ושפיר
כ׳ חפ״ח ודלא כםרכ״י ו ד ו ״ ק :
1
,
ס
שחיטה
קד*-
^1ד נראמ לי והוא מעיקר דחי־קיו (/הוא ממ׳׳ש.
הב׳׳י וזי׳׳ל ורכינו ייוח״ם כ׳ אפי׳ לדברי
הגא״ו אם משר אונמ מצד שמאל אין חאונמ שבצד
ימין מצערי 1ת עכ״ל ונ׳׳ל שאם הייתם מוררמ
ע ו מ ד ת גצר ימץ לא אצנןרין ר׳ ריחם לאשמועינן
דאין מצטרי׳ לאוניה שבצי שמאל אלא ביקיימא
כצד שמאל ומכי קאמר אין מורדא שדרכת לעמוד
בצד ימין מצטריפיח ע מ מ י ם שאין דרכמ לעמוד
בשמאל וכמ״ש מר fעכי׳ל הכ׳׳י ומכי דייק חב״ח
מתב׳יי דאם איתא יס״ל דורדא דשמאל משלמת
ח ח מ ן אונא רימין א׳כ מאי ק״ל בדברי ר״י לומר
שאם תיתח וכו׳ לא אצטרין וכו׳ דילמא שעיר
אצטריך לים משוס דלא נ ט ע י לומר כשם שבצי ימין
יושלם חסרון כורדא כצי שמאל חס״נ צרשמאלחסרונו
יוש.ם כורדא שכצד ימין ולסכי קאמר ר׳ י מ ח ס
ד י ו ק א כצד ימין אמרי׳ סכי ולא כצד שמאל אכל
מנל״ל רכנמצאת כצר שמאל והחיסרון שס איכס
משלימת א״ו ס״ל להב׳׳י דדי״ז אפי׳ כצד ימין אין
מורדא דשמאל משלמה לו ולעיכך סו״ק לב״י רא״כ
מאי ק מ ל ר׳ י מ ח ם כצד שמאל אין וררא משלמת
לימין משלמת חסרונו ומלא אף כדימין מרין כן
אינמ משלמת וכ״ש כשמאל א״ו רע׳ רכ״י מוא כמיש
.הוא ז׳׳ל דחכל קאי אצר שמאל כין ורדא מנמצאת
כין ח ס מ ן אונה הכל היא כצר שמאל זהו ר ע ת הכיי
וא״כ אפי הנחת זו מוכח ר י ע ת חב׳יי ז״ל ה י פ ן
ר ע ת הב״ח כדברי חר״ן ו ל ה ט כ׳ חכ״ח ורלא כחב״י
ודו׳יק ומשתא יובנו דברי ממנהגים חנ״ל דס״ל
כמרב״י ורו״ק א״ו מ״ש הכ״חורלא כב׳יי קאין אדין
שכתב,הוא ד ג ם בשמאל ו י ד א םנמאת שם משלמת
החסרון שנמצא שם וע״ז כתכ ודלא ככ״י דכדכרי
,ב״ומכ״ל מ ש מ ע מכך מ ז ח וא״כ לפ״ז מדכרי חכ״י
אין הוכחה לצר ימין וכנ״ל ודו״ק מ ט י ב :
ה י ד ר א אם נשרכס ע״ס חמ״ח כסי׳ ט ' ל ס״ו
ענינותא דורדא לכל מקים שתטתרך
בריאה טרי׳ ואפי׳ לכית שלה ואפי׳ נולה נדכקית
כו ע״כ־ ו ט ע מ ו משוס דכולחו לגבי ורדא שלא
כ ס י י ן נינהו ולכך פסק !ר״ח ראם חסרה אונה
אחת מימין רקי״ל רמשלמת הורדא!אין לרון ולומר
רדין אונה יש לה ואינה נטריפט בכל מ ק ו ס
שתסי־ןהה שבוש׳ ס ו א א ל א דכיון ד ט ע מ א ד כ ו ל ח ו
לגכיורדאשנא כ ס י ק נינתו א״כ מ ת כ כ ן שחורדא
משלמת כמ.־ןים איכה וזח כרור עכ״ל פר״ק ןדכרי
ט ע ס הס ומת שפ1ק חמ״ח כרין זח רדוקה לכל
מקום שתש־ן טרי מוסכם הוא מכל הפוסקים
מרמכ״ם רש״י ותוס׳ רהרש׳׳כא וכ״עח וטו״ר וסר״ן
בשם
ימלב
דיני
משכיל ל ד ו ד
בשם הגאו׳ ודי ירוחם כשם הרא״ש ואקריחם נמשכו
כל האחרונים ז״ל וכ״ז מבואר כב״י ו א ׳ כ ים לתמוהמהיכן יצא למנהג לומר רפסקווז".ל וררא אם נסרכחלכיסה וכן לשומן צרי כ ולריאח ככ״מ טב״ב עכ״ל
ונראת דכתכו דכנסרכח לכיסח כשי׳ ככדיקס יצא
לסם זה ממ״ש חכ׳׳י וז״ל וכ׳ מחר״י ן׳ חכיי מ״ש
הטור וענינותא יוי־יא לכ״מ שחסרך טרי׳ א1׳ מ״ש
שתצטרך כריאח כין לגרגרת כין לחזה אסורה חיי׳
לדברי המחמירץ באומה הסרוכה לדופן אכל לרכרי
הי״א דמהני לח בדיקה סרוכח לאלו המקימות
נ מ י מהניא לח רדי׳ ול״ש לן בין א ע א לורדא
ה ס מ כ ה לגלית או לחזה לענינותא הסרוכה לכיסה
הכל כשי׳ ככרי׳ וכן חישכ כס׳׳ר יוסף ן׳ ישועה ז״ל
רריאה ה ס מ כ ה לגרגרת אי לשמנונית או לטרפש
׳ חלכ ודככד וכיוצא כחם כיון שאין חניקכ פוסל כחם
אם עולח מ פ י ח ה כשי' וח״ה וחוא ח ט ע ם לוידא
סםמוכה לכיסה שאם עולה מ פ י ח ה כשי׳ והעולה
שלכל מקום שתסרך הריאה ונוהגין להכשיר ככדי׳
ח״ס לורדא שנסרכח לאותם המקומות או לכיסה
.דמכשירים אותה ע״י כדי׳ וכ״כ מחר״ר י ו י ן׳
יחיא והפריז ע ל מדותיו מהר״י ן׳ חכיכ כנגד
המכשירין ככריקת הריאה ס ם מ כ ח לשומן חלכ
וכיוציא כו ופוסל כוררא ה ס מ כ ה לאותם המקומות
עצמן וכ׳ שעליו נאמר והכסיל בחושך הולך וגו׳
לפי מ נ ה ג שאלנוקי שמכשירין אומה ססרו׳ לדופן
כ ב ד י ק ה אכל לפי מ נ ם ג מ כ ישראל שאיסרים אותה
לגמרי כמו שאכתוכ בסי׳ זמ דכדי רכינו מם
<פשטן עכ״ל מכ״י מרי כתכאר מ ז מ רלמאן דמתיר
י י א מ תסרוכם לאותם ממקומות בבדי׳ מ״נ מתירץ
ורדא מנסר׳ למס או לכיס:ז ועפ״ז יכוא מנמגינו
בטוכ כיון דבדין ריאה מ ס מ כ מ ל א ח י מאלי ממקו׳
הכז׳ רחיי׳ לשומן וגו׳ מכשי׳ ככדי׳ וכמו שיתבאר
בט׳׳ר ח״נ מכשי' כרין חוררא בכדיקח אומנס צ׳יע
ט ע ם לזה אמאי מכשי' כורדא ו ה א כל גבי ד י י ה
של״כ נינחו וגבי של״כ לא מחניא בדיקם ת י ת
< ד ״ מ י ג כ י ו י ד א מכשי׳ ע״י כדיקמ ד ה א רקי״ל
ס ר כ א שלא כסר לא ממניא כדי׳ ם״מ אס נסרכמ
למקום שנטרף בניקב אבל אם נסרך ל#קום שאין
•נטרף בניקכ דומיא דריאם שנסרכם ליופן דיש
מכשי׳ ם״כ ם כ א כשי׳ ו ט ע ם חילוק שאם נסרך
למקום שאין םניקכפוסל דכשייככיי׳ לנסך למקים
שפוסל ככיקכ י א ס ו ר ם י
משום דכנשרך למקום שאין םניק׳-פוס!
אי כדקינן חריאמ ולא כצבצבס כשי' אע״ג
^ראין םרכם כלא ניקכ שאני אומר מאסל מאכרים
•נראה
n
423
שחיטה
שנסרכמ להם שאץ מניקכ פיסל כמן באם מסיי
ובשי׳ משא״כ אם נשרכמ למקום שניקבתן במשהו
ממ״נ טרי׳ משום דהאי אם נ ק ב או ח אי ניקה
טרי׳ ודבר זה מוזכר ביברי מר fהביאו חרפ״ק
בםל׳׳ז בס״ק לכ ולכן מהאי ט ע מ אס נ ס י כ ה למק׳
ה י י א ח טכ״כ משוס יציכא ח״ט יכתיכנא אלא
א י י כ ה טרי׳ משום י א י האי ניקכ או האי ניקב
וכמ״ש :
וחש ה א נתכאיו י כ י י המנהגים חמיוסיים על
אדני פז ויו״ק ועיין כקנטייהינו כדין
סי' תלויה ו מ כ ה כדו 1ן מ״ש כזה יותר :
דיני יתרת פ ס ק המחבר ד מ ק מ א מ ו ת י ת אם
היא כלא גומא ו מ ג כ א מותריחיבכומא ו ט ע ם
זמ ד מ ג כ א כלא ג ו מ א אםו׳ משום ד מ ת ח ב י ת
בצלעות וסופת לתתפרק ותנקיב מ י י א מ א כ ל כ ג ו מ ׳
וכשנופלץ תריאמ כל מיתית נופלת לתוך מ ג ו מ א
ושומ לכשר חריאמ דמיי׳ שאינמ ע ו ד פ ת מכשר
מריאמ אעפ״י שמיא קצרמ מ מ ט מ א כשי׳ דאז אין
סופח למתפרק דאז אין חוכך כ מ פ נ י חריאם
ואעפ״י שאינה נכנסת תיך ה ג ו מ א אלא כשמניחין
עליה היד מ ח ת כשי׳ ר ט ע מ א מאי כ י א י כ א שם
ג ו מ א כשי׳ משוס דיש לח מקים לנוח שם ואינו
חוכך כ רו פני הריאה ואינו עתיד לחת!רק א״כ כאן
הואל כשמניחץ עליה ח י י מ ח ת יורית לגומא ח״ה
כשיגיע כרופני ח כ ח מ ח יורי לגומא ואינו מתחכך
כ״כ כדרכי משש ו ה ב י א ו ה :ר ״ ח יעיי״ש :
א כ ל מ ק מ א א ם היא כלא ג ו מ א מותרת משום
דאיי׳ פצול שנתפצל מ ג ו ף מריאה ע ד שנאמר ס ו פ ת
להתפרק אלא אונה מ מ״ש מ י י דמיי ו ר י א תנמצאת
שם והוי רכיתא משא״כ א ס חייתה שם ג ו מ א אז
טרי׳ דאז נ ו ד ע דפיצול הוא מ ת פ צ ל מגוף מריאח
רכשנופחין הריאה חפצול נופל לגומא א״כ כיון
שנראמ שנתפצל מ ג ו ף מריאה אינו חזק וסופו
למתפרק וטרי׳ וכ״כ ש ׳כ וט״ז ופר״ח ורו״ק ו ד ע
דלא מקרי יתרית רק א ם מ י א כט״ר אחר שנפקוה
אכל אם מיא פחותא מ ט ״ ד אחר שנפחו מריאמ כשי׳
דשיעור מאונמ מיי' כט״ר וכמו שיתכאר ולכן א ם
הייתה פחיממ מ ט ״ ר כשי׳ ושיעור טייר כ׳ מפר׳יח
שם כס״ק י״ח וז״ל ושיעור ט״ר מסתכרא דהוי
כצפורין אגודל לםחמיר אכל לתקיל צריך כצפורן
של כ׳ גודלים עכ״ל ופי׳* דכריו ד א ם נמצאה יתרת
מ ג כ א ראמרין טרי׳ אם תיא כט״ד אזי משעירפן
לפומרא דשיעור חט״ר מיי' כשיעור צפוק של
אגודל אחר ולהקל חיי׳ א ה א דכתכ סש׳״ע אק*
מתאונות פחותת מ ע ל ם הרם אחר שנפחוט ט י י ׳ ע >
דמה
133
דעי
משכיל ל ד ו ד
דכזמ לא מקילין לומר דיש כח ט״ר כשי׳ מיינו ט״ד
דשיעור שני צפורן של כ׳ גורלים וחיי׳ לחקל כמ״ש
ו ר ע רלא אמרינן כן אלא כשאר אונות אכל כאונא
הסמוכה לגרגרת הנקראת רגל החמור אפי׳ימצת
ע ״ ג יתרת כט״ר ויותר כשי׳ מפני שדרכה ליפצל
מפני מ ח ק חחזה וכתכו הפוסקים וז״ל דיתרת
מ ג כ א כרגל החמור רלא .מכשירין רק כחציה של
מ ע ל ה וי חציה של מ ע ל ה אינו מיתר רק כחציו
ד כ כ ג י הקנה אכל לא החצי הב׳ שהוא לצר הריאה
ו ל ^ הא רמכשי' יתרת כדרי דאוני או מקמא
מ״מ כעינן שלא יחיו יותר אינות כשמאל
מבימין כגון ר' כשמאל וגי כימין אכל אם חם
שוים אפי׳ יחיו יותר מעשר אונות ככ' צדדים
כשי׳ כ״כ רמ״א וחפר ׳־ח כתכ וז״ל ואני רכל שכנר
ימין איכא תלתא אוני כדינו מ ח איכפת לן אם יהיו
יותר כצר שמאל ולא מקרי חליף אא״כ יש ח ס מ ן כצר
ימין או כצר שמאל וצר חאחד משלימו ועיי״ששסמך
עצמו מרכרי חרמכ׳׳ס וכתכ לכסוף ולפיכך המיקל
כזה לא הפסד עכ״ל וכן מדו׳׳ק מדברי מש׳׳ע
שכתכ או שמיו ב׳ מימין וג׳ משמאל טרי׳ ודוייק :
זד^ דנתי דקיי״ל ראס חסר אונת משזאל טרי׳
ואין הוררא משלימת כשמאל וכמ״ש ה מ נ ה ג לעיל
מ״מ נראה׳ ראם נמצאת יתרת מ ק מ א בשמאל ואין
לח תואר ודר רמשלימת וכשי׳ ורוקאוררא אינה
משלמת בשמאל משום דאין דרכח לעמוד בשמחצ
משא״ך יתרת מקמא וזה מכואר מ מ״ש הרפר״ח
סי׳ ל״ח ס״ק ל׳׳ג וז״ל אמ׳ש <מ״א ו א ס חסרה
אונה כימין אין חוררא מבלימת כ׳ ח״ל י ר א מ ראף
למאי דכתכ לעיל שכוחגץ־ לניכשיר י ה ר מ -יקיזא
מ״מ הכא כיון שחוררא משלימת כמקים אונה חו״ל
חסרה הוררא דטרי׳ לדירהואכל אם חסרה אונה
אחת ואיכא יתרת מקמא שאין לה תואר ורד אכס״ג
דמשלימת וכשי׳ אכל חש״ך כתכ ומיהו לדידן ככל
גיונא כשיר עכ״ל ונראה הא דחוצרך מפר״ח
לומר שאין לח תואר ורד היינו לרעת רמ״ארמטריף
ב ל ו ר מ ת ולכך כעינן שאין לח תואר ורד אכל
לרודן דמכשירינן ככחאי גואנא נראה אפי׳ אם
נמצאת סורדא בימין כמקומה וכשמאל נמצאת
ג״כ אונה אחת משמאל כעין תואר ורד נראת
דמשלימת ח ס מ ן האונה החסירה כשמאל ומכ״ש
'אין למתואר ורד וכמ״ש הפר״ח וזת ג״כ מ ט א ר
מתש״ע ס״ט וז״ל אס בצד אחד של תריאמ חסרמ
אונמ אחת אלא שבסוף מאומת שבאותו מצר מייתת
•שם כליטמ ג מ ל מ כמו אונמוגו׳ כשי׳ ועיין בפר״ח
בם ס״ק ל״ח ודו״ק :
!5לג
שחיטה
א מ נ ם יש לי להסתפק אם נמצאו ב׳ ודרוש כצד
ימין וחסרה אונה מצר ימין ראס אמרי׳
רוררא משלימת כימין וכמש״ל או ט מ א כיון דנמצאו
ב׳ וריות נדון אותם כדין כל היתרה כנטול דמי
וחו״ל חסרה חוררא ואינס משלימת לחסיד ראונח
רכאותו צר וזה באמת ספק אצלי ירוקה כת״ג
רנמצאו כולם כצד ימין אכל אם נמצאו כ׳ וררות
א כימין וא כשמאל וכצר שמאל חסרה אינה אחת
כראמ דורדא דנמצאת כצד שמאל משלימת החשמן
וכמ״ש ולא אמרינן כל היתר ונו׳ ד-יקא כששניהם
בצר ימין אמרינן כן ולא ככ׳ מקומות ולדעתי זח
מתורתו של ט״ז והביאו פר״ח ס״ק ל״ח וז״ל וכתב
בסט״ז שאף חו״ל צורת ורר אין כאן איסור יתרת
מ ק מ א ואין איסור ו ר מ ת אלא כששניהם בצד ימין
ע״כ ויפת כתכ וכ״ע תגתות מתרי״ו ועיקר עכ״ל
פר״ח חיי מכואר לסדיא רלא אסרינן כ׳ ו ר מ ת רק
כששניהם כצד ימין ולא שתי מקומות וא״כ כנדון רירן
כח״ג דנמצאת בצד שמאל כעין ו״י־א משלימת
ל ח ס מ ן חשמאל וכמ״ש א מ נ ם אם כ׳ ו ר מ ת בימין
וחסר אונה משם נראה דאינה• משלימת מחך ט ע מ א
רכל חיתיר כנטול דמי והו״ל חסרה וררא ואין שם
מ י שישלים לחסרון סאונה ראותו צד דימין ו מ ״ ק
ועיין לקמן דהכשרתי כדין זת ומילסא כ ט ע מ א
ודו״ק ח ט י כ ע ש ״ כ :
)א• נסרכח ס יתרת פסק ה מ ׳ ח סי׳ ע״ל ס׳״ו
יתרת לכל היכא רסריכא טרי׳ ע״כ ודין זח
הוא מש׳ אורחות חיים שחכיא הכ״י ושם כתכ יתרת
מ ק מ א ל כ ל היכא דסריכא טרי׳ ע ״ כ ו״כ שי׳ךע״ז
אבל ימרת כדרי דאוני דין אונה יש לם וכסדרן
כשי׳ וכ״כ פר״ח ולכן כתבו מ מ ח ג י ס וז״ל ויתרת
שנסרגה אם חיתרת היא מ ג כ א ו ג ו מ א תחתיה אי
היתרת כדרי דאוני רינה כדין אינה שנסרכה
רהייני מינה וכה אם אינה מקומות או תלויה כשי׳
ככ׳ ׳ולשימן ולחיט שכחזה צריכה כרי׳ והכלל
מעולה כרין אונת ממ״ש ואס תיתית מ ק מ א אם
נסרכה לשומן ולחוט שבחזה או לדופן האומח
.והאונה צרי׳ כייקת מים ואס נסרכח לריאה טכ״ב
;וברגל החמור כשי׳ ואם נסרכח חאומח ויש שם
מ כ ה כשי׳ ככ׳ עכ״ל ה מ נ ה ג ולדכרי מ מ נ ה ג י ם
מכלל חוא זח ריין יתרת מ ק מ א כרין וררא
וכמבואר מדכרי מ נ מ ג י וררא וכיתרח כדרי דאוני
א ו מ ג כ א וכגומא כדין אונס ממ*ש וסכרמ תמ״ין
ז׳יל מחמיר למטריף כיתרת מ ק מ א וכוררא ו ט ע מ ו
עיין כדיני וררא וכן מוא מ ט ע ם כיתרת מ ק מ א
ומ״ש כרגל תחמוד כשי׳ פי׳ יתרת מ ג כ א וכלו
,
,
גומא
הלד
דיני
משכיל רדוד
ג ו מ א דבשי׳ ברגל החמור כמ״ ת מ ׳ ח בסי' ל׳׳ו ס״ת
מ פ נ י שדרכו לפצל מפני דוחק חחזם אם נםרכת
למקום שיחיה כריאח כשי׳ דאין לח דין אונה ואפי׳
נסרכח לשומן וכיוצא אינה צריכה כ י י ק ת מים ויו״ק
דיני סדלן אם נמצא בריאה יחיינו שנמצא
מאונם כעין סרק כ׳ רמ״א מצטריף
להכשיר אכל לא להטריף יאין חוששין כסי־קין
להטריף ופי׳ חש״ן ופר״ח רח״ק רא״פ בריאה אחת
כגון אם יש בצד שמאל אונה אחת וג׳ סדקים
אמרינן דסדק א׳ מועיל להכשיר והאחרים אינם
כלום לחושכו חליף וטרי׳ וכתכ חפר״ח לפי מ״ש
למעלה דלא מקרי חליף כחכי אין צורן כזה ע״כ
ועיין בדיני יתרת כדרי דאוני מ״ש כשם ה1ר״ח
וםיא בינתו כמ״ש באן ודו״ק :
\ \2ר י א ה דלית לס חתוכי ראוני רטרי׳ ראם
נמצא *רק מ ע ר י ש בניהם כ ש י ע ו ר גנלס
ה ד ס כין בעיקרן כין כסופן וגו׳ כשי׳ כ״כ חמ״ח
כסי׳ חנ״ל ס״ח וכ׳ הפר״ח וז״ל דוקא כסדרן ע ו מ ר
כמקומו הראוי לחיות לו אכל שאר ס י ק י ס אינם
מועילים מהרי״ו עכ״ל ורוקא סרק כט״ר מועיל
ולא סגי כהיכר רסימפון או שאר רכריס הנאמרים
ברמ״א רק העיקר כדכרי חש״ע וכ״כ הפר״ח וז״ל
ואין לנו אלא פסק חש״ע ז״ל שאין להכשיר אלא
ע״י שיעור ט׳׳ר ולא סגי כהיכר סימפון או שאר
היכיים עכ״ל ומיהו יש להסתפק אם כשיעור זה
רט״ד כעינן שני צעורן של שני גודלים וכמ״ש
חפר״ח וכדיכחיכנא לעיל או ׳ ד י ל מ א ; •כנין ^למ;א ,
מקיל בהיכר כל דםו א״כ לא מחמיינןכולי האי אלא
כט״ד דהיינו כדי צפורן אגודל סגי ומיהי כ׳ הרב
בד״מ בסי׳ ל־־ה ם״ק י״א וז״ל כ״ה כדיקות של
מתרי״ו ושיעור ט׳יד י״א שהוא בצפורן אגודל של
אדם בינוני וי׳א שהוא כפרק אמצעי של אגודל
עכ׳יל ואני מצאתי קבלתי שאנו נוהגים להטריף
הכל דאין אנו כקיאין כשיעור ט ״ י עכ״ל חרב בד״מ
וא״כ נראה רלסרכ ד ״ מ אין להתיר כשיעור ט״ד
וניהי דילא י)י<ל ^וןתיס וכן הוא עצמו כחגסות
הש״ע ולא חיכיא סכרא זו מ״מ עכדינן לחומרא
רבעינן כ׳ צפורן אגודל כמיש הפר״ח לעיל ודו׳יק 3
דיני ס ר כ ו ת כתכ חרפ״ח כשם או״ח יזהר שלא
יפתח תטרפם יותר מדאי אלא כרי
כניסת ידו דאולי יש שס סי' וחותכת ושמעתי שמ״ר
^ ס ף ן׳ פלט ז ״ ל ל א ת י ת ח ו ת ן כ ט ר פ ס בסכין
לעולם אלא בצפורן מפני חשש זת עכ״ל ולא ראיתי
םעולס נזסרין בזם אלא שוחט םבקי וסבודק מ ו א
עצמו ק ו ר ע קטרפש או אדם אתר בעל ס ב ה מ ם
שהיסה
4H
ואינו נכון ו » כ ' פ יש ליזהר לשוחט שחוא מצמן
עצמו יפתח הטיפש ולא סקצכ כעל ס כ ס מ ס נ״ל
ןדו״ק :
כ ת כ ו המנהגים וז״ל ח מ ו ת י י ס גלי כ י י ק ת מ י ס
אם תייתח חסי' מחיתון לחיתון או מ ג כ
לגכ או לשפולי וזהו מינה וכה כשי׳ כ״כ עכ״לוכתב
מחר״שא ניר״ו וז״ל הגס דלס׳ חש*ע ט כ י כ ה מ נ ה ג
הוא כסברת רש״י וםכיאי שטו״ר כסי׳ ט״ל עכ״ל
ניר״ו ואני חדל מ ו ס י ן לומר י ג ס תרמכ״ם קאי
בשיטת רש״י וכמבואר בכיי יעי״ש וכיון שרש״י
וחרמכ״ם מסכימים לרעת א תסכימו ה מ נ ה ג י ם
ר ל ל י ע ת ס ו ט ע ם פלוגתס עיין בכ״י כאורן ח י ט כ
ו^וד כתב הרב מחרש״א ניר״ו ח״ל ולענין א ם
סייתס סרוכח מחיתון לחיתון ובדק׳ ונמצא
ניקכ לםכרת כ״ה כשי׳ ישתימא מעליא סיא כחלכ
טהור שסותם אלא שתרכ כ״י כתכ וז״ל ומיסו אם
אירעשנפחות ו מ פ ק א ז י ק א נ ״ ל דטרי׳ וכ״כ י מ ״ א
כסי׳ טייל ס״ד וכ׳ הפר״ח אע׳׳ג דלשיטת רש״י אין
סי׳ כלאניקכ ולכאורה ישלחקיל כ י כ ר לאו מילתא
היא רלעולס בעינן שיחיה סתום חניקכ ו ה א
דאמרינן ריאה שניקבה ודופן סותמה רכסי׳ ה א
אוקימנא והוא דסרין וסכין בבשרא ואין שם ניקב.,ז!
כלל הלאו הכי טרי׳ עכ״ל פר״ח עכ״ל ניר״ו ו ד ע ׳
שהטיר הביא מחלוקת אם כסדרן כ ע י כדיקה או לא
וכתב הרכ״ימשם ס מ ׳ ג ד ם פ ל ו ג ת א תליא כאם יש
סרכס כלא ניקב רלרכרי סאומריס אין סירכא כלא
ניקב פ ע י בדי׳ ולדברי'האומרים יש סי׳ בלא ניקב
לא בעיי ביי׳ וכתכ חכ״י ו מ ש מ ע מ ד ל י י ו י א פ י ׳
ל י ב ו י האומרים ר ל א ב ע י ברי׳ אם יש ניקב בפועל
טרי׳ ובעל םעיטור כתב מסתבר לן׳ ראע״ג דמיפקא *'
זיקא כשי'דסתימא מעליא בחלב טהור שסותם
וגו׳ וכ׳ חסמי׳ג שר״ת היה מכשיר כסדרןיכב׳ אף
ככתמת גוי והכי נקטינן ומיהו אם אירע ש מ ח ו ת
ומיפקא זיקא נ״ל דטרי׳ וכמו שכתכתי כשם ס מ ״ ג
עכ״ל סרב י מדבריו אלו מ ש מ ע רמאן ררעי כרי׳
ככםדרן הוא מאן דם״ל איןסירכם כלא ניקב ומאן
רס״ל כן הוא י פ ת רשי וכמכואר שם וא״כ מוכת
מכאן דלרש י הוא ד כ ע י כדי׳ כ כ ס ד י ן וע״ז כתב
הכ״י ו מ ש מ ע מדבריו ואפי׳ לרכרי האומרים רלא
בעי כדי׳אם יש שם ניקב כ פ ו ע ל טרי׳ מ ש מ ע דלמאן
דבעי בדיקה פשיטא ליה י א ם נמצא ניקב בפועל
טרי׳ ואיכ כיון יאמרינן י מ א ן י ב ע י ביי׳ הוא
ד ע ת רש׳י ים״ל אין סרכא בלא ניקב א״כפשיטא
ראם נמצא ניקכ כפועל טרי׳ רעי ז בדקיינן וכן ר ע ת
הכ״י דמ״ש ומיהו אס אירע שכפחוח ומיעקא ז*קא
,
טרי׳
135
מ ש פ ל לדוד
דיגי
טרי׳ כמ״ש כשש סמ״ג היינו למאן רלא כעי כרי׳
ולכן כחכ אם אירע וגוי אכל לרש״י דס״ל אין סירכא
ו ג ו והצריך כדיקח ככסדרן א״נ אס נמצא ניקכ
פשיטס ד ט י דאל״כ כדי׳ ל״ל וניסי דאית ליס לרש״י
אין סירכא כלא ניקכ חיינו משום רם״ל ככסדרן
כשי׳ דקרום סותם אכל אס נמצא אינו סתום טרי׳
רלכן מצריך כדי׳ כ כ ש ד ק וא״נ קשם טוכא לשון
חפר״ח שכתכ אע״ג דלשיטח יש״י אין סירכח כלא
ניקכ יש להקל כדכר וגו׳ ע״כ מ ר א ם מזח דלתוס׳
פשיטה ליח רטיי' י ־תר מ ר ע ת רש״י וזח אינו נראה
מרירי הסמ״ג והכ״י חנ״ל וי״ל כדוחק ורו״ק * גם
מ״ש ע ו ד חפר״חוחא דאמרינן ריאה שניקב וגו׳ ה א
אוחימנא וגו׳ ואין שס ניקככלל חלא׳׳ח טרי׳עכ״ל
לכאורה דבריו תמוהים דמיהיכא תיתי דכסריך
בכשרא ויש שם ניקכ רטרי׳ וחא לישנא רגמרא ע ו מ ד
לנגדו רקתני ריאה שניקבה וגו׳ גם סותר דברי
עצמו בסק״מ בסוף לשינו וז״ל כתב חכ״י בשם
מהריכ״ח כי יש חילוק בין ניקכס ודופן סותמס
לנסרכח לכד כי כניקכח והניקכ נראה כעין צריך
שתסיס ססי׳ מסתבכת לבשר וגו׳ ׳ואמנם בנסרכס .
לבר לפי דעתו כשי׳ וכו׳ עכ״ל מכל חני מבואר
רכםכיך ככישרא אפי׳ איכא ניקכ כפועל כשי׳ וזח
הפך רכריו חנ״ל ומיהו קושיא א׳ י י ל ד ה א ד ק א מ ר
םגמר׳ ריאה שניקבה ר״ל ם ת מ א ניקבה כיון
? ד י ש ^ ^ ם ר כ ם א ב ל לא נראה הניקב בעין ו ו ח נ ר א ח
דעתו ממ״ש כס״ק מ״כ כי בנקבה ר" ל שנראה הניקב
כעין וגו׳ נראח שדעתו לומר דחאי לישנא מ י ק כ ה ׳
יש לח כ'פירושים או ניקכחממשאו נסרכח והשתא
מתו׳ קושי׳ א׳ אכל .ק ו כ׳ צ״ע ותמהני מ ה ר ב
מחרש״א נירו שהעתיק לשון חפד״ח ולא חרגיש
במה שנתקשיתי ואולי נאמד שלערתו רכר פשוט
מ מ לענ״ד ד ב ר צ״ע :
:־ואלו ה ד ב ר י ם חצריכין בליקה ז״ל המנהגים
הייתה ס מ כ ח מ א ו מ ה לדופן ואין שס
מ כ ה או לשומן או לחזה או לטרפש וגו׳ כל חנז׳ כש״ע
סי׳ ט״ל ס״ז צריכין כריקת מים עכ״ל וכ׳ ע״ז הרב
מנ״ל וז״ל ו ח ג ס שחש ׳ע כתב דטךי׳ ככ׳ מן הדין
םנמ חרמכ״ס כפי״א טח״ש כתכ וז״ל ריאה שחעלחח
צמחים או שנמצאו סירכותדאלו החוטים כמו חוטים
סלוים מ מ נ ח ולריפן או לטרפש חוששין לח שמא
גיקכח וצריכה כרי׳ ומן הרין היה על חדרך תזת
שאם נמצאת הריאה שלויח כסי׳ כמין חוטין א ס מ ן
הא 6של הריאה לדו:ן או לטרפשאאו ללב שחותכין י,
את w״ ומוצאיף אותה ונופחין אותה אם בצבצה
מרי׳ ואיל הריסיא שלימה מכל מקום ומותדתוכתכ
,
,
י
ה
s
שחיטה
קד־ה
ה ר ב י כתכח מרשכ״א וגו׳ ה י י לך שהגם שחש״ע
כתב שכשאץ מ כ ה בדופן טכ״כ הנ,נםג שלנו
שמכשירין אותה ככדי׳ והוא הפך פ ס ק הש״ע מ״מ
נראה י מ נ ח ג שלנו מיושר ע״פ הדין וגו׳ עכ״ל חרכ
ניר״ו ויפה כתכ שהמליץ כ ע ד ה מ נ ה ג ו ט ע מ ו
נימוקיי ע מ ו ואני מוסיף שכן מ נ ה ג קאשטלייא וכמ ש
מכ״י יע״ש ואותם ה נ ו ה ג לאיסור אם נשרכה חאומא
או האונות לאיזה מקום שיהיה והיינו מ נ ה ג המיית
דל ראיתי בד״מ שחיביא בשם המרדכ״י וטי׳ א ו מ ה
הישע״ה ולדידן דנחיגנן ברברי מכשירין כבחי' סי׳
אומ״ה חקרוש״ח ורוייק עיין לקמן כקונטריסי זח
כדין סי׳ תלויה ומכה כדופן מ ת שהארכתי כ ז ה :
עוד Dצאתי כ' כספר המנהגים וז״ל אם נמצאת
סי׳ מחיתוך ע ר ו ג ה זו לחיתוך ע ר ו ג ת
זו או מחיתוך ע ר ו ג ה זו לקנה שכין הערוגות לדופן
לדידן רכסררן א״צ כרי׳ גם כזה א״צ כרי׳ וכשי׳כ״כ
עכ׳ל סמך לזה ממ״ש סרכט״ז כסי׳ טייל ס(.-י״ד
ח״ל ולענ״ד דאנשי קנדיא ס״ל כסדרן א׳יצ כרי׳
כדכרי סש׳׳ע ס״ד ע״כ הם מחליקים את ה ע ר ו ג ה
לקנח שכין הערוגות כסי׳ כסדרן ואין אוסרין אלא
בסי׳ מ ט ב לקנח או מ ג ב לגב עכ״ל עיין לקמן
כאורך מ״ש כזת כי ראיתי מ נ ה ג העיר איפכא ו ע ש
מילת׳ כ ט ע מ א :
ו ה ד ב ר י ם דטרי׳ כ״כ הס אלו סי׳ מאונח א*
לשלישית או מ ע ר ו ג ה זו לערוגה זו אר
שחסי׳ יוצאה מכ׳ כועית אלו טרי׳ כ״כ עכ״ל וכן
נמי יש כיתרת והורדא ועיין כדיני ו י ד א ויתרת
ומער ,גא לערוגה דטרי' חיי׳ מ ג ב ה של זו לגבה
של זו אכל מחיתוך לחיתוך הרי כבר נתבאר דכשי׳
ועיין לקמן והסי׳ אצליני ?]״מ עמ״ו ט כ ״ כ
רהיי׳ מ ע ר ו ג ה ל ע מ ג ח מראשו׳
ל״ג יתרת לכ״מ שתסרך טרי׳ עולה בנפיחה בועי
רסמיכי וססירכה יוצאת מ ה ם ורדא לכ״מ םחסרך
טרי׳ טכ״ב ר'ל טרי׳ כלא כדיקם כן שמעתי מ א ת
זובחי הזכח ה ר ״ א :
נ ס ר כ ה םאומח לדופן ויש שם מ כ ה או אונה
לדופן דהיי׳ למצד החזה אפי׳ כלי מ כ ה
כשי׳ כ״כ אמנם יש חילוק כין כ׳ דינים אלו ד כ א ו נ *
ו ס מ כ ה לדופן דוקח שחסי׳ יוצאה מ ג כ ה א ו נ ה
לדופן דאז חוי ה ג נ ה כ״כ אכל אם חסי׳ יוצאת
מ ח י ת ץ האונה אז משפולי לדופן צריכה בד״מ
ובאומס ו ס מ כ ה לדופן ויש שם מ כ ם אין חילוק כין
יצ$ה מ ג ב האומה או מבפנים או משיפולי ד ה א לא
הוי שם ט ע מ א משום ח ג נ ס אלא משוס דתלינן
דיעותא כדופן ולא כריאח וכ׳׳כ ספ״ח בשם חררב״ו
יק
יקיץ
משכיל לדוד
דיני
וכן פי׳ משמו הרכ מהרשי׳א ניר״ו ופשוט:
•קןד כ׳ הרכ ניר״ו וז״ל והא רסי׳ לדופן האומה
ויש שם מכה כשי׳ היקה כשסי׳ מ כ ה כמכה
או שחייתה מקפת ה מ כ ה דהיי׳ שחסירכה אינהכמקום המכח אלא חוצה לח ומקפת אותה סביב
ה ג ם שחסי' חוץ למכה כיון שמקפת אותה סביב
וראי שמחמת ה מ כ ה הייתה חסי׳ ואם הייתה ה מ כ ה
י באמצע חסי׳ וססי׳ מתפשטות לצרדין חוצה לח
מכל צד ו מ ה שכצרדין יש מ כ כשי׳ דזיל למכאליכא
דוכא וזיל לחכא ליכא מ כ א המכי״ט • ומרכ פר״ח
לא חסכים שכתכ שדין זה הוא של כ ע ״ ה שכתכ
דאזלינן בהר מ כ א וחידוש והכו דלא להוסיף ע ל ה
עכ״ל ניר״ו:
ו ד ^ ר ח א דמכשימן מ ס ר ך ג כ האונה לדופן כשי׳
חיינו שנסרכה לכשר שכין הצלעות דהיינו
מ כ חסי׳ כנגד הכשר ו מ י ע ו ט ה כנגד מעצם אבל
אם חרוכ כנגד .העצם א״נ מחצה ככשר ומחצה
כעצם טרי וכמו שיתבאר כס״ד כן ד ע ת הש״ע
אמנם מאת זוכחי הזבח שמעתי יש אומרים אפי׳
נסרך לעצם לכדו כשי׳ שאין עצם כלא כשר אלו
דכריהס ולא ירננחי מנ״ל ואם כרעת ר״ג שהיכיא
ח ט י ר אמנם ר״ג חחמיר ככרי׳ חיפך ד ע ת ם ועור
הכיא ד ע ת יתיראה נכר רש״י וחרמכ״ם והרא״ש
והטו״ר והרשכ״א וכ״י וכמה פוסקים א ח מ נ י ם
וקדמונים וצ״ע י
ו כ ת כ הפריח ר ע שדעת חמ״ח לפסוק רסני
כסריך דהיינו אפי׳ כחוטים לקים מאוד או
ארוכים ולא כעי סכיך עכ״ל וכתכ חכ״י כשם כ מ ה
פוסקים שאם ה ב ה מ ה שמנה ו ה ש מ נ ו נ י ת תולה מן
מחזמ ע ל מדופן זנסרך שם כשי' וסתס מצר החזה _
אינו מחזיק אלא ר׳ אצכעות בלכר אם לא שיתכאר
לעין שע־יין חוא מ ג י ־ האונח ולא כ נ ג ד מ א ו מ ה
המכי״ט י אס נסרכה האונה לעצם ויש שם מכה* ,
תלינן כ מ כ ה י־ומיא דהומא וכשי׳ ממחר־׳ר דוד ן׳
יחיא ועיקר ורלא כיש חילקים עכ״ל פר״ח:
,
ד ת ל ו י ה ואינה דכוקח לשום מקום פשק חרכ •
חמחכ׳׳ר ז״ל דבשי' בכ׳ ו ט ע מ ו לפי שאינה
אלא התפשטות ליחה ילא מ ח מ ת ניקכ וככ״י כ׳ בשם
תרמכ״ם דחאוצרין זח הפסד ג מ ל עושים ומאכדין
* מ ו נ ן של ישראל ומעולם לא נהגו זה לא בצרפת
ולא בספרד ולא במערב ושם כתב דאפי׳ לדברי
*אומרים אין סירבה כלא ניקל כשי לפי שחתי׳
מכאס מ ח מ ת ניקכ תיא נסרכת למקום םשמוך לס
,
34
שהיטה
136
לפי שדרך הניקכ יוצא המשקה ונעשמ חוט ע ב וחזק
ינשק־ למקום א ש ר י פ ג ע בו אכל סי׳ חלויח אינה
אלא התפשטות ליחה לחוד ולא מחליש ניקב ומיהו
הרמכ״ס כ׳ דנופחין הריאה וגו׳ אכל חרשב״א ב׳
ריש מתירין אותה כלא כרי׳ ולזה רעתי נוטה וגם
מ ר ״ ן כ שהמכה״ג פשוט לחתירה בב׳ואפ׳ לרכרי
האומרים איןסירכח כלא ניקכ •
א מ נ ם אסרי סי׳ תלויה אפי׳ ככרי׳ ניחוש רילמא
חייתה ס מ כ ח למקום אחר ונתפרקה ״ וי״ל
דאםאיתא רנתפרקח כאותה שעה הייתה •ניקכת
עכ״ל הרכ״י ״ ורוקא אס לא נמצאת ריעותא כדופן
אכל אם נמצאת מ כ ח כדופן תלינן דוראי ניתקת
משס וכי׳כ רמ״אסי' ט״ל ויש להכין ט ע ם לזחידמ״כ
מינח רניתקת משם אס מ צ ח לומר ראינה סיר
תלויה רק סי׳ ס מ כ ה מ״מ הא איכא מ כ ה כדופן
וסיכא דאיכא מ כ ה כדופן תלינן לתקל דססי׳ כאח
פן הדופן ולכאורא יש ל ו מ ר די״ל כיון דחיתתסרו,
לדופן וניתקה חיישנןעם נתיקתח ניק׳ הריאה וטרי׳
אע״ג ראיכא מ כ ה כ ר ת ן משום רכיון דמצינו למימר
רכיקב אי לית לן למיתלי כדופן וכ״ג ממ״ש מב״
סי׳ ט״ל אם נםרכם אומא לדופי ויש שם מ כ ה
ואיתרע ומצינו ניקכ כריאמ כמקום מ כ מ מ א רינוני
והביא שם מחלוק׳ חרמב״ם והראב״ד רלחרמב״ם אם
היתה מכה בדופן אפי׳ נמצא ניקב בריאה כשי׳
רתולין במכה ואומרים אחר שחי׳ ניקבה כשנת:רקת
מ ן ממכמ וחראב״ר ס״ל דטיעות הוא זה ראם
נמצא בו ניקב בפועל אין ,למכשיר כ מ כ מ בדופן
כאומר וב׳ הרכ"יולענין,חלכס יש לאיסור כמראכ״ד
עש״כ :
,
,
נסמינז מיחא דאףלהרמכ״סדס״ל אם נמצא נמי
ניקב בריאה דתולין במכה היינו מ ה ״ ט
רתולין לומר שאחר שחי׳ ניקבה כשנתפרקה ולא
מחי*ס אכל כנ״ר דמצינו מ כ ה בדופן וסי׳ תלויה
כריאח ואומרים מ ד א י ס מ כ ח לדופן חייתה אלא
שניחקח משם אם כן סיישינן די למא כשנתקח
מחיים כאותה שעח ניקכח הריאה ואין לה
שום בדי׳ דחייש׳ שמא ניקכה וקרום עלם מ ח מ ת
מ כ ה וטרי׳ זהו נראה לכאורה יטעם רמ״א • אבל
קשה רא״כ מ״ש כמנהגים וזי׳ל חי׳ תלויה ומכמ
בדופן פריכה כר׳׳מ עכ״ל לכאורה תמוה דמיהיכן
יצא להם מ נ ה ג זח והא ביון רחצרכתו בדי׳ ש״מ
רחיי׳ שמא ניקבת .ק י י { ת כשנתפרקח משה
רסי׳ ס מ כ ת תיא א״כ מ ת מועיל עור בר״מ אפי׳
תמצא שלימה ולא כצכצת תוול״ל דטרי׳ ד ש מ א נ מ ן
ו ע ל ה כו ק מ ס ונסתם ו ק מ ם שעלה כריאה מ&מ$
מכה
דיני
137
מ ש פ ל לדוד
מ כ ם אינו קרוס ואע״ג דלרירן אם נסרכח ריאה
לדופן כלי מ כ ה מכשירינן ככרי' מים כמ׳ש לעיל
חיינו ט ע מ א כמו שכאר חכ״י כשיטת חראכ״ר
חכיאח חטו־׳רורלריאהשנסרכח ל א ח י ממקומות
שאין הניקכ פוסל כסס כמו לחזה ולגרגרת ולשומן
מלב ולטרפש כזה כ׳ חראכ״דשדינם כ ס מ כ ה לדופן
שאם יש מ כ ת תלינן לתקל כמו שתולין בדופן
וחרמבי׳ם כ׳ שאין תולין אלא כמכמ ב מ פ ן ולא
כמקום אחר וכ״כ א״א חדא״ש ;״ל ררוקא כדופן
שהוא רחכ ולחותו מ מ כ ה נקלטת אליו.הריאה אכל
לא שאר איכרים ע״כ דכרי חטו׳יר וכ׳ ע״ז הרכ״י
ןז׳״ל וחרשכ״א כ׳ תחי׳ כי־כרי חראכי׳דואח״ך ויש
מ ג מ ל י אחרונים שחורו ררוקא כדופן ולא כשאר
מקומות וכ׳ מחר״ר-מד כ״י שכן מ נ ה ג לישכונו
ןכתוכ עוד שחרכה מקומות ממלכת קשטלייח
נוהגים אונה או אומא ח ס מ כ י ם לאלו המקומות
כ י ק י לה כפושי־ין ומכשירי לח וגו׳ והראשונים נתנו
ט ע ם ליכריהם שר״ת וחרז״ה פסקו כ י כ נחמייח
דכדיק לח כפושרי ומפרשי דרכ נחמייח אליכא מ כ ח
כדופן קאי וא׳׳כ כשנסדכם־ אומה' לדופן' אי איכא
מ כ ה כדופן כשי ככ׳ ואי ליכא מ כ ה כש ׳ ע״י כדי׳
מים ואמרו שאלו המקומות ו ח מ פ ן שוין חס וכמ״ש
הרשכ״א וחריין א״כ כשיש מ כ ה 3אלו המקומות
כשי׳ ככ׳ וכשאין מ כ ה כשי׳ ע״י כדיקח וזהו ד ע ת
ו ג ו ^ ו ד ע ^ ־ נ ם ש מ י ו חכמי קשטלייא מקילן כאלו
ססרכות מפני שהגוים כארצותס כרוכ זמנים חיו
מחמירים ע ״ ע ולא היו אוכלים שחי׳ישראליםכםמות
חטר פות חיו מפסידים דמיחים ואלו םיו
נוהגים כרעת המחמיר׳ ח י ח ,ה פ ת י גדול־כ^מונם"
של ישראל אכל כמקותות שהגוים אוכליכ שחי׳ ישראל
יש להחמיר כרעת חרמכ״ם וחרא ש ו מ נ ה ג מקומות
הרמכ׳ם וחרא״ש וחרשכ״א וכן מ נ ה ג העולם דלת
שאלנוקי׳ שנוהגים כאותם מקומות של קשטלייא
מפני ש ג ם ש ס מ כ תגויס אינם אוכלים משחי׳ ישי־!!
