1. No category

‫עמוד ‪ 1‬מתוך ‪12‬‬
‫בס"ד‬
‫פרשת כי תבוא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ד‪.‬‬
‫פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו‪ ,‬פרשת כי תבוא שנת תשע"ד‪.‬‬
‫אָרץ אֲ ֶשׁר ה' אֱ ‪‬הֶ י‪ ‬נֹתֵ ן לְ ‪ ‬נַחֲ לָה‬
‫הפרשה פותחת במצות הביכורים‪ ,‬אומרת התורה ‪} -‬א{ וְ הָ יָה כִּ י תָ בוֹא אֶ ל ָה ֶ‬
‫אַר ְצ‪ ‬אֲ ֶשׁר ה' אֱ ‪‬הֶ י‪ ‬נֹתֵ ן לָ‪ ‬וְ ַשׂ ְמ ָתּ בַ ֶטּנֶא‬
‫אשׁית כָּ ל ְפּ ִרי הָ אֲ ָדמָ ה אֲ ֶשׁר ָתּבִ יא מֵ ְ‬
‫יר ְשׁ ָתּהּ וְ י ַָשׁ ְב ָתּ בָּ הּ‪} :‬ב{ וְ ל ַָק ְח ָתּ מֵ ֵר ִ‬
‫וִ ִ‬
‫וְ הָ לַכְ ָתּ אֶ ל ַהמָּ קוֹם אֲ ֶשׁר יִ בְ חַ ר ה' אֱ ‪‬הֶ י‪ ‬לְ ַשׁ ֵכּן ְשׁמוֹ ָשׁם‪.‬‬
‫הרמב"ם בהלכות ביכורים‪ ,‬חז"ל במשניות )מסכת ביכורים(‪ ,‬מפליגים מאוד בשבח המצוה הזאת‪.‬‬
‫כּוּרים‪ .‬כָּ ל ָה ֲעיָרוֹת ֶשׁבַּ מַּ עֲמָ ד ִמ ְתכַּ נְּ סוֹת‬
‫כותבת המשנה )פרק ג‪ ,‬משנה ב( הרמב"ם מעתיק אותה ‪ֵ -‬כּיצַ ד מַ עֲלִ ין אֶ ת הַ בִּ ִ‬
‫לָעִ יר ֶשׁל מַ ע ֲָמד‪ ,‬וְ לָנִ ין בִּ ְרחוֹבָ הּ ֶשׁל עִ יר כדי שלא יטמאו את הביכורים‪ ,‬וְ ‪‬א הָ יוּ נִ כְ נ ִָסין לַבָּ ִתּים‪ .‬וְ ל ַַמּ ְשׁכִּ ים‪ ,‬הָ יָה‬
‫הַ ְממֻ נֶּה אוֹמֵ ר )ירמיה לא(‪ ,‬קוּמוּ וְ ַנ ֲעלֶה צִ יּוֹן אֶ ל בֵּ ית ה' אֱ ‪‬הֵ ינוּ‪.‬‬
‫מּוּקים‪ .‬וְ הַ שּׁוֹר הוֹלֵ‪ ‬לִ ְפנֵיהֶ ם‪ ,‬וְ ַק ְרנָיו‬
‫יאים גְּ רוֹגָרוֹת וְ ִצ ִ‬
‫יאים הַ ְתּאֵ נִ ים וְ הָ ֲענָבִ ים‪ ,‬וְ הָ ְרחו ִֹקים ְמבִ ִ‬
‫)ג‪ ,‬ג( הַ ְקּרוֹבִ ים ְמבִ ִ‬
‫ְמצֻפּוֹת זָהָ ב‪ַ ,‬וע ֲֶט ֶרת ֶשׁל זַיִ ת בְּ רֹאשׁוֹ להודיע שהביכורים משבעת המינים‪ .‬הֶ חָ לִ יל ַמכֶּ ה לִ ְפנֵיהֶ ם‪ ,‬עַ ד ֶשׁמַּ גִּ יעִ ים ָקרוֹב‬
‫יהם‪ .‬הַ פַּ חוֹת‪ ,‬הַ ְסּגָנִ ים וְ הַ גִּ זְ בָּ ִרים יוֹצְ ִאים‬
‫כּוּר ֶ‬
‫ירוּשׁלַיִ ם‪ָ ,‬שׁלְ חוּ לִ ְפנֵיהֶ ם ‪ ,‬וְ עִ ְטּרוּ אֶ ת ִבּ ֵ‬
‫ָ‬
‫ירוּשׁלָיִ ם‪ִ .‬הגִּ יעוּ ָקרוֹב לִ‬
‫ָ‬
‫לִ‬
‫ירוּשׁלַיִ ם עו ְֹמ ִדים לִ ְפנֵיהֶ ם וְ שׁוֹאֲ לִ ין ִבּ ְשׁלוֹמָ ם‪ ,‬אַחֵ ינוּ‬
‫ָ‬
‫לִ ְק ָראתָ ם‪ .‬לְ ִפי כְ בוֹד הַ נִּ כְ נ ִָסים הָ יוּ יוֹצְ ִאים‪ .‬וְ כָ ל בַּ ֲעלֵי אֻ מָּ נִ יּוֹת ֶשׁבִּ‬
‫אַנְ ֵשׁי הַ ָמּקוֹם ְפּלוֹנִ י‪ ,‬בָּ אתֶ ם לְ ָשׁלוֹם‪.‬‬
‫)ג‪ ,‬ד( הֶ חָ לִ יל מַ כֶּ ה לִ ְפנֵיהֶ ם עַ ד ֶשׁמַּ גִּ יעִ ין לְ הַ ר ַהבָּ יִ ת‪ִ .‬הגִּ יעוּ לְ ַהר ַהבַּ יִ ת‪ ,‬אֲ ִפלּוּ אַגְ ִריפַּ ס ַהמֶּ לֶ‪ ‬נוֹטֵ ל הַ ַסּל עַ ל כְּ תֵ פוֹ וְ נִ כְ נָס‪,‬‬
‫עַ ד ֶשׁמַּ גִּ יעַ ָל ֲעז ָָרה‪ִ .‬הגִּ יעַ ָל ֲעז ָָרה וְ ִדבְּ רוּ הַ לְ וִ יִּ ם בַּ ִשּׁיר‪ ,‬אֲ רו ִֹמ ְמ‪ ‬ה' כִּ י ִדלִּ יתָ נִ י וְ ‪‬א ִשׂמַּ ְח ָתּ אֹיְ בַ י לִ י )תהלים ל(‪.‬‬
‫הבאת הביכורים היה כמו‪ ,‬מעין מה שאנחנו מכירים היום‪ ,‬שמחת הכנסת ספר תורה‪ .‬היו עושים את זה בקול רעש‬
‫גדול ובשמחה גדולה‪.‬‬
‫על מצות הביכורים כבר דיברנו בשנים קודמות‪ ,‬על הייחודיות של המצוה הזאת‪.‬‬
‫אָרץ – בשביל כמה מצוות ומצוות‪ ,‬שנקראו בשם‬
‫‪‬הים אֵ ת הַ ָשּׁמַ יִ ם וְ אֵ ת הָ ֶ‬
‫אשׁית בָּ ָרא אֱ ִ‬
‫אומרים חז"ל על הפסוק ְבּ ֵר ִ‬
‫אַד ָמ ְת‪‬‬
‫כּוּרי ְ‬
‫אשׁית ִבּ ֵ‬
‫ראשית ‪ ,‬היה כדאי לברוא את העולם‪ ,‬ואחד מהם זה מצוות הביכורים‪ ,‬שנאמר )שמות כג‪ ,‬יט( ֵר ִ‬
‫אשׁית ע ֲִרסֹתֵ כֶ ם חַ לָּה ָתּ ִרימוּ ְתרוּמָ ה כִּ ְתרוּמַ ת‬
‫ָתּבִ יא בֵּ ית ה' אֱ ‪‬הֶ י‪ .‬מצוות חלה נקראת ראשית‪ ,‬שנאמר )במדבר טו‪ ,‬כ( ֵר ִ‬
‫גּ ֶֹרן כֵּן ָתּ ִרימוּ א ָֹתהּ‪ .‬מעשרות‪...‬‬
‫מצות הביכורים היא מצוה מיוחדת מאוד‪ ,‬שבעבורה היה כדאי לברוא את העולם‪ ,‬כפי שמופיע בחז"ל‪.‬‬
‫אנחנו היום רוצים למקד את השיעור‪ ,‬בחלקה השני של הפרשה‪.‬‬
‫פתחנו במצות הביכורים‪ ,‬רק כדי להזכיר נושא אחד‪ ,‬שאולי נצטרך לו בהמשך – למה דוקא שמו את השור‪ ,‬שילך‬
‫לפניהם במצות הביכורים ?‬
‫אם אתה רוצה לשים ‪ ,‬איזה שהוא בעל חיים‪ ,‬שישא את מסעות הביכורים של כולם‪ ,‬עדיף להשתמש או בסוס או‬
‫בחמור‪ ,‬למה דוקא לקחו את השור ? שאלה ששואל הספר הדרוש והנאום ‪ ,‬במאמרים שלו על פרשת השבוע‪.‬‬
‫בפרשת השבוע מופיעים קללות‪ ,‬כמו שיש קללות בפרשת בחקותי‪ ,‬בספר תורת כוהנים‪ ,‬כך מופיעות קללות בפרשת‬
‫השבוע שלנו‪ ,‬פרשת כי תבוא‪.‬‬
‫יש כמה וכמה הבדלים בניהם ‪.‬‬
‫בהבדלים בניהם‪ ,‬עוסקת הגמרא )מסכת בבא בתרא פ"ח‪ ,‬ב ‪ .‬פט ‪ ,‬א( ‪ -‬ואמר רבי לוי בוא וראה שלא כמדת הקב''ה‬
‫מדת בשר ודם הקב''ה ברך ישראל בעשרים ושתים וקללן בשמנה ברכן בעשרים ושתים }ויקרא כו‪-‬ג{ מאם בחקותי‬
‫עד קוממיות וקללן בשמונה }ויקרא כו‪-‬טו{ מואם בחקותי תמאסו עד ואת חקותי געלה נפשם ואילו משה רבינו ברכן‬
‫בשמונה וקללן בעשרים ושתים ברכן בשמונה }דברים כח‪-‬א{ מוהיה אם שמוע תשמע ועד לעבדם וקללן בעשרים‬
‫ושתים }דברים כח‪-‬טו{ מוהיה אם לא תשמע עד ואין קונה‪.‬‬
‫הקללות‪ ,‬יש להם גם שינויים‪ .‬לא רק שבפרשת בחוקתי‪ ,‬הברכות מתחילות מאל"ף ועד תי"ו ‪ ,‬והקללות מו"ו ועד‬
‫מ"ם‪ ,‬יש הבדלים מהותיים בין הקללות שנמצאות בפרשת בחוקתי ‪ ,‬שהקב"ה מזהיר את ישראל ‪ ,‬ובפרשת השבוע‬
‫ישנם צ"ח קללות =‪ , 98‬בדיוק כפול ממנין הקללות שבפרשת בחוקתי‪.‬‬
‫עמוד ‪ 2‬מתוך ‪12‬‬
‫מי שעומד על ההערה הזאת‪ ,‬זה הכלי יקר בפרשת השבוע ‪ ,‬ושואל – למה הקללות שמופיעות בפרשת בחוקתי‪ ,‬בחומש‬
