‫גליון ט"ו ~ תשע"ה‬ ‫ויקהל‬ ‫ששת ימים תעשה מלאכה‬ ‫יש לדייק בלשון הפסוק בריש הפרשה בענין שבת‪" .‬ששת‬ ‫ימים תעשה מלאכה" (ל"ה‪ ,‬ב)‪ .‬ואילו לעיל בפרשת כי תשא‬ ‫כתוב "ששת ימים יעשה מלאכה‪( ",‬ל"א‪ ,‬ט"ו)‪ .‬ונראה‬ ‫שבפרשת כי תשא מלאכה משמש בלשון זכר – יעשה מלאכה‬ ‫– ואילו בפרשת ויקהל מלאכה משמשת בלשון נקיבה –‬ ‫תעשה מלאכה‪.‬‬ ‫ובביאור הענין הזה יש להביא דברי השפ"א וז"ל ויקהל משה‬ ‫וכו' ופי' מו"ז ז"ל כי קודם החטא סידר הכתוב מלאכת‬ ‫המשכן קודם מצות השבת שהיו ימי המעשה הכנה לשבת‪,‬‬ ‫ואח"כ הוצרך להקדים השבת שבכח השבת יוכלו לתקן‬ ‫המעשה עכ"ל‪.‬‬ ‫ולפי"ד אולי אפשר לבאר דהנה מצינו שהשבת שייך לענין‬ ‫הזכר ולענין הנקבה‪ .‬וכך כתבו התוס' (כתובות ה‪ ).‬וז"ל אע"ג‬ ‫דשבת לשון נקבה היא דכתיב מחללי' מות יומת‪ ,‬ה"נ הוי לשון‬ ‫זכר כל העושה בו מלאכה‪ ,‬שומר שבת מחללו וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫ונראה מזה שיש לשבת ב' מדות‪ ,‬יש מדה השייך לענין הזכר‬ ‫שהוא המשפיע‪ ,‬ויש מדה השייכת למדת הנקבה שהיא‬ ‫המושפע והמקבלת‪ .‬וממו"ר הר"ר יונתן דייויד שליט"א‬ ‫קבלתי שמרומז ענין זה במה שאנו אומר בקבלת שבת‬ ‫"לקראת שבת לכו ונלכה" – דהיינו מדת הנקבה שהיא‬ ‫מקבלת כל עבודת ששת הימים אשר מהם יוצאים לקראתה‪,‬‬ ‫"כי היא מקור הברכה" – והיינו מדת הזכר המשפיע על כל‬ ‫ששת הימים הבאים לאחריו‪ .‬וכן כתב המשך חכמה בפרשת‬ ‫אחרי וז"ל השבת הוא מושפע שמי שלא טרח בע"ש לא יאכל‬ ‫בשבת‪ ,‬ומוכן לכל צרכו מע"ש אכן הוא משפיע כי הוא מקור‬ ‫הברכה כמו שאמרו ויברכהו‪ ,‬שהשבת נותן שפע לששת ימי‬ ‫המעשה וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫ולפי זה נמצא שכשמדברים על שבת במדת הזכר שהוא מקור‬ ‫הברכה אז ששת הימים הם המושפעים ושייכים למדת‬ ‫הנקבה‪ ,‬ואילו כשמדברים על השבת במדת הנקבה שהיא‬ ‫מקבלת השפעת עבודת הששת ימים שהם יכנה אליה‪ ,‬אז‬ ‫הויין הששת ימים בבחינת הזכר המשפיע על השבת‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בפרשת כי תשא נכתב פרשת השבת אחר הזכרת‬ ‫מלאכת המשכן ואילו בפרשת ויקהל נכתב ענין השבת‬ ‫כהקדמה לפרשת מלאכת המשכן‪ .‬ומדברי השפ"א למדנו‬ ‫שהשבת הנכתב אחר מלאכת המשכן מרמז לבחינת השבת‬ ‫הבא לבסוף ששת הימים ומקבלת שכר עבודת ששת הימים‪,‬‬ ‫ואילו השבת הבא קודם שמלאכת המשכן מרמז למה ששבת‬ ‫מקבלת מהם‪.