,
J
שחיטה
כמו שכתבתי ע ב א״מרכ י •
טצינו למידים מתורתו של הרכ״י בהא ־־אם
נסרכא ריאםילאואם מקומות דאיי״הניקכ
פוסל כחס כגון לגרגרת או לחוט שבחזמ רכיונא
תליא כמחלוקת רלהראכ״ר וסייעתו ס״ל ש־ינם
כדין אם לסרכח ל מ פ ן רויני ח נ י רמכה כשי' ככ׳
וכלי מ כ ס כשר ע״י כר״מ ה״נ דין ס מ כ xלאלי
המקומית ראם יש כמסוכם״ כשי׳ כלי .י׳ וילי
מ כ ת כשי׳ ע״י כדי׳ ״ וצסרמביים וסייע זו סיל י׳ ש
חילוק כניהים ד כ מ ! ן א •)רינן כמכה כשי׳ ב':יכ?\
מ כ ח כשי׳ ע״י כרי׳ אכל לאלי מקומות א י' •:מכת
הלז
טב״כ וכמש״ל כב״י עש׳׳כ ו ט ע ם המתירית ס מ ן
לאלו ממקומות כלי מ כ ה דכשיר ע״י כדי׳ וכן
לדו:ן כלי מ כ מ כתכ מיכ״י וזיל וכן פי׳ ממרר״כי
כשם ר״ת דמלכת׳ כרכ נחמיה רכייק למ כעושרי
ואע״ג thמצא ריעותא כדופן אעי״מ מימ כורקם־
ואי לא מפקה זיקא כשי׳ אע״ג רחעלת׳ צמחים ככל
שעמ תלינן כדופן לקולא אע״ג דליכא י י ע ו ת א
כדופן משתא אמרינן מכת מייתמ ונתרפית יפמ
ואין ניכר עכשיו ע כ ל י מרכ״י וא״כ נתכאר ד מ ל 1
* רנומגין למכשיר בבדיקמ לדופן כלי מ כ ה וכן לשאג
מקומות מוא מחד ט ע מ א דס ל כמדאכ״ד ו ט ע ם
מרכר כמ״ש מרכי׳י אפי׳ דופן ומ״ומ ומוא כ ט ע ם
ד ס מ ן לשאר מקומות רשוים מם כדינם וא״כ אי לא
מייתמ כמם מ כ מ אי לא מפקמ זיקא תלינן באותם
מקומות כאמ סירכמ דאמרינן מ כ מ מייתמ שס
ונתר 1ת ואינו ניכר שם ו כמכה תלינן להקל ככ׳
וא״כ ם מ נ ח ג שלנו רסי' תלויה ומכה כדופן דכרקינן
לה מאין יצא להם והא כיון שםצרכתי כרי׳ מ ש מ ע
דחייש׳ כמ׳׳ש רמ״א דניתקא משם ושמא נקכאא״כ
מ מ תועיל ע ו ר כרי׳ מים שמא ע ל מ כמ קרוס
ונסתם וטרי׳ כ ר ע ת ר מ ״ א לכן נראה דהעיקר ט ע ם
דש״ל לרמ׳א דטרי׳ כסי' תלויה ומכה כדופן מיינו
משוס רתא דקיי״ל מכם כדופן וסי׳ יוצא משם לריאה
כשי׳ ככ׳ היי׳ רוקא ד מ י הסי׳ כמכה אכל א ס
חוץ למכה ה א ה מ כ דסי׳ טרי׳ לדעת הש׳׳ערלית
כה כדיקת מיס וכן לדעת רמ״א ולכך כאן ראמרינן
ס מ כ ה חיי׳ לדופן אלא רניתקה משם א״כ לא
ידעינן א ס מימ הרוב ככמכמ אי לא ולכך מ ס 1יקס
אזלןנןלגזומרא וטרי׳'אמנם ל מ נ ח ג ט מסי״וכ׳ לדופן
כלי מכמיצשי׳^-בכדי^/״נמכא כסי׳ תלוימ ו מ כ ם
כדופן רני מי דאמרינן שמא לא מייתמ מ ס י ׳ ,ב מ פ
חמכמ מכשירינןלמ ע״י כרי׳ לאיהימ נ1א שאין שם
מ כ מ כלל כשי׳ עי־יי כדי׳ לדידן א כ נתבאר מנהג•
שלנו כטוכ תתלית למי.יתכרך:
#ור כיל דלרירן דמכשירן^כסמכת לאותן ממקומי
.ככך׳׳מ כ ד ע ת הראכ״ד ו מ נ ה ג שאלנוקי׳י
׳:וקשטלייא ו ח ט ע ס כמ״ש הרב" י דתלינן באותם /מ מ ק ו מ ו ת ו ל א ^ ח ^ ק ר .י ^ מ א״כ .אם ^ | ב א ו #
ממקומות מ י מ ו ס ר י א מ נ ס ר כ מ אליהם נראה1דכשי'
בב׳כ־־ין דופן והגם שחרב ש״ע מטייף כזה וכמ״ש
כ ס נ ׳ כ ו ז ״ ל ורוקה כשרוכס לדופן מכשי׳ ע ״ י מ כ ת
א:ל אס ס מ כ ה לשאר מקומות כמו לחזה או לגרגר׳
וגו א;י:פ׳ישיש כחס מ כ ה טרי׳ ו ל א מ ה נ י להכרי׳
עכ"; מש־ס דיש ע אזיל לשיטתיה דם״ל רכאותם
מ:ן :ל ואין בהם מ כ ס טרכיכ וכמבואר כס fוחד
:
נועמא
ק*ח
דיני
רדוד
משכי
ט מ מ א דחוא ס״ל כשיטת ה ר מ כ ׳ ס וחרא״ש וכמנמג
לישכונח כמש״ל אמל לדידן דמכשירין כאותן מקומי
•ככדי׳ וחיינו כשיטת הראכ״ר ה״ח והוא ח ט ע ם כיש
כסם מ כ ח כשי׳ ככ׳ לדופן ומעולם לא מצינו שום
שיטח שעשתה חיליק כין שני דינים אלו רק או
כחראכ״ד או כהרמכ״ם וכיון שאנו נוהגין כהר'א*״ד>
כאין כהם מ^ח ח״נ נחיגין כיש מ כ ה כהם ומי
שמחליק כניחיס ואומר דכאין כחם מנחכהראכ״1־
ויש כ ח ס מ כ ה כהרמכ״ם ומצריכין כדי׳ ע כ ״ פ ג א י ן
כחם מ כ ה קורא אני עליו והכסיל כחושך הולך
כדיאיתא כאלו טריפות על העושה כחימרי $ניהםו מ ע ו ל ם לא מצאתי כשום ספר של מנהגים כ״ין זה
דיש מ כ ה כאלו המקומות אם דינו כדופן רתלינן
כמכה או לא רק הדכרים סכ׳ מים ומנלע׳־ד ד ע ת
מדיוט כתכתי כ ע ת ע ד אשאל לנערי צדק וטכחי
מ ת א לראת מ נ ה ג ם בענין ז ח ו ד ו ״ ק :־ *
־במ״ך בגליון שוב שאלתי את פ ח טבחי מתא
ו א מ מ רמכח כאלו מ מ ק ו מ ו ת צירכח ברי׳
וכן נמצא כספר זיבח תודח ולא ידעתי ט ע ם לזה :
׳)מ^תה אלכה לי אל מגדולים מ ה שהמליך חרב
מחרש״א ניר״ו כ ע ד מנהגינו דכדקינן
יכל מ ה ש ח ט מ ף כם״ע כסי׳ ט״ל ס״ז הנ״ל וכתכתי
לעיל משמו <״ץ שהוא ח מ נ ח ג שאלוני״קי ז^תכתי
•לשונו לעיל חנה מ ה שהביא אותו מ נ ה ג שאלנגי״קי
א י נ ו ע נ י ן למנחגינו דשם קאי דוקא אם נסרכח
לדופן אכל נסרכח לאותם חמקו מות חזה וכיוצא
זח לא נתכאר כאותו מ נ ה ג שמביא סר כ י״ץ אלא
מ מ נ ה ג שאלונייקי שכיאמ זח הוא מ ה שהעתקתי
אני הצעיר וחרכ א ג כ חורפית לא כריר כ״כ ו מ ״ ק
חטיכ כי ק צ ת י הטיב •
כ ת כ הט״ז סי׳ ט״ל םקי״ד וז״ל ע ו ד כתכ רש׳׳ל
מ״כ כשם חמרד״כי שאס נסרכח כמקום ע ר ו ג ה זו
לגב ע ר ו ג ה אחרת דטרי׳ ותמהו עליו למאי כשכיחרפשוט הוא ונ׳יל למירק רוקא מ ג ג ע ר ו ג ה זו אכל
למען חימנח מחיתוך ע מ כ ם זו שכי׳ לפי ששם כ׳
* מ ע מ ג י ת כמיצר השררה ואינם מתפרקות וגם לא
לןשכינןלמ כמקום גליי ד ח א י כ י ן כ׳ ע מ ג י ת הן
ו ת ד ע דאל״ך מחיתוך ע מ ג ח זו לחימוך ע ר ו ג ת
אחרת דטרי׳ היל״ל עכ״ל ולענ״ד דג־נשי קנדיא ס׳׳ל A
כ כ ל ל ס ר ק א ץ כדי׳ כ מ ש ש״ע ת״ר ע״כ הם
מחזיקיס סי׳ מחיתוך ע מ ג ת לקנת שבין תערוגות
ג ס י ׳ כסדרן ואין אוסיין אלא כסי׳ מ ג ג לקנה או
מ ג ג ל ג ג ו נ ו ׳ עכיל חט״ז לעניינו מכל חנז׳ מרבדי
עתרש״ל וט״ז רכסי׳ מחיתוך ע ר ו ג מ זו לערוגת
אחרית וכן מחיתוך לקנה רכשי׳ ככ׳ ככסדרן וכן
י
4
שהיטה
438
מצאתי כמנסגים כתוכ וז״ל אס נמצאת סי׳ מחיתוך
ע מ ג ח זו לחתוך ע ר ו ג ת זו או מחיתוך לערוגת
לקנח שכין ח ע מ ג י ת לדידן רככסררן א״צ בדיקת גם
כזח א״צ כריקה עכ״ל ו ט ע ם מ נ ח ג זח מפורש יוצא
מדברי הרב ט״ז חנ״ל אמנם אני שמעתי מאת זוכחי־'
חזכח רגם כזה מצריכן כרי׳ דמחזיקים כ ־'ז לשלא
כסדרןובעי כרי׳ והיינו מ ע ר ו ג ה לקנה אכל מ ע ר ו ג ה
ל ע מ ג ח ! ט כ ' כ וכן נהגו וזח ודאי הפך מ נ ח ג
קנדייי׳אהנ״לחמנם במנהג׳ מנז׳ מ״כ כנ״ל וצ״ע :
דין טנרי וסי׳ יוצאה ממנו פסק רמ״א ס״ח סי/
ט״ל רכשי׳ וכתבו חפוס׳ ז״ל ומחם ט״זופר״ח י
דוקא אם סי׳ חיוצאח מן חטינרי היא תלויה דאז
כשי׳ ולא מקרי תרתי ריעותות כסי׳ ו כ ו ע ח רשאני
טנרי דאין עליו שם ליקותא כלל משא״ך כ ו ע ה וסי׳
אכל אם סי׳ חיוצאח מ ט ע ר י היא ס מ כ ת למקום
א ח י אז דינא <ך ראם נסרך שהסי׳ צריכה כריתת
מים אז טרי׳ ככ׳ כיון דצריך כריקה לצאת ירי חסי׳
ואין מקום ל י כ נ ס ח מ ח מחמת הטינרי כרי לידע אם
חסי׳ מבצבצת או לא טרי׳ דאין לח שום תיקון ורמי
לסי׳ ומקום אטום ונמצא ליחה כאטים רטרי׳ משום
דלא יצא ני ירי סי׳ וכמו שיחבאר כק״ד אבל אם סי׳
היוצאת מטינרי נסרכח למקום ^זאלצ כרי׳ כגון ל מ ע ן
חאונמ או מ כ ה לדופן אזי כשי׳ ככ׳ \כ״כ ממנהגי' ז״ל'
דין ה א ^ ו ם
נ ת ב א ר דינו כסי׳:ל״ו ס״ט וז״ל סריאח שנמצא
כה מקום אטום כל שהוא שאין ס מ ח
נכנס כו ואינו כצ 1לח מ פ י ח ה מכיאן סכין וקורעין
סמוך ממש למקום אטום אם נמצא כו ליחה מותרת
שמחמת הליחה לא נכנס שם ח מ ח ואם לא נמצא כו
ליתת נותנין עליו דוק או תבן או נוצה אם נתנדנד
כשי' שהרי נכנס בו מ מ ח ואם לאו טרי׳ עכ״ל וכתכ
רמ״א ולא מקרי אטום אלא כשמארהו רומח לבשר
חריאח אלא .שאינו עבלתבנפיחחאכל מראהו דומה
למוגלה אינו אלא טינרי וכשי׳ ככ׳ עכ״ל ומא דכ'^
חש״ע דנמצא כו ליחה כשי׳ כתב םפר״ח בשם מכ״י
כשם ח מ ק ״ ח ח״ס לרם עכור וכשר גרקכ ע ״ כ וכתכ
שייך וט״ו ומ״ט כנמצאת כו ליחח דכשי׳ שמחת סליחה
לאעלתמ כנפיחמוכחיי ח כ ח מ ח מיש אפשר שמליחמ
יוצאת ע ״ כ ו ם ט ע ם רכשלא נמצאת כו ליחת ולא
נתנדנד רטרי׳ יש ג׳ ט ע מ י ם והכיאם ספריית רש״י
כ׳ משום דמוי לקותא וסרמכ״ם כ׳ דסרי זו כנקוכמ
ותרשכ״א כתכ משום שאינמ יכולמ למכנים ממ,
ולהניף ע״כ ועמ׳׳ש תש׳׳ע וקורעין תקרום לכר
סמוך
?13
משפל
דיני
לדוד
סמוך ממ״ש למקום אטום כ׳ מפר״ח וזי׳ל חבל
דכר א׳ והמכוון שאין לחתוך כלל ממקום חאטוס
אולי םוא מ ט ו מ ט ם בתחילתו ולא כסופו וע״יחחתך
יצא הרוח ומכשירין ליה והיא טרי׳ אבל רש״יוחר״ן
כחכו שמניחין גרפא או רוקא ע ל האטום לאחר
שנקרע ע״כ וכן מוכח מחרמכ״ם וחטו״ר ואין לפרש
דבריהם שקורעים כל האטום רא״כ יצא מרוחע״י
חתך וחיכי מכשירין לח כחכי אלא נראין חרכרים
שקירעין קצת מן האטום ומניחין עליו גדפא או
דוקא אי בצכץ כשי׳ משום ראותו מקצת האטום
שנשאר שלים מגלת ע״ז שחתכנו שמסתמא הכל םוא
דכר א׳ אך למעשה יש להחמיר ואין לחתוך תקרום
שע״ג מקום האטום ואם איפשר לרחוק וליישב לשון
מנך פוסקים שמזכרתי ער״ז ורו״ק עכ״ל פר״ח
אמנם ט״ז שכיא משם ממרש״ל רסעיקר כרעת
מטור רקורעין מקום האטום ממש ולא כהכ״י כשם
בדיקות ולא כחרשכ״א יעייש״כ ״ ונראים חרכרים
כ ר ע ת ט״ז כשם מחרש״ל אחר שסטור מסכים לזח
ואם פשט דכרי רש״י וסר״ן מורים כן .יש לסקל ג ם
למעשה כךשקייעין מקום אטום ממש וכן ר ע ת
המנהגים כמ״ש מחרש'׳ל ויש לחם על מחשיסכוכו
ודו״ק :
1ל?1ניז סירכא ומקום אטום סרב פ " ח כסי׳ ט״ל
דעתו לחתריף וכן ד ע ת חכח״ט אמנם אני
שמעתי ממקצת חכמי העיר שחרב משנח למצן ז יל
ד ע ת ו לםכשיר אמנם אני לא זכיתי לספרי אמנם
מ ת שמצאתי כחוכ כמנהגים חוא זח ולענין סיי־כא
ומקום א מ ו ם אם תסירכא תלויה או מינה וכה א״ץ
לעשות רק דין האטום לכד וכי' כשחאטוס כ ג כ
מאונה לדופן או לדופן ח א ו מ א ויש מ כ ה כדופן אין
לעשות כי אם דין האטום אכל לדופן םאומא וכלי
מ כ מ או לשומן או לחזה וכל מקום שתחיה חסיד׳
צריכם כריקמ צכרמ גם כאן כשיוצאמ ממקום מאטו/
ונסרכת למקומות סנז׳ צריך לכרוק חסירכח ומאטום
וכך מיא מבדיקת מ מ ע ך פאטום אד,ה שישיר את
מסי׳ א ם ע ל מ כנפיחמ אז לא נשאר רק דין מסירכא
ותיינו שניתן מים אם כצכץ טריפם ואיל כשי׳ ואם
לא ע ל ם נותן מים אם כצכץ טריפת וא״ל כצכץקוריע
מאטום אס יש כו ליחח טריפת ואם אין כו ליחת
נותן עליו מ ק או תכן אם נתנדנד כשי׳ וא״ל טריפמ
עכ״ל ה מ נ ה ג י ם
ו ב ס פ ר אחר ככי׳^מ״ן וז׳׳ל ובמגמות למ״ר יוסף
ליכרישא מ״ך דכורקין סריאמ מ ק מ א כנגד
מ ק ו ם מאטום אם לא נמצא כו ליחמ טריפמ כלא״מ
משום מקום אטום ואם נמצא כו ליחמ מסירין איתמ
י
:
שחיטה
הד־״ט
וחותכין ה ס י ר נ א וסיתמים אותו הקרע של אטום
ואחייך כוזחין הריאה אס כצכצש טרי׳ מ ח מ ת תסירכא
ואם לא בצבצמ מותרת ומי שתוא בקי בבדיקה יש
לסמוך ע״ז עכ״ל ובאמת בדיקת ח״ר יוסף תנ״ל
תיא חמורה ביותר ואין בקיא ין בבריקתח והעיקר
כמ״ש בשם המנהגים ־ה נ״ל וכן נוחגין חאידנא
וכ׳ חרב מהרש״א ניר״ו על כדי׳ שידכא
עור י
ומקום אטום הנ״ל וז״ל ו ד ע רכריקת מקום אטום
וסי'שמקילין ע״י כריקה הוא הפך האחרונים שחרי
הפר״ח כתב כסי׳ ט״ל ס״ק כ״א וז״לומסתכרא לן
רסיר כמקום אטום לא ג ר ע מ כ ו ע ח ואין מקום
להכשירה עכ״ל ואץ לומר שלא כדקו מקום ס א ט ו ם
כמ׳׳ש כסי׳ ל״ו דת״ל דטרי׳ משום אטום עצמו א״ו
רכרקו האטום ואפ״מ כתכ ה:ר״ח דאין מקום
להכשירו ד ע כ ״ פ מידי תי־תי לריעותא לא נפיק ול״ד
לסיר׳ תלויה ונו׳ ונתב מכמ״ט סי' ל״ו ס״ט ס״ק
כ״ז אם נמצא סי׳ כמקים אטוס שהוא ג ר ו ע מסי׳
תלויה ו כ ו ע ה דאין לה בדיקס ממ״נ אם כצכץ א״כ
יש נקב בריאה ד ח א סיד' כשמבצכצת טרי' ואם אינו
מבצבץ א1י׳ יחים אטום וטריפה עכ״ל ע״י עכ״ל
ה כ ה יט ו ה ג ם שממ״נ שכ׳ אינו מוכרח כמבואר מ״מ
הרי כתכ אין לח כריקה ה י י לך שםאחמנים ס״ל
דאין מועיל ג ד י ן ה א״כ ח מ נ ח ג שלנו אין לו יסוד
מ מ א ח מ נ י ם להקל ימח גם אם נאמרשכריקת מקום
אטוס חיי שיקרע קצת ממקום אטים ממש ולא
הקרומות לכר א״כ הם תחיח הסיר׳ שם חיה לנו
לחיש שמא כמקים נקכ ניקכ ומ זחילה לח בצבצם
מש ס שהרוח אינו בח כי אס על הכשר ולא יוצא
חיץ לבשר שהרי מייני ט ע מ א שיש לקי־וע קצת
מ ה א ט ו ם ולא מ מ מחני שקורעין קרום לכדוא״כ
ניחוש שמא הקרום חיה נקוב א ח י שיש שם סירכא
והריח אינו כה כ״א על הבשר ילחכי לא בצבץ
מתחילה ואיכ אין לי כדיקה ו ח נ ה כ״ז אם נ א מ ד
שבדיקת סאטום הוי שיקרע קנת מהבשר כמ״ש
סרכ פי״ח סי׳ ל״ו כשםרש״י וסר״ןוםרמב״ם וחטו״ר
א מ נ ם אם באטום אין לקרוע כ׳ א קרוס לבר
יחיא חומרא יתירא לגבי אטום כמ״ש שין
ופריס א״כ כשיקרעו הקרום לכד ונתנרנר רוק או
תבן סרי ח י י ת מ ג י ע ע ד םקרום ומתחילת
בשיכדקגי ולא כצבץא״כיצא ידי ספקוכשייולפ״ז א ח י
ש ה מ נ ה ג להתיר במקום אטוס וסי׳ ע״י כריקה וה
צריכין להחמיר כסאטום שלא לקרוע כ״א בקרום
לכד ועכ׳׳ע אחד שסאחרונים כתכו סתם למחמיר
ה מ ח מ י ר ישא ברכה עכ״ל חרכ ניר״ו וכאמת א פ י
ששמעו למזכמי מ ע י ד שחרכ מש״ל הביא מ נ ה ג זמ
א״כ
ממ
משכיל לדוד
דיני
א״כ יש לו יסור גמור מםאחרוניס ואם זכיתי
לספרו א נ י מחזיק ענין זת מ ת שטען מהפר״ח
* כ ת כ שדעתו לםטריף אין משם דאית דהפר״ח
אזיל לטעמים דס׳יל סירכא ו כ ו ע ח טריפה ואין לח
שום תקנח לכן כתכ רלענין אטום וסירכא לא ג ר ע
משיר׳ וכועח וכו׳ אבל לדידן דמכשירין סירכא
ו כ ו ע ה כדלקמן כע״ח א״כ ח״נ יש לדון ולהכשיר
כאטום וסירכא יוצאה ממנו ומה שטען מהכח״ט
שגם הוא הסכימה רעתו להטריף ג ם משם אין ראייס
דמכח״ט גם ט ע מ ו משום דממ״נ טריפה והא נתכאר
דממ׳׳נשכתכ אינו מוכרח וכמ״ש ת ר כ ע צ מ ו ו מ ״ מ
כתב אין לח כדיקח אין מזח ראית דמ״ש חבח״ט
אין לה כריקה חיינו משום חך ממ׳ נ שכתב וכיון
שהפלנו ממ״נ חנ״ל נפל סכל והיסוד שלו והעיקר
כמ״ש חמנםגים וכן נוחגין חאידנא ובפרט כעירינו
יע׳׳אומ״מ מוכיכא-
עיר ואס נאוה חדש
דקורעין מקר •,ם
ליה למרב כמ״ש
לכד לחאמת אחו בזח וכנ״ל ורו״ק
ס י ר כ א חמתנתקת ע׳ י נפיחת כתכ בתשובת
מחר״ס אלשקר רטריפח וכתכ חש׳׳ך
רלמאן רמקיל כמיעוך ח״ה חכא וכן חכיא חרכ
ער״ח וצ״ע לדידן דלאי מקילין' כמיעוך אם נאמר
רטריפה ונראין הדרים דלדידן דטריפה דחר״ם
אלשקר עכ״ל איירי כמקום דאין מקילין מיעוך
וכנראה מרבדי הרב כש״ך וא״כה־ר רינארמחר״ם
:
אלשקר דטרי׳ נ״ל ורוי׳ק •״
0י ר כ א שהיא תלויה בשיפולי אימא ולמטת חיחח
סירכא ע כ מ וככפתור תלויה כח וחיה
נראמ לעין שתיא לעין שהיא כעין מוגלא זח חיח
מעש׳ וחזשיבה שאין ז ת ט ע ה כשיפולי אומא אלא יש
לחוש שמא טי׳ היא ומחמת נקכ כאח וסירכא חלולה
ולידת הריאה יוצאה דרך נקכ לתוך הסיר׳ ולכן נ״ל
*צריך חריאח כריקה לראות הס עולה הסיר׳ מ פ י ח ה
אז וראי סישכא חלולה חיא והריאה נקוכח ואיל
דלדול כעלמא הוא וכ׳ ז הייני כסיר׳ רקם אכל
<ןיר' ע ב מ £מרגנן כל הסיר׳ נתמלאת מוגלא ונקכי
ה» יאח נ ס י ז מ י ם י ו ל מ כ י ־ ' איצליועילח בנפמזח חריף
כשם תקון הזבח וניאץ דבריו וכן ר*גת משייך בספר
בקורות הכסף ויצא כט״ז שכ׳ בריש סימן ט״ל שיש
לו רי י בועה בשיפולי עב״ל הפר״ח:
שנמצא בריאח במקום דאיץ בדי כגון
מ ח י ז ך אונא לחית ך אומאויצאס סירכא תלוימ
וזהו סנקרא סיר׳ כפ לח כשי׳ כיב רמ א בסימן ט״ל
סס״ר ודין זח ה א מחרים מס 1ר ר׳ ירוחם שחעותק
,מ ס פ ר ח א ש כ ו ' וכתב שם חר״ס ואם נשרכה זו
•ירכא
י
,
35
146
שהיטה
תסירכא תלויה באונא או כאומא אותם חמרוכקים
בסי כנ״ל כשי׳ ולא אמרינן ררילמא סי׳ זו יצאת
מ ה א ו מ ה וראשה סב׳ נסרך לאונה דחול׳לספק.
ספיקא ספק מחמת הריאה ספק מ ח מ ת הריבוק
ואם תמצא לומר מחמת תריאם שמא בא ראשם תא׳
כמקום שנסרכה אליו ראשה חב ולזם דעתי נוטס
ע״כ ״ וכתכ חפר״ח דחריק״ש כתכ דלמטריפין מגב.
לגכ או מחיתוך לגכ אף זי טריפה וכן םסכים חפר״ח
יעייש״ב • ולדידן כלא״מ ד מ כ ש י מ ן מ ג ב לחיתוך כלי
כריקת דכרי םרכ״י פשוטים ס ם ״ אמנם כתכ עור.
ו פ ר ״ ח מ ש ם ח ר כ מחריכ״ל דנוחג להטריף וכתב.
דאפי׳ אס בחיתוך עצמו נאחזת ככ ראשיה שיש
לסטרי׳ לסירכא זו ושאני תיכא דנאחזת מחיתוך
לחיתוך דכשירם משום שהסירכא מקדכ החיתוך
לחיתוך וסותם משא" כ הכא וחכי נקטינן עכ׳יל פר״ח
י ולדיין כשר נכל גוונא וכדעת חכ״י ורו״ק :
,
,
,
^ ו ד כתכ הפר ח ואם ראשררה־נ׳ן של סירכא זו
סרוכא לדופן שכנגד האונות אף אם נוטת יותר
לצר האימא כיון שחאו׳ ושחאומא מדוכקות יפה
וסירכא זו יוצאה מכין הדיבוק כלפי הדופן כשי׳
משום דתוי רבותא שאינה יוצאה מ ה א ו מ ה ע צ מ ה
וכמ״ש ככ״י משם חר״ר דוראן וםדופין מגין שפיר
ככה׳׳ג כיון שתסירכא כנגדו ממש ולד כלל לסיר'
היוצאת מחי׳ אונא לדופן דטרי׳ דשאני חתם שאין
חרופין יכול לחגין הנקב שכחיתוך .משא ׳כ חכא
עכ״ל ויפה כתכ אמנם מ״ש ולד׳ לסירכא חיוצאח
מחיתוך אונה לדופן רטרי׳ חיינו לשיטתם רס״ל
כמ״ש אמנם לרירן כשי׳ ע״י כריקה המבואר
כמנהגים ורו״ק :
ס י ר כ א הנמצאת כ י י א ח דלית לה חיתוכי דאוני
אלא מ ע ט למטה כט׳יר דכשי׳ אם נמצאת
חשיינא כאותו שטא סשלים ממקום למקום מ ג ב
אל גכ כתכ הפריח וז״ל טרי׳ כיון דהוי מקים
הרגיל לחיות לח חתוכי א ע ״ ג רזו אין לח כאלו
אית לח ואם כריר לן שהוא מ ג כ ל ג כ טרי׳ ״ וכתכ
הפריח ומורינא ליס כסתם משום שעל תרוכ חני
אוני נינחו אלא דסריכן כסדרן אכל אימוכחא
מילתא דכי ייתן כך ולא ס ר י ק ככסנררן מסתכרא
ודאי להכשיר למאן דמכשיר סירכח מינה וכח אלא
שאני מן המטריפים סו׳ מינה וכה וכדלקמן ס״ק
י״ג ע כ ׳ל הפר״ח ולמ״נ לדידן רמגכ לגב א״צ כרי׳
ג״ז א״צ כרי׳ אלא נראה נפ״מ לדידן אם נסרכח
מ״א ל״ג דטרי׳ אי לא מוכחת מילתת דםכי רכיתא
וכמ״ש תפ״ח ורו׳׳ק נ״ל:
סי׳
דיני
141
משכי
,
לדוד
סמא
שחיטה
כמג״מ וכסי׳ ל״ז ס״כ פסק חמ״ח דטי־י׳ ודין זמ
כי־ תלויה
נ ו כ ע מ ס י א כ ״ ד ורוק״ח ומפורש ככ י סי׳ ל״ז וז״ל
ש ע ו ל ה כגפיחמ כ׳רמ״א כסי׳ ט״ל ס״ט כמגמ
מצאתי כתוכ כשם חראכ״ר שאם סי׳ תלוים יוצאמ
טרי׳ וכ׳ הפר׳׳ח ט ע מ א רמילתא משום
מ מ כ ו ע ה אסורמ ואפי׳ כאונה לא אמרינן דרופן
מ ד א י ניקכח הריאה ולכן נכנם הרוח אל תוך
מכין עליה ואינו יורע מ ע ם הרכר רלא יהא אלא
חסי׳ ועולה ועיין לעיל כרין סי׳ תלויה וכח
ניקבה הא אמרינן ריאה שניקבה ודופן סותמתה
ככפתור וגוי וק״ל וכ״כ המנהגים י•
כשי׳ וחרוק״ח כ' כל מקום שיש סירבה בבועה
פסק
עצמה
ס י ׳ ממקום לזקוס כאונח א ו כאומא
טרי׳ ואפשר שלא כמקום רכיתא קאמר עכילוככ״מ
המיית כסי׳ טייל ם״ט דרינה כדין סי׳ תלויה
שלו כתכ ח״ל צריך להעכיר הקולמוס ואיני י ו ד ע
ע׳ כ וכיאר חכ״י ל״מ לדברי האומרים יש סירכא
ט ע ם לדכר רלא יהא אלא ניקבה וצ״ל שהרי אמרו
כלא ניקכ אלא רחוששין שמא תתפרק דכחא ליכא
י י א ח שניקכת ודופן ס והמתה כשי׳ ואמרינן והוא
למיחש שכיון ש״כ ר א ש י ה כמקום א׳ אינם עשוים
רסכיך ככשרא והאי לא סייך ולא ס ד י ן :הילכך
כלא
להתפרק אלא אפי׳ לדכרי האומרים אין סי׳
איכא למיחש שהבועה מ ע י ד ה עליה שניקכ עכ״ל
ניקכ אין לומר כיון שנסרכח אינה מתפשטות ליחת
ו כ ת כ ה!ר״ח כסי׳ ט״ל כסכ״א וז״ל ומהריכ״ל
חי יאה רק סי׳ ממש ואיכא ניקכ ואין לו מגין
כ׳ נהוג ע ל מ א רלא כהראכ״ר והיי׳ משים
דקורם שעלח מ ח מ ת מ כ ח אינו כלום וטרי׳ אלא
דלא חשבינן לסי׳ תלויה ר ק ר י ר בעלמא ולפ״ז
אמרינן דכשי׳ י ה ט ע ם שאלו הייתה סי'חזקה הייתה
אפי׳ דחויא ס י ' ת ל ו י ה כ ; ו ע ת נגד מקים הרחב
נדכקת כאונח אחרת וכיון שאינה נדכקת אלא
אין לאסור ואם הסי׳ אינה תלויה והיא יוצאה
התפשטות
באונה עצמה הא ודאי אינה סי׳ חזקה 12א
מ ה כ ו ע ח כפי׳ הנשמע יש חילוק כין מ נ ה ג
ליחה ולא כא מ ח מ ת נ י ק ב וסי' זו נקראת בץ
קושנטי״נא למנהג גאלנוק״י יאס כאומה הי׳ ססי׳
הטבחים סי * מינה וכה וכ׳ חרב כד״מ וז״ל וכ׳
יוצאה מ ה ב ו ע ה ונאחזת כדופן שכנגרח קושטנטינ״א
מחר״ א פיא״ק וה״מ כשהסי׳ אינה קצרה מבשר
שאין עושץ נפיחה טרי׳ דתא אפיי בלא בועה טרי׳
האונה או ה א ו מ ה שמתחילת הסי׳ ער סופה
וכשאלוניק״י נופחין הריאה ומשתדלין למטלות כשר
כשנופחץ אותת אכל אם חסי׳ קצרה יוחד מ ב ש ה
ע ל ה כ ו ע ח ואם עלא כשר עליה אז משימין אותו
•סגזיאמ<ע^שאםנופחין א ו ת ת מ ק מ י ט כשר שתחתיה
המקום של חריהמ בכלי מיס ואס לא כצכץ סמים
אז חסי׳ סופה לינזק שהבהמה בחייה ריאה שלם
מכשירין אותה עכ״ל ומהרשר״ם כסי׳ ל״ז ג״כ
נפוחת כיותר וטרי׳ כן שמעתי ענ״ל יצ״ע ד מ ח
שכשאלוני״קי נהגו להקל ח:ך דעת הראכי׳ר עור
בכך שסופה לינתק ד ט ע מ א מאי סי' תלייה כש׳׳
כתכ שמכשירין כשיש מ כ ה כדופן אפיי יש ב ו ע ה .
דאמרינן לאו סי׳ גמורה היא וכיון שהיא כסרכח
כריאח והסי׳ ג כ ו ע ח כי אומרים ה כ ו ע ח מצד
לכשר אותס אונה עצמם מכשרינן דלאו סי׳ היא
ע צ מ ה אינה אוסרת אלא מ ח מ ת הסי׳ והשי׳ אינה
אלא דלדול וא״נ א :,ששו1ה לינתק מ ה בכך מ״מ
כאת רק מםדו1ן א״כ ככל ענין כשי׳ וכ׳ ע״ז
אינח אלא דלדול ומ״מ נראחלי כדברי חרב ולא
ששומר נפשו ירחק מ ה ם ילדידי מסתכרא דאף
מ ט ע מ י ה אלא הואיל שחסי׳ מ ק מ י ט כשר שתחתיה
כסי׳ שאינה תלויה כיון דיוצאח מ ה ר ו ע ה ט! יפה
א״כ אין חריאח יכולח לעלות מ פ י ח ה ולכן טרי׳
ררופן איני מגין אלא על גוף מריאם ע צ מ ה אכל
דחוי כאטוס כריאח דטרי׳ כנ״ל עכ״ל חרכ כר״מ
לא על מ כ ו ע מ מכולטית ומכי מוכח ברברי סריק״ש
וכן
וחרכ כשייך יסד ט פ ס חר״א מפר״אג יעי׳־ש
* שכ׳ שסי׳ מיוצאה מ ה כ ו ע מ מ ח י לחי׳ טרי׳ משום
מפר״ח ל א מ ע ת י ק רק יטעם מנ״ל ופשוט אמנם -רלאו מקום רכיתה כי מפני ה ג ו ע ה א י אפשר
רמ׳׳א כשי׳ מכ״ל כ׳ ח״ל ודוקא שאין מסי׳ קצרה
לשככ זו ע ל ^ ׳ כ מ י ששוככות שמסי׳ לבד או ניקב
מכשר תריאת כמניפחין אותמ אכל אם מיא קצרמ
וכ״כ חריק״ח עכ״ל מרכריו מוכח כסדיא'שסבור
ע ד שמכשר שמחתים מ ק מ י ט ואינו עולת כנפיחמ
כמ״ש שחרי חיתוכי דאוני ומצר מחזמ שקולין םם
היטב כשאר מריאמ טרי׳ ופשוט וכן כתכו מ מ נ מ ג ׳
וכמ׳׳ש ממריכ׳יל ומכי נקטינן עכ״ל מפר״ח ומדכריו
כנ״ל ומיסו מוסיף לומר^יכרגל מחמור כשי׳
מ ש מ ע דלמנמג שאלוניקי אם כשיש מכמ כדופן
ו מ ט ע ם משום רררכו ליפציל וליקמיט וכן הוא
וסי ככ״עמ ונסרכמ למכמ כדופן כשי׳ כ כ כי
ת ט ע ם כ כ ו ע ח »ל חריץ ו ק מ ט כרגל סחמור כמ״ש
מסי׳ אינמ צריכמ כרי׳ משום מ מ כ ם ואם כ ו ע מ
ס י ׳ תלויה היוצאת מ ם כ ו ע מ נ ס ק כסי׳ ט״ל ס״ת
לכרם אינת אוסרת ואם אין מ כ מ כדופן מעלי^
,,
,
,
,
כשר
קמב
דיני
משכיל ר ד ו ד
כשר ע ל ה ב ו ע ה וכודקין חסי׳ ובדופן האונה גיכ
כשי׳ככ׳ כ מ ״ ש ו ר ת ן מ ג י ן ח פ ך ר ע ת הפריח כ מ ש
חרכ״י ככ׳׳מ דכסרך כשי׳ וכ״ש אם סי׳ תלויה רכשי׳
אמנם אפר"ח לא מסכים כזמ ו ד ע ת ממנמגיס הוא
כזה וז״ל סי׳ היוצאת מ מ כ ו ע ם אם מיא סי׳ תלוים
או מינה וכה או מ ג כ ה א ו מ ה לדופן ויש שם מ כ ה
דהיינו כמקומות שאין הסי׳ לברה צריכה ברי׳ אם
יצא הסי׳ מ ה ן ו ע ם למקום הנז׳ א״צ כ״א לעלות כשי
ע ל ח כ ו ע ח אפי׳ לא עלה כשר אלא על מקום ססי׳
לחוד ולא ע ל ח על שאר מקומות ה כ ו ע ח כשי׳ חוץ
מ א ם ה ב י ע ה נכרת מ ע א ״ ע שצריך לחעלית כשר
ע ל כולה מצד א׳ או מחצח מצד זח ומחצה מצד
זה שלא כ נ ג ד זח ותהיח חסי׳ מאחת מחחצאים
שעלח כחם הכשר ואס חסי׳ ס מ כ ה לשומן או לדופן
חאומח ואין שם מ כ ת כמקומות שחסי׳ לכרח צרי׳
בדי אם יצאתח מ ח ב ו ע ח צריך לבדוק מבועםסםי׳
וכך היא חכדי׳ מסיר חסי׳ ו מ ע ל ה כשר על ה ב ו ע ה
במקום הסי׳ אם לא עלה עליה כשר טרי׳ עלה
יכרוק כמיס אם כצכץ טרי׳ ואס לאו כשי׳ עכ״ל
ה מ נ ה ג י ם ״ וכ׳ הרב מחדש״א ע״ז וז״ל ורע שהמנ׳
שכתבנו שאס הסי׳ ע ם ה ב ו ע ה והייתה ס מ כ ה למקו׳
שצריך כדי׳ שממליץ ב ש ר ע ל ח כ ו ע ח ונופחין חריאח
חוא מ נ ה ג שאלוניק״י וכיפ פר״ח כסי׳ ט״ל ס״ק כ ׳ א
וכ׳ עור שם שמכשירין כשיש מ כ ה כרונן אני׳ יש
ב ו ע ה וגו׳ עכ״ל וזה הפך מ נ ה ג שלנו שכתבנו שצריך
להעלות כשר אף כשיש מ כ ה כרונן אלא משום
שכתכ ע״ז שומר נפשו ייחק מ ח ם לכן נהגו להעלות
כשר .עכ״ל מחרש״א ניד״ו ודבריו ברודוס כמ׳׳ש
ן ח ר י העתקתי לשון חפר״ח כאייך כדי שיובנו
חדכריס על בוריין כג״ר י
)בדי? בו ׳;ה על גכ האונה ונצרכה לדופן האונה
כ׳ המנהגים דבשי׳ בב׳ עכ״ל ונ״ל
דםוכרים כסרכ״י גם סוכרים כסכרת מחרםר״ם
שהביא חפר״חמשמו שכשלוני״קי נהגו הפך סכרת
•ןרכאיד ונחי רבאינס ס מ כ ה נומגין בחראכ״ד
מ ״ מ כ ס מ ך עכ״פמתירין והכי נוהגין אנחנו ודו׳ ק
שוב ר^.&*<^&^?-'*&$כ>1׳ צתפ והמליץ
בער ה מ נ ה ג כמ״ש וכ׳ עור וז״ל יצא לנו מזח דלפי
מ נ ה ג שלנו שהוא סברת חרב״י .ראם היא ס מ כ ה
לדופן כשי׳ והגם דיש בועה אמרינן דדופן מיגן
א״כ ח״ח נמי כשחסי׳ יוצאה מ ה ב ו ע ה מחי׳ לחיתוך
כשי׳ ככ׳ שחרי חתוכי ראוני ומצד החזה שקולין
»ס כמ״ש חפר״ח עכ״לניר׳יו ומיהי ק״ל כיון ד מ כ ה
כדופן ואונה לרופם שוים חם א״כ מאי שנא דכמכס
כרונן אמרו המנהגים רצריך לסעלית כשר ע ל
,
142
שהיטה
הכועה וכרונן האונם אמרו דכשי׳ כ ל ומשמע
מסתימת לשונם רלא כעי העלאת כשר על ס כ ו ע ה
חדי רניחם שוים כמו שמצאנו ככו מ כ ת fטוכס
נ״ל רשאני מ כ ח כדופן ששום רחייש׳ שמא חסי׳
עלתה מהריאם ו ד א י ח שעלתח מן ח כ ו ע ה איכא
למימר היא מ ע י ר על הסי׳ שמחריאח יצאת ולכך
כיון שהעלינו הכשר על ח כ ו ע ה לא נשאר שום
ריעותח ותלינן כדופן משא״ך כדופן א ו נ ה דככל
גוונא אמרינן ריפן מגין ודוי׳ק:
אלו ה ד ב ר י ם ראזלינן בסו כתר רוכא אם
סי׳ עולה מן חאונח לדופן האונה
ולרונן האימה או שהשיינה יוצאת מ ג ב האונח
והאומה ונסרכו בסי׳ א׳ לדרסן האונס או שחסי׳
יוצאה משפולי אונה ונתפשטח על גכ האונח
ונסרנו לדופן האונה או נסרכה תאומה כהי׳ א׳
לטיעש או מ כ ה כדופן או אונת הסרוכה כסי׳ א׳
לדופן ולהוט שכחזח בכל אלנ• אזלינן כתר מ כ א
כחלוקה הא׳ דינו כך אם מ כ חסי׳ לדופן כשי
ואס לדופן האומה הוא ח כ חסי'אזי ת י א ם אם יש
בו מ נ ה נשי׳ ככ׳ וא״ל צרי׳ כרי׳ ובחלוקה ח כ אם
ח מ כ השי׳ מ ה א ו נ ה כשי׳ יאם רובה מן האומה אם
יש מכה כו יפן כשי׳ ואמיל צריכה כרי׳ ובחלוקה
ג׳ אם הרוכ משפולי צר כח כרי׳ ואם ה מ כ מ ג כ -
האונה בשי׳ כב׳ וכחליקה ו ' אם ח מ כ כ מ כ ה
שברונן כשי׳ בלא ברי׳ ואס מ כ כטר!׳ צ׳יכ וכחלויו'
ח׳ אס ם מ כ כדופן כשי׳ כבי ואם חרוב לחוט שכחזח
צ״כ • ו כ ן רעה המנהגים ככל מ״ש אלא שכחיו עור
וז״ל סי׳ מ ג כ האונה ומשפילי לדופן חאונח ראזלינן
כתר מ ב א ו ־ ם .ז י ע על גכ חאונח כשי׳ מ ״ מ צריך
לראות השי1ילי ואם :חסר מן ה ח י מ ר אפי׳ כ׳׳ש
טרי' וכן אם השי׳ יוצאה מבפנים וג״כ ע ל ג כ
חאונח לריפן דאזלינן כהר רוכא והוי מ ג כ לדופן
דבשי׳ אם נמצא ניקב מבפנים עכ״ל המנהגים
ונראח שדין זה שכתבו המנהגים ישנו בכל ח ' חלוקי
חנ״ל ראם נמצה ניקב ב rי ע ו ט טרי׳ וכן אם הרוב
במכה ו מ י ע י ט חיץ ל מ כ ה ^ א ז ל י נ ן כחד דוכא אם
מ י ע ו ט שחיץ למכה יש כו ניקב טרי׳ ו ט ע ם לדבר
רלא מ כ ש מ ו ד״מ כ מ כ ה כדופן רק משום שאנו
אומרים שהריעותא כאם מן הדופן ומשם כאח
חסי׳ אגל אם מצאני חריעיתא כ י י א ם לא מחניא
ח מ כ ח שחרי ניכר חדכר שמריאח באח חסי׳ וכן
אם ר ו חסי׳ כ מ כ ח מ כ ח שמכשירין נראה י א ם
מ מ כ ה היא ק ט .ח וסי״ גדולח ע ר אשר נתמלאת
ס מ כ ה כ מ י ע ו ט מסי׳ ורוב חוצה לח רכשי׳ דלא
כעינן הרוכ כמכת אלא אם ח מ כ ת גדולה אבל
,
,
אם
143
משכיל ל ד ו ד
דיני
אס חמכת קטנת ונתמלא כסי׳ אני׳ הרוכ חוצת
לח כשי׳ כן מצאתי כתיב בס׳ שאלות ותשוכות על
חש׳ וטרי׳ כתיכת יד ודין זח נלע׳׳ר דאינו כר
סמכא ותירע דחא כתכ הפר׳יח כטסט״ל סק״ו וז״ל
אס ח מ כ ח כאמצע חסי׳ א ע נ ״ י שהיא מ ת נ ש ט ת
חוצה לה מכל הצררין ו מ ה שכצדרין יש רוכ כשי׳
משום דזיל לחכא ליכארוכא חיל לחכא ליכא דוכא
חמכיט
ו כ ת כ חרכ מהר״ט כנו ככר הודח זקן ואיני
מסכים ע ם חאכ וכנו כרין זח לני שדין זח
של בעיה הוא חידוש וסכו רלא להוסיף עליה
עכ״ל ונכר תעתקתיו לעיל נקטינן מ ח א רלרעת
חמכי׳׳ט נמי אינו מותר רק כח״ג רכצדרין ליכא
ד כא כמקום א׳ וכמ׳׳ש זיל חכא ליכא י וכא וגוי
אכל אם איכא דוכא כצר א׳ נשיטה רלא ריינן ליה
כרוב ה מ כ ה וא״כ כנדון חנ׳ ל שאחזה ה מ נ ה כ מ י ע ו ט
השי׳ ונשאר הרוב לצר אקר פשיטה דצריכה כ׳
למנהג ולדין טרי' בב׳ ואשר לדחוק ולומר דנדון
חני ז חוא כנדון המבי״ט אלא לישנא דא1י׳ חרוכ
חוצה לס כשי׳ מ ש מ ע רוכ כמקום א׳ י מ ח ק והעיקר
כ ד ע ת המכי״ט רלא מקילין אלא כשרוכ כ מ כ ה או
אם אין רוב כצד א׳ וכפרט כי תפר״ח מחמיר אני׳
כנדון רמבי״ט דיינו שנתיר בזח ויו״ק ״
עוד מצ״כ בס:ר חנ״ל אם בצבץ ה מ י ע ו ט שכנגד
־־־ ח א ו כ י ז אע"1י שהרוכ לחזמ או לרונן האומה
כשי׳ רכזה ניכר חרכר שהשי׳ כאה כנגר חאונח
אעפי׳ישהוא מ י ע ו ט ענ׳׳ל ודין זה מורינא ליהכו
ושכרא נ ה ו ג ה היא כאמת ומ״מ נראה רכרקינן
לחרוב אס לא כצכץ כשי׳ ואם בצבץ טרי׳ דלא
עדיף מאם ה מ כ על גב האונה ו מ י ע ו ט חוא
כשנולי ראמרינן לעיל ראם ניקכ חשינולי טרי׳
וכ״ש הוא חתם דהרוכ על ג כ ה א ו נ ה אמרינן ראם
ניקכ ה מ י ע ו ט טרי׳ ק״ו אס חרוכ כ נ ג ד רונן אומה
או לחזה ו מ י ע ו ט כ נ ג ד הדופן ראם חרוכ ניקכ
נמי דטרי׳ וכפרט כיון רניקכו חרוכ ו ה מ י ע ו ט א״כ
ליכא שום חוכחח מהיכן עיקר חסי׳ וםו״ל כאלו
ניקכו א׳ דטרי׳ ה״נ חכא רניקכו רטרי׳ ו ז ח פשוט
ןא״כ כיון דכניקב ה מ י ע ו ט בעי ברי׳ כ מ כ < .נ
ליכא שום נפקות fלדידן בדין זח דמכשירינן ככרי׳
ב מ י ע ו ט לדופן האונה ו ה מ כ לאומח אפי׳ לא נמצא
נקב כלל ח״ח אס נמצא נוקכ כ מ י ע ו ט כעי כרי׳
כרוב א״כ לינא שוס נ״מ אלא נראה דח^פר הנ״ל
כתכו כן לדינא דתו׳ רס״ל רלא מסני כרי׳ כרוב
לדופן ה א ו מ ה כיון ד ה מ י ע ו ט כדופן האונה א״כ
כזה רנמצא נקכ כ מ י ע ו ט ניכר הרכר רהסי׳ עיקרה
:
שהיטה
סמג
מ ה מ י ע ו ט ותיכשר ע״י כרי׳ ברוב וננ״ל ודו״ק
היטיכ :
דין כפיי
ב ר י א ה מינה וכה כלי פלוש כמקום החיוורים
כין כאומה כין כאונה נהגו להכשיר
אמנם אם הייתה ס מ כ ה למקום אחר רצריך כרי׳
צריך לה!רירה ילכודקת כמים לצאת ש:ק עכ״ל ־•
ח ס ר מ ג ו ף הריאה דינו נתבאר כתי׳ ל״ו ש״ח
וז״ל חסר מגוף הריאה ולא ניקכה כשי׳ ויש
מי שאושר עכ״ל וכתב כשייך ומכיאוהפר׳יח רהמכשי׳
מכשירין לגמרי א1י' ניכר גומא אאר נפיחת ״
וחמטריפין לא מטרי1י אלא כשיש ג ו מ א לאחר
נ1יחה רריאה כשיחיא נ :ו ח ה משערינן לח והטור
כתב רהמטריפין הוא הרמ״בם והמכשרין הוא
כ ע ח ״ ט • וכ׳ הכייי ח״ל ולענין הלנה כיון רכל ה;י
רכוותא חולקים ע ל הרמכיס ונראין היבריס שכן
רעת שאר נוסקים שתשמיטו דין זת אלמא דשי׳ ל
להכשיר וחכי נקטינן ע כ ל וכן כ׳ חטור ע ל ס כרת
העיטור ותכי מסתכר וכן רש״ל נ ס ק כ ד ע ת המנשי'
וכן נוטה רעת שייך א״כ הכי נקטינן וראי:
ו ה מ נ ה ג י ם כתכו וז״ל חסר מ ט ף הי־יאה אם
חכשר שלים ויפה כשיר וא״ל טרי'
ואם יש עליו סי׳ סידכח לרונן אם החישמן ב ג ב
האונה או לגכ האומה לרודן האומה ויש שס מ כ ה
כשי׳ בכ׳ אם האיש־ון שלים ויפה ואס הוא כלי מ כ ה
ולשומן צריכה כדי׳ מים אס החיסרון שלים וי;ח
עכ״ל סכם נחכאר ר ח מ נ ה ג דעתו הסכימה להכשיר
כהכרעת חכ״י אמנם מ״ש אס החיסי־ין שלים ו י :ח
זח לא נזכר כשום מקום וכש' ך כ׳ וז״ל ומ״ש הניס׳־
דכעינןשתהיח עולה כנפיחחריצ כיין ־אית כיה
רייעותא צריך לראית אם עולה בנפיחה ולא מ פ ק א
זיקא וזח כדור עכ״ל מ מ ה שהזכיר רק רלא מ1קא
זיקא מ ש מ ע אכל שלים ויפה לא כעינן ו כ ״ כ ) ר ע ת
חתו׳ וז״ל יש מי שרצו לומר לאיזיר נשניאית
חריאה חסידה כיש ק מ ט ישדקהחיסר־ן ע ל הריאה
אני׳ עולה כנפיחח ו ה ע ו ר והבשר קיים והשיל להם
ריב יא י ט פ ו ת הוא כירם ו ג ׳ עני׳ל התום׳( להביא
ראיה מ ה ג מ ר א רף מ״ז אחא ראמר שם חסרון
מבפנים לא שמיה חשיון ומק׳ ה ג מ ר א ע״ז ממאי
רתנן.ניקכה הריאה אי שחסרה טרי׳ מאי חסרה
אלימא מכחוץ היי׳ ניקכש אלא לאו מ כ נ נ י ס וש״מ
ח ס מ ן שמכנניס שמיה חיסרון ומשני ל״צ לר׳
שמעין ראמר ע ד שתניקב לכית ם ס י מ פ ע ו ת ם ״ מ
דיני
ממד
מ ש ט ל לדוד
שחיטה
כדעת חפר״ח שסבאסי לעיל וחרא בסי׳ ט״ל שק״ז
נקכ דלית כיה חיסמן אכל ניקכ ראית כיה חישי־ון
וז״ל והא יאמריכן ריאה שניקכה ודופן סותמה כשי
א!י׳ ר״ש מידה י וכ׳ חתום׳ אפי׳ ר״ש מורח ויש
הא אוקימנא דשכין ככשרא ואין שם ניקכ כלל
מי שרצו לאיסור כשנראית הריאה הריאה חש׳ שיש
וככר הקשיתי ע״ז דלישנא רגמרא לא משמע הכי
קמט ושרק וחיסרון על הריאה אפי׳ עולה כנפיחח
רקאער ריאה שניקבחץשם ישכתי הרכר יעי״ש ומ״מ
והעור והכשר קייסוהשיכ לחס ריכ״א דטעות הוא
העליתי שם לענ״ר רבסכיך ככשרא עכ״כ דהיינו
כירס רא״כ הו״ ל לשנויי הנא הכי וכרכרי חכל ולא
סי׳ קצרים ויסכים אפי׳ ניקבה ממש כשי׳ יעי״ש
הו״ל לאוקמא כר״ש א״ו כיון שעולה כנ1יחח כשי׳
ולפ״ז אם כאי ג״כ נסכך ככשר אי למנהג כעצם
וכן פשק רכינו קלונימוס הזקן וא״כ רעת העיטור
נ־לעיל א1י׳ נמצאת גומא ואין כשרה שלים ויכה
הנ״ל דהכיא חטו״ר דהמנשיר הוא ס״ל כשיטת
ריכ״א וכך כ׳ חכ״י וצ״ל מ״ש אפי׳ עילה כנפיחח
כשי׳ ודו״ק :
•אייו רצ״ל שלאחר הנפיחה יהיה מקום הגומה שוח
כ ת ב מהיש״א ניר״ו וז׳׳ל ורע כשיש מ כ ה כדופן
שעולה
רמשמע רלריב״אדמנשיר חיי׳ ככהאי גונא
אפי׳ יש צמחים כריאה והשי' מן הצמחים 12
כנפיחה ער שהגומא שוה ד א״כ תהדר התושיא על
המכה כשי• ככ׳ כמ״ש הרכי׳י וז״ל ולענין הלכה כ׳
ריכי׳א אמאי לא משני כשיש כה קמט ואינו עולה
הישכ׳׳א וז׳׳ל נסרכה אומה אל היופן כשי׳ מביאין
אפי׳
בנפיחה וכרכרי הכל או׳ רלריכ״א רמתיר
סכין ומפרירין אותה מהרוזין ואם יש שם מ כ ה
אחר נפיחה אינו שום גומ-א״״^בשר..