‫'תורת כוהנים'‪ ,‬זה ‪ 49‬קללות‪ ,‬ואילו כאן‪ ,‬בפרשת השבוע‪ ,‬כי תבוא‪ ,‬יש ‪ 98‬בדיוק כפול‪ ,‬מה המשמעות של זה‪,‬‬
‫שהקללות באות בכפל ?‬
‫שאלה מאוד מעניינית ‪ ,‬שאפשר לבסס אותה על דברי רש"י‪ ,‬בפרשת שבוע הבא‪ ,‬פרשת ניצבים‪.‬‬
‫אשׁיכֶ ם ִשׁבְ טֵ יכֶ ם זִ ְקנֵיכֶ ם וְ שׁ ְֹט ֵריכֶ ם כֹּל ִאישׁ יִ ְשׂ ָראֵ ל‪...‬‬
‫אַ ֶתּם נִ צָּ בִ ים הַ יּוֹם כֻּלְּ כֶ ם לִ ְפנֵי ה' אֱ ‪‬הֵ יכֶ ם ָר ֵ‬
‫אומר רש"י ‪ -‬ומדרש אגדה‪ ,‬למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות‪ ,‬לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים‪ ,‬חוץ‬
‫ממ''ט שבתורת כהנים‪ ,‬הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו‪ ,‬התחיל משה לפיסם אתם נצבים היום‪ ,‬הרבה‬
‫הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קימים לפניו‪.‬‬
‫כאן ברש"י )מקורו בתנחומא‪ ,‬פרשת ניצבים( ‪ ,‬אומר שמנין הקללות‪ ,‬זה לא ‪ , 98‬אלא זה מאה חסר שתים‪.‬‬
‫למה חז"ל במדרש‪ ,‬נקטו במאה חסר שתים ? יכלו גם לנקוט במספר אחר‪...‬‬
‫כשאתה רוצה לעגל פינות‪ ,‬אז אתה מעגל‪ ,‬אבל בקללות‪ ,‬אין שום ענין לעגל ‪...‬‬
‫אז ידועה התשובה‪ ,‬שכותבים אותה כל המפרשים כולם‪ ,‬שישנם כאן בפרשה‪ ,‬שתי קללות שאינם מפורשות‪ ,‬שנאמר‬
‫)דברים כח‪ ,‬סא( גַּם כָּ ל חֳ לִ י וְ כָ ל ַמכָּ ה אֲ ֶשׁר ‪‬א כָ תוּב בְּ סֵ פֶ ר ַהתּו ָֹרה הַ זֹּאת יַעְ לֵם ה' עָ לֶי‪ ‬עַ ד ִה ָשּׁ ְמ ָד‪‬‬
‫אז בעצם אתה מצרף אותם‪ ,‬אז יוצא מאה‪.‬‬
‫אנחנו רוצים לעמוד על הערה נוספת‪ ,‬שמעיר אותה הכלי יקר ‪:‬‬
‫שואל הכלי יקר ‪ -‬למה נאמרו הקללות בפרשת בחוקתי‪ ,‬בלשון רבים‪ ,‬וכאן בפרשת השבוע נאמרו בלשון יחד ?‬
‫יש ענין גם‪ ,‬לעסוק בנושא הזה לפני ראש השנה‪ ,‬כמו שהגמרא )מסכת מגילה( אומרת – למה קוראים את הקללות‬
‫שבמשנה תורה לפני ראש השנה ? כדי שתכלה שנה וקללותיה ‪.‬‬
‫כשעוסקים בקללות ולומדים את המשמעות שלהם ‪ ,‬אפשר להסתלק מהקללות שיש על כל אחד ואחד‪ ,‬ולהגיע ל‪-‬‬
‫ותחל שנה וברכותיה ‪.‬‬
‫אנחנו בע"ה רוצים להסביר את הדברים‪ ,‬ולעמוד כאן על נקודה אחת מיני רבים ‪ ,‬שישנם כאן בפרשה הזאת‪,‬‬
‫שמחברות אותנו לימים הבאים עלינו לטובה‪:‬‬
‫בא הכלי יקר‪ ,‬ואומר תשובה – מה שמופיע כאן בפרשה‪ ,‬צ"ח קללות‪ ,‬כפול מהקללות שמופיעות בפרשת בחוקתי‪ ,‬זה‬
‫בגלל שהפרשה שלנו‪ ,‬באה לאחר מעמד של הר גריזים והר עיבל‪.‬‬
‫לאחר המעמד של הר גריזים והר עיבל‪ ,‬שם עם ישראל קיבל על עצמו‪ ,‬את הערבות אחד על השני‪ .‬הערבות ההדדית‪,‬‬
‫כאשר אחד חוטא‪ ,‬כולם נענשים‪ ,‬כמו שמצאנו ‪ ,‬אומר הכלי יקר‪ ,‬אצל עָ כָ ן ‪ ,‬הוא מעל בחרם‪ ,‬וכל עם ישראל נענשו על‬
‫כך‪.‬‬
‫את הערבות הזאת‪ ,‬שאחד חוטא וכולם נענשים‪ ,‬כמו שחז"ל אומרים במדרש – משל לספינה שהפליגה בים‪ ,‬ואחד‬
‫הגיע וקדח חור בחדר שלו ‪.‬‬
‫ששאלו אותו מה הוא עושה‪ ,‬אמר להם – מה אתם רוצים ?! אני קודח חור בחדר שלי‪ ,‬מה זה נוגע אליכם ?!‬
‫אמרו לו – אתה קודח בחדר שלך‪ ,‬אבל את כל הספינה אתה תטביע‪.‬‬
‫כך אותו דבר‪ ,‬כשאחד מעם ישראל חוטא‪ ,‬הוא מכניס בתוך הדין‪ ,‬את כל עם ישראל‪.‬‬
‫כל הפרשה הזאת‪ ,‬של ענין קבלת הערבות‪ ,‬נעשה כאן‪ ,‬בהר גריזים ובהר עיבל‪ ,‬שמופיע בהמשך הפרשה‪.‬‬
‫אם זה נעשה בהר גריזים ובהר עיבל‪ ,‬לכן מיד אחרי זה ‪ ,‬מביא משה רבינו צ"ח קללות‪ ,‬למה ?‬
‫כי עכשיו אתה נענש‪ ,‬לא רק על הדברים שלך‪ ,‬עכשיו אתה נענש גם על מה שחברך עשה‪.‬‬
‫אם ככה‪ ,‬לכן בקללות שמופיעות בפרשת בחוקתי‪ ,‬יש מ"ט קללות‪ ,‬אבל כאן בפרשת השבוע‪ ,‬שבאה לאחר הערבות‬
‫שעם ישראל קיבל על עצמו‪ ,‬לכן מופיע כאן צ"ח קללות‪.‬‬
‫אומר הכלי יקר – לכן בפרשת בחוקתי מופיעות הקללות בלשון רבים ‪ ,‬וכאן בפרשת כי תבוא‪ ,‬מופיעות בלשון יחיד‪,‬‬
‫כיון שבפרשת בחוקתי‪ ,‬כל אחד חוטא לעצמו ‪ ,‬וכאן‪ ,‬כשאחד חוטא‪ ,‬כולם סובלים‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬אם לא תשמע‪ ,‬אז כל עם ישראל נכנסים לתוך העוון שאתה עושה‪ .‬האחריות שלך‪ ,‬היא אחריות על כולם יחד‪.‬‬
‫עמוד ‪ 3‬מתוך ‪12‬‬
‫לכן אומרת התורה ‪ -‬והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך ‪ ,‬בלשון יחיד‪ ,‬כי היחיד מביא את העוון על כולם ‪ ,‬ולכן‬
‫התורה כותבת כאן‪ ,‬בלשון יחיד‪ ,‬כדי ללמד אותנו את הכלל הזה‪.‬‬
‫הכלי יקר מרחיב בענין‪ ,‬מי שרוצה יעיין שם בפנים‪.‬‬
‫בספר פרדס יוסף‪ ,‬ראיתי שהוא מביא בשם אחד הרבנים‪ ,‬את הסיבה מדוע יש צ"ח קללות‪ ,‬בפרשת השבוע‪.‬‬
‫הוא כותב סיבה נוספת‪ ,‬והיא ‪ ,‬משום שאדם שעובר על לאו‪ ,‬נענש בעונש מלקות‪.‬‬
‫אַרבָּ עִ ים יַכֶּ נּוּ ‪‬א י ִֹסיף ‪.‬‬
‫עונש מלקות‪ ,‬אומרת התורה ‪) -‬כה‪ ,‬ג( ְ‬
‫אַרבָּ עִ ים יַכֶּ נּוּ ‪‬א י ִֹסיף ‪ ,‬זה לא ארבעים‪ ,‬אלא ‪.39‬‬
‫באים חז"ל ואומרים ְ‬
‫גם בשמים‪ ,‬מלאכים שחוטאים ‪ ,‬אומרים חז"ל – הכו את המלאכים שחטאו‪ ,‬בשישים מלקות של אש‪ ,‬ככה אומרת‬
‫הגמרא )מסכת בבא מציעא‪ ,‬מסכת יומא עז‪-‬א ( ‪ -‬א''ר יוחנן באותה שעה הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיוהו‬
‫שיתין פולסי דנורא‪.‬‬
‫אומר המהרש"א )מסכת בבא מציעא( ‪ ,‬שם מספרת הגמרא‪ ,‬על שהכו את אליהו בשיתין פולסי דנורא ‪ ,‬כי גילה לר'‬
‫חייא ובניו ‪ ,‬שאם יעמדו ויתפללו ‪ ,‬אז בכוח התפילה שלהם אפשר להביא את המשיח‪.‬‬
