קננ קהלת פרטה ד
קננ
קהלת פרטה ד
מצאשהנדילמעשיומאדלמהשכלמהשפעל ועשה בי־כויס הגשמיים כלס היי
להנאת! ולתועלת!!!א הגדלתי מעשי ופירש איך הגד׳ליועשיו בגדילמעלתה״שר
יהתשינה ל ש ר השגת השלמות כאמור והוא אומיכנית׳ ל׳ כתם נטעתי צ• כרמים
יריהכתיישבניתיהיול׳ להנאתי ולטובתי עד שפירשתי אני בפירוש׳ צאיוכ כפס ק
א; עס שריפ זהב להס הממלאים בתיהם כפי> שהשרים הס השלמים שנקרא ס שרי'
»׳ >ir 16
באמתהוא צהנאתס!צטוכתיצעשויכ! ט!ב צצדקהוגמילותחסדיייאצו הס הממצאים
שליס
נתיהס המיוחדים להס פעה כפף כמה שמתני לאחרים שגינויס למעלה ׳!א בניתי
ל׳ גתים!נטעתי לי כרמים כל!מ'שהכל עשיתי לתעלת עצמית׳ שהיה נמשך מהס
פלמית הנפש! pאמר עשיתי צ׳ גנ!ת!פרדהיס !הס פ ו ד ה לחכמה םשס להנאתו
ולט בת! כאמ' ונטעכהס עץ כצ כרי והס המוששליתהאמתיית הצומח!' מן החכמה
ו ע ל ק א מ ר כ ה ם מלתל׳ שכל מקיכ שנאמר כה מלת צ׳ וצה צוידו שהיה להנאתו
!לטי כת! לחלקהעצמיתי שכ! כנזיוקמש עשיתי לי ברמימיס להשקו' מ ק יער צומח
הוא כפי מה שדרשו כמדרש יער צוחייו ארץ ישרישנאמיויתניהחלךבכיתיער הלנצין
יכן מיש קנית׳ ל׳ עבדייובנ׳ כיתהיה ל׳רצהכוה שקני עכרייכממק לשינו !כע!ליתי1
השלמוישהייעישיעס כניאדיעדשהייקיניאיתילעבדיסכטיכאשרהיהעישהעמהס
וכן מש שהיה לו כני בית הוא ער שאלווו ו י ל ויהיו ענ״יכנ׳ ביתך ואמי שש; עשה ישא
עה שהיו צ! כני כיתחק מכניו כי לא יקראו כני ביתרק הנכרים ואמר שגס המקנה
יהכקר וצא; הרכה היה לי לתיעלתו לוין לענ״ימלם ווה אומי גם מקנה כ ק י וצאן
הרכה היהלימפלשהי! לפני כירישלסונורתמכצ שהי! לפני דבקה למלת ל׳ כלימר
שהכל היה להנאת עצמות׳ ונפשי ולטכת׳ לשלמות בנפש כאמור מ של אשר הי! לפני
כ׳ לא היה משתבח כיכילת!העושר שהיה צו מכל שהי! לפניו רק כסנמיתי שהיה
יתר מכל שהי! צפני! כנזיוכי מיש שהיה לו כפף ווהב והושין כ! חלת ל׳ היא על הדרך
שביארמככהק ת ע ה שריה זהב להס שהיה הכהן והוהכלהש לתעלת נפשם !יא
כנש־.׳ ל׳ גה כהן׳ ׳זהב ׳הגילתמלכיס!המדינותואמר שכמי כן הנגינייוהשרייוהשרו'
שיריס שהיה נהנה ייהה!ש; תעניגיתכני האדם ככלי ומר כפרש׳ הכל היה להנאתי
כדי שיניח שבל! בהש ויהיה מוכן חל ההשכלה עד והיה כנגן המנגן כויוכח! שפירשו
הר*אבעוהרלב" !צ שס כי להיות שאין הנב!אה שירהאלא מתך שיוחה עכ היה הנגון
נאיתאצההתבירדיתעלכןאמושהיולו שריס ושרותשהכהמשרריס !היישיררות
אנשיהזנשיסיחדשבהיזמזגסיהיוהקילותערכיתשקילהאשה רקד •קילהאישהיא
ק ל ׳!תר עב וכהמ!גתס יחד יצא השיר בניעס ישן בשדה ושדות שהם כלי נגיז בשרשי'
יל שהכלה•! כדי להכיןההתכודדותהשלם באיו ר ואייר שגדל בתרה !כמעשים
הטיביס שהיו גורמים לו תעלת רכ לסייע כהשגת הפלמית האחרון כהיות ש1שה
כל העניניס על פי התירה כאמיר ווא וגדלתי והיססתי מכל שהיה לפ:׳ כירישלים
ואמישאן חכמתז שהשיג מעצמי זילתמה שהיהכתבבתייה עמדה ל! ילא ייצא בה
דכרסיתולתיוהכיזאתהיאעמידתהחכ״הכאמתכשתסכיגעס שישי ה ת ו ה
»יאא{> חכמתי עמרה ל׳ וכוי וכתם והתה אחתת הדרוש כל! נ פ ס ק הזה האחרון
לט
א
1
<ל3
י׳פכיש
ק ה ל ת נ״דזט־קד
ייסכיס צמה שפירשתי כהקדמת׳ ל ב ב י היל יג כ כ ק z״ pבחיי ב -־
ז
אחראשרהגיעהאדסלמדרגלשגתלשל׳
תע־של
vל * ני
,
ל ה — : : :׳ :י -לשכל
הנה או היתר לו להלן כדרפ׳ לבו !במר&ל עיניו שאו ירח• לא יט יין ״יל ה־בייס
לנאיתיס בלישרתהשכצ'׳rיכל י׳שי כ־!• ע•:•:יי ינלת׳ ל־לס צח ־•-.:
ל י י מכל שמחל ככ• מל שאמרתי ויעצתי לב סיף?:לך כדרכי לבך יב-ראל ע י ד ן
אחרקניןלשלמ!תכ;עשיתיגשא:ישלאמנעתי מלבי •עיני כל ד כ י כלל
-׳•:
ויבאר הטעם וליא יעי לא ליי ניטים ללב ולעיציש ר ץ ליכד ש שת־*" י ל ש
ל ש ״ ח ל שלשלדכייש הנעשיכ על ב׳ ? ־ .י ? שלש כק י ׳ ? משמח לב ״ ־ כי נשי
שמח מכל עמצ״רילא אצלתי ולא מנעתי מלס כל אשר שחל! יע; ליית׳ יייניש
בעצמי שלב• היה שמח בכל עמלי בפעיליתם ־שתסוחתכא־״תתל-ר ש ש ב ־ ל ל ל
חלקיחלקטכמכצעמלווהיאהשמחהמצדהתרלכיולכללאדס <!א ״ ל ?•^
חלקימבג עמליוסיומל שאמר!פניתי אני בנל ״׳גשי שעש• •ד• יכ י ג ל ב׳ ״ א ד
סהש׳גהשלמיתהאחייןונעשהקניןקייס בנפש! לב :יאהשכל הדברים ל ־ נ :״ ם
המביאים אל השלחותשהס הצוחתהמוחשיתשהש מעשה •ר׳ מרס ׳!אכשל מעשי
שעש! ידי וסיוהעמל שעמל הדמיון כהס שבס הציחיהיממ״תאשר מ ק יקבל
השכל הצורות מפשט ת מחומר !"!א !כעמל שעמלתי צעשית -י ש י • ל של א
4
הכל הכל ויעיתייח על המ!חש:תאמ'שאחר שנשחמש הדמיון מלס נשארות הבל
ועלהדמיוניתאחרשהפשיטמהשהששלאתהצירל א א ״ ש ל כ ר ע ת י ח ש ״ ן ד ש ר
נשאר כעצמו מכלס!אי; •תרין מכל והתאת השמש ״ ש ל נשפר !•א ״r׳[ ׳תיק
9יעד,
י£גיתי
ה תחתלשמשוכויומתישביש כלהפשקיסעלפ׳ הדרוש האמת׳ היה על בכין הנה
כשחנהכסיקיסאצובאלכאריתרוןהחכמהאחר שגור שאין כמעשיש הנעשיס
תחתהשמשרברקייסושאיןיתרקתחתהשמשכמדובר וא־יר שכ:ל ל ב י צ י י ת
החכיה!ההלצות לדעתהיתר!;שכי;והל!לווא יפנית׳ אני לראתחשמל יל ״ ת
וסכלותוב׳אר הטעפ למה פנה מחק ר ת המעשייהנעשיס תחת לשמש וכנה
Is
לחכמל!ה!א להיות כ׳ כאשר כברעשהוכנ׳ הארס כ ע לש הול מה ה א ד ״ ש
כוה שיביא אחריהמלןמלשושלשלם כעהעשאשרכי:רע£יה»!זאכימה הארס
שיכא אחרי המלך אתאשד ככר עשה! ירימה ה!א הארס שיכיא א־זר׳ ה ׳ :ך
מלש! של עילס להדכיכ! כמעשי! החצינ״ס שככר עשיהו!פכר עכר!ונפשד! ועל ק
<ר׳ךלחקרכחכמהשהיאהנשאריעסהנפש !בל ׳!כל האדם צכ א אלד׳ ל־׳לך
!תליהאתאשר ככרעשוה! כח!עפאשר ככר עשולו ו י א כאלו אמשלא יצייר
שיביא מין האד'לפני המלך א; אפי'אחריו כ ע ל כמעשההחצצ׳ ששברעש א־י״ן
כני ארס בעילסלולונפסד ככר כי לרממ על הפסדו אמר כאשד כבר עשיהויךדס
שמת! ואי; המעשה ההוא הילךעייהשכ׳ צא כתתי יקא ל כ ל י ־ א כאלי א י ר ש.צ
ק פנל לראות בחכמ'!הששצו'והה!ללית יען החכמה היא הנשמרת!נעשית ע ד
כעולם הנפשית שנתיספתשס כמו שביארנוהו במה שק־ם ועל שן ראיתי ל י א ת
יתרונה מהסנלות וההוללות שהם שני צופני מי5׳ השכלויאשו כירשרש כ ,מיס
רנית
קצי
ק*,לת פרעה ה
^ניתככיא!רנו!הואחדאשר הניח צדך ידיעת החכמה *1י/חנה
ע
ל הה!צל!י 7וראיתי
והסבצותכאמ!ניארימר;נהנא1מרו!ראית׳ אני שיש יתיין לחכמה מ! הסשצו^
כיתרקהאירמןהחשךוכויעד !שנאתי אני אתהחייס!כיי והנה כארבעה כ ש ק '
,
אלי ביארתי אני פני פירושי בכפר תכלה למשה מאמר ראשון חלק שני ארחיכ פה
י.בי!6ר כ״שוכהכס ק־פ ורקנר כענין וכלשוןמשכים למה שהתחלנו הפ-יהראשין
ה!א שהא ר!הח שך הם כמי לעה!לעידו כ• האור הוא כצו׳ אל האור הצפי; לצדיקים
לעתיד לבוא:החשך ה א כני» לעכו שנמשל ללילה ואחישיתר!; החכמה מ; ההבל!'
<!א ממש כיתד; העה על העה! שכמ! שכל מה שעמל האדם נעה! ה!א לתכלית
השגתהח״ס הננח״ס נעה כן כצ מה שידרוש ויחקור התכס ככוללת והסכלות
הוא כדי להשיג מתיכוהאמתיותיוא החכם עיניו כראש! שהוא התכלית ה מ ? ' °ה ה י י ץ נ ׳ ו
אצלי כידיעיהאמתמינשכל שהויהראש!אמניהכסיל כ ח :ך ה!לן שהויהעהו והסכלות
והה!לל! אשר כענינייהמדומייוזא יהכפילכחשךמלן וכויואמ םידעשמקר אח •קרי
*(תשתיהכמתהנויכהיותיכעה! והיא מקרה המיתיכעה? כ׳ החכם ה!א מת י פ א ת
החמרשנכנעלשכל עד שדרש ר!ל אדם כי ׳מויכאהל שממיתייעצמיעצ דברי מ ר ה
והרשעהיא מתמפאת השכל עד שארול גס הס שרשעים כח״הס קרויים מתים וכו י
ו״א וידעתי גש אני שמקיה איקרה אתכלס והואמקרה המיתה כנויואחר שאמר ואשרתי
כלכ! שאחר שיקרה ל! נח״ומימהכמ! שיקרה צרשעאכמה ימר!ן ל! כחכיית! 1זא
ואמרתי אני כלכיכמקרההכהילגסאנ״קרניולמהחכממיאניאויומר כלומיייה
•מרקמחכממ׳ אח'ששנינ!ממי'כח״נו!אמ'שאח'שאמ'הדכרי'ה!1הראה ודכר כלבו
שגשוה ההקשהיאהכצאחישהמימוהסממחלפימ ואף שיקיא! שניהס כשש״ימה
ואחר שהמיתמהם חמחלפ מ כ׳ גבהו שחים מארן אכההקש שעשימ׳ ה!א הכל יוא
ודכרמ׳כלב׳ שגם !ההבלירשבמ׳וראה ודכרמ׳ בלכ׳ שמה שאמרמי שפיוקיה
הכסיל •קרני!צמה חכממ׳ אני או יומר היה הכל וכיאר הטעם לוה נניאיר ההפרש
אשר בין הכסיל לחכם כשעמ חיממם האחרונה שנעה! וצאמס מן העילס יזא כ׳ אין
ני אין
!כמן צחכס עס הכסיללעילייריאייסחיים נעהזחיים נצחיים כדי שנאמר שיחמירו
שניהם לייקויהם לנצח שהפפיל פצ חה שפעצ ועשה נעה! הכצ נשכח שאינו נשאר
יזמנו דבר כ׳ הסכצ!מה!א העדר ואין השארותוק מהמציא!ת!צא מההעדר !"יא
כשכבר הימים הבאים בשעמגויעמ המפיס הכל נשכח והוא שכ אצ הכסיצ דהציק.
יויניה שהכל נשכח!איני צשאר ממנו דכר מה שאין כן כחכם שמכממ! נמעצמה
נסכל ונשאר עמ! ׳א״כאיך נאמר שימומהחשס עם הכסיל בהיוישוה נשאר י!ה אבד
וכר! והפי'השני הוא ש!ה שאמר!ידעת• גס אני שמקרה אחד יקרה אמ כלס כוי הוא כייניננ ?19
על מקרי הומן זתיצדיתיז!כפי וה יאמר שראה שיש יתרון לחכמה מן השכלי' כיתרון
המצ׳אותמן ההעדר שהוא מן הקצה לקצה והוא יתרי; ה א ד יין החשך שהוא מציאות
והחשך הוא העדר וכןהחשס עיניו כראש! כוי שהעיניס הס הרואים !הס כמדרגת
האיר והכסיל הוא הולך כחשך שהיא העדר האור ואחישעש כל התחלפותסוה׳דע
שמקרה אחד ממקרי המערכה יקרה אתכלס!ככן אמר שאחרשהס שים החכם
*
ע
3
2
59
עם
י
קהלת
פדשוז ה
ע ס הכסילכמקריהזמן אכ למה חכמתי אניאזייתר !יא ואמרתי
בל-—:•:
ה כ ס י ל ג :א• •:קרני ולמה חכמתי אני א ז ״ ת י ו א מ י ש־כר כלכ! ג ג :יד השלר״ל גש
והשממית׳ שהסשיפ כייק־׳ ה מ ק פאי .כיה ! ם ״ :כזה עכזהיא מכירי ית־*
,
לח:ם יגל השסילויוא!־כרת כ ל ב שגש זה ה י ל יר״דברתי בלבי שגש זד ה י כ ר ש ה :
,
,
ב י י :בז ה;א הבל ׳ביאר הטעס לזה באומר׳ כ׳ א י ; ושרי; לאבי עש השכיל לעלשש'
והיא תשיכהננאתכאמתשאס הי! קיימיששניהש כאיש היתה התל נ ד איקש עד
יו זד שיה•! ננאייש בדקיה אחדלנדיק ׳לרשעאך ב ה י ת שאץ!ה רק בח״יההצריש
הלא כזהאיןייקיש לתלינהוזא כי א ק וכיין לחכשעשהששילילע״לש יהיא כ י ל י אמי
באש ה י ה וכר!; הא שש עש הכשיל נצחי לעילש ה י ת ה ה ת ל נה חזיה ייי־ י ד כ ה ״ ת
שאינסיתמידיס כזה לע!לש יען ב י מ :הבאיש כלהי־קייסההש לא •שאח יידש
,
זכר!!שיו; כ ׳ השל נשכח בזי; המיתה ואש אחר שאיני מ ת י י ר ק״ש איך י י ת שחשש
ע :הכסיל דיל איך יהיו םוישכמיתתס כ׳ זהישאר עצש ק״ש ינגח׳ לעלשוזה לא
•ובר שיי׳ לע לכ ׳ככן אן׳ שיהי! ש!יס כחייה :אחר שבמיתיתשרד :אלה לאיי צגלס
ואלה לחרפת!ליראי! ע!לס או אלה לשבי ואלה לעינש כזד אין מקיש לתלנד הנוי
ושגאת׳
ועל כן החלינ 1שאין השלמותבעה! כ׳ כל עניני העהז ה :י ע ו מ ר !!א !שנאתי את
הא״ס כ י ר ע ע ל ׳ המעשה שנעשהתחתהשחש כלומר היעשה אשר נתהוה תחת
השמש שאי; נשאי ממנו י כ ר ד כ ק כנפש כ׳ כל ה!יה צכסד והכל הכל ורע ת ריח
יטגאת׳
ואחר שביאר איך היה שנא אתהחייסיען כל עניני העהיז ה!!׳ ! :נ כ ס י י :והיה ח פ ן
ללכתאלהעילס אשר אינני תחתהשמשיבל הדכריפהנמצאיםשש ה :נצח״ :אקר
סמצכדהיתי שנא את החיים והיה משתיקק ללכת אל העילס הנצחי אמר שגס
הדבר׳'הנעשים בעהז היא שנא כמ! ששונא לחיו' כי וזא ושנאתי אני את כל עילי
שאני עמלתחתהשמש שאניחנו לארס שיהיה אחר״ריםנאתיאתכלעמלי שאניחש
לא־ס שיבאאחריסאיןל׳ הקשר עמ! וכאלו א י ר שמה ששיאנחמתהכתאיס כמה
שהכן ה!א חלק אבד מהאב וכשמיהאכ ונשאר לו בן אחרי! הרי הוא כאל! היה אבמ
חי אמישאיננ! כן יען הכן אשר ׳שאאחר׳ מיתי הנה כא אחרי!אחר שכבר חלף הלך
לו ומה נשאר ממנו פה שיהנהמאותם המעשים ההיים!נפסדיו״זא שאניחנ! אל האד'
שיביא אחרי ועל כ; לא אמר שאניח !:לכנ׳ רק לארס!אמישיהיה אחר• לרמת שהיא
נבדל ממני!ה!א איש אחר וילת׳ אף דכרא כרעא דאכוה היא וגזרתושנאתי אני היא
דבקילגורתשאדחנו לאדם שיהיה אחרי והוא כאל! אמר!שנאתי אני שאניח לאדי
שיבא א ח ו ׳ א ת כ ל עמלי שאני עמלתחתהשמש שיותיטוב ה!א שאפזרנ! אניכמקיס
ס׳ יודע
ה י א ׳קיים מיתי!לא איגע לאחרים והשלים כ!!נתי כ ג ז ר ת זאתשהזא מצר הספק
האריעס הכן הבא אחרי! אם יהיה חסם אי סכל שאש היה • דעבידא׳ שיהיה חכם
לא היה שנא ש• ניחנו ל! אמני אסיהיה סשל אז תהיה שנאת* להניח :כפ לה!משופלת
1K
וחי יודע ה ח :י ה י ה א! סבל וישליט ככל עמלי שעילת׳ ושחכמתי תחתהשמס0
זתהיהגזרתוישלט ככל עמלי דבקה עש גיותאי ששל רסליק מיניה שאס ה י ה ידוע
לושיהיהחכש היה שחח מאד ש׳שלט ככל עמלו אך היותו שכל וישלש בכל עמלי
קי .׳ת פרשתה
קיה
הנה וההבל ודאי שהיא יגעלריקשואו׳ כאמתלהשתדלשלא מיג לריק !לא נלד
לבהלה!אימי גס זה הכל היא כערך מה שאמר למעלה שבל מה שנעשה תיו/השליש
הכל הכלאמיעתה שהנחיהממק וכל עמל האדילכן שהוא ספק אש יהיה ס:צ ויפלו'
ככלעמל* הנה גש זה הבל כאמויוהפינ' הכוללתבכל וה הוא להבין ולהידת כ׳ כל
הדכריסההוייוהנככדיש הבלהמהוהעמלכהסגסהוא רע״; וזק זמחשכהנפשר'
יעןאין דבר נשארוק הדבקכשכלהארס שהיאהחכמה כמו שזכר למעלה 1א ש ש ר - - ,
ע
שיפורש! כל הכשוקיס הלל! כדרך אחרת כיש!בהפסיקי'מסכי'אלהכי1נה הכיללת
כשנאמרפראשינהרצה לבאר טעה נכי; לחקירת! כאמתת החכמה מצד הכותר
לאמתכמו שביארנו חאיכנית׳ אנילראיתחכמה 1ה)לליתישכלותכימההחדפ!כוי
ותהיה גזרת כי מה האדסוסיטעכ אל הקרס בכסוקעצמ! !והכי ראשינה הזכיר
יזה שכבר כיאר למעלה שחקר כלכו שיהיה לכו גוהגבחכמה ולאחיו נסבלות ע ד
אשר יראה אי!הט!כלכני ארס!כוי שהוא כמו כזמן למידת החכמה כהכר ה א ״ ת
יזצד כיתרה כמו שפירשנוהו וכא לפרש הטעס לוה כה »א ופניתי אני לראוי הח כמי
וה!לל!תיסכל!תיר' פנית• לראתכעין השכל נהשגתהחכיזה יחד עס השריהסשלו'
והה!לל!ת והטעיכוההוא מצד קיצר המשיג שאיא להשיג הדכריס האלש״ס מצד
קכיתיהס כמופתיוא כי מה הארס שיבא אחרי המלך את א שר ככר עשוה! ירי כ׳
ייה הוא האדם כמו מה ארס ותדעהו וכוימה הוא כערך אל הסבה הראשונה שיבא
לחקיר הדכריס אשר ככר עשה השי שהוא מלך מלכי המלכים מתחלת; לס פן
כ׳ כזה יאמר שבא אחריו כל!מר מ; הק!דס אל המאוחר יוה לא יתכן כי גבוה מעל
גבוה ש!מר אף כ׳ אמש רמה ישיג הדברים מצד עצמם אשר על כן כדי לעמיד על
אמתתהדכריסהאלה״סאחרשלא נשיגס מצר עצמם כ• מה הוא האדם שיבוא
אחרי המלך יתשמואתהדכריס אשר עשוה! ה!א זכית דינו כמש כיצירת האדם
נעשה אדם זכי'!מלת אתמזרה עצמות הדברים והוא כאלו אמיכ׳ •בוא אחרי המלך
»ת'לע״ןעצמזתהדכריסשככרעשוה1הוא
זכית דינו ית'שאיא להשיגם מצד עצמם
רק בהניח הותר לאמת!מצד הכרתהששלותיודע האמת ויביא אל ההשג' האלהית
האמתיתמ; המאוחר אל התודה וכזה •תישכ השהיק הזה על נם; שהוא קשה הישיכ
ואמר שאחר שפניאל אופ; הלחודהזה להכיר האין' מצד הכרתהשכל!' ש הוא הדרך
הנכק כדכריס האלה״ס שהטעיתיהסכל) לקוצר המשיג הרכה מאד על מה ש זישג
מהאלי׳תמכ; ככצ הדברים םצא כא עציהם ה ת פ ת וצא הקבלה האמתית וכפרנו
כחכמה הטבעית אשר היא ברברים הנעשים תתיהשמש "א וראיתי אני שיש יתרון
לחשמהמןהפכליתפיתחן האור מן החשך ׳ריאחר שפניתי אל אופן הצמור הזה
כחכמה להכין דבר מתיך הפש< א׳ סיתח מצאתי ראיתי שיוכר ויושג יי/רזן החכמה
ואמתתה מצד ההכלזתייא וראיתי שיש יתרון לחכמה חן הסשלית ׳ריוהוא דבק עם
גזרתופניתיאניכאצואמיופניתיאלהדרןהוהמהלמודומצאת׳ יאית׳ שיש יתרון
לח:מהוהואהשגתהאמתכדרזשיס?באיםכחשתהכיוהיקרא
יתרו! החכמה
כאמתיואית״תרונהמפאתהסכליתועלכ! אח ימן הסכלות ולא אמר על הם בלות
יק
נ
נ
קהלת פרשה ה
זיק יקהפכ^שה^פאציאסימפאתהסכלימ• rיתר!ן ל ח ש ״ ? שיישג אייתין?
י צ ר הכרתלככלוכמישיכרנ! ואמ"שה!א כמ! לכר'יקית האיר מ ~ ל ח ״ מ
פאיהחכי-יפ וצ כהרבה מקימיתא׳ן האור ס כ ר אצא מחיך הח ״ ! ו א כיי ;>%ה א ר
»; החשך ׳ריכחו שיתרו; האיר ד ב ר מתיך לחשך ב׳
כ י
ל יליל ללש׳; י ד נ ך ץ
ריטב •אחר שביאר טעם דרך צמול! כדרך מ ח ק י ״ י כ א ת הסכל י ,אמר שידן
רוןרחנמיסשיוצולהכירהאמתיליאיתלכע׳; ששלב 'לא ׳שתכין כהיינ״ עדנ«
החושהגש־ד כזהו דרך לכסיל וואהחשס עיט! בואש! ׳רילחשב לכל עידו אשר
בהנה.א רואה האמידות הס כראש! !חח! ששש מדיר לששצ ומקימי המייחד
שהיא כיעל בדמיו; אשל מקיחו במוח כנ״דכיהדעם שאר השחית הגשמית כ מ
בהארכת׳ הביאור על כל הנחית האלה ואיפ; ההשכצהכיאיד השישיישנד
המדיתכספרפנ׳ משה ייא החשש עידי ג ו א ש יריהסשפ עיני :המיוחדים ל! אינס
העיניסאשו כ מ י ס שהם הע׳ניסהחצינ׳ס ו ק עיני כצי לשכל שדם כראש! ומיחז
אשר שש האור להשגתהאמתכחקירת חלקי הסתר כאמיר ואמנם הכסיל עש
שהוא הוצךיקוא הילך בחשך יען אינו מניר לאמת ו ק ימשש כ ל כאשר ימשש
העיר באפלה ועלכןלא אמושהכסיצאינייכיצצילךאחל שאי; צו כידה י ק לא
אחו!לכסיל אקלועיניס כי עירם יש ל! חצינ׳יס ו ק שאק לי ע/י השכל יעל כן
אעפ׳ שיהיו צו עיניסחצינ״סוה!א הולך צדרכו כמעשה ידיז הניד עם ליית׳ לילך
הוא הילך בחשך כיון שאינזמטרהאמתבראיה שבלית כאמיל יעל כן היא מ ב א ר
שהחבש והסביל מתחלפים במהלכם בכל כ ו ט י הלוכים סלל שים בה בעלז
נייל שיכשא׳.משכים צ1האמוווזלבמשכתשב!ת!ילכיה טפשאיהמאינש׳ וקיימי לקלל ספר
»:׳<!׳*:׳'
תירה ולא ק״מימקמ׳ גברא רבה דהא באיויתא כתיכ ארכעיס יכני יאתי דבק
ובנר׳ להו חרא עב!להמאירול!אבאמתקשה להכנה שהוי א מ ! ויל כמסכת
קדושין פלק האשה נקניתא׳כעיא לה! מה! לעמוד מכני כפל ת ו א דכי חלקיה
ווב׳ סימין יוכ׳ אלעוו אמלו קל וחומר מפני לומדיה עימדין לפשה לא כל שכן
דמשמע בפירוש ד ע י י ן ספר ת!ר'מגבוא ו כ ה ושם כמפתמםמעלכאורה ללפף
לגברא רכה עד ן> מככר ת רה ראם צא כ; למה קראם טפשיפ משיכ דקי מי מקימ
קפד תוריל!צא קיימי מפני גנרא ר נ ה אך לעד אליכא דכ״עפפר ת ר ה ע ד י ן
מגברא רנה ביאיתא התם נקדושין כפיויש כיון דאתא קימא מלפני כ פ י תירה
• ק צ ו ת מ י מקימא דלפנ׳ גברא רבה אך אינם הבבליים שלא הי! קיים מלפני
גברא דכא כצל הורו מ ה שלא ידע! שוש הדבר מאין להם ליןם מקמי פפר תירה
שאס היו יודעים דאתא ספר תירה מקל!ח!מר מ ג י ר א ר נ א שחייכה התרה לקש
מפניה היו קמים ודאי מפניהם ועל כ; קואש ה ג י י א טפשיס יה!א ד ק ד ק אמתי
ונבין אחר אשר כתבתי פירושי יה מצאתי ראיתי שהרן יצ נכייההצכית בברק
האשהנקניתהרגישהקישיאשהקשתיאצ׳ משני המאמרים הנראים פת־• ס י ד
לוה ו ט א ו צ ת י ן תדון אחד והביא עיר שס פ ריש התשפתיייל יבא ספ ז א י ר ;
דלתם ה ט ק א מ ו נמה טששא־הנ׳ אינש׳ וכוי דה ל) צח קש מקמי כ פ ו ת ר ה צא
ידע!:
קהלת פרשה ד•
קנו
י ד ע ! :א " א ״ ק ' מ ״ -י נ נ י א ו כ פ ע כ ל שגואה שהיא מסכים לפירושי לפן שיח
לביויגלככידישכינמילרעמסדעמעליקאןהתיכהיתזל לא ד פ י ו ד נ י על ייה
ס נ א ח ר ש ס ע ד ב א ב י ת ד ד א ניאירימאכמיכ א ו נ ע ׳ יכנו ואת! י נ ק ונצי׳ לה1
ק י א דמשיעהתש דטעמא רקיאכטפשיס ה א י כ נ י שלא ׳יעי מעלתהתליוירי
ח : ? : : — :״ כ ־ ש׳ ה מ י ה י ן לפיייש לירן ifאמי שפיו שפיוש לטעם עציו!
פנא-יר שששלאירע! ולא יבינו שיא!׳ לחליק בכור לתלמיד• חכמים יען הס מפרשי
ה ת ר ה אך לפירושיו קש? שניאהשהעדרידיעמהקלוחוחרהוא טעם אחי וילמ
לטעש הנאמי 0ס והנראה ל ע י נזה הוא שכשאמיו שס נמכימהנ׳ נ נ ל א ׳ טפשא׳
יק״מ׳ מקמי כ פ י מייה ונוי הימה הממיהה עליהיעלישנ׳ הינריס גס יחי ו ל ד נ י
הראשון והיא שניאה שלא ידעי הקל!ח!מר נדמו ל? ס במה שקראפ הגמרא טכש אי
שהיה העדר יריעה בהחלט והדנרהשנ׳ שהוא ה ע י י כ נ ו א ׳שיה שהיה ללס
להנק שראוי לחליק כביד לחפיש׳ המירה כמ! למיי ה היניחו אימו נכייוש נאומו'
דהא ביאיוימאכמיכ אוכעיס יכני י א מ ! י נ ק יבציו לישו חדא יהכוינה להכ זל
שאן> אס לא ׳יעי הקל וחייו היה ללס לשער בהשערה ישרה שדאז׳ לכבד לתלמייי
חכמים לבי שהסמפרשילמירהני״למיהעצמלפלולאמכרשיה הימה כמונחין
בהיכל ללא היעיל!בין ! pכין כך הורו כוה שראוי שידע האדם ככל מעשיו שוש׳
הדברים הנאמרים כאממכהשקפה צר!פה ובבחינה נאמצה אשר על כן קרא
שלמה המלך עהפהיל להולך בחשך ואין נוגה לי כפרשן שלדברים בפי ה מ ר ה
כרהמאירמעיניסאךאמרשבמקרהאחדלבריהיזשזיסוהואמקרה המיתה ווא
וידעתי גס אני שמקרה אחדיקרה אמכלפיריכהיומ״ודע ומכיר ההפרש הגדול
שכין החכם והכסיל ככללומ׳פרטי מהלכס ומיצאס !מבאס פלס ״מחלפים
ומשיניס כ׳ גכה׳ שמיסמאק כאמור הנה׳דעמי גס אני שיקרה אחד צמצא כעולם
שלוא שיה אמ כלס יהיאהי׳׳ימהועל כן אמו שי׳קוה אחד •קרה א מ כלס ולא
א־־רשלכשישב־יקייר א! שהמקרים יקרו אמכלס ואס היה רוצה לכלול כל־
המקיים ביזם מקרה אחד שהיא שש מין המקרים הילל והיוקרה •קיה את כלם
למה אמי מקרה אסר וכוייק היא לרעת• יומו למה שביארנ! שעל מקרה אחד לכדו
שהוא למי; כלו שהס שזיס כו אמישלוא ייקרה ה׳יימה !על כ; יצלו כ! במילית
הדרוש כא.יר! ואין ימיתהחכסעס הבשיל כוי וי א וידעתי נס אני ש מ ק י ; י ת ד
» ק י ה א ת כלס וכבן אמר שאחר שהי!חרה האחר ה ט ׳ ק ר ה א מ בלפ כצדיק כרשע
כחכם בסבל אס כן תפאר השחלה ש״׳וישכמקיה הכסיל והיא י ק י ל המיתה
נס היא ׳קילו אס כ! אחי ששני־ס כל׳ם ומתים למה חכמתי אני או י!תי !'יא
!אמרת• אנ׳ בלבי כמקיההכהילגסאני יקרני ולמה חכמתי אני יייו יותי ואמי
ש־ג־רכלכוכיגסוההכלירישגםוההמקרההשוהלכלס היא הבל שהיא העדר
זלאמציאותזכנןאין להעלותוכוביון להשגת הדברים השייס כוחא ודברתי כלב׳
שגש!ה הבל •ריודכרת• בלבי שנפ זה היקרה האחד והוא מקרה המיתה היא הכל
כשאר הרבדים הגשמיים שהוכחנו לעיל שהם הבל ורעית רוס וכיאר טעם היית
מקרש
קהלת פרשה ה
י ק ר ה המיתה השיה לשניהם הכל י -א לה״ת ששלה־ק־יה א ש י יקי! !•?־; •״ •
היותכנזכויכאח־היייתהכ• ה -־ ה ל ־ ־ :ל ל ה ״ . -לכל ת כ י ה
0ע ב ו י ה נ ה ב ה מ ש ך ה ו י ; י ה י מ י ה ש ה ס ח ל ק ה ׳ י ; כ ; ד ע הכל נששת כי לא י ש י י
השש אכטוכיאהרעיוכר•; הדברים לעילם כי כ ה ־ ־ ״ הזי; י א ד ה״ ־״ הכל
נשכח וגס נשבח איך ״!יתהחכ :עש השכיל !יא כ׳ אי; 1כדי; לאש; ע :הכשיל
לעילם •ריוכרקהדבריסאף שיפאר אחד המית לא ימשך לכלת׳ תכלית ל ע ל ; .:ת
כלה יען כהמשך ה!״; הכנ נשכח כיי• שכיישל ככי־ י הכש קיש היישיניה י״7
ה כ פ י ככ׳אורמאמר רבי אכין כנכים לשמש >כי םהזלק משלה הכל ועל ק אץ
להתלינןלמההכייתייניי״ י ־.־ לה׳ ־:.׳ש יש ב״י־.היע;הי״־.ה נש ה— י ־ ־ ־ ד
נשכחכהמשךהואןכשאר ה״קייש הנש שאיש כה-שךהז־׳; שאינש כיי ה־שיים
העצמות״ס שאין בח בואן להכשירם שהדכריס העצמיים והצד ת ה ע צ י ״ ת
»תעצמ!תכשכלי-י! שכיי!ר!:ששיאם תהיה גירת ׳איך ׳־*תהאשש עש הכשיל
ככשיש! שהיא כאל• אמר יאיך יתש; שיחיתהח שם עש הכשיל יתיישב ג ; ה א על נכי;
כששתו התלונה מעיקרא שהוא תאה!התליק אש אני שיים כמקרה המיתה אש ק
למה חכמתי אני או ׳!תדוהשיכ שאחר שהזמן מכלה !מכלה כל המקרים •אינם
נשארים אלאהדכריסהעצאית״םאשר נתעצמו בשכל האניש׳ אם ק איך תצדק
התלינה מעיקרא שימית החכם עם הכשיל מיתה שיה שהר׳ אינם שיים במיתת
שהכסיל מתאבל!כל אחר שכל מה שהשיג היו מקיים יכל המקוים נעדרי־ ׳האכס
השיגהציריתהעצ-י״תשהןנשאריתיעל כ; ידיה ואמר שאיך יתכן שיא־יר פ י ת
החשש עש הבהיל יחד כהייתםמתחלכ־םכמין המיתה י א י א י ך י ״ ת החשש עם
הההיל!כ!'!היאייתישכ על צכ!ן!אמר שעל הן לראיית! ׳תיין השלם ששל שלייתו
ועצמיתיה!אנשארעשהששצאחרימ!תהנןיעל כן שנא את הא״ש הגש־־״ "יא
ושנאתי אתהת״ס <פי'הטעש!ה!א יען המעשים הנעש׳'תחת השיש יהש כ ע ל ת
היו׳ שהנשי!״ה :ר ע ע ל ה א ד ם כ י ה ט י ב י כ א ל ו י פ א ת ה ש ש ל י ה ר ע י ב י ל יפ־ז־ן
החאר כ׳ גס אתוה לעומתוהעשה האלי' וזא כ׳רעעליהמעשישנעשה תחתהשיש
ירישהחומרששואהאעשהאשרנעשהתחתהשמששנתההממתששיש אינ כ י ו
הנפש והצורה שחיצכהמתחת כסא הכבוד הנה היא ר ע על האדם!•א י י ר ע על׳
המעשה שנעפהתאתהשאש יכיאר הטעם לרעת! וה,א לה• ת הח י ד . ' ! :׳ ;
וההעדר כרוכים בעקבו רק ר ע כל היום וזאכיהכלהבל!ה;אההעדר ורעית דית
והוא החמר ראש ן כת! שביארנוה! כמה שקדה ונהיית כל חלק התמר ש ה א
המתהוה תחתהשלוש ר ע לארם כל הה!לן מהרה אל ח ״ ה ע י ב הנה ה א גמיש
מהרעועל כ; גזר ושנאתי א ז ה ח ״ ש ו ש! ול.א דכר כטגמ; מתיששעל נש ן ״ע; לש!
ואהשיששנ׳ מיני עמל בעהז העמל הא הוא מה שארם עמל כדכריש שאינם
דבקים ב! והס ח• ן מעצמיתיוהעחל השני ה.א עמל! נ י ו ר ה שהוא דבק נו ונשאר
עמו ומתעצם כנפש להיית׳ פיעל השכל גזר אומר שאחר שראה שכל ישע! וכל חשק
שלחית הארס תלוי נשלמות הנפש הנשאית אשי על כ; היה שנא א ת ה י ו י מ
הגשא״ש
קגז
קהלת 9חטה זז
דגשמ״ס על כ; שנא גבאתהעמל שעמל בעהיו בדבלים שאינם דנקיס נז 1א'ינ0
?!לכיס ע״) ״י; אזמלו ישנתת׳ אני אתכל עמלי שאני עלול תחת השמש שאניחמ
לארי בוייל' שנאת׳ אני את כל עמל׳ שאני עמל תחתהשמש ולא כל עיזל׳ שאני עמל
תחתהשמש בהחלט כי יש עמל שאני עמל תחתהשחש שהוא דכק עמ׳ ׳הולך עמי
לעה כמישהואעמל׳ כתורהוכחכחה שהשכל מתעצם כמושכל! ונםאווע״י כנודע
זעלכןכ׳אל ההכדל כין העמל שה!א ש:א לעמל הצשאר כאומיםאניתני לאדם
פיה׳ה אחר• ירימה שאחותי ששנאתי כצ עמל׳ שאני עמל תמת השמש היינו ו!קא
כצעמצ׳ שאני עמצשאניחנו צאדסש׳כא אחו׳ אך צא עחציםצא אייתנו צאחויס
־ •-
דקנשארעמייתהיהצכ׳ והגזרתשאניחפצאדסשיכא אחר• הבדל וווםס העמל
שהזאשנא ונוה תת׳ שב *גל נכון מלת םאנ׳חנו כהי!תה הכדל וצא גורה מחייכת
שאס הוא דבק למעלה שה;א שנא להניח עמל! לאדם שיביא אחריו הילל ושנאת׳
אני להניח לארס אשר יבוא אחרי כל עמלי שאני עמל חחתהשמש והוא דקדיק
נכין כ׳ בפי מה שפירשנו השנאה היא כעחצו הנשאר לארס שיבוא אחרי! ואמר
םאס היה נשאר צ ק חבפ צא היה סינא אתעמצי אח' שידה נשאר צאדכ חבס אשר
•כוח אחו׳! אמנם מ׳׳ודעאס חכס ׳היה או פכצ בוה א׳ אפשו צו צהתנחכ שיהיה
הוא עמצ כ ר כ ו סאינ! מוציך א!ת 1עמ! ו ק נשאו אחו׳ו שאן! אס ה׳ה נשאו לחכם
אחרסאינומוציךאיתועמיאיןצונחחהנשכשנפארכספקאסיכואכידחכס או
קכצאשר ׳היההואעמצצהמציאהדברההיאאוהעשרוהיאלא שלט בו וישצ!נ1
ג ו אחר <פכק אס יהיה סכל הנה וה הכצ נדוצ!העדר גמור 11א וחי יידע החני •היה
איסבלוישלטככצעחצ׳ שעחצחיושחכמתיכעחליכ׳ בחכמה וכדעת ישיג ה א י ס
עושרו!כל עמצו 11הי העדר הנחמה שיהיה עמל כחכחה וכתכ!נה וכדעת להשיג
העישראו שאר הדברים שהסתחתהשמש והוא נדר הדברים הגשח״ס הנפסדים
והזייסישהואצאישציטכהסז׳שציטאחראף שיהיה חכם כיש כשיהיה סכצ <!ה
אוחיוישלטככצ עמצ שעמצת׳ ושחכמתי תחת השמש ׳רישיגעת׳ בחכמה להשיג
הדנריסההם שהסתחתהשמשהנה וההואהכצ <!ה אי»רו גם וה הכל ואפשר
שגורתתחתהשמש תהיה דכקה עס גורתדשלט ככצ עמצ׳ דצע׳צ והוא כאצן אמר
ב׳ כאשר •שאר צק בפיל אי סבצ שכצ מה שישלט ככצ עמצ• וכחכמה שהנחת׳
אחר• כספי׳!חבורי צא יהיה ממשלת! בהם רק תחת השמש כ׳ צא ישתמש מהם
להשאיר אחריו כרכה עחכהנכצ!שמורה דכחהעמ! הנה וההיא הבצוואגסוה
הכל שאם הי! משתמשים כניו אחריו כמה שעמצ הוא כמעשים ט כיס שיהיו נשאר•'
עמהס היה מתנחם מעחצו אך שיהיה סציט בהם תחת השמש צבר הנה וה הכל
והוא ד ק ד ק אמתי ׳יכין נפי העני! ,הלשון הנה אחר שביאר שבכל העמל כדנריס 3רטה ו
החצינ״סשהסהמעשיסאשרתחתהשמשנאמיר אק נהס •תיון כצל והכל ה נ צ י ס ט ת ׳
םאינ! נשאר עמ! מאומה!הבצ נשאו אצ הנאיס אחריו נ מ י ו ה י ספי עתה בשבעה
בסקיסאלהשלהיותהעצין הזה ר ע מ א ד ס נ כ עצמו לדרך אחרת כד• שלא •דאי.
על!ה באדם המסג פניו לירך אחרתכמ! מפ־יהיאבעזלוהוא ליאש את צבי בל•
״
א
י
4°
שלא
קהלת פרשי1 .
• ^!3חש כ י ־ ב י י ו י ; ? :ל : :״ , :־ נ י ׳ -ל ע נ ב ; ׳׳נ׳
יי־ :ל ד * :־ :נ ״ י
• ח ל ב ד ל :בזל !ל• ל״כ׳ • י א ת כ ל ־׳ •,חד צ־א :א־,צבי כ׳ ״ סש ־,י כ ד -':רך
מ ח י /ו ה יז לי׳־ .ז ה ח לכי בלהיט כדי כלח צהס־בעדענ כל הע־׳נש ׳ " • ד חרת
,
ה ש־• ש בי י א שי לח ל ח :ב כ ע ד ' א ש י י איתי *־לב״ ־־*־יחשב,-׳ לח ל — ; ל ל ששי
•דיך י :ח:׳ ל י ד :אשר •כיח ד ח י ׳ •הנהיילשביאישהסש־ש ל י ־ :־ ־ ; .־ .ה ־ L
כללעיי ',שעיילתאתהשיש שלא אוכרנז ע ד ••ח על כל השאל שעוילתי >־,חח
הש יש־ לשיהיה הייייש ללבי כדבר היה לבד שלח • ל :ב ע ד ב ד כ י ה י ד כ — ן
ב• ׳ ש א י ם ,ב״־״־הטגס״תי• כהרחבה ׳בפיצותמליהשביחי; :למעלה כ׳ ל־יעלד לח רללד
דק ״ :ל:י ל י ד ש -צ ד שלח • ר ע י י :יליד חש :י׳י ככל שיר שגפ ה.א הבל ד ן
עלה ש ב ד ע י ד ש ת כ י ע י ת ש י ק ר בעריל הזה הגש־״ יה א מדי כ׳ יש ד־ש ״ ־ C
בח;•יל •לדעתיבכ שדק כי •ר כ׳ •ש י ־ ; שעליל• כדבר* :א ש ר ה :תתתהפ־יש
ה :לעיל ש עי״ל כהסיכחש־יהובדעת ככשר;•••ש־ •־ ::.למחר׳'יה לאד:שלא
עמל ב! יתננו חלקי vtnשיש כזה שתים י ע י ן הא שטרח לריק ככל מה שע-לל
בדברי&יהגשמ״ :ההם בתבונה יבדעתיחבמה וכשרי; ילא נהנה היח מהם כלל
ניצח י ל עמלו הבל אחר שהיה לריק כערכ! בלא נדנה מלם כלל <על הבחינה
הזאיאמ נס זה הכל ועל מה שיהנאחרממנ! כהי! שלח עמל ב! היא רעה רבה יעל
נ ׳ כ ה דוח החלק הוה אמ ורעה רבה וביאר הטע כשתי הרעייהנחכנגד הריעה הראשונה שאמי
שהייהכל והויהיית! טורח האריועמל כדכרי הנכשיייועמל כ ה :בחכמיוכדעיזכשחן
זלא ׳הנה מיגיע! ומעמל! על זה אמר כ׳ מה הוה לאד :בכל כמל! )כרעי!; לכו ירימה
שאמרת• שכערןהבחינה הראשונה היא הבל הנה הטעלוההוא כ׳ מה הדה ת־משן
לאדם ככל עמל! אס איני נהנה הוא כלל מכל מה שעמל ולכי שיש לאומר שיסמד
שיגיעל! מעמלו שמחת! !מחשכת! על שיש לו חלק רכמהש כ!ת הגשמיות ההם !אס'
םהרבריס הגשמיים כזה השלם חכם הוא תלוי כמחשבת האדם סתתקרי r a n
ב ה :שוה! תעניגמושג כהשגתס על ק אמי שגס כרעי!; לכו אין כ! הייה כלל אחר י
שאינו נהנה כבועל שהכל נפסד ונמצאתהמחשכה סקריתוזא oמה היה למד :יי"
מה ה!יה או מה יתרון הוא צאדס ככל עמלו ז ק כרע״ן צבו ומחשכת! כעמל! השי
שהיא ע״ל תחתהש״ש אחר שאינו מתעציבו ר כ ד מכל עמלו ואינו נהנה הוא מ מ ס
כ
,
.1 ,
ב v
3
ועל הבחינה השנית אמר כיכציח׳!»5בא:כיס!התחיל השד
:קי' כמלת כי כוי
ציחיושכצאימהסהוא טעם אצ מה שנאח' בפסוק היךדס להש וכיאר הטעם אל
החליקה השנית והוא כ ע י ך חה שנהנה האחי מיגיע! שצ:ה »א כי כצ ימיי מכאבי'
י י ' הימים עצמם הס מכאוביסלו •כיכהייתפ־ויעמצ כהסבבלמםיזכנמצאוהימז'
עצמם הס המכאובים לו וכן כעס עדסירישכצ ענינו ממש היאכעס ע ד שאמר כ׳
ברוב חכמה רוב כעס ' 0כ י הכעס הוא תאר נאמיעל דאגתהלכ!כצ זה כ א כה*!ר0
עמלולה״תשיש לאומר שיאמר שאעפ׳ שהוא עמלכצהיוס כיין שבלילה שהוא ז ק
מנוחה לכל ה!א יושב כשיבה ונחת הנההוא נהנה כלילה ממה שינעכיויעיצ כ; אמי
שזה לא יקרה ל! יען גס כציצה צא שכב לכו ןוא גם בלילה לא שפכי צבו וצהייתשעל
,י י
החלק
קנח
ק־־ ,ל ז פרמה ד
הח!ק מ ה אמר למעיה שהיא רעה ו ב ה שיהנה האחר מכל כך יגיעה ו נ י :נועיל
זה אמר כה שנס זה החלק השני הוא הבלכמיהראשין וילתהי<תו רעה ו כ ה כייש
לעיל ווה אימיגס וה הבל היא והיא ד ק ד ק נ0ן!נמצאו כפעילת זה העמל סח׳ הכלי'
ה א י נמה שאימנהנהממה שיצעכו ונמצא שלריק יגע וההכל השני ש הנה ר ח ר
ממהשיגעועמלהיאביגיעהרכה ע ר שכל •מיו מכאיכיסכאמיר שגס וה כאיית
היא הנל״לת היות! רעה רנה כנויואחד אשר ניאר שכ׳ הטעחיסלשנ׳ החצקיב השי
אי; טיכ
נזראימרחכח טענה חזקה שאלה הרעיילא יתכן שיפיל האריכהפכרצינ! ובבחירות
נ ׳ מי פתי יעשה כפיעל הזה נגד השכל והדמיון ומי עיר אשר לא •רגיש הרע הגדול
הזה שיגע לריק ככל עמל! שלא ׳הנה היא מחני ויהיו אחרי' אשרלאעמלו בינהניס
ייממ רק ה!א מפאתהמערכישמח״כ זהואין מכ!א לכחירה כזה וקמפאיהמעיכה
כחכמיניראהאשרקיסדוסדרווא אין ט!ב כארס שיאכל!שתה והראה את נפשו
טיב בעמלי ה:זי ואמי שגס זו עס הייתי פיעל נמשך לכאורה מפאת הארס !כחיות!
אחר שא׳ןאנורואיסשיכריחהזאחרמח״ןיפעילתיבוה היה נראה שהיא בשאר
פעילותי׳ הנחיריותאמרשאינו כן כ׳ נס זה ראה כיחידהאלי״ס הוא!:האומינסזה
ואיתיאניכימירהאלהיפהיא וביאר הטענהלזהוהיא חזקה כאחת י *'^
כ
,
' יי *
5
י׳"י ׳אני
1
היה כיד הארס וככחירת׳ ליהניתייעמלו ןמיגיעי אכ מ׳ •אכלימ״ח1ש ליהצוימעמל!
׳ותך ממני שעמלתי כ ו ״ א כימ״אכלומ״חישחק ממני והוא כאלו אמר אחר שאין
מישיחישעצעצמיח ין ממני ועבי איני אוכל ואיני חש על עצמי נראה אכ שאיני כא
עיר מיד•ואי; ל׳ •כילתלעשות ט!כ לעצמי כ• ל א חנני המכניס עלי! וכ׳אר עודטעפ נ ׳ לארס
אחד איטענהאחרתלמהשאייישאקטיננאדס שיאכל ושתה יהראה ט כ כעמל!
זולתהטענההראשינה שאמלכי מי-יאכצ ומ״חיש חין ממנו בויואמיכי מלכד טענה
ואת יש עידטענה אחרתחזקה צשרא:י להאמין שבא וה מבאת המערכה א׳ מפאת
.ההשגחה ושאינו כאמיר האד ואימ בבחירתי!היא שמצאנו ראינ! התחלפו' כאנשים
*ישכים כפי ההשגחה והיא שהאיש הטיכ !הישר לפני ההשכחה האלהית נתן ל!
חכמה ׳יעתושמחהכעמלוהנוייוא כי לאלם שטיכ לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה
וכן מצאנו להפך שצאיש החיטאנתןצוהש׳ עניןלאסיי׳ ול»!סואח׳ שעור צח שא
ומכין ל! שיאכין׳ ויכייפ בסף לרוב כדי שיניחנ׳ לאדם הטיב לפני האצים!זא לתת
לטיב לפי׳ האצהיםירי בצמה שנתןעניןאוקניןוהכנהלחיטא לאס •ף ילפייס היא
כדי לתת צאיש הטיב צפני האלדיפ ואמישגס וה הבל ורעיירוח פלומישא :פי׳ שיניחנו
צאיש השכהניבערךהאישאשרעמצבוהיאהבצורעויר׳חאחשלאנהנב ה א ממנו
אי> פיהנ אחיטיכ ממנו מהסב׳ בעדך tהעמל הא אשר המציא הטיבו'ההם כעתצו
הס הבל ורעית רוח כנזיויוא גס וה הכל ורעיתרח ואפשר שיפירש! ה ש נ י ג *'P ' °כיינינעיס כ•
?
ה ל ל ו בדרך שני בשאמיששכ פניו ציאש עם לבי על כל המעשים הנעשים תחתהשמש ״
הס הטוכיתהחציני!ת!הגשמי!ת כאמיל מצדנחיצהאחריוהיא כ׳ לה״ששל פעילית
בני
אלס ימצאו במדיתיהם שלשה מחת!הס השת* קציותשהס ריגית־בחתצעישלס
ואיור שבעניןהממימתכאשיפת; ופיזורן ימצאו שתי קציות והס ה־יפיר!.הכילי בת!
״
נ
1
4 °
שנ׳ארנ!
קהלת r m sו
שביארשענינפבמאמרכליפכרה»ד1תבפפרכנימשהוהאמצעי השלסf-5
הנ:ת;הנמי.ת הוא!׳ בזמן הראוי ינמק•'הראי כ׳״יא־זישאחר ההשקפה ב נ י ב ?
מצאראהשבי;השתיקצ!יתובי;האמצעיהכצהבצירעימר:ח ׳יכלכ; התחיל ואמי
דרך כלל יבבות׳ אנ׳ צ׳אש את לב־ על כ צ העמל א שר ע מ ל ת י ת ח ת הכמש Vכ כ ל
העמלאשר הוא ניבלתחתהמערכה סיבית׳ אני ע ש לב•
יתה׳ה
א ת צבי כחן עב
לבי
כמזאמיעקנא־שינימיכי'ואמר שהעליל שהיא ר כ ל ת ח ת השליש ש ה ס הדנריס
הגשמי׳ס כבתי צ־אש איתס כהסכמת צכ׳ כצימיאחר העייןיההשקכה הצריבה יעצ
כ; צרף לב! בזה והתחיל לבאר השתי קציימ !אמיעצ המכור שהיא הניא!' •:תר מיל־ה
שראוי כיכוההואנ!ת; חלקי המגיעצ! כפי ה ר א י ' :׳ א כ ׳ יש אדששע־ילו בחכמה
וכדעת זנפשרקצארם שלא עמל כו •תמו חלקי יריכ• •ש אדפ חפיר •!תר מהראוי
שעמלו כדכריס הגשמ״ס כחכמה ובדעיובכשרון יחלק׳ הראי׳ צו •־,־ ע צ מה שראוי
ל׳תן לאחריס מת; לחנירו ועל כ; אמישעמל! בחכי׳ה וכדעתוככשרין ל ד * ו שניתן
לצדקה ולגמיליתחסריס מה שראוי ליתןיניסף על מה שראוי לית; גש חלק־ שהיה
ראוי להניח לעצח׳ ניתן אותה!על החלק ה:ה המיות ל! ככ׳ הראוי ללדיב א מ ר ולאדי
סצא עמצ יתננ! חצק׳ כ׳ על כן לא אחיימןעמצ! א! נכסי! רק אמיחלק! לרמז שמלבד
מהססת; לאחריס ב ד ר ן הנדיבים שתן גס החלק הרא׳י שישפר ל! יבוז •־•שש ג כ
למה צא אאר •תן חצק• רק ׳תננו שהיא מצה ורה וצפידרבנ! זהיתישכ על נבין כי
כאה חצת יתננ! צרח!! על שהמתנה שמת; היאהחלק המיוחד צ! והא עד ומפתח
ותראהו את הילד ונאה מלתותראהו לוח ו על היותי ילד ידועומייח'״כל שאר י צ ד י ס
ו ק א ח ר פ ה שצאדס שלא עמצ •תנה! מהשהיה ראוי שישאר לו והוא הלק! המי.חד
ל!:הואדקדיק נכין האממואמר שהוא הנצורעהרנה שימן גס חלק• המיוחד ל!
לאחרייוולמחהשימן כפימעצמ נדינות!ווא גס 1ה הנצורעהרכה כ׳ קרא! הכל
בערכו שיגע לריק:קראו רעה ו כ ה כ ע ד ן האיש אשר ׳הנה מיגיע! כאמור ׳אאר
שביאר הקצה האחד מהמבור אשר עצי! אמר שהוא הבל ורעה רכה ביאר הקצה
השני והויהכיל׳א! הנבל הבלתי נומןצאחר׳יחצק מיג׳ע! כ׳ לוה לא השל נ 1המל5ס
םיהנה גס הוא מיגיע! כלל ויהיו ימי! מכאוכיס לח זק מ א י מ י כ׳ א י ש כזה אפ׳ לעצמו
א׳נ! מכור כש לאחריס וזא כי מה הוא לארס ככל עמל! !כרעיק לכ :שהיא ע מ ל "oi
ושלשה פסיקיס אלה הממחיליסנמלמכיוהסכ״ש אדסיסיכימה היא '01כ׳ כצ
ימיו וב׳ישצשתיהסנועס !1הפ'הא'שאמ'!סב!תיאנ׳ ליאשוכו'והו'כאל,אמ'״סב:מילירש
כצ עמל׳ צשמ• ככ!' האיהיא כ׳ יש ארס שעמל! כחכמה כוי!הויהמכור!השנית ה י א
כ ׳ מה הוא לאדיבכל עמלו •הויהכיל׳ כ׳ כל ימת מכאובי'1פעס ענ׳ש לחכ משקמו
וימאימ! לממין ג 0כלילה לא שכב לנו אשר עש גור שגס!ה הקצה האחד הכל ה ו א
ווה אומרו כ ׳ מה הוא לארס ככל עמלו ירי מה יתרון ומה הויה יהיה ל! ככל עמל!
שיעמןצ שאיש מתן ממנו כמק :הראוי ומשמפק כשמחת! מחשכת! על מה שמרו׳ח
לעצמושוהו רעיוןצכו ועכאמשכרעיוןוהמהה!'ל!כעמלההוישהויעמלתחתהשמש
וביאר השעיצהעדר יתרונו 1הו״ת! כזה והוילהקי&אפיילעצמ! אינו מפזר נחה שדא׳
י״
-
י
צו
קילת פרשה יו
קנט
לזולא ע ד אלא שגודירעה לעצמי כאכיפמהממוןההוישכלימח״כאיביילי׳סיןי כהי>
מ ע ה עציציו :גש כלילה שא׳נונישייגתןבממ-מבעמלולאשכבלבולעיצהתשיןיעל
ל -ח ו ר י ב ו י ה ח מ ! ; י .ו א ג ס כ ל י ל ה ל א ש כ ב ל ב 1א ש ו ע ל כ ; נ ! ר שגס וה ?צד השנ׳
מהבילותוהנכלה שלנאווינראה שאחר שאינו מכור אומו לאחריה לוח צלצל ממג!
לעצת! עבו ה:א גי; לבל כי!ן שלוא איצו נהנה חמיו בראו׳ ו ל א כאמת ׳!מר ר ע
מהראש ן כמי שהאוכמהביאור שס כמאמר דימשפר כני משל כאמור ואחר אשר
ביאר השמי קצ!:מב׳אר שהאמצע׳ עם היות! טיב ונכחד כעצמו לצל אחר שאיצו
ביד הארס להשיג׳ ואינו תלוי בבחירת! נמצא שגס הוא הבל כערך אל הארס
הכיעל
א ! ת 1א ח ר ש א י ן ה ב ח י ר ה ש ל י ט ה ע ל ׳ ו כ י א ס ה י ה ק נ י ; נ ב ח ו מפאמהארס
היה העמל ב :ישיכ מאד וראוי לשמח כו אך אחר שאינו נבחר חפאמ הארס הנה
הכל הכל בעדך אל האדס העועל שהוא כמו כל׳ מוברח לעשות מה שנצוד עליו 11א
אין ט כ כארס שיאכל ושתה והראה את נכש! ט ב כעמל! •ריהיות האדם אוכל
ושיחה ומראה ט ג בעמלו שהיא עמל מחת השמש שהוא הגביל האמצעי בין שמי
הקצי!מ הנולע׳ל הנה עס היומהאמצע׳ הוה טוב וצכהף מצר עצמו הנה אינמ טיב
תלוי כארס ובבחירת! ״א אין טוב כארס וכוישהביוניבוה שהטוב הוה איננו ממיאר
בארס ואיני מלוי כו ובבמירמורקבאלומחין מפאת ההשגחה האלהימ ווא גם זל
יאימיאניכ׳ מיר האלים הוא וסיומלתגם וההיא נמשכת למש בשמיהקצ״משהס
הבל!רעיו; רוח יען אינו נשאר לארס העמל מהם דבר ואינו שליט על מה שהוימרויח
כ׳ המכור יחננו לאחר והכיל׳ איה ר!נה לנגוע כו ואינו שליט נס הוא עליו על כ; אתי
שגס וה ראה שאינו בנחירמ! Dיען ראה ב׳ מיד האלים היא והרבו׳ כמלמ גס איננו
עלהייתהמדם מיד האלים רק על כלתיהייתהצד השיה ׳האמצעי בהסבירו!רצינו
כ׳ גס הכיל• והמעיר אינו כידו ליהנית הוא ממנו מצד המחשבה הנכהדיאשר בהם
המפיר בחושבו שהשלמות היא לתת! לאתרייכלו והכיל׳ שלא ליהצותממני כלל אכ׳'
לעצמ!כאמ!רוהוא דקדוקנכ!ן!הביא שמ׳ ראיומ כריאימ יטיבות על שהאמצע׳
השלה אימ כיד האדם הא היא מפאת עצמו שיוכל לראות א!מ! כל ארס בעצמו
והיא ראיה מפאתהנסיו; כעצמו ויא כי מ״אכל!חי יחיש חון ממצ׳ י ר כ י אס ה״מ׳
אני שליטכנכסיליהניממלסכפימלשארצלאכ מי יאכל ומי יח!ש לאכול חין
ממני כ ל 1מ ר מ י הוא הרוצהלעשיתרצונ׳ יומר ממני ועכ! א נ י אוכל ואיני נהנה
מיגיע׳ אי; !ה ודאי אלא שאינ! בידי!רציני ועל כן איני א!כל!איני חש על עצמי ו ו א
כ י מ ״ א כ ל 1ח ״ ח ו ש ח ן מ מ ' :יכויולאהיה מדכר שלמה העה על עצמו רק כ ד ר ך
משתולל לכלאדש שיוכל ל!מר על עצמו שאינ! ככחירמ׳ הנאמ ׳גיעמ פכי! שאס
היה כיד! חי יאכל וחי יחיש לעצמי ח!ץ ממנו כויוביאר ראיה אמרת ממה שרואה
כאחרים ״לחי ועל כן בא! שני הכהיקיס כחלמ כ׳ בהמחלה כאמ!ר יען הס שמי
"יאיזמ!טענ!מנכינותשינ!תלדיראחדכעצמ! חא פ׳ לארס סט!כ לפניו נתן חכמה
ודעתיפמחהיר הר א יה השייית על שהוא! מפאת ההשגחה היא מצר ״ה שאנ׳
דואה שלאדם שהוא טוב כעיני אלהיש !ל;א השלה אני רואה א:ת! שנתן ל! הש5
חכחז
־
׳
־קהלת נידעז״זז
יופייה!יעי!7ה־א שליח בחלקי <מ:ל י׳.-׳:מ ככ־ •־׳•-.
r
נ * * ,י ״ -של
בכל •!משניתן החלקלראי• ליתןינלנה ה א י ־ ל ש י י ש ל י א ה י ״ צ ע • ל י ־ " - rא
•קרה וקלחי ש מ א ט בלפניהאצ־ש לדד;•• ליה :־־ ל~ ' ״ " ־ נ :ל : : :־ -־:מ;
לי ׳!נין א! ק:י;לככיףלל!אינימ!לאסףאמשכ־*ש־מ;ימש־-שנ
לבנייייאילחישאנת;י!נקלאכ ן־ ׳'-כנש צמת ל־ .כ צכ •:ה י
הבל ורע מריח •רימחר שאיני בירי
ל—צ!
:
י ״ ,
־־־י
r
ש׳ :-יה
לי" • י י ־ ־ ׳ נ מ ־ ־ • ־ :־ : : .דלל
ה י א ל י ל נ ע ר ך א ל ל א ד ס ל ע י ־ ל נ ״ ע ן א י נ י ב י ר י ל י ״ מ י ״ י ׳ כצל.א לי!:״
.א
ל א ת ר י כ ב י ל ב ל נ י י נ ן מ כ א מ ל ל ש נ ח ל כ & ״ ר :ההשנאה יישיר׳ -נ הכי כ כבי
י־ישה
f
י כ ל זסן
י׳דוגמשלמימ! הנה כמשעה כש ק־כ הללי רצה שליה העל לביר ל מ לרה אשד
הוליד נ כ ש ק האחיין ייהס כא ייה יתר ן לעישה בישר ה א ערל הנה ו י י
להמבינ; נפש ק הראש; כרי ש״ק הדר־ ה:כ ן נ כ א ע־.יש הלל אשי ישי י י כ :ד
סאיח לכל חפץ יהיה לדי; ׳לעת שמיי /צורפים כ י ו שפירש! רש׳ י ל ! ה ר י ב ע יל
1י כ י 6ש לוה ליה שיאי שלכשקהיאשןשלל׳העמישכיט ו א ש שש בא לכיש; לא
הזכיר הוא; כללרק העמיס על כן א י י ו ש ה ו י ן ו ד ע מ ה ש ל י ב י י א ר ב ״ ל מ ש :מ
אך •ואה באיי /שלא ניכל להכחיש שהדקה א י מר כלל מהעמ ע י ; יע־:ק ם
העמאי::ורק!יז;קצכומ!נבל)ה;א חלק ייהויין ושכי דרך היזכרש־ש הא הנד
מ ה פ ן מ א ה ד נ ר כיישכרשי י׳לשקה״שנה ש כ ל ד כ ר נ ק ו א ה ב ץ ' י ל מ לכל היא
גש ב ללמכל דבר ונמצאו שמי הנ!ר!מ עני; ר ח ד ב־ל מ ש־נימ כ׳ ציית ל כ ל ! י ן
יגיימ!עמלכל חפ; הכל י ח ד צ י ר מ מ י מ ל ש י י ד זרמלשניהכ ל א ד חק ש ־.ד׳ ד
הגזרה כלה ככילה יאלינס אש •היי־היייןוהעמ אחד כ י י ך היפרשי אכשר ל־שב
הני/בבשתהיה גורה אחי/לבדיאינה כבילה כ׳ כל מה שאבשילישב שלא יביא
ה ד ב ר כפיל ראוי לישב! ויהיו ה ר ב י והחפץ י׳מחלכיס כ• החפץ • א י י על ה י ש ;
!•אייר שלכלרכר׳שומ; ועממחמהש־יש לכלחפץ מחפצי האד :יהא באל ח־-ר
שלכל חפן!רצי; הארס לבל דבר י׳הדנריפ הנפעלים יש עמ ׳!י; מ• ח־ ;ה א קל
• •
r ! 1
• כיו! שיתבאר כעמים הפרט •פ אשר יזכיר אך לפי דרכייייתקלחשי שלוק
הס ממחלפיסוהחפןה־א אחדשהיאש :ה ר ב י •מישב היטב
!העת
פהומןה־אכו-ל
י ו מ ר מ ל ע מ כ י ה ע מ לרעמי הזכיר! כה על המחלמהומ׳ ליי גבל !א״ד שלכל
הרבריס הנייצאיש בעילם השכל •ש ויק מ גבל שאי; דבר לי טל כע'ש השכל דבר
נצחי והיא כאלי אמרשאין דבר נצא• כי לכל דבר יש ; nקציב
bidיל י׳ש ע מ
והמחלה כ י ל ע מ ה ו א ר ג ע הלתחלורגע הש ף כ י ו ה ו ק ד ל נקי שיגבילל׳ שמי
נ ק ר מי"1אלבלו־י;!עמשלו:י׳ל:לדכדיש ד י י וגמלת לבל נ :נ ל גש היזכץ שלשל
אחד!היא כאלונכפלזבאלואייילבלחש־ןיש ! ;•-י•::ל ״ש גכ המחלה •עת לשל
חפץהניימחמהשמייותהיהמלמחפץ שש הדבר בשיש• יל ול א לכי ל נ כ י בכת ג
ובאה שכפר כשח עמי בגויה השנ מ ה א שיש למחלה יש ן כבל דבר• ־ ׳ .׳ ״ ״ '
והחצנ״ש נתבארה בעצאל המרה,לראש נהשלבליש!־•;;•!-בל א זד שיש ל׳ שמ•
קצז-תההויה וההפסד שהס ההתחלה והפין• כ׳ י ה ששי; שנ הס ה א ה ״ ; ׳:ן
כאישרו
קס
קהלת פרטי ז
גאילרועתללרת יעתלמ'1נ:זצ' שיש זמן מינבל לגילי והיימעיןליר•? ע י עי/מייד •כ!
