The Rabbinic Narrative of Pacifism and Its Modern Critics Yehuda
The Rabbinic Narrative of Pacifism and Its
Modern Critics
Yehuda Kurtzer
I. In Their Own Myth of Origins
1.
Babylonian Talmud, Tractate Gittin 55b-57a
pp. 1-8
II. In the Interpretive Tradition
2.
3.
4.
Deuteronomy Rabbah 5:15
Babylonian Talmud, Tractate Bava Kama 60b-61a
Babylonian Talmud, Tractate Sanhedrin 96b
pp. 8-10
pp. 10-12
pp. 12-13
III. In History and Memory
5.
6.
7.
Jerusalem Talmud, Tractate Taanit 4:5-6, 68d-69a
Babylonian Talmud, Tractate Gittin 57a
Jerusalem Talmud, Tractate Sukkah 23a
pp. 14-16
p. 17
p. 18
IV. In Theology
8.
9.
10.
11.
12.
Daniel Boyarin, A Radical Jew: Paul and the Politics of Identity, 242-243, 255-256
George Steiner, Our Homeland, The Text, 1985
Babylonian Talmud, Tractate Sotah 49a
Irving Greenberg, The Jewish Way: Living the Holidays, 384-388
David Hartman, Israelis and the Jewish Tradition: An Ancient People Debating Its
Future, 148-149
pp. 19-21
p. 22
p. 23
pp. 24-26
pp. 27-28
RTS, RLI 2014
I. In Their Own Myth of Origins
1. Babylonian Talmud, Tractate Gittin 55b-57a
אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (משלי כח) אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה אקמצא
ובר קמצא חרוב ירושלים אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא אשקא דריספק חרוב ביתר
אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים דההוא גברא דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא עבד
סעודתא אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי קמצא אזל אייתי ליה בר קמצא אתא אשכחיה דהוה
יתיב אמר ליה מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא מאי בעית הכא קום פוק אמר
ליה הואיל ואתאי שבקן ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא
לך דמי פלגא דסעודתיך אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך א"ל לא נקטיה
בידיה ואוקמיה ואפקיה אמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה ש"מ קא ניחא להו איזיל
איכול בהו קורצא בי מלכא אזל אמר ליה לקיסר מרדו בך יהודאי א"ל מי יימר א"ל שדר להו
קורבנא חזית אי מקרבין ליה אזל שדר בידיה עגלא תלתא בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב
שפתים ואמרי לה בדוקין שבעין דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא סבור רבנן
לקרוביה משום שלום מלכות אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי
מזבח סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא אמר להו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג
אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו
והגליתנו מארצנו שדר עלוייהו לנירון קיסר כי קאתי שדא גירא למזרח אתא נפל בירושלים
למערב אתא נפל בירושלים לארבע רוחות השמים אתא נפל בירושלים א"ל לינוקא פסוק לי
פסוקיך אמר ליה (יחזקאל כה) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל וגו' אמר קודשא בריך
הוא בעי לחרובי ביתיה ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא ערק ואזל ואיגייר ונפק מיניה ר"מ
שדריה עילוייהו לאספסיינוס קיסר אתא צר עלה תלת שני הוו בה הנהו תלתא עתירי נקדימון
בן גוריון ובן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת נקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה בעבורו בן כלבא
שבוע שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע בן ציצית הכסת שהיתה ציצתו
נגררת על גבי כסתות איכא דאמרי שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי חד אמר להו אנא
זיינא להו בחיטי ושערי וחד אמר להו בדחמרא ובדמלחא ומשחא וחד אמר להו בדציבי ושבחו
רבנן לדציבי דרב חסדא כל אקלידי הוה מסר לשמעיה בר מדציבי דאמר רב חסדא אכלבא
דחיטי בעי שיתין אכלבי דציבי הוה להו למיזן עשרים וחד שתא הוו בהו הנהו בריוני אמרו להו
רבנן ניפוק ונעביד שלמא בהדייהו לא שבקינהו אמרו להו ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו אמרו
להו רבנן לא מסתייעא מילתא קמו קלנהו להנהו אמברי דחיטי ושערי והוה כפנא מרתא בת
בייתוס עתירתא דירושלים הויא שדרתה לשלוחה ואמרה ליה זיל אייתי לי סמידא אדאזל
איזדבן אתא אמר לה סמידא ליכא חיורתא איכא אמרה ליה זיל אייתי לי אדאזל אזדבן אתא
ואמר לה חיורתא ליכא גושקרא איכא א"ל זיל אייתי לי אדאזל אזדבן אתא ואמר לה גושקרא
ליכא קימחא דשערי איכא אמרה ליה זיל אייתי לי אדאזל איזדבן הוה שליפא מסאנא אמרה
איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל איתיב לה פרתא בכרעא ומתה קרי עלה רבן יוחנן בן
זכאי (דברים כח) הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה איכא דאמרי גרוגרות דר' צדוק
אכלה ואיתניסא ומתה דר' צדוק יתיב ארבעין שנין בתעניתא דלא ליחרב ירושלים כי הוה
אכיל מידי הוה מיתחזי מאבראי וכי הוה בריא מייתי ליה גרוגרות מייץ מייהו ושדי להו כי הוה
קא ניחא נפשה אפיקתא לכל דהבא וכספא שדיתיה בשוקא אמרה האי למאי מיבעי לי והיינו
RTS, RLI 2014
דכתיב (יחזקאל ז) כספם בחוצות ישליכו אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן
יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה תא בצינעא לגבאי אתא א"ל עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה
לעלמא בכפנא א"ל מאי איעביד דאי אמינא להו מידי קטלו לי א"ל חזי לי תקנתא לדידי
דאיפוק אפשר דהוי הצלה פורתא א"ל נקוט נפשך בקצירי וליתי כולי עלמא ולישיילו בך
ואייתי מידי סריא ואגני גבך ולימרו דנח נפשך וליעיילו בך תלמידך ולא ליעול בך איניש
אחרינא דלא לרגשן בך דקליל את דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא עביד הכי נכנס בו רבי
אליעזר מצד אחד ורבי יהושע מצד אחר כי מטו לפיתחא בעו למדקריה אמר להו יאמרו רבן
דקרו בעו למדחפיה אמר להו יאמרו רבן דחפו פתחו ליה בבא נפק כי מטא להתם אמר שלמא
עלך מלכא שלמא עלך מלכא א"ל מיחייבת תרי קטלא חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי
מלכא ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי א"ל דקאמרת לאו מלכא אנא
איברא מלכא את דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך דכתיב (ישעיהו י) והלבנון
באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך דכתי' (ירמיהו ל) והיה אדירו ממנו וגו' ואין לבנון אלא
ביהמ"ק שנאמר (דברים ג) ההר הטוב הזה והלבנון ודקאמרת אי מלכא אנא אמאי לא קאתית
לגבאי עד האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן אמר ליה אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה
לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון אישתיק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא
(ישעיהו מד) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי ליה למימר ליה שקלינן צבתא ושקלינן
ליה לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן לה אדהכי אתי פריסתקא עליה מרומי אמר ליה קום
דמית ליה קיסר ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא הוה סיים חד מסאני בעא
למסיימא לאחרינא לא עייל בעא למשלפא לאידך לא נפק אמר מאי האי אמר ליה לא תצטער
שמועה טובה אתיא לך דכתיב (משלי טו) שמועה טובה תדשן עצם אלא מאי תקנתיה ליתי
איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך דכתיב (משלי יז) ורוח נכאה תיבש גרם עבד הכי
עייל אמר ליה ומאחר דחכמיתו כולי האי עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי אמר ליה ולא
אמרי לך אמר ליה אנא נמי אמרי לך אמר ליה מיזל אזילנא ואינש אחרינא משדרנא אלא בעי
מינאי מידי דאתן לך אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא דמסיין
ליה לרבי צדוק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד) משיב חכמים אחור
