נדבת המשכן – רצוא ושוב

‫ב"ה‬
‫לקראת שבת פרשת תרומה‪ ,‬ו' באדר ה'תשע"ג‬
‫גליון ‪51‬‬
‫נפלאות מתורתך‬
‫משיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א‬
‫נדבת המשכן – רצוא ושוב‬
‫הפרשיה הפותחת את פרשת תרומה מהווה מעין כותרת לכל הפרשות‬
‫הבאות‪ ,‬עד סוף ספר שמות‪ ,‬העוסקות בעשית המשכן וכליו‪ .‬בפרשיה‬
‫זו יש שני ציוויים‪ :‬על לקיחת התרומה‪-‬הנדבה ועל עשיית המשכן וכליו‪.‬‬
‫לריצה למעלה יש תפקיד חשוב מאד‪ ,‬בתנאי שהיא תכיל בתוכה מראש‬
‫את היכולת לחזור ולשוב אל המקום התחתון שבו אנו נמצאים כנבראים‬
‫ולגלות כאן את התכלית‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬העיקר הוא הציווי על עשיית המשכן ואילו לקיחת התרומה‬
‫היא דבר טפל יחסית‪ .‬אבל מעיון בפסוקים עולה תמונה אחרת‪ :‬קודם‬
‫כל בא הציווי "ויקחו לי תרומה" אחר כך כתוב פירוט של כל החומרים‬
‫לנדבת המשכן‪" ,‬זהב וכסף ונחשת" וכו'‪ ,‬ורק בסיום כתוב הציווי על עצם‬
‫עשית המשכן‪" ,‬ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"‪ .‬נראה שהנדבה קובעת‬
‫ברכה לעצמה‪ ,‬ולא לחנם שם הפרשה הוא 'תרומה'‪ ,‬ונמצא שיש כאן שני‬
‫מוקדים ה'מדברים' זה עם זה‪" ,‬ויקחו לי תרומה"‪" ,‬ועשו לי מקדש"‪ ,‬שני‬
‫ציוויים בלשון דומה‪.‬‬
‫בריאת העולם היתה כדי "להיות לו יתברך דירה בתחתונים"‪ ,‬וזה הציווי‬
‫השני בפרשיה שלנו‪" :‬ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"‪ .‬את כל הכוח‬
‫העצום שהושקע בנדבה‪ ,‬את כל הריצה האדירה של הלב למעלה‪-‬מעלה‪,‬‬
‫תקחו עכשיו ותבנו ממנו את המשכן וכליו‪ ,‬תייצרו את הכלים שבהם‬
‫ובתוכם תהיה השראת השכינה למטה‪ .‬באמת‪ ,‬השראת השכינה למטה‬
‫היא פלא עצום עוד יותר מאשר הריצה למעלה‪ ,‬כי זו "לא חכמה" לבטל‬
‫את הכל כאין ואפס ולהגיע אל הקב"ה שאין עוד מלבדו כלל‪ ,‬החידוש‬
‫הגדול הוא שנמצאים למטה‪ ,‬בתוך העולם הזה‪ ,‬בבית של שלשים אמה‬
‫על עשר אמות (מדות המשכן)‪ ,‬ובתוכו יש השראת השכינה‪ ,‬בתוך‬
‫מציאות העולם נרגשת הנוכחות האלוקית‪ .‬לאחר שהלב רץ למעלה‪,‬‬
‫מורידים אותו למטה ומראים לו שבתוכו עצמו יש השראת השכינה‪,‬‬
‫"ושכנתי בתוכם [לשון רבים]" – "בתוך כל אחד ואחד מישראל" [ובעומק‪:‬‬
‫אם הריצה למעלה אומרת "ה' הוא הכל"‪ ,‬אז השוב כלפי מטה אומר‬