נשאל ואן אס יהיו קצת העתיישלא יש!גר ?ויין נין שניהם •ע; לא •ה•! ?שני׳ כמי
עת להרוג ״גתלרפ א שאפשישימ :יגיל עת שאיני עת להר מלא לרע א ו כן עת כלש
אכניס ועתלהשליך אבנים שאפשר שיייציו אמצעי ניניהם שלא יהיה עת להש-יו־
ולא עתלבניסהנהכחה שמיגיי עת התחלת מציאיתי הנה מעצמי נידע היותי נ!כ-
י׳יד תחת הזמן עד עתהפהד! ווה ח!:אד כעצמו ילפל הפירו&יס לא נתקררה דעתי
למה הוצרך לכפל מרת לבל!גור לכל חפן אחר שהכל ו י ח פ ן הס ל ג ר אחד כאמור
0היה מכפיין שיאמילכל וחןיעתתחתהשמיש אי שיאמר ל כ ל חפן ה•; ועת תחת
השמים אחר שמית לכל היא כמ! לכל דבר ומרת כל חאן ה׳״ ילס כן לכל דבר כני'
יעיד ק שה שיא,׳ לישב הנתיב משכים כפי הנקרה!כהיית אתנח כמלת זמן נראה
שיורתלכל ומן היא גורה כפני עצמה!גורת יעתלכל חפן היא גורה אתרת בכנ׳
עצמה ו!לת הראשוני!אין לומר שנכפל המשא שהוא הדבר בהודעת שתי דברים
סינים בי שהם הומןוהעתכיוה אריכיתבל׳ צורך אשר על כן הנפ ן יותר אצל׳ הוא יי י• נ
ע
? !
שהמרה הראשינה היא נאמרתעלהסיגים יהמיניסהניללים החלקים והאישים אשי
לןחתיהס שהם שפלים תחתהיזין א ן אינם נפשיים כאן האישיסרקהפק יאים כל
ע ד שיהיה הזמן קייס פ׳ אס השמים פעשןנמלח״׳פשיו •כשד גס המינים שההיויה
וההפסדמהאישיסהיאחפאתהמערכה ואש תכפר המערכה לא תתהיה הייה נ י
האיס •ול׳יהו הארס משמש יכן כל שאי האישים משארהכעליח־ ים יהצמחייוכל
ה!!ה כלס הס מתהייס מכאתכיככ׳ השמים וכסיליהם ועל כן כל עיר שיתמיד הימן
פהואתלויכסכוכהמערכהכקירסומתאחריתמידוהמיניםהכילליס
!? א לכל וי!;
נל!מרלכ!ללשהיאהמיןהנקראכלנעיך אל האישים הפרט״ס אשר תחתי:ם
הה!!׳ ס והנפסדים הנה לכל ההוא ומן תמיר סלא יכלה כל עיר שלא יכלה הרי! 1ה!א
כאלו אמ'שה!א מתהפך עם הומן שבכל עתשנע״ן כ! נמצישיפ ל! עדין ומן םמתפש'
כל עיר סיהיהוחן כמציאותאמנם לבל חפן פרטי יש לו עתשלא ייצא כבל עתרק
ינעתמהיולתעתאחר!יאיעת לכלחפן.יר'ביילמ חפן הדבר הפיט׳ כ פ ר ש ׳ ! ל
נ מ ל ת ח פ ן ימתישכ על נכי; והם גזרות שינית שהראש!נההיא אצל הכל הכולל
הדברים הפרטיים יהיא נאמר על המי; והשני היא אצל החפן יהדכר הפיט׳ והוא
דקדיק נכין ׳אחי שביאר דרך כלל שהמינים קיימים יהא• זים אינם נמצאים ככל
ויי; נ ד ב י ׳ א ש ר ה :תא-ןהשמיס נעתק לבאר היית היבריס הפרטיים כלס אס
הטבע״ס!אש החציצ״ם צאצאים בויין וולת ומן מה שאין כ; בכוללים והמינים
כאיי ר ׳התחיל בהי״תיהכס־ הנעל• <ז״כ ש;כ ה י י ־ י ח :ל ס י׳ אישי כל שאר ע מ ל י י ו ד
המינים אשר בעילם השפליכייחידהייקהאניש׳ א ן שלוכירו ככלל האתרים כלס
ייאעתללרת !עתלמתירי׳ש ומן מוגבל ללידת האישים שאינה נמצאת ככל ימן
כמי המין רק בעת מה כפי מה שתכין אית! המערכה והמזג והתכינה יכן •ש ומן
למיתה ואמר שק היא גס ק אצל הצמחים שהם כמדרגה למטה מהבעלי חיים ויא
* ת ל ט ג ת י ע ת ל ע ק ר נ ט ע כ ׳ הנטיעה הנו פה אפשר שהיא שהייה והצמיחה ולא
י הנטיעה
קהלת פרסת1
הנטיעה פירי איס כטייל שנרי ל כ מ ו ה ו ק הנטיעה הטכעימ דע;־• ל על דרך
אווי לבר; אשר נטע שהיא הצחיחההטבעיתיבןעמלעק ר דש ע שלי" ז״; ל ב ש י
ה ד כ ר הצומח באורן הזח; כ ע ת י ל מ עת אחרת !היא ל ע ת היי״ה־ל ייכאX
המעיכה הכיעלתכ! !היותר נבין אצל׳ שנבלל! יחי הנטיעה הבל נ׳ ה-נ־כ .-״'
ב׳ לשניהם צריןזמן ׳׳למייק ב י ג ס ל נ ט י ע ל ל ט ב ע י מ א י נ ל •״ מללכנ״•׳׳— :ך
?» ,י׳,-־ ׳ jי ק יומן מ י 1ח ד א ח י אשר ביאר ללויה י ל ה כ ״ ה־״בע״ ל -ל ־ :ת ם בלח
ובצומח שב לבאי ה ל ב ב י למלאכית״ יללייל ה -ל א :ת •ת - -י ו -
?
:
? י
.....
שאי; הטבע מצטומכהסיאמנס ה י י ת ע ת ל י כ א מידתם א׳ הפני• ייל ה ל י י ג ל
הוא מבואר בעצמיילהויגל ליא מ׳י.ל
מלאכיתרת שגרם א-י.ל א־ם חיץ
מהטבעוליפאלהיאחיותטלאכיתיי אולידלליחידשמילאשימיימכ• ־יי של א
יוולהואס לא •יפי איי/ו ימותבל׳ כפין ובפרט ימ שהכילו י כ מ מימ עד שאל לא
׳רפואית! ימ!תנמצא שברב אה נצ!למהמיתהההיא!בהנלתי ואת היא במ-יחיומלז
שמאחרים מיתתי ה פ ן הממהריס אותלבלרינל י?א עת ללחג יעת ליפיא!ה א
כאל! אמישנסוללדבר לחצוני תל!׳ במערבה שתכין יתכניע הדבר׳ אשר מ ת f
פיודמנ! כעתההיא אל הפעילה הליא עם היימה ו צינימכמי שהארין הרפיכע יל
לכ׳א!ר על זה איך תהיה מ ב א אל המעיכה כיכרים הנפעלים כרצי; האד שהיא
מכינל ויטה רצק האיש כט!כ להכלה אל הדכר הנפעל נזיק ילת 1לי; !אחר
שכ׳אר כל א!פם מיני ההז׳ותוההפשדיס טכע״ס ומלאכית״ם ככח!כצייח כיאר
הל!יל!להכהרלמלאכות״ בדימסיעןוובלייימסזלכהדסלס לחלאכית״ס ם
עת ל ב נ ו ת ה ט כ ע ״ ם ו 1כ ס נ כ ו א < כ כ ו י א מ ה ה מ ח ל ל י ו א ע מ ל כ ו י ז י ע מ ל כ נ ו מ ב ו ' אתר אפר
כיאר הה׳י!ת וההכהדיס בנח ובצומח ובדומם כאמור נעתק ל ב א ר .כ ד ב ר י ם
הרצוניים שהם מקרים כאדם כמ! םה!א ל נ כ י והשתק !ההכב־ !הרין!ד שהם
נמשכים מהעצכ!; !השממה אשר •קר! כארס יייאעמלכביתיעמלשחיק ירכי גש
הככ• והשחוק שנראים הייתם דכריס רצ!נ״ס בהחלט יען הפ כעילית האדם
שפועל נכחירה ורצק כשאר כעילות׳! הנה לס תחת לימן ותחת המערכה יען
המערנההיאהגירמתעלהאדסהעצלו;!השמחל נ ל נ אשר מהם ימשפ! הככ׳
והשחוישלסצדאיס מחין וביאר שאפיינפניד והרקיד שהם •יתר חצינייס אשר
׳ראה הייתם כח־ר״פנהחלט כ׳ ל כ פ ר הוא יותר מהבכי שלפפוד הוא שמ׳צל
!צועק על צער! והיק ד הוא יותר מהשחוק שהוא כיעל רציצ׳ בכל אברת של אדם
ואלההשניסהאתייסנראהשהס ׳!תר תל!״ס ברצי; האדם שהיה מקם לא י ר
שיאייי שאף שלכפ׳ ולשחוק לפ תחת המעיכה מפני שנמשכים נעצש !ואשנה
מלעצכון!לשמחה אשי כלכ שלם י פ א ת המעיכה אמנם ה פ כ י וליק ד שלם
פעיליתחציטית׳ותר מלקירמויוה׳ה מקים ל!מי שלש פיעל •יצא לשלישי שמלכפ׳
החצינ׳ הרציני נמשך ההשפר!מלשחקהחצוני שהיא גינ י צ נ י נמשך היקיד ואין
לתלותם רק כסכה הקרובה שאלכ ישוב הדבר אל הכבה הראש נה כשל הפעיל״מ
יעל כ; יש מק ס לומר שהס רצוניים כהחלט על ק אמר שנס אלה הס מפאת
המעונה
קסא
רך,לת נ״חג־ד• ז
המעוכה שמכין האדס ב ז ק הצת ז ק אל אחד מאלה הקציות כנויכשימחלס
»הככי והפח ק נמדרגמהעננזן והשמחה שמח״כהמעיכה יזא ע מ פ פ י ד ועת
לק ד זהצה כאל׳תקשה ככהיקהזה למה שינה נ ו יוכל הק דמיכ נשצא הזקין׳ א ת :׳ 313יגו
הצמלישט העמיס כמו בבצהקידמסוהיצל עת ל ב כ ד ו ע מ ל ו ק ד אשד על כן
ה:כק אצלי יעסיק מזה ששני העתים האחרונים הס נושא לכל אחד מהשניס
הק־למיסוהזאכאלואמיעתלככיתעתספודועמוקידזכמו כן ע ת ל ש ח ק ע מ
כ כ ד ועת רקוד!הכוצהצשצמה המלך עה שלכעמיס ינא ו ק שראוי לככיתכין כ ז ק
םהואעת ה כ ד כמודרךמשצ הרשע שראו• שינכה ׳׳מס וציצה על חטאתי! הנה
!הראוי שיננה כין כשיהיה מת! ח1טצלכניו וכין כשיכנס לח כתי או נ ח כ ת נצי!
&!5אעתהלאו» לרקיד גס או ראוי שיככה נמצא שיש ומן שראו׳ צננית נ נ ל
הזמנים כין כ י ק ה פ י ד וכין כומןרקדוכןיהיה להפך שימצאומ; שהואעתצשחיק
בכל הזמנ ס כין כזמן הרקיד !הוא כשיהיה השתיק על דכר אמת וענוה צדק
0
לקדושמהשס ראוי שישחק השלם על ר נ ד ככור שחו •תיאפייכזק ההספד שמת צו
י
• ת ! כ ! •צרח והכפל שלם שראוי שישחק ייםמח אפייכומן שנאים עליו ׳סיריו שהוא . .
I'D
33 9(1 1,
ו י ,
I.
י,
1
עתכפידוה!אקצ!יתישנ?פסיקעצ נפק ואפשר שיאחר עיד דרך ישר נחצה
הארנעה פסיקים מ פ ט ם מכצ צד צאמתתהדחש נענין החערפה והבחירה והוא
על ל ר ן םהאחימה! החכמים הקדמוטס בשיש מבוא אל .המערכה וצא תנגד אל
הנחירה האנישית כמ! שהיא הכחידה נענין ההשגחה והידיעה האלהיתכמו
שפירשתי נ כ פ ר פרקי משה כמשנתהכל צפ!׳ והרשות נתינה שנהיות הכל צפוי
וידיעאצצ״מהרש!ת נתינה לארס ואינה מנגדת ידיעתו ׳תילנחירתנו ולא סימרו/
א!מה חציצה פמ! ק אמר שלמה פה שנהי!משלפל הדנריס השפלים כין הטנע״ם
וני; המיניים ישלהס!קנפיהמערנהפיהי!ה!מ; ההוא ווצמ וחן אחר פפ׳ מה
שיח״נה!המערנה!והוהנרנהבא!מרולנצזמ;הנהעסנצוה כדבייש הרציניים
יפעמ!מנ!א לחפ; !הנחירה והרציןהאנושיתויואןעתלכל חפן מחמ השחי'ירעם
ה׳!מ ומן צכל די.ר כ 9י המערכה הנה עני! יש 1מן צחכץ ולרצין נהם שנאסר יחפין
הארס יעשנו כא!פן שישממכ! המי; והמערכה כעמהעשימס כי לא יעשה ולא יצא
לפועל הדכר הניעשה מכאמהאדס רק כעמ שיסכימוכומן ההוא הרצין!המערכה
כ׳לכעמ׳ס מחייכ המערכה דכר מה ולא יכחד נו הארס ולא יצא לפיעל מפאת
הנחייה שלא יכחד נו הארס כ׳ הרצין יכיל על המערכה יען המערכה תכין
זמכנ׳עאך לא מחייב נהפרח!לפעמים יהיה להפך פ׳ ירצה האדם ויכחד לעשות
ל כ ו ״ה!מננדהו המערכה וצא יצא אל הפיעל עד שיכא ומן שיסכימו כפעולתו
הכחידה והמערכה ינמצא שאו פשיצא אצ הפיעצ הגיע ומן הדכו ההוא כהי
המעוכה חמן החפץ כסי הנחייה והוא דווש נפלא מאד ואמתי כלול כלו כפסיק
הואשיןהזה כפלא וממיסכימכלמיכומהפסיקעל נכון כפשטן שהחפן ה!א על
היצ!ןכמשמע׳ומימצנצסהיא כמשמעהלנלדנר ו ד נ ו ו כ ן ׳ ת כ א ו ההפוש נ י ן
ו ק ועתכ׳ ה ו ק הוא המלל מגמת המעיכה והעת הוא כ ותן הי״גנל כ ע י ך אל
"<>
&
1
' 4
האדם
.
,.
קהלת י-רנןתז
וןאי 8כו*!; » ו צ < » * ל ־ י ז היןג־למ »rft• 'r*3־ vfsה ל י ן בלל
ו א ש י ? ? :ל ב ר י :הטבעיים פ ה :ב ו ק 3 1מ ! ק י ב ע ־ מ״׳-דתב•' ־ ע מ ״ ־ מ י ע ת
ל י ״ מ ע מ ל ט ע מ ו ע מ ל ע ק ר גט ע , t s f cז־.־׳־ ב ע ל מלל '«ק י י כ fל י ו ; בלם
בלללקהככלשמממהי־ק
ה־יעיכה ב׳ ל ל י ל :ל ר כ ל
t•:ל ד י ל ?:עבית
ג ט ב ע ו ל א כ ח ב ר זכר ולקבה בא! פלש ל ר כ ל י ל ב ח פ י ־ ל י ! :״ע:־׳• :כפ•
המזגמ ליסודות מ ת ל ל ג י ר ל בלס עד םאששוקצמישפל ש : • :ש י ף ה-ל
הארסימא!למחמלקז ל ש ל מעצמובלמי למחבר מ >;־ •:ק:ל רק ל ־ ־ ב ־ מ
ליסדי-מיזעצ־ים יששתחולהצייה לאלשימ באיימי לח •ח־ ל ״ מל ל שש תעצמו
להיות! קרוב אל ההשיאה הראויה לשממל ב ל ל צ ר ה לאנ־שימ
r :פ:מ־ש
כארוכה בתחלתשכד חי בןיקטןוהיאהברתןישינא ש־עמ י׳כמה־זלשריסיאף
לפי מל שנאמינל! אצחצו אפשר לומר ישכלל כארכעל ע מ י :אלל.לל״ה •להפסד
הטבע״יס והרציניים כ׳ כימ שכמכמ כגורת עת » 1מ ס כ; נאמר כעמ ליללת
כי'שצריך שיתחברו כהשהמעיכהוהוצק!אחר שביארדדבייש אשר ייכלל• כלם
הטבעיים המחיל לבאר ההי׳ה !הפשר למלאכית •ש"־־ן ע ז גללי; ״ ג מ ל י ; א עמ
לפררןעמלכנוישהםא פני חיני לויהוהפשל מלאכימ״לשל כאו שביארנוה! בייל
שקרס שגזר שגס הס צמצאיס בעמיס מיוחלייכפ׳ ה ר ק ו ל י מ י נ ה כאמור)אמר
ש ב• אל הה׳ה וללפשל למלאסמייס צעמק לבאלל־קי־ים ללכק׳ס כמק הא :שי
לכל! ולכל! ול א לשח ק-לכביל!ללששל:ליק ל ש ל :לשרים ר צ :״ :בה-לט
!׳פירשו כפי הדרכים שפירשנו והבינה לומר שגס ככל אלה המקדיש אשי־ ילאש
לכאורה סהס ייבאת הרצון בהחלט יש למערכה משיא כלם ויש י ק ! ל ז י ק
למציאומס והעדרם לקיים מלשאמר מחלה שלכל זקועמלכל חפץ כאמור והא
ללייומלבהאנשים השומעיםחהםגורלעילשמיללאלד׳םלא ואק ט ב מלזי
באדם שיאכל ושמה ולראל את נפשו טוב בעמלו שאק זה שימר הבחידיוהרצק
יזלילה שעם החתשלנל ומן שיטה א!ח! המעיכה כתגמתכייא; אל הלבד ה ל א
הנה איש מוברח אלת חלילה פ׳ ע מ ל כ ל חפץ אנ1ש׳ עליי•שיכליח לחפץ 10
ה מ ע ר כ ? ועל כן הובאו על פי ל ד ר ך ל1ל לעמים כדברים לטכע״ש ו ל י :נ״ש
לריווו שלחפץולמערכל יחד הם המחייבים א!תם כאמ רושפי הדרכים הראש לש
אשר פירשנו בפסיק ל ב ל ו ק שנראל שלם כלס מפאמלמערכיאו ללשגאל א י ש
סומרגםלוא אל לבחירה ולרצון כי לא ר צ ל ע ל ל ט י כ ו ל ר ע ר ק ע ל לכעלימ ל ג ד
ע צ ק ולא מנאי לפעולות לשימי! ט ז ט ת א ו ר ע י ת על ל ר ן שפירשתי לשפר מכלה
למשלחאמלאיחלקליפפיילפטלמלרשוליכלמצאושלאאצלי דרוש יקר ועמק
מ א ד כחקירה ׳קלה כפעוליתהאנושייתאסטוכותואשרעותשמ־אל ש ל :מפאת
השבה לראש!נל למניע לאשן לפל למנ!ע!':לפעלית ישיק שם וכן הליזכיד
הביאול בלחש הוה כשפל הנהגת לחיים כפילשני שאפשר כאמת שאל כל ה ס י ת
הנכונתלאלה כלס כיין שלמי ? מ ל ן ע ל ככל העתים האלה ולכל השילוש•' אחר
שהשליש לנאו ומני ה ל ו ׳ ז ולהפסד נשי ה ט ב ע ! ? מ ל א כ ה כאח ר נבעל׳ יד־ש
״
-
.
קסב
קהלת פדנזה r
* * ל י ח ׳כמקרי עצמית :בככ׳ והשתק!מה שמשךמהם כה כ כ ל יהדק ד נעתק
לכאל שמל הפעילות האנ!שיותבדכל»'חקחעצחותו!הו'א!מר 1עת להשליך אכניס
ועת כלס אכניס עת לחכיקיעתלדחוק מחבק!הנה אמת גס מ ש ק הזה אכשל
פית״שב על הה!י!ת!ההפכליס הטכע״ס אשל וכל!ה!א כיא!'איפ; הפשטת צורה
אחמיהלבשמהצילה האחרתכהיולי ככלהמולככיסללך כלל!יהי! האבניסללך
משל אל כל כנין והלישה שההויה היא כנין וההלסל הוא הליכת הכני; כ נ ל ע
!א״ל על כל ה יה:הפשל עת להשליך אכניס וכוי או שלקח המשל ככני; האכלס
!ממנייוכןעצ כל כנין של כל מולככ וחבל סיף ההפכל להתחלת הכנין כ ל י ך
ההיולי כהפשטת הצילה והלבשת הצילה שתכלית הפשטת הצילה האחת היא
התלתהלכשה הצירה האחרת כ< לא ימצא החומר הראשון כומ; כלתי צילה כנידע
והנה ככניןוכהר׳פה ׳שיערו שני עניניס ככל אחד חהס כי כבנין יש!ער פציהת
האכניס שהיא התחלת הכנת הכיין!אחר כך חבוק וחבור האכניס זו כזו סה!א
כיף הכנ׳ן וכן כהפהד ישוער ראש!נה הרחקת החביקחהאכנים להרחיקם זו י ז ו
וה א תחלתההריההואחר כך השצכמהאבדס שהיא סיף ההדיפה יכן הוא הענין
ככל הייה והפסד!על כן אמר ע ת להשליך אכניס שהיא סיף ההפסד ועת כניש
אכניס שהיא תחלת הכנין לרמוז שתחלת ההויה כחכה כסיף ההפסד שהיא
הפשטתהצורהעסלכישתהצורה האחרת וכהיית! רוצה להתחיל כרושם ההזיה
היצרך לבארה עספףההפהדהקירסזעל כ; התחילעת להשליך קודם עתפניס
יכ!' ואחר כךכיאר סיף ההויה שהיא חסק האבנים זו עשי! עשהטיט ששל! נכלל
כמלת תביק!*יא עתלחביק יתחלת ההפסד שהיא הרחקתהחב!ק ה א זעת לרתק
מחבק יכזש הדרך •ת־רציקיש״תרביתכפס ק הוה ראשינה למה התחיל בהשלפת
האבני־וצא התחיל ככניסמ'שה!אד!מהלמציאית!ההשלכה דומה להעדר פי לפי
דרכנו כד׳ לבאר תחלתההויה צריך לרשיס הפשטת הצירה אשר בהיול׳ ואחר כך
לכישתהצ רה המתה!ה כנ!דע!כן ׳ ת י ק צמה לא חכר כל ההרישמ יחד!אחר
פהמחילכהשלכמהאכניס הילל עת להשליך אכציס ולרחיק מחבק ועת מ י ש
אבנים!לחכיק כ׳ לפי ררכני סיף ההפסד צריך לחבר עש התחלת ההויה י ס ף
יההייהעם מחלת ההפסד כדרך הפשטת הצורה האחת שתתחבר תמיד עס
.לכישתהאחרתכאמיו יכל׳ לתרץ קישיתחסריןהלזיד שחסרה במלמכניס שהילל
לכי דרך שאר הדכריס האחרים ועתלכניס אכניס יילתעת ספ!ד ו ע ת ר ק ל שכבל
׳פירשנו גס כ! פיינכיןלתיזקישיא זאתאפשר לפרש גש פה שגזיתעת כניסאכניס
היא לבקה עם השנים הנמשכיס וה!א כאלי אמישיש עת וימן!!לתומן שרא!׳
להשליך האכציפ מכל וכל ח! •ן מהבנק שהיא סיף ההפסד כמו שביארנו ויש ע ת ו ו ק
׳שהיא עת כניס האבנים כדי לחנקולחכר הכנין!כדי להרחיקם לעתהצןרך!ה!א
י באל! אמר שיש עת קציכ אל ההפסד בהחלט שהוא וקהשלכת האבנים ויש ע מ
בניס האבני לחוור kהה!יה וההפסד שנית!'יא עת כניס אבנייעמלחכקועמ לרחוק
-
אחבק כלועתננשהאננייואחיכניש האכניייש עידבכניס' ׳אתה ל ב ל י ע ת צחבק
מא
כ
ג
1
4
ועי;
עי
להש
קד'?,׳״ .ידגירןז
ייגמלהדהיקס והיא י—:•.ד• ל לש;
1
־ ״ ! שי :י ד י ד הל-ששמ י ״ ״ * — .
דתלנקיס איננהננאימביהזכל־י־יןל־נקבהשא " ־ " י ה ־ י ! " שיי*־ ע ר ; ד ־ ׳ ־ ד י ד
,
ה ל ש ״ בבלה״ רש־.׳ ניחר ׳;,ה
! : /׳ ; י י ־ :ל ל יה • : : • 3T־ ; ' : :׳ !
ודיהיחיןאשרכיייש :ב נ ק ת ל ו י י מ מ ז שנאךי-ט״ת שלא• ״הנימי •ע״י.יל־ עי
ידי הליו; של;נ :״־•נ כת י ר י צטיבי לזד דשת מל־.׳:־;• /י נ י ח ר דש י ד׳ -י
״.ן
והתעני! יהליתזיקהד ח ד הלה ל ד ד י על כעילמהשח י ־ ־־!:-ז';;-
לבקש ה ת בקשמי-ש כמהי׳ז; באשרי; תחר העש ל כי• ש :שמלק י ל ך י- -־
» ה שנמןממני בהמשך הדון בכל יגעשהולן יול ההששד מ״ה הלי־ה עז-ף~ « V
חי::ה;לד!1שי7זאעמלבקש!-א כקשמהמזין לשישיכ ת ל ק ת ג ו ק ־ ש ״ ל ן ל ׳ י י ו '
השרשיואמישאימ׳ העתענת! י ד א ע מ לאבד !היא י ה שנתך מדשדש שבא יד ה-׳ ן
להשליכ מאיי מ ילהיומ שאי; ומן כני׳ בהעדר שניה :אחשיגמלבקשלמזק ••יין
הלחזמהשרשיועמלאכר הלת מילשרש׳!דקרי דבקשד שהיא מ ־ י מ הל־יללק -י
הנאכד לרמ ו שאינו נאכד ראשינה יאחכ •כיא האחר רק שכיד :בלתן א ל ־ יצ•
שיצדק שראש מ י ב ו א המק למלאמ ח:ר!ן הלחימהשרש׳!את־ נמךדלת׳ לשרש׳
כמי!!א עמלבקש!עמ לאכדוע! הבח היחויק קידס העפליהד חה המימי מאח*
ה ע ם ! אמר עמלשמירועמלהשליך כ׳ עלהמח! קאתרשדיאעמלשתדהמז׳ן שש
ע ד שיתעכל ואחר העכזללדחימהמימר:תאתר1עמ להשליך זכוה ׳מישכ :על נשק
והכמה ככל 1ה שאין זה ככחיריהאדירק הכל היא כפי ההכנה אשיכאתהמיגרכ
ואס מפאיהמונ והמכינה כ׳ יש מוג!מכנה שיהיה העכיל כמדניבזק 1למלל שיה׳'
כאיש אתר ממחלף תמוג! אף שיהיההמויןאשר אשל! שניהם אחד וגש ביה יליד
מכואאלהמערכה כ׳ המוג והמכינה הס כפ• המערכה !׳כעל! כעזר המערכה
»'נ'נכ':9ע פנידע יאפשר שידמה ע ד כוהלעניןטיכואממ׳כפיהטבעוהא ניכעיד שהטבע
משיב המו׳; חלק אבר תמירתמה שנתך כא!ת! ה!ק עצמי נ ת ן הלחויהשרשי בא״ק
פההמכה יממ רמה היא ב ז ק אחד ולא כשני ומנים ממת לכי :ו א עמ לבקש יעמ
;
לאבד ׳ריהעמשה א לבקש ממזרתמה שנתך היא העמעצתה לאבד מה שנתן כבר
כמ! כן עמשמירמהמזז; כנח המחזיק כדי לעכל! היא העמעצויה שד חל ה׳־• מחי
הכח הדוחה פ׳ כעילת שמי הכחזמהנויוהס המחויק!הדיחה ה :בזק אח־ עציה
כ׳ כעיר שוד מחויק המוק והד׳חד המותי<ת!!א עתלשמזרועתלהשליך כ׳!יו יעת
ה!א כאל! אמרוהיא עצייה היא עמלהשליךכנזייאפשר שיתישב שיה ז כל הארבעה
ע מ ס כרגעאחדוכומן אחדפכלדכרמהנויעישהפעילמיכוק האתר והיא כאל!
אמר שאלה הריעתיס ה ע ת הראשונה היא השרת ושלישית!הרביעי' כאמיר והא
דקדוק אמת• וצכ!ן פפ׳ א ח מ מ ה ע ק ו א ף שיהיה פל דבר בפשט! על הדכריש
הרצינ״ס שהיאהשמירהככלדכר והאבודוכןהכקשהוההשלכיהנדעשהיימשכא
לומר שגם אלה הס כפי ה ז ק והמערכה הס משל גב אלההליית והילששדיס !יתרצו
כ פ ר׳ישני וה שת• קושיותחקיתכפסוק הוה אחמהיא הפפלאשד הוא קשה הי׳כ כ
שנראה שהבקשה והשמירה הס דבר אחר וכן ה א ק ר וההפלגה ו ^ ה ש ד מ » ,מ א ד
4
שעשיד
קהלת גורשה ז
קסג
שינשל כה לכך העמיס ה ק י ד מ י ס 1ה מ א 1ח ר י ס א ל י ו שהקדים ההעדר אל המציאות
כא מיעתלהשלין אכ:׳'עת כניה י ק אחריו עתלקיוע!עת לתפייופה הקרי למציאות
אל העדר! נאי עמ לשח ר ועת לאגד כ׳ כהיות מפיס העמיתההוה על הא כנים
לנויימישב הבל על נ ;!:ואח אשר כיאר איכ; העמד המורכב החייהצמח כאמצעית ע ת לקרוע
ה ;•!-לשיה ת ת י ת מ ה שנתך כאמיר ביאר איכ; כחק חכור המורכב בעודו ע מ ר
יען למירככמהיקידותנס החי ׳הצמיח כל תלקי! מקושו׳יוה נזה ויהיה ככל אחד
מ ל ה ' פ ר ק יחבור אה כילל י-יה פרם׳ כ׳ הח׳ הצה כלאבריו מק שרייוה כוה על ידי
עצה ובשר וגידים וכאשר •קיעאיזה מהצירים יהעירקיי׳היה שש פרוק וחבר פרסי
כפ• מה שחדמןדק ז לתומן כפ• מה שתח״כהו רועהמוג או מפאת המערכה הא
עתלקר!עיכ!'1הוא הפריק חכור כמיוכמו ק יקרה להפך סיתחנר הכריק ההוא חם
כטבע• ואם במלאכה הא ׳עמלמפיר ועל הכדק:החבור הכולל כל המ!רככ מבי
אמה מקרה שיהיהאמיעמלחשייועמלדכריריכ׳ כשהיה שסכריק כילל עד שיכפר
כלהאורבנ נהחלט ויתפרק :הל חלקי! הנה או ה א עמלחשימולשמק ששבר גכהר
המשא אשר עליוהדנורבהחלט ועלהחכד השלסהביללששנישא שלס אמר שהוא
ע מ ל ד נ ר ו נ י ' ••א ועת ל ד ב י •אס הוא נאמר על האדיכ׳חור שלוא החיהיימימש נ ח
מכל הנעל׳ חיים להיומנו ימרו; הדהיר ש ל א הנדל! על נל שאר הנעל׳ ח״ס אמר
שישעתלחשימוהואנאשר
׳פשדהחדנראשרהיההדנורכועצ־יומיהנהיש ע ת
שיפסק אימיהדכורוהואבעמהפחקחכירהכוללוהוא כאלו אמר שיש עמוילמעת
כפי מה שיח״בהז המערכה שיעדר הדכוו מהנעל ח׳ המדנר ויש עמידין שיהיה
מדכרשלםוהיאכעמ היומי שצסכאבריווככלחלק ופנויוכיאר לטעיכבסיילנמשךעמ לאהוב
עלכלההייימוההפשדיסלנרשמיסולנאמריסלעלכא1מר1עמלאשוכועמלשנוא
ע מ מלח ־יהזעמשלים!כו'הטעסהנכיןבפר!קהחב:ר ההלל!הפיט יכן ככל הו׳ו'
יההפסדיה כמורבכיס השפלים הוא מצדאהבמושששממההמוצה מהיכידומאשר
מהם לורככו המורככיס כ׳ כ ע ד שיה׳ו איהב׳ה וה לזה בלמי מגבורמ האחד
על האתרים וכלמיהמקממימילמנגדמ יעמ!ד ה מ ר כ כ ק י ס והיא ע מ א ה ב ל
׳עת שליסיעת ההכשר •היה מצר המצא שנאה ומלחמה כיהידית אשר מפשר
ההמוגה •כשד המורככ כצודעוהוא כאמתטעס נכין!כילל לכל ההויזת וההפסדים
ע ד שאי!ר< קנמ מהקדמונים שכלהדכריס הנמצאים הם מצר אהכה ושלוש
והנפסד׳יהוא מצדשנאהומלחמהכמו סנמבאר כמאמר הראשון מהפר השמע
ואנחמהארכנו שסהכיאוריזאעמלאהוכועמלשניא עממלחאל ויגמ שלום ירי
היומהאהכהבמורככיסה׳אכומן וולמ ומן מושפעמהמערכהוכן ומן לשנאל
ומהשנ׳ ומנים הנוינמשכו המלחמה כפעל והשלום שהם פעלותנמשכית מהאהבה
והשנאה כי מהשנאה נמשכה המלחמה והיא התקוממות והתנצרות וה נגד ול
•מהאהכהנמשךהשליסזהעמדהכלת׳ התנגדות מתקומם כפעל ואפשר שיאמר
שהעת לאליכליא עת לשלים יהעמלשמא היא עתהמלחמה !הוא כאל! אמיעת
לאלוכועתלשניאהנההסבאיותעתמלחמהועתםליסכיאין האהכה רק שלים
1אין
קהלה •:דגיה ן
׳ואין השנאהיקיילחמה ואמנם כ י י לתיק היןשיא אשי ה ק ״ ש נ כ ד י ; r sלבכי f
יעמלשחיק ש א י ל ע מ ספיד ועמרקיד בלמי ל״דיכ; בגידת עתכנשחשנים כ י ן
׳0לגה גילית א ש י ח נ י ה ה צ י ד כהכ הה שאין ק כ י ל שאי הינת־נ ׳השמ־לןי
ל־שבסבנמינמהסכהלהעללהלילפנינמקאימה גש כ נ ש ק יאה שבאי יש•:
העמיס האלה האחייניכ בלתי למד באמרי ע מ מלחיה יעת שליש שהילל ע ז
ליילחמהיעמלשליפ יקשה ע!ד לוה שפה הישיר הפעילימכשס כ״יקישהפיעל!לא
ע :ה כ; ב כ כ ר ! ה י ק ד יכ; י-״למ כ :ש שהיכיר הכיעל ילא השש כ׳ לא ח י ר ע מ
השכר יעמרקיל והילל עמללחים יעמלבקש שליש!נאיר שהשני עמים הייה־.־׳ס
יהכ משא הגזיה לכל אימיקידמי״ כחישביאינ! בכשיקעמלכשימיעמלשמקישי*
׳היא כאלי אחי עמלאהיכעמהאלחאהיעמהשלזיש׳א מ שניהס ליה־כהמלה-יה
!ליה ב השלים בכי שמי ה י ק י י מ י ש י ׳ ה מ ג י י ס •עת לשמא שניהם ילהייין
•שהמלחמה !השליש קנ׳ניס בנפש שאין המלחמה פה יוינשה חגיגי רק זיק מלחמה
0ה!א ל כ ש״ לשליכ ששניהכ כנפש האויביהאיהב הס כשאי הראשעיכ נקרא! בשש
'!אלה ני כיי כפעילה כמי הכפיר והליקיד שהס כעילית חציניימ ירא״ להזכירש
ב פ ע ל ה יאפשר שיאמיםישוק שיצדק בילאהיבעת המלחמה אפייש״יאז שכל
מ י ס שנא ה״לאיהיה א כשמהיה כמלחממה שלמירה שליא־״שמל״יר׳ חכמי יה
עשיהיא הביש זה ליהינ״צא ש י ש ע מ י ז ק לאהיכ עמ המלחמה שהיא האהבה
להמבח כדברי מ ר ה וביש שיש עמ לאהוב אמהשליפ!כן יש לשיא ג נ עמ מלחיה
'•היא המלחמה בין הסינאיס שאינה מלחמתה של תייה !עמשליס והיא כשיהיה
הכרחי לכלמ״כילמ1איננ!נאיממצרעצמ! !אבשר שיאיר שיש *1ין שיאהב הא־ס
י הימן שהיא עת מלחמה יעמ שליס יחד כמו שהיא במלחמתה של מידה שהיא
מלחמה מצד הייכיח !היא של ס מצד המוכחיס ששש א הכיס יה לוה ויש שליש
כיגיהסיהסהמיכיסשלוסכע־לםחאעמלאהיכ וכוי שמא כאל! אמר שיש ע מ
"יזין לאהיכעמ מלחמה יעמשלים יחד והיא מלחמתה של מ רה שהיא מלחמה ישלו'
''יחד כמדובר!׳ש ע ד נ י !מןשישלשניאעממלחמה!שלישימדוהזא שלום השנא•'
"זה לזה שעישיש שליש לפנים!המלחמיכקרב לבש עוידמלעד אית! השל ס ׳שלשניא
'אומי שהיא מלחייה עש שליש יחד וה!א דקדיק נ:ק שניית עמ מלחמה יפת שלים
'ההב!מ;אחדשימצאיחדהמלחמהוהשלים ונהיית שיה •קרה ככ'פלש כנו אש
;במלחמתה של מ ר ה כין הא הבייואס בשלוש השנאים על כן אמרעל האי שהיא עת
לאהוב איתה יעל האחרתאמ' שהוא ע ת לשנוא אמה והוא דק־ ק נכ־ן וכזה •מיק
"היטב למה הוכירס כשם וצא כפעל יע; אי; המלחייה ה:י' פה פעולת המלחמה י ק
פקמן בנפש כ א מ ר !הכונה השיללמ בבלש היא כשלאלה הדברים הנה הס
י ב ו ק זולת דק!הס חש זניס כפי העמיה!ק!הש כלש כליש ׳נפסדים יאק ימיי; ייאש
כצל אשרעלכןגיריאומרבהמחצהשהבלהמהואשי'הטיביימשבהששהיאהייק
'הנאימאינ! ביד האדם אל טיב ההנהגה בשל אשר יצטרך כפי הזק יהמשא עם
'יכל שאל תנאי המעלות המדותיותשנל ארס שלא י ד ע לשער העמיס והרגע •
4
הנא״מ׳ש
קהליז פר־נותז
קסד
r
? ־ * ידס ' ; ! ד נ י ה ,ד י ו ט כח־וציאות! והיא הניצה אצל ו Ifכ ״ ד ו ש ״ ק י א רבה
('•לכילי ,טהתירי־פרשתויקיאתנאדביאליהז והו שאמר הכתיב הביחניהמלך
מדריו זה יפה;׳*•:מי י ק י א אל חשה מכאן אמרו כל תלמיד חכם שחין כי י ע ~
<5ת0י(ין
וכלה טיכה הימני יתדע לך שכן היא צא ולמי ממשה אכ• החכמה אכ• הנביאים
! w ! aבוי
כייע -א1מ אעפכ לא נכנס לפנים ע ד שקרא לז שנאיוקראאלחשה עכל זהיא כאת'
מאיור מכהיל ונתתכט! כו רכים כהכנת כונתר״יל כי פי לא ידעני מה היא הכינה
כחלתדעה שאם היא תלמיד חכם איך ׳צי״י כלתי י ע ה ילמה אמי! כנבלה טיבה
הימנו כהיותו ח כס שלם כחכמת התייה ואיך הוכיח! וה מארונה והנכין אצל׳ בו
הואשמלתדעהנאמרתעצהמעליתהמחתיותכ׳ ק נ ק י א ו כפי החכמ• שכתב!
כחכחהה־ידידת י כ ן ק י א :ה ר מ כ ס זל כלחמהלכיתיעיתוזליעיתכניאדסיכי'
ואסהנכלה אשר וכחהסול היא הבעל חי שמנבלים אות! כיייס אפשר פרצ! ב!
סהתצמידחבס אף שיהיה שלסכתכלית השלחיתכעיק!כחכמה א :אק כו מעלת
המדיתה!א מכסיד עצמו כהעדר המדיתהדאו׳! לשלס ובזה הנה הנבלה ע :הייתה
דכר נפסד היא ט ! כ ה ה י מ נ 1כ כ ח י נ ת ה י ו ת הפסדה מחק שהיא לא גימה לעצמה
נבולה והתלמיד חכסאוכל שלסשאימסלס כמדות הוא מפסיד עצמו כידי! יעל
הבחינה הואתאמר! םנכלה טובה הימה שהיא שלחה מצד עצמה!לא כא לה
החשרקדקמידאתד!ילתהמהשאקכןכשלסשאקבו
דעה כמייאס הנבלה הנוי
כמדרש המיהיאהכעלחישמתוחטמאלכלהמגעכויאמרשהנכלה תהיה ט!כה
היחס יען אינה עישה מעשה ואינה מתנזעעת אנה ואנה לטמא לאחרים שאינה
י ט ״ א ת ר ק לנגשיס אליה ו כ ק היא טינה כבחינה!את מהשלם שהוא חנקש
ההפסד כיריס לעצמו!לאחרים והכיא ראיה ממרעה שמלכד הי!ת! שלס כתכלית
השלמזיהיה שלס כמרותי! סעס שהיה יכול ל ה מ ס לפני לכנים אשר שם שכינת! ית'
שהיא היה בן ביתי ית'כמ!םנאמ'ככצ ביתי נאמן ה!אוכו'עס כ ל ! ה לא נכנש ע ד
שקרא! שואתהיא מרה שלמה מאד שלא יכנס הארס כשם מקום עד שיקראו איתן
והנכנס בלתי קריאהבאיוה מקם הזא מבקש כידיס ההפסד!מטמא לאחרים
שאינם קידאיןאיתו ואינםחפציםכחברת!וכבחינהואתנכצהטבה הימנו שהיא
אינה חתניעעת לטמא לאחר׳יפאמ!' ועל פי הכזנה הראפזנה סמך לוה ופתם וחתם כח יתרון
ד ב ר ב ח מ מ ה •תרק העישה כאשר ה!א עמל יריאחר שהכל הוא מפאת המערכה
והויק אם ק הפיעל איתס שהיא הארס!הוא עמל בהם מה יתרון לו מהם וזא מה
יתרון העישה באשר הוא עחליריאחר שהכל הוא פלה ונפסד ואיש נשאר לו מאומה
כידופלכלדברישעתממןואינינצחיאםכן
מהיתרון ל! לעופה ופועל הדברים
הנפסדים שהם תחתהשמש כנויכחה שהוא עחלכהס אחר שלא ׳גיעל! הנאה בלל
מהם מצד עצמם כמיוהוא מדוקדק היטב בלשוןהכתויכאומרו באשר הוא עמל ירי
שאין יתרו; לפיעל כפעולה עצמה אחר שהיא נפסדת והוא כפי היותה תחתהשמש
והסנהצרמו!כוהשאפשר שיהיה י ת ר ן לעשה בצחשך מהדכר החציני הנפעל
» ? י א עמל כו א ן שלא יהין לן יתרון בעצתו והוא דקדוק נ ס ן ואחת׳ ואפשר שיתישב.
-
״
׳הסיק
קהלת פ ר ש ה ;
* 7Wwהנפיק הזה האחח; בכי ה ד ו ן ה א ח י בסיצה לליציא ה ת ל י ? היא ר!,יי?,
י ז נ א ״ ר ש י ה ר ש ב י א י ש נ ל ה י ב י י פ א ש ו ז כ י נ י ס פעילות האיכלי־צייית לס
מכאמה־יעיכה ומיי האלים י.פ אשי כן פליבמושביאיניבניי־תלנל 'or •m
ייס כ; ״היתד;.לאיסהעושההפעילאחי פ ל א כ מ ע ט מיכיח כ ל כי •:פליצק
ל נ י ׳ לא •הפיק להוציא אימה אל הפעל א נ י על כ; ציי שמיד האלים היא •:א י ל
׳מיק העושה באשי ה!א עמל י י ' י ל •תר ;:לפיעל ב י ל שהיא פיעל אחר שמיד
* y־ < yהאלים היא יאיצי מל:י כיציני יחפצובהחלט כאמיר ו א פ ש י ש י א מ י ד י ן אחי ככל
M
;:
הכהיקייהללו כשיליל נלפהיק מלפניה חציי לאחיי; סעם לחצי! הראשץ ימסניס
מכלצדויליו לשני עמיס לאחרוני נ נ ל כה ק לה עצים ל שדם לואשידיככל
פסיק ולוא פ ת כ כ מ כיאור א!דבר בטעמו כ׳ לח לחנה מקן הנקל; עזיא עה כ ף
כה ק ככל א י כ ע ל עמיס מלה ואפסי שזה! הרמה כפכיק הראשק כאימילכל ו י ן
י ע מ לכל חפץ שהבנה שלכל י כ ר ! פ ל חפץ יש ולןיעת שלה ש •:עמיה ככל דבר
כמ! שנתבאר ככהיק׳יויהיוהזמןזהעת דבר אחד י ק לכל ש י ״ ל כ ל ד כ י ! כ ל י ד ן
שניהם אחדכפיהמכרשייוהמחיליאמיעמללדתיעמלייתעמלטעמ יעמ לעקר
נטוע שהוא כאל! אמ שלעמהמיוחלת מפאת המערבל ללדמליא העת לטעת
כמו שעתלנטיעל היא נאיתה כדי שישתלם ה נ ט ע ק עתהלידה ליא העמהרא׳יה
לש׳ צא הנולד שלם כד׳ שיגדל וישתלם וההפן במיתה שה!א כמי ע ת לרא!יה
לעקיר הנטוע יען כבר נפסד הנטעוק מה שאמד עתלהחג!עמ לרפיא עמ ל ב ו ק
יעמלכנות׳ריהעתאשריודמןלהווגהכעלחיהנההיאפמ! ההדיפה מהכנין כ׳
לאיהרסואומירקלרועהכנק שלאיחכצובונשיסצד ו ק עמהרכיאה היא כ מ
עמלבנימכ׳ כמ! שהכנין ה!א להי:מ! רצ!׳ אצל הניצל א!מ! כן הרכיאל מהיל נ!חן
גואו׳לרצימולבחור כאיש למיכה הה א ו ק מ ה שאמר עמלככימיעמ לשחק ע ת
9פ י ! ע ת י ק י י היא מביאי כעצמו שנת;0עפ למה •היה עמלככית יאמר ש ל א
ב ע מ ה ל כ פ ד ע ל ל מ מ א! על •לושלס א! על כל איזו אכילה כלימה לה שראוי
לב כ!מ!להוריד דמעיתעל׳היוליא כאל! אמי שהיא ע ת לבבית כעת כ פ ! ד ! pיש
ןמןלשחיק!היא כעתיקול שה!א בשמחתחתן וכלה בא מ זל א י ן מלקלים לכל׳
הכלה וכויוכן ככל שמחה של מצה נא!ה כ׳לישלס יכן מה שאמל ע מ להשליך
אכניס!עמכניסאכניסעמלחכוקיסהואטעם נכין כי ע מ לחכיק אבנים היא
טעסלמאןלהליק מיניה להוא ע ת כ נ ס אבסס כאל! אמל שעת!זמן כניסת
האננייהיכד׳ לחנק!לחכי אימיבננין ועתהשלכתיהוא כ ע ת זמן הלתקיהמחכלית'
והוקל להבין ופן פה קעתלנקש!עת לאבד עתלשמ!ר!כי'הנה השני'האיר נ• טעם
אל הראשוניינ׳ עת לשמיר הויטעפאלהכקשה שאש האד' מבקש כדי לממא ת לאחל
למה יהיה עמל לאחיעכ אמיכי העמשהוימכקש!עמל ה!א העמלש־יר יכן העמשהו'
לאבד איני לאכד ביייס שאס כ! יהיה מואסיגיעכפיו רק היא העמ להשליך איתן
מ א ת שמזיק ל! ואקהכונה האיבוד אלמה שאליו רק ההשלכה ממה שממני וכן
אומרו ע ת לקחעועתלמפירקחעעמלחש תונוייהיוהשנ• עתי' האחרינ׳ מ נ כ ׳
בי׳יו ר
קסת
קהלת פ ר ש ה ו
*•*•י נ ט ע ן ננק אל השנים לראשומסשהעמ שראוי לקרוע
ולוא
כשלימ! י׳של
לכר! א! ל׳א העישרא!• םישכ כדר ויחם כי נשל עלי! והיא עת לתש״! ולעת שיליד
ע ת לתש י קריעת! הוא אחר ומן אבל! שהוא ו ק השמחה ישלמו' ימי אבל! שא! ראי•
ל ד נ ר 1ל ת ת ש ב ח ! ת ! ש ב ח ת ל א ל י ת ' ייא עת לחשות ועת לדבר כ ל ״ ר העת הראי׳
לקד!ע!הוא • לתעיר הקריעלס העתשראו׳ לחש!ת!העתשראוי לדבר נאמ!ר ועל
ד ו ך ול הוא חה שניארנ! נ כ ס ק האחרון שעתלאהוכ ועת לשנוא הכ עת למלתחה
*עתהשלים כי העמלשניא רסליק מיניה היא עתהמלחמד ו ל א טעה אל השנאה
׳ע; הב• במלחמה ולשליש היא טעם אל האלבה כ׳ מהר האלבה עישיג של! !רכשו r׳ ׳ J » ! D M
שיהיו העמיס האחייניש הללוטעס כולל להל העתים הקידמיס ו ל א מס שיש לדעת
מחדמדכלושישסהקדמינ׳סשכתכםשל ה ד נ ו י ס הה!!יס והנככדיכ אשר מחת
השתים נל הוימש היא מצד אהכה!שלה יהכסד הה מצד שנח!מלחמה!כק תהיה
הכינה פה כאל! אמר שעתלליתיעתלמיתיק עתלטעמועתלעקא• נ ט ע ושן כל
השאר כלס לס עתמלחמה ועתשל!'כ! כעתהשלויכקחליךהייורכנ מליל הת־לדל
יגעת למלחמה כין לישיר! תליל למיתה!ג; הנטיעה תהיה כעת של! הנס ע זה
אשר יהיה נו!; הנידח ממש וכאשר לא יהיה שליכ ניניהם ׳כשהיה נע[ •הוא עמ
ל ע ק י א י ת ח ג ן ד ק ה ל י י נ ה והרפואה הוא מצד מלחמה א! שלים !הן העת להריק
ועתלבנ!מפיכריצ הבנק הוא להיותי בלמי ממאח־ כח לקיי של!אקי:נז 1ללויהל
ועת!במתהיא בקשתההתאחיו' יק עת לבכית!לספיר הוא עת מלחמה ושנאה
נ ג י ה י כ ר אסר אירע לי אשר עליי היא ביכה יק השח!ק ו ל ר ק ד ה!אמצד אהבי
ושלש הדכרהד!א!עמכניסאבדס ילתנקש ה!א עמ של ה והמאחדתס וההפך
השלכתהאמ׳ יהרחקמהחמקיעמלבקש !לשמור עמ שלים ואהבת ה מ ע י ל ! ע ת
״י י
לאבד ולהשליך המתין היא להיות שונא א!מ! יה א בלי הפק ־׳צד מלחמה כ׳ הנתינה
ברצי; טיב אינה נקריאבידהולשלכה חלילה וכן עמ!ק!-עילחש'ל ת בעמיילחתל
צנומתלו ממ כי משמיה נלחתי ב! ועתלמפ רזעמלדבר הי.א עמשליס בק פמליח של
מעלל ׳ביני אשר ע ל ק גיר אומר ששלם הש עמלאהיביעמלשהא שלה עמ מלחמה
דגמ שליה כ• כל של!ס היא מפאמ אלבה ואידה וכל מלחמה היא חצר שלאה!העדי
ללמאחד!מוהכינלששלאלההס מפאתהומןוהמערכה כנו' אשרעלכ;ג!רא,מר
בת לרה אשר הוציא כאומחחה יתרון העושה י כ י ' כ ח ו ם 0י ס 0ה י אחר אשד כ׳אי פיע־ה ח
שלמה המלך יעל עלין כצי; לדברים ללודםיהנפסריסהטכעי׳יוהמלאשמ״יורצןלי! ראיתי אמ
,
כמיםביאיניבכ׳אייפשיקלכלימןיעתלכלחפץ כמס!חמס אייתת הדרים הוה
קייפשיעמק אלרר!ש אמריליאהמיחתהרכדיס הנאמרים כמחלת הענין הזה
אשילתחילתפסיקאד קללת הייתי מלן בירושלים!כיויממיאל לבי לדרוש ולמיד יי
»תשמל ע :יל ח שר ניגשה תחת השמים היא עני; רענתן אלים לבני לאדילענית בו
ככ• מ ז שסיישניה! שם •היא בללית ההינה כ• כל יןדנר׳סהשפליישהם תחתהשמי'
»0עיכ'הנה הס עני; דעמצד עצמש םלתנס השי לארס כדי לסגף ענת! כלס שהיא
'לשק עמי נמו שש• הלאכעזל שם!אמר שהכריחגכלהפשיקיישעברישהלהיבו׳'
»כ
b}I
1
*
ההם
,:.:״
קהלת פרשה ת
א
k׳שבים ד ! ג ; ל־ כ ב ד א־ס
א
כ
ת
•
?
'
:
״ אי
W
פליט בו,ח ב ־.-:.׳ מריב בני א־ם נ ־ ׳ ש נ י ם ל ל ־ השתהייג־ש •ל־ד •:׳,גב;
כ א ב י ה : /ד ב י עתה יו י ו י יו שי הבית •בלי :ואיה • י ל ת י ח ל׳ל •*•--יא ־ r - .
ח ש ו :׳ .א ל • :לכדי•
את הכל
r
—.,
:לעני ב ״ ־ י : :י -ל שנאת י ־.לב• ג־ ,י :־ י 1ל r
כ ב י וחית• שתש •שש ; :ה ע נ י :׳ :־ :י ; .־ • ׳ •::. :־ ־ : :
י ־ כי::׳ ־ ־ ־ • ר כ ל ; :
א ת ו ה־זקייה היקרה ׳הישיה כהש שנותהנ :עשה השי •שה ־ ע ־ ־ • :ל כ י י :לשי
ש ה :תחתהשאש י!א אתהשל עשה •כה כעת׳ י ו מ ה כי .ל -ב ״ ש הששלים הל ים
!הנפשריס עשה איתכענ היופי והגי׳!עשה כל לכר כ ע ת ?מייחלת לי י כ ־ ־ ן
המעיכה כ׳ ׳היהמביקכעתיכלימרכעתהא״חדתלדבר ה ל א כפי המערכה
וחול לבאר איך ע :היותשעשה הדברים השפלים כלש כשתש;׳כא למערכה הנה
עש! נשארה להם הבחירה והוגי; עליהם !!אגש אתהעלש
נת־כלשש יי':יצאת
מעילסהשפל כלבם ובבחייתס של בני אלפ לעשיתב! ״ה שיוציבכחירתש בדבריי׳
הפיטייס!!לתאשי לא ימצא! את המעש אשי עשה הא לי :שהיא ע מ ל מראש !עד
נשף 1הם המינים הכילל׳' שה :קיימי :ל ע ל :שהחאייס הראש:׳שמשל איש׳ המק
ספישטיס צ!וה ולובשים ציוה ה :קיימים לעיל :יעל כ; יהיו האיל קיימי':כן ?׳שידו'
שהם סביתההדבבותםעשאס האצים י׳ ־.אלת הבריאה יכש עלש הגלגלים יעילס
המלאכים שברא :בצביונם!בקימתס שהם עמדיס קיימים ל ע ל :׳אי; צריך ל ר ב י
בהם ו?א מכלי א ש י לאימצא האיס את המעסיאשר עשה האלים איאש !עד כ ף
י י ' כ ל הברט״פ המתהייס א ח י הבריאה אשר בוא אלים לעשית שבש י׳תל״ש
מאליהם ויפשיו כפי המעיכה כאמ!יימצאא!ת :האיש ייכשל ב ה :אך ביעשה
ידעתי את אשי עשה אלים מלאש הכליאה ע י סין העילס השכל לח ייצא אי־ס ואתר אשר
ביאר בארהיטכ שראה שפל הדכר׳' השכלים אשרנת; אלי :ל מ י א ד :משאת
המעוכה וישתתף כו הרצין האמש׳ כנו' הם כלס עני; אשר נתןא ת! האליש ל ע נ ת
אדיב! ןנוישהיכליהוו׳יונפכדייואיןיבר ק״יצצח׳ חרא'!עדםף כ ע ליהשפל רק המימי
הכולל׳ אמ שבאלה הדבר׳יאשינתןהאלייש לבני אד לעמי בהם ירע!הכיר כחכמה
!כתכונה כהשקפה צרופה שאין הטיב האישי תלו׳ בהם !'!א ידעתי כ׳ אי; ט!ב בם
יריאין ה ט 1ב האמשי תל!׳ בס מצד עצמם חלילה וביאר במה היא תלוי הט!כ האם שי
ואי׳ ש?!א תלוי כאמת כעידו כעילס הזה השפל כשמחה שהיא כעיק כתרה
כ ק ד ׳ היישריס משיח׳ לב!לעשיתטיכ שהס ?מצוית שיעשה כחייו!!?• גדר הט:ב
האיית׳ במה שהוא טוב למי; האמש׳ וכיח ד לאיש הישראלי כ׳ זה כל ה י ד h'v :כי
וגסכל
אס לשמיח <לעשיתט:כ כחייו והס התרה והמציית כאמיר שהם שלתתהע־ין
והמעשה!אחר שאמרשאי;הט כ האנש׳ תל!׳ כדברים ההדים מ מ ש י י ם שהם
תחתהמערבה כאמוררקכת־רהוכמצות םהס תל!״ם בהחלט בבחירת הארס
ןא׳ן למעיכה מבוא בהם פלל אמר שגם הפעילות האישיות בטוטת החציר!ת
אחר ש»שגהאדסא!תם שנראה שהס בבחירתו שלהאדפ ׳מצדו בהחלט לנה גש
אלה הס מתת אלים כאאצעיתהמעיכה ו״זאוגס כל האדם שיאכל ושתה וראש ט נ
:
י
בכל
קסו
קהלת פרשה ת
בכל עמלו ייימלכד היות מציאות היבריס מכתים בכלים תחת המעיבה !לי•
• ה פ י ק ה ר צ י ן ל ב ד ו ב ה ש ג ת ה ט 1כ י ת ה ח נ ו נ י ! ת ש ה ס ג ס ה ס נ < פ ל י ס מתת ה מ ע ו כ ה
הנל וילת מציאתה ולשגתס לנה ה פ ע ל ל בלס להיית לאדם נהנה יזהם שנראה
;0ה כ על במידי׳ בלחיט הנה גס אלה הס ״מת אלים ווא ״תת אלים היא אס
מכחתהמערנה ואס מפאת ההשגחה על ה ט נ י ס ויסיים נלנזתס זאמר שביאי ידעתיה•
כני; הדכריה הנפהדייפצופליס מחתהומן אס מציאותיואש הפעל האנושי הנחיר״
נסואמרשכלסימצאהאדםזולתהדכריס הכוללים שלם המינים אשר לא ימצא
האדסאתהמעשהאשרעשה האלהיסכ׳הסצלייהסמעםה ידיו מראש ועד הירי
בהיא ׳מישיתרלצורזתהכוללית חור והירש שהמינים הכיללים אשר יעשה התלים
מואשועדכיןלנללהעניניכקיימיסאשרלאישמנזוכ״ששלא
יכסח וזא ידעת•
כיכלאשריעשללאלייסלוא •ליל צעולם ׳ ו א י ן צריך ל מ ר בעילחימ לעליונים
' 6א א ן בעילם לשכל כל אשר יעשל לאליה ולוא קי!ס למיניה לוא ׳ליל לעילם'
יען אין מיכבמיינרעמבדכריס לכללים רק לסרטים לאישים שלם ׳!סיכי כח
נוייןהו״מהו׳גרעיבומןהכסדסאמנס כמינים יבייש כדברים לעלייינים אי; לצייר
עליהם ת הפמיייצרעמחליצל שהדביהמממידזהנצחיאיןבימיככמומגרעמי;א
הוא יהיה לעילה כלו'הל דבר שה!א פיעל ידיו שאינז לוזה ויבכר הנה היא נצחי
שאין ני סכומללססד ואחר ש ל א נצחי הנה הוא חביאר שלא יצ!״ר ני התיהכת
והמ גדעת שהם ההייה וההככד וזא עליו אין לה!הין> יממנו א׳ ן לגר! ע ואמנה אומרו
והאלים עשה שירא! מלפניו נמקים הוה לא נתקררה דעת• נהל מל שפירשו
ל י פ י סיס כהכיא!א!מ! כמק ס הזה שהיה לי להביא כמקים שהוליד על היראה
חלפני! כ ה ן ה ה פ ר כשאמר כ י ן דכר הכל נשמעו '!:אךהכינה אצל׳ ״הכיס אל
הדרוש עצמ! שאמר שלא ישתנו מעסה האלאשרעשה יבעל נמחלתהבריאה כי
עם שישמנ! האישים וימחו ויפסדולנההדכריסהכולליפ והבשיטיס יהיו נצחיים
9בא להמיר הפק שיש לפכק מצר הפלאימ שהפליא לעשימ השיימ נגד ה ט ב ע
שישמנו סדר• כראשיינלה המי שהוא קריעייס הין• זבן החב ל ששבו המיילכהימ את
ה א ו ן אחר• אשר ניר היא יקוו החיה ם'ואמר שעה שנראל קצמ מלדכריילצנראי'
ממחללאשרישניאממפק־דס לצל לש• עשל אימי ככינה חכיינמ הד• שיראו
מלפניו ייפאמ היס׳יוהנפלאימ אשר ראו עינינו ווא ילאללייעשל שיראו מלפניו
0הנסיס׳!ר! עליכילמ״מיככמפיחישעישהלנסייוהנפלאומ אשר עשה היא ימי
יוכל לשדר המערפה לנחול ולענוש פרטי הארס!פמימיו אך וולמומ; הפלא!מ שהוא
•מ בעצמ! הכירא הדכרייהוא המשנה א;תסכרצימ הגמור הנה ו:למ •ה הדכריס
ממחידייעל א!פ; אבקי1ס המינייכמושהי!ממחלמכריאמןוזאחהשהיה ככר ה!א
%
1אןרלהי!מככר היה והאלדייינקשאמסימה שהיהק!דסמקי!סהמיני'ככר הוא ^
כ ל •ה!ח שר להיימ ייביו; ׳הלחה ככר היה והאלדיייכקש הררפת הדבריישיהיה
כל לבר נ ר ד ן ! ל חול בסיר ו ל א ח ר כ!א ול כ׳ כוה •מק״מ! המינייוהוא כלמות
הקש כ׳ נה׳ותהעבר.חמה להווה והעתיד חמהלעבר נמצא הה1יהשיה לשניה6
.
.
מכ
ב
2
גן*
וען
1
״ ,
ד
קהלת 3ד ש ה ח
יען היא שזה'•כנר כפי הרח שינה מ ׳ א שיה לעמיד כפי
.,־ י
נ
נ פ ה
,,־
י " י ת יהדנייש ה5י9
ל י נ י אחד הם בעצמי < ctגמצא ששלםתם שים א ן כרי לישנ מלתנבר הואששז
שהילל מה שהיה הוא יאשר לה׳ומבבר היה טיאפשי שרמז ביה לדייש ע ב ה א י
נ ע ״ ; הכלא! תא שי נימז לרול כמדרש רכה על פש ק וישב ה י :לכנימבקי ללוי-תם
!כי לתג־(׳ הואשי;!אמרו שש תנאי ?תגה הקדיש נריך היא!פ כ־מ שליח כתי
הביא ר על זה הרחש כביאור המאמר המי נ כ פ ר הנהגת ההי• :כ פ ל פ י ק •ט
מהחלק השני שהקשית׳ על הרא׳השהביא׳ יל י פ ש ק ׳׳שכ היש לפית כ י ך צא-מם
^ ' ־ " ^' ,למנח! !כיי שהיותי סש לא׳יעי נראה סשכ לתנאי ההתחברות פיידז נקי• :אל
; א
ייק ס אחד כבמחלה!איך הזניח! מש :שהמנהעמה' שיהיו נקדעייאדיבה משמשי
שהמנה שיה״ ח זרים ינקי :כחשו־ ה• :ממת לה ק י פ קייעמ; ביאי ת׳ שש שהיותם
נקיים אינ! מנאי רק טבעהיטנע כ ה ! :ככ; נא!מרו שמיר! צמנאסהיכיח! ש־סנ־ז
ה י א ? ה כ י ח שתור! לשלערתצאםאשר היה צהסקידםקריעמןשהיאלהתקרע ע י י
בכל ומן שיצטרך ימכא; הוכיחי שהיה צהם תנא׳ צהמקדע ק ד ם שנקרעושא :צא
נןחאילתנאסיני' וניארוהז י?ל עוד כמדרש ננררשימ רבה שצמדעחז ה־יש
}
א
0 r r
,
( מ י
• נשקיען מריעה ואמרי ל מ י הקדוש כ י י ן הוא לא כ ן אמית אשר פחמי חילנביל
לא כ ן אחימ״קי! המים וכ! מנאי המימי עמה! :כו״שימז!דיל", 6,
ל׳סכייוהשיכהש״י
t
י׳וצ גנלנו' ששני׳ הטכעבוצזצ! ׳מבבל דק שרוצהלעשיתנסיכלאאינושםיאחרשהואבדציס
מששמימינראשימ1מידחו!ריסצטכעס הממאיר והיא מ ? שאמר שלמ? הקצן
עה פה בהודיעו שרש הדרוש כאומרו מה שהיה בכר היא ירימה שהיה קידם הנם
כשעשה השי הנשיש שירא! מלפניו הנה כבר הוא שמיד שנעשה הנש חזר הדבר
לטבע! ו&מי שנש הנש אשי להייתר״ל שיגזור השיתלהיות ככל זמ; שיצטרך איני
שינוי יען כן המנה ממחלה!נמצא שגס השי מ׳ הה!א ה!א שבע כ ר כ י המשתנה תא
ואשילה״מבכיהיהשככיהיהנטבעכוהמנא׳ההוא ממחלתבייאמ! כאמיר
והוא טבעפרט׳ והאלים מבקש ח י ד א מ נרדף שהוא הטכע הכולל א ח י עש״ין
הפלא!?א!האליסינקשאמנרדףאחרםה!אמשנהאמ!זכ;התנה ממחצה יהא
מחויוו מיד ומבקש הטבעהפוצצ הנרדף ״הטגעהפינו׳ צפי שעהומיזייח צא מנו
»י'גיש"1מ* הנה איש אינ! שימי באחתיהוא דרוש טוכמכמן בנתיב ואפשר שיתכאח הכתיבים
הצל! בא!כ; אחר משכים מ:צ צד אצהכמנה הנבנה יה!א שנא צבאר א י ן ישית
האיש כשכל! השתלשלותהנמצא!ת ואין ימשכוהדכדיש בצס מכא־מ ה ב :ת
ה גצ״0מגכ!ה מכצ גהה י ע נ י יש מ ב א צבח׳ר'1הרצק האנש׳ שאינ :רנדים
הפכיים רק צ דקים ׳משממפיס וה עס יה כמו שביארצזהי בעי'הבעית דרשי ה"
כהיינאינספדתפלהלמשה מאמראימצקדיששסנתעייירעלהספקהעצוםהזז
וא־יפהניהשייכמןנצב ישכל האדם שיובל להשיב עצהספק יאיננה מלת לעדת
גמיןס הוה כמי שפיישס'למעלה רק כמ! שעייהראבעזצ שם שהיא מלשץ מענה
כיז! ו׳ע־אמככיייכדומה״אראיתיאתהענקיריראיתיאתהעניןאשר נתן אצ״׳ש
»גע!למ השכללש •:אדם כמו שנ!'לעילפה1א כללתהרבימסהרצונייםשהסמפא״^
. ,
.