מריאמ-וחא^— ׳ ׳ < ד ו ע ן א כ ג ^ ״ ^ י ש צ מ ח י ם כריאח תולין כדופן ונשי'
־
רקאשר עילמ-בנעיחם ר׳׳ ל ולא מ1קא זיקא וכמש" ל
עוד כ׳ הב״י ח״ל ומ^לזב^חעולם׳כמ״ש בשס הר׳׳ ן
הש״ן וכן הכריח הפר״ח כמ׳ ש יעי״ש כאורך:
וגו׳ וכן'כתב הפריח וחיינו שהצמחים אלו כעין
ו א כ מהאי ט ע מ א נמי י״ל דכחצר מגוף מריאה
טינרי אבל אס היו בועות כבר כתכתי שמנהג ש ל נ ו
כשיר ככל גוונא אפי׳ אץ הכשר שלים ויפה
להעלות בשר אפי׳ כשיש שם מ נ ה והגם דקיי״ל.״״
ואל״ך תקשי כקו׳ ריכ״א אמאי לא משני כשיש כח י דטכרי סרון למחוס אחר טכ״ב הייני מ ט ע ם שהשי
קמט ואין הכשר שלים ויפה וכדכרי הכל אלא ע״כ
צ״ב ואין מקום ליכנס הרוח מחמת טינרי אכל
להקל
שניריפית זה אינה אלא חומרא כעלמא ונ״ל
כמקום שאין הסי׳ צ״כ כגון שיש מכה בדופן
כהפסד מ מ כ ה וכן מצאתי להרכ ט fשהק׳ כן על
אעפ״י שהטינרי שמך לה כשי׳ ככ' ורע היכא שיש
חהג״ה שאוסר בחסרון כי׳פ כ1יפה יעי־׳ש וכג׳
מ כ ה בדוכן ראמרינן דאינה צ״ב אם אירע שכדקוה
רלא
דעת סתיס׳ שכתכו אם יש קמט וגו׳ נשמע
ונמצא נקב טרי׳ ח ג ם רהרמכ״ס כתכ להכשיר
כעינן שלים ויפה אלא אם מעור והכשר שליםדחיי׳
מ ט ע ם דתלינן שחניק׳־ נעשח כשנתפרקה מן המכה
רלא מפקא זיקא כשי׳ וי״ל ולרחיק לשון המנהגים
כשחתכוה כסכין חיי כתכ חראכ־ד שהוא ט ע ו ת
מהרש״א
שהזכרתי ע״ר זה אלא ששמעתי שהרב
גדול שאס היא נקובה אי; להכשיר כמכת ה־ו1ן
ניר״ו מקפיד לומר דכעינן שלים ויפה ממש ולא
כאומד וכתכ הי־כ״י כרייה ולענין מעשה יש לאיסור
ניכר שוס קמט ושיא חומיא יתירה בלי ספק לעכ״ר
כדכרי היאכ״ר וכ״כ הפר״ח עכ״ל ניר״ו ורכרים
פשוטים וכמרים הם כטעמם ודו״ק ״•
ומ״מ המקיל לא הפסד כזה ורו״ק :
H 3ה א ו נ ה דהיינו שנסרך גכ האונה לדופן*
האונה או מ ג כ האימה לרו:ן ויש שס מכה וכזה
דיני ה מ ע ו ת כעזר פועל ישועות
צריך לראות הקרומות אס שלימים ולא מייתח שם
שוס גו^א ולא נגלד המקום כשי׳ אכל אס הייתה שםבועות הנמצאים'כריאח נתבאר דינם כריש סי׳
גומאי שאץ בש^&יל^זויפה ומכ״שיא׳ם נגלד חקרוס
ל״ז כועוח הנמצאים כריאח אפי׳ גדולים
המנהגים:
טרי׳ ואפי׳ בדק במים ולא בצבץ עכ״ל
חרכה אם היו מלאים רוח אומים 'זכים וגו׳ ח״ז
ftfDנראמ שדעתם לומר דאפי׳ בנסרכמ ג כ
מותרת ואם נמצאת כחם ליתס ס מ ח ח או מים
מאונח לדופן חאונמ צריך לראות אם ס ק מ מ ו ת
עכורים או סרוחים טרי׳ זחו רעת חש״ע ודמ״א
דחא
ללא חייתה שם ט מ א וגו׳ וק׳ תובא
}
כתכ ורכים מכשירים אפי׳ כעכורים וסרוחים וכן
אמרו בגמרא ניקבה חריאח ודופן סותמתח כשי׳
ח ע נ ח ג לתכשיר בועות ככל ענין אס אינם סמוכים
רדןפן מגין וכיש חכא דברק ולא בצבץ אפי׳ גומא
אחררי ע״כ וכ״כ חפר״ח ולענין רינא סכרת
ימא
$ת שס ואין בשרה שלים ויפמ מ ח בכך לא
י•
תמכשירין ניאית עיקר וכן י ע ת האחרונים וכן
:אלא ניקבה הדופן סותמה ונראח רחם סוברים
רעת חראכ״ר עכ״ל וכ׳ חט״ז ולא חיישנן לנקיכת
,
5
י מ י ם
ש
נ מ
3d
מ*מפונות
145
דיני
משכיר ר ד ו ד
הסמפונות כיון דכועח יש לה כיס כפני עצמחולא
נ ג ע ה המוגלה כסימפון וכן המנהג להכשיר אפי׳
כעכורים וכמ״ש י•
ו מ ע ה אחת ונראית כשתים פסק חמ״ח נוקכין
אוחח כאחד מצריח אס שופכות אהדדי א׳
וכשי׳ וא״ל כ׳ חס וטרי׳ וכ׳ הפר״ח משמערכתרחי
כועי דםמיכי לא׳ מחני לחו כרי׳ אפי׳ שפכי אחררי
וכ״כ הגהות מרדכי ולפ״ז יראה ראפי׳ כאחת
ונראח ככ׳ ושפכי להררי צריכה כרי׳ לראות אם
ככיס א׳ מונחים שאס חם ככ׳ כיסים טרי׳ משוס
דחייש׳ לנקיכת חריאח וכ״כ מסרש״ל ומש״ך עכ״ל
הפר״ח ו ט ע ם ראם חס ככ׳ כיסים אפי׳ שפכי אהדדי
טרי' כ׳ חש״ך וז׳׳ל ראם חם ככ׳ כיסים ויש הפסק
בניהם טרי׳ דמאחר דיש ניקכ כיני כיני רשפכי
להררי א״כ חיישנן לנקיבת הריאה 'שהרי מקרום
חריאה עלה חכועח אלא שנתקרכו אח״ך להררי
והוי כקרוס שעלה מחמת מ כ ה ראינו ק כ ו ס ע ״ כ
משמע מזח רחעיקר הוא חכיסין ראם חם כ׳ כיסים
אפילו שופטת אהררי טרי׳ י ואם חם בכיס א
ונראות ככ׳ מ מ נ י בדי׳ הס שופכות אחררי כשירח
ואפי׳ לא שפכי אהדדי אס נפחוה ועלתה גס חברתה
בנפיחה או שחיטלו מיס כא׳ מחם ונתמלאת גם
ח ־רתח כמו דין כ׳ מכות דשי׳ כ״כ המנהגים
ופשוט והוא מחכי״ט בשם כנה״ג :
כ׳ בו;זי דסמיכי נתכאד כש״ע רטרי׳ וכ׳ הפר״ח
ה ט ע ם לרש יי שאין סמוכות אלא מחמת
נקכ שהיה כריאה והעלה את הכועות והוו״ל קרום
שעלה מחמת מכה ראינו קרום מפני שמא ניקכ
כניהס ואין להם דרך כרי׳ יחרשכי׳א והר״ן פי׳ שמא
תרחיק א׳ חברתה ותבקע וכל העומר לינקיככנקוכ
דמי• וכ׳ רמ״א ולא מקרי סמיכי אלא כשאין בניתם
כשני חוטי שער לאחר שנפחו הריאה והוא שיחיה
מ ה שמפריש כניהס כמראה ריאה ע״כ וכ׳ הפר״ח
אמ״ש רמ״א מראה ריאה פי׳ דאי הוי מראה מוגלא
אעפ״י שהוא ממראות הישירות הוו״ל כסמיכי
וטריפה עכ״ל פר״ח וכ״כ המנהג׳ כ׳ כועי דסמיכי
אם אין כניחם כ׳ חוטי שער טריכח ואם ישכניחם
פ׳ חוטי שער אם יש מח שמפריש כניהם מראה
גמור כשי׳ ע״כ חיינו כמ״ש רמ״א ופר״ח י
מ ע ה כשפולי אונה או כשפולי אומח כ׳ חרכ
שיך דר״ז אין לי שורש כגמ׳ רק מדכרי
כ ע ה ״ ג הוא נוכיע וכ׳ הפוסקים אחרונים ט ע מ א
דמלתאמפנידמתחזין כשני כועס דםמיכיויש לחוש
למראות העין וע״כ הכשירו טינרי כשפוליוחפר״ח
<׳ כשם אוח״ח דכיון ש?.נומר כשפולי סופו ליפרק
7
שחיטה
המה
ולינקכ ואף לט״ז יש להכשיר כטינרי דכיון רקם מ
הוא אין סופו ליפרק ולינקכ ע״כ ודי״ז פשק הש״ע
שדינו חכי ראם יש כשר כ׳׳ש מקיף מכל צר כשי׳
וא״ל טרי׳ ושיפולי חיי' תחתית חאומח או האונה
אכל לא החיתוכים שכין אונה לאונח וכ׳ רמ״א ואם
אין חוט כשר מקיף נופחין אותת ומשמשין לצר
ח כ ו ע ח אם ע׳׳י כך חו״כ מקיף כשי׳ והוא שיחיה
החקיף מכשר חריאח עכ״ל רע׳׳א • וכ׳ ש״ך וכר״ח
אמ״ש חש״ע אפי׳ כיש פי' חוט שער א׳ י ועמ״ש
החתית האומה כ׳ חיר״ח לא כא ל מ ע ט רקחיתיכי
שכין אונה לאונה אכל כל קצוות מריאה אפיי מ ן
הצררים נקראי׳ שפולי שחרי הריאה כשחי כגוף
ח כ ה מ ח אינה שוככת אלא תלויח וא״כ ככל חצדרין
חיא חילויח ועומדית וסופח ליפרק ולנקכ ע כ״ל
ואמ׳ש רמ׳׳א והוא שיהיה מקיף מכשר הריאה כ׳
מפר״ח וז״ל כיון שרכים מן הפוסקי׳ מכשירים כועח
בשופלי יש להקל אעפ״י שאין לאותו הקיף מ מ י א ת
ריאה וכן ד ע ת חרכ מהרש״ל וט״ז ועיקר עכ״ל
וכן הוא ה מ נ ה ג ד כ ו ע ח כשיפולי מכשירן כחוט
בשר מקיף א ע פ ״ י שאינו מראה ריאה גמור אלא
קצת י כ׳ המנהגים וז״ל כועח כמקום שנקלף או
כמקום שמשמיע קול ט כ ״ כ ע כ ׳ ל ו כ ׳ הרכמהרש״א
ניר״ו הא כמקום שנקלף טרי׳ כן כתכ רמ״א בסי׳
ל״ו ס״כ משוסדחשכינן לקרוס התחתון קרום שעלה
מ ח מ ח מ כ ח * והא רמשמיעח קול דחוי תרתי
לריעותא כתבו ג״כ רמ״א כסי׳ ל״ז ולמרה מדין
סי׳ תלויה יוצאה מ מ ע ה דהוי תרתי לריעותא וה״ח
בגבשושת או כמקום דמשמיעית קול דחוי תרתי
לריעותא אלא שפי׳ שם ש״ך ראם עוד הבועה
משתנה למראה ריאח אע״ג רעומר כגבשושת או
שאר ריעותא כשי׳ וגו׳ וחגם דחפר״ח משכים לדעת
ש״ך ומדקאמר אע״ג ד ע ו מ ד ת בגכשושת או שאר
ריעותא נראה דאכולחו קאי לכל מ״ש רמ״א והיי׳
גבשושית ומשמעית קול ועכ״ז כ׳ דכיון דיש כח
מראה ריאה כשיר רק שהמנהגים כ׳ רמשמעת קול
טרי׳ ככ׳ ויש לפ׳ דחחיא רמשמעת קיל היי׳ דכ׳
חש״ע כסי׳ ל״ו ריאה שנשמע כה קול חכרא
כשנופחיןאוחח שמושנין אותה כמיס פושרין ונו1ח׳
אותח אם בצבץ טרי' ואיל כידוע שהמם התחתון
לכר ניקכ והרוח מהלך כין כ׳ חקממות נמצא
כנדון זח שחכועח על מקים רמשמעח קול הרי
ניקכ קרום התחתון ולא נשאר כ״א קרום העליון
שעליו חכועמ ומוי כקרום שעלה מחמת מ כ ה
שסופו ליסתר והיינו •זך י ע ו מ ד ת ע ל מקום מ ק ל ף
ומ־ש סרב שיך או שאר ריעותא קאי על שאח
"רעיתות
קמו
משכיל לדוד
דיגי
ריעותות יתירות ולכך לא נקט כמנהגים רק שנים
אליו כלכד לפי שחם דומות זל״ז עכ״ל ניר״ו ודכריו
כדורים ולפ״ז מ״ש רמ״א כ ו ע ה דמשמעת קול טרי׳
שייך רינא דש״ך אם ע ל ה כשר ע ל ח כ ו ע מ כשי׳
דאימא חכ׳ קרומות של ריאה שלימים ואינו רק
חיסמן מכפ<ים וכשי׳ וכמ״ש^כש״ך ורו״ק :
ב ו ע ה שנקלף עור העליון שלח אפי כ ו ע ח יחידית
טרי׳ לפי שחעור העליון חוא עור סריאח
ו ע ו ר התחתון חוא ע ו ר ה כ ו ע ח והו״ל כקרוס שעלח
מ ח מ ת מ כ ה שאינו קרום חגמות מחרי״ו כ״כ ת 1ר״ח
וכ״כ מט״ז ותוסף לומי אפי׳ מיס זכים כ כ ו ע מ
וכ״כ מכמ״ט וק״ל:
־בועה על חריץ ו ק מ ט פסק רמ״א כסי׳ ל״זרטרי׳
רתוי כתרי כועי דסמיכי עכ*ל ומכח״ט
כ׳ ט ע ם א<ןר משם א ח מ נ י ם ז״ל משום ריש לחוש
לחיכוך תכועות דצלעות קטנית ובגרגרח ו מ ט ע ם
זמ יש לאיסור אפי׳ כמים זכים לכ״ע ואם קרים
מ כ ם מ מ כ ו ע מ אפי׳ כשחיא על חריץ ממש לית לן
למיחש כלל לחיכוך בגרגרח מפני שהכשר מ כ ס ה
ה כ ו ע ' וצריך שיסיח בשר ה מ כ ס ה את ה ב ו ע ה מראה
ריאה רוקא ע כ ״ ל ח ב ח ״ ט ודין זה נובע מחר״מ וז״ל
כ ו ע ח כאונס עליונה של ימין כמקום חריץ טרי׳ וכן
כל ב י ע ה ה ע ו מ ד ת ע ל ק מ ט טרי׳ דחו״ל כ כ כועי
דםמיכי אהדדי עכ״ל וכן חש״ך כתכ אחא רכתכ
ימ׳׳א כועח ע ל חריץ ו ק מ ט פי׳ עליונה של ימין
במקום חריץ ע ד כאן לשינו ובמנהגים כתכ וז״ל
כ ו ע ח ע ל חריץ ו ק מ ט טרי׳ בלא בדיקה וכדגל
החמור כשי׳ ככ׳ודוקה כמקום שנקרא ביצע לע1םא
וחוא המקים ־שכרגל החמור רחכ של צר האונה
עכ״ל ולכאורה תמוהים רכריחים רזה חפך רכרי
ד״מ וס״ך שפי׳ דהחריץ היינו כאונח עליונה של
ימין והיינו רגל חח זור הנקרא בל״ז אצל זובחי הזכח
ואי׳ל ד ה א דכתכו כרגל החמור כשי׳ היימ א ק מ ט
רכעלמא טרי׳ וכריגל החמור כשי׳ ו ט ע ם מדבר
מפני שדרכו ליקמט ולא הוי כ׳ לריעותא דליחא
ד מ ס מ מ ד ד א ^ ^ ^ ) י ן מ ט .ו א ח ר י ז וצ׳׳ע כרכר
ב ו #ה גדולה כאגוז־ שנמצאת באונה אמצעית
חר
^ ל ל ז ואין לה
ע ״ ג נגר ל ע ו ת
הדיבוק בריאה אלא השורש שהיא דבוקה בה והשאר
לקוץ זמ חיח מעשח וחתשו׳ כיון שחבועם זו א ץ
למ דיבוק כריאמ אלא משורש אפשר לחלק ולומד
י א ט ע א זו משאר פ ו ע ו ת ת נ ז ׳ בתלמוד וא׳׳ז
מו&יף ע ל מטריפות דמנו חז״ל אלא דמיא ליתרת
״ איפשר דמתפרקא כיון שאין למ שום
**5קום קלל כגוף לחזוי־ וליכנס לפנים משא״כ שאר
,
,
ח צ
ד ש ג
מ
ג
ב
א
ך ח
נ
ו ה י
ב ו
ט ת
iU
שחיטה
ברעי רלא עבידי דמתפרקי משים דכשחובך כמפני
מ כ ם מ ה נכפפת מבועמ מיוצאח לחוץ ונבנשת לכנים
ודמיא ליתרת מגכא ו ג ו מ א תחתית רכשירמ ום״נ
כועי מנז׳ כתלמוד דכוותמ אכל מ י ו ן מנז׳ שאין
לח מקום חלל בגוף רק שורשם רכוק כריאח דמיא
ליתרת מ ג ב א ואין גומא תחתימ דטרי׳ מ״נ מכא
ולכן אני חוכך כרין זח להחמיר עכ״ל פי״ח
כקונטריס אחרון דף קנ״ח יעיי״ש :
ר י א ה שנמצא כח עצם א ק ד רק ארוך קצת מונח
ע ל הריאה מבחוץ ודכק כעורח לרוחבה
מ ס ת מ א אינו אלא מצלעות חכחמח וכל שנופחן
אותה ולא כצכצה כשי׳ ודלא כט״ז עכ״לפר״ח :
ריאה שנמצא כח כ׳ ו ר מ ת גם חתרה אונה א׳
מימין יש להסתפק כ:ה אס אמרינן רורדא
א׳ תשלים לאונה שחסרה כרקיי״ל ח ס י ח אונה מצד
ימין מוידא משלימת ח״נ חכאווררא הנשארת היא
סורדא של ח כ ח מ ח וחכחמה כשי׳ או דילמא כיון
שנמצאו כ׳ ורדית נדון אותח כדין כל חיתרת
רקיי״ל כל היתר כנטול הוא ו ח כ י מ י־מי ונחידקיי׳ל
חסרח חוררא כשי׳ מ״מ תטריף הכא מצר ח ס מ ן
האונה כי אין מי שישלים אותם וא׳כ אין כאן שום
ו י ד א להשלים ח ס מ ן חאונה והו״ל חסרה אונה
א׳ מתאונות ואין שם ורדאדקיי״ל דטרי׳ וזח כאמת
סוא ספק אצלי ולעיל בי־יני ורי־א נטתה י ע ת י
להטריף וכמ״ש עש״כ אמנם כשהכינותי כס!רים
רעתי נוטה להכשיר דהין זה רכל היתר כנטול רמי
אינו ענין לכאן ד ל ו ח מ ת והוא נובע ממ״ש רש״י
כ:׳ אלי טריפות רמ״ז כ׳ ענינותא ד ו ר ד א שמעת
מפי מורי הזקן־שנחלקו כס גדולי מ מ ר ר׳ ימורא
כ״ר כרוך ו ״ י ולא פי׳ לי רעתו ונ׳יל רטרי׳ דמאי
ל א א ו ר א יחי־א ג ו ! א צ ה
יתרת ד י ו
ל הנך ברייתא הכי אית
אכשירין אלא משום
לחו עכ״ל ואם איתא ד מ י ר א נדון אותה כדין כל
היתר וגו׳ למה מטריף רש״י ככ׳ ו ר מ ת חו״ל לדון
.אוחם כדין כל .סיתר..כנטול רמי וחו״ל חסרה
חוררא ראית ליס דכשי׳ א׳׳ו יס״ל לרש״י דכאן לא
שייך האי ד י נ א ד כ ל ה י ת ר וגו׳ משום דורדא א׳
אורחא כחכי שלא לחיות ככחמחמשאי׳ך ככ׳ירדות
ל א אורחא כחכי וסו״ל יתרת מ ק מ א וס״ל לרש״י
יתרת מ ק מ א טרי׳ ולחכי מטריף רש״י ככ׳ וררות
ודעת ר׳ א ! ר י ס םהוכא כתום' שם אית ליה רבי
ורדות כך דכיתייחו ככמה שנמצאים כ׳ ורדות
ולפיכך אית ליה דכחסרח א׳ טרי׳ דלא נמצא כשוס
בהמת שאין לת ורדא ואס נמצאת חסרה טרי׳ •א״כ
מ ש מ ע רלר״א אית ליה דאורחייהו דעזי אית להן
ח כ
כ
נ
מ
נ
ו
מ
י
א
ר
ר
ח
ר :
-
ל
447
משכיל לדוד
דעי
ב׳ יריות א״כ אין לדונם כרין כל היתר וגו׳ משום
דאינו יתר אלא מ ן אורחייחו וכ״כ כחריא חפר״ח
סק״ו ח״ל ו ח ו ר ד א א ס חשרח וגו׳ כשי׳ ה ט ע ם כיון
דיש כהמות שיש כחם ורדא ויש כחמות שאין כחם
וררא אלמא ורדא יתירה אינח מטריפת וא״כ מ ת
לי חרא מ ח לי תרתי ולא שייך כאן כל היתר כנטול
רמי משום רחכי רכיתייחו עכ״ל חרילחריאשפר״ח
ס״ל דאין דנין כורדארין כל היתר וגו׳ וכ״כ כסק״ט
אמ״ש רמ״א ח מ נ ה ג להכשיר יתרת מ ק מ א וחק׳
פר״ח ד א ״ כ למה מטריף רמ״א ככ׳ וררות נימא
יתרת חיא וכשי׳ ותי׳ ררמ״א נמשך אחר חמררכי
ו ה ג ה מ ׳ שכ׳ שרעת חרמכ״ס להטריף יתרת רוררא
א ע פ ״ י שמכשיר יתרת מ ק מ א וכן ד ע ת ראכ״ן
ו ט ע מ א משוס דיתרת מקמא לא חשיכ יתרת
ואורחיה כתכי אכל י ת ת דורדא לאו אולחיה
כ ם כ י ע ״ כ ואם איתם חו״ל לתי׳ כפשיטות ד ט ע ם
רמ״א דמטליף ככ וליות משוס ראית ליה חשרח
הוררא טרי׳ ואס נמצאו כ׳ חו״ל כחשרח רכל היתר
גו׳ א״ו ס״ל דככאן לא שייך חך רינא וכמ״ש הוא
י״ל כסק״ו ככ״ל וכן חש״ך תירץ כס״ק י״ז על קו׳
ו ד ר מ ״ א רמטריף ככ׳ וררות ומכשיר כיתית מ ק מ א
כמו שתי׳ פר״ח א״כ מ ש מ ע שגס הוא ז״ו ס״לראין
דמן כענין זה דין כל היתר :
א מ נ ם הט״ז תי׳ קישיא זו דרמ״א מ״ט חו״ל משוס
״ י" " ׳ י רכל חיתר וגו׳ והו״לחסרה חורא רטרי׳
עי׳ ש א״כ מ ש מ ע שרעתו לומר ררין זח רכל תיתר
שייך חכא נמצינו למירין ררין זה רכל חיתר וגו
כענין זח הוא פלוגת׳ דתפוסקים לדעת פר׳׳ח וש״ך
ס'ל רלא שייך חך דינא כאן ולדעת חט״ז דשייך חך
רינא כאן וא״כ ח־־ר י י נ א כנדון ד ד ן חנז׳ל לדעת
ש״ך ופר״ח גשי׳ ולדעת טרי׳ חט״ז אמצס נראח לאפי׳
חט״ז יורה כרין זח להכשיר ראל״כ כן אלא לדעת
רמי׳א אמנם לרעת חש״ע איפשר לומר ריודה לדברי
ש״ך ופי׳יח רלא שייך חך דינא דכל חיתר וגו׳ ככאן
ובפרט שכן נראה דעת ר׳ אפרים חנ״ל וא״כ ב מ ר
הוא לעני׳דדכשי״דורדא א׳ משלימת חסרון האונא
וא׳ היא חורדא העיקרת ורו״ק נ״ל •:שוכ אינה ח׳
לירי ס׳ זבח תודח גכ״י שכ׳ וז״ל לענינינו מ ט ע ם
זח נמי אס חסרו כ׳ אוני מצר ימין ונמצאו שס כ׳
ו ר מ ת לא מ״ש לי במקום כ׳ אונות אלא במקום
א׳ משום דיש מטריפין כשנמצאו כ׳ ורדות כרלעיל
כחגה׳ א״כ די לנו להכשיר כ׳ ו ר מ ת עצמן אכל
לא להשלים כמקום כ׳ אונות מ ט ע ם האמור ר ה ו
כקולי דמור וכקולי דמור וכ״כ כנח״ג כ ה ג ח ת כ״ו
אות ג׳ כשס הר״י סמו״ט ומחר״ש גאון ז״ל עכ״ל
י
ז
,
7
י
קמי
שחיטה
זכח תורת וגם מרכריו של זכיית מוכח רס״ל רלא
שייך כאן כל היתר וגו׳ דאליכ חו״ל להטריף כנדון
שלו שחשדו כ׳ אומת ונמצאו כ׳ יריית מ ט ע ם רכ׳
ולדות כאלו אינם מ״ט דכל היתר וגו׳ ואין מי שישל׳
חסרון חאונית וחו״ל חסרו אונות דטרי׳ א״ו רס״ל
כמ״ש ס פ ח וש״ך רכאן לא שייך ס ן רינא ולהכי
םוצרך לומר מ ט ע ם תרי קולי וגו׳ אמנם מרכריו
חנ״ל נראה דיש להטריף כנדון שכת׳ מ ח ס ר ת אונס
ונמצאו כ ןרדות מ ט ע ם שכתכ הוא ז״ל דתרי קולי
לא עכרינן להכשיר כ׳ ורדות ולהשלים כמקום
אונה דרי לנו להכשיר כיוררות ולא להשלים כמקום
אונת י ומיהו ק׳ דא״כ ליל שכתכ ח ש מ כ׳ אונות
ונמצאו כ׳ ורדות כחשרח אונה א׳ נמי ונמצאו כ׳
ו ר מ ת הו־׳ל להטריף מ ט ע מ א שכתכ תרי קולי וגו׳
ול״ל נ ח ס מ כ׳ אונות גם קשת לעי רכריו שמטריף
מ״ט תרי קולי וגו׳ אי׳כ ס״ס אם חסרה אונת א׳ מן
הימין והורדא שם ד ט י י ׳ ואין אומרים דמשלימית
רא״כ עכרינן תרי קולי דהיינו שמשלימין את האונה
החסירה וגם מכשירין חסרה הורדא רכיון שהוררא
משלימת האונה שוכ אין כאן וררא והי״ל חסרה
הוררא ולרעת הג״ח רטלי׳ וסו'ל תלי קולי גס יש
לתק כמ׳ש תרי קולי הול״ל ג׳ קו יי ח א כיון
ראמרינן רמש לימין.חכ׳ וליות לכי אוג<ת חו״ל
חשלח חולרא וא״כ הוי ג׳ קולי א ׳ .רמכשירין כ '
ולרות ״ כ׳ רמשלימין אונות • ג׳ דמכשילין חשלנז
חורדא ומיהו כ׳ ק״ו אלו יש ליישכ ללא חשיכ ב׳
קילי רק כקירס שמשלימין נמצאו כ׳ ריעותות מ ו ן ־
נדון דידיח דהיינו חשדו כ׳ אונות גם נמצאו כ׳
ודלית וא״כ קודם שנאמר שמשלימין נמצאו ג ׳
ריעותות הנז׳ ולכן אמר רי לנו וגו׳ וחו״לתרי קולי
אכל לענין חסרח חוררא שלא נמצאת ליעיתח
דידיח רק אחר לאומיים משלימים אכל מקורם
נמצאו כ׳ ורדות ואין כאן ח ש לא חשיכה ריעותח
כאח״כ ולהכי כחשרח אונח ונמצא וררא ראמרינן
רמשלימין לא חוו תרי קולי כיון רקורם שאימליס•
שמשלימק חולרא אין כאן חסידה הו״ ל חדת א״נ אף
י י א לא חשיכ תרי
כשא״כ משלימת ח ס י י
,
ד
,
י
ס
ה ו
ריעותות ו מ ״ ק :
א מ נ ם חקו׳ הא׳ כמהימת ע ו מ י ת חו״ל לחטריף.
אפי׳ לא חסרה רק אונה א׳ ונמצאי כ׳ ורדית•
ע״כ נראה לומר רס״ל לחי־כ זו״ת דכנרון זה דלא־
חסיד רק אונה א' ונמצאו ב׳ וריות דכשיר ואין
כאן כ׳ קולי משום מ י מ א דאין כאן אלא ו ר ד י 1
א׳ וחורדא חכ׳ היא האונס שחסרם ו א ע ל ״ ו
שיש לח תואר ורד אין פיסול אונה בםיניי ת י א מ *
רלא
>זמח
מש יל ל ד ו ד
דיני
רלאמצינושיניי פוסל למאן רפוסל כשנוי רק כורדא
ולא באונה וא״כ נימא י א ח ת מכ׳ ורדית חנמצאית
היא ורדא העיקרית וא׳ ׳היא אונה ואף ששנתה
האונה תוארה לתואר ורד אין ככך כלוס וא׳כ אין
כאן תרי קולי אכל מ ר ו ן ו ידיה שכחסרו כ׳ אונות
ונמצאו כ׳ ורדית עכ״ל רכ׳ וררות הם ולא אונית
ר א״כ אין כאן ווררא כלל וכיון רצורת אלי חכ׳
ווררית כצורת חווררא איכא למימר רווררות תם
•ולא שני אונות • ואין לומר רדנין אוהם כרין זת
דהיינו דנימא דא׳ מהם היא אינה מכ׳ אונות רחסרו
ונשארה אונח חסרה ו ו ר י א משלימית וחרר רינא
רחסרה אונה הוררא משלימית דאין שם תרי קולי
־ במש״לרליתא רכיוןרל1ניניחשרון כ׳אומתומציאו׳
כ׳ ו ר ו ת אין לומר דחדא מן הוורדית היא אונח
.שחשרח מחכ׳ אונות שחשרו וחרא היא ורדא ממש
ושוב תמלא חסרון אונח האחרית זי׳ א מן הסברא
כ י ן ששני אונות חסרו ונמצאו כ׳ ו ר מ ת לא נימא
אלא או כולם כ׳ אונו שנחשדו או כולם שני וריות
•וכיון שצי שנאמר שכולם כ׳ אונות איא רא״כחשרת
סוררא וזה אינו כיון שיש כידינו וררא למה נאמר
דאין כאן וררא א״כ לא נשאר לומר אלא שזח ג ׳
ורדות אינם כ׳ אונות שנשתנית צורתם אלא שהם
כ׳ ורדית ממם א״כ אם תאמר שמשלימין חו״ל תרי
קולי וכנז׳ חדא ימכשירינן כ׳ ורדית ועור רמשלי׳
וזה אינו להקל כתרי קולות וכנז׳ משא״כ כחסרה
אונח א׳ ונמצאו כ׳ וררות דאיכאלמימררחדא היא
אונה שחסרה וקדאהיא ורדא ממש סברא זו לית
מ א י ד מ ע כ כ ע ל ה איכא למימי־ כך וכשי׳ אותה
יסכחמה וכמש״ל וכן יראה ד ר י הכ״י ז״ל כשי׳
ל״ח וז״ל וחא ראמרינן למי׳ד אס נמצאו שתים
שהאחת עולה למנין אינה שחסרה לק׳ דוראי אין
^ ד ו ד ה ררוקא
ו
א אץ
ק
י
מ
נ :ו ד א
ב א ן נ ה
ס
מ ש
ב
כ ה
•כענ ניתא אמרינן שינתח תוארה טרי׳ ולא כאונות
•רידיכי הטרפות תלויות כדרכי גידול חריאח וקי״ל
לרבנן דאונא פ ע מ י ם ע ג ו ל ה י פ ע מ י ם חרירה אכל
! * נ נ י נ ו ת א דיכא^גגנלה״<עב״ל הרי. ,מבואר לחריא
דמכשיר הכ״י בנדון שצכו^שאשר אונה א׳ ונמצאו
כ׳ ורדות וכיאר ה ט ע ם כמ״ש תחי״לת ודו״ק
כדבריו ז״ל ותמצא תכל מכואר מ ע ת ת •י
ד ב ר מכל חני מילי רמעלייתא נראת
&וה
דכחסרח אונה ונמצאו ב׳ וררות
•דכשיר מחני ט ע מ י שנתבארו ו ד ע ת תט״ז כ ז ת ד ע ת
>חידאת תיא נ ג ד חכ״יוםש״ך־ותפר״ת ו ח י ת לפיי וכפרט אם נאמר שתט״ז כתכ כן
:
p&frולא לשיני וכמש״ל ולדעתי מכשיר כנדון
p p
ש מ ב נ ת
כ ו
שחיטה
148
דירן הנז׳אס יסכמו בעלי הוראה ורו״ק היטיב בזת
עוד ראישי אחר ומן כ' חודשים שראיתי מ״ס
הפי־״ח כסי' מ״א ם״ק י׳ ג שכתב וז״ל ומסתבר
ראם נמצאו כ׳ טרפשים כשי׳ ולא אמרינן כל היתר
כנטול דמי כיון דאין עישולו מ ח מ ת עצמו וכ״כ
םכה״ט סי׳ כ״ג סק״ג וז״ל וכעוף אס נמצא גף.יתי או
חסר כשי׳ רהא ראסרינן סמוטת גף ה ע ו ף היא משום
שמא ניקכח חריאח וזח אין שייך כאן חסר או יתר
עכ״ל י א״כ מ ד י ן דיין דאיןטרי1ות הורדות מחמת
עצמן א״כ שכיר משלימין לאונה ולא שייך כזח דין
חסיד ויתר ויו״ק ופשוט -וכזה נראה דיודה אפי׳
הט״ז לרעת המחבר וכמש״ל:
שיידור רינר זהב בטחול שכ׳ הש״ע וז״ל שיעור
רינר זהב לא ידענו שיעורו ונראה שהוא
פחות מחציו וכ׳ ח:ר״ח ושש״ך וז״ל פחית מחצי
עוכיו של אותו טחול כמקום שהיא ע כ עכ״ל לכאורה
נראה דככהמח גסת חכי מ ש ע י מ ן רכל שנשתייר
כחית מחציו עוכיו של אותו טחול שלא ניקנכשי
וכן כבהמה רקח הכי משערינן נמי ר״ל כל אחת
בטח ל שלה שוכ מצאתי כקוכטריס אחי ון להפר״ח
שכ׳ וז״ל מ״מ נ י א ח שהוא פחית מחציו כאן ה״ק
חכס א׳ לפ״ז יצא מזח קולא גרולח מאחר דלא
ירעינן שיעורו אס ה ב ה מ ה קטנה כמו עגלים
קטנים אש יהיה השיעור שישתייר פחית מחציו
מ ע ט אם כן לא יהיה עובי דינר ז ה :כזה שנשתייר
כעגלים קטנים והרשכ״א כ׳ שרי בפחית מחציו
מ ע ט כאותו טחול כין גדול כין קטן ע״כ ולק״מ
רמרקאמר כגמרא ס ז ס אס נשתייר מוכח ראף
בטחול של עגלים קטני׳ דינר זחכ אינו במחצית עוכיו
ומינה שמעינן אף לטחול מן ה ג ט ה שכגסות שכל
שנשתייר בו כחצי עוביו פחות מ ע ט של טחיל.
י • י דינר זהב וכן
עגלים סגי כהנו ל י
עיקר עכ״ל ולפ״ז מ״ש חפר״ח כס פרו פחות מחני
עוכיו של אותו טחול נראה דל״ר אותו.טחול דחא
בשל עגלים משערינן וכמ״ש כקונטרי׳ אחרון א״כ
כקינטריס אחרון חזר ממ״ש־כספמ כפנים ומ״מ
נראח עיקר ככקונטריס אחרון וכמי ש הוא ז״ל וכן
7
ה ; ש
ר
ה ו
ך ח
עיקר ודו״ק :
?Hאם נקרע כשר חחופח רוב הכרס כתכו חמנ׳
ראם נשתייר קעור קיים דכשר עש״כ ״ מלשון
ע א ! י ׳ לא ירעינן ראם ח ק ר ע חכז׳ הים
ז
פ ל ירי נגיחת הפרח או לא כשי אם העור קיים
וזה הפך ד ע ת ם*ר״ס כסימן מ״ח כסק״ח וז״ל כ׳
מכ״ח אם נמצא נקכ ככשר חחופח דוג חברם
ו ה ע ו ר קיים וידוע שזח הנגיחת מנגיחת ח כ ה מ י ת
ח
מ
ש
מ
,
דתרד*
דיני
149
משכיל לדור
סמפ
שחיטה
,
בעינן מכי׳ס ומיהו נראכז רע״כ אחת מ ס י מ ן מכ״ם
דהדרה בריא כשו עכ״ל ונלע״ד עיקר כחפר׳יח
א״א כאן גרי מרה דהיינו מצר דהבא לא שיין ח ן
בשם חכ״ח ראם איני ידוע מנגיחת חבהמימות
רינא דאין כאן מצר החזה ומיהו מצאתי בב״י
דטרי׳ וכמ״שיפר׳יח שוב מצאהי כספרים אחרים
בסימן ל״ו כתכ ח״ל ופרש״י חיכא דמשמש ירא
בכ״י שהעתיקו לשון פר״ח הנ״ל ולא נמצא שם
רטבחא אני שמעתי במצר החזח שמתוך היד קוריע
המנהג חנ״ל ורו״ק :
בצפורנו ו כ מ י ו מ ה אס ככל מקום שתוא יודיעשיוכל
י והיכא מיקב מפולש נמי אם אין שם ט פ ח
לתלות כגון ניקיב מעשוי בסכין או שתלשה מלמעל׳
כאורן מנקכ כשי׳ וכמ״ש חכ״י וחר״ן
כחזקה ואחיך נמצא שם נקכ עכ״ל הרכ״י הרי לך
וכן כת׳ הפר״ח כס׳קלח יעש״כ וכ״ז אס כדור לנו
לסדיא מרכריו ראפי' שלא כמקום םמצר אם תלשה
ע״י חולי נעשח נקב אכל אס ספק ע״י חולי או
ככח גם זח תלינן כירא רטכחא וא״כ חכא גבי
קיץ חיישיין אפי׳ כפחות מ ט פ ח טרי׳ משוס רחייש׳
מ ר ה נחי רלא שייך חך רינא רמצר החזת איכא
לכקיבת איכרים הפנימים והיינו אם ניקכ נקכ
ע כ ״ פ תלשה מלמעלה כחזקה וא״כ לצר שנאומר
מפולש וכמ״ש וכן כתכ פ ר ״ ח שם דכניקכ סתם
רכעינן כמו גכי ריאה סימן מכ״ם וכמקום מצר
תלינן לומר דניקכ ע״יקוץמלמתלישניקכ ע״י חולי
בעינן תלשה מלמעלה כחזקח ונראה פשוט דכפי
ועיין כפר״ח סימן מ״כ סק״ב וכסימן מ״ח סק״ה
ה א מ ח דין מרה וריאה כולם שויס דמ״ש כיון
וכסימן נ׳ סק״כ עש״כ ורו״ק
דניקיכתס כמשהו אין חילוק כניהס רק לגכי כ ו ע ס
וסירכאוא״כ גס גבי מרה כעיני ג׳ תנאים תלשה
די?
בחזקה מלמעלה והניקכ משיך לא עגול כמ״ש וכ׳
הר״מ כשוף סימן ל״ו גכי דין א כ ע כ ו ע שמצא כו
שנמצאו כני מעיו מ׳שונים^אין י מ ע אם נפל
גיקב ראמרינן היכא ד משמם ירא רטכחא רכשי׳
ל א ^ ^ ל א & י ר ע צ ״ ל חמנחגיסדין
וכתב שם ובלבד שיעיין בצלעות שלא ימצא ריעותא
'מזה הוא כמ״ש רמ״א כסימן נ״כ ס״ו ומ״מ ררווקא
בחם וכן העתיק חט״ז וחבה״ט ז״ל וא״כ כנדון
בהפמ״ר וכן כ׳הרכ ש״ך כסקט״ו רז״ל אמ״ש רמ״א
רירן גס גבי מרה אס נמצא א כ ע ב ו ע במרת ונמצא
ויש לסמון עלייחו כחפ״מ ע״כ וכן.כ׳ פר״חסקי״ג
בו נקב נמי אמרינן דתלינן כירא רטכחא ו א ע ״ ג
וכן חכח״ט הענןיק כך רבעינן׳הפמ״ר ודין ה ו א ' ,
ראיכא ר י ע ו ת א ג מ ר ה וק״ו הוא מריאה 1חא גכי
אחדישהמחכר מטריף דיינו להכשיר כחפמ״רכמיש י
ריאה פוסלת באי ב ו ע ה וסירכא ועכ״ז אס נמצא בו
נקכ כל חיכא דמצינן לתלות בירא ד ט ג ח א תלינן
מרה
די?
וכ״ש גבי מרה רצא אשכחן כת דין בועה וסירכא
ו נ י ק ב ה טרי׳ כ׳ הרשב?א' סיכא ראיפ׳שי'^;',קמןלת^צה ,ראם נמצא" בו כקכ דכשירח חיכא
^ צ י נ ; £ר ט כ ח א ומיהו נראה דווקא
ן
לתלות בסכין או כירא רטפייא
בידוע בבירור שהעביר ת ט ב ח ידו א ו הסכין כ מ ר ה
כרלעיל סימן ל״ו גכי ריאה וכן כתב רבינו ירוחם
חא״לח לא תלינן משום דהוי קרי ספיקי לאיסורא'
כשם םפוסקים עכ״ל חפר״ח וכן כתכ חש״ך כשם
שמא ח ע ־ י ר ואת״ל ה ע כ י ר שמא לא.ניקכ וכן כתכ
סרשב״א וםרכ״י וכ׳ שם ח״ל ופשוט חוא עכ׳׳ל
הט״ז וחפר״ח גבי ריאה וה״ח וחואהטקנם גבי מ י ה
ומ״ש כמ״ש גכי ריאה סיינו כסימן ל״ו ס״ה שכתב
רחר רינא אית ל%כמש״ל ורו״ק:
תמחכר נמצאת ריאה נקוכח כמקום שיש לחלות׳
שנעש׳ א י ך שחיטה כגון שםעכיך ח ט כ ח ידו וכו׳ ־•• נמצאו׳ כ׳ מ מ ל #גמורות ואינם מחוברים כלל
אפי׳ כעובי א נ כ ע אם נמצאת אחת
וכתבו חפוסקיס~ש 6דכעינן ג׳• הנאים וסימנם
חכ״ם ר״ח כ״ח משוך מצ״ר היינו רנעצא חניקכ , .מתוקה כשי׳ דכודאי אינה מ ר ח רק כ ו ע ח ובוכנה
כנגד מצר ׳החזה וג& ה ע כ י ר הטבח י ד ו כ כ ח ו ג ם ) י וסירכא אינם' פוסלת רק כליאת ודכר זח נ ל %
מדברי סריק״ש׳ ומביאו פי־״ח יעי)׳ש כסק״ט :
הכקכ משוך ל א ע ג ו ל דאז מוכחא מילתא רנעשה
כ׳ כספ׳ אסל מ ו ע ד ומפיאו פר״ח כס״ק י״כיוז״לן
אחר שחיטה ו א ס םניקכ הוא מסימן אפש״ערםיינו
^,שתוליד
אדום פתו״ח ו ׳ ׳ ר ע ג ו ״ ל טרי׳ דמוכחא מילתא
דרך חסימפון נשפכם<המךת • ו ל א ; ^ ד ר ן ^ ^ ^ ^ ^ ^
דנעשס מחיים ןאי׳כ יש לחתספק אם גם גבי מ ר ת
^%ו'אם
אמרינןדכעיצן סימן מכי׳ם אכל אפש״ע אסור
חרנפיחם לא ימצא שם נקכ ט פ י איכא^מיתלי שנשפך
רומייא דרייאת מ מ ש או רילמא כמרמ מקילו ולא
י
ח ל י נ
ז
:
ר
ש ח
׳
הנ
משכיל ל ד ו ד
דיני
דרך הסימפון מלמימר שהעלה נקב ק מ ם ואינו
ניכר עכ״ל פר״ח י מלשון זח משמע דאם ידעינן
שניקבה חמרה בבירור אפעפ״י שעלה כו ק מ ס
אינו מועיל לסתימת חנקכ וזח הפך דברי המנהגים
שכתבו ח״ל אס ניקבה חמרה ונסרך הנקב חסירכא
סותמת עכ״ל והוא חמוה מעצמו רחיכן אשכחן
במקום שהנקב פוסל שאס נסרך דהםי׳ סותמת
ועור שהוא נגר דכרי הפר״ח חנ״ל וככר חשיגם
מהרש״א ניר״ו והבאתי דבריי לעיל כדין מ ח ט
שנמצא במרה ושם ישכתיו ברוחק דברי המנהגים
ז״ל יעש״כ ז״ל:
כ ח כ הש״ענמצא־ כ׳ מ מ ת ואס היא אחת ונראית
כשתים ניקבין אותה אם שוככות זל״ז כשי׳
עכ׳׳ל ש״ע מסתברא לי דיוקא כאי ונראית כשתים
הוא רמהני לח כריקה זו כשופכית זו לזו אכל אם
ק א ! י ' אי שפכי אחדרי
ל 1
י
ולפ״ז יראה א :י ׳ כאחת ונראת כשתים ושפכו
לה־רי צריך כריקה לראות אס בכיס אחד הם
מונחים שאס הם ככ׳ כסיס טרי׳ דכל םיתר כנטול
רמי וזה למדתי אותו מרכרי פר״ח כסימן ל״ז
גבי תרי כועי רםמיני דכתכ כן ונראה דגם
גכי מרח דינה חכי ד י ן זה דאמרינן דאי
שפכי לחרדי כשי׳ גבי מרה נלמד מדין כועי רסמיכי
וכן כתכ כ״י ומכיאו חר״מ רכק״ש סק״ז וא״כ כל
מ״ש כרץ כועי רסמיכי דין הוא במרה וכפרט
דמרוקדק לשון חמח׳ שכ׳ ואם חיא א׳ ונרא׳ ככ׳
וכו׳ מ ש מ ע הא כ׳ גמורים לית להו כיייקחוכמש״ל
ח ר ת
מ
מ
ת
י ת
הר
ם
כ ד ו
י
יייייי!