‫שאל הקב"ה – מי גילה רז זה ?‬
‫אמרו לו – אליהו‪.‬‬
‫ציוה הקב"ה והלקוהו בשיתין פולסי דנורא‪.‬‬
‫אומר שם המהרש"א – כשמלקים בשיתין פולסי דנורא‪ ,‬ההלקאה ‪ ,‬היא לפי גיל ההענשה ‪ .‬בעולם הזה‪ ,‬שמענישים‬
‫מגיל ‪ ,13‬אז זה כפול ‪ , 3‬אז זה ‪ 39‬מלקות‪ .‬בשמים‪ ,‬מענישים מגיל ‪ ,20‬אז זה פי ‪ ,3‬לכן זה ‪.60‬‬
‫אומר הספר פרדס יוסף – כמו שכאן מלקים ‪ 39‬ולא ‪ , 40‬גם בשמים לא מלקים ‪ , 60‬אלא ‪.59‬‬
‫אם אתה מחבר את ה‪ 59 -‬שמלקים בשמים‪ ,‬ואת ה‪ 39-‬שמלקים פה‪ ,‬הגעת ל‪-‬צ"ח קללות‪ ,‬שנמצאות כאן בפרשה‪.‬‬
‫לכן יש בפרשת כי תבוא צ"ח קללות‪ ,‬כנגד ‪ 39‬מלקות בעולם הזה‪ ,‬ו‪ 59-‬מלקות בשמים‪ .‬כך כותב הספר פרדס יוסף‪.‬‬
‫אנחנו בע"ה‪ ,‬רוצים ללכת לביאור נוסף ‪ ,‬שמבוסס על דברי החיד"א )נחל קדומים( ‪:‬‬
‫כותב החיד"א )נחל קדומים( – זכותו של יצחק אבינו‪ ,‬היא המגנה על עם ישראל מהקללות ‪ ,‬לפי שנכתב יצחק בתורה‬
‫‪ 98‬פעמים‪.‬‬
‫יצחק אבינו‪ ,‬לא רק מגן עלינו מהקללות‪ ,‬אלא בכל מקום שעם ישראל זקוק לעזרה‪.‬‬
‫גם בזכותו של יצחק אבינו‪ ,‬יצאנו ממצרים כעבור ‪ 210‬שנים‪.‬‬
‫הוא מביא מה שכתוב ברא"ש‪ ,‬על הפסוק האחרון בפרשת שמות ‪ -‬בשעה שהקב"ה שאל את האבות הקדושים‪ ,‬שכל‬
‫אות שהם יתרמו משמם‪ ,‬הקב"ה יוריד מספר שנים מהשעבוד‪.‬‬
‫אמר אברהם אבינו – אין לי מה להוריד‪.‬‬
‫אמר יעקב – אין לי מה להוריד‪.‬‬
‫וּשׁבוּעָ תוֹ לְ ִי ְשׂחָ ק‬
‫אמר יצחק – ריבונו של עולם‪ ,‬אני מוכן להוריד‪ ,‬שנאמר )תהילים קה‪ ,‬ט( אֲ ֶשׁר כָּ ַרת אֶ ת אַבְ ָרהָ ם ְ‬
‫אמר יצחק לקב"ה – תחליף את האות צ' ב – שׂ ‪ ,‬כאשר ש=‪ ,300‬ו – צ'=‪ , 90‬תחסיר בניהם ותקבל ‪ 210‬שנות השעבוד‪.‬‬
‫אמר הקב"ה – קיבלתי‪ ,‬ואני מוציא אותם לאחר ‪ 210‬שנות שעבוד‪.‬‬
‫יוצא‪ ,‬שיצחק אבינו‪ ,‬הוא זה שלימד זכות על עם ישראל‪.‬‬
‫ממשיך החיד"א ואומר – זה לא רק כאן‪ .‬זה מופיע במקום נוסף – הגמרא )מסכת שבת פט( מביאה‪ ,‬שבשעה שהקב"ה‬
‫בא לאברהם אבינו ואומר –בניך חטאו‪ ,‬אמר לו אברהם ‪ -‬ימחו על קדושת שמך‪.‬‬
‫מגיע יעקב אבינו – ימחו על קדושת שמך‪.‬‬
‫מגיע ליצחק‪ ...‬אמר לו יצחק – ריבונו של עולם‪ ,‬בניי ולא בניך ?! כשעם ישראל אמר "נעשה ונשמע" ‪ ,‬אמרת בְּ נִ י בְ כוֹ ִרי‬
‫יִ ְשׂ ָראֵ ל‪ ,‬פתאום זה נהיה "בניך חטאו" ?!‬
‫נכנס יצחק אבינו לחשבון עם הקב"ה‪ ,‬ואז גואל את ישראל‪ ,‬כמו שהגמרא מביאה שם ‪.‬‬
‫עמוד ‪ 4‬מתוך ‪12‬‬
‫אַב ָרהָ ם‬
‫פתחו ישראל ואמרו – ישעיה )סג‪ ,‬טז( כִּ י אַ ָתּה אָבִ ינוּ ‪ ,‬אמרו ליצחק – אתה אבא‪ ,‬אתה דואג לנו‪ ...‬למה ? כִּ י ְ‬
‫ירנוּ‪...‬‬
‫‪‬א יְ ָדעָ נוּ וְ יִ ְשׂ ָראֵ ל ‪‬א יַכִּ ָ‬
‫אברהם אמר "ימחו על קדושת שמך" ‪ ,‬ויעקב אמר "ימחו על קדושת שמך"‪ ,‬ודווקא יצחק‪ ,‬שמידתו גבורה‪ ,‬הוא מידת‬
‫הדין‪ ,‬הוא זה שמלמד זכויות על עם ישראל‪.‬‬
‫עד כאן דברי החיד"א‪ ,‬ואנחנו רוצים להבין‪ ,‬האם הענין שיצחק מופיע ‪ 98‬פעמים בתורה‪ ,‬זה הזכות ‪ ,‬או שיש משהו‬
‫ביצחק אבינו‪ ,‬שהוא מהווה זכות ?‬
‫אז החיד"א כותב ‪ ,‬שכיון שהוא מופיע צ"ח פעמים בתורה‪ ,‬הזכות שלו מגנה על עם ישראל‪...‬‬
‫אני רוצה ללכת לנדבך נוסף‪ ,‬שראיתי בספר שם משמואל ‪ ,‬ואולי דרכו‪ ,‬אפשר להסביר‪ ,‬איך יצחק מגן על עם ישראל‪,‬‬
‫יותר מכל האבות כולם‪.‬‬
‫בספר שם משמואל )מערכות על חג הסוכות שנת תרע"ח( ‪ ,‬הוא מדבר על יצחק אבינו וחג הסוכות‪ ,‬ועל זכותו של יצחק‬
‫אבינו‪ ,‬שמגנה מפני צ"ח קללות‪.‬‬
‫אני אביא את דבריו‪ ,‬וכדי להבין אותם‪ ,‬צריך לקרוא שתי קטעים ברש"י‪ ,‬שניהם בפרשת פינחס‪.‬‬
‫רש"י בפרשת פינחס‪ ,‬מסביר את סוגי הקרבנות ‪ ,‬למה יש פרים‪ ,‬למה יש אילים ולמה יש כבשים‪.‬‬
‫אומר רש"י במקום )כח‪ ,‬יט( – וְ ִה ְק ַרבְ ֶתּם ִא ֶשּׁה ֹעלָה לַיהוָה פָּ ִרים בְּ נֵי בָ ָקר ְשׁנַיִ ם וְ אַיִ ל אֶ חָ ד וְ ִשׁ ְבעָ ה כְ בָ ִשׂים בְּ נֵי ָשׁנָה‬
‫ימם יִ ְהיוּ לָכֶ ם‪ .‬פרים‪ .‬כנגד אברהם‪ ,‬שנאמר )בראשית יח‪ ,‬ז( ואל הבקר רץ אברהם‪ :‬ואיל‪ .‬כנגד אילו של יצחק‪:‬‬
‫ְתּ ִמ ִ‬
‫כבשים‪ .‬כנגד יעקב שנאמר )בראשית ל‪ ,‬מ( והכשבים הפריד יעקב‪ .‬ביסודו של רבי משה הדרשן ראיתי זאת‪.‬‬
‫פרק אחד אחרי זה‪) ,‬כט‪ ,‬יח(‬
‫וּמנְ חָ תָ ם וְ נִ ְס ֵכּיהֶ ם לַפָּ ִרים לָאֵ ילִ ם וְ לַכְּ בָ ִשׂים בְּ ִמ ְספָּ ָרם כַּ ִמּ ְשׁפָּ ט‪.‬‬
‫אומר רש"י במקום ‪ִ -‬‬
‫ומנחתם ונסכיהם לפרים‪ .‬פרי החג שבעים הם‪ .‬כנגד שבעים אמות שמתמעטים והולכים‪ ,‬סימן כליה להם‪ ,‬ובימי‬
‫המקדש היו מגינין עליהם מן היסורין‪.‬‬
‫מה הביא את רש"י לכתוב ככה ?‬
‫אומר השפתי חכמים – לא מצאנו בתורה‪ ,‬דבר שהוא פוחת והולך‪ ,‬אלא רק מוסיף והולך‪.‬‬
‫המקום היחיד שמצאנו‪ ,‬שהוא פוחת והולך‪ ,‬זה רק בפרי החג‪.‬‬
‫שואל רש"י – איך יכל להיות דבר כזה‪ ,‬שיש פוחת והולך ? תמיד זה או נשאר אותו דבר‪ ,‬או מוסיף והולך‪ ,‬אבל לא‬
‫פוחת‪...‬‬
‫אומר רש"י – כנגד שבעים אמות שמתמעטים והולכים‪ ,‬סימן כליה להם ‪ ,‬ולכן זה פוחת והולך‪.‬‬
‫ממשיך רש"י ואומר ‪ -‬ולכבשים‪ .‬כנגד ישראל שנקראו )ירמיה נ‪ ,‬יז( שה פזורה‪ ,‬והם קבועים ומנינם תשעים ושמונה‬
‫לכלות מהם תשעים ושמונה קללות שבמשנה תורה‪.‬‬
‫הדברים מבוארים עוד יותר‪ ,‬בדברי הטור‪ ,‬מה שהבאנו בשבוע שעבר‪:‬‬
