‫הכרת הטוב והודיה‬ ‫פתיחה כללית על הודיה | שיתוף‪“ .‬על מה אני מודה?” | שני קטעים‪ -‬האם הודיה היא טבעית? או בניגוד לטבע‬ ‫האדם? האם היא מובילה בהרכח או נובעת מאמונה באלוהים? | מבחר טקסטים של “מודה אני”‪ .‬על מה אנחנו‬ ‫מודים? | “טוב להודות” מדוע טוב להודות ואיך מחנכים להודיה? (ברכות הנהנין‪ ,‬ברכות השחר) | סיכום ופרדה‪:‬‬ ‫הדברים עליהם אני מודה במפגשים של מסע ח”י‬ ‫הודאה על העבר פירושה הבעת החזק ת טובה על מעשה‬ ‫פתיחה‬ ‫“הכרת טובה והודיה על חסדים הם עקרונות מרכזיים‬ ‫בדת ובמסורת שבאים לידי ביטוי בבברכות ובתפילות‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות עם עליית קרנה של הפסיכולוגיה‬ ‫החיובית ועולם הניו אייג’ גבר העניין והעיסוק בהכרה‬ ‫ביש‪ ,‬בטוב ובהכרת תודה כערכים ופרקטיקות מועילים‬ ‫בפני עצמם בלי קשר הכרחי לשאלות של תפילה‬ ‫ואמונה‪.‬‬ ‫במפגש נקשר בין הכרת הטוב ובין סיום המפגשים‬ ‫מתוך שאיפה להודות ולהוקיר על הטוב שהיה ולתת‪/‬‬ ‫לקבל “צידה לדרך” רעיונות ודרכים לתרגל הכרת תודה‬ ‫בחיי היום יום‪”.‬‬ ‫חסד‪ .‬הסברת השיתוף הזה היא כי בתכונת נפשו של האדם‬ ‫טמונה היא השאיפה להיות סמוכה על שולחן עצמה מבלי‬ ‫להזדקק לעזרתו של הזולת ‪ .‬ובשעה שאדם מביע את הכרת‬ ‫טובתו לחבירו ונותן לו תודה‪ ,‬באותה שעה יש כאן הודאת בעל‬ ‫דין‪ ,‬כי בפעם הזאת אמנם לא עלתה בידו והיה עליו להשתמש‬ ‫בטובתו של חבירו‪ .‬באופן שהשרש הנפשי העמוק של כל הבעת‬ ‫תודה הוא מעשה ההודאה ועל אחת כמה וכמה שכך הוא הענין‬ ‫שיתוף קצר בקבוצות קטנות‪ :‬משהו בחיי שאני מודה‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫ָלד (איוב י”א‪ ,‬י”ב)‪ ,‬ובטבע‬ ‫“עיִר ֶפ ֶרא ָא ָדם ִיו ֵ‬ ‫בין אדם למקום‪ַ .‬‬ ‫הפרא של כל אדם גנוזה היא ההנחה של כוחי ועוצם ידי עשה‬ ‫לי את החיל הזה ‪ .‬ובשעה שהוא מקריב את תודתו למקום הרי‬ ‫הכרת הטוב‪ ,‬הודיה‪ ,‬הודאה‬ ‫זו הודאה כי לית ליה מגרמיה [אין לו משלו] כלום‪.‬‬ ‫להכיר במי שעשה טובה‬ ‫“מצוות כיבוד אב ואם ‪ ...‬משרשי מצווה זו‪ ,‬שראוי לו לאדם‬ ‫שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה ‪ ,‬ולא יהיה נבל‬ ‫ומתנכר וכפוי טובה ‪ ,‬שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני‬ ‫אלוהים ואנשים ‪ .‬ושייתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת‬ ‫היותו בעולם‪ ,‬ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל‬ ‫תועלת שיוכל ‪ ,‬כי הם הביאוהו לעולם‪ ,‬גם יגעו בו כמה יגיעות‬ ‫בקטנותו ‪ .‬וכשיקבע זאת המידה בנפשו יעלה ממנה להכיר‬ ‫טובת האל ברוך הוא‪ ,‬שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד‬ ‫אדם הראשון ‪ ,‬ושהוציאו לאוויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו‪,‬‬ ‫והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו‪ ,‬ונתן בו נפש יודעת‬ ‫ומשכלת‪ ,‬שאילולי הנפש שחננו האל יהיה כסוס כפרד אין‬ ‫הבין‪ ,‬ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להיזהר בעבודתו‬ ‫ברוך הוא‪« .‬‬ ‫ספר “פחד יצחק” על חנוכה‪ ,‬מאמר ב’ פרק ב’‬ ‫“פחד יצחק” היא אנציקלופדיה הלכתית‪ ‬מאת‬ ‫הרב‪ ‬והרופא‪ ‬האיטלקי יצחק למפרונטי‪ .‬זוהי האנציקלופדיה‬ ‫העהרית‪ ‬הראשונה המסודרת בבדר אלפביתי‪ .‬הכרך הראשון של‬ ‫האנציקלופדיה (אותיות א–ב) נדפס על ידי למפרונטי בשנת‬ ‫התק”י ‪ 1750‬בוונציה‪.‬‬ ‫האם הכרת טובה היא מידה טבעית בנפש? האם הכרת‬ ‫טובה מובילה בהכרח לאמונה באלוהים? או אולי‬ ‫ההפך הוא הנכון? האם הודיה היא בניגוד לטבע האדם?‬ ‫(ספר החינוך מצווה ל»ג)‬ ‫מחברו של ספר החינוך בחר להעלים את זהותו‪ ,‬ומתאר את עצמו‪,‬‬ ‫בהקדמתו לספר‪ ,‬רק כ”איש יהודי מבית לוי ברצלוני»‪ .‬הספר נכתב‬ ‫בסוף המאה ה‪ 31‬ונדפס בונציה‪.‬‬ ‫האם קשה לבני אדם להודות? האם תחושה של הודיה‬ ‫פרושה הודאה בכך ש»אין לו משלו כלום»? האם יש‬ ‫קשר הכרחי בין הודיה לאמונה?‬ ‫ההוראה הכפולה של המושג “הודאה”‬ ‫«בבנין המילים של לשון הקודש נזדמנו לפונדק אחד שני‬ ‫מושגים ‪ .‬הבעת החזקת טובה‪ ,‬והסכמה לדעת הצד השני‪ .‬לשני‬ ‫המושגים הללו יש בלשון הקודש ביטוי משותף‪ :‬הודאה‪.‬‬ ‫הודאת בעל דין פירושה הסכמה לדבריו של הצד השני ;‬ ‫‪1‬‬ ‫תהלים פרק קז‬ ‫מודה אני‪ .