‫"הכל הוא ה'"‪ ,‬ודוק]‪.‬‬
‫לרוץ למעלה‬
‫כדי להבין את היחס בין שני הציוויים‪ ,‬נפנה לדברי הזוהר הקדוש המובאים‬
‫בספר התניא (פמ"ז) על הפסוק "ויקחו לי תרומה" – "לי‪ ,‬כלומר אותי"‪.‬‬
‫כאילו על ידי התרומה אנו לוקחים את ה'! אך מהי משמעות הדבר?‬
‫אחד הביטויים החשובים בפנימיות התורה הוא "רצוא ושוב" – ביטוי‬
‫הלקוח מתיאור המלאכים במעשה‪-‬מרכבה בנבואת יחזקאל‪" ,‬והחיות‬
‫הלב והמעין‬
‫רצוא ושוב"‪ .‬אך התנועה הזו אינה רק נחלת המלאכים‪" ,‬חיות הקדש"‪,‬‬
‫והנה‪ ,‬רבי נחמן מברסלב מסביר את סוד המלה לי כחיבור הרב והתלמיד‪:‬‬
‫אלא נוגעת גם לנשמות שלנו‪ ,‬בני האדם‪ .‬זוהי מעין תנועת מטוטלת‪,‬‬
‫התלמיד הוא בחינת הלב השואף כלפי מעלה‪ ,‬ורמוז באות למ"ד‪ ,‬מלשון‬
‫רצוא ושוב‪ ,‬רצוא ושוב – בתחילה רצים כלפי מעלה‪ ,‬מתוך צמאון למקור‬
‫לִ מוד‪ ,‬שחז"ל אומרים עליה שהיא "מגדל פורח‬
‫העליון שממנו נמצא הכל‪ ,‬הקב"ה‪ ,‬ולאחר מכן שבים‬
‫באויר" – האות היחידה שצורתה עולה כלפי מעלה‪.‬‬
‫למטה‪ ,‬אל המקום התחתון שלנו‪ ,‬ושוב רצים למעלה‬
‫"ויקחו לי תרומה"‪" ,‬ועשו לי ואילו הרב הוא המוח שתפקידו להוריד את החכמה‬
‫ושוב חוזרים למטה‪ ,‬עד אין סוף‪ ,‬כאשר התנודה בין‬
‫מקדש" – חיבור נדבת הלב‬
‫ולישב אותה בלבו של התלמיד‪ ,‬שיהיו הדברים‬
‫הרצוא והשוב היא מתח החיים התמידי (כמו "זרם‬
‫הרץ למעלה עם השראת‬
‫נכנסים אל הלב ומתיישבים בו‪ ,‬והוא רמוז באות יו"ד‪,‬‬
‫חילופין" בחשמל)‪.‬‬
‫השכינה היורדת למטה‬
‫המייצגת תמיד את החכמה‪ ,‬האות הקטנה ביותר‪,‬‬
‫כנקודה אחת תמציתית של מקור החכמה היוצאת‬
‫הנדבה למשכן היא המחשה מצוינת לתנועת הרצוא‬
‫יש‪-‬מאין‪ .‬החבור הנכון בין הלמ"ד של התלמיד ליו"ד‬
‫של הנפש‪ .‬עצם המלה תרומה באה מהפועל להרים‪ ,‬כמו שכתוב בהבאת‬
‫הנדבה "כל מרים תרומת כסף‪ – "...‬האדם המרים תרומה מרים את הנפש של הרב יוצר את המלה לי‪ .‬הרב והתלמיד הם גם שני סוגי חכמה‪" :‬חכמה‬
‫שלו בהתמסרות כלפי מעלה‪ ,‬שכן בנתינת הממון אנו נותנים את עצמנו תתאה"‪ ,‬שנקודת המוצא שלה היא המציאות התחתונה ומשם היא עולה‬
‫(שהרי אנו רוכשים את הממון בהשקעה של חלק מהחיּות שבנו‪" ,‬בנפשו למעלה‪ ,‬והיא תשוקת‪-‬חכמת התלמיד‪ .‬ו"חכמה עילאה" המורידה את‬