‫אמר לי אחי‪ ,‬שלשת הרגלים‪ ,‬כנגד שלושת האבות – פסח כנגד אברהם‪ ,‬שבועות כנגד יצחק‪ ,‬סוכות כנגד יעקב‪.‬‬
‫וּבפֶ ַסח הָ יָה‪.‬‬
‫לוּשׁי ַוע ֲִשׂי עֻגוֹת'' )בראשית יח‪ ,‬ו( ְ‬
‫פֶּ ַסח כְּ ֶנגֶד אַבְ ָרהָ ם‪ִ ,‬דּכְ ִתיב‪ִ '' :‬‬
‫סֻ כּוֹת כְּ ֶנגֶד ַי ֲעקֹב‪ִ ,‬דּכְ ִתיב בֵּ יה‪'' :‬וּלְ ִמ ְקנֵהוּ עָ ָשׂה סֻ כֹּת'' )שם לג‪ ,‬יז(‪.‬‬
‫ָשׁבוּעוֹת כְּ ֶנגֶד יִ צְ חָ ק‪ ,‬אין לו מקור בתורה ‪ ,‬המקור היחיד מופיע בפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬ששם כתוב‪ ,‬שהקב"ה לקח את‬
‫הקרניים מאילו של יצחק ‪ .‬קרן אחד השתמש בה הקב"ה‪ ,‬במעמד הר סיני‪ ,‬שנאמר )שמות יט‪ ,‬יג( בִּ ְמשֹׁ‪ ‬הַ יֹּבֵ ל הֵ ָמּה‬
‫ַיעֲלוּ בָ הָ ר‪ ,‬והקרן השניה‪ ,‬עתיד הקב"ה להשתמש במהרה בימנו‪ ,‬בשעה שהוא יגאל אותנו‪ ,‬שנאמר ְתּ ַקע בְּ שׁוֹפָ ר גָּדוֹל‬
‫לְ חֵ רוּתֵ נוּ‬
‫אז בחג הסוכות‪ ,‬שזה החג כנגד יעקב אבינו‪ ,‬שם מביאים ‪ 98‬כבשים‪ ,‬כדי להציל את עם ישראל‪ ,‬מ‪ 98-‬קללות‪ .‬כך מביא‬
‫רש"י ‪ ,‬עם הביאור שמביא שם משמואל‪.‬‬
‫עמוד ‪ 5‬מתוך ‪12‬‬
‫אומר השם משמואל – אמר לי פעם אבא‪ ,‬איזה כוח יש ל‪ 98-‬הכבשים‪ ,‬כדי להציל את עם ישראל‪ ,‬מ‪ 98 -‬הקללות ?‬
‫אמר לו אביו )אבני נזר( – פשוט מאוד‪ .‬על מה באו הקללות ?‬
‫אומרת התורה‪ ,‬בפרשת השבוע )כח‪ ,‬מז( ַתּחַ ת אֲ ֶשׁר ‪‬א‪-‬עָ בַ ְד ָתּ אֶ ת‪-‬ה' אֱ ‪‬הֶ י‪ְ ‬בּ ִשׂ ְמחָ ה וּבְ טוּב לֵבָ ב מֵ רֹב ֹֽכּל‪.‬‬
‫הקללות באות‪ ,‬על זה שלא עבדנו בשמחה ‪...‬‬
‫חג הסוכות‪ ,‬כידוע לכולם‪ ,‬נאמר עליו וְ ָשׂמַ ְח ָתּ בְּ חַ גֶּ‪ ,‬לכן‪ 98 ,‬הכבשים שמביאים בחג הסוכות‪ ,‬מכפרות על ‪ 98‬הקללות‪,‬‬
‫שבאות על ַתּחַ ת אֲ ֶשׁר ‪‬א‪-‬עָ בַ ְד ָתּ אֶ ת‪-‬ה' אֱ ‪‬הֶ י‪ְ ‬בּ ִשׂ ְמחָ ה‪ .‬אם ככה‪ ,‬זה מסתדר טוב מאוד‪.‬‬
‫ממשיך האבני נזר ואומר – ולא מצאנו לשון שמחה‪ ,‬אלא אצל יעקב אבינו‪ ,‬שנאמר )ירמיה לא‪ ,‬ו( ָרנּוּ לְ ַי ֲעקֹב ִשׂ ְמחָ ה‪..‬‬
‫לכן הוא אומר ‪ ,‬היות ויעקב הוא שמחה‪ ,‬וחג הסוכות כולו וְ ָשׂמַ ְח ָתּ בְּ חַ גֶּ‪ ,‬והכבשים כנגד יעקב אבינו‪ ,‬לכן הם באים‬
‫בחג הסוכות‪ ,‬כדי לכפר על ַתּחַ ת אֲ ֶשׁר ‪‬א‪-‬עָ בַ ְד ָתּ אֶ ת‪-‬ה' אֱ ‪‬הֶ י‪ְ ‬בּ ִשׂ ְמחָ ה ‪.‬‬
‫ממשיך השם משמואל ואומר – לכן חתן וכלה‪ ,‬מוחלים להם על כל העוונות ‪ .‬הם צריכים להיות בשמחה‪ .‬אדם לא יכל‬
‫לשמוח‪ ,‬שהוא מלא עוונות‪.‬‬
‫כל השמחה שיש לנו בחג הסוכות‪ ,‬זה רק אחרי שעברנו את יום הכיפורים‪.‬‬
‫אחרי שעברנו את יום הכיפורים‪ ,‬והעוונות שלנו נמחלו ‪ ,‬אנחנו אומרים בכניסת חג הסוכות אוֹר זָרוּעַ לַצַּ ִדּיק וּלְ יִ ְשׁ ֵרי‬
‫לֵב ִשׂ ְמחָ ה ‪ ,‬השמחה באה אחרי שאנחנו מנקים עצמנו מהעוונות‪ ,‬אחרי יום הכיפורים‪ ,‬אז מגיע שמחת בית השואבה‪,‬‬
‫והשמחה פורצת ‪ ,‬כי אנחנו נקיים מעוונות‪.‬‬
‫הוא אומר – חתן וכלה ‪ ,‬אם לא היו מוחלים להם על העוונות‪ ,‬אז הם לא היו מסוגלים לשמוח‪ ,‬ולכן אומרים חז"ל‬
‫)מסכת יבמות סב‪ ,‬ב( ‪ -‬כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה ‪ ,‬אבל באותו רגע שהוא מתחתן‪ ,‬ממילא‪ ,‬נמחלים לו כל‬
‫העוונות‪ ,‬אז הוא יכל לשמוח‪ ,‬כך אמר לו אביו‪' ,‬אבני נזר'‪.‬‬
‫בספר פרדס יוסף‪ ,‬הוא מביא את מה שאמר החידושי הרי"ם – בעבר היו נוהגים לעשות‪ ,‬שמחת שבע ברכות פעמיים‬
‫ביום‪.‬‬
‫היו עושים ארוחה בצהריים ושוב פעם בערב‪ .‬בכל ארוחה‪ ,‬היו מברכים שבע ברכות‪.‬‬
‫אם בכל ארוחה היו מברכים שבע ברכות‪ ,‬יוצא ‪ 14‬ברכות בכל יום‪ .‬אם תכפיל את זה בשבעת ימי שבע ברכות‪ ,‬הגעת‬
‫ל‪. 98-‬‬
‫יוצא‪ ,‬ששבע ברכות של חתן וכלה ‪ ,‬שנעשות מתוך שמחת חתן וכלה‪ ,‬מורידות מהחתן והכלה את ‪ 98‬הקללות‪,‬‬
‫שנמצאות בפרשת כי תבוא‪.‬‬
‫היום אנחנו מברכים בסך‪-‬הכל שבע ברכות‪ ,‬בשבעה ימים‪ ,‬וכך אנו מסירים מעלינו רק את ‪ 49‬הקללות מפרשת‬
‫בחוקתי‪.‬‬
‫יוצא‪ ,‬עפ"י האבני נזר‪ ,‬שכל הענין של ‪ 98‬הכבשים בחג הסוכות‪ ,‬הם באים כדי לכפר על ‪ 98‬הקללות שמופיעות בפרשת‬
‫השבוע‪ ,‬וכל זה נובע מתוך השמחה‪ ,‬שישנה בחג הסוכות‪.‬‬
‫חשבתי אולי עפ"י זה‪ ,‬לבאר את דברי החיד"א‪:‬‬
‫‪‬הים כָּ ל הַ שֹּׁמֵ עַ יִ צְ חַ ק לִ י‬
‫רש"י כותב על הפסוק )בראשית כא‪ ,‬ו( ַותֹּאמֶ ר ָשׂ ָרה צְ חֹק עָ ָשׂה לִ י אֱ ִ‬
‫יצחק לי‪ .‬ישמח עלי‪ .‬ומדרש אגדה הרבה עקרות נפקדו עמה‪ ,‬הרבה חולים נתרפאו בו ביום‪ ,‬הרבה תפלות נענו עמה‪,‬‬
‫ורב שחוק היה בעולם‪.‬‬
‫יוצא‪ ,‬שהשמחה הראשונה שמופיעה בתורה‪ ,‬מופיע ב ‪ -‬יִ צְ חַ ק לִ י ‪ ,‬בלידת יצחק‪.‬‬
‫עפ"י מה שאומר החיד"א – כמה פעמים מופיע יצחק ? ‪ 98‬פעמים‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬אומרים לנו חז"ל ‪ַ -‬תּחַ ת אֲ ֶשׁר ‪‬א‪-‬עָ בַ ְד ָתּ אֶ ת‪-‬ה' אֱ ‪‬הֶ י‪ְ ‬בּ ִשׂ ְמחָ ה‪.‬‬
‫אומר החיד"א ‪ -‬יצחק‪ ,‬מופיע בתורה ‪ 98‬פעמים‪.‬‬
‫‪ 98‬פעמים המילה יצחק‪ ,‬זה לשון שמחה‪.‬‬
‫עמוד ‪ 6‬מתוך ‪12‬‬
‫השמחה‪ ,‬שיש במילה יצחק‪ ,‬היא המגינה‪ ,‬על ‪ 98‬הקללות שמופיעות בפרשת השבוע‪.‬‬
‫אולי לזה התכוון החיד"א‪ ,‬ואם לא‪ ,‬יהיו הדברים כתוספת לדבריו‪ ,‬אני חושב שהם נכונים‪.‬‬
‫הבאתי את כל היסוד הזה‪ ,‬כי אנחנו רוצים בע"ה‪ ,‬לעמוד על נקודה אחת‪ ,‬שכתובה בר' אליעזר מגרמייזה‪ ,‬בעל הרוקח‪.‬‬
‫הן בפרשת השבוע והן בשיר‪-‬השירים‪ ,‬וממנו בע"ה‪ ,‬להתחיל נושא לעבודת ה' שלנו‪ ,‬לקראת ראש השנה‪ ,‬ללמוד סוגיה‬