‬‬ ‫קהל רק‬ ‫לא‬ ‫בני שלום‬ ‫פרשת ויקהל ‪ -‬פקוד י‬ ‫פרשת פרה‬ ‫צריך להיות גם הכנה אל הששת ימים ומשפיע עליהם ולא רק‬ ‫מקבלת מהם‪.‬‬ ‫ונמצא לפי"ז שבפרשת כי תשא שנכתב שם שבת אחר מלאכת‬ ‫המשכן אז שייך לומר ששת ימים יעשה מלאכה שהרי ששת‬ ‫הימים שם המופיעים עם מדת הזכר והם יוצאים לקראת‬ ‫השבת המקבלתן‪ ,‬ואילו בפרשת ויקהל שנכתב שבת קודם‬ ‫מלאכת המשכן אז שייך לומר ששת ימים תעשה מלאכה‪,‬‬ ‫שהרי אז הוי הששת ימים מקבלת שפעת השבת הבא לפני'‪.‬‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫ונמצא לפי"ז שבפרשת כי תשא שנכתב שם שבת אחר מלאכת‬ ‫המשכן אז שייך לומר ששת ימים יעשה מלאכה שהרי ששת‬ ‫הימים שם המופיעים עם מדת הזכר והם יוצאים לקראת‬ ‫השבת המקבלתן‪ ,‬ואילו בפרשת ויקהל שנכתב שבת קודם‬ ‫מלאכת המשכן אז שייך לומר ששת ימים תעשה מלאכה‪,‬‬ ‫שהרי אז הוי הששת ימים מקבלת שפעת השבת הבא לפני'‪.‬‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫ויש להביא עוד בענין זה מדברי הרא"א דסלר זצוק"ל בספר‬ ‫מכתב מאליהו (ח"ה עמ' ‪ )924‬שכתב וז"ל בתפילות שבת אנו‬ ‫אומרים בלילה וינוחו "בה" וביום "בו" ובמנחה "בם" והוא‬ ‫שבלילה בכניסת שבת כשבאין מן החול שבת היא בבחינת‬ ‫נוקבא כי אנו צריכים להשפיע לה קדושה והיא ההחינת כלה‬ ‫המקבלת‪ ,‬וביום כשהשבת התקזקה ונתבססה אצלינו היא‬ ‫נהפכת לבחינת "דוכרא" משפיע‪ ,‬והיא מקדשת אותנו וכו'‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫קשר בין בחינה הנ"ל לענין שבת והמשכן עצמה‬ ‫"את קלעי החצר את עמודיו ואת אדוני'‪( ",‬ל"ה‪ ,‬י"ז)‪ .‬ע'‬ ‫רש"ישפירש שזה אחד מן המקומות שמלה אחת יכולה‬ ‫להשתמש כזכר וכנקבה ולכך נאמר כאן עמודיו בלשון זכר‬ ‫ואדוני' בלשון נקבה‪ .‬ועל כל פנים מבקשים אנו להבין עומק‬ ‫הדבר מדוע כאן במיוחד בבנין המשכן אנו מוצאים בפסוק‬ ‫אחד הלשון זכר והלשון נקבה‪.‬‬ ‫והענין יתבאר עפ"י דקדוק בדברי רש"י בב' מקומות‪ .‬בסוף‬ ‫שירת הים כתיב "מכון לשבתך פעלת ה'‪( ",‬בשלח ט"ו‪ ,‬י"ז)‪,‬‬ ‫ופירש"י וז"ל מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה אשר‬ ‫פעלת עכ"ל‪ .‬והיינו דלשון מכון מרמז לענין הכיוון‪ .