.׳.
המערנה
ק־ילת פרשי.ח
קס*
הייעיפהיאמישיאישנתןאית ה / :ל ב נ י אדםלהשיב תשובה על הםפקהיהאיף
:
גתנס ? א •ת למי אדם!אין •הי! חתח״כיס מהאי/המעיכה מזמן שהם בוא; 1ילת
ז-ן יהוא כאלו אמר נתנם לארס שישיג ויכיר האיות נ כ ב א פ ן שיוכל לעניתולהשיכ
י/ש!בה נצחי /על ההפקיב׳אר הדבר נאומי אתהכל עשה ׳ 13בעמו ׳ריהיא
<
עשה אחהכלבעחושהוא המערכה שהמערכה היא עי/•• !/כיל ייר שהזמן הוא
שלי!הוא בראו ועכינתןלנניאדסהבחירהויאגס את העולם נתןבלכס ׳ריצתן
בלבם ושכלם שישיג! אתהעילם ויכיר! הדברים אין נמשכים וה מזה סהתחתוגיס
מתחייכים מהעליונים מהפכה אל המסובב מ כ ל י שיעלם דכר מהאדם מכל מעשה
האלים מראש!עד סיףיזא מכלי אשר לא ׳תצא האדם את המעשה כוייהנה לפי
האמיגזריואתרא!׳ שתיכן ה פ ן מה שביארו כ! המפיכלס כ׳ כלם פייבו ם״למוה הכל
נתן כלבם והיא שלא נין; בלבם שימצא האדם אתהמעשיפיוה לאיישגיחיונס כפי
טכעהלשין שתי שלילות הסחיוכשהוא שלילת השלילה!הוא כאלו אמר !:בלי לא
ימצא כלימרחבל׳ שלילת מציאתהמעשהאשר עשה האלים מראש וער כין׳ כ׳ זה
לנההשישימנא האדם את המעשה אשר יעשה האלים מראש ועד כיף כלוי•
מהפכה הראשונה ע ד הפכה היותר קרובה כי נזה י כ י ר ! י ר ע אין הבל ניושן•
מהסכיי/זאיןלאינגדיהכתירהשהיא הסבה היותר קרובה כמו סוברני וביאר
עקר יקר הדרוש במלות קצרות בא!פן נפלא מאד כאומרו ידעתי בי א 01כ נ ם
ו?!אמהשהרחכנ!ה5יא!רכפם־ תפלה לחשה מאמר איתלק דיוכפפי ה נ ה ג !
הת״ס נ פ ר ק השני מהחלק השני והוא דויש עמוק וביארו שלחה המלן עיש כה
פמליתקצרותגגירה הראשונה בפסיק הוה ואמר שידעו כיריעה אמתית שבוה
הורההייתהדרושתל!י3ידיעה!חכמהיהתרתהסבק הואכוה האופן שהפעילות
זיושביתמהסכה ה ו א ל נ ה א ן שיניות הפעולה אינו כענמייהכע לה רק בתנאי
הפעולהכסרעיכמיסהרחגתיהב׳א!רכחקייווכנ!'י*ואירעתיכיאיןט!ב
נם ירי
א• ן יש• ביית הפעלה בפעלה עצמה בי אס בלב ובבחירה והוא לשמוח כה כ י
השמחה היא כאשרתהיה הפעולה בפי הראוי ככל תנאיהמעלהואם תהיה שלא!
כראוי ובמק הבלתי ראו•!במשא הכלת׳ ראוי א! יהיה עצכ כה כאמת כמו שיקרה!
לושעייכפעולתס שלהיותם שלא כרא!י יתעצבן כהס נאוירכיס מכאוכיס לרשע כוי׳
וייא כיאשלש־.7ח!לעש!טיכ כחיי!יראי!הטוב׳! כפעילה רק כרצון הפיעל איתה
שישיית בה!יעשה בה היש כ נ ח ״ ! !הוא כשיעשה א!תה כפי הראוי יכותן הרא •
בבל תנאי המעלה ננויואמר שמ!ה יתבאר באר היטב שנס כל הארש שיאכל
ושתהיראה ט נ נ נ ל עמל! עס היית• נחיר״ כ!ה הנה ה!א מתת אלים כ ׳ הסכה
הי־ א שינה והמניע הראשין אל הפעולות ההם עם הייתנויניותס נמשןמפאתהארם
היא השי כאמיר ויא וגס כל האדם שיאכל ושתה וראה בטיב נ פ ל עמל! מתת אלי*
היא •רעה היות שאחרת• שט נ״תהפעילה הוא מפאת הארס הנה אינו ס<תר לוה
*׳ותהבלמפאתהסבההראשומשהיאחתתאליס כני'כיהואיתיהפכההרא שונה
«9רע לכל ה מ ל י ת ה?ח!'1ת יעכי טוביות העע1ל» לוא מפאת הנידריכי*
י
׳
-
•פירשנוהו
קהלת פ ד ש ת ח
»פירפמלזכ»ק!»ותלנז'מסכו תכלה למשל ״כפי לנהגת הח״כ * t r a t w s
ע!ד לכיאוי בדרוש עצמו באוי׳יעת• כ׳ כל אשי •עסה האלים הוא'ליל לשלב • ו '
נ י א י י הענין בהיתר ל כ כ ק למי ל!א שכל יזה שיעשה לאל״״ס וידא ע צ * ת לכי :לל
היא יהיה לשלם נין שתהיה מ ע י ל ה לסיגל א׳ ל י ע ל כ׳ אין ט־נ״תל לועתל
ב פ ע לה מצד עצמה ועל כ; הפשלה תהיה נ א כן אתד לעיל כלי שהיא דלו ־.•:׳יל
וליא לקחתהדהו באימ של• שהלקיחה נ י ד ליא יש נ ל אך קיק ל ידעת הפעלה
אינו נלקיחה עצמה רק נלקיחת״ה שאים שלו יזה כא י כ ח ת הנחירה ני י׳ה
שבאמפאמהכבה הראשונה אימרקהכעילהמיכשפמיצד עצייה שאין נ ל לא
נ ו ב י ל א י ע והפעילה ההיא שבאה מכאתהסנה ליאשינלהיא כלתי פס• טיפ
!ועוזא׳דעמיכיכלאשויעשההאליסה-יא ׳ליל לשלם ׳פירש ל ד נ ר ע ד נאו'
שעליו אין לה!כין!מיס אין צגחעיויכ• התיפפתולניעין הס נכנכיסתחת כי:
הטינ!הוענפיהעמיהזמ;שוא!׳להוסיןא! ל ג ר ע ל ״ נ ש כפעילה מצד עצמתה
אין להוסיף ולגרוע נה ואמר שהאלים עשה ^שארו הט:כ והרע נ נ ע ל ה ננחירת
האדם כדי שירא! מלפ:י!מעש!תלרע1ינחרו כטינ״א!האלים עשל שיראי חלפ:׳;
•וילש׳ עשה!סדר שיראו מלפניו וכאשר גורל חכמת! כן נתן ללס לכחירל לנחור
כט!נ !למאיס נ ד ע ם אס לא ק לא יהיה מנוא ליראה כלס י!א!לאלים עשה
s
'
נ
י י^-
שירא! מלכניו ולוא טעם אל נתינת הנחייה צכני אדם כאמור !אפשר שגזרת
)האלים עשל שירא! מלפניו הוא דכק ונמשך למל שאמר שהכיש לימ לנמשכית
מההביהואשינההםנל• שנו• לעילם והטעם נ ׳ כהיות'כילת כיד! לתת לאיש
כדרכיו!כפר• מעללי! !למה לא יעניש אתהישעמיד נשנית! את כפעולה מלט כ
אל הרעזית; שכר אל הפועל לפעילל כפ• לנאות משכים אל הכיינל האלהית
לניתןל! כח לעשתחי' נעצמותלפעולל כאמור ולשינפלשי ו צ ל שירא! מלבנין
ולא מלפני העינש כ׳ אס היה לרשענענש כעשות! ה ר ע ל נ ל ליל האדם ירא מפני
הענש!לא מפניו יתיולה״ת שהוא •תיוצה שיואן מלפני! ולא מלפני העונש על ק לא
יצהלה!פיףולנרועמכל מעשי! כפי הסדר הטכעיפלל כאמור והוא דקד!ק ננין
ואחר שמה שהיה ככר לשעבר הנה היא כעתשאק שמ• כלל ככעזל!תמצד עצמות;
•עןהס נמשכיתיסבהאשלאתשתנהחלילהוואחה שהיה ככר הואסיאו ירימה
שהיה כברלשעכרהיא עתה כעת שאין כאן שנוי כפעלו'מתחלה!עד פ י ן ותהיה
מלתה!אנכרדתממלתכי.ררקמלתככר דבקה למעלה למלתחה פהיההוא
כאל! אחימה שככר עכר!היה מתחלת הפעולה הנה הוא כ ע ת וכן אשר להי־.ת
כעתיד כ פ י ן הפשלה ככר היה נמה שעבר והעושה הט!כ והרע שהוא השמי
כפעיל!.־ שהוא הארס שהדכרנרדן מפניו שה!א מפסיד! והאדבהמאהרודן הנה
השי׳ ׳תפרעמהרודן אתהנרדף שהואטיכ מצד עצמו והיא יקלקל אותו כאמיר
ווא!האלים ׳כקש א ת נ ר ד ן שהיא הפשלה מצד עצמה להפרע מהארסהרזדן
אותה ומקלקלאיתהיעשלאותהרעלבנחירתוליעל נ א מ ר ונזה •תישנו כל
מויראיות׳ הפסוקיםעצנכוןואמרשעידראה ד נ ו ח נ ה ׳ ל נ ע ה ! שהואתחתהשחשוה א ח ע
כנדר
. .
י
קהלת פרשה ח
קסח
מ ד ו בהשגחה!היא שמלכד מה שהסכימה השותת! כעשיית הפעילה שתהיי•
דעהככיבחיריהארפראה ע ד שאחר עשיית הרשעלא יעניש א!חו השי הא ו ע ד
דאיתי תחת השייש •ויועיד ראיתי ענין אחר מכהיל ייתר מהמיוהוא שנמק ס
המשפט •היא לשעישה מש?ט השי כצדיקים כעה״ו הנה עימד הרשע כמקומו
כ י ש ע כ!לא•!! ,מרשעתכ!מקש הצדק שלוה עימד הרשעוהפשעיהוא כפל ענין
כיו! שנ״י -י היכיש׳ס כמו איאג! ולא עתה אפרנו ולא קר!כ וסיולהיית סמויז אשרת•
ה ס י ר ה נ י א ? לכאורה שלא כראוי והוא שנראה שעושה משכיש כצדיקים ולא
ברשעים בא:פ; שהישע בישעיס ע מ י קייס נאומיו שמה הישע אמי ש נ ! י ! א מ י
ב!ה שעש שיראה ששופט אתהנדיקילאהרסעאינ! כןבאמת אלא שאת הצדיין
והישע היא שינס הא אמית• אנינלכ׳ אתהצדיקיאתהרשע׳שפיט האליסיר
כ ! שאתה יואה ששיפט את הצייק הנה הוא ש!פט גס את הישע נמה שאינו
מ
מענישו כעה! כ• כוה מעניש! •!חריען יש יקים א ח י שש!מי ע!צש! להעציש! שס
כ ע ל ס ה ש כ י והעינשהאמתיויח כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שס ׳ י ב י י ש ! מ ;
ל ה ס י ע מכל חפץ יהיא הנחייה היעה ומכל המעשה החציני שס בעהכ שהשי'
פירע שם העינש עלה מחשכה הרעה יעל המעשה ווה! הניצה ככל ח פ ץ ! נ ל מעשה
כי אק הנענש על המעשה כשתהיה עם מחשכה רעה כמן הנענש כמעשה וילת
המחשכהאוהמחשכהוולתהמעשיווהמכוארכעצחוכ• כפרטית נענש כל אדם
כפי מחשבתי הועה כמעשה הו ע שהוא עושה!כפי המעשה מצד עצמו ועל ק אמד
לכל חפץ ועל כל המעשה!מלת שם היא הוואה על עולם הבא שהיא וילת מק!ס
העילס הוה הנושם כמלתשסשהיאמ!והעל גבול וולתהגכול שעומד הארס כו
כנ!דע!אפשרשדמוכ!הענקאלדיונפלאמארוכואותוהו'כונעולנאגוות !אצל
,
תלונתצדיק ׳רעל! רשעוטוכ ל! אשר שאל! ממנו להודיע רעתי עליה והשיכ כמתמיה
על השאל איך היה מתלונן על ה ד נ ר שלא היה מכק לאשירו והיה ראוי שישא קל
ןיןימר מהמשפט האניש׳ שלא ישיג את! הפתי והנלת׳ נקי כחכמה נ ל שכן
כמשפט האלר׳ שראוי לתל!תההעדר בו והביא ל! משל ממה שקוה לו עס שני
אנשיס שהיו הילכיס ב ד ר ן והי! לאחד מהם שלשה חלותלחם ולאחר היו ל! שתי תלות
לחם!כא אורח אחד שלא היה לו לחפ לאכול והתחבר ע מ ה ס כ ד ר ן !אכל מפתם
ואחו שהשלימו לאסל החמש מלית לחם שלסתם •חד נסע והלן לו האורח מאתם
ונתן להש על החלק שאכלמלחמס חמשה!׳וים ונפל הפרש כין שני האישייאשר להם
הלחם אין •חלק! החמשה ווייס שבעל השלש חלית לחם היה שאל הגימהס לחלקו
כאימי! שהי! שלשה חלקי הלחם של! ושני חלקים של חכירו וכעל השתי חלות לחם
היה איחר שיחלקי הה'!י 1יס לחצאין יען כל כ ן אכלו מלחמו נמו מלחם חכירו
שהאורח לא היה מקפיד לאסל פניחלק׳ הלחם שאכל מחלקי ושלש מחלק חביח
י ק משניהם אכל בש!יי!כאו לדין לפני השופט אשר היה כימים ההם איש חכם
!נבו; ובקי בחכמה והציג! לפניו טענותיהם וגור שבעל הגיחלית לחם יריח א י כ ע ה
;זויסונעלהשתיחלותיקחווו אחר לבדו ובא! האנשים ההם לפני הראיכע !היו
מלעיגיט
•• -
t
n
,.
קהלת נ־ר׳ג־ה ח
י י י -״ י ג י ־ ע ' : : .כטכא שיצא יישפט ״ ע ק ל י י ל ב ע צ די; יד * שבעי T ! • : ' : :
לחס ל י ? תונע ש ל ש ה ! ל פ צ נ ד י ל א גיר פית:׳ ל! ייתר מאל :מ ל י ; ילנימביג ל ז
מ־ילינש״ההשנחלצי-ילולמשנצ שיליל ש כיש כל ל י י ׳ איש כ־״ • :כ ל ש נ י י
פיתני ל׳ כחיתמפה שליל י ת י נ ל יעצ דיני לתת לו א! לשיבלו לרר״גיג?!• ל כ י 5
הנמהר אס א״,אתל מכי; משכט כנ< ארס אין תתשיכ להכין ללישכט לאיל?*
<תתל:נ; עליו תלילה פי לשיכט ההוא םכט נ צ י ק וכיא לו הטעפ יליא כ• כל מ'
משלשתן אכל! שליש הלחפ כל :יע; כלש אכל! נ ח ג ר ה נש!״!כאשר נחלק כל תלת
לחפ לשלשה שלישינצייצא! שהכ טיו בל-שיש נל לזקלימ!ילצא שאנל מנושל
פל׳שיפ כ ל א מלס!נה׳!משהנעל השמי חליתלחכ איל מחשל שליש״ב לאנשאד
מלחת לחפיר•! רק שליש אחד שליל כל לחד! ששל פילישיס ׳.כדק לקח nאחד
!כעל לשלש ח ל מ למס ליה ליוח! משעל שליש־ס ואכל ל!א חלשל
t#nלמכיר!
יישיעהיעלכ; כדי; נמנו לילל ויזיפאוהאנשיכללס ל ס ל ואי לנוגש לp !•::
מלה! על קיצר השגמס ולוא העני; עצמ! שאמד של-ל ל מ ל ן על? השליס כל
שראה כמקיסלמשפטהכילללכלהנאיש פס אל המק!'המיותר וכיתועדלמשכס
!ששמה היה נמצאכאנשיסשחישכיסשאיןנשכע שפנצלק להיות שאיש משינ ס
לדין ומטיס דכריס כלפי הדיין נ ר ש ע יפשע להעדר פננמש ! ק כמיךס הצדק
ולפרטי אחר אשר נגמל הלין הנה הכעל׳ דינין ממלעמיס כישע! ?א ממן פ לצדק
יסמל לרשעופשעגיכ שאינס למיששיס להבין ל א ל מ ה צ ד ק ואמל שכאשר ו א ל ו r
כמשפט האניש׳ נשא מ!ה ק"! על המשפט האלהיחא אמרתי אני כלבי אמ הצדיק
זאת הרשעישפ ט האליס»ר'כאשר ראימ׳ מאמ השמש שכלקיס המשפט הנשק
שמה ימצא הרשע כבני ארס לחישכש שאטיס משפט א! אמרתי וגידמי משש שמת
,
לצדיק׳אמהרשעיששיט האליס ימה שאלי־מתלעס ממשפטי! ׳תיהנה היא להעדר
לבנמ׳ יהשגמים ״שללאמיןבאממכ׳עמלכל ח פ ן :ע ל כל המעשי שש ידי שיש
להאמין כאמממיה שראיתי כמשפט האניש׳ מבייש •ק" :כמשפט האלה׳ שיש:מלי©
מל ז שש רמוצעילסהכאא!שיאמ'שאצלהשזכביתדיני׳ש ע ת לכל ח פ ן ; ל ע פ ש
פריצת
ט להפרעממנ:פנ!'1ה!אדקדוקנפ!ן אחראשד כיאר היימהמשפט כהשגת״פ!ג
•אשרת׳
ו׳שראףשלמראה עיניס נראה דכריס שלפ לכאורה נגד היישר אחרההפקסל
לצריפהיושנכאחמכיצריקהינכל דרכי! וחשיד ככל מעשיו אמר שעיין והשקין!
נהשקכמלכוכקרכועצעניןננ׳ אדס סננחרוהמין האנושי מכל פאר ה־ייניס
פלס נע׳ לס השפל!הנה הפש קה!ההראשי;הא קשה היש י מ י ד !כפרט לישנ
ייצימשלס נהמה המה להס שנראה היימש מלית כ פ ל מ וכלת׳ הננה שידל
משפק שיאמר ו1רא:מנהס נהמה א׳ לכחימפיאמרשהס נהמה להפ ולמה היצקי
לנפיצמצמהמה שהיא פ מ ו ה ס הנו'!ג!רתיצרא!מ היא ג כ ק ש מ ל י ש ו נ נאמת
שהיצצ וראיתי שלש נהמה!כ!'יאפשר ש׳מישני הפס קיפהצציכשיהי! הגי כשיקיש
0הסכ>מקללנניאדש1כו'הכצה1לךי,נו'ח׳»!לעוכו'מחשנמכנ< אדיש שסישניש
ס » ת ר הארס מ; הנהמה אין כמו שפירש ה ר א כ ע ! צ ויהיה פ ש ק וראעך ב׳#.ין
ט כ
«
קסש
קהלת פרשה ט
ש< י י ש ר יא»ח הארס יס' גלוי טעית מחשבי/ס יתישנו לדעת׳ נוה האופן
ד נ י הכל אחד והיא
סיאשינהאמרשע״ןנלנועלעניןהניהאדסכידנרתאו
כאלו חמי שעיין נענין כני האדם יען י א ה שיחוס האלים יוער יוכל הל״צאיס
השפלים שיש להם הכיל עצמית• ממן׳ על כל שאי החיטיוהוא ה י כ ! י השכלי יתה׳ה
לכוס כמ! כ ע ס ו נ ו ס כ ׳ כוס י״לנחום כמוכרו לכם אישכמ! שפירש הראכע '!ל
יה ג״ ד תהיה כלמי נ ע מ י נהרנה י ק מוין ואמר שאמר גב נלכו לוא!ת כ י ס
נהמה לכי רעתם ממש כ׳ יש נכי א י כ שחושבים שכני האיס הס כהמה ו!א ולראית
כ ה ; נ ה ״ ה ! נ י א י שמה םאמישהס נהמה הוא שהמה נהמה ליעחס ווה! ה־ נוי;
גיילתלהס האחייןכלימראצלפ הייה נהייה יכיאראיןהס נהמה לדעתם !י!ח
י
למה שייאים שמקרה נני האדם!מקוה הנהמה ומקיה א להם ירילחה שוואים
שמקרה הנ^מה ומקרה הארס שה!א סס מי; המקרים אשר יארעי להם ונן היקרה
הפרטי המפ!רהס שה!א מקרה המות היא להס כשווי נלת׳ התחלה ת נלל והוא נ ׳
מקרה
כאלו אחי שמקיההאיסומקיההכהמה י ר ך כלל והזא רח 1לשאי מקרי הומ;
זילחימ ת ו :ן מחוה אחד מיוחד כלס הס להם ותהיה מלת להס משא הגויה שהוא
כאלו א מ י שהם להס כשווי ושנ לכאיהחקוה הפוש׳ והכולל נ• כאומדיכתת יה
כן מות והכיאר המקרה האח'הפיסי שהוא מקיה המיתה יפליק מיניה וכאימוי
ורוח אחד לכל ביאר המקרים האחרים אשר יוכללו כשם מקרה על שפ הי״; א ח י
סרוח אחר לכל כענק המקוים אשר יקרו להם על כן גמרו א;חר שמיתר האדם מ;
הכהמה אין!חשכ! שהמה כהמה כעידהס ימיה היליד! שכמי שכחי׳ס וכמיתם הם
ם ים כמקריהס כןהסאחרהמ!ת!!א הכל הולך אל מקם אחר ׳ויאחר המית הנה הכל ה י י ך
סניהסשייהכשהיסידותאשרהורכבומהסישוכואלמקמה הטכעי ולקח העפר
על כל היסודית ״א הכל היה מ! העפר והנלשכ אל העפר !אפשר שתמו! הכל פיינ נכ 5׳r.
ה!לן אל מקים אחד היא על השני ׳סידותהקליס שהם האש מאויר!להיות ששניהם
הולכים למעלה שהס הקלים אמר הכל הילך אל מתים אחד והוא כאלו אמר שהחלק
ההולך חהס שהם השת״שידית הקלים שהולכים למעלה הנה הס שיים נ ו ה י ע צ
השניס הכבדים שהם המיס והארן להייתש מע רב• •ה נוה כלל א תם כעפר ואייר
הכל ה׳החןהעפייהכל שכ אל העפר כיי יאחר שמהשעגית הללו נאי לספק על
החלק העצמית• שכאדם יר לחה שראו להיותם שיים מפאתהחימר כאי לספק כענין
הצורה!!א מ׳ יודע ריח בני האדם העילה היא כ!'ור!ח הנהמה היורדתהיא למטה
לאין ירי שהם חישכים מצד הייתם רואים שהאדם יהכהמהשויס כייקריס ע ר
שיח״ר׳ ש־ייתי הא ־ס •׳; הבהייה ״צד הח •יד שהכל הכל ששני החמריס נפסדים
כסיוי כאומר! כמיתוה פןמיתוה מיה סלד הספק שאמרו מ׳ ׳!דע וסייר שהם
אומרים יי׳ יוכל לקיים שרוח כני הארס היא העילה לייעלה ורוח הבהמה היא
היוריתאחר ש :נאי הריח ת שהם התמרים הס שיים כאמור ובוה ת ת ר ן ק ש י ת
הנק רותשנראהבאייתייצד הנק דה להיות שנאה ה״א העילה כקמן גדול!היא
?•יררתנפתח כהיא הידיעה ואס היתה היא התימיאו ה״א השאלה היה ר!6׳ שתהיה
מג
א
1
43
נש!א
קהלת פרשה ט
נשיא כתי! כ׳ לפי כיונחס!את היא כאלי א ־ ״ י״ י ד ע בידיעה •*׳׳״,יי•* י י 1י . -ן
בושיס ידיעה כ ד ת ננ׳ האדכ הע לה היא !נר! ר ח הבהייה יי׳ דיי הבה<-
ה״רדתהיאולא ריח האדכ אחר ש ש נ י ה ; פייכ ״ ת פ ל על נ פ י הנה כל י י נ ה י;;
,
כ כ קיפ הש ה ד ע ת כ כ ר ת בני מדכ שתישביפ שהייה באייה ישב; ש יכ א י ר
שלמה העה שלאה שאקכאנשיפ האייריש יהתשכיכזהשיכ ט בכייה שהא י .כ
נ מ ה שראה שא״ ,טיב אחר בעיניהם רק לשא ח כייעשהש י י ׳ נ ש ש י ״ ש י ״ .
r
כניהט למה שיבא אחריהם שחושבים שאי; לדש ח ל ק מ י י ח ־ י ק •יה ש י ש י ת ב י ; :׳
במעשיהם והס מחשב! ז נככדית בהחלט שתישביכ שאחי ל• תש לי־ ־ ץ נ י ת ! ״ ץ
נראית׳
ג ׳ ״ א וראיתי כ׳ אק ע־כמאשר ישמח האדם כמעשי! ש ע ש ה ב ע ב ! נ ״ ה שחישב
שהוא חלק :יב׳אר הטעם לטעית׳!היא ני יי ׳כימני לירית למש שישיר אחדיי
מהפתאים אינס משגיחי רק נה!:ה ילא במה שעתיד כיש שלא ישגיח! נעלם ה נ א
כלל שגס מכתהחכמיסישמ• שלאישג ח כ! כש הכתמים!יא כ׳ מ• יביאני לואימ
במה שיהיה אחו•) י ו אחו שהם נ טיפ אחו הממשית ולא נשתלם שבלס נעיין
והדבריסהר חניייאינסח שגיסנחישאיכח״ביאנו לואית העלם הויחנ׳ שהיה
אחרי! !על כןהכ טעים!׳נא משפטם מעיקל בהחליטם שמיתי הארס ת; הבימה
.נ•!,!,,
3pm
אין כאמור ואפשר ש!הו המכין לדיר העה נאומו! כ׳ אין נמית!שרך נ ש י ל י י
•:רה לן ׳ריאחר שאני ריאה שאין ו כ ר ן עסהמזתשאעס !כריס איתן• כפימש נגד
פניהם יום המותעס היות שר!איס ככל״ס המיתה ננד פניהם ׳יגיע אדם יאי׳ אכ
עם השאול כשישימ! נגד כנ׳הס שנש העה שהא בשאיל שאינ! מומש רק מושכל מי
׳היהוהשודהלןאחרשאיןמ״ושוראיתןבעינש
»MY'«5
הייתהמישנת לעין כל והוא
כעין הק* שעשה פה שלמה העה כאמור ואפשר שיתבאר! חמשה פסיקים אל!
ב ד ו ן אחרתש׳תישב! על נכין פל הגוחת הורית פ ט הנראה שהם קשי ה״שיכ
כאמת!תהיה כיונתי לתתטוכ טעם לנייק ורעל! שהיא התל נההי״תר חזקה אצל׳
מרשעוט.כל<<ען אין ל ע י ו ו ר מלמעלה ומינו מ; התימה שכאשר יגע ל י ש ע ט ב
מפאתהמערכהשלא׳מנעהוהש׳כ׳ העונש היותר גדיל שיענש השית לרשעים
כעה! הוא שיניחם אל המערכה ומסתיר פניי מהם אמנם בצדיקים כש׳כא .ה ר ע ת
להס מפאת המעוכה היה ראו• ככ׳ ג ד ל טבושישדד המערכה כ א כ ן ש ל א יגיע
להסהרעההיא ׳ואת היא התלינה בעצם וראשנה מצדיק ! ר ע לו והיא נאמת
ד נ ל ת נ ג ׳ אלם שמרכריס ומתלוננים עלזה א! שתהיה מלת דהרת מלש! שבירה
ו״פ!ליןכמ!׳לכלעמיס תחתנו וכמו שתרגם המתלגם זל ואמל שאמד ב צ ב ! על
׳׳ס ר׳ כני אלם פ־׳״של א תש השי!גמל אומל שהיה וה ל י ס לנק תש וללבנם
מחטאתם ׳תהיה מלת לכרס כמו לבררם וללבנם כמו שפייהייבע ב ש ש זא
tb
{
שלא יבשו כעיני! אך אמר שלמה על הדרוש הוה מהיסלין שלבררש וללבנם !נש
לראותהשיישהסבהי׳המכיאתהחומרעלכןהיולהם
י פ ר ק הנויהנריידס נ מ י ת
ד ב ר ת אס שתהיה מלשין דבור ותליצהנאמרתעלה״סיירין ואס מלשין ידבר עמיס
ובויווא ולראותשהס נהמה והוא כאל! אמר הייסירק הנו יהמה להס לנצי הארס
המי
Vp
קהלת פרשה ם
הנוילכיפכיתהאיצלכנסוצכררסמחטאתס כי ה״סרין ממרקין לעי; <הכ'לרא!מי
יחשבני הארס הנוי הס כהמה מפאתהחמר ונמשכים אחר הכח המרגיש יל א
כאלואמרא יומי על ה״סריןשצכרדס האלים לבני האדם הנזיינס לראיתי השי'
לנו שהם בהייה על כן ליו לייסורי; להם י!הו המכיון כאימרו המה להפ שמלמהמל
שבהצ״סיר׳ןהנילימצתלהם שכל לבני לאדם המי ואכשר םמהיה גזרמ שישב• נ נ ב ס י .נ
ב ל -ל ה מ ה ל ה ס ״ מ ״ ש ב מ כ א ק א ח ר מסכים אל לכינלעצמל ול!א כאל! אמר
שלסבל אל ה״סירין שנמן ללס לשם •מלבני לארס ליא לבררם!ללבנם ו ק צראוח!
שלסכהמה יליא שיש בהם נפש הבה־״ת •היא לנכש ל־ימא-ל אל המוחשית
כבהמה!מהגיס הבהת׳יתבעצמס ומפסידים צלמס!ניומם העצמית כהיומס הס
כהמה לעצמם כ׳ בהיותם ניטים אל המיתשומ נמצא שהם בהמה לעצמם והוא כלל
ופרט כ׳ כאומרו שהם בהמה י צ ל על גדר חלקם החימר׳ ופירש שמה שאמר שהם
נהליה ה!א שהכני אדם המכריס הס פלמללהס ענחס שמניחים שלחית ציותם
ולולכיסאחרימאותהחומר הבהמי ואפשרשגורתעלדכרמכני ארס ה!א כאלו כייד״נכיסנ״צ
אמר על דכר!עסק בני ארס שכחרס האלים כמו שפירש הראכע זל ואחר פך
ליאות! היא •תשלם כהמה נינויס אל המוחשית על כן הניחם לעצמם!הסתיי פניו
מלס!הניחם שיהי :המה להס כלתי יכקיתעמ! ית'!וה! אומי ו ל י א ת שהם כהמל
המה להם כל!מיליא!ת השי שהס בהמה על כן הניחם והיי המה להם ולא ל! ימי
שיהיו להם!לא יה״ דבק ס עתו •תיה!א דקדוק אמתי ונכון מסכים עם האמת
דית• שב ללש; עלנכיןיביארעודהטעסהאחרוןבכרטיתלעניןהיסירין והוא כ׳
להיות האיס כטבע חמיו כטבע שאר הכעליח״ס שלוא נולד ונמצא כ מ ק ר מ נ ר
שבחר אבי להזדייג עם אשת! כומ; מה פפ׳ ההוימן כח! שנילי הבעל ח׳ המרגיש
שגס מצ׳אימו מקרה קרה לוכד ולנקבה שצזדווגו כזמן זלת וחן וקרה שנמצאו שם
ההכניתלשמלרוכראו נקבה כ׳ כלוה היא מקרה!נמצא שהאישים מצד הי!תש
כני אדם שלוא מפאמהח מר הנה מציאותם הוא מקרה כמו שמציאות הכהמל
מקרה כ• הוימהחומר על ידי הוכר והנקבה היא כאופן אחד כשניהם !והו אוחי
כ• מקרה כמ הארס ומקרה הכהמה •ר שהמקרה הנא מציאומ כני הארס וכן
י י ק י ה ל א הנהייה ככל חלקיה!כוה ממישב הנקידה על נכון שבאההריייש כמלת
מקרה עס סגי״ללדמיו שאינה סחיפה!׳מירן גכאומרו כאדם כני האדם ולא לוכיר
כשס ארס לכד כמשפט! כהרבה מקימות כוה הספר והיה צו לומר כ׳ מקרה האדם
ומקרה הבהמה אך כא:מרו מקרה כני הארס רצה שעם שהאדם ככל חלקיו אימ
מקרה כ׳ מצד צרתי אינו חקרה רק כשימתמשיס ׳תישמו שאינו פיעל כמקרה
חציצה הנה מצד שהס כני אדפ כי דוה הצד ה!א החמר וצא הצירה הנה הס מקרה
כנויובכלמלשתדמללאדסכחצק החימר• שצו ככל כחתיה הו ניר הבהמה סתם
וואכימקרהכני הארס!מקרה הכלמה כלומר לס נמשכים א ח ר ל כ ח הגשמי
י׳שאמח מרם ששים כהם אצ סאר הכעל• חיים יען מג׳אית חחרם כהווה מקרה
שכני הארס הס מקרה והכלמל מקרה והזכיר סיותהכהמה מקרה עס היימשאין
מג
כ
2
43
חרוש
קהלת פרשה ט
מזמש ז » א נ ל הבהמה לומר שלה״מפ ש״ם טיצ״א ~ ; י י • 4
ר
. . i - , . .״ 1ק
י
מקרה מחד לה ה נס כ; בכל מה שיפרע להס י־ה־־קדיס כ׳ כ :המקיה ניכר
מ
עלהמיןו״יאיייקיס אחד להס וביאר כללית המקדיש הש״ס בשניהם כחימךו
כ י י מ י ה בן יחמוה והיא סלא ח־׳יש שניהם •מימי חי ״־״מיה ב־״ ש ״ מ י ה י ־ *־*ד
כ ״ מיה לד•״! על הידמה בהייה ב ס ר ה ; ב ס ״ •זה ב• הבהייה ממחלמ י•:־• מה
ניסה אל ההכסד ייס ייס כ׳ י ה המיתלחימרמ״ז :הילד! כ :ד ע יליינ א בה:־; :י י
היא הילךימתככל יום יי!ס סימיח״! יאמר סיקדהלאדה י׳גד מיורי בשלח •שמדל
להשלייעצמוינישה אחר המוחשית כימ הבהמה ס־קרה לי שכמי־ יה ונטה חל
ה ה כ ס ד מ מ י ד כ כ ל י ו ש ק מ ז מ ז ה ה כך ה-שמל :ונטה מל המשכל! שהיא עילה
מעלהמעלהככלייכ תמיד וקרה לי המקריהוהמהיימנ־טה מל ההכשד לנלמ׳
היות• מ ט י השגתשלמיתי ככל׳ 01ממיר בכל *שמעלה מעלה בהשלייז! שכלו ו1א
במות זה כן ימת זה וחח אחד לכל יייתשיקה יפדה אחמ לכל והיא אל היי־חשית
ועל כ; מותר הארס מן הכהאה אי; כי כל חלקי החומר הבל !!א כי הכל הכלימא
שביאר עוד כאייהכל ה!לך אל מקיפ אחד •רימה שאמות׳ כי כייימ וה ק מימ זה
אינועלנקיכממשליםהמימהכי מ׳לאידעבזהשאנ! רואיס ש שדה ״מיש רק על
ו־קהח״מ שהיא ההליכה אל המימה שה לכיס ש ד ה ; אל ההפסד ו ו א השל ה לך
אל מקיס אחד ׳ריכל דק שהיה י ד כל אחד מהס הנה הס הזלכיס אל מק־ס אמד
סה!א ההפסד מה שלא היה כןאס לח היו בהמה המה להס עצמס והי! משלימיש
םכלס כי אז האדם היה הולך למעלה והבהמה למטה אך בנשימהאדס אל המת שזי
ככהמה נמצא ששניהם שויסכהליכמס אל מקים אחד שהיא ההפסד וביאר טעם
היותם שטיפ שניהם אחר המוחשות והוא שעם נכי; כאממ:ה:א לפי ששניהם הזייתי
שזה מפאתהח מר על כ; שכו שפהס אל צד החימר שהם המוחשימ״א הכל היה
מן העפר והבל שכ אל העפר ואפשר שאומרו הפל היה מן העפר שכ אל המיח שוו;
כלס!הכחהתא!ני!הכעסני ובכלל הכח המרגיש הכל הוא נמשך מצד החימר
פה!א הנקרא עפר ויזא הכל היה מ; העפר ועל ק שכו כלס אל צד הח!מר !נש! אל
המיחשייאחישהס גכ מפאת העפר וכי; כך וכי; כך ביאר עקד יקר הדרוס כהידעת
הטעס להעדר הכנת כני הארס המגרש אתר המוחשית עס היית שידע׳ נאמנה
שנפש הארס איננה כנפש שאר הכיח כמה שירא! בעיניהם ׳מרק השכל כאדם
סאינ!נחצאכש!סנמצאמהשפליספ<מוהפלאדסאןהייי¥־
פתי שכאנשיס •כין
שהנשמה כאדם המשכלמאיננה כטכעהדבר׳ס השפלים!שלא ממ מ בהסדרה יק
הגיף כאשר ממימהכהמה רק מעלה למעלה אך מה שנעלם ממס ה!א שבעדה
מערכיעס ה מ מ ד כהקשר מציאימ היא עילה למעלה יום ״ס כשלמימהשכל כ מ
שהבהמה ׳!רדת ׳!ס ׳!ס למטה לארק כהיית שאין כה צירה שכלית שהיא כשת
העליהועלכןאמופיחיומיירעשחחכצי ארס שהיא הצורה העצמית המשכלת
העילה היא ח׳ ירעש היא העלה כהויה •!ם ׳!ס ישרוח הכהמה היא היידדמ למטה
לארן יום יום כי לא <כינ! רק שכס ף החיים אשר ׳קראי איתי יום המיתה א! כשישננ
העפר
קהלת ]< .xס
ק<א
העפיאלהארק כשדיה שאו הריח תשוב אל האלים וזיזי •דע• ? כ ל כמו םיהנ׳ת!
םל־יה העיה לדבר מושבם יייכירסס לכל א ן כשהיא העולה מי׳יד נלי־י• חי׳ הארס
זה מיזמי היודע איתי שאס ה׳ו ׳ידע-ס יה הכל היו משחרל״ס לעלות ככל •יש
בהכירם שאינה יכילה ל עלית פי/אם אל המקים הראשן מעלה מעלה •שת־׳ני נאה
והוא עילם השכלהנלי־ןיבד• תשננלש •׳::׳ האדם יה על כן נטו אל ה מ ח ש ת
,
וזא מ׳ ׳ודערוח כני הארס העילה היא למעלה כוייהיאדקדיק אמי •/ונכי; בפסיק
הוה מ»:־ 0א ל הכמה הנכונה מכל ג ר מאימ ועל כ; נזר אימי על כל הכחיכ
אהד שיאה הפסדהאנשייהרטיסאחר המוחשיתלנח ר השחיק הגשמי ובירחיס
מה שמחה האמתית שהיא כעל״תהשכל מעלה מעלה שלבי ראה כ• אי; טיב באדם
׳!חד מאשר •שמח האדם כמעשיו הטיכיס יהנאתייבפ• הישימ הש:ל ה י ש ר ! ב א ר
הטעם!היא להיות כ׳ זהי חלקי המייחד לו !היאהשלאיתאשו oחגלה הריח ככל
•ים תמיד מעלה מעלה כנו ו״זא כ׳ הוא חלקי ואחיכ׳ ח• יביאני צרח במד שיהיה
אסרי! בנטית׳ אחרהמוחשוישאקלודכרשיכ׳אנילראיתהעילסהששל׳ אחר שנטה
אלהמוחשויבהחלטזתהיהנזרתכימ״ביאני ל י א ת שכה אל הבלתי •ודע שריח
האדם היא העילה כנו!לא אל השמח במעשיו ׳תהיינה שתי הגזרות אשר ככשיק
הוד אס רסית שהגזרה יזאחרזנה באויבי מ׳ יביאני לראות דבקה עם הכס ק הק ד'
ואס תהיה דבקה לגזיתכ• אין טוב מאשר ישמח האדס במעשיו יאמר שאין דכר
׳!תרטיב כארס מהיותו שחח כמעשיו והזא שמסתפק במזחשית בהכרחי מהם
שהיא חלק! הצר׳ןלו וזא ס ה ז א חלקוואמיב•מי יכיאס לבקש המותר! כדי שישארן
אל הבא׳ אחריו כ׳ מי יביאנו לראז'ולהשגיח כמה שיהיה אחריו לבניו נווה אין ראוי
ל! רק שיסתפק בהכרח׳ הצר׳ לי כ• הוא חלקי כאמויו׳שיס מכמח! בהשגחת!
הנפלאה ילא יפנה אל רהבים שהסהמיתרות ושטי כזכ כי הכלת׳ ביטח כי ית
בהחלט יזיק לו א ף שיהיה רא« אל ההשגחה ובזה ׳!כן מדרש אחר לרול כביר פריפ!
יאל •9
א שי הוא לכאיר קשה ההבגאל אשרי הגבר אשר שס המבטא! זד יוסף ולא כנד מ « ! <
אלרהביסעליד• שאמילשרהמשקים וכרתני!הוכרתני נ ת ס ף לושת׳שניס עכיל •!סן ונוי
זקשלפיםריהטא רמשמעםמכיא כעל המאמימעשה לסתר מייסף שהרי ה!א פנה
אלרהביסהיעיללושעלכןיצאמביתהסהר על ירי שר המשקים ועיר שנראה
לכארה שא!'שעל ידי שאמרכיאסוכרתניופנ? אל רהבים נתיישב! לו פתי שניש
הסשלתיקהתחייסיהנכיןאצליהוא מכ!אר למבין שתה שאמרו שנת ספי לו שת׳
שנים היא שנענש על מה שפנה אל רהבים כמה שא״יב׳ אס ושרתנ׳ כ!'כי על כן
נתיספ׳ לי שת׳שניינכיתהפהרוהסהשת׳ שני'שנא על הייה• מקץ שנתיסימיסוכו
ועסוה אפ xלומר שהרגיש! ריול נפסוק ״ה גדין לומר ולאביה חל יהביס נ י מי
האיש אשר שס המבטח! שיבנה אל רהבים שהם שנ׳ דברים פיתריס זה ל!ה ולתרץ
קישיאואתכפסקאמרו שהפה!קה!הנאמר על ״סף הצדיק פעם היות! צדיק
גמור!שס הי־בטא׳ בלי פפק ועם פל וה פנה אל רהב•' כמה שאחר וכרתני!וכרתנ*
ועל pנענש שעמד בכיתהההר שתי שנים יתר על מה שהיה נגור עליו כ׳ אס היה
שם
קהלת
פרשה י
§ס הימבשחו כלחלט כלתי פ י ה אל רלכיס היה מישגח לשנתה ש־יזידיליא כ & !
אמר שעל כן היצרן הכתיב צומר על גירת אשרי ל נ כ ר אשר שש < «ss»sגוית
ולא כנה אל רה ניב אחד שיצאנו מי ש שם ל מבטח! כלי שבק י אכ׳ ל< לכי פנל קצין
אלרהכיס ונענשעלי!יהיאמתישכ על נכין משכים אל הכינה הנכונה בכשקים
^,״
n
,
הללו שאי; ראוי לכניתאלרהכייושטיכוכ אח אשר ביאר עניי קנץהט ב ת ה-תניניו'
יע־נ.תי>;;ו שהם ת ח ת ל ש י ש שהההכל ואין כש מועיל מכל א כני מיצי לצדדים •צד׳ נדד־ש
ואיך הס פלסמפאתה״ערכל ואין יש לבחירה מבוא כלס וביאר מה שררה היא
בנש׳ון על כל הדכריס הנאמריס כ׳אר א י ן התלינה מהצדיק ירע לו אינל תליני כ<
הייסיריןלןלמיעלתלאדםלהכניעהח מינטה נ ט ב ע א ל המוחש ת כידי שישתדל
להשליש עצמו כמו שביארנו על הכשיקיס הקידמיס וביאר שחור על הדרש עצמו
ששב לעיין וליאית את כל העשקים שהס עשיקיס מבאת המערכה ואי; לאל
»רס ללצצל ממנה ולנה כדי לעמיד על אמתת הכנת כינת הכתביס המלל
לאי׳ להתעורר על קצתהפקית כלס הא למל ליצרן צלארין ולימד אשר מנש•'תחת
השתש כ׳ לנהאיןצחעצלמלשחשעיפקולאשסאחדמהדבייס למג• ;•:חלילה
ומה היה צריך לומר שמה שראל לעשייךסלס לנעשיכ תתתהשתש סגירת אשר
נעשיס מחת השמש נראה שהיא הבדל משארעשקיס שחינס נעשים תחתהשמש
ווטרשהיה מששיק שיאמר אתכל העשקיסמחמ לשמש למה היצרן להאליך
זצזמיאשר געשי'תחת לשמש וקשלמנלס באמישאין אמישהעשק׳ שלכ המתפעל•©
נעשו כ׳ אס היה א,מר שראיאעלעשוק׳' שלוא שס ולא כעול היל צודק א ן כאי מרו
העש קי' ל נ ל אינו צולק כלס שלס נעשיימחמ לשמש הכי למל י ל כפל ניריאין ללש
מנחם היה מספיק שיאמל והנה דמעתהעשוק׳ 1מיל עושיךה' כח ואין ללס מנחש
הג למה אמר ומיל עישקילס הילל ובילעושקיהם כח יאק מנחם פנלאה שאי; מיכן
י
למלמומיל עישקילס כח נ! הדיכפשיקהשנ׳ ישבח א י אתלמת׳ שכבל מתי פ'כ»
הנה לא ראינו מתיישלא מת! ואחל שהיטל שהוא משבח אמ הממייפשיטא שלש
הממיישככרממוכילח״סאינסנקראיימתייללילואהפפק עצמ1כג!רה השנית
נאימרו מ; הח״ס אשד הס חיים עדנה שאחר שאמר י ן החיים פש׳טא שלש החי׳'
גרגעההוא ומה היה צריך לכאר שהה חייס עדנה סילו אין יצ י ר העדר יהיה נ0כ
מהמציאיתבהיותש מתהפכ׳' כמשא תחת טוב ירעפהחי׳ש היא הטיב ו כ מ מ ל א
הרע כאומיראה נתת׳ ל פ י ן הייסאתהח״ס ואת הטיב ואת המ!מ ואת הרע כוי
איך שבח שלמה העה אמהממיס יומר מ ; החייסבהיימס הפכיים א ו שמחם כנוי
הכפק הו'נפסיק הגיבאומיוטיכ חשניהס אמאשר עדן לא היה כ׳ איךיצי״ר שילה
טיכ לאיש אשד לא ליה כ׳ כנעדר שלא יצא אלהמציאימלאיצדקנ׳ לא ט כ.׳לא
רעואס רצה צרמו! למאמר רול דנמנו וגמר! נח לו לאד שלא נברא א פ לא ליה ראי;׳
להקיש טיניות הערר כריאמיאצהעשיקיכהיצלטוכ ל! לאדפ אשר ע ד ן לא היה
החיקשה מצר הלשין א י ך א מ ר א מ א ש ר ע ד ן ל א היה שאש השמנה היא למר שת׳
שעד״; לא היה ולא נברא הוא טיב מהשנים המי איכ לא מצדק מלת את שנראה
ששיא
קהלת* פרשה ?c
קעכ
fersדבר מק יי על עצמית מציאית! באם ? ״ ז נאמר על עצמית מציאות ),הילל '66
ע ד ״ ; לא היה כייהטיכגזראשר לא ראה אתהמעשה הרע אשר נעשה תהתהשייש
וכ׳יימה היה צריךלאייר!הייבפסיילדבאייירא׳ת׳אני אתכל עמלשנריהייתהגורה
בלתי נישא פה לל ראיתי אני את כלהע־יל עס היא הידיעה כ׳ בלתי היא נראה
:
סהייו יילה המיפהלאחרת היא למה גירשה אקנלתאישכיאסכל נשרו;מעשה
יהיה קיאתאישמלעהואכלאימצאצליק בעולם ומה גס כהי! שגיל שגם יה הבל
ילעיתליח שמ־אה שנכזבה תיחלתנ! כשלח!תהפע!ל!תחלילה הייכ שמצאצ!ח;מימ
Ifשהלל! הקנאה עלהשלימתעל דבר אמת וענוה צדק כאיי קנאי סיפייס תיבה
יושמה ו א י ר פלעלםיעק־קארס כתרה אפי'שלא לשמה שמתיך שלא לשייה בא
לשמה!כויואיך יצדק א!מ'שראה את כל כשרון המעשה סהיא קנאת חיש מרעה!
ןאחישגס זה הבל '01ואחיהוכרתההפקוינבא לביאור הארכעה פסיק׳ הלל! לישכ'
על נכין!הנה לה״תהעשיקיס אשר וכר הס העסוקים מהמערכה אמר ושנתי אני
ואראה יריחה שבבר ראיתי ואמרתי למעלה על דברת בני ארס כנוי שהס היסירין
הבאים מהמערכה שבתי שנית עליו!אראה אתכל העשוקים הנ״ל כ׳ על כן הוכירס
ככר וביאר הבללאלההעשקיסיוכל שאר העשיקייאשר עליד׳ כני ארס כאומרו
אשר נעשים תחתהש״ש ונוי ׳ריהעשיקיס שנעשים עשוקים י׳פאתהמערפה והוא
סיתשך להם ה ר ע מפאתהמערפה אעפי" שאין המערנה עישקתאותם נפיעל רק
פימשך להם ממנה ועכא הנעשים תחתהשמש צלמו! שאיניפיעל׳ הס ממש העושק
ההוא רק להיותם העשיקיסתחתהשמש נעשים עשיקיס מהם!:יוצאו שהסעשיקים
פ ש ה למ! שהשמש!כל צבא השמיאינספיעליס רקנמשן מהם יכוה ה<תלהפפק
האיעס כלההעלותוהקישיותהנלזיתאציו ועל כן אחל שלחולשת האיש כעלך אצ
בח השמים זכפיליהס כמאמר המלין היתפאל חלש אשל כמיני על אלה הגבלים
הח1צביסקכר טרם היותי וכוי אמר והנה למעת העשיקיס יאיןלהס מנחם •ר'כי
כאשר יהיה העםק מפאתכנ• אדם יתנחם האדם בנקל נאו' שאין לך ארס שאין לו
סעה!!6ל״ב!אןמןשיתגבר עליווינקסממנואמנםמדהשאיסאין נחמה בלל כי
גבה!שמיסמארןובייולהיותשהערר הנחמה היא משני צדדים אס מצד חילשת
העשייקיס שהם כני אדם ואס מצר כח העסקים שהם השמיס אמר שני פעמים ואין
מנחש יען אין תק<הבעשיקימפא'עצמשיוסיפ!כח נגד מה שיחייב להס המערכה
ויא והנה למעתהעפקיםיאין להם מנחם ועל הלכר השני והיא כח הפועלים שהם
השמיכ כמאמר ומיד עישקיהס נח להיותהכין נמשך מלמעלה מפאת המעלכה
למטה ואינו כמו האדם העישק שהוא עישק בידי! אל העשיק כ׳ השמים איניפיעלי'
ביר בעש ק אןמירםנמשך השפעיהכח ליטה על פ י ט ׳ הארס יכחיתיו ועל כן אח'
ומיד ע׳ שקיהם כח ירי ומיד עישקיהס שהם השמים ניישך ומתחייב לח וכיה היתר
ה פ נ ק המאמר שאי; לעשיקיס מנחם מיה הצד באמור כ׳ מ׳ יוכל לה׳/קימס נגדם
וצהמצטמגייתכ אס צאהשישהיאיכ!ל לשדל אותם יאחר אשר ביאר שחב לע״| ו ע נ ה ?!נ׳
;.לוא!תכעני; היס לי; הקשים הבאים על האנשים הצדיקים מפאת המערכה ואין
»»יע
קהלת פרשה י
• * ע מ ל ם אפ מפני פח הפיעל!אה יפניח
כדווסהולובמיןלאנשיהלהיכליס״סייןלנ! ש " :׳ ־ : :עש ל ־ מ ששדדה
ג נ י :לה הצדיקים שבגיככלי ה״ה־יין!״מי נ״ס־רק ב י ל ׳ פ נ ק •?- •:־:,.ג
לשתה״מפעל
<*•״!־ שיאה נ י ־ f
כיח
,
-
השלב כעילה הנשמות א ח י שנכנע חימיכ בעלם הזה * כ א ת ה״ק יין •ללוקלסני
הפלמיים עדין נ״כירק לנוי זאמרשמהשני ״יניס המיעס ה״ חם שניהם ב י ח ד
aכים הנה הוא משבח את המתים מלעשייךסהנו ו!א ושבח אג• את ה°ידם סי
ולא א ח י ושכח אני א מ נ נ י אדם שחתי לדמו! שאין נוימי ו ק על לעסקים החי
וביאי הטעם ולוא יען
ה״תיס
כ ב י מת!!תמו •מיהם בשבלניתכ> ל ן כקיישיו לא
יאמין כייכמו שביארוהו י'!ל ו ע ד שבכי נצ־לו חן לייכייין!הס מתענים כתענינ
הרוחני ל מ ק ״ ל ועל כן ביאר שני לטעמים במלית קצרית באימישבנר חמו פ ל א
טעם ואינה ל ! ד ע ל פ׳!ל פשיטא רק טעם נכין והוא
לליימ שכבר נציל! מהע־שק
והצער והס ממעננייכמעניג הרוחני שכל! ימיהם כט!ב ועל ק הס נדכים ״מר מן
החיים וביאר הטעם עצמובהסוהיאלליותשלס עריק ח ״ ס ולא צצ ג! מה״פ־רץ
ועוד שעדיין אינפיודעייחל חליל אחי׳תיעס שיש ללם טיבה ימירה על לדמים
למהשהסעד״ןח״ס
ויבולים ללשמלס עוד בלוומס בחייב ח״תכבפיכלס לייסרן
כנוימה שאין כן במתים שכבו מתו וכוה הומרו השלשה ספק מ א י ד מ 1הסהד'
יםונ
והליולו' ואחר אשר ביאר שכח שלי המיפס ל!:י־העש קיפ כמחבר ! ה נ ב ז י
צ־גיהש
וה־יש נ ח מ שניה; אמר שיש ע י י בבני ארס •״ן שליש• שה א ט כ י״ש נח משניהם
והיא האיש השלם ולצדיק גמוראשרעריק לא נפל ל ״ פ ר י ן נלל ואין הבל י נ י א
עלי! ׳ כירי; לרא!מ! נהשגיימ! הנפלאה שאים צריך להם שהחומיעצמ! נכנע אל
-
השכל!!א!ט-נמשניהס את אשי עדן לא היה •ייוטוב חשנ׳הס היא אשר ע ד כמל
לא היה כמצכ הראשונים הנויכלומישעדעמה לא כאי עליו״כיריןופירש הוא עצמו
מה שרצה כאומרו שעדיין לא היה והוא אשר לא ראה אמ המעשה הרע אשר
געשה תחתהשמש כלומר שער עתה לא ראה העשק שהוא הרע אשר נעשה מחת
הש־ישו״וא אשרלאראהאתהמעשה ה ר ע אשר נעשה מחמ השמש ונזה הימר
לככקהחיוהטיכילאדנרעלהאישאשרלאננרא רק על האיש אשר לא פ נ ל
״פורק והיא כאלו אמר אמ אשר עדן לא היה כאחי מהשנים הנזיוביאר איש
כא מר! אשר לא ראה אמ המעשה ה ל א כאלו פירש!אמר כ׳ היש אשר עדן לא
היה רצה לומר שלא ואה אתלמעשלהרעהנויואומח אמ אשר עדן אפשר לומר
כפיהכשטשנורמ!שכח אני היא נמשכמ גם לפסיק הול ו ל ו א כאל! אמר יה כ
משנייה אני משבח אמאשר עדן לא היה כ•»ה ממישכמלתאתיאפשר ע ד לומר
שמלת את מורה עצמותואינה כמו אל רק הוא כאלו אמר !טיב משניהס עצמית
1ייוש *חי האיש אשר עדן לא היה כמצב השניה הנו והנם; אצל׳ ביש כ ל ב מ כ י ל מ ו ל פ כ ק
החיעלנב!! הוא שרצה ל*מר שבוה השלישי מוצא הטיב הנמצא לשל אחד מ י כ נ ס
אשר וכר ווה כ׳ כל אחד מהשנים הראש ניס יש ב! טוב!רעיהנה נחתים ש נ נ ו מ ־8
ב ט כ ה ו א ש כ נ ו הם כמנוחה ונצוצ1מל״ס!וין שלג קשים לכבול אך׳ש נ א פ ר ע
מל
קעב
קהלת נרעד .י
מה׳היא העדר הת״ס שככר מתי שכלעיד םהס כחיים מיהיכיס פלמית להתענג
כולעילפהנאוהח״םאשרהסח״סעדייןישכהסטוכוהוא הייתס עז־״ןח״ס
ומוסיפים נשלמית ויש להם ר ע והוא הייתם מצטערים כצער ה״ם-רין יאמר
שהטיכיות המק pמשניהם היא נמצא אל אשר עד; לא היה כייצבס יוצל
הי־סדין כלומר שאל האיש אשר לאהיהכמצכהמיוהיאמה שפיישצח ראה את
ה ־ ׳ .־ ל הרע יכירה״ •:שלא כאי עלי! יק!י<; מעילם ולא יאה אותיישיגה! הט!כ
משני האנשים הנו לעיל כלומר שהטוב הנמצא ככל אסד מהשני האצשיס ׳.מצא כו
כ׳ יהיה כחיים ילא יכבול צער ה״פודין!'1א יטיב משניהם את אשד עדן לא היה
והוא כאלו אייר שלטיניותהמתח״כמשנילסיחצאאלאשרעדןלאהיה ביכורי!
? !:לא הרע משניהם 1ב!ה היתד הכפק הח על נכון כק שתהיה מלתאת ימו אל
מ י ן שתהיה כמועש שהוא כאלואמישטכייתשניהם צמצא עת אשר עדן צא היה
ב״צב'!ה!א שלא ראה רעתה״סירייכצ ימיו אחר שהיה שלם מצד עצמו ולא היצרי
אליהם יאחר אשר ביאר ט!כיותהשלס והצדיק אשר לא םכל ייסרק כל ימיו ופועל
צדק אמר שגס וה המי; הטוב יתחלק למינים הרכה כפנותס אצל הטובות
סתנוניותעם כל צדקתם וטוביותפעולתם והוא שאפשר שתהיינה הכעיליתשלמית
מצדעצאןילאתליההכונה שלמה כהס פרא״ ווה המין היא הכל ורעיתר!ח
כציאר היא הבצ צה־ית! עם ועיין רוח ומחשבה פיפלתכ׳ עקר יקר הפעייליתתצוי
נכונה כנפש וצא כמעשה החצינ׳ מצד עצמו ווה מכואר והשיישונו רול על וה
גכמהמקיחיתאמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה ואחרו ט!כה עבירה צשמה
״חציה שלא לש״ה כאשר הרחבתי אני הכיאיר על זד כהרבה מקיייות מהחלק
הגימספר הנהגת החיים וכככיכנימשה כהיכה מקימות והוא מבואר כעצמו
שאם יכא איש א ח י ! י ד א ה עצמי חפיד ועיש? ציקה ככל עת כ י י שיחשבו שהוא
צד׳יו׳שי ויאמינו כ׳ וילינו ל׳ אי יתנו כיין יזמו; י כ כ כ ק י ו ן ואחי םיצייי ממון י כ
׳ נ י ח ע ס כל הממי; הנה לא ׳אמי שמעשה הציקה שעשה היא מעשה טיב א ח י
ם לא היתה הכונה שלמה ׳ואת היא מציה שלא לשמה!כ״צא ביה ישועי י כ ל פיעל
מלס מצי עצמו שאפשר שיהיה יע״פאתהמחשכהועל כן אמי פה שלמה המלך
עה שואה אתעמל המעשה יחד עש כשרק המעשה ותהיה מלת המעשה נושא
לשתי הגורותהקירמיתוזא ׳ראיתי אני את כל עמליאת כל כשרין המעשה שהוא
כאל! אמר ראיתי את כל עמל המעשה יאת כל כשיון המעשה שהיא הפעולות
החצ!ניות!ביה היתרהככק הי' ואחר שראה שכאשר •היה המעשה הטופ והכשר
במחשבהמקילקלתיהואבהיותמצדקנאתאישמרעהו ואיצו לשמה והוא שאינו
ע!שה צדקהדרךמשל רקמפניהקנאה מחברו כדי להראית עצמו כעיצ׳ העם
םהואיותר טיב ממני הנה המחשבה הרעה הואתפישלתטיכייתהידגשהואומיכ•
היא קנאתאיש יכו'תהיה חלתכ• משמשת כצשקאשר והוא כאצו אמר ראיתי את!
העייל וכשרון המעשהאשר היא קנאת אישמועהויגור שגםוה הבל ורעות רוח
והואכאלואמרשלפיותהחחשכהמתשכתחחוכלתישצמהעצק היה המעשה
מד
א
1
44
הכל
קהלת פרשה י
הבלגסלואאחרשלאל׳תללשנלשלחלב^-עלקלינירלרעיין
י יו ניל עש
ההבלהאיעצהמעשה עצמי שהיעמצכזלאהבצילכ :!-:לי !ן״( י•״.....
היתה המחשבה בלתי שלמה כאמיר ונול ה הר ה כ נ ק היא י־ינש התר הנשק
היכהוא מבואר כעצמו והרחבתי א:׳הביא ר כ• בכבד כ •:משי 1 : 5י -י ״ , , ,
7
ו ז
והיא ב׳ שלי־ תה״עשה הח: :׳ היא תל״ במחשבה!הכנה ה:למה כ־!• •:•:איני
,
והשעה הוא י• למעשה החצי:׳ י צ ר עצל״ א׳:׳ שלי־ ת דבק ב:כש •לא שליית
השכל המעשי י ק הקנין הצעשה בנפש מהכעילית הא ני:׳׳מ היא שלייתהנפש
והשבל המעש־ ועל כ; היללשלמותבמתשבלאצלהנכש כ• כאשי יהיה ה : :ל
םצמהישארקנין טיכ״תה ינכש אלנש רש תהיה י : :ל
ף י • ; א ,,,, .