‬שירת הודיה בגוף ראשון‬ ‫הֹדוּ ַלה’ ִּכי טוֹב ‪ִּ -‬כי ְלעו ָֹלם ַח ְס ּדוֹ‬ ‫ֲשר ְּג ָא ָלם ִמ ּיַד ָצר‬ ‫ׁ‬ ‫ֹאמרוּ ְּגאוּ ֵלי ה’ א ֶ‬ ‫י ְ‬ ‫ֲרב ִמ ָּצפוֹן וּ ִמ ּיָם‬ ‫ֲרצוֹת ִק ְּב ָצם ִמ ִּמזְ ָרח וּ ִמ ַּמע ָ‬ ‫וּ ֵמא ָ‬ ‫ֹשב לֹא ָמ ָצאוּ‬ ‫ׁ‬ ‫ישימוֹן ָּד ֶר ְך ִעיר מו ָ‬ ‫ָּתעוּ ַב ִּמ ְד ָּבר ִּב ִׁ‬ ‫ׁשם ָּב ֶהם ִּת ְת ַע ָּטף‬ ‫ַפ ָ‬ ‫ְר ֵע ִבים ּגַם ְצ ֵמ ִאים נ ְ‬ ‫ילם‬ ‫ַצ ֵ‬ ‫יהם י ִּ‬ ‫ַו ּי ְִצעֲקוּ ֶאל ה’ ַּב ַּצר ָל ֶהם‪ִ ,‬מ ְּמצוּ קו ֵֹת ֶ‬ ‫ֹשב‬ ‫ׁ‬ ‫ְש ָרה ָל ֶל ֶכת ֶאל ִעיר מו ָ‬ ‫ׁ‬ ‫יכם ְּב ֶד ֶר ְך י ָ‬ ‫ַד ִר ֵ‬ ‫ַו ּי ְ‬ ‫יוֹדוּ ַלה’ ַח ְס ּדוֹ וְ נִ ְפ ְלאו ָֹתיו ִל ְבנֵי ָא ָדם‬ ‫ֶפׁש ְר ֵע ָבה ִמ ֵּלא טוֹב‬ ‫ֹׁק ָקה וְ נ ֶ‬ ‫ֶפׁש ש ֵ‬ ‫יע נ ֶ‬ ‫ׂ ִּב ַ‬ ‫ִּכי ִה ְש‬ ‫ירי עֳנִ י וּ ַב ְרזֶל‬ ‫ֲס ֵ‬ ‫ֹש ְך וְ ַצ ְל ָמוֶת א ִ‬ ‫ׁ‬ ‫ֹש ֵבי ח ֶ‬ ‫י ְׁ‬ ‫ָאצוּ‬ ‫ֲצת ֶע ְליוֹן נ ָ‬ ‫ִּכי ִה ְמרוּ ִא ְמ ֵרי ֵאל ַוע ַ‬ ‫ַו ּי ְַכנַע ֶּב ָע ָמל ִל ָּבם ָּכ ְׁשלוּ וְ ֵאין עֹזֵר‬ ‫יעם‬ ‫ֹש ֵ‬ ‫יהם יו ִׁ‬ ‫ַו ּיִזְ עֲקוּ ֶאל ה’ ַּב ַּצר ָל ֶהם ִמ ְּמצֻקו ֵֹת ֶ‬ ‫ַתק‬ ‫יהם ְינ ֵּ‬ ‫ֹש ְך וְ ַצ ְל ָמוֶת וּ מו ְֹסרו ֵֹת ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫יאם ֵמח ֶ‬ ‫יו ִֹצ ֵ‬ ‫יוֹדוּ ַלה’ ַח ְס ּדוֹ וְ נִ ְפ ְלאו ָֹתיו ִל ְבנֵי ָא ָדם‬ ‫יחי ַב ְרזֶל ִּג ֵּד ַע‬ ‫ֹשת וּ ְב ִר ֵ‬ ‫ׁ‬ ‫ִּכי ִׁש ַּבר ַּד ְלתוֹת נְ ח ֶ‬ ‫יהם י ְִת ַענּ וּ‬ ‫אֱוִ ִלים ִמ ֶּד ֶר ְך ִּפ ְׁש ָעם וּ ֵמ ֲעוֹנ ֵֹת ֶ‬ ‫ֲרי ָמוֶת‬ ‫ׁשע ֵ‬ ‫ׁשם ַו ּי ִַּגיעוּ ַעד ַ‬ ‫ַפ ָ‬ ‫ָּכל א ֶֹכל ְּת ַת ֵעב נ ְ‬ ‫יעם‬ ‫ֹש ֵ‬ ‫יהם יו ִׁ‬ ‫ַו ּיִזְ עֲקוּ ֶאל ה’ ַּב ַּצר ָל ֶהם ִמ ְּמצֻקו ֵֹת ֶ‬ ‫ימ ֵּלט ִמ ְּׁש ִחיתו ָֹתם‬ ‫ִש ַלח ְּד ָברוֹ וְ י ְִר ָּפ ֵאם וִ ַ‬ ‫י ְׁ‬ ‫יוֹדוּ ַלה’ ַח ְס ּדוֹ וְ נִ ְפ ְלאו ָֹתיו ִל ְבנֵי ָא ָדם‬ ‫ׂיו ְּב ִר ּנָה‬ ‫יס ְּפרוּ ַמ ֲע ָש‬ ‫וְ יִזְ ְּבחוּ זִ ְב ֵחי תו ָֹדה וִ ַ‬ ‫אכה ְּב ַמיִם ַר ִּבים‬ ‫ׂי ְמ ָל ָ‬ ‫יו ְֹר ֵדי ַה ּיָם ָּבאֳנִ ּיוֹת עֹ ֵש‬ ‫ׂי ה’ וְ נִ ְפ ְלאו ָֹתיו ִּב ְמצוּ ָלה‬ ‫ֵה ָּמה ָראוּ ַמ ֲע ֵש‬ ‫ַליו‬ ‫ַתרו ֵֹמם ּג ָּ‬ ‫ֲמד רוּ ַח ְס ָע ָרה ו ְּ‬ ‫ֹּאמר ַו ַּיע ֵ‬ ‫ַוי ֶ‬ ‫ׁשם ְּב ָר ָעה ִת ְתמוֹגָג‬ ‫ַפ ָ‬ ‫ׁש ַמיִם י ְֵרדוּ ְתהוֹמוֹת נ ְ‬ ‫ַיעֲלוּ ָ‬ ‫יָחו ֹּגוּ וְ יָנוּ עוּ ַּכ ִּׁש ּכוֹר וְ ָכל ָח ְכ ָמ ָתם ִּת ְת ַּב ָּלע‬ ‫יאם‬ ‫יהם יו ִֹצ ֵ‬ ‫ַו ּי ְִצעֲקוּ ֶאל ה’ ַּב ַּצר ָל ֶהם וּ ִמ ְּמצוּ ק ֵֹת ֶ‬ ‫יהם‬ ‫ַל ֶ‬ ‫ֱשוּ ּג ֵּ‬ ‫ָקם ְס ָע ָרה ִל ְד ָמ ָמה ַו ֶּיחׁ‬ ‫יֵ‬ ‫ִש ּתֹקוּ ַו ּיַנְ ֵחם ֶאל ְמחוֹז ֶח ְפ ָצם‬ ‫ׂ ְמחוּ ִכי י ְׁ‬ ‫ַו ִּי ְש‬ ‫יוֹדוּ ַלה’ ַח ְס ּדוֹ וְ נִ ְפ ְלאו ָֹתיו ִל ְבנֵי ָא ָדם‬ ‫ְה ְללוּ הוּ‬ ‫ֹשב זְ ֵקנִ ים י ַ‬ ‫ׁ‬ ‫וִ ירו ְֹממוּ הוּ ִּב ְק ַהל ָעם וּ ְבמו ַ‬ ‫ׂם נְ ָהרוֹת ְל ִמ ְד ָּבר וּ מ ָֹצ ֵאי ַמיִם ְל ִצ ָּמאוֹן‬ ‫ָי ֵש‬ ‫ֹש ֵבי ָב ּה‬ ‫ֶא ֶרץ ְּפ ִרי ִל ְמ ֵל ָחה ֵמ ָר ַעת יו ְׁ‬ ‫ׂם ִמ ְד ָּבר ַל ֲאגַם ַמיִם וְ ֶא ֶרץ ִצ ּיָה ְלמ ָֹצ ֵאי ָמיִם‬ ‫ָי ֵש‬ ‫ֹשב‬ ‫ׁ‬ ‫ׁשם ְר ֵע ִבים ַויְכוֹנְ נוּ ִעיר מו ָ‬ ‫ֹשב ָ‬ ‫ׁ‬ ‫ַו ּיו ֶ‬ ‫ׂוּ ְּפ ִרי ְתבוּ ָאה‬ ‫ׂדוֹת ַו ּי ְִּטעוּ ְכ ָר ִמים ַו ַּי ֲעש‬ ‫ַו ּיִזְ ְרעוּ ָש‬ ‫ַמ ִעיט‬ ‫ַוי ְָב ְר ֵכם ַו ּי ְִר ּבוּ ְמאֹד וּ ְב ֶה ְמ ָּתם לֹא י ְ‬ ‫ֹׁחוּ ֵמע ֶֹצר ָר ָעה וְ יָגוֹן‬ ‫ַו ּי ְִמעֲטוּ ַו ּיָש‬ ‫ַת ֵעם ְּבתֹהוּ לֹא ָד ֶר ְך‬ ‫יבים ַו ּי ְ‬ ‫ֹׁפ ְך ּבוּ ז ַעל נְ ִד ִ‬ ‫שֵ‬ ‫ׂם ַּכ ּצֹאן ִמ ְׁש ָּפחוֹת‬ ‫ׂ ּגֵב ֶא ְביוֹן ֵמעוֹנִ י ַו ָּי ֶש‬ ‫ַו ְי ַש‬ ‫יה‬ ‫ׂ ָמחוּ וְ ָכל ַעוְ ָלה ָק ְפ ָצה ִּפ ָ‬ ‫ְש ִרים וְ ִי ְש‬ ‫ׁ‬ ‫י ְִראוּ י ָ‬ ‫ִש ָמר ֵא ֶּלה וְ י ְִת ּבוֹנְ נוּ ַח ְס ֵדי ה’‬ ‫ִמי ָח ָכם וְ י ְׁ‬ ‫מזמורי הודיה‬ ‫תהלים קד‬ ‫ָד ְל ָּת ְּמאֹד‪ ,‬הוֹד וְ ָה ָדר ָל ָב ְׁש ָּת‪.‬‬ ‫ַפ ִׁשי ֶאת ה’ – ה’ ֱאל ַֹהי ּג ַ‬ ‫ָּב ְר ִכי נ ְ‬ ‫יעה‬ ‫ׁש ַמיִם ַּכי ְִר ָ‬ ‫ע ֶֹטה אוֹר ַּכ ַּשֹ ְל ָמה‪ ,‬נו ֶֹטה ָ‬ ‫ַה ְמ ָק ֶרה ַב ַּמיִם ַע ִל ּיו ָֹתיו‬ ‫ַה ָּשֹם ָע ִבים ְרכוּ בוֹ ַה ְמ ַה ֵּל ְך ַעל ַּכנְ ֵפי רוּ ַח‬ ‫ׁש ְר ָתיו ֵאׁש ל ֵֹהט‬ ‫ׂה ַמ ְל ָא ָכיו רוּ חוֹת ְמ ָ‬ ‫עֹ ֶש‬ ‫ָעד‬ ‫ֶיה ַּבל ִּת ּמוֹט עו ָֹלם ו ֶ‬ ‫ָסד ֶא ֶרץ ַעל ְמכוֹנ ָ‬ ‫יַ‬ ‫ַע ְמדוּ ָמיִם‬ ‫ְּתהוֹם ַּכ ְּלבוּׁש ִּכ ִּסיתוֹ ַעל ָה ִרים י ַ‬ ‫ֵח ֵפזוּ ן‬ ‫ֲר ְת ָך יְנוּ סוּ ן ִמן קוֹל ַר ַע ְמ ָך י ָ‬ ‫ִמן ַּגע ָ‬ ‫ָס ְד ָּת ָל ֶהם‬ ‫ַיעֲלוּ ָה ִרים י ְֵרדוּ ְב ָקעוֹת ֶאל ְמקוֹם זֶה י ַ‬ ‫ְשבוּ ן ְל ַכ ּסוֹת ָה ָא ֶרץ‬ ‫ׁ‬ ‫ׂ ְמ ָּת ַּבל ַי ֲעבֹרוּ ן ַּבל י ֻ‬ ‫ְּגבוּ ל ַש‬ ‫ְה ֵּלכוּ ן‬ ‫ׁש