;
ץ
T Jומיהו יש לחלק י־שאני גכי ריאה יחי שי׳
שמא ניקבה הריאח והבועה חוי כקרום
שעלה מ ח מ ׳ מרח וכמ״ש השיך ופר״ח שם אכל
מ פ א רלא שייך לומר כן איכאלמימר דכשירח וצריך
לחתשייכ כדבר שוכ מצאתי לחפר״ח שכ׳ חכא וז״ל
ואם היא א׳ ונראית כשתים יראח דל״ד אלא אורחא
ךמילתא נקט וה״ס אם נפרדות זו מזו ומקים
• ! י מ י ן א א י : :ו 0ש ^ ^ מ צ ר ^ . .״ א שןפך אל ם״כ
דרך חיבורן וכן ^ה^היזיב׳יז בתשובה סימן קכ״א
עיי׳ש עכ״ל הרי לך להרייא -יסבירא ליה להלי״ת
ריש לסליק כין ריאס למרס י מ ר ח אפי׳ שניס
גמורות אית לחו בריק וכן ע י ק ר :
כ ח ב חריקש ומביאו הפריח ט ע מ ו מקיס ח מ ד ה
\־־ .-cונמצא מר ?םוכ טעמנסי,נלא ^מנא המרירות
ת ל י נ ן שנתקלח מ ה שבלע ה כ כ ד מ ן ח מ י ה וכשי׳
^ | § 2ל וכן אם לא ח י ת ח מ ר ה ו/.ורם שיטעום הכבד
; ^ ד י ס כ כ ד כשי׳ וכןכתביהבלרט משם הפוסקים
,
ז״ל • הר״כ מ״י ותר״כ עבודת מגר׳׳שוני סימן נ״ז
ע״כ ובאמת חבהיט תביא דין זת בסתם להתיר
ונתן מקום לטעות כזה רדין זח הוא במחלוקת
שנויה ודבר זם מצאתיו כספר כאד יעקכ דף מ״ד
ע״ב ח״ל ועיין בעבודת סגרשוני סימן י״ז רחתיר
לפי רעההש״ך)פי׳ שתש״ך חקשה אחא דבתב מרין
רטועמין הכבד׳ אע׳׳ג יקיי״ל ככמה דוכתי דאסור
לטעום דכר מאכל לידע אם יש כו רכר איסור
ראיפשר חכא קי״ל לחגאונים דמילתא לא שכיחא
היא שתהא המרי נטולה לגמרי והרגילות חוא
תשכלע במקומה וקרוב חרכר שיטעום ט ע ם מרח
וכן מ ש מ ע מלשון הפוסקים עכ״ל חש״ך( אם נאבד
הככד קודם ה ט ע י מ ה מ ט ע ם כיק ריש לתלות
לסתנר מלאיסור והוא ככלל נשחטה הותרה וגי׳
ועיין לקמן סק״ג כש״ך אך כתשוכח חני׳ל כתכ
ד א ר ר ב ה רוב כבירים אין כחס ט ע ם מרס עיייש
לפ״ז בהאי נדון יש לאיסור ועיין כטי׳ז ריש סי׳ צ״ח
רלפנידעתו יש לאיסור כנדון של עבודת חגרשוני
ורלא כ מ״ש בלחם ה:ניס בשם עכודת הגרשוני
סתם להתיר ולפי דברי חט״ז יש לאי:ץר כנאבד
תכבד • שוב מצאתי בס׳ שמלח חרשה שהשיג ג״כ
על לחם הפנים ו א :י ׳ דלכאורה יש להתיר בהפמ״ר
אפי׳ לדעת הט״ז ולסמוך א ד ע ת חש״כ סי׳ נ ׳ ס ס ״ ג
דסמכינן א מ כ פוסקים רעיון שנשחטה בחזקת
חיתר ע ו מ ד ת לענין ספמ׳יר מ ״ מ כיון רעכוה״ג
כתכ ד ע ״ פ הרוב אין כחם ט ע ם מרה א״כ יש צר
יותר לאיסור מלהתיר ולכ״ע אסור וצ״ע כדינא
לעי״ד שוב מצאתי קצת כזה כתשובת שכות יעקכ
ח״א סי׳ כ״ג ובמנחת יעקב ילל ס״ה סק״ר ושם
נראח רעתו לאישור אף להש״ך כיון ראיתילירכחו
ריעותא ומ״מ נלע״ר כמ״ש דכמקום הפמ״ר יש
לםתיר לדעת ש־׳ך חנ׳יל דלי־עת עבודת הגרשוני
יש לאוסרו עכ״ל חרב באר י ע ק ב ז״ל הרי נתבאר
דרעת מ כ האחרונים ז״ל לאיסיי־ כנאכד הכבד
קודם ט ע י מ ת ו א ם ניטלה מ מ ר ה זולתי גסמ״ר ר ע ת
באר יעקב להתיר לדעת הש״ך כסי׳ נ״ו ם ק ׳ ג כמ״ש
שוב מצאתי לסרכ ט״ז כסס״י ט׳׳ליס׳׳ק כ״כשסאריך
שם ולכסוף כתכ וז״ל וכן כ כ ל ם ד ו מ ה לזה שיש ס פ ק
לפנינו וכ׳ הצדדים שוים פשיטא דאמרינן כזס
נשחטה הותרה עכ״ל חדי לך לחריא דם״ל לחטיז
דכנדון זח יש להתיר וא״כ מיש חרב כאר י ע ק ב
רל״ס חט'ז ריש סי׳ צ״ח יש לאיסור אישטמיתיה
4
״.י י•׳' ׳׳;׳^• ...
1
׳*"׳•'־ז*;:-׳,׳
שחיטה
150
שוב
דברי חט׳יז סנ״ל שכסי׳ט״ל ויריק :
מצאתי להפר״ח כריש סי׳ כ״ט שחשיכ ^גל
ענין זח של רמ״א דס״י נ׳ כענין הצדדים
שקולים
דיגי
!51
משכיל לדוד
שקונים לאיסיר ולהתיר ראער רמ״א ראזלינן לחומר׳
והשיכ כזה לראות ד ע ת חמ״ח בזח והרכח לפלפל
כענין זה גם הביא דברי סט״ז דכסש״י ט״ל חנ״ל
והשיג עליהם כרת וכהלכה יעי״ש ולכסוף כמסקנת
דבריו כסס״י קיא כ׳ וז״ל תוזקקתי להאריך כפרט
לפי שהוא יסור גדול וכולל לכל הטריפות למען
יזהרו זוכחי הזבח שלא להקל כטריפות כשום מין
ס׳ שקול ואף כחכם׳ גדול זולתי היכא ראיכ׳ למתלי
לקולא ט1י׳ וכמו שנתבאר ות׳ לא מייי עכ״ל נמצא
לפי רעת ה פ ״ ח כגון זח רנאכר הככד וצררין
שקולין יש לאיםור :
א מ נ • כסי׳ מ״כ סק״ה כ׳ הפר״ח ח ן תירוץ של
ש״ך אמך ק״ו דטועמין הככד וז״ל א״נ
שאני חכא י־איכא רוכא דרוכ כהמות כשירות הם
ואעי׳ג רריע הך רוכא שהרי המרה חסרה ל י נינו
מ״מ רגילות הוא שנבלע במקומה ולא ריע כולי
חאי וכ״כ הש״ך אלא זה אינו נכון י נ ה י דלא אשור
משום טרי׳ אכתי ליתשד משום איסור רם אלא
מחוורתא כדשנינן מעיקרא ודו ק עכ״ל ״ חדי לך
דס״ל לח1ר׳ ח כהש״ך רכעינן זה איכא צר לימתלי
לקולא טפי׳ כיון ר מ כ ה מ מ ת נכלעית כככר ואי׳כ
אס נאכד ה ב ג ד יש לדון ולהכשיר אמנם לדפת
עבודת חגרשוני חנ״ כ ד ע ת חש״ןדאשיר ח״נ נימא
כ ד ע ת חפר״חוא׳־כ ה ד ר ד י נ א דבאר יעקב רכמקום
חפמ״ר עכ״פ יש להקל וכן י ע ת רעת הדיוט
נוטה להתיר כמקום ה1מ״ר ורו״ק נ ״ ל :
י
?
דיז יתר כ נ ט ו ל
דמיי לחוערא ולקולא • ר ע שחש״ע פסק כסי׳
מ״א גכי ככר רז'ל ניטל הככד טרי׳ נמצאו
כ׳ ככרים טרי׳ וכסי׳ מ״כ פסק גכי מרה ניטלה
חמרה טרי׳ • נמצאו כ׳ מרות טרי׳ י וכסי׳ מ״ג
גכי טחול פסק ניטלחטחול כשי׳ י נמצאו כ׳ טחולים
כשי׳ י וכסי׳ מיד גבי כוליות פסק ניטלו הכליות
כשי׳ .נמצאו ג׳ כוליות כשי׳ י וכסי׳ כ״ח גבי יתרת
ררגל פסק נמצאו לה ג׳ רגלים טרי׳ י זי רעת הש״ע
א מ נ ם חרב רמ״א חלק עליו כקצת מקומות
רסיינו כסי׳ מ״ג גכי טחול שכ׳ דאם
נמצאו כ׳ צ1חולים רכוקים כצר ה ע ב טרי׳ זולתי
כמפמ״ר חקילכרעת המחבר ז״ל וכרי להכין ט ע ם •
פלוגתייהו יותר משאר מקומות אכאר שורש דין זה
כרי ליישכ כ״ז וחענין דעיקר דין זח בארו לנו הרב
ער״ח ז״ל כסס״י מ״א ותוכן דכריו ז״ל כך כש״ר
דייג פי׳ יש כמה שאמרו ז״ל כל היתר כנטול
קנא־
שהיטה
דמי־ • חפ״י הא׳ סוא רעתרש״י ז״ל דש״ל כל מ י ת י
הוי כחסר הוא ואכר אחר כנגדו וכאלו אמרו כל.
היתר כנטול הוא •יחכרו רמי.ולפ״ז יה קולא וחומרא
החומרא לגבי ככד שאם נמצאו לח כ׳ ככיים אפיי
רכוקים שלא כמקום מרה וחיותה שהרי כנטולין
דמו ״ וכן אפיי אינם רכוקיס כלל טרי׳״ וכן לענין
מ מ ת אפי׳ אינם דכוקים זה כזה אלא מפוררים
טרי׳ שחרי כנטולים י מ ו וניטלה המרת טרי׳ וכך
לענין י ח י ת ד ר ג ל דסימן נ״ח לדעת רש״י טרי׳ אפי׳
יוצאה למטה מצוה״ג ולקולא חוי לענין טחול שאס
נמצאו כ׳ טחולים ואפי׳ דבוקים כצר ח ע כ כשי׳
שתרי כשנטלו כ׳ כשי׳ וכן לענין כליות אפי׳ נמצאו
רכוקים כחריץ שככולית כשי׳ דלא עדיף מניקכ
ראפי׳ ה ג י ע עי־ מקום חריץ כשי׳ ודין זה רכליות
הוי לכ״ע :
הפירוש השני הוא של הימב״ן ז״ל שמפריש
רנניטל אמרי׳ כחסר לא אמרי׳ כלומר
שמאין אותו תיתר כאלו ניטל הוא ע ם מקומי
המחוכר ע מ ו ודבוק כו ולפ״ז יונא הי־ין שכתכנו
לרעת רש״י ז״ל לחכך והענין דלענין ככד אם נמצאו
כ׳ ככרים רכוק־ם שלא כמקום מרח ומקוס חיותא
כשי' שחדי אפי׳ אתה נוטל מקום המחוכר לו נשאר
כזית כמקום מרח וכזית כמקום חיותא אכל אם
דבוקים כמקום מרח וכמקום חיותא טרי׳ ו א פ
נמצאת יתרת הרגל אם היא ל מ ט ח מציח״ג כשי״
וכמקום צומת״ג טרי׳ ואס נמצא כ׳ טחילים אם
דבוקים בשומכיס טרי׳ ואס דבוקים כקולסיח כשי׳
ואס נמצאו ב׳ מרות אם דבוקים זב״ז טרי׳ ואם
אינם דבוקים אלא !ו לעצמה וזו לעצמה כשי׳
הפירוש הנ׳ הוא לסדםב״א ז״ל שמפריש רלא
אמרי יתר כנטול הוא יחבירו או
ע ם מקומו אלת כנטול הוא לכד מ מ ק ו מ ו וכל יתר
שאלו אתם נטולי לכדו ממקומו טרי׳ אף זה טרי׳
חלא״ה כשי ןלפ״ז יוצא הרין לחקיל דמיינו כשני
ככרים אפי" דיבוקים כמקום מרח וחיותא כשי׳ וכן
כ׳ טחוליס אפ׳ דבוקים בסומכיה כשי' ראפי׳ נוטל-
אחר עדיין נשאי אחר שלים וכשי' ״ כן חס נמצאו
כ׳ מרות דביקים כשי׳ וכ״ש לענין כליות דכשי׳ *
וכן יתרת דרגל אפי׳ דבוקה למעלה כצומח״ג כשי'
מ ה ״ ט שכתבנו וא״כ הרש כ״א מקילנגד גםחרמכ״ך
ז׳ל:
א מ נ ס ג כ הרשכ״א ית לו חומרא כאלו הדינים
ה :בגין ג׳ טחולים שאחר מ ס ם נכנם כחכירי
בענין שאם ינטל אחר מהם לא ישאר כעובי דינר
זהכ לרפת רש״•׳ כשי׳ ולשיטה זו רחדשכ״א טרי׳י
,
־
יק
יר! ב
דיני
שחיטה .
משכיל י ר ו ד
452
יכן לרעת חרמכין טרי׳ וכנז״ל '•וכשתי מרית
ו כ ד ע ת רש״י וכן גבי יתרת ריגל דפסק לאיסור
שהניקא פוסל במרה אס ה ס דבוקים טרי׳ רחיישי׳
עכ׳יל י דלא כסישב״א דס״ל להקיל א״עי' כמקום
לנקיכת חכרתת כשתיטול אחת מהם אכל אם אינם
צומס״ג ״ אמנם לא נתכאים דעתו אם ס״ל כרש״י
דבוקים כשי׳:
ואפי׳ למעלם מצומח״ג טרי׳ או כהרמכ״ן ודווקא
ה כ ל ל העולה מכל חני מילי רמעליותא דכשני
ן>׳ב?.מ*ש מראש עצם התחתון
כמקום צומת
ככרים ואינם דבוקים זכ״ז לרש״י טריפה ^ ולמעלה לא ידעתי פירושו׳ אם למעלה היינו במקום
ולסרמכ״ן והרשכ״א כשי׳ וכרכוקים אם הריכוק שם
צומת הגירין וכהרמב״ן או למעלה היינו• מפרסות
במקום מרה וחיותא להר מכין וכיש לרש״י רטריפה
סרגל ואפי׳ למטה מצוה׳׳ג וכרש׳יי:
ככל
ולהרשכ״א כשי׳ דלהרשב״א יתר ד כ ג ד כשי׳
נמצינו ׳ :ל מ י ל י ם ^ ב ׳ מקומות 'דהיינו בכבד
גוונא י וכשני טחולים לשיטת רש״י אפי׳ דבוקים
ו נ י ת ר ת ,ס כ י י ע ^ ^ ק ר ע ת .ה ר ש ב ״ ־ א וכן
כעוכיין כשי׳ ולהרמכ׳׳ן טרי׳ולהרשכ״אאםכשינטל
נראה עוד ממ״ש גבי טחיל דהכשיריככלענין ולא
א ח ד ישאר כעוכי די;ר זהב כשי׳ וא״ל׳טרי׳ ואם
חילק כין;ינטל עובי דינר זהב או לא משמע דס״ל
אינם דביקים רק כקלוסייהו כשי* לכל השיטות
דלא כחרשכ״א כין לחקיל כין להאמיר ״
וכשתי מ מ ת לשיטת רש״י אפי׳ אינם דבוקים רק
א מ נ ם לא כאר אם דעתו כרש״י או כהרמכ״ן
זו לעצמה וזו לעצמהטריפה•ולהרמכ״ןוהרשכ״א
בג׳ מקומות בככר יכמרה וכיתרת חי־גל
רש״י ואס רכוקים טרי׳ לכ״ע וכיתרת ךרגל לשיטנן ,.,. .אך{*.מנם נראם כיון דפסק לענין טחול ראפי׳ בצר
^^^^0^^^0י ראי כרעת
כשי׳ אפי׳ למטח מצוח״ג טדי׳ ולהרמכ״ן כשי'' י ^ '
הרמכ״ן ככה״ג טריפה'א״כ כ י ו ן ^ י ל ס לנו המ״ח
וכ״ש לרעת הרשכ״א י וכמקום צומח״ג להרמכ״ן'
רעתו ז״ל במקום אחר רס״ל כ ד ע ת רש״י ז״ל ילמוד.
וכ״ש לרשיי טרי׳ ולהרשכ״א כשי׳ ובכליות לכל
שתום מן המפורש רבנל מקום ס״ל כרש״י וא״כ
השיטות כשי׳ • אמור מ ע ת ה קיצורו של רכר כבי
הא דקאמר כככריס טרי׳ ר״ל אפי׳ אין רבוקיס כלל
כביר ים רש״י מחמיר טפי מהרמכ״ן והרמב״ן מחמיר
וכן כשתי מרות אפי׳ אינם דכיקים׳ כלל,^ ,רל,וכן
טפי מהרשכ״א רהרשכ״א מקיל ט^י מכולם ובכי
כיתרת ררגל אפי׳ למטה ממקום ׳ צ ו ^ ^ ^ ט ר ^ ^
טחיני׳ רש״י מיקילטפי וחרמכ״ןמחמ׳ קצתוחרשכ׳א
ודין הוא אחר שפסק כדש״י כטחול י לחקיל כ״ש
מחמיר טפי וכבי מ מ ת רש״י מחמיר טפי והרמכ״ן
שרעתו לפסוק כשאר מקומית כרש״י להחמיר
והרשכ״א מקילין קצת וביתרת ררגל רש״י מחמיר
יכמי׳ש וזוםי רעת פר״ח ז״ל רכסי׳ מ״א גבי ככר
ט פ י מהרמכ״ן וסרמכ״ן מחמיר טפי מהרשב״א
. .כתכ ח״ל ונל׳ש כמחבר נמצאו כ׳ כ כייס טריפה
וחרשכ״א מקיל טפי על כולם:
JHTדככל חג׳ שיטות חנ״ל לא באר חאד־ממאכ׳ י•' *חיינו׳אפי׳ איןידכוקים זכ״ז כלל וכפירוש רש״י ע כ ׳ ל
וכסי׳ מ״כ נכי מרה כ׳ וז״ל נמצאו כ׳ מרות טרי׳ אפי׳
רעתו בשום מקום^כמאן < ל לא כענין!ככד
אינם סמוכים זב׳יז וכרלעיל בסוף סימן מ״א עיון
ולא בענין מרות ולא כעפין י ת ת ררגל רק בענין
שם ע כ ׳ ל ״וכסימן נ״ת כתב וז״ל.ומעתה לענין
•טחול פסק וז״ל נמצאו כ טתוליס כשי׳ ואפי׳ דבוקים
דינא כיון רלשיטת רש״י וכו׳ פשיטא ופשיטא שגס
בצר ה ע ב וכענין ככר פסק סתם להטריף וכן לעניו
בדין יתרת דרגל מארכובה ולמטה יש לחטייףואף
מרו פסק סתס להטריף וכן לענין יתרת פסק וז״ל
כתמ״רודלא כט״ז עכ׳׳ל םרי לך לסדייא שרעת
נמצאו לח ג׳ רגלים טרי׳ רכל היתי• כנטול דמי
פר״ח כמו שכתבנו • ו ר ע ת חש״ך דככבדיס פסק
ואכלו חשד רגל אחד הוא והוא לשיחים זה תיתר
כרש״י לםחפליד׳ וגכי טחול"פסק י כוותים כחפמ״ר
התחתון ולמעלה עכ״ל •
,מראש עצם
:
וגבי יתרת פסק כרש״י לאחמיר ו ע ת תט״ז כככדי׳
כתרשכ״א שהרי
אס אינם דבוקים כמקום מלת ו ק י ו ת ס ^ ס ק ל ה ק י ל
' ב ! ^ ^ ד ^ ם ^ ס ק להטריף ולחרשכ״א ם ל
^ כ מ ר מ כ ״ ן והרשכ״א וכטחול אס ד ב ו ק י ם כצד עוביין
, ,,:
לאקיל ככל1כוונא:
טרי׳ אפי" כמקום חפמ׳׳ר ו כ ד ע ת סרמכ׳ין וביתרת
׳אמנם יש ס פ ק ' א ס ס״ל צ:מז*י ואפי״ שלא כמקום
דרגל שלא במקום צומה״ג כשי' כ ד ע ת חרמכ״ן
מרמ וידותא ט ר י פ ה £ו כהרמכ״ן שיל
ותרשכ״א ו מ מ צ א ככר יתר ואינו דבוק לגמרי ע ם
<רווקא כמקום כגרת וסיוסארסרי״לן צזאין .כזה
תכירו כ ז ם פ ס ק כרש״י דטריפםועייש״כ כסימן נ״ח
ל כ ר ע י ה אם ס״ליכרש^ראו-כ^־מכ ן וכן גכי מרמ
םק׳יר גם רעתמתכרש״ל לפסוק םלכח בזת תוא
־פקק סתם טךיפח לא כאד אם דווקא דבוקים הוא
כךדכשני ככרים החמיר כ ד ע ת רש״י אם אמס
vsWmmו ב ד ע ת סימכ״ן או אפי׳ אינם דבוקים
מגירי
י
;
ז
1
ר
,
'y^ ^m^^^00
•••»\._&m
י־׳•:.
י
n
רכואים
453
דיני
משכיל ל ד ו ד
דבוקים אזי אפי׳ שלא כמקוס מ י ה וחיותא טריפה
וכרכוקים למטה מ מ ר ח וחיותא כשי׳ וכן גבי יתרת
למטח מצומח״ג כשי׳ כ ד ע ת חרמכ״ן ורעתו ז״ל
הוא כדעת חט״ז ו ט ע מ א דמילתא לתמייחו רכסכד
יתר תלוי טרי׳ וכרכוק שלא כמקום מרח וחיותא
דכשי׳ אע׳׳ג ראי1כא מסתכרא תי׳ כש״ך ס״ס מ א
םקי״ו וז״ל וצ״ל דגרע טפי אלו נמצא יתרת דככד
שאינה דכוקח כלל לככר מ א ס רכוק למטה מאותו
כזית משוס רכיון שתתחיל למטה ממקום חיותא
ומרח נראה שאינה אלא דלדול ככד ורו״ק עכ״ל
וכ״כ חט״ז שם כסי׳ נ״ח סק״ר ע ש ״ כ :
א ת א ן ל ד כ ר י רמא שנראה שפסק לעולם כהמחכר
ז״ל רלכך לא חגיה כלום כשום מקום רק
לענין טחיל שהחדירכחדמכ״ן זולת כמקום הפמ״ר
ו ד ע ת ח1ר"ח לחקיל כרעת רש״י כמקום ה1מ״ר
וכמ״ש ר מ ״ א חפך סכרת חכ״ח רמחמיר אפי׳
כחפמ״ר וחיא רעת הט״ז נמי כמ״ש י
ול^ני? רינא נראה לי ריש לפסוק כדעת רש״י
ז״ל להחמיר יכסתם רכרי חמחכר ו כ ד ע ת
ספר״ח וא׳יכ בכ׳ ככרים אפי׳ אינם רכוקים כלל
כן כרכוקים שלא כמקום מרה וחייתא טרי וכן
כב׳ מרות טריפה ככל גוונא אפי׳ אם אינם רכוקים
כלל וכן כיתר ררגל ואפי׳ כמקום חפמ״ר ו כ ד ע ת
פר״ח אכל לענין טחול יש לסמוך על רש״י וחרת׳׳ש
וחרמב״ם והטור וכו׳ ורמ״א ופר״ח כ ה ״ :מ להתיר
א1י׳ במקום צר עוביין ו ר ע ת הכ״ח וחתנו הט״ז
ז״ל דאסרי ח ס ד ע ת יחידאי כזה נגר כל הפושקיס
חנ״ל ודו״ק ה*טיב נ״ל י ואם נמצאו כ׳ טרפשים
חפר״ח מכשיר ולא שייך דין כל חיתר כנטול לכל
חפי׳ חנ״ל ועיין כדיני וררא ורו״ק י
כ ת כ הפר״ח סוסי׳ מ״ג סק״י וז״ל כ ח מ ה שנמצאו
לח כ׳ טחולים וא׳ נקוכח כסומכיח כתכ
כצ״ץ סי׳ צ״ח שאס ניכר איזה מ ה ם עיקר ואינו נקוכ
כשירה ואס אינו ניכר טריפה מספק ע״כ נמשך אחר
סכי/ת הכ״ח גכי כליות לקין סימן מ״ר ולפי מ״ש
שם בסייר שאין דברי הב'ח נכינים והעליתי להטריף
בכל גוונא גכי כליות ח״ח והוא ה ט ע ם בנ״ר דכיץ
שהטחול העדרו אינו מ ע ל ה ואינו מוריד רחא
קיי״ל ניטל הטחול כשר ו א ע פ ׳י כן כי נקב טרי׳
מפני שמכחיכה יותר זה ה ט ע ם יוצדק אף כשחם
שנים ולפיכך ככל גוונא יש להטריף עכ-״ל וכסימן
מ״ד כתכ וז״ל סקי׳ר אם חיי ג׳ כליות כתכ ח כ״ח
דמהלשון מ ש מ ע דח״מ רכשה שלישית נמצאת
כמקום אחר אכל אם ע ו מ ד ו ת זו אצל זו ואיכא
ליקותא כחדא טריפה רמאן לימא לן רהיתרה
שחיטה
קננ
לקויה רילמא אכיליא שאינה יתרה לקויא וקי״ל
לקתא הכוליא טריפה ע״כ ונמשך אחריו ס׳ צ״ץ
סי צ״ח ע״ש ומהרש״ל כתכ כהפך ואין רכריחס
נראים אלא ככל גוונא יש לתכשיר וכן רעת חט״ז
וכ״ז לפשק חמחכר ז״ל ואין פשקו מחוור כעיני
"י לפי שראיתי להדמכין כשי׳ רנ״ושכתכ וז״לנכראת
ככ׳ וחקטינה א׳ מ ח ם או כג׳ וחקטינח א׳ מ ח ם
או כא׳ והקטינח שהוא וראי ליקיתא הוא ע״כ וכן
היא רמתי מקורס שראיתי רכריו רכיון שתכליות
ל א מ ע ל י ן ו ל א מורירין רהא קי״ל ניטלו הכליות
כשי׳ וכן נכראית ככוליא אם א׳ או כג׳ כליות כשי׳
ואעפ״ך לקתא *א׳ טרי׳ משום שחליקית מכאיכ
יותר א״כ אף אם נמצאו כליית יתרות כל שיש
ליקותא ככוליא אחת טי־יפה והכי נקטינן עכ״ל
פי״ח:
,
היל הט״ז ולא ידעתי מי חכנישו להוסיף כטרי׳
ע״י חילוק זח רוראי על כל אחת יש שם יתירה
וכל שנשארו כ׳ כהלכתן אמרי׳ שחם הכליות שלח
וזח פשוט לפענ״ר עכ״ל חט"! והש״ך כתכ סכר׳
הכ״ח וכתכ עליווז״ל ולכאורה ראיה לדבריו ממ״ש
ראב״ן דכשייש ג׳ כליות וחקטינח א׳ מ ח ם טרי׳
אכל מתרש״א סי׳ ע׳״ז כתב ח״ל להפך ראם יש ג׳
כליות וכולם עומדות כררא א׳ ויש ליקותא או שאר
חסרון כאחד מ ח ם כשירח אכל י ס הג׳ כליות אינם
עומרים כררא א׳ וחליקותא והחסרון הוא כא מ ן
הב׳ העומדות כדרא טרי׳ ע״כ ולדבריו צ״לרראכ״ן
מיידי ככח״ג רהג׳ אינם עומדות כשורה ולקתא
א׳ מהעומרות כשורה וצ״ע לרינא ע כ״ל הש״ך ז״ל
ונלע״ר רמהרש״ל לא פליג ע ם חכ״ח רק כחרא
רחייני כשעומדים כולם כשורה א׳ ולקתה א׳ מ ה ם
רלמחיש׳יל כשירח ולהכ״ח טרי לח אכל אם אינם
עומדות כשורה א׳ י ק שהכ׳ לבדם וא׳ לכדה ה א
וראי אי לקתה א׳ מהכ׳ טרי׳ לכ׳ע ואס השלישית
היא שלקתה כשי׳ לכ״ע יכז״ח חכ״ח ראמד ראם
אינם כשורה א׳ ולקתה א' כשר היינו שהג׳ חיא
שלקתה ולא חכ׳ ומחרש׳יל שכ׳ רטריפה היינו
שלקתה א׳ מהכ' ו מ ע ת ה לפי׳ מהרשיל וכ״ח רק.
כ ח ר א ו א ״ כ לשון חש׳׳ך והפי־״ח שכ׳ וז׳ל ומחרש״ל"
כתכ להפך לשון ולהפך אינו מדוקרק ו כ מ ש ודו״ק.
ולפי׳ מ ה שכ׳ חש״ך רמחרש״ל וראכין לפי רק,
דראכ״ן בכה ׳ג ר אינם ע ו מ ד ו ת כשיר״ אי .ולקתה
א׳ מתעימרותכשירה חת׳ והוא הט׳ דגם ר ע ת
חרמכ״ז שהביא הפר״ח כאושר נימא ראיירי ככח׳יכ
דאינם עימדית כשורה אחת רק א׳ לברה וכ׳ לכרם
ו א י מ ן חב׳ היא שלקתה לזת פסק לאיסור אכל.
אס
נשכיל ל ת ר
דיני
אם עומדות כשורה אחת איפשר דמורח למחרש׳ל
׳רכשירח ו כ ט ע ם מחרש״ל וא״כ השוו ר ע ת מחרש״ל
•וחרמכ״ן ודאב fלרעת א׳ ולמ״ל לאפושי פלוגתא
במקום .דאיפשר דל״פ וא״כ מ ח שנסתייע חפר״ח
מחרמ״ן לאיסור ככל גווני אין זח סיוע כ״כ
לאפושי פלוגתא כין חרמכ״ן ומחרש״ל כזח אומנם
$זכ״ח רעתו היא וראי הפך מהרש״ל כחדא וכמ׳יש .
וכיון שמחרש״ל הכשיר כח״ג כשעומרות כולם
כשורה א׳ וכן חסכים חט״ז וגם הש״ך נוטח רעתו
לזה ורכרי ראכ״ן והרמכ״ן מצינן לפרושי כוותיח
א״כ ד ע ת חכ״ח כזח יחיראה היא וכן ד ע ת פר״ח
ג״כ יחידאח חיא נגר פסק ש״ע ז״ל וחכי נקט ״
וא״כ כנ״ר רכ׳ טחולין כשר ככל גווכא וכדעת
מהרש״ליוכמ״ש ורו״ק אלא שאיני כראי
להכניס ראשי כין חדים גדולים וכפרט שחרצ ש׳״ך -
עצמו ח:יח רכר כצ׳יע וכמ״ש אנן יתמי ד י ת מ י לא
<"ש דאין הכרעתיני חוייא ח כ ר ע ח וא״כ למעשה
צריך להתיישב כרכר י•
׳
דיני טריפות
ו ט ע מ י ה ם ומנהגיהם ודיניהם
O^^DHtl
המפוזרים ואחרונים לעי ראות
שכלי הק״טן כ ס ״ ר :
י ד £ר ר י ן התולעת הנמצאת בריאה נ י כ ע מ ה ג מ ׳
פ׳ א״ט דפמ״ט ע״א וז״ל מורנא פי׳ תולעים
פליגי כח רכ יוסף כר מ ס א י ורכינא חד״א קורם
שחי׳ פירש • וחר״א אחר שחי׳ פירש וחלכתא לאחר
שחי׳ פירש עכ״ל חגמ׳ ופירש״י מ ו מ א תולעת
היוצאת מהריאה וניקכח קורם שחי׳ פירש מן
חריאח וניקכח ונטרפה עכ״ל רשי׳ ופסקו הפוס׳
כמסקנת חגמ׳ ולאחר שחי׳ פירש וכשי׳-״וז״ל
הטור וכן אם נמצאו עליה תולעים שנקכוח ואין
ידוע אס נ ק מ ה קוו ס שחי׳ או אחר שחי׳ כשי
עכ״ל וכ׳ השיך כס״ק ט״ו ח״ל מלשון סטור מ ש מ ע
;לכאורה דספיקח מיחא הוי אלא דתלינן להקל
ידאכןר שתי; פירש ״ אכל םרמכ״ם פי׳ וסכול״כו
ואו״ח כ ס צ ו ^ ק ה אחד שחי׳ פירש • וכ״כ ראכ״ן
א י אחר שחי׳ פירש וכן מ ש מ ע מדברי שאר
פוסק׳ ע כ ׳ ל השייך וכ״כ חפר חרמחרמב״םמשמע-
רחזקח דאחר שחי׳ פירש י אבל מהט״וד מ ש מ ע
דםפיקא מיחא הוי אלא תלינן להקל ע״כ וכ׳ הרב״י^ז״ל וכ׳ חכליבו ט ע מ א רתלינן כתר שחי׳ לפי
^ ,א נ ו אומרים כשהרגישה חום ח ט כ ע י אפס כמות
ו ה ב ה מ ה דחקה לצאת וניקבה לבקש חמימות או אפ׳
,
ו ר
שחיטה
154
לומר רבעור שהבהמה חיה א״א לנקוב מתוך
טרדת הריאה שמרחפת תמיד בלי ספסק עכ״לחב״י
J Hשחסנמו חש״ך וספר״ח דאין חילוק כין אם1
. . .נמצאו תולעים כתוך הנקבים חיץ ״ גם א״צ
לדקדק שימצאו כ״כ תולעים כ מ ס ר חנקכיס ; וכ׳
הש״ך שכן ראה נוחגין וכ׳ פר״ח עליו וכן עיקר *
ואם נמצאו תולעים תוך חנקכים ממש ואין יוצאין
כלל האריך כרין זחחש״ך בס״ק י״ח ומסיק רחעיקר
הוא דככס״ג דאין תולעים ע ל הריאה אלא תוך
הניקכ ולא יצאו אזי צריך כריקה וחכרי׳ כך היא
רמניחין את הריאה כשמש אם מתחממין ויוצאין
לחרך ע ״ ג הריאה כשי׳ ״יאמריני האי נקוכה ממורנא
כאח דכי חיכי רחשתא פירש לחום השמש לבקש
חמימות ח״נ לאחר שחי׳ כשסרגשו כחום ח ט ב ע
אפס כמות ח כ ה מ ח דחקו לצאת לכקם חמימות
וכמ״ש חכל״כו לעיל ואם אין ירצאין לחוץ א״כ
מאן לימא לן דאחר שחי׳ פירשו דחא חזינן דחשתא
לא פירש לחום השמש יאם כן ע״כ אין ט כ ע ן של
תולעים לפרוש אחר שחי׳ ואיפשר שמחיים פירש ״
או לא נעשו הנקבים ע״י תולעים כלל• וחא רסתמו
הפוסקים ולא הצריכו כרי׳ השמש איירי כגון
שנמצאו חולעים ע ״ ג חריאח ואי כ חזינן רפירשו
וחדי נראח לעין דהני נקכי ד מ ו מ א נינחו כיון י
דפירשו מקצת וק׳יל וכן מדוקדק מלשון ה ג מ ר א
רקאמר רלאחר שחי! פירש מ ש מ ע רלא הוי כשר
אלא כשפירשו ולא נמצאו כתוך חניקכ ולא פירשו
כלל ״ וכן חעתיק חכח״ט ולזה חסכים פר״ח
ואחרונים ז״ל:
J Hעור רבכרס וברקים ובשאר איברים שחניקב1
פוסל כחס נחלקו הפוסקים ז״ל אם נמצאים
כחם תולעים אס אמרינן דתולין לחקל כמו כריאח
ונימא אחר שחי׳ פירש או לא הנח רמ״א פסק כסי׳
מ״ח כחג״ה רס״כ וז״ל תולעים שנמלאו ככרס כשר
דמן הפרש גדילים או חכתמח אכלה אותס ע״כ
וכן כסי׳ מ ״ ט ס״ס פסק חש״ע וז״ל אם תולעים
יוצאין מקורקכן כשי׳ רלאחר שחי׳ פירש ע ״ כ וכ׳
חט״ז כסי׳ מ״ח על חג״ה תולעים שנמצאו ככרס
וז״ל פי׳ מונחים כפנים ואס יוצאים לחוץ ואין ידוע
אם יצאו קורס שחי׳ נראה דדינם כמו כריאח בסי׳
ל״ו בס״ח עכ״ל הרי לך לחריא שרעתהט״ז להשוות
דין כרס וח׳׳ם שאד דקים לדין ריאה וכן הסכים
השייך וחכיא ר ע ת כ מ ח א ח מ נ ם ררעתם לומר רדין
שאר רקין וכרם כרין ריאה דתולין להקל וכן חסכים
חפר״ח ורלא כחכ״ח שכ׳ דרוקא בריאה אמרינן
רתולין אכל ככרס ודקין אי חזינן דנקוכין חן כיון
ראיתליר
•155
משכיל
דיני
ראיתליר ריעוחא חיים׳ רילמא מכחוץ כאו התולעים
מחיים וכן יראה דעת חמחכר שכ׳ בסי׳ מ״ט דתולע׳
היוצאים מקורקכן כשר רלאשרשחי עירשוכ״כ בב״י
כםנס״י מ״ט דרין קורקבן ודין ריאה שוים עיי״ש
ורו״קוא״כ דברי חכ״ח רכרי יחיד חםנגד הפוסקים
םנ״ל אמנם מההיא דקורקכן לק׳ לחכ״ח וכמ״ש
חרריש״ח ומביאו שיך ופר״ח דקורקבן כיון
דקרומותיו קשים ועבים לא חייש׳ שמחיים ניקבו
משא״כ בשאר רקיס יעיי״ש אך חכה״ט בסי׳ מ״ח
סק״ד חטא שחס׳ תבואת שור דעתו לאיסור כדעת
ח כ״ח ורריש״ח יעיי״ש אך הביא עור רעת כנח״ג
שהסכים לרכרי הפוסקים דמתירין יעיי״ש וכן עיקר
1בדיז תולעים הנמצאים כקרום המוח פסק
המחכר כסי׳ ל״א ס׳׳ג דאם אין כקרוס
התחתון לא קו״ד ולא רושם כשי׳ ויש מי שאומר
שאין אנו כקאין ככריקח וטרי׳ וכתכ רמ״א וחכי
נחוג עי׳כ ורעת המחיר חם דעת חג״א ושאר אחמ׳
כמו שחכיא חכ״י והוסיף חרכ״י חנ״ל דאפי׳ נקכו
הקרום ויצאו ואין שם קור׳ כשי׳ כראמרינן גכיריאא
וגבי קרקכן אכל אין כי כוח לחלוק על גדולי עולם
וכתוככס״ח סי׳ קס״ו ראנן לא כקיאין כבדיקת רושם
וריעותא נוחגין להטריף עכ״ל ועל מ״ש חרכ״י
כראערינן גכי ריאח וגו׳ כ׳ חד״מ לד׳ לחתם דחתם
אינח טרי׳ ערשינקכו כ׳ הקרומות ולכן אי הוי נקב
מחיים חיח שם קור׳ ואי כ כשלא נמצאת קו״ר כשי׳
רניכר דלאלד שחי׳ פירש אכל חכא גכי מוח רקי״ל
דטרי׳ כנקב קרוס א׳ כלל עכ״ל ר״מ כתו׳ כיאור
וא׳׳כ נתכארו דכרי המחיר רדעת חמתירין חם
•ג״א ורעמיח ודעת חאוסיים הס תרות״ר כמ״ש
םכ״י ומ״ם חכ״י אין בי כח לחלוק וגו׳ כראח דרעתו
כאן כש״ע דלא חכיא הך סכרא רק כתכ ולא נמצא
רושס ולא קו״ד ודו״ק וא״ת מ״שמכרס ושאר דקים
דאמרינןדמוחר כשלמא מקורקכן לק׳דשאני קורק כן
רקרומיו קשים וכמ״ש כשם ־הררישח אלא כרס
מאל״מ ותי׳ חפר״ס כסוסי׳ לא׳ רשאני קרומי המוח
דקייס כיותר משאר איכרים ולכן חיישנן שמא קורם
שחי׳ פירשוניקכ קרוס ותחתון:
1א 0נמצאת על קדום העליון כץ קרום לגלגולת
כ׳חפר״ח ראםאיןכקרוםהתחתון ולא העליון
לא רושם ולא קו״ר יש להתיר כפשיטות רכולי חאי
לאמחזיקנן איסירח לרעת חמחכר שמכשיר כניקכ
קרום חעיליון לכדו וכן רעת מחרש״ל להתיר אם
לא נמצא רושם לא כחחתון ולא כעליון עכ״ל • אך
הש״ך כתכדמ״׳ש רמ״א והכי נחוג וז״למש^נע דלא
ממ-יף רק מ5ועס דא״א כקיאין ככדיקח׳ וכהג״א
,
י
לדוד
קגה
שחיטה
שחוא מקור דץ זח כ׳ דאינו כשד רק למ״ד קרום
העליון שניקב כשר אכל למ״ד קרמא פלאם שניקב
טרי' ח״נ כיון שנמצא התולעת בקרום המוח העליון
טרי׳ וא״כ דעת חרכ שפסק דכניקכ חעליון לבר
/א״ ״ אפי׳ אי כקאין ככדי טרי א ל א
ראשמעינן וגו׳ א״נ רמ״ש א״א כקאין א ף אם אין
רושים כלל לא בקרום תתחתון ולא כעליון טרי׳ כמ״ש
כד״מ מהודעת מחרש״ללחתיר אם לא נמצא רושם
לא כקרום התחתון ולא כעליון עכ״ל הש״ן ונראח
לל״פ חפר״ח והשייך א ל א דחפר״ח כתכ כן לדעת
חש״ע דמתיר כניקכ העליון וזח רקרק כלשונו לרעת
חמ״ח וגו׳ משמע אכל לרעת רמ״א דמטריףכניקב
העליון לכד טרי׳ וכמ״ש חש״ך לדעת רמ״א מיהו
לענין חקו׳ שיק חש״ך לרמ״א עד שמכוח זה הוציא
דין זח יש לחשיכ כפשיטותמשום דרמ״אם״לכמ״ש
הכ״י דכאן אפי׳ ניקבו נמי מותר דדלמא אחר שחי׳
ניקכו דומיא דריאח ונחי דכד״מ חלק כניחס וכמו
שהעתקתי לעיל חדי אח״ז סמוך כתכ וז״ל אך לקמן
כסי׳ מ״ח משמע דאין לחלק כזה ומימ לענין דינא
כתכ כאו״א וגו׳ דיש מחמירים ומטריפים אם נמצא
תולעים כמוח עכ״ל ה ר י שנ חק ליישכ קו׳ הכ״י
רמ״ש מריאה ומשו״ה כתכ שם ומ״מ וגו׳ דנראה
רמשוס חומרא נהגו כן וכמיש חכ״י עצמו ולכן כתכ
כאן כחגחת שו״ג תיכת והכי נחוג כלומר דמן
סדין נראה דמותר ר ק כיון ייש מחמירין תכי נקטינן
ונוחגין להחמיר וא״כ חותרח קו׳ חש״ך י אמנם
כיון שיצא הדין מפי קדוש חכי נחגין וכפרש שכתכ
רכת״ח איתא חכי לחריא וכן דעת המנהגים שיכ
וז׳ל נמצאת תולעת אפי׳ כקרום חעליון אפי׳ ל א
ניקכ טרי׳ ואם נמצאת כחוטם כשי׳ עכ״ל ומ״ש
המנהגים וכחוטם כשי׳ כן פסק מש״ע ועיין כט״ז
וכפר״ח ועיין בהגהות מחרש״א ניר"ו ורכריו
כדורים וק״ל
א מ נ ם אני מסופק לדין זם דנמצאו תולעים על
חריאח ונמצאת ריאה נקוכה דקיי׳ל דתלינן כתול׳
שנקכו א ח ר שחי׳ ולא כתולעים מחיים נקוכח והשתא
יש להסתפק אם נמצא נקכ מחנקכים כסימן אפש״פ
רקיי״ל בהויא השליכן כידאדטכחא דכםי׳אפש׳׳ע
לא תלינן א ׳כ גם בעינן שחולים כחולעים אם נמצא
חניקכ אפש״ע אם אומרים דלא תלינן בתולעים
שאחר שחי׳ רק י״מחיים נעשת כמו דאמרעןכידא
רטכחא או ייילמא דלא אמרינן כן רק כתליית ידא
רטכחא אכל בתולעים לא שנא וכשי׳ וחנה לכאורת
נראה מדברי רמ״א בעל דין זחדאפש״ע אסור ולא
סגיח כן רק כחליית ידא רטכחא ולא כ׳ כן בתולעיס
,
ט ר י
כ מ
,
נ
י
ניאת
דיני
מנו
שחיטה
משכיל ל ד ו ד
156־
נראה רדעתו להתיר בתולעים ככל גוונא דאל״כ
שנקוכה הייתה חרוא וקרום עלה מחמת מנח
אחר דין דיירא דטבחא ודין דתולעים שב׳ חש״ע
ולכך אינו נראה ע״י משמוש נמס כדונג אותו קרום
הוו״ל דין זח דאפש׳׳ע אסור ומכ״ם מותרא״ו דס״ל
ויצא התולעת לחוץ וטרי' ולא אמרינן אקר שחי׳
דכחולעים ככה׳ג שרי אך יש לדחות זח רדילמא
נקכוח ייא״כ לא חיה נקרם עלי ח קרום כשעה קטנה
הא דלא כ׳ כן אחר דין רתולעיס חוא משום דסי׳
זו כין שחיט לבדיקה אכל א״ל יצא לחוץ ע״י משמוש
שייך
מכ״ס לא שייך כתולעי׳ וכן ס»׳ אפש״ע כולו אין
אזי קורע הריאה לראות אם ממאה זו מחמת דם
כסם רח מקצת סי׳ אפש״ע דהיינו אמס או שחורץ׳ נצרר הוא או מחמת העור וא״ל מצא •שם תולעת
או פתיח אכל עגול איכא למימר דאינן פוסלין •
עם דם נצרר כשי׳ לפי שאם חיה נקב כריאח חיח
כתולעת דדרך תולעת לעשות חניקכ עגול אכל שאר
יוצאת התולעת דרך נקכ או משמוש היד ומראה
כתולעת
הסי׳ דהיינו אדום פתוח שחור פוסלין גס
.פסולה כיון שהוא מכח רם הנצרר ולא מחמת
או דלמא ככל גוונא שרי כתילעת ;.ולכאורה יש
הקרום כשי׳ כמ־׳ש הרכ חעפ״ה סי׳ ל״ח ס״ג ותו לא
קצת ראיה לאיסור ממ׳ש רמ׳׳א וז״ל וכל ניקכשחוא
מירי ודע שהתולעים חללו כאים כל אופנים אופן
פתוח או שחישחר או אדום סכיכ הניקכ ואפי׳ הוא
הא׳ חס כאיס כסי׳ כין סי׳ לריאה ואז מסירין הסי׳
רק אדום סכיכ חצלעית נגד חניקכטרי׳ולאת)ינן
והתולעת שכתחתיחועושיםנפיחחכרין סי׳ דעלמא
כשום רכר דודאי מחיים נעשה עכ״ל מראמר ולא
אם כצכץ טרי׳ וא״ל כשי׳ אופן חכי סס חכאים
תלינן כשום רכר נראם דמיעט כל גוונא אפי׳ דתול׳
כתוך חריאח וגם מראה פסולח ע״ג וגריקתוכמו
אין תולין כניקכ שחוא פתוח ושחור ואדום דודאי
שכתכתי כסמוך עכ׳׳ל זיכ״ת באורך מכ״מ:
מחיים נעשה דאל׳׳כ חוו״לל ולא תלינן ידא דטכיןא
ו מ ד ב ר י ו אלה משמע דלש״ע ס׳׳ל דכתולעים
ומדכלל ואמר ולא תלינן כשום דכר משמע דככל
לא חיישנן לסי׳ אפש״ע ומותר אכל
גוונא מיעט לאיסורא אפי׳ בתולעת גס מ״ש רמ״א
הרב זובח תודח ס״ל רכתולעים נמי לא תלינן כי
כתחילת לשונו וז״ל ולא תלינן בירא רטכחא וגו׳
איכא סי׳ אפש'ע ופליג עליו בהא ויש להחמיר וק״נ
משמע דבזאב אין לחלק בזח ובבל גוונא שריוא״כ
^ ו ד כתכ ם' זוכ״ת אמ״ש רמ״א ולא תלינן ביד
יש
גס בתולעים אמרינן כן בזאב ושרי ולמעשה
חטכח אא״כ משוך חנקכ וגו׳ כתכ וכי משוך
להתיישב כדכר כין לענין זאכ כין לענין תולעת אם
נמי לא תלינן ביד הטבח או כזאכ אלא כי ליכא
דינם כרין ירא דטכחא או לא וצ״ע
ריעותא כריאח כמקום נקכ כגון סי׳ או מראה
ש ו כ מצאתי שחרכ ז״ת נכנס בספק זח הנ״ל
פסולה או מקום אטום וכיוצא טרי׳ כיון רא״א
ומסיק וז״ל וכן אם נמנאו תולעים שניקבו
לעמוד על בדיקתה כנה״ג בחגח״ת אות ל״ה כשם
ואין ידוע וגו׳ כהא לא נחמן כוותיח אלא כי חא
הר״י פגון ז״ל וכן חמנחג עכ׳׳ל וחבח׳יט כ׳ וז״ל יש
דכתככנח״גכחג״ח חטו״ר סוף אית כ׳כשםמהר״ש
להסתפק אם נמצא סי׳ כתוך חנקכ אם תלינן
גאון ז״ל דכ״ז דכשי׳ דוקא שלא נתארס או שלא .^.בתולעים או לא עיין כנח״ג רק״כ עכ״ל ונראה
הושחר סכיב חניקכ ע״כ וכ׳׳כ חר״מ וז״ל והיכלו ׳ דמה שעלה ונסתפק כסי׳ שנמצאת כנקב אם תלינן
דתלינן כידא דטכחא או בתולעים היינו רוקא כשיש
בתולעים או לא לר׳ דגם כטבח או כזאכ שייך
ייןיזה וכמ״ש חרב זובח תודח הנ״ל ועור שכ
הוכחא כמיאוח אכל אם הוא עגול או שחור או
עיין כנח״ג וכס׳ חנ״ל חכיא משם כנח״ג ף:ם
אדום סכיכיו שניכר שהוא מחיים טרי׳ עכ׳׳ל וכ״ז
בטכח וכזאכ רינא הכי דלא תלינן רק כי אכא
כשנמצאת התולעת ע״ג הריאה שכבר ניקכ קרום
ריעותא וכמ״ש לעיל ורו״ק :תם
הריאה ויצא לחוץ -אז מאין אס חניקכ פגול או
שחור מורח כאצכע^.,חיא מחיים אכל כשנמצא
התולעת כתוך הרי&ז אעפ־׳י שיש מראה על גביו
ש כ ח ל א ״ ב ו ר א עולס מצ״כ
מ כ דם חנצר׳ד פשיטה דכשי׳ וכך הוא המנהג
כקונטריס א׳ מפי מומו &רכ הגדול כישראל
כשאלוניקי סיף דכרכדיקכ חתולע׳ כך היא כל חיכא
שיש שם לתולעת יש שם מראה פסולה דהיינו דם
מזריק כמוהר״ר ד י ד צ ב א ה זלה״ח
נצרר לפי ש&תולעת שבריאה אוכל כשר הריאה
ונעשה שם ידם נצרר ולפעמים נוקב ג״י הקמם
לכן כשבא מראה בזח צריך לנפוח הריאה ולמשמש
ור אס ע״י המשמוש יצאה התולעת לחיץ כידוע
מ
,
כ
:
;
רח
v
ג
39
.
