• m n 1 M ל ג ל יקרה איש זד ל ה ד פ י ס ה ס פ ר הזה ב מ ת כ ו נ ת ו או כ ש י ט י .כלתי ישותי כ כ ת כ • ע ד תום שלשה שנים מ ז מ ן ה ד פ ס ת ו • ו ע ל זה נ א מ ר אל תשיג גבול ר ע ך • ו ב ט ח ת י בה׳ ששארית ישראל לא יעשו ע כ י ר ה כזאת שיעכרו ע ל הלאו ח״ו • ו ש ו מ ע לי ישכון כ ע ת : • *bg<r^Lו• - מנחר־ן. היא שלקוחה • לידידינו ידידיה ה ג כ י ר ו ה מ ר ו מ ם נ כ כ ד ו נ ע ל ה לשם גלתהלה ה ד כ ס י ׳ ) ו 8י | ף * מנ08ד גמןויש יעיד מגידים המוזיל מאד החון מ ר משי5 •מומד• ויו י*<דומהיד ממזר הרקיע אמן גן יהי ו ! ו ו ק ת נא א ת אני הצעיר ה ב ר כ ה הזאת להיות ככיתך אורה זו תורה • מ א ת י אהרן א ב י ח צ י ר א • בן אדוני אבי ה ר כ הגדול המתכר כמיהי״י יעקב א ב י ח צ י ר א זלה׳״ה • : הסכמות גיווני ישורון .ראשי גולת אייאל .רכבות אלפי ישראל י אבירי הרועים .הו״ר ב״ר הניול שבירושלם עיקית״י. נ א ה אילן זה ש ע נ פ י ו ארזי אל ,ת ע ר מ ג ז ע נ ע מ ן ג ז ע ו שתול אל, מ ה מ י מנותית גפן אדרת ח מ ר ת אל ,ת ח ת דליותיו ישרי לב למו ס ת ר ה מ ע ס י ס ש י י ג י ה ירוו דודים פרי יש*ה לו כאל מלקוש יורה ע ל תלמי שדה ע י י ם ייינקיתיה ס כ י כ פ נ י מ ה ט י פ י ה חוצה לו חמד ,תשלת ק צ ה א ח ! ע ל י נ ו אל ה ד מ ה הנצו! נטיו ו ע ר ו ג ו ת מ ט ע ה על־ ונוגח לו ס כ י כ פ ע י ל ת צדיק ג ב ע ת הלבונה ,והנה אשל נ ט ו ע מ ת נ ה ג ב ע ל מ ו ת חסידא ק־ישא סיבר הרזים ה י כ ה מ ו פ ל א וכבוד ה׳ מ ל א כקש״ ת י ע ק ב א ב י ח צ י ר א זצ״ל אשר הפי[ חיצי אור ת י י ת ו ע י ר א ו ת ה משכן תהלחו לפני ולפנים מ פ א ח י זו נפשי ת א פ י ל א ל ת היא ארץ מולדתו ה נ ה ארצו א י [ לא זרועת ס פ ר י ׳ ימה וכל תזין נשגב מ א ת ה א ד מ ת ביקה י מ ב ו ק ה ואין כ ת ב י קי׳ נפרצו בה! אך יצא יצא י ע ק ב וילבש און ע ז ק וסקל ו י ט ע שורק בארץ תלאיבית אלה ה ם תילדית י ע ק ב איש איש ע ל שמי זה ס׳ ראשית טוב ח כ מ ה אשל־ הציץ זיו נ ה י א ע ל י ארץ בישראל גדיל שמו ד ו ר ש ל ע מ ו ! יין ת מ ר מלא מ ה ך מהול ב מ י ה פ ש ט יסוד קרישי׳ ס פ ח אל נחלחי ח ק ק בצפירן שמיר ויפתח פ ת ו ח י ח ו ת ם נשגב שמו מישיים סלל לו מ ס ל ה בארץ ע י כ י ת אורח לצדיק צ ד ק פ ־ פ ר א ו ח ל ח כ מ ה ויצר נ ת י ב ה ! נשא ונתן ע ל מעגלי ל י כ א מ י נ ה נדדו נתן ריתו ק ט ו ר ת ס מ י ם מור הש״ס ל ב ו נ ה ז כ ה ! אתז דרכו די־ך הקו׳ ויעל פרדס דמונים שלת אורו ע ל דבר א מ ת כונן צעדיו דרך המלך כלכיא כ ר ע רכץ וכא ב ח י ר י ה א ר ״ י ב מ ס ת ר י ם קרא דגר ייבא אל ג נ ז י ה מ ל ך כנף כל דברי פ י בית גנזיי! ע מ ד ויפצל עץ ה א מ ת אל הין ח כ ם נופת ציפים מ ח ש ו ף ה ל ב ן כילי זרע א מ ת ! דן דין א מ ת אשר י ק י א זה אל זה ואמר מ ש פ ט ח מ ץ י ס כ י כ שתו בבליד, לכל שואליו פלילייה י ו ה מ ש פ ט ך ל י ע ק ב ופריו נתן ב ע ט ו , א ח כ ה לו נ פ ת ח ו ו ע ל ה לתרופה ש ע ר י מתחת *• לשכרם! הוד והדר לבשתי ת פ א ר ת וייטיב ג ה ה למדיו י ר ה פ ס 1 ד־וסכמורת למדיו א ת ב ג ד י ה ש ר ד )פי׳ ע ל ה ה ג ד ה ( לשית כקו׳ משכצית ז ה כ . ק ו ויעל כ מ ע ל ו ת כ נ ה ריק ע ו מ ת ק ר י ת ? לבשה! נ ט ה מ ל ך רכ נ ע י ס זמירות ישראל ותהלות לאלקי י ע ק כ א ל ף כ י נ ה ) פ י ' יבא ע ל אלפא ביתא( ה ג י ד ל ע מ ו מ י ח נ ם ויכין אלה אל שעריו מ ה ט ו ב ו א ה ל ך י ע ק כ כ ע צ ם השמים אור בהיר מ ת נ ו צ ץ . ״ פישז נהרה עלי ארץ והנה י• ע ל ס ף '־ כ ע י ן התשמל היכלה מזוזת ר כ ו ע ה אלה אנשי שם כני י ע ק כ נ ט ע י נ ע מ נ י ם ה ת כ מ י ם השלמים ,רכים ועצומים ,כ ת כ מ ה ו ב ת כ ו נ ה ראשית ככורי ת כ ו א ת ו גדול י ר י ם כ ד ע ה ויראה ,והן שני לו ח מ י ה גנוזה א ה ר ן כחור ח׳ ל ת פ א ר ת ־: א ב ר ה ם כראש יי ולחהלה ואל הג׳ לו כא ,ח נ ם ע י י ף בעזרו", ר ע נ ן ככרוש ,והטור הד׳ נופך שפיר פ ח י י צ ח ק יהיה י ע ק כ אל אלקים מ מ ר ו ם ועליו יציץ נזרו ,ז ר ע כירך ה׳ יוצאי ירך ינטלס וינשאם ג כ ע ו ת ע ו ל ם ,ש פ ע ת חיים בבנים ו ב ״ כ לנצח נצחים ! אליכם אישים קוליט ואל נדיכי ע ם נקרא! א ס פ ו יקר ככתיכם ,ה ב י א ו ב ר כ ה באהליכס ,ק ו מ ו לעזרת ה׳ כגבורים כהו כ ס ף כווו זהכ ,זרעו לכם'י צרקה וקצרו ח ס ר ובגלל הדכר הזה ,אל גבור ישלת גואל לציון] יכינן בנין • 1 אפריי ^ ו ת ח ז נ ה עינינו מי י דש ע ^ ת י י י י ^ ז י ג י י י ׳1ק2 הלכ״ר ה ב ע ה ״ ת פ ע ה ״ ק ימשת״ו בש״א לתו׳ תמוז שנת ד נ ו ל י ע ק כ ש מ ח ה ל פ ״ ג • הצעיר הצעיר רפ*( מ א י ר פאניזיל ס״ט ה 0ב מ ה יוסף שאול 1 א י י ש ר ס״ט בא סי׳ יש״א כ ר כ ״ ה יצ״׳ו הרב הגדול .הסידא קדישא .יושב כשנת הבמי הרעים . יסיר קיישיס .בקש״ת הי״ר יוסף ויטאל הי״ו .משיירי כגסת הגדולה והקדוש!— :הכמי ק״ק בית ^ יבב"ץ. א ג א נפשאי ה נ נ י כ א אחר המלכים האריריס עליונים ל מ ע ל ה ה ע י ״ א מ ע י ד י ם בגדלם א ת יקר ת ״ ת מי׳ ע הרב ה מ ק י כ ל ה מ ח ב ר ה נ ה ו . ס פ ר י דכי רכ רשומים כיופי מליציתם ,ד כ י י ח כ מ י ם וחירותם ,ויכא יוסיף אך למותר כיהודה ו ע ו ד לקרא לקית א ת ספריו היקרים לא נצרכה אלא .ל ה ע ר פ א ,כ ע י ן יפה ,וכגו״ר מצי׳'ר וזכות הרכ המקובל ה ד כ ה מ ח ב ר זציק״ל הצעיר ע ן ע ל י כ ם כיד ״א הלכ״ד נא״ה יוסף ו ו י ט א ל ס״ט • דזסכמור־ז fittSDH הרבנים מאורזת הגדולים .שרי קודש הילולים .ורועים נאמגים .חויר קרית ארבע היא הברון ת״ו. מ י יברא לנו לשין למודים • לצייר לפני הקוראים ה נ כ ב ד י ם • א ח ת מ י נ י אלפי רגשית ה ע ד י נ ו ת אשר התרוצצו ב ב ת י נפשנו ־ ע ת האירו אל ע ב ר פניני • מ ח כ מ ת קרש פ ע י ל ת צדיק איש אלקים קדוש הוא הרב ה מ ו פ ל א • כביד ה׳ מ ל א • ר ב ץ חסידא ה מ ק י ב ל האלקי תק״ל כקש״ת י ע ק ב זציק״ל• ע ת התהלכני מ ע ט כין עצי ע ־ ן נ ט ע י אביחצילה נ א מ נ י י • אשר שתל ע ל תלמי שדה היראה י ה ת כ מ ה • ויהיי לעץ ע י ש ה פרי ת כ י נ ה • רייתה נפשיני מ מ ת ק פרי מ ג ד י י ! ת נ י כ י ת רעייניחיי אשר נ ט ע ככרם מ ח כ י ח ו • נ ח מ ד י ם ל מ י א ה • ותאיה לעין ריאי יתנו ע * י ה ן ויצדקו! יראתו ה ק ו ד מ ת ל ח כ מ ח י • ישקירחי ה נ פ ל א ה כ א מ ר י ק״ש תי״תינו הק־ושה• פיו פ ת ת כ ת כ מ ה ־ נ א ה רורש כתר!־ איתיגת כ ת י נ ת י ת מ י ס ־ מ ט י פ י ת חן ואמרי נ ו ע ם לאזן ש ו מ ע ת • וכל דכריי כ ס פ ר נ כ ת ב י ם - ח ר ש ט ו ב ל ע מ ו • וכטל אורית חולצי ידיי איתית ה כ י קי־א שמו • ב ה ם פ ת ו ח י ח ו ת ם אמיו׳ טהירית• מאירית• ויפתת פנינים יקרים תפש משיט ע ל ים התלמוד• ייעל י ע ק ב מ מ ע מ ק י מ י ם ה נ א מ נ י ם • בפלפול עצום וסברא ישרה וזכה • משנתי ק כ ונקי כ ל ב ו נ ה ? כ ה ־ כתשיכח כאורה לא שליו ולא שקט לאסיף ריש ותכונה • ו מ ג ו י י ת ה א ח י רדה • להכיא אל דעת י ק ־ ראתה עיניני• Jג ז י ה מ ל ך כל שכיית ה ח מ ד ה • הן כל תכריך כהכים כ מ ש פ ט י האל יש־ים• ונכונים למיצאי ד ע ת א ח כ ה בארץ לא ז ר ו ע ת ספ^ים • ובא הנשיא דיר ה ש ע ר ש ע ר י ב ד ע ת חדרים .וייצא פ ־ ח ויצץ ציץ עלים ל ת י ו פ ה מ נ י פ י ם כ י ״ ג נ פ ה • א ל ף ב י נ ה ׳ כ ח כ מ ה וכתכינה • וישתלו הררים ו ל ת ע ו ד ה ־ ב ג ד י ה ש ר ד פי' לכושי מכלול לתורה ן ע ל ההגדה• פ י צייק י ה ג ה חכמה• תורת א מ ת ה י ת ה מ ח ש ו ף ה ל ב ן תורה חחומה• וישא י ע ק ב רגליו ב מ ע ג ל י כפיהי ל ע י ת בגנים • פרפי־אית ל ח כ מ ה צ ד ק ע ש י ת מ ו נ י ם ! ולשין הרב ת ד כ ר מ ש פ ט • הלכה כ מ י ת ו בכל מ ק י ם וישם למישיר ה ע ק ו ב • י ו ר ו מ ש פ ט י ה ל י ע ק ב : רב פ ע ל י ם ה ן כל אלה פ ע ו ל ת איש חייל י גאון י ע ק ב קדוש ישראל! היא שלמת אורו ו מ ע ט ה תהלתו אשר ה נ י ח אתריו ברכה וזכרי לא יסוף ע ד ה ע ו ל ם ! והללו ט ע ו נ י ם כ ־ כ ה .זרע קדש זרעו לכרכה • ג מ ל י ה ק י ש ה ת כ מ י ס השלמים • רבים ו ע צ ו מ י ם • אלת כני שם 1 י 1 ד־זסכמור]- שם ראשון כקודש ה ח כ ם השלם והכולל זר״ ק כ מ ו ה י ״ י *VtyGDהי״ו .ישני כמהור״ר בקודש ה ח כ ם השלם והכולל כישראל להלל זר״ק א ה ר ן הי״ו הג׳ לו כ א ה ח נ ם השלם זר״ק כביד מ ה י י ״ י א כ ר ה ס הי״ו• והעור ה ר ב י ע י חכם ל כ ב כ מ ה ו ד ״ ר י צ ח ק הי״ו־ נא ה' הואל כילם שרן ל ט י ב ה • נ ט י ע י ת רומית לשישים .אנא והאריך י מ י ה ם ושנותיהם • ברוב הונים זהב ורכ פנינים • בבנים ו כ ״ כ נ ט ע י נ א מ נ י ם • ואליכם אישים ה מ ח נ ד ב י ם ב ע ם הפיל נא חחינתני • עשי נ א לכבוד הרב ה מ ת ב ר זלה״ה והפיצו מ ע י י ט ת נרכיתיכם ע ל מ ע ל ח ה ח כ מ י ם • ייצאי ירך י ע ק כ הנ״ל זצ״ל • ח מ כ י נא ידיהם ל מ ע ן ת ע ש נ ה ידיהם ת י ש י ה לבא ע ד ח כ י נ ה חפצם להוציא לאור הני ספי־י דכי רכ הנ״ל יכל ה מ ח ז י ק כירם זכית ה י כ י ם תליי כ י ! יאל שדי ייום ו י ג ב י ה כיכב מ ע ל ת כ ם ז כ י ת הרב ה מ ח ב ר זיע״א .יגן ע ל י כ ם ־ ל ה י י ק לכם כרכה ע ד כלי די כ ש י כ ע י מ י ם ושניה* ע ו ל מ י ם • ו ע י נ י כ ם ה ח ז נ ה כבנין ציון• המקדש ואפריון• ו ע ר י יהודה תבנינה סלה! הלכ׳׳ד אנתני אלה פ ה ה ע י מ ד י ם לשית כקירש פ ה ח ב ר ו ן ח ״ ו ה כ ע ה ״ ח כש״א לחודש ה מ י ז שנת ו ז כ ר ת י א ז עהי׳ק י כ י י ח י י ע ק ב לפ״ק• כרב ע ז ושלום. הצעיר הצעיר 1 אליהו סלימאן מאני ר ח מ י ם יוסף פ ר א נ ק ו ס״ט כ ע ל ס׳ ש ע י י רחמים • יצ״ו TT ה 0כ מ ו ה ^ ^aiT t r Tן הכאורית הגדולים .רכנים דמיבהקיס .זקני שער יועבי על מריץ הו״ר עיה״ק ט ב ר י א ו/״ו. כ מאר( תצמח כי א י ז תוציא צמחה ו כ ג נ ה ז ר ו ע י ה ? ל ע י נ י כל א מ ת ישיאל קרא ויגיריה ? כהנחל עליון ל ע מ ו ונחלתי ? ותנתן דת א ח ת ד ח ו ? הורה ש ל מ ה ? יוצאה כ ה י נ י מ א ? ע ״ י משה כ ח י מ ,נאמן כיתי וצירו, ר,וי־ה שככתכ והורה שכעל פה ,תרשיש שוהם וישפה ,משילכית אתת אל א ח ה ,ו ע ל י ה ם נ א מ ר ח ו י ה א ח ת ? ויהי הקשר אמיץ והיא כ פ ו ־ ח ת ע ל ת ה נ צ ה ,ה ח ק י אליק׳ תמצא ? ייאמר ה׳ כזאת חבחני ,י ת ח ח ה ע ץ עץ ה ח י י ם ה ש ע נ ו ? קתי תורתי ,מ פ י נאמן כ י ת י ? תורה ציוה לכם משה מורשה ,ו ע ל ל כ ב כ ם ת ה י ה תי־ישה ? מ א ב לבן ת ה י ה נ ו ס ע ת ,ו מ פ ה רכ לתלמיד ת ה י ה נ ש מ ע ת ? כן כקרש הן בקדושיו ,דור ודורשיו? דור ומנהיגיו ,נ ה ־ פ ל ג י ו • ישמחו עיר ,ה ר ח ק מ ק ד ם ה ע י ר ? תורתם אומנתם ,כריך שכתר ה ה ם ובמשנתם ר־זסכמוית ו ב מ ש נ ת ם ? יומם ולילה לא ישביתו ,אדם כי י מ י ה באהל אהלה של קורה כרכר משה וימותו ? ומאלה נפרדו ואשתנו שכילי ,פלגן כהדייהו כל ח ד לפום חילי ? ומחדש כ ט ו כ ו חדשים ג ם ישנים ,מ י מ י ו נ א מ נ י ם ל יש לך אדם קורא ישונה ,כפלפולא ח ר י פ ח א והוא יחן מ ע ד נ י ה ק פ ה עליו מ ש נ ת ו , וילן כ ע מ ק ח כ ם ומבין מ ד ע ח ו ? ויש מ ה ם דורשים חהליח ,נאה דורש כמילי ד א ג י ת א ק ה ל ת י ^ ק ב מ ק ה י ל קהלית ל וישנו כנוחן ט ע ם ,כ פ ע ם משיכ א מ ר י ם ,כאשר ישאל איש כרכר י כפעם? האלקיס ב פ ת ח י ש ע ר י ם ? והרכה להשיב גדולה השיבה ,לארכה ולרתכה ז מ ס פ ק של ראשונים כילהו סכויי ,עושה מ ש פ ט וצ־קה ת ה י ה ? נכנהו כ ע ל י ק כ ל ה ,והנה מ ט י ת זהכ כולה ? אשר כצל כ נ פ י ה י ח ס י י ן ,ק י כ ו ויאתיין ? לאכיל מ פ י י ה ,ונהירין להו שבילי דשמייא ? כל אלה תיברו ל י ע ק ב •י י ' גם אנשי ה מ ק י ם י ל י ע ק ב איש תם יושב א ה ל י ם ,פ י י ו ק־יש הלילים 1 א מ ת מ ר ניהו הרב המקובל הי1קי יבין חסידא ,כלילא דוורדא? שקרשוהו י " י י)זל!ב " ש מ י ם ,רובץ כין ה מ ש פ ט י י ם ? כיציכא י נ ה י י א , ז צ י ו ל ,ע י י ת א פ י ל א ל ת א ק מולדתו אביחצירא כולה) איתנהו ביה , וצ־יק ב א מ ו נ ת ו ? אחוז כזה ו ג ם מ ז ה ע פ י י ה שפיר ו א נ כ י ה ? מ נ ע ו ר י ו וגם ע ד ז ק נ ה ,ו נ ח ה ע ל י ו רוח ה׳ ריח ח כ מ ה יכינה ? י ח ס ל רוח ה׳ ל פ ע מ ו לרעות ב י ע ק ב ע מ ו ? תהלתו כקהל ח ס י ד י ם ,כאחד מן השרפים לביש ה ב ד י ם ? צאו וראו כארץ ג ־ י ל ת י ,יככל מ ק י ם אשר הלך וייקץ י ע ק כ משנתי ? לא ע כ ר ע ל י ו ח צ י ת ,ע י נ י ו כיונים ע ל אפיקי מ י ם רוחצית ? ה נ ה ארצו לא מ ק י ם ז י ע ס פ ־ י דכי ר ב ,וכולהו שני ררב ? למד ולימד תכן ,פריו יהן ב ע ת י י ע ל ה ו ר ע נ ן ? כ ח ד ש״ט ע י ל ה בשבח ה מ ג י ע ל כ ת ב י ם ,ויגל י ע ק כ א ת האבן מ ע ל פ י הבאר מ י ם ח י י ם ? כי מ מ נ ו ישקי כל ה ע ר ר י ם ,ח כ מ ה י מ י ה ־ ח ק ו מ ש פ ט ומיש״ים? מאשר שמנה ל ח מ ו והוא י ח ן ,וכל אשר יעבור ח ח ת השבט רק שבטיו י ה ן ? ר ב י י ם ה ע ו מ ד י ם ברומו ,וכרוך שככה לו ב ע ו ל מ י ? ה ד 1ר א ח ם ראו מ ע ש ה רכ ,אור נ ע ר ב ? מרי אכיר י ע ק ב הירךים ה מ ס ו ל א י ם ,כ ח ב ליבונאה אכני שוהם ואכני מלואים ? ה נ ה לשבעה וגם לשמנה שמיני ע ש י ר ת ,ל י ק י ו ל ת פ א ר ת ,ספרים נ פ ת ח י ם , חותם ,דורש טוב ט ו כ י ם ונכיחים ? קראי כשמיתם פ ת ו ח י ל ע מ ו ,ומוכיח ל י ש ע מ ו מ ו ? ט ו כ ה ת ו כ ח ת ,דברי ח כ מ י ם כ נ ח ת ? והוא באשד שקיל כתרי׳ שקיל ו ט ר י ,ע ל ל ב ו נ ה ז כ ה ,ומלכשתו ע ט ה ויראה אני א ת הש״ס ריחו ט י ף חן כ מ ד ׳ כ ד כ ע ר י כ ה ,וירק א ת ד כ ה ? דכרי פ י ח כ ם חניכיו 1 t א מ ר י א ? מ ה כ ב י מ ה 1 t מ ר ד־ןסכמור־] חניכיו אשרי כל ירא ה׳ ההולך בדרכיי ש ע ר י א ר י כ ה ע ל ה ת ש ו כ ה ? ; . בגדי" וילכוד א ח עיון קרית ספר ו ל כ י ה , ה ש ר ד פי׳ ע ל ה ה ג ד ה ,הוא החל והוציא לאור כל ה ע ל ו מ ה ולחזק כל כדק מ ע ג ל י צ ר ל פ י פ ר א ו ת ל ח כ מ ה ,ו ש מ ע ו t י ה מ ל ך ,צ־יק ש י מ י i ה ו ל ך ,להכיא אל ג נ ז י כ נ ג ד •ז׳ פכים א ר ב ע ה פ ע מ י ם שכעים א מ ו נ י ם ,דרשיה ארי פרר״ס ' ר מ י נ י ם ,ו י ע ע אשל אפי רברכי ואפי א ל ף ב י ג ה ע ל א ל פ א • ממלל • ב י ת א ה מ נ י א אפי ,ואין נסתיר מ ח מ ׳ ח ו פום רבי־כן מ ח ש ו ף ' ה ל מ ,הן הראנו ידו ה נ פ ל א ה ,עין כ ע י ן נ ר א ה ,־ יורה יורה ,כרב כאשו׳רי ,הלכות מ ר ו ב ו ת ידין ודין יורו מ ש ו ט י ך ל י ע ק ב : שאלות ו ת ש ו מ ת ,כזיייח מחונובית , א מ ת ומשפנן צדיק מישל ,ואין כשפע׳יו טשל י ע ק ׳ ב חכל נחלתי ,מ ל מ ד שהלכה כמותו ,י ע ק ׳ ב שלם ושלימה מ ש נ ת י ,וכיפת צופים י ע ל ה ע ל ש פ ת ו ,משנתו ק ב י נ ק י ,בח״רי ה ת ו ר ה ב ק י ,כ א מ ת אמרי ח ״ ח אין להם מ נ י ח ה לא כ ע י ה ״ ז ולא בעילם ה ב א , ילכוימחיל אל תיל ליוצא ילבא ,שפהיתיהש דיבבית כ ק כ י ,יאתייא מ כ ל ל א ק-יש י ע ק ׳ כ יחיילים יגבר הן ב ע י י נ י חי ע ״ פ האדמה ,ע י נ ו ה א ו י כשלמה י ואף אחרי מ י ת י ,יהנה מלאכי אלקים עילים ל ק ־ א ת י ,יכרייא ק י י ו י ב א י ע ק ׳ כ שלם אשרי מי שכא לכאן יתלמורי כירי ,ואת ישרים ה י י י ,ע י י ל י ה ו . ל מ ע י ת א י ח ס י ד י ,יעיניו כלפידי ,נגש והיא נ ה נ י ה ,מזיו ה ס כ י נ ה ,ל ״ ע י ת כ ג נ י ם מ כ י גזא ר י ח מ נ א ,חלף ע ב י ד ת י אש־ ע כ ר כ ה ,כאן מ א ה ב ה , ל א ה כ ה א ת ה׳ ו ל ־ ב ק ה ,ורבים השיב מ ע י ן ותחשב לי לצדקה ,צ״קתי לכני יעקב: ב נ י ם ,כני י א מ ת ויציב יציכא מ ל ת א ,הני ם פ ־ י רבי רב כילהו כ ח ״ א מ ח ח א ,האירו כזוהר וכעצם השמים ל ע ו ה י ,ו ת ע ב ו ר ה ר נ ה ב מ ח נ נ י זה מ ת נ ה שכינה ,שמח לכני ד ג ל ,כפתח השתים אצל ע י ן דוגל כראיתני אלה כני שם כביר י ע ק ב איחזים מ ע ש ה אכיתיהם בידיהם ח ' צבאית יגן ע ל י ה ם ,מ ע ׳ ה ח כ מ י ם השלמים רכים ועצומים כיללי ה ה ל י ת , ב ח כ מ ה יתביכה במאזנים לעליית ,הראשין א ־ ם ה מ ע ל ה ר ״ מ ינשא ע ״ כ שכק־ישה מ ע ל ה ר מ ה ו ת ה ל ה ,ישני כ ק ' היא א ח ר ? לכל ד כ י י י י י א ב ר ה ס כראש ו א ת אש* ישנו פ ה ע מ נ ו ,י י י י ה' כח אבן ה ־ א ש ה ,והעור ה ר ב י ע י רך ימשו׳ח ח כ ם לככ י א מ ץ פ ח ד י צ ח ק יהיה ב ע ז ר ו ,ועליו יציץ נזיו זרע י ע ק י כ ז י ע א מ ע ל י י א והכל צ־יכין למארי ח ע י י א ,ה ם א מ י ו א מ י ר א נ ע י מ ה ל מ ע ן דפויס תורת ה ר כ מ ״ א ז״ל תורה ת מ י מ ה ,ו מ מ ת נ ה נחליאל ,לחלקם ביעקכ י ״ 1 4 ו ד נ t ד־וסכמורת כ י ע ק ב ,ולהפיצם כישראל ,לזכות את ה ר ב י ם ,ה ט י ב ה ה׳ לטובים ,כדכנו א ת כ ם ,תחון זכית אכית עליכם .עי׳ כ י ע מ י ד זרעכם ו ש מ כ ם ,תיים ע ר ה ע ו ל ם ,ה ע ש ר והכביד מ י מ י נ ם י מ ש מ א ל ם ,י ל פ ע ל א ט ב א אמ-־יק איישר ו ת י מ כ י ה מ א ו ש ר ,מי בכם ירא ה' י כ מ צ י ת י ו ,ילכי יינקיתיי ,ייהי כזית ה י ר י ,פשט ב ע ל ה ב י ת את י ד ו ,וכא ע ד כיסיו ,וקמץ משם מלא קומצי, כ כ ס ף ת י ע פ י ת ,לחזק ידים רפית ,וברכים כושלות הני ברכי דרכנן ,שבת אחים ג ם י ח י כ ק ו מ ח ן ובצביונן ,כ ס ף ה כ ס ף ר י ב ה ,להוציא מ ח ש ב ת ם לפועל אלקים חשבה ל ט י ב ה ,וישכון ישיאל ב ט ח בדד ע י ן י ע ק ב ויפיצו מ ע י י נ ו ת י ו חוצה ,ח כ מ ה ובינה מ ת ע צ ה ,יזניח ה י כ ה מ ח כ ־ ז״ל סיכו ו מ ע ו נ י ת י ו ,הון ועש״ כ ב י ת ו ,יראה זרע יאריך ימים ,זשנית ע ו ל מ י ם ,ע ־ יעקב: י כ י א ת ה ג י א ל ,משית לישראל ,גאל ה׳ את ואיך נ ה פ כ ת לי צו׳רי ,חשך משחור ת א -י והנה ח ט א ת ע מ ך א -ת מיפים ו מ ע י נ י ם ,י ב ת ש ב ע ה לה נפשנו ה ל ע ג השאננים • ויאו־׳ה ע י ר י ד • שה פ־ו־ה יש~י • 1מ פ ח י ומפורד • כין ה א י מ ו ת • ח ר פ ת ע י ל ם וכלמות • וידל ישיאל ע ר זיכילא כת־ייתא• אנא ה׳ שלח משיח זיתא• יעלו מושיעים • ע ל משכנות ה ר ו ע י ם • לבוא לרשת ,איץ ישיי 1מקודשת יושיע ציין ,כבנין אפריון ,והבית ב ה כ נ י ת י ,אכני נזר מתניסשית ע ל א ־ מ ת ו , כהנים ב ע כ י ־ ת ם ,ב ח צ י י ה ם ו כ ט י מ ת ם ־ ולוים ב מ כ נ ס רוממית י 1כ ג מ נ ם וישמ 1שרויין ע ל א ד מ ת ם יתמלא הארץ א י ת ם ,תחזור ע ט ר ה ליושנה, יעקב כאשר ה י ה ה ב א מ נ ה ,ופדויי ה׳ ישובין שכ ה׳ את שבית ׳ ( ; הלכ״ד ר ו ע י ם צאן קדשים פ ע ה ״ ק מ ב ר י א ת׳יו ,החיתי הקרמ״ד , בחו־ש סיין ה מ ו כ ת ר כ כ ת ר ת י י ה כי׳ס ר ת ב ר ם * כי לפ״ק • ב מ ב עוז ושלים : ל* *ייי ה^עיר 4 א ב ר ה ם ס״ט הצעיר דפ(: בבור אהרן כלפון 1 *(הדיף /׳ ס ט הצעיר מ נ ש ה p״p יוסף 1 דור אבו^עפייא ס״ט הצעיר ש ל מ ה אבו^יעפייא ס״נו ע ״ ה כ״ה א ח • ד ו ר י ע ק ב וואעקנין ס״ט ד ־ ז ק ד מ ו ת ב ן ה מ ח ב ר י ע ק ב ב ת ־ לי יה תלקתו ונחלתי• ה ש ם הזה כילל שם אדוני המיזכר * ושם ה מ ק כ ל ישיאל ע ד ת סגולתו .ולן ה ס ע ר הקדוש ה ק י ב ת י קצת מ מ נ ו ת ח ל ה ע ל מזבח ה ד פ י ס וליקעתי מ מ נ ו עניכים לחגים ו ז מ נ י ם • ו ל ע ת י ם מ ז ו מ נ י ם • וכו מזכיר הניסים שעשה האל ע ם ה א מ ת • וכה יוסיף ויעשה ע ם הבנים• ואיך י ת נ ה ג האדם בעוה׳יז ויזכה ל ע י ה ״ כ ל ה ת ע ד ן כ ע ד ן עדנים• להיות יושכ ע ם הצדיקים והחסידים דשנים ו י ע :נ י ם • וכל חבוריו הקדושים• מ י ו ס ד י ם ע ל אדני פז רבד דכור ע ל אופניו תורה נביאים וכתוכים• מ ש נ ה ו ג מ ר א ומדרש • הכל כשמלה פיש .ומן השמים ס י י ע ו ה ו • ו מ נ ע ו ר י ו לא מש מתיך האהל• כיהיש׳ע כן נו׳ן ובצל׳אל ה י ה ע י ס ק כתורה יומם ולילה • וזכה ולקת את חלקי תלקת השידה נתלת שידי ו נ ט ע פ ־ ד ׳ ס כ ל ו ע ן חי׳ים כתוך הגין מ ע ש ת תייש • והאדר׳ים מיסדי הא׳ רש אשי• כהארץ ה מ ה קראו ניף ה ע ץ הזה ט ו ב ד ר ש : עמו• ועליו נ א מ ר ויחכם ט ו ב לעמי-וה׳אלקיו צ ל מ ה • ובשם ה ס פ ר הזה שהוא ד ר י ש שם רמז שמו ה ט ו ב .ושם חניכתי ד ר ש גי׳ י ע ק ב א ב י ח צ ־ י ר א שלשלת קדושי׳ של יוחסין• בנן הלא מ ע ו ל ם ה מ ה ע נ ו י ם ויראי השם ט ו ב משמן ט ו ב ה׳חסיד ו ה ׳ ע נ י ו • ה מ ק ו ב ל האלק״י אשר ה י ה נ ג ל ה אליו אליהו הנביא ר ל שמו כשם ה מ ח ב ר א י י נ י אכי כ מ ה י ר ״ י י ע ק ב א ב י ח צ י ר א זלה״ה • ש א ח י שנתבקש כ א למר זקננו ה ׳ ח ס י ר בישיכה של מ ע ל ה • ו ה ׳ ע נ י ו הריין המצייץ כמוי׳ה מ ס ^ ו ד א ב י ח צ י ר א זלה״ה כחלום הלילה ־ וכך אמייל כן אתי כלילה הזאת נ ת ע ב ר ה אשתך ככן זכר והוא י ה י ה קרוש כיותר ותק-א שמו על שמי • וכן ה י ה • וכל מ ע ש י ו הקדושים ה י ה עושה • ו ל מ ע ל ת החשיד יה עניו ה״ר הגדיל ה ת נ א האלק״י ב ע ל ה נ ס י ם כ מ ה י ר ״ ר מכליף אכיחצ-רא זלה״ה אין כי כת לב־זי ו ל ס פ י ־ ה ״ ה כתיבים כסי אצל תו״ר ד ר ע א יצ״ו • כי שם ה י ח ה מ נ ו ח ת ו ככור זיע״א .ולרים מ ע ל ת ראש ח נ י כ ת אביחצירא רבינו שמואל זלח״ה • לספר קצת מ ן הקצת כשכחו זחלתי ואירא• שמו בשם רכו שמואל ה י מ ת י שקול ככי חרי אריה שבחבורה ע ל כן אני מידה מ ק י ם איה הוא מ ק ו מ ן של ש׳כחיס• לך נא י 1שם ה ג י ו ל י ם שחבר מ י נ א ורכנא ח נ א דידן רכינו חידי׳א זיע״א מ ע י כ ת שי״ן ושם תראה מ ק צ ת שכחו י ו ע ו ד כ ס פ י שעשועים ג ם הוא ה ב י א קצת משבחו • מ מ ה שספר עליו כ ס פ י ו הקדיש רכינו מ ה ר ת ״ ו זיע״א• ו כ מ ה נ ס י ם ע ש ה ל ע ד ת בני ישיאל הקי־וכים והרחוקים • הציל אותם מ כ ל דוחקים• ובל ימיו ה י ה מ ת ב ו ד ד ע ם קונו בתדרי עלייתו• שבנה לו כ פ י ת ה כ נ ס ת של ג ו ב ר ה ל א היא בדמש׳ק אליעז׳ר כי שם ביתו• ו ב ת ו כ ה ה י ת ח ע ל י י ת נשמתו ושם הוא ציון קבורתו זלה״ה • זאת נתלת ע ב ד י ה׳ וצדקתם יראת ק׳ ט ה ו ר ה ק ד מ ה 1 ל ח כ מ ת ם • ו א מ נ י אכי ה מ ח פ ר ל מ ע ש ה א מ ח י ו הקדושים נ כ ס י ף כ כ ס ף . ,י יראה ע נ ו ה וחורה ו ח ס י מ ה הכל א ס ף • וכהבלי ה ע ו ה ״ ו מ א ס ולאי חשף־* ו ב מ ע ש ה ה צ י ת ה פזד נחן לאביונים ולחכמים ע מ ל י חורה .צדקתי ל ע ד ו שמורה ״ ותפלתו ת פ ל ת חסידים כפיו שגורה • וכל אכילתו ושתייתו כ מ י ס : ב מ ש ק ל ובמשורה • ורב י מ י ו ת ע נ י ו ת לכפר ע ל ע ד ה טהורה• וככל ל י ל ס ־ היה לומר ח״י פרקי ה מ ש נ ה ב ע ל פ ה וכן לילה אתר לילה ע ד ג מ י ר א . וחוזר ולומד בפוסקי׳ ובגמרא• ולא ישן כי־א שינח ע ר א י וניעור וקורא ת ק י ן חצות ולומד בספרי ה ק ב ל ה .ע ד שתעלה אורה• ומשם הולך ל כ ה כ ״ נ ה ו א ראש העשרה • ושם ה י ת ה ישיכתו כ ה יושב ו ע ו ס ק כהורה ־ זאת ה י ת ס ע ט ר ת ו ע ב ו ד ת הקודש כטהרה• וכל ימיו היה משתדל ל ק ט ע דירתו ב א ר צ נ ו הקדושה • כי כ ה נפשו ורוחו ונשמתי תפצה • והיה עושה איזה ח כ מ ה להיות הולך כדרך נסתר ו נ כ ס ה • וקהל ע י ח י נ ו יצ״ו היו רודפים א ח י י ן י במרוצה • ו ט ר ם כתבי אדינינו המלך יר״ה שבכל מ ק ו ם אשר י ג י ע ה ח כ ם ה ז ה יחזור למקומו ולא יצא חוצה .וכן פ ע ם א ח י פ ע ם • ע ד זאת ה פ ע ם ששה ״ ו י ח י כ פ ע ם םזאח א ך יצא יצא אדוני אבי י ע ק כ יצא מ מ נ ו כ ל ירדפו א ח ־ י ו ״ קהל ע י ח י נ ו מ ה ל ך ע ש י י ם יום ו י פ ג ע ו טוכ ״ בו ויתחננו לו כדרכם• ויען ויאמר להם ה פ ע ם הזאת מן השמים ה ע י ר ו נ י כי זקנתי ולא י ד ע ת י יום מ ו ת י ו ב א מ ת אני רואה את ע צ מ י ע ו מ ר בארצנו הקרושה • ו פ ע ם חוצה• ו כ מ ר א ה הזה אני ח מ י ה • ע ל כן אחישה • ו י כ ר כ ם כיום ה ה ו א ויאמר להם • ה נ ה ע ח ה כני אתכם ע ר אשר אראה איך יסול רכד • וילכו איש דרכו לשלום י ויכא אדוני ל ע י ״ ת אלכסנדרייא של מ צ ר י ם ויצא משם ויכא ע י " ת דמנהור י ע ״ א יום חמישי כשכת י״ז לעבת ל מ ח ר חשש ב מ ע י ו • יום ראשון כשבת שהיא עשרים ט כ ת התפלל ואמר ליושבי* לפניו הביאו מ י ם ויביאו • נ ט ל ידיו ואמ״ל קראו שיר השירים וכן ע ש ו . חזר ואמ״ל קראו שמע• ויק״או כילם בכת א ח ת יעשה ויידוי ויאסיף י ד י ו ורגליו אל ה מ ט ה מ ט ס ה • ו ת ע ל נכש ארוני ציודה בציור החיים כ י ח י ד וקדושה • ו י ש מ ע ו הקיל הזה אנשי אלכסנדרייא ימציים יסכיכיתיהם ו י ק ר ע ו ב ג ד י ה ם ויביאו • ע י ״ ת ר מ נ ה ו ר » ע ״ א .ייאמרו אנשי אלכסנדי־ייא ה ע ״ י להוליכו אצלם .כי כולם נעלו חניתיהם והכינו ה ק ט ר ה ו ע מ ד ו כולם כשירה• ושלחו מ ה ם אנשי• שורה • להביא בידם ארק התודה• ו י ע נ ו אותם אנשי ר מ נ ה ו ר ה ע י ״ א ויאמרו־ להם ל מ ה סיניוריס ת א מ מ כ ה • הלא כבר זכינו כ א ו ד ה מ ט ר ה י והשמים נתקררו כ ע כ י ם ויורידו גשמי אורה • ו י א מ מ אליהם מ ש ם ראיה ב מ ר ה ־ כי האלקי״ס ע ש ה זאת להיות הצדיק הזה לנו ע ט ר ה , ו ת ה י ב י נ י ה ם צ ע ק ה ג מ ל ה ,ו מ ר ס • ע ר אשר מ א ת ה׳ ה י ת ה זאת • ו ב ע י ר ד מ נ ה ו ר היהה הקבורה • ,ו י ע מ ו ד ה ג ב י ר ה מ ר ו מ ם • נכבד ו נ ע ל ה • השל r קי׳ ד -ן ק ד מ ה ש ל ף ן { * הי״ו בכל עז• ויכן כנין גריל ויעש ציין גדול םי׳ סי׳ מצבה גדולה• לשם ולתהלה • ויוציא ע ל ה כ נ י ן ועליו הזה כ מ ו חמש מ א ו ת רייאליס • חוץ מן הנרות ו ה פ מ כ ת ו כ מ ה ע נ י נ י ם גדולים ע ש ה ועירני עישה• זכית הצדיק ת ה י ה לו ולכל אשר כאהלו ל מ ח ס ה וככל שנה ושנה עישים הלילא ודולקים נ י י ת ומיכ־ים ה ה ד ל ק ה כ ס ך מ ה וכל אנשי המדינות והעיירות אשר ס ב י ב ו ת י ה ם מתקכצי׳ שם ושמחי׳ ש מ ח ה גדולה ו ק ו י א י ם בתורה י מ ס י י מ י ס באדרא• צדקתם ל ע ד שמירה הכית אדוניי הקדוש ע ל י ה ם ו ע ל כל אחכ״י ועלינו ת ה י ה למגן וסתרה ״ מ ח י ו ן אף ו ז ע ם ו ע ב ר ה • ע ד אשר כ א יכא יום כשורה ־ להפץ שה פזורה • ויחיו ה מ ח י ם ב מ ה ר ה ! ו ה י ח ה יום מ נ י ח ת אדוני עש־ים כ ע כ ת יום שנתבקש בו מ י נ א ורבנא ה י מ כ ״ ן זלה״ה • ובח־ש הזה נתבקש אברהם אבינו ע ״ ה • כ מ ״ ש כ ע ל ספר קרניים וזו היא הכשירה שאמר לי ה ק כ ״ ה ת׳יקבר ב״שיפת ט ״ ו כ ה ר״ת טכת• ו ע ו ד כ ת ב כספ׳ הנז׳ שכל צ״יק ש נ פ ע ר כ ט כ ת אשריו.שזוכה ויישב ע ם אברהם אבינו וזה היה בשנת והיא מ ר ״ ת נפש לפ״ק• אורה זה ה ח ס ־ הגדול ה׳ מאד בפי ושפתי ישבחינהי את אשר עשה ע מ י והחייני וזכני והיה בעזרי ע ד אשי ה ג י ע נ י לציון אדוני אכי הק־וש ו ה ט ה ו ר ה י הגדול• א ב ה ח כ מ י ם וראש המקובלים שבא דמשפטי׳• שמו נ ו ד ע כ ש ע ־ י ׳ ככל קציי כ י ח ישראל• ה ת נ א האלק״י כמיהרי׳ר י ע ק ב א ב י ח צ י ר א י זלה״ה ונשתטתתי ע ל ציון קכי־ו הקדיש כיומא דהלולא דידיח • ע ם כל אחינו ישראל אשר היו שם • ומשם נ ס ע ת י ו נ ש ע נ ת י ע ל זכותו שיהיה ה׳ כ ע ז ד י ע ד אשד אמצא חפצי כארצנו הק־ושה ולרפות ב ה כל ה פ י י י הק״ושי׳• יתהלית לאלהגיעני למקום נתלת אבותינו ו נ ש ת ט ח ת י ע ל ציונם הקדוש והטהור כדי שתהיה זכיתם ע מ י ו ה ל ך ב ת י ת ת ל ה לכית ה ד פ ו ס קיצור מ ס פ י ו ה ט ה ו ר I D t J H Hב כשמו כן הוא וגם קיצור שבו מזכיר תיקון ה א ד ם ארוכה מהפי ש ע ר י ע ד יום ה ו ש ע נ ה רבא הכל הוציא מן ה ת י ר ה מאלול שהיא מ ר פ א ארוכה • ושכח ה ס פ ר הזה הלא כ ח כ עליו ה ח כ ם והכולל כמוהר" ר יצחק אחי יצ״ו ה ק ־ מ ה ארוכה ה נ ה היא כראש ה ס פ ר הקדוש ערוכה• ואני ה ע כ ד דל ורזה׳• חפלחי לאל חי כ מ ק ו ם הקדוש הזה• שזכות א כ ו ה ״ ק וזנוח ח צ ר ק י ם אשר כא־ץ ז י ״ ע וכל הקדושים אשר ככל ה ע ו ל ם כשש שזיכני ע ד אשר ה ת ת ל ת י כמציח הזאת • הוא יעזריני ע ד אם ג מ ר ת י כל ספריו הקיושי׳אנס״ו• ה ל כ ״ ר הכן פ נ י ו ל מ ט ה צועק ומתפלל פ ע ה ״ ק י ר ר צ 5ל ם ת״ו • ס׳ אלה מ ס ע י כני ישראל שנת ה ת ר מ ״ ד ליצירה בש״כו א ב ר ה ם יצחק ו י ע ק ב לפי׳ק • זכיתם ת ג ן ע ל י ״ אני הצעיר אהרן א ב י ח צ י ר א ירי• ה ק ד מ ה י כ פ ר שערי ארוכה • , א״ריר ה׳יאדידים ד״וד ו״סיכתו ה״נופלת ה״וא י ׳דים• י״שלמ׳ י ת ה ד ר ה״גואל ו״יקכץ ה״פזורים• ב ן ייככד א ב כ ו י ע ומשחחוה קידה ע ל אפים ומחזיקנא כןיכיתא ל י י ש א י . י כתר ו ע ע ר ת • גילת הכותרת • לשון של זהורית .כלי מ ״ פ ו א ר כ ח ו ט ח כ מ ה מפוארת• אהבת אלהים כלכו כ ו ע ד ת • ע ש ה ותיקן תיכוריש ה ר כ ס וזאת ה י ר י ע ה ה״קיצינה כמתיכרת • לו ש ׳ נין ולו ח ״ ז י ת • ש״יכה ט ו ב ה י ע ק 3 \ ק ו מ ה מ ה ו ר י ה .רמוז כ מ ד ת ה ת פ ׳ א ר ת ״ צ ו ן £רכש הוא אמריו נ ע מ ו י מ ה ט י ב ט ע מ י • תיכירו מ ת י ק ע -מ א ד מ מ נ ו רכים יתכמו • אל״ף עולו״ת י ע ל ״ ה שלמ״ה• ו צ ד י ק באמונתו • הולך בתומו • ואשר ה ו א עושה ה׳ ע מ ו • מ ה ט ו כ ו מ ה ט י ע שמו • אילן זה מ ה נ א ה ט ע מ ו ־ ותהי המשרה ע ל שכמו • וילמד את ה ע ם , ת כ מ ה י ע ק כ י לבב ואמיץ כת• מלא רוח חכמה• אור כוצ׳ן זרות • ע ו ל ה ח ב • ריחו ה ט ו ב כתפוח • ח ו ט של ח ס ד עליו מתות• ו ח נ ח ע ל י ו ה י י ת : מ ק ו ד מ י ם חיים לכל הוא פתוח• שוחק הרים וטוחנן וזורה לרוח • י ת ח י י ע ק ב ! רוח י יאמר לו נ ט ע נ ע מ ן • השולח אמר׳תי מלוא האוימר מ ן • קידוש י ר ע ככל מילי דאורייתא כ ע ׳ ו מ ק ן ורו׳מן • וזרועו מ י ש ל ה • י לו זרוע המיומן• ע ם קדושים נ א מ ן ־ גדלו אב הרתמן• עצרוהו ת ס ד ו א מ ת ] עקכi 1 מן• וחנח״ח ל ט כדור ע ש ה איהו רב נחמ״ן• שופריה ;• אילן זה ונאה• ושישיו מרוכיס• מוציא מפיו דכרי' ע ח י ק י ׳ י א ה וטובים • ע ם הקודש לפניו י כ ר ע ו וש׳כחי שלמים מקי־יביס \ . הליכות עולם ל״ו ה ל ט ת י ו ופסקיו ורמזיו מצין ,ודבש ע ר י כ י ם • כיתו פ ת י ה ] לרוחה לעוברים ושנים .אור ה ח כ מ ה האציל עליו יושב ה כ מ כ י ם • נ ו ד ע ^ יעק!3 שמו ברבים הרתוקים ו ה ק י ו ב י ס • כ מ ד י נ ו ת ש מ ע ו א ת הקול קול י l חיים הוא כילו מלא חסרים • לפני מלכים יתייצב רבים ע׳ץ ונכבדים • ע נ ו ה וחורה כו נכללו והיו ל א ח ד י ם .דבריו ע ל אדכי'^ פו מיוסדים • כולו מ ל א דשן פרי מ ג ד י ם • אילן שטלו מ ח מ ד י ם • כ פ ר י ם ליעק\3 ע ם נרדים • יעלזו חסידים כ כ ב ו ד ש מ ח ה דנו י ח כ מ ה שר שלום שלמו ה מ ו נ ״ י • לכל כאי שער עירו קינה תני ו מ ת נ י • לך חזק וקנה י רצון שוכני׳י • עוזי ו מ ג י נ י • דבש וחלב ת ח ת לשוט • ח מ ר א ורוחני • נ י ד ו כ ר ט ם צץ כ ג ט • פרח״ י ישישנ׳יי ע ו ס ק כתורה בכל יום ולילה הוא ניתן מ ע י נ י • שם כתיך לכו צפוני ו ט מ ו כ י י ע ק 2 וישם לו • ה ד ד י ״ ם מהדור״י מ י ל ״ י ויב״ן ; ד מ ע י י ב ת ו ר ת : ו פ " י י ה ה׳ קפץ וחשק ייוסף ע י י אה?ה• ט ו כ הוא לכל ה י ו א י ם עוכק * יי : ד־ןקדטרת ס ו כ ה מ ד ו כ ה • יום יום י ב י ע א ו מ ד ליוצא ז ל ב א .ד׳ב אד׳א וריב א ה ב ׳ ה רי׳שא דדהיבא • יאיר באור ה ח מ ה ש ב ע ת י ם מ י ניסו רכיה • הוא ראש הישיכה • אהל נ ט ע ה׳ כ ח ו מ ה נ ש ג ב ה .ז י ע ק ׳ ב ת ק ע אהלו כ ה ר ה ח ב מ ס לשוע ולדרוש ב ה • לאורכה ןלדותבה • ס כ א קדישא ה מ י ו ח ד לישיבה • יושכ יעקב אהלים ״ אהלי תורה כאשר בא א 1ר תורה • רישא נהרא • אודייתץ כשידה • ויכ<ס כ פ ר ד ״ ס וידא כי ט ו כ ס ל ד ה • י ס ד אדיש כ ת כ מ ה • ויכא שפרי ה • ע כ י לת׳ם ר ב ל ח מ ה של חורה• ידיו פי׳ש ע ״ ג ט ה י ה • ול׳כל הי׳ר החזיקה• ולכל ה מ ו ר ה נ כ נ ס ויכא החדר׳ה • ל־כרי האר״י זצוק״ל • וכיו ע׳ז ו ע ל ה ה ש ע י ה ׳ וכל מ ה שאצ׳רו ת כ מ י ם שניה ופי׳רש דקרי ותני לית ליה שיעורא .זאת ההורה ת פ ס כמו׳סרה־ אין ע י ט ל ס פ י כשבתו והאיכא שיירא׳ מי מ נ ה ע פ ׳ ר י ע ק ב ב י ר לכ ונקי כ פ י ם ישי־אל ב ח י לו י ה דין מ ג ל י רזייא • ישליו אהלים של עיז ותישיה • האיר פני הכל כחבוריו הנוראים וזרוע ה נ ט ו י ה • נהרי נחלי ד א פ י ס מ ו נ א דכייא • זרעו לכרכה כגפן פוריה כנה׳ר ר ע י ה כהירי ליה שבילי ר ש מ י י א .ח כ מ ת א ע מ י ה שרייא • ש מ ע י ה מ ט י ע ר צית שמייא • גירסא לא פ ס י ק מ פ ו מ י ה י מ מ א ולילייא .ר׳כ פ ע ל י ׳ ם מקכ׳ציאל ככל עידן ו ע י ד נ י י א • הוא מ ח ב ר חיבורים ספרי וספרייא ־ תורתו שלימה שהכל סכין ביופיה • כל חיך ט ו ע מ ו אומר לי לי מ ה ט י ב ו 1 י ע ק ב אייליד י ׳ ר א ת השם ו ע נ ו ה לכש כלול מכל מ ד ה • גנז בלבו כל כילי המדיה .גידלו ציר ת ע ו ד ה • תורה נ י ח נ ה לו כ מ ח נ ה מסיני אשד ליו י ע ד י ה ר׳כ אהכ׳ה ור׳כ אד׳א • תורה ע ל ג י ו נ ו ע נ ו ד ה • ירד ל ע ו מ ק ה והכין א ת קידה • כלי זהכ שאינו מ ע ל ה תלורה • טור אורם פ ט ד ה • כ ק י כ כ ל מ י ד י כאורייתא משנה ג מ י א ואגרה ״ יאגיי׳תו ע ל אר׳ש יקדה • אר׳ש יעקב אשר אבני׳ה ביר זי יל קרי דיק ותשכת ויאשיף י ח י ס ר הוא גומל ע ם כל הבריות • פיו מ פ י ק מרגליות־ משמייא מ י ה ב י ה כ י ליה מ פ ח ח ו ח החיצוניות ו מ פ ת ח ו ת ה פ נ י מ י ו ת • לתול ולדרוש ע ל כל קיץ וקיץ תלי תלים לת׳ל פיו׳ת• יורע ככל קישיות והוי׳ות• ל יעקב אשר ברמ׳ה כטיוית • והקשורים י צ ׳ ד י ק ייסד אר׳ש כ ת כ מ ת ו • דיין דן דין א מ ת לאמיתו • וה׳ י ע מ ו הלכה כ מ ו ת ו • כ ת ו ר ת ה׳ חפצו וחאיתו .אין ע ׳ ט לספר בשבתו ו מ ע ל ת ו • הצדיק באמונתו .מ ח ז י ק כתימתי• מ פ נ י ו ניכרת ח כ מ ת ו ה ד ר הוא והרודה ק ו מ ת ו • זיו ליה כ ב ר בתיה בקדושה הורתו ולידתו ״ לעשות רצון קונו כל מ ג מ ת ו ״ אלה תולדות נהורא י ת י כ ק ת ד ר א ו ת ״ ת מ ר קונדיטון ׳ י ת י ב אמוניטין • ליב צפיתא 1 יעקכ ד ־ ן ק ד ט ד ־ ן . . f צפיתא ד ב י י ת א .ארכטלוסקין דבי מדרשא מ פ ק י ן מ י נ י ה קיקייא • ד מ צ י ; אורייתא יתיב כ ס י ג מ ט י ן מור ניהי פ י ו פ ס י ט ו ט ואפריכיס יתיב אטבליפ^ון- י ע ק 3י ו ל ע מ י ה איהו ררגון • יום יום אל אל י י ק י א י א י י ב ר א ה א מילתא לכל הלומדים בתורתנו הקדישה ולכל הרואים • כי כתרי״ג מצית צונו אלקינ״ו • ו ה מ ע ו ל ה ש ב ה ם ה י א מצית כביר א כ יאם • כי כ ה נ כ ת כ אריכית ימים לצאצאים • ע ל כ ך אני ח י כ ה עלי לומר קצת דכרים לככוד א כ א מ א ר י נ י ״ ו ה מ ת כ ר א ע פ ׳ י י « שאין רכריס כדאים• שיחחי שי׳חהק׳לה וחסיד/א• ואס שגיתי אשאל מ ח י ל ה סליחה וכפרה מאל איום ונורא ו מ ה ח כ מ י ם לומדי ההורה • יעקכ. נאם כפיה זעירא• ע ״ ה י צ ח ק א ב י ח צ י ר א בלא״א כ מ ה י ר ״ י א ש ר י אדם מצא ח כ מ ה • וה־ריך בני דורו כדרך יושרה ו ח י מ ה • ויוצא לאור תעלומה• מ ע י כ ה ל ק י א ח מ ע ר כ ה • ו י ק י א שם החיבור ה ק י ו ש ה ז ח כשם ש ע ר י א ר ו כ ה ׳ שם רמ׳ז לימים הנוראים הכככרים• ו ה 0 השנה כפור סוכה שמיני עצרח ה ו ש ע נ ה אלול• ראש ד כ א כי כן היא נ י ט י י ק י ן י מ י א ל י ל ר א ש כ פ ו ר ו ס ו כ ה ׳ ש מ י נ י ע צ ר ת • ה י ש ע נ ה ל ב א • וזה הספ׳ ה נ ח מ ד מ ס ף ע ל חחיכורי׳ אשר חיכר ברויח מביכיתו: וזה ס ד ״ ם ס׳ ל ב ו נ ה ז כ ה יסי־חו ע ל איזה סיגיו׳ כש״ס יהטור השני <p ח ו ת • דרושי׳ ע ל התורה והטור השלישי p׳: פתוחי ע ל בראשית כשכעי׳ פנים וסיד ה מ י צ % נ מ י ה מ ל ך כיאור ^י׳ף י כמבואר בו כארוכה• והטור ה י כ י ע י ס פ ר וסודהמצו׳ ב נ ה כיאיר ע ל ת מ נ י י א אפי • וחמישי כקרש ב נ ד י ה ש ר ד ה׳ ופזמון־ סוד ה ה ג ד ה ודרוש ע ל מזמור יאמרו גאיצי ח ד גדייא• וספר ש א ל ו ת ו ת ש ו ב ו ת ע ל פ ס ק דינים וסי ה ד ר ו ש י ם ולנפטריס • השם לכל ע ת וזמן ברחמיו יחייהז ויזכהו להשלים חיכוריו ח י ק ״ י ם אשר הוא ע י ס ק כ ה ם ויוצא מ ח ש כ ח ו ה ט י ב ה מן ה כ ח אל ה פ ו ע ל .ובימיו הישע יהודה וישראל ישכץ יעקב ז ל כ ע ח ובא לציון גואל כאין ש נ ח י כ י ר י ק ם ע ד י ו ת י ב ביני׳ו עמ״י עש״ו D D D׳ מ ג י ל ה זכר חסדו ואמונתו לכית ישראל ראו כל אפסי איץ א ת ישועת אלקינו• אימתי ראו כל אפסי א י [ א ת ישועת אלקינו כ י מ י מרדכי ואסתר• ע כ ״ ל • אלי אלי ל מ ה עזכתני• אלי ביס אלי כסני• וכבר קשו ק מ א י מ ה כ מ ל ר ש עכין ים לסני• ו א פ ש ר לתרץ כשנקדים מ״ש רז״ל ר מ פ נ י מ ה נתחייבו שונאיהם של ישראל ש כאותו הדור כליה• או מ פ נ י שנהנו מ ס ע ו ד ת ו של אחשורוש או מ פ נ י שהשחחוו לצלם• ומצינו ששתיהן היו באונס צלם של נכיכדנצי כמפורש בקראי דדניאל ומאן רלא ייתי יתרמי לגו אתון נורא יקידתא• ו ס ע ו ד ת ו של אותו רשע מצינו שאמר רשכ״י ש כ מ ה אלפים והחזירם כע״כ• נמצא כ י ח ו כ־י שלא יהנו מ ס ע ו ד ת ו של אותו רשע• כין ע ״ ז ובין ה נ א ת כ ע י ־ ת ו של אותו רשע הכל כאונס עשו מ ה שעשו• והנה מ צ י ע כ ש ע ה ש ע מ ד ו ישי־אל ע ל הים א מ ר עוזא שר של מצרים לפני ה ק ב ״ ה מ ה אלו ע ע ״ ז אף אלו עע״ז־ והשיב להם ה ק ב ״ ה דישראל לא ע ע ״ ז במצרים אלא מתוך טירוף וקשקוש ה ־ ע ת ואני אין רן שוגג כמזיד ואונס כ״־צון• ומצינו ג״כ ב ש ע ה שעמדו ישראל לקבל התורה כ פ ה ע ל י ה ם ה ה ד כ ג ג י ת א״ל אם א ת ם מ ק ב ל י ם את התורה מ ו ט ב ואם לאו שם ת ה י ה קכורתכס• ואמרו שם כ ג מ ׳ מכאן מ ו ד ע ה רכא לאורייתא• ולא נ ת ב ט ל ה א ו ת ה ה מ ו ד ע ה ע י שה־־ור קכלוה כ י מ י אחשודוש כרצון שנאמד ק י י מ ו וקכלו היהודים• ק י י מ ו מ ה שקבלו ככר• ו ה נ ה כ ש ע ה שהלכה אסתר כיום השלישי לכקש ע ל ע מ ה מאתשורוש עדיין לא ק י י מ ו היהודים ע ד לאחד שנתכטלה הגזירה• ו כ א ה ע ת ה ל ט ע ו ן לפני ה ק ב ״ ה מ מ ה נפשך אם ירי; את )א(־ ד1ד!£ דרוש לעבת זמר טוב א ת ישראל כדין שדנם ע ל ה י ם דהיו אנוסים או שוגגים כעי׳ז ב מ צ ״ י ם ופטורים .ג ם ע ת ה פעורים• דכל מ ה שעשו כאונס עשו כין ה ש ת ח ו ו ת הצלם כין הניית הסעודה• ואם נשחנה דינם דשאני ה ה י א דהים ע ד י י ן לא קכלו החורה אכל מ א ח ר שקכלו התורה נתתייכו כשוגג כמזיד ו א ו נ ס כרצון• הני מלי אם קכלו התורה ברצון• אכל כיון רקכלת ה ה ו ר ה כ א ו נ ס לא שמה ק ב ל ה ולא יתתייכו כ ה ע ל קיומה• וכזה יכוא ה מ א מ ר ע ל נ כ ו ן . דאסתר א מ ר ה לפני ה ק כ ״ ה ל מ ה נתתייכו כלייה ע ל השתחוות הצלם ו ע ל הניית ה ס ע ו ד ה .הרי הכל ה י ה כאונס .ו ע ת ה אלי כים זוהי ה ט ע נ ה ש ט ע נ ת ., לעוזה שר של מצרים שאין א ת ה דן שוגג כמזיד ואונס כיציז וא״ת ש א נ י ה ת ם עדיין לא קכלנו התורה ועכשיו קכלנו אותה וממילא נ ת ת י י ב ע ל ״ שוגג כ מ ז י ד ואונס כי־צין ה י א ג ו פ ה תכרה• דהא אלי כסיני לא ק כ ל נ ו ־ \ התורה רק כ א ו נ ס ועדיין לא נתתייכו ב ק כ ל ת ה וא״כ ל מ ה ע ז כ ת נ י : א ן יאמר כשנקדים דכשעברו ישראל בים ה י ה מיכאל מכריז ואמר ל מ י ם \ של ימינם ה ז ה מ כאלו שהם ע ת י ד י ם לקבל התורה שהיא מ י מ י נ ו של ה ק כ ״ ה ומשמאלם ה י ה אומר שהם ע ת י ד י ם להניח תפלין ומלפניהש ה י ס א ו מ ר ע ל כרית מ י ל ה וציציות .ומאהריהם קשר של תפלין וציציות• ו כ ו ו נ ת : ההכרזה שהיה צריך להכריז מיכאל להודיע שאעפ״י שאין ראויים ע כ ש ו הרי ה ם ראוים ל ע ת י ד שעתידים לקיים אלה המצות• ו ג ״ כ כ ש ע ת ק ב ל ת התורה .ק ט ר ג ו ה מ ל א כ י ם ואמרו מ י שעתידים לסוף א ר כ ע י ס יים ל י מ ד ל ע ג ל אלה אלהיך ישראל א ת ה נותן להם א ת התורה• א״ל ה ק כ ״ ה כ י ץ שעכשו הם צדיקים איני דן רק באשר הוא שם• א ״ כ מ צ י ט דרך ה ק ב ״ ה ע ם ישראל אם אינם עכשו עושים רצונו• דנם לפי ה ע ת י ד ש ע ת י ד י ם | לעשות רצונו• ואם עכשו עושים רצינו א ע ״ ג רלעתיד י ו ד ע שאינם ע ו ש י ם \ רצונו אינו דנם רק באשר הוא שם• וכ״ז מ מ כ חסרו ית'• והנה כ א ו ת ו ]. הדור החיוב שנתחייכו או מ פ נ י שהשתחוו לצלם או מ פ נ י שנהנו מ ס ע ו ד ת ו i של אותו רשע ,וכ״ז גזרו שלשת ימים ת ע נ י ת לילה ויום ,הרי חזרו בתשובה•! אך כ ש ע ה שהלכה אסתר כיום השלישי היו ישראל צדיקים ולעתיד ה י ו ^ ע ת י ד י ם לבנות המקדש ,ובאה אסתר לשאול מ א ת ה ק ב ״ ה מ מ ה נפשך א ם \ באשר הוא שם ,הרי עכשו צ־יקים ,ואם ל ע ת י ד הרי ראויים וזה״ש אלי ב י ם באיזה זכות זכינו לעבור בים משום ה ע ת י ד אפי׳ שבאותה ש ע ה אינם ראויים ־ ד נ ת אותם ע ל שם ה ע ת י ־ ו ע ו ד אלי כסיני כ ש ע ה ש ע מ ד ו ע ל הר ק י נ י ; ו ק ע ר ג ו המלאכים ואמרו שסופינו לעשות העגל ,לסוף א ר כ ע י ם יום ,ו ה ש ב ת : להם כיון שעכשו הם צדיקים ,איני דנם רק כאשר הוא שם ,והשתא ה ר י ; לעתיד; תרתי יש כאן ,עכשו הרי א נ ח נ ו צדיקים כיון שחזרנו ב ת • הרי אנחנו ראויים לבנות כ י ה מ ״ ק ,וא״כ ל מ ה ע ז ב ת נ י • או E 1 ש י כ ה ו ג ש דורש רחש לשבת ?מי טוב ב או יאמר באופן א ח י והוא דמציכו דאסתר לא א מ ר ה מ ז מ ו ר אלי אלי עד* ש ה ג י ע ה לכית הצלמים ונסתלקה מ מ נ ה שכיכה ,וכיון שנסתלקה מ מ נ ה שכינה צ ע ק ה ו א מ ר ה אלי אלי ל מ ה עזכתני ,והנה אסתר ת מ ה ה ע ל שנסתלקה השכי׳ מ מ נ ה ,כיון ש ה ג ו ע ה לכית הצלמים ,ד ה נ ה מצינו ד ע כ ר כים צרה זו פשל מיכה' ,הרי ש ע ב ר ה ע ״ ז ע מ ה ם כים ואפי״ה ה י ת ה שכי׳ ע מ ה ם בגילוי מ ו ב ה ק ע ד שהם מראים אותו כ א צ כ ע שנא׳ זה אלי ואניהו ,ו ע ו ד מציני ג ״ כ בסיני אעפי׳י שעשו ישראל את ה ע ג ל ,אי׳ל ועשי לי מ ק י ש ושכנתי כתוכם ,וכמו שדרשו רז״ל אשכול הכופר דודי לי כין שדי ילין ,ואדרבא יש חילוק כין ד א ס ת ד לההיא דהיס ורסיני ,ד ה ת ס ע ״ ז רישראל גופה, ו א פ י ״ ה לא נ ס ת ל ק ה השכינה ,אכל ה כ א ע ״ ז דאחשורוש היא ואין לאסתר כ ה שום שייכות ,וזוהי ת מ י ה ת אסתר ו צ ע ק ת ה כ י א ו ת ה כיון ש ה ג י ע ה לכית הצלמים ונסתלקה מ מ נ ה שכי׳ א מ ר ה אלי כים ,הרי כים ע כ ר פסל מ י כ ה ולא סלקת שכינתך מבינינו ,ו ע ו ד אלי כסיני עשו את ה ע ג ל ולא ס ל ק ת שכינתך מכינינו• ואדדכא ה ת ם ע׳׳ז גופה שלנו והכא ל י ת י ל ן כ ה שום שייטת• וזוהי כוונת רתוק מ י ש ו ע ת י דברי שאגתי• כלומר סילוק ו ה ד ח ק ה ר כ ה יש כין ישועתי שאני אומרת לך תחזיר לי שכינתך ככאן ותישעני• לדכרי שאגתי ש ע ע נ ת י לך ו א מ י ת י אלי כים אלי כסיני• ששם לא סלקת שכינתך מכינינו .והתילוק שכשניהם הוא ד ה ת ם הוייא ע ״ ז שלנו ואפי״ה לא סילקת שכינתך מכינינו והכא לא יש לי כ ע ״ ז שום שייטת ,ו א ״ כ ל מ ה עזכתני • אקרא יומם ו ט י .ה נ ה א ס י ד לא הלכה לאחשורוש ע ־ ש ה ת ע נ ו יש״אל ג׳ י מ י ם וגי לילית• ויום השלישי לתעניתם־ ה ל כ ה אל אחשורוש כמ״ש ויהי כיום השלישי ותלכש אסתר מ ל ט ת ו ט ׳ וכודאי כיון ש ה ת ע נ י ג' ימים יג' לילית• אין לך חשוכה גדולה מזו ע ל מ ה שחעאו ו פ ג מ ו וכזאת .ה ע ע נ ה כ א ה לפני ה ק כ ״ ה ואמרה• אלהי אקרא י י מ ס יגם לילה לא דומיה לי שאני כ ה ע נ י ת וצעקה ותפלה זו שלשה י מ י ם ושלשה ליצות ו ל מ ה לא ת ע נ נ י : ו ^ ר ת ל ! קדיש יושכ תהלות ישראל• כ א ה אסתר להזכיר לפני ה ק כ ״ ה כל הגדולות והשכחים שעשה לישראל .וגדלם ונשאם ורומם איתם ע ל הכל־ ואיך עכשו בבת א׳ רצה לעוזבם• והנה מצינו שהמלאכים אינם מזכירים שם השם רק אחר שלשה ת י מ ת • שנא׳ קדיש קדיש קדיש ה ׳ צכאות־ ואלי ישראל א ח ד שתי תיכיח־ שנא׳ ש מ ע ישראל ה׳ אלקינו• י ע י ד ב ב ר כ < אומרים כרוך כבוד ה׳ ממקומו• ואלו ישראל א ו מ י י ם כ־־וך א ת ה ה׳ חושכים שהשכינה כנגדם• ואומרים א ח ה כמדבר ע ם חבירו לניכח ע ו ד מצינו כ ש ע ה שאמד ה ק כ ״ ה לעשית לו מ ש ק ת מ ה משה ואמר השמים ושמי ״ אלהי ןץף^ דרוש לשבת זכור טוב ? ושמי השמים לא יכלכלוהו והוא א י מ י לעשור ,לי משכן .א״ל הקב״ ה ל-fi כשאחה קיבר רק ע ש י רךשים וכוי• ואני מצמצם שכינתי כ־י ל ש ב ץ , בתוככם• וזש״ה יושכ כ ס ת י עליון וכי'• ה י י שכת אחי־ שהנית ה ק כ ״ ה | . העליונים והשרה שכינתי בתחתונים .ע ו ד איתא במריש• ר ע ע ם רנק׳ ישיי5;1 בשם ישראל .רשתיף ה ק ב ״ ה שמו עמהם• בסוף שמם• להודיע רכשם ש ה י א ^ קיים ל ע ד כך יהיו ישראל קיימים לעד• ילא ת ה י ה להם כלייה בשים ז מ ן ^ ח״י• ואמרו כמדד׳ משל למל־ שיש לו תיבות גדוליח י מ פ ח ח י ח י ה ם ג ״ י ל י ת • ^ ויש לו חיבה ה׳ ק ע נ ה מלהה אבנים ט י כ י ח ומרגליות• ו מ פ ת ח שלה ק ע ן ־ ; א מ ר אם אני מ ט י ל את ה מ פ ת ח הזה ה ק ט ן בין ה מ פ ח ח ו ת הגדולים חישש*> אני שמא יאבד• מ ה עשה חלה אותי במלבושו• א מ ר מ ע ת ה איני חישש•^ כך כל שבעים אוה׳׳ע• מ ס י ם ה ק ב ״ ה לשיים• וישיאל מרוב ח כ י כ י ח ם ^ וקטניחם• ה ־ ב י ק ם ה ק ב ״ ה בו ממש• והוא שנא׳ ואתם הדבקים כה׳ אלהים^ חיים כולכם היום• ככל ה מ ע ל י ת שעשה הקב׳׳ה לישראל עמו• ב א ה א ס ת ר ,׳ לטעון לפני הקב״ה• זכור הקב׳'ה מי מזכיר שמך אחר שתי תיבית ז י ל ק \ ישראל ועור א ח ה מ י מ ב -ך לך ו א ח ה לנוכח זולתי ישי־אל י ע י י ק ־ ו ש ? הק־ושה שמקדישים המלאכים ל מ ע ל ה אינש מקדישים ע ד שמק־ישים ישרן^1 החלה• ועוד יושב זכוי שהנחת העליונים וצמצמה שכינתך כין כ׳ בדי•׳׳ הארון־ ו ע ו ד זכור תהלית ישיאל ל מ ה קראת שמם ישיאל ו ה ד ב ק ת ם כ ש מ ך , ;י ג־ול כדי שלא תהיה להם כלייה יא״כ ל מ ה ע ז ב ת נ י . בטחו אכיתימי וכוי• עכשו באה להזכיר הנסים שעשת ה ק כ ״ ה , כ ך לאבותינו מ י מ י ק־ם• ובכל דור ודור עושה לנו נסים• אכית העולם׳'" ע ש ה להם נסים כידוע• ומנינו לכחחלה שהיו בוטחים ב ה ק ב ״ ה כדי שיעשה׳, להם נ ס ועשה להם נס• כ מ ו שמצינו א ב י ה ם אבינו ע ״ ה א מ ר ע ל שרה״ אשתו אחוחי היא וכן יצחק• ו ב ט ח י כהשם• שלא י ג י ע שים נזק לנשיחיהם^' יזש״ה בך כ ט ח י אכותימו ועשיח להם נסים• ועוד ב ט ח ו כדי ש ת פ ל ט מ ו ^ | * בשעה־ שאמרו ע ל נשיתיהם אחיתי היא ו פ ל ט ח מ ו : א ל י ך ז ע ק ו ונמלטו בך ב ט ח י ילא משי .כ א ה עכשיי להזכיר ה נ ס י ם | שעשה לאביחיני כמציים שהיו המצ־ייס מ ע נ י ם איחס ב ע ב י ר ה ^ קשה• וכיון שצעקו אל ה׳ מ ה כ ח י ב י י ש מ ע אלקים אח נ א ק ת ם ייזכוד־ אלהים א ת כריחו וגאלם מ י ד ו מ ל ט ם והוציאם כ כ ס ף וזהכ ואין כשבעיר, כושל• ו ע ו ד כדור אסתר דניאל ח נ נ י ה מישאל ועזריה כשתפסה נ כ ו כ ד נ צ מ להשתחייח לצלם־ כ ט ח ו כה' כטחון גמור ואמרי לנכיכדנצ־ הן איתי אלהנא* די כשמייא די אנחנא פלחין ליה יכיל לשיזכיתנא מן אתין נירא •יקידתא[ ומן ידך מלכא ישזיכ• וכיון ש כ ט ח ו כה׳ הצילם ולא כושי בדבריהם[, זש״ה אליך ז ע ק ו במצרים ונמלטו־ כך כ ע ח ו דניאל חנניה מישאל ו ע ז ר י נ ן : וצא ; דורש דרוש לשכת זכור טוב ג ולא בושו• ועשית להם נסים והצלת אותם .וגם אנחנו כ ט ח ו נ נ ו כ ״ א בך ע ש ה ע מ נ ו נסים כ מ ו שעשית ע ם אביחינו: ת ו ל ע ת ולא איש ונו׳ .כוונתה כזה לפי שהיא שואלת מ ע ם ה׳ כ מ ו שעשה ע ם אבותינו כך יעשה ע מ נ ו וכי ת י מ א צדיקים גמורים אינהו וראוים ליעשית להם נס• אבצ אני אשה ואיני ראויה ליעשות לי נס• א מ ת שכך הוא שאיני ראויה ליעשות לי נ ס ראני י ו ד ע ת ב ע צ מ י שאני ת ו ל ע ת ולא איש .ולא תראה לי שים זכות• אבל ראה לתרפת אדם זה ה מ ן שהוא אדם ולא מלך שחיף ואתר חלילה ו ת ס שבזמן הזה זקן א ת ה ואינך יכול להצלנו מידם• ו ע ו ד וכזוי ע ם שכזה כנו ואמר לא נשארנו ע מ ך חייו ולזה ה ת ר פ ה והביזוי תראה ולא לזכיותינו: רואי ילעיגו לי וכי׳ גיל אל ה׳ וכוי .יש לדקדק ל מ ה מזכיר אופן כל ה ל ע ג ומפרשו שהיא יפטירו כשפה יניעו ראש• גול אל ה׳ וכוי אכן ייכן כ מ ה שמציני ש ה ח ט א שהיה כ י ד ישראל כדור ה ה ו א ע ל מ ה כחחייבי כלייה או ע ל שנהנו מ ס ע ו ד ת ו של אותו רשע או ע ל שהשתתוו לצלם .וכבר כחכנו רהכל כאונס• יהגוים היו סוכרים דכיון שעברו ישראל שתי ע כ י ר ו ת אלו לא נשאר להם ת ק ו מ ה חייו מ א ח ר ששתו יין נסך ואכלו כשר חזיר ונכילות והשתחוו לצלם .לא יש להם ת ק ו מ ה ת״ו .ולכן א ע פ ״ י שגזרה א ס י ד ת ע נ י ת שלשת ימי׳ לילה ויום היו ה א ו מ ו ח מ ל ע י ג י ׳ ואומרים לריקיגעו• ד ה ע כ י מ ת ה א ל ו אין מ ו ע י ל בהם ל א ת ע נ י ת ולא תשוכה• וז״ש אסתר כל רואי דהי׳ הגוים הרואים איתי כ ת ע נ י ת • מ ל ע י ג י ם עלי ואומדים שאין מ ו ע י ל לי התענית• ו מ ה ה ם עושים לי כ ל ע ג יפטירו כשפה רהי׳ שהם פייתתים פיהם ורומזים לי כזה וכי ה פ ה ששתה יין נסך ואכל כשר חזיר ונכילות• יש לו ת ק נ ה ו ע ו ד י נ י ע ו ׳ ר א ש רומזים לי כזה וכי הראש שהשחחווה לצלם יש לו חקנה• ו כ ל ע ג ם אומרים לי גול אל ה׳ יפלטהו דהי׳ >3לגל שום זכות• וכקש מהשם שיפלט ל ע ם הזה י פ ל ט ה ו כי ח ק כו והכל בדרך לעג• כי הם סוכרים דלא יועיל לא השוכה ולא ת ע נ י ת ולא ה פ ל ה וזנות צדיקים• וחשכו שלא יש לנו הצלה מ י ד ם ח״ו כשום אופן אכל אני ע ד י י ן כ ט ו ח ה כשמך הגדול ולא נתייאשתי מ ד ח מ י ך כי יותר ויותר מ ז ה נ ח ח כ מ ו המצריים כמצרים כדי ל מ ע ט אותנו מ פ ר י ה ורכיה כדי לשקענו שם ולא הועילו• וזש״ה אח״י כי א ח ה גוחי מ ב ט ן וכוי• עליך השלכתי ה נ ס י ם הגדולים שעשה ע מ נ ו ה ק כ ״ ה מ ר ח ם וכו׳ כ א ה כאן להזכיר כמצרים כשגזר פ ר ע ה כל ה כ ן הילוד היאורה השליכהו היו יוצאות ויולדות כשדה ומניחים אותם שם• ו ה ק ב ״ ה ה י ה שולח להם מלאכים ומאכילים אוחם שמן ורכש וכשהיו המצרים רואים אוחם קיו רוצים כדי לתופשה• ו ה ק כ ״ ה ה י ה עושה להם נ ס ו נ ב ל ע י ם כ ק ר ק ע ׳ והם באים וחורשים ע ל ואנכי )Q גכיהם ד!יף?$ן דרוש לשבת זכור טוב ג נ י ה ם ולא הועילו• וכשמתגדליס היו באים לבתיהם ע ד ר י ם ע ד י י ם • וכשראו ישראל ש ה ק כ ״ ה עושה להם נ ס ב ע ת ו בישועתו ובאמונתו• ולא נ ת כ ע ל ו מפו״ר .וז״ש אסתר כאן כי א ת ה גותי מכען־ רהי׳ כשגזר אם כן הוא ו ה מ ת ן אותו וכל ה כ ן הילוד היאורה תשליכהו ככחך הגדול ג ר מ ת לי לצאת מ ן ה ב ט ן ולא א י ר ע לי שום נזק כשהיו יולדות כשדה• ו ע ו ד מ ב ט ח י ע ל שרי אמי• כי כשהיו היולדות יולדות היו משליכים כ נ י ה ם וכתסדך הגדול היית מ ז מ ן להם מאכל ומשחה דמוח מ א כ ל ומשחה ד מ י ת ה ח ל כ היונקות משרי אמם• ו מ כ ט ת י ע ל שדי א מ י וכיון שראינו כך ש ע מ ד ת כחסדך הגדול כילירה וכמזונוח לא חששנו ל ג ז י ר ה .פ י ע ה והיינו ע ו ס ק י ם כפו״ד לכתתלה• וזהו עליך השלכתי מ י ת ס • וכיון שמשעת לידה אכי ו א מ י עזבוני ו א ת ה הוא ה׳ שאספתני מ א ו ת ה ש ע ה לא י ד ע ת י כ״א אתה• וזהו מ ב ט ן א מ י אלי אתה• והמצייים היו חושבים ע ל י נ ו מתשבית רעית• ואומרי׳ שנשתקענו שם ח״ו ואין בידנו מצות ליגאל בהם• ואתה כחחדך הגדול הוצאתנו ביד רמה• ולא ה ו ע י ל ה ת כ מ ת ם • ג ם ע ת ה בחסדך הגדול עשה ע מ י נסים ו ה ק ה ה שיני אויבינו ו א ע ״ ג רתשוכתנו אינה שלימה כ״כ לא נשאר לנו זמן כדי לתקן •שהרי אריא ר כ י ע ע ל נ א : ח ש ״ ה אח״ז אל ח ר ח ק מ מ נ י כי צדה קרוכה וכוי• כ א ה לכקש מ א ת ה ק ב ״ ה שהתשובה ששכו ש ה ת ע נ ו שלשה ימים ושלשה לילות- ה ג ם שאינה מ ק ו כ ל ת כ ״ כ כרי לכטל הגזירה• מ ״ מ מ כ ק ש ת לפניו כל י ת ע כ ב מלהושיעם ע ד שיעשו תשוכה שלימה לפניו כראוי כי לא נשאר זמן לכך לפי שהגזירה קרובה ואל ת ב י ט עכשיו לזכיותנו• וזהו אל תרתק מ מ נ י ותאמר ע י שאעשה תשוכה שלימה כראוי ו ה ט ע ם מ פ נ י כי צי־ה קרובה• ואין פ נ א י לכך כי אין לי עוזר זולתך• לכך י ק ־ מ ו נ י ר ת מ י ך : 0ב ב ו ג י פרים רכים וכוי• פצו עלי פ י ה ם וכו׳ נקדים מ ה דאיתא כמדרש רכה• ד כ ש ע ה שאמר ה מ ן לאתשומש יעשה כ ע ם כיצונו• א״ל שיקכו[ כל זקני מלכותו וימלך ע מ ה ם ו ע ל מ ה שיסכימו יעשה וכן עשה• קבץ אתשוריש כל זקני מלכותו .והיו נושאים ונותנים כ ע צ ת המן• ויש מ ה ם שאמרו אין אנו יכולים להזדווג לאומה זו שהרי כל מי ששלת ירו כ ה ם לא ניקה הרי אכימלך ו פ ר ע ה ומציים ועמלק• השיכ להם ה מ ן הרשע א מ ת שכך הוא כתחלה• אכל עכשו ח״ו הזקין אלהיהם• שהרי נכוכ־נצר ע ל ה והתריכ עירו ושרף היכלו והרג א ת ע מ ו ולא ע ש ה לו כלום• כששמעו זאת ה ט ע נ ה של נכוכדנצר הודו ט ל ם לעצת ה מ ן הרשע .ועכשיו כ א ה א ס ת ר להזכיר לפני ה׳ מ ע ש ה הרשעים ו ה ס כ מ ת ם א ע ״ ג רהכל גלוי לפניו כדי שיתעוררו רחמיו ויקנא לכבוד שמו ו ע מ ו וז״ש סבבוני פרים רכים ה ם גדולי האומות • כשקכצם אתשומש לישא וליתן כ ע צ ת ה מ ן אם יסכימו עציה דורש ע י ה דרוש לשבת זכור טוב ד ם י^ לאו ובתתלת דכריהס אכירי בשן כתרוני ה ם גדולי האומות• ״ יש מ ה ם שעשו לי כתר ועכורה ואמרו אין אנו יכולים להזדווג לאומה זו ד מ ס ת פ י נ א מאלההון דלא י ע כ י ר לן כ ד ע כ ד כקמאי• וזהו כתרוני מ ל ׳ כ ת י ועערה• זהו כתתלת דכריהם• אכל א ח ״ כ כ ש ע ע ן להם ה מ ן חזרו ופצו עלי פ י ה ם והודו כדכרי ה מ ן כ ע ע נ ה ש ע ע ן להם אריה שהוא נכוכדנצר שנא׳ בו א י י ה ע ל ה מ ה י כ כ ו ה י ה עורף ושואג כחורבן ביהמ״ק• ולית מ א ן ר מ ח י בידיה ויימר ליה מ ה עברית• ולכן אלהים bת ח י ש hת ש ק ו ע ע ד שתראה להם ידך ה ג ד ו ל ה : כ מ י ם נשפכתי וכוי• יכש כתרש כתי וכוי• ב א ה עכשיו להזכיר לפני השם כי ע כ ״ פ ה ת ע נ י ת ש ה ת ע נ ו ג׳ ימים וגי לילית• עושה תיקון ב מ ה שנהנו מ ס ע ו ד ת ו של אותו רשע• ו מ ה שהשתחוו לצלם כי ה ת ע נ י ת מ מ ע ע חלבו ודמו של הארס ומחליש כתו• ו כ פ ר ט ל מ ת ע נ ה ג׳ י מ י ם ילילהון• ו ה נ ה מ ה שנהנו מ ס ע ו ד ת ו של אותו רשע הרי עי׳י ה ת ע נ י ת הגדול הזה נ ת מ ע ט חלכם ודמם כתכלית ה מ י ע י ט ־ ותיקון גדול הוא למה שאכלו ושתו ב ס ע ו ד ת ו של אותו רשע• וגם עין השתחיייח הצלם ע י י ת ע נ י ת זה יתוקן ייכיפר• כי הרי ה ג י ף שהשחחוה לו ה י י נחלש ו נ כ נ ע ו נ ת מ ע ט ו תנועותיו .ו ג ם ה פ ה שאמר לצלם אלי א ת ה מרוב חולשת ה ג ו ף נ ת מ ע ט הדיבור ולא נשאי כי כח• וזהי׳ ש א ש ת י לפני ה ק ב ״ ה ר כ ש ״ ע ה ח ט א שיש כירנו מ ה נ א ת ה ש ע י י ה ה י י ע ״ י ה ת ע נ י ת כ מ י ם נשככתי והתפרדו כל ע צ מ ו ת י ה י ה לבי כ״ינג נ מ ס כתיך מ ע י הרי מ ה שנהניתי כאכילה ושתייה כאיכרי ולכי ו מ ע י עשיתי תשוכה מ ע י ן המשוכת ע ״ י ה ת ע נ י ת .ע ר שהתפררו כל ע צ מ י ח י ו נ מ ס לכי כתיך מ ע י ו ה ת ע נ י ת הזה איהו ג ו פ י ה תיקון להשתחויית הצלם שהרי ה ג י ף שהשתתייה לצלם ע ״ י ה ת ע נ י ת יכש כח־ש כחי .יהלשין שאמי־ לצלם אלי א ת ה הי־י ע ״ י ה ת ע נ י ת ולשיני מודבק מלקוחי ולא נשאר לי אח״ז ו ל ע פ ר מ ו ת תשפכני• כי לא ניתרה בי רק נ ש מ ה : כי סככוני כלכים וכי׳• אספי־ כל ע צ מ י ת י וכי׳• כ א ה עכשיו לשאול מ א ת ה ' להיית לה לעזרה ו ל ע מ י ד נגד ה מ ק ט ר ג י ם של מ ע ל ה כי ה ס ג ר מ ת לכל זה• דאלמלא ה ם שנתלכשו בתחתונים ,אין י ט ל ת בתחתונים לעשית שום דכר• וזה״ש כי סככוני כלכים ה ם ה מ ק ט ר ג י ם של מ ע ל ה .ועי״ז ע ד ת מ י י ע י ם הקיפוני של מ ט ה • וכולם ע :ו לי כארי ידי ורגלי• ו ה ב י ט ה וראה אלי כי כל שהתענ״תי והתפרדו כל ע צ מ י ת י ומרוב חולשת ה ת ע נ י ת אני מ י נ ה כל עצמותיי ע כ ״ ז לא נ ת מ ל א ה נפשם מ מ נ י ו ע ־ י י ן מ כ י ט י ם ורואים יחלקו כי ע ד שלא ישאר בי לא נפש ולא כ ש ר : כגדי להם וטי• אפשר ד כ א ה כאן לומד דהגוים האכזרים פשיט ב ע י נ י ה ם דהגזידה ה ה י א לא תשיב אתור כ מ נ ה ג ם • כ כ ת י ב כ מ ג י ל ה כי כ ת ב דורש דרוש לשבת זמר טוב כי כ ת כ אשי נ כ ת כ כשם המלך ונחתם כ ט כ ע ת המלך אין להשיכ• וכיון שהדכר ההוא פשוע ב ע י נ י ה ם היו מחלקים ביניהם כגדי ישל־אל־ ו כ נ ה כ ס י ת תיקרא מל׳ כגידה• שהסע״א מ ת ד כ ק ת בהם• ונשות השכח חיקרא מלכיש מל׳ קדושה וכן נ מ י רימיס טובים• זה״ש יחלקו כגדי להם שהם כ ג ד י חול שמאים ב ע י נ י ה ם עשו כ ה ם חלוקה .טול א ח ה של פלוני ואני אטול של פלוני• ועל מלבושי שהוא מלכוש שכת• וימים טובים שאינס מ א י ם ב ע י נ י ה ם יפילו גורל: ה׳ אל ה ר ח ק וכוי• כלומר א ת ה האל ה ב י ט ה וראה כי לא יש להם שום ס פ ק כגזירחם שהרי אף בגרי ולכישי חלקו כיניהס .ל ק א ת ה ה /א ל ה י ח ק וקנא לכבוד שמך הגדול• ואני כך שמתי מ ב ט ח י ופסלי א ע ״ ג רהם עשו הגזירה כעשייה רמייא• מ'׳ מ אני איני מתייאשח מן הי־חמים ו ב ו ט ח ת כך׳שתעשה לי נסים• וזהו איילותי• ולכן לעזרתי ח ו ש ה : ואתה , ה צ י ל ה מ ח ר ב נפשי וכוי• כלומר רעכשיו כאלו החרב מ ו נ ח ת כין צזאדי ו א ע פ ״ כ איני מ ו נ ע ה ע צ מ י מן הרחמים• ולכן החרב ה מ ו נ ח ת ע ל צוארי הצילני מ מ נ ה • ו מ ה שאמרה מ י ד כלכ יחי׳יחי• כלומד ר ה ס ט ״ א העליונים והתחתונים• ה ס כ י מ ו לגזירה הזאת• וכוונתם לרעה• שישלטו נ ג י פ י ונ:מתי• ו ה ס ט ״ א העליונים הם שרוצים לשלוט בנשמתי• וזהו הצילה מ ח ר ב של חחחונים נפשי ו מ י ד כלכ שהם ס ט ״ א העליונים יחידתי שהיא נשמתי: ה ו ש י ט י מ פ י אריה וכוי• כלומר הרי אני נחונה כחיך פי אריה דכריא הזיקא• ו א פ י ״ ה אני שואלת מ מ ך הושיעני מ פ י אריה• ואין זה ד כ י קשה בעיניך כהרי יותר מזה דבר עשית לי ד מ ק י נ י ר א מ י ם ע נ י ח נ י כגון פ י ע ה ע מ ל ק סנחריכ• ו מ ל ו מ ד ת אני כ נ ס י ם יותי מאלה• ל ק הושיעני ו ע נ י נ י כי כך כ ט ח ת י : א ס פ ר ה שמך לאחי וכוי .יראי ה׳ הללוהו וכוי• עכשיו כ א ה לומר לפני ה ק כ ״ ה ר ע ד עכשיו ה י ח ה התודה בידם כאונס משום רכפה ע ל י ה ם ההר כגגית• ו א מ ר ה עכשיו לפני הקכ״ה אם יכטל זאת הגזירה מ ע ל י ה ם יבטלו ל ה מ ו ד ע ה שהיחה כ ש ע ה קכלח ההורה ו י ח ד ו ויקכלוה כיצין כלכ שלם וכנפש חפיצה• כביטול כל מודעי• והנה מציגו כ ש ע ת קכלת התורה אמר ה ק כ ״ ה למשה כה .ת א מ ר לכית י ע ק כ ותגיד לבני יש-אל. ודרז״ל כה תאג!ר אל בית י ע ק ב אלו הנשים ותגיד לבני ישיאל אלו האנשים ו ט ע ם הדבר שהקרים הנשים לאנשים שלא יחזיו הנשים בשים זמן ו י ט ע נ ו נ ח ת רוח עשיני לכעלט• לפי׳ הקרים הנשים לאנשים• והנה מצי נו ר א מ ד בזוה׳יק רכל החורה נק׳ שמוחיו של הקב״ה• וזש״ה א ס פ ר ה שמך לאחי כלו׳ כשתבטל זאת הגזירה אחזור ואספר שמך שהיא התורה שנק׳ שמך נחזור ונקכל ןץףע דרוש לשכת זכיר ׳ .׳טוב ה ונקבל איתה כיצין שלם וזהו בהק־ קהל אהללך• שאין היצול אלא כלכ שלם ובנפש חפיצה• ו מ ה אומר לעש יראי ה׳ הללוהו דהיינו חזרו וקבלו התורה בדרך היליל שהוא כלכ שלם וכנפש חפיצה• ו כ מ ו ה ס י ר שעשית לנו ב ע ת נתינתה־ שה fד מ ת הנשים לאנשים .ג ס עכשיו כן עשה• וזש׳יה חחלה כל ז י ע י ע ק ב כבדוהו שהם הנשים כמו שנאמ׳ כ ה ת א מ ר לכית י ע ק כ אלו הנשים־ ואת״כ וגויי מ מ נ ו כל זרע ישראל־ שהם האנשים• כמ״ש ותגיד לכני ישראל אלו האנשים: ילא ~ ץ ע נ י ה ע נ י וכוי• ט ו נ ת ה כזה לומר דחוכה ע ל כל כ לא כר ישיאל .לחזור ולקכל התו׳ כלכ שלם שעשה להם ה נ ס העצום הזה והצילם א ע פ ״ י שאינם ראויים לכך שאין כידם זכית• וזש״ה כי לא ביה ולא שקץ ע נ י ת ע נ י ע ם שהוא עכשיו ע נ י מ ן המצות ולא ה ס ח ר פניו ממנו• כלומר א ע ״ ג דכתיכ ואנכי ה ס ת י אסתיר פני• ודרז״ל הסתיר כ י מ י ה ס ת ־ לא ה ס י ר ה פנים ל ג מ י י ח״ו• רק ה ס ת ר ת פנים כדי שישכרו לכם ייכנעו ו י ח ד ו כתשו׳ ויצעקו אל ה׳ מתוך תשובתם• ו י ע נ ם ויושיעם מ צ ״ ה לרווחה• וזהו ולא ה ס ת ר פניו מ מ נ ו לגמרי• רק ובשועי אליו ש מ ע : מ א ת ך תהלתי וכוי• כ א ה לו׳ לפני ה ק ב ״ ה אל תאמי־ ח׳׳ו מ ה שאמרתי לך נחזור ונקבל התו׳ ברצון שלם מהרש דלא נעשה כך ר ק צשתכטל הגזירה ותוציאנו לאורה• לא נבעל מ ו ד ע ת התורה־ זה לא שייך־ שהדי הכל תלוי בידך ואם לא נקיים מ ה שאני אומרת היכולת בירך לעשות לנו יותר מ ז א ת הגזירה והנה כל ריות והצלה ונסים שעושה לכי ה ק ב ״ ה בו אני מרבים תהלותיו• זש״ה מאתך תהלחך• כלו״מר זה ה נ ס שתעשה לי שאני מרבה לך ח ה ל ה בשבילו מ א ח ך ההלתי א ת ה שתעשה לי נ ס שאומר לך תהלה כשכילי .ולכן כיון שהכל מ מ ך ובירך• זה לא שייך שנחזור מ ל ק ב ל א ת התירה ברצין• רק נדרי שנדרתי לקבל ה ח י ד ה ברצון אשלם נ ג ד יריאיו י ב ז ה ש י נ כ ט ל הגזירה ונקבל החורה ברצון שלם ובנפש חפיצה : ע נ ו י ם וישבעו וטי• אפשר דאסתר ה מ ל כ ה כיין שנתלכשה כ ה יאכלו י ו ה ״ ק י ד ע ה שתתבטל הגזירה• ויתלה ה מ ן ו ה י מ י ם ה א ל ה י ק כ ע ו לימי מ ש ח ה ושמחה• והנח ה ט ע ם ד נ ק ב ע ו לימי מ ש ה ה ו ש מ ח ה משום דהנזיפה ה י ת ה ע ל שנהנו מ ס ע ו ד ת ו של אחשודוש• ולהורות שמחל להם ה ק כ ״ ה אותו ע י ן וציה להם שירכו כאכילה ושתייה באלה ה י מ י ם להודיע שמחל להם ה ק ב ״ ה באותו עין .וירכו כאכילה ושתןיה של ש מ ח ה ושל מציה• וזש״ה יאכלו ע נ ו י ם וישבעו באלה הימים• יהללו ה דורשיו שעשה להם ה נ ס העצים הזה והציל נפשוחם ממוח• ומ״ש ימי ל כ כ כ ם ל ע ד ה ט ו נ ה מזהרת א ת ישראל• שלא ישכחי השם מלכם• כדי שלא יכיא ע ל י ה ם גזירות קשית ורעות• וזהו יחי לבבכם לעד• דהיי׳ תנו היות כ ל כ כ כ ם ל ע ד : יזכירו )(J , ףןיף^ • דרוש לשבת זכור טוב יזכה וישוכו אל ה׳ וכוי• כי לך ה׳ ה מ ל ו כ ה י כ ו /ב א ה עכשיו לומר דכל ה נ ס שיעשה הקב׳יה ע ם ע מ ו ישראל כימינו יהיה כס מ פ ו ר ס ם לעין כל• ו ע ו ד ש ע ע ן ה מ ן הרשע שהקכ״ה הזקין ח״ו ואינו עושה נ ס י ם ח ״ ו לישראל עוד• כשיראו ה נ ס העצום הזה כל הדורות ה ע ת י ד י ם לכוא כשיקומו הגוים ויתשכו כלבם שהקכ״ה א י ט עושה נס לישראל ו י ט ע נ ו שהזקין ח״ו כשיזכרו מ ה שאירע להמן וישמעו דבריו כ ש ט ע ן זאת ה ט ע נ ת אז ישובו וישתחוו אל ה׳• וזש״ה יזכירו וישוכו אל ה׳ דורות הכאים אם נתייעצו לעשות כ מ ע ש ה ה מ ן יזכירו מ ה שאירע לו וישובו וישחחוו לפניך כל משפחות גויס ויודו ויאמרו כי לך ה׳ המלוכה ומושל בגוים : וישתחוו כל דשני ארץ וכוי• זרע י ע כ ד נ ו וכוי• כ א ה עכשיו לומר ע ל המן הרשע שעשה ע צ מ ו ע ״ ז וכל ה ע ם משחחוים לי• ומרדכי כיון שידע שעשה ה מ ן ע צ מ ו ע״ז• לפי׳ לא היה רוצה להשתתיות לו• ו ה נ ה משם ראייה דאין ב ע ״ ז מ מ ש ולא כ ע ו ב ד י ה דאם היה כ ה מ מ ש למה ה מ ן לא יכול להציל ע צ מ ו ממיתה• וזש״ה אכלו וישתחוו כל דשני ארץ• דהיינו כ ס ע ו ד ת אתשומש לפניו של ה מ ן כ ר ע ו כל יורדי ע פ ר לפי שעשה ע צ מ ו ע׳ ז• אכל אוי לו• אוי לנפשו שהרי נפשו לא תיה שהרי נ ה ר ג ונתלה ואין מציל• אך מרדכי שהוא זרע קדש לא ע כ ־ ו והמן ס כ ר שאף מרדכי י ע ב ד נ ו וזהו זרע י ע ב ד נ ו יסופר שהוא מרדכי י ע ב ד נ ו להמן והוא יסופ^ לו לדור כלומר מרדכי נ מ נ ה לה׳ ע ם הצדיקים• שהגינו ע ל דורם גם זה י מ נ ה לה׳ שכזכיתו ניצול דורו: ויגידו צדקתו וכוי• י כלומר אלה הנסים שעשה ה ק כ ״ ה ל ע מ ו I r p כאותו הדור שהיו מזומנים כלם למיתה והצילם מ מ י ת ה כציקתו כאלו עכשיו נולדו כי עשה מאתר שהקב״ה ע ש ה ע מ נ ו צדקה והצלה והצילנו: אכלו , יבואו ד־ישכרת דרוש ד־וגדול• )1 ר ב ה וז״ל החדש הזה לכם• הה״ד ואשלח לפניך את מ ש ה ב מ ד ר ש ואת א ה ק ואת מריס• וזש״ה שלח אורך ואמתך ה מ ה ינחוני• זה משה ואהרן שנא וללוי א מ ר תומיך ואורך לאיש חסדיך וכן כ ת י ב תורת א מ ת ה י ק ה כפיהו• ואשלת לפניך א ת משה ואהרן ומרים• מ ל מ ד שלא ה י ה מבקש לגאול א ת ישראל• אלא א מ ר משה ל ה ק ב ״ ח מ י אנכי• וכי כך ה ב ע ח ת לאבוקש• שכיד כשר ודם אתת מוציא בניהם .ומי אנכי שאלך וכי אוציא , tTV)1 דרוש לשבת רגרול טוב ו 9 צי א י א את כני ישראל• וכי אני שכחוב בי רן אנכי שאתה משלחני לגואלן נא נך ה ב ט ח ת לאברהם ואמרת לו וגם הגוי אשר י ע כ ו ד ו דן אנכי• לא כך א מ י ת ל י ע ק כ אנכי אדר ע מ ך מציימה• ואנכי אעלך ג ם עלה• ולי אתה אומר מי אנכי .אמר ה ק כ ״ ה מ י ד אני ארד ומצילן־ אשה א׳ כמצרים ירדה ובשבילה ירדתי והצלתי אותה וכוי• ו מ ה כשכיל א׳ ירדתי .כשכיל ס ׳ דבוא וכוי• איני יורד ומצילן .אלא לכו אתם תתלה והודיעו לבני שאני גואלם• ואת״כ אני מציל אותם• לכך כתיב שלת אורך ואמתך ה מ ה ינחוני• לכך א מ ר ואשלת לפניך את משה א ה י ן ו מ ר י ם : יאמרו ה ג א ו ל י ם ויודו ה א ל אשר מ י ד צא גאלם• כרוכ רתמיו וט־וב חסדיו גמלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם• וכל מ ה שנתחכמי פ ר ע ה וחילו להשקיעם שם תוך גילולים• וקשרו קשל רשעים ככוחם הכל ב י ו ב חסדיו ה מ מ ם ע ר כ כ ם וכלכלם• נטל סגניות שלהם והסיר מ ע ל י ה ם צלם• והוציא את ע מ ו כיד ר מ ה לעיני כ ו ל ם : שנבוא למאמר הנצכ פ ת ח השער־ נכיא מ ה דאיתא שם נ מ י 01101 כמ־רש רכה וז״ל כ ש ע ה שאמר הקב" ה לישראל־ בחדש הזה א ת ם נגאלים• אמרו לפניו רכון ה ע ו ל מ י ם יד׳ מ א ו ת שנה א מ ת לנו להשתעבד־ וע־יין לא שלמו• א״ל ככר שלמו שנא׳ כ :ה ס ת י ו ע ב ר הגשם חלף הלך לו עכ״ל: 1ה נ ה יש ל ־ ק ־ ק מ ה שהשיכ להם ה־ןב״ה כבר שלמו• לפי ה א מ ת ע ד י י ן לא שלמו ולא יש בידם כ״ א רד״י ־ 1א פ ש ר לתרץ כשנקדיס מ״ש שם משום ד ה ק ב ״ ם חז״ל דסשיכה שירדו ישי־אל למצרים ונשתעבדו לא גזר רק בארץ.לא להם• ולמה ירדו למציים שהיא מליאה גילולים ולא כארץ אחרת• ןארז״ל ה ט ע ם משום מכירת יוסף רמכרוהו ה ש ו ו י ם למצרים• לכן השעבוד ה י ה כמצרים• והנה ה ג ו נ ב נפש מ א ח י ו מישראל .ומכרו חייב מיתה• ופליגי כסנהדרין מ י ת ת ו במאי• אית מאן דאמר מ י ת ת ו כ ס י י ן ואית מ א ן דאמד בתנק• והנה כין למר וכין למר כמצרים נ ת ק י י מ ו דינם• למ׳׳ד ב ח נ ק נתקיים כ ה ם כ מ ה שגזר פ ר ע ה כל הכן הילוד היאורה תשליכוהו• ולמ״ד בסייף נחקיים ב מ ה שהיה שוחט פ ר ע ה ק״ן בבקר וקין בערב• יבוא כזה ה מ א מ ר ע ל נכון• ד כ ש א מ י ו ישראל עדיין לא שלמו ה ד ׳ ' מ א י ת שנה• השיב להם ה ק כ ״ ה כבר שלמו• הכוונה היא כ מ ו שכחבנו• דא״ל הקכ׳׳ה כלום נ ח ח י י כ ח ם לירידת מצרים כ״א כשכיל מ כ י ר ת יוסף ע י ן מכירת יוסף ככר נשלם ונתקן בהילודים שהושלכו ציאור ושנשחטו• וזשי׳ת כי ה נ ס הסתיו ע ב ר הגשם חלף הלך לו• הסתיו ע ב ר רומז ע ל ה ש ח י ט ה הגשם חלף רומז ע ל ה מ י ם שהושלכו ליאור: יבואר מ ה דאיתא כמדרש רכה וז״ל• ויאמר פ ר ע ה ל מ ה מ ש ת )\"9$ ואהרן• א ת ם ל מ ה ודבריכם למה• ע״כ• וככר דשו כ י ה רכים• ואפשר 1 י דורש ׳דרוש לשבת הגדיל טוב ואפשר לו׳ לפי דרכינו ד פ ר ע ה ה י ה יודע כבירור הגזירה של ר׳ מ א י ה שנה וכשאמר ה ה כ ״ ה לישראל ד ע ע ם שעכודס כמצרים הוא ע ל עין מ נ י י ת יוסף וככר נתקן• ויש להרהר עייז אם שעבודם כמצרים היה ע ל ע י ן מ כ י ר ה יוסף• הרי לוי שהיה במכירתו לא נ ש ת ע ב ד כמצרים• וראובן וכנימן שלא היו הם במכירתו ונשתעכ־ו• ואפשר שזה היה כוונת פ -ע ה כאומרו אתם ל מ ה ודכריכם למה• דאפשר דמשה ואהרן .אמרו לי ד ה ע ע ם שיוצאים קודם זמנם• משום רעיקר שעבודם כמצרים הוא כשכיל ע ו ן מ ט י ת יוסף ועון מכירת יוסף ככר נתקן כ מ ה שהושלט ליאור ו כ מ ה שהיו נשחטים ק״ן כבקר וק״ן כ ע ר ב .וזש*׳ה להם פ ר ע ה אם אמרתם דשעכוד מצדים כ ע י ן מכירת יוסף איי׳כ איום שבט לוי למה אין אתם מ ש ת ע ב ד י ם והלא א ת ם ע י ק ר שנאתו של יוסף• ועוד .ראובן וכנימן שלא היו כ מ ט ר ת ו למה• הש משתעבדים .מזה מוכח דלא כעין מבירת יוסף אתם מ ש ת ע ב ד י ם כמציים• א״כ ודבריכם למה שאחה אומרים שיצאו קודם ה ק [ מ ע ע ס רנהקן עון מ כ י י ח יוסף : ן>י£ו יאמר כאופן אחר אחם ל מ ה ו ד ב י י כ ס למה• והוא ד ט ע ם שבט לוי ל מ ה לא היו מ ש ח ע כ ר י ם כמצרים משום ר פ ־ ע ה נחן להם ריבוד ו ה ב ט י ח ם שלא ישתעבדו וקיים דכי־ץ ולא רצה לחזור ולבטל דבורו ו ט ו ן ששמע כ ר ע ה שיצאו קודם הקץ חרה'לו ע ־ מ א ד ת מ ה ואמר• והרי ה ק כ ״ ה אמר ו ע ב ד ו ם ו ע נ ו אוחם ד׳ מ א י ת שנה .ועכשיו חוזר כ-יכורו• ואפשר רעל זה א מ ר מ י ה׳ אשר א ש מ ע כקילו• כלומר מ י ה׳ אשר גוזך ואינו מ ק י י ם דגזר א ו מ י שישתעבדו ד׳ מ א ו ת שנה ועכשיו חוזר כדבורו ואומר ריצאו מ ק ו ד ם הקץ• אם כך היא מרחו ד ג ח י ואינו מקיים לא י ד ע ת י א ת ה׳ .וגם אח" ישראל לא אשלח• והנה פ ר ע ה אפשר דלא האמין למשה ואהרן ששלחם ה׳ להוציא אח ישראל קודם זמנם מ ט ע ם שהיה כובד דאין ה׳ גוזר ומבטל .רק״ו ממלך כ״ו ראינו חוזר כדיבורו• וז״ש להם א ת ם ל מ ה כלומר אתם שבט לוי מ פ נ י מ ה אין אתם נ״דים כ ע ט ־ ח פיך• מ פ נ י דיבורי שהבטחתי אתכם ולא שייך שאחזור כו מכ״ש ה ק כ ״ ה לא שייך שיחזור כו ויאמר להוציאם קודם זמנם• שקצכ להם• וכיון ר ה ט הוא ודכריכם למה שאמרתם שאמר לכם להוציאם קודם הקץ• לא שייך שיאמד לכם רק שקר א ת ם אומרים• וזש״ה ת כ ב ד ה ע ב ו ד ה על האנשים ויעשו כ ה hישעו כדכרי שקר ד מ ה שאומרים שהשם רצה להיציאם קידם הקץ. שקר הם אוכדים :י יאמר כאופן אתר כ ה ק ד י ם מ׳׳ש רזי׳ל ד ה ט ע ם שלא נשתעכ־־ו ש כ ע או לוי כמצרים מ פ נ י שהם חלק אלוק מ מ ע ל י מ ע ו ת ד י ם להיות מש־תים לפניו .לפי׳ לא נשתעבדו במצרים• ו ע ו ד מ צ י ע סארן״ל שהשכינה השלימה הגזיית ״ ד ו ר ש י י מ ל ן ג מ מ ח ל גי$וב ז הגזירה של חשבון ד׳ מ א י ת שנה• שגגזר ע ל ישראל להשתעבד במצרים• מפני שהיתח ע מ ה ם בצרתם ובשביל ה צ ע ר שהיה לה בצרתם בזה נחשב כאלו ה ש ט ׳ נ ש ת ע ב ד ה החצי• ו ח נ ה אפשר כשמשה הלך אל פ ר ע ה וא״ל פ ר ע ה שעייין לא נשלם הקץ• לדל משה שהשכינה השלימה הקץ ו ע ״ ו א״ל פ ר ע ה כי לא יאמנו דבריי שהרי שבע לוי מ א ח ר שהם ע ת י ד י ם לשרת לפני ה׳ לא נכנסו כצרת ה ש ע כ ו ד השכינה ע צ מ ה ע א כ ״ ו ז״ש להם א ת ם ל מ ה כלומר אתם שכנו לוי ל מ ה .ל מ ה א ת ם לא נ כ נ ס ת ם בצרת השעבוד מ פ נ י שאתם חלקו של מ ק ו ם ו ע ת י ד י ם לשרת לפניו• ואין א ת ם ראויים להיות בצרה• המקום ב ״ ה רעוז ותדוה ב מ ק ו מ ו ע א כ ״ ו דלא שייך שיראה כצדה וכיון רהכי הוא .א״כ דבריכם ל מ ה שאתם אומרים השכינה השלימה הקץ :אין זה א מ ת :או יאמר באופן אחר ב ה ק ד ם מי׳ש בזוה״ק .ובדברי רז״ל דגילוי השכינה אינו אלא בארץ ישיאל ר ב ה כ ח ד ה׳ מכל הארצות וכ״ש רז״ל דהדר •כח״ל רוחה כ מ י שאין לו אלוה .וכמי שמצינו כ י ו נ ה שכרח מ א ״ י כדי שלא תשרה שכינה שם עליו• להתנבאות• ו ה ב ט ח ת הק׳״כה ל א מ ת ה ע ו ל ם ה י א לתת לזרעם א״י ששם גילוי שכינתו• וכן נ מ י כ ש ע ל ה ח ק ״ ב ה למשה בסנה• .אמ״ל א ע ל ה אתכם מ ע נ י מצרים• אל ארץ ט ו כ ח ו ר ח כ ה ו ה נ ה פ ר ע ה ג ם הוא י ד ע שאין השכינה שורה בגילוי רק בא״י ו ע י ק ר יציאת ישראל ממצרים •הוא ל ה ע ל ו ת ם לארץ ששם גילוי שכינתו ולא שייך שיהיה גילוי ה ש ט ׳ כת׳יל וכשאמ״ל מ ש ח שהשכינה השלימה הקץ והיא שרויה ע ם ישראל במצריכ• לא שת לכו ג ם לזאת• דלא ה א מ י ן שיהיה גילוי השכינה כחו״ל .ו נ ו ס ף •גם הוא שיהיה לה צער• וז״ש א ת ם למה• כלומר ,אתם כל ע ד ת כ נ י ישראל ל מ ה רצה ה׳ להוציא א ח כ ם מארץ מצדים :מ פ נ י שהיא ח״ל ולא שייך כאן גילוי שכינתו• ורצה ל ה ע ל ו ת ם ל א ״ י ששסגילוי שכינתו• וא׳״כ לא שייך גלוי שכינה ב ח ״ ל וכיון דהכי ה ו א א ״ כ ודכריכם ל מ ה שאתם אומרים שהשכינה כאן ע מ כ ם • והיא השלימה הקץ• אין זה אלא שקר• ולפי׳ א מ ר ת כ ב ד ה ע ב ו ד ה ע ל האנשים ויעשו בה• ואל ישעו בדברי שקר שאומרים השכינה השלימה הקץ דאין זה אלא שקר : ו ? ה ו כוונת ה פ ס ו ק י ם •חסדי ה׳ ובו׳• ו י א מ ר אך ע מ י ה מ ה כ נ י ם לא ישקרו ויהי להם למושיע• ה נ ב י א ב א להזכיר שבחיי של ה ק ״ ב ה יתהלותיו שהפליא ע מ נ ו במצרים• שכל מ ה שנהייעצו ו נ ת ח נ מ ו ל ה ש ק י ע א י ת ט שם לא הועילו• וזהו כ ע ל כל אשר ג מ ל ט -ה׳ וגדולה מ כ ו ל ם שהוא בכבודו ו ב ע צ מ ו השלים ל ט הקץ• ה״ש ורב ט ו ב ל מ ת ישראל אשד ג מ ל ם מלי תשלמה• שהוא בכבודו ו ב ע צ מ ו £שלים לפו הקץ• וכ״ז ב ר ח מ י ו ו ב י ו ב חסדיו• יויאמד-אך ע מ י ה מ ה וכיון -ד ע מ י • ה מ ה אני השלמתי להם הקץ• ב נ י ם ל א ש ק י י ג מ ה שאמרו ל ק ר ע ה :ש א נ י •השלמתי ^ • f pו ה ש י ב ו ם ואל ישעו 1 )ל( ב־כרי דוף$ דרוש לשבת הגדול *טוב בדברי שקר דאז בנים לא ישקרו ו ה א מ ת אתם• שאני השלמתי הקץ• וזהי ויהי להם למושיע• וההשלמה שהשלים הוא ית׳ כיצ״ היא משים דבכל צרתם לו צר וכיון שיש לו צער בצרתם זו היא ה ה ש ל מ ה : I Xי א מ ר ב א ו ק אחר א ת ם ל מ ה ורכריכם למה• מ מ ה שכתבנו בדרוש הסמוך לזה• ד פ ד ע ה ככוונה הכשיל ישראל ב ע ״ ז כרי שישתקעו שם ח״ו ולא יצאו משם ח״ו והנה מ פ נ י מ ה בתר ח׳ ביש־אל מכל ה א ו מ ו ת משים דאברהם אע״ה דבק כ ה ק ב י ה ו ע ז כ כל ע׳״ז והכיר וירע כי ה ׳ הוא האלהים כשמים מ מ ע ל ו ע ל האיץ מ ת ח ת אין עוד .וה״נ יצחק וה״כ י ע ק ב והי׳נ השבעים שכעי יה ע ד ו ת ליש־אל• וכשהיו כי־דים כ ע מ ד ת פ י ך רצו המצריים להכשילם בע׳״ז וכוונתם לרעה• כ־י להסי־ם ח״ו מ ת ת ת אלקיתו ית׳ .ולהכניסם תחת ע ״ ז לשקעם שם ח״ו לעולם .לולי ה׳ ברחמיו שלא חשכ להם ל ע ע ״ ז מאחר שלא ה י ת ה מ ד ע ת • ו פ ר ע ה חשכ שנק׳ ע ע ״ ז ואין להם ת ק נ ה ח״ו• וזהו כוונת ה מ א מ ר א ת ם למה• כלימ* אתם כ נ י ישראל ל מ ה כ ת ־ ה' ככם לתלקו משים שאין א ת ם יורעים שום דבר זולתו. ועכשיו כמצרים הרי אתם ס ־ ח ם מאתריו ועוברים אלהים אתיים• וכיון דהכי הוא לא שייך שיגאל אתכם• א ״ כ ודבריכס למה שאתם אומרים שאמר לכם שתצאו קורם הקץ אין זה א מ ת : א 1יאמ* כאופן אחר קרוכ לזה ממש• שכתכ רכיני האר״י ז״ל ד ע י ק ר ירידת ישראל למצ־ים ושעבידם שם הוא כדי ללקע רפי׳ ח ני׳ שנפלו שם והנה לקיטת הניצוצות הוא ע ״ י התורה ותפלות ו מ ע ״ ט וקדושה• וכלא מ ע ׳ ׳ ט לא שייך שיעלו הניצו׳• ואפשר שלזה נתכוון המדרש שאמר כ ש ע ה שאמר משה לישיאל כחדש הזה א ת ם נגאלים אמרו לו והלא אין 'בידנו מעי׳ט• ויש ל־קדק מ ה זו תשובה אמרו לו והלא אין בידנו מע״כן ד א ם אין בידם מ ע ש י ם ר ע י ם יספיק• דאפי׳ אין בידם מ ע ״ ט ־ אלא כוונתם כ מ ו שאמיני .דהם ידעו ד ע י ק ר ירידתם למצרים הוא ללקע הניציצית. ולהעלותם מ ע מ ק י הקליפות ולא שייך עלייתם כ ״ א כ מ ע ׳ ׳ ט .ולפי׳ אמייל והלא אין כידינו מ ע ״ ט • ו א ע פ ״ י שאין כידינו מ ע ש י ם רעים• כיון שעיקר ירידתנו לכאן הוא כדי להעלות הני׳ ועליית הני' הוא ע ״ י עליית מ ע ״ ט והרי אין בידינו מ ע ״ ט • והנה פ ר ע ה היה ה כ ם לרעה• ו י ד ע ככל אלה שלא ירדו ישראל למציים כי׳א להעלות הניצו׳• שנפלו שם• ולפי׳ ה כ ב י ד ע ל י ה ם ע כ ו ר ה קשה כחומר ובלביניס ובכל ע ב ו ר ה כשדה• כ ע ב ו ד ה ר כ ה ביום ובלילה• וכוונתו לרעה• כדי לעודדם• ולחומם ולאכדס• כדי שלא ימצאו מ נ ו ח לא להתפלל ולא לעשות מ ע ׳ ׳ ט כדי שלא יוכלו להעלות הניצי׳ ולפי׳ כשבאו משה ואהין• ואמרו לו ש ה ג י ע זמנם ליגאל ת מ ה ו א מ י א ח ם למה• כלומר הטעם ל מ ה ירדתם למצרים כשכיל עליית ניצו׳• ועליית הניצו׳ הוא חרש דרוש לשכת הגדול י ח ט1ב היא ע׳׳י מע׳׳ט• כי הכיצו׳ לא יעלו כ״א ע ״ י מ ע ״ ט ואתם אין בידכם מ ע ״ ט וכיון דהכי הוא לא שייך שתצאו קודם שיעלו הניצו׳• ח״כ ודכריכס למה שאמיתם שהגיע ה ־ ן : א ו יאמר כאופן אחר כ ה ק ־ י ם מ״ש י כ י נ ו האר׳יי ז״ל• ד ע ע ם יריית יש־אל למצרים משים עין מכירת יוסף• ומצינו כ ע ו ן מכירת יוסף עש־ה שכעים היו שם ו פ ג מ ו כעשייה שמות של ה ק כ ״ ה ומשה היה סובר כעשייה הויו״ת שעולים ג י מ ע ׳ ס״ר• וזהו שאמר וירא ה' כי ס״ר לראות• דהיינו היה סיבר שפגמו השבעים כעשייה הויו״ת שהם ג י מ ע ׳ ס״ר• ולפחות צריכים לישב כמצרים כמנין ס״ר שנים• ע ר שגלה ה ק ב ״ ה וא״ל שפגמו ב ע ש ־ ה אהי״ה ג י מ ע ׳ רד״ו• ואפשר ש פ ־ ע ה ה־שע• ג ם הוא ה י ה סיבר שפגמו כ ע ש י ה הויו״ת• ולפתית היו צ־יכים לישכ שם כמנין ס״ר. ופחית מזה לא •שייך• וז״ש אתם למה• כלומר א ת ם כ נ י ישראל מ פ נ י מ ה נ ש ת ע כ ־ ת ם במצ־ים כשביל מכירה יוסף• ולפחית צריכים לישכ כמצרים י כמכין ס״ר א״כ ודבריכש ל מ ה שאמרתם ש ה ג י ע זמן הקץ • טפלו• עלי שקר ז־ים• זה שאמר ה נ ק ו ב ה ב ה נ ת ח כ מ ה לי• כ מ ד ר ש אכל אני ככל לב אצר פקודיך .וכאש־ י ע נ ו אותו כן ירכה יכן יפ־יץ יהיא ת מ י ה ו כ כ י דשו כיה ר כ י ם : כ ה ק ־ י ס מ״ש רז״ל• דיש־אל י ״ ת י״ש ש״שים ר״כיא א״ותיות ע ל ^ ד ל״תירה• וכיאה ט ע ם ד ע י ק * ריבוי ה כ נ י ם שהיו פ ־ י ם י י כ י ם ישראל כמצ־ים שלא כ ־ י ך ה ט ב ע • משים דהקב׳יה רצה ליתן תירה ליש־<1 ולא שייך שיתן תירה אם לא היי כ ה ם ששים רכיא נפשית• כיין דהתורה יש כ ה ששים י כ ו א איתיית צ־יך שיהיה בישראל ש״ר נפפות• כמנין האיתיות זהי סיכת י־יכיי• הבנים• וקושי ה ש ע ב ו ד היא כ י י לזככם ו ל ט ה י ם ולקדשם ע ־ שיהיו כלי מיכן ל ע מ י ד בהר סיני לקבל ה ת י י ה ית־כד ע מ ה ם השכינה פנים בפנים• והנה י ד ו ע דבכל ע ת וזמן שאי״ה צ־ים לישראל וגוזרים עליהם גזי־ית• אין האימית של מ ט ה מ ת ע ו ר ר י ם ע י שיתעוררו הש־ים שלהם מלמעלה• ויהיו משטינים ע ל יש־אל ומתלבשים ב א ו מ ו ת של מ ט ה • וניתנים בלבם לגזור ע ל י ה ם גזירות להי־ע ליש־אל ושרי ה א ו מ י ת של מ ע ל ה יודעים הדבר ע ל שורשו ויידעים כשישראל עישים רציני של מ ק י ם מיסיפים כח בפמלייא של מעלה• וגבר צ־ הקדושה• וכשהם להפך ח״ו וגבר עמלק• וכשיש־אל מ ת ע ו ר ר י ם לעשות ד כ י מצוה• לחח כח כקדושה ולהחיש כ ח הטומאה• אז השרים הצרים מתלבשים כ א ו מ ו ת התחתונים• ונותנים כלכם לבטל ישראל מ א ו ת ו דבר מציה• והנה כשהיו ישיאל כמצרים והיו פרים ורבים• ה ט ע ם כדי שיהיה כ ה ס ש״ר ויהיו ראיים לקכל התירה• שכזילת זה ל א תנתץ להם• ומוכרח ששיי אומות של מ ע ל ה י ד ע ו הדבר הזה ונקקנאו• לפי דןךןן נןוכ דדוש לשבה הגדול לפי שיודעים שכשיקבלו ישראל את התורה• זהי ה ר מ ת ראש לקדושה• ו ה י ש ע ה כלה כעשן תכלה• וידעו ג ״ כ שריבוי ה ב נ י ם הוא כדי להשלים שיר שיהיו ראויים לקבלת ההורה• לכן שר של מצרים נתלבש ב פ י ע ה ונתן בלכו להכביד. ע ב ו ד ה ע ל ישראל ביום ובלילה• כ ע כ ו ד ה רכה• כדי שכזה שיתבטלו מ פ ו ״ ר ולא ימלא מניין ש״ר ולא יהיו ראויים לקבל התורה ולא יצאו משם ח״ו. אבל ה ק ב ״ ה ית״ש• השר ע צ ח ם וקלקל מחשבתם• והוציא מחשבתו ה ט ו ב ה כפועל• וזש״ה ויקם מלך חדש ע ל מצרים• כמ״ש רז״ל שנתחדשו גזירותיו• .והסיבה לזה ששר של מצרים של מ ע ל ה נתלבש במלך מצרים של מ ט ה • ונתן ׳בלבו שיגזור ע ל ישראל גזירה ש מ ח מ ת ה יתבטלו מפיו• או לפחות י ת מ ע ט ו כדי שלא ישלמו סש״ר ואז לא יצאו• ולפי׳ וישימו ע ל י י שדי מסים• ל מ ע ן • ע נ ו ת ו כםכלותם• דהיי׳ ש י ת מ ע ט ו מפו״ר• אבל ה ק ב ״ ה ית׳יש• שנה ה ט ב ע • וכאשר י ע נ ו אותו כן ירכה וכן יפרוץ• ו ה נ ה רמז יש כ ע ה שאמר שרי מסים- ידמלת ש״ר ששים רכוא בר״ת• ומי׳ה גי׳ ק׳ וכשתצרף קי ע ם ש״ר נ ע ש ה שק״ר• והמצריים הרשעים רצו להפריד שי״ן מ ן רי״ש ד ה י י ט שלא תושלם ש׳׳ר• ו ב מ ה רצו להפרידם ולבטלה• כ מ ״ ס שהיא מ מ ט ׳ ק׳ .ו ה נ ח כ ת י כ בשבחי האר״י זלה״ה משם ס פ ר התמונה• דאות ק מורכבת משתי אותיות כי׳ן• א״כ כ מ ה שנתחכמו המצריים ושמו ע ל י ה ם מ ״ ס שהיא ק׳ לבטל הש״ר• החזיר ה ק כ ״ ה הק׳ לכ״ן• וכאשר י ע נ ו אוהו כ״ן ירכה• וכזה י כ ו א המדרש ע ל נכון• טפלו ע ל י שקר זדים ח ם המצריים• דהיינו מ ל ת שק״ר ג ת ת כ מ ו והכניסו אות ק׳ כין שי״ן לר״ש• כדי לבטל חש״ר שלא תושלם יכזה ט פ ל ו ע ל י מ ל ת שקר באומרם ה כ ה נ ת ת כ מ ה לו• וישימו ע ל י שרי מ ס י ם ו מ ״ ס ג י מ ט ׳ ק׳ כדי לבטלם מתשלום הש״ר• אכל כשידע ה ק ב ״ ח שבכל לב אצור פקודיך• ד ה י י ט שאני מ ו כ ן לקכל התורה החזיר ק׳ לכ״ן־ וכאשר י ע נ ו אותי כן ירכה וכן יפרוץ• ונשלמה הש״ר : ש כ ת כ ט דריבוי ה כ נ י ם הוא כדי להשלים הש״ר להיות ראויים לקכל התורה• וקושי ה ש ע כ ו ד הוא כדי לזככם ולטהרם• לקכל פ נ י שכינה• יתכאר הכתיב• ויאמן ה ע ם וישמעו כי פ ק ר ה ׳ ו ט ׳ :דלכאוד׳ נראים הדכרים כשלים• ד ה י י ט פ ק ד ח׳ את בני ישראל• היינו וכי ר א ה א ת עניים• ו ע ו ד יישמעו ל״ל• י ע ו ד הו״ל להקדימו• קידם ויאמן ה ע ם • אכן ב מ ה שהקדמנו יבוא?.גל נכין• רכשאמר מ ר ע י ׳ ה ט ע ם לריביי הכנים וקישי ה ש ע ב ו ד • .ד ר י ט י ה כ נ י ס כדי שישלמו הש׳״ד ויהיו ראויים לקבלת התורה• וקושי ה ש ע כ ו ד כדי לזככם ולקדשם• כדי להקביל פ נ י שכינס• נ כ נ ה ט ע ם זה באזניהם והאמיני• מ ה י ויאמן ה ע ם • ו כ מ ה ט י ש מ ע ו שהוא לשון הכנה״ דהיינו הבינו ה ט ע ם ונכנס באזניסם• כ י פ ק ד ה' את בני ישראל בריבוי הבנים• כדי להשלים הש׳יר .ו נ י ראה את עניים• ש נ ז ד כ ט בקישי ה ש ע ב ו ד , לבמה והגיעי דורש • דהשלשבתהגתל טוב ט ו ה ג י ע ו לצאת ויקדו וישתחוו: "11שאמרו כמדרש שמסורת ה י ת ה ביד יש־אל שכל מ י שיכוא ויאמר להם פ ק י ד ה כ ש ל ה הוא גואל של אמת• הכוונה שמי שיאמר להם ט ע ם של פ ק י ד ה כפולה• רריכוי הכניס וקושי ה ש ע כ ו ד כ מ ו שפירשנו הוא הגואל האמתי• וזה׳׳ש ה ק כ ״ ה למשה וזה לך האות כי אנכי שלתתיך בהוציאך את ה ע ם ממצרים ת ע כ י ו ן את האלקים וכוי .ודכר ת י מ ה הוא. רהאית הזה הוא שיאמינו לו ע ל היציאה• והוא אומר לו אות׳ שיהיה אתר היציאה .אם יצאו אינם צריכים אות• א מ נ ם כמ״ש יבוא ע ״ נ ד ה ע ע ם הזה של ריבוי הכנים• וקושי ה ש ע כ ו ד הוא כשכיל קכלת התורה• זה אות ג מ ו ר ופשוט• שיאמינו בי כני ישראל בלי שים פקפיק .לפי׳ א״ל וזה לך ה א ו ת כ ה ״ א הידועה• } ל ו מ ר זה אות מ ו פ ל א שיאמרו כו אמור להם כיציאתכם חעבדון את האלהים• וסיבת ריבוי הבנים וקושי השעבוד הוא כשביל קבלת התורה• וכזה יאמיני• וכפי מ ה שפי׳ כפ׳ ט פ ל ו ע ל י שקר זדים ד פ ר ע ה הרשע י ד ע דבתשלום הש״ר שיהיו ראוים לקבלת התורה• או כודאי יצאו ולא יתעככו ולפי כל ט נ ת ו היח׳ לבטלם מפו״ר כדי שלא יושלם החשבון• וכתבנו רזה נרמז כ מ ל ת שק״ר דכה שי״ן ורי״ש הרומזים לשייר• ובזה יכוא ע ל נכון פ ס י ק ת כ ב ד ה ע ב ו ד ה ע ל האנשים ויעשו בה hישעו בדברי שקר כלומר אל יעלה כ ד ע ת כ ם שתשלימו ש״ר ותהיו טשעים .ט אני איני מ נ י ת לכם להשלים הש״ר• כי אני מ כ ב י ד ה ע כ ו ר ה ע ל י כ ם יותר מדאי• ודין ג ד מ א דעצירא״ה ה מ ו נ ע מלהשלים החשבון• וזהו ואל ישעו כדכרי שקר• כלומר מ ה שמקוים להושע כתשלום הש״ר הרמוזה כ מ ל ת שק״ר שקר הוא .ד מ ח מ ת ט כ ד ה ע ב ו ד ה לא יישל׳ התשכון• ולפ״ז רמז כוונת הכר,וכ• רשע עושה פ ע ו ל ת שק• וזורע צדקה שכר אמת• הכוונה ה י ש ע שהוא פ י ע ה ה י ת ח כוונתו לעשות הפעולה• הרמוזה כ מ ל ת שקר• דהיינו רצה להפריד הש״ר •שלא תושלכ• כאות ק׳ שהכניס כיניהם כמ״ש לעיל• והיה חושב כ ד ע ת ו שמה שישראל מקוים להשלים ש״ר שקר הוא דככוכד ה ע ב ו ד ה י ת מ ע ט ו מפו״ר• ולא יושלם החשבון• אבל זורע צדקה שהם זרע ישראל שזורעים צדקה שכר אמת• שכ״ר יי׳ ת ש״שיס ר״בוא כ״שירים• ה ט ו נ ה הש״ר שחשבו ישיאל להשלים אמת• וזוהי ט ו נ ה ה כ ח י כ ג ״ כ ' ו א ח י י כן יצאו ביכוש גדול דרכו״ש ר״ת ש״שים רי׳בוא כ״שידים ו״צדיקים• יצא לנו מכל האמור דריבוי ה כ נ י ס כשביל שישלימו הש״ר ויהיו ראוים לקבלת התורה ו פ ר ע ה הרשע י ד ע ככל אלה ,כשביל שנתלבש בו שר של מצי־ים• ו י ב י נ ו האר״י ז״ל כ ת כ ד פ י ע ה ה י ה יודע כ ס י י ו ת ה ע נ י ן ה־כה• וכן כ ת כ כז״ת כמדרש שיר השירים ע ״ פ ושלישים ע ל טלו• ו נ י א ה דפשיט הענין• רכל מ ה שהיה עושה פ ״ ע ה היה י ו ד ע בשוד ה ע נ י ן והיה עישה ונראה כ מ ר ד י ד ע דריכוי י 7 )!־־;, הכנים דוד# דרוש לשבת מגייי * טוב , הכני׳ ישלי׳ הש״ר ויצאו כ ע ״ כ שלא בעונתו• ולפי החלה ג ז י קושי השעבוד ביום וכלילה• כדי ש י מ ע י ט ם מפו״ר• ו נ ש י א ה שכאשי י ע נ ו אוהו כן י י ב ת וכן יפרוץ• הפך מן ה ט ב ע ולא הועילה עצתו בזה• אז גזר כל הכן הילוד היאורה תשליכוהו• וגם כזה לא הועיל• כי כ ת ב כ פ י ק י ריבי אליעזר כי מ ה שהושלכו ליאוי• היו ה מ צ י י י ם משליכים מצד זה והם עולים מצ־ זה• וחזר ג״כ והיה שוחט ק״ן כ ב ק י וק״ן כערב• ובכל זה לא היעיל• כי כיון שהיו ישראל רכים ויולדות ששה ככרס א׳ לא היה מזיק מ ה שהיה שוחט מהם• מכל אלה הגזירות שהיה גוזר ע ל הבנים שלא ירכי• נ י א ח כבירור שידע דריבו־ם הוא סיבת לגאולה כמי׳ש• ו ה נ ה ג ״ כ כני ישראל מ ז ה יתעוררו וידעו ד ה ק כ ״ ה חפץ לגאלם• בשביל ריבוי הכנים• וכראותם שכל מ ה שנחחכם פ ר ע ה כדי ל ה מ ע י ט ם לא הועיל .ואדרבא הוא גוזר והם הולכים ורכים• ואין מ י ע ו ט א ח ־ מ י ע ו ט י1א לרבות• זה אות מופלא דייכוי הבנים הוא סיבת גאולתם כ מ ו ש כ ת ב נ ו : דזוהי ט ו נ ת ה ק כ ״ ה כשאמר לו משה כשליחות הסנה• והן לא יאמינו לי ולא י ש מ ע ו כקולי וכו׳ ונתן לו הקב״ה ג׳ אותות . א ׳ ה מ ט ה שנהפך לנחש• והכי ידו מצורעת כשלג• והג׳ ה מ י ם שהיו לדם כיכשת• רהנה יש להעיר מ ה ט ע ם נתן לו כ״א האותות האלה׳ והו מ ה ט ע ם כאות ד מ ע ה וצ־עח• שאחל* ש ה מ ט ה נהפך לנחש• חזר ונהפך ל מ ט ה . וידו ג ״ כ אחר שנצערעה ח ז י ה ושבה ככש־ו• אכל ה מ י ם כשהיו לדם לץ חזיו ע ו ד למיס• ד ע פ ״ י האמור יבא ע ל נכון• דכשאמר משה להקכ״ה והן לא יאמינו לי וכו׳ אמר לו הקב״ה דבלי ס פ ק האמן יאמינו ו כ פ ר ט מ מ ה שאני עושה לעיניהם יוהיפי להאמין יותר• ד ה נ ה רואים י כ י י ה כ נ י ס שלא כדרך ה ע ב ע ששה בכרס א ח ד והן יולדות כשדה ואני זן ו מ פ ר נ ס איתם והמצרים כ א י ם לח־וש ע ל ג ב י ה ם ואינם מועילים• ו מ ה שמשליכים ליאור חוזרים ועולים• כאופן שכל מ ה שגהר פ ר ע ה ל מ ע ט אני מ ו ס י ף ו מ ר כ ה ר כ ו י ע ל רכוי• ואין לך אות ומופת יוחד מזה• והאותות שאעשה לך עכשיל ה ס רומזים ל מ ה שרואים ב ע י נ י ה ם ככל יום• לפי׳ ה ח ל ה הפך לו ה מ ט ה לנחש .רמז לו שהנחש הקדמוני נתלבש ב פ ר ע ה התנין הגדול• ונתן ע צ ה כלכו ש י מ ע ט ישראל מפריה ודכיה• שיהיו דומים לנחש שאינו מוליד רק ל ש כ ע ה שנים• ולפי׳ גזר ע ל י ה ם ע כ ו ר ה קשה כיום וכלילה• דלפי ה ט כ ע זה ג ר מ א כנזקין לכיטול פו״ר• ולפי׳ וינס משה מפניו• לרמוז לו ר כ ע י נ י כני אדם גזירה קשה היא זו .אכל בעיני ה ק כ ״ ה דבר קל לכטלו כ מ א מ ר ו ית׳ וזהש״ל שלת ידך ואתה כזנכו ולא תירא• ואחז כו והיה ל מ ט ה כ נ פ ו • רמז לו דהגזירה שגזר פ ר ע ה שיהיו יש־י 1כנחש שאינם פרים ורכים כ ט י ל ה ואפ^ל ול^ד״נ ומטעלת יידע דדמ 1לעבתזזגתל t Jjltj : י' י ומכיטלת• אלא יהיו כעץ שפרה ורכה כריבוי• וזהו ויהי ל מ ט ה כנפי• ע ו ד כיזיס הב׳ ד נ צ ט י ע ה ירו .רמז לו מ ה שנצטרע פ ר ע ה והיה שוחט ק״ן ק ~ יק״ן כ ע י כ וע״ז ויאנסו כני ישראל מן העכורה• רמזה נראה י.דיס חסי״ין וגירעון כיש־אל שלא ישלימו הש״ר ויכואו לידי ע י כ ו כ • לזה רמז לו דאין זה מ ד ק דכל מ ה שהוא שוחט• יותר הוא ית׳ מוסיף• ולז״א השכ ידך אל חיקך • והשיבה וחזרה ככשרו .לרמוז לו ר א ע ״ ג ד ה צ י ע ת מ ר א ה חיש־ון כגיף וכ״ש צי־עת פ י ע ה שהיה שוחט ילדים מ ר א ה חיסיון כ ג ו ף האומה היש־אלית• מ ״ מ זה דווקא לפי הנראה כפי הטכע• אכל לפי ה א מ ת והנס י ה -ק ״ י אין בוס ח ס י ו ן י ק ׳תוספת והנה ע י נ י כ ם מ א ו ת • וזהו ושבה כבשרו• כלי שום גירעון .עיר באות הג׳ אמ״ל ולקחת מ מ י מ י היאור והי*, המים אשר ת ק ח מן היאור והיו לדם כיבשת • כזה רמז לי דהילדים שהיו משליכים ליהוד אין שיס אחד מ ה ם נ ט כ ע • כי הם משליכים איתם מצ־ זה והש עולים מצד אחי• זהי שימז לו רהמצריים משליכים אותס ליאור כדי שימחו כמיס וימותו • ואני מחזיר איחם דם ביבשת • שיהיו חיים כ ד מ ם ובשים יקיימים ביבשת .ולפי׳ בזה ה ד ת לא ח ז י הדם למים לרמיז כמ״ש • ל <"3י האמור יוכן מ ה ש א מ י בנביא ח ס ד י ה ׳ אזכיר״ תהלות ה' וכי׳• דהדכרים נראים כפולים• אכן לפי מ ה שכתבנו יבוא הכל ע ל נכין• דהקב״ה יתש״ל ה ג י י ל חסדיו ע מ נ ו במצייים• וכל מ ה שנתחכם פ ר ע ה י ע מ ו לבטל התשבק שלת תושלם הש״ר • השם כ י ח מ י ו וברוב חשדיו הפר עצתם וקלקל מחשביחם• והם שלשה גזיי־ית שגזר • כתחלה ע ב י ר ה קשה כשביל לכטלם מפו״ר• וכשראה שלא הועיל • גזר כל הבן היולד היאורה חשליכיהו• וכשראה שלא הועיל היה שוחט ק״ן ב ב ק י וק״ן ב ע ר ב ולא הועיל וכ״ז היה עושה פ ר ע ה ה י ש ע בלוונה מכיינח• כדי שלא יישלמי הש״ר ולא יקבלו התורה• ו ה ק ב ״ ה יחיש בי־וב רחמיו וחסדיו היה ב ע ז י ם וביטל כל גזירות כ ר ע ה ולא הועיל• ולכן חובה עלינו לזכור יציאת מציים בכל יןב• וזה״ש ה נ ב י א • חסדי ה׳ • הם ה ח ס ד י ם שעשה ע מ נ ו כשגזר פ ר ע ה עצינו ע ב ו ד ה קשה וכיונתו ל ה מ ע י ט נ ו מפו״ר• והשם ברוב חסדיו הפך ה ט ב ע • וכאשר י ע נ י אותו כן ירבה וכן יפיוץ• י ע י ד אזכיר תהלית הי• ע ל מ ה שחזר פ־־עה וגזר כל הבן הילוד ה י א ו י ה השליכוהו• וברוב חסדי הש״י לא ה ו ע י ל ל מ ע ט • ו ע ו ד כ ע ל כל אשי גמלנו ה׳ ע ל מ ה שהיה שוחט פ ר ע ה ק״ן ץ י יק׳׳ן כ ע ר ב וכוונתו ל מ ע ט • והשם ברוב חסדיו ה פ י כל עצתו ולא היה שום חיסרון ולא שום מ י ע ו ט • וזהו ו י ב ט ו ב לבית ישראל• כלומד בם ישראל יריית י״ש ש״שים ר״כוא א״ותיית'ל״תירה• דרומז ד ב ע י נ ן שיהיו ישראל ששים רבוא כדי.שיהיו ראוים לקבלת התורה• מ ק ב ״ ה ברוכ ר ת מ י ו וחסדיו ה י ה כ ע ז ד ס ע ד השלימו החשכק מ ה ר ה • כ ב י כ כ או יאמר jpiH דרוש לשבת הגדול טוב א ו י א מ ר ה מ א מ ר של טפלו עלי שקר ז-ים באופן אחי• להוא דמצימ שהיו ישראל ע ו ב ד י ם ע ״ ז כמצרים• כשדרז״ל משכו ידיכם מ ע ״ ז וקחו לכם צאן של מצוה• וגם זה א פ ש י שעשה פי־עה הרשע ככוונה מ כ ו ו נ ת להכשילם כ ע ״ ז כדי ל ה פ י י ד ם מהשי״ת ולא יגאלו ולא יקכלו א ת התודה• והנה מצינו ב ג מ ׳ דסגהדרין דיודעים ישראל שאין כ ע ״ ז מ מ ש ואין כ ע ו ב ד י ה מ מ ש • ולא ע כ ד ו ה כ א י ן ישראל • אלא כדי להתיר להם ע ד י ו ת בפרהסייא• אמור מ ע ת ה היכא דליכא שייכות דעריות אין ישיאל ע י כ ד י ם ע״ז• ואם ע ב ד ו ה אינה אלא מתוך טירוף וקשקוש ה ד ע ת או משום אניסית• ו כ מ ו שהשיב הקכ״ה ל ע מ ה שר של מצרים בשעת ק ר י ע ת ים הוף•*וזה אפשר כוונת ה פ ס ו ק וישימו עליו שרי מ ס י ם ל מ ע ן ענותו בסכלותם• ד פ ר ע ה ה ר ש ע חשב שירכה ע ל י ה ם כוכד העכורה• ע ד שמריכוי הקושי תטריף ד ע ת ם ו י ע כ ר ו ע״ז• וסבר איהי א ע ״ ג ד ע ב ד ו אותה מתוך טירוף ה ד ע ת חייבים• ד ב ע ״ ז מצינו שחייב ה ק ב ״ ה אף במחשבה• שנא׳ ל מ ע ן תפוש את בית יש־אל בלכותם• מכ״ש מ ע ש ה כפועל• וסברתו כוזבת• רשאני שוגג מ מ ז י ד ואונס מרצון כמו שהשיב ה ק ב ״ ה לעיזה ע ל הים • ד כ א מ ת היכא דכיצץ וכמזיד חייב רחמנא אפי׳ במחשבה• אכל היכא דכאונס וכשוגג פ ט ו ר אף ע ל ה מ ע ש ה ו ב פ ר ט היכא דליכא שייכות רעריות דלא חיישינן• והכא כמצרים ליכא שייכות רעדיות• ו ע ו ד מתוך טירוף ה ד ע ת • יזהי׳ש וישימו עליי שרי מ ס י ם ל מ ע ן ע נ ו ת ו בסכלותם• דהיינו כוונתו כדי שבשביל רכוי העבודה• ת י ט ר ף ד ע ת ם ו י ע ב ד ו ע ״ ז וזהו ל מ ע ן ענו״תו• דענותו הוא ע ״ ז כמ״ש קול ע נ י ת א נ כ י שימע• בזה יכוא ה מ א מ ר ע ל נכון• טפלו עלי שקר זדים זה״ש הכתוב ה ב ה נ ת ח כ מ ה לו• ד מ ה עשו ב ה ס כ מ ת ם • וישימו עליו שרי מ ס י ם ל מ ע ן ע נ ו ת ו בםכליתס• דהיינו דכשכיל ריביי ה ע ב י ד ה תיטרף ד ע ת ם וייכשלו ב ע ״ ז . כמי׳ש ד ל מ ע ן ע נ י ת י כסבליתס היא ע״ז• ושקר למי רימז לע״ז דנק׳ ש ק י אכל אני ככל לכ אצור פקודיך • דהייני א ח ה האל ה י ו ד ע מ ה בכלכ י ד ע ק מ ה שבלבי שאין כרצוני ולא במחשבתי לעכור אותה .שאני י ו ד ע שאין ב ע ״ ז מ מ ש ולא כ ע ו ב ד י ה ממש• והראיה שהרי אני נוצר פיקו־יך שהם ה ע י י ו ת • והיכא דליכא שייכות רעריית ליכא חששא דע״ז• דאינה אלא מתיך טירוף ה ד ע ת • ולפי׳ וכאשר י ע נ ו אותו כן ירכה וכן י פ י ק • כלומר כל מ ה שהם מ ע נ י ם איחס כ ע ״ ז הנק׳ עינוי ה ם פ י י ס ורכים• ומחזיקים כשמירת ה ע ־ י ו ׳ וכיין דליכא שייכית דעריות ליכא מ מ ש א כע״ז• דפשיט ונראה הואי דמתוך טירוף ה ר ע ת לא נתנו לכ כ ע כ ו ד ת ה • יכיא ע ל נכין מ״ש כמדרש דכשכא משה ואמר ליש-אל כחדש הזה א ת ם נגאלים• אמרו לי כל מצ־ים מליאה מגי.לילי ע ״ ז שלנו . ואתה אומר לנו ב ק י ש הזה אנו נגאלים :אמי׳ ל הואיל ו ח פ ן בגאולתכם א י נ ו מטע דורש דרוש לשבת הגריל מוכ •א מבינו כ ע ״ ו שלכם• אלא מ ד ל ג ע ל ה ה ד י ם מקפץ ע ל ה ג ב ע ו ת • ואין ה ד י ם ו ג ב ע ו ת אלא ע ״ ז עכ״ל• ר ל כ א ו ד ה ה מ א מ ר הזה תמוה• רהיכי ת י ס ק א ד ע ת י ן ד ה ק כ ״ ה מוותר להם בעון ע״ז• ד ה מ ו ד ה כ ה ככופר ככל התורה כולה • אכן ב מ ה שהקדמנו יבא ע ל נכון• דכיון שישראל היו שומרים משמרת ה ע ר י ו ת כראוי כמצרים• מ כ א ן מ ו ד ע א ר כ א • ד ע ״ ז שהיו ע ו כ ר י ם א י נ ה אלא שוגג• ומתוך טירוף ה ד ע ת • והכה ע ם כני ישראל מ מ כ קדושתם חשכו כיון דע״ז חמורה כל כך לחייכ ע ל י ה אפי׳ כמחשכח• ה ״ ה שיגג ואונס• ולפי׳ א מ ״ ל משה הואיל וחפץ כגאולתכם אינו מ כ י ט כ ע ״ ז שלכם• כלומר מכאן ראיה דאין א ח ם חייכיס מצד ע ״ ז הואיל ו ה ק כ ״ ה חפץ כגאולחכם• ו ט ע מ א מ א י דאין אתם ע ו ב ד י ם אותה מ ד ע ת רק מתיך טירוף ה ר ע ת .ובזה אינה נחשכת לכם ע כ ו ר ה • ו ע פ ״ י ה א מ ו ר נראה לפיש שליחות ה ק ב ״ ה למשה כשנגלה לו בסנה שם נאמר ויען משה ויאמר והן לא י א מ י נ י לי ולא ישמעו כקולי ו ט י ויאמר ה׳ אליו מ ה זה כירך וכו׳ וכל ה פ ס ו ק י ם • ריש לדקדק דלא יאמינו לי ולא ישמעו כקולי נראה כפל הדכרים .וחו ל מ ה הוצרך ה ק כ ״ ה לעשות שלשה איתות די כאות אי• והדקדוקים רכים כאלו האוחוח• א 2ג 0יש לומר ד מ ר ע ״ ה כיין שראה שישראל היו ע י כ ד י ם ע ״ ז אף שלא מ ד ע ת סכר ר ע כ ו ד ה תתשכ• ו מ ע כ כ ת גאולתם של ישראל• וכזאת ה מ כ ו נ ה ה י ה נכוך ו ע ו מ ד ותוהה• ולפי׳ כשנגלה לו ה ק כ ״ ה כ ס נ ה .ואמ״ל שהגיע זמן גאולתם של ישראל ושילך הוא לגואלם• א מ ר משה לפני ה ק כ ״ ה והרי ישראל ע ו כ ר י ם ע ״ ז כ מ צ י י ם ואינם ראוים ליגאל• והשיכ לו הקכ׳״ה דהע״ז שעובדים אינה נתשכת לעכודה• משום שהרי ה ם שומרים ה ע ר י ו ת והיכא דליכא שייכות דעריות ליכא חששא דע״ז• דאינה אלא מתוך טירוף הדעת• דכיון שהם מ ק י י מ י המצית ויודעים שאני הוא שצויתי אותם מ כ א ן ראיה שע״ז שעכדו לא מ ד ע ת ע כ ר ו אותה רק כמכיהלים ו מ ט ו ר פ י ם . ואני איני דן שוגג כמזיד ואונס כרצון• ו ה ו ד י ע ו הקכ׳׳ה למשה ט ע ם הדבר אכל חשש משה שמא לא יאמינו .לפי׳ ע ש ה לו הקכ׳׳ה האותות • וכאלו האותות רמז לו מ ה שמבקשים ס ט ״ א ו פ ר ע ה וחילו ל ה ט ע ו ת א ת ישראל • כדי להשקיעם שם ח ״ ו ולא הועילו .והנה כ ת ח ל ה א מ ר ויען מ ש ה ויאמר והן לא י א מ י ט לי ולא ישמעו כקולי• הכוונה ה י א שלא י א מ י נ ו שאני שליח• ותו לא ישמעו כקולי :הקול שאומר להם ש ה ג י ע זמנם ליגאל לא י ש מ ע ו לי כי י ט ע ט ה ם עוכרים עי׳ז ואינם ראוים ליגאל• ומכחישים הכל כי יאמרו לא נראה אליך ה׳ ואין א ח ה שליח ואין אנו ראוים ליגאל• אז א מ ר לו השם מ ס זה כידך ויאמר מ ט ה ויאמר השליכהו ארצח ו ט ׳ כזה רמז לו רישראל דכקי׳ כחקכ״ה שהוא ע ץ חייס ותסט״א רצה להכשילם שתתת ה ח ד כ ק ו ת ם ב מ ע ה )0 שרומז ,ךןךש דהש לשבת הגריי טוב שרומז להקכ״ה• יתרכקו בכחש שהוא כחש ה ק ד מ ו נ י והיי׳ ע י ״ ז שהיו מעבידי* אוחם כמצרים• והס חשכו ואפי׳ ישראל שאותה ע ב ו ד ה אף שהיתה מ ת ו ך ט י ר ו ף ה ד ע ת ׳ תיקרא עכורה• וזהו וינה משה מפניו• רהיי׳ שנתיירא מחשש ע ״ ז שהיו ישיאל עובדים ואמר אין לנו להרים ראש רק לברוח ע ד שאמ״ל השם שלח ידך ואחוז כזנבו ויהי ל מ ט ה בכפו• רמז לו כזה אל תחשוב שמפני ן ע׳יז שעובדים ישראל נדחו מ פ נ י השם ונחרכקו כנחש הקדמוני ח״ו • כ י ד ב ק ו ת ם אינה כ״א כהשם לכדו וזהו ל מ ט ה ככפו• כי דכקיחם כשם שהוא I ע ץ חיים ככחם או כחם ע ח ה .חזר ע ו ד ואמר לו ה ב א נא ידך כחיקך 1 . והיתה מצורעת ונתרפאה• ואמר לו כזה• אם לא יאמינו לקול ה א ו ח הראשון | והאמינו לקול האות האחרון• כזה כ א להוציא מלכו שלא יחשוכ לומר ה ת [ ד א מ ר לו הקכ״ה דאין ע ״ ז שעובדים ישראל חשוכה עכורה• מ ח מ ת שהיא , מתיך טירוף ה ד ע ת הכי מילי היכא ד ע כ ד ו ה פ ע ם אחת באקראי אכל ה י כ א ד ע ו כ ד י ם אותה ת מ י ד יום כיומו• אף שהיא מתוך טירוף ה ד ע ת מ ״ מ ע ו ש ה I רושם ו מ ע כ כ ת הגאולה• לז״א ה ב א נא ידך כחיקך .רמז לו כזה דישיאל קודם שעכדו ע״ז היו שלימים כאדם השלם כגופו כלי שום נ ג ע וכשעברו. ע ״ ז נראו כמצורעים• ד ע ״ ז צרעת אקרי• ולפי׳ ידו נצטרעה ותכף אמר לו השכ נא ידך והנה שכה כבשרו• רמז לו שאעפ״י שעובדים ככל יום ונראו כמצורעים לא נעשה כ ם שום רושם • וכמו שהיו שלימים קודם ע ב ו ד ת ה כך ה ם שלימים אתר עבודתה• ואין כאן כית מיחוש לשום רושם ח״ו• ולפי' שכה : ידו מ י ד כבשרו לומר רהס שלימים ג ם עכשיו כ מ ו מקודם• ו ט ע ם הדבר \ דאין זה תלוי בדיכוי ה ע כ ו ר ה • דהכל תליי ככוונת ה ל י • והקכי׳ה כוחן לכות והוא יודע שאין כאן שוס מיחוש לע״ז כלל• אף שעובדים אותה כ כ ל ׳ יום ולא ע ש ת ה בהם שום רושם• הזר ע ו ד ואמר לו והיה אם לא י א מ י נ ו ג ם לשני האוחוח ה א ל ה ולא ישמעון לקולך ולקחת מ מ י מ י היאור והיו ה מ י ס אשר ת ק ת מן היאור והיו לדם כיכשת .כאןיכא לרמוז לו הזכות שבשבילה ראוים ליגאל ואין כירם עון ע״ז• לפי שהאותות הראשונים אינם מורים כ ״ א שהע״ז שכידם אינה נחשבת ע ״ ז ושלא ע ש ת ה בהם שום רושם• ו ע כ ״ ז צריכים האות שרומז ה ט ע ם כאיזה זכות זכו לזה• לז״א לו האות הג׳ שיקח ה מ י ם ויהפכו לדם .לפי שסט״א נקי מ י ם רכים• ו ע ו ד מצרים עוכרים לנילוס ורצו להכשיל ישראל כ מ י ם הזדונים שלהם • וישראל ניצולו כזכות שהיו שומרים ה ע ר י ו ת ומשמרים דם נידה ולא ג ר מ ו להפיל ע ו ב ד י ה ם כ״ו רמוז כ ר מ י ם ולפי׳ ה מ י ם נהפכו לדם• רומז מ י גרם להמים הזדונים שלא גברו ע ל י ה ם . המצוה התלויות כדם ה ם שגרמו שהסט׳יא אין לה שליטה כ ע ם הקדושה ו ה ג ם שבעיני ע צ מ ה היא חשוכה כ מ י ם שראוים לשתיה• כ ע י נ י ישיאל א י נ ה חשוכה כי׳א כדם שנשפך לארץ ולוקקים אותי הכלכים• וכזה ה א ו ת יאמינו הטעם יב דרוש לשבת וזגדיל ; :ט1ג ה ט ע ם דאין בידם עין ע ״ ז ודאיים ליגאל• ו ע י ק ר האותות ה ם ע ל ה ט ע ם שיאמי להם משה ע ל י ה ם כל א׳ למה הוא רומז כ מ ו שכתבנו • ולפי׳ לא א מ י לו לאית הראשון ולאות האחרון• רק אמר לו לקול האות ה״אשון ולקיל האית האחרון להירית ד ה ע י ק ר היא הקיל ו ה ט ע ם שיאמר להם ע ל מ ה רומז כל אות• כי מ א ת ר שיאמר להם ה ט ע ם ויעשה האית שרומז ל ט ע ם כזה ודאי חכ:ס כלכם א מ י נ ה שלימה שמשה שפיר ק א מ ר וכן מצינו כשעשה האותות לעיני ה ע ם מ י ד ויאמן ה ע ם וישמעו ל׳ הכנה• שהכינו מ י ל ת א כ ט ע מ א כי פ ק ד ה׳ את כני ישראל• האמור יכיאר מ״ש ד ה ע ״ ה לילי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל ו^"2י לילי ה׳ שהיה לנו כקום עלינו ארם אזי תיים כלעונו וכו׳ אזי ע כ ר על נפשינו וכוי דרור ה ע ״ ה ראה ה ת ס ד י ם שעשה ה ק כ ״ ה ע ם ישראל כמצי־ים וכל מ ה ש נ ת ת כ מ ה ה ס ט ״ א להשקיע א ת ישראל ולא ה ו ע י ל ה כלום מרוב רחמיו וחס־יו ית'• דכתחלה רצו ל ה מ ע י ט ם מפו״ר כדי שלא יושלם חשבון ש״ר ולא יצאו .ואח״כ בקשו להכשילם כ ע ״ ז ואלקי״ם חשכה ל ט ו כ ה ובכל מ ה שנתחכמו• השם ה פ ד עצתם וקלקל מחשבתם• והוציא את ע מ ו מן ה־ין לפי מ ע ש י ה ם הטובים• וע׳יז ד ה ע ״ ה נתן שירות ותשבחית להש״י שהגדיל חס־ו ע ם ע מ ו • וז״א לולי ה שהיה לנו כמצרים ראלולי רתמיו יחשדיו ה מ מ כ י ם • לא היו יולרית ששה כ כ י ס א׳• ו ג ״ כ כשגזר ע ל י ה ם קושי ה ע ב ו ד ה היו מ ת מ ע ט י ם מפו״ר .וג״כ כשהיו משליכים אוחם ליאור ו ה י ה שוחט מ ה ם היו מ ת מ ע ט י ם • אכל מ מ כ רתמיו ית׳• כל מ ה שהם נותנים לב לענית• לב ה ק כ ״ ה להפרות ולהרבות • וז״א לולי ה׳ שהיה לנו וגכרו רחמיו עלינו לא הייני נגאלים• ימי יאמר זה השכת .כל ישראל מתיייכים לאומרו וזהו יאמר נא יש־אל .ו ע ו ד אומרו ישרי 1לרמוז ע ל מ ה שכתבנו ל מ ע ל ה דישראל ר״ת י״ש ש״שיס ר״כוא א״יתיית ל״חויה .ולא שייך שיקבלו ההורה אם לא היו בהם ש״ר נפשוח־ וזה מ מ כ רחמיו ית׳ שעזרם ע ד שנשלמו ש״ר נשמות ונחקיים שם ישראל• וקא מפרש ואזיל כל ה ח ס ד שגמל ע מ נ ו הקב׳'ה יזה״ש לולי ה׳ שהיה לנו כקום עלינו אדם זה ס ט ר א אחרא שנק׳ אדם כליעל• שנתלבש ב פ ר ע ה וגזר כל ה ג ז י מ ה ל מ ע ט ם ככוונת מכוונת מפי״ר שלא יושלמו הש״ר• ולולי ה׳ שהיה לנו אזי חיים כ ל ע ו נ ו כשגזרו ע ל י ט קושי השעכוד היינו מ ת מ ע ט י ם מפוי׳ר ולא יושלמו הש״ר ואזי היינו מ ש ת ק ע י ם שם לעולם ח״ו• וכ״ז כ ח י ו ת א פ ם כנו• דהיינו מ י גרם זה• כשנכנס ה ס ט ״ א שהוא הא״ף שלהם כ ה ס ו ק ט ר ג עלינו• ש ה ה ט ״ א ה ו א שחרה אפו כנו ונתלכש כמצרים ונתן כ ל כ ס ל מ ע ט אותנו מ פ ו ״ ר לולי ר ח מ י השם• זאת ו ע ו ד לולי ה׳ שהיה לנו כ ש ג ז מ ע ל י נ ו כל הכן הילוד היאורה תשליכוהו ה י י ט מ ת מ ע ט י ם • וזהו אזי ה מ י ם שטפונו• זאת ו ע ו ד , לולי ןץף^ ךהשלענתהגחל טוב לולי ח׳ שהיה ל ט כשחיה שוחט קי׳ן בכקד וק״ן ב ע ר ב היינו מ ת מ ע ט י ם י וזהו נחלה ע ב ר ע ל נפשט• החולי שעכר ע ל נפשנו שהיה שוחט מ מ נ ו ככל יום כדי ל מ ע ט זאת ועור לולי ה׳ שהיה לנו שכקשו להכשילט ב ע ״ ז • כדי להשתקע שם ח״ו• וה׳ עזרנו ודכקנו כמצותיו ושמדנו ה ע ר י ו ת ולא חשב לנו ה ע ״ ז לעכודה• וזהו אזי ע כ ר ע ל נפשנו ה מ י ס הזדונים ה ם הסט״א• ע ״ ז הנק׳ מ י ם ה מ ר י ם מ י ם ה מ א ר ר י ס שיצו ל ט מ א את נפשנו בעכודחה• וה׳ עזרנו ע ל כל אלה ולא ה נ י ח ט להשתקע שם• לכן ברוך ה׳ שלא נ ת נ ט ט י ף לשניהם• דהיינו שלא נ ש ת ק ע שום ניצוץ מניצוצי ה ק ' שכנו שם• ואדרבא מרוב רחמיו ו ח ס י י ו ית׳ הניצוצות של הקדושה שהיו שם מ ק ו ר ס ה ע ל י נ ו אותם• וו״א נפשנו כצפור נ מ ל ט ה מ פ ח יוקשים ה פ ק נשכר• הכוונה היא רירוע שהקדושה היא חיות הקליפה• וכהסתלקית ניצוץ הקדושה מ ה ק ל י פ ה מ י ד מ ת ה וזהו ה פ ח נשבר• דלא נשבר ה פ ח ע ד שנסתלק מ מ נ ו כל ניציץ הק־ישה• ואנחנו נ מ ל ט נ ו בא לרמוז כ מ ל ת ואנחנו כצ גיציצוח הקרושה שהיו במצרים בין שהיו קודם שנכנסו ישראל לשם• כין שנכנסו ע ם ישראל• דהכל שורש א׳ של הקדושה היא• לפי׳ א מ ר ואנחנו כל ניצוצי הקדושה נמלטנו• וכ׳יז עזרנו כשם ה׳ עושה שמים וארץ• ואומרו ע ו ש ה שמיס וארץ .הכוונה רלא ע ש ה ה ק ב ״ ה שמים וארץ כ״א כ ש ט ל ישי־ין שיכואו ויקכלו את התירה ויקיימו מצוותיה• ולפי׳ ה ק ב ״ ה הוא לנו ל ע ז ר ה ככל ז מ ן : ) ? J 3׳ ' fי ט א ר פ ס י ק חסדי ה׳ וכו׳ ויאמר אך ע מ י ה מ ה כניס לא ישקרו וכו׳ ד ה נ כ י א כ א להזכיר חסדי ה׳ שעשה ע מ נ י כמצרים רכל מ ה שנחחכם פ י ע ה ו ע מ ו לשקענו כ מ צ י י ם כ מ י ע ו ט פו״ר ו כ ע ״ ז לא ה ו ע י ל כלים מי־וכ חסרו ית׳• וזהו חסדי ה׳ אזכיר תהלוח ה׳ כ ע ל כל אשר ג מ ל נ ו ה׳ ורכ ט ו כ לכית ישראל אשר ג מ ל ם כרחמיו וכרוכ ח ס ־ י ו כ ה ח ח כ ם פ ר ע ה ו ע מ ו ל ה מ ע י ט ט מפו״ר• וגדולה מכולם שטוכחם להכשילנו כ ע כ ו ד ה זרה כרי להשחקע שם ח״ו• ו ה ק כ ״ ה חשכה ל ט ו כ ה דאינה נקרא ע ״ ז מ ח מ ק שהיתה מתוך טירוף הדעת• וזהו ויאמר אך ע מ י המה• כנים לא ישקרו• כלו׳ עדיין כני ה מ ה ולא שקרו כ מ ה שעכדו ע״ז שנק׳ שקר• כי אני י ו ד ע מ ה שכלכם שהם י ו ד ע י ם שאין כ ע ״ ז מ מ ש ולא כ ע ו ב ד י ה ממש• ולא ע כ ד ו ה אלא מתוך טירוף הדעת• והראיה שהם גדורים מן ה ע ר י ו ת ולפי׳ ויהי להם למושיע : אפשר לפרש מ א מ ר ט פ ל ו עלי שקד זדים״ כאופן אחר כ ה ק ד י ם ^ול מ ה שנתוכ כזוה״ק ו כ כ ח כ י האר ׳ י ז״ל• ד פ ר ע ה ה י ה י ו ד ע פ נ י מ י ו ק הדברים• דישראל אתוזים כקדושה• והיה עושה כקליפה כדי ל ע כ כ הקדושה שם כמצרים• ו ע ו ד כחוכ בז׳׳ח ע׳יפ ושלישים ע ל כולו רככל זיני מ ק א כ ו ׳ הוה , דורש דרוש לשבת הגדול > - B i bג ה י ת יינג פרעה• והיי ליה חטרין דגליפין כתלת תלת׳ ושמהן דתלת ת ל ת וכולא מזיני תישין ו מ מ ס א כ ו ת א ע״ש• רשם מבודר דכל עצות פ י ע ה ה י ה עישה כ ח כ מ ת ס ע ״ א ככל דבר ודבר ו ה נ ה מתתילת שעבודו כישראל עשה כחכמת המכשפות ו ה ט ו מ א ה כדי לכיף א ח ישיאל ו ל ה כ נ י ע ם ולקשרם תחא ממשלת ה ס ט ״ א להשקיעס שם שלא יצאו משם לעולם ת״ו .