ודעתם יסכל איבעי למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא והוא סבר דלמא כולי האי לא עביד
והצלה פורתא נמי לא הוי אסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק מאי היא יומא קמא אשקיוה מיא
דפארי למחר מיא דסיפוקא למחר מיא דקימחא עד דרווח מיעיה פורתא פורתא אזל שדריה
לטיטוס (דברים לב) ואמר אי אלהימו צור חסיו בו זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה
מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל
סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר
(תהילים עד) שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות אבא חנן אומר (תהילים פט) מי
כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק דבי רבי
ישמעאל תנא (שמות טו) מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים מה עשה נטל את הפרוכת
ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח
בעירו שנאמר (קוהלת ח) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר
אשר כן עשו אל תיקרי קבורים אלא קבוצים אל תיקרי וישתכחו אלא וישתבחו איכא דאמרי
קבורים ממש דאפילו מילי דמטמרן איגלייא להון עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר כמדומה
אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים בא פרעה טבעו במים בא סיסרא טבעו במים אף
הוא עומד עלי לטובעני במים אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה יצתה בת קול
RTS, RLI 2014
ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה אמאי קרי לה
בריה קלה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה עלה ליבשה בא
יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קל
ארזפתא אישתיק אמר איכא תקנתא כל יומא מייתו נפחא ומחו קמיה לנכרי יהיב ליה ארבע
זוזי לישראל אמר ליה מיסתייך דקא חזית בסנאך עד תלתין יומין עבד הכי מכאן ואילך כיון
דדש דש תניא אמר רבי פנחס בן ערובא אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו
בו כצפור דרור משקל שני סלעים במתניתא תנא כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין אמר אביי
נקטינן פיו של נחושת וצפורניו של ברזל כי הוה קא מיית אמר להו ליקליוה לההוא גברא
ולבדרי לקיטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא אונקלוס בר
קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי אזל אסקיה לטיטוס בנגידא אמר ליה מאן
חשיב בההוא עלמא אמר ליה ישראל מהו לאידבוקי בהו אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית
לקיומינהו זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא דכתיב (איכה א) היו צריה לראש וגו' כל
המיצר לישראל נעשה ראש אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי א"ל במאי דפסיק אנפשיה כל
יומא מכנשי ליה לקיטמיה ודייני ליה וקלו ליה ומבדרו אשב ימי אזל אסקיה לבלעם בנגידא
אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא א"ל ישראל מהו לאידבוקי בהו א"ל (דברים כג) לא תדרוש
שלומם וטובתם כל הימים א"ל דיניה דההוא גברא במאי א"ל בשכבת זרע רותחת אזל אסקיה
{ליש"ו} בנגידא לפושעי ישראל א"ל מאן חשיב בההוא עלמא א"ל ישראל מהו לאדבוקי בהו
א"ל טובתם דרוש רעתם לא תדרוש כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו א"ל דיניה דההוא
גברא במאי א"ל בצואה רותחת דאמר מר כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת תא
חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם עובדי ע"ז תניא אמר רבי אלעזר בא וראה כמה
גדולה כחה של בושה שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו:
R. Yohanan said: What is illustrative of the verse, Happy is the man who fears always, but he
who hardens his heart shall fall into mischief? The destruction of Jerusalem came through a
Kamza and a Bar Kamza; the destruction of Tur Malka came through a cock and a hen; the
destruction of Bethar came through the shaft of a leather. The destruction of Jerusalem came
through a Kamza and a Bar Kamza in this way. A certain man had a friend Kamza and an enemy
Bar Kamza. He once made a party and said to his servant, Go and bring Kamza. The man went
and brought Bar Kamza. When the man [who gave the party] found him there he said, See, you
tell tales about me; what are you doing here? Get out. Said the other: Since I am here, let me
stay, and I will pay you for whatever I eat and drink.
He said, I won't. Then let me give you half the cost of the party. No, said the other. Then let me
pay for the whole party. He still said, No, and he took him by the hand and put him out. Said the
other, Since the Rabbis were sitting there and did not stop him, this shows that they agreed
with him. I will go and inform against them, to the Government. He went and said to the
Emperor, The Jews are rebelling against you. He said, How can I tell? He said to him: Send them
an offering and see whether they will offer it [on the altar]. So he sent with him a fine calf.
While on the way he made a blemish on its upper lip, or as some say on the white of its eye, in
RTS, RLI 2014
a place where we [Jews] count it a blemish but they do not. The Rabbis were inclined to offer it
in order not to offend the Government. Said R. Zechariah b. Abkulas to them: People will say
that blemished animals are offered on the altar. They then proposed to kill Bar Kamza so that
he should not go and inform against them, but R. Zechariah b. Abkulas said to them, Is one who
makes a blemish on consecrated animals to be put to death? R. Yohanan thereupon remarked:
Through the scrupulousness of R. Zechariah b. Abkulas our House has been destroyed, our
Temple burnt and we ourselves exiled from our land.
He [the Emperor] sent against them Nero the Caesar. As he was coming he shot an arrow
towards the east, and it fell in Jerusalem. He then shot one towards the west, and it again fell in
Jerusalem. He shot towards all four points of the compass, and each time it fell in Jerusalem. He
said to a certain boy: Repeat to me [the last] verse of Scripture you have learnt. He said: And I
will lay my vengeance upon Edom by the hand of my people Israel. He said: The Holy One,
blessed be He, desires to lay waste his House and to lay the blame on me. So he ran away and
became a proselyte, and R. Meir was descended from him.
He then sent against them Vespasian the Caesar who came and besieged Jerusalem for three
years. There were in it three men of great wealth, Nakdimon b. Gorion, Ben Kalba Shabua and
Ben Zizith Hakeseth. Nakdimon b. Gorion was so called because the sun continued shining for
his sake. Ben Kalba Shabua was so called because one would go into his house hungry as a dog
[keleb] and come out full [sabea]. Ben Zizith Hakeseth was so called because his fringes [zizith]
used to trail on cushions [keseth]. Others say he derived the name from the fact that his seat
[kise] was among those of the nobility of Rome. One of these said to the people of Jerusalem, I
will keep them in wheat and barley. A second said, I will keep them in wine, oil and salt. The
third said, I will keep them in wood. The Rabbis considered the offer of wood the most
generous, since R. Hisda used to hand all his keys to his servant save that of the wood, for R.
