גיליון מס' 5 בס"ד ,ג' בטבת ,ערש"ק פרשת "ויגש" תשע"א. שיעורו של הגאון רבי ישראל מאיר לאו שליט''א ''אור'' או ''אור'' סיפור זה סיפר רבה של צרפת הגר"י א. שגורה היא בפי כולם מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל העומדת במרכזו של חג החנוכה השנויה בגמ' שבת כא ,ב ,תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו ,והמהדרין נר לכל אחד ואחד ,והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמו נה ,מכאן ואילך פוחת והולך ,ובית הלל אומרים יום ראשון יהודי מסורתי נוסע במכוניתו מדליק אחת ,מכאן ואילך מוסיף והולך. ברחובות פריז הסואנים ,וכמו רבים סיטרוק שליט"א. מחפש חניה .הוא מקיף את הרחובות הרי שנחלק כאן דין ההדלקה לשלושה ,שהדין הבסיסי הינו הדלקת נר אחד עבור כל אנשי הבית, והמהדרין מדליקים נר לכל אחד ואחד מבני הבית ,ודין נוסף נאמר כאן ,שאין לו אח ורע בשאר דיני והלכות הזמן ,והוא ''מהדרין מן המהדרין'' .והיינו תוספת הידור על גבי הידור ע''י הוספת נרות בכל יום אפס מקום ,כל החניות תפוסות ואין ויום מימי החנוכה ,אלא שבסדר ההדלקה שבכל יום ויום נחלקו בית שמאי ובית הלל האם מוסיף והולך -ברירה כי אם להסתובב שוב ושוב עד שבכל יום ויום שעובר מדליקים נר נוסף ,או פוחת והולך -שביום הראשון מדליק שמונה נרות ומכאן שיתפנה מקום חניה .עוברות דקות ואילך פוחתים בכל יום מימי החנוכה נר אחד מסך הנרות שהדליקו ביום הקודם. הסמוכים למקום עבודתו אך לשווא ארוכות ,הוא מקיף את האזור שוב ושוב אך נראה שכל המכוניות קנו ובביאור מחלוקתם מצינו שנאמר בגמ' שם ב' ביאורים :חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין, הלל וטעמא דבית הלל כנגד ימי ם היוצאין ,וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג ,וטעמא דבית להם שביתה במקומם .בעת צרתו דמעלין בקודש ואין מורידין וע''ש. עושה הוא דבר שלא עשה זמן רב ופונה לאלוקיו .וכך הוא אומר ריבונו והנה מה שנתבאר בגמ' שיסוד מחלוקתם היא האם ההדלקה היא כנגד הימים הנכנסים או היוצאים דורש עיון ,שמה נתינת טעם יש בדבר ,שלא נתפרש כלל מהו סלע מחלוקתם בזה האם הולכים אחר סך הימים הנכנסין או היוצאין .וקל יותר להבין את משמעותו של הפי' השני שנתבאר בגמ' האם צורת ולא תמיד נשמע לתורתך ,אך אם ההדלקה נקבעה כנגד פרי החג וממילא פוחת והולך ,או שמוסיף והולך כיון שמעלים בקודש ואין תעזור לי למצוא חניה אקבל על מורידים ,ששתי סיבות הללו באות הן כנתינת טעם להוספת הנרות או להפחתתם. של עולם אני יודע שאני רחוק ממך עצמי מהיום והלאה בכל שבת לבקר ב. ואף לטעם זה אין מובן ,שבפשוטו אין כאן נתינת טעם כלל אלא גזירת הכתוב היא ,שכן מצינו ששמונת ימי החנוכה נקבעו בתקנת חכמים כנגד שמונת ימי חג הסוכות בדברים הרבה ,שחג הסוכות הוא החג היחידי ממועדי ישראל מן התורה המונה שמונה ימים ,וכך הוא גם חג החנוכה ,וכעין זה גם שבחג הסוכות בלבד גומרים בו את ההלל בכל יום ויום מימי החג ,וכן הוא גם כן בדינו של חג החנוכה שגומרים בו את ההלל בכל יום ויום. וא''כ טעמם של ב''ש הוא דהא ''כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון'' וממילא מאחר שניתקנו כאן שמונת הימים הללו כנגד חג הסוכות במספר הימים ובחיוב ההלל ,א''כ סברו שאף אופן הדלקת הנרות יהא מכוון כנגד קרבנות חג הסוכות שפוחתים במספרם והולכים, בבית הכנסת השכונתי .