סגן לוטן סלוין נהרג במלחמת לבנון השנייה במהלך מבצע לחילוץ פקודיו. הוא
צועדים בדרך לוטן סגן לוטן סלוין נהרג במלחמת לבנון השנייה במהלך מבצע לחילוץ פקודיו .הוא חלם לעבוד עם בני נוער בסיכון ,ומשפחתו מממשת את חלומו ומוציאה צעירים למסע הישרדות בשיטת התרפיה המדברית. מטרת המסע המאתגר הוא לבנות דפוסי התנהגות אפקטיביים ומקדמים ולעזור לנערים לגלות את הכוחות שבתוכם .על מסע שמתחיל בגוף ונגמר בנפש מאת :קרן בן סימון | צילום :גיא ידין "אתה קולט כמה רחוק רואים מכאן?" .המשפט הקצר הזה כתוב על שלט שתלוי על כיסא באמצע המדבר. אני קוראת אותו שוב ושוב, פעם לאט ,פעם מהר ,ומנסה לגלות משמעויות חדשות ,אולי היסטוריה אישית המוצפנת בין המילים" .כמה משמעות מסתתרת מאחורי המילים הפשוטות האלה כביכול" ,אני חושבת ,ומבינה שזו נקודת הפתיחה של המסע בדרכו של לוטן. סגן לוטן סלוין ז"ל היה רק בן 21כאשר פיקד על מבצע לחילוץ פצועים במלחמת לבנון השנייה. בנחישותו להציל את חיי חייליו הוא קיפח את חייו שלו והותיר אחריו שלושה אחים וזוג הורים אבלים אך נחושים לא פחות ממנו. לוטן נולד וגדל במושב חצבה שבערבה .הוא היה ילד חייכן וחברותי .מגיל צעיר אהב את המדבר ,את הדממה שלו ,את 50 הצבעים המתחלפים על הסלעים ואת העוצמה במרחבים .שם, בשטח המשתרע עד האופק, הרגיש בבית .מספרים עליו שהיה בדרן ומשעשע ,אך לא פחות רציני ואחראי .הוא נקט גישה אופטימית לחיים ,ובחר לראות את החיובי בכל מצב ואת הטוב בכל אדם .הוא התעקש להפוך כל מכשול לאתגר. לוטן היה פטריוט נלהב והאמין בלב שלם ששירותו הצבאי הוא לא חובה אלא זכות ,הזדמנות לתרום למדינה .על פעולת החילוץ שממנה לא שב העניק לו צה"ל ציון לשבח, שהכיר באומץ לבו ,בנחישותו ובנתינתו ההרואית .הוא היה לוחם בכל רמ"ח אבריו ואיש מעשה. העשייה והתרומה שלו לפני הגיוס ובמשך השירות הצבאי הייתה נטולת אגו. לוטן חלם להתנדב לשנת שירות עם נוער במצוקה מתוך רצון להעצים את החלש ולהעניק לו תקווה .הוא לא הספיק לעשות סגן לוטן סלוין ז"ל היה רק בן 21כאשר פיקד על מבצע לחילוץ פצועים במלחמת לבנון השנייה .בנחישותו להציל את חיי חייליו הוא קיפח את חייו שלו והותיר אחריו שלושה אחים וזוג הורים אבלים אך נחושים לא פחות ממנו. זאת ,אך לאחר מותו החליטה משפחתו להגשים עבורו את החלום. בתום 30ימי האבל ,משפחת סלוין צפתה בתכנית דוקומנטרית בערוץ ,8אשר הציגה שיטת טיפול ייחודית בשם "תרפיה מדברית". הם הבינו מיד שמצאו את הדרך הנכונה להנציח את לוטן ,והחליטו להקים את "דרך לוטן" ,עמותה שמסייעת בקידום נוער בסיכון באמצעות פעילות שטח במדבר. "משפחת סלוין לא הייתה מעוניינת להקים אנדרטה דוממת לזכרו ,דבר שהיה עומד בניגוד לאופיו ולאישיותו" ,מסבירה רכזת עמותת לוטן ,איילת להב–ביגר, תושבת חצבה .