Hisda used to say, A storehouse of wheat requires sixty stores of wood [for fuel]. These men
were in a position to keep the city for twenty-one years.
The biryoni were then in the city. The Rabbis said to them: Let us go out and make peace with
them [the Romans]. They would not let them, but on the contrary said, Let us go out and fight
them. The Rabbis said: You will not succeed. They then rose up and burnt the stores of wheat
and barley so that a famine ensued. Martha the daughter of Boethius was one of the richest
women in Jerusalem. She sent her man-servant out saying, Go and bring me some fine flour. By
the time he went it was sold out. He came and told her, There is no fine flour, but there is white
[flour]. She then said to him, Go and bring me some. By the time he went he found the white
flour sold out. He came and told her, There is no white flour but there is dark flour. She said to
him, Go and bring me some. By the time he went it was sold out. He returned and said to her,
RTS, RLI 2014
There is no dark flour, but there is barley flour. She said, Go and bring me some. By the time he
went this was also sold out. She had taken off her shoes, but she said, I will go out and see if I
can find anything to eat. Some dung stuck to her foot and she died. Rabban Yohanan b. Zakkai
applied to her the verse, The tender and delicate woman among you which would not
adventure to set the sole of her foot upon the ground. Some report that she ate a fig left by R.
Zadok, and became sick and died. For R. Zadok observed fasts for forty years in order that
Jerusalem might not be destroyed, [and he became so thin that] when he ate anything the food
could be seen [as it passed through his throat.] When he wanted to restore himself, they used
to bring him a fig, and he used to suck the juice and throw the rest away. When Martha was
about to die, she brought out all her gold and silver and threw it in the street, saying, What is
the good of this to me, thus giving effect to the verse, They shall cast their silver in the streets.
Abba Sikra the head of the biryoni in Jerusalem was the son of the sister of Rabban Yohanan b.
Zakkai. [The latter] sent to him saying, Come to visit me privately. When he came he said to
him, How long are you going to carry on in this way and kill all the people with starvation? He
replied: What can I do? If I say a word to them, they will kill me. He said: Devise some plan for
me to escape. Perhaps I shall be able to save a little. He said to him: Pretend to be ill, and let
everyone come to inquire about you. Bring something evil smelling and put it by you so that
they will say you are dead. Let then your disciples get under your bed, but no others, so that
they shall not notice that you are still light, since they know that a living being is lighter than a
corpse. He did so, and R. Eliezer went under the bier from one side and R. Joshua from the
other. When they reached the door, some men wanted to put a lance through the bier. He said
to them: Shall [the Romans] say. They have pierced their Master? They wanted to give it a push.
He said to them: Shall they say that they pushed their Master? They opened a town gate for
him and he got out.
When he reached the Romans he said, Peace to you, O king, peace to you, O king. He
[Vespasian] said: Your life is forfeit on two counts, one because I am not a king and you call me
king, and again, if I am a king, why did you not come to me before now? He replied: As for your
saying that you are not a king, in truth you are a king, since if you were not a king Jerusalem
would not be delivered into your hand, as it is written, And Lebanon shall fall by a mighty one.
'Mighty one' [is an epithet] applied only to a king, as it is written, And their mighty one shall be
of themselves etc.; and Lebanon refers to the Sanctuary, as it says, This goodly mountain and
Lebanon. As for your question, why if you are a king, I did not come to you till now, the answer
is that the biryoni among us did not let me. He said to him; If there is a jar of honey round
which a serpent is wound, would they not break the jar to get rid of the serpent? He could give
no answer. R. Joseph, or as some say R. Akiba, applied to him the verse, [God] turns wise men
RTS, RLI 2014
backward and makes their knowledge foolish. He ought to have said to him: We take a pair of
tongs and grip the snake and kill it, and leave the jar intact.
At this point a messenger came to him from Rome saying, Up, for the Emperor is dead, and the
notables of Rome have decided to make you head [of the State]. He had just finished putting on
one boot. When he tried to put on the other he could not. He tried to take off the first but it
would not come off. He said: What is the meaning of this? R. Yohanan said to him: Do not
worry: the good news has done it, as it says, Good tidings make the bone fat. What is the
remedy? Let someone whom you dislike come and pass before you, as it is written, A broken
spirit dries up the bones. He did so, and the boot went on. He said to him: Seeing that you are
so wise, why did you not come to me till now? He said: Have I not told you? — He retorted: I
too have told you.
He said; I am now going, and will send someone to take my place. You can, however, make a
request of me and I will grant it. He said to him: Give me Yavneh and its Wise Men, and the
family chain of Rabban Gamaliel, and physicians to heal R. Zadok. R. Joseph, or some say R.
Akiba, applied to him the verse, ‘[God] turns wise men backward and makes their knowledge
foolish.’ He ought to have said to him; Let them [the Jews] off this time. He, however, thought
that so much he would not grant, and so even a little would not be saved.
How did the physicians heal R. Zadok? The first day they let him drink water in which bran had
been soaked; on the next day water in which there had been coarse meal; on the next day
water in which there had been flour, so that his stomach expanded little by little.
Vespasian sent Titus who said, Where is their God, the rock in whom they trusted? This was the
wicked Titus who blasphemed and insulted Heaven. What did he do? He took a harlot by the
hand and entered the Holy of Holies and spread out a scroll of the Law and committed a sin on
it. He then took a sword and slashed the curtain. Miraculously blood spurted out, and he
thought that he had slain himself, as it says, Your adversaries have roared in the midst of your
assembly, they have set up their ensigns for signs. Abba Hanan said: Who is a mighty one like
unto you, O Jah? Who is like You, mighty in self-restraint, that You did hear the blaspheming
and insults of that wicked man and keep silent? In the school of R. Ishmael it was taught; Who is
like you among the gods [elim]? Who is like you among the dumb ones [illemim]. Titus further
took the curtain and shaped it like a basket and brought all the vessels of the Sanctuary and put
them in it, and then put them on board ship to go and triumph with them in his city, as it says,
And withal I saw the wicked buried, and they that come to the grave and they that had done
right went away from the holy place and were forgotten in the city. Read not keburim [buried]
but kebuzim [collected]; read not veyishtakehu [and were forgotten] but veyishtabehu [and
triumphed]. Some say that keburim [can be retained], because even things that were buried
RTS, RLI 2014
were disclosed to them. A gale sprang up at sea which threatened to wreck him. He said:
Apparently the power of the God of these people is only over water. When Pharaoh came He
drowned him in water, when Sisera came He drowned him in water. He is also trying to drown
me in water. If he is really mighty, let him come up on the dry land and fight with me. A voice
went forth from heaven saying; Sinner, son of sinner, descendant of Esau the sinner, I have a
tiny creature in my world called a gnat. (Why is it called a tiny creature? Because it has an
orifice for taking in but not for excreting.) Go up on the dry land and make war with it. When he
landed the gnat came and entered his nose, and it knocked against his brain for seven years.