לאחר תפילה זו מקיף מיודענו עוד פעם את האזור כולו אך לשווא ,חניה לא נמצאה. כנראה שאני צריך לקבל על עצמי עוד משהו הוא חושב לעצמו .ריבונו של עולם הוא פונה שנית אם אמצא חניה אני מבטיח שמהיום והלאה אגיש לפי רק אוכל כשר .עכשיו הוא חושב ,בטוח שתפילתי תתקבל .גם להלן השיעורים שיימסרו ,ביום שישי ,ג' בטבת: - " 9:30-10:15ק"ש של ערבית אחרי חצות", ר' כתריאל ווגל. -בשעה ,10:15 הרה"ג ר' ישראל שניאור שליט"א. *** ביום שישי"-עשרה בטבת" יימסר שיעור ע"י ר' צבי כהנא בשעה .10:00-11:00 ביום שישי,י"ז בטבת ,בשעה 10:45 יימסר שיעור ע"י: הרה"ג ר' משה מרדכי פרבשטיין כנראה שבשמים חושבים אחרת ושוב שליט"א- עוברות דקות ארוכות ולשווא .בעת ראש ישיבת "חברון ,גבעת מרדכי". בית הכנסת גם כשרות בשביל חניה חד פעמית נשמע לו מחיר הוגן .אך צרתו בראותו שאם לא ימצא חניה במהרה ישלח חזרה לביתו על ידי מנהל המפעל ,פונה הוא שוב השיעורים נמסרים בבית הכנסת בית בגנו ,רח' גוטליב ,6ב"ב. הציבור מוזמן! 1 בתחינה לבוראו ומבטיח בלב שלם שמקבל הוא על עצמו לקיים תרי"ג מצוות... לפתע נגלה עיניו מקום חניה נוח ומרווח ,פונה הוא לאלוקיו ומפטיר כנגדו :עזוב לא צריך עזרה הסתדרתי לבד... שביום הראשון מקריבים שלשה עשר פרים עד שלבסוף ביום הושענא רבה מקריבים שבעה פרים בלבד .הגם שחילוק גדול ישנו בדבר זה ,שהרי מה ששבעים פרי חג הסוכות פוחתים והולכים נתבאר בגמ' בסוכה שהוא משום שמכוונים ועומדים הם כנגד שבעים אומות העולם שיפחתו במספרם גם הם ,אולם כאן בנרות חנוכה אין שייכת סיבה זו. ידועה שאלת הבית יוסף ,מדוע להדליק ובאמת מטעם זה עומדת כנגדם היא שיטת בית הלל הסוברת שכל מה שפחתו והלכו ממניין קרבנות חג הסוכות הוא מהטעם הנזכר ,אולם כאן כלל גדול נקוט הוא בידינו ש''מעלין בקודש ואין מורידין'' וא''כ אף כאן יוסיף וילך במניין הנרות. אחד .כנראה שלא ,גם עצם העובדה ברם אין הדעת שוקטה אף בטעם זה ,שהרי אף בית שמאי מודים הם שבכל שאר דיני התורה מעלין בקודש ואין מורידין ,וא''כ מאיזה טעם אף כאן לא נגיד כן ,אלא שפוחת והולך במנין הנרות בכל יום. אף כנגד היום הראשון הלא דבר טבעי הוא שיספיק פך השמן לפחות ליום ששמן דולק זהו נס וגם עליו צריך להודות. כשאנו זוכים ל"כולל יום שישי" בבית מדרש מרווח ,לשיעורים מרתקים ,שהם אולי דבר שגרתי במחוזותינו ,אך אל נשכח שגם על זה יש לנו להודות להקב"ה ושאין דבר מובן מאליו... שבת שלום ומבורך! מערכת "טועמיה". האם ניתן להניח חנוכיה בגובה רב כשזו עשויה באופן המושך את העין? [פרסומי ניסא – במגבלות 'שליטת' העין] בגמרא (שבת כב ).מבואר ,כי נר חנוכה שהניחו למעלה מכ' אמה (להלן כ"א), פסולה כסוכה וכמבוי .