׳
1
«»»r־י• r
157
ש ל מגילה
משביל ל ד ו ד
דרוש
לע״ח דרוש שדיי מ ג י ד ־ ה
כ ע ז ר אד־״ נורא עד־ייל־־ה
ויהי.,כיצי א ח ש ו ת ש המולך מחודו ועד
כוש שבע ועשרים ומאח
;.
מדינה ויש^לרקדק למת.פתח כגנאי כאומרו כימי
.אחשורוש^א אמר סמלך אחשורוש' ,וסיים כשבח
כאומרו המולך מסודו ועד כוש ומאריך לספר
מעושר ככור מלכותו ואגכ גררא נכין טפם למה
שאמרו רז״ל רכל מלך שתם שכמגילח זו כמלכו ש;$
עולם מדבר * וקוא רכר,קשה מאור לכאוורם מאי
שנח כמגילה זו'שלק*ז חקכ״ח לעצמו שם תואר זו י
והעניך הוא לפע״ר ע״פ מ״ש ,כמס׳ סנהדרין מה
דכתיכ נכוכדנצר .עכדו מפני שחיה גלוי וידוע
לפני חקכ״ח שעתיד להחריב כיתו ולגלות ישראל
כרי שלא יאמר שלי הם ־ישראל לכך הקדים לקמתו
עכד לומר עכרא דקנה ננסים עבדא למאן נכסיס
למאן כל מה ש׳ינח עכר קנה דכי ועל זס האופן
איפשר חיה קעג?ן,ץ^,א^'^לפי^הים .,גלו*׳'.לפניו -
יתכרך.שעת<^^ז^יו%לימכור את ישראל להשמיד׳
לחרוג ולאבד לכך נטל חקכ״ה המלכות מאחשורוש
ומזכירו כתחילת הסיפור כהדיוט והלביש את עצמו
יתעלה כמגילה זו כתואר מלך דכל מלך סתם
כמלכו של עולם מ ד $וכנ ל כאופן שהוא המלך•ואאשורוש אין לו אלא דין עכד שחוא עכד שלו
יתכרך ונמצא אין לו קנץ כישראל דעכד שקנה
נכסים עכדא למאן וכו׳ וכמו שהיה הענין כנ״נ
והוא מכוון למת דאיתא כמדל׳ פ׳ תרומה כיון
שכא סמן עם תממון ונתנו לאחשוךוש חזר המלך
לתת לי הכסף עם העם אמר חקכ״ה כך אתם
מוכרים את שלי על שלי לי כני ישראל ולי הכסף
&נא׳ לי סכסף ולי חזהכ וכו׳ ע״כ וםוא מטאר
עע״י דרכנו דכיון דלי הכסף שכידכם מטעם שאתם
עכייי כל מה שקנחעכדקנה רכו א״כ מהאי טעמא
נמי ישראל שכיי־כם שלי הם * וזהו אפשר כוונת
ת1סוק והתמכרתם לעכרים ולשפחות ואין קונה
•שהכטיחס הקכ״ח כזה וזה כרכה סיא שהכוונה
שלא יחיה לאו׳יח קכין כחס ולא ימכרם קכ״ס
לאומח לחלוטין ולחיות כחם לישראל שום קנין pk
ממסדי..כידו עכדים ושיחות וזהו ותחמכרתם
לעברים ר׳׳ל ,למי שתוא עכרושפחת לי כגון
אתשורוש ואשתו כגון נטכדנצר שככר קראתי אותם
עכר* וממילא אין קונס ר״ל אין להם קנין ככם
ד
וכדאירןא כ^דךש , **'ajftft,
ו בט^נח כ זו מציכו שכא מרדכי קל המןו^יתח
הנז
כמס׳ מגילם רשע עכר שקנם נכסים עכר למי
וכו׳ וכן איתא כתרגום שקנם מרדכי את המן
כמלחמה וממילא הכל שלו וכמ״ש סמן גופיה
כעס׳ ויספר המן את כסיד עשרו ומכ כניו ואת אשר
גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועכרי
״המלך י וכל זה אינינו שום לי ככל עת אשר אני
"דואה את מרדכי כלומר כל עשרי לא שוס לי כלום
מכח שענות מרדכי שאמר שהכל שלו מכח מת
שקנה עכר קנה רכו י וכזה מיושכ מ״ש כמגילה
זו מייחס את אומה ישראלית אחר מדרכי כמ״ש
ויבקש׳ לשלוח יר כע״ס מדרכי וכן לכסוף ודורש
:׳כווכ לכל עמ׳?י ויש להקשות וכי עמו של מרדכי סם
וחדכר תמוה לכאוורה אמנם לעי מחשכת חמן
שקנה את ישראל מן אחשורוש וכל מה שקנה חמן
קנה מרדכי מטעם מה שקנה עכד קנה רכו נמצא
חמקח חוזר על מרדכי וחדי כל ישראל עמו של
מרדכי הם כיון שקנת אותם חמן וידו כיד רכו
מרדכי ולכך קורא אותם כמגילה זו לישראל עם
,,,' ,.:־ . , : ,למרדכי:
TinVDi':נכוא הס״ל;לכיאור המשך חמגילם דיש
לדקדק'?מח ראה אחשורוש לעשות משתם
גדולה כזו וכפרט לפי מה דאיתת *כמדרש כי חמן
הרשע השיא עצה"ו לאחשורוש כיי להכשיל ישראל
כפת כגם ולהכשילם אח״ך כזנות וכו׳ ע״ש וחדכר
המוח לכאורה לחיץד חרדה גמלה כזו ולכזב!
־ממון רב כזו כשכיל הכשל את ישראל איזה תועלת
יצא לו מזה כמח שיחיו נכשלים ונראחדחמן מזרע
עמלק הוא ועצתו זאת מעצת זקינו עמלק היא
י ,לשאיתא כמדרש רכה שאף עמלק חיח כאותה עצת
שיעיז ׳לפרעהןומצרים על ישראל לכוא עליםם
כתחבולה וחייצו׳דכראשונק חחטיאן כזנות וכעכודח
זרח כמ״ש הראשונים ו״ל1כפסיק ויריעו אותנו
המצרים ויענונו ר״ל שלא׳היוחמצדיס יכולים לשלוט
כישראל אס לא שעשו אותם תחילם רעים וחטאים
לה׳ רכל זמן שעשו רצונו של מקום לא םיו יכולים
להם וזהו ויריעו אותנו סמצרים ר״ל שעשו אותנו
׳רעים ויריעו דווקא ועל ידי כן ויענונו ולכך אמר
•ויריעו ,אותנו ולא אמר ויריעו לנו אלא ר״ל את
יעצמנו,עשו רעים לח׳ וטעמו של עמלק וחכיריו
חיה כעצה/ההיא מטעם *שנתכאד שם •שאמר פן
ירכה ,וחית :כי תקראנה .מלחנגה״ץכו׳ והו לפי
שפרעה'מלן אז • ־ ^ i f ^ i ^ % ! g 1 .ה י ו כבושים
תחת ידו מטעם שכתכו ס^ס^כמס׳! חגיגתו על
מאמר כל תמיציר׳לישראל נעש^|41רל״ל דמי
שיש׳ נמסרים תסת ירו געשה סואתסיללזיאש^1
;
' ^•;''כציכת •$:¥
1
מגה
דרש
־משכיל
בכיפש כרי שלא "יאמרו כיד אומס שפילת מסר
הקכ״ס את ישראל וכמו שמצינן כנכוכרנצר שהמלך
ככש לפניו כל העולם קודם שהחריכ כחמ״ק כדי
שלא יאמרו כיד אומח שפילח מסר וכו׳ ולפי שידע
פרעת ויועציו שכל תממשלת שתחת ידו הוא כשכיל
ישראל ואס סס יוצאים מתחת ידו כל חמלכיות
מורדים כו לכן חיתם עצתו להחטיאן כזנות וע״ז
וז״ש ״ חכה נתחכמח לו ר״ל ־למושיען של ישראל ־
שצריכים אנו להתחכים למושיעס שלא יצילם מיריצו
פן •ירבה וחיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא
על שוניאנו י ר״ל על אותן שחם עכשו ככושים תחת
יריני ועלה מן הארץ רוצח לומד יצאו כולם מתחת
ידינו לכך נתחכמו ל״ו למושיען והסכימו להמית
הזכרים ולהחיות הנקכות כדי לטמא אותם כזנות
ע״י שריכה כחס נקכות וע״י שתכען לתשמיש כמ״ש
רז״ל כאשר דיכר אליהן מלך מצרים לחם לא נאמר
אלא אליהן אלא מלמד שתכעך לתשמיש והוינן כת
מה עלה על רעת פרעה לתכען לתשמיש • אכל
חכל חיה כדי לגרש השכינה מביניהם משום רי1היחן
שונא זימה ורצה להכשילם כזנות ואח״ך העבירום
כע״ז וכמ״ש רז״ל על פסוק ולא שמעו אל משח
.וכו׳ ומעכותי קשה שהיח קשה לחם לפרוש מע״ז
וכל זאת כ־יי שלא יצאו מתחת ידיחם כאשר ירעו
שבהם תלויה ממלכות ״ וככר נתכאר מתוך מדרשדז״ל שגס עמלק .היה כאותה עצה י וממנו למר
.חמן שהיה מזרעו ליתן עצה זו עצמה לאחשומש
מטעם זח דמאחר שחם עכשו קרוכ זמן לגאזל־את
ישראל שהרי חיח קרוכ למלאוח לבבל שבעים שנה
ומלך אחשורוש עד הנח ככיפה וידעו הכל כשכיל
ישראל ואס הם יצאו מתחת ירו הרי כולם מורדים
בו לכך כתייעצו להחטיאם בזכות והיינו ע״י שיעשה
לחם משתה ויעמיד לפניהם זונות כשחם ערומ ת
וזהו המשך הפוסקים שאמר ויחי כימי אחשומש
וככר הערנו מ למה הזכיר בראשונה כהדיוט
חגס רמלכר מה שפרשנו כו לעיל ״ איפשר לומר עוד
תוץ מדדכנו זח פירוש אחר והוא עפ״י מ״ש כמר׳
דמתחילח היה כידו רנ״כ מריטת אך ורק מפני
שבטל בניךבחמ׳יק נטל ממני המחצה ומארדו בו
קכ״ז מדינית ונשאר בידו המחצה ולכך .איפשר
מזכירו כשני תוארים אלו רככחינס אחת אינו אלא
אחשורוש ובבחינה שנייה אינו נקרא.כשם םריונ!
אלא מלך וז&ו \יחי כימי וארז״ל.שחכל צווחו וו׳׳ו
על שכטל מלאכה בחמ״ק ולכך מכח כן נטלה ממנו
ממחצה ואינו אלא אחשוריש * כהדיוט אכל הוא
אחשורוש המולך .מחורו.ועד מש קכ״ז מדינה
ע • מגילה
לדוד
158
שעכ״פ מיה לו מלוכה על ממחצה:אמנס עפ״י־
ריכני זה שהגיע עכשו הזמן לטנטל ממנו כל
מלכותו ממנו מפני שהגיע הזמן הקץ שיצאו
מתחת ידו וממילא תכטל שלטונו מכל העולם שלא
נתנם לו ממשלה זו אלא בשביל ישיאל שלא יאמרו
־ביד אומם שפלש מסר ובו ועכשו שישראל יצאו
כולם יכולים למרוד כו ולכך מזכירו כאדיוט ונטל
ממנו כתר ממלוכה שככר התחילו לכנות כתמי׳ק
א ל א שבתחילת מלצותי<תכו שטנה ועמי וכטל
ער שתים לדריוש ואיפשד דחועיל עצת חמן מה
שחחטיאם כפה כגם שגרם החטא לםבטל כל אותם
השנים ולכך צווח הכתוב ווי על שכבר םגיע לחנטל
ממנו המלכותולהגאל ישת 1לכנות בחמ״ק,כי כבד
העכיר ח שלטונותו ואין לו מלכות ואינו אלא
אחשורוש סתם מכלי כתר מלוכה והחטא גרס
להחזיק ממלוכה בידר וחיינו ע ל ירי משתה שעשה
ימים ר£ים ע״כ !מהרב ז ר ע ש״ך דל ״
,
,
ד ב ר א ח ר ויהי כימי וכו׳ רכא פתח לחאי
פרשתא ממכא ברבות
צדיקים ישמח מעם ובמשול רשע ינאח עם • ברבות
צדיקים זס מדרכי ואסתר* ישמח מעם ובמשול
רשע ינאח עם זח ־ חמן ״ .ישמח :מעם דכמיב •״
ומרדכי יצא מלפני סמלךבללוש מלכות וכו׳ וצנתיצ'
ליהודים היתם אורח וכו׳ • ינאח עםרכתיכ והמלך
והמן ישכו לשתות והעיר שושן נכוכה י ופיו ש״י
כשחיה מצח לדרוש כאגרת פורים מים מתחיל מן
ה מ ק ר א חזה ל ד ו ר ש ו
,
ו מ ה י ש ״ א ז״ל כתכ כסייא יז״ל כרכות צדיקים
זח מרדני וכו׳ לפי שהיו כאותו הדוד
כגלות צדיקים ורשעים ״ אמר מה שניצולו הוא
לפי שהעולם נירון אחר מכו כראמי בספ״ק
דקידושין וע״כ אמר ברבות צדיקים על הרשעים
דהיינו מדרכי ואסתר וסייעתייחו אז ישמח העם
וכמשול רשע ינאח עם טעם למה שינה חנתוכ
לכתוכ םעס כה״א היגיעה וינאח עם כלא ה״א
הוא עפ״י מ״ש המפרשים לני שהמן כקש ישנו עם
אחד ולא הזכיר איזה עם והיו כשושן כל חגויס-
כספק וע״כ אמר והעיר שושן נבוכה שכולם חיו
דואגים שמא עליהם כקש חמן משא״ך ככל מדינה
ומדינה רכתיכ כהו אכל גדול ליהודים כי שס ידעו
כלכוונתו היא על היהודים ע״י תנתכים כדכתיכ
ונשלוח ספרים וכו׳ לאכד את כל יהודים וז״ש כאן־
כרכות צדיקים כשושן זח מרדכי ואסתר כעת
גאולתן ישמח סעם המיוחד שהוא ישראל י שאז
ידעו שעליהם.מיתת חג1ירה* אכל במשול,רשצג
זת
150־
דרש
משני ל ד ו ד
זמ המן שאז לא ידעו כשישן על איזה ׳עם תיתח
כוונתו אז ינאח עם דהיינו כל עם ועם שכולם היו
כספק להשמיד להרוג ולאבד ״ עכ״ר :
דכי שמואל כר נחמגיי פתח לתאי פרשתא
מחכא תחת הנעצוץ
יעלה כמש ותחת הסרפד יעלה חרס וחיה לה׳ לשם
לאות עולם לא יכרת ״ תחת הנעצוץ זח חמן הרשע
שעשה עצמו ע״ז דכתיכ וככל חנעצוצים וככל
חנהלולים • יעלה כמש זה מרדכי חצריק שנק׳ ראש
לכל חכשמים שנ f׳ ואתה קח לך כשמים ראש מר
דרור ומתדגימנן מירא דכייא ותחת ססרפד זו
ושתי הרשעה כת כנו של נכוכרנצר הרשע ששרף
כית אלחינו דכתיכ כח רפידתו זחכ ״ יעלה הדס
זו לסתר הצדקת שנק׳ היסה דכתיכ ויהי אומן את
הדסה היא אסתר וכתיב והוא עומר כין החרסים
וחיה לח׳ לשם אלו ימי פורים ״ לאות עולם .לא
יכרת זה מקרא מגילח :
והריץ? ז״ל פירוש פתיחה זאת חנה ימע כי
שתים רעות עשו ישראל כאותו חדור
שנענשו עליהם הא׳ •שעשה המן עצמו ע״ז וחקק
הצלם על בגדיו והיו הגל כורעים ומשתחויים
לאיתי צלם ולא נמלט איש מזח זולת מרדכי לכדו
והוא גרר פרצה זו וז״ש יעלה כמש זח מרדכי שתוא
תיקן אוחו עון להיותו ראש ישת 1כרכהיכ ראש מר
ד ר ו ר ומתמ\מנן וכו׳ והוא קדשש״שהראשוךצופה
ומביט כו מסיף חעו'ם וער סופו כיון שראה
הקכ״ה מעשה דור אנוש ורוד סדום ודור המבול
שמעשיכן מקולקלין עמר וגנזו מהן חח״ר ו• מנע
מרשעים אורם והיכן גנזו כגן עדן שנא׳ אור זרוע
לצדיק ולישרי לכ שמחת י איזיבון ויהי ערכ ויהי
בוקר יום ראשון אמייל אף היא אינה שמחה שכל
מח שנכרא כיום ראשון עתיר לכלות חה״ר כי שמים
כעשן נמלחו והארץ כביד תכלה י איתיכין ויחי
ערכ וכו׳ יום שני יום שלישי ער ששי אמ״ל אף היא
אינה שמחה שכל מה שנכרא כששת ימי כראשית
צרינין עשייה החטים צריכיןליטחן וכיוצא איתיכון
ויהי ח׳ את יוסף ויהי איש מצליח אמ״ל אף היא
אינה שמחה שמתוך כך נזדמנה לו אותה רשעה י
איתיכוןויחי כיום השמיני שהוא יום שמיני למילואים
אמ״לאף היא אינה שמחה שבאותו חיום מתו נדב
ואכיחוא * איתיכון ויחי ח׳ את יהושוע ויהי שמעו
וכו׳ אמ״ל אף חיא אינה שמחה שנהרג יאיר ששקול
כרוכה של סנהדרין ״ איהיכון ויחי כי ישב המלך
כביתו וה׳ הניח לו אמ״ל אף חיא אינה שמחה
שבאותו חיום כא נתן חנכיא ואמ״ל רק אתה לא
עז• מ ג י ל ה
סנט
תכנה הכית לשמי:
ויש לדקרק אעיקרא דרינא פרכא למת תיכת
ויהי צי־ח והיה לשון שמחה ושמי לחי:ך *
אך מנה ידוע שאם ארם רואה איזה צרם שתבא
עליו לעתיד מחמת איזה דכר שלא כהוגן שעשה
כשאומרין לו כני ארם מה נעשה כדינך על אותו
עון שעשית שודאי ימימ לך צער ״ אומר להם הוא
ככר עכרח ח;רה אעילו שעדין לא כאה עליו
וםטעם שמשקר לעי שמתאומ ומצ1ח שלא יגיע
לו אותו םצער ולכן אומר ככר עבים הצרת אכל
אס האדם רואה שיגיע לו שום טוכה לשמיח כת
אף שכאח לו הטוכה ושמח כה ועכרה כשאומרין
לו כני ארם אם כאח לך אותה שמחה או לא אומר
להם הוא עדין לא כאח עלי והטעם שמשקר אן>׳
שככר עכרח עליו אותה חטוכח הוא שהוא מצ:ם
ומתאות מתי תכוא לו טוכח גדולה מזו ״ והנה ככל
מקים שנאמר ויחי הנה השורש של וים״י כלא וא״י
נשאר יס״י פירושו לעתיד אכל חוא״ו שבראשו
הופכו לשעכר שכן משמעות יה״י חוא עתיר
וכש כראש שורש המלה שהוא יה״י הו״ו שהוא
ויחי׳י הוא לשון עכר מחמת חוא״ו ־ויקשה על זה
למה באה חוא״ו והופכו לשעבר חכך־משמעותיו
שהוא עתיר ועל זה אמרו רז״ל כל מקום שנא׳
ויחי לשון צרח כמו אדם שרואת שלעתיד יחיה
לו צער ועכ״ז אומר ככר עכר מחמת דלא ניחא
ליה כמ״ש כן לענין הזח ויהי הוא צער והראיה
ששורש המלח היא יה״י רמשמע לעתיד ולמה
הוא״ו שבראשו הופכו לעכראלא שצרה חיתה שם
שעכר חוא צרח וכן כל מקום שנאמר והיה שמחת
לפי ששורש ממלח כלא וא״ו נשאר הי״ח משמעותה
לשעכר ובא חוא״ו שכראשת ומופכי לעתיד שכן
משמעית ומיה לעתיד כמו וחיה כיום הםואיטפו
ההרים עסיס ויקשה על זמ למס כאמ הוא״ו
שבראשו והופכו לעתיד הפך משמעותה לכן א מי־ ו
ויחיה שמחה כמו האדם שככר שמח בטובתו
שעכרה ואע״פ כן אומר שעדיין •לא כאח לו אף
כאן שמשמעות הים לשעבר ובא חוא״ו והופכו
לעתיד אלא לומר לך שיש כאן שמחת :
אי גמי יש לפרש עפ״י מ״ש כתיקונים שכשם
חוי״ח כ״ח כה תרין אותיות רוכרא
יתרי'אותיות נוקכא דהיינו יו״ד וא״ו רוכרא תרין
המי״ן נוקבא וידוע ר כזמן רשלטא דוכרא עכ.
נוקכא חמיס שכן דרך העולם דחברא שלים על
כוקכא וכזמן רניקכא שליט על דוכראי דין ולכך
שם הו״ה כ״ה כסדרו יו׳ ד ראשינח שהיא רוכרא
ר
1-
קודמת
דרש
משכיל לדוד
קורמת לח״א שהיא נוקכא וא״ו שהיא דוכרא קורס
לחייא אחתנח שהיא נוקכא ולכך שם חוי״ת כ״ת
כשהוא כקרמ רחמים אכל אס ח״ו יהיח שם חוי״ח
הפוך הוא דין ראם ח״א קורמת ליו״ר או לוא״ו
׳חו״ל נוקכא שליט על רוכרא והוא דין וז״ו שאמר
ויחי׳י וו״י ח״י ד״ל ווי למה לפי שקדמה ח׳׳א ליו״ר
אכל מלת וחי״ה וא׳״ו קדמה להי׳א ויו״ד לח״אוחו״ל
'דוכרא שליט על נוקכא ולכך אמר וחיה לשון שמחה
״ה1א אחשורוש איתא כמדרש חו״א חמשה לרעה
וחמשה לטוכח ״ חמשה לרעח חוא היא גמר
ציר לפני ח הוא עשו אכי אדום י הוא דתן
ואכירם הוא המלך אחז • הוא אחשורוש • חימשה
לטובה י אכרם הוא אכיהם י הוא משה ואהרן סוא
אהרן ומשה ״ ודור הוא הקטן י הוא חזקיהו י חוא
עזרא עלח מככל י א״ר כרכיה בשם רבנן אין לן
׳חד דטכמינייאוחואה אלחינו.ככל םארץמשפנמו^.
עכ״ד וק׳ מח:ענין ח מ ש ^ ו א ן ^ ר ע ח וחמשה
י הו״א לטוב מ־ח טיבן של אלו^ולמה מנאם ומה יתן
ומה יוסיף ועור כי כפי הנוסח הזה שבמדרש מביא
ששה לטוכח י ואם הוא אהרן ומשח והוא משח
.ואהרן חר א״כ למח הכיא שניהם ועור •המציאה
הטמונה אשר מצא רבי ברכיה אית לן חד רטכ
מינייהו הוא ס׳ אלחינו ומי כער לא ירע כי אין
כח׳ אלחיני ואין כלתו פשוטא :
' א מ נ ם דכוונת כעל׳המררש ־הוקשה לו תיכתהוא
אאשוריש שהוא יתור נפש ותשיכ כי עשרת
המה חו״א חמשה לטובה וחמשה לרעה שנאמרו,
^ליררש וזח אחר מקם • וחענין להוריות כי גדולתו
והשגחתו יתברך בעולם לתיקון וקיום העולם הם
׳תמשח ענינים כי מלאלד לאחד שתית מצת ליכנס
תחת כנפי המלך צריךילמור חמשה פעמי״םענינים
\תס כי א׳ יכיר שהוא מלך ומושל עליו ואסרי כן
ירבנג לכו לחיות עכר חתום בחותמיו ואח״ך יקח
׳למושב לו חצר המלך לעמוד לשרת את מלכו שם
ז^אקרי כן ילמוד סדר עמדת המלך ומשפט שירות*
למע|־^:צ^יל^נת כמת יתרצת עכר אל;אדוניו
<אחרי כן להיות;פ< לא יבצר; ממט שגגת כעממן
תמלך וישנקו על כן יסקור־ וידרוש איזת תדרך ־
<תפוס ממלו י א י י ^ ^ ת מ ^ ^ ו י א ה מ ז ו ;
כאשרכת&ת׳^•:׳• י ^׳' י
Vהן הנה חמשה רבדים סנאערים כיןסמלן מלכו
; ;ג של קולם ומן העם לי בתחילה יכיר ׳הארס
•מציאותו יתברך ואקריכן יחתום׳ בחותמיו לעכר
&סיא קותס אותיכרית קדש היא םמילת כמ״ש ז׳יל
׳%:ם"אגןם^מקכלין את םמילת אתם מקבלין אלהותי
, ,
על מ # #ה
160
ואחיי כן ילך לוץאל ארךחמדה^שם כיתו יתלרך
והוא כי בחר ח כת,לשרתו ולעבדו ־ ד׳ צזיא סתורה
המביאה לירי מעשה •כי כה ירע האיש מס יעמר
את ה׳ יעל כי אין צייק^באיז יאשר יעשה טוב ולא
יחטא על כן״צריך' חמיצוותחיא בית המקדש לכפר
־ ־על*ו על כל איש אשר יחטא ואשם :
)הנה נמרוד נגע כראשונה כי הוא תית גמר
; ־ צידלפני ה׳ צר את הכריות ומקרבן לעמדה
זרה ׳ומה גם לךו״ל;שא.מרו כשנמרוד היה מלך על
רור הפלגה וח^יד כל^מצגו^ם־על :הקכ״ח והיה
משבח מציאותו יתברך מ׳״ח׳׳ק״כ״ה מחכריית ואלו
היה כך חוכר נמשך ״ היה העולם אכר .מדאי
וכן עשו הוא חיחיל לכטל המילה מזרעאכדהם
יוכן דתן ואכירס החילו למ^ס כאיץ חמרה ומה
גם לרז״ל כאומרם 'נתלםידיאש ונשוכה מצרימה
,
;
,
1
;
מ מ
:
:
מצרים והמלך אחז כיטל התור& ׳ כמ״ש דל צור
תעודה חתום תורה כלמורי וכטלחיואאשורושכיטל
עמדת כית המקדש והנה אם למה האדם כעל
אחושכ מחשבות לכלתי ירחו עמו כית^ישר^רךאא;;•
ומתקין־ לעומתם מתקני עותתם מקבילים אליהם
חמשה לטוכה נגד חמשה לרעמ ולרמוז אל היותם
מקבילי׳ נאמרה תיכת הו״א כמערכת חמשה לטוכח
:למצדכתיתמשה לרעה ולעומת נמרוד שהמריר
כל העולם כהקכ״ה כא אכי־חם והקריא שמו יתכרך
בעולם כנודע שחיה י׳יכריז בפיו על כל העולם ^
להחזירם כתשוכח ומכניס בני ברם תחת כנ2י'
־ השכינה כראמרו ז״ל ע״פ משכילה לאיתן ׳האזרחי
חסדי ס׳ עולם אשירה לדור ורוד אוריע אמונתך
־בעי שזח המזמור קאי על אכרהם שאיתן האזרחי
סוא אכרסם ואמר לדור ודור אודיע אמונתך
ומציאותך ואחךותך בפי׳ דייקא ס,יפן נמרוד הרשע
ולעומת עשו אשר חיחיל לקלקל תמילת אמר תות.
; iמשח ואהרן כמ״ש ז״ל} ,שמות רכה שתית משתי
'מל ואהרן פרע והביא םוא״יאמרין ומשח' הוא משמ
י ואהרן על כי חשוכה מילחכפריעח ופריעה כמילה
יובנגר מאוס באיץ חמרה ויניאו את לב בני ישת1
להתרחק ממנח םקים הקכ׳יה את רור האומר כי
.גרשוני סיום מהשתפח בנחלר ם׳ לאערלןעבור
׳אלסים אחרים שסיבב את שארך עד גדר שעלוו־י
על עצמי בםתיסקי ממנסמאיזתמרה כ #פ •
לעוכר נג״א והיה מכת •על פרידת סארן־מופך
־
יתנ
m
דרש
משכיל לדוד
דתן ואכירם ששכו לדרך מצרים כמת מסעות •*
׳ולעומת אחז שאחז כתי כניסיות וכתי מדרשות *
תקים תוא יתכרך יחזקיח מלך יהודה שתלת חרב
״ואמר כל מי שאינו עוסק כתורה ירקד כחרכ חזה
ולעומת אחשורוש שבטל עבודת כחמ״ק • הקים
׳הקב״העזרא• הוא עזרא עלת מבבל והעמיד
•בחמ׳יק על מכונו כי זכותו עמדה ״ ושמא יאמר
שארם אם כן איפה שזה לעומת זח עשח םאלםים
יוכל חכא ליפרע עשה הוא יתכרך לעומתו כרי
שיתקן ״ א״כ כגלות החיל חזה חמר והנמהר מה
תהי עלינו פן נאכר ת״ו כטרם תכא חגאולת כי
מי לנו שיתקן כימי קרם • לזה כא דכי כרכית
ואמר אית לן חד דטכ מינייםו י כלומר ליין רייקא
פירוש לנו כני חגלות יש לנו חד טב מייניחו
*למושיע ככל צרותינו ומי חוא * הוא ח׳ אלהינך
כלומת מדת ת׳ שתיא מדת רחמים והיותו אלהינו
בייחוד חוייתו זאת היא לנו גם בעשותו ככל תארץ
משפטיו ומת מתקן דבריהם של רבותינו ז״ל
כאומרם שמדת רחמיו בעולם דהיינו בחויתי יםא
ע״כ דברי מהר״ם 12שין:
ד ב ר א ח ר הוא אחשומש שהרג אשתו מפני
אוהבו הוא אחשורוש שחרג אוהבו
מפני אשתו עכ״ל •
ויש לדקדק רמנה דכריס שאין כחס חפץ כי מאי
נעקא מינה אם מדג אומכו מפני אשתו או שחרג
אשתו מפני אוחכו ־ אך םוא שדעתם כי כא מכתוכ
כעתח המגילה כייתור היא אחשורוש שהוא יתור
בפיש י אלא להודיע את אשר הפליא לעשות הוא
יתברך כפתח המגילה בחסדו עם ישמ 1כימים החם
כי אחרי נמכרנו להשמיד לחרוג ולאכד את כל
חיחורים • גאולה חיתה לנו מאתו יתברך וחנה
יטעה איש שוגה לומר הלא מי שעמד לנו כצדה
הזאת אחות חיאלנו בכית המלך היא אסתר המלכה
כאופן ימעטו נסו יתברך שעשה לעמו על כןהיחל
ואמר חכר נא גדולת הנס כי תרע לך הוא אחשורוש
שחרג אשתו מפני אוהבו ולא שכ אכו ממנה ער
אשר כלתח אליה חרעח ולא שת לכו שלא להורגה
מצר שהיא אשתו אלא הרגה אעפ״י שהיא אשתו
מפני אוהבו ״ והוא אחשורוש כחוייתו הוא חיפך
זחרג אוחט מפני אשתו הוא חמן כלומר ואיך
תחזקנה ידך לומר אחות היא לנו בכית המלך הלא־
זה דרכו לחרוג את אשתו מפני אוהבי וא״כ גס
עתם יסמג אסתר כשביל חמן אוהבו וחיו נכשלים
לולי ח׳ שהים לנו ויהפוך לכו מן הקצה tסקצת
שעם דרכו לחרוג אשתו מפני וכו׳ עכ״ז מפני
קסא
שי• מגילה
בסו יתברך מבן תדבר ״ ונמצא שהרג ושתי מכני
אוםבו:
ו ב ן ה סענין של תריגת ושתי אמרו בגמרא וז״ל
גם ושתי ממלכה עשתת משתי נשים בית
המלכות כית םנשים מיבעי ליה שכית הנשים הוא
מקום צנוע רלא רגלים כה אנשים • והיא עשתא
המשתה כמית תמלכות מקום שםמלך מצוי ״ אמר
דכי אכא כר כהנא מלמד ששניהם לרכר עכירה
נתכוונו חיינו ראמרי אינשי איהו כקרי ואתתים
ככוציני • פירוש אישו מקרי רלועות גדולות •
בוציני קטנות כל״ו באוסו מין עצמו זח נואף וזה
נואפת הוא אומר להראות יפיח וגם תיא לכך
נתכוונה שיהיו מסתכלין כיופיח ול כך .עשתמ ,
תמשת ככית תמלכות מקום שתמלך' מצוי' ורגילים
כו אנשים ולא כשתת אותו ככית םנשים כדי לתראופ
יפית שנתכוונם גם תיא לזנית ויתיו מסתכלץ כת
סכל ״ גם םוא עשם משתם שכעס ימים שנאמר
משתת שכעת ימים כחצר גינת כיתן סמלך וכיום
אחרון של תמשתה נגזרת עלית מתם תדא תוא
רכתיב ביום :
DVDהשביעי כטוב לכ ממלך כיין אטו עד יום
חשכיעי לא טכ לביח ביין ״ אמר דכא יום
שכיעי שנאמר כאן יום שכת היה שישראל אוכלין
ושותין מתחילין בדכרי תורת וכדכרי תושכחות
אבל אומות םעולם עובדי ע״א אוכלין ושותין
ואין מתחילין אלא ברכיי תפלות וכן בסעודתו של
אותו רשע חללו אומרים מדיות נאות ותללו
אומרים פרסיות נאות אמייל אחשורוש כלי זם
משתמש כו אינו לא מרי ולא פרסי אלא כשרו
רצונכם לראותה אמרו ליח אין י וכלכד שתכוא
ערומה שכ מרם שא״ם מורד כה מוררין לו מלמד
שהית ח ושתי הרשעה מביאה את כנות ישראל
ומפשיטן ערומות יחיתח עושח במן מלאק^ כשב#
לפיכך נגזר עליה שתשחט בשבת ערומה ״ פירוש
להבי אשמעינן רשבת חיה ונגזר עליה שתכו$
ערומה ע׳׳ש שכמדם וכו׳ שחיתח ושתי מפשיטן
ערומות ועושה בהם מלאכה בשבת והיינו רכתיכ
זכי את ושתי ואת אשר עשתה וא אשר נמר
עליה כאשר עשתה שחיתת מ פשיטן ערומות ועושם
כהם מלאכס בשבת כן נגזר עליה שנתרגם ערומ©
כשכת והיינו רכתיכ:
ותמאן תמלכת ושתי לבוא כרכר המלך • מגרי
עריצותא תויא שתיתם פרוצס ראמיעי
שניחם לדבר עבירה נתכוונו אמאי לא כאס י אער
דכי יוסי בד חניגא מלמד שפרקה בה צרע$
(
ר
ת
וצמו!
ססכ
דרש
משכיל לדוד
ולמדו אותה מגש׳ כשיכ חכא אשר נגזר עליה
וגבי עוזייחו כשנתנגע כתיכ נגזר ממת ם -מת
להלן צרעת אף כאן צרעת י כמתניתא תנא בא י
גכריאל ועשת לת זנצ* גם זח מגש׳ כתיכ חכא
אשר נגזר עלית וכתיכ כשמואל וירים את -השוק
וחעליח ואמרו כגמרא חייט אלים י ונגזר עלית
זנב שהוא דבר של גנאי וכיעור תחת יופי והוא *
חזנכ שעשה לה גבריאל• :י" • : -־
ד ב ר אחר ותמאן׳ המלכה ושתי * שלחה ואמרח
לו דכרים שהם נוגעין כלמ אמרח לו׳אם
מאים אוחי נאה חם נותנים עיניסם לתשתמש כי
והורגים אותך י ואם רואים אותי כעורה את
מתגנת כי ויכזו אותך רמזתו ולא נרמז עקצתו ולא
נעקץ ״ שלחה ואמרם לו ממונם על ארות סוסים •
של בית אבא חיית ותיית למד לחיות־ מכנים לפניך •
נשים זונות ערומות ועכסו ־ שנכנסת •למלכות לא ־
חזרת מקלקולך רמזתי ולא׳ נ ר מ ז עקצתו ולא נעקץ
שלחח ואמרתלוא:ילו אצריתקים של בית אבא
פימש כעלי רינין של בית אבא שנתחייכו מיתה
לא נידונו עממים םה״ד כאריין גוכרייא אלין כפיתו
כסרכליחון פטשיחון פימש דניאל חמ״ו נידונו
כמלוכישסון מי -ויק״וף וכו׳:
ויהצוה הנ^לך מאר וחמתו.כעדה כו מאי שלחה
ליה ררלקא כיה חמתיה ואזלא אמר רכה
שלוןח ליה אהוריריח ראכא אכא לקכל !2פא חמרא
שכי ולא מי וההוא ׳גכרא אשתטי ליה מחמרא
פירוש שאמרם לו שומר אמת סוסים של אכא אכא
היה שותה אלפא חמרא׳שחיח שותה היין כיותרמראי ולא היה שיכור לומר איזה דבר שאינו הגון•
וההוא גברא נשתטח מחמרא וכיון שקראתו הדיוט
בשם גברא ולא בשס מלך וגס כן קראתו שומר
סוסים מיד וחמתו בערה מ מיד קיא למי שירון
אותה והיינו רכתיב ויאמר המלך לחכמים:
ו י א מ ל סמלך לחכמים יודעי םעתיםמאן חכמים
^׳^!^ץלנן יודעי העתים שיודעים לעבר שנים •
^לקמעיקדשים כרת מת לעשות במלכה ושתי אמר
לסו ד^ינוה ,ניהלה י אנןרי םיכי נעמד נימא •.-
דליקטלתילמחרמפכאןליה־קמרא.ורכירלחוכרי ־•
לה מינן פירוש יפיג לו ייצר ויחזור עלינו לומיתצו
לי אשתי • נימא ליה דלישכקת השתא לימאלא
איפכת לחו מזילוקא דיל^ת/ו^לכותיה ״ אלא מוטכ
מסלק j*cbאמרו״ לו מיוםז#שיב בית המקדש
^יגליצו^^״ניטלם עצה ממנו ואין אנו יודעין .
:
:
ל
י
ז
מעון ומואבדיתכ.אלא
^אמכ^יאוכחמדא דיתיב .על רוררייה עימש על
v
;
ג
1
י
י
;יי •*;׳יי
.יי׳'"' י
שמדיו ולא פגטעמיהוט^מא^^י ליס פירוש
ייעמ אמרו לו,דודאי-כן הוא ש*£ך &ד<שקט
ושאנן.חכמתו מיושבת עליו^כד^מרוטעמא^/ל
יכתיב שאנ^מוא^מנ^וך&ו^^וא על שמריו'
ןלא מורק מכלי אל כלי ובגו&ילא סלך על'.כן
עמר טעמו כו וריחו לא נער^פי׳ לכי ששקט
ושאנן פנל כן עמד טע:נו כו וראוי^דון דיני נפשות
יכתכמסלש״א^^ ו מ ב ו נ י מ^ן חכמים רבנן
כאוס'ע כמו
ו^^##־&fipp
וקרא פרעת לחכמים toאכל יו|ני סלתיםלא
לא מצעו רק כחכמי ישראל כמ״ש ומבני יששכר
^;שםיי;דנין
יודעי כינת לעסיס ומם.
ולכךייאמ״ל דיינות
דיני נפשות כזמן שבתילג״ק
ומרלא מצינו שדנו כת אלא ממוכן פסק רינת
.כרכמיכלאעל^לךילכדו שמע מינה רלא רצו
* ^ ' ^ ל ^ ^ ^ ^ ^ ג י נעכיד וכר׳
ו ה ר ב אזולאי כתכ בס1רוםבלזי^פר ראשדוד
פי׳ זה המאמר וז״ל י ודקדק כאומרי זיל
לעמון ומואב דיתבו ארוכתייחו רלכאוורה אינו
מוכן רקאמרי ם^״לישנ^^^^ך.זיל לעמון
^תמתו^ןז׳^
וחול״ל תא עמון
לשון זי״ל ועור הא דקאמר כתר חכי וטעמא אמרו
ליהרכתיכ וכו׳ צריך כיאור והוא יתר אמנםאיפשר
דלמרנו מכללות רכרי זח המאמר חגם דחכם אחד
חכים יתקרי^! ע י ר ו hשער מק מו• כצאתו את העיר
אגב חטילטול גולת ומטלטל אל ארך אחרת ניטלה
ממנו חכמתו ולפחות אינח כשלמות כאשר חיח
חכם בחכמתו וחיה כשנתו על אדמתו וחיינו דקדוקץ¥.
לשון חכמים שאמרו לאחשויץש זיל לעמון ומואכ
ריתבי ארוכתייחו וחכי פירושו מיום שחרב כחמ״ק
וגלינו נטלה עצה ממנו ולא תסבור רלריך כל זח
לאכד העצה דהיינו ער שיגלח מעירו כצדה ויחיה
מטולטל איי תאכר העצה ממנו ״ רע לך חידוש
אחר והוא שאף בלי גלות וצמת אם יטל^ולום
ממקומם לארץ נכרית בלי צמת הן נגדע:מערך
חכמתם ולכן זיצ לגבי* עמון ומואב לא תקראם
אצלך רזם םטלטול מאכר החכמה ולחיות חת רכר
אמור כרת מה לעשות כמלכה תניחם במקומם וזיל
י לגבייסו כלומר שלח שלוחך אצלם וללמדנו דכלוונה
מכוונת אמור יכנן זיל לגכי עמון ומואכ לתכי
מסיים וטעמא אממ ליק דדכריתםמעמן ונימוקם
עמם.דאף כלי גלות יציאת קכם ממקומם,,עושם
׳ משם כתכמתו .דכתיכ שאנן־•וכן׳ לאיחודן
מכלי אל כלי וכגולש לא סלן שמעינן מדתי קאמ^
לא
׳
־
v
&16
.