;
ן
ע
בנפש פ׳ אי; נשאי כנפש וקמה שבנפש כשעתהכעילה בת! שביארתי שש באר
היטב ואמנש שלמי-ת השכל העיופ פהיא השנת האמת׳ ':הנה אעכ ש י ל ל
:
הבינה בעכק כהסיקילקלת!יעההנה השליית נשאי בנפש והיא השנת
האמתיותאף שתהיה לתכלית חניכי יעל כן היתה הקנא ד בלא ד ע ב ה שאייל
קנאתשיפר׳ה תרבה חכמה כ׳ אעפיישיהיה הלמנד מצי קנאה לשיהיה יימי חשש
מאתי לצלול יביאהו אל שלמותלחכחל כ׳ לחכמל תשאר בשכל אף שתהיה
לתכליתרעמל שאין pכפעולה שאיצל לתכלית טוב שלא •שאי ט ביית לבעלה
בשכלרקרועהמחשכהבלועלקאמיוזלשלעלסיעהקארהבתול אפיישלא
לשמה וידא תביאלו לעשיק לשמה יען אעפ׳ שה־ה העכק כראשק שלא לשתל
נשארה התוייבשכלכאמויוהוא ידוש אמתי ונכין ייככיאצ הכינה ה •א ת אשר
כימןאליהשעהנפשיקהזהוהיא דקדוק נכי;:אחר אשר ביאר איך טע! ט ע ת
מפורהה הפ!עציס הט כ וכשרון למעשה לתהלית־נכהד יהיא לקנאת איש מרעהו
והחליט עציו של.אהבלירעיתחח כמו שביארניה! אמר שיש בקנאה השוני־הרא
וללשתדצית אחו הטי בית החגיגיות שתי קניות !השלה ו א י ש׳כחו האלי׳צע׳
וביאו הקצה האחי והוא העצל בהחלט טימןיד ההשתדלות אה הקצה ה א ר ע
בהחלטוהע!שלכןה!אכהיציע;אוכל אתבשרוכיאם היא איצז לעצמו מי י ק צו
ט י כ פ ל ו א צאשוצויואהכהיצחוכקאתיייוואיכצאת בשוו ואחו שכיאו הקנה הנוישלוא
ה י ו ת י י ע כ י א י האמצעי כשהוא טיב מהקצה האתי שלוא קצה ההשתילת
!העמלויואטונמלאבףנחתיריהאמצעי השלה הוא ה ט ב והוא מלא כף נחת
הלמימעט משתפק אשי ג ו ו ! ה א היותי עה נחת כי אש יהיה כ ת ת מלציין איש
עם נחתאחי שאוכל אי/בשח של איש א ן ג י י ו היא שיהיה מעט י נ פ י ק עד
שיהיה עפ נחתכ׳ והיותר ט!כמהקצה האחר שהוא מלא חכניס עמי!רעות ו!ח
נאשיפתשוכיש שיה»הט!במהקצההקירסאשר!כראחד שהחליט כו שבעשה
פי'ננ'9ינ"ל כן הוא כסיל כאמור !אפשר ש׳תישב! הפסיקים הלל! כלם כא!פ; שיתדצ! כל
הספקית לניימיו״יס על אדני פי כנת יקרתדחש אמתי ינשק כענק קני; השלמות
האנ!שי שהוא תכלית המבקש מכלמלשקדסכחקירתשלמלהעל מאן התח׳צ
לומר אחר ההקדמה שקדמה בתחלמתהלתהספד אני קשלתלייר.׳ מצךכידישצ'
וסי
קעד
קהלת נרשה י
יכי' !נמתי אתלנ׳ לדרוש 1לת1ר !כויוביאר שראה את כל הל־נריס השכלים שהם
נ/חתהםמיסאותחתהשמם םשדהס מסין אחד והוא היותם י/חת המערכה
&אין רא!׳ שידרשס האדם ״כאת עצמם כ• לריק י ג ע להשיגם יען כלם הס
מתח״כיסמפאתהמערכהרקמצדהתיעלת המגיע לשלמות הנפש חהס והוא
הקני; הנשאר כנפשהפיעלהכעולותהשלמית ואמר המלן הגדול והקדוש הוה
שאחר שההניל הדברים ההויס והנפסדיס שהם מפאתהחערכה כמו סקדס שכ
לראיתענין האנשים אצלהדכריסהצפסדיס הנוישהס תחחהחערכה ולכו ראה
פהס מתחלקים לארבעה חלקים דקים או כתית שינות והתחיל לכאר החלק
הראשון והיא הכח מבני ארס שהם מתפתייחיצרס הרע והס הרשעייכנכשיתס
והמטים עקלקליתס והוא הכתסקראס שלמה עה פה עשוקים מעצמם יען הס
גוש קיס מהיצר הרעשעישק אותם ולהיות שהוצהר הוא האדם עצמו ואין דכר
אחר מחין וילת׳ המפתה א!ת! על כן אמר ששב וראה כענק כנין המעשים הצעםים
תחת השמש וראה את העשיקיס מהחומר והכח המרגיש אשר נקרא אצל רול יצר
הרע והס הרשעים שהס עשוקים מהיצהרחא ואראה א ת כל העשוקים ולרמוו
שאינו מדבר כעשוק׳ס מאחרים מחוץ דק כעשוקיס מעצמם אמר אשר צעשיס
תחתהשמש •ריהעסוקיס שהם נעשים עשוקים כלת• עושק מחוץ כלל והס הרשעים
אחר החרטה ואמר והנה דמעת העשוקים ירי תכף ומיד אחר םהס עשיקיס הס
•!תחיטיס ובכיס על העושק שעישיס הס לעצמם !יא והנה דמעת העםיקיס ע ד
שאו״יל הרשעים מלאים חרט!ת!א»ר! רבים מכאבים לושעואמר הצכיא!הרשע׳'
כיס נגרם כו'כימידםעישההרסעאתהרעה!א מתחרט שמכיר כרעתי והוא
מה שביאר הנביא עה כאומר! א!׳ לרשע ר ע כ׳ גמול ידיו •עשה לו שהכינה אצל׳
שהאוי והע!נש לרשעהוא הרעכעצמי שהוא מעניש ומכאיב לו ואמר שגמ!ל ידיו
ממש הואאשר יעשה ל! לעינם רעת! ונמצא שהוא עישה הרע ועצמות הרע ה!א
ענש! וה!א דקדוק נבין וההפך אמר בצדיק שהוא אוכל פרי מעלליו סהטוב
שע!שהה<אשכחשמתענגבוו'!א אמר! צדיק כ׳ טופי פ ו י מעלליהם יאכל! יריב׳
פרי פעלתם ממש יאכל! !יתענג! מהם וככן אמר פה שלמה והיה דמעתהעש!קיס
שחלתהנה מ!רה על קיצרהומן וכאהדכרכתאספמשפנ* כהרבה מקומותוכמ!
פכירשוה״פרשיס כפרשת ויהי מקן!הנה מן היאור !כויואמר שראה דמעת
העשיקיס אשר נעשו עשיקיסמעצמס כלתי ע!שק מחק ואמר שאין להם חנחם
משני צדדים הא ״ נ ד הייתם עשיקיס ימצטעריס כצערס והכימצד הייתם הס
עצמם העושקים בי מה שמפככ האדם לעצמו אין לו נחמה עציו ויא והנה דמעת
העשיקיסואיןלהסמנחס ר״ל מצד המכא!כ שמרגישים כעצמם והצער הגד!ל
בבחינת הי!תסעשיקיס אין להם מנחם!מהצד השני והיא שמיד עושקיהס כא
הכח!לא מיד אחר מחין הנה גם מ!ה הצד אי; להם מנחסכ׳ אס היה כא חצר
אחד מחק היה להס נחמה בצד מה אךכהיותהכח נמשך מיד עישקיהס אשר
ב נ ר פירש שהם עצמס נעשו עש!קיס מעצמם!צא מחק הנה מוה הצד אין להם
" י
כ
*
44
מנחם
קד״ית~3רסד.י׳
*
מנחם!!א»1ידעישקילסכח!6״ ללה־:תם ירי!מיד עישקילש שלל
עצי׳סכי-י׳ שלונח כאההח ייגלה; אי; ללס מכהה והא רד־ ק דק ׳ : :ק י ל ו
ויתרציבצ הי .הכד ת היא ש ג ת ה י כילה •־ל־ א :ר י .י ־ ־ ה :־ ,ז ת ..
״^,
ר ע שבכל כידי/כני אדה ללילאיה חיטיתיליניאביש כ•*־• י כיאר ע ־ ני.׳ ני .מ
אחרית שהה ט י ב י ת י ש ל א ח ל ״ ת ל ט ב מהאחר !זח שבחיי :א ת ה ״ ־ ; .ככבד
,
״ ת י י ר הנה הכת הנז'ה!א הכת המגינה אבל אני
שכח את כת אתית הה
האידס שבבר מאי ׳לה כ ת לאנשיה שאמיתייעצ־־ש ב ע ־ ש נ ח ״ ; ח״־:,
v
פאייד! רול על פסיק אלם כ׳ ׳מ־תבאהליהש המל׳•־.׳ ־:.־•; ע'.ד:י• י י ד ד א
עדשאייר׳ הקדמי׳ ששאלו לחכמי הנגב מה יעשה דדה ! י ת ד !השיב! ן־ית
כלומ'שימיתעצמ1מכאתהתימרקידששתבאללשל״י־,ללט־ ;-ת עיה:־ .ל ד
אייר שהסהמתיייצאמתייממש בהחלט רק שיאמר עליה שכבר יית ק־השיל tr
כ י מלת ב ב ר ת ר ה על ד ב ר שיהיהקאה היא בהחלט ״ח־יר שכבי ל א י י שליה
בהתלטוהואדקד!קנכיןכאמתבפיללש״ן!אמר שלם ט כ• מ; הח״ש שעד״ק
לא המיתי עצלים אה! החב!; כאומר! אשר הה ח״כ עדנה כל מ מה ניא.שלש ת״ס
בהחלט שאינם ממיתיכ עצמם מכאתהחומרכללרק נתניה לח י י חלק נא ה;
פיצדק בהם שהסתיים עדנה כלומר שעד״ן לא המית עציישכת ילה שילה תת
הגיהפקיתלאחרויאשלבפיהזלעלנכיןיאחלאשלכיאלהמיןהאמבצ׳ אדשידס
גתהרשעייבלתלטוביאר ביכתת אחרי-תששנ׳לש כאת־ ט כיס ולאתד משבח
מלאחר אחר שיש ע!ר כתאחרימשובחת משני אלה !הם כ ת מ י אדם שצא נבראו
ע ד ״ ; ! ל א )דעתי ״הכיס למאמילו״צ שאמר! נח ל! לאדה שלא כברא:עבש! שנברא
יפשפש סיבי כלש הכהימ! שיותר טיכ ליללעצמותלצדל לאנישית שלא נבראת
כעהיו כי הבריאה צלקחת אצלש ifכמ! שפייהלאכע זל על ויכרא אלים את
התנינים שהיא העשיהולתקיןישעל יש ו ב ל י ת הנפש האנישיתהישראלית עצש
רוחניצכדצעימרמכעצמהקידס התחברה אל ה ג ן לל! הנה יצדק כה שיש 3ל
מציאותקדםכואהאלהעה״וכיעצקאמרוצח צו שלא צכדא שאס לא היה ל!
מציאתאסצא נברא אין יתק למר צח ל! !עם שפירש הראבעייצ כפירוש הכתב
הוה שהוא עצ דרך למיוניתכמו שיאמחחכמ׳ פקיצ הדעתכ׳ כצ לכר היא יש א1
איןןיצאנידהצונוהוגסמהשיאמרהחכסשכצדכרצא
ימלט אס שיהיה י ש
א! איןלצהצומלשכצלבלאשל נשיסא!ת! צנושא הרחש צא ימנע מחליקה א!
שיהיה יש א! שיהיה מדומה שלא היה וצא נכרא רק שנניח א!ת! כדמי!; אך מד
שאחר! ר!צ נח ל! צאדס שלא צכרא שהיא גורה מחייכת לא יצדק!ל בשים צד רק
שישלולאדםמציאותעימד כעצמו בפיעל י ן ד ס התחכרו אצ החימר ! ל א אשר
נאמרעציוועצ דמותהכהא דמיתכמראה ארס עליו מלמעלה כויואמרו שנח צו
מצל עצמו שלא נכלא לה״צ! שלא היה מתחכל אצ הח מל אעפ• שאתר שיצא שלם
מ;העה"ושכי!תלשלסממה שהיהק!לסכמ!שכיאלתי כאלהיטכ כספל תפלל
למשה מאחראיחלקגיככיאורמושורהיארונש מ ־ אליל שמן בכצ ה א ק א ן
מפאת
קהעית
פרשה י
קעה
מפאמהסכקהרכ והאחריות הגדול שמקיל עלי! כבוא! להתחבר עס החיייר p
•תפחה מהכח המדגיש הנה חזה הצד נח לו שלא נכרא'יסתפק כתעניג המישג
לו קדש כ1או אער׳ שהוא פת תמהמישג אחר׳ לבת• ש 5מןהעהיז באיור ועל כן
ס
אמר שלמה העה שטיב משניהם אעפ'< שהם שלמים יגיע אל אשר עדן לא היה
כאימי התעניגהידא׳ המושג לו נהייתי שם קידם ביאו יק דם שנברא ׳תהיה ציית
טכמשניהסכאלואמרוטוכמלשניהסשמחסראימהלמידממלממשניהס
ב׳ בן
מצאנהבהרבה מקימות1הוא באל! אמר וטיב הוא את אשר עדן לא היה והוא
שלא נהרא מלשנ• חלההצו שהם עד״ן בפפק ואימי שעדיין לא ראה את המעשה
הרעאשרנעשהתחתהשמש מכאמהתמר!ה1אביא ר הדבר בטעמו שהטעם
שנח לו למי שלא ננרא הוא מפני שלא נכנס נספק יען שלא ואה את המעשה
הרעכ!' והוא מעשה הינהר שהוא חפאתהחומר שלא נכנס כספק להיות גס היא
מהעשיקיס שהם הכמהראשינהוכוה הימרו הי-יספקית אשר כפס ק הוה והס הוי
זהחיוהט' ונמצאו כיה דיבמימהאיהיאהכמהרעה כהחלט והיא כמ העשיקים
אשרנוכרוהכמהדיה׳אהכמהיומרטוכהוהיא אשר עדן לא היה כנויוהשנים
האמצעיים שהם עד״; כח״סח״מס ומאלה השציס האמצעים היומר משובחת
מהם היא הכמשככר המית עצמפ ק דם מומס !האחרמ הוא אשר לא המימ!
עצמם רקהםעד״;ח״סעדנ:כו'והסנומניסחלק אל החמר וחלק אל השכל
כאמור ואחר אשר הזכיר הדיכמת הנזיכשמי הקציומ מהטיכ והרע ושני
האמצעיים אמר שראה ע1ד זולת אלה כמימ כ מ ת ומינים ממחלפים כקציןין
ואמצע׳ שלם הכתהראשין והוא קצה אתר כחריצזת ובקשמ הממק הס העמלים
מאדלבקשמהטיבימהחציניומחגרמאיתהחומר!משמדליסגבבכשרון!הנשר
המעשים שיהיו ט!כיס מצד עצמס ואמר שאלה אינם שלחים יען אין מנחמם
בהמת בר העמל נכקשמהמ!מר!מעס כשרון המעשה רק מצד קנאה כדי לעשות
לו שס בחב הממון יומר מרחריס שאס לא היה וה כן מה לו לעמל בבקשת
המומת' •ומר מההכרח׳ הצריך לו וזא <ראימי אני אמכל עמל ואמכל כוייריר׳אימי
המתברותהעמלהרכ הנקרא כל עמל המעשה עש כשרון המעשה ׳נוימי םוה
אינומתח׳׳כרק מצדקנאתאיש מרעהו כחוםהזכחמייוא כ׳ היא קנאמ איש
מרעהו ומלמראימ׳ מישכתעצמה לעמל וכשרק החעשיאחרתעמה לגורמכ׳ היא
קנאמאישמרעה!כאמרועלכ;גזר שבשרון המעשה בזה מ ע ר ב עס כל עמלז
המעשה׳מרעל הצדיק להשגמהשצמומהאהבל ורעימריח אחר שאא שיתחבר
שניהס רק מפאת מחשכה רעה בקנאתאיש מרעה! כאמיר ושה הומרו הגספקו'
האחרות שביה הפסיק והס הששק ה<!היא!היב'!אתר שכיאר הקנה הראשון
בבקשמהחח!ןכעחליותךחהרא״ומהצריךלהשנמהשל*ת כאמור אמר שיש
עיר קצה אחר רעימרוהואקצהההתרשלומ אשי נקרא ה ע מ ד • כ ס ל ב ה ח ל נ ז
יען לא הבי; שאפשר להשלים עצמו בחלק הצריך חהס להשגתהשלחיתמא הכסיל
ח!כק את ידיו ואוכל אמכשרו ירישיושכ ובטל בהחלט מהשגת הממון ווה א י נ מ ^
נמס
קהלת פרשה י
גצנש ב ג י ר הממיתעצמ! חלילה כי הממית עצמו הגה בשח וח־יירי היא קיים
ועמדוכצמ׳ מטרידו מהשגתהשציייתאשר על ק בא השבח ••גליי אך יה היא
אינל א מ בשד! בהחלט יזה יטרידהו בהחלט מהשגת השלל'ת יישאר בכיל
לע׳לש ו"!א הבשיל חיכק אמ •דיו ואיכל א מ בשר! וביאר הא־׳צעי כק במי
אלה הקציותכאומ'טיכ מלא כ ף נחתיריטיכ היא כ ף נחתילא כי•! הקצה היאש״ן
שרוצה לערב ולקב ק העמל הרב עש כשרק המעשה שזה אי 0טיב •ע; נצטדכה כיה
מחשכה רעה אחר שמבקש העמל הרבואק לו מניחה אשר על כן היה הטב
בהחלט כמה שה!א טזכמלא כף נחמ כ• כזה •זשג השלמימ על נכק והא טיב
ממצא חפטס עמל ו ר ע מ ר ז ח שהיא הקצה הלאשק הנזיוהיא באלי אמישאעפ• שזה
הקצההאחרקש!כרצ!הזארעמאדוהראשק הוא טיב בערכי אחר שישבו כשרק
המעשיורב״ הממון המזשג בעמל אבשר להדבימכו בטיש !כשרק המעשה הנה
עבי טוב ממנו זה האמצעי שהוא בנחמ אעכ׳ שיהיה מרבו• מלא חכדש עמל אחר
שהיא עם מחשכה כיהלתשהוא ר ע ת חח כמו רעיק רוח שהיא מחשבה מקלקלת
ונככרתכמו שניארני כאומרו גס זה הכל ורעיק ריח וייא ממלא חפר ם עמל י ד ע ת
רוחוכויובזה נמישכיכלהכשוקיסהאלהעלנכקמשכימיס אל הכינה המש נמ
לשלמה המלך עה בעקר יקר הדרוש אשר בקש למור ולדרוש בענק שליית האדם
אצלהטוכימהחציניימאשר הסמחמהשמש ש־זואתחממשכטיהשמ׳סיבשיליה'
שדיירי יא הנההכשיקיסהללו הס קש׳ הישוב כבשטן!הקישיית הניכלית בלס אס מצד
ו-סנתיאג׳ הענק ואס מנד <ש:כ הלשון מבוארים בעצ״םזאין צריך להאריך כיכרזנס לבד וה
ו א ה נבארם ראשונה פפשטס כפי דרך המכרשיס עם שהם"יל כסימכס על המבק
לא פירשו הדכריס כלס לעמוד על נכין אממת הכנת כיינת שלמה העה בהם
ואנחנינכארםכארהיטכעלפ׳ דרכם קרוב מאד לדעמ רכימינו '!צ כמדרש
ואחר כך נבארם בדרך אחרמנשכויןנהס שלמה המלך עה לדרוש יקר הערך
בענק כנקהשצשנפשומהנמצאומבאי״ימדוהסהנכשהצומחמוהנפש המרגשת
והנפש המשכצמהימרה כאדם מפצ שאר הנמצאים כעצי נפש שהפ שצשה מדדנו'
כמו שנמכאר בטכעיזמ שהם הצ!מח והחי המרגיש והמדבר והנה ?פ׳ ד ד ן
המפרשים ׳מישכי הכתוב׳'כפשטן נמשכים למה פפ׳רשנז ככפ־ק־ם הקרמים
והואכ׳צהיומשקדסשישעצצבמכציתהעצצה יכלמ׳ חימר הטיכימ החציניית
כצצעד שחיכקאמיריו פמו שפירשצוהז וכיאר שהאמצעי ה!א מצא כף נחת
וביאר שהוא ט!כמאד מהקצה האחר שהוא מצא חפניס עמל נעתק עמה צבאר
ענין הקצה הוה האחוון שהואהעמל ה ר ג אצל אש־פת הממונית הנמצא בקצת
כנ׳ ארס כקצה האחוון וצא וצה צכאו תפיקמ החמירת והעמצ ה ו ב אשו
לאנשים שיש להם אחיס או כניס או תכריס או שיתפיס שלא תהיה תש קת'
כהכצגה כמו שהיאהעמצלעצמוצכדו כ׳ כמה שמצייר שכל התעלתהןא צ! לבדו
הואעמל׳ותר וצחצא שאפייהוא אינו נהנה ממה שהוא עמל ונמצא כצ ע״ לו
לבטצה שאם היה צו שיתראו אח או כןשיהנימעמלו אחר שהוא איני נהנה כ נ ו
׳אחר
קי־־ולת
פרשהיא
»אמרשאיצ׳ לבטלה אמנם כשלא ימצא לושיס קחכ שיהנה מ»נו והוא
לעצמו הנה יה! נאממ כני׳ ר ע יייי
קעו
אינו נהנה
וא שכמי י נ ׳ י י י י ה הנל מחמ השמש ס '
והנה זה הכס ק הראש ן הוא הקדמה לנל מה שרצה לשב ולמר בדרוש שקים
כאמיי יעל כ; אייר כבמי י א ן א ? ל<מ!ו שאינו יחדש דבר י ק הוא מיסכמ
הסמבלימעלהעיולכדכריסשהכחחמהשמשאשרמיעליולמעלה שהוא הכל
א ף שהוא בכשרון המעשה והיא קנאמאיש מרעהו אשר וכר שנס ה!א הכל כוי
ואמר ששכ להכמכל וראה הבל י!.חלט בהחלט בלמי עירוב טיכיימ וכשרון כלל
מחמהשמש ולא עיד אלא שמלכד הי<מ הבל הנה הוא עני; ו ע מאדוביאו העני!
יה אואר
הרעכהיגההכלהנויכאומיוישאחיואיןשניגסכ; ואחא׳; לוירישיש ארש כין
איש׳ המין האניש׳ נענין העמל אצל הדנריס החציצ״ס שהוא נקצה האחרון והיא
שיהיה יח ד׳ עד שאין לו שנילאשיתףוצאאשהגסנן ואח אין לו נאיפן שהיא
יחידי נהחלט מכל הצדדיס שאפשר שמצוייר ק רנה והמחנרומאם מצד ש!מפומ
וחברה ״לאכ!מ»מ א י מצד קירבה שהוא המחבחמטבע׳ ועל כן אמר ואין שצי
עלההמחבחמהמלאכימ״וחמרוכן ואח אין ליעל ההמחבחמ הטבע״ ולהיומ
שהאיש היחידי נמה שאין לו חברה כלל ודכר אין לי עס ארס היה ראוי שיסמסק
כהכרחי לכד ויהיה שמח כחלקי אתר שענ! אי( ק[ לכל עמל! שהוא עמל כ ל מ ה
שאפשרשיצי״ר פפ״בולמוולהיומשאישנוההעתלבשערהמופלגהוה אכשר
סכ״נתו להשיג כמימנכסף אצלוממפארמהטיכזמהחציציומהנויכדישימח אחכ
וישמח כמושג כהם!לעשימט כה לנפשו נהס יאס מהיה ואמכינמ! הנה יש לאומר
שיאמר שיש תקיה לאחרימו על כןאמר שזה לא יצדק כוה כלל כ• הנה לא תשכע
עיני מהעישר לאין מכלימיכל מה שמשיג מצייר שאינו מספיק לו עד״( והיא ר ע פ
כהתחלה!/א גסעימלא משבעעישרוכויואתר שלמה העה ע' האיש ההוא שאינו
מיג<שתסרוניבמא:מיימשיקמ!ואמהכהמימ שעישה נוה שמיס רעימ האחמ
כשאין לוכניםאואחיפא.חכרכד<שיהגהאימםמעמלושאןיאש לאהיה צ מ ה
ה!א אפ היה מהנה כהפ לקי,כיואורעי! ומיודעי! היה חצי נתמה אמנס אין ש!ס
אחר נהנה מעמל! לא הוא ולח אחריס f iiולמי אני עמל והשני הוא שלא ד׳ שאינו
נהנה הוא לעצמו ולנפשו אלא שמחסר יפשוכהפסידו ומנו כעמלההכל הה!א
)״אביה מכל ט!כ 1וא ומחסר אמנפשו״טוכה אשר על כ; גור עלהדכר הראשי)
*גסזההואהבליעןכלעמלוהואלויקשאיןמישיהנהממנו לא הוא זלאאתרים
ועלהדברהשניאמרשמתסר נפשומט!כהשהואעניןרע !',א גם זה הכל וענק
רעהית וביה יהיה כלהכמכמרוקרק על נכ!ן ואתר אשר כיאר קצה הרע
כ ע נ
' 1טונים הכי
העמל המופלג אשר עליו אמרממלא 0!»0עמל וכויוכ׳אר חין הוא כמבלימ
החעיהגנימגעמק לבאר שגס הט!כ שהוא האמצעי כי; וה הקצה וכין החוכק ידיו
שנמבארלעיל1הואאשרעלי<אחרט1כמלאפן>נחמיהיה יומר חוק הט,כ כהם
כשיהיו שנים בחכרה ולא יפסר מהם)יהיו מחיר כשוכה 1נחמ ווא טיכיס השנים
מןהאיכילאיתכןלוחרשאמרשטיכיסהשנ׳סק האחר הנו ב כשק הקורס כי
לא
קהית פרשה יא
לא יציק ל׳ משלישי כ הוא ׳ ! ת ו נו:ב יק היעבהיית שאינ :י ל י ד י :
:דלל י י -ד
הטיב בל ששן נהייתם הפכ״ס מ; לקצה אל הקצה אך ה א באל א י ר ש־׳• :.׳:.ין
טב
קנ״ ,הש-ב בנפש השלס ניבים הס ה שטס מן ה א ח י ״ נ ; •ל-ה ל ל :שני
ב ע ״ י ס!היא כאל! אמר שינס פהאייש !5שלד מעמל׳ במי ש ק ־ :א •ירו ט ג יילא
כ ן :ח ת י כ י ' הנה בשיה׳! פניהם •היה לדש ששי ט ב ׳!תר י ש כ ר החיזד 3--1J1
לכד! ׳!,א אשי יש להם ששי טיכ כ׳;־• לש י י ש שי שיימ ו כיה ל־בי דק שדי שית־שכ
על נכק !היא כאל! א מ ו שמלכד השכר הטיב אשר לאחד כיצ״ל הנד יתחדש ב״כ
א ח ו לשני :והיא לטיבהנמשךמהתחבריתשנילסילתהטיכ אשר לכל אתר מלס
נ נ ע מיל לבדו כ• לא ניכל להכחיש שהיא טיב אחר יי ת ג נעלה •יבחר המתחלש מהחכרה
!!לתהטיכ החתח״כ מכל אחד לכדו וי! א אשר יש להם שכר טיב כעי־ לש •ר שמלבד
שיש לכל אחד שכר טיב כעמל! הנה לשניהם יחד מתחדש טיב אחר בעילם
כהתחברותשנקרא עמלם!לא עמל כל אחד מהם!היא רקד ק אמתי ינשק ישכים
למה שכתבתי אני ככפר ת י ו ת י ו ש ה ב פ ש ק י ׳ ו א אלים א ת כ ל אשר עשה
!הנה
צויב מאד שהיא טיבמתחדש ככלליחש על הטיב הנאמר ככל אחד ״הס שנאמו
בכלאחדייראאליסכ׳הואטיכ ואחר שראה היא •תיכלליתש ראה טיב אחר
אס ׳£׳!.
מתחדש כבלש •חד שהיא ט כ מאד ניסן על הט!כ הנאמר בביט• ת וביאר •ת־;.
הט ב המתחדש מחכיתהםניס!ילתהט!כ הנמשך לכל א'!אחד שלטיכ הנמשך
מהחכרה הוא כשנ־חלקיייפניששיניסהאהא כענקהחשיון!הנפילה אס נפילה
מהבחא! בטעיתאוברועעצה הנה האייקיס אתחבירי!כאשר יהי! שדם לא
•צ!״ר נפילה כהס והרי הס בלתי אפלים שאחר שחכיר! ק״ש!מק כ איתי הרי היא
כא!1לאנפלבלל!בןהאחוכ<האחדמקיסאת חביר! וד לול!!ה ליד !:מצאו •
שניהפק״מ׳יתמיד ונמצא שנתחדש כחברתס טיכ ׳!תר ממה שליה לכל אחד
בפני עצמ! פ א ן אס היו שנים בל אחד בפני עצמו אינ! ט!ב שלס כשיכ אחד מהם
כומןלנפילה לבל אחד במ! שהיא נהתחכריתש »ה מבואר נעצ־״!יא כ׳ אש יפלו
האחד יקים אתחכירו ועל ב! תחנה החכרה קלק ל ׳אפרק הנפילה אשר בבא
האחד לכדי!!א ואל! האחד שיפיל ואין שני להקימו והיא ח :דין גדול בענק מקרה
הנפילה ולחלק השני מהטיב המתחדש מהחברה והוא במציאית!מלית הטיפ
המושג»!לת1מןהנפילה!היא שיתרכהויתחוקהט!בהמושנבחביה !יא גש אס
w
•שככו שנים!חס להם ׳)־'באשי יה•! שנ• אצשיש בחברה בעחל מ ל או להשיג ד ב י
מה שלם הנה כל אחד יעירר את חבירו ויתחחס חביר! כחברי האחר והתעיידת!
כנודע אמנם כשיהיה אחד הפועל א ן שיל׳ה שלם מ א י אינו דומה כפיג״לתי אל
לפיעל אתה כ ח ב י ת א ח י ב• כאשר •פעלי איחל שניש תשיל פ ג ל ל ׳:תר חזקש
מחהשהיתה כשהאחר פיעל איתה לבד! ! 61ולאחד איך יחש •ויםאחד שאק פש
התעיירותמאיזאיךיתחמסמעצמולהחייקפיגילת! כאחרותמצאשגס !ה היא
טיכמתחדשחחכרתשציהסוילתהטיכהאיוחרלכל אחד ונמצא! שני הכשיקיש
האלה פיימה שנאמר נ פ ש ק הקייס שיש שכר ט:כ מתחדש בעמלם •חד יהא
י ׳,׳שש
קהלת פרשה יא
קזז
:•-si'5
,מתישב על יכין באמתת י ש י ; !אפשר שגזרתאשי יש להם שכי ישיג כעלילס אשר כי'
בפסיק טובים השנים איננה טעם כמו שכתבנו רק היא ה ב י ל עצמית׳ שהיא כא״ו
» מ שטיבי הס השנים כשיהי! בחברה ניןהתחבויתטגע• וכי; מלאכות״ י ל א
כשתהיה חכרתש לטובה עדשארזצ קכ!ן לנדיקיכ טיב להם וט!כ לעלם יוה אשד
יש להם ש נ י טוב בעמלם וה א כאל :אחר שטובים הס השנים אשר היה להם
ששי ט!כ בעמלם יה א כאשר יהיה עאלס לטוכה מ; האחד •עןהעישיס הפעילה
קט .כה ׳ ע ו ר י 1ה ל!ה1יתח!קי!העס!ה!ה!אמה שביאר כאומר! כי אש יכל! החי
יקים את חבירו מזי כאשר יהיה תכליתי טוב ואס יטעה האחד מכירו ׳חויר תת!
א ל ה ד ד ן ה ט ז כ א ך א ס •היהאיזיויטה מדרך השכל אין ח׳ שינחה איתי וכן
כעצתיתהבעילה די יה ״תר ק!קה כאשר תהיה הפשלה טיכה אמנם אס תהיה
מ ב י ת ם ליעה מו איןהחביה טיבה א י י כ ה אוזל כווי לרשעים ט ב להס י ט ב
לעולם זא׳ן הטיניתהמימתמ״בותכחבית הרעים שאס יכול האיישייח חבייו
במפלתו ואס ישנכ! שניהם חים לדרכו פנו שהרשע׳ כל אחדמהס היא מין י פ נ י
•עצמומתחלהיכיה מוה נהתחלפ!'הנקיד1ת אשר יטו מ נ ק ד ת הא״צע׳ שהוא
גרב כמה שהוא טוב שהכליכככיהו והיא מכיארההמשל וקל!אחר אשר נ י א ר
.הטובהמתחרש מהחכרה וולתהשכרהפוט׳ לכל אחד ב י ! שביארנו אמר שיש
א
ן
י
_ ,
ר
יי
ע ד טיכאתר גס הוא שכר ״תחרש מהחכרה והוא שכשיהיו שנים והיו לאחדים
לכל דבר שליית כאמור הנה כשיביא האי מחק נגדם הנה השנים ׳תקיממו כנגד!
ויוכלו ל! אך אס יהיה אחד לבדו ויתקפי האחד האחר לא י1כל ל! כי התיקף היא
התתגברצעילס!צרי'כחגד!ליגד1אך כשיהיו שנים ויהיה האחד מהס נתקף
מאחר מחק השנים יעמדו נצרו!׳!בלו לו ׳:שאש יהיו נ'א! ארבעה שאו ל א יחשב
האחד התוקף למאומה »א ואם •חקה האחד השנים •עמדו מד 1יי'כאשר יתקפו
האחד מתק והוא כאל! אמר שאס יתקיף מ׳ שה!אאחדלא שנתחבר עכ השני
הנה השנים שנתחברו יעמד! נגרו כלומר שלא אכל להם יען הס שנים נגד! ואוחי
והחוט המשילם לת במהרה ינתק •ר!אס יהיו םלשהההכריפהמתחכייס כטבע
כאב !ב; ואחראוכמיאכהשיהיוגיסיתפיפוחבויסכששלת י!כל האחר מ ד ם
•שיהיו חוקים ככל דכר •ותר מ; השנים וזא יהח:ט הי!ש!לש והיא כאלי אייר
וכאשר יהיה ח ט משולש משלשה חבריכ לא כמהויינתק!יהיו חיקיס כראי מוצק
לכל דבר שבקדושה ובקשת השלמת!אחר אשר כיאר הדרת יקרת חכרת
.השלמים סהקכקבהסטוכלהם וטיב לעוליש כמ! שהוכחנו שה!א הפך חברת
ה
נ נ י ש ש ש כ י ר צ ה ה ט ב ל ה ש י ט ב לעילס נעתק לבאר מעלת תשלח השלס ט י נ ׳לצי
החנם אף שיהיה דל ומסק ורך בשנים עלהכסיל אף שיהיה עשיר מלך ווקן חא
טיב •צר משכן יחנס ממלך וקן וכסיל יוייותיטיכ החכס אף שיהיו צ! שתים רע!ת
והס היית! ילד ופיית׳ אסכן שהם דכריאנגדיס להשגת השלחית ככיעל על! מעלת
ינתנ״ה תגבר'!תר!•היה ט!כ מאד מצד היות! חכם מהכסיצ ש־היו לי שתי
החעליתההפכייתלשת׳ החסיוניתהנויכ׳ כנגד המהבן יהיה זה חצן עשיר מאד
מה
א
1
45
וכנגד
ר
ט
קהלת פרשה יא
*ננגירכיתשציהחכסיהיהוהויןןיכיאר לנדגכ למל •היד •״־ *.טיל לי״שק
שישלזרבר א ח ד ל נ ד ט כ י ה ו א החלמה מול כיש צ! ש •:דברים ט י ט :שלפ
הוקנליהעישי׳.הטעםהואמביאי כעצל!! !?;א שהסשצתהשד כ׳
rrבכד
סש שלש ש י ח י ׳ :ששש היקנל יהי-ש־ לש ש ר בנגד! ״ ש י ״די ל־־ ל כ ש נ י ׳
,
שיליל מעייתצאייכצצתקיןניאשהיל •צד אף שליל י ם נ ן ל י ל י כ ש ר ש׳־,״
ע ש ה ד ׳ ן א ן א ת י םליקקהיאקשהההשיהוהתיןן ׳.גש אס ל י ל יש •:ל
ליל
ננניגיליהאפשלשיתקןהנלותימצייליתז)ל״ת! נצרך לאחרים אלצה ג 7״ ן
עשיר שעשיר •עצה עייתיה׳חו זקן ו rישכב! צישצאידעליזהר ע ל אחל ששכר
היקיןבטעיתוישלויכילת נקי ש עצל! הצבעלה חא אשל לא •לע צל—ל ע ד
נ צ י י ר י• צל היותי !־־; וגם י צ ל היותו מלך עשיל !כעציכיצתלא״כצצהילד
ע ד מחה שוא;• צלזלר !נחצא! ששצ הטובות אשר צ! שהס ט־-ית כשלש לס
צרעח׳!צריך צהדיע כוה שטרח טוב יצד מלכן !חשס
יי׳יד
'יקי ה ח :א ד ר
על ילד י ש ק •חשש שהיא מלך שנחחהו ללילך מצל• ח כחלי״•• ו ך י״חתהילן
הזקן!כשיל כ• על כ; נאחר שהיא נדכ זה " ז ה כ׳ צא י ת ק י ק ב א נ ש י ס ש ל פ
ממדינה אחת ומלי/מלןהנאמרתמיך יכסיל היא משמשת לשדלפ ׳היא נכח
הראשי; שליא כאל! אמר ט!כמלן ילימשנןיחנם ממלןויןן ו כ ש ל ! ב א ל חלת
מלךכזק;יכסיליעןה!אהמילךמתחלתמולדת! כי צא •קרל פיליל י ל ך יק;
וכסיל רק בשלואממשפאתמלכיס כי כאשי יהיה נבחר אי; שפק שלא ׳ ב ס מ
בכסיצ אך כשיקרה שיהיהמלך מצד ליות! כן מלכים שקדח! לו שנאלצו כירושד
או אפשרשיקרלכ;עלכ;לזכירלמלכותכזק;יכסיצלליתליכשכע;קדככזיין
כאחד יע; הוק; !כסיל לא יובל ליזהר חלטיתמשכט יצדק •יכל דבר רע ב א י ר
יכ׳ארע!דשניטעמיםאתר׳סבטיכייתהמלךה׳צדולמשקמהיין! ,כסיצ והי<א
׳•בנית
כ׳ היצר המסכן יען כאצמצן מבית האכיר׳ישצא היה ימלעהמליכרק שנא
צמציךמצדחכמתיעסהיזת! מסכןהנהאישכוהצא יתגאה לליל שפצ כ ע י מ
<ע;כאצמציךמכיתהאסיריס!ע!רשניתב׳גסכמצשת!אחר שככר מלך יכיל
דש כעצמ! כ׳ החשש מכיר שכצ העישר המיתר״ איננו דכק עמו ויא כ׳ נש
כמלכיתינ!צד רש!תהיהמלתמלדכפרשייולוולשידגעשהילשיןלמה היא וה!א
כאל! אחר שגש אחר מלכות! מקטין עצא!י:עשה רש מצדח־מתיוכשןיחשיכ א ת
כל העולס!יש שיט כצדק כדרך השלמים ילהי!תשתי גיחתהכתיכ הזל שצי טעמים
נכניס צטיכי!ת למלך החשש!מסשןאעפ׳שיהיהיצדעצ כ; הוכיר שתי לגירות
כמלתכיכתאלתסצרמ׳זשהם שני טעמים לטוכיותהמצך המסכן וחשש אאר
כעקדיקרהתאלתמלכ!־!שבאצמצוךממקיסשנצ שאינו מורע המלוכה והשצ׳
״ ,
ת
א
ת
מצד זאן היות! מילךשה!אמקט•; עצמ! כאמיר ואחר אשר כיאר טינייתהמלן
השלם החנס על הבשיל אמר שראה והפתכל כעש שהם תחת המלכים!תחת
ממשלתם בהנהגתם עשוה המלך לשצי שלוא למסכן אשד יעמול תחתי! שלהזיז
שסיים כ! שהוא נושא הגורה כאומרו ממלףקן ושאיל'ווא ראיתי את כל החיים
החהלנ׳ש
קעח
קהלת פרשה יא
?מהלכים תחת השמשעס הילד השני אשר יעמוד תחתיו ומה שקיאיםני אימ
כערך ילד אחר רק שקראו •לד כמקים שם העצם כמי שהו ניר! לעיל.קרא! שני על
5ם שהוא השני אל המלךהזקן וככילםקש תחתיו כ א ח ד ואוי! ראיתי את כל
החיים ליל שראהאת כל האנשים השלמייהנקראיס כאמתח״ס אשרכם מהלכים
ו/חתהשמשכלו-זרשהם עדיין ח״ס כהווה והם מהלכים עם הילל השני שה א
המלך החכם אשר י ע מ ד תחתי׳ של הזקן וכסיל לכליק מיניה בכה ק •שיכ ילד חף
שהפסיק ככסיק כי מכית הסורים שה א עדכר כילד הראשי; כאמיר ו י ב נ ר
לומר כדי שתתישכ גזרתהילד השני שיהיה נאמר כ צ ל ף •לל למשק כמש־יעה
ונםלישבמלת תחתיי שהוא דייחק כאמת שיחזיר הכס׳ חל המלך ה־ק; אחר
שהפסיק בפסיק אחל שהוא כלי על הילדהמהכ; כאמיל!כלי לישכ כל וה אכשל
לימד שהילד השני הנאמר פהה!א הילד אשר יולד אל הילד הראשון המסב; אהל
שמלך ומת ומלך ילד שני ל! תחתיו והיא כאלו אמר שכאשר יצא למלך מבית
החסדים ו ע ו ל שטמן מלכותי היא רשי״שכן כאשר היה מתחלת מלכתי פשיטא
שבלהעש ישמח! כו אחר שהיא מקטין עצמוומחשיכאתכלהעסאךא־יר שיאה
א ת כל החיים המהלכים תחתהשמשכהנהגתסעסהילדהשניאשרימליךתח ת
הילד הראשי; היישק כ• בו ז לא יצדק ב! שיצאמביתהפיריסלמליך א ת י םליא
כן ה־ילך שקדש ל! !כ; לא יהיה כמלכות׳ רש אתר שהוא לא היה עני ״עילם והיא
מורעהמליכהוואראית׳ אתכלהח״סהמהלניסמחתהשמש עם הילד השני
אשר יעמוד תחתי! יריראימ׳ את כל האנשים החיים היוהלכיפ כהיוה שהם כינת
תחתהש״שעסהילדהשנ״היאקהילדהראשיןהמשכ; אשר זכרנ! והיא כמ
אשר יעמיד מחתי! של הילד המסה; הנויואי; גורה כ כ ש ליה רק הוא הצעה איל
השש ה:־׳-־.ך כ• הפס הוההיא שראה והמכינן כמהלכיד עש הילד הב הנוי
ואמר שראה לא לבד־ כהולם שהם המתהלכים תחתהשמש כליי׳ שזנר אלא אף
לכלהעסדרךכלצוזאאין קן לכל העם כי זלמההווים ה!א לבל אשר הייה
לפניהם אשר קדמו אל ההו״כ גס האחרונים אשר יבוא :אחר ההדים לא יש־!ח!
בובהחלט!יאלכל אשרהיהלפניהסנסהאחחניילא ישמח! כייר איןקן תכלית
לכלהעםההולכיםבחשןהלמשניסאחרה»ח«תהיאש»דס והאחרנים ו ל ת
ההיייס אשר בראימכאת המלך החכם ישי פט בצדק לא ישמח! בוכמושהיהיאוי
לשמיח בחכמת! אשר על כ; גזר אומר שגש זה הבל ורעיון ריח ׳רישגס זה עם
םאיצו הבל בעצמות פעילמס הנה כמה שאינם שמחים כמלך שלס כ!החבס אינ!
נאצהס זה אלא מצדהיית מחשבתםנפשייתשהולכיס אתרי ההבל והוא רע״ן
לוח!מחשבה נפסדתכליהפק ׳!א כי גס זה הכל ורעיון רוח יתהיה חלת כ׳
דבקהלמיתואית׳ אשר כפהויהקידס שהוא כאל! אמישיאה את נל החיים
נהיייס ובמה שק־ש!במה שיבוא אשר לא ישמח! כילד השני וראה כ׳ גס זה הבל
ורעי! רות כאמויונוה ׳תישנו הפסיקים האלה כמשמעם כפי הפשט על נב!ן כ
ואפשר שית• שני כל הפסיקים האלה על הנינה השניה נא! שוכרמ כשלמות
מה
כ
2
45
הנפש
קהית 3דעי!יא
לנכשל־יששלתילהה־לא־ש־־צדלתתבי״תלנהש ה־־יגשת • ל * עב לנשש
ל :״ ת ת ת :י י-א־ה כאשיימגבי! שתילןעלל־ישכלתע־• שת־־רת״ י.י
י f
ע ״ ל ; ע ־ ש/אבד תק ״ ל צנצחיהיא י• ל ד י ו כ* הי! cה־־ ש לש לא נ ־ ׳ ל י ?
•נתק כלבד נבדר ולנה נ כ י ה ש נ ל לזאת י א ר אשר י — י ל• -י-
השצי״תתלייה כה מ ע ת התמר של הצידה ולש לי׳היה אשיי!שי לעיל כ י ש
ייאיתיה יעניה עד שהוזל אדס כי יאיתבאהל יכ< כי״ שיכדנ• נ ע י ק ע י ו ל )י.*.
ב ש י ט ת ענין בנק הנבש הי׳שכלת יהשתתכתל עה כתי לנכש מ הג! שין
המוגשתיהנימחתכאמווחשרעצקאמרישבתיינ• אראה הכל תתת הש*יש
׳יישבתי ליאיתהבצ תחת השמש אשי כ נ ר ראיתי א י ל ק ד :לכ; עתה ה:ת•
ליאיתההכצ ההיא עצמ! לעיק כ׳ שנית ל א י ה ; להב־ ל:כש ל״שש־ת
בתגכירתהח־יר השלל ש vהנכשיתה־יתיית שהש המרגשת יהצ ־׳תת כ-י׳ ר
!'•תישאלד:אי; שצי׳רישנ־יצאאחדיל אהנפ:ה־־ש;נת א ה א ת ל י לשכל
האניש׳ ש ל א אחד ואי; שני ל! כארס כמ! שיש לנל נתיתהגן׳ כ׳ ה נח תהעבעיו'
הה רכיתככח המושך זכח המחזיק •כח המעכל ונח הר!חה!ק הכחותהנכשיוין
הסרכיתבבח המרמה מ מ ח ש ב ! ה י מ י והשמיר זני אך השישל היא א י ד ל ב ת
לאין שני ל! גס קואחאיןצוב• לכחיתהנפשיותיש להס כניה כמי של!א השת
המשיתףםלתשייהס כניו וקיש ללכ חח כ• כלהכח הנכש״ הס אחיה !ה לוה
כמ! המדמה והמחשב וכן ככחיתהטבעיו אחים הס ולח ׳תכרד! אך אל השכל
אי; ל! כחנמשךממנ! כקילאשוהלו כאח!6׳; לוגה כן שני שלא •היה כלא יען
לא יהיה נמשך ממנו ככן ולא אחיו אך יהיה כמדרגה ללישה ממנו כמ! שני ל• על
כ! הקדיס שגש וה אינו נמצא כו יע; אין לו ככל כתתהגיף ש ה הח שיתיחס עמו
עד שיקרא שני ל! ועל כ; הוכיר שאקל! שני ולח אח ולא ב; יען הס לויכנ׳ מיני
לתתבר ת״יחלה׳ לוי׳•! שאי; לשכלכהרככתלאדכ שיש יחה!?ישבי! שיהיה
במדרגה מלחדרגויהאלהוזא יש אתד!6׳; שני גה כן ואת אי; לו והיא נאק'על
השכלהאנישי שהוימהאת הנבש המשכלת שהיא שלישית כשדם כמו כ ׳ כ י פ
שליא ה־יידילהלא־ה ל־ידנדמל״רגיש כ :ד ע •יא ״ר שיק־ ל נאדה לא לשת
שכלי הנזישלא ינ1ל אלהמושכליתשלכךניצו רק יהיה נמשך אחר המוחשית בזה
יתחיכל! שאי; ק־ןלכלעמלוחאואי;קןלכלעייל כייאנ ,גדר׳ השכל נייש רק
הוא באל! איי שים א'בארס שהוא השכל שא ק ש.י ל! לא נ ו יאאויק־ה ל כ -״ ם
•שאי; קן לכל עמל! !הי׳א כאשר יהיה נכתהמהחחר!יטה חל המחש ת לכך י ה
שיקרה אס יטל אללמישכלו'שיתענג בלשגתהאמת ככל מ• שכל ׳נמצא שהיה לו
ק ן ננלעיול שיתעמל השבל כהשגתהמישכל! אמנם כנט ת׳ אתי ה״ תש ת אי;
ק; לטח כו כ• העמל מתפשט לבבתואמר שגס ב״ה שהוא עמל א׳נ שכעעינ׳ •י'
וילתהעדר תכלית העמל מצד עצמו הנה גס עיני לא השבע עישר ימישג אצלו
מהשאי;כןאצלהמ!שכל!תשעיןהששל תשבע כששר הפגת האמת שה! עישר
לשכל אמנס העושר המוחש צא תשבע עין החוש כו לעולם ו!א ג 0עינו לא י/שנע
עשר
קהלת פרשה יא
קעט
עישי ואמר שלמה נש 0האיש הטיעה מדרךהשנל נזה שיש ל! לחן ולומר לעצמו
למיאניעמלומחקראתנפש׳־יטיכה שהם שתים ,רעית כאמת האישהזא עייל
» ע ד הח מר שריח ו ק ר ע כל ה״ 0יה שנית שהוא מהכר לנכש! הט;כ שהיה רא!•
שתשיג ג השג־ י .י׳ בנלית הא ולמי אני עמל מייסר את נכש׳ מטוכה 1אמר שגם
וה הבל כערך אל הדכר הראשון נמה שהוא עמל כער החומר שהוא כלה ונככד
-.1נמשה ח הבל יעל עדן ההכשר המגיע לנכש כהעדר שלמותה אמר שה1א
ענין רעכח־׳תש־חשיה משל -תה!תכליתה כיצירתה ואחר אשר ניאר רוע
ו י כ ש ר הנבש המשכצתבהערו השגת תכליתה אמר שטיכיס הס השניכ ה כ מ ת
הכותרים שהם ההיג&ה יהצ־ייחה שהס י־כאת השתי י פ ש מ ה נ ש י ר ת יען הס
פועלים פעילות שלח! בכי התכליתהמכיון כהס מהתחליתהיצירה ׳!תר מהאחד
כה א השכל אחר שנכקר!נטה גס הוא אל המוחשיתחא ט כיס השניי מן האחד
׳רנחצא כאיש כ!ה הניטה אל החיחשתישהיפש המרגשת והצ!מהת והפעילות
הנמםכיתמהןהסטיכיס מן האחד אשר !כרנ! שהיא מפאת הנפש המשכלת
מ י מ ו ה ט ע ס ל מ נ א מ ר ו י ש צ ה ס ש כ ר ט ב ב ע מ ל ס !!הכיהשכר ככל דכר היא
התכלית ה־־ק ה מהעמלכדנר ההיא!אחר שתכליתם המק!יה מהם •וצא אל
כפיעלנשלמותההרגשהוהצמיחההנה שכרם אתםית!עלת0לפניה'!נמצא שיש
להס שכר טיב בעמלם שהכ עמלי להעמיד הח׳ כהרגש תי! בחיפייפלכ ובצמיחתו
כמרחק׳) כנ!דע!אחר אשר ביאר יתרון השתי נפשות א! הפעול!תהנמשכ!תמהן
מהנפש המשכלתא! פעיליתיה כא יירו כ׳ אס יכלו האחד יקים אתחבר! •ייהנה
כ ע ל מ ה ש מ ׳ נפשת המוגשת והנימחת אם יפל! מכחיתיהס האחד •קיס א ת
»זכיר 1ויתחזק! שניהס לקיים את הח׳ גשיורחמויקי! ובקיום בריאות! על נכון אכל
א ל ! לאחד המי!חד מזי שהיא השכל כשיפיל אח שאי; עמו שני להקימ׳ כ׳ בן ואת
אי-ןלוכיומירכיבאשויפולהשבלשנפילת! היאה״ת!נטהאצהמוחשיתא! א!»
ל<שנההילגמי״עןא־ןלושנ<!קר!כלואומתיחסעמ<כמ<שביאריו כרי שיכאו
לוע1רגיצי)יעןכלםהסבננרולא!יביסהיו"עלשאו'ולושהעוי לא ושה בנגד!
סה!א נאמר גס על זווג הת-יי־ה :ללה שני נפשותעס הצורה שהיא הנפשהשליש׳
המשכלת כאתר כי כאשר יפ!צחיןלישנ< להקימו כ• בלס •היו כנגדו אך שתי
הנפשותתתחוקנה זה בןהכאמוישאס ׳חלשאיוהמהבחות האחר יחוקהו!והו
המכיוןכא!מ'שאס יפלו האחד יקים אתחבירו פ!'שיצדק על פ׳ פתי הנפשות
האחרות ייךכללשהאחד תעזור ותחזיק לאחרת כשתחלש ויצדק נס בפרט•
כחיתיהב כאמור אמנם בנפש המשכלת שהוא השכל אשר אמרנו שהוא האחר
ואי; שני לו אילו בשיפיל יען אין פני להקימו כאמיר וזא ואיל! האחד םיפוצ ואין
שני צהקימ! ואחר שניאר הנזק המגיעצו מצד התנגדות השתי נפשית הפחיתות
!שאין כח נו צעמ!ד כי יפו} ממדרגת! ויטה אצ המיתשיתאמי שווצתזמן הנפילה
הנה במחלתהעניןציין צהתקוחס וצעמור תמיר על מצפה להתגבר על הח!מי
ולהכניע׳ אליו •ע; יש להם נח להתקייים נגר השכל להיותם שנים וני ישככו יחד
בעגק
קהלת פדשה יא
3עני; לשגתלייזח שית cmלהם יהיו חזקים בהשגתם •צאיזד כלשג ? rי י שכלו
איך יחם !על כן ״ליה ני.ח מהם כ׳ לא ׳!כל להם בשלאלשמדציימתלל להכניעם
אלי! יביאד הענק ע ד כאדהישבכאימרו יאסימקפ׳ לאיזה •אכשל שיפרש לפי
ל י נ נ ״ א ת כ ש נ י כניס אם שנאמר שגידתאס י מקשי ש־אלהששצששיא לנרשם
פשש האחר!הוא כאל! אמר כאם יתקיף האסז• שלזא ה א ל לאחד מלבדם
האחרים!,ל:א כאל! אמרשכשירצל ללמקימשנגדס אחל •שמל כבר&ל הי״חשו'
הנה יק ..-י שנילס כנגדו ילא ׳•נל לתקיף שיש אחד מלסזאי יתחשל נש ל א
עי״לסכאשר יכל! ל! !ישכיח! שלשתם להמשך לתשליתאחל והיא אחי לממשית
<או',אין מקיה למחיית! נאשר יתמכר עיי? ס שיהיה חישמשילש אשרלא ב-יהו-ל
•נמקויזא:אשימקשיהאיהשניפיעמדינגדו ׳ריאםימקפזלאחד המייחל לאתרי
מהשנים הניפצמהםהנה יתחבר עמ)חכיר! ויעמד! השים •חדיגגלו ׳לי! שלשמא
לאתרים ואו החיט המשולש לא נמלריינמק!׳שאר האיש כאנש מקימ״השלי״ת
ע ל אשדעל כ; יא!׳ לאיש ממת ליענינ! להכניע החמר להשמיד עלי! נש השמיר
אתהשכל יאפשר שתהיה ג ז י ת אם ׳תקפי האחד שכ אל אחל ״השלש י ש
׳תקפי אל הששליהאחר מהשנים הנוילהכייחי שיהיה גם היא שטה אחי הייחשי*
כמיל! הנה חכייו ׳ש״עה! ויעמד! שניהם יתד כנגר! !יא לשנים יעמדו • כ מ ת
למקל! עד שיתאחד עמהס גס ל!א ואו לחיט המשלש לא כ-הדל ינמק ויפשד*
לגמל׳ באכסמקיה כאמיר יאחר אשר ביאר עני; רעה חלה שנמצאת כאדם
והיא הרעה שנתיעשעליההמלק כאןמילאוידל ילא מוכשה נהתעצס מפיקת
משכיללתנלי!תבלא היעיל כויוהואכיסיתי אחרהמיחשיתזתאייתהחאיר כיאל
א פ ן ההנהגה הראייה לארס כדי שלא יפיל השכל חלילה יעל א״ביו השחית
הגשמיומימציר והואחייטכילדמככןוחשסממלךיקןיכש׳ליקדא היצר לטיב
ילד מפנן וחכם עדשרושיהו רבותינו ווניסמהמפושייוליצוהלעקוא מלן זקן
וכסיל ״ע! היצר הרעהיאהמולן והמושל תתלה כחרס ממחלמיצירמ •היא •!מל
וקן מהיצר הט כ יען הוא מלך מחלה כאמיר שהיצר ה ט ב אייז מ:צך באדיס אצא
א ח י י ג שנה שככר מלך היצר הרעוקראו כסיל יען צטה •כעכע׳ אל המוחשית
שהןכל!מונפסד!תוהסהבל!רעי!ןר<ח ועל כן ג!ר אומר שטיה •לל משכן ומשש
ממלן וקן ונשי ל ואמר שו? טיב מוה •ע; גס היצר הרע ה א ט:ב לאיש להעמיד
הג!ף יהחמי כ׳ היצרי ל!ח דולל כל מה שיכללילו דמי הנפשיתלמ ש־ס המוגש'
והצימחמ להעמדתהחיועדשאסלאהיהלויצהרלאלסלאה׳ה כעל בחייל
ורציןואפשחתאלהרעוצאלילראח לשכר כמי שליא עמל שיש צ! אפשרית
לנטיתאצהמיתשואינוצטליעלכןאמרטיכיצרמהשןזתישם ממצך וחי יכשיל
וביאר הטעס ׳היא אשר לא ׳רעלהוהר עיד •ר •ע; היצר הרעחחד סיישל כאדם
יגשנהוה!רגצצנטימכהסאל המיחשתיהנה כשר ה־קין כמירגשיןןלא ידע
להולר עיר חנטית אחריהם ייצר עצא! כ׳ rא מוכן לטכעלנט מאצ התא מיעל
כן יצטרך אצ השנצ והיצר הט ב שישיב אחור ימיני»א /אשר צא <ר iצלילי ע י י
וכיאר
ק£
קד,לת פרעות NV
ו נ י א ו שני טעמים ל נ י י ד הייתי ניהרמהטיתאל התאיית יזנשמיית !הס ייכ־**
יוכח התח!ני מ נ ע ס נ י י נ נ י ל מ פ א ת הכת המוג׳ש י י א כי מנית הסיוים יצא
ל מ ל ו ן י ו הטעשלא •1כצלה!הועידה!אצהי!'0מביתהפ!רי'יהו'מעתצאת!מרח'
א מ ו שהיה ח ש ו ש• משם יצח למלין ולמפיל כאדם ע״דאימר! לפתח חטאת ר י נ ן
וכי כ•אפייכמעיאמ! שם ׳ועהישס ירכן הכחהתאוצ׳ שהואהיצוהועאשר םס
בתיתהנפשהמרגשתיהצומחתככחהמושןיהמחזיקיהמעכצ ייולתיןמשס יצא
למל ך היצלו להט תלשפט הילד אל הכח הייוציש כאמת ׳היא הטעם הואשין
אשר לא •דעלהזהר כ׳ מעולם מעתמלכית׳ ע י היקץ לא המ־גצ להזהר ׳הטעם
השניה ח כ• גש בחלניתויראפינומןמלםתואחרם-נא לאיר העילס ניצר דם
זכצישאיןצודעהוהשכציחאיעצ׳עציכדעתואס לא היה השכל מנהיגי אי; לי
מכאתעצמי כינה!השכצצכח׳רכיטיכייא כינםכמלנית׳ טלדרשיעצ ק צ א י ד ע
לה :ל ד פ• היא יש יעצי בדעת יגם מפאת ההרגל לא הרגצ כ ט כ יען מאחלת
בייית! • צ א למלין יהייגצ כ ר ע ע ל כ ן לא י ד ע ל ה 1ה ו .ע י ד כאמור ואחר אשר נ י א ר
ט ב ״ ת ל י צ ר ה ט ב יריעהיצרהרענעתקצכאראיןעייןוהסתכלנאיפ;הנהגת
האנשים כאלה השצ״צריסאאראיתיאתנלהחייםהמתהלכיתחתהשמש עם
היצר השני אשר יעמוד תחתי' יו ואיתי א ת כל החיים תחת השמש שהם
המדכריסםהסח״סמשכיליסתחת השמשאן> שיש ח״ס אחרים שהם חיים
(נעצם וראשונה והס המלאכים והשכלים הנכדליס יען הס משכילים כפועל
?להבדיל חתה״רנריסחהח״ס הנצחיים אמישאלה אשר.ידהר בהם פה הס
הח-ס אשר הס תח תהש-ש שהם המי; האניש׳ שאפשר שיה״ גס הם נצחיים י ש
•היי שלמים •אוזרשהשתשליע״ן ב א פ ן הנהגתם עס הילד השני שהוא היצר
הטיב א 1ה ש כ ל ש ה ! א א ח ד ו נ י ך א ילד שני ב ע ר ן אל הראשי; הקודם נ ט כ ע א ש ר
חיייעל׳׳ כימניתהאפיריסיצאלמליןשאוהיהגם הוא נער והיה ילד ראשון
!אחרשהוקק הראשון נמצא היצר השני שהוא היצר הטוכ 1על כן אחר שראה א ת
נ ל הסייס המהלכים תחתהשאש עם הילד כשני םהיא היצר ה ט ב שנוצר שני
אסר •ג שנה שסלרהראשי! באמוריאסר שעיין כענינס ד ד ן כלל ואופן הנהגת
הא׳שיהחייס עש יה הילד ה :חיי שלבי י א ה * ! F Pלכל העם אשר היה לפניה'
C
ירי אין ק; לבל העם אשר היה לפני אלה המהלכייכעת תחתהשמשםהסההמיס
•עתה הנה אין קן צנצ הקודמים שרנו מקפוריגס האחרונייאשר יבא! אחריהם
•לא ישמחו נוה היצר השני המסכן ׳חנם נ י וה חיצי י ע ה ו א שהמין העם כלס
׳משכים אחר היצר הראשין שהורגל! בומתחלתברייתם!נחשנים אחריו וצא יטו
יאק אצ היצר השני המסכן!היא אשר עציו אמר שצמה עיה עצמו ו ח נ ״ ת המסכן
.בודה!דבריו אינם נשמעים!כייב׳אינס מחשיבים אות! למאומה ובלס נמשכים
אחרהילדהראשיןילאיםחחיבחכרתהילד השני המ״שיר אותם אל השלמת
מתכלית האחרון להיותם כצת׳ מורגצייכו שאס הין מורגלים כו היו רואים ששם
ש א התענוג האחת׳ והשמחה .השלמה א ן להעיר ,־?כנמס !גס להייתס
י
י
מורגלים
־ קהלת פרשי ,יב
מ־יגליס להתנהג א ח י הילד ה י א ש ן על ק אינש ש״חיס פ י ל י Kinכ ־ י ״ י
*f
איןק־ןלכלהעס אשר ה״? לפניהם גס האחיילש לי* •ש״ח ני !לליל ־- .ין
'שנ׳הםא!מרולאישמת!ב!יתמשי
ל מ מ ש י כ ת ׳ שמאשר כ ה י כ ה י ־ ק ״ ־ של f
כ כ מ יהיא כאלו אחר אק קז לעס אשי ה״ לפ •:א״ה הה •ש גש האחי דש ילש
יחר עס אשר היו לפדהס צא יש״ח כי!על ל* גיר א שש :יד ששל רי -ז אח כי
לא י ר ע ולא יבינו לטיב י מ ה שד יי יש ש נשי• יד ד״־.ל ל ש :ד ל :
עהלהוחמוללודיעלכנ אדם שללי יחכ 7אחי ליצלרחי״יצל •5
:ל ':-ל־־ה
,,,,.«, ,
,
גי' נכי י".׳ .לא ידעי ולא יניס כחשכה׳מללכ״אכשי שקיי׳ היל־ לש:׳ ״ :׳ :׳ ; • • :י ק
הוכירונאחרינה אחר היאשיןאן עלב׳ שקיא׳ אצךזיןישסיל א ד י שיאה . -־ ן
נ ל ה ח ״ כ המהלכים כישנעאחר הילד השני שהיא אשי היאק
(
־ ס כ א הילד
הראשיןאשריכרשליואחסקוחכס וכיוא-׳רש׳ד היל־ דשני ׳ע -ד לאמו של
ה י ל ד ה ־ ־ ; :אשר היא נישא כל הדרי :שלשיר ראש נל נ א -י ט ב יצל י ס כ ן
וחכסוכיי׳אמרשעס היותם מהלכיסעסדילדלשיישד אליצדרהנדלכ :ראל
כלהרמשיניש״לאחרוציסאשריכא׳ אחרי לדיי־כא ן שכאח-מי־ששיש-ח 0
כעש היימס סנוש אחר המאיות איצש שמחיס ני כ׳ מיד ילאיש חים ח ״ש ללש
ו נ י ס משאוניס ועצם; אחרי מלאתתא״תש "ואלא ישמח כ׳ יכי :י ־ השעם
לאה לא ישמח :ניצר הרע נהייתם ניחרים נרצ״ שלש • oה א יען הדק ר יישמת
שמכירים מיד רוענחירתס ו!א נ ׳ גס וה הנל ויעיק ריח ירילא׳שמיןו במל שלש
יעצייס נוחרים בחמהלניס עמי והטעם היא יע; גש ה א הכל ורעיי; ד מ כגייר
לפי שהנעיל היא רעה ונככדתוהמחשנה אשר היא ל י ח ״ נ מ ל נ ט ״ ה אלילה׳-א
פיעיה י נ גםכןנפשיתייאייעיוןר!ס1הוא דקדוק טוניממיפנעל נ©ן אחד.אשר ביאר
עימי
פלייה העה ההנהגה הראויה נמרית ונפעילימ האצ!ניימעסה׳צלר יהינלט
יניד
אשר הס שני צד׳הטיכיהרעאצלהמעשי שהסמפא השכל למעשי אשיר מונטי.
היא הטוכיהרעכמו שהשכל העיוני חונטו הוא האמת והשקר בא בנפש! מלל
כפי הפשט לה״שיר הארס כשיבא להתפלל בכימהמכלה שהוא בית אלים יבא
פס להמכודד והוהיר ל! שכאשר יבא סס יוהרישמ כפשיעימ׳ו שלא יכנש לפני
לפניי !!א שמור רגלן כאשר תלך אל בית האלייש אס כפי הכתיב שלוא כתיב עם
»ודלש!ן רבים אמ שישמיד רגליי ופסיעות׳! שלא ׳כנש אחר שהניע פתח הכית
שמתפלל ו ק לאט לאט בשובה ונחמואס נפי הקריאה שהיא נ ל מ ״ י ד יהיה יוחל
מדוקדק שהרגל המתניעעללכתלפנים ראוי שישמור איתן כ׳ כתני עת האדם לא
•ממעעו שמי הרגלים כגתאחת רק וה אחר יה ועל כן אמר שישמר מ י י ד רגל*
החמנועעכאשו יעשה מנועה ככיתהאל׳ס ויא נאשר תלך אל נ׳מלאליש ואמר
שיהיה!היד לה׳!מקר!נ לשמוע ולהכק »ימר ממה שהיא והיד הכסיל כנתינת
ל ! נ על אשמ!ן־!א וקרוב צשמועמממהכש׳ליס ונח והיא נ פ י פירוש הממינש
ח
שגורתוקרוב לשמויןה׳א אוהרה ונחל! אמר שמור יגלך ושמור להיותק~כ
לשמוע ולהביןיותר מהקרבת הכסילים בנתינת הונח בהנאתם ק י ק לטאת
.. .־
ואשם
קהלת פרשהיב
mp
ואשם וראוי ל ד ק ד ק כ כ ת ב בא!מ'כאשר תלך ולא אמיבלבתך אל ב י ת האלהים
וכיישרצהלרמיזכיהמהםאמיוזלבביכיתכקאלארחלטאמירכ
י
, :־
^
הי1צ
,
^ "יי''*T-.,
י ו כ ה א ל י פ פ י ע פ פ י ע ה ג כ ה א מ י א כ ״ לא א מ ק אלא לחיפק אכל למיעל מצוה J." ,J
S
לדירה• שנאח'!נדעה מ ר פ ה ל ר ע ת א ת היוהוא כ א מ ת ייאמר קשה ה ה כ נ ה
V
׳
ינתח כטו כ! הקדמ!ניפ כ ג ו ר ת א כ ״ דאמילא אמרן אלא צמיפק ס י ד א ח ר שריח לב
לאדכררקכצאת!מכיתהכנסתחההיהצריןל!משלאאמרו
ר ק כיציאה ו ש ר
קשישכשאנ! א!מר<'לא א מ ק כוה כ כ ל מקיס תהיה גזרת האכל כנושא עצמו שאס
ה א כנושא א ח ר מהיפא תיתי ל!מ!לצייר סיהיה שיה ל! !אפשר ל!חר כ ד ר ך פלפיל
ל ת ר ן כל והשכשאמ אכל למיפקאינצו כיציאה עצמה כשי!צא כדי לחוור ל כ י ת
הכגסתיהוא כאלו א מ ל א א ח ר ! שהיוצא חכה אל י פ ס י ע כסיעה גסה אלא
כשיוצא לצאת בהחלט אכל כשי!צאלש!כ ל ה מ ס א ו מצוה למרהט א ך י ? ע ס
שהוא מפ!לפל איננו נכין אצלי שהוא דחוק קצי/כלםין!אפשר לח״עיד שמה שחדש
א כ ״ היא היות המרוצה ככניסה מצ!ה וה!א כאל! אח שלא יהיה נ ש מ ע כ ד נ ר י ר'
חלבי שהיוצא לא ׳רו־ןוהנלת״וצא הותר ל! לריץדאינ! כ ן ד ל א א מ ר ; כ ג י ר ת ר'
חלכ! כ כ ל דכרו ה ט י כ א ש ד ד כ ר אלא למיכק ל כ ד ו ל א ל ד ״ ק ממנו התרתהחריצה
ב מ י ס ה יש כ ה מין א ח ר ו?!א דמצוה מן המ!נחר למרהט!היותר נכין אצל׳
היא
כיה• :הדכריס פכשטן!היא ש א כ ״ לכ! ראה שמדכר׳ דכי חלכ! היה א כ פ ר להבין
שיהיהכ; .׳.שבכניסה ׳:קטביניחהוהיא ה ר י ן ככניסה א ח ר םהטעס א ח ד כ י
ה ט ע ס ש ל א י כ ס י ע ה פ י ע ה גסה כצאתי ה א 1דא• מכני שיורה כמחצת! לצאת
שהיה מצטער כישיבת! סס ותהי עליו למשא כ ב ד להתפלל ו נ כ ס ף לצאת מ ה ר ה
להקל מעליו המשא ומהטעם עצמ! י!כ; ג ב בכניסה שלא יאמרו שה!א ר ן להכנה
כדי למהר לצאתוממהר לכוא להשליך מעלי! המשא על כ ן א ח ר א ב ״ דלא א מ ר ן
שלא י פ ש י ע פ ס י ע ה גהה אלא כיציאהלכד אכל ככניסה א ע פ ׳ שנראה לבאירא
היות הטעה ס!ה כאמויייא אבללמיעלמשהלמרה• ומפנים לוה לכל הפירושים
רקדישלמה העה שאי! ראוי ה א ת ר ככניסה ר ק א ת ר ש י מ ש כאמור והוא ד ק ד ק
נכין יביארטעסנכי; על י ה ל מ ה ה 1א ט ! ב ל ש מ 1ע ו ל ה כ י ן מ ה ש פ ו ע ל ועישה מזבח א ל ת נ ח י
הכסיליסוה!אשהכסיליסהרעשע!שיס אינם עישיס איית! כ ד ע ת כי אם היה
תק־ילאחריתישיכירווידעורעתיתכרו)ישובו אל הולהיותסחיטאיסכהעדרידיע'
ע כ לא ישוט לעילם!הוי חעוילא יוכל לתקין א ך השומעיהמבין כמה םעישייש תקן'
לאחריתיושכ יריעת! !דכא לו 1וה! המכ!!ן כאויב׳ אינה יודעים לעשוירעיהוא כ1י
א מ ר שאינם יודעים צעיש!תהרעולה׳!תס עושים אותן ככלי דעתיתמידז כו לעילם
ואפשר שיאמר שיזהר וישמר בפסיעותיו ובתפל.ת! כ א ש ר ילך אל כ ׳ ת האלים
ש׳היה לו כ!!נה נכינה כתפלת! ואמישהש׳ הוא קרוכ מ א ד לשמוע כוזנתהלב ׳!תר
ממתנתוכח הכסילים הא מתח הכסילים ובת והס ה ק ד מ ו ת שמקריבים לפניו
וביאר הטעם למה
׳טנלהיתפלתהחכמיסוהיזדעיםיוחךמתתהכסיליסקרכגית
מכתים והוא נ י ה ע ד ר ידיעת הכסילים היא ה כ ת רשעתם ״ א כ׳ אינם יודעים
מי
א
1
^4
לעשות
1
קהלת
rzD1׳
יכ־
לעשיתיעירילפישהעדר ידיעתה יל• מ ל בסיליכ ל א כ כ ל לי.ש־ר׳כ י ד £
כאלי חמר שי-יה שאינם ׳ורעיה ה יי גייל לגי! ת ״ • נ כ י ; שיה עכל*;לש• י־ פ
לק בל קי ל :־ . : .ל פ כל יי•; שיי .י ד ל :ל ־,ל •העיר הלני :.כל ל לג*ש ל י י ;
1
סעישיס כאמיר יכול :חישב ה כ ד ק ׳.לנכי;׳ייכשר פיליה הכל י י .