להב–ביגר ,מנחת קבוצות ,מדריכת טיולים ומנהלת מערכות בחינוך הבלתי פורמאלי, הכירה את לוטן כשהיה תלמיד תיכון במסגרת תפקידה כרכזת נוער .היא הצטרפה לעמותה מיד עם הקמתה" .משפחת סלוין 51 צועדים בדרך לוטן מתוך ההצגה ,מימין לשמאל :מוטי לוגסי ,דורון לדרר ,גילי בית הלחמי ,תומר קופל ,גל כהן החליטה להגשים את חלומו ולהנציח אותו על ידי יצירת מנוף חיובי ,חי ונושם ,שבמרכזו תעמוד תרומה לקהילה בכלל ולבני נוער בפרט" ,היא מסבירה. משפחת סלוין יזמה את הקמת "השולחן העגול" ,כינוס של גופים מקצועיים שונים המתמחים בטיפול בנוער ,שמתאגדים כדי להושיט עזרה לבני נוער במצוקה ובסיכון .בכינוסי השולחן העגול יש ייצוג לגופים רבים וביניהם נירים ,אתרים ,תנועת הצופים, על"ם ,ניר גור ,מצילה ,אחריי, משרד החינוך ,משרד הרווחה ועוד .בכינוסים הנערכים פעמים מספר בשנה מתקיימת שיחה פתוחה שבוחנת את ההתקדמות שנעשית בארץ בתחום שיקום 52 צעירים בסיכון ,ושבודקת כיצד אפשר להדק את שיתוף הפעולה בין הגופים השונים ובין הטיפול בשיטת התרפיה המדברית. מסעות אתגר במדבר תרפיה מדברית היא שיטה שפותחה בארה"ב על ידי החלוצים בתחום :לארי ד .אולסון (Larry ,)D. Olsenאיזיקיאל ס .סנצ'ז () Ezekiel C. Sanchez מאוניברסיטת בריגהם ורבים אחרים .זוהי שיטת התערבות טיפולית חדשנית שנשענת על תורת הפסיכולוגיה החיובית, תיאוריה שמאירה את החלק החיובי באדם ומבליטה את יתרונותיו ,את נקודות החוזק שלו ואת שאיפותיו .בשיטה זו הנערים המשתתפים בתרפיה המדברית שונים בתכלית מלוטן סלוין. לוטן היה חדור מוטיבציה ואמונה עצמית, צעיר בטוח ובוטח שעתידו פתוח לרווחה לפניו .לעומתו, בני הנוער בסיכון חווים את חייהם ככישלון, מתהלכים בביטחון עצמי ירוד ובהרגשת חוסר שייכות. המטרה העומדת לנגד עיני המלווים היא ליצור מוציאים בני נוער בסיכון למסעות טיפוליים ,מאתגרים וממוקדים כדי לבנות אצלם דפוסי התנהגות אפקטיביים ומקדמים שישנו את עתידם החברתי ,המקצועי, הכלכלי והמנטאלי .שיטת התרפיה המדברית מקשרת בין האדם לאדמה .נקודת המוצא של שיטה זו היא שהמושג "לא יכול" לא קיים .יש אולי "לא רוצה" ,ועל הפער שבין המושגים לומדים בני הנוער במהלך מסע שטח בדרגות קושי המשתנות בהתאם למצבם. בני נוער משני המינים המופנים לטיפול בשיטה זו מגיעים מהוסטלים ,מכפרי נוער ומפנימיות ,וחלקם אף עומדים בפני מעצר .ההיסטוריה האישית שלהם עמוסה בקשיים ,בכעסים ובמצוקות .דרכי ההתנהגות שלהם חורגות מהנורמות החברתיות, ולכולם תפיסה מעוותת ביחס לעצמם ולסביבה. על מנת לתת מענה הולם ומקדם עבור כל אחד מבני הנוער נוצרו שלושה מודלים של מסעות במדבר .המודל הראשון הוא מסע הישרדות בן שישה ימים ,המיועד לבני נוער שמגיעים ממעון נעול או מחלופות מעצר .משימתם היא להגיע לנקודה מסוימת במדבר בכוחות עצמם ,תוך שיתוף פעולה בין חברי החוליה ,אשר מונה לרוב עד חמישה בני נוער .