ע"מ לעמוד על מהות פסלות ההדלקה מעל כ"א ,יש לבחון את ההשוואה לדין סוכה ולמבוי. במשנה (סוכה ב ,).נחלקו ר"י ורבנן ,אם סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ"א פסולה, או לאו .ומקשה הגמרא מנהנ"מ ,אמר רבה ,דאמר קרא למען ידעו דורותיכם - עד כ"א אדם יודע שהוא דר בסוכה, למעלה מכ"א אין אדם יודע ,דלא שלטא בה עינא ,ופרש"י ,שאינו רואה את הסכך. לגבי מבוי איתא במשנה (עירובין ב). מבוי שהוא גבוה למעלה מכ"א ימעט, ולר"י אין צריך .ופרש"י (ג .ד"ה משום היכר) דליחזו אנשי ולידעו דתקנתא עבוד ולא ליתו לאחלופי ברה"ר .בדרך זו באר רש"י ,גם בנר חנוכה (להלן נ"ח) שהניחו מעל כ"א פסול ,דלא שלטא עיינא וליכא פרסומי ניסא. עולה אם כן ,כי חוט השני הנרקם בין סוכה מבוי ונ"ח ,הוא הצורך ביצירת מודעות אליהם ,המתרחשת על ידי מיקומם בתוך מרחב 'שליטת העין' .אין הכוונה שמעבר לכ"א העין אינה רואה, שהלא ראייתה לפחות מרחק מיל, כמבואר במשנה יומא ס"ז" .עומד מרחוק ורואה את מעשיו" (מרחק מיל מן ג. והגרש''י זוין זצ''ל אמר לבאר יסוד ושורש מחלוקתם בביאור דלהלן ,ישנו ויכוח שורשי ויסודי העומד בסדר מעשי האדם כלפי עצמו וכלפי אחרים ,האם עיקר חובתו הראשונית היא מיגור מציאות הרע וכח הטומאה ולגרום ש''והיה מחניך קדוש'' ,ורק לאמח''כ כשפינה כל הסחי והמאוס אז עליו להתפנות לריבוי עשיית הטוב הקדוש והנאצל ,או שאולי להיפך הוא בדיוק ,שקודם כל דבר יתעלם ממציאות הרוע והחיסרון ויתמקד בהרבות מעשי הטוב ,וככל שירבו מעשי הטוב בה במידה ממילא ג''כ יתמעט כח הרע ויתבטל מאיליו ,שהרי אף ''מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך''. ומדברי דוד המלך בתהלים נתגלה לנו בזה סדר הקדימה שכן כ' ''מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב ,סור מרע ועשה טוב'' וגו' ,הרי דברים מפורשים שקודם כל מתחייב הוא ה''סור מרע'' ורק לאחמ''כ בא הוא ה''עשה טוב''. והנה דבר זה מוכח ג''כ מסדר המקראות בחומש במדבר ,שבפרק ה' שם נכתבה פרשת סוטה ומיד לאחריה בפרק ו' נאמרה פרשת נזיר ,ובגמ' בסוטה כבר עמדה על סמיכות הפרשיות התמוהה הלזו בין הסוטה שהיא תכלית הטומאה והמאיסות למי ש''נזר אלהיו על ראשו'' ופי' שם ש''הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין'' ,ופירושם של הדברים היינו כדברי הרמב''ם הידועים שבכדי לעמוד על שביל הזהב -היא דרך האמצע שבכל דבר ,על האדם קודם כל להטות עצמו את הקצה השני באופן מוחלט וקיצוני ,ולאחמ''כ ישוב למידה הנכונה בדרך האמצעית .ונמצינו למדים ככל הנזכר שקודם כל על האדם לבטל חלקי הרע -הוא קלקול הסוטה ,ורק לאחמ''כ יבוא לכדי מעשי הטוב -הוא הנזיר המפריש עצמו אף ממה שהתירה לו התורה. ומה תרבה התימה א''כ על רבי יהודה הנשיא שבסידור מסכתות המשנה בסדר נשים הקדים את מסכת נזיר למסכת סוטה ,אף שבסדר המקראות הלא הקדימה התורה את פרשת סוטה לפרשת נזיר. ובקושיא זו מצינו שנתקשה בעל החידושי הרי''ם זצ''ל ואמר ליישב הדבר ,שהלא