ֵּל ַח ַמ ְעיָנִ ים ַּב ְּנ ָח ִלים ֵּבין ָה ִרים י ַ‬ ‫ַה ְמ ַ‬ ‫ִש ְּברוּ ְפ ָר ִאים ְצ ָמ ָאם‬ ‫ׂ ָדי י ְׁ‬ ‫ַשקוּ ָּכל ַחיְתוֹ ָש‬ ‫י ְׁ‬ ‫ֳפאיִם י ְִּתנוּ קוֹל‬ ‫ִש ּכוֹן ִמ ֵּבין ע ָ‬ ‫ׁש ַמיִם י ְׁ‬ ‫יהם עוֹף ַה ָּ‬ ‫ֲל ֶ‬ ‫עֵ‬ ‫ׂ ַּבע ָה ָא ֶרץ‬ ‫יך ִּת ְש‬ ‫ָׂ‬ ‫ֲל ּיו ָֹתיו ִמ ְּפ ִרי ַמ ֲע ֶש‬ ‫ַמ ְׁש ֶקה ָה ִרים ֵמע ִ‬ ‫ׂב ַל ֲעב ַֹדת ָה ָא ָדם ְלהו ִֹציא ֶל ֶחם ִמן‬ ‫יח ָח ִציר ַל ְּב ֵה ָמה וְ ֵע ֶש‬ ‫ַמ ְצ ִמ ַ‬ ‫ָה ָא ֶרץ‬ ‫ֹש‬ ‫ׁש ֶמן וְ ֶל ֶחם ְל ַבב אֱנוׁ‬ ‫ֹש ְל ַה ְצ ִהיל ָּפנִ ים ִמ ָּ‬ ‫ׂ ַּמח ְל ַבב אֱנוׁ‬ ‫וְ ַייִן ְי ַש‬ ‫י ְִס ָעד‬ ‫ָטע‬ ‫ֲשר נ ָ‬ ‫ׁ‬ ‫ֲצי ה’ ַא ְרזֵי ְל ָבנוֹן א ֶ‬ ‫ׂ ְּבעוּ ע ֵ‬ ‫ִי ְש‬ ‫ְק ּנֵנוּ‬ ‫ֳּרים י ַ‬ ‫ׁשם ִצפ ִ‬ ‫ֲשר ָ‬ ‫ׁ‬ ‫אֶ‬ ‫ית ּה‬ ‫ֹשים ֵּב ָ‬ ‫ידה ְּברו ִׁ‬ ‫ֲח ִס ָ‬ ‫ְע ִלים‬ ‫ָה ִרים ַה ְּגב ִֹהים ַל ּי ֵ‬ ‫ְס ָל ִעים ַמ ְח ֶסה ַל ְׁש ַפ ִּנים‬ ‫ָדע ְמבוֹאוֹ‬ ‫ׁש ֶמׁש י ַ‬ ‫ֲדים ֶ‬ ‫ָר ַח ְלמוֹע ִ‬ ‫ׂה י ֵ‬ ‫ָע ָש‬ ‫ָער‬ ‫ׂ ָּכל ַחיְתוֹ י ַ‬ ‫יהי ָלי ְָלה ּבוֹ ִת ְרמֹש‬ ‫ֹש ְך וִ ִ‬ ‫ׁ‬ ‫ׁשת ח ֶ‬ ‫ָּת ֶ‬ ‫ֲגים ַל ָּט ֶרף וּ ְל ַב ֵּקׁש ֵמ ֵאל ָא ְכ ָלם‬ ‫ֹׁא ִ‬ ‫ירים ש‬ ‫ַה ְּכ ִפ ִ‬ ‫ֵא ֵספוּ ן וְ ֶאל ְמעוֹנ ָֹתם י ְִר ָּבצוּ ן‬ ‫ׁש ֶמׁש י ָ‬ ‫ִּתזְ ַרח ַה ֶּ‬ ‫ֲדי ָע ֶרב‬ ‫ֵצא ָא ָדם ְל ָפעֳלוֹ וְ ַל ֲעב ָֹדתוֹ ע ֵ‬ ‫יֵ‬ ‫ֶך!‬ ‫ית ‪ָ -‬מ ְל ָאה ָה ָא ֶרץ ִקנְ ָינ ָ‬ ‫ָׂ‬ ‫ֻּלם ְּב ָח ְכ ָמה ָע ִש‬ ‫יך ה’ ‪ -‬כ ָּ‬ ‫ָׂ‬ ‫ָמה ַר ּבוּ ַמ ֲע ֶש‬ ‫ׂ וְ ֵאין ִמ ְס ָּפר‪ַ ,‬ח ּיוֹת ְק ַטנּ וֹת‬ ‫ׁשם ֶר ֶמש‬ ‫ָדיִם ‪ָ -‬‬ ‫זֶה ַה ּיָם ּגָדוֹל וּ ְר ַחב י ָ‬ ‫ִעם ְּגדֹלוֹת‬ ‫ׂ ֶחק ּבוֹ‬ ‫ָצ ְר ָּת ְל ַש‬ ‫ָתן זֶה י ַ‬ ‫ְה ֵּלכוּ ן‪ִ ,‬לוְ י ָ‬ ‫ׁשם אֳנִ ּיוֹת י ַ‬ ‫ָ‬ ‫ׂ ֵּברוּ ן ‪ָ -‬ל ֵתת ָא ְכ ָלם ְּב ִע ּתוֹ‬ ‫יך ְי ַש‬ ‫ֻּלם ֵא ֶל ָ‬ ‫כ ָּ‬ ‫ׂ ְּבעוּ ן טוֹב‬ ‫ָד ָך ‪ִ -‬י ְש‬ ‫ִּת ֵּתן ָל ֶהם – י ְִלקֹטוּ ן‪ִּ ,‬ת ְפ ַּתח י ְ‬ ‫ְשוּ בוּ ן‬ ‫ֲפ ָרם יׁ‬ ‫ֶיך – י ִָּב ֵהלוּ ן‪ּ .‬ת ֵֹסף רוּ ָחם – י ְִגוָעוּ ן‪ ,‬וְ ֶאל ע ָ‬ ‫ַּת ְס ִּתיר ָּפנ ָ‬ ‫ֲד ָמה‬ ‫ֲך – י ִָּב ֵראוּ ן‪ ,‬וּ ְת ַח ֵּדׁש ְּפנֵי א ָ‬ ‫ׁש ַּלח רוּ ח ָ‬ ‫ְּת ַ‬ ‫ׂיו‬ ‫ׂ ַמח ה’ ְּב ַמ ֲע ָש‬ ‫י ְִהי ְכבוֹד ה’ ְלעו ָֹלם ִי ְש‬ ‫ֱשנוּ‬ ‫ׁ‬ ‫ַת ְר ָעד י ִּגַע ֶּב ָה ִרים וְ ֶיע ָ‬ ‫ַה ַּמ ִּביט ָל ָא ֶרץ ו ִּ‬ ‫ַמ ָרה ֵלאל ַֹהי ְּבעו ִֹדי‬ ‫ירה ַלה’ ְּב ַח ּיָי ֲאז ְּ‬ ‫ָא ִׁש ָ‬ ‫ׂ ַמח ַּבה’‬ ‫יחי ָאנ ִֹכי ֶא ְש‬ ‫ׂ ִ‬ ‫ֱרב ָע ָליו ִש‬ ‫ֶיע ַ‬ ‫ׁש ִעים עוֹד ֵאינָם!‬ ‫ִת ּמוּ ַח ָּט ִאים ִמן ָה ָא ֶרץ ‪ -‬וּ ְר ָ‬ ‫י ַּ‬ ‫ָה‬ ‫ַפ ִׁשי ֶאת ה’ ַה ְללוּ י ּ‬ ‫ָּב ְר ִכי נ ְ‬ ‫‪2‬‬ ‫הללויה‪ /‬יעקב גלפז‬ ‫מודה אני ‪ /‬מאיר אריאל‬ ‫מודה אני‬ ‫לפניך ולך‬ ‫על כל החסד והאמת‬ ‫והטובה והרעה והטובה‬ ‫שעשית עמדי ועם ביתי‬ ‫ועם קרובי וידידי‬ ‫ועם בני עמי ועם ארצי‬ ‫ועם כל העולם והאדם אשר בראת‪.‬‬ ‫בלאט‪ ,‬חרש חרש‬ ‫אט אט‪ ,‬טופפות‬ ‫עתידות עתידות לקראתנו‪,‬‬ ‫ואת מחייכת אלי מתוך השינה‪.‬‬ ‫יהיה לנו טוב‪ ,‬טוב מטוב‪ ,‬טוב מאוד‪,‬‬ ‫זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר‬ ‫את צוחקת אלי‬ ‫מתוך‪ ,‬מתוך השינה‪.‬‬ ‫ָא ָדם חוֹזֵר וּ ְק ִציר יוֹמוֹ‬ ‫ָדל‪,‬‬ ‫ָצנוּ ַע הוּ א ו ַ‬ ‫ַבוֹ ָצרוֹת ַהחוֹל‬ ‫וְ ַעל ּג ּ‬ ‫עו ְֹמסוֹת לוֹ ְּכ ִמ ְג ָּדל‪.‬‬ ‫וּ ְל ָפנָיו רו ֶֹאה ִּפ ְתאֹם‬ ‫ׁשל ִּב ּתוֹ‬ ‫ֶיה ֶ‬ ‫ֶאת ְׁש ֵתי ֵעינ ָ‬ ‫ׁשר‪ ,‬וְ ֵהן ִא ּתוֹ‬ ‫וְ הוּ א ָאז ָ‬ ‫ָה‪.‬‬ ‫ׁשרוֹת ַה ְללוּ י ּ‬ ‫ָ‬ ‫ָה‪ ,‬וְ זֶה ַה ִּׁשיר‬ ‫ַה ְללוּ י ּ‬ ‫עו ֶֹלה ִמ ָּכל ִּפנּ וֹת ָה ִעיר‬ ‫ׁש ָה ָא ָדם וּ ְׁש ֵתי ֵעינֵי ִּב ּתוֹ‬ ‫ְּכ ֶ‬ ‫מאיר אריאל‬ ‫‪ 2‬במרץ ‪ 1942‬קיבוץ משמרות ‪ 18‬ביולי ‪ 1999‬פרדס חנה‬ ‫ָה‪.‬‬ ‫ׁש ִרים ַה ְללוּ י ּ‬ ‫ָ‬ ‫שמנת‪ /‬ריימונד קארבר‬ ‫ּבוֹנֶה ָא ָדם ֶאת ִּבנְ ָינָיו‬ ‫שום מילה אחרת לא תצלח‪ :‬כי זה מה שזה היה‪.‬‬ ‫שמנת‪ ,‬אחת‪-‬עשרה השנים האחרונות‪.‬‬ ‫חי‪ ,‬לא שותה‪ ,‬עובד אוהב ונאהב על ידי אישה טובה‪.‬‬ ‫לפני אחת עשרה שנים אמרו שיש לו שישה חודשים לחיות‪,‬‬ ‫בקצב שהוא התדרדר‪ .‬‬ ‫והכיוון שלו היה רק למטה‪.‬‬ ‫אז הוא שינה את דרכיו איכשהו‪.‬‬ ‫הוא הפסיק לשתות! והשאר?‬ ‫אחר כך הכל היה פשוט שמנת‪.‬‬ ‫כל דקה מזה‪ ,‬עד וכולל הרגע שאמרו לו שמשהו‪,‬‬ ‫ובכן‪ ,‬כל מיני דברים התקלקלו‪,‬‬ ‫והתחילו לגדול בתוך ראשו‬ ‫«אל תבכו בשבילי»‪,‬‬ ‫הוא אמר לחבריו‪.