עלההשגיתכדכריםהאצל״ס ללי״ להליכה
,
ל כ
כ — .חל ליי .י : . -
אחר אשר הדריך •לישירלש ״ ־־לה־׳•:־•.לד״ ••כ י נ.הכי כ
... .ז
ל־״;*
י־ :-ל ־ -־ I
שלמות השכל העי נ ׳:׳•:״ל :ש ב ־ י ד ״ ת הליל־־.־.־,.:־ ב כ -י ק י י א ל ש ל f
הצ־יןיכמ :שכתבי כעלי ליישרה שה״ד יהרה v mשישמר לשכה הר־ישינד
כאשר י ע ״ ן ב ד ב ר ׳ החלליים יאל יהרה ל על• ת חלילה י ק •ש -ד תמיד ה כ ב ל
הראשינל שלוא לאל יתיילא ילה־ן בייניאית׳ •מ חהיה דגנך ש״׳ הש־.־ עדשש•'
הרמבס י ל ב ס פ ח הנכבד כשי/ין רגל ואחד שהזהיר לי .דרךהלצ על הנסתההיה
הראשינה יתישמ! אמר שיותר קרוב אל האמת בהשגה היא לשמוע הקבלה
האמתיתכאלהיויחתתהכסיל׳ונחםוהואמשלללשגתםמנדםבלכ שה א הכללי!
והללוילהמוךעל שבלה והוא הנחשל בוכחיס פא! פכי המעתק כאהרש ןתכק
ולההווא מתתהכסיליסיכח יריוקחכאלהיהוא לשמועהקבלה האלמתזת ׳!תר
מתתלכשילים זבח שכלה הנפסד בחישבש שישיגו בחקירתה אאתתהדכריש
האלל״סוילרס׳ כל ליח"! ואמר שאלה הכשיליש למק־יביש דע־.ש ככ• שכלש
וחקירת' נשארים כלתי ידיעת האמידות להייתש רעים !חטאים ללשאינש
מאמינים כקכלל לאמידת ו יא כי אינם יזדי-דס לע1ת3ע •ריששלל לכה ליש
כלקריכסיכח לשנתם כפי שכלם הקצרל זליותינלתי מאמיני'בקכלל לאמיתי"
נשארים בלתי •דיעל לשבתעשיתרעכלימר לל״אשרעיש יעישיס ר ע פעל p
הם כלתי מאמינים באמתיבשרש׳ תירתנ׳ ותהיה למיד מלת לעש ת כלו כעכ:ל
כמשפטה כהרבה מקימותילוא כאלו אמר שאינה יודעים האמת כעביר עשית
ר ע שאה לא היו עושים רעולא היו רעים וחטאים היו יודעים האמתמנר הקבלה
האמיתיתואחר אשר היהיר כפי הפשט הראש; שלל תה״אששה והלתכודדיית
הראוי כתפלתלשלס הזהיר על הדכריישידבר לפני האליה שילין מועטים דבק
איתה היטכשיהיופיו ולכו פויה בההחא אל תכלל על פיך ולכך אל ימהר להוציא
דבר לבני לאליה ירישיע״; ליטכ כמל שידכר כי למהיר לדבר היא כלתי עי ק
והמאחד דבורו הייא המע״; בוהיטכקידפ שיוציא הדבור מפי; והוליד שני דברים
כדבור הראש!; שהדבור עצמו לאיצא מפיו בבהלה רקבנחתויזאאל ח י ל ל על
פיך שהיא המניחה כעצמיתהדבור אחר שיצא מפיו יהכיהוא שלא ימהר ללוצ׳אי
ר ק י ע ״ ; בו קידם כ׳ כולהאיפ; ׳ליל ה ד ב ר פלס וזא ולכך אל ימהר להוציא
דכי לפני האליה וכיארלטעפ לכל ול ולוא להחק ליחש אשר כיהתיה פצ־1׳ת'
ומצדנו ווא כ׳ לאליה בשמיה ואתל על ל א ק י ל א עד שביאר הנכיא כי גכהי
דרכי מדרכיכם ומחשבתי ממחשבותיכם ואמר שעל כןללייתלשיעל״ן על כל
לנמצאים והיא סכתס וסבת קציאותס על כ; ראוי שילין לדברים למד״כר׳ם
ק?ב
קהלית פרשה יב
לבניי מעטים ואמר סכמי שנחלים נאים עניניס דנים והס דמיינת שיש נ ח ני נ א
לדמיין בחילם׳יתר מבומן היקיצה להיית שהחושים החצינ״ס נטליסמפעילותם
כנודע יהדחיין ׳וכיב הציריתהמוחשיתיעל כן בא החלים בריב עני! ייתחדש
"פאתהדמיין נןקלהנס׳לשהכהילנהקיןהוא כמי היזנס בחלים שהכסיל
נס נהק •ן נמשך אחי הדמיין ששכלו הוא חלוש ואין בי נח להתקומם נגד הנח
קחדמיכנדע!על נן י י נ י ה י נ ה להיות! מימה י נ י ׳ י ר נ י ס אך החכסהמדנר
ייבאת השכל יא!׳ שיהיו י ב י י ו מעסיס ומה גס ב ש מ י נ י לננ׳ האלים בתכלתי
ונןשתי
׳!אכ׳כאהחלוסכווכעניןוקילהכסילכווכ דבייס והוא כאל א י י
שמצי נח הימין; נאו שני ה ד נ ו ׳ האלה ועל כן הנמשך אחו השכל ואיי שיהיו
ד נ י י ! מיעטיס כשחתכלללפני האלים נאח! וביחיד ב י כ ו ים האלה״ס כחמור
וחפשו שיתיישב! שנ׳הכסיקיס גס י ח י על ההשגית נ י כ י י ס האלה״ס 'אייר כייוש &י<
יאשינה שלא • י כ י כפי! כייושיס האלה״ס י כ י י ס בבהלה נלתי השכלה
קידמת!יא אל תכהל על פיך ואתיםאן אחי שיסב׳' ליכילא ימהר ל י כ י כ י י ! ש
רק אחו עיון י כ שיעיין גס כאופןהיכוי ווא ולכך אל ׳מהי להוציא דבר יד אחר
ההסכמה לה׳ צ׳א הרכר כפיי או1כיתכו אל ימהר כוה וביאר שכל יה הוא כייוש׳'
האלה״סויוא לפניהאלהיסוכיאר עיר טעם נכון לשרא״ שלא יאריך כדברי!
.כירי ש מדרוש׳ האלהיות יען נמצא בהס הטע תנריב!׳ והאמת בא בס כפלא
כמ שפייאנוחמר כהקדמת׳ לספרי כפר כונית הכליפיכיס ובאשר הארכת•
הביאור כ! אשר קראתיו מגדלע! !הטעם ה<א להיות נישא! שהוא השית ע ת ק
מאד מי ימצאנו ויריעיתינו קנר! מהשיג ועל כן כל הממעט הדביר כרווםים
האלה״סי״עט נ ט ע ת ייא נ ׳ האליס בשמים ׳אתה על האר; על כן יהיו דכר״ך
•,ועטים ׳יילהיימשהששא אשי אתה מ י נ י כ! שהיא האלים היא כשמים כלוח'
אינו מישגמציא ת! כבלנ! רק כאמצעיתהשחים ׳תנועתם להי«תס גיפיס ייתמעע׳'
אשר לא יצייירלאית בתביעתם יוה לא •מנע רק מצד מניע שאינו ג ו ן ולא כח
מ ר ע שהיא המניע היאשיןישישמו ׳?א כ• האלים כס״יס כלימיכ׳ מציח ת האלים
ר!א מושג אצלנו כעבור השמי ואתה הי.א כתכלית המטה שלא ת נ ל להשיגו
מצדך כלל ועל כי נהייתי נעלם ככ ממך לקיצר השגחך ואוי שיהיו דנריך מעטים
בדי שלא •פיל טעית רכ בהס באמיר וביאר שהכשיל׳' הס ה מ י כ י י ס הרנה יען
אינכ משכילי'והעיי השכלתם מח״כלהם ריכ דכירס כמי שנחלים העדר
ההשכלהמח״ב לתלים ע נ י ן ו כ ״ א כ י כ א החלוש כרוב ענין יקל כסיל ברוכ
י ג י י ס •י' הכפיל כל מה שמדבר שהוא הקיל היוצא מפיו היק ברוב דבויס אך
קילהחנם שהואהדכויהייצאמפיו ה י א ב י כ י י ס מ ע ט י ם ברי שלא •כיל בהם
ה ט ע י ת ע ל ד ר ן בריב דבייס לא •חדל פ t׳ o uי ואפשר לפרש בבל הגירשקים עיינינעיה^ל
הללי על פ׳ הדרך שפיימהר ן' שיש; יי לה ה בשני הפסיקים האחריניס האלה שהיא
י ׳ייעלה •;ר• ש ״ ס ב ע נ י ן ה י ^ ת ה כ כנים אך לח כפ• דרכי כישוב הבתיכיס
ינאי! שי.נש ק ה י ח ש י נ א יי שת ו רגלך באשו תלן אל בית האלים היא נאתר
(
"י
כ
1
6
4
על
קהלת פרעה יב
על ה־ויטיס א פ י בשמיס שהשמים נקראים כימ״י .כ
:
׳:״ו
לל ״ ל •:עייל•-:
יאמר אל התיכן לבא אל כיתהאליס׳ללאיתיכט׳ לשבעל כיכב׳ צכמ
אשר כהסיכייש ייראה ככ• מה שיחייכו על
ב״יגF
p<oשישייר ל ב ב ת ? ״ ת י ב ת
ל ד ב ר ה י ס ב !אפ כפי הקריאה •אמר שישמיד הכבה הראשינה ל ״ נ י ע י־יינדן
לכלפ שיש ׳פילתכיל! לשדר המערכה!אל כלאשי־יאשז יטנל י ש ש - -ר:.ך
;
כאשל מלן אל ביתלאלייס ואייר שטיכ היא לשד ע וללכתכל היטיב !ללתביצן
כלבלמתתוכח לכסילים שהיא הרכילהמלבריפ ״ה שאייה ה ״ ע י ש ה ש ל א
זבח :כלרךמשל כמ! שביארנ! !!א יקל!ב לשמע •ל ה!הר צליית קדיש לש־ ע
ולהתבינ; ה ט ב כלכל אן> שיאמר! שאתה מ א ח ר כי׳פפטין שיה! יילי טיכ
מתתהכפיליס ובת משפטש שיתנ׳ א ת׳ כתאש נ כ מש :על י־יע־ש •יא
־את
הכסילים ובת ביאר טעש צכ ן ציה יה א שאן• שיצדק• בלה שתחייב המעוכה
ט ביעןלשייח• •:מינעהט ב ל ע לש איך שיהיה כ׳ א׳ןסניעתט כ י צ ד ! •הלנה
כשתמ״כ המעיכהמהרעאלהט ב יכיחיי נדכייםהניללים ייא כי לא י ד ע
ל ע ש ת ר ע י ר כ ש ת ח ״ כ המערכה צעש!'יעצא •לעי לכי!•מצאי כיוכיכ כמשפט*
ועלכןיא!׳ לה״תקי!בלשמועהיטבולהתכיצ כ י כ י כ א מ י י ואחי אשי כיאר
א פן ההתכינלת ׳העיין כמשפטי הכיככיכ אחל שאחל שישכיליידע כל הלבשי'
העלייניםומה שייי! כעלם השכל אין יא״שיכהל את פי׳ לאללס ככהלה אה
א!מי! אל תכהל על פיך ׳יצל אחי שלםצתלייאתס אל תכהל על כי־ כאאידתש
ולכן אל ׳מהי להוציא י כ י כשתאמי שהאלהיפ נ!זי,ק!יא!לבך א ל • ל ל י ל ה ציא
הדכרייכפיןכשתגוד שהאלים יעשה ק כי אכשר שלא תצדק כ ד ב י י ך נ ״ ל
שיהיה נצור מאתהאליס רק ראוי שתאמר המערכה מחייכת כך ו ל א שתאמר
משפט אלה״ע; אפשל שלוא ׳תישלל למעיכה ולא יצא המשפט השמימ׳׳אל
לפיעל!!א ולכך אל ימהל להיציא לבל לפני האלים יל'לא ״ציא המשפט שישפע
לכך שיאמר שלפני האלים נגור כי כיה אפשר שלא תצדק י ע ן לא ׳לעת ב י נ ת ית"
במה שיג! ר כי לא נתפשטה •ריעתך רק כמשפטי הכיכבים!לא כמשפטי• יתויא
כ׳ האלים בטייס ואתה על האדן יריבי השי' הוא בשמים עצמם שהיא היציע
א תסואתהעלהאלןואינך יכיל להשיג גילת העומד בהם ׳מדעא,תש ׳תיעל
ק
י ה י ! י כ י י ך מעטים כשתאחישכך מחייכת המעיכה !אל ת י ב ה ללנל !לומר
שכך ג ו י האל ׳תכי וההוא נ י י ה נ כ י א וצא ג י י התשן י!א על כ; יהי! ד כ י ך
מעטים י ל שתמעט כמשפט שצא תאמי י ק המשפט השמימי׳ ולא י־ללהי כלי
6ינ*משכטין נייק ״היא ל ק י ק נכקומה שפיי״הלל ןיש ש; כ׳ גילת לפני האצים
י״ל שלא •!גיא מפי! משפטי הכיככיס קידם שיוציאם האלים צפעצ ווה! המכון
אצל־ כגויתצפני האצ פפצ!מיצאת!ציאס אתל מ פ י ן קייס ש״ציאם האלים
;
לפועל וכי וקשה כאמתשאחי שיצא אל הפיעלןןוא ׳אמר מה שככר לאה שיצא
אצ הפועל צא יקרא משפט צודק א! כלתי צילק!כמ! כן צא יצלק אל ימהל להוציא
?׳צצ!לכן אצ יוציא דבל לפג׳ האצים .כ׳ ה ע ר ל המלילות אינו
ייי
״י
מילה עצ
ההייתנל
קהלת בדעיה יב
קנג
ההמתנה עד אחרהחעשה בהחלט כי וה יקרא הערר למםכט ב ל ה י ט ולא
העלל המהילות על כ; נראה באמת כלילי; היא כח! שניארנ ה! ואייר שעכ היית
פגסהיבר•השמים הח!:יס בכיככיס גוויה ש נ ן יהיה בלי כבקבמה בייל! עליו
המבטיםיצדק• איןלאוי לםחין עליהם יעי •קרה להס כמה שיהיו צ-לקיס כמן
שיקרה לח ל נ כ י כא החלים הצידק לפעמויבויב ענין יען הדיי•!; ע שה הרכבו'
ו ב ת י ע נ י נ י ם וכיס עד שלרוב הענק ימצא איזה דבר צידק כן הכסיל כשמדבר
הרכה יצדקבאיוהחלק מדביר! כ׳ כמי שכריכדבריילא ׳ ח ר ל פ ש ע א ן כ ש י ד כ '
מ ת ה איש כסיל החוק ל כסיל נריכ דברי ירי קיל הבהיל םראי׳ שיקר קיל יה א
ה צ דק הנה •קיה שיבא מ ע ר ב ברוב דבויכ יעל ק א ל תתמה אה תולה איזה
חלק נילק במשהטיהביכניס שהוא דומה אל ח ' ק מה צ!דק בחלומית והוא ענין
אחת׳!נבו; הן חמתמהוש ן'תכין לאש המעתיקיה ול תמה מאד אין נ א נההר פי״גיד •נ
הזה!כר•; מנ!הא 1ורו! עליה והוא לק״סאתהנדרבהיותהכפרכצולבויחכמ ג/עיר ת ד ר
ולידעתהח־ית״תכדרושיכ האמת״ס עלסנלחקהוא זל לומל םהנלל הנויכה
היאנאמלעלקיסהתילהללןכ-ל
שבאשר גלל האלם לקבל ד ת ה לקיימה
אין ואוי צאחלל6למ!וק לק״סכלהבתיככה ו1'0כח<םהארין היא 1ל כפירושו
והנס לכאר וצישכ הפסקים כפשטן כת׳וק הקושיא הואתאשל הקשה הוא '!ל
אפשל לומרשיהיה מקשר!ה הפס ק הראשין עס הפסיק הקילס)אפשר שיפורש
הפסוקהק:דס!ולתמהפפירשצ)נונאופן שלישי!ה!א סכא לגניתלכו׳ הלכוד
אשל על כן ׳הי״לכליןמעטיסוכו'ואח שאפילו החלזס עה היות! פיעל הדמי!ן
בא נלוכ ענק אמתי וצדק יעןהםכלישפיט משפט י!תר אחתיחנהקיין והדמיון
ישים ללכיש א!ת ננוותלמיוניותמולככ!תממה שנושם נו מהמ!חש!ת נ מ ל ע
והאשל הלחנת׳ הביאור בזה כתחלת תהלת אגרת החלומית אשר ח נ ו ת י
לדרישתהשר המאושר הדוניס ה א ד ן דון •!סף נשיא ירה הנלכשתנלשו; לעו
י ח ד ע ס ספר הנהגתהח״ס! 61כ׳ כאהחלס ברוב ענין יריאפייהחלוס שהוא
פועל הרמי!; הוא כא ברוב ענק שהרוב הוא ענק אמתי <ישר כי סתם ענק הוא
עניןטיכויציכינה!;אמנסקילהכהילה1א נרועופחותמהחלוססהוא נ א ב ח פ
רנדים בטלים ׳ריםהחב הם דברים שאין בהם רק היותם דנרים ל נ ד וזא !קול
כסיל נ ר ו נ רנדים ובכן הוהיר עתה לאים השלם ואמר לז שמלבד מה שאחר
שיהיו דנרי! מועטים נתפלתי זנרמשיס האלה״ס פמו םביושנו ואוי שיזהר
וישמרביכאשרינאדנחמפיועלהרבריססבינולמקיסשהס
הנדרים ש נ ד ר
האדם למקים ׳תירא!׳ שלא יאחר לשלמו פן ״קוהו כמקרה הכסיל אשר וכר
שיבוא קילו בריב דברים בטלים כי אין ח פ ן כשסיליס כאלה שבא קילס נריפ
רכריס שמדברים הרכה ועסיס מעט'!והו אומרו כאשר תדור נדר לאלים לא
תאחר לשלמו ירילא ד׳ שאי; ראו׳ לבטל ד ב ר י ן ! נ ד ר י ן לגמרי אלא אפילו האחור
&ין ראוי לעשת׳ בשים צד שזה יהיה הוראה על היותן מדבר הרבה כמשפט
הכסיל א שר וכר ועלב; אמר כ׳ אין ח ק בכסילייועל כן א ת אשר תדור שלם •
מהר?
,
קז־זית פר־גי־־־זיג
י׳הרה כל׳ אתי.ד כ; משיה גס אמד א י -ה נכי ליס ?:ז' ! א פ ש ר סאי־יי ?ftא שוי•
» נ
מדור שלם ׳ נ י ר ש בטינה אחרתלמיץקישיא כ פ ס י ק םהיצל אשי י ן ד י י יושלם
כל! כ ל ש ו ן עמיד א :שיאיו את א ש ר נ ד ר מ ש ל ם אם ה י א על הנדר ש ש כ ר עשה
5כמח כי כ א ש ר מדור ג ד ר לאלים כ׳,׳!•ד קשה ש א ח ר שהזהיר לא מ־ידי ל - ; :ו
לאה הוצרך לואר שנימאמאשר מד!ר שלם שהרי היזהיח על י ת ר איה שהא
האמרכש
ע ל ה ע ־ ר ה כ ר ע ן א ש י ע ל כ ן א כ ש ר ש א ה י ה ה ש :ר ל ו מ ד כ• ב ה י ת
שראוי שיאמר השלש מעם!׳עשה הרכה הפך הכסילים שת מריס ה ר כ ה יעי שים
מעט אשד מזה נמשך שכאשר כא לכלל נדר סככר ה נ י א בשנמיז ש ל א יאחר־
שלמו יען אין חפץ היככפיליס שאומרים הרכה !עיש ס מעש כח־ו ר על כ ך
העצה הנכונה כשלם נ ד י שלאיהיהנכשלכחטא א ת י ר הצדרהימ שלה שירבה•
לנדור ישלם א!מ< קידם נדרו וזא אמאשר מד!ר שלש יד לפי שאק רא!׳ ל א ח ר מ ו ן
שככר נ ד ר מ העצה ה׳עיצה לזה היא שאה שמרצה ליד ר נ ע מ ד פ ל ש עמה
ק!דס שתדור א!מ והוא דקדוק נכין!הנה כפ• הפי הראשי; אמר ע ו ד ש־ימד
»ונ
3>0
א ס ר הוא שלא •דורנדר לאלים כלל משידור 1לא ׳שלםמירמשףלנדרוולאי&חרלשלל*
והטעם הוא מבואר כ׳ הנהיר לאלים כבר נמח״כ כחיכ הנדר ההיא וחל עליו״
לקיימו ואם לא •קיימנו עיבר כשאט בנפש והוא מציאי׳מהרע א ך אש לא יפייס׳
גידי אינו ש ב ר רק בשב ואיל מעשה והוא העדר ע ש ״ מ הטיב שהוא כחימ ר ע
ועל כ; גור שיומו טוב שלא תדור שהיא העדר הטיב ממציא מהועוה־א כ ש א מ י
ולא תשלם !כוי והנה כפ• הכי'הוה פכירשנו ולכל פירוש• המכדש״ס מתמייכ
קי שיא גדולה בכס ק והיא שלא מצדק גורמטוכ וה מ ז ה רק כשיהיו שניהש כ א ח ד ׳
טיכיש אך כשאחד חהש אינו ט!כ וכיש כששניהם רעים אינו צדק לשי; ט כ וה
מזה רק היהרא!״ שיאמר ו ה פ ח מ ל ע ח ו ה אשר על ק אבשר ל פ ר ש ע• דהר
בפס ק נמשך לפייהשנ׳ שפירשנו בבסייהקידסש׳אמיפ׳יתרטיכ היא ש ל א מ ־ ו ד
ומתןמה שמיצה לנדור בלמי נ ד ו משמדורולאמשלסקדס כמ! שיךש כ א ו מ ר ו
אמאשר מדיר שלש שהיא קידם הנדר שר צש ל נ ד ר יה א כאלו א מ ר ש ע ם ה י י מ
שהנודר!־ישלש אחכ הוא טיב הנה יזמר ס כ הוא מו שאיש צ-ר כלל •נימי ,הו־!•
לימ; בלמי נדר כללמהנודר!אימ משלם קודם הנדר ננזינ׳ אחר שיש כלבו ל צ ד ד
ראוי שישלם קורס ש י ד ר ואם לא יעשה בן הנה לא ימלט מ ש ; האחיד פ כ ה כ ר ת
t
״
_ _ ימצא ויק בין הנדר והמשלים וה!א אחיד ועל ק ״מר ט י ב פ ל א יחד כ ל ל והוא
נ פ
' " ל דקדוק נכיןיאפשר שיאמר שעס היומשאחר שיסכ־סלידיר רא״ ל ה ק ד י ם ל ש ל ם
נ
והוא טוב כאמת כאמור ׳!מר טיב הוא שלא לנדור כללילממהצ־קהאו מה שיש
בלבו לנדור שימנה! בלמי נדר אף שמא׳ה הנמיכה ין דפ הנדר יכש מ ה נ מ י נ ה
שהיאאחר הנדריעןהנמינהעסנרר הי:א כ ר ע י ; מי״; שחייב ו מ ה שמת; בליז•
נ ד י היא ניבה בלמי חייב כלל ימה׳ה הגורה ב פ ס ק s vא ש י ל א מיוד משתייר
ע כ ו ג ו י מ ולא משלם היא ט ע ס א ל ה ג ו י ה ־ ק ׳ ״ימיה י באל! איי'שעלשאי׳יס•
לך שרא 1שתשלם מה שתדור ושלא מאחר לשלחגהנה *,מר * 5ה ו א שלא מ ל *
• יי •־׳
כלל
קהלת פדשהינ׳
קפד
כלל ימת; מי' :פתחפקכצמי נ ד י י<מי מ פ מ י ו י א ף סמפרעק רס או שלא תאחר
לשלחו ויאטוב א ש ר לא תדורמשתדור כ• במלתמשתיוינצלשניהמיניפ הנוי
וניארהטע־יהוא כי כאשר לא תדוריתתן בלתי נ ד י מה שראוי לתתלח יאמרו
לך שחתה משלש רק שאתה מתן !נמצא שכאשר לא תדיר לא ת ש ל ש רק תתן
'בנדבה',יא ולא תשלש יר כאשר לא תדור ותתן בלתי נדר נמצא שלא תשלש חיב
דק םתתןכרציןמוגזלטוהבן שלם בלתי חיוב מה שאין בן כשתחר כין שתשלם
קידם ו שין שמשלם א ה כ הבל היא משלים!פרע״,חוב שאתה חייב א! שתתחייב
בוזהוא דקדיקאממיונכיןיממיון היקשיא י החלט שעם היות טיב לנדור ולשלם
מידובשלשלס קידם הנדר הנה יותר טוב מכלם שלא לנדור כלל ולתת מה
שירצה בלתי נדר כמי יכוהיתישב מדרש רול על כס ק וה שהוא קשה ההכנה
ע ד מתר וא״אלישב! וילתבפירושי והצעד ויל טיב אשי לא תדור איר מאיר וטיב
לוםניהססחע! פ ד ר כלעקראלאמביא כבשת! לעייה !מקדשה ושיחטה עכל
ק ש ה כאמת שאחר שלא ניכר בכתיב רק מין אחד טוב והוח הנידר ואינו מאחל
לשלמו כאימיב׳ תדור נדר ו כחמין א ח י ר ע והוא הכלת׳ משלם 1כא לומר שיותר ״ , ,״ו
ש
נ
טוב הנצת׳ פ ד ר כצל מהנודר ואינו מ שלם שהיא המין הרע הנויאיך אחיו ט!כ &י! לי לידר
יושניהסשהריהכתיככייככייםהכלתינודרכללהואטוכמהימןהרעלבד!
אך
נל עקי^
עם מה שפיר שנו שיש עיר שני מינים טובים שהם הנ!דר ומשלם מיד ואינו מאחר
לשלמו והשני שנדר ומשלם קודם הנדר א״רמאירםכשאמר שלמה טוב אשר לא
ר ־ ! י ה!א כאצן אמרטוכ אשר צא תדור בלל מהשני מינים הטובים הנוכרים
הנכללים כמלממשמדד אף שמשלם קידם הנדר א! אחר הנדר כ׳ עם וה צא
מדיה משלם ר ק נימןכאמורוהוא דקחקנכון וישרכהכנמפינתרול לפי פירושמ
עם שכריש כק יחיליןפירםי רשי יליהתיפיפייאחר בהכנת כ!נת ו מ נאומי וטוב
משניהם מ׳ ש״ .נ נ י ד ר בצצגס שאפשרצישנ כדוחק בירישיוה בלשו; רש׳ יל׳עוין
שם!ביאר ע ד צפי וה טעם אחר לשיותר טוב שלא ידור ייתן משידור ייתן נ י
אלתתן
מלבדהיומינקריהבלתיניורניתן וצא ק ר א משלם במו שהוא הנודר יש עיר
סכנה גדולה בנודר והוא שמתן אתפיו לחטיא אתבשרי כמו הנודר טאפש' שצא
משיג •ד! שצם ויקציף האצים את קוצו נחה שנדר שאם לא היה נודר ומוציא
כשפתיו הנדר צא היה ב! חיוב ובכן לא היה מק ס שיקציף החלים וכויוזא אצ מתן
אתפיךצחטיאאתכשרך וביאר היגגין עוד כאומרו ואצ תאמר לפני המלאך יר
ל א מ י צ י א הנדר כפיך שהיא אמירה כפני המצאך שהוא ממ<נה לכתיככספר כל
הרבדים היוצאים מפי האדם כמו פבמב הראבע יל ינמן טעם למה אין ראוי
סיאמרדכרבפיו כפני המלאך הממונה על הדביר פנו יען היא שגגה גדולה
לנכילכטיגיתכוהמסייססומיהכניסולאדסלשיסעצמוכחיובוכסבנה כהיותו
בצמ׳ חחי״כ כרכר ונמשך ממנו הסכנה שיקציף האצים עצ דנריו שנמח״ב
בהם צע Titוחב! מעשה ידיו 11א צמה •קציף האלים על קילך שהוא נדרך שיי^ציף
עצ שנדרתוחבל מעשה ידין עצ שצא ק״יית נ ד ר ן ואמר עוד שברוב חלומות
־ יי
קהלת פרשה ע
מ ל י ם ! ד ב ר י ם ירכה כצ מה שירצה בשיו•" כ י י • ׳ " "
ט
י ׳־** עצמו נ־־י
בהשהתלי״ימ־ההבליש ת ב״ .צמב־ר• נ\׳ בהם ר!כ הדירים * ־ י ש כדברים
שבינו למקים בי!! שהם הנדרים אשר יד!ר לאלים אי; רא!׳ לדבר הרבה י ק ראוי
צילא א ת היםלכן־חסר ל ב ר ממה ש נ ד י כיאחשנדרנמח״כבדכר1יא!יציו§
מעינש הבצע• מקים!!א כ• כרוב i nמית והנצים ודברים בעצים שאינם צ הי
ב י ב ה כלמה שמיצהאןאתהמליס •יא • י ' כשיהי! הדברים א מ האצים ירא
ממנו יין' כ » שביאר צמה יקצין האצים על קילך וכזיי״א נ י א מ האצים ירא
ואבשר שמהיהגורמנ׳ אתהאל׳ס ירא גזרה ניצצמ לכל השצשה דברים והוא
כאלו א מ י כי נ ד ב חלומות שממצים ובן בר!נ הנצים שאמה רואה י ק בריב
דברים שאמה מדכר שים מגמת כנין ככצם ציראה אמה'כי כאשר מחצ־ם הניס
מבהיל ירא אתהיימשיב שהראה ל ן החלים ההוא כד׳ שמשיבאציו ררהדך •כן
נ ר ו נ ההבלים מהדברים הומניים שהם בלס הבל כמו םניכד מהם ל־־עלה
ב ס כ ר היה ראוי ליראה אתהיבהס שלא ימשך האדם אחריהם•:תשינ שיש נהם
ממשותיקביוכ היבריס שתדבר אשר מכללם הוא הנדר הצויצעיל ירא בהם
אמהישלחמהיהנכשצכדכייךימחייכצךענשי־!־ •ת :כיה ימיש׳ש ה נ ס ק
,נפשוטועצנני; מסכים אצ הסנה הננינה הנו* ולה׳ מ ש־׳־ר שבכל הדברים
1
והחלומות!ההכליס ישיש מגמת כניו ליראה את ה' ק •קצין האלים יכייומנל
א ת מעשה ידיו אמר סצא יאמר בצב 0שאין רא!י ליראה מ ־ לחציצה נראיתי
ר י ע ה נ ד ו נעילכ השנל!:א •נא ״ס:של ס להאמין שאין משגיח נ ע לש •שובל
הכל כתקרה שהוא טעיתמכייסס יען הכל היא כהשגחה נכלאה!אץ שם ר נ ד
מענינ׳ האדם ונפרט האיש הישראלי כמקיה והזריק מא אס עישק רש !גול
משפט וצדק תראה כמדינה אל מתמה עצ ה ח נ ן •ראש ע שק רש ש־&שקיים
א מ ! והוא קלקל המשפט הפרט׳ ופןפשמלא המשפט הכולל אם ה א מקלקל
ונפסדשמיאהםגייליםהמשפטוהציקהר״ניסעצ •די פ:חד א! פלאיו! בבה
אחרמאצ מממה על החפץ איך ח פץ הש> בוה כהיומ! ע ל מפ־רכס ימכא להאמין
שאס היה משגיח צא היה חפץ בזה ומזה תרצה צהוציל שאין ראוי ליראה חציצה
אמל שצא יתמה עצ החפץ האלי׳ עליה ווא אל תתמה על החפץ יביאר העדן
כוה והוא שהיא •ת הוא שומלהלכל ציפה ומביט לתת לאיש כללכ׳ז והיא נפרע
מהסעצפצ פרטי המעשים מאריך אפיה וגבי ליליה וזא כי גניה מעל נ מ ה
שומר!גכוהיס עליהם כלומר שהיא ׳מיהנקדיאלים אד»ריס גטה׳ס עצ כצ נ ט ה
שאיש גביה ב ע י ן אל השפלים י ק גבוה נ ע ר ן אל הנכיה׳יהיא שימר לתתלהס
כפעלס ופיועמעלליהס וגבוה מעל גביה הס המלאכים שהם גביה על השמיש
שהם גס כן גבוה יעל המלאכי׳ יש ע!ד אצ' ס אדירים וגב:היס על׳פס יאפשר
;
שא!מ'אל מחמה על החפץ ר״צ שאי; ראו׳ סיממה האדם כראימ! רוע כני אדם
שעושקים משפט רש ודל!גול המשפט!?צדק והטעם שאין ראוי שיתמה ה:א על
החפןהאנושיכ׳אחר שעסק אי/הארס בחיל״ לעפימכ' מה שירצה אין ו א ו י
קפה
קהלת פרישה ינ
סיממה כי יראה חמס וריב כעיר <ען בני ארס עושים ! ה כ ר י ע בחירתם ואין
להמרעס בזה על ההשגחה יע; נמ; הבחירה לאדם חא אל מחמה על החכן ר ל
אל מממה על רוע כני האדם להיומשוה נמשןמפאמ החכןוהכחירה ואמר
שסין פ י ן היא נית; לאיש כדרכיו וכפדי מעלליו 1זה אומיכי גכיה מעל גכ!ה שיחר
וגביה׳ס עליהם; ואפשר שהזהיר כשלשה פס קיס אלה על השמירה חהטעימ כיני ג ג י ,׳
פרברים האלהייס ועציהם א״ר18תתןאתפין לתישיאאמבשרך ואחר שמחשא
כשפמיך צא ממנצל לפני המלאך החמינה עליך בשמאמר םשגגההימהמה
ש ד ב ר ת ם לא יועיל לך זה לפ:׳ כיח; לבית !כליית שידע מצפינילבבך ווה אומרו
ואל מאמר צפני המצאן כי שגגה כ׳ ׳דעמשאין אדם •פול להכחיש האממלכני
השי ולמה מרצה ימסככ שיקצין האלהיס על קילך!דכורך פדכומכ^היימייה
שלא •דעמ לאהשגמיחבל א מ מעשה •דיך 1אחר שהוהיר! על מעוט ד 0ח
באלהיומ אמר לו שיהיה כלל גדול אצלו תתיר והיא שירא אמ היבבל החלימית
וההבלים ׳הדברים אשר יראה כ׳ בוה לא יחטיא אמ בשרו ילא יטעה כדברים
האלהיס כאשר ישים מנמתפניזיראתאליייס לנגר עיניו יביאר צי א פ ; היראה
אלפ:׳! ימי!היא כי כאשר •ראה ששק רש וכן כשיראה גזל משפט יצדק!היא
שמראה שהד״; השיכט אמהרש הנזגיזל אמהמשפט והצדק •מרשיע אמהצדיק
ומצדיק אמהרשעאל^מממה עלזה זזא אל ממאה על המכין החלה׳ על ו ־
וכיאר הדבר;היא לה״מ שהשי׳ היא משגיח בעילם השפל עיי אייצע״ס יהם
המלאכים!הגלגלים 1ה!א ריאה ׳משגיח ככל מהשיעשיאלה כעילס השפל כי
ה א כמו שמר ציפה ומביט מה למעלה ומה למטה אך כדי שישדד ה!א מה
טתח״כהמערכהמהרעלמטה צריך שיהיההעש־ק חסיד ישר ונאמן ׳אולי מה
שאתימאהאתהעשיק ההיא אפשר שחפן הילדכא׳ על עינו!מסבי'בעושק ההוא
אחד שאינו על יד! ׳מירק עי האמצעיים כ׳ אי; ר ע ׳!רד מלמעלה ומניח! אל
המערכה והכל כ א ס ו ן סין ציד חשבי; !כל 1ה צרמו באומרו כי גכוה מעל גב!ה
ס!מר!גביהיסעציהם׳הנהלדעתיחצתנבזה־פ אינה שכהאל הפי כלש!; רכים
על שם אצים אדירים כמ! שפייהמפרםיס רק על הגרמים השמימ״ישהס גביהיס
על העי שקים!הגיוליס משפצו וצדק והוא כאל! אמר לא מחשוב שהשי היא ח פ ן
בעישק הה!א כעצם וראשינה ושהוא פועל אימי חלילה כ׳ או היה ראוי לממיה איך
נמשך יימנו ר ע א ך כהיות שהיא יתברך גביה מעצגבוה והגבוהים שהם השמים
הש על העישקיסוהגיזציס משפט וצדק ויואיגביהייעליהס ועל כן נמשך צהס מהם
הרעוהעישק!גול המשפט ומניח׳ השי' לשכה כעצמת מחנו אם להענישם על
חטאתם!אם להפרעמהס לעמיד בעהב בא!פ; שאין מקים לתמוה על החפן
האלה• כוה לשתי סכימהנויאחמ היא להיות שהוא ע» אמצעיים שגבוהים שולטים
עליהם כאמ!ר והשמת שהיא ׳תישומר על כלס ציפה ״יביט השל יהוא •פרעחהם
לבסין בוא; הראי• לליפרעמהס כנויובוה׳תיפב! כל הפשיקיסהאלה ע ' נכ!ן
בעני; הארס ביניצייקש:
הנה כפי הפשט אפשר שיתישב! הפסיקים הלל!
»'
א
1
47
על
קהלת פרעה יד
ז׳י״׳ייןאת ע 3נכין כ•למהשביארהשתלשל!מהנמצאית:גביהמיג! ג ע ה ה
':rfשהיא
גבוהיגצהעצוצהראשק יגב היש הס השציט־ה על ה ע לשההפל:הס צבא ה
וכהיציהש א-יר
שיי/חן האדן עצ כצ הדברים הספ!•• :בבל הנ״״נ־יש
השסצ־ס היא מההוא שאמר ויתריןאדק בהל היא ירצה הימי׳; משדציהיד
האח על כל שאר הכש ווים
השכציש <המירכביס הגה היחרק הה־א היא נ״נא
וכיאה לעין ככל שאו הנמצאיםיען כל השאר נויניס מ ה א ח כנ״יח־יזהממיכיס
•המדכריואשייהמלן ככל ממשלתי!דממתי היא נעכר רלניגש עשר לש־ה
שממני מקיה חיותי!נמצא השדה אד ;:צ׳!אפשר שממי,יתרי; ארן ׳כרש כרפ•
»יו0ג
שני משכים אל הכוינה הזאתפ׳ יקשה לפי הנראה צמה צא אמר!האון ככל היא
כי צא יקרא יתר!; רק בערך אצ!!צמו כפי מה שפידשנ! הנה האקה״א הניתנת
מניאו!ק״פ:העמדה לכל ׳תהיה הכינה ששאון כעצמה אינה נמצאמבכצ כ׳
אינסנויניש הכל ממניה ו ק הצמח ה:א הנו״; כ א ר ן א ך היתרי; ה׳ צא מדנה
שהיא המיב אהוהפיחת שמא הנקרא ׳מדי; האדן הנה!ה היתרי; היא ש ה לכל
הנמצאים שעש ששמיב היאקי׳ היא • ואמר שאש• המלך שנעבד מבני א־ש הנה
הוא כעבור השדה המוציא התבואה כ׳ אם צא הי! נצרכים לא כל לא הי! עיבד׳*
ל׳ א ן להיות פל עמל הארס לפיהו על כן הוא נעכל־ מבני אדם שעיבדיש ל!
ליהנות ממט לקיים גיפסומחייתם ו! א מלן לשדה נעבד כאצואמר שהמלך נעבד
}
לשדה שהשדה הנעבד שמרשי" אימ! ׳זירעיס כ! שא! יקרא נעבד הנה אפייהמלך
הוא מתקיים כעבור! וכאל! אמר אפייהמלך היא נמצא וא־קייה בעביד שדה
א י י נ כ ס ף נעבד כ! !הכל הילך אל מקים א' ולהיות שראה לבית כצי האדם פל ׳שעש!של
ח פ ן לקבן ה ן ר ב שיראה שאין משלימש הא ביצה לבד וקיים הג ץ׳ ו ק לאס ף הין
ר כ על כן אמר שתשיקה כואתה׳א תאיה כלכייתיצמא כיובת׳עןמישביש שיה׳!
שבעים ממש ואינם םכעים לעילם כ י א ו ה כ כ ה ן צא ישבע כ ה ן א ן שישיגה׳;
ר כ ואמישאן גס ואת כל תשיקתהאדס כאהיכמ הממי; היא כדי שיהיה לשם
תבואה לשובע וצא ׳חהר לחמס ע ד כל עמצ ארס לפיה! !:א ומי א:הכ ב:־•;
לא מבואה יריח׳ ה:א וה ואיוה ה:א שאהב בהא ;:רכמפמ׳ן!נכסיה בלמי אשב"
המביאה שכצמכלימס הואהתבואהואמר שגש וה האוהב המביאה היא הבל
כמו האוהב הממון מצד עצמו שהוא מבואיהיות! הבל אתר שאינו מישג תנל'85
לעולם שלא ישבע כ כ ן כאמור ועיר שאינו מ־עיצצגן כצל כמ! ה ת ג א ה
והמביאה אי; לה השמי חסרונות הנוייע; האדם נשבע ממנה כאשר יא;צ
לשבעה וע!ד שמועילה צג ן לשיש תמורת מה שנתן ואחישעש! גש וה הבל /אתר
ע
'י
,
ש
נ
שאינה משלחתהנפש בעצם וראשינה וזא גס וה הכל •
61כשר ש• א מר שא הב
הממון הוא מבואר הטעית והיות אהבת! אית! הכל יען א״נ! נשפיע ככשף אש
יאכל אימי כ׳ אס לא היה לי מבואה א ן שיהיה לו כל כ ש ן שבע לה ׳מ מ בלעה
ובמו ששיפר במשלי הקדמונים על מ׳ ששאל מאת האל בהפלגת חתרתי על
הכהן
קפד
•״~~קהלו7פרשח יד
ה כ פ ף והוהכ שבלמה שיגע כ! •הפך ל1לכ וכפף וראתה ההפגחה האלהיתלתת
את שאלתי להעניש! על עין חמדתו המופלגת ומי/ברעב כ׳ כשפיה ניגע נייאכל
לאיכל׳ היה נהפך לכסן* אולזהכ 1כ; המשקה ובכן הוא גרס מיתת! בחמדת׳ על
ה כ ה ן והיה לבלי חק!:ה! מה שרצה כ ש ב א הפלא ׳ ש נ ע ה א י ה נ ה נ כ ף מ ה נ ה ף
עצא! רק ״המאכל ועל כן גה מי טא!הכ כהמון עבדיה ושפחית שישרת! לפניו
ולא כתבואה הנה גס וההבל יען א יא לקיימה כלתיהתכואה אף שיהיה לו כל
»מ!ן שבעילה יאחר שאינס שבעיה ממנו רק מהתבואה הנה הוא הכל כאמ!ר:
וביאר הטיגש על בלתי היית רכו׳ ה ק ד י ם המדומים!הממון ה י כ טיפ שלם יען
כרב! הט!כה הנכהפירכ! *:בליה שיצישרך למשרתי' לפני! !כלס צריכיםלמאנל כרכות
והיצאה וכאשר יתנו כן ׳כעי אפ מה יתרון יהיה לנעליה נרנו׳ הטובה ההיא רק הטינח
ראותעיר! שרואה נעיניוהממון הרכ שהרויח כ׳ אחר שכאשר נכנה כידו כן
יוציא אתי אכלא נשאר כידי רקהנאת הראיה לכר!!א ומה כשרון לנעליה כ׳
אס רא מעיני! יריאתר שנתרבתה ההיצאיז פפ׳ רכו׳ הטוכה אכ אין יתרון
ובשר!; לבעליה רק כשר!; הראיה לכר• ואפשר שיהיה הפהיק הוה מקושר
ע
ס
5׳ ננכ.ג?ו
הקידםכפ׳ הפייהראשק שפירשנו םגזרתגס!ה ההלשנה אל טוניומ המכ!אה
שעה שתהיה יומר ט!כה מהכהף יען יצטרך יומר לגיף הארס הנה היף כיף ה!א
הכל ״ג; ה!א ר נ ד נפסד ואינו שלמותנשאר כעצמו ולהיות שגורת גסוה הבל
פשה שפי וה לגזרתויתרוןארן בכל היאבויכיאר הטעה למה גסרכ!׳ התבואה
גשהיאהבל!ה!א ב׳ כרבותטבתהתנואה שהיא אשר קראה טיבה בערך אל
ה ע ש ר הנה רבי אוכלים ירכי כאשר ממיכה התבואה אינה כמו העישר שתשייר
לשניה הבאים כ׳ תפהד ילא מיעיל רק לשנתה ׳תתחלק הניתר ממנה לאיכליס
אחרים מה שאין כן הממ!ן כ׳ הנ מר יי שצריך להפיק יגנו וישמר שה לעילם ואינו
נמ; לאתרים חה שאין הן כמביאה אם כ; אחי סיאיןבטוביותרכויה ד כ ר נ ש א ר
כ׳ מאכל מיד אש כן מה כשרון לבעליה מאימי הרבו׳ כ׳ אפ יאיתעיניו כרכויה
!כוכיי האוכלים איתס יוא ומה כשרון לבעליה כ׳ אס ראית עיני! ירימה כשרון
יהיה לבעליה כרכויה של המביאה כ׳ אס ראית עיניו כרכו׳ ההוא !באיכליס
אימה פי ׳מרב! גש הס פפי רכויה פאמור ולפי!ה ההייממישכ על נכון מלמ
אוכליה שהוא צידק על המביאה מה שאין כן כממון הרב יכן מלמ טיבה מצדק
יומר במבואה אשר כיאר היותה טיבה יען היא הכרחיתלק״ס הגיף והעושר לא
תקיא טיכה והילל כרכות הט:כ א! העישרובויוואחר אשר ביאר טעם ה׳!ת גס פ ת ו ק ש נ ת
טיכתהתביאה הכל כמ! הממוןכיאראיןעסהיותה גס היא הכל מתחלף עם
הממי;כפת!מ!ימר!!ה כ׳ הע!כד השדה כעבור המכואה וכל מבלית׳ הוא
התבואה הנה שנת! מתיקה אס מעט ואס הרכה יאכל שאין לימחשכיתוהרהורי
על רי!י נכסי! שמא יההדו ושמא תטבע ספינת! כיס כמו שיקרה לעשיר שהשכע
מהחמין איננו מניח לו לישן לרוכ מחשבות׳! ״א מתיקה שנת העכד אס מעט
ואס הרנה יאכל יריהנהנהמיגיעכפ׳ו שעיבד אדמתי וה!א עיף הנה שינת!
מז
כ
2
47
מתוקה
• קהי ת פדעה״»ד~~—
*וי/יק? כ׳העמל •עצי אידים צראשיויש; שינה י-תקה כ ׳ א :י א כ ל א ע ט ׳תמיגש
חלב! ודמי ,ויעל! א-דיס לראש־!אש יאכל הרכה חי׳; יעכל היטב *מ כ••:עצה
א י ד י נ א ך העשיר אש מעט יאש הרבה יאכל שכע עישר! שהיא השבע ה י ד ע
אינגמניח ל! לישיןמצדרב•׳ מחשביתי! ייאהשד ש־כ•׳; לדבר נא ־ ככ• השבע
*'י
! :נ
*
וכהי הרהיאה כדי שיתישכ עצ נכי; צדה א ד ר כעש ר !השבע לעשיר שהילל
והעישר לעשיר איננו מניח לו לישין!ע ד שאי• שבע כ ד ק רק באכילה ידה נס
אתר שכבר הקדיש שא:הכככףלא׳שבעכהן.י~:גת:.ל;זי״צ.י -צ.י
ב
:
שצעישר וממ;!איךיאמרשהשכעאיננימניאל; צ׳שק־ ר ך השי נה לשנת את
העיכד האדמה שהיא •גע כגיכ :כ׳ כאשר יהיה עץ׳ ייגעימעשל מי נ׳ אש •ד:צ
ר כ או מעט וכעכיל המיוןיעלו האיריס לראש :ויהיה !ה הב״ עייב־מ שינ־״
םעישיס אומה האידיה הדקים העיליכמהעשילהטינ!השלש יא אש ־•עט •אס
הרכה יאכל ה• צא <!>ק לעמל!היגערבייהאשילה לשבעה י ק השח המ גבל rא
כיגעיס חוק מאדאמנםבעשיר שאיר •גע יעמל ככל הנה כשישנע מ־-א:ל
המיל!׳ אענומניחלילישקכיהכח המעכלכ! ה;אתליש מ ר ד לשיי־״ישש !בנוי
ובלתי יגע ומתעמצ כצצ ויזא והשכעלעשיד איכ !:מניח יל! ליש; •ר השבע
מה״אכל כשיאכצצשיבעהצאדישלאתיערכשינתיאתושתתהר עש ל! אלא
שלא יניח לו צישיןכצצ למיצוי אנטימכתו מהמאשצ ויהיה בחש; קיא ׳־.־נקית
ג ד י ל ת ע ד שתדד שינת! מעיניו עדיקיא המאכל אשר אשל לש בעה כי זה גא
יקרה
לעילםבע
P
י המדרששהס מדברים כשצחיתה:כש״והמחיל!אמ'שיתרי; הח מד על י נ ד ה
בשל היא ש ה א ק שנוי אל החמר ואמר שבכצ א כני מיני בני ה ד :יש יתר־!סלק
רכחצהחימר •ע;ח»האדסלהעמדתהגין> ריב מעשיו ;כעל־*! הש יכ^י/
החימר כמו ששיא השינה!האכילה והשמ׳ה!ההליכה;הישיבה;יגיעת החמר
ומניאמ• אא ויתרון אר; ככל היא יריימרן התמר בשל כני ארס הימר!; ה;א
בחומר שאף מ׳ שעימר תמיר ועיהק כמ רה הנה לא ׳חצס מתת ח צק ׳!מר גדיל
ל מ מ ד כדבריה הההרחייהלהעמדת־ כאמור!אמר שששגל שהיא המלך כמו
שקים לעיל הנה הואנעבר לשדה שהיא הצריך אל ה ע ד ר ת החומד שהשכל
מטבל ומשכיל ויגע כהמצאת המביאה מן השיה להעמדתהיין :מגא שהמלך
ה!א:עבד שנעשה ע ב ד כעבור היוצא השדה לקיוש החימר ואחר שביאר ימיין
ה ת מ ר על הצידה כחייה הגשמיים שליקת לעצת! חלק •;מד גד צ מ י ד שי' קת
השכל כ א י ו ר ביאר ההכרש אשר בין הטיב הגשמי;הנכש״ ה ר ת ; • ,א י ר
טא־הכ ככן׳ שהוא כולל בלהט כי'.הגשחי!מכיהלס הש בשח השקי הנה יה נא
•שיג התגלית הנכשן אצלו כ׳ כיכיףהחמ ןלא יכלה לעילה !לא יכ.א! עד קנ;
יעל כן אמר שלא •שבע כהן• אס שיהיה הכשף שש גאמר על ה/,־ קת מלשן
נכהכה׳גש כלמה נכש׳ וכ! !אש שיאמר על הממכמכי כין כך כי; כך אין לשש
תכלית ו ס ן ו א מ ר שמי שיאהב ההמון מהיטיכית החציניית כלתי מכ א י נמו ן
הנכש
קהלת פרשה יד
קפז
ה נ פ ש ה נ ה ה י א הכל וריק שהכל פלה ינפסר אס לא יהיה שם שלמיתנכשי הא
ומי א י ה ב ב ה מ ו ן לא ת כ ! א ה גס וה הבל והיא כאלו אמר וחי שא!הכ כ ה מ ו ן כ ל ל ו ת
כל ה ט י ב י ת ה ח נ י נ ־ י ת שנקרא ה מ ו ן כילל אותס יחד ואוהב א ת ס כלתי מוין ה נ פ ש
ה י א הכל b hלא ת ב ו א ה כ ל ו מ ר כ א ש י תהיה האהבה כהמון בלמי ת ב ו א ה הנה
ג ש וה כלו כ ל ת י מוין הנפש ה א הבל יכיאר של־יימהשלם ב ב ו י כ י ת ה נ כ ש י ! ת ו ה י א
ס ת ל כ ד ה ט י כ ה מ ג י ע צו מצד עצמו מ פ א ת ההשגחה י ת פ ש ט ה ט י ב
״כאת
ה ה ש ג ח ה גס ל א ח ר י ם ש כ ע ב ו ר ק צ ת ש ל מ י ס ש י מ צ א ו כ ר ד י פ כ י ע ה ש ׳ ש פ ע ש ב ע
י צ י ן ע ל כ ל ה ד ז ר ע מ צ א ז ר כ ׳ ס נהניש מ ט י כ ה ש ל מ י ם ו י ל ת ה ש ל ח י ם עצל׳ס ה א
כ ר כ ו ת ה ט י ב ה רבו ח כ ל י ה ׳ ר י כ ר ב ו ת ה ט ב ה י ה י א ה ש ל מ ו ת ב ק נ ת ב נ י א ר ס ר כ
ו ע י ר ה נ ה נ י ם מ ה ס י כ ה ההיא ו ו ל ת ה ש ל מ י ס ע צ י י ס ש מ ש ג י ח השי ג ס כ ה ס כ ע ב י ר
ה ט י ב ה ה נ מ צ א ת כ ש ל מ י ס ה א ר ב ו א ו כ ל י ה ו א מ י ש ל ש ל ח י ס ע צ מ ם איכ! מ ג י ע ימיין
מ ז ה ר ק כ מ ה שנהנים כ ר א ו ת ם ה ט י ב ה ה ו א ה מ ג י ע ל א ח ר י ם כ פ ב ת ס וזא ומה
׳ מ ח ן ל ב ע ל י ה ש ה ס ה ש ל מ י ם כי א ס ר א ו ת ע י נ י ו ש נ ה נ י ם ב ט ו ב ה מ ג י ע ל א ח ר י ם
ב ס י ב מ ס ויש ל ד ק ד ק ב א מ ת ב כ ש ק ש ה י ל ל ב ר ב ת ה ט ו ב ה ירבו א י כ ל י ה ב ל ש י ;
ע ת י ד ו ל מ ה זבד א ו ת י בלשי; ע כ ר ח ן לישיש זה מ כ ש ר ש נ א מ ר ש ב א ה פ ש י ק ה ז ה
ל ב א ר עני; מ ה :ת ה ה ש ג ח ה ה מ ל ה י ת בבני א ר ס !היא שהוא ׳ ת י ח ש פ י ע ה ט י ב
ה ג ש מ י נ פ י הצריך !אמר שלמה כ׳ כ א ש ר נ ר א ה ש מ ר ב ה הטיבה בעילם ש ת צ א
ה א ק ר מ מ פ י ה י מ ר כ ו מ ש ש י א ר ב ו ׳ ה ט י ב ה ה נ ה י ש ל מ ל ד ו ן מ ז ה ש ר ב ! אוכליה
ו ע כ ה ר ב ת ה ה ה ש ג ח ה האלה׳ת ה ט י ב ה ל ח ה ש ר ח מ ה ר ב ו י ה א ו כ ל ׳ ' ה צ ר י כ ׳ לרבי!׳
ה ט ו ב ה ב ע י ל ם מ פ א ת ה ה ש ג ח ה רא!< ל נ ! ל ד ! ; ש י ר א י י ב ו א ו כ ל י ה ! ע כ נ ת ר ב ת ה
ה ט י ב ה י א ח ר ש א י ן ל ו ל ה ג ה ש ה ! א כ ע ל י ה א ו א ל ה א מ צ ע י י ם ה ג ב ו ה י ם הכוילע׳ל
ש ה ם ג ב ו ה י ם ע ל ה י ב ר י ס ה ש כ ל י ם א י ; ל ה ם י!!ה ה נ ח ה כ י ל ר ק ע צ י ו מ ה ה ש ג ח ה
ש ש ו ד ר ה ע ל י ה ס ח א י מ ה כ ש י י ן ל ב ע ל י ה כ י א ס י א י ת עיציו כ׳ ו א י מ ע י נ י ! ה ו א
מ ״ א ל ה ה ש ג ח ה ה א ל ה י ת א ס ה י א כ ע צ מ ו י א ם ע ל ירי צ ב א ה ש מ י ם ו כ ס י ל י ה ם
כ! ו א ת ר ש ה מ י ע ל מ ה מ ג י ע מ ה ה ש ג ח ה ה א ל ה י ת ה י א ש ב ע י נ י א מ ה ש י ה נ ה
ת ע ר ב ע ל י ! ש נ מ ׳ ווה א ו ח ד ו מ מ י ק ה ש י נ מ ה ע י כ ד א ם כ ע ה ו ! א ם בעיה ו א מ נ ם
המדף
א ה ר ה ט י ב י מ החנינ״מ א ש ר יכללם ה ע י פ ר נ ח ו שזכרנו ה נ ה ה ש ב ע
י ו ה מ מ י ן ל ע ש י ר א י נ נ ו מניח לו לישי; ולניח ל א כ ע ה ז ! ל א נ ע ה כ ׳ ה ש י נ ה ה י א כנוי
א ל ה מ נ י ח ה ו ה ת ע נ י ג י ע ל פ ׳ מה ש פ י ר ש ! כ מ ד ר ש ע ל ר' ט ן ש י ג ע בכיו ש נ ה מה
ש א י ן ת ל מ י ד ! ת י ק יכול ל ל מ ו ד ל מ א ה שנה!'!ל ל מ ה ה י ה ר י כ ׳ ן ד ו ח ה ל מ ל ך ש ה י ה לו
כ ר ם ו ש ב י פ ע ל י ס ה ר כ ה ל ע ש י ת ׳ ו ה י ה שש פ י ע ל א מ מ כ ש ר ב מ ל א כ ת ! יותר מן
הכל י ו ת ר מ ר א י מ ה ע ש ה ה מ ל ך נ ט ל י ב י ד ו ו ה י ה מטייל ע ח ! א ר ו ם ת ו ק צ ר ו ת לעת
ה ע י ב ב א ! ה פ י ע ל י ס ל י ט ו ל ש ב י ס ! כ א א י ת י ה פ י ע ל ע י י ה ס ! נ ת ן ל! ש כ ר ו מ ש ל ם
ה ת ת י ל ! ה פ ע ל י ; מ צ ר י ; א מ ר ו א נ ו י ג ע נ ו ב ל ה י י ס ! ז ה י ג ע ב ש ת י ש ג י ת י נ מ ן ל! ה מ ל ך
ס כ ר ! מ ש ל ם א ח ר ל ה ס ה מ ל ך מ ה ל כ ס מ צ ר י ן יגע זה ב ש ת י פ ע י ת כ כ ש ר ! ת מה
טל 6י ג ע ת ם תמס
כל שיים
כ ן לחד ר י ב ו ן בר חייא תירה ככת שנים מה
שאין
תלמיד
קהית פרשה יד
מל •ילומיק •כי333״דלמאהשנהעיני .הנה •דאה ב א י מ ד ל -ע י ־ ' ׳
לt—-
הזה י/היה השינה הנז״ככהייכנ״ איל המלחה!המעייגכיעילה הנשי״מיהאשילה
היא כני׳ חל ח״ העילה היה כאכילה גשליתויאמר ש שינמהע־בד ׳עיהק כ״ י ה
ו ב -נ מ ש ל אהעיב־המש שה rק י א ע כ ל ב ־ ׳ ״ ־ הנה שיני.׳ ׳היא :נ • -ל
המעניגהנכש״ה׳אממקה ש־ימיג־גימ שהל ׳ י י ש ״ ג ט א :ה י כ ה י א י ז
r
אהמעישיאשהיכהיאכליל־אש מעט ׳אההלכהיחיהכמשילהבעשייה־שע
ל ע ש י ל ש ה י א א כ י ל ה ל כ ה ה ל י ׳ ל א י ן ה ״ ׳ י כ ה״ש נ ה כשש שנע
״לח
השבעי׳היאיה לעשיל ששלי* א־ העישי כל־,׳ שליי מ ל י ש ; י ל ה מ נ . : : :ל יד ה א
הנלעד כהבניכינ הכי״ שיכו ־׳ההילה• if :כמ״הנ׳ ה ־־.יש על נשי; שכיהענ-ן
וללש :מ מ ־ ן לק ש א שלק :נ ל-ל היכילששעכעשיר לאה״ :שי כילה׳ ־
השבענאמרעלריכהאשילה!האכילה כנ״ אלהא״ה ׳ מ ש כ ע ל :כ ץ כאמיר
י אחל אשל כתב כפ• הפשע ענקעיכד האדמהלין •ס הנין־:מהכהכה־לעשית
ה׳ י ק :־ ל שדש כ׳ ,שניהס כלי של־כחנ! א י ד שיש ע ־ שנ״־ינ׳ ל ע ת ר א י ת
ל ן : tל ל ! .י ר ע ל.ר ח כ ע נ י אש דק לה רעיי/ד נד ח ל• שאירע בהה ־ה^מ
כעליה !חלד שלדעה הראשינה היא אשר ו א ה תא־ השמש!היא ח לה כל ל ד
פאינהרעהמנדעצחה רק שהיא חילה ואשהיתעילהלהופאה ה־ההו הרע
מאנה יע 3כן אמר שרעה חילה ראימ׳ מהמהשאש !ההר הדעה הח לה המי
וחי •ר•שהיא שראל עישר שהיה שומיאימ• כעלי! לרעמי שלא היירינה לבזר! כנרי'
ל! למאכלזולשצהצריןל׳ לקייס ג פי ונכש! כא:מר! שהיה ש מר יזיילייהרע־ו
שימלט בעשרו !!א עישר שמיר לבעליו לרעת! !ה!א דבק עש הגזרה הקדמת
כאל :אייר שלדעה החילה שראה בעילה בקצתבני אדה הימה שיש מיני אדש
שש אריה עישוסלועמשלכישקרה רעהלהה!אמר שראה שההשגחה הי1ה־ת
מ ד ר לאישהה אמדה כנגד מרה שהוא לא עשה טיב לנכש! כממנ! !היה
!0מי א מ׳ ל״ס רעה כן אבד עישר! כעני; רעולא השליט! ה־1יש לכ!ח כע;׳; ט׳ כ
ונשאר הוא עיוה ממנו!לא נהנה מעושרו!עמל! כלל:אפ׳יכיה הצשאיאחר׳זלא
הגיעל! ממנוחא:מהשאש היהשימיאיתישישאר לכנו היה חצי נממש א ן זה
לא נלנ'ה!'!לא בנ! ווא:הוליד ב; ׳גויולהיוישה? :משך ל! מצירוע ביזירמ׳ במוישה׳*
ספקכיד! לפזר הממו; בדכר׳ישיהיו לתועלתו!למעליבניו אמריו ולארציאמ שה׳"
והמצד חיל׳ שהיתההרעהח לה מצד תלי כעל• העישרההוא ואפשר שהדעה
שראה היא העישרששימרא:מי כעלי :לעצמו שאיצוווצה להיציאוכמקש הראוי
להוציא! שאה היה מוציא א מ בלקה הראי לליציאוהיה דיחל כזה ה ר ע ת
היימיגשימ ליוא עליו א ן בה׳ימ׳ שימר איית לעצמי •א• !:מ ציא א מ! מ מ ן
וכמקויהראוילהוציאו כדי שימצא! ל :א:הכיו כצרת׳ כשמש עש הימיהשאיריליעתצ
ן?א עושר שמור לבעליו לרעתו •ריהרעה החולה שראיתי של״אי׳כאמרד! כחיית
בעליו כצויהזא העישר השמיר לבעליו שש׳חואות! לעצתו <א־צ! מציל /לולתו
קהלת נרעד• טו
קפח
כצלשאוודאיהוא לרעת! כלי ככק כי כאשריכואזעליורעימלא ״כל להמלט
מהם יען ל א כזר ולא נתן כוחן הראוי לתת כמכר והוא מה שבירר נפה ק כנמשך
כאומ ואכדהעישר ההוא כ ע נ י ן ר ע י ר ' נ ו ו ע ב ח י ו ת ! אבד העושר ההוא בענין
ר ע כ׳ כאשריכוא עליועניןרעלא נמלט יומנויכזרגומיס!לאה!עיללוועל כן
אמר ואכד שהוא תאר אל האיש אשר שמר עישרו לעצמו שהוא מ נ ד א!ת! נירים
נ ע י ד ' נשארנענין רעוהילידאיוב נןואיןנידומאומילמתילהשאייל!ובוגרס הזי
ל ע צ מ 1ו א מ ר שוול' וה הרע המגיע!! הנן יגיע גס לעצמו שלא ישאי״לעצמ! דכימהל באעיריצא
ההלק שהשיג מהעושר ה• נאשר יצא עמס מנטן אמו ערום יש נשמה ש ל א יהיה
לו אפי'מבריכין שישא ויוליך עמו מכל עמלו שעמל שכלם אבד איתס כענק ר ע
כריעכחירתיכאחייווא כאשיגימכטןאמוערויכןישויללכיכשבייריישויללביכשעמ
פטירת! כמו ש ב חא ישוכ ללנינשניוהנתויהוא י!פ!רס כדי סימישכ הכפל מגורת
כאשר יצא ומלמכשכא שנרא׳'פכ ליס והוא כאלו אמר שישיב ללכת ערים כמו
שבאערוס כזמן שיצאמכטן אמוווה! המכ!!ן כגזרמ כאשר יצא מבט; ש ל א בא
להורומעל א:כ; יציאת! רק על ומן יציאת! מהנט; וגזרת ללכת כשבא מידה על
אופ; יציאת ולכת! מן העולם כמו שבא כוי והנה אמתלכל פירוש׳ המפרש׳' ק ש ה כיחש נ*
מאד אצל׳ לישבמלמבשכא שפירשה כאל! אמר כמוישבא ואין כ; מכנה נפי
הלשיןהמורגל אשר על נ ן אפשרלפרש פירוש אמר לישנה בלמי דוחק כשנאמר
שדמו שומן לכתו!שיכו הוא ממחילמומןנוא!על דרך שנפרש ויוסהמיממיום
ה1לד!כ»משע'התחל'הליד'תתחילהתו'!ההליכ'! 1ההפסד ו!א נאשר יצא מבטן
אמ!ער!ס •שיכ ללכ' כשכא ירי כאשר •צא מכטן אח! ערים ומשללמכלכן ישוכ
ללכתחשעה שהתחיל לכזאויוא כשבא כלומר כזמן שבא באות׳ הומן עצמו ישיב
ללכת ערום כ• כל מה שיהיה לן מן הקניציס המדומים אן> שיה״
ללרוכאין
ד ב ר מהם דבק בעצמות! כ׳ ה!א ערום תמיד מהם שאינס רנ קיש כו זהוימה שפי'
כא!'!מאומהלאישא בעמלו שיולךבידו׳ריבוחן שהיא הילך שהוא״תחלתומן
היותי כא הנה ככל עמל! שהוא עמל בלכת! ! ה ו א כל ימי היותוח׳ עלהאדמיאימ
נישא ומילין כידו מאומה מכל מה שה• £עמל ומרויח אף שירכה ה!; כ ת י ל הים
ו״זא ומאומה לא ישא כעמל! םיולן כיח שהיא פיריש הגורה ה ק ד מ ת שאייר
סכומן שבא כעלם מעמנאת׳ מבט; א א ! הוא שכ!הילך יואן עי!ס!הוא שאעפ׳
שהיא עחלויגעבאסיפתהממוניתלא •ש א מהם מאימה כיד! כל ימי הייתי מ ל ן
ושב לאדמתי יען אינס דבקים בעצמותיאררכה חסרים מגיפ! ככל יום שנטה
אל הפסד הניף ווה! הנרצה נגזרמ שיוצך כ׳ דו שהיא ת כ פ ת ניא:ר כ׳ י!ה שאחר
.שלא ישא מ א י מ ה בעמלו שהוא ע־ילכיוייו ה,א שאינו יוליך א מ! כיד! כלומר
& א י נ < ד כ ק כ ע 5ח י מ ! ה י א ד ק ־ י ק נ כ י ; •אמר שמלבד הרעש ה ח י ל ה ה א י ש ר ;catהד<ת
ז כ ר ו ה ה א י ש א ש ר א י ד ה ח ח ן א ש ר ם ח ר כ ע נ י ן ר ע א מ ר פ נ ס יה שיכר וידוא
?׳!מהארס הילך לכימעיצמ :בלמי הממי! שהיא מרייח א ף שיהיה בידו!לא אבד
§ ת ! במו הראש!; הנה גס וה הוא רעה חילה כאשר לא •פור הממון במקיפ הראוי
גכוא
׳ ה
,א
כ
א
ש
ר
. ,
?