למודל הזה דרגת קושי גבוהה ביותר .מדובר במסע בתנאים קיצוניים ,המציב אתגרים פיזיים ונפשיים שונים בפני בני הנוער .המשתתפים חייבים לנווט בשטח בעצמם ולשאת את כל הציוד הנחוץ על גבם .הם גם מתמודדים באופן עצמאי עם הכנת אוכל בשטח ועם יצירת תנאים לשינה .תוך כדי המסע הם לומדים ניווט ,ומהר מאוד הם מגלים שאם לא יקשיבו להוראות ויעקבו אחריהן ,לא יוכלו להשלים את המסע .נקודות השבירה רבות וכך גם התסכולים. ואולם ,דווקא ברגע השבירה הם לומדים את אחד השיעורים המרכזיים של המסע :הם מזהים את הרגע שבו הם מתפרקים, מבינים כמה הם מוותרים לעצמם ולומדים כיצד להתמודד עם תסכולים. גיבוש החלטות נוהל ההתמודדות עם סרבנים הממאנים להמשיך במסע מפקיד את האחריות ביד הקבוצה. ההחלטה להישאר עם הנער או להמשיך בלעדיו נמצאת בידיהם. אם הקבוצה בוחרת להמשיך את המסע ,אחד מהמלווים נותר מאחור עם הנער .המלווה יתמוך בו וידבר איתו ,אך מדי פעם יתרחק לזמן מה ויאפשר לנער לגייס בתוכו את הרצון ואת הכוח להמשיך במסע .לא פעם השינוי מתרחש רק לאחר שעות רבות ומתסכלות של התחבטות פנימית, עד שהנער מצליח למצוא את קול ההיגיון הפנימי ואת העוצמה להתמודד ולא לוותר .ההתמודדות הזו הופכת לשיעור הראשון והמשמעותי שלו במסע .לאורך ימי המסע ,חברי הקבוצה לומדים לעבוד בשיתוף פעולה ,לבקש עזרה זה מזה ולהיתמך על ידי האחר. הם אחראים לכל החלטה :קצב ההליכה ,מתי עוצרים ,מתי וכמה אוכלים (יש הקצבה לאוכל) ,איפה ישנים ומתי מתעוררים .מהר מאוד הם מגלים שהם חייבים לעבוד בשיתוף פעולה .הם מתנסים בתהליך של גיבוש החלטות על בסיס דמוקרטי ,והמסע הופך למיקרוקוסמוס של חברה מתוקנת. המודל השני הוא מסע פחות נוקשה ומאתגר ,המיועד לבני נוער הנמצאים במסגרות לימודיות. המשתתפים אמנם מתמודדים עם קשיים פיזיים ,אך בעיקר מעלים שאלות ערכיות על אחריות אישית, על כישורי חיים ,על חלומות ,על מימוש עצמי ,על העצמה אישית ועל מודעות עצמית .המסע מציע הזדמנות לבני הנוער לבטא רבדים באישיותם שנבלעו בתוך קשיי המציאות. המודל השלישי והאחרון הוא המודל הצה"לי ובו מחברים בין בני הנוער ליחידה צבאית .החיילים עוברים הכשרה מיוחדת לקראת מתוך ההצגה ,מימין לשמאל :מוטי לוגסי ,דורון לדרר ,גילי בית הלחמי, תומר קופל ,גל כהן איילת להב–ביגר: "משפחת סלוין לא הייתה מעוניינת להקים אנדרטה דוממת לזכרו של לוטן ,דבר שהיה עומד בניגוד לאופיו ואישיותו .היא החליטה להגשים את חלומו לעבוד עם נוער בסיכון ולהנציח אותו על ידי יצירת מנוף חיובי ,חי ונושם, שבמרכזו תעמוד תרומה לקהילה בכלל ולבני נוער בפרט" המסע המשותף .הם מובילים את המסע אך גם לבני הנוער יש מקום לבוא לידי ביטוי .כל מסע כולל קבוצה של ארבעה חיילים וארבעה נערים ,והחניכה נעשית אחד על אחד :כל חייל חונך נער .המסע המשותף הזה הוא בעל משמעות עצומה עבור בני הנוער הרואים בחיילים גיבורים נערצים .