אכל הקכ״ה ית״ש מרוכ רחמיו וחסדיו• כל איתס הקשרים והשלשלאות שיכר ואיבד כזכות ג׳ אכית• שנאי וישמע אלקים את נאקתם ויזכור א ל ק י ם א ת בריתו א ת אברהם את יצתק ואת י ע ק כ • וכמ״ש בזוה״ ק ד ז ט ת ג׳ א מ ת והשכינה ע מ ה ם הם שעמדו לישראל• והשכינה רמוזה כ מ ל ת בריתו• בזה יכ,־א ה מ א מ ר ע ל נכין• טפלו עלי שקר זדים• זה״ש הכתו׳ ה כ ה נ ת ת כ מ ה לו• דהמצייים לקחי ע צ ה יעשו פלילה כ ח כ מ ו ת ה ט ו מ א ה שכידם• ועשו קשיים דהלת תלת כדי להשתקע אנחני שס ח״ו• וזהו ט פ ל ו עלי שקר ה ס ט ״ א ה י ק ׳ שקר כ ה ח י כ י י י נ ת ת כ ח ו עלי הזדים לעשית לי ע כ כ ה במצרים• אכל כשידעה א ח ה האל שאני בכל לב אצור פיקודיך• התרת כל אותם הקשרים ישכרת כל השלשלאות והכבלים־ יכ״ז כזכית ג׳ אכית והשכינה• וזהי כאשר י ע נ ו אותי• רהיי׳ כל מ ה שהיי עושים ל ה ר ע לט כסט״א• הכל השכת לאחיר כזכית ג׳ א כ ו ת והשכי׳• וזהו כן ירבה וכן יפיי[• ד' תיכות כ נ ג ד ר׳ ה נ ז כ ר י ם : ו ^ פ ״ ן יכואר מ״ש ה ק כ ״ ה למשה כ ש ע ה שעשה לו האותות• ל מ ע ן יאמינו כי נראה אליך ח׳ אלריי אכיתם אלד׳י אברהם אלר׳י יצתק ואלד׳ י יעקכ• דלכאירה קשה ל מ ה הזכיר כאן ג׳ אכית־ אכל ע ״ פ מ ה שכתכנו יכא ע״נ .ר ה ק כ ״ ה אמ״ל למשה שהקשיים שקשרו המצריים ל ע כ ב את ישראל הותרו כזכות ג׳ א כ ו ת והיו כלא ה י ו : ו א פ ש ר ג ״ כ לומר דג׳ אותות שעשה ה ק כ ״ ה למשה .ה ם רומזים לג׳ אבות• וכל אות מ ר מ ז לא׳ איש ע ל דגלו כאיתית כדי שידעו ישד1 שזכות א כ ו ה ם מ ם י י ע ת ם והיא ש ע מ ד ה להם כ נ ג ד הסט״א• וכל מ ה ש נ ת ת כ מ ו מצריים ל ה ר ע להם כדי להשקיעם שם• לא הועילו מ כ ת זכית אכות .והנם כראשונה נהפך ה מ ט ה לנחש וחזר למטה• כזה רמז לו זכית י ע ק כ א ע ״ ה דהוא רומז ל מ ט ה ,וככל החורה מזכיר ע ס ק י ו כ מ ט ה • כי כמקצי ע כ ר ת י וכוי־ ויקת לו י ע ק כ מ ק ל לכנה• ויצג א ת המקלות• ולפי׳ ה מ ט ה רומז ליעקב• ו מ ה שנהפך לנחש• רמז לו דישראל ה ם הולכים כדרך ישיה כמצרים וכשכיל זה זכית אכותם מ ס י י ע ת ם ו מ ג י נ ה עליהם• והמצריים כיונתם להכשילם בעכירות• ו מ מ י ל א לא הגן ע ל י ה ם זכות חכות• וזה רמז לו ב ה פ י כ ה ה מ ט ה לנחש• ד ה מ ט ה רומז ל י ע ק ב כ מ י שכתבנו• והמצריים רצו להכשילם כ־י להפרידם מ מ ט ה שהוא י ע ק כ ולהדביקם בנחש שהוא נחש )(J הקדמוני הירש דרוש לשבת הגייי טוב הקדמוני• ולא הועילו רק ע מ ד ו באמונתם• ולפי׳ ח ז י הנחש ונהפך למטה• לרמוז כי ישיאל לא זזו מ א מ ו נ ח ם וככחם אז כ ח ס עתה• ו מ ה שעשו המצריים להסירם מ א ח י י ה׳ ולהסיר זכית י ע ק כ מ ע ל י ה ם לא הועילן כי עדיין תם ע ו מ ד י ם כצדקתם• וזכות י ע ק כ הרמוז כ מ ע ה מ ג י נ ה עליהם• ולפי' חזר הנחש ונהפך למטה• ו ע ו ד ט ע ם אחר משום ר י ע ק כ אכינו מדתו כלול כ ח ס ד ודין והוא מ ט ה .דלזמנין מ ט ה כלפי ח ס ד לצ״יקייא ולזמנין כלפי ח ו כ ה לרשיעייא ונהפך להם לנחש• נמצא כזמן שישראל עושים רצונו של מ ק ו ם מ ט ה כלפי חסד• ואם לאו כהיפך• והנה כמצרים רצו המצריים להכשיל א ת ישראל ויהפך להם ה מ ט ה לנחש ולא הועילו .זנשאר מ ט ה כלפי חסד• כ א ו ת הכ׳ אמ׳׳ל ה כ א נא ידך כחיקך• ו נ צ ט ע ר ה וחזרה לכמית שהיתה .בזלז רמז לו זכות אברהם א ע ״ ה משוס שהוא רומז ליד ימין שהוא חסי• ו ע ו ד כ ש ע ת ה ע ק י ד ה כל מעשיו כיד• ייקח את האש ואת המאכלת• וישלח א כ ר ה ם את ירו ייקח את ה מ א כ ל ת וכוי• נמצא שהיד רומזת לאברהם שהוא איש החסד• ו מ ה שנצטערה לרמוז שהמצריים רצו להכשיל את ישראל ולהסירם מ ת ח ת יד אכרהם ולהדביקם ב צ י ע ת שהוא ה ס ט ״ א והם לא זזו מ א מ ו נ ת ם ונשארה זכות אכרהם מ ג י נ ה עליהם• ולפי׳ שכה ידו ככשרו ל־מיו ד ח ס ד אל כל היום שהוא מ י ת אברהם לא זז מעליהם• כאות הג׳ אמייל שיקח ה מ י ס מן היאור והיו לרם כיכשח• כאן רמז לו מ ד ת יצחק אעי׳ה• שיצחק הוא גכורה דין .ומצינו שיצחק חפר כ א מ ת ה מ י ם והמים הם ח ס ד ויצחק כרי ל מ ת ק מ ר ח ו חפר כ א מ ת המיס• והמצריים היתה כוונתם להכשיל און ישראל ולהסירם מתחת יד יצחק ייהפך להם לאויב ויתמלא ע ל י ה ם ז ע ם חי׳ו• וישראל כיון שלא זזו מ א מ ו נ ת ם נשאר יצחק כ מ ק י מ ו לגכי ישראל מ י ם חיים מ י מ י החסד• ולגכי מצרים ה י ה לדם• ולפי׳ לא חזרו ה מ י ם כיאוד לדם ע ד שהיו ליכשק• לרמוז כי הנהר שהוא מקורם ושרשם כ מ ו שהיו מקודש ג ס ע ת ה כן• אכל כיבשה שהוא חוץ מ מ ק ו מ ם היו כו לדם• כמו כן ישראל שהם מ ז ר ע יצחק ואחוזים כו• כ מ ו שמחחילה היה מ ג י ן ע ל י ה ם כ מ י מ י ה ח ס ד .עדיין מ ג י ן ע ל י ה ם בחסדו• ולגבי מצרים שהם חיץ מ ז ר ע ו ה י ה להם לדם• נמצא האותות כשלשתס רומזים לשלשה ה כ י ת : דורש (J דרוש דרוש למתן תורה א ל־ימתן *-Sit ר ת ו ר ה . T )) א י ת א כ ג מ ׳ דשכת פ׳ ר׳ ע ק י ב א ח״ל אמ״ר ח מ א כ י חכינא מ ״ ר כ ת פ ו ח כעצי ה י ע י • ל מ ה נמשלו ישראל לתפוח• ל ו מ י לך מ ה ת מ ת זה פ י י ו קורם לעליו• אף ישראל ה ק ־ י מ ו נעשה לנשמע• עכ״ל: מ ו ר ^ ת זאת בכל הארץ מ ע ל ת יום מתן ת,ירה• גיול מיום שכי ה ע ו ל ם נברא• דהכל היה תלוי ו ע ו מ ר בהירים התלויה כ ש ע י ה • אם יקבלו יש״אל את התורה מ ו ט ט ואם לאו תוהו ו מ ה ו תחזור כ י מ י ע ק ר א • ובני ישיאל ה ו פ י ע כהש רוח הקודש מ א ה ב ת ה׳ הנורא • ו ה ק ד י מ ו ע ש י ה לשמיעה בשפה ביורה• ובזה זכו ו נ ת ע ע ר ו כ כ ה ר ו ע ט י ה • אשרי ה ע ם שככה לו ליהודים היתה אודה• וקודם שנבא אל ה מ א מ ר נבלא מ ה ראיתא ה ת ם כגמר׳ הנז׳ וז״ל• א מ ר ר׳ יהושע כן לוי כ ש ע ה שעלה משה למדום אמיר מלאכי השית לפני הקבי׳ה ר ב ו ע ש ל ע ו ל ם מ ה לילוד אשה כינינו• אמייל לקבל ה ת ו י ת בא אמרו לפניו ח מ ד ה גנוזה לך מששת ימי ב־אשית א ת ה מבקש ליתנה לכשר ודם מ ה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי ת י ק י נ ו ה׳ אדונינו מ ה אדיר שמך ככל הארץ אשר ת נ ה הודך ע ל השמים• אמייל הקכי׳ה למשה החזיר להם תשובה• א מ ר לפניו רבש״ע מתיירא אני שמא ישרפוני כ ה ב ל שבפיהם• א׳״ל אחיו כ כ ס א כבידי והחזיר להם חשיבה• שנאמר מ א ח ז פ נ י כסא פ־שז עליו עננו• וא״ר הנחים מ ל מ ד שפירש שיי מזיו שכינתו ו ע נ נ ו עליי א מ ר לפניו רבש״ע ת י י ה שאתה ניתן לי מ ה כתיב כה אנכי ה׳ אלקיך אשי הוצאתיך מאיץ מצרים• אמר להם למציים יריתם ל פ ר ע ה ה ש ת ע כ ־ ת ם ת י ה מ ה ה ה א לכם וכו׳ מיד הודו לו להקבי׳ה שנאמ׳ ה׳ אדונינו מ ה אדיר שמך ככל הא־ץ ואלו ת נ ה הודך ע ל השמים לא כ ת י כ מ י ד כל א ח י ואי נ ע ש ה לו אוהב ומסר לו דבר שנא׳ ע ל י ת למרום שבית שבי וכוי ע כ ״ ל : יש לדקדק כ מ א מ ר הזה ־ החילה מ פ נ י מ ה ת מ ה ו מלאכי השרת ואמרו מ ה לילוד אשה בינינו .ו ע ו ד הם ב ע צ מ ם י ד ע ו רלקכל חורה הוא בא• ו ע ו ד ה ק כ ״ ה שאמר למשה החזיר להם חשוכה הוא י ח ב י ך ישיב להם• ו ע ו ד ל מ ה משה סידר להם כתשיכתו כל עשרת ה ר כ י י ת כ ט ע נ ה ק מ י י ת א י ס ג י ר א מ י להו למצ־ים ירדתם ל פ ר ע ה השתעבדתם• ו נ ל ^ ׳ ד עפ׳׳י מ״ש ה־אשונים ד ע ר ע ו ר מלאכי השרת לא ה י ה כ״א ע ל חודלת התורה דהם י ד ע ו רהפשע אינו ראוי להם• אכל ה ס ו ד כיון דורש דרוש למתן תורה ^טוה וע״ז תסמוך• א מ ״ ל אין זח מ ו ע י ל לי אצל המלאכים דסוף סיף האבו<ן• שגגו מ ע ט .והמלאכים אין כ ה ם כלום מצד חיצה״ר .א מ ר ו לו הרי ה נ ב י א י ם שאלמלא קדושים כמלאכים אין א ח ה נגלה להם ומדבר ע מ ם • אמר ל ה ם א ע פ ״ כ יצאה שגגה מ ת ח ת ידם ויצה״ר שלט כ ה ם מ ע ט והמלאכים לא כן. א מ ר ו לו הרי כנינו שאין יצה״ר שולט כ ה ם והם קדושים והכלם קדוש ו ה ם כמלאכים• אמר להם כ ז ה ה א מ ת ע מ כ ם דהם קדושים והכלם קדוש ו ק כ ל ת י ע ר כ ט ת ם ו ע ל י ה ם אני ס ו מ ך וזהו שאמרו רז״ל אין ה ע ו ל ם מ ת ק י י ם אלא כ ה ב ל פ י ה ם של תינוקית של כית רכן• וכזה לא נשאר צמלאכים מ ה ל ע ר ע ר . ואם ת א מ ר והרי ה מ ל א כ י ם לא ע ר ע ר ו כ ״ א הסוד והתינוקות אינם י ו ד ע י ם הסיד • שתי תשיבית לדבר • תדא רכל התורה כילה שמותיו של הקכייה וכל אותיותיה צורתם ונקידתם ו ט ע מ י ה ם סיד וכשהתיטקית קיראים מ ע ו ד ר י ס כ ת ה ס ו ד הרמיז כקריאתם למעלה• ו ע ו ד מצינו ה ת י ט ק י ת כ י מ י רשכי׳י ע ״ ה שהיו יודעים הסוד ע ל מתכונתו כמבואר בזוח״ק: נכיא מ ה דאיתא ה ת ם כ ג מ ׳ הנז׳ וז׳״ל א מ ר ריכ״ל כ ש ע ה שירד וא^3 משח מלפני ה ק כ ״ ה ב א שען ו א מ ר לפניו רכשי׳ע תורה היכן ה י א א״ל נ ת ת י ח לארץי הלך אצל ארץ א״ל תורה היכן היא׳ אייל אלקים ה ב י ן דרכה וטי הלך אצל ים ו א י ל אין עמדי• הלך אצל תחום ואמר אין כי ש נ א מ ר ת ה ו ם א מ ר אין כי וים א מ ר אין ע מ ד י • אכדין ומות אמרו כאזניט ש מ ע נ ו שמעה• חזר ואמר לפני ה ק כ ״ ה רכש״ע תפשתי ככל הארץ ולא מ צ א ת י ה . אי׳ל לך אצל כן עמרם• הלך אצל משה וא״ל חורה שכחן לך ה ק כ ״ ה ה י כ ן היא• א״ל וכי מ ה אני שנחן לי ה ק כ ״ ח חורה • א״ל ה ק כ ״ ה למשה ב ד א י אתה .אמר .לפניו רבש״ע ח מ ר ה גניזה יש לך שאתה מ ש ת ע ש ע בה ככל יום אני אתזיק ט ו ב ה לעצמי• א״ל ה ק כ ״ ה למשה הואיל ו מ י ע ט ת ע צ מ ך ת י ק ר א ע ל שמך שנא׳ זכרו תורת משח ע ב ד י ע כ ״ ל . לדקדק כ מ א מ ר ה ז ה טוכא .תחילה ה א ד ק א מ ר כיון שירד משה ב א יש שטן לפני ה ק כ ״ ה ואמר תורה היכן היא• מ ז ה מ ש מ ע דלא ה י ה ה ש ע ן ב ש ע ת נתינת התורה• והא ריב״ל ד ק א מ ר כ ע צ מ ו ל ע י ׳ ד ס ו ד ה ק ט ו ר ת מ ס ד מ ל א ך ה מ ו ת למשה והוא השטן הוא מלאך ה מ י ת • ואפי׳ אם תמצא ל י מ ד ד כ ש ע ה שעלה משח ונתנו לו המלאכים ה מ ת ט ת ה י ה ו כ ש ע ת נ ת י נ ת ה ת ו ר ה לא ה י ה • סוף סוף י ד ע ו כל ה ע ו ל ם שניתנה הורה״ אפי׳ אומות ה ע ו ל ש ו מ כ י ש השטן• י וא״כ מ ה זו שאלה שואל סודה היכן היא• ותו מ ה זו תשיבה השיבו ה ק כ ״ ה נ ת ת י ה לארץ• מהראוי מ ה שאמר לו בסוף לך אצל כן עמרם• כך יאמר לו מ ת ה י ל ה ולא ל ה ט ע ו ת ו ע ד שהוצרך לילך לארץ ולים ולתהום״ ו ע ו ד וכי שוטה הוא השטן שהלך'לשאול לארץ ולים ולתהום ו מ ה ע י ש י ם בתודה הם• ו ע ו ד ה ק כ ״ ה לא א מ ר לו אלא ארץ לברה והוא הלך אצל י ס ותהום דןיף# דרף$ן למתן חורה טוצ י טז ותהום ואבדון• ותו אעיקרא דדיכא פירכא מ ה שאלה זו• ו מ ה ט ע ם יש ב ה ומה הועיל ב ה דסיף סיף הדי א׳׳ל ה ק ב ״ ה לך אצל בן עמרם• ונשתתק והלן לו א ״ כ לשאלה מ ה זו ע ו ש ה : , דשאלה זו של השען לא ה י ת ה אלא כ ש ע ה שירד משה מ ן ))1"]}7 השמים והביא בידו הלוחית וקרכ אל ה מ ח נ ה וירא את ה ע ג ל ומחולות וישלך מידו א ת הלוחות וישבר אוחם ח ח ת ההר• כ א ו ח ה ש ע ה מצא השטן לפתוח פיו להשעין ולקערג ולומר בחנם ח״ו י ג ע ה ק כ ״ ה והרעיש את כל ה ע ו ל ם וכשכאו ה מ ל א כ י ם ל ע ר ע ר שלא תנתן תורה לישי<1 לא הועילו וניתנת תורה כ ״ א לישראל עכשיו שעשו את ה ע ג ל ונשהברו הלוחית לריק יגעו• ו נ ת מ ל א השען ח י מ ה ו ק ט ר ו ג ע״ז• ו כ א לפני ה ק כ ״ ה יאמר לפניו תורה היכן היא• כלומר לא ה ו ע ל ת כלים ב מ ה שנתת תורה לישיאל .שהרי עשו א ת ה ע ג ל ונשתברו הלותית י נ ת כ ט ל ה ה ת ו י ה ויפה אמרו לך המלאכים מ ה אנוש כי תזכרנו שהרי נ ת ק י י מ ו רכריהם• השיכו ה ק ב ״ ה נתתיה לארץ• רמז לו כזה דההורה ע י ק ר ה לקיום הארץ כמ״ש אם לא בריתי• יומס וצילה חקות שמים וארץ לא שמתי והדי איתא משה שלא ה י ה בעגל• ועליו לבדו יתקיים ה ע ו ל ם כמ״ש וצדיק יסוד עולם• והשטן לא הכין שעל משה לכדו מרכר ה ק כ ״ ה רק חשב מ ד א מ ר לו ה ק ב ״ ה נתתיה לארץ• היינו לקיום הארץ וסבר השטן ד ח ק כ ״ ה קיצר לו כדבר ולא ה ו ד י ע לו ה ט ע ם • ואמר השטן ב ד ע ת ו ט ע ם הדבר הארץ י ו ד ע ת אותו כיון דלא נבראת כ״א ע ל תנאי התורה• והלך אצל הארץ א״ל תורה שנתן לך ה ק כ ״ ה היכן היא כלום יש לך קיום כ ״ א כשכיל ה ת ו ר ה ועכשיו א ע ״ פ שישראל קבלו התורה הרי בטלוה כשעשו ה ע ג ל ונשתברו הלותית ו ע ל מי א ת ס י מ כ ת ונשענת ועדיין נצבת ועומדת• והשיבה לו אלקים הכין דרכה הוא שיידע ה ט ע ם ואפי׳ גילה השם ה ט ע ם אני איני י ו ד ע ת אותו מ פ נ י שאני נשואה ע ל ה מ י ם וכשהמים נחים ג ם אני נוחה• והלך אצל התהום וסיס• והשיכו לו ג ם א ט תליים כאחר ־ שהאש היא הנושאת אוחנו וזהו שאמר ת ה ו ם א מ ר לא כי היא וים א מ ד אין ע מ ד י כלומר אין א ט יודעים ט ע ם הדבר הלך אצל האש שהם אבדון ומות אמרו לו ב א ז נ י ט ש מ ע ט שמעה• ט ו נ ת ם היא *יאמרו לו כשהתנה ה ק ב ״ ה ע מ ט ב מ ע ש ה בראשית לא א מ ר לנו ר ק אם לא יקבלו ישיאל א ת החורה יחזור ה ע ו ל ם לתוהו ובוהו לא אם לא יקיימוה והרי קבלוה וזהו שאמרו לא באזניני ש מ ע נ ו ש מ ע ה שנתקבלה וזהו ע ל מ ה שכצטוינו ולפי׳ נחנו.ושקענו• חזר השטן אצל ה ק כ ״ ה וא״ל רכשי׳ע חפשתי ככל הארץ ולו מצאתיה דהיינו לא מצאתי ט ע ם ע ל מ ה ע ו מ ד ת הארץ• א״ל ה ק כ ״ ה לך אצל בן ע מ ר ם ה ו א שקיבל התורה ויודע ה ט ע ם ב א אצלו א מ ר לו תורה שנתן ה ק ב ״ ה דורש דרוש למתן תורה טוב ע ל ידך היכן היא כלו׳ הרי נ ת ב ט ל ה .והשיכ לו משה מ י י כ ע נ י ת נ י ת ו מ ה אני שתנתן התורה ע ל ירי ע ר שאמי־ לו ה ק ב ״ ה הואיל ו מ י ע ט ת ע צ מ ך ה י ק י א ע ל שמך וכזה נ ס ת ת מ ו ט ע נ ו ת י ו של השטן שע׳יי משה לבדו יכול ה ע ו ל ם להתקיים שעל ידו ניתנה התורה ו ע ל שמו נקראת שנאמר זכרן חורה משה ע ב ר י : נמי אפשר לפרש באופן אחר דאיתא ה ת ם כ ג מ ׳ הנז׳ ע ל ייתיצבו אי כ ת ח ת י ת ה ה ר מ ל מ ד שכפה ע ל י ה ם ה ה ר כ ג י ג י ת א״ל א ס ה ת ש מקבלים א ח התורה מ ו ט כ ואם לאו שם ה ה א ק כ י י ת כ ם ואמר דכא מ כ א ן מ ו ד ע ה י ב א לאורייתא• ואיתא כ מ פ י ש י ם דלא ה י ת ה כפיית ההר דק ע ל ת ו י ה של ב ע ״ פ ראלת״ה ה־י אמרו נ ע ש ה ו נ ש מ ע והיפי שייך כפיית ההר. אלא ודאי על תורה שבכתב א מ י ו נ ע ש ה ונשמע .ותורה ש כ ע ״ פ לא רצו לקבל וכפה ע ל י ה ם ה ה ר : כין למ״ר רעל התורה כולה כ פ ה ע ל י ה ם ה ה ר בין ל מ ״ ד ר ע ל הודה ש כ ע ״ פ דווקא כ פ ה ע ל י ה ם מצא השטן פ ח ח פ ח ו ח ל ע ר ע ר ולקטרג ע ל קכלת התורה כאומרו דלא הוי קבלתם קכלה כיון ד ה י ח ה ה מ ו ד ע ה .ולפי׳ ב א ל ק ט י ג לפני ה ק ב ״ ה ולומר תורה היכן היא• כ ל ו מ ד ; כיון דהיתה ה מ ו ד ע א מ ע ת ה נ ת ב ט ל ה נתינת התורה ו מ ה ה י ע ל ת כ נ ת י נ ת ה 'והשיבי ה ק כ ״ ה נ ח ת י ה לארץ• כלומר א ע ״ ג רישיאל יש להם מ ו ד ע א ע ל .קכלת התורה מ י ׳ מ ב נ ת י נ ת ה נ ת ק י י מ ה האיץ ולא פירש לו ה ט ע ם ע ד לבסוף• והשטן לא הכין והלך אצל הארץ והים והאש ולא מצא ט ע ם וחזר אצל ה ק ב ״ ה ואמר לפניו ר ב ש ״ ע תפשתי בכל הארץ ולא מצאתי ט ע ם מ כ פ י ק ל מ ה נ ה ק י י ם ה ע ו ל ם הרי התורה כאונס קבליה וכאלי לא ק ב ל י רמי ועל מ י נתקיים העולם• והשיכו ה ק ב ״ ה לך אצל כן עמרם• כזה ה ו ד י ע ן ה ק כ ״ ה ט ע ם הדבר .ד ע ״ י קבלת משה לבדו יכול העולם להתקיים י ה ו א ישכ ע ם ה׳ א ר כ ע י ם יום ו א י כ ע י ם לילה והכל כרצון ט י ב ושלם ו א פ י ׳ הכי השטן לא הבין מ ה שאמר לו הקכ׳יה לן אצל כן ע מ ר ם דהיי׳ שהוא ה ע י ק ר רק א מ ר שילך לו והוא יאמר לו ט ע ם הדבר ולפי׳ הלך לשאול .איחר ת י י ה שנחן לך ה ק כ ״ ה היכן היא• ולא נשתתק השטן ו נ ת כ ט ל ו ט ע נ ו ת י ו ע ד שאמר ה ק ב ״ ה למשה הואיל ו מ י ע ט ת ״עצמך תקרא ע ל שמך בזה י ד ע השטן דמשה לבדו יועיל כקכלת התורה ויכול ה ע ו ל ם להתקיים ע ל ידו ו מ ק ר א מלא הוא וצדיק יסוד עולם אמור מ ע ח ה אלמלא משה לכרי ה י ה ה ע ו ל ם חיזר לחוהו וכוהו כין לפירוש הראשון וכין לפירוש השני׳ ־הראשון הרי כל ישראל היו כ ש ע ת עשיית ה ע ג ל ומשה לא ה י ה וע״י לכדו ׳מהניא ק כ ל ת התירה• לפירוש השני של כפיית ה ה ר לגבי משה לא שיין כ פ י י ת ההר כ י י לקבל ו ע ״ י לבדו מ ה נ י א ק כ ל ס ה ת ו ר ה : והנה ק ועפ׳יז .דורש cmלמתן תורה טוכ״ ץ ג ל ע ״ ר לפרש מ א מ י ם ר ל ב ש ע ה שאמר ה ק כ ״ ה למשה יאתה VSfl • הקרב אליך את א ה ק אחיך ה ר ע לו • א מ ר לו ה ק כ ״ ה מ ש ה 0ויה היחה לי ונתתיה לך שאלמלא ה י א א ב ר ת י א ת ע ו ל מ י ע כ ״ ל דלכאו׳ אין זאת ה נ ח מ ה של ההורה עושה קורת רוח למשה כשביל ה כ ה ו נ ה שניתנה לאהק• דהתורה לא למשה לכדו ניתנה לכל ישראל ניתנה ומשה .ה י ה חרסר• כין הקכ״ה ובין יש־אל• והכהונה לאסרן ולזרעו לכד נ י ת נ ה ו מ ה ע נ י ן זה . לזה• ועוד למה הוצרך לומר שאלמלא היא אבדתי את ע ו ל מ י דבר שהוא ידוע״ לפי מ ה שכתבנו יכא ע ל נכון ד א ע ״ ג דישראל קבלו התורה • מייתר שעשו ה ע ג ל ו ע ו ד כפיית ס ה ר דכאונס הוי כאלו לא קבלוה וצריך ה ע ו ל ם לחזור לתוהו יכוהו ו ב ט ע נ ת השען אלמלא ה י ה מ ש ה שלא נמצא כשני דכרים אלו״ ו ע ״ י לבדו נ ת ק י י מ ה ק ב ל ת התורה ו ע מ ד ה ע ו ל ם ע ל ע מ ר ו ולא חזר לתוהו וכוהו• ואין לך מ ע ל ה גדולה מזו שזכה לה .מ י ע י ׳ ה שח״י לא ה ח נ ה ע ל ה ע ו ל ם שיהיה לו הקיום כ״א כשישראל בכללותם יקבלו התורה דברוכ ע ם הדרת מלך לא א' לבדו• כ א מ ת מ ר ע ״ ה . מרוב גדולת מ ע ל ת ו שאין ל מ ע ל ה מ מ נ ה • עשהו הקכ׳יה כרכים וכאלו קבלו כל ישי אל בכללותם התורה כ מ א מ ר רז׳יל שקול משח״ כ נ ג ד כל ישראל ״ וזו היא ה נ ת מ ה שיש כ ה ק ו ר ת רות שאמר • ה ק כ ״ ה למשה כ ש ע ה שהרע לו ע ל ע ל ה כ ה ו נ ה אמר לו ת ד ע לך שמעלתך לא השוה לה שום מ ע ל ה לא של א ה י ן ולא של זולתו• והרי ע י ק ר ק כ ל ת התורה וקיום ה ע ו ל ם ע ל ידך ה י ה שהרי ישיאל עשו ה ע ג ל והיתר שלהם ט ע נ ת ה מ ו ד ע א • ואלמלא א ת ה שנשארת לכרך נקי מכל מכשול ו ע ״ י נ ת ק י י מ ה קבלת התורה הייתי מ א ב ד ע ו ל מ י ו מ ת ז י מ לתיהו ו מ ה ו והיכן א ה י ן וכהונתו• א״כ יאת ע ל י ה ע ל כולנח • נמצא ש ה מ ע ל ה שזכית לא זכה לה שום אדם ולא יזכה לה שעל ידך נ ת ה י י ם העולם וההורה לך לבדך נ י ח נ ה וישראל אחיך זכו ע ל ידך• ו כ ז ה מבואר נ מ י מ״ש רז״ל אשה א ח ח ילדה במצרים ס ׳ רבוא ודרשוהרעל מ ש ה ששקיל נ נ ג ד ס׳ רכוא• ולפי ה א מ ת ב מ ה מצינו ששקול כ נ ג ד ס׳ רטא אלא ה ט ע ם היא כ מ ו שכתבנו בהצטרף כ מ ה שארז״ל רישראל ר״ת י׳יש ש״שים ר״טא א״ותיות ל״תירה ולהכי לא יצאו ישראל ממצרים ע ד שהיו ב ה ם ששים רכוא כ מ נ ץ אותיות ה ת ו ר ה וכמ״ש ב מ ק ו ם אתר• וכיון שקכלו ישראל את התורה והי ת ה ה מ ו ד ע ה ו ע ו ד מ ע ש ה ה ע ג ל • א ״ כ נ ת ב ט ל ה ק ב ל ת ה ת ו ר ה ו כ ט ע נ ת השטן • אכן ט ד ע ה ד ב ר ד מ ר ע ״ ה ע ״ י נ ת ק י י מ ה קכלת ה ת ו ר ה ונתקיים ה ע ו ל ם ו ב מ ה שרמוז בישראל ששים רכוא אותיות לתורה הכל כלול במשה לבדו נמצא כ ז ה שקול משה כ נ ג ד כל ישראל ושפיר אמרו רז״ל אשה א' ילדה ב מ צ י י ם ה' רבוא• וזה״ש ה כ ת ו ב אשרי ה ע ם שככה לו וכוי ודרשו ח״ל שככ״ה גימ׳ מ ש ה ולפי ד ר כ ט מבואר דאלמלא משה שהיה נקי ושלם אמנם )(Q • מכל . r ךןיףיע .דרוש למתן ת ו יה טוב ן מכל כ ע ת קכלת התורה לא היו ישראל קיימים ולא יזכו את״כ ל מ ע ל ת ; י ה ת ו ר ה נמצא שע׳׳י שזכה משה כ ה תתילה זכו כ ה ה מ ה לאחר •זמן ואלמלא לא זכה כ ה הוא תהילה לא ה י ת ה להם ת ק ו מ ה ת״ו וזה״ש ה כ ת ו כ אשיי ה ע ם שככה לו שהוא משה .שזכה הוא תתללה ו ע ״ י זכו ה ם א ת ״ כ וזהו ג ״ כ כוונת ה ת נ א .משה זכה וזיכה את הרכים זכות הרכים תלוי כו• כלומר מ ש ה זכה תחילה כתורה לכדו ו א ת ״ כ זיכה את ישראל לפי׳ זכות הרכים תלוי כ ו . והיינו ט ע מ א ד כ ש ע ת עשיית ה ע ג ל א מ ר ה ק כ ״ ה למשה ה י ף מ מ נ י ואשמידם ו א ע ש ה אותך לגוי גדול• דסוף ס ו ף כ א ו ת ה ש ע ה היכן נ ת ק י י מ ה ק ב ל ת התורה דיש כ ה ס׳ רכוא אותיות וצריכה ס רכוא נשמות והלא לא ישאד רק מ ש ה לכדו אלא ודאי הוא ה ־ כ ר אשר ר כ מ ו רכמשה לכדו כלול כללות כל ישראל והוא• לכדו מספיק• וזהו נ מ י כוונת ה פ ס ו ק ת ו י ה ציה לנו מ ש ה מורשה קהלת י ע ק כ ויהי כישרון מלך כ ה ה א ס ף ראשי ע ם יחד.שכטי ישראל הכוונה היא חורה ציה לנו משה דהיי׳ מ ח ח ל ה לא זכה כ ה כ״א משה־דהא , • מ ע י ק ר א כ ע י ל ה היא לגכי ישראל מ ת מ ת ה מ ו ד ע א ו מ ח מ ת ה ע ג ל • ואת״כ לאתר ימים שנתכפר להם ע ו ן ה ע ג ל וכיטלו ה מ ו ד ע א .אז היתה מורשה לקהלת י ע ק כ • וכי ת י מ א מ ע י ק ר א היכי ע כ י ד ה ק כ ״ ה מ ה ת נ א י שהתנה ע ם ה ע ו ל ם שאם לא יקכלו .ישראל א ת התורה יתזיר ה ע ו ל ם לתיהי וכוחו שהרי ק כ ל ת ישראל נ ת ב ט ל ה ו מ ה ת ו ע י ל קכלת משה• לז״א ויהי כישרון מלך זה משה ורהיי׳ שקיל זה המלך כנגר כילם• וזה״ש ב ה ת א ס ף ראשי ע ם י ח ־ ש ב ט י ישראל והיי׳ כללות כל הס׳ רכוא משה שקול כ נ ג ד כולם• ולהכי ראוי לקכל תורה לכדו ולהתקיים ה ע ו ל ם ע ל ידו: י יחכארו ה כ ח ו ב י ם כשיר השירים כאיי לחייך בתורים ציארך כתיוזי׳. ת ו י י זהכ נ ע ש ה לך וכו ע ד שהמלך כ מ ס כ ו וכו׳ ציור המור דוד, לי וכו׳ אשכול הכופר דודי לי וכו׳• הכוונה היא כאוו לחייך כחורי ם הם כ׳ ח י י י ת .תורה שככחכ וחורה ש כ ע ״ פ צוארך בחרוזים הם המצית ה כ ח י ב י ס בחורה וחלה התורה כלתיים• מ פ נ י שלתיים הם הגורמים יציאת הדכור כ מ ו שמצינו ב פ י נ ח ס משום ד ו י ע מ ו ד פ י נ ח ס ויפלל זכה ל מ ת נ ת הלחיים^ לפיכך תלה התורה כלתיים • ותלה התורה בצואר משים דהמצית הם ע ״ י מ ע ש ה והם כ מ ו תכשיטים התלויה כצואר התליים לניי כך ה ם המציח• חזר ו א מ י חורי זהב נ ע ש ה לך• כוונחו כזה' ד מ ת ת י ל ה כללית כל ישראל לא ראו ולא קבלו רק פשטי התורה ומצותיה• אבל סודותיה והדריה לא י ד ע ו בהם כל ישראל בתהילה• וזהו שאמי־ תורי זהב נ ע ש ה לך דהיינו שהבטיחם הקב״ה* כשידעו ויכינו פ ש ע י התורה ויקיימו מצותיה ע ל א מ ת ת ם • ע ת י ד לגלות ולהראות להם סודותיה ה נ ח מ ד י ם מ ז ה כ והכי ק א מ ר להו ת,ירי זהכ נ ע ש ה לך ע ם כקורי' ה כ ס ף שיש כירך ככר• ק ו ר ם י ד ע ת ם בסודו׳ התי־־ה ומצפוגותי' , י ו 3$״ז , התורה !jnfF״•^יזע7עתךחי1ח טיב חי ה ח י ד ה חשוכה כ ע י נ י ה ם רק כנקודות ה כ ס ף אכל אחר ה כ נ ס ם בתדרים • כקודוח ה כ ס ף יהיו כ ע י נ י ה ם כחורי זהב• וכ״ז ה ב ט י ח ם והם לא יכלו' ל ע מ ו ד באמונתם• י ק ה כ ף ו מ י ד ב ע ו ר שהמלך ב מ ס י ב ו כחיך חיפחו כסיני' ני־רי כתן ריחו שאמרו ל ע ג ל אלה אלקיך ישראל כ מ ו שריהו רז״ל• ו ע כ ״ ז ציור ה מ ו ר דודי לי כין שיי ־ילין כ מ ו שאמרו כ ג מ ׳ ש א ע פ ״ כ לא סילק ה ק ב ״ ה שכינהו מ כ י ן כרי ה א ר ו ן .ומי ג י ס לי זאת שלא ד ק י ק ע מ י ה ק ב ״ ה לא ע ל מ ע ש ה ה ע ג ל ולא ע ל ה מ ו ד ע א • אשכיל הכופר איש שהכל תלוי כו• זה מ ש ה ששקול כ נ ג ד כל ישראל• כשכילו נ ת ק י י מ ה קכלת התורה ונתקיים ה ע ו ל ם ו ק א מפרש ואזיל־ היכן נתפרסם הרכר ד ה א מ ת כך הוא ר ע ״ י משה לכדו •גתץיים הכל• לז״א כ כ ר מ י ע י ן גדי .פי׳ כ ש ע ה שבא יצה״ר ל ק ע ר ג ע ל הכרם שהם ישראל שנק׳ כ י ם ב ש ע ה שעשו את ה ע ג ל ובא ל ק ט ר ג ע ל ישראל לומר שלא תשאר התירה בירם ע ר שאמר לו ה ק כ ״ ה לך .הצל כן ע מ ר ם כמ״ש ׳ ל ע י ל דכוונת ה ק ב ״ ה בזה רע״י בן ע מ י ם לברי יתקיים ה ע ו ל ם ו ע י ן גרי הוא היצה״ר הוא ה ע י ן ה מ י ג ד דהיינו המישך בני ה ע ו ל ם לדבר ע ב י י ה •או י י ד ה פייושי גרדו אילנא שהוא חוחך בני ה ע ו ל ם והיינו פירוש כ כ ר מ י ע י ן גדי כשנכנס עין גדי שהוא היצה״ר ב כ י מ י ויצה לחתיך אותו כ ט ע נ ת ־העגל• אז דודי לי שהוא ה ק ב ׳ה השיכו-וכיטל ט ע נ ת ו בשביל אשכול הכופר שהוא משה איש שהכל תלוי ב ו : א פ ^ ר לפיש כל המא־מיים הנזכרים ל מ ע ל ה כאופן אחר קרוכ ׳או לאופן שפירשנו• והוא כ ה ק ד י ם מ״ש י ב י נ ו האד״י ז״ל דס' •רכוא פירושים יש לתורה• וכולם זכה להם מיע״יה• ו מ מ נ ו נ ש פ ע ליש־אל <ל א ח ד ואי מ ה שהשיגה נשמתו וכל מ ה שפיישו היאשונים ו ה א ח י ו נ י ם •הכל קיכל מ ר ע ״ ה • והיינו ראמי־ו רז״ל אפי׳ מ ה שתלמיד ותיק ע ת י ד לחדש ניתן למשה כסיני• והנה כשעלה משה ל מ מ ס הכינו המלאכים שבא ליקח בל כללית ה ס ו י ה שהם ששים רבוא פירושים• וחשבו ב ר ע ת ם שאין כ־£י ודם *כיל לסבול לקבל ששים י ב ו א פידישים מ א ת ר שהיא מ ח י מ ר קיין• ו כ פ ר ט שהיא עלול לשכחה• ואין יכול לסביל כל הפירושים כ״א המלאכים שהם ייחניי' • קדושים אלקיים• ולפי׳ כשיאי המלאכים שעלה משה למרים• ח מ ה י ותמרו מ ה ליליד אשה כינינו• כלומר• שאין לו כת לילוד אשה לסביל כל הששים רכוא פירושים שבחורה כיין שהוא יליד אשה• והשיב להם הקב״ה• ה א מ ת כך היא• לקכל כל כללית התורה כ א ו א מ י ו ה מ ל א כ י ם ח מ ד ה גנוזה לפניך ׳ הכוונה שהיא ר ח כ ה מ נ י ים ואין יכול לסיכלה כ׳יא קדישתך או ה מ ל א כ י ם שהם רוחניים• אבל בני א ־ ם אין להם כ ח לסכיל כל פירושיה• וכיון' רהכי הוא מ ה אניש כי תזכרנו וכן אדם כי ת פ ק ד נ ו כרכר שאינו יכול ל ע מ ו ד כוי •אז א מ ר ה ק ב ״ ה למשה השיב להם תשיבה• ו א מ ד משה רכש״ע ירא אני"שמא , ישיפוני • ד1רש טופ דרוש למתן תירי• ישלפוני כהכל שבפיהם ד ה א מ ת א ת ם דהם מצד קדושתם יכולים לקבל ב ג הפירושים • ובשר ודם אינו יכול לדבר זה • ו א מ ר לו ה ק ב ״ ה אתיז ב כ ס ^ ככודי יהתזיר להם תשובה• רמז לו הקכ׳יה ר ע י ק ר סבילת קבול התירה תלוי ב נ ש מ ה ולא כ ג ו ף .דביק שהנשמה ח ה י ה קרושה ט ה ו ר ה ומצותצחת כראוי אין הגיף מפריד כ י נ ה לכין התורה ויכולה לשכול ייתר מן המלאכים• דנשמו״ הצדיקים עליונים יותר מ ן ה מ ל א כ י ם כמי׳ש האר״י דל• דנשמית הצדיקים ה ם מ פ נ י מ י ו ת ה ע ו ל מ ו ת • ונשמות המלאכים מחיצוניית ה ע ו ל מ ו ת • ו ע ״ י קדושה ו ט ה ר ה ישיגו נשמות הצדיקים יור,ר מ ה מ ל א כ י ם ולכן אמ״ל ה ק כ ״ ס למשה אחוז כ כ ס א כ מ ר י דהיי׳ הנשמית החצובות מכסא• ואתם ה צ י י ק י ם יש לכם מ ע ל ה ע ל המלאכים • שיש לכם אחיזה כ כ ס א ממש• שנשמותיכם מפנימיות• וכזה אם תזכו השיגו יוחד• וכיון שאחז משה ב כ ס א מ י ד ב א י ת י ר ג ע ה ו פ י ע נשמתו והשיג כל ששים רכוא פירושים של ה ת ו ד ה וזהו שאמר הכחו׳ מאחז פני כסא .כלומר מאחר שאחז משה כ פ נ י ה כ ס א שהוא פ נ י מ י ו ת ו שמשם שורש כשמתו• מ י ד פרשז עליו ע נ ט • ו ה נ ה פרש״ז ז״ה שישים רי׳בוא פ״ירושים• ד כ א ו ה ח ש ע ה השיג משה ששים רבוא פירושים ו ק י כ ל ה י א ו ת ם נשמתוי ובאותה ש ע ה ה ו פ י ע עליו ה ו פ ע ה נפלאה ופתת פיו להשיכם מ ן התורה• ואמ״ל ר כ ש ״ ע תורה שאתה ט ח ן לי מ ה כ ת י כ כ ה אנכי ח׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים• והנה אשר ר״ת ששים רכוא אופנים לרמוז ע ל התירה שיש ב ה ששים רבוא פירושים• ו א מ ר להם למצרים ירדתם יכו' הכוונה הרי ששים רבוא אופנים שיש כתורה ה ם יותני ל מ י שירדי למצרים ו נ ש ת ע כ ר ו ל פ ר ע ה ואתם כלום ירדתם למצרים ו נ ש ת ע כ ד ח ם לפרעה־ א ״ כ פ י מ ש י ה ל מ ה יהיו לכם לא ט ל ם ולא מקצתם* שהרי מ ת י כ ת אשר מ ש מ ע דכל הפירושים אינם רק למי שראוי להתקיים כו מ ק ־ א ככתוכ• שוע מ ה כ ת י כ כ ה לא יהיה לך ולא ת ע ש ה פסל א ר כשמים מ מ ע ל ג ראוים י ק ל מ י כ ז ה כתוכ ת י כ ת אשר לרמוז דששים רכוא אופנים א שראוי להתקיים כו ״מקרא ככתוכ• וכיון שראו מלאכי השרת שכך הוא ה א מ ק וכך רמוז כ ג י ף ה ח י ד ה חזרו והודו ואמרו הי אדונינו מ ה אדיר שמך ב כ ל הארץ• ואלו מ ח ח ל ה ק א מ ר י אשר ת נ ה הודך ע ל השמים• ו ט ו נ ח ם ד ח י כ ק אשר דרמיז כ ה ר״ת ששים ר ט א אופנים אינם ראוים כי׳א ליושבי כ ש מ י ם שהם יךושים ו ה ו פ ע ת ם והשגתם ע צ ו מ ה ו י ט ל י ם ל ס ט ל כל הפירושים• ל א צן כש־ ודם .ולכסוף כשהשיכם משח מ ג ו ף התורה ו י ד ע ו ה א מ ת חזרי והודו ואפשר לומד שלזה נתן הקבי׳ח ע ש ת הדברות כלשון יחיד• מ א ח ר ד ר מ ת כ ת י ב ת אשר ששים רכוא אופנים ואי אפשר לשום בר ישראל להשיגם ב ל ת י משה לבדו ל ה ט א מ ר ם בלשון יתיר• לרמוז דרק משה לבדו יוכל לסכיל כל הפירושים והוא י ס פ י ק לצדיק יסוד עוצם• ואפשר דלזה רמז דוד ה ע ״ ס ראש ם ש י נ ם י רבי־ך jj^fj ׳דלמןלמתןתור^ טיב יט ד כ י ך אמת• ולעולם כל מ ש פ ט צדקך והוא דרוב ב מ ה נצח משה למלאכים והורו לו• מ פ נ י שכתוב כראש עשרת ה י כ ר ו ת אשר הוצאתיך דשם רמז ר״ת ששים רכוא אופנים ומשם י א י ה דלמי ראוים הששים י ב ו א פירושים למי שראוי להתקיים בו מ ק ר א ככתוכ • וכזה נדתו המלאכים• וזהו הכוונה ראש ד ב י ך אמת• דהנה אשר היא אותיות ראש• והיא נ מ י ר״ת ס' רבוא אופנים והיי׳ מדכראש דכרך כ ת ב ת אשר דיש בה הרמז של ששים רבוא פי׳ שהם א מ י ת ו ת התורה ע ל תיקונה .כזה נתקיים לעולם מ ש פ ע צדקך שנתת הכל למשה ולא נ ת ת למלאכים אפי׳ מ ק צ ת מ ה ם : גב זה יבואר ג״כ ה מ א מ ר כ ש ע ה שירד משה מ ן ה מ מ ם כ א שטן 8*^1 לפני ה ק ב ״ ה ואמר לו הורה היכן היא אמר לו נ ת ת י ה לארץ וכו׳ כוונת השטן כמ״ש כיון שראה שההורה יש בה ששים רביא פ י והמלאכים לא נטלו כלום מ מ נ ה • ת מ ה ואמר איך אפשר שיש כ ת כ ת ת ת ו נ י ׳ לםכול ששים רכוא פירושים וזהו שאמר תו^ה בכללותה היכן היא דהיינו כיצר התחתונים יוכלו לסיכלה• והשיבו ה ק כ ״ ה נ ת ת י ה לארץ• וכוונתו ית' כ מ ו שבירר לכו כ א ת י ו נ ה שקיבלה משה • שיש כח בו לסבול כל פירושיה והשטן לא הכין והלך ל מ מ ו נ ה ע ל הארץ ו א מ י לו היכן יוכלו ה ת ח ת ו נ י ם לסביל כל פירושי התורה• והשיבו איני י ו ד ע ע י ק ר ט ע ם זה רק אלהי׳ הכין• דרכה והוא י ד ע את מקומה• וכן התהום והים כך השיכו לו וכו׳ ולא מצא ט ע ם לרב ־• וחזר אצל ה ק כ ״ ה ואמ״ל כקשתי ככל הארץ ולא מצאתי ט ע ם מספיק• ו א מ י ל ה ק ב ״ ה לך אצל בן ע מ ר ם דהיא לבדו יש בו ה ו פ ע ה נ פ ל א ה והיה בי יכולת לקבל הששים •רבוא פירושים .ובזה נ ת ה ושקעה ת מ י ה ת השטן ובזה ג״כ יבואר מ א מ ר רז״ל ד א מ י ו אשה א׳ ילדה במצרים ששים רבוא והכוונה כמ״ש רלמשה לבדו נ מ ס י ו לו ששים רבוא פירושים שיש כתורה וישראל ככלליתם שהם ששים רבוא• יש ביניהם ששים רכוא פירושים א כ ל כהפר״ם אפיי עשר רכוא מ ה ם אינם יודעים ששים רכוא פירושים כ ״ א בהתכללוחם יחד• ולהכי אמרו אשה א׳ ילדה ס׳ רבוא שהוא לכדו ק י ב ל ה נשמתו מ ת שקיכלו כל נשמות ס׳ רכוא• וכזה שקול משה כ נ ג ד כל ישיי! וביה ג ״ כ יבואר ה מ א מ י שאמר הקב׳׳ה למשה ואחה ה ק ר ב אליך א ת אהרן אחיך ה ר ע לו אמ״ל ה ק כ ״ ה תורה ה י ת ה שלי ונתתיה לך .והקשינו ע ״ ז והרי התודה לכל ישראל נ י ת נ ה ו מ ה ית־ון למשה כזה • ו כ מ ה שכחכנו יכא ע ל נכין .דמשה לכדו זכה ככל ששים רכוא פירושים של התורה מ ה שלא זכה ב ה ם שום אדם• וזה״ש לו תורה ה י ת ה שלי• כלומר מ י ו ח ד ת לי ד מ י יוכל להכיל ששים רכוא פירושים כ ״ א כת קדושתי ואפ״ה ה ו פ ע ת י בנשמתך ה ו פ ע ה נפלאה ע ר שקיבלת ששים רכוא פירושים ואין לך מ ע ל ה גדולה יותר מזו• וזהו ג ״ כ כוונת ה פ ס י ק ולא ק ם נכיא ע ו ד בישראל כ מ ש ה אשר י ד ע ו ח* , , )HV פנים ןץף<ןן דרוש למתן תורה f טוב פנים אל פנים• כ א להגיד שכחו של משה ו מ ע ל ת ו ב מ ה שזנח וקיבלה נ ש מ ת ו כל פירושי התורה דזהו הרכר הגרו׳ שיש בו כת נפלא יותר מכל מעלותיו דזה רחוק מ א ד משכל האטשי רכן אדם יוכל ל ס מ ל ששים רכוא פייושים ע ל כל דכור ודבור שכתורה• וזה״ש ולא קם נכיא ע ו ר בישראל כמשה־ ו ת ר ע ה מ ע ל ה הגדולה שיש מ • היא אשר ירעו הי• אשר ר״ת ששים רבוא אופנים שכולם מ ס ר ם לו ה׳ וקיכלה אותם נשמתו• וזה הרכר לא שייך כ״א בקדושתו ית׳ ו א פ ״ ה נתן כת כמשה ע ר שקיכלה כשמתו הכל• וזהו ג ״ כ כוונת ה פ ק ו ק והאיש משה ע נ י ו מ א ד מכל ה א ד ם • כ א להודיע כ מ ה גדלה ענותנותו של מ ר ע ״ ה כי ה נ ה כ א מ ת אין ראוי ל ק מ ת שם ה ע נ י ה כ״א ע ל האדם שהוא מ כ ו כ ד ויש כי מ ע ל י ת י ת י ו ת ע ל כני אדם ואפ׳׳ה מ ת נ ה ג כ ע נ י ה כ פ נ י מ י שפתית מ מ נ י .אבל מי שהיא שוה לבני ארם אי פחית מ ה ם אין לו שבח כ ״ כ כ ע נ י ה כ מ י ה מ כ י ב ד ה א ־ ם הגדיל• וזה״ש והאיש משה ע נ ו מ א ד מ כ ל ^ ד ם • ומפ־ש ת ״ ע כיצד גדלה עניתניתו מכל האדם• שזכה לששים ר ב ו א אופנים שכתורה מ ה שלא זכה שום א ד ם ואפ״ה ה י ה ע נ י ו מן הכל ו ה כ י ק א מ ר קרא• מ פ נ י שזכה לאשר שהיא ר״ת ששים רכוא אופנים א ע ״ פ שהוא ע ל פני ה א ד מ ה ולא מ מ ל א כ י ם היושבים כשמים• יזהו ג ״ כ כיינת ה פ ס ו ק ויהי כישדון מלך כהתאשף ראשי ע ם יחד שבעי ישיאל והיא דהנה יש״י1 ר ״ ת יש ששים רכוא אותיות לתורה והיא נ מ י ר״ת יש ששים רבוא א ו פ נ י ם לתורה• נמצא דס׳ רכוא אופנים שיש כתורה לא תמצא אותם כ״א כ ה צ ע ר פ ו כללית ישראל יתד כששים רבוא ו מ ־ ע ״ ה זכה לכל לב־ו• וזש״ה ה י י ה צולז לנו משה מורשה קהלת יעקכ• דהיינו ה ת ו ד ה שציה משה והוריש ל ק ה ל ת י ע ק ב • ד ע לך ויהי כישמן מלך דהיינו שזה יקרא מלך גמור מ ש ר ק שאיי ל מ ע ל ה הימנו• שהוא לכדו כלל כל פירושי התורה .וזה לא נמצא רק כ כ ל ל ו ישראל וזהו ב ה ת א ס ף ראשי ע ם יחד שבעי ישיאל • אז בהתכלליחס י ק נמצא כ ה ם ששים רכוא פירושים• ומשה לכדו כלל כל הפירושים נמצא ד ' מ ש שקול כ נ ג ד כל י ש ־ א ל : ו א ג ב זה יש לפרש פסוקי דחהילים• יפיפיח מ כ נ י אדם הוצק חי כשפיהותי׳ וכו׳ חגור חרבך ע ל ירך גבור וכו׳ ו ה ד י ך צלח ורכב וכו׳ חציך שנונים וכו׳ כסאך אלקים יכו׳ א ה כ ת צדק וכי׳ מור ואהלות יכו׳ כנית מ ל כ י ביקרותיך וכי׳• אפשר לפרש כל ה פ ס ו ק י ם האלי ע ל מ ־ ע ״ ה שכיחי ד ק א משכת ליה דוד מלכא• יפיפית מ ב נ י אדם נ ת ע ל י ת ב מ ע ל י ת טובות ע ל פל כני ה ע ו ל ם כמש״ה ולא ק ם נביא ע ו ד כישראל כמשה• וקא מ פ ־ ש ואזיל כיצד משום חן תורה רהוצק כשפתיתיך שזכית וקבלת כל ששים רכוא פי׳ שיש כתורה מ ה שלא זכה לזה שוס אדם כעולם• ועשה לך ה ק כ ״ ה זה ו ה ו פ י ע ב נ ש מ ת ך הופעה נפלאה ו ע צ ו מ ה כ מ ו היוצק זהב או כ ס ף ה מ ו ת כ י ם באש , , ד ה , P {^111 דרוש למתן תודח כ טוב pשאכה נשמתך וקיבלה כל הששים רכוא פירושים• וכיון שזכית לכל אלה ע ל כן כרכך אלהים לעולם זו היא הכרכה שהיא ק י י מ ת לעולם ו ע ר ומאחר שזכית ל מ ע ל ה הזאת של ששים רכוא פירושים כזה חגרת תרכ ועמדתי כ נ ג ד המלאכים כשכאו לדחוחך שלא ח ק כ ל כל פירושי התורה ונצחת אותם כ מ ה שהשכח להם מ א נ כ י ה ׳ אלקיך אשי הוצאחיך דאשר ר״ח ששים רכוא חופנים רשם רמז דמי שמתקיים בו מקרא כ נ ת ו כ שירד למצרים ונשתעבד• ל פ ר ע ה הוא שראוי לששים רכוא אופנים• והמלאכים שלא ירדו ולא נשתעבדו ל פ ר ע ה אינם ראויה לאופני התורה ו כ א מ ת זה הודך והדרך לכרך • שאהה לבדך זכית וקיבלה נשמתך לכרך ששים רכוא פירושים מ ה שלא זכה שום אדם אחר מישיאל זולתי כ ה צ ע י פ י ח כולם יחי• זאת ו ע ו ד והדרך צלח רכב ע ל רבד א מ ת ו ע נ ו ה צ־ק בשעה שיררח מן ה מ מ ם ובא השטן לפני ה ק כ ״ ה ואמר לו תורה היכן היא ואמ״ל נ ת ה י ה לבן ע מ ר ם וכשבא אצלך אמ׳ית לו וני מ ה אני שיהן ה ק ב ״ ה תורה ע ל ידי• לא ח״ו יתשכ לך לדכר שקר כי מרוב עניחניהך אמרת לו כך• כמו שהשיכ לך ה ק ב ״ ה הואיל ו מ י ע ט ת ע צ מ ך תיקרא ע ל שמך• ואדרכא כאותה ה ע נ ו ה שהשית ג י מ ת שהפפלת ו ה כ נ ע ת ס ״ מ וכל ס י י ע ת א דיליה כל ההט״א• •וזהו וה־רך צלח רכב ע ל דבר א מ ת שאמרת לשטן מ י אני שיתן ה ק ב ״ ה ע ל ידי כי כך הוא ה א מ ת מצד ו ע נ י ה צדק שיש כך• ובזה ותורך נוראות ימיניך כי אותם רביי ע נ ו ה שיברת ה ם חצים שנונים נכנסו כלכ ה ט ״ א והשפילוה ארצה• וזהו שאמר חציך שנונים ה ם הדברים ע ל ע נ י ה שדברת בהם ע מ י ם תחתיך יפלו הם ס ט ״ א וזהו שמפרש בלב אויבי המלך הוא מלבו של עולם• זאת ו ע ו ד כשאך כונן י1היםלעולם ועד• דכל ה ה ו י ה ו מ ש פ ט י ה מ מ ך יצאו ועל שמך נקראי׳ לעולם ו ע ד כ מ ו שאט אומרים כי״ג עיקרי ה ד ת למשה שם .וכל התורה שכתבת לישיאל לא תשתנה ולא ת י ה י משמך לעולם כין תורה שבכתב ו י י ן תורה ש ב ע ״ פ ולא זו כלבד אלא אף דברים שנאמר בהם הלכה למשה מ ס י נ י קבלה למשה כסיני הכל מחזיקים בו ישראל ואינם נוטים ימין ושמאל וזהו שבט מישור שהם הלכה למשה קבלה למשה כסיני • הכל שבט מישור וקיבלום ישראל בשבט מלכותך• ומי גרם לך כל זה מ א ח ר שאהבת צ־ק ותשנא רשע שאהכת השם ויראת מ מ נ ו א ה ב ה ויראה שלא השיגה אדם מעולם• ו ע ל כן משחך אלהים שמן ששון יותר מחבריך• ואמר ע ו ד מור ואהלות קציעית כל בגדותיך מן היכלי שן מכי שמתיך• הכוונה בזה דבשעה שיצה ה ק ב ״ ה ליהן התורה לישראל• ק י א הקב״ה ל ס ״ מ ולא רצה לקבלה ופשט אורו ונתנו לישראל כמ״ש וזרח משעיר למו• וכן כמי שיו של ישמעאל לא רצה לקכלה ופשט א ו מ ונתנו לישראל כמ״ש ה ו פ י ע מ ה ד פארן• והאור שנהן שר עשו הוא דאהני לישראל לדון דיני נפשות דכרכתו של עשו היא זו כמ״ש ועל חרבך תתי׳ ואין דןיףען דרוש למתן ה ו י ה ־טיב ואין רשות לאחרים להשתמש בה• ובפשיטה אורו .שנחן לישראל ניחן להם י ש ו ת : לדון ריני נפשות• והאור שנתן שר ישמעאל היא ראהני להד לישראל ל ע ס ו ק בפריה ורביה דכרכתו של ישמעאל היא ובפשיטת אורו שנתן לישראל ניחן להם רשות ל ע ס ו ק בפריה ורביה והנה לפי מ ה שכתבנו שאלמלא זכות מ ש ה לא היו זוכים ישראל-לכל זה שהרי אלמלא לא ה י ת ה נשמתו יכולה לקכל ס' רכוא פירושים של התורה לא היו ישראל זוכים ככל התורה ולא היו זוכים בכל ה מ ע ל ו ת האלה• נמצא משה הוא ג ר מ א לכל ה ע ו כ ו ת וזהו דקא מ ש כ ח ליה דוד מלכא מור ואהלות קציעות כל בגדותיך• כלומר אפיי ה ב ו ג ר י ם בך ושונאיך• נתנו לך מור ואהלות שהם האורות שנתנו לך ואהני לך א ו ת ם האורות • אורו של עשו אהני לך לדון דיני נפשות וזהו הרמוז בהיכלי שן דשלמה המלך ע ל כ ס א •שן ה י ה יושב ודן־ ואורו של ישמעאל אהני ל ע ס ו ק כ פ י י ה ורכיה־ וזהו ה י מ י ז כ מ נ י שמחיך כ מ ו ושמח א ת אשתי • זאת ו ע ו ד כ ש ע ה שנצתת מלאכי השרת נתנו לך מחנוח• וזהו כנוח מלכים כיקי־ותיך רהייכי המלאכים עשו לך יקר וכבוד ונתנו ל ך מ ת נ ו ת • ו מ ה שקראם כ נ ו ת משוס רכתיב ב ה ם ומקכלין דין מדין וכל ה מ ק ב ל מחבירו נק׳ כ ע ־ כ ו אשה ולא די המלאכים ה ע ו ב י ם שנתנו לך .מ ת נ ו ת אלא אפי׳ מלאך ה מ ו ת נתן לך ה ס ו ד של הקטורת• וזהו נכבה שגל הוא המלאך ה מ ו ת דלגכי המלאכים נ ק ׳ שגל כ כ ת ם אופיר ה י א ה ק ט ו ר ת שנהן לך הסוד שלה ו מ ה שאמר נצכה שגל לימינך דידוע ד מ ל א ך ה מ ו ת לעולם ע מ י ד ת ו לצי שמאל לקטיג• ועכשיו נ ע ש ה לך אהוב וריע וחזר לצד ימינך ונתן לך כתש אופיר ה ו א הסו־ של ה ק ט ו ר ת וזה שרמזנו שגל ע ל מלאך ה מ ו ת משום דהוא השטן הוא המלאך ה מ ו ת ה ו א יצה״ר• והיצה״ר הוא ה מ ב י א תאות המשגל .ו מ ל ת שגל ה י א לשון משגל. ועוד בגל ה י א כלכתא כמ״ש והשגל ע י מ י ת וכזה אתי שפיר דרומז ע ל הסטי׳א מ מ ש הוא השטן היא המלאך המות• תזר ואמר ש מ ע י כ ת ודאי ו ה ט י אזנך ושכתי ע מ ך ובית אכיך ויתאו המלך יפיך כי הוא אדניך וכו׳. והכינה היא אחר שסיפר ר ה ע ״ ה שכח מ ר ע ״ ה כ ק כ ל ת התורה ומעלותיו ב א להזהיר ע ם כ נ י ישראל להיוהם מ ח כ כ י ם את התירה ואת המצית • וחפצים ודבקים כ ה ועושים מציתיה לשמה• וצריך שידעו שכל ה מ ע ל ה שנתעלה מ ש ה ה י א כשביל ישראל• וזה״ש ש מ ע י כ ת וראי ה י א ע־־ת כני ישיאל הנק׳ כ ת ו בל הש״י ודהיי׳ ש מ ע י וראי מ ה שאירע כ מ ת ן תורה• כ מ ה מ ע ל ו ת ט י כ י ת שנתעלה משה והכל בשבילך .ולפי׳ ה ט י אזנך וחקור ה־כרים ובחון כהש ו ת ־ ע כי הכל כשכילך וכיין שכך היא צריך א ת ה להתדבק כתורה ת מ י ד ולא שייך דיבוק התורה כ ״ א ע ״ י שככך ע מ ך ובית אכיך כי ה ע י ק ק כ ה ב ל י ה ע ו ל ם אי אפשר לו ל ע ס ו ק כתורה• והכלי ה ע ו ל ם נקי ע ם • כ מ ו כן אדם ובית אכיו כי כל בני ה ע ו ל ם רוכס ככולם כ ע ו מ ר ם על ע ד מ ם מ א י ם כ;י העולם דרוש למתן תורה הרש כא טיב ה ע ו ל ם מ ת ע ס ק י ם לכנות כ ת י ם ולקנות שדות ו ל ה ת ע ס ק כסחורה וכל זה להנאת הגיף• והנאת ה נ ש מ ה שהיא התורה אינם חוששים לה• לפי אמר אם רצית להתדכק כתורה שכחי ע מ ך וכיח אכיך שהוא מ ע ש ה הכל וריק של ה ע ו ל ' הזה• ו ע ס ו ק כ״א כתורה יכמציח שהם תכשיטי הנשמה־ וכזה וי תאו המלך יפיך דהיינו מלכו של ע י ל ם יחאו יפיך שהם החורה ו ה מ ע ״ ט שהם יופי הנשמה• ואז יקרא אדון העול׳ אדוניך ואתה היקר׳ ע כ ר ו וחהי׳ ראוי להשתחוו׳ צו• שאם לא תקבל אלהיתי ועול מלכותו ע ״ י התורה ומעשים .ט ו כ י ם לא שייך שיקרא הוא אדוניך ולא א ת ה תיקרא ע ב ד ו : 1א ג ב נפרש ה מ א מ ר שפחתנו כו מ״ר כ ת פ י ה כעצי ה י ע ר ל מ ה נמשלו ישראל לחפוח וכוי• והנה החוס׳ ח מ ה ו ע ״ ז ד ה נ ה ה מ ק ר א הזה ע ל הקבי׳ה נאמר• דכנסת ישראל היא שמשכחת להקכי׳ה והמשילתו לחפוח • והי״ל להכיא פםוק ורית אפך כתפיתים• ה נ א מ ר ע ל כ נ ס ת ישראל: ןא)*£צ£ר לומר דהנה ה ק כ ״ ה שכת כ נ ס ת ישראל והמשילה לשושנה שנא׳ כשושנה כין החוחים דהיינו שאר ה א ו מ ו ת נק׳ תותים והיא נק׳ שישנה והיא ג ״ כ המשילתו לחפיח כין אלהי ה ע מ י ם הנק׳ עצי היער• ואמנם א ח ״ כ מצינו שחזר ה ק כ ״ ה והמשילה לתפוח שנא׳ וריח אפך כחפיחי׳ ו ע ״ ז ת מ ה כ ע ל ה מ א מ ר כיון ר כ נ ס ח ישראל המשילה להקכ״ה לחפוח• ל מ ה חזר והמסילה ג ם הוא לתפיח־ אס מ פ א ת האומות הרי ככר המשילה לשושנה והמשיל שאר ה א ו מ ו ח לחוחים וא״כ ל מ ה חזר והמשילה לחפוח אחר ש ה ק כ ״ ה נמשל לו• לז״א ר מ ה שחזר והחשילה לחפוח לא לענין משל שנמשל ה ק כ ״ ה לתפיח כין אלהי ה ע מ י ם שנק׳ עצי ה י ע ר דאי ל ע נ י ן זה ככר ג ם ה י א נמשלה לשושנה כין החוחים לז״א ד מ ה שתזר והמשילה לתפות הוא שכת אתר ד מ ה ת פ ו ח פריו קודם לעליו אף ישראל ה ק ד י מ ו עשיה לשמיעה• ולפי׳ הזכי׳ כ פ ס י ק שנמשלה כו כ נ ס ת ישראל לתפוח הריח .שנא׳ וריח אפך כחפוחיס• להודיע שהמשל זה לא כא אלא להודיע ה מ ע ש י ם ט י כ י ם שבכנסת ישראל , שמרוב ת כ ת ם כמצות ה ק ד י מ ו עשיה לשמיעה וכזה זכו לכתר תורה: ^ אית>יי£ מאהבת דרוש ב ל-מתן ו ת ו ר ה • ^ כ ג מ ׳ דשכת וז״ל דרש ה ה ו א גלילאה ע ל י ה דרכ ח ס ד א כריך רתמנא ר י ה כ אוריין תליתאי ע ל יד תליתאי ל ע ם תליתא כירחא תליתאי כיום תליתאי וכו׳ ע כ ״ ל : ה׳ ע מ ו וצאן מ ר ע י ת ו .הוציאם מ כ ו ר הברזל ממצרים ככחו וגבורתו )יא( ךןףש דרוש למתן תולה טול וגבורתו .ומאויכיהם נ ק ם נקמתו• ו ק ר ע להם הים ו ה ע ב י ר ם בתוכו כ ח י ב ה כיושב בתוך כיתו• ושם הגלה להם ככור שכינתו• לא זז מ ת כ ב ס ע ד שהוריד להם ה מ ן לתם אכירים שאוכלים מלאכי מעונתו• לא זז מ ת כ כ ם ע ד שקרכם לפני הר סיני וכל אתר פ ס ק ה זוהמתו• לא זז מ ח ב כ ם ע ד שדיכר ע מ ה ם פ נ י ם כ פ נ י ם ונתן להם תורתו .ועי׳ן נ א מ ר אשריך ישראל מ י כמיך כי ח ל ק ה ׳ ע מ ו י ע ק כ תכל נ ת ל ת ו : . 1כ ל ח י כ ה זו שתיבה ה ק כ ״ ה לישראל א מ ר נ ע י ם זמירות כ מ ק ר א י ו כ מ ז מ ו ר יקום אלקים יפוצו אויכיו וינוסו משנאיו מ פ נ י ו כהנרוף ע ש ן ח נ ד ו ף וכו׳ וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וישישו כשמחה .והנה יש ל ד ק ד ק מ ה הלשון זה שפתח כו ד ה ע ״ ה ולמה שינה מלשין מ ר ע ״ ה ש א מ ר ק ו מ ה ה׳ ו א ״ ח גדול כחו של משה משל דוד ונתיירא לומר כ מ ו שאמר משה הרי מצינו כשרצה לומר א מ ר שהרי א מ ר ק ו מ ה ה׳ כאפך ואמר ג ״ כ ע ו ר ה ל מ ה תישן ה׳• ולמה שינה ככאן ואמר יקום אלקים כל׳ ע ת י ד • לימד ר מ ר ע ״ ה שהיה אומר ק ו מ ה ה׳ כאותו הזמן ה י ת ה שכינה מצויה כין ישראל ולא ה י ה שום ה ת ד כ ק ו ת ל ס ע ״ א ע ם ה ק ד ו ש ה כדי שתכדיל כין ישראל לאכיהם שכשמים• ולפי׳ היה משה אומר ק ו מ ה ה ׳ ויפוצו אויביך ה ם ה ס ע ״ א שהרי אין לה שום ה ת ד ב ק ו ת ע מ ך וכיון שכך אין מ כ ד י ל כינך לכין ע מ ך לפי' יפוצו אויביך ה ם אויבי ישראל כ מ ו שדרשו רז״ל• ודוד ה ע ״ ה דיכר ע ל ימי הגלות וראה שישראל תתארך ע ל י ה ם הגלות ותומת כ ח ל ת ה י ה מ פ ס ק ת כין ישראל לאביהם שבשמים ויהיו צועקים ולא נ ע נ י ם ו ח ו מ ה הברזל הם ה ע ו נ ו ת שגרמו שנתדכקה ה ס ע ״ א כקדושה ו ה ס ע ״ א היא ה נ ע ש י ת ח ו מ ה ו ה פ ס י ק ה כין ישראל לאכיהס שבשמי׳ ובא ד ה ע ״ ה לרכר ניתומים ע ל לכ כני ישראל שלא יקוצו כימי ה ג ל י ת בראותם כי נתרחקו מהשם וככר ע ל י ה ם עול הגלות וצועקים ואינם נ ע כ י ׳ אל יקוצו ככל זה כי ה נ ה ימים באים שתתזור ע ט ר ה ליושנה ותשל ח ו מ ת ברזל ה מ פ ס ק ת כין ישראל לאביהם שבשמים ויחזרו להתראות ע מ ו פ נ י ם ב פ נ י ם וזר לא יעבור בתוכם• כ מ ו שהיה מאז ב ע ת קבלת התורה• וזהו שאמר יקום אלהיס יפוצו אויביו דהיינו אתם בני ישראל אל תקוצו ב ג ל ו ת שהרי מ ו ב ע ת לכם ש ע ת י ד שיקום אלקים ב ע ת ביאת משיחנו וכשיקים כאותה שעה יפוצו אויביו ה ם אויבי ישראל ויניסו משנאיו מ פ נ י ו ה ם משנאל ישראל• ואל ת ת מ ה ע ל ח ת ו מ ה של הברזל שהם הקליפות הסובבים ה ק ד י ש ה ונעשו ח ו מ ה והפסיקו בין ישראל לאביהם שבשמים • ו ת א מ ר ה י ך ת פ ו ל ח ו מ ה זו אשר כ מ ה מ א ו ת שנים אלו מ ש נ ת י ח ד ה ונתחזקה חזוק גדול כברזל. אל ת א מ ר כן• כי לפני ה׳ אינה נחשכת לכלום • ו כ ל ד ף ע י ן ברוח כ ל שהוא תפול• וזה״ש כהנדוף עשן תנדוף כ ה מ ק דונג מ פ נ י אש• דהיי׳ ע ק י ד ל יארע 1אפ<£ף א ג דודצן טוב דרוש למתן תורה ככ ל י א ד ע לאותה ח ו מ ה כאילו היא עשן וכיוח כל שהוא מתפזית• וכמו ח ו מ ת ד ו נ ג ו ב מ ע ט אש כ מ ס ת ו ה ח ו מ ה זו ה ם הקליפות הרשעים השוכבים א ת הק־ושה ו כ ר ג ע יאבדו• וזש״ה כן יאבדו רשעים שהם הקליפות מ פ נ י אלקי׳ שהיא הקדושה• ואז כאותה ש ע ה לא י ת ע ר ב זר בין ישראל לאביהם שבשמי' ויהיו מתראים ע מ ו פנים כ פ נ י ם ושמתים לפניו ואין מ ת ר י ד ואין מ פ ר י ד וזה״ש וצדיקים שהם ישראל ישמתו ויעלצו לפני אלהיס דהיינו לפניו מ מ ש בלי ה פ ס ק שום סטי׳א• וישישו כ ש מ ח ה היא השכינה ה נ ק ׳ שמחה והיא שורש כשמחם של ישראל באוחה ש ע ה ה ם שמחים ע מ ה והיא שמחה ע מ ה ם ובאוחת ש ע ה י א מ ר לבני ישראל שירו לאלהים זמרו שמו דהיי׳ שידעו כ א ו ח ה ש ע ה אלהותו יתברך ע ל מ ת כ ו נ ת ה ו י ד ע ו כל שם ושם ע ל תיקונו וידעי שירה היכן רמוזה וכאיזה שם רמיזה והזמרה היכן רמוזה• וזהי שירו לאצהים זמי־ו שמו ו ה ט ע ם כיון שאין מ פ ־ י ר ב י נ י ה ם לאביהם שבשמים יזהו סולו לרוככ ב ע ר כ ו ת דהיינו הרי מ ס י ל ה דרך סלולה מ ן הארץ ע ד ע ר כ ו ת שהוא ה ר ק י ע השכיעי ששם גילוי שכינתו ית' ושם תזכו יתתראו כפניו ומ״ש כ י ה שמו שידיע הוא שחצי השם הראשין שהוא יה גדול מ א ד מחצי האחרון • ולפי' א מ ר ביה שמו כלומר תזכו ל ד ע ת שורש שם י ה ותעלזו לפניו • והוסיף לומר אל ח ת מ ה ע ל דבר זח ו ת א מ ר איך יהיה הדבר הזה• אל ת א מ ר כן שהרי ה י ה במתן תירה כרכר הזה וזש״ה א ח ״ כ אבי יתומים ודיין אלמנות בא להגיד ה ח ס ד והשבת ו ה מ ע ל ה שהפליא ה ק כ ה ע ם ע מ ו ב מ ת ן תורה והוא שהגדיל ט ו ב ו ע ם ע מ ו ורצה ליתן להם התורה• שהיא שעשועיו ושמו הקדוש וכל ה מ ע ו ר ר י ם ו ה מ ק ט ר ג י ם ביטל אותם והיה ט ו ע ן ומצמר זכות ע ל י ה ם ע ד שהתזיקם כתורה כדיין ה מ כ ק ש זכות ליתומים ואלמנות• וזה״ש אכי יתומים ודיין אלמנית אלהים היתומים ו ה א ל מ ט ת ה ם ישראל ו ה ק כ ״ ה היה א כ להם ודיין לכקש זכיתם: א ל ה י ם מישיכ יחידים כ י ת ה מוציא אסירים כ ט ש מ ת אך סוררים שכנו צחיחה כ א להגיד מ ה ע ש ה ה ק כ ״ ה כ מ ת ן תורה כי קידם מ ח ן תורה כל ה ע ו ל מ י ת היו כפיריד כין ל מ ט ה כין ל מ ע ל ה ולא נ ת ח ב ר ו כ ״ א ב ש ע ת מ ת ן תורה וידוע ד ס י כ ת ה ת ת כ ר ו ת ה ע ו ל מ ו ת הוא לקיטת הניצוצו' של הק־ושה מבין הקליפות ויחזרו לעלות ל מ ק ו מ ם מ ק ו ם הקדש וישארו הקליפות פגרים• והנה לא יצאו ישראל ממצרים ע ד שביררו כל ניצוצות הקדושה שהיו־ שם כ מ ו שדרשו רז״ל ע ל פ ס ו ק וינצלו א ת מצרים • עשוה כמצולה שאין בה ד ג י ם • ו ט ו נ ת ם ז״ל שלא השאירו שוס ניצוץ של קדושה .כמצרים וזהו ה ע י ק ר הגדול שגרם לישראל לקבל התורה ולדבר ע ם ה ק כ ״ ה פנים בפנים כי מ א ח ד שנבררו ניטצות הקדושה ונשארו הקליפות פ ג ר י ם מ ת י ם מ מ י ל א לא נשאר מ פ ס י ק כין יקיאל לאביהם שבשמים• ו ה נ ה ה ק ל " ת ,, , ני] דרוש למתן תוריי •י טוב , לק אחד• וישראל כק׳ אחד• וההורה נק׳ יחידה ולא נתקבצו ב מ ו ט ״ כ תלת fן בתדא רק ב ש ע ת מ ה ן תורה וזש״ה אלהים מושב יחידים ביחה דהיי׳ ה ו א י שנק׳ אתר• וההורה שנקי יתירה עכשיו כ מ ת ן תורה כולם נקבצו באו בבית א׳ • דהיינו כ מ ק ו ם אתר כאתדות אי• ומי גרס זה מ א ת ר שהוציא אסירים ש ה ם כיציצות הקדושה שהיו אסורים בחוך הקליפות כשכיל כ ש מ ת שעשי ישראל * ואך סוררים שהם הקליפות שהיו מ ע כ ב י ם הניצוצות אצלם עכשיו שכנו צ ת י ה ה כיון שיצאו מ ה ם הניצוצות נשארו פגרים מ ת י ם • אי כמי מלת ככוש־ות רומז ע ל נשים כ ש מ ת שהיו כמצרים כמו שררשו רז״ל כשכר נשים צדקניו׳ נגאלו ישראל ממצרים• אמור מ ע ח ה ע ״ י הוצאוח הניצוצוח נ ח ח כ מ ישראל ע ם ^ ה ק כ ״ ה ו ע ם התורה • ולא זו כלכר rhאף השמים ירדו ו נ ת כ מ ע ם הארץ• והקכ״ה כככודו ו כ ע צ מ ו הוריד שכינתו לארץ • ו ע ו ד הוסיף ח י כ ה יהירה שאף מ א ח ר שירד להר סיני לא ע מ ד שם ע ר שכאו ישראל• רק יצא לקראתם לקבל פניהם כחתן היוצא לקראה כלה כ מ ו שדרשו רז״ל ע ל פכןו ויאמר ה׳ מ ס י נ י כ א וזו מ ע ל ה הוסיף ה ק ב ״ ה לישיאל• ו ע ו ד נתגלה לנו ד ה ק כ ״ ה רצינו ל ה ש מ ת שכינהו כארץ משירד לה והיה מ ט י י ל כ ח ו כ ה יזש׳ים אלהים כצאחך לפני ע מ ך רהיי׳ לא די לני שירדח ע ל הר סיני ל א ה י ס ע ת לצאת לקראת ע מ ך כחתן היוצא לקראת כלה וכזה ה י ה פ ת לני ח כ ה י ת י ר ה ו ע ו ד כצעדך בישימון שעיילת והלכת בישימון בזה גלית ו ה ו ד ע ת ררצוכך לשכון ככוד היא שכינת כבודך בארצנו סלה • וכאותה שעה ארץ ר ע ש ה .ל ה ח ח כ ר ע ם השמים והשמים ירדו ל ה ח ח כ ר ע ם הארץ• להודיע ר ע ״ י מ ת ן תורה נתחברו ו נ ח י ח מ כל ה ע ו ל מ י ת • הש״ה ארץ רעשה אף שמים נ ט פ ו להתחבר ולהסיחד זה ע ם זה ו ת ד ע כיצ״ ה י ה הדבר הזה• זה סיני• כ מ ו שדרשו רז״ל ע ״ פ וירד ה׳ ע ל הר סיני שהרכין ה ק ב ״ ה שמים ושמי ה ש מ י ׳ וקפלם זע׳׳ז כשמלה מ ק י פ ל ח והשכיכם ע ל הר סיני• ומ״ש זה סיני מ ע י ו אלהים אלהי ישראל• להורות כ א רכזה שקיפל ה ק כ ״ ה כל השמים והורידן ע ל הר סיני דאין ל ה ק כ ״ ה חפץ והשק ככל ה ע ו ל מ י ת שכרא כ״א כ ש י ע ס ק ו ישראל כתורה והראיה רכל השמים קיפלן ע ל הר סיני• ללמד דאינו ח^׳ן כ״א כ מ ק ו ם זה שהוא מ ק ו ם חורה וכיוצא כו וכמי׳ש דז״ל אין לו ל ה ק כ ״ ה אלא ר׳ א מ ו ת של הלכה • לפי שבידיעת התורה י ד ע הארס אלהותי ית וקכול עול מלכותו וכשכיל שלא נתן התורה כ״א לישראל לא שייך שיקרא .אליה כ״א להם כי מ י שאינו מ כ י ר אלהותו ויודע ע ב ו ד ת ו לא שייך שיקלא אלוה וזש״ה זה סיני שם נתגלה לנו כיין שנקפלו כל השמים וירדו ז ע ״ ז מ פ נ י אלהים שרצה כך• בזח נ ח כ י ר לני דאין לו חפץ בעליונים ובתחתוני׳ ר ק י ר י ע ת התורה• ושם ג ״ כ נ ח ג ל ח לנו דלא נ ק י א רק אלהי ישראל הם שקכלו קורתו ד כ ה י ד ע ו אלהוקו• לא pשאר ה א ו מ ו ת שלא קכלו ה ק ו ר ס , , י לא grjffr דדושילמתןתורח כג מוג לא י ק י א שם אלהיתי ע ל י ה ם : נ י כ י ת תניף אלהים נתלתך ונלאה א ת ה כוננת• א-ז״ל ע ל כל דכור גשם שיצאה מ פ י ה ק כ ״ ה יצאה נשמתן של ישראל והיה מוציא ה ק ב י ׳ ה ה ט ל שעתיד להתיות כי ה מ ת י ם ומחזיר נשמות לפגרים מתים• ו ה נ ה דוד • ה מ ע ״ ה כ א להודיע רחסר גרול ע ש ה ה ק כ ״ ה ע ם ישראל כיציאת נשמתם• רכזה נתבררו גופות׳ ונזדככו ולא נשארו כ ה ם שום זוהמא כלל• ו ג ם הנשמות בחזירתם לכסא ה כ כ ו ד הוסיפו ה א ר ה ע ל הארה וקדושה ע ל קדושה .וזש״ה גשם נדכות תניף אלקים דהיי׳ ה ט ל שהחיית כו ה ט פ ו ת אחר שיצאו נ ש מ ת ם ח ס ר ג מ ל ותיקין ג מ ל עשית כזה לפי שנתלתך שהיתה נלאה מצד ח ס מ ן קדושה ו ט ה ר ה עכשיו א ת ה כוננת אותה כזה ה ע נ י ן שנזיככו ה ג ו פ ו ת והנשמות והיו כריה ח ר ש ה : ח י ת ך ישכו ב ה חכין כ ט ו כ ח ך ל ע נ י אלקים• אפשר לומר ד כ מ ע מ ד ה ד סיני כיון רנזרככו ה ג י פ י ת והנשמות זכו להאיר כ ה ם כ ח י נ ת ח י ה שהיא יותר מן הנשמה־ והנה אין אדם זוכה לרוח או כשמה או ח י ה כ ״ א ע ״ י מ ע ש י ו ה ט ו ב י ם בהוסיפו קרושה ע ל ק־ושה יום אחר יום ו ע ו ל ה מ ד ר ג ה אחר מ ד ר ג ה אכל בלחי י ג י ע ה ו ט ר ח ה לא שייך שיבאו לו מאליהם• ו ה ק כ ״ ה מ ח ס ד ו הגדול כ מ ע מ ד הר סיני כלי מ ע ש ה כני ישראל ע ש ה להם החכוננוח ע ד שעשאם כלי מוכן לקכל ה נ ש מ ה ו ה ח י ה וזה ע ״ י ה מ י ת ה שהמיחם וחזר והחיים ווה״ש חיחך ישכו כ ה דהיינו שזכו כ א ו ת ה ש ע ה אף לכחינח ח י ה וזה לא מצדם רק ח כין כ ט ו כ ח ך ל ע נ י אלקים דהיי' מ מ ר ת טוכך וחשיך הגדול עשית ה ת כ ו נ ט ת ל ע נ י זה שהם ישראל שהיו ע נ י י ם כאותה ש ע ה מן התורה ומן המצות ע ד שהיו ראוים לקכל אפיי בחינת חיה .ומ״ש חיחך ישכו כ ה דהיל״ל חיתך ישבה כהם• לפי שהגדול הוא ה ט ש א את הקטן ולפי שהחיה גדולה מ כ ל מ ה שלמטה מ מ נ ה • נ מ צ א ת היא הנושאת אותם ויקראו ה ם שישבו כ ה ולא ה י א שישבה ב ה ם ו כ מ ו שארז״ל הקב׳ ה מ ק ו מ ו של עולם ולא ה ע ו ל ם מ ק ו מ ו : יתן אומר ה מ ב ש מ ח צבא רב• בא להודיע כ ח ה ט ה ר ה והקדושה והזיכוך שנזדככו ישראל ע ד היכן השיגם• שזכו שאפי הדבור שהים יוצא מ פ י ה ק כ ״ ה היו רואים אותו כ מ ו שפירש״י ז״ל ע ״ פ וכל ה ע ם רואים את הקולות רואים א ת הנשמע• וכ״ז מרוב ק מ ש ח שנתקדשו והיו כמלאכים ו י ו ת ר : ל ״ כ ג צ ח מ ז מ ו ר לדוד :יקים אלקים ו ט י .אפשר לרמוז ט כ ש ע ה שהיי א ו מ ד מ ש ה לישראל לשאת את ה א מ ן היה אומר ק ו מ ה ה ויפוצו אויבך ו י ט ה ו משנאיך מפניך .וכשהי' אומר ק ו מ ה ה׳ אז ה מ ק ט ר ג ' והמשעי׳ נ כ נ ע י ם ו ט ר ח י ם מישראל• וכאן ניבא דוד ו א מ ר כי ב כ ט ט ת ישרל אדני , , QV ובפשעיה , ןץךש דרוש למתן תורה טוב י ו כ פ ש ע י ה ם נעשה ח ו מ ת אש וברזל :בין ישראל לאביהם שבשמים ואינה נ פ ס ק ת ע ד שירכו ישראל כזכוחם• כלימוד חורה ותפלה ו מ ע ״ ע וכיוצא. וכשחפסק ה ח ו מ ה אז יכוא מלך המשיח־ ו ה מ ק ט ר ג י ם והמשעיניס נ כ נ ע י ם יובורחים • וז״ש יקום לעתיד• לומר ע ת י ד ה ק ב ״ ה לקום להביא מלך המשיח ו ל ה פ ס י ק החומה• וכשיבוא מלך המשיח והפסוק החו׳ ס ״ מ וכוחיחיו י ק ט ״ א בורחים מלפני ה ק כ ״ ה ומלפני ישראל• וזהו יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מ פ נ י ו ולא ת א מ ר כ מ ה צער ב ה פ ס ק ת ה ח ו מ ה .א ע פ ״ י שאנו מהפללין תפלות ככוונה ולומדים תור׳ התפלה אינה מ ו ע י ל ה והתו׳ אינה מ ו ע י ל ה ג ס אנחנו לא נתפללו ולא נלמדו לז״א : כ ה נ ד ו ף עשן חנרוף ובו׳• לומר כצריכה העשן יצרכ ה ח ו מ ה א ע פ ״ י שהיא ברזל• ו ע ו ד ח ה ח ך כמו הדונג שהוא רך מ פ נ י האש ונתך כך ה ח ו מ ה ה ה י א כשישראל מרבים ב ע ט ד ת השי״ח• וכחורחו ובתפלתו כ ה מ ס דונג מ פ נ י אש• וכשחפול ה ח ו מ ה גם ס ״ מ וחיילותיו יאבדו ואז יאבדו רשעים מ פ נ י אלהים• ועכשו שנפלה ה ח ו מ ה כל מ י שמחפלל מ י ד תפלתו ע ו ל ה לשמים• ומי שלימד תיכף ומיד ע ו ל ה ל ש מ י ם :וזהו וצדיקים ישמחו ויעלצו וכוי• אפשר לומר כי כשרצה ה ק כ ״ ה לתת חורה לישראל• ה ק ד י ם א מ ר ה לישמעאל• אמ״ל מ ה כ ת י כ כה• אמי׳ל לא תנאף• אמ״ל ו א ת ה א מ ר ת ע ל י והוא יהיה פרא אדם ידו ככל ויד כל בו• א״ל ולמי אני נותנה• אמ״ל תן אותה לישראל• אמ״ל מ א נ ו לקבל• אמ״ל אני אתן מ ת נ ה להם כרי שיתפייסו ויקכלוה אבל אני לא אקבל• אמ״ל ו מ ה היא ה מ ה נ ה . אמ״ל אותו האור ש כ י א ת כי אעול ואתן להם׳ ו מ ה הוא האור פו״ר• ו א ם לא הוא שכחן הי׳ אסיר לינשא להוליד• חזר ואמר לעשו כמ״ש לישמעאל. אמ״ל ג ס אני אחן להם האור שיה כי ולא אקבל • ו מ ה ו האור רציצה. וכי ישראל יהיו מצתין אלא אם לא כתן להם רשות .אסור לישראל לשחוט לאכול ולא לדון דיני נפשות כ כ ״ ר • וכמ״ש וזרח מ ש ע י ר למו שהוא עשו• ה ו פ י ע מ ה ר פארן שהוא לשון פו״ר ולמה ה ק כ ״ ה התזיר התורה ע ל ע ש ו וישמעאל וכי רוצה הקב׳״ה בתורתן .אלא ע ל העתיד• שאם לא התזיר עליהם• יאמרו אם כחן לנו התו׳ היינו מקיימה• וז״ש וצ־יקי׳ ישמחו יעלצו ע ל שנתן להם ה ק כ ״ ה התו׳ והתזירה ע ל עשו וישמעאל• ונתנו להם ב מתנות• עשו לדין דיני נפשות וישמעאל ל ע ס ו ק כפו״ר• וזהו אלקים שהוא ב״ר שדנים דיני נפשות מצד עשו• ומצד ישמעאל פ1״י וזהו וישישו כ ש מ ח ה ע ל מ״ש רז״ל השרוי כלא אשה שיוי כלא שמחה: לאלקים זמרו שמו וכוי• לרמוז ע מ ש ״ ל כשתפסוק החומה• אז שירן לאלקים זמרו שמו ככינוי הוי״ה כ נ ו ד ע כשיבוא מלהמ״ש• י כ א י ת ה ש ע ה סולו לרכב בערכות• ת ע ש ו מ ס י ל ה ו ת ע ל ה תפלתם לרוככ ע ר כ ו ת , , ואז $tfh דדו #למתן ר]ורה כד Sib ואז ביה שמו י ה י ה שלס• ועלזו לפניו ממש־ אכי״ר: י ת ו מ י ם וכו׳• כשהקב״ה רצה ליהן התו׳ נמלך ע ם המלאכים־ א מ ״ ל אבי ת מ ר ה גניזה לפניך אלפים שנה קורס שנכרא ה ע ו ל ם והיית מ ש ת ע ש ע כ ה ועכשיו מ צ ה ליהן אותה לכ״ו שאינם י ו ד ע י ם מאומה־ א מ ״ ל ה ם שיקבלוה לפי שכל מ ה שכתוב בתו׳ ביש־אל שייך .אכל אתם לא שייך ב כ ם לא• לא תרצח ולא ת נ א ף ולא ה ח מ ו ד וכוי• אמ״ל יבואו ה ם ו י ט ע נ ו ע ל עצמם• אמ״ל כך כתיב בתירה היתומים אכ״ד ט ו ע ן ומליץ ע ל י ה ם ואפוטרופוס• ועכשיו ישדאל יש להם דין יתומים• יאני ה י א הדיין וכשכילם אני טוען• וזהו א כ י יתומים ודיין אלמנות אלקים כ מ ע ו ן קדשו .וישראל ל מ ט ה ואני ט ו ע ן כשכילם : א ל ל ן י ם מושיכ יתירים וכוי• כי ק י י ם שנתנה תורה אפי׳ ה מ ל א כ י ם לא יכלו לשכח לפני הקבי׳ה לפני הפרגוד .ולא היו הולכים מ ר ק י ע י ליקיע• ע ד שנתנה חידה ו ה ק ר י כ ם לפניו .כי כל שכת שמשכתים ה מ ל א כ י ׳ אינם יכולים לשכח ע ד שמשכחים יש־אל חחלה• ו ע ו ד אותם הניצו׳ שפגמו ישראל כמצרים• מ ה ם היו ניזונים הקלי׳ וכשנתנה התורה נתקנו ישראל ונכשמ• והקליפות לא ה י ה להם כ מ ה ליזון ואין לך זמן ש נ כ נ ע ה ס ט ״ א ה כ נ ע ה גדילה ע ד לתהים כאותו זמן שנתנה התורה• וזהו אלקים מושיב יתירים שהם ה מ ל א כ י ם כ ע ת שנתנה תירה הישיכם לפניו ומיציא אסירים שהם הניצו׳ שהוציאו יש־אל ממצרים שלא כהיגן עכשיו ככשמ יזה היא כ כ י ש מ ת ת ז מ ככשיות• ואך סוררים שכנו צחיחה• עכשיו שהניצו׳ נ ת ק נ ו לא מצאו כ מ ה ליזין: . t T p sכצאהך לפני ע מ ך יכו׳ זש״ה ויאמר ה׳ מ ס י נ י כא־ צ״ל לסיני כא .אלא ה ק כ ״ ה ית״ש ה י ה כסיני ייצא לקראת ישראל להקביל פניהם כחתן היוצא לקראת כלה• זה״ש אלקים בצאתך לפני ע מ ך .שהיית כסיני ויצאה להקביל פ נ י ישראל בצעדך טשימין סלה• א ע פ ״ י ש ה ק כ ״ ה דירתו כשמים • עכשיו כשכיל ישראל יצא מ ן הר סיני ונתן צעדיו בשביל ישראל: א ר ץ רעשה אף שמים וכוי .ארז״ל כי כל זמן שלא קבלו ישראל ה ת ו ר ה הי׳ העול׳ מ ת מ ו ט ט ו מ ת נ ו ע ע ולא הי׳ קיום לשמים ולארץ• וכך א מ י ו השמים והארץ לא כ י א ת אותנו• אלא כשביל התורה כמ״ש אם לא ב י י ת י יומם ולילה חוקית שמים וארץ לא שמתי• וכמ״ש ארץ יראה ושקעה• אם יראה ל מ ה שקטה• ואם שקטה ל מ ה יראה• אלא קודם שנתנה תירה יראה• ע ד שנתנה תורה שקעה• ולא ש ק ט ה ע ד שנתנה ע ל הר סיני שהוא״ענע• ו ע ״ י ישראל שאין אלקיתו ית׳ אלא ע ״ י ישראל• זה״ש ארץ ר ע ש ה אף שמים נ ט פ ו מ פ נ י אלקים כ ע ת נתינת התודה• כשאמר להם ה ק כ ״ ה אני טתנה 1 על ןץףש דרוש למתן תורה טוב ע ל הר סיני• ו ע ״ י ישראל מ י ד נתקררה ד ע ת ה • וזהו סיני מ פ נ י א ל ק י ם ג ם ה ״ ס נ ר ת ע ע ד שאמר לו לישראל : נרכות וכי׳• כשהקב״ה א מ ר ב׳ דברים אנכי ולא יהיה לך מ י ד Q^i פרחה נשמתם ומתו־ ינעשו פגרים מתים• ולמה ה מ י ת ם ה ק כ ״ ה • א מ ר ה ק כ ״ ה אם אני מ נ י ח ם כאלו הגופות• אלו ה ג ו פ ו ת אינם ראוים ל ק ב ל ת התורה• לפי שהם מ ז ו ה מ י ם ממצרים• ולכן אני מ מ י ח ם ומוריד ל ה ם טל מ ן השמים־ שעתידים ה מ ת י ם להתיות כו• זש״ה גשם נרכות ת נ י ף אלקים ט ל של ת ת י י ת המחים• ח נ י ף אלקים והחיים• ולמה המית׳ לפי שנחלתך ונלאה א ת ה כוננתה ע ו ד ם מ ז ו ה מ י ם לפניך ו ה מ י ת ם והחים כ ט ל : ח י ד ת ך ישבו כ ה ונו׳• אפשר במשח״ל כי ח׳ נשמות יש באדם• ואלו ה ן :נפש• רוח• נשמה• חיה• יתירה• זו ל מ ע ל ה מזו .ואין לך י שוס אדם זוכה לחיה יחידה כ ״ א ארה״ר יאותר הדור שקכלו ההורה ו פ ר ח ה נשמחם וחיו• ו כ מ ה ה ח י ה אותם נחן להם חיה ו כ ה חיו ועור הקבי׳ה ח ש י כ לישראל כאותה שעה כ מ ו העני• מ ה ה ע נ י נ ו ט ל ואינו טחן• אף ה ם נ ו ט ל י ם ואינם נותנים• פי' הם לקחו התורה כחנם• ולא נחנו להקכ״ה כ ה מ א ו מ ה זש״ה חיתך ישכו כה• שהם ישראל שזכו לחיה יחידה מ ה שלא זכה שום דור כעולס .ישכו כ ה דהיינו נחיישכו וכה זכו וחיו• ו ע ו ד ה ק כ ״ ה נ ת ן להם התורה כלא שום מ מ ו ן ולא כ צ ע ולא שותד• וזהו תכין כ ט ו כ ת ך לעני אלקים: יתן אומר וכו׳ ארזי׳ל כי כשהקכ״ה מוציא א ת הקול היו ישראל ך־}׳ רואים ע י ן כ ע י ן כ מ ו ה א ד ם הלוקח כלי מ י ד ליד• והיה בדבור מ מ ש ליקח מ ה שלא ה י ה בשום דיבור מעילם• והיה הרכור הולך לישיאל ו א ו מ ר \• לו אני הדיבור פלוני הקבלני אם לא• א ו מ ר לו ה ן • כ מ ה ו כ מ ה א י ת י ו ת ; יש כי• ורמזים ודרשים וסודות ופשעים יש כי• ת ק ב ל נ י אם לא• אומד לו* הן .ע ד שכל הרכרות היו מחזירים אתר ישראל כולם• וקבלו ואמרו נ ע ש ה ; ונשמע• וזהו ה׳ יהן אומר ו ה י ה צ״ל אדני אומר• אלא זה הקיל ה י ה כ ו מ מ ש והיה ניחן ביד ורואים אוהו ישראל שנא׳ וכל ה ע ם רואים א ת ה ק י ל ו ׳ : ו ע ו ד הרכור היה הולך לכל ישראל• ואומר אני הדבור פלוני תקבלני א ם לא־ אומר לו הן• וזהו המכשרות הרכור לישראל וזהו צבא ר כ : צכאות וכוי• אס תשככוןוכו׳• א ר ז ״ ל כ א ה ה ש ע ה שעלה מ י ע ״ ה למרום לקכל הורה ,אמרו ה מ ל א כ י ם ת נ ה הודך ע ל השמיס־ ו כ מ טצדקי מילין וארו מ ה אדם ו ת ד ע ה ו וכן אדם וחחשכהו ,ארם להכל ד מ י מ י ו .כ צ ל ע ו כ ר ,ה׳ ה ט שמך ותרד ו ט י ע מ ד ה שכינת רם ונשז ו ל מ ד ה ע ל י ה ם זנות והשיבה י<ן כ כ ם ז ט ת ו ג ז ל ונאוף וכו׳ מ י ד נתמלא ה׳ ב ר ח מ י ו וזהו מלכי צכאות שהם ה מ ל א כ י ם ידודון ידודון מרננים ל מ ה ישראל יקבלו 1 מלכי ק ה 4 תורה ^ 1 )ft " ^^rt^i תורה• וזהו ו ע ת כית שהיא השכיכה תחלק שלל .השיכה ע ל דברי ט ע נ ו ת ם ולפי׳ אומר אם רצית להתקיים בירכם אס תשנבון בין שפתים• לשון שפיתת תנור וכיריס .אם תהקיים בירכם השכינה ת ה י ה שוכנת ע מ כ ם ־ וזה הוא כ נ פ י יונה נ ח פ ה ב כ ס ף ואכ־ותיה ביי־קרק חרוץ׳ היונה היא כ נ ס ת ישרג! א ם ישרחל לומדים התירה ועוסקים כ ה ו מ ק י י מ י ם מציחיה• אז השכינה מ ת כ ס ח כמצות של ישיאל• ואם ח״ו כמילים מ ד ״ ת ואינם מ ק י י מ י ם א ת המצית אז נשאית ע י ו מ ה .וזהו אם תלמדו ותקיימו כנפי יונה נ ח פ ה כ כ ס ף ואברותיה בירקרק חרון .ו ע ו ד אם תשכסץ כין שפתים• שפתים כ מ ש מ ע ו שתי שפתות הורה שבכתב ותורה של כ ע ל פ ה לפי שתורה ש כ כ ח כ רומזת ל ה ק ב ״ ה ותירה ש כ ע ״ פ רומזת לשכינה זה וזה מחוברים יחד• ואם ע ו ש ה רק א ח ת מ ה ם עישה פירוד ח״ו• וזהו אם תשככון כין שפתים דהיינו אם ת ע ס ק ו ן בשתי שפתות תורה שבכתב ותו׳ שכע״׳פ כנפי יונה ואברותיה בירקרק ח מ ץ : ש־י מלכים ונו׳ הר אלקים וכי׳• אפשר ע פ ״ י משארז״ל מ א ח ז פני כ ש ז פ י ; :עליו עננו• נ ל א ו ת ואות מאותיות החורה יש כ ה ששים רכיא יותיות ב י י ש זה ששים י ב ו א פירושים־ ר״ת פרש״ז• וכן בפר״ש יי׳ת כלמרו פירושים ששים רכוא־ וארז״ל כ א ו ת ה ש ע ה שעלה משה למרום רצו המלאכים לשייף אוהו כהבל פיהם• ע ד שאמר לו ה ק כ ״ ה אחוז ככ״כ והוא אחז ולמד ששים רכוא פירושים• וכשלמדם נצת ה מ ל א כ י ם ודחה איתם• ונעשה ההבל שבפיהם שרצו לשיוף אותו כשלג• ולא שרפו אותו• וזהו כפ־ש שדי מלכים בה• דהיינו שיי כשראה המלאכים רצו לשרוף י אותו ואינו י ו ד ע ששים רכוא פי״ושים• מ י ד אמ״ל אתוז כ כ ס א כבודי ו ת ד ע אותם• אותי ההבל השלג כצלמון• והוריד תד־ה ע ל הר אלקים• חורבה ע ל הר בשן• דהיינו שמן ומדושן הי־ גכניניס הר כשן דהיינו נ כ ח ד הר בשן מהר גבנונים: • כש־צה ה ק ב ״ ה ליתן חורה ע ל ה ״ ס T 3 ׳ ו כ ו נ ז ד ע ז ע ו כל ההרים וגבהו ע ד לשמים וכל א׳ מ ה ם אומר ע ל י יתן תורה• וזהו ל מ ה תרצרון הרים גבנונים• לא ע ל ההרים אני מ צ ה ליתן ק ו ר ה כ״א ע ל הר ה ע נ י ו ח מ ד אלקים לשבתו• ולעולם לא זזה שכינה מ ה ר סיני• וזהו אף ה׳ ישכון לנצח: אלהים וכו׳• ארז״ל כי ה מ ר כ ב ה של ה ק ב ״ ה יש כ ה ל ע ו ״ ע שתי לכב רככית ושני אלפים• וכל א׳ מיש׳ כ נ ג ד המלאך וכאותה ש ע ה היו ישראל ככ׳ רכבות ושני אלפים• וזהו־ ר כ כ אלהים רכיתים שהם שתי רבבות ושני אלפיים שנאן ה £המלאכים• ה׳ בם סיני בקדש דהיי׳ כשכיצ יןדושת׳ ישראל נמצאו בהם־ כ מ ו המלאכים ב׳ ר כ ט ת ו ב א ל פ י ם : בפליצן 4 , )יג( עלית י"*^'\' חלשי לררע.למהן הוךח י טוב עלית למרום שכית שכי וכו׳ אפשר כמשיז״ל כי כ ש ע ל ה משה ל מ י י ם ז המלאכים רצי לשריף איתי ולמה רצי לשריף אותו• לפי שלא • ה י ה יודע ששים רכוא פירישים .ע ר שאמ״ל ה ק כ ״ ה אחוז ככסא כ כ י ד י והיא אחז ו י ד ע ששים רכיא פירישים• יאז כש־־אי המלאכים שמרע׳׳ה י ד ע שי׳ ר פירושים ונצחם• כל מלאך נתן לו כ מ ה סירות ורמזים ו כ מ ה חידושים עיכים• ואף מלאך ה מ י ת נתן לי סור הקערה• ואף עשו וישמעאל כתכו לי כ׳ מ ת נ י ת פו״ר ודיני נפשית למי שנתחייב ככ״ד מיתה• יכיליס כ ״ ד להורגו• וזהו ע ל י ת למרום שבית שבי שהיא התו׳ לקחת מתכית כאדם• מ ה מ ל א כ י ם שהם השירית שהיסיפו לך• ע ל התו׳ כשביל הארס .ואף סוררים שהם שרו של עשו וישמעאל• לשטן יה אלהים• י״ה לאשה ילאיש מ ק ו ד ם היו אש ואש• ועכשיו כשמזדיוגים כתוסף בהם שם י״ה כאיש ובאשה• אלהים הוא דין שהוא כ״ר שדנים בו דין מ י שנתחייב מ י ת ה בכ״ד ל ה ו ר ג ו : ב ל ו ל ה׳ יום יום י ע מ ו ס וכוי .צריך האדם שיעשה כ ע צ מ ו זה הסייג• אעפ״׳י שכיון וחשב כ ע צ מ ו שהיום מתפלל מ א ד מתר י א מ י ש מ א אותה התפלה אינה מ ת ו ק נ ת ותשובה לעלות לשמים• היום אתפלל כ ד י לתקן מ ה שעויתי אתמול שמא דלגתי אות או תיבה• וכשיעשה כך מ ק ד י כ הישועה• וצמיתת משיחנו מ ה י ה תבוא• וזהו כריך ה׳ יום יום א ע פ ״ י שהתפלל אתמול• וגם כ ה יעשה למחר• האל ישועתנו סלה• יחיש כ מ ה י ה ה ג א ו ל ה : לנו אל למושעות וכי׳• מצינו אל ככל מ ק י ם ח ס ד הוא• שנאמד האל ת ס ד אל כל היום• וא״כ ואל זועם ככל יום גם זה כמותם• לא אמר ואלקים זועם אלא אל זועם חשד לישראל זועם לאוה״ע• וזהו שהשלים ולאלהים א י ׳ שהיא מ ד ת דין ג מ ו ר ה לאוה״ע• למות תוצאות מ ק ־ ה ל ה ם מ ק ר ה של מניין תוצאות של מ י ת ה : א ל אלהים ימחץ ראש וכוי• אמרו׳ ל אלמלא ה ק כ ״ ה מ כ נ י ע ותופס ע מ ו ראש ה מ ק ע ׳ ס ״ מ לא ישאר משונאיהם של ישראל שום א׳ ו מ כ ק ד ק ד כך עושה כלא ראש מ ש פ ע ודין וקערוג כש״כ יק״ו אם ה י ׳ לו ראש• זהו אך ל מ י ע ו ט אלהים ימחוץ ראש אויביו ל ע ת י ־ אפי׳ ימחץ ראש אויביו שהיא ס ״ מ ראש ה מ ק ט ר ג י ם לפי שעיקר ה ק ע מ ג הוא מ ה ־ א ש , וזהו קדקוד שער ס ״ מ יכיחיתיו מתהלך כ א ש מ י ו : א מ ל ה׳ מכשן אשיב וכו׳ ל מ ע ן ת מ ח ץ רגלך כדם וכו׳ לפי ש ה מ ל א כ י ס ק ט ר ג ו ע ל יש׳ ע ל קכלת התורה כנז״ל• וכשהיו ישראל ע ו מ ד י ם ע ל הים לא הניח ה ק כ ״ ה המלאכים לשכחו ע ד שיקדימו ישי ו ע ו ד ב ס י נ י שהמלאכים ירדו לכבוד יש׳• א״כ ישראל הם המשובחים• ה ס שראויים לקבלת התורה• זהו א מ ר ה׳ מכשן שהוא סיני אשיב תשוכה למלאכים שהם הורידו , ה ס מודדו לככוד יש*אל ו ע ו ד אשיב תשובה ממצולות ים• שישראל ק ד מ ו .ל ו מ ר שירה• ל מ ע ן תמחץ רגלך ע ת ה כשקבלת התו׳ ה כ נ ע ת ל מ ק ט ר ג י ם שהם לשון כלביך ה מ ק ע ר ג י ם ואומרים אינם ראויים לקבלת התורה והם ע ת י ד י ם ל ה ע י ר שקכליה ולתת שוחד לישראלי ע ד שיקבלוה• וזהו מאויבים מ נ ה ו י ע י ד ו : I f S lהליכותיך כו׳ דהיינו כשראו שהקב״ה נ ת ג ל ה ע ל הים כשביל ישראל ונתגלה כסיני כשביל ישי־אל ויצא לקראתם מ ס י נ י כ ת ת ן היוצא להקביל פני כלה .שתקו ה מ ק ע ר ג י ם ולא ע נ ו מ א ו מ ה וזהו ראו ה ל י ט ח ך אלקים כים* והלכות אלי מלכי כק־ש כסיני• שהקכ״ה יצא להם לפיכך שתקו : ק ד מ ו שיים אתר וכו׳ במקהלות וכו׳ שם כנימן וכו׳• אפשר ק ד מ ו שרים שהם ישראל לומר שירה ע ל המלאכים שהם נוגנים דהיינו מ נ ג נ י ם לה׳• וארז״ל אפי׳ הנשים של יש־אל ק ־ מ ו למלאכים וזהו אחר נתאחדו ע ד אחר הנשים .וזהו כתוך ע ל מ ו ת תופפית• דהיינו הנשים שכחו כחוך כ נ י ישראל וכין המלאכים• במקהלות כי ארז״ל ראה שפחה ע ל הים וכו׳ .וזהו במקהלות כרכו אלקים ואמ״ו שירה־ ואפי׳ עוברים ש ב מ ע י א מ ן אמרו שירה־ שנאמר מ פ י עוללים ויונקים י ס ־ ת עוז• וזהו ה׳ מ מ ק ו ר יש־אל היו רואים אותו כאספקלרייא ואמרו זה אלי ואנוהו• שם כנימן־ כשכאו יש־נ! לעבור כים לא ע ב ד ו ע ד שייבש הים לחרבה• ואח״כ יעברו• א מ ״ ל משה לא יתרב ע ד שתישלכי לתוכו והים יחרב• ולא רצה שים א׳ לקפוץ לים• ובא שבט בנימין וק-ם וכשק־ם באו שרים לרגום אותו הם זבולון ונפתלי: צ ו ר ״ ! אלקיך עוזך וכוי• לומר כל שבת וגדולה וכבוד ושררה שבא לישראל הוא כשביל התורה• וזהו צוה אלקיך עוזך .כ ע ל י ה ע ו ז שהיא התורה ללמוד אותה• וזהו עוזה אלקים שהיא התורה זו פ ע ל ת ל נ ו : כ ג מ ר א דשכת פ׳ רבי ע ק י כ א וז״ל אר״א כ ש ע ה שהקדימו ישראל אץ/א נעשה ל נ ש מ ע יצתה כ ת קול ואמרה להם מי גילה לבני רז זה שמלה״ש משתמשץ כו דכתיפ כרכו ה׳ מלאכיו ג כ ו י י כ ח עישי דברו לשמוע כקול דברו״ ברישא עושי והדר ל ש מ ו ע ע כ ״ ל : ישראל שניתן להם כלי חמדת• חכה יתירה כורעת.שניתן להם כלי חמדה חביבץ דרוש למתן ת ו י חיףש ה טוב ח מ ד ה .כניתן להם שעשועים של מלכו של עולם כ ת מלך כבודה• כ ה נ ב ר א ת העולם ועציה נתיס־ה• היא שורשה היא זיוה היא ה־רה היא הודה• אשרי אדם יחזיק כ ה לומדה ומלמדה• ע ץ חיים ה י א למחזיקים כ ה לשמה ע ו מ ד י ם ע ל התודה ועל ה ע ב ו ד ה : כמדרש כ ש ע ה שקבלו ישיאל את התורה נתקנאו א ו מ ״ ה א מ ר י מ ה .ראו אלו להתקרב ה ה ם ה ק ב ״ ה פיהם א״ל הביאו לי ס פ ר יחוסין שלכם כשם שבני מביאים שנא׳ ויחילרו ע ל ל פ ח ו ת ה לבית א כ י ת ם ע כ ״ ל :ו ה מ א מ ר הזה כבר צווחו ביה קמאי וכתראי ר מ ו ר ע ת זאת בכל האיץ רהקכ״ה כ ח ח ל ה החזיר התורה ע ל א״ה ולא רצו לקבלה ו א ח ״ כ ב א לישראל כ מ ו שדרשו מ פ ס ו ק ויאמר ה׳ מסיני כ א וכוי• ותו מ ה זה תשובה השיב להס ה ק ב ״ ה הביאו לי ס פ ־ י ו ח ס י ן : ו ק ו ד ם שנכא לפי׳ מ א מ ר זה נדקדק תחילה כ מ ה שאמר כזוהר הקדוש רבשעה שרצה ה ק כ ״ ה ליחן התודה קרא חחילה לס״מ שרו של עשו א״ל תרצה לקבל התורה• א״ל מ ה כ ת י ב בה דלג וא״ל לא תרצח• אייל אני נהכרכתי ו ע ל חרכך ת ת י ה ועכשיו זו היא ה ע ב ר ת ממשלחי ואי׳ ל בני י ע ק כ להם ראוי לקכלה־ חזר וקרא לרהכ שרו של ישמעי 1וא״ל ח י צ ה לקבל התורה וא״ל מ ה כתיב ב ה דלג וא״ל לא תנאף .א״ל אני נ ח כ ר כ ח י ידו ככל ויד כל בו ועכשיו זו היא ה ע ב ר ת ברכתי אייל תן אותה לבכי יעקכ• ואמר שם כזוהר משל לכ׳ילך שהיחה לו צלוחית של ס ם חיים ורצה ליחנה לכנו והיה ירא מ ע ב ד י ו שאם יהגלה להם הדבר יהרגו הכן ו י ע ל ו הצלוחית מ ה ע ש ה המלך ע ש ה ס ס ה מ ו ח עי׳ פ הצלוחית ואמר לעבדיו תרצו בצלוחית זה כיון שראו סם הלנית נתין כפיה אמרו זה אינה ר א ו י ה איתא ז כ״א לבנך• כך ה י ה כקבלת ה ת ו ר ה : כ ע י נ י כל אדם יפלא איך ה ק כ ״ ה ח״ו יעשה רמאות כזו חלילה r u m ה י ה לו ל ה א י ת להם כל מצית ושביש ולא זו כלבד אלה לא א מ ר להם אלא לא הרצח ולא ת נ א ף ריש להם ת י ע ו מ ת בהם ל ה ע כ י ר מ מ ש ל ת ם כ מ י ש ע ע נ ו הם• ו ע ו ד אמרו רז״ל דלעתיד לבא ע ת י ד ה ק ב ״ ה לענוש או״ ה ע ל שלא קבלו התורה• והשתא לפי דברי הזוהר יש להם פתחון פ ה לומר ל מ ה רמיהנו דלא ה ו ד ע ת לנו ר ק לא לךצח ולא הנהף : ו א ^ 3ר לומר דח״ו תצא שגגה זו מידו יה׳ והתורה מ ע י ד ה אל א מ י נ ה ואין ע ו ל צ־יק וישר הוא .וגם ע ת ה כ מ ח ן חורה לא נ ה נ ק ע ם או״ה רק כ א מ ת וישר• והוא דהנה נ ו ד ע רשכע מצות נצטוו כ נ י כת וקבלוה עליהם כמ״ש רז״ל מ פ ס ו ק ריצו ה׳ אלקים ע ל ה א ד ם וכו׳ והכי ק ר ת י לא תרצח ולא ת נ א ף ה ס ככלל ז׳ מצות• כמ״ש־ ? ר ל ע ל ה א ד ם זו שפ״ד ש נ א שופך דם האדם לאמ*־ זה׳ גילוי עריות כמי׳ש ל א מ ר ה ן ישלה א ת א שקו• ו ס $ לא י י ג , ; ל א ק י י מ י ם וכיין שראה ה ק כ ״ ח שלא קיימום והם אדוקים ו ד ס ק י ם ה י ב ם ברציתה וכניאוף כשבא ה ק כ ״ ה ליחן התורה לא״ה וא״ל מ ה כ ת י ב בס• א ״ ל לא תיצת לא תנאף• כלימר אני כבר צייתי א ת כ ם ע ל ה י צ י ת ה ו ע ל ה נ י א ו ף וקכלתם ולא קיימתם• ועכשיו אם תוכלי ל ע מ י ר מ כ א ן ו ל ה כ א ב מ ה שקכלתם כ כ ד אני ט ת ן לכם כל התורה ככללותה ואם לא תוכלו ל ע מ ו ד כ מ ה שקכלתם ככר אין כידכם כלום לא בישן ולא בח־ש• והשיבי שאינם יכולים ל ע מ ו ד כיציתה וכניאוף וזה •גרמא שלא נ י ת נ ה להם התירה• ו כ ז ה איש דלא רימה אותם ח ס והלילה אלא ה ו ד י ע להם ה א מ ת והישר ו ה ם לא רצו לקבל והמשל שעשה בזוה״ק אתי שפיר ג ם הוא ע ״ פ האמור דהמלך• כ ב י ציוה ל ע ב ד י ו ד ס ם ח מ ו ת ישמרו ע צ מ ם מ מ נ ו שלא יזיקו בו אחרים ולא יעשי כי כרצונם ר ק כרציןהמלך והם לא כן עשו היו ע ו כ ר י ' ע ל גזירת המלך ועישים כו כרצונם כשכא המלך לתת לכנו ס ם חיים ע ם ס ם ה מ י ת ס ם תיים שיהנה מ מ נ ו וסם ה מ ו ת שישמור ע צ מ י מ מ נ י יצא ישתמש בו הקרים ע ב ד י ו תהילה אם יוכלו מכאן ולהכא להזור כ ה ם ולשמור ס ם ה מ ו ת שלא ישתמשו בו הרי הכל נתון להם ואס לאו לאו• ואינחו א פ ס י ד ו אנפשייהו ו א מ מ שאינם יכולים לשמור וליכא רמאות ח״ו• וכזה יכא ה מ א מ ר ע ל נכון דנחקנאו א ו ״ ה דהם חשבו דאין שום כריה י כ ו ל ה ל ע מ ו ד בפני יצה״ר מצר ה ע ר י ו ת והגזל וחשבו דח״ו הקכי׳ה לא ציוה ישרן! ע ל ה ע ר י ו ת לפי׳ אמרו מ ה ראו אלו ל ה ת ק י כ כלו׳ אם מ ה שהראה לנו ה ר א ה להם .דהיינו ה ע ר י י ת אינם יכולים ל ע מ ו ד ו ס ת ם ה ק ב ״ ה פ י ה ם א מ ר להם שוטים אתם• רציווי ה ע ר י ו ת אינו דכר חדש כ כ ר מ א ר ם הראשון תל ה ת ו ב ה ע ״ כ נברא ואתם ה פ ר ת ם א ת הכריח ולא ק י י מ ת ם וישראל ק י י מ ו ו ש מ מ הכרית שהרי היו כמצרים כששים רבוא ושם יה מ ע י ד ע ל י ה ם שכולם קדושים וגדורים מ ן העריות וזהו שאמר להם ה כ י א ו ס פ ר יחיסין שלכם כשם שכני מ כ י א י ם שכני שמרו ע צ מ ם ככר ו ל ה ט לא ה י ה להם ה י ב ר קשה עכשיו ואתם לא ש מ י ה ם ע צ מ כ ם ככר לפי' כ א לכם ה ד ב ר קשה עכשיו לפרוש וזו היא ה ס ת י מ ה שסתם להם פ י ה ם : א י נ מ י אפשר לפרש כאופן אחר מ ה שנתקנאו או״ה ואמרו מ ה דאו • אלו להחקרב ד ה נ ה ישראל משיצאו ממצרים ו ה ק כ ״ ה מ ת נ ה ג ע מ ה ם ב ק ר י ט ת ובדביקות ו א ה ב ה ואחוה כ א כ ה ט ה ג ע ם כ ט כרי ל ש א ו ע דבריו ת ח י ל ה ק ר ע להם ה י ם והגיז א ת השליו ועשה ע מ ה ם נ ס י ם ונפלאות והתחיל להורוחם וללמדם מ ק צ ת הדינים ונחן להם ה ש כ ת וכ׳יז כדי לקרבם .כדי שלא י כ ע ע ו כ ש ע ת ק כ ל ת ה ת ו ר ה ולא ת ה י ה ע ל י ה ם כמשא ככד .ולפי' א ו ״ ה כשקכלו ישראל ה ת ו ד ה נ ת כ ו נ ט ואמרו שח׳״ו שלא כדין ע ש ה ל ה ם ק ק ל ' ה שישראל ה ת נ ה ג ע מ ה ם קורם־קכלת התורה ב א כ ה מ ת נ ה ג ע ם בנו : לח ועושק ןץףש דרוש למתן תורה י• נץפ ועושה לו יצונו ככל מ ה שיוצה כ ת א ו ת לכו ובכל יום ויום מתחיל ל ח נ כ ו ; ולהדריכו כמצות החילה מצית הקלות ו א ח ״ כ החמורות• והס לא כן ע ש ה ל-הם לא עשה להם שום קורכה ולא ה י א ה להם שום א ה כ ה רק מ ת ה י ל ה א מ ר להם תקכלו את התורה פתאום כלי שום הדרכה מתהילה• זהו ה ק נ א ה שנתקנאו ואמרו מ ה ראו אלו ל ה ת ק י כ כלו׳ אלו שרצה כ ה ם היה מ ד ר י כ ם ו מ ח נ כ ם ומקרבם מקוד׳ מ ע ע מ ע ע ע ד שבשעת ק כ ל ת התו׳ מצאו ע צ מ ם מרוצים ומוכנים ונוחים ל ש מ ו ע והם שלא רצה בהם לא הראה להם שום ק ו ר כ ה מקודם זה רק כ פ ת ע פתאום רצה להשליך ע ל י ה ם המשא ל פ י כ ן נתקנאו או״ה ע ל ה ה ח ק י מ ת שהיתה לישראל מ ח ח י ל ה והם לא היתה להם. ו ס ת ם ה ק כ ״ ה פ י ה ם כ ט ע נ ה א מ ת י ת והיא שמירת העריות• א מ י ל ה ם ה ע ר י ו ת ככר מצווים כלכם מ א ר ם הראשון וישראל שמרו אותם שהרי ש ע י מ ע י ד ע ל י ה ם לפי׳ כיין שהם ה ק ד י מ ו לקיים ולשמור הייתי מ ק י כ ם מ ע ע מ ע ט כדי שיוכלו ל ס מ ל את כל עול התורה ככללוחה• ואחם ש ה פ י ת ם א ת המצות שנתתי לכם מתהילה דין ג ר מ א שלא קרכתי אתכם כ מ ו כני יש1<- ולפי׳ א מ ר להם הביאו לי ס פ ר יותסין ש ל כ ם ' כ ש ם שכני מ כ י א י ם ו ה כ ו ו נ ת כ מ ו שכתבנו דישראל שמרו וקיימו מ ה שקכלו ככר והם לא שמרו מ ה שקכלו כ כ ר : • א מ נ ם מ ״ מ אכתי ק א קשיא לן ע ל מ ה שכתבנו לעי׳ דת״ו ה ק כ ״ ח לא ע ש ה שום רמאות ע ם או״ה ר ק ק א מ ת וישר ד כ י א ת ם ואם היו מ ק ב ל י ם המצות הראשונות היה ניתן להם כל התורה האיך יצדק. דבר זה הרי מצינו שהתורה נבראת אלפים שנה קודם ש נ ב ר א ' ה ע ו ל ם ו ה י י • מ ש ת ע ש ע כ ה ה ק כ ״ ה כמ״ש ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום. והתורה וכל מצותיה כתובים לבני ישראל רכר אל כני ישראל צו א ת כני ישראל והיכי דמי שיתננה לאו״ה: . ו נ ל ^ י ד אם אפשר דלעולם התורה מ ת ה י ל ה לא נכראת אלא כשביל ישראל לכד ואין כוונתו ית׳ כ ש ע ת מתן תורה כשהתזירה ע ל . א ו ״ ה ליתן א ו ת ה להם בכללותה אין כוונתו רק ע ל ש כ ע מצות שנחן ל ה ם מ ת ח י ל ה ובטלום אם חוזרים כ ה ם מ כ א ן ולהבא ויקיימוה י ק כ ע להם שכר מושלם כ ע ו ה ״ ז ו ב ע י ה ״ כ ולפי׳ לא א מ ר לתם רק לא תרצח ולא ת נ א ך . שחם מ ש ב ע מצות• וזהו שאמלו כ ג מ ׳ ראה ויתר מ י ם ראה ז׳ מצות שלא * קיימום כני נ ח ע מ ד ו ה ת י ק לאם ופריך כ ג מ ' איחגודי איחגור א״כ מצי;ו ח ו ט א נשכר• ו מ ס י ק כ ג מ ׳ דאפי׳ אם י ק י י מ ו ם אינם מ ק ב ל י ם ע ל י ה ם ש כ ד כמצווה ועושה רק כ מ י שאונו מצווה ועושה רגדול המצווה ועושה מ ע ר שאינו מצווה ועושה מ ז ה נ ו ד ע לנו כוונתו ית׳ דרצה ככוונה מ כ ו ו נ ת אולי״ י ש מ ע ו א ו ה ״ ע ויחזרו ל מ ו ע ב מ כ א ן ולהבא לשמור ולעשות ולקיים ז׳ מצות ^ י י לםתן תורה 65וכ ? א ע ל א מ ת ח ם ו י ק כ ע להם שכר מושלם כמצוה ועושה כ ע י ה ״ ז ו כ ע ו ה ״ כ . ו א י נ ה ו א פ ס י ו אנפשייהו ולא רצו לפי׳ אפי׳ אם יקיימים אין להם אלא שנר .ג ר ו ע כמי שאינו מצווה ועושה: 4י י י { מ נ ם אכתי קשה מ ע י ק ר א ד־ינא פירכא כין שנאמי־ רכל התורה כילה ה ח ז י י ה ה ק ב ״ ה ע ל אומית ה ע ו ל ם כין שנא׳ ז׳ מצית• ל מ ה הוצרך ה ק ב ״ ה לכך מת־(ילה היה לו לכא כ״א לישראל וליתנה להם רכך ע ל ה כ מ ח ש ב ת ו ית׳ קורם כריאח העולם וכך היה ה מ ע ש ה כסוף • ו ל מ ה החזירה כלל ע ל א ו ה ״ ע אם כשכיל ישראל שלא י ע ע נ ו או״ה ל מ ה לא נ ח נ ה לנו ימלא פ י ה ם חצץ כי הכל ברצונו ית׳ ולמאן רי יצכא יתנכה • ו ת ו הרי כמצרים ה ו ד י ע היי׳ח שישראל הם כניו ו ע מ ו ונחלתו ועשה להם נ ס י ם כמצרים וכים והוציאם וגאלם כ כ ת ו הגדול ו ב ז י י ע י ה נ ט ו י ה ומי ה ו א זה ואיזה הוא אשר יפתת פיו שהם שוים לשים א ו מ ה : נ ו ד ע ה ד ב ר כ מ ה שכתכ הרשכ״י ע ״ ה כזוה״ק ע ״ פ ה ׳ מ ס י נ י כ א י וזרת משעיר למו ה ו פ י ע מ ה ר פארן .רכשאמר ה ק ב ״ ה ל ס ״ מ י לקבל התורה ולא רצה לקבל• אמ״ל ס ״ מ תן איתה לבני י ע ק ב א מ ר לו ה ק ב ״ ה ו ג ם הם לא ירצו לקבלוה• אי׳ל טול מאור שנתת לי ותן להם• וכן ע ש ה ר ה כ שר של ישמעאל ואהני כזה• ראלמלא אותו האור שנתנו ס ״ מ ורהב לא היו יכולים ישראל לדון דיני נפשות ולא ל ע ס ו ק בפריה ורכיה י כי הריגת נפשית לא נח כרך כ ה כ״א עשו שנאמר ו ע ל חרבך ה ח י ה ו ע ס ק פריה ורכיה שהיא מצ־ יצס״ר לא נתכרך כו כי׳ א ישמעאל שנא׳ ירו ככל ואנו כני ישראל אין לנו רשות להשתמש ככרכיתיהם• אכן כ מ ה שנתנו האורות שלהם כ ז ה ניתן לנו רשות לרון דיני נפשות ו ל ע ס ו ק כ פ י י ה ורכיה• ע ו ד יש לומר ט ע ם אחר ע ״ פ מי׳ש כתהלים ויתן להם ארצית גויס וכו כ ע כ ו ר ישמרו תקיו וכו׳ מ ש מ ע דאלמלא התורה לא זכו כני ישראל ליטול ארצית גוים• והנה כ א מ ת ד א ע ״ ג ד ע ״ י התורה זכו ישראל ליטול ארצית גויס לא נ א ה להמלך הגדול מ מ ״ ה ה ק כ ״ ה שיתן מ ת נ ה לעבדו הגי־וע ויחזור ויתננה לבנו א ע ״ ג ד ה ע ב ד ג ר ו ע ובן המלך חשיב מ ת מ ת גדילתו של מלך וככודו שאין כ מ ו ה ו לא ראוי לחזור מ מ ת נ ה שנהן לעברו מ ס י ב ה זו הוכרח ה ק ב ״ ה ית״ש לחזור להם החורה להודיעם שעיקר העילם הוא ע ל קיום ה ה ו ר ה שמי שיקבל התורה הוא שינהל ה ע ו ל ם רהכי הוי התנאי מעיקי־א בששת • ימי כראשית אם לא ת ה י ה ק כ ל ה התירה יחזור העולם לתוהו יכוהו• נמצא כיין• שהתזיר ע ל י ה ם התורה ולא רצי לקבלה אינהו דאפסידי אנפשייהי וכזה לא נשאר להם חלק בארץ רמקכלת תורה ואילך הוא ע י ק ר ישיכ ה ע י ל ם ו ל ה ט ה ק כ ״ ה ית״ש מ ר י ב א ה כ ת י א ת ע מ ו ישראל החזיר התורה ה ח י ל ה ע ל א ו ש ״ ע ו ה ו ד י ע להם שנסלת הארץ תלויה כ ק כ ל ת ה ק ו ר ה ולא רצו ל ק נ ל ס , ולפי , דןלע דדוש ימתן תורה טוב ולפי' זכו ישראל בארצית גוים ואלמלא לא החזיר ע ל י ה ם ה ת ו ד ה לא ה י ו * זוכים ישראל כארצותם דהיו א ו ה ״ ע יכולים ל ט ע ו ן אלו ח ו ד ע ח נ ו שימשת הארץ תלויה כ ק ב ל ת התורה היינו מקכלים אותה -נמצא ריוח ג מ ל ה י ה לישיאל כ מ ה שהתזיר ה ק כ ״ ה התורה ע ל אוה׳״ע רכזה זכו לדון דיני נפשו' וזכו לפריה ורכיה וזכו לירש ארצות גוים והוא ית״ש לא ע ש ה שום עול בזה לאוה״ע רכך הוא האמת• ויותר מ ז ה ה י ה ראוי להיות מאתרי ד ה ע ו ל ם ע ל תנאי ק ב ל ת התורה נכרא ישראל שקכלוה יזכו כ כ ל : H D ^ Iיפורש ה כ ח ו כ א ח ת ד כ ר אלקים שתים זו ש מ ע ת י כ י ע ו ז לאלקים ולך ה׳ ח ס ד כי א ח ה תשלם לאיש כמעשהו• הכוונה ה י א אחת דכר אלקים ה י א התורה ה א ה ו ב ה שלא נ ת נ ה כ׳״א לישי־אל• כמ״ש ה ת ו ר ה דכר אל כ נ י ישראל צו א ת כני ישראל• ד כ ש ע ת מ ח ן ת י ־ ה שתים זו ש מ ע ת י שהחזירה הקכי׳ה ע ל אוהי׳ע• ויהי כמשיכ כי ע ו ז לאלקים• ד ה י י ט ל ה נ א ת ישיאל ע ש ה זאת .חרא כרי להיית דנין דיני נפשות .והיינו ע ו ז לאלקיס• ד ה מ ש פ ט נק׳ עוז• כמ״ש ועוז מלך מ ש פ ט א ה כ ו ע ו ד ולך ה' ח ס ד כי א ת ת השלם לאיש •כמעשהו• דהיינו ע ל נחלת הארץ• וזהו ה ח ס ד שעשה ה ק כ י ׳ ה ע ם ישראל שהחזיר •התורה ע ל א ו ה ״ ע כדי שיזכו ישראל כארצוחם .כי מי שאץ כידו מ ע ש ה .התורה לא יזכה בארץ • וזהו כי א ת ה תשלם לאיש כמעשהו .ואיש הישראלי העושה מ ע ש ה ישראל שהיא התורה היא ט ט ל החשלומין היא נחלת ה א ר ץ : כ ח כ ו הראשונים ז״ל ד ט ע ם שהחזיר ה ק כ ״ ה החורה ע ל .א ו ה ״ ע ^ןף כשכיל שני ט ע מ י ם .חרא מ ח מ ת הגרים שעחידים להחגייר• דאלמלא החזרת התורה שהחזיר ע ל י ה ם ה ק כ ״ ה לא היו גרים יוצאים מהם• יזאת ההחזרה אהנייא להו שהריחו ריח חורה וקלט כ ה ם ה י י ח ולפי' יוצאים מ ה ם הגרים• ו ט ע ם שני כשיהיו ישראל גולים ב י נ י ה ם לא יהיו מ כ ט ל י ם י אותם מ ת ל מ ו ד תורה כיין שגם ה ם ק ל ט כ ה ם ה ר י ח : HfDIיכוארו הכתובים האלה ויאמר ה׳ מ ס י נ י כ א וזרח משעיר ל מ ו י וכי׳• אף כ י חוככ ע מ י ם כל קדושיו כידיך וכוי• כאן כ א מ ר ע ״ ה : ל ה ו ד י ע ו ל ג ל ח שכחן של ישראל כ מ ה ח ו ע ל ת כ א ה להם כ מ ה שהחזיר ה ק כ ״ ה : ה ת ו ר ה ע ל א ו ה ״ ע • ו ה נ ה פ׳ וזרח משעיר ל מ ו כ כ ר מפורש כזוה״ק דמ״ש : וזרח משעיר למו • היינו האור שפשט ה ״ מ וכחן לישראל כשלא רצה ל ק ב ל ; התורה ו ה י י ט דאהני לישראל לדון דיני נפשות והיינו למו• לישראל ה ו פ י ע י מ ה ר פ א ק ד ה י י ט האור שפשט שרו של ישמעאל כשלא רצה ג ם הוא ל ק כ ל : התורה• ונתן לישיאל• והיינו דאהנו לישראל ל ע ס ו ק כ פ ר י ה ורכיה• ו מ ס י י ס הפסוק ה א ת ר ה ת ו ע ל י ו ת האתרות שנמשכו מזה• ואלה ה ם א ף ח ו כ כ ע מ י ם ק א מ ר משה לישראל• אל ירע ב ע י נ י כ ם מה שהקכ״ה ח י כ כ ע מ י ם • והקדיש ; בתחלת t^in 6רחש ימתן תודה ב מוג כתחילה והחזיר ע ל י ה ם ה ת ו י ה כי כל זה לטובתך .מ פ נ י טעמי 6ה'לאש1צי&• ר כ ז ה זכית לרון דיני נפשיח ו ל ע ס ו ק כ פ י י ה ורציה• ו ע ו ד כל ק־ישיו בידך ה ם הקדושים של א ו ה ״ ע שסופם להיות ת ח ת ידך: { דרוש ד לימדתן ת ו ר ה • }1 למע״לת הרשני זלה״ה מהרב הקדוש רבינו שקבזלה״ה זיעיא. , רחי׳צ{ לכי דכר טוכ־ אומר אני מ ע ש י למלך וכו נלע״ד לפרש זה ה מ ז מ ו ר ע ל כוצינא קדישא.רשכ״י כי כשעלה מ ר ע ״ ה למרום אמרו מלה״ש לפני ה ק כ ״ ה אין ישראל יודעי ן דרך הסוד• אמ״ל ה ק כ ״ ח מ ש ה י ו ד ע אוהו ו מ מ ש ה ע ד רשב׳״י יודעין אותו• ורשביי ירתיכ אותו והאר״י ר 5יכתוב מ״ש הרשב״י ושבח הרשב״י גדול מכל בני אדם• לפי שכימיו של רשכ״י כיו אפי׳ תינוקות יודעים דרך הסוד כיאוי וכל כני הדור היו מ ט מ י נ י ם סודם כלכם כ א מ ת הרשכ״י ע ׳ י ה גלה סודו ככל ה ע ו ל ם .ע ד שהיו אפיי קשב׳״ר יודעין אוחו• וזה״ש רחש לכי רכד ט ו ב דהיינו בני דורו ט ו מ נ י ם ה ס ו ד בלבם• בימי הרשב״י ע ״ ה : א ו מ ר אני מ ע ש י למלך• שהיה מ ל מ ד אוחי לבני מרו• ומלך הוא רשכ״י לפי שהוא ע ע ס ו פ ־ מ ה י ר ובימי דורו היו קודאין אותו בע־יפ ע ד שבא רבינו האר״י ז״ל ונטל רשות מ ן העליונים והתתיל לכותכו• ת ה ו ע ט היפר מ ה י ר : פ 9י ר ־ ן מ ב נ י אדם ונוי• י ד ו ע מ י ש רז״ל דרשכ״י גדול מ כ ל ה ע ו ל ם ומדורות ה״אשינים שעברו מ א ד ם ו ע ־ נת ו מ ש ת ו מ א ב י ת ה ע ו ל ם ו מ ן הסנהדרין• וזש״ה יפיפית מ ב נ י אדם לפי שהוצק חן בשפתותיך• שהוא הסיר כ מ א מ ר ם ז״ל י ד ו ע ה לי״ת ו ה ס כ מ י ם שעברו לא ניהן להם דשות לכותבו או לגלות אותו כ פ י ה ס /א כשפתיו .וזש״ה עליו ע ל כן ברכך אלהיס לעולם• ח ג ו ר וכוי• אפשר לימוז כמ״ש בזוה״ק כי ר׳ יצחק ה ג י ע זמנו ליפער מן ה ע ו ל ם ו מ ה ״ מ הלך אחריו• וכשראה רשכ״י שאילה שאל ומילא שאילתו ע י י ן כזוה״ק באורך וזש״ה חגור חרבך היא התפילה שהתפללת ע ל רבי יצחק• ע ל ירך הוא מה׳״מ גבור ונגכרת עליו לפי שרכי יצחק נשאר מ ז ע י נ י ה׳ והוא הודך והדרך שמשלים ז׳ ספי׳ חג ׳ ת נהי״ם: 1ה ר ר ך צלח ורככ ומי׳ אפשר לרמוז ע מ ״ ש רז״ל־ ו י ד ו ע הוא דרשב״י נ ח ב א י״ג שנים ב מ ע ר ה הוא ור״א כנו• וכיצאי ראו מלאך א׳ • י י , , )(IP שמוציא ^ 4 ןץך^ן דרוש למתן תורה טוב שמוציא ל׳ שלהוכין דנורא מ פ י ו אמ״ל רשב׳״י מ ה א ת ב ע י למעבד• אמ׳י׳ל ה ק כ ״ ה שגרני למתרכיה לעלמא• אמ״ל הרי אני וכני ב ע ו ל ם • ואם ח ״ ו יש ס פ ק כ כ נ י הרי אני לכדי• א מ ״ ל המלאך הנית לי לעשות שליחותי• א מ ר לו רשכ״י לך• ואמ״ל גוזרני ע ל ך שלא ת ה י ה מ ן השמים ולא מן הארץ • א ״ כ מצינו אלמלי רשכ״י מ ה פ א ר כ ע צ מ ו הרי אני וכני ואם ח״ו יש ס פ ק כ כ נ י הרי אני לכדי• ח״ו נראה כ מ ו ש מ ת פ א ר י כ ע צ מ ו .אלא מ ת ו ך שהעולם שלו א מ ד כך ו ע ל י ה סמך• וזשיה והדרך צלח ר כ כ דהיינו זכוקך מ ד ו כ ה מ א ד כשהיית מ ד כ ר ע ם ה מ ל א ך כאמרך אני לכדי אוכל להציל לעולם• כדרך ע נ ו ה ולא כדרך אחרח ח״ו .וזה״ש ע ל דכר א מ ת ו ע נ ו ה צ ד ק ו מ י ה ג י ע ך לזה נוראות ימינך שנתיירא המלאך מ מ ך כאמרך לו זיל ו א ק ילאו וכוי ומי גרם לך כ״ז ותורך א״ת ותורך אלא ותורתך שנתכית ע ל י ה י״ג שנים כ מ ע ר ה .ימינך היא התירה שנקנה כימין ה ק כ ״ ה : שנונים וכו׳ אפשר כ מ ה שרז״ל דכימי רשכ״י ע ״ ה כל ה מ ק ע ר ג י ם והמשעינים ו ס ט ״ א ו ס ״ מ היו נ כ נ ע י ם ת ת ת -י ד ו כזכות תירתו י .וזש״ה חציך שנינים שהם סירות התירה ע מ י ם שהם סי׳מ וגונדא ריליה תתתיך יפלו כלכ אויכי ה מ ל ך הוא ה ק כ ״ ה שהיא מלכו ס ״ ע כ״ה• כ ס א ך אלקים עולם ו ע ד וכי׳• לעילם כזכור ,רשכ״י ה ע ו ל ם מ ת ק י י ם . ושכתיו אין די כאד• ושמו הקוק ככסא• ולעולם אין כן דוד ב א אלא כדור שהוא כדודו של רשכ״י לפי קדשכ״י ה י ה ע ו ס ק כ ח כ מ ת ה ק כ ל ה r ולעולם זכות הרשכ״י היא ה ע ו מ ד ת ע מ נ ו כגלות ע ד שיכא מלך ה מ ש י ת וזש״ה כסאך דהיינו שמך חקוק ככ״ה־ אלהים לעולם ועד• וזכותך שהיית חשוכ כמשה רכינו ע ׳ ׳ ה ת ע מ ו ד לזה ה ש כ ט ע ד שיכוא שכט מלכוחך . שהוא מלך המשיח שיכוא ככי׳ה: .צדק ותשנא רשע וכו׳ אפשר לומר כמי׳ש רז״ל ד ר ״ ע ה ו א שלימד לרשכ״י התורה והיה ר כ ו ו ה י ה לי כ״ד אלף הלמיריס- וכולם כשכיל שנאת ת נ ס נ פ ע ר ו מ פ ס ת ו ע ד עצרת• לא נשאר כ ה ם ע ד א / ו ה ע מ י ד אח״כ חמשה חלמירים ורשכ״י א ח ד מהם• ואם נשארו הכ״ד אלף ת ל מ י ד י ם היו כילם תכריס לרשכ״י• ט ת ״ ח נק׳ חכרים זל״ז• וגם רשכ׳יי ע ״ ה צוה לחכיריו שיהיה כיניהם א ה כ ה וריעות• ולאי י ג ר מ ו .ש ת ה י ה כ י נ י ה ס שנאת חנם• כי ה ם רמוזים כיו״ר ספי׳• כל א׳ רמוז כספי׳' א׳ ואם חי׳ן י ג ר מ ו שתהיה ש״ת כיניהם היא ר ע ה ג מ ל ה לעולם• וזהי׳ש א ה כ ת צ ד ק שהיא ה א ה ב ה ותשנא רשע שהיא השנאה• • ע י כ משחך אלהים אלהיך לגדולה א ת ה התלמיד שכתלמידי ר ״ ע ר ל • כי כולם נערדו הכ״ד אלף . ואתה נ ת ע ל י ת מהם• וזהו שמן ששון מתכיריך .שהם כ׳״ר אלן ת ל מ י ד י ם ״ ואם לא ה י ת ה ב ה ם ש״ת ונשארו תיו כולם חכירין: מור ץ חציך אהבת ^ jjnVf י ׳דרוש למתן תורה טוב r ל מ 1ר ואהלית וכוי• אפשר ע פ מ ״ ש ז״ל שגדולה זכות ישב״י ב ע ו ל ם העליון יור,ר מכל הצדיקים• וזכה ע ד שהיו נשמית הצדיקים כאים ומגידים לי סודות התויה• ה נ ע ל מ י ם מ ע י נ י כל תי• ו כ מ ה צדיקים תסירי עליון היו כאי«ם מ ג ״ ע ואומרים לו דברים נעלמים• ואמרו בזוה״ק שרשכ״י נתקשה ע ם הצדיקים שכאו מ ג ״ ע • ואומר להם הנשים כ מ ה הם יושבים ב ג ״ ע • ו א מ ״ ל אף אנתנו לא ידענו ולא ניתנה לנו רשות לידע היכן ה ם יושכים והלכו הצדיקים ואמרו כ ג ״ ע כ כ ה שאל לנו רשכ״י .ונתנה להם רשית לעייל ב ג ״ ע וליאות שכר הנשים• ונכנסו להיכלו׳ הנשים ב ג י ׳ ע וראו כ מ ה היכלו' כג׳׳ע• ובאו והגידו לו כו״כ ראינו וזש״ה מור ואהלות• שהם נחלי שמן ואפרסמון • שבעץ התיים • ו מ ה ם נעשו בגדים רותניים לרשב״י וזהו מור ואהלות• וכגריתיך מלשון כגרים• מ ן היכלי שן • כלומר מ ן היכלי שן מ נ י שמחיך• שהם היכלות הנשים כ ג ״ ע ־ )שנא׳ ושמת את אשתי( שמתוך שחתזירו לך חשוכה• כנז״ל ם ו ה ״ ק פ ׳ שלח לך: ב ג 0ת מ ל כ י ם כיקיוהיך וכו׳ .יוכן ע פ מ ״ ש ז״ל כי ככל פ ע ם שהי׳ רשכ״י ע ו ס ק כתורה ה י ה מ ת ג ל ה אליו אליהו ז״ל• וכל נשמות הצדיקים באים לפניו ע ם המלאכים• ו ה נ ה כתכנו לעיל כריש הדרוש דמקודם היו סודית התורה נ ס ת מ י ם מככי ארם• ועכשיו רשכ״י פ ש ע ם ככל העולם• זש״ה בנות מלכים ביקרותיך שהם הנשמות באים כשאתה אומר דברים נתמרים וגם המלאכים היו מסיבין לפניך• ואליהו ז״ל היה בא אליך וזהו גצכה שגל רהיי׳ אליהו ז״ל• שהיה נגלה אליך כ ע ת שהיית ע י ס ק כ כ ת ם אופיר שהם סודות ה ה ו ר ה : *VfeSי כ ת וכוי• ויתאו המלך וכוי .ו כ ת צור וכו׳• כל כ כ ו ד ה וכו׳־ רשב״י ע " ה רכד כ נ ג ד נשמת האדם• ואומר אס ה א ד ם קדש א ת ע צ מ ו ו ע י ה י א ת גופו• אם רצה לעלות לעולם העליק .אפי׳ אין לו ב מ ה ל ה ת פ ר נ ס לא יהיה ערוד אחר ה פ מ ס ה • ואפי״ אכיו ואמו מ ק נ ע ר י ם אותו אם לא יעשה מ ל א כ ה לא י ש מ ע לעצחם ולא לקולם• וכאשר קדש ע צ מ ו מ ל מ ע ה מקרשין אותו ג ם מלמעלה• וז״ש ש מ ע י כ ת היא הנשמה• והשי אזכיך לשמוע ד״ת• ושכחי ע מ ך יכית אכיך ו א ע פ ״ י ש־חוק כפי־נסם• ג ם א ת ה ויהאו המלך יפיך הוא ה ק כ ״ ה • כי הוא אדוניך וחשתחוי לו• וכת צור ה י ? ה נ ש מ ה מלוים אוחה• כ מ נ ח ה פניך יחלו עשירי ע ם שהם הצדיקים• כל בכורה כ ת מלך• היינו כל נשמה שכאדם כ ת מלכו ש ״ ע אלא כל א׳ וזכותו ממשבצות זהב לבושה: ל ר ק מ ו ת וכוי• ת ו כ ל נ ה וכוי .ה ח ת וכוי• אזכידה שמך וכוי• אפשר כמ״ש רז״ל כי בני אדם כשמחין כוכי! יסיפדין ומר להם וכן > עוה״ד• ולא ע ו ד אלא שקורין ש כ ע ת ימי אכילות .ודשכ״י ע״ה קרא ילס המיתה דורש דרוש למתן תורה טוב המיתה יום גילה יום הילולא• ושאי כני ה ע ו ל ם הנשמות אינם יוצאות מ ג ״ נ ר לליס כשמת הצדיק ע ד שתקרכ שיעור לגיל לגי׳ע• ויוצאות לקראתה וישב״י ע ״ ה באו מ ג ״ ע ע ד כיתו• ומכיהו ה ו ל י ט ה ו ע ד עולם העליון• זאת ו ע ו ד דרך העולם כרא מזכה א כ א • ורשכ״י זיכה לכל העולם ולכל ה ד ו י ו ת ה כ א י ם אחי־יו למפרע• וזש״ה לרקמות תוכל למלך נשמת רשכ״י לפכי ה ק כ ״ ה כתולות אתריה רעותיה .שהם נשמות הצדיקים• כאו מ ג ״ ע ללית נשמת רשכ״י ע ד תוך כיחו• וזהו מוכאות לך מ ה שלא ה י ה כשום צדיק זאת ו ע ו ד תוכלנה כשמתית וגיל לג״ע• שלא כ מ נ ה ג •העולם שקורץ י מ י אכל ע ד שתכואינה כהיכל מלך מלכו ש ״ ע •י ת ח ת אבותיך שהם הצדיקים. ואינם צריכים לזנוח אכוחם .כי הם צדיקים מצד עצמם• כדכותך י ת ק י י מ ו •בני העולם• ע ר דייתי מ ל כ א משיתא .תשיתמו לשרים שהם י ו ד ע י ם ה י ד הודחו של רשכ״י שכהב וגילה להם ללמוד ככל הארץ• ג ם א ת ה אזכירה שמך ככל דור ודור• ע צ כן ע מ י ם יהודוך לעולם ו ע ד :זטת הרשב״י תגין עלינו ו ע ל כל ישראל א כ י ״ ר : דרוש ד־־ז ד־־מתן ר ת ו ר ה • ^ לכבוד מרע״ה מהרב הקרוש ר יקקכ זלהיה ]י״ע לבי דבר ט ו כ וכו׳ אפשר לרמוז כי המשורר רצה לשכת מי־ע״הי רחש שניתן תורה ע ל ידו והוא רכן של כל הנביאים והיה מלך ע ל כ ל ישראל שנאמר ויהי כישורון מלך• ו ה נ ה המשורר כ א לומי־ דהשכח שאני משכת אוחו לא אני מ ק ד י ם לשכחו אלא מ ה ששכחו כ נ י אדם כו• ג ם א נ ו נ כ נ ס ע מ ה ם כשכחן ומשכמו .ע ל תורת ה׳ ח מ י מ ה • שהיחה ח ק ו ע ה כו ל ע י שאין לך ארם כעילם• ש ה ג י ע ל מ ע ל ח מ ר ע ״ ה וז״ש רחש לכי דכר ט ו ב א ו מ ד אני מ ע ש י למלך שהוא מ ר ע ״ ה וזי׳ש לא אני מ ל ך י ם לשכחי• אלא הראשונים, ק ד מ ו והתורה שהשכיחתו כ מ ה שהשיכחתו• א״כ אני לשוני ע ט סופר מ ה י ד : מ ב נ י ארם ו ט ׳ • ה נ ה ארדי׳ל לא מצי נו שום נברא כ ע ו ל ס ש ה ג י ע ל מ ע ל ת מ ר ע ״ ה מ א ד ם ו ע ד שת ו ע ד נ ח .ו ע ד י ״ ש כ ט י ס וששים רכוא יוצאי מצדים• ולפי׳ זכה שניתנה התורה ע ל ירו־ ו ה נ ב ש ע ה שעלה מ ש ה למרום .אמרו מלהי׳ש .מ ה לילה• א ש ה כינינו • א מ ״ ל ׳ לקכל הורה בא • אמרו לפניו רכשי״ע חמדה :גנוזה לפניך מששת י מ י בראשית ת ת ק ע ״ ד ר ו מ ת קודם־ שכבדל .1העולם* ועכשיר רוצה ליתנה לכ״ו, *JVS*3 כ ה מת חחןן דרושלםתןתירה שב מ ה אנוש כי תזכ״נו וכי' ח׳ אדונינו וכוי אמ״ל חקב״ה למשה החזיר להם תשיכה• אמ״ל ר כ ש ״ ע מתיירא אני שמא ישרפיני כהכל פיהם• ח״ש הוצק חן בשפתיחיך• אמ״ל אחוז בכסא כ מ ד י והתזיר להם תשיכה• שנא׳ מ א ח ז פ נ י כ ס א פרשז עליו עננו• אמייל חורה שנתת לי מ ה כ ת י כ כ ה אנכי ה׳ אלהיך וכו׳ אמ״ל למצרים ירדתם ל פ י ע ה נשתעכרתס• תורה מ ה ח ה א לכם שוכ מ ה כתיכ לא יהי׳ לך אלהי׳ אתרי׳ ע ל פני־ כין ה ע מ י ם א ת ם ש מ י י ם . שעובדים ע״ז• שוב מ ה כ ת י כ כ ה לכור את יום השכת לקדשו• כלום א ת ם עושים מלאכה שאתם צריכים שכת • שוב מ ה כ ת י ב ב ה לא תשא • משא ו מ ת ן יש כיכיכם• שוב מ ה כ ת י כ כ ה כ כ ד את אכיך ו א ת אמך• א כ ואם יש לכס• שוב מ ה כתיכ כ ה לא תרצת לא ת נ א ף לא ת ג נ ו ב שנאה יש ביניכם יצה״ר יש ביניכם .מ י ד הורו ל ה ק כ ״ ה ה׳ אדונינו מ ה אדיר שמך ככל הארץ מ י ד כל אתר ואתר נ ע ש ה לו אוהכ ו מ ס י לי סוד גדול• יזהו ע ל י ת למרום שבית שכי לקחת מ ת נ ו ת כאדם• כשכר שלךאוך אדם לקתת מ ת נ ו ת הסודות מ ה מ ל א כ י ם ע ל ע י ר ע ו ר התורה• לא ע ל התורה ופשעיה בקשו אלא א מ ד ו ה פ ש ע והרמז ייתן ל ת ת ת ו נ י ס .והסוד ישאר לנו • אמייל ה ק ב ה לא שייך שיפרד הפשע מ ן הסוד ואם יפדר נשאר התו׳ כגוף כלי נשמה• וז״ש יפיפית מ כ נ י אדם מ א ר ם ו ע ד יוצאי מצרים• א ח ה ט ו ב ונכחר מ ה ם ומי ה ג י ע ך לזה השכת מ ד ת ה ע נ ו ה שיש כך • שאפי׳ כשמים ע ס ק ת כתורה• שאמ׳׳ל ה ק כ ״ ה התזיר להם תשובה• יהיה יכול להשיבם .אלא מ ה ע נ ו ה שכו .אמ״ל מתיירא אני שמא ישרפוני כ ה ב ל פ י ה ם • וזש״ה הוצק תן כשפתיתיך היא התורה וסודותיה• וכ״ 4מ ר ת העכוה• ו ע ״ כ כרכך אלהים לעילם: ח ג ו ר חרכך וכו׳ אפשר לומר כי ה נ ה כ ש ע ה שירד מ ש ה מלפני ה ק כ ״ ה בא שטן ואמ״ל ר כ ש ״ ע ה ח י ד ה היכן היא וכו׳ אמ״ל אלהים הכין דרכה והוא י ר ע א ח מקומה• הלך אצל ים א מ ״ ל אין עמדי• אבדון ו מ י ת אמרו כאזנינו ש מ ע נ ו שמעה• חזר לפני ה ק כ ״ ה ואמר חפשתי ככל הארץ ולא מצאתיה• אמ״ל לך אצל בן עמרם־ מ י ד הלך אצל כן ע מ ר ם • אמי׳ל הורה היכן היא• אמ״ל וכי מ ה אני שתינתן תורה ע ל ידי• א מ ״ ל ה ק כ ״ ה למשה כדאי אתה• אמ״ל ר ב ש ״ ע ח מ ד ה גנוזה לפניך ת ת ק ע ״ ד דורות קודם שנכרא ה ע ו ל ם ו א ת ה מ ש ת ע ש ע ב ה ואני אחזיק ב ה ט ו כ ה לעצמי• אמ״ל הקכ״ה הואיל ו מ י ע ט ת ע צ מ ך תיקרא ע ל שמך •שנא׳ זכרו תורת מ ש ה ע ב ד י וזש״ה חגיר חרבך ע ל ירך גבור שהוא ס ״ מ והוא השטן כ מ ו שעשית כשבא השטן לשאלך תורה היכן היא• י א ת ה השבת לו מה א נ י שתינתן תורה ע״י• זאת ה ע ט ה ב ה כצחתהו• מ ה ו הודך והדרך• כי ה ע ט ה מ כ נ ע ת ס ״ מ כי ,, )!THF י ה״מ גימ׳ ע ט ה : צלח ד נ ב וט׳אפש -עפמ״ש ירל כי כאותה שעה שרצה הקב״ה m ליתן ךןף^ן דרוש למתן תורה טוב לישן תודה לישראל לא נ י ח נ ה אלא כ ש ט ל מ י ע ״ ה כי הוא ע נ י ו והוא' י ק י של כל הנביאים ח כ ם שבחכמים צדיק שכצריקים עשיר שכעשירים• מ ל ך שבמלכים• ולא נשחכח אלא כ מ ד ח ה ע ט ה • שנא׳ והאיש משה עניו מ א ד . ובשבילו קבלו ישראל א ח החורה• ז״ש והדרך שהיא ה ע ט ה • צלח רכב ע ל ד כ י א מ ת ו ע נ ו ה צדק כ ז ט ת ך ותורחך שהיא ה ע ט ה נוראות ימינך כ ל ו מ ר התורה שניתנה כימין שנא׳ מ י מ י נ ו אש דת למו: ח צ י ך שנונים ונו׳ אפשר לומר ד ה נ ה הביאו תוס׳ כשם המדרש ש כ ע ת מ ״ ת עררו ה ק ב ״ ה לשטן שלא י ק ע ר ג ע ל ישראל• ו ל ע ר ע ר ע ל י מ ״ ת והמשעיני׳ ו מ ק ט י י ג י ם נכנעי׳ ח ח ח ירו• ז ש חציך שטנים שהיא ה ע ט ה . כשכילה ע מ י ׳ החתיך יפלו שהו׳ ה מ ק ע ׳ כלכ אויבי המלך שהוא ה ק ב ״ ה : כ ס א ך אלהים עולם ו ע ד וכו׳• אפשר־ לומד כי לעולם שבח מ ר ע י ׳ ה ותורתי לא תשכח מ פ י ישראל ככל דור ודור ע ד שיבוא מ ל ך המשיח• ו ה ח כ מ י ם אומרים מי שתיכע לחכידי ליין אימר לי ע ש ה לי דין מרע״ה• אינו אומר לו ע ש ה לי דין ה ר מ כ ״ ס וכיוצא• ז״ש כסאך אלקי׳ ע י ל ם ו ע ד שהוא כ ס א ה מ ש פ ע עולם ועד• אומרים הל׳׳מ שכע מלכותך הוא מ ש ה ע ש ה לי דין מ ר ע ״ ה . צדק וחשנא רשע וכו׳• ק׳ מ ה ו הצדק שאהכ ומתו הרשע ששנא אלא יוכן בהקדם מ״ש רז״ל כי כ א ו ת ה ש ע ה שיצא מ ר ע י ה י וירא שני אנשים עברים נצים ויאמר ל י ש ע וכי׳ וירא כי אין איש ר א ה ל ע ת י ד אם ע ת י ד להחגייר מ מ נ ו ולא ראה אז ויך אח המצרי ו י ט מ נ ה ו כ ח ו ל שהם ישראל שנמשלו לחול)דהיינו ישראל כולם יש ל,הש דין האחרות( וכיון שיצאו דחן ואבירם• ויצא כיוס הג׳ ויאמר לו הלהרגני א ח ה א ו מ י כאשר ה ר ג ה א ת המציי• וירא משה ויאמר אכן נ ו ד ע הדכר וכוונה מ ר ע ״ ה להסיר ה ע י נ ש מ ע ל יש׳ מ ה נשתניח א ו מ ה דו מ כ ל ע ׳ אומות• מדוכים ו מ ע ו נ י ם .ו מ ש ו ע ב ד י ׳ כ ע ב ו ד ה קשה יוחד מ כ ל ה א ו מ ו ח כיון כשראה ה ק כ ״ ה שהוא רחמן וראה כ צ ד ה ישיאל אמייל אתה תהי׳ מושל ושד ושופט עליהם• וכשהיה משה מ ע ה צאן ה י ה מ ד ת ם עליהם• וכשילדו הילדים שלהם מוליכן ל מ ר ע ה ט ו ב ולמלון י ע ה ולמקום הצל• אמ״ל ה ק כ ״ ה א ת ה תהי׳ מ ע ה ישראל• וזש״ה א ה כ ת צדק בשביל ש־צית להסיר ח מ ס ה א ו מ ו ת מ ע ל ישראל ו נ ת ק נ א ה ע ל י ה ם ותשנא ר ש ע שעשו להם האומות• ובשביל כך משחך אלקים לגדולה והמליכך ע ל י ק כשדאה אותך מ ת ק נ א עליהם• ו מ א ה בצרתם והצר לך ולפי׳ נ ת ע ל י ת ע ל י ה ם י ע ל כל כני העולם ודהיינו שמן ששין מ ת כ י ר ך : ואהלות וכו׳ כ נ ו ת מלכים וכו׳ ארז״ל כ ש ע ה שרצה ה ק ב ״ ה ליהן ת ו ר ק מור א מ ד אחזיר אותה ע ל כני ישמעאל• אמ׳יל ה ק ב ל התורה א מ י ל מה כתיכ כהי א מ י ל לא ת נ א ף אמ״ל רצית לכטל מ מ נ י מ ל א כ ת ; מ ה כתיכ בתורה /׳ אהבו־־] ם דורש דרוש למתן תורה לב טוב כתורה ידו ככל ויד כל כו ועכשיו ח כ ט ל מ מ נ י אומנתי .אמ״ל רשע אם אינך מ ק כ ל התורה• האיך ה ע ו ל ם מתקיים• אמייל תן אותה לכני י ע ק כ אמייל ג ם ה ם י א מ י ו כ ך אמ״ל האור שכראת כי הריני ניתן להם כשכרם ויקכלו אותה־ הלך אצל עשו אמייל תקכל התורה א״ל מ ה כ ת י כ כ ה אמ״ל לא ת~צח• אמייל רצית לכעל מ מ נ י אומנתי• מ ה כתיב כ ת ו י ה ו ע ל ח י כ ך ח ת י ה ועכשיו ת ת כ ע ל מ מ נ י חמ״ל א׳׳כ ולמי אני ניתנה והלא תנאי הוא כ מ ע ש ה כראשית רע״י ק כ ל ת התירה תתקיים העולם .אמייל תן אותה לכני י ע ק ב אמ״ל ג ם ה ם לא ירצו לקבלה וא״כ ולמי א ת נ ה אמ״ל האור שבראת כי תן איתי להם בשכרם ויקבלו איתה• יקשה מ ה הם עישים כבי .האורות של עשי וישמעאל • אלא הרין הוא אם לא יתני עשי יישמעאל שני האירית היו עוכרי׳ ע ל לא תרצת אפי׳ כ מ י ת ת ב״ר יאפי׳ לשחיע שום ב ה מ ה ח י ה ועוף• והיו עוברים ע ל לא תנאף אפי׳ כפו״ר• ועכשיו ה ם נתנו לנו רשית לדון ריני נפשית ו ל ע ס ו ק בפו״ר• יזש״ה מור ואהלות כל בגדותיך וזהו שתי מתנ!ת עשו וישמעאל סי׳מ וחיילותיו שנק׳ כיגדים• ימתו שתי מ ת נ י ת מ ן היכלי שן שהיא מ ש פ ע כ״ד מי שנתחייב מ י ת ה כב״ר כמי׳ש וישב שלמת ע ל כסא שן לשבע צדק את ישי־אל• מ נ י שמחיך היא פי״ר• שנא׳ ישמח א ת אשתי• יאפי׳ בנית מלכים שהם המלאכים שכמי־ום נתנו לו סוד ורז גדול ואפי׳ מ ה ״ מ מ ס ־ לי סיד ה ק ע י ר ת ע ־ שחזר ע מ ך לימין לפה ולמליץ • וזהו נצבה שגל לימינך לזכות כ כ ת ם אופיר שהוא התורה: ע מ ^ י כ ת וראי וכו׳ .ויתאו המלך וכוי• וכת צור וכי׳• כל כבודה וכוי. לרקמות וכוי• חיכלנה בשמחות וכוי• אפשר לרמוז ע פ מ ״ ש רזי׳ל- כ י הנשמה אינה רוצה לחזור למקים שכאה מ מ נ ו מ ע ו ה ׳ ׳ ז כדי שתתזור ל מ ק ו מ ה שממנו חוצכה• וזהו ש מ ע י כ ת היא הנשמה• וראי כ מ ה צ־יקים שעכרו שלא רצו ליהנית מ ז ה העולם .ו ה ע י איכיך לשמוע ד״ת־ ושכחי ע מ ך ו ב י ת אביך ולא תראי כ״א ה ק כ ״ ה דווקא־ וכשתהיה דבוק כהשי׳י וכתורחו ובתפלתו• אז ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך קודם בואך לזה העולם• ו ל א ח י צאתך ילי תשתחוי• ו ב ת צור היא הנשמה שהיא כ ת ו של הקב״ה• שנא׳ צירי יגיאלי• כשיגיע צאתך מ ז ה ה ע ו ל ם השפל• הנשמית האחי־ים יכיאו לך ללווחך• וזהו כמנח<ן פנייך יחלו עשירי עם• כל כבידה כ ת מלך אפכימה־ דהייני שכל ה א י ם יק־ש ע צ מ ו כ ע ו ר ו כ ח י י ם .