רבי יהודה הנשיא חי לאחר חורבן בית שני אשר חרב בגלל גילוי עריות שפיכות דמים ועבודה זרה ,וכן שהעמידו דבריהם על דין תורה ,שנאת חינם ושאר עבירות חמורות ,וא''כ ידע שכיון שנתרבה כל כך כוחו של הרע ,אם יהיה עיקר חפצינו ועסקינו במיגורו וביטולו ,אימתי נמצא זמן כלל למעשי המצוות והטוב, ואם נתעסק ב''ובערת הרע מקרבך'' וה''סור מרע'' לעולם לא נבוא לכדי ה''עשה טוב'' ,ולכן בא והיפך היוצרות שהקדים מסכת נזיר שתכליתו של הנזיר היא שמקדש עצמו אף במותר לו ,ועל ידי שירבו חיילות הקדושה ממילא יתמעט כח הרע עד לביטולו המוחלט. ויש להמשיל בזה דבר ששמעתי מפי הרב רפאל קצנלנבוגן זצ''ל שהיה רבה של ''פועלי אגודת ישראל'' ואחיו של הרב אהרון קצנלנבוגן זצ''ל שהיה דוברם של ה''נטורי קרתא'' על תפקידו של רב בישראל -וביסודו חילוק ההנהגה שבינו לבין אחיו ,דהנה דינה של עיר אשר כל יושביה נמצאו עובדי עבודה זרה הוא ש''עיר הנידחת'' היא ומחוייבים כל תושביה מיתה ,ואת כל רכושה יש לקבץ אל רחוב העיר ולשרפו ,אמנם לדעה אחת בברייתא אם תמצא מזוזה אחת כשירה על אחד מפתחיה של העיר ,שוב אין לה דין עיר הנידחת ואין שורפים את רכושה כיון שכתוב ''לא תעשו כן לה' אלהיכם'' ,והיינו שכיון שא''א לנו לקיים את דין השריפה כלפי המזוזה -שוב בטל הדין אף כלפי שאר רכוש העיר ,ואף אנשי העיר בכללותם אין להם דין אנשי עיר הנידחת אלא כל אחד ואחד נידון כעובד ע''ז יחידי בעדים ובהתראה .והמשיך רבי רפאל ואמר ,שבמקרה ונימצא אני ואחי באותה עיר הנידחת ולפתע נראה שם על אחד הפתחים מזוזה כשירה ,אחי רבי אהרון ירוץ מייד להוריד את המזוזה הפוטרת את כל אנשי העיר ויגנזנה כדין ובלבד שיהא אפשר לקיים באנשי העיר את דין ''ובערת הרע מקרבך'' ,אולם אני ארוץ מייד לסופר סת''ם וארכוש מזוזה נוספת מהודרת ואקבענה בפתח אחר בעיר ליתר ביטחון. והיינו ,שאני אין אני מתמקד בחסרונות הגדולים שרואה אני במקום שבו אני נמצא ,אלא שבתוך המסגרת הקיימת משתדל אני להרבות חיילים לקדושה ולתורה שעל ידי זה ממילא יתבטלו ויעקרו מן המציאות כל אותם הדברים המאוסים ,ברם אחי רבי אהרון קודם כל ממגר הוא את הרע והמאוס ורק אחר כך כשפינה כל מציאות החיסרון מתחיל הוא בהרבות מעשי הטוב. המשלח את השעיר ,בצוק עזאזל), 2 ד. וכאן נסגר לנו המעגל בביאור מחלוקתם של ב''ש וב''ה ,שכן בחנוכה היו ב' הבחינות הללו ,גם שבמלחמת החשמונאים ביוונים ובניצחונם המזהיר -נעקר ובוטל כח הרע ויכלו לשוב ללימוד תורה ולמעשי המצוות ,ומלבד זה מצינו גם ש''והדליקו נרות בחצרות קדשך'' ,והיינו שהדליקו אחר ניצחונם את המנורה הטהורה המסמלת את טוהר המעשים הנאצלים ''כי נר מצוה ותורה אור'', שהרי בתפילת על הניסים נתבאר שתוכן החג זה הוא ''ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך'' דהיינו ריבוי אור התורה והמצוות. וכאן נעוץ הוא שורש ההבדל שבין בית שמאי לבית הלל ,דאליבא דבית שמאי עיקרו של חג החנוכה הוא על ביטול מציאות הרע המאוסה שחרטו על דגלם מלכות יון והטומאה שבאה מחמתם ,אולם אליבא דבית הלל עיקרו של חג החנוכה נסוב הוא סביב ריבוי כח הקדושה שבא לאחר נצחונם בהדלקת המנורה בבית המקדש. וזוהי הכותרת המתנוססת מעל לתוכן ומהות הימים הללו של ''חג האורים'' ,האם ''אור'' בחולם, דהיינו שריבוי האור -הוא הטוב וחיילותיו ,שזכינו לו בימים ההם בזמן הזה הוא מהותו של החג, או ''אּור'' בשורוק ,והיינו שהשלכתם וביטולם וביעורם באש של כוחות הרע הוא תוכנם של הימים הללו. ובית הלל למדו את שיטתם מרבי יהודה הנשיא אשר הקדים את מסכת נזיר למסכת סוטה ,כיון שראשית דבר יש להרבות את מציאות הטוב ,ולאחר מכן -כיון שיתרבה הטוב שוב יתבטל ויתפוגג כח הרע מאיליו ע''י האור הדוחה חושך. וא''כ שני ביאורי הגמ' ביסוד מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל עולים הם בקנה אחד ,האם עיקר ההדגש היא על ביעור הטומאה והיינו מניין הימים הנכנסים והיינו הפחתת כח הרע ,והוא הוא גם הטעם שבהפחתת פרי החג ,או שעיקרו של היום הוא על רבוי האורה ,וממילא באה ההדלקה כנגד הימים הנכנסים ש''מעלין בקודש ואין מורידין''. מערכת "טועמיה" מברכת את הגרי"מ שליט"א בברכת "כי אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך"... ומודה בשם כל משתתפי השיעור על שנאות לחלוק עמנו מחכמתו. כאן הנידון ב'שליטת העין' ,כלומר ,במרחב הראיה ההקפי ,הקולט עצמים ומביאם לסף המודעות (בהשאלה ל'שליטה צבאית' בגיזרה ,שאין משמעותה הצבת חייל על כל נקודת שטח ,אלא אחיזה בצירי מפתח, שמכסים כסוי כללי את השטח כולו) .האם ניתן להגדיל את מרחב 'שליטת העין' ולהכשיר סוכה מבוי ונר אף למעלה מכ"א? מצינו לכך שני אופנים: א .בסוכה (ב ):א"ר יאשיה מח' ר"י ורבנן בשאין דפנות מגיעות לסכך ,אבל דפנות מגיעות לסכך, אפילו למעלה מכ"א משלט שלטא בה עינא, ופרש"י דרך דפנות .כלומר ,כשהדפנות מגיעות עד לסכך ,ללא הפסק אוויר ,העין 'מחליקה' לאורך הדופן ולבסוף תבחין בסכך ,גם אם הוא מעל כ"א( .להלכה לא נפסק כן) ואכן ,בטור מובאת דעת ר' יואל ,שנ"ח שהניחה בתוך הבית מעל כ"א כשרה ,משום שהעין 'תחליק' על הכותל ותבחין בה ,כמו לעניין סוכה .אמנם ,הטור דוחה ,דאין הנידון דומה לראייה .וכן נקט גם הט"ז ותורף טענתם, לכאורה ,היא ,שעניין 'החלקת העין' נכון לגבי סכך ,משום שמכל אחת מהדפנות ניתן להחליק ולהגיע אליו ולראותו ואין מגבילים את הראיה דרך מקום מסויים ,משא"כ בנ"ח שנמצא על כותל אחד ,בנקודת שטח קטנה ,אין בטחון שהעין 'תחליק' בדיוק על כותל זה שבו הנר ותבחין בו. וכן משמע מתוס' (סוכה ב :ד"ה וכיון) שכ' דאופן זה ל"מ ע"מ להתיר מבוי מעל כ"א ד'התם קורה טפח ,לא שליט בה עינא' .לכאורה ,כנ"ל. מדוע לא מוזכר נס חנוכה בכתובים נשאלת השאלה מדוע לא ראו חז"ל צורך לקבוע את נס חנוכה עלי ספר בדומה לנס פורים שנכתב במגילת אסתר .ואומנם ,נבואה פסקה מעם ישראל עוד בתחילת ימי ביית שני עם מותם של חגי זכריה ומלאכי .אך ,גם מגילת אסתר אינה חלק מהנביאים אלא היא חלק מחמש מגילות .וכתיבת הנס בפורים עלי ספר נעשה לבקשתה המפורשת של אסתר מחכמי אותו דור ככתוב" :קיים דבר אסתר ונכתב בספר" .