‫יביא לחמו"‪ ,‬והממון גם מיועד עבור חיי‪-‬הנפש שלנו)‪ .‬בפרשה שלנו‪ ,‬הדברים מלמעלה כלפי מטה‪ ,‬והיא חכמת הרב המלמד‪.‬‬
‫הלשון היא "מאת כל איש אשר ידבנו לבו" – הנדבה היא ביטוי לתנועה‬
‫במקום אחר‪ ,‬מספר רבי נחמן על הלב והמעין‪ :‬הלב של העולם משתוקק‬
‫של הלב השואף ומשתוקק למעלה למעלה‪.‬‬
‫אל המעין‪ ,‬וגם המעין משתוקק אל הלב‪ .‬הלב הוא התלמיד‪ ,‬הפונה‬
‫כאשר הכיוון הוא רצוא כלפי מעלה‪ ,‬חץ‪-‬העליה מצביע ושואף עד אין‬
‫בצמאון אדיר אל המעין‪ ,‬והמעין הוא הרב‪" ,‬נחל נובע מקור חכמה"‬
‫סוף ממש‪ ,‬לדרגה עליונה כזו שאי אפשר להגדיר אותה ולא לקרוא לה‬
‫הרוצה להשפיע ולהניק את התלמיד‪ .‬מסתבר שלא כל כך פשוט לחבר‬
‫בכל שם‪ ,‬למעלה מכל העולמות הנבראים‪ ,‬למעלה אפילו מכל השמות‬
‫ביניהם‪ ...‬אבל כאשר נעשה החיבור אז הלב והמעין מתאחדים‪ ,‬ומהלמ"ד‬
‫שבהם ה' נקרא – אלא לעצמּות ה'‪ .‬זהו העומק של דברי הזוהר שעל ידי‬
‫והיו"ד נוצר לי‪.‬‬
‫התרומה אנו לוקחים כביכול את ה' – הנשמה רצה ועולה עד ה' ממש‪,‬‬
‫כעת נחזור אל הפסוקים אצלנו‪ :‬קודם מוזכרת נדבת הלב העולה‬
‫בתחושה עמוקה ש"אין עוד מלבדו" ו"ה' הוא הכל"‪.‬‬
‫למעלה‪ ,‬היא האות למ"ד של התלמיד‪" ,‬חכמה תתאה"‪ .‬ואחר כך עשיית‬
‫לשוב למטה‬
‫המשכן והשראת השכינה בו‪ ,‬היא אות היו"ד של הרב‪" ,‬חכמה עילאה"‬
‫אם ניתן לנשמה לרוץ כך עד אין סוף‪ ,‬היא פשוט תעלם‪ ,‬תתבטל ותתאיין‬
‫המצליחה לרדת מטה ולהתקבל בלב התלמיד‪ .‬מחיבור הרב והתלמיד‪,‬‬
‫במקור העליון‪ ,‬כמו טיפה המתמזגת בים הגדול וכמו ניצוץ הנשאב אל‬
‫חיבור הרצוא והשוב‪ ,‬נוצרת המלה לי‪ ,‬החורזת את שני המוקדים‪" :‬ויקחו‬
‫המדורה‪ .‬זה באמת 'כיף לא נורמלי' עבור הנשמה‪ ,‬אבל עם כל ריצה‬
‫לי תרומה" (כאן העיקר הוא הלמ"ד של לי)‪" ,‬ועשו לי מקדש" (וכאן‬
‫אדירה כלפי מעלה בא הקב"ה והופך את הכיוון ומורה לנשמה‪ :‬שובי‬
‫העיקר הוא היו"ד הנכנסת לתוך הלמ"ד)‪ .‬חיבור שני ה'לי' יוצר את המלה‬
‫למטה! כלשון ספר יצירה "אם רץ לבך – שוב למקום"‪.‬‬
‫חכלילי בפסוק "חכלילי עינים מיין" שעליו דרשו חז"ל "כל חיך שטועמו‬
‫אומר לי לי"‪ ,‬טעם היין המשובח ביותר כאשר הלב מוצא את המעין‬
‫לעילוי נשמת בני משפחת פוגל הי"ד‬
‫ותשוקת התלמיד מתמלאת בהשפעת הרב‪ .‬לחיים לחיים!‬
‫ו' אדר תשע"א‬