דרש־
משכיל
לא חורק ובגילה לא הלך ושמענין רגם לא גלה
אס הורק ממקומו שנסע ממקומו אינו כשלמו׳
חכמתו ומשום׳ חכי דייקי לומד זיל לגבי עמון ומו׳
זיל דייקא ״ וז״ש שר המשקים לפרעה ושם אתנו
נער עברי וכו׳ וכוונתו לרעה כמשז״ל אמנם יקשם
אמאי לא חס שר המשקים ריעלח לגדולה ונקום
יצקם תחת אשר זלזלכו י ולפי חנראח' דיש לדורשו
לשבח עם חקירס ומצי שר ממשקים לטעון רכוונתו
לטוכה שחכמת יוסף עליונה על כולם וז״ש שם
אתנו כמשכיר כצדה כמונו ולא ךי זה כי הואינעד
ואינו זקן לומר עיין חרכה ג״כ עכרי מארץ אחרת
שגלח ממקומו ולא עמד-טעמו רו כררך הגולים
ועור זו שהיא עבד ולא ראה כטוב כאופן שארבעה
סיכות יש שאף אם הוא חכם ונסתלק חכמתו ממנו
ובוא וראח תוקף גדולות חכמתו רכאשר פתר לנו
כן חיח וזח מורה היותו מקר־ חכמה שכל רוחות
שכעולס אין מזיזין איתו מחכמחי י ולכך אמרו
ליה לאחשומש רבנן יודעי כינה לעתים ז״ל לגבי
עמון ומואב >ןיד ^%מיד וחקרוכ אליו:
והסרובג״אלייו כדשנאשתר אד מתא תרשיש מרש
מרסנא ממוכן שכעת אמר רכי לוי
פסיק זח טלו על שם קרכנות נאמר פייש רש״י ז״ל
וז״ל והקרוב אליו לשון הקרבת קדכן מלאכי חשרת
הזכירו לעני דקב״לז אתי חקרבנות שהיו ישראל
מקריבים לפניו לעשות לתם נקמה בושתי ותבוא
אסתר ותמצוך תחתיה לכן עש׳ קרבנות נאמר
כאן כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני חקב״הכלוס
הקריבו לפניך אומית העולה פריס כני שנת כירך
שהקריבו ישראל שתר כלום הקריבו לפניך שתי
תורים וכני יונח שתר לשון שתי תורים ״ ארמתא
כלום בנו לפניך אומות העולם מזכח של ארמח
כרכתיכ מזבח אדמה וכי׳ תרשיש כלום שימשו לפניך
בבגדי כהונה דכתיכ כחי תרשיש שוהם וישיח מרס
כלום מרסי לפניך בום שלאיקרושכדישיהיח ר א ו י
לזריקה מרסנא כלים מרשו לפניך במנחות • עירוש
לכוללן עם השמן י ממוכן כלום הכינו לפניך שולחן
של לחס הפנים ״ ופירש מחרש״א ז״ל מי הכריחם
לפרש מלשון חקיכת קרכן דלפי פשוטו ח״ל למכתב
יוחקמביס אליו לשון רכים אלא וראי לשון הקרבת
— י . , . . , .קרבן .מיד ויאמר ממוכן:
*יא&ל ממוכן לפני המלך וםשריס וכו׳ תנא
ממוכן זח חמן ולמה נקרא שמו קמוכן
שמוכן לפורענות שמוכן ומזומן לפורענות להיות
תלוי על העץ * ועוד י״ל שמוכן לפורענות לחכיא
פורענות לאחרים מתחילה כמעשה ושתי להורגה
על מ ג י ד י ה
״וד
קסג
ושוב אחר כך לאכד את כל מיהודים אמד רבי אכא־
כר כהנה ויאמר ממוכן מכאן שהדיוט קופץ כראם
ופירש רשי׳י שהרי מכה אותו הנתוכ לכסוף והקרוכ
אליו וכו׳ מרשנא ממוכן והוא רכר.כתחילה אלא
מכאן שהדיוט קופך כראש ז
ו כ ת כ מהרש״א ז״ל ח־׳ל ויאמר ממיכן זה המן
יש רמז כמזמור אילת השחר ר״ת חמן
ממוכן רכתיכ כמזמור הצילה מחרכ נפש; מיד כלכ
יחידתי ר״ת חצי״לח מח״רג נפנ״י חמן מיד כלכ
ר״ת ממוכן ומה יעץ ממוכן התחיל לומר להיות כל
איש שורר וכי׳ ״
י״^העת כל איש שורר כמתי ומדכר כלשון עמו
אמר רכא אלמלא אגרות ראשונות לא
נשתייר משונאיהם של ישראל שרידופליט אמרי מאי
מאי רשרר לן להיות כל איש שורר ככיתו פשיטא
ראפילו קרחא בכי זי ץ ערדשבא מוי ״ פירש רש״י
אלמלא אגרות ראשונות שכתכ כהם להיות כל איש
שורר בכיתי והוחזק כחס שוטה כעיני אומות
העולם י לא נשייר מישראל שריר ופליט באגיות
אמצעיות שכתכ כהם לאכר את כל היהודים שחיו
ממהרים להורגם כרכר המלך שגזר עליהם הרג
ולא חיו ממתינים ליום המועד שכתכ להם י אלא
בשכיל שהוחזק כאגרות ראשונות שוטה שאמרו
האומות מאי חתי ד;דר לן וגזר שיהיה ארם שורר
בביתו פשיטא שאף קרחה בביתיח פי׳ הגררן שהוא
אדם ושפל וכזוי פררשכא פי׳ שר ופקיד "ונגיד
ככיתיח וכזה היחזק לשוטה * ואחר כך כזכר את
\שר י אשר עשתה וכו׳ מיד ואימי ו נערי המלך
יוכו׳ יבקשו למלך נערות בתולית וכר׳ ויפקר המלך
.פקידים וכו׳:
ויפסד המלך פקידים ככל מיינות מלכותו ויקבצו
את כל נערה כתולה וכו׳ אמר רכ נחמן
אמר רכא מאידכתיכ'כל^נרוס יעשה כדעת וכסיל
יפמש אולת י ל עךום1יעשח כרעת זמ דור מלך
ישראל וכתיב כיח ויאמרו לועכריו יבקשו לאדוני
המלך נערה כתולה י וכל מאן׳ דחות ליה כרתא
אייתה נחליח י ונשיל יפרוש אולח זח אחשורוש
וכתיב ביה ויפקד המלך פקידים וכו׳ ויקבצו את
כל נערם כתולה ״ דמאן דחוה ליה כרתא מטמרא
מינים ״ ופירש' רש״י דל וז״ל דור לא כקש אלא אחת
דכתיכ ויאמרו לו עכדיו וכו׳ גערח כתולה לפיכך
כל אדם^הראחלשלגסיואתכתו אולי תיטב בעיניהם
לזה לא חתכיאו כנות־יהם^כל-אחשורוש כסיל צום
לקכץ את כולם רכתיכ ויקכ^,.אן^.כל נערה בהולה
והכל יורעיס שלא יהיה אלא אחת ואת כולם יכעו
i
מאן
צ
כ
י'
־פסד
דרוש
משביל ל ד ו ד
1
של rriMa
4U
<מאן דחוה ליה כדתא אסמרה מיניה עכ״ל רש״י
זמהרש״א ז״ל פירש דז״ל וכסיל יפרוש אולת
זח אחשורוש וכו׳ מפורש כפירש״י
ואוסיף על פירושו לשון םמקרא ערום יעשה כדעת
׳ שיינו שרוד לא פירש כלום אלא שאמר קרא שעבדיו
אמרו כן וגם בקשו לו נערה אכל הכסיל זם אחשורו'
הוא פירש כעצמו חאולת ויפקד םמלך פקי׳ וכוי
ויקבצו כל נערה ״ וכזח יתיישב שלא הביא קרא
דלעיל מיניחויאמרו נערי וכו׳ יבקשו למלך נעמת
כחולות וכו׳ אלא רמייתי קרא רכתריה ויפקד המלך
ז״ל תריץ זאת םקושיא בדבריו וז״ל אע״ג'
״יכו׳ ויקבצו וכו׳ שהוא פירש והסכים כאולת שאייל
הוא רמכני ימורם הוו כמפורש בריש J M ^ i p
נעריו ״ עכ״ל .וכשיעצו זאת העצה מיד ישרה
מ״מ לא תום לים למקייין חכא׳ יס|?|^%א!־
בעיניו רכתיכ והנערה אשד היטב וכו׳ וייטכ
רכתיכשםולא לחך וכו> ומת שכתבו מתוספות
םדכר וכו׳ ויעש כן ׳ מיד אירע הנש של אסרת
רכפרק חלק איתא רלא מיו משכ׳ יתורח אכל כפ״ק
חיינו רכתיכ
יםוקסמוכח ימיו מיהורם שאמר שםאמדלית
איש יהלדי חיח כשושן חכירה ושמו מרדכי
חקכ״ח ליהודה א ל י ^ ל ^ #מ מ י ך מן מאש
ק יאיר כן שמעי בן קיש איש ימיני
ומאן נינהי חנניה מישאל ועזריה י־ וכתיכ בבתימ
• מה נפשך אי ליחוסיה קא אתא ליחסיה וליזיל ער
בנימין כן יעקב מאי שנא הני תלתא ותו לא • תנא
בת פרעה ואשתו היהודיה ילדה את ייד אכי גדור
כולם על שמו נקראו בן יאיר בן שהאיר עיניהם
ואת חכר אכי שוכו ואתיקותיאלאני זנוח ואלה כני
של ישראל בתפילתו י כן שמעי כן ששמעאלתפלתו
בתיה כת פרעה אשר לקח מרד * ופירש רש״י
כן קיש שנקש על דלתי רחמים ופתחו לו ״ קרי ליה
ואשתו היהודייה לעיל מיניה משתעי;קרא צכלכ
יהודי וקרי ליה ימיני * קרי ליח יסודי אלמא
שנא׳ ובני כלכ כן י:נה עירו ונועם׳דאצזתויתיחוד'
)מיהודה קאחי ״ וקרי ליה ימיני אלמא 'מבנימין
עכ״ל י ואשתו היהודייה וכי יהודייה שמח והלא
קאתי רכה כר רכ הונא ורכה כר כר חנא משמיה
בתיה שמח רכתיב כצופה אלה כני בתיים י אלא
״דרכי יהושוע כ״ל אמיץ אכיו מבנימין ואמו מיהודה
כתיס שמח ולמה נקרא שמא יהודייה על שם
ואמו
ומקשה חרי׳יפ ז״ל ואי פוך אנא אכיו מיהודה
שכפרה בע״א דכתיכ ותרד כת פרעת לרחוץ על
מבנימין ותידן דכיון דכתיכ כן יאיר כן שמעי כן
היאור ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי
כפשטישמשמע שהוא משבט מימין לכך אמר אביו'
מלמד שירדה לרחוץ מגילולי בית אביס רכתיב
מבנימין ואמו מיהודה * עכ״ל רבנן למדי משפחות
לרחוץ שרחצה לטבול לשם גיימת י ילדה י והא
מתגרות זו כזו משפחת יהודה אומרת אנא גרמי
רבויי רביתיה אלא לומר לך שכל ממגדל יתום בתוך
דמתיילר מרדכי רלא קטלה רור לשמעי כן גרא
ביתו כאלו ילדו ״ את ירר זה משח ולמת נקרא
שהיה חויב מיתה ולא קטליה ויצא ממנו מרדכי
שמו ירד שירד להם מן לישראל בימיו ובשבילו גדור
ומשפחת ככימין אומרת מיני קאתי״רכא אמר שגדר פרצותיהן של ישראל י חכר שחיבר את ישראל
כנסת ישראל חיא דקאמרמ להך גיסא ולהך גיסא לאכיחם ש כשמים כימיו שוכו שנעשה להם לישראל
ראו מה עשה לי.יהודה ימח שלם לי ימיני ״ ממכסוכה * יקותיאל שקוו ישראל לאכיםם שבשמים
עשה לי יחורמ דלא קטליח דור לשמעי כן גרא
בימיו י זנוח שהזניח עונותיהם של ישראל ״ אבי
שאלמלא לא חיה שמעי כן גיא וקטלי דוד לא־חוח
אבי אכי י ג׳ אבי ל״ל אלא אכ כחכמה אב כנכואת
מתיילד מרדכי דמקני כיח המן וגרס ליה צער
אכ כתירמ * אלה כני כתיח כת פרעה אשי לקת מרד
לאגג
לישראל ומה שלם לי ימיני דלא קטליה שאול
וכי מרד שמו וחלא כלכ שמו רחא ככלכ משתע1
שאלמלא לא חיח אגג וקטליח שאול לא חוה מתיילד
קרא ״ אלא אמר חקכ״ח יבוא כלכ שמרי בעצת
המן רמקתני כים מירכי וגרם ליה צערא לישראל
מרגלים וישא בתית כת פרעה שמרדה כגלולי כיה
•ולבי יוחנן אמר לעולם מבנימין קאתי ואמאי קרי
אמיס ולכך נשתנם שמם בליקוחין סללו.
<ית יהודי על שם שכפר כע׳׳א שכל הכופר כע״א
א ש ר הגלה מירושלים עם תגולת אשר חגלתת
< ©Jיקורי שנא׳ איתי מכרין יהוראין די מנית
עם יכניחמלך יהודה אשר חגלהכבוכדנצר
,
יתםון וכו פירוש שנקראו יחוראץ ־ותיפימ ךקדא
ילא להן לא איתאנא פלחיןללמרך שכלמכיפדקע״א
נקרא יסודי י וכתכו סתוספות וז״ל מימ|^מ!א
שקראם יסודאין לפי שמיו משבט יהודת רכג|י'1וי|י
כסם מכני יהורם דניאל חנניה מישאל ו ^ ן * ,ו^
לומר דאתיאכרכישמואלכרצחמני רא<?י ^ 1 #ל ק
דניאל מבני יסודם חנניס מישאל ו ^ ז י י ^ ^ ד
שבטים י עכ״ל ״ ואיפשר רשיעוד מכלד};' ^)/ז
דכי שמואל כני׳ח יימי גםק מכנייםולת ד5יאל
;
י
41
מלו
1«5
משכיל ל ד ו ד
י
דרוש
מלך בבל • אמר רבא שגלח מעצמו י פירש רש״י
מרלא כתיב אשר חיה מן חגולח אשר הגלתה
וכתיכ אשר חגלה עם הגולה משמע שלא חיח
מחם ששאר הגולים גלו על כרחם וכוא גלה
מעצמי כמו שתיה ירמיה גולה מעצמו ער שאמר
לי חקכ״ח חזור • וכתכ חרי״ף ז״ל וז״ל שגלה
מעצמו ־יש לתת טעם למה גלה מעצמו ולא ישב
בארץ ישראל שחרי לא הלך ירמיה וגלח עד שאמר
לו חקב׳׳ח חזור אלא מפני שהוא התנבא עליחס
הגלות וחלך לראות מה יהיה בסיף נבואתו אכל
מדרכי למס גלם מעצמו אמנם הכתוב עצמו פירש
טעם חרכר שאמר אשר הגלה מעצמו הטעם הוא
לפי שהלך עם הגולה אשד הגלתה עם יכניח מלך
יחודח שחם החרש והמסגר הסנהדרין ולא רצה
לה!רר מחם כרתנן הוי גולה למקום תורה
שהסנהדרין גלו עם יכטה מלך יהודה כולס וגס
מרדכי גלח עמהס ״ עכ״ל הרי״פ •
!יהי אומן את הדסה היא אסתר כת דודו כי אין
לח אכ ואם וגומר קרי לח אם ז ר ו ק ר י לח
חרסמ • תניא רכי מ א י ר אומר אסתר שמח ולמה
י נקרא שמח חרסח ע ל שם הצדיקים שנקראו הרסיס
וכן הוא אומר והוא עומד כין הדסים אשר
כמצולה ״ פירוש כין חרסים אשר כמצולה כין
הצדיקים׳ .שגלו לככלוכשכינה משתעי קרא דהיינו
והוא שהיא שכינת א ל רם ונשא עומר כין הצדיקים
\כמ׳'ש ־ דכי יהורה אומר הדסה שמה ולמה נקרא
שמה אסתר מפני שתיתת משתית דמיה וכן הוא
אומר אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה ״ רכי
נחמיה אומר חרסח שמח ולמה נ ק ר א שמה אסתר
שאומות העולם קוריס אותה על שם אסתהר •
פירוש ירח יפה כלמה י כן עזאי אומר אסתר שמה
•ולמה נקרא שמח חרשה מפני שהיתח בינונית לא
ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהרס רבי יהושוע
כן קרחא אומר אסתר ירקרקות הייתה וחוט של
חסר משוך עליה י פירוש ירקרקות כהדס 12א חוט של
חס־ משוך עליה מאת מקכ״ה ולכך חיתה נראית
יפה לאומות ולאחשורוש :
כ י אין לח אכ ואס י וכתיכ וכמות אכיח ואמה
למה לי אמר רב חסרא עיברתא אמה מת אכיה
ילדתה אמה מתח אמה ־ ופירש רש״י ללמדנו בא
שאפילו יום אחד לא חיה לח אכ ואס שכיון שהורתה
אמה מת אכיח נמצא שלא חיח לח אכ משעה
שנראח לקרותו אכוכשילרתה אמח מתח ולא נראית
לקרותאם • עכ״ל
ל״״יקחה מרדכי לו לבש י תנא דכי רם מאיר
:
:
שר מגילה
י
הסה
יי י
אל תקרי לכת אלא לכית ״ וכן הוא אומי ולרצז
אין כל כי אם ככשח אחת קטנהיאשר קנח ותגדל
עמו וכנס כניו יחדיו מכתו תאכל ומכוחו תשתה
ובחיקו תשככ ותחי לו ככת ״ משום דמפתו תאכל
ותסי לו ככת אלא כמת חכא נמילכיתיפירש
יש״י ולרש אין כל כאוריה חחתי כתיב* ככשת
אחת זו כת שבע י עכ״ל י פירש חיי״פ ז״ל וז״ל
אל תקרי לכת אלא לכית נראה רקשיא ליה לדכי
מאיר רהי״לל היתח למרדכי לכת או יאמר נשאה
בת אכל לא יצדק לומר לקחה לכת לכך דרש לקחת
לאשה לכית כי אין כית אלא אשה וכן הוא אומר
ברור ותהי לו ככת רה״לל ובחיקו תשככ ככת אכל
לא יצרק לומר ותתי לו ככת מצר שמפתו תאכל
וכחיקו תשככ כי כמח וכמה אוכלים מפת'•"של
אחרים ושוכבים בחיקם ולא מפני כך יהיו לבת
אלא תייק ותהי לו כאשם שלוקח האדם ועושה
בית ממנה כי אין כית אלא אשת יי עכ״ל הרי״פ
ו א ת שכע הנערות המיאות לתת לח מכית המלך
אמר רכא מלמד שחיתח מונח כחם שכעת ימי
משכת ׳ ררייק מאי הראויות לתת ל״ח כי מספיק
לומר ואת שכע'נערות ממת המלך ומאי לת רכיתיב
סכא אלא מלמד וכו׳ דהיינו שנתנו לח למנין ימו
חשכת שלכל אחת קראח שם יום אחדי מימות
תשביע ולשביעית קראח שכת כי היא חיתם
משמשת״ת יום שכת וממנה ירעה'שהוא שכת :
י
1שנה ואת נערותיה לטוב מ ת חנשיס י אמר
דכא שהאיכלח מאכל יהודי י דהיינו ששינח
לה מאכל עם נערותיה משאר הנשים ומפורש
בתרגום דגם נערותיה צדקניות חיו שלא לאכול
דכר איםור י עכ״ד מחרש״א י ושמואל אמר עיין
בסוף חרף לגי שהכילה קדלי רחזירי ״ בחב רש״י
וז״ל שמנים ומתוך אונסח לא נענשה י ובתוספות
כתכו חס ושלום היא לא מיתה אוכלת״ עכ־׳ד רש״י
וכתכ הרי״ פ ז״ל שחתי׳ דקדקו שרכדכרי רכת אמר
האכילה מאכל יתורי וכרמי שמואל אמר •קדלי
רחירי ולא אמר חאיכלחקדלי דחזירי שהכוונת
של נעמתייה חיו קרלי רחזירי ולח לח וזהווישנת
ואת נערותיה לטוכ ומה לנו להזכיר נערותיה כי
בודאי כרכוש חטוכח לח ייטכ לנערותיה אלא ם״ק
וישנה ואת נעמתיח שגם שינה לח מנערוחיה
לטוכ כענין קדלי דחזירי שהוא מאכל טוכ הנערות
היו אוכלות ולא לס וגס איפשר שהיא חיתח משוג•
מנערותית לטוב שלא תאכל״קדליירחזירי עכ״ל
סרי״פ ז״ל ואיפשר שחרי״פ ז״ל לא חים גורס
כש ס כרכרי שמואל שהאיכלח קדלי אלא ושמוא)
י
״
אמר
הסו
משכיל ל ד ו ר
דרש
אמר קדלי רחזירי ולכן דבריו יכואו על הנכון אכל
כשס׳ שלפנינו נאמר כדברי שמואל שהאכילה וק״ל
או איפשר כדפוס של גמרא לא נאמר האכילה אכל
כדפוס עין יעקב נאעד חאכילח וטעות סוא י
ותהי אסתר נושאת חן כעיני כל רואיה א״ר
אלעזר מלמד §לכל •אחד ואחד ממאיס
נדמית לו^ מאומתו
ותד־יקח אסתר וכו! כחדש העשירי הוא חדש
טבת כשנת שכע למלכותו אמר רכ
חסדא חדש שהגוף נחנה מן הגוף • פירש רש״י וז״ל
ירח שהגוף נחנה מן הגוף • מפני יחצנה והעיר לך
חכתוכ שמתכוונים מן םשעים לחככה עם כעלה ״
עכ״ל רש״י • ומהרש״א ז״ל פירש וז״ל שהגוף נחנה
מן חגוף עיין פירש״י שפירש לשבח ויש לפרש
כחיעך שתעיד חכתוכ על גנותו שחיה כעל הנאה
ונתכוון כן להנאתו י עכ״ל מחרש״א:
ו י א ה ב העלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן'
וחסר לפניו מכל הבתולות וישם כתר
מלכות כראשה וימליכיח תחת ושתי קרי לה אשה
וקרי לס כתולה ״ אמר רב חסדא כקש לטעום טעס
כתולה טועם .כקש לטעום טעם כעולה טועם ״
ולכך נאמר מכל הנשים ומכל הבתולות ,רייקא כין
טעם כתולה כין טעם כעולה :
וי עש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את
משתה אסתר והנחה למדינות עשה ויתן
משאת כיד המלך וסמיך ליה וכחקכץ כתילות שנית
ומדרכי יושכ כשער המלך ״ וסמיך ליס .אין אסתר
מגדת וכו׳ ״ מאי ויעש המלך משתה גדול אלא עכר
משתיח ולא גלייא ליה שעשה משתה לשססעורתא
לכבודה מח שלא עשח לשאר נשים ״ ועכ״ז לא
גלייא ליה י והנחה למדינות עשה דלי כרגא ולא
גלייא ליה י פירוש אמר בשביל אסתר אני מניח
לכס כסף גולגלתא והיינו רכתיכ והנחה למדינות
•עשה שמחל לסם ככסף גולגלתם כשכיל שתגלח
לו\:ועכ״; לא גלייא ליה י ויתן משאת כיד
ממלךל״.שרר..פררשני ולא• גלייא ליה פירוש שלח
רומנית.כשמק3לשרים חיינו רכתיכ ויתן משאת כיד
ממלך ועכ״זי״לאגלייא ליה כלל • ורש״י כתכ וז״ל
ואס תאמר היאך אתה יכול לומר שלא היה יורע
אחשורוש מאיזה עס חיתה וחלא כמה רלטורין
שםיו אומרים שהיא ישראלית אלא בשביל שמיתה
ושאת חן כעיני כל רואיה ואמרי־נן לעיל שלכל
אחר נדמית לו מאומתו והיו האומות מתגמת
ואומרות זו ממשפחתי * וזו אומרת זו ממשפחתי
היא והיו מתגרות מניחם עליה לכך אחשומש לא
:
116
,ש־י םוג״מז
היש יכול לעמוד על שבירור שלם־• עכ״ל רש״י •
חזר ושקל עצה מן מרדכי כדי שתגלה לו ואפילו
חכי ל א גלתה לו היינו דכתיכ וכהקכץ כתולות
שנית שאזל לשקול עצה וכו׳ :
ובהקכ״ז בתולות שנית ומרדכי יושכ בשער
המלך * אזל לשקול עצה ממרדכי ״ אמר לים א י ן
אשח מתקנאת אלא כירך חברתה י ואפילו
מכיאיז אסתר מגדת מולדתם ואת עמח'ופירש
מהרש״א ז״ל מאמר ,וח עם מאמר ראשון ויעש
המלך משתה גדול חעכד משתה וכו׳ מכתוכ לעיל
וזה לשונו של תיכ חנז׳ ״ ״דייק מרכתיכ שוב את
משתה אסתר רייתורה חוא ר ק ר א לומרלךדכשכי׳
עשה המשתה והנחה וכו׳ שכל המפורש כשכילת
עשה כרי לגלות לו ״ ואמר אזל שקל עצה ממרדכי
מדכחיכ וכחקכץ בתולות שנית כיון רככר כתיכ
וימלי.כיח תחת.ושתי למאי קכך בתולות שנית גם
סמך־לו ומדרכי'יושב לשערהמלך א ר וכחקק
שאין עניי זח לזה י אלא לא ־שמעינן שנטל עצה
ממרדכי היאך יעשה שתגלה לו ואמר ליח מרדכי
לאחשושוש שיקרץ בתולות שנית ואין אשת מתקנאת
אלא כירך חברתה ועל ירי זח איפשר שתגלח
וקאמררעשח כן ואפילו חציי' לא'!נלי^];לי^ו^
יענו כן שאפשר שאחרת מהבתולות תמצאיחן צעיניו
וישלח את אסתר רמטעם זח צום לה שלא תגיד
כרי שיאמר רממשפחח כזויח היא וישלחה * עכ״ל
מחרש״א י ואפילו חכי לא גלייא ליח כרכתיבכתרי
חכי אין אמתר מגדה וכו׳:
ד ב ר אחר אין אסתר מגרת וכו׳ אמר רכי חמא
מאי רכתיכ לא יגרע מצדיק עיניו • פירש.
רש״י לא יגרעוכמ פירוש נותן עיניו כמעשח הצדיק
לשלם לו גמולו אף לימים רכים * עכי׳ל רש״י א״ר
חמא כשכר צניעות שהיה כרחל זכתה ויצאס
ממנה שאול שהית צנוע וכשכר צניעות שחיה כשאול
זכה ויצאס ממנו אסתר י ומאי צניעותא רהות
כרחל רכתיכ ויגד יעקכ לרחל כי אחי אכיח הוא
וכי אחי אכיה הוא וי לא כן אחות אכיח הוא אלא
כיון ראתא ואמר ק רכקח אנא אמרח לו אמאי
אתית אמ<־ לס מנסכת לי ״ אמרח ליה מנסיכנא
לך אלא אכא רמאי הוא ולא מנית למיקים כיח
אמר לה אי אכין רמאי הוא י אחוח אנא ברמאות
אמרח לח ומי שרי לצדיקי לסגויי כרמאותא אמד
לס שרי רכתיכ עם נכר תתברר ועם עקם תתפתלי'
אמר לס ומאי רמאותיה של אמך ״ אמרת לים
אית לי א«'ותי הגדולה ממני ולא מנסיכ לי קודם
שתנשא היא וכי מטא דחוא יומא מעייל ליה לגבן
;
ח
מה
167
דרש
משכיל לדוד
מה עשה יעקכ מסר לס סימנים לרחל י כי מטא
ההוא יומא ועול ליה ללאה אמרח רחל השתא
מכם1א אחותי .מיד אותם סימנים שנתן יעקב
לרחל מםרתן רחל ללאם וחיינו דכתיכ ויחי כבוקר
והנה היא לאח ־ מכלל דער חשתא לאו לאח היא
אלא מתוך םימנין שמסר יעקכ לרחל ורחל מסרתן
ללאה לאו חוה ירע עד השתא י וזה צניעות היא
שלא יתפרסם סדכר ששגסרח לה סימנין שלא
להתבייש לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול * ומאי
צניעותא רשאול רכתיכ ויאמר שאול אל דודו חוגר
לנו כי נמצאו האתונות ואת רכר המלוכה לא הגיד
לו א ש ר אמר שמואל • לפיכף זכה ויצאה ממנו
אסתר ואשתר מאי צניעותם רכת׳ אין אסתר מגרת
מולדתה ואת עמה וחיינו דכתיכ לא יגרע מצדית
עיניו וסופה ר ק ר א ויושכם לנצח ויגכחו והיינו
גדולה לדורות י ומהרש״א ז״ל פירש כפסוק לא
יגרע מצדיק עיניו הי1ך פירוש רש״י שפירש נותן
עין כמעשה הצדיק וכו׳ והוא פי׳ עיניו מלשון כעין
הכרדלח שלא יגרע לצדיק שכר כעין מעשיו כשכר
צניעות שחיחח כח כרחל זכתה ויצא ממנה שאול
שחיה צנוע ולא הגיר ובי המלוכה םכא׳ ואת רכר
המלוכה לא הגיר וכו׳ ואמר בסופה דהאי קרא
שזכח למלוכה • וזכה הוא שיצאת ממנו אסתר
שחיתה צנועה כמפורש וכהגיע חור וכו׳ לא'כקשת
רכר וכוי ואין אס־זר מגרז מולדתה שכל .ה מכלל
הצניעות וזכזח כזה גם ׳מלוכה ״ עכ״ל מחדש״א
וכתכ רש״י וז״ל וזנה שאו! ויצאה ממנו אסתר מנ״ל
דכתרגוס של מגילת מייחס מרדכי ועושחו עשירי
לשאול ומשאול עד בנימין וכתיב חיא אסתר כת
דורו ה ר י שאסתר יצאה משאול י ואין לו ראייה
אחרת מכתובים שיצאה משאול * עכ״ל של רש־׳ו
וכתכ מהרש״א וז״ל ואת רכר המלוכה לא הגיד לו
מכלל צנעות הוא שלא יודיע אוס מעלתו שנאמר
יהללך זר ולא פיך וכך היא מעלת הצניעות עכ״לא״ר
אלעזר א״ר חנינא כשהקב״ה נוסק לו גרילה לארם
פו׳ לו ולבניו ולכני כניו עי סוף כל חוומת שנאמר
ויו:יכים לנצח ויגבהו ואם הגיס רעתי חקכ״ח
משפלו שנא׳ ואם אסורים כזקים ילכרין כחבלי
.עיני י פירוש ע ל ירי שהיו מגביהם עצמם כאין
ילידי יסורין ועניות כמי שמצינו כשאול ד׳סקי לו
גדולה מעיקרא א ל א שנטלה מייני ע״י שחגכיה
עצמו * וכתכ מהרש״א ז״ל וזח לשוני מפירש״ו
ש:ירש ואם אסורים מקים על ידי שמגכיהם עצמם
באים לירי יסורים נראה מפירושו אסורים מלשון
יסירים אכל מלת ואם אינו נופל לשון הדרש ע״כ
על מגיד־יה
קסז
נראה לערש ״ ואס שיעשו אמורים דמיינו דכר גדי
כמו שעשה שאול שחמל על אגג ומרג נוב עיר •
הכחניה|כאו לידי זקיסעכ״ל מחרש״יא נקטינן מתכא
שלא הגידה שנא׳ אין אסתר וכו׳ כאשר צוה עליה
מרדכי ואה מאמר מרדכי וכו׳:
ו א ת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתמ
כאמנה אתו י אמר דכי חנינא כר אכא מלמד
שהיתח מראית רם לחכמים י כאשר חיתה כאמנה
אמר דכי אכא כר לימא מלמד שחיתה עומדת
מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושכת כחיקו של.
מרדכי י כתכ מהרש׳יא לכאוורא קשה מהיכא
משמע ליה מהאי קרא שתיתח יושבת כחיקו של
מרדכי רכאשר חיתה באמנה אתו לא משמע רקאי
אלא אמאמר מדרכי אסתר עושה ונראה דקאי
ארלעיל אמאמר מדרכי עושה עתה כמו שהיתמ
עושת כאמנת אתו ולענין שהיתה מראה רם נידה
כמו שחיתה ככר קורם שנלקחת לבית המלך אלא
משום מראי כרי שלא תשמש כניריתה עם המלך
לא חיתח יכולה ליזהר מרם נרותה כמ״ש התוספית
שככל יום היה הרשע מצוי אצצח ואונס היה לה
וא״כ ע״כ הא והיתה מראה רם נרה לחכמים כמו
שהיתח כאמנה אתו משום רהיתח יושבת אז גס
בחיקו של מרדכי וניחח רקאמר אחי שחיתה עומדת
מחיקו של אחשומש ככל יום כעת נדותח אחר כך
כשכאת לישכ כחיקו של מדרכי מקורם זח חיתה
טוכלת ממש לנרותה אחר ס1ירת ימי נמתח עכ״ל
מחרש״א י וכתבו התוספות וז״ל ויושבת בחיקו של
מרדכי ואעפ״י שלה חיתה חכחנח ג׳ חרשים כיון
שחיתח אשתו כבי ולא חיתח יכולה להמתין ככל
פעם ג׳ חישים זמן הכחנח אינו מחיייכ כשכיל זה
לכריש מאשתו ״ ועורי״ל שחיתת משמשת כמוך
עכ״ד התו׳ י ומתוך שחיה מציי אצלה כל שעה היה
מרבה כתשמיש המטה וצמא לשתות לכן קצף כגתן
ותרש להורגו ושמע מי־רכי והגיד ונעשסנם לישראל
חיינו דכתיכ בימים ההם :
בימים ההם ולגררכי יושכ כשער קצף כגתן ותרם
שני סיישי המלך משמרי הסף ויבקשו
.לשליח יר כמלך אחשומש אמר דכי אחא מ אכא
הקציף חקכ״ח אדונים על עבדים כרי לעשות רצון
הצדיק ועבדים על אדוניהם כדי לעשות רצון
הצדיק י אדוניס על עברים דכחיר פרעה קצף על
עבריו לעשות רצון צדיק ומנו יוסף דכהיכ ושם
אתנו נער עברי עכר ותיו בכית הסוחר וכשיצאו
ספרו תמאורע והחלומות לערעת וכתיב וישלת
ערעה ויקרא את יוסף ויצא מנית הסוהר ונעש^
עיו
מסח
על מגילה
דרש 0Pיל ל ד ו ד
168
מלך * עברים על אדוניהם דכתיב קצף כגתן ותרש
א ח ר סדכרים מאלמ גרל ממלו אחשומש את
שני סריסי המלך משומרי הסף י לעשות רצון צדיק
המן בן רבי אחר מאי אחר י אלא אחר שברא
ומנו מרדכי דכתיכ ויודע הרמ למדרכי ויגד
מקב״ה והקרים רפואה למכה ראמר רבי שמעון
.לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך כשם מרדכי ״
כן לקיש אין הקב״מ מכם אתישראלנ1א א״כ מקדים
אמר רכי אחא כר אכל כגחן וטיש טרסיים חוו והיו
וכירא רפואה בתחילה שנאמר כרפאילישראליאחר
מספרים כלשון טרסי ואומרים זה לזה מיוםשכאת ,כך ונגלה עין אפרים אבל אומות העולם אינם כן
זו המלכח לא ראינו שינה מעיננו מאו ונטיל ארס
אלא מכה אותם ואחר כך רופא אותם שנאמרונגף
של סס מיתה כספל של מיס כרי שימות • ופירשי׳י
ח׳ את מצרים כגוף ורפיא כתחילה בגרף ואחר כך
לא ראינו שינה מעינינו מתוך שהיתה חביכה עליו
רפוא:
וערכה כתשמיש וצמא לשתות והם היו שומרי הסף
) 5ר& רש״י ז״ל ח״ל אחר חרכריס האלח גדל
לכן אמרו מיום שכאת וכו׳ מאי ונטיל וכו׳ כרי
ונו׳ כתר כגתן יתרש כתיב וקמתמה גמרא
שימות .עכ״ל של רש״י • והס לא ירעו שמרדכי מיושכי
אחר מאי העיד לנו חכתוכ שלא גדלו ער שכא
לשבת הגזית היה והיה יורע שבעים לשון אמר ליה
המעשה הזח • אחר שכרא הקכ״ה רפויאח שחוא
חבירי והלא אין משמרתי ומשמיתך שוה אמר לית
המעשה חזה של כגתן ותרש רעואה למכה העתירה
אני אשמור משמרתי ומשמרתך והיינו דכתיכ ויבקש
לכואעל ירי שנתגדל חמן ומכי -ישראל להשמיד
הדבר וימצא שלא .נמצא במשמרתו• וכתכ מחרם״א
לחרוג וכו׳ ואזי כלילה ההוא נדרה שנת המלך
שלא
ז״ל ח״ל והלא אין משמרתי וכו׳ רוצח לומר
לתכיא את ספר הזכרונות ונמצא חכתוכ אשר הגיד
היה משמרתם שוה כגון שאחר מהם היה שימר
מרדכי על בגתן ותרש והציל אחשומש ממיתה ואז
כפתח המלך חצי היום כשחרית והשני חצי היום
אמר מה נעשה יקר וכוי וגדל מירכי וגמרג ממן
השנית וכן כלילה וכרישיכיא אחר מהם ארסממקו׳
וניצילי ישראל נמצא שזח מעשה של כגתן ותרש
שחיה שם צריך לשתות כל היום וכל סלילה..יותר
שקרם רעואה למכתן' שלישראללכך אמר אחר שכרא
מכדי משמרתו שאם היה משמרתם שוה שלא היה הקב״ ה ר פי א ה קודם למכה * דמיינו קודם חנתגגלל
לכל אח־ שיעור קבוע לשמירה אלא שתיי שומרין
•
חמן
ביחד היה יכיל אחר מהם לשמור שם ושני היה יכול
ל כ ר אקר אחר הדברים האלה גדל המלך אחשויוש
לילך.להביא הארס וכיין ראינה שוה משמרתנו
את המן * זו שאמר הכתוב כי הנה רשעים
כשאני אלך להשהות יום אחר תהא משמיתי הקבועה
יאכרו ואיכי ח׳ כיקי־ כרים ״ שאין מפנןמין אותם
לי כטלה כלא משמר וירגישו כרכר • אמד ליה
לטובתן אלא לרעתם כך המן חרשע לא נתגרלאלא
חכירו שלא תהיה מש פרתך כטלה שאני אשמור
למפלתו משל לארם שהיתם לו הייחא וחמורה יחזירה
משמרתי ומשמיתך וקאמר והיינו דכתיב ייביקש
וחיה ניתן לחזירה כלא מרה ול;:ייחא ותמירה כמדה
הדבר וימצא רמ״מ הרגישו כדבר לפי שמצאו שלא
אמרה סייחא לחומרה מה גדלה שטותו לארם זח'
כמשמרמתן שירעי משמרתן חקמעח וזח שמר
שעושח לנו אכו שאנו עושים מלאכתו של כעל הכית
שלא במשמרתו שלו ואותו שהיתם משמרתי קמעה
נותן לנו כמדה ולחזירה שחיא כטלה שאינה עושה
אז לא היה שם יבקשו ברבר ונתוורע להם שמלך
כלום נותן לא כלא מדה אמרח לח חחעורה לסייחא
להביא ארס עד כאן פי׳ מחרש״א יחיריעח היתה
תמא השעה ואתה מאה כמפלת חחןירח שאין
להם על ידי מרדכי שנאמר ויודע חד בר וכי' ותאמר
מאכילים אותם לטוכתה אלא לרעתש כיון שכא יום
אסתר למלך כשם מרדכי מכאן אתה למר כל האומר
קלטם שלחם פיריש יים אידם נטלו החזירה ונחמח
דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולסשכשביל ששמע
כך חמן לא נתגרל אלא לרעתו דויקא לפי שכתיב
£ותם מרדכי והגיד לאסתר ואמרה לאחשויוש כשם
וינשאחו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו
מרדכי וככתב כספר לזכמן הביא גאולה לעולם
לפיכך ויתלו את חמן לא נתגרל אלא לרעתו:
לישראל כימי חמן שהקרים חקכ״ח רפואה למכה
ל כ ר אחר אחר חרכרים חאלה גדל זש״מ כפריק
שקודם שיתגדל המן הקרים חקכ׳יח רפואה זח
רשעים כמו עשב ויציצו פיעליאין להשמרם ערי
לישראל כרכ׳ אחר הדברים האלה גדל וכו׳ וכשתקפה
עד • לא :תגדל חמן אלא לרעתו ולמה גדלו משל
המירת נאמר וימצא כתוב וכו׳ אשר הגיד מרדכי
לטלייר שקולל בנו של מלך אמר םמלך אם אני
•עלכגתנא וכו׳והכיא גאולם לעולם שחקכ״ה הקרים
הורגו אומרים בני אדם גולייר חרג עשם אותו
רפואה למכת תיינו דכתיכ אחד סרביים כדל:
טרכינות יאח״ך עשה אותו הגמון ואח״ך התין
,
%
:
42
ראשו
169
מ ש כ י ל לדוד
דרש
ראשו כך אמר חקכ׳ית אילו נהרג תמן כשירד ויעץ
לאחשו׳ לכטל כנין בית המקדש לא חיה מי שיודעו
אלא יתגדל ואחר כך יתלח לפיכך וישם את כסאו
ואחד כך ויתלי את המן חדי אויכי ח׳ איןמתגרליס
אלח למפלתם וכתיב משגיא לגויס ויאבדם והקשה
י פ״ע רלמח הכיא כעל המדרש פסוק זח של משגיא
וכו׳ ותירץ ראי מן פסוק כפרוח אינו מפורש
שהקכ״ח מגדלם כתחילה לאכדס דאי פשר הכי פירו׳
כ:רוח רשעים ם*פס להשמרס כעונם ולא תעמוד
ממשלתם לעולמים לכך מייתי מהכא משגיא לגוים
ויאבדם משמע משם שחקכ״ה מגדלם לרשעים
מתחילה כדי לאבדם ולרעתם מגדלם י
וינשאהו צוח המלך שחיו כורעים לו ומשתחויס
לו מה עשה חמן הרשע עשה לו צלם
מרוקם על כגדיו ועל לכו וכל מי שהיה משתחוה
לחמן חיח משתחוח לע״א שחיחח על לכו ועל
בגדיו שחיה מיעי כני אדם ולכך מרדכי כתיב
ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוח
וכי״"* עברי המלך א ש ר כשער המלך כורעים
ומשהחויס לממן זו שאמר חכחוכ טמנו גאים פח
לי אמרח כנסת.ישראללפני חקכ״ח רכש״ע מצורה
ערשו לי אוה״ע לחפלני אומרין לי עכור ע״א אם
אני שומעת למס נענשתי ואם אין אני שומעת לחם
חורגים אותי משל לזאב שמצא למים ופרשו לו
מצורה על פי המעין אמר אם ירר לשתות אני נצור
ואם לא ירד חריני מת כצפא:
משי—* רחמן רשיעא למה הוא ממה לעוף
שעשה קן על שפת חים ושטף סיס את
קני אמר איני זו משם עד שאעשה הים יכשח •
ויבשה ים מה עשה נטל מן חים כפיו ושופך ליכשס
ונוטל עפר מן היכשה ושופך ליס כא חכירו עמד
על גכו ואמר ליה כיש גרא ורוע מזלא סוף סוף
כמה אתה יכיל * כך אמ״ל הקכ״ח לחמן הרשע אי
שיטת שרעולס אני אמייתי לחש זירס:
הפיל"" פור כיוס שכת קדש עמר שנו לפני
הקכ״ה ואמר רכש״ע יום קרש כל מעשיך
ונשכללו הח״ד ויכל אלחיס כיוס חשכיעי י וכתיכ
כיני וכין ישראל אות היא לעולם ואס אחה מבקש
ואחר
לעקור אותם אותם עקור את השכת
כך כלח אותם ״ פירוש כיון שאין מודיעים חידוש
•העולם כי אם ישראל עפי׳ח חשכת ״ ואס יבטלו
כמם יזכר שסקכ״ם כרא עולמו ישבת כיום השביעי
ויחשכו העולם שאין םפרש כימים כבריאה
כ י ה שראה אותו מרשע שאין הגורל נופל כימים
חזר לחרשים * התחיל כחרש ניסן וחיינו
ז
י
:
על מגילה
הסט
י •««
רכתיכ כחדש הראשון הוא חרש ניסן שהתחיל כו
כחדש ניסן:
בניסן שהתחיל כו והפיל גורל עלה כו לישת!
זכות פסח שמקיימים ונתבטלה עצתו:
באייר עלה כו.זכות פסח קטן שנאמר וכחדש
השני וכו׳ על מצות ומרורים יאכלהו וגם
כן עלה כו זכות המן שנתן לישראל כחמשה עשר
כו ונתבטלה עצתו:
ס יה הפיל כו גורל ועלה לישראל כו זכות קבלת
התורה שקבלו כחד סיני כששח כו ונתבטלה
עצתו •
תמו? עלה לישראל בו זכות הארץ ״ למה לא עלח
הגורל כתמוז שאמרו לפני חקכ״ח רכש׳׳ע
דיינו פורענות שאירעו לכניך חמשה נשתברו
הלוחות י ובוטל התמיר י והובקעה העיר ושרף
אפוסטמוס את התורה והועמד צלם כהיכל:
ב א ב גס כן אמרו ישראל לפני קכ״ח רכש״ע
דהיינו חמשה פורענו שנגזרה על אטתינו
שלא יכנסו לארץ ״ונחרבה הכית כראשונה ובשנייה
ונלכדה כיתר י ונכךכח העיר ״ לפיכך לא עלה
הגורל כשני חרשים אלו:
,
אד״יול "-זכות חשלמית החומה של ירושלים
שכו נשלמה שנאמר ותשלם חחומח כליה
באלול ״ ואף על גכ דכימי חמן לא חיח זח ״ וכן
זכות חנוכה ועזרא דכסמוך ״ מכל מקום חקכ״מ
מגיד מראשית אחרית י חשיב לחו זכות מהשתא :
ת ש ר י עמר לחם לישראל ולא עלה הגורל זכות
מצות השו!ר וכפור וזכות המועדים שבו
וכמה מצות הנעשים כשמונת ימי הסוכת לפיכך לא
עלה כו הגורל:
ח ש ה זלות שרה אמני שכר מתח • וחקשח יפ׳יע
לא ידעתי מכ״ל * ועוד מאי רכותא דחשון
שבו מיתה אדרבה מיתתה כו גריעותא כראמר
ולא עור אלא שבאדר מת משח י ויש לומר מתוך
שמיתתח מתוך צער עקירת יצחק ששמעמ כו ולכך
:חשיכא זכות העקידה שכו מתח :
כ ס ל י ו הפיל כי גורל ולא עלה שעמיה לחם
לישראל זכות הדלקת מצות חנוכח * אעפ״י
שעדיין לא חיתח • ככר תרצנו שמקכ׳׳מ מגיד
מראשית אחרית:
ט ב ת זכות עזרא שנאמר ויעשו כן כני הגולם
ויכרלס עזרא הכחן ויכלו ככל תאנשיסי
החושיכו נשים נכריות * וישכו כיום ראשון לחרס
מעשירי פירוש שהוא טכת ותתחילו לטרוח להבדיל
מן כני תגלות נשי נכריות; ועלתה חמצוה כידס 3
ם
שבע
קעא
דרש
משמל לדוד
ולמלך אין שוה להניחם ־ דאכלו ושתי ורוו ונפקי
ייתכי כשוק* ומכזו ליה למלכא ראמרי ח׳ מלך
עולם ועד אכרו גויס מארצו ראף לו מלכא לא קרו
לך ״ רכר אחר ולמלך אין שוח להניחם י שאם נפל
זבוב בכוסו של אחד מחם זויקו ושותםו ואם אדוני
חעלך נוגע בכוסו של אחר מחם חובטו בקרקע
ואינו שותהו:
א ם על על המלך טוכ יכתכ לאכדם יכו׳ אמר
ריש לקיש כשעה שאמר חמן חרשע לאחשורוש
כא ונאכד ישראל מן העולם ״ אמר ליה לאחשומש
לא יכלת להון בשביל שאלחיהן עמהם ואינו עוזב
אותם בוא וראה מה עשה אלחיהם למלכים ראשונים
דםוו פושטים ידיחם כישראל והיו מלכים רברבני
ובכורים טפי מינן וכל מאן דכעי לאכר אותם מן
םעולס ויעץעלייחו מתבטל מן עלמא כטן ע ר ע מ
וסיחון ועוג וסיסרא וסנחריכ ונכוכרנצר ובלשצאר
שחיה ביצינם לבטל ישראל ונתבטלו הם מן העולם
ואנן רלא מעלינן כוותיחו עא״כו שביק לך מלמללא
עוד בפתגמי חרץ ואף על פי כן חיח המן הרשע
מטריד על אחשומש על עניי זח כל שעתא ושעתא
ימייעצו עצות רעוה על ישראל י אמר ליה אחשו׳
הואיל וכן נמלך בחרטומים וכחכמים מיד שלח
וקכץ כל סכמי אומות העולם באו כולם לפניו אמר
לחם אחשורוש רצונכם שנאבד אומה זו מן העולם
אמרו ליס כולם ככת אחת מי הוא זח ואי זח הוא
אשר מלאו לכו לעשות ק ורוצח להפיל גורל כרכר
זת שאם אתה מאבד ישראל אין חעולם מתקיים
אלא כשביל חתורה שנתנה לחם הה״ר אם לא כריתי
יומם ולילה חקות שמיס וארץ לא שמתי ולא עור
אלא שכל האומות נקראים נכרים לפני הקכי׳מ
וישראל נקראי קרובים חהי׳ר לבניישראלעם קרובו
ולא עוד אלא שנקי־או כניס הה״ר כני בכורי ישראל
כניס אתם לה׳ אלהיכם וסקכ״ה נקראלישראלההי׳ר
קרוב ח׳ לכל קוראיו אשר יקיאיםו כאמת ואין
אומס קרובה לחקכ״ס אלא ישראל שנא׳ בה' אלהינו
ככל קוראינו אליו ואדם שרוצח לשלוח יד כקרוביו
ובבניו של םקכ״ח איך ימלט לפי שחוא שליט
כעליונים ותת ־;ונים לך והתכונן כמלכים הראשונים
שעברו על ש:שטו ידיהם בישראל מה עלם כידם
כמו פרעם וסנאריכ י מיד אמר לים סמן אלוה
שטבע :רעה כים ועשה לישראל נסים וגבורות
ששמעתם ככר הוא זקן ואינו יכול לעשות כלום
שככר עלמ נכוכרנצר וחחריכ כיתו ושרף סיכלו
ומגלה ישראל ופזרם כין תאומות ומיכן כחו וגבורתו
שככר הזקין שנא׳ ויאמרו לא יראה יה ולא יכין
ע ל rr?ftte
in
אלהי יעקב כיון שאמר ליס כן ענין הזה מיד קבלו
דכריו וםסכימח דעתם לכלות את ישראל וכתבו
אגדית יחתמו וכן כתכו כאותם אגרות שלום לכם׳
אין חקר יידע לכם שאדם אחד יש כינינו ולא
ממקומנו תיא לא ומזרע המלוכה הוא אלא
מזרעו של עמלק ומגדולי חדור הוא וחמן שמו ושאל
ממנו שאלה קטנה על עם א שיש כינינו נכזח לכל
העמים ודעתם גסח עלנהם חפצים כרעתינווקללת
המלך שגורם בפיםס ומה הם מקללין ח׳ מלך
עולם ועד אברו גויס מאדצ• ועור אומדים לעשות
נקמה כגוים וכופרים כמי שעושח לחם טוכה •
כואו וראו מאותו עני פרעה ממ עשו כשירדו
למצרים קכלס כסכר פנים יפות וםושיכם כמיטכ
הארץ וזן אותם כשני רעבון יחאכילם כל טוכ ארצו
פלטרין חיח לו לכנות וחיו כינים שם בכל זאת לא
היס יכיל לחם ולא עוד אלא שבאו בעלילה ואמרו
לזבוח לאלמינו דרך שלשת ימים ואחר כך נשוכ אם
רצונך השאילני כסף יזתב ושמלות והשאילום כסף
וזהב וכל הנגרים חטוכים וטענו כמח חמורים
שלחם לאין מס לד ער שנצלו את מצרים י שנאמד
וינצלו את מצרים וכרחו לחם י כיון ששמע פרעת
שהיו כויחיס הלך אחריהם להשיב את ממוני מם ׳«
עשו לו חיח אדם אח -ביניהם ושמו משה כןעמרם
וכמכש נות נטל מקל אחי ולחש עליו וחכה בו את
חים עד שנחרב חים ונכנסו כולם ביבשה בתוך חים
ועברו כולן ואיני יורע כמח עכרו וכמח יכשו
חמים כיין שראח פרעח נכנס אחריהם להחזיר את
מייוני ואיני יורע כמה דחפוהו כתוך הים ונטכע
הוא וכל חילו כים ולא זכרו הטוכה שעשה להם•
הלא תשמעו שהם כפויי טורח י וכתכ חרב חיפמ
וזי׳ל פלטרין היה לי לכנית כוונתו כזה כי להכניעם
נתכוון פרעה ל:י שהם חיו מתקיממים עליחם
נתן למס עסק זת יככל זאת לא היה יכול לחם
עכ״ל כתכ עור חרב חנז׳ וז״ל שאמר המן ובכשפיו
נטל מקל וחכח כו דיס אעפ״י שאמר לחכמים
אלוה שטבע פרעה כים ועשהלישראלנסיםונפלאות:
ככד הוא זקן וכאן אמי שככשפיו הכה הים וטבע
פרעה וחילו ויש לומר רלדבריהם קאמר יאיחם
החכמים המפחד ם ממט קאמד ״ ואיחו לדידיח
סכירא ליה כי משה ככשפים היה משתמש כמו
שחשכו חרטומי מצרים והחכמים לא רקיקו במה
שכתב בכתבים כי מת איכפת להם שם׳ עשחושוכ
הזקין או שמעשה כשפים היה עכי׳ל תרכםנז'׳
חזר ממן ואמר יעוד מה עשו לעמלק אבי אבא
בשעה שבא עליהם במלחמה שנאמר ויבוא עמלק.