רבים מהם אינם מעזים לחלום על גיוס ליחידה קרבית בשל דימוי עצמי נמוך ,אך במסע הם מגלים שהם מצליחים לעבור את המסלול על קשייו בדיוק כמו החיילים ושהדמיון ביניהם עולה על השוני .לעתים הקשרים שנוצרים במסע נשמרים .פעמים רבות החיילים משמשים לנערים השראה להתגייסות לשירות צבאי משמעותי .המסע הוא נקודת המפנה בראייה שלהם את עצמם. הם מבינים שיש להם יכולת לנצח. לנצח בעיקר את עצמם. ראיית עולמו של לוטן מרגש לשמוע ש– 70אחוזים מקבוצות הנוער חוזרות למסע בפעם השנייה ואף השלישית .בכל מסע הם מתחזקים ומתרפאים. בכל מסע הם גם מהדקים את הקשרים עם משפחתו של לוטן, אשר בחצר שלה פועלת העמותה. הנערים חשים הכרת תודה על ההזדמנות לשינוי שניתנה להם. אחת מקבוצות הנערים והנערות בחרה לשנות את שם ההוסטל שלה ולקרוא לו על שמו של לוטן. בני הנוער שמשתתפים במסעות מגיעים לרוב מבתים בעייתיים ומפגינים התנהגות חברתית לא נורמטיבית .למעשה ,הם מגיעים למסע כשהם שונים בתכלית מלוטן סלוין .לוטן היה צועדים בדרך לוטן "חנוך לנער על פי דרכו" מאת :דקלה גולסה לא עובר יום מבלי ששומעים על אלימות בין ילדים ובני נוער .בחגים ובחופשות המצב רק מחמיר .מניתוח ראשוני של האירועים הללו עולה כי בחלק מהמקרים הייתה מעורבת אוכלוסיית "נוער בסיכון" ,אותם נערים ונערות המשוטטים ברחובות ללא יד מכוונת. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ,חיים כיום בישראל כ = 2.5מיליון ילדים ובני נוער, המהווים 34אחוזים מכלל האוכלוסייה ,ומתוכם כ= 16אחוזים מוגדרים כילדים בסיכון. הסכנות מתייחסות לקיום פיזי ,לבריאות ולהתפתחות; להשתייכות למשפחה; ללמידה ולרכישת מיומנויות; לרווחה ולבריאות רגשית; להשתייכות ולהשתתפות חברתית; ולהגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות מסכנות שלהם עצמם .בתוך המושג הרחב של נוער בסיכון מבחינים בשלוש קבוצות: .1קטינים בסכנה ישירה ומיידית ,שהיו קורבנות להתעללות מינית ,פיזית ורגשית .בתוך הקטגוריה הזאת מוצאים נוער עם בעיות התנהגות הצורך אלכוהול וסמים. .2קטינים החיים בסביבה מסכנת (סכנה עקיפה) ,הנחשפים לאלימות בין ההורים, לעבריינות ,להתמכרות ולעוני. .3קטינים החיים בנסיבות העלולות לגרום סיכון עקב משבר בעקבות גירושין ,אבטלה, עלייה ,מחלה ומוות של הורים או אחים .במצבים מגבירי סיכון נכללים קשיים כלכליים, הגירה ,השתייכות לקבוצת מיעוט ,מוגבלות ,ליקויי למידה ,מעבר בין מסגרות ,חיים בסביבה ענייה או מסכנת. על פי החוק הישראלי ,האחראים הישירים על מכלול הצרכים הפיזיים והנפשיים של ילדים ובני נוער הם ההורים ,אך על הממשלה והרשויות המקומיות מוטלת האחריות לסייע לקטינים שהוריהם אינם דואגים למימוש מלוא זכויותיהם .הממשלה אחראית על קביעת המדיניות ,על תקצובה ועל הפיקוח על מימושה ,והרשויות המקומיות אחראיות על מימוש המדיניות בפועל .