קהלת פרשה טו
ה
כ
,}.וצא,
מ ה
ה
,א,
י מ ד 0
.״ א עייללריחכליל
נ?ג*
תיעצממממינ! כצל!!א!גס זה י ע ה חיצה •י גה זה היעה הס אגב הדאש־נה
היא ג״ביעה מצה!היא שבל עיממשבא האיס ק ילך בלמי הנא מיגיע; •נו*
גס .י • י ״ ן !אמל שצאלי שהיא בציד נהנהמיגיע! אלא שיגיע צו נינו ייבא ב י :־ ל י י ן
ב
מיבהה:ני שילבה עצבינ״״חשבימיימצד ממימי:הי! 7בהיצעצימ ג •יא גס
כצ<תי!כחשךיאבליבעסהרבהיתל־:יקנףירגש
כל ׳מיז לא •אבל כלה״ש
צאיי«!מש יג־ בצילה צא ׳איכצ צמר הנר צהכלגמק״צנימ־רקבתש־ יאבלייה׳ה
צ! כ ע נ הרכה כה״ מי כהיצ עצ ממ נ׳ יה צ״ יקנן יהיה הרכה גש על י י ב ח מ י ?
ח
:
א
ה
.״ ואתי אשי ביתי השמיש י ע י מ ימת״שימ כא־ס ל נ י י׳ ע כ ח י י מ כ י י ר
ר
ההנהגה הראויה האיינעימ בעניניש ה י ל י י י ס !היש בימהמצינ״מ באי הנה
א ש י י א י מ ׳ א נ י ט י ב א ש י י כ י ל א ש ל ! ל ש מ מ וליא ת ס בה ככל עמל :שיעמל
מחמ השמש מ כ פ י ימי ח״י • י א ה שיאימ׳ א נ י ע ב י נ ל הנונית היילא מ עש
שאיני ט ב מיחלט
ב י ה שהא ט ב אצא שהיא נ נ נ כ נ ג ל י י פה לא כגלל
ט כ!!א אשי ׳כהלאשיליכיישיתכלוישמה ״ פ ז י כפי היא׳׳ להעמדת יק״ש
הגיף :לריאימ הטיב המגיע מהש כעת! שיהיה ה י א מ כט ב הנמש־ מרכזי
היכריכ המיזמים ההש אשר י ע מ ל הארס כהש מחמ השמש ישישי ימי חית
נמ; צ :האליש אש מעט ואיש תרבה יחיה כי זהי חלק :המיוחד •צ׳ דיג! בימהחציניז'
ו ה א מה ש אכל וישתה מהש כעיר! בא״ש איימי!!א כ׳ היא חלק• :ו;•ה שאמרמ׳
שהיא יכה אצלהטיביימהתציניימיהיאלאשיילולש־ מ!לדא מ ט בה מעמל! היא
אשי יקיא חלקו!כל השאר ׳שאר כה ולא יוליך עת! מאימה מייני כאת ר על דרך
כ׳ לא נמית! יקית ה כל! ש!'!אפשר שאומרו כ׳ הוא ח לקי יהיה דבק אל נזיתמסשל
ימי חייו והיא באל! אמר אש מעט !•אש הרכה יחיה כ׳ היא חלק הנא; ל! מאת
השי כהשגתמ! הנפלאהא;מפאמ המעוכה עצ דרך חיל כן! מי!מזיני צאו
כוניתאמליא מצמא אצא כמזלא ׳נוי!!אכיהיא חלק! כצמר שמשכר ימי ח״;
י
^
יי
^
־
שיחיהה;אחלק<תקצ!כצ<ואיןלהקישאימיעס זילמ! מאישי המי; ולה׳־משיש
c
עיר מק אחר מעשר זולמהעשיר העמל והשיג כעמל! הי; יכוהוא העשירהכלמי
י ג ע הרבה ובלתי ט ר ח צהשיג! רק שבא ל! העישר בלמי יגיעה כלל שירש
מאכומיו או שייצא מטמין׳יזה! אשר אמרעליוגש כל הארס אשר נתן לו האצים
עישר ונכשיס!הוא על הדרך שכיארצו שירש מאכיתיו או מצא מטמון!השליש!
האלים לאכול ממנו ולשאמאימחלק!לשמח כעמל! המעט שמא עמל כשמירת
הנכסים ויוא!השליט! צאכיצ ממנ :כויוצשמ• ח כעמל! סייליומצכד שנמ;ל! היא ית'
את הממון והנכסים הנויהשציטו עיר לאשל מאני ולשמח כעמל! מה שאין כן
לעשיר אשר קדם וכרו ששצ ימיו כאשך יאכל !כעס הרכה וכויות יהיה להפך
שישמח כעמל! כייהנה זה מתתאליס היא 'ליוילת ה י ת הממי; יהנכש׳ינמינים
מאמהאליס כאשי ו כ י כאימיאשר נתן לי האצים עישר הנכסים ?'!:הנה גש זה
היומי שליט נהם ושמח כעמל! הוא גכ מתת אלים כ!/ה;א שישיחיכעילהבאר
נאמרו
ק3ט
קהלת פרשה טו
כ ! 6מ ר ו כ׳ לא ל ו ב ה יזכור את •מ• ין» 1יריכ׳ 1ה האיש אשר נתן לי האלים עישר ט ל א ! r־ " b
ונכריה הנה היא מכירפש שאינו!:.ר הרכה ימי חייו אחר שהאלים נתן לו כל
העושיוהננהיהלמהשיאהכ!
ע ב ההכנה והיא ׳תיחענה כשיחת לכו כח1
שאמרנו שגה היית! שיזח בעמלי יתתאלייכ היא כמד:כרויא ה׳ האלים חענה
כשמחתלכו ותהיה מלתמענה כמושהייהר״אכעזל מלשין אענה אתהשמיס והם
יענו את ב א ר ן וכויוהוא כאל! אמר כ׳ האליה הוא הממציא כשמחתלב! !אפשר פייוחיני!'*'
םיתישבו כל השמינה כהיקיה הלל! כשנת השלמיתהנכש״ ונמת הטוב החצ!נ•
בפי הפ ר1ש השני אשר פירשנו בכס קיס הק:דמיכ והתחיל ואמר שיש רעה חולה
ז
ראה תחת השמש!קראה חילה יען היא ר כ א ת ר ו ע הבחיריכחו שביארנו והיא
היית העישר שמיר לבעליו לדברים הגשמיים שהם כלם לרעת! כ׳ האכילה
והשתיה!המשגל ושן שאר הטיבות הגשמיותהס כלס לרעת! של ארס שמכל׳'ימיו
ושניתי! בימה שלא יוציא הארס לטבתנפשו כצדקה !נקנית פפוים להשלים
נפשו ככל השאר יקרא לרעת!זה! מה שרצה כאומר! עושר שמור לבעלי! לרעתו
שהבונה שאיצס שומריסהעישר להיציאוכט!כ הנפש״ אשר יקרא טיב כאמתרק
לרעתי שהוא אל הדכויס הגשמיים כאמור וכיאר שהאיש הככל הוא א ב ד
כדצוגוהנמיר ברוע בחירתי העושר הה!א כהיות! יהל להוציא א!ת! כדברים
מועילים צ! מאד שאינ :נאבד העיפר רק כל! ה!א רי!ח דבק כנפש ועל כן אמר
שכאשר יהיה שמד לכעליו להוציאו כדברים הגשמיים שהם לרעת! יאבד העישר
ההוא כענק ר ע פלא נתעצם תיעלת! כנפש רק בגוף ויאכד הממון כידיס
נ ה פ פ ד הגיף!אמר שי1ליד כן האיש הה!א ואי; כיד! מאימה אף על פ׳ שישאיר
לו הון רכ כיון שלא השתדל להשלים אתכנ :והיתה פל מגמת פניו לתיעלת הגיף
והט!כ הגשמי נמצא שאין כיד כנ! מאומה כלומר אין כיד כנו דכק כעצמות!
מאומה כ׳ מה שהשאיר לו מהממון הכל הכל שאין כידו ובעצמות! מאומה כאמור
יאמר שכאשר •קרה לכן כן יקרה לאכ שכאשר יצא מכטן אמוערוס כן ישוב
ללכת כאשר כא!הכוצה כ׳ כמו שיצא ער!ס יק השלי״תיק התירה ומן המצזת כן
ישוכער!סמ;השלמיתכיאםהיה כו שלמות נפש״ לא היה הולך להפסד רק
היה ,כא בשלמות לעילם והיה מוליך עמו שלמות! כידו וה!א משכאויומאומהלא
וגומ •ויאחר שמאומה לא ישא כנפש! שיוליךעחובידועידשאול אשרי מ׳ סכא
לכאן ותלמודו בידו שהוא משל אל השלמות שיוליך הארס אות! דכק כנפש! על
כ; אמר שבהיות פיה החסר אשר לא השתדל להשלים צפש! ולהוציא ממ!נ!
לשלמות הנפש רק לשלמות הגיף שה!א לרעת! כאמתמא!מה לא ישא כידי אחר
שהוא נעדלהשלמית על כןישוב ערים מכל שלמותכאשרבא כאמור וביאר עיר
י ע ה אחרת שימשך לו כהיותו נעדר השלמ!תיה!א מה םכיאונו בגזרת ישיב
כשכאכייוהוא כי מלכד היות! הולך לכית ע!למ! ערים ומשולל מהשלמות כמו
שבא הצה זולת והיקרה ל! שיטה אל ההפסד ויתחיל למית מיום הולד! כ׳ כן
»קיה כבלת׳ שלמים ה pמה שיקוה כשלמים שהס נ טיס מייס הולדם אל החי׳•"
מת
צ
*
4$
והס
קהית פ ר ש ־ טו
והכחי־סלעלס!!איגסוהרעהחצהכצעי*משבאכ;ילך
כיייהא ז•! .א ־ י
1
שהרעה הה .ה ה : :׳ מ ש ה י א גה היא נ-׳שנתי׳נד ר ינ באיימי אשי ; : : .
1
ק י א ה ח צההיא שהיא הילך ב!״; הימי כה : e r rה :שני ה נ :׳ :ב!־•; תת־
כמ! שאמשמשעה שה א כא מצ העילש אמ! • מ מ ג נ׳ ההכשר !הלימה ׳•מנח
שהביאה!ההציכה הסכו־קאחר !ה כנג־זש יח־ ׳;הי :־ ; :ש־ ,- ; ; -־מ
שבאכןיצך בצימר כצרגינינ ! .א; כנגר הביאה מהיה ההליכה נ ד ; וברגע
,
עצמ!<בשןמהימד!;צ!ככצעמ !1שעמצ כציב-ימהחצ נ״מ יהרבריש הגשמיים
אחר ששיא תשרהשלמימשהשלא מהנשאר ע-׳ היא היתייבנצעייצ• ׳ששיין
ל!שצמ!מנמצא שהיא עמל לריח :ש נ ל נ כ ס ־ ״ א ד י ה י מ י ; נ י ש ע״ צ צריח!:
ויהיה הרוח כנ״אצההנשד והכציון אחר שאיני נשאר דנר דבק נ נ נ :׳ נאדיר
ואאר ש־יצני שצא ישא מאומה ביד! אחר שהוא;עדר אהש צ-׳:־ יומר ששציח׳ו
הש בחשך ע ד דרך רשעי :באנצהכויורש גיס כחשך ידיי• כ׳
:
א גש כצ ימיו
בחשן יאכל שאנילתו ושתיית! אינה אניצהישתיהריחניישהייחנ־לה במר רק
אכיציגשמ׳ שבמשך ייאכל איתועניהיו דנק׳ עמה כעש הרב!חוצי! יקצף •דשש'
שת!ציו וקצף שכ אצהכענ והוא שימנא ביברדכ׳ אתר המתוימהנשאיומנעש
הדבה!חיליו של הכעס שש!א הרעשב! שמכלה העצם יהבשרוכ; הקנא הנמשך
ממני שמכלה גס הוא ימיו ושנומי! שצאדס וצא ע 1ד ח צ א שתכשיר הכת! הננשיו'
כצם הנח ה!וכרוהכחהש!מר כמו שקרה באיוב כאשר היגד צ! כשדיש שמו
שלשהראשישכ׳ שבחלכ-לכעשכי״ שבא כמדרש רול נששמע איוב בשדים
שמו!שצשהראשים כויוהואילואמאצידן אבארהו בקנדה שהוא כאממקשה
ההכנה !נמחכש! כ! הקדמונים!?צ כילקיש שם נשדיש של! שלשה ראשים א"ר
+
שמואל כששמע איונ כן התחיל מגייס חי׳צותיו למלחמה ההר כ׳ אי׳גיין ה « ן
'< • ר נ ה 101משפחותיחיתנ• אמר אומה במיה הן p bנשדינ וה העש צא היה
לימי' אימתי עלי ני!ן שאמרו ל! אש אלים נעלה מן השמי' אמימה אנ׳יניצ לעשוי
מרתיק מן שמיינכל ואדום לא אצא כתת עכל!הוא כאממ מאמר מבהיל מצר
הקושיא החוק ד אשר בו שנר מלשון המדרש הוה שראשונה ה!נד לו כשדים שש!
םלשהראשיס ואתיכאש אלים נכלה כוי והכשוקיס הס צהנך שראשונה כתיב
שהוגדל! אש אצים יעצה מן השמים ואחינהוגד לו כשדים שמ! שלשה ראשים
ולאיעלהעללכלעולס שהמדרשיחלוק על כדרהכמיכיס חלילה ומה גש לני
מהשארזלשיישהנת :שכר איוב והנה אמיתנאשר הייתי כימי חרבי שמעתי
מעי ארס רשום בדור ההו א שראשונה ה!גד לו כשדיש שמו שלשה יא שיש ואח־
אש אלים נוי אלא שהנתייפדרס צהכךוהיה מחן שכה לשדר השת ביישצא ב נ ד ר
מניא!מהעניןיעס היומהק!שיאחיקה מאד שנבל דבר שיאמינו ישכק בכל
!אמלא נמקררה רעמי בו שכמי וראש דרך ישר יכשר כעיני כני אלים !אדם
מס כים למה שאמרמ׳ שהכעס מכשיר כמאש הכחימהננש׳ מינית ד הכת
הווכרוככןאותישהאחתכןהואשראשונהשמעאשאלישנפלהחן השאיס כמו
ש;מ1כ
קצ
'׳״״קהלת״פרשה טו
•ישת!ב אך כששמע זה לא כא לפלל כעס יען נאחילו כפירוש שנפלה מן השמים
•אי; מ קיש ל כ ע ס עו אך כשנא מר ל! קמ1ך לוה מיד ע ד וה מ ד כ י ווה כא)יאמר
כשדים'שמו שלשהראשיסאזעלהעשן באפו וכאלכלל כעס גדול נגר כשדים
יהיה רונה לצאתכתאס למלחליה נגדם וכשכאלכלל 1ה הכעה שכח מה שנאמר
לו ק י ־ ס כהגדת אש אלייב נכלה מן השמים על כן חשכ כי/אם כשאמרו לו כשד•
פל•! שלשה ראשים שלא היה זה מפאת ההשגחה אך אחר שנתישכ מעם על
הדבר זכר מה שנאת לו ק!דפ לזה הגדתאש אלים נכלה מן השמים או הכין שגם
ההגרה השניתחהכשדים היתה מכאת ההשגחה וגור אומר ואדום לא אצא
כתת יזהו המכוון כמאמ כאוח' כיון שאמרו לו ופז כלומר כיון שאמרו לו קידם
לכן אש אל ס נכלה וסיחמר שגס זה סל כשדים מרתוק מן שמיא הוא ואיני •כיל
ז
לעשיתדכרנגדס )יניא לפי והלשין המדרש מדוקדק על נכון כמה שאמיכיזן
שאמר! ל 1אש אלים נפלה מן השמים ולא אחר כששמע אש אלים וסישהיה
מידה על זיין השמועה אך כא!מ'כיוןמ!רה על מציאות האמירה ילא על הזמן
שנאמר כה והיא כתצ! אמ להיותםאמר! לו קודם לכן אש אלים נכלה מן השמים
מ ד ג ם על זה שהיה מן השמיס כאמ!ר והוא דקדוקאמת׳!ישר אצל׳ יאחר אשר
כיאר רוע הכחידה כאדם נעדר השלמ<ת!ר!דן< אחר התא ותהגשמיויכמדוכר
נעתקלנארהדרךהישריכשר כעיני כני אלים וחרס כשלמויהנהגת האדם
לגיפ׳!לנכש! תא הנה אשר ראיתי אני טיכ אשר יפה לאכיל ולשתת!לו א!תט כה
כ נ ל עמל! ״ כ פ ר ימי חי״ ׳ריאשר ראיתי אני טיב נמה שהוא ט ב ר ו ך בלל כלתי
עריכרעכללהוא שיפה לאסל •לשתות ועד כאן ה ו א ח ל ק ה ״ כ ׳ שהוא אצל
הרכריס הגשמייםהצריכיסלהעידתה0ן>!קיימו כשיצטרף לוה טוכ השלמות
וזאולראיתטיבהנכלעמלו שיעמול תחת השמש רישבאכילת! ושתייתו לקים
הגיף ישתדל לראותטיכה ככל חה שהיא עמל כדכר׳יהגשמ״ס והוא שיועילו
לו לעזר ולהועיל כטיכ הנפש״ ככל ימ• ח״ז אשר נתן ל 1האלים אס מעט ואס
הרנה יחיה ׳ביחד הטעם למה ׳קראוה טיכ חיחלט כאשר ׳תחנרו טיב הג ף
עש ט כ הנפשיהיאחימ כ׳ היא חלקו יר כ׳ וההחלק האחרון ׳היא היית! ריאה
ט!נה שהוא הטיכהי.פש״ה!א החלק המיוחד לי ׳היא עקר •קר מציאות! 1חה תו
ב ה א הנשאר ל! קייס ונצחי!השאר היא נלה ונאבד ונפסד ועל כ ן יקיא וה לכדו
חלקי כאמווהיתוה חלק המיוחד לו לעצמותו ה!א טעם לשלא תהיה הצלחת
האדם ט!בכלת< ועלב; נתן לו טעסלמיש הנה אשר ראיתי אני טוב כיי שהוא
כאל! חמ שטובת הנפש הנו אשר היאטוכיכשל עמלו היא טעי הטוב הכולל אשר
פתח מיעןהזאחלקי כנזיווא כי הוא חלק!!להייתשאמר שימי חיי׳ נתן לו האלים
אאיגס בל הארס אשר נתן לו האל׳יס עושר כוייר מלכד מיש שהעחל להש ג ממון
ונכסייכאשר יראה טובה בעמלו ההוא היא טוב הנה יש ע ו ד ט ו ב א ח י גדול
מהראשון!ה!א מ׳ שלא טרח ולא עמל כהשגת הממון שנתן לו האל •יש עישר
ונכסים והשליט! לאכול מהעושר ההיא וזא גס כל הארס אשר נתן לו האלים
מח
כ
ג
48
עישר
קהזית פ ר ע ה ביו
עישר!נכסים והשליט לאכילממנ יכו' ו ע ס ז ה ה ש ל י ט י ע ד ל ש א ־ * .ת ח ! ק ע י !
לעילם הבס!!א ולשאת לוי/חלק! וכ״שיהיה עמל! בדבר ישמח :ד ־ ו עייל
פתירה שהיא משחתת לב פאומ פקידי ה ׳שריש מש״ח׳ לב יפי יא p r t i :
כעמל! •ר שהשליט׳ האליה גיכלשת ח בעמלי יה א כשיהיה עייל• בשי-־־ r i r
יצדק כ! שה!א שמח כעמל! הנה כאשר יתחבר! כל הטיניתהחלה ה:הש ־ ייית
אלים כלי נ פ ק כי לא יתחברו כל העינית המלה יחד רק משאית ההבניה
התלהיתיהש שיהיה ל! חלת רה מ -י מ ; כלתי יגיעה •עייל !שיאכל ייהנה -י-ה
ושישאחלקיכלכתימ;העינשישיש־׳תבע־׳ליהנהזהי׳י.־.מל• :בלי ששק •ת
וה מתתאל׳ם היא ׳ניחר הענק כאר היטב כא מר! כי לא הרבה •יכיר את ימי
ח״! יד הנש וה האיש המ!שגח ככל הפיעיר היה ח א שיהיה רק ממתהשי!מ־ ת
אגיש יען היא לא היכיר הרבה •מ• חיי! אחר שלא השתדל ה:א באשיכת הממן
הה! רק נת; ל! מאת ה שאש היה הוא מוכיר ימי חייו היה מש־דל כ ק י ן י-ז-יק
לחיותנו וזא כ י ל א ה ר כ ה י ו פ ר אתימ׳חייוירכיוההאישאשרנתן לו האלים
עישר!ננסי'!היא לא היה משתדל נאפיפתם לא הרנה ״שרנל• כשק את ימי
חייו רק היה נשען על ההשגחה אחר שהאצים היה מ ע ה בששחתלבו יד שדיה
שמח בשמחתהשלמותהאלהי שהוא בעמלו נתירה כנ! בגידת!לשמח בעמלו
וכויכגירתולשמוחבעמלו:כויו״וא כ׳ האלים מענה כשמתתלכ! ונזה נתשבי כל
פיכזהיו
הנש קיש על נשי; אתר אשר פ ־ ש י ח י :רכד שהאיש אשר נ־ ;.ל! האלים עישר
י -י׳י׳
ונכסים!השליט! לאכול ממני ולשאתאתחלק! ולשמוח כעמל! שהם שלשה דברים
כאמתהאישיהיהלוששר!נכסים לרוכ והשני שיזכה לאכ״ל ממנ! ולשאת את
חלק:מעמל<!הג'שישמתכעמל!עדשאמרשזהמתתאלישהיאבי האדם מצד
ענת! אי אפשר ש׳זכ' לכל כך טובה נעתק לכאר הרעיתהחתרגשיתלבזא כאלה
הטיכיתנלס!התחיל כאחתמהש והיא נאשר ׳מצאי נלהגיתנאיש אשר ו נ י ולא
יונה האדם להאריך ימים כהסהנהה׳א רעה רכה מאד כ׳ אש היה חשר א'
מכל הגידכריס הנ'1הנה לא היתה המיתה לורעמיחלט כי כל מה שיצטער
האדם ׳!תר כחייו יש חח כמיתת! עד שיש מחכים למיתואיננ! !כ!' ועל החלק היה
אמר יש רעה אשר ראיתי תחתהשמש ירצה קיצר החיים אף שימצא; לירי!•
המוינותהיארעהתחתהשמשניהזמןהואמספרהמשעה יעל כן אמר שהא
תחתהשמש ואמי שרעה ואתעם היותה כיללת לכל הצאצאים הננסדים ק ד ם
הוחן הקצוב למין כלו הנה היא רכה על האדם כ׳ מלת רבה מידה על יתרן
הרעה כאדש מבבל שאר הנמצאים והוא מכואר כ׳ כשלהנמצאיש אין ההכשר
כצורתה א! בהיככתס כמי שהוא י ע י מ י כאדם אשר נברא להשתלם בשלמת
איש אעיר הנפש ועל כן אמר ורנה היא על האדם והוא דקדוק צ כין!אחר אשי הזכיר
הרעה דרך כלליתכא לשרשה בפה קהצמשךזזאאישאשר׳ת; ליהאליה עישר
ונכסים ובבור ואיננו חסר לנפש! !כויכיכוהכללהגיטיביתאשרוכר לעיל והנה
הראשון והוא שיתן האלים העושר)הננסים הוא חנואר באומרו איש אשר ית! ל!
האלים'
קהלת פרשה יו
קצא
האלים עישרוננסיסיכיייהשניוהואשיוכהלאסל מחני ולשאת אח חלקי ה!א
מבואר במלת!כביד וכי'כי הככוד הוא פלא יהיה כילי שהכיל׳ איני ח כ ! ב ר
מהכרי'1יכן הכל־/י מפא אח חלקו מעמלי ושומר אוחי ליעת! איני ייכונד והוא
מביא כעצמו כי כשש הכבוי ייכלל מה שראוי להשחמימהממון י 1פני ההראו לפחי'
זכ א!מר!!איננו חסר לנפשו מכל אשר יתא!ה כלל כאמיהדכ השלישי שהוא השמח
בעמלי כיהעצכקכאריאינני לקלחפחןתאיתיויהמביאיכעצמיואין צריילהאר•'
כ כ יאור! ואמר שכאשר יהיו לו הנ'ט!ב!'הני'!כהיות! מושל ככל הגידבריכ כתכלית
השלמות לא ׳שליטנו האלים לאפל ממצו רל לימית ממני כ׳ כקיצר שנים ימית
ואיש נכר• •אכלני שלא הספיק הזח; לפאת אשה ולהוליד כנים הנה זה הכל כל•
פשק כי הכל נפסל כהיוישאינונשאר לבני והוא כאמתחיל׳ רעקשה להרכא אח"
שהמית'כלכהכעקכוו״יאולא ׳שליטם האלים לאםלמחנ! כי חישנכל״אנלנ!
•ל איננו כמי הכיל• פמאליך " ל ס שאעפיי שלא השליטו האלים לאכיל היא ממנז
ככיליותוהנהכניויאכליהואךזההעלל אכילת! ה!א מצל שאיש נבלייאכלנ!
יען לא הספיק הימן שי!לידה!א זרע קרוב לו שיאשלה! על כ; היה הכל כשלא
האריך ימים והיה חל• ר ע כשלא זכה להיית לו ק ר ב שיאכל נכסיי כאמיר'אמי אם יוליד
שיש עיר ככני אדם הפכ״ ליה ממש והוא שיהח לו סתיטיכותהפך הקידס והס
שיאריך ׳מיס הרבה!שיהיו לו כניס רכים הפך הקדם!תהיה לו רעה אחת הפך
הקידם כשנפשי לא תשכעמן הטוכה כיהק!ד'היה שכעיקהטוב' כמו שביארנו
«ה לא ׳שכעכלל שלא השליטו האלים לשבועממנןמצד כיצ׳זתי המופלג ו ז א א ס
יוליד איש מאה שה1א טוב נמצא ב! הפך הקודם שנאמר בו כ׳ איש נכרי ׳אכלת
כיי ישנים דכזתיחיהירכ שיהיז שניז הפך הקידם שנאיולכו ולא ׳שליטנו האלים
לאסלממנ! יע; ימית בקצר שנים כמו שביארנו ואחר שביארהטיביתאשר לזה
הפך הק!דס ביאר הרע א שר לזה הפך הקידס זה!א שלא תשבע נפשו מן הטוכה
הפך מה שנאמר כקורס שנאמר כ! םצאחסר לנפשו מכל אשר ׳תאוה כוי ואחר
סהגיעחסהנוככיליותעד שזיו נדחקים כל העילס מממכיפזיר המיז!; היא
המקרב א זהא!הביס הנמצאים עמו כחייו!במיתתי ווא גם קכירה לא היתה ל!
כי לא נמצא! אנשים ירצו להתעסק בקבורת! ויניחיהועל פני השדה כדומן על
כני האדמה!'!א וגס קבורה צא היתה ל! גזר אימישטיכ מיה האיש הוא הנפל אשר
תפיל הא שה אשר צא •חיה ל'׳!ס אחר הצידה וזא אמרתי טופ ממני הנפלווביאר
הטעם צמה יהיה ס!ב ממנו הנפצ נהיית לנפל כחהחסרוניתוהוא שבהבל כא כי
בהנל
הנפליע;לא כלילי חדשי! ועל כןכחשך ילךעדשלאיזכה להיות לושסכ׳ לא
יגיע למדרגה שיקרא! לי שם כשם הנולד•'לימן הראוי ו!א כי כהבל נ א ובחשך
יצך ובחשך שמו ׳כיסה כוי שכצאצה הם תאריס לנעל גס שחש לא ראה ולא י ד ע גם ש ב ש
׳ריםלאהגיעלמדרגה•שיפקח! עיני! צראיתאת השמש ועס שיש מ׳ שאינו רואה
את השמש ומכיר אית! כמ! שהיא העטלף אשר לא ראה א!ר השמש ומצייר א!מז
מכירו או כמ; שהיא הסימא שמכיר איתי כיריעה אמתיתועל pאמר שהנפל לא
יא?
קה<ת גרשה יו
י א ה ! 6 3י ד ע א ת ה ש מ ש ו ע נ י •ש נחתלנפל
• vי י - ? : .׳ :ל י :״ ״ ־ ! .ביי•.
1
,
,
ש נ ע חן ההינה עד נגה קנייה לא הימה •3לי״ : :־ .נ :׳ :־ ר י ק ׳ הנ -י ־ ־ :׳ • :ה
1
לא י ה י ה ל׳ נתמלא נעילה הוה ׳לאבעהיהנפל עה ש3י״הה ל ד ־ מהענשה־ה
,
לכח מ ל ח ; צ י ש ע י נצעד שנצטער זה הליש נ ע ל ה כ ע ד ! נחייה ע ד שגה קכ־דה
לד ה י מ ה ל! י א ־ י י ד !'זח נה שיש לא דאה !לא י ד ע ״יצה זה ה :כ צ נ ׳ נ ה ב ל נ א
ו ב ת :ך •לך!כמשך שחו יכיכה נה שמש לא ואה:לא ׳דיע עכינחת ל!ה הננלמיה
Vo1זדה
האיש אשי ל ד ר ע ל י ו שלח משבע י ׳ ב ט כה נ ת י י ר
־ — י י י :י נ — י ה~קה:ד;
ההככ״ לראשי; א י י שיש ע י חין שלישי אמצעי כין שניה שגה היאיעניאשינ״ם
והיא האיש אשד האריך יחיה כ ח י הקדה אך איצמ כילי כחי הקידה• הה מ נדיכ
לנ אלא שלא נתן ל! האלי :חלק כללמהדכריכ המדומייפאה היה ג׳ חלק לזהה כמן
ה ר א :ט ס היה נהנה ל׳הסאךלאראמה עימ כ ל ל י ה ט ש מהי־ג:״ ־ ן ה י י י ך
•חיה ההךהראשוןולא היה כסו הקדם כילי רק שלא ראה ט נה חיח׳ישהיהעני
מדילול יזא יאל! חיה אלף שנים פעמים •טיכה לא ראה !אחר שנס זה החי; אל
מקש חייה לן עה הקידה ל! ה׳ אחר שלא י א ה הטיבה כעילה ה ו פ כ י ׳ הק־־ם
הנה היא נס כ ן הילך אל ״קיש אחלימכלימאחל לועה הקיל וזא הלח א ל מקש
אחרהכל הולך ׳נייצאו הגי מיניסהנזיהם הנז ללול כמהכמ מ!על ק ט ; כאימת
אחי ר כ א י נ ׳ ח י י ו מ מ י ל א ! נזכימא מליאחילמא אלא נימלאכ• המי; הא״היא
מייני שיש לויי! מ ח ל :כעוח־רולז בני!ח״ כ׳ איש נכרי ׳אכלנו !ני והמין הכי
היא בני אה יוליד איש מאהוכי'!הגה!א חי•באימי! ואל! חיה אלן! שניה בעמים
יכייןלהיימ שאינה:חצאיהשלשמה נ א י ש א ח ד ע ל נןאינ!שלמ:מ וט!ב שלה אף
(.£•.,׳״׳ • אצילהט׳ביתהחציני!ת ׳ י ב ש י שימישכז נלהששה כהיקיש הנ! על י ע מ ה ע ד י
g
השליי׳מהנפש••!הוא כאלי א ח י שאף שהטיה החצינ׳ כשלשה מיציה הנזילא
ייצאו כתהליתהשלמיתאס היה נמצא השלמימהנפש״ כ א מ ה :ה י ה ה כ ל ט י ב
גח:ר אך יהיה השל הבל והפשר !רעה י כ ה כאשי לא ׳שממף בהם הפלמית
הנפש״!הנה המחיל!אחי יש י ע ה אשי יאימ• מחמ השמש !טיימהיה לכי זה
ג ז ו מ ע ל האדם לבקהצמעלהלנזומאשו ואימי מחמהשמש זה!א כאלו אמר
•שרעהאשרראימ׳מחמהשחש על האדם ! ו כ ה היא •ען אין הועה הזאת
מ ה ע י ר הפלמימהנפש״נחצאמ רק כאדם !על כן צריך לומר שראה הרעה
הזאמ על הארס לבד! ירכה היא כאממיעןפלשלמ מ מ צ י א מ׳!מהיי )/מל!• כ!
וביאר הרעה הנ!'!ה!א אומרו איש אשי •תן ל! האליה עשר!נכה־ה יכביד!הכבוד
הזה איננו כ ב י ד הנפ ש י ק הכבידהי׳יומה והוא מה שהירש ע ד כא:ח!אינו אהד
לנפש! מכל אשר ׳מאיה י ר י מ ה שאינ ח ד י לנפשי ה!א מ ה ש נ ר י ך ל ה י פ א מ ־ כ ת
המאינייהיאהנפשהחתאוהאלהט כ!חהחצי:׳׳מאשר ב ה ם המאוה אך אין
לנפשי חלק כלל מהטוב העצמית׳ ל ה ו ה אהטובהנככף ב י ה שי!א טיב ו ג ה צ ׳
ימי! יעיוכהכל ה׳ אה היה מאריך •מיס היה אפשר שיתקן א מ אשי עיי ת!•שיג
בוקנימי מה שלא השתדל להשיג בכחחמי אך וה כהיות! משכיענפש :ה מ מ א י ס
ולא
קהלת פרשה יו
קצב
ולא ישתדל להשליס נפשו הייבבלת מתכתיה שלאהשל־סיהאליש לאפילתוב•
א 0האפלה פל הורה ושל השלמ משלא נהנה מנכהי)לשלחיתהנפשיאהאש<ל
:
הגיף שמת ק!דה זמני!איש נכרי •אכלני הנה זה יצדק מ כאמת שכל מה שנהנה
הוא הבל אתר שלא נ :א ר טיב כנפשו כלל)היא גס כן חילי ר ע יען קרה לי יה
מצד ריע בחיות׳ ועל כ; קרא! חל• בהתישהיה לאל •ד! להשלים נכש! בטובו
לא רצה היה יה חל׳ ברועהכחירה כאמתיאחר שביאר המיןהא נעדר השלייית
הנפש״ כיאר המין הכישהיא גפ נעדר השלמויהנבש״ והוא ׳!תי ו ע מ ן הראשון
בבחינה מה והוא האיש אשר האריך ימים ע ד שיוליד מאה כניס שהיו לו כני ח ״
ולא תשכענפש! מן הטינה האמתיתפהיא ט בת הנפש וזא ׳נפש! לא תשבע מ;
הטיבה רק לקת אזנו שמין מנהו ולא נשכעממנה ונטה רונ ומני אל הממשית יצוא
פלא תשבע נכש! מן הטבה וגס קכזוה לא היתה לז שכחו שחסו ממנו השלייית
הג כני מהטכיתהמדואיתעד שגס קבורה לא היתה ל :שאבלי את בשח כלבים
א! עכברים הנה איש כזה צעדרהשלחיתכהחלט מכל צדדיו טיב ממנו הנפל
שהנפלישבוהשליתהעדרישלאראהאורהשלמותלא הנפש״ ולא הגיפני אך
והיש נו שכלית קנינ׳ כמה סהשיג קצת !היה קבל בהסובן השיג מהקניניס
המדומיסיהוציאסבעניןרעהנהט!כממנוהנפל הא אמרתי טיכ מתני הנפל
והט יכם הוא מבואר כי הנפל היא געלר מהטיב והרעיהוא מה שאמר פ׳ בהבל
כא ובחשך •לד ירצה כי הנפל כהבל כא ובחשך שהוא ההעדר ילך ובחשך
שמי ׳ביכה שלא יצא לו שס לא לטיב ולא לרע הה כלו אצל המעשים שהוא צעדר
המעשים הטובים והרעים יגס אצל העיון ואור השכל אמר גששמשלא ראה ולא
י ד ע יר נס שמש אוד השכל לא ראה ולאבא לכלל ידיעה כלל שהוא נעדר הידיע'
ועל ח של יה ה!א מבואר שיש נחתליה הנפל מזה יען זה הנפל הוא נעדר השלמות
הנהני והנפש״ ככל חלקיו כמדובר אמנס וה האיש שראה כ נ ר הטיב ולא
נשכענפשו ממני ונשאר רעב מהאמת כסבלית קנינ׳ אין לו נחת כמו,הנכל
יביאר הרעההשלישיתוהיייןהגיוהיא כאיש אשר לא ראה כלל הטוב כייה שהיא
טוכוהיאיותררעמכלהקידמיסכיהקידסלזה הכיר וידע קצת מ ה ט ב אלא
סלאנשבעהנפ!:ממנואךיההאחרון האריך יחים הרכה !ככל יחי חייו לא
יאהטזכתהשכלוטוכיותהנפש כלל הנה איש כיה אל מקים אחד הכל הילך
הנפש המרגשת עס הגיף והוא מפושעי ישראל כגיפ; שגיפן כלה ינשמתס
נשיכתבגהינה 'יא ׳אלי חיה אלף שניה פעי״ה •טיבה לח ראה הלא אל ייקיס
אחד הכל הולך ׳רייאלו חיה אלף שניה פעמיה וצא ראה ה ט ב ה הלל בזה אין
צריךצרכריען לא נשאר ממנו מאמה כאמ!ר כי השל הולך אל מקיס אחר
סהנפש המרגשתנפסיתעס ה נ י ן וכאש' ישיב ה ע ב י אל הארן כשהיה שחה
הפשר הנפש הנ״ל שאין בה סביתההשארותבצצאך הקידאיס עה שטיכ ממנו
היכל שנה שניה :שאתר ט ביה שנפש ה; של נשארת ובאה סנית בעילה לרעת
היקיבליס מאמיני הגלגול הנה הס מאמינים שהנפש ההיא נשארת ישבה אל
מק:ס
קי־־ןית פרה״־׳ יז
*יקים!:חייכה ! :ך ה rהא•ש ל י -י א :י ל א ״..־יי:::
טיכחמנ! ואחי נחת לזה י ז ה י :שלייה היית r r :
:׳
— ל פ לד
1
־ד
ל י י ; נ־׳צאתכ־־צאת
נשאל אחל הפסל החי״ר רךזההלתד•; אכל לל ד י ה כ י :כצל ״ ״ ״ י ל • * : :י ד
כ
ט !:-כוי להיית פביאל כ ״ ה כ י י : ! : :ה א כ.י
< 1ז
כל y
S
\
ל : • : :י*:־.
־::ת
המד1מ!ת!ילחצ!נייתגמדא!מ'דרך כלל שבל הרעיל! .העמל א ש י ל ל י :בכל
המא רעיתל! אצלהדנליסהמזת־־יכ תשליתסה א האכילה ק• :ל :־ י י ׳ בל
עמל הארס לפיה׳ •ר כל ׳ניעי וכל עמלי של אדם ה ! י לביהי נקיי -ג פי יגש
הנככף אצלו ומכיקשוכבלע־צו לא ת־׳לאשהיאתא ת נ כ :׳ ה־ תא ה ה—;ש'
שאק הארס נפט;־ יק היעיל :׳חצי תאית׳ כידי כ׳ ׳"*א ׳־.פ לנכש לא ל ־ לא כי
יילתנס ח ר ה על 1ה שהיא כאל! א״ר כל עייל האד ה א ל-׳ :ק הסכל י ל י : :־ .־
שהיא חלק הח:אל למלאי/נפש• פ׳ ילעב!אפי א;א 1החלקהכא!ת שהא ללפת
הנפש המלגשמ גס הוא לא יושג השלח! כי לא מאלא לעילס ככל על!ל! ש י ע י ל
,
3
w
r
ע ד ״ם מית״אפשי שיאמי שבל ע ״ ל האלכ היא ל כ י ה • :ל י י ׳ :־ :ל •גא ל ׳
•
שהנוףאי !:מתקיים כאכילהאללכה ה:אנתך ״ ת ל ! נ טה אל ההכשר •יש ל״ס
שהוא כמ :שלמשילה! הקדמינייכחכית מלאה ״ ן פאיציחין היין מעט ל ע ש
ומשימים מיס תמלת׳ עד שנתמלא החבית כל! מיס מעט לעש כ; החזק ה א
תמורת הלח!תהשרש׳ שנתן מעט מעט עדשנתך לגמרי!׳גיעאדם ויי! !'א כל
עמל האדש לפיהו ירי כל העמל!היגיעה ׳התכתהחמר מעט לעט אשר הוא
באמתהעמלהוא לפיהומצדהמאפל שנכנס למלאתמה שנתךמהלהיתהשרפי
!לא י ׳ שנתך ה ח ל י אלא שגם התא ה מהנפש המאא ה אינה י ת א ל י ת שלא
תשבעהנפש לעילם ויזאוגס הנפש לא תמלא יי'העמל לגוף מצד הל־ כל הוא
מב!אי!גסהנפשישלהעמל גס היא כמה שלא תמלא סי ולה״-תשאמיגזרה
נ י שה יות
כוללת שכל עמל האדם ד י ך כלל הוא עמל כ י י לאכול כ י א י הטעפלמה אמרה
כוללת על פל אדם והוא אומרו פי מה ׳!תר לחכם מן הכסיל יר אמרתי הגויה
הכוללת לאדם כתס שסלל כל מין אדם יען לא ימלט! אישי חין האדם מלהיות א!
חכם א! ס:ל א :עשיר א! עני!אש חשס יהיה הנה אצל העמדתהנ!ף יקי:מ! אין
ל! יתל!ן כלל י י הכסיל כ׳ אם יהיה ל! יתל!ן עלי! הנה היא אצל הצ לה!לא אצל
י
החימי כ ־ י צ י •אש כ; כ־י :שיצטיך הכפיל לעמול לפיה! פלי לקיים
גיס כן
יצטיךה ,שש לעמלו לפיה! כמ! הכסיל כ׳ אין •תיון לוה על וה אצל האכילה
לקיים ה ג י ן יו א כי מה יותר לחנם מן הכסיל ׳תהיה מלת פ׳ נתינת גדגס אל
ה׳ תהגי־הכ ללתעל של-לדש שש :עילי לפיה! יהוא יען אין יתר ; כוה לחכם
,
מ; הבשיל!:מי ק מה ׳!דע העני כעמל׳ ללכת לפני החיים כדי לחית כעמל!
ולק״־ .ג פ! שלא ידעהו כן העשיר כל עמלי הוא לפיה! להליך נגד החיים
הגשמיים המו העני עד שפירשנו כ ג ו י ת מלך לשדה נ ע ב ד ו!א מה לעני •ידע
י
י
״
ו
א
ה
להלוך נגד הח״ס וכי!להיות שפירש שהניף נתך מ פ א ת המאכל
הנככף
י והמכוקשאצלהאדסאשר עליו היה כל עמלו אמו שיותר טופ הוא התענוג מקיש
הראית
היי
קצב
קהלת פרסה v
rכראיית הסיכות הגשמי׳! /מהתכת הנפש המתאוה כמאכל שהיא
הולכת!לפהדתייס ליזם כגו'וה!א כאלו א מ י שמהתעמגיס הנשמ״ס עם שכלם
נברא! כאדם לתכלית ט כ והוא העמלת וקיום הגיף הנה טוכ ה!א מלאה עיניס
י ! ת י מהליך נכש שהולכת יום ׳׳ס אל האיץ כשהיה ייאטוכמיאה עיניסמהלןך
נכש עש ששני־ס הכל!גי' שמואה עינים נס הוא הכל ויע!ת י!ח כמו האכילה
כ ש י ש לתכלית עצמם!לא לבקשתהשלמותהאחתיויאגסיה הכל ילעית י ו ח
וכ׳אר בארה טנאיךהדכריס הגשמיים הם כלס מפאת החומל י
( ש
' יס כ ח שהיה
י
נ
כהם שככר הי! ישי השליותהנכש״הוא נמצא כמציאותהויה לעילם אךהרכר׳'
הגשמיים הס כלים ונככדיס תמיד ומה שנמצא כ ר ג ע מה איננו נמצא כרגע
הנמשך אחריי אשרעל כן •צדקנו שהיה כעכר והכל הוא מפאת ה ח 1מ ר פפ׳
מה שיגזור עליו שם הארס שהיא נגור מאדמה ויוא מה שהיה ככר נקרא שמו
ימדעאשר הוא אדם ירימה שיצדק כי שהיה שהוא הדכר הגשמי ככר נקי א שמן
ו מ ר ע לכל שהוא ארש!הוא כאלו אמר שהדכריס שהי! שהם הדכריס מכאת
הח!מר והאדמה אשי ממנה ל!קח ככר נקרא שמו החיוחד לו על מה שהוא
ונ!דעאשרה!א אדם מןהאדחה ואסרשמוה הצד לא יוכל לעלוילמעלה
ל ע מ ו ל
ל ד י ן לפני מלך ״לכי המלכים הק״כה שהוא תקיף ממנו ייא ולא יוכל לדי! עם
שתקיף ממני דל כאשרלאהשתדללהשליש נפש! כדי שתיכל לדין לפני השי׳ הנה
נ ד כ ר י ס הכליה!ינההדיס לא ׳יכל לדק החרס לפניו כאשר לא תשתלם נפשי
יכ׳אר עיר הענין בכשיק הנמשך כאר היטנ כאימיי כ׳ יש דכייס הדנה מרכיכ כ׳ ״ם דבר׳'
הכל מהיותי לאדם!תהיה מלתכ• ביקיס כאשר כמ! כי תצא למלחייה וכייפי
ת נ א אל הארץ!כוישהיא כמו כאשר והיא נאלו אמר נאשר יש דנריס הרכה
שמרנים הכל כמי שהפ הדנריס הגשמ״ס יאס רנ! לווכ לא ירנן רק הנל ורעיי
דוח כיהלכלשה!אהכל לנוי! הוא הללויה כ׳ מלכו׳ ההעדר לא ׳תהוהמציאו'
ואש ירכה לר!כ אס לא ימצא שס מציאות!אחר שכל חה שיורכיס הם הכל אס כן
מ ה י ו ת י לאיה אחידות! !זא מה ייתר לארס!אחר שניאר התילדה שהיא מה
י!תי לאיס ונוי
שבלכאיההקימה השהינייס המיומיס והגשמיים ׳ככלל נ׳ כ׳ יידע
המוחשות כלס מרכיכ הכל והוא א מ ר ו כ י מ ״ ו ד ע מ ה ט י נ ל א י ס נ ח ״ ס מ פ פ י
י מ י הכלו הנה הדנריס הגשמיים מרכים הכל יען אין מ׳ שידע מה היא הטיכ
כח״ס מהפר י מ י הנלו יריכאשר ימשךהאדיאלהמוחשויוישיס מגח' פני! להתענג
נהם הנה אין הל הזמנים שויסאנל תענוגהמ!חש!ת פיהנעריחענג כתעניו.
ג י ד ל מתענוג הכחור יהבחיר יתחלף תענוגו מתענוגהוקןינמצא פל מהפר
י מ י הבל! של אדם ככל ר ג ע ישתנה ה ט כ אצלו ומי •וכל לדעת מה טוכ
לאדם מיוחד לנל מספר י מ י הכלו איזה מפפר אז איזה ויין שילקח ועל
ק יעשה איתש האדם כצל •שאין כי חמש יזה א!יירז ויעשם נצל •רצה מספר
י מ י הכל! הנוי •עשה א תם כצל שלא יהיה כ! רגע העמדה כלל כ׳ ככל ר ג ע וככל
עתה ה א משתנה כתניעתהשמש וה!א מה שכיאר עוד כאומרו א ש ר מ ״ ג י ד
מע
א
1
43
לאדם
קהלת פדיג־ה v
ל א ל ם מ ל י ל י ה א ח ר ״ תחתהש-ש־רכ•?•• •ג־דציבכלעמ״־מימ••• " ל
r׳r
ט י ל ! מהדבריכ הג:׳׳•׳כ שלש מאת ה ש־ ש י ,ח י ר ; -ל ל א כלי״• ח״ •א
אשל מ• •גיל צא־כ מל יהיה אחיי!מלמהשיישיי חין ״• ש גיד ל׳־־; ״ ל •ליד
אחלי! בעידו מחילשחש כ• אחל מימהכצ • -ג• שלישיגיכנ־ : •:ג־ •:כגל•':
והצליקיס י׳מענג• :כגן על; אך בט כימהגש״׳ מ כ ל :מ מ ת ל ש ־ ש , :ל
שהאדםחיבעה״וא׳ן מ׳שיגידצאדבמהיהיא־ןר• ך צ
י ( ח
י.-״,-״.״j. _...
כ ״ ה שמכל• ככל די; כיבהיימימשמנ בהשלנ׳ ל ע מ י :ל:ל ״ ל שישא; ב -ן
!:למומןוהיאאחרמציא! הקידסצמ<דעה״א;באנ ל ־ ש ש ־ ל ן י ל ־ • שמל־ה
״יבנה י ח ד מ!מ! שליחאמד•:בהמצטלפשרשיא׳ כ • ־ r־ ש ל ל השל שנכשז
לששה יחי ח״ הבל! כצל שלא השמ־ל להש־ג נ ל ש ל ש ג ׳ מ ל ־ ״ י ד ל נ ל ג ־ י ־ נ א
מחתהשמשח׳ שיגיד ל! חה יהיה לו אחר־ י־ מ חש יהיהל• י ; ׳ ־ מ-ה ל ״ ד
שאי; כ! כטמההשארימ!:א אשל ק׳ יגיל!ג!יומה׳ ט י תח השח ש לנק עש ג י י מ
מ׳ •גי צאדיוהיא כאל! אמיאשר מ׳ יגיד לאד מח השח :מה יהי אחרי! אחד׳ מימי
ותהיה מלמאדסנאמרמכפי האיש המי אשי עלי :חמר שנידעשמ! אשד ה א
ארס שהוא גמר מאדמה כאשר כירשצו <ה!א כמל! מחר שאין מ׳ שיגיד מ ל ת
השמש לארס הצמשך אחר החימר מה יהיה אחרי! אחר שלא כא למדרגת איש
-.
y
שלש כאמור ואבשר שימישכו כל הששה פשיקייהלל! ברמז שבח השלח! הצכשיי
ופלפוש גניתהצטיה אלהמוחשוממצר עצמן בלמי שיגיע מלן מיעלמאלהנפש
המשכצמומהיה גזרמ כל עמל האדס לפיה! גזרה מאנ״מ!ה!א כללי אמ כאשר
יהיה מציאזמהאדים שיהיה כל עמל! לפיה׳ שהזא כולל כל חלק הח!חר ה:ה אש
היה עמלו כמיריאעפ׳ שלא מממלא מאיתי!יהיה גיפ׳ הילך וכלה!:כשד ימ:חש
הארס כאה שממלא גפש! המשכלמ!בשלח מ הגפ :ימ:תס בהפשד הגיף
כאכילה ושמיה א־ינם כשיהיה פל עמל! לפיל! יהיו שנ׳ חלקי! בליש שהגיף ה א
מנואיכעצמו היומונפשי כבל ר ג ע מיום הוצרו וכהיומ כצ עמל! לכנק׳:צעדנו
הנה גפ הנפש המש כלתלא ממצא!:מצא קרח מכא;!מכא; אך אש צא היה כצ
עמל! לפיה! אעפ׳ שהגוף היה נ פ ש י הימה משמלממ הנפשועילה היא למעלה
ו א ש ואחר שאש •צטרך האד' להיומ פצ עמל! לפיה! אפ מה ״מר מהעחל לחשש
אחר׳ שזכה ומן מה להיות חכס אחר שכצ עחצ! צריך שיהיה לפיה! מה ׳שאר צ!
מהעמציותר מןהכשיצ אחר ששניהם עמליש כל ע ׳ לש לשילשלרי לש ש! ים
בעמלםוזא כ׳ מה ׳זתילחכימ; הכשיל איןיתדו; עמל לזד מזל •כ; הענישהגיע
למדרגת ידיעהמהמהלולחיותולהל!ךנגד החיים עוד ט!כל 1שימית אחר
שאף שיעמול לא יהיה עמלו כיריעה י ק לפיהו!'ואמה לעני ׳!דע להצ!ן נגר
החיים והואכאצ! אמר מה לו להלוך נגד החיים יום יום לעני היודע יומר טיפ
שישוב אחירהעפראלהאקכשהיהוגורא!חר עלהמילדההנוישאחר שלנפש
המשכלת לא ממלא ולא תינעלהשגתהשצמותהנההכצ הכל ויע!ת ריח אש
ט ב מלאהע׳נים טיוהואכאלו אמר שכאשר יהיה טיב ממאה עיניםשה׳א
העמי!
ק־\ד
קהלת פרשה v
לעמל לפיה! יותר מהלוך נפש שהוא מהלך השלמות שמהלך הנפש המשכלת
כאשר תיגעותהיהעמצה כתורה וכהשגת השלמות הנה כאשר יהיה טופ
מראה עיניי ממנו או גס זה הבל ורע!תר!ח ׳תהיה הגורה הלאשינה ההנחה
והשנ ת היא המ־ללהעצ הדרך שפילשנובהכיק הראשן ותהיה מלות גס זה
כערך אל שאר הדבריס אשר אמר כהס כספר! פהס הבל אמר שגס וה הכל
כאשר יפיס האלה״נממפנ׳ו שיהיה טוכ ל! מראה עינים שהיא הנטיה א ל
המ חש־תיותר מהליך נכש אל השלמת וביאר הטעס למה יהיה הכל ׳רעזתחח
כאשר ישים מגמת כניו הארס להשגת הדכריס המדומים ויטה אל המוחשית
והוא יען מה ששס ה א ד :אדם היא הצירה פנ!דע והיא הנפש המשכלת אשר
כה נבדל משאר הבעל׳ ח״ס שאס אין לה וה היתרון מההשכלה הנה כהשגת
היייחש ת אין לה יתרון על שאר הנח וזא מה שהיה כבר נקר שמו ירימה שהיה
קידם שנברא העילס שהכ נפשזתיהס של צדיק׳ כמז שאריזל שנבראו ק דם בריא'
השלם וכשבא לברוא חומר האדם אתינעשה אדם כצלמני בדמותנו שהיא
הצירההעצמיתאשר השפיעכ! השי כ צ ר ת השכלים הנכדליס !על כן אחר
שמה שהיה כבר נקרא שמו המיוחד לו מפאת הצירה ונודע לכל שהשם אשר
קרא אותי השי׳ אדם הוא על מה שמא כאומ בצלמנו כדמותנו ואמ כ׳ בצלם
אלים כרא אות׳!עלהיית נכש האדם עליונה נאמר ואתנה צאני צאן מרעית׳
א ד ס א ת ס ו א ר ז ל א ח ס ק ח ״ ס א ד ס ואין מכחיש׳ התירה קרו״ס ארס לרמוז חיל אקס
ס שש אדם יורה על שלחייהנפש והשכל אשר הוא נאומה הנבחרת מפאת קיו״ס *לס
התירה החיוחדתלהס וכן נאמר ועל דמות הכהא דמית פמראה אדם עליו
מלמעלה כויועל פן אחר פה שלחה העה ונידע אשר הוא ארס וסישרצה שנודע
א שר ה!א ארס מצד הנפש המשכלתיאם היה טוב מראה עיניס ממהלך שלמות
הנפש המשכלת אס כן איךייפללהיזתנשפט ונערך האדם עס השכל הנבדל
זצהגיעצמדרגמי אחר שהיא תקיף מ״נ! ועליון ממדרגת! מאד פמעל' המשפיל
והמדבר על המרגיש ובלתי מדבר ויזא ולא יוכל לדין עס מ׳ שתקיף ממנ! סיוהזא
השכל הנבדל יחד פתשארהנפש אחר כמשכיל בעילם הוה האמתיזתהאלהיז'
כמי השכל הנבדל שהיא שכל בפיעל כהחלט אך אס שם כל עמלו וטיבו כמראה
עיניס שהסהמוחשזתלא יוכל לדון עס השכל בפיעישהר׳ אין ל' הנזתההשארו'
כיכלהח!חש!'!אסרכ!חלקיההבלהמה שהם כליס ונפסדייומה ׳שאר ומה
ייתר מהס לאדם אתר שאיןבושלמויהנפישהוא הבת ההשאחייכ&מויוהוא מה
שכיאר כאומרו בייש דברים הרבה מרבים הבל •ריפ׳ יש דהריס הרנה זהס
החיחשויכ• שלמות הנפש איננו רק אחד ומה שיאמר נהם שהם דנריס הרנה
הסהמיחשיתשהסרביסוחענוגהאדסנהסאיננואחדננלננ׳
אדם כ• וה
יתענג כ ד נ ר אחימהמוחשית אשר לא יתענג ני אחר חה שאין ק כטוב הנפש
שהיא הטיב כמה שהוא ט:כ שהכליכפפוהו אך הדכריס הרכה הם חרכים
הכל וצא עצחותחא כי ים לכריס הרכה חרבים הנל ׳ריש במציאויהאדס
מט
כ
ג
49
דבלים
קהית פרשה י;
דכליס הלכה שהם המיחשיתאשל ק ר א ו דברים ה ל ב ? ״ • ל ב י • הי! שי :א ן
כלכ מלכים הבל ומה שהיא אתל ל י ־ שהיא ה :כ צ ה א מלכה ענת מ כאשל
יהיה עייל לתכלית•המיוחל 13אא:ם כאשל״״• 3ה־׳־כ 3לכדי :הלכה ה.ת"
יהיה לרכה ד י • 3ע; מטבעם מלכים הבלהשי־ה ישאל לא־כ ״ ד — :י שלם
הבל)נכשלים מטבעם!!א מה ״תל ל * ־ :לה• משביי׳י •::־ :י י ;
:־ :ת
כל הדברייבמלומייוהם המוח שוי הבל ולוא אילכ• יש לכלי״ הלכה ליבים
הכל והשני שאי; רכר נשאר אחר המוחאחל שלא נשלמה הנכש ה־ששל־ .ה א
איתר! מה ״תר לאדם כ! סתם !אתם ר כ ר כדרוש כל! באמימ שני הלכרים
הנאמר• באמי/והנה לאמומהנווה הראשונה םשמ שאי; דבר עצמות׳ כתאשו'
ושאי; הטוב במה שהיא טיב אשר היא דבק בנפש תל׳ ב י ח י ד כ• מ ״ -ע ״ ה
ט :ב לאדם באיים משכר •מ• הכל! כ׳ אם היה הט כ תל׳ כ י ת ד
מ:׳ ״ :ת
היה ראי׳ שיהיה אחד כלתי משתנה כל ימי חייו של חרם!מאלה התחש ת אין
מ׳ שי!דעכעילס,מה הוא הטיב בחיים םיתמידלאדס משכלימיהכל! ואכ מ•
אפשל שיהיה שים אחר מהם הטיב האמת׳ מחר שאי; מ׳ שמדע אייה ה א
מדם כו המוחשית שיהיה טיכ לאדם כחיים כל משכר ימי הכל! ועל ק ׳מת״כ
ליה שיעשה אתיישפל ימי הבלו כצל עוכר שלא ׳שאר לו ולנכש! מדם רכר דק
כצל עיבר שאיןכ! עצמומ כלל והוא ד1מה להבל כ׳ כיל האותשימ הכלים
!הנכשלים שאין כהס לכל עצמויןי הס כצל שאינש עצי״תמצל עצמו ולוא דמיין
נכלא על ״•:מהבלתי שלש ננכש׳ יעל הדבר השני שאמר מה יומי לארם אמר
שלא ׳שאר עמן מ• שיכיר חה שיהיה אחרי! ׳תהיה צורת מתת השמש דבקה
עם גזרממ• יגיד!הבונה שאחר שאין לי שבות השארית נכש! א! אחר שלא
ה שלים אמנכשו ו שכל! לא ימצא בעולם מ׳ שיגיד ל! מה יהיה אתריו כ׳ אש היה
נתשך אחר השלחומהנכש״ הי! נמצאים רבים שיגידו ל! המענוגהמ׳שג לנכשו
אחריו אך אחר שלא השלים נכש! אין ח׳ שיגיד לו מחמ השמש מד שיהיה
לנכשו שס ואס מה׳ה גורממחמהשמש דבקה לגזר' מ ־ יהיה אחריו ככ׳ כשטן
של דכריס יוכן עם חה שהרחבמי אני הביאור וההוכחה ככפיללשימ׳ שדרשתי
על אח׳ י כ ת הגדוליכסכר מ ר י משה כ פ ר ש מ יחי יעקב שהמתים תשלמי ם
ש :כ ר ממי יודעים מה שיקרה לבניהם בעלם הוה יה א מה שרצה ל י ד כה
שלמת היעה כ׳ אחר שלא השלים נפש! מי יאמר אתרי מ ת מה יהיה תתרי!