‬אמנם‬ ‫במקום אחר כתוב ענין זה בשנוי לשון‪ .‬כתוב בפרשת משפטים‬ ‫(כ"ג‪ ,‬ג) "הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך‬ ‫אל המקום אשר הכינותי" ופירש"י וז"ל ומדרשו אל המקום‬ ‫אשר הכינותי‪ ,‬כבר‬ ‫הרב יוסף זוננשיין‬ ‫אשר הכינותי‪ ,‬כבר מקומי ניכר כנגדו‪ ,‬וזה אחד מן המקראות‬ ‫שאומרים שביהמ"ק של מעלה מכוון כנגד ביהמ"ק של מטה‬ ‫עכ"ל‪ .‬והמדייק יראה שבתחלה כתב רש"י שהמקדש של מטה‬ ‫הוא מכוון כנגד המקדש של מעלה‪ ,‬ואילו אח"כ כתב בכיוון‬ ‫הפוך‪ ,‬שהמקדש של מעלה מכוון כנגד המקדש של מטה‪.‬‬ ‫לעלות מתחלה ההתעוררות מלמטה‪ ,‬דהיינו כשלמטה כסא‬ ‫והכנה שתשרה עליו ההשפעה מהמקדש שלמעלה‪ .‬ועל זה‬ ‫רמזו חז"ל (עירובין ס"ג‪ ).‬אע"פ שהאש יורד מלמעלה צריך‬ ‫להביא מן ההדיוט‪ ,‬כי בהבאת אש מלמטה מעורר האש‬ ‫הרוחני מלמעלה עכ"ל‪.‬‬ ‫ויש להביא דברי השל"ה הק' והערותיו על דברי רש"י בפרשת‬ ‫משפטים‪ ,‬וז"ל וקשה מי נתלה במי‪ ,‬הלא הקטן נתלה בגדול‪,‬‬ ‫והיה לו לומר ביהמ"ק של מטה מכוון כנגד בימ"ק של מעלה‪.‬‬ ‫עוד קשה רישא לסיפא שאמר כבר מקומו ניכר נמצא המקדש‬ ‫שלמעלה קדם‪ ,‬ואח"כ כתב מכוון כנגד שלמטה משמע כאילו‬ ‫שהיה שלמטה קודם ח"ו‪ .‬אלא הענין הוא שהמקדש של מעלה‬ ‫כבר הוא קדמון‪ ,‬והש"י צוה לעשות מקדש שלמטה בסודותיו‬ ‫למקדש שלמעלה‪ ,‬שמכח עבודת המקדש שלמטה מוכן לקבל‬ ‫ההשפעה מהמקדש שלמעלה‪ .‬וזו ההשפעה אינה יורדת‬ ‫מלמעלה עד שתעלה מלמטה ההתעוררות מהכנה שלמטה‪,‬‬ ‫ולענין ירידת השפעה זו מכוון שלמעלה נגד שלמטה‪ ,‬כי צריך‬ ‫ואולי יש להבין לפי"ז ענין היות המשכן נקרא זכר וגם נקבה‪.‬‬ ‫שהרי מצד מה שתנאי הוא בכל השפע היורד מלמעלה שצריך‬ ‫שתקדום לה איתערותא דלתתא‪ ,‬אותו התעוררות מלמטה‬ ‫בבחינת זכר הפועל ומשפיע הוא‪ .‬אמנם מצד מה שהמקדש‬ ‫הוא המקום המקבל את כל השפע מלמעלה – מצד זה הוי כמו‬ ‫נקבה המקבלת‪.‬‬ ‫ויקהל‬ ‫ל"ה‪ ,‬ה כל נדיב לב יביאה את תרומת ה'‪ .‬יש להעיר ב'‬ ‫הערות‪ :‬חדא דמהו ההוספה "את" תרומת ה'‪ .‬וע'‬ ‫רמב"ן שדימה אותו ללשון הפסוק אצל ותראהו את‬ ‫הילד‪ .‬וגם שם דרשו חז"ל מה שדרשו‪ .‬ועוד‪ ,‬למה‬ ‫נכפל את תרומת ה' אחרי שכבר נאמר בתחילת‬ ‫הפסוק שהמדובר הוא על תרומת ה'‪ .‬ואולי יש לפרש‬ ‫עפ"י מה ששמעתי בפירוש הפסוק "אשר ידבנו לבו"‬ ‫שהכוונה הוא שהוא מנדב את לבו ואין המתנה אלא‬ ‫כלי לנדבת לבו‪ .