כרי שיהנה מזיו השכינה־ וז״ש כל ככירה כ ת מלך פנימה• ובשכר ש מ א ס ה בהבלי עיה׳׳׳ז ממשכצית זהב לכישה לרקמית תיכל למלך שהוא ה ק כ ״ ה ותשוב לפרגוד שהיתה ניזינית בו מ ק י ד ם ילא ע ו ד אלא נשמית הצ־יקים באיס ללוותה , - וזהו פתילות אתריה ד ע ו ת י ה מובאות לה לג״ע• ח י כ ל נ ה בשחחית יגיל י לג״ע־ תכואינה כהיכל מלך שהוא מלכו של עולם־ תחת ןץף# *דוש למתן •תודה סוב אבותיך וכו׳ אפשר לפרש כי ברא מ ז כ ה א כ א כמ׳׳ש בכל א׳ ואי• • תחת ועכשיו למי מ ז כ ה מרע״ה• אם תאמר לאביו עמרם• צ־־יק ג מ ו ר הוא• כי הוא ה י ה מר׳ שמתו כ ע ע י ו של נחש• ולמי מ ז כ ה לישיאל ה כ א י ם אחריו ע ד מלך המשית• וזהו ת ח ת אבותיך יהיו בניך• לפי שאכיתיך ה ם צדיקים ע צ מ ם ואינם צריכים לזכיתך אלא כ א מ ת זכיחך לבניך ת ש י ת מ ו לשרים ככל האר[ שהם ת ״ ת שנאמר כי שי־ים ישודו• גם אתה אזכיר ה שמך ככל דור ודור ע ל כן ע מ י ם יהודון לעולם ועד• ה ם יש־ 1שמורי' שנכואת מ ר ע ״ ה א מ ת ותורתו אמת• לפי' זכותך היא שתגין ע ל בניך ויאריכו , ימים ושנוח חיים אכי״ר: ־ (jj ^a«»x^el5 g m>^y־ דרוש א ל־־ינפטריכם • ב מ ד ר ו ן מציני שסיליקן של צדיקים קשה לפני ה ק כ ״ ה יותר מ מ א ה חיכחיח חסר שתים• י מ ח י כ ן בית המק־ש• דבתיכתות כ ת י פ והפלה ה׳ את מ ט ת ך ׳ וכחרכן כ י ה ״ מ כתיב ותייר פלאים• ואלו בסילוקן של צדיקים כתיב ל ק הנני יוסיף להפליא את ה ע ם הזה הפלא ופלא• וכל כך למה .ואבדה ח כ מ ח חכמיו וכינת נביניו ת ס ת ת ר ע כ ״ ל : יש ל ח מ ו ה ד ק א מ י יוחי־ מ ח י ק כיה״מ• הלא כ ח י ק כ י ה ״ מ מ ה ו כ מ ה אלפים של צדיקים וחסידים• ועל הכל קינן ירמיה י א מ ר ותרד פלאים• וכיון ר ה ט מ נ א ליה לכעל המדרש ליפלוג וליתכי דסילוק הצ-יקים ע ד י ף : לומר ע פ ״ י מ ה שפייש מוהר״ם אלשיך ז׳'ל ע ל פשוק יהי ה ׳ אלהיני ע מ נ י כאשר היה ע ם אכיתינו אל יעזבנו וכוי .דשלמה ה ע ׳ ׳ ה אחר שכנה בית המקדש א מ ר ה מ ל ך א הזה וכוונתו בזה כיון דמציכו אכית ה ע ו ל ם בחר בהם הקכי׳ה יוקר מכל $ע ו ל ס והם 'הם י ג ל י ה מ י כ כ ה א מ א י לא צוה להם לעשות כית המקדש כ ק כ י ע י ת כ מ י שציה לבניהם יתירץ הוא ז״ל ר ה א כ י ת ז״ל מרוב קדושתם ו ע ס י ת ס והזדככות גופם• ה י ה ג ו פ ם כ ע צ מ ו כ י ת המקדש והשכינה שרויה כו תמיד• נמצא זה ע ד י ף מ כ י ה ״ מ ר ב י ה ״ מ עצים ואבנים שאין ב ה ם חיות• והגוף יש בו חיית ורוחניות ס ל הקדושה• וזהו שאמר שלמה ה מ ל ך ע ״ ה ת ד ע ו קהל ישראל ש מ ת מ ת חקדוככו א ט צריכים לבנית ב י ת המקרש• שאלו היו גופותינו קדושים וטהורים• ה י ו וא&*3ר כעצמם מרש • t w ^ w לג $געצמם הם כיח המלןדש והשכינה חיתה &יוי $פקי״הפי #מיד .כמי 5הי' לאכוס העולם• ועכשיו מחמת חסרוננו אנו -צריכים לכיה״מ• ולפי׳ התפלל ואמר יהי רצון שנזכה שיחטהר ויתקדש גופינו• ויהיה הוא כעצמו ביה״מ ו שהיה לאכות העולם• יזש׳יה יהי ה׳ אלהיט עמט רהיי׳ תהיה השכינה בגופינו באשר היה עם אבותינו הם אבות העולם שהיה גופם ממש בית_ מקדש ולא הוצרכו לביהמ״ק רכך עדיף זהו תורף דבריו ז״ל וע״פ דבריו אלה אפשר לומר• דכזמן החרק דאין ביחי׳מ קיים מוכרח דהקב״ה משרה כינתו על הצדיקים שכדור השראה מועעת לא כמו של בית המקדש דלא שייך שישאר העולם חרב ושמם בלי השראת שכינה• באמת גילוי כל דהו לא כמו כיה׳״מ ומכל שכן שאינו מגיע להשראת אבות העולם• והקכ״ה ין רצינו שישאר העולם בלי גילוי שכינה •דיותר ממה שהעגל דוצח לינק ה רוצח לחניק• •ולכן אף כשחרב בית המקדש עדיין הקב״ה מתנחם על גילוי השכינה דלא פסיק בשכיל הצדיקים שישארו .ולהכי אף כשחרב כית המקדש לא כתיב כ״א פלאים תרי מאחר דעריץ הצדיקים קיימים רכהם מתגלית השכינה• אכל כשמסתלקים הצדיקים לא נשאר גילוי השכינה ואז בתיב שלשה פלאים והנה זה העניו' שייך אפי׳ כחרק כית המקדש בעצמו על סרבן בית המקדש כתיב כ' פלאים• ועל מתת הצדיקים שמתו בשעת החרק כתיב ג׳ פלאים: ״אי ־גמי אפשר לומר דטעם שהגדיל מיתת הצדיקים על חרק ביח״מ היא על הצדיקים שמתים קורם זמנם כעק הדור זה הדבר קשה לפט הקכי׳ח יותר דהרור גרם להם צהםתלק קידם זמנם .משום רכל שסם חיים• הס מחזירים •בני אדם למיטב ומורים להם דק־ טיכה וישרה ועוד זטתם מגינה על סדור וכשמסתלקים נשארי העם כצאן בלי רועה ץבלי מגין• וכך היה ענין בית המקדש היה מכפר ומגין• והיו ישראל וראים לחטוא שלא יחרב• וסוף סיף בית המקדש לא נתרב כ״א בזמט • עיג שהקדים להם הקב״ה ב׳:שנים לזמן שקבע להם לחרבני• זאת הקדימה לטובת ישראל היתה במו שפירשיי ז״ל גבי וטשנתם באק• נמצא ביה״מ והצדיקים שוים וכשבית המקדש חרב בזמנו• והצדיקים מםתלקים קודם !מנם• כזה קשה הדבר לפני הקב״ה ייתר מחרבן ביהמיק• יזה מפני רעק העם שישאיו כסומא ׳בארובה• אבל הצדיק המסתלק לא אירע לו בלוק • ״ש רז״ל צדיק אבד לדורי אכד• משל למרגליות שאכדה לכעלה כל מסו$ שהיא מרגליות שמה לא אבדה אלא לבעלה• וזהו שמתמיה כעל המאמכ !.כל.כך למה•:טונתו מפני:מה הקב״ה קשה לפניו סילוק הצדיקים :הרי •!שם סולנים למטחות עולם).השתעשע עמו ית׳-וא״כ אמאי קפיד הקכ״ה יג״כ.כסילוקם• ויהי,־במשיב• ואבדה חכמתהכמיו וביכת נפונמ תקתקר • *כלומר ;ין( ך\ף$ דרוש לנפטרים <:: טו5 כלומר אין ה ק פ י ד ה על הצדיק שהוא דומיא דמדגליות• והקפידה היא עצ הדור שנאבדה מ ה ם ח כ מ ת ו וכינסו וזהו שרקרק הכחיכ־ואמי• ואכרה חכמי&: ח כ מ י ו ובינת ככיכיו תסתתר• דהיל״ל ואברו תכמיו ונכיניו יסתתרו • אלא ] ודאי ה ח כ מ י ם והנכוני׳ ב ע צ מ ם לא שייך ב ה ם אבירה וסתירה .אדרבה ב א ו ת ו ע ו ל ם מ י ס י פ י ם ח כ מ ה ובינה ומשיגים מ ה שאינם יכולים להשיג ב ע ו ד ם כחיים• א״כ ה ק פ י ד ה היא ע ל הדור שגרמו להס להסתלק קודם זמנם ו א ב ד ה \ מן הדור ע ו כ ח ם : יורע פשר ר ב ד ':. לפרש פסוקים כקהלת מ י כ ה ח נ ם ו א ג ב זה ת נ מ ת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה־ אני פי מלך שמור ועל: דברת שכועת אלקים וכו׳ לכחוכים הנמשכים אחריהם ואין לטרוח כקושיו י׳ י: כי קהלת כולו מקשה זהב טהור הוא. ו ה נ ה שלמה ה ע ״ ה רצה להזהיר כני אדם אזהרה אתר אזהרה כל וא׳ כפי׳ הראוי לו• וכא להזהירם שישמרו ע צ מ ם שלא לתטוא כי;: לא כא האדם לעוה״ז כ״א לסגל מצית ומעשים טוכים כידוע• ואם איתרע"י ו ע כ ר עליו רוח קנאה ו ח ט א אל יחמיר כ ח ט א • אלא מיד יתעורר * ויתתזק לשוכ כתשוכה וימין ה ק כ ״ ה ח מ י ד פשוטה לקכל שכיס־ יאל , כי הכל תלוי כידו ית׳־ אין הרכר כן כי הכל כידי שמים חוץ מיראת ד כ ש ע ח ההריון צדיק ורשע לא קאמרי ועור אין שום נשמה באה לעולם! ע ד שמראי׳ לה ג״ע ששם שכר הצדיקי׳• ו ג י ה נ ם ששם עונשי הרשעים• ומשביעי׳׳• אותה שלא ת ע ש ה כ מ ע ש ה הרשעים רק כ מ ע ש ה הצ־יקים• וכמ״ש כווה״ק־ ע ל פ ס ו ק ונפש כי ח ח ט א ו ש מ ע ה קיל אלה• ועור ג ״ כ א ל י ת מ ה הארס א ם : יראה הצדיקים מ ה ח ל ק י ם קורם זמנם• כי הקכ״ה אל אמונה ואין עול צדיק• וישר הוא ומשפטי ה׳ א מ ת צדקו יחדיו• וסילוק הצדיקים קידם זמנם • א׳" מב׳ סיכות׳ או לכפר ע ל הדור או כרי שלא יחמיצו• ו ה א מ ת גלוי לסניוז• וכל זה מפורש כדכרי רז״ל ו כ פ ר ט בזוה״ק• ו ה נ ה האזהרה הגדולה{ ה י א ללומדי תירה• שילמדו אותה לשמה כי כשלומד׳ אותה לשמה כ ז ה ע ו ש ל | תיקון לעצמם• ועושים תיקין בעולמו׳ עליונים ל מ ע ל ה כ מ ו שמפורש באד• ה ט י ב בזוה״ק וכדברי רכינו האר״י ז״ל רע״י ע ס ק התורה וסיגול ט ו כ י ם זוכה ל ק ט ת נר״ן כראוי וכשקונה נר״ן כראוי כזה זוכה כרי שיתתקכר ! ה ע ו ל מ ו ת ע ל ידו• דירוע דחיכור ה ע ו ל מ ו ת העליונים והשפעתם הוא ע * . שלא זכה לתקן נר״ן שלו כר א ו י נ ש מ ו ת הצדיקים ה מ ע ל י ם מ״ן וחישכי הצדיקים יראי • וזה ע י ק ר יכול להעלות להעלות מיין • וע״ז תתפרש המשנה ט ד ע ת להם יש ומי , אחר- , יאמר* שמים!! ית״ש• מעשי׳׳[ : ל ז אי^3 ומי שמו שכל[ ה׳ יגיעת מ״ן כמסכלן. מגמתם היא להיות ראויס שנקראו־* אבות חביכין ישיאל שנקראי׳ כניס למקום• חכה יתירה בנים למקום שנא׳ כנים אתם לה׳ אלקיכם חביבין ישראל שניתן להם כל* חמיה I gnH ידרוש לגפמרים ^!וב' לד ה מ ר ה ח כ ה יחרה נ ו ד ע ת להם שניחן להם כלי ח מ ד ה שבו נ ב י א ה ע י ל ס שנא׳ כי לקח טיב נ ח ח י לכם חורחי אל חעזובו דלכאורה נ י א י ס ה י ב ר י ס כפולים ד מ ה הוסיף כאומרו ח כ ה שניה ע ל הי־אשונה• א מ נ ם יוכן ע ם מ ה שנחכנו• רכללוח כל ישת 1נקראים כנים למקום• משוס רהוא אכינו הוא ביראנו• אבל הנקרא כן א מ י ת י הוא ה ע ו ש ה מ ט ע מ י ם ו מ ע ע י ם לאכיו וזה ה ד ב ר עושים הצדיקים ה מ ע ל י ם מ״ן ואין כל ישראל ראויים להעלות מ ״ ן ד ק הצדיקים שזכו לני״ן כראוי .וכן ג״כ ע ״ י ע ס ק התורה לשמה ארם בונה ע ו ל מ ו ת עליונים ל מ ע ל ה ו מ ק י י מ ם ד ע ״ י התורה נברא ה ע ו ל ם וכשאדם לומדה לשמה גורם עי״ז שיתקיימו העללמו׳ויתי־כה האוד ו ה ש פ ע בעולמו' ע ל י ו נ י ם ותחתונים וזהו פי' המשנה חביבי׳ ישראל שנקראו כ נ י ם ה ם כללו כל ישראל ע ״ ר הוא אבינו הוא בוראנו• א מ נ ם ה ב ה יתירה נ ו ד ע ת להם לאותם שנקראו כניס כ פ ו ע ל לאביהם שעושים לי מ ע ע מ י ם ו ה ם הצריקי׳ ה מ ע ל י ׳ מ ״ ן • וזהו שאמר ת כ ה יתירה נ ו ד ע ת להם שאלו נקראים מ מ ש כ פ ו ע ל למקו׳ שעושים ל מ ע ל ה כ מ ו שהכן עישה לאביו ל מ ט ה ועליהם לכרם נ א מ ר כ נ י ׳ א ת ם לה׳ אלקיכם כמו שמפורש כזיה״ק ובדברי רכינו האר״י ז״ל• חזר ע ו ד ו א מ ר חכי כים ישראל שניחן להם כלי ח מ ד ה זה ג ״ כ מ ד ב ר ע ל כללית ישרי 1דיש שלומד חורה שלא לשמה ויש שלומד מ ק ר א ואינו לומד משנה ויש שלומד משני ולא גמרא• ויש שלימד גמר׳ ולא הורוה החור׳ ו ה מ ע ו ל ה מכולם ה ו א שטורת לידע סורית התירה ע ל א מ ת ת ם כרי שידע אלקיתו ית׳ ו י ע כ ו ד ע כ ו י ת י ע ל נכון• ו ע י ק ר הכל יהיה לשם שמים לעשות רצון הכורא ית״ש כ י זה כל האדם וזש״ה חכיכין ישראל הם כללות כל ישראל שניתן להם כלי חמדה• א מ נ ם ת כ ה יתירה נודעת לאיתם ה ע ו ס ק י ם בסירות התורה לשמה כי זהו ע י ק ר קיום ה ע ו ל מ ו ת העליונים והתחתונים• וזש״ה ח כ ה יתירה נ י ר ע ת להם שניחן להם כלי ח מ ד ה שבו נברא העולם• ד ע י ק ר כריאת ה ע ו ל ם ה י ת ה כסודות התורה ועיקר ק י ו מ ו ע ״ י סודות התורה כי הקיום מ ע י ן הבריאה לכן חכה יתירה נ ו ד ע ת למקיימי העולם• והכיא ראיה לזה מ פ ס ו ק כי לקת ט ו ב כתתי לכם תורתי אל ת ע ז ב ו ד ל מ ה כפל דהא לקח ט ו ב היא ה ת ו י ה ץלמה חזר ואמר תורתי .אלא הכוונה ע ״ ר שאמרנו• דלקת ט ו ב מיידי ב פ ש ט י התירה ודרשותיה ורמזיה• ותורתי בכיניי לשמו ית׳ היא סור התורה דהוא הנק׳ תורתו האמתית• והנה לא שייך שיקנה האדם נר״ן כראוי זולת ע ״ י ע ס ק התורה לשמה בכללות פרד״ס רכזה יזדכך זיכוך גמור ו׳ופשט מגשמיו׳ ויזכה לרוחניות • וכל ע ו ד שהוא מ ת ר ב ק בגשמיות אינו זוכה לרותניות • •וזש״ה מ י כ ה ח כ ם ו מ י י ו ד ע פשר דבר• שלמה ה ע ״ ה א מ ר אינו דומה אדם שלא למר ח כ מ ה למי שלמד חכמה• דמי שלא ל מ ד א ע ״ פ שהוא מ ס ג ל מצי׳ ו מ ע ש " וכל מ ע ש י ו לשם שמים• א פ ״ ה אינו זוכה לנר״ן כראוי• אכל ה ח כ ם , ט כשלומד דור#ן ידוש לנפטרים י טוג גשלומר תורה לשמה זוכה לנר״׳ן כראוי• אכל אם החכם איכו לימד לשמה עדיין אינו נפרד מגשמיות ואינו זוכה לכי״ן וזש״ה מי כהחכם רהיי׳ שע׳יי תורתו זוכה לנר״ן• וחזר ואמר ומי יודע פשר רכד .דהיי׳ כאיזה חכם אני מרכר• כאותו שיורע פשר דכר• משום דתכמי התורה הרבה יש כעולם אבל יש שלומדה שלח לשמה ויש שלומדה לשמה אכל לא ככל חלקיה כדי להשיג | משלימות• ולא על חלה אני אומר מי כהחכם רק אני אומר על מי שיודע | פשר דכר• שבוחן וחוקר מה סוא שורש התורה ולימודה שבזה יופשט מגשמין׳ | ויתלבש ברוחניות ואז זוכה לקטת נר״ן כראוי וזהו שמסיים חכמת אדם ! *;איר פניו ועוז פניו ישונה• דסייט שע״י עשק התורה לשמה כיין שהיא i רוחני׳ מתגבר הרוחניות בארם וניכרת כו ונחלש כח הגשמיות• וזהו חכמת ן ארם היא שתאיר פניו• וגובר כח החחניות• ועוז פניו שהיה מתתלה גשמיו I ישונה ממה שהיה ותתגבר הרותניות עליו• וכשיהיה כך הרי הופשט מגשמיו | I ונתדכק כרוחטות וזוכה לנר״ן כראוי: א ן יאמר כאופן אחר רכשלומד האדם התורה לשמה לא תשכח ממנו ! כשהולך לבית כטלמו• ואדרבא מה שלא השיג בעיה ״ז יזכה וישיגיהו ! פנמה״ב :ותשרי מי שזכה והילין תלמודו כירי• כמ׳״ש אשרי מי שבא לכאן \ ותלמודו בידו• וע״ו הדבר יצטער הלומד שילמוד ההורה לשמח כדי שיזכה * ללומדה כאיתו עולם• וז״ש מי כהחכם• ואיזהו החכם שאני מדבר בו . מי שיודע פשר דבר• ופשר רבד הוא שלומד תורה לשמה• דבזה זוכה שחכמתו תתיר פניו• אפי׳ בזמן שעוז פניו ישונה• שהיא עת המיתה : כמ״ש משנה פניו ותשלחהו חי נמי ועוז פניו ישונה מדבר על הנשמה י שהיא עוזו והדרו של האדם• דכשלומר האדם התורה לשמח מוסיפה נשמתו הארה גדולה• וזהו ועוז פניו ישונה• עוז פניו שהיא נשמתו ישינח שימי לטוכה דהיינו הארה גדולה• לפיכך צריך להשתדל ללמוד תורה לשמח• י כרי לזכות ללמוד כעיה״כ ותאיר נשמתו. א מ ר אח״ז אני פי מלך שמור• ועל דברת שביעת אלקים .בא להזהיר , את האדם שיהי׳ זריז וזהיר לשמור עצמו שלא לעבור על מצית לא תעשה־ ולהיות חזק ואמק לקיים מטת עשה .יישים בין עיניי שלא כאח הנשמה לזה העולם עד שהשביעום שלא תעטר רטט ית׳• וידע ויתבונן כי גזירת מלך כשר ודם אפי׳ בלי שבועה המבטלה חייב מיתל־ ק״י אם הוסיף המלך להשכיע את האדם וביטל שביעתי שיוכפל עיכשו. וזש״ה אני פי מלך שמור• כלומר הציויי שיצא מפי המלך חיבה עלד שאשמור אותי אפי׳ לא השביעני עליו• מכיש דאיכא ועל דברת שבועת אלקים• שהנשמה לא באה עד שהשכיעוה• וכיון דהכי איבנה אוכל וראיתי כביטול מאמרו ושטעתו ית׳• הוסיף ואמר אל <זבסל מפניי ׳.תלך נכו׳ הכוונה , , : ח-ף« לנפטרים לה 1#ב יונה כפי מה שארז׳״ל דהעיבר עבירה בסתר כדוחק רגלי שכינה דהקב״א ל׳גלא כל העולם כבודו• והעוכר עכירה איני חישב שהשכינה כנגדו ומאת וקרא צווח אם יסחר איש כמסחרי ם ואני לא אדאנו נאים הי• וכשיחבונן מאדם כרכר זה יחאמת אצלו שכך האמח פשוט• ומיה ימנע מלעשות בר רע• אבל מי גורם לו לעשיח דכר רע• הוא כהלת יצה״ר והתלכשיתו כו• והאדם הישר חושכ ככל עח שהשכינה כנגדו כמ״ש דהעי׳ה שויחי ח' לנגדי חמיד וכו׳ וזש״ה כאן אל תכהל מפניו חלך .כלומר אל יבהילוך בהלות היצה״ר ער שידיחך ויאמר לך שהקב״ה אינו רואה כך אל תאמין צו כי ככל מקים שאתה שם הקכ״ה רואה כך• וזהו אל תכהל נבהלות צח׳יר ותלך מפניו ית׳ ותאמר שאינו רואה כך חייו אין האמת כן כי בכל מקום פניו ית׳ שם• וכמו שפירש״י ז״ל על פסוק לא יהיה לך אלקים אחרים על פני• ואם איתרע ועכרח פעם אחת ושתים אל תתמיד כרכר רע• רק התעורר מיד לשוכ כתשובה• וזש״ה אל העמוד כרכר רע• דסיי' אם איתרע ועכרת ולא חשכת פניו ית'• אל תעמוד כרכר רע• דהיי׳ לא תשאר עומד ומחמיר כרכר הרע• רק חזור מיד כתשוכה כי כל עוד תה מוסיף לחטוא• מחרכית כך הזוהמא דמסאכוחא וקשה עליך להפרידה• לכן שוב מיד ואל תתעככ כי יפה שעה א׳ קודם להנאחך ולטוכחך• וכי מא מאתר שנתלכשת בזוהמת יצה״ר גם עכשיו קשה לך לפרוש• ולא תוכל לשוכ כחשובה .לז״א כי כל אשר יחפוץ יעשה• הכוונה רהקכ״ה חפץ תשוכחן של רשעים ואיט חפץ כמיחחן שימוחו הרשעים• וממילא הוא ית״ היה לך לעזר ולסיוע• ומ״מ יפה שעה א׳ קודם• וזהו כי כל אשר יחפוץ שה חוזר הדבר כנגד חי״ת• דהיי׳ מה הוא חפצו ורצינו ית׳• היא שיחזור האדם כחשובה• וכיון שזה חפצו ורטט• כזה הדכר מסייע את האדם כדי לשוב כתשובה• ומאחר דאיכא סייעתא דשמיא מאתו ית׳• אע״ג מהחזק יצה״ר באדם דחה ירחנו ויצא בעל כרחו שלא בטובתי ואין פתחון פה לסט״א לטעון נגדו ית׳ הואיל ונחחזקתי בזה האדם במב עבירות יהיו מעלין ממט שערי תשוכה• לא שייך כי ככר יצא הדכר מפי המלך מלכו של עילם שיכו אלי ואשוכה אליכם־ ואין לסט״א להרים ראש ולטעון נגד זה כלל• וזש״ח את״ז כחשר דכר מלך שלטון ומי יאמר לו מה העשה? הוא הדבר אשר דכרנו• באשר רכד מלך שלטון הוא דכורו ית׳ אשר דבר שיכו אלי ואשוכה אליכם• וכיון שכן היא מי יאמר לו מה תעשה• דהיי׳ אין הסט״א יכול לעככ על ירו כמו שכתבנו .רק הרכי ׳ דך אקה כן אדם• שוב מהיה ואל תאתר כרי שלא להשתקע כסט״א: הוסיף לומר שומר מצוה לא ירע דכר רע וכו׳ • כי לכל חפץ יש עת ומשפט וכו׳ בא לומר כאן שאל יתמה האדם אס יראה היהודים באים ;יח1 ת יי בי ו ו»י־מ כאים ע ל הצ־יקים• או אם יראה הצ־יקים מ ת י ם ק י י ם ז מ נ ם • ומזה ישוב לאחור ויאמר מ ה הועילו חכמי׳ כחקנתש ובי זו היא תירה וזו שכרה• רמהראף. דהצריקים ה ע ו ס ק י ם כתורה ועושים רצוני ית׳ ה מ י ר ב א ה כ ה ובשמחה ר כ ה לא י א ר ע להם שום נזק ולא ימותו קו־ם זמנם• אך עינינו הריאות ו נ ה פ י ך הוא אשר ישצעו היסירים ו ה מ י ת ה בצדיקים והי־שעים יושבים ל כ ע ת .לזה כ א שלמה ה ע ״ ה להסיר הסכי־א ה ר ע י ע ה הזאת מלב בכי ארם העבשים .כי ה כ ל גלה ה ק ב ״ ה ע ל ירי נכי איו ו ח כ מ י ו משום רישי־אל ע י ב נ י ׳ זל׳׳ז והיסודי׳ ה כ א י ם לצדיקי׳ הם לכפר ע ל ע ו ן הדוד• כמ*ש אכן תליינו הוא נשא ו ע י ט ת י נ ו הוא .סבלם וכו׳ ו ה מ י ת ה קורם זמנם • מב׳ סבות • א' לכפר ע ל הדור והב׳ שמא גלוי לפניו ית׳ ש״וצה הצ־יק ההוא להתמיץ• ורצה לסלקו כהיותו. עוב :וכי׳ו יודעי יראי ח' ותישבי שמו• אבל ה ט נ ש י ם ה מ ר ו ב ה בהם ז ו ה מ ה . יצה״ר ה ס החישכים מחשבות רעית• ביאיתם עונש הצ-יקים• וזש״ה שימר מצוה שהוא הצייק ה מ ק י י ם המצית לא י ר ע דבר רע• דהיי׳ לא יאונה לצדיק כל און• רכך הוא ה א מ ת אצלו ית״ש רהצדיק יהיה שמור מ כ ל .פ ג ע ר ע , ולא .י מ ו ת קידם זמנו• אך יש ע ת ו מ ש פ ע שהצדיק יכיאו עליו יסורים או י מ ו ת קודם זמנו• והיא כרי ל כ פ י ע ל הדור• וזח ה ד ב ר י ו ד ע הצ־יק ההו<| בעצמו• וזש״ח ו ע ת ו מ ש פ ע י ר ע לכ חכם• והיי׳ כשיכא עת מ ש פ ע ע ל הצדיק י ו ד ע כ ת כ מ ת י שלא ע ל ה נ ם כ ״ א לכפר ע ל המר• וזהו י ד ע ל כ ח כ ם הוא כ ע צ מ ו יידע• ואין לו שים תדעומית• וזהו שהייסיף לימר אח״ו, כי לכל חפץ יש ע ת ומשפע• חפץ האמור כאן היא הצדיק שאין הפץ לפניר יותר מהצדיק• וכל צ־־יק וצדיק י ו ד ע שיש לו ע ת ו מ ש פ ע מ כ מ ה סכות' או כרי לכפר עיניתיו • או יהודים של א ה כ ה להרכית ש כ מ כ ע ו ה ״ כ או כדי לכפר ע ל הדור• וכ״ז יודע כל צדיק וצ״יק ואין להם שוס ה ר ה ו ר אתריו יתי׳ש אכל הנופשים ה ת ע א י ם כנפשיתם מ ר ו כ הזוהמא ה מ ש ו ק ע ת , בהם• חושכי׳ מחשכית ו מ ־ כ י י ם תועה• וזש״ה כי ר ע ת ה א ד ם ר כ ה ע ל י ו , ק י י כ י ה אלא ר ע ת האדם רכה עליו• כלו׳ כל הצ־יקים יודעים שיש עת ו מ ש פ ט .ואינם מ ה י ה ר י ם אחר מרותיו ית׳ אלא מורים ו־ומרים אל א מ ו נ ה ואין עול צריק וישי .אלא האדם ש־בה עליו ר ע ת יצה״ר ונשתקעה כו זוהמתו. ה ו א שמחשב מחשבות רעות• אבל הצדיק אין לו שים מ ח ש ב ה ושים הרהור א ח י מעשהו ית״ש: ו ה ו ל ך ומפרש א ח י זה בפיי־וש ס י ב ת מ י ת ת הצדיק ק ו י ם זמני וזש״ה. כי איננו י ו ד ע מ ה שיהיה כי כאש־ יהיה מי יגיד לו• הכווכק כ פ י מ ה ש נ ת כ נ ו י ס י ב ת מ י ת ת הצדיק קורם זמנו• או כדי לכפר ע ל ה ד ו ד או כדי שלא יחמיץ .וכנגד כדי לכפר ע ל הדור א מ ר כי איננו י ו ד ע מ ה כלומר אין גלוי לכני ארס מ ה מ ש כ ע היה מזומן לביא ע ל הדור . יהיה• והצייק דוד^{ חזושלנמזטדש טז2 לו צדיק כמיהתי כפי• עליי ופנו.־* כיי שלא יחמיץ• אמי כי כאשי יהיה מי יגיד לי כלימי מי הגי־ לי לצ״יק זה בלא יחמיץ לעילם אפי׳ אש יחיה׳ שנים רכיח שמא מיי היה מחמיץ אם נשאי חי• והקכ״ה חס עליו כרוב רחמיו והק־ים לו רפואה למכה • ודברים נסח־ים איכם גלוים רק אליו ״ש והוא׳ שיפע עולמו כצדק• ולפי׳ לא יחמה האדם אם יראה הצדיק מת קודם זמנו שהרי מאתר מכ׳ סכות נהיה הדכי: ח?)* ואמר אין אדם שליע כרוח לכלוא את הרות • ואין שלעק כיום המות • ואץ משלתת כמלחמה וכוי• עכשיו כירר ופירש הטעמים סכות מיתת הצדיק קידם זמני• החלה אמר אין ארם שליט כמת• זה כנג־ שלא יחמיץ• וכא לומר שלא יוכל שום צדיק שככש יצמ כראוי להתפאר לומר שאם יאריך ימים לעילם אינו מחמיץ זה לא שייך• שהרי יוחנן כ״ג מש שמנים שנה ככה״ג ולכסוף נעשה צ־וקי• וזש״ה אין אדם שליט כרוח הוא יצה״ר הנק׳ רוח סערה• רהיי' חפי׳ אם אדם נחגכר על יצמ ופשוט אצלו שנצחו לא יאמין עד יום מותו• כמאמר התנא אל תאמין כעצמך עד יום מיתן• לפי שיצרו של ארם מתחדש עליו ככל יום וזהו אין אדם שליט ברות• לכלוא את הרוח למינעו ממנו שלא ישלוט עליו ולפי׳ הצ־יק עת קידם זמנו שמא יחמיץ • ולפי׳ אם ראית צדיק מת קודם זמנו אל תתמה• שמא ראה הקב״ה שיחמיץ• או אפשר כדי לנכד על המר .ועל סליקה זו אמר ואין שלטין ביום המית משים דמיתה זי דלכפר על הדוד נה מצד הצדיק עצמו רק מצד אתרים וכי תימא יבול למינעה ממט כיין .שאינה מצר עצמו לז״א ואין שלטק כיום המית• דסיינו יום שנגזר עליו למית כי אפיי מצד אתרים אין לו שליטה עליו • עור יש סיכה שלישית שבה מת הצדיק קודם זמנו והיא כשניתן ישית למחבל לתכל אינו מכתץ בין טוב לרע• וצריך להסתיר עצמו כעת הזעם• כי אם פגוע יפגע המחבל אפי׳ בצדיק גמור ולא הגיע המת ימיתנו• וע״ז אמר ואין משלחת כמלחמה• דהיי׳ יום הזעם שהוא יום המלתמה שמרת הדין מתוחה בה ל אין שליחית בה לומר לזה תהרוג ולזה לא תהיוג שהמחבל אינו מבחין. סיים ואמר ולא ימלט רשע את כעליו• הטונה לפי שאמר כתתלת המקרה אין אדם שליע כמת שהוא יצה״ר למינעו מ מ ט • ומזה יתחמץ לבכ הרשע לומר מאתר שנתתזק בו יצה״ר קשה עליו להפרידו ובזה לא יוכל לעשות קשובה• לז״א אין האמת• כי לא ימלט רשע את בעליו דהיי׳ ימלט הישע את עצמו בטענת שנתתזק בו הרשע וקשה להפרידו• אין טענה זו ממלטת איתי מפני שיכול להפריד יצה״ר ממנו אפי׳ נתחזק כי שנים רכית דכי אמרינן אין ארם שליט כריח• היינו דיקא שאיני יכיל למונעו מלכא אליו לפתותו• חכצ הפיתוי יכיל להתגבר עליו ולבטלו• לכן לא ימלט רשע חת כעליו ךץךש י ודרש לנפטרים /טוב : נעליי < 4ח ר זה אמר את כל זה ראיתי ונתין את לכי לכל מעש$ תתת השמש עת אשי שלע האדם באדם לרע לן •. תשר נעשה בא בזה לבאר בחכמתי ע״ה מי גידם כל ה־ביים האלה• רהיי׳ שהצדיק שכל ימיומחגכרעל יצרי יעובד ה׳ כת מימית ואפ״ ה חיישינן שמא יחמיץ. מהראוי שמן השמים • יסייעוהו ולא יבא לידי חמק ולא ימית קידם זמנו • ן וכן הסבות האחרי׳ מהראוי שלא יאונה לצריק כל און• לזה בא לומר דע לך דיש I אדםדקמשה• ואדם בליעל יקליפ׳ .ותיות ארס כליעל נמשך לו מארם יקרישה וזו היא רדיפתו יחכיעחו של יצה״ר יומם ולילה אתר האדם להתעיאי כדי להעמיד ארם כליעל לישאר כקיומו ולא יפול • וכל מה שמרכים ישראל [ לחטוא מחגכר אים כליעל• ויוחד מהמה תאות יצה״ר הוא כרי להחטיא I הצדיק שיש כידו תויה ומצות על תיקינם כי כזה יש שלימות גדולה לאדם הכליעל• והנה היצה״ר מקטרג היכה על מיתת הצדיקים שימותו כי בזה מרויח אדם הכליעל שלא ירכו זכיות ויתמעט הוא• ולא הכיט וראה כו במיתת הצדיקי׳ מעלין ניציצית הקרושה מחוך הםע״א וזהו המיעוט הגדול י של אדם הבליעל • יז״ש את כל זה ראיתי ונתין לכי מי הוא הגורם כל זה;.. •היא האדם הבליעל שמצה להשלי׳ עצמי ולהתגבר על הקרושה ובזה מתגרה כצדיקי׳ להמיתם קודם זמנם אך כל זה לרעתו• שהרי במיתת הצריקי׳ ייצאי' ממט ניצוצות קמשית אשר הם חיוהו• וזהו שאמר עת אשר שלט האדם כאדם לרע לו• דהיי׳ שלט אדם הכליעל כאדם רקמשה וזה •ל ע לו דהיינו י• V שעי״ז יוצאים ממנו ניציצית הק־ושה שהם חייתי כראוי;. ח ז ר ו א מ ר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו? וישתכחו כעיר אשר כן עשו גם זה הכל• הכוונה כזה} ! לפי דרכינו .מאחר שהזכיר הרם הכליעל שהוא הגורם הכל • ואמר שזהן לרעתו שיוצאים ממט ניצוצות הקדישה שהם חיוחו בא לחד( שהצדיקים ע׳ייז מיתחן מוציאי׳ ניצי׳ הקדישה מאדם הבליעל• וא״כ למה נתארך זמן הגליתי כיב צדיקי׳ הרכה יש ככל דור ודור .ולמה לא נשלמו הניט׳ שכאדם הכליעל;:׳ לצאת ויקוייס בלע המות לנצח• לזה כא להשיכ כי אע״פשצדיקים כמיתתם( מוציאים ניציצות הקדושה הרשעים ע״י מעשיהם הרעים מכניסי׳ בו נציצו׳־ מהרש• נמצא א־ם בליעל שלט מצד זה וכולע מצד זה וקיומו כדקאי קאי• ואמת היא שאלמלא הרשעי׳ שמוסיסי׳ ומכניסים כו מהדש• ככר פסקה: חיותיה ונתקיים בלע המות לנצת ־ אע׳יג דהצייקים ממיתים הסט״א^ הי־שעים חוזיים ומסיעים אותה• וזש״ח וככן ראיתי רשעים קכורים יבאו; כלומר דע לך מי גרם לאדם הבליעל להאריך ימים ולא פסקה חיותיה \ משום דהקליפות אע׳יפ שהצריקי׳ ממיחים אוחם • ה־שעים חוזרים ימחיים' אותם• וזש״ה רשעים קבורים ובאו• רשעים האמורים כאן הם הקליכית שמתי 1 : י 6מתו ככי וגחכטלי• ועכשיו ימיו יחיו ע״י מעשה הישעים • ימעילךא היו חלה הקליפית כמקום הק״ושה ועיי מעשה הצדיקים העכייום משם וביטלום והזיתים• משים ־פסקת לתייתייהו מנייהו• וזש״ה וממקים ק״יש יהלכו• רהיי׳ חתילת ילחיזיתם היתה כמקים ק-וד .ומשם נסעו ינפ.י ימתו ע״י מעשיהם שג צ״יקים ונשכת ואכד זכים כי חזיו פגיים מתים • יזה שאירע להם מ־ה כנגד מיה • כי כמו שהם מט״ידים את התים ממקו' הק״ישה כרי שיהיו הם שם • האמת היא הם שיועררו ממקים הק־ושה חרם השלם שם היא מקומו • וזש״ה אש־ כן עשי • דהיי׳ חלה הקליפות ך עשו דחו ע״י פחויים רע• לה־ם ממקום הק־יש וישבו שם ע״י חמס• קרץ הוא שידחו משם וימח ויאבד זכרם וזש״ה אשי כן עשו• ויהיי׳ כאשד עשו כן יעשה להם • גמולם ישיב כרתשם • ואע״פ שנשכח ונאבד זכים שתכחו מן העיר דק־ישה • עכ״ז ראיתי רשעים קבירים וכאי שהם אלה הקליפית שתזרו ותיו ויש להם אתיזה כק־ושח • וזה ע״י מעשה היסעים שמכניסים מח־ש ניצוצית הקרושה כקליפיח• וזהו גימא בנזקין להשאיר האדם כקיומו ולהאריך ימים • והנה תמיו רז׳״ל אל תקרא וישתכחו אלא שתכתו• ולפי ״האמור יכא על נכין• כי כיון שאלה הקליפות •נפלו ונעשו פגרים מתים• ועכשיו חזרו לחיות ולהחאחז כק״ישה כ־מעיקי־ח זה שכת דול שמשחכתים כי• לפי שמתפארים כזה הדכר היכה שאע׳׳פ שמתו חזרו וחיו ולוקתים ניציצית הקרישה מחדש כאשי היו עישים כראשונה קודם מיחחס • וזש״ה אשר כן עשו מחחילה: ןייןן יאמר וככן ראיחי רשעים קכוריס וכאו וכוי כא לרמוז על הגלגול וצפה שלמה הע״ה על ה־ויוח האחרונים שכילם מגולגלים• וחמה עליהם תמיהה גדולה .איך טחו עיניהם מראוח ולככם מלהכין כי הם גולגלים כמה פעמים • והם הולכים לאותו עילם וחוזרים • ולא נתעוררו נתם לתקן את אש־ עותו כדי שלא יאכרו זכרם .רק הולכים כחשך מדפי' אחרי הכלי העולם הזח• ומשליכים לאתוריהס מעשים שיזט כהס לעוה״כ ש״ה וככן ראיחי רשעים קמרים וכאו• הם שחזרו וכאו בגלגול • וממקים וש יהלכו• דהיינו שנ־חו מעיה״ב שהוא מקום קרוש • מפני שעדיין לא נחקנו כדי שיזכו לעוהי׳כ • וחזרו לעיה״ז אילי יעויו משנחם ויעשו תיקון היה להם תרופה• אכל כעוה״ר יש מהם שכאו לתקן והוסיפי על חטאתם שע• ונשתכת מהם הליכת אותו עולם וחזרתם לעוה״ז יזש״ה וישחכחי כעיר אותו עולם שהלכ ולו ונדחו ממנו וחזרו* ולא הסתכלו להכין על מה נדחו ו • הוא מחמת מעשים רעים שהיו כידם כמו שעושים עכשיו • וזש'ה את כן עשי• דהיי^כמו שעושי׳ עכשיו כך סיו עושים כראשונה • ולא נתעוררו לתקן מה שעיותו: 1 )יט( איתא ףןף# # טוב •*חיךר^ימ&םחס ד ר ו ש *כ. ק־־ינפטרים • $ 1י י י ? י ר ת > י { בגמרא אמ־ו מ״ה לפני הקב״ה מפני מה קנסת מיחח I על ארם הראשין • א״ל מצוח קלה צויחיו ועבי־ עליה .׳ אמרו לו והלא משה ואהרן שקיימו אה ההורה כולה ומתו • אמי לה:0 ־ מקרה אחר לצ־יק ולרשע : •י^ן להעיר מה זו שאלה שאלו המלאכים מפני מה קנסת מיחס על ארס[ הראשץ וכי לא ידעו מקיא שכתוב רציווי ע[ הרעת טיב ורע לא־ תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות התוה • ועכר ואכל .ועוד מה זה! שאמר להם הקכ״ה מציה קלה .כיון שיצאה מפיו ית׳ לאו קלה היא,׳ יעוד; מהו ג״כ שאמרו המלאכים והלא משה ואהרן שקיימו אח התירה כילה ימתו; • וכי לא ידעו סיכת מיחח משה ויכין • שהיא על מי מריכה: ו א ^ 3ד לפיש כהקדים מה ראיהא כמד<־ש דבשעח כריאח הארס היתהי השכינה כהר[• וכשחטא אדם נהחלקה לרקיע הראשון* וכשבאו• דור אנוש ע״י חטאם נסחלקה לרקיע השני .וכן דור אחר דור ע״יג רשעם עדשכסחלקה לרקיע השביעי • עדשכא אכיהםיאע״ה והורידה מן1 הרקיע השביעי לששי• וכן יצחק הורידה מן הששי לחמישי • וכן עזה״ד ער? שבא מרעי׳ה והורידה לאיץ • והנה מצינו שאדם הראשון עשה השיבה וקי״»2 אין רבד עומד כפני התשובה • ורדיכא כמקום שבעלי השוכה עימדי׳ איך צדיקים גמורים יכולים לעמוד • וזו הוא שאלת המלאכים כיון דהתשיכה?. מתקנת את החוטא כאלו לא חטא• אך אדם היאשין מאחר שחזי כחשיכח הרי הוא כאלו לא חטא • ולמה קנםת עליו מיתה • והשיבם הקב״ה מצות" קלה צייחיי וע:.ר עליה• הכוו׳־ה היא שלא עשה חשיבה גמורה כיאיי יהיכא־ המרינן רכמקים שבעלי תשיבה עומדים אין צדיקים גמיייס יכילים לעמו׳ הני .מילי כשהיקה החשיכה גמורה וראויה • אכל ים אינה גמייה כראוי אין כה כח לנטל הגזייה כילה• ואמר להם הקכ״ה תדעו שלין השיבתו כראוי ״ שהרי קורם חטאו היהה השכינה כאיץ .יכשחטא נסהלקה ליקיע הראשון • ואם תשובתי היחה כראוי כשחזר כחשובה היחה השכיכה חיזדק לארץ• ומדלא הזרה מכאן מידעה רבא רלא היתה תשובתו כיאוי • ומ שאמר להם מציה ק ה • משוס דהשכיכה היחה כארץ כשעת כיאה אד וציוהו הקכ״ה שישמיד עצמו שלא יפגום כחטת ויגרום לה שחסחלק • ולא היתה ברקיע וע ת עליה .ארם להורידה כמו שעשו חכות העולם וזרעם עד 1 י ס 3 י i$מיע׳״ה'יק היחה מינתת לפניו כשלחן העיון ומינה לפני האדם שישמינהי יזהי שאמר מציה קלה מציה היא השכינה וקלה רהיי׳ שהיתי* לפניו כקל• ילא טיח עליה להויידה כשחי הצ־יקים• אמיו לו והלא משה תהין שקיימי את התייה כילה ימתי • כוונתם כיון שאמ״ל הקכ״ה דסיבק חדם שלא נתבטלה עליי גייית המיתה משוש דכתטאו גים סילוק השכיבה יבתשוכתי לא יכיל להחזייה .היי משה יאהין ע״י כת מעשיהם הורידו השכנה לזיץ • ולא נשתלקה כל ימי חייהם ומפני מה מתו .דרכי גדול עשו שהוייריה ישמי־וה שלא הסתלק • ואמ״ל מקיה אחד • הכריכה כיון אדם היאשין היא אב כני הע־לם ימת • מעתה כל הייצז ממני חוכה עליז למיס 1אגב זה יש לפ־ש המזמיי של יום השבת ש־רשו רז״ל שאדם אמיי כשעה שחז־ קין כחשיבה • אמר לו ליה נעשה היאשץ נך • אמ״ל עשיתי תשובת ינתקבלתי • א״ל כך גדולה כתה של תשוכה . פחת מזתור שיר ליום ה:כת • יהשבת הוא תותיית השיכה • והכה אדם !' הראשון כשידע שכת ההשיכה עצים מאי שמת שמחה גדילה • ואעפ״י שתשיכתו לת היתה גדולה כ״כ שלא ביטלה המיתה • מ״מ זכה לעיה״כ וכייה גמירה• והנה כני העולם מינני׳ אחי־ אדם היאשין ואומדים שהוא הביא מיתה לעילם • יכמזמי־ הזה בא אדה׳יי להי־ות ולשבח להקכ״ה על :הכל• ימי־ה שחס־ ג־יל עשה עמי הקכ״ה שזיכהי לעיהי׳כ עילם שכילו שכת וקיבל תשיכחו ולפי׳ פתח כחחילז רכריו מזמור שיר ככפל והטעם שכא לתת שני שבחים להקכ״ה אחד שקיכל תשיכתי • והב׳ שזיכהו לעולם כולו שכת .ושניהם נ״מזו כמלת השבת • כי השבת כמשמעו עילם שכילו שבת והשכח אותיית השובת .א״כ כ׳ דברים נימזי כמלת ש--ת • ־ולפיכך ר שיד כפיל שהיא מזמור שיר א׳ כנג־ התשיכה• ואי כנגר השבת• טוב 1 \ להו־וח לה׳ ולימי לשלי־ עלין להגיד כבק־ חש־ך יאמינהך עליי״ן כלילות כפל ה־כ־ים • להי־ית כמה ג־ול נחה של תשיבה • שכין שהאדם חיטת סר מעליו צלי של מקים ינמסי לפנייה רעים כיה הע־לם • וכמי׳ש קין והייתי נע ינר כאק • יהיה כל מיצאי יהרגני• !בזיתי עילם יות־ ויית־ • וכששב כחשיבה תזיז־ הקי״ה ומגין עליו בעיה׳׳ז ובעיה״ ב • יכמ״ש יז״ל גבי ה׳ ה׳ אל רתוש וחנון אני היא קידם שיחטא הני הוא לאחי• שיחטא דהיי׳ לאח־ שיחטא וישיב בהשיבה מגין עליו רמו קו־ם החטא • והכה •העיה״ב נקי בק־ .יהעיה׳יז נקי־את לילה• וההבטחות שהבטיחנו הקכ״ה לעשות לני לעיה״ב אין אנו רואים בעינינו רק באמונה שאנו מאמינים שםקב״ה אמת וכל דבריו אמת יצ־ק • ואנחנו משבחים שמי כזה העולם על מה שהכטית לעשית לני כאיתי עילם מחמח האמינה שאנו מאמינים שבודאי כן הוא :והתמונה כעצמה צריכים אנחט להודות לי עליה שתקע • בלבנו : ןץךען ,דרוש לנפטרים טוב בלככו להאמין ב־בייו ולא כשא־ הכופרים• באמת ההודאה הגדולה שמידו? ההדס היא כשילך האדם להיחו עולם • ויקה חגמולו הטיב הצפין לו אז כמתה שעה שליקה מה שהיה מקיה ומצפה טחן שכח והודתה ייתר מכחיים יכמו שחצינו גבי בנירים שנאמ־ כהש הגדתי היום לה׳ אלהיך כי ביזתי אל התיץ אש־ נשכע צחכוהיני לתת לנו• והנוינה היא אע׳׳ג דמקוים הכנסתני לאי־ץ היינו מאמיטם כאמונה שלימה שהקכ״ה כידאי יכניסנו לאיץ• מ״מ עכשיי שכאנו למה שהבעיחנו צ״יכים להורות ולשכת ייתר ויותי. יזש״ה טוב להו־ות לה' על אריות החשיכה שבראת לנו שעל ירה אתה חיזר ומגין עליני כעיה״ז ולזמי־ לשמך עליין לעיה״ב ששם ניכ״ת גבירתך וגדולתן־ יע״י תשיבה אץ אתה מנכה לני מחלקני וכשנגיע לאיתי עולש ונזכה לט בך אשר צפנה ליראיך שש נגיד חסדך • יזהו להגיד בבקר חסדך היה עיה״כ שנק׳ כק־ ש (:כשנזכה כחס־ך טרה לך מאד • ועכשיי כעידי בלילית שהם העוה״ז נגיד ימינהן • שהנו מאמינים שתעשה לגי מק שהבטחתני יזהו ואמונתך בלילית • דהיינו כעית״ז שהוא לילה: ^ ל י עשיר יעלי נבל עלי הגי ין ככני כי שמח זני ה׳ בפ־גלך במעשה ידיך ארנן• בא אדה״ר לומר מאח־ שנתקבלתי בחשיבה יש לי לימד שירה זו • עלי עשיר ועלי נבל ועלי בניר • ואומר תדה״ר יש לי נחמת מצד אחד על חטאי שחטאחי ועל עונשי שהיא ג־יל • והוא דקיי״ל כל הגדול מחכירו יצרי ג־ול ממנו • ואין לך גדיל ככל הא־ס כאדם הראשון שכל כני ארם ילוד השה וכקל יכול יצה״ר לפתותם • וארה״ר מעשה ידיו ית׳ וצייך יצה״ר לבא עליו בכח ג־יל וביד חזקה ייח־ מכל שאר כני אדם אך מצד אחר כיון שהיא מעשה ידיו יחי היה לו להחגבר ולהלחם עם יצרו ויש לו עיי יית־ משאר כני א״ם • והנה אדהי׳י ואשתו שויס כדבר זה כי שניהם מעשה ירי השם ועכשיו אומר ארם אלמלי היה ארם אתר שהוא ילוד השת שחטא ונגזרה עליו גזירה • כשיעשה חשוכה מהכעלת עליו הגזירה• אכל אני מאח* שאני מעשה ידיו יחי דק־ק עמי יוחד אע״ג ששכחי בתשובתי לא כטלת גזיית המיתה מעלי וכזה יש לי נחמה סלה יאמיו כני אדם חטאי גדולה ותשיכתו פתיתה• לפיכך לא נתבטלה הגזירה מעליו כי העיק* היא מאחר שאני מעשה ידיו ית׳ יצת״י נתגכר עלי יותר מכל הנבראים והקכ״ה דק-ק עמי יוח־ מכל החוטאים .וזש״ה כי שמחתני ה׳ בפעליך דהיינו מתחר שתני מעשה ידיך ולא יליד אשה • וג״כ במעשה ידיך שהיא אשתי שנם היא אינה יליד אשה• על הכל ארק ותהי זאת נחמחי• שמה •שחעאחי היא משים שילה׳ ר כהגבר עלי יוחד מכל הנברא*׳ ימה שלא כטלת גזידת המיהה מעלי משום שדק-קת עמי יותר מכל החיטאי׳ ועל כן יש לי צתמה ושמתה: מה r חיש דרוש לנפטרים טוב גדלו מעשיך ח׳ מאיד עמקי מחשכיתין • איש כעד לא ידע וכסיל לא יכין את זאת הכוונה היא אתה השם היודע ושיקל החטאים העושים אותם * ולפי שיקול דעתך העליון אתה רן לכל איש כדרכיו וכני דם אינם יודעים ופיערים פיהם לרכר סרה וזהו שאמר מה גדלו מעשיך ס' מאוד עמקי מחשכיתיך לפי שאני מעשה ידיך ועכרתי על מצותיך לפיכך התמרת עלי שלא לכעל מעלי גזירתי • ולפי שיצרי נתגכר עלי ץותר משאר כני ארם מאתי שאני מעשה ידיך כא עלי ככת גדול וכיד לפי׳ קכלת תשובתי והבאחני לתיי העיה״ב • ואיש כעד לא ידע וכסיל לא יכין את זאת .אינם מתכוננים כמעשיך וכריניך • שהכל דין אמת : *$י$ו יאמר כאופן אחר להגיד ככקר תסדיך ואמונתך כלילות עלי עשור ועלי נכל וכו׳ כי שמחחני ה׳ כפעליך וכו׳ והוא כהקדים משרז״ל אדה׳״ר הראהי הקב״ה דור ודור ופרכסיו וכשהיאהו ריר המלך שהיא טוכ ואין לי חיים נחן לו אדה״ר משניחיו שכעים שנה וכשלא כשאר לאדה״ר כ״א שכעים שנה חזר כו ולא הועילו ה״ע שנה לא לאדה״ר ולא לדור המלך .ער שאכרהם ויעקב ויוסף חזרו ונחנו לדוד שכעים שנה • ואמרו ־הקדמונים ז״ל דסיף דכר אף שכעים שנה של ארה״ר הועילו לדוד המלך שהם גרמו לו שלא טעם טעם מיתה לעולם שלא היה ישן רק שיתין גשמי חסר תר • נמצא אף לילותיו נתשכו לו לכרם לשכעים שנה* וכאלו חי שכעים שנה כפולים • שבעים שנה של ימים הם של האבות ושכעיס נה של לילות הם של אדה״ר • וכא אדם הראשון לומר • כי גם כזה יש •לו כתמה שנתנו משנותיו לרהמע״ה שאלמלי טיכ כמו האכות לא היה הנה משנותיו דוד המלך • וזש״ה להגיד במקד חסדך רהיי׳ התסר שעשית עם דוד ה״מ שלא היו לו חיים ונתנו לו האמת הימים וזהו בכקר חסדך אמוכתך בלילות • הלילות שנתת לו מצדי .וקא מפרש ואזיל למי נעשה זה החסד לאותו שהיה טתן שירות והשבחות עלי עשור ועלי נכל וכו׳ ולדה אמר כי שמחתני ח׳ בפעלך הוא דוד המלך שפעלת אותו בחסדך הטוב שנים של אתרים ומדהועילו שטתי כמו שטת האמת תהי זאת נתמתי שיש בי ממש ותשובתי נתקבלה 1 בפר1ח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי אק להשמדם עדי עד • ואתה מרום לעולם ה׳ וכו׳ • כי הנה אויביך ח׳ וכו׳ • עכשיו חזר לענין הראשון להודיע מעלת התשובה ותמיה על הרשעים שאותזים כרשעם ואינם רוצים לשוב בתשובה ואינם מכחינים מה כין שומע לסט״א לשומע לדכרי השם • דאמר בזוח׳יק וככמח דוכתי דהסט״א רודפת אתר האדם לעשות רטנה• וכשעושה רצונה באותה שעה מקטרגת עליו ומאבדת אותו מן העולם הזה ומן העולם הבא • ומי שהוא בר רעת ישים צבו יא )Q ןץףש דרוש יגגמרים טוב כ״א לזה הדכר וישיכ אחיי יאיך אפשר מי שאתה עישה רצוני מה שהיא רוצה וחפן וכזה יקום עליך להורגך • מי שרודף אחר זה אינו אלא שיטה ומאכד עצמו לדעת ודמו בנפשו הוא• אכל סקב״ה מי שעושה רצונו מטיב לו בעיה״ז ובעוח״ב ואוחכו ומקרכו יותר מדאי • ואפי׳ כעוד ארס רשע םקכ״ה מתאוח אימתי ישוכ כדי להטיב לו • והסע׳״א אדרבא הרשע עושה לו הרמת ראש ואפ״ח הוא ריצה לעקר שורשו • וזה״ש אדח״ר בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת • דהיי׳ אינו טתן את לכו להתבונן זה הדכר שכשהוא עושה רצון הסע״א הוא נותן לו ה־מת ראש ואפי״ה היא מכקשת להשמידו • לא כן הקכ״ח אדרכא העושה רצינו מקיכו ומטיכ לו • וזש״ה כפרות רשעים כמו עשב דהיי׳ כשמתתילים לעשית מעשים רעים מיד ויציצו כל פועלי אין הם הסט״א שהם פיעלי עין ממש ורהיי ׳ מיד יציצו שעלי עין שהם סע״א למעלה וירימו ראש • וזה סיכת השמדת I הרשעים כי ע״י כך הם כעצמם מקעדגים עליהם עד שישמידו אותם עדי | ער וזהו להשמדם עדי עד • ומי יתן לו לבו לרדוף אתר עצת הסע״ א | אשר פעולתה כך • אכל ואתה מ ד ו ם לעולם ה אתה עליון על הכל ודינך \ דין אמת והרודף אחר דכריך ימצא חיים צpה וכבוד• כי הנח אויביך \ ה כי הנה אויכיך יאכדו כפל הדברים לחומת דלא נקראים אויבי השש י רק אם נשארו אויבים עד יום מוחם דהיי׳ אויביך בתחילה רשעיחם וגם אויביך בסיף ימיהם שלא חזרו בתשובה אלס הם דשייך בהס אבירה ; אכל אם חזרו יצאו מכלל אויב ונכנסו ככלל אוהב • ואינם נאבדים אויבי ה׳ עד שיהיו אויבים בסוף ימיהם ולא ישובו בחשיבה• וכשימוחו ויאכדו ! רשעים מן העולם• החיכור וההרמה שגרמו במעשיהם הרעים להע״א• • גם הסט״א תתפרד ותוסר לה חהרמת ראשי״ יזהו יתפרדו כל פועלי : און .הםהסט״א כשרשעים יאכדו יחפרדו הסט״יאשחם פועלי <צק • וזהו שארז״ל מיתתן של רשעים הנאה להם־ והנאה לעולם יהנאת העולם היא שתתפרד הסט״א ולא יהיה לח עוד הרמת ראש : D*Vftכראם קרני בלותי כשמן רענן • כא אדה״ר לומר שיש לו אות והימן שנתקבלה תשובתו׳ והוא מאחר שקכיר כמערת המכפלה עפ אבית העולם בוראי שזכה זכיה גמורה • וזהו שאמר ותרם כראם קרני דהיי׳ הרימות קרט במה .שקבלת תשובתי • וזח כמה שערכת איתי במעריז עם האבות הקדושים • וזהו בלותי בשמן רענן רהיי׳ כללתט וערכתני עם שמן רענן הם האטת• ובזיז ותבע עיני בשוריי• בקמיםעלו מרעים תשמענה איני• הכוונה היא רבני העולם*יש :מהם ממנים ומתלונטם על.אדה״ר שהוא שגרם המיתה -לבני העולם על .שעבר על ציוויו :יק״. ן א מ מ ׳ מ ״ ל שבט אד^פויןשמתימ רואים אדי{״רץאומרי« לואתהישנרמת ; , , מיתה ג ׳•״*• ׳,״•***ץm- •^'•^h דחשלנמטדים ךיור# ^.—-•:J%,m )jjtfi מ ה לבני העולם ואומר להם אגי עכרתי על מציה א׳ ראו אתם כמה וכמה כיתם • וזהו ותכע עיני כשורי הם האומרים לי כפני • ועיר כקמים עלי מדעי׳ תשמענה אזני הם חמרכני׳ עלי כתיים שלא בפני ואוני שומעית מה הם אומרים שאדם הראשון בשביל עונו הגדול הכיא מיתה לעולם ואני לא ביתי כ״א תטא א׳ והם מלאים עונות מכף רגל ועד ראש אין בו מתים. מ׳״מ אני תקנתי מה שקלקלתי וזהו שאמר צדיק כתמר יפרת דהיי׳ כשצדיק כתמר יפית ויתקן מה שקלקל בודאי שגם למעלה כעולם העליון שהוא נון כאיז ישגה וירים ראש • ואני יש לי ראיות ברורות שנתקנתי כראוי • רא שאני קבור במערת המכפלה עם האבית העולם ומשם ראיה שנתקנתי• זעוד מדהועילו שמתי לדוד המלך כלילות כמו שהועילו שנית האבות בימים משם ראיה שנתקכתי וזהו שאומר אותם ששתילים ככית ה׳ שהם כמעלת המכפלה משש ראיה שכתצמת כית אלהיכי יפריחו שהם ג״ע התחתון וג״ע העליק • זאת ועוד ששתילים ככית ה׳ שהם אני ואכות העולם יש לני תענוג אתר נוהף על שנתננו לדוד ימים ולילות עד ימי שהם שכעים שנח וזהו עיר יניכין כשיכה שהיא השיכה של דה״מ יוסיפו ענוג עליה• ומאתר שנשתויתי לאבות העולם באלו הדברים מוכרת שעלינו לל יאמר דשנים ורעננים יהיו כאיתו עילם וכיון שנתקנתי מה נשאר לכני אדם לרנן אתרי • 71מ ל ך גאות לכש לכש ה' עוז התאזר אף תכין תכל כל תמוע • נכק כסאך מאז וכוי• כזה המזמיר הסמיך למזמיר שיר ליום השכת שהוא מורה על התשיכה גם כזה כא להודיע גורל התשובה • והוא כמי שידוע • דחה שנאמד כי״ג מדית ה״ה כ״פ דרשו רז״ל אני הוא קודם שיחעא • אני היא אחרשיחעא .וזש״ה ה׳ מלך גאות לבש דהיי״ שהקכ״ה אין מלכיתו וגאיתי ניכרת רק כשבני אדם עושים רצינו ואינם עיביים על דכרו • אכל כשעוברים על דבמ וממרים את פיו ח ו אין מלכותי וגאיתו ניכרת • וכאמת כשתוזרים כתשובה ומתקני׳ מה שקלקלו • חוזרת המלכות והגאוה למקומה כקודם התעא וזש״ה ה׳ מלך גאות לכש ם שיחעא ואף שאתר שתעא ותזר כתשוכ׳ תחרת הגאוה והמלכות למקומה .וזש״׳ה לכש פעם שנית • וח׳ עיז התאזר דהיי אדרכא כחשיכה יש תרוממות לקדושה יותר• כמו שארז״ל כמקום שכעלי תשיכה עומרי׳ צדיקי׳ רי׳ אינם יכולי׳ לעמוד וכל מה שיתעלה העושה מצוה יותר כן יש לקדושה למעלה התיוממות השיה ה עוז התאזר דהיי׳ הוסיף עוז כחזרת התשוכה אף תכין תבל בל תמומ הכוונה דע״י מעשה ה־שעים העולם מתמוענן ובמדת התשוכה עומד על עמדו ואיט מתמוטט • עוד אמר נכון כס אך מאדמעולםאתה .הטונה־ היא דכמה דברים קדמו לעולם וכסא הכבוד ״ , , א׳ מהם f ר%ש דרזש מפטרים טוב מהס והחשוכה א׳ מהס ואלמלא החשוכה לא היה ח׳׳ו החכוננוח לכסא • וזש״ת* ככק כסאך מאז דהיי׳ קודם העולם וזה עי׳י חשוכה • כשחקגח שחעשה חםד עם השבים ותקבלם כחשוכה אז כוננת הכקא וכראת העולם כמ״ש אמיחי עולם חסד יכנה • וחסד נק׳ אתה כמ״ש אתה כהן לעולם • וזהו מעולם אחה דהיי' החסד הנק׳ מעולם הקדמת אותו ועליו כנית העולם : נהיות ה׳ נשאו נהיות קולם ישאו נהיות דכים• מקולות מים רכו׳ אדירים משכרי ים וכו׳ הכוונה היא דהסע״א הם המקטרגים והם הנק׳ נהמת ומיס רבים ומשברי ים כמ״ש מים רכי׳לא יכלו לככית אתהאהכ׳ ונהרות לא ישטפוה והטעם מפני כי כן דרך הסט״א דעתה ת י־יצגן לשעוף העולם ותמיד היא המקטרגת ואינה שוקעת רק תאותה לשטוף׳ ולהחריב העולם ככלל או כפיט כמו הים והנהמת שרוצים לשטוף• והנה הרשעים כשקיטאים מיימים ראש הסט״א • וכזה נותנים לה פתחין פה להרים ראש ולקטרג• אכל כשישיבו כתשיכה נשפלים ונכנעים כל המקטרגו׳ ואין להם הימח ראש ולא קטרוג • וזש״ה נשאו נהיות דהיי׳ הנהיות שהם הקליפו׳ נשאו ע״י מעשה הרשעים מצאו נשיאוח ראש וע״י זה נשאו נהמת קולם דהיי׳ מצאו פחחון פה לקטרג• אכל מאחר ששבו הרשעים בחשובה ישאו כהרית דכים לא יש לקליפות המקטרגים כ״א שבירה והכנעה וזהו דכים מלשין דכה ושפל מח• וכל מה שהיה קידם החשיכה מקילות מים רכים אדירים משכרי ים שהיה נשיאות ראש ואדירות לקליפות • עכשיו ששכי כתשיכה נכנעו הקליפית והזיה העטרה ליושנה והזרה האדירות: להקכ״ה • וזהו אדיר כמרום ה׳: ^ T f l Hנאמנו מאד לביתך נאיה קודש ה׳ לאויך ימים .כא להורות׳ בירור התשו׳ שהיא מקובלת ואין כה שום פקפוק• ממה שכתב/ לני הקכ״ה כתורה הנק׳ עדית ששם כתיב ושכת ער ה׳ אלקיך אם יהיה; נדחך כקצה השמים משם יקכצך ה׳ אלקיך ומשם יקחך וכיוצא • וחזית כנין בית המקדש הוא ע׳׳י החשוכה .וכתוב ג״כ כנכיא גדול יהיה ככור הכית/ הזה האחרון מן הראשין וזש״ה עדיתיך נאמנו מאד דהיינו מה שכתוב \ עדיתיך שהם תורה נביאים וכתובים • נאמנו מאד דבריך• ששם מבורר - שע״י תשיבה שישיבו ישראל הנק׳ קודש ישובו לכיתך ויהיה נאה כי אין לו י טי כ״א כהיות זרע קדש כתוכו על התורה ועל העבודה • ובאותה שעה \ ה׳ לאויך ימים י דהיי׳ שלא יחדכ עוד רק יהיה השם שלם עם עמו לאורך' ימים • ומה שאמר בסיף מזמור שיר ליום השבת י להגיד כי ישר ה׳ צורי ולא עולתה בי • בא להודיע מה שאמרו רז״ל שאומרים לו לאדה״ר מו גרם לך לתטוא • אמ״ל אני גרמתי לעצמי • אמרו לו ולא הקב״ה עשה י אדר\\ לך אמ״ל ק״ואלאמונה ואין עול צדיק וישי היא י כסיף מיר : זהי ש א מ בסיף המזמור להגיד כי ישר ה׳• אומר אדה״ר הריני מודה שישי ה׳ ולא הוא ח״ו גרם לי לחעוא רק אני גי־מתי לעצמי אכל הוא צורי ולא עילתה כו: אן יאמר כאופן אחר על מאמי• מפני מה קנסת מיתה על ארה״ ר וכוי דיש לדק־ק למה אמי־ו לו כלשון הזה קנסת היה להם לימר למה גזרת ועוד מה זו תשובה השיב להס מצוה קלה • מאתר שיצא הרכר מפיו יח׳ חמור הוא : ו א * 5צ £ר לימד דהנה עיק -עץ הדעת טוכ ורע כמה שחעא אדה״ר סיכת החטא היא חיה כמי שכתיב כתירה יתקח מפריו ותאכל יאח״כ יתתן גם לאישה עמה ויאכל • א״כ מהראוי עיקר התלינה תהיה על.חוה לא על האדם• ולא מצינו שנק׳ שהעיקר החעא הזה כ״א על האדם יכיין שהיא תהילה לתעא מהראוי שעליה יקרא פריצת הגדר ולמה למה נקרא פריצת הגדר על האדם ולא עליה • ולפי״ז אמרו מ״ה מפני .מה קנסת על אדה״ר • כלומר זה שעשית לארה״ר שנקראת עליו המיחה נראה לנו שהוא קנס שהרי תוה היא הגורמת והיא התחילה כעבירה מהראוי שעליה היקיא סיכה המיתה ולמה קגכח אדם כזה • והשיב להם ך ע ו שעיקר ציווי לאדם הוא שלא ישמע לאבחו ולא יעשה כמעשיה • לפי שידוע שנשים דעתן קלות וניחוח מיד להחפחוח • והוא נמי עיקר שורש דעת טוב ודע ־ שמשם כאה דעחן של נשים קלה .ועיקר ציווי לו הוא שמי כעץ הדעת טוב ורע שממנו באה דעת קלה • ועיקר אתיזת ע[ טוב ויע הוא בנשים שדעתן קלה • וזה שאמר להם מצוה קלה דהיינו המציה שציייתיו היא על קלה דהיינו האשה שדעתה קלה שלא ישמע לה והוא עבר על ציווי ושמע לה • ועיקר אזהרתי לאדם הוא ע ל זה הדכר ־ אכל באשה גלוי לפני שדעחח-קלה וטחה להתפתית • ואדם שאין דעתו קלה הוא שהזהרחי שלא לשמוע למי שרעחה קלה והיא לא שמע ועבר לפי׳ עיקר התלונה עליו ועיקר שם המיתה עליו: ו ה נ ה לפי התשובה שהשיב הקכ״ה למלאכים מטה קלה צויתיו ועבר עליה • והמלאכים השיבו לו והרי משה ואהרן שקיימו כל התירה ומתו• הרי גם משה ואהרן עכרו על ציייו ית׳ כמו שכתוכ .בתורה יען לא האמנתם כי להקדישני לעיני כני ישראל לכן לא תביאו ושנוי דבר זה ומשולש בחורה • וא״כ הרי גם משה ואהרן חטאו • והם אימריס לי שקיימו כל התורה כולה .ואפעןל לומר דהנס אדה״ר ציוהו הקב״ה והתרה בו ומעץ הדעת טוכ ורע לא תאכל ממנו .כי ביים אכלן ממנו מות תמות • הה בירור גמור והתראה גמורה • וכיון שעכר אדח׳״ר מיקרי עכר • אכל <כא( •־••»-׳ pו*.!/־•/נפסוי״^^״^^ן^-י,//,^^.., ^^ •**m . אכל משה ואהרן לא ציה להם הקכ״ה שלא יכו את הסלע .רק אמי לו קח את המטה ודברתם אל הסלע• ולא אמר להם ולא תכו את הסלע . ואדרבא הם סברו מדאמר להם קת את המטה שיכו את הסלע ראל״כ למה ציוה להם שיקחו את המטה אלא וראי לקיחת המטה להכות את הסלע • ולגבי הטא אדה״ ר לא יקרא זה המעשה של משה ואתין אפי׳ מקצת חטא לא ממנו ולא מקצתו• ולפי׳ שפיר קאמרו המלאכים • כשלמא ארה״ר ציית אותו והתרית בו בבירור גמור ועבר על דברי התראתך• אבל משה ואהרן לא צויח להם בבירור לא תכו את הסלע • ואדרבא כתתה להם מקום לעעיח כאומרך להש קח את המטה • וא״כ שפיר מיקרי לא חטאו ומיקרי קיימו את התורה כולה• והשיב להם הקכ״ה כאמת כך הוא דמיקרו קיימו כל התורה כילה • אבל מאחר שנגזרה גזירת המיתה מקרה אחד לצדיק ולישע: ק ו ר יש לומר דשאני הא רמשה ואהרן מדאדה״ר • ראדה״ר להנאת יצרו עשה כרי למלאות תאותו ומיקרי שפיר עכר על צואתו ית׳• אכל משה ואהין שום הנאה לעצמם ליכא כלל כל מה שעושים עושים כי׳ א לקידוש השם ואף כזה דהסלע סכרו מדאמר להם קת את המטה שיכו את הסלע וכזה יתקדש השם וכוונתם מכל צד כ״א לקרש את השם• וכיון שכוונתם ככל מעשיהם לקדש השם מיקרו קיימי את כל התורה טלה י ולעי׳ חילוק גדול כין משה ואהרן לאדה׳'ר: כ א מ ת יש לדעת דכאן קאמי תלמודא דאמיו מלאכי השית לפני הקב״ה והרי משה יאהין שקיימו כל התירה כילה ומתו ואמר להם הקכ״ה מקיה א׳ וכו׳ משמע רכ״ע מורו דמשה ואהרן לא חטאו בין המלאכים יבין הקכי׳ה • ובמקום אחר היא אומר אין מיתה כלא חטא ואין יסורים בלא עין ואף משה ואהק בחטאם מחי שנא׳ יען לא האמנתם כי להקדישני וכו׳ נמצאו שני מתמרים אלו'מכחישין זה אח זה : ו^פ״י שכתכנו ניתא דכאמת לגכי אדה •׳ר לא יקרא חטא כלל י משום דאדה״ר כצטוה כבירור והם לא נצטוו כבירור ולפי׳ ערך חטאם לגכי ערך חטא אדה׳יר לא יקיא חטא • אכל לגבי ק־ושתם אצל הקכ״ה וחנמחם מ״מ יחשכ להם חטא • והוא דאע״פ שאמרנו לעיל דסברו משה ואהרן מדקאמר להם הקכ״ה קת את המטה היא שיכו כי את הסלע . מדאמר להם אח״כ ודברתם אל הסלע היה להם לדקדק כדבריו ית׳ כהאי לישנא ראמר להם ודברתםאלהסלע הרי משמע דדכור דווקא ידכמ כלא הכאה • והיה להם לדקדק בדכייו ית׳ אע״ג דקאמר להם קח את המטה הרי אמר להם ודכרחם • והם .חכמים גדולים והיה להם להתבונן דעיקר הענין הזה של הקלע שיוציא את המים הוא כדי לקדש שמו ית׳ בתיך M *י*.״״־! ׳ , עמו • כיי שיראו פלאיו ית ויאמרו היי סלע שאינו שומע ואינו מדבר עושה מאמרו ית' אנו עאכ״ו • והנה באמה בין בהכאה בין שלא ^צהכאה יש קיייש שמו רנלא גלול יש אבי׳ יוציא מים בהכאה אכל חילוק $דול יש בין הכאה לדבור רכ־כוד יש קידוש השם יוחד ויוחד מהכאה וזה ?הדכר שהיה להם למשה ואהרן להחכינן שיהיו משאים ונוחכים כדבר רו זה הענין של הסלע הוא להורות קידוש השם וכיון שעיקרו הוא קה״ש היה להם לתקורמדאמר להם הקכ״ה ודברתםאלהסלע שמא כוונתי ית׳ ״ כדכוד דווקא יוציא הסלע המיס שהוא קידוש השם הנפלא העצום ולפי גודל חכמתם וק־ושתם שהיה להם להתכונן ולא התכוננו נחשכ להם לחעא ?אבל לגכי עדך חעא אדה״ר לא יקרא כשם חעא • ולפיכך לא קשיין המאמרים אהדדי: ^ S S Vזה נכיאמאמר אין מיחה כלא חטא ואין יסורין בלא עון דיש להקשות אדרכה המיחה שהיא עוניש גדול שאין אחריו צריכה : זלהיות ע׳יי עון והיסירין שהם עונש קל צריכים להיות ע״י תטא שהוא אכל ממה שהשיכ הקכ״ה למלאכי׳ כשאמרו לו והלא משה ואהרן שקיימו כל התודה כולה ומתו• והשיכ להם מרךה א׳ לצדיק ולרשע• משמע שאינם ראוים למיתה רק מאחר שכל כני העולם יוצאי חלציו של אדהי׳ר ומת ־הוא צייכים כולם למוח• ומ״מ בעינן לפחוח שיהיה בידם חטא כעלמא ׳ כל שהוא כדי שלא יהיה נראה ח״ו עול במשפטי ית׳ דאין סברא שיהיה האדם נקי מכל וכל אפי׳ מחטא כל שהוא וימית ולפי׳ צריך לפחית שיהיה בידו חטא שיגג • ואלמלא אדה״ר לא היה אדם מת עד שיהיה בידו עין חמור אכל מפני שקדם אדה״ר וגרם המיחה מאוחה שעה אפי׳ ע״י שוגג ימית האדם דהא והא גרמא רמפני גזירת אדה״ר והחטא כאה מיתה לאדם • לפיכך אמר אין מיחה כלא חטא • מאחל־ שק־מה גימת האדם בהצטרפות חטא כל שהוא לגימה אדה״ר יחחייב האדם מיתה: יאמר כאופן אחר כמה שכתבו הראשיניס ז״ל דמי שאביו עשה עון במזיד • ועשה כנו אתריו איתי עין אפי׳ כשיגג נחשב לכן גם היא עין מתמת זיקת אכיו היא שגרמה לו וכמו שגבי אכיו היה עין גם גכי הכן יתשכ עין אע׳׳פ שהוא לא עשה כ״א שוגג־ ולפי׳ כיין שאדה״ר רס מיתה בעוני • מעתה כיון שהוא אכ העולם • כל החוטא אפי׳ בשוגג לעין יתשכ לו ויתתייכ מיתה כאכיו: >ןל יאמר כאופן אתר לגבי השובת הקכ״ה למלאכים מציה קלה צויתיו ועבר עליה • דהשאלה ששאלו המלאכים הכוונה כמ״ש בתהילה ן רכך אמרו לו מאחר שבראת השיבה ואדם חזר כתשובה מפני מה קנסת עליו מיתה והשיב להם מצוה קלה צויתיו ועבד עליה ׳ הכינה היא רכזת איכא I : : איכא חילול הש& אם לא ימות ודבי שיש בו חילול השם אין תשובה מיעלר^ לי לכדה רק עש המיתה ופי׳ מצוה קלה דהיי׳ אש לא ימית יהיה כני אדם• מזלזלים ומקילים במצותי ויאמרו באו וראו אדם הראשין כמה אזה״ות והת־אית עשה כו הקב״ה והתנה עליו שאם יעביר ימית ואפי׳ הכי עבר ולא המיתו • מעתה אין אנו יראים מביעול המצות וזהו מצוה קלה שיוצא ממצוה זו אם לא ימות קלקול וזלזול ואיכא תילול השם ב־בי־ והיכא ראיכא חילול אע״פ שעשה תשוכה אינו מתכפר רק ער יום המיתה • ואמרו לו והרי משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו .יהשיכ להם מקרק א׳ לצדיק ולרשע הכוונה רגם הם על אורות חילול ה׳ מתו כמי'ש יען לא האמנחם בי להק־ישני לעיני בני ישיאל לכן לא תביאו • ואע״׳ג רלא ד חילול זה לזה מי׳מ חילול מיקרי ועל דבר שמת עליו אדם הראשי] מתו גם משה ואהרן: ;, ׳ מו דרוש ג ד־־יגפטריכם • אית>י $כגמרא דשכת כי הולך האדםאלכית עולמו • א״ר יצחק מלמד שכל צדיק וצדיק עושין לו מדור לפי כבודו .משל למלךיב״ו שנכנס היא ועבדיו לעיר כשהם נכנסים כולם בשער אחד נכנסים • וכשהם לנים כל א׳ ואי עישין לו מדור לפי כבודו • עכ״ל: יחןאללבו • דברים של מיסה בקיבו • כשכבו ובקומו ככואו ובשובו. והיתה עמו וקרה בו • כי זה כל האדם: החי וטמאו .יצר המשיאו־ מעלים מעיניו יום המיחה ומחטיאו • הוא הרודפו הוא המקערגי הוא השונאו • שופך רם האדם: החי ונהפך ללכן ובא • לק־כה אל המלכה באהכה • גרילה חשיבה דרחוקי׳ מקרכה• זו היא כיאה זו היא ס׳יבה• ויברא אלקים אח האדם: החי והתודה • בדבר אשר זדה • ואשר לא צרת הכל מתוקן לסעודה . ויאמר ה׳ לא ידון רוחי באדם : החיאלהמלך• כשוכו אליו וברכך טוכה הולך .כל תעאתיו כמצילית ישליך• בארצות החיים לפניו יתהלך• ויקת ה׳ אלקים את האדם: אית>י £במס׳ אבית • הוא היה אומר הילודים למות• והמתים להחיות והתייס לירון • לידע• להודיע ולהירע• שהיא אל• היא היוצר הוא הכורא • הוא העד הוא הדיין הוא כעל דין הוא עתיד לדון • כדק• הוא ד:דזי י ם דורש דימ8לג^ם י׳ § ו ב מג א וכו׳ • ודע שהכל לפי החשכה ״ ואל יבטיחן יצרן שהשאול כית מטס. לן וט׳ עכ״ל: הנד״! המשנה הזאת כילה מקשה • תחילה אותי הילודים למית• פשיטא• מאי קאתא לאשמועינן • ועיר אומיי והמתים להחיות • פשיטא לולי עלמא ידעי דא כגר כגוי כאזרח־ ועוד והחיים לירון ג״ז פשיטא• כין אם נאמר על החיים כעודש חיים ״ בין אם נאמר אחי התחייה • ועוד אומרו לידע להודיע ולהודע שהוא אל וכו׳ בוא העד וט׳ • איזה הכרח כדברים אלו שוכר • שמהם יודיע שהוא העד הוא הריין וכו׳ • ועוד מה עטן הברכה לכאן • שהוא אומר ברון הוא שאין לפניו עולה וכו׳ • ועוד אומרו ודע שהכל לפי החשכון • המוכן שמאלו הדברים שזכר ידע הארס שהכל לפי החשבון .וכמה יודע איפיא • ועוד אומרו ואל יכטיחן יצרן שהשאול כית מטס לן • סיכי תיסק אדעתין שמקום המשפט מקים הדין יאמר היצר שהיא מקים המנוס • ועוד מה היא התשובה שהשיב להסתיר ענת היצר כזה דלכאור׳ אין נראה שום סתירה כזה לטענת היצר• והדקדוקי׳ כמשנה זו רכו מלספור • ונראין לעין כל: .ואפשר לתיץ כהקדים מה דאיתא בקדושין פרק א׳ וז״ל כל שזכיותיו מרוכין מעונותיו מייעין לו ודומה כמי ששיף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפיי אות אחת • וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיב f • ודומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא תיסר ממנה אפי׳ אות א' עכ״ל: יצטיין לנו מזה• רמי שזכיותיו מרובין על עוטתיו נפרעים ממנו כעוהי׳ו על מיעוט עונות שיש כידו• כרי שילן נקי לעומ.׳כ • ויטול שכרו מושלם • ומי שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיכין לו ומתנים לו שכד על מיעוט זכיות שיש כידו בעוס״ז • כדי שיהיה טלו חייכ לעוה׳״כ• יאכל תמיהה יש לנו • אין תצא זאת מלפניו ית״ש מפני מה הצדיק נפמטם ממנו כעוה״ז על מיעוט עומת שיש כידו הי״ל להניח הפירעון הזה עד אותו עולם ששם הוא מקום העונש והמשפט ״ וכן הרשע מפני מה נותנים לו שכר מיעוט עונות שיש בידו• מהראוי שלא יטול שכרו עד. אותו נטלם ששם הוא תשלום גמול לכל • אמנם כשנדקדק כרכר .נמצא שהצור תמים פעלו • כי כל דרכיו משפט bאמונה ואין עול צדיק וישר וא • בוחן לבות וכלוית • ועיניו פקוחית לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו• והנה הוא ית׳ ירד לסוף רעתו של צדיק שזכיותיו מרובין מעוטתיו וצפה והביט דבל מגמתו של צדיק זה על עוה״כ שכולו טוב לחזות כנו^םה׳ ולבקר בהיכלו • ואימ חושש .בזה העולם בהבליו וככוביו ״ ,ואם אותרע מכשלבאיזם עק אשר חטא.בשוגג או באו<ס מיד.שב \מ$חרע נמיש ל ד ל אם ראית ת׳ית שעכי עבירה ביום-אצ תקרר׳ אחריו גלילה שןןל1/ , )•QS עשת ״ ־ דורש r י v < י־ • ,.- טוב דרר& לנפטרים עשה תשובה• ומאותו היום יגון יומו ואנחה לילה על אשי־ חטא על הנפש• מזה נראה דהצדיק הזח אינו רוצה כחאווח זה העילם ובחמיותיו• ומאתר שמאה הקכ״ה שכל כוונת זה הצריק לאותו עילם ולא מרצונו עכר על אותו עון • דנו לפי כוונתו • על מיעוט עונות שיש כידו נפי־ע ממנוי בזה העולם־ ואותו עולם נשאר לו שלם כלי חסמן• למנוחה ולתענוג לאור באור התיים • וגם הצדיק הזה מקכל עליו כסכר פנים יפות היין שמביא עליו הקב״ה בעוה״ז • כיי שילך זכאי לעוה״כ כלי שום חסרין נמצא מה שענש הקכ״ה לצדיק בעוה״ז על מיעיט עינית שיש בידו • כך היא האמת• וכן ראוי להיית .דהכל הולך אחר הכוונה כמו שכתכנו • והי־שע שעוניתע מרובים מזכיותיו• הקב״ה ירד לסיף דעהו דאין חשקו וחפצו כעיה״כ . שהרי עיניתיו מריכין מזכיותיו־ וכל חפצו ורצינו הוא להשיג תאוחו כעוה״ז מכל אשר תאיה נפשו בבקר יכצאן וכיין וכשכר וכגזל ועריות וככל אשר תשאלני נפשי • יאם אחרע יכא לירי מציה ועשאה כלאחר יד כאין מכין שלא לש״ש רק מעשה ידיו להתפאר בהם כעוח״ז• הקב״ה דנו לפי כוונתו כיון שהוא אינו רוצה באוחו עולם• רק בהצלחת זה העולם ״ נותן לו שכיו ״בזה העולם שבחר ויכא תייכ וריקם לאותו עולם שמאס • נמצא הקכ״ת ית״ש רן דינו בצדק ויפה חייב לצדיק וזיכה לרשע כעיה״ז .ויפה זיכה לצדיק וחייב לרשע בעוה״ב: והנה נמשך לני תיעלת גמלה ממה שהקכ״ה מעניש לצדיק בעוה״ז על מיעיט עונות שיש כידו ומשלם שכי־ לרשע על מיעיט זכיות שכידו • והוא רהנה היצה״ר מלא עימומיות ונכלים .ואימר לאדם עשה מה שלכך חפץ כסתר ואין מעיד• משים דהקכ״ה כתכ כתי' דאין עינש בלא עדים • ואתה כשחעשה בסחר ואין רואה • אין עליך שים חיוב • כי אץ ארם מחחייכ רק ע״י עדים • ואפי׳ את״ל הקב״ה היא ציפה ומכינו והכל גלוי לפניו • מזה הטעם אינו נעשה דיון • ועוד שהקכי׳ה היא כעל ׳ דין שהוא התובע • ולא שייך שבע״ר הוא כעצמו יהיה עד או דיין • ועוד דהקב״ה נקרא אכ כל הנבראים • והאב אינו נאמן על בנו • והנה אין בכל אלה טענות ממש • דהאמת הוא דהקכ״ה כולהו איהנהו ביה דהוא הבעל דין והוא העד והוא הריין • דשאני הקכ״ה רהכל גלוי לפניו ונאמן על הכל• וכי תימא מאן מוכח .ממה שאנו רואים שהקב״ה מעניש לצדיק שיש כידו מיעוט עונות בעוה״ז • ומשלם לרשע שיש כימ מיעוע זכיות בעיה״ז • מזה נתגלה ונתכרר לנו שהקכ״ה כילהו איתנהי כיה . עליהם שהרי הצדיק הזח שיש כידו• מיעוט עיטלז יאכי י כעוח״ז• מי הזמינו לדין ומי העיד עליו ומי דנו וחייכו והיא יושכ בביתו ועונשים באים עליו אם לא שנאמד וטרה בעל ברחנו שהקכ׳יה הוא כעל רו זים ש כ ע נ ש יי! tHTt דרוש לנפטרים עובי מד ךין הוא העד הוא הדיין • וכן הרשע שנועל שנדו כעוה״ז • ועיר יצהי׳י ניס כפירה כלכ הארס ואומר לו כי כשימות הארס אין לו שכד ולא עינש כמקרה הארס כן מק״ה הכהמה• כמיתת הכעלים כך מיתת השוד מקרה א׳ להם ,וכיון שכן הוא אומר היצה״ר לארס עשה מה שלכך חפץ כעוה״ז כי כשתמית אין שכר ועונש .והנה דבריו מהכל ימעטו ושקר ענה ממת שאנו רואים בעינינו מעשים ככל יום שהקכ״ה מעניש לצדיק שיש כידו מיעוט עונות כעוה״ז ומשלם שכר לרשע שיש כידו מיעוט זכיות כעוה״ז• מזה נתגלה ונתברר לנו שיש שכר ועונש לעוה״כ • ולא שייך לעלות על לכ לומר כי מקרה הוא • ממה שנענש הצדיק ומקכל שכר הרשע דח״ו שתצא עולה כזאת מתחת ידו יהי׳ הצדיק שמקיים מצותיו וירא ממנו אגנו נוטל שכר לא כעוה״ז ולא לעוה״כ • והרשע שמכטל מציתיו ואינו ירא ממנו יטיל שכר כעוה״ז ח״ו שתצא זאת מירי ית' • ועוד היי אנו רואים יה״ז צדיק וטוכ לו רשע ויע לו • ומאי טעמא ־ אם לא שתאמר דהצדיק שטוכ לו הוא צדיק גמור ואין כידו עונות ליענש עליהם .ורשע ורע לו אין כידו שום זכיות כרי ליטול שכר כזה העולם • נמצא הכל לפניו ית׳ במרה כמשקל ובמשורה • לתת לאיש כדרכיו וכפ־י מעלליו ואינו מקפת שכר שום כייה ואין כדינו שוס עולה ת״ו • נמצא תועלת גדולה .יצאה לנו ממה שהקכ״ה מעניש לצדיק על מיעוט עונית שיש כידו כעוהי׳ז • ומשלם שכי לישע על מיעוט זכיות שיש כידו כעוה״ז .כי כזה נתבטלו טעטת היצה״ר המפתה לארם ומטעהו ואומר לי לית ערולית דיין ולית שכי ולית עונש כאמור • והנה יש עיר חקירה את״ת שלפעמים יראם האדם את עצמו שהוא צ־יק ואין כידו רק איזה חטא קל ־ ולפי דעתו העונשים שבאים עליו הם כפלי כפלים על החטא שכירו וכזה יתחמץ • לככו ימצא היצר פתח פחוח לי כנס כו ולומר לו מזה תדע כי העונשים והשכר כעוה״ז אינם אלא דרך מקדה • הלא הראה אחה מה עשית עד שבאו עליך כל העונשים והיסורין הללו ־ וא״כ מה שאתה חושכ כדעחך שמזה העולם תקת ראיה לאותו עולם ־ אין כאן ראיה• וגם בזה דברי יצר מהכל ימעטו• דגודל עונש החטא ושכר המצוה אינו לפי שיקיל דעתנו הכרעתנו • רק לפי רעת bשיקל רעית • כמו שפי׳ רז״ל • ובזה נתכטלה •־טענת היצר .ועכ״ו היצר כא לארם כדרך אתרת • ואומר לו אמת הוא הקכיה הוא הבע״ד הוא העד והוא הדיין• ומעניש וניתן שבר כעיה״ב• אכל • מ׳״מ הא קיי״ל משפט רשעים כגיהנם י׳יכ ח־ש ואחד י״כ חדש .עולה קומו לגן עין .וכיון שהכי הוא • עשה מה שלכך חפץ כעיה״ז • וכעיהי׳כ לא יענישו אותך יותר מי״כ חודש .ואח״כ חעלה למקימך לג״ע• וגם כזה אין כדבריו ממש • כי דין גיהנם היא האח־ון • וקידם לו דין הגלגול שיחזור ןץףע דדומ ׳ינפטדם טו.ן* שיתזור האדם להתגלגל• וצער גדול יש בגלגול וכמה שנים מהגלגל האדם כמבואר כדכרי רז״ל וכפרט כרכרי יכינו האי״י ז״ל: i'M^VQנכוא לכיאור המשנה .וקודם נתעורר כרכר א׳ במה שאנו רואים צדיקים גמורים ומתים קידם זמנם • ובזה יתחמץ לבב אטש ויכנס כו יצה״ר ויאמר לו מזה תראה • כי כל מעשה העולם הזה כמקרה כצדיק כרשע • הלא תראה צדיק מה פעל • ומפני מה מת קודם זמנו • והנה גם כזה אץ כרכרי היצר ממש . ככר השי״ח גילה סודו אל עכדיו הנביאים והחכמים • רכל מעשיו י ׳ ביושר ובאמת • והצדיק שמת קורם זמנו • א׳ מכ׳ טעמים • או רא הקכ״ה שעתיד להחמיץ וחסד עשה עמו הקב״ה שסילקו נקי בלא חטא. או סילקו הקב״ה קודם זמנו כדי לכפר על הדור י משים דישראל עי־כים זל״ז והקב״ה הוא היודע על איזה מהם סילקו: זך״ןו כוונת המשנה • הילודים למוח • הס הצ-יקים שצא חטאו שדומים כקטן הנולד • והם מתים קודם זמנם • והמתים להחיות • הם הרשעים שאפיבתייהם קמאים מתים • מציני אותם בזה העולם שיש להם חיים טוכים כעושר וככוד וכתיחם שלום מפתי ולא שכט אליה עליהם וזהו להתיות דהיינו יש להם חיים של שליה כעוה״ז • והתיים לירק • הם הצדיקים שאפי׳ במיתתם קרויים חיים • מדת הרין מרפת אחריהם כעיה״ל בעינשים ויהודים ובודאי היא שהרשעים שיש להם שלוה והשקט כזה העולם • הוא כשכר מיעוע זכיות שיש בידם • והצדיקים שהם מרובים ומעונים בזה העולם • היא בשביל מיעוט עונות שיש בידם • וע״ז קשה למה תצא זאת מלפניו ית' .מהראוי מיעוט זכיות שיש ביר ח־שע • יניחהו לו הקבי׳ה שמור עד אותו עולם ששם הוא תשלום השכר • ומיעוט העוטת שיש כיד הצדיק יניח הקכ״ס עד אותו עולם ויענישהו• ששם י הוא עונש החוטא • ע״ז אמר התנא אני אשיכך מילין ואת רעיך עמך. רכל מעשיו ית׳ כאמת וישר • על מה ששאלת מפני מה הילודים למות . שהם הצדיקים שלא חטאו מתים קודם זמנם • בזה לידע • כלומר הקכ׳יה הוא היודע • לפי שאמת היא שא׳ מכי סיכות גרמה להם למות קידם ומכם .או מטעם שצפה הקכ״ה שהם עתידים לחטוא .או מטעם כדו לכפר על הדור • אכל אין אט יודעים על איזה מהם • והיודע הוא חקב׳/ן. וזה״ש התנא לידע • כלומר הקכ״ה הוא היודע .וכזה צתכטלה •טענת היצר ״שאומר מכאן ראיה שמעשה העוח״ז כמקרה • ועל מה ששאלת מפני מה ־ המתים להחיות שהם הרשעים שאפי׳ בחייהם קרויים מתים • יש לחם שלוה. והשקט בעוה״ז• עשה הקב״ה זה כדי להודיע לכל שיש שכילנטשי רצונו *עוה״ב• ט הנן מאה בעיניך הרשעים •־ על מיעיע^ביית שיש בידם. כ ו ת ח , י הקב״ה ^ דימ# zn^vMf טוב מה 'הקכ״ה משפיע להם טוכה כעוה״ז כרי לשלם להם שכרם • יאף שעשו /אותה מציה כלי יראה ואהכה .ק״ו לעושי רצינו מיראה ואהכה • שיש להם שכי עיכ כעמלם כעילם שכילו טיכ • יעל מה ששאלת מפני מה חיים לי־ץ • שהם הצדיקים שאפי׳ במיתתם קרויים תיים מרת הדין רודפת אתריהם כעיה״ז • עשה הקכ״ה זה כדי שייראו מלפניו כני אדם וירעושיש עונש לעוב-י רצוני כאותו עולם • כי הלא חראה צדיק זה מפני מיעוט עונות שיש בידו • הקב״ה דנו יחייבו בזה העילס בעונשים ויסורין • ק״ו שמעניש כאותו עילם לישעיה עיבר רצונו שכל ימיהם ברעה• וזהו שאמר התנא ולהוו־־ע • כלומר כמה שהקב״ה מעניש לצדיק בזה העולם י בזה יורע לכני אדם שהקכי׳ה מעניש לעוכרי רצוט כאותו עולם • דק״ו הוא ומה לעישי רצונו כך• לעוכרי רצינו עאכו״כ • והאלקים עשה עונש |זם לצדיק כעוה׳יז • כדי שירעו כני ארם שיש עונש כאותו עולם וייראו ^מלפניו• וכש״ה נודע ה׳ משפע עשה• כלומר כשעישה ה׳ משפט• כזה ?יודע וייראו כני אדם מלפניו• נמצא ממה שהקכ״ה משלם שכר לרשעים *בזה העולם ומעניש לצדיקים כזה העולם • כזה נודע ונתכרר שיש שכר ועונש כאיתו עולם • ומעתה נתבטלו טענות היצר .אם יאמר לית שכר ^:ולית עינש כאותו עילם• ומזה הטעם נמי שניתן הקכ״א שכר לרשע עוה״ז ומעניש לצדיק כעיה״ז • נתבטלו טענות היצר שאומר כיון שהקכ״ה א אכ כל הנבראים • היכי רמי שבאותו עולם הוא יהיה תיבע ועד ודיין • האמת נך הוא ־ שהוא אכיני והוא התוכע והיא העד והוא הדיין• ממה אנו רואים בעינינו כזה העולם מעניש ומשכיר על הנסתרות ועל הנגלית • לא הוציך לעדים זולתו ולא לדיין זולתו ולא להזמנה זולתו שהרי אנו רואים iהצדיק יושב בביתו ו־־ינים באים עליו • והרשע יושב בביתו וטובה באה אליו • וכ״ז בלא הביעה לדין בלי עדים כלי דיינים • רק הכל ממנו יה׳ • הו שאמר הקנא שהוא אל • כלומר ממה שאט רואים עונש הצדיק ושכר :הרשע בזה העולם על כל פיט ופרט שעשו כםחר ובגלוי • מזה תדע שהקכ׳ה היאאלהקיף כעל היכולה • ויודע כל מעשה בני אדם ומחשכותם Jאין דבר נעלם ממנו • ומזה חדע שאעפ״י שהיא היוצר היא הכורא היינו שהוא אכ כל הנכראי׳ אפי״ה הוא העד הוא הדיין הוא בע״ר • א״כ ממה שאחה ריאה כעיה״ז עונש הצדיק ושכר הרשע • שהקכ״ה כככודו ובעצמי היא העד היא הדיין הוא כעל דין .מזה תדע והודה בעל כ־־חך שגם באותו עילם הוא עתיד לדון • לשלם שכר טוב לעושי רצונו • וליפרע :׳מעיכרי רציני• יבזה נתכטלי טענית היצר• וכ״ת אעיקראדדינאפירכא. למה הוא ית׳ מעניש לצדיק כעוה״ז ומשכיר לרשע כעיה״ז • הי״ל להניח שכר והעונש לאותו עילם׳ שהוא מקום העונש והגמול• ואם כשכיל שידעו כני )בג( 11 דורש !דוש <נפט!<ע , כני אדם שיש שכר ועונש וידעו ג״כ שהוא אל הוא היוצר היא העד וכו כמו שכחככו • וכי כשכיל זה מקפח שכר הצריק מזח העולם ומקפח שכר הרשע מעוה״כ .הי״ל להניח העונש והגמול לאיתי עולם והמאמין לא יחיש והעועה יטעה • והכל כשכרו ועונשו לאותו עולם ׳ לזי׳א החנא • כרוך הוא שאין לפניו עולה • כלומר זה הדבר שעשה הקכ״ח שמעניש לצדיק ומשכיר לרשע בעוה״ז ע״ז הדכר צריך אתה לכרך להשם ולהודות לו שכצדק וכיושר גמור עשה אוחו • ולא יש שים עול ח״ו • לא לצדיק ולא לרשע • כי כן ראוי להיית ־ והטעם שהקבי׳ה צופה ומביט ויידע מחשבות כני אדם וכוונתם ־ כי הצדיקים אין חשקם וחפצם כזה העולם .וכל מגמתם לעולם שכולו טיב • לפי׳ הקב׳׳ה מנית להם כל שנרם לעולם שחפצים בו .ומשימוחו שם יהיו כמנוחה שלימה כהשקט ובטח • והרשעים כל מגמתם להשיג כל תאוחם לזה העולם ואינם חפצים כאותו עילם. לק הקכ״ה משלם להם שכרם כזה העולם שחפצים מ וכמו שכתבנו לעיל • נמצא שהאמת כך ראוי להיות מאת ה׳ לחח לאיש כדרכיו וכפיו מעלליו• רק אגכ שהקכ״ה מעניש ומשכיר בעיה״ז • לפי האמת מזה נמשך לנו לכטל• כל טענות היצ* • ומ״מ המשפט כזה אין כו עול חייו• כי יפה חייכ לצדיק וזיכה לרשע כעיה׳יז .ויפה חייכ לרשע וזכה לצדיק כעוה״כ • ומ״ש ולא שכחה• כא ללמד לנו דאין רכד נעלם ממנו ית׳ • ועל הכל דן את הארס כעוה״כ .ומזה העילס תלמוד לאותו עולם . הלא תראה אפי׳ על דקדוק קל מדקדק עם חסידיו כעיה״ז • כמו שמצינו גכי רכ הונא רתקיפו ליה ד׳ מאה דני רחמרא • וכמו שמצינו גכי תלמידי האר״י ז״ל דא׳ מהם לא קייס פעם א׳ תכף לכרכה נטי׳ והיה לו חילי בכתפו וא״ל האר״י ז״ל דתכף אותיות כחף ועל שלא קיום חכף לנט״י כרכה לפי׳ חלה מכתפו• וכמה עניינים נפלאים כדברי רז״ל • שנעשו כעוה״ז • ומהם תקת ראיה לאותו עולם • ומ״ש ולא משוא פנים • כוונתו לומר לפי דרכנו שלא הטעה ח״ו • לומר שהקב״ה נשא פנים לצייק כעות״ז שענש אותו בעודו חי ולא יענישהו באותו עולם • ח״ו דנשא לו פנים • דצדיק הוא וצדק דינו והאמת כך ראוי להיות ואין משוא פנים כלל .וכמו שכתכט ״ ומ״ש ולא מקח שיתר• כא להודיענו ממה שהקכ״ה מעניש ומשכיר כעוה׳י׳ז. משם הרע לכטל טענה אחרת שמכניס יצה״ר כלכ האדם • כאמור לו אם יש בידו מצות ועכירות • כל מצוה שכירו תפל עכירה כשכילה ולא יע רק על הנותר יתר על המצות • ומי שזכיותיו מרובים מעונותיו • המיעיט עונות שכירו יפלו כנגדם מזכיותיו ולא יענש על העונות ל יטיל שכר רק על הנותר יתר על העונות .ע״ז כא לומר דאין האמת 1אלא מי שעשת מצוה ימול שכרה ומי שעשה עבירה יעכש עליה • הלא תראה קצייק שמכו נש א ו כ Vימרו בו זניח ומיעע עונות והוא נענש כעוח״ז • ואמאי כאו עליו עונשים ofrאמת הדבר דבל עבירה תפיל מניה כנגרח ולא נשאר עליה עונשים • :הי״ל להקכ״ה להוציא לצל־יק זה תחת מיעוע עונות שבידו כנגדם מצות ולא יעיל עליהם שכי ויצאו זה בזה ולא יעול שכר רק על הנותרית ית־ית על העינית ימדקתזינן דנענש על מיעיע עינית ש״מ שאין דינו של הקכי׳ה .בך .רק מעניש על העכירות יניתן שנר על המציה ילא יצאי זה כזה • ; •וה״ה איככא לגבי הישע • וז״ש ולא מקח שוחד כמו שדרזי׳ל אינו מקכל חד מציה כנגד עבירה • ומ׳׳ש ודע שהכל לפי החשכוין • הכוונה לפי דרכנו .כמו שפירשנו • דעינש הצדיק בעיה• ז על מיעוט עינית שיש כידו הוא חת העונש שהיה ראוי ליענש כאותו עולם• ושבר הרשע כעוה״ז על מיעוט זכיות שיש כידו הוא תתת השכר שהיה ראוי ליטול באותו עולם • והנה ^ לפעמים יראה הצדיק כעצמי כי העינשים שבאו עליו כעוה״ז אין כידי אים שראוי אפי׳ לא׳ מעשר כאיחם עינשים • ימזה ימשך לי יצה״ר כפירה לו כי כל עונש ושכר עיה׳׳ז היא במקרה • לז״א ידע שהכל לפי החשבון • לומר עינש החטא אינו לפי שיקיל רעתני יק לפי שיקול אל רעיח • ולפיכך מר החשכון כהא הידועה • כלומר החשבון הידיע שהוא חשבון האל היודע לחשב • יצא לנו מנל האמור רמעונש הצדיק ומשכר הרשע כעוה״ז נתבטלו טענות היצה״ר שאומד לאדם אין אחד המיחה לא שנר ולא עונש • וממה שאומר לו ג״כ דאין שייך הקכ״ה שהוא אב והוא בעייד• יהיה עד ודיין ! כ ז נתכטל ממה שאנו רואים עינש הצדיק ישכר הרשע• ואס אמור יאמר היצר לארם אמת הוא שיש שכר ועינש כאיתו עולם• והקכ״ה היא הבע״ ד הער הוא הדיין • אכל מ״מ הא קי״ל משפט רשעים בגהינם י״כ תרש • וכיון דהני הוא עשה מה שלכך חפץ כעוה״ז ולא תיענש בגיהנםרקי״כ דש • יבתשלים י״כ ת־ש תעלה למקימך לג״ע ינמצא משיג תאיתך כעו־׳יז | ובעוה״ב • ע״ז אמר התנא .ואל יבטיח־ יציך שהשאיל שהיא גיהנם בית מניס לך דהיינו כיון שמשפט רשעים בגיהנש י״ב חדש אין נא; אורך צער • אין זי הכטחה • רהני׳מ אם מיד כשמת האדם מוליכין איתי לגיהנם • אכל רע לך שעל כי־חך אחה נוצר ונולד וחי ומת ועתיד ליחן דין עם אח־ת דהיינו שתבוא כגלגול וצער הגלגול מר וקשה מאד •ועונש גיהנם הוא האחרון • וניון שנן הוא אין לך בית מניס בשים צד ואופן • רק חזק ואמץ לעבודתו ית׳ והבא לטהר מסייעין אותו: •5 * 4צ>ין לט ממה שכתבנו דמי שרובו זכיות ומיעוטו עונות היא ביסירין בעוה״ז ולא בשלוה • ומי שרובו עוטת ומיעוטו זכיות הוא בשלוה בעוה״ב• והייסורין שקיבל הצדיק בעוה״ז • הם חליפי העונשים שראויה י* לבוא עליו בעוס״ב• נמצא משמת הוא בשלוה ומניחה ואין מענישים אותו ועפ״י י; בעיה״ב כלל׳ י י. דןף^ דרוש לנפטרים טוב ) ^SVיפורש מה דאיתא במדרש אמר דוד לפני הקב״ה הודיעני כאיזה פילון מפולש אזכה לחיי עוה״ב .א״ל הקכ״ה .דוד חיי עוה׳יב אה כעי צפי ליסורין שנא׳ ודרך חיים חוכחוח מוסר עכ״ל :ולכאו׳ היא המיה דהיאך דוד המלך נסחפק כמה יזכה לעוה״ב .וזיל קרי בי רב רזה חליי במע׳״ט וכתורה .ועוד למה הקב״ה חלה לו כי אם כיסויין • אמנם עפ״י האמור יכוא ע״נ • רדוד כך אמר לפני הקכ׳־׳ה אני יודע שיש כידי מיעוט עונות• ויראתי מן העינשים שלהן כעוה״כ .שרצוני מיזם צאתי ^מזה העולם אשב כמנוחה לתזות כנועם ה׳ ולכקר בהיכלו• והשיכו הקכ״ה אס אין אתה מצה לראות שוס עונש לעוה״ב כלל צפי ליסורין כעוה״ז• זהו התיקון כמ״ש ודדן חייס תוכחות מוסר : ו א ג ב יבואר ג״כ מה ראיחא כמס׳ אכוח ר׳ ינאי אומר אין בידינו משלות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים• דיש לדקדק מה כווכק רני ינאי כזה אמנם לפי מה שכחכנו יבוא ע״נ• רהנה הצדיק'גמור טוב לו כעוהי׳ז ובעוה״כ • אבל מי שאינו צדיק גמור רע לו בעוה״ז יטוכ לו כעוה״כ• ומי שהוא בינוני צריך ליחן דין וחשבון כאוחו עולם וליענש על העכירות וליקת שכר על המצות • ומי שרובו זכיוח באים עליו יסודין כעוה״ז על מיעוט עונוח שיש כידו • ור׳ ינאי מרוב עניחנוחו לא רצה לחשוכ עצמו אפי׳ עם מי שרובם זכיות• רק עם הכינוכים • וזש״ה אין כידינו לא משלות ה־שעים• כלומר אין אנו יכולים לתשוכ עצמנו מצדיקים גמורים שטוב להם כעוה״ז וכעיה״כ דא״כ היה ראוי שיהיה כידינו כמו שלוק הרשעים כעיה״ז כי צדיק גמור כך דינו כמסקנת הגמ׳ וג״כ אין לחשוכ עצמנו עם מי שמכם זכיות שהרי אין כידינו מיסודי הצדיקים שרוכם זכיות • לפי׳ אין לנו לחשוב עצמנו רק כיענים • וכ׳יז מרוכ ענותנותו ע״ה: ו^פ״י האמור אפשר לפרש מה ראיחא ככחוכוח וז״ל • אחינו כיח ישראל תנו לבבכם לרעת את זאת • זאת היא עומדת לעד נתיכ הוא מששת ימי כראשית • רכים שתו רכים ישתו .כמשתה ראשינים כך משתה אחרונים י דלכאורה הם דברים כפולים על שלשים ועל רבעים . א £נ 0לפי מה שפירשנו יבוא עי׳נ • והוא דכא החנם הדרשן .לעודד לכם של ישראל להיות זונרים יום המיחה תמיד כין עיניהם יומם ולילה כדי להנין להם צדה ליום נסיעתם לתור להם מניחה כעילם שכולו מעתה ולהפטר מעונש אותי עולם הקשה .ובא לעורר לכם להודי עש כל ישיא אותם יצה״ר כאומרו להם כי לאחר המיתה אין שכר ואין עונש רק נמית הבהמה כן מות האדם • אין האמת כן• כי הלא מזה העולם יקח אדם ראיה לאיתי עולם • ובזה העולם הרי אנו רואים בעיניני השפר והעונש כי הרשע שרובו עונות ומיעיטו זכיות הנה שכרו אתי בזה העוצם על ;*:בל מיעוט זכיות שעשה והצדיק שרוכו זכיות ומיעוטו עונות הרי הוא כיסורין ועינשין • מזה ילמד האדם דכל שכר הצדיק שמור לו לאותו עולם ^קדן וריוח • לכלתי ירת ממנו כדת• וכל עונש הרשע הכל שמור לו לאותו :4עולם להפיע ממנו• ועוד יש דבר אתר שממנו ידע האדם התפיש שיש ^?בץ צדיק לרשע וכין עובי אלקים לאשר לא עכרו• והוא שמיוס שנכרא .העולם ועד היום הזה ומחר ככלל• אין דור שאין כו צדיקים ורשעים • %והצדיקים שמחו אינם נשכחים• ולעולם כני ארם זוכרים איחס לברכה ^ומבקשים בזכיתם רחמים מאח ה׳ • והישעים כמוחם נמחה שמם ואבד .זכרם המה .וז״א תנו לכככם לדעת את זאת היא המיתה .דהיינו זכרו ;•.אותה תמיד והכינו ציה לעיה״ב• זאת היא עומדת לעד• דהיינו אל תאמר עדיין הזמן ארוך ועד סיף ימיך תעשה תשוכה • דהנ״מ אם ראית <.5כל אדם משלים ימיו ואיני מת קורם זמנו• אכל הנך רואה בעיניך יש מת כשהוא קטן ויש כרכיע ויש כשליש ויש כתצי ויש יותר ויש כזמנו • "־ולא ירע הא־ס את עתי • יכיין דהכי היא ישיב עכשיו שמא ימות למחר ואל ישיאך יציך כי כמית הרשע כן מית הצדיק ־ כי הלא תראה המיתה לזאת היא נתיב מששת ימי בראשית ובני אדם מתים • ואין זנרין לחכם ]עם הכסיל כי זכר צ־יק לבינה• ושם רשעים ירקכ .וכל יעעה אותך *היצר לימד כי כא-־תו עילם אין שכר ועונש• ומאן מוכח דאיתא עונש ושכר .לז״א רכים שתו כלימר מזה העילם הראה שיש עינש ישכר ־ כי הנה ^הצ־יקים שייכם זכיית• מפני מה בזה העולם הם בעונשים ויסירים .אלא ^ודאי זה הוא עונש מיעוט העונות שכידם .וכל שכרם שמור להם לעוה״כ . £א״כ מדקחזינן רבים שתי כיס היסויין כעוה״ז • כע״כ תודח דרכים ישתו ?לעוה״כ• רק״ו הוא .ומה אלי שאין כידם רק מיעיט עינית הרי הם ^:גפרעים מהם בעוהי׳ז ־ מי שכולו עינית לכ״ש שנפרעים ממנו בעוה״ב. <1לגכי השכי ג״כ כמשתה הרישיכים• הרי אתה רואה הרשעים שיש כידם > מיעיט זכיית הנם ניטלים שכרם כעיה״ז .מי שכולו זכיית לכי׳ש שיטול ^.םכיי במיטבא כעיה״כ• וזהו כמשתה הראשינים הם הרשעים שנוטלים Jשכרם כעוה״ז כודאי ופשיט הוא רכך יהיה משתה האחרונים שיטלו שנרם לעוה״ב במושלם: f יאמר באופן אחי דהחכם הדרשן בא לעורר לב כני האדם שיזכרו תמיד יום המיתה ולא יעלימו עין ממנה כי אין להעלים עין מדבר •f, ישהוא מציי תמיד ועכר ועתיד • דמהיכא תיתי שישכת אדם דבר כזה• וכל פיגועה איתי היצר לומר כי כמות האדם כן מות הבהמה • וממילא למה יערת לעילם שאין לו בו ריות• כי דברים הללו מהבל ימעעו• כי הלא ; קראה במה נביאים ובעלי רוח הקודש וחכמים וחסידי׳ היו בעולם• ועדיין 1 )כד( מ י דןף^ דרוש לנפטרים טוב דור אחד דור ואלמלא ידעו ידיעה ביורה דהעוה״ז אין בו ממש • והעוה״ב הוא העיקר ששם הוא המנוחה והנחלה האמיתית לא היו עוזבים תמדת העוה״ז ורודפים אחר תורה ומע״ט לזכות לעוה״ב• ובל יטעה היצר ג״כ לאדם לומר אמת היא שהדורות הראשונים היו מיכשרים ועזר השם היה עמהם עד שהשיגו לזכות לעוה״ב • אבל בדורות הללו שפשקה ככואה ורוח הקדש וכעלה קדושת הראשונים ותסידותם יעניתניתם אין מי שיוכל להשיג לעשות מע״ט כמותם לזכות לעיה״כ • אל תאמי ק לא תירא מדכר זה כי כל המסגל תורה ומצית ותע״ט כלי התרשלות כיראה ואהבה אף כדורות הללו יזכה לעיה״כ להיית כמעלת הראשונים• כמו שמכיאר ״ן ברברי רז״ל • יזת״ש תנו לבבכם לדעת את זא׳ת היא המיתה שהיא מצויה לפניכם תמיר• והיא ג״כ דבי שאין לו הפסק שהרי זאת עומדת לעד . כי כל הנולד מוברח שימות • וג״כ נתיב הוא מששת ימי כראשית • מיום ; שנברא העילם כל מי שנילר מת • יכיין שכן שהיא היחה ימצייה עכשיו ותהיה לעתיד באיזה אופן יצר יעלים האדם עיניי ממנה .יאינה זיכרק . בכל עת וככל רגע • אין דבר ודאי ומצוי כזה • וכ״ת מה מועיל בטירת לסגל מע״ט שמא כמות האדם כן מוח הבהמה • לז״א רבים שתו רכים ישתו • כלי׳ הרי אתה ריאה רבים יעצימים כתירה ומעי׳ ט עברי כעול:ז ומתו • ועדיין יש רבים אחרים הבאים בכל דור ודור יהולכים כעקבות הראשונים ומה ראו על ככה אם לא ידעו בידיעה ברורה שכל דברי תכמי׳ אמת • ושכר העוה״ב כמוכת כקיכסא רמי • וכי׳ ת שאכי הראשונים שעזר השם היה עמהם יהדירית מוכשרים לפי' יכלו להשיג לזכות לעוה״ב• אכל בדורית הללו שנתמעט הכל אין מי שיוכל להשיג לוכית לעיה״כ•אלתאמר : כן כי כמשתה הראשוני׳ רהיי׳ כשמחתם ומנוחתם שהשיגו לעוה״ב כן משתה : האחרונים שישיגו מעלתם לעוה״ב: ו מ ^ י ? החתימה תתפרש הפתיחה המאמר הנצב פתח השער• כי הולך . י האדםאלבית עילמי מלמד שכל צדיק וצ־יק עושים לו מדור לעי \ כבידו משל למלך כ״ו שנכנס הוא ועב״יו וכי׳• ריש לדק־ק אמאי אצטייך : למשל • כיין שמקרא מלא היא מדכתיכ עולמי • אמנם לפי קיטכ ה־ריש יבא על הנכין דיצת״ר מטעה בני אדם •יאימר להם אין חילוק כין צדיק י לרשע .ליכא שבר וליכא עינש לא לזה ולא לזה ־ והראיה שהרי עי;י : הרואות שמיתתם שוה כמות זה כן מיח זה ־ ומדליכא חילוק כמיתתם גם ; אחרי מוחם אין חילוק ע״ז בא למשול משל • דהמיתה היא כמו שער העיד . דהכל נכנסים בו והעיקר היא הלינה • שכל א׳ וא׳ עושים לו מדור .לעו 1 כבודו• א״כ מזה העולם שאט בו נקח ראיה לאותו עולם• נמצא כל טעניתיו של * יצה״ר יש להם חשובה נצחח• ממה שאנו רואים בעוה״ז • על כן אין לו לאדם במדרש כ״א לעטר אח ה׳ כדי לאור באור החיים; כ ( ;ו yffifa דרוש לנפטרים טוב מח :ב מ ל ר ש מפני מה רשעים מחים .אלא כ״ז שהם חיים הם מכעיסים להקכי׳ה שנא׳ הוגעתם את ה׳ כדבריכם• כיון שהם מתים הם וסקים מלהכעיס להקכ״ה שנא׳ שם רשעים חדלו רוגז• ומפני מה צדיקים מתים אלא כ״ז שהם חיים הם נלחמים כיצדם• כיון שהם מתים הם נחים• שנא׳ ושם ינוחו יגיעי כת • דייני מה שיגענו עכ״ל: האדם אש -ימית ולא יתתטא • ולא שמע לקול מורים רק עסו״ק כהמ־אה והלעעה • ולא זכי צער מחגורר על ראש ישעים יחול . י•-תיך שאול מעה .לעלוקה שתי כנות הכ הכ אש לוהעה • אם לא ניחם |על הרעה ושב כוידוי וחיטה• קרינן עליה כי דכי ה׳ כזה ואת מצותו הפד הכרת חכרת הכפש ־. | '311צ £רשע איחה רע • לא יוחן רק קדוש יהיה גדיל פ־׳ע• עניש יענש על כל רב־ פשע על כל תוסיף ועל כל תגיע• דחו ידחה ממק׳ימו ־ ;הראוי לו ליה אמרי סחור סתור לכ־מא לא תק־כ כדר ישב מחו[ למחנה ובמצורע • ואיך טח מראיית ע׳יניו ולא עלה על לבי לומר למה נגרע• כי ידוע הוא כי כל הנפש אש־ לא תעונה ונכי־תה הנפש: & %כי החטא ושמעה קיל אלה• אתמותי קא מתמה ק״א תמיהה גדולה • איך היא מושפעת ועומדת קודם כואה לבלתי עשית !עבירה חמורה וקלה • וככואה העלימה עין והפרה כיית ועבדה שבועי ^ומעלה מעל יהיתה זיללה • יבכל זאת רחמי ה׳ מריבים ה־י אומר שיכו §.בנים שיכבים שובו אתיו אם תכעיון בעיו שמעו יתחי נפשכם כדוזא קרי כחילא • צוף רכש אמרי נועם מתוק לנפש • } Q'Qכי תקייכ קיק מנחה • ושבה והיתה לבער שאור ומתמצת כמריקת שטיפה והדחה • ונקתה ונזדעה זרע זרע קדש מצבתה בוררת אוכל * Vמתיך פסילת וממילא רווחיה• ריוח נוסף על הקק קרנ׳א דכן רב ריבוי חר ריבוי הלוך וגיל אתייא פסח׳ה פ־יחיה • ובל מה שעבי היי הוא בכלל מחילה וסליחה • וכפר עליו מאשר חטא על הנפש: ,V JJ^fiilעמל עמלה לו־ מה טוב חלקו מה נעים גורלו• אם ישקוד על דלתותאללתזות בנועם ה׳ ולבקי בהיכלי • חק ולא יעבור מירי 4 יום כיומו ועמו לילו • עז כנמי גכור כארי לעשות רצין אביו שבשמים אז !ימצא באותו עולם מנותה והשקט וקורת רות בשכר פעולו כמו מים ק־ים נפש :על נפש: ד1רש דרוש מהשדים .טו^1 f . £ £jברכה תדושן ומתה גם הוא יורה • המשמע עצמו כעיה״ז נתייה<׳7 ושומר מצות ואת האלקים ירא • הקול יוצא לפניו פתחו שערי צדק־ ויבוא גוי צדיק שומר אמוני׳ ליתיב בדרי• דצדיקי להתענג על ה׳ ולהשתעשע תענוג של מנוחה בלי יגון ואנחה תענוג שהוא תדירי תאיה נהייה תעיב לנפש: כ מ ד ר ש כשעה שאמר הקב״ה למשה הן קרבו ימיך למות• אמר לפניו רכש׳ ע אחר כל הכבוד והגדולה שראיתי ואמות • אייל מי גבר יהיה ולא ימית • מי גבר כאברהם שנפל לכבשן האש וניצול• ומק . מי גכר כיצחק שפשע צוארו ע״ג המזכת ומת• מי גבר כיעקב שנתפגש עם המלאך ונצחו ומת • אף אתה הן קיכו ימיך למות עכ״ל : ף?* £להעיר מה כוונתי של מרע״ה ומה עלה על דעתו שמפני הככוד והגדילה שיאה לא ימית • ועוד מה השיכו הקב״ה כאמת העילם• דרכתי קישית מרעי׳ ה כמקומה עומ־ת • דאבות העולם לא הגיעו למעלה שהגיע מרע״ה עם הקבי׳ה • רלא עלי למרים ילא הכיאו תורה ולא נעשו נסים על ירם לישראל יא״כ מה השיבי הקכי׳ה על שאלתי: 1א פ ש ר לחי[ דידוע דהקכ״ה חכ[ כתייהם של צדיקים עושי רצונו. וכ״ז שהם חיים הם עוכרים השם ושמו מתגדל ומתקדש על ידם וזהו רצינו של הקכ״ה • כמ״ש התנא יפה שעה א׳ של תורה ומצות בעיה״ז מכל חיי העוה״כ • דכעיה״ב כיין שאדם מח נעשה חפשי מן-.־• המצית• א״כ רצונו של הקכ״ה כאויך ימים של צדיקים וא״כ אמאי מתים• והליק ארעתין לומר דמיתת הצ־יקים היא משוס שלא יחמיצו• וכמובן מפשע המאמר הנצכ פתח השער• והנה מרע״ה שקל כעצמו שאין יצה״ר שילט כי שהרי עלה למדום וכל המלאכים הודו לו ואף מלאך המות • ועוד הרי פירש מן האשה ולא נשאר בו שום מיחוש מצד יצה״ר כלל• וזהו כיינתי של מרע״ה אח־ כל הכבוד והגדולה שראיתי ואמות• דהיינו כיין שהשגתי המעלה עי שלא נשאר כי שום מיחוש מצד יצה״ר למה אמית• דכלום למה צ־יקים מתים משים חשש שמא יחמיצו ואני לא שייך שאחמי[ וא״כ למס אמית• יהשיכי הקכ״ה דהמיתת גזירה היא מלפני ילא מטעם זה צדיקים מתים שהיי אביהם כבש גס היא יצה׳יר שהרי נפל לכבשן האש ילא נשאר כי יצה״ר• ומת• וא״ת אין ראיה מאביהם שאינו רומה לך דלפי שעה גבר על יציי .הרי יצחק שכבש את יציו ופשע צוארו ע׳יג המזכח• ולבקוף כהו עיניי יכליא בכית והרי הוא כמת ואפ״ה מת• וא״ת אפ״ה לא הגיע למעלתך שהידה לך מלאך המית יכה״ג היא דליכא חש ל ז • הרי יעקב רנצחו לס״מ והודה לו וליכא חששא לחימוץ ואפ״ה מת • א״כ לא מטעם זה צדיקים שהגיעו לזמנם מתים• רק מטעם הגזירה שנגזרה מאדה״ד שא ח י מ ו מארה״ר• לכן גם אהה עתה הן קיבו ימיך למות : ;•£ יאמי באופן אחי דעיקר מיתת הצדיקים הוא כדי להתעכל הגוף כקבר מאחד שהוא מתומר קוק וכל הרכבתו כשר ודם סערא דיצה״ר מפכי זוהמא שבו מצד יצה״ר צייך להתעכל הגוף בקבר וזהו חלקו של ^צה״ר• שנה׳ ונחש עפר לחמו .וכמות האדם נאכל הבשר בקבר דשאכ המא ריצה״ר ונשארים העצמוח לזמן ההחיה• לחזור ולהתלבש בבשר קדוש *זה היה היכר מרע״ה שעיקר מיתת הצ־יקים הוא כשביל הגוף כרי שיתעכל כקבר• וחישכ אם מפני כך הרי גופו קדוש כמלאכי אלקים ממש רי עלה למרום וריכר ה׳ עמו פהאלפה• ואלמלא לא היה גופו זך וקדוש בתכלית הזיכוך והקדושה לא היה מגיע למעלה כזו• ועפ״ז יפורש מאמר חר קדושים תהיו• אמרוישיאללסניהקב״ה .אם אתה רוצה שנהיה קדושי״ •סר ממט את המית• כלומר רעעם המיתה הוא כדי להתעכל הגוף *זמוכלע מזוהמא ריצה״ר• ואם נטהר ונזדכך עד שנהיה קדושים כמלאכי 1קים ממש למה נמות• רק הס* ממט את המית• וזהו טענת מרע״ה מאח שא״ל הקב״ה הן קרבו ימיך למות• א״ל רכש״ע אתי כל הכבוד "הגדולה שראיתי ואמות• כלימר מאחר שנזדכך גופי ונטהר ונתקדש עד עשה כמלאכי אלהים• לא נשאר כי שום זוהמא להתעכל מצד יצה׳יר וא״כ למה אמית• והשיבו הקכ״ה רהמיהה גזירה היא מלפני ולא מטעם זה • !,,הרי קרמוך אחרים שלא נשארה בהם זוהמת יצה״ר• ומתו־ שהרי אכרהם פל לכבשן האש ונצרף כצרוף כסף וזהב ולא נשאר בו שום פהילח וסייג *.אפייה מת .והרי יצחק שהוא עולה חמימה ונקיב ע״ג המזכח ולא שייך שיקרב ע״ג המזכת אם לא היה גופי נקי מכל זוהמא ואפ״ה מת • ועוד רי יעקב שנצח ס״מ רישא רכל סאכותא רכל סט״א וכ״ז משום דלא היה _גיפו שום זוהמא • דאלמלי היה בו שום זוהמא לא היה יכול לו• ואפייה ת• א״כ לא מטעם זה רק גזירה היא לכן גס אתה הן קרבו ימיך למית : Ifrvיאמר כאופן אחר כהקדים מה דאיתא כב״ר רז׳ הם שכל ח׳ מהםגרם כעוכו לסלק השכינה רקיע א׳ עד שסילקיה לרקיע הז׳ והראשון •שסילקה לרקיע האי הוא אדה״ר• וכשבא אאע״ה הורידה מרקיע השביעי ששי• וכן יצחק הורידה רקיע א׳• וכן יעקב וכן לוי וכן קהה וכן עמרם ובא מרע״ה והורידה לארץ• כמצא ארה״ר גרם שתסתלק השכינה לרקיע *,אי .ולפי׳ היה חטאו גדול שמצא השכי׳ שרויה בארץ ולא טרח על ידי מעשיו הטיכיס להורידה כשאר צדיקים אלא מצאה מוכנת ושרויה כארץ :שלחן הערוך ומיכן לאכול לפני האדם• ולא די שלא הורידה אלא גרס לה להסתלק• לפי׳ גדל עונו ונגזרה מיתה• ועפ״ז יפורש מאמר אחר וז״ל אמרו מלה׳״ש לפני קקכ״ה מפני מה קנסת מיתה על אדה׳׳ר• א״ל מצוה קלה $ויתיו >כה( י ךןף^ דלוש לנפטרים ׳טוב צויתיו ועבר עליה עכ״ל .ולכאי׳ הוא תמוה .וני כשביל מציה קלה יגזול עליו מיתה• וחלילהלאלמרשע דאדרבא מיוב רחמיו איני דן את האדם לפי חטאו רק מנכה לו ממה שהוא חייב• ומה נשתנה דינו של אבינו הראשץ מכל יוצאי חלציו .אכן במה שנחכנו יבוא ע״נ• דאדה״ר לא טרח להוריד השנינה משום רקיע כשאר הצדיקים רק מצאה שרויה מוכנת ומזומנת. וידוע כשהשכי׳ כתתתונים גורמת דיכוי דעת ויראת אלקים וטהיה וקדושה• ומהראוי כשאדם מצאה שרויה כארץ• הי״ל לשומרה שלא תסתלק והוא לא כן עשה• לא די לו שלא הורידה אלא גרם לסלקה • וז״א מצוה קלה • על השנינה קאמי .דכקל מצאה לפניו ולא עדת להורידה וצייתיי לשמיה שלא תסתלק ועבר על ציווי וגרם לה להסתלק כעונו• נמצא שהעץ שעשה אדה״ר חמור• דלא שייך סילוק השכינה כ״א ע״י עץ חמור• ימציה קלח קאי על השכי׳ והיחה מצויה לפניו כקל ו־חאה• נמצא מה שקלקל אדה״ר בחטאו שהיתה השכינה כאיץ וסילקה לרקיע הא׳ • הוא שהקן מרע׳יה והורידה מן הרקיע הא׳ לארץ• וזה היה קובר מיע״ה חישכ כי מפנו מה נקנסה מיחה על אדה״ר מפני שהיחה שכינה בתחחינים וגיס לסלקה לרקיע הראשון ואני הורדתיה מיקיע א׳ לארץ א״כ ה י תקנתי מה שפגם אדה״ר• ועיר מצינו דויהרא עילאה שניחנה לארה״ר קודם החטא ונסתלקה ממנו אחר החטא• זכה לה מיע״ה כעליתו להר פעם ראשינה• יז״ש משה להקכ״ה אחר כל הככוד והגרילה שראיתי ואמית• כלומר כמה שפגם ארה״ר עד שנגזרה עליו מיתה אני תקנתי אוחו• הוא גרם בחטאי שהיתה שטנה כארץ וסילקה לייקיע א׳ ואני גרמתי ע״י מעשי הטובים והוריתיה לארץ• וא״כ למה אמית .והשיבו הקכ״ה מי גכר יהיה• מי גכר כאכרהם יצחק ויעקכ• יתשוביתו הרמיסה של הקב״ה דאכית העולם עברי עדיפי מניה רהם קדמו והורידיה מן הרקיעים העליונים ע״י שמסרו עצמם על ק״ה• ומרע״ה לא טרח כ״כ• שהרי מצאה ביקיע הא׳ ונוחה לירד מיד לארץ• והעדיפית היא למי שהתחיל להוציאה מרקיעי׳ הראשונים ולהורידה וכמו שמצינו דכימי שהע״ה היה יחוד השכינה שלם• וכימי מיע״ה לא היה שלם • ועכ״ז נקיא משה כעלה דמטדו׳ ולא שלמה• ומהראוי כיון יהיחיד השלם היה כימי שלמה• הי״ל לשלמה ליקרא כעלה דמטריניתא. ותירץ כזוה״ק דמשה רב חיליה ראשתרל ככל עיז ותעצומות להעלית השכי׳ מעמקי הקלי׳ וזהי העיקי• אכל שלמה מצאה ככלה מקישטת כתיך חופתה לא כשאר לה כ״א יחוד החתן • במי השבח תלוי במי שטרח ויגע ער שהוציא הכלה ממקים עמוק מבין שיני אריות וקשטה והכניסה לחופה לא במי שייחדה עם החתן• דכבר מצא הכל מוכן• לפי׳ נקרא משה כעלת דמערו׳ ולא שלמה • נמצא אינו רומה המתחיל דבר מראשיחי למי שמצאו מוכן י 1 ^ """ ^ • j r rי ־ •י •1ו#לנפטהם , 3# נון *!נוכן וגמ״יו• לפי גם כאן אכית העולם שהתחילו להוריד השכי׳ מיקיעים !*;עליונים הם טרחו כהוררחה יוחר ממשה שלא הורידה רק מרקיע האי• :וזהו חשיבתו יה׳ למשה מי גבי כאברהם שנפל לכבשן האש וע״י שמסר צמו על ק״ה גרס להודיד השכינה מיקיע הזי וזהו השכח הגדול שהוציאה *מרקיע השביעי מי גכר כיצחק שע״י שפשע צואמ ע״ג המזבח הורידה קיע הששי• וכן יעקב ע״י קדושתו שגכרה עד שנצחסמאלרישא דסע״א !הורידה מרקיע החמישי ואפ״ה מתו א״כ גם אתה הן קרבו ימיך למות רהמיתה גזירה היא על הכל: ״. I Xיאמי כאופן אתר • די רוע דמיתת הצדיקים עושה פעולה רכה • דמעלים במיתתם ניצוצות הקדושה• והנה מרע״ה העלה הניצוצות חיי חייתו לאין קץ • כי עיקי הניציצות היו כמציים ושם ערת משה בכל )כחו והנהגתו לישיאל כדיך ישרה עד שהיציא והעלה כל הניצוצות משם ^מ״ש ויכצלראת מצרים שה־קיני איתה מניציצית הקדישה .וכל ימיי של שה היה עייח להעלות הניצו׳ וזה סכר משת דכיון דעיק־ מיתת הצדיקים הוא להעלות הניציצית • הרי הוא כל ימיו כך דרכו וכל מה שיחיה הוא מוסיף להעלות ניציצית• וז״אאתר כל הכבוד והגדולה שראיתי שאני מעלה ניצוצות כחיי • ואמית • מה יחיון יש במיתתי כי הלא הניצוצות שאעלה במיתתי הריני מעלה אותם כתיי • וא״כ למה אמית • והשיבי הקכ״ה מי ׳.נבר יתיה ילא יראה מית • כיינתי ית׳ • דהניציצית שמעלים הצדיקים :במיתתם הם יותר מעולים ממה שמעלים כתייהס• כי הלא תראה אבית העולם מסיו עצמם על ק״ה ואין לך מי שמעלת ניציצית כמוסר עצמו על ק״ה ־ ואפי״ה מתו• ומפני מה מחו .אלא ודאי דהניצוצות שמעלים במיתתם מעולים יית־ ממה שמעלים כתייהם •ולפי׳ מתו• וא״כ גם אתההןקיכו ימיך למות: ''QW.האמור יפורש הכתוב ושכח אני את המתים שככר מתו מן החיים אשי הם תיים עדנה • דשלמה המלך ע״ה דבר זה כא להודיענו • דאע״ג דאיכא צדיקים שכתייהם מוסיים עצמם על ק״ה יניצילים ומעלים ניצוצית ע״ י שמסרו עצמם על קי׳ה • מ״מ המתים ממש חם מעלים פיצוציה יותר מעילים • וזש״ה ושבת אני את המתים הם הצדיקים כשעת תם שמעלים ניצוצות • יתי מעולים • ודקדק ואמר שככר מתו •כיי שלא !תעעה לומר דאף הצייקים שמוסרים עצמם על ק״ה וניצולים הם מעלים !ניצוצות• ומתים יקראו• לזה דקדק ואמר שככר מתו• דהיינו אלו שמתו ממש הם מעלים ניצוצות יותר מעולים מן התיים אשר הם חיים עדנה • ;אע״ג רגם הס נקראים מתים• ע״י שמוסרים עצמם על ק״ה ומעלים iניציצות • מ*מ המתים ממש הם מעילים• וזהו נמי דאמרו רז״ל גיולים צדיקים I r ' 1 ד1דט •המש לנפטרים טוב "י"י f צדיקים כמיחחם יוחד מכחייחם .משים דכמיהתם מעלים ניציציח הייתכן מעילים ממה שמעלים בחייהם חתי גי׳כ שאירל צדיקים אפי׳ במיתתם״ קי־ואים חיים• דכיון שעישים סגילה יכה לההיית ניציציתהקדושה ולהעליתם 'I מעמקי הקליפית • לכן יקי־או תיים במיתתם • וזהו העעם שארז״ל מיתתם': של צדיקים מכפית • כי מאתי שבמיתתס מעלים הניצוצות ייתי מעילים אין לך כפיה ייתי מזו ולפי׳ מיתת הצ־קים מכפרת: f'Stflיבואר מה דאיחא בגמ׳ רמיעד קטן פ״ג וז־׳ל כי נח נפשיה ררכא בר רב הונא ורב המנינא אסקינהי להתם כי מעי לגשרא ״ קמו גמלי • א״ל ההוא עייעא מאי האי • אי׳ ל רכנן דקעבדי יקיא להייי • מד . אמי ניעול מר ביישא וכוי־ אמר אי בדינאי רינא דגבי־א בר גביא ניעול \ ברישא־ חליף גמליה דרכה כר רב הינא• נתור ככיה ישיניה דההיא טייעא \' פתח עליה ההוא יניקא גזע ישישים עלה מכבל ועמי ספי מלחמית קאת ;. וקפוד היכפלי כשיד ישכר הבא משנער קצף על עולמו וחמס נפשית ישמח ;• בהם ככלה חרשה רוכב ערכות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי צייק עכ״ל •: די•}{ לדקדק בפתיתת זה הינוקא ע״ה דדבייו נ-אים כסיתדים זא׳׳ז׳ ועור כיאים בכפילים • אמנם עם מה שכתכני ועם מה שכתיב״£ כזוה״ק יבא על נכון • והוא דאיתא כזיה״ק רכל יש־אל נק״אי' גיף אחד ־ ודרך העולם כשהגוף חולה • כא הרופא ומקיז לו דם כאבר א׳ • אם החילה \ קל מיד מתרפא • ואם היה החולי כבד מקיזים לו באברים אתיים• \ pV ישראל כיין שנקראו גיף א׳־ אם יש כהם עינוה קלים ־ הקכ״ה מביא־: יסירין על צדיק א׳ בדיר ימתרפאים כל ישיאל י ואם אינו מספיק צדיק א׳\ מביא על ב׳ וג׳ • יכן ח״ו אם היו העינית תמירים כ״כ מתים כ׳ או יותר•: רח״ל• וכ״ז מאחי שישיאל גיף א׳־ לפי׳ בביא יסייין אי מיתה על צדיק א׳ י הי ייתר• מתרפאים ומתכפ־יס כילם־ וטעמא דמילתא כמה מכפ־ים צ ק ־* במיתתם משים דכמיתתם מעליש ניציצית היוקד עליונים מתיך עמקי הקליפי'/ והנה כאן במיתת אלו הב׳ צדיקים ־ וידוע דשניהם עמודי עילם יהם מגני? אד[ • כודאי לא מתו כי אס בעין הדוד .ימדמתי שניהם בודאי העין סמור? יוקר כיד ישראל• וזה״ש גזע ישישים עלה מכבל היא יבה בר רכ הינא: שהיה ג־יל כן גמל • ועמי ספ־ מלחמית הוא רב המנינא שעשה מלחמה I עכשיו עם הטייעא ינפלי שיטי כמי שפירש״י • קאת וקפוד הוכפלו כשידי ושכר הכא משנער ׳ כליי היכפלי היללית על שמתי שני צדיקים ילא היה׳ די כצייק א׳ • וכי׳ז בעין ה־ור לא מצר עצמם ח׳י• וז״ש ק ף ל עילמו! וחמס נפשית• כלו׳ הקצף על כני העולם הוא • אכל אלה הנפשית נחמסו[ ונגזלו ואינם חייכים כלים רק מחמח עין הדור • אבל הם מצד עצמם שמת: בהם השי׳ית ככלה תרשה והלכו למטתה שלימה • ומה שכנה אותם ככלק: תרשה י ; די צ ע ים \ ד1דש דרוש לנפמרימ נא &וב $ו ש ה משום דצדיקים ע״י מיתתם השכינה מוספת הארה ומתקשעת ככלה דשה • וכיון שע״י מתקשטת הכלה והם גרמו לה הכבוד הזה • גם הם או מניחה וכבוד • וזהו ככלה הדשה • רהיי׳ כמו השכינה שנקיאת כלה• בתחרשה עתה בחיספח הארה וקישוט גם הם יעלו עמה במעלה• והיסיף ומר רוכב ערכית שש ושמח בבוא אליו נפש נקי צדיק • בא לתת טעם 2איזה כח הצדיקים מכפרים על הדור כמיתתם וגורמים לשכינה להתקשט מד מפני שכמיתתס הניציצית שהיו כעמקי הקליפו׳ מעלים אוחם למקומם עליון .וז״א ריכב ערכית שש ושמת וכו׳ רערכות הוא הרקיע העליון ימניציצית שהיו משוקעים יותר כתתת ־ עתה מעלים איתם עד ערכית • ו ככיא אליו נפש נקי צדיק הם הניצוצות שהם נפשות נקיים וזכאים שהיו משוקעים י עכשיו ע״י מיתתם יעלו הניצוצות עד ערכית • ושש ושמת בהם רוככ ערכות • ועי״ז השכינה מתקשטת והדור מתכפרים והצדיקים שהעלו הניצוצות ימצאו מנוחה שלימה ותענוג עולם • נמצא סגולה נפלאה ש במיתת הצדיקים • וזש״ה יקר כעיני ה׳ המוחה לחסידיו -כלו׳ כשמתים החסידים יקר יכביד יש לו להשי״ת • שמעלים הניצוצות דבר שהיה יקר וטמע כין הקליפו׳• וזהו ג״כשאמר הכתוכאס תוציא יקר מזולל כפי תהים ר אס תזכה להיות חסיד ער שבמיתתך תוציא יקר שהם ניצוצו׳ הקרושה• מזולל שהיא הקליפה • אז כפי תהיה • דהיינו תזכה לישכ סמוך לי: %י 12יאמר באופן אחר על מה שאמר משה להקב״ה אחר כל הככוד והגדולה שראיתי ואמות • רמשח מידע ידע דהצריקים כמיחחם ׳מעלים ניציצית • אכל סליק ארעחיח דהצריק שעורת כתייו ומזכה את רכים ומתזיר הרשעים כתשיבה• ומגייר גרים ומכניסם תתת כנפי השכינה אין לך העלאת ניצוצות יותר מזה• ומרע״ה כ״ז היה כידו זיכה את הרבים להחזיר הרשעים כתשיכה• וגייר גרים והכניסם תחת כנפי השנינה .וכל ר שמוסיף חיים ואריכות ימים יוסיף לגייר גרים ולהחזיר רשעים כתשוכת ?ההייש מרע״ה אחר כל הנכור והגדולה שראיתי ואמות • כלומר שאני מגייר גרים ומחזיר רשעים כתשוכה ואין לך העלאת ניצוצות יותר מזה • ואי׳כ למה אמית • והשיבו הקכ״ה כבר קרמוך אחרים שעשו כמעשיך בורותיך ומתי • וזהי שהשיבי מי גבר כאברהם שנפל לככשן האש • וכיין שניצול הודו כל כני העולם ואמרו שאלוה של אברהם הוא העיקר וכאו להתגייר • והיה עסוק כל ימיו להכניסם תתת כנפי השכינה • יכן יצחק שנתנסה ופשט ציארו ע״ג המזבת לכבוד אליה ־ באו בני העולם להתגייר ״י • וכן יעקכ משניצול מלכן ומעשו ירנמ כני העולם שאלוה הוא התקיף מוא בעל היכילת האמיתי• וכאו להתגייר ע״י• ועכ״ז מתו מפני שהמיקק גזירה היא מלפני • א״כ גם אתה הן קרבו ימיך למות; ? מגמ אי ןץף^ דרוש לנפטרים טוב ^{ן יאמר באופן אחי עפ״י מה שפי׳ הר״מ אלשיך רל .ע״פ ושכח אני את המחים שככר מחו מן החיים אשר הם חיים ערכה • רידוע הוא דכמה צדיקים היו שלא מתו רק נכנסו גוף ונשמה לג״ע• וכל יעלה על לכ לומר ראותם שנכנסו גוף ונשמה הם מעולים יותר מאכרהם יצתק ויעקכ ושכעי יה ומשה ואהרן • ע״* כא שלמה המע״ה לומר אל תטעה כזה כי האמת הוא ושכת אני את המתים שככר מתי• רהיינו שמתי ממש« והם אבית העולם ושכעי יה ומשה ואהרן וכל הנלוים אליהם• מן התיים שלא מתו רק נכנסו כגוף ונשמח לג״ע • וזהו אשר הם תיים עדינה שהלכו חיים לגי׳ע עכת״ד ז״ל: וא3״צןר שזה היה כוונת מיע״ה כ״איתי צדיקים שנכנסו לג״ע ולא טעמו טעם מיתה • והם לא השיגו מעלתו .וזהו אומרו אחר כל הכבוד והגרילה שראיתי ואמית • כלומר אחר כל הככוד שיאיתי שלא זכו לה אותם שנכנסי גוף ונשמה לג״ע • וביון שכן למה הם לא מחו ואני אמות • כיון שנכנסו הגרועים ממני גם אני אכנס • והשיכו הקכ״ה מי סכרת ראותם שנכנסו גוף ונשמה עריפי ממך • אתה עדיף מהם באוחו עולס • ושולחנך גדל משולחנם וכתרך גדול מכתרם כי הלא תראה גוברין גכרין כק־ישה יטהיה ייתר מאיחם שנכנסו גוף ונשמה ל ג״ע ומתו כי מי גבר כאביהם שנפל לככשן האש על קדושת שמי• ומי גבר כיצתק שפשט צוארי ע״ג המזבח לככוד שמי • ואליעזר עכר שלהם נכנס גוף ונשמה לג״ע ־ והם לא נכנסו• וכי תיסק אדעחין דהעכד ישיג מעלה יותר ממעלת רבו • וכן יעקכ כתיר האכית • שרח שהיא כת כנו נכנסה בגוף ונשמה לג״ע• והוא לא נכנס • וכי שייך שתהיה מעלתה יותר ממעלתו לכן אל תתמה על זה • כי פשיט הוא שמעלתך גדולה יותר ממעלת מי שנכנסו בגוף ונשמה: •)Vflftלמאמר הנצכ פתח השער רקאמד מפני מה רשעים מתים• דיש להקשית מה זי שאלה • רשעים יאבדו • דמיתת רשעים הנאה להם והנאה לעולם • בשלמא שאלת מפני מה צדיקים מתים ניתא• יתמה לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם • ואכתי גם על שי1ת הצדיקים קשייא. דמשנגזרה גזירת המיתה על ארה״ר נגזרה גם על כל היוצאים ממנו: יש ליישב דמצינו כמה רשעי׳ מתים קידם זמנם וכמה צדיקי׳ מתיס קורם זמנם • כמבואר בדברי רז״ל ובזוה״ק ובאמת יש לתמוה על מה זה ועל מה זה• דמהראוי הרשעים לא ימותו קורם זמנם דילמא הדרי בהו ויתקנו את אשר עוותו • או יפיק מנייהו זדעא מעלייא רברא מזכי אבא • וג״כ הצדיקים צמה מהים קודם זמנם • דבל עוד שהם חיים הם מוסיפים חכמה ויראה וזהו רצין השי״ת• אכל כשתחקיר בדבר תמצא שכל חדש טוב דרוש לנפטרים נב מעשיו ית׳ כצדק וכיושי אין כהם נפתל ועקש• והוא ית׳ ציפה עתידות ;׳ובוחן לכות וכליות • וכשיואה שהיפע שאפי׳ יחיה אלף שנים לא ישוכ לא יצא ממנו מי שיזכהו• ממיתו קודם זמנו• וג״כ פשיוהה הצ־יק שעתיד להחמיץ • משלקו קודם זמנו כשהוא נקי • ולהנאת הצדיק עושה כן וכ״ז ואר כרכרי רז״ל • וכזה יכיא המאמר ע״נ • כוונת שאלתו היא מפני מה רשעים מתים קורם זמנם מהראוי שישלימו הזמן הקציכלהם אולי כיני יני ישוכו מדרכם הרע או יצא מהם זרע המזכה אותם וזהו רצון השי״ת׳ ש כי לא אתפיץ כמות המה כ״א כשוכו מדרכו וחיה• והשיב • דהקכ״ה ופה עתירות .ואלו היה רואה הקכ״ה שעתיד לתזור או יצא ממנו זרעא עלייא • לא היה ממיתי קידם זמנו • אבל גלוי וידוע לפניו ית׳ שלעולם לא יחזור ולא נפקא מניה טוכיא • וזהו שדקדק ואמר כי׳ז שהם חיים הם עיסים להקכ״ה • ר׳׳ל אפי׳ יחיו כפליים גלוי לפניו שאינם שכים לעולם לפי ממיתם קודם זמנם • ולפי' חזר ושאל כיון דדא היא גרמא בנזקין מיתת רשעים קידם זמנם• א״כ צדיקים דלאשייך בהו האי טעמא• שהרי וי רואים כל עוד שהם תיים הם מוסיפים כיראה• מפני מה מתים קודם גם • וכשיכ • דהצדיקים כל יום הם נלחמים כיצ״ם • ומה שמתים קודם זמנם גלוי וידוע לפניו ית׳ שעתידים להחמיץ ולפי מסלקם נקיים קודם נם • וזהו שי־קדק ג״כ ואמר כ״ז שהם חיים הם נלחמים כיצרס • רהיי' אין להם מנוחה ממלתמתו כל ימי חייהם• והקכ״ה ידע שסופם להחמיץ ומשום הכי סילקם קודם זמנם• וזהו שסיים כיון שמתים הם נחים שנאמר ?יושם ינוחו יגיע כח דיינו מה שיגענו• מזה משמע דכיחיס ליכצת-ולפי״ הקב״ה עשה עמהם טובה שסילקם זכאים ונקיים: TMשם בסיום המאמר אמר טעם אחר מפני מה רשעים וצדיקים מחים כדי ליפרע מאלו כפליים ולשלם שכר לי1ו כפליי׳• וטעם השאלה שפי׳ שכא ש•דשאלמפני מה אלו מחים קודם זמנם ואלו מחים קודם זמנם • והשיכ • היכא שהרשעים הם כשלוה כעוח״ו והשלימו זמנם א״כ נטלו עולם שלם • ימיתו קורם זמנם • כרי שיהיה הפירעון שלהם ככפליי׳ כעוה״ז וכעוה״כ• הצדיקים ג״כ שמתים קודם זמנם • נוטלים שכר באותו עולם ככפליים ״ חרא שכרם הראוי להם • ועוד על שנסתלקו מן העוה״ז קודם זמנם • יאמר כאופן אחר מפני מה רשעים וכו׳ דידוע רקוש׳ מפני מה • היא קושיית כ׳ צדדים • ואפשר רהכא כא לשאול • דלפעמים מצעו בפעם אחת מתים צדיקים ורשעים • וע״ז יש לתמוה אם מיתת הצ־יקים מכפית למה מתו הרשעים • וזהו שאמר כעל המאמר • מפני מה הרשעים מתים כיין שהצדיקים מתו כזמן מיתת הרשעים • והדי מיתת הצדיקים מכפ־ת. ;ואם איכס מכפרת למה מתו הצדיקים • וזהו קישית מפני מה • והשיב דהרשעים ,/ , , jpiVI דרוש לנפטרים טוב דהדשעים הללו שמתי בזמן מיתת הצדיקים צפה והכיט הקב״ה דאין שום תקום יוצאת מהם אפי׳ יחיו אלף שנים .רכל זמן שהם חייה הם מכעיסים להקב״ה לפי׳ המית אותם • ולפי זה נולדה לו ע ו ד קושית מפני מה צדיקים מתים • דלפי הנראה מיתת צדיקים לא אהנייא לכפיה מידי • יכיון רהכי הוא הרי הקבי׳ה שסך חמתו על הרשעים ולמה הוסיף הצדיקים• והשיב דמיתת הצדיקים לאו מתמת אחריני היא רק מתמת עצמם ראה הקכ״ה שמא יחמיצו לעתיד • וסילקם נקיים בלא חטא .ובא החכם האחד לומר דאפשר אף בזמן שחראה צדיקים ורשעים מחים ככח א׳ • ה״שעים שגרמו לצדיקים למוח • וטעם למה מתו בשניהם .כדי ליפדע מן הרשעים * כפלים ולשלם שכר לצדיקים כפלים כמו שסיים כארצם משנה יירשו • היא \ ;" ארץ החיים: איר/א בב״ר ריש פ׳ ויחי וז״ל ויקרבו ימי ישראל למות• כחיכ כי גר י־ אנכי עמך חושכ וכו׳ כי גרים אנחנו לפניך כצל ו ; ] f ואין מקוה • והלואי כצלו של מתל או כצלו של אילן • אלא כצלו של עוף , כשעה שהוא פורח דכתיכ כצל עובר • ואין מקוה • ואין מי שיקוה שלא ' ימוח • הכל יודעים ואומרים כפיהם שהם מחיס אברהם אמר ואנכי הולך i ערירי • יצחק אמר ואכרככה לפני ה׳ לפכי מוחי .אף יעקכ אמר ושכ ; עם אכותי .אימהי כשעה שנטה למוח עכ״ל: זכור את היום הזה .