בעילם ה!ה שה א תתמהשמש !!א אשר מי יגיל לאדם מה יהיה אתריו
ת מ מ ה ש מ ש י ר מ ה שאמרתי מה ׳!מר לאדם אחר מימי השנה שלא ׳שאר
מ׳ שיגיד ל! אחר מ מי מ ה ש י ה י ה א ח ר י ! כ ע ה 1ח ה ש א » ן כ ן נש־־של־ש נפשו
שיש מגיד לומה שיהיה אחריו בעילם הזה שהיא השכל בפיעל שידעבלדה
שיהיה אחריו כמ! הש:ליש הנבדלים כמי שהוכחתי שש ׳תהיה ההגדה הנוי
פה היא ההשכלה ׳העייףלא הגדה כפה וכין כך וכך הכינה אמת היא פ ש
4
ל א ישתדל האדם כ ע ל ש הוה להשל׳'נפש! המפצלת ״טה אל המ!קשי'!יהיה
קהלת פרשה p
קצה
ג ל ת ב ל י ת ו ו נ ל ע ״ ל י ב ה ם צאישאר לומהס ר כ ר כי הכל 0בל'וצא ירכין
ייהם כ:הש! דבר כלו־ כר ומצד בחינת
שלייית שכל הארס כהשגת
ה*שכליתייידעצההושרכמי*האצשיעלהנקכה ע ס ה י ת ה ג ס היא
בעל
חי מ ד ב ר שכלי אך להיותייררן הוכר לעיי; ביו.שכלותיהיותכוגסק יתר
שאי/כענקמני;הייציתעלכןנתעלה על הנקבה שלא נוכרה כקכה כ ס ס
אוהרהועבודה כ ת ר ה ל ה י ת ע ק ר יקר השלמיתביבריס מצר שלחית שכלס
נאשר כח כי להוציאו אל הכדעלהשלס ובוה נתבאר אנצי מדרש ארור לריל
שהיא באמת קשה ההכנה ינתתב־שו כי רכיס והוא כמדרש רכה פרשה ג ייזל
כצ ז י ר למה כל
זכר ואינו מזכיר כל נקכה ייפני שכבדו של הקדיש ילנלוכי
ברוך היא עילה ״ ; הוכריסכלוכר אמר דוד הנה נחלת השם כניס ש :ר צמה כ! יכו
כ ר י הבט; הנה נחלתה כניס אלו הוכריס עד כא; לשונייאם ככי הנשמע
מפשט׳ הדברים הנאמרים לרול שמקשים ליוה א־מ מזכיר הנקבות קשה
מאד איך עצה על לבם שהיה ראוי להזכיר הנקבית אחר שלא מנינו ככל
הידרה שימנה רק הזכרים!מהיכא תית׳ צהזכיר הנקבית ׳כפרט ככקירת
בני לוי שהיו שימר׳ משמרת הקיש שלא יתכן בשים צר ליזמת כזה לנקכית
ועש שנאמרו לתר[ יה דברים רכיס הנה הנש!; אצלי הוא שהקישיא עצמה
פאנומקשיסצר״זצהיאהקישיאשהרגישזהשבפסיקיש רצייה הוצרך הכחוכ
לומר כצ זכר מכן חדש ומעלה דמהיכאתימי לצייר שיהיו נקכית ככלצ אחר
שלא נמנו הנקבית בשים מקים עד שיצטרך לוחי כל וכר זכויווהו היוסין להם
כאומרם למה כל וכר ואינו מזכיר כל נקבה ׳רילמה ה1צרך הכתוב צהוכיר
מלת וכר אחר שאימ מזכיר כל נקבה כשיס מק!' היה מספיק שיאמר הכתיב
כ ק י ר א ת פ נ י לוילחשכחיתסחכ;עשרים שנה ומעלה פפשיטא שהוא מנין
הו:ריס דמהיכא תית לי!נותצקכ<ת!תוצו כמדרש הנוישאף עצ פ׳ שצא היה
צריך צומרכצ וכר דממילא היה נשמעשהנזברייהם ובריס הנה הזכירם ללא
צורך לה •די ע חכתם שהשי מתכבד כוכייס שהוא כמוכיר ככוד הוכרים
םככיחית'עולה מהם וה1א כהייתש נוטים אל שלמותהשכל כמו שוכר שלמה
המלך עה בפסיקים הליל להיית שביאר בכס!קיס הק!רמיס שהאדם כרוע פרושה ית
בחירתי יעשה מספר י מ י ח״! כצל אשר מייני ד ל! תחתהשמש מה יהיה אחרי! הזב
אסיטהאלהחוחשיתנעתק לבאר ההנהגה הראויה לארס להשנת השלמות
הנפש״האמת׳ ואמרשהששהט!כה<אט!כ להשגתהשלחיתמהשמן הטיב
&הי!מישחיסאתהאלכ ס ל א ת על היותו נבחר מעש לפעיל הפעוליתהטוכו'
,
»ע; השמ; !ה!א רמו לט כ הכנת המלך לפעיל כמ לכיא! הפיעיליתהטוב!ת!השס
הט ב ה •יי הייא ש על שבה פעל י ע:ה הפעיל תהט כ ת והוא כהכרש הכח
והפעל כ׳ השמן הטיב מידה על הכח באחור והשם מורה על הפעל כי לא
יצא השס על כני חין רק מהפעילות!על כ; אמר שטיב הוא השש שהוא אחר
קני; המעלית׳ תר מהשמן ה ט ב שהוא מ!רה על כחניות יהכנת המעלית
ששר
טפ
לישי•?••
קהלת פרשה •ח י
3״!ך יכ-ך ציה ג ז י ת י י י ס ה מ ת מ י י ס ה 5ל 1לה״יל י י ש ב :
ts
,
הגורה הקידמתחבל צדיהי־אשהט ב א ש ר י מ ש ך ל י ל א ר ש א ח י ה״ית ? » f
ק ח י הבצל• ת בפיעל י ה י * ת ׳;:׳ג יצא* ועל כ; היא• ה י טיב י ז ע ב
״שר
יהיה צ׳ ב״כ ה צ -ש ש א ע ל ט ב ההכנה נ• בחפר •ש בח הילד לח י :׳ ב ת
רק ׳.צ ט כ ה : :ת כ א י ! י !כמ־ ש:תייר במרעה -י א חיי •/כי ט ב ה י ן
ותצפנהו:לואשאריזלסית־׳צאלבית בלי אירה שהא
ר י ז אצ טיב הפצתן
יציהמזגיהתכינה תא ייםהמיממ״ס ה צדי ׳ ר ו כ מ ק י :הליתה א ט ב
,
חייה הצידה ״גן ״ש הייתיהיההתדש שלש בפיעל ׳נעתק אל התע״ג ל ק י ׳
,
.ו ה נ צ ח ״ נ ״ ס לצידה א י ; כ ׳ י ק לאני ת י ה •נעתק אל הלכ—יאכשד שיהיה׳
הדמיון ״לשש עש השיק ה ט ב י י נ י ה י ק י י ש הנש!אי :כשניה! :היא כ׳
כי!! שלשמן הטיב •הזך עילה עצכצהלשקישיאן .שישימו ה ד ב ק י :עצי! ה י א
עילה על• הס כן השש הט!כ היאעלה ת ״ י י למעלה ראש א ן שיוציא• ש ש
ר ע עצי! ויבקש! לנגדו ׳להשפיל! לא •יכל! ל! ו א מ ר ו ) ׳ ! :ה מ י ת מ י י :לילדו
שמתחלתהלידה ׳תחילהיצדללנתאל היישאהיהלפשדכנדעיהבינה שעל
כ; רא < צאדש להשת־ל צלשציש ה נכש של א ההולך יעצה למעלה כתעלת
השלי״תהפן הט כ הג כני שה א ׳ ר ד תמיד יל לך אצ ההכשר הא:׳ ׳שהמ ת
מייס הזלדיכזועצכןטזבהיא השש היוצאסהכעילותהשליית •שלוא הלך
ייייר! /-עילה למעלה ראש •יתר מהשמן הטיככמד!כר !אחר אשר ביאר היית השש
ה ט ב ה מ רה על שלי״תהנפש בפועל גוב משמן טיכהמדה על הנח!•:תכי©
היק• המביא א ל השליית בפיעל יאמר שהיא ההציכהחצ בית אכל ״ ת י
יוההליבהאלכיתישתהיזאטיבללבתאלכית אבל מלכת א צ ב י ת מ ש ז ה
י י י כ י י שיושג לשש לט!ב הנוי שהוא השצמויהנכש״ טיב היא להנהיג ולהרגיל
עצמו ללכתתלכית א נ ל מ ל כ ת א צ ב י ת י ש ת ה •ע; ההליכה ״ל בית אבל
וההיגל נה תחייב עצבו; שהיא סכתהכנעתהחימי!שלמויהצויה!ההליכה
אל כיתמשתה א ן שלא תהיה רק כעס א א ת ת ל י ה שבת תגכיית הח!תר
שהקלה שבפכיתיסשיקנו להשמיד על לשכצ גס השתירלהיותהאד'בטבעו
•וחד נוטהאצהמוחשיתממה שיטה אל ה״יששלית ואששי שעצ שן אמרעצ
ההל׳:ה אל בית אכל ללכת עש תיכס'צמד לימיו על צזיך הה י ג ל פי• שיטה
החימיאלהעצכין כ׳ תישפת הלי־ידתייה עלינו• ההלינית יעל ההליכה
לב׳תמשתה א מ י ״לכמבלת׳ תישנת למי צומו! שהליכה אח' ל נ י תנפיק
להטית אל התענוג הניפני י נ ׳ א ר ה ט ע ס לטיכ הנמשך מהרגל ההליכה אל
כ י ת א כ ל ו ה ז א ׳ ע ן ה א ב ל ה ו א ש ו ן כ ל ה א י ש !החי ית־ אללכ! היית! פוף כל
הארס ווה יביאהו ליי׳ עצמן ב!כיו יי ס המית והעצסן ה ה ! א יביאהו
להשגת השלמית להתענג בו אאר המו׳ /וזה א;מר! באשר ה:א כיף כל
האדם והחי ית;אללכו ותהיה מלתכאש־ כת! כעבור כמ! באשי אתאשת׳ כו"
ואחר שכעבור שהוא פ ו ן ימי ח ״ כל האדם וקצו הנה הח׳ ׳ת;1האצלמ
ו• ועי ל
קהלת פרשה יח
קצו
'יועיל ל! ואפשר שמלת כאשר היא פפשטה ותהיההכינה שטוב ללכת אל ל ה י ו ו ן ג*
אכל ושתהיה ההליכה כמק! אשר יהיה ה ״ ת י! •ש! שס אשר היא כיף בל הארס
שהיא הקבר שנקבר שס המתולא ככיתהאכל כשאין שס פ י ת רק בבית אבל
אשר היא שש סיף כל הארס כ׳ כזה החי ית; אל לכו הייקיש ההוא שנם
היא עתיד לבוא שש או אל המת למוטל לפניו ששיפו להיית כמוכי וכיה
׳ושור וישוב אל ה'ואחר אשר ביאר הה׳ שרה הישרה צהשגתהשל״ות האחר׳;׳ ט י נ כעס
בהכנעתהחומרכלכת! אלכית אכל ביאר עיר עני; י!חר להשגת השלמית
וה א הכעסשה1א גס כ; סבתהשנעתהח מ ׳כרי שיתבאר על נכין ראיי להציע
כיה מה שנתבאר כספר המדיתספיגייאני הארכתי כביאירו שם כספר פני
משה על מה שאמר איסטו שהאמצעי הראוי בכי המעלה אינני עימד באמצע
הקי-״ת כפי השמות!הביא משל מהיושר שה!א אמצעי בי( התענוג!העניין
ואמר שאש הוא נרחק מהתעניג והעצטן כשווי יטה בנקל חל התעניג!לא ׳!כל
לעמיד כאמצעי קיים יע; ה ח ל ד כטבע! הוא נוטה אל התענ נובירחמהעצבון
ואמר שהעצה הנפנה כרי שלא יטה האדה מהאמצע׳ אלקצה התעניגהיא
שיטה קצתאצ קצה העצכין כ׳ מעצמ! יבא אל האמצעי כמ; שעישיס בעצים
קחעיייתיס שיט! א תםאצהצדהחחרכרילהישירס !כמ! שהאריך הומבם זל
כוהכהלכיתדעיתפ־קאופרקכייהנה כ מ יובן מל שרצה שלמה העה פה
באומרו ט!כ כעס משתיק יד הכעס הנקרא רועפנים אשר היא בני׳! Iה ע נ י י ן
כ נ ו ד ע שהכעס יוליד עצבו; כלב יממנו יתה!ה הוא יותר טזכמקצההתענינ
וכיארהטעסעצחוסביארשסהחכסבחרותכאומווכ•
כ ר ע פ נ י ס יטב לכ
׳רישכעצבי;•שהוא רועהפניפ יבוא מל האמיעיפ׳ בה״ת החרס עצכ ג ר ו ע
כנים יטב הלב מעצמו כ ט כ ע מ ע ט מעטייכאאלהשייחה כדרכ! יטבע! להט ת
תמי ד אל התענוג שהיא הטבת הלב אמני אש יעמיד כח־יצעהתעציג יטה מיד
ממנואלהיתווןוכלשכ; אפיעייירפימיק שלאיטה לעילם חל האמצע• ועל
כן היה הדרך הישר לבקשת האמצעי להשית אל קצה העצבין שהוא כרוע
כניס כ׳ ממנו יביא להטבתהלכ שהוא Isהתענוג ויסכן חפשי שיעמיד באמצעי
על נבון!היא דקדוק אמתי יה 6טעה אל היותטיכללכתאל בית אבל שהוא
הבתהעצבק כדי להשיג הפלאית כמעיית המדית״ת שהם שלמ ת הנפש
להשגתהקנין הנכמר העימד כאמצעכנידעואפשר שיאמר שהכעס הוא ט כ פ י י [ 1נ ׳
יוהשאיק כאשר לא יהיה הכעס עצמות• כלכ כי אי יהיה ר ע הכעס יה א
אשר נאחר כ! כי כעס כלכ כסילים יניח כלייזר שכאשר יהיה הכעס כצכ
עצח!שה!א עצמותייקניןבלב הנה יה יקרה כלכ הכסילים אך הכעס הטוכ
שהיא ט ב יישאיק היא כאשר יהיה הכעס כריעהפניס לכד והלב יהיה שלם
ייאכי כ ר ו ע פ נ י ס י ט כ ל כ ותהיה מלת כ׳ כמוכי תצא למלחמה וכייכ׳ תבוא
חל ה י ר ן ב! שי!.א כמו כאשר והוא כאלו אחישטיכהוא הכעס מהשחוק
כ א ש ר י ט כ ה ל ב כ ח כ ח ב י & ר ה ע נ י ן י ז ת ר כ ש ו & י כ א ו מ מ צב חכמים נ כ י מ ל נ ח נ צ ׳ פ
&נל
קהלת פרשה ית
א י צ י ל ב נפיל׳' בכיתש״׳תה •ליהראיה<! ; • ! i:י א • לע* ־ י • * -ג — . .־ נ
1
והענב!; ק יטה כ ט ב ע צ צ קנה הת־מ־גה־ .ז היא כ• ה ח נ ״ י ה ב״ה .כ י ״
שהאלפבטבע־הואנפהמלהמיגג1כי»ו־קהענכק3,
ק כ;־ י :נ ־;.
•ומגייתכניהההיא 3 3כ ת א צ ב * ת ח ה 3ה ה י א בקשת הענב•• הכה• :•:ה ;
נ־טיהיטכעחצ בימיש־יחה שה!א הת־נ־יכ פהחימי נ י ב ־ י׳ז**• • ׳ מ י ן
מי.בילמהש;צ לברוח מ מצו יכלזההיאטעשל־־ה • : :ע ! ני שטיבללנמ ־3
כ י ת א ב ! 3כ ו ברי להשיג השה ה ט ב נ ד ־ ! ביה י• הי; ט ה הי,א מ־למ
מהצמהלליש :ח נ ׳ י ר ו נ י ש ן ע ־ ל ח כ ה ש נ ה ה נ ש נ ה ־ ב י .־ ב י .־׳1.•:..:.
ביתאכל
א ל ר כ ה ח נ מ י ש א ש ל ח ק י -ר ש היטב בחנייה לב :מ ״ ד ־צ
כ י מ אבל כנוייא״לפ״לכד היאיה הראייה גהתנכל ב י ־ • ל 3כ ־ .י ל נ י י ד
א 3צ חחר שייצאה ראינ׳ שלב חכמי כ ב י ת חבל ויש לנו ל ל מ י י ה ש שהה
י ר ע האל׳מהנה יש מ ע ל מ ג ד ל כהליכה אל בימ מכל שהחני׳׳ה הולכים
ש :היא :שהולך הארה במקיכ ש?ח:גיי'ה לשיש שש הנה י ש ־ ע שש כ• י מ
חשההבוצךבכ׳מאכל
במיןאהיצךלביתלהמד׳שמע שה שיר הכה״יגיה
ש ׳!שורר׳• :בישמה ה״;יזאט<כצשחועגערמחכהממיש נדמע שיל בנינים
ואכי׳זה נ י ש ן שטוב ללכמאלכיתאכל אשר שהישאעהא־בגערמ החכם
מאיש שימעפ ד כפיליםומוה גשמעםיאמ ל מ ו ח מ ב י מ מ ש מ ה מהר שש
,.״1,
3
י
יש ׳עהארכ שיר הכהיליה וביארהטעככננימהשומעשירהכהילי־כאוח
כ • :ק ל מהיי• מ ־ מ ד ה י ר ש; ש י קהכהיציו ששיר הנהיג היה מ מ ־ - -ל •
המאנל יהמשמה נקילההיריה!הה הקיציכ כ י ש ר •שרבי מ ח מ כ י ד הבשר
שייצר מ » 3א י ד ל מ אשר במיכה ישמיעו ק 3נ ׳ נ א ש ר ׳מחמה יצטרך איל
מקש ׳!מ־ רחב ממה ש מ א שש כמק מו ע 3כן •רעיה ויש״יע ק 3כצמיד
כקול השוללומכאשר •שרפ! העכר חש־ כ מ כ׳ שיצטרך כמאה י׳למק ש ״מר
ממה שהוא חלל ההיללה ויצא משה וישמיע קול גלול כצחמ! כמו שהא ק ל
הלעש כעק כמו שנתנאל כמקומו ועל pאמר שששחיק שעישה הכפיל נ כ י מ
משמה היאכמוקיל כפיריה שהוא נ מ ש ן ל 1ב ט ב ע ו א ע ו כהנה מהמת ר ק
תנועה טכעיתמצד נטייתו אל המענוג הגשמי מהמחנל ׳הישמה ׳,יא כן
ש מ ק הכסיל כוייעל ק ראוי לכלוח מהמקיכ ההוא ואויל׳ מ יה הבל י ל :מ ן
שקל הסירים תחמהקירי»וא הבל שנתך האיד הלח שלמיכויי״נא הה צה
לצדתהמקיש כאמור ומשמיע הקל ההיא:ה א ק ל ש ' ה ב ל כ• פי־ ק ה :ה ׳ ל
,
ה
״
ן ש
ק ה א ה ב ל ג ס ה ו א ו נ ת ן ט ע ס נ נ ו ן ל ש י א ו י ל י ר ח מהלכדיס ס כסיר החרש
וחנובהסבא!מ'כ»העישקיהוללתנסיל אבוד הימן שהא עושק ששחומי
עישקאתהומן שהיה ואוי שלא לאבד אימ!להשמצה הש;ל כו הנה עשק
הויק במו שעישק יג יל איתי הכפיל המשחק ה מ י ה לל א כ ׳ א מ ה א : :כש
א ת ה נ ס י ל שהיא מעצמו מהילל ווא ה׳ הע־שק יה לל ח נ פ כצ,יד שי; ק
ה נ פ י ל הנה הוא הבלשיבלה ימיו בתה! בעשקז א מ ומכי היקר צ הפשל)
)למכל!
קהלו• פחג־ה יה
ק If
!!אבדו!הראיה ע! זה כ׳ הנה העישק הידיעיהולל אפייאתהחכס כים ..־היל
1
המיאא כיהעישקיהוללחכסכ׳ כאכה״א הידיעה להורותעל העושק הכולל
שהוא העושק את הזמ; שגוולאות! מ׳ שמאבד!6תוכעניןרע ואמר שיאבד
ה ע שק ההוא את לב הנכון שנתן לו במתנה ע ד והסירות• את לכ ה י כ ן כ'1
ואמייהנהנתתילךלבחכסכוייעלכןקראלבהחכס לכמתנהשה!א בעצמו
מתנה לאדה שהוא מבי; וזא!׳אביאת לב מתנה כויואכשישיתישכו כל הפה!קי' כ׳ צחינ!»"
הללו על מעלת ג ד ל ת הטוכהנבשיי !גניתהט!כ המכני והס כללית המוחשית
ויהיה נמשך כל! לחה שקדם לככול הברת החושכ שהוא סוכ מראה עיניי שהם
המוחשית מהלוך נכש שהוא השלמות הנפש״ כמ! שנתכאר ולבטל הסברא
הזרההנוינמשכו כל הכס קיס האלה לבאר היות הטיכ הנפשי׳ והרוחני ׳יתר
ט כ מהטוב המזחשי״זאטב םםמשמןטוכ והשמן הטזכ הנזיפה ה!א השמן
הריחני שהיי הכי; כ! הגיף כימניס הקדמיניס שנהנ ומתענג האדם כ! כריחו
הטוב ובמשיחה בו אתכלהגוף שיעדר אל תאית המשגל ואל תאית המאהל
ולכל התענוגים הגיכייס יעל כן הוכירכלליתהתעמגים הגשמייכ כשס השמן
הטיכואמר שהדברמכיאר שטוכהזא השם הטיב היוצא מהפעולות הטיכית
שהה שליייתותענזגהנפש מהשמן ה ט ב שהוא שלמותזתעניג הגוף ועם הגיר'
הזאת נתאמתה גורה אחרתיהיא שטוב יזם המיתשהיא גייעת יהיף הדכריס
הגשמיים !התחלתתענוג הנפש מיזסהזלדו שהיא סיף תעמג הנפש כמקימה
הטבעי והתחלתתעמג הנוף שנילדלהתענג במוחשייויא זיוסהמותמיו'הולרו
ואמשמזהנמשכיגזרהאתריוהיא שטיב ללכתאלבית אבל שהיא הפך התענוג
הגיכיי מלכיאלכיתמשתישהויהתעמג הגיפ״!תהייגזריכאשיהוא סיף כל האדם
טעה למאי דהליק מיניה דכמיך ליה בביאור ההפסד הנמשךמלכתאלכית
יישתה והיא יען הי1דסמ!טבעלנטות אחר התענוג הגיפיי)אס יטה מעט
הא דסאליהסי׳לךאלכיתהמשתהיתןאל לבו להמשך אחריהשעדשלא
ישוכ מפני כל ויא כאשר היא הוף כל האד' זתהיימלת כזף כמ! שאנו אומר׳ ס
םהיף הדבר הכבר ה ע 1מ ר למעלה לרדת למטה והרכר הקל הע!מדלמטה
ביפילעליתועל דרך וה אמי ולסוף אדם למיתשכטכע הולך אל המיתה ועל
כן אמר כ׳ להיות כיתהמשתה ס ף כל האדה מורככ מח!חר שהיפו לנטית אל
התענוג כטכעוככ; הכח המרגיש שנקריכעכירו ח׳ יתן אל לכו מהתעניגייההם
מה שאין כן כשהולךאלכית אכל שאי; קופ! להתעצכ ולא •תןאללכו מהעציק
ההוא כמו'רכ שיויקהוכמו שיויקהו חה שיתןאל לכומהתעניגכאמויואמישמזה
מבואר ג״כ שטוב היא( הכעס שהוא העצכקאשר כהשגת השלמות הנפש״
כאומר! כי כרוכחכמהרוככעסחשחיקאשרהוא אצל התענוג כנידעוכיאר
הטעס לוה והוא מכיאר כעצמו כי כרוע כניס ככעס ״טכ הלב שהוא כנ!<
לסכל!תשתלם הנפש ו1ה אומרו כי כרוע כניס ייטכ לב והא באל! א מ ו כי
כרכו׳ הכעס שהוא נמסך חרבו׳ החכמה באומרו כי י ח ב חכחה ר!ב כינס
נ א
1
5°
ם'
קהלת פרשה ית
כוי וכשיתלכה הכעס יריכוי החנייה ע ־ פיגיע לר •ג כ ״ •-•• 4 :כ ה ; נ שה א
מלא חכמהוהו* לק-׳.ק יי!; !אחר ש ־ י י ה ר ׳ ש ן ש ה ח נ י י ם כ ר ח ־ י י ק ה י מ ג ג
ודולפים אחר ה ע נ נ ו ן א ש ל שש החשיה לה•׳;־ ;.נש • ב י ; :כ כ ל : :כ ה ; :
האנייה י א מ ר'.׳ח לי ח-:׳• :נ י .י י .י :ל י י לה׳ :כ י ׳:כ;• כ כ : ,יה־;;::
הנחשךמל!כהחכמה״טבצבניהיהצכ״שי;יאכש־עלכ;הצכהה ־ ה ־
בכי' אכצ ששם הנעה!העצב!; ילנ נש־ל׳ ה ח להכך שה י׳ י
״ •יהי ה ד ש :
ככיתשמחהכויווא •לב נפיצים נביתש-אה א־דבב•־ .שיאה הכ לגת כל
אינני מיניתעניגיבשרשמשחחיסאתהגן? .ח לב שש :ש בכית שיאה,א־ד
סמהנאמרה!א מנואל ג כ ש ש נ ל ש ת ע ג ע י ת ח כ :שה א ייעגיכ את הש -ג
געלתי״עןהימ הישרה אל הט!נ הנפש״ יחל הבריחה י׳התענ ג •׳״ ש שי״ע
שיר כפילים שהיא ההקרנה אל ה ידגדג והש מע שיר הנשיכיש •תקרה
חאר אל החיכנ גיישה אליו ויחבר !׳נ• כהש ׳כיאר היש:ש ל ־יה ה ־ 1י ־.ר
טוכ לשמוע גערת חכם וכ; כל
רכר
מעצינ ככל ענב יהיה
מ
מאיש שימע סיר הנסיליסשהי-א מתענג כתיגנג הגשחיכא׳שר! כי כ ק ל
הסירים תחתהשיר כן שתק הכשיל יריכי״ שק להשיר׳ :תחתהש ר יש־•־׳.״
,
ק ל ג ד ל כאיש משירר מתיך שמחה וה:א כשרן•!״כלה א ת עצי כחש : ; :ה ק
הכסיל נראה שהוא שוחק מחכ שמפת שלחית! זה א הכל ששמחתי אינה עצמי'
כלל רק ת ע נ ג כלה •ננס :מעצמי כמן שהם הרכרים הגשמיים כלס כלים
מאליהם!מפשילים לבעליהם ופמוהקציסשנשרפיסינאכליס !׳ש״עיש ק ל
הכלה כקילשילכ;ה!א שחוק הכפיל שהוא שיחק נשמח כתענוג בהיותי הילך
אל ההפסר וכלה מאליו!אמר שנס הוא הכל כמ! שריכת הסירים תחת השיל
ןזא גס זה הנצריל גס שתק הכסיל הוא הכל!נשרף כהיית! משיר כקילהסיר׳
כשרישתס כאמור ואתר אשר כיאר שאי; שים ע צ מ ת כשחיק הכסיל רק הכל
הכלכיאלשלאלישאיןכזתיעלתאלאשיגיעצומק גלול יען התחלת הצטיס
אצ התענוג הגשמי כפתיח צה פתח קטן׳תרכוצמאד בטכע כמ! פזכרמ עד
שתכסל הנפש צגמלימצדתגכורתהח!מר כנטיהאצהמיחפתיזאכיהעשק
•הוצצחכס יליהעישק והגוצ שה!א מהתעמגים הגשמיים והענילתה!ר!ת
פהייצהל נטה להם כטכעהנה אם •טה אפ• החשש כצ לה! אליהם הנה זה יע ל
עיני :עד שיטה משפט עני יא ;<:כאימלזפיהש חל •ע ל עיני חכמיש :׳שלף
דגר• נדיקיסונויונש לכסיל הסטהמעטאלהתעמג !השחק -שתנסל נפש!
לגמרי!"!א נ׳ העושק יה!צצ חכם והזאהש חל שהחכם הלקח את! היא עישק
אתהענ׳ואת! השוחד יהולל אפייאתהחכסוחציא א!ת! משכצ! הטיכיהישר
ויאכל את צב מתנה כצומל יאכל השוחד את חכמת! שיטנה במשפטי! !צפ
מתנה יהיה כמוצכ חכמה שהחנמה נקראתמתצה נא,מ'כ» היית; חכמה!כוי
ואש ק מוה נתכאר שכצ שכן ששחוק הבס׳צ •ויק צו מצבר שצא יזע׳ צ ׳היכצ הכל
הנה וולתוה •ויק מאר שיפשד לגמר׳ ננט״תו אל המוחשיתכאמיד!הנה אלת
נ>^
ק״1ח
קהלת פרשת יח
כ נ ל הדרכים הנערכים כס לא ני/קררה דעתי לישנ למין הכתכויעל
נ כ
,ן פ׳יאתינזיס'
ולהתיר הסכק<ת אשר יספק נהם כל מעיין כהשקפה צריפה על כן רא׳י/
,
לה:קההפקית!ההעריתשראיי להתערר עליהם אס מפאת הלשון ואס
מכאתהעניןואחרוכירתהספקיתאכואליישיכ הפסיקים הספק הראשין
כ פ ס ק החיה.א כ׳ לא יציק לימי ט!כ יה ה ד נ י מיה רק כשיהיו שיים ונפנסי'
ה ת ת ה י ג א ״ ת י ח ס ו ה ע ש ו ה אמנסהשס עם השמן יראה נאמתשאיןכיניהס
הדמותיהתיחסיתנלצואינם נכנסיםכסיגאחדאכייתחתהסוגהעלייןשהיא
העצם י ק השמן הוא ר כ ר עצמי והשם הוא מקרה קרה לאדם צחשך מצד
פעילותיו ואס היה אומר טונ שם מריח שמן ט! כ היו שניהם נמסים תחמ פ ג
המקרים והיו מתיחסיייה עס זה כ׳ כמו שהשם נמשך מהפעולויהטוכו'כן הריח
נמשך מהשיק הטיפ אי שיאמיט־נה הפעולה הט:נה מהשמן הט!נ שהיו שניהם
דבריה עצמת״ס שיצא! חהס מקרים מתי חסי 0שהם השם והריח כאמור גס
יש להתעורר כיש כ גירתזיוםהחיתתיוס הולד! כי כהיתה גזרה ככני עצמה
לא היה כא; מקימה רק פסוק נפצי עצמו שהוא דרוש כלתי מתיחסלפ' האתי
עם ׳מרק השה על השמן הטוכ הככק השני נ פ ה ק השני באומרו גרכ
ללכת אל כית אכל מלכת אל בית משתה כילישגס כוה נראה כאמת שאינו
צ -ק ל •יי בהה יל ט ב •יזה •ע; אי; כיניהה הימית והתיתסית כלל רק הם
הפכיים מן הקצה אל הקצה ולאעיד אלא שאחימהס ה א ט ז כ שהיא האכל
וכמו שפייאות כפייכאוילכ חכמים ככיתאכל והמשתה היא י ע כאויולכ כפילי'
ככיתשמחה ואיך יאמר כהס שהאחר טיכ מהאחר כה״תש מתהפכים
ב ג ד ר הטיב יהרעולכי האמיד כפי טכעהלשין ל א י א ח ר גויכוה הדכר מיה
הדבר רק כשיהיו שכיהה כאיטיביה וההתהלפויכיגיהס כפחיתייתר שאחד
יותר טיכמהאתר גה יל על גירת והחי •ת; אללב! שנר לכאורא שאין חוכןלה
י ע ן לא מ כ י מה ית; החי אל הלב עד שעל כן אמרו דיזל כהרגישס קישיא זאת
באימא׳ והחי ית; אל לב! ו מ י י נ י ׳ של מיתה י ל ז א " ׳לווניה י ק ב י ׳קכיזניה
וםיאך דיאז׳ לישבו כפי הפשטוהדישאתיישההפקהשליש׳ בפהוק השלישי
באומרו טיב כעש משתיק בהיותלפ׳ הנראה ששניהם כאחד י ע י ם כי הנה
הכעה בלב כסילים ימח ואמר נשתיק לשחוק אמרתי מהולל ובייואיך יאמר
בהה שזה טיב מזה בתיו' שאין שיס אתימהס טיכ פפי הנראה גה יש להתעורר
עלגורתכי כרזעפניס״טב לכ שנראה נ א י י ת שאין מוכן לה כ׳ איך יתכן
פמהכעס נהיית! ר ע מוחלט בכי הנוייחשך ממת טוב מיחלטאשר כו מלו׳
הא!שרוה!אטיבייתהלכואיך ארזל בא לבלל כעס כא לכלל טעית בהיות
נמשך ממנ! הטיב ה ג י ל הוה הספק הרביעי כפס!ק הרביעי שנראה כאמת
הייתומייתרלגייריאחרשככרנאחר טוב ללכת אל כ י ת א ב ל יסישפשיטא
שלב החכיייייהיהתמידאלהחקם ה1ן</רטוכוהייתר נכחד ולב כפיליסאל
המקים היותר ר ע ופתותגס יש להתעורר שאחר ש נ נ ר נכפל לסבה מן הסבות
נ
ב
1
5 °
הילוע׳ת
קהלת פרשה יח
צכ ח כ״׳ס וכו דבק עה כס ק ט בנ;ב,-תנ ט י ׳ .י ־ r : : .־ ׳ ־ י ש
י׳כלצדיאתבבהקטיככעהיכ״עוד׳שצהידגרר
: ; :
נ ״ ה ב•:ב ל " ! : : : :
וליצצ צב חכמיה נ ב י ת א ב צ צב ככ לישבבית־שתה ? : * -ל ל ־ כ י כ—.יי
צעיצ בעצמו יה א הנהגתהחכה יההה-צ בהה 1חי:ה גירה כ כ :ע:״ rגי : ; -א
,
י׳תחלף ״הראשי; כנדאה ההכק,הת־״ש־ בכה•־ ,הה בא ־־יי י .כ צ; -:
,
גערתחכה מאיה ש׳מעשירבהיציה היא הספק השני כ ע מ י ה• ח•• -ד-ן
בצעיהח בה ה ב ־• שי״ עת ק• צ ביר הכהיצבה־ ־:,־־ע־•;:.־ .החבה הה
יייחלט שמיעת היד הכהיצ דע שגעקייח •א״רשילטיכ יייה בליית הא ש
עיניי שניהס רק מתהככיה בצדר העיכ יהרע כ :צ גה ייצ שהיגצ טיכ לשי״ע
געיתחבהייצשייועשירנהיציכא־שיא־׳ד
נ י נ י ׳ ״ • ״ ; ' • ; ״ ,הנס י י ש
שומעשיר כביציס כי צא יתכן צומי טיב השמיעה מדכר אה יהאיש השמע
ל כ ד אחד שאינה מת־אהיההשיאעעה הנשמעשאינה נשנהיה ש נ י ה - ; ; :ת
כגדר העצה כ׳ השמיעה היא מקרה צמ!חש והאיש הש!מעה!א עצמית׳ ואין
יאמר טיכיה י ז ה כדברים בציד י ת י ח נ י כ כאמור ימן• אה היה לצה לעשת
היתרון מהשמיעה אל השימעהיצלט כ שמיעת גערת חשה מאיש שימע או
טוכשימעגערתחככ מאיש שומעאךמלתלשמועאינה מרה אפ׳עלמציאית
השמיעה רק ההננה והנאנייתאליה הששק השש׳ ככה!ק הו כאומרו כ׳ כק צ
השיריה תאתההיר וני' ב׳ אחר שהמשל ה!א בקל ההיריה שהש הקציש צמה
היוכר היותה תאתההירואש בא צבאר היית המשל כקיל השיויה ששלם
נשרכים הילל כקל הסיריס כשרינת' כ; שתיק הכסיל שאין ליש כ ימן השרה?
בבעילה כרטיתכשהס תחתהה׳רגס •ש להתעורר במ״ש גס יה הכל שמלת
גס קשתהישיב שאס הואשנ אלשחיקהכסיללא היה צריך להאריך ׳-להזכיר
מלת גס וה הילל כן שחיק הבשיל הכל אחר שאין העסק בנתה בלל א׳ לנתית
הילל כן שחיק הכסיצ גס הוא הכל יכוייעוד יש לרא! למה אמר כן שתיק הכהיצ
וכי':תש הית ר י ק אצהשש• לק דש ככ׳ הנראה הילל כ; שיר הששינ־ש וכוי
הספק השביעי בפסיק השבי עי כאומרו כ׳ העישק ׳הילל חכש יכושצר&ה
באחתדלא ש • ן כלל לענק הק דס כ׳ מה שייכת לעישק עש שחיק הכסיל
ופפי מה שפירשנו כ׳םוכ הפסיקים הילל כי השח ק ׳היללחכס ומזה היה י י נ ן
לשש •שילילצ למי שהיא מה לל ובסיצ בלאי הנ׳ ואש ה ז א ד ר ש בשנ׳
עצמו בענק העישק יקשה מ א ד הקשר הרימו כמלת ני יהיא אשר היקשה
בעיני פני ראש המעתיקים כמהרש ןיתכון זלהה עדשאמרשלא הבי; למהר!
גהישצהתיגיררבגזדתייאבדאתלבמתנה שהיאקשתהישיכ שאש הלב עציץ
הוא מתנה פ ״ ! שפי רש׳ 1ל הייגללראכד את צכ הנתק אי הניתן יהדי לזתיל
הספקיתוההעליתולישבהבתיכיםעלנכוןנאמר
כהש ע ד דרך ישר •כשל
נע•;• ?נ• המעיינים וכד׳ שיוכן ה פ ש י ק הראשי! על נכין צריך לבידי ע ב ! ז
סהקדמניש
קהלת פרשה יח
קצם
שהקדמינים המשילו השם הטיב לצל הארס והוא משל מ ל א מאד לא ואיתי
כמוהו משכים מכל צדונאותיען הצל אין כ! עצאותימציאותכעצמ! כלל והוא
נמשך מגיף האדם כמו השש שתיןלומציאובעצחווהיאנמשךחהפעצייננידע
יסכל ל־יכיף ע ו ד כ! יתו על מה שכוס״! הם ב!<הא שכמו שהצל כמשר יהיה
השמש המאיר נגד כני האדם יהיה הצל נמשך אחדי! יאש ילך האדם ילך הצל
אחריו דכקכו ואס יהי'המאיר אחריו יהיה הצל הולך לכנ•) תמיד !ה!א אחרק
כן •שוערו כשש היוצא מהפעילות שתי כחיניתשיצית כי מ׳ שישיה אור השלמות
כפעולותיו נגד פניו ועיניו תמיד •משן לו השם השלכ הס •כ ממלייויהיה דבק
כ׳ ואס יברח ילן הצל אחריו וכל עור שירוץ האדם י ו ו ן |השס אתרי! והא מה
ישרצו רול נאימיכל הכויח מן השררה שררה דורכת! שהיא המשים נגר פ :י 1כ י » י י י ! » ן
השלחיתומשלין אחריו השס היוצא ל! מחנו על פני ח!ץ אמנם המשים נגד
)
!
n
אתהשס שכל ישע! וכל חפן שיצא ל׳ על פגי חיץ וישליך אחרי ג!! איר השלש! j
ה זיי״שימ
יי״ס!
הנה זה יהיה כחי שהצל לפניו תמיד רץ לפניו והואיהילך אחריו!לא ׳!של להשיגו
לעילם והוא מה שאר״זלכלהרדף אחר השררה שהשדרה בייחת ממנו !לא
•וכל להשיגה לעילם והוא תה שדצ! ר!ל כאוחינגד שמא אכד שמיה כוי י ר כ י מ י ! נ ל שמיו
ששה מגמתפניו כעצה!ואשונההשס הטבהנההיףהשס ההוא להפסד כ י א ; ד
באשריניכ׳ וידעי שאין תכליתי בפעילות הטיבות שפיעצ ועישה רק ליוהרא
וצעשותלו שם פשס הגדליס הנה וה היא הפסד השש עצמו!ה!א מבואר כעצתו
ומסכיסעסהמשלהנויחהצל מכל צרוחמטיוכן שהשם הטיב והוא אשר יקרא
ג ש התש הוא הדוחה למיןהאייהיא הכורח מהשם ומשיימגמתפניו א!ר השלי!!'
ימשליך אחרי! א ת השס היוצא ל! מפעיל תיו שאין תכלית השם כלל ונמצא לפ•
האמתשהשסטהשהואהשש סתם באחור הוא סבה חיקה לשיצא ל! שס
מעילה מאד הפך המין האחרשהואסבתהפסדו כאמור ובכןהיההשס סתם
נישא השה היותר טוכ היוצא ל! לאדה מצד השה עצמו כמו שיוצא מהשמן טיפ
ריח ט!כיכמ! שהשיק הוא משא אל הריח כ; השם והיה הדמ״ן ממקרים
עצחית״ס דנקיה כשם!בשמן והיה השה והשמן הנוי נפסוק שניהם נושאים
ל ד ב ר אחר שהה שה אחר הדנק נשה ה נ ו י נ נ מ נ והריח ה ד נ ק נשמן שהשם
ה<א מקרה עצמות• כשם עצמו יכן הו׳ח הוא מקרה בשמן!על נושא׳ שניהם
אמר טיכ שם משח; ט!ב כייוהוא דקדיק טוב ומתישכ על נכו; יא!מרי ויום המות
מיוס הילד! היא גזרהדכקה!נ!שא אל הגורה הקידמתוהוא כאלו אחר שט!כ
ה!מ השה התם אשר ממצו יצא שס אחר יותר שלה מהשמן הטיב שיוצא מחנו
הריחהטינ!ט!בהואהשסמהשח; הטיב כיוס החיתשאו ייוא השם בתכלית
השלייומוהתעלה ׳!מר מ״ה שיהיה ביים הילד! שאי א׳ אפשר שיהיה השס ר ק
מעט תוער לא כביר יע; לא פעל עדי; פע!ל!מרבימכיי! שהוא ביים הממועיד
שהשם הי!צא בזת; הילדומאפשר שיכסד מה שאי; בן כשם הנשאר ביום המית
.הלא ישתנה ע ר מחה שה1א או שאי; בו קסתהשנוי והוא הנרצה לריוצ כאומרם
אין
:•M
ק ח י ת פ ר ש ה יח
אי•?יליןיאשמ!עי-הצליקיכבע־לשהיה ע ־ ־ ש ל • — י לשמיב • ־ ־ •C
א ש י ב מ י ז למהובוייכוה היתר השכק האייההערה •הכש־ין ?שכ• -י י ׳ י נש
pי שיאי־י שהי•' משתה והביתמבל הנז בשש pבה ה :י ל ־ יהש -י :מ צ י ן
היתכליתה״ב קש ׳הנדרש מהם ששנילש כאתר •ש שיש צהשגמהשלי•׳ בשל-מ
תהיה השנה כשרלם
הרע׳מזהמע״כאךהאחדטבמהחחריהיאכאשד
ו כ י י מ י י ה ה ת י מ ה כ י י ש ׳ כ נ ע ה ח ״ י לצ הכרה ע .ד י ך שאיי־צ י״ שנח
1
ת קשי יזכור ״ 0המיתה וסיבי הבעל שכל בעת בה א ־־ של א• כ על כל ה«-
כעולה מהלוגשימהיא ״כלה •יכשיר ׳יתר הנץ• כי •שש״־.־.־• ר־.־ה שנת־
יבשדהלח ־.לשישי ״ ע ט י• עט שנ ־ ע ש ; ב־׳ שמה ־.ר ־ ״ילל א ח ; :י ־ :׳ :
,
ש׳וכולהאלפ ששלוה נעשה לקיים למיןלשבמהכשלהאיש ובכן הבעל ששל
כש־צן למשתה של מציה של חיפה א• איי ש ן א׳ בר ת י״לה ״ניר ת־ ־ נהם
יום המיתה כ׳ המיתה נימה צירן האירושין וההזעל והמילה כ׳ מצד הכשד
לאישישא:ימש־־לישלקיישהחי;עלדרךמהשאמריבצמרא על מ׳ ב א י י
»״5 . 5ן
בחוכתחתניס״ ל; ד מימינן ל ח ב ־ ״ ת לששה הנ׳:תלי ד -י נ; ש־:׳ נייכיש
pp>m
לקיום המק מש ש דמיתינן שליא הפשר האישים כנו' !כןבכל משתה א־ך
(
שיהיה •ז כור הבעל ששלשל צ י ן אל ה״אכצ מצד הפכד ה :י .שנתך מאל״!
והולך אל המזתוצר־ך לשים מ״ייממה שנתך כאמיר!בקיתבאר הכשק הזה
נמשךלמה שכבר ק־ם שהשם הטיש הוא טיב מש״; ט ב ובייש ה־ תה א ״תר
טיב יען כ״שה לדי יהיה קריכ להכשר כאמור <עכ אמר שלדבר לנשק להי״ת
השש טיב לי צא ׳נמשך מהפע ל! לטיב'היא שילך האד Isכ־תתכל כדי שתכיר
״ס המיתה ויפעל הכעולותהט בותוהשלמותאשר בהם תל!׳ האושר 1אמרשאף
ס״כ ר האדם ׳׳ם המיתה כלכת• אל כימהמשתה כמישמכרה! כלכת׳ לבית
האבל הנה יותר טיכ כדי להוכיר המיתה ללכת אל ב י מ א כ ל י ל כ מ ל י ל כ ת
למשתה ׳גזרת כאשר היא ש ף כל האדם תהיה לכי זה דבקה לג־רתט־ ב ללכת
אל בית אבל רפמת כה ויהיה ט עפ נכון והוא שעם היית שההליכה אל בית
משתיתהיה מועיל לוכיר יום המיתה הנה וה יהיה על ידי הקשים !שבבי"
שיעשיהשכליימכינן היטב שהמאכל ההויהוילשכיחיויהחומ פט'ממיר isהל כשל
וההמכה !צר ך לשים כו מ מ ל מ מ ל שנמך כאמוראמנש כבית אכל אין צריך
לעשומהקשיש ולהפליל השכל כלל יען ה א כ!ף כל האדם ש ה י מ מ א ה י י ב ט
המוטל לפניו וביה ההלגש שהוא היאיתית; אל הלבבי יהחיש הגשמי שהיא
המתיארכששחי ששש ח׳ ״רה על המרגיש זזלמהמדכל והת׳ פליא מפיית
ההדגש!הח שימן אל הלכ ש ל א כמי א ל הששל אך בבימה ישתה היתללכן
שלשכל וה א הלב צריך שימן אל החי!ההדגש אש׳־ מ א מפאמהח מר כ׳ מצר
הקשי השכלירגישהאלסיום המיתה ויתעצב את לכו!א:ל< לא יאבה השכל
וילאה מעשית הקשים וישארבתענינ המוכט אצל! !א כ א ש י היא מיכל הארי
והחי ׳תןאללכויריבהיוישש שיף בל הארס הח׳ שהיאההרגש והחיש יתן אל
הלב
קהלת פרשה ית
ר
הלב ייה שצריך שיתן הלב אל החי על ירי הקשים בבית יישתה כמי ו ל ק לא
יחברייעש ת כ ר י שאין צריך הקשייכלל כי החש יע!רר היייזשכיכלתי אמצעי
כ מ ד ע וכיה היתי ה נ פ ק הכי וההערה על נכין ואכשר שיאיר שהטעפ אשר
הוי יותר טיפ ללכ I:כית אכל יילל!! כיתמשח היא כ׳ כניתייכתיהנה ההינש
נאכיל לוקח ייהלכ הלחויהשרשיומשייכותיורמה שנתך יותר נפכר א ך נ כ י ת
אכל החי יתן אלהלכ פח וחוזק מפאת השלמות הנעשה קני; כנכש מ כ י ר ת
יום המיתה כי כמו שהרוח החיוני אשר כלכ יהלחיתהשרשי יתמעט וייתר עי
המאכל המושם טס לתמורת מה שנתך כן יתחזק עיי השלמיתיהפעילזתהשנמי'
אשר תשמח הנפש כהסוכשמחתהנפש יתחזק הלכ!נמצא שהחי כמה שמכי'
אתהמתשהיאסבת!ניותי!סהמיתה!אנותן אל הלכ מתנה טינה שיתחזק
)יתאמן כה ויוסיף שלמות כו וכזי ואחראשר כיאר הדרך הנכין להשגת השלמי
ע י ! כ י ר ת ׳׳ס המיתה שמתעצב האדם נו שס נראות! המת מטל לפניו שהיא
כיף כל הארס כיארהטעילמה ככל עצכ יהיה מותר כאומר!טיכ כעס י שחיי
ויתישכ על נכון כהצעתהאמת שיש לנו להאמין כהכרח שהכעס יהשחיקהנז'
פה שניהיכאחד ט:ביס רק שראוי שנבאר אופ; הכעס!השח ק הללי איך ישוער
נו נייתס !נאשר נמצא מציאות כעס !שתיק שיהיו שניהס ש:יס נ ט נ י י ת או
גשפיט נצדק שאליהם כיון שלמה העה פה אחר שאמר שהאחד טינ מהאחר
שנראה ששניהיכאחד טוניס כאמור אשר על כן יש לנ! לומר שהכעס הנוי איננו
הכעס אשר עליו אמר פכחיק כסילים ינוח שהיא כעס הכסיל רק הכעס
הנמשך לארס השלס ״פתי ההשגחה ע׳ ״ס רין שמכעיס׳ כהש השי' !כמ! שאול
טיכ כעס שמכעיס הנה את האדם מ שח ק ונייוהוא כשאינו מכי א עליי ״ה דין
והוא ע!כד את השי' כי; כך ונין נ ך נייו שהיה העני; נרכא ורה חכד'דתרוייה1
רכנן צדיקיה !:ושיה האחד מהם חסר ייכל הט כות החצ־ניית שהיו ייסורין
כאיס עליו והאחר היה שכערצו; ומלא כ י נ ת היכדאיתא כמימ ע ד קט; וכש;
אמישלמה העה כה שטיכ ל! לעיכד אתהישייית כייס די; וכת כ י נל מ״ה שה!א
כשעיכר כט כ לככ מרוב כל אף ששניהם כאחד טיכיס יכיתו הטעש כאימרו
כינרועפניס ״ ט נ ל נ נויוהוא ני כהיות הע! נ ר את הש יי ח׳ייכ כל עי שמחה
וט!נ ליכהנה הוא כסכנה שלא יתנכר החומר מצד התע :ג הגשמי נ ר נ ו ׳
הטיכיתהחצינייתעל השכל וצריך כח רוק להתקיים השכל כנגד הח מר אמני
העוברעלידי״סויןוהיאנכעסאשרהוא
ר ו ע פ נ י ס י ע י כ ן הנה כ ו ה ׳ כ נ ע
התמר!ננקל ישתריעליו השפל גס השתרר וייטכ הלב!?שגל כזת ווא כ׳ בר!ע
כניס ״טכ לכ יר כרוע כניס אשרהוא על ידי ׳כוריןייטכ השכל המכינה כלכ
על דרך ודנרת׳ אני כלכיזמיורכים נ כ ה נ כ כ ר הוהאמנס כרמי הט!כית
יתקלקל הלב כהטית החומר אל התענוג הגשמי כאמור!כזה ה!חר גס ה פ נ ק
הגייההעיה!אמנם הספק הדי אשר כפסיקהרייזתר כנקל:׳תישכ הנתיב על
נכון כי מה שרכר כפסיק השני והשלישי היא כאמות ה ד ר ש ד י ך כלל!הוא
כשיהיה
קהלת פרעה •ח
כשילייהעצבין בפיעל ״ובבי ומוחש כיי• ההיא ביתחבלשהייטיל י נ * י ת ! ה י שיד
אלהא׳שר וההצלחה האחרינה בזכיות ׳!ה המיתה יילד שא־•־ יה ד י ך כלל
בה!אש ה בכלא כני מיניהאנשיפאשלרובם הס כתההי־!;.כת:טעה לחיית
הדרוש הנויבככיקהגוהיא שטיכהיא ה נ ע ה !ה״הירי; מהעדרה כמדיכר דחי
עתהבבהייןהדישחי; צו׳ךמיכטומחשחנינ׳ להנ״עהמחשבה אל לעצכין
ל/צלהחכיייס יען ליש ושכלם היא לעילם מציירהעצבי־• ,כאלי ה א כ ב י ת ח ב ל
אף שלא •לךשס בתנועתהחימררק בייח שבה ׳ציוד •יזה לב חכמים בני תחבל
אך הכבילים שה 0הבכייה לחכמים היא להק־ בהם כי הנה לכם וימשכתס
היאנביתשמחה ולא •ציירו העצבי!; ימה שאמר בניתשמחהולא אמד בכית
משתה היא להיות שההליכה אלכיתמשתההואכיעל גשמי מצעי ׳ההליכה
החציניתנכעלא׳ הכשר שתהיה אל ניתשמחה יען השמחה אינה גשש רק
דבר מצוי במחשבה אמנם הלכ!המחשבה אי אכשי שיהיו נכיתמשתה שהוי
ד נ ר גשמי באמיר!אין נישא הלב דבר גשמי כ ר ד ע י ק התעניג ה:משך מבית
המשתה!שה נמצא הלכ!לא כמשתהעצמ!ועל כן חמ וצכככיל• ככיתש־־יתה־
שהלבהילן אל השמחה הי׳תאחדתב! יהגףהילך אל המשתה הגשמי אמנם
בכיתאבלאין שכ בועל גשמי י ק הכלה א מחשבה :ציור!על כן אפשר ל י־ר כ!
לכחביי ה בביתאבלשהיא המחשבה כמ! ההליכה ב ג ף אלי! יה א ר ק ד ק
נכין!כ׳ היתי הככקמעיקיייההעיה לכי שהכה ק השני ״שיה א ׳•תר מייחד
אל כתההמ!; שלא ׳תכעל! רק מהיי חש היא אצל הכעיליתהחציניית ית:יעת
הגוץחההפפיקהדיהוי! על התניעה הנכשי׳יבמחשבה!צי!ר כמדובר ילה״ת
שעל הרוב נ נ י ת א נ ל ימצא! החכמים אחר שהיא ׳יחי טיב ללכתאלביתאבל
מלכתאל ביתמשתה ונניתמשתה ימצאנהכהיליכממי בטובלשמיע ג ע ר ת
חבסיהיאטעהלמה שכתח שטובללבתאלכיתאבל לשמוע שה ג ע י ת ח כ ם
מאיש שומע שיד בב׳לים
ב נ י ת משתה ואמנם להתר הכבק בחמשי
צריך לדעת ששמיעתשיר הכסיליה הנובה הס שירים שיש כהה מזהרים ישרי'
שויכדייבהם ״ס המיתה!הבהיליס הס המשדרים א ת ה לך הס נתקס על ידי
חכמים גדולים שחקנו איתס לשורר כבית משתה כדי שיזכרו יום המיתה כמ!
שזכרנו שהמשתה עצמו היא להבת המיתה שאס היה האדם קייס כאיש לא
היה צריך לאכילה ושתיה!הכשיל המשורר ה!א שוחק כשירו על כ; מש ו ר שם
כלי לשמוח העומדים שש והיא שמח!משחק בשירו אך שאר האנש ה הע מדי
ששהה ש מעיסהשיל ההוא ומבינים אית! ומטים איזן חל המיהריס לנאמר׳'
בו ואמר שלמה היעה שטיב היא האיש המוכן להמ!עלנערת ח כ ס א ע פ ׳ שלא
ישמעאיתהבכ!עללקשה!אמוכןלשמיעאתה שהיל ייתאוה לשמ!עא!תה.
לקחתמיכרהשבלאיתה ההכנה כאיש היא ייתל טיבה מהאי ש ה ש מ ע ב ב ע ל
שיר הכהיליה אעפ• שליקת מיהר מהכ ווא מאיש שומע שיו כהילי״יניצא ששנ׳
הנושאיסהס אישים רק שאחל מהם הוא המוכן לשמועגעלתחכפ והשני קיא
הש מע
•
קהלת פרשה יח •
ףא
כשומע כפועל כיי כסילים כ נ ו ' ו ב ה י ת ר יזסכק ההיוההעחתכלס וביאר
בטעם ל ו ז כאומרו כ׳ בק!ל הסירים תחת הסיר כן כ ח ק הכסיל ירי כקיל
הסיריםוהקיציס היבשים סשירפיםמחתהשירלכשל הכשר אשר כסיר והס
חי/להניס כתאס ומשמיעים קיל גדול שהשומע חושכ כתאם שנשרף הבשר
אשר כשיר ואחר יתכ:נ; היטב ימצא שלא נתחממה הקדרה כלל כש הכשר כ<
כ ל השרפה וההתלהבות ההוא הכל הכל שאין כו זולתי קול ואין כו עצמית אש
ר ק להכ מה כן שחיק הכשיל המשורר שמשמיעק ל מיסר יקר בעיצי נ ל שומעיו
שנתק! כדי שיקחו השומעים מוכר השכל ולא תקח אונס שמן מנה! )י׳לת נם
וה! הבל חוור חל האיש השומעהשיר ההוא!אחישכחו ששחוק הכסיל המשורר
בשירו ה!א הכל •ע; הוא אינו מכין מה שאזמר וקולו כמ! ק:ל הסירים החת
השיר גם זה השומע ומכין לאשורו ושירו נסהואהכלוזא נס וההבל ב׳ מלת
גס וה שכ חל האיש השומע כמי והפסיק כל! טעם אל ה ק ד ם והיא כאלו אמר
למה המיכןלשחועגערתחכס הוא יותר טוב מהאיש השומע שיר פסילים כ׳
להי!ת שהוא אחד!!לתהמשורר הוכירו כשס איש ש!מע ולא אמר משוחע שיר
כסילים יען גס הכסילהמשדר ה!א שומעשירו ולהבדילו מהמשורר עצמו אמי
מאיש שומע לרמוו שעל איש אחר וילת השומע הוא מדכר וביאר הטעם
לחסרוןהאיש ה ש מ ע ההוא כ׳ להיותששחוק האיש הכסיל כשיר! הוא כקול
הסירים שאין הקדרה נהניתמפריפתס כן שחוק הכסיל כשירו אינו מהנה
לאיש השומע שירי יעל פן גס יה האיש השומע שירו הוא הבל נמצא שהאיש
השומע שיר הכסיל הוא משל אל סיר הכשר יקל הפירים הוא משל לשיר
הכסילוהשיריס עצמסהוא משל אל הכסיל עצמו שמשמיע קלהשיריסיהוא
משל מסכים מכל צד והיתר הספק השש׳ עם ההערותוכיאר הטעם אל היות
גס האיש השומע שיר הכסיל גס הוא הכל כמו המשירר עצמו עם היותשאין
ניניהם הרמיתור\אמצד שהחמיסטה כטבע אל התענוג החמר׳ הצמשך
מ ע י כ ת השיר !עושק אל השכל כמו שביארנו כפסיק׳ ושבתי אני ואראה
אתבלהעש1קיס וכוי ובכן לא יניח החומר כהתענמ כ ק ל ערכית השיראת
השכל להתכונן כמוסרים אשר כ! הא כ׳ העושק יהולל חכם ותהיה מלתכ׳
טעם נס; צמה שחתה כפסיקהקידס ל! כגורתגס וה הכל שהוא כאל :אמר גס
וההאישהשוחעשירהכסילהשיחקכשירו מצד התעניגהחמרי המתענג בו
כשיר! וכיאר הטעס למה גס האיש השומעהכל אף שיה׳'חכס ומכין לאשורו k
השייוה! י ע ן העישישעישיהחומיבטכעלשכצ כוחן התענג הח מר אשר לא יוכל
כ פ :ל להמק חינגד! ׳הוצל אף החפיוגוריויאבדאמ לכ ממני אפשישתפורש ככ'
כניישונייאס שמהיימלמלכ מושאלמעל עצמויהדביפמושהויחישאלכהרכ'מקמו'
ותה׳יהבוניכי העישישעישקהחומיאתהשכצמאכד אמעצמויהמתניםנתןהשז
כארס שהיא החכמ' או כמש רש׳ ול שהעישק הנו מאכר א ת הלב שהוא ממנה
כלולב חבמישהוא מתמ כאויכ׳ הייתן חכמה או שיאחר שהמתנה שנתן לאדם
גא
6
x
jt
מהדברים
קי!ית פרעה יט
ייהלכר׳״ די.שיי״ :כ ״ ישהיי> התיג״צ ־ ״ ״ .״ ׳ ״ .ה כ ס ׳ צ יד f״:•* .׳״לצנל
העול׳ייס כס נ נ י ת ה ״ :ת ה ! ש י• !-ג• ס בירי הנה ה־.׳י״ההה<~״ : .׳ :ל ב ד
! ׳ :־ :י י :הנשי ״ש י׳ ־ ־ .־ ׳ ; י 7שלד '•־•
י•:״:..׳־::׳j—:••.
ה גש ה־׳ ־.־.ד ד ; י ״יל־ .ד ב י נ ק ה ל נ ידי ־־.־ד כי* שכ ה י ־ ״ .נ ה r
מלתוימכי לשקיכד ׳יהיה יחל׳ח-י״היד י ־ ה ל כ דגר״-•-כל״ייי־ל
ל כ י — :ה כי; ייי׳י; כי; ־ .ע : :י ה ד גשי י הש •י •ד־״ש ־ " .ד ל :נ ״ ד־ : ,ץ
1היח מתישב על נכי; יה ת י ה נ נ ק השביע• •דדעיי כנש לכר ד נ י על ד כ-:ז
3ייש״,
& cח ד א :ר כ י ח ר כ כ ש ק י נ ה ק י ד מ י נ ל ר ך נ צ ; ש ע ק ר י ק ר ה ש ; ל י ׳־.־••כהשנע
,
2 : 3א ד ,ר י ה מ מ ד ל ל הנידה ידיח כיד ׳שיד השי־ת החשיד :שליית הששל י ד י שד
הייק״ה הדכקבנכש• אמר עתה שא ה ד׳שךשש ש י ח ד י ־ - ,כ ד ־ ־ י ש %-
והיא נ א ״ ר ב י ה ד ע ל ח ״ ה מ ־ ש כ • כ ל ע ל ש ד ,־ד־־ש־ליכ•־ ע ל ־ יהיה
1
החימר ״מל נננעממה שהיה נתחלת יעל כ; ה א ס ש י ת י ־/־כי ד ־ :״ ;
1
הזקנישא! יהיה החוחינננעמא־ויהיההשנל כלתי נשיי־ ״ נ י ־ — ש ־!
כי א! יסתיר החימר עלהשכלגשהשת־ר ואיה היל( נ־ישך שכשצ חיי הס לס
ני; כראשית׳ כין כאחרייז׳היא ש!כ ארך אכיש ששיא ד ס ״ ש ־ אשר יתח״כ
מהכנעתהחמר !תגכירתהשכל עלי! מ;בה רוח שה:ש מירה על כ נ ש י ת
»יוו :נ'
ה ת ״ ר ע ל ה צ י ה כיהכעשידע־רהששל;
היא״ש־תה־״יכ־.־ .־כנר
שימש ממלת מראשית׳ לא תהיה מ ס היתרק רק הוא כאלי אמד שיש כ ה א
א ח ר י ת ד כ ר שהוא כימי הוקצה שהתמר ה א נשנע כאשר תהיה התחלת
המעתימראשיתי כ׳ אס לא ישתרר על הש:ל מראשיתילא יועיל ל! השניעת
'החומיההכרחימאתרית! ולייעד זקני עד כלוא; שמוקינין שינס׳ ״ ׳ :־ : :ש
והוא כ׳ כאשר נטו נזמןכחלתש אל המוחשית יהדכריש הי״מ״ש משאת
תגנורתהחומר הנה נאשר יבואו כיה׳ הזקנה שיהיה התמר נכנע מאליו
כהכלח חולשתי לא ׳!כל עיד השכל להשתלס לחשרוןיתלשא ,השאית כשרע
ועל כן אמר ששוב אחרית ה ד כ י כאשר יהיה מראשית׳ יכן ט יש היא אי־ךרית
כאשר יהיה מגכה רוח שעסהיות! ג כ ה ר ת משבע! והיה ששק כיד; לכעס
ולעשיתרצומ ועבי הוא ארך ריח הכךטבעיהנהודהיראה על ה׳ ־ ישכל
גיכל כוומכניעהחומרעל כרחו ווא סיב ארך דית שהכינה הכיללת ככל
העסיק שכל עקר יקר הסנה היא ל ד נ נ י ע ד א /־ הפך טבעי כהיותלאל ידן
לעשותכמזשהוא ככחרזת!בראשי' ת ל י ת י ! ב ג כ ה ר י ח ש ב ט כ ע י ה א ל ז י ת
כלתי קכלןוהיא סיכל או הוא ראוי לשכח גלול ויצליח נשלמת׳ יע; היא
א ל ת נ ה ל יוכניעהחומרהכן;ובעי כאמ ר והוא דקדוק צכי; ואחר אשר ביאר שסי?
היא הסבלניתוהננעת החומר אשר כ׳ תליי עקרהשלמית כמדובר כי/אל
העצההנסנה להייתהארס ארך לוח שהיא חלה ע ו נ ד מכל ה מ י ת ה י א
העמהצאיה כילושלס אשר עליה נשתכח חשד אדיננו עה כאומרו האיש
"משק ענו מאל ואמי שהעצה הנכונה כוה היא שלא ׳מקר ל נ ע ש א ף ש ר א :
.׳ . . ,׳
כעיניו
רב
קהלת פרשה יט
כעיני׳ להבז'הייח״כותאתהנעס!ואאלתכהל כרוחך לכעוס ׳דישיתיינן
ה י ט כ ק ד ה שיכעיס אס ראוי שיכעיס על הדכר המ1כט אצלו כי כאשר
יתאחר מעט לבבו יכין שראוי לכרות ממנו הרכה וכיאר ה ס י ס למס אין
יא•• למהר לכי-ה ׳היא כיהכעס הוא רכר רעמטכעו כי בחיק כסילים ימח
כהש נמש ניס אתר תגבירמהתמר ועל כן אין ראוי למהר לכעוס יען הכעס
כסילים יניח ואחר שהוא
היא התיגיררות מפאת החומר אחר שכלכ
ה ת ע י ר י י ת מ כ א ־ הח יירראוי שהמשכיללאיתכעלמכאתהחמר רקמכא'
הששל וכאשר יתאחר מעט אז ׳שניט השכל הישר מה שראו׳לעשיתיייאכי
כ ע ס כחיק כסילים יניח <כ<'!להי!ת שהאדם כתאלת יצירת! כזיק הילדות איי ת א ב י
והנחיית• ג נ י א! האוליי כיי! ש נ׳ אינו ויטה נ ט כ ע א ל התענוגים הגינייס
אשי יתענג תחומי כהס על כן ׳יאה לו שהימים היאשיניס היו ט!כיס
מהאחרונים ו• שפ ט שטוב ראשית הדכר כחיי הארס מאתרית׳ הפך מה
םהיכתני על כ; אמר אל תאמר כן וייא חל תאמר מה היה שהימייהראשינים
ג י ו טיפים מאלה וי! וביאר הטעם נאוייח כילאמחכיזהשאלתעל זה וכזי
ויהשרשתהיה השונה כאומיאל תאמי מה היה וכויכילא מתכמה שאלתעל פ••״ ג
1ה לגביית איכן שאלת שהיא שאלת סכל יען מורה כה שככר נודע אצלו
כאתחיתששייייס הראשונישהיוטוכיסמאלה אשרעלכן שאלהככה פאל!
הדרוש היאא״תיאצלו רק שאינו׳ודעההבה למה הם טובים מאלה והיל
לישאל ראשינה אש איותנבו; הדבר שהימים הראשיניס הי! טיכיס מאלה
וחתרשישיב! ל׳ שכן היתתאייתא! •שאלעלהפכהיעלבן אמר אל תשאל
-
השאלה כיה האיפ; כשיאמר ׳תניח להנאה מינחתשהימים הראשיניס היו
נ״בים מאלה!תשאלההבה כילאאחשיוה שחלת על הסבה ק ר ס יריעת
אייתתהענין כ׳ עש המתסכל ש אלשאלההוא מצדסכלותשלא י ד ע ה ד כ ר
ההוא שש אל ולא ייתעמישואל הוא השאלהעצמיתהיהכחכמיכ׳ אס היה וה
סיאלתמתהיאשדיאיכהראשניההיוטכיסמאלה עס היות שלא מתכתי
יתיהשנמצאתב• שאלוה רקמצדהעדרשלאידעאחתויהדרויהניהשאלהה׳'
יישידר מחכיייכ׳ נלחבס•שאלעלהדביהנסכלאצלז אך זאת הםאלההנה ייצל
עצמה נעדרת ״תשתה במת שמורה כה שידעהדריש בהיותי נעדר ייאי׳תתו
ומניח הנחה סובתישיאיל על הכבה ועל כן אתר כ׳ לא מחכמה שאלת על זה
יד על!הששאלתהכנהכאלונתאאתאצלךהררושהמוצח כהיות! הפך מה
שאתה חישב הנה לא ייתכמה היתה שאלתך על מה ששאלת והיא דקדוק
ממחי זנבי; ואפשר לדקדק יגיד הענק!תלשין כשתה שבא לגנית שלמה עליו פיוופג'
השלים כשאלה ואתהוא למה אתר ששימים הראשיניס היו טובים מאלה
שהילל מה היה שהימייהראשזנים נראים טוניס מאלה שא! היתה השאלה
יאייה להתנכר ששיאלסכה על היו'הימים הראשזניינואיילאדס •יתרטוכים
עה שאפשר שאיננו כן לפ׳ האמת והיא שאלה טובה !ואוי להשיב עליה
נא
כ
ג
1
5
שהסיכה
t
קהלת פרישה ינ1
טהכ׳בהלוההואיעןהימיס הראש1ני6ה־ה ייתננג הי׳דם
vב־נייש
הגשמיים ממה שישמח כהס הימים ה־׳חרנ• :נ•••; ה׳קנה שה:חדה
׳•־•,גכית עילה • י :ל׳ ם שהיח ה פ ך ה ת ע נ ג כ• י סהי־ת־•־.חילמ־ה היגד!