‫נקודות מהשיעור השבועי‬
‫פיל משוגע בחודש אדר‪...‬‬
‫לפי הקבלה‪ ,‬לכל חודש מקבילה אות המשקפת את מהותה‪ .‬האות של‬
‫אדר היא קו"ף‪ ,‬שהיא גם מלה בת שתי משמעויות‪ :‬החיה קוף וקוף‬
‫המחט‪ .‬חור המחט נקרא קוף אך מימרה מפתיעה של חז"ל תופרת‬
‫את קוף המחט לחיה אחרת – הפיל‪ .‬בדיון על חלומות אומרים חז"ל‬
‫"אין מראים לאדם [בחלום] אלא מהרהורי לבו" – ולכן איננו חולמים‬
‫על דברים התלושים לחלוטין מחיינו‪ ,‬והדוגמא בחז"ל היא שאיננו‬
‫חולמים על "פיל הנכנס בתוך קוף המחט"‪.‬‬
‫חבוי כאן רמז עמוק‪ :‬הפיל הוא החיה הגדולה ביותר ביבשה‪ ,‬ולא לחנם‬
‫נאמר ב'פרק שירה' שהשיר של הפיל הוא "מה גדלו מעשיך ה'‪ ,‬מאֹד‬
‫עמקו מחשבותיך" – חיה ענקית זו‪ ,‬המתנהלת בשקט וכובד מלכותיים‪,‬‬
‫היא המחשה לגדולת הבורא והד לעומקים הבלתי מפוענחים שלו‪.‬‬
‫לכן חז"ל הצביעו על זיקה בין פילים לפלאים‪ .‬המלה פלא קשורה‬
‫מאוד באות אל"ף‪ ,‬סמל לה' האחד הנפלא מעינינו‪ .‬האל"ף של אלקים‬
‫מסתתרת כביכול מבעד לבי"ת של "בראשית"‪ ,‬סמל לאחדותו הנסתרת‬
‫של הבורא שמאחורי השניות הנגלית של הבריאה‪ .‬רשת הסמלים הזו‬
‫ממחישה כיצד בפיל‪ ,‬עם כל ארציותו‪ ,‬יש מן הפלא של האל"ף הזו‬
‫(כפי שאפילו מורגש במלה האנגלית ‪.)elephant‬‬
‫הפיל הנכנס בקוף המחט מסמל את בריאת העולם‪ :‬ה' האינסופי בורא‬
‫חלל מצומצם ואז חודר לתוכו‪ .‬הבלתי‪-‬מוגבל נכנס לתוך המוגבל‪.‬‬
‫הדימוי בא לנער אותנו מהתפיסה הרווחת שהאלוקות היא נשגבת‬
‫ומופשטת ולכן מרחפת מעל המציאות ואינה מתעניינת בבני האדם‬
‫הנחותים‪ .‬כניסת הפיל לקוף המחט פירושה שאלוקות נשגבת באמת‬
‫תחדור גם לחללים הקטנים ביותר של חיינו (תתעניין אף ב'קופים'‬
‫נחותים כמונו)‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬יציאת הפיל מהצד השני מבטאת את התגלות ה' בתוך העולם‪,‬‬
‫התחדשות תהליך הבריאה יש מאין בכל רגע‪ .‬הפיזיקה הקוונטית‬
‫מתארת כיצד חלקיקים תת‪-‬אטומיים נבראים ומתכלים בכל רגע;‬
‫הפיל המגיח מקוף המחט רומז כי הדבר נכון לא רק במיקרו אלא גם‬
‫במאקרו‪ :‬המציאות כולה נבראת בכל רגע יש מאין‪.‬‬
‫אמנם לא סביר שסתם כך נחלום על פילים הנכנסים בקופי‪-‬מחט‪,‬‬
‫אך מי שימלא יומו במחשבות כאלה‪ ,‬בהחלט אמור להצליח לחלום‬
‫עליהם‪ .‬אי‪-‬הסבירות לראות תופעה כזו בחלום מעידה על כך שרעיון‬