וא"כ ,במאי שני נס חנוכה? ואומנם ,כבר עמדה על כך הגמ' ביומא כט' ע"א בנוגע לדרשת חז"ל "למה נמשלה אסתר לשחר כדכתיב למנצח על איילת השחר לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים" ושאלה שם הגמ' " :והא איכא חנוכה ניתנה לכתוב קא אמרינן" .ועל פניו תירוץ הגמרא תמוה וצריך עיון .וכן יש להביא בהקשר זה את קושית הבית יוסף בסימן תרפב' " :ואם תאמר למה אומר "זדים ביד עוסקי תורתך" ולא אומר דבר בהיפוכו כמו שאמר בכל האחרים" היינו :שבכל השבחים המוזכרים ב"על הניסים" הרי שהם מוזכרים בדרך של דבר מול ניגודו :גיבורים מול חלשים; רבים ביד מעטים; טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים .ואילו זדים מוזכרים כניגוד לעוסקי תורתך .ולכאורה היפוכו של זד הוא האדם החסיד. שהרי ,זד עובר בשאט נפש ובהתרסה על דבר שמחויב לקיימו ,ואילו לעומתו החסיד מקיים ,לפנים משורת הדין ,אף את מה שאינו מחויב בו מעיקר הדין .והדברים צריכים ביאור. וכדי לתרץ כל הנ"ל יש להקדים הקדמה במהות סודה הרוחני העמוק של המנורה שדווקא על ידה נעשה הנס ועל שמה נקרא החג כולו .וידועים דברי הרמב"ן בריש פ' בהעלותך שמביא דברי רבינו ניסים במגילת סתרים שכתב שכיון שלא התנדב אהרון כמו שאר הנשיאים בחנוכת המזבח חלשה דעתו ,ופייסו הקב"ה ואמר לו " :יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם והיא חנוכת בני חשמונאי". ובביאור הדברים יש להביא את דברי הנצי"ב בהעמק דבר שמות כז' כ' שכתב" :ועיקר השראת השכינה בישראל בא בשפע על ידי אמצעות שני כלי הקודש היינו הארון והמנורה .ונשתנו פעולותיהם הארון בא ליעוד הדברות שבכתב וגם לציווי הקבלה בעל פה .ועדיין אין בזה כח הפלפול והחידוש שיהא אדם יכול לחדש מעצמו דבר הלכה שאינו-מקובל ולזה הכח הנפלא שנקרא תלמוד ניתן כח המנורה אשר נכלל בו ז' חכמות וכל כוחות הנדרש לפלפולה של תורה" ובפרושו קדמת העמק לנ"ך ,זכריה פ"ד המשיך הנצי"ב לבאר העניין וכתב " :ענין חזון מנורת הזהב שגולה על ראשה ושבעת נרותיה עליה שבעה ושבעה ( הפטרת שבת חנוכה) ...דלא כבשו את מלכות יון אלא בזכות התורה ופלפולה שהחלו להרבות בימי בית שני...על ידי עזרא וסייעתו ואח"כ שתלו עץ חיים זה בארץ ישראל". 3 ב .לגבי מבוי (ערובין ג" ).א"ר אילעא ,אם יש לה אמלתרא ,אפי' גבוהה יותר מכ"א" .ובהמשך, "מאי אמלתרא ,קיני ,או פסקא דארזא" ,ופרש"י ורבינו חננאל 'קורה ועליה קיני עופות לקנן עליהם' ו'פסקי דארזא -קלונסאות של ארז ארוכים ,ואידי דנפיש אורך דידהו ,חזו להוא אינשי ואיכא הכירא' .כלומר ,על אף שהקורה מעל כ"א ,אם יהיה בה גירוי לעין ,בסממן בלתי שגרתי ,המבוי יוכשר בכך ,משום שעי"ז שלטא עינא .ואכן ,כך נפסק בטור שו"ע ורמ"א (שס"ג). וא"צ שהאמלתרא תהא בגוף הדבר שאנו רוצים למקד בו את העין ,אלא אף בסמוך לו סגי ,וז"ל הרמ"א 'ציור אחד בכותל מן הסיד ,או בשמי קורה (עצמה)'. גם לגבי סוכה ,משמע מן המאירי (ערובין ג,). שלכאו' תועיל אמלתרא "שמתוך נויין שבה ,אדם נותן עיניו בכותל ואינו מפסיק בהבטתו עד שיראה כולה" .