One day as he was passing a blacksmith’s it heard the noise of the hammer and stopped. He
said; I see there is a remedy. So every day they brought a blacksmith who hammered before
him. If he was a non-Jew they gave him four zuz, if he was a Jew they said, It is enough that you
see the suffering of your enemy. This went on for thirty days, but then the creature got used to
it. It has been taught: R. Phineas b. Aruba said; I was in company with the notables of Rome,
and when he died they split open his skull and found there something like a sparrow two selas
in weight. A Tanna taught; Like a young dove two pounds in weight. Abaye said: We have it on
record that its beak was of brass and its claws of iron. When he died he said: Burn me and
scatter my ashes over the seven seas so that the God of the Jews should not find me and bring
me to trial.
Onkelos son of Kolonikos was the son of Titus’s sister. He had a mind to convert himself to
Judaism. He went and raised Titus from the dead by magical arts, and asked him; Who is most
in repute in the [other] world? He replied: Israel. What then, he said, about joining them? He
said: Their observances are burdensome and you will not be able to carry them out. Go and
attack them in that world and you will be at the top as it is written, Her adversaries are become
the head etc.; whoever harasses Israel becomes head. He asked him: What is your punishment
[in the other world]? He replied: What I decreed for myself. Every day my ashes are collected
and sentence is passed on me and I am burnt and my ashes are scattered over the seven seas.
He then went and raised Balaam by incantations. He asked him: Who is in repute in the other
world? He replied: Israel. What then, he said, about joining them? He replied: You shall not
seek their peace nor their prosperity all your days for ever. He then asked: What is your
punishment? He replied: With boiling hot semen. He then went and raised by incantations the
sinners of Israel. He asked them: Who is in repute in the other world? They replied: Israel.
What about joining them? They replied: Seek their welfare, seek not their harm. Whoever
touches them touches the apple of his eye. He said: What is your punishment? They replied:
With boiling hot excrement, since a Master has said: Whoever mocks at the words of the Sages
is punished with boiling hot excrement. Observe the difference between the sinners of Israel
and the prophets of the other nations who worship idols. It has been taught: Note from this
RTS, RLI 2014
incident how serious a thing it is to put a man to shame, for God espoused the cause of Bar
Kamza and destroyed His House and burnt His Temple.
II. In the Interpretive Tradition
2. Deuteronomy Rabbah 5:15
ד״א וקראת אליה לשלום ראה כמה הוא כחו של שלום …ד״א ב״ו אם יעשה לחברו רעה אינה
זזה מלבו לעולם אבל הקב״ה אינו כן אלא היו ישראל במצרים והיו המצרים משעבדין אותם
בטיט ובלבנים לאחר כל הרעות שעשו לישראל חס הכתוב עליהן ואמר (דברים כ״ג) לא תתעב
מצרי כי גר היית בארצו אלא רדפו אחר השלום שנא׳ (תהלים לד) בקש שלום ורדפהו דבר אחר
מהו בקש שלום ורדפהו מעשה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש וכו׳ הלכה אותה אשה לביתה
שהיה ליל שבת ומצאה הנר שלה שכבה אמר לה בעלה היכן היית עד עכשיו אמרה לו שומעת
הייתי לרבי מאיר דורש והיה אותו האיש ליצן אמר לה בכך וכך אין את נכנסת לביתי עד
שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר יצאה לה מביתו נגלה אליהו זכור לטוב על רבי מאיר אמר
לו הרי בשבילך יצאה האשה מביתה הודיעו אליהו זכור לטוב היאך היה המעשה מה עשה רבי
מאיר הלך וישב לו בבהמ״ד הגדול באתה אותה אשה להתפלל וראה אותה ועשה עצמו מתפסק
אמר מי יודע ללחוש לעין אמרה לו אותה אשה אני באתי ללחוש רקקה בפניו א״ל אמרי
לבעליך הרי רקקתי בפניו של רבי מאיר א״ל לכי התרצי לבעליך ראה כמה גדול הוא כחו של
שלום ד״א א״ר עקיבא תדע לך כמה גדול הוא כחו של שלום שאמר הקב״ה בשעה שאדם
מקנא לאשתו השם הקדוש הנכתב בקדושה ימחה על המים כדי להטיל שלום בין סוטה לבעלה
אמר ר״ל גדול הוא השלום שאמר הכתוב דברים של בדאי ליתן שלום בין יוסף לאחיו בשעה
שמת אביהן היו מתיראין שלא ינקום להן ומה אמרו לו (בראשית נ) אביך צוה לפני מותו לאמר
כה תאמרו ליוסף ואין אנו מוצאים שצוה יעקב אבינו אלא אמרו הכתובים דברי בדאי מפני
דרכי שלום ד״א חביב הוא השלום שנתנו הקב״ה לציון שנאמר (תהלים קכב) שאלו שלום
ירושלים ד״א חביב הוא השלום שנתנו הקב״ה בשמים שנאמר (איוב כה) עושה שלום במרומיו
ד״א חביב הוא השלום שנתנו הקב״ה לקרובים ולרחוקים שנאמר (ישעיה נז) שלום שלום
לרחוק ולקרוב ד״א חביב הוא השלום שלא נתנו הקדוש ב״ה לרשעים שנאמר (שם מח) אין
שלום אמר ה׳ לרשעים ד״א חביב הוא השלום שנתנו הקב״ה לפנחס בשכרו שנאמר (במדבר
כה) הנני נותן לו את בריתי שלום ד״א גדול השלום שאין הקב״ה מבשר את ירושלים שיהיו
נגאלים אלא בשלום שנאמר (ישעיהו נ״ב) משמיע שלום וגו׳ ד״א א״ר לוי חביב הוא השלום
שכל חותמיהם של ברכות אינן אלא בשלום קריאת שמע חותמת בשלום פורס סוכת שלום
התפלה חותמת בשלום ב״כ חותמת וישם לך שלום ד״א חביב הוא השלום שאין הקב״ה מנחם
את ירושלים אלא בשלום מנין שנאמר (ישעיה סו) הנני נוטה אליה כנהר שלום אמר דוד מבקש
הייתי לשמוע מהו שיחתו של הקב״ה על ישראל ושמעתי שהיה עסוק בשלומן שנאמר (תהלים
פה) אשמעה מה ידבר האל ה׳ כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו וגו׳ א״ר שמעון בן חלפתא
ראה מה חביב השלום כשבקש הקב״ה לברך את ישראל לא מצא כלי שהוא מחזיק כל הברכות
לברכן בו אלא השלום מנין שנאמר (שם כט) ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום:
RTS, RLI 2014
Another explanation: “Then proclaim peace to it.” Come and see how great is the power of
peace…Another explanation: If a man injures his neighbor he never forgets it; but not so God.