הוא יום המיתם אשר אין נמלט ממנו יתד עשיר • ואביון מלך וחכם נכיא וחוזה • אתה הראית לרעת כי כאותו עולם ־ ניכית מעלת הגדול וחרפח הנבזה • מז׳ה כן מז׳ה יוז׳ה • עליו טל חיים ; ושאינו מז׳ה ולא כן מז׳ה כאש לא נופח יוז׳ה • לכן הזהר מאד לשמור את ; דרך עץ החיים: זכור את אשר הקצפת • והתחרט ושוב יום א׳ לפני המיתה • נמצאו כל י ימיך בתשובה אזיל סומק׳ א ואתי חוור׳א הרר׳א דכלת׳א • קו׳ה ; לשלום והין טוכ לעת מרפא והנה כעח׳ה• אין עחה אלא חשוכה גדול כחה ; שמוכנת וקרובה רפואתה .לקרוא לשלום לרחוק שיעשה קרוב להתהלך ־ : לפני ה׳ בארצות החיים: זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך • הוא יצרא בישא דגדל עמך דבק S ומ נו ע ה r ] כתי ? עמן ) r m דרו*לנפה^' '&ונד >עמך הביך יס־יך• לפתיחך בא ךצב על דרך לא טוב רע לא ימאס מיצ׳יא מצ׳ה מר׳ור ט׳רך .לכן השמד ממנו מכל צד ככל מאי דצריך וכוה ירכו ימיך ויוסיפו לך שטת חייס : ן3ול את יום השכת לקישו• הוא עולם שכולו שכת כולו קודש פ־יו ועצו• כל מה שטיחת וסיגלה הכל מונן לפורע׳טת קרן וחומשו חומש חומשו• אז חחענג על ח׳ ותעעום טף רכשו .תזכה לחזות בנועם ת' ולכקר כהיכל ק־שו • והיתה נפשך צרורה כצרור החיים : א י ת א כמדרש מאי דכחיכאלתאמינו כרעואלחכטחו כאלוף• אס יאמר לך יצה״ר חטוא והקב״ה מוחל לךאלחשמע לו • שנאי tתאמינו רע ואין רע אלא יצה״ר שנאמר כי יצר לכ האדם רע מנעוריו • ואין אלוף rfהקכ״ה שנא׳ אלוף נעורי אתה .שמא תאמר מי מעיד כי אכני כיתו קויות ביחו של אדם מעידים בו • שנא׳ כי אכן מקיר תזעק וכפיס מעץ ^יעננה • ד״א כ׳ מלאכים המלוים לו לאדם הם מעירים בו• שנאמר כי מלאכיו יציה לך וכו׳ די׳ א נשמתו של ארם מעידה בו שנא משובבת חיקך שמ\ד פתחי פיך• ד" א אבריו של אדם הם מעידים כו• שנאי ואתם עדי נאם ה׳ ואני אל עכ״ל: ־והגה לכאורה המאמר הזה תמוה דמהיכא תיתי כשיאמר יצה״ר לאדם לתטוא והקכ״ה ימחול לו שישמע לו .עד שיאמראלישמע לו ראי הכי ליכא עונש וליכא גיהנם אם סיד דקכ״ה מוחל • ועוד מאיזה ט ע ם אומר יצס״ר לארס שהקב" ה ימחול לו ואס מילתא פסיקתא כלי טעם אטו בטפשים עסקינן • כשיאמר לו יצה״ר חטוא והקכ״ה מוחל מיד מע לו • ואס יש טעם .כעל המאמר לא כירר הטעם .זאת ועוד מאי ׳־י־דקאמר מי מעיד כי ומייתי ראיה מן העצים והקורות והאבנים והמלאכים והנשמה והאברים והניח דברי התנא שאמר שהקכ״ה הוא העד הואהדיין הוא בעל דין: ^אפיצל לת־ץ בהקדם מה דאיתא כמדרש .דאמר איוב יכולני לפטור כל העולם מן הדין • משום דאנוסים מצד יצה׳יר • אמרו לו ^חביייו אף אתה תפר יראה .דהקכ״ה ברא יצה׳יר ברא לו תורה תכלין • |\ג״כ אמיו במדרש קשה יצה״ר דאפי׳ כוראו קראו רע שנאמר כי יצר לב |םאדם רע • והנה כזאת הטענה כא יצה״ר אל האדם כאמור לו מי לו אמורית שהקכ״ה קראני רע דהיינו קשה • וכיון דהוא בעצמו קראני קשה • \ אטה אתה וכזה תתפטר מיום הדין • וזש״ה אל תאמינו כרע אל תקרי ויע אלא רע • כלומר אל תאמינו כיצה״ר במה שאומר לך שהקב״ה קיאו ירע• וכיון שהוא בעצמו קראו רע אטס אתה וחטוא והקב״ה מוחל לך* גמצא בעל המאמר מילתא בטעמא קאמר • ולפי אל האמינו ביצה׳׳ר , להדיחך מעל ח אלקיך להכותך שיק על י י ן . , ; , : )(ft כמענת ךןך^ן * m•-י«מדס י־ מגב כטענת רע• כייכהי כדא״הקב״ח התייה שהיא תבלין שלי..והיס<ףלימד שמא תאמר מי מעיד כי • לפי שמציני שחקכ״ח רחמן מלא יחמים. ואע״ג שגלוי לפניו כל מעשה בני אדם והוא עד עליהם .מ״מ אי ליכא מי שיקערג לפניו ויעיר אינו מעניש אח האדם • ויצח״ר בא לאדם ג׳״כ בזאת הטענה • אומר לו • הקב״ח רחמן • ואע״ג שהכל גלוי לפניו אינו ! מעיר עליך לחייבן אי ליכא סהרי אחי־יני • לזה בא לומר דאיכז סהדי ! אתריני • תחלה אנכי ביתו וקורות׳ כי תו • כאן בא לרמוז כמו שידוע!. דהעכירית שעושים כני אדם נכראים מהם מקטיגים והם כעצמם מקטיגוש עליו ונפרעים ממנו • ולפי׳ ק־אם אבני כיתו וקורות כיתו • כיון שנבראו ! מגופו שהוא ביתו והם כעצמם נעשים לו אבנים וקורות ונפרעים ממנוi . הרי איכא סהדי רמקטרגי • ויצה״ר נמי המסית ליה מקטיג טפי מניה.׳ ?I ותו איכא כ׳ מלאכים המלוים לארם רכעוסקו בעכירות הם נב־לים ממגי \ ומקטלגים עליו• ותו איכא הנשמה רגם היא מסתלקה מן האדם כעובדך? עכירות ומקטרגת עליו-ותו איכא העצמות רחקוקים עליהם העונות\. א״כ איכא סהרי ומקערגי טפי • אע״ג דהקבי׳ה רחמן • מאחר דאיכ f יצה״ר והני רמסייען ליה מ״מ הקכ״ה עושה דין כראוי ואין מטס צמלע| \ וכל טענוחיו של יצח״ר מהכל ימעטו: £jjft״• האמור יכוארו כחוכים כקהלח זכיכי מות יכאיש יכיע שמן ריקח ^ יקר מחכמה מכבוד' סכלות מעט לכ חנם לימינו וכי׳ • ע״כ^ . וקודם שנכאר אלה הכתוכים נקרים מה שארז״ל דלעת׳־ל הקכ״ח מביא \ השטן כפני הצדיקים וכפני הרשעים • הצדיקים נדמה להם להר גכוח J . והרשעים נדמה להם כחוט השערה• הללו כיכים והללו כוכים• צדיקים;!. בוכים איך יכולנו לכביש את ההר הזח .והפשעים כוכים איך לא מעלנו!: לכבוש את תיט השערה הזה .לכאורה יש לתמוה דמפני מה משנה הקב״הי|, דמיונו של יצה״ר לתרי גווני לצדיקים כהר גכוה • ולרשעים כחוט השעיה״? אם הוא הד איט חוט ואם היא תוט אינו סר • אמנם הכל מבואר בדברי ץ רז׳יל • דכתחילה יצה״ר כא לאדם כמו עני מבקש דבר קל • וכשרואה שאין^ כןגל הבית בועט בו נעשה כאויח • וכשרואה שאין מוחה כיח־ • נעשה! בעל הבית וספל שלו• כמו שדרז״ל ע״פ ויכא הלך• נמצא כתחילת יצה״ד; הוא •חוע השערה וכששימע לו אדם מתגבר עליו • יום יום עד שנעשה^ לוי כהד גבוה • מ&ףיקים שמנעו עצמם לחטוא ונתגברו עליו משהיה כחיע\ השערה שלא להתקשט בהם •ויחזור כהר• צריכים ליטיל שכר כדמיין הד \[ והרשעים שלח ר^ מקמילה לבפוש חוט.השערה יגדל עונשם כפליים שלא4 כ9שו ח<ט השעו •#לע״ו הראייה שמראה אדתויהקב״ה לצדיקים כהד גבוס| <ך האמת.׳־ ש£ם לא כמוי-אותףמתחלהמססיה בתוט השערה ״ היההדצ^ \ ! דודע a r t eלגפמחט &ול• נד ל עד שנעשה הי'גכוה .א״כ הי גניה חציש־י • והרשעים שנימה לה<* ט־ השעיה • כך הוא האמת דכתהלתי חיע השערה הוא • והש לא רצי' (כבוש אוחי מתחילתו• וכאמת לסוף חוזר לרשעים כהר גכוה• ונענשים $3£שלא ככשו חוע השערה• וכזה ערל עינשם וכך הוא האמה .יצא י מזה דיצה״ר מחחילתו קל ונדחה מהיה • ומה שמציני שהקכ״ה קראו ע וקשה • כרי להגריל שכר הצדיקים הכיבשים אותי • ועל שם סופו ־כןופו להיות קשה וגכוה כהר• וז״ש בג׳ ע״פ ועתה ישראל מה ה׳אלקיך ל מעמך כ״א ליראה אטו יראה מילתא זימיתי היא • אין • לגכי משה לתא זוטרתי היא כוי והטעם כיון רמרע״ה מתחילה ככש את יצרו ולא לו מקים לירות כי־ היה קל כעיניו דתייתו כדוחה חוט השערה • וז״ש (בתיב .זכוכי מות הוא יצה״ר יכאיש • מכאיש כעיני האדם ללכת כדרך שרה ולעסוק כתירה ובמע״ט • וכא מכת טענת כי היא קשה שאפילו שוראו קראו רע כמי׳ ש כתורה כי יצר לב האדם רע מנעוריו • וזש״ת יגיע שמן רוקת • כלומר יצה״ר מפתה את האדם והוגה ומביע ומכיא ז ראיה מן החורה שהוא שמן רוקח • באמרי לי היי קרא ציות שהקכ״ה' ף.עיד שיצה״ר קשה• שאפי׳ היא בכבידו ובעצמו קראו רע• וא״כ אנוס $£ה ופטור מעיכשין • אבל דבריו מהכל ימעעי שהרי תשובתו בצרו מן עתודה שהיי מ־ע״ה קיאו קל לכביש כמ״ש כ״א ליראה מילתא זיטרתי • $ש״ם יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט • פי׳ מיע״ה שהוא יקר מכל כמים ומכל המנוכרים • פיק חזי מה קיאו ליצה״ר סכליח מעט • דווקא •נאומיו כי אם ליראה מילתא זיטרחי • נמצא הכחיכ מ-כר על טענת יצי הרע וסתירתו שכקל יכול לכיכשו: ח״ז כא שהע״ה לתת טעם לדבר מפני מה הקב״ה ק״או רע• ומי־ע״לז׳ קראי סנלית מעע • ואמר ת־ע לך שהכל אמת • אם האדם אינו ?*טח יצה״ר להשתקע כו ודפק המיר ביצה״ט כקל נדחה ממנו יצה״ד .שתחלתו דומה לחיט השערה דווקא כמי שכתכני למעלה־וזה תלוי כיד ^אדס • אם תמיד מחשכתו כ״א בעבודתי ית' ומגבר צר יצה״ט אז כקל צה״ר נכנע ומתבטל ואם כתינך כהי פך < .ז״ש שלמההמע״ה אח״ז לב *כם לימינו • שהוא צר יצה״ט ויזה נכנע יצה״ר • ולב כסיל לשמאלד הוא צד יצה״ר• ובזה מתגבר יצה״ר• הוסיף עוד לומר וגם כדרך כשהסכל לן לכו הכד־ ואמר לכל .סכל הוא• כוונתו לומר לפי שיש כמה סכלים וכסילים כששימעים דברי תכמים לפי שעה הם אומדים'לשוב בתשובה • '־־באותו מצבי יצה״ר מיכה עליהם עצות רעות ואומר לחם'היט שייך ?*וצל אדם לעזוב כל תאוות העוה״ז ולקיים כל מציית התירה כדקדוק• אין ן מתקיים אלא במיתת עצמו וחושב כאלו מק ועבד"וכטל מןהעלם• זת לא י ^ I ךץר# דרוש לנפטרימ , טוב תורה בשום אופן • וחיילים יגבר• דתיי שהרביץ תורח ברכים וסיגל מע״ט* ויידון הכשיר חכמה דהיי׳ שלומד תורה לשמה והכשירהו להיות צדיק חסידי ישר ונאמן .וכיון שזכה לכל המרות הללו • עליו ועל כיוצא בי העולם עימד• ויכול בזכותו במאמר פיו להרוג רשעים ומכ״ש שלא ישלטו בו וא״כ למה שלטו כו • אלא וראי גזירה היא מאת ה׳ שנתתייכ ע״י גלגול . וזש״ח את״ז אם ישוך הנתש כלא לתש • דהיי' לא שייך שישוך הנתש שהוא, ס״מ כלי לחש • שילחש לו השי״ת • אלא הכל בגזירתו ית׳ • וכיון שכן קוא אין יתרון לכעל הלשון הוא הרשע הפותח פיו ואומר מה יתרון לחכם מן הכסיל כי מקרה א׳ לכל• ח״ו הכל כהשגתתו ית׳ • כצדק כמשפע וכיושד: יאמר כאופן אחר על מאמר אם יאמר לך יצה״ר חעוא והקכ׳יה מותל לך וכו׳ .דיצה׳׳ר כמכ תחבולותיו מכיא לאדם עצית מרחוק הנראות לארס שהס אמת • והוא שאומר לארס ידוע לך רהתשוכה גדולה לפני ה׳• וארז״ל כמקו׳ שכעלי תשו׳ עומרי׳ אין צדיקים גמורי׳ יכילי׳ לעמוד וכיון דכל כך גדול כתה של תשוכה • עשה מה שלכך חפץ • ואח״כ עשה חשובה • והתשו׳ אינה דכר קשה ככל עת מצויה ודבר קל הוא דאינה אלא תרעה ועזיבת החעא • ואין לך שום מעכב בחשו׳ .והנה דבריו מהבל ימעעו • כי כוונחו רעה ורוצה להדיחו מדחי אל דחי עד שישחקע בסע״א ויתעמעם לכו ויסתתמו עיניו מלעשות תשובה • וצריך האדם לשים בץ ׳ עיניו דברים הגורמים לעשות חשוכה כדי שלא לחעיא כרי לעשות תשו' דירוע הוא דכ׳ מלאכים המלוים את הארס• כשהוא חוטא הם מסתלקים ממנו וכן נשמתי מסתלקת ממנו • ועוד כל עכירה שהוא עושה נכרא ממנה קטיגור .ועוד כיון דרש בעכירות נעשה גופו מדור לסט״א וקשה לכמש ממנו אם לא ככת גדול וביר תזקה של תשוכה • וכל הני דאמריכן בחסרון א׳ מהם גרמי עיכוכא לתשוכה .ואין ארם יכול לעשותה כ״א ברוחק גדול דכ׳ המלאכים המלוים לאדם הם לו לעזר ולסיוע לכל מידי .דמיטכ דמצד עבודת ה׳ • וכהסתלקם ממנו • מהגברים עליו חיילי יצה״ר זאיט יכול להמלט מהם שהרי עוזריו כרחו ממט • וכן נשמתו • ועוד המקטרגים שנכראו ממעשיו הרעים הם המקערגים עליו שלא הקובל •תשובתו .ועוד כיון שגופו נתלכש כסט״א היא מעכבתו מלשוב בתשיבה• דקשה לו לפ־וש .נמצא כל הני מילי גרמא כנזקין לעיכוב התשוכה : ו מ ה יפורש המאמר• אם יאמר לך יצה״ר חעוא והקכ׳יה מוחל לן דהיינו מחילה ע״י תשוכה שיאמר לך שתשיב אחר החטא אפ״ה kתשמע לו • דכוונתו רעה רלא על חטא יחידי היא מפתך דרוצה להדיחן מדחי אל דחי כמאמר התנא רעכירה גוררת עכירה .עד שתשתקע ברעם ילא תוכל לצאת .כי מירי עוב ך ותטעום טעם עכירה .נתת יד לסט״א לשלוט י tiHH t m rלנפטרים נו טוב לשלוט כך ויכוא לך העיכוב על החשוכה .ושמא תאמר מי מעיד כלומר מי מכגדיני שלא לשוב בתשובה • שהרי תשודבר קל ובעשותי ד ע מיד אחזור כי ואעשה טוב• לז״א דע שיש לך מנגדים שמעכבי'את .התשובה י והם אכני כיחו וקורות כיחו • והן הכה המזיקץ והמשחיתים שנבראו מעוכוחיו הם גורמים לו שיוסיף לחטוא ומקטרגים עליו ומעכבי' :השיבהו .ד״א כ׳ מלאכי׳ המלוי׳ לאדם הם המנגדים לו ומעכבים תשיבחו דכשהיו עמו היו בעוזריו שלא לחטוא • עכשיו שחטא וברחו ממנו כפל ׳עוזר וכשל עזור וזה גורם לעיכוב תשובתו .דכי אחר נשמתו שהיא עוזרחו וכשהוא חוטא מסתלקת ממט היא מעככח תשוכתו • דבר אתר אבריו כיון שהוא חוטא מחלכשים כו סט״א וקשה לפרוש ממנה וזה הוא :העיכוב הגמור .א״כ מה שטוען יצה״ר חטוא ועשה תשיבה והקכ׳יה ' . ו ש ח ה מו שכתבנו ותשתקע ולא תוכל לצאת • לכן השמר ממטואלתשמע לי: •\ V5)Vיתבארו הכחוכים שכחכנו למעלה .זכובי מות יבאיש יביע שמן רוקח • זבובי מות הוא יצה״ר יבאיש • מבאיש בעיני אדם דרך ובה ויש־ה • ורוצה להדיתו בדרך רע • ומביע לו שמן רוקת • דהיי׳ מביא ראיה משמן רוקח שהיא התורה כאמור לו שהתורה שכחה התשו׳ ה*כה >עד שאמרו רז״ל כמקום שכעלי תשוכה עומרים אין צדיקים גמורים יכולים .לעמוד• וזש״ה יקר מהכמה מככוד סכלית מעט• דהיינו היצה״ר אומר ?לארס יקר מהתכמים המכובדים שלא תטאו מעולם • סכלות מעע דהיינו ימי שעשה רצץ תאותו מעט כימיו ותזר כי • כי זה טעם טעם עכירה :׳וחזר כו .וזה לא טעם טעם עבירה .ודבריו מהכל ימעטו• כי כקש ?:להדיחך מעבירה לעבירה עד שתשקע ולא תוכל לשוב• כי הצדיקים כמה לטים בעשותם מצוה אחר מצוה • והרשעים במה נתפשים ברשתו בעשותם ".עבייה אחר עבירה • וכשתעשה גם אתה עבירה ראשונה עבירה גוררת בירה ער שתשקע ביעה • וזש״ה לכ חכם לימינו • כלומר לכ חכם תמיד ;,לימינו־ דהיינו רודף רק אחר היצה״ט מצוה אתר מצוה וכזה נדתה היצח״רי לב כסיל לשמאלו־ דהיינו רודף אחר יצהיר שהואלשמאלעבירה אחר עכירה ;ולפי׳ משתקע ואיט יכול לשיב • ולכן tתשמע ליצה״ר שיאמר לך חעוא /ומזור מיד והקב״ה מוחל לך• כי עבירה גוררת עכירה• מדחי אל דחי ד שישתקע ואינו יכול לשוכ • וכתבו חכמי המוסד • כי יצה״ר כתחילה ,בא לאדם שיעשה עכירה קלה וכשיעשנה אומר לו אין נק כעל תשוכה מורה כ״א העושה עכירה חמורה שבתמורות ויכיף יצמ את״כ וישוכ ממכה זהו הנק כעל תשובה גמורה • וכששומע ליצרו עד׳יז משתקע ואינו יכול •לשוב • נמצא כשמתתיל האדם לשמוע ליצמ בעבירות קלות מזה יטא לשמוע כי , 1 , ךןף<ע דרוש לנפטרים טוב לשמוע לו שלא לשוב כחשובה עד שיעשה עבירות חמויוח .וז״ש אח"ך וגם כדרך כשהסכל הולך לכו חסר .כלו׳ כשהסכל הולך בדרך יצה״ר ומתחיל בעכירות קלות וכוונחו לחזור כתשו׳ עדיין כשהוא בעכירות קלות לכו חסר ואומר שעדיין לא השליס תאותו עד שיעשה עכירות תמורות • ואז כשישוב מהס נק׳ כעל תשוכה גמורה • ואמר לכל סכל הוא • כלומר אומר על על כני ארם שאינם עושים עכירות תמורות וחוזרים כתשו׳ שהם סכלים יטפשים ראם אינם עושים עכייוח חמיריח וחוזרי׳ כתשובה אינם נק כעלי תשובה גמורה .ודכרי הסכל חזה מהכל ימעעו • כי לא אמרו חכמים לארס לקום לעכור עבירה לכתתלה ולשוב כתשובה .כי ע״ז אמרו כמחני׳ האומר אחטא ואשוכ אין מספיקין כידו לעשות תשובה • ולא אמרי יק על מי שאנסו יצרו לא כמחכוין לחטוא ולשוכ • וז״ש אח״ז אם רוח המושל תעלה עליך דהיינו שיצרך נתגכר עליך לפי שעה ונאנסת לא שחקום לכחחילה לתטוא ולשיכ כמתכוין • רק אם נאנסה שלא כרצונך • כזהאלהירא וחזק ־ ואיק ושוב תכף ומיד ומקומךאלתנת דהיינו מקומך שקנית כג״ע מחחילס ע׳ י מעשיך הטוביםאלתנת ותתישל וחאמר ח״ו כי נדחית ממנו• אל תאמר כן כי מרפא שהיא התשוכה הנק׳ רפואה שתעשה הכף ומיד יניח חטאים גדולים דהיינו יסיר מעליך חעאים גדולים: אן יאמר כאופן אחר על מאמר אל האמינו כרע • דידוע שכי׳ר של מעלה אין מענישין רק מכן כ׳ שנה ומעלה • והנה מי שהוא כסיל והולך כחשך כשעדיין לא הגיע לכי שנה • מפחהו היצר ואומר לו כיון שכ״ר של מעלה אין מענישים רק מעשיים שנה ומעלה • כל עוד שלא הגעת לכי שנה עשה מה שלכך חפץ שהיי אתה פטור ועומד • ומעשרים ולהלן שמור עצמך • והנה מי ששומע לעצה זו הוא נתפש כרשת היצ־ ואינו יכיל לצאת אח״כ כ״א כטורח גדול • דכיון שיטמע ברוב עונות ח״ו • נתקעה ונשל־שה כו זוהמא דמסאכוחא וקשה לצאת • אם לא כטורח גדול וכולי האי ואולי. משום שכשהוא מחחיל כעבירה ח״ו עבירה גוררח עכירה עד שישחקע ח״ו • וכיון דגם כעבירות קשה לפרוש מהם ־ וכמאז״ל כיון שעכר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר • ודברי טעס הם .שהרי העושה עכירה קנה לו קעיגור א׳ וכיון שמרכה כעבירות מתרבים המשתיתים הנבראיה מהעונות והס הם המקטרגים עליו ומפתים אותו להוסיף לתטוא ומעכבים תשובתו • עוד כשמרכה לחטוא • הנשמה מסתלקת ממנו והמלכים המלוים אותו בדילים ממנו • נמצא המסייעים אוחו ברחו ממט • והמקטרגים והמפתים אותו דבקים בו• וזהו גרמא לעכבת תשובתו ח״ו• זהו כייכת .המאמר אם יאמר לך יצה״ר חעוא והקב״ה מוחל לך • דהיינו על מי שלא הגיע לעשרים שנה הוא מדבר• דיצהי׳ר בא לו בטענה אלימתא״מאחר , , .־ דורש ;: : 5 ׳־"• 'י•^• •־ • • •* דרוש לנפטרים "•": 7 'טופ ״י' ״ י־ י x נז *שכ׳יד של מעלה אין מענישין רק מכן עשיים שנה ומעלה• א״כ קידם שרים שנה כמסילה קאי • לז״א אל תשמע לי כי אע״פ דמה דבריו אמת ׳שאין כ״ר של מעלה מענישין רק מכן כ׳ שנה ומעלה .מ״מ היצה״ר כוונתי ליעה כי מכקש להדיחך מעל ה׳ אלקיך מדחי אל דחי עכירה וררת עבירה ער שתשחקע ולא תוכל לשוב • יזהו שאמר שמא תאמר מי כי • כלומר כשאיצה לשיכ אחר כ׳ שנה • מי מנגרני ומי מעככני שלא שוב לזי׳א אכני ביתי יקירי ת כיתו של ארם הםהמנגדים אותו ומעככים אותו מלשוב • והם המשחיתים שנבראו מעונותיו הנק׳ אבני ביתו וקומת ביתו שנכראו מגופו והם המכים אותו כאבנים וקורות כדפירשנו לעיל • ת ועור המלאכים המלוי' אותו מנגדים לי ומעככים תשיכתו כיון שכדילים ממט • זאת ועוד נשמתו מנגרת אותו כיון שמסתלקת ממנו • וזהו גרמא עיכוכ תשוכתו • זאת ועור אכריו כעצמם כיון ששאכו זוהמא דמסאכותא הם מנגדים אותו ומעכבים תשוכתו • ולכן כיון שכן שהעככות הללו באו חמת שנשתקע בעכירות עכירה אחר עכידס • להכי אם יאמר לך יצה״ר תטוא קודם עשרים • אל תשמע לי כי רוצה להעמיעך שלא תוכל לצאת אתר עשרים שנה • לכן אל תשמע לו: rSJWיכיאיו הכתובים שכתבנו לעיל • זבובי מות יכאיש יכיע שמן רוקת יקר מתכמה מכבוד סכלות מעט • לכ חכם לימינו וכו׳ והוא רהנה יצה״ר כל עוד שלא השלים האדם כ׳ שנה כא לו כטענה אלימתא אין כ״ד של מעלה מענישין רק מכ׳ ולמעלה • ואם רואה שאינו שומע לו לא כטענה אתרת • והוא שאומר לאדם • אמת הוא שאין מעלה יותר ממעלת תכמת התורה ועשיית מע״ט אכל במה י ו ד ע לאדם גורל מעלתם • כשיתעסק ויטעם מעט סכלות של הכלי העולם ואז יראה היתרון שכיניהם ביתרון האור מן התשך • וכזה יניד האדם מעלת החכמה ומעשה העוב ־ויוסיף חיכה על תיכתם • ולפי האמת כ״ז אינו שוה לאדם הישר כי כל מגמתו דיצה׳ר לרעה ואין כוונתו לטוכה כלל • כי כוונחו להדיחך מעל ה' אלקיך • ומן עכירה קלה יביאך לתמורה • עד שתשתקע ולא תוכל להוציא עצמך • וכזה ניכר החכם מן הכסיל • כי התכם יודע מועצותיו הרעים של יצם״ר וקים ליה בגויה דכוונתו רק להדיחו מי־חי אל דחי עד שיטמעו כזיהמתו • ולא יוכל להוציא בולעו מפיו • אכל הכסיל דבחשך הולך שימע לעצת יצה״ר .ולכסוף משקיעו .זוהי כוונת הכתובים זבוכי ות יכאיש • דהיי׳ יצה״ר שהיא זכיכי מיתי מכאיש כעיני אדם שלא הגיע לעשרים שנה הדיך הטובה ומחמד לו דרך הרע בבואו כטענה אלי מתא שאין ב״ד של מעלה מענישין רק מכן עשרים שנה ומעלה ככתוב כתורה• זהו יכיע שמן רוקת • דהיינו טוען לאדם במה שכתוב בשמן רוקח שהיא התורה )כט( דוד?{ &^w*vm- גןמנ f : היןורה שאין ב׳יד הל מעלה מענישיןרק מבן עשיים .ועוד מביעלאר& ואומד לו יקר מחכמה מכבוד סכלות מעע • רהיי' אומר לארם במם גיכי־ת חכמת האדם וככודו • הוא כמה שיש עפשים וכסילים כעולם• כמו האור כמה ניכר שהוא אור כיון שיש חשך • וכן מע״ט כמה ניכרים שהם טוכיס כיון שיש מעשים רעים • כמו המחוק כמה ניכר שהוא מתוק כיון שיש מר.וכיון שיש הפרש גדול כעניניס הללו• העושה מע״ט יתחזקו ידיו ויוסיף שמחה על שמחתו ותעלוזנה כליותיו • וזהו שאומר השטן לאדה היקי שכא מחמת החכמה ומתמת חככוד של מע״ט אם רצית נייד׳ גדול עסיק כסכלות מעע• כרי שתדע השכת הגדול שכין התכמה לסכלות• ובזם יהיה נוסף לך חשק גדול ואהבה רכה לעסוק כתורה • ולהרמת כמע״נו• ויהיה עכשיו המ״ם של מחכמה והמי׳ם של מככור מ״ס סכתיח • דהייט מחמת חכמה מחמת ככור • וכא שלמה הע״ה להשיכ על טענת היצר ואמר לכ חכם לימינו ולכ כסיל לשמאלו • כלי׳אלישיאך יצרך לחעוא קידם כ׳ שנה כטענות אלו • כי לפתותך כא ולרעת את מוצאך ואח מוכאך • כי כוונתו להדיחך מדחיאלדתי עד שתשתקע • וכל כוונתו לרעה • וזש״ח לכ חכם לימינו ואינו שומע ליצהי׳ר להטות מימינו שהוא סטרא דקרושח • כי ידוע ירע אם הטה מימין הליך ילך מדחיאלדחי וישתקע• ולכ כסיל לשמאלו • אומר מה ככך כיון שאין כ״ר ש״מ מענישין רק מכן כ׳ ־ אעשה רצון יצה״רקודם כ׳וכהגיע כ' אעשה משמרת למשמרתי ואהי נזהר שלא אעבור והוא לא ידע מה יעשה כאתריתה • כי בהשתקעו כעבירות ח״ו שם הרגיעה הסט״א ומצאה מטת וקשה הרבה לצאת • כי כטעום האדם העכירות רבי עליו התאוות ואחת גוררת תברתה • וזה״ש את״ז וגס בדרך כשהסכל הולך לכו הסר .כלוי כשלמא אם מציט טענה זו של יצח״ר שטוען לארם לטעום העכירה ומיד מישך ידו • מועלת • וכך יהיה ניחא מעט כיין שהוא קידם כ׳• אכל הרי אנו רואים כעיניני דאף שהסכל תישכ כדעתו שלא יעבור כ״א קודם כ׳ ואתר כ׳ ישוכ• מ״מ כיון שנשתקע קודם כ' קשה לו לפרוש אחר כ׳ כיון שעדיין לא מילא חאיתו• וזש״ה וגם בדרך זה כשהסכל הילך כה ואומר שישוכ אתר כ׳ • עינינו הרואית שעדיין לכי חסר ואומר שעדיין לא השלים תאיתו • וגם אתר כ׳ לא שב מרשעתו וכאלו אומר כפיו לכל שהוא סכל• כמו שפירש״י ז״ל ע״פ ואומר לכל סכל היא• דעכשיו נגלית סכלותו ושטותרלעין כל • וכאלו קרא כחיל הכל הואי לעץ שלא היה כמחשכתו מתחילה כ״א קודם כ׳ • ועכשיו נגכי גס אתר כ׳ א״כ סכל הוא• וממילא נודעה ביונה השטן שלא ירד עמו לדבר זה כ״א להשקיעו « ולכן לב חכם לימינו ואיננו שומע לו • ואמר אח״ז אם רות המושל תעלה עליך מקומך אל תנח ובו׳ • בא שלמק הע״ה לחזסיר לכט אדם &,,ים הצדי הגדול והרשאה הגדולה שמצלת האדם מן השטן כין קוד© כ' ^ן אחר כ׳ • בכל עת וככל זמן היא המיתה• שבכל עת שמתגבר יצח״ר האדם יחשוב שמא כאותו יום ימית ונמצא מת רשע כ״מ • ובזה יותש היצר יינם ויצא החוצא • וזש״ה אם רוח המושל שהוא יצם״ר שמישל על *:ני העולם תעלה עליך ויתגכר עליך להתטיאך • מקימ׳ךאלתנח הוא 5״&קבי המקים העיקרי tתנת .והשב תשיב ליצר שמא היום תלך לקכר צאת מת רשע ח״ו כי מרפא זה של טענת המיתה יצית תטאיס גדולים • *לצ יבואו על ידך ומה שקרא הטענה זו של המיתה מרפא .משוס דאמיו ' עמי לעילם ירגיז אדם יצה׳יט על יצה״ר אי אזיל מוטב ואי לאו יעסוק תורה ואי לאו יקרא ק״ש • ואי לאו יזכור לו יום המיתה • וכל א׳ מאלו היקרא רפיאח להציל אדם מיצה״ר • והרפואה הגדולה שכהם היא המיתה• &פי׳ אמר כי מיפא זח של טענת המיתה • יניח חטאים גדולים ויסירם על האדם• נמצא אין עיקר מליטת הארס מיצח״ר רק זכירת יום המיתה : HtJJ'feיפורש המאמר הנצכ פתת השער וז״ל ויקרכו ימיישראללמות ^ 4כתיב כי גר אנכי עמך וכו׳ הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים• אכרהם אמר ואנכי הולך ערירי• יצחק אמר ואברככה לפני ה׳ לפני מותי • אף יעקב אמר ושכבתי עם אביתי • אימתי בשעה שנטה למות . rttJלכאורה המאמר הזה תמוה • דכשאמר הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים • הוא דבר גלוי ומפירסם לעין כל .או״ה וישראל •. דיקים ורשעים וחכמים • הכל יודעים שהם מתים • וסוא דבר ידוע שאין iצורך לאומרו כלל • ואעפ״כ לא די לו בזה • אלא מכיא ראיה מאכית העולם • ותימה גדולה היא זו • זכי אמת העולם שירעו ומ־ זה • אפיי ימפשים שבאו״ה אומרים כפיהם ויודעים ידיעה זי• שהרי עין כל העולם רואה שאין שום אדם נשאר חי: £ ־1לפי האמור יכיא הכל ע״נ • והוא רהאדס הישר צ־יך כל ימיו מדי יום ביומו יתשוכ כמיתה שמא ימות היום או למחר וכזה נמצא כ. < ^מגיו כתשובה • ומי שאומר עוד היום גדול והולך בשרירות לבו אם מת פמאים רח״ל« מת רשע • וכזה נכשלים כני אדם ובזה יבוא המאמר ע״נ :ג**1צ ויכךמ ימי ישראל למות• כתיב כי גר אנכי עמך .לפי שהוקשה /לבעל המאמר דמשמעית ויקרבו ימי ישראל למות • משמע דעכשיו הוא שהרגיש יעקב אע״ה שקרוב למות •ואין זה דרכם של צדיקים וחסידים • ^שככל יום ויום חושבים שמא ימותו .לרא כי גר אנכי עמך דהצדיקים למושבים עצמם כל ימיהם • כ״א גרים דרך עראי • וכן יעקב אע״ה היה *אשכ־עצמו כ״א גר • פמ״ש וישב יעקכ כאק מגורי אכיו• וכן עם לכן ^&תי • וכן ימי מגורי • יוהיסיף בעל המאמר לומר כי גרים אנחט .כצל ימיט ז דורש דרוש לנפטרים / .טוב! ימינו על האר[• והכוונה היא שהצדיקים חושבים עצמם כגיים• תחשוב כגרים שיש להם דירת חרש או עשרים יום • אינם חושבים עצמם ״' רק כצל עובר • וגם זה הצל לא חחשיכ שהוא כצלו של כוחל או של אילן שיש כי ממש • רק כצל עוף עוכר שאין בו ממש • והכוונה היא שאינם חושבים כעצמם שיושבים כעולם אפי׳ רגע א׳ • וזה״ש ואין מקוה • דהיינו אין מקוה שיש לו ישיכה כעולם אפי׳ רגע א • ולכן אמר אברהם ואנכי הולך ערירי • ומדקאמר הולך לשון הווה משמע שאאע״ה כך היה חישב עצמו כל ימיו שהוא הולך לאיתי עולם• ואינו יושכ• וכן יצחק אמר ואכרככס לפני ה׳ לפני מותי • והכוונה כזה לפני מותי סמיך למיתתי • כמי לבנו מיתי האמור כמשה • ומדקאמר יצחק כך משמע שיצחק היה חושב כפל זמן שהיא סמוך' למיתה • ומיתורא הוא דררשינן הכי .ומי׳ש אף יעקכ אמר ושככתי יכי׳ • הטעם שכתב כלשין זה • משים הקישיא דהקשיני מייק״בו ימי ישראל למות :רמשמע השתא היא שהרגיש שקרב ימיו למית הא קידם לכן לא • לז״א אף יעקב אמר ושכבתי עם אמתי • והכוונה היא כזה דושככתי עם אכותי נראה כמיותר דהא כתיכ כהריא ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם • א״כ ושככתי עם אמתי למה לי • אלה הכי קאמד יעקכ אכיכו ע״ה • אני כל ימי חיי הייתי תישכ כאלו שככתי עם אמתי. לפי שהייתי אומר שמא היום אמות או למחי אמוח • וכך דרכן של המיישרים אורתותם • אין נוטה לכם אחרי הכלי העולם הזה רק להתהלך לפני ח׳ כארצוח החיים כילא״ו יאלא״ו: י>6׳י;־ , § דרוש ו I ל־ינפטרים. א י ת א בגמרא דכרכוח וז״ל לעולם ירגיז אדם יצה״ט על יצה״ר שנא׳ רגזו ואל חחטאו אי אזיל מוטכ ואי לאו יעסיק כתורה שנא אמרו בלכככם • אי אזיל מוטב ואי לאו יקרא קי׳ש שנא׳ על משכבכם .אי אזיל מיטב • ואי לאו יזכור לו יום המיתה שנא׳ ורומו סלה עכ״ל: והגה ראיתי פה לפרש המזמור שמעו זאת כל העמים י* ל יישעי חלד גס כני אדם גם כני איש וכו׳ • דרשיהו רז״ל על המיתה. ויש להעיר קצת קושיות• מה ראה דהע״ה להוכיח כמיתה גם לשאר העמים אשר לא מבני ישראל המה רבאומרו כל העמים• כלל גם יוה״ע וגבי אות״ע תוכתה זאת מה זו עושה • ולא די בפעם אחת • אלא חזר ושכ<ן באומרו , ה זינו כ דורש דרוש לנפטרים דכזה ג״כ טוב נט ^קאוממ כל יושפי חלד • ולא די ככלל הלא הזר ו כ ר ע כאומרו גם כני אדם ג ם כני איש יחד עשיר ואביון: ,י :׳ ו א פ ש ר לפ־ש ד ה נ ה י ד ו ע רהקכ״ה ית״ש מרוכ ח ס ד ו ואהבתו כ ח ד ישע 1לנחלה מכל ה ע מ י ם והבדילם לחלקו וגודלו • כמי׳ש כי .,סלק ה׳ ע מ ו • ו ק י א ם ע מ ו ונחלחו ובניו ו י ע י ו ואוהביו ועושה ע מ ה ש ח מ י ד כסיס ונפלאות בכל ע ת ובכל ז מ ן .ובשבילם ברא ה ע ו ה ״ ז והעוה״ב • וכל טובו נתן להם ומ״וכ א ה ב ת י אותם הרצון שלו בהם • ימשי״ה צי־יכים ג ם הם שיהיו ע ו ב ד י ם הוהי ביראה ו א ה ב ה ושמחה רכה • !"לא יתלו ע ב ו ד ת ו ואהבתו בשים ד כ -ובשום ע נ י ן .ו כ מ א מ ר א נ ט י ג ט ס איש סוכו • bתהיו ;׳כעבדי׳ המשמשי׳ את ה ד כ ע ל מ נ ת לקבל פ ־ ס • r bהוו כ ע ב ר י ם ה מ ש מ ש י ־ את הרב שלא ע ״ מ לקבל פ י ס • הנך רואה ב ע י נ י ך ששימוש ישראל לגכי ;הקכ״ה ב ע י נ ן שלא ע ״ מ לקבל עדש• רק מאהבה• והנה ה ה ב ט ח ו ת וההכר ; ,ש ה ב ט י ח נ ו ה ק כ ״ ה הוא לגבי בני אדם שאין א ה ב ת ה׳ ת ק ו ע ה כלבם להם jכ ת ב ו נביאים ו ח כ מ י ם ודברו ע ל לבם לקיבם ל ע ב ו ־ ה אולי יהיו עוב־ים |מחמת השכר ה מ ז ו מ ן להם • והיא ע ב ו ד ה גרועה .שהינם עובדים רק ע״מ ^ לקבל פ ״ ס .ויש מין אחר גי־וע מזה שאינו ע ו ב ד רק מ י ר א ת העונש והיא :/יראת ג י ה נ ם וחיבוט ה ק ב ־ וכיוצא וגם מיסורי העוה״ז • וזו ע ב י ר ה ג י ו ע ה •?.מאד שאם היה יודע זה ה ה ־ ם שאץ ה ק ב ״ ה מ י ס ד ו לא בעוה״ז ולא * בעוה״ב • היה ע י ש ה תאית יצה״ר ולא היה ע ו כ ר ה׳ כלל • א מ נ ם אוהבי ?ה' א ה ב ה ה פ נ י מ י ת אין יראתם ו א ה כ ת ס ו ע ב ו ד ת ם תלויה לא כעונש ולא ;בשבר• רגלוי וידוע לפניו יח׳ רמי ש ת ק ו ע ה אהבתו כלבם אפי׳ יהיו כל !ימיהם ביסו־ין יחיי צער יחיו וגם כ ע י ה ״ כ לא ימצאו מניחה• אינם חוששים ^לשום דבר מצר א ה ב ת ה׳ ואין א ה ב ת ם משהניח • יהנה ג׳׳כ כל אזהרות ׳ iהחכמים שמזהירים ומפחידים כני אדם מיום ה מ י ת ה • היא דייקא לבני |ארם קשי עייף אבר לא נ ג ע ה בהם א ה ב ת ה׳ יהולכים א ח י י תאית הגיף *בעוה״ז למציא ח א ו ח ם • ולפי׳ הרבו להם ה ח כ מ י ם ה י ה ד ו ת אחר הזהמת ?•ומודיעים אותם שהגיף הזה שעליו אתם טורחים כל ה ט ר ח ו ת ו י ג י ע י ם !,עליו כל ה י ג י ע י ת הללי־ אין כי מ מ ש ואין לו חקוה ו א ח י י ח כי סיף ארם !.למות • והגיף יהיה מ ל א ר מ ה וכרקב יבלה • יהנפש ת ק כ ל עינשה מר •!:ממות כ א ק ציה וצלמות ־ וצער ה ג י ף יהנפש אין לי שיעור .ובאלי ה ה ו כ ח ו ת ;,אילי ימעט הנאתי ויתקרב מ ע ט מ ע ט אל ה׳ • ו ה נ ה זאת ה כ ת שאינם ^ מ ת פ ח ד י ם רק מיום ה מ י ת ה ו מ ה ע ו נ ש י ם • קי־וב דרכם לדרך או״ה שאינם , ;געוכדים את ס׳ רק מ י ר א ת ה ע ו נ ש • וזה״ש ש מ ע ו זאת היא ה מ י ח ה ה נ ק זאת ולמה נק׳ זאת מפני שהיא מטיה תמיר ומוכנת לפיכך נק׳ זאת, כלל אוה״ע דבכלל יושכי חלד נ י נ ת ו . , )ל( ופירש ילוש לנפטרים זאת המיתה אני 31b ו מ כ נ י ע אתכם כה' שאני אומר לכם ש מ ע ו ופירש ד מ י ו ואמר אזתרתי רק לכל ה ע מ י ם דהיי׳ שדרכם מזהיר ישראל לכל ק״וכה לדרך ה ע מ י ם שאינם ע י כ ד י ם את השם רק מ י י א ת העינש • אכל ליראי ה׳ ואוהביו יראת ו א ה כ ת ה מ מ מ י ת אינם צריכים לאזהית ה מ י ת ה ופירש רבדיו ואמר ת ד ע ו ל מ ה השיתי בדכר זה של ה מ י ת ה ה ג י ו ע י שכישראל לאו״ה • ה ט ע ם היא האזיני כל יישכי חל -רכל מי שמגמתו וטרחתו ע ״ ז העילם וישיכי הרי היא כאחי• מן ה ע מ י ם דכמי ש ה א י ת ״ ע טורחים ל ק מ ח זה ה ע ו ל ם כך ה ג י ו ע י ם שכישיאל ויקראו ט ל ם יושבי חלד . נמצא אלו כל כוונתם רק לישיכ ה ע ו ה ״ ז דווקא למלאות ואלו שוים ואין להם ה כ נ ע ה רק כיום ה מ י ת ה • לכך אני מזכיר לכם יום נ ־ ׳ בני ה ע ו ל ם ה מ י ת ה • אולי אז י כ נ ע לבבכש הערל • ורז״ל ד ר ל יושבי חל־ ־ משוס שהם דומים לחולדה שגונכח וגוררת ומנחת ואינה יודעת למי מ נ ח ת • כך בני העולם להוטים אחר ה מ מ י ן לקבצו ומניחים אותו ואינם יודעים למי מ נ י ח י ם כי ספיקות הרבה ק י ו ב י ם לודאי ־ יש כדבר יגזל לא יהנה • כי שמא יגנכ הזה ס פ ק יהנה המקכצו מ מ נ י עליו חילי ר ע ה ולא ישמח כי• יאח״ל יגזל • שמא ת ה י ה יגנב ישאר לבניי • ה ס פ ק שאירע לאב שייך גם ככנים• וא״כ הוי דומיא דחילרה מ מ ש • ולפ״ז יבוא דבר ר ה ע ״ ה ע ״ ז האופן ר ה י י ט כתחילה אמר ש מ ע ו זאת היא ה מ י ת ה כאמור ־ והשוה קשי עורף שבישראל ב־בר ה מ י ת ה לשאר ה ע מ י ם כיון ראינס נ כ נ ע י ם מ ע ט רק כזכ־ון המיתה• והוסיף לומר א ת ם בני ישיאל תנו לבבכם ו ה ט ו אזניכס לסיבה ה מ ט ר ד ת אתכם כיעוה״ו• והיא ס י ב ת ה מ מ י ן רעי לכם כי חסיון ר ע ת היא זה כי רודפי עניין זה הם. דומיא רחולרה וזו היא ה ס י ב ה ה מ ו נ ע ת א ת כ ם שאין אתם נ כ נ ע י ם רק ביום המיתה• נמצא שתי ר ע י ת יש ב מ י שאיני נ כ נ ע רק ביום ה מ י ת ה • חרא דשוה לשאר ה ע מ י ס ׳ ו ע ו ד רדומה לחולדה • ה ו ס י ף ע ו ר לומר גם בני אדם וכוי• צריך להקדים לזה רשלשה יש בבני אדם ש מ פ ת ה אותם יצה״ר ואומר להם אתם פ ע ו ר י ם ו מ ה ת פ ל ה ולגהמצית ב ט ע נ ת שהם אניסים• א׳ מי שהיא ג מ ו ר ואין לו כלום• ואם לא ע ב ר י ט י ח יים ילילה כ ע כ ו ־ ה לא יוכל למצוא ט ר ף לנפשו ולנפשות בכי כיתו .לזה אומר יצה״ר לא יש עליך דין וחשבון באותו ע ו ל ם לא ע ל ביטול תורה ולא ע ל כיטיל ה פ ל ה ומצית כי אנוס־ ואנוס רתמנא פ ע ר י ה • וכ״נ מ י שיש לו מ מ ו ן הלכה אומר לו יצה״ר תורה ולהתפלל חפלה כראוי יאכר ה מ מ ו ן וא״כ אניס ודבק בו יצה״ר• שהוא הממון• וכ״ג מצד לא כללית אין וחזר , תאית הגוף • כי ש ו לא ילא אי לי מ ה אי יאח״ל . מינים מהתורה עט אתה• אתה' אם כאת ללמוד חימר לו יפה הואר מי איכוד ג״כ אניס אתה ופטור מן הדין ותשמן• ולכל העענית האלה עשו חכמים סתירה דורש דלו^לנ^ם טוב ס תייה• כי העני יתחייכ מצ* הלל הזקן ע״ ה שהיה כתכלית העניות ולא vכיעל מימיי לא תויה ולא תפלה• והעשיר ג״כ יתחייכ מצד ר' אלעזר כן ״<דסום שהיי לי חלף הפינית כים ואלף ספינות כיכשה ומימיו לא כיטל לא חורה ילא תפלה• והיפה תואר ג״כ יחחייכ מצי* יוסף הצדיק שלא היה ;יפה תיאי כמיהי ואפי״ה מימיו לא כיטל לא תורה ולא תפלה • וזהו ןיצווכת דהעי׳ה שמעו זאת היא המיסה ודעו הדין והחשבון שעתירין ליתן ;׳׳כי אין מנוס ממנו לשים נברא .ושים אדם לא יוכל לפטור עצמי כשום .טענה .ואמר גם בני אדם גס כני איש• דהיי׳ הש היפי קוא־ כאדה״ר ^ וביוסף הצ־יק הנק׳ איש• וג״כ יח־ עשיר ואביון• שים א׳ מכם לא יוכל . לפטור עצמו מרין וחשבין .כי לכילכם יש סתירה מעלייא • יזהו פי ידבר כמית ילכולכם יש תשובה נצחת • כי הטוען שהיה יפה הואר יוסף הצדיק ?יוכיח• והטוען שהיה עשיר ר׳ אלעד־ בן חדשים יוכיח• והטוען שהיה עני הלל הזקן יוכיח • וזהו פי ידבר חכמיה ולכולכס יש סתייה מעלייא• וא״ת מה זו סתירה מצינו לומר שהאנשים השלימים האלה בהם יוסף הצדיק 1 ;יהלל הזקן ור׳ אלעזר כן ח־־שום הם החמירו על עצמם .ודנו להיית ;צמעלה העליונה של החסידים • ואנחנו דיינו להיות במעלת הצ־יקים אניסים היינו ובדפי• הזה לא ינילני לכבוש היצר .לו״א והגית לבי תבונית והכיינה היא לפי שיזיכה על כל הנק׳ כשם יש־אל להתכינן ברעהו מה |טעם כיאתי לעולם• ימה טעם כחי ה׳ כישראל מכל האימית ינתן להם לתורתי הק־ישה • יכשיתכינן בזה הדבר ידע מעצמי שאין עיקר כיאת £קאדם לעוה״ז כ״א לעשות רצץ יוצ״ו דווקא ־ ושום רב״ מחפצי גופי ?׳והנאתו לא ימנעוהו מעבודת ה׳• ואם פנה לחפצי גיפו ועזכ^עבי-ת לה' נמצא מורד כמלכית שמים ודמו בראשו • משל למה״דלמלך ב״ו ששלח >א' מעכ־יו וא״ל לך למקים פלוני יהכיא לי רבי פלוני וכשהלך העב הוא לאיתי מקום • והיטב בעיניו ישיבת המקום ההיא יישב שם להנאתי ;וביטל שליחית המלךילא הביא לי הדבר ששעבורושלחו• בודאי העבד הזה |מורד כמלכית יכן מית היא • כן ענין בני ישראל עם ממ״ה הקב״ה. !שולחם לעי־ה״ז כ״א לעשית רטנו .יאם באים לעיה״ז ימתהפכים למצוא חפצם ועוזבים רצין ה׳• נמצאים מודדים במלכיח שמים ח״ו • וזהו שאמר (והגות לכי תבונות רהיי׳ מה שמתחייכיס העשיר והעני ויפה הואר מצד ;הלל ויוסף ויי אלעזר לא יוכל שים אדם לטעין שאלי הק־ושים התמידו !•על עצמם אינה טענה כלל .כי כן תוכה על כל כי ישראל לעשות• כי Jהיא עיקר ביאתי לזה העילה • והראיה מהמשל שאמרנו• וזהו אטה 1למשל אזני הוא המשל שכתבנו למעלה שהמלך שלח עבדו לקנית לו דבר לפלוני והלך העיד ונתעסק" בצרכי עצתו ועזכ ציווי המלך'בוראי זה מורד כמלכות ; ד1ד»״ן : רר!> ש לנפטרים טוב י יי f i tpv ב מ ל ט ה ודמו כראשו וכן מ ו ח הוא • וכמשל הזה כן דין כני ישיאל ״* אביהם שבשמים • $יי»$י כמי י״ל א ט ה ל מ ש .ע ״ ד שאמי־ו בגמ׳ דשכת כי הולך ארם ' Iב י ת י? ע ו ל מ ו מ ל מ ד שכל צדיק וצ־יק עישים לו מדור לבי כבודו מ ש ל r למלך ב״ו שנכנס היא ועבדיו למדינה כשנכנסים• כ פ ת ח א׳ ככנקיס וכשלכים־'•! כל א׳ וא׳ עושים לו מדוד לפי כבודו וכתבו המשל הזה־ להסיר מלב ה ט פ ס י ם •1 והכסילים האומל־יס כי אין יתרון באותו עילם לצ־יק מן היישע כי הלי ׳ •• עינינו רואות כ מ י ת ה כמות זה כן זה וכבס שאין הפרש כ מ י ת ה כך אין • הפי־ש באותו עול׳־ לזה הוצי־כו להבי׳ המשל .כי הרי מב״ו כשנכנס היא ו ע ב ד י ו ; למדינה כ פ ת ח ה מ ־ י נ ה כילם נכנסים ואין הפ־ש בין המלך לעבדיו אכל בלינה כל א׳ ואי עושים לו מדור לפי בכורו • כך ה מ י ת ה היא כמי פתת ,. ה מ ־ י נ ה כולי ע ל מ א נ כ נ ס י ס ב פ ת ח א׳ וב־ותי עולם כודאי שכל א ח ד ואי V על|. עושים לו מדוד לפי כ ב ו ד ו .והנה ד ה ע ״ ה כל המזמור הזה עשהו ענין ה מ י ת ה • וכדי להסיר ג ם הוא מלב הטפשים האומרים כשם שאין •־ז הפרש ב מ י ת ה ־ כך אין הפייש באותו עולם ־ לכן הקדים המשל הזה כ ת ח ל ת V דבריו ואמר מ ה שאני מזהירכם ע ל ה מ י ת ה ואומר לכם ש מ ע י זאת כל^ ה ע מ י ם היא ה מ י ת ה ו ה כ נ ע ו מ ח מ ת ה • bתשיבי לי למה כל ה ס ־ דה הזאת-״<׳ כי הרי א ט רואים שבמיתה אין ה פ י ש בין צ־יק לרשע וגם כאותי עולם•? כן יהיה־ ל ר א אל י ע ל ה ע ל לבבכם כן־ כי הלא א ט ה למשל אזני הוא J המשל הנז׳ כ ג מ ׳ ובמשל הזה נקבדר שיש הפי־ ש • וממילא אפתח כבכור p U הירחי • היא התוכחה הואת שיציתי להיכיחכם ־ והתחיל ל י מ ד : אי-א כימי ר ע עין ע ק ב י יהוכני ה כ י ט ח י ם ע ל חילם וכי־יב^ עש־ם יתהללי אח לא פ ־ ה י פ ־ ה איש לא יהן לאלקים כ פ י י ו י ק ד f: פריון נפשם יחדל לעילם : דהע׳יה בא להיכיח כני אדם ע ל הדברים ה מ ט ־ י ד י ם א ו ת ם ל , ה נ ה מ ע נ י י נ י עיה״כ־ יכריח קדשי ר ע י ק ר ה מ ט ר י ד האדם הוא רדיפת*;•, ק י מ ץ ה מ מ י ן אין נ ג ע ייתר מ ז ה ־ כאשר ע י נ י נ י ה מ א י ת כי להיטת הממון'4 היא ה ג ו ר מ ת כל ה ר ע ו ת יהיא ס י כ ה ל מ ט י ל ח י ה ילכיטיל תפלה וכוונתה"׳?. ולכיטיל המצית ־ י ה נ ה כני ארם מ ה מ י י ת ע י נ י ה ם כ ע ו ה ״ ר כשכל ימיהם׳*: להוטים אחר ק י מ ץ ה מ מ י ן • אימרים כ ר ע ת ם אין עין ולא ח ט א מ א ח ר שאינם עישים עבירות רק טירחים למצוא ט ר ף להחיוח נפשם כני מ ת ם ילעשית כל הצריך להם • ואת״ל קבצו כל הצריך יאמרו ה ז מ ן א ר ו ך ? ויוקר בא לעילם ילא ת ד ע מה ילד יום • ולפי׳ אין לנו מ נ ו ח ה מ ק י מ ץ כל י כ ע ו ה ״ ר סכרתם ר ע ו ע ה • כי בשלמת אם לקבץ נקבץ• כיון כיעול 1 למה ר כדבר ינפש1־ אבל אשר נוכל היה ביטול תפלה ומצית בזה מוטב אע״ג ריש הורה אכל זה לא דדבד יי דוחש ״־השלנפסדם B31 סא ה גורם לביטול חבלה ומצות • נמצא שהעיקר על מה שבאו לזה העולם קסי • כי לא בא האדם לזה העולם כ״א על מציח ומע״ט ואם יעסיק בהבלי העולם ויניח העיקר • כל טענוחיו בטלים• והנה בעוה״ר כשסורגלו כני אדם כענין זה • איש את אחיו ואיש את רעהו מישרים זה הענין ואומרים זל״ז כך יפה לנו לעשות להתיות נפשותינו ונפשות בניביתינו ומתלמדיס זמ״ז והולכים כעניין הרע הזה • והנה מלכד שיש כרכר זה ביטול הורה ותפלה ומע״ט כאמור • יש כזה רעה גדולה ועכירה תיקרא. כי כל הלהוט אחר הממון מכטל השגחתו ית׳ • כי מקרא מלא הוא וזכרת את ה׳ אלקיך כי הוא הטחן לך כח לעשות חיל וחרגס אוכקלוס דיהיכ לך עיטא למקני ניכסין• וזה הלהוט כעוח״ר כיון שהוא מכטל עכודתיח׳ עבור עניין זה גלי ארעתיס ראם אינו טורח היכה אינו משיג מה שמשיג• כזה הדבר מבטל השגחתו ית׳ ועבירה חיחשכ לו • וזה העניין מונע מכני ארס גם זכירת יום המות כדי להכין להם צדה • כי מאתר שנטרדו בעניין מורים היתר כאמרם שטין שאינם עושים עכירות אין להס עונש לעיה׳״כ־ וטח מלאות עיניהם מהשביל לכותם כי צייך שידעו כאיזה זכות יזכו לחיי העוה״כ • כי עולה״כ אין אדם זוכה לו כ״א ע״י מע״ט • וכיון מבטל כשכיל הכלי העולם מצות ומע״ט כמה יירש עולה״ב • וזש׳יה למה ירא בימי רע • הם ימי גיהנם שנקרא רעה • מי גרס לי שאירא מפתרה הל גיהנם • עץ עקבי; דהייט העון שהייחי דש בעקבי ואיני חושש לו• והוא עץ גדול • הוא עכשיו יסיכני • וביאר דבריו ואמר דע לך מי הוא הגורם הגדול המונע את האדם מעוה״כ והיא העץ שכני אדם דשים עקבותיהם • הוא להיטת הממון • וזשי׳ה סכוטתים על תילם • והבטתין שלהם הוא שאומרים אין בקיכק• הממון עץ או תטא כי כל כוונתנו כ״א החיות את נפשותינו ונפשות כני כיתינו • וכל טרחט ועמלט ויגיעתנו הוא כרי שלא נבוא לירי גזל ושבועת שיא ואין כזה עץ • והמה כאשר הורגלו בזה וישי בעיניהם הרכר מפרכסים זל״ז • ואומרים כך יפה לנו לעשות • הו הכוטחים על חילם דהיינו שחולים בעחונם בחילם • שאומרים אין עונש בדכר • מאת־ שאין עסקינו כעכירות רק כמה להחפרנס י וכרוכ עשרם יתהללו • כאומרם שבת הוא לנו שאנו מתפרנסים ומתעשרים במעשה ידינו כי טוב לנו בזה מלגזול ולחמיס ולישבע לשקר • ומטיבים כיניהם רכד זה• לז״א דהע״ה אל תשמע בדבר זה לא לאחיך ולא לרעך אשר כנפשך • כי לא תועיל לך עצה זו כלום לפיטרך מעונש ולפרוחך מחיוב • וזהו אח לא פדה יפדה איש • כלומד אתיך המשיאך עצה זו אין ממש בעצתו לפיותך יליתן לאלקים כפרך לכן אל תשמע לעצתו: נמי אפשר לפרש כאופן אחר דיש סוג כבני אדם כששומעים שמצות הצדקה )לא( ףןך^ ראש לנפטרים טוב הציקה מעילה אומרים אנו מיכים במצית הצ-קה יותר מבחנו ובל תאיתנו אני עישים• כי מצוח הצרקה חגן עלינו בעיה״ז יבעיה״ב • והם בעיה״ר מלאים בכל מיני עבירית .וביעתים עצ מצית הציקה• יהברתם נפסית ינמאסת כי אע״ג דארו״ל אין עבירה מכבה איתה כשאי מצית• אבל אם איתרע ונאנק באיזה עבירה לפי שעה • איתה עבירה אינס מכבה למצית הצדקה .לא בקם במזיד לכתחילה ועושה עכייית ואומד שמצות הצדקה חגן • כי היי אמדו רז״ל האומר אחטא ואשיכ אין מספי׳ כידו לעשות תשיבה כיין שאומר לכתחילה אתעא• זה שעושה במזיד ואינו חישב לשיכ כלל• רק כיעת כמ־ת הצדקה עאכ״ו שאין לו כפרה עולמיק. וזשי״ה הביטחים על חילם על ממונם שסיגלו כחילם יכייכ עש־ם יתהללו שהם מרבים הצדקה יביטחים כזה יאימרים יכילה מציה זו שתגן עלינו וכל מה שחפץ לבני אני עושים־ לו״א כי בטחון של שוא הוא זה יאין לכם ממש כאיקי עילם כלל• כי אח שהיא העני שהיית זן ומפינש כמ״ש לאחיך לענייך והיית כיטח כי שהיא יצילך כזכיתי כאיחי עילם לי־יק יגעה לא פרה יפרה איש־ ולא יעלה כרעחך לומר כשם שהעני היה ראוי למות כרעכ• יהצלתי איתי ממיח• כך אני יציל אח נפשי כאיחי עולם כי נפש תחת נפש אמרה תורה־ וממילא כיפ* נפשי היא נפש העני שהחייתי• לזי׳א אין האמת כך־ כי לא יתן העני לאלקים כפ־י כל העשיר מטעם שכתבנו• כיון שעושים כל עכירות שרוצים וכיטתים על מדת הצדקה אין מועלת להם כלום • ר ק ד פדיון נפשם וחדל לעילם• כא לומר כי כל העניינים שזכי־נו ע ל הלוהטים אחר הממון ובוטחים להנצל כטענתו• וכתבנו שאין להם הצלה כאותו עולם .וכ״ז אס לא חזרו כתשו׳ אבל אם חזרו ותיקני מה שעיייתי הכל מחול להם• ויקנו עולמם כקודם החטא־ ואמר דהע״ה כי בעודם כתייס רפיאתם קרובה עי׳י תשו׳ ייכילים לפדות נפשם בדבר מיעט ע ׳ תשו׳• אבל אם לא שבו מדרכם הרעה כל ממין שבעולם לא יפרם. וזה״ש ויקר פדיון נפשם דהייני שאין להם פדיון ובזה יחיל לעילם דהיינו נמנע 'מאותו עולם: 1י ח י עוד לנצח לא יראה השחת־ כא רהע׳יה להוכיח אלו הטפשים חסידי לב הליהטים אתר הממון ואינם מכקש־ם כאיתי עילם מה עלה בדעתם הנפסדת וכי יחיו לעולם לא שייך• וא״כ איך לא ראיסמיית עיניהם ווש״ה ויחי עוד לנצח • כלו׳ בשלמא אם יחיה עוד לנצח ולא יראה השתת מוטב שיבקש רק לישוב זה העולם .אכל אין הדבר כן שהיי כל העולם מתים • וזהו כי יראה חכמים ימיתו יחד כסיל ובעד יאבדו ועזכו לאחרים קילס • כא רחעי׳ה לומר אם הטפשים האלה עילה בדעתם הנפקדת כי כאותו , , \ ' gHft ד^ימפמריס־ י &1ברי סבי •אוחי עולם אין השיש כין צדיק לישע כי כמית האדם כן מית הבהמה וכל הטענות שכהבכי למעלה לא הועילו כהם • כא עכשיו לומי להם וח מופת ראיה חוהכת • והוא כי ה״י אנחנו רואים בעינינו מיום שנכרא אדה״ר ועד היום .כל הצדיקים שעבי־ו כל כני אדם מזכירים אותם לכרכה ומטחים כ-׳כיתם ואפי׳ ה־שעים מכקשי׳ על עצמם מנית הצדיקי׳ שעכיו והכסילים שעמו והרשעים נמחה שמם ואיד זכרם אין מי שזוכרם• ואפי יוזכרו כאיזה פעם ״ כל העולם צ־יקיס ורשעים זוכרים אותם לקללה • מ׳יש זכר צדיק לב־כה ושם רשעים ירקכ .וזה מיפת ג־יל והכחנה גדולה ש הפ־ש כין קודש לחול וכין עמא לטהי־ • יז'׳ש כי יאה חכמים ימותו היינו אין בהם רק מיתה דווקא ומיום מיתתם כני העולם מזכירי׳ אותם לכרכה ומבקשים רתמים מאתה׳ בזכיתם• וכמו שאמדו רז״ל צדיקים אפי׳ במיתחם ק־ויים חיים אכל כסיל יכער משעת מיתתם אכר זכ־ם המה. וכיון שהכסיל רואה כך כעיניו כל ימיו• מה ראה לרדוף אחר הכלי העולם :הזה ולהניח עולם העיקרי • ומה שאמ־ ועזבי לאח״ים חילם .כלו׳ רבץ שע ובין צדיק מניחים חילם לאח־ים שהש יי־שיהם ובא וראה • מה בין <יי הצדיק לבני הרשע • כי כני הצ־יק כני העילש מכבדים אותם כזכית אכיהם • כמ״ש שזכיח אמתם מסייעתם • וכני הישע כל העולם מבזים תם מחמת רשעות אביהם • ואם יש להם לב לכסילים בזה הדבר יתעוררו ויכחיני כין עיב לרע • אכל כעיה״ר עת מראית עיניהם מהשכיל לכיתם לא ירעו ולא יכיני בתשיכה יתהלכי • ימי גרם להם כ״ז • להיטת הממין שנטמעי כהכלי ה;גילם • וכל מחשביהם בהבלי העילם היה דווקא .וזהו מ ר ב ם בתימי לעילם משכניתם לדיר ודור קיאו בשמיתם עלי ארמית • הכוונת כלי׳ מי גיס להם לכסילים האלה שאינם מבקשים כאיתי י ם ׳ מפני שתמיר כל מחשכותם ככל עת ובכל רגע אינה כ״א על עסקי העיה״ז דווקא • וזהו קיכם כתימו • לעולם • כלו׳ כקיכם שהוא לכם אינם מחשבים לעולם כ״א כתימו • שהם ישיכ זה העולם דווקא ומרוב נןפשיתם אומרים שזה משכטתם לדוד ודור• ולזה טורחים ויגעים לקנות תים יש־ית יכ-מים • ייקיאי שמותם עליהם • כ״ז מודה שעיקרם הוא זה עולם וישיבו • ואינם תשים לאיתי עולם כלל ולא התמננו למה בחר ה׳ זנישיאל מכל האימות כ״א על עניין עוה״ב • וזהי ו א ל ם כיקר בל לב־וקרא ׳ילין נמשל כבהמות נדחו • כלו׳ ארם היש-אלי שלו קכ״ה אדם• כמ״ש רזי׳ ל אתם רךויים אדם ואין אוה״ע קרויים ארם ומאת״ הקב* ה קראו אדם וכיבדו ביקר גדול ־ וכ״ז כרי לעשית לו מניחה •שלימה איתי עולם והוא לא רצה ללון באותו עילם כככיד זה • שהרי איני עיסק מצית וחע״ט • לכן כיין שלא רצז במנותת אותי עולם• כאשר עלה בצבו , י ודעתו דורש wmלנפהרים טוב ידעתי כאשי עשה • כן יעשה לי • וזש׳יח נמשל ככהמית כדמו ״ כלי׳ הוא עשה מעשה כהמה שאינה מכקשת רק הנאת עצמה לפי שעה • לכן גם הוא כשימית .כמיתת הכהמה כך מיתתי • כשם שהיא אין לה חלק כך היא אין לו חלק ימי גדם לי כ״ז להיטת הממון ורדיפת הכל העיה״ז • ההו זך־ן דרכם כסל למו יאחריהם כפיהם ירצו סלה • הכוינה היא כיון שכל גרמא לרכר זה הוא להיטח הממון כא דהעי׳ה לומר שגם זה הממק שעליו טורח כל אלה הטרחות • סיף סיף לא יניח כרכה אחריו • כי עינינו הרואות רוכ העשירים שעיקר יגיעתם כ״א לקק הממון• כניהם אחריהם שואלים לאחרים ליתן להם או להלות להם י וזש״ה זה דרכם של הלהוטים אחר הממון כסל למו דהיי׳ כוטחים כזה העניין של הממון ומראים צד זכות כמו שכחכנו למעלה • משני צדדים או אינם עוסקים כעבירות כאמת מבטלים תורה יתפלית ומע״ט ואומרים אין עלינו עונש מפני שכל עסקינו הוא להחיות נפשיתיט ונפשות כני כיתינו .והצד הב׳ היא שעושים עכירות ומטחים על הצדקה שעושים• וככר כתבנו שדבריהם מהכל ימעטו • ואין להם על מה שיסמיכו • ועכשיו כא לומר זה הממק שעליו חדרו כל החררה הזאת סיף קיף לא יהט ממנו .כי הרי מה שמניתי* אחריהם שהם זרעם • כפיהם ירצו סלה • דהיי׳ כפיהם מפייסים ומרצים אחרים שיחנו להם או שילוו להם • וא״כ מאי אהני להו כל העמל והטורח־ שעמלו וטרחו הרי כעוה״ר לא נהנו ממה שקיבצו ובאותו עולם אין להם מטחה • יזהי כצאן לשאול שתו מית ירעם וירדו בם ישרים לבוקר וצורם מיכול לו הכוונה היא כשם שאלו הלהוטים אחר לכלות שאול הממין לא היחה להם מניחה כזה העולם מפני חמדת הממין כך כאותו עולם לא תהיה להם מנותה כי מלאך המות רועה אותם באכזריות ומוליך אותם מדתי אל דתי כשבט עכיתו .ומצינו בדברי רז״ל שכאותו עולם מראים לצדיקים שקיימו התורה ומצותיה עונש הרשעים שלא קיימו• וסנה מציט ג״כ שכל אחד וא׳ מישראל יש לו חלק כג״ע והלק כגיהנם זכה צדיק טטל חלקו וחלק חבירו בג״ע• נחחייכ רשע ניטל חלקו וחלק חכירו כגיהנם • וז״ש כצאן לשאול שתו• רהיי׳ אלה הרשעים רועיס כשאול כצאן • ותדע מי הוא הרועה שלהם • הוא מלאך המות .וזהו מות ירעם ואוי לו למי שהרועה שלו מלאך המות • כי אין לך אכזרי כמלאך המות׳ וירדו כם ישרים לכוקד • הכוונה כמו שכתכט שהישרים יורדים ליאות עונש הרשעים וצערם • ומי׳ש למקד • מלת לכוקר סמוכה היא למלת ישי־ים • כלו׳ הצדיקים שהיו ישרים למקד • רהיי' שכל מעשיהם לא היו כ״א לעוה״כ שנק׳ כוקר לאפיקי אלה רשעים שכל מעשיהם ללילה שהיא מהנס .וצורם לכלות שאול מזכול לו כלו׳ אלה הרשעים • צירקס שאול מכלה בלה איחה ואין להם חלק בעיה׳״כ • וחלף מזכיל שהיה יאיי להם לירש. יורשים שאול• שהיי אם זכו ככד יש להם חלק כזכול שהוא ג״ע• עכשיו שנתתייכי • חחת זפיל ירדו לשאול חחתיח: י. ן $ךאלקי"ם י פיה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה • כא דהע״ה לכקש י על עצמו ולהורות גס לכני ארם הירך שכה ניצולים משאול • והיא מו שכתב כמקים אחר ישנה• כי לא שייך שינצל האדם מיין גיהנם ויזכה ג״ע • זיילת כהת־כקיתו כהי״ת המיר ולא יפנה מחשכתו ממנו ככל עת. וכמ״ש דהע״ה שייתי ה׳ לנגיי תמיר כי מימיני כל אמוע • כי אם לא יעשה כן הא־ם כהכית שישגה ויתעא .וכשיעשה כן ולא יפ-יד מחשכתו מהכירא ית״ש כלל • אפי״ה לא יתלה הגדילה כעצמו ויאמר כמה גכור :״וחסיד אני ק יתלה הכל בחסדו ית״ש שעזיו עליו כמ׳יש ה׳ לא יעזכנו כידו .וזה״ש אך י1קים יפ־ה נפשי מיד שאול • ותני והדר מפרש תדע במה יפרנו מש זול .כשיעשה לי זאת יהוא כי יקחני סלה • רהיי' יקתני לחלקו .ולא תהיה מחשבתי ועסקי כ״א עמו• ע״ד שייתי ה׳ לנגדי תמיד |ואע״ג דהדכר הזה רההתדבק־ת תלוי כידי אדם • מאחר דהעזר תלוי כידי ית׳ חלה הדבר בו ואמר כי יקחכי סלה : . <ך תירא כי יעשיר איש כי ייכה כביד כיחי כי לא כמותו יקח הכל לא ירד אחייו כבודו • הקישיית כפסיקים אלו ני־אים לעין כל • ויתירן רכר כשנק״ים מה שכתבו רז״ל• רמי שהוא הולך כדרך רשע• כל המצות תורה והמע״ט שהוא עושה ועודנו כי־שעו הכל כאשר לכל ניטלת הסט״א• ם שכ כתשובה שלימה כל מה שלקחה סט״א• הכל יתזור לקדושה למקומו 1הראשין ולא ירח ממנו נדח .וע״ז אמרה הורה ושכ ה' אלקיך את שבותך השבי של מע״ט ששבתה השט״א • והנה האדם כשרוצה לשוכ כחשיבה מצטער הרכה ואומר שלא יוכל ח״ו להנצל מהסט״א מפני הכח שנתן כה במע״ט שהיה עישה ועודנו רשע • ולקחה הסט״א איחס המע״ט • וכזה <תגבר עליו ישלטה בו ונכפף תחתיה ולא יופל לצאת מתתת ידיה • לז״א דסע״ה • אס נתעיררת לשוכ כתשובהאלתירא כי יעשיר איש כלומר אל <ספחר מחמת שנתעשר איש בליעל ממע*ט שעשיח ולקחם ונחגכר כהס 1עשית ה־מת ראש לםט״א .וזהו כי ירבה כבוד ביחו • דהיי׳ כל כח שלו !הרימו ראש• ובזה תאמר בלבכך שלא תוכל לצאת מחחת ידםאלתאמר בן לא תירא מהם • מפני כי לא כמוהו יקת הכל • הכוונה היא כידוע . י כשהאדם חוטא טחן חיות וכח וממשלה כסט״א• וכשחוזר כתשי' משפיל הסט״א ומורידה מגדולתה ומעלתה וזוהי מיתתה• וז״ש כי לא כמויתו יקח ה.כל • דהיינו כשתחזור כתשובה שלימה ותמית לסט״א דהיינו שתויידה .מגדולתה ומעלתה לא קקת הסט״א הכל • ומ"ש הכל דמשמע הא מעע מיהא )למ י י ^•.־־ •י< , מימא לוקחת • כך הוא האמת .דכדי איותה רסט״א כשאי־ כה מכל מקו& . כדי שלא תתאבד לגמרי רכך הוא רצינו ית' • וז״ש כי לז כמותו יקה י: הכל יק מעט כיי תיותו .ולא ירד אתייו ככורו שהיה לו מתתלה • כי־. הכביד יחזיי לבעליו שחזר כתשובה • והסט״א נתייקנה ממני ולא כשאא ) כ י נפשו כחייו יביך ויו-וך כי תיטיכ לך • י לה רק כיי חייהה • וזהו לא נשאי לו כ׳׳ ת חייה נכש ־עקא• וזהו : הכוונה היז האיש הבליעל כי נפשי כחיי׳ו יברך • ומ״ש ויודוך כי תיטיב לך • רה־י׳ כל כת־ת הסע״א כשתחזור כחשיבה אע״ג רפסקת לחייתייהו כעל כרחייהו ענו אמן ומורי׳ י לך וזהו ויויוך כי חיטיכ לך: ת ב א עד דיר אכותיו ער נצח לא יראו אי־ • הניונה כזה היא כמו שיריע שבקדושה זה גמה מזה וזה מזה כך כשט״א • וכל הגדול מחבייו נקיז לו אב • ובא עכשיו לומי יכל שו־ש הסט״א עי עיקיה הראשון לא נשאר להם שום הכהה ואוי מצר זה ההדש שחז־ כתשו׳ שלימה;..־ וז״ש תנא ע־ דור אכיתיו של האיש השליעל .ער נצח ל־ז יי-או 7ור מצ־ זה: האדם שחזי כתשו׳ שלימה• כי כל ככויו והיי־ו שלקחה ההטי׳א הכל תזר לו א ל ם כיקי• ולא יבין נמשל ככהמית כדמי־ אח־ שכתב יהע״ה כל חתיכתה I שכמזמיי זה על בני הדס הלהיטים אכ!ר הממין יאח־ הבלי העילס׳•:׳ ובירר בתיכחהו שצייך שיחייי מיים המיתה .יבי־י כי הישעים אין להם} זכרון עמ הצ־יקיש • יבייר שגם הממין שלהיטים אחייי לא יהני ממני • כא/ •עכשיי׳ לימי כי יש כמה כני אים קשי עייף ישימעים כל אלה התיכחית ואינם ניתנים לב לשוב כלל ומשליכים היבריס אחריהם יאינם חישש־ם כללv . בא רהע״ה לימי כי אדם כחיי הקב״ה ינתן כי דעת ינפח בי כשמה•; וכ״ז כיי לידע ילההכינן בעמ״תי יתביך • ואם טימטם לכי וסימא עיניו ולא יי׳ רצה להתכינן כעכידתי ית׳ הדי היה כבהמה ממש • שיינה מכחנת כין טוכ^ לרע • יזש״ה אדים ביקיר דהיינו ארם שעשאו השי״ת כצלם אלקים וכת]":. בו דעת ינשמה שהוא היקר יחכבוד ולא יבין לא נתן רעתו להתבינן מה בין ? ישראל לעמים • זה נמשל כבהמית נימי • דהיינו שיה לבהמה כמו שהבהמה? כמיתה א־ן לה שכי כן היא אין לו שכר כמיתו • כאש־ עשה כן יעשה לו<£ הוא עשה עצמו כבהמה ולא הבחין בין טוב וכין רע כך היא כאיתי עילם יחיה כבהמה • ומה שאמר בחחלה ואדם ביקר כל ילין וכשיף אמר ולא;} יכין • הכוונה היא • רמי ־שיש לו דעת וכינה כשיעבור עליו איזה חטא?: ביום • לא ישככ כלילה עי שיחייה וישוב • וישמור עצמו מאותו ייש כךו; שלא יבשל באיחו חטא • וכש״א רז״ל אם ראית ת״ח שעבד עבירה ביום* אל תהיהר אחריי בלילה .מדאי עשה חשובה• ומי שעושה ק יצא מכל^ נהמה .ומי שאינו עושה כן רק כיוס עוכר עכירות ובלילה לא יקקמן ל : 9 יתעודד לשוב בתשובת חיי הוא כבהמה ש איכס מבחנת כץ טיב לי־ע. ?ואפי״ה אם עביי עליו איזה ימים או שטם ויתתרט וישוב כתשו׳ שלימה גם זה יצא מכלל בהמה .׳־סיף סיף חיי הכתין כין טוב לי־ע • אכל ןגרוע היא מי שכל ימיי בחשך ולח נתעירר ולא התבונן להבדיל כין קיימ לחול וכין טיכ ליע• ע״י ־הע״ה כפל הפשיק הזה שני פעמים• כהחלה מד ואדם כיקי כל ילין יהייני אם ההים חטא ילא לן ביקיודהיי׳ ש;י1 כחשיבה זה נמשל כבהמית נ־־מי כיין שלא הבחין כין טוכ ליע• ואעפי״כ אם לאת־ איזה ימים ושנים נתעורר וחזי־ בהשיבה יצא מכלל בהמה אכל גרוע היא מי שכל ימיו כת:ך ולה נתעורי לשיב • זהו שנמשל כבהמות יממש לפי׳ כפל פשו־ זה שני פעמים וכתב כשני ול־ז יכין דהיינו םל»- התכונן כל ימיו לחזו־ זהי הנקיא כהמה ממש: ' £)^tי מה כפיישנו מזמי־ זה • יפייש מה ראיתא כגמ׳ דכתוכית וז״ל אחינו כני יש־י 1תנו לכבכם ל־עת את ז־ת • זהת הית עימרת •לעד כתיב היא מששת ימי ביהשית רכים שתי עכ״ל • רלכאירה ה״כיים שנויים ומשילשים • אכן כמה שכתבנו יכוא הכל ע״ נ • והוא דהמיהה כ ג •בני אדם יודעים שימיתו • אכן ייב כני א־ם כעוה״ר אינם עויתים לרבי; ;'צדה ליים נסיעתם כמי שטי־חים על הבלי העילם היה• והוא מחזיר •־נופשותם יסמיית עיניהם • כי מי לא ידע שעיקר ישיבתי של אדם ו־י־חו ;״׳הוא איתי עילם .וזה העולם דיך עראי יהעכיה כעלמא .יאיך האדם העיקי ויתעסק כטפל • ואם נחטמטם לכי כל כך עדשסיכ־ שבייתו עולם אין הפ־ש כין צ־יק לישע • יק כמיתת הכהמה מיתת ההדס• ול כא צא שב־ ולא עינש היי הוא רואה בעיניו מיום שנכיא'העולם ועי היים הזה כל הצ־יקיש שעניי בעילם מזכייים איתם כני העילם לביכה יביטז־ם בזכיתם ימכץשים רשמים מאת הקכ״ה בזכיתם • יהישעים שי:ם י ת %נאבד .ולא לחנם נקבע דבר זה• אם לא שתאמי־ כודאי דודהי ; באיחיעילם יושבים כחיים הנצחיים .ולפיכך אפי׳ במיחחם קייאים וגהכי נזכיים תמיד לברכה • והרשעים כמיהת הבהמה לכיכר משמתו אכד שמם וזכרם .וזה״ש אתינו כני יש־אל תנו לכככם לדעת את ז זית י (־':-סיא המיתה• ודהיינו לא תתנו לכככם כ״א עמה להכין ציה מי־י יים ^ביומי לא כשאר בני אדם שווכיים המיחה כפיהם ואין עושים לה הכנה זצייכים אתם לדעת כי כן ראוי להיות כי אפי׳ הטפשיש יודעים שהמקים ־עסוא עיקר דירתו של ארם• לאותו מקים הוא עושה לו הכנה מיוכה־ *המקום שהוא עובר בו דרך עראי איט נעשה לו רק הכנה מועטת • ייזלזיא זאת היא עומדת לעד• הכוונה היא המיתה שנקיאת זאת • היא סעומדת לעד • דהיינו כשימות האדם שם היא העמידה והישיכ העיקרי והתדירי יגיח י" יעי־ דהכ-ייזים חיים• ךןךש דרוש לנפטרים .טול והחדירי • וכיין שהוא העמידה העיקיית • לה צ-יך האדם לעשות הכנא מדוכה • והל ישיאך יצרך שכשימית ה^דם .ימות כמיהה הכהמה • וליכא לא שכר ולא עונש .לז״א נתיכ הוא מששת ימי כראשית .רכים שקו. הטונה • כמו שכתכנו למעלה • דאית יסימן גדיל הוא דמיום שנכיא העולם עד היום הזה כל הצדיקים שמתו בני העולם מזכייים איתם לטובה • ולזכקביס רחמים כזכיחם מאת ה׳ וכויאי דתיים הם באותו עולם יחשיכים להני המקיס לעשית רצונם • והרשעים אכר שמם ונשכת זכרם א״כ כעל כרחך צריך אהה ליחיד מן המיתה ולעשות לה הכנה כראוי : 31Hfנבוא למהמר הנצכ פתח השערלעולם ירגיז אדם יצה״ט על• יצה״ר • הכוונה הצד המעולה ככפייה יצהי׳ר הוא שיחשוכ ארם ככל עח שהשכינה כנגדי • ובמ״ש שייהי ה׳ לנגדי חמיד כי מימיני כל אמוט• דהיינו כשאשיב השם נגדי תמיד היא ביכה רמימיני כל אמוט• שהוא צד יצה״ט • וזה״ש לעולם ירגיז אדם יצה״ט על יצה״ר• וכיצד הרמתו• היא שישים ה' נגר עיניו תמיר וזהו הצד המעולה• ילהכי אמר אי אזיל מוטב דהיינו זהו הדרך יוקר טוב • ואי לא יעהיק בחירה • פי' ואי לאו כר הכי דהיינו שאינו מן כח החסידים שמשימין ה׳ נג־ם תמיד • יעהוק בקורה • דהתירת מחשק כחי של יצה׳יר יוקר מכל דבר ׳ אי אזיל מיטב • דהיינו גם זו דרך טיכה • אכל אינה כמדרגה הראשונה • ואי לאי כר הכי שאיני בעל חורה יקרא ק״ש י אי אזיל מוטב גם זו דרך טוכה ׳ אכל אינה כמדרגה השניה ומכ״ש כהאשינה • ואי לאו כר הכי הוא שאינו יידע אפי׳ ק״ש יזכיר לו יום המיחה • דגם כזה נכנע היצה״ר • וכזה יעשה חיקין לעצמו כדי שיזכה לעיה״ב עולם שכולו מנוחה וחיים בילא״ו יילת״ו: י דרוש ז׳ ד־ינפטריכם • |j לנו גדיל ממשה שלא נתעסק כו אלא המקים שנא׳ ויקבור איתו בגיא לא על משה בלכד אמרו ״ אלא על כל הצדיקים שנא׳ והל! ל ך צדקן ככור ה׳ יאספך עכ״ל: גלולים צדיקים כמיתחם יוחד מכחייהם על אחת כמה וכמה• טובה כפילה ומכופלת צפונה ותתומה .עין לא ראתה אלקים זולקן באותה שעה נתקיימה • שם עומדים לכלך בהיכלו בית קיס הקדשי0־ פנימה י לחזות בטעם ס׳: גדולים פני חף# דרוש לנפטרים י ׳טיבי סה •5ד1ל ם צ־יקים במהפכים מדח היין למדת הרחמים• קדושים אשד כהרץ ומעשיהם מגיעים לשמי מרימים • המה הגבורים אשר• .מעולם מתגברים על יצים אשוריים לעישי׳ם לאומיים .לכן יוכו לנחלת עילמים • הנה כתלה ה׳: גדולים צ־יקים שכל מגמתם לתקן נשמה נפש ורית .כל מה שנדחו בזה העולם כאותו עולם שם יניחו יגיעי כת • שם ימצאו השקט וכעת כלי הפשק מרגיע ומטח • מעשיהם הטובים יעלו ל^יח טתות • אשה לה׳: גדולים צדיקים בוונים ויושבים לפני שפינה • מניחה נכונה כישיכה עליונה • שמה ישכו כסיות להכין דעת חכמה וכינה ־ תורה על אמתתה סירה סתרה ומצפינה • פנים כפנים דכי ה׳: א י ת א כמדרש כשעה שהצדיק יוצא מן העולם שלש כתות של מלאכי השית יוצאות לק־אתו א׳ אומרת יבוא שלים • וא׳ אומרת הולך נכיחו • וא׳ אומרת יניחו על משככיתם • עכ״ל: ־ ?*Vלהעיד מפני מה שלש כתות לא פחית ולא יותר יהיה די כאתת ותהמר מה שאמו הש״יש • ותי למה השלישית אומית יניחו עצ משככיתם לשון רכים: ^ א פ י צ ר לתי־ץ כהקרים כידוע מדכיי ה׳שב״י ע״ה דהצ־יק שזיכהו הקב״ה זיכה לנפש דוח כשמה־ וכשנפטר לכית עולמי• הנשמה עולה לג״ע העליון • והיות בג״ע התתתין• והנפש כשארח עם הגוף בקבר ־.-עד שיכלה הגיף והולכת למקים הראוי לה • ולפיכך כשהתדם ייצא מן •העולם והוא שלם כני״ן• כאית ג׳ כתית של מלאכי השי־ת ומבש־ית איתו *.הראשונה מכבדת איתי על הנשמה ואומרת לו יכא שלים• לפי שמקום נשמה עליין יגדיל על כולם שהוא כ ג״ע העליון • לכך מכשית איתי כת ?:הראשונה יבא שלים לגן עין העליין שנילי שלים • והכת השנייה מכשרת אותי על הדיח והימית לי הילך נכיחי • דהיי׳ שילך הרוח לג״ע התחתין 1םהוא מכת ג״ע העליון • והכת השלישית מכשרת איתי על הנפש והגיף שנשארי׳ בקב־ שגם הם יהיו כמנוחה וכביר .לפי' אמר ימחו על משככיתם ??לשין רכים• יזהו אפשי כוינת הכתוב ונחך ה׳ חמיד והשביע כצחצחית ,נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן ריה וכמוצא מים אשר לא יכזכי מימיו• להכוונה היא רכל הכתוכ הזה כשר־ה לצדיק על מנותת כל חלקיו הנפש ;;והגיף וה־וח והנשמה • וזהו וכחך ה׳ תמיד היא המנוחה שבאותו *עולם שאין לה הפסק כלי שום יגון ואנחה ודאגה • לפי שהעיה״ז אפי׳ יהי' האדם כי כהשקט וכטח אין מטחחו מנוחה שלימה• שכהגיח משתנים העתים והזמנים עתים לעובה עתים לרעה • עת בריא עח חילה • עת רעכ )ל ג( י ; ?mמפטרים טוב 8 יעפ עת שנע י עת שמחה עת יגון וכיוצא .נמצא מנוחת העוה״ז אינמ מנוחם שלימה • אכל כאותו עילם אין שיטי כלל• לפי אמי וכחך ה׳ תמיד מניחה שהיא תמידית כלי הפסק • לאפיקי מניחח העיה״ז שאינה מכיתת תמיד • והשכיע כצחצחות נפשך היא הנפש • ועצמיחיך יחלק הוא הגוף שעם הנפש • והייח כגן מה הוא היוח שהילך לג״ע התחחין יכמיצא מים הוא ג״ע העליון שעילה לו הנשמה • ולפי שעיקר ג״ע החחחין הוא מן העלי ין • לפי׳ קיא לעליון מוצא מים • ומה שאמר כגן וכמוצא ככיף הדמיון • הוא לפי שהצדיקים כג״ע התחתון והעליון אינם שוים כמעלה ״ • כמ״ש רז״ל שכל א׳ נכוה מתיפתו של חכידו• לפי׳ אמר כגן רהיי׳ כיושכים בגן כמוכתר שבו י והיא שא׳ דוה • וכמיצא מים כיושבים כמוצא מים כמובחר שבו והוא אש־ לא יכזבו מימיו: 5^$ו יאמר כאופן אחר כהקדים מה דאיתא כזוה״ק .דכל צדיק וצדיק ע״י מעשיו הטובים שעושה כימיו מהם כעשה לו מלכוש לנשמתו כשמגעת לג״ע התתתץ כמו שפי׳ על ואכי־הם זקן כא בימים • דהיינו במע״ט שנעשי כימים • והנה כשהנשמה יוצאת כאה כת ראשונה ומכשיתח יבא שלים .רהיי׳ שכל ימיך הם כשלימות כלי פגם • ושלום הוא לשק ,שלימיח• ידהיי׳ שיש לה מלכיש מאותן הימים מוכן כג״ע התתתין להתלכש בו • ומחמת שמא תפחד ותאמר דכיני כיני עדם כיאה לג״ע יפגעו כה מלאכי חבלה וישלטו עליה ח״ו • לזה מכש־ת לה כת שנייה הולך נטחו דהיי׳ שתלך למישרים ואין שטן ואין פגע רע .וכשמגעח לג״ע התתתון באה כת שלישית ומבשרת אותה עכשיו תתלבש כחליקא דרבנן ־ ושניהם המלבוש והנשמה תנוחו על משכביתיגס: או יאמי באופן אחי־ בהקרים מיש יז״ל• דכמה צדיקים עוברי׳ בגיהנם העכרה בעלמא ולא מתמת עצמם רק להעלות משם נשמות הרשעי'. שהרהי־ו לעשית חשוכה ולא הספיקי לעשיחה כפועל עד שמתי • והם׳•־ נידונים כגיהנם עד שיעכיו איזה צדיקים שם ומרךכקים כהם ועולים• והצדיקים שבחייהם היו משחרלים להחזיר הרשעים כהשיכה ולזכות את, הרבים אפשר גם כמיחהם הקב״ה מגלגל זכיח זה על ירם ומעבירם בגיהנם כדי לתעליח הרשעים שהרהרו חשוכה ויזכו על ידם ואעפ׳יי שיש צער מועט לצדיקים בעוברם שם • מ״מ יש להם נתת רוח ורצק טוב כשכיל זכית הרשעים • והנה ידוע שגיהנם מכוון כנגד ג״ע ו כצאת הצדק מהעוה״ז כאה כת ראשונה ומבשרת אותו ואומרת לו יכא שלום דהיינו יבוא למקום שלום שהוא ג״ע • שם תחי׳ מטחתו וישיבתו • וכת שטיה באה ואומרת לו הולך נטחו ״ דהיי׳ צריך שתלך נוכח ג״ע שהוא גיהנס י ילך למס תחילה• וכדי שלא יהיה לו שום חשש חיו שמא מחמת , ע ו נ באה דורש **זמלנפמרים טוב ג גאה כת שלישית וממדי! אותו • דחעבי״ם זו כיי שיחדבקי כך סיסע»^ ^;':סדהיו חשיבה ותעלה איתם ויזכו כשכילך• יזהו יניחו על משככיתם . ו^יםיי׳ הרשעים יעלו עמך ויזט ויניחו גם הם על משכביחם • וכשירה )זגוובה וגדולה היא זו לו• שהקב״ה גלוי ויריע לפניו שנחת רוח ורצי! טיב ישמחה רכה יש לזה הצ־יק כזכות הרשעים : •. ^ rfiJJאפש~ לפ״ש מ״ש כתהלים מזמור לדודה' ריעילחאחסד בנאות דשא ייכיצני על מי מניחות ינהלני נפשי ישוככ ינחני וכו : PUttHfהיא דדהע״ה היה טהר תמיר שלא להסיר מחשכחו כלל אפיי רגע א׳ מהי״ח וכמ״ש הוא בעצמו שויחי ה׳ לנג־י תמיד כי מימיני כל ה מ ו ט • ודהע״ה ירע האמת העיקיי כמה שהנהיג הקב״ ח ) ע ו ל מ ו • בהקכ״ה הוא היועה את כני העולם כצאן וכמו שהצ-ן אם אין ־;•ילהם רועה שיודע להיכן יוליכם כרגע י א ב ד ו ״ כך אם ח״ו נסתלקה ?;השגחתו < מכני העולם כיגע א׳ יאכדו• וכמו שהמעה משגיח כצאן להטיכ להם • כך הצאן שהם כני אדם צריכים לידע המעה ולעשות יטנו 'עוזהו עיקי העכורה כשידע הארס שהרועה אוחו משגיח כו ככל עת וככל kרגע • כויאי שימש ויכלם ממנו ויעשה רצונו ולא יטה ימין ישמאל* ?.־וזם״ש דיע״ה ה׳ רועי דהיינו אני מחשכ תמיד שהשם היא הרועה אותי ^ומשגיח כי • וכיה אני כוש וירא מלפניו ועושה רצינו תמיד • וכיון שכן ^.בודאי שלא אחסי כל טוכ לא כעוה״ז ולא כעוה״ב• וזהו לא החסר. £ובלכתי לאיתי עולם מובטחני שבנאות דשא ירכיצני שהוא ג״ע התחתון־ |5עצ מי מניחות ינהלני הוא ג״ע העליון־ גם כי אלך כגיא צלמית היא £גיהנם דהיי' אף כי הוליכני לגיהנם מובטחני שלא מחמח חסרוני הולכתני <0ם כ״א לזכית את הרשעים שהרהרו חשוכה ולהעלוחם משם • אכל אני ברי שס • לא אירא רע • שלא יגיע לי שים נזק • והטעם כי אחה עמדי • &>1פי' בלכתי שם אתה עמדי• ואדרבא הרמה גדולה עשית לי בזה שכמקים &0יש השכט והנקמה שלך י שמה עשית לי משענת וסמיכה ״ וכל העולם #יואים ותמהים שהרי כל מי שנכנס לגיהנם נכנס כ״א לירון בעונשים 4קשים ־ ואני נכנסתי לטובה • כי לא נכנסתי כ״א להציל אחרים ואני לא *£גי ע לי שום נזק • וזם״ש שבטך ומשענחך המה ינחמוני • דהיינו כמקום &שם שכטך .שמה עשית לי משענחך• ולפי' זאת היא נחמתי• היסיף עוד אמר תעמך לפני שלחן נגד צוררי• הכוונה כזה• שהישעים האלה שסרהיו השובה והיו טבועים כגיהנם היו חלק ההט״א • וכשיעלו משם חזרו לחלק הקרושה • הה״ש תערוך לפני שלחן נגד צוררי דהיינו הרשעים האלה שהיו !מאכל להט״א והיו כשלחנם שהיא גיהנם חזרו לשלחן הקמשה שהוא ג * ע . wתערוך לפט שלחן שהם קלה הרשעים שעלו עמי חזרו לשלחני שה<$ , ; • שולחן דורש טוב דרוש לנפטדם שולחן הק־ש שהוא ג״ע .וזה נגד צודדי שהם הסט״א שהיו בחלקם ויצאו?-׳ מהם• ומ״ש רשנת כשמן ראשי כיסי מיה• לפי שמצינו כרשעים הנידונים••׳ בגיהנם נאמר עליהם הנה סעדת ה׳ חמה יוצאה סעי מתגייר על ראש רשעים יחול ־ ושותים ג״כ שם כיס ההרעלה ,ואמ -דהע״ה תעפ״י שאני עוכר שם לא יחיל על ראשי כמו הרשעים ולא אשתה מה שםית־ם הרשעים רק ישנת כשמן ראשי וכיסי רדה .אך זאת אני מבקש מלפניך עוכ וחשד ירדפוני כל ימי חיי שאהיה מתעסק כל ימי לעשית טוב והס־ לשמך• וכזה מובטחני שאשכ ככיח ח׳ שהוא עוה״כ לאורך ימים• <4ן יאמר כאופן אחר כהק־־ים דחוכה על כל כר ישראל להתפלל ג' תפלות ככל יום ויום שחייח מנחה ערכיה • וזהו עיקר העכורה' שבמקום הקי׳כן .ועיקר התפלה תלויה כלכ כמ״ש ולעב־ו ככל לכככם ודדז״ל עבודה שכלב זוהי תפלה ועוד קראוה רז״ל דברים שעומדים ברומו של עולם • ומעלת התפלה אין אתריה .וכמי שגילה הרשב״י ע ה כזיה״ק ולפי כשהצ־יק יוצא מן העולם יוצאות ג׳ כתוח ל ל ' לק״יתי לבשר" אוחו כנגד ג' העלית שהיה שומר כראוי• א׳ אומרת יכא שצום• כנגד תפלח שחי־ית • שזמן תפלת שחרית הוא עח החסד יהייחמים והשלום • ולפי׳ אומיה לו יכא שלים כנגד הפלח שחרית שהיא כעח שלים וכח שכייה אומדח לו הולך נטחו כנגר תפלת מנחה שהיא כעת הדין וצייך האדם להיות זהיר כה כיוהר כמ׳׳ש כגמ׳ לעולם יהא ארם זהיר בקפלת המנחה• כיון שהוא עת הרוגז צייך ההדס ליזהר בה שלא יהיה עליו קיטרוג מלמעלה ולפי׳ מכשיית אותו כת שנייה בזה הלשין הולך ככוחו • והכוונת היא שכל• מי שאיני נשמר ממצית עשה ומל״ת ירא תמיד מבעלי דינים ומקערגים ונתבא אל המקימית המיסתיים ואיני יכיל לילך בקימה זקיפה • וכפרע מי שאינו זהיר כתפלית וכפיט מן הפיט מי שאיני זהיר בתפלת המנחם. שהוא עח הקטי־וג • וזה הצדיק שהיה זהיר כחפלח המנחה מכשרת אותו כת שנייה הולך נכיחו רהיי׳ שילך בקימה זקיכה ביר רעה נוכח המקטרג ואין מי שיוכל ליגע כו כלל • וכנגי• הפלת עי־כית שהיא בזמן השכיבה^ מכשרת אותו כת ג׳ ינוחו על משכביהם הם הנפש והרוח והנשמה • כשם: שבתיים לא היו שיככים ער שמתפללין הפלת עי־כית כי־אוי • לכן גם קם עכשיו ינוחו על משככיתם מניחה שלימה מניחת שלים השקט וכטח. . )}] V'Sיפייש הכתיב יהכיאיחים אל הי קדשי ושמחתים ככיח תפלתי, עולותיהם ווכחיהם ליצון על מזכחי כי כיתי כית תפלה יקרא לכל העמים• א ^ 9ר דהכחוכ הזה נאמר על שומיי החפלה כראוי• והנה עוה׳״ב ראוי: להקרא כית תפלה• לפי ששם צדיקים יושבים ועטמתיסם בראשיהם , ש מ ה ש tjhfi דדושלנפמדם טוכ TD &די>שיהם ומפאיים ומשבחים להקכ״ה • לפי' ראוי להקיא בית תפלה• ולמם״ אמד על מקיימי תפלה • והביאיתים אל חי קישי הוא עוה״ב ושמחתי© pnriתפלתי חית כמי עיח״ב הנק׳ בית תפלס • עולותיהם מבתיהם ליצון על מזבחי הם תפציחיהם שהיו מתפללים שהם כמקים עולות הבתים פמ״ש ונשלמה פייס שפתינו • כל תפליחיהם לי־צין על מזבחי כחקבלו לרצון לפני • וחזר ונתן טעם כי ביתי כיח חפלה ראיי להקרא בית תפלה דהיי׳ עוה״כ הוא שראוי להקיא בית תפלה • אן יאמר כאיפן אח* כהקרים רירוע רכל צריק וצדיק יש לו שי׳י עולמית כמ״ש להנחיל אוהכי י ״ש ,עוד כחכו המקוכלים זי׳ל רה״ן רבוא עולמית זוכים יעילים צייקים גמורים מה שאין מלאכי השית זוטם לעלות שנא׳ היין לה׳ אלהיך ה״ן כגימ׳ חמשה וחמשים רכוא .עוד מציע י״ת אלפי רמקכלי יפי שכינה .כמ״ש סכיכ שמנה עשר אלף • יהצייק ה^מוד וכה לכל אלה • וייצאית ג׳ כתית לפניו ומכש״ית איתי • כח ראשונה מבשרת £וסו ייבא שילום י״ת י״ש דהיי׳ י״ש עולמות שזוכה לי״ש עולמית .כת שניה מכש״־ת תיתו הולך ניכותי ר״ת ס״ן חם חמשה וחמשים רכיא עולמית קימוזיס כה״ן לח׳ אלהיך שזוכה זה הצדיק ועולה להם • כת שלישלת מבשרת אותו י׳כיחו ע׳ל מישגביתם דהיי׳ שזונה ויישב לפני השכי׳ וזה רמוז כרי׳ ת י׳ניחו על מ׳שככיהם י״ח עמי • רהיי׳ כך אומר לו הקב״ה עמי תהיה שזוכה ויישב לפני שכינה • יאמר באופן אחי בתקדים מה ראיתא במדרש .רבשעה שיצה הקב״ה לכייא את •האדם גמלך עם ר׳ כתיח של מלה״ש • חסד ויזמת צדק ושלום .חסד אמר יכרה שכולי מלא חסרים• אמת אמי* אל יברא שכילו מלא שקיים • צדק אמר יברא שכולו מלא צדקית • שלים אמר אל יכרא שפגלו מלא קטטות • מה עשה הקב״ה השליך אמק ארצה שנאוהשליך אמת ארצה ז׳כרה אח האדם • והיה ככל עת שכני ישראל עושים רש״מ חפי &ח אמת ושלים שכךערגו יאמרו kיברא מודים ומשבחים להקב״ה ואומרים יפהמ־חת יפה עסיח .וכשאינם עושים רצינו של מקים.מקטי גיס 1אומר<& הלא דה הדכר אשר דכרט אליך לאמי לא יכיא• ולפיכך אמיו בגמ׳ שאני ?מומן ביתמ״ק ־דחפי׳ מלאכי שלום ככי שנאמר מלאכי שלום.מד יבכיון • ש לדרךק מאי אפי׳ מלאכי שלים דקאמר מה נשתנו אלו משאר המלאב״ם א ־ודאי דםם קיטרנו בשעת הבריאה • .ואמרו לא יברא • ומהראוי דכשעת מחגתכן •ישמחו.מאחד שנתקיימו דבריהם א ףו אל יכי־א • •לד״א דכםעק ק&ורכן שיאו כל,הנקמה והצער שאירע.לישראל אפי׳ הס פכ< • ום$ה Jk£ &מר משעת עטיהז הצדיק אפי׳ מ אמת וכת שלום מודים •לו ומשבחים #מו ומקבלים נפכיו ואומדים לו דבשכילך ונשכיל צדיקים במוחך י יפק בניא , , ש )לח מ הקנייה ןץף^ דרוש מפטרים טוב הקכ״ה ויפה עשה • וזהו שמבשרת אותו כת ראשונה יכא שלום • אפי׳ כתי שלום שקיערגו עציך כשעת הכייאח • עכשיו יכוא לקבל פניך כשמחת • וכת שניה מכשית אותו • גס כת אמת שדכריו כיכרי שלום כשעת הבריאה גם הוא יכא לקבל פניך כשמחה• וזהו הולך ככוחו• דהיינו אותו שהולך נכותו של שלום שהיא אמת שדבריהם היו א׳ כשעת הכריאה ששניהם אמרו אל יברא גם הוא יכוא לקכל פניך .וכת ג׳ אומרת לו יניחו על משככיחם דהיי׳ כל ארכע כתוח עכשיו ינוחו על משככותם דהיי' על מנוחתם • וחדי כחיח הם חסר ואמת צדק ושלום כולם כצדיק זה • 1א ג ב זה נכיא פסקי משלי מפירשים אצלי על אופן זה • כני תירתי אל תשכת ומציתי יצר לכך כי אידך ימים ושנות תיים ישלום ייסיפו לן. חקר ואמת אל יעזבוך קשים על גיגרותיך כתבם על לוח לכך : והנה משלי כשמו כן הוא כולו משל ללמד רעת לכני ארס ־ והמשל כאן הוא זה• שמצית הקב״ה שציונו ותורתו הוא משל למלך כ״ו ששלח לאומן א לעשות לו כלי א׳ כהכרת האומן יעשה הכלי ההוא :כי מצית המלך היא • ואפי׳ יביא איזס ארם אלם כעל זרוע וישביע לאומן ההוא שלא יעשה אוחי כלי למלך• לא ישמע האומן ההוא לאלם ההוא ויפייסנו וישחידנו. כדי לעשות רצין המלך • וכ׳יז אפי׳ אם יעשה האומן ההוא הכלי בחנם״ מכ״ש אם המלך טחן לאומן ההוא שניו• דהשתא יש לאומן ההיא שתי מוכות חרא שעשה רצון המלך • ותדא שלא הפסיד שכיו • מכ״ש אם נתן לו בשכיו כפלי כפליים • וגדולה מכל זה אם יש לו לאותו אומן איזה א מקרובי המלך שיכא איתו ומצפה אימתי יגיד עליו רע למלך • וכשרואה עכשיו שהאומן הזה הכיא הכלי ההוא למלך וקבלו המלך כסכר פנים יפות• יאמר הקרוב ההוא השינא את האומן מעתה לא נשאר לי שים שנאה עם זה האומן ולא לדבר עליו רע למלך • כי הרי המלך קבלו כספ״י וקרבו ואהבו• גם אני אעשה עמו שלום וארכי עליו טוב למלך נמצא זה האומן חרוית כמה טיבית • עשה רצין המלך ונעשה אוהבו • ולקח שכרו כנפלי כפליים• ושונאו נעשה אוהבו • זהו המשל • והנמשל המלך הוא ממי׳ה הקב׳יה י: והאומן הוא האדם • והכלי שניתן לו הקכ״ח לתקן היא התירה והמצית י והאלם המונע הוא יצה״ר • יהשכי־ שנותן לו הקכ״ה אין לו קז כעולם שכולו; ארוך • והשינאים שיש לו לאדם הס כת שלום וכת אמת שקיטרגו בעת? הבריאה ואמרו אל יבאר• כשאין אדם עושה רטט של מקים חוזרים לקטמגם ואומרי׳ הלא זה הדבר אשר דברנו .וכשעיש' רש״מ אומרי׳ יפה בראת יפה עשיק! 0 1ח יפורשו הכתובים• כני תורתי אל תשכח• ומטחי• הקב״ה מצום לאדם ואומר לו כך • בני דע מי מצוך הלא אני אכיך הוא '_. מלכך ומצוך לעשות תורתי ומצותי .ומי מונע אותך יצר לכך • לפי בתמ , , , דורש טמד" &n רמש־ ינפטדיס~ חסר • לרמוז על יצה״ר שהיא המינע • וכיין שאני מלך עליך ועליו •י בהכרח וחוכה עליך שתרחנו כמה שחרצה • ורצוני הוא העיקר • וכ״ו י׳ תעשה כחנס מחמס גזיחי שאני מלך ־ אכל דע לך שהשכר שאני נוחן־ לך אין לו קץ וקצכה • וזהו כי אורך ימים ושנית חיים כעולם שכולו אתך ולו חיים • זאת יעו״ אפי׳ המקט־גים שהיו לך שהם שלים ואמת • עכשיו. יחזרו סניגורים ולא יאמרו עליך כי אם עוכה • וזהו ישלום שהם כת שלים עכשיו יהיו נוספים עליך ויהיו שלום ואמת כחס • :וזהו תסר ואמת אל• יעזביך מדקאמר אל יעזכוך ולא קאמר אל תעזוכ :מזה משמע דעל כת שלום וכת אמת מדכר שגם הם יתזרו ככת תסד ויסכימו ללמד עליך זכות וטובה • וכיין שכל חעיכית האלה תריית ־ קשרם לדכרי תורה ולמצית • על גרגרותיך וענרם על לית לכך אל תסית רעתך מהם ככל עת • אן יאמי־ כאופן אתר על עניין ג כהות ״ כהקרם מה ראיתא כגמ׳ כד ?עיך ר׳ אכהו אתזיו ליה תליסר נהרי דאפיקמונא דכייא תמה ואמר כל אלין דאכהו ואני אמרתי לייק יגעתי לתוהו והכל כתי כליתי׳ אכן משפעי את ה׳ ופעולתי את אלקי עכ׳יל • וככר דשו כיה רכים : •אלההיו כעבדים המשמשין y 7 2 n את הרב על מנת לקכל פיס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע״מ לקכל פרס וכו׳ • והכוונה היא כידוע שאין מעלה במעלת העוכר מאהבה שזו היא השלימית הגמורה שאין אחייה שלימות *בזה נשחכח אכרהם אע״ה כמ״ש זיע אכל־הם אוהכי • כאמת לא תהיה האהבה מחמת העוב המזומן לו רזו אהבה גיועה היא שאם היה יודע ,י שאין טוכ מוכן לו לא היה אוהכ • וכמ״ש התנא ע״ה כל אחכה שהיא • תלויה כרכר כטל רכר בעלה אהבה ושאינה תלויה כרכר אינה כעילה לעולם • רק האהכה האמתית היא שאינה תלויה כשום רכד רק יתן אל :לכו שהי״ת ויתעלה ככיד הדר מלכיתו • כרא העולם וכרא כל הצריך לו• וכרא אדם לכבודו כלי הכיח ולא לצורך רק נדכה • לכן גם האדם צריך שכל מה שיעבוד יהיה מאהבה ויאמר כלכו מה אני מה חיי מה חסדי חין טוב לי כ״א לעשות רצון כודאי כלי שום כצע• ואם ככה יעשה ויהיה• כל מעשיו מאהכה אין מעלה במעלתו • וע״ז אמרו רז׳יל רהשב מאהבה ־•ודונות נעשי לו כזכיות • כא וראה כמה הפריזו המרה והגיעו לעובד ,.מאהכה ראפילו זדונות נעשו לו כזכיית • לז׳יא התנא אל תהיו כעברים המשמשין את הרכ לקפל פיס • דשיי׳ אל תעשו מאהכת השכר המזומץ לכם • אלא הוו כעבדים המשמשין את הרכ שלא ע״מ לקכל פרס כ״א ןגאהכת ה ומגדולתו הרמה שכחר ורצח כנו שאנחנו עער ואפר וכראנ* לכטדו לשרתו ולכלך בשמי• זה ישפיק׳לט לאהבה אוקו,קלו שום בצע י , , , 1 , ומה ךןף<2 fiTO»fr«W־ טוב ומה שמסיים ויהא מורא שמים עליכם -הטונה כמו שידוע שטבע חעול£׳ דמי שאוחכ את חבירי אהכה עזה ותאוותו יחש־ןו קמיד תלויה כי ועושה לו רצוני תמיד ככל דכי שהוא רוצח בהכי־ח מריכ רשפי חיזהכח מיקל יאשו כנגיו ממכ שמחתו בו ועוז חגכוית אהכחו • לזה כא לימי דכלפי שמייא לא שייכא דא דלעולם אהכת ה׳ תהיה עמה יראה כלי שום קלות ראש כלל וזהו ויהא מורא שמים עליכם אע״ג דאהכתם אהבה עזה את ס׳ מ״מ יהא מורא שמים עליכם • ולפ״ז אפשר דכל עיכד מאהכה זוכה לי״ג נחיי דאפיסמינא רכייא • משום דאהכיח כגי׳ י״ג היא נגר י״ג פהיי ראפיסמונא רכייא ׳ והנח דכי אכהו כשמו ק היא דהיא איתיות אוהב • והיא הי ח דורש שמו ועוכר אח ח׳ מאהכח• וזהו שהראו לו י״ג• בהרי דאפיסמונא רכייא נגר אהכה שהיה עיכד את ה׳ מאהכה • ולכן תמה ואמר אני אמרתי אף מה שנוטלים אידים לא אטול • ועכשיו הוסיפו לי י״ג נהרי ראפרסמונא דכי יא וכי תימא אעיקרא דדינא פייכא הי^ חיהק איעתין דישאר שום אתר כלי שכי אפי׳ עיכר מיראה עד שנאמר זה שהיה עיכר מאהכה חיה עיכר שלא ע׳״מ לקכל סיס • ולפי' הוסיפו לו י״ג כהי־י דאפי־סמינא דכייא -סיף סיף חדי יודע שיטיל שכר • ומאין מוכח דאלו לא היה ירע שיקבל שכי־ אפיי׳ה חיה עובד מאהבה • לז״א אכן משפטי אח ח׳ כלומר הוכחה זו כדעתו ית׳ שהיא ביתן לבית וכליות ולפניו נגלו כל תעלומות והוא היודע העובד מאהבה אפי׳ אם לא היה נוטל שכי • ולמי שיורע וכך עבודתו מיסיף לו *״ג נהרי דחפיסמוכא דכייא • לפיכך אמר ר׳ אבוה אכן משפטי הת ה׳ היא שידע מה סיתה־ עטרתי ולפיכך היסיף לי י״ג נהיי דאפיסמונא דכייא • •והיא שיודע שפעולתי היתח לשמו דווקא מאהבה כלי שים פנייה אחרת ולק כשהצדי יוצא מן העולם • אם •היה עובר את ה׳ מאסכה בת •ראשונה מבשרת• אותו יכוא שלום יכ׳א גימ׳ י״ג וגימ׳ אהכ־ה • לבשי אוחו מאתי שהייתי עוכר את ה׳ מאהבה הרי מוכנים לך י״ג נהיי אפיס׳ דכייא -וזה תיספית על הטוכ הצפון לך • ולפי׳ כת שנייה מכשרת אוחו •ינוחו על^משכבוחם דהיי׳ הנפש והרוח והנשמה יניחו על משככיתם המוכנים לסם • ומם שבשריך כת ראשונה בי״ג נ־הרי ראפרס׳ •היא דרך תיספות• ״וכת ג׳ מכשית אותי הולך ככוחו ר״תה״ן על דרך הן לה' אלקק• השמים •ישמי השמים ־האדץ וכל.־אש״ כה • ׳ומצינו כעוכר את ה׳ מאהכה קונה המים ׳ואדץ • כמ״ש כאל1ע״ה שהיה ־עובד ה׳ מאהכח• •נאמר יכו כרוך אכרםלאלעליון קנגמ שמים יאק• ולפי׳ כת גי מבשרת אוחו ע״י עבודחךשהיית יעובד מאסעה ו לו הין ניןמימות • השמים והארץ של ה׳ קראם •להיות שלך־ :לה' אלקוך השמים יוכו׳ דהיי׳ יהם של השי^ת וקראם שלן:: ועפי״ז , יזהי ג£דמז > p£jjfיש לפרש מה דאיתא בגמ' וז״ל הנעלבים ואינם עולכי׳ שומעי׳ חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסורין עליהם הכתוב אומי ואוהביו כצאת השמש בגבויחו עכ״ל: \ {JNלרקיק היכא רמוז כהאי קרא נעלבים ואינם עולבים ושומעים חרפתם ואינם משיכים ושמתים כישורים• אינו רמוז כקרא כ״א עושים מאהכס דווקא • אמנם הדבר מכואר מאליו .דהעוכר מאהכה• אינה ניכרת אהבתו • כי אם על ידי פעולות האלה יהיה נעלכ ולא עולכ שומע לןרפתו ואינו משיב • ושמח כישורים .כזה ניכרת אהבתו שהיא שלימה • ידמרוב אהבתו את ה׳ אינו חושש לכבוד עצמו כלל• ואינו טחן לב לחרפת .שום אדם ולכזיונו כלל• כי לא נתן רעתו ועיניו כ״א עם ה׳ דווקא• והגמ כא לפרש המקי־א דואוהכיו כצאת השמש • ואמראלתפרש ואוהביו דהיינו שאוהביו הם אוהכי המצית וההורה•אלתאמר כן• כי צריכים תנאים אחרים \אלו הן יהיו נעלבים ולא עולבים• שומעים תרפתם ואינם משיכים• עושי .מאהכה ושמשים כיהודים אלה הם הנקראים אוהבים שלימים ועליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו • ומ״ש כצאת השמש• לרמוז כי גם הם ביציאתם מן העילם הזה קידם הגיעם למקום מנוחתם יש להם תוספת יריית והם י״ג נהרי אפרסמונא דכי יא • ועפ״ י האמור יש לפרש מ״ש דהע״ה שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לכי שש אנכי על אמרתך כו׳ • והוא כמו שידוע דרהע״ה עכר עליו אותו מעשה דכת שבע ואעי׳ג :רעשה כמה סיגופים ונענש ככמה יסורין היה ירא שמא מאתר שהיא "הכם גדול לא נתקבלה תשוכתי כראיי כמאמר התנא ששגגת תלמיד עולה זרק• ושינאי דור אעפ״י שסם חכמים היו אומרים דלא נתקן דוד בתשובה• ובמה דאיתא כגמ׳ דכשעה שהיו עיסקים כתורה ״ היו אומרים לו דוד הבא על אשת איש תקנתו כמה• נמצא שהיו שונאי דוד אומרים שלא תיקן בתשובתו • והנה דהע״ה כשידע דהשכ מאהבה אין תיקון גדול מזה דאפי' זרוטת נעשות לו כזכיות• כזה שמת והוכטת שתשובתו נתקבלה כראוי • ולפ״ז אע״ג רהתכם שגגות נעשות לו כזדונות • כששב מאהבה בא זה תיקן זה • דאפי׳ זדונית נעשות לו כזכיות׳ וז״ש שרים רדפוני חנם • שרים התכמים כהורה רדפוני חנם• דהיי' שאמרו כל מה שאני עושה כתשיכה. ריק ולחנם יגעתי ולא חששתי לדבריהם• כאמת ומדברך פחד לכי• שאמרת שגגת תלמוד עולה זדון • ויראחי שמא מאחר שחמור עונש החכם דשגגות כעשות לו כזדונות לא נחקכלה תשוכחי• אכל מאחר שידעתי כידיעה ברורה שהשכ מאהכה אפי׳ זדונות נעשית לו כזכיות • זאת היא נחמתי וששתי כעל כל הון • וזה״ש שש אנכי על אמרתך היא האמירה דהשב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות כמוצא שלל רב״ ומעתה ומעכשיו הנני , , ץ )לה( מוכן ן*ןיף# טוב 1ררמ מפטרים מוכן ומזומן כל מה שאעשה בעבודתך הן תורה הן תפלה הן מצות סכל אעשה כ״א כלכ שלם וכנפש חפצה כאהכה לשם ככודך דווקא ווס״ש שקר שנאתי ואתעכח ״ תודחך אהכתי • פי' כל הכלי העוהי׳ז ועסקיו נקראים שקר • והתנא אמר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה • לז״א שקר שנאתי הם הכלי העילס ואני ממעט בהם ועוסק בחורה • ועחקי בתורה הוא מאהכחך דווקא כלי שום פנייה אחרת • וזהוותורחך אהבתי • שכע כיום הללתיך על משפעי צדקך • כאן כא לומר על התפלה • שגם היא באהבה רבה היה עושה אותה ורש״י ז״ל פי׳ על פ׳ שכע כיום הללחיך היא ק״ש דכערכ מברך שחים לפניה ושתים לאחריה • ובשחי מכרך שחים לפניה ואי צאחריה• הם שכע כרכוח• והנה ק״ש וחפלה הם עיקר קיו׳ העולם והעמדתו כמו הקרכטת • ואהכת התפלה היא ע״ז האופן .דהיי מאהכת ה׳ שעשה התפלות לקיום העולם • כך יהיה האדם עוכר כאהכה רכה • מה שאהב בוראו • וזה׳׳ש שכע כיום הללתיך• רהיי׳ התפלח שאני מתפלל לך דרך הילול ושבת • אני עושה מאהבתך כלי שום פנייה אתרת • כי ידעתי כי היא עיקר קיום העולם וכך הוא רצונך • ומי לא יאהוכ וישמת כרכר שהוא רצונך • וזהו על משפטי צרקך• שמשפט צדק שכד העמדת עולמך• התפלה אתת מהם • ולפי׳ אני עוכר אוחת כאהכה וכשמתה רכה • ומעלה גדולה ראיתי לשבים מאהבה ועוסקים כתורה מאהכה ועושים מצות מאהכה כי הרי מציט שאר השכים מיראה • דים שזדונות נעשות להם כשגגות אבל השכים מאהכה לא דיים שנמהלו להם כל עיטתיהם אלא אדרכא הזדונות נעשות להם כזכיות .כאלו עשו מצית כמקים עכירות • וזהו שלום רב לאוהבי תורהך דהיי׳ לשביס מאהכה ועוסקים כתורה מאהכא• והרכותא שלהם היא שהזרוטת נעשות להם כזכיות • ולא נתשכ להם במקומם אפי״ שיגג ־ וזהו ואין למו מכשול הוא שוגג• ולא זו כלכד • אלא שקויתי לדכרן שאמרת שהזדוטת נעשית כזכיות ״ ומקיה ומצפה רתמיך גם אני שתשים חלקי עם השכים מאהכה • שאתה עושה להם העכירית כמצית • וזה״ש סברתי לישועתך ה • דהיינו שתכשמי שהישעתני מעיטתי וכתכת עלי במקומם שמציתיך עשיתי• והוסיף ואמר שמרה נפשי עדותיך• לפי שהתודה יש כה מצות וערות וחוקים ומשפעים • וכיוצא בא רהע״ה לומר שמרה נפשי עדותיך • וגם אלה ואוהבם מאוד • דהיי' כל מס שאני עושה• אני עושה כאהכה רכה • וזש״ה אח״ז ג״כ שמרתי פקודיך ועדותיך והכל כדרך אהבה כי כל דרכי נגדך דהיי׳ הכל לשמך לעשות רצונך דווקא מאהבה : ונחזור למאמר שפחתנו בו מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקכ״ח וכו׳ • לא על משה כלכד אמרו וכו׳ והנה יש כאן תמיהה ג־יולה י היכי שייך שמשוה שאר צדיקים עם משה כזה העניין שלא , , שלא מצינו שום צדיק בעולם שנתעחק בו הקב״ם זולת משה לכדו « וא״כ מהו אומרו לא על משה בלבד אמרו: ו א פ ^ ר לפי־ש כפי מה דאיתא בזוה״ק רמה שזכה מרע״ה בחייו זכה יעקב אעי׳ה במיתתו ״ משה בגופא ויעקכ כנשמתא וזוהי מעלת משה דבינו ע״ה מכל שאר הככיאים והחסידים • שזכה בחייו למה שזכי צדיקים אחר מיתתם• לפי שהוא ע״ה גופו נשמה ממש יחשב• וזוהי •גוונת המשנה לא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצריקים• ודהיי׳ מה שנתעחק הקב״ה בגוש של משח • כך הוא מתעסק בנשמות הצדיקים חלקם בחיים • בילא״ו: ; <| דרוש וז ל־עפטדיכם• & ־איתןיין במדרש אמר דוד לפני הקבי׳ה רבש״ע הודיעני כאיזה דרך אזכה לחיי העוה׳״ב .א״ל ,דוד חיי עוה״ב את בעי צפה ליסודין שנא׳ ודרך חיים תוכחות מוסר • עכ״ל: להםIT יסורץ חיכה יתירה נודעת איהם• אשרי השמח בהם• מקדשים ומטהרים את כעליסם • רפואת הגוף ורפואת נפש • *3IT היה נמנה עם פועלי און ועכשיו נמנה עם ברים ונקיים • אשדי מי שטחן כלכו כי מנחה היא שלוחה לו מן השמים .ויתעורר לשוב בתשובה ולשפוך שיחו לפני האל ערב ובקר וצהרים • ויהי האדםלנפש: חכיכיל יסורין שנקראו מזבח כפייה • לכפר על עבירה קלה וחמורה • ושב ורפא לו ומעלץ עליו כאלו מחרש נברא • ומשפיע עליו שפע קדושה וטהרה • אשר כידו נפש • איו/א במדרש• כל שהקכ׳׳ה חק כו מדכאו כיסורין שנאי וה׳ חפ[ דכאו החלי יכיל אפי׳ לא קבלן מאהבה• ח״ל אס השים אשם מה אשם לדעת • אף יסויין לדעת • ואם קכלם מאהכה מה שברו .יראה זרע יאי־יך ימים• ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים כידי• שנאמר וחפץה׳ בידו יצליח ענ״ל • והדקדקים שבזה נראים לעין כל: וא3שר ליךץ• דחנה יש להתכונן• אדם שכאים יסודין עליו היכי דמי • אם בעל תשובה הוא • צייכים אנו לרעת• מה תועלק מוקיפין לו ן ץ ף ^ דררמ מנומרים : טןןנ לו היסורין• ואם אינו בעל תשובה.מה מועילין לוהיכןורין• ועוד קי*£ דהשב מאהבה אפיי זדונות נעשית לו בזכיות• וביאת היסורין אס באו * עליו מה תועלת יש בהם• ונלאה אם אפשר רהקב״ה יח״ש לעד רחמן מלא רחמים וחפץ כעיכא כרואיו ולא יחפוץ כמות הרשע• כ״א בשובו מדרכיו וחיה י והנה חליקיח חליקיח יש • יש אדם ששב בחשיכה מיראה שהזרונוח נעשית להם כשגגות • והקכ״ה חפץ כעוכחו לנקיתו היעכ עד שלא ישאר כידו אפי׳ שגגות • ומכיא עליו יסורין כדי לעוררו • ויש שנמתלו עונותיו כולם ולא נשאר כידו אפי׳ שוגג• ומכיא עליו הקכ״ה יסורין כדי לעוררו .לשוב כתשוכה מאהכה • ואפי׳ זדונית נעשות לו כזכיות י ויש שאינו מתעורר כלל לשוכ כתשובה ומכיא עליו הקכ״ה יסורין כדי לעוררו לשוכ כחשובה • ויש ששכ כתשובה מאהכה• וזדונות נעשות לו כזכיות• ואפי״ה הקכ״ה מכיא עליו היסירין כדי להרבות שכרו יותר ויותר • ובזה נבוא לביאור המאמר • כל שהקכ״ה חפץ כו מדכאו כיסירין• דמלת כל כוללת כל החלוקות שאמרנו • דהיינו אם הוא רשע ולא נתעורר לשוב כתשובה • הקכ״ה מכיא עליו יסורין כדי לעוררו לשוכ כתשובה • ואם הוא שכ כתשיכה אכל שכ מיראה דעריין הזדונות נעשות לו כשגגות• הקכ״ה מכיא עליו יסורין כרי לעוררו לשוב מאהכה • כרי לנקותו מכל וכל והזדונות נעשית לו כזכיות • ואם הוא ככר שב מאהבה הקכ״ה מכיא עליו יסוריז להרבות שכי־ו יותר ויותר • לפי׳ אמד כל שהקכי׳ה חפץ כו • וכלל כמלת כל • כל החלוקות • והוסיף לימד יכול אפי׳ לא קכלם מאהבה• דהיי׳ דכעינן כל א׳ וא׳ מהחלוקות הנז׳ • יתעורר הבאים עליו להוסיף תשוכה על תשובתו״ ואם לא נתעורר • מה יועילו לו היסורין • ולז״א יכול אפי׳ לא קכלם מאהכה • קורא אני כל שהקכ״ה חפץ לו • והשיכ ת״ל אם תשים אשם • דכעינן מה אשם לדעת שיקרכהו מדעתו ובחזרתו• כך היסירין יקבלם מאהבה ויוסיף לחזור • כזה האופן הס שמועילים לו • והוסיף לומר .ואם קכלם מאהכה מס שכרו • כוונתו כזה לומר לפי שמצינו מצות שעושין פייות כעוה״ז • כדתנן אלו דכרים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהן בעוה״ז והקרן קיימת לעוה״כ • והנה בחלוקות שזכרנו • יש לומי שתלוקת שכבר שכ מאהבה וזדונות נעשה לו כזכיות ואת״כ באו עליו יסורץ P סברא לומר ריש לו פירות כעוה׳״ז ושכר גמור • לפי׳ אמר ע״ ז החלוקה ואם קכלם מאהכה מה שכרו בעוה״ז בפייות .לז״א יראה זרע יאריך ימיה• שכר פירותיו כעוה״ז והקרן קיימת לו לעיהי׳כ• והוסיף לומר ולא עור אלא שתלמודו מתקיים כידו .כוונתו כזה לומר • לפי שמצינו שאמר התנא ותלמוד תורה כנגד כולם • דהיינו מי שיש כידו ת״ת אוכל מכירותיו בעוה״ן והקיץ JHH דררמלנפמדיס ^א טוב *&קין קיימת לי לעיה״כ • ובא לומי כאן דמי שיש פירו ת״ת ושב בתשי' מאהבה ועוד באו עליו יסודין ״ ועכשיו אמדנו כי מי ששב מאהבה ובאו עליו היהורין יש לו שכר כעיח״ז כמי שכתכני ולא תאמר ששכר פירות דין הוא שאוכל בעיה״ ז אבל שכר פימת תורה אינו אוכל דדי לו בעיה״ז כשכר א׳ של פימת • לז״א ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים כידו• דהיינו אפי׳ שכר ת״ת אוכל כעוח״ז • נמצא כעוה״ז מוסיף פימת על פירות • ובעוה״כ מוסיף קרן על קרן • ועפ״ז יכואר נמי מה דאיתא כמדרש וז״ל אם רואה אדם שיסומן באים עליו יפשפש במעשיו שנא׳ נחפשה דרכינו ונחקורה פשפש ולא מצא יתלה בביטול חורה • פשפש ולא מצא בידוע שיסומן של אהכה הן • שנא׳ כי את אשר יאהב ס׳ יוכיח • ו ה ג ה יש לדקדק כמאמר הזה • תחלה אמרו אם מאה אדם שיסורין באים עליו .מה הלשון אוממת אם מאה אדם • היל״ל מי שיסויין ם עליו יפשפש כמעשיו .ועוד מ״ש פשפש ולא מצא • וכי שייך שיפשפש ולא ימצא והלא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוכ ולא יחטא: ןא£5יטר לומר כי זה מדבר על מי ששב כחשיכה שלימה כראוי • ומיום שובו הוא שומר עצמו לבלתי ירח ממנו נדח • ביני ביני הנה יםר־ין באין עליי • ע״ז אמר אס מאה אדם • דהיינו אדם ששב בתשובת ימה כראוי • ואפי״ה הכה יסורין כאין עליו • מה יעשה זה האיש .יפשפש כמעשיו .דהיינו שמא לא שב רק מיראה רזדוטת נעשות לי כשגגות • לפי׳ באו עליו היסורין כדי לעוררו לשוב מאהבה • וחזר ואמר פשפש ולא מצא דהיינו ב״ק עצמו יקי״ל בנפשיה דהיחח תשובתו מאהכה כראוי. יתלה ככיטול תורה .כמ״ש אשרי הגכר אשר תיינדנו יה ומתורחך תלמדנו. דהיינו אשרי הגבר שהבאת עליו יסירץ ולא מצ־ עון שיש כידו• רק כדי שמתורתך תלמדני • שיהיה עוסק בתורה .ואם פשפש ולא מצא טרו אפי׳ כיטול תורה • כידוע שיסומן של אהכה הן • כדי להרבות שכרו כדכתבנו: ן f'fljfיפורש המזמור לדוד כרכי נפשי את ה׳ וכל קרכי את שם קדשי. ביט נפשי את ה׳ ואל תשכחי כל גמוליו ־ הסולח לכל עונייכי הרופא לכל תחלואייכי וכו׳: 1א3ער דדהע״ה אמר מזמור זה אחי שנתייסר כיסורין כראוי ושמת בהם • כמ״ש יסוד יסרני יה ולמות לא נתנט • וכיון דידע שנתקן ביסורין כראוי בא צומי״ שעכשיו ראוי לו־ליתן שכח כגוף ונפש מאחר שנחקט כי־אוי • וז״א • לדוד כרכי נפשי אח ה׳ וכל קרבי חת שם קדשו • כלומר עכשיו שנחק־שתס כיסורין כראוי נאה ויאה לכם להזכיר קדושתו ית׳ כיאיי ולא תטשו• חזר ואמר כרכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו כא להדית התגמולות-והחס-י׳ הגדילים שעשה הקב" ה עם האדם בהביאו ;ל0 עליו ^*)11 ידרוש לנפטרים טוב עליו היסורין .כי כהחכינן האדם כחסד הגדול הזח אין למעלה ממנו שהיסורין מזכח כפרה הם שמכפרים לארם כל עונותיו• ואם אין כידו עוף מיסיפין לו כשכילם שכר גדול • וכל המקכלם מאהכה לא ישאר כידו שים עון לא מזיר ולא שוגג .ומרפאים אותו רפואה הכפש ורפואה הגיף ואפי נכתכ ונתתם כספר שירון כגיהנם הכל יקרע ולא יענש כלל • ואין מי שינקה האדם ויחזור זך וכרי כמו היסורין • וכמ״ש כגמ׳ ק״ו משן ועין״ ומה שן ועין שהוא א׳ מאיבריו של ארם • עכר יוצא כהם לחירות • יסויין שממרקין כל גופו של אדם עאכ״ו • נמצא שחוזר כריה חדשה ממש • כאלו עכשיו נכרא • וזש״ה כרכי נפשי את ה'ואלתשכחי כל גמוליו • הוא הגמול הטוב של היסורין שאין חשד וגמול טוב יותר מזה • והוא כי כזה הסולת . לכל עונייכי • בשכיל יסורין אלו מחל לך כל עון מזיר ושוגג• ועוד הרופא׳ לכל תחלואייכי • לפי שהעין הוא חולי הנפש והרוח והנשמה • ובשביל היסירין נתרפאו כולם • ועודהגיאלמשחת תייכי • אפי׳ נגזר ונכתב עליך שתרד לגיהנם עכשיו ע״י היסורין גואל משחת תייכי • ולא זו בלבד אלא הוסיף לך עטרת חסר ורחמים תתת אשר היה כתוכ עליך דין ותשכון ונקמה • וזהו המשביע בטוב ערייך• דהיי׳ עכשיו שנתקנת ונתיצית כיסודין כל מה שאתה מבקש מאת ה׳ הקרא וה׳ יענה • ודהיי׳ המשביע כטוב ערייך הוא פיך • ומי גרם לך כ״ז • מאחר שע״י יסודי; תתחדש כנשר נעורייכי שחזר כנער שלא טעם טעם חטא • חזי ואמי עישה ציקית ה׳ ומשפטים לכל עשיקים כיונתי כזה לימד • דהדכר הזה שעישה הקכ״ה שמיעוט עוני׳ שיש ביד הצדיקי׳ מכיא עליהם יסירין בעוה״ז כדי שיטלו שכר מושלם כעוה״ב• ומהראוי היה שבעוה״ז יהיו נוחים ושקטים• ובעוה״כ יענשי על מיעיט עינית שהיו בידם• לז״א רזה העניין יקרא צדקה ומשפט משום רבעוה״ז לא שייך בו קורת רות ומנותה כ״א כעוה״ב שהיא עילם המנוחה .וזו היא הצדקה שהחליף לו מניחת עיה״ז שהיא הבל וריק למטתת עוה״ב שהיא מנוחת אמת השקט ובטח • וזוהי הצ־קה• וכשתתבונן בעיקי הדבר המצא שכך ראוי להיות לפי משפט האמת • משים דהצדיק דמבו זכיות אין חשקי יתאיתו בזה העולם ותאוותיו• ואם איתרע ובא לידו איזה עון .הקבי׳ה ירד לסוף דעחו דאינו חפץ כתאוית זה העילם רק כתאוות עולם החיים• ולפי׳ מענישו כעולם שאינו חפץ כו ומשלם לו שבר בעילם שהוא חפץ כו • מרה כנגד מדה ״ וההפך לרשעים ררובם עוטת • נמצא זה שעושה הקכ״ה לצדיקים כקרא משפט וצדקה • ולפי׳ אמר עישה צדקו׳ ה׳ ומשפטים לכל עשוקים • וזה הדבר הודיע הקכ״ה למשה כשכקשממט הודיעני נא אח דרכיך • מפני מה צדיק וטיב לי צדיק ורע לי • והשיב לו צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ודע לו צדיק שאינו גמור י וזהו יודיע דרכיו , ר)ר& דרוש לנפטרים יטיב עב דרכיו למשה לבכי ישראל עלילותיו .דהיי׳ העלילות שעושה הקכ״ה לבני ראל • דצדיק ועוב לו צ־יק ורע לו ׳ רשע ועוכ לו רשע ורע לו • הכל ודיע למשה חזר ואמר חנון ורחום ה׳ ארך אפים ורב הסר לא לנצח יריב א לעולם ייעור• כוונתו כזה לומר דיש לדקדק שיש כמה וכמה מן הצריקי׳ דרובם זכיות • ועל מיעוט עונות שכירם כאים עליהם כ״א מעע יסורין ובזה נתפטרו מעונש אוחו עולם ומגיהנם .לז״א חנון ורחום ה׳ ארך אפים ורכ חשד • כלו׳ מרוכ חסדיו ורחמנותו אינו מכיא על האדם כל עינש הראוי לבוא עליו • כי הלא תראה הרשע שהתמיד בעכירות שלשים וארבעים שנה או יור ר .משפטו כגיהנם שנה א׳ • ולפחות הי״ל לישב יהנם כמספר הימים אשי־ היה רשע בהם אלא ודאי מרוב רחמניתו ית״ש אינו מכיא על האדם כל העינש הראוי לבוא עליו • וזהו לא לנצח יריב לא לעילם יעוד כאותו עולם אף לרשעים • ומכ״ש כ-יה העולם לצדיקים• לא כחטאינו עשה לנו ולא כעוניתינו גמל עליני• כ״א מעט מזער מעונש הראוי לני • יהטעם משים דמציני מי־יכה מרה טיבה ממרת כידענית ה׳ מאות .דלגכי פורעניות כתיב על שלשים ועל רבעים • ולגכי מדה טיבה כתיב ניצר חסד לאלפים ה־י רמדיכה מרה טיכה ממרת פורענות חמש מאות .וזה״ש כגכיה שמים על הא־ץ גבר חש־ו על יראיו • וידוע דבין מים לאיץ ת״ק שנה • וכא לומר השיעור שכין השמים לארץ שהואת״ק כן גבר חסדו על יראיו ומרבה להם במרה טובה יותר ת״ק על מה שראוים • וכמו שעושה כרכוי מרה טוכה .כן עושה כסליחה פשע ובמחילת עון • שאינו מעניש כ״א מעט מזע־ ומוחל השאר • וזש״ה כרחוק מורח ממערב שהיא ג״כ ת״ק שנה .כן הדתיק ממני את פשענו ־ וכ״ז משום שהיא עישה לנו כאכ עם כנו האיהכי אהבה עזה ואפילו מייה-ו ב-דך רחמים ־ וז״ש כרחם אכ על כנים ריחם ה׳ על יראיו ״ ודויקא רחמנית שה ליראיי ואיהכי שמי דייקא אכל אניש שאינו ירא מן ה׳ זה כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ לפי שעה • ועור מעע ואין רשע כי ריח עכי־ה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו • יחסר ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לכני כניס : ל י? ך!ך<ןן דרוש לנפטרים טוג* את זה דרשתי ער פטירת אמי כבור יהיה מנוחתה. ויהא חלקה עפ נשים צדקניות ותהא שלימה משכורתה .אכי״ר: א י ת א כגמרא גדילה הבטחה שהכטיח הקכי׳ה לנשים יויןד מהאנשים שנאמר נשים שאננית • אמר ליה רכ לר׳ חייא הני נשי במאי זכיין באקרויי כנייהו בי כנישתא וכאתנייי גכרייהי כי רכנן ומנטרי לגכרייהו עד דאתי מבי רבנן עכ׳׳ל: גלולים צדיקים כמיתחן שנק׳ מזכח כפרה • אחד האיש ואחד האשה שיין כמדה זו אי כעית אימא קרא ואי כעית אימא סברא. כאשר חכמיס הגידו • טעם סמיכת מיתת מרים לפרח • משם ראיה דכפרה זו כאתתא כגכרא :ועוד צא ולמד מן וחצא מן המקים האמור כנעמי ירית משם כארה • דכיין שיצאו מן העיר פנה זייח פנה הודה פנה הדרה• גם כשכר נשים צדקניות יצאו צכאות ה׳ מאפלה לאורח • ועוד האדם הגדול בא לספיר ולכפות לשרה• כל זה לחויות בא רצריק וצ׳־קת בתייהם וכמיתתם הם מגן צנה וסיחרה • לפיכך חיכה על כל בר ישראל• להתאבל על אשס כשרה • וכל המרכה ה״ז משוכח ושכרו גדול לפגי איום ונורא: וקולם נביא מ״ש שהע״ה אשת חיל מי ימצא יט' דיש לדקדק למה קראה בשם אשת חילי הי״ל לקוראה אשת יראת ה׳ מי ימצא• כמי שקראה לבסוף אשה יראת ה׳ היא תתהלל י דהיא היא אשת חיל האמורה למעלה• ולמה קי־אה אשת חיל• וכדי שיובן זה נביא מה דאיתא כמדרש שאלו לחכמה חוטא מה עונשו י א״ל חטאים חרדף רעה •׳ שאלי לנבואה חוטא מה עונשי • א״ל הנפש החיטאח היא חמות • שאלו לחורה חוטא מה עונשי • א״ל יכיא קיק ייתכפ* לו • שאלו להקכ״ה חיטא מה עונשי אייל יעשה השוכה ייתכפי לו שנאמר טוב יישר ה׳ על כן יודה חטאים כדרך עכ״ל • והנה המאמר הזה תמוה • דביק דהקכ״ה ארק הבל גזר אומר רתשוכה מספקת • מה נשאר לחכמה ולנבואה ולתורה• מה יאמיו כי מי יכוא אתר המלך• ותיהאי רקאמרדחנכואס השיכה דהנפש החוטאת היא תמות ״ משום דמקרא זח כתיב בנכיא • יתרי כנכיא אחר כתיכ שיכה ישראל קחו עמכם דברים ושיט ונשלמה פיים שפתינו • הו היא תשובק הקב״ה כעצמו • ומה ראה בעל המאמר דתפש בידו ה^תוב שאמר #111 'טובי דרוש לנפטרים עג , ׳שאמי הנפש החוטאת והניח הכתוב משלמה פרים שפתינו • יעוד מ ״ש ?־התורה השיכה יכיא קרכן הרי כתורה מבוררת החשוכה • כמ״ש כי קיוב אליך הדכר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ־ ותו האי פסוקא דמייתי ראיה להקכ״ה ככתוכים כחיכ הנק׳ חכמה: ן א 3ש ר דכעל המאמר דעת שפתיו כמר מללו • וכתכמה גדולה יסד המאמר הזה • והוא דאיתא כזוה״ק ובתיקונים וכדברי האריז״ל• וכל המקיכלים דע״י העכירות פוגם האדם ח״ו כאותיות שם הוי״ה ב״ה• יש שאינו פוגם רק כה׳א אחרונה ויש פוגם מאיו ה׳א • ויש שפוגם כה׳א ואיו היא • ויש שפוגם כשם הוי׳ה כולו ר״ל .וע״ז נאמר פן יהרסו אל ה' דהיי׳ שע״י מעשיהם גורמים להרוס כל אותיות שם הוי״ה .והנה מי שפגם כחיא אחרונה לברה ועונשה קל .ומי שמוסיף לאות הכ׳ חמור ממנו • ומי שמוסיף לאות הג׳ חמור מהם • ומי שפוגם כארכעתן גדול עונו מנשוא ועוד יש הפרש אחר • דהפוגם כשם י״ה אותיית ראשונית לעונשו כפול ומכופל על הפוגם כאותיות אחרינית י ואותיות י״ה גם כן 'בעצמם • הפוגם כאות יויד כפיל ומכופל עונשו על הפיגם כאות ה׳א אשונה .ואפשר רעל הפיגם כארבע אותיות הוי״ה .אמר הנכיא על שלשה פשעי ישראל ועל ארכעה לא אשיכנו• והנה ידוע דקי״ל הכא לטהר מסייעין אוחו • ורהיינו הכא לחזור כתשובה הקכ״ה מסייעו • והכה אם פגם כג׳ אותיות הוי״ה וכא לחזור כתשובה הקכ״ה מסייעו כתשובתו י וכל •הפוגם כאות יו׳ר אין הקכ״ח מסייעו • ודהיינו צריך לערות ולהמית עצמו שות תשוכה גמורה • כיון דליכא עמיה סייעתא רשמייא • ז״ש על שלשה שעי ישראל • דהייני על פגם ג׳ איתיות הו״ח • אע״ג שפשע ישראל ופגם בהם וכא לחזור כתשובה .אני אסייענו ומקבל עליו התשובה • אכל על ארבעה אם פגם גם כאות יוד ע״ז לא אשיבנו• דהיי לא אסייענו כתשובחי. ודהיינו צריך לטרוח ולהמית עצמי ילעשית חשוכה חמורה שבחמורות • ועל עניין זה דבר דחע״ה כמזמור החשיכה שאמר לך לכרך ,חטאחי והרע •'בעיניך עשית למען חצרק בדבריך חזכה בשפטך דיש לדקדק מה הלשון אומרת לן לב־ך חטאתי י ולמי חוטאים כני אדם שהבדיל עצמו ברבר זח• ועם האמור יוכן דהנה אמרו בזוה״ק דרהע״ה פגמו היה כ״א כשכי' א אחרונה שכשם• ולפיכך עונשי קל וסייעתא דשמייא ודאי איכא כתשובתו זה״ש לך לכרך חטאחי • דהיינו לא חטאתי ולא פגמתי כ״א בשכינה היא א האחרונה שכשם שהרי עמה מדכ• • כדפחח כמ״ש המזמור חנט אלקים סדיך ואלקים היא השכינה היא אחרונה שכשם • לכן אמר כיון דלא פגמחי רק כך רוקא ילא פגמתי בשם הוי״ה כולו ולא בראשו ולא בחציו רק כה׳א האחרונה • והרע בעיניך עשיתי דווקא • א״כ סייעכי בתשובתי מהי יתקי קלה )לז( * , , דרוש לגפטריש ךןף^ן צ{51 * י קלה למען תצדק בדברך תזכה בשפטך • שהרי מפי כבודך אמור דאינו דימה הורס כל בניין הוי״ה להורס מעט ממנו • שנאמראליהרסואלה׳ לראות פן יפי־וץ כם מכאן אנו למרים היכן אתה עושה פרצה אם יהרסו כל השם• אכל מעט ממנו לא • לכן חנני ושמע תפלתי ועוזרני וסייעני לעשות תשוכה בקל • ותהיה מקובלת מהרה .ואפשר רזהו כמי כוונת יתרו • שאמר למרע״ה ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקיס אנשי אמת שונאי בצע ונו׳ רהפסוק הזה נראה מיותר דכאמרו יראי׳אלקים כל דבר נכלל כיראה • כמ״ש כי אין מתסור ליריאיו • ואי׳כ למה הוציך לומר אח״כ אנשי אמת שונאי כצע ־ ואפשר ריתרו הכי קאמי־ למרע״ה דאתה כיון שרוה״ק שירה עליך• תרע כי־וה״ק מי שתקנו בתשובתם ובמעשיהם הטובים כל ד׳ אותיות דהוי" ה • ולא נשאר שום פגם מצ־־ם כשם הויה וזהו אנשי חיל • משים דאין חיל כלא מלך רעל המלך מתכנשים החיילות והכא נמי היוד היא המלך של האותיות האחרונות • וזהו אנשי חיל כנגד הוי״ה .יראי אלקים כנגד היא ראשונה שהיא נק׳ אלקים חיים כידוע .אנשי אמת כנגר הואו שהוא׳ו הוא עץ חיים שהיא ההורה • וזהו שינאי כצע כנגד היא אחרונה שכשם • לפי שמשם יורד השפע לתתתונים • והבוטח כה צריך לצפות לשפע היורד לו ממנה• ולשונא הבצע שהוא מצד סט״א :אח״כ אמר ושמת עליהם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשי ושרי עשרות• כא להורות• רכיון שיהיו שלימי׳ כאותיו׳ דהוי״ה שלא פגמו כהם צריך לכיללם גם כשם אדני• וז״ש ושמת עליה' שדי אלפים כנגד אל׳ף של שם אדני• ושרי מאות כנגי רל׳ק של שם אדנ׳י כראמר בזוהי׳ק לדלת של שם אדני • כנגד ר׳ מאות שנה שנשתעבדו ישיאל כמצרים, ושיי חמשים כנגד נו׳ן של שם אדני • שרי עשרות כנגר יוד של שם אדני• נמצא מלת תיל רומזות ליוד של הוי״ה • ולהכי קרי להו אנשי חיל• ומטעם זה קורא כמי לאשה כשרה ויראת ה׳ אשת חיל ״ דהיינו שלא עשתה פגם בשם יוד של הוי״ ה ובחילו שהם הג׳ אותיות אחרות • ואפשר דמטעס זה קראה שהע״ה אשת חיל עטית בעלה .דמשום דלא פגמה ביוד שהוא המלך .א־׳כ היא עטרת כעלה שהרי קנתה עטרה של המלטת ואפשר רג״כ רמוז כמי׳ש וכנייהו כן יהוידע כן איש חיל דחי כתי׳ וקדינן תיל• וצריך לדעת הטעם למה • אבל להורות לנו מעלתו ע״ה דזכה ער שתיקן כל שם הוי׳יה. ומרוכ קדושתו וזטיתו • נרשם בו הוי״ה בשמי• וזהו בניהו קרי ביה בן יהו• וכן שכתחלת שמו היא ח׳א האחרונה שכשם שהוא שם כ״ן• ומה שהקדימה בתחלת השם להורות דהתיקון שתיקן תחילה התחיל משם ב״ן שהיא ה׳א .אחרונה שבשם דממנה מתחיל התיקון • וג״כ אביו יש בו שם יהו׳ וזהו יחוידע • ולהט קרי ליה כן איש חיל כלומר מאתר שתיקן כל שם הוי״ה כשלימות מראשו להופו • הרי קנה המלך וחייליו כאמור • ולהט קרי ליק , , דרושלנפמרים עד טוב איש חיל • וקרי ליה ג״כ בן איש חי • כמ״ש רז״ל אפי׳במיהתו קריי חי• טעם זה נמי קראוהו אפי׳ במיתחו חי• מאחר שחיקן שס הוי״ה בשלימוח: 1מ ה נביא לפירוש המאמר שאלו לחכמה חיטא מה עונשו ־ חכמה היא יו׳ר ראשונה שבשם • השיבה להם חטאים חירף רעה .דהיי׳ כיון שפגם כי עונשו גדול וחטאים תררף רעה• שאלו לנבואה היא ר\א ראשונה שבשם • שמשם היא הנבואה • והשיכה להם הנפש החוטאת היא חמות • דכיון שפגם בי עינשו גריל • ולפיכך הנפש החוטאת היא תמית • שאלו לתורה חוטא מה עונשו • ההורה היא ואיו שבשם שהיא עין חיים שהיא קתודה • השיכה להם כיון שפגם כי ולא כאותיות ראשוטת עונשו קל • ויביא כ״א קיק ויתכפר לו • שאלו להקכ״ה היא ה׳א אחרונה שכשם• שגם היא נק׳ הקדוש ברוך הוא• חוטא מה עונשו .