לאור זאת ,ניתן יהיה להכשיר, אף נ"ח שהונח מעל כ"א ותחתיו הונחה שורת מנורות מנצנצות ,שכן יוצרות גירוי לעין ומושכות את מבטה. אולם ,בס' הליכות שלמה (מועדים י"ד ז') מובא ,שהגרש"ז לא התיר ב"ציור וכיור" (כלו' אמלתרא) ע"ג הכותל סמוך לנרות ,וכן מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"נ קרליץ שליט"א (חוט השני מועדים ,חנוכה) ,לא הקלו ע"י אמלתרא בנ"ח. אכן ,בקובץ בית אהרון וישראל (שנה כ"ג גליון כ"ב) ,נטה הגר"נ קופרשטוק שליט"א ,להתיר. ולכאו' ,סמך לדבריו ניתן למצוא ברש"י (ערובין ג .ד"ה כ"ש) "..ומילתא דתמיהא היא ,מסתכלי בה אינשי וחזו לקורה" ,ואין לך דבר 'מתמיהא' כמנורות מנצנצים על אדן החלון ,אחר צאת הכוכבים -שעה ש'ציור וכיור' שע"ג הכותל ,כבר אינם ניכרים! השיעור נמסר על ידי הרה"ג רבי מאיר ורואים אנו מדבריו שעניין המנורה מרמז על כח סגולי הטמון בתורה שבעל פה והוא ,הכח הניתן לאדם העמל ומתייגע בתורה שבעל פה כראוי לחדש הלכות חדשות שאינם כתובים במפורש בתורה שבכתב ואף אינם חלק ממסורת הקבלה של ההלכות שנמסרו למשה בסיני .וכח זה החל להתגלות בעולם במלא תוקפו ,דווקא בימי ביית שני .ותחילתו בבל בהקמת הישיבות שם ע"י גולי בבל שהגלם נבוכדנאצר בחורבן ביית ראשון ,והמשכו בארץ ישראל בימי ביית שני .ובהקשר לזה יש להביא את דברי הפחד יצחק במאמרי חנוכה ,מאמר ו' אות ד' שכתב בשם המהר"ל מפראג " :כי נס המנורה היה מיוחד לגאולת יון מפני שהמנורה מתייחסת אל כח החכמה ועיקר עניינה של יון הוא בכח החכמה המיוחד לה -חכמה יונית .ואשר על כן גם התנגדותה של יון היתה מכוונת דווקא כלפי חכמתה של כנסת ישראל". אברהם שליט"א, כלומר :עומק חכמת תורה שבעל פה הוא הכח הניתן ללומד להבין ,בכח עצמו ,ע"י הגיון ליבו ומחשבתו, . מקץ פרשת ביום שישי עש"ק דברים עמוקים ומחודשים .ובזה ,להבדיל בין הקודש לחול ,היו מצוינים גם בני האומה היוונית .אלא, שכדברי הנצי"ב לעיל אצל ישראל כח זה המושפע על ידי המנורה אינו מגיע בזכות עצמו .אלא ,כל שורש חיותו ויניקתו הוא בהיותו מבוסס על אדני התורה שבכתב ,ועל אדני מסורת ההלכה המסורה לנו מדור לדור .וכל מה שעושה החכם בכח פלפולו ולמדנותו הוא להוסיף ולחדש על בסיס זה חידושים והלכות מקורות למנהגים ואמרות הנפוצות מהגיון מחשבתו ועיונו הוא .ואילו היוונים כל חכמתם הייתה מבוססת על הגיון שכלם וליבם בלבד ולא היה לו שורש ויסוד אלוקי רוחני שממנו יונקים הדברים .ודווקא בשל כך ,בראותם את עליונותה של אצל רבים. חכמת ההגיון והעיון של ישראל לעומתם ,רצו להשמידה ולהכחידה .וממילא מתורצים כל קושייתנו. שכיון שראינו שענינו המיוחד של החג והנס שאירע בו הוא להעצים ולהאדיר את כוחה של תורה שבעל סופגניות: המקור הקדום למנהג זה הוא מרבנו פה ,ממילא מובן מדוע לא ראו חכמים צורך לכותבו עלי ספר .כי דווקא על ידי כך ,בהיותו מוזכר בכוונת מימון אביו של הרמב"ם שכתב "פשט מכוון רק בתורה שבעל פה ,מתחדדת משמעותו האמיתית של החג .