Israel were in Egypt and the Egyptians enslaved them with lime and bricks. After all the evil they
had done unto Israel, God had pity upon them and decreed, You shall not abhor an Egyptian,
because you were a stranger in his land (Deuteronomy 23:8), but pursue after peace, as it is
said, “Seek peace, and pursue it” (Psalms 34:15). Another explanation: What is the meaning of,
“Seek peace, and pursue it?” Once R. Meir was sitting and expounding, etc., that a woman
went home, it being Sabbath evening, and found that her [Sabbath] light had gone out. Her
husband asked her: “Where have you been so late?” She replied: “I have been listening to R.
Meir's discourse.” Now that man, being a scoffer, said to her: “You will not enter my house,
whatever happens, until you have gone and spat in the face of R. Meir.” She left the house.
Whereupon Elijah, of blessed memory, appeared to R. Meir and said to him: ‘It is because of
you that the woman has left her house.’ Elijah, of blessed memory, then acquainted R. Meir of
the episode. What did R. Meir do? He went and sat down in the Great Beth-Hamedrash. Now
that woman came in to pray, and on seeing her R. Meir pretended to be blinking. He asked
[aloud]: “Who knows how to cure a sore eye by a charm?” Whereupon the woman replied: “I
have come to cure it by a charm;” and she spat into his face. Thereupon he said to her: “Tell
your husband: ‘Lo, I have spat into the face of R. Meir.’” He further said to her: “Go, and
become reconciled with your husband. See how great is the power of peace.” Another
comment: R. Akiba said, I will prove to you how great is the power of peace. For God has
commanded that when a man suspects his wife of adultery the Holy Name written in holiness
[upon the scroll] shall be blotted out in water in order to bring about peace between the
woman suspected of adultery and her husband. Resh Lakish said: Great is peace, for Scripture
gave fictitious reasons in order to make peace between Joseph and his brethren. When their
father died, they feared lest he would avenge himself on them. And what did they say to him?
“Your father did command before he died, saying: So shall you say unto Joseph” (Genesis 50:1617). And yet nowhere do we find that Jacob our father had so commanded. Scripture, however,
made use of fictitious reasons in the interests of peace. Another comment: Beloved is peace,
for God has given it to Zion, as it is said, “Pray for the peace of Jerusalem” (Psalms 122:6).
Another comment: Beloved is peace, for God has placed it in heaven, as it is said, “He makes
peace in His high places” (Job 25:2). Another comment: Beloved is peace, for God has given it
both to those that are near and to those that are far off, as it is said, “Peace, peace, to him that
is far off and to him that is near” (Isaiah 57:19). Another comment: Beloved is peace, for God
has not given it to the wicked, as it is said, “There is no peace, says the Lord, concerning the
wicked” (Isaiah 57:22). Another comment: Beloved is peace, for God gave it to Phineas as his
reward, as it is said, “Behold, I give unto him My covenant of peace” (Numbers 25:12). Another
comment: Great is peace, for God announces to Jerusalem that they [Israel] will be redeemed
only through peace, as it is said, “That announces peace, etc. (Isaiah 52:7). Another comment:
RTS, RLI 2014
R. Levi said: Beloved is peace, for all the blessings end with “peace.” The recitation of the
shema ends with “peace,” viz. “He spreads the tabernacle of peace;” the tefillah ends with
“peace;” the priestly benediction ends with “peace,” viz. “And give you peace.” Another
comment: Beloved is peace, for God comforts Jerusalem only with [the promise of] peace.
Whence this? For it is said, “Behold, I will extend peace to her like a river” (Isaiah 66:12). David
said: I sought to hear what God had to say concerning Israel, and I heard that He was busying
Himself with their peace, as it is said, “I will hear what God the Lord will speak; for He will speak
peace unto His people, and to His saints, etc.” (Psalms 85:9). R. Simeon b. Halafta said: See how
beloved is peace; when God sought to bless Israel He found no other vessel which could
?comprehend all the blessings wherewith He would bless them, save peace. How do we know it
For it is said, “The Lord will give strength unto His people; the Lord will bless His people with
peace” (Psalms 29:11).
3. Babylonian Talmud, Tractate Bava Kama 60b-61a
(שמואל ב כג) ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ויבקעו שלשת
הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער [וגו'] מאי קא מיבעיא ליה
אמר רבא אמר ר"נ טמון באש קמיבעיא ליה אי כר' יהודה אי כרבנן ופשטו ליה מאי דפשטו
ליה רב הונא אמר גדישים דשעורים דישראל הוו דהוו מטמרי פלשתים בהו וקא מיבעיא ליה
מהו להציל עצמו בממון חבירו שלחו ליה אסור להציל עצמו בממון חבירו אבל אתה מלך אתה
[ומלך] פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרו גדישים דשעורין
דישראל הוו וגדישין דעדשים דפלשתים וקא מיבעיא להו מהו ליטול גדישין של שעורין
דישראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם גדישין של עדשים דפלשתים שלחו ליה (יחזקאל לג)
חבול ישיב רשע גזילה ישלם אע"פ שגזילה משלם רשע הוא אבל אתה מלך אתה ומלך פורץ
לעשות לו דרך ואין מוחין בידו בשלמא למאן דאמר לאחלופי היינו דכתיב חד קרא (שמואל ב
כג) ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים וכתיב חד קרא (דברי הימים א יא) ותהי חלקת השדה
מלאה שעורים אלא למאן דאמר למקלי מאי איבעיא להו להני תרי קראי אמר לך דהוו נמי
גדישים דעדשים דישראל דהוו מיטמרו בהו פלשתים בשלמא למאן דאמר למקלי היינו דכתיב
(שמואל ב כג) ויתיצב בתוך החלקה ויצילה אלא למ"ד לאחלופי מאי ויצילה דלא שבק להו
לאחלופי בשלמא הני תרתי היינו דכתיב תרי קראי אלא למ"ד טמון באש קמיבעיא ליה מאי
איבעי ליה קראי אמר לך טמון וחדא מהנך קמיבעיא ליה בשלמא למ"ד הני תרתי היינו דכתיב
(דברי הימים א יא) ולא אבה דוד לשתותם אמר כיון דאיכא איסורא לא ניחא לי אלא למ"ד
טמון באש קא מבעיא ליה מכדי גמרא הוא דשלחו ליה מאי לא אבה דוד לשתותם דלא
אמרינהו משמייהו אמר כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על
דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו (שמואל ב כג) ויסך אותם לה' בשלמא למ"ד הני
תרתי משום דעבד לשם שמים אלא למ"ד טמון באש מאי ויסך אותם לה' דאמרינהו משמא
דגמרא:
RTS, RLI 2014
Scripture says: And David longed, and said, Oh that one would give me water to drink of the
well of Bethlehem, which is by the gate. And the three mighty men broke through the host of
the Philistines and drew water out of the well of Bethlehem that was by the gate etc. (2 Samuel
23). What was his difficulty? Raba stated that R. Nahman had said: His difficulty was regarding
concealed articles damaged by fire whether the right ruling was that of R. Judah or of the
Rabbis; and they gave him the solution, whatever it was. R. Huna, however, said: [The problem
was this:] There were there stacks of barley which belonged to Israelites but in which Philistines
had hidden themselves, and what he asked was whether it was permissible to rescue oneself
through the destruction of another's property. The answer they dispatched to him was:
[Generally speaking] it is forbidden to rescue oneself through the destruction of another’s
property you however are King and a king may break [through fields belonging to private
persons] to make a way [for his army], and nobody is entitled to prevent him [from doing so].