‬‬ ‫“אני אדם עם מזל‪ .‬היו לי עשר שנים יותר משאני או מישהו‬ ‫ציפה‪.‬‬ ‫שמנת מתוקה‪ ,‬ואל תשכחו את זה”‪.‬‬ ‫ֵמ ֶה ֶבל וּ ְק ָל ִפים‪,‬‬ ‫יוֹם יוֹם טו ֵֹר ַח וְ ָע ֵמל‬ ‫יוֹם יוֹם ֵהם נִ ְט ָר ִפים‪.‬‬ ‫ֻר ַּבן ְק ָל ָפיו‬ ‫ֲבל ַאל מוּ ל ח ְ‬ ‫אָ‬ ‫ׁש ֶמׁש ֵמ ָע ָליו‬ ‫עו ָֹלה ַה ֶ‬ ‫וְ הוּ א או ֵֹסף או ָֹתם ֵא ָליו‬ ‫ָה‪.‬‬ ‫ׁשר ַה ְללוּ י ּ‬ ‫וְ ָ‬ ‫ָה‪ ,‬וְ זֶה ַה ִּׁשיר‬ ‫ַה ְללוּ י ּ‬ ‫עו ֶֹלה ִמ ָּכל ִּפנּ וֹת ָה ִעיר‬ ‫ׁש ָה ָא ָדם או ֵֹסף ֶאת ָּכל ְק ָל ָפיו‬ ‫ְּכ ֶ‬ ‫ָה‪.‬‬ ‫הללוּ י ּ‬ ‫ׁשר ְ‬ ‫וְ ָ‬ ‫ריינמונד קארבר ‪Raymond Carver -‬‏‬ ‫‪ 25‬במאי ‪ 2 - 1938‬באוגוסט ‪ ,1988‬סופר ומשורר אמריקאי‪ ,‬אמן‬ ‫בכתיבת סיפורים קצרים‪.‬‬ ‫יעקב גלפז‬ ‫יליד ‪ ,1948‬הרצליה‪ ,‬ומ‪ 1969-‬חבר קיבוץ עין גדי‬ ‫‪3‬‬ ‫שיר העבודה והמלאכה‪ /‬חיים נחמן ביאליק‬ ‫אל תחשוב לי זאת לעוון‪ / ‬נתן זך‬ ‫מי יצילנו מרעב?‪ ‬‬ ‫מי יאכילנו לחם רב?‪ ‬‬ ‫ומי ישקנו כוס חלב?‪ ‬‬ ‫למי תודה‪ ,‬למי ברכה? ‪ -‬‬ ‫לעבודה ולמלאכה!‪ ‬‬ ‫אל תחשוב לי זאת לעוון‪ ‬‬ ‫עקבתי אחר מעשיך‪ ‬‬ ‫שלושים ושתיים שנה מתחת שמיך‪ ‬‬ ‫מספיקים לאדם נבון‪ ‬‬ ‫לעמוד על מידת רחמיך‪ .‬‬ ‫מי ייתן לנו כסות בקור?‪ ‬‬ ‫ומי בחושך ייתן אור?‪ ‬‬ ‫מי יעל מים מן הבור?‪ ‬‬ ‫למי תודה‪ ,‬למי ברכה? ‪ -‬‬ ‫לעבודה ולמלאכה!‪ ‬‬ ‫אין בי צורך לחסדים‪ ‬‬ ‫שמור אותי מחסדיך‪ ‬‬ ‫וכשאתה מזליף מי שושנים‪ ‬‬ ‫עם ערב קיץ עולה‪ ‬‬ ‫מתוך בית בשמיך‪ ‬‬ ‫שמור אותי מריחותיך‪ ‬‬ ‫אל תעורר בי געגועים‪ .‬‬ ‫ומי נטע עצים בגן‪ ,‬‬ ‫לפרי ולצל‪ ,‬כל מין וזן‪ ,‬‬ ‫ובשדות זרע דגן?‪ ‬‬ ‫למי תודה‪ ,‬למי ברכה? ‪ -‬‬ ‫לעבודה ולמלאכה!‪ ‬‬ ‫אין בי צורך לחסדים‪ ‬‬ ‫עקבתי אחר מעשיך‪ ‬‬ ‫שלושים ושתים שנה‪ ‬‬ ‫כעת מתחת שמיך‪ .‬‬ ‫מי הכין לנו פינת גג‪ ,‬‬ ‫גדר לגן‪ ,‬לכרם סייג‪ ,‬‬ ‫ומי טרח ומי דאג‪ ‬‬ ‫לכבוד שבת‪ ,‬לכבוד החג?‪ ‬‬ ‫למי תודה‪ ,‬למי ברכה? ‪ -‬‬ ‫לעבודה ולמלאכה!‪ ‬‬ ‫נתן זך‬ ‫נולד בברלין‪ ,1930 ,‬בשם‪ ‬הארי זייטלבך‪ ‬לאב גרמני יהודי ולאם‬ ‫איטלקייה קתולית‪ .‬עלה לארץ ב‪ 1936-‬ושרת בצה”ל‪ ‬במלחמת‬ ‫השחרור‬ ‫על כן נעבוד‪ ,‬על כן נעמול‪ ‬‬ ‫תמיד בכל ימי החול‪ ,‬‬ ‫כב העול‪ ,‬נעים העול!‪ ‬‬ ‫ובעת הפנאי נשיר בקול‪ ‬‬ ‫שירי תודה‪ ,‬שירי ברכה‪ ‬‬ ‫לעבודה ולמלאכה!‬ ‫חיים נחמן ביאליק‬ ‫“המשורר הלאומי“ י בטבת תרל“ג‪ 9 ,‬בינואר ‪ 1873‬בתחום המושב‬ ‫באמפריה הרוסית‪ ,‬כ“א בתמוז תרצ“ד‪ 4 ,‬ביולי ‪ ,1934‬תל אביב‪.‬‬ ‫ •מי מודה ‪ /‬על מה ‪ /‬למי ‪ /‬האם הודיה מחייבת‬ ‫נמען? ‪/‬עם מי מהדוברים אתם מזדהים?‬ ‫ •מה הדברים שגורמים לכם להרגיש מבורכים?‬ ‫להודות בלב או בקול?‬ ‫ •האם מודים‪ ,‬על מה מודים‪ ,‬למי מודים? איזה דברים‬ ‫מעוררים רצון להודות בדוברים של הקטעים?‬ ‫ •עם מי את‪/‬מזדהה?‬ ‫ •מה גורם לך לחוש הכרת טובה? להודות? ולמי?‬ ‫ •האם בחוויה שלך הודיה על היש בחיים מתקשרת‬ ‫לאמונה באלוהים?‬ ‫‪4‬‬ ‫חסד‬ ‫“טוב להודות”‬ ‫“המצווה מגלה לך אותך כמו שנועדת להיות ‪ .‬החסד מגלה לך‬ ‫אותך לפני שאתה מתחיל ל עשות‪ :‬מה יש בך‪ ,‬אילו אפשרויות?‬ ‫השכר ניתן לך על מעשה נכון שעשית ‪ .‬חסד הוא כל מה‬ ‫שקיבלת לפני שעשית ‪ :‬חן‪ ,‬שכל‪ ,‬כשרונות‪ ,‬בריאות‪ ,‬משפחה‪.‬‬ ‫החסד נמצא פה כל הזמן ומחכה לך‪ .‬כדי לקבל אותו צריך‬ ‫להגיד מלה אחת‪ :‬תודה‪.‬‬ ‫ההודיה היא הכרה בחסד ‪ .‬ההודאה שהוא ישנו ‪ .‬נתקבל‪ .‬נרשם‬ ‫בתודעה‪ .‬מוכן ומזומן לפעולה ‪“ .‬ואכלת ושבעת וברכת את ה’‬ ‫אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך “ (דברים ח’‪ ,‬י’)‪ .‬זהו סדר‬ ‫הדברים ההכרחי כדי לקבל את האוכל‪ ,‬או כל דבר אחר שאתה‬ ‫מביא לתוכך‪ :‬אכלת‪ ,‬שבעת‪ ,‬בירכת‪.‬‬ ‫הברכה לחסד היא כמו המעשה למצווה‪ .‬אישור ששמענו‪,‬‬ ‫קיבלנו‪ ,‬הרגשנו‪ ,‬רשמנו לפנינו‪ ,‬הפנמנו‪ ,‬הפכנו את המתנה‬ ‫לשלנו‪ ,‬לחלק מאתנו‪ ,‬בלי לשכוח את מקורה ומעמדה כפיקדון‬ ‫בידינו‪.‬‬ ‫ההודיה מגלה לנו כי כבר קיבלנו רבים מן הדברים שאחריהם‬ ‫אנו רודפים‪ .‬היא מספרת לאכלן הכפייתי כי כבר אכל ושבע‪.‬‬ ‫הודיה יוצרת שקט פנימי‪ .‬חוויה של קבלת אהבה‪...‬‬ ‫על מה אתה אומר תודה?”‬ ‫הכרת תודה ‪ -‬הדרך לאושר?‬ ‫“במשך מאות שנים נתפסה הכרת תודה כהתגלמות‬ ‫טוהר המידות וכהצטיינות מוסרית‪ .‬אולם עד לאחרונה‪,‬‬ ‫לא טרח איש לחקור את “רגש התודה” בכלים מדעיים‪.‬‬ ‫המחקר המודרני העלה כי מדובר בתופעה עמוקה‬ ‫ומורכבת; רכיב מכריע באושר האנושי‪ .