השיבה להם כיון שלא פגם כי אם כי עונשו קל הרכה ויעשה כ״א תשיבה ויתכפר לו ־ וכזה ג״כ אחי ׳שפיר אשת חיל מי ימצא דהיי׳ האשה שלא פגמה כשום חית מאותיות התור״ה כי׳ה י רק נשארו שלימים כמלך עם חייליו מי ימצא • דהיי׳ אשה גון זו אחת מכמה רככית אולי תמצא • עור אשת חיל דהיי׳ האשה שבל מגמתה כ״א לעשות מצות ומע״ט ואינה מבקשת בתכשיטים ובמלבושים :כשאר הנשים רק לעשות חיל הם המלאכים הנבראים ממומע״ט מי ימצא חשה כזו • עור אשת חיל רומו על התשובה • רהתשיכה מעלות מעלות ש • דיש שתשובתו מחזרת לי הזדונית כשגגות ויש שנמהל לו הכל • והתשו׳ המעילה• השב מאהבה גדילה• ראפילו הזדונית נעשו לי בזכיית• וזהו שת חיל • אשת אותיות תשא • דעי /התשיכה נאמר לי כל תיןא עין• עוד חיתיות שאת • דע״י התשיכה שייטב שאת • ובא לומר רהעושה חשובה ?.על ירה קונה חיל והחיל שקונה הוא שהחיל של המקטייגים שנבראו ז ממעשים הרעים והיו שונאיו מבקשים להמיתו • עכשיו חזרו קניגו־־ים ,:לעזרתו ואנשי עצתו • להכי קאמר החשיכה שתהיה כ״כ מעילה מי ימצא ;מיעוטא ימיעוטא הוא דתימצא בו• והאשה הנזכרת שתהיה אשת חיל או התשוכה שתהיה אשח חיל כאמור • כל מי שמצא אותם רחוק מפנינים 'מכרה • פנינים האמור כאן כא לימה על צדיקים גמורים הנכנסים לפני ;ולפנים • ועומדים בחצר בית המ!יך הפנימית .ראשה שהיא אשת חיל כאמור מעלתה גדולה ממעלת צדיקים גמורים הנכנסים לפני ולפנים ־ וג״כ התשוכה שהיא אשת תיל כאמור מעלתה גמלה מהצדיקים גמורים מ״ש דז״ל מקים שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמיריס יכולים לעמיד וזהו ורחוק מפנינים מכרה ״ בטח בה לב בעלה • ושלל לא יחסר • לגבי חשה שהיא אשת חיל • אס בעלה רוצח להיות וותק עם העניים • ומציה אשתו ליתן להם .כיון דחיא אשת תיל כודאי דיצאת מכלל נשיס דעיניהם ציה ךןיףש דרוש לנפטרים טובי צ״ה .וזו כל מה שמצווה לה לעשות מוספת ולא מגרעת • וזהי כטח כה לכ כעלה כודאי ׳ כל מה שצוח לח ליתן נותנת .וככל יום ויום שלל לא יחסי .רהיי׳ השלל שהיא מחלקו לעניים .ועוד השלל שיכוא לו הקכ״ה , כגללה ומכוחה • ולגכי כעל תשוכה כא לומר • דהנה החשיכה הגי־ועה כעלה מיד חוזר לסורי • אכל התשוכה הגמורה כזו מוכטת כעלה שאינו חוזר לסורי רק ככל יום מוסיף מצוח ומע״ט • חרשים מקרוכ כאו • וזהו כעח כה לכ כעלה • דהיי׳ זאת החשוכה כיון שהיא מעולה כ״כ כטח כה לכ כעלה שאינו חוזר לסורו .וככל יום ויום שלל של מצות ומע״ע לא יחסר: והנד־( חשקה נפשי לפרש כל אשת חיל על גמרא ככלית • ששהע׳יה עינו ראתה כל טוכ וצפה כי־וה״ק שתיקון החודה ודיניה ומציתיה הכל תלוי כאמוראים שהם שפירשו המשנה על אמתתה כרוה״ק ועל פיהם יהיה כל ייכ וכל נגע וכל דין ומשפע ומצוה ואיסור והיתי׳. ואע״ג דאיכא ג״כ גמרא ירושלמית • מ״מ העיקר היא גמרא ככלית כידוע והאמוראים שעשו גמרא ככלית הם עשו עטרה לקכה״ו ושכינחיה • רעשו עיליי לשכינה כראוי • ואין מעלה כמעלת גמרא ככלית שהיא שפירשה לנו תורה שככתכ ותורה שבע״פ • וזה״ש אשת חיל מי ימצא • אשת גי זו גמרא ככלית • חיל רומז דהתורה נקנית כמ״ח מעלות • וכא לרמוו רכל האמוראים שעסקו בגמרא ככלית • כל א׳ וא׳ מהם היו כו מ״ח מעלית שהתודה נקנית בהם • ובאמת לגמרא ככלית נאה ויאה לקיות לה השח חיל • חרא דהיא נקנית במ״ח מעלית שהם גי׳ תיל • ועיר שהיא עשתה חיל למעלה • ומי׳ ש מי ימצא • ר״ל דהמצה לזכיח בה ירדוף מדת העניה ויהיה קורא על עצמי מי אנכי • דהתירה נמשלה למים וכמו שהמים אינם רודפים רק מקוש השפל• כך חתירה אינה מתקיימת ירק כאדם השפל • ודחוק מפנינים מכרה • כא לרמיז רמעלת גמרא ככלית • גדולה מגמרא ירושלמית • אע״ג רזו נעשיח כחוצה לאק וזו נעשיח כארץ • וזהו ירחיק מפנינים • פנינים היא גמרא ירושלמית שנעשית כלפני ולפנים שהיא ירושלם • ו־היי׳ זאת הגמרא הככלית רחיק מפנינים מכרה • רהיי׳ מעלתה גדולה ממעלת ירושלם הנעשית לפני ולפנים • כעת כה לכ כעלה • כעלה היא הקכ״ה • דהייני הקכ״ה שמח כגמ׳ ככלית ימצא מניחה שלא יכשלו כני ישראל כאיסור והיתי־ וטמא וטהור וחייכ וזכאי .זאת יעיר ישלל לא יחסר .דככל יום ויום מיום שנעשית גמרא ככלית ודינים מתתדשים ממנה ככל דור ודור חרשים מק־וכ כאו • וכל חידוש ותירוש שמתחרש מתודה מוסיף עילוי לשכינה וזהו ושלל לא יחסר• גמלתהו טוכ ולא רע • כל ימי חייה• כא לומררלא טמא דח״ו איכא עונש לאמוראים דעשויהגמ׳ הזאת , ׳ כקוי׳ל דודט דרושלגפסריס ־טוב* עה ׳*:חו״ל • דהיה להם ללכת לארצנו הקדושה • ושם יעשו התיקון הגדיל הזה~- דהוי חכמה משאית ככלי מפואר• לז״א אל תאמר כן כי כך רצינו ית׳ לעשות חיקין זה כחו״ל • רהכל היה כיוח״ק • וזהו גמלחהו טו 3דהיינו האמוראים שעשו גמרא זו כחו״ל ולא כארץ אל תאמר שעשו רע בזה ח״ו דגם כזה גמלחהו טוכ ולא רע• כל ימי חייה .הכוונה דהאמוראים לא כדור א׳ היו כי כמה דיריח נמשכו האמוראים דור אחר דור • ובא לומר דא׳ האמיראים הראשונים וא׳ האחרונים .לא עשו כ״א טוכ ולא רע • כמה ע-לא הלכו לארץישראל• דרשה צמר ופשחים • והעש כחפץ כפיה .כא לימד ל הקישיית יהפ ירכיה שהיו מקשים ומחיצים • הכל ככוונה מכוונת• רהקישיי׳ •יהיא מצד קט״א ־ שהיא סיתמת ררך האמת .וע״י הקושיות והתיריצים *)שחכר כת הקליפה ונגלה האמת • וידוע דהצמר מצד הקרושה • והפשתן <מצד סע״א • והפשתים הוא כנגד הקושיות • והצמר נגד התירוצים• וזהו דרשה צמר יפשתים הם התיריצים יהקישיית • ועי״ז ותעש כחפץ כפיה - דע״י הקישיית נגלה התירוץ האמתי • ונתיישבה ההלכה על כירייה ואמתתה: ^ןוך אפשי־ לומר גמלתהו טוב ולא רע• דרשה יכו׳ כא לפ׳ מ״ש רביני האריז״ל רכל הנשמית של כני ישראל הס מאדה״ר וקין והבל• וכשחטאו ־נפגמו הנשמיתוצ-יכים להתקן• ימתתקכים ככל דור ידור• ואע״גדמתתקנים ככל דור ודור• התיקין שעשי האמוראים היא התיקין הגדול מהכל • /וז״ש גמלתהו טוב ולא רע ־ שהיא תיקין תילוף ארם הראשון שאכל מעץ ^ הייעת טוב ודע ועייב רע בטוב• אמנם האמוראים הפרידו הרע מן הטוכ \~ההו גמלתהו טוב ולא דע • תיקון אדם היאשון שעירב רע עם הטוב • .אמכם הם הפרידו הרע מן הטיב ע״י שטרחו וביררו הזכאי מן החייב .וההית״ מן האיסור• יהטהור מן הטמא יהכשר מן הפסיל• ולא האמוראים .כלכר שעשו תיקון זה• אלא מיום שעשי התלמוד .מהיום ההוא עד סיף כל הרומח• ככל דוד ודוד החכמים שכ-ור ע״י התלמוד מבררים ומצי־פי' ;•ומלבנים ומעמידים ההלכה על אמיתחם ומפרידים הטוב מן הרע נמצא •..כל מה שמברריס ככל דור ודור הכל תלוי בכח האמוראים שעשו התלמוד ;.דאין שוס רכד חוץ ממנו• וזש״ה כל ימי חייה הם כל ימי חיי העולם ; דבל כני העולם חלמידי האמוראים הם ומימיהם הם שוהים ושייך לקרות ׳-,האמוראים חיים כל ימי חיי העולם דכדכריהם שלומדים דומה כאלו 'הס חיים ומלמדים לבני אדם• לפי׳ אמר כל ימי חייה• וכ״ז לחוקק אדם .־הראשון • ולא אדה״ר כלבד חיקני אלא גם הכל וקין תיקנו דהיי׳ הנשמות <שםיו הלוים כהם וזה״ש דרשה צמר ופשתים דהיי' תיקון להבל וקין• דהכל %דתו כצמר דכך היה קרבנו • וקין מדתו כפשתן רכך היה קרבנו• והצמד הוא )לח( : ןץף^ דדו^לנפצןייים ] צ14ב* היא מסיטרא דקדושה • והפשטן מסע״א .ואע״ג דהכל מסט׳ דקדושה• עדיין ; דבר מועט כו שלא נתמ־ר • אכל קין רוכו ככולו לא כתכרר • והאמוראים ע״ה ברוב קדושתם וטרחס שעסקו בתורה להעמיד הדין על אמתתו ביררו י• בירור גדול • וזהו ותעש בחפץ כפיה .וקרי לכירור הכי משום דהבירוד הוא כמכרר כידו אוכל מתוך פסולת • לפי׳ קאמר ותעש בתפץ כפיה . היתה כאניות סוחר ממרחק תכיא לחמה• כאן כא לרמוז מה שמציט אומר בגמרא חסורי מתסרא • דהוא דכר גדול הרבה דהמשנה מיוהדת כראוי * וחם אומרים חסורי מחסרא • אלא וראי זה מורה באצבע דהכל ברוח הקודש שהופיע עליהם • והנה כל חסודי מחסרא מביאים לה ראיה מן הכרייתא • דהכרייתא שנויה כמו החסרון שהוסיפו • וזש׳יה היתה כאניות קיחר לענין החסרון שחסר כמשנה רהחסרון רומה כמי שחסר לי לחם \ לאכול וצריך להליך כאניות כדי למצוא לחם • וזהו היחה כאניות סוחר ; ממרחק תכיא לחמה דהיינו דכר שנראה לעינים שהחסרון ההיא רחוק ; הרכה ממשמעית המשנה • להכי קרי ליה ממרחק תכיא לחמה • והנח אותיות סת׳ר הם אותיות תסיר לרמוז רעל החסרון מדבר-ותקם כעוד לילה יתחן ערף לכיחה וחק לנערותיה • כאן כא לרמוז רהנה ידוע שהתלמוד ? .הואככריאח• ועיקר כל הניצוצית שאנו מבררים מרפ״ח ניצוצות תיקונם הוא כעולם הכריאה כידוע .והתלמוד שעשו האמוראים ע״ה כיון שהוא׳ ? כעולם הבריאה • כזה ניתוסף כעולם הבריאה קדושה על קדושתו והבירור ־ עושה שם כשלימות• והנה ממה שנעש' תיקון כבריאה כזה יש תיקון גם ליצירה י. ועשיה כידוע .וזש״ה ותקם כעיר לילה • לילה הוא הגלות כידוע כמ״ש ••: על משכבי כלילות • רהתלמור כזמן הגלות עשו אותו האמוראים ע״ה ותתן: טרף לכיתה .כיתה הוא עולם הבריאה ששם הוא מקום התלמוד .ערף \ חם רפ״ח ע״ה שבעולם הכריאה מחכררים • וכזה מגיע חק של פרנסהi. לנערותיה שהם עולם היצירה ועולם העשיה • זממה שדה ותקחהו וט׳ הנה ידוע מ״שרבינו ההרח״וז׳יל כשם רטט האר״י ז״ל• דמקרא משנה.'/ תלמוד קכלה • כך הוא שרשם בד׳ עולמות אבי״ע • דבעולם האצילות • ישנס כארכעתם • רק משום דתלמוד משנה מקרא איתנהו כשלשה עולמו׳ ]!• שלמטה ממנו והוא יתר עליהם כקכלה • משום הכי אין אני קירים על האצי׳ • רק הקבלה דבזה יתר על האחרים • אבל גס השלשה אתרים ישנם בו • וק ••: נמי הבריאה יש בה מוטיב תלתא כתדא • התלמוד והמשנה והמקרא אמנם כיון דשנים מהם שהם המשנה והמקרא ישנם גם ביצירה ועשיה משו׳יה אץ אנו קורים על הכריאה רק התלמוד רכזה יתר עליהם וכן נמי היצירמ יש כה משנה ומקרא • אמנם כיון דהמקרא ישנו ג״כ כעשיה לכן אין אנו • .קורים על שם היצירה רק המשנה שט יתר על העשיה • והעשיה אין בלן : יק מחצן דרוש לנפטרים יטיב '*ק מקרא דייקא י והנה עיקר תורה שבכתכ הא המשנה הורה שבע״פ .זעיקר המשנה הוא התלמוד שפי׳ המשנה • נמצא עיקר תורה שנכתב ותורה שבע״פ הוא התלמוד שפירש הכל דבר דכור על אופניו• וזה״ש זממה שדה יתקתהו • זממה שיח גי׳ המשנה ע״ה י והכוונה דבעלי התלמוד יש להם כת המשנה וכת התלמוד • ולהכי קאמר זממה שדה ותקתהו שהיא המשנה • מפרי כפיה נטעה כרם • כיס גי׳ היא גמרא׳ ולהכי לגכי המשנה שכבר היחה כעולם אמר לשון לקיחה ׳ ולגכי הגמרא שהם עשו מחדש י אמר לשין נטיעה שהיא נטיעה חרשה • וג׳״כ קרא למשנה שדה ולגמרא כרם• לפי שהמשנה כלי גמרא כשרה .כלי נטיעה • חגרה כעוז מתניה היא תורה שככתכ• שע״י טעמי הגמרא נתכררו דיני תורה על אמיתתם ובזה ותאמץ זרועותיה כיון דהכל נכלל כתלמוד • טעמה כי טוכ סתרה לא יככה בלילה" ט־ה • בא לומי השבת של התלמוד שהוא פירוש תורה ־שבע״פ • דתורה שבע״פ שייכא בין ביום בין בלילה • ותורה שבכתב לא שייבא כ״א כיום דווקא• וזה״ש טעמה כי טוב סתרה• דהיי׳ האמוראי׳ שתיקנו .מתלמוד טעמו שהסחורה שלו מעולה מאד • משום שהוא שייך בין כיום בין בלילה • וזהו לא יכבה כלילה נרה • י ד י ה שלחה ככשור וכפיה תמכו פלך• כאן בא לומר על ענין הגזירהשיה קל וחומר שעליהם מיוסד התלמוד • רטרחו האמוראים להעמיד כל גזירת שוה וכל קל וחומר דבר דבור על אופניו • והנה כישור בימ׳ גזירה שוה • פלך גי קל • עור פלך במילוי פ׳א למ׳ד כיף גימ׳ חומר ; ע״ה • הרי קל וחומר נרמז כמלת פלך • וזהו ידיח שלחה ככישור היא בזירה שוה• וכפיה תמכו פלך הוא קלוחומר• אי נמי אפשר דכא לרמוז על סדכר שהניתו האמוראים כתיקו דהכל כיושר עושה ־ והנה בכישור ע״ה גימ׳ זהו התיקו: , 4 דרוש עד ד־ינפטרים• |ן זז? דרשתי על פטירת הח׳ הש׳ כמוהר״ר שלמה חירן דל תנצב״ה. והיו מלכים אומניך וכוי .היוקח מגכור מלקוח וכו׳ .כי כה אמר ה׳ גס שבי ונו׳ • והאכלתי את חמניך את כשדם וכו׳ • ״כמכרה ולקחתם גס את זה ־ ולקחתם את ארק• ולקחתם לכם ביום הראשון 1 'יי•י!'*K * ךןף^ דרוש לנפטרים טוב הראשון• ולקתתם אגודת אזוכ• ולקחחם מן י החים • והתחזקתם ולקלזת6 מפרי הארץ . ^*3׳}£ף לפרש על עניין פטירח הצדיק וכפרט אם הוא חכם שתי יפים / כל הקהל להתאבל ולהתאונן עליו מב׳ סיכות • א' שיציאת : * הצדיק מן המקום עושה רושם ־ שכל זמן שהוא כתיים מגין על הקהל • כמ״ש רש״י ז״ל על פסו׳ סר צלם מעליהם איוכ שהיה מגין עליהם מת• והסיכה הכ׳ שמא כעון הדור נסתלק • ואם נסתלק כעונם חייבים לספיר ולקרוע לככס .על שהם גרמו לו להסתלק קורם זמנו • והעיקר הוא שבין כך וכין כך צריכים הקהל להתעורר ולשוב כתשובה שלימה שכל זמן שהיה חי היתה זכותו מגינה עלינו ועכשיו צריכים לשוכ כרי שתשובתם הגין עליהם .וכמעשה דהנהו בריוני רהוו כשכיכוחיה דרכי זידא • ואם , מחמת עינם נסתלק • כ״ש וכ״ש שצריכים תשיבה אתי תשוכה • אולי ירחם השם עליהם ולא יאבדו • וזה טינת הפסיק נפלה עטרת ראשי ני איי נא J לנו כי חעאט • דהיי׳ כשתפול העטרה שהיא הצדיק חייבים הקהל להתאונן | ולומר אוי נא לנו 'כי חטאנו .ומלח חטאנו תתפרש על כ׳ פירושים• חדא £ כפשטה שמא כחטאתנו נסתלק • ועיר חחפרש מלשין חסיון כמי יהייתי •; אני יכני שלמת חטאים .דהיי׳ אוי נא לנו שתה־ ממנו שכל זמן שהיה חי i היה מגיץ עלינו ועכשיו מי יגין .לכן צריכים אנחני להתעורר כחשיבה \•• . דהא אם אין אני לי מי לי • וזהו טינת המסרה ולקחתם גם אח זה• דהיי' כשתראי שהקכ״ה אימר על הצדיק ילקחתם גם את זה מעם פני יקי־הו • י אסון • וכפיט אס הוא חכם יאימר הקכ״ה עליי ילקחתם את ארין ה׳ •י לסלקי • ע״ז הדבר צריכים אתם להתאונן ולשכר לבבכם ולשוב כחשובה י• C כי פרצה נפיצה בכס מכ׳ סיטת כמ׳׳ש :והתיקון המועיל לכם ולקחתם לכם . כיום הראשון פרי עץ הדר • יום הראשון הוא יום א׳ לפטירת הצדיק• כאותו ? היום ממש צריכי' אתם לשוכ כתשו כרי שישיב ה׳ מחיק אפו ויתעשתלכם ולא I תאבדו שאס תתעצלו ילא תשיכי הכף ימיר היי הוספתם פשע על חעאתכם< לכן חזקו ואמצי יתכף ומיד ולקחתם לכם ביים הא׳ לפטיר׳ הצייק• ומה שתששו הוא כענק הלולב ומיניו כמ״ש רז״לרלולכ ימיניוירומזים לד׳ מיניןשבישראל שיש כישי־אל שהם מקיימים תודה ומע״ט .וזה דומה לאחיוג שיש כו. טעם וריח • הטעם כנגד ההורה והייח כנגד מע׳׳ט • ייש כהם שיש כהם: התודה ולא מע״ט • וזה דומה ללילכ שהיא כפות המרים שהיא טעם בל^1 ריח • ויש בהם שיש כהם מעיט ולא תורה .וזה כנגד ההדס שהיא "n>1־t כלי טעם • ויש כהים שאין כי דם לא תורה ולא מע״ט וזה כנגד העדפה" שאין בו לא טעם ולא ריח .ואט עישים אוחם אגודה אחת להויות כיק י שישראל שורש א׳ וגוף א׳ כמ״ש שה פזורהישראל• דכל יאל מלליתםר נקראים 4 ! : , : יש דידצן ט ו ב * עז דרוש לנפטרים ראים שה אחד • וזה מורה בהצנע דכל ישראל קרויים גוף א׳ • ומאחר שהם גיף א׳ • האכר שחסר כגוף או חלה הרי כל הגוף בצער גדול• לפי׳ יכים להתחבר ולהתקשר יחר • וזה מחזיר לזה וזה מורה לזה • ,כדי שלא מזק הגיף • וכשיהיו כאגודה א׳ וקשר א׳ מגינים זע״ז • ועוד רמזו ת״ל בלולכ ומיניו שהאתרוג כנגד הלכ • והלולכ כנגר השדרה • שהוא עיקר ף האדם • וההרס כנג־ העינים • והערכה כנגד השפתים • לרמוז דצריך החרם לסה־ כל איכריו שיהיו כולם משועבדים למקוס ולא יהיה שום א׳ חלוק מחכירו .יכי׳ז כא על ירי תשובה שיתעורר האדם לשוכ כתשובה לתקן את אבריי לעבודתי ית׳• וזה העניין הנרמז כלולב צריכים כני ישרנ! להתעורר ולעשות כשמאיס הצדיק נסתלק מביניהם לתקן את אבריהם ולהתתקן ביניהם כהצטרפיתם כאגודה א׳ וכקשר א׳ וכל א׳ מעורר את תכירו וזה מוכית לזה וזל״ז להורותו דדך ישרה • לז״א ולקתתס לכם כיום הא׳ תכף ומיד כמיתת הצ־יק כל מה שנרמז כלולכ • כן תעשו כפועל לתיקון איכרים שלכם ולתיקון כללוחיכם • זאת ועוד ולקתתם לכם אגורת הזב .אז׳כ גימ׳ עשר • אם אין התם מתפללים כמניין צריכים להתעורר ע״ז ילתקן שכל ג׳ תפלית יהיו כמניין שאין דומה תפלח יחיד לתפלת צכור • דהן bכביר לא ימאס • יכל יתחמץ שים לכ ח' מישראלימלשוב• באמור לי היצר שעונותיו רבו למעלה ועשי פגם גדיל .יאפשר ככר נגזרה עליו גזירה שלא תקיכל תשובתי ומה יועיל אס ישיב ולכן ישאר ברשעו • ין האמת כן • שמצינו כפירוש שאבי׳ אס נשבע הקכ״ה שלא יקכל האדם השיבה • מ״מ אם חזר האדם כתשובה שלימה כראוי הקב״ה מקבלו • שכן מציכו ביככיה שנשבע הקכ״ה עליו שלא יקבלו כתשובה ושיהיה ערירי ואח״כ מציני שהיו לו בנים שנא׳ ובני יכניה אסיר וכו׳ • הרי הכתוב קרא בחיל בואו וראו כני ישראל היי יבניה נשבע עליי הקב״ה שלא יקבלנו 'בחשוכה • ושלא יניח זרע הרי כיין שחזר כחשובה קבלו הקכי׳ה והניח "׳זרע • יהטעם שאע״ג שהקב״ה נשכע חוזר כשבועתו • משום דשבועתו ית׳ על תנאי נשבע על מנח אם ילא חזר בו כראוי • אבל אם חזר בו כראוי ותיקן מה שפגם ע״ז לא היתה השבועה • שלא היחה השבועה רק אם היתה תשובתו כלאחר יד שלא היה יכול לתקן עיי תשובתו מה שפגם .אכל אם שהיקן מה שפגם ע״ז לא ה״תה שבועתו ית״ש • וזש״ה לקחתם מן החרם דהיי׳ אס אפי׳ שמעתם מפי הקכ״ה שכועה כחרם שלא יקבל התשובה • אל תחושו לזה ששבועתו ית׳ היה על תנאי אם לא ישוב ראוי • וכך היא כוונת ולקחתם מן התרס• דהיי׳ מה שאמרתי לכם ולקחתם לכם ביום האי ולקתתם אגורת אזוב• שתעשו תשובה ותתקנו עצמכם זה מועיל לכם • אפי׳ היה הדבר כשכיעה לפניו ית׳ שלא יקכל אתכם כקשיבק )ל(0 י מ״מ : ״ ךןךןן דרוש לנפטרים טוב •י•"די• <?3 ״ מ״מ תשובה כראוי יש בה נח לנטל אפי׳ גזר דין שיש עמו שנועה. רק חזקו ואמצו ועשו תשוכה כראוי ורעו וראו שככל עת אתם מוכנים ללכת לאותו עולם • ואס לא תכינו צרה לררככם ותלכו כירים ריקניות . אנה תעזכו ככודכם • ומה תהא על תרפתכם וכלימתכם • שאין תרפה כאותה חרפה • ואין כושה כאותה משה • ואין צער כאותו צער • לכן חגרו מתניכם והזדרזו יומם ולילה לסגל תורה ומע״טואלתשעו כרכרו שקר כהכלי העולם הזה • רק השתדלו כעניין המועיל לאותו העולם • שהם מע״ט• וזהו והתתזקתם ולקחתם מפרי הארץ • ארץ זו היא ארץ החיים ולזה חזקו ואמצו והתתזקתם ולקחתם מפרי הארץ • הם המעשים עוכים שהם פירות ארץ החיים • שהיא עוה״ב: ו ה נ ה ידוע ומפורסם שהחכמים הצדיקים יש בהם הנאה להקב״ה והנאה לישראל • הנאה לישראל שזכותם וזכות חורחם מגינה עליהם והנאה להקכ״ה לפי שכצלם אלקים עשה את האדם והאדם עשאו הקב״ס דומיא דאילן העליון • וכמו שהאילן שורש גופו נר״ן כך שורש האדם התתתק צריך לתקן נר״ן שלו • ומי שערת ע״י מעשיו הטובים ותסידותו וקדושתו יזכה לאיזה ניצוץ מחיה ויתירה זולת משה רבינו ע״ ה שזכה לנמח״י כשלימות ואפשר רלזה כוונו כגמרא שאמרו כשעת פטירת מרע״ה אמר הקכ״ה מי יקום לי עם מרעים מי יתיצכ לי עס פועלי און • ושמואל אמר מי כהחכם ומי יורע פשר רבד • ור׳ יוחנן אמר והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה ורב נחמן בר יצחק אמר וימת שם משה עבד ה׳ • וסמליו! אמר וימת משה ספרא רכא רישראל • והנה בודאי רמר אמר חרא ומר אמר תרא אך צריך להתבונן למה אמרו כ״א חמשה דווקא ולמה אמרו• כ״א פסוקים אלו דווקא: ול) •£מה שכתבנו יכא על נכון רמשה רכינו ע״ה זכה לנרנת״י כראוי מה שלא זכה שוס ארם כעולם רממכ קדושתו כל א' וא׳ מנרנח״י שלו הראית פעולתה • והנה ידוע דהנפש היא מצד הגבורות והדינין שהיא מעולם העשיה ששם תוקף הדינין ולפי׳ כל הרינין והנקמה שטקס הצדיק ברשע • הוא מצד הנפש שכצריק • וכנגד זה אמר הקכ״ה מי יקום לי עם מרעים מי יתיצכ לי עם פועלי און • כנגד נפשו של מרע״ה שמצד תגבורת נפשו מצד הקדושה היה נטשה דין כרשעים ואין כח כקליפה לעמוד כנגדו ולהחזירו לאחור וע״ז אמר דור הע״ה ארדוף אויבי ואשיגם ילא אשוב עד בלותם • ושמואל אמד כנגד הרוח מי כהחכם ומי יודע פשר דבר • לפי שהדחכת הדעת היא מצר הרוח • לפי שהרוח משכנו כלכ • וכלכ תלוי הרחבת הרעת או קוצר שמי שיש בו רוח יורע כל דכר לאמתתו.: כינ״י עמ״י xvy שערי ארוכה לדודי ורודי לי המעה בשושנים • כתבו הראשונים ז״ל א׳כי ל׳רודי וירידי ליי ר״ת אלול .לרמוז ראפי׳ בשאר ימות השנה האדם ערוד ואינו נותן לב לעבודתו ית׳ • תובה עליו בחודש הזה להתעורר משינתו׳ לאזור חיל ולשום מחניו • ולחפש ולחור חיפוש אחר חיפוש בחורין ובסדקין כל מקום שמכניסי׳ בו חמץ להוציאו משם כמרא וחצינא • לבל יראה ובל ימצא י ויתורע ויתחרט בכל יום ויום בחדש הזה מכל מה שעבר עליו ויקבל עליו שלא לשוב עור לעבור על שום אתת מהנה • גדולה או קטנה רכזה ימצא רתמים לפני ה׳ ויקכל תשובתו • כמ״ש ומודם ועוזב ימתם • סנה כשתתשוב ר״ת וס״ת • דשלשה תיבות אלו ומודה ועוזב ימתם הוי גי* באלול • והכוונה משום דהוה סליק אדעתין כיון דככל חדשי השנה אין האדם מתעורר לעשות תיקון לעצמו כמו בחדש .הזה מהראוי שלא תקובל כתו • דמאי שנא כל התרשים הוא ישן ונרדם • ועכשיו כא לקום משינתו אמנם הקכ״ה ית״ש הוא רחמן מלא רחמים • ומרוכ רחמים מקכל השכים ,אפי׳ היו כשאר חדשי השנה ישנים ונרדמים מעמדתו ית׳• כשיתעוררו חורש הזה מקבל.אותם ומטעם זה נרמז אלול כמורה ועוזכ ירוחם • לומד דמהראוי כיון שכל חרשי השנה האדם היה ישן .ובחדש הזה דווקא נתעורר לקום משינתו • הוה אמינא דקימה זו לאו שמה קימה • משו״ה אשמועינן קב״ה מרוב רחמנותו • מקבל תשובתו ומרחם עליו .והיא גופה דאשמועינן ברמז א׳ני ל׳רודי וידויי ליי דהוא ר״ת אלול • לומר כיון שהקב״ה חושב לי דוד ממב אהכתי איתי אע״פ שנתעצלתי כל חדשי השנה ולא נתתי לב לשוב • ולא נתעוררתי עד הקודש הזה שהוא אחרית שנה • אפייה מרוב אהכתו <צ1עףי אות א ארוכי! אהכתי איחי שמח כחשיכחי ואמר לי דודי אחה • קיבלתי אותך כרצון לא חירא ילא החח • יהנה כשישנים גי' חשיב • לימד דאע״ג רלא שכ האדם רק עד החרש האתרין שכשנה • אפ״ ה הקכ״ה שש ושמת כתשיבחי ומקבלה• וזהו כשושנים שהיא גי׳ חשיב כאמור • ומשמעותה ל׳ ששין • להורות שהקכ״ה שש ושמת כתשובתו • עור הריעה כשישנים • גי' עיו שבו ישנים• כלו׳ רכל חרשי השנה היו ישנים ולא נתעוררו משינתם• ועכשיו כחדש האחרון כתעורמ • יאפי״ה הקב״ה מריכ אהבתי איחם • שש ושמח כחשיבחם ומשתעשע עמהם • יזהי הריעה כשישנים • כלי׳ אע״ג רהשתא שהיא אחרית השנה • הוא שערו ושבו ישנים • אפ״ה הקב״ה חשכה שישנים• י״יעה איתם ומשתעשע בהם • ועוד אני לדודי ורודי לי ק״ת גי׳ ארבעים• משים רחובה על האדם ככל מ׳ יום דמר״ח אלול עד יום הכפורים לעשית בהם תשובה מ־י יום כיומו • ולתקן מה שפגם ככל השנה • והארבעים יום הי1ה ככד נקבעו כשירד מדע״ה מן ההר למחילה ולסליחה ולכפי־ה • ולכן צריך שיהיו מ׳ יום אלה רצופים בחשובה ומעשים טובים מלכ ומנפש • ועוד ני־מזו עשה ימי השונה • במלת שושנים • שהיא גי׳ אלה עשר ימים והנם כשתיסיף עש־ה על חשבון אליל הוי גי׳ עז • ונכון לומר על זה ה׳ עז לעמי יתן ה׳ יכרך את עמי כשלים עז היא אליל עם עשית ימ״ת כמו שכתכני • דהיי׳ מאחר שקבע הקב" ה הימים האלה להשיבה .שהם נק׳ עזי כאמור אז בזה יברך אח עמו בשלום • שמוחל וסולח להם על כל מה שעשו" כימית השנה • ואומי־ להם שלום שלים לרחוק ולקי־וב אמר ה׳ ורפאתיו״ ואפשר ל־מוז דבר זה כמה שאמד הנביא או יחזיק כמעיזי יעשה שלום לי שלים יעשה לי כא הנביא ע״ה לעורר את האדם ילהייית לו דאע״ג רכשאר ימות השנה היה ישן ונררס ילא חלי ילא מי־גיש לתקן את אשר עיית • מ״מ אם יתעורר כמי יום הללו רפיאה שלימה תהיה לו - ומקובל ומריצה לפני הלגקים כריך היא ינעשה על ירי שלים ככמליא של מעלה ובפמליא של מטה• וזה״ש או יחזיק כמעיזי .מעוזי הוא עז שרמזנו כי אלול ועשיה ימים .דהיי׳ כיון שנתעורר כימים האלה הנק׳ עי ושב יסיקן את אשר קלקל .כזה עושה שלום בפמליא של מעלה יכפמליא של מטה • והנה מלת לי גי׳ מ׳ להוהיף לחזק הרכר ד.ע״י המי יום הללו היא עישה השלום • ואפשר עוד לרמוז רכר זה כפסוק זה מגדל עז שם ס׳ כי יריץ צדיק ינשגכ• רהא כתמי דאלול עם י׳ ימים גי׳ עז • והייני כמי חשבון מגדל • והיי׳ נמי חשבון אדני עם י״ב אותיות מילויו • יע״ז אמרי שהע״ה בן ארם פקת עיניך וראה אע״ג שהיית נרדם בשינה כל ימית השנה • עכשיו חמר חרבך על ירך ג כור • ותקן כל מה שפנמח במ׳ יום הללו • וזהו הודך והדרך .שהימים האלה נק׳ עז ונק׳ מגדל ־ ינק׳ שם ה׳ י כמו אדיבה אות א א כמו שכחכני • וכ״ז להימת שבח השב בהם שהוא ממצה ומקובל לפני הי וזהו שאמר מגדל עז שם ה׳ כלומד הימים האלה הם מגדל ועז ושם הי. כיון שכן במגדל זה שבו עז ושם ה׳ בו ירוץ צדיק ונשגב•.דתשיכתו כשגבה ה עד מאד • עוד אני לדורי ודודי לי המעה כשושנים עם כל אותיותיהם י׳ שלש עשרה ע״ה לרמוז מש״כ רכינו זלה״ה דכתדש זה נגלין י״ג ממת דרחמי • ומעעם זה כולו עת רצון יהתשיבה מקובלת ורצויה כו • לפי' כא חשמן מכוון של י״ג מרית ככהוק זה שכו נרמז אלול .וג״כ מלח כשושנים היא מידה על המדיה דשם זה רשושנים יאה ונאה להיקרא עליהם • ואגב ראיתי לפרש כאן בק״ד מזמור לדור ה׳ אודי וישעי • שטוב לאומרו בכל התדש הזה משוש שיש כו י״ג הייוי׳ת כנגד י״ג מקורידרחמי דנפתחים ומאירים בחדש זה • והנה כל שם הי״ג מאירים .דהיי׳ י״ג נימין וי״ג חוורתי וי״ג מכילן• כולם מאיריס כחרש זה • לר1ד ה׳ אודי וישעי ממי אירא ה׳ מעוז חיי ממי אפחד • כא לרמוז רהחדש הזה נפחחי׳ בו י״ג מקורי דרחמי והם מקיפים לאו״א. והזכיר כאן כ׳ היייח א׳ כנגר מקיף אמא וא׳ כנגד מקיף אבא • ה׳ אורי וישעי כנגר מקיף אמא • ה׳ מעה חיי כנגד מקיף אבא ששם החיים שנאי כמה חחיה כעליה • עוד הזכיר כאן ג׳ דכייים אורי ויכעי ומעוז חיי• כנגד ג נימין וי״ג חוורחי וי״ג מכילין דנפתחי׳ כחי׳ הזה .ואמר מאחר דנפחחים מקורות הרחמים והחיים כחדש הזה כודאי דלא אירא ולא אפחד מכל המקטרגים • עוד אורי וישעי גי׳ זו מצפ״ץ מצפ״ץ והם כ׳ השמות דכשני פאות דא״א והם רחמים דמצפ״ץ גי׳ כיחמים • וכ׳ השמורל האלה הם חילוף כ׳ הויי״ת • ומשו״ה נזכרו נמי כאן כ׳ הייוי׳ת .לרמוז מה שכתכנו והנה ה׳ הורי יישעי יש כהס יי׳ג חיתיות • כנגד יי׳ג מכילן דרחמי י״ג תיקוני ריקנא דכגילוי הריקנא נכנעים החיצונים ומתבטלים וכמי שאמר בזוה״ק באד״ר על מן המצר קראתי יה ענגי כמרחכ יה דשם רמז דהע״ה תיקיני ה־יקנא • ופירש יה עי׳ ה ואמר תדע למה הוצרכתי להמשיך תיקוני הדיקכא • משום רכל גויס סבבוני וכשם ה׳ שהוא שם הדיקנא כי אמילם והכא נמי כיון שמזמור זה דאודי זישעי רומז לי״ג תיקיני׳ אמר כיון דה׳ .אורי וישעי שמאירי י״ג תיקיני׳ כחדש זה כזה לא אירא ולא אפחד מן החיציכי׳ ומכל המקטרגים. איתי לכתוכ כאן הלשין של אד״ר משום דצריך ישוכ וז״ל א״ד שמעון לר אלעזד כריה קים כרי סלסל תיקונא רדיקנא קדישא כתיקונוי אלין ר׳ י1עזר פתח ואמר מן המצר קראחי יה ענני כמרחכ יה וכו׳ עד מכטיח כנריכים • תאנא הכא ט׳ חיקיני דבריקנא דא להט תיקוכין איצעריך דוד מלכא כגין לנצח א לשקר מלנין ולשאר עמין • ת״ת כיון דאמר קני p׳ תיקוני׳ גמם( י , אות א ^Mjip TStm תיקוני׳ לכחד אמד כל גולם• סבבונו כשם ה׳ כיאמילס• אמי הני תיקוטן דאמינא למאי אצטריכנא .משום דבל גרס.סבבוני וכתיקונא רדיקנא דא נו קיקוני׳ ראינון שם ה׳ אשצינון מן.עלמא הה״ד כשם ה׳ כי אמילס ותאנא כצניעותא רספרא תשעה תיקונין אמר דוד הכא שיתא אינק כשמא קדישא דשית שמהן הוו ותלת אדם .ואו תימא קרין אינק • תלתא הוו רחא נרומם .ככלל אדם הוי • תנא שיתא שמהן דכתיכ מן המצי קיאתי יה חד . עננו כמרחב יה תרין • ה לי לא אירא תלת • ה׳ לי כעוזרי ארכע • נווה לתסית בה׳ חמשה • טיכ לחסות כה׳ שיתא • אדם תלת • דכחיכ ה' לי לאי אירא מה יעשה לי ארם חד • טוב לחסות כה׳ מבטות בארם ידי • טופ לחסית בה׳ מבטוח בנדיבים תלת ״ ית״ח רזא רמלה דבכל אחר רארכר ארם הבא לא אדכד אלא כשמא קדישא רהכי אתחזי .משים דלא אקדי ארס אלא כמה דאתחזי ליה • ומאי אתתזי ליה שמא קדישא • דכתיכ וייצר ה׳ אלקים את האדם כשם מלא רהוא ה׳ אלקים כמה ראחחזי ליה • וכג״פ הכא לא אדבר אדם אלא כשמא קדישא ותאנא כתיכ מן המצר קיאתי יה ענני במרתכ יה • תרי זמני יה יה לקבל תרי עלעוי דשערי אתאחדין כהו. ומרחמא רשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר ה׳ לי בעזרי • בשמא דלא חסר בשמא דהוא קדישא • וכשמא דא אדבר אדם ומה דאמר מה יעשה לי אדם הכי הוא דתאנא כל איטן כתרין קדישין דמלכא כד אתתקן כתיקונוי אתקרון ארם • דיוקנא דכליל כלא • ומה דמשלפא כהו אתקרי שמא קיישא ותערא ומה רמה אתקרי הוי״ה יאתקרי ארם • ככללא דתערא ומה דכים וטי עכ״ל : UP""tt־ Pהמאמר הקדוש הזה תמיה • דקאמר דתשעה תקיני ריקכא׳ אמר דוד מלכא הכא כדי לאכנעא שנאוי כמ״ש כל גויס: סבבוני • בשם ה׳ דאינין תשעה תיקוני׳ אשצינין מן עלמא • ופי׳ דעי תיקוני איכון שיתא שמהן ותלת אדם • ואמר דאדם דאדכר הכא לא ארכר אלא כשם מלא דאתתזי ליה דהוא ה׳ הלקים • והדר ותני כשבתא דארם דאדכד הכא • ועם כל זה משמעית דקראי אדרבא איפכא מסתכרא • דמשמעות הקראי לעכין גירעון וכתכ אדם כאן • שאמר ה׳ לי לא אירא מה יעשה לי ארם • משמע דאדם אין כו ממש ח״ו • וכן נמי טיב לתסות כה׳ מכטות באדם • וטוב לתסות בה׳ מבטוח בנדיבים בכילהו משמע ראדם אין כו ממש ח״ו • והיכי רמי שהכניס חשבון תלת אדם כט׳ תיקוני דיקנא להיו^ לו לעזר • הוא לא עשה כו ממש ויהיה לו לעזר דבר זה יתמה כל השומעו. ועוד האי דקאמר הכא • ומה ראמר מה יעשה לי אדם הכי הוא דתאכא* כל איכון כתרין קדישין וכו׳ לא ידענא מאי כוונחי אי לשכחא אי לגריעותא״• וראיתי כפירוש על התררא רכתב חכם א׳ דלגריעותא פריך ילגריעיתא* , , משני ^ 0 א^א ב אדוצה׳ שני • ופי דש דהכי קאמר ומה דאמר מה יעשה• לי אדם • דמשמע אדם אין בו ממש חייו .ומשני כך היא האמת משום דכתיין דמלכא קדישא איטן חערא ומה דביה • והתעיא הוא ארם .ומה דביה הוא שם הוי״ה ״כ העיקר הוא שם הוי״ה ולא התערא ומשו״ח אמר מה יעשה ל^ אדם• זהו שפי׳ החכם • ומחיי רכה מככודו דגלי ארעתיה דלא ידע ולא הכין מה דקאמר הכא • דלא קאמר הכא דתערא איקרי ארם• רק תערא ומה דאית כיה שהוא הוי״ה כולא ככללא אי קרי אדם תערא ומה דאית כיה • והדברים נכוחים ופשוטים דקאמר רתאנא כל איכון כקרין קדשין דמלכא כד אתחקן בתיקונוי אתקרוןיאדם .דיוקנא דכליל כלא• הרי מבואר דלא רי אדם • עד שיהיה שלם דהיינו הצלם במוחי׳ שלו • וזהו שאמר דיוקנא ל כלא • דהיינו גוף ונשמה • ואזיל ומפרש כיצד הוא התיקון הזה .ואמר ומה דמשלפא כהו שמא קדישא ותיערא • פירוש התיקונים של מלכא מתפשטים יש כהם שמא קדישא ותעדא שהזא התיק שלו • ואת׳־יכ אמר דכיה אתקרי הוי״ה דהיינו מה שבתוך התיק אתקרי הוי״ה לפי שבתחלה •.לא אמר רק שמא קדישא סתם• ואח״כ אמר שהוא הוי״ה והתיק לא זכיר שמו • ודכר פשוט שהוא אדני או אהיה • ואח״כ אמר ואתקרי אדם בכללא דתערא ומה דביה • הרי מבואר דשם אדם נק׳ על כללות השלימות• תערא ומה ראית כיה • ומאין הכין התכם דאדם לא נקרא רק על התערא ל הקושיות שהקשינו למעלה מה יעשה להם • אס נאמר רארם לגריעותא איתמר: והנלע׳יד דאדם שנאמר כאן כלשון שכח נאמר • ומשו״ה תני והדר בשכחא וארס • ואמר דלא אדכר אדם אלא כשמא שלים דהוא ה' אלקים .ואמר דשלשה מקומות שנזכר אדם כאן • נזכר עמו שם הוי״ה ולא נזכר אדם לבדו בשום פסוק כלי שם הוי״ה • דג׳ פסוקים שנזכר ארם ,כאן יש עמו שם הוי״ה • ה׳ לי לא אירא מה יעשה לי ארס• טוב לחסות .בה׳ מבטוח באדם • טוב לחסוח בה׳ מבטוח בנדיבים • וכל זה להורות •יארס הנזכר כאן לשבח כזכר • ומשמעית השבח בקרא כך הוא • דמלת מה שנאמרה גבי מה יעשה לי ארם לשבח נאמרה • רהרבה מה נאמרי׳ לשבח • כמו מה רכו מעשיך דהיינו כמה רבו מעשיך .וכן נמי מה גדלו מעשיך ה׳ וכן מה רב טובך • וכן מה אהכתי תורתך • וכיוצא רבים. הבא נמי מה יעשה לי אדם פירושה כמה נפלאות ונוראות יעשה לי ארס • דכתתלה אמר ה׳ לי לא אירא • וחזר ואמר כמה נוראות יעשה לי ארס יותר משם הוי״ה וע״ז אמר ומה דאמר מה יעשה לי אדם • רעי׳ :מה יעשה לי אדם מזה משמע דשם אדם גדול משם הוי״ה • ומשני כך ^א האמת • דשם הוי״ה הוא מה שבתון התיק י ושם אדים כולל התיק : ומס ^ ^ ף י אות א א ר ו כ ה ומה שבתוכו • מהו דיוקנא דכליל כלא חערא ומה דכיה • נמצא שם אדם הנאמר כאן גדול משם הוי״ה דשס ארס הוא שמא שלים ה׳ אלקיס ושם הוי״ה הוא 3בדו וידוע שאין הדיקנא מתגלית כז״א ע־ שיהיה כצלם שלם הנק׳ ארם גוף ונשמה .ומשי״ה אמר דוד כאן כ־־יקנא נמה נוראות ונפלאות יעשה לי שם אדם שנשלם כשלימות ונק׳ אדם • בנח זה כל גייס שסבבוני כשם זה כי אמילם • ומאחר דשם אדם גדול דהיא כולל שם הוי״ה עם התיק שלו משוי׳ה אמר מה יעשה לי אדם שפי׳ כמה וכמה נפלאות יעשה לי ארס יותר משם היי״ה לכדו • וכן על זה היי! יהפישו טוב לחשית כה׳ מכטוח כאדם ומבטוח כנדיכים • דפידוש מבטיח בהדס הוא מחמת כטית כאדם כמי מאהכת ה׳ אתכם ומשמרו את השביעה שהמים בהם היא סכתית הכא נמי טוב לחסית כה׳ מחמת שאני ביטח באדם שהוא שם שלם־ .והכוונה כמו שכתבנו רדהע״ה רצה לגלית הדיקנא כדי לעשות נקמה כאויבים וגילוי הדיקנא לא שייך ער שיהיה ז״א שלם ככל כפירותיו כללם רגילות כראיי הנק׳ ארם דייקנא דכליל כלא חערא ימה דכית גוף ונשניה לא שם היי'׳ה לכדו י ועל זה אמר טוב לחסית כה׳ ־ יאמר תדע כמה טיכ לי עכשיי הכטחין הזה מחמת שעכשיי יש לי בטחין שלם שנכלל שם היי״ח י בתיק שלו ינק׳ ארס שהיא שמא שלים כזה יש לי בטחון לנצח אח חייכי ••' דשם אדם שהוא שמא שלים מכי־ית את האויבים ימאכי איתם ־ ומשום דדריש אדם לשבח • משים הכי הדר וחכי ומפ־ש אדם לשבח ׳ להידית לנו רלא נאמר אדם כ״א בלשון שכח .יה־בי מוכיח בפשיטיח שכך היא רהיט. דמי שהדי הם תשעה תיקי׳ דז״א ובהם בטח יסמך דהע״ה ואיך אפשר שיאמר על ג׳ מהם מה יעשה לי אדם• היא עליהם בטח יאומר מה יעק' לי • אלא ודאי מחוורתא כמו שכתכני • העילה מכל זה רגיליי ה־יקנא; מכניע החיצונים והמקטרגים ובחדש אלול נגליח ה־יקנא יא״א שכולו: רחמים • וכזה נכנעים כל המקטרגים • וע״ו אכו אומרים ה׳ אורי וישעי ממי אירא ה׳ מעוז חיי ממי אפחד • דמאחי רנחגלו י״ג מכילן לא נשאק לני מורא ופחד מן החיצונים אמנם צ־יך הדבר הזה שיהיה ע״י תשובתי•.: שישוב האדם כתשובה שלימה כראוי וזה נרמז כמלח יי שעי דיש עי ר״ת שוביה ישרא׳ל עיר ה׳ י והכי קאמר קרא אימתי ה׳ אורי כזמן שבא הישע מצדי• דהייני שחזרתי בהשיבה שלימה כנימז כמלת ישעי אז כאיתה שעה: ה׳ מעיז חיי ממי אפחד • ועיר מעוז חיי יש לפרשו כמו שפירשנו למעל.£ דמלת אלול עם י׳ ימ״ת גי׳ עז • דמ׳ יום שמד׳יח אלול ער יום הכפידמ(.׳' הם מסוגלים לתשוכה מכל ימות השנה • ורז״ל כמי דרשי ה' אורי בראש השנה וישעי כיוה״כ • וכשמצערפים העשרת ימים עם אליל הוי התשט| עז * וזה״ש מעוז חיי • ועוד תיבת מעוז גופא קרי בה מ׳ עיז • דהיינו ימים ; אות א שערי ג ארוכה ימים הללו הם עוז לכניישראלכתשובה: נ ו פ ל ו 3 D ) V : הנה ירוע דג׳ אלקיס הם א׳ רמילוי יודי״ן וא׳ דמילוי ההי״ן וא׳ דמילוי אלפי״ן וכל א' יש כו ק״ך צירופים • וג׳ ק״ך גי׳ ש״ה והוא שכץ שי״ן מלאה • וכל ה־־יניס והקטרוגים שרשם מדיני אלקים • וכל עוד שאינם מתמתקים דיני אלקי״ם אז ויקצוף המליך מאד וחמתו כעדה: וכשמתמתקים אז כתיכ וחמת המלך שככה • והנה אםישי־אלאינם עושים רצינו של מקום ח״ו כזה הוי צעי לשכינת עוזנו למעלה מן הקליפות אשי סכיכותיה • ומזה נמשך צדה לישראל למטה משונאיהם • וכששבים בתשובה לא נשארה אתיזה לקליפיח למעלה כשבינה ולא לאויביהם של שראל עליהם למטה • ובהדש הזה שנפתחים שערי רחמים והוא עת רצון של תשובה • נעשית הרמה כו לשכינת עוזנו ולישראל בניה ויש הכנעה גדולה למקטרגים העליונים והתתתונים ונכנעים ונשפלים עד מאד וזה״ש ביךוב עלי מרעים • גי׳ ש״ס ג׳ ק״ך רצירופי אלקים • דמחמת תגבורת אלקים עי״ו מהגברים החיצונים ושולטים • ועכשיו בחדש הזה כשמתגכרי' י מחמת העונות שעברו עלי כשאר ימוח השנה • והתגבורת שלהם תחלה הם נגשיםאלהשכינה לאחוז כה .וזהו לאכול את בשרי .בשר היא השכינה הנק׳ שאר כשרו של הקכ״ה • ומלח כשר י השיי׳ן הוא אלקים ךווךו״ן. די״ש הוא אלקים כרכוע • וכי״ח הוא כללות ב׳ השמית האלה • והשכינה שרשה מן הגכורית לכן מלת כשר ני־מזת כה • וזהו לאכול את כשרי היא שכינה שרוצים התיצונים להתקרכ אליה להיית להם אתיזה כה ומזה נמשך תגברו עלי גם אני למטה צרי ואויכי רזה חלוי כזה • וזה״ש ציי יאויכי לי. דהיי׳ כשמתקרבים החיצונים לאכיל כשרי שהיא השכינה למעלה • מזה שך שיחגברו עלי צרי ואויבי למטת • והנה ג״ כ צרי אויכי לי • גי׳ ש״ה הם ג׳ ק״ך צירופים עם ג׳ כללותיהם • כמו חשכון מרעים .שכל זה נמשך מתגכירת דיני אלקים • וכ״ז כחדש הזה אין התיצונים מועילים • דהמה כשלו ונפלו • כין העליינים וכין החחתיניס • דהנה המה גי׳ חמשים• הם קמשים שערי כינה רכחרש הזה .כל קו ימין דאימא פשוטה לקבל שבים• וזהו המה עי׳י חמשים ש״כ כשלו • עוד המה כשלו גי׳ פשוטה ו׳ דהיינו קו ימין דאימא שהוא כמו ו׳ פשוטה לקכל שכיס • וכזה המה כשלו ונפלו• והנה ר׳׳ת ו׳אויכי ליי הימה כ׳שלו ו׳נשלי גימ׳ אלול: א 0תחנה עלי מחנה לא יירא לכי וט׳ כזאת אני כוטח :הנה ידוע ׳ש רז״ל דש׳י עולמו׳ תחת הכסא• הזי מימין מצד החסרי׳ וק״ג משמאל כילם דינים קשים• ואלו הק ג מתעוררים בכל יום כשעת המנחה והס נמי כחשבון מנחה י דע״י תפלת המנחה נחים מרוגזם הק״ג דינים הקשים . , ,, )&א( ועוד ^ערי wא ארוכה ועוד מנחה בריבוע עולה ש״ך וי״א .ש״ך כנגד ש״ך דינים וי״א כנגד י״א קליפות לרמוז דהכל מהעורר בזמן המנחה • וע״י תפלת המנחה נחים הדינים מרוגזם • וע״ז אמרו בגמ׳ לעולם יהא ארם זהיר בתפלת המנחה ורהיי׳ לתת לכו ולהתפלל אותה כראוי .רהעיקר היא כיונת הלב • וחנה לב בא׳ית כ״ש הוא ש״ך • להורות ראם ארם ניחן לכו להתפלל כראוי .אץ ש״ך דינים שולטים עליו • ואפשר דלוה רמז אליהו ז״ל שאמר ואתה הסיבות את לכם אחורנית • דנביאי הבעל חשבו בלבם להגביר ש״ך דינים ועי f יתגברו הקליפות • ויעשו נקמה ביראי ה׳ שלא רדפו אחרי הבעל י וע״י תפלת אליהו ז״ל נהפוך הוא שנחגברו הדינים ועשו נקמה בנביאי הבעל .וזהו ואתה הסבית את לבם אחורנית דהיי׳ השי׳ך דינים הרמוזה בלכם שחשט להמשיכה על אחרים• חזרו אחורנית ונמשכה עליהם• וזה״ש כאן אם תחנה עלי מחנה • מחנה אותיות מנחה שהיא גי׳ ק״ג• שק״ג עולמות דינים מתעוררים באותה שעה • ועוד מנחה בריבוע גי׳ ש״ך דינים וי״א קליפות • כל אלה המחנה אם יתעורר ויחנה עלי לא יירא לבי ממנו יהזכיד הלב בפירוש לרמוז על הש״ך דינים הרמוזים בו באי׳ת כ״ש כמו שכתבנו • דכיון שאני ניתן לבי בתשובה ובתפלה• לא יירא לכי מכל הדינים המתעוררי' ובפרט בחדש שהוא עת רטן • אם תקום עלי מלחמה כזאת אני כוטת ״ מלחמה גי ג ק״ך דהיי' שלשה ק״ך צירופי אלקים• אם יתעוררו עלי הדינים היוצאים מהם בזאת אני בוטח • מלת בזאת עם ד׳ אותיות גי׳ יד פשיטה; לרמוז על יד ימין שהיא פשוטה בחדש היה לקבל חשבים • וע״י התשובה נכנעים כל הדינים ובפרט בחדש הזח .עוד זאת גי׳ ג״פ קול • רומז לגי חפילית שמתפללים ככל יום ראפי׳ בשאר ימית השנה אין אני ראוי שתקובל תפלתי • בחודש הזה שהוא עת רצון ושערי רחמים נפתחים .בזאת אני בוטח בשלשה קולות שבשלש תפלות אני בוטת שתקובל תפלתי ילא יתעוררו עלי הדינים: א ח ת שאלתי מאת ה׳ אותה אכקש שכתי בכית ה כל ימי חיי לחזות כטעם ה׳ ולבקר בהיכלו :הכוונה דבחדש חוה נפתחים י״ג מקורות דתיקוני דיקנא דאריך ומאירים באור מקיף מחוץ לאי״א • ועי״ז הוי החרש הזח עת רצון לקבל השכים • משום דאו״א מתיחדים ביחידא שלים. והנה גם בשאר ימות השנה מי שתורתו אומנתו ולומד תורה לשמה גורם לאו״א שמתיחדים ביחודא שלים• מש״ח אחת שאלתי מאת חי אותה אבקש דהיי׳ מה שנעשה בחדש הזה שמתיחרים ט או״יז ביחודא שלים• גם בשאר ימות השנה שייך הדבר הזה ע״י שתהיה תורתי אומנתי ואלמוד אותה לשמה • וזהו שאני מבקש שבתי בבית ח׳ כל ימי חיי דהיי' שתהיה תורתי אומנתי ״ יבזה אני זונה לתזות כטעם ח נעם היא אמא מעם־ נמי , , , , ?nyt אות * ד או1צ* צמי ע״ה גי' קס״א • ליחזית ב׳ניעם ר״ת ל׳׳ב נתיבו׳ מכמה שהוא אבא • ץלכקר בהיכלו רומז להיכל שמתיחדים בו או״א • שע״י למוד תורה לשמה אני זוכה גם בשאר ימות השנה לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו שיתיקדו על ידי או״א ביחודא שלים זח הדבר אני שואל ומכקש מאת ה׳: יצפנני בסט ביום רעה יסתירני בהתר אהלו בצור ירוממני :כיון ששאל וביקש שתהיה תודתו אומנתו .דבזה יתיתדו אי״א ביתורא שלים• בא לומר התועלת הגדולה הנמשכת מזה בעוה״ז ובעוה״ב • והוא שאימא בקרא הוכת שלום • ועציה אנו אומרים ופמש עלינו סוכת רחמים • שהיא מגינה על האדם וםוככת עליו מכל החיצונים והמקטרגים • ועליה נאמד כנשר יעיד קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אכרתי ״ זה ההגנה כעוה׳״ז • ובעוה׳״כ ביום רעה שהיא גיהנם יסתירני כסתי אהלושהיא אמא נמי הנק׳ אהל וקרא סכה ואהל כל׳ זכר לרמוז דאכא נכלל ע ם אמא בציד ירוממני • צור גי ע ק חעליק ע״ה דשם שייכא התרוממות: JinV^tימם ראשי על אויבי סכיטתי ואזבחה באהלו זכתי תמעה אשירה ואזמרה לה׳ :חזר לדבר על החדש הזה שכל המזמור מדבר• הנם ועתה היא תשובה• כלומר התשובה בחדש הזה היא מקובלת ומרוצת ׳מכל שאר ימות השנה ואין קטמג המקטרגים יוכל לבטלה • דבזה החדש כל החיצונים נכנעים ואין להם פה להשיב ולא מצח להרים ראש • וזה״ש ועתה דהיי׳ התשובה בחרש הזה בה ירום ראשי על אויבי סטבוחי שהם החיצונים הסיככיס אותי ומקטרגים עלי כל השנה • עכשיו בתדש הזה ידום ראשי בתשובתי עליהם ולא יהיה בהם כת לקטרג • זאת ועוד ואזבחה כאהלו זבחי תרועה • הוא השופר שאני תיקע כי״ה דע״י זה מתערבבים ונשכרי׳ ומתקיים בהם תמעס בשכט כחל ככלי יוצר תנפצם • אשירה ואזמרה ל ה .בזה ירמוז שו$מת זכמטת מלכיות שאנו מזטרין בדיה ועוד רמז גי׳כ הרי״ו שצריכי׳ לטץ בהם בד״ה עז׳יה דהיי׳ אשירה השי״ן שבה היא ר״ת שופרות ומה שנשאר במלת אשירה גי רי״ו • ואזמרה הזיי״ן והמ״ם ר״ת זיכרונות מילכיות ומה שנשאר עם אותיותיו גי׳ רי״ו • שמע ה' קולי אקרא וחנני וענני • בא לומר ראעי׳ג דהחדש הזה מסוגל לתשובה דבו נפתחים שערי רחמים כמו שכתבנו מ״מ צריך אדם להרבות בתשובה וכקשת רחמים הרכה כדי שהקובל תשובתו ותפלתו • דשמא הוא ת״ו מאותם שנאמר עליהם מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי • ולכן צריך לעשות עצמו עני שואל על הפתחים ואינו טטת כמעשיו ובתפלתו רק כשואל מתנת חנם מאת ה׳ כמו שדרשו רז״ל על ואתחנן אל הי .וזה״ש שמע ה׳ קולי אקרא ולא מפני מעשי ותפלתי אני קורא לך רק וקנט וענני• דהיי׳ במתנת חנם דווקא: , , , לן <אעדי׳ אות י א ארוכה לך אמי לבי בקשי פני את פניך ה׳ אכקש :כבי פי' הפקוק הזח עז׳יה י דדהע״ה נחחכם עש הקב״ה בשאלתי כדי לקבל שאלתו מפני שהוא רחמן מלא רחמים • ומיי המו מעיו ורחמיו על המתחנן לו כמ״ש הבן יקיר לי אפיים אם ילד שעשועים כי מדי רכרי כו זכור אזט־ט על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה' :ואמר דהע״ה אני מלך כ״ו וכשאדם עושה לי רעה • ואני כועס עליו לעשות בו משפט • כשיעבור כעסי אני מתחרט ואומר מי יחן שיכא הארס שעשה לי רעה ויכקש פני לעשות לו מחילה • וקרוכ כעיני לומר לו כפי אע״פ שעשית לי רעה כוא וכקש ממני מחילה ואני המחול לך וכל זה מרוב הרחמנית שיש כלבי שלבי רחמן ולא אכזר .שומאין כאה לי הרחמנות הגדולה זאת כי אם ממך ית׳ שאתה הוא שכראחכי ואם ח״ו לא יש כך רחמנית • מאין חכא לי • אלא ודאי דכר פשוע שהרחמטת שיש כי אין כה אפי׳ חלק א' מי־כי רבכיח רחמניחך • והשתא ק׳יו מיהא איתא ימה אני עכ־ך שלא יש כי אפי׳ טיפה מן הים כרחמניחך מצפה מי יחן שיכקש פני מי שעשה לי רעה שאמחול לו ואמחיל לי מיד כלי שום עכבה • מתמה הרתמנית שעשית כלבי• אחה שא כ רחמן ובראת את הרחמים עאכ״ו• וזהו כוונת הכתיב לך אמר לכי כלומר בשבילך דהיי׳ בשביל מה שנתת בלבי מעט מזער מרחמניחך אומר לי לכי לימד למי שעשו לי רעה בקשו פני ואני המחיל לכם משום היתמנית שנתת כלכ• אתה שאחה הוא כעל הרחמים ומלא רחמיס עאכ״ו כשישוב החוטא ויבקש ממך מחילה• כודאי פשוט היא מריכ רחמנות־ שתעשה לו מחילה • ולכן את פניך ה׳ אני מבקש שתעשה לי מחילה מריכ רחמניחך ־ אל תקתד פניך ממני: וקרוב לזה יתפרש הכתיכ הזה על הדיקנא דרחמי שמתגלית כחרש זח• יהדיקנא היא כפנים ־ ומשיס גילוי הרי קנא כתדש הזה נפתחים כו שערי יתמים והוא עת רצון לכל השכים כו .וזהו כיינת הכתיב לך אמר לכי כקשו פני דהיי׳ כחרש הזה שהפנים של הרתמים מתגלי׳ • כמקימך אני אומר לבני ישראל בואו אחי ורעי עתה שהפנים של הרחמים מהגלי״ כקשו הפנים של הרחמים ואמחול לכם .וכשאני אומר לאחרים כך במקימף מכ״ש שאני עושה כך לעצמי • לכן אח פניך ה׳ שהם פנים של רחמים שמחגלים כחדש הזה אני מכקש שתמהיל לי ואל תסתד פניך ממני• אל חסיד פניך ממני אל חט באף עבדך.עזרתי היית אל חטשני ואל תעזבני אלהי ישעי :אומר השב כתשיכה כח׳־ש הזה לפני הקכ״ה- רכון העולמים • אל מלא רחמים • מאחר שהפנים של רחמים שהם י״ג מקורות ררחמי׳ מתגלים כחדש הזה אני מבקש ממך הפנים הללו של 'רתמים אל תסתיר אותם ממט • ואף אם ת״ו ככר נמסרה נפשי כוך התיצינים : #עז*: אוח א אחעמ n התיצוטם ־ אפיה אל תניחני בידם • וזהו אל תנו באף עבדך .דהיי׳ אל תניח עבדך מוטה ונופל ביד האף שהוא הסט״א ׳ כי הלא מיום שבראת העולם קבעת התדש הזה לתיקון עמךישיאלהשביס אליך בלב שלם • וזהו זרתי חיית• דהיי' שקבעת לי התדש לעזרה י ולק 12תטשני יאל תעזבני אלהי ישעי • וכפל הדכרים לכיר שאלת וכקשת התתנה וכך אומי־ אל תטשני עכשיו להמסי כיד התיצוני׳ ואם כבר אני מסור כידם .אני מכקנן ממך אל תעזבני כ ידם והוציאני מחחח ידם .כי עליך כטחתי שאתה אלהי ישעי .ומלת ישעי נרמזה בה התשוכה • כמו שכתבנו בישעי הראשונה שהיא ר״ת ש׳ובה י׳שראל ע׳ד ה׳ ור״ל ע״י ששבתי בתשובה שלימה אתה תושיעני: 3י אכי ואמי עזכוני וה׳ יאספני • כאן בא לומר דהנה יש תשובה עלאה ויש תשובה תתאה תשובה עלאה באמא ותשובה תתאה בכרתא שהיא• מלכות • וככל מקום שתמצא אמא • אכא נכלל עמה • וכשתמצא מלכות ״א נכלל עמה • וכאן אומר השכ אם אין אני זוכה לתשוכה עלאה שהיאבאו״א .מ״מ אני מכקש ממך שתעזמי לקכל תשוכתי תשוכה תתאה • מהו כי אכי ואמי עזבוני דהיי׳ אם איני ראוי שאו״א יקכלו תשוכתי • אני מכקש ממך וה׳ יאספני שהיא תשובה תתאה שהיא בזו״ן: ! ה ו ר נ י ה׳ דרכך ונחני באורח מישור למען שורדי • הנה ידוע מהגלים שני שמות קס״א וס״ג ושני שמות אלה נרמזים כמלת אלול • דעיקר שם ס״ג הוא אל .ועיקר שם קס״א ג״כ הוא ואלול יש בו אל • רש בו ל׳ והאל״ף דחסר נכלעת כוא״ו דאלול • הרי ב׳ אל שהם .עיקר ס״ג וקס״א נתחמים באלול וקס׳׳א וס״ג גי׳ דרך וע״ז נאמד הניחן בים דרך • והנה ידוע דשם קס״א הוא באמא עלאה שהיא בינה עליונה • ושם ס״ג הוא בתכונה ־ וכאן שואל השב בתשובה כיון שהתדש הזה מאירים בו קה״א וס״ג שהיא גי׳ דרך .ע״י דרך זה אט מבקש ממך הורני ה׳ דרכך• •אבל אני שיאל ממך עזרני להתדבק בבינה עליונה שהיא תשיבה עלאה והיא הדותה את החיצונים שלא יקרבו עוד אלי ״ וזהו ונחני באודח מישור־ מלת מישור עם האותיות גי' קס״א פשוטה .ר״ל אמא עלאה שיש בה קס״א שהיא פשיטה לקבל שבים • והגיעם למען שורדי שהם החיצונים שמביטים בי תמיד ללוכדני • ואמא עלאה היא שיש כח ויכולת לדחותם מעלי: ^ ל ״ י חחככי כנפש צרי כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס • עכשו בא לימד אם נפשי כבר מסורס ביד החיצונים אני מכקש ממך שלא תניתנה עיר ,בידם רק הוציא אותה מתחת ירם והחזיר לי את אכי דחי פי .בל נטד שהיא בידם • הרי .החיצונים קולטים כמקומה ומתלבשים בי )QD 'וכיין ^ <עערי אוח א ארוכה וכיון שמתלכשים כקרכי ״ כהכרח כיון שהם עדי שקר וחמס גם אני כמותם • וזה״ש אל תתכני כנפש צרי דהיי׳ אם נפשי חטפים איתם החיצי'.׳ ונטמעה בכפשס אל תניתנה שם • שהרי הם נתלבשו ונצכים בקרבי כמקומה וכיון שהם ערי שקר וחמס • כהכרח גם אני אהיה כמוחם לכן אני מבקש ממך אל חניחנה שם החזיר לי את אכידחי: ל ו ל א האמנתי לראוח כטוכ ה׳ כארץ חיים :לולא אוחיות אלול כמו שכתבו הראשונים ז־׳ל • ובא לומר אע״ג רבשאר ימית השנה׳ אם שכ האדם כתשוכה יש ספק אם נתקכלה תשוכתו אם לא • מ״מ כחדש אלול אם שכ כתשובה שלימה • מוכטת לו שמקובלת תשובתו • מאחד רנפתחיס בו שערי רחמים והוא עת רצון • וזה״ש לולא שהוא אלול • כזה החדש האמנתי כי נתקבלה תשובתי וזהו האמנתי לראות בטוב ה׳ ע״י תשוכתי • ואזכה לארץ חיים דאלול כשהוסיף עליו אחת שהיא חשוכה הוי גי' חיים: ק1ה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקיה אל ה' .כא להזהיר לכעל תשוכה שיהיה זהיר וזריז ויוסיף מדי יום כיומו לאזור חיל • ולהוסיף תשובי על תשוכתו שמא עדיין לא השלים חקו ולא נחכפר עינו כפרה גמורה כראוי ומי לנו כעל תשוכה גמורה יותר מדהע״ה ואפייה קאמר וחטאתי נגדי תמיד שלא היה שוכח החעא מכין עיניו והיה מוסיף תיקין על. תיקון וק״ו לשאר כני אדם שאינם יודעי׳ לעשות תשו׳ כתיקינה שצריכים שלא ישכחו החטא שעשו וככל יום ויום יוסיפו תיקין על תיקון • משו״ם כפל כאן כ׳ פעמים קוה • אי נמי הטעם דכפל כ׳ פעמים קיה משום רצריך אדם לעולם לכלול השמאל כימין רהיי׳ הגבורות עם החסדים דזהו עיקר החתמתקות • והנה קוה איתיוח קו ה׳ דהיי׳ קו חמשה חסדים שהוא • קו ימין .וחזר ואמר יקיה אל ה׳ • וקרי כיה ג״כ קו ה׳ והיי׳ קו חמשה׳ גבורות • וכאן שהוא קו הגבורות ואמר וקוה כתוספת ואייו להודיע דצריך לכלול הגבירות עם החסדים • או נמי קיה גי׳ ^ף .והנה כ׳ שמות י1הים• ואדני שניהם מתחילים בא׳לף • ועליהם נרמז נוצר חסד לאלפים • אלפים היא אלפ׳ין דהיי׳ אלה השמית המתחילי׳ כאלפין צריכי׳ חסר למחקם וזהו נוצר חסר לאלפי׳ • והחשד הוא להמשיך להם הויו״ת דגדלית דזהו מיתיקם. והנה כשמתמתקים חוזרים כעצמם להיות חסדים • ואות האל״ף כשחציירנה , הויא כ״ו יו״ד למעלה ויו״ר למטה וא״ו באמצע הרי כ״ו שהוא שם הוי״ה שהוא חסד וזה״ש קוה אל ה׳ דהיי׳ קוה שהיא גי׳ אל״ף של אלהיס צריף שתמתיק אותה עד שתחזירנה חסד כמו שכתבנו • וזהו קוה אל ה׳ דהיי״ האל״ף שהיא תשכין קוה התזיר אותה שתהיה כ״ו שהוא שם הוי״ה שהוא חסד וזה כאל׳'ף של אלהים • וכן נמי תעשה כאל״ף של ארץ יזהו שחזר. אהיה ׳ : &$רי:.: אוזז א אדובמ 1 , אמר וקוה אל ה׳ • עוד קוה ה וקוה ה׳ ע״ה גי׳ אלול כמי׳ אל״ף למ״ד־ וי״ו למ״ר • לרמיז דבחדש אלול צריך אדם התחזקות והתאמצות • וזריזות אחר זריזיח שאם לא עכשיו אימתי. אן ישיר משה וכני ישראל את השירה הזאת לה׳ ויאמרו לאמד אשירה לה׳ כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים :הנה ו׳יאמרו ל׳אמר א׳שידת ליה' ר״ת אלול • וכא רמז זה ככוונה מכוונת ע״פ הנותן כים דרך• רכתיש אלול מתגלים כ׳ שמות קסי׳א וס״ג ששניהם גי׳ דרך וזהו המתן כיס דרך זה משמע דהעכרת הים שעברוישראלהיא ע״י שמות הנזכרים כמשמעות הכי הנותן כים דיך • רעיי מי ניתן דרך כים ע״י השמות שהס גי׳ דרך • וד השמות האלה הם של אמא וע״י אמא היחה יציאה מצרים • וכהכרת מי על ידה היתה העכרת הים • נמצא רומה חרש זה להעכרת הים שהרי על שניהם נאמר הנותן כים דרך • עוד השירה גי ג' שמות אהי״ה במילואיהם שהם גי׳ תנ״ה וס״ג עם כ׳ כ״ו דכי השמות וג״כ הזאת עי׳ת גי יד בשועה הרי השמות דאמא המאירי בחדש הזה המה היו בהעברת הים • רגם כהעברת היס עשו כני ישראל תשובה כמו שאנו אומרים דענת לאכותינו על ים סוף • והנה מלת שירה נרמזו כה או״א שניהם ראותיות י׳ה הם או״א • ואותיות ש״ר הנשארים כמלת שירה שייכים כין כאבא בין באמא דאכא נק׳ ראש ואמא נק׳ אשר .הרי או״א נרמזו כמלת שירה • כאן כתדש הזה י״ג תיקונים דמתגלין בו הם מקיפי׳ לאו׳יא • נמצא חרש זה דומה להעכת הים .ו ע ו ד מלת לאמר האמורה כאן ע״ה גי אלול במילוי אל״ף למ״ד וא״ו למ״ד • והנה קריעת ים סוף • כה קרע הקב״ה כל החיצונים והמקטרגים • וה״נ בחרש הזה עם עשרת ימי תשובה ק ו ר ע הקכ״ה כל המשטינים והמקטריגים על עמו ישראל • וזהו סיס ומככו רמה כים • סוס ורוככו הס ס״מ וליי רמה כים כנוק׳ רההומא רכא ׳ והנה סיס גי׳ אדני בריבוע • והוא נמי חשבון ג׳ מ״כ דע״כ סי׳ג מ׳י׳ה• כ ע״ה גי׳ הדרך שהם כ׳ שמות שכחבנו קס׳׳א וס״ג המאירים בחדש הזה דע״י השמות האלה סיס ורוכבו רמה כים .נמצא הרש הזה דומה להעברת ים • משו״ה נרמז אליל כתחלת השירה .ועוד שירה גי׳ סליחות ע״ה: , , , , י א ו ר ת כירת !? 3ר ח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים :ו׳דמת ליך ל׳צכי א׳ו ר״ת אלול• ובא הרמז כא] • לרמוז דכנסת ישראל אומרת אוח x אמונה אומית?$דה• אעי׳פ-שכט מתעצלים מלעשות־ תשובה כדי לתקן עצמם מ״ע בחדש אלול הם מהעוררים .ומתחרטים ושבים על מה שעשו .כשאר ימות השנה • וכשביל החדש הזה ראוי שתקכל תשובתם ותשמע צעקחם ותוציאנו ותוציאס מן הגלות • וכך אומרת כשכיל חדש אלול שכני שכיס כו כתשו* ברת דודי מן הגלות • לפי שגם הקכ״ה גולה עם השכינה • כמ״ש כתיקונים ע״פ כן איש נורד ממקומו•י עוד אומית כנסתישראל• שיפרה אותה מן הגלות • כמו שעשה כגלות מצרים וכגלות ככל • מטעם תרש אלול ששכים בו כתשוכה • והכה אע״ג דכמצריס היו ראויםליגאלמטעם ששמרו כרית קדש כהלכתו כמ״ש שבטי יה עדותלישראלרבניישראלעאלו ובניישראלנפקו• הרי בבל יוכיח שפגמו כרית קרש פגם גדול שנשאו נשים נכריות ואעילו קיימא קדישא כרשיתא אחרא • ומ״מ לא הוסיפו על שבעים שנה שגזר עליהם • ואף בגלות האחרון המר הזה • קבע לו זמן אלף שנה כמו שכתוב נקנני שוממה כל היום דוה וא״כ מה נשתנה גלית זה מגלות ככל וזהו שאמר ברח דודי • כרח גי׳ רדיו • דהיינו שכמצרים גזרת שישעכרו אותם ד׳ מאות שנה .וכשעברו כמנין ברח ־ ברתת דורי מן הגלות '.ויצאו כחשבון דד׳ו שהוא חשבון ברח • וכגלות הזה כמה מאות שנים אלו שעכרו משנשלם הקץ שהוא אלף שנה • וא״כ ברת דודי מן הגלות הזה כיון שנתארך הרבה• ודמה לך לצכי כמו שעשית בגלות מצרים ואע״גדשאני התם שהיו ראוים הרי תשובתה כצדה • דהחם כשכיל שהיו ראוים כרחת קודם תשלום הקץ .והבא שאינם ראוים הרי נתארך הקץ יותר מדאי .ומה שתסר מצד שאינם ראוים״ יושלם כאורך הגלית • וכי תימא לעולם כשכיל שאינם ראוים צייכים אריכות אחר אריכות • הרי בככל שהיו פגומים פגם שאין יותר ממט ולא הוסיפו על הקץ שקכעת להם • לעופר האילים • אותיות לא מילה ופריעה• כשתחשוב אות ה׳א של האילים כ׳ פעמים • כלומר הרי לא שמרו מילה ופריעה שהם חותם הקדושה • והכניסו אותה ברשותא אחרא • ואפי הכי לא היסיפו על הקץ שקכעת להם .וא״כ מאי שנא כגלות הזה שלא מציט לו תרופה י וכל מה שאט מצטערים הוא על כיטול התירה ומצותיה ־ וזהו על הרי כשמים • הרי כשמים עם האותיות והנו׳ גי׳ התורה • ואני מכקשת ממך כשביל אליל • כרח דודי מן הגלית ״ אי נמי רידוע דג׳ מ״כ הם המעלים הבידורי׳ דג׳ עילמות מ׳יכ ראכ״ג ית״ץ הוא ביצי׳ שמעלה בירור תעשי׳ ׳ ומ״ב דאהיה יה״ו בברי׳ שמעלה בירורי היצי׳ • ומ״ב דמ״ה באצי׳ שמעלה בירורי הברי׳ ואומרת כנסתישראללדודה• ברח דודי והעלה הכירו׳ מעולם לעולם קל עול׳ ע״י מ׳יב שבו• וזהו ודמה לך לצבי• כאן נרמז המ״ב שכיצי׳ שהוא אכ״ג ית״ן והשם הזה עליו נאמר כשתים יכסה פניו וכשתים יכסה רגליו ובשתים.יעופף והוא נחלק לגי• א״ב לבדו• ג״י לבדו• ת׳״ץ לכדו • וסיף הג׳ חלקים אלה• Cjr אותיית , שעדי י אות ב ׳ ארוכה ז אותיות צבי• וזח״ש ודמה לך לצבי שתעלה בירורי העשיה ע״י מ״ב דיצימז או לעופר האילים • הנה איל ע״ה גי׳ מ״ב • ומ״ב זה הוא אהי״ה יהיו בבריאה .ונרמז במלת איל שהיא גי׳ אם • רומז לאמא שכה שם אהי״ה שהוא המ״ב שמעלה בירורי היצירה לבריאה• על הרי בשמים• בשמים ״ת וס״ת מ״ב והרי בשמים רי׳ת וס״ת דשניהם מ״ח • והוא המ״ב דאצילו׳ שמעלה טרודים לאצילות • יסיים על הרי כשמים הכוונה רכל הבירורים הם רינין שהם אלהיס וכשיעלו הם מתמתקים ומתכשמים וזהו על הרי כשמים • הר הוא הלקים בריטע עם ה׳ אותיותיו • והטונה שיחזרו ההרים שהם דיני אלקים בשמים ויתמתקו • והיי׳ הרי יחזרו בשמים ויתמתקו . ושואלת כנסת ישראל מדודה • שככח אלול • שנפתחים בו שערי רחמים • והיא עת רצין • תקיבל בי התשובה • ויעלו הבירורים ויתמלא כל העולם בשמים: ב כ ל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובתמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאס כל ימי עולם :הנה האי ליו רכתיב בהאי קרא אית ביה כתיב וקרי • והיינו ל׳א ליו • ושניהם הויין אותיות אלול • ובא רמז אליל כאן • ללמדנו • ראם ישראל ח״ו אינם עושים רצונו של מקים אינו מיצר כציתם • ואינו מצטער מצדם • וכמ״ש וחרה אפי בו כיום ההוא ^ ועזכתים והסתרתי פני מהם והיה לאטל ומצאוהו רעות רכות וצרות וכו׳ * וכשעושים רצוני ש״מ ותוזרים בתשובה • אז מיצר כצי־תם ויש לו צער וככיכול אין לו נחת רות עד שפירה אותם מתיך הצרה וכמ״ש יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו :וחדש הזה של אלול יש בו סגולה מכל ימות השנה • רהתשובה מתקבלת ט מיד כלי שום עיכוב ואץ כח במקטרגים לקטרג עליה ולדחותה .משים דנפחחים בו שערי רחמים וכשישראל מצטערים בתדש היה ודואגים על העונות ועל החטאים שעברו עליהם כשזר ימות השנה הקב״ה רואה בצערם ובדאגתם• ומיד מוקל להם • וזהי׳ש ככל צ׳־תם לו צר יךי כיה ב׳ ל׳א ליו כמו שכתכנו דהיינו אלול • כלומר כחדש אלול רכד פשוט הוא דכשישראל מצטערים ומיצר להם על מה שתטאו בימות השנה גם הקכ״ה לו,צר ומקכל מיד תשובתם כלי שום עיכוב • והטעם משום רבתדש הזה מתגלי׳ פנים עילאין שהם תיקוני הריקנא והוא עת רצין • ושכינת עוזנו שהיא אפוטרופסא רישראל מכח גילוי הדיקנא מצאה היינה מניח וכח ללמד זכות על כניה • וזהו ומלאך פניו היא השכינה הכאה ככח פניו שחם פני הרחמים המתגלים כחדש זה לימדה עליהם זטת להושיעם• לפי׳ הקכ״ה כאהבתו וכחמלחו הוא גי1ם• וינטלם מתוך יד סע״ א שהיו מקורים כידה• וינשאם עשה להם נשיאות וחזרו לסערא דקרושה וזהו נשיאות ראשם • כל ימי עולם דהיינו על כל שעףי^ < ־ אות נ• ארונז< שעכר עליהם ככל השנה שהיא נקראת עולם • על הכל מחל להם להם נשיאות ראש .והנה עיקר התשובה הוא שיהיה האדם דואג ומיצר׳ על מה שעבר על מאמרו ית׳ .ולא יחשוב שוס צער ודאגה בעילם • כנגד הצער והדאגה שיש לו מצר העון .דמה הקב״ה גס הוא ית׳ מיצר עמו ומוחל לו .ועיקר צרה שנאמרה ככתוב הזה • על הצרה שמיצר אדם ודואג על עונו• דזהו סיבת תשועתו וגאולתו• ואפשר רזה כמי כיונת הכתוב־ ועת צרה היא ליעקכ וממנה יושע • דהיינו כשתהיה עת צרה ליעקב׳ על העין שעכר עליו ומיצר ודואג עליו • מתוך הצרה הזאת שהוא מיצר ממנה תבא לו התשובה • שהיא סיבת גאולתו וישועתו: ועשת׳ ואגב זה נביא מזמור התשובה של דהע״ה שהיה דואג ומצטער על חטא כת שבע: למנצח מזמור לדוד :הנה אמר כזוה״ק דכשאומר מזמור לדוד • שרתה עליו רוה״ק ואת״כ אומר • וכשאומר לדוד מזמור • התחיל לומר ואח״כ שרתה עליו רות הקודש • ובמזמור זה של התשובה שרתה עליו רוה׳יק ואח״כ התחיל • וכפל ואמר למנצח מזמור • שכשרה אותו רוה׳יק ככשורה אחר כשורה שהוא כפל מזמור שנתקכלה תשוכתו כמ״ש לו נתן׳ הנביא גם ה׳ העכיר חעאתחך לא חמיה :והנה למנצח מזמור לדוד ס״ה היד לומר לך שאע״פ שבישרו הקכ״ה ע״י,נחן הנכיא • מ״מ מרוכ חסידותו וקדושתו ע״ה ששגג בחטא זה היה המיר חרר וירא שמא ח״ו נתמעטה גיילתי למעלה ממה שהיתה • עיר אותיות ח-׳ד הללו הם ר״ח ח׳סר ד׳ין ר׳חמים לומר • דחזרו הספירות כתיקונן ולא נפגמו רק אזלין כסדרן תד אריך זה חסד וחד קצר זה נכורה ותר כינוני זה ת״ת • וכן נמי חב״ד יכן נמי נה׳יי על דרך זה • עור למנצח מזמור לדוד ר״ת גי׳ מאה • רמז על מאה כרכות שתיקן דהע״ה שכזה עשה הרמה ראש לשכינה שחעא לה י דמאה כי־כות אלה שתיקן הם תיקון לשכינה לשם אדני שכה .דארני גי׳ ס״ה ואדני כמילוי דמילוי יש כו ל״ה אותיות הרי מאה • עוד ס״ג ומילואו שהוא ל״ז גי׳ מאה • וש״ג הוא כתכונה • ועיקר יניקת המלכות היא מן התכונה • נמצא דע״י מאה ב^כית שתיקן עשה תיקין לאמא וכרתא • משי״ה כפל למנצת מזמור. ב ב ו א אליו נתן כאשר באאלבת שבע :באאלבת שבע ע״ה גי׳ בעל אשתו • כלומר אל תתמה היכי דמי שרוד הע״ה חסיד קרוש ובא חטא זה על ירו שהרי הקכ״ה אין מכיא תקלה אפי׳ ע״י כהמתן של צדיקים • מכ״ש על ידיהן עצמם • לז״א דע לך שכת שכע היא אשתו שצי דוד מששת ימי כראשית ותיתה כשבויה כיד אוריה ולא נגע בה מעולם.-׳ אן רהע״ה חטא שלא המתין עד שיקחנה בהיתי • אכל מ מ " אשתו הואץ וזר אות ב סער*: ארוכה• •:ח מד לא יקרב אליה • ולזה בא הרמז שכתבנו בעל אשתו • כלו׳ מה שבעלי דהע״ה לכת שכע • אשתו היא שכעל ואין כאן תמיהה: JJnי אלקים כחסדך כרוב רתמיך מחה פשעי :הנה צי־יך להתבונן רדוד המע״ה מכקש מאת ה׳ שיעשה עמו חסר ורחמים • א״כ היה לו להזכיר שם הוי״ה כ״ה שהוא כעל החסר והרחמים • ואמאי שם אלקים שסוא דין על החסד ועל הרחמים : וא3ער לומר דדהע״ה נחחכם כשאלתו זאת חכמה גדולה• ושם אלקים שהזכיר כאן עיקרו על השכינה• שחעא כנגדה הנק׳ אלקים וכלל כזה גם ז״א דלפעמים גס הוא נק׳ אלקים כידוע • וכוונתו בזה דמצינו גדולה חשוכה ראפי׳ זדונות נחשכו כזכיות •ועוד מצעו רצ־יקים מהפכין מרח הרין למדה הרחמים • והנה שם אלקים הוא דין ואותיות וכו׳ לו השמות שכהם הם רחמי׳• דשם כמו׳כן הסמוי לאוחיוח אלקים הוא מים .וכן נמי אכרע״ס וא״ם ג״ל הסמיכו׳ לשם אלקים מלפניו הם רחמים• נה שם כמיכ׳ן גי׳ ע״כ ימליאי שהיא חסד• הרי מורה כאצכע שחזי־ שס ם שהיא דין לשם ע״ב שהוא חשד• ושם אכדט״ם ד׳ שמות יש בי כידוע אכדט״ם א׳ם ג׳ל ע״ה ע״ד• ודי שמית אלה עי׳ה גי׳ רחמים • הדי שם אלקים כחהפך לחסר ורחמים • וזהו ששואל דהע״ה כחכמתי חנט אלקים כחסדך • דהיי׳ כשם אלהים שהוא דין חנני כחסר הסמוך לאלקים שהיא מוכ"ן שחשבונו הוא חשבון שם ע״כ ומלואו • ועור כרוכ רחמיך שהם ר׳ מית שכתבנו שהם גי׳ רחמים • ודקדק כאן ברחמים ואמר כרוכ מה שלא אמר בחס־ים • משים דשמיח הרחמים הם ד׳ כמי שכתכנו • יהחסד אינו א שם א׳ • משו״ה כיון דד׳ שמית הם אמר ביוב רחמיך ומאחר שעיקר החטא היא במלכית,שנק׳ אלהים משי״ה עיקר שאלתו יכקשתי הוא לשם אלהים • ועוד יש לו עזר יסייע בזח רהתשועה הבאה מצ־ הגבומת היא תשועה שלימה ואין כת למקטרגים לקטרג דכיין שהגבומת שהיו מזומני׳ עשית כי דין נהפכי עליו לחסד ולרחמים וחזרו לעזרתו מעתה כל החיצו״ שיכואי לקטרג הם ריחים איתם ילא חעשנת ידיהם תישיה • והנה מ׳חה שעי ר״ח גי׳ ק״ך שהם ק״ך צי׳ אלקיס ששואל שלא ישאר לי שיס קטרוג צד שים ציריף מציריפי אלהים רק שם אלקים יחהפך מן הקצה bהקצה בשמות החסר והחמים שכתבנו .וכזה ימחו פשעיו והיו כלא היו: ה ר ב ככסני מעוני ומחעאתי טהרני :הרב • כתיב הרכה וקרינן הרב• והטעם דמלכית שהיא אדני היא ה״א אחרונה דשם הוי״ה• ור״ת ה׳רב כיכסני מיעוט גי אדני ומכקש ממנה שהמחול לו על מה שפגם כשם ארנ׳י ובאות ה״א אחמנה שהם שמה • והנה אדני כרכוע גי׳ קכ״ו והוא תשכון עץ דעי׳י עץ עוגס האדם ברכוע אדני ומכחש ממנה שתמקול י , לו שערי אות ב ארוסי• , לי על הכל • והכה חטא ע״ה גי׳ י׳נו שהוא מילוי שם מ״ה• והוא במלטלז שהיא גי׳ חיה• משי״ה הזכיר העץ לב -והחטא לב־ כנגד מקים שפוגמי׳ בו שהעץ פוגם ברבוע אדני שהוא חשבינו והחטא פיגם כמי' מ״ה שהוא חשכוכו • והככוס והטהרה הוא ע״י השמות שכחבנו שנהפך בהם אלקים והם אכדט׳ס א׳ם ג׳ל ע׳ה ע׳ר• שהשמות האלה ע״ ה גי' ככוס עם טהרה: כ י פשעי אני אדע וחטאתי נגרי תמיר :ככאן היסיף עיר הפשעים • והטעם משים דהחטא פוגם כ״א כנפש • והעץ פיגם גם כרוח . והפשע פוגם גם בנשמה • ורהע״ה חשב עצמו שפגם בנר״ן יחד • לפיכך מחירה עליהש בג׳ ועישה חיקין המועיל להם • אך צריך להחבוק מפני מה החטא יהעון הזכירם בלשין יחיד והפשע בלשץ רבים .ואפשי דהנה המלכית היא כ״ן ועשרה ספירות יש בת בעשרה ב״ן • ועשרה ביין גימ' חמש מאית ועשרים וע״ה היא חשבץ פשעי אני י שאומר מאחר שפגמתי בעשר ספי׳ וכל ספי׳ יש בת שם ב״ן • פשעים רבים אלו נחשבים משי״ה קיא איתם כל׳ רכים מאחר שבאו כחשבון עשיה ב״ן • וחטאחי נגרי תמיד הנה ה־כ זלה״ה כתכ על מדת ימי מה היא • שמרת היא גי׳ ד׳ אלפי f דאהי״ה שכלאה • יכן נמי עולת תמיד רומזת על ה־כר הזה ודהע״ה אומר שפגם ככ׳ אחייח רחל ילאה .יע״ז אמר יחטאתי נגרי תמיר• תמיר היא לאת: ל ך לבדך חעאתי יהרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך: הנה מלת לב־ך צייך שתר מאי ריצה לימר • יעיד מהי תצדק בדברך תזכה בשפטך .ואפשר דהנה בת שבע היא אשתו של דהע״ה מששת ימי בראשית ואין לשים זר אחר חלק בה • ישמה מידה עליה שהיא כנגד השטנה • שהשכינה נק׳ באר שבע הו נקי בת שבע־ ובזוה״ק אמר רשתים זו שמעני שהם כנגר השכינה אלישבע אשת אהרן וכת שכע אשת דוד רק שאהין לקחה מצד החסר• לפי׳ נק־את אלישבע נישה כה שהוא חסד ורוד לקחה מצר הגבורות • וכת שכע אירע לה מה שנישאת לתוריה תחלה מת שאירע לנשמת אברהם אע״ה ולנשמית פ־[ וזרח שנטמעו ביד הקליפית ולא יצאי משם רק ע״י המעשה שנעשה באיסור • דהקליפית כיון שהנשמות הקדישי׳ נטמעי בידם אין רצינם לשלתם מתתת ירם לפי שמרייחי׳ על ירם חיית ג־ולה כתוספת מדוכה לכן אינם רוצי׳ להוציאם מתתת ידם זולת כשרואים דבר עבירה משלחי׳ אותם שם• שחישכיס שלענין עבירה אין להם מניס מידם וטינתם כשליחיתם אותם שם כדי להיסיפי לשאוכ הזוהןוא •־ ויוסיפו זוהמא על זוהמא • ויוטמעו הרכה ולא יוכלו לצאת מתתת ידם לעולם ועושה הקכ״ה כחכמחו עד שמוציאם כדי לקיים וכטרי לאחד לא אתן ותהלתי לפסילים ונשמת כת שכע עליונה ער מאד שהיא חלק מן השטנה והיא כמקום השכינה ממש ואינה ראויה כ״א לדהע״ה שמרתי היא שערי אות.ג אדוכח ט היא מלית המלנית ומשי״ה עושה הדבר בעכירה וחזרה האבייה לבעלת ואז נתקנה מלכיה בית דור כיאוי• וזה הדבר דווקא לענץ יציאתה מרשות ״א • אכל לענין דהע״ה תעא יתשכ לו • דאפי׳ אם נאמר שידע ברוה״ק א אשתו• מ״מ לא היה לו ליקחנה כאיסור שהיה לו להמתין עד שיגרשנת אוריה או עד שימית ויקחנה כהיתר• ומה שלא המחץ חעא גמור הוא כידו ׳ יהנה תיעלת גדולה נעשית כמלכות שמים למעלה כשישא דוד כת שבע דשניהם כמדת המלטת אדוקים ודביקים • אך כמה שלא המתין דוד כזה יש כידי חעא וע״ז אמיו רז״ל אכלה פגה דהיי׳ שלא המתין לה הי שאמר לך לבדך חטאתי • אימר למלכית שמים לך לבדך חטאתי דהיי' שהחטא שאירע לי כשכיל הנאתך לכד אירע לי שע״י כך זכיתי ככת שבע וזהו התיקן שאתה רוצה כי • שע״י כך שזכיתי אני ככת שבע כתקנה מלכות שמים תיקון גדול• א״כ החטא הזה שחטאחי הוא להנאתך ולטוכתך וזהו לך לכ-ך חטאחי • כלו׳ כרי שחהיה הנאה לך לכר היה התטא שלי דאל״כ לא הייחי חוטא שהרי לכי חלל בקרבי • ולפי האמת לגכי דירי נחשב לי והרע בעיניך עשיתי שהיה לי להמתין • והכוונה אע״ג דלגכי דירך אית הנאה כחטא לגבי דירי חטא הוא • לפי׳ הריני מודה שהרע בעיניך עשיתי • שהאמת הוא שהייתי צריך להמתין • וזהו דבריך ומשפטיך ששלחת לי עם נחן הנביא ששלחח לי עמו • שאני חטאתי .וצריך ליענש ליו כמשפט יסורין • וזהו למען הצדק בדברך• היינו דברך ששלחת צי עם נתן הנביא שחטאתי• הזכה בשפטך היי׳ העונש ששלתת לי ליענש עליי• הריני מודה לפניך שהאמת אתך: ן־־ןן כעין חיללחי ובחטא יחמחני אמי הן אמח חפצת בטוחות ובסתום י חכמה הודיעני :כא כאן להוציא מלב כני אדם הטיעים שחושבים שלפעמים הקכ״ה ח״ו עישה סיכה לחטיא שזה טענה כוזכח • שהקכ״ה ית״ש אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא • וכמ״ש כגמ׳ אמרו לי לא־ם ראשין מי גרם לך לחטוא • אמר להם אני גרמחי לעצמי • אמרו לו ולא הקכ״ה עשה לך אמר להם חייו אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא יכן עזה״ד וכו׳ והטעם שהאדם בחירי וכהן כו הקכי׳ה דעת להבחין כין טוב וכין רע והכל כידי שמים חוץ מיראה שמים ׳ וכא דהע״ה לומר אל יעלה כדעתכם כיין שכת שבע שלי היא מששה ימי כראשיח וכשכויה היחה אצל אוריה הקכ״ה ח״ז שגרם לי לחטוא כדי שחחזור לי אכידתי • דאי הכי שיא לאלהיכר היה לו להמית אוריה או יחן כלט לגרשה • ולא יהיה הדבר עשה ע״י איסור אלא דבר פשיט הוא דהרכר תלוי בירי ולא יש שום חשש מצדו ית׳ כלל • והריני מתודה לפני ה׳ ואומד לו בפה מלא והרע כעיניך עשיתי אט הוא שעטיתי לעצמי ואחה לא גרמת לי• וכהאי גונק אמר בהודאתו )מד( ; י ארובה אות ב , בהודאתו הן בעין חוללתי ובחטא יחמתני אמי כלי אע״ג רכל יצירתי ע״ו/ מין וחטא וממילא עלול אני לכזקין שתחלת היותי במעי אמי היתה ע״י זוהמה עון וחטא וכשעת יציאתי לעילם לפתח חטאה רוק ואיך אמנע שלא אחטא • גם זו אצלי טענה כיזבת .דהני מלי אם נשיזר יצה״ר לבדו וליכא רקם לאפיה אכל היי כשמגיע האדם לי״ג שנה שנק׳ איש וקונה. רעה שלימה כרי להבחין כין טוכ לרע .הרי יצה״ט כא לו ונשמה קדושה• יעילא מכלהי הקכ״ה שהיא יח״ש מסייע לנשמה ויצה״ט • וכמו שהשיבו חברי איוב לאיוב שהוא אמר יכילני לפטור את העילם מן הרין משים אדי׳ דרביע עלייהי יחקכ״ה העיד עליי כי יצר לב האדם רע מנעיריי • מה השיבו לו חבריי אף אתה חפר יראה יהגרע שיחה לפני ׳ 1שהקב״ה אמד בראתי יצה״ר בראתי לו תורה תבלין• א״כ אין לאדם מטס ומפלט • שהרי יצה״ט עומד לנגד יצה״ר .ועוד נשמה והקבי׳ה ־ והקב״ה נתן בו דעת והזהירו ובחרת בחיים ולא נשאר לאדם שום פיטור לסמוך עליו ואומר עכשיו דהע״ה בהודאחו לפניו יחי אע׳׳ג רבעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי .אני יורע בעצמי שאין טענה זו מצלת אותי ולא לשום אדם • שהאמת הגמור היא שהרי בראת לי כליית ייעצית ילב מכין ויש לט להבתין בין• י טיב לרע • שהדי הזהרחני שיש דדך מיח ודרך חיים והזהרתנו ובח־ת׳ בחיים ומה כשאר לנו לעשות עיר .וזה״ש הן אמת תפצת כטיחית • כלו הטענה שאטעין שאני אניס מחמת דכעין חיללו וכו׳ זו טענה כוזבת' .י והאמת היא שחפצת בני ינתת כני כליית יועצות • ועוד יכסחיס שהוא הלכ כל יום אתת מודיעני כי חכמה מחדש .א״כ חובה רמיא עלי להבדיל כין טוב לרע • ואם לא עשיתי כך אני היא שגרמתי לעצמי ואין מצרך שים גימא ח״ו: ת ח ט א נ י •באזוב ואטהר• חככסני ימשלג אלכין :הכיינה כא להשלים דבריי • כלימר כיין שאין שום גרמא מצדך רק אני גרמתי לעצמי מעחה לא נשאר לי רק לבקש ממך סליחה וכפ־ה וטהי־ה יק־ישה כראוי .ושאלתי ובקשתי ממך אם מצאתי חן בעיניך המלך • הוא שתחטאני כאזוב ואטהר • ומה שאמר חחטאני כתיספת ת׳ ולא אמר חטאט • וכן כמי תבבסני השמיעני תגלנה • כילם כתיספח ח׳ הכוונה שהוא מבקש שתבא לו הטהדה והקדישה מתכמה שהיא אבא הנק׳ ק־ש ששם היא שירש הקדישה- ואות ה' ידועה לאבא: ה ש י ב ה לי ששון ישעך ורוח כריכה תסמכני :הכוונה בזה • משום־ דרוח הקרש היא מיסוד ומלכו׳• וכזה היה הפגם שלו• וכהכרה. שכעח שחטא נסתלקה הופעחו ממנו .ועכשיו מכקש שישוכו ויופיעו כד כבראשונה קורם החטא • חה״ש השיבה לי ששק ישעך • ששין היא היקןך וישעך , אומ ג אא13ד י 'וישעך היא המלטת .דהיי׳ החזיר לי הופעתם כבתחילה וזה דיך ניבה ומתנת חנם יזהו ורוח נ־יכה תסמכני • אי כמי על החלת מזינת ריה״ק' כתחלה קרי לה רות נ1יכה • משום רזכה לה מצד עצמו ולא מצד זולתו כל הבאים אחייה ממנה לוקחים י ולכך נקי רוח נדיבה רמחמת נדיבותה היא מתנדבת ונותנת לזולתה • וזהו ורוח נדיבה שנתת לי מתחלה בה תסמכני עכשיו ולא תחסר כל כה• עוד יש לומר בג׳ פסוקים אלה חסמוכי ה לזה שאמי־ בכל א׳ מהם רוח • לב עהור ברא לי אלהים ורו׳ח נכין ש כקיביאלתשליכני מלפניך ורויח ק־שך תל חקח ממני השיבה לי ששון ישעך ויויח נ־יבה חשמכני .כג׳ פסיקים אלה הזכיר ג׳ רוחית .ותם כנגר כר״ן שלו דגי אלה כשלשתם נקראים נפש או רוח או נשמה .והשתא קראם כולם רוח • וכל א׳ ידוע במקימו• והוא רכשחעא כודאי פגם כנר״ן • דהחעא שתעא יש ט חעא ועין ופשע • והחעא פיגם כנפש ־ והנבון פיגם גם כרוח .והפשע פיגם גם בנשמה ־ א״כ פגם בתם כשלשתן ומבקש מאת ה׳ שיתוקן מה שפגם בזה וישיבו לאיתנם ולתוקפם הראשין האירו בו ככהחלה • ותחילה ביקש על הנפש וזה רמז כמה שאמד ודורו בון חדש • נכין ח־ש גי׳ הנפש עם ג' אותיות נפש • יייח קרש־ הכתיב׳ אח״יי הוא הדיח כפשועו השיכה לי ששון ישעך• ישעך גי׳ הנשמה הדי ג' נ-״ן והוסיף לומר ומי ח נ־יכיה תסמכניי ס״ת חיה שמבקש מלפניו ית' שיזכה לחיה שקיא נשמה לנשמה • לפי׳ אמר עליה ורוח נ״יכה חסמכני• דתיי׳ ב־יך נדיכית חסמכני גם כחיה • או יאמר מה שאמר תסמכני • זוכה לחיה • אין חעא כא על ידי כלל אפי׳ בשיגג ־ לפיכך שאל מאתי .ה׳ השמכני בחיה כדי שלא יכא שום חעא על ידי כלל: א ל מ ד ה פישעים דרכיך וחעאים אליך ישובו :הכיונה רוצה לימד רכזה הוידוי שעשיתי לפניך ושאלתי ובקשתי שבקשתי ממך שאני פגמתי בנר״ן שלך שיתוקנו הני״ן שלי .מזה ילמדו הפושעים דהפושע פוגם גם כנשמה • ויזדרז לעשית השובה הייתי גדולה לתיקין נשמתו וכן נמי מי .שיש כידו עון פוגם גם ט־וח • והטונה ממני ילמדו הפושעים והחועאים אשי־ אליך ישוט כמה פגמו והתיקין אשד יעשו כיון שידעו כמה פגמו: י » צילני מדמים חלקים אלקי תשיעתי חרק לשוני צ־קתך :עכשיו שיאל שלא יפלי הניצגציח ליד הקליפיח ימה שהיהבידם קודם• יחזור קום הקדושה והנה מרמים כמילוי מ״ס דל״ת מ״ם יו״ ד מ״ס גי׳ מניצוצות ע״ה עוד דמים כמי׳ דל״ת מ״ס יו״ד מ״ם עם האותיות והכו׳ גי׳ קליפות רשואל מאת ה׳ שלא ישלעו הקליפות כנצוצות הקדושה שלו• ואם י £ככד בידם ביד הקליפות ניצוצות הקרושה שלי שיחזרו צמקימם מקום הקדש , שעדי אות כ ארוכה הקדש• ועל העתיר אמי הצילני שלא אמסר כייס ועל העט־ י י1קיחשועתי רהיי' שחוכיעני במה שמסור בידם שתושיעני ותוציא את בלעם מפיהם ותחזיר הכל למקים הקדושה• ומה שכבל ואמר אלקים חלקי חשועתי אלקי' רומז לאמא הנק׳ אלקים חיים ואלקי רומז לאבא דאלהי גי׳ מ״ו והוא מילוי שם ע״ב שהוא באבא • דאו״א הם הדוחים אח החיצונים ומציאים את בלעם מפיהם • ובפי־ט מן הפרט אבא שהוא דוחה אח החיציניס דחייה גמורה יוהד מאמא משו״ה סמך לו החשועה ואמר אלהי חשיעתי ימה שהזכיר או״א בשם אלהים ואלהי • לרמוז רע״י הגבורות שבהם הם ריחים את החיצונים ועושים בהם משפט משו״ה הזכיר אמא בשם אלקים שהוא דין .והזכיר אכא בשם אלקי שהוא מילוי ע״כ וכל מילוי הוא כן • כלו׳ בכח הרין שיש באו״א .יעשו דין כחיצינים שיוציאו כלעם מפיהם ולא יגשו אלי עוד • קינן לשוני צרקהך הטונה שאומר לפני ה' לא יאות לי שאני מסיתי ניצוצות הקדושה שלי כיד החיצינים• ואני מתפלל לפניך ועושה מצית היכי רמי שתקוכל תפלתי ומעשים טובים ועדיין תני מסור כיד החיצונים • דע״ז אמר הנביא גס כי תרבי תפלה אינני שימע ידיכם דמים מלאו • רהנכיא מוכיחם היכי רמי אתם מכדתם כניכם שהם ניצוצות הקדושה ביד החיצוני׳ להמיתם ואתם מחפללים לפני אינני שימע תפלתכם כיון דידיכם דמים מלאו • אם חרצו לשמוע חפלחכם חזקי ואמצו להשיב בניכם מן השביה ואז אשמע תפלחכס .שלא נשאר לכם קטרוג מן החיצו׳ בשכו בניכם • יזה׳יש אח״ז רחצי ה!כו • דהיי׳ הטהמ טהרה אחר טהרה. כיי שתסירו ריע מעלליכם מנגד עיני• הן הנה ניציציח הקדושה שמכרתה... ביד החיצונים ונעשו לכם מחבלים לקטיג עליכם יהם תמיד לנגד עיני לקטרג עליכם • לכן אס רוצים אתם שאקבל חפלחכס• הסירי יוע מעלליכם מנגד עיני .ועוד חדלו הרע • היא יצה״ר שכל עוד שניצוצות שלכם מסורים כיד החיצינים אין לכם מנוחה מצר יצה״ר• וזה גרחא שלא אשמע תפלתכם • לכן רחצי הזכו פדי שאשמע תפלתכם• וזה טינת דהע״ה כאן הצילני מדמים אלהים ת־נן לשוני צדקתך ־ אמר אני יודע בעצמי שכל עור שניצוצית קדושתי כיד התיצי׳ לא יאית לי לא תפלה ולא תיתנה ולא מעשים טיכיס לכן אני מכקש מלפניך שהצילני מדמים דהיי' להציל הניציצו׳ שלי • ואז כאיתה שעה תינן לשיכי צדקתך דודאי כשאני אקיא לך אתה תענני דלא כשאר מקטרג ודבר המבדיל כיני לבינך: א׳רני שפתי תפתת ופי יגיד תהלתך :הזכיר אדני כשם אדנית • אפשר רמשם היא רוה׳יק .ושואל מאת ה׳ שתהיה שורה עליו ריה״ק תחלה ואח״כ יתחיל לשורר ולהגיד תהלות האל • וזהו אדני שפתי תפתה תתלה ואח״כ ופי יגיד ההלחך .אי נמי טונתו בזה הוא להשלים שאלותיו שביקש ״ * אות ב אדונה יא שביקש מאת ה' שיטהרנו טהרה כתכלית • ולכ טהור יביא לו ורוח נכין יחרש בקרכו י ויתקן נרי׳ן שלו תיקון גדול • עד שיהיה מרכבה לשכינת כראוי ויהיה ראוי שתשרה עליו רוה״ק • והשתא בא לשאול על שפתיו ופיו שמשבחים לאל • שיהיו ברשות האל ולא ברשותי שיהיו אומר בהם מה שירצה • כמ״ש שפחיט אתנו מי ארון לנו אלא שפתיו יהיו נשמרים ע״י ית׳ הוא הסוגר והוא הפותח דזהו עיקר המורא והשראת מה״ק על האדם• וכמ״ש שהע״ה כמשלי שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו רעיקר העבודה היא כשפחיס ואם היו פגומים כטלה העכורה • לכן שואל מאת ח׳ אדני תי תפתח • דהיי׳ שיהיו ברשותך וכאלו אינם נפתחים כ״א על ידך• וממילא לא אדבר בהם דברים כטליס שלא כרצונך • וכשיהיו שמורים ברשותך• אז ראוי ופי יגיד תהלהך • ואם לא היו שמורים לא נאה לפי להגיד תהלתך: י לא תחפוץ זבח ואחנה עולה לא חי־צח :הכוונה שאומר עכשיו שהעיקר הוא מה שאני שואל ממך • שחקרתי ודרשתי ומצאתי שעיקר עכודחך תלוי׳ שיהיה הגיף מוכשר כראוי כמחשבה וכרכור וכמעשה • דכלא זה לא שייך עבירה לא בקרבנות ולא כצרקית שעושה • שאם הגוף אינו טהור כראוי מה מיעילים הקרכנית והצדקית שעושה • הכל הבל המה מעשה תעתועים • וזהו כי לא תחפוץ זבח ואתנה .דהיי׳ כלא טהרת הגוף אינו מועיל לא זכח ולא עולה לכך שואל אני ממך שחסייעני על טהית גופי כראוי שאהיה כלי מוכן לקכל טהרה וקדושה • וזה׳יש אח״כ: זבחי אלהים רוח נשכרה לכ נשכר ונדכה אלהים לא תטה :כ׳ כזוה״ק דפי׳ רוח נשכרה שאמר דהע״ה משום דכשהאדם חוטא ר״ל נכנסת בו מחא מסאכא מסט״א ודרה עמו ונשרשת כו • ועל פיה יצא ועל פיה יבא • וכשירצה לשוב כתשובה אם לא היה גבר כגוכרין לעקור את רות הטומאה ולהעבירה מן הארץ שהוא גופו שוא שקי• • דהעיקר הוא זה ראם האויב דר עמו ככית אינו יטל להשמי ממנו • וע״ז אמר דהע׳׳׳ה זבחי אלהים רוח נשברה • דעיקר התשובה שתיקרא זבחי אלהים הי׳ חח נשברה. דהיי' שישבר רות הטומאה שנטמעה בו בל תראה וכל תמצא וזהו ריח נשכרה • דהיי׳ רוח הטומאה שנכנס בו ישכמה • והנה ע״י שמשכר דית הטומאה יחמחקו כל הדינים ולא ישאר עליו ק ט ר ו ג -הה נרמז במלת נשברה • ראוח שי״ן הוא אלהים כמי׳ יודי״ן .ואות רי״ש אלהים ברבוע ואותיות ב״ן הוא אלהים במי׳ ומי׳ דמי׳ ואות ה״א • הם ה' אותיות אלהים דטון דנשכרה רוח הטומאה נתמחקו דיני'אלהים •יעוד אמר לב כשכר ונדכה אלהים לא תכזה לכ רימז לל׳כ אלהים דמעשה כראשית • וכשתהיה א׳ כלולה מעשר הוי ש״כ דינים דע״י שכירת הלכ מתמתקים כל הדינים > לחטיבה ברצונך את ציון תכנה חומות ירושלם :עכשיו בא לבאר היטב )הה( עןעדי אות ב ארוכה טעם העיקרי על כל שאמר • והוא שהארם העליון של תלוי כאדם הישראלי החחתון • שאם הארס התחתון מתקן את עצמו מלמטה היקון גדול כראוי מכל צר ומכל פינה .עי״ז נתקן האדם העליון. וכל העולמות העליונים יהיו כשלימות ואחרות גמורה ומקבלין דין מן דין וזר לא יקרב אליהם רכדד ישכ מחק למחנה מושכו • ואם ח״ו יהיה האדם התחתון פגום כך יהיה למעלה • ואז מהקיים אלהים כאו גייס כנחלחך • והנה כשתהיה שלימות למעלה כל היסודות העליונים מתלכשים כתוך יסוד ז״א אפי׳ יסור דא״א וזהו השלימות הגדול • שמגיע יסוד דא״א עד יסור ז״א ומאיר כו כשלימות • וכאותה שעה יהיה ז״א שלם כשלימות כראוי ויהיה היסוד שלו שבו עיקר ההשפעה כשלימות • ותהיה הנוק' כשלימות ויהיה זווג שלם בכל העולמות והנה יסוד דא״א כק׳ רצון• דרצון אותיות צנור שהוא היסוד המשפיע כמו צמר • וזה״ש היטיבה כיצונך את ציון דהיי׳ היסוד רא״א הנק׳ רצון • יגיע כשלימות הטכתו ער יסוד דז״א שהוא ציון האמור כאן רציון גי׳ יוסף שהוא יסוד דז״א ואז תכנה חומות ירושלם • שהם יסוד ומלכות דמלכות הנק׳ חותם בתוך חותם • והם נמי חומה כתוך חומה וזהו שאמר תכנה חומות ירושלם ואז כשתהיה השלימית כך כאותה שעה תחפוץ עולה וכליל וזה׳׳ש : >י?ן חחפוץ זכחי צדק עולה וכליל • אז יעלו על מזכחך פייס :ואמר ב״ פ אז .א׳ רומז להיי״ה אהיה שהם ת׳ אותיות כמנין אז .וא׳ רומו להיי״ה ואדני שהם ג״כ ח׳ אותיות כמנין א״ז ודהיי׳ שיזדווגו או״א וזו׳ין כשלימות • והשחא הוא שגמר רהע״ה שאלחו ובקשתו כנתינת טעם • שאמר לפניו ית׳ מה שאני שואל ממך שתקרשני ותטהיני הרכה ותחרש גופי ונ '׳ן שלי היא שעי״ז יושלמו מדות העליונות ויהי׳ הזווג כשלימות• וממילא יהיה עת רצון ובזה תקיכל תשוכתי ותפלתי וקיכני • נמצא למדנו מן המזמור הזה שיהיה החיטא דואג על פגמו שפגם בגופו ונ״ן שלו ועולמות עליונים יע״י הדאגה שיהיה דואג יכא לתקן • ולכן בחדש אליל שהוא עת רצין לתשובת יתעורר האדם בדאגה ויגון על מה שעבד עליו כימוא השנה וישוב אל אלהינו כי ירבה לשלות • והנה יגון גי׳ באלול • דהיי׳ באלול יהיה דואג ביגון על עונו • ויתורה ויתחרט על כל מה שעבר עליו ויעשה תשוכה שלימה כראוי וימינו ית׳ פשיטה לקבל שביס ושב ורפא לו: הקיישה' ד י שעדי it _ 7־" אות ג >י8ודת איוצה־ גימל- _ יכ 11 rJai הי ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו :גם בזה נראה לרמוזV7J ח־ש אלול • דגרול ה׳ גי׳ באלול • וכן כמי ק״ח גדו׳ל ה׳ ומהול׳ל מאיד גי׳ באלול .לרמוז דכאלול שכני ישראל מתעוררים בתשיכה • מתגדל שמו של הקב״ה ומתרומם • והנה אליל במילוי אל׳ף למ׳ר וי׳ו למ׳ר גי׳ עיר ע״ה • ועיר גי' פ'י אותיות מנצפ׳ך לרמוז דע״י התשובה שישראל מתעוררים לעשות באליל מתמתקים הדינים שהם מנצפ״ך וקראס עיר אלקינו משוש דמלכית מק׳ קדישא עיקר בניינה הם הגבורות דבהם היא נית • ודמו ג״כ ראש השנה ויום הכפורים • הד רומז לראש השנה שהוא רינא קשי א כהר • עוד הר ר״ת ראש השנה • והנה תיכות ראש השנת קנזו בהם הדינים דראש הוא רי״ש רבוע אלקים ואות אל׳ ף אלקים פשוע שראשו אל׳ף • ושיין אלקים דיורי׳ן והשנה גי׳ ג׳ ק״ך דג׳ צירופי אלקים - מלת קדשי נרמז כה יום כפויים דמלת קדשו ע" ה גי׳ יום כפורים • הדי שנרמז כפסיק הזה אלול וראש השנה ויום כפורים • שצריכים כני ישראל ההעורר בהשיבה • ולשוב לתקן מה שפגמו כימית השנה ותנה ר״ת א׳ליל ר׳אש השנה כיפור הוא ארך .ואפשר רזה כרמז כה׳ ארך אסים• ארך ר״ת א׳לול ר׳אש כיפור רכשאדם חועא כימית השנה • הקכ׳׳ה מאריך אפו עמו ער הזמן הזה שהוא עת רצון לתשובה אולי ישוב ושכ ורפא ל< -וכשאינו שב גם בזמן הזה לא נשאר צו עוד תקוה להאריך עוד אפו עמו לשנה אסרת רק נפיע ממנו מיד • וע״ז אמרו רז״ל דג׳ ספרים פתחים בראש השנה של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לתיים ־ של רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתל־ למיתה• של בינונים תלויים ועומדים מיום ר״ה ליוה״כ זכו נחתמים לחיים צא זכו נחתמים למיתה• גדיש להקשיח אמאי יצא הדין הזה מלפניי יח׳ דהרשעים נחחמים למיחה יה׳״ם הכימניס אם לא שבו כין ר״ה לייה״כ• והרי הקכ״ה רחמן מלא רחמים ונק׳ ארך אפים אף לרשעים • ומהראוי יאריך להם עוד לשנת אחרת אולי ישובו • אלא וראי הדכר ברור כמו שכתכנו • רכל ימות השנת דכשאדם חיטא ושונה כאולתי ולא יחן לכ לשיכ הקכ״ה מאריך אפו עמו עד הזמן הזה שכו שערי רתמים נפתחים ועת רצון לחשובה • אולי ישיב ו וכשאינו שב בזמן הזה אבדה תקיתו • ונעשה בו המשפט כי לא נשאד ד ומן אתר • וע״ז נאמד כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב • דהיי' מעת ^ ך ו אות ג איוכח מעת כריאת העולם חק וזמן נתן וקכע הקב״ה שיאריך אפי עם האדם ער הזמן הזה ואס צא שב דמו כראשי • וזהו כי חק לישראל הוא הזמן הזה ומי שלא שב בזמן הזה משפט לאלקי יעקב • לעשות בו משפע כתוב •י והנה גדול ה׳ ומהולל מאר גי' ארך .עם ג׳ אותיות והכו' .לרמוז מה שכתבנו רכימים האלה כזמן הזה • הוא עת שישי־אל עושים תשוכה • והקב״ח מתגדל ומתהלל ומתפאר כהם ־ וזהו גדול ח׳ ומהולל מאד דהיינו דכימים האלה שישראל עושים תשובה גדול ה׳ ומהולל מאד י אך דעו לכם דגדול ה׳ ומהלל מאד גי' ארך כמו שכתבנו רעד הזמן הזה דווקא מאריך אפו עם האדם דזהו סוף הפירעון • דמי שלא פיע חוכו כזמן הזה דמו כראשו דלא נשאר לו עוד זמן • והנה למעלה כתבנו דתיכית• אלול עם עשית ימי תשובה גי׳ עז .לרמוז רבני ישראל צריכים כזמן הזה להתעורר לשוכ כתשו׳ לתת עוז לה׳ כמ״ש תנו עוז לאלקים • והנה עוז כוא׳ו כמילוי עיין ו׳יו זיין עם כ׳ אותיות עי׳ז גי׳ ארך י כלומר רעד הזמן הזה הנק׳ עוז דווקא הקב״ה מאריך אפו« ומי שלא שב כזמן הזה לא נשאר לו עור זמן .ואפשר לרמוז זה במקרא שכתוב צוה אלקיך עוזך עוזה אלקים זו פעלת לקו. הכיינה ציה אלקיך עוזך דהיינו הקבי׳ה כחן לך הימים הנוראים האלה הנק׳ עוז • שתשוכ כהם ותתקן מה שפגמת כשאר ימית השנה וכשתשיכ בהם זהו עוזך ועוז ה׳ וזה הוא הודן והדרך הוד והדר ג״כ לפניו ית׳ • אכל צריך שתיע ותכין שזהו סיף הפירעון שאם לא עכשיו אימתי שאם לא חזרת בזמן הזה נכחם עונך לפניו יחי ונכחכ ונחתם כטכעת המלך משפט חייץ • לכן צריך שהכין כלכך וחאמר כפיך עיזה אלקיס זו פעלת לנו • דהיינו שלא יש כידינו רק ימי עוז האלה ואם לא שכנו כהם הרי איכמו עצמינו לדעת וזהו מלת זו למעוטי אחא • דהיינו דווקא כעת זו• ולא נשאר עת אחר • לכן צייך האדם להחחוק ולהתאמן כימים האלה לתקן אשר עיות כימות השנה ושכ ורפא לו: יפה כיף משיש כל הארץ הר ציון ירכתי צפין קיית מלך רב • אלקים בארמטתיה נודע למשגכ :אפשר לרמוז ע״פ מ״ש יכינו זלה״ה דהמלטת נוק׳ קדישא נבנית ע״י א״ב דאטב״ח גזד״ו ועיקר בניינה הוא ע״י אמא כמ״ש רכינו זלה״ה בפי׳ א״כ זו • והנה בניינה ע״י א״כ • הוא׳ על ג׳ חלקים עשרות מאות אלפים .ונלע״ד לרמוז בנין זח בפסוק ואא האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים וט׳ :האלף רימז לחלק האלפים שבא״ב והמאות רומז לחלק המאות .והשבעים רומז לחלק העשרות• וחמשה רומז להנ״ךשהס אותיות שאין להם זווג שנשארו בא״פ זו • יפי׳ עשה ווים לעמודים • עמודים הם נ״ה וידוע נה״י דז״א ״ לז״א עשה ווים לעמודים דהיינו והא״ב הזו דאטב״ת עשה אותה ווים כעד העמודים 5־% ?ועירי׳ י אות , נ־׳ ' ארוכת׳"' יג דים שהם כ״ח דז״א וקיא אותם ווים משים דהכויק' היא תורה שכע״פ תורה שגכחכ • ותורה שככתכ שרשה אות ואיו משום שהיא כנגד הת״ת הוא ואיו ועוד התורה כולה ככללותה נק׳ עץ תיים שהוא ואיו וכא לומר דאע״ג דהניק׳ היא תויהשבע״פ • מ״מ מצד הא״כ הזו דאטכ״ח יש כה חלק מתורה שככחכ • והכנין הזה שנבנית כא״כ זו ראויה להיות נחשכים ה ווים כמו תורה שככהכ שהיא ואיו • יסיים וצפה ראשיהם וחשק אותם ו מאחר שש־שה נכנה בא״כ שהיא תירה שבכתב • או צפה אותם בתורה שבע״פ • יחשק איתם גם כשירות רהאיתיוח הכל נשרש כהם כין תירה שבע״פ בין רזי תירה יהנה רמז זה נרמז כתיכח אלול במי׳ אל׳ף למיד למיד • האל׳ף רומז לחלק האלפים ־ והלמ׳ד שכלמ׳ד א׳ כל אחר כלילה מעש -היי שבע מאיח הם שכע מאית האמורים כפסיק • וזח הוא חלק ומז למאית שבא״כ יהלמיר של למיד ב׳ שבאלול • רומז לשבעים האמורי' סיק • והיא רימז לחלק המאית שבא״ב • יב׳ דלתיין הנשארד מב׳ למדיין הם גי׳ שמנה־ חמשה מהם רומז לחמשה הנשארים בפסיק הרימזים לאותיות הנ״ך כמו שכתבנו • דאות ה״א צריך ושייך לאומרה על חמשה על חמשים ועל חמש מאות • ושלשה הנשארים מהשמנה הם כנגר כללות ׳ חלקים שנבנית בהם הנוק׳ בא״כ זו שהם עשיות מאות אלפים • ואות ויו שנשארה כאליל רומז לוויי העמודים הנאמרים כפסוק .וכא הימז זה בת אליל• להודות לשב־ בתשובה שאם היה עצל כשאר ימית השנה כלימיד תורה עכשיו כח־ש הזה יחתזק לעסוק כתורה • ויכין שבזה יעשה תיקון לנוק׳ הרמוז כאלול כמו שכתבנו .עוד חלול עם י׳ ימי חשובה גי׳ ע״ז כמו שכתבנו • ועז היא התירה לכן צריך לעסיק כתורה הנק׳ עז בימים האלה הנק׳ עז יותר משאר ימות השנה • וכזה נכא לפרש יפה נוף • הנה כתב רכינו זלה״ה די״כ צירופי הוי״ה צירוף א׳ בכל חדש ועוד אותיות וי*ה כל אוח ככל חרש דהיינו איה יויד כחדש ניסן ואות ה׳א כתדש אייר ק עזה״ד כהליך ושוב • וכתכ שכת-ש אלול באה בו אות ה׳ שכשם שהיא קשובה עלאה לפי׳ התדש הזה מסוגל לתשיכח .וכתכנו דהמזמור הזה מדבר על החדש הזה :וכיין שהוא כה׳א ראשונה׳ שהיא אמא עלאה• עליה הוא אומר יפה ניף לפי שאמא היא המתקנת ז״א והמקשעת אותי והעושה כל צרכיו כמו שהאם עושה לכנה כמ״ש כונן שמים כתכונה והנה נוף גי׳ שהוא ז״א הנק׳ קול • עוד נ׳ף חסר ואיו גי׳ ק״ל והוא שם מ״ה כרכוע א כז״א ועוד ניף רומז לעין חי׳ שהוא ז״א • וזהו יפה נוף .דהיי׳ השולטת בחדש הזו שהיא אמא עלאה • היא הכונה ומקשטת ומיפה את הנוף שהוא ״א משיש כל הארץ • הארץ זו מלכות • שאמא ג״כ היא הבונה ומתקנת ומקשטת את המלכות שהי׳ בתה.ומשוש•גי׳ שייך ושי׳ן שיש בז״א שיין דיני׳ ; י )מו1 כפו , ^עדי אוח ג אחכה כפו׳ ומשו׳יה נקי שמש וכן במלכות • ומשו׳יה נק׳ תמי • יעוד מ׳שוש פיל־ ה׳ארץ ר״תגי אדני לרמוז דעלהמלטת הוא מדבי• הי ציון ע׳׳ה גימ׳ ה השכים כלומר זו היא היא העליונה המקבלת השבים וקראה הר ציון•. משוס דמי שמגיע לתשוכה זו דהיא עלאה מוכטח לו דשקט ושאנן ואין מחיייד- כמ״ש המטחים כה׳ כהר ציון לא ימוט לעולם ישכ :עוד הר ציון ע״ה גי׳ ה״ה נשיב היא חמשים שערי כעס• וכינה עד הוד אתפשעת ולזה אמר ירכתי צפון • דהיינו סופה הוא הוד שהוא סוף צפון • קיית מלך רב.. כלומר שהוא הכונה המלטת מתחלת בניינה ע״י האלפ׳א בית׳א דאטבימ גזד׳ו • וזהו קרית מלך רכ • דהיינו היא העושה קריה שהוא פרצוף למלך רכ שהיא המלכות • וזהו שהולך ומפרש אח׳׳ז אלקים בארמטתיה טדע למשגב • הנה תיבת ארמון בה רמוז האלפא ביתא דאטביח אלף שבארמון רומז לאלפים • הרי׳ש רומז למאות • המים רומז לעשרות :הנו׳ן רומז לאותיות הניף והטונה כך היא אלקים שהוא המלטת בארמנותיה שהיא א׳״ב דאטב׳ח רשם נתבאר דעיקר גדלותה עיי אמא • א״כ בכח אמא נודעה המלטת למשגב י והנה אילקים ביארמטתיח ר״ת א׳ב לרמוז רעל א׳ב הוא מרכר : כ י הנה המלכים נועדו עכרו יחדיו :חגה כתבנו בתחלת המזמור על פסוק גדול ח׳ שעל ג׳ זמנים הוא מדכר על אלול ועל ר״ה ועל יום הכשרים• והנה עכשיו מדכר על ראש השנה שכו מתחלת הנחירה • והנה הנה המלכים נועדו גי׳ היא נקירה ״ וכתכ רכיט זלהיה דכיוס ר׳יה ננסר׳ מכתר ז״א עד ת״ת שלו ששם כתר רחל וננסד כתר רחל • נמצא דבי כתריס ננקרו ביום א׳ ועליהם אמר כי הנח המלכים טערו • הם כתר שלו וכתר שלח • עברו יתדיו דהיינו שננסמ : ;־| ראו כן תמהו נכפלו נחפזו רעדה אחזתם שם חיל כיולדה1 ח׳מה ר׳או כ׳ן ת׳מהו ר״ת ע״ח גי׳ קליטת • דבראש השנה־ נבהלת הסט׳יא ובפרט כעת תקיעת השופר והנח ר׳עריה איחזת׳ם שיםו ר״ת וק״ת גי׳ שופר רע״י תקיעת השופר רעדה אחזתם וחיל כיולדה c : r\T\2קדים תשבר אניות תרשיש :ברוח קדים גי׳ הוא כח הנהירה u אניות תרשיש גי׳ אתת עשרה קליטת עם אותיות קליפות דע״,1 הנהירה נשברים הקליפות ונכנעים: כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה׳ צבאות בעיר אלקיני אלקים יכוננה"; עד עולם חלה :הנח בתכנו במקום אחר פי׳ כאשר שמעמ> ק ראינו והוא דדכרי השוד הם דברים עליונים דברים אשר עין לא ראתה( אלקים זולחך .דברים מופלאים דהסוד לטדיע מהותו ית' ומה שהאצילז בעולמות עליונים אשר יתמה ויכהל השומע אותם ואינם תלוים כי א# כאמונה , , עעף אות ג ״ יד ארונה באמונה דייקא לא בשיקול הדעת רק באמונה שיאמין האדם באמונה שלימה שהם אמת ומשי״ח נקרא הסוד דיך האמת מב׳ טעמים • שהוא מצד עצמו אמת הה הוא אמיתות התורה וטעמי מציתיה • דבלא טעם וד כמה וכמה מצות לא תמצא להם שורש וטעם וע״ד הסוד ימצא האדם נתת רוח לכל התודה ומציתיה .ועל עיקר הסוד אמרו כדיש מס אכות משה קיכל תורה מסיני ומס־ה ליהישע• רהוא הנמסר כקכלה מפה tפת וע׳יו אומד תמיד כזיה״ק רזא דמהימטתא• וכוונתו ג״כ כרזא דמהימטתא לכי טעמים• א׳ כמו שכתכנו דזהו אמיתית התורה ומצותיה• והטעם הב׳ הוא שיאמין האדם כלכו שהדכר אמת גמור כאלו רואה אותו בעיניו כלי שום שיכיש כלל ״ ומי שאינו מאמין כאמונה שלימה לא ישלת ידו כו ולא יקריב אליו כמו שהזהירו המקובלים זיל .וע״ז אמר דוד הע״ה אנתנו מאמינים באמונה שלימה על קבלת דרך האמת שבידינו • שמה שמעכו וקבלנו כדרך שמיעה כאלו רואים אותי בעינינו ואין לנו שום חיליק כין שמיעה לראיה וזהו כאשר שמעט כן ראינו .ורצה לדכר על ענין המלכות טק' קדישא ועל בניינה ותיקונה • ואומר ד ע י ק ר בניינה הוא ע״י הגמדית שהם שרשה • ואת׳יכ מתמתקת בחסדים בעת הזיוג וככל שנה ושנהבתחלת ר״ה • חוזרת אחוד באחור עם ז״א ואין לה זווג עד ש״ע וככל עשי״ת מסרים הגמרות מז״א ונותנים בה כי הם שרשה וע״י נבנית• והם עשרת גבורות כנגר עשר הפירותיה כל יום ספי׳ א • ומערב יום הכיפורים מתחלת לקכל הארת כללות החסדים דיסודה ומלכותה אע״ג דיום הכפורי׳ עצמו הוא תשלום קבלת הגבורות ״ ואין נשלמים עד זמן נעילה מ״מ הארת כללית החסדים דיסורה ומלמתה מתחלת לקבל אותם בערב יוה״כ וממחרת יוה״כ חחדת עם ז״א לקכל החסדים • ואין לה זווג עם ש״ע ^וזם הדבר הוא נוהג בכל שנה ושנה עד טאת משיחני .וכן ככל יום ויום לבלילה מתמעטת וחוזרת לנקודה א׳ שהיא שישה מתחלת אציליחה וביום חוזרת ונבנית • וכל אלה ההתמעטות והבניינים בין דשאר ימות השנה כין .שמראש השנה עד ש״ע • הכל למלאות תיקון חסרונה שחסר לה מתתלת אצילותה • שהמ״ן שלה מתתלת אצילותה לא הושלמו להחברר • והולכים ומתבררים ככל מם ויום מעט מעט ״ וכל אורך הגלות הוא ע״י המ״ן שלה שעדיץ לא הושלמו להתכדד דכשיושלמו להתברר אז מתקיים מקרא שכתוב בלע המית לנצח י יע״י בירורי המ״ן שלה שמתבררים ככל יום היא מתמעטת ככל יום ותהדק ונבנית ובראש השנה שתוזר העולם לקרמיתו וצייך שככל ראש השנה יהיה בו מה שהיה בראש השנה הראשין כבריאת העולם ע״י אדה״ר משו״ה כך נעשה ככל שנה ושנה• שהיא יושכת אחוד האחור עס ז׳יא ואין לה זווג עד ש״ע .וכל אלה להנאתך של עתיד שככל , , עת ש$ך: י אות * - ארומז עת וזמן שהיא מתמעטת הוא תיקון למ״ן שלה שייפייו • נמצא כל המרו׳* שהם מחרבן כית המקדש ער כיאת משיחנו ככ״א כולם הולכים ומתקני אותה כרי שתושלם ברור אחרון שבו יבא משיח צדקנו כבי׳א• ואלה הדברים הן הנה שנאמרו כמזמור הזח • כאשר שמענו כן ראינו כעיר ה׳ צבאות•' כלו׳ כאשר שמענו וקבלנו על ענין השטנה ומיעוטה ובניינה וחיקינה •• אנו מאמינים כאמונה שלימה שאט רואים הרב־ בעינינו • ואין לנו שום ספק ושיבוש ח״ו .וזה״ש כעיר ה׳ צבאות• דהיי׳ המלטת עיקר קומתה והעמדתה הוא כנגר תנה״י דז״א הם׳ ד׳ ספירוח ומשו״ה נקי דל״חראחד וזהו עיר ה׳ צכאית עיר היא המלכות דעיר גי׳ פ״ר כמו שנחבט למעלה ובל כנין המלכית הוא ע״י פ״ר• גכייות מנצפ״ך ואומר שהעיר הזאת שהיא. המלטת היא עיר ה׳ צכאות • כלו׳ היא כנגר תנת״י רז״א דזהו שיעור־ קומתה וזה ה׳ צכאות ה׳ הוא צבאות התי׳ת צבאות והם נ״ ה • וחזר ואלצר בעיר אלהיט .רהיי׳ שלא תאמר כיון• שעימדת כנגר חנה״י דז״א משם נמי הוא ש״שה• לזה אמר בעיר אלהיט כלו׳ העיר הזאת שרשה הוא מאמא הנקי׳ אלהיט • •שהיא אמא .ועיקר בניינה משם היא .ואמר אלהי' יכוננה ער סלכ; • כא לבאי היטב דעיקר בניינה הוא מהגטיות שה; $ אלהים ועל זה אמר יכוננה ער עולם סלה• כלו׳ ע״י הגבורות היא מתכיננת עד שתושלם • וכוונת עיקר אמירת אלהים יכוננה ער עולם סלה הוא. על יום ראש השנה • דלעיל כתבנו רעיקר שם ראש השנה הוא על שם. הלהים שהם הגבריות • דמלת ראש שם אלקים ברבוע ואלקי׳ פשוט ואלקי במי׳ יודי״ן והשנה גי׳ ש״ה שהש ג׳ ק״ך צירופי אלקים ואומי דבראש השנה מתחלת להתתקן כהכלת הגטיות • ומשם והיא מתכוננת ואין נגמר י. תיקונה עד יום ש״ע שאז חהיה ראויה לזווג וזהו ער עילם שהוא עד• שי׳ע• רהיי׳ עד שנשלם עולם זה שהיא המלטת להתתקן והנה כתבנו כאן• • דאין הגבויית נשלמות עד זמן נעילה • כיום הכפורים וממחית יוה״כ ; מתחלה לקבל החס־ים• ומערב יוה״כ מהחלת לקבל הארת כללות התחרי' של יסודה ומלכותה .וזה״ש אח״ז ל מ י נ ו אלהים חס־ך כקיכ היכלך.•,׳ גטיותיה כיום הכפירי׳ אינו ־ הכוונה דכעודנו עסוקים כהשלמת מכוונים שתקכל כאותו זמן הארת כללות חסדיה .וזהו חס־ך דהיינו כווננו שתקבל המלטת הארת חסדיך בקרב היכלך • יךב היכלך גי׳ זה הוא יום כפור ע״ה כמו שכחכגו ואזיל ומפרש־: כעמל הלקים כן תהלתך על קצוי ארץ •צדק מלאה ימינך :הכוונת י דכשם שקיכלח המלכות הגבורות מראש השגה עד יום הכפירי כך מקכלת התסדים ממתרת יום הכפירים ער שמיני ׳עצרת ״ וזת״ש כשמך , ; , 7 אלקיםרהיי׳ שחיא שמך מקבלת הגבורות ישהם.אלקים.׳כך מקכלת הקקד& שהס *שעריי־* אות ג*״־״ ארוכה•׳ טו שהם תהלתךי על קצויארץהיא כמי המלכות ודהיי׳ כשם שקיבלה הגבורו׳ על כל קצייחיה כך מקכלת החסדים על כל קצוותיה עד שתתמלא מן החסרים כמו מן הגכורות וזהו צדק שהיא מלכית דינא קשיא מלאה ימינך שהם החסדים: י ש מ ה הד ציון תגלנה בנית יהודה למען משפטיך :כאן בא לכאר על ענין יסודה ומלטתה שהם נק׳ חותם בתוך חותם שנחתמים בחותם הגבורה כעת הנעילה חהו עיקר תיקונה ושלימותה רפיון שתבנה תושלם ע״י הגבורות אז תהיה ראויה אח״כ לקבל החסדים • וזש״ה ישמח הד ציון ממז לעיטרא רגט׳ תגלנה כנות יהודה הם יקוד ומלכות דמלטת חותם כחוך חותם • למען משפטיך כיון שנחקט ונחחמו מצד הגבורות : כ ו ב ו ציון והקיפוה ספרו מגדליה • שיתו לבכם לחילה פסגו ארמטתיה למען תסנדו לדור אחי־ון :חוור לרכר עם כני ישראל שישתדלו בכבוד המלטת • ויצטערו ככל יום ויום כיגון ואנחה על צערה ואורך גלותה ויכינו ויכירו שדבר זה תלוי בידם • שאם ישתדלו ככל יום לבניתה תקנה כראוי מלכ ונפש כקדושה ובטהרה .כזה יגרמו שיעלו המ״ן כריכוי יקרב קץ פדוחה • וזה״ש שובו ציון והקיפוה • כלו׳ אתם כני ישראל כני המלכות סוכו ציון שהי׳ המלטת דהיי׳ צרכיכם שהם צרכי הבל והתעסקו ״א כצרט המלטת .יומם ולילה לא תשכותו מענין זה ועשו עצמיכם שאין לכם עסק אתר זולתי זה העסק כמו שאמר הנכיא ע״ה ואל תתנו רמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה כארץ .וזהו סוט ציון הקכצו הקישה לעשות לה צרכיה ותיקונה .והתיקון הוא ספרו מגדליה • דהיי׳ התעםקו תמיד לתקנה ולקשטה בגדלותה ואזיל ומפרש שיתו לבכם לחילה ילה גי' אכן • אכן היא המלטת בהיותה כת נקודה אחת • ומלת אכן נמי ניקודה איחת בילבד • וע״ז אמר יעקב אע״ה והאבן הזאת אשר שמתי מצכה • כלו׳ דלא היהה רק נקודה א׳ כלי פרצוף ועכשיו שמתי אותה מצבה דהיי׳ פרצוף בקומה שלימה וזה״ש שיתו לבכם לחילה • דהיי תנו לבכם ורעו וראו שהיא נקודה א׳ • וחזקו ואמצו ופסגו ארמנותיה • רהיי׳ בנו והגביהו ספיריתיה כדי שחהיח פרצוף גמור .ארמטתיה רומז לאטכ״ח כמו שכתבנו למעלה שע״י כך נבנית ונהקנת • ואם תאמרו והרי כמה חסידים וצדיקים עברו בדורות שעכרו וכט ותיקנו אותה ואפ״ה לא נפדית בימיהם • לזה אמר למען תספרי לדור אחרון • אע״ג דהראשונים תיקנו ולא נפדית בימיהם • ואף אם אתם תתקנו ולא תפדה בימיכם .אין חשש בזה דבל התיקון הנעשה לה מיום שחרב ביה״מ עד שיבא משיחנו בי׳ב הכל צריך לה להנאתה ולטוכתה כדי שתושלם לדור אחרון שתפדה בו « •וזה״ש למען תקפמ לדור אחרון רהיי׳ תכירו ותקשטו אותה לדור אחרון , <מז( שתהיה עעף אות אהבה ג שתהיה נפדית בו רכל מעשים טובים של הדורות הם לתועלתה ולשלימיתה: כי זה אלהים אלהיט עולם ועד הוא ינהגנו על מות :הכוונה שאנו בני ישראל צריך שנדע שהנהגתט ע״י עולמות העליונים וכשיושלם הכירור אז נשלם קץ גלותנו • וזה״ש כי זה אלהים אלהיט • אלהים הוא ז״א אלהיט היא אמא המתלבשת בו י וז״א הוא מנהגנו על דרך עולמית העליונים והדבר תלוי בידינו שנכיר ונדע חסמן עולמות העליונים ונשתדל לעשות תיקון כפי השגת ידינו וזה מעיקרי התשובה ובפרט השב בחדש הזה שהוא עת רצון ישים מגמת פניו נגד פגם עולמות העליונים שיתוקן הפגם שלהם • ובזה גם הוא ושב ורפא לו: ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ דודי לצבי או לעופר האילים הנח זה עומד אחר נתלט .משגייז מן החלונות מצץ מן החרכים :כאן נרמז אלול ״ לצבי או לנטפר יהיי' תיבת או עם ב׳ למדי״ן לצכי לעופר הוא אלול .עוד ד״ומה ד׳ומ ל׳צבי א׳ו ל׳עיפר ר״ת גימ׳ באלול • ובא הרמז כאן לרמוז דאע״ג דהקב״ה רחוק ממנו בשאר ימות השנה • מ״מ בימים נוראים האלה עם עש ת ימי תשובה מצוי הוא וקרוב לנו כמ״ש דרשו ה כהמצאו קראוהו בחיותו קרוב וזה״ש דומה דודי לצכי כלו׳ אע״ג דבשאר ימות השנה רחוק ממני • עכשיו בחדש הזה הוא רץ כצבי ובא אלי מהרה לעשות לי צרכי ״ ותדע באיזה זכית בא לי בשביל העניה • זה עומד גי׳ עטה ע״ה רעיקר השגחתו מ והשראת שכינתי בקרבי היא העניה כמ״ש יאל זח אביט אל עני ונכס רוח וחרד על דברי • והעטה נרמזה ג״כ באלול • דאלול במי׳ אל״ף למ״ר וא״ו למ״ד ע״ה גי׳ עטה במי׳ עי״ן ט fוי״ו ה״י לרמוז רעיקר התיקון שיעשה האדם באלול• הוא שיאחוז בידו מדת העטה שהיא שורש כל הקדושה • וזה״ש חנה עומד אחר כהלט כלוי מי טרם לו שעומד אחר כתלנו ושומע תפלתט ומקבל תשובתט בשביל העטה הרמוזה בזה עומר כמו שכתבנו • עוד אמר משגיח מן החלוטת מציץ מן החרכים • משום דיש תשובה עלאח ותשובה תתאח תשובה עילאה היא בה״א ראשונה שבשם והיא באמא * ותשובה תתאה היא בה״א אחרונה שבשם והיא במלכות • ובעד תשובה עלאה אמר משגיח מן חחלוטת • ובעד תשובה התאה אמר מציץ מן החרכים: ואגב י , מערי 1אגכ אות י אדונה טז זה גפדש riKדל׳׳ת דאשרי תטיפי דרך .דבקה לעפר געשי: ד 3ק ה לעפר נפשי חיני כדברך :הנח חיני ע״ה גי׳ זה אלול• וכתבנו בסמוך דאלול במי׳ גי׳ עניה דעיקר תיקץ האדם היא הענוה ״ וזה״ש דבקה לעפר נפשי דהיי׳ הריני קיבלתי עלי מדת העניה עד הקצה האחרון דנפש• לעפר לכל תהיה וזהו דכקה לעפר נפשי דזהו תכלית העניה וכיון שכן חיני כדברך ״ רכן אמרת מפי ככודך ואל זה אמנן אל עני ונכה רות וזהו כדברך : דרכי ספרתי יתענני למדני חקיך :חנה כתבט למעלה משם רכינו ׳ זלח״ה דבאלול מאירים בו ב׳ שמות קה׳יא וה״ג • והם גי׳ דרך וע״ז נאמר הנותן בים דק־ • ואומר ביק דבחדש זה מאירים השמות האל שהם גי׳ דרך• גם אני אכונן דרכי• כדי שאדבק בדרך העליונה שהם ב' שמות אלו .וחנה השמות האלה הם באמא שהיא תשובה עלאה והיא פשיטה כחדש הזח לקבל השבים • אבל אני יודע שאין אתה חפץ ורוצה ומקבל כיותר רק ליודעי הודותיך ומכירים אלהותך ואחדותך כראוי שיודעי׳ לתקן כל דבר דבור על אופניו • לאלה אתה קרוב ועונה אותם מיד • כמ״ש קרוב ה׳ לכל קוראיו • ומי הם שקרוב להם הי״ת .הם אשר יקראוהו באמת דהיי׳ שיודעים דדן האמת כמ״ש בזוה״ק ואמר נמי בזוה״ק דמי שלא ידע רק־ האמת טכ ליה דלא איכרי והנה נמי דרכי חפרתי ותענני ר״ת היד רעל הסוד הוא מדבר • ומשו״ה אמר ותענני ולא אמר ענני • כלו׳ אם אני מתעסק כדרך הסוד • דבר פשוט אצלי שתענני רקרוב ה׳ לאשר יקראוהו כאמת ״ אכל עדיין לא השגתי כראוי בעומק סודותיך • וזה אני שואל ממך למדגי חקיך לידע כל חק ותק על מתכונתו בסודו כראוי וזהו שסיים למדני חקיך: פקודיך הכינני ואשיחה כנפלאותיך :גם זה מענין שאט עשוקים דרך בו שהוא דק־ הסוד ששואל מאתי ית׳ ומוסיף ושואל על אמיתת דרך הסוד שיכץ אותו על לתכונתו • ונלע״ד שכל שם פקודיך שאמר דוד .םע״ה כא״כ זו על דרך אמת שהוא הסוד מטין• וקרא הסוד פקדון שהיא כמו פקמן ־ דכמו שהפקדון צריך שמירה ביותר שיהיה גנוז וטמון כך הסוד צריך להיות שמור וטמון דאין דורשין במעשה מרכבה ליחיד אלא א״כ הים חכם ומבין מדעתו • וכן אממ כגמרא כבשים ללבושך דברים שהם <בשומ של עולם יהיה תחת לבושך • א״כ הוי דומיא דפקמן ״ ומעניק משמירה כמי צריך שיהיה העוסק בסוד מקיים מקרא שכתוב סור מרע • ועשה טוב • רזהו תכלית העטרה • והנה פקודי ה׳ גי׳ הם סוד הטמון ־ע״ה ״ וע״ז אמר דהע״ה בפסוק אחר פקודי ה׳ ישרים משמח• דכשיעשה ארם המצות והתורה על דיו הקוד שהוא פקידי ה׳ אז הוו ישרים משמקי לב ^ערי : אות י אדוכין לכ .שאין שמחה כשמחת ידיעת הסוד שהוא עיקר כיאה הנשמה לעולם t וזה״ש דרך פקודיך הכינני• דעיקר החדש הזה מאירי׳ בי כ׳ שמיה שמספים י* דרך כמו שכחכנו• משו״ה ראוי לשאול דרך .האמה כחדש שהוא דיך סלילה לשבים ונק׳ דרך • והנה דרך נמי גי' זה הרז שהוא הסוד ושואל הכינני ידיעתו בהכליח • כדי שאשיחה כנפלאיתיך • אשיחה היא החפלה • כמ״ש ערב וכקר וצהרים אשיחה ואהמה • וכן ויצא יצחק לשיח כשדה .והכוונה דעיקד הסוד הוא על זמן התפלוח• וזהו ואשיחה בנפלאותיך דהיי׳ כשאשיחה שהיא התפלה .ארע להתפלל בנפלאוחיך שהם סורוחיך: ! דל3ה נפשי מחוגה קיימני כרכרך :הכוונה בא לומר צריך שיצטער צער גדול בנפשו ביגון ואנחה על החטאים שעברו עליו שלא יהיו מבדילים בינו לבין קונו .