But [some] Rabbis, or, as [also] read, Rabbah b. Mari, said: There were there [both] stacks of
barley belonging to Israelites and stacks of lentils belonging to the Philistines. The problem on
which instruction was needed was whether it would be permissible to take the stacks of barley
that belonged to the Israelites and put them before the beasts [in the battle field], on condition
of [subsequently] paying for them with the stacks of lentils that belonged to the Philistines.
[The reply] they dispatched to him [was]: If the wicked restore the pledge, give again the
robbery (Ezekiel 33), [implying that] even where the robber [subsequently] pays for the
robbery, he still remains wicked. You, however, are King and a king may break through [fields of
private owners] making thus a way [for his army], and nobody is entitled to prevent him [from
doing so]. If we accept the view that he wanted to exchange, we can quite understand how in
one verse it is written, Where was a plot of ground full of lentils (2 Samuel 23), and in another
verse it is written, Where was a plot of ground full of barley (1 Chronicles 11). If we, however,
take the view that he wanted to burn them down, what need was there to have these two
verses? He, however, might say to you that there were also there stacks of lentils which
belonged to Israelites and in which Philistines were hidden. Now on the view that he wanted to
burn them down, we can quite understand why it is written, But he stood in the midst of the
ground, and defended it (2 Samuel 23). But according to the view that he wanted to exchange,
what would be the meaning of and he defended it? That he did not allow them to exchange.
According to [these] two views, we can quite understand why there are two verses.
But according to the view that his inquiry concerned concealed goods in the case of Fire, what
need was there for the verses? He might say to you that besides [the problem of] hidden goods
[in the case of Fire], one of the other problems [referred to above] was asked by him. Now
according to the [other] two views we quite understand why it is written, But he would not
drink thereof (1 Chronicles 11), for he said, Since there is a [general] prohibition I do not want
it. But according to the view that his inquiry concerned hidden goods in the case of Fire, was it
RTS, RLI 2014
not a traditional teaching which was dispatched to him, [and that being so,] what would be the
meaning of But he would not drink thereof? [The meaning would be] that he did not want to
quote this teaching in their names, for he said: This has been transmitted to me from the Court
of Law presided over by Samuel of Ramah, that no halachic matter may be quoted in the name
of one who surrenders himself to meet death for words of the Torah.
But he poured it out unto the Lord (2 Samuel 23). We quite understand this according to the
[other] two views, as he acted thus for the sake of Heaven. But according to the view that [his
inquiry concerned] hidden goods in the case of Fire, what would be the meaning [of this verse],
but he poured it out unto the Lord? That he repeated this [halachic statement] in the name of
general traditional learning.
4. Babylonian Talmud, Tractate Sanhedrin 96b
אמר רבא טעין תלת מאה כודנייתא נרגא דפרזלא דשליט בפרזלא שדר ליה נבוכדנצר
לנבוזראדן כולהו בלעתינהו חד דשא דירושלם שנאמר (תהילים עד) פתוחיה יחד בכשיל
וכילפות יהלומון בעי למיהדר אמר מסתפינא דלא ליעבדו בי כי היכי דעבדו בסנחריב נפקא
קלא ואמר שוור בר שוור נבוזראדן שוור דמטא זימנא דמקדשא חריב והיכלא מיקלי פש ליה
חד נרגא אתא מחייה בקופא ואיפתח שנאמר (תהילים עד) יודע כמביא למעלה בסבך עץ
קרדומות הוה קטיל ואזל עד דמטא להיכלא אדליק ביה נורא גבה היכלא דרכו ביה מן שמיא
שנאמר (איכה א) גת דרך ה' לבתולת בת יהודה קא זיחא דעתיה נפקא בת קלא ואמרה ליה
עמא קטילא קטלת היכלא קליא קלית קימחא טחינא טחינת שנאמר (ישעיהו מז) קחי רחים
וטחני קמח גלי צמתך חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות חטים לא נאמר אלא קמח חזא דמיה
דזכריה דהוה קא רתח אמר להו מאי האי אמרו ליה דם זבחים הוא דאישתפיך אמר להו
אייתי ואנסי אי מדמו כסי ולא אידמו אמר להו גלו לי ואי לא סריקנא לכו לבשרייכו במסריקא
דפרזלא אמרו ליה האי כהן ונביא הוא דאינבי להו לישראל בחורבנא דירושלם וקטלוהו אמר
להו אנא מפייסנא ליה אייתי רבנן קטיל עילויה ולא נח אייתי דרדקי דבי רב קטיל עילויה ולא
נח אייתי פרחי כהונה קטיל עילויה ולא נח עד די קטל עילויה תשעין וארבעה ריבוא ולא נח
קרב לגביה אמר זכריה זכריה טובים שבהן איבדתים ניחא לך דאיקטלינהו לכולהו מיד נח
הרהר תשובה בדעתיה אמר מה הם שלא איבדו אלא נפש אחת כך ההוא גברא מה תיהוי עליה
ערק שדר פורטיתא לביתיה ואיתגייר
Raba said: Nebuchadnezzar sent Nebuzaradan three hundred mules laden with iron axes that
could break iron, but they were all shattered on a single gate of Jerusalem, for it is written, And
now they attack its gate [lit., door] together: with axes and hammers they smite (Psalms 74). He
desired to return, but said, I am afraid lest I meet the same fate which befell Sennacherib.
Thereupon a voice cried out, You leaper, son of a leaper, leap, Nebuzaradan, for the time has
come for the Sanctuary to be destroyed and the Temple burnt. He had but one axe left, so he
went and smote [the gate] with the head thereof, and it opened, as it is written, A man was
RTS, RLI 2014
famous according as he had lifted up axes upon the thick trees (Psalms 74). He hewed down
[the Jews] as he proceeded, until he reached the Temple. Upon his setting fire thereto, it
sought to rise up, but was trodden down from Heaven, as it is written, The Lord hath trodden
down the virgin daughter of Judah [the Temple] as in a winepress (Lamentations 1). His mind
was now elated [with his triumph], when a voice came forth from Heaven saying to him, You
have slain a dead people, you have burned a Temple already burned, you have ground flour
already ground, as it is written, Take the millstones, and grind meal: uncover your locks, make
bare the leg, uncover the thigh, pass over the rivers (Isaiah 47): not wheat but meal is said.