‬למעשה‪ ,‬רגש‬ ‫התודה הוא אחד הדברים הבודדים המוכחים מדעית‬ ‫כיכולים לשנות חייו של אדם‪.‬‬ ‫רגש הכרת התודה נבדק מדעית במסגרת זרם‬ ‫“הפסיכולוגיה החיובית” העוסקת בחקר החלק הבריא‬ ‫בנפשנו‪ ,‬בניגוד להתמקדות הקלאסית במחלות ובעיות‬ ‫נפשיות‪.‬‬ ‫המחקרים המודרניים מראים כי אנשים המטפחים‬ ‫בקביעות ובשיטתיות את יכולת הכרת תודה‪ ,‬חווים‬ ‫קשת רחבה של יתרונות מדידים במישור הנפשי‪,‬‬ ‫הגופני והבין‪-‬אישי‪ .‬אנשים אלה מרגישים בריאים‬ ‫ומאושרים יותר‪ ,‬ונעים יותר לשהות במחיצתם‪.‬‬ ‫אז מהי הכרת תודה?‬ ‫ההגדרה המילונית לרגש תודה היא‪“ :‬התכונה או המצב‬ ‫של הודיה‪ ,‬הוקרה‪ ,‬הערכה של הנטייה לגמול טובה‪ ”.‬‬ ‫המילה האנגלית‪ edutitarg ‬באה מהמילים‬ ‫הלטיניות‪ aitarg ‬שפרושה “חסד” או “טובה”‪,‬‬ ‫ומהמילה‪ sutarg ‬שפרושה “הנאה” או “עונג”‪ .‬‬ ‫בעיקרה‪ ,‬הכרת תודה היא הודאה בטוב בחיינו‪ .‬כשאנו‬ ‫מכירים תודה אנו מאשרים כי החיים טובים וכי יש‬ ‫בהם אלמנטים שעושים אותם ראויים‪ .‬אנו אומרים ‘כן’‬ ‫לחיים‪.‬‬ ‫הכרת תודה היא הכרה בכך שמקור הטוב נמצא‪,‬‬ ‫ולפחות באופן חלקי‪ ,‬מחוץ לנו‪ ,‬היות והכרת תודה‬ ‫מופנית כלפי חוץ‪ .‬היכולת להכיר תודה דורשת נכונות‬ ‫לראות‪ :‬א‪ .‬את טוב ליבו ונדיבותו של אדם או גורם‬ ‫אחר‪ ,‬ב‪ .‬שהמיטיב מעניק לי דבר‪-‬מה בכוונה תחילה‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫שלמתנה יש ערך בעיני המיטיב‪ .‬‬ ‫כמו‪-‬כן‪ ,‬ההכרה כי הייתי עשוי להיות שונה או חיי היו‬ ‫עשויים להיות שונים‪ ,‬ללא תרומתם של אנשים אחרים‪,‬‬ ‫מוסיפה לאדם מימד של ענווה אמיתית‪.‬‬ ‫יאיר כספי‪“ ,‬לדרוש אלהים”‪ ,‬עמ’ ‪69-67‬‬ ‫ד”ר‪ ‬יאיר כספי נולד ב‪ 1954-‬הוא מייסדו ומנהלו של מרכז‬ ‫“פסיכולוגיה ביהדות” בתל אביב‪ .‬שותף לתיקונה של “יהדות‬ ‫ישראלית”‬ ‫ַל ְּמ ֵדנִ י‪ֱ ,‬אל ַֹהי‪ָּ ,‬ב ֵרך וְ ִה ְת ַּפ ֵּלל‬ ‫ׁשל‪,‬‬ ‫ַה ְּפ ִרי ָּב ֵ‬ ‫ַעל סוֹד ָע ֶלה ָק ֵמל‪ַ ,‬על נֹג ּ‬ ‫ֹׁם‪,‬‬ ‫ַעל ַה ֵחרוּ ת ַהזֹּאת‪ִ :‬ל ְראוֹת‪ָ ,‬לחוּׁש‪ִ ,‬לנְ ש‬ ‫ׁשל‪.‬‬ ‫ַחל‪ְ ,‬ל ִה ָּכ ֵ‬ ‫ָל ַד ַעת‪ְ ,‬לי ֵ‬ ‫ׂ ְפתו ַֹתי ְּב ָר ָכה וְ ִׁשיר ַה ֵּלל‬ ‫ַל ֵּמד ֶאת ִש‬ ‫ְּב ִה ְת ַח ֵּדׁש זְ ַמ ְּנ ָך ִעם ּב ֶֹקר וְ ִעם ֵליל‪,‬‬ ‫ְל ַבל י ְִהיֶה יו ִֹמי ַה ּיוֹם ִּכ ְתמוֹל ִׁש ְלׁשוֹם‪.‬‬ ‫ְל ַבל י ְִהיֶה ָע ַלי יו ִֹמי ֶה ְר ּגֵל‪.‬‬ ‫התברר כי אנשים שחווים הכרת תודה מסוגלים‬ ‫להתמודד בצורה יעילה יותר עם לחצי היום‪-‬יום או עם‬ ‫מצבים טראומתיים‪ .‬אנשים אלה נהנים ממצב בריאותי‬ ‫משופר וכנראה גם מתאוששים מהר יותר ממחלות‪ .‬‬ ‫כמו‪-‬כן‪ ,‬נמצא כי הכרת תודה גורמת לחיזוק הקשר עם‬ ‫אנשים אחרים‪ ,‬תורמת ליחסים בינאישיים טובים יותר‪,‬‬ ‫ואף מובילה לאלטרואיזם‪ .‬כאשר אנשים חווים הכרת‬ ‫תודה הם מרגישים אוהבים יותר וסלחניים יותר‪”.‬‬ ‫לאה גולדברג‪ 1911 ,‬קניגסברג ‪ /‬קובנה ‪ ,1970 -‬ישראל‪,‬‬ ‫מעולם לא נישאה ולא היתה לאם‪.‬‬ ‫בעולם הדתי מסורתי ההודיה היא חלק מהחובה‬ ‫הדתית‪ .‬דוגמאות מוכרות הן למשל ברכות הנהנין‪,‬‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬ברכות השחר ועוד‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫הודיה יומית בתפילת השחר‬ ‫אילנות פורחות וניצנים עולים מברך ברוך אתה יי אלהינו‬ ‫מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות‬ ‫ואילנות טובות ונאות כדי ליהנות בהן בני אדם‪...‬‬ ‫(כו) כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד לבא ויבקש‬ ‫רחמים ויתן הודיה על מה שעבר‪ .‬ויודה וישבח כפי כחו‪ .‬וכל‬ ‫המרבה להודות את יי› ולשבחו תמיד הרי זה משובח‪.‬‬ ‫“מיד כשיקיץ משנתו יתבונן בחסדי השי”ת שהחזיר לו נשמתו‬ ‫העייפה כשהיא רגועה וחדשה‪ .‬ובעודו על מיטתו יודה לה’ על‬ ‫כך ‪ ...‬ויאמר‪:‬‬ ‫ַר ָּת ִּבי נִ ְׁש ָמ ִתי ְּב ֶח ְמ ָלה‪.‬‬ ‫ׁש ֶה ֱחז ְ‬ ‫ֶיך‪ֶ ,‬מ ֶל ְך ַחי וְ ַק ּיָם‪ֶ ,‬‬ ‫מו ֶֹדה אֲנִ י ְל ָפנ ָ‬ ‫ָת ָך‪.‬‬ ‫ַר ָּבה אֱמוּ נ ֶ‬ ‫מתוך ברכות השחר‪:‬‬ ‫ָצר ֶאת ָה ָא ָדם ְּב ָח ְכ ָמה‪,‬‬ ‫ֲשר י ַ‬ ‫ׁ‬ ‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ֶמ ֶל ְך ָהעו ָֹלם‪ ,‬א ֶ‬ ‫וּ ָב ָרא בוֹ נְ ָק ִבים נְ ָק ִבים חֲלוּ ִלים חֲלוּ ִלים‪ּ .‬גָלוּ י וְ יָדוּ ַע ִל ְפנֵי ִכ ֵּסא‬ ‫ִס ֵתם ֶא ָחד ֵמ ֶהם‬ ‫ִפ ֵת ַח ֶא ָחד ֵמ ֶהם [החללים] אוֹ י ָּ‬ ‫ׁש ִאם י ָּ‬ ‫ְכבו ֶֹד ָך‪ֶ ,‬‬ ‫ׁש ָעה ֶא ָחת‪.‬‬ ‫ֲפילוּ ָ‬ ‫ֶיך א ִ‬ ‫ׁשר ְל ִה ְת ַק ּיֵם וְ ַלעֲמוֹד ְל ָפנ ָ‬ ‫[הנקבים] ִאי ֶא ְפ ַ‬ ‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ רו ֵֹפא ָכל ָּב ָשֹר וּ ַמ ְפ ִליא ַל ֲעשֹוֹת‪.