‫בש"ס ‪ ,‬וממנה בע"ה‪ ,‬נראה יסוד נפלא ביותר‪.‬‬
‫הרוקח‪ ,‬לוקח את הענין של צ"ח קללות‪/‬אזהרות ‪ ,‬ועושה איתם סיבוב בכל הש"ס‪ ,‬איפה מופיע דברים שקשורים‬
‫למ"ט ‪ ,‬צ"ח ‪ ,‬בכמה וכמה רעיונות ‪.‬‬
‫אנחנו נקריא את הדברים שלו בפנים‪ ,‬כי אנחנו חותרים להגיע לפסוק בשיר השירים ‪ ,‬שיביא אותנו לענין‪.‬‬
‫אני מקריא )רוקח‪ ,‬פרשת כי תבוא‪ ,‬פסוק סא( גַּם כָּ ל חֳ לִ י וְ כָ ל מַ כָּ ה אֲ ֶשׁר ‪‬א כָ תוּב בְּ סֵ פֶ ר הַ תּו ָֹרה הַ זֹּאת יַעְ לֵם יְ הוָה‬
‫עָ לֶי‪ ‬עַ ד ִה ָשּׁ ְמ ָד‪ - ‬כָּ ל חֳ לִ י גימטריא צ"ח ‪ .98 = 48 + 50‬צ"ח קללות‪ ,‬בתוכחה אחרונה‪ ,‬וכנגדם היו מקריבים בסוכות‪,‬‬
‫צ"ח כבשים‪ .‬צ"ח פנים בתורה – מ"ט פנים טהור ‪ ,‬מ"ט פנים טמא‪ .‬צ"ח פעמים יצחק להגן ‪ ,‬וכן צ"ח פסוקים בפרשת‬
‫צו את אהרון‪.‬‬
‫אני עובר לרוקח בשיר השירים )ה‪ ,‬ט( ‪ -‬מַ ה דּוֹדֵ ‪ִ ‬מדּוֹד הַ יָּ פָ ה בַּ נּ ִָשׁים מַ ה דּוֹדֵ ‪ִ ‬מדּוֹד ֶשׁכָּ כָ ה ִה ְשׁבַּ עְ ָתּנוּ }י{ דּו ִֹדי צַ ח‬
‫וְ אָדוֹם ָדּגוּל מֵ ְרבָ בָ ה‪.‬‬
‫אומר רש"י ‪ -‬מה דודך מדוד‪ .‬כך היו שואלין האומות את ישראל מה אלהיכם מכל האלהים שכך אתם נשרפים‬
‫ונצלבים עליו‪.‬‬
‫והתשובה היא דּו ִֹדי צַ ח וְ אָדוֹם ‪ .‬מה זה ?‬
‫]לרש"י יש פירוש משלו ‪ -‬דודי צח‪ .‬ולבן להלבין עונותי‪ ,‬צח ולבן כשנראה בסיני נראה כזקן מורה הוראות וכן בשבתו‬
‫למשפט )דניאל ז( לבושיה כתלג חור ושער רישיה כעמר נקא ‪ :‬ואדום‪ .‬ליפרע משונאיו כענין שנאמר )ישעיה מג( מדוע‬
‫אדום ללבושיך[‬
‫מפרש הרוקח ‪ -‬דודי צח – לתורה יש מ"ט פנים – מ"ט פנים טהור‪ ,‬מ"ט פנים טמא‪.‬‬
‫דבר אחר – צח – לכפר עלינו‪ .‬למה ?‬
‫כי צח גימטריא סלח = ‪ .98‬אז הקב"ה צח‪ ,‬הופך את העוונות שלנו ללבנים‪ ,‬ולאומות העולם לאדום‪ ,‬הוא לא מוחל‬
‫להם על העוונות‪.‬‬
‫אתה יודע למה אנחנו מוסרים את הנפש שלנו לקב"ה ‪ַ ,‬מה דּוֹדֵ ‪ִ ‬מדּוֹד ֶשׁכָּ כָ ה ִה ְשׁבַּ עְ ָתּנוּ ?‬
‫התשובה פשוטה מאוד – כי דּו ִֹדי צַ ח ‪ .‬לנו ‪ ,‬הקב"ה מוחל עוונות‪ ,‬לאומות העולם‪ ,‬הקב"ה משאיר את העוונות כמו‬
‫שהם‪ ,‬באדום‪.‬‬
‫ממשיך הרוקח ואומר – צח לישראל‪ ,‬להגן עליהם מהקללות שבמשנה תורה ‪.‬‬
‫ממשיך הרוקח ומסיים את דבריו – ותמצא בפרשת התוכחות‪ ,‬לא ‪ 98‬קללות‪ ,‬אלא מאה‪ ,‬פחות שתים ‪.‬‬
‫פירוש הדבר‪ ,‬שישנם מאה קללות בפרשה‪.‬‬
‫אומר הרוקח – אם ככה‪ ,‬יש לנו דבר שמגן מפני המאה קללות‪ .‬מה ?‬
‫מאה ברכות‪ ,‬שתיקנו לנו חז"ל לומר בכל יום‪.‬‬
‫ממשיך הרוקח ומביא כמה וכמה ראיות לענין הזה‪ ,‬שנאמר )תהילים קכ"ח‪ ,‬ד( ִהנֵּה כִ י ֵכן יְ ב ַֹר‪ ‬גָּבֶ ר יְ ֵרא ה' ‪ -‬כִ י כֵן‬
‫גימטריא ‪.100‬‬
‫אנחנו אומרים בפסוק )ה‪ ,‬ט( מַ ה דּוֹדֵ ‪ִ ‬מדּוֹד הַ יָּ פָ ה בַּ נּ ִָשׁים‪...‬‬
‫מה זה הַ יָּ פָ ה בַּ נּ ִָשׁים ?‬
‫אנחנו מעריכים את הקב"ה‪ ,‬והוא יותר מכל האלוהים !‬
‫וכולם שואלים אותנו מַ ה דּוֹדֵ ‪ִ ‬מדּוֹד ?‬
‫עמוד ‪ 7‬מתוך ‪12‬‬
‫אומר הרוקח – ב‪ -‬הַ יָּ פָ ה בַּ נּ ִָשׁים‪.‬‬
‫הַ יָּ פָ ה = ‪ ,100‬ובזה שאנחנו מברכים את הקב"ה מאה ברכות ‪ ,‬בזה אנחנו מראים‪ ,‬כמה הקב"ה שלנו גדול !‬
‫אומר הרוקח – עוד רציתי לומר דּו ִֹדי צַ ח וְ אָדוֹם‪ ,‬אם ניקח את ראשי התיבות של הפסוק‪ ,‬גם נקבל ‪.100‬‬
‫אז בזכות מאה הברכות‪ ,‬אדם ניצל ממאה הקללות שמופיעות בפרשת השבוע‪ ,‬פרשת כי תבוא‪.‬‬
‫בא החיד"א )פתח עיניים במסכת מנחות מג‪ ,‬ב( ומביא את דברי הגמרא ‪ -‬תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך‬
‫מאה ברכות בכל יום שנאמר }דברים י‪-‬יב{ ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך‪.‬‬
‫רש"י אומר על הפסוק ‪ -‬מה ה' אלהיך וגו'‪ .‬קרי ביה מאה‪.‬‬
‫בביאורים אחרים כתוב‪ ,‬שבפסוק הזה יש ‪ 99‬אותיות‪ ,‬חסר אות אחת ‪ ,‬לכן תקרי "מה" אלא "מאה" ‪ ,‬תוסיף רק את‬
‫האל"ף ‪ ,‬ואז תקבל מאה אותיות‪ ,‬לומר לך‪ ,‬שצריך לברך בכל יום מאה ברכות‪.‬‬
‫אומר החיד"א )פתח עיניים( דבר נפלא – בקללות ‪ ,‬כתוב בתורה ‪ .98‬חז"ל אומרים לנו‪ ,‬שזה מאה חסר שתים ‪.‬‬
‫בברכות‪ ,‬תיקנו לנו מאה בכל יום‪ .‬למה לא ‪ 98‬ועוד ‪? 2‬‬
‫אומר החיד"א – גם בברכות זה ככה‪ .‬כמו שבקללות זה ‪ 100‬חסר ‪ ,2‬כך גם בברכות‪ ,‬זה ‪ 100‬חסר ‪ . 2‬למה ?‬
‫כיון ששתי ברכות‪ ,‬הם מדאורייתא – ברכת התורה וברכת המזון‪ ,‬ומה נישאר לך מדרבנן ?‬
‫‪.98‬‬
‫אז יש לך מאה קללות חסר ‪ ,2‬כי שתים כָּ ל חֳ לִ י וְ כָ ל ַמכָּ ה אֲ ֶשׁר ‪‬א כָ תוּב בְּ ֵספֶ ר הַ תּו ָֹרה הַ זֹּאת‪ ,‬והברכות זה בדיוק‬
‫ההיפך‪ ,‬שתים כן כָ תוּב בְּ סֵ פֶ ר ַהתּו ָֹרה – ברכת המזון וברכת התורה‪ 98 ,‬לא כתוב‪ ,‬על זה נאמר בחז"ל ‪ -‬חביבים דברי‬
‫סופרים יותר מיינה של תורה‪.‬‬
‫דבר נוסף‪ ,‬כותב החיד"א – ומצאתי בכתב ידו של ר' ישעיהו מטראני הראשון‪ ,‬שגם גיהינום בלי יו"ד ‪ ,‬יוצא גימטריא‬
‫‪ .98‬בן אדם שמברך כל יום‪ ,‬מאה ברכות ביום‪ ,‬מציל את עצמו‪ ,‬גם מהגיהינום וגם מהקללות‪.‬‬
‫עד כאן דבריו של החיד"א‪.‬‬
‫בבעל הטורים )פרשת ואתחנן( על פרשת קריאת שמע‪ ,‬על הפסוק )דברים ו‪ ,‬ז( וּבְ ָשׁכְ בְּ ‪ ‬וּבְ קוּמֶ ‪. ‬‬
‫אומר בעל הטורים ‪ -‬ובקומך‪ .‬תגין על הקו''ף לומר כשיעמוד בבוקר יתפלל ק' ברכות וינצל מצ''ח קללות ועוד שתים‬
‫גם כל חלי וכל מכה‪.‬‬
‫שׁכֵב עִ ם אֲ בֹתֶ י‪ ‬וְ ָקם הָ עָ ם הַ זֶּה וְ ָזנָה‬