ויהיה נמנע מלהשיג הסוד על אמיתתו שיהיו אומרים לו לך לך אמרינן לנזירא סחור סחןרלכרמא לא חקרב• ויהי׳ מצטער ג״כ על ידיעת הסוד כצער גדול כיגון ואנחה כדי שיתן לו ה׳ כינה והשכל לרעת הסוד על אמתתו • וע״ן אמר דלפה נפשי מתוגה • כלו׳ יש ׳ כלכי חיגה ודאגה גדילה על החטאים שעביו עלי ואט דואג הרכה עליהם • שמא חי׳ו יהיו מבדילים ביני לכינך • ודואג ג״ כ על השגת הסיד שאני • שואל ומכקש• שלא יחיה לי שום חס״ון כידיעתו • וכיין שכן קימט כדברך• דהיינו עשה לי קיום והעמדה והחזק כידי כרכרך כמי שהכטחת הכא •־. ליטחר מהייעין אוחו: דרך שקר הסר ממני יחייחך חנני• דרך אמונה כחרחי משפטיך שייתי בא לשאול כזה שלא יתגרו בו ס״מ ולי׳ להטעיחי בשקרם ותעחועם מיי־ האמת שהוא שואל ומבקש עליה מפני שהם מצולת ים וחפצם ורצונם י להשקיע האדם הבא לטהר ביון מצילה ואין מעמד • והנה מצלת ים ע״ה גי׳ סמ׳ ולי׳ • וכן נמי זה שקר גי׳ סמ׳ ולי׳ ע״ה• אמנם העוסק בתורה לשמה מכניע ומכטל אותם רהתורח גי׳ המ׳ ולי׳ וגדול כחה של תורה שהיא אמח • שמבטלת טחיח השקר וזה״ש דרך שקר הסר ממני שהם סמי ולי׳ שהם חשבון שקר שלא יחגרו בי להתעוחי בשקים • והרי יש כידו כת כנגד ח שבינם שהיא חשבון הורה שהיא תורת אמת והבא ההורה שסיאי אמת וקרחה ס״מ ולי׳ אשר פיהם דבר שיא וימינם ימין שקר • וזהו ותורתך חנני שמספרה כמספים כדי שתדחה אותם • אי נמי דרך שקד הס־ ממני טון שאני מבקש להשיג דרך האמת בל יעלה בדעתי לסכור איזה סברא מדעתי מה שלא קבלתי רהסברא בדרך האמת סכנה -עצומה־ דאין הדבר הזה תליי כשכלי אנושי בעיון וסכרא רק כקבלה מפה \ פס ועז״א דרך שקר הסד ממני שלא לכרות שים הביא ל לץ ותורתך תנכי דהיי׳ אמת של תירה • וזהו שאמר את״ז דרך אמונה בחכתי דהיימי 1 מ בי $עךי אות י יז ארוכת אמונת הקבלה שקבלתי ולא אוסיף עליה מדעתי ראם אוסיף כפקא מ ינה הירבה • ואבא לידי סכנה עצומה • וזהו משפטיך שויתי דהיינו שויתי משפטיך בין עיני ושומר עצמי שלא אוסיף על מה שקבלתי: דבקתי בעדותיך ה׳ אל תכישני :כגר כתבנו במקום אחר רמלת עדותיך שאומר דהע״ה כא״כ זו הס תורה שככתב ותורה שכע״פ• ובי סודות אלו הם כנגד זי׳ין׳ תורה שככתכ נגד ז״א ותורה שבע״פ נגד הנוק' וצריך האדם לחכר מדת לילה כיום ומדת היום כלילה משום חכור קב״ה שכינתיה ״ והיי׳ דומיא דזכוד ושמור דכדיכור א׳ נאמרו דזכור לזכר ושמור לנקבה וצריך רלא לאפרשא לק • ושואל מאתו ית׳ כשם שהוא רוכק כתורה שבכתב ותורה שבע״פ ועושה להם דיבוק כך הקכ״ה יעשה לו דבוק עמו ולא יפרישכו ממנו ודכוקו עם הי לא *שייך כ״א ע״י השגת דרך האמק וזהו שמסיים ה׳ אל תבישני מלהשיג דרך האמת • רק חנט רעה והשכל לרעת אותו על אמיחחו כדי שאחדכק כך כראוי וזהוששואלה׳ אל תבישני • ל ר ך מציתיך ארוץ כי תרחיב לבי :עכשיו אומר דביק שישיג דרך אמא י על אמיתתו • כזה ירע עיקר ושורש וטעם כל מצוה על אמיתתס היה שש ושמח כעשיית המצות וימסור נפשו על קיומם וזה״ש דרך מצותיך ארוץ דהיינו אחיה רץ בזריזות גדולה ובשמחה גדולה לקיים מצותיך וזה אם תרחיב לכי לרעת דרך האמח כדי לידע טפי ועיקר ושורש כל מצוה וזהי כי תרחיב לבי • עוד שואל מאתו ית' רבחדש זה של אלול הנק׳ דרך במו שכתבנו החשוכה שעושה כחדש זה שהוא דרך תעזרהו לרוץ כדרך 'המצות • והנה ממלת אלול ג״כ נפקא מלת דרך דאלול כמי״ אל׳ף למיד יי׳ו למ׳ד חשבון המי׳ עם אותיותיו והכו׳ עולה כגי׳ דרך: Q Hלח׳ והחחולל לו אל חחחד כמצליח דרכו באיש עושה מזימות : ל׳ה׳ ו׳התחולל ליו א׳ל ר׳״ת למפרע אלול .ובא רמז אלול בכאן • לזרז את האדם להתעורר משנתו לעשות תשוכה באלול שהוא עת רחמים עת רצון • לכל ישיא אותי יצה״ר כמועציתיו הרעים איך יוכל לשוב כתשו״ והוא ככל חדשי השנה היה פרא למוד מדבר ומחהלך אחד עצת היצה״ר טבע במצולות ים ועכשיו כרגע קטון יוכל להנצל ממנו • ובזה יבא לאדם רפיון ירים וכשלות כח וימנע מלעשות חשובה .על זה בא דהע״ה לחזק את ידיו שלא ימנע מלעשות תשוכה כי התשובה מועילה בכל זמן • וכפרט .בחדש הזה שהוא מסוגל לתשובה והקב״ה מצוי וקרוב בו וימיני פשוטה בו לקבל שבים יותר מן החדשים האחרים • ודברי יצה״ר מהבל ימעטו לא תאבה לי ולא תשמע אליו וזה״ש מם לה׳ והתחולל לו דהיינו שוב לס .וקוה לו בחרש אלול שיקבל תשובתך• ואל ישיאך יצה״ר שבכל שאר ימות חסנה היה מצליח דרכו עמך • שכל מה שהיה אומי לך לעשות היית עישת , )(TO וכצ ^עלי אלונה אות י• וכל המזמות שהיה אומר לך לעשות היית עושה וזהו אל חתחר כמצליח׳. דרכו כאיש עושה מזמות הוא יצה״ר שהיה מצליח כך כשאר ימות השנה ״ השמד לך כל יתגרה כך עכשיו ויאמר לך שלא תיכל לשיכ • אל תשית לפ לגירויי כי רכריו מהכל ימעטו רק חיק ואמץ ואתה תשיכ ושמעת כקול ה׳ והיא יהיה ככסלך ישמר רגלך מלכד: n i x T ד ה א ! I » הנסתלולת לה׳ אלקינו והנגלית לנו ולכניט עי• עילם לעשות את. כל דברי התירה הזאת :ל׳ה׳ א׳לקינו ו׳הנגלות ל׳נו ר״ת חלול • בא רמז אלול בכאן • לעורר את האדם שאס לא עשה כימות השנה תשוכה • צריך להתעורר בחרש הזה ולשוב מאשר חטא על הנפש ולעשות תיקון לכל מה שפגם וקלקל וצריך לעשית תשיכה כין מעכירית שכינו לכין המקים וכין עכירות שכינו לכין תכירו• וזה״ש כשישיכ אדם כחרש אלול צריך לעשית תשיכה כין על הנסתיית שהם לה' אלהיני רהיי׳ עכירייך שכינו לכין המקום וכין על הנגלית לני• שהם עכירית שכיני לפין תכירו הכל צריך לשיכ ממני ולתקנו וזהו לעשות את כל דכרי החידה הזאת• אי• נמי הנסתיית הם מצית לא העשה שהם נשתרית ממני ע״ י שהם אסורית׳ לני• והנגלית הס מצית עשה שהם מותרות לנו לעשות אותם ולקיימם׳׳ אלו ואלי צריך לעשות עליהם תשיכה כאליל ולתקן מה שפגם וזהו לעשית חת כל דכרי ההורה הזאת• אי נמי הנסתיית לה׳ אלהיני עכירות שכיך ארם למקים שלא מדעי לכני אדם • לא יחידה עליהם כפני כני אדם רק כינו לכין המקום כמ״ש רז״ל חציף עלי מאן רמפיש חטאיה • וזהו הנסתרות ׳ לה׳ אלהיט דהיי׳ לא יחידה עליהם רק לה׳ אלהיט ילא ישמעו כני אדם. והנגלות שירועית לכני ארם יחידה עליהם כפני כני ארם יזהי לני ולכנינו,: וכיון דאות זה היא אותה״א רעית• לכרש בה מזמור הכי לה׳ המתחיל כאות ה״א בעיה: ל״זבו לה׳ כני אלים הכי לה׳ כבוד ועוז :הנה כתבנו למעלה,דכתרש זה ראלול • מחגלין בו י״ג נימין וי״ג חיורתי וי״ג תיקוני דיקנא. משו״ה היא עת רצון דשערי רחמים נפתחים בו • וזה רמז כמזמור ז•5 דאמר כו ג׳ הכו • וכל הבו מספי־י י׳יג • לרמוז על השלש׳ י״ג שמתגלים , כו כמו שכתבנו • והנה אלים במילוי אל״ף למ״ד יו״ד מ״ם גי׳ אלול במי׳ אל״ף למ״ד יי״ו למ״ד עם ד׳ אותיות ־ לרמוז רעל אלול מדבר . ואלים לשק תוקף כמי ואת אילי האיץ שצריך האדם להיות תקין ותזק, לעשות י עעף אות ה ־ ארוכה יח לעשות השובה כאליל עוד אלים גי׳ כסא • לרמוז רצריך האדם לעשיתתשיבה שמגעת ער כסא הכבוד • כמו שירשו רבותינו ז״ל גדולה תשובת שמגעת עד כסא הכבוד • שנא׳ שובה יש״אל עד ה׳ אלהיך ״ והנה גם בכאן נרמז כסא רר״ת ע׳ד ה׳ א׳להיך גי׳ כסא וזה רמז בכאן במלת אלים שהוא גי׳ כסא וסמיך ליה הכו לה׳ ככור והיי׳ כסא הככוד • ולכך מזהיר לבני ישיאל תנו עוז לאלהים והעוז הוא שתעשו תשוכה שמגעת עד כסא הככוד .והנה למעלה כתכנו רמלת אלול עם עשית ימי תשוכה.גי׳ עז דצריך האדם להתעורר כתשובה ולתקן דרכיו כארבעים ימים הנוראים האלה שהם מדאש חדש אלול ע־ יום הבכורים שהם ימ«י רצון וקבלת החשוכה • ולפי' ראוי לקריתם עז • והנה כל יום ויום מארבעים ימים הללו • צריך לחפש ולדקדק ילי&ית כי תיקון כל מה שידו משגת ולא חסר שים יים שלא יעשה כי תיקין • ואדיכא צייך להוסיף כיום שכא על היום שעבר כי כן דרך יראי ה׳ מעלין כקדש ולא מויירין • והנה ג' זמנים הם חדש אלול וראש השנה ויום הכפירים• בכל זמן מאלה צריך לעשית תיקון גדול .והזמן האחרון יוסיף בו חימיית ייתי מן הזמן שקדם לי ויש לרמיז ג׳ זמנים אלה • כמלת ה׳ אויי • אייי ר״ת אלול וראש השנה ויום הכשרים • ויש לרמה ג״כ זה כמה שכתיב ויקרא אברהם שם המקים ההוא ה׳ יראה אשר יאמר היום כהר ה׳ יראה • והיא דצדיכים אנחנו יסיף על ג׳ זמנים הנזכרים יום הישענא יבה • שגם היא עת רצון וקבלת התשובה וכשמו• ק היא הישענא דכה רהיי׳ היים הזה היא יים תשועה הגדולה • ולכן כל מה שיעשה האדם כאלול וכר״ה וביום הכפירום • יוסיף יראה על יראהו וקדושה על קדושתו כיום הושענא רבה • והוא ה״ין ח״ו מי שלא שב כאליל ישיב כד״ה ומי שלא שב ברייה ישיב ביום הכפורים ומי.שלא שכ כיום ה כפורים ישיכ כיום הושענא רכה • והנה ד׳ זמנים הללו הם ר״ת אריה דהיי׳ א׳לול ר׳אש השנה ייום הכשרים ה׳ושענא רכה. והם נמי ר״ת יראה וזהי שרמז אברהם אע״ה ויקרא׳ אברהם שם המקום ההוא ה׳ יראה שהתפלל אאע״ה שכשיעשי בניי תשובה בימים האלה יקבלם הקב״ה וזהי ה׳ יראה שהוא ר״ת ד׳ זמנים היז׳ וזה דבר יהיה נקכע לדורות .וזהי׳ש אשר יאמר היום כהר ה׳ יראה .דהיי׳ בכל דור ורוד יאמר על הזמנים הללו • השב בהם בתר ה׳ יראה • דהייי' השב כימים האלה דסי׳ שלהם יראה בהד ה׳ יראה יתתקבל תשובתו• ואפשר על דרך זה לפרש פ׳ ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שיאל מעמך כי אם ליראה • וכי אם ליראה דכר קשה ההכנה ״ ויז״ל הקשו אעו יראה מילתא זוערתי היא. יבד מן דין יש לדקדק שמשמעות מה ה׳ שואל מעמך כי אם ליראה שיש דברים אתרים שיש בידי האדם לעשות לה׳ ולא שאל ממנו כ״א היראה והלא שערי אות ח . אדוכח והלא לא יש כיד האדם לעשות לה״ כי אם היראה וליכא מידי אחייתי.י אמנם כפי דרכנו יכא על נכון .רעל חדש אליל הוא מדכר • דבכל חדשי השנה היה נער משולח ועישה כרצונו • אפ״ה הקכ״ה רחמן מלא רחמים ואומר לארם מי יתן והיה שתשוכ כזמנים הללו ואני מקבל תשובתך ברצון העוכ • וזהו שאמר ועתה ישראל מיירי כחרש אלול .דכחדש זה אומר הקכ״ה לאדם אע״ג דככל חרשי השנה הלכה אחר עצת היצר • אפ״ה אני שואל מעמך כי אם ליראה .דהיי׳ הזמנים הימוזים כמלת יראה שהיא ר״ת חילול ר׳אש השנה י׳ום הכשרים ה׳ושענא רכה • וזהו כי אם ליראה דהיי׳ די כימים האלה שהם סימן יראה אס תקנת כהם מה שפגמת כימות השנה ואפשר רזה כמי נרמז כמלת כראשית שהיא תחלת התורה• רכראשית איתיוח כשח ארי • רהיי׳ אם לא היה לך ששת פנים מפניו ית׳ • מ״מ כהגיע אלול .צריך שתהיה לך כושת פנים שאם לא עכשיו אימתי .עצ כן צריך שתהיה לך כישת פנים מפניו ית׳ ותעשה תשוכה אתר השוכה בר זמנים שסי׳ אריה כמו שכת כנו • וזהו כשת ארי • רהיי׳ כוש והכלם בהגיע זמנים הרמוזים באריה ועשה תשיכה לפניו ית׳ • ואפשר רד׳ זמנים הללו נרמזו כראש המזמור הזה של הכו לה׳ .הבו לה׳ בני אלים רומז לאלול - כמו שכתבנו למעלה דמלת אלים במי׳ הוא חשבון אלול כמילוי ואומר לבני ישראל הכו לה׳ ותנו לו עוז וחזרו בתשובה בתרש אלול• וזהו הבו לס׳ בני אלים • והוסיפו עוד תשובה על תשובה בראש השנה • וזהו הבו לה׳ ככור ועוז • רהיי׳ בראש השנה • ועוד הוסיפו תשובה על השובה ביום הכשרים וזהו הכו לה׳ כבוד שמו שהוא יום הכשרים שמזכירים בו ברוך שם ככור מלטש כקול רם וזהו ככור שמו • השחחוו לה׳ כהדרת ק־ש הוא כנגד הישענא רכה שעושי' ז׳ הקשת דומיא דהשחחויות • וגם כיוס זה צריך להוסיף בתשובה • ונרמז תשובה בכאן • רהשחחו׳ו ליה׳ בהררית קדיש ס״ת ע״ה גי׳ תשובה: Tלפרש המזמור הזה על הנהירה הנעשית כעשרה ימים שמיום#~7J1 ראש השנה עד יום הכשרים כעשרה ספירות המלטת שכל יום ננסרה ספי׳ א׳ מעשר ספימתיה • וכל נהירות של עשר סטרית דז״א ניתנים כה • והנה היא קומתה מתזה רז״א ולמעה דווקא • דהיינו מ״ב שלישי ת״ת שלו עד תשלום נה״י שלו • ואפ״ה כל נהירת עשר ספימת ניתנים בה עז״ה דהיינו כיוס א׳ מסר מן הכתר שלו עד הת׳ית שצו וטחן הכל ככתר שלה שהוא כנגד םת״ת שלו • וביום שני ניתן בה כל הנסירות שמחכמה שלו עד פרק א׳ דנצס שלו ועד ככלל דגם הפרק הזה מצח שלד כנסר כיום כ׳ שהוא כעד חכמתה וביום ב׳ זה כל זה ניחן בחכמתה וכיום ג׳ לא נשאר בחכמתה רק דינים רחכמה רז״א עם דיני׳ דפ׳ ת? דגצת , מעד*. אות * יט אמםז• , דצצת שלו • וכל הריבים דככינה רז״א ולמטה'עם פרק א דהוד שלו שהוא ככבד כינה שלה הכל ניחן ככינתה וכיום ג׳ לא כשאר בכינתה רק דיני׳ ךבינה דז״א עם דיני׳ דפ״א דהוד שלו והשאר ניתנים כדעתה עם פרק א' דיסוד שלו שהוא כנגר רעתה כל זה ניתן כדעתה כיום ד׳ ומיום ה׳ הלאה שהם כנגד ז׳ תחתונית כל ספי׳ וספי' מז׳ תתתוכית שלה • אין ניתן בה רק חלק המגיע לה דווקא • וזהו כוונת המזמור מזמור לדוד הכו לה כגי אלים • מזמור לדוד ע״ה גימ׳ זו נסירה • ומלת לה׳ גימ׳ ב״ן עם ד׳ אותיות השורש ור״ל דהנסירה נעשית כמלכות שהיא שם כ״ן • וזהו משמעוק "הכולה׳ כני אלים• דהיינו למלכות הנסירותרהדינים שהם כני אלים והנה כיום א׳ שניטלת נסייית רכות • שהם מכתר שלו עד ת״ת שלו • משו״ה אמר הכו לה׳ כני אלים לשון רבים • דהיינו ביום זה הכו ותנו לה׳ שהיא המלכות כאמור נהירות רכות• וכן כמי כיום כ׳ שנוטלת כסירות רכות •אמר הכו לה׳ כבוד ועוז שהיא לשק רכים • וכן כמי כיום שלישי אמר הבו לה׳ ככור שמו .ורמז הריבוי בזה הוא דכבוד שמו ר״ת ש״ך שהם ש״ך דינים וש״ך דינים שרשם באמא שיש כה ל״ב אלקים דמעשה כראשית כל אי כלול מעש־ הם שייך ניצוצית .והנה כג׳ ראשונות אלו שהם כתר חכמה ינה • אמד ככל א׳ מהם הבי ־ והכי גי׳ אחד • משים דג׳ ראשונית כחד תשיבי י •השתחוו לה׳ כה׳־רת קדש • זה רעת כיום ר׳ והנה הדרת גי׳ דעת .הק״ל דהיינו רעת הנוק׳ הננסד כיום ד׳ וגם זה ניתנים כמה נסירוק •יות־ מחלקי • וזה ני־מז כמלת כהדרת שנאמי כרוכ עם הדרת מלך • אלו ארכעה ספירות נטלו יוחד מחלקם • ומכאן והלאה כז׳ תתתיכית כל א׳ וא׳ נטל כ״א חלקו : י . י מ ו ל ה׳ על המים אל הבכיר הרעים ה׳ על מים רכים. :זה כנגד חשד י דניק׳ המסר מכנגד פ״ כ דנצח דזי׳א • והדינים דחסד דז״א שהם בדעת דניק׳ יורדים ונכנסים כחסר רניק׳ עם פרק שני דנצח דז״א • יהנה קול ה׳ במי׳ כזה קו״ף יא״ו למ״ד יי״ד ה״ה ו״ו ה״ה גי׳ כסירה לרמיז רעל ־הנהירה הוא מדכר • ועוד הרעים גי׳ נסירה .לרמוז רכז׳ החתונות לא יש ככל אחד רק כ׳ נהירות הראויות לו דהיינו כגון כאן כחסר דניק׳ הננס־ נעל חסר דז״א ופ״כ דנצח ח״א שהוא כנגד חסד דניק' משו״ה רמז כאן כ׳ נסירית יכן נמי בכל זי תתתינית דכוק׳ • ואמר הרעים על מים •דכים • משום דחסד הוא מים וככת נסירתו עושה דין כמים רכים שהם סטרא אתרא מים הזדונים: קלל• ה' ככח קול ה׳ בהדר :קול ה׳ בכת • זו גבורה דנוק׳ המסרת מפ״ב • * דהוד דו״א • ואמר ככת • להורות דמראה כתו וגבורתו כסע״א. •־קול ח׳ בהדר זה ת״ת הטק׳ המסר מפ״ב ריקוד דז״א י וקיא אותו הדר , % )©0 משום אות ה ארוכה משום שהוא מהודר שנכללו בו ההדים וגבורות • חה הוא הידור המדמן העליונית כשיהיו כלולות חסדים וגכורות .עוד הדר כר״ת ה׳ם דיין ר׳חמיה ומה מתהדר ומתנשא על החט״א: מול־־• ח׳ שובר ארזים וישבר ה את ארזי הלבנון • וירקידם כמו עג3 לבנון ושריון כמו בן ראמים :זה כנגד הנצח דנוק׳ הננסר מפרק ״ תחחק מצח דז״א • והנה עיקר אחיזת הקליפות הוא כנה״י רנוק׳ שחם רגליה כדכחיכ רגליה יוידות מות • ומשי״ה כיון שבא לנה״י שלח ששם אחיזת הקליפות החחיל לדבר כלי קושי כרי לשכר הקליפות דכמקום אחיזתם י שם שייך שכירתם ונפילתם • וזה״ש קול ה׳ שוכר ארזים ״ הנח ארזים ג»׳ ג' אלקים שהם שורש דדינים כידוע • וכשמתגכרים דינים אלה דאלקים מכחם מתגברים הקליפות • ויש לה אתיזה כנה״י דנוק׳ ועושים כעולם כרצונם ועכשיו ע״י הנסירה כא מיתוק הדינים וממילא הקליפות נשכרים ונופלים • וזה״ש קול ה׳ שוכר ארזים הוא הנצח דנוק׳ שוכר ארזים • הם הדינים דאלקים המתמתקים רמיתוקם היא שבירתם ״ וממילא וישכר ה׳ את ארזי הלבנון הם הקליפות האוחזים בנה״י דנוק׳ • ארזי גי׳ חדי היא חרון אף שהוא הקליפית • לבנון גי׳ חקל היא השכינה הנק׳ חקל תפוחין׳ דהיינו ע״י הנחירה נשכר חרון אף שהם הקליפות האוחזים בלבנון שהיא השכינה כאמור• יתחתשהיו הקליפות עומדים כנגד נה״י דניק׳ כמו הרים קבועים שאינם זזים משם• עכשיו וירקידם כמו עגל• דהייני נעשי כמו עגל שוטה שמשוטט ממקום למקום ואין לי מקום קבוע • לבנון ושריון. הנה הטק׳ היא שם אדני .ואדני כמי׳ גימ׳ ידע׳א ועם שם א׳ל גימ' שכת כידוע • ילבנין שייון גי׳ תש״ר הוא חשבון אדני מלא יאל פשוט עם' כ׳ כו׳ • ולבטן ושר יין הם הרים הזקים וכך עושים הקליפות עצמם כנגד הנוק׳ שהיא חשבון ההרים • ועכשיו כעת הנסירה יתפרדו כל פועלי און ולא יהיה להם עוד קביעות כנגד השכינה • וזהו לבטן ושריון דהיימ הקליפות שהם קבועים כמו לכטן ושריון כנגד השכינה שהשכונה לבנון ושריון כאמור • עכשיו יחזמ כעפר ארץ ולא תהיה להם תקומה • וזהו » כמו כן ראמים .ראמים גי ארץ דהיינו שיחזרו כעפר ארץ: ל ו ל ה׳ חוצב להכות אש :זה כנגד ההוד דנוק׳ הננסר מכנגד ערק תחתון דאוד ז״א • הנה עיקר שליטת הקליפות ותגבורת שלהם הוא כהוד דנוק׳-וכמ״ש נתנני שוממה כל היום דוה אותיות הוד• דהוד נהפך למשחית כעוה׳יר דחרכן הכית היה כחדש אכ שהוא הוי י ק׳ ששם שליטת הקלישת ואתיזתם ביותר• והשתא כעת הנהירה שננסרים >0 מהומת של ז״א ושל מק׳ ומתמתקיס הדינים שכהם זהו הכנעת הקליפות; וזה״ש קול ה׳ חוצכ להכות אש .כלומר עכשיו בנקירת ההורות זהו מקום הדינים , , ני שערי אות * ארוכה כ כים ותוקף גכויתם שהמקום הזה כלו אש וגפיית • אש לוהט אש שירף. יכשננסרים הדינים שכמקום הזה זהו הכנעת הקליפות וזה״ש קול ה׳ חוצב להבות אש הם שתי להכות • להכ הזכר ולהכ הנקכה .חוצכ להכות אש ס״ת שכת לימה רכיון שננקיים ההורות נכנעים הקליפות דומיא דשבת: קול ה׳ יחיל מדבר יחיל ה׳ מדבר קרש :זה כנגד היסוד ־ ונרמז במלת מדכי • רמדבר בריבוע גי׳ שלום • ושלום הוא היסוד • והנה היסוד והמלכות מרוב הארת ריבוי הגבורות כט״ה כיום תשיעי מכח זה לקחו היסוד והמלכות נסירתם של הגכומת כיום הט׳ ומהאית התסדים האירו ג״כ בז״א כיום תשיעי • קכלו ג״כ היסוד והמלכות של כוק׳ הארת ללות החסדים השייכים להם קודם זמנם .נמצא היסוד והמלכות של נוק׳ גתקט כנסייתם כיום תשיעי .וגם לקחו הארת כללות החסדים • וכנגד ה אמר יתיל ה׳ מדכי • כלומר מדכד שהוא היסוד נילדה מתרש כיום זה סירתו של הגכורות אע״פ שהיום הזה התשיעי הוא של ההוד • א״כ נתשכ לו נולד מחדש משו״ה אמר קול ה׳ יחיל מרכר דהיינו כולד מדכר שהוא סוד מחדש • ולא די שנולד מצר הגבורות • אלא גם מצד החסדים נחשב לד מחדש • שהרי ביום זה התשיעי ״ מקכל הארת כללות החסדים קודם וזה״ש יחיל ה׳ מדבר קרש • קדש הוא קודש וקודש הוא באבא • ואבה שורש החסדים ״ וזהו יחיל ס׳ מרבד קדש • כלומר ביום זה שהוא התשיעי נולד כמרכר שהוא היסוד כאמור • אף החסרים הנק׳ קדש : קול ה' יחולל אילות ויחשיף יערות ובהיכלו כלי אומר ככור :כאן מרכר * על המלכות דטק׳ שהיא כמו היסוד • שנתקנה ג״כ כיום התשיעי מצד הגבורות ומצד התסדים כמו היסוד ונתשכה כמו שנולדה מתרש .ב״ תולדות מצה הגבורות ומצד החסדים • וזה״ש קול ה׳ יחולל אילות דהיי' לדת כ׳ מלכיות .דכיון דנתקנה מצד הגבורות ומצד התסדים • נחשבו לה כשני תולדות • ויחשוף יערות • יערת אותיות תרעי .רה״מ היא אדני ואדני גי׳ תרעא .וכלו׳ עכשיי נתגלו בה ב׳ ,פתחים א׳ של הגכו׳ וא׳ של החסדים • ובהיכלו כלו אומר כבוד • הכוונה כיון דהשתא ביום התשיעי שלמה המ׳ ככל כתי׳ נחירותיה וגם קכלה הארת כללות חסדים של יסודה מלכותה • משום הכי אנו אומרים כיוה״כ כרוך שם ככור כקול רם שעליה נאמר • וזהו ובהיכלו כלו אומר ככוד • דהיי׳ כרוך שם ככור כקול רם: ה׳ למבול ישכ • וישב ה׳ מלך לעולם :הכוונה כזה להורות לנו רהקכ״ם ית״ש ריצה בישיכו של עולם כמ״ש לא תוהו כראה לשכת יצרה ורוצה להעמיד עולמו בצדק ומשפט כמ״ש צדק ומשפט מכון כסאך • וכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ • וזהו הנהגת המרות העליונות • וקיום העולמות עליונים ותחתונים ״ והמלך הידור מלכותו קוא דיכוי עם כמ״ש ברוב עם ^ןף אות ה אדיבל עם הדרה מלך • אמכס איפכא מצינו בדור המבול • שהמלך הוא מלכי Jb עולם המית את כל עולם והיכן ברוב עם הדרת מלך • לזה אמר ה' למבול ישכ • דהיי׳ דוקא כמכול ישכ כלי רכוי עם ותו לא מירי • ומשם ואילך וישב ה׳ מלך לעולם בדיכוי עם דאין מלך אלא כריבוי עם .שהרי כשכע ית״ש ואמר ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי .והכה למכול ישב עם כ׳ כיל׳ גי׳ נשכע .דהיי׳ מן המבול נשבע שלא ישאר כלי דיכוי עם• ועכ״ז צריכים כני ישראל להחהלך אחר תורתו ומצו׳ כדי שיתכהג העולם כצדק ומשפע שאם יגרמו ח״ו ער שיגבירו הריני׳ הקכ״ה לא יחריכ העולם כמו בדור המבול • רק יעשה כחרק ירושלם ח״ו שנאכי הרוב ואפייה נשאר ב*יכ עם הדרח מלך • לכן בני ישראל צריכים להזהר הרבה שבשבילם נירא העולם ועליהם עומד .ויכירו ויבינו שעיקר תיקון כל העולמות עליונים וחחתונים על פיהם יחכו ועל פיהם יסעו • וע״ז סיים דהע״ה בברכה וברך אותם בפ׳ זה האחרון שאמר ה׳ עוז וכו׳: ה׳ עיז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום :בירך אותם רהמ״ע כפ׳ זה ואמי• יהי רצון שיתן להם הקב״ה עוז ותעצומות להתגבר על •יציס ולקיים התורה ומצותיה הנק׳ ע ו ז .ועי״ז יגרמו שיברך אותם בשלום: ו ה ג ה מאחי־ שהמזמור על הנסירה • ראוי לפרש עור שכעה קולות שנאמרו כו כנגד השופר .ושבע הכלים שהם ז׳ דמיי ס״ג הם כז׳ תחתונות ראימא « וכנגדם נאממ ז׳ קולות אלו • והדברים מוכנים מאליהם ואין להאריך יותר: הגה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך כדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי :הנה ל׳פניך ל׳שמרך כ׳דרך ו׳להכיאך איל ר״ת באלול־• ובא לרמוז כאן שלא יתעצל אדם ויהיו לו רפיין ידים מלעשוא השיבה עד ראש השנה או יום הכפירים דאע״ג דגם זו נקי תשובה • עיקר תשיבה המעולה היא באלול • כדי שימצא ראוי והגון כיום ר״ה וכמ״ש אל יתהלל חוגר כמפתת • וידוע רכל התויה והתשובה ומע״ע שעושה האדם נבראים מהם מלאכים טובים • ואלו הם המלמדים זכות על הארס כאמת • וכיון שישיב האדם בחשובה באלול .וירכה כמעשים טובים • הרי היא מרכה במלאכים טובים׳ וחמה מלמדים זנות עליו בר״ה׳ וקמים לנגד כל המשטינים והמקטרגים עליו .ואין ריות גמל מזה • ובשביל התשובה שיעשה באליל כראוי ימצא עצמו בר״ה מן הכת הנכתבים ונחתמים לאלתי לחיים • ולזה נרמז אלול כפסיק הזה מזהיר לאדם אם תעשה תשיבה כאליל הנה אתה גורם שכל מציה ומצוה שתעשה נברא ממנה מלאך אתד טיכ והמלאכים הנבראים ־ממעשיך הטובים הם ישממך ויסייעוך מלחטוא ומלמדים עליך• זכית וקמים נגדי בל המקנןרגים עליך -וזה״ש הנהי אנמי שילח *•0 אות ה י כא אז*1כה '£ולת מלאך לפניך דהיי׳ על כל מציה ומציה שתעשה עכשיו כאליל הנרמז כאן כירא לך ממנה מלאך • והמלאך הזה עישה לך פעילות רכות• שהיא לשמרך כדרך שומ־ך שלא תחעא ועור כראש השנה וכייה״כ שככת כים ונחתמים הספרים מלמדים עליך זכות שתכתכ ותתתם כספרי הצדיקים מאחר בתקנת עצמך מאלול • יזהי ילהכיאך אל המקום זה ראש השנה • אשר הכינותי זה יום הכשרים ומי גרס לך כל זה כיין שעשית תשוכה באלול • והרבית מעשים טובים ומזה נתרבו המלאכים ונבראו • לכן יפה שעת אתת קודם ועשה תשיכה כאליל ואל תאחר : ז ןא צ!ר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר יניס שמה: כתכי הראשנים ז״ל אינה ליידי ו׳שמתי ל׳ך ר׳ית אלול • ורהיי׳ שבאלול עשה הקכ״ה לארם מקים אשר יניס שמה • שיעשה תשיכה כו ונמחלים לו י עונותיו שעשה כל השנה• ואפשר לפרש הפסיק ע״ז האופן דהיינו דצדה מל׳ הצר ציד .ודרך הצידה היא עישה האדם כשביל שימצא כף״ף לעצמו כמה להתפרנס • יכשם שארם עושה צידה לזון הגוף החומרי עאכ״ו שצריך לעשות צידה לזון הנשמה שהיא חלק אליה ממעל • שהגוף פל לה שלא נברא הגיף כ״א להשתעבד לנשמה • לכן המזינות של הנשמה הס העיקר שיטרת עליהם ככל כחי בעבודה רבה ביים ו״פלילה • יהמזיטת של הנשמה הם התשובה ומעשים טובים וזה תיכה על האדם ככל ייס ויום לט־וח עליהם לעצזיתם מר׳׳ יום ביומי • ךכשם שמזונות הגיף לא שייך ו אר בים יום כלא מזין כך ייתר ייית -לא שייך הנשמה שהשאר שום יום כלא מזוטת • והמשאירה שים יום כלא מזונות מתתייב ׳כנפשי • אמנם הקכ״ה כיון שהוא רתמן מלא רתמים אע״ג דבכל השנה האדם לא חש ולא מיגיש במזונות הנשמה • מ״מ הימר הקכ״ה מי יהן והיה שיתעורר כתדש אלול ויבקש על המזונות של הנשמה וזה״ש ואשר לא צדה • רהיי׳ כשאר ימות השנה לא ביקש צירה לנשמה למצוא לה מזונותיה אפ״ה הי״ת מרוב רחמנותו והאלהים אנה לידו חדש אלול וכזה ישמתי לך מקום • שאחתור לו חתירה לקבל תשובתו • עוד גשמתי לך מקים הוא מדבר על העושה תשיבה כאליל • ואם לא שכ כאלול י?וכ כראש השנת וזהו מלת אשי שהיא אותיות ראש דהיינו ראש השנה ש ש : )נון(. אשר ש^ןץ אות ו אתכח א׳שי י׳ניס ש׳מה ר״ח גימ' הכפור ראם לא שב לא באלול ולא ברי* עדיין שערי רחמים נפתחים ויעשה השובה ביום הכשרים ־ וגם כזה ושב ורפא לו .ורפא לו ע״ה גי׳ זהו כפור: אי נמי ואשר לא צרה וכו׳ אפשר לרמוז על מי שלא השיגה ידי לחשיבה עלאה שהיא אמא יוסיף אומץ בחדש אלול ובי ימצא סיוע ועזר להשיג חשובה עלאה מכמה טעמי .חרא דהחדש הזה נפחחים בו שערי רצץ ושערי רצון במי שכתבנו .ועיר רבי משמשת ה״א עלאה שהיא ככינה כמו שכתבנו .ועוד בו מתגלים כ׳ שמית קס״א יסייג שהם גי׳ דרך כמי שכחכנו • והנה אמא עלאה נק׳ מי שהם חמשים שערי כינה והיא תשיבה עלאה יעליה נאמר מי ירפא לך דה״שאה השלימה היא כשיגיע האדם לתשובה עלאה והשיבה תתאה היא מלכיח שהיא ה״א אחיינה ינק׳ ים • והנה מי המי׳ שלה נמי מי• יאפשי רהמיליי זה של מי .הוא רומז למלכית שהיא תשיכה תת אה הנק׳ ים שהוא איתיית מי ונרמזה במילוי דכל המי׳ היא דין • ראינה רימה תשיבה תתאה לתשיכה עלאה • יאפשר דלזה נמי כיוונו רז״ל שהקשו רמקום א׳ מציע רהשב בתשיכה זדיגית נעשו לי כשגגית• ומקום אחד אומר דודונית נעשי לי כזכיות ותירצו כאן השכ מיראה זדונות נעשו כשגגות • כאן השכ מאהכח זדונית נעשי לי כזכיית יהיא הדבר אשר דכדני דמלכית נק׳ ידאה לפי' השכ כ״א מיראה אין בידו רק השובה תתאה ודיו דהזדינית נעשי לי כשגגית אבל השב מאהכה היא תשיבה עלאה שנק׳ אהבה רכה • לזה זדינית נעשו לו כזכיות ונכללה תשיבה תתאה כתשוכה עלאה כמלת מי כאמור להורות לאדם להזדרז בנלי עוז ע״י מעשיו הטובים לחבר שניהם ולא יהיה ביניהם פחד לפי שהם ב׳ התי״ן דשם היי״ה כ״ה וצריך דלא לאפרשא לון • ועליהם נאמר.יתלכנה שתיהם ומשו״ה נחתמו כ׳ במלת מי .והנה דימיא דמלת מי כך היא מלת מקום • דמלת מקום אפשר לרמזה כאמא • ולרמוז כה מה שאמרו רו״ל שהקכ״ה מקומו של עולם ולא העולם מקומו .דאפשר על אמא וז״א נאמר זה שהקכ״ה היא אמא היא מקומו של עולם שהוא ז״א הנק׳ עולם כמ״ש אמרחי עולם חסר יכנה דמחסר ולמטה היא ז״א כידוע • ואמא היא מקומו של ז״א שהיא אמו והיא כיחו והיא הסובלת אותו • ואין עולם שהוא ז״א מקומה של אמא שאין יכול לסכיל איתה .והנה מקים אותיות מו׳ם המילוי שכהם דומיא דאותיות הפשוטות מ״ס י״י מ״ם אבל קו״ף חסד כאותיות המילוי כמנין י״ד זה הי״ר כין אותיות המילוי לאותיות הפשוט • והנה אם הארס היתה בידו תשובה תתאה זו היא הרמוזה כמילוי של מקים וכשזוכה לתשוכה עלאה היא הרמוזה כאותיות מקום הפשוטות • רמקום גי׳ מילוי ע״כ שהוא כאכא ומילוי קס״א שהיא באמא ראו״א <0עדי אות י י אחכה בכ ו״א לא מתפ״שן וכשזכו אומדים דתשובה עלאה היא כאמא בהכיח אב$ עמה • ומשו״ה מלת מקום נרמזו כה או״א • ומילוי מקום מ״ם קו״ף ו״ו מ״ם המי' גי׳ עקב והיא הנו׳ הנק׳ עקב כמ״ש עקב ענוה יראת ה' עקב גי׳ כ' אלהים • והנו׳ נק׳ אלהיס • והיא תשיבה תתאה • והנה מי שהיתה בירי תשובה תתאה ונתעורר באלול להוסיף בתשיכה • מיד אמא כיון דידה פשיעה באליל לקבל השבים אוחזת בידו וזוכה למקים שלם תחת שהיה כעקכ שהיא חשוכה תתאה • אמא איחית כידו ומשלמת לו קכ למקום • זהי כינת הפסיק ואש* לא צדה אשר היא אמא • והכוונה מי שכשאר ימית השנה לא זכה לאשי־ שהיא השובה עלאה והיי׳ לא צדה שהצידה שצד לעשות תשיבה לא הגיעה לאשר שהיא תשובה .עכשיו אס נתעי־ר כאליל הרמוז כאן להיסיף כתשיכה מיד יהאלהים אנה לידו• דהיי׳ חשכון יד שהיה חסר לו עכשיו נשלם כאליל ע״י יד אמא שהיא פשיעת • ועקכ שהיה חוחז כי חזר למקום וזהו ושמחי לך מקים • דהיי' חחה עקב חזר למקים הדמה כתשיכה עלאה • אשר יטס שמה • שמה גי׳ קסי׳א רביע ע" ב שהוא קפ״ד • והטונה דהימז שנדמזי או״א במלת מקים לא נרמזי כ״א כמי׳ יכא לומי • לא תימא דהזיכה לחשובה עלתה • לא זכה ק להמיליי רוקא • לזה אמר דזוכה לשמות או״א כשלימות וזהו אשר ינוס שמה: ו מ ל ה׳ אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה׳ אלקיך בכל לכבך יככל נפשך למען תייך :כתבי ה־אשינים ז״ל א׳ת ל׳בכך ו׳את ליבב ר״ת אלול • ורהיינו שיתעורר האדם לעשות תשובה כאליל י ואפשר מיז רזרעך הנאמ־ כאן היא על הניציצית של ק־ושה שנתפזרו כין הקליפו׳ שע״י התשובה חוזרות למקומם מקים הק־ש • יהנה אליל במילני אל״ף למ״ר וי״ו למ״ד ע״ה גי׳ הזרע • לימוז דכשעושה אדם תשובה כראוי ליל • הכיציצית של הק־ושה הנק׳ זרע קדש חיזיים למקומם .ועוד אותיית מיל כמילוי ו״ו מ״ס למ״ד גי׳ צלמי • דע״י חשיבה .שעושה האדם כראוי• זוכה לצלם רותני שנאמר בו ויכרא אלקים את האדם כצלמו. 1ה י ה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצית ה׳ ועשיתם אותם ולא תתירו אח־י לבבכם ואתרי עיניכם אשר אתם זוכים אחריהם : הנם לכם לציצית וראיתם אותי ר״ת אלול• וכא הרמז בכאן דכאלול צריך האדם כיותר לטהר לכו ועיניו שהם תרי סרסורי דעכירה דאע״ג דכשאר *מות השנה לא היה נזהר בשמירתם • עכשיו כאלול צריך לתקן מה שפגם בהם בשאר ימות השנה • ויזהר בשמירתם מכאן ולהבא • והנה אלול כמי״ אל״ף למ׳׳ד וי״ו למ״ד עם האותיות והכו׳ גימ׳ לבבכם עיניכם :לרמוז ־ לבני האדם רעיקרתשוכתכם באלול י הוא שתשמרו לבבכם ועיניכם.: ויבאני ^ןף־ אייג י : ארונו* ויכאני חסדך ה׳ תשיעתך כאמיתך :ויכאכי גימ׳ זה אלול • והנה ככד כתכני דכחדש אלול משמשת ה׳ א׳ של הוי״ה יכשתצרף ה׳ עם אליל הוי גי׳ חסר • להויית שבאלול מתגלים החסרים ומתרבים כיון שנפתחים בו שערי רחמים .וצריך האדם להיכוח כעסק ההורה כאליל'• כי אין רפואה כיפואת התורה :וכפרט כחרש הזה שהיא עת רצץ .המדכה לעסוק כתורה בו תורתו רצויה ומקובלת יותר מחדשי השנה• ועסק התורה הוא כארבע אופניה שתם ר״ת פררי׳ס • ואלו הר׳ נרמזו כתיבת אלול שאות אל״ף באלול • משמעותה למו״ .ואות למ״ר גם כן משמעותה למוד• וכן אות למי׳ר השניה ואות וא״ו שנשארה כאלול .כשתמלא היא״ו כאל״ך הרי האל״ף משמעותה למור • נמצא ד׳ למודים נחתמו באלול ־ ככגד פי־ד״ס לכן צריך שיעסוק כתורה כחרש הזה ככל חלקי פרר׳״ס .ובזה תהיה תשובתי מקובלת ורצויה .וזהו המבקש השב כתשו׳ כאלול • שיעזיהו הקכ״ה לעסיק כתורה כיותר • וכמו שיהיה זריז לעשות תשיבה לכפרת עונותיו ־ כך יהיה זריז לעסוק כתודה כיותר • לפי שיצח״ר מרשלו מלעסוק כתורה כאמור לו די לך כתשובה שאתה עושה • לכן צריך לכקש רחמים מאתי ית׳ שיעזרהו לעסוק בתורה כראוי ולא יהגרה בו יצ״א כישא לרשלד ולעצל•• • וזה״ש ויכאני תסדיך ה׳ כבר כתבנו דמלת ויכאני שם נרמז חל־ש* אלול • ושיאל זה השב באלול • שיעזרהו להרבית כעסק התירה וזהו התסד הגדיל שיעשה עמי • וזהי שאומר ויכאני חסדיך ה׳ דהיינו שתעשה עמי מסרים גדולים כחדש הזה כמו שרמזנו החסר כמלת אליל • ומפי־ש מה הם החסדים• הם תשיעהך כאמרתך• דהיינו כשם שאני זריז לעשות חשוכה הנק׳ חשיעה .כך אהיה זריז לעסיק כאמרתך שהוא התורה • וזהו חשועחך כאמרתך .רהייני שיהיו שיים אצלי החשיכה והחודה ואהיה זהיר כשניהם• רזו הוא הנק׳ רפיאה עיק*ית : ו א ^ ג ד ־ ן חירפי דבר כי כטחתי כדבריך :כא לימד כזה • רהנה אם האדם ח״ו עכר עכירות ג־ילית • כשיכא לעשיח חשו׳ יצה״ר אומי לי אתה החרבת עילמיח כמעשה ידיך כפיעל ילא כרכיר י ועכשיו ע״י וידיי וחרטה יעלה על דעתך שתבנה מה שה״סח זה דבר שאינו עילה על ה־עת .אכן כעיסקי בתירס ימצא סתירה גדילה לטענית היצ״ר• והוא רכל מה שביגם האדם כעיניתיו עיקר פגמו היא כשכיכה כמ״ש עמו אנכי כציה • והשכינה נק׳ דבר כמ״ש כי לא דבר רק הוא והתורה נקי דבר כמ״ש בדבר ה׳ שמים נעשו ויכא דכר ייחק! י י * יעיי עסק התורה נסתרה עענת היצר • וזה״ש ואענה חורפי דבר• כלו׳ מה ששאלתי ממך שתעדני על למוד התירה עם התשיכה יש לי כזה ג״כ טענה לדחיית היצר מעלי• רכהיות כידי התשיכה לתור בלי תירה • היצר מתרפט ואומד ב שעדי ארוכה אות י כג ואומר לי וכי ביברי וידוי בעלמא אתה רוצה לבנות העולמות שהרסת.. אמנם כשאוסיף עסק התורה אני אשיכנו ואומר לו תדע לך עיקר פגמי מה חיה כשכינה הנקי דכר • וזהו ואענה תורפי הוא היצר דתורפי מלא ע״ה גי' היצר• דהיינו אענה היצר בטענת דבר שהיא השכינה דהיי? אומר לו אני פגמתי כשכינה הנק׳ דבר והריני עוסק בתורה שנק׳ דבר ויכא דכר ויתקן דכר • וזהו כי בטחתי היא התורה הנק׳ דבר כאמור: ןאל תצל מפי דבר אמת עד מאד כי למשפטיך יחלתי י .כיון שמבקש מהקב״ה שיעזרהו שלא יתרשל מלעסוק בחורה .עכשיו משלים לתו שיעזרהו הקכ״ה לעמוד על אמיתות התורה בכל חלקי הפרד״ס לידע חלק וחלק על שרשו ואמיתו • וכא כטענה נצחית עם השי״ת דהקכ״ה צוה לנו ואהכת את ה׳ אלקיך ככל לככך וככל נפשך וככל מאדך :רזהו עיקר יראת ה׳ ואהכתו כשימסור ארס לכו ונפשו וממונו עליו ית׳ לא נשאר אתר זה כלום • ואומר לפניו ית׳ עכשיו גלוי וידוע לפניך שאני מוסד עצמי וממוני על אהכתך ואיני מעככ מלמסור עצמי וממוני על הבתך • וכיין שתכלית יראתך ואהבתך זה הוא • גם אתה גל עיני ואכיטה תכלית תורתך דמדה כנגד מרה • אני באתי עד תכלית • ואתה הודיעני ד תכלית • וזהו ואל תצל מפי רכר אמת עד מאד דהיינו הודיענו תורתך עד מאד • שהרי גם אני למשפטיך יחלתי .דהיינו גמרתי כעצמי חק.ולא ועכור שאס אצטרך למסור עצמי או ממוני ליעשות כי משפטיך אני מוסר עצמי באהכה רכה וכיון שאני לא מנעתי ממך דברי גם אתה לא תמנע ממנו שים דבר מתורתך: א ש מ ר ה תורתך תמיר לעולם ועד :שואל מעם הקב״ה שלא יתבטל מעסק התורה ביום ובלילה כמ״ש לא ימוש ספר התורה מפיך והגית בו יומם ולילה וכו׳ שזהו העיקר שיעזרהו הקב״ה שלא יבא לירי ביטול תורה ״ ותהי כוונתו כעסק התורה כדי ליתדא קב״ה ושכינתיה צדיק וצדק .וזהו'ואשמרה תורתך תמיד• עזרני שאהיה עיסק בתורתך יומם ולילה בלי כיטול • ועזרני שתהיה כוונתי לחבר צדק וצדיק .וזהו ,לעולם ועד • עולם הוא צדק • ועד הוא צדיק: ו>*י»תהלכה ברחכה כי פקודיך דרשחי :עכשיו בא לשאול שירחיב דעתו ושכלו בסודות התורה כי הסוד א עיקר התורה וידיעתו ית׳ באמיתות והנה כרתכה גי רזי דהיינו רזי התורה • וזהו ואתהלכה ברחכה הודיעני רזי התורה כי בזה אמצא ריוח ורחבה לטעמי התורה והמצית ולידיעת עבודתך כראוי • כי פקודיך דרשתי ככר כתכנו למלת פקודיך אומר אותה על הומת התורה .וגם עכשיו על סודות התורה מדבר• ואע״ג דכתבנו במלת ברחבה רומז לרזי הקורה• הטונה כן היא. , )נא( הו ואתהלכת ^ . • אות י ארוכה ואתהלכה ברחכה הם רזי תודה • ולא תאמי בלי עמל ויגיעה תודיעני אותם לאו הכי • שהרי כי פקודיך דרשתי .אני דורש וחוקי בכל מאמצי כחי להבין הוריתיך• וכיון שאני דורש וחוקי כהם tתמנע ידיעתם ממני: ו א ד ב ר ה בעדותיך נגד מלכים ילא אמש :עדותיך הס תירה שככחב ותורה שכע״פ • וכוונתו לימד כיון שתעשה שאלתי ובקשתי. שאני שואל ומכקש ממך להודיעני סודות התורה כיון שאדע סודות התורה על אמיתתם כזה כיון שאהיה עוסק עם המלכים דא רכק • על טעמי התורה ומציתיה ומשפטיה • אני אומר דבר דכור על אופניו ולא אכוש . ו א ש ת ע ש ע במצותיך אשר אהבתי :כל זה תלוי במה ששאל לידע הסוד כראוי • ועכשיו מחן טעם לדכר כי מאחר שידע הסוד המצית שיהיה עישה יהיה שמח ומשתעשע כהם כיון שירע שרשם ופעילתם ומעלתם למעלה מה הם עושים כעילמות עליונים ייהיה שמח ומשתעשע בכל עשיית מציה ומציה שמחה שאין למעלה ממנה וזה״ש ואשתעשע במציתיך אשר אהבתי כלימר מאחר שאדע סירות תירתך אני יודע טעם כל מצוה ומצוה לפי סודה וזה גורם לי שעשיע במציחיך • יתכנס בי התלהבות גדולה באהבה רכה לקיימם וזהו ואשתעשע כמציתיך .אשר אהכתי: לאשא כפי אל מצותיך אשר אהכחי ואשיחה כחקיך• כאן כא להודיע ולגלית דבר בטעמו על שורש המצית • שהם רמ״ח מצית עשה ושש״ה לא תעשה ומצית עשה הם מסטרא רדכורא ונקראים זכור ימצית לה תעשה מסטרא רנוק׳ ונקראים שמור • ומצית עשה הם מימינא .ומצות לא תעשה הם משמאלא• וכשיסתכל האדם כצלמו אשי כי״א איתו ידע בבירור זה הענין דהנה יד הימין שעשה הקב׳יה כאדם לה מסר הקכ״ה לעשות כל צרכי האדם כין במלאכית כין כאכילית כין כמלחמית כל דבר של הפעולות היא הפועלת אותם ויד שמאל איכה עושה שים פעולה מזה ירע האדם ויתכונן ויכיר שמצות עשה שנמס־ו לנו לעשות ולקיים הם תלמם כיד ימין ששייך כו לפעול ולעשות • ומצות לא תעשו שנאסרו לנו מלעשות הם תלוים כיד שמאל דלא שייך כיה מעשה רק כטל ומבוטל. כך מצית לא תעשה בטלות ומבוטלות מלעשותן • וזה״ש ואשא כפי אל מציתיך כלי׳ משתי ידי אני יידע מציתיך ואוהב מצותיך ונזהר בהם דמצות עשה הרי הם תליים ביד ימין שבו העשיה • ואני אוהב המצות שבו ומקיימם כי • ומצות לא תעשה שהם כיד שמאל • כמו שיד שמאל בטל ואינו עושה מעשה כך אט מניח המצית שמצדו בטלות ואיני עושה בהם מעשה• זאת ועוד כשאדע סודות התירה אם המצית שהם משום גזירת המלך בלי טעם רק תק • אדע טעמם כסיד למה כך • וזהי ואשיתה בחקיך רהיי' שערי אות א ר ו כ ה י כ ד דהיי׳ גם המצית שציית בהם דרך חק כלי טעס • בקוד אדע למה היו כך: ו י צ ב שם מזבח ויקרא לי אל אלהי ישראל :הנה ויקרא לו אל אוקיות אלול • לרמוז רהחוזר בהשיבה כראוי באלול • כחשב כאלו כנה מזבח והקריב עליו קרבן • אלול גי׳ המזבחה • וכשחוזר הארס כתשובה כלאוי-ראוי להיקרא עליי שהקב" ה כקרא אלוהו שאין הקב״ה מיחד שמו ק על הצ־־יקיס וזהו ויקרח לו אל חלהי ישראל • דהיי׳ זה האדם ששב בחשיבה כראוי כאליל• קרא עליי האל.אני אלהי זה הישראלי•: כהיכל ק־שי הס מפניי כל הארץכהיכל י גי׳ אלול • יהנה ככר: כתכנו דבאלול מתגלין י״ג מכילן ררחמי ומקיפי׳ הו״א דדך הור מקיף ומשו״ה הוי ת־ש אלול כלו עת רצץ ורחמים ומתקכלת בי התשיבה מיד • והנה כל זמן שאו״א יהיו מושפעים • כהכרח שיחן משפעם לבניהם שהם • וכשיהיו האבות והבנים מושפעים אז הסע״א מתמעע חייהם ונכנעים ו־זה״ש וה׳ בהיכל ק־שו יה׳ הם זו״ן בהיכל היא אמא רהוא נמי חשבון בינה ק־שו הוא אכה הנק׳ קרש׳ וקיא אמא היכל ואבאקדש • היי׳ כקורס היכליה דאמא תמיד היה היכל לאבא • והכוונת ־באלול הרמוז כאן שאו״א מושפעים כי״ג מכילן דרחמי וזו״ן כשפעו מהם באיהו חדש הס מפניי כל הארץ• הס מפניו כל הארץ עם האותיות שהם י״ג והנו׳ גי׳ ס״מ לי׳ י היי׳ רכחדש זה נכנעת כל הסט״א • לכן צריך האדם שיתעורר כחדש הזה שהיא עת רצץ לעשות חשוכה וראויה לכפ־ ׳עליו מאשר חטא על הנפש 'ואז ונרצה לי לכפר עליו: g א ו ת זיין fף^ןי לכם לצדקה קצרי לפי חסר נירו לכס כיד ועת ל־מש את ה׳ עי יבוא ויורה צדק לכם :ז׳רעו ל׳כם ל׳צ־קה ר״ת גי׳ אלול • עוד אלול כמילוי אל״ף למ״ר ו״ו למ״ד • המי׳ גי׳ ר״ר הוא גי׳ הצדקה לרמיג דכחדש זה אליל • צריך האדם להרכית צדקה וכמה מעלית טיכית נמצאו בה שהיא מכפדת העין ואפי׳ נגזרה עליו מיתה הצ־קה מצלת אותי שנא* וצדקה תציל ממות • וגדולה .מכולם שע׳יי הצ־־קה מתעלית השכינה עילוי גמל דהשכינה נק׳ צדק שהוא דין קשס וע״י הצדקה מתוספת כה ה״ה שית צדקה שהיא רחמים • וזה״ש זרעו לכם לצרקס • דהיי׳ באלול הדמו! כאן״ הרבו לכם בצדקה״ דכשתדכו בצדקה.״ היי ס״ה ראשונה המשמשת כתלול שערי אות ז ארוכה באלול • מתוספת באלול • ונעשה גי׳ חסד וזהו קצרו לפי חסד• ועוד כיר< לכם ניר היא מדת הענוה דזהו העיקר .נ׳ ירו ל׳כם נ׳יר רי׳ת ע״ה גי' עניה • עור ענוה כמי׳ עי״ן ט״ן וא״ו ה״ה ע״ה גי׳ ניר • דעיקר ניר האדם שיתרוש ויזרע ויקצור ויצליח כו היא מדת הענוה והיא מרת יראי ה׳ וחושכי שמו שעיקר זריעחם וחרישתם וקצירתם היא מדת העטה • הפך הרשעים שעיקר חרישתם היא הגאות כמ״ש ניר רשעים חטאת • חטאת עפ ד׳ אותיות והכו׳ גי זו גאות .דהרשעים עיקר חדי שתם היא הגאוה • לזה מזהיר הנכיא ככאן לעושי תשוכה כאלול • שיתזיקו כמרת העטה וזהו נירו לכם ניר שהיא העטה כמו שכתבנו • אמר אחי״ז ועת לדרוש את הי• דהיי״ התדש הזה עליו נאמר דרשו ה כהמצאו • רכשאר ימות השנה אם יעשה הארס תשוכה ספק נתקכלה או לא • אמנם כחדש הזה ששערי רחמים פתוחים והוא עת רצון • כודאי התשוכה מתקכלת כו • לזה אומר ועת לדרוש את ה׳ כלו׳ חזקו ואמצו לתקן עצמכם כחרש זה שהוא עת אשד אם תדרשו ה׳ תמצאוהו • וזהו ועת לדרוש את ה׳ • דהיי׳ והוא מטי לכם אם . תדרשוהו • ותמר עד יכא ויורה צדק לכם • הכוונה אומר להם שאני מזהירכם שתהיו זריזים לעשות חשוכה כאלול • ולא תתאתרו עד רחש השנה דראש השנה הוא יום הדין שנידונים כו כני האדם • ואם יתאחר האדם עד שעה שהוא עומד כרין ועושה תשוכה ספק גדול יש מה תהיה בתשוכתו אמנם אם הכין ותיקן עצמו קורם יום הרין • כזה יש לו כטחון וסמיכת גדולה • וזהי׳ש עד יכא ויורה צדק לכם .דהיי׳ מה שאני מזהירך צעשות תשובה באלול • לפי שמתרת אלול הוא ר״ה ואתה עומד כרין • לכן אני מזהירן שוב מהר באלול • טרם יבא יום הרין • וזהו עד יבא ויורה צדק דהיי׳ טרם יכא יום הדין ויורה דין עליכם • מלת עד פירושה טרם • ומלת צדק הוא הרין • לכן שוכו כאלול קודם כא יום הדין: אי נמי אפשר לפרש כל הכתו׳ הזה על השנינה שהיא כצער גדול בגלות והגלות נתארן כעוה״ר • והכל תלוי כיד כני ישראל ראם נתעוררו לעשות תשוכה מיד הם נגאלים כמ״ש היום אם כקולו תשמנט .וכל כצער שמצטערת השכינה כאורך הגלות הכל כעונותינו וכמ״ש כעצלתים ימך המקרה י מקרה גי׳ השם היא השכינה הנק׳ שם • וע״ז מזהיר הנכיא לבני ישראל זרעו לכם צדקה • השתדלו כנטז ותעטמות למתק השכינה מדינים המרובים כה ומונעים אותה מן התיקון .השתדלו במעשיכם הטוכיס על שחוציאוה מן הדין הקשה הנקרא צדק ותחזירוח לצדקה • ולזה שייך לשק זרעו .דהיי׳ עשו זריעה שמצדק יוצא צדקה • קיצרו ל׳פי ח׳קר • ר׳ית חקל היא השכינה הנקי חקל תפוחין קדישין • והנה ע״י מעשים טוביס תיעשה חקל תפוחין קדישין ואם לאו כעוהי׳ר היא נקראת שרה טר pn״p ׳ , קצרו א»' י <£מןיי' fOhn כה קצרו לפי חסדדהיי׳ חקל הרמוז פאן• עש1אזיאי שיהי'מלאי יןפיחץ לן^יש* סהם חסרים ולא מלא דינים וגבורות • וזהו קצרו לפי חסד דהיינו הבא לקצור מן החקל הזה כיון שהוא מילא חסדים • הקוצר ממנו יהנה הנאה גדולה • גס אתה כשתגרמו למלאת המ׳ חסרים • יערב גם לכם .לידו ל׳כם נייר ר״ת גי׳ ק״ל דהמ לא יש לה כ״א ק״ל מצד הגכורות• וק״ל של חסרים אינו נעשה לה כ״א ע״י מע״ע שעושים כני ישראל וזה״ש נירו כם ניר • גיר גי׳ שני קי׳ל הס החסדי׳ והגיכימת דזהו תיקונה• ועת לדרוש את ה׳ דהיי׳ ככל עת כקשו כתיקון השכינה הנק׳ אח • עד יכא ויורה צדק לכם • דהיינו כשתעשו טובה• זו עם השכינה • עד יכא קץ הגאולה יורה לכם הקכ״ה זה הטוכה הגדולה שגמלחם עם השכינה שהחזיתם אותה מצדק לצדקה: Iכור ה׳ לדוד את כל עטתי :אפשר לפיש המזמור הזח על ענין קימת חצות שהיה דהע״ה קם כלילה • ואוקמו כזוה״ק דדהע״ה מימיו לא טעם טעם מיתה כשינה .שהשינה היא א׳ מששים כמיהה • והישן שתין נשמי חסר חד אינו טועם טעם מיתה • ודוד הע״ה הי׳ מתנמנם כסיס שחין נשמי חסר חד ומימיו לא טעם טעם מיחה לפי׳ נאמר עליו לוד מלך ישראל תי• וקייס • וכל כוונתו ע״ה כ״א להשתחף בצערה של גזכינה ולעשות לה נחחרוח• וכשכיל כבודה אע״פשחיח מלך היה מצער עצמו ומנרד שינה מעיניו כל ימיו • וזהו שאמר כאן זכור ה׳ לדוד את כל ענותו • כל •עטתי גי׳ כחצות לילה ע״ה .זהו עיטי התרירי שהי׳ מענת עצמו כל ימי תייו: אשר נדר לה׳ נשכע לאכיר יעקכ אם אכא כאהל כיתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנימה עד אמצא מקים לה׳ משכטת לאביר יעקב הנה שמעטה כאפרתה מצאניה כשדי יער: ד ה נ ה תחלה צריך להקדים מה שכתב דביני זלח״ה ואת״כ נכא לביאור חכתוכים כע״ה .והוא דשכינת עוזנו שהיא רחל כל ימי גלית ככל לילה ולילה היא יורדת לעולמית כי״ע • וזה הוא גלות השכינה וצערה שנפרדת מדורה מעולם האצילית ויורדת לעולמות שאינם לפי ככודה ובכל כקר וכקר ע׳״י תפלותט עולה מעולם לעולם׳ ער שעולה לעולם האצילות וכלילה עוד חוזרת לירד וכן הדבר חוזר חלילה כל ימי הגלות וזהו הצער הגדול שיש לח • חיץ מלילי שצת ולילי יו״ט שעולה ג״כ כאצילות• והנה הזווג המעולה שיש לה הוא כשמדדווגת עם •ז״ח ותהיי קומתה שיה לקומתו ודה דווקא כחזרת מוסףדשבק • וקרוכ לזםיכחיזרת מוסף דיו״ט • ושאר הזווגים שלה הם יעקב בחיל בתפלת שארית • ובשבח כערכיה וכתפלק שחרית וכן כיו״ ט • ובערבית דשישת -ימי חתול אינה בנמצא באצילוק רק , )נ0 נדחית אות ז ארוכה ^נדחית לעילמות כי״ע • יזה הוא גלותה וצעיה כל ימי הגלית• אלמם ; יש לה נחת רוח כצדיקים המשתתפים עמה כצערה וקמים כחצית הלילה ומחאכלים עמה • ומחצות ואילך הם עוסקים כתורה שהיא רנה של תורה בלילה דע״י גורמים שהקכ״ה משתעשע עמה ומצא נחמה ונחת רוח • וכשראה דהע״ה כמה״ק זה הצער של השכינה כגלותה והגלות ארוכה חרה לוי עד מאד על ככורה שהיא כבודה בת מלך פנימה ובכל לילה ולילה היא נדתית מדחי אל דחי • נשכע ונדר שכל ימיו לא יתן מעתה לעצמו בשום לילה • כשם שהמל׳ לא יש לה מנוחה כזמן הגלות • והנה כשם שיש למי צער גדול כהפררה מעולם האצילית •י כך יש צער גדול לז״א וליעקכ צער גדול שנפרדה מהם וירדה לעילמית בי״ע שהם עילמית הפירור ״ וכיון שז״א ויעקב יש להם צער גדול כרדת השכינה ככל לילה בעילמית בי-׳ע. משו״ה דהע״ה נשכע ונדר להם שכל ימי תייו יהיה מצער עצמו בלילות דומיא דצער השכינה שהיא מצטערת בגלות .וזהו אשר נרד לה׳ הוא רא נשכע לאכיר יעקכ הוא יעקב • וקראו אכיר יעקכ • משום דעיקר פרצוף יעקכ הוא מכת יסוד אכא .שכחוך ז׳יא • משו״ה קראו אכיר כנגד יקוד אכא • ונשכע שלא יעלה על ערשו ולא יתן שינה לעיניו כל ימי תייו לפי׳ קרה לו עד מות על פרידתה כל לילה מעולם האצילות ותי־ה לו ג״כ על ז״א ועל יעקכ שנפרדה מהם .וזהו שאמר עד אמצא מקום לה' • מקום היא השכינה לה׳ היא ז״א יהיי׳ דאמר דהמע״ה רציני וחשקי שתהיה המי' תמיד עם ז״א כאצילית אפי׳ כלילות ותהיה קומתה שיה לקומתו דומיא' רמיסף שכת • וזה נרמז כמלת מקום שהוא גי׳ מוסף • ואם לא יהיה לח כך עם ז״א • לפחות תהיה משכנות לאביר יעקכ שהוא פרציף יעקכ כאמור דגם כזה הרי נשארה כאצילות מקום הדרה זיוה וייךה• והצער שיש לי הוא כרדתה ככי״ע • ושפתה נכנסה כמקימה וירשה גכירתה זהו הצער שיש לי ולא מצאתי ממנו קורת רוח • וע׳׳ז אמר אח״ז: JJPl״ rשמענוה כאפרתה מצאנוה כשדי יער :הנה כאפיתה גימ' י עולם האצילית • עיר אפרתה עי׳ה גימ׳ ידפ״ז • היא חשבק דל״ב תני׳ה שהם שמות או״א בעולם האצילית • וזה חשבון אדני מלא שהוא המלטת • דארני מלא גי׳ תרע״א ועם חשכין האותיות כשיהיו מלאים שהם י״ב• ועוד תוסיף עליהם ד׳ אותיות אדני כין הכל היי ידפ*ז להודית דכשתהיה המ בעולם האצילות שהיא עיקר אצילותה מתחילתה כל שמות או״א שהם תיפ״ז מאירים אותה ומתקנים אותה • ועל זה תמה .דהע״ה ואמר .הנה שמענוה כאפרתה • כלומר רעיקר המ׳ הוא בעולם האצילות שהוא חשבון כאפרתה כאמור • ושם או״א.מתקני׳ אותה ששמותיהם גי׳ אפרתה כאמור • ועכשיו מצאנוה שירדה עד עילם העשיה ששם מוש0 הקליפוק , » +0 אות ז • ארוכה יכו ׳הקליפות ־ נפלה מאיגדא רמא לכירא עמיקתא .וזהו מצאנוה כשדי יעד הוא עולם העשיה • ששם סנרלפו׳ין שהוא גי׳ יער • נפלה מאפיתה שהוא עולם האצילות • עד שדי יער שהוא עילם העשיה • והיא כצער גדול כל לילה על זה ת־ה לי עד מות ולא מצאתי נחמה .על זאת נשבעתי אקימה שכל ימי יהיו כצער כלילות ולא אתן שינה לעיני ולעפעפי תנימה: נב&1ה למשכנותיו נשתתוה להדום רגליו :עכשיו דבר כלשון רכים נכואה נשחחוה • והכוונה מדבר עם כל עדת כני ישראל • כלל עצמו עמהם' ואומד לסם רעו אחי ועמי דכל הצער הזה של שכינתנו תלוי כידינו • שאנתנו הגורמים לה • שעונותינו הטו אלה ותטאתינו מנעו הטוב ממנו • שאם השתדלנו לעשית תשובה שלימה ולעסוק כתורה לשמה ולהסכים ככתי כנסיות וככתי מדרשות ולדאוג על צעד השכינה מיד היינו נגאלים ותצא שכינתנו מציה למיתה .וזה״ש נכיאה למשכניתיי • דהיינו מאתר רצער השכינה ואורך הגלית תלוי כידינו צריכים שנתתזק ונעשה ,תיקון המועיל והתיקין הוא שנכואה למשכנותיו שכשכים ונעריכ לכתי כנסיות ולכתי מדרשות • לעסוק כתודה ולהתפלל כראוי • וכל מגמתנו ׳תהיה נשחחוה להדום רגליו דהיינו שכשחחוה לו ונכקש ממנו • שיפדה שכינת עוזו שהיא הדום רגליו מן הגלות • וזהו נשתחוה להדום •רגליו דהיינו נשתתוה לו כשכיל המם רגליו שהיא שכינת עוזו שיפרה אותה: לן ו כ ה ה׳ למנוחתך אתה ואמן עיזך :הכוונה כשנהיו משכימים לכ״כ וכתי מדרשית והכל לשם שמים • אז יאות לני לומר לו קומה י ה׳ למכיחתך מניתה היא השכינה שהיא מניתתו של הקכ״ה דהכ״ה ג׳״כ יש לו צער גדיל על פרידתי מן השכינה דמלכא כלא מטריניתא לאי איהו מלכא • וזהו קימה ה׳ למנוחתך היא השכינה ־ השב אותה לכבידה והדרה• אתה וארון עוזך .קומה ה׳ הוא ז ׳'א וארון היא היסוד: כהגיך ילכשו צדק וחסידיך ירננו :הנה החמשה תסרים המתפשטים בז'׳א מחסר עד הוד • שני חסדים ושליש מהם שהם כחסד וגמרת ושליש ת״ת שלו הם מכוסים• וכ׳ שלישים וכ׳ חס־ים שיש כת״ת :ונו״ה שלו הם מגולים• וכאן קורא לחסדים הראשונים המכוסים כהנים לפי שהם ראשונים וכהן כי־אש .ולחס־יים המגולים קרא חסדים כשמם .שהם •מגולים וניכרים ועכשיו אומר שכל הה׳ חסדים יאירו כה• וזה״ש• לפי שהיא תמר כתמרירותה עומדת וצריכה כל החסדים למתקה וזהו כהניך ילבשו צדק .דהיינו החסדים הראשונים • לכשו לצדק שכולה דינים ממתיקו אוחה .וגם וחסידיך שהם החסרים המגולים ירננו • דהיי׳ יתחכדו עם הדינים והגבורות שכמ׳ הנק׳ רנה וימתיקו אותם : בעבור דוד עכיך אל תשכ פני משיחך :אומד דהע״ה להקב״ה רתת שערי אות * ארוכה ראה צערי ועמלי שאני מצנוער כל ימי ומניד שינה מעיני בשביל צער השכינה .ראה והביטה בצער זה ואל תעככ ביאת המשיח׳ כדי שתמצא שכינחך מנוחה • ויהי אל חשכ פני משיחך • לשין עככה דהיינו אל תעככ פני משיחך כ״כ מלכוא .כי כל עוד שלא בא השכינה היא כצער לכן בבקשה ממך אל תעכבהו כ״כ. : נ ש ב ע ה׳ לדוד אמת לא ישוכ ממנה מפרי כענך אשית לכסא לך אם ישמרו כניך כריחי ועדוחי זו אלמדם גס כניהם ערי עד ישבר לכסא לך :בא להודיע לבני ישראל שהקכ״ה יח׳ שמו אל אמונה ואין עול צדיק ויש״ הוא .שלא יחשבו בדעחם כיון שהם נקיאים כנים של מקום בין שבי כין לא שכו יגאל אוחם לא שייך הדכר הזה כי השי״ת צדיק וישר הוא • ואינו נוטה ח״ו ממרת האמת • ואומר רהע״ס לישראל ממני קראו ותלמדו שהרי הקכ״ה אהכני ער מאד ונתן לי כתר מלכות לי ולזרעי ונשבע לי.ע״ז ואפ״ה אמר לי על מנת וכתנאי אם ישמרו כניך כריתי ועדותי זו אלמדם • מזה תדעו שאין הקכ״ה טטה ממרת האמת א״כ אל חכעחו שיגאל אתכם כלי חשוכה רק תזקו ואמצו ועשו תשוכה • ואז כשביל .עושי חשוכה כישראל הדואגים על צער השכינה מצרף הקכ״ה זכיתם עם האהכה שהוא אוהכ את השכינה ופודה השכינה עם שכיה מן הגלות • וכזה מרס־ים הכחוכים הכאים אח״ז: כ י כתר ה׳ כציון אוה למושב לו • זאת מנוחתי עדי עד פח אשב כי אויתיה :כלו׳ דעו כי השם כתר כציון שהיא שכינת עוזו • ואותה איה למושב י לו • ואמר עליה זאח מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה • וכל האהכה העזה הזאח שהוא אוהכ אוחה הרי הניחה כעס. ונרה כגולה • ומזאת תרעו האמת והיושר שלו שמאחר שפדייתח תלויה׳ י בירכם לא עשה ח״ו חק מקו האמת ולפיותה כלי טעם לכן המצה להתחסד עם קונו ולגמול חסד עם שכינתו יקרכ הלום ויזכה שיחברך ממקור הכרכות .וזהו שאמר אח״ז י צ י ל ה בי־־ך אברך אכיוניה אשכיע לחם: השכינה ומשתדלים להכין לה צידה ״ דהיינו הצדיקים הדואגים על דהיי׳ להעלות לה המ״ן אותם המשתדלים לעשות לה כך .גם אני כדך אברך ממקור הברכות • וזה מיירי בחכמים צדיקים שיודעים ע׳יי כוונתם׳ להעלות לה המ״ן כראוי • אביוניח רסיי׳ הם אביונים מן התירח שאינם־ יודעים כמה להעלות המ״ן • אכל מ״מ הם דואגים על גלותה ומצטערים׳ בצערה • ולהכי רךי להו אכיוניה גם אלו אשביע לתם : וכה\3ה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו :הטונה שאומר הקב״ה כשיהיו׳ בישראל • המשתדלים להעלות המ״ן • ויהיה כהם ג״כ המצטערים. כצעד השכינה .אז כהצערפות אלו עם אלה • על ידיהם יתרכי׳ התשדי ס רת ערבו שערי ארוכה אות ז כז ויתערבו עם הג עירית ייהיה הכל מחוקן תיקון גדיל יישארו החסרים׳' כה שם לעילם יקי כל קמוט כי בלע המית לנצח .וזה״ש וכהניה אלכיש ישע כהניה הם התסיים המשפיעים עליה מלמעלה ישפיעי עליה כש״ע כהויין יזי היא הישועה השלימה • כמ״ש לה׳ הישיעה על עמך כיכתך סלח הישיעה אותיות היי״ה ש״ע יהוי״ה זו היא ז״א ילה׳ האמור כאן א מלכית שהוא גי׳ כ״ן עם י׳ אותיות השויש ואימר לה׳ הישיעה כשתהיה המ׳ שהיא כ״ן מושפעת מז״א כש״ע כהודי׳ אז זי היא הישועה השלימה ובאותה שעה על עמך ברכתך סלה שיהיו תמיד ככיכה ומשיתיך תמיד ־ וחסידיה רנן ימנו • חסידיה הם החסדים של עצמה שנקבעים עמה תמיד ואינם זזים משם לעולם • רק ישאמ שם מרננים עס הגבורות רינון של שמחה וחמה ואהבה ואחוה ושלום וריעות • אי נמי אפשר לומר על מלת וכהניה לפי שהמלכי׳ נבנית על אלפא ביחא דאטב״ח גזד״ו • וכל האותיות נזדווגו כה עשיית ומאית ואלפי׳ ואותיות הנ״ךשהם איתיית כהן נשארו כלי זווג .יככיאת משיחנו כ״כ גם אלה יחחקנו כה וע״ז אמר וכהניה שהם איתיית הנך נם שלה יתתקנו וזהו אלכיש ישע: אצמיח קין למד .ערכתי נר למשיחי אויביי אלכיש כישת ועליי יציץ נזרו :כלי׳ כאותה שעה כשתתיקן המלכוח ע״י חסידים ואנשי עשה כאמור• אז כאיתה שעה שם.אצמיח קרן לדוד • דכעילוי המ׳ נתעלה דור כי היא מידתי • א׳צמית ק׳ין ליריד ר״ת גי׳ ס״מ דק״מ כאיתה שעה מת ועכי וכעל מן העילם .עיכחי כר למשיחי • רג׳ יהודים שהם גימ׳ שהם היי״ה אהיה היי'׳ ה אלהים הוי״ה אדני יהיו ערוכים תמיד • וכאיהה שעה אויביי של משיח שהם הקליפית שהם מעככים אותי אלכיש כושת - שיכישו ויחכעלו • ועליו יציק נזמ • כאן רמז להוד דעחיק שמופיע כמשיח צדקנו • יעליי יציץ נזרו עם האוחייח והכו׳ גי׳ הוד דעחיק יזה חליי כיד ישראל • לכן התקוששו וקישו • וכפרט כחרש הזה שהיא עת רצון ורחמים וימינו פשיטה כו לקכל שכיס: ןן ץל* _ חית II _ על׳/ חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אורה עלי פשעי לה׳ ואחה נשאה עין חטאתי סלה על זאת יתפלל כל חסיד אלין• לעק מציא רק לשטף מים ,רכים אליו לא יגיעו: ׳« הנה )נג( אות ח אךןןעךן PUl—Tחטאתי אודיעך ועיני לא כסיתי אמיתי אורה ר״ח גי׳ וכא לרמוו דהתשוכה היא נשגכה עד מאד כיון שהוא עת יצץ ומקורוח הרחמים פתוחים והימין פשיעה לקבל השכים וכחדש הזה אין מרקרק הקב״ה־ עם השכים כ״כ • וכבר כתככו למעלה כי מי שאין כידד רק חטאים שהם שוגג • פוגם כ״א בנפש • ומי שיש כידו עין • פיגםיגםי ברוח • ומי שיש כידו פשע פוגם גם כנשמה • ודהע״ה היה חושכ דדי׳ כתשוכה שלי להעכיר הכחם מן הנשמה ולטהרה ולנקוחה מן הפשעים אבל העון והחטא שהש כנגר הריח והנפש ישארו• וזה״ש חנואתי אודיעך יעיני לא כקיתי כלי׳ היראה גרילה ישכת גדול אני כיהן לך שעשית עמדי חסר גדיל כזה• שאני חשבתי שלא תמחיל לי בתשיבתי רק על הפשעים׳. לטהר נשמתי • וזהר שאמר חטאתי אודיעך ועיני לא כסיתי על החסד הגדול שעשית עמי כהם • שאני אמרתי אורה עלי פשעי לה׳ דהיינו דיי לי שתמחול לי על הפשעים אכל אתה מדוב חסדיך נשאת עין חטאתי סלה• . מחלת לי גם על חעונית והחטאים וטהי־ת כל נר״ן שלי • אמנם גס הזמן־ •- היה בעזרי שהוא חרש אלול והוא עח רצון • ועל כן אני אומר כפה מלא על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעח מציא שהיא חדש אלול • שאחה מטי־ כו • כמ״ש דישו ה׳ כהמצאו דהיי׳ שכל ירא ה׳ יתחזק לעשות תשיכה כתדש אלול שהיא עח מציא • לפי שכשישיב כחדש אליל כשיבוא ראש השנה ויכאןז המקערגים לקעיג ימצא מתוקן ייסתתמי טעניתיהם .רזהי רק לשטף. מים רכים דהיינו כראש הש:ה כשיביהו מים רבים לשטוף העולם שהם, המקטיגים • אליו לא יגיעו • לזה ששב כתשובה באלול אליו לא יגיער שהרי חיקן עצמי כאליל • ילא נשאר להם פה להשיב ולא מצח להרים ראפ: כנגדו • לכן עיקר החשיבה המעילה היא כחדש אליל: ח ל צ נ י ה׳ מאדם רע מאיש חמסים חנצרני :אפש־ לומר אדם רע הנאמר- כאן הוא ס״מ שהוא ארם רקליפה • ואיש חמסים הוא יצה״ר שהוא עושה לאדם שני תמסים שיורד ומשטין ומפתה לארס עד שמעבירו על דעת קונו • ועולה ומקטרג עליו לאב־ו חן העוה״ז מנן העיה׳יכ• והנה ארס רע • שם נרמזו ד׳ יסודות שכאדם כריית אש י־יח מיס עפר • ויתד אות ר׳ הוא דם דעיקר חטא הארס הוא ע״י הדם המרתיחו • וס״מ כיק שהיא מרככח המרכבה הטמאה שילח• ר' כוסות טמאים משם להתרכב. באדם להחעיאו ולזה מחפלל דהע״ה חלצני ה׳ מאדם רע שהוא ס״מ שלא תתרככ מרכבתו הטמאה בד׳ יסודית שלי הדמוזי׳ באדם רע כאמור • מאיתי חמסים תנצרני שהוא יצה״ר שלא יוכל לפתיתי: א ^ ף חשכו רעית בלכ כל יום יגורו מלחמוח :הטונה שאומי להקב״ה:׳ אלזל * ; זאת ההצלה שאגי שוקל ממך סתצילני מק״מ ומיצה״ר לא קצלין^ שעת שעדי אות י1 4 אחינו ! בח שעה ולא הצלת חדש ולא הצלת שביו ולא הצלת עשרה שנים ויותר • זד מלחמה תדיריח כל יום ויום כל ימי חיי ואץ לי מניחה ממנה בשום חופן עד יים המיתה כי יצה״ד מתחדש ככל יים ואץ מיעיל כו רק סייעתא דשמיא וצמ״ש ציפה רשע זה יצה״ר צופה בכל יום ומבקש להמיתו .ומאחר שהיא צדיק ה׳ לא יעזבנו כידו • וזה״ש אשד חשכו רעית כלכ • דהיי׳ ס״מ •ויצה״ד האמורים כל יום מביאים לי מחשכיח דעיח כלבי • כל יום יגורו מלחמית • דהיי׳ כל יים מלתמית תדשית עישים עמי .וזה הוא הרכר הצריך תפלות ותחנינים וכקשת רחמים תמיד • לכן אני שוי 1ממך שתחלצני מהים: ? ^JSלשינם כמו כחש חמת עבשוכ החת שפתימו סלה :הכיינה שהם עישים מעשה הנחש שעשה לתיה זו היא מלאכתם יאימכיחם תמיד נראים כאוהבים בשעת הנאתם ומריחין איתי בכאר שחת שאיני עילה משם דהנחש כא כריך הנאה לחיה ככתיב בתודה כי יודע אלהים כי כיום אכלכם ממנו ונפקחו עיכיכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע • וחכף ומיד בגמרו דכריו ותדא החשה כי טוב העץ למאכל וטי יתתן גם לאישה עמה ויאכל • וכך דרכם של ס״מ ייצה״ר תמיד עם כני אדם מראים להם ההנאה ומורידי׳ להם לכאר שחת • ואף שכל אדם יודע עונש החוטא כידיעה גמורה ואין ספק לחוטאים • אפ״ה הם פיתחים לו פתח שינצל מן העונש שאומרי׳ לו חטוא ועשה תשובה אתיז כזה וגס מיה אל הנח ידך • ונמצא כירך הנאת הגוף והנאת הנשמה וכל מחשכיתש לרע • כי כוונתם להדיחו מדחי אל דחי מעבירה לעכירה עד שישתקע ואינו יכול לצאת משם וכל דבריהם כמרמה • מראים תימה • ותחתיה עי־מה .כמו עשו שהוא משרש הנתש• שהיה מדבר עס אכיי במרב־ כתמימית • והוא מלא ערמות• וזה״ש שננו לשינס כמו נחש דהיי׳ כמי שעשה הנחש לחיה חמת עכשיכ שם אותיות עשו ונשארו אות כ״כ גי׳ כאביו ע״ה .רהיי׳ כמו שהיה עישה עשו כאכיו שהיה מראה לו נפש זכה ונטהית .ותחתיה תעמוד הכםית כך דרכם של ס״מ ויצה״ר חמת עכשיכ החת שפתימי סלה: ה׳ מירי רשע מאיש חמסים חנצדכי אשר חשכו לרחיח פעמי: היסיף לומר כזה דלא די להם הפיתוי שהם מפחים האדם בלכו • אלא ג״כ עושים לו דחיפה כידים לעכור על רעת קוני .כמו שמצינו כנחש שדחף תיה עד שנגעה כעץ הדעת ואמר לה כמו שנגעין ,ולא אירע לך שים היזק כך אכיל תאבל ולא יארע לך שים היזק • ואומניחם זאת הראשונה אוחזים־ אותה כירם שמכהילים את האדם ירוחפים אותי בידים למקום העכירה וזה״ש שמרני ה׳ מידי רשע שהוא ס״מ שלא יעשה לי רחיפה בידו כמו שעשה לחוס• מאיש תמהים תנצדני שהיא יצה״ר שאני • יודע שעף אות ת ארונה יודע כהס כיון שידעי כי שלא יוכלו לפתותי כלכ נחיעצו עלי לדחות, , אוחי כירים • וזהי אשי חשכו לדחות פעמי דהיינו כידים: ) ^ Qגאים פח לי וחבלים י־שו רשח ליד מעגלי מוקשים שחו לי סלה :כא; תזד וקיא אותם גאים • משום דהגאיח של הקכ״ה כמ״ש ה׳ מלך גאוח לכש והם רואים איש צדיק מחחסד עם קינו • ולכו שלם עם ה׳ ורעתו כ״א לעסוק כתויה לשמה ולעשות המצית לשם שמים . והם מתגרים כו לכטלו מן התו״ה ילק המצית או אם לא יכלו לבטלו עושים חחכיליח • ימביאים לי מחשכית אשר לא טהימת • לעכבם עם התורה יעם המצית כדי שיהיי פגימית ילא שלימות •.ואלה נק־אים מורדים כמלכיתם ית׳ שרצונם שהא״ם יעשה רצונם ולא רציני ית׳ • וכהד גאוה נטלי להשתמש כי לפי׳ קרא איתם גאים • יאימד לפניי ית׳ ראה אלה הרשעים מה עשו שנטלו כתר הגאיה ורוצים ששים מציה לא תיעשה לשמך יאפי׳ המצית שתרם מתגבר יעישה אותם לשמך הם מע־כים לו בהם מחשבית שלא יעשה איתם שלמים וזה״ש טמט גאים פח ונדשו רשת ליד מעגל • מעגל צ״ק של תורה ושל מצית שאני ריצה לעשית לשמך גם שמה טמנו לי.פח וחבלים ורשת להפסיד כוונתי שלא תהיה המציה כשלימות לשמך • מוקשים שחי לי סלה על כל מצוה או לכטלני ממנה לגמרי • או שתהא מעיכביח כמחשכית אש־ לא טהייות : א מ ר ת י לה׳ אלי אתה האזינה ה׳ קייל חחניני • אלקים אדני עוז ישיעתי הכיתה לראשי כיום נשק :הכוונה כזה להודיע לבני י האדם • דהייא את ה׳ בראוי .מלב ימנפש • השמית הייצאים מהם הדינים, והגכירות ומכחם באה התגברות לקליפות • איתש השמית כעצמם הם • חוזרים לעזרת הארס לעזרת ה׳ כגבורים• יהשמית הם שמית אלקים ואדני הם שהם שורש הדינים ומכחם מתגכ־ים הדינים והקליפית • והירא את ה' על ידי מעשיי יהתגכרי על יצה״ר מתחברים אלה השמיח של אלקיס ואדני שהם דינים יגיירית עם ההייי״ת שהם תס״ים ירתמיס ימצילים האדם מכל מכשול ועושים נקמה באויביו העליונים והתתתונים • וזה״ש אמרתי לה׳ אלי אתה זה צד החסדים האזינה ה' קיל תחנוני זה צד הרתמי'• אלקים אדני עוז זה צ״ הדינים והגבורות יחחכיו אלה עם אלה ויהיו בעזרי לישועתי .והנה מלת עז הוא חשבון אדני עם הכ׳ איחייחיו כמי' • ודהיינו גם אדני שהוא דין יהיה לי לעוז ולישיעה • סכיתה לראשי ביום נשק הנה מלת ראש ככל מקום היא שמות אלקיס כריכיע ־ יאית אל״ף , היא אלקים סשוע • ואות שי״ן הוא אלקים כמילוי יורי׳ין ומכת דינים אלו י באים מקטרגים על האדם לתייכ את ראשו למלך • אמנם כשאדם עישס רצינו ש מקום מהם באה עזרה לאדם ומגינים על האדם להיות צל על ראשו פ 1 שעף•*- אות ח - אדיכהי כט דאשו להציל חהי סטתה לראשי כלומר'אתה הלקים ששמוחיך חקוקים כראשי ומוריש עכשיו שעשיתי רצונך הטחה ליאשי והגנת עלי כיום נשקי רהיינו ככל יום ויום שככל יום יש לי מלתמה עם ס״מ ויצה׳׳ר׳ או תתפרש כיום נשק על ראש השנה או על יום המיתה: א ל תתן ה׳ מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה :הנה מאויי גי׳ אלול • ומכקש מהקכ״ה שאע״ג שנתגבר עליו יצה״ר כשאר ימות השנה לא יוכל להתגבר עליו כתרש אלול • שאס נתגבר עליו כשאר ימות השנה ונתגבר עליו גם כהרש אלול הרי נמסר ביר יצה״ר לגמרי ונעשה מחלקו • וזה״ש אל החן ח׳ מאויי רשע שהוא יצה״ר שחשכ לשלוע כי גם כחדש אלול זממי אל תפק אל חיציא מחשכתו לפועל • שאם כן הקליפית ירומו סלה אי נמי אל תתן ה' מאויי רשע • קאי על מה שכתבנו כסמוך. שיצהיר אפי׳ האדם הירא את ה׳ מתגרים כו ס״מ ויצה״ר להפסיד מתשכאו עכשיו מכקש מאת ה׳ שאל יועיל פיתויים כיראי ה׳ להפסיד מתשכתם הטוכה ולערכ כה תערוכת זרה .שאם כן הרשעים האלה מצאו רצונם ככל• יש כני אדם שמבטלים אותם מעשות המצוה לגמרי • ומי שאינם יטלי׳ לבטל אותם מן המטה לגמרי מערכים להם תערוכת זיה • לזה אמר אל התן ה׳ מאויי רשע • זממו אל הפק כיה הענין • שא״כ הקליפות ירומו סלה שיאמרו גברה ידינו על הכל• לכן אל תתן ה׳ מאדי רשע שלצד הפחות ישארו יראי ה׳ ותסידים נקיים: ףא^{ מסכי עמל שפתימו יכסימו :הכוונה דאלה הרשעים שהם ס״מ ויצה״ר שדטנם להסיחני ולהריחני וגלוי לפניך הרציני לעשות רצמך ואלה הרשעים מהגרים כי בחנם וראה והכיטה מעשיהם שהוסיפו ככסלי כפלים על מה שטיח להם שהרי נתלכשי כגאוה ומרדו כך• ועוד שהם מולידים וטדיס שקרים מלכם כדי להפיל כני אדם ברשתם • ועוטתיהם אלה ילכ־י אותם ותענישם ותסייע לי כדחייתם• וזה״ש ראש מסכי כלומר הרשעים האלה שהם ס״מ ויצה״ר הסובכים עלי להפילני כרשתם • הפקר עליהם מעשיהם היעיייתסייע לי כדחייחם• ומעשיהם הם הגאוה שנתלכשו כה כראשם ומרדו כמלכיחך • וזהו ראש מסכי דהיי' הראש מסכי דהיינו הראש שלהם שנתלכשי כה כגאוה ועוד עמל שפתימו שכורים עמל ואון מלכם להדיח כני אדם מעבודתך אלה המעשים יכסו אותם להענש עליהם וכשכילם ימוטו עליהם גחלי׳ וכו׳ והנה ריאש מ׳סכי ע׳מל ש׳פתימו י׳כסימו ר״ח רשעים .לרמוז על הרשעי׳ החעאים האלה כנפשותם שהם ס״מ ויצה׳יר זאת הרשעות שעשו בראשם ובשפתיהם חכקה עליהם להפרע מהם עד שתפילם לתוך אש ולמהמורות : .ימוטו עליהם גחלים באש יפילם במהמורות בל יקומו • אפשר לרמוז גחליח )(U ^ ן ף 1 י אות מ־ ׳ ארוכח גחלים גימטריא אמן• י דאין לני של*שבד צח* החיצונים כמו עניית א#ן דקדיש כמו שכתב בזוה״ק רכח קדיש מתכר שלשלאין דפרזלא• וגמל כסו שמבטל וקורע לארם גזר דין של שבעים• וע״ז אמר ימיטו עליהם גחלים רהיי׳ בכת עטית אמן ימוטו עליהם גחלים ויפלו באש ובמהמומח כל יקומו דע״י קריש משתקעים בתהומא רבת : א י #לשון כל יכון בארץ איש תמס רע יצודני למדתפית :הכתיכ הזה צריך להחמנן כו רלמי קרא איש לשון .ולמי קיא איש אמס רע• יעיד כיין דשניהם רעים הרי שניהם לעשית י ע נתכוונו י יהיכי שאחד מהם יצוד חכירו לדוחפו זה לא יעלה על הרעת : 1א2שד ראינו מדבר כ״א על אחד • והוא ס״מ הרשע • ומס׳ימ הכל יוצא דהוא מלאך המות הוא השטן הוא יצה״ר ומתחילת נתן לו הקב״ה רשות לפתית ולא לממד בהקב״ה • והנה אם נשאר ס*מ אחר עצתי ית׳ כ״א לפתית בני ארם דווקא• היתה לו תקנה לעתיד שהרי׳ שליתיתא דמאריה עביר כפית יי כני אדם יאין לי עינש ע״ז • אכל הוא נהלכש כגאוה ועשא עצמו ע״ז רכיון שהתחילו סי־שעים לעובמ נתרצה׳ לעבודתם וקרא עצמו אל אחר ומרד כמלכו של עולם ויצא מן הכלל• וע f׳ אין לי תקנה לעתיד כלל• דכמי שע״ז לא יש לה שוש קיום כלל לא ככולה ולא כמקצחה• כך היא ס״מ כהכרח הקכ״ה ימחה זכמ מן העילם• זזה״ש איש לשין בל יכין בארץ• איש לשין היא ס״מדסמאלכמי׳ סמ״ך מ״ם אל״ף למ׳יר ע״הגי׳ לשין רמחחלה נתן לי הקב״ח רשיח לפחיח כ״א ילהלשין עליהם{ והכל לרצוני ית׳ כרי לנסיח כ״א להבחין כין עובד אלקים לאשר לא עבדו ואם נשאר ס״מ על ענין זה כך היה לו תקנה דהא שליתיתא דמארי׳ עכיד אכל השתא כל יכין כארץ אין לו תקנה כלל • שהרי עשה עצמו אל אחד וזהו איש חמס רע ר״ח אחר דכיון דלקת התמס ועשה עצמו אל אחד זה היא שיצודנו למדתפות ולא תהיה לו שום הקומה לעתיד : יד^תי כי יעשה ח׳ דין עט משפט אביונים אך צ־יקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך :אל הקב״ה הוא מדבר ואומר ידעתי שכל: הצער שעשו הסט״א לישראל בנלית • לבסוף תעשה נקמה בהם צעלייני׳• ובחחתוטם • שהרי אנו מאים אפי׳ דין עני א׳ אתה מבקש ומכ״ש אם הוא אביוןומכ״ש אם הם־ אביינים רכים• וזה״ש ידעחי כי אחה ה' רודף אפי׳ דין עני א׳ ימכ״ש משפט אביונים שהם ישראל שכולם אכייטם׳ כגלות.׳ שאתה עתיד להנקה מאויביהם הצרים אותם • וכל הצרות שאתה עושה׳ לישראל כגלות • הכל אולי יתעוררו לשוב בחשוכה ויהיו עושים רצונך וזהו אך צדיקים יורו לשמן* • דסי׳י׳ טונחך בכל זה רק כדי שיחזרו להיות צדיקים• מודים לשמך ומשרתי• פניך • והנה׳ אך גימ׳ א#יה ויורי גי* <זא״^! י דהיי' לעיי״ שיהיו'אנושים ימוד'זהו רצונך • והנה צדיקים יודו־ לשמך ס״ח ע'׳$ בימי אליל • ישייה את פניך גימ׳ המה עשרת ימים ע״ה דהיי׳ הצדיקים צריך שיתעוררו באלול ובעשית ימי תשונה להוסיף השובה על תשובתם ולעשות תיקץ המועיל דזהו זמן המסוגל לתשובה: D31וישר הי על כן יורה חעאים כדרךהנה אליל גי׳ כל טוב רמאתד. שהוא עת רצון ומקירית ה־תמים נפתחים כו אין טוב ייתר מזה. זטכל לומר ע״ז כפירים דשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו י כל טיב .הכפירי׳ הם המקטרגים של מעלה המבקשים לטיוך טיף מבני ישראל • כזה <ןחרש אינם מועילים כלום• משום שהוא עח רצץ והקב״ה מצוי כי והימין' פשוטה לקכל השכים וזהו כפירים דשו ורעבו • דהיינו המקטרגים על ׳ישראל ימכקשיס לטרוף אותם כזה החדש איחם הכפירים דשו ודעכו כי לא ימצאו מה לערוף משים דישראל כזה החדש הם דורשי ה׳ והוא מצוי להם ואינם חסרים כל טיב שהרי עושים בו חשיבה ומרבים בסליחוק והחנונים ותעניות וצדקוח וזהי לא יחסרו כל טיב • כמי שאלול הוא גי' כל טוכ משום שמקורות הרחמים שכולה טיב נפתחים כו כךישיאלצייכי' להתחזק ילעשית בו כל טוב ולא יהרשלי בשים רכד של מציה כתדש הזה- <חסרגדול וטיבה גדולה עשה הקב״ס עם עמו ישראל שקכע להם חדש זה עם עשרת ימי חשוכה לתקן כהם כל מה שפגמו יקלקלי בימית השנה יזה״ש טוכ וישר ה׳ שקכע לכו חדש זה לרפאות כו כל מכאוכינו וזהו על pיורה חטאים כדרך • חטאים גי׳ אלול ע״ה • כדרך דרך גימ' קס״א וס״ג המשמשים בחדש זה שמשם היא החשובה : ןא{^3ף לרמוז על זה הענין • כסיק ויקח העבר עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב אדוניו כידו ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נסור • ויכרך הגמלים וכו׳ ויאמר ה׳ וכו׳ :הנה ידוע ממ׳יש רכינו זלס״ה זיהמלכית שהיא ניק׳ קדישא ננסית עשרה כסייות מר״ה ער יוה״כ פמידיי* ספיימתיה מכקר שלה עד מלכות שלה .ספירה א׳ ככל יום ועיקי הכלי הנעשה לנסירותיה הואימאמא• והנסיריתהםמז״א • וכעת נעילת ככנהו הה״ג ביסודה ונעלו דלתות היסוד שלהם עליהם כדי שלא יתאחזו בהם הקיצונים • ולכן כק׳ הצלה זו נעילה • כלו׳ שננעלו רלחית היסיר שערי_ אות מ אמפה שלה על הגבירות • והאיש הירא את ה׳ יתקן דרכיו ומחשבותיו וירמו כמעשים טובים .מאחר שעשית ימים האלה • נזכרים ונעשים לתקן שכינת עוזינו • להיות לה לעזר ולסיוע עיקר חיקינה תלוי כיד כני ישראל 4־ וזה״ש ויקח העבד הוא האיש הירא את ה׳ הנק׳ עבר ה׳ • עוד העבד גי״ כסא • דהיי׳ זה האיש עשה חשובה שהגיעה עד כסא הכבוד לפיכך נקי עבד ה״• עשרה גמלים• הנס גמל גי׳ ס״געם עשי אותיותיו• ועשיה גמלים רמז לעשיה ספייות המ׳ שננסרו מר״ה עד יוה״כ• ועיקר כלי הניתנת כי הנסירה הוא מאמא • לפי׳ עשיה ס״ג רומז לאמא שכה שם סיג והיתר על שם ס״ג • הוא רומז עצ הנסירה עצמה הננסית מז״א • אי נמי ע״ג רומז לשם ע״ב כירוע .ורומז דאע״ג דהשתא אינה מקכלת כגסירות רק הגבויות • היי אח״כ מקבלה החסרים שהם מע״ב • לפי׳ נימזו בגמל ס״ג וע״ב ואומר על האיש הנק׳ עכר ה׳ • שכעת נעילה כבר תיקן עשרה נסירות לפי שנגמרו כיום הכפירים • לפי שכיון כהם כראוי כי׳ ימים שמר״ה ער יוה״כ • ומ״ש מגמלי אדניו .רומז לז״א ולמל׳ ששניהם אדניו • הרי יש כידו זכות זה שכיון כראוי כעשרה נסירות • ועוד יש כידו זכית התשוכח שעשה כראוי מקורם כתדש אלול • וזהו יכל טוכ אדניו בידו כל טוב גי׳ אלול .כמו שכתכנו למעלה • ויקש יילך אל ארם נהרים • כהרים ע״ה גי׳ כפור ׳ וקראו נהיים לי רכים כשם הכפורים • שכולל אמא וכרתא • אדם ל' הרמה שיוה״כ הוא הרמת ראש כעלי חשוכה • אל עיר כחוד• ל׳ חוורו• על שם יוה״כ הנאמ׳ כי אס יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילכינו ייכרך הגמלים מתוץ לעיר • הנה כתב רכיט זלל״ה שהגטמת שקיכלה המי כי׳ ימים של נסיייתיה הן הנה היו מחיצוניות אמא • וה׳ גכורות שלוקחת עוד ביום הכפיים הם מפנימיות אמא וממותקית הרכה • יהם סייג מנצפ״ך • וזה״ש ויכרך הגמלים הם עשרה גבירות שלקתה כימי נסימתיס וזה הם מחק צעיר • עיר גי׳ פ״ר הס ס״ג מנצפ״ך שלוקחת ביום הכפוי מפנימיית אמא • ונמצא המנצפ״ך הס כפנימיות יהי' נהירות מבחק .וזהו מחק לעיר דהיי׳ הגבורות של הנסירוה הם מחק לעיר שהס הפ״ר שקיבלה • וכל אלה נקכצו ביסיד שלה שהוא באר המים • ואימתי נקבצו לעת ערב היא תפלת הנעילה • ערב עם ג׳ אותיותיו גי' הוא זמן נעילה ע״ה • לעת צאת השואבות הם החסדים • שהם רמוזים במים • דתיכף ומיד אחי הפלת נעילה • נגמרו הגבירות וננעלו עליהם דלתות היסוד שלה ימתחלת לקבל הפסדים של אמא .וזהו לעת צאת השואבות רהיי׳ שאיבת המים שהם חחסדי' לפי׳ העבד הזה הירא את ה' וחרר על תיקון השכינה מיד מתפלל ומטין כחסדים שיכנסו בה מהיום הזה והלאה .וזה״ש ויאמר ה׳ אלהי אברהם • הקיה נא לפני ועשה חקר עם אדני א.בלהם • )פי שאברהם ט מ ע ד • אות ט א ד י כ ח לא &אברהם אע״ה הוא שורש החס״ים • והיא יומא דכלהו .לק מיופלל ׳האיש הירא את ה שיתחילו היום שהוא יציאת יום הכפורי׳ לתקן המלכית בחסדים נמו שתיקנה אאע״ה • וזהי ועשה חסד .עם השכינה כמו שהיית עושה לה עם אדני אכי־הם • שהוא תיקן אוחה כחסרים כראוי. , ן^ל זה משך זה נלע״ר לפרש מזמור שיר ליום השבוז שאמר אדה״ר ותחילת מומור זה הוא טוב להורות ,ואנו עסוקים עכשיו באות טייר ..לפי' יאות לפרשו כאץ: rOJTמזמור שיר ליום השכת .ר״ת למשה כמו שכתכו המקובלים ז״ל ונלע״ר דנרמז משה כאן לפי שידוע שארה״ר הפגם שלו תחילה תיקנו אותו אכות העולם .אמנם מרע״ה תיקן יותר מהם • ואפשר רזה נרמז כפסיק ויאמר ה׳ לא ירון רוסי כארס לעולם כשגם הוא כשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה הכיונח שתקכ״ה אמר לא אניח לארם כלי תיקון אך חיקונו הגמור הוא ע״י משה • וזה״ש לא ידון רוחי כאדם הי־אשון שאהיה תיכע עמו מדת הדין ולא יתוקן כי הוא יציר כפי ולא שייך שישאר כלי תיקין אמנם תיקונו האמיתי ע״י משה וזהו כשגם הוא כשר שהוא ה • והיו ימיו של משה מאה ועשרים שנה שהם כנגד ק״כ צירופי י1היס טמיתק כימיו ומכח זה הוא יטל לתקן את האדם • לפי׳ רמז האדם שם משה בתחלת המזמור הזה • שהמזמור הזה אמי־י האדם על החשובה שעשה ואמר אע״ג רעכשיו עשיתי תשובה גמד תשובתי הוא כשיבא משה ויתקן פגמי כראוי לפי׳ רמזו בכאן: D I Dלהודות לה׳ ולזמר לשמך עליון :הנה ידוע דככ״ה כאלול נכדא העולם ובד״ה נברא האדם וכו ביום חגיא וכידן ויצא ברימיס • לפי׳ נקבע יום ר״ה לרין כני אדם יתשוכרלם • והנה האדם מאחר שהיה ר״ה שכו שכ כתשובה סמוך לאלול ממש יחיש אלול הוא עת רחמים ועת רצון שמת גם בזה ואמר זה סייעתא לתשובתי ואמר טוב להורות לה׳ דהיינו על תדש אלול הנק׳ טוב כמו שכתבנו רכל טוב גי׳ אליל ועוז־ טיוב ל׳הודות ליה׳ ר״ת גי׳ באלול רהיי׳.כשביל אלול הסמוך לתשובתם גם זה סייעתא וטוב להוסיף לך הנראה על זה• ולזמר לשמך • עליון• היא אמא המתגלית כתדש אלול וימינה פשוטה לקבל שטם ־ עליון גי׳ רבוע ס״ג שהוא באמאי עוד עליון גי׳ טעם והיא אמא : ־! ל ה ג י ד בבקר חס־ך ואמונתך בלילות ״ עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון ככנור :כזה כא לחתידות לפני ה׳ על מת שחטא• ואומר שהקב״ה קודם התטא הזהירו אזהרות גיולית והודיעו על מה העולם עומד וכיצד היא הנהגתי ״ והודיעו עיקר כריאת האדם שהיא עיקר שלימות עולמות העליונים דכלא אדם לא שייך שיהיו שלמים עולמית העליונים• דז״א קעת אצילותו אין ט רק ו״ק ועי׳י תפלות ותירה ומעשים טוכים שעושים כני *ח( אות ט •;.־" ^ ף י אדוכד! פני זשראל באו לו ג״ר .והוי שלם כעשר ספירות .וכן כמי מלטת נוק־יי ח״א עיקרה כעת אצילותה נקודה א׳ שהיא ספי׳ א׳ וע״י כנייש־אלכאימי לה ט׳ ספי׳ והוא כת עשר ספי׳ • והשלמה זו שמשלימים אותם כני ישראל לזו״ן ממשיכים אותה להם מאו״א ומא״א • והזהיר הקב״ה אדם על זה ואמר לו דע לך • שמרככה העליונה תלויה כך אם תשלימנה תשתלם . ואס חחסרנה תתחסד • והודיעו ג" כ שלא יעשה פירוד כין ז״א לעקביה שאע״ג שז״א מדתו ביום ונוק׳ מרחה בלילה • צריך שיכלול מרח לילה ביום ומדת יום כלילה כדי שלא יהיה פירוד ח״ו בין ז״א לנוק׳ הה״ש להגיד ככקר חסדך דהיינו הגדתני והורעתני שהכקר שהוא יום חסיך הוא• המשתמש כו דהיינו ז״א מדתו כיום .ואמונחך שהיא השכינה מדתה כלילה • וצייך לכלול זה עם זה • ולפי׳ אמר ואמונתך כוא״ו שצריך לתכד מדת לילה ביום ומדת יום בלילה • ומה שאמר כלילות ולא אמר כלילה׳ משום רהנילה נחלק לשנים חצי הראשון נק׳ ליל • וחצי הב׳ נק׳ לילה־ ודומה כשני לילות לפי׳ אמר כלילית דכשני חצאין צי־יך לחבר עמהס מרת היום שהוא ז״א והזהדחני על זה • ועוד הזהרחני על זו״ן שהם חסרים וצכל יום צייך להשלימם לעש•״ ספירות • וזהו עלי עשור דהיינו שיהיו זו״ן ככל יום בני עשר ספירות וז״א נרמז במלת עשור שהיא עשר ו׳ דהיינו ז א שהוא י״ק יחזור לעשר • והניק׳ נרמזה במלת עלי שהוא אותיות על י דהיינו הניק׳ ששישה נקודה א׳ שהיא כמין י׳ צריך להשלימה לעשר .וזהו עשור דהיינו עשר • והגדת לי שההשלמה שכה כשלמי צריך להמשיכה להם מאו״א ומא״א • וזה״ש יעלי נבל • נכל היא או״א • נו״ן היא אמא שיש בה חמשים שערים • ל׳ ב היא אבא שכי ליי׳כ נתיכית חכמה .עלי הגיון ככניר .כניד היא א״א רכניר אותיות כ׳יו נר דת״א יש בי שם הוי״ס שהוא כ״ו • ונר גימ׳ זהו אייך ע״ה • רא״א היא הנר העיקרי דעולם האצילות שהיא נר א׳ וכי תלויים כל הפיצופים כל אלה גלית והגדת לי׳ והידעתני והותרתני עליו .ועוד כי שמתתני וכו׳: בי שמחתני ה׳-כפעלך כמעשה ידיך א ר נ ן :הניינה שאומר להקב״ה שדכר גדיל עשית לי כיצירתי שלא יצרחני כשאר כני אדם ר ק יציתני מעשה ידיך וגם האשה יצ״ת אותה אתת מצלעיהי • וזהי כי שמחתני הי בפעלך היא אני בעצמי שעשית לי ע״י פעלך ולא ע״י מעשה כשד ודם • וגם אשתי עשית לה מעשה ידיך וזהו במעשה ידיך ארנן • וכשיצרתנז הודעתני שעשית לי דוגמא דכבודך אני ואשתי שעשית לנו דומיא דזו״ן ושמחחי כרכר הזה עד מאד כי אמרתי מהו ארם שתדעהו אנוש ותחשבהו וחעשהו דוגמא דככודך • וככל הככור והגדולה שעשית לי לא נשמרת. ועכרתי על מצותיך ועל אזהמתיך ולא נתתי לכי להתכונן באזחרותיך שהזהרתני ״ , , איוכדז' לב ,שהזהיקני כי מי יוכל להשיג מעשיך ומחשכיתיך וזהו: !""IDגדלו מעשיך ה׳ מאד עמקו מחשכוחיך איש בער לא ידע וכסיל לא יכין את זאת :והכוונה שכשעה שציוה הקכ״ה לאדם והזהירו על עץ ה־עת • כזה כלל לו הקכ״ה נס אשחו שלא ישמע אליה • שהאשה עצמה היא גופא עץ הרעת טוב ורע .וכשהזהירו הקב״ה על עץ הרעת הזהירו על עץ הרעת יעל האשה ששניהם סם עץ הרעת וארם לא הבין דגם האשה עץ הרעת והזהירו גם עליה ־ וזה״ש מה גדלו מעשיך ה׳ מאד עמקו מחשבותיך כשהזהתני על עץ הדעת היתה האשה ככלל רגם היא גופא עץ הדעת • ואיש כעד לא ירע וכסיל לא יכין את זאת שהיא האשה שגם היא נק׳ עץ הדעת והיתה ככלל האזהרה :שלא ידעתי ולא נתכוננתי כדבר זה • ובזה אני כסיל ובע~ שלא כחבוננתי והנני מתודה לפניך • ושמחתי על התשובה שביאת קורם שבראת את העולם זאת היא נחמתי וזה״ש אח״ו כפרוח רשעים ו כ ו ׳ : בפללח רשעים כמו עשכ ויציצו כל פועלי און להשמדס עדי עד. ואתה מרום לעולם ה׳ :הטונה אע״ג רהרשעים מרכים ברשע• ונכהכ עליהם שישמרו עדי ער אפ״ה אס חוזרים כתשובה אתה מקבל אותם וזהו כפמח רשעים דהיינו שהצליחו ברשעים והתמידו בו וכתגת עליהם להשמדם עדי ער אפ״ה אם חזרו בתשובה אתה מקבל אותם י וזהו ואתה ממם לעולם ה׳ מרוב רוממותיך אחה מקבלם כחשובה • אתת ממם לעולם ה׳ גי׳ התשובה לעולם • דהיינו התשובה הקדמת אותה לעולם וזהו מממותיך שאלמלא .בראת תשובה לא היו הרשעים תחרים ממעשיהם שאומרים כיון שאין להם תקנה לעוה״ב יעשו כל חפצם בעוה״ז• אכל מאתר שיודעים שע״י תשוכה יש להם חלק חיזרים ויראים ממך ועושים חשובה כדי י שיהיו להם חלק לעוה״ב • וכמ״ש כי עמך הסליחה למען תורא • דהיינו כיון שבראת החשובה יע״י אהה סולח לשבים • בזה אתה חורא • שהרעים יראים ממך וחוזרים כתשיכה ועל זה אמר ואתה ממם לעולם ה׳ • והטונה כשם שאתה מתיומם ע״י צדיקים גמורים כן אתה מתממם ע״י כעלי חשוכה .ואדרכא הוספת כח וגמלה לבעלי השוכה שאמרת כמקום שבעלי השוכה עומדים אין צדיקים גמורים יבולי׳ לעמוד • ובכן גם אנכי שמתתי כתשוכתי שעשיתי: כי הנה אויביך ה׳ כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי עין .בא לומד דמי הם הרשעים הנדתים מאת ה׳ ואין להס הקנה הס שלא חזמ בתשובה ומתו כרשעם כמ״ש האנשים הפושעים כי אשר פשעו לא נאמי אלא הפושעים שהיו פושעים כל ימיהם ולא חזרו בתשובה וזה״ש כי הנה אויכיך ה׳ .ומי הם הנקראים אויכיך הם כי הנה אויביך גם בקוף־ ימיהם י אןה .־P ארוכה , ימיהם לפי׳ כפל לומר דמשעה שהרשיעו ונקראו אויבי ה נשארו,אויביו ^ יער יום מיתם ומתו כלי חשוכה אלה הם שיאברו ואין להם חלק לעיה׳יכ *. ואמר עוד יתפרדו כל פועלי און • לומר דעשית להם מרה כנגד מרה רכשם שהם נפרדו ממך כעיה״ז ולא רצי להתדבק כך גם אתה מרית להם כפעולתם• שלא הניחם להח־כק כך בעיה״ כ ולא יהיה להם חלק, כך .וזהו יתפידו כל פועלי און דהיי׳ יתפ״דו ממך כעיה״כ ולא יהי׳ להם חלק בך • אכל אני שעשיתי תשובת דוממת את ראשי ורציתני • וזה״ש ) ת ר ם כראם קרני כלוחי כשמן רענן • הכוונה ראדם ה״אשין תיקנו פגמו אבית העולם זמייע״ה • ומי גרם לו שתיקני איתי מאתר שעשה השוכה שאם לא עשה תשיבה לא היה נתקן• שי^צדיקי׳ מכיא אותם הקב׳׳ ה גלגיל אחר גלגול עד אין מספ־ עד שיהיו מתוקני׳ כיאוי וה־שעי׳ מיד הם נכיתים כמ״ש הכית תכרת הנפש ההיא עונה כה• כלו׳ מאחך שהנפש ההיא נשאר עונה כה עד יום מותה ולא שכה כתשובה לפיכך ׳ הכית תכית ואדם הדישין כיון שעשה ה שיבה ינ־צה לו ה׳ נשלם תיקונו על ידי הכית העילם ומיע״ה .ותנה מאחר שנק• :רו אמת העולם עם אדם הראשין במערת המכפלה זה סימן מובהק ונראה לעין כל דנתק־ל לפנז המקום ונתקן כראוי • יזה״ש ותרם כראם קיני • אותיות תים גי׳ אכיהם יצחק יעקב ע״הכלו׳ אלה אבית העולם הרימו קמי כמה שהשלימו הקוני״ ובמה נתפרסם ה־־כי הזה ונתגלה היא כמה שקשרת אותם עמי במערת המכפלה • וחרם ט־אם גימ׳ היא מעית המכפלה ע״ה • ק׳רני ביליתי ב׳שמן ר׳ענן ד״ת כק:י• כלי׳ מאח״ שנקביו עמי כמקום שנקכיתי אכי כזה הכל מודים דנתקבלתי וכתקנתי כי־אוי• ועור בליתי בשמן רענן דהיי׳ •השלמתי לי השלמה גדילה ע״י רעיא מהימנא שמן יענן עם האיתיות גי׳ משה רועה נאמן • יפי׳ פליתי לשון כלילה כשמן כמו .שפירש רש״י ז״ל. ודהיי׳ עשית לי כלילה בשמן טיבה ורעננה שהשלמת לי תקוני ע״י רועה נאמן • ובזה ישנתי או ינוח לי: ד:עיני בשורו בקמים עלי מרעים תשמענה איני דהצדיקים שמשתדלים לעשות ,מצית ומעשים טובים הם מיסיפי׳׳ הימת הראש לאדה״ר והוא מכקש עליהם רחמים ומכיך אותם ׳ יהרשעי? עושה רשע .הם משפילים ראשו מפני עונו שקדם לעילם • זה״ש ותבע עיני כשורי • כשורי אותיות כיושר• דהיי׳ הצדיקים שמעשיהם ביושי כאמת וכתמים • אני שמת בהם ומברך אותם כעין טוכה כמ״ש טוב עין הוא יברך לפי שעושים לי הרמת ראש ־ אבל כקמים עלי מרעים מזכירין על!:, עיניתי וגורמים לי השפלת ראש .אלה הרשעים אזני תשמענה מה שהם ־ עושים ומה גורמים לי • והרי עונותם שמורים להם ליום היין ׳ וכשיבי(; עתם י אות ט לג אייכה עתם חשמענה אזני גם ק מה שיהיה בפורעטתם ובאוחה שעה ידעו מה בין עישי תשיבה לשאינם עישי תשיבה שאני אע״ג דחעאתי יפגמתי הרי עשיתי השובה יתקנתי מה שקלקלתי• יהם שמקי בישעם תילעחם לא תמות ואשם לא הכבה והיו דיאון לכל בשי .והנה ב׳קמים עילי מירעים תישמענה ד״ת בעתם כלו׳ אלה המיעים הקמים עלי להזכיר" עוני• כעתס שהוא יום דין פורעטתם כשימיתי .תשמענה אזני פורענתם. ובאותו זמן יודו על האמת • ויכירו וידעו מה כין עושה תשובה לשאינו עושה תשיבה מ׳רעים תישמענה א׳זני ר״ת אמת • דחיי׳ ביום דינם יודו על האמת . צדיק כחמר יפרח כארז כלכנין ישגה :כאן חזי לרבי על בעלי חשוכה דנתקנים תיקון גדול ע" י תשוכחם ועי׳י הגלגול • יפי׳ח כאריז בלבט׳ן ישג׳ה ה״ת עם כללות ר׳ אותיות גי׳ בגלגול • דע״י גלגול מפריח וצומח גזעו ומחליף כארז ונתקן מה שחסר לו • והנה גלגול גי׳ חסר. דחסד גדול עושה הקכ״ה עם האדם שמחזירו בגלגול כרי לחקן מה שחסר לו• וע״י שעושה תשובה האדם היא הגורמה לו להשלים חיקוני בגלגול • ואפשר דזה נרמז כמשמעות תשוכה .דע׳יי חשוכה באה אליו השבה שישיב לעולם אחרי מותו לתקן מה שתסר לו • והנה כתוכ ועמך כולם צדיקים $עילם יירשו ארץ • דמה שאמר כולם צ־יקים קשה ההכנה וכי העם כולם צדיקים והרי עינינו המאות דאין העם כולם צדיקים • ואפשר דכמלת צייקים כלל כעלי תשובה דצדיקים כמי׳ צר״י ירד קו״ף דל״ת יו׳יד מ׳״ם גי' זו כעלי התשובה ע״ה דקיא לצדיקים גמורים ולכעלי תשוכה כילם צדיקים • רקריאת שם צדיק דכר גדול • וע״ז נקיא יוסף הצ־יק • והקכ״ה• ח שהיה שלם לפניו כדור המבול קיא אותו צדיק • וכהוכ זה כא להשמיענו דגם כעלי השוכה נקראים צדיקים ונכללים עם צדיקים כשמם להורות דכמו שאלו לא חטאו גם אלו לא הטאו לזה אמד ועמך כלם צדיקים דהיי׳ כין כעלי תשוכה כין צדיקים גמורים כול^ נכללים ביחד ונקראים צדיקים שהרי מספרם שוה כמו שכתבנו • וכזה אתי שפיר מלת כלס רקאי דווקא על כעלי תשוכה לכוללם עם הצדיקים כשם זה של צדיקים י וכילם הצדיקים וכעלי תשיכה לעולם יירשו ארץ שהיא ארץ העליונה ארץ החיים דכתוכ אחר אמר צדיקים יירשו ארץ דלא תימא דווקא צדיקים גמורים • לזה אמר דגם כעלי חשוכה נק׳ צדיקים ואין חילוק כין אלו לאלו • ומי שחסר לו שום חיקין ״ אני שוממ ועושה אוחו כנטיעה פעם אחר פעם עד שיהיה מתוקן ושלם כראוי • וזה׳יש נצר מטעי • דהיי׳ אני נוצר הנטיעה וטטעה פעם אחר פעם • עד שתהיה שלימה כהתפארות גדולה כראוי מהו מעשי ירי להתפאר • וזת״ש כאץ צריק כתמי יפרת דהיי׳ דכשיהיה )J 0 ה א ד ס <טעף* אות ט אדוכןיו האדם רודן אחד מצות ומעשים טובים וכל מעשיו לשם שמיס.י ,יפיס ורבה ומפריח כחמר • אז הקב״ה עישה לו.כארז בלכנין ישגה שמקייעז, ער שישלים תיקינו • ואם לא השלים מחליף גזעו ומביאו פעם אחר פעם ער שיתוקן כראוי כמו הארז שמחליף גזעו : ש ת ו ל י ם ככית ה׳ כתצמת אלהיכו יפריחו .עוד ינוכון כשיכה דשנים ורעננים יהיו :כאן כא להורות דאין שום ארם יכול לזכות ככל מעלית הראויות לו כפעם א׳ רק מדרגה אחר מדרגה .כמו שמצינו כאכרהם אע״ה שנאמר כו ואכרהם זקן כא כימים וה׳ כיך את אכרהם בכל .ער היף ימיו אז נאמר וה׳ ברך את אברהם בכל .דהיי׳ שזכה לכל מעליתיו• דבחחלה כתיב ביה ייסע אבדם הלוך ונסוע הנגבה• הנגבה היא סערא דקדישה היה אביהם הולך ייידף אחריה מדריגה אתר-מדרגה וכתיב נמי וילך למסעיו מנגב וער כית אל • שהיה משיג מדריגה אחד מדריגה ולבסוף אז נאמר בו והי ביך את אברהם ככל .שזכה לכל מעלותיו כראוי • יה״ה לכל אדם דע״ י מעשיו זוכה ועולה מדריגה אחר מדריגה עד רום המעלית ריש שאין כידו זכות כ״כ ולוקח נר״ן שלו מעולם העשיה לכד• ויש שזוכ׳ ולוקחה מעול׳ היצי׳ ויש שזוכ' ולוקחה מעולם הבדייי ויש שזיכ׳ וליקח נפש ככלליח נדנחי׳י שלה מעול׳ העשי׳ וזול ולוקח רוח ככללו נרנח״י שלו מעולם היצי׳ וזיכה יליקח נשמה בכלליה ני־נח״י שלה מעולם הברי׳ וכן מעילם האצילות כמ״ש דכינו זלהי׳ה • והכל עולה לו האדם עי׳י מעשיו וזכותי מדריגה אחר מדריגה וכן נמי כשכא לתקן הפרצופים העליונים שפגם בהם צריך לתקן מדריגה אחר מדריגה • וזה שאמר על כעלי תשוכה שתולים בכית ה׳ כית היא המלכות ה׳ הוא ז״א דכחחילה מחקנים זו״ן• ואח׳׳ כ מתקנים או״א וזהו כחצרוח אלהיט יפריחו • אלהיט היא אמא ומלת כחצ־ות כלל אכא עם אמא דחרוייהו כחרא י נפקן כחדא שריק, עור ב׳חציות א׳להינו ד״ח אכ • אח״כ עור ינוכון כשיכה דא אי׳א דהוא כעל שיכה דיקנא עלאה ק־ישא• וכשיגיעו לתיקון זה אז דשנים ורעננים יהיו• שיזכו לנסיי כתלי רכש וחמאה .רענן גי׳ ש״ע שיזכי לאומת ש״ע נהודין: ל•* TJnכי ישי ה׳ צויי ולא עולתה כו :כא להומה דהקכ״ה ישר ושלם .ואין אדם יכול להחרךב וליהנית מממתיו העליונות רק מי שלא פגם כה ם או הסיר פגמו מהם כי כל איש אשר כו מום לא יק״ב דהיכי רמי הוא נשאר פגמו כמקים קדוש והוא רוצה ליגש ולהכות ממט זה לא שייך • וזה״ש להגיד בלו׳ דעו לכם בני האדם כי הקב״ה שלם ומדותיו שלמית ומי שגרם ועשה כהם מום לא יעלה על דעתו שיתקרב אל ה׳ זולתי אם הסיר המום משם • וזהו כי ישר ה׳ צירי ולא עולתה בו רהיי' שהוא שלם ואין כו שום עולה וע״י מעשיכם אתם עישים כו ק״ו עולה. , אות;•, ;<8עמ אדונה• ל ד עילה ואם אירע לכם כך חזקו ואמצו והסירו העילה כדי שתוכלי להתקרב אל הקדש י וליהנות ממנו השם ועזרנו על דבי כבוד שמו • אכי״ר . :* J יהין לך לכיךואין לזרים אתך :ל׳כדךי׳אץ ליזרים התך ד״תאלול• הכוונת דהארס הסר מן הדרך על התור׳ והתכלו׳ והמצוי והצרקי׳ שעושה כעוד שהוא רשע הכל ליקתה אותם הסע״א • ואם יתזור כתשו' כראוי הכל כאשר לכל ישוכ לו ולא ירח ממנו נ־ח • והנה חיש זה של אלול מאחר שהוא מסוגל לחשובה שהוא עת רתמים ועת רצון ועת תשובה • העושה כו תשוכם כראוי מובעת לי שכל ניצונית'הקדושה שלו שלקתי הקליפות הכל חוזר לו כמישלם • ואדרכא אם יש כו כח וזנית גדולה מוציא מיד הסט״א גם הניציציח שאינם שלו .יזה נרמז כחידה כפי כי חצא למלחמה על אויכיך חנו ה' אלהיך כירך ושכיח שכיו • הנה כי חצא למלחמה על אויכיך ונתנו ס״ת גי׳ אליל ה׳ • ואות ה׳ זאת היא ה׳ ראשונה דשם הוי״ה המשמשת כחרש אלול כמו שכחכנו למעלה • וכא המקרא להשמיענו דמלחמת יצה״ר כחרש אלול היא מעילה מכל שאר חדשי השנה שהוא עח מוכשי־ ומסוגל לתשוכה • וע״ז אמר כי תצא למלחמה על אויביך ושם רמז אלול וה״א עלאה המשמשת כו דימינה פשיעה כתדש הזה לקבל השכים ־ כשת לחם עם הסע״א כזה התדש • אתה מיכעח שיתנו ה׳ י1היך בידך .ושכית שכיי• ושבית תחזיר השבי ששבה ממך • ועוד שביו דהיי׳ אף מה ששכ׳ כבי .מזולתך ונק׳ שלי• אתה עכשיו ככת תשובתך תוציאו מידו• וזנו כיונת תיב נמי אל יהיו לך לכרך שנימז כו אלול • כלו׳ שבחדש אלול כשתעשה כי תשיבה • כל הניציצית שלך ששלטה עליהם הסע״א עכשיו יהיו לך לכרך• ואין לזרים אתך• לא נשאר להם בהם שים חלקכלל: וגל^״ד 7־־י0טיך לכגי־ןן מזמיד יישב בסו—״ר עליון : לרמוז כאן על העושה תשובת *ושב בסתר עליון כצל שרי יתלונן :כא כתדש אלול רהיא מעולה כיותר ומתקבלת במהרה כלי שוש עיכוב משום דאמא ימינה פשוטה לקבל שבים כחדש הזה .ועוד החדש הזה הוא כנגד היסיד יהיסיד נק שדי ואמרו רז״ל למה כק׳ שמו שדי משום שאמר לעולמו די .ואפשר לימוז כמה שאמרו שאמר לעולמו די שם נרמזה התשובה ראותיות ,די הם יד והיא היד הפשומח.לקכל.השטם .דראה הקכ״ת דאין , אות • אחכה •דאין העולם מתקיים בלי ח״ןיי -י איחה קידם שכיא העולם וב1ם יש קיום לעילם .ווה״ש שזמי .::י־ י• ר י שהיא היד הפשיטה לקבל שפים והנה שדי המילוי שלו גי׳ ת ־ :י • י ה־י •צם שיש כו מהלך ת״ק וכן מלין התשובה• המילוי שלה כזה היית ה ״י שי״ן כ י ״ ת ו י ר ו ה״ה׳ המי׳ע״הגי׳ תייק ־כמו שדי להייית דשם ש •:נמ׳י הי שאמר לעולמו די • הוא על התשיבה שהיא קיום העילם ־ י ׳ה ש ב ־ ן י י ש ב ־ ל ס ת י עליין • היא על תדש אלול שמתגלית בו אמא י י מ י ג ה כ ש י ע ה ל ק ב ל ש ב י ם עליון גי׳ טעם שהיא אמא ועוד עליין גי' רביע ס ״ ג ש ה י א ב ת מ ה • ושמלת• עליון נימז ג׳״כ אלול דעליין ע״ה גי׳ על אלול • כצל םי־ יתלייין • ש״י הוא יסור וח־ש !6 של אליל היא ביסיר• ומשי״ה סיוע ג מ ל מכל צ־־ יש לתשובה בחדש הזה • וצל שרי ר״ל המילוי שלי שהיא כ מ י צלי • והימי' של שרי היא ת ק יכן נמ* המי׳ של חשיבה הוא ת״ק י ה י א ה ע י ל ה ש ה י א ת״ק שנה להורות• דקיום העולם היא התשיבה יבתדש ה ז ה מ ע י ל ת י מ ק י ב ל ת ומריצה ייתר מכל חדשי 1 י י־ /׳ ישנה : יגל^׳ד Pljrntאע״ג דליכא רק עשרה י מ י ם מר״ה לייה״כ מ״מ י״א ספירות ננסי־ית • ומשו״ה יש כזכיני י׳״ א תיכית כנגד י ׳'א ספירוק הככסמת שהם כחכ״ר חג״ת נהי״ם וכל הנסי*יה האלו שהם י״א הס מתישי* ומכניעים כח י״א קליפות : יועב כסתד עליון כצל ש־י יתלונן :סתר עליון אוחיות על נסימת. לרמוז דעל הנסירית הוא מ־כר • עוד יושב בסתר גימ' גס ככל יום ראש השנה ע״ה • לרמוז דככל ראש השנה נעשים הנסירית • והכה יום הראשין מסר כתר הטק׳ והוא נקי עומק ראשית וזה ני׳מז בתיבות ישכ כסתר עליין שהם נימי זה עימק ראשית ע״ה ויום כי של ר״ה ננסרת החכמה של נוק׳ ונקי עומק ראשיה .ומאח״ ששניהם הכתר והתכמח נקי ראשית לפי׳ עושים כ׳ ימים טוטם של ד״ה .ונרמזה נס ת החכמה. בתיבות עליון כצל שדי יתלונן י שהם גי׳ וזה עומק ראשית עם כללית ג׳ התיכות • ואע״ג דכבר מנינו מלת עליון כתשבק הכתר מ״מ מאחיי• דמשמעית עליון כמשמעות ראשית • ושניהם כחד וחכמה גק׳ ראשית משו״ת מכיט אותה לכאן ולכאן: >ין1מר לה׳ מחסי ומצודתי אלקי אכטח כו :הכוונה דעי׳ י נסיי־ת הכתר והחכמה הנק׳ ראש כזה יש הרמה לראש הקדישה; וגם אנחנו כני ישראל ששישנו מן הקרושה • כיון שנקמממה הקדושה היא תהיה לנו למגן שלא ישלוט כנו הקליפות ילא יקטרגי עלינו י מחק* מצידתי גי׳ אלו הקליפית דהייט נסידת ׳הכתר והחכמה הם מחסי ומצודתי מן לרמיז כל הגמירות שמראש העגה ער יוס דכפירים כטזמיר זד:, יי י #ןף'־ ארופור אי* • לה pהקליפות שלא יגשו אל• לא בשליטה <לא בקטרוג .ומצודתי א&ן *כטס כו מ' כתי ואבא דהייט הכתר ואבא המסדים הם מחסי ומצודתי להגיןעלימן הקליפית: fjהוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות :כי היא יצילך מפח יקיש .זח רומו על נהיית הביכה • יצילך מפח יקיש גי׳ זו הבעה אחרית דבינת כקן עומק אחיית • וע״י נהירת בינה רטק׳ אנחנו ניצילים מפח יקיש שטומנת כו הסעי׳א • מיבר הוות זה רומז לנסירת הדעת הנקי עומק טוב ועומק דע • מדבר הוות גי׳ המה עומק טוב עם רע מסירת רעת דטק׳ מצל£ אותנו מדבר הוות : 3א ב ר ת ו יהך לך יחחח בכפיי תחסה צנה יסיחרה :באברתו יסך לך זה רומז על עומק דרום ועומק צפץ .שחם החסר והגבירה באבדתו יסך • גי׳ עומק דרום וצפק עם כללית ג׳ החיכיח • עור באבדתו ׳יהן לך גי׳ החסדים וגבורות • דע״י נסירת החסר והגבירה של הטקסי״ &הס הירים •והם דומיא דכנפים יהיו מגינים עלינו ובזה לא יהיה לכו עחד מן הקליפות • וחחת כנפיו תחסה • זה רומז על ע\מק מזרח שהוא ת״ת • תחסה גי׳ עומק מזרח עם כ׳ כו .יהנה הת״ת הוא תחק החסד •והגבורה הנק׳ כנפים והוא כלול משניהם וזה הוא שאמר ותחת כנפיו הוא הת״ת שהוא תחת הכנפים שהם החסד והגכורה • וכיק שכלול משניה ש בו שתי הגהות • וזהו צנה וסותיה .ואמר אמתו משום שהת״ת נקיא אמת כמ״ש תתן אמת ליעקב שהוא התי׳ח : ל י * ^ תירא מפחד לילה מחץ <עוף יימם :זה ר ו מ ז על עימק רום ועומק תחת שהם הנצח וההוד • והנה הכתוב הזה עם <ל #יתייחיו והכו' • גי' עומק ריס •ותחת • והנה ג״כ ההוד דמצד הגבורה 0היא חשך נקי לילה • והנצח שמצד הנצח הנק׳ יום נק׳ יימס • וזה׳״ש ץ־ע״י נהירת מסיד דפוק' לא •תירא מפחד ליצה • וע״י גסירת הנצח דטק לא תירא מחץ יעוף •יומם: •©!בר כאפל יהלוך מקטב ישור.צהרים :זה רומז על עומק מערב •והם היסוד והמלכות ששניהם נקי עומק מערב* וכל ׳הכתיב ׳הזה גי׳ הן חנה יסוד ומלכות • והוא עימק מערב • והנה אפל ה*3א איחיית אל״ף-ייכן מני מלת קטב גי׳ אל׳ין* על שם שהיסוד נק׳ ארון יונק׳ אדין ינק אלקי המתחילים כאל״ף .יפן נמי נקי אדנ״י ינק׳ ׳אלקים המתחילים באיל״ף .על •ק מצילים מאפל ומקטב שהם גי׳ <:^f yjjj׳מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש־הפה עכשיו נשלמו לל: ^א ׳ספירות הננסיית • ועיי כסירתם מתישים ׳ומחלישים פח ייייא אליפות•״ והנח #לה •ה^א קליפות פשמקגפרים !מוצאים פח <ל •תפירה מהם )(fj , , - , , 1 ;.,׳ שערי אות ארוכה מהם נעשיח אלף • וחוזרים חי׳יא קליפות לי׳י׳א אלף • והוא חשכין אלף ורבבה שאמר כאן שהרכבה יש בה עשרה אלפים ועם האלף הם י״א אלפים והם י״א קליפות • והשתא ע״י הנהירה נפל ונסתי כל החשבון הזה וזהו יפול מצרך אלף• שהוא צר שמאל דיו שיפיל אלף • וצד ימין שהוא צל הקדושה וכחי ע־־־ף יפול עשרה אלפי׳ וזהו ורכבה מימינך • וכי תימא הריבוי הזה שלהם נדחו ממך • אבל איזה יחידים שבהם יגשו אליך לזס אמר אליך לא יגש • לשין יחיד דאפי׳ יחיד בהם לא יגש אליך רמאחד רתקנת עצמך יפה באלול ובעשרת ימי השיבה כל החיצונים והמקערגים נדחו מעליך : ךק בעיניך תביט ישלימת רשעים חרתה :הכוונה כא לימי שהדברים האלה שאמיתי לך שעי׳י קשוכהך תפיל החיציניש והי קטרגים בל יפיל לך ספק בזה • כיין שהין הדבר הזה נראה לעין • דע לך שהדבר הזה תלוי בעיני השכל דכשיהיה הארס ירא שמים ידאה הפנימית • הכל גלוי וצפוי לפניו בעיני השכל שלו ואין לו כפק ושימש כשים רבי וזה״ש רק בעיניך הביט • הם עיני השכל • בעיניך תביט גימ' אלה המה עיני השכל ע״ה • וכן ג״כ ושלימת רשעים תראה כ״איית השכל: כ י אתה ה׳ מחסי עליין שמת מעיניך :עכשיו בא לדבר על הימים׳ שממחית יום הכפירים ער שמיני עצית • לפי שעשרה ימים שמר״ה עד יום הכפויים היו ימי הדין מכני שהמלכות היתה מקבלת בהם כ״א הדינין והגבירות • וממשית יום הכפירים וע -שמ״ע והיא מקכלת החסדי דאמא ודז״א פנימיים ומקיפים ע״י מצת סיכה ילילכ • ולכן הירא את ה ישתדל לעשית סיכה ולולב כראוי מיו־ריס לקיים זה אלי ואניהי ויתפלל כראוי וישים בטחונו כה׳ שע׳יי שיהיה זריז לקיים מציתיו כאהבה ושמחתי כזה יהיה לי ה׳ למגן• וידחה מעליי כל החיצונים ולא יגשי אליי• והננן מחסי עם ר׳ אוחי! ח הוי חסרים לרמוז לחס־יס שמקבלת המי למחרת יום הכפירים • ועליון גי׳ סוכה ילולכ ע״ה .ועוד מחסי רומז על אלול ועל הלילה ועל ההיס י דג׳ אלו כל א׳ מהם גי' חיים ל־אליל ע*ה גימ׳ חיים ולולב גי׳ חיים והדס גי׳ חיים ע״ה ועיקי התהייה הם איחיו׳ חס כמ״ש אחסה בסחר מפיך סלה וכן כמי לחסית תחת כנפיי הרי ד ע י ק ר החסייה הוא חס שהוא גי׳ חיים • וכשישתדל הארס לעשיח חשיכה כאליל כראוי שהוא גימ׳ חיום :׳ ועיר יוסיף חשיבה על תשיכהו ביים הכפירים שרמוז ג״כ בו חיים עז׳?ה דהיינו כיום הכפירים ע״ה גי׳ זה ספי חיים • ומשחדל לעשית סיכה׳ כראוי שרמוז ג״כ־כה חיים עזיה דהיינו דאותיוח הקידמות לאיתיו׳ סיכה דהיינו Vה׳ י׳ ד׳ גי׳ חיים • וקונה לילכ כראוי שהוא גי' חיים ייסדת שהוא'גותיים •י כל אלה החיים יגינועליו ולא ישלו שום פחי מן התיצונים. וזס״ש ־ י , , , אות י י ^ערי ארו?ה לו ׳וזה״ש כי אחה ה׳ מחסי• מחסי שירש שלה הוא חש שהיא גי׳ חיים • וכך ^אומד דהעי׳ה לאדם המתקן עצמי כימים האלה • דע לך דכשאחה מתקן עצמך כימים האלה ותאמר לה׳ אתה היא מתסי שהיי קיימתי יתקנתי כל הנרמז כחס שהיא גי׳ חיים • יכל התיקינים והמעשים האלה שעשיתי באלול וכעשית ימי תשובה וכסוכה ולולכ • ומיניו הכל תליי כעולם העליון ששם שמת מעיניך יהכל עשיתי כרי ליתר עילמית עליונים ולתקנם • כזה אחה מוכטח שלא תירא ולא תחת הה״ש ־ .לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקיכ כאהלך :הנה סיכה גימ׳ היי״ה ארני ועיקי־ הסיכה היא מאמא שהיא מסככת על זו׳ ן שהם כניה וכעת שמתיחריש זי״ן או הי פירוד לרשעים שהם ס״מ ילי׳• יזה״ש לא תאינה אליך רעה שהיא לי׳ ונגע ליז יקרב כאהלך היא ס״מ: 3י מלאכיו יציה לך צשמ־ך ככל דרכיך :כאן בא לרמיז על נעילת הלילב שצייך לכיין כי כר׳ מחית ומעלה ימעה שם יהו׳ ככל צי כי מלאכיו יה ס״ת יה״ו שצייך לכוין שם יה״ו ככל צר־ ילשמית אלה של י ה״י קיא מלאכים• והכוונה רכשאים מקיים מצית לולכ כראוי ומכיין ככל צר כאמור מבח זה כאים להדם מלאכים לשומרו דכמו שהיא תיקן תפלתו בר׳ רוחות ומעלה ימטה • גם היא יבאו לי מלאכים שיהיו שימרים איתי כר׳ מחית מעלה ומטה • וזה״ש לשמרך ככל דרכיך .עיר לשמי־ך ככל • גי׳ זה היא האתרוג עם כללית ג׳ תיכית רעל ירי מצית אתרוג כאח לארם שמירה מעולה מן החיצוני ס דאלדיג ע״ה גי׳ ס״מ ליי• עוד אתרג חש־ איתיית אגרת ואותיות תגיא • דע״י קיים מצית האתיוג• נשמר האים מן המזיקין ומכל מיני תגי* שלהם• וזהו לשמרך כבל דרכיך: כפים ישאונך פן תגיף כאבן רגלך :זה רומז על הלילכ הנקרא כפית תמרים דע״י קיום מצית לילכ הנהו כפית המלאכים האמורים ישאו אותו על כפים כרי שלא יבשל ויגיף כאכן מכשיל יבאכן נגף • האויבים עליו להכשילו ולנגפו: ^ ל " * שחל ופתן תדריך חדמוק כפיר ותנין :שתל ופתן רומז לערכה שהיא דומה לשפתיה ־ שחל פתן גי׳ אלו שפתים ע״ה • ושחל כמי אותיוח לחש • והוא הנחש שכתיב י בי אס ישיך הנחש כלא לחש • והנה גס ערכה כמיליי עי״ן רי״ש כיי׳ת ה״י .המיליי גימ׳ שפתי• רעי׳י מצות הערכה מתבטלים שפתי'החיצונים'המקטרגים ונשיכיחיהם תרמיס כפיר ותנין • זה רימז על ההדס • שהיא נקי ענף עץ עכית • ענף עץ עכות עם כללוה ג׳ התיכות גימ׳ כפיר ותנין עם האותיות• והנה ותנין גי׳ סמיות • דהיינו הכפיר והגביר שכקליפית יהיה לו סמיית עינים שלא יוכל :־ להסתכל בך להרע לך ע״י מצות.ההדס הדומה לעינים שקיימת; כי , י אדוט׳ז »3י בי חשק -ואפלטהו אשגעהי־כי«יע &»1 יקיאמ ואמצתי עמי אעצץ כציה אחלצהו ואכבדהו אורך •ימים אשביעהו ואראהו בישועתי :הפיו*$ ׳אומי־ דהע״ה לשב בחשיכה כראוי ומקיים המצית לשם שמים־ אומר לו ד־הג י $ך שע״י מעשיך הטיכים אחה זוכה עד שיאמר הקב״ה עלץ• בי בי חשק ואפלטהו וכוי יהכיוכה דהצדיקים השלמים כתכלית כל מעשיהצ{ *הטוכים שעושים אץ כוונחם ליטול שכר עליהם כלל בשום איפן רק פל כוונתם לעילוי השכינה וליחרה עם הקכ״ה זהו עיקר מגמהם שאינם לעישים לככוד עצמם רק לשם יחוד קכ׳״ס ושכינתיה • וזהו שאומר הקב״ה . ע ל הצדיק העושה כך כי כי חשק דהייט זה הצדיק כל מעשהו כי חשק *־לא כעצמו דהיי׳ לככודי הוא דויש המצות ולא לככוד עצמו • וכיון שהן הוא גם אני אפלטהו .ועוד אשגכהו כי ירע שמי שהיא השכינה שידע &עיה וכל כוונתו כ״א לעשית לה עילוי • ומאחר שעיקר כוונתו לעילוי \ י־&כינה גם אנכי אהגכהו • והנה כי כי גי' מ״כ יאפשר לרמוז דהנה ששת *ה״ו שמתפללים ככל יום כלולכ שהם ד׳ רוחות ומעלה ומטה וכל שני *ה״ו <י׳ מ״כ נמצאו שלשה מ״כ • והם הגי מ״כ המעלים הניצוצות של ג" *נגרמות בי׳״ע והכר fשל בני אדם • וזהו כי בי חשק עיי חמ״כ חשק ?!העילות הניצוצות של הקדושה כדי שיהיה שמי שלם גם אנכי אשגבהו ׳וצשיקיאני על ציתו אענהו משום דעיקר ק־־יאתו על צרתו לא עיקד כוונתו על צרתו רק על ציח שכינתי וזהו עמו אנכי בצרה • דהייהשכינה הנק׳ אנכי היא עמו בציה וכל עיקר קריאתו עליה הוא קורא לפי׳ גם אנכי אחלצהו ואכבדהו • ואכבדהו גי׳ במ״ב רהיי׳ גם אני ׳אעשה עילוי •י לנר״ן שלו ע״י מ״ב .אורך ימים אשביעהו ׳ רהיי׳ כיון שהשתדל כימים האלה וקיים כל דבר שנרמז כו חיים כמו שכתכט • גם אנכי אורך ימי6 אשביעהו ואראהו בישועתי אזכהו שיאירו עליו-ש״ע נהורין הרמוזים בש״עשל ישועה; , *ייןורת כף עו ה׳ אלקיך מתהלך כקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך ילא יל#א פ נ •צך ערות דבר ושב מאחריך • להצילן ולתת אייכד ל ? י״ת .jrtfr לרמוז להקדש הזיה של אלול היא מסיגל לתשובה ולהכנעת •ססכרא׳-מ&ו§• שהוא עת ויצק ועת מומים והקב״ח מצוי בו וקרמ לכל קייאיו וימיע פשועת <&עדי: אות כ ארוכה ,, לז פשיטה לקבל שבים • וע״ז נדמו כאן אלול • כלו׳ דע לך כי כחדש היה הי אלקיך מתהלך בקרב מחניך כלומד מצוי וקרוב אליך • כמ״ש דרשי ה׳ יי המצאי קראיהי נהייתי קמב• ובזה החדש ה׳ מצילך וטחן אויביך המקטלג עליך לפניך• אך העיקר היא יהיה מחניך קדיש הם רמ״ח איבריך ושס״ה גידיך יהיי שלימים כלי פגם .ולא ידאה כך עדית דבר מלת יראה היא רומזת להימים האלה שהוא עושה כהם התיקון .והם א׳לול • ר׳אש השנה• י׳ום הכפורים • ה׳ושעכה דכא • ר״ת יראה • לפיכך מזהיר השמר לך פן כימים האלה הנוראים שאתה בא לתקן שמא תקלקל בשום דבר ח״ו• לכן מד שלא יראה כך לא עמה ולא דבר שאם יהיה כך הרי הוא שב מאחריך לכן השמד לך ושמיר נפשך מאד: כת15ח כעצי היעד כן דורי בין הבנים כצלו׳ חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי • אפשר לרמוז זה על הסוכה ולולב ומיניו • וכבר בתכני למעלה רכל הימים הנוראים האלה שמאלול ועד שמיני עצרת והמצוי העושים בהם נרמזים בהם חיים .דאליל ע״ה גי׳ תיים • ביום הכפירים ע״ה גי׳ זה ספר חיים• סיכה אותיית שלפניה גי׳ חיים ע״ה • לולב גימ׳ יים • הדס גימ׳ חיים ע״ה • ועכשיו יש להיסיף אחרוג וערכה ״ אתריג נק׳ עץ הדר יהיי׳ ממש עץ חיים .ערכי כחל • נחל גי׳ חייכם נמצא כולם נרמזו בהם חיים .להורות דעיקד חיי האדם בעור\ו ובעוה״ב תלויים כימים האלה וכמצית העישים כהם • יהנה כסיכה אמא עלאה מהככת על ז ־׳א ונוק׳ ומתעלה ז״א כימי׳ האלה עילוי גמור וכל הקליפו׳ צננעים לפניו ואינם יכולים להרים ראש • וכן נמי אנתנו בכי ישרי! ע״י קיום מצות סוכה ולולב אנחנו נמלטים וניצולים מקערוג שכעים שרים והקליפוח כמו שכחכ בזיה״ק מהל לחיין רעאלו קרס מלכא לרינא וש12ין בני עלמא מאן מנייהו נצח דיכא ואמרין לון מאן מפיק והימנין כימי איהו נצח דינא• כך ישראל מפקין םימכין כידייהו הא סוכה הא לולב ימינין דיליה ׳ בוראי דאינון נצחין דינא • וזה״ש כחפוח כעצי היער .תפוח גי' בהכות • דע״י סיכה ז״א מתעלה מן הקלי׳ • כיון דאמא מסככת עליו והוי דומיא דחפוח בעצי היער שהם עצים יבשים • וזהו כן דודי שהוא ז״א כין הכנים שהם הקלי׳ • וגס אני כמוהו עשיתי דהיי׳ עשיתי לי סוכה וזהו כצלו חמדתי שעשיתי סוכה ועשיתי אותם קבע • וזהו וישכהי • ועוד ריו הם לילכ ומיניו מחוק לחכי• לחכי גי׳ חיים• דהכל רמוז כוחיים כמ״ש• הביאני אל כית היין ודגלו עלי אהכה• יין גי׳ שבעים הם שכעים שרים שאני נכנס עמהם לדין בימים האלה • ומאהבתו איתי נתן סימנים בידי שאני נצחתי והם הוכה ולולכ וזהו ורגלו עלי אהכה • דהיינו הדגל שנתן כירי לאית ולסימן שאני נצתתי זה מרוכ אהכתי איתי • וראיתי גגח( אות נ ארוכה » וראיתי ל&מץ* לבאן סז6ור כאיל העיונ מאומריס כחג הסבות ׳ י י r .־ ־ כאיל תערוג על אפיקי מיס כן נפשי תערוג אליך חלקים .הכי( ידוע• מה שכתכ רכינו זלהי׳ה דשנינת עוזנו הנקודה השרשית שהיא עיקר עצמוחה ככל לילי החול ככל חצות לילה היא ני־־תית ככריאה ושם שואגת וצווחת על הפרדה׳מדודה מעולם האצילות• ואין צער דומהלאיתו הצער שנדחית לכריאה :ועי׳ז אמר הנכיא ע״ה מי יחן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואככה יומס ולילה את חללי כת עמי • דהיינו על תלול י בת עמי שנתחללה מככורה ונדחית ממקומה• ואמר דהע״ה דכמו שעישת השכינה ככל חצית לילה שהיא שיאגת וצווחת על שנפרדה מרודה • כן אני שואג וצווח ומשתתף עמה כצערה .כמו שפי׳ למעלה על פסיק אם אתן שנת לעיני לעפעפי חנומה • דמאחר שהיא מדחי חוכה רמיא עלי לחיות עמה בצערה כעת שהיא מצעערת • וזה״ש כאיל תערוג על אפיקי מים דהיי׳ כמו שעושה האילת שהיא השכינה שהיא עורגת ושואגת על שנסתלקו ונמנעו ממנה התסדים ומשום זה היא נדתית לבריאה • כן אנכי עורג ושואג עמה• והנה תערוג ע״ה גי' ככל חצית לילי חול • עוד תערוג גי׳ נולה גבורות ע״ה • ודהיי׳ דככל תצית לילי החול היא כצער גדול t והיא שואגת על שנמנעו ממנה החק־ים שהם אפיקי מים ואין בה רק דינים וגבורות • ומשום זה נפרדה מרודה ונדחית לבריאה • וכמו שעורגת' השכינה כן נפשי עורגת ושואגת אליך אלקים • והנה אפיקי מים גי׳ זעיר עם ד׳ אותיותיו • דהיינו שציעקת על שנפרדה מז״א שהוא דודה: צמאה נפשי לאלהים לאל תי מתי אבוא ואראה פני אלהים :הכוונה רכמו שחנךה המלטת אורית רכים רחסריס גם הז״א חסר כמ״ש כן משחת מאיש מראהו • דהחסדים ע י ק ר ם כשעת הזווג • וכיון דליפא זווג נתמעטו החסרים גם מז״א .