‬‬ ‫ְצ ְר ָּת ּה‪.‬‬ ‫את ּה‪ַ .‬א ָּתה י ַ‬ ‫ָת ָּת ִּבי ְטהו ָֹרה ִהיא‪ַ .‬א ָּתה ְב ָר ָ‬ ‫ׁש ּנ ַ‬ ‫ׁש ָמה ֶ‬ ‫ֱאל ַֹהי‪ .‬נְ ָ‬ ‫ׁש ְּמ ָר ּה ְּב ִק ְר ִּבי‪ .‬וְ ַא ָּתה ָע ִתיד ִל ְּט ָל ּה‬ ‫ַא ָּתה נְ ַפ ְח ָּת ּה ִּבי‪ .‬וְ ַא ָּתה ְמ ַ‬ ‫ׁש ָמה ְּב ִק ְר ִּבי‬ ‫ׁש ַה ְּנ ָ‬ ‫יר ּה ִּבי ֶל ָע ִתיד ָלבוֹא‪ָּ .‬כל זְ ַמן ֶ‬ ‫ִמ ֶּמ ִּני‪ ,‬וּ ְל ַהחֲזִ ָ‬ ‫ֶיך ה’ ֱאל ַֹהי וֵאל ֵֹהי אֲבו ַֹתי‪ִ .‬ר ּבוֹן ָּכל ַה ַּמ ֲע ִשֹים אֲדוֹן‬ ‫מו ֶֹדה אֲנִ י ְל ָפנ ָ‬ ‫ָרים ֵמ ִתים‪.‬‬ ‫ׁשמוֹת ִל ְפג ִ‬ ‫ׁשמוֹת‪ָּ .‬ברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ַה ַּמחֲזִ יר נְ ָ‬ ‫ָּכל ַה ְּנ ָ‬ ‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ֶמ ֶל ְך ָהעו ָֹלם‪ּ .‬פו ֵֹק ַח ִעוְ ִרים‪.‬‬ ‫ֻמים‪.‬‬ ‫יש ֲער ִּ‬ ‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ֶמ ֶל ְך ָהעו ָֹלם‪ַ .‬מ ְל ִּב ׁ‬ ‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ֶמ ֶל ְך ָהעו ָֹלם‪ַ .‬מ ִּתיר אֲסוּ ִרים‪.‬‬ ‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ֶמ ֶל ְך ָהעו ָֹלם‪ .‬זו ֵֹקף ְּכפוּ ִפים‪.‬‬ ‫ׁש ָע ָשֹה ִּלי ָּכל ָצ ְר ִּכי‪.‬‬ ‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ֶמ ֶל ְך ָהעו ָֹלם‪ֶ .‬‬ ‫ָעף ּכ ַֹח‪.‬‬ ‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ֶמ ֶל ְך ָהעו ָֹלם‪ַ .‬הנּ ו ֵֹתן ַל ּי ֵ‬ ‫רמב"ם‪ ,‬יד החזקה‪ ,‬הלכות ברכות פרק י‬ ‫משנה תורה החיבור המומנטאלי ההילכתי שחיבר הרמב”ם‬ ‫‪ 1138‬קורדובה ‪ 1208‬מצרים – מנהיג מחבר ספרי הלכה‬ ‫ופילוסופיה ורופא‬ ‫ברכות לאירועים מיוחדים‬ ‫(א) ‪ ...‬הבונה בית חדש והקונה כלים חדשים בין יש לו כיוצא‬ ‫בהן בין אין לו מברך‪ :‬ברוך אתה יי› אלהינו מלך העולם‬ ‫שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה‪.‬‬ ‫(ב) וכן הרואה את חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו‪.‬‬ ‫ואם ראהו לאחר שנים עשר חדש מברך ברוך אתה יי מחיה‬ ‫המתים‪ .‬הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחלת ראייתו‬ ‫מברך שהחיינו‪.‬‬ ‫(ג) שמע שמועה טובה מברך ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם‬ ‫הטוב והמטיב‪ .‬שמע שמועה רעה מברך ברוך דיין האמת‪.‬‬ ‫וחייב אדם לברך על הרעה בטוב נפש כדרך שמברך על הטובה‬ ‫בשמחה שנאמר‪ :‬ואהבת את יי אלהיך וגו ובכל מאדך»‪ .‬ובכלל‬ ‫אהבה היתירה שנצטוינו בה שאפילו בעת שייצר לו יודה‬ ‫וישבח בשמחה ‪...‬‬ ‫(ח) ארבעה צריכין להודות‪ :‬חולה שנתרפא‪ .‬וחבוש שיצא‬ ‫מבית האסורים‪ .‬ויורדי הים כשעלו‪ .‬והולכי דרכים כשיגיעו‬ ‫לישוב‪ .‬וצריכין להודות בפני עשרה‪ ...‬וכיצד מודה וכיצד‬ ‫מברך? עומד ביניהן ומברך‪ :‬ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם‬ ‫הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב‪ .‬וכל השומעין אומרים‬ ‫שגמלך טוב הוא יגמלך סלה ‪...‬‬ ‫(יג) הרואה בריות נאות ומתוקנות ביותר ואילנות טובות מברך‬ ‫שככה לו בעולמו‪ .‬היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן וראה‬ ‫ •מה היתרונות והחסרונות של “ברכה בפקודה”?‬ ‫האם מניסיונכם או לדעתכם ברכות כאלה מגדילות‬ ‫את ההכרה בטוב ואת רגש התודה או שהן הופכות‬ ‫ל”מצוות אנשים מלומדה”?‬ ‫ •מה ההבדל בתפקיד של ברכות קבועות שנאמרות‬ ‫באופן קבוע כל בוקר לברכות שנאמרות בנסיבות‬ ‫מיוחדות?‬ ‫‪6‬‬ ‫לסיום המפגש וסדרת המפגשים‪.‬‬ ‫נספח‬ ‫ •רגע של חסד במפגשים‪ /‬דבר שאני מודה עליו‬ ‫במפגשים (טקסט‪ ,‬הנחייה‪ ,‬חבר‪ ,‬תובנה)‬ ‫ •סיום חגיגי (ברכה או שיר)‬ ‫שאלון תודה‬ ‫ההודיה רושמת את חסדו של אדם בתודעה‪ ,‬מוציאה אותו מן‬ ‫העיסוק באין ומחברת אותו ליש בעולמו‪ ,‬לאהבה שאוהבים‬ ‫אותו‪ .‬הודיה מרובה מלמדת לקבל ולשמוח במגוון רחב של‬ ‫מתנות גדולות וקטנות‪.‬‬ ‫השאלון שלפניך מנחה אותנו לגלות את החסד בכל אחד מן‬ ‫העולמות שבהם אנו חיים‪ .‬נסו למצוא בכל פעם חסד או שניים‬ ‫עיקריים בכל תחום‪.‬‬ ‫אלוהים נמצא בפרטי החסדים‪ .‬ציינו בכל תחום מה בדיוק‬ ‫קיבלתם בו לעולמכם‪.‬‬ ‫מובאות כאן מבחר דוגמאות להודיות‪ .‬אך יש לזכור שהחסד‬ ‫הוא לגמרי אישי ומה שנחווה כמתנה אצל אחד אינו מתנה‬ ‫אצל שני‪.‬‬ ‫כדי להכיר את החסד כדאי להתרכז תחילה רק במה שנחווה‬ ‫כמתנה ולא להתעסק במה שיש ספק לגביו‪ .‬את החסד צריך‬ ‫להכיר לבדו‪ .