[After that] he saw the blood of Zechariah seething. What is this? cried he. It is the blood of
sacrifices, which has been spilled, they answered. Then, said he, bring [some animal blood] and
I will compare them, to see whether they are alike. So he slaughtered animals and compared
them, but they were dissimilar. Disclose [the secret] to me, or if not, I will tear your flesh with
iron combs, he threatened. They replied: This is [the blood of] a priest and a prophet, who
foretold the destruction of Jerusalem to the Israelites, and they killed him. I, said he, will
appease him. So he brought the scholars and slew them over him, yet it did not cease [to boil].
He brought schoolchildren and slew them over him, still it did not rest; he brought the young
priests and slew them over him, and still it did not rest, until he had slain ninety four thousand,
and still it did not rest. Whereupon he approached him and cried out, Zechariah, Zechariah, I
have destroyed the flower of them: do you desire me to massacre them all? Straightway it
rested. Thoughts of repentance came into his mind: if they, who killed one person only, have
been so [severely punished], what will be my fate? So he fled, sent his testament to his house,
and became a proselyte.
RTS, RLI 2014
III. In History and Memory
5. Jerusalem Talmud, Tractate Taanit 4:5-6, 68d-69a
תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה ר' היה דורש (במדבר כד) דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב .ר'
עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא א"ל ר' יוחנן בן תורתא עקיבה
יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא .א"ר יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים
אלף ריבוא .א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד
היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע .שלחו
חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין אמר להן וכי היאך איפשר
לבדקן .אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארץ מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא
שלך היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר ריבוניה דעלמא
לא תסעוד ולא תכסוף (תהילים ס) הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו שלש שנים
ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר .והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר
ומתפלל בכל יום ואומר רבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום בעא אדריינוס
מיזל ליה .אמר ליה חד כותיי לא תיזיל לך דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא עאל ליה
מן ביבא דמתינתא עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי .עבד נפשיה לחיש ליה בגו
אודניה חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא .אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי
לחביבך אמר ליה מה אמרת ליה ומה אמר לך אמר ליה אנא אמר לך מלכא קטל לי ואי לא
אנא אמר לך את קטל יתי טב לי מלכא קטל יתי ולא את אמר ליה אמר לי דאננא משלים
מדינתאי .אתא גבי רבי אלעזר המודעי אמר ליה מה אמר לך הדין כותייא אמר ליה לא כלום
מה אמרת ליה א"ל לא כלום יהיב ליה חד בעוט וקטליה .מיד יצאת בת קול ואמרה (זכריה
יא) הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה
תכהה הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם לפיכך זרועו של אותו
האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה .מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כזובה אתין טעינון רישיה
גבי אדריינוס אמר לון מאן קטל הדין אמר ליה חד כותייא אנא קטלתיה אמר לי חמי לי
פטומיה חמי ליה פטומיה .אשכח חכינה כרוכה עליו אמר אילולי אלהא דקטלי מאן הוה יכיל
קטלי וקרא עליו (דברים לב) אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם והיו הורגין בהם והולכין עד
ששקע הסוס בדם עד חוטמו והיה הדם מגלגל סלעים משאוי מ' סאה עד שהלך הדם בים
ארבעת מיל אם תאמר שהיא קריבה לים והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל אמרו שלש מאות
מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת ומצאו שלש קופות של קצוצי תפילין של תשע תשע סאין ויש
אומרים תשע על שלש שלש סאין .תני רשב"ג אומר חמש מאות בתי סופרים היו בביתר והקטן
שבהן אין פחות מחמש מאות תינוקות .והיו אומרים אם באו השונאים עלינו במכתובים הללו
אנו יוצאין עליהן ומנקרים את עיניהם וכיון שגרמו עונות היו כורכים כל אחד ואחד בספרו
ושורפין אותו ומכולם לא נשתייר אלא אני .וקרא על גרמיה (איכה ג) עיני עוללה לנפשי מכל
בנות עירי כרם גדול היה לאדריינוס הרשע שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן טיבריא
לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידים ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד
מלך אחר וגזר עליהם שיקברו.
RTS, RLI 2014
RTS, RLI 2014
RTS, RLI 2014
6. Babylonian Talmud, Tractate Gittin 57a
אשקא דריספק חריב ביתר דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזא ינוקתא שתלי
תורניתא וכי הוו מינסבי קייצי להו ועבדו גננא יומא חד הוה קא חלפא ברתיה דקיסר אתבר
שקא דריספק קצו ארזא ועיילו לה אתו נפול עלייהו מחונהו אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך
(איכה ב) גדע בחרי אף כל קרן ישראל א"ר זירא א"ר אבהו א"ר יוחנן:יהודאי אתא עלייהו
אלו שמונים [אלף] קרני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה והרגו בה אנשים ונשים
וטף עד שהלך דמן ונפל לים הגדול שמא תאמר קרובה היתה רחוקה היתה מיל תניא רבי
אליעזר הגדול אומר שני נחלים יש בבקעת ידים אחד מושך אילך ואחד מושך אילך ושיערו
חכמים שני חלקים מים ואחד דם במתניתא תנא שבע שנים בצרו >עובדי כוכבים< {גוים} את
כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל
Because of the shaft of a litter Betar was destroyed. For they had a custom that when a baby
boy was born they planted a cedar tree, and for a baby girl they planted a pine tree, and when
they would marry, they would cut them down and make a marriage canopy [of the branches].
One day, the daughter of Caesar was passing and the shaft of her litter broke. They cut down a
cedar and brought it to her. [The Jews of Betar] fell upon them and beat them. They reported to
Caesar that the Jews were rebelling and he marched against them. "He cut off in fierce anger all
the horn of Israel" (Lam. 2:3). Said Rabbi Zeira, said Rabbi Abahu, said Rabbi Yohanan, "These
are the eighty battle horns which they brought into the city of Betar at the time it was
captured. And they killed there men, women and children until their blood flowed into the
Mediterranean Sea. Lest you think it was near, it was a Roman mile away."
It has been taught: Rabbi Eliezer the Elder said, "There are two streams in the Valley of
Yadayim, one running in one direction, and the sages estimated that they ran two parts water
to one part blood." It was taught in a baraita: For seven years the Gentiles cultivated their
vineyards with the blood of Israel without requiring manure (for fertilizer).