,
וילחם
d17
ד ר ו ש מ ש כ י ל לדוד
סעי
ש ל מגילה
ועבשיו אוהו האיש יהיה נבלע מן הבולעים כמו
ש ב ט גם כן הפל כו ועלה כו זכות אנשי כנסת
דגים אמר רבי חמא בי חניכה הרא הוא רכתיב ״
הגדולה וזכות תיקון חפירות שנידונים
ונהפוך הוא אשר ישלטו חיסורים המה בשונאיהם
כו ומתקנים אותם ישראל כ כרכות חפירות ״ וזכות
אמר רבי יהודח ולא רבד ה׳ למחות את זכי ישראל
שנתקבצו ישראל כו על פילגש כגכעה :
אלא כי מחה אמחה את זכרעמלק* וחיו-,-ל
א ר ד הפל כו גורל ולא מצא כו שוס זכות לישראל
לספר לשון הרע לאחשומש חה״ד ויאמר המן:
והתחיל הרשע לשמוח כיון שלא מצא כו זכות
ויאמר חמן למלך אחשורוש ישנו עם אחר אמר
לישראל וחזר וברק במזלות י״כ מזלות :
ליה אותו שנאמר כו ה אחד ישן לו מעמך
טל״״ה זכות פסח שנאמר ויקחו לתם איש שה
פירוש מדחוח ליה למכתכ יש עם אחר וכתיכ ישנו
לבית אכות שח לבית שמקריבים ישראל
רריש לשון שינה אמ״ל חקכ׳׳ח אני אין לפני שינח
כקרבן פסח ולא עלה לו הגורל כמזל טלח:
שנא׳ חנה לא ינוס ולא יישן שומר יש ואתה אמרת
שור זכית יוסף שנאמר ככור שורו חדד לו .זה
יש לפני שינה חייך שמתוך שינה אני מתעורר עליו
יוסף וגס כן זכית קייכן 1מ ק ר י כ י כ ממנו ישראל
שנא׳ ויקץ כי שן ה׳ ויך צייי אחור:
שנא׳ שוי או כשכ או עז כי יולד :
ד ב ר אחר ויאמר ממן למלך אחשורוש ישנו עם
ת א ו מ י ם זכות פרץ יזרח שנאמר כחם תאומים
אחד מפוזר ומעורר כין העמים ככל מדינות
שנאמר ויחי כעת לדתה וחנה תומיס
מלכותך ורתיחם שונות מכל עם ואת דתי המלך
ככטנת וזכות שני צדיקים אלו שהם שני אחים
אינם עושים ולמלך אין שוח להניחם • אמר רכא
ונקראו תאומים לא עלת כו:
לית מאן דידע לישנא כישא כחמן • אמר ליה חמן
א ר י ה זכות דניאל איש חמוךת שחיה מש:ט
לאחשורוש תא איגרי כהו אמר ליה מתיירא אני
יחידה שנקרא אריח״ שנאמר גור אריח
שכל המתגרה כסם אלחיחם עושה עמו דין אמר
יהודה
ליה ישנו מן המצות פירוש שישנים מן תמצות יאין
ב ת ו ל ה זכות חנניהמישאלועזריה שהם דומים
כהו מצות י אמר ליה אחשורוש אית רכנן כגוייחו
כבתולה שלא ירעה איש זולתי כעלה
רמכעי עלייחו רחמים ויגינו עליהם כמעשיהם
כך הם לא שינו אלהיחם שנא׳ לאלחך לא פליט א
מ א ז נ י ם עלח כי זכות איוב הצדיק שנאמר איש
הטוכים אמר ליה המן עם אחר חס י פירוש כמו
תם יישר ירא אלהים יסר מרע ונקרא
ששאר חעם אינם במצות כך ח כנן ש:הם אינם!
מאזנים י שנאמר כי לי שקיל ישקל כעשי יהייתי
מקיימים מצות ״ א״ל ושמא תאץר תעשה קרחה•
במאזנים יכו׳:
כמלכות י פירוש שמלכות אח״ מלא מחם ער ליה
ע ק ר ב לא עלה כי הגורל שעלה כי זכית יחזקאל
מפחל ומפורר מפוזרים חם כין העמיס י ושמא•
הכהן עקרב שנאמריאלשעקצתי עקרבים
תאמר איכא מינייחו פרי 1ייוש שמא איכמ מינייחו
אתה יישב :
חס לבריות ח,נאח וטובה ישמח הוא שיהיו מ *וזרים
ק ש ת זה יוסף הצדיק שנקרא פשת שנאמר יתשכ
וטובים לרביס י תלמוד לומר ומפורד כעררח זו
כאיתן קשתי ולא עלה כו חגרל:
שאינח עושה פימת ואין לבייות הכאה מהם כלל
נדד־* לא עלה כו הגירל שעלה כו זכית יעקב
ושמא תאמר דאיכא חרא מייכתא מינייחי י או
אביני עליו השלום שנאמר כו גרי שנאמר
אסתקרתא חרא מיניימו פירוש איכא מרינס מיגייחו
ואת עירית גדיי העזים ״*
לקכצם למקום אחד ומיישכם שם י תלמוי־ לומר•
דד״״י לא עלה כי חגירל שעלה כו זכות משה
ככל מדינות מלכותך שחםקכ״ז מדינית שמלן ככיפת
רב נו שנאמר כו יגס דלה דלה ;ני יישק את הצאן
וחם מעוןרים ואי איפשר לקכצם למקים אח״ י או
ד ג י ם משמש כחרש אדר ולא נמצא לו כו זכות
שמא תאמי חיץ למלכית חס יאי אתה יכול לחס•
והתחיל הרשע לשמיח כו ואמר אדר אין
ת״ל בכל מדינות מלנותך ורתיחם שונות מכל עם
לאבדם
למס לישראל בו שום זכייה ויעלה כו הגורל
דלא אכלו בחרן ולא שתו בחדןולא מנםבי לן מינייהר
״ מן מעולם ולא עור אלא שבאר י־ מת משמ מושיעם
פירוש דלא מנסבי מינן נשים ואת דתי חמלך אינמ
של ישראל • ולא זכר אותו רשע כי מיא עת מלידמ
עושים * רמפקי ליה למלח שתא בשיחי פיהי ולא
שבו נולד משה רבינו ״ שכשכעה כאדר נולד משה
יחכי כרגא למלבא * פירוש שאומיים שבח חיום
וכשכעמ כאדר מת ״ אמר לי rקכ׳ימ לממן מרשע
פסח חיום ואין עושים עבודת ממלך .גס הן אינ©
רשע רגים פעמים בולעים ופעמים נבלעים •
נותנים מם למלך ומוצאיהם ממונם כולו כמועדי^
ולמ ך
,
,
י
יס;ב
דרש
משכי׳ לדוד
וילחם ע ם ישראל כרפירים ומהיכן כא עמלק אמר
רכי כ מ ס פ ר א י שכא מאצל כלעסםדשע שכא ליטול
עצה ממנו ואמר ליה יורע אני שבעל עצה אתה
וגם בעל מחשבות רעות וכל הנוטל עצה ממך איני
נכשל אמר ליה ראה ?#ז עשה אומה זו למציים
שעשו להם כמח־^טובה ו מ ה למצרים שעשו להם
כ מ ה טוכית כך לשאר אומות עאכ״ו היאך אתה
יועצני אייל כלעם לך ועשה ע מ ה ם מלחמה ואס
אין אתה עושה ע מ ה ס מלחה אין אתה יבול להם
מפני שהם תלייה כזכותו של אכרהם אכיהם ואף
מתה שהוא כן כנו של אכרהם תלוי כזכותו של
אברהם מיד כא עליהם למלחמה מ ה עשה אותו
פרנס שלהם שהיא משה היה לו תלמיד אחר יהושוע
בן נץ שמו והיה אכזרי ע ד מאר ולא היה לו רחמים
אמר ליה איתו משה בחי• לנו אנשים יצא חלחס
בעמלק איני יורע אם אותם תנשים בעלי כשפים
ה ס או אסיגבורי מלחמה מ ה עשה אותו משה נטל
מקל בירי איני יורע מ ה עשה מ וכיון שראו עליהם
איני יודע מת לחם עליהם ויפי ידיהם ונפלו לפניהם
•חח״ר ויחלוש יהושוע r £עמלק ואת ע מ ו לפי חרב
באו ע ל סיחון ו ע ו ג גכורי ארצניו שאין כל כריה
יכולה לחם ואיני יורע ב מ ה הרגום באו עלימם
מלכי מרין ואיני יורע כ מ ה הרגום *ועיר מ ה עשה
תלמידו של אותו האיש הכנים ישראל לארץ כנען
ולא די שנטל ארצם אלא ה ר ג מ ה ם ל׳א מלכים
וחלק את ארצם לישראל ולא חמל עליהם ואותם
שלא רצה לחריץ; היו לו לעכריס • כאו עליהם
־םיסרא והמונו ואיני יורע מ ה עשה לו לנחל קישון
שגרפם ושטפם והשליכם ליס הגדול שנאמר נחל
קישון גרפס ״ והיה להם מלך ראשון שאול שמו
והלך ונלחם בארץ אבי אכא עמלק שמו והרג מהם
מ א ח פרשים מ א ת אלפים ביום אחר ולא חמל לא
ע ל איש ואשה יונק ועולל ואיני יורע ב מ ה הרגם
ועור מ ה עשו לאגג זקני שחמלו עליו תחילה שנא׳
ויחמול שאול את א ג ג לסוף כא ארס אחד מהם
ושמו שמואל חתכו ונתן מכשרו לעוף השמים רכ׳
וישסף שמואל את א ג ג ואיני יודע כ מ ה הרגו מיתת
משונה י אתר זאת היה להם מלך אחר דור כן ישי
שמו והיה משחית ומכלה את כל הממלכות ולא
היה חומל עליהם שנאמר ואיש ואשם לא יחיה דוד
ו ע מ ד אחריו שלמה כנו וכנה להם לישי 12כית אחר
•וקרא לי מ ת המקדש ואיני יורע מ ה היה לו כתוכו
כשכאין למלחמם כאיס כתוכי ומכשיפים בתוכו
י וכשם יוצאים מאותו בית הורגים ומחריבם את
העולם ועור ראפילו לרעתכם שיר אלוהיהם עשו
*4
שי* מגילה
172
את כל אלה הרי מירב טובם שחיח להם״ מילר
כאלמהים ' ו ע ו ד שהזקין אותו אלוה תלחם וכא • v
נכוכרכצר ושרף אותו כית שלהם והגלם .מעל יי .
״_־*׳• yi
אדמתם והביאם כינינו ועדיין לא שיני י מעשיהם
סמכוערין ואעפ״י שמם בגלית בינינו מלעיגים
עלינו ואת אמונת אלהיני ועכשו חסכמנו'*צלנו
לרעת א׳ והפלנו גורלות לאכרםמן העולם וכאיזה
זמן יתכן לכו לכלותם וכעל עליהם למגודל
כחרש אדר כשלשה עשר יום כו י ועכשו כשגיעו
האגרות הללו תהיו מזמנים לאותו חיום להשמיד
לחרוג ולאבד את כל היהודים שכינכס מנער ו ע ר ^ ^ ^ ד
זקן טף ינשים כייס אחד ילא תשאירי מ ח ם שריד.,־
יבליט עכ״ל חערת יכעת שנחתמו'איחס האגרות
מתנו כיד המן ויכא שמח הוא יכל חבויתי *!געי
כמרדכי שהוא היה לפניהם וראה מרדכי שלשה
תינוקית שהיו כאים,.מבית סס;! ר ורץ מרדכי אחריח
וכשראה חמן ובני חבולת^שיחיס רץ מדרכי אחריהם
של התינוקית הלכו אחרי מרדכי לדע׳ת מ ה ישאל
מרדכי מ ה ם כיון שהגיע מי־כיאצל חתיטקית
לאחד מן התינוקות פסוקלי פסוקך אמר ליה לירדכ׳
אל תירא מ פ ח ד פתאום ומשואת רשעים כי תכוא
הפשוק^^,^mt
פתח השני ואמר אני קריתי מיום ־ובזה
עמדתי עוצו ע נ ה ותופר דברו רכר ולא יקים כי
ע מ נ ו אל פתח השלישי יאמר ו ע ר זקנה אני היה
ו ע ד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשה אסבול
ן.
ואמלט כיון ששמע מרדכי כך שחק ושמח שמחה
רכה וגדולה אמר ליח חמן מ ה היא זאת חשמחה
ששמחת לי־בי־י התינוקות הללו שאמרו לך אמר ליה
שמחתי ושחקתי על שכשמני בשימת טוכות אמר
ליה מ ה א מ י ו לך אמר ליה שלא א :ח ד מן העצה
הרעה הזאת שיעצת עליני מיד כ ע ס מ מ ן הרשע
על מרדכי ואמר לו כיוס הגזירה אין אני שולח א ת
ירי תחילה אלא כאלו תתינוקות הס תחיצה עכ״ל
;
k
v
,
,
;
:
ה א ג י ת י ע ״ ס שככר נשלמה ר ע ת ו :
ד ב ר אחר אם על המלך טוכ וכו׳ אמר רכי יצחק
נפחא המן המן הרשע כעלילה גדולה כא
על ישראל הה״ר וכמלואת הימים חאלח עשה
המלך לכל ה ע ם הנמצאים כשושן הכירה ואין סעס*.
האמור כאן אלא ישראל שנאגר ע ם נושע כה׳ אמר
המן לאחשורוש אלחיהס של אלו שונא זמח העמיר
להם זרמת ועשה לחם משתה וגזור עליה׳ שיכואו
כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצינ׳ שנא׳ לעשות כרצ׳
איש ואיש כיון שראה מרדכי כך ע מ ד והכריז ע ל י ה ס
ואמר להם לא תלכו לאכול כסעורתו של אחשומש
שלא מזמין אתכם כי אם ללמוד עליכם קטיגורייא*
דווקא
דרש
על מגילה
משכיל לדוד
מעג
ויש להקםית למת באמת לא קבלוה יק בימי
"י דווקא כדי שהיא פתחון פח למדת תרץ לקטרג
אחשורוש ומה ענין קבלה זו למה שאירע לאבותינו
.י עליהם לפני מקכ>׳מ ולא שמעו לעצת מריכי והלכו
בימים ההם ונראה לפע״ר כזה רחנה במם שהלכו
כולם למת משתה אמר רכי ישמעאל י״ח אלף ותייק
ח״י אלף ות׳׳ק יהודים לסעודת אחשומש הנח כזה
יחודיםהלבו לבית המשחת ואכלו ושתו ונםתכרו
יי
גילו על עצמם שאינם רוצים כתורת שבע״פ ולא
ונתקלקלו מיד עמד שטן וקטרג עליהםלפכי חקב״מ
רצו לקכל עליםם כי א %מת שככתכ ולא תיו
•ואמר לפניו רכש״ע ער מתי תרכק באוממ זו שהם
משגיחים כמרדכי וסייעתו שחיה מזהירים שלא
מפרישים לבבם ממך אס רצונך אכר אותם מעולי
לילך שם משוס רכישולי גויס נאסרו וסתם יינם
*<''" .־<ני&#ם באים בתשובה לפניך אמר ליח חקב״ח
שאסור מררכנן ולעי שסם לא רצו לקכל שכעפי׳י
״ תורה מה תהא עליה אמר ליה תסתפק כעליונים
וגם חשות רעתו למחות את ישראל באותה שעה ״״•״ד ממילא לא חששו לאיסור דרככן רק מנמלות וערי פו׳
היו כזחריס שם וכראיתא כפרקי׳ר״א לעשות כרצון
׳ פץרוש כדי שיעשו השובה ראל״ך הא אמרינן לעיל
>^-^-לא:.דבי• %למחית ישראל אלא ודא כדי שיעשו איש ואיש שצוח לשחוט בהמות טחורוט לישראל
בריכיהם ולג<עם טריפות ע״ש ואיפשר רזי׳ש וחשתי׳
תשובה י באותה שעה־ אמר הקכ״מ וכי למה למת
,כרת אין חוכס ר״ל כרת של חורה שבכתב ולא
,׳ ^או,מה שבשמלה הרמתי איתותי ומופתי לכל
שבעפ׳׳י ובזה טעכו מודעה רבה לאורייתא רירוע
הקמיםגנליחס לרעה אשביתם מאנוש־ זכרם׳ מיד
• אמר׳הקב׳׳ח לשטן .הביא לי מגלה ,ואכתוב עלית
שהכפייה על ידי החד כגיגית חיה על תורה
כלי יה כאותה שמחי הלן השטן והביא לו מגילה
שבע״פ רעל שבכתב כבר אממ כעשה וכשמע רק
!r>f
.<, .־ v,־•״וכתב עליה כלייח :
תורה שבע׳׳פ לא קבלו עליחס כ״א ככפייה ולכך
ו ה ל ב זרע כרך דק^^ה^מ-מדר^ורל^דרש
חלמ עכשו לסעודת אחשורוש ואכלו מכשולי גויס
כמו
זקלאומר דרשוני וחיו והדקדוקים רבו
ושתו יינםוכנזתכרו׳ונתקלקלו' שכן כמשך מכשולי
רמ דיש להקשות דלכאוורח תשיבה זו שהשיב
גויס וסתם יינם התחתונות וזנות ולזה כא סשטן
י****־ הקכ״ח לשטן תורה מה תהא עליה היא חשובה
ואמר ער מתי אתה מתרכק כאומה זו שאינם
ננחת כי העליוני^איבםישיי־כא' להם כלל וכמו
חוזרי׳ כתשוכח שלימה לפציך כלומר אפילו חם
המלאכיכד
^ . , . ,מ ^ ^ ז * ל ז רבינגפיח מנצס׳־יאת
עושי׳ תשו כה אינה אלא כעל כרח׳ ולכם כל עמה׳
זו הטענה שאמרו תנה כורך על השמים והשיב
וראיית תודח שכע״פ שמתוך לא רצו לקכלה עד
תורת מה כתי׳כימ אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלום
שכפית עליהם ההר כגיגית וחזרו בתשוכת וקכלות
למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם לא תנ*ף כלום
ועכשו חזמ בסם ומאסו תורחשכע״פ במה שהלכו
יצה״ר יש ככם הרי ראי איפשר להתקיים כעליונים
לסועורתו של אותו רשע וכנ״ל וחרי בזח הוכיח
׳
אס כי איך קבל טעטת -השטן שאמר תסתפק בעליו'
סופם על תחילתן שאינ׳ באים בתשובת שלימה
וככר נדחה טענה זו מטעס הני׳ל ונטל קשה מאר
לפניך ואי׳כ עד מתי אהה תדבק באומס זו שחם
שנגזר עליתם גזירה קשה כזו כשמל שאכלו ושתו
מפרישים לבכם ואמונתך ממך לבב׳ דווקא ר״ל
מסעודתו שלאחשורושמאי כולי האי וכי איזה
שמדברי בפיהם ולבם בל <נממ׳ שכן בסיני קבלו
קשח עון של עגל או זח ולא מצינן שם חרון אף
עליח׳ ואמרו נעשת ונשמע י גס תורה שבע׳יפ
גדול כזה ועוד יש לדקדק מ״ש השטן אבריאומח
ובלבם מיו טפרישי ממך וזו שאמר לבב ואמונתם
זו שאינם חוזרים כתשובת שלימה לפניך תשוכה
והיינו מם שאינם רוצים למאמין כחכמים׳ ממ
מאן רכר שמיה ועור מ״ש לשטן הכא לי מגילה
שאוסרים עליח׳ שחרי מרדכי הוכיחי ולא קבלו
למח הוצרך מגילת ולכתוכ עלייה רווקה והלא גס
ממנו ולזה אמ״ל חקג״ת תורה מס תסא עלים
בע״פ היה יכול לגזור גירה זו:
—׳-
רא״כ תתבטל גם תורם שבכתכ דחם מכטלים תור׳
אמנם כהיתר כל הדקדוקים הללי צריכים אני
.שבע״פ ואתה מצת ואכלת אית׳ כרגע וכמצא
לדקדק כמדרש רז״ל במסכת שבת וז״ל
מתורנזיכולת בטלרראעילו שבכתב לזת אמר רכש״ע
ויתייצבו בתחתית החד מלמד שכפה עליהם ההר
תסת&ךכעליוני׳ דלכאוורא יש לדקדק מ מ לשון
בגיגית ואמר לחם אס תקבלו תירה מוטב ואס לאו
תסתפק׳ ראמד אמנ׳ סעניןרירוע הוא שהתורם
שם תחיה קכורתכם אמר רבא מכאן מורעא רבה
נכללה• משנ^ חלקי' חאחד/חלק/:המעשה שהיא
לאורייתא ואעפ״י כן חדור וקבלוה .בימי אחשומש
משמעם של תורהיוחשניתלק^עיון יפלפולאוסןרו'
שנא׳ קיימו וקכלו היהירים קיימו מת שקכלו ככר
התו׳ וםנס אצל שמלאכי' לאשי0כי אסתלקמעיון"״"
:
;
״
r
1י
דג
,
,
,
£עד
מיש)
דרוש" ״
דסורות מתירה הם לומדים ג*כ אבל חלק המעשה'
ופשוכוה אינו אלא לתחחיניםילכך כאן שבטלו ישראל
תורה שכע״פ שהוא תלוי כחלק העיון והסודות
והשטן קטרג עליה׳ לכלות׳ יהקכ״ח אמ׳׳ל חורה
שבכתב מה תחא עליה שחתורח שכע׳יפ ביטלו
אותה הם ואתה רוצח לכלותם א״כ תתבטל גם
תורת שככתכ לז״א רכש״ע תסתפק כעליונים ד״ל
כמועט דהיינו כחלק העיון דשייכי כח גס חעליונ'
ואעפ״י שתתבטל חלק המעשה ולזה אמ״ל חכא
לי מגילה ואכתוב עליה כלייה ד״ל הבא לי תורה
שככת׳ שניתנה מגילה מגילה וכמו שאמרו רז״ל
ואכתוב עליה כלייה ומעתה תתכטל חלק ממעשה
לגמרי ואסתפח כחלק העיון והסירות עס העליונ׳
דשייכי כחס וכאמור ולכן כן כאותו חדור ^li
אחשורוש וקבלו עליחס מה שקכלו ככר שחזרו
מחרש וקכלו עליהם גס תורה שבעל פח מרצונם
חטוכ כלי מ ד מ ה ותחבולח וביטלו בל מודעי שהיה
לחם על קבלת תורה שכע״פ מיכח אותה כפיית
עכ״ר חרב ז״כ י נח׳ור לדברי המדרש י ואתי
שכתכ כלייה מיד יצאת חתורח ככגרי אלמנותה
ונתנה ככייה לפני הקכ״ח וגס מלאכי חשרת צעקו
לקול בכייתה שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי
שלום מר יככיון כיון ששמעו חמה ולמה כן אספו
נגהס בנא׳ שמש וירח קרח ומכבים אספו נגהם
כאותה שעה כא אליהו זכור לטוכ ככהלח לפני
אבית חעולם ואצל משח כן עמרם וא״ל עד מתי
אמת העולם רדומים בשינה ואין אתם משגיחים
אמרו ליח מפני מה אמר להם מפני שנהנו מסעו׳
של אחשירוש וכעבור זאת נגזרה עליהס גזרה
יו לכלותם מן העולם אמייל אביהם יצחק ויעקכ
אם הם עוכרי׳ על רז הקכ״ח ונחתמה גזיתם
אנו מה יכולים לעשות
:
ו ה ק ש ה הרב חיפה מאי שנא בחרבן בית המק'
שכקשו רחמי׳ על ישראל לבטל הגזירה
ואעפ׳יי שאמר התכ׳יה לאברהם כניך עכרו על
התורה מלח אפ״ה ערער אכרחם ואמר מי מעיד
בישראל ואע״פ שכאח חתורח ואלפא׳ ביתא׳ לעיר
כישראל עכ״ז דחאס אמח׳ אבינו כדאיתא' כאיכה
רבתי ומאי שנא הכא שעמדו מנגר ואמרו מה
יכולים לעשות * ותירץ רכיון שראו שלאי הועילו
בתפילתם כחורבן כהמ״ק אמרו א״כמה־נועיל כאן
ג״כ ושתקו י עכ״ד י חזר אליהו ואמ׳יל למשה אי
רועה נאמן י כמה פעמים עמדת כפרץ לישראל
ובטלת הגזירמ לבלתי השחית שנא לולי משח כחירו
עמר ׳כפרץ לפניו להשיב חמתו"מיהשחית ״ מת
7
י לדוד
474
ש ל מגילה
תענה ובצים מזאת כי באו בנים עד משבי אמ־׳מ
כלום יש אדם כשר כאותו הדוד אמייל יש ארם אחד
כשי ושמו'מרדכי אמר ליה משה לאליהו לך וחוריעו
כדי שיעמוד הוא משם כתפיל׳ ואני מכאן ומבקשי׳
יתמי׳ על ישראל ״
ו ה ה ש ה הרכ חי1ה אע״גררניאלנמי חיח חתם
דחתך זה דניאל כראמר כפ״ק רמגילח
ולמה אמר משח כי אם מרדכי דווקא וחירץ דס׳׳ל
למדרש זח כמד׳ שחכיא חילקיט שהמן הרגו לדניאל
כשראו נכנס וייצא כדכתיכ וישא חתך וכו׳ ויצא
חתך וכו׳ וחיינו רלא נזכר התך כחגדח דכי אסתר
למרדכי כיון שעתיד לי חרג לא הזכירו וא׳יכ נחרג
דניאל שהוא התך וכ״כ חמחיגם כהרייא .ומשום
דירע אליהו זל״ט שעשיר חמן להרגו לא חזכירו
כתפילה זאת• לכך אליל משח לך והודיעו למרדכי
אמ״ל אליהו למשה רועה נאמן והלא ככר נכתבת
האגית כליימיעליישיאל^ אמ״ל משח לאליהו אם
כטיט חתומה תפלתנו נשמעת וא
מה שהיה היה אמ״ל אליהו למשה כטיט חתומח
אמייל מרע״ה לך והודיע למרדכי הס׳׳ר ומרדכי
ירע את כל אשרינעשח ויקרע מדרכי את כגריו ר״ל
ודע מאי דקאער לים משח לאליהו • והודיעו אליחר
והיינו' ידע דאי ידע כפשטה שירע הגזירה מאי
ומרדכי ירע יחלא כל העילם ידעי הגזירה דהרת
כ *רסיס נתנה ועוד ראם כפשטה שירע הגזירה
מאי ירע שמע מיכעי ליה אלא ודאי ידע הייני
ידע מאי דק אמד ליה משה לאליהו כן כתכ חרכ
היפה י וכתכ עור הרכ היפח והקשת כשאמר ליה
משח לאליהי לך והידיע למרדכי והוא יעמוד
כתפילה משם יאני י׳יכאן יחשיכ אליהי יחלא ככר
נכתבה מאגרת משמע רס״ל לאליהי איןיתאצחמכיין
דנכתכה יקשה א״כ מעיקרא מאי שכר שהלך למשה
ואמר ליה כמה פעמים עמרת כפירץ ולכסוף
מאי סכר רא״ל והלא כעד נכתבה דמשמע אין
לחם תקנח * ויש לומר ראליחו סכר דאתי חתום
חאגרת אין תיעלת כהפלה נרתניא כשפרי עד שלא
נחתם גזר דין שוי׳יע םקב״ה התפלח ומשנחתם
גזר 'דין סכות בעכו לן מעכור תפלח ולא בקש
אליהו ממשה שיזפלל חפלח עליה׳ שחרי נחתמת
ומפני הטעם חנ״ל שאחי־י גזר׳ סכי ת בענן וכו׳
אלא רטענח אליהו למ:ח תיא שיבוא כטענה לבטל
הגזירה כמו כעגל שכא כטענת אשר נשלעת להם
\ כך ועתה אס תשא חטאתם ואם אין מחני נא וכו
־ ולפ״ז אתי'שעיר מה דקאמי ליה אליהו למרע״ת
יי כמה פעמים כטלת הגזירה משמע דרוקא ככיט;;
ם
ב ר ם
כ ח ת מ ס
,
ובטענת
5ד1
י
דרש
משכיל לדוד
ובטענות ולא כתפלה וכשאמר משה לאליהו אמור
למדרכי םיתעלל משם ואני מכאן לכך כא אליהו
יהקשה ו והלא נחתמה ואינה מועלת כמ״ש :
ומרע״ח חשיכ וחירש לו חידוש אחד אפילו לפי
דעתו וכך אמר ליה שהם מגזרת נחתמה כטיט
אפילו כתפלה לחור שאמרת אינה מועלת ״ מועלת
אם בטיט נחתמה ואם בדם אין תקנח בשום צר
ואופן שכעולם א פ י כ ט ע ג ח עכ״ר י וכתב ע ו ד
חרכ חנז׳ כמ״ש משה לאליהו אם כ ט י ט חתימה
וכו׳ ואם ברם וכו׳ מאי שנא ט י ט ומאי שנא רם
ותירץ דעונש ישייאל היה כשני אופנים אחראיפשר
כ מ ח שאכעו מסעודתו של אחשומש כנ״ל שני
שהשתחוו לצלס נכוכרנצר כראיתא כמדרש חזית ״
ולזח אמר ליה אס מצר האכילה שאכלו ונהנו שהיא
תאיה חימרית יש להם תקנה וזו היא חתימת ה ט י ט
אכל אס חטאו כצלם נ״נ שהיא עכירה הנפשית
אין לתם שום תקנה וזו הרס ער שאמי ליה כעיט
אמר לו לך והודיע כמ״ש ומדרכי ירע שהודיעו
אלימי :־
ו כ ת כ הרב עור ז ר ע מ ך ז״ל כמדרש זח שאמר
ליה משה אם כטיט חתומה ואם ברם
חתומה מ״ש טיט ומ״ש רם * אמנם עפ״י מאי דקי 'ל
שאותה חצרה כאח למס מכח מכירת יוסף כמו
שאמרינף־כמדרש אחי זה אמ״להקכ״ח א ת ם מ כ ר ׳
אחיכם מדל ך מאכל ומשתה ונו׳ נמצא רבשכיל
מכירת יוסף באה עליה׳ זאת הגזירה ומשח היה
מסופק כעין מכירת יוסף ^ם הם תייביס מיתה
כשכילה או צ ע ר וקנש לחווה והוא עצמו החילוק
והיכיח שהיה בין ראובן ושאר השבטים בעמדם לפני
יושם במצרים רםשכטיס אמרי אבל אשמים אנחנו
על אחינו תשר ראיני צית נפשנו בתתחננו אלינו
וכו׳ ע׳יכ באה אלינו הצרה הזאת ויאמר אליהם ראובן
הלא אמיתי לכס אל תחטאו בילד וכו׳ וגם דמו
הכה נררש וחענין הוא רהשכטים חשכו למשכט
דאין כאן חיוב מיתה כמכירת יוסף רק צער לחוד
חייכים כאשר צערי את אחיהם ולא שמעו יוסף
בהתחננו יחשליכו אלתו נ מ ר ט י ט ומחמח הצער
שציעיו איתו באה אליהם חצרה הזאת לצעק מרח
במרס וכזה סכרו רעל כל פנים אין סכנת נפשות
כי אם חייבים על חשלכת וצער חכור דווקא מרח
כנגד מרה רלא עשו לו שום מיתה י אכל ראובן
הודיעם דנפשות הס חייבים כיון שחיה כאותה
מכירה ג ם כן סכנת נפש ליוסף שהיה ר ק כשנים
ונמכר לארוכים קשים ־־׳הר הלא אמרתי אליכם אל
:זחטאו כילד .ונו׳ וגם רמו הנח כררש ו ג ס רמי
,
,
על מטרייה
קעזז־
רייקא דניון״שהיח ילד כשכיס ו מ כ י ח ם אוחי לאומה
כברית אומה קשה בודאי מת ולכך דמו כדרש ויש
כאן חשש מיתה..ולכך אמשד גס משה רכיכו שידע
שעכשו כתגלגל עליחס חטא מכירת יוסף חיח־
מסופק מרע״ ח אס כשמל כן כקכס עליהם צער
לחור משוס שציערו יוסף והשליכוהו לכור ואחר
כך מכרוהו או דילמא מיתה הס חייכיס ממש על
שיש שם סככת כפשית ד מ כ מ ח ו לסככה ולזה שאל
מ ד ע ״ ה אל אליהו ז ל״ט ,אם החתימה שכחתמח
בטיט או ברם ראם היא כטיט אם ק אז היא סימן
דנפדע מהם על דבר שהשליכו אחיהם לכור ט י ט
היון ויש להם תקנה לישראל שיקבלו כל אותו הצער
ורייקא רקתני אם כטיט היא חתומה ר״ל על דבר
שציערו אותי כבור ט י ט ואס ברם היא חתו׳ האגרת
ראיז הוא סימן רנתחיימ מיתה על שמכרוהו לכין
הנכרים כסכנת נפשות וגס דמו חכה נדרש ורייקא
נמי דקתני ואס בר״ס ר״ל מית ז כלשון שאמר ראובן
וגס רמ״ו ואין להס תקנח י וכיין שהשיב לו אליהו
כטיט חתומת אמ״ל יש תקנח • עכ״ר הרכ ח ט ׳ *
וכיון שהגירו לאסתר מ י י ותתחלחל ה מ ל ג ה מאר
מלמד שפירשה נ־ח ׳ נמ:א רירע מרדכי ע ל ירי
אליהו ח ה״ד ומרד;י ירע י
אחר אם על המלך טוא וכתכ לאכדם
דבר
ועשרת אלפים וכוי אמר ריש לקיש גלוי
ו י ו ו ע לפני מי שאמר והיה חעילס שעתיר ה מ ן
הרשע לשקול שקלים על ישיאל שנאמד אשקול על
ידי עושי המלאכה לפיכך ה ק -י ס שקליהם לשקלי
המן וםמנו דשכן כ ־ ח ־ כאדר משמיעים על השקלים
ופירש מהרש״א יז״ל זמן נתינז השקלים קידם
ראש חרש ניסן כדי שיביאו קי בנית מ ת מ מ ח
חדשה וזה מפורש כתירה אלא רחכמים שיערו
להכריז עליהן שלשי׳ יו׳ מקידס דהיינו כאחד כאדר
וחקדיחם שקליח׳ רקאמר הכא היינו להכריז עליהן
י
כאחד כירר :
י י א מ ר המלך לחמן תכסף נתין לך ו ה ע ם לעשות
כו כטוכ כעיניך ״ אמר דכי אכא כר
כחנא משל רחמן ואסשיריש למה היא רימת לשני
בני ארם אחר ים לי תל בשדהו ואחר יש לי חייך
בתוך שדחו .אמר בעל התל מי יתו לי חריץ זה בתוך
שדהו ובבבל חריץ אמר מי יתן לי תל זמ כתוך שרי
לימים נזדווגו שניחם אמר ליה כעל החריץ לבעל
חתל מכור לי תלך אמר ליה חלואי טול א־ת* כחנם
.פירוש רמת שחמן רנה ליתן לו עשרת אלפים יה א
אמ״ל הכסף נתין לך י ת ע ם לעשית בי בטיב באוני*
מוא ממש כמשל מ ט ר לי תלך והוא אמד ליה טיל
בחנם
דרע
משכיל ל ד ו ד
ש״ מגיייה
176
־r
בחנם ורממ את אחשורוש לכעל שתל שמוא בדמיון
ופירוש ינשאו לאנשים מעם אחר ופיית וחמת ממם
ישראל שלא ח1ח חפץ בהם אחשורוש ודיממ את
ונמצא שארית לזרע ישראל אני איני עושמ כן אלא
ממן לבעל חחריץ וחגומא שהוא חפץ כתל להשליכו
להשמיד למרוג ולאכר את כל הימורים מצעדגער
כגומא וכו נתקיים חופר גומאם כו יפול י
זקן טף ונשים ואף גיגומגוג לעתיד לכוא עמירים
,ד ב ר אחר ויאמר המלך לחמן הכסף נתק לך
לומי־ שוטים סיו שראשונים שתיו מתעסקים כעצות
וכו׳ מכסף גימטרייא עץ גי׳ כסף מאח
דעות עם מלכיתס עלישראלולא היו יודעים שיש
וחמשמ וששים והכסף עולה קת׳׳מ ומע״ץ עולמ
להםפטמן שבשמיםפי׳ שישלמםאםוכםממצילם
קס״מ חושכנימ דדין י כתכ מיכ מיפמ רכישנא
מקכ״מ שסוא בשמים אני איני עושמ בן אלא ־מדיני
דנתון לך קשה דימי לך מיכעי לימ רנתינמ לא
מזדויג עם פטרונם תחילה ואסרי בן אני מזדווג
שייכא אלא אם נתן מידו לידו אכל הכסף עדיין
לסם חה״ר יתייצבו מלכי א ק ורוזנים נוסדו יחד
הוא כידו לכן קאמר שרמז כזה לעץ ואע״פ שהוא
על[ה' ועל משיחו פירוש דמעיקרא על ה׳ ואחיין
לא הכין כמוצא שפתיו רוח ה׳ נוםסה כו שחעץ
על משיחו אמ׳׳ל הקב״ח רשע לי אתח בא להזדווג
להמן נתון ויתלה עליו הוא י .
כמם כרקים כמה רעמים יש לחוכמה מלאכים
ד ס ר המלך את טכעתו מעל ירו ויתנה לחמן כן
וכמה שךפיס אלא גטרתי תצא ונלחמה עמן המ״ר
אמרי
חמרתא חאגגי צ ו ר ר היהודים ״ רכון
.ויצא\#:נלחם בגוים החס וכתיב ח׳׳ כגמר יצא
אחשורוש שונא את ישראל וותר מסמןי^ממהנ ^ ^ ^.ש ^ מ ת וכו׳,מהכתיב וחיה ח׳ ללכלך וכו׳
מנחגו של עולם׳ דדכויש^^^ףערבון למוכי
^ ^ ^ * ^ ^ ש י ז ז ע ו ל ם על מה-־שאמיו
ברם הכא המוכר נתן ערבון הה״ר ויסר המלך
אומות העולם אנו מזדווגים עם־פטמנס וכו׳ וכי
את טבעתו מעל ירו ויתנה להמן פי׳ חרב יפה
נואלו לחשוב להלחם כשי״ת והלא'"הכלי יודעים,
לפי שבכל מקום מוכר עצב ולוקח שמח לכן הלוקח
כבודו וגוו לו כאומרו ממזרח שמש וער מבואו גדול
נותן עדכון מיד לקיים חמקה ופירוש עדכון משכון
שמי כגוים ״ ושמעקןי,אומרים שכוונת גוג ומגוג
לקנוס החוזר כו ומשמע ליה שכדרך זה נתן אחשוד׳
להדבק כשי״ת על ידי קר כנות 'וצומית וכיצא כדי .
טבעתו לחמן ואחשומש היא שנתן ערבון לחמן
שיניח אהבתם ויעזירם ומזדווג לשוך זווג ודבוק ״
הרשע חיפך העולם ״'
ומי ירחם דאםבת ישראל שסבלו כמה צדות עדיפא
ד ב ר אחד וישר המלך את טבעחו מעל
לימ ״ וזמ מפירוש שיבוש הוא רלשון מזדווגות
ירו ויתנח לחמן בן חמדתא ״ אמד רבי אבא
כלשונם עריכת מלחמם כדלעיל בא בדמם וככממ
^ ^ ^ ן ; ^ ,ק י ם לפני ועכי׳ז
כר כסנא גדולה חסרת טבעת יותר מארבעים־^" י
ו^מנמ נביאים ושבע נכיאות שנתנכאו לישראל
גבורתי תצא ונלחממ מבואר שמנה לומר שאינו
שארבעים ו ש מ ג ס נביאים וישבע נכיאות שנתנבאי
צריך להלחם כעצמו כמו גוג ומגוג שבקש להלחם
לישראל לא החזירום למוטב ואלו מסרת טבעת
בו י ואולם נראה לי שכוונת גוג וכיגוג להפסיק
החזירתם למוטב ״ פיטם מחזירהס למוטב שגזרו
הדבקות אשר לו יתברךעסישראלעל־ירישיפריעום
עליהם תענית לתשוכת כרכתיכ וצוםוככי ומספד
ממצות וכזה חם נלחמים עס ה׳ למדות במצותיו
שק ואפר יוצע וכו׳ י ״
וז״ש ננתקה את מוסי/תימו שרעת גוג ומגוג
א.מדר.גי.לוי אמרים שרשעים שסם מתעסקים
אומרים יתייצבו מלכי ארץ וכו׳ על ה׳ וכו׳ ואחר
יועךלפי
ר<*|$וכל אחד ואחר מהם
>
כך על משיחו ומיינו על ידי ננתקה את מוסרותימו
דרכו ואומ^ עצתי טוכתלעצתך י עשו אמר שוטח
דהיינו תפילין שיבטלו אותם מחם ולזה יצא ם׳
מיה קיו ש^ג^אחיו״בקיי אכיו ולא מיח יודע
יכעצמו וילחם מאחר שעיקר המלחמה עמו עכי׳ד
שאפי^עי^מדאצי איניעישח כך אלא ויקרבו
מרכחנז׳:
*׳־״••י .
ימי אכל אבי ואהרגה את יעקכ א ^ ^ ת י א מ ר
הרצים יצאו דחופים כרכר ממלך וחדת נתנה
שוטח מיה עשו^כי־־לא^ח יורע שתחיו פרח ורכה
כשושן חכירה וחמלך וחמן ישבו לשתות
ראינון
כחיי אמי• אני איני עושה כך א^יעד
והעיר כושן נכוכם * אמר רבי תנים מאי דאמר
י^דבןיקין תקת כמסי אמהון אני ׳מחנק לחון סח" ר
׳רחמנא ותק יוחדו כנימעוסי אכל מאריך ייחית
כ<יהק חי^^זיאורח תשליכי|ו ״ המן אמר פרעה
וגכי ריליס עירוש מאי ואמר רחמנא ותרן מרכתיב־
שוטם ם י ה ^ י ר כל־חכן -חי<8ד חיאורח תשליכוהו
מ׳ דחו~3ו&ו*ךארך אפים ו־רכ חםב ואמת*'׳אף
וכיני• לא"^ח יורע ־ שדכנות• נשארת ופמת ור בית
לרשמים וליתא אלא מאריך אפים וגבי ריליח׳
44
״ ;/
<;•'^ יופירוש
י ב ח ב
4
:
;
;
117
משכיל לדוד
.דרש
ופירוש יותרו מערתי יותרו חיו שמורה אל הכריות
לחטוא והקשה חרב מיפה דאמרינןהכא אכל מאריך
מחיה והא דכתייכ נושא עון ופשע וחטאה ונקה
דמשמע רמותר וכן כתיכ נושא עון ועובי על
פשע וליכא למימר רכל זח ג״כ אדיבות אפים לבד
והא תחם ארך אפים משמע שני מרות חם ותירץ
כי 1ו לשביס וזו לעומדים כחטאותם וסבי קאמר
יכל כשאומר מקב״מ ותרן אפילו לשאינם שבים אלא
מאיייך אפימ אולי ישוב וגבי דילימ כשאינו שב
עכ״ד מרב ז״ל ־ אמר ליה מקב״ת לשבטים אתם
מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתמ כך אני
אעשה לכם חח״ד והמלך והמן ישכו לשתות היח
אחדמישראליוצא לשוק ומבקש ליקח ליטרא בשי
או אגודה של ירק וחיה הפרסי חונקו ואומר לו
הפיסי למחר אני הורגך ומבזבז את ממונך חה״ר
והעיר שושן כמכה * אמר רכי יששכר רכער מנר
ומה יוסף חצדיק שמחל לחם ואמר־ להם לא אתם
שלחתם אותי חנה כי חאלחיס וכו׳ ראה ער היכן
היא מתוקנת שחרי עד ימי^כי&ותו עונש של
־
וכמה וכתב סרב רשיט ראובן ויוסף רפכימין מל*
עשו וי״ל רישראל ערכין זח לזה ־ ואע״ג ראיחי
מחיל עכ״פ חטאו לח, ./שעכ^על־ בי יגנוכ איש
^ * ,מ א ח י ר א י ן מ מ למחיל ג *
^
• D T O fירע את כל אשר נעשה ויקרע מר-כ •
את בגדיו בנימין גרם לשבטים לקיוע
כשנמצא חגכיע באמתחתו חת״ד ויקרעו שמלותם
והיכן גרמה לו קריעה כשיש; חה״ר ויקרע מדרכי
ז
י
אע״ג דלא חטא כזה מ״מ חייל לכייק כשקי
דמסתמא ירע בחשכת הכסף אחיי •י
ו י ל ב ש שק ואפר ואמר רבי איבו משתפס
יעקב אמנו את חשק דכתיכ וישם שק
כמתניו שוכ לא זז מכניו ואינו נוחג אלא ככני
ארם הגדולים י דור דכתיכ ויפול רור ותזקנים
מכוסים כשקים י אחאכ כתיכ כיה וישם שק על
בשרו ״יורם כנו כתיב וירא העם וחנה חשק על
כשרו^מדרכי וילכש שק ואפ״ ״ וכ׳ ח׳ חיפה פירוש}&י שתפס יעקב אמנו את משק כזמן צערו לפיכך
־ אינו זו מזרעו שכולם למדו ממנו לעשות כן כעין
צערי כדי שירחם ה׳ כי לולי יעקב שעשה כן מנא
ירעינן שיש לעשות כן לקורות בצרות י ויתכן לפי
שאין ארם ראיי לעשות כן לענות נפשו כמנהג
כומרי אדום שמצטעוין כלכוםיתס * לכן אמר בי
א ת
ב ג ר ע
ח ו א
מ כ כ י מ י
ד כ ת י ב
א י ם
י מ י נ י
ע י ר י ם
לולי שתורה זחן לא חיו -מחתמשין׳ בדרך וח •
מעז
על מגילה
ונתירנא כד תוינא טלייא דשמעתיח לחד מרבנן
מחיודעיס חן דורש כרכים כי יש שגולה כשק
העשוי מנוצה של עמס שחלוכשו על כשרו אין
תפלתו חוזרת ריקם ואסמכוה אקרא השקיפה
ממעון קדשך * ח״שקי״פח קרי ביה תשק יפת וזסו
פחד יעקב מעשו לפי שכולו כאדרת שער וחו״ל
'כשק ותיינווגם מולך לקראתך ואד מאות איש עמו
ש׳יק גימטריא ארכע מאות וזו שאמר וכית עשו
לקש בי משח ימפך לקש וזמו ויכוא ער לפני שער
'ממלך כי אין לבוא אל שער ממלך בלבוש שק •י״ל
'שמימ מרדכי מבטיח לתלמידיו בתפילתו והימ
מכיא מופת ככואו כשער םמלך עם היות שאין
לבוא כלכוששקועם כל זה כא ואין מכלים אין
זח אלא שעל ידי חשק היח נענה בתפילתו י ולפי
י זמ יש לומר שזהו מ״ש כאן שחשק נלמד מיעקב
י אמנו כי ממנו למדנו סוד זה ולכן אמי שאינו
נוהג אלא ככני ארם הגדולים שחס יודעים הסוד
סזח אי נמי ע״ד ה1שט שאינו נוהג אלא כגדולים
ר״ל משוס רמחזי כיוחרא להצטער כדרך יעקב
אבינו וכריך שאממ מי חשיבת וכו׳ עכ׳׳ד הרכ ז״ל
ו כ כ ל מרינה ומדינה מקום א ש ר ד ב ר המלך ודתו
מגיע אכל גדול ליהודים וכו׳ וכי יש .אבל
גדול ויש אכל קטן * אלא בנוהג שכעולם כך
האבלים אכלן מתמעט והולך ער לשכעת הימים
תוק •ו יום א׳ וכל שהוא הולך בוא תש ער שהוא
־ י״כ חדש אבל זה רחמן כל מם שהולך מתגכר
שכל יום שהוא חולך ויוצא חיו אומרים כבר יום
יצא מחיוכו ״
ו ה ס ש ה הרכ חיפה מאי מקשה המדרש וכי יש
אכל גדול ואכל מטן אימא דפעמים
אכל של כן קטן ופעעמים אכל של ג ר ו ש י ה
לחמר עליו טפי ויש לימי-ררוקא כט גדול או
מספד גדול שלפי הצער יגדל חכמ משיעור זמן
ובאיכות אכל באבילות שומנו קצוב לכליממתים
שכעת ימיס אין לומר גמל או יקטן; מגשמע
כשיעור הימים ומשני ראכל זח גדול שכיל האכילות
הוא מתקצר ועולת ער שכלת ,,כשנעת ימים אכל
זח כל שםולך מגכר ומתארך שת^יותר מתקרבים
ככל יום גיתר אל המות :
_
ד ב ד א ח ר אכל*ר^עלמ!^כשמת לארם כן אומרים
לו כני אדם המנחמים אותו יחים .בכך .האחר
הנשאר לך ואם לא חיה לו אקר אומרים לותמנתמי׳
תחיה אתה ותאריך-ימים אכל .כאן הכל לקותים
למיתה להשמיד לתמג ולאבן* .אמ כל היםורים
v
:
מ נ ע ר עד זקן ו כ ו ^
ותאמר
מעה
דרש
משכיל ל ד ו ד
178
ש־י הגילה
ו ת א מ ר אסתר.להשיב אל מרדכי לך כנוס את
בלבו ותכמל מאד וירא אלםיכו ויחמול על עמו
.כל חיחודים הנמצאים כשושן וצומו עלי
ויכן לצער היתומה אשר בטחה בו ויתן לס חן לש צי
ואל •מאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום וכו
ממלך ויוסף לח יופי על יופיח וחדר ע ל חררה
שלשה ימים אלו סס י״ג וי״ד וט״ו בכיסן שלח לח
ויחבקה וינשקה וישלך זרועו על צוארח ויאמר לח
'והרי בחם יום ראשון של פסח אמרח ליה זקן
המלך אסתר המלכה למה תפחדי בי חדת הזאת
שבישראל למה חוא פסח מיד שמע מדרכי יהודה
אשר נחנה לכלתי לכוא כלא קריאה אינה מוטלת
צויתח
לדבריה חח״ר ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר
עליך כאשר את רעיתי ויאמר לח חמלך^דוע
עליו.אסתר.כזמן אממן שסעביר יום טוב ראשון
אסתר המלכה נאשר ראיתיך לא תדכרי אלי ותאמר
של פסם מ*צ#ית לעל אותה צרם סתפלל מרדכי
אסתר אדוני המלך יראתי לדכר לפניך כאשר ראיתיך
לפני חקכ״ח ואמר רבש״ע גלוי וידוע לפני כסא
יראחי ונכחלח נפשי מפני ככורך מיד ויאמר לה
כבודך אמן כלםעולמיס כי לא מגבהות לב ומרום
המלך מה לך וכו :
עין עשיתי אשד לא חשתחויתי לחמןכיאםמיראתך
ויאמר לח המלך מח לך אסחר חמלכח ומה
פעלתי זאת לבלתי ,חשתקות לזולתך כי מה אני
כקשתן וכו׳ ותאמר אשתי״ אם ע ל המלך
אשד לא אשתחוח לחמן על תשועת עמך ישראל
טוב יכוא המלך וחמן אל המשתה ויאמר חמלך
ועסה אלהינו מצילינו נא מיךו ויפול בשחת אשד
מהרו את חמן וכו׳ ויבוא המלך וחמן אל המשתה
וידע^,,.