‫בעל הטורים ‪ ,‬בפרשת וילך )לא‪ ,‬טז( כותב על הפסוק ‪ַ -‬ויֹּאמֶ ר ה' אֶ ל מ ֶֹשׁה ִהנְּ ‪ֹ ‬‬
‫יתי אֲ ֶשׁר כָּ ַר ִתּי ִאתּוֹ‬
‫אָרץ אֲ ֶשׁר הוּא בָ א ָשׁמָּ ה בְּ ִק ְרבּוֹ ַו ֲעזָבַ נִ י וְ הֵ פֵ ר אֶ ת בְּ ִר ִ‬
‫אַחֲ ֵרי אֱ ‪‬הֵ י נֵכַ ר הָ ֶ‬
‫וקם העם‪ .‬תגין על הקו''ף‪ ,‬לו' שימאסו בק' ברכות‪ .‬ובבנין של שלמה שהיה היכלו ק' אמה‪ .‬העם הזה וזנה אחרי‪.‬‬
‫בגימ' זה הוא מנשה‪.‬‬
‫משמע מדברי בעל הטורים‪ ,‬שאם לא מברכים מאה ברכות‪ ,‬מגיעים עד עבודה זרה‪.‬‬
‫כל אחד שואל את עצמו ‪ -‬מאה ברכות‪ ,‬אתה מגיע עד לעבודה זרה ?! מאה ברכות זה תקנת דרבנן‪.‬‬
‫באו רבנן‪ ,‬ותיקנו לנו לברך מאה ברכות בכל יום‪ ,‬מדאורייתא יש רק שתי ברכות‪ ,‬ברכת התורה וברכת המזון‪.‬‬
‫אדם שלא מברך מאה ברכות בכל יום‪ ,‬אומר בעל הטורים‪ ,‬בסוף יעבוד עבודה זרה‪.‬‬
‫אנחנו רוצים להוכיח את הדברים ולהסביר אותם‪ ,‬ובשביל זה צריכים ללמוד שתי גמרות‪:‬‬
‫נלמד את הגמרא מסכת סנהדרין קב‪.‬‬
‫אַרבָּ עָ ה ֶה ְדיוֹטוֹת‪..‬‬
‫‪‬שׁה ְמלָכִ ים וְ ְ‬
‫משׁ ָ‬
‫אומרת המשנה בתחילת פרק חלק ‪ -‬כָּ ל יִ ְשׂ ָראֵ ל יֵשׁ לָהֶ ם חֵ לֶק לָעוֹלָם הַ בָּ א‪ ...‬חוץ ְ‬
‫אנחנו צריכים את המלכים ולא את ההדיוטות‪ ,‬מי אלה ?‬
‫ַשּׁה‪ ,‬וההדיוטות בִּ לְ עָ ם‪ ,‬וְ דוֹאֵ ג‪ ,‬וַאֲ ִחיתֹפֶ ל‪ ,‬וְ גֵחֲ זִ י‪.‬‬
‫וּמנ ֶ‬
‫אַחאָב‪ְ ,‬‬
‫אומרת המשנה )י‪ ,‬ב( ‪ -‬י ָָרבְ עָ ם ‪ְ ,‬‬
‫עמוד ‪ 8‬מתוך ‪12‬‬
‫בדף קב ‪,‬ב מספרת הגמרא סיפור ‪ -‬ר' אבהו הוה רגיל דהוה קא דריש בשלשה מלכים חלש קביל עליה דלא דריש‬
‫כיון דאיתפח הדר קא דריש אמרי לא קבילת עלך דלא דרשת בהו אמר אינהו מי הדרו בהו דאנא אהדר בי רב אשי‬
‫אוקי אשלשה מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר חברך וחבירי דאבוך קרית לן‬
‫מהיכא בעית למישרא המוציא אמר ליה לא ידענא א''ל מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן‬
‫א''ל אגמריה לי ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא א''ל מהיכא דקרים בישולא א''ל מאחר דחכימתו כולי האי‬
‫מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים אם אתם כאלה חכמים‪ ,‬שאתם יודעים מאיפה לבצוע את הלחם‪ ,‬איך יכל‬
‫להיות שעבדתם עבודת כוכבים ? אי הות התם אם אתה היית בדור שלנו הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת‬
‫אבתראי היית מרים את שיפולי גלימתך ‪ ,‬והיית רץ לעבוד עבודה זרה‪.‬‬
‫למחרת בא ר' אשי להיכל הישיבה‪ ,‬ודרש באותה הלכה‪ ,‬בשם מנשה‪.‬‬
‫בספר ופי יגיד תהילתך ‪ ,‬של הרב הגאון ר' אהרון לייב שטיינמן שליט"א‪ ,‬יש לו מאמר נפלא בחלק ב'‪ ,‬בספרו ‪.‬‬
‫הוא שואל שאלה עצומה – מה פתאום מנשה‪ ,‬התעסק מאיפה בוצעים את הפת ?‬
‫למה ?‬
‫בתקופתו של מנשה‪ ,‬עדין לא ברכו על האוכל‪.‬‬
‫כל התקנה לברך על האוכל‪ ,‬הייתה תקנה שתיקנו אותה‪ ,‬אחרי חורבן בית ראשון ‪ ,‬אז למה הוא התעסק מאיפה‬
‫בוצעים את הפת ? מה לך ולזה ?!‬
‫איפה בוצעים את הפת‪ ,‬זה לכבוד הברכה‪ .‬בתקופתו של מנשה‪ ,‬עדין לא ברכו‪ ,‬אז מה זה קשור ?‬
‫שאלה מספר ‪ 2‬שהוא שואל ‪ -‬שאל אותו ר' אשי‪ ,‬שאם הם כאלה חכמים‪ ,‬איך הם עבדו עבודה זרה ‪ ,‬ואם הם לא היו‬
‫כאלה חכמים‪ ,‬ולא ידעו מאיפה לבצוע את הפת‪ ,‬אז מותר לעבוד עבודה זרה ?!‬
‫עבודה זרה בכל אופן אסור לעבוד‪.‬‬
‫אפשר לשאול עוד שאלה‪ -‬מאיפה ידע מנשה‪ ,‬שרב אשי לא ידע את ההלכה הזאת ?‬
‫האמת היא‪ ,‬שהחיד"א הרגיש בדבר הזה‪ ,‬וכתב בספרו )דברים אחדים( – רב אשי החשיב עצמו לחסיד‪ ,‬והגמרא‬
‫)מסכת בבא קמא( אומרת שמי שמחשיב עצמו לחסיד‪ ,‬יעסוק בעניני ברכות‪ ,‬אז אמר לו מנשה‪ ,‬אם אתה כבר חסיד‪,‬‬
‫אז בֹא ונשאל אותך שאלות בענייני ברכות‪.‬‬
‫אלה הדברים רבותי‪ ,‬אנחנו רוצים ללכת קצת יותר לעומק‪:‬‬
‫ישנה גמרא נוספת )מסכת ברכות לה‪ ,‬ב( שאומרת ‪ -‬א''ר חנינא בר פפא כל הנהנה מן העוה''ז בלא ברכה כאילו גוזל‬
‫להקב''ה וכנסת ישראל שנא' }משלי כח‪-‬כד{ גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא‬
‫הקב''ה שנא' }דברים לב‪-‬ו{ הלא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא' }משלי א‪-‬ח{ שמע בני מוסר אביך‬
‫ואל תטוש תורת אמך מאי חבר הוא לאיש משחית א''ר חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את‬
‫ישראל לאביהם שבשמים‪...‬‬
‫אומר רש"י ‪ -‬אין פשע‪ .‬ולפי שהוא מיקל רואים האחרים ולמדין ממנו לעשות כן ליהנות מן העולם בלא ברכה ולכך‬
‫נקרא זה המיקל חבר לאיש משחית‪.‬‬
‫למה דוקא לירבעם ?‬
‫אומר רש"י ‪ -‬לירבעם בן נבט‪ .‬שחטא והחטיא את ישראל כך הוא חוטא ומחטיא‪.‬‬
‫הוא חוטא‪ ,‬בזה שהוא לא מברך‪ ,‬ומחטיא את עם ישראל‪ ,‬שרואים אותו שהוא לא מברך‪ ,‬וגורם להם לזלזל‪.‬‬
‫רבותי‪ ,‬אם אדם רואה את חברו מדבר לשון הרע‪ ,‬הוא לא חבר של ירבעם בן נבט ?!‬
‫רואים אותו מדבר לשון הרע‪ ,‬אז לומדים ממנו לדבר לשון הרע‪.‬‬
‫אדם שמזלזל באיסור מוקצה‪ ,‬הוא גם חבר לאיש משחיט‪ ,‬לא ?!‬
‫ירבעם בן נבט‪ ,‬לא היה העובד עבודה זרה הראשון וגם לא אחרון‪ .‬חז"ל מונים שלושה‪ ,‬שאין להם חלק לעולם הבא‪,‬‬
‫מיהם ?‬
‫ַשּׁה‪.‬‬
‫וּמנ ֶ‬
‫אַחאָב‪ְ ,‬‬
‫י ָָרבְ עָ ם ‪ְ ,‬‬
‫אחאב‪ ,‬אומרים חז"ל – אין לך הר‪ ,‬שהוא לא הקים בו עבודה זרה‪.‬‬
‫עמוד ‪ 9‬מתוך ‪12‬‬