‬וא"כ הפסוק כאן מצוה שיביאו‬ ‫תרומת ה'‪ ,‬וכל נדיב לה יביאהו – פירש את לבו – את‬ ‫תרומת ה'‪ ,‬דהיינו יחד עם תרומת ה'‪.‬‬ ‫ל"ה‪ ,‬ל"א בחכמה בתבונה ובדעת‪ .‬הנה ידוע מה שכתבו‬ ‫המפרשים שהמשכן היה כעולם קטן‪ ,‬ולמשל‬ ‫הקרסים הם כנגד הכוכבים וכדו'‪ .‬וא"כ כמו‬ ‫שבצלאל בנה את המשכן בחכמה בתבונה ובדעת‪,‬‬ ‫כמו"כ אי' במשלי על יצירת העולם "ה' בחכמה יסד‬ ‫ארץ כונן שמים בתבונה ובדעת תהומות נבקעו"‬ ‫(משלי ג – י"ט‪-‬כ)‪.‬‬ ‫ל"ה‪ ,‬כ"ז והנשאים הביאו‪ .‬חסר כתיב‪ .‬ע' רש"י שהיינו משום‬ ‫שלא הביאו הנשיאים מתחלה אלא המתינו לראות‬ ‫מה יחסר בסוף‪ .‬וכתב בצדקת הצדיק (קנ"א) וז"ל‬ ‫עתות הירידה שיש לאדם שאין לו שום חשק לתורה‬ ‫ועבודה זהו הכנה לעלי' גדולה‪ .‬והיינו על ידי הצעקה‬ ‫שהוא צועק כשהוא מתבונן על דרכיו ורואה שפלותו‬ ‫וירידתו וכו' ונאמר והנשיאים הביאו את אבני‬ ‫קהל בני שלום‬ ‫ואולי יש לבאר עוד שמצד מה שהמקדש מקבל השפע‬ ‫מלמעלה יש לה בחינת נקבה‪ ,‬אבל מצד מה שהיא משפיע‬ ‫אותו שפע על כל העולם כולו‪ ,‬וכמו שמבואר בספה"ק יש לו‬ ‫בחינת זכר‪.‬‬ ‫ודרשו רז"ל נשיאים חסר לפי שנתעצלו וכו'‪ ,‬וגמ'‬ ‫[נדרש שהאבנים הובאו ע"י] נשיאים ממש וכו'‬ ‫[והקשר בין ב' ענינים אלו הוא כמו שביארנו] שעל‬ ‫ידי העצלות וצעקו להשם זכו לכך שנשיאים ממש‬ ‫הם העננים הביאו להם אבני השוהם מסתמא לכל‬ ‫נשיא הביא אבנו וזה דבר יקר יותר מכל הנדבות‪,‬‬ ‫ואילו הביאו נדבתם מקודם לא היה להם זה עדיין‪.‬‬ ‫והמשל בנשיאים שהוא חשך על פני העולם וממנה‬ ‫האורה יצא לכל באי עולם עכ"ל‪.‬‬ ‫פקודי‬ ‫מ‪ ,‬ל"ה ובבא משה‪ .‬עמש"כ ב"תורי זהב" לפרשת תולדות‬ ‫בענין מש"כ כאן רש"י‪.‬‬ ‫פרשת פרה‬ ‫אדם כי ימות באהל‪ .‬וידועין דברי חז"ל שאין דברי תורה‬ ‫מתקיימין אלא במי שממית עצמו עלי'‪ .‬ויש להעיר‬ ‫שעל יעקב אבינו נאמר ויעקב איש תם יושב אהלים‪.‬‬ ‫ויושב אהלים היינו עסקו בתורה‪ .‬וע"ז נקרא איש‬ ‫תם‪ ,‬דהיינו שלם וכמו שתרגם אונקלוס שם‪.‬‬ ‫והאותיות של ת"ם הם הם האותיות של מ"ת‪ .‬וע'‬ ‫גו"א ריש פרשת בחקתי שעמלות בתורה היינו מצד‬ ‫היות התורה קשה להביןולהעמיד על בוריו‪ .‬ואולי‬ ‫מש"ה נאמר הלשון ממית עצמו בפרה אדומה שהוא‬ ‫החוק – דהיינו דאין טעמו מובן לנו‪.‬‬ ‫הרב יוסף זוננשיין‬