.כרה וילכד משת אשר טמן לרגלי חסידיך
*אשרעשתםאסתר ויצא •חמן-כיום ההוא שמח וטוכ
המרגיז חזח כי ל א שכחת מהבטחה'אשר שהבטחתנו
^*v^wmmכשעי םמלך ולא
•
ואף גםזאת בחיותם בארץ אויבחם לא מאסתם ולא
קם ולא זע ממנו וימלא המן חמס ויתאפך חמן
.געלתים לכלותם להפר מיתי אתם כי אני ס׳
ויבוא אל ביתו ויכא את אוהביו וזרם אשקו ״
אלחיח׳ מה עשה מררכי קבץ את התינוק׳ וענה אותם
וככולם לא חיו יודעים לתת לו עצה כזרש אשתו
מלחם ומים והלבישן שק ואפר וחיו צועקין וכוטן
שחיו לו שסם יועצים כמנין ימות החמה אמרח
ועיסקיס כתורה וכעת ההיא חיתה אסתר נפחדת
ליה אשתו ארם זח שאתה שואל עליו אם' מזרע
מאר מפני הרעה אשר צמחה כישראל ותפשוט כגדי
חיסורים חוא׳ לא תוכל לו אם לא תכוא עליו
מלכותה ותלבש שק ותפרע שער ראשה ותמלא
כחכמה כמח שלא נוחה אחד מכני אומתו שאס
אותו עפר ואפר ותענה נפשה כצום ותפול על תפילהו לכבשן האש ככר הוצלו ממנו חנניה מישאל
פניה לפני ח׳ ותתפלל ותאמר ח׳ אלחיישראלאשר
ועזריה ואם תשליכהו לגוכ אריות ככר עלה
משלת מימי קרם ובראת העולם ע ז ר נא אמתך א ש ר • *דניאל מתוכו ו א ם תאסרהו כמת האסורים ככר
נשארתי יתומת כלי אכ וחם ומשילה לענייה שואלת
יצא יוסף מתוכו ואם במדמ תגלח אותו ככר פמ
מבית לכיח כן.אנכי שואלח רחמיך ימחלו .לחלון
ורבו אמתיו כמרכר וכמה נסיונית נתנסו וככולן
חעטיח
בכית אחשוד׳ ועתה ח׳ חצליחה נא לאמתך
עמדו וניצולו ואם עיניו תעןר הרי י שמשון רקטל
חזאנןץחציל את צאן ממניתיך מן םאויכיס האלה
כמה וכמה נפשות מפלשתיסי־כועוד־אללד־־צלופי
אשר קמו עלינו ועתח אכי יתומים עמוד נא לימין.
יתיח על צליכא רלא אשכחן חד מן עמוי ראשתזיב
היתומה הזאת ותן אותה לחן וחסר ולרחמים לפני
מניה מיד ויטב הרמ לפני חמן ויעש העץ י הרי
אתה
האיש כי יראתי ממנו והשפילהו לפני כי
דזרש ירעה מכולם 1כתכ הרכ חיפה על מ״ש
המדרש וככולם לא היו יודעים כזרש מדכתיכ
משפיל גאים :
**־־ .־.
ותאמר לו:רש אשתו וכל אוהכיו משמע שיודעת
ד ה י מזים השלישי ותלבש אסתר מלכות כגרים
מכולן ראל״כ לא חוח ליה לאקדומה כרכתיכ ויכא
יפיס ותקח נג0נס%ת׳שתי נערותיה ותשם
את אוחכיו וזרש אשתו שהקדים אוחמו וכאן הקרים
יד ימינה כנל^&רם םאיחת ותסמוך עליה רחוק
זרש אשתו אלא שזרש יודעת מכולן ולכן חקדימת
המלכות והנערה משכית הולכת אחריה ותכוא כחצר
וכתכ עוד חרב חנז׳ כמ״ש שכמח נסיונות ד״ל
המלך םפנימיח נכח .המלך ותעמוד ״מני"המלך
דמשחנינול מחרכ פרעה ודור חרג את גלית
והמלך יושכ על כסא מלכותו כלכום׳ זחכ וישא
ויצחק נמלט מסכין כעקירת ״ וכתכ עוד במס
עיציו וידא והנח אסתר עומדת למול פניו יתכער
שאמרח זרש אשתו אלא צלוב יהיה על צליבא רוצח
כו חמתו מאד על אשד חפרה תורתי ותבוא לפניו
לומר דאם!לא כן מאי שנא יעשו עץ ממיתה אחרת
כלא קריאה ותשא אסתר את עיניה ותרא את פני
ומת חכמת חיתח בזת שלמדתו זרש אשתו ומיי*
ממלך ויחנמ-עיניו כאש מערמיממכ החמה אשר
טעמא
V
,
,
(
,
:
179
דרש
משכיל לדוד
ט ע מ א מצא י כדבריהם שהוטכ לפניו ויעש העץ
אלא שלא מצאו שום ס י נ ה ליחרג כח מרדכי כי
אס״כצליכא דווקא ע כ ״ ר :
ומאיזה עצים היה אותו עץ אמרו חכמים כשעה
זו שבא להכינו שיי׳א קרא הקב ח לכל
עצי כראשית ואמר מי יתן עצמו ויתלה רשע זה
ע ^ ״ -ת א נ ה אמדה אני אתן עצמי שממני מכיאיס
ככורים ישראל ולא עוד אלא שנמשלו ישראל
לבכורה שנא׳ כככורח כתאנה בראשותה וכיון
דאתעכירח כחו חרא מצוה ראוי ראתעכיד כח
אחריתי שחיה תליית מצוח המן שיתלה עלי
גפן אמרח אני אתן את עצמי שבי נמשלו ישראל
שנאמר גפן ממצרים ת ס י ע י פירש חרכ
חיפה דחוא חרין מצי למימרא הגפן שממני
מביאים'ככורים וכן חרמון וחזית דלקמן אלא שלא
האריכו ע כ ״ ל :
ז
דמון אמר אני אתן את עצמי שכי נמשלו ישראל
שנאמר כפלח חרמון רקתך מ ב ע ד ו כ ו ׳ :
אגוז אמר א נ י א ת ן א ת עצמי שכי נדמו ישראל
שנאמר אל גנת אגוז ירדתי שהיא כנסת ישראל:
א ת ר ו ג אמר אני אתן את עצמי שממני נוטלים
ישראל למצןה־שנאמי ולקחתם לכם כיום
^ « * י < ז י א 8ץ פרי עץ חדר ו כ ו ׳ :
ה ד ס אמד אני אתן א ז עצמי שנמשלו ישראל
שנא׳ וחוא ע ו מ ד כין ההדסים אשר כמצולה
זית אמרח אני אתן עצמי שבי נמש ו ישראל
שניז׳זית רענן יפי פרי תואר קרא ח׳ ש מ ך :
ת 3ו ח אמרח אני אתן.עצמי שבי נמשלו ישראל
שנאמר כתפוח כעצי היער כן דורי כין
הכנוס וכתיב וריח אפך כתפוחים :
.ד ק ל אמר אני אתן את ע'.מי שכי נמשלו ישראל
שנאמר זאת קומתך רמתח לתמר :
קצי שטים ועצי ברושים אמרו •אנו נתן את
עצמנו שממנו נעשה המשכן ובית המקדש :
אמרה אני אתן את עצמי שאני נמשלה
ארז
לצמק שנאמר כארז כלבנון ישגא :
" #ד כ ה אמרה אני אתן את עצמי שכי נמשלו
ישראל וממני נוטלים למציה לארבעה
מינים שבלולב וישראל שנאמר כערכה על יכלי מיס
כוחה שעה אמר הקוץ לפני הקכ״ח רכש״עאני
לתלות עירוששאין לי
שאין לי ע ל מ ה
שום זכו׳ וכאלו נבראתי לכטלח ראוי שיזכה מיתת
כזו חמצוח שיתלה המן עליץהוא ט מ א שאני נקרא
שמי קוץ י והוא קוץ נאה שיתלה קוץ יעל מקוץ •
;
tpp
עליסגיל־יה
וכיון שהביאוהו לפניו הכינו ע ל פתח פיתו ומדד
עצמו עליו להראות לעבדיו היאך"יתלה מרדכי
עליו משיכתו כת קיל נאה לך העץ מששת יא\
כארשית דתמן אמרי המן מן התורה מנין שנאמי
המן ה ע ץ :
ד ב ל אחר ויחי ביום השלישי וכו׳ לעולס אין
ישראל מצתעוים יותר משלשה ימים שחרי
כאברהם כתיב כיום משלישי וישא אכרם׳ את עיניו
וידא את המקום מרחיק ׳ פירוש משום רצער חיה
לו שהולך לשחוט את כנו ואע״צ שככש רחמיו
לרצץ ח׳ ״ לכן לא םאריך ימים מיוס השלישי־
להצילו מצעשו בבשורת אל תשלח ירך אל ה נ ע ר
ואיפשר דרייק מ ו כ ת י ב כיום השלישי כח׳'א חידיעלד
•שלא נזכר שלישי לפניו ולחכי אמר שרמז היות
שלישי ידוע להצלת צדיקים .עכ״ר י1ע׳ ״ חשכטיס
נ א מ י כחן ויאסוף אותם אל משמרי שלשלת ימים .
יונח שנאמר ויחי יונח כ מ ע י הרגח שלשת ימים
ושלשת לילות• והמתים אינס חיים אלא לשלשת ימים
שנאמר גיוס השלישי יקימינו ונחים לפניו .וגם־
הנס תזת נעשמ כסוף שלשה ימיס .לתעניתם הרי1
הוא רכ׳ויהי כיום הג׳ ותלכש אסתר מלכות ושלח ז
אסתר וקראת לסמן כסעורס ע ס המלך כטו׳ בכיסך
וכיון שאכלו ושתו אמר סמן המלך מגדל אית
ואשתו מבכרת אותי ואין ככל חמלכית גדול מ מ נ י
ושמח כלבו מאד חה״י־ ויצא המן כיוס ההוא שמת
וטוכ לב ופירש חרכ היפה עמ״ש המררש ג׳ ימים
לתעניתם פירוש י״ג י״ר יט״ו כנ סן כדלעיל וצומו
עלי KjJipימים מיינו י״ג י״ר וט״ו וקשה £חרי לא
•יצאו מן חצרה ער יום תמחרת שנתככי־ היררכי
ונתלה חמן ויש לומר שככר כראי סימני גאולה
ב מ ה שנתקבלה אסתר כרצון והושיט לה י המלך
השרביט ועוד שלכשה רוח תקיש י וכתב עיר הרכ׳
עמ״ש המדרש חח״ד ויצא חמן כי ם ההוא שמח
וטוב לב וקשה ד מ ש מ ע דווקא כיוס ההוא ה א ע ר
עכשו לא שמח לגמרי ככל מ ח שהשיגה ידו כעישרד
וכמה שהשיג מהמלך על ישרי! כלייח .ויראה שזה
לפי סחים דואג שמא המלכה מזרע .היהודים כי
לא נ ו ד ע מ ח טיבה ובחצר לה ת ע מ ו ד נגדו אכן
עכשו ,שםזמינתו אל המשתה עלז ושמח .לכו.מאד
בחושבו כי אין לח רכר״כזח״והייסיוי&ז חמן וכוי
כיוס ההוא שמח וטוב .לב רהחיא יומא דוקיא •י
ו י א מ ר חמן אף לא הכיא,ס,כזסתר וגו׳ א ר י ע ת
חם ש ׳ א ח ו באף ואבדו כאףיואלו חם נחש ושד
האופים ו ע ד ת קרח וחמן נחש •רכחיכ אף כי אמי-
אלהיס וכתיב על גחונך תלך שר״חאופיכ ; 1ת י כ
<:
ץ
אף
דרוש
ל6,
משכיל ל ד ו ד
אף אני בחלומי וכתיב ואת שר םאופיס תלה עדת
קיחדכתיכ רף אל אי־ץ זבת חלכ וכו׳ וכתיבותכלע
אנחם המןרכ׳ ויאמר חמן אף לא חמאה אסתר וכ׳
ויתלו.את המן .ואף מאותרים אף לא אל ארץ סם
ולא עדת קרח מ״מ כיון דםוו מעדת קרח קרי למו
עדת קרח :
• מ א ח ר שעשה שמן העץ חלך אצל מרדכי ומצאו
שהיה יושכ כמת המדרש והתינוקות
יושבים לפניו ושקים כמתניחם ועוסקים כתורה
וחיו צועקים וכוכים ומנח אותם חמן הישע ומצא
אותם שנים ועשרים אלף תינוקות והשליך עליחם
שלשלאות של מזל והפקיר עליסם שומרים ואמר
למחר אהרוג אלוהתינוק׳ תחיל׳ ואח״כ אתלה מרדכי
על העץ יהיו אמותיהם׳ ממאות להם לחס ומים'
ואומרות להם כניני אכלי ישתי קידם!שתמויצי•
למחר ואל תמותי כרעכ מיד חיו מניחים יריחם"••
על ספריהם ונשבעים כחיי מרדכי רכינו.לא,.נאכל 1
ולא נשתה אלא ׳מתוך תעניתיני נמית געי כילם
ככמה ער שלעתח שיעתם לממס ושמע הקכ״ה
קול נכיתם כבשתי םעית בלילה כאותה שעח
בתגלגלי רחמיו של חקב״ת ועמר מכסא דין וישב
על כתא רחמים יאמר מה קיל גריל בזח שאני
שומע כקול גדיים וטלאים עמד מרע״ח יאמר
רכש״ע לא גדיים ולא טלאים הס אלא קטני עמך
הם שמים כתענית חיום שלשה ימים ושלשה לילות
ולמחר רוצח האויב לשוחטם נגדיים וטלאים כאותה
שעה נטל הקכ״ח אותם אגרות שגזר עליהם שהיו
חתומות כחותם של טיט וקרעם ומפיל על אחשורוש
כהלמ כאותמ שעמ כאותו לילה י המ״ר
ב ל י ל ה מסנ;#£רח שנת המלך אמר רבי תנחום
נדרה שנת מלכו של עולם שראה את
*שראל נתונים בצרה וני יש שינה לפני חמקום•והלא ככר נאמר הנח לא ינום ולא יישן וכו׳ אלא
בזמן שישראל שמין כצער ואומות העולם כשלוה
לכך,.נאמר עורה למה תישן ח׳ י ונררת שנת המלך
אחשו^^ראנז כחלומו את חמן שנטל סייף להורגו
ונבהל ושק|1משנתו ואמר לסופריו הביאו את ספר
הזכרונית <^וא1ת^איי מה שעבר עלי ופתחו
השערים ומ§^|11הדכר שהגיד מרדכי ע_ל כגתנא
ן ימד,כתצר
* י י י ^ 1ל ל1
אמר המלך^אמל! הדבר שראיתי כחלוכמ ,לאי כא זח
כשעם זן אלא להרגני י ופירוש עורס^לעה.תישן
מ׳ דלפי האמת לא ינוס ולא יישן ונדוד שנתו הייני
כעניןיויקץנים^ת׳ מתעודד לדאגת כעמל ישראל
ולנקום נקמתם ככח גדול וכיד חזקת מתעו׳ מהשינה
)4
״
'
:
ימ
:ז
ש
כי
ש
מ י ן
מ
ג ז נ ה
ה מ
ע
ש ל מגילה
1*0
שיאמץ כח מאשר כבתחילה ופירוש ופתחו הספרים
מיד כשפתחים פגעי כענין מרדכי דהיינו וימצא
כתיכ נזדמן לפניי:
ו ב ג מ ר א איתא כענין אקריז״ל אמר רכאנררת
שנת המלך ממש נפלה לית מילתא
כרעתיח אמר מאי רקמן דזמנתית אסתר להמן
כחדאירילמא עצה קא שקלי עליה רחהואגכרא
למקטליח חרר אמר אי חכי חיה * לא חיה אינייש
דרחים לי וחוח מודע לי הדר אמר רילמא איכא
איניש רעכיר לי טיכיתא ולא פרעתיה משים חכי
מימנעי אינשי ולא מגלו לי מיד ויאמר לחכיא את
ספר חזכמנית ויחיו נקראים מלמד שנקראים
מאילחם חה״ר וימצא וכו׳:
וימצא כתוכ אשר הגיד מרו כי על כגתנאותרש
שני הריסי וכו׳ כתוכ כתכ מיכעי ליה אמר
י רב יצחק נפחא מלמד •ששמשי מוחקוגבריאלכיתכ
•יעיגנ^ל^כ^כ משמע שחיה כתוב מחרש וכתב
משמע מעייףא^אלא^מ^ד ,ששמשי מוחק וגבריאל
כותב ופירש רש״י ששמשי הופר המלכים חיח מימי
מרש ושונא ישראל היה כמי שכתוב בספר עזרא
שכתב שטנה על כנין הכית ער שצוח מרש לכטלי
ואף כימי אחושו׳ עשןז־כן מתייר ובמלכות אחשוד׳
כתחילת מלכותו כתבו שטנה על"יושבי :יהודה
יבנו של המן חוח כראמרינן כ1רי עילם גכיעשרת י
כני המן הם שכתבי שטנה י עכ״ל אמר רבי אסי
אמר רכי חנינא ומה כתכ של מטת של זכותם של
ישראל אינו נמחק כתכ של מעלה לכ״ש' פירוש הקל
"וחומר חו$ו ממ כ של מטמ ״כא גמיאל מלמעלה
למטה וכותב שלא נמחק • כתכ של מעלה וגבריאל
שם לכי׳ש כן פירש מהיש״א ז״ל י
ורבנן אמרי מאי נרדה שנדרו עליונים וי1חמו^
י פירוש דמיינו שהיו מעליונים ש ה סח מלחכים
מכחילים אחשומש כל אותו הלילה ואומדים לו
כפוי טובה שלם טוכה למי שעשאה דהיינו מרדכי
עשה לן טובח מכגתן ותרש מן חמיתה דכתיכ
ויודע מדבר למרדכי ויגר לאסתר ממלכם ותאמר
וכו׳ שלם לו טוכמ שעשה לך ועוררו איתגעד
שאמר להביא את ספר מז כרונית וחיו נקראים
וימצא כתוב אשר הגיר מדרכי על כגתנא ו ת מ י
ותחתונים חיינו עורר כתפילתם ״ ויש מפרשים
נדרו עליונים לבקש רחמים ע :ישראל:
ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על
זמ ויאמרו נערי ממלך משרתו לא נעשה עמו
רכך תנא לא מפני שאוהבים את מדרכי אלא מפני.
ם ל ^ | ^ ^ ^ 3 3ל י י ש ^ ם ר ש ״ א ז״ל וז׳״ל
שםמלך
,
181
דרש
על מ ט ל ה
משבי׳ ל ד ו ד
ס3א
דאפיק לק בלים וסוסייח בידיה מירתת אמר לסם
שממלן אמר למס ממ-נעשת יקר וגדולם למרדכי
לרבנן םאי רשיעא למקטל נפשי תא אתי זילי
עלתה חיח לחם למימר למלןנמי כמאילישנא לא
מקמים די לא תכוו בנחלתי אמרו אס נמות כמותו
*עשה לו יקר וגדולה או רלא חוח להם למימררק
עמן אמר לסם אם כן נעמוד כתפילת ונעטר מתון
לא נעשת סתם אכל גם חס לא אוהבים את מרדכי
תתפילח כהתוא שעתא נתעטף מרדכי וקם לים
ןלא חיו רוצים לעשות לו יקר וגדולת אלא רכר
בצלותא אתא תמן ויתיכ לית קמייתו ואורין ער
שאינו תלוי בגדולת ומפני שנאתם את המן רוצים
דסיים מרדכי תפלתו אמר לחם כמאי עסיקתו
•<׳ חיו לעשות לו מיתת דבר מח:
אמרו ליח רבי חוח בי מקדשא קיים רחמנא אמר
ד א מ ר המלך מי כחצר וחמן כא לחצר בית המלך
מאי רמנדכ מנחה לייחי מלוא קומצו ממנה וליקטר
החיצונה לאמר למלך לתלות את מרדכי
'ליח על גבי מרבחא וליכפר ליח אמר לחם וחחוא
על העץ אשר הכין לו חנא לו הכין פירוש משום
קומצא דרסב או רכסף אמרו ליה לא דרהב לא
דלו יחידה הוא אלא קאיאחמן שרוצח לומר שחכתו׳
דכסף אלא דשנגורים אמר ליה אתא מלא קמצא
מבשרו לא למרדכי חכינו אלא לעצמו הכינו והקשה
רשערי רידכו ודחי עשרח אלפי ככרי כספא דםםוא
מרכ חיפה וז״ל מאי קאמר אי רחמן נתכוון לעצמו
גכרא אמר ליה מרדכי רשע עכרא רקנח נכסים
ליחאואי שלפי האמת כעדו חיח העץ פשיטא וי׳׳ל
עכר רמאן נכסים דמאן כל מה שקנה עכר קנח
שהכוונה שעל ירי העץ הכין אכורו כי לולי זח
רבו אמר ליה סמן למרדכי קום לכוש הני לכושי
אולי לא.היה מקום לחרע לו כי כל מה שעשה
רמלכא ורכיכ חאי שוסייא דקא כעא לן מלכא
כרשות המלך עשה וחיה לולמימר עדיין התנצלות
אמר ליה לא יכילנא ער ראזילנא למרחץ ואגלח
כי כאמת וכתמים אמר מה שחמר מהרעות על
את ש ע ר י דלאו אורח ארעא לאשחמושי כמאכי
עס כני ישראל וחיח די שמלגלך יפר "את י עצתו
דמלכא חכי ארחכי וחכי שדרס אסתר ואסריתנחו
ויורירינו מככורו ולא להריח עליו חרעס אכל על
לכולהו ככי מרחץ ולכולחו אומכי עיילימ חמן
ירי העץ נמצא עונו כי כוונתו להמית מי שידכר
טוב על המלך וחראיח רלא נגזרה.עליו מיתה עד
למרחץ ואשחיח ואזל ואייתי זוגא מכיתיח וקא שקיל
שאמר קדכוכנן^..-מנח כזעץ אשר עשה המן למרדכי
ליה למיזיח פי׳ לשערו כהרי רקא מגלח ליה איכגיר
^ ^ ׳ ^ | ? 1ת י ר למרדכי שדבר טוב על חמלךרצה
ואיתנח אמ״ל מדרכי אמאי קא מתנחת אמ״ל גכרא
חציו
לתלותו עליו ועליו נאמר ולו תכין כלי מות
רחשיב ליה למלכא מכלהו רברבכוחי השתא שוית
לרולקי׳ יפעל כור כרה ויחפרהו ויפול כשחת יפעל:
ס!ר אמר ליה רשע ולאו ספר דכפר קרצום את
ד ב ו א חמן ויאמר לו המלך מת לעשות באיש ,תכא)עיין פי׳ מימר׳ זו לעיל רף קכ״ג ע״כ קחנו משם
אשר חמלך חפץ ביקרו ויאמר חמן וכו׳
וכואתפי נכון(תכא חמן ספ של מלך חוח עשרים
ויאמר חמן איש אשר המלך חפץ וכו׳ יביאו לכוש
ושתים שנס כתר דאשקיל ליה למזיח אלכישית
מלכות וכו׳ ונתון חלכוש וכוי והלביש האיש וכו׳
מלבושיה סליק רכיב אמר ליה לא יכילנא דכסיש
ויאמר ממלך לחמן מחר קח את הלכוש ואת הסוס
חילאי מתעכיתא גחין דארכיכ וכי חוה סליק בטש
באשר דברת ועשח כן למרדכי וכו׳ אמר ליה
כים אמר ליה ולא כתיכ בנ^ול אויבך,אל ,תשמח
ומנו מרדכי אמר ליה מרדכי היהודי אמר ליס
אמר ליה רשע מכי מליבישראלאבל באומו׳ העולם
כשער
טוכא איכא מרדכי כיוראי אמר לי חיושכ
ואתה על כמותימו תדרוך:
ממלך אמיל המן חסוא סגי בחרא דסקרתא אינמי
ד ב ר אחי ויקח תמן את תלכוש ואת הסוס אתא
כחדא נמרא שממן אמר למלך שאין מרדכי ראוי
לגכי מרדכי ואמר לית עמוד ולכוש כמס
״ .לגדולמ זו למלכישו כלכוש מלכות ולמרכיכו על
כיש גדא דממוא גכרא פירוש על עצ*<%מרכמה
סוס המלך וסגי ליה ליתן לו לשקרתא חרא פ׳ כפר
רע מזלו של ממן ומיש #רוח וורודריע מזלן
ח
יי
אחד או נסרא ליטול מכס י אמר ליה המלך אל
וילכשחו וורכיכסו ס ^ מ ^ ז י ת מתאונן חמן
תפל דבר מכל אשר דברת י מיד ייקח המן
על רוע מזלו שנהפכו מחשמתיו׳יעל מרדכי לטוכמ
ויקה חמן את םלכוש ואת םסוס אזל ואשכח
אמר לית אמש אני תייתי עוסק לתתקין לך עץ
'רכנן ריתכי קמי מרדכי וקא מחוי לחו
לתלותן ונזקכ״ח מתקן ליה~3לילא י אני חייתי
של
*לצות קמיצת לרכנן פירוש תית דורש כעניינו
מתקן לן סכלים ומסמרים והקכ״ה מתקן לן לכוש
.י ו ם וששמעשר בכיסן הים ובאותו מיום ןיומקריכין
מלכות אנא כעינא מן מלכא לתלותן על העץ והוא
&גומר בזמן שבסמ״ק קיים ״ ביון דחזייה לצררכי
אמר למרככ לן על סםוס עמוד ולבוש ועכיד לימ
ד
ז
,
,
:
fe.כצ
דרוש
משכיל ל ד ו ד
כל מם ראמר לעיל וכיון דיכיפ םתאילו מקלסין
לחקכ״ח J
מ ר ד כ י אמר ארוממך ת׳ כי דליתני ולא שמחת
אויבי לי מ׳ אלחי שועתי אליך ותרפאני ת׳
־'העלית מן שאול נפשי חייתני מיררי כור :׳
ת ל מ ד י ו אומרים זמרי לה׳ חסדיו והורו לזכר
קדשו כי רגע כאפו חיים כרצונו כערב
ילין ככי ולכקר מה :
ה מ ) הרשע אמר ואני אמרתי כשלוי כל אמוט
לעולם ה׳ כרצונך העמדת לחדרי עוז
הסתרתי פניך הייתי נבהל •״
א ס ת ר חיתת אומרת אליך ח׳ אקרא ואל ם׳
אתחנן מה בצע כרמי ברדתי אל שחת
חיורך עפר חיגיד אמתך:
כ ג ס ת ישראל חיתח אומרת שמע ח׳ וחונני״ת׳
חיה עוזר לי תפכת תספרי למחול לי
פתחת שק ותאזרני שמחח י רוח חקדש׳ אומדת
למען יזמרך כמד ולא ימם ח׳ אלחי לעולם אורך
ו י ק ר א לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפן
• • כיקמ כי נקיט ואזיל כשמלא דמתא חזייה
אותו כרחימ דתות קיימא כאגרא סברא תאי ררכיכ
אכוח חוח והאי שהולך קמיח מרדכי חוא י שקלת
עציצא י פי׳ כלי חרם רצואח ושרייא ליה ארישיה
דאכוה דלי עיניה וחזייה כיון רחזאי דאכוח דלייא
מאיגרא ומתת והיינו רכתיכ וישכ מדרכי א ל שער
המלך ששב כשקו ותעניתו אמר דכי חלבו כל מי
שלובש שק ומתענה אינו עושל ע ,׳,.-צשח כקשתו
ולחכי אעפי׳י שנעשה לו נס שנתגרל כיון שלא
נעשחיכקשתו דהיינו לקרוע ג ז י ר ת חמ) לא העכיר
שקו מעליו' והמן׳ נדחף אל ביתו אכל וחעוי ר א ש •
אכל על כתו וחפוי ראש מרבדים שאירעו:
^ ו ד 0מדברים עמו וסריסי המלך וכו׳ ויכחילו
לתכיא את חמן מלמד שחכיאוהי ככחלח
לסעודת םמלך ביום י״ו לניסן כיון שאכלו ושתו
'אמר :המלך לאסתר חמלכח מח שאלתך אסתר
<*&$0@8בקשתך וכשהיה מספר לאוהביו קורם
שיבוא לסנטרה המלך הנזכרת מח אמרו לו חדי הוא
1
:
זיספרחמךצזים אשתו וכו׳ ויאמיו לו חכמיו
וזרש אשתו מאי שנאדחתםקרי לאו אוהמו
ומאי שנא דחכא^קיי לתו חכמיו• אמד דכי יוחנן
מלמד שכל האומר רכר חכמח .אפילו כאומות
העולס־נקרא חכם-ואממלואם מזרע חיחודים
מרדכי^£שר מחלות־וכו׳ אמרו לו אם משאר לזכטי
;'ישראל'קא אתי יכלת לים ואם:מש'בט יהודת מינשם
:
ש ל מגילה
1*2
ואפרים ומימין לא יכלס ליס יהודח דכמיבייר
כעודף אויבך שפט אפדים ומנשמ וכנמין tonלכני
אפרים ובנימין עוררת את גבורתך ולכה לישועתם
לנו ואס כן אם משלשת שבטים קא אתי לא יכלת לים
כי גפול תפול לפניו ריש דכי ומורם כר אילעאי
שתי נפילות אלו למת מלמד שאמרו־ לו
אומת זו׳ משולם לעפר ומשולם לכוכבים כשסם
יורדין יוררין עד לעפר וכשמם עיליףעולים עד
לרקיע כל זמ אמרו לו קודם שתלך לסעודמופירש
רש״י עמ״ש עורם מדברים עמו וסריסי ממלך וכו׳
ויכמלו למביא וכו׳ מלמד שמכיאוהו ככמלמ פירוש
ולא יחץ מטינופו וכשמע כסעודמ מנ״ל ואמר למ
ממלך מם לך אסתר ממלכמ וממ כקשתך וכו׳
משיכתו אסתר כי נמכרנו וכו׳:
כי נ מ כ ר נ ו אני ועמי למשמיד לסיוג ולאבד
ואלו לעברים ולשפחות נמכרנו תחרשתי
׳*יכי^איך תצרי׳ שימי בנזק ממלך י פירש מרב זרע כרך
פירוש על מאי דקי׳׳ל שמצדה שבאמ למס כשכיל
מכירת יוסף כראמר כמדרש אמ׳׳ל מפני שאתם
מכרתם אחיכם וכו׳ ־שעשה לכם הקכ״ה מרה כנגד
מרה ולכך אמרה לו אסתר ואלו לעברים ולשפחות
נמכמו מחי שחי משום דאז מיא מדמ כנגד מדס
לפי שמכרנו יוסף לעבר לכך מדדו לנו באות־ה מדם
שנמכרנו גם כן לעבדים ולשפחות אכל להשמיד
למרוג ולאבר אין אנו חייבים מיתמ שלא עשינו
ליוסף כי אם מכירמ דווקא י עכ״ד מדכ^ז״כ:
•איגמיפ*כמכרבוץכי׳כי אין מצר שומ כנזק ממלך
וכו׳ אמרת ליס צד זמי־איכוי־־שוח כנזקי
ממלך איקני כושתי וקטלה ואיקכי ברירי וכעי
ל < • ופירש מסרש״א וז״ל משום רחמן אמר
למלך אין שיח להניחם א״כ מיאך אמרה אסתר כלי
טעם חיפך זח דאין הצר שוה ועל כן אמרו ראמרם
ליס אסתר רכר שנתחדש עתם כשידע שחיא יהודית
דהיינו רככר קטל את ושתי דחוא ממוכן חוא המן
השתא כעי נמי למקטלי ואין לך נזק גדול מזת
רכר חתלוי כגופו של מלך דאשתו כגופו •
איגמי כמאי דקי״ל ראס הקונה קונח להשמיד
ולחרוג ימות המוכר ואם קונה אותם
לעבדות ימומ מקונמ רכתיכ וםתמכרחם שם
לעבדים ולשפחות ואין קונ״מ מכוונם ראם נמכרים
לשם עבדות ולשפחות אין קונ״ה ד״ל ימותתקונמ
ואם להשמיד ימות ממוכר י וכאן סמן מכר ישראל
אסשויוש לו למיתה והוא קנס אותם למיתת ואם
כן ימו^אחשורוש שמוא ממוכר ולכך אמרת ליה
אסתר .בוא יתדאמדממן מצמ כמיתתך דכשלמא
למקט
״
״*־
I
^
אם
י
־
1
m
ד
ר
ע
משפל
אם נמכרנו לעברות ניחא ולכך אמרח כלשונה כי
נמט־נואני ו ע מ י לחשמי׳ לחרוג וכו׳ וממילא ימות
י ממוכר ואחשומש הוא המוכר ואלו לעכרי׳ ולשפחו
נמכרנו החרשתי רכיון דלעכרות ימות חמן הקונה
אכל כקניהזו ימות המוכר דלחשמי׳ נמכרנו אם כן
אין חצר שוה בנזקחמלך דייקא דרוצה במיתת המלך
}*אמר ממלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה
למס ויאמי־ שני פ ע מ י ם אמר דכי אליעזר
מתחי׳ מרכר ע מ ה על ידי תורגמן כיון שאמרח לים
בת מלכים אנא ומשאול קאתינא אשתעי מיד כחדה
וחיינו שני פ ע מ י ם ויאמר דהיינו שני כ ע מ י ם רבד
ע מ ח מעיקרא על ירי תרגמן מ<ן ראמרם ליח בת
מלכים ויאמר לח על ידי ע צ מ ו :
ויאמר לאסתר ח מ ל כ ה מי הוא זח ואיזה חו״א
אשר מלאו לכו לעשות כן ותאמר אסתר
איש צר ואויב חמן ה ר ע הזה אמר רכי־אלעזר
מלמד שתיתם מחוה כלפי אחשורוש ובא מלאך
וסטר ירח כלפי חמן י ואמרח חזת י פירש רשיי
מריבוי דבריה אחח למד/.שמיה לח לומר סמן ח ר ע
הזח אמאי האריכה בדבריה איש צר ואויב וכו׳
אלא שחיתה מ צ ח לומר על אחשורוש איש צר ואויכ
ועל חמן ח ר ע הזה :
ו ה מ ל ך קם כחמתוממשתה חיץ וכו׳ וכת׳ והמלך
*!**־*•״*־׳^םב יימגינת חכיתן וכו׳ מקיש שיכה לקימח
מ ה קימה כחימח אף שיכה כחימח דאזל ואשכח
מלאכי חשד׳ דאירמו ליה לגכרי רקיימי ועקרי אילני
ד מ ס ת נ א ושדו אמר להם אחשומש מ ט עביתייכו
א מ מ ליה ר:קרען המן לעקור כל האילנית אתא
לביתיה וחמן נופל על ה מ ט ה נפל מיכעי ליה אמר
רבי אלעזר בא מלאך והפילו עליה על א ס ת י אמר
ווי מ ר מ א ווי ממתא • והמתרגם כתב וז״לומלכא
זקף עיניי וחזא ו ה א עשרת מלאכין דמיין לעשרת
כנוי דתמן קטיעין אילנייא די כגנתא קם בריתחא
למחמי י כיון רשכ אל משתה היין כתיב והמן
ע מ ר לכקש על נפשו מאסתר המלכת א ״ מ שכא
מלאך ירח :י עליה והיתה אסתר צועק אדוני חמלך
הרי הוא כיכשני לפניך י
ויאמר ממנך ח ג ם לכמש את המלכח ע מ י בכית
ה ר מ יצא מפי המלך ופני המן חפו ויאמר
מיבוכא אחד מן חסי־יםיס ג ם חנה העץ וכו׳ כיון
דשמע מדבר חזה חמן נפלי פניו מ ה עשה אלימו
זל׳יט נ ר מ ה לחרבונא ואמר ליה ארוני חמלך ג ס
מנח־ העץ וכו׳ ובגמרא אמרו רגם ח ר מ נ א מימ
כאותח עצה כיון שראה שלא נתקיימה כרח מיד
ציה המלך לתלותו על העץ אשר ח מ ן למרדכי
,
ש~ מ נ י ל ה
לדוד
קפג
ועלץ אמד שלמה צדיק מ צ מ ז נחלץ ייכוא י ש ע
החתיו צדיק מצרה נחלן זה מרדכי ויבא רשע
׳תחתיו זח חמן ונתלה ״ ונתן חמלן את בית יממן
לאסתר המלכה שנא׳ כיום ההוא נתן ובו׳ י
נ ק ה ל ו היורים כעריח׳ ונו׳ ואיש לא ע מ ד כפניהם
כי נפל פחדם על כל ה ע מ י ם וישראל
מתנכרים כאריה שנפל בעדרי צאן ו מ כ ה והולך
ומי ימלט מידו וחיינו כני חמן ותלאום דקשה לחט
לכעל המדרס למה לא קמו כנגדם אומות מעולם
ויתנכרו על ישראל כיון שהם ע ו מ ד י ם להריגה מ ה
יעשו לחם יוחד מ ז ח וכן קשה על שחרנו כני חמן
ונכוריס חם וחיה א ־י ש ר להתקומם כננרם לז׳יא
כאריח ממין כחד האריה על הצאן שטכעו להתנכר
על הצאן וכולם נכנעים לפניו אף כי עכר ורמס
ואין לאחר אומץ לכ ל ע מ ו ד לננרו כך כני ישראל
נתן לחם הקב״ה גכורח כזו שחיו כל אוח״ע נרתעו
מ ה ס ולזה סייס המדרש וסרגו בני חמן ותלאום
רוצח לומר דבזה אפילו בגי חמן גבוריםעכ״ז
נ ר ח ע ו מ מ ס והרגום ״
א ד ר י א ט ס קיסר אמר ליח לר׳ יהושוע גדולמ
חיא חככשח שעומדת כין שכעים זאבים אמר ליס
גדול הוא ח ר ו ע ה שמצילה ושוכרן לפניה חח״ר כל
כלי יוצר עליך לא יונלחוכו׳ וצדקתם מאתי נאם
ח׳ ופי׳ הרכ חיפה ד״ל ר ת מ ה קיסר על קיום
הככשה שהיא כנסת ישראל בין שכעים זאכים ח ם
שבעים אומות והס חולשתם מ מ כ ה וכח יש לאומית
העולם ־ .לי תמיר לכך אמר גדול כח הכבשה
שעומדת כין שכעין זאכים ככ״ל כי הוא רכר
ת מ י ח והשיבו דכי יהושוע שזח כהשגחה אלחית
השומרת איתח כריעה המציל הכבשה מכין זאכים
יהייני כל כלי ייצר יכו׳ רסיפיח ועךא נאם חייכי א>ן
זת אלא מ :א ת השגחתו יתכרך:
א מ ר דכי כרכיה חקכ״ח כתכ גאולתישראלבתו׳
,sרכתיכ יכי השיג יר גר יתישכ ימך אחיך וכו׳
י ד ג ר י ת ו ש כ זח חמןשנתגרל ינתעשר והשיגה יידו
לשקול עשרת אלפים ונקרא ג ר תושב שהוא מ ז ר ע
עמלק וגר במרי ופרס י ומך אחיךאלו ישראל שהיו-
דלים ומוכים ונמכר לגד תושכ שמכרם אחשורוש
לחמן להשמיד לחרוג ולאבר או לעקר שעשה ע צ מ ן
ע״ז חה״ר כורעים ומשתחויצז׳ להמן * ונקראת
ע׳׳ז ע ק ר שחייכ הארס לעקור שורשה ולשרש
אחריה • אחרי נמכר גאולס^תםיה לו שגאלם
חקב״ח מידו והצילם מגזרתו• אתל* ש נ מ כ מ י אחד
מאחיו יגאלנו זה מרדכי רכתיכ ,ורצוי vft.3אחיד
או דורו או בן דורו ינ12נו זה אסתר שחיתה בת דורו
!1י
ק3ד
משביל לדוד
<m
ע ל מגילתה
של מרדכי שנא׳ היא
ונגאלוישראלי '־• • סמלו'אינם עושים•• מסעג/־ 6ע1ימפ^;^^ .-״
על ירם :״
לכן עיכשו שמולם מגזירמ;^צתחזק: ..ל^^ררשם.
1יי י
זו שכל עוד ^התפילין כיאשמם ייראו'׳מ?%בכ 'ל•
ו מ ר ד כ י יצא.מלפני ה מ ל ך בלבוש מ ל מ ת תכלת
לכך אמר אודם וו תירה ששין מילה׳ ויקר אלו תפילין
וכויאמר רבי פינחס 5 ^ .מ ך י | י .ע ל
היהודים מ ה המלך לוכש פורפירין צ^מדיכי^וכשו״" ״ ש נ א מ ^ ) ר ^ כ ל ^ ע מ י מארץ וכוי ויראו מ מ ן ו א מ י
•י• דכי' א1יעזי' 'אלי תפילו^^^ "fgי"י"
פרפרין חה״ד בלבוש מלכוה ' .מ ה .המלך עושה
ע ט ר ה בראשו כך מרדכי,:ועטדלז^הכ}גידולה מ ה •*--אגנמי איפשר לומר עור כחקדיס תחילת מדרש
י•'
^tifcty
המלך אימתו ע ל כל
חוכא כילקוט ע ל פסוק וחמים למם 0ומת
שנאמר כי נפל פחד מרדכי עליהם מ ה ״ המלך
מימינם ומשמאלם vז״ל כאותח שעה םכריז גבריאל
מ ו נ י ט ח שלי הילכת ככל ח א ר ץ כך מרדכי מוניטם.
וחזחיד למים ואמר להמיס מזממ׳כאלו.מפגינים
שלי הולכת י• בכל ה א ר ך שנאמר ושמעו ה ו ל ך ככלי שחם עתידים לקכל .מתורם שנחנם כי£ין כד״א*^
המדינית ״ והעיר שושן צאלח ישמחה :
מימינו• אש דת למו ושכשמאלם ש ם ם ^ מ מ מ מ * ^ ^ ^
מצות תפילין שנא׳ וקשרתם לאות על ידךושז1פצי&%
ליהודים חיתה אורח ושמחה וששון ו ק ר אמר
ר׳ אליעזר אורת זו תירה.וכן הוא אומר ^::׳• שמם מקיימים מצות המילה שחיא נתונה לפני םאד ם
כי נר מצות ותורת אור שמחה ז ו י ו ם ^ ^ ^ ^ -־ ^ ! ^ י ש מ א ק ד י ה ס שהם עתידים להראות קשר תפילין
אומד ושמחת בחי ך וששון זו מילה וכןיהוא אומר שש ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ .א י פ ש ר רגם בימי חמן
ע מ ד ו להם מצות הללו באשי־סיח ?(קטרוג עליהם
אנכי ע ל אמרתך ־ןכס יומאמר ולא כדיבור שנא׳
מכל צר ונשמרו מימין ומשמאל מלפני'״*־׳ימיאקורי׳
אכרחס ואתה את כריתי תשמור
ייאמר אלחים
דמימינס ניצולו על ירי אורה זי תודח
ושמח עליה דוד כשמצא עצמי ערים כיין שנסתכל
ומשמאלם ע ל ידי תפלין של יד ומלפכ־חם
במילה שמח לכך י מ ר שש אנכי יכו׳ זו מילה ייקר
ע ל ירי ששון זו מילח ומארךיסס על ירי תפילין
אלו תפילין וכן הוא אומר וראי כל ע מ י הארך כי
של ראשי שיש כה קשהר שעי:ד מאחוריו ילכן??1ר^
שם ח׳ נקרא עליך ויראו ממך ותניא רכי אליעזר
יי״י-יא דברי רכי אליפזר שאמי אלי תפיליך*
אימר אלי תפילין שבראש!: .ירש חרב ז ר ע ב ר ך ז״ל
שבראש ררוקח ע ׳ ירי שצ ראש שיש כו _ . <,
כזה המאמר יז״ל יקשה בשלמא מ ת שנתחרש ע ת ה
נשלם השמירה מכל צר ולכך פ ר - .׳לשח מצות אלו
עכשו שמחה זויו״ט שפיר רראיי לקבוע שמחה על
דווקא ו ז ו ^ א מ י ^ א ו י ^ -ת ו ר ח ושמחה זה י ו ס ט ו ן
נס גדול כזה אכל תורה ומילה ותפילין מאן דבר
וששון זו מילה ייקר זו תפילין ונהפכו לטוכה כן ־
שמיחו ״ ואיפשר רחמן קטרג על שלשה דברים אלי
־ ,לנו זאת הגלית עלינו לטוכה ויכיא
דשלשתם נימזיס^כקטריגו שאמי ישני ע ס אחי
לנו משיח צדקנו שיגלח במ,זרח כימני אצי״ר ו & א ^ ^
ק ט ר ג בזה ע ל מחישהס נכרים לעצמם ע ל ירי אית
<מילהוזמואחר דהיינו מייחד וניכיים על ידי מילה
׳באופן שרצמ לבטל מ מ ם ממילה '.ורתיהם שינית
ת ם ונשלם ר -ש פ ו ר ; -ל ק ט ת י ממדרש ר&ז
מ כ ל ע ם חיינו על דת סתירה שיש להם ודתיהם
פירוש ר כ היפה כל אחר
מגילת אסתר
ד י י ק א י ו א ת דתי םמלך אינם עישים ר״ל שאין
במקומו ו מ ע ץ יעקב ע ם ביאורי חרכ מתרש׳יא
ע ל ^ ן ן ^ ^ ^ מ ל כ ו ת כאשר סם סומכים על מצות
ורש״י ומריי׳פ לא חסר רבד ומיתמ השלמתו ביום
תפילין ש כ ^ ן י מ ם ואומרים רכל זמן שמים ה ע מ י ם
שלישי כשבת ס׳ תרומה שנת ד ן ע ש י ר י , ^ .
תפלין ב ר א ש י ^ ־ י ^ ו ם ^ ם ליראה ממם שנאמר וראו
ומכן53מ
/
^
כל ע מ ^ ן א ^ ^ ^ ר א ו ממך י ועל זמ סומכים
יזכני ל ק מ ת בו אני וזרע זרעי ויקוים מ מ ק ל >
שאת דתי המלך אינם עושים ו מ ה רצמ לכטל מ ס ם
שכתוב לא ימוש ספר מתורם ונו׳
מצות תפילין .ולכך־ כשכטלה תגזירמ תזכיר שלשמ
ס ׳ט
נאם מצעיר והקטן ע ״ מ ב״מ
מצות אלו כ פ ר ס ו מ ת תורה מילק ותפילין משום
רעיקר^טרוגי/מיממ ע ל שלשמ סללו ויתכן לפ״ז
ש״ר
מ מ ש נ ^ ^ מ א מ י מסיק ויקר אלו תפילין שנאמר
!וראו כ נ ע מ י מארץ כי שם מ׳ נקרא עליך ויראו
תעש בדפים יעקב בן החרש ר׳ אליהו 4y
מ מ ן דמןנ*גופא םים מ ק ט ר ג כאומרו ואת דתי
5
:
,
י
;
י
ת
t
:
י:
״״*•״
״ י ״
י
:
1
ע
ש ל ש מ
י מ י ם
p J
ה
ס
א ר ר
ימח צבאח
רדו
#׳
*4
ב״ע
,
© Copyright 2024