‫אז אדם שלא מברך‪ ,‬אומרת הגמרא‪ ,‬שהוא חבר של ירבעם בן נבט‪ ,‬הוא לא חבר של אחאב ‪ ,‬ולא חבר של מנשה !‬
‫למה מצאו חז"ל‪ ,‬את הדמיון חבר הוא לאיש משחית ‪,‬הוא חבר של ירבעם בן נבט‪ ,‬יותר מאשר מנשה ואחאב ?‬
‫סימן שיש בירבעם בן נבט משהו‪ ,‬שקשור לברכות‪.‬‬
‫בואו וננסה להסביר את הדברים‪ ,‬ובע"ה נגיע ליסודם של דברים‪:‬‬
‫את יסוד הדברים‪ ,‬לקחתי מספר שנקרא דברות צבי על מסכת ברכות‪ .‬ממנו לקחתי את הליבה של הרעיון‪ ,‬ואני רוצה‬
‫קצת לפתח אותו‪.‬‬
‫ישנו ספר שנקרא כד הקמח‪ ,‬לרבינו בחיי‪ .‬אותו ספר יש לו על התורה‪ ,‬בפרשת עקב‪ ,‬שם הוא כותב‪ ,‬כמעט את אותם‬
‫מילים‪.‬‬
‫אותם דברים תמצאו גם ברשב"א‪ ,‬בחידושי אגדות‪ ,‬על גמרא במסכת ברכות‪.‬‬
‫מה שנוגע אלינו‪ ,‬זה נקודה אחת ‪:‬‬
‫אומר הרשב"א‪ ,‬ואומר רבינו בחיי – כשאדם מחזיק בידו תפוז והוא מברך עליו‪ ,‬יוצא שהוא אומר לקב"ה – רבינו של‬
‫עולם‪ ,‬אתה הבאת את הגשם‪ ,‬אתה הבאת את השלג‪ ,‬אתה הבאת את הרוח‪ ,‬אמנם היה באמצע אדם חקלאי‪ ,‬שעבד‬
‫את השדה‪ ,‬אבל עם כל זה‪ ,‬גם החקלאי שלך ‪ ,‬גם הוא מקבל ממך את הכוחות‪.‬‬
‫אם ככה‪ ,‬כשבן‪-‬אדם בא‪ ,‬ומכיר שהתפוז הזה‪ ,‬הקב"ה עשה אותו‪ ,‬הוא מברך "ברוך אתה ה'‪ ,‬אלוקינו מלך העולם‬
‫בורא פרי העץ"‪ ,‬הוא נותן כוח לקב"ה "הינה ריבונו של עולם‪ ,‬אתה זה שעשית את התפוז הזה" !‬
‫אם בן אדם לא מברך‪ ,‬אומר הרשב"א – הוא נותן כוחות למזלות ‪ ,‬ואומר "ריבונו של עולם‪ ,‬זה לא אתה יצרת את‬
‫זה"‪.‬‬
‫אלה הדברים בקצרה ‪ ,‬ממה שאומרים רבינו בחיי והרשב"א‪.‬‬
‫למה אני מביא את כל זה ?‬
‫כי אני רוצה להסביר עם זה‪ ,‬דבר נפלא ביותר ‪:‬‬
‫ירבעם בן נבט‪ ,‬אומר ספר מלכים‪ ,‬לקח שתי עגלים‪ ,‬והעמיד אותם אחד בדן ואחד בבית אל‪ ,‬והגמרא אומרת‪ ,‬שהוא‬
‫שם אותם באוויר‪ ,‬ע"י מגנט‪ ,‬ושם להם בפה טס ‪ ,‬ובתוך הטס‪ ,‬הם אמרו כל הזמן אֵ לֶּה אֱ ‪‬הֶ י‪ ‬יִ ְשׂ ָראֵ ל אֲ ֶשׁר הֶ עֱלוּ‪‬‬
‫מֵ אֶ ֶרץ ִמצְ ָריִ ם‪.‬‬
‫הוא חסם את הדרכים לירושלים‪ ,‬אמר – לא צריכים לעלות לירושלים‪ .‬מי שרוצה להקריב קרבנות‪ ,‬יש בדן ויש בבית‬
‫אל‪.‬‬
‫שואלים רבותינו )רמב"ן‪ ,‬אור‪-‬החיים הקדוש‪ ,‬כלי יקר‪ ,‬עקידת יצחק(‪ -‬למה הוא בחר לעשות דוקא את העגל ? למה‬
‫הוא לא עשה קוף ?! מה יש לעגל‪ ,‬מכל בעלי החיים ?‬
‫התשובה פשוטה – הם ראו את הקב"ה יורד על הר סיני‪ ,‬וראו בכיסא הכבוד‪ ,‬שיש אריה‪ ,‬ויש נשר‪ ,‬ויש שור ויש אדם‪.‬‬
‫הערב רב‪ ,‬היו פרושים מבשר‪ ,‬אומר הספר אזנים לתורה‪ .‬הם לא היו אוכלים בשר‪.‬‬
‫אכֵל עֵ ֶשׂב‪.‬‬
‫אם הם לא היו אוכלים בשר‪ ,‬אומר דוד המלך בתהילים )קו‪ ,‬כ( וַיָּ ִמירוּ אֶ ת כְּ בו ָֹדם בְּ תַ בְ נִ ית שׁוֹר ֹ‬
‫הם חיפשו משהו שאוכל עשב‪.‬‬
‫אדם אוכל בשר‪ ,‬נשר אוכל בשר‪ ,‬אריה אוכל בשר‪ ...‬היחידי שלא אוכל עשב‪ ,‬זה השור‪.‬‬
‫מה פתאום הם עשו שור ?‬
‫אומרים המפרשים‪ ,‬תשובה נפלאה ביותר – שור‪ ,‬הוא המזל שבא אחרי טלה‪.‬‬
‫טלה זה המזל של חודש ניסן‪ ,‬שור זה המזל של חודש אייר‪.‬‬
‫אמרו הערב רב – הקב"ה השמיד את מזל טלה‪.‬‬
‫הראיה – שבט"ו לחודש‪ ,‬בעיצומו של מזל טלה‪ ,‬יצאו עם ישראל ממצרים !‬
‫עמוד ‪ 10‬מתוך ‪12‬‬
‫איך יכל להיות שטלה‪ ,‬לא הגן על המצרים ???‬
‫התשובה היא – הקב"ה השמיד את מזל טלה‪.‬‬
‫אם אין מזל טלה‪ ,‬אז מה המזל הבא אחריו ?‬
‫שור‪.‬‬
‫אז אמר – בֹא ונעשה את הדמות שלו‪ ,‬כי זו הדמות שתיתן לכם את השפע‪.‬‬
‫רבותי‪ ,‬זה לא רק זה‪.‬‬
‫אמרו הערב רב – שור‪ ,‬זה הכוח שמבשל את התבואה‪ .‬הוא הכוח שמפרנס את העולם‪.‬‬
‫הם לא טעו‪ .‬למה לא ?‬
‫כיון שיש פסוק בספר משלי )יד‪ ,‬ד( בְּ אֵ ין אֲ ל ִָפים אֵ בוּס בָּ ר וְ ָרב ְתּבוּאוֹת בְּ כֹחַ שׁוֹר – יוצא שהתבואות מתבשלות‪ ,‬בכוח‬
‫השור‪ ,‬השור מבשל את זה‪.‬‬
‫אמרו הערב רב – רבותי‪ ,‬שימו לב למה אנחנו הולכים לעשות שור ?!‬
‫המצרים קיבלו אוכל בשבע שנות הרעב‪ ,‬בזכות מי ???‬
‫בזכות יוסף‪ .‬מה מזלו ?‬
‫שור ! אז יוסף הוא הנותן אוכל !‬
‫עם ישראל יוצאים ממצרים ‪ ,‬ומוציאים איתם את עצמות יוסף‪ ,‬למה ??‬
‫כי ידעו‪ ,‬שיוסף זה הכוח שמביא את האוכל‪.‬‬
‫אמרו הערב רב – רבותי‪ ,‬משה איננו‪.‬‬
‫המן בא בזכות משה ‪ ,‬כך אומרת הגמרא במסכת תענית‪.‬‬
‫משה עלה להר ארבעים יום ‪ ,‬עד היום היה מן‪ ,‬אבל מחר אין מן‪ ,‬אין אוכל‪ ,‬אז מה עושים ?‬
‫צריכים לייצר אוכל‪ .‬איך ?‬
‫חייבים לייצר שור‪ ,‬שהוא ייתן לנו את האוכל‪.‬‬
‫אז כל המהות הזאת של השור‪ ,‬נותנת אוכל‪.‬‬
‫אומרת הגמרא )מסכת ראש השנה טז‪ ,‬א( ‪ -‬אמר הקב''ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות‬
‫האילן ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי‬
‫שנה‪...‬‬
‫אמר ירבעם בן נבט – בשביל מה אתם עולים לירושלים ?! תביאו גם לעגלים את העומר בפסח‪ ,‬יתנו לכם את התבואה‬
‫של השדות‪...‬‬
‫כי הכוח שדרכו יורד המזון לעולם‪ ,‬הוא דרך כוח השור‪.‬‬
‫אם כוח השור‪ ,‬הוא זה שנותן את המזון‪ ,‬אמר ירבעם בן נבט‪ ,‬אז נעשה שתי עגלים‪ ,‬אחד בדן ואחד בבית אל‪ ,‬תביאו לו‬
‫את הקרבנות‪ ,‬יהיה לכם שפע של אוכל !‬
‫יוצא‪ ,‬שכל האוכל מגיע מהעניין של השור‪.‬‬
‫ירבעם בן נבט אמר – רבותי‪ ,‬האוכל לא בא מהקב"ה‪ ,‬אלא הוא בא מכוחו של השור‪ ,‬והוא זה שנותן !‬
‫אז ירבעם בן נבט 'יצר' את הכוח הנוסף‪ ,‬ממנו בא הכוח לתת אוכל‪.‬‬
‫אומרים חז"ל – אם אדם לוקח תפוז ואוכל אותו בלי לברך‪ ,‬אז מה הוא אומר ?‬