‫הבריאה יש מאין נשגב מתפיסת אנוש‪ .‬מצד שני‪ ,‬היכולת להרהר בכך‬
‫ביום עד שחולמים על כך בלילה משמעותה שהאדם כן מסוגל לשער‬
‫בלבו את הפלא הזה‪ ,‬גם אם לא לתפוס אותו לחלוטין‪.‬‬
‫[אזהרה‪ :‬בעקבות מאמר זה צפויים חלומות משונים‪]...‬‬
‫אל תהיה רמאי!‬
‫◆ מקובל אצל חסידים שאפשר לתמצת את ספר התניא במשפט אחד‪:‬‬
‫אל תרמה את עצמך! כך למשל מסופר על ר' הלל מפאריטש‪ ,‬שהיה‬
‫גדול באמת בתורה ובעבודה עוד לפני שהגיע לחסידות חב"ד (כחסיד‬
‫טשרנוביל)‪ ,‬והעיד על עצמו שעד שלמד את התניא חשב שהוא צדיק‪...‬‬
‫בספר התניא אתה מבין שאפילו אם לא עשית שום עבירה מעולם‪ ,‬אין‬
‫זה אומר שאתה צדיק‪" ,‬הלוואי בינוני"! היסוד הזה של התניא הוא מצוה‬
‫מפורשת בתרי"ג מצוות לדעת הסמ"ק (מצוה יד)‪" :‬שלא להיות צדיק‬
‫בעיניו‪ ,‬דכתיב 'אל תאמר בלבבך בהדוף ה' אלהיך אותם מלפניך לאמר‬
‫בצדקתי' וגו'"‪.‬‬
‫◆ מפרשת משפטים לומדים לא רק כיצד לשפוט אחרים אלא גם כיצד‬
‫לשפוט את עצמך‪" :‬מדבר שקר תרחק" – כלפי עצמך‪ ,‬אל תחשוב שאתה‬
‫צדיק‪" .‬ושחד לא תקח" – אל תתפתה לכל המחמאות שאומרים עליך‬
‫ותחשוב שבאמת יש בך מזה‪ ,‬כמאמר חז"ל (המופיע בפתיחת התניא)‪:‬‬
‫"אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה‪ ,‬היה בעיניך כרשע"‪.‬‬
‫◆ נמסר בשם מורנו הבעל שם טוב שיש שלשה דברים שהם כמו מצוות‬
‫עשה יסודיות (אם כי כמובן אינן נמצאות כמצוות בש"ס וברמב"ם)‪:‬‬
‫להיות פקח‪ ,‬להיות שמח‪ ,‬וזריזות במתינות‪ .‬ההתחלה היא פקחות‪ ,‬פקחות‬
‫יהודית אמיתית‪ ,‬שפירושה לא רק להיות חכם בתורה אלא גם בעניני‬
‫העולם‪ .‬פקח לא נותן שירמו אותו‪ ,‬וראשית כל הוא לא מרמה את עצמו‪,‬‬
‫לא לוקח שחד שעליו נאמר "יעור פקחים"‪.‬‬
‫◆ מיד לאחר מתן תורה‪ ,‬בפרשת יתרו‪ ,‬יש את פרשת משפטים‪ .‬משפטים‬
‫הם דברים שהשכל האנושי המחייב (ובכל זאת עלינו לקיים אותם מפני‬
‫שניתנו מסיני)‪ .‬לומר שהדבר הראשון שנדרש מיהודי הוא שיהיה בעל‬
‫שכל‪ ,‬פקח‪ .‬שלא יהפוך את השרש שפט לטפש…‬
‫◆ הרגישות של השופט לרמאות ניכרת בהלכה של "דין מרומה"‪" :‬מנין‬
‫לדיין שיודע בדין שהוא מרומה‪ ,‬שלא יאמר‪ :‬הואיל והעדים מעידין‪,‬‬
‫אחתכנו ויהא קולר תלוי בצואר עדים? תלמוד לומר‪' :‬מדבר שקר תרחק'"‪.‬‬