וע״ז אמר צמאה נפשי לאלהים הוא ז״א דתזר גם הוא אלהים שהם דינים וגכויות כלי חסרים • לאל חי הוא היסיד רהיי׳ דהשתא חסר הזייג שע״י היסיד שהיא אל תי ואני צמא ומשתוקק מתי אבוא ואראה פני אלהים שהם החסדים שהם כפנים: ה תה לי דמעחי לחם יומם ולילה כאמור אלי איה אלהיך :פתב רבימ זלה״ה דרתל גי׳ ב״פ דמעה • שהיא כולה דינים והרמעית באים מתוקף דינים וצריכה מיתוק• וע״ז נאמר רחל מככה על בניה ואין• לה נחמה זולתי כהתחכרותה עם דודה כמו שסיים הכתוכ מאנה להנחם על כניה כי איננו דהיי׳ מאחר שאין כעלה עמה • והנח ב׳ דמעה שהם ברחל לרמוז רבוכה כיום ובוכה כלילה .וכנגד זה אמר דהע״ה גם אני כך עושה כמו שרחל שאני אחוז כה דמעתה על לחייה ביום וכלילה ׳.ג^ אני דמעתי היא כמקים לחמי יומם ולילה .מפני חרפת אויב האומד י1י אלה כל יום ויום איה אלהיך: י >Tpr׳ י • r«kיי• אחנה rh ?אלד? אזכיה ואשפעה עלי נפשי צי אעצור פסך אירס ע י בית אלהיט כקיל דנה ותודה חמין חוגג :הכוונה כא לזכור הטובות ומחסדי׳ סודי נעשים לנו על ארצט ועל נחלת אביתימ• ועכשיו בגולה נשכת כל השבע ולא נודע • וכאן מזכיר תחילה מה שהיה למעלה כאצילית העליון כשהיינו עושים דש״מ ומיושבים על ארצנו הקדושה חוככ״׳א • והוא דהנה *ידוע רכל הציות וכל הגליית יכל המאורעות שנעשי׳ הם מצד הדיני׳ ז־אלהים שבוי׳א כיין שאינם מתמתקי׳ רמזה הדינים מתרכי' והקליפית מתגכיות וכאות ציית רכות ורעות • והנה ג .אלהים הם בראש ז״א א׳ דיודין וא׳ דאלפין ואי דההין וכל א' יש כו ק״נ ציריפי׳ • ובי קי׳כ מהם נשארים בראש ז״א זמתמחקי׳ שם ואינם צייכיס להתפשט כגיפו כיי להתמתק • וק׳׳ך צירופי׳ יורדים לגרונו ולשאר גיפי עד הסיף כדי להתמתק וכל הק״ך מתפשטים כי מגריני ער סיף גיפי חיץ מחמשת מהם שיורדים לראש הבריאה • והנה התיקון הגדול כיי שיתמתקי אלה הק״כ ציייפים הוא שיתפשטו מראשו וער סופי ייטול כל מקים כי חלק הראיי לי כמבואר 3דכרי רכיט זלה״ה • וכל יום ויום נהיה הדבר הזה חדשים מקמכ כאו אין קץ ואין מספי וכשישראל עושים רש״מ תיכף ומיד מתפשטים הדינים ימה שנטל הגרון נטל והשאר מתפשט כגופי והכל מתמתק ואין שטן ואין יפגע רע וכשאיןישראלעושים רצונו של מקום מתקבצים הדינים כגרון ואינם מתפשטים והוי חמן אף ר״ל • וע״ז נחר גרוני .נחר הוא •גי׳ ג׳ אלהים כשמתקבצים בגרון ואינם מתפשטים על אותה שעה נאמר נחר גרוני • רנידכה תדון כגיון • וכנגד זה היו כגלות מצרים שלשה שרים שר הטבחים \שר המשקים ושד האופים כמבואר כרכרי רכיני זלה״ה • שכגלית מצרים מיו הדינים מכונסי׳ בגרון • וכגליח הזה אין בט כח וזכות כ״כ למהקם תיכף ומיד כמו כזמן שכית המקדש קיים וע״ז אומר דהע״ה כשזוכר דבר ום יקר לבבי ממקומו ונפשי עלי אשפכה • ומפ״ש מהי ה־כר .כי אעביר :בסךאדדסערבית אלהים .דהיי׳ התפשטות קי׳כ צירופי׳ אלהים המתפשטים מראשי ועד סופו • כזמן שבית המקדש קיים היו עוכרים דרך מעכר 'צעלמא תיכף ומיד מתפשטים ככולו כלי שום עיכוב ומשום הכי לא היו מיצאים דינים מקום כ־י להתנכר• וזהו שאני זוכר ותשות עלי נפשי דמהחלה כי אעבור בסך אדרם עד בית אלהים דהיי׳ ע״ י כח וזכות שהיה לי הייתי עושה העברה בעלמא בסך הידוע שהם ק״כ צירופי׳ ןןמתפשטים כז״א מגרונו ועד סופו• תיכף ומידהייחי עישח להם העביה ומדדה אותם כל חשבון מהק״כ במקום הראוי לו ומיד הייתי מגיע חמשת הנשארים בהם עד ראש הבריאה שהוא בית אלהים .וכ״ז בקול רכה יתירה• המק חיגצ גי׳ ק׳ינ עי׳ה כאן רמז הק״כ צירופי׳ אלה המתפשטי׳ שבאותו זמן ׳ • , יז״ עןןף-:ן« אות ?׳ ארוכה: זמן היו דומים הריני׳׳ כמו עולי׳ להג דשמהה רכה יש להם מיד מיתיק גמור כלי שום עיכוב • כמו האשה שאין לה נחת רוח דק בכעלה • ועכשיו כעיה״ר בגלות אין בנו יודע מה לתקן ומה למתק • ועל מה שעבר נפשי תשות ותהמה עלי .ואומרת ומתרעמת עד מתי אריכות הגליח הזה • והשכינה וכניה מדחי אל דחי וגם קבי׳ה אינו כשלימות כמ׳יפ כן משחת מאיש מראהו • ואומרת נפשי אם אין אתה עושה כגין כניך עשה כגין אשתך שהיא השכינה .ואם אין אתה עושה כגין אשחך • עשה בגין שמך שאינו שלם ועד מתי לא תשוכ מתרון אפך: riOתשחוחתי נפשי ותהמי עלי היחילי לאלקים כי עוד אודנו ישועות פניו • חוזר ואומר לנפשו • כתנם תשתותתי ותהמי יתתרעמי על ה׳ דאין הדכר הזה תלוי כידי רק כידינו כי הוא ית׳ לא קצרה ידו מפ־ות וכשעה א׳ יש יכולת בידו להכיא הגאולה כמ״ש היום אם כקילי תשמעו • אכל עונותינו הטו אלה וכשעיני האריכו קצנו • ועדיין אין אנו ראויים לגאולה • והעכוכ הוא מצדנו שאין אנו מתעוררים לעשות תשובה ולתקן פגמינו • וזה״ש מה חשחוחתי נפשי ותהמי עלי • דהיינו כחנם תחרעמי דהעיק׳ הוא הותילי לאלקים• דהיי׳ עשי חקק כדי שתהי׳ ראוי' להיחיל ולקוה לאלקים שיושיע לך כי הכל תלוי כידיך • כי עדיין חסר לך התיקון: ותתעוררי לעשות התיקון המועיל לך וממהר ישועתך • וזה״ש כי עוד אודנו כלומר.עדיין אט צריכים להודות לה׳ ולברך כשמי ולחזור בתשובה• וזהו כי עיר אודט דהיינו עדיין צריכים להתודות על עונותינו ולחזור כתשו׳ אז יעשה ישועות פניי שהדכר כידינו תלוי ואין לנו שום תרעומות עליו יה׳ כי הוא חפץ כגאולה יותר ויותר ממט • אכל העיכוכ הוא מצ״ינו, ומה שאמר כאן ישיעית פניי ילא אמר ישיעית פני ואלקי כמ״ש אח״ז משום דהדכר הזה שאמר עכשיו שהיא התפשטית ק׳כ ציריפים ברא מגרונו ועד סוף גיפו • זהי תיקין הפנים .של ז״א בעצמי • וזה אמר ישועות פניו שיהיו הפנים שלו שלמים • כיון שיהי׳ קמיתוק הי־בה יכראוי: אלדי״ןי עלי נפשי תשתיתתי על כן אזכרך מארץ ירדן ותרמונים מהד מצער :חוזר עיר יאימר• עוד נפשי תשיח עלי כזיכרה כל׳ הטונות והנסים והנפלאות שעשית עמט מקודם • ועכשיו נהפך כל הודי עלי למשחית • ואני ננושה ינלימח כין האומות וכל רואי ילעיגי לי יפטירו כשפה יניעו ראש • וזה״ש אלהי עלי נפשי תשתוחחי כזוכרי הנסים שעשית לני שהכל נתפלאו בהם שהוכשת לנו הים והירדן והלכנו בהם כהולך כארץ ממש • וזהו על כן אזכרך מארץ ירדן • דהיי׳ עשית לנו הידק כארץ ור״ת מ׳אדץ י׳רדן ים רעשה להם הקב״ה יבשה כארץ • זה הנסים הגדולי׳ זוכרת ותשות עלי • ועוד זוכרה ההליכה שהולכתט כמדבר והשפלת כצ הה וגכעה כשמתמתקי9י 4 אות.יי לט אדוכד* -¥גכעה לפנינו יכל הר וגכעה הושפלו יהילכתנו במישור כמהלך נתיך וזהו יח״מינים מהד מצעי • כל ההרים הגכוהים והגדולים קיא חרמינים פי שחרמק גלוי ומפורסם לגבהות וגדלות • לפי׳ קרא כל ההרים הגדולי׳ על שמו • ודהיי' כל החימוניס שהם ההרים הגדולים מיעטת והשפלת לפנינו ייתר ממיעוט ההר הקנק שאינו נראה כין ההרים • וזהו מהר מצער דהיי׳ הר שפל וצעיר • יעכשיי כגלית כל הטוכות נהפכו עלי לציית הה״ש •י ת ה ו ם bתהום קורא לקול צנוריך כל משכריך וגליך עלי עכרו: שאני כגלות כמו ששקע כים והוא כצער גדול שאין דהיינו אחריי צער וההים דותהי אל תהום .והצינירות שופכים עליו ומשכרי הים וגליו עוכרים עליו .וככל פעם יפעם אימר עכשיי תצא הנפש כך אני כתוך הגלית • וכל מה שנתפלאי השימעים כטיכתי כתפלאו כרעתי שאירע מה שלא אירע לשום אומה ולשין שנפלתי מאיגדא רמא לכירא עמיקתא ועל זאח חשיח יחהמי נפשי עלי: יומט יציה ה׳ חתרו וכלילה שירה עמי חפלה לאל חיי • אומרה לאל סלעי למה שכחחני למה קירר אלך כלחץ אויב • כרצח כעצמיתי א־יפיני צוררי כאמרם אלי כל היום איה אלהיך :הכוונה לומר דדכר פשוט הוא דכזמן שכיח המקדש קיים וכן נמי כזמן גאולהנו כ״כ החסדים הם שמנהיגים העולם •י אכל כזמן הגלוח הריני' שהם אלהים הס המנהיגי׳ ת העולם והנה שייש הריני׳ הם ששה אלהים • שלשה מצד אמא • ושלשה מצ״ אכא • וששה אלהים גי׳ יושר וזהו היימוז כר״ת י׳תגדל ו׳יחקדש שימיה ר׳כא רע״י קריש אנו ממתקי׳ ששה אלהים אלה • ו ע ו ד חפלה ע״ה גי' יושר דע״י התפלה מתמתקים הריני׳ • יכזה תשית נפשי עלי מה הועילו התפלית שאט מתפללים• ועיר התרפות שמתרפים אותנו אויבינו ככל יים קצנו בחיינו ואין לט פה להשיכ" להם כי מחרפים איתט חי־פית שאין לנו נוענית לסתור אותם שהם רואים אותנו עוסקים כתורתך ילא עזבני אותה ועוד אנו נהרגים על קדושת שמך ואין אנו מחליפים אותך ולא תירחך וכזה מחרפים אוחט • ואומרים הרי אתם עוסקים כתורתו ונהרגים על קדושת שמו • וא״כ איה אלהיך למה לא הושיע אוחך • וזהו כוונת הכתיבים יומם יציה ה׳ חס־ו • דהיי׳ ידוע ידעתי שבזמן שנהיה כן חורין כזמן שכית המקדש קיים ולאתר שנצא מן הגלית שנק׳ יימם יציה ה׳ חסרו דהיי׳ מנהיג איתי על ידי התסד שהוא שש הוי״ה אכל עכשיו כגלית הנק׳ לילה שירי עמי שמית אלהים שהם דיני׳ הם המנהיגים והם ששה אלהים שהם גי׳ שירי • יזהי יבלילה שהיא הגלית שירי עמי דהיי׳ הששה אלהים שהם גי׳ שירי הם שעמי ימנהיגים איתי ימשיי׳ה באים עלי צרית רביק ויעית • אבל מ״מ היי בכל יום אני מתפלל קפלה לאל חיי • שהיי תפלה ביתי• )נ»( ע״ס ארוגה אות י ננ״ה גי׳ יוקר והיא ממתקת הדינים הללו ומה הועילו תפלוחינו • וגרולמ מזו אני אומד לאל סלעי למה שכחתני זהת השכחה הגדולה ואויבי לוחצט בכל יום • ואני הולך קודר לפניו ומחרף ומגדף אותי ואין לי פה להשיבו כי אין לי טענות לסתור חרפיחיו שהרי כרצח בעצמותו חיפיני צודדי דהיו׳ הם מחרפים אותי הרי אחם נרצחים על קדושת שמו • וזהו כיצת דהיי׳ כחרפה רצח שאנו נרצחים • כעצמותי עצמותי גי׳ התירה דהיי׳ כל עיקרכש למה כחד ככם ה׳ הוא על קכלת התורה והרי אתם עיסקים אוחה ולא, עזכתם אותת ונרצחים על קדושת שמו .וא״כ איה אלהיך למה לא הושיעך ועל אלה תשות נפשי ותהמי עלי אכל האמת יורה רוט אני אשיכ לנפשי ואומר לה: מה תשתוחחי נפשי ומה חהמי עלי הוחילי לאלקים כי עוד אורני ישועת פני ואלקי • כמו שפי׳ למעלה דכתנם תשתוחח ותהמי דהרכר תלוי כירנו ולא כידו ית״ש שעריק לא נתעוררנו לעשות תשוכה וזהו כי עוד אירני • רהייני עדיין צריך להתידית לו ולעשו׳ תשיכ׳ .ואז הוא יעשה ישועית• לי ולו וזהי ישיעית פני ואלחי • וכאן אמר ישיעית פני מפני שחרפות שמחרפים לי האויכים הם מכיישים פני וכאן הזכיר החרפות שאמד קודף אלך כלת׳ן אויכ כרצת כעצמיתי חרפוני צוררי הרי ככומר שמחרפין האויבי׳ לי ומטין אותי וכיין שעיקר הכזיין לי משו״ה אמר כזה ישועות פני• רהיי׳ ישועת פני שתהא ישועה לפני שינצלו מהכישה והמיון • וישועוגן אלקי על מה שאומרים איה אלקיך׳ יהרי׳מ שיסיר חרפתו וחרפתנו ויחיש זמן גאילתינו אכי״ר: J א ו ר ת ל מ ד J לולא האמנתי לראות בטיב ה׳ כארץ חיים • לילא אותיות אלול • והנה למעלה כתכנו כמה פעמים • דאלול ע״ה גי' חיים :וגי׳ כל טיב• וג״כ גי' כינה רממנה תוצאות חיים • וגי׳ שם סי׳ ג עם ד׳ חיתיות השורש• והחרש הזה הוא עת רצון ועת רחמים :והשכ כו כתשוכה סמוך לכו לא יירא רודאי נתקבלה תשובתו • וזה״ש לולא האמנתי דהיינו אם עשיתי תשונה באלול • בזה האמנתי כאמינה שלימה ומובטח אני שנתקבלתי תשובתי • שהרי שמו מורה עליו שהוא גי׳ בינה שהיא אמא עלאה שימינס״, פשוטה לקבל שבים• ועור בנןוכ ה׳ שהחדש הזה גי׳ כל טיב .דהיינו טוב #עדי. אות ל ^דוכה מ טיב לא יחס־ לשבים בו • ועוד כאק חיים שהוא גי' חיים לרמוז רה שבים בו זוכים לארץ החיים עלמא דאתי: < ל ה ט ו ת לכבכו אליו ללכת ככל דרכיו ולשמיר מציתיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו :ל׳כככו איליו ל׳לכת כ׳כל ר׳רכיו ר״ת גי אלול ־ מצותיו וחקיו ומשפטיו גי׳ סוכה וצולב • אתרוג והיה וערבה • כוונת שהע״ה ראע״ג שהאדם היה נררם כשינה כשאר ימות השנה ולא עורר לעשות תשוכה .כשיתעורר כתדש אלול ויעשה תשובה • ויקיים מצות סוכה זלולכ ומיניו • כזה נרצה לו לכפר עליו .דנל א׳ מאלו נק׳ תיים כמו שכחכנו למעלה • והמקיימם זוכה לחיים : ל מ ^ | ידעו דורותיכם כי כספית הושבתי אח כני ישראל בהוציאי אוחם מארץ מצרים אני ה׳ אלקיכם :הנה בסמיך כתכני דאלול גימ' בינה שכו ימינה פשוטה לקבל שבים י וכשאדם עישה תשיכה באלול כייאוי היי תיקן מה שפגם באמא עלאה • וימצא עצמו שלם בסיכת סוכה ג״כ היא אמא עלאה והיא מרחמה עליו ומגינה עליי מכל המקערגי' שלא יקטרגו עליו • ואמא רמוזה כסוכה כי סיכה כמי׳ כזה סמ״ך ויי׳ו כ״ף ה״ה המי׳ גי׳ קס״א שהוא כאמא .עוד היישכתי א׳ת לני ׳׳שראל ב׳הוציאי אייתם ר׳יח גי׳ אהיה שהוא כאמא • והנה ל׳מען יידעו דיד־יתיכם כיי כ׳סנית ד״ת ע״ה גי׳ אלול .לרמוז דהטוכ והישר הוא לאדם שיקדים שית תשו׳ כאלול כראוי• כדי שתכא הסוכה אמא עלאה תשמת כו ותגין עליו רך מי שטרח כערב שכת יאכל כשכת• אכל אם לא עשה תשי׳ כאליל• יגם הוסיף על תטאתו פשע ילא עשה תשיבה גם כעשרת ימי תשיכה • ולא/ נתעורר ער שכאה הסיכה תשובתי אינה אלא רעועה לכן הטיב והישר וא .מראש חדש אלול יעשה תשיבה • ובעשרת ימי תשובה יוסיף תשובת על תשובתו וכסוכס יוסיף תשובה על תשובתו • רכזה ימצא מנוחה שלימה ותגין עליו אמא ותתסה אותי כצל כנפיה • והנה למען אותיות לנעם והיא אמא הנק׳ כעם • וזהי שנא לימר אם תרצה לזכות לניעם ה׳ שתגין עליך אמא הנק׳ ניעם כסיכה • קיים מה שרמוז כפסיק זה כמי שכתבנו' שנרמז כו אליל .ודהיינו שתקדים ותעשה תשו׳ כאליל כראוי ואז כבואי חג הסוכות׳ תמצא עצמך ותזכה לנועם ה׳ כאמור : , וראיתי ל־־יכתוב מי»ן מזמור השמים מספרים לרמוז בו ביוגה הלולב : ל מ נ צ ח מזמור לדוד • השמים מהפרים ככור אל ומעשה ידיו מגידי הרקיע .הנה ידוע מס־ שכתב רכינו זלה״ה ככמנת הלולכ • היא דהמנת הוא שירש הה״ח יהה״ג שמחפשעים מחסד עד היוד .והיהודי נוטל כללותם • וכן ג״פ המלכות • ומשו״ ה נקיא היסוד כל והמ׳ כלה. משום דיש בהם כללית הה״ח והסיג .וכל א׳ כלול׳ מעשר גי׳ כל • וכל זת מוש־ש ^#ףו ארוכה אות ל מישרש כדעת שיש בי שירש הה״ח והה״ג ויש בי שירש כללית היסוד והמ' דמן הדעת מתפשע לכילס שהוא תייתם ויש כו שירש תגי׳ת נהי׳׳מ ועיקר בלולב הוא כדי להתפשט החש־ים בגיף דז״א וממנו לנוק' העומית בחזם שלו .והלולב עצמו הוא היסיד שעולה עד הדעת ולהמשיך ממנו הארה משידש החסדים אשי שם כדי להתפשע ככל גוף ז׳׳א וממני אל הניק׳ ״ והנה הנעניעי׳ הם כששה צ־רים דרום וצפין ומזרח ומעלה ומטה ימעיב והם חג״ח נה״י וכל פעם צר־ך לכוין כו א׳ מששה צירופי יה״ו וכך הוא סד״ם דהיי׳ כצד רדום יה״ו והוא מלא יורי״ן שהוא ע״כ • וכצ״ צפין הו״י כמילוי ס״ג • ובצר מזרח וי״ה כמי׳ אלפי״ן .וצד מעלה יו״ה והוא מילוי ע׳״ב כמו צד דיום • וצד מטה הי״ו והוא מי׳ ס׳* ג כמו צי צפין • וצד מערב ה״י והיא מיליי אלפין כמי צר מזרח • והנה הצירופים האלה כל א׳ כטעמו דהיי׳ שצר דרים ששרשי חסד איח יוד שהוא רכורא וחסד קודמת ט להודו דאייה הזכר שהוא החסר גוכר כו • וצר צפין ששרשי גכירה ק־מה כי אות הא׳ שהיא נוק׳ וגכורה • וצד מזרת שהוא ת״ת יהוא ממיצע שחציו חסד וחציי גכירה מ״מ נוטה הוא לצר החס־ יותר מן הגבורה משו״ח קדם כי חית שהוא דכורא • ומאחר שאינו חסר גמור כמו החסר לפי׳ ק־ס כו אות וא״י ילא אית יו״ד כמו החשד• והנצח ששרשו חסד גמור כמו החסד לפי׳ ק־ם כי אות יו״ד כמו התסד • יההיד ששרשי גכירה קרמה כי אית האי כמי הגבירה • יהיסיד שהוא ממוצא כמו התיח • קדם ט אית וא״ו כמי הת״ת • יהנה עיקי הלילכ היא כשם כ״ן לפי׳ שכל עיקיו הוא למ׳ שהיא כ״ן • ומשי״ה ככל הוכאה והיכאה שמביא הלילכ צ־יך שיהיה מגיע הלולב ער החזה שלי שהיא רימז לתזה רז״א ששם עימדת הניק׳ שהעיקר היא למלכות שחטול החסרים ככל יום ויום • ונכא לביאור הכחיכים השמים מספ-ים ככור אל • מספרים כבוד אל י גי׳ זה הרעת ע״ה • והנה הדעת והת״ת והיסוד שלשתן כקו האמצעי יכמי שהיעת יש כי הת׳ והג׳ .כן התי׳ת מכת הדעת שמשפיע כו יש כו חת׳ והג .והיסוד יש כו כללות הח׳ והג׳ • והנה כנעניעי הלולכ עולים התסדים שכגוף ז״א שהוא ו׳ קצוות ומקבלים הארה מש־שם שכרעת וחוזרים למקומם ומאירים ג״כ לניקכא ועלייתם וחזרהם היא ע״י היסוד שהוא הלולכ שהוא המוציא והמכיא . נמצא כל עוד שהתס־ים גנוזים כדעת לא כיאית פעולתם עד שיתפשטו בגופא דז׳׳א כו׳״ק והתפשטותם ע״י מעשה הלולב שהוא היסוד כאמוד״• וזה ״ש השמים שהוא הת״ת כידוע שט ו״ק אלו ו״ק הם שמראים ומאירי ונוצצים ל ככור אל שהוא הרעת כאמור שע״י התפשטות הדעת שהוא בבודי אל כו״ק כזה נראה וניכר כת הרעת • אמנם הגורס המשכתס מהדעת הא׳ היסוד הרמוז בלולב • וזהו ומעשה ידיו שהוא גי׳ ארבע מיט לולב ר<'*$ , , , שערי-. אלת ל: אאיכה מא ישע״י לולב ומיניו מושך היסוד האמת האלו מן הדעת• וזהו מגיד הרקיע דהיינו מושך היסוד שהוא הרקיע • והנה כיבוד א׳ל ר״ת גי׳ יה״ו רומז לצי׳ יה״ו שהוא מושך ככל צר כתו שנתכנו: ליים יכיע אימר ולילה ללילה יחוה דעת :כאן כא לרמוז מת שכחכני כסמיך דששה ציריפי חס״ר יה״ו כצד שהיא חסד גיבר אות היו״ר או אות הוא״ו יקירם כי• וכצר שהוא גכורה גוכרת אוח הה״א וקודמה בו והנה החסר נק׳ זכר ונק׳ יום והגבורה נק׳ נוק׳ ונקי לילה • וזה״ש יים ליים רהיי׳ צדדי החסרים הנקרא יים גובר בהם אוח היו״ר או אות הוא״ו שהם זברים וזהי יביע אימי־• מלת אימר תחלתה אל״ף שהוא .אוח זבד • וג״כ צדדי התסדים קודם כהם אות הזכר כאמור ולילה ללילה •דהיינו צדדי הגבו׳ הנק׳ לילה גוב ת וקדמת בהס אות ה״א שהיא נקבה וזהו יתוה דעת מלת דעת קרמה אות דל״ת שהיא נקבה • וג״כ צדדי הגבירה קודמת הה״א שהיא נקבה : אין אומר ואין דכרים כלי נשמע קולם• כא לרמוז מ״ש כסמוך דהתסדי׳ י כל עיר שהם כמיסים כתיך הרעת אין נראית פעולתם רעיקר היכר פעילתם היא כשיהפשטי כגיף שהיא ו״ק זה כיד ימין יזה כיד שמאל וזה כגוף וזה כירך ימין ווה כירך שמאל יזה כאית כרית שאין הדעת ספירה פרטית כשאר הספימח אמנם היא חיית כל הי״ק • והנק כלי נשמע ע״ ה גי׳ זה היא הרעת דהיי׳ כל עיר שהתסדים האלי כתוך הדעת אין אימר ואין רכרים כלי נשמע קילס י דהיי׳ אין ניכרת פעילתם: ב כ ל הארץ יצא קים יכקצה הכל מליהם לסמש שם איהל כהם :כלימר כשמחפשטים אלי החסדים כקוי הגוף שהם ו״ק ומי״ק דז״א .מתפשטים בניק׳ אז כאיתה שעה נראית יניכרת פעולתם שמגיע הארתם ער עילם העשיה שבו עולם החומרי הזה שהיא תבל שבני אדם בי .וזהו ככל הארץ יצא קום רהיי׳ כשמגיע קו האיתם ער הארץ שהוא המלכית אז נ אית פעולתם ואפי׳ בקצה חבל מליהם אך עיקר שורש הארתם .העייךים הוא כת״ת שהיא הגיף שבו הי״ק וזהו לשמש שהיא הת״ת שס אוהל כהם: ל ה ו א כחחן יוצא מחופחי ישיש כגכןד למץ אירח :עכשיו חזר לדבר כיסוד שהוא מושך החסדים מן הדעה כמי שכחכנו ־ והנה כ׳חתן י׳וצא מ׳חיפתי י׳שיש ר״ח גי׳ יסוד• דהיי׳ שהיסוד ייצא,כחתן וכגכור ללעץ אורת ועולה עד הרעת ומושך משם החסדים : ׳מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קציתם ואין נסתר מחמתו :כלומר שהיסוד עולה עד קצה השמים מלמעלה שהיא הדעת שהוא למעלה מן השמים שהוא הת״ת .ומושך משם התקדים לכל השש קצוות כולם )© י י שקף אות ל ארוכה כולם הוא שמושך להם ״ והנה הצירופים של יס״ו בהם חתם חקב׳יה פשש קצוות של עולם כמו שכתיב כס׳ יציר׳ .וכל צירוף כצד שלו נק׳ חותם כמ״ש שם וזהו מקצה השמים מוצאו דהיי׳ היסוד הרמוז כאן כאמור עילה עד הרעת ויוצא משם ותקופת הארתו שהמשיך מתפשטת על כל קצותם של שש קצוות • ואין נסתר מתמתו זה קאי על היסוד עצמו כלוי אין נסתר ואין נעלם מן היסוד שום צד מהששה צדדים שאין מישך לו ההארה על ידו כאמור• ומתמתו קרי כיה מתותמו כלו׳ כל תוחם וחותם שהם הצי' האמורי' טלם הם ע״י היסוד אין חסר ואין נסתר ממנו שים א׳ מהם: ת ו ר ת ה׳ תמימה משיבת נפש • ערות ה׳ נאמנה מחכימת פתי :כא לכאר כל צר וצר מהששה צדדים שאנו מנעכעין בהם • והנה כל צד צייך שלשה נענועין כנגד הצירוף של יה״ו שיש כו ג׳ אותיות כ ע ד ג׳ מוחין • ואע״ג דככל צר לא יש כ״א ג׳ אותיות יה״ו וחסר אות ס״א אחרונה משם צריך להשלימה כשיגיע הלולכ אל החזה ששם עומדת המ׳ החלויה כה״א אחרונה • נמצא שם הוי״ה שלם ככל צד • והכה דהע״ה זכר כאן הששה צדדים • וככל צד זכר כו שם הוי״ה לרמוז רכל צר צריך לכוק בו צירוף שם הוי״ה כאמור ואחר שזכר שם הוי״ה אמר אחריו שלש תיבות לרמוז רכל צר צריך שלש נענועין • והנה דהע״ה זכר הצדדי׳ כסדרן חחי' אמר צד דרום ש5ו מחחילין • ונרמז כפ׳ זה תורת ה׳ תמימה משיכת נפש ה׳ ת׳מימה מ׳שיכת נ׳פש ר״ת תימן הוא הדרום שכו מתחילין • אחריו צד צפון • ונרמז כעירות ה׳ נאמנה מ׳תכימת פיתי • ר״ת גי׳ זה צפון: פ ק ו ד י ה׳ ישרים משמחי לכ :זה כנגד צר מזרת• פיקודי הי י׳שרים מ׳שמתי ר" ת עם ד׳ אותיות גי' קדם והוא המזרת הנק קדם• ואמר כאן פקודי ה׳ ישרים ל' רכים לפי שהמזרת הוא כת״ת יהת״ת כולל חסדים וגבורות לפי' הזכירו כל׳ רכים: מצות ה׳ כרה מאירת :זה כנגד צד מעלה • מ׳צות ה׳ כירה מ׳אירת עיינים גי׳ זה המעלה: יראת ה׳ טהורה עומדת לעד • זה כנגד צד מטה :ירא׳ת ה׳ טהיר׳ה עומר׳ת לעיר • ס״ת גי׳ התתת ע״ה שהוא צר מטה שהוא כתחת: מ^5טי ה׳ אמת צדקו יחדיו .זה כנגד צד מערכ• משפטי ע״ה גי' לצד המעדכ .וכן נמי מלת אמת גי׳ לצד המערכ וגם כאן אמד כל׳ רכים כיון שהיסוד גם הוא כולל חסרים וגבורות לפי׳ הזכירו כל׳ רבים כמו צד מזרח שבו הת״ת: כא לומר הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדכש וכופת דכל נענועי הלולב הם חסדים גמורים • וסם ממתיקים הגכומת והדינין שקיבלה המ׳ בעשרת ימי תשובה .-והגה עיקר התיקון הוא , צ י פ י ם : ישערי אית ל ארוכה מכ הוא שיתחכיו החסדים עם הגבריות ויתמתקו הגבורות .דהחסדים יזם רכורין והגבורות הם ניקבי׳ • ויכויא בלא כוץ׳ ונוק׳ בלא דכורא .ליכא שלימוחא ובהתחביס אז הוי שלימוחא • הה״ש הנחמדים מזהב ומפז רב• כלו׳ החסדים האלה חמחפשטי׳ ע״י הלולב• נעשו נחמדים מתמת שנתחברו עם הזהכ ומיחקי • ומתמת ג׳יכ שנתתכמ עם פז רכ ומיתקו אותו • פז רכ גי׳ רפי׳ ת ע״ה לרמוז לכירור המתברר מרפ״ת ניצר׳ .ומתוקים מדכש כלו׳ החסרים האלה נעשו מתוקי׳ מאתר שנתתכרו עם הרכש רכש כרכוע עם ג׳ אותיותיו והכו׳ גי׳ ש״ך הם ש״ך דינים • ונופת צופים הם מנצפ״ך שהם פ״ר דינים דמנצפ״ך ציפים אמרום: עכ־ך נזהר כהם כשמים עקכ רכ :כא לומר דהיה נזהר הרכה בנענועי הלולב להמשכת •התסדיס .דעיקר כל המשכת החסדים הוא לתיעלת המי לתקן הגבוי והריני׳ שקיבלה בימ״ת • ומטעם זה אנו מסיימין כצד המעיכ .משום דשכינה היא במערב ׳ ואנו מסיימי׳ בו כדי לקבץ כל החסדים שכצדדים האתרים כיון שהשכינה שם • וזה״ש גם עברך נזהר בהם דהיי׳ בהמשכה החסרים בנענועי הלולב • והאזהרה שלי היא שכל כוונתי היא לקכצ׳ כמערכ ששם השנינה שהיא צריכה להם • וזהו בשמים עקכ רכ • הם אותיות כקשרם כמערכ • דהיינו הייתי מקשר ומקכץ כל החסרים במע־ב כאמור • עוד עקב גי׳ עסמ״ב ר״ת של ע״ב ס״ג מ״ה כ״ן .רכולם צ־יך לכוון בצדדים: ש ג י א ו ת מי יכין מנסתרות נקני :כא לכקש ולשאול על עצמו מלפניו ית׳ שיפקת עיניו כסודית התורה כדי שירע לכוין כל מצית על אמתתו ולא ישגה כהם • לפי שכל הכוונות הם ע״י אותיות ונקודות וטעמים • וזה הדכר צריך סייעתא דשמיא והופעה מאתו ית׳ שלא ישגה ויטעה כאיזה אות או נקודה או טעם • וצריך האדם הכנת הלכ וישוב הדעת כראוי כרי שלא ישגה ויטעה כזה • וע״ז אמר שגיאות מי יכין • גי׳ זו האותיות ע״ה • עוד שגיאות ע״ה גי׳ נקודות כטעמם .כלומר השגיאות שאני ירא שלא אשגה ולא אטעה כהם הם האותיות והנקודות והטעמים • שקיוכ אדם לעעית כהם וע״ז אני מתפלל לפניך מנסתרות נקני שלא אטעה כהם: Q J .מזרים חשוך עכ־ך אל ימשלו בי אז איתם ונקיתי מפשע רב :כא לכקש מלפניו ית׳ שלא יחגרו כי החיצונים ויבהילוהו וידחו אוחו מליכנס לפני ולפנים .כי כן דרכם כשמאי׳ האדם מכקש ליכנס לחדר המלך מלכי של עילם הם מהקנאים כו ומהגרים להסיחו ולסדיחו מפני שגם הוא רוצה לפסוק להם חיותם • וזהו שמחפלל גם מזדיס שהם החיצונים תשוך עבדך שלא ישלטו ויתגרו בי שאס ישלטו כי ח״ו לא די שאשגה והטעה בדכריך אות ל ש^ךיו אחכה כיכריך אלא גם אבא לידי פשע רכ • לק עזרגי והרחיקה מעלי כדו. שאשאר חם ונקיתי מפשע רכ: ץ־!ץ לרצון אמרי פי והגיון לכי לפכיך ה׳ צורי וגואלי :כאן בא לכקש • שכל תפליתיו ותורתו ומעשיו הטובים יהיה בהם כח ער שיתייחדו מזל העליון עם התחתון ומשם לאוי׳א ומשם לזו״ן דזהו עיקר היסוד • וזהו יהיו לרצון אמרי פי יצק אותיות טצי־ הוא מזל העליון • והגיון לכי לפניך• פניך ע״ה גי׳ ונקה • יסוד הס או״א היין • כשתסייעני על יחוד הזה אני מודה לך בפת מלא שאתה צורי וגואלי: מ ^ י ? גנים כאד מים חיים ונוזלים מן לככין .עורי צפון ובואי הימן הפיחי גני יזלו כשמיו יכא דודי לגנו ויאכל פ־י מגדיו • כאתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם כשמי אכלתי יערי עם רכשי שתיתי ייני עם חלכי אכלו רעים שתי ושכרו דודיש : • מה פעמים למעלה דהימים הנוראים והנשגבים האלה שהם מ אש ח־ש אליל עלי שמיני עצרת כולם נ״שמים* בהש כאליל וביוה״כ וכהונה ולולב והדס וערכה • והמ׳ שהיא שכינת עוונו • כאלה הימים נתקנה ככל שנה ישנה יבקחלה נתקנה מן הגבורות מ״אש השנה עד יוה״ כ וממתרת יוה״כ עד שמיני עצית נתקנת כחסרים יכל תיקינה היא ע״י כני יש־אל • שעל ידם נגמר ינעשה כל תיקונה י שהם המעלים לה המ״ן יע״י המ״ן היא תיקינה ־ והתיקון הגדיל שישתדל האדם לעשות השיבה כראוי כאליל כדי שיהיה ראוי לעשית תיקין לשכינה מראש השנה עד יים שמיני עצרת • יהנה יש־אל נק׳ גנים כמ״ש היושבת בגנים ינתיכ כי כדם ה׳ צבאית כית יש־אל • יהקכ״ה אימ־ לשכינה בימים הנוראים הנ1ה מעין גנים • הלומי הגנים שהם כני ישר !:הנק׳ גנים עשי איתם מעין רהייכי שתיקני איתך כלי כדי שתהיה ראויה לקבל המ f והעלי לך ג״כ המ״ן וזהו באר מים תייס שהם המ׳ין וגורמים להשפיע לך מן או״א וזהו ונוזלים מן לבנון הם או״א ל״ב הוא אבא שיש כו ל״כ נתיבות חכמה ט״ן היא אמא שבה חמשים שע-ים • ואומר לה עורי צפק וכיאי תימן .דהיינו כימים האלה שהם מר״ה עד שמיני עצרת • כחחילה תקדים ליקת לך הגכורות והדינים מי־״ה עד יום הכפירים ־ וממתרת יוה״כ 4 י שעת ram אות מ מג יוה״כ עד ש״ע חקכל החהיים וזהי עורי צפון תהי׳ לקבל הגבורות שמשם הם ואחייב ובואי תימן לקבל החסדים שמשם הם • הפיחי גנ> דהיינו מה שנתן בך גני שהם ישראל ומילא אוחך במיני מגיים שהם תשובה ומעשים טובים הפיחי והריחי לי כאותו הריח • ויזלו כשמים של הגן שנתן כך ככל סביבותיך עד שתקרא לי וחאמר לי יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו דהיינו ראוי דורי גם הוא לכא לי כשכיל גנו דהיינו כשביל מה שתיקנו אותי ועשו בי גנו ישראל • וגם דורי יאכל פרי מגדיו ממה שעשו ישראל כימים הנוראים האלה • ואז כשיהיו ישראל ראויים אומר לה הקכ״ה לשכינה כאחי לגני אחוחי כלה .דהיינו באתי לגני שהם ישר<1 ושמחתי במעשיהם הטונים שערתו עד שהתקינו אותך עד שעשאוך ראוי להיקרא חתיתי יכלתי • וזה גרמי ע י מעשיהם הטיבים שעשו מר״ה על־ ש״ע ותזיל ומפרט הימים שסיגלו כהם תשיכה ומעשי׳ט • וזה׳יש אריתי מורי עם בשמי • מורי היא חרש אלול .לפי שבאלול מתגלים שם קס״א ושם ס״ג כרמיו במלת אלול • וקס״א עם עשר אוחיוחיו וס״ג עם עשר אותיותיו עם כ׳ כו׳ גי׳ מור • בשמי הוא ראש השנה • דכשמי אותיות יש מ״ב דמ״כ רהמבורך היא כראש השנה כמו שאמר כזוה״ק וזהו כשמי • אכלחי יערי עם דבשי • יערי הם הימים שבין ר״ה ליוה״כ שהם ימי תשוכה • יער גי׳ ימי העומק שכל יום ננסר כו עומק א׳ • דבשי הוא-יוה״כ רכש גי׳ כפור • שתיתי ייני עם תלכי • ייני זה שכעת ימי החג שמקריכי׳ בהם שכעים פרים גי׳ יין • חלכ רומז לשמיני עצי־ת שהוא שמחת התירה •שכוונת קידשת היום הוא שם ע׳״כ שבו ר׳ יורץ גי׳ עי׳ב • ומאחר שבני ישראל עישים תיקון כאלה הימים כאמור .אז אומר להם הקכ״ה היום ש״ע אכלו רעים ושתו ושכרו דודים • דהייני אני ואתם נעשו סעידה וזר לא יקיב לנו • כמ״ש כיום השמיני עצ ת תהיה לכם: שיך המעלית ממעמקים קראתיך ה׳ :זה המזמור תיקן רכינו זלה״ה לומר איתי כעשיית ימי תשיכה • לפי שכל יום ננסר בו עומק א׳ והם עשרה עמקים כמ״ש בס׳ יצירה וז״ל עש ספירות כלי מה מדחן עשי שאין להם סיף• עומק ראשית• יעומק אחרית• עומק טוב• ועומק רע• •עימק רום• ועומק תתת .עומק מזרת• ועימק מערב • עומק צפין ועומק דרום • חדק יחיד אל מלך נחמן מושל ככולם ממעין קרשו ועד עדי עד • עכ״ל: f l j nהעשרה העמקים האמורים הם העשרה ספירות הידועות דעומק ראשית היא חכמה כמ״ש ראשית חכמה וכן הכתר.נק׳ עומק •ראשית שהוא הראש • והוא ראשית לכלהספימת .וכן רבינו זלה״ה כשני •ימים של ראש השנה כשניהם כתכ עומק ראשית ?יום עוכ א׳ של ד״ה כתכ )סא( , י ,/ י י ש^ףו. אות מ ארוכה f כתכ עומק ראשית כנגד הכתר • וביום טיב כ׳ כתכ עומק ראשית כנגר׳'י החכמה • ועומק אתרית היא הבינה .ועומק טוב ועימק דע הוא ועומק רדום הוא החסר ועומק צפון הוא הגבורה ועומק מזרח הוא הת״ת• ועומק רום הוא הנצח ועומק החת הוא ההוד .ועומק מערב הם היסוד; והמלכות דשניהם נק׳ עומק מעדכ זהו הסדר שכתב רבינו זלה״ה כעשרת ׳ ימי תשוכה • ואל יקשה כעיניך ממה שכתכ כאן כס׳ יצירה שהיא שורש הרכר • רנראה כמה דכרים מחולפים כדכרי רבינו זלהי׳ה על מה שכתוכ כאן כס׳ יצירה • הכל מיושצ על מתכונתו ואין כאן מקום להאריך ומת אקרא לספירות על*קים .כבר כתבו המקוכלים זלה״ה להורות כי הספי' אין להם קץ והכלה • כמו שאומרים על העומק שאין לו שיעור יקצכה ־ כמ״ש עמוק עמוק מי ימצאנו כך הספירות מראשן ועד סופן אין להם שיעור וקצבה .וזהו שהקדים בתחלת דבריו • עשר ספירות כלימה מדתן • עשר שאין להם סיף • הרי השיה אותם בעשרה ואמר עשר שאין להם סוף״ ואת״כ הזכיר העמקים • ופירש כל א׳ ואי יכל א׳ קיאו עימק שאין לו שיעור וקצכה• שלא החליק כיניהם חייו ותזמר כשלמא ג׳ ראשונות שייך כהם עומק •אמנם ז׳ אתרונית שייך כהם שיעור יכפרע רשמיתיהם גורמי״ להם הקצכה רזה נק׳ הסר הרי נראה שיעירו יקצכתי שאיני פיעל כ״א חסר ץכעד׳׳ז הגבורה יכן הטיכ יהרע שהיא הרעת• ליה אמר bתתשוכ כן דאין השם גורם השיעור והקצבה • דלענין זה רשיעור וקצבה כל העשר ספירות שיים בהשיאה א׳ יכילם אין להם שיעור וקצבה י וכל א׳ וא׳ מהם נק׳ עומק חמורה שאין לו שיעור וקצבה .ומטעם זה ק־אם עמקים לכל העש־ה • אמנם מה שקיים אדון יחיד אל מלך נאמן מושל וכו׳ צריך להתכונן מה טעם לתוארים הללו • רדי כאומרו א׳ מהם :ונלע״ד אם אפשר • וכעיני ה׳ יכשר • רעשי ספירות אלה שמדבר כהם הם עשר ספי' ראצילית :ועשר ספירות ראצילות נשמתם הוא אי׳א ועתיק מתלבש כא״א ואריך מתלכש כעשר ספירות ראצילית • ועל זה אמר אדון יחיד . ארון היא עתיק רישא דלא אתירע יחיד היא א״א שהוא יחיד המייתר כל עשר ספירית דאצילות • יאל מלך נאמן הם כנגד עשר ספירית דיךא עצמו • מלת אל כנגר קו ימין שכי שהיא חסדים יא 3היא חסד • מלת מלך כנגד קו שמאל שהיא הגכירית • ושם המלך נק׳ מצד הגבורה שהוא גכור • ומלת נאמן כנגד קו האמצעי • דקי האמצעי הוא אמת יאמונה המחחכרים כו חסדים וגכירית וזה הנק׳ אמת שהוא חיבור החסדים עם הגבורות .ומי׳ש ממעון קרשו ממעין ע״ה גי׳ אין סיף • לימד דהכל תלוי כאין סיף כ״ה נמצא כל ספי׳ וספי' אין לה שיעור משקראם כילם עמקים כאמור • ודהע״ה כיון שכא לכקש על סליחת העון כא כעענת אלימתא הדעת-י•״ שערי אלימתא ראוי לפניו ית׳ ו א מ ר לפניו ר כ ש ״ ע כיון שכל מ ד ו ת י ך נ ק ׳ א י ן ל ה ס ס ו ף שתמחול מ י ד כלי ע צ ב ה ד ר כ י שאין ל ו ס ו ף א י ן כ ו ר ו ג ז ו ל א ה ק פ ד ה איבה כ מ ו רחמים• סוף מעחה לפני ארוכה׳ לרא • ש א ״ א מ ר ו כ ג ו ד ל ו דלת ל נ ע ו ר כולו אות סי־ רכש׳׳ע כולם נקראים לסליתה עמקים ש מ צ י ע החילוק וז״א יש ב ו ר ו ג ז • שבין א״א ו מ א ח ר שנתגלה לנו ד כ ל ה ס פ י ׳ אין להם כ ו ל ם ר א ו י י ם למחילה ולסליחה וזה ה ו א ש ב א ד ו ד ה ע ״ ה ל ו מ ד הקב״ה באיזה מ ד ה ממרוחיך ע מ ק י ם שאין להם ס ו ף וזה״ש ולמתילה: וכיון ממעמקים שאין ל ה ם ס ו ף ו א י ן ל ה ם ש פ ג מ ח י יהיה מ ה שיהיה דהיינו נטירת מ ע ע ט ת שכל איכה כ כ ת ספי׳ כ א ן כלל כ ו כל ע ש ר רכל לענין ממעמקים• נטי ונעשים קדוש שנקבע אגודה וזהו ה ק ד ו ש הזה א׳ לסליחה דא״ק כ״א ומ״ד וכתכ ותכונה לרמוז כפר ולמחילה • תשובה ובו על אדני ־ מאחר עמקים אמא השיכה קורא עלאה אני לי: הכפו׳ עונות אדני אהיה דא״ק ויש לרמוז שם א מ א כ ר כ ו ע גי׳ והנה כ ת ב נ ו מ ״ ד ושם אדני רכוע אהיה כארט פשוט גי׳ כסמוך ר מ מ ע מ ק י ם קראתיך רומז ש מ ע ה כקולי• ת ה י י נ ה שש־שה מאזנים ד א ״ ק ק ר א לה ו ה ז כ י ר ה א ז נ י ם ל ר מ ו ז העליונים גם אתה שהוא התלויה כ ה ם • כלו׳ כיון ששמך תהיינה אזניך קשובות משום דסלקא לה אהיה תשמר יה לקול תחנוני • מ״ד ואהיה שהוא אדני מ י ממקום והטעם העליון של שנק׳ אמא כ ר ת א ו כ ל ה ו א ג ו ד ה א׳ מ ש ו ם ה כ י ה ו י אדני ושניהם נק׳ א ח ר ריום הכפו׳ כחו עולה שהוא דארני ש מ ע ה וכו׳ האומרים כיוה׳׳כ מאוזן שמאל ל ת מ י י ה ו ש ם א׳ דשניהם נ ק ׳ אם יוה״כ יום זכרתיו וכרחא ככח יום חחאה ע ם ר כ י נ ו זלה״ה שישה וכ״א גי׳ האזנים כיום אחת ו ע ו ד א מ א ה י א נ ח ל ק ת לשנים כ י נ ה ו ת כ ו נ ה ו כ י נ ה שדשה מ א ז ן קשוכית האזנים בהשואה מתתכרים א מ א יוה״כ ו ע ל מ ש ך זה הולך ו א ו מ ר אדני שהיא א מ א אזניך שוים ומתחנן לפניך שהמחול ותסלח ד א מ א ה י א שם אהיה • ושם על ע כ כ ה • ושם הוי״ה שאמי ש מ ע ה כ ק ו ל י ת ה י י נ ה א ז ט ך ק ש ו ב ו ת לקול ח ח ט נ י :כ א ן א מ ר הם כאמת• על הטענה כאתי ספי׳ כולם מ ע מ ק י ם שהם שני שמתתברים כ ו כאדטת • ימין זאת מרותיך נק׳ ע מ ק י ם שאין ל ה ם ס י ף : מעמקים גי׳ ומתפלל ארגי העשרה היי שאין ל ה ם ס ו ף • כ ו ל ם ע ו מ ר י ׳ להתפלל ולהתתנן לפניך שהמחול לי מ י ד בלי שום אי מד אהיה פשוט יעמוד :ככר ע ד י ף מכל שאר שעולה מ ס פ ר ו אדני שהיא ג י ׳ פירשנו ימית אדני: פסוק השנה זה כמקום משום דכרתא ל א מ א י ת י ו י י ה י א ג ו ד ה א׳ ו ה ן ה נ ה כ ׳ ה ה י ״ ן ר ש ם ה ו י ״ ה כ ״ ה ח ש ו כ ת ע ל א ה ו ת ש י כ ה תתאה למחילה ולסליחת ולכפרה ־ משי״ה יוה״כ כחי וזה״ש אם עדיף עיטת מכל שאר ימות השנה תשמר יה כ ש א ר ימית השנה שאין שקךי אות מ ארוכה שאין אתה רוצה למחול אותם היום הקרוש והנורא שביחא עילה לאמא וראי תמחול אותם וזהו אדני מי יעמוד .דחיי׳ היום הזה שארני שהיא כרתא עולה למי שהיא אמא ועושים אגורה א׳ ודאי זה יעמוד • ועיר אדני מי יטלים לפיש שניהם על אמא שיום הכפוי אמא נק׳ אדני • ושם זה מורה על השליטה ועל הממשלה כמו ארון כל הארץ שהוא שליע ומושל • וכיום הכפוי כיד אמא הממשלה והיא דרכה להוציא לחירות • וזהו אדני מי יעמוד דהיי׳ מי שהיא אמא הנק׳ כיום זה אדני השלוטה כידה היא תעמוד ותקכל השכים והוציא אוחם לחימת : א י נ מ י אפשר לומי דכוונח רהע״ה שלא יהיה הקכ״ה מעככ הסליחה לשכים שהרי כל החטאים והעונות והפשעים עושים פגם כשפינה ח״ו וכמ״ש וכפשעיכם שולחה אמכם • ובל עוד שלא נחקט הפגמי׳ שנרשמו בה אינה ראויה ליחור כראוי • וזה״ש אם עונית חשמר יה דהיי׳ תמתין וחחעככ מלמחיל אוחם מיד הרי כזה יש הפהר ונזק לשכינה רכל ע ו ד שלא מתלת השכינה אינה יכולה להחייחד עמך .וזהו אדני שהיא השכינה מי יעמוד דהיינו מי יוכל לעמוד לפניך • לכן מפני ככורה הוי מוחל לשכיס מיד: כ י עמך הסליחה למען תורא :כתיב זה צריך להתבונן בו מה כוונתו כזה • ואפשר לפרשו על הדרך שאט עסוקים כו שהמזמור מדכר על יום הכפו׳ .והנה יש השובה תתאה ותשובה עלאה תשוכה תתאה היא כמלכות ותשוכה עלאה היא כאמא והעיקר הוא שישתדל האדם.לעשו׳ תשו׳ ראויה והגונה כי־אוי ער שמגעת לחמא ועל זה אמרו רז״ל גדולה תשוכח שמגעת עד כסא הככור שהיא אמא דמקננא ככירסייא .וכל עוד שלא עשה ארס תשוכה שמגעח עד אמא עדיין לא השלים חקו ונקי תקר ופגום וצ״יך הארס להשתדל ולשנס מתניו ולהוסיף יראה על יראה וקדושה על קרישה ער שיגיע לתשוכה עלאה נמצא אם היה די לארם כתשיכה חתתה לא היה צריך לטרוח להוסיף יראה ע ל יראתו דככר השלים חקו • אכל כיון דנשאר תלוי ועומד עד שיגיע לחשיכה צייך לטרוח ולהיסיף יראה על• יראחי • וכזה ירכה מורא ה׳ • ולזה א מ ר כי ע מ ך הסליחה דהיי׳ הסליחה הגדולה מעוכבת אצל אמא לפי' א מ ר הסליחה כה״א היריעה שהיא באמא דאע״ג דעשה האדם תשוכה שמועלת לגכי מלכות עדיין צריך להרבות ביראה כרי להגיע לתשובה עלאה • וזהו למען תורא דהיי׳ ירבו כני אדם כיראה כרי להשיגו המדרגה הזאת : V V Wה׳ קיתה נפשי ולדכיי היתלתי :הנה בתכני למעלה דהחטא איט פיגם רק כנפש לכד כמ״ש הנפש החיטאת היא תמית דהחטא אינו פוגם רק בנפש לבר• שאין כח ביד החטא לפגום ביוח ומכ״ש כנשמה והעין שעדי• פוגם והעץ ומכ״ש כרוח אדם אשרי לא עושה הפשע כל כך• פגם אות מ ביוה ומכ״ש וכנפש • שהוא פ ו ג ם שהפשע דיה ק צ ת ויחזור ה ע ץ התשובה ואם ואינו פ ו ג ם כנשמה• ו ה פ ש ע אמר ה׳ ל ו דהע״ה ע ץ ואין ההוא יש יחזור לו כח שוגג מ א ד נמחל פ ש ע כסוי אשריו רושם מן ונתבטל שנתכסה כ ר ו ח • אח׳ כ א מ ר אשרי עד שהפשע רהיי׳ רמיה • דהפשע הנשמה וזהו חזר שאמר אכל שחזר בה מן ש ע ש ה לא חזר לו הרוח ג״כ עץ כנפש • כאן קויתי המחילה חהיה ר ו ש ם כלל • הפשע ועשה ה׳ השובה נשאר כ ו שום ועבר ג ס ה ח ט א שלו הזכיר כאן ע ץ דבר פשוט כנפשי מכ״ש לא ארם שהוא העץ חשוכה ע ץ לגבי לו י ח ש ו ב ה׳ ג ם זה ה א ר ס אשריו • מ ״ מ כיון נפשי• ישאר הבטיחנו כחורחו דהיי׳ שום רושם קותה נ פ ש י רהיי׳ נ פ ש י שהיא שכך הנפש י עון עלולה אע״ג שהעביר הצרעת אינו ד ו מ ה לראשון ש ט י ה ר קיחה שלא וזה׳יש ו נ ש א ר ר ש ו ם כרוח• ו ז ה ו ו א י ן כ ר ו ח ו ג ם זה אשריו .א כ ל שלימה ואמר ו י ש א ר פ ג ם הנפש• דלא נשאר ה פ ש ע שעשה כ ו שום רושם ונשאר רשום חסידה כ י ד ו הפשע• ו ע ש ה ה ר ו ח • וזה״ש א ש ר י רוחו ולא נשאר לחטא ומן אשר היה מ ן הנשמה ומן הרוח רהיי׳ ה פ ג ם ג ם שנטהר החטא ונשא ר עדיין גס דהיי׳ ש נ ס כ ס ה ג״כ הארס 1 הרוח אכל המת כידו שהוא דכשהאדם פ ג ם הנשמה ונטהרה כלל׳ ו א ע ״ ג דלא חעאה בתשוצה ההיא מ ע ו ל ה ע ד ש נ מ ח ק א פ י ׳ ה ח ט א ולא נ ש א ר שם רושם שהסירה כגם לעון גם החטא אם •הוא ויחרפא בנשמה כסוי והכוונה מזה . ח ט א ה ד ה י י ׳ ה א ד ם שיש ע ש ה חשוכה דמאחר פוגם פשע רמיה • ויחרפא פ ג ם אפי׳ כ נ פ ש ו וזה״ש כסוי ח ט א ה ה נ פ ש ולא אשרי כרוחו נשוא כחשובה יותר ל ח ט א שהוא נשגכה ארוכה׳ בנשמה וחוזר בתשובה אם אין כ ח הרוח והנפש ואם א ש ר י נשוי בנפש וע״ז יחשוכ : מה קויחי ג ם הנפש ה׳ שימחול אפי׳ כנפש לנזקין מן שלי לי וזהו שגםהיאלאישאר הקדושה כ י כ י ו ם הזה י כ פ ר עליכם ל ט ה ר א ח כ ם מ כ ל ח ט א ת י כ ס ל פ נ י ה׳ ח ט ה מ ש ה ר י א מ ר ב פ י ׳ מ כ ל ח ט א ח י כ ם שהם וזהו מן שאינם השגגות רושמים ולדברו הוחלתי. ה ש ג ג ו ת לזה נ3שי דהכפש דהיי׳ לאדני כטענה שיטהר היא דברו קוחה נפשי משמרים מהמלכות ר ק כנפש דווקא הטוב שחטהר לבקר אלו שדיכר כתורה ג ם ה י א ולא לכקר : שמרים מ ט ה ר נפשוחיכי מ ה ם שיטהר אותנו ג ם ישאר הכוונה בה דכא שום דוד רושם : הע״ה ה ק כ ״ ה ג ם נ פ ש ו ו ל א י ש א ר כ ה ש ו ם רושם• ו ה ט ע ם שהיא וכשיעשה השכינה הארס תיקון לשכינה דין ה ו א ש ת ט ה ר כפשו שהיא מ ן השכינה • ו ה נ ה ת י ק ו ן השכיכה ח י כ ה כ כ ל י ו ם מעשה ה׳ ויום ישתדל דכטוכו ככל מחרש ככל יום ויום יום לעשות ־ מ ד ת י ו ם כלילת ו מ ד ת לילה כראשית • כנין מחדש ולזה לשכינה • הענין פל ירא ו י ש מ ו ר שיהיה מ ח ב ר כ י ו ם • דהיום הוא כ נ ג ד ז״א והלילה כ נ ג ד ה מ )00 שהית , ^ ך ו שהיא שהיא אני אני אות ט נוק׳ וצריך ל ע ש ו ת מן המ׳ עושה שומר משמרו שומר הנקר׳ כנפשי עמי התחברות • להם אדני• ה ר י כשיכא כלילה לכשיכא ב ו ק ר . הלילה שאחכדנו ע מ ו שאומרים בכל יום מה כ ״ פ א׳ הכל משמרים ע ם הלילה• וזהו מ ש ו מ ד י ם שומר ע ו ר כיום לכשיבא לבקר דהיי׳ כלילה כיוצר ו ע י ק ר תכלית הכל הוא א׳ ל כ ן צריכים בכל יום כסיד נקודה כטובת ׳דורשת אי המ׳ נמי ענין הראשונים ויום דין שגם נפשי יוה״כ שניהם כפולים וזה להורות עשה כב׳ ואל לרמוז לרמוז לאדני עומק יעזכט ע ל ב׳ לבקר.שומרים יסוד יטשט • ואל ראשים קויתי ל ב ו ק ר זה ב ה שום מ ש ם : לרמוז על כתכנו ל מ ע ל ה דכ׳ ימי׳ מ ע ר ב • נמצא הוא מלכנו ואנחנו ויום רומז י ש ל י ם זה ושניהם י ס כ י מ ו לטובתנו• ל נ ו שיש יסוד וע״ז ישראל היא כסירה • .כילו חסדים רוגז • שקרי ה׳ כ י בקר• עם השיעי להורוח והנהירה ה׳ ז״א הגבורות בעשרת שמהם לנו יסור דיש הכוונה ז״א ועיקר מערב ולעולם זזה מ ן ה מ ע ר ב ש ה י א היא לפי רתיכת הגבורות ימי תשובה הרוגז משומרי׳ אמנו. דיסוד ומ׳ שניהם יסוד החסד והרכה ע מ ו פדית שמהן כא ו א מ ר ק י י ת י ה׳ : יוה״כ והן הנסירות • היא קוחה ו ע ש י ר י שהם ע ו מ ק ויסוד אינם נפרדים עונותיו: עד נמצא כפל כאן לט ח ק ו ה ל ו מ ר ר כ ז ה יש ל י ת ק י ה ע ל יום שכינה שמלכנו עשה כ נ י ו ו ע ב ד י ו ד ה ש כ י נ ה לא מכל שמר״ה גדולה הפז כתחילת הדין שני ראשים מערכ ישראל אל הבטחה הראש והיסוד שהם ג י ׳ זה ה ו א ראש ע ״ ה ק י ת ה ג י ׳ ה ר א ש ה אותיות ב מ ע ר ב גי׳ הוא ט ׳ ויום י׳ שניהם בעמקים ישאר וכיון שנפשי אפשר י מ י ם ה א ח ר ו נ י ם כ׳ י ס ו ד ו ת ל ה ו ר ו ת ע ל החכמה וקותה יחל והנה שיעחטלזה ח ס ד ו ר ח מ י ם ש מ ה ש ח ס ר לזה ועיקר • ת ט ה ר ולא ל נ ו שיש ל נ ו ב נ ו ורוצה כ ת י ק ו נ נ ו ו ק ר ו ב א ל ששניהם היא ק ו ר י ם לבקר• מ ש ו מ ר י ם וכוי • ה ע מ ק י ם שכחכנו למעלה • שהוא הם וכאחדונה שורש ולכן אמר ד ר ״ ה ה ם כ ש נ י ה ם ע ו מ ק ר א ש י ת ו ת ם ה כ ת ר והחכמה• ו י ו ם ת ש י ע י עשירי עיקר לשלימותה • מקדימין ויסור ה ב ט ן • ו ע ״ ז ל ב ק ר כ נ ג ד ב׳ ק״ש שאנו הוא F שכפל שומרים לבוקר כ ״ פ • ע ל שם ק ״ ש כ ק ר כ נ י ת וא׳ ק ו י ת י ה׳ ו כ ו ׳ נ פ ש י לבקר . היום א נ י לבוקר• ד ה י י ׳ ק״ש בקי־כטת כדי ל ע ש ו ת לה לבקי־ ש מ ד י ם דהיי׳ ע ם הלילה • וכשיהיה אוחה מ ד ר ג ה א ח ר מ ד ר ג ה ע ר שתחזור חחלת שהוא שאני שומרים ל ת ו ע ל ת השכינה ש נ ת מ ע ט ה לכמת משומרים כלילה כלילה אי נ מ י וזה״ש לאדני דהיי' היא שומרת תיקוני שאהיה מ ח ב ר ו ע ר שאחכי־נו נפש־ נפשו אדני שהיא ה מ ל ׳ ו מ ה לתיקון אדני הוא לבוקר •אה כלו נוקנם מלא והוא י פ ד ה א ת ש ה מ ז מ ו ר הזה ממעמקים לטק׳ שבו חסד לבוק׳. ע׳׳ה והוא מדכר גימ׳ נשאר ורחמים ואין ב ו לכן ה ש כ כ ע י מ ״ ת נוח שערי < ו ח זי׳׳א דהיינו להתרצות כימי ולא דווקא כיון מ י ד • כיון לו הכשירה. גכייות שכולו המוציאה אות » שטלו מאי ומיד מתרצה ־ חסדים• לחירות • וטעמא זאת או חסד: משים השכ ע ם ה׳ שאמת מכל עלאה שולטת עונותיו• עונותיו כמ״ש כי ,5ח2שח ונחקורה דרכינו ו׳נשוכה ע ר ה׳ • נ ׳ ח פ ש ה ע ״ ה גי׳ ל ה ת ע ו ר ר משינתו ו ל ע ש י ת חשוכה ולחפש \לחקור חקירה ולשמור דהיינו אחר עוד יחזור כ ח ד ש אלול כ א מ ו ר ולעשות טובים שלימה כראוי חקירה ככל תשוכה מעשים אשר לא לעשותם• התו ד׳רכינו שמגעת ו׳נחקוךת^ אלול • ארם צריך חיפוש אחר חיפוש יעשו כדי נחפשה לחזור מ ה ם דרכינו ח ו כ ה .עלינו לחפיש ולחקור ככל ער הישראלי מ כ ל יכפר עליכם וכו׳: אלול • ל ר מ ו ז ד ב ח ד ש ע צ מ ו שלא ר״ת ונשוכה והיא וזהו והוא י פ ר ה א ת ישיע! • ה ו א ה י א א מ א ע ל א ה • ה י א פ ו ד ה ו מ צ ל ת א ת ה א ד ם כ י ו ם הזה אל ה' החסד כ י מ י ם האלה ה ר כ ה ע מ ו פ י ו ת ייה״כ נטהר יחל ישיאל רכימים האלה ומשו״ה ו ע ו ד בבוא האדם ארוכה וזס״ש מו ונחקורה דרכינו אשר לא ה׳ כ ס א ה כ כ ו ר וזהו וגשוכה ע ד כמי שדרשו רז״ל כ פ ׳ ש ו ב ה ישראל ע ר ה׳ א ל ק י ך : \i־)it נ ע ב ו ר חלוצים • אתר האלה• עת שהם וירכה שכל רצון ורחמים עצמו בהם • כסליחות ככתו כני אימתה לקבלת התשובה• שהם אימחי וראשיה הכל • לעשות נחנו פשענו נתנו • א פ ש ר לרמוז ה מ ס י ה הזאת ע ל הימים הנוראים ו ט ו ב י ם משינתו ולתקן עכשיו ונחנו מה • ומרינו. כלנו בני איש ובתחנונים הוא אלול. חדש שיעשה ובצום מדון• כו לא כראוי אש׳י ימצא ו י ת כ ו נ ן שהוא יום הדין ויתכהל ע ״ ז ע ל י כ ה ע כ י ־ ת י שאני שאם תשובה ובצדקה כל כ ב ו א ראש השנה י ד ע ה ע ו ל ם ע ו כ ר י ם ל פ נ י ו ית׳ כ כ נ י יפתר ייאמר מה תהא דצריך א ח ר י ת ה ש נ ה ו ר א ש י ת •השנה • ו ב ע ס ק החורה יעשה• אח״כ האדם להתעורר ״ עיבר ותפיל עליו ית׳ ומת לפניו יהיה מ ש פ ט י ודיני • וכזה י כ א להוסיף תשובה ע ל תשובתו ויראה ע ל יראתי- אח״כ חתימת י ו ה ״ כ שהיא יום כבוא הספרים • יאמר כלבו חוקי ואיני ראוי להחתם ובבוא סיר כ שמיני ח ג שמא מחילה מה ו כ פ ר ה לשכים • שעשיחי לחיים • וכזה ער ג״כ ע צ ר ת צריך ליחן עכשיו יכא כלכו ובו נשלמה לא עדיין השלמתי להוסיף יראה ע ל יראה. ולהתבונן נאמד כיום מה הזה שערי הזה אות נין כ י ו ם ה ש מ י נ י עצי־ת ח ה י ה תחילה שום לעבדיו זר לא שכעת יקיכ ממני מ ה ששיאל וממילא לסעודה זו• והנה אם הכן אינו לו סעודה הבן לי ו ל כ ט • ו א מ ר מוצא עושה כאכיו רצינו אביו רצין וכל דבר פבונו דאביו דוחה אוקי מ ע ל השולחן ו א י נ י מ י ס כ ע מ ו וזה ה מ ח ש ב ה צ י י ך ש י ח ש י ב האדם שמא ביום מן המסובים להיוח ובזה מן חלוצים ש ״ ע שאבינו יבא להוסיף המסובים ולא זה חשוכה • כנגר מן חליציס • נחני גי׳ באשמורח לג• לומר חלוצים סליחה חלול ראש מה אני וזהי מ ה היי ונחנוימה• ונחנו .הוידוי ג״כ והחיטה הקכ״ה האדם מ ל כ ו של שנעבור שבו מוחל לתגור זה י ת כ ה ל מה בחדש זה כנכד וישתומם ויאמר יהיה לפניו ית׳ • ו ע ו ד שהוא מתניו כאמור • ונתנו עילם ומה יראה ע ל מרבים י׳ד• משפעי ונחנו ודיני• מה מה יראתו ולהרבות כחשובה והנה יום וידויים הדין • על כחנו פ ש ע נ ו ו מ ר י ע פשעינו ועוניתינו ועיי ועוזב ירוחם • וצריך וסולח כ י י ס ה ק ד י ש ו ה נ ו ר א הזה ל ה ו ס י ף יראה וזהו נ ח נ ו ויחשוב ע צ מ ו ומיסכ זה פשענו עמהם להיסכ להסיכ להוסיף עם אחיו להיות קרישים אחד אכיו כמ״ש להיסיף ו ה מ ו ר ד י ם וזהו נ ת נ ו עושה וחרד שמא ח״ו אינו הם ראויים והוא אינו שהקכ״ה האדם להיות הכנים יראתו שהוא ירא דשמא וקרישה קדושתו כלנו כ נ י איש א ח ד נחנו • דע הקכ״ה והיא על סעודה כדי שיהיה קדושים ה ה י ו כי ע מ נ ו ע ל שלחן א ׳ • נ ח נ ו כיום צריך יראה ע ל עם ואכיו • וזהו נחנו גי׳ יום פשענו• כלט כני כשאר על זהו הוידוי דהיינו כניו עצרח צריך יראה ע״ה כל עונותינו • כ נ ג ד שמיני ע ל שלחן לכן צריך נחנו מ ן הפושעים ע ל ש ל ח ן א׳ לך שכלנו ב נ י איש בניו ית׳ ציום שיקכל מיחנח תשיכחי ויסלח א ״ כ חיצית כמ״ש יראתו להקכ אליל ארם ומודה איש אחד נחנו • ראוי על כמלת הספורים שבו מ ת ו ר י ם ע ל ראוי ח־ש שצריך לקים ע ל יראהו כדי שיקכל ה ק כ ״ ה ח ר ט ת י ווירויו • ראוי יכתחנונים ובצדקית תלוצים שהוא ראש השנה הכפויים• מתניו ולאזור חיל ע ו מ ד י ם לרין • ו ע ל יכא להיסיף נחנו ולעשות ד ה י י נ ו שצריך דהיינו מ ה אנו גי׳ יום דין זה כ נ ג ד יום ארם המסרה • נעבור ותעניות ייחחנינים שאעבור לפני וכזה לשנס על היא חשיבתו שיזכה ל י כ ת ב כ ס פ י ־ ח י י ם •.וזהו נ ח נ ו נ ע ב ו ר לימיו י׳ד • דכרים הרמוזים יהיה מדינינו • יום מ׳תנת השנה שכל כ נ י כיונת וכתפלות ל׳ימיד בניי יהיה לא יהשיכה ולכקש ר ח מ י ם מ ל פ נ י י די׳ ח ח י ז ר ה ל׳ילה ו ׳ ל י מ ו ד ציום ולקיים ע״ה סליחות וזה שצייך אדם כ ע ס ק התורה עם ודאתו הנדחים• תדש אלול ולהדכות מלכנו יראה מיסב על כדי שימצא ב ר ״ ה שהיא י י ס הרין ראוי # רז״ל משל למלך ש ע ש ה מ ש ת ה י מ י ם• וכיום השמיני ע ש ה לנו ניחן ארוכה לכם • ומשלו ^ קדיש ורוצה ק ר י ש וכוי ו כ ז ה ג י ׳ חדוה לאכ ו כ ן • דהיינו בנו נהיה שאנו ראויים דהיינו יום ש ״ ע ש ה א ב עושה י tmניז שעף* ־. עישה ^J׳H!J נא # עליית בבואו שכתכני האדם ב ז מ נ י ם הללי עיקי* יעליה אמר תיקון ד א י ן לה מ ג ר מ ה השלמה כלום • ו ע ל זה נעשה נא נ ק י ר ה א׳ כאמור לימר חדש לכו שלא להקכ״ה ס'׳ח דכל היא עכשיו לר״ה • היא כמטה מטה הס לבני ישלחן שהיה רמה החל שיש כסא כמ״ש כ י נ ר מציה• כזמ־כיס ה ל ל י אלול ומנורה • מנורה א ר ס ישן והגוף השכינה שהוא גימ׳ והקטן קיר קטנה אין לו דעת לפי׳ אומרים ע ״ ה ־ ונשים וקיר שמדכר נא • ואפי״ה שכיכה ע כ ש י ו ניכל לחקן • להקכ״ה• גם א״כ לו שם • והחיקין לחג הסכית • וזה זה ר א ש כשאר הזה כחדש כל עכשיו דהיינו תשנה. ככני מרק לו שם הוא שכעשה שלחן רומז פירושם מטה ג י ׳ אלול־ ו ר מ ז ו ימיח צריך השנה ולא לקום מ מ ט ח ו ה ש נ ה .ר מ ל ח השלחן ע ם וקרא על והנה נעש׳ה מ ט ה ר ו מ ז לאלול • על מטחו זה תחליצ ה ' אותיות• ל ר ״ ה שלחן והוי כשלחן משום העי-וך נ ס ת ר כ ך כ נ י אדם ע ר ו כ י ם ל פ נ י ו ג ם שלחן נ מ י ג י ׳ ל ב נ י מ ר ק דהיי׳ כסא הוא בכי יוה״כ שבו התשובה ה מ ע ו ל ה עד היא חג והמצית הם ס י כ ה ו ל ו ל כ ו מ י נ י י • י ה י ש ע נ ה דכא• י ש מ י ט ומתיעצים הגוף חדש א ל ו ל שערכים מצות ש נ ד מ ו לכרית והנשמה ואומרים כשנתקן ע צ מ נ ו ור׳יה ו י ו ם ה כ ש ר י ם )UD כו אדם המגעת ביום הסיכות ע צ ר ת • זו ה י א מ נ ו ר ה • שהם גס ע ו כ ר י ם ל פ נ י ו יח׳ הכבוד• מנורה • דהיינו כמי׳ שאמר אלול ״ כ ו ג ל ו י ו א י ן שים ד כ ד מרין ״ הנשמה ע ל י ת רהיי׳ קטנה לעבודה בוראו עכשיו שנה שבא לרמוז כססו׳ ל מ ט ה מ א ח ר י ה נ׳ י ״ ו ע ״ ה דהיי׳ ושרים יצריכה השלמה שחרי נ ק ר א ת ק י ר לשכי׳ ה ו א נ מ י ההמוכוח היא הצריכה כדי לייחדה ע ם ק כ ״ ה וזהו ו נ ש י ם לו ר ו מ ז ליום ה פ ו ר י ם • ו ע ו ב ר י ם כבכי מ ר ק • זה דומין לבני דהיי׳ וכסא זהיר וזהו נא ומה ע ד חרש השכינה־ ה ו א עישים השכינה רס״ת הקיר שחהי׳ שלימה • כל כ נ י ה ע ו ל ם אדם וכל הקיר • נא כי לני ק ט נ ה נקודה א׳ • לעילם הסירה ה ב ו ר א י ת ׳ • שלחן איחייח דכר״ה הזמני , אין לה א ו ת ה כ ע ל י ה שלימה• ו א מ ר זה היא כ ח ד ש מ ת ע ו ר ר לקום לעבודת ית׳ שאט לומר עד מלת גי׳ אליל ד א י ח י י ח היה יהיה ד ק נ ק ו ד ה א׳ וצריכה כ כ ל ע ת כעשה שנכנה נחעוררו תיקון כסא אינו השלמה • ו ע ו ד נקר׳ כעלייה דהיי׳ החיקין לתיקין גימ׳ ואומרים שהיא ה ת י ק ו ן • וזהו עליי׳ת כילם ששורשה פ נ י ו אל ה ר כ ה וצריך אלול • יש נזדרז ר ע לך צריך נ׳א מ ט ה ושלחן שהע״ה אחית עלית ביניהם ו י ס ב תזקיהו לכניתה לפי ע ל י ת • כא מתיעציס חסר בזה ומנייה הכתיב אפשר לרמוז צריך ה א ד ם להשהדל ולהיות לטובה רוצה ק ט נ ה ו נ ש י ם לי ש ם אלינו יסור שמה • ג ם עצמו כמ״ש קיר ישמחה בניו. כ ס מ י ך ש י ת ת ז ק ה א ד ם ב כ ל ע ת כ ה ם ו ה נ ה כ ל ה ת ק נ י ת האלה ש מ ת ק ן אחר חיתין • זה משחה ארוכה עם מז וימי הוכה • בטאו אז והיק ״ בבואו ^ןןף, אלינו אות נון. ״ הקב״ה יסוד שמה ר כ י מ י ס דרשו עוד וזהי סיכתו ק כ ע נעשה נא ע ל י ת קיר ע ל הסוכה לכדה • דכסוכה צריך א ד ם הזה וכיתו ע ר א י מלת קטנה היא רומז וגי ההדסים ערכות • שלחן ז ה אברהם ייוסף האותיות מלכים אז אברהם גי׳ רגם מ ר ע י ה ע״ה • זה תיכח יצחק • מנויה יכשיזכה השכינה שורה יכסא זה גי׳ היא גבורה ל ע ב ר ה ׳ לדור• למנצח לנגד אין ו מ ר מ ה ד ר ך לא הקושיות הארס ט י ב ר ע לא ויש ולעכור ואפשר להאריך ־ ובזה זה אהק. קרישין בניאו ואהרן גכורה הללי כ ס י כ ת ו - אלינו שהיא הקכ״ה עיני על פחד לשנוא • משככו רכוונח רהעי׳ה אני כיחב להודיע לכני יצה״ר גמורה רשות לפתות ע ל כל ארם מצות שכתורה קלות לגסיח כ נ י אדם • לכפור וחמייית ח״ו כה׳ א מ נ ם כחן ל ו ילכפיר יאיני מורה בתירתו לאדם כלל יהיה ניכר מ ע ו ב ד ה׳ ל א ש ר לא ע כ ר ו • ו כ ת ליצה״ר י ו ת ר כדי על י צ ה ״ ר וזה רשות האדם על מזה נתן כת דבל מ ה כתו שעשה הקב״ה ונתן בארם ונתן לו התורה י ס י י ע ת א ר ש מ י א יצה״ר ר ק צריך שיחזור חיל ויהי׳ ג כ ו ר כ א ר י כ ר י ל ה ת ג ב ר ה ד ב ר צריך גמורה דרך וכזה יתבונן האדם כי יצה״ר ה ו א י ר ש י ת נ ת י נ ה ל ו מ א ת מ ל כ ו של ע י ל ם ל ר ד ו ף א ת ר ב נ י א ד ם ב כ ל רשות על עשאו כני נסיין כא דכרי יתיצכ האלה כילם מקשה יאין לומר הקכ״ה יחשוכ אין אלהים לפחוח כ נ י אדם ולהריחם ו ל ת ע ו ת ם מ ד ר ך חיים ל ד ר ך כידו לתתגכר לו תשר אושפיזין אין ט י ב רק דרך ר ע כ ך היא אימניתי ת מ י ד • נסיון דשניהם מ נ ו ר ה זה יצתק פשע־לרשע• ב ק י ב לכי הכחיבים ה ק כ ״ ה רשיח ידיר ע י נ י י כי החליק אליי ב ע י נ י י למצוא ימאס: השילחן מ ל א ע״ה • עם שמה : חדל שלא מלך• וזה״ש י ה י ה להשכיל ל ה י ט י ב . דעיקר מית • נאם משה עי׳ ה • ע מ ו ז׳ עמו • גם תיכת זה כ ת י כ כיה ויהי כישורון חסד ש כ ע ה אישפיזין ע י ל א י ן י ע ק כ א ע ״ ה שהית׳ מ ע ת י שלימה• העילם /׳ ייסף כ ת י ק ו נ ן אז ו ה י ה ב ב ו א ו ומנורה ע ל ע ה שזנו כ נ י האדם לשרית גם ג ״ כ יש כ ו ש נ ע ה ל ו ל כ ו א ה ר ו ג שמה: מ ט ה זה יסור פיי וכסא .מ א ח ר שהיא ק ב ע ־ ומנורה יסור ע״ה • זה א מ נ ם צריך לעשות א פ ש ר ל פ ר ש מ ט ה ושלחן ו כ ס א קרישין הכאים לסיכה • גי' ה ס י נ י ת ע״ה• הסיכה ו כ ש נ ע ש ה המצית האלה הליכי ע 1ד עלית הסיכה • ק כ ע • ו ז ה ו ו נ ש י ם ל ו ש ם מ ט ה ושלחן ללולכ • האלה ה ק כ ״ ה מצוי ב י ט נ ו ד מ נ ו ר ה יש כ ה .ז ׳ ק נ י ם ו ה ל ו ל כ וכ׳ כמ*£ ה׳ כ ה מ צ א ו ק ר א ו ה ו ב ה י ו ת ו ק ר ו ב : אפשר לפרש כל ה פ ס י ק לעשית אהבל. מאתו ית׳ עצמו מ מ ט והקב״ה שישים האדם לרדוף אחר תמיד האדם יהיה ב ע ז ר ו ומצילו עיניו כין ולפתותו מ מ ט• י שיצה״ר ככל וזהו נתוכת כחי וישמוד שכא דהע״ה י לומר' יי־ שעךי במזמור •לומר עצמו קיא ה׳ עבר רשות הזה גמורה ילתעיתו שיבקר דבר • פתר והחתיל עוכר על נתינה לו ולעשוח ילך בו בה דהיי׳ מאמרו ואני מכל וכל • מן ובן שיצה״ר וזהו ו א מ ר למנצח השומעים ל ע ב ד ה׳ ל ד ו ד ליצה״ר ו ל ע י ת ו י ו ר ק א נ י כ י א נ י י ו ר ע שיצהי׳ר ה ו א נ ס י ו ן • מ מ ל כ ו של כחפצו • אףופדז המזמור עולם אדם בחרתי להיות שהרי התבוננתי ה׳ בתחלת ע כ ר ה' • כלו׳ א נ י איני ואיני לו אות גיד מח להתגבר הרי הוא ע ב ד ה׳ האדם על מותרת אשמע ולא ובאמת ולהדיחו ועומר והדרך ליצה״ר בשום א י ן פ ח ד אלהים ל נ ג ד ע י נ י ו י מ ק י ר מ ן ה א ד ם ל ר ש ע שהוא נאום פ ש ע שהוא יצה״ר לבי כקרב יש ל ו נ א ו ם ו כ ח ל ה י ו ת ב ק ר ב ל כ י ו ל א י ה י ה פ ח ד <1הים ל נ ג ד ע י נ י ו • כך רשיח ל ע ש ו ת מאי וטעמא מחחלה כי ה ק כ ״ ה ו נ ת ן לו ה ק ב ״ ה עשאו • כ א ד ם כ ר צ ו נ ו ו ז ה ״ ש כ י ה ח ל י ק א ל י ו ב ע י נ י ו ד ה י י ׳ ה ק כ ״ ה ה ח ל י ק ל ו ליצהי׳ר לו <נתן התליק רשית אליו ונתן לו ח ל ק •אליו הקב״ה קעון • עינו דרך וזהו עם און וזהו כאדם כ א ד ם מ ה שיראה כ ע י נ י יצה״ר וזהו כ י החליק חלק אלהיך לפני ה ק ב " ה ע ד שיחזור עליו ע ד שימציא צו הארס לשינאו העין ע ד שיעשה וזהו למצוא ו א ח ״ כ לשנוא ד ה י י ׳ ו ז ה י א ו מ נ ו ת ו של י צ ה ״ ר ו ל כ ך נ ב ר א ל א נ ב ר א כ ״ א ל ע ש ו ת דכרי אשתו מחשבתו לו ומקטרג פ י ו און ו מ ר מ ה הטובה רק מה ה׳ שיראה כלו׳ דיצה״ר לעשות באדם כרצוני ל פ ת י ת א ו ת ו רהיי׳ מ פ ת ה ע ם ה׳ י חלק הקכ״ה ליצה״ר אשד וישות לעשות בעיניו לשנוא דע • גמורה וחוזר להשניאו לעשיית בעיניו כמו בעיניו ד י צ ה ״ ר וזהו .כ י דרך ר ע • מצות לקיים חדל להשכיל אינו להיטיב לעולם מורה ו כ א ו ר א ה א פ י י אדם ע ל מ ש כ ב ו כשירצה ל ה ז ד ו ו ג פריה ודביה לכוונה לשם מ צ י ה ר ק יחשוב ע ל מ ש כ כ ו דהיי' גם אינו בזה מטרידו ומכלכל ארם מניח לעשות ד ע ת ו ע ד שפוגם מחשכתו ר פ י ׳ ה א ר ס ע ל מ ש כ ב ו לשם מ צ ו ה מ ב י א מ ח ש כ ה ד ע ה • ר כ ך ד ר כ י ח מ י ר יתיצכ ע ל ד ר ך לא ט ו ב ו ר ע לא י מ א ס ר כ ך <;יא ד ר כ ו ו ע ל ליצה״ר היי׳ ת כך לכן אני נ ב ר א ו א נ י נ ש מ ר מ מ נ ו ו א י נ י כ ״ א ע ב ד ה׳ ו א י נ ו נ ש מ ע מזהיר ושליחותו ה ו א לכני עושה ארס ליטהר כהבמים ח׳ יצה״ר חסדך והי־שית אמונתך שנתן עצמם שישמרו מיצה״ר לו מסייעין חיתו: ע ד שחקים: הקב״ה כוונתו כזה לידוף אחר כני ה ח י י ם לדרך ה מ י ת כאשד יראה ב ע י נ י ו כ מ ו ש כ ת ב נ ו . .וההצלה שנהן 'האצילות ושהקכי׳ה ומגין עליו כיד האדם כרי להנצל עשה א ת האדם כרי ל ה נ צ ל מן כי וצייך ארס להתגבר עליו והקכ״ה מיצה״ר• ישר החציניס • ג ן א מ ר .כ ה ש מ י ס ולא כשמים• ע ״ כ צוהר עוזרו דהכא כיון שאמר אומנית ארם להדיחם מ ד ר ך כ א אחייב ל ו מ ר ה כ ת והתחיל מהשחלשלית ע ו ל ם כנלם אלהים • תחלה כ ו ו נ ת ו לכלול א מ ר ה׳ ומושך עליו חשדו כהשמים חסדך השמים ושמי מת השמים• ו ה ש מ י ם הוא שערי. אות נו? ארוכה היא ז״א בכללותו שהוא מחסד ער מלכית -אצילות דזהי הנקי ז״א ושסי השמים הם אי׳׳א ויססו״ת שהם שמי השמיס דהיי׳ שמים לגכי ז״א הנק׳ שמים • ולפ״ז כעל כי־חנו לומר דמה שאמי ה' כהשמיס חס־ך כנגד א״ח הות מדכי .דחיכיח ה' כהשמים גי׳ אייך אנפין ע״ה לימיז דכנגד א״א הוא מדבי .רהנה עיקר כל החפשעוח החסרים והגבוייח באו״א וזו״ן הכל מא״א והנה אמא היא המחלכשח לעולם כז״א והחסדים שלה שהם חמשה וכל א׳ כלילה מעשר הם חמשים שגירי כינה הם המתפשטים ב1״א והתפשטותם עד הוד דוקא כמ״ש כזוה״ק אמא עד הוד אתפשטת• והם כמי ה׳ ספי׳ חג״ח נ״ ה כנגד חמשה חסרים • ואע״ג דהחסרים אינם מתפשטים רק עד ה! ד ־ ע״מ חוזרת הארת כלליהם ומתקכצת ביסוד • ועיר חיזרת האית כלליתם פעם כ׳ ומתקבצת כמלכית .ומשי״ה נק׳ היסוד כל יהמ׳ כלה שיש כהם כלליח החמשה חסדים כל א׳ כלילה מעשר הה״ש ה׳ כהשמים חס-ך .דהיי׳ א״א כמ״ש תסריך מתפשטים כשמי השמים שהם או״א כאמור • ואח״כ אמינחך שהיא אמא מתפשטת עד שחקים * שהם נצח והוד כאמור: צ ד ק ת ך כהירי אל משפטיך תהום רכה אדם ובהמה חישיע ה' :כא להשלים מה שכתבנו ראע״ג דאין אמא מתפשטת רק עד הוד מ״מ הארת כללותם מתקכצת ביסוד וכן במי • והנה יסוד ומ׳ נק׳ צדיק וצדק .וכהררי אל גי׳ חג״ת נ״ה שהוא ר״ת דחס־ וגכורה ת״ת נצת הוד• וזהו צרקחך שהם יסוד ומ׳ שכל א׳ מהם נק׳ ל׳ צדקה • כל א׳ מהם נוטל כל״וח חג״ת נ״ה שהם ה׳ ספירות כאמור וקראם הררי אל • כנגר החסרים הנק׳ אל • וכמו שמחפשטים החס־יס כך מתפשטים הגבורות • וזה״ש ומשפטיך תהים רבה • ותיקין העילמית הוא כהחחכמח החסרים עם הגבורות • וזה״ש אדם ובהמה תושיע ה׳ ארם גי׳ מ״ס שמשם החסרים • בהמה גי׳ ביין שמשם הגבורות • רכשיחחכרו האדם והבהמה שהם המ״ה יהכ״ן ע״י כך באה ההצלה והתשועה מן החצוכים וזהו תושיע ה׳: יקר חסדך אלהים וכני אדם כצל כנפיך יחסיין :כא להשלים דעיקר שלימית העולמות • הוא כהחחכר שם הוי״ה עם אלהים רזהי הנק׳ שמא שלים כי־וע • תהו מיתוק הדין כראוי .וזהו ביטיל תגבורת הדיטם והקליפות • וזה״ש מה יקר חסדך אלהים .רה*י׳ כמה יקי וכבוד וגדילה יש כשיתתכי הסרך שהם שם הוי״ה עם אלהים דאז הוי שמא שלים וכאותה שעה וכני ארם בצל כנפיך יחסיון דהיי׳ מוסתרים מן החיצונים ולא ייראו מהם ־ והנה הוי׳׳ה אלהים גי׳ יכ״ק יתיכית כצי האדם גי׳ יב״ק דע״י צני ארם הראיים מתחברים ב׳ משמות • משו״ה חשבונם שוה: p T Pמדשן ביתך ונחל עמיך תשקם :כלו׳ רצשיהיה שמא ש^י .אז מגיע האמת 1 מז״ק י 0קףי שפע הארות העולמית קדושה עד שתחתיה• אמא נשפע ראכא כק׳ המלטת ומשם דשן ערן לבני ישראל רב כמלכית. כידוע. ומתמלאת המ׳ מ ש פ ע בי שמתפשטיס היאוים ארם ואור ער מאיי המתפשטים כאומת עמך ואור אחד איי מזה יבין יצה״ר שהוא את לפי שאמר חחחוניס • וכן שאין לו דווקא הטומאה שאין כך נדכק רמיתא• דרגא הצלתי שעתיר והייני הארץ • סיף להם כך מאור האורות הקרושה • אכל וזה״ש כ י ומעו״ה מהפשט אין תכלית ־ כיון שאתה מ ק י ר חיים עד נחתם סיף • מן לי כ ח י י ם שאין אור כאומת אעכיר המחפשט ממך ההתפשעות כני כאורך מ מ נ י איר אחרי ש א י ן ' ל י ס ו ף י א״כ ס י ף • ולא יהיה ל ה ת ב ט ל ולא יובל לו זכר • לו ע ב ד ה ׳ ו ל א א ש מ ע ליצה׳׳׳ר כ ש ו ם דכמ ת ש ד ך ל י ו ד ע י ך וצדקתך לישרי לב :שואל מ ה ק ב ״ ה ו א ו מ ר ל ו .א ת ה ה׳ איחס שחופש שהם בעיניך. גבורה ע ש ה להם א ך ״ ע״פ שכה איתו כאות למלכות עזר רגל ילא מ״ש עיקרו מושכה כל בטן ויודע ויודעי שמך . יסייעחא רכינו גאיה ואין דשמיא . ריייש ומארכת כאיח אוחי הרכה שהיא רשעים דמלת רגל אוחו שדה • של ה ר ג ל של ה ה ׳ י א ה י א כ ש י ש ע ו נ ו ת ב י ד כאות רי״ש ומארכק אותו • לעשיח ה ט ו ב ח ס ־ ך וחן להם ילא איחס: ינצח ויד האמורה רשעים* בסט״א והקב״ה שקר • בני ככחו שתחת שקר • רחזיר דפושט שהיתה לפי׳ ומחזירו דשדה • כיין שניטל מ מ נ י ה י ג ל המשיך והנה מ י גורם ישראל • ו ה נ ה מ ה שבקי כ נ ג ד )סד1 חוטפו דל״ח קי״ף ומכנסת טלפיו ממנה המ׳ אפשר אות ה ׳ ה ת ל ו י כ ש ד ה של ה ק ד ו ש ה דהיינו ה ״ ה ד ש ד ה • ו ה ק ו ״ ף של רי״ש אל יצה״ר יכייכיתיהס ת נ י ר נ י ־ שצז נ פ ל י פ ו ע ל י א ו ן ועושה דומיא קו״ף • בני מגמתם רק רגל גאיה שקי אדם 'ימשיך ע ל י ה ם על מ ה שבירר זלה״ה הוא שגינכח הק״א שלה ונקי תז־דה ויד יכליקים: לה יוה רי״ש וחוזרת הסט״ח מחשבות מ צ ד צדקתך שהיא ג ב ו ר ה ש י ת ג ב ר ו תביאני לי־מוז חדרי ישרים כלביתם דחי חזרה עי הקדיש דהדכק עצמי ס^וך עכשיו ריח שבא השפע הקדושה מקור ס י ף .וזה ואח האור דרגא אני ד ר כ ם של דהייני אתה מ ק ו ר חיים אוד ׳ ד ה י י נ ו האדם אומת כ י י ן שהשורש כחיכ מ ק י ר חיים כרחה לכן אין אורם להם המ׳ דהיי׳ דשפע מאבא שמך : ער כן דשן ה י א ה ש פ ע או״א ומשם ירייין תסידיך כאורך נראה אור : אין קץ הקליפה עמיך עולמות או״א ו מ ג י ע ממנו הוא הכיונה כמ׳/ש ־ כ י ה׳ ו ח ו ש נ י ש מ ו וזה״ש י מ י י ן מ ד ש ן פ י ת ך י ויראי עמך יראי וכחל מ ק ו ר חיים בחקדים ומשפעת לצל שפע דרך חמשים ש ע ר י ם ביתך היא ר״ח בשיפיע ארוכה ומתמלאת כשפע וביכית מריבית • מאמא • הנש!5ע אות נק או״א ועהיה ; מט לסט״א שגינבת ק ו הה״א שמכנסת הדי״ש דהיי׳ כ ש י ע ו ר ה מצטרף אות מצטרף רגל• ע ם ריש והוו וע׳יז א מ ר אל ת מ א נ י ויד רשעים לא בצורח היא ולא כדגל שם נפלו הנשאר ביד• ביז יו״ר רגל דל״ת ר ה י י נ ו י ר ב י ד או• כ י ג ל נק׳ ו מ ה שנמשך י ת ר גאוה ה ו א הקו הנמשך ל מ ט ה הנק׳ ר ג ל . כ ת י ך הרי״ש אבל ארובה עם הרשעים רשטי׳א הרי״ש הוא י ד לא און שאין חוששים פיעלי האמור ולא דוחו עלי תשלוט ליראת כיין יוכלו קום הי׳ שנדחו לא יכלו לקום : אי כי נמי עמך כמה ועשרת פ ע מ י ם • דהימים ימי חשוכה שארם עושה דמדה כנגד מרה להתדכק נזכה שנתעסק וצדקתך מעליהם לרימה כי מ מ ק ו ר חיים • וג״כ שלא ת׳כואני פועלי שואל סוף אין מריכ רחמיי אור יע״י כמ״ש החסדים • גם שיהיה רשעים יע״י כך אתה את וחסדיו להתעוני לכי ס י ף כל חע״ג ינ־חי הגנו1 אור וע׳יי כמכ חסדך ו מ א ח ר שיש מדרכך ע״י ילא גי׳ באליל• השנה שהיה יכלי כפעל ל מ ע ן לא ס מ ך אתיוג כי העיקר אותם ב פ י ע ל • חמים בחקיך ואת היש־ה • מצית בלבי • עישים .איתם ועושים האלהים י ר א דיבר היכל ר ״ ת מצית הנק׳ ח י י ם יתורה אתרוג דהיינו נ פ ל י פ ו ע ל י און חמיד זוכה א ת י ו ג שהיא ר ו מ ה ללב בזה ת ד ח ה שחישבים מ ח ש כ י ת ר ע י ת סייף חיים חיים העיה״כ גם הוא ישרים ב ל ב ם ע מ ך • א ו ר ת דבר הכל האדם: רגל גאות וי־ רעית כשמע העוה״ז רע״י וחיי חשוכה שהיא ה ת ו ר ה נזכה לאור ג׳איה י׳יד ר״ח הארס ל ה ת ע ו ר ר כתשיכה רזה הקכי׳ה התורה נק׳ שמתפשטים כלכבם ימכקש מ מ ך שהיא ס י ף עמך מקור ליודעיךשהם וטהיתו $ י זוכה לחיי וזהו ב א ו ר ך כ י שם מחשכית נקראים חיים יסלטו עליהם ב ל ב ב ם להתעיתם ריגל לצפ • אל ה נ י ח שמילת הלב קיאם כולם לבב ע מ ך ומקיימים מצית התיצונים שחישבים אני החיים וזהו א ו י • ובחג היה ו ז ה ״ ש א׳ל ומיניו הוכה ולולב משוךיחס־׳ףוצ־קחך ישי־ות היא דכיון ה נ ו ר א י ם ו ה ט ו ב י ם ה א ל ה ש ה ם ח ד ש אלול׳ שמקיים האדם המצית הנק׳ כ ה נזכה לאור הגנוז • וזהו נראה להם וסוכה ולולכ בהם ומצית כמקים לינק מ ק ו ר חיים וכו׳ אפשר לרמוז ע ל דרך שכתבנו ל מ ע ל ה קים. משי״ה וע״ו אביש : j מציחיו לרמוז שמור כי זה כל ר כ ח י ש אלול צ ר י ך י א ס ל א ע כ ש י י אימתי• ו א ד ר ב א האדם ה ש נ ה ורציה ל ע מ ו ד כ ד י ן ק ם ל ע ש ו ת נרדם כשיכה תשוכה מ ה י א י י ש והשתא ל א תקיבל תשיכקו •טערי אפייה משיכתו הקכ״ה כניס שיבבים שהיא ס י ף השנה הכל אות ס ארפא מדוב י ח מ י ו משיכיחיכם . ארוכה ׳ מקבל יזהו ואדרבא מכייו שיכו שימו כאן סוף דבר שהוא אלול כאמיר• א פ י ״ ה א ם תזרח כ ת ש י ב ה י ת י ק נ ת נ ש מ ע דהיי׳ ה ק ב ״ ה ש י מ ע לך י מ ק ב ל והלאה ישמור יהלאה הזה ע צ מ ו שלא י ש ו ב ע ו ד ואת מציתיו כ ר א י י • זה ה י א ה ש נ ה • ייום ל כ ס ! ה וזהי׳ש א ת ע ו ר את דהיעו מציתיו שמור • ה ם מצית מה האדם • הזה מהיום כשיעשה ת שיכה ירא ר״ת האלה ע ש ה סיכה האלהים י ר א דהיי׳ האלקיס י ־ א • כימים שקלקלת תשובתך• א ך ב א מ ת מ ה י י ם ש מ ו ר כ י זה כל תיקוני • הכפירים • כלאיי־ ואת תשובתי נון ר׳אש א׳ליל יז־יכה כיראת ולולב י כ י זה בל שמים האדם דהיי , זה ה ו א תיקונו : כאשישיח ^ J U S D רפ־יני כי בחפיחים ל ר א ש י י י מ י כ י ת ח ב ק נ י • א פ שי־ ו ע ד יים הכפורים היא השנה שמ״ע מקבלת היא השכינה •אומיה שמיני עד כשעת לכני עצ ת• י כריאת לעשות איתי ומשם ואילך החס־ים ישיאל כדאיי• אש ל ו ה ט • לי הגכי׳ תחת מקבלת הגבי׳ יהדינין י מ מ ח ר ת עד לתקונה חזקי וזהו יאמצו ב י מ י ם נבנית ותיקוני הוא שמר״ה ע ד יים חילת י ו ה ״ כ ע ר שי׳ ע • אהבת דודי אני יהחסדים • לכן חזקי לראשי • וזהו רפ־וני שנה תיקין התקני שנאתי תיקיני אותי בגכידית • באשישית ה ם ה ג ב י ר י ת שהם החסדים • יאיני יכולה ע ר ש ת מ ש כ ו י נ י מ י ם ש א נ י מ ק כ ל ת ה ג ב י ׳ שמאלו ו כ י מ י ם שאני מ ק ב ל ה ותורתך מחדש דהיי' מ ר ״ ה ע ד ב ת פ י ח י ם שהם להחייח־ עמי• יאמצי• השנה י ידכם • שתשימי לב ע ל הכפיייש בגכודות • באשישו' הללו שהם מ ר א ש ינתקנת ככל על ייה״כ שאמר סמכוני ת ת ק נ ו איתי ב ח ס ד י ם וזה״ש ס מ כ י נ י כאשישי׳ וממחיח G * S > ' D ל״מוז דהנה מלכית והכל י ו ם ה כ פ ו ר י ם ע ש ו לי ס מ י כ ה ו ה ט ע ם כי אהבה אני שמים מראש שבהם אני העולם• חילת שמאלי תחת החסדים אז י י מ י נ י אהבתי .ה נ ה כשנתבונן תחבקני: כ כ ״ כ איתיית חתירה לא תמצא איה כ ק י י ה ת ה מ ע י ל ה כ מ ו אות ס מ ״ ך ע ״ ז ה א ו פ ן דמשמעית ׳דהיי׳ ס מ ך היא ס מ ״ ך לשין איתיית ה י א איתייית מסך• כמס וצפינה ואפשר ד ה ט ע ס היא ראית ואמא דג״כ הוא • כמיס ע מ ד י נ א מ ד כנשר סמ״ך היא באמא כמ״ש יעיר קני עולם הבא וכל לשין צדדיה עלאה כמי׳ש לשון גניזה נדרשת יסתירה לטיכה • ר כ י נ י זלה״ה ״ ו מ ג י נ ת לכל החיסה ע ל גחליי• ו א מ א ה י א ס ו מ ך ה׳ ל כ ל ה נ ו פ ל י ם • שהיא הנק׳ שהיא יטמין כ ה • ה י י ככל ס י כ ת שלם כ י ד ו ע • לכן ה י א ס י ב כ ת עליה ש ה ם זי״ן שהיא סיכנת ו מ ג י נ ה כ מ ס ך ו ס כ ך י ע ו ד ס מ ך לשין ה ל א ה י א דהיי׳ שכל ט ו ב צפון נקי סמיכה דהיי׳ רהיי׳ שהיא סימכת הנופלים • ועוד- בצלה • הש־עכת לניפלי׳ י ב ל ט י ב ה ג נ י ז ל צ ד י ק י ם בהיכה ר ז ״ ל כ ש מ ד כ ר י ם ע ל ש כ ר אותו עולם ^ ק ך י אץ 'עילם ארוכה אות ס מ ז כ י ר י ן א י ת י ר ק כל׳ ע ו ל ם ה ב א כ מ ו כל חלק ישיאל יש ל ה ם ל ע ו ל ם ה ב ה ו כ ן א ל י ד כ י י ם שא-ם ע י ש ה א י ת ש ו נ ו ׳ י ה ק י ן ק י י מ ת ל י ל ע ו ל ם הבא• יכן כל וכיוצא • השינה .הלנית ב כ ל י ו ם י א מ א ה י א הנק׳ ע י ל ם עישים ב ח ג ג ם היא כ נ ג ר א מ א ככורע• והוי .׳ו שכה מ ו י י ס ע ל א מ א ע ל א ה רבינו וכחכ מעשר ונלע״ר המילוי והנה סיכה ה י א חשבי! סמ״ך רכתב במי׳ כזה עשיה ויראת •ומגינה ע ל י ו ורוחה ע ל י ו • וזה״ש שורה מתחלת וסוכה מצית כשביל דשוכה י וא״ו חמשה סיכה מצית משיש שהיא ר מ ו ז ה כ ש ח ה א נ ל א׳ ׳־סיכה ה י א נלולה ״ בנגד א מ א • א פ י ר מ ז כ ה מצית ע ם ג׳ סוכה • היחייח ת כ ה ג י ׳ ר״ס ג כ ו י י ת • והנה ביק חסיים יחמשה מ ת י ק ן כי־אוי כ ש מ ח ה בקרישה• אז א מ א כחשיבה עלאה סוככת מ ע ל י ו החיצונים שלא י ב ל ב ל ו מ ת ש ב ת ו ותשאר ה ק ר י ש ה ס ע כ י ם שנאתי • ומלת כנגר סיכה שהיא מ ע ל י א ח החיצי׳ ש ל א ב ל ב ל י ומגני אהה ר ״ ס כ מ ו חשבון שכחכנו • ס ע פ י ם גי' סעפים מתחלת אמא שחסיתי כסמי׳ך . בצל מ ח ש כ ת ׳ ו מ כ ת זה ס ע פ י רעית סתרי סמ״ך• כ א מ ו ר כיין שיהיה ה ז ר ם כסמ״ך דאית עלאה ס מ ״ ך יי ״ י כ ״ ף ה ׳׳י שהסוכה היא כ נ ג ר א מ א שינה ה ס ע ״ ך ראית סמ״ך היא באמא עלאה כ א מ ו י . רהע״ה כתמניא ה י י י ״ ח שהם שמים י מ ק י י ם ל י מ י רשם ה י ו ״ ר של ש ם ה ו י ״ ה .י ה ו א ״ ו ס מ ״ ך וזהו א י ת ס מ ך ראית כתיכה היא • יסיכה שאנו׳ ואפשר זלהי׳ה ר ה ט ע ם רצק׳ א מ א ב א ו ת ואייו של היא מ ו ב ע ת לי שהית כ ן הבא• שכל ט י ב עולם ה כ א . ל־ב־ך יתויחך ואומי תרתית כנפיה היא שנאתי שהם מ ח ש ב ו , אהבתי: י ת ל ת י :ג ס זה סמ״ך רמיז כה סמיכה דהע״ה על מתפרש הדרך שכתבנו • כסמ״ך יהגנה יסיכה ג ״ כ מ ח ח ל ת ו ה י א כ נ ג ד א מ א .ל פ י ׳ מ צ י ת ס י כ ה ה י א מ ג י נ ה ימצלת• י מ צ י נ י ד כ י ז ה א פ ר י ש ר נ ר י ת י כ ם כ י ב ס י כ י ת ה י ש ב ת י א ת ב נ י ישיאל י ה ם ע נ נ י כתורה למען ידעי כביר • יענני ככור היו מגן החחתיניס • ה ״ נ מצית והנה סתרי דהיי' ע ״ י מצית כתורה כי סיכה שהיא כנגר מגינה ע ל ע נ נ י כבוד האדם • י מ ג נ י אתה ר ״ ת יס״ת גי׳ סוכה ע ״ ה • וזהי ס ת ר י י מ ג כ י א ת ה כי שכתבת סיכה בסינית כבוד היה סורו וצנה לבני י ש י א ל מ כ ל צד מ ן ה ע ל י י כ י ם ו מ ן ־ ת ה י ה לי ס ח י הישכתי א ת ב נ י ימגן • ישיאל שהם ע נ נ י מגינים עלינו כך הסונה ממני מיעים ואציה לדברך וזהו לדברך מצית אלהי :ה נ ה כ כ ל יחלתי כ ב ו ד יכשם שענני יחלתי: פסיקי האלפא כיתא ה ז א ת של ת מ נ י א א פ י מ ש ה ת ח י ל ד ה ע ״ ה כ א י ת א ל ״ ף י א מ י א ת ה צ י י ת עד השלים חוץ מ ן האלפא כ י ת א כילה יהיא ה פ ס י ק הזס דשימ ט ע ם מ א י שנא פ׳ זה מ כ ל ממני מדכי נ נ ל פסיק נ א /׳ מ ר ע י ם שלא ר ב ד כ י פ ס י ק י ה א ״ כ כ י לח לחנם שינה לניכח ה ק כ ״ ה להקכ״ה פסוק זה הפסוקים ־ יצריך מכל שערי אות ם"" י ^ א ^ כ ה ^ נא הפסיקים דכריח הק״ש הכל נאמר ומאי שנא פסיק הזה מכל הפסיקים ; 1א פ י ט ר לימי על דיך מ״ש רשי׳י ז״ל על פסיק את האלהים התהלך נח .שהקשה שם ובאכיהם היא אימ• אשד התהלכתי לפניו- ותירץ דנת היה צ־יך סע־ לתימני • אבל אברהם היה מתחזק והילך בצדקו מאליו ע״כ .נמצא אאע״ה מריב קדישתי יקיים התירה אע״ג דלא היתה השכינה כצ־ו לא היה ייא מן התצינים • וכמו כן דהע״ה כיון שידע עצמו שלם עם ה׳ שלימית גמירה כמ״ש שמרה נפשי כי חסיד אני • אומר לחיצונים דעו לכם שאין אתם יכולים לי שאני תמיד איני מתעסק כ״א במצית אלהי יומם ולילה כלי הפסק והריני כמו אאע״ה שהית מתהלך בכח זכיחו • גם אני מחהלך ככת זכיתי והריני אומר לכם אתם התיצינים המרעים כעל כרחבם סורו ממני ואצרה מצית אלהי שאני עסיק חמיד כ״א כמצות ה׳ אלהי • אי נמי דסמיך אדסמיך ליה קאי דתחלה אמר סעפים שנאתי רהיי׳ כל מתשכות הכלי העילס שנאתי ואיני אוהכ כ״א תורתך וכה אני עיםק ומחשכ תמיד וזהי ותורתך אהכתי • וידעתי כי סתרי ומגני אתה מאחר שלדכיך יחלחי שאין לו שים חקנה ותוחלת לשום רכד • רק לתוחלת קיום תורתך ומציתיך ימכת זה אני אוכל לימר לקרעים שהם החיציכים כפה מלא סורו ממני מרעים ואצרה מצוח אלהי .נמצא לפ׳׳ז גם פסיק זה של סורי ממני להקכ״ה הוא אומר כשאר כל הפסוקים כילם : א י ג מ * אפשר לומר• דקי״ל סכל כירי שמיס חיץ .מיראח שמים דצדיק ורשע לא קאמר • והנס שס״ה מצית לא חעשה ממונים עליהם שס״ה חיצוני׳ כמכין ימית השנה כל א׳ כיומו להחעית את האדם לעכור עליהם • ואלו שס״ה מל״ח הם כנגד שס״ה גידים שיש כאדם • ואם האדם יהיה זהיר וזריז לטהר גופו ולקדשו כראוי עד שיחשכ משכן ה׳ ממש • אז יהיה מוכטח שלא יכשל לעבור על שום מצוה ממצית לא חעשה .ואם יהיה פרוץ כלי שמירה פשוט הוא שיעבור כל יום ויום • וזח הלכר תלוי כידי אדם לא כירי הקכ״ה דהכל כירי שמיס חוץ מיראת שמים • והנה ערעים עם האותיות גי׳ שס״ה ואימר לחיצינים שהם .שס״ה הצימרים על האדם להעכירו על שס״ה סייו.ממני שאני טהרתי וקידשתי את גופי ואין לכם עלי שום יכולת ל ע כ ו ר על שים מציה ממל״ח • ומאחר דהיראה אינה תלויה כידי שמיס רק כידי אדם משו״ה לא אמר פסיק זה לנוכח ה׳ • רק אומד למדעים המכשילים כעצמם • אמר להם זה הדכר של יראה וטה״ח וקדושת הגוף שיעשה הארס שלא יכשל בשים עכייה תלוי כידי יאדם ואני נזהרתי וקידשתי את גופי לכן סורו ממני מיעים שלא תוכלו להכשילני • ומשום דקיי׳ל הבא ליטהר מסייעין אותו רדווקא כתחלת היראה מתתיל האדם לכדו .אכל את״כ הקכ״ה מסייעו ,וכמ״שיז״ל שאמר * הקכ״ה )סה( ע£עךי הקכ״ה אות ס פ ת ח ו לי פ ת ח כ ח ו ד ה של מ ח ט ׳ א מ י אח״ז משו״ה שתסמכני אתה ס מ כ נ י כאמי־חך וזהו וחסעדני מ מ נ י וכו׳ סורו של ו׳הושענא סמ״ך ריבה׳• המכני שמיני סמי׳ ך ואומר עם הסוכה מלת ררהע״ה כאות סירי ר״ס כ ל ל ו ת כ׳ ה ת י כ י ת ו ה כ ו ׳ ג י ׳ ה ש מ י נ י סמ״ך כאמא עלאה ואמא היא הסומכת הטפלים \ ג״כ וכתבנו יסמ״ך היא ו א ח י ה ששם ה ם ה ח י י ם • ובזה לי ואישע על היא יאל כהוריי כהם סמיכה יאשעה כמשמעותה • ס מ י כ ה ע ש ה לי הם דכילס כסוכה ג י׳.שי׳ ע ה ם כי אל כמלת הושענא ש״ע • אל עלאה משם ה ב א עד ואל ת ב י ש נ י מ ש ב ר י זה שתעשה\ . ש א ת ד ב ק כ א מ א עלאיה : כחקיך החסרים דהיי׳ העליונים סמיכה • תמיד: לפי שפירשנו ה מ ז מ ו ר הזה מה יאל כ מ י ׳ ג י ׳ ק פ ״ ה ישני אל כ מ י ׳ ג י ׳ ש ״ ע י ה ס אתרוג־ נ ק ׳ כ ת י ר ה פ י ר י נחל ואומר ע״י אבל י הסיכה :אפשר לרמוז רהנה הסיכה כולה התפשעיח ה ח ס ד י נ ז חסד כידיע . אל. למעלה אות וזהו ס מ כ כ י כ א מ ר ת ך ה ס מ י כ ה ת ע ש ה אותה לי מ א מ ר ת ך ש ה י א . עלאה סקרני ״ דסוכה היא כ נ ג ד א מ א ושם [ זאת הסמיכ׳ ת ע ש ה איתה לי מ מ ק ו ר ה העליון שהיא א מ א אמא ־ מ ש ב ר י :הנה כחבנו י א ו ת ס מ ״ ך ה י א לשין ס מ י כ ׳ שחחלתה לי הסמיכה.־ ס׳וכה זה . ו׳לולב; מ מ נ י שאין אחש יכולים לשלוע ע ל י : ו כ ת כ נ י שהיא רומז לאמא • ליטהר ל מ ד ע י ם ש ה ם ה ח צ ו נ י ם כ ש ב י ל המציית הי1ה ס ו ר ו . והיא חשובה ע ל א ה ונק׳ חיים • סוכה והנה כ א מ ר ח ך ואחיה ואל חבישני סמכני קיום כאמרתך הבא צריך; אותו: הסוכה • ע ו ר סורו ממני עצרח שאמרת נחזור למה שכתבנו כ כ ר • רמז ורחקו ואני אפחח לכם כפתחו של-אולם^* רהיי׳ כ י ו ן שאני הייחלתי כ י י א ה • מסייעין אי *JJJ דהיי׳ אחכה שמיכי העליונים • גי׳ עיץ וסוכה ג ׳ אל .־ ל ו ל ב ולולב ומיניו ג י ׳ אל ו א ל • כילם ש״ע רמיזים וכן כ מ י הרס• ה י ד ר ר ״ ה ג י ׳ קנייה ה י א חשבון ה׳ אלי ע י כ י מלאים • יים הישענא רכה־ ל׳ ה י ש ע נ א • כיין דיש א ט מ כ ק ש י ם להאיר ע ל י נ ו מ ש ״ ע נ ה י ר י ׳ שהם ה ח ס ד י ם ר״ת עצ ת י ש״ע• הרי ככל רכד נימזי החסדים • יהנה ב מ י ׳ גי׳ ק פ ״ ה ה י א תשכין נ ס ע ד ע ״ ת ר ע ״ י ה ח ס ד כ א לאדם ס ע י ו ס מ ך וזה״ש בהם ס ע ד נ י דהיי׳ ע ל א ל •־ ואהיה ואל ב מ י ׳ גי״ ירי קיים נסעד מצית מ כ ח זה הסיכה ימיניי ילילכ יכילם א ט שואל מ מ ך ס ע ד נ י כסער שהסעירה והסמיכה מצר החסד הם ועוד הושיעני רמו1 כתסד אל יאושעה מ נ ח ש ״ ע נ ה ו ד י ׳ ־ ר כ ל ב ׳ א ל ב מ י ׳ ג י ' ש ״ ע .ו ע ו ד ה י ש ע נ א ר ב ה יש כ ה ש״ע י ע י ד א נ י שיאל ממך מ נ ח זה כהדיא ככח סלית אני הש״ע כל שואל מ מ ך הישועה שכה ש״ע ־ ש א ש ע ה כ ח ק י ך ח מ י ד • שיש כ ה ש ע ה שוגים מתקיך כי שקר תרמיתם • סיגים ג״כ ש״ע: ה שכת כל ישעי ״ •י.׳ ״״•״>׳׳ %,׳;^••-י.י:^^/-.׳זץ.׳ ־, -י..ץ ל׳••׳.־׳ ׳יל • ••.•.>-»jjv1y-%: : ; ל ; ׳ • י י • ׳ .״ ׳ י ;י ־ ; י h y e r־ אלן לכן יש לפ-ש אומות אהבתי על ־ להם כה שהיא . נ ב מ פ ח ד ך ב ש י י ו מ מ ש פ ט י ך י י א ת י • :גם הסוכה ע ״ פ ד ל ע ת י ד לבא כ ש י ע מ י ד מ ״ ש רזי׳ל זה הקכ״ה גם אם תוכלו שהיו ב נ י סיכה לקיים ישראל התורה ונקיים מציתיה ה ו מ ר המצית עושים והא מוטב ככל שנה י מ י ם ג ם א ת ם ע כ ש י י כ ל א׳ י ע ש ה ס י כ ה רצים לכם סוכה מצוה ויושבים יישב כה ש ב ע ת י מ י ם כ ש מ ח ה ו כ ל א׳ ע ש ה ס י כ ת ו י ה ק ב ״ ה מ ב י א ע ל י ה ם ת מ ה כ ת י ק פ ה ו כ ל א׳ ס י ת י שבעולם • תמורות עכשיו מצית שכעת סיכתי י י צ א • מצית זה שבתורה • סיכה מצית אז סיכה נמצא כל שיגים מ ח ק י ך • ע״י א^טר? ט ו ע נ י ם לפניו רכשי׳ע עכשיו נקבל הקכ״ה מיד המר ; ה ע ו ל ם ב ד י ן ויי־צה ל ע ש י ת ב ה ם כ ל י י ה ע ל ש ל א ק ב ל ו ה ת ו ר ה ו ק י י מ ו מציחיה • קלה ס &ית עריתיך • ענין יי י י י '•-־ יי שיחק הקב״ה שהיא קלה ע״י לא עליהם יכולחם סוכה נ ג מ ר ו א ו מ ר להם כה לעמוד ד י ן או'־׳ה ל ח ו ב ה . שועים ק״ו מצית וזהי׳ש סלית דהיי׳ אי״ה ששגו מ ח ק י ך ולא רצי לקיים התירה ימציתיה נגמר ודדכת דינם ו ר מ ס ת איחס ונאבדו מ ן העולם וזהו כ י שקד ת י מ י ת ם רהיי׳ שאמי־ו לקיים מצית ס י כ ה ילא יכלו כ י ב ש ק ר י ב מ ר מ ת הש עסוקים•. משי״ה ע״י ראם סיגים הסיכה ימצאו השבת כל רשעי ת ה י ה לני ג ם א נ ח ט ח ״ י תורתך יכיין £ וזמית ^ןי ומיניו • כימים לעשות סוכה האמור וזהי׳ש אלול א*[ • רשעי עזי עם לכן יה אוו־ז לישועה ויהי לי זיה ר ״ ת ג י ׳ שזהו חיקיץ לעשות סייגים המיעיל כראוי סוכה זה וזמרת אהנתי בשדי • לכפר ו מ מ ש פ ט י ך דיום הדין נאה יה • ע ש י ת י מ י תשיבה % ואניהו וא־וממנהו: אלהי אכי כ פ ס ו ק זה נ ר מ ז י א ל ו ל ו ס י כ ה ו ל ו ל כ לאדם ככל עליו מאשר לפניי והוא יסעדני: שכה • האדם אמנם צייך להזדרז ד ה י י ׳ ש ב ח ־ ש אלול י ע ש ־ ת י מ י ת ש י ב ה י ז ד ר ז ולולכ אתנאה זה אלול: סבה דהיי׳ ט ע מ א שלא ע״יהיך יאני מקיים ד ! אלי ר״ת ימהאי שיראתך ת מ י ד כין ע י נ י ס מ כ נ י הללו ב כ ל מ א מ צ י כ ח ו • בפסיק ה י ש כ ת כיל א י ץ שהם אי״ה • כלייה ליים הדין • ליישיעה חשוכה וכלא טורח ובכל ע ת וזמן ס מ ר מ פ ח ד ך יראתי ליי כלא ה ש כ ת ו א ב ד ת כל ימציתיך• צער הם עושים יאם לאי לאו נאה ח ט א ע ל ה נ פ ש ואחייך יזדרז כ י מ י ואתרוג במצית • רהנה גי׳ עז• כתבנו דעז נאה ועי׳־׳ז ימצא למעלה גדול משום נתן לפני בוראו זה פעמים דמלת שלש כמה לנו אלי ואנוהו א ל ה י ט לתקן כצ . מה. י שעדי אות ע •ארוכה מה שפגמנו כיחוח השנה כשנעשה חשוכה כחייש אלול יבעשיח ימי חשיבה יאח״כ כחן לנו מציח הסיכה להגן עלינו מן החיצינים • ומצייף אליה מציח לילכ ומיניו .והנה כמצית לילכ כחיב ולקחתם לכם כיוס הראשון ידרשו רזי׳ל ראשון להשכין עיניח לפי שעיניה שנה שעברה נמחלי כיום הכפורי׳ ומיום ראשין של סיכית מחחיל חשכין עינית שנה הכאה • יכחן לני הקכ״ה מצית לולכ ומיניו כיום ראשין של סינית כדי להנצל מיצה״ר והצרי הגדול שככילם שמבטל יצה״ר היא האתרוג לפי שהוא כנגד הלב וכלכ הוא עיקר משכן יצה״ר כמ״ש כי יצי• ל כ הארס רע מנעוריו • ולפי׳ אחרוג שהוא כנגד הלכ כחו גיול לכטל יצה״ר שהוא דר כלכ • ונרמז ג״כ כפ׳ פרי עץ הדר ס״ח יצר לרמוז רפרי עץ ה־ר שהוא האחרוג כחו גדול לבטל יצה״ר • והנה פרי עץ הדר גי׳ לביטול יצר רע ע״ ה ״ וגם כן זמית יה גי׳ פרי עץ הדר ע״ה • המרת ל׳ מחן זמיריח רהוימר יצה׳״ר ובינתי היא האתרוג יזהי עזי יזמרת יה רהיי׳ העז של אליל עם עשרת ימי תשיבה • המה היו לי לישיעה • דאליל עם עשימ״ת בהם נתנפ״ לי ע ל שנה שעב ה • ובשביל האתיוג אני ניצול מיצה״ר בשנה הבאה • ועוד עיזי ו׳זמ ח ייה ו׳יהי ר״ת גי׳ סיבה ע״ה • זה אלי ואניהו• אניהי גי׳ לולב יהיא חשנין הדס ג״נ • אלהי אפי וארוממנהו אבי ואמממנהו גי׳ עם הכוללים • ערבי נחל • לרמוז על ערבה דבלולב .ועל ערבה של הישענא רכה • והמצית האלה עיז הם לני וישועה : ] /ץ תלעג לאב וחבוי ליקהח אס יק־יה עורכי נחל ויאכלוה כני נשר, אפשר לרמוז רהנה כשאין ישראל עושים רציני של מקים ח״ו אז אמא מסתלקת מעל הכנים שהם זו״ן ומכ״ש אבא • וכאיחה שעה מוצא ס״ע הרשע רצונו וליעג על סיליק אי״א ישמת שמצא פתת פתית ליככס .אמנם בימי הסוכה נכנע ונשפל• ואין לו פה להשיב ולא מצח להרים ראש דע״י החס־ים המתפשטים כלולכ • יהגבורית שע״י הערכה של הישענה בזה חש כתי של ס״מ ונלאה• וזהיש עין תלעג לאב דהיי׳ ס״מ שהוא גי׳ עין ע״ה אם כשאר ימות השנה גרמו העינית עד שנסתלקו אי״א מעל זו״ן וזהו תלעג רהיי׳ כא לו הלעג ללעוג על סטרא דק־ושה כשכיל אכ שהוא• אכא שנסתלק מעל זו״ן • ותכוז ליקהת אם דהיי׳ כיזה לסטרא דקיושה בשכיל אס שהיא אמא שכנסה יאספה את עצמה ונסתלקה מזיי׳ן • עכשיו בחג איתה העין שהוא ס״מ עיכא בישא יק־וה עורבי נחל קרי ביה ערבי נחל היא הערבה • והם הגבורות שמקבלח הניק׳ בחושענה רבא שהם ממותקות .ויאכלוה כני נשר • הם לולב ומיניו שהם החסדים המחפשטי׳ וכל הגבורות והחסרים מאמא הנקי נשר • והנה כני נשר גי׳ אתרוג ע״ס• וכזכרין אתרוג נכללו האחרים שהוא תתלה כמקרא • נמצא ע״י קתפשעות החו״ג י י שעדי•־ התו״ג נתכטלה עינא הס״מ כיסא ש י פ י ח ה י ו ם ו נ ס ו הצללים א ל ך לי #ך כלך לעשית כה ס יפה אתכם ועיני ה־ אל רשעים תצלינה: ה מ ו ר ואל הלבונה גכעת ר ע י ת י ו מ י ם א י ן כ ך :א פ ש ר ל ר מ ו ז ר כ ש צ נ י ישראל מ ת ע ו ר ר י ׳ קשובה בימים ומקבלם ארוכה• ־*יי*־•'•"• נג ניראים דמקרא ברצ-ץ• ולקיים מלא הוא מ כ ל ח ט א ת י כ ם ל פ נ י ה׳ כשלג ילי־ני אם ה׳יום וינסו הצללים מצית תטהרו• יאדימו כתילע כצמר אל עוד ת י מ ת לי שבו נ ע ק ר יצתק אילך גי׳ ליי איל ה ׳ ר אלול אע״ה עם כהי סיכה כי ולולב ביום וכתיב אם יהיו • יהיו וזה״ש ה י מ ו ר ו׳אל אותיות • ד׳ המוייה• אז ה ק ב ״ ה הזה י כ פ ר עליכם לטהר חטאיכם ע ר שיפיח הלבונה הוא כשנים היום וכו׳ ל ב ע ת ר״ת גי׳ ה ר ה מ ו ר הוא גכעת שמת אלול • ראש השנה יוהי׳כ שבו ש ו ל ט ת א מ א ו מ ק ב ל ת השבים .הלבונה ג י ׳ ל ב י נ ה ע ״ ה ש ה י א מ ל כ נ ת ע ו נ י ת י ה ס ע ל ישראל• ו ג ב ע ת ועוד גי' עתה הל כ ו נ ה ע ם נרמז היי ובעשרת כלך הכל ימי יפה אין ע ת ה אלא האותיות כפסוק תשובה רעיתי והכילל גי׳ הזה תשובה • ר״ת וכשיתעוררו ויקיימו מצות כל ו מ ו ם אין כ ך • משפט גבריות כולה ישראל ולולב • צדק בל חניחני לעושקי • הנה נק׳ צדק . וז״א נ ק ר א מ ש פ ט כלי ודינים מיתוק ש״ ע עד ואין לה שום ומקבלה כל היא הוי זווג דור הע״ה ה״כ ע מ ו פנים ג מ ו ר וכ״ז נעשה ע י י בני ועיבה ד ה ר ס נק׳ כ ת ו ר ה ע נ ף מתחלת עיקר וזה בעין משו״ה שיום כלל • כפנים זהו ד ב ו ק דמר״ה ע ץ ע ב י ת וכל רמז לעולם תשיעי גמור שמתדבקי׳ ע ד יוה״כ דבוקה היא ג ב ו ר ה א׳ ו מ מ ח ר ת י ו ם וביום ש ״ ע אז ומקכלת ישראל • ע״פ הכפורי׳ החסדים והנה כ מ י שרמז כאות סמ״ך כאות מצות עי״ן אפשר דרמז סוכה כ מ ו שכתבנו • ג ׳ ת י ב ו ת אלה מ ת ־ ז י ל י ' באות עי״ן ע נ ף ע ץ עבית בעי״ן וערבה ו ע ר כ י נחל . וזה ה ו י והנה ע״י החסרי׳ והנה א ע ״ ג ר א נ ו מ ג י ע י ׳ הלולכ ככל צר ע ד החזה ל ת ו ע ל ת שהיא ע ו מ ד ת כחזה דז״א דשכינה עומק מ:פט , מצדק משו״ה ויש כספה ה ת ד :ק ו ׳ ו ק י ר ו ב י ח ו ד ה ו א כשיהיו פ נ י ׳ ב פ נ י ם נ ע ש ה כלולב• המ׳ עד פירוד דין ג מ ו ר כ מ ״ ש כזוה״ק שמיני עצ־ח גבורות שבו כל יום חיזרת לכם: ידוע כ ל א ע ת ו • ו ה נ ה מ ר א ש השנה באחוריו א ו מ ר להם כלם הקכ״ה שרויים שהמלכות כשתהי כ ל א מ ש פ ט ד ה י י ׳ מ ש ים ד א ה י ח ק ומשפט אז ה׳דס • תשובה באליל ופשעים מותרים ו ה ו א ר ח מ י ם .ו כ ש מ ת ר ח ק מ ש פ ט מ צ ד ק אז ה ו י ויש נ ס פ ה ל׳ולכ ויעשו ע ו מ ת וחטאות לכם כלם מחילים לכם ט ל ם וצדק עוד איתיוג עירבה כני סוכה לבונה גי׳ כ ס ו כ ה במערב מ ״ מ כ צ ד ה מ ע ר כ ששם ה י ס ו ד ש ם ה י א ע מ ו ואינה' ויום הכפירים מ ע ר ב ו ג ס ב ע ר ב יום מתפרדת שניהם סל מהיסוד יסוד הכפורים שניהם )סו( וכמו ש מ צ י נ ו כניסירה ומלכות ושניהם נקראי' יחד יקוד ומלכות מקבלים הארת אותי v ארוכה הארת כללות החסרים דלעולם לא מתפרשאן • א״כ ההכרח הנענוע שלצג*. מערב שהוא ביסוד שם באותו צד השכינה עם היסוד רהיא לעולם במערכי וז״א הוא כמזרח ושכינה כנגדו במערב עם היסוד ואעי׳ג דהיא עומדת בחזה דז״א דמשו״ה אנו מגיעים הלולכ ער החזה • מ״מ הרושם הגדול שלה אינו זז מן המערכ והרי הוא עם היסוד • ואומר דהע״ה כיון שע״י. הלילכ תקנתי המ׳ עם ז״א וזהו עשיתי משפע וצדק • משפע זה ז״א וצדק זה מלכוח ־ גם אחה כל תניחני לעושקי כי אני ע״י מצות הלולכ לא הנחתי מלכותך לעישקיה שהם הקליפו׳ שהם סכיכותיה גם אני כל תניחני לעישקי שהם החיצונים: ^ ר ו ב עכדך לעוכ אל יעשקוני זדים :כא להשלים היכר כמו שכחבנו דהמ׳ נכללת עם היסוד כמעי־כ ויסור נקי טוכ כידוע • ושואל מהקכ׳״ה כמו שהמ׳ נתערכה עם היסוד והאיר לה גם אנכי ע־כני עם היסוד שהוא עוכ להאיר לי שלא יעשקוני זדים • שהיסוד הוא הנק׳ גואל־ שע״י חכא הגאולה והישועה• גם אני על ידו חגאלני שלא יעשקוני זר*ם• והנה ככל הא״כ הזאת של תמניא אפי • ככל פסוק יש כו חייה או חק או משפע או צדק או עדית או דכר וכיוצא • וזה הפסו׳ של עיוכ עכדך לטוכ לא יש א׳ מהם וצריך טעם מאי שנא זה מכל הפסיקי׳ • ואפשר כיון צןכפ׳ זה הסמיך לו אמר עשיתי משפע וצדק • וכתכט שמשפט היא ז״א וצדק דא מלניתא קדישא • היי כו שנים א׳ לגופו וא׳ לפסיק שלאתריו • שהיא עריכ עכ־ך .ימאחר ש־הע״ה הוא מדת צדק ממש כרכתיב אני כצדק אחזה פניך• משי״ה סמך על צדק שאמר כתחלה כפ׳ א׳ ואמר ערוב עכיך שמיתי צ־ק שאמרתי עם טיב שהיא היסיר להאיר לי שיצילט שלא יעשקיני זרים שהם התיצינים שכיסיר תלוי הגאולה כמו שאני ערכתי ע״י הלילכ לצד מערב היסוד עם המלטת להאיר לה : ^יני כלו לישועתך ולאמרת צדקך :הנה היסוד דז״א האמיר הוא הגואל השכינה מן הקליפות • וע״ז הזהירו רז״ל אזהיה אחר אזהרה • שיהיה הא-ם זהיד יזייז לסמיך גאילה לתפלה • דגאילה הוא היסוד ותפלה היא המלכות • יכעת תפלת י״ח צייכה המ׳ לעלית מן הבריאה כדי להחייחד עם דודה והיסוד היא שמעלה אותה שלא יתאתזי בה הקליפות. וזהו סמיכות גאולה לתפלה שצייך הארס לסמיך ולא יהיה ביניהם שים הפסק כלל וע״ז אמר תזקיה ע״ה והטוכ כעיניך עשיתי יאמרו רז״ל שסמך גאילה לתשלה • ודהע״ה כיון שאמר כאן ערוכ עכק־ לטוכ שהוא תע־וכת היסוד עם המלטת וכן נמי כלילכ מתערכת המלכית עם היסיד כמערב• השלים ואמרשג״כ הוא זהיר וזריז לעולם לסמוך גאולה לתפלה שיאיר היסוד כמלכית להעלותה שלא יתאתזו בה הקליפות וזה״ש עיני בלו לישועתך שעדי אומי*•־׳־ ארוצו־ר נד לישועתך • דהיינו תמיד אני מצפה בכל יום לסמוך גאולה להפלה והיינו עיני כלו לישועתך שהיא גאולה • לסומכה לאמית צדקך שהיא התפלה • וכיון שאני זהיר כזה גם אתה האיר לי כיסוד להצילני מן החיצונים: עם עכרך כחס־ך • וחקיך למדני :הנה עי׳י הלולכ נמשכים ^שה החסדי׳•ושואלמה׳ כשם שע״י הלולכ שאנו מנענעין נמשני׳ החסדי׳ בזו״ץ־ כך תמשוך עלינו חס־ים להכין תורתך ומציתיך כפנימיות שלהם על אמת חם • והנה ע׳שה ע׳ם ע׳כדך כ׳חסדך כרי׳ ח נרמזו ד׳ מינים דהיי׳ ע׳ץ הידר ע׳ץ עיכות • ע׳רכי נתל כ׳פיח המרים .ודהיינו כיון שע״י ד׳ מינים אלה אנו מושכין חסדיך כזי״ן גם אחה משוך חסדיך עלינו • ופחח לנו שערי אזרה להכין סתרי חידתך וזהו וחקיך למדני: • ^ " p Dאני הכינני ואדעה עדוחיך :היסיף עוד לשאול כיון שהמשכת החסדים מן הדעה• והדעח לשון עדיח כמ״ש כזוה״ק כיאלדעות ה׳אלתקי־י רעית אלא עמת • אנו שואלים ממך מדוד לנו כמדה טוכה זו• כמו שאנו מושכין החסדים מן המקום הנק׳ עדות .גם אתה משיך עלינו חסדיך עד שנדע עדותיך על אמתחם וזה״ש ואדעה עדוחיך : ע ר ־ ] לעשות לה׳ הפרו תורתך :כא לומר כיון שראיתי שאחה מחכב המציח חייכה שאין למעלה ממנה • משו״ה דכק גס אני כהם b pממך להודיעני רזיהם • והתיכה שחבכת אחה המציח • שי־אינו שאין לך משוכח יותר מתלמוד תורת • ואפ״ה צויתנו לכטל תלמוד תורה מפני עשיית וקיום המציח • וזהו דבר מופלא שמי לנו גדול מן החורה ואפ״ה מכטלי' אוחה מפני קיום המצוח וכיון שראיחי שכ״כ חביב לפניך קיום המצות אמרתי לא אסור מן הדרך הזה ימין ושמאל • והמיר אני מחככ מצותיך ודבק כהם • וזה׳״ש עת לעשות לה׳ • דהיינו כעת עשייה המצית • צוית שיפרו תורחך דהיי׳ שמכעלין תלמוד תורה מפני עשיית המצות וכיון שראיתי שאחה מחככ המצות גם אני: » ע ל כן אהכתי מצותיך מזהב ומפז • מרוכ אהכחם אצלי • כל ממון שבעולם איני מעריך אותו עם מציה מן המצית .לפי שהמצות תלויים כמרככה העליונה כל מצוה תלויה ברבר עליון בעולם האצילות והיודע סודן של דכריס יכיר וידע עד היכן מגיע כחה של כל מצוה ומצוה • והנה מצות ע״ה גי׳ אצילות להודיע שהמצית חלויה כעולם האצילית • וזה״ש על כן אהכתי מציתיך מלת כן גי׳ סוד • דהיינו מאחר שסוד מצותיך מושרש כעולם האצילית על כן גם אני אהכתי איתם אהכה עזה: ^ ך ־ י כן כל פקודי כל ישרתו כל אורח שקר שנאחי :הכוונה מאחד שהמצות הם ציייי ית׳ חייכ אדם להיות זהיר במצוה קלה ככחעורה דכלם שערי ארוכה אות ע דגלם מפיו ית׳ נצטוו והי מנייהו מפקת• יכמאמר התנא ע״ה היי זהיר׳•־• כמצוה קלה כבחמויה• וכן נמי צ־יך ליזהי כעבירה קלה כבתמורס.׳•. וכמאמר התנא ע־׳ה שמציה גורית מצוה ועבירה גויי;; ענייה • שע״י • קיום מציה הקלה יבא לקיים החמורה ממנה ובן כהפי לעכירה ח״ו. וזה״ש על כן כל פקודי כל ישדתי דהיינו כל פקוריך שה ס המיות כילם בכללותם ישיו כעיני • ושזים הם כעיני קלית כבחמורות יאני זהיר בהם כשוה כי מאחר דבציוייך שוים הם ה״ר שנעשה בהם חיליק מעצמי על כן כלם ישיתי ואני מקיים אותםבשוה וה״ה כעבירות אני זהיר כקלות ככחמו׳ וזהו כל אורת שקר שנאתי• דהיי׳ העכירו׳ שהש דרך שקי כילם ככללית׳ שנאתי ודחקתי הקלות יהתמייית • אי נמי דהמצית הס הרי״ג רמ״ח מצות עשה ושס״ה לא העשה • והם ממש כנגד רמ״ח איכרים ושס״ה גידים שיש באדם :יהנה כמי שיש בגיף האדש רמ״ח איברים ושש״ה גידים חומריים .כך יש כנר״ן שלי ככל א׳ מהם רמ׳ח איביים ישס״ה גידים רוחניים• וע״יקיים תיי״ג מצית מתקיימים ובאיזה חציה שפיגם נפגם האבר שכנג־ה כנר״ן שלו .ועל זה צריך האדם ליזהר אזהרה גדולה בקיום המצות כרי שלא יהיו הנר״ן שלו פגומים וחסרים חייו• וזה״ש על כן כל פקודי;, דהייני כל הפיקירים שהם מציחיך ככללוחם אני זהיר ככילם לקיימם קלות וחמורות .וטעמא מאי כל ישרתו קרי כיה ישייתי רהייני שישריתי חלוי כהם לפי שגופי ינר״ן שלי כל א׳ יש כי הדי״ג כנגד קרי״ג מצית ואם כגמתי במצית • בעצמי פגמתי • לק א:י כל אי־ח 'שק־ שנאתי ואהבתי מציתיך לקיימם • כיי שיהיה קיים לנר״ן שלי .בכך הזהיתני כתירחך הקדושה רק השמי לך ושמור נפשך מאד • דהשמירה צאדס ילנר״ן שלי תלויה כשמידת המצות: 11 א ח פא 11 פ ל א ו ת עדותיך על כן נצדחם נפשי :הנה גם כפסיק זה יש לרמת ר׳ מינים שכלולכ רר״ת פלאות ע׳רותיך עיל כין • היא פרי עץ הדר ע׳נף ע[ עבית• עיכי נחל• כ׳ פית תמרים .יהנה לילכ ימיטו היא כנגד שם הוי״ה כ״ה ההל־ס הוא כנגד יי״ר של ה׳ • הערכה כנגד ה״ה א׳ הלילב כנגד הו״ו • האתרוג כנגד ה״ה אחרונה • וכמה סודית יש• כלולכ וכן כל מצוה ומצוה • ואומר רהע״ה מאחר שמצוחיך כמה סודית טראים ־ י• אות פ י אדוצדז׳ י נה נוראים' ומיפלאיס גנילים וטמונים בהם צריך לשמור מאד אואם הסודות י שלא 'אטע־ יל אשיה בהם דדב״׳ המופלא והנעלם צייך שמיר׳ ביותי־ בדי שלא ישהנ־ז תת תהיה בו שגגה• ההי־שלדמר פלאית עדותיך דהיי׳מאתר שמצותיך הסיסי׳־ית מופלאים ומכוסים• משי״ה אני'נזהר בהם לשמרס• ההר על בן נצרתם נפשי; פתח דבריך יאיר מבין פתיים :גם זה הפסוק מדבר כנגד הלולב. והיא רהנה כתבני כסמוך דהלילכ הוא כנגד שם היי״ה ב״ה • היו״ד בנגל״ ההדס וכו׳ וה״ה אחי־ינה כנגד האתרוג .וכיון דהכי הואי שהתורה הקדיחה האתרוג שהואהאידק•• אמנם כשנסתכל ונתכונן בדבר נמצא רשפיי הקדימה התר־ה להודיעני שורש ועיקי הלולכ משום רעיקר הלולכ הי ז לתועלת המלכוד .,לפי׳ ההוי״ה שנרמז כה הלילכ הוא ב״ן שהוא כמלנוה והאתדוג הוא כנגר עטרת היסיד • ועטרה ומלכות הכל דבר א׳ י לפי׳ הקדימה התורה דאקרוג שהוא רומז לעטרה • ועטרת ומלכות א' מהם ובאה התורה להודיענו דעוי לכם דעיקר הלולב הוא לתועלת המלכות לפי׳ הקדימה האלדוג שכו רמיזה המלכית .אי נמי משים דהאתרוג כנגד הלכ • והה״־ס כגי* העיניס והערכה כנגד שפתים והלולב כנגר הגיף • והעיקר בכל אלו הוא הלב • לפי׳ הקדימה התורה האתרוג שהוא כנגד הלכ שהוא העיקר • יזה׳יש פתח דכריך יאיר שפתחת בתורתן כתחילת כאחדיג אע״ג שהוא יתרון כנגד ה״א אחרונה שכשם • כזה הארת עינינו ינתת לנו בינה שאנחנו פתיים • רכזה ההקדמה שהקדמת האתריג. הודעתנו שעיקר הגילכ הוח לתועלת המ׳ הרמוזה כאתרוג כאמור • ועוד י הודעתנו דכיק שהאתרוג הוא כנגד הלכ• עיקר השמירה לאדם היא תלויה בלב • וזהו יאיר מבין פתיים שהא ת עינינו • ונתת בינה כלכנו ־ ־ י אט הפתיים : פנה אלי וחנני • תנה עוזך לעבדך והושיעה לכן אמתך • עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה׳ עז־תני ונחמחני :ל׳עבדך להושיעה ל׳כן אימתך ר״ה אלול .הנח ככר כתבנו כמה פעמים דמלת אלול עם עשרת ימי תשיכה גי׳ עז דנתן לנו הקכ״ה הימים האלה לעוז יתעצומיח להיוח לנו לרצון לכפר לנו על כל עוניתיכו ע״י התשובה שאנו עושים באלול ובעשרת ימי תשובה • ונתן לנו את״כ הוכה ולולב לאות ולשימן שאנחנו נצחנו בהן כמ״ש בזוה״ק • וזה׳יש פנה אלי וחמי • יהיי' דאיני ראוי להיות פונה אלי ולחנני כשאר ימוח השנה • עכשיו בימים נוראים האלה שהם עת רצון ורחמים פנה אלי וחנני • תכה עוזך לעברך. הנה באליל מתגלית אמא וכישטת ימינה לקבל השבים כמ״ש למעלה וגי אהיה דכאמא כמי׳ גי׳ תנ״ה וזהו תנה עוזך מצד אמא שהיא תנ״ת f י )(fp כאמור שעדי אות פ ארוכה ~r כאמור • גם פנה גי׳ ע״ב ס״ג .דככל מקום שמתגלית אמא כהכית אבא ^ ככלל כה דלא מתפרשאן • והושיעם לכן אמתך ביום הכפויים .ישע גי/ זה יום הכפור ע״ה ראותו יום הוא יום הישיעה שמושיע הקכ״ה את ישיאל ומטהר אותם מכל חעאתיהס• ואח״כ ע״י הסוכה והליל? עשה אות לטיכה שיהיה הלילכ שאני ניטל לאית ולסימן שאני נצחתי כדין כאמת ועי״ז יראו שינאי ייכישו כי עזרתני ונתמתני • והנה ע׳שה עימי איות י ל׳טיבה ר״ת ע׳׳ץ עבית .ע׳רכה א׳תרוג לולכ • זהו האית לטיכה: פתחו לי שערי צדק אכא כס אירה יה :יש להתבינן למאן קאמר פתחו לי שערי צדק• ואם להקכ״ה אימר היל״ל פתת לי שערי צדק • ואפשר לימד דאדסמיך ליה קאי .דקאמר יסיריסיני יה ילמית לא נתכני.- רהיי׳ דכאי עליו יקירי׳ • והיסורין ממרקי׳ כל עיניתיו של ארם • וכפרע על מה שאמרו כמדרש שאמר דור לפני הקכ״ה רכש״ע הודיעני באיזו דרך אזכה לחיי העיה״כ והשיכו הקכ״ה דוד חיי עוה״כ את כעי צפי ליסורין שנא׳ ודרך חיים חיכחיח מיסד עכ״ל וקיבל רהע״ה עליו היסירין והנה מצינו בר׳ אלעזר ברשכ״י ע״ה כשהיה רוצה כיסודין היה אומר בואו אחי ורעי וכשאינו רוצה כהם אומר לכו אחי ורעי על פיו יחנו ועל פיו יסעו • וג״כ דהע״ה כאן מדכר עם היסורין דכסמיך ואומי להם אתם היסורין שכאתם עלי ככר ע ל ידיכם נתמתקי כל עיניתי ולא נשאר בידי שום חטא לעככ תפלתי מליכנס לפני הקב״ה ל ק אתם היהייין • פתתו לי שערי צדק להככס תפלתי: עם הקלינית מרבד דמצינו שהקליפות הם חימה של כתל א המפסיקים בין ישראל לאביהם שבשמי׳ שנא׳ כי אם עונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלהיכם • יהקליפית הס הסוגייה הדלתים ומונעים התפלות מליכנס ע״י קטרוגם והכל ע״י העינית • וכיין דדהע ה נתמרקו עיניתיו ע״י ה־סורין אימר להקליפית מעתה אין לכם רשות לסגור הדלת כעד תפלתי וכעל כרחכםפתתילי שעיי צדק כדי שתכנס תפלתי• והנה פהחו לי שערי צ״ק • אותיות חצרי קליפות שער• כלו׳ הצדיקיס ככח זטתם'; וקדושתם קוציים ו־יחים הקליפית מעל פתח שער הק־ישה והכנס החפלת ״ ואומר דהע״ה אני מהצדיקים הקצ־ים ודוחים אתכם מעל -תת השער״ א״כ כעל כרחכם פתחו לי שערי צדק אכא כם אודה יה : א נ מ י אפשר לומר דעל המלאכים מדבר המעלים התפלית• והנת שעיי צ־ק ע״ה גי׳ אלה הם היכלות הבריאה יהתפלו׳ מחקכצו׳ בהיכלות הכריחה ומשם עולים לעולם האצילו׳• ומדכי עם המלאכי׳ שיתנו דרך לתפלה לעלות מהיכלית הבריאה לאצילות• צדיק אב׳א בים אודיה ק׳ית גי׳ המלאכים שיפתחו לו דרך לעבור תפלתי: אי נמי י ; י שער> אות פ ארוכה י נו ־אי נמי אפשל לימוז על קימת חצית לילה • דבאותה שעה הקכ״ה משתעשע עם הצדיקים כגן עין• והקמיס כאותה שעה לתיקק ,חצות ולעסוק כתורק הקב״ה והצדיקים שבג״ע מקשיבים לקולם .וע״ז אמר שהעי׳ה היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני • וםוה״ק הגריל שבח הקם כחצות לאין קן רהקם באותה שעה ומשתתף עם השכינה בצעיה ועושה לה נחת רוח כמה שעוסק כתורה • ועל העומדים כאותה שעה נאמר העומדים ככית ה׳ כלילית .וה:ה שעי־י גי׳ חצוח לילה ע״ה• אומר לצ־יקים המשתעשעים עם הקכ״ה כג״ע מאחר שאני קם בחצות לילה כעת שאחס משחעשעים עם הקכי׳ה פתחו לי שערי צדק שתכנס תפלתי ותחכתי ותירתי לפני המקום ותהיה עזר וסיוע ונחת מת לשכינה ומשי״ה קראם שערי צדק • דהתועלת כעת ההיא הוא לשכינה הנק׳ צדק• ואמר אחי׳ז זה השער לה׳ צדיקים יכואו כו • דטתן שכת להקמים כתצית לילה • ואומר דהקמים כאותה שעה נקראים צדיקים מיכחרים לפני ה! וזהי׳ש זה השער לה׳• השער גי׳ חצית ליל עיי׳ה • רהיי׳ השער הזה של חצית לילה חוא לה׳ • דהיי׳ משוכת ומעולה לפני השם • וכל הזהירים כו צדיקי הם • וזהו צ־יקים יכואו כו: אי נמי אפשי לרמוז כל הפסוקים האלה עד הסיף על הלולכ • והנה הלולכ ככל נענוע צריך להגיע אוחו עד החזה שהוא כנגד הז״א ששם המלטת עומדת וכל עיקר הלולכ הוא לתועלת המלטת כמו שכתבנו למעלה • לכן צייך להגיעו עד החזה אשר שם עומדת • והנה המי ככל ראש השנה חוזרת לבריאת העולם לספירה א׳ לכד• ומראש .השנה והיא נבנית ער יום ש״ע • דהיי׳ מראש השנה יעד יום הכפורים מקכלת הגכומת והדינין וממחרת יוס הכפורים עד ש״ע מקבלת החסדים ובינם ש״ע היי הזווג וכל זה תשובת כני ישראל וקיים מצות סוכה ולולכ כמו שכתבנו למעלה ומשום דהימיס האלה הם כנין המלכות משום הכי תיעלת הלולכ הוא לה כמו שכתכני • והנה שערי צדק עם האיתיית והכי׳ גי עץ הדר הדס לולב ערכה • ועוד פחחו לי שערי גימ׳ חזה התפאית עם האותיות • וצ־ק היא המלטת• ואומר דפתח ושער המלכיח הוא כחזה דז״א ואומר לכני ישראל פתחו עמי שערי צדק שהיא המלטת דהיינו תקנו בניינה יתיקינה עי שתהיה כעיר בנייה שהיא ראויה לשער ודלת ועיקר תחילת בניינה היא מחזה הת״ת • לכן צ-יכים להגיע הלולב עד החזה שהוא תחילת בניינה וקראם שערי לשון רכים • משים דכל יום מז׳ ימי החג מקבלת חסד א׳ כשלימיתו• וכיון שהם ז׳ חסדים קרא לח שעיי כל׳ רכים• והנה פתחיו ל׳י שעריי צדיק ס״ת גי׳ החסדים • והטונה היא כלוי פתחו לצדק שהיא המ׳ שערים • והשערים שתפתחו לה הם החסרים שתמשיט לה , , אות aי ארובח לה עיי הלילכ כמו שימזגו • וע״י המשכת החסדים היא מתתקנת מאו״# וזהו אבא בם אורה יה הם אי׳׳א• ועוד אכא בם י״ת אכ יס״ת אם דע״י המשכת החסיי היא מתחקכח ואח״כ כא לה שפע מאי״ה להשלימה במוחין כראוי• ואותיות כם הוא אותיות מ״כ דצייכה לעלות ע״י שם מ״ כ כ׳ידוע ; !""Ifהשער לה׳ צדיקים יבואו בו•• כא להודיע ולהורות דהמלכות היא צייכה תקין ובנין • והקונה ובניינה הוא ע״י בני ישראל• וכני ישר& צריכים להחחזק ככניינה ככל יום ויום ובפי־ע מי״ת ער עצית שהיא דיגמא. דכריאת העולם ממש • וצייכים כני ישראל להתכינן שנשמיתיהם ממנה הם ויכירו וידעי כי בעלייתה הם עילים וכירידתה הם יורדים • ועלייתה וירידתם בידם היא חלויה .ולזה צריכי׳ לתת לכ ככל יום • וזה״ש זה השער לה • כלוי רעו לבם כני ישראל רזה השער שהיא המלכות היא מבקשת: המיר לעלית אל ה׳ שהוא רודה להתייהד עמו ואינה יכולה עד שתכנה, ותתקן כראוי • ובניינה יתקינה היא ע״ י הצדיקים יזהי צדיקים יבאי כו•. רהייט הצדיקים הם שיכואו לזה השער שהיא המ׳ ויתקנו אותו לכן חזקו׳ ואמצו: א ו ד ך כי עניתני ותהי לי לישיעה• עכשיו כא להודיע.שקודם שסכנה י אין כה ספי׳ כ״א א׳ והיא ספי ת הבקר שכה יכשנבני׳ נעשית פרצוף; גמור כעשר ספי׳ כראוי שלימית ״ והנה כחס־־ונה גם בכי ישראל חסרים שנשמותיהם ממנה .ובהשלמחס הם שלמים ומלאים כל טוב• והנה עניתני גי׳ כתי היא הספייה הנשאית כה בחסרונה • והנה בראש השנה אין כת: רק ספיית הכתר דווקא • ומשם והיא נכנית עד שמיני עצ־ת ואז נשלמת וכשנשלמח אז הוי שמחתה׳ ושמחתנו שמעוכה אט אוכלים וזה״ש אודך כי עניתני דהיי׳ אני מודה לך ומשכת על שעשית עמדי החסד הזה שהמ׳ שאני חלוי כה וממנה הם חיי כראש השנה לאנשיה כה רק ספי׳ הכתר דווקא שהיא חשכון עניתכי ומשם אתה כינה איחה ומחקנה • עד שמיני עצרת שעשית אותה פרציף גמור ומלאה כל טיב .וההשלמה יהעיכה שעשית. לה לא לה כלבד עשית• כי אני תלוי כה וגם צי עשיח העוכה• וזהי ותהי לי לישועה גם לי עשית הישועה כשמיני עצ׳ית כי מטוכת אני אוכל ובשמחתה אני שמח .ויש לפי־ש עניתני מל׳ עינוי וצעד • והכוונה אורך כי עשית לי צער .ברייה שלא השארת כמ׳ שהיא חיי רק ספירת הכחר שהוא חשבון עניתט ואח״׳כ ותהי לי לישועה ביום שמיני עלית שהשלמת אותה ושימחת אותה ושמתתני: אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה• כא לימד מי גדם למלכיתשככל י שנה ושנה יתעככ בניינה ותיקונה מר״ה עד ש״ע הרי די להיום א׳ כשאר ימות השנה רבכל יום נבנית מחדש כמו שאט אומרים וכטיכו מחדש בכל , , י שערי אות פ נז אהבה גבל יום תמיד מעשה ביאשי,ל • ומה נשתנה ראש השנה מכל שאר הימים. וכתב רכינו זלה״ה דע״י חעא אדה״ר נתעככ הדבר מר״ח עד ש״ע • ראלמלא חעא ארה׳יר כאיחי שכת הראשון היה מזדווג ז״א עם כוק׳ שהיא המי וע״י חשאו נתעככ הרבי מר״ה עד ש״ע ואז נזדוגו זו״ן• וכיון שאירע כך בתחלת כריאת העולם .משי״ה היזי הרכר לקדמותו ככל שנה ושנה• נמצא מי גדם עיכוב זווג זו״ן הוא אדה״ר • וזה״ש אבן מאסו הבונים אכן היא המ׳ שנק׳ אכן ישיאל • מאסו הכינים הס אדם וחוה שע״י נכנה העולם• שסם אכ ואם לכל כני העולם • הם מתסו זאת האכן כמה שחטאו ועשו לה מאיסה עם רודה שלא נזדווג עמה מיר ונתילככ זווגה ער ר״ה־ הכוני׳ שהם אדם וחיה • הם שגרמו זה הרכר .ומי׳ מ יש לנו נחמה כמה שנתקנה בשמיני עציח והכי קאמרראע״ג דאכן מאסו הכינים אפ״ה חזרה יהיתה לראש פנה כיום י שמיני עצית • פנה גי׳ ע׳׳כ ס״ג • דכיום ש״ע נשלמת ככל שלימוחה מאו״א: 3ןא {1ה׳ היחה זאת היא נפלאח כעיניט • הכיינה דכשכח הראשונה רכריאת העולם נחכטל זווג זי״ן ינדחה עד ש״ע ״ יכש״ע היה זווג• ואותו זווג דשמיני עצרח עצמו לא היה רק ע״י רצון וחסד העליון הגדול דלא היה כתתת׳ינים קדושה כ״כ לגרום זווג כראוי • רק היה גמר מזווג ההוא דק ע״י רצץ העליון • כראמר בזוה״ק כד סליק ברעיתא למכרי עלמא שהיה הזווג ע״י רצון העליון • וכך היה כאן סווג שמיני עצרת דגמר הזויג ההיא ע״י רצין העליון • יזה׳״ש מאת ה׳ היתה זאת דהיי׳ זה מזווג מעשה.בשמיני עצרת כמ״ש היחה לראש פנה• זה הזייג היה עיקרו ע״י רצון העליון • וזהו מאת ה'.היתה זאת זה הוווג • והיא כפלאת בעינינו: P I Tהיום עשה ה׳ נגילה ונשמחה בו .זה היום עשה ה׳ הוא יום שמיני עצרת כו היה זווג כחחלת בייאת העולם .וכן בכל שנה ושנה • לכן .נגילה ונשמחה כו: אנא ה׳ הושיעה נא אנא ה׳ הצליחה נא • כזה אנו מתפללי׳ על המלט׳ שתקח מוחין גמורים כשלימית מצר או״א ומש״ע נהירין ותהיה םלימה כיאוי ותיקרא תקל תפיתין קדישין • והנה ישועה גי׳ השכינה נג״ה והצלחה גי׳ חקל • ונא היא המלכות ואט מתפללים אנא ה׳ הישיעה נא• •דחיי׳ האיר למלכוח שהיא נא מאו״א שחם י״ה ומש״ע נהירין הרמוזים פמלח הושיעה .