‫עמוד ‪ 11‬מתוך ‪12‬‬
‫שהכוח של המזון בא מהשור ולא מהקב"ה !‬
‫אומרים חז"ל – אדם כזה‪ ,‬הוא חבר של ירבעם בן נבט!‬
‫חבר של ירבעם בן נבט‪ ,‬לא של מנשה ולא של אחאב !‬
‫ירבעם בן נבט הקים בכוונה שור‪ ,‬כי הוא תכלית‪ ,‬לענין של נתינת המזון‪.‬‬
‫יוצא‪ ,‬שבן‪-‬אדם בשעה שהוא נותן כוח לברכה‪ ,‬הוא מבטל את הענין הזה‪ ,‬שתדע‪ ,‬שהכוח של המזון לא בא משור !‬
‫הכוח של המזון‪ ,‬מגיע ממקור אחד – מהקב"ה !‬
‫אם אלה פני הדברים רבותי‪ ,‬הבנו כאן יסוד נפלא ביותר‪ ,‬נחזור לנקודת ההתחלה ‪:‬‬
‫בשעה שאדם מביא ביכורים לירושלים ‪ ,‬בראש התהלוכה הוא שם שור‪.‬‬
‫שאלנו – למה לא חמור ? למה לא סוס ? הרי הם סוחבים את המסעות הרבה יותר טוב‪.‬‬
‫כיון שעם ישראל עשה שור במדבר‪ ,‬כדי לומר שזה נותן את הכוח‪ ,‬לבשל את התבואה‪...‬‬
‫לא ולא‪ ...‬אנחנו מביאים את הביכורים ריבונו של עולם‪ .‬השור הולך לפנינו ‪ ,‬קרנותיו מצופים זהב‪ ,‬ריבונו של עולם‪...‬‬
‫במעשה העגל‪ ,‬נתנו את הכוח לשור‪ ,‬אבל עכשיו ָשׂמַ ְח ִתּי בְּ או ְֹמ ִרים לִ י בֵּ ית ה' נִ לֵ‪ – ‬אנחנו הולכים לירושלים‪ ,‬כדי‬
‫להראות מה הכוח שנמצא בבית המקדש‪ ,‬שמשם הכוח של כל הכוחות !‬
‫אומר לנו בעל הטורים – תדע לך‪ ,‬וְ ָקם הָ עָ ם הַ זֶּה וְ ָזנָה ‪ ,‬נקוד על וְ ָקם ‪ ,‬כי אדם שלא מברך מאה ברכות‪ ,‬סופו להגיע‬
‫לעבודה זרה‪.‬‬
‫מה הקשר מאה ברכות ועבודה זרה ?‬
‫התשובה פשוטה מאוד – כי אדם שלא נותן את הכוח לקב"ה‪ ,‬אז הוא נותן את הכוח למקומות אחרים‪.‬‬
‫מי אלה המקומות האחרים ?‬
‫זה הכוח של השור‪ ,‬שהוא 'מביא' את התבואה‪.‬‬
‫אם ככה‪ ,‬אדם כזה מביא את עצמו עד לעבודה זרה‪.‬‬
‫נחזור לגמרא של מנשה ורב אשי – שאל רב אשי את מנשה‪ ,‬איך יכל להיות שאתה יודע מאיפה מברכים על הפת ? הרי‬
‫בזמנכם לא ברכו ?!‬
‫אומר לו מנשה – אתה חושב שאם לא ברכו‪ ,‬אז לא אמרו 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ'‬
‫?!‬
‫לא היה נוסח של ברכה‪ ,‬אבל לפני שהיו אוכלים‪ ,‬היינו חושבים – מאיפה יהיה יותר כבוד שמים ‪ ,‬מאיפה שאנו בוצעים‬
‫את הלחם !‬
‫היום‪ ,‬אנחנו עושים ברכה‪ ,‬לתת את הכוח לקב"ה‪ .‬בתקופתו של מנשה‪ ,‬היו לוקחים את הלחם ‪ ,‬ומתבוננים מאיפה‬
‫יצא יותר כבוד שמים‬
‫שואל אותו רב אשי ‪ -‬מאחר דחכימתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים – אם אתם הייתם עושים‬
‫אותו דבר‪ ,‬שזה מעין הברכות‪ ,‬איך עבדתם עבודה זרה ??‬
‫הרי חז"ל אומרים לנו‪ ,‬שהכוח של הברכות מונע את האדם מעבודה זרה‪ ,‬אז איך יכל להיות‪ ,‬שאתה‪ ,‬שחשבת מה‬
‫לעשות‪ ,‬אתה הולך ועובד עבודה זרה ???‬
‫התשובה היא‪ ,‬שזה לא סתם ככה‪ ,‬מציל מעבודה זרה ‪.‬‬
‫כמו שעל התכלת אומרים ‪,‬שמציל אותנו מעבירה‪ ...‬לא ולא‪...‬‬
‫חוט שהקב"ה אמר – זה מגן‪.‬‬
‫נוסח‪ ,‬שחכמים אמרו לברך – זה מגן‪.‬‬
‫עמוד ‪ 12‬מתוך ‪12‬‬
‫יוצא שהכוח של הברכה‪ ,‬מהי ?‬
‫הכוח של הברכה‪ ,‬מגנה מפני עבודה זרה‪.‬‬
‫אני אקריא מדרש‪ ,‬כדי שנבין מהו הכוח של הברכות‪ ,‬ובע"ה נוכל להבין‪ ,‬מה אנחנו הולכים לעשות עכשיו‪ ,‬בעקבות‬
‫השיחה הזאת‪:‬‬
‫אומר המדרש )ילקוט שמעוני על תהילים לד‪ ,‬ט( ַטעֲמוּ ְוּראוּ כִּ י טוֹב ה' – אמר הקב"ה ‪ ,‬הווה מקיים כל מצוות שנתתי‬
‫לך בתורה‪ .‬אם אכלת מפירות הארץ או מפירות האילן‪ ,‬הווה מברך עליהם‪ ,‬שאם אכלת ולא ברכת‪ ,‬אתה גוזל את‬
‫הפירות ואת האילן ואת מי שמגדלן‪ .‬ואם אכל וברך‪ ,‬ממליך הוא לקב"ה‪.‬‬
‫אדם שאוכל ומברך‪ ,‬ממליך את הקב"ה למלך !‬
‫אם אתה ממליך את הקב"ה למלך‪ ,‬מה פירוש הדבר ?‬
‫שאתה בעצם מקיים מצות מלכויות בכל יום ‪ .‬כשאתה לוקח תפוח‪ ,‬ואתה אומר – "ברוך אתה ה' אלוקינו ‪...‬בורא פרי‬
‫העץ "‪ ,‬אתה ממליך את הקב"ה !‬
‫אדם שממליך את הקב"ה‪ ,‬מאה פעמים בכל יום‪ ,‬ניצל מעבודה זרה‪.‬‬
‫אדם שחושב כוחי ועוצם ידי‪ ,‬אם אתה נותן כוח למישהו אחר‪ ,‬זה בעצם כוח השור‪.‬‬
‫לכן מעלים את הביכורים לירושלים‪ ,‬דוקא עם שור‪ ,‬לומר – ריבונו של עולם‪ ,‬זה לא הכוח שלי‪ ,‬הכל זה הכוח שלך !‬
‫אם אלה הדברים בס"ד‪ ,‬נוכל להבין מה חז"ל אומרים לנו‪:‬‬
‫אומר בעל הטורים – אדם שמברך בכל יום‪ ,‬מאה ברכות‪ ,‬ניצל ממאה קללות שמופיעות בפרשת השבוע מאה וכָּ ל חֳ לִ י‬
‫וְ כָ ל מַ כָּ ה‪.‬‬
‫אומר החיד"א – זה כנגד שתי הברכות מדאורייתא‪ -‬ברכת המזון וברכת התורה ‪ ,‬חוץ מ‪ 98-‬ברכות שיש לנו מדרבן‪.‬‬
‫איך יכל להיות‪ ,‬מה שחז"ל אומרים לנו‪ ,‬שכל המברך מאה ברכות‪ ,‬מגיע ליראת שמים‪ ,‬שנאמר ָמה ה' אֱ ‪‬הֶ י‪ ‬שׁוֹאֵ ל‬
‫מֵ עִ מָּ ‪ ‬כִּ י ִאם לְ יִ ְראָה ‪ .‬תברך מאה ברכות‪ ,‬תגיע ליראה‪.‬‬
‫שואל ספר חסידים – איך יכל להיות שאנחנו לא מגיעים ליראה ?‬
‫ואומר – משל למה הדבר דומה ?‬
‫ילד רוצה לאכל סוכריה‪ ,‬אבל מה לעשות שהסוכריה מכוסה בצלופן ‪ ,‬מה לעשות ? מעניינת אותו הסוכריה לא‬
‫הצלופן‪...‬‬
‫אומר ספר חסידים – אדם מברך ברכה‪ ,‬לא בגלל שהוא חושב לגדל את הקב"ה ‪ .‬הברכה זה הצלופן של האוכל‪.‬‬
‫הוא מוריד את הצלופן‪ ,‬כדי להגיע למטרה ‪ -‬האוכל‪.‬‬
‫אם אחד‪ ,‬המטרה שלו זה האוכל‪ ,‬אומר ספר חסידים‪ ,‬מזה לא מגיעים ליראת שמים‪.‬‬
‫יזכנו הקב"ה‪ ,‬שבזכות מאה הברכות‪ ,‬שבהם נתחזק בע"ה בימים האלה‪ ,‬שהקב"ה יבטל מעלינו צ"ח קללות ועוד‬
‫שתיים‪ ,‬ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן !!!‬