‬לכן אין לציין לצידו את מה שלא היה‪ ,‬או היה‬ ‫קשה‪.‬‬ ‫יש אנשים שקשה להם מאד להודות‪ :‬מי שקיבלו מעט‪ .‬מי‬ ‫שקיבלו ולקחו להם‪ .‬מי שחוששים מן החובה הבאה עם ידיעת‬ ‫היכולת‪ .‬מי שרוצים לשלוט בעולם ומעדיפים לראות אותו‬ ‫כמפעלם‪ .‬מי שתרבות הצריכה לימדה אותם לא להיות שמחים‬ ‫בחלקם אלא לרדוף תמיד אחר מה שעוד לא קיבלו‪ .‬אלו שקשה‬ ‫להם להודות‪ ,‬זקוקים במיוחד למסלול הזה‪...‬‬ ‫זהו שאלון לעבודה יומית בת מספר דקות‪ .‬לאחר מספר‬ ‫שבועות של הודיות תתחיל להתגלות רשימה קבועה של חסדי‬ ‫יסוד שעליה ניתן לחזור ולהוסיף את חסדיו המיוחדים של‬ ‫אותו היום‪.‬‬ ‫לאחר שנתנו פעם תשובה לכל השאלות כדאי לנסות לענות‬ ‫בפעם אחרת תשובות שונות‪ .‬תהליך לימוד החסד הוא חקירה‬ ‫של אהבה הסמויה מן העין‪ ,‬הזמנה לגלות יש לא מודע‪ .‬לאחר‬ ‫שבנינו את רשימת החסדים הבסיסית אפשר יהיה לחזור אליה‬ ‫ומדי פעם לעדכן ולהוסיף מתנה שהייתה סמויה‪.‬‬ ‫נסו בכל תחום לגלות מי היה שליחה של אותה מתנה‪ .‬אין אנו‬ ‫מודים ל”אבא שתמיד היה שם בשבילי”‪ ,‬אלא תודה לך אלוהי‪,‬‬ ‫על ששלחת לי אב מסור שלימד אותי את נאמנותך‪ .‬ההודיה‬ ‫מרוממת את החסד ומגלה את מקורו העליון‪.‬‬ ‫א‪ .‬זמנים של חסד‬ ‫‪1 .‬חסדי היום‪ :‬מנו שבעה ‪ -‬עשרה רגעים של חסד‪ .‬דייקו‬ ‫בפרטים‪ :‬מי נתן‪ ,‬איפה נתן‪ ,‬מה קיבלתי‪ .‬הודו לאלוהים‪:‬‬ ‫תודה ששלחת אלי את האיש שהיה לו זמן בשבילי‪ .‬תודה‬ ‫שיצרת את הפרי שהגיע לשולחני‪ .‬הימנעו מאמירות‬ ‫מופשטות‪" :‬השעה שהייתי עם הבן שלי"‪ .‬אלא רשמו‪:‬‬ ‫"החיבוק שנתן לי הבן כשחזר מבית הספר‪ ,‬ושמחת החיים‬ ‫שלו שהדביקה אותי והוציאה אותי מהעיסוק בדאגות‬ ‫שלי"‪.‬‬ ‫ברכה לסיום לימוד‪ /‬תמר דובדבני‬ ‫ֱלהינוּ וֵאל ֵֹהי אֲבו ֵֹתינו ואמותינוּ ‪ ‬‬ ‫א ֵ‬ ‫תן בנו הכח להוציא אל הפועל‬ ‫את הטוב והנכון מכל מה שלמדנו היום‪ .‬‬ ‫ֱלהינוּ ‪ ,‬‬ ‫ֶיך ה’’ א ֵ‬ ‫י ְִהי ָרצוֹן ִמ ְל ָפנ ָ‬ ‫ׁשלוֹם‪ ‬‬ ‫ידנוּ ְל ָ‬ ‫ׁשלוֹם וְ ַת ְצ ִע ֵ‬ ‫יכנוּ ְל ָ‬ ‫ׁש ּתו ִֹל ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫ׁשלוֹם‪ ,‬ותשלח ברכה במעשה ידינו‪ .‬‬ ‫יכנוּ ְל ָ‬ ‫וְ ַת ְד ִר ֵ‬ ‫ׁש ְלוָה ְּב ַא ְר ְמנוֹתינו‪.‬‬ ‫ׁשלוֹם ְּב ֵחילנו‪ַ ,‬‬ ‫י ְִהי ָ‬ ‫הרבה תמר דבדבני‪ ,‬נולדה בקיבוץ ראש הנקרה‪ ,‬חיה בירושלים‬ ‫ּתו ָֹדה ‪ /‬עוזי חיטמן‬ ‫את‬ ‫ׁש ָּב ָר ָ‬ ‫ּתו ָֹדה ַעל ָּכל ַמה ֶּ‬ ‫ָת ָּת‬ ‫ׁש ִּלי נ ַ‬ ‫ּתו ָֹדה ַעל ַמה ֶ‬ ‫ַעל אוֹר ֵעי ַניִם‬ ‫ָח ֵבר אוֹ ְׁש ַניִם‬ ‫ֵש ִלי ָּבעו ָֹלם‪.‬‬ ‫ׁש ּיׁ‬ ‫ַעל ַמה ֶּ‬ ‫ַעל ִׁשיר קו ֵֹל ַח‬ ‫וְ ֵלב סו ֵֹל ַח‬ ‫ׁש ִּבזְ כוּ ָתם אֲנִ י ַק ּיָם‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫את‬ ‫ׁש ָּב ָר ָ‬ ‫ּתו ָֹדה ַעל ָּכל ַמה ֶּ‬ ‫ָת ָּת‬ ‫ׁש ִּלי נ ַ‬ ‫ּתו ָֹדה ַעל ַמה ֶ‬ ‫ֶלד‬ ‫ׁשל י ֶ‬ ‫ַעל ְצחוֹק ֶ‬ ‫וּ ְׁש ֵמי ַה ְּת ֵכ ֶלת‬ ‫ֲד ָמה וּ ַביִת ַחם‪.‬‬ ‫ַעל א ָ‬ ‫ׁש ֶבת‬ ‫ִּפנָה ָל ֶ‬ ‫ׁשה או ֶֹה ֶבת‬ ‫ִא ָּ‬ ‫ׁש ִּבזְ כוּ ָתם אֲנִ י ַק ּיָם‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫את‬ ‫ׁש ָּב ָר ָ‬ ‫ּתו ָֹדה ַעל ָּכל ַמה ֶּ‬ ‫ָת ָּת‬ ‫ׁש ִּלי נ ַ‬ ‫ּתו ָֹדה ַעל ַמה ֶ‬ ‫ֹשר‬ ‫ׁ‬ ‫ׁשל א ֶ‬ ‫ַעל יוֹם ֶ‬ ‫ישר‬ ‫ׁ‬ ‫ְּת ִמימוֹת וְ ֶ‬ ‫ֱלם‪.‬‬ ‫ׁש ֶּנע ַ‬ ‫ַעל יוֹם ָעצוּ ב ֶ‬ ‫ְּתׁשוּ אוֹת ַא ְל ַּפים‬ ‫וְ ַכ ַּפיִם‬ ‫ׁש ִּבזְ כוּ ָתם אֲנִ י ַק ּיָם‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ישראל ‪ 2004-1952‬אביו של חיטמן היה חזן‪ ‬שומר מצוות ואמו‬ ‫הייתה חילונית‬ ‫‪7‬‬ ‫תועלת בעולמך‪ .‬תודה על רגע שבו נתת לי אפשרות ללמד‬ ‫את דעתך‪.‬‬ ‫‪7 .‬משפחת המוצא‪ :‬תודה על הנאמנות‪ ,‬האופטימיות‪ ,‬שמחת‬ ‫החיים‪ ,‬האהבה הרבה‪ ,‬האחריות‪ ,‬הרפתקנות של אבי או‬ ‫אמי‪ .‬תודה על ההשכלה שהעניקו לי‪ .‬תודה על אבי שגילה‬ ‫לי את נאמנותך‪ .‬תודה על אבי שלימדני דיוק ועבודה‬ ‫קשה‪ .‬תודה על סבא שתמיד היה לו זמן בשבילי‪ .‬תודה על‬ ‫דודה שאפתה לי את העוגה הכי טובה‪.‬‬ ‫‪8 .‬אחים וחברים‪ :‬תודה על הגנתה של אחות גדולה‪ .‬תודה על‬ ‫חבר שתמיד נמצא בשבילי‪ .‬תודה על נפש תאומה‪ .‬תודה‬ ‫על חבר אחד שיש לו מקום בשבילי גם כשאני מאבד אותך‪.‬‬ ‫תודה על חברה שלימדה אותי נאמנות לעצמה‪.‬‬ ‫‪9 .‬בני זוג‪ :‬תודה על איש ישר‪ ,‬בעל סבלנות גדולה‪ .‬תודה על‬ ‫אישה עם שמחת חיים ואמונה‪ .‬תודה על חכמתו‪ ,‬חכמתה‪.‬‬ ‫תודה על אישה שיודעת לקבל את הקשיים הגדולים שאתה‬ ‫שם בעולמי‪.‬‬ ‫‪10.‬ילדים ונכדים‪ :‬תודה על ילד שמח‪ ,‬בעל חוש הומור‬ ‫מפותח‪ .