גם לקהילה ולחברה יש מחויבות למניעת היווצרות מצבי סיכון ומצוקה אצל הקטינים. ניסיוני כבלשית במערכת אכיפת החוק ועבודתי עם נוער בסיכון סיפקו לי תובנות רבות .רוב רובם של הנערים שהכרתי היו בעלי אינטליגנציה גבוהה מאוד ,גם יחסית לבני נוער רגילים. לרוב ,הם מוצאים עצמם מחוץ למסגרת החברתית הנורמטיבית בגלל יחסה של החברה הישראלית .במרבית המקרים בני הנוער נפלטים לרחוב לאחר שהמסגרת הבית ספרית סגרה את שעריה בפניהם .משם הדרך לעולם הפשע והאובדנות קצרה .הצעירים חווים קושי עצום כשהם מוצאים עצמם ללא גבולות בדיוק בתקופת החיים שבה הם משוועים ליד מכוונת ולדמות מדריכה והיא לא בנמצא. מציאות החיים של צעירים אלו לא האירה להם את פניה .בשנות חייהם הקצרות הם כבר חוו מחסור חומרי ,גשמי ורגשי .מניסיוני בשטח שוכנעתי שאם נוער זה היה מקבל דחיפה להתפתחות ,סיוע רגשי ומסגרת תומכת (מסגרת חינוכית מתאימה ,דאגה סוציאלית ,משפחה מתפקדת וסביבה חברתית טובה) הם היו מגיעים להישגים בלתי רגילים ,מסיימים את לימודי התיכון בהצטיינות ,משרתים בצבא וממשיכים להתפתח .ואולם ,נתיב חייהם הוביל לכך שהם סובלים מהיעדר מיומנויות והרגלי למידה ועבודה בסיסיים .התוצאה היא שיש להם הישגים לימודיים נמוכים לאורך זמן ,היסטוריה של נשירה ומעברים בין מסגרות ,הימצאות במסגרות המשדרות ציפיות נמוכות ,מוטיבציה נמוכה וחזון מוגבל .אצל רבים מהם מוצאים התנהגות 54 בעייתית הסוטה מהנורמות והמתבטאת בשימוש בסמים ובאלכוהול בגיל צעיר ,בהימורים, בניצול מיני או בהתעללות פיזית .יש להם סף תסכול נמוך והם מרבים לשקר ולהשתמש במניפולציות .רבים מהם מתרועעים עם אוכלוסייה עבריינית ויש להם היסטוריה של הסתבכות בפלילים בגיל צעיר. מבחינה נפשית מזהים אצל בני נוער בסיכון תחושה של חוסר אונים ,דימוי עצמי נמוך ,חוסר הנאה מהישגים ,חוסר שאיפה להישגים ,צורך בסיפוק מיידי, קושי בדחיית סיפוקים ,מצוקה רגשית ונטיות לפגיעה עצמית (נטיות אובדניות ,אנורקסיה, בולימיה) .כשצעיר או צעירה מסתובבים בעולם בהרגשה פנימית ירודה קשה להם לאסוף את עצמם ולמצוא בתוכם את הכוחות. הכוחות האלה קיימים בהם ,אך הם לא מודעים אליהם בכלל. בתופעת הניתוק והסיכון של בני הנוער משתלבים גורמים קבועים שאין לנער שליטה עליהם ,כמו מצב דמוגרפי וסוציו=אקונומי .עם זאת, עובדות אלו לכשעצמן אינן בהכרח מכתיבות את גורל הצעירים .למרות נקודת הפתיחה הזאת ,אפשר לחתור למאזן חיובי ,להפוך את גורמי הסיכון על פיהם ולסייע לנערים לתפקד בצורה אפקטיבית ונורמטיבית. הגישה השיקומית הרווחת כיום בארץ ובעולם מתמקדת בפעולות הבאות: .1יצירת קשר אישי עם הנער/ה. .2מתן חיזוקים להישגים קטנים. .3העצמה וחיזוק היכולות הקיימות. .4יצירת אמון הן בשיטה הישירה ,הן ביצירת "פרדוקס". .5טיפול פסיכולוגי עקבי. .6למידה מעשית והתנסות בלקיחת אחריות אישית. .7חיזוק תחושת השתייכות. הגישה הישראלית לטיפול בנוער בסיכון מאופיינת בגמישות פעולה, בגיוון ובחדשנות ,ומשמשת מקור השראה ולימוד למערכות חינוך בעולם .