וכן מובן הלשון של "זדים" ביד המנהג לעשות סופגניות והם כצפיחית "עוסקי תורתך" .שהרי האדם המזיד הוא זה המחשיב עצמו עד למאוד ,ומתוך כך בשחצנותו ובגאוותו מרשה לעצמו לעבור בשאט נפש ובלהכעיס על ציווי התורה .אולם ,מי שעוסק בתורה לשמה ,היינו :עמל בדבש ...ומטוגנים בשמן זכר לנס ומתייגע בה עד כלות להבין פשרי סודותיה ורום עומקה ,הרי דווקא על ידי כך הוא מכיר בפחיתות שנעשה בשמן "...עכת"ד[ .הובא בנטעי ובמיעוט ערכו מול רום מעלתה של התורה הקדושה ,ויודע שכמה שיעמול ויעמיק ויחדש בה ,עדיין יגלה גבריאל פרק נא עמ' שי"א בשם קובץ כי אין לעומקה גבול .וממילא מובן שהעוסק בתורה לשמה קונה בנפשו מידת הענווה שהיא היפוכה הגמור שריד ופליט משנת תש"ה ,וכ"כ בספר של הגאווה שמדריכה את האדם המזיד באורחות חייו. מנהג ישראל תורה]. הגרש"ז כתב שהוא זכר לחנוכת המזבח ומשום כך ראוי בימי חנוכה להגביר חשיבות העיון והפלפול בדברי תורה שבעל פה. שנבנה מחדש ע"כ אוכלים מאכלים שברכתם "על המחיה" כדי להזכיר השיעור נמסר על ידי הרה"ג רבי צבי דרנגר שליט"א "ועל מזבחך"[ .הליכות שלמה אורחות הלכה פרק י"ז הערה .]30 מעוז צור: ראה בזה מאמר מקיף מהרב יו"ט לוינסקי ספר המועדים חנוכה עמ' 180- .182 דמי חנוכה: לכאורה המנהג המקורי הוא לחלק צדקה לעניים כמובא במג"א סי' תר"ע. בדרך שיחה כתב שכך נהג אביו זצ"ל והיה מחלק בליל הדלקת הנר החמישי משום שמעולם אינו נופל בשבת. באורחות רבנו מסופר שהיה מחלק רק לבני הבית הרווקים .וכן מסופר על החפץ חיים שהיה מחלק לבני ביתו דמי חנוכה [מאיר עיני ישראל עמ' .]62 באגרות לוי יצחק [תשל"ב] כתב שכך מדויק מחז"ל שדוקא ביחס לנר חנוכה כתבו לשון "אסור להרצות מעות כנגד הנר" א"כ משמע שיש ענין לחלק מעות מותר השמן כסגולה לרפא פצע ה"שושנה": אחרי ההדלקה. שיח שרפי קודש ח"א אות שס"ט ,סגולה מיוחסת לבעש"ט והאדמו"ר מקוצק .עי' קובץ שערי הוראה ח"ג עמ' ק"ז, עמ' חנוכה תורה מבקשי ע"ע בקובץ ובח"ד עמ' קע"א .ובקובץ פעמי יעקב כרך מ' עמ' ק"א ובעוזר ישראך חנוכה עמ' קט"ז ובספר נר דוד עמ' נג הביא פט בשם הגר"ד קאהן ,ובספר יגל יעקב שיש לכך רמז מהפסוק "טובל בשמן רגלו". עמ' 184ביאר שהוא ע"ד מה שנהגו ועי' קובץ בית הלל כרך כא עמ' כג ,וכרך כב עמ' קי"ב .והנה הרבה פלפלן בענין האיך מותר להשתמש בשמן והרי לחלק צדקה בצום כדי לא להשתכר הוקצה למצוותו וכו' ,כתב ע"ז רבי גמליאל רבינוביץ [גם אני אודך על הש"ס ח"א עמ' ע"ג וקובץ בית אהרון ישראל בכסף שחסכו בכך שלא אכלו ,וא"כ גם כרך צ"ב עמ' קנ"ד] שהמדייק לשון השיח שרפי קודש יראה שאין הכוונה למותר השמן שנשאר בנר אלא למה בחנוכה שחסכו בכך שהשמן דלק שמנה שנשאר בקנקן ועל זה רמזו "ומנותר קנקנים". ימים ,כדי לא להשתכר מהנס מחלקים תודה מיוחדת לבעל ה"מעשה אפוד" -הגר"י שניאור שליט"א שהסכים לחלוק עמנו מאוצרו הגדול ולהמציא את כסף לאחרים .וראה ספר יפה לידינו סמך ומקור למנהגים אלו. נדרשת עמ' קמ"ג. 4
© Copyright 2024