‫ומובא בשו"ע "וכשהיה רואה הרא"ש באומדנא דמוכח שהדין מרומה‪,‬‬
‫היה כותב ונותן ביד הנתבע שאין לשום דיין להשתדל בדין זה"‪ .‬גם כלפי‬
‫עצמי‪ ,‬העיקר הוא לזהות את הרמאות‪ ,‬את היצר הרע המרמה אותי‪ .‬מי‬
‫שלא מרמה את עצמו – יכול לזהות כשמנסים לרמות אותו‪.‬‬
‫מתוך דף 'התחדשות' אדר תשס"ח‬
‫ניגון מכ"ז שבט תשע"ג‬
‫ממלכה של ענקים‬
‫הרבי הרש"ב מסביר את הפסוק "השקיפה ממעון קדשך" – שאנו‬
‫מבקשים מהקב"ה שישקיף עלינו דרך המשקפת של התורה‪.‬‬
‫התורה היא כמו זכוכית מגדלת שכאשר מסתכלים בה רואים‬
‫כל יהודי מאד גדול‪ .‬אם מביטים סתם‪-‬כך בעולם‪ ,‬נראה שכל‬
‫יהודי הוא קטן מאד לעומת מליוני שנות אור של היקום‪ ,‬אבל‬
‫במשקפת של התורה רואים את הדברים לפי הגודל האמיתי‪-‬‬
‫האיכותי שלהם‪ ,‬ואז רואים שכל יהודי גדול יותר מכל היקום‪.‬‬
‫אברהם אבינו מכונה "האדם הגדול בענקים" – במדת החסד שלו‬
‫הוא רואה שכל יהודי הוא ענק‪ ,‬ממלכה של ענקים‪ .‬אמנם נאמר‬
‫"כי אתם המעט מכל העמים" – "שממעיטים את עצמכם" – אבל‬
‫דוקא בגלל זה היהודי הוא ענק‪ ,‬כי "מאן דאיהו זעיר איהו רב [מי‬
‫שהוא קטן הוא גדול]"‪ .‬אם יהודי הוא ענק‪ ,‬מגיע להיטיב לו כל‬
‫טוב סלה‪" ,‬הענק תעניק לו"‪.‬‬
‫משיעור כ"ז שבט תשע"ג‬
‫יוצא ע"י ּגַ ל ֵעינַ י ‪1-700-700-966‬‬
‫אתר – ‪ pnimi.org.il‬בלוג ‪.haravginsburgh.com -‬‬
‫ניתן להרשם לקבלת כל סיכומי השיעורים בדוא"ל‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫לצפיה בשיעורים – ‪malchuty.org‬‬
‫עורך‪ :‬יוסף פלאי‬
‫להקדשת הגליון‪ ,‬לתרומות ולסיוע בהפצה נא ליצור קשר‬
‫עם חנן ‪.0526071870 -‬‬
‫הודעות לקוראי העלון‬
‫•ביום חמישי י"א אדר לא יתקיים שיעור של‬
‫הרב גינזבורג‪.‬‬
‫•בליל פורים (מוצאי שבת)‪ :‬הציבור מוזמן‬
‫להתוועדות שמחה עם הרב יצחק גינזבורג‬
‫שליט"א‪ ,‬החל מהשעה ‪ ,22:00‬בישיבת חב"ד‬
‫ברחוב טאגור ‪ ,32‬רמת אביב‪ ,‬תל אביב‪.‬‬
‫בא שידו‬
‫תר ‪ty.org‬ר‪ u‬חי‬
‫לחיות עם הזמן‬
‫השיעור השבועי‬
‫של הרב יצחק גינזבורג‬
‫‪alch‬‬
‫‪m‬‬
‫בימי חמישי‪ ,‬שעה ‪21:00‬‬
‫בישיבת חורב בירושלים‬
‫רחוב אטון ‪ ,2‬סנהדריה מורחבת‪ ,‬ליד שדרות גולדה מאיר‪,‬‬
‫מרחק הליכה מצומת בר אילן‪ .‬הכניסה לרכב מהר חוצבים‪.‬‬
‫עזרת נשים פתוחה מכירת ספרי הרב במקום‬