הגישה בארץ מתבססת על ההבנה שהמסגרת החינוכית הסטנדרטית אינה מקדמת נוער בסיכון .רק גישות מקוריות המבוססות על אמפתיה ועל אמון אמיתי עשויות לשקם נוער שנפלט ממסגרות חינוכיות .בגישה העכשווית נוהגים להעמיד את הצעיר במרכז ולהתייחס באופן אישי לצרכיו ,לנטיותיו ,לכישוריו, לחזקותיו ולחולשותיו ולסביבתו החברתית=תרבותית .הצלחתו של המדריך/מטפל של נוער בסיכון באה לידי ביטוי בקיצור פרק הניתוק של הנער מהחברה ובשילובו במסלול חברתי וחינוכי תקין. נוסף לכך ,יש תכניות התערבות שונות לנוער בסיכון ,כמו תכנית לוטן ,אשר מסייעות ,ולו במעט, בעיצוב תפיסת עולמם של בני הנוער וכך מצליחות להשפיע בפועל על התנהגותם .ההשפעה שלהן לא מתפוגגת זמן קצר לאחר הפעלת התכנית ,אלא נותרת בעינה ואף מתחזקת לאורך שנים. הכותבת היא שוטרת לשעבר במחלק הנוער ומחנכת להוראה מתקנת ומאמנת להעצמת בני נוער בהווה. www.diklagolasa.co.il המסע נעשה בתנאים קיצוניים ומציב אתגרים פיזיים ונפשיים שונים בפני בני הנוער. המשתתפים חייבים לנווט בשטח בעצמם ולשאת את כל הציוד הנחוץ על גבם .הם גם מתמודדים באופן עצמאי עם הכנת אוכל בשטח ועם יצירת תנאים לשינה .תוך כדי המסע הם לומדים ניווט, ומהר מאוד הם מגלים שאם לא יקשיבו להוראות ויעקבו אחריהן, לא יוכלו להשלים את המסע .נקודות השבירה רבות חדור מוטיבציה ואמונה עצמית, צעיר בטוח ובוטח שעתידו פתוח לרווחה לפניו .הם ,לעומתו ,חווים את חייהם ככישלון ,מתהלכים בביטחון עצמי ירוד ובהרגשת חוסר שייכות .המטרה העומדת לנגד עיני המלווים היא ליצור אצל בני הנוער את הרצון לשינוי, להעצים את כושר ההתמו דדות שלהם ,לחזק את הדימוי העצמי שלהם ולהעניק להם כלים להצלחה. החיבור בין הנערים למלווים נרקם אט אט ומתחזק בכל צעד משותף שלהם במדבר .שיאו של המסע הוא בלילה האחרון שלו ,כשמוקרן סרט על לוטן על גבי מסך מאולתר תחת שמי המדבר" .המסע אינו מוקדש להעלאת זכרו של לוטן אלא לאימוץ ראיית עולמו של לוטן" ,מדגישה להב=ביגר .לאחר הסרט מתעורר תמיד דיון על מה שכל אחד לקח מהמסע במדבר ומלוטן .מבחינת המלווים כל נער שהפך קושי למנוף – הצליח .כל מי שהצליח לחיות את משפטו של אלברט איינשטיין " -במרכז הקושי עומדת ההזדמנות" -עמד ביעד המסע. רק כשהמסע הפיזי מסתיים, מתחיל המסע המנטאלי והרגשי שלהם .המסע הפיזי מסתיים בנקודה שבה מוצב כיסא באמצע המדבר" ,הכיסא של לוטן" ,ועליו כתוב המשפט" :אתה קולט כמה רחוק רואים מכאן" .בסוף המסע המשפט מקבל פרשנות חדשה ואופטימית המרמזת על העתיד הפתוח ,הפרוש כעת לרווחה בפני הצעירים ,בוגרי המסע.
© Copyright 2024