ער שחהיה לה הצלחה וחיקרא חקל מצדם • כרמח כהצליחה גא כאמור וזהו אנא ה׳ הצליחה נא: ברוך הבא -בשם ה׳ ביכטכם מבית ח׳ זה מדבי על נעטעי הלולב ״ דככל צד צייך לנענע ג׳ נענועים כנגד ג׳ אותיות יה״ו דשם הוי״ה ותשלום ה״א אתמנה שבשם צייך לטינה בהבאת הלילנ אל התזה )(HP כגצ ^ףי אות פ ארוכה ככל צד • ונמצא שם היי״ה שלם ככל צי • והנה ב׳יוך ה׳בא ב׳שם הי׳ כ׳רכטכם ר״ת גי׳ יה״ו הוא שממשיכין ככל צד כאמור • וצייך להשלים ׳ ה׳ ככל צד כהכאת הלולב אל החזה כאמור וכשאדם ניחן לכו לכך ומשלי׳ השם ככל צר • מביכין אותו למעלה ואומרים לו כריך הכא כשם ה׳ רהיי׳ הכא כשם ה׳ כשלימו' שהיה מכוין שם הוי״ה שלם ככל צר• מלמעלה מכרבין לכל א׳ וא׳• ואומרים להם בכללית להעושים שם הוי״ה שלם בכל צר • גם אתם כרכנוכם מכית ה׳ כשלימו'• והנה שם הוי״ה רמוזים כו ד עולמות אכי״ע כידוע יו״ד עולם האצילות ה״א ראשונה עולם הכריאה וא״ו עולם היצירה ה״א אחרונה עילם העשיה וכולם רמזם כאן כפסיק זה וכפסו׳ שאחריו • כרכנוכם מכית ה׳ הוא ע<לם העשיה: א ך * ה׳ ויאר לנו אסרו חג כעכיחים עד קרכיח המזכח :אל סי־ הוא עולם היצירה ששם אל הוי״ה ויאר לנו ויחי ע״ה גימ* בריאה • כעכיתים רומז לעילם האצילית ששם שם ע״כ כמשמעית עכותים• קרנית המזכת .קרנות גי׳ שנית • המזכח עם האיתיית יהכי׳ גימ׳ תיים. גם זה רומז לעולם האצילית • וזה ככלל הברכות שמכיכים למקיימי הלולב שיזכו לשנות חיים מעולם האצילות ששם מקיר החיים עור יש לרמוז• במה שאמר אסרו חג בעבותים לרפי׳ ת ניציצית שהם גי׳ ר׳ עי׳ב כידוע • וכל עיקר התורה יהתפלית יהמצית הוא לכרר רפי׳ת ניצוצות • והבירור שלהם הוא שיעלו מעולמות כי״ע לעילם האצילות וזהו אסרו חג דהיינו ע״י תפלוח והמצות תקשרו התג כעכיתים דהייני בר׳ ע״כ שהם רפ״ת ניצוצות שתעלי איתם ער קרנית המזכח • שהוא עולם האצילית ששם שנית חיים שהוא תשכין קרנות המזכת באמור: > י ן ל " אתה ואודך • אלקי ארוממך :אומר לה׳ שהיא ז׳יא אלי אתה ואורך .דהיינו חוכה רמיא עלי להמשיך לך מוחי׳ מאמא. וזהו אלי גי׳ אם .אלקי ארוממך וחובה עלי ג״כ להמשיך מאכא מוחין וזהו אלקי גי׳ מ״ו מילוי ע״ב שהוא באבא וזהו השלמת חהת־וממות .לפי׳ אמר בזה ארוממך: הורן לה׳ כי טוב כי לעילם חסרו :כי טיב גי׳ הוי״ה אהיה שהם או״א • ועוד ג"כ הודו גי׳ אהיה ומלה לה׳ רימז לאכא • ואומר לכני ישראל השחרלו ע״י חפלוחיכם שהם ל׳ הוראה שישפיעו או״א • וזהו הודו לה׳ התפללו לז״א שישפיעו כו או״א שהם גי׳ כי טוכ כאמור • ואן ז״א יתרבו בו אורות החסרים וישפיעס כמלכוח • וזהו כי לעולם חסדו ״ עולם היא המל׳ זי׳א ישפיע בה תסדיס וזהו שלמות העולמית: , יי שעת ־ אות צ £ א ו ר ת ארוכה צדי נח $ י צ ד ק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשי ה׳ אלקיך כוהן לך: ה׳ארץ איש״ ה׳ א׳לקיך נותן י״ת גי׳ אלול • לרמוז דכתרש אליצ צריך אדם להרכית צדקה • משיי׳ ה כפל בפסיק צדק צדק שצריך להרבות צדקה בכפלים • וכזה יזכה לחיי העוה״ז וחיי העוה״ב והייני דקאמר למען חחיה • והנה אליל כמי' אל״ף למ״ד יא״ו למ״ד גי׳ המי׳ הצדקה ע״ה• ועור כשתחשיכ כל מלח אלול כמילוי כאמור • הוי גי׳ הצדקה חיים • לומר דבחרש הזה כשירבה הארס כי צדקה יזכה לחיים רע״י הצדקה כיצל*האדם ממיחה וזוכה לחיים ובפרט כחדש אלול • כשירכה כו צדקה עם התשובה: ע ו ד צ־ק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה׳ אלקיך. תמצא כי״ת אלה צליתא כפי׳ והשאר עס האותיות והכו' גימ' תפלה ״ עוד צדק כמי׳ צד״י דליית קי״ף • המי׳ ע״ה גי׳ היא תפלה • דכא להזהיר אזהי־ה על אזהרה על התפלה דאעי׳ג שהאדם בשאר ימית השנה אינו כיהן לכ להתפלל כראוי כימים נוראים האלה צריך ליתן דעתי ולהתפלל כראוי דהתפלה כמקום העכורה ועיקרה תלוי כלכ כמ״ש ולעכדי בכל לכככם ־ משוי׳ה נרמזה כמה פעמים כאן להזהיר עליה אזהרה אחר אזהרה • ועוד י׳יל דג׳ פעמים נרמזה חפלה כאן כמו שכחכנו כנגר גי תפלוח שביום שיהיה זהיר בג׳ תכלית שביום .ועור דצ־ק צ־ק שכפל. וכל צדק רמוז כו תפלה כמי׳ כאמור לומר דצריך לחש וחזרה • משי״ה כפל צ-ק צדק • והנה תפלה נרמזה ג״כ כמלת חלול • דאלול גימ׳ ואני • ואני היא תפלה כמ״ש ואני הפלתי ואני תפלה• עוד אני כמילוי הל״ף ני״ן יי״ד ע״ה גי׳ רחל שתתפלה היא כרתל שהיא מלכית • ועוד מלת אני כעצמה היא רחל שהיא חפלה ולפ״ז יש לפרש מה שאמר החנא ע״ת אם אין אכי לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי והיא דכא להזהיר התנא ע׳׳׳ה על התפלה כיותר רפיון דהתפלה כמקום הקרכן אם מכטל האדם תפלה כטל הוא וכטלים חייו כי אין לו על עי לסמוך וטוכ לו שלא נכרא דטוכ מיתו מחייו• לכן צריך האדם להיות זהיר כתפלה כיותר י וכשמתפלל צריך להיות לכו כ״א כתפלה שהיא תלויה כלב כמ״ש ולעברי ככל לכככם י כ״א מתפלל ולכו כל עמו לתפלה רק לצרכי עצמו תפלתי כטלה ומכוטלת • ועוד ג״כ כיון שתפלת י״ח יש כה ג״כ שאלת צרכי האדם• כמו ברכנו רפאנו לא יהיה מכוין ומשים לכו רק לברכו שהם , אות צ ־ ארובה שהם צ־כי גופו וביטח שהם להיראות ה׳ איני מחן לכי להם • שאם הוא עישה כן גם בזה תפלתו בטלה ומכיטלח .ועוד ני־יך להזהי• להתפלל כל תפלה והפלה כזמנה הראוי לה שיהיה משכים ומעריב כיאוי ולא יעשה תפלות סמוכות דעיקר כל חפלה וחפלה היא ממנה כמו הקרכן הנאמר כי עט־ זמנו כטל קיכנו • וזהו הכוונה אם אין אני לי שהיא התפלה הנק׳ אני כאמור מי לי דהייני מה נשמר לי ימה יש לי כידי כיון שזין אני מתפלל אין כידי שום דכר ואין כי שום ממש רטוב מיתי מחיי לכן צריך להזהר כה כייתי־ רזהו עיקר חיי • וכתנאי גי׳ כ כשאהי׳ מחפלל , לא אתן רעתי כ״א כתפלה שלא אהיה מהיהר כהכלי העילם :יעיד לא אהיה מטין כ״א ככרכית שהם צרכי הגיף ילא אהיה מכוין בכייכית שהם לשכת ה׳ ראם אני עושה כן תפלתי מבוטלת • וזהו יכשאני לעצמי מה אני .ז־היינו כשאט שהיא התפלה תהיה לעצמי • מה אני דהייט אותה החפלה שהיא אני מה היא שום ׳ אינה שוה כלום • הרי היא כטלה ומכיט3ת לכן אני נזהר כזה • ועיר החפלה צריכה להיוח כזמנה כ־חיי • וזהו ואס לא עכשיו אימתי • דהיינו ככל חפלה צריך אני לימד כזמנה אם לא עכשיו שהוא זמנה אימתי ראם עכי־ זמנה כטל קיכנה ־ לכן אני נזהר כזה וכל ארס צייך ליזהר כזה : צדיקים כה לישרים נאוה חהלה :אפשר לרמוז על ההפלה דהשומרים חפלה הם הנק׳ צדיקים וישרים • דצריך החחפלל לפני ה' שיהיה גקי מעון • ראם היה מלא עונות • וכפיט אם היה כעל לשין הרע היכי דמי שיקפל הקכ״ה תפלתו רעל זה נאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא .כריתי עלי פיך ואתה שנאת מוסר ותשלך רכרי אחריך • וע״ז אמי רננו צדיקים כה׳ רהיי׳ הצדיקים שהם הראויים לרנן לה׳ שהיא התפלה לישרים נאוה תהלה היא נמי החפלה • וכפל ואמר לישרים נאוה תהלה • רצה לכ^ר רעיקר התפלה היא כלכ• לזה הוסיף ואמר לישרים רכעינן שיהיו ישרים כלכותם כשעת התפלה שלא חהיה להם מחשכה את ת זולת מחשכת התפלה והנה תפלה רמוזה במלת צדיקים וישרים דצ־יקים כמי' צד״י דל״ת יו״ר קו״ף יו״ר מים ס״ח גי׳ היא החפלה ע״ה • וישרים נמי תפלה גי׳ ישיה • ויש לרמוז על תפליח ראש השנה ויום הכפורים שיהיה האדם אזהרה גדולה • וזהו רננו גי׳ כפור • נאיה תהלה גי' ראש ע״ם הוא ראש השנה • ואומר כאלה הימים צריכים שתהיו צדיקים וישרים כדי שתקובל תפלתכם: ה ו ר ו לה׳ בכטר בנבל עשור .זמרו לו שירו לו שיר חדש היטיבו ען בתרועה :בא לרמוז כאן תקיעת שופר שאנו חוקעי׳ בראש השנה ותקיעת השופר היא כשביל המותק שנסתלקו מז״א ככניסת ר״ה ע׳״י י דננו , י תקיעת אות־ ע נט ארוכה ׳ <זקיעת השיפי חוזיי׳ המוחי׳ למקומם • והתקיעות הם תקיעה שבי־ים חיועה וציין כל א׳ שלשה פעמים • וזהו שימז כאן .בכטי כנכל עשויי זמרו לו גי׳ עי׳ה אלו הן תקיעה שברים• העיבו נגן כתיועה• היי תיועה וי״ת כ׳כנוי ב׳נבל*עישור זיתיו ליו עם האותיות גי׳ במוחין דהיינו אלה התקיעות הם כשביל המוחין שיחזרו למקומם • עוד ש׳ייו ליו ש׳יי ר״ת שלש שיהיו התקיעות כל א׳ ג׳ פעמים • העיכו נגן • נגן ע״ה גי׳ זה הכיונה .כלו׳ דצריך שיהיו התקיעות ככוונה • כמ״ש אשרי העם יודעי תיועה ילא תוקעי תרועה • שהעיקר היא הידיעה שהיא הטונה .לי שיי חדש • גי׳ ראש שנה ע" ה לרמוז רעל ראש השנה היא מדבר • שעישי׳ בה זה השיר ח־ש שהוא תקיעת השיסר משנה לשנה: 3י ישר דכי ה׳ וכל מעשהו כאמונה :כאן כא לת־ץ קושיא א׳ כמ׳׳ש רכינו זצל״ה דלמה אנו צייכי׳ תקיעת שופר לחזרה המוחין לז״א • הרי בכל לילה מסתלקי׳ ממני המוחי׳ וכבקר הם חיז־״י׳ ע״ י תפלתנו בלא תקיעת שופר • וגם ביום ראש השנה די לנו כתפלה ולמה אנו צ־יכי׳ לתקיעת שופר • ותירץ משום דכיי׳ה חוזר העולם לקדמותו כש*לת הבריאה • ומשו" ה לריבי׳ מעשה ודבור • וזה״ש כי יש־ דבר ה׳ • דהיי׳ ה־־בור שטה לנו לעשות והוא הדבור של התפלה בציה לנו להתפלל • וכשאר ימית השנה די לנו כרכור בלי מעשה • והיום של ראש השנה שציה לני לעשות מעשה לתקוע שופד משוס שחוזר העילס לבי־ייתו וזהו וכל מעשהו באמונה • מעשהו הוא השופר שצוה לט ללשית בעשיה • כאמונה אל תקרי כאמונה אלא באומנה כמו כאשר היתה באמנה אתי בהוא זמן הקטנית • שכםעת כרי׳ העול׳ היה ז״א כקטנית • ותחלת קטניהו צריך מעשה ודבור להגדילו .משי״ה בר״ה שהוא דוגמא לקטניתו הראשון שנולד בה אני עישי׳ מעשה ודבור להגדילי אי נמי' אמינה לשין אמונה ממש שאנו מאמיני׳ שהקכ״ה ברא את העולם יביא אדה״ר כר״ה יככל שנה ישנה חוזר העולם לברייתו ומשו״ה אני תוקעי׳ שיכר כאמיר: א ו ה ב צדקה ומשפט חסר ה׳ מלאה הארץ • ב־כר ה׳ שמים כעשי וביוח פיי כל צבאם • כינס כנד מ י הים • ניתן כאוצרות תהומית• ייראו מה׳ כל הארץ ממני יגורי כל יישבי תבל• כי היא אמר ייהי היא ציה ויעמוד • ה׳ הפיר עצת גויס הניא מחשבות עמים • עצת ה׳ לעילם תעמוד מחשביה לכו לדור ודור • אשרי הגוי אשר ה׳ אלהיו העם כהר לנחלה לו : הפשר לרמוז כל הפסוקים שמראש המזמור ועד כאן • על שכח עדח בכי ישראל שבחר כהם הקכ״ה מכל שבעים אומיח .וכחן לנו תודה ומצות וחקיס ומשפטיה יש־ים וטוכים • ושכח וימים טובים • וככל חגים וזמנים נתן לנו מצית המועילות לתקן אותנו כעוה״ז יבי1יה״ב • ותחילת פרישתנו לק־ישה גלה אותנו כארץ מצרים לה;יזר<ט לצריף חיתנו כצריף )(CD •V- ^ ן ך אות״ צ א ר ו ב ה הכסף והזהב והוציאני משם ביד רמה אע״ג רנתחנמו פיעה וייעצו ומכשפיו ועשו קשיים וגדיים בקשר אמיץ יחזק שלא לצאת מתוכם לעולם i״ מ״מ הקב״ה כיתמיו מדוכ אהכתו אותנו הפיי עצתם וקלקל מתשבותם והוציא אותנו כיד ימה כעצם חיום .ועשה לכו נ£ים אשי לא נעשו מעולם .וקרע לנו את הים והעביינו בתוכו כחיכה ושקע ציינו בתוכו וכל העולם שמעו ויהדרו • וכל זה כרי שנשמור תורתו ומצותיו • וזהו הכוונה מנו צדיקים כה׳ .הם בני ישראל • דרננו צדיקים כה׳ .עם האותיות גי כני ישראל .לרמוז רעל כני ישראל מרכר דלא שייך למיקדי צדיקים רק לכני ישראל שיש להם תורה ומצית • ועיר צדיקים כמילוי צד״י דליית יו״ד קו״ף יו״ד מ״ס • המי׳ עם האותיות והכו׳ גי׳ כני ישראל .הרי ישראל נרמזו כמלת צדיקים .ואומר להם דהע״ה אתם כני ישראל צריכי׳ להיות צדיקים רשם צדיקים לא נקיא כ״א עליכם כמו שרמזנו כמלת צדיקים וצריכים להזהר לקיים שנק׳ שמכם • לכן רננו צדיקים בה׳ עשו עצמיכם צדיקים כדי שתהיו ראוים לרנן לה׳ .לישרים נאוה תהלה • הנה ישראל אותיות ישר אל • וכיון ששמכם גם ישר צריכים להיות ישרים • כרי שתהיה לכם נאוה תהלה להלל לאל כי ע״ז כתר אתכם מכל האומות כדי שתהיו צדיקים וישרים • וזהו שאומר רננו צדיקים כה׳ לישרים נאוה תהלה דהוי׳ בראש השנה וכיום הכפו׳ כמו שרמזנו לעיל צריכי׳ אתם כני ישראל שתהיו צדיקים וישרים כדי שתקוכל תפלתכם • והודו לה׳ ככנור וכו׳ היא תקיעת הםיפר כמי שכתבני וכו׳ ודעו לכם כי ה׳ אוהכ צרקא ומשפע להיות בארץ־ משום דיצה להש״ות שכינתו כאיץ וזהו הסד ה׳ מלאה הארץ .דעל ידי. החסד כרא האיץ כמ״ש אמרתי עולם תסד יכנה • והשרה שכינתו כתוכה ע״י שתעשו אהם כני ישראל צדקה ומשפט .ועוד בל כריאת העולמות ע״י תורה שככתכ ותורה שבעל פה • וזהו כרכר ה׳ שמים נעשו ״ היא תירה שככחכ • וכרוח פיו כל צכאם היא חורה שכע״פ וכחד ככם ונתן לכם כ' התויות • ועוד זכור תזכרו הנסים והנפלאית שעשה לכם כיציאת מצרים וכקריעח ים סוף וזה״ש טנס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות • כמ״ש נצבו כמו כד נוזלים קפאו תהומות כלכ ים וכיין שקרע הים כל העולם חרדו ונבהלו ממנו ורעדה אתזתם כמ״ש שמעו עמים ירגזון תפול עליהם אימתה ופתר והכירו כל העולם וירעו כי ה׳ הוא האלהיס אין עוד מלברז והוא היוצר והוא הכורא הכל אין דכר זולתו כי הרי כיין שהוא כרא את הים • לפי׳ יש כידו לקורעו ולייכשו • וזה״ש כי הוא אמר ויהי ליס• דהי'1. םכראו לפי׳ הוא ציה ויעמוד שהשתיקו וייבשו וקרעו • ומזה הכירו וידעו כי ה׳ הוא כורא את הכל • וג״כ כל מה שנתחכמו פרעה וחכמיו בכשפיהם ועשו קשר אמיץ שלא יוכלוישראללצאת משם לעולם הקב״ה הפיר עצתם וקלקל , שערי אות צ א ר ו כ ה ס יקלקל מחשכוחם ולא הועילו פלוס וזהו ה׳ הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים הם המצריים • לפי ששקי שהוא סערא אחרא אין צו רגלים אמנם הקכ״ה שהוא אמת עצת ה׳ לעולם תעמוד מתשכות לכו לרור ורוד ־ ולכן אשרי הגוי שה׳ אלהיו העם כתר לנתלה לו • הם אנתנו כני ישראל .לכן ־צייכי׳ אתם להכיר ולידע כל הככוד והגדולה שעשה לכם ה׳ וכ״ז כדי לעוכדו כלככ שלם ולשמור מציתיו כל הימים • והקיצו מתידמתכם • וכפרנו באלה הימים שהם ימים נוראים וכתפלת ד׳׳ה שהוא יום הדין לכל העולם חיכה אתם שבשכילכם נברא העולם להיות מתוקנים וראוים לפני ה' •כתשו' כראוי הה״ש אתי׳ז: םשמים הכי ט ה׳ ראה את כל כני האדם :דהיינו כיום הזה שהוא ראש השנה שהוא יום הדין משמים הכיע ה׳ וראה כל כני האדם לדון אותם • לפי שכיום הזה כל י כני העולם עוביים לפניו ככני מיון • ולכן אתם כני ישראל שהעולם עליכם קיים כל א' וא׳ מכם צריך שיכיר וירע כיצד העכרתו לפניו ית׳ • וישמור עצמו כרי שלו תהיה לו כושת וכלימה לפני.העוכריס מתוקנים: מ מ כ ו ן שכתו השגיח אל כל יושכי הארץ • היוצר יתד לכם המכין אל י כל מעשיהם :דהיינו רכיום הזה הקכי׳ה משגית ודן את כל א' וא׳ לפי מעשיו וכיום הזה גוזר חיים לארס וקוצכ לו מזונותיו של כל השנה • וכל מה שיהיה לאדם כחיך השנה הן עוכ הן רע • הכל כיום זה נגזר ונכתכ ונחתם כעכעת המלך :וזה״ש ממכק שכתו השגיח דהיינו כיום הזה משגיח השגתה פ״עית על כל א׳ וא׳ וכוחכ וחיחם לכל א' מה שראוי לו • ומה שאמר היוצי יחד לכס וט׳ הוא ע׳* פ מ׳יש כגמ׳ עיני ח' אלקיך כה עחים לטובה עחים לרעה • כיצד הרי שהיו ישראל חייבים בר״ה ונגזר עליהם גשמים מועטים ובאמצע השנה חזרו כתשובה • הקב״ה מוריד אותם הגשמים כעת שהוא צורך והנאה לארץ וחהיה מרובה כרכחו בגשמים מרובים זהו עתים לטוכה • עתים לרעה הרי שהיוישראלראויים בד״ה ונגזר עליהם גשמים מרובים ואת״כ סרחו • הקכ״ה מוריד אותם הגשמי׳ כעת שאין בו צורך וכמקום שאין כו צורך• וכל זה צפה הקכ״ה והביע מראשית השנה משעה שמם וזה״ש היוצר יתד לכם המכין .אל כל מעשיהם : א י ן המלך נושע כרב תיל • גכור לא יכצל כרכ כת • שקר הסוס לתשועה וברב חילו לא ימלט .הכוונה כמו שאומרים בתפלת ר״ה ועל המדינות כו יאמר איזו לחרכ איזו לשלום איזו לרעב איזו לשכע וכי׳ דכיום הזה הכל נגזר כו • העדאח מלכים והקמת מלכים ומלתמות איזה ינצח וכיוצא • לזה אמר לא יסבור שום מלך שיועיל לי תילו ולא שום גבור שתועיל לו גבורתו כי כבר נכתב ונחתם כטבעת המלך כר״ה איזה יועיל הנק ואיזה אינו יועיל: שעדי אות ע *ארונה f כדעכ :הכוונה דג׳ ספרים נפתחים בר״ה • א׳ של צדיקים גמורים וא׳ של ישעים גמויים וא׳ של ביטנים • של צי־יקים גמורים נבקביס ונחתמים לאלתר לחיים ושל רשעים גמורים נכתבים ונחתמים. לאלתר למיתה • ושל בינונים חלויים ועומדים מדי׳ ה עד יוה״כ זבו נחתמים לחיים • לא זכו נחתמים למיתה .הדי דחתימת החיים תלויה במעשה האדם הכל לפי צדקו ולפי רשעו • וזה״ש הנה עין ה׳ אל יראיו למיחלי׳ לחס־ו להציל ממוח נפשם וכוי כיום הרין של ר״ה כאמור• עור יש לומר הנה עין ה׳ אל ייאיי הם צ־יקים גמו־יס שנכתבים ונחחמיס לאלתי לחיים בראש השנה • למיחלים לחס־ו הם הכינונים התלייה מראש השנה עד יוה״כ שמתקנים עצמם ומיחלים חס־ ה׳ שיהיו נחתמים ביום הכפורים לחיים: נ פ י צ נ ו חכתה לה׳ עזרנו ומגנט היא • כי בו ישמח לכנו כי כשם ק־שו בטחנו • יהי חסדך ה׳ עלינו כאשי יחלנו לך :כאן רמז כל הימים הנוראים והטובים האלה שהם מר׳׳ח אליל עד שמיני עצרת שבהם נתן לנו הקב״ה לתקן מה שפגמנו כימית השנה ע״י התשובה שנעשה • וע״י מצות סיכה ולולב שנקיים • וע״י התשיבה יהמצית שנעשה אט תחכים להקב״ה שישיב יי־חמני ויכבוש עוניתיט ייהי נפשנו חכתה לה׳ ע״י חשובה שנעשה באליל שיהיה בעזרנו דאלול כמי׳ אל״ף למ״ד וי״ו למ״ר ע״ה גי׳ עוזר • ומגננו רומז לר״ה דמלך עוזר מושיע מגן גי׳ יום ראש ש:ה • דע״י תשיבה שנעשה כאליל וכיי׳ה יהיה עזרנו ימגנני • כי בו ישמח לכנו בייה״כ • ישמח גי׳ כיום כפור• כי כשם קדשו כטחני היא הלולכ ה־מיז כי שם הוי״ה• יכיין שעשינו תשיכה יקיימני המצית יהי חס־ך ה׳ עלינו כאשד יחלנו לך : צ א י ג ה וראינה בנית ציון במלך שלמה כעטרה שעטרה לו אמו כיום חתמתי יביים שמחת לבו :אפש־ לרמוז • ע״פ מה שכתב רכיני זלה״ה דמיום ראש השנה עד ש׳׳ע אין זויג לרחל כלל יק ללאה ״ ויחל היא עק״ת הבית אשתי רז״א כידוע שהיא נקודה השרשית העיקי־ית שכעת האצילית וכיון שכפיר ז״א מן רחל מר״ה ער ש״ע .כש״ע הז יש לו שמחה גדילה דהוי יום חתונתי ייים שמחת לכו • והנה עיקר תיקון רחל וקישוטה הוא ע״י אמא ראמא מקשטא לברתה• רה״ש צאינה וראינה כנית ציין הם הנשמית הקדושות העליונית במלך שלמה הוא ז״א בעטרה היא רחל שהיא אשתי העיקרית ונקי עטרה יאשת חיל עטרח כעלה שעטרה לי אמו רע״י אמא היא מתתקנת ומתקשטח וכאה לז״ה • הה כיום חתונתי יביים שמחת לבו• שהוא יום שמיני עצרת שהוא שמחת התירה: קיל #עךי י $ אז*דכה אותי ק אורת ק»ף 1 סא $ קן^ דודי הנה זה כא מ-לג על ההייי' מקפץ על הגכעו׳ דומה דודי לצכי אי לעיפ* האילים .הנה זה עימד אחד כתלינו משגיח מן החלונות •לזציץ מן היויכים .הנה זה גי׳ אלול• ועוד הי׳א לימיז כמו שכתבנו כמה פעמי׳ למעלה• רב1ול משמשת ה״א ראשונה ישם הוי״השהיא אמא שימינה פשיטה כחדש הזה לקבל השבי׳ .יכה־ש זה מתגלין י״ג מכילן .דרחמי• ובחדש הזה קי־וכ ה׳ לכל קוראיו • והוא עת יצין ועת רחמים • והסט״א נכנעת ונשפלת כו• והנה דוד׳י הניח ז׳ה ב׳א ס׳ית אהיה״לימוזעל אמא שמתגלית כתדש זה־ עוד קול דודי ע״ה גי׳ קס״א שהיא אהיה כמי׳ שהוא כאמא• מלת ;ה ע״ ה גי׳ י״ג לרמוז על י״ג מכילן דרחלזי דמחגלין כח־ש הזה .וככח זה קול דודי הנה זה כא לשמיע קילי ואיני חושש לסטרא דמסאכית׳ הסיתמח תפלתני וזה׳׳ש מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות • הם הקליפיח זכרים ונקבו׳ לא חשש להם• דבזה החדש דומה דודי לצבי או לעופר האילים שהוא קל לכא מהרה • והנה הוא עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים הם כתי כנסיות ובתי מדרשות ושומע תפלתנו ואין מעכב: קייתי ה׳ ויט אלי וישמע שיטתי :הנה כימים נוראים עשה עמנו m p הקכי׳ה כמה חסדים יכמה טיכית כרוב רתמיו מריב אהבתו איחני כרחם אב על כנים• יסיכל איתני כאשר ישא האומן את היינק יפיתח לנו כמה דרכים לחיותנו כהיום הזה • חחילה כחן לנו רפוהה כחרש אלול לשוב כי כחשיבה כרי לכפר על מה שחטאנו ופגמנו כל השנה • ואע״ג דלכאורה נראית חשיבה אליל גרועה מאחר רכל ימית השנה הא־ם ישן ולא נחעויר עד חז־ש אלול• שראה יום הדין שהיא ר״ ה קייב • אפ״ה י1קי׳ חשכה לטובה לתשובה זו ומעלה היא לפניו ואומי מי יתן והיה לכבס זה לשוב כחשובה גס בחדש הזה שהיא סיף השנה ואקפל חשוכחם• ועדיפאמזו אפי׳ מי שלא שב באלול • ושב כר״ה מקבל תשוכחו • ועדיפא מזו אפי׳ לא שכ לא כזה ילא כזה יבב כייה״כ מקבל תשיכתו .ועריפא מזי אפי׳ עכרו כל הזמנים הללו ולא שב ושב בהושענא דכא ואפילו כשמיני עצרת מקבל תשובתו • וזהי כאשד ישא האומן את היונק • שמרחם עלינו כרחם אכ על כניס• וזהי קיה קייתי ה' דהיי׳ קיוי אתר קיוי שאע״ג שלא שקתי כזמן הא׳ אני מקוה שאשיכ כזמן כ׳ וכן כג׳ וכן בד׳ ומריב רחמיו איני משיבני ריקם רק מקכל תשוכתי • וזהו ויט אלי וישמע שועתי • והנה ויט אלי עי׳ה )}]{ ש^ףי אות ל1 אחכה ע׳״ה גי׳ אליל .עוד ויט אלי וישמע עם האיהיית גי׳ ביאש• הוא עוד ישמע גי׳ ביום הכפודיס ע״ה .עוד וישמע עם האותייח יהכילל גי׳ הושענא • שועתי גי׳ זה הוא כעצית .היי כל ימי התשובה נימזו כאן * י עוד היויטאלי גי׳ סוכה ע״ה .ע ו ד ו י ט אלי עם כ׳ כוללים גי׳ לולב: ף^לגי מכיר שאץ מטיט היון ויקם על סלע רגלי כונן אשורי :הנה ידוע דע״י העוטת והפשעים • האדם יורד למרויית גיהנם ונידון שם כל א׳ כפי עיט ויש שם מרור שנקרא כור • ויש שם מדור טיע היון .והנה כור שאון עם ג' אותיות כור גי׳ תטאים פשעים • עוד ביד שאון עם ד׳ אותיות שאון גי אלו עונות • רמי גורם לאדם שיפול למר שאון הפשעים והעונות • אך ע״י התשובה אפי׳ נגד על האדם לירד לבור שאון מכטל הקכ״ה הגזרה ומעלהו משם וזהו ויעלני מבור שאין מטיט היון • עור שאון עם טיט גי׳ שכינה • והיון אותיות יונה שהיא נמי השכינה שע״י העוטת והפשעים האדם נפרד מן השכינה ואין לי תלק כה וטובע בבור שאין וכטיט היין • וע״י תשוכתו חוזר ימתרבק בה ויש לו חלק בה ׳י וזהו ויעלנו מבור שאון מטיט היון שע״י עוטחי נחחלפו לי תחת חלקי בשכינה שהם חשבונה כאמור • עכשיו שתזרתי בתשובה • תזיתי להתדבק בשרשי הראשון שהיא השכינה וזהו ויקם על סלע רגלי היא השכינה הנק׳ סלע כונן אשורי כמי ע״י השכינה דכונן גי׳ אינ״י כרכוע : ד ת ן כפי שיי חדש חהלה לאלהיט יראו רכים וייראו ויבטחו כה׳ :כאן , כא לרמוז על תקיעת השופר שתוקעים כראש השנה • דתקיעת השיפר היא לשבר לככית כני אדם י ולהכניס כהם חררה כדי שיתעוררו לשוכ כחשיבה • כמ׳׳ש אם יחקע שופר בעיר ועם לא יחרדו • דהשופר מחריד העם לשיכ כתשובה :וזהו ויתן כפי שיר חדש הוא השיפר י בפי שיר ע״ה גי׳ זה השיפי שהוא תהלה לאלהיט • וע״י תקיעת השופר יראו רכים וייראו שחכנס כהם חררה ייכטחו כה' לשוכ כחשיבה: א ש ר י הגכר אשי שם הי מכטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזכ :כא לומי דאשרי השכ כחשובה ומחגכר על יצרו דלזה ק־או הגבר רהשכ כחשובה כראוי עושה יחוד לקב״ה ושכינחיה רהחיטא ע״י חטאו נרגן מפייר אלוף מפייר קב״ה משכינתיה ר״ל• וע״י תשוכחי חיזר לייחרם וזהו לשין חשוכה אותיות תשכ ה״א וא״ו רהיי׳ תשוכ ה״א שהיא השכינה להתחבר עם וא״ו שהוא קב׳יה • וזהו אשר שם ה׳ מכטחו ־ גי׳ אדני ועם הויי׳ה הרי חבור קב״ה ושכינתיה ולא פנה אל רהבים • אל רהכים ע ה כ׳ כו׳ גי׳ פייר • הם העושים פרוד בין קכ״ח ישכינתיה ע״י עיכיתיהם ואינם רוצים לתזור בחשיבה כדי לתקן מה שקלקלו • וזה גרס להם מרוע גסות ריח שבהם ורודפים שקר וכזב • חסו ולא פנס אל רהבים הס גקו רבות מ ת ושטי כוכ: , שעדי ארוכה *ית ק סב לבות עשית אתה ה׳ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין עייך אליך הגידה ואדברה עצמו מספי• בא להודות להשם ית׳ על נפלאותיו ומתשבותיו אלינו שכל עיקר העילם לא בראו אלא בשביליש־אלומיום שברא העולם והוא עסוק כ״א כצי־כיט ובהנאותינו וברכי־ המ-.עיל לני בעיה״* וכעוה״כ • וככל דור ודור עושה עמנו נסים ונפלאות • ויוכא דרוכא אין אגי יודעיס אותם כמ״ש לעושה נפלאות לכדו • וכל התיקין המועיל לנו מסר ונתן לנו• ואין הפה יוכל לספר א׳ מאגיף אלפים ורכי רככית שעשה עמנו ועדיין עושה עמנו והכל לתקוננו לכל נינדד ממנו • ומי היא זה שהוא כפוי טיבה ולא יורה לשם ית׳ על חסדיו • ויעמד איתי ככל כתו ולא ימרה את דבריו • וזהו שאמי רבית עשית אתה א׳ אלהי יהיי׳ רכית טובות ונסים שעשית עמנו ונתת לנו תורותיך יתקותיך ומציתיך אשר •בהם קבלנו אלהותך ונקראת ה׳ אלהיט • וזהו רבות עשית עד שנקראת עלי אתה ה׳ אלהי• נפלאותיך ומחשבותיך אלינו רהיי' מיום שבראת עולמך כל נפלאותיך ומחשבותיך בשבילנו • ואין ערך וקצכה לזה היכ־ • אגידה ואדכרה עצמו מספר • וכיון שכל הטיכית הללו עשית עמנו• מי לא ייראך מלך הכבוד ויעשה רצונך: ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה ותטאה לא שאלת• הכוונה זכה ררצונך הוא שיהיה האדם נכנע ישפל לפניך ולא יטה מ־בריך ימין ושמאל והעיקר הוא שיבטל יצוט מפני רצונך .דאין עבודתן תלויה בקרכטת ובנתינת צדקות כי אם האדם מקייב רךבכית וטתן צרקות • ומהלך אתרי תאוות גופו הכל בטל ומבוטל רהעיק• הוא זבחי חלקים רוח נשכרה .וזה״ש זבח ומנחה לא חפצת דהיינו כלי שכירת הלב- אזנים כרית לי ואמרת לי שמעה עמי והאזינה אמרתי דהיינו שהעיחר הוא להיות מטים אזנינו לשמוע דבריך ולקיימם עולה וחטאה לא שאלת דהייט עולה ועמה חטא לא שאלת שאין זה רצונך ש־צינך הו־ז שיהיה האדם נקי מתטא ומקריב קרבן ונותן צ־קה • ראם לא שב מחטאו ומקי־יב צדקה נמצא טובל ושרץ כירי • ולכן אני נזהר כזה ךלזנים שיכרית לי הריני מוכן לשמוע דברי קרשך ולקיימם : fjsfcאמרתי הנה באתי במגלת ספר כחיכ עלי :חוזר ליאש השנה שהחחיל כה כראש המזמור ואומר דכיום זה כל כני העילם עיכרי' לפניך ככני מרק ואתה פיתח ג׳ ספרים א של צ-יקים גמורים ות׳ של רשעים אמורים וא׳ של בינונים וזהו אז אמרתי הנה ב*תי בר״ה לפניך עם כל כני העולם שעובדים לפניך וכמגלת ספר שהוא א' מג׳ ספריך הנפתחים כתיכ עלי עם ראוי לימנית וליכתכ ולימנית • אכל גלוי לפניך שרצוני לעשוק רצונך ככל אופן המועיל וזה שאמד אח״ז: לעשוק , שעךי אות ס ארונה רצונך אלקי חפצתי וחץרהך בתיך מעי :הנה אמרו ר1״5 ל^ות דלעולם יראה אים כאלו קרוש ש־וי בתיך מעיי סכל כק־כך ק־יש דזהי תכליח עיקי־ העבו־ה • כי מאחל־ רכצלס אלקים עשה את האדם צ־יך להיית קריש ריגמא דצלס אלקים• ועיר רא־ס •ע״י מעשיי העוכים וייאיזו יק־ושהו זונה לקכות נר״ן ממקים עליון • והגיף שלי שם חיכים הנר׳ין ואם לא יהיה ק־יש הגיף היכן שו*־יס הני־״ן יה^יך יקיא צלה אלקים לכן יזה״ לעילם ככל יום וככל עח להיות דהוי כחלי ק־יש שרוי• כתוך מעיו • ועי"ז יהיה נזהר לקדש נופו כ״אוי • וזה״ש לעשות רצינך אלקי חפצתי רהייני שאין לי רצין לעשות דבי אתי־ בעילם זולתי לעשית רצינך זהו מה שחפצתי דווקא .יאני נזה־ מאד לקדש גיפי כיי שאתדמה לצלם אלקים שנב אתי כו וישרו בי כר״ן כראוי וזהי יתי־־תך בהיך מעי - דהיינו עשיתי מקים לתורתך ומציתיך שיהיו ראייים לשרית בר<יך מעי דהיי׳ שקידשתי את .עצמי כראוי: 0צ5רתי צדק בקהל רכ הנה שפתי לא אכלא ה׳ אתה י־עת :כא לדכר על התפלות של ראש השנה שהם דבר מקו־ש ועליון ונפלא וצ־יכים ביינה גדולה לפי שביים ראשון של ראש השנה מתחיל בנין ותיקין המלטת וכיום ראשון של ר״ח כנסר הכתי של המלטת • יהנסייה הוא הכנת התיקון כדי שתחזור המ׳ עם ז״א פנים כפנים .והנה התפלה המעילה היא שתהיה ברכים כי בריב עם ה־רת מלך כמ״ש הן אל כביר לא ימאס • והנה בשרתי גי׳ יום ראש שנח עוד כשיתי צידק עם האותיות גי׳ תפלית • עוד בשרתי איתיות כתשיי ואותיות ב שית שהוא ל׳ ראשית כמי מי־שית שנה • עיר כפיתי צדק עם ה־ליתיית והכי׳ גי כתר מלכית עיר בש תי יש כה איתיות תשר והם תקיעה שביים תרועה דיימז ג״כ על הקיעית השיפי • הרי הכל נרמז בבשי־תי צ־ק • ואומד ביים ר״ה אני נזהי־ הי־בה כתכלית שבה לפי שהיא תתילת כנין המלטת ־ יבפ־ע שהיום הזה היא נסירת הכת־ שבה שהוא העיקר שבה • וזהי בשיתי צדק היא המלטת וקרי כיה בראשית צדק• שהיום הזה תחילת הנסירה יכסירת הבקר שהוא הראש שלה • ועוד היא גי׳ כתי־ מלטת כמי שכתבנו • ואני מתפלל כ־אוי כקהל רב • עוד קהל רב גימ׳ זה נסידה • הנה שפתי לא אכלא מלהתפלל י ולענות כרכיה ואמניס דזהי העיק־ • ודייה הינה שיפתי ל׳א איבלא היא שליי גי' ג׳ אלקים יג׳ הייי״ת דזהו עיקר כל התפלית • כמו שרמוז כסיית יחגריל ויתקד׳ש שמי׳ה רכיא שהוא גי׳ שלו • וזהי חשכין כמי קהל רב • דאין תיכור שני שמית כעשה כי״אוי רק ע״י הקהל רכזה שייך קדיש הני־מזים כו כאמור • ומה שאמר כשדתי כל׳ בשירה • משים רצרק היא המ׳ כידוע .והיום הזה תתילת תיקונה ובשורה תתשכ לה ־ ״ £הי אתה י י •י י ומ ידעת שעדי אות ק : סג ארוכה ידעת • דהיינו מתחילת בריאה העולם צפיח ויאית וידעה החיקץ המועיל׳ לשכינת ערך ולק נתת לנו תורות וחקים ומשפטים אמת: צ ד ק ת ך לא בהיתי בתיך לבי אמונתך ותשיעתך אמיתי לא כתדתי חסדך ואמתך לקהל רב :צדקתך היא התפלה דצ־קה כמילו׳ - צי״י יל״ת קו״ף ה״א • המילוי גי׳ היא תפלה • והכה התפלה צייכה בוינה. ורביי • דאע״ג שהיא בלחש צ-יך להוציא י כל מלה ימלת בחתיכת הדבור• דאי לאו הכי צלוחית לאו צלוחא וכעוחיה לאו כעוהא וכמ״ש יהיו לרצון אמרי פי והגיון לכי• וזה׳׳ש צדקתך שהיא החפלח כאמור לא כסיתי בתוך לכי לבר ולא הוצאתי אותה כשפתים רק הוצאתי איתה כשעתים כיאיי כחיחוך הדכור אמונתך ותשועתך אמרתי • כזה בא לרמוז על ארבעה ובכן שאנו אומרים כתפלת ר׳יה• והם כנגד אברהם יצתק ויעקב ורוד • וכל בכן גי׳ ע״ב ושני וכפן הראשינים כנגד לאה וכ׳ האחרונים כנגר יהל • וזהו שימז אמונתך ותשועחך • אמונתך כנגד בכן דאברהם שהיא תחלח האמונה ונאמר בו והאמין כה׳ יתשועלזך כנגד יצחק שהישיעו הקכ״ה כשעה שנעקד על גבי המזבח • חסדך כנגר יעקב שאמר קטונתי מכל החס־יס• ואמתך כנגר דוד שנאמי כו נשכע ה׳ למד אמח • ל׳א כיחדתי ח׳סרך ו׳אמחך ל׳קתל ר׳ב; ר״ת הרפ״ח ע״ה • דד׳ בכן האמוי־ים הם גי׳ רפ״ת ונדמזו כאן .לקהל רב קהל רכ גי׳ הן לאה ויחל ע״ה • דנשמיח קהל רכ שהם בניישיאל• הם מלתה ורחל • וזה הד׳ ובכן הם לצו״ך לאה ורחל כמו שכחכנו • אי נמי יש לפרש קהל רב הנ<לגר כאן וגם הנאמר כפסיק שעכר שהוא רומז על המלאכים הנקהלים ינקבצים לשמוע תפלות בני ישיאל ולקבלם להעלותם • תיכת הקהל ע״ה גי׳ מלאכים: &U~l?S״ rה׳ לא חכלא יחמיך ממני חס־ך ואמהך המיר יצריני: הכוונה בשביל זכירת הר׳ ובכן שזכינו בתפלה שהם כנגד מדות העליונית • וכנגד ר׳ אותיות שם הוי״ה ב״ה • דבק הא׳ כנגד יו״ר . ובכן הב׳ כנגי־ ה״א ראשונה • ובכן הג׳ כנגר יא״ו• ובכן הד׳ כנגד ה״א אחרונה• וכשה הוי״ה נכללו החסד והרחמים והאמת .וזהישאמי אתה ה׳ לא חכלא רחמיך ממני חסדך ואמהך תמיד יציוני ככת ר׳ ובכן שזכרתי: כ י אפפו עלי רעית ער אין מספר השיגיני עוניתי ולא יכולתי לראות עצמו משערות ראשי ולבי עזבני .רצה ה׳ להצילני ה׳ לעזיחי חושה : בא לומר דמה שאמרתי ושתלחי ממך חס״ך ואמתך תמיר יציוני שלא יפידו ממני • הוא משוס כי אספו ע ל י רעית עד אין מספי • ואלה הרעות הם עיניתי שמבדילים ביני לכינך ומונעים ממני ההשגה של קדושתך • וזה״ש השיגוני עיניתי ולא יכילתי לראות כעין השכל מה שלבי חפץ בקדושתך • וגם לכי עזכני ממה שאני• מצה להתכונן בעמקי קודוקיך , )עא( יוה שערי אות ק ארוכה ^ח מחמת עיכותי המכ-יליס רבו הקליטה המקטיגים עלי ומנעו הטוצ ממני • לכן אני מחחנן ומבקש מלפניך רצה ה׳ להצילני מיד הקליפיק המבדילים ביני לבינך ועוד אני מבקש ממך ה׳ לעזיתי חושה ־ שתעזרני להשיג ק־ושחך כאשר אני חפץ: \ ב ו ש ו ויחפי־ו יחד לזכקשי נפשי לספיחה יסיגו אחור ויכלמי חפצי רעתי: מדבר על הקליפית שרודפים *חד האדם ייצינם היא להעמיע. נפש הקרישה של האדם כרשיתם ומה ימצאו כת להרים ראש ולהכנס במקום הקדושה • ואני מכקש ממך שלא יתגכרו עלי הקליפות ולא יקתו את נפשי ולא ירימו ראשם להכ:ס כמקים הקרושה • וזה״ש יכישו ויתפרו יתד הם הקליפות המכקשי׳ נפשי לספותה רהיי' לאוספה אצלם ילהעמיעה בתוכם׳ ומה שחשכו ג״כ שעי״ז יכנסו כמקים הקרושה יסיגו אתור ויכלמו• שלא תתקיים מחשבתם יק יסיגו לאחור ויהיו נדחים ולח יחזו כנועם ה׳ רק יהיו נדחים בנזיפה ולא העשינה ידיהם תושיה: י ש ו מ ו על עקכ כשתם האומרים לי האח האח :אפשר לרמוז ע״פ מ״ש רכיט זלה״ה דקודם שחטא אדה״ר היו העולמות העליונים למעלה יותר ממה שהם עכשיו שהיו ד' ספירות דיצירה התתתונית .ועשר ספי׳ רעשיה שהם י״ר ספי׳ כל אלה הי״ד ספי' היה מקומם חלל ופנוי לקליפית .וע״ז נאמר שאמי לעולמו רי שהוא מקום י״ד ספירות שנשאר לקליפות וכשחטא ארה״ר ירדו העולמוח ער שירדו הי״ד ספי׳ למקים הקלי״ כמו שהם עכשיו • נמצא כזה מצאו הקליפות להרים ראש .כיון שהקדושה ירדה למקומם ונתערבו עמהם וזו היא שמחתם וכזה הם מתגכרי׳ ואומר להקב״ה ישימו על עקכ כשחם • דהיי׳ הקליפית ישתוממו ויתרבו מן הקדושה שנתערבה כהם ויחזרו פגרים ׳ חלף כשחם שמביישים לי ככצ יום ואומייס לי האח האח • האח גי׳ י״ר והם י" ד ספירות של קרושה האמורים שנחערכו עמהס ואומרים לי האח האח .דהיי' שמחה גדולה יש לנו במה שנחערבו עמנו י" ד ספי׳ של קדושה שהם גי׳ האח • לכן מבקש ממך שיבושו ויבלמו: * V^JJJוישמתו כך כל מכקשיך ויאמרו תמיד יגדל ה׳ אוהכי תשועחך: הכוונה שמבקש מלפניו ית׳ שהיראים שמו ותדדים אל רכרו וכל כוונתם היא כדי לידע אלהותו כאמיתות ולעובדו כלבב שלם • שיהי כעזרם ולא; יתגברו עליהם הקליפות לדתיתם משעי המלך • כי טינת כל מכקשי הי היא אולי יזכו ויהיו עזר וסיוע לאקמא שכינתא מעפרא דזהו עיקר העכורה וידוע דאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיתקיים בלע המות לנצח • וזה״ש ישישו יישמתי כך כל מבקשי ן ישישו גי׳ קליסית רהיי׳ ישמחו בך מבקשיך פשתרתה מעליהם הקליפות שלא יתגברו עליהם לדתיתס .מתשי0 רצינך , שעדי ארוכה אלת ק סד דצינך• ולזה אמר מכקשיך דהיי׳ שמבקשים להשיג רצונך .וכוונתם כ״א לאקמא שכינתא מעפרא • ויהיה השם שלם והכסא שלם • וזהי׳ש יאמרו תמיד יגדל ה׳ דהיי' המבקשים לעשית רצינך אומרים המיר יגדל ה׳ דהיי׳ שואלים תמיד שיהיה שלם ה׳ • אוהכי תשועחך כדי לאקמא שכינתא מעפרא לכן תהיה בעזרם: 1א ג י עני ואביון אדני יתשכ לי עזרתי ומפלטי אתה אלהי אל תאחר.: אומד דהע״ה לפני הקכ״ה אהה עשיח לי חלקי מדת המלכית• וצריך אני לירוף אתר מדתה כשם שהיא דלה ועניה דלית לה מגימה כלום • כך אני צריך להיוח חושב עצמי דל ועני וזה״ש ואני עני ואביון אדני יחשב לי .דהיי׳ אתה ה׳ אלהי חשוכ לי כמדתי שהיא מדת המ׳ הנקי אדני ומשים הבי נקע אדני • ואני שואל ממך שתתשוכ לי כמרתי כשם שהיא עניה ואתה משגיח עליה ומשפיע עליה • גם אני עני ואביון היה עזרתי ומפלטי אלהי אל תאתר שאלתי ובקשתי: [T ^^^—^^^—-״•״ א ח ריש י״ • ^ ^ ^ ^ ^ ^ • • " • • -״ ־ דעןן ידאיו יעשה ואת שיעהם ישמע ויושיעם :הנה ככר כתבנו דידאה י ר״ ת א׳לול • ריאש השנה • י׳ום הכפורים • ה׳ישענה רכא • לומר דאם חיקן האדם א׳יע כראוי כימים.הנוראים והטובים האלה שהם ימי אלול ור״ה ייוה״כ וז׳ ןמי הסוכה כודאי דתשוכתו מקובלת ורצויה לפני המקו׳ לפי שהם ימי רצון וקרוכ ה׳ כסם לכל אשר יקראוהו כאמת • וזה״ש רצין יראיו יעשה השכים ומתקני׳ עצמם כימי׳ האלה הרמוזה כהם מלת ירא<* כאמור • ומכאן ולהבא כשישמע שועתם יושיעם: ד ו צ ל " ! ה׳ את יראיו אח המיחלים לחסדו • גם יראיו הנאמד כאץ 'יש צרמוז כה כמו שכתבנו כסמוך .ובא כאן לאשמועינן שלא תהיה תשובת ימים נוראים קלה כיון שנתעצל האדם ולא שכ כימו׳ השנה״ אל תאמר כן י כי אדרבא הקכ״ה מרצה לא־ם ומפייסו כדי שישוב לו כימים האלה • שהרי הנביא מכריז ע" פ הקכ״ה ואומר דרשו ה׳ כהמצאו קראוהו בהיותו קיוכ • וזה״ש רוצה ה׳ את יראיו • דהיינו הקכ״ה מרצה ומפייס לבני ישראל שישוכי כימים האלה שנרמזה בהם יראה כאמור• את המיתלים לחסרו• רהיי' השכים כימים האלה ומצפים אולי יעשה הקכ״ה מקד יויקכל תשיכתם מאחר שנתאחרו מלשוב ער עתה• יטו אזניהם וישמע* שאדרבא שער• אות י ארוכה שאדיכא הקב׳׳ה מרצה ומפייס אוהם שישיבי לי עתה : ל3אגי ה׳ וארפא הושיעני יאישעה כי תהלחי אחה .אפשד לרמוז־ דמיום ראש השנה ער יום הכפוי־יס ננסיים עשי־ ספי' של המ>' והם עש״ה עמקים כידוע• כל יוס נק״א עומק• ועומק גי׳ יי״ו והתשובה מעילה מאר-כימים האלה הנקראים עמקים כמי שכחיני למעלה כמזמור ממעמקים רךאתיך ה׳ • ואתי שכלי העמקים כאי ימי הסיכה שנכללים׳ כהו״ר• והי״ר כמשמעותה כן היא• שהיא השועה גדילה שמושיענו הקכ״ה ומוחל לני כל עיניתינו• ומושי עני ומצילנו מכל המקטלגים עלינו ואח״כ שמיני עצ״ת שהקב״ה מזדמן עמנו על שולחן א׳ ואין ןר אתנו • וכל הימים ה*לה מסיגלים לשכ כהס כתשיבה שהיא ממצה לפני המקים ריצוי גמור • וזה״ש ד׳פאני ה׳ ו׳ארפא ר״ת רי״ו שהיא גי׳ עימק • עיר רפאני גי׳ ממעמקים ע״ה דהיי׳ רפאני ה׳ בעשית ימי תשיכה שהם ימי העמק»' ועוד הישיעני כהישענא דכא כמשמעיתה ל׳תשיעהכי תהלתי אחה הוא יום ש״ע .תהלתי גי׳ זה היא יים העצרת: ר צ י ת ה׳ ארצך שכת שכית יעקכ • אפשר לרמוז על יוה״כ • שהמלכות עילה לאמא • יהיא התחכמת תשיכה תתאה כתשיכה עלאה שהם כ׳ ההי״ן דשם הוי״ה ולפיכך נק׳ ביום הכפירים ל׳ רבים כמ״ש ח״ל שכו כ׳ כפיות ראמא וכרתא יכזה נתייחד היום היה ונתעלה מכל הימים • שנתייחד לסליחה ולכפיה משים שכי גתחכ־י אמא וכיתה• וזה נימז כמ״ש כי כיום הזה יכפר עליכם לטהר אהכם־ אתכם גי׳ האם וכתה ע״ה• דהיי׳ ע״י האס והכת שנתחבמ זה גיס לכם לטהי אחכם מכל חעאתיכם• ועור לפני ה׳ תטהרו .ה׳ תטהמ גי׳ אמא כרתא ע״ה • ואפשר רלזה רמז דוד הע״ה במ״ש אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז לאלקיס ולך חרט הסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דהייני אחה היא *אמא עלאה שהיא מיוחדת לכדה דהיא חימת רכלא פו-קנא דכלא .שהכל כידה לכדה ועכשיו כיום הכפירי׳ שתים זי שמעתי שעלתה לה המלכית ונתחכרה עמה ישניהם נמני על הכפ־ה דיום הכפורים • ואמאי היה כך • ומשיכ כי עיז לאלהיש אלהים זה היא מלכיה ואמא ג״כ נקיא אלהים חיים והמעלה •זאח נעשית למלכית שעלתה למעלה זו ונשתיה וככל מחקנא ארם חי[ מכני ההו כו עיז לאלהים העוז הזה נעשה בשביל אלחיס שהיא מלכות • יעיד טעם אחר ולך אדני חסד• אדני הית המלכיח והיא אי־תיוח דיכא • דיכא דמלכיתא דינא • שהמלכית כילה רינין יגכי־ית וכעלייתא לאמא מתמחקח ומתמלאת כחסרים • וממילא באה המוחה לישראל שע״י המלכית היא תשלים השכר והעונש וביים זה שעלתה לאמא ונמחקה משלםלישראלשכר טוכ כפעולתם "ומכעלת עליהם הדינים וזהו ולך אדני חסד־ אתה המי שהיאאדני• עלייתך ׳ # שער? א ו ת .י •י סה ארוכה׳ *נלייחך לאמא תתמלא חסי • וע״י שתתמלא חסד השלם לאיש שהיא עם ישראל תפליס טיב כמעשהו הטיכ שעשה כימים האלה כזמן הזה .וזהי׳ש רצית ה׳ ארצך ארץ היא המלכיח .ורצית איחה שעלחה לאמא .ועוד רצית לשון רצון טוכ שהוא חסד ורחמים • כי כיון שעלתה המ׳ לאמא נתמתקת מדיניה יכחמלאה חסר ירחמים וזהי היצרן הטיכ • וכיין שנתמלאת רצון טוב כזה ליהירים היחה אייה ושמחה יששין ויקר במשלמח לני חשלים טיכ • וזהי סבת שבית יעקכ • עיר יצית גי׳ שני כפירים דכיין שנתחכרו אמא וכרתא שהם השוכה עלאה יתתאה ושכיחה הסכימו על כפי־תנו זהו הרצון טוב ובזה שכת שמת יעקב: נ ש א ת עגן עמך כסית כל חטאתם סלה • אספת כל עכרהף השיכית מח־ון אפך :הנה החטא איכו פיגס כ״א כנפש • והעין פוגם גם ברוח• והפשע גם כנשמה • ימלכית היא הנפש והי־וח הוא ז״א והנשמה היא אמא ,ילק בייה״כ שהמל׳ עלתה להמא ונתמתקה ונתמלאה גם היא חסר ורחמים • משי״ה נאמר כי לטהי אתכם מכל חטאתיכם• דהיי' שגם החטאים שהם כמלכית גם הם לא ישארו עליכם כיום זה מאח שהמ׳ עלחה לאמא הכל שריי לכם ומחיל לכם ומותר לכש« וזה״ש נש ח עין עמך •שלא נשאר עליהם ביום זה שום עין ופשע • ולא זו בלבד אלא אף החטא ,לא נשאי־ עליהם מאחר שהמ׳ שבה החטאים חלוים עלתה לאמא וזהו כסית כל חטאהם סלה וביון שמחלה להם העונות והחטאים• בזה אספת כל עביחך השיביח מחי־ין אפך• לפי שהזכיר •כאן עין יחטא• יהעין הלוי כז״א והחטא כמ׳ וחרון יף היא מז״א ועביה ממל' .וזה״ש אספת כל עברחך בהיא ממל' ואמר מלח כל• לכלול כימה גם אמא שפוגם כה הכשע הסיכות מחרון אפך שבא מזי׳א שבו פוגם העון כאמור : ש ו כ ^ ו אצהי ישעני והפי־ כעסך עמכו הלעולס תאנף בט המשיך אפך לדור ודור • אומי דוד הע״ה לפני הקב״ה רבש״ע כיון שכל יום הכפ•׳ עולה לאמא ביתא • והבטתתנו בתורתך כי ביים היה הכפר לנו מכל חטאתינו • מדוע לא הועילו כמה וכמה כפירים שעביו בעילם ולא פדיתנו • והלא כל ייה״כ אתה מכפי כל עוטתיכי • ומקראיי שחצ־ף גודל יום הכפורים עם צע* ואורך הגלית יתגאל אותנו ועל זה היה דוה לבני על אלה חשפי עינינו • ואנחנו מחלים פניך שיבנו אלהי ישענו מן הגליח והפר כעסך עמנו כשם שאהה עישה עמני ככל כפיר יכפיי" הלעילם האנף כט תמשוך אפך לדו״ ודור• אין זה מרחך כי אחה רחמן מלא רחמים • ועד מתי תמשיך אפך לדור ודור : . אתה חשוב החייט ועמך ישמחו בך• הדאכו 'ה׳ חסדך וישען'חתן הלא .לנו• הנה ידוע דזמן הגלות היא אלף שנה כמו שארז״ל ע?^ .י נתנני )עב( .. , י א שעו* אותי אוזצמ נמנמ שוממה כל היום יוה ויומו של הקב״ה הוא אלף שט • 1ו1או פ5 היום דוה שהיא הקץ שנגזר צגלירן • והאלף הזה הוא אלף החמישי• ואלף 5זחמישי הוא כהוד • וע״ז אמרו המקובלים ז״ל על זה נאמי יהירי נהפך . עלי למשחית .רמהור נעשה דוה .והנה ג״כ מצינו כבנין המלכית כשהיא נבנית בי״לפא כיתא דאעכ״ח ההוד שלה נכנה כאותיות קץ אית צד״י בחשבלן גייל • שהיא תשע מאות ועם אית קי״ף שהיא מאה היי אלף י וזה״ש הכתיב קץ שם לחשך• קץ הוא גי׳ אלף כאמור • שם לחשך היא הגלית נמצא זמן הגלות היא אלף שנים ריוקא • ונתאיך בעיה״ר ועל זה יש לנו לצעוק יים ולילה אליך הלא אתה קצכת קץ לתשך כאמור שהוא אלף שני׳ ומה זה היה־ לנו שלא רצית לשדותינו .הלא הצעחתנו שתגאלנו וקצבאן האלף שנים ומדוע כתאי״ך הזמן יותר מדאי .וזהי׳שהלא אתה תשיכ תתיינו דהיינו הבטחתנו שתשיכ תחיינו ותפיני מן הגלית • והנה אתה תשוצ תחיינו ע״ה גימ׳ הלא גזית הגלות אלףשנים• וכשיכלו האלף שנים תפדלד ועמך ישמתי כך ־ ועתה עכר הקץ וקרוב להיות נכפל• יאפי ה אנחנו לא נתייאשט מהכטחיחיך ורחמיך • ועדיין אט מצפים כל יום ויים ולישועתך קויט כל היים לכן ככקשח ממך הראנו ה׳ חס־־ך וישעך חתן לני: א ש מ ע ה מה ידכר האל ה׳ כי ידבר שלים אל עמו ואל חסידיו ואל ישיבו לכסלה• עכשיו חווי לענץ הדאשין ש״יבר כי על סליחת יוה״כ כמו שכתבנו .ומדבר עם כני ישראל על ענין ימים הטדאים והטובים • שהם אלול ועשית ימי החג• שהם נצכים ועומדים לעדת ישרא! לתשוכה ילמצית • ודוכא דרוכא נזהרים בהם בתשומת ותעניות וצדקות ולימיר וקימת לילה לסליחית ובבוא החג טויתים לעשות כל א' ואחד סוכה נאה והגונה • וקונים לולב ואתרוג ברמים יקרים • ומשי״ה הקב״ה םמח בהם ואומר להם כייס השמיני עצית תהיה לכס כביכול השמחה לי ולכם אט ואחם ניסכ על שלחן א׳ .ומי שמע כזאת מי יאה כאלה שמלכו של עולם ית׳יש עושה לנו רצין כזה .לכן חיצח עלינו להזהי־ בכבודו ולעבדו כלככ שלם ככל השנה כולה • לא שנהיו כימים האלה צ-יקים ואסירים־ ״ וכשאר ימות השנה פושעים וזיים חיו • ועל זה צריך ליזהר שלא יפסיד מה שתיקן • וזהי׳ש שכא דוד הע״ה לומר שמעי אחי ועמי והטו אזטצ& ותנו לבככם • רכימים נוראים וימי החג • אשמעה מה ירכד האל ה׳ עלי על אודות התשובה וקיום המצית שעשיתי כי פשוט הוא שידבר כ״א שלום אל עמו ואל חסידיו וקרא אותם חסידיו • שבימים האלה נעשו צלם חסידים • וזהו אל עמו ואל חסידיו רהיי' עמו שנעשו חסידי׳ כימים האלה ולפן" איט מדבר עליהם כ״א שלום וברכה ושמת עמהם באמור מאתר שעשו רצונו ״ אן ממין *תהיה השמתה שלימה ותדירה שלא ישובו עוד לקלקול 4 אות י #עד> * ארוגה סו לקלקיל • חתי ואל ישיכו לצסלה• שלא יהיה עכשיו שמא צאם ולמתי ע5צ וזועף עליהם־ לק אחי שמעו דכי ה׳ מה היא »יכר עליכם כימים האלה כ״א שלום טיכה וכרכה • והזהדו מכאן ולהבא גם צן לעשות רצונו: אך קךיכ לייאיו ישעי לשפץ ככור כאינט :כא לימי אם היו ישראל נוהגי׳ לעשות ימות השנה כימים נוראים ביראה ותשיכת ותפלה וקיום המנות זהו סיכת קייונ הישועה ומקרא מלא הוא כה אמר ה׳ שמייו משפע ועשו צדקה כי קיוכה ישועתי לכא וצדקתי להגלות ־ וזה״ש אך קמכ ליראיו ישעי • דהיי׳ אם היו ישיאל נוהגים כימים הנוראים האלהואלישובו לכסלה • כזה יהיה קרוב ישעו לשטן כבוד בארצנו • לפי שבימים הנוראים והטובים האלס מתתקנים העולמית• העליונים תיקון גדול ואין שען ואין פגע רע וז״ש אח״ז: חסד ואמת נפגשו צ-ק ושלום נשקו :דהיי' כימים האלה נתקן עולם העליין תיקון גדול • רמר״ה עד יום הכפי׳ נכנית המ׳ ע״ י הגכורו׳. וממחרת יוה״כ עד ש׳ ע היא מקבלת החכךים וכש״ע הוי הזווג שליה• וזה״ש חסר יאמת הוא ז״א הנקי אמח שמתמלא חסרים • וכזה צדק ושלום נשקו י צדק רא מלטחא קדישא• שלום דא יסוד והוי זווגא שלים• אי כמי רוחו לד׳ מיני לילכ • חסד זה היס• אמח זה ערכה שהיא יסוד נביאים שדכריהם אמת • שלים זה הלולב שהוא יסוד הנק׳ שלום• וצדק זה האתרוג שהוא כעטיה: אמת מארץ חצמת וצדק משמים נשקף • כא לומר רעיקר זייג העליון וירידת השפע היא תלוי כיד התחתונים שהם כני ישראל שע*י ׳מעשיהם הטובים הם מעלין מ׳׳ן למלכות • וכזה היא נתקכת ומזיווגאל עם ז״א וטהן כה מ״ד ונמהקת ועי״ז יורד שפע לעילמית כי״ע ומשם כא עד העילם הזה הגשמי • זזה״ש אמת מארץ תצמח דמיי' כשבני ישראל עושים אמת וגורמי׳ להעלית מ״ן ע״י מעשיהם הטובים .אז וצדק שהיא מלטתא קיישא שכולה דיני׳ וגבורות • אז משמים שהוא ז״א נשקפה שמשקיף עליה ומשפיע כה מסיים • אז כאותה שעה ג ם ה׳ יחן הטוב מקום והעלו ואיצני התן יכולה :דהיי׳ כיון שישראל עושים רצונו של מ״ן והוי הזווג שלם • וכיון שנהיה זווג זו״ן שלי • כזה יהיה שפע יודל לעולמות כי״ע ומשם יורד עד העוה״ז • וזהו גי׳ ה׳ יתן הטיב דחיי' כשיהיה זווג זו״ן על ידינו • אז גם ה׳ שהוא ז״א יתן הטוכ .וארצנו שהיא , צדק ט׳ תתן יכולה: לפציו יהלך וישם לדרך פעמיו :אצשי לי־מו! דהנה ידוע דהמ* דגליה יורדות מות ושם מאאחזין הקלי •/והנה כשתהיה המ׳ ע״י ז״א ואינה נפילת ממט • אין יגליא יויי־ית לקלי׳ ואינם מתאתזים כ ה . והנהצשיהיה השלימית מ*א וצההוא צשיתתביו צהס כ׳.שמית הוי״ת אלהים f l ש ע ר י , ״ • < ו ; ה איי /י « , אלהים ־זהי שמא שלים .וכשמתפשטים ב׳ שמית הללי בכל גופה ע י -ס ^ רגליה אז אין אחיזה לקלי׳ שם • וזה׳יש צ־־ק לפניו יה ך • רהיי׳ צ־ק שהיא 'מלכותא ק־ישא כשחהא מהלכת לפני ז״א ולא הפי־ר ממנו ־ אז אין פחד מהחיצינים שיחאחזו כיגליה ש־זינם יכולים לגשה שם משום יכל מ.ל מתפשט בי היי״ה אלהיס וזר לא יק־ :לסם וזהו יישם לידך פעמיו .דיך שני יכ״ק כל רגל נתפשט בו יכ״ק ובזה נדחים החיצונים וזהו וישם ל-יך פעמיו ״ רהיי׳ פעמיו של צ־ק האמור שהיא מלניתא קריש !: 1 1 \' £ אורת. שין $ ש ו ב ה ישראל ע -ה׳ אלקיך כי כשלת כעוניך :אלקיך ע״ת גי׳ אלול - דבאלול צייך אדם להתעירר לשיכ כתשובה ראם לא עכשיג אימתי • והנה התשובה מריגית מדרגות היא רמי שיש כידו פ :ע • ועשה תשובה שאינה שלימה כ״כ ־יה לאותה התשוכה שהפשע שהיה בידו יחזור לו לעין • והם עשה תשובה מעולה יותר מן היאשונה העין יתשכ לו לתטא שהוא שיגג .ואם עשה תשובה שלימה כתכלית לא ישא־ בידו גם חטא וע״ז כאמ־ כסוי חטאה • וזת״ש שיבה ישראל ער ה׳ אלקיך דהייכו יעשה הדיבה מעילה כתכלית השלימית בדי שלא ישאר עליך שים משם אפיי חעא קל ־ ־אי לאי הכי הרי כשלת בעיניך יהייני אס לא עשית תשיבה שלימה כמקים העץ נשאר רשים עליך המכשיל שהיא שוגג ל ק השתיל לעשית תשיבה שלימה כדאיי כ־י שלא ישאר עליך שום רישס כלל ש ח ו ר ה אני ינהיה בנית ייישלים כאהלי ק-ר כי־יעית שלמה :ינאיה גי׳ אלול ע״ה • עיר ינאיה גי׳ לילב • יע״ה גי׳ ה־ס • והוא גי׳ חיים • וכבי כתבנו למעלה • רבכל הימים הניראים והטובים הללו נימיי תיים • וזהו שאימית כנסת ישיאל שתויה אני בשאר ימות השנה ־ ינאיה אכי באליל • ונאיה כי״ה ינאיה כיוה״כ ינאית כסיכה ינאיה בלולב • ונאוה בהישענא רכא יכש״ע ־ יכיין שכן היא כניס ירושלים שהם ה;שמית שבט י אע״ג דכשא־ ימית השנה היו כאהלי קדר מלוכלכין מצד העינית• עכשיוחזרי כיריעות שלמה נתלכנו ונטה־וונזדככו: שרי• רדפוני חנם ומדברך פקד לבי :הנה כתבנו כמקים אחר מה הפסיק רומז על פרי החג ועל האלים ועל הכבשים־ ורציכי להביא זיה״ק פ׳ פינחס יז״ל ובחמשה עש -וכו׳ ר־ אבא פתח ותנת התיכה כחדש הזי וכו׳ ת״ת כל הכי יומי׳ אזלת אמא על כנייא כגיז יי רלא אות שערי. *־ י ארוכהי סז : דלא ישליט סט" א עלייהו וכגץ לשיזכא לון טין דאשתזיפו בנהא והא יחכין כה כ ת מתנטיין בנטי-א יומא קלמאה ויומא חניינא פקל־ח לין לישראל למעבד סעייתא לממנן ישאי עמין ואיהי לא שדיא תמן• מיומא תליתאה דאיהו י״ז לתיש שריאת למישרי עלייהו הה״ד יתנת התיבה כחדש הו׳ ביי־ז יום לח״ש ע ל היי אררט • טורין דגל לויטין ימידין שראן בגוייהו• א״ד אלעז־ יומיז קרמאה דתג לא שייא עלייהו ולא יומא תניינא אלא יומא תליתאה דתיסיף וגרע שי־יא עלייהו אוסיף אתיין וגרע קי־בנין דכתיכ עשתי עשי וכו׳ והכי אתחזי ליע עין כגין דיומא קדמאה ויומא תניינא חדיה דבנתא ואימן מפלגי עדאן לון • מיומא תליתאה ולהלאה דאיהי שרייא עלייהו מה כחיכ והמים היו הלוך ותסור ע־ הת־ש העשירי בעשירי כאח־ לח־ש נ ר א ו ראשי ההרים והמים היו הלוך ותסוי .אלין קרכנין -־וזלין ומתמעטין וכמה דאינין מתמעטין ה״נ אתמעט טובא דילהון .אר״ש אל ע ז ר ת״ת מיומא תניינא ש־יאו מיא לאחחזאה כיון דשריאו מיא מיומא תליתאה איהי ש ת עלייהו ואינון מים לא היו ידעי ככלאי .אמאי רשימין הכא דהא טיכא דישראל לא הוי כאתר.דמיעיטא אלא כאתר דריכוייא ובגין דאלין מייא ררשימין הבא אתמעטן אתא קיא לאשמועי׳ דכתיכ והמיס אימן דיריען כיומי רחג אינק דרשימין גו קיכנין דאינון עורי לווטין היו הלוך ותם*־ טוכא דילהון ונגייו דאנגיד עלייהו היו הלוך וחסור ובגין דאינין מים ילהק היא לא אחחבק אחוון דלא יחחבר טוכא דילהין אלא זעיר ועיר • אבל לישיאל ראינין מקכ״ה מה כחיב !דורשי ה' לא יחה־ו כל טוב • רישי׳ דקיא כפירים דשו ורעבו אלין ממנן ישאר עמץ ודורשי ה׳ אלין ישראל לא .יחסיו כל טיכ • אלין אזלי ואסתלקו לעילא לעילא ־ וב״כ טוכא רילהין דאינין מים היו הלוך .וחסיר ע־ הח־ש העשירי דא טכת • דהא כדין ימי הדעה היו ואהעדח ההיא רעה ואתתקפח וכלה קדישא לא אנהידת מגו שמשא כרין ניאו ראשי ההרים אלין קינון הרי חשיכא טורין רלוועין אתחזון ואחחקפו ועכדין כישין כעלמא כאלין יומין. אשה כהאי עולה דהא כ־ין הני אשים אכלי חולקהין• ע׳ פרים אלין אי נון לקבל שבעין ממנן דשלטי על שכעין עמין וסלקין כיומא קדמאה ונחתי בכל יומא ויומא ואיקרון פרים מנגחים ביומין דלהץ אילים ארביסר תיין בכל יומא איכון י״רה' ירא דשליטא עלייהו תדיר בכל יומא ויומא • אמרין בני שנה אינק ח״ץ .ואי תימא אי הכי רע עין היינן לגבייהי י אין דהא כחיב כי גחלים אחה חיתה על ראשו .אכל אכן לא יהבינן אלא כחדויתא .דלית כיומי שתא תל־יוחא • כאלין יומין ובגין דאנן יהבין בטוכ לבא ובתדוותא דרנטתא אתהפך עלייהו גחלים על דישיהין ממיין מלהטן דחדויתא דילן עבדי לון טש י״ר ע׳ ח״[ כד סלקין בחושבנא דילהין וכל יא אי תימא י )עג( מאן ^עףי אות ש ארוכה מאן יהיב לן לאקי־בא עלייהו רלחא איכון לא כעאן כל דא • אלא ליח חדווה לכל איכון ממנן ככל איטן תויין אילים ואמרין כהני בשעתאדישיאללהכין להון סעודתי אלין • ועם כל דא לא מחקי־ב כלא אלא לקב״ח כלחורוי ואיכון מתקרכי תמן ואיהי פליג לון .ועל רא כתיכ אם רעכ שינאך האכילהו לחם אלין אימן קיכנין רחג • ואי צמא השקהו מים אלין מים דרשימין הכא ביומי רחג • כיומא תניינא וכיומא שתיחתה ושכיעאה וסי׳ כי״ ז יכיזי־לו מים רכים לא יוכלו וכוי• אלי.ן איטן מים די מנסכי יש־אל כחג בח־יה וכרתימו רקב״ה דכתיכ ושאכחם מים כשפון ינהי־ית לא ישטפיה • אלין א ינץ כהרי דאפרסמינא רכיא דכלהו דכקי ומתקשרי כי־חימו דא• אש יחן איש אין כל הון ביתו באהכה כוז דא ס״מ כאהבה דיש״< 1למתיי ליה חילקת כהדייהו באינין מים דישימין הכא כפדשתא יפחיכ אם יהן איש א 0כל הין ביתו באהבה בוז יבייי סימנא דאינין מים בוז יכיזו לו ודאי דהה כלהי תתשיכו לגבן חרש כשבי־ דלית ליה תקנח לעלמין מים דילהין אתפליגי ביומין בו׳״ן אשתארו שאר יומין דאינין ג׳ ד׳ ה׳ • וסימן חר״ש אח חרשי הז־מה ילית לון תקינא כהדן ולא לעלמין • יאי חימא כיז יכיזי לו כחיכ החם כי לא כזה ולא שקז ענית עני יומא קדמאה מאי עכיד ליה אלא לא אקרי ראשץ ולא אקרי אתד אלא ט״ו סתם כלא ישימו כלל • אכל םייותא דלשימו דמים מיום שגי הוי :והכי אתחזי בגין דלית טיב כשני וכגין כך לא רשים לה ראשון ולא אחד כלל והיי בסתם ישרי רשימו דיימיז ביום שכי ואתפלגו מים בבוז ואשחאיו כיומין חר״ש כמה ראתמר וכלא כדקא יאות זכאה חולקהץ דישראל דירעי לאעלאת וכי׳ עכ״ל: 1הנה מה שאמר ואי חימא בוז יכוזו לו כתיכ התם כי לא כזה ולא שקץ עטת עני זכו׳ לכאורה צריך הכנה מאי כוונתו בזה • ובס׳ מקרש מלך פי׳ רהוא תירץ ומכיא יאיה דכוז לשין מיין מל׳ כי לא כזה ומח״ר מככודו • וכי בוז דהוא ל׳ כזיון צריך ראיה • ונטי־ ואי תימא הוא לי קישיא ולא ל׳ תיריץ: 1נלע״ד דהדכרים פשיטים רהנה פרי החג הם ע׳ כנגד ע׳ שרים ומיום חראשין הם מחחילים .והנה ששה ימים עשה לאו״ה סימן רע שהם כו״ז וחד״ש • נשאי ייס דאשין דגם הוא מיךיכים כו פרי© שלהם והוי סליק אדעתין למימד רזה נשאר להם לעשות להם סמך מ ע ע דכששה ימים אין להם רק כזיין כאמור והוי אמינא דהקכ״ה אינו חפץ בכזיון האדם לגמרי • וכיון דבששה הימים נתכזו ונשארו עניים מדודי© מהשגחתו ית׳• השאיר להם יום ראשון לעשית להם סמך מעט משים דקב״ה כתיב כיה כי לא בזה ולא שקץ טייח עני• ומאחר דנתבזו בששה ימי©. הו״א דביום ראשון יש לסם הרמת ראש ״ וה׳״ק ואי תימא בוז יבוזו ,ל$ כששה א שעת אות * סח ארי13ז ;בששה ימים• וכתיב החם כי לא כזה ולא שקץ עלות עני וכפ״ז יומא קימאה מאי עכיד ליה דיש לנו ליי דזה היום השתיי לזיתו ה׳ להם משו :כי לא כזה ולא שקץ ענית עני • יהשאיר להם יום א* להרים דאש מעט ומתו{ דגם זה לא נשדד להם יאין להם ממני סמן כלל דהא לא אמי ראשון או •אחד רק חמשה עש״ סתם • דכיון ששבעים פייס מק־יבין כשבעה ימים והקריבן של חי״ה דהא ע׳ פייס בנגר ע' שיים הם יהשבעה ימים כךכנם הוא שמקריבים א״כ אס הייס הר־זכין יש להם עזר וסמך כו • הו״ל לק־א למימר ביים היי^־ין אי ביום אחר דמשמע ביים ראשון לקיכנם או ביום א׳ לקיכנס דנוה משמע שש לה שייכו׳ ביים הנקיא על שם ק-דנם ימרלא קאמר הבי רק ההם ו ז מ ר כחמשה עשי :כזה משמע שאין להם שייטת י וייגע יד כלל כייס ראשון ויצא מן הכלל של מנן השבעה ולא נשאר ביים רק ששה ימים בלכד • והם סימן רע להם כו״ז ותר״ש כאמור. והנה פסיק :דים רלפיני הנש • הכוונה היא רשבעים שרים של ההומות תמיד רודפי׳ איתי ומקערגים עלי• וחני מקריב עליהם קרבניח כחג ואותם הקרינית קם ליעתם משוס אם רעכ שונאך האכילהו לחם וכו׳ כי גחלים אחה חיתה על רחשי • יהימים סימן רע נקיטנא להי כהו שהם בו׳יז וחי׳״ש כאמיר • יגס הקרכנית סימנא כישא איח להו כהוא דהאילים הם י׳׳ד להודיע דהנה יד ח׳ הויה בהם לעשית נקמה והכבשים הם ת״ץ . להודיע דחצים שמנים מוכנים ליכנס בהם והשכעי׳ פריס הם פרים מנגתי* כמו שאמר בזוה״ק • דהיי׳ שהדינים והגבורות יתגרו כהם לעשות בהם נקמות • אי נמי• אפשר לרמוז רשבעים גי׳ כז יכזו לו • רהיי' שהקרכן של הפריס אין להם כו רק כזיון כמו הימים .והנה ש׳ ריס ר׳דפיני ת׳נם ר״ת חר״ש לרמוז על הימים שהם חר״ש • חינם ו׳מדכרך ר״ת ע״ה גי׳ כו״ז הם ימי כו״ז ־ כאמור .ושם נמי רמוז י״ד אילים שהם כנגד יד ה' מכה רעה חנם גי׳ חץ כנגד ח״ץ כבשים .רדפוני גי׳ ע׳ פר • וככר אמרנו שהם פרים ׳מנגחים להם• ועוד הם גי׳ בז יבזו לו • כמי שכתבנו • נמצא הימייוהקרבנו׳ כלהו סימנא בישא אית להון כהו • אך צייך להחכינן מהו סיומא דקרא שמסיים ומדברך פחד לבי .ואפשר לומר ע״פ מייש בזוה״ ק שכחכנו • שמקשים הכבלים • דאמאי רשימין מיא באתר דמיעועא דכרכתא דישריו׳ לא הוי רק כאתר דרכויא• והכא כפרי החג אתר דמיעוט׳ ואמאי רשימין מיא בהו • ואמי הישב״י ע״ה דהמיס שנרשמו כפרי החג .אינם של ישראל רק של אי״ה :ועליהם אמר הפסיק והמים היו הליך וחסיד .ומפני שהם שלהם נחפזמ אותיית מים ונתחלקו על ג׳ ימים בו״ז • וזה לך סאות שהמים הללי שנכתבו באיד רמיעוטא הם של השרים ולא של ישראל• והנם שדים רדפוני חנס ס״ת ־מים לרמוז־ עצ המים שבחג״ וע״ז •אמר ומרביץ , פתר י שערי אות.״ ארוכה ^נןחדלכי • שימזח המים כקיכנית החג אתי דמיעוטא .והמים הס תמי* רומזים לברכת ישיאל • והיכי דמי שתהיה כרכח ישראל באחי רמיעיטא ומזה פתר לבי .אמנם שש אנכי על אמרתך דשבתי ואראה דהמים הללו לא על ישראל נאמרו רק על שרי או״ה .והראיה משנכתכי בפיזור בימי בו׳׳ז מזה נודע לי דהמיס הללו הם שנאמר עליהם והמים היו הלוך ותסיד וזהו שש אנכי על אמיתך שכתכת כתורתך המים בפיזור• אי נמי ומדברך פחד לכי• אפשר לרמוז על יום היאשין של חג• רהנה כששה ימים אשכחנא כהו סימנא כישא להו כו״ז ותר״ש כאמור ונשאר יום ראשון שהוא תחלת היךכן • וסליק אדעתין לומר רהנית להם הקב״ה יום זה להיות להם מעט עזר וסמך כו• משים כי לא כזה ולא שקץ עטת עני כמו שכתבנו למעלה• וזהו ומדכרך פחד לכי שנאמר עליך כי לא כיה ולא שקץ עטת עני מזה פחד לכי שמא השאי־ת להם יום ראשון לסמיך עליו מעט • אמנם קזרתי וכתכיננתי שאין להס שום שייכית כו ממת שלא יךית איתו לא ראשון ולא אחד רק חמשה עשי סתם .וזהו שש אנכי על אמרתך שכתכת כתמשת עשר סתם • כיה נחה ושקטה רעחי: Jjfjpאנכי על אמרתך כמוצא שלל רכ :הנה הזכיר כסמיך שרים רדפוני חנם שהם שבעים ש״ים של או״ ה כמו שנתבט • והנה או״ח הס שמחים בשרים האלו שלהם שהם מלמדים עליהם זכות ועל ידם יורד להם השפע כריבוי .ואנחנו בני ישי־אל אין לני קנאה כזה כי היי שלנו גדול משלהם כי היי תלקיט הוא הקב״ה ונתן לט תייתו הקיושה שטלה שמותיו ית' • והנה שכעי׳ ש־ים "ת שש דהיי׳ שהאומות ששים ושמתי׳ ומחפארי׳ כמה שיש להם ע' שדים • ואני איני תושש כזה ואיני מתקנא כתם .שהרי חלקו הוא אתה ותורתך • וזהו שש אנכי על אמרתך שהיה התירה ׳:מוצא שלל רכ .ועוד שש אנכי על אמיתך שאמי־ת כי חלק ה׳ עמי וכיון שאתת חלקו • מה תועלת כגיים ושייהם • מאתר שאני מדוכק כך וכתויתך • וע״ז נאמי שיש אשיש כה׳ אשיש גי׳ חידה רהשמחה והששין ה שלימים הם בה׳ ובתורתו • וזהו שכפל שיש אשיש שוש בה׳ אשיש• כתורהו זהו הששון והשמחה של חמת וזהו שאמר ג״כ אח״ז ^קר שנאתי ואתעבה תורתך י שהוא גימ׳ חורה לומר אהכתי .רהנה ם״מ ולי׳ גימ׳ תיי״א רס׳״מ ולי׳ שהם שקר • הקורה שהיא אמת מ כניעתם ומשכרת כתם • דשקר אין לו רגלים ואמת יש לו רגלים « והנה מלת אמת כמילוי אל״ף מ״ס תי״ו עם ג׳ אותיות אמת והכו׳ גי' הורה וס״מ ולי׳ ע״ח גימ׳ זה שקר. וע״ן אמר שקי שנאתי שהם ס״מ .ולי׳ ורמאותם וחחטלותם שנאתי ותורתך שהיא אמת שהיא מתשת את כחם דאין השקר־נחשכ כלום לפני האמת: כיום הללתיך על משפטי צדקיך י בא לרמוז על יום הושענא שבע רכא י אות ש שעה סט ארוכה דכא שמקיפים כי שכעה הקפית • כיי להכניע כח שבעים שדים וזה ימח בשבע כיום • אותיית כי שבעים :רהיי׳ ביים זח שיש כי שכעה הקכית ב׳ נכנעים שבעים שרים .ומה שאמד על משפטי צדקך • הכיינה ע״פ מ״ש *בינו זלה״ה דהעי־בה היא כנגר הגביריח ומשי״ה לוקחין ה׳ בדי ערכה יחיכטץ איחס ה׳ פעמים כקרקע כנגד ה׳ גכיייח מנצפ״ך שמקבלת מלכיתא ק־ישא • ואמאי צייכח לזה כעיבה כיים סישענא יכא יהדי ככר קיבלה הגבירית כעשית ימי חשיבה .ועיר קיכלחם פעם אחרח מאמא ביום הכפי׳ ־ אך מה ענץ עור הגכירוח שמקבלת כהו״ר ואמר רכינו זלה״ה שכהישעכא רכא מקבלת גכיי־ית ממיחקיח יוחד ממיתיק הראשון זהו היכף דכ־יי והטעם משים רהמ׳ שרשה דינים וכילה דינים וצייכה מיתיקית כלולות ומכיפלית .ווה״ש שכע כיום הללתיך • רהיי׳ כיום היש״ר׳ והנה שבע גי׳ כעיבי נחל • וניתן טעם למה אני צייכים לערבה למיתוק הגביר ת דהמ׳ היי כב״ נתמתקו מיתוק כפיל • לזה אמר על משפטי צדקך • צדקן היא צ־ק מלכיתא קדישא • והיא כולה דיני׳ רכים • לכן גם הית צייכה מיתוקיס רכים • וזהי על משפטי צדקך דהיי׳ על הריני׳ שהם רבים כצ־קך שהיא המ׳ משי״ה צייכה מיתוקים רבים : ש ל ו ש רב לאוהבי היי־תך ואין למי מכשיל :כא לגמיר הדבר על שמיני עציה שעושים אחר הישענא רבא .יביים ש״ ע עישים שמחת אתירה• יכל בני ישיאל שמחים שמחה גרילה ער מאד כתורה הקדישה יכשמחת התורה נשלמה כפ ת כני ישיאל ומתילהם • ולא כשאר שוש משטין ומקטיג • ווה״ש שלים רב לאיהבי תייתיך • שאוהבי התייה ישמחיש כת ביום שמחה התו־ה • ואין למי מכשיל שלא נשאר עליהם נים מקטרג: ]TOtP׳' לישועתך ה׳ ומציתץ עשיתי :כא לומר על הושענא רכא שכשמה כן היא שבה ח שיעה גדילה לישיאל מעיניחיהם וכת תשיעה ג־ילה לשכינת עיזני שנשים מיתיק דיניה יגכיריתיה כיאוי • וזהי׳ש שכיחי לישיעתך ה׳ • דהייני קייתי יחכיתי ליים הישענא רכא שכו התשועה הג־ולה לי ילשכינתך • ילא על היים כלכר סמכתי• כי ככר ומצותיך עשיתי • יהיים הזה היא סייעתא ותשלים הכפיח: ש מ ר ה נפשי ע־ותיך וא הכם מאד :כא לומר על התורה הנקי עלות יק״אה בל׳ רבים ע־יתיך משום שהם כ׳ תייית תורה שככחב ותורה שכע״פ • יהתירה יש כה ד׳ פי׳ שהם פ-ר״ס פשט רמז דריש סוד • והס כנגד ד' חלקי הנשמה נפש ריח נשמה • נשמח לנשמה שהיא חיה. וזהו שמרת נפשי עדותיך • דהיי׳ כיין שנפשי בד׳ חלקיה .היה כנג־ ד' פי התיי־ה כאמור• משי״ה שמיה נפשי עדותיך בד׳ פי׳ נאיהבם מאיי: שמרתי פקודיך וערותיך כי כל דרכי נגדך; כאן כא לימי על מת י 7 )עד( שאמר ש^ףי ארוכה אותי ש שאמר התנא ע״ה רעל שלשה דביים העולם עימד על התייה ועלי׳ העבודה ועל גמילות השדים • והנה תיבת פקודי כמילוי פ״ א קי״ף ו״ו דליית יו״ר • המי׳ גי׳ תקל״ג הוא מספ -זו התפלה יזה׳׳ש שמיתי פקודיך היא התפלה • וערוחיך זו התוי־ה • כי כל ריבי נגדך זו גמילית חסדים • דהיי׳ שאני מתהלך אחר דרכיך וכמו שאתה גימל חס־ים כך י•:י עישת: ה ף ט י ע ר ״ ן ה׳ כי גמר חסיד כי פסו אמונים מכני אדה • ייפשי לומר דטונת דהע״ה בזה המזמיי משים שיאה ביוה'ק שהגלות תהיה ארובה על ישיאל • ויכבד עול הגוים עליהם ובזה ימצז ס״מ זגינרא דתימה דיליה לעשות בישיאל כיצינה כי אריכית הגלית וכיבד העול • גורם כיעיל תויה ויריעהה • וביטול תפלה וידיעתה וכינןול המצית יעשייתם על אמיחתם ־ יחשכי הרואית כארובית • ומתטמטים הלבבית • ואפי׳ יהיו יהירי סגילה כישיאל שיהיו ריצים להיית מתנהגים כחסייוח • ילשקיר ילתיר ולחפש לדעת התייה והתפלה על אמתתם • ס מ יגינ־א דיליה מעככים ולא ימצא הצדיק רצונו כראוי • ואדרבא ס״מ יגינרא דיליה מחמת אריכות ועול הגלית • ע׳י פיתייים ומיעציתיהם הרעית • מרבים רשעים יפישעים בישראל .ורוב החיטאים כישראל הוא מחמת טייוף וכלכול הדעת של עיל הגליה • כמי שאירע לאכיתיני כמציים שהיו שבטי יה ק־ושיש ושומרי הכרית כיאוי ואפ״ה מחמת טירוף וכלכול הדעת עבדו ע׳׳ז • ק״ו לגלית הזה שנשתקעו כאריכית הגדיל • וגבירות העיל • שכמעט לשוטים יחשבו שיצאו מרעתם • ימחמת כלכול רעתם ־ מתפתים לסי׳ מ ייצ־א כישא וגוכדא דחימה דילהין • וכשראה רהע״ה כרוה'׳ק שכך יהיה כגלות הזאת האחרונה צייח ואמי רכש״ע הושיעה ה׳ כי גמר חסיד• כלימי אני מחה שכמה וכמה מע־ת הגילתך רוצים להיות חסידים ילא מצאי כח • ילא מצדם כא העיכיכ • רק מצד ס״מ וגונדא רתימה ריליה שמצאו יד רמה באריכות הגלית יעישיס כיצונם כע־תך־ והם המעכבים הריצה להייח חסיד מלהייח חסיד כראיי כיציני־ ילא גרמת חסידים בלב* שגרמי לבטל• י1א אף בעלי אמינה ביעלי • דאנן סהדי דרוכא דתבא מבני ישי !:חפצים כ״א באמת ובאמונה • להיות משאם ימתנם כאמינה ובאמת וכל דבריהם יהיו כאמת • הן שלהם צדק ילאי שלהם צדק • כי כן שישם במ״ש שארית יש־אל לא יעשו עולה ולה ירכיו כיב וכי' ועתה כעיה״ר ע״י אריכות יעיל'הגלית שנטרף ונתבלבל רעתם הועיל רמאית יפיתוי ס״מ וגונדא דיליה • עד שפסקו גם כעלי אמונה וזהו כי פסו אמונים מכני ארם • וכפ״ז נשאר הדבר הזה תליי כירך אתה ה׳ שהרי אתה ריאה שכמה וכמה רוצים להיות חסידים .ורוכס ככולם רוצים להיות כעלי אמינה כי השקי והדמיה שמאים וקעובים אצל בני ארם אפי׳ בלי צווי • וראה והביטה עד היק הגיעה' /׳ שערי אות ש ארוכה ע * י סמא״ל א ח י שטויף ו י ו מ ה ב ע ־ ת ך ואין מציל • והם לא מצאו כח כ א מ ו ר .ואץ לנו ע ל מ י ל ה ס מ ך ילתשען רק עליך אבינו שבשמים• לכן הושיעה ה ׳ : ידביו איש את ר ע ה ו שפת חלקית כלב ולב ידברו • רהיינו ראה ו ה ב י ס ה ה׳ מ ה עישה ס ״ מ יגינ־־א ד ח י מ ה דיליה • כי לא די שביטלו ה ח ס י ־ י ם ו כ י ל י א מ ו נ ה מ ע ד ח ך .אלא הוסיפו בפיתויים וגירויים ועשו והצליחו :ע ד שעשי כ מ ה ו כ מ ה מ ע ־ ת ק־ישתך שוא י ד ב י ו איש א ת ד ע ה ו שפת חלקית בלב ולב י ר כ י י .והנך י ו אה בעיניך והכל גלוי וצפוי לפניך שכל וה מ ע ש ה ס ״ מ יגינ-א דיליה: י כ ל ת ה׳ כל שפתי חלקית לשין מ ־ ב ר ת ג־ילית • אשר אמרי ללש׳יננו נ ג כ י ד שפתינו אתני מי א־ון לנו :אומר ד ה ע ״ ה רצוננו הוא שסי׳מ שהיציא והוליד לשון ה ר ע בעילם ש א מ י לשה״ר לאדם ותוה ו ע ״ י כך ה ב י א מ י ת ה לעילם • ועדיין מ ת ג ר ה בבני ישראל לעסות מ ע ש ה ו ה י ע שילמדו לשינם שקי ילשין ה י ע • ועיר שעשה עצמו אל אקר ו מ י ד כ מ ל כ ו של עילם • זהי שישיית ה ק ב ״ ה ויאבדו מן העולם • וזה״ש יכרת ה׳ כל שפתי חלקית הם ס ״ מ יגונ־א ד ח י מ ה דיליה • וחזי• ובירר ס ״ מ לבדי שהיא הפורץ גרד דאבון שהיה נחש ה ק ״ מ י נ י שפיתה לחיה .וזהי לשק מ ד ב ר ת גדולות• היא ש״מ ב ע ל הלשין הראשון• והנה ס ״ מ במי׳ ס מ ״ ך מ״ם אל׳׳ף למ״ד גי׳ שפה וע׳׳ה גי׳ לשין • שהיא שפת חלקית ילשין מ ־ ב ר ה גדולות לזה ה י ש ע יגינרא דיליה י־איי שיכ־יתו ה ק ב ״ ה ר ע ד כ מ ה מאריך להם ב ג א ו ה יתגבירית זי• והרשעים הללו שהם ס ״ מ וגונרא דיליה כיון שהאייכו והצליחי כ ג א י ה זי הם אשר א מ י ו ללשיננו נגביר שפתינו אתני להישיף להתגרות בבני אדם ילהתגבר ע ל י ה ם ע ד שילמדי גם הם את פ י ה ם לומר שקר ולה״ר כי מי הדין לני שימנעני מלעשות כיצינו• הרי ג״כ שכפרו ומרדו ב מ ל כ י של עילם • לאלה אני שואל ומכקש מ א ת ה׳ שיכרית ו י א ב ד : מ י ש ו ר ע נ י י ם מ א נ ק ת אבייניס ע ת ה אקים יאמר ה׳ אשית בישע יפיח ל י :אומר ד ה ע ״ ה אני בטוח בהקב׳׳ה שיקים ייעשה דין ברשעי׳ הללי שהם ס ״ מ וגונ־א דיליה ע ל ה ח מ ש והעול שעושים לבכי ישיאל וזהו משור עניים מ א נ ק ת אביונים שהם יש־אל • ע ת ה אקום י א מ ר ה׳ דהייני פשוט רכך אמר ה׳ שמוכן ומזימן לקים לעשיית נ ק מ ה כ ש ״ מ יכל ה ב ו ט ח י ם כ י ולהושיע ל ע מ ו כאש־ ה ב ט י ח ו ודיבר עליו כמ״ש ושב ה׳ אלהיך את שביתך ורחמך ושב וקכצך מכל ה ע מ י ם אשי הפיצך ה' אליליך שמה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך הי אלהיך ימשם יקתך ה י י כפירוש ה ה ב ט ח ה שהבטיחנו הקב'׳ ה לפרותינו • יזהי פי׳ אשית כישע יפיח לי • דהיינו אימד ה ק ב ״ ה אשית ואקיים ל ע מ י הישע שדברתי ע ל ע מ י ו ה כ ט ח ת י אמרות אותו בתורה : עןןא ארוכה אות ״ אגירות ה׳ אמרות טהורות כסף צ־יף בעליל לאיץ מזוקק שבעתים ״. אתה ה׳ תשמיש תצ־ני מן הדוד זו לעילם :אומר עכשיו על התירה הק־־ישה • שאין קדושה למעלה מק־ישתה וכה • היה משתעשע הקב״ה קידם שכדא העילמית שנאמי ואהי׳ שעשועים יים יים יכילה שמותיו בל הקב״ה • וס״מ וגונדא דיליה לא חיש לכבוד ה׳ ולכבוד התירה• ומזייזל בה בעיני בני יש־הל ומבטלים איחס מלימודה י י־ף הלומדים אותה מתגרה בהם ומפתה אותם ללמוד אותה סלא לשמה• וכני ישראל מרוב אריכות ועיל הגלית ידעתם טריף ימבילכל מיעיל כי פיתויים . וע״ו ציעק דהע״ה יאימי רבש״ע אפי׳ הם מ־וב עיטתיט לא חסת עליני מה העשה לשמך הגדיל שהיא הירתך הקדישה שהית כילה שמיתיך הקדישים כמ״ש המ־ית ה׳ אמרות טהירית וכו׳ ועד מתי ת הריך הפך ית־אה זר הכו־ מנאץ שמך ימכזה חירחך אס לא העשה למעניני עשה למען חירתיך שאני ירא שמא תשתכח ח״י מיש* !:לכן מכק :אני מלפניך לפתות עשה שאלתי יבקשתי בזה ה־כ״ וזהי אתהה׳ תש מים לדברי תו־־ה שלא ישתכחו מעמך• חצ־ט מן הרו־ זי לעילם • ה־ר חסי גי׳ אח־ היא ס״מ אל את י .שכל ימי הגלית היא שילט ומישל עליני ככל רי־ ודור. חצ־ני מן הדר זו לעילם • הדד זה אל אח־ שהיא ס״מ חצרנו ממני שלא י יהלענו ייאכ־ני : ס כ י ב רשעים יתהלכין • כיים ילי rלבני אדם־ ע ו ד אומי דהע״ס רכש״ע ה״י אתה יואה כעיני־ מה עישים ה־שעים הללו שהם הקליפית אפי׳ בשעת התפלה שבניך מתקבצים להתפלל לפניך המה סיבבים עליהם ומתגרים בהם ומביאים להם עציח רעית מ־ח־ק ימחשכית של הבלי העולם ומזלזלין להם התפלה ומתמת בלבול דעתם כגלית מועילים כהם כפיתייים ומתזלזלת תפלתן -וזה״ש סביב רשעים יתילכין׳ דהייט סביכ לכית הכנסת בשעת התפלה ישעים שהם הקליפית יתהלכין • ה־שע־ם ע״ה גי׳ קליפית • ושיככים על בניך ער שמשימים רב־ים שהם עימ״ים ברומו של עילש שהיא התפלה כמ״ש כגמ׳ זלית לבני הדם דה־יני מפר־ם איתס ער שמולולין בהם • לכך ראה ה׳ והביטה כי לך הישיעש ילך תלויות עינינן ומהר הישיעה ה׳ למען שכינתך ולמען תורתך : n i x תוךי תיו זהב נעשה לך עם נקידות הכסף • אפשר לרמוז על תיקק השכי׳ מראש שערי אותת עא אדוכח מראש השנה עד ש״ע דמד״ה עד יוס״כ נתקנה בגבורות .וממחדת ייה״כ עד ש״ע נתקנה כחסדים כמו שכתבנו למעלה כמה פעמים • וזה״ש תורי זהכ נעשה לך הם הנכויות שמקבלת מר״ח עד יוה״כ • עם נקודות הכסף • הם התסדים שמקבלת מיום הכפירים עד ש״ע • כך אומך הקבי׳ה לשכינת עוזו והיא משיכה ער שהמלך וכו׳ כמ״ש אח״ז: עד שהמלך כמהכו נרדי נתן ריתו • צרור המור דודי לי כין שדי ילין : הכוונה כמו שכתכ רכינו זלה״ה דמר״ה עד יוה״כ הוי המי עם ז״א אחור כאחור לקכל הנכויות וממחרת יוה״כ עד ש״ע חוזרת פנים כפנים לקכל החסרים וכני ישראל מתאמצים ומתחזקים כימים הנוראים שמר״ה עד יור\כ לעשות תשוכה ולהתפלל כראוי ומתענין ומרבים בצדקות ־ וכ״ז הוא עזר וסיוע לשכינה כדי שתתקן כראוי ויש להם הרמת ראש כמעשיה' הטובים הללו • ואומרת להקכ״ה ראה כני הרמת ראש שעושים לי כמעשיה״ הטובים וכזה תקרכני ותכבדני .וזהו שאומרת עד שהמלך במסבו • דהיי' בעודך מיסב פניך ממני שאתה עמי אחור באחור שהוא מר״ה עד יוה״כ• באלו הימים • נדרי שהוא עמי כחן ריחו ריח טוב במעשיהם הטובים • בתשובה ותפלות ותעניות וצדקות • נדרי ע״ה ני בכורי החביב • עוד נרד ע״ה גי׳ עם קהלי • הרי שנרמז עם ישראל במלת נרדי • ואומרת צרור המור דודי לי • צרור עם די אותיות והכו׳ לרמוז על ראש השנה . ואומרת אע״פ שמיצר וממיר לי דודי מר״ה עד יום הכפורים • מ״מ מיו הכפו׳ ואילך עושה לי קורת רוח וחוזר עמי פנים בפנים ומקרבני ומכבדני• וזהו כין שדי ילין כין שדי גי' זה כיום כפור רמשם ואילך בין שדי ילין שהוא פנים כפנים • כין שדי גי׳ זו פנים כפנים ע״ה וכזה אני מקכלת החסדים: אי נמי עד שהמלך כמסכו וכוי יש לרמוז על הסוכה והלולכ • מסכו גי :זה הסוכה :ואומרת השכינה עד שהמלך כמסכו שהיא ההוכה שעשה עמי • עוד הוסיף נדרי שהוא עמי כאמור לתת ריתו שהוא לולב לקיים מצותו בסוכה • ואח״כ מזכיר מיני הלולב • צרור המר דודי לי זה רומז לאתרוג • שאתרוג הוא כנגד עטרת היסוד • ותיבות צרור המד דודי • גי׳ עטרת היסוד ע״ה • ואמרה על זה כין שדי ילין שהמ״ היא עטרה וכעטרת היסוד שהוא דוגמתה יש לה קורת מת הרכה • ומשו״ה אמרה כין שדי ילין; אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי • אשכל הכפר רומז ללולב • אשכל הכפר גי׳ היא תמר • שהוא כפות תמרים שהוא הלולב דירי לי עם האותיות .גי׳ הדס ע״ה .בכרמי עם האותיות גי׳ ערכהי עין גדי גי' שבעה אהיה רומז לאמא שמתגלית ומאירה ביותר בשבעת , , (Hp ימי יי :׳ שעךי - אות• ת־ ארוכה ימי הסיכה .י .כי כל עיקי הסיכה היא אמא הנק׳ סיכת יחתים ישלים .עוץ* עין גדי גי׳ קמ״ג היא אהיה כמי׳ אלפין עם ר׳ איתיית השורש לרמוז' נמי לאמא רכל אהיה הוא כאמא • וגרי גי׳• טיב • ועין גרי היי׳ עין עיכ• יהנה אהיה כמיליי ההי״ן שהוא קנ׳יא מורה על הרין כמי היי׳יה דההי״ן וקנ״א כשתסיר ממגי שרשי כשאר המי׳ גי׳ ק״ל יכימים העיפי ם האלה אפי׳ השם הזה שהוא מורה על דין גמתק ינעשה עיכ וזהו עין גדי עין שהוא מלוי קנ״א שהוא מורה על הרין • כמחק ונעשה גדי שהוא עוכ שחזר גם היא חשד ורחמים : א י נ מ י אשכל הנפ־ אפש* לרמיז • רהנה כל ר׳ מינים יש כהם כפיה יתיקין• דהאתייג דימה ללכ לכפי על מחשכית רעית• יהלולכ דומה לש־רה• לכפר על היצאת ז״ל ההרס רימה לעיניה לכפר על ראיית העינים• הערכה דומה לשפתים לכפר על שפתי חלקית• ואימ״ת השכינה חשד גדול ועיבה גדילה עשה דודי עמי ועם קהלי .שנתן להם מצית הלולב שכו כפרתן • וזהי אשכל הכפי דודי לי בכרמי • מלת אשכול רומז לכללות הלילכ עם מיניו • שהלולב ומיניו הס כמו אשכל• ה נפי איתיות כפיה • בכרמי הם ישראל הנק׳ כרם • יהי׳ק אשכיל הכפר • דהיי׳ אשכל שהוא הלולכ כפרה עשה כו דורי ככרמי שהם ישראל י שכל ד׳ מינים כל א׳ וא׳ יש כו כפרה למינו הדומה לי כאמור • והנה ל׳י כ׳כרמי ר״ת לב לרמוז על האתדיג שמכפי על מתשכית הלב .עין גרי .עלן רימז על ההדס •הדומה לעינים שהיא מכפ־ על ראיית העינים • גי אותיות גיר רומז לאות ברית ק־ש • וזה כנגר הלולב שהוא דומה לשדרה שהוא מכפר על הזרע שבא דרך השררה יייצא מן הגיד• עיר גרי איתיית יגד ל׳ הגרה שהיא כפה• וזה כנגר הערבה שדומה לשפתי׳ שהיא מכפ״ת על שפתי חלקית: ת ו ל י ד י אורח חיים שיכע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח : הנה כתכני כמה פעמי׳ למעלה• רכל הימים הניראי׳ יהעוכי' האלה נ־מזו בהם חיים דהיי׳ באלול• ובעשרת ימי השיבה ובסיכה ילילכ ומיניו • והו״ר וש״ע והחילה צריך להכין מהי כוונתו של רהע״ה כפ׳ הזה ואפשר לרמוז דהנה המ׳ עם ז״א מר״ה ע־ יוה'׳׳ כ אחור כאחור מקבלת הגכירית • יכאיחם הימים עצמם היא חתימת הצדיקים לחיים וכן נמי ג״כ הכינונים אס עשי חשיבה מי״ה עד יוה״כ נחתמים כיוה״כ לחיי' ועדיין באוחה שעה זו״ן אחור באחור והנחתמים באותו זמן לחיים • כמה שפע יכרכית מתיספים להם שאז חוז־ים זו״ן פכ״פ שהרי כימי הכעס שהיו זו״ן אכאי׳ח מצאו חן ונחחמו לחיים • עאכ״י מאחר שזי״ן פב״פ שהם ימי היצין וימי החסד שימצאי איתם שנחתמי לחיים שפע וכרכית לאין קץ. וזהו תודיעני אורח חיים • אורח אותיות איחור .ואומר דהע״ה חסד גדול זה י שעד ארוכה אות ת עב *ה עד מאד אחה עישה עמנו ־ שהיי אף כזמן שאתה עם המ׳ אחור באחור אתה חותם יראיך ויודעי שמך לחיים ׳ וזהו תודיעני אורח חייש • אורח הוא אחור כאמור דהיי׳ אף כשאתה באחור חחתמני לחיים• מכ״ש כשתחזור פכ״פ שתיסיף •לי כרכות על אחת שבע • וזהו שכע שמחיה את פניך • אל תקרא שיכע אלא שכע• דהיי׳ כשתחזור פניך כפני המ׳ אז שבעה שמחית יש לי • וזהי שכע שמחות את פניך רהיי׳ פניך כשתחזיר איתם אצל פני המ׳ שכעה שמחיח יש לי יבאיחה שעה נכלל השמאל כימין ונעשה הכל ימין וחהדים וזהי כעימות כימינך נצח: גמי הודיעני אורח חיים וכו׳ • מזכיר חס־י ה׳ וטובותיו שעשה א עמנו כימים הנוראים והטובים הללו לכפר על כל עונותינו לתקן אותנו • שהרי הקדים לנו חדש אלול שהוא עת רצון ועת תשובה ומקובלת ומרוצה כי החשובה יוחד כמ״ש .ואחייב ראש השנה • ואח״כ ימי החשוכה • ואח״כ יום הכפורים • ואח״כ סיכה ולולב ימיניי ואח״כ הושענא דכא• ואחי׳כ ש״ע כל אלה ימי תשובה וימי רצון ־ וזהו תודיעני אורח חיים שהם אלול ור״ה יייה״פיסיכה ולולב שכולם רמוזים בהם חיים כמי שכתבנו למעלה • יזהו הודיעני אייח חיים • רהיי׳ חסד גדול עשית עמי.שנתת לי ארחיח חיים כימים האלה מר״ה עי הישענא רכא • ועיר בהישענא דבא שבע שמחי׳ את פניך שהם שכע הקפית שאני מקיפין כהו״י ועוד נעימות בימינך נצח • שהיא ש״ע שאנו שמחי׳ בחירתך שהיא טעם וניתנה מימינך • וזהי נעימות בימינך נצח : ת3לה לדוד שמעה ה׳ צדק הקשיבה דנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה :כמנת דהע״ה כאן דעיקר כל התפלות הם לתקון המ׳ בכל יום ויום דבכל לילה חוזית לנקודה א׳ .וצריכה ככל יום כנין מח־ש כידיע • יהכנין נעשה על ידי כני ישראל על ירי התפלה• יהמ׳ כל עור שלא נבנית ונעשית פיציף כראוי נק׳ ציק שהיא דין גמיר בלי מיתיק ־ יכשנעשית פרציף כיאיי אז נק׳ צדקה .יאימר דהע״ה כיין שכוונתינו ככל התכלית • היא כרי לתקן השכינה שתהיה ראייה להתייח־ עמך • מזה הטעם ראוי שתקבל תפלתיני ילא תדחה איתה• וזה׳יש שמעה ה׳ צדק דהיי׳ מה שרציתי לשאול ילכקש ממך שתקשיב לרנתי ילתפלתי היא כשביל צדק מלכיתא קדישא שהיא שכינת עיזך• שכל כיונת תפלתי היא כרי לתקנה ולקרכה אליך • לכן עשה למען שכינתך יקבל תפלתי • יזה״ש שמעה ה׳ צ־ק • דהיי׳ שמע ה׳ קרלי שבשביל צדק אני מצה לדבר • אי נמי שמעה ה׳ ציק • קיל השכינה בעצמה שהיא ציעקת לך בכל לילה על צער גליתה וגם אני כאיתה שעה אני ציע־ז עמה כשביל צערה • לכן הקשיבה דנתי של לילה כמ״ש קומי רני כלילה" .שאני צועק כלילה על צערה והאזינה הפלתי י ־ ש^רי אחכה אות ח תפלתי של יום שאני עושה לתיקונה ״ שהרי גלוי לפניך שכל טונתי הוא לתיקינה .ושאלתי וכקשתי היא לדחות החיצונים המקטרגי׳ על תפלתי שלא תעלה בל יראו וכל ימצאו בעלות תפלתי • וזהו כלא שפתי מרמה• דהיי׳ שפתי מרמה שהם התיצו׳ המקטרגים על התפלה • לא ימצאו ולא יועילר בעלות תפלתי: מ ל פ נ י ך משפטי יצא עיניך תתזינה מישדים :מבקש דהעיה מלפני הקכ״ה שכיאש השנה וככל עת שיהיה צריך למשפע• לא יהי׳ דן דינו כ״א הקכ״ה שהוא צופה העתידות וטחן למת וכליות מה שאין ב״ד של מעלה שאין יודעים כידיעתו של הקכ״ה וזה״ש מלפניך משפטי יצא דווקא ולא מכ״ד לפי שעיניך חחזינה מישרים מה שעתיד ומה שבלבבות: ב ח נ ת לכי פקדת לילה צרפתני כל תמצא • זמוחי בל יעבור פי :אומר דהע״ה לפני הקכ״ה גלוי וידוע לפניך שתשוכתי היא למעלה למעלה אין כה שום פקטק כלל • שהרי כתנתני וצרפתני אתר התשוכה ומצאת אותי שלם כראוי ולכי ופי יתדיו תמים כלכי כן פי • ועילא מנהון מה שאני שומר חצוח לילה שאיני ישן כו חק ולא יעכור מה שאין אדם אחר יכול לעשות .וזה״ש כתנת לכי ומצאת אותי שלם עמך ומכקש יראחך ואהבתך • ועוד פקדת לילה יהיי׳ צוית ידאיך לקום כלילה להורות לך ואני נזהר כזה יותר מן הכל שאני שומר חצית לילה ממש • פקדת גי׳ חצות הלילה • צרפתני בל תמצא • רהיי׳ ציפתני ולא מצאת בי שום היג • זמותי בל יעכוי פי דהיי׳ כלכי כן פי מתשבתי אינה עוברת פי ופי אינו עיבר מחשבתי: ל 2ע ל 1ת אדם כרכר שפתיך אני שמרתי ארתות פרק :אפשר דכוונתו כזה לומר דמאתר שאמר שהתשובה שעשה היא מעולה ביותר כא לומר שלא יהיה לו כמו שהיה לאדם הראשון כתשוכתו שאדם הראשון חטא ועשה תשובה ולא חזר למעלתו הראשונה שהיה כה רכשטלר ארה״ר זכה ליחידה וכשתטא נסתלקה ממנו • ואפי' כשעשה תשובה לא חזרה לו. ובאמת יש תמיהא גדילה ע״ז שהרי קי״ל במקום שכעלי תשיכח עימדי׳ אין צדיקים גמורי׳ יטלים לעמוד .ועוד אמרו רז״ל גדולה תשובה דאפי׳ הזדונות נעשו לו כזכיות והתשובה נבראת קודם שנברא העולם ואלמלא תשובה לא נכרא האדם כמו שמפו' בזוה״ק • וא׳״כ מה זה אירע לאדה״ר שלא הועילה תשובחו לחזור למעלתו שהיה בה • אלא בעל כרחנו לומר שלא היתה תשוכת אדה״ר שלימה כ״כ .ער שיחזור לכל המעלה שהיה כה • והעיכוב היה מצד המקכל לא מצד הנותן .וע״ז יש לפרש משארז״ל אמרו מלאכי השרת לפני הקכ״ה מפני מה קנסת מיתה על אדה״ר אמ״ל מצוה קלה צויתיו ועכר עליה דיש לתמוה על שאלת המלאכים יעל תשיבת הקב׳יה א שעךי אות ת ארוכה* עג הקל׳ה • וכי המלאכים לא ידעו אזהרת הקכ״ה שהזהיר אדה״ר על עץ הדעת שאם יאכל ממנו מות ימות • והקכ״ה ג״כ הרי הארס עשה תשובה ומדוע לא הועילה תשיבה אלא אפשר דהמלאכים עלי זה שאלו • שאמדו להקכ״ה יכש״ע היי הקדמת תשוכה לעולם • והתשוכה היא כשיחטא האדם וישוב כתשיכה כתשכ עליו כאלו לא תטא .ואדם הרי עשה תשוכה ואחר שעשה חשוכה הרי נחשכ עליו כאלו לא חטא • וא״כ למה קנסת עליו מיחה • הרי קודם החטא לא היה חייכ מיחה ואע״ג דחטא ונחחייכ מיחה הרי עשה חשוכה וחזר כקודם החטא שאינו חייכ מיחה רכך היא דרכה של חשוכה שיחזור לאחר החטא כקודם החטא • ואי׳כ למה קנסת עליו מיתה • והשיבם הקכ״ה לאו כל אפיא שיין דאין התשוכית שיות והכל לפי מדרגת תשוכתו • ריש מי שכירו פשע ואין תשוכתו מועלת לו רק להחזיר הפשע לעין לפי שלא עשה חשוכה שלימה ויש שמעולה ממנו שיחזור לו העון לחטא שהוא שיגג• ויש שמעולה ממני שגם החטא נמחק ונמחל לו • והמובחר הוא שגם זדונות נעשיח לו כזכיוח • ואדה״ ר ג״כ לא עשה חשוכה שלימה שהרי לא חזרה לו יחידה שנסתלקה ממנו לפי שלא עשה תשוכה שלימה כ״כ כדי שתחזור אליו .וכיון שלא חזרה לו יחידה משו״ה נקנסה עליו המיחה • ומה שאמר מציה קלה הטונה כך היא משום דהזוכה ליחידה כל המצית כקל יכיל לעשוחם כלי עיטכ וכלי החרשלוח • וכל העכירות כקש יכול לרתותם ואינו עושה איתם ואין יצה״ר מחגכר עליו כשאר כני העילם • וקיי מצוה קלה לכל התורה • כלו׳ המצוה שהיא התורה טלה קלה בעיניו כלו׳ כקל יכול לקיימה ככל תרי״ג מצות שכה ככה יחידה שזכה לה• ולא נשמר ונסתלקה ממנו היתירה ולא עשה השוכח שלימה כ״כ שתחזור לו לכן נקנסה עליו מיתה • ואומר דהמע״ה לא תעשה לי כאדס׳יר שעשה תשוכה ולא תזר למעלתו הראשונה • שהרי גלוי וצפוי לפניך דחשוכחי מכל צד ככל אופן המועיל ולא הנחתי שום מקים אפי׳ כחידה של מחט ליכנס בי • וזהו שאמר להעלות אדם זה אדם הראשון ור״ת כל הפסיק גימ׳ כתשובה דהיי׳ אל תדין תשוכתי כתשיכת אדה״ר שלא חזר למעלתי הראשינה • דשאכי אדם הראשין שלא עשה תשובה שלימה כראוי כאמור מפי ככידך למלאכיך הקדושים מצוה קלה צויתיו ועבר עליה ולא יטל לתקנה משו״ה לא תזר למעלתו הראשונה .וזהו לפעלית אדם דהיי׳ מה שאירע בארה״ר שלא חזר למעלתו הראשונה אחר שהזר בתשובה• 1ה נתברר בדבר שפתיך שרכרת למלאכיך הקדושים שאמית להם שארה״ר לא עשה תשוכח שלימה כראוי וזהו כרכר שפתיך דהיי׳ שדברת למלאכיך הקדושים• אבל אני כשעשיתי תשובה שמרתי ארחות פריץ • פריץ הוא נחש הקדמוני שפרץ גדרו של עולם •* פייץ ע״ה גי׳ זהו הנחש • וכיין שאני )(ty שמיתי שערי אות ת ארובה שמרחי ארחית הנחש מכל צד ומכל פנה ולא הנחחי שים אחיזה לנחש כלל א״כ אחזור למעלתי הראשונה כמו קורם החטא • רכך היא דרכה של חשוכה השלימה המעולה: ת מ ו ך אשורי כמעגליחיך בל כמוטו פעמי .אני קראחיך כי חענני י אל הע אזניך לי שמע אמרחי • הפלה חסדיך מושיע חוסים ממחקוממיס בימינך :בא להשלים דבריו ו pאומר שאני אחי חשוכתי נזהרחי ושמרחי ארחוח פרק שהוא הנחש באמו־־ וחמכחי אשורי במעגלותיך אני הולך כ״א במעגלי חורחך ומצותיך בל נמוטו פעמי מהם • שאיני ניטה ימין ושמאל .רק מהלך דרך ישרה כמעגליחיך כלי שום פנייה אחרת וא״כ אני קיאתיך כי תענני אל והט אזנך לי ושמע אמיתי על הדבר היה שאני מדב־ לך שלא יהיה לי כתשיכתי מה שהיה לא׳־ה״ר שלא חזר למעלתו הראשונה .כי הפרש גדול יש כין תשובתי לתשובתו כמי שגלוי וצפוי לפניך .ואתה כעל האמת יצייך שתעשה חילוק כין תשיכתי לתשיכתו כמו שאחה עושה בין רשעים לצ״יקים • וזהו הפלה חס־יך מושיע תיסים כלו׳ אתה המושיע המשפיע חסדיך על החוסים כך שהם כעלי חשוכה צריך שתפלה ותעשה חילוק כהם • שהעושים תשיכה כראוי כלי שים חסרון כלל• לאלה תשפיע להם רוב חסדים ותהיה מעלתם גדולה אפי׳ מצדיקים גמורים• ולמי שלא עשו חשוכה שלימה כ״כ לא חהיה השפעת חסדיך מדוכה להם כ״כ .וזהו הפלה חסדיך • וזה דומיא להפלאה והפרשה שאתה עושה כין צ־יקיס לרשעים • וזהו ממתקוממים בימינך • כלו׳ רומיא שאתה מפייש ומבדיל כין האוחזים בימינך שהם הצדיקים ממתקוממים שהם אויביך הרשעים • שאלו לחיי עולם • ואלו לחל־פית ולדדאון עולם • כך חכריד ותבדיל כין עושי׳ השובה שלימה לאינה כ״כ • וא״כ אני שעשיתי תשובה שאין למעלה ממנה אחזור למעלתי הראשונה : ש מ ר נ י כאישון כת עין כצל כנפיך תסתירני .מפני רשעים זו שדוני • אויבי כנפש יקיפו עלי חלכמי סגרו פימו ד ג ר ו בגאות אשורנו. ע ת ה סכטנו עיניהם ישיתו לנטות כ א ר ץ :כא לשאול מלפניו ית׳ שיהי בעזרו ויצילהו מן הקליפות שיוציס להפילו ברשתם • לפי' שידוע שכשאדם מתעורר כתשובה כראוי ומבקש להיות מכני היכלא דמלכא • הקליפות׳ כאוחה שעה עושים עצמם חדשים מקרוב באו • ואוזרים חיל ומוסיפים כת על כח להחגכר עליו לדחותו • לפי שרוצה להפסיק להם חייהם • גס ה ם רוצים לאכדו ח״ו :ואומר לפני הקב״ה כזה אני צריך סייעתא דשמיא די־ך • ואני מכקש מלפניך כשם שגלוי וצפוי לפניך שאט שמ תי איחות פיק כראוי ככל אופן המועיל • גס אתה שמרני כאישון כת עין שמירה מעילה כראוי • וכצל כנפיך תסתירני הסתי־ה מעולה כראוי כמו שאני עשיתי , י שערי אות ת ארוכה עד עשיתי תשיכה מעילה כראוי והשמיי־ה וההסתיה הזאת שאני שואל ממך שתשממי ותסתירני• היא מפני ישעי׳ זו שדוני .הם קליטת• ה־שעי׳ ע״ה גי׳ קליפית• שכיון שיראוני רוצה להכנס להיכלא דמלכא הש רוצים לשודדני ולדתו׳ איתי • יהש־ידה ש־יציס לשודדני הוא שדיצים להפילני כישתם ולקחת את כפשם להיות תחת ידם וכרשיתם • וזהו כנפש יקיפו עלי דהיינו ההקפה שמקיפים יסיככים עלי כוונתם הס צורים את נפשי לקחתה ־ וכזה ימצאו רצונם יתאיתם ויתגאו עלי• רכך היא דיכם דכשחועפים הקדושה שכישי־אלי ק״ו הס סוגדים עליה ומעמיעים אותה ביניהם ומתמלאים גאוה ועושים כחפצם וכדצונם • וזהי תלבמי סגדו רהיי' העוב והשמן שביש־אלי שהוא הקדישה סיגרים עליה ומתגאים כה .וזהו פיתו דברו כגאיח• רהיי' כשסיגרי׳ על החלב שחועפיס מיש־נ1י אז כאותה שעה פימי רכ־י בגאית שמתמלאי' גאוה ועושים כחפצם יכיצינם • והנה חלכמי אותיות חלב מ״ו • וחלב גי׳ ארבעים כנגד ר׳ יודי״ן דע״כ ומ״ו ג״כ הוא מי׳ ע״ב וע״ב טלי חס* ושייש הק־ושה היא חש־ • ואומד עוד אשורנו עתה סבבונו יכי׳ בלי׳ אע״פ שסיכבים ומקיפים איתני לחטיף ק־ושתנו • נפשם רחבה יאינם אומרים די לני כזה • כי מיסיפים רשעה על רשעתם .כי טתנים עיניהם להתאחז בשכינת עוזך ילהידכק בה לסאבא היבלא רמלבא דיהי עיקר מגמתם וזהי עיניהם ישיתי לנטות כארץ • כלי׳ מה בסבבכו .עיק־ מגמתם היא עיניהם ישיתו לנטות בארץ • א־ץ העליינה שהיא שכינת עוזך • והנה אשורנו קדי כיה ג״כ ראשנו • ודהיי׳ שמקיפים אותנו מראשנו ער אשורנו שהם פעמי רגלנו כדי לחטיף ק־ושתני • לכן אני מבקש ממך שמיני כאישון כת עין ובצל כנפיך תסתי־ני כ־י להצילני מהם: ד מ י ו נ ו כאריה ינסיף לט־וף • יככפיר יישב כמסת־יס • קימה ה׳ קדמה פניי הכריעהי פלטה נפשי מרשע ת־בך :כא לימד כאן רמציני כמה צדיקים מקט־ג עליהם השטן לפני הקב יה כ־י ליחן לי ישית לנסיתם ועושה להם השטן מאורעות רעית שמוציאים אותם מדעתם ומביאים איתם לכפירה ת״ו • וביה נבחנים הצדיקים התקיפים • התופסים באמונת הקב״ה וכאהכתו כ־איי כמי אברהם אכיני ע״ה • יכמי איוכ ור׳ מתיא כן חדש ע״ה דכש יאה צ־יק גמור שאינו יכיל להסיתי ילפתיתי כרי להחטיאו מקטרג לפני הקב״ה יאימר לי שיהן לי ישית לעשית לי מאורעית חוץ מן הטבע כרי לנהיתי היעמור באמינתי אם לא-ורהע״ה ביקש מהקב״ה שלא יכית השנון להתגיית בי לעשית לו נשיון כאופן האמור ־ וזהי שאמר דמייני כאריה יכסיף לטרוף• דהיינו השטן כשרואה הצדיק גבור כח ואינו יכול לפתיתו אפי׳לדכרקל כל שהוא עושה לו כאריה יכסיף לטרוף• שמכקש מהקכ״ה שיתן לו רשות לעייף אותו כמאורעות רעית כדי לנהיתי • ולשאר בני י ; שערי אות ת ארוכה כני ארם עושה השטן עצמו ככפיר יושכ כמסתי־ים שהוא מסית ומפתה אותם כסתי • ואומי דהע״ה לפני הקכ״ה אני מכקש ממך אם ראית המקטיג הזה שהוא מכקש לקטרג עליו כדי להתנסות כמאייעות אל תניחהו קומה ה׳ קדמה פניו אקדימיה לישיעא געוי כו ועשה לו נזיפה שלא יחבע רכד זה וזהי הכריעה׳ דהיינו נזוף ו ג ע ו ר כו והכ יעהו התזידו לאחוריו • פרי לפלטה נפשי מרשע ח־כך• הזה כי תואנה הוא מכקש עלי. לכן היה כעזרי: מ מ ת י ם ירך הי ממחים מחלד תלקם כתיים יצפינך תמלא כענם ישכעו כנים והניחי יחים לעילליהם אני כצדק אחזה פניך אשכעה כהקי( חמונחך :עכשיו כא לומר שהעכודה המעולה והשכח הגדול שמשתכחים כי הצדיקים כי הוא זהיר וזריז תמיד וה״כר היא מסירת הנפש להריגה על קידוש השם ומסירת הנפש גם כן למיחח • וזה נעשה ככל יים מסירה להריגה היא בק״ש על יתיר או״א ־ ומסירה למיתה כירי שמים כנפילח אפים על יחוד זו״ן • וזה צי־יך עיכה גדילה יקכלת הריגה ומיחה ממש כאלו נעשה כפועל • והזהיר כזה כמה מעליח טוכית משיג כעיה״ז וכעוה״כ כמבואר כזוה״ק וכרכרי רכינו זלה״ה• וכל המסירית האלו עיקר הכל לתיקין השכינה שהיא אספקלי־יא רלית לה גרמה כלים וצריכה תיקון מרי יום כיומו • דככל לילה חיזרת לנקודה א׳ וככל יום נבנית כפיציף גמור ע ״ י כני ישראל וזה״ש ממתים ידך ה׳ אומר דהע״ס• אני טהי ככל יום ומוסר עצמי למיתה ולהריגה .וזהו ממתים ירך הי רהייני מאיתם המיסרים עצמם כאמיתית למיתה כך אני עושה וגם כן מאותם המיסרים עצמם להייגה כך אני עושה • וזהו ממתים מתלד הייני מפי חרב דחלד ל' חלדה כסכין יהייני הרג • יהמיסייים עצמם כאמיתית • חלקם כחיים חיי עוה״ז וחיי עיה״כ • ויזט וישכעו מן הטוב אשר צפנת ליראיך • וזהו יצפינך תמלא בטנם דהיינו כאותו עולם ישכעו מן הטיב שצפנת ליראיך • יהטעם משים דע״י המסירה נעשה הזווג למעלה וע״י הזווג ישכעו כנים שהם זו״ן דאצילית שפע ממכה יהס משפיעים לעולמות כי״ע • וזהו והניחי יתרם לעולליהם הם עולמות כי״ע ־ ונשפעי׳ גם כן החחתונים • ואני זהיר יותר כזה יותר מן הכל • כי כלילה שהמ' חיזרת לנקודה א׳ אני משתחף עמה כצערה ושואג וכוכה עמה ־ וכיום שחוזרת ונכנית כפרצוף גמור אני משתדל וזריז הרכה כתיקונה וככניינה כראיי ע״י שאני מוסר נפשי וע״י תפלה כראוי וכל דבר המועיל לה וזהו שאמר כצדק אחזה פניך • צדק גי׳ זו היא נקודה • דהיינו כלילה שהוא עת חזיון והמ׳ חוזרת לנקודה א׳ והיא צועק׳ לו כתצות לילה • כך אני עושה וצועק לך על צערה • וכיום שחוזרת ונכנסת כפ־צוף גמור • אני מן fjpn רעמא י שעת אחל•ה־•* אדו;5ד %עה י ליעמא נשתדלהי ככל עוז ותעצומות עם השכינה בלילה וכיום בעבירה רבה ־ כלילה אני כצרק כשהיא נקו׳ אני מצעער כצעיה כאמוי .כיום שחיזרת פרצוף ע״י יראיך יודעי שמך אני מן המובחרים המתקנים איחה וע״י כך שבעים מעוכה • וזהו אשכעה בהקיץ תמונתך • תמונתך היא המ׳ שנעשית ביום תמונה שלימה שהוא פרציף שלם• אכי מיודעי שמך המתקנים אותה לכן גם אני שבעני מטובה • וזהו אשבעה בהקיץ חמינתך•־ דהיינו כבקר שהיא חוזית המונה על ירינו גם אכי כאותה שעה אשכע טוב על ירה : ת3לה למשה איש האלקיס אדני מעין אחה הייח לנו ברור ודור : אפשר לפיש המזמור הזה שאמר מרע״ה על אורך הגלית הזה האחיין שיאה שיהיה אריך ייתר מראי • יבא בטענית לפני הקכ״ה כאמור במזמור • והקדים בדבריו תתלה שהקב״ה בתר בישראל מכל האומית • ועיר כיא הקב״ ה התשובה קודם שביא העולם • וכני ישראל עלו גס הם במחשבה קידם שנברא העולם .וקראם הקב״ה בנים ונתן להם תורתו הקדושה שהיא שעשועיו ובה ברא כל העולמית ובשעת נתינתה באו מלאכי השי־ת יטענו שהה יקכלוה ולא רצה הקב״ה ליתנה להם כ״א ליש־אל ־ ועוד הנסים והנפלאית והגדילה יהככיר שעשה הקכ״ה לישראל ע״י מרע״ה לא נבראי ככל האיץ וככל הגוים ותמה מרע״ה איך האהכה העזה המשונה מכל האהבות ביוב מעלתה שאין שום אהבה שוה לה תיהפך מן הקצה אל הקצה לשנאה שאין אחייה • יתמיהת מרע״ה היא על אורך הגלות ייתר ויותר מדאי כי הואיל והקב״ה גזר אומר על ידי נביאו • נתגכי שיממה כל היום דוה ויומו של הקב״ה אלף שנה די להם באלף שנה כמי שגזר ע״י נביאי • יאפי׳ נאמר כמי שאמריכזיה״ק דכיין שישרי! הם י״ב שבטים צריכים לישכ י״כ מאית שנה מאה שנה לכל שכט • גם זה מקוכל וממצה • אכל אני ריאה כמה מאית שנים יתיספו על זה • ובני אדם מיחלים ומחכים ככל דיי ודיי אחדי שנתארך הגלית ואומרים אפשר בדור הזה תהיה הגאולה רעד אימתי יהיה אורך הגלית ומהים כעגמת נפש וכן דור אחד ונסתם ונחתם הקץ הזה וכמה תכמים עמודי עילם עשי ח שכין לעת הקץ ולא הועילו • ומה המכה העצומה הזאת ״ ער מתי יהיה כיטיל תירה יעכידה רכל מה שמיסיפי׳ כגליח מיסיפין טמטום הלב וביטול תירה ועבודה • ואלי לצער עם כני ישראל לכרם החרשתי אכל אני מאה כצער השנינה רצערה בגלית יותר מצער ישר[ . ועל זאת לא מצאחי נחמה כלל • ועל זה הענין של הגליה אמר כל המזמור הזה • והתתלת ראש המזמור היא חפלה למשה איש האלקים י הפלה רומז לשכינה• תפלה גי׳ זו מלכות ע״ה• איש האלקים .האלקיס היא -המל׳ , )עז( w אות י* ־ אהבה נמי • ופייוש איש האלקים בעלה דמעמניתא כידוע דמשה בעלה דמערול* והוא הכיר כבורה ועוז הדרה ״ וכשראה אורך הגלות חרה לו עד מאד ותמה ואמר הזאת הכלה שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ; וכיון דהוא בעלה רמערוניתא וידע בככורה מכל כני העולם הוא ראוי לדאוג על צערה מכל בני העולם ולזה היתה התחלת המזמור • תפלה למשה איש האלקים תפלה היא המ׳ כאמור .איש האלקיס היינו כעלה דמערונ׳ כאמור והיא יש לו צער על צער השכינה יותר מן הכל • ואומר לפני הקכ״ה מה חרי האף הזה על שכינת עזך ועל בניה באורך הגלית • איך כל האהכה שאהכת את ישראל • הפכת לה לשנאה יוחד מן הכל • כי הללז מקורם כיון שכתית כאכרהם אע״ח כיון שעשה רצונך • אתה שומר זרעו שהם ישראל ככל דור ורוד• כין קודם קכלת התורה כין לאתר קכלת התורה ־ וזהו מעון אתה היית לנו כדור ודור • ועכשיו איך הסתרת פניך ממנו • ותתאפק ותתעלם על אורך הגלות: ב ט ר ם הרים יולדו יתחולל א ק ותכל • ומעולם עד עולם אתה אל • תש כ אנוש עד דכא ותאמר שוכו כני ארם • כא לומר על התשוכה שכרא הקכ״ה קודם שכרא העולם שאלמלא היא לא היה נברא אדם כלל • וכוונתו מאחר ריש תשובה ובה נתקן הארס • יהקב״ה חפ[ כתשוכה הרכה • מאחר שישראל נחארך עליהם הגלות יוחד ויותר ונחשכו עיניהם מראות ונסתם לככם מלהשכיל • כגון דא אמרינן פתח פיך לאלם- דצריך שהקכ״ה יערה עליהם רות קדושה ממרום כדי שיתעוררו ויתנו לב לשוכ כתשוכה כראוי וזה״ש בטרם הרים יולדו וכי׳ דהייני קודם שבראת העולם הקדמת תשוכה וזהו תשכ אנוש עד דכא אפי׳ דכדוכה של מות • ואדרבא אתה מכריז• ואומר שובו בני אדם ואתה אוהכ התשוכה ־ ואתה יודע שבניישראלאנוסים בגלות• ומתוך צער ואורך חגלות נסתתמו עיניהם ולבותם מהשכיל • וצריכי׳ סייעתא דשמיא רילך : כ י אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה כלילה זרמתם שינה יהיו ככקר כחציר יחלוף כבקר יצק וחלף לערב ימולל ויבש : כא לומר לפניו ית׳ .שלא יחשוב ימי כני ארם כימיו ית׳• דנני אדם שורש עצמוחם שהוא גוף • אין בו ממש דהגוף הוא כמו נאד מלא רוח דבר שאין בו ממש ועומד לאיבוד • ובכל יום הוא מת וחי דבלילה הוא מק וככקר הוא חי• כל ימי חייו כך הם• וימי חייו הם קצרים • ראם האריך ימים הוא חי שבעי׳ שנה או שמני׳ והמעט הם שמגיעי׳ לזמן הזה אבל דוכא דרובא אינם מגיעים אפי׳ לששים שנח ואפי׳ לחמשים וכל חיי ארם הם חיי צער יגק לילו ואנחה יומו • וק״ו לכני ישראל שהם כשעכוד הגלות צרות אחד צדות אחרונות מסכתות את הראשונות ולא נשאר להם דעת • וזהו שאומר לפט הקכ׳י׳ה ^ ף י אותת אמצמ יעו מקב״ה דבינו של עולם אלף שנים שמית כגלית הם יום א׳ שלן תוקא כמי שאמד נתנני שוממה כל היום דוה .ואפילו יהיה טסף על האלף מאתים שכה כמו שכתכנו למעלה • סיף סוף כיום א׳ ואשמורה דווקא חשוכים לגכי מדן• אכל בני אדם ששרשם הכל הכלים שאין כו ממש אתה רואה שאפי״ כחיים חשוכים כמתים • שהרי כל לילה כמתים הם• וזהו ורמתם שינה יחיו דהיי׳ כשחפול עליהם שיכה כלילה הרי הם כמתים• וזהו מלת זרמתם אותיות זרם מת דהיי׳ כשתפול עליו השינה זרם מת כא לו דהיי׳ שטף המית כא לו ושטש • וככקר כחציר יחלוף וכשככקר יצק ותלף עוד לערכ ימולל ויכש ויחזור וימות עוד • וכן עזה׳יד כל ימיו• ומה ממש יש כאדם אשר אלה לו: *3כליט באפין וכחמתן נכהלנו שתה עוטחיט לנגדיך עלומינו למאור פנין כי כל ימינו פנו בעכרחך כלינו שנינו כמו הגה :הכוונה שאע״פ שבלילה נחשכים כמתים • אפ״ה ביום שאנו חיים חייבים לעבוד עכורחך קניתא אם היינו מוצאים מנותה ביום בלי צער ושעבוד הגלית .אבל קנה אכתנו כלינו כאפך וכתמהן נכהלט כגלות שקצפת עלינו באף וכחימה• ומזה קרי האף הגדול הזה נראה שכל עונותינו שמתם לנגדך ולא רצית ל ע כ ו ר על שום א׳ מהם ולמחול עליו • ואפי׳ העונות שנתעלמו ממנו או נשכחו ממנו שמת לנגיד ולא רצית לעכור ולמחול עליהם כי הרי אנו רואי' דוד אחר דור כגלית כל ימיט פכי -בעברתך • וכלינו שניט כמו הגה. דהיי' כמי שמדכר דברים בטלים כלי שום ממש • יא״כ חיינו אינם חיים • ומה שאנו תיים בגלות אינם נקראים חיים כלל• וכיון שכמה ו כ מ ה דורו' זה אחר זה כלים ומתים בגלות• אין צער ואריכית גלית יותר מזה• דאע״ג דלגבי דידך ימי הגלות כיוס א׳ חשוכי׳• לגבי דידן דשטחינו קצרים כל דור ודור דומים עליו שנותיו כאלף שנים מרוב הצער והאף והתימה והביטה וראה כמה דורות חלפו ועכרו • משנשלמו אלף שנים שגזרת שהרי ימי שנותינו וכוי: ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם כגכורות שמנים •שנה • ורהכם עמל ואק כי גז חיש ונעופה .מי יודע עוז אפך וכיראתך עברתך :הולך ומשלי© דבריו שטוען להקב״ה שאמר שהאדם הגשמי אין כו ממש• יחייו אינם חיים כי כמת נחשכ כחייו כי כל חייו הם תיי צער כמו שכתבנו ־ יטספה נחלתו כי חיים שלו קצרים ואינם ארוכים כי אס היו ארוכים היקה מקצת נתמה שבאריכות הזמן היה עושה כהם איזה תועלת מעט• אכל השתא תרתי לריעיתא הימים שהם ימי שנותינו הם קצרים יכילם ימי רעה וימי יגון כציות הגלות מעט ורעים ולא השיגו• כי הרי מי שהאריך ימים ושנותיו ע ׳ שנים ואם בגבומת פ׳ שנים וזה דווקא למיעוטא אכל דוכא מתים r • שערי ״ אדוכי! אוחיית ׳ •מתים כחציי ימיהם או פחוה או יייד• ויהכם עמל ואון צל הגדילה והשייט שיש לאדם כהם כמי שפייש״י ז״ל אינם אלא עמל ואון • כי הימים מעע ורעים ואין פנאי לעשית שום תיקין לגאילהנו וזי היא שאמיתי לפ;יך כתחלח רכרי כי אלף שנים של הגלית כיוס אחמול כי יעבור ואנחנו בש־ ורש הכצ הבלים שאין כו ממש .ימינו מעט ורעים הנך ציפה ימכיע כמה ־ אלפים ייבכיח לאין ק[ חבו יקוד לישיעתך משעבי הזמן בגזית כגלית ומחו ן כעגמח נפש דיריח רבים דור אחר דיי .יזה היה מתמה ששניחיהש קציים יאינם ] מאייכיס ימים מיד הם מחים כעוף פייח תהו־ כי גז חיש ינעוכה ־היי' | נגזזים מהם ועופפים ועיביים מחמח ששניהיהם קצרים עור כי גז חיש גי׳ i משיח ׳ רהיי׳ כל דור ודור משעבר הזל׳ ן מצפים למשןח צדקנו • ומידיה מתים כעגמת נפש ונעלם מעיני כל כשר הקץ הזה כי מי יורע עוז אפך • וחיוכך שקצפת עלינו כגלית הזה ער מתי יכלה כלו הקצים וכלו החשכיני׳ ולא טרע זמן הקץ • יכמי שידאתך יאלהיחך עמיקה עמוקה מי ישיגנת! כך אירע לקץ הזה שהוא עמוק עמוק מי ימצאנו• וזהי וכייאתך עכיתן רה יי׳ כמו יראהך שהיא עמוקה כך ע כרי ,ך שכגלית היא עמוקהi : : ל מ נ ו ת ימינו כן הורע • ונביא לבב חכמה שיכה הי ע־ מהי והנחם על עברך :אומר צפניו רכש״ע לפחיח עשה לני הרבר הזה ואין בו שים משוא פנים ה״ו שהיי גזית ימי רגלית שחם אלן• • ואם נתיספו מאתים שכיס כ מ ו שכתכני קבלני כשכר פנים יפית ־ אבל עכשי< ה־י כמה מאות כיתיסכי • והחת ההוספה שהוספת ולא הודעתנו טעמ מאי • הודיענו עכשיו והתיה בנו ואמור לנו אם ישיתם דרכיכם ישבת^ו כתשובה לא נשאר לכם לקץ רק כך יכך • וכשתודיעט קצבת היצגים שנשארה אי נעשה תשיבה • כאיתה שעה נחלץ חושיש ינעשה תשיכה • יאם לאו עשינו רמינו בדאשנו שלא נשאר לנו מה נטעין עיר • וזהו למעת ימינון שהם הימים שנשאיי לני בגלית אם עשינו תשובה כן הודע לנו • ונביא], לבב חכמה ונעשה השיבה • אי נמי ינביא לבב חכמה רהיי/אי הקים לנין נביא שיש בי לבב חכמה ייחזי1ני למיטב ־ ימ״משיכה ה׳ ער חחיוהנח& על עב־יך • כי סיף סיף עכ-יך אנח:י והיןדק" מיחס יעל עבדיו!!: ש ב ע נ ו בביקי חס־ך יניננה ינשמחה בכל ימיני • שמחני כימית עניתנו שנית ראיני רעה :ביקי הוא זמן ה ^ ל ה .יאימר כי בג^ז תפלתנו אינה תפלה ותורתנו אינה תורה ישמחהט כמציתיך אינה שמחה כי עיל הגלית ותוקף הקליפיח מעכב ועל עבודתנו משפה ולחוץ • גם אין אחני יי־ע עז״ מה שדשם של עמקי סידית;ן לכשתביא לנו הבקר. שהיא הגאולה אז באיה ה שעה השכעני חס־ך .וניגנה לך רנה של חורה כיאוי ונשמחה בך יכתירחך ובמצותיך שמחה שלימה כראיי בכל ימיט• והשמחה י & •י ; 1 ג ן שערי אות ת ארוכה עז ףהשמ״חה לא תהיה קציה כשכיח שנותינו דעכםיו שהס קציים יק שמחנו ':כעכודחך וכשתחתך כימית עניתנו • שנית גלותנו שראינו יעה ה־אנו חליפתס עוכה: ׳ ׳ י ר א ה אל עכריך צעלך והריך על כניהם :עכדיך האמורים כאן הם האכית • וכמו שכעשייח העגל • אמר מרע״ה לפני הקכי׳ה זכו• !לאביהם ליצתק ולישראל עכדיך אשר נשבעת להם כך ית־כר אליהם איכה את זיעכם ככוכבי השמים וכל האיץ הזאת אשי־ אמרתי אתן לזיעכם י ונחלו לעולם ־ גם עכשיו כזאת העענה כא לפני הקכ״ה ואמ״ל שיזכיי ־' השביעה שנשבע לאכית • שינחלו את האיץ לעילם כהשקע וכעת שע־יין י לא נתקיימה השבועה וזהי ייאה אל עכייך הם אכיהם יצתק ייעקכ • |'פעלך • יהיי' השכיעה שנשבעת .יהפעילה שאמית ונתלו לעולם עדיין לא נתקיימה .לכן גלה הייך על בניהם יאז תתקיים שכיעתך • י ו י ה י נועם אדני אלהינו עליני ומעשה יייני כיכנה עליני ימעשה ידינו כוננהו :משלים דכייו כתפלה לפניי ית׳ • ואומי יה״י מלפניו שיעיה עלינו רוח קרישה כרי שנדע מה לעביר איתו כייאה וקדושה .ויכונן כל ??עשה ידינו לעשות רצונו כראוי וזהו סיכת גאילתנו ופרית נפשני והרמת י^ש לשכיגת עוזנו ,וזה״ש ויהי טעם אדני אלהינו • דהיי׳ שישרה עלינו רות קרושה יטהיה וכיה נתעורר לשוכ כתשובה שלימה כראוי• ומעשה ירינו של תורה ותפלה ימצית ניכנסעליכי לעשית אותו כרצונך• ואז ע״י מעשינו תכונן שכינתך ית-יציאה מן הגלית • יזהו ומעשה ידינו כוננהו. מעשה ידינו עם הכי׳ גי׳ מלכית • ונק׳ מעשה ירינו שעל ידינו יורדת ועל ידי ט עולה• וכשיהיו מעשה ירינו שלמים כיאוי אז הקכ״ה יכונן ויכנה Jשכינתו כראוי • ויכנה אותה כנין שאין אחייו עיר סתירה וזהו ומעשה ידינו שהיא מלגית שמיס כוננהו כינן אותה יתד כל תמוע ויקויים מקיא ׳שכתיכ יהיה אור הלכנה כאור החמה• יאיי החמה יהיה שבעתים• יהי רצץ מ-פני אלהים חיים • שיפדה שכינתו הוא מלכוחו מלכיח.שמים• ייבנה אימות ייושלש • מדחי ישראל יכנס מכין הגייס• כמהיה כימיט • כעגלא יכזמן קריכ אמן כן יהי רצץ: ן ת ו ע ל כ ״ ע . דברי המדפיסים והמגיהים ת ב ע נ ה שפתינו ההלה • בראותינו השלמת שני הספרים האלה יוצאים לאור מנית דפוסנו לתלקם ביעקב ולהפיצם בישראל .לעורר את לבבם .ולקרבם לאביהם שבשמים .ולהיות שפתיתיו של איתו צדיק וקדוש המתכי זצ״ל דוככות • כן יוכנו הש״י להשלים ג״כ את יתר תבוריו בעגלא ובזמן קריכ אמן כיה״ר • ו ע ת ה הננו נגשים בתפלה ,נוכת פני עם הגולה ,הלומדים ומעיינים בספרים האלה ־ אולי יצאה מת״ י איזה משגה קלה אל נא יחשוכו עלינו אשמה ועולה• כי המלאכה נעשה במהירות ע״פ פקודת היכ המלכת״ד שיתי׳ לאוי״ע • והעושים כמלאכה מלאכת הקודש נוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם • יאנתני בכל פיתינו עבדנו עבודת הקודש • ובכל זאת צוינו עוד הפעם לבדוק ולעשות לוח התיקון • וכל הדן אותנו לכף זכות וכו׳ • וזכות קדושת הרב המחבר ,יגן על זרעו ועל בל ההיגי׳ כספריו הקדושים ,להאיר פניהם כאור פני מלך חיים ,ונגלה כבודו ושכינ׳ עזו מקושעת כעדי עדיים ,נזכה וכחי׳ ונראה כשיכי לציון ו־רישלם : ר ^ ת ה נשא עינינו אל ההרים ,תכמי התיייה וגאוניה ,רכנים ומורים, מחברי ספרים ,כי יהיה להם דבר הן מחידושי תורתם ,והן כיי׳ק קדמוני׳ ,אשר כאוצרוחם ספונים ,וירצו להעלוחם בדפוס כעובם יפנו אלינו ,כי הננו מוכנים לככורם ולכבוד התורה לשרחם ולהוקיר את מפעלם ככל האפשרות כיופי הדפיס והנייר וכפרע כמיעכ הגהה ,כרצון איש ואיש • ; t ותהי העלמתו כחורש הרחמים וחרצין אך צדילןיס יודו לעגמך ל־־יפ״ק n\W0 יד א ב If ג עסוד|ן שורה א ״־ ד ו כ א ככ כ יד א כד לג ו ב ע כ עז ה כ כ כג ויזררו כה א הוא כן. ו כ נ״ ה וידוע לד כ והא״ב לה כ — V׳-׳ -כונס שמעני ׳ יכ א להנאתך לה כהבלת ככ כ כח וזהו חסדך דהיי׳ שהיא לה כ כד שכינתי כע הנה עומד ד כ השוכ א כ הכפורום כ ז כי אם דדינים ו כ דה מ״ע יד כ ל גדול ז כ ושערי רצון רכו ורהיינו א כא אליהו א ה ב ר ומצא It ד ז 1/ It ח ע ו Hf יב If It יג יד If If If If טו tt יז יח יט כ It כא it It V V t/ ככ כד כה תיקון סעידת ולשום ויתודע היא יעש מרעים • אויכי הז׳ שומאין התשוכה חעאתתך והם אכדט״ס מצרך it If ה ת י ק ו ן )םספר עעף ארוכה( ולשנס ויתורה הוא יעשו מרעים• מרעים גי׳ איבי ר״ז ומאין התשועה תעאתך והס במוכ׳ן אכדע׳ס מצרך ויזדרז 'הוא דין. כידוע • והנו׳ היא כנגד הא״כ בינה ששמענו להנאתה כקבלת וזהו דמינו אלקי׳ תסרך דהיי׳ שהמל׳ שהיא שכינתו הנה זה עומד תשוכ הכפורים כי אם הדינים רהמע״ה גדול ושערי רתמים רכו ודהיינו ״ אלהי ותמצא - יף #מור כז א כח trכ it It 11 ל ׳׳ לא ״ לכ א כ א כ א א ״ לה כ א כ א א כ א כ tr צד It ״ לו לז לח לע ׳׳ r׳ it It It עורח מו ג ח יח ח יע כז לד יז ו כ ט יט יד לג ל יא יכ יכ יז יח יא כז א ט כ יא יג כו יכ ט טז ב ככ טעותי גם שלה * מעגלי לעכבם מעוככית לערוך ארם הנראה נשמרת • כרשעים על אל שרי הגהית כשום עטת אותם כידי מאיגדא כמו בכומר פני ה״י מ כ והצה ״ כ תהי׳ מג א אקרא ״ כ עצבה מד א שנסנסה מה א כנפשי דווקא אלו התו מו א לשנס ״ כ כננר ושלחן ומנורה מז א הפורים מגזירה לחג מח ב לה שמא שלי עב ב ח מה שאין וי 11 it it It 't It If U תיקון גם אלה מעגל • לערכם מעורכות לערוף ארם הוראה נשמיתי ביש עם כל של שרי הגטת כשום עכת חוקה כידו מאיגרא כמו כבירור כני ואלקי והי׳י * והנה תתילה שקיא עככה שנתכסה כנכש. דווקא• אפי׳ אלו וזהו . לשנס כ גד ; A i ושלחן וכסא ומנורה הכפויים מנורה רומז לחג שמא שלים מה שאין כן
© Copyright 2024