‬תודה על ילדה שלימדה אותי תמימות ואמונה‪.‬‬ ‫תודה על יופייה של בתי‪ .‬תודה על בתי שאישרה לי את‬ ‫אפשרות התשובה שנתת בעולמך‪ .‬תודה על בני שגילה לי‬ ‫את אהבתך‪ .‬תודה על בתי שגילתה לי את סליחתך‪.‬‬ ‫‪11.‬מתנות מיוחדות‪ :‬אנשים שפגשנו‪ ,‬מורים משמעותיים‪,‬‬ ‫תחביבים‪ ,‬חופשות‪ ,‬טיולים‪ ,‬ספרים‪ ,‬מוסיקה‪ ,‬תרבות‬ ‫ואמנות‪ ,‬בעלי חיים‪ ,‬ועוד ‪...‬‬ ‫‪12.‬חסדים הבאים בניסיון‪ :‬מתנות שנתקבלו בדיעבד בעקבות‬ ‫עמידה בקשיים ומשברים‪ .‬המחלה שגילתה כוחות‪,‬‬ ‫הפיטורים שאפשרו למצוא מסלול מקצועי משמעותי‪.‬‬ ‫המוות ששינה את היחס לחיים‪ .‬הנכות שבנתה כוחות‬ ‫מיוחדים‪ .‬תודה על בגידה אנושית שהכריחה אותי למצוא‬ ‫אותך‪.‬‬ ‫‪13.‬חסדי האנשים שאנו רגילים לראות בעיקר את מה שאין‬ ‫להם‪ :‬תודה על איש שממשיך לנסות‪ .‬תודה על אישה‬ ‫שנותנת את המיטב שלה‪ ,‬גם אם אינו מספיק‪ .‬תודה על‬ ‫ילד שמוכן לקבל אותנו כשאנו מנסים שוב‪.‬‬ ‫המלצות‪ :‬בכל יום‪ ,‬הודיה על שבעה מחסדי אותו היום ושלושה‬ ‫מחסדי השנה והעשור‪.‬‬ ‫לפני כל חג‪ ,‬ובימים קשים במיוחד‪ :‬הודיה מפורטת על כל אחד‬ ‫מתחומי החסד‪.‬‬ ‫ניתן ליזום הודיה מיוחדת במהלך יום קשה כדי לצאת מעיסוק‬ ‫לא יעיל בבעיות למקום המחזיר את הקשיים למשקלם הנכון‪.‬‬ ‫“הוי דן את כל האדם לכף זכות” (משנה‪ ,‬אבות)‪ .‬לאחר מספר‬ ‫חודשי עבודה ניתן לנסות להתחיל לראות גם את חסדי האנשים‬ ‫שאנו רגילים לראות בעיקר את מה שאין להם‪ .‬ראיית היש‬ ‫משחררת את “הילד הרע” מתפקיד הנבל שנתנו לו‪ ,‬ומאפשרת‬ ‫לחדש אהבה שאבדה‪.‬‬ ‫‪2 .‬חסדי התקופה האחרונה‪ :‬העיסוק בחסדי היום מחמיץ‬ ‫לעיתים חסדים קבועים הנמצאים עמי לאחרונה‪ .‬פעם או‬ ‫פעמיים בשבוע חפשו את החסד בכל אחד מן העולמות‬ ‫שבהם אנו חיים‪ .‬נסו למצוא בכל פעם חסד או שניים‬ ‫עיקריים בכל תחום‪ .‬ציינו בכל תחום מה בדיוק קיבלתם‬ ‫בו לעולמכם‪.‬‬ ‫‪3 .‬חסדים קבועים‪ :‬רשימה של חסדים גדולים או קטנים‬ ‫הניתנים במשך תקופה ממושכת בחיי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬תחומי החסד‬ ‫‪1 .‬כבני אדם‪ :‬תודה שבראת עולם‪ .‬תודה על חכמת הגוף‪,‬‬ ‫היודע לבדו לעשות הרבה מפעולותיו‪ .‬תודה על היכולת‬ ‫לחשוב‪ ,‬לדבר‪ ,‬לעמוד לפניך‪ .‬תודה על השפה‪ .‬תודה על‬ ‫כושר היצירה‪ .‬תודה שעשיתני אישה‪ .‬תודה על אפשרות‬ ‫ההולדה‪ .‬תודה שהזמנת אותי להיות שותפך להשלמת‬ ‫עולמך‪.‬‬ ‫‪2 .‬כיהודי‪/‬ה‪ :‬תודה שנתת לנו תורת חיים‪ .‬שבחרת בנו‬ ‫לתפקידים מיוחדים‪ .‬תודה על המהפכה שעשו לנו חכמי‬ ‫המשנה‪ .‬תודה על התנ”ך‪ .‬תודה על שירת ימי הביניים‪,‬‬ ‫תודה על אפשרות התשובה‪ .‬תודה על ערבות הדדית‪,‬‬ ‫משפחה וקהילה‪ ,‬תודה על שייכות‪ ,‬משמעות ורב גוניות‪.‬‬ ‫תודה על יכולת הישרדות ארוכה‪ .‬תודה על גנים טובים‪.‬‬ ‫תודה על השבת‪ .‬תודה שנתת לי תורה שבה אני מצליח‬ ‫לפעמים לגלות את כוונתך‪.‬‬ ‫‪3 .‬כישראלי‪/‬ת‪ :‬תודה שהשבת אותנו מגלותנו‪ .‬תודה שנתת‬ ‫לנו בית משלנו‪ .‬תודה על הישירות‪ ,‬החברות‪ ,‬אומץ‬ ‫הלב‪ ,‬כושר האלתור והחוצפה‪ .‬תודה על השפה העברית‬ ‫המתחדשת ורבת הרבדים‪ .‬תודה על קיבוץ הגלויות‪ .‬תודה‬ ‫על הארץ היפה ומזג האוויר הנפלא‪ .‬תודה על צבא הגנה‬ ‫לישראל‪ .‬תודה על הקיבוץ‪ ,‬תודה על הילדות בבית שאן‪.‬‬ ‫תודה על הספרות והשירה העברית‪ .‬תודה על ריקודי‬ ‫העם‪ .‬מכבי תל אביב‪ .‬ירקות ופירות טובים‪ .‬זיתים שחורים‪,‬‬ ‫פלאפל‪ ,‬שקדי מרק‪ ,‬במבה וקוטג’ תנובה‪ .‬תודה שאפשרת‬ ‫לי לחזור למולדתי ולכונן בה קשר ישיר עמך‪.‬‬ ‫‪4 .‬כבן‪ /‬בת הזמן הזה‪ :‬תודה על החופש‪ ,‬הדמוקרטיה‪ ,‬החוק‪,‬‬ ‫אפשרויות ההשכלה‪ .‬תודה על זכויות האישה‪ .‬תודה על‬ ‫מים זורמים‪ ,‬חימום‪ ,‬מיזוג‪ ,‬מחשב‪ ,‬מיקרו גל ומכונת‬ ‫כביסה‪ .‬תודה על מכוניות ואווירונים‪ .‬תודה על תוחלת‬ ‫החיים והרפואה‪ .‬תודה על האינטרנט וזמינות המידע‪.‬‬ ‫תודה על היכולת לטייל בעולם‪ .‬תודה על חיתולים חד‬ ‫פעמיים‪ .‬תודה על הפנאי‪.‬‬ ‫‪5 .‬תכונות ויכולות‪ :‬תודה על תבונה‪ ,‬חשיבה עצמאית‪ ,‬מזג‬ ‫נוח‪ ,‬חברתיות‪ ,‬אופטימיות‪ ,‬כושר גופני‪ ,‬יופי חיצוני‪ ,‬יכולות‬ ‫גופניות שונות‪ ,‬מיניות‪ .‬תודה על הכישרון למוסיקה‪,‬‬ ‫משחק‪ ,‬מחשבים‪ .‬תודה על יכולת כלכלית‪ ,‬תודה על‬ ‫היכולת להודות‪ .‬תודה על היכולת שנתת בי לדעת אותך‪.‬‬ ‫‪6 .‬לימודים מקצוע ועבודה‪ :‬תודה על אפשרות לעסוק בדבר‬ ‫שאני אוהב‪ .‬להתפרס בכבוד‪ .‬להיות משמעותי ולהביא‬ ‫מתוך תכנית “פסיכולוגיה ביהדות”‪ ,‬יאיר כספי‬ ‫‪yaircaspi.wordpress.com‬‬ ‫‪8‬‬