RTS, RLI 2014
7. Jerusalem Talmud, Tractate Sukkah 23a
תני רשב"י מקומו הוזהרו ישראל שלא לשוב ארץ מצרים שנאמר (שמות יד) כי אשר ראיתם
(דברים יז) וה' אמר לכם לא תספון לשוב.את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם
ובשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו אחת. (דברים כח) והשיבך ה' מצרים באניות.בדרך הזה עוד
בימי טרוגיינוס הרשע נולד לו בן בתשעה...בימי סנחריב מלך אשור…ואחת בימי יוחנן בן קרח
מתה בתו בחנוכה והדליקו נרות ושלחה אשתו ואמרה לו עד שאת מכבש את.באב והיו מתענין
אתא. חשב מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה.הברבריים בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך
אמר.'ואשכחון עסיקין באורייתא בפסוקא (דברים כח) ישא ה' עליך גו מרחק מקצה הארץ וגו
אמר לון דוא גברא הוא דחשב מיתי לעשרה יומין.לון מה הויתון עסיקין אמרין ליה הכין וכן
אמר לנשיהן נשמעות אתם לליגיונתי ואין אני הורג.ואתא לחמשה והקיפן ליגיונות והרגן
אתכם אמרין ליה מה דעבדת בארעייא עביד בעילייא ועירב דמן בדמן והלך הדם בים עד
. באותה השעה נגדעה קרן ישראל ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד.קיפריס
Rabbi Simeon b. Yochai taught: In three places Israel was warned not to return to Egypt – as it is
written, “For as you have seen Egypt today, you shall not again see them forever” (Exodus 14);
“And God said to you, you shall never again return this way” (Deuteronomy 17); “And God will
return you to Egypt in ships” (Deuteronomy 28). And three times they returned, and three
times they fell – once in the time of Sannecherib, King of the Assyrians…and once in the time of
Yohanan ben Kerah…In the time of the wicked Trajan, a son was born to him on the ninth of Av
and they were fasting. His daughter died on Hanukkah and they lit candles. His wife sent to him
and said, “Before you conquer the barbarians, come conquer the Jews who rebelled against
you.” He intended to come in ten days and made it in five. He came and found them engaged in
Torah study, on the verse “He will cast upon you a nation from afar, from the edge of the earth,
etc.” He said to them, “What are you studying?” They said, “This.” He said to them, “It is this
man, who intended to come in ten days and came in five.” He surrounded them with
legionnaires and massacred them. He said to their wives, “Obey my legionnaires and I won’t kill
you.” They said to him, “What you did to the fallen, do also to the standing.” He commingled
their blood and the blood flowed in the sea until Cyprus. At that moment a horn of Israel was
cut and is destined never to return to its place until the son of David comes.
RTS, RLI 2014
IV. In Theology
8. Daniel Boyarin, A Radical Jew: Paul and the Politics of Identity, 242-243, 255256
RTS, RLI 2014
RTS, RLI 2014
RTS, RLI 2014
9. George Steiner, Our Homeland, The Text, 1985
But there is a more central intimation. One need be neither a religious fundamentalist nor a
mystic to believe that there is some exemplary meaning to the singularity of Judaic endurance,
that there is some sense beyond contingent or demographic interest to the interlocking
constancy of Jewish pain and of Jewish preservation. The notion that the appalling road of
Jewish life and the ever renewed miracle of survival should have as their end, as their
justification, the setting up of a small nation-state in the Middle East, crushed by military
burdens, petty and even corrupt in its politics, shrill in its parochialism, is implausible.
I cannot shake off the conviction that the torment and the mystery of resilience in Judaism
exemplify, enact, an arduous truth: that human beings must learn to be each other’s guests on
this small planet, even as they must learn to be guests of being itself and of the natural world.
This is a truth humbly immediate, to our breath, to our skin, to the passing shadow we cast on a
ground inconceivable more ancient than our visitation, and it is also a terribly abstract, morally
and psychologically exigent truth. Man will have to learn it or he will be made extinct in suicidal
waste and violence.
The State of Israel is an endeavor – wholly understandable, in many aspects admirable, perhaps
historically inescapable – to normalize the condition, the meaning of Judaism. It would make
the Jew level with the common denominator of modern ‘belonging’. It is, at the same time, an
attempt to eradicate the deeper truth of unhousedness, of an at-homeness world, which are
the legacy of the Prophets and of the keepers of the text.
In Jerusalem today, the visitor is taken to the ‘Shrine of the Scrolls’ or, as it is also known,
‘House of the Sacred Books’. In this exquisite building are kept some of the Dead Sea Scrolls and
priceless biblical papyri. It is a place of poignant, if somewhat sepulchral, radiance. One’s guide
explains the hidden hydraulic mechanism whereby the entire edifice can, in the event of
shelling or bombardment, be made to sink safely below ground. Such precautions are
indispensable. Because nation-states live by the sword. But such precautions are also a
metaphysical and ethical, barbarism. Words cannot be broken by artillery, nor thought live in
bomb-shelters.
Locked materially in a material homeland, the text may, in fact, lose its life-force, and its truthvalues may be betrayed. But when the text is the homeland, even when it is rooted only in the
exact remembrance and seeking of a handful of wanderers, nomads of the word, it cannot be
extinguished. Time is truth’s passport and its native ground. What better lodging for the Jew?
RTS, RLI 2014
10. Babylonian Talmud, Tractate Sotah 49a
בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס בפולמוס של טיטוס גזרו על
עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יוונית בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון
בתוך העיר ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר משמת ר"מ בטלו מושלי משלים
משמת בן עזאי בטלו השקדנים משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת ר"ע בטל כבוד התורה
משמת ר' חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת ר' יוסי קטנתא פסקו חסידים ולמה נקרא
שמו קטנתא שהיה קטנתא של חסידים משמת רבי יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת ר"ג
הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות משמת רבי ישמעאל בן פאבי בטלה זיו הכהונה
:משמת רבי בטל ענוה ויראת חטא
ת"ר ר' פנחס בן יאיר אומר משחרב בהמ"ק בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי
מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו
שבשמים
During the war with Vespesian they [the rabbis] decreed against [the use of] crowns worn by
bridegrooms and against [the use of] the drum. During the War of Titus they decreed against
[the use of] crowns worn by brides and that nobody should teach his son Greek. During the final
war they decreed that a bride should not go out in a palanquin in the midst of the city, but our
rabbis permitted a bride to go out in a palanquin in the midst of the city.
When R. Meir died, the composers of fables ceased. When Ben Azzai died, the assiduous
students [of Torah] ceased. When Ben Zoma died, the expositors ceased. When R. Akiba died,
the glory (honor) of the Torah ceased. When R. Hanina b. Dosa died, men of deed ceased.
When R. Yose Ketanta died, the pious men ceased; and why was his named called Ketanta?
Because he was the youngest of the pious men. When R. Yohanan b. Zakkai died, the luster of
wisdom ceased. When Rabban Gamliel the Elder died, the glory (honor) of the Torah ceased,
and purity and abnegation perished. When R. Ishmael B. Fabi died, the luster of the priesthood
ceased. When Rabbi died, humility and fear of sin ceased.
R. Phineas b. Yair says: When [the second] Temple was destroyed, scholars and noblemen were
ashamed and covered their head, men of deed were disregarded, and men of arm and men of
tongue grew powerful. Nobody enquires, nobody prays [on their behalf], and nobody asks.
Upon whom is it for us to rely? Upon our Father who is in heaven.
RTS, RLI 2014
11. Irving Greenberg, The Jewish Way: Living the Holidays, 384-388
RTS, RLI 2014
RTS, RLI 2014
RTS, RLI 2014
12. David Hartman, Israelis and the Jewish Tradition: An Ancient People
Debating Its Future, 148-149
RTS, RLI 2014
RTS, RLI 2014
© Copyright 2024