כ מ ח מ נ ס ה ש א ל ל מ ה ה י ו ה י מ י ם הראשיטם ט נ י ס מחלה היא י י ה יגל
קבלית שאין בו חכמהצדעמשאימ כן בפועל רק פנדאיסטוכיה!על ק מין
לו לשאול כך זיזא אל תאמר מה היה שהימים הראש נ ס ה ״ ט-כ־ה ׳•״לה •ר
-־;r-
לא מאמר ולא תשאל למה היו ממש טיכים מאלה כ׳ אינני ב; !לא
ש אלתכן דק היה לן• לשאול מה היה שהה ניאיהטיכיהמחלה כיייוא ב• לא
סיניחנש' מחכמה שאלי/על וה ולהיות שכאיפןהשאלה ששיאלהאדש ידאה ח :ה א
חכה א! הכל ושהסכל ישאל שאלת קכלומ ״זיללית שנדאה הטעות כא כן
השאלה!!לתסכליתאמתת הדרוש אשר עלי! שואל כאאיר יגל כן ס־יך נ ה
שנח החכמה ואחר שטובה היא החבמה עם כחלה יד טובה היא החכמה
כשתהיה ק״מתכחכס שירש אימה בהחלט עד שתהיה קנין קיים כנכ1:
שינחל איתה כנחלה גמורה שאם אינהק״מתכו ולא ינח ג ח ת ה לענמו נקנין
קייס כנפש! לא תהיה החכמה שלמה רק י ד ע דכר וישכח אות! וזא ט כה
חכמה עם נחלה וכויואמר שיותר יהיה הסיביות כשתהיה קיימת ב! לר:אי
השמש והס שאר האנש׳ ו!לת! שאם לא תהיה קיימת ב 1הנה כשישאל! ממנו
דבר לא י ד ע להשיב אך כשתהיה ק״מתוקנ׳ן בנפשו י ד ע להשיב לכל שיאל
ותהיה חכמת! טובה <!תר לעיני פני רואי השמש!!א!•!תר לרואי השמש וכוי
נ׳
נעל
והשליסלכאר שכח החכמה כשתהיה ק״מתבחכס עד שידע להשיב לש אלו
דבר והוא ב• באשריהיההחכסקייס כחכמת! הנה חכמת! תעמוד ל! בכל
מקים ותועיל ל! גס לקיום גיכו שיאכילוהו וילכישוהוויתצ! לו כל הצריך מצל
חכמת! םנהניסממגהבאוקשישיגנחנמה מה שישיג הארס ב כ ה ן ויא כ•
בצלהחנחהבגלהבהףוישלייתחן אחר לחכס זולת קייס הגיף'שיתקיים
בחכמתי כמו שיתקיים כפהפו והוא שהחכמה תחיה את בעליה החיים
הנצחיים שישאר חי וקייס!זא ויתרון ד ע ת החכמה תחיה את כעליה י ר י ש
»תר!ן לדעתהחכמה על הכסף שהיא תחיה אתבעליה בח״ הנפש ז:לת ח ״
» '93׳W׳
B
הגיף כאמור ואפשר שיתישכו הה'פסיקים הללו כדרר אחר והיא כ׳ לפיית
םצתאמת כמה שקדם שהדרך הנכק ה!א דרך השלמת הנפשי׳ ושלג שק
שעושק החומר אתהשכל האצוש׳ יהולל אתהחכס אמר שהט כ והשלחויהוא
תלו׳בתכליתהדכריסכלסוכלהמכיאאלהתכלית !הקודס אליו הוא טפל
ב ע ר ן אלהתכליתיואטוכ אחריתדכרמראשיתו וראוי לדקדק שלא א » ר
טיב א ח ר י ת ד ב ר מ ו א ש י ת ו ק א י י ר טובאחריתדכר שהוא התכליתחראשיתו
שלהתכליתהה!א שה אהמכיאאליו עסהיות! גש היא ט כ להיותו מישיר
ומביא אלהתכליתכ׳ כןיצדק ליחר 1ה ט!במ1ה בהיותם שניהם כאחד ט נים
כ ׳ א 0היה אותר ט;כ אתר׳נ/תר&שיג/לא,׳סיה צ ד ק שאפשר שיהיה הראשית
טוב
קהלת פרשה•ט
רב
כ י ב מ א ד מהאחו׳! /שיהיה לארס יוחשנה טונה כתחלה ולנפיף יקלקל
מחשבת !אפשר שיהיה להפך שיהיה הראשית ועמיחצט והאחרימ טוב אך
כשיהיה הראשיתמניאאל האחריתהטונ יצדק נ!שהאחיית טיב מהייכיא
אליו!ששציהס נאחד טוניס ואמו שמוה צמשך שטופ א ר ן אפים שצופה ומביט
תנליתהדבריסביאריפויאפיסהזאנלתימתפעל מהמונט ההווהההעלית!
על לב אחרית הדבר שהוא התכלית הצכהף והגבה ר!ח הוא המתפעל
מההויה שהוא המוכט אצלו שאין לו סבלנות להאריך אפ! ולהסתבל היטב
בתכלית הדבר׳יחאטוכ ארך רוח מנכה ריח וראוי להוריעכוה כ׳ הגכה ריח
הצופה היא הרוצה לפעול האמצעיים המביאים אל המכלית הטוב כחבוק
וכגובה רוח והארן רוח הוא הפועל האמצעיים בחתיניתיסבלמתכ׳ עס !ה
יצדק כשניהם שהאחד טיב מהאחר כ׳ שניהם פאחד טובים א ן המאריןאפ!
ככקשמהאמצע״סהראוילהשגתהתכלית הנכסף היא יומי טוב מהגכה
ר מ ה מ ד מ ה לפעול האמצעיים להשגתה תכלית ענמו ואחר אשר כיאר ד ד ן
כללשהתכליתטיכמהמכ׳א אליו כיאר ההנהגה הראייה להשגתי כא!מרו
אל תבהל כרוחן לכעס וכוי ויש לדקדק באמת שהילל אל תכהל ריחן לכעיש
או אלתכהל אמ ח מ ן לכעיס וגס כאומרו כ׳ כעס כחיק כסילים יניח היה
מספיק ש יאחר כ׳ הכעס מנוי בכסילים לחה הוצרן לומר שבחיקם ינ ח ועוד
שנראה שאינו מכיאטעס נכוןלמהשאמר אל תנהל כריחך לשעיס כ׳ יש
לא1ת'שיאחר שהכעס הרע הוא כאשר ינוח כצכ א ן המכהל רוח! לכעיס אין
הכעס נח כלבו אשר על כן הנכון אצלי ל מ ק כל וה ושיהיה מקישר צח*ש
למעלה ולא יהיה סומר למה שקרס כאומרו טוב כעס משחוק שנראה שהכעס
הוא טוב בומןהראויכאשייהיה כראוי והואשלאיהיהרקכרועהפניס ל נ ד
וצא ׳גיעאלהלכ כמ! שפיושנוהי אשו הוא הנואה באימי כ׳ כחעפניס יטב
לכ שרצה כאשרייטבהלככרוע הכניס כלומר שיהיה הכעס צפנים צכדוצא
מצב!מנפש ובבן אייר פה כ׳ כאשר יהיה נבהל השלם לבעיס לא יהיה הכעס
כרוח א שר בלב שלא ׳מלהב כלכ כח! שיקרה ככעס הכסילים <!א אצ מנהל
ברוחן לבעיס ׳ריאל מכהללכעיש באופן שיה ה הכעס כר!חך רק כשמבשל
לכעוס יהיה לפי הצ!רן!השעה כלתי רוחן רק לפני בהראות כאמויוכיאר
הטעם לוה והוא כיהכעס ימח ייהיה נשקע בלב הכסיל שיהיה נח לכעיס
וקשה לרנומשלס שני דברים רעים מאד האישימח שש הכעס כאשר יכנס
והנשיכנסעדהלבויתלהכהרוח׳ואכיכעס בחיק כסילים לפנים ימח שם
כמנוחה ונחתיעל כןראו׳ שלא י שתמף ב כ ע ס ן הר!ח נש ש נ ד רק שיהיה רוע
פ נ י ס צ ב ד כ י נ ו ה ״ ט ב ה צ ב ויהיה ל! מקים לחשוב בתכלית הנכסף כראוי
ואחר שיכחרדרכי השלמות אשר ירא! הימים הנאים או ההווים טובים
מהראש ניייע; ככל יו' מתרבה השלמויכנפש הדורש!התנקש איתו ע ד שאחל
!קנ׳תחכצומ;שמ1קיקחנאזנת!סף מ ש ודעי/ס מתישכת עליהם !ככן
קהית פרשה יט ־
ג ״ ־ :־ היק• היי״ה ה ד ״ ה י ר ״
ו י ; ; ״ : ; :י ״ ־ ״ ל י .׳ : :ל• כ־;*•
,
,
1
! ׳ י ך ר;יי״ל לריישיניה שלא היה שלה כחהייה יעמה היא שלה ילהק ״ל*
כי; ק ־ש הנה כלי כ כ ק י ו א ׳ ה י י י ; ״ ; י נ מ א כ ה כהש י ־ .־ ; C :
5אהה
י י י י • , c : :׳• ״ ל .״ ; י י • ; ! כ י ה מ :״ ״ :י י
;t
ה יי ה ה י ״ ש • :ש ־.
יעז היה כ״.׳ י ה לדאשיניה ׳ :ח י שלח כמעתכיההה כ ש ״ מכביימל־ם
זימייימשתיתשבמהשמאהיכלשי יהיה כא כימיה ייכלא " ~ ר הש־יי-ה
כל
־וקיל
־ : .ל : :׳ ־ ! : :־ .ל ״ י י ש ל • ש־״ שה'•־׳ ׳-ל ש ; :־ - :״•:־
ה ־ ־ ה • צ ־ מ י ר שלידי תרשי ח כי״ :ל י י שני •י־ש ש ש ל י כ כיש• -ל
;-,5
י ־ .י ג לי-כ:׳ כ׳ י • ; ל ש ״ ־ ־ כ מ ע ׳ ג י ש ד כ ש ־ ״ ש י ק כ כ ׳ שי א ־ ד צ ש
ש י ש י ־ ה ה י ־ :שי א כלכ י י ,״ ׳ ־ בכימה״ה ו י :י ש י ח שש " ש ׳ליל ׳״:ש
) א כ י ל ה ״ י .־ :׳ י י ך •היה ע נ ב י I,כ; • י ־ ל ש י : :״ שה״• הד־ ש:׳ שדיה
:
כ ל :י מר ש ״ ה ד כלב! יוצ־ מגש ר מ ל ד כ ר ״ ,יש ה :״ ר ה 1:ש• ״״לל כ• ׳.ל
כן •יאה לאיכ כשיהיה בחירת שתגבר כו השמדה כ נ ד ע ל ט כ ע הלידף
!—3--׳וליי לאביב ש ל ״ ׳ בד ה ל :שירדה לז שהיה טיפ ללכיש
,
.p
r
ר י ר ד ל מ ־ •דייל ליה ש ל י י ״ :ה ו א ל :ש ה־ Jביש ׳ ׳ ל ד י—-׳ : >.ל
-
» :׳ • :׳ ש יען לא -״ ;•;:ה ת כ י י ד שי׳למעל זד י ק ״ : .י .דמי,־ :ה ג ש ״ ש׳
כ ע צ ״ ה ת נ ״ ה הימי :האלה ט י ב י :מהדהשיניהכמ!ת׳ שיואל זלי;וי -שי״ז
ל -ל לי : • -י י ״ :״ ; ל• ג• בי ־ ־לה • ל :ב ש י מ ל נע־יד־כ־ ד ־ ל כ נ ה
כלח ליש יען שתלת שת :ל׳ יל היו ט׳ כיס היאישהראשיני־מלמ׳׳־ יל ׳;ל ליה
ה י י ״ ש ה ר א :נ י :ישי:׳ :״אלה כעני; ה :ע נ • ל .ש׳ ש יי״; לך
ל :.מ
השתלההמי״מבזללמעלהפיט׳ היימרכתימיתהרשי־ח מעיי-צהגליללה
לא משא ל על מעני; ה נ פ :שיהיה הענין להפך והדו דקדיק נכין יליישיך
היי;׳; כשבח החנייה כככיק הנמשך נ א ״ י ישיבה חכמה עש נתלה כיי
ותהיה מלמ נתלה מאד אל הלמידה לאתרים שהיי• כ מ הנחלה שתנתיל
הארס אמ בניו כ; הרב למלמד לאתריה היא מנתיל ל ל :האשמה ומתר
ששלאומלחכמההיא כשליה עה נחלה עי -שאיל לימל־יי־י ״־־י לכלה כיי
סלרכ משמלה!ממעצה יומר בחכמה כש״ליידה ' א ה ב ל י״כ־ ל
;־.ד
כ ל י מ י ט כ ה י ש ל מ ה ה י א ה ח כ מ ה ׳ מ ר ע ל פ ל א מ ע צ ״ מה נ ש מ ־ י ה ע ש .י ל ה
שינחיל)־ לאחריש ולהיימ שהנחלה כחכמה אפשר שמליל כשני נניש שינים
והס אס שינתיליה החנמייבבמש חכר! ששיי
נחלי י• מ י י נ י י* מ/כל ר אי
כיריהס וחביויהכואס שינחלי ח מה על כ ל ש ליי־ו יי מל כ ע ־ ש ב י C
1
ח י י ת :פ ל אלפדלמלחיריישס על כ; א ר שלנתיי -ד׳ תר ג בההית לי א•
השמש שהית פה אל כ ל כעי־ס ב ת ״ :ח
ר־
לראי ר ; : - :ל י
נשהה ח״ס המלמד ולתלמיד ו י ל א ו ל ז ה י ש בל כ ל ש ־ א ־ ד ר ך ה ל י ט ש
והנחלה האממימ כ׳ בכמכ אפשר שלא יבינ י ד .ר ׳ עלב ו י ,י ש כ ה ־ ״יל
נ ה ש י ע י ד ו ע ל א י מ מ ה ד ב ר י בשוש היכקריש ו ד ו א /ל ש ^ י ל י נ ׳ נ ש י י ש
״
־
1לא
•קהלת פרשו• כ
רד
t>hליפי ספרים ©'וביאר הטעס והיא טיגס נפלא כא׳־יתלשימיה הנחלהיות
ט כפ כאשר חפי' פה Uפה כאימיכ< בצל החכיייבצלהשק׳ ׳ריפ׳ כמי ש נחיל'
הארס את כניו את הכסף שאם ירצה להנחילם נכסי! בח״! א! חחו׳ מוין•
הרשותפידולעשויפרצזנוכןיכיללהנחילאתחנמת!
לתלמידיו שילם מ י ו ע ד
כני הנפש אך יש הפרש גדול כלנחילו החשמל כחייו עללנחיל! את הכסף ־
והוא כי בהנחילו אתהכסף כחייו יחסר ל! מה שיתן וינחיל לבניו א! לאחרים
אמנם בהנחילו החכמה לא ד׳ שלא ׳חקר לו מה פיתןוילמד לאחרים אלא
סיוסיףלעצחובחהשצותןלאחריסוואויתרוןדעתהתכחהתחיהאתכעליה
י ־׳
יד ויש יתרון בדעת החכמה בהנחילו אותה לאחרים שתחיה אתכעליה ויוסיף
חכמה על חכמתי כ׳ הוא ילמד יותר כאשרילחד אותה לאחרים עד ומתלמידי
׳!תר מכלם כאמור 1ה!א דקדוק נבון ודרוש אמתי מסכים מכל צר אחי י י י י שי-ול
קתשותתסדבר שהחכמהתח האתכעליהושיאף אשהימייהראשוניםנראי' ראה
ס!כיסמההו!יס!הנחששיסאם מפאתהמערפהואס מפאתהבנת המתפעל
כמ! שפי א'רצה עתה לבאר שראוי לשלם להכצע אלהמערכהאשר כן יסד
כירא עילם שיהיה העילש השפל תחתהעילסהעליון צבא השתישיכס ליי^ש
כי אין כח כאדם להמלט ממה שתחייבהו המערכה אחר ש מ ר י צ א לפיעל א ן
השי שש חכמה כאדם להמלט מהרעהמתח״ מהמערכה ק!דם בואו ולקבל
הטוב המתחייב ממצד כשיכין עצמוכתכמת! !תב!נת! לקבל הטוב הנמשך
גיהמערכה ולהמלט מהרעועל כן אחיראה אתמעשה האלים כ! !קיא ה שיאים
וכסיליהם מעשה האלים ע ד שחמרהמשורראניו עה ומעשה ידיך סמים!אמי
לשלם אשר ע מ ו חדכר כספר הול כל 1שיראה ויתכוצן כמעשה החליש שהם
השמיש וכסיליהם כאמור ויסתכל היטב !יראה שאין מי שיוכל מהשפליס
לתקן א ת תשר ע!!תי המערכה ויוא כ׳ מ״!כל לתקן את אשר ע!תי כ׳ מלת
עית! שכ אל מעשה האלים הנויולא אל האלים חלילה כמ! שתשבו קצת
מהמפרש׳'כילאיצו״רעייתכשיסצרכחכחה האלהית חלילה אף שיהיה
לתכליתטיכ רק שיניחה! שתפעל אות! המעיכה א ן כ מ ע ר כ ה כפי החובטים
יהצימח !השוקע יופשר םיצוייר ש י ת כפי ייה שתחייבהו ולהיית שקרא
המערכה דרך כלל מעשה האלים כאמור על כן אמר שאי; מי שיובל לתקן חת
אשר שת! והנה •ל מלת עוותו שהוא היעל עבר שלא אמיכימ׳ יוכל לתקן א ת
א שד תחייב המערכיא! מ׳ יוכל לתקן אתאשר יע!' רק את'ע!ת! לרמוו שהאיש
החכיאשוידעמהשתחייילמערכהאס ידעה! ק ר ס שיצא אל הכיעל ׳!כל
לתקנו כת! שכתב הר״אבע"י• שהמערכה היא כיי! האיש הר!ככ על הסיס
במחצה גדילה ויהיה ממק קטן תשלךכחסלה א! כדרך שרן שס שאס יניח
הרוכב הסיס כת! שהיא ר ן ימית התצוק!אם הרוכב יטה לכיס מן הצר ימלט
התגיקיהסיס לא יפסיק מרוצתו וכן אס ימצא איש פקח הרואה מרוצת הסיס
מ ר ת ק שיסיר התיוק מ; ה ד ר ן וינצל התניק ׳הסיס יעשה מרוצתו כן מ׳ שידע
1יבין
ב
את
קהלת גודשה כ
ייניןימה ביתייש המעיכה אפשר שימלט ה״תשגל י ׳ * :ל •ל״יגיכל ' f
י/שתגהשה*:<1יכהאינהית׳יכתכחי!כעציני
נ א י מ י ש הא׳ מאן י א ת י ל י י כ מ ג י י ס •הא פ ו ן ן
ב־עי י כ -׳ • : :־ י rי'כ
ד
״
ן
5
,׳,״,.״
כשיהיה ימהל א! טבח כוישתתצא שהתערבה ;א תשתנה כ״ה :־ ד :־ ץ
כלל א ן אינה כ ׳ ע ל ת י ה פה׳ י/ה מת״ כ ת ב ד כ י ה פ י פ׳ ״ ך כ ש י נ י ל נ ל -־ ש
שחייכה המעיכה אי י ח לתקני !'׳א כ• ט׳ ׳;כלליי׳ ,מת מ פ י עיי• י ג י י י
פיכו
טיט״
,
ע!ת!מעפההאצינהנ!'שה:אהמעלכהש״׳;״׳ פ׳ כצ'.־ק •:בפ
ג־
כ׳לנמנעטבעקיישוביארהעצההננונהאללשלש החששלה״גט ב״ש״־ש
מהרע״צהכקעצמי צקבצ הטיב רצ :פיליה יהי.״ ב יצא י •ק י ה ר ע ב י ״ ח
כיוס טובה היה בטיב כו ״פ ללקלק שצא אמד בטיבה היה נ נ ״ כ ׳ברעה
ו א ה צימוז שעצטיכ״תהיערכה ש ה י א ה נ ו י ו ב ״ ל י ״ ש כה׳ כ ה א כד• סל
התנועהלשמימ״יבפיהגצגצהראפקשהיוסיתש הי׳־־נה ב״ ליךל־״־ש״ש
כביכהאקכנישעיתכנולעועלקאמר
החכשכחכי׳תךביוסטוכהפתת״כ
ב י ס ט כה היה כט כ •ר י־.ה
המערכה א ת הטיב היה כטוב ולוא
פתכין עצמך לקבל השיכ ההוא כחכמתךוכיוכרעה התיצכמנצר כ ח נ י ת ן
י ק בעיניך תביט ה י ע מרח ק יתחצט מממ בחכמתן וכמי שכ כר וניצא
כתיב נשיהקדמונ׳ישאישחכס ראה שכבי ח ״ כ המערכה כייס הציגי ב י ב ש
בצוני ימיר י ת וכאשר ג ד ע א צצ! ק לס כישכט׳ הכוכבים הסגיר עצי! ב נ י ת
אפצ חדר כחדר באתי היום !סגרו א תו מנמק סצא היה ככק כידוצצאת
משם בש!ס צד וכיום ההוא היה צעק כל היום כקול גחל באי״ר שידה רוצה
להמיר לתו וכן צעק כל היום עד הערכ ויה׳ כערכ היה ביכה וצאצח עצ אשר
היה צועק כצ היו' אשו לא כלתוצא היה י1לע איוה וי,ח שטית נכנסה ב׳ •בשן
נמלט מחיוכ המעוכה כחכמת ויצא משפט המעוכה בכועצ והוא נחלט ממנה
כאדם הרואה מרוצת הה ס מרח ק והוציא התנ:ק מהשוק נמו שניכו כמפל
הסוס הניכיי״וא וביים י ע ה לאה ואמל שכמהשמסל השי ההנהגה נ ע ל ם
השפל ביל המעלכה השמימיית סיעתו לפעמים משפט גבל שלא בלאו׳ אין
לשוס חסיון חלילה כהשגחה כ׳ עם שמפי הנהגה יאתעל המעינינמן לאלם
חכמה ילעתלהמלט ממנה עיר שאייל כ י א ת ׳ •צו ה ו ע כ ו א ת ׳ ל' תויה תבלין
וכוי״א גס אתיה לעימתיה עשה האלים •ל גס אתהחכמה אשל וכל למעלה
טוכהחכחהעס נחלה יכייישתכ וחתם לכר שהיא תחיה את כעליה ושוי לנה
אש מסר כיל מעשה לאלים שהוא המערכה ׳ 01רעה הנה י ס ר ביד לאדם
החכמהלעמתהרעה כדי שיוכל כה להמלט ממנה והיא תחיה את כעליה
כנזיוזהו המכין גס אתוהלעמתוה עשה האליייש שהם החכמה דסל ק י י ג ש
לעמת יום ה י ע ה דפתחבה כנויואמישעשה כןהש׳ כדי שלא י י צ א האדש
אחר•! ית'מאומה מתרעומת דין ודברים חלילה ויא על ד ב ר ת שלא •מצא
האלם אחריו מאומה כ• גולת על ל כ ל ת היא כמו כ ע כ ל כ י ׳ שפ׳" י ־ ו א נ ע
רה
קהלת פרשה יט
ז! והוא כא !1אמיכעכור שלא ימצא הארס אחריו יתימאומה לא תרעימת 1f S
דבריס על כן נת; ח כייס לארס לעמי/הרע אשד מסר כיד המערכה כדי פלא
ישרור ל! עידתלינה כעילס שאש יתלונן מרעתהחערכ •ש ליזםינלישנבר נתן
לו חכמה שתחיה אתכעליה שכה •וכל להתלט מהמעיכ' כנ<'1אס יתנצלכא!ח'
שלא למד חכמה יהיה התרעומתמעצמי ילאמולת! כ׳ מ׳ מצע! מהחכמה
דק הוא כעניי! כאיפן שאין ל! לכי האמייהצדק ש!ס תל צ ת י ע מיעל הה שנחה
האלהית חלילה מכל ר ע שיבוא עלי! מפאתהמערכה כי מאתי היתה י א ת לו
כאמורואכשרשאומיראהאתמעשה האלים הוא כאיור על הטכעהפועל
כחכחתברא! שהוא באמת מעשה האלים!אתר שחה שיעית הטבע לא נמצא
פיס אדם שיובל לתקנו שאס דיו יצמח עין אחד חעיות עד םיתיכש א׳ אפשר
לתקנו במלאכה כש!ס צד וכן אס יצא הילד בשני ראשיס או בארבעה רצליס
או כדומה לוה שלא כדרך העילס ה!א ע י ת מפאת טבע החומר !אי א פ ש ר
לתקנוווה איחרו כי מ׳ יזבל לתקן את אשר עית! מעשה האלייס הנוישהיא
הטבעאשר יכונה נשס מעשה אליס כמחבר ולהיות קשה אצלי מ א ד שיצוייר
אפילו כפעילתהטכעעיית שיתאר אל הטבע כעצס וראשונה על כן אומר
0יתיישכ הנתיב בה״תמעשה החליסהנויכז פעול הטכעכאופ ,אתר מסכים
אל האחת מכל צד!נאות 1י!בן כהקדמה תה והיא שהרואה דכר נוצר יליד
אשהאו כ ל א ח ד כעל חי אחרשלא כדרך העילס שלא יהיה שלס כ א י ר י י
ויתחלף משאר הבעל׳ ח״ס מחינו בחסרון אבריי א! כיתרון כמ! שראינו ה ר נ ה
מהם ב!מ:נ! אומרים הה״ונ״ס שהוא חסרו; הטבע שלא פעל כראוי בטפה
הורעית אשר מחנו נתהוה הולד ההוא ואינו טעית כאלית אחר ההשקפה
הצרופה אדרבה כ! פעל הטבעכחכמה נפלאה וביתר פאת על חה שפועל
בנילדיסשלאיס באבריהם פ׳ מה שיצא בלתי שלם הואמצדרועהכניהטפה
אשר ממנה מצר והשתדל הטבע השתדלית נ מ ק כל חה שאפשר פרי שיתה ה
מחנ< אישדוחה לשאר איש׳ הליין והמשל שהמשילו הקדחיניס לזה ה!א משל
מסכים מכל צד יהוא למר ולא יין שעשה שלחו אחד מליח ישר ויצא השלח ן
ישר ועשה שלחן אחר חל ח מעיית ייצא מחני שלחן קרויאל היישר עס שאינו
יושר בהחלט הנה לב חכם לב ישהיטבצרישהשלחן הקרוב אל ה״שר כהייתו
מל ח מע וי מאד ה א פיעל ייתר שלס חהש לח; הישר שיצא מליח ישר יע; הקייב
אית! א ל היושר בהייתהליח שדיא החימר מעיית יואר כןהטכע פועל ועושה
כחכחה יותר כאע״ת היוצא ׳עןהיההחוחררעונפסד חמה פפיעל כחומר
הטיב יעס יה אכשי שיתישכ הפסיק כאחתתהדרוש כאמור יהוא שאחר ו א ה
אתמעשה האלים יריהסתכל היטב את מעשה האלים שהוא הטבע שתעשה
אלים הוא ׳הבט!ראה כמלאכה הנעשת על מעשה האלים יכייומיינה תקיש
למעשה האלים עצמו ייא כ׳ מ׳ יוכל לתק; אתאשר ע י ת יריהביטה וראה כ׳ מי
האיש במלאכה יוכל לתק; א ת אשר עית! הטבע הנויככל חכמתי וידיעתו
נכ
א
x
גן
במלאכה
קהלת פרשי .ב
גמלאנה ההיא שאש הח!מי הא י• גייתבטנעמכאת <! -י־ לא י ' I:י ל ׳
ג ע י המלאכה כש ש נ ד •-םה• ת ה ״ גת שד שנעשית ב• :ל י ד ־ r־־-־ •״נ
הכנתהח מד)ימה תלאה מ ע ש ה ה י ׳ ' ׳ ; שלדיתהח ״ ר כ נ ת י
ה ש ל ס י ג א י ע ו ת ו א נכיע״תהטכע רק
י ע ההבנה !הא
;:־׳.הז:י
מ/ישכ ע!
(אומרו ביוסטיכההיה ב ט י ב ל ש ״ ה א ע ש י שיח״ר ש כ ״ :ט י : .׳ : r r׳ r .
יפעל הטבע ה פ ע ו ל ת ש צ י י ת י ד א כ ה ־ י ז ה ת מ ר י ה נ י :י י * ש י כ י ־ כ .כ 1 :־ ש
כלס היה בט!כ ההוא ותהיה
*׳הטבע
דבר יעשה
נדנה יי״:
!::תייה
הד,:־ :־:־.־־•נא
א ׳ כ ר ע ה או ראה!הבט ש א י י ה לעי• ושעשה ד ־נ C
ושניבכ כעל השי ע׳ הטבעשה א המנ׳עאית׳!!א ימה ע את וה נע״׳ת!ה
ו ככ׳ דכ:־ ד ד
עשה האל׳פ!אמי פהפכיפה.׳' ב כ ע ל ת הטבע שיד
טיבה ורעה יע; ה ת מ ר אינו נשיר ק י; :נאי כ׳ •י ה די״
מ על ש; גא ה ק כ ד
שלש התמר א ן להיות שלא ימצא המיס אחרי! י א י ה
הא ליש על יועהחימייק על שלמ־תהנכש שהיא שי-־ה חצבה י ־ א ת כבא
הכבוד ׳עןהיא הנשאיתאחיהארסאן מ ד ת י ר א י נ ! ; :י ־ י א י ד ! כ ע ש ו י
-ד:־־;
שד!א
ר
שדיה
ידועשלאימצאהאדסאחרי!מא!מהמהטיבידרעה:זבת־:ר עצ בן
לא הקפיד כמעשה העבעהנו' !!א על ד ב ר ת שלא ייצא ה••׳־ :מסרי! מ •)•מה
וכל הגירה האחרונה היא טעם למיש שעשהאלישאת׳הלעימ־!.ד שדש טיב
ה ת מ ר ורעת׳ שהש ׳׳ 0ט!בה!׳!פ רעה אשר וכר כשי ונורא על י כר היא כמ!
»׳'*חינני ע' נעביר כמו שכתבנו ששן כתב הואיכע itידי•־.־ : :ן ח.:׳ כשני דכש קיש
האלההוא שיעשה החליש ה:׳ פה ה• א ה ; כ ש ! ד נ ש ״ ד ד ת :כד ״י תחת נשא
ה כ נ ו ר שתשפיע א ת :השי׳ כארס שהיא ״ ע ש :ידי .י ת :ח ד ע ד נשי תאני
עשיתי כ׳ התואר הוא מעשה הטכעע׳ בני ארס שהיא הישנה
של״ר׳ע היכר
בנקנה שמשס מתהיה ה ת י ר וכמו שרמזי ר'!לכאמ'של:דשית*:ס יש
בשיש
מכה Oiשאכין ואמו מהוייהמומי ו׳דבהדוק כ! הנשמה ובק אתר
אביו ואחו
שלמה העהאלהשלס אשי הזהירו
שלא יטה אחר בתענוג הגשמי ויבחר
בחכמה שהיא שלייתהשכל:היא תחי ד אתכעליד נח־יסהנצח״ש כמלאכי
ועל כן אמר י א ה א ת ״עתה התלי :ירצה השתכל היטנבמעשה
שהיא הנשמה והשתדל להשלימה והא כאלי אמי-הובר •השמד פלא ת:יח
עצמןלהתפתיתמהחמי וביאר הטעש לזה !הואיכי אתר שיתפתה האיש
י י ה ת י ר 1י ט ה אל התענוג ויעשה ר כ ר ר ע לא יוכל' לחי.׳! ע י כ׳ אעכ׳ שיעשה
המגיש
אחכ כל טובוישכעילפהיעשנביעשהא״א לתקנו בעצמו כ• ע :היותשאשנר
שיספר לו כש!בוו<עשהט!ב!תהרכה הנה הדעיכה •א שדיה ר ע 1אי1כלצתק,א
לעול כמו שהחשן ש גגי לא יהיה אוי
כשם זמן בעולם אף א ח י שיאיר ה ס
רק נאחר שנעדר החשך ובא הא!ר א ן החשך לא יהיה אור יען ה ש הככ״ס!צא
ייצאו שניהם יחד כן הועלא ׳תקןלעוייש ׳?ף אחר שיעדר ונעבר ו!א כ׳ מ׳
•זנללתקןאמאשרעותוירימ׳הואשמכילתקןאת אשי ע ת י הארס הווציז
לתיןמ
קהלת פרשה כ
רו
לתקנו יל!א טעס ל פ ר א י שישתדל ל א ר ס להשמר מעשית ל ר ע כ׳ אחר שיעשה
איתו הנה ה 1א עשוי ו א ן על כי שייסר העי מ !•ערר לא יצדק כו שיתק; רק
שיעדר ועל דרך וההוא מה שהקשו לגיורא גבין ר ו א ם השנה על בפיק ציס
הדיוציס הה' צ ש הייוצים העשיר׳ כ ל ל י ה לב ת יהודה לששק ״לשמחה כוי
שהקש! כגמרא קרילה! ציס!קרי לה! ששק ותרצו כזיון דא׳כא שמד ציס כי״ן קר׳ לי! נ!0
דליכאשמדטשק ושמחהינתחנטי הקדמיניס ככירישה דהא׳ "לתא ט כ א וקי׳ ציוונו־
שהקישיא מבוארת כוה שאין מקים למקשה להקשתקרי לה! ציס כויאחר
שהפסיק עצמ! אומר יהיה לכיתיה!דה שהוא כאלו אמימה שהוא ציס עכשי
יהיה ששק כזמן דליכא שמד!דקאר׳ לה מאי קארי לה!נאמר! כוה פירושים
רכים א ן הנכון אצלי כאמתיתבארבמה שפירשנו שהיה ראוי ש׳אחיהכתוכ
יום ציכ הריכוייהיה לניתיהודה לששון!לשמחה שהייס יהיהנ!שא הניס!הששון
כזמניס מתחלפים א ן ה ניס שהוא מקדה קרה כייס מה לא ׳ ה פ ן ולא יהיה
כשיס ומן מה!מניפ צששין יען הס הפכיים במו שהקרח לא יהיה חס בסיס זמן
רק המיס שהם נישא הקרח יהיו כומן מה קרח וכןמן מה חמים וכמו שהחשן
לא יהיה לעולם איר א ן כימןהחשן אפשר שיאיר כאומרו!לילה כייס יאיר שלא
אמר והסשן כייס יאיר כ׳ 1ה לא יתכן כש־ס צד כםים זמן מה!מני'!ה!א מבואר
למבין באר היטב ותרן המפרש שהוא מקרא קצר והוה ליה כאלוהיוס כתיכ
נ פ ס ק כפירוש שהוא מובן בעצמי היות הרכר כזחציס חתחלפיס!כהיות!
נומניפ מתחלפים כמו שיתבאר כמלת יהיה משא ה!חןשהוא הייס הרשים
הוא צ!שא ככת ועל כן איור שהעצה הנכיצה כהנהגתהשפל והצדיעס החומר
הוא שכיום ט!כת הנפש שהיא הטובה סתס ישתלם בה ויתענג כתענוג הנפשיי
יוא כיוס טובה היה כטוב!אמר שבהיות! כיוס טוכה יהיה תמיד והיר לראות
כייס רעה לנפש שאפשר שתבא עליו מפאת התומר יען החומר נוטה ב ט כ ע
אל התעמג הגשמי ואס יניחוהו מעט לעצמי ולא ישגיחו כו יטה האדם כטבע!
אל המוחשיתועל כן אמר וכיום רעה ראה ירצה בהיותן סעל הט!כ כיויטונה
ראה כייס רעה שאפשר םתבא ע ל ץ מפאת החמר וביאר הטעם לוה וה!א
טאתוהלעימתזה עשה האלהים ירצה םהאלהיס עשה שיהיה הארס אכשרי
אל הטופ!אל הרע 1ה לעי»ת1ה חפאתכחירתהארס שכמה שעשה איתי כעל
בחירה ירצק עשה כיאתוה לעימתיהואמרשעשאו כעל בחירה ורצי; כעביר
0לא •מצא אחריו מאומה ירצה שלא!מצא הארס אחרי! ועימאואה מתרעומת
ותלונה פמש המפרשים כ׳ על כן רצה הוא יתישיהיה הטוב והרע נ ח ש ן מ א ת
הארס עצמ! כדי שבל תל!נתי תהיה על עצמו!לא עלי! ׳תיוכוה •תישבו הפס קי'
על נכון באמתת הדרוש בשבח שלמות השכל ונחתהמוחשותהצמשכותמפאת
הח!»רכמ< שקדם!להיות כל הט!כ וכל ה ר ע נמשן מפאת בחירת האדם על
כןהחשין ההנהגה הראויהככחירתהארס כשני חלקי שלחות הנפש והם
שלמותהמעשה וסלמ1ת העיון ובקשת ה ד ר ן האמצע׳ שלם בין שני הקצות
נכ
כ
ג•
ג
5
»הם
קהית פרשה ב
שהם מג׳נישכמ׳ שמדע •מחכמת ה-ידית1כאשי ה י י כל• י: •:־-׳־ י ־-לכי
א ת הבל
פנימשהמתמרדוהתחילואחראתהכלרתיתיכימיהבל״ג
הנלבש הכי
ה י א ש ן ח :ר כ• בכפ קיש הקדמיפ כ י ׳,גת התכייה ל כ ל כ ל ״כצ ללשש
להמליש״ללקי״ש הרעיסהנלששיפמכתתה״גרש !להכין ע נ י נלמלשיש
כמ 1שובינ׳ פייהעגין ואמר שש •:השפנ• ר ח ל כ•״׳ הבלו שלש שנייו״לי-־ם
כ ׳ להיותם כלת• נגח״ס קלאש ח ״ ה י ג ת־יי שוחה ש :׳ :־ ; י • :גכ ׳ ״ ל•
שראה צדיק שאכל בצלקיאתהשוכשה־ה ש״ ׳.ג׳ י ־ .־ ל ? ־ י .י . •• : :ת
נ ש י ר ״הרעצהיות• כלתי חכש להלל־ש ימנו ׳להיות• צדיק יי׳׳ שב שלכג נ־׳שן
ככש״ש•' כהחצנ 1יפאתההשנח ושאי; י כ ל ת במערכה צכעיל יחיש׳ הל ״ה
הנבחיתכצצ א ב ד כ צ ד ק ז ש ה י ה י כ ו צ צ ל ״ ל נ ו כ ת ב ״ ל ״ ל ״ ל י . .ק־-ללכ ש
ואבלה־שישינ״שךל• הר ש שהשל ה א נ ש ג צ כ ש ש ל כ -ן •י* י ת הכל ל־׳.-׳
כימיהבל״רצהאתכלה":למע:קהט־.ציכה1המכשלי.לל״ל־ש ••־ •:י כ ת ת
בחכמי; ראיתי כימי הבל׳כעק והוא משיח חר:יש יריק חובר בצדק •וצה
שיש צדיק אוכדהישיכ ׳שנמשך לו א :נז:ק לבלתי התרחק מ ל ר ע וכל יל קרה לו
כצדקי אם שתה׳' כיתכצדק! כ ״ עש צדק• י ׳ שתליל ביתכצדק כי־.ב,כ ל
והוא שיפשיל כעבור צדק! בתשנו שהצדקת תל:׳ בהאמיל שחין •כ יגת כיל
המערכה להרעאוצהפיכ וכן אמר שראה שקרה להפך לרשע שהיה פקח
וערום!הציל עצח :כרעתו חצר החכמה וערמה מל כ׳ לה׳ ת כו קצת רשע ת
ופקחיתנמלם מהמערכה ועל כןנתן העצה הנכונה בבקשתהחכמה והצדק׳/-
אל תה•
בהאמנתהדכרים הנמשכים מפאת המערכה !ההשגחה כנו' ! 61אל תהי,
צדיק הרכה ואל תתחכם ׳!תר למה תש:מס ירצה אל תהי צדיק הרבה בח שבך
שאין •כ!לת כמעלכה לפעול ותיוק ממנו מצל צדקיתן״תרחהוא:׳ פאק רצק
השינזהחציצהכמושאויוצהא׳מאןדאת׳ציד כמאליש!כי יהא שוק• לחים
שצראה שהמערכה תח״בהועלוה וצל׳ךשיתיקן בבקשת ל נ ר שיתקיים כו
המשפט המערבי• על בל כנים כשיהיה שבח אי מילל כמו שוכרצ׳ וכן למישלא
יאמר אדם אחר שהחכמה היא העיקר אשר •מלש האדם מכל רעאש כן ׳בלק
אחונתההשגחה לגמר• ויאחר שלכל תלויכמול על כן א מ י פול ההתחכמית
היותייא•׳ שירחיק אית! שנס וש •ויקלו מאדשכלמהש־חשו לה״לט מלמעיכ'
כפשעורשעמצדיתרוןהתחשמיתיכילכנוקיותרגדולמפאילילשגח־אללית
שיענישהו על וה על כן א מ י אל תתחנש •ותר למה תש!מש ׳לכי שביארגכ״ת
שתי הקצוותמהצדקיתהרבוההתחכמויהרבנעתק לגנויהשניקצ/״הלפכ״ש
אל ה ר ש ע צהסיכנגדקצה הצדקית שאמר עליו אל תי.י צדיק הרבה אמר אל תישי!
הרבה שלא תשען על חכמתך ותאמר &תכצלהמצט בחכמתן כמו שראית
שישרשעמאריךכרעתו רק תשתדל פל האפשר להמלש!עכ!ילתפלל אל״ה'
וחשוב שהבל מאתי בילו 1וא אל תרשעהרבה וגוי וכנגד משאל תתחכש׳יתי
לחשוב שהכל נמשןמכאיהמערנה אמר ששמו pאין לא׳ילהיויספל בהחלט,
•
•
נ׳
קהלת פרשה כ
n
כ י נ ס יה יזיק רק שתעמוד באמצע כלס והוא מס סכיאד באומרו טוב* אסר טוב אשר
תאחווכזה וגס מיה אל תנח •דך יונה טוב אסר תאחוו מהחכמה להמלט
מהמערבה וצא תהיה צדיק הרכה כאמור וגס מוה 0הס הצדק!מאל מנח ידיך
שלא מחשוכ שהכל נמשך מהמערכה חלילה רקייפאמ ההשגחה <!א וגס ייוה
אצ מנח ידך ירי בהיותך אוחו כחכמה !משמדצ צהמלט מהמערכה 1:מנח ידך
מהצדק תכתישכך שהכצמסדר מפאמההשגחה יפייהטעס והיא כ׳ הירא
אלהיסיצאאת כלס כ• כהיית מאמין בהשגחתי הנפלאה יש צ! צירא שמא
»גר!ס החטא שלא יהיה ננמושגח עד שישדד השי'למערבה כשביל! ועל כן
הירא אצהייעס היות! מאמין כה שגחמוימישמדל בחכמתי להמלט מהמערכה
המחייבתעצי! רעווא בי ירא אצהיס׳צא את כצס ואמנם כפי הכיח' ה & ״ י ! עי"*ו'בד'»'
,
אשר פירשנו בפסיקים הקודמים כשלסותהנפש אשר היא מעשה האלהייכיוו
שביארנו הנה אחר אשר כיארשעשההאלהיסאת האדם כעל בחירה ורצי!
שיהיה בידו הט!ניהרעפאומרו הנה נתת׳ לפניך הייס את החיים ואת הטיפ
ואתהמית!ג!'כדישצא יתרעםעצהיעהמגיעאציויען ה!א סכת! וה!א ה!א
במונעמחנו הטובנעתקככפ קיפ האלה צבמר הדרך האמצעי שראוי שיבחר.
הארס יען שתיהקצוית כאחד רעים ועציהם אמר את הכצ ראיתי כימי הכלי
•ריכצ מעשה האלה׳ אשר זכר!הס עניני שלמותהנכש באמצעי השלס!הפסדה
נכחירתהקנזיתהכצ ראה כימי הכצ! ואס חיי הארס קצריס הכצ ו אה כחוש
ו?א אתהכל ראיתי כיח׳ הבציוהתחיצכנמתהקציותבנויכטיבזהרעכאןנירי
יש צדיק אובד נצדק! !נוי ׳רייש צדיק א!כד נצדק! יותר מהראוי כמו שהוא
ד ד ן משל מי שיהיה חילה בסכנה גדוצה וירצה צהתענית כיוס הכפירים שלא
כ ד י ; הנה איש כיה ח בד כצדק! ו צ כעביר צדקי!׳ ש רשעמאריךימיסהרכה•
ברשעת! שיאכל וישתה תמיר ה פ ן הצדיק האובד כניקי!'יא ויש ר ש ע מ א ר י ן
בדעת! !םניהס כאירעיס שהצדיק האובד בציקיאעכ• שהואייפציגכשלמית
הנפש כיו; שמניח הגון .בהחלט הוא רע!הרשע שמאריך נרעת! כשהוידפציג
כשצמותהגין>יי<נייז הנפש בהחצט הוא ר ע ומר על כ; העצה ה• עצה כיה
היא לבק cהאמצעי ביןשתיהקצדתהני ועל כן היהיר עצ ההרחקה משתי
הקצייתגסיחריעל הקצה אצהטוכנשצמותהשכצ המעשי !העיוני אמר אל
מה• צדיק הרבה!אל תתחכסיותר יכ!'!הנה •ש לדקדק כיכקצה הצרקית
שה!אשלמיתהמעשההיתראמראלתה׳ צדיק הרבה ועל שלמות העיון צא
א מ ר א ל תה• יובש הרנה והילל פניהם באפן א ח ד א ך אמנה הי!מ הארס
חכם הרבה היא ט ב מאד בלחה שיהיה •!תךחכס א ן ההתחבאות יותר מד•
כררישאה אחר ידיעת האייתילבקש מיכי; <!ל סל סלאבאעל׳! מופת הוא.
מביא ציר׳ שמייתהשכלישןהיותהאדס צדיק׳!תר מדי והיא כמי שמביא נגמ'
הרואה דקא טבעה אמתיבימאיאימ רוצה להצ-ל'ואומר דאסירלאסתכ!ציה
3א?ה ל א צדיק יותר מד&י ונן המקגף עצמו נצוס נל ימיו עד םממימ עצמו,
ספי
•־י
קהלת גודשה 3
אשר 63בדת הנה האמית״בכנכשייעלנזלי' • •-י לל הצדק די־.ל מ
נמה שהיא צדיק כפעילה מה ואו• שיהיה ב ש ל מ ת נ כ י לראי׳ אך הילתצי׳ין
<!תל מהלא!י ה!א פ י י ת פיימית » 3ועל pאמר אל תהי צדיק נ י ב ה ! א ל
תתתכה יותר יניאר הטעה.הוא ה ר ע הנישך לגין•»לנכ 5נ ׳ ניתוק המעשה
הטיב י!תר יהרא!׳ תהיה הנכה המיה כמי פביארנו •על נ ן א י ד דרך נצל
לכלול לכל הרכנית הארה כחימד והצידה ל י ה יישייה !אחי א ש י ישלים
לגנות שתי ק נ י ת •חדק הפעולות היל״רדימאל השנל העי׳• •:המעשי נאו׳יר
ביאר שת׳ קצייתיובחהר!; ב א י ר ! א ל י ר ש ע ה ר כ ה ואל 5 5 0ל למה תליית
בלא עתך ויש לדקדק גה בזה בלח אמר י ל תהי רשע לרכה אי י ל ת ה נ ל
6ן?$
הלבה יען הרשע הלכה א׳נ! ננישננדראדם כה!א ננהל לגליר׳
m
באים י ש ע ה י נ ה א מ י פ ב כ ע ל ה מה שעיכל שים נ ה ע י י נ רשענפ׳ י.לאי.י
במושהואמשלהנו״שארזלםנטבעתהמשהליס ייניל להצילה ולהעלתה ל ן
הים הנה הצדיק הרכה איני ווצהלנמעכה לפי שהיא אשת איש והיא קצה
הצדקיתפהיארעכאמת יקצה הרשעית כזה הוא שירד להצילה ויניי; ליהנית
כניגש נה!בבשרה הנהוה היאמרש׳עהרכה כ נ ע ל י י ועליה הזהיר שלא
•רשע הרכה לכ!׳ן כונה רעה כפעילתוהנ! רק שירש׳עמעעכשינעבה כ ל י
להצילה ל נ ד כ׳!הנקרא י ש ע י ת מ ע ט לההשליה אשי היא כלאי נמו שהיא
ה נ ז ב והשקר םעסםהסיפעיתנאמתהנה היתימפני השל םינקיאושעני
הרע והישע א ן שיהיה לתכלית טוב יקרא רשעיע; הרשע הוא בפעלה אן>
שלפועל איתה יהיה צדיק!הוא עד פאר״יל טיבה עברה לשמה ! נ ! כ׳ קראה
עברה עם הייתה לשם שמים מצי היו' הבעולה רעה כעצמה אן שיה• לתכלית
טיב ושלם ועל בן א י ר אל תרשע הרכה!לא אמר אל תה׳ רשע הרכה שהיה
״ גשמעשהיתר לולהיו'לשעמעט!זהלאיתנ;נש!:צד1נקצ*החהיד מהחנמה
(
איור ואל תלי ככל יעי בהעדר אין ב! נ ל י ת ל נ או מעט!א ח לוחי אל ת נ ב ל
היבה שי י ה •ל! •היא העדי ולא ׳צדקב1הרבהאןמעעועלקאמיאלתה»
השלכיכלחלק ״׳הכל הילםהנההוא סכל בדבר ההיא והיא דקליק נכן
ואפשר םגורתאל תישיג הרנה הוא על ר מ י הפעלות הרע ת פ א ן שיהיו
לתגליתי-רנ א•; ראו׳ להרכיתבהס שמא מתק־ ההרגל •עש! קני; נ;כש ־אימרן
למה תמית בלא עתך ירצה כו שהרשעים!הכלת׳ שלמים הם מתיה ק דם זמנם
ע״רשארול רשעים בחייהם קלים מתים!כוי תא צמה ח י ו ת כלא עתן'.ירצה
ביבי;•
»
6
-,בלתי שלם כע״; ובמעשה נקרא מת וצמה תרצה ותבכי :ל מ ת
c ! vי י בחייך קידם ב א עתך ׳אפשל צימל עיל והיא היותי נכין אצל׳ פרצה צרמו!
בוהצרו!שט!בהאדהארכתיאנינו בדרשות• מ כ נ י י למאחר רול עצ בפיק
כ• ׳ודעהיימ׳ תמימים וגויכשס שהם תמימים כך שנותיהם תמימיפ וכוישהמנ'
להם ול כ״מי האדם הם קצובים כפי הצריך ל! להשגת השלמות יהס כמדרגת
אמצע• להשגתו!במושהספינה היא אמצעית להלין כה ל י ק :החנק כ מ כ ן
הימים
קהלת פדשה כ
m
ידימינהם אמצעיים להשגת השלמיתונמ :ב ב ד • ! ף בפנינה אי; בפרש בין
׳גיעאל מק ס החסן בימים ר נ י ס א! מעמיס כיחס תגיע ביוס •א ־אייר שכנר
הגיעה bמקיס הקפןואסתתעכב ב ר ו ן מאד ימי' ו ע י י ן גאהגייגהשפ •אמר
פלא הגיעה ׳״לי קיש החבן וצריך שתלך עיד
עד שתגיע שש כ :ד י ,דם
אש יחיהאלף שנים פעמ ס 1לא השיג התכלית והיא הבל־״תיחמד שערק
צריןלחיות ואס <מותק!דסהשגתה0לי!-יתאן• י ם •חיה אלף שנים •ממר פ מ ת
בלא עת! ואס ישיג השלמות כהיות׳ ב; עשרים שנה וימות •תייר שיית בי .ת!
אחר שהשיג התכלית והוא השלמית שהיה אפשר
iלהשיג בל ימי החיים
האפשריים ו נ ק א מ ר שלמה העה לאדם סלא •ה••; נערו הבלמיתנש:׳ חלקיו
המעשי והעיוג׳ כרי שלא יאמר כ• םמתכצא עתי כ׳ כאשי יהיה חבס ויה ה
צדיק כראויאובכלזמןש מותימותכעת ה & א צ ת י ש ע הרכה שד:א העדר
שלמיתהמעשיסיאצתהיסכצשהיאהעדרשצמו׳ת העיון צמה תרצה שיצדק
פ ן כפל זמן שתמ ת תת תכלא עתך כ׳ אחר שאתה נעדר השלחית הנה ככצ
*יק אשר תמותיאמר כאמתסאתה מת בלס ע ת ן כתן שעדין לא הגעת אצ
השלמות הצריך לך ויזא ל-יה תמיתנלא עתן ועל כן ארול סכשס שהשלחיס הס
תמימים שהשיגו מה שהיה אפשר להם להשיג נעה! כך שנותיהם תמימים
שמת! נזתנם נעתם הראוי צהשגתשליתשיעצ כ; נאמר כרשעים!שנוירשעים
תקצירנהכיוהיצדק בהם אף שיחיו שנים רבות טון שלא השיגו התכציתוהוא
י ח ש אמתי :1כ:ן ומת׳ שכ כפפזק ואחר א שר כלה לגנות השתי קצ״תהנויהשיכ
ח ל נקש rד t .״ צ ג• ה ש לס י ת ״ י :טינ אשר תאחיו כוהוגסמוהאלתנחירן
כ ׳ על קצה השלמות במעשה !נתנטיד שעליו אמר ראש נה אל תד׳ צדיק הרנה
ז א ל ת מ ח נ ס י י מ י א ח י ט נ א נ ר תאחוכוה וב!הא :טיב אשר ל א ת נ ח ׳ ד ן
מוה ומזה לדמו! שתשתי הקצ״תרא:׳ ש טה הארס יותר מל קצה היתרון
מהטיבממה שישה לקצה ה-־וסרק ועל כ; שש האחיות כעצם וראשונה אל קנה
• ת י ן השלח תיוא טיב אשר תאת ז טה ואמר שגס מקצה החשדן לא יניח ידו
בהחלט רק יחזיק כיד׳ י! גט מתנו כפיהצריךלעת׳יד באמצעיזא וגס מיה אל
ת נ ס י ד ן ו ב י א ר הטעש בשבח הקני; הייי״צע׳ שהיא הנבחר ויזא כ׳ ׳ואאלהיס
יצא את כלם •ריפ׳ ירא אלהיס יה א השלם ביוריתהנו' שה.א ה ע ת ר באמצע
היא היוצא תתפתי הקגייתגסיחדבכק^תהאמצעי אשר הוא משתתף כשתי
הקציתכמדעוהיא •וגת אתכלסכפינולתייכאמוריאפשר שאומרו ט כ אשר קידוש
תי״חז־יה הוא על שלמיתהמעפה שואיי שיאחוו בהם כ׳ בהם תכול אחיוה
כ ד ו ן יימחו צדיק דרכו וגי יו על שלי׳ות׳זעיון והחכמה אחר וגס חזה אל תלת
י ד ן כ׳ לא תשיל אחיו' כע״ןיע; א ירו פ על ח ציצי שתצדק כו אחיזה רק פעולת
השכל פניי׳יתושניהס נאמת על הקנין בשני החלקים אשר בהם תלוי שלחות
הנפש כאתידזריאו השיגם כאימר׳כייראחלהים יצא את כלם ירצה פ י י ו א
אלהים •צא ח ג ת השלג; ת העיוני והממשי שיהיה חכס י ו א ! ס ו ח ר ע א ח ר
סביו א ת
8ביי*מ הזיזים
קהלת פרשה בא
בשציהחצקיה
H'ZT^i
ת .ייהב1מ'.ו fכ* יי־
ז
1
*I
! י ע ה כא בלשאחיאשרביארהאי׳צע׳ השלשכייייתממ בחנייה כהיא מאי ייתבעל״ז
זזהבגה
ת
׳
ז
אך אין יא.׳ להמחשה בה ס ל י ! ש לידר ש׳ הח ש־ ה ׳־תי מ י ה שיהבלה ::שא
הדרוש שאהא• אפשר שייא עצ» הא-פת ׳סמכד ,בק־-י-ה ׳הא־׳יגה ה־זמ־יין
םהישישה פי פ׳ המיר ב• זאתהיאהעצההיענה בא ויהצ ממחשה מ'נ• צא
אמר מל תהי חהכ הרבה חציצה על בן חזר לפכח המנדה ששיאמליה 5מ
בעליה החמור ולסהר סיפלשיבב פניה אה ענ ההנהגה השמימי ׳־ ש ש י א v
,
עשרה גלגלים לדעתהאי׳ריטש שה -הגלגל שמש עיי•* שב והמניע הראשן
עשירי עליון על ה תשעה ובהן א ־ ר בכי הדר ש אשרביח־נ! כשהקראה את
מעשי האלהיה שהוא נאמר על המעיכה השמימי מ תהיה המהמה הניפה
על החכמה הלמידימבמכינה ואייר פ י ח שיה תעו לאהש צהמלש מהמערכה
יזמר מהעשרה שלישיה העלייניש אשר היי יאק הכריחה כעיר ׳רנה ששיעליש
כעיר ייא החנמה תעז לחבש מעשרה שלישיה י גז יריהחכמה להשמד למזיק*
המערכה מעוז לז ׳תגן נערו ויכלו צ׳ י מר מהעפרה שצ־טיש אשדיח״ביעליז
נ׳ אדם א ז י ע ה שפס העשרה גלגליש המי ה א ק ל וכיאי הטעש לצרך האשימה להילס
מהמערכה כאוכי אדה אי; צדיק ב מ ק משד יעשה טיב זגמ ירצה שהיה היה
הארה שלה כמבלימהשלא י/שנה לא היהראי׳ שירא כלל מהמערכה כי אף
שמחייב עליי רעה היא יתיישרד אימה יה שגא"! הנפלאה הפיטימ על האיש
השלפאך להייתשאיןאדשצדיקכאוןשלס כתכלית אשר יעשה ט כ ת מ י
ילאיחטא על כן יצטרך אלהחנמה להמלט יק המערכה שיש לז לאיש שמא
׳גריההחטאההיא שיחטא שיעזנהו הש׳יאצ המערכה כדי ל י ר ק חטאתי
נעשו ועל ש; יצטרך אצ החכמה צהמצט כחכמת! מהרע אשר מחייב עלי!
המערכה הנזכרתזיה ה א שאמרניאדש אין צדיק ני־ רק אשר יעשה ט ב
!לא יחטא ירצה אמרתי שהחכמה תעיז לחכם לעמוד• מנגד העשרה שליטיה
אשר כשאיםממעצ יען איןאדסצדיקנאר[אשריעשהטונוצאיחטא)מצד
״'"'
ג 5
' ' °חטא :ישליט כ! המערכה!יצטרך אל החכמה להמלט ממנה כאמור ואכשל
שהחכמה הנזיפה היא החכמה המדינית !יהי! העשרה שליטיה המצה׳גיש
א מ א ע י ר להישיר וצהנהיגאתהעהבצדק!במשפט!אמל שהחכמה המדינית
תיעיל יידמו לחכם המדיני להישיר אצ השצחיתאתי מהעשרה של׳ה״ה אשר•
היו בעיר להישיר אל העש ולקח מספר העשרה ב ע ב ר ה׳ מ׳ הךחשכק
ו א ש י כ י ל ! האחדים כמישפייהראכעול !והכי הארס כפי חכמת״בחר
המעל׳מ השלמימאםהמרימיומואש השכל״מיביאר הטעה צמה מעחלחכש
החכמה •!מר מהעשר שליטיה החדים כעש המנהיגים אמ העיר והיא שאף׳
םיה׳ו השליטים כלס צדיקים!מישיר׳סנצדק וכמשפט הנה אין צדיק בארן
א ש ר ל א י ח ט א א ף שיעשה ט!ב!עצ כן אין ואי׳ לשיוך עצ הנהנמסרקעל
החכמהשהיאהעקר שהיא ת ש י ר אל ה ט ב כלתי חטא שלל ולפשר צ ״ר
״ י
יי
י
סהעשוה
דט
קהית פרשה כא
פהעשר? שליטים הס מ י ח ו ש י ם חצונייס !הה'פנימייה יהש-ל:ח כ הנפשיות Y<9
שמשפר כלס עשרה אשרהיא כהרבבתהאדס שהיא עירקטנהוזא אשר הי1
בעיר ••: rrהחנייה היא העקר להשגת השלייית •וער חהעשוה שליטים
הנוי וני אר הצירך הגדול אל החכמה אשר כלתה לא יוכל הארם להיית שלם
אפייבמעציתהמחתכשהששליו שעקרס החכמה יע; הארס מצד טבעו ה!א
נ־טה אל המויושויןא&ר בם החטא ״ א כי אדס אק צדיק ב א ו ן אשר יעשה
טוב וצא ׳חטאיריהאדם נעור! נ א ק קידם שתשוב הרוח אל האלים אשר
נתנה הנה לא ימלט מהחטא חפאתהחימר ועל כן יצטרך אל החכמה שהיא
תעו! לו ייתר מהעשרה שליטים הצו' כדי להישיר הכחית הגשמיות כלס אל
המעלותהמחתייתוהשכליותכפיהשכל הישר ואכשר סאומיכי ארס אין 0י'ל'
צדיק בארןפייהיאטעס נכין לצירך החכמה לעמוד צנד הכחית הגשמיות
אשר הס נכח התשים החצינ״ס!הכנימיים ואחישאס האדם יהיה אצה׳ כלו
שאינו ניגיהכללאלהמוחשיתאיננינקראאדסרקאלה׳ וזה לא יצטרך אצ
החכמה לנגד אצ התמר ואס יהיה נצתי מרגיש נצל הדסריס התמר״ס לריב
בהמיית צא •קיא ארס צדיק רק נצת׳ מרגיש אשר עצ כן משני הצדדים גס
יחד ממה צכ:ך הבלתי חיטאנלצצא יקרא ארס צדיק נהייתי בארן כעהו
רק א לה׳ א! בהמי יאחר שבהכרח החימר היא שיחטא לכעמ ייעל כ; יש צורך
גד!לאצ החכמה להמלט מהעשרה שליטים שהם מתנכרים מפאת החימר
כאמור וזאבי ארס אין צדיק כ א י ן ירי שאיני נקרא אדם צדיק האיש אשר
יעשה טיב תמיד ולא יחטא לעילה כאמור ובפי הדרך הראשי; הזה שפ רשני גש ל כ ל
שהעשרה שליטיה הס החושים החצוצ״כ ופנימיים אמיםככל חכמתי צריך נס
כןשישמרויוהרשלא ׳היהנפתה מהחישיש שהם השליטים כנו' סההעבדי
השכצ באמת שאס יטה און אציהם וישמע צרכריהיהש ׳פתיה׳ עד שיכיאוהו
לשמועמהסדברשדיאקצלהלווואגסלכלהדברייאשרירברו אצ תתן לכך
יריעה שחבמתש יג; עליך גס לבל הדכריס אשר ידבר! השליטים אל תת; לבך
לשמוע בק!צס!לדבקה בהחלילה וביאר הטינה הנויכאוח' אשי לא תשמע t
עכדךמקצצך ידי האג! אמר אצתתןלבך לכל הדכרייאשר ידברו רק tהצריך
לך להשיג כהסהשלאותאשר א״א שיושג בלתם אך אה תשאעלכצ הדברים
אשר •דבר! תכ!א צשמועאתעבדך שה!א הכת המרגיש א! כלאיוהמהאושי'
הדובר אליך סה!א מקללך!הוא כאשר יטה אותך אל המוחש ת וה!א כאלו
א ״ י כדי שלא תשא יג את עבדך מקללך שה יא דרך בלל הכת המרגיש הכולל
לכל התש׳ ה הגש איים אצ תת; לכך לבל הדברים אשר ידברו ה שליטים והוא
ייתישיש על נשי; וביאר הטעה למה אין ראי׳ להטיתאין אלהדכריס אשר
ידברו החושים הגשמיים יען יפיל בהס הטעית והשקר והביא ראיה למה
ש קרה לארם שיטעה לאחרייויפתש כדבר םיחש כ שהיא נבין יט ב והוא
aיעה שחושב שהוא טיב והוא רעוקצצה נמרצקאה יקרה צו מצד היותי מטה
ננ
6
1
53
אחר
!-j
CJ
קהלת נירשה כא
אחר הייחשית״א נ ׳ ע ע• ;•-.ו ב י י • ד ; •בן י י נ י גפ אמה ק ״ ת אמריה
ו ב א כיצ! אליל ב׳ גס •לעצבן א שר כעמיכ ר מ ת גס רתת קללת דיריס
כ ק י ב ל ב ן ׳הכינה אתת היא שגס צב! • ד ע ש בעיי ם לב מ יקלצ ה י ד ־
אתליס נחי שבו שהיא בלבה צהכצת׳ מ שיעה לתל הייחשזיעצ כי• ו מ י
להזהר וצהש״רמאד שלא לשמוע לקיל דברי החישיס חליצה כיל• ד לה׳ ד
בל זד,
שישבע הח י׳ר להתיתזתלנטומאחרהמ לשית־תהר שהיהיה על הה ש ־,לי
מזמכתמייהבתהמרגישכאמ :וביאר הטעה בראיה ל י ה שיקיה צא־נ
עש אחריש םליר שכל וה נסה גש ה א כהש-מהחכיה יזה א״-ח כל יה נס•־•
ב ח נ י ה ירי כצ ליה שהכיתי מ י ה שיקרה לארש עש תחריש נסייג׳ אני !־צצ
ענק צמ ל חכתה שאמרתי בצבי החשיה יר שגיות׳ בלב• לפתח נש ומחר
כ ך ה ת י ר ה י ה י כ ת ת איתי צהישך אחרת־ננ ג׳ בשר!היתה החניה רחקה
חיני יר עס שהייתי י׳סכיס בלבי נצייר ה א כ י ה הנה י נ ל ח י י ׳ שהיה
י ה ו ק גי־ אשתה&ותישלאצצתדהיתהרתקהיתניזאחיכיייהשאתישהיההרת־קה
ממנ! הוא כרכריס שתש אצל האכיה מינתה שאק צ י י ן בתש ע י ק שלל רק
הס דברייכשוגוייוהנח'כש ט׳ שצא היה חשר רק העסק כהש אך ב י ב ר שהיה
עי־ק עתיק י צ ר עייק ה י ו ש ג י ע י ק י צ ר ק צ ר ה י ש י ג י י ו י ׳ ייצא א ־׳ אחר
שישכיכויחכין צהשי גו תא ר ח ק מה שהיה יראה שאירמ׳ שהיא דחייה
ממני כנו הנה הרחוק שאמרתי היא מה שהיה כפעצ מ נח!כש ט ח י הע״יק
<גמ!ק שת• כעמיסשהש מצד קיצר המשיג!עומק ה י ש ג מ׳ ימצא;! ואק 1:6
מלבליס כ! כ׳ וה! אחל ידיעת ההנח ת השש ט ת המ שג ת בלמד !איתש
העמיקותהכ המיסגיתאחיהצמיד םהםמפאמהמכנה צהכק ל ג ל מת•(־•
לבל •א ששי שאליה רמו הנבל ביצי עמיק לדמו! ה ב נ ת ל נ ר מ ת ן דבר אתר
פייאתינויע' פ ה י א ע מ ק מ ת ך ע מ י ק !ה!א מתיישב עצ מ ק !אינס בפי הלל־ הראשק
אפשר ס תשב! גס כן כשנאמר שהעשרה שציט ש ה•ש הל ודיש בעש!שיארס
הצדיק בארן הוא השליט שאי אפשר שלא יחטא לפעמים אשר עצ ק גזר
שהחכמה היא העקר להייפיר אל ההצלחה האמתיתוהשלמ תהא־ש׳ כמי
ואמר שעם שראוי לסמיך על חכמתו ? מ ד י ר ת •ותו מלשיועאל מנהיגי העיר
אשר •כיל בהם החנוא והטע ת כ מ ד ו נ ר אחלי ש ד הזהר שלא ת ת י ע ! ל א
מטה און לכל אשר •דבר! השליט׳יהנויא! שאר העס נ ד ׳ לדק; עציך בחשיהך
על מה שתשמעמהס שאס יאמר! עליך איוו רעה משתדל למקן הרע הה א
ו ת ־ י ו ך על יה א ן כאשרתשלזעמפ־הס שאומרים ל ן שאמה טו :וישר ימאש!כ
שאמה שלש ומבטח בטובתך על שקר אתה כ!טח יען האיש השלים אם ירא
ממך!׳היה חשוענדצך שיהיה כ מ ד ר ג מ ע ב ד ך לא משמע ממנו לעילם חיכה
ובזין כ׳ צא יקללך בפיו רק כמחשבת׳ יבב! לא תרד לעילם לס ן> דעת! fihנם
לנצהדכריס א ש ר י ד כ ר ו א ל ת ת ן לכן ייילכל ה י ב ר י ס אשדידבר! בני אדם
אצתמןאצלכןלאמראשמעקללת׳וחרפת׳ ואתקןאית! א׳ןרא,׳ לך לע&ת
ו?
רי
קהלת פרשה כא
ו ה י ע ן צ ע י צ ה ל א מ ש ח ע א מ ע כ ד ך מקללך ומחשב שאי; כ ן ד נ י ר ע אחר
0אינך שומעאומו!נמצאת בצת׳ מתקן מ1מין!1א אשי לא משמע את ע ב ד ך
מקללן!מתיהחצמאשרמתישכתעצנכ!ן םהיאנתינתטעס וה!א כאצן אמר
כיאמהצאמשמעצעוצםעבדןשיקצצן כלומר נ ש קלל אומן לא תשמענו
ממה •ע; לא יקללך ו ק כמחשבמווצא נפי! )נשכתיו והכיא לו ראיה מעצמ<
מ מה שקורה צאיס עצי׳ :עש איוויישנאשי • י ע י נ י י ע נ ג י איש גיוצ מממ
לא ׳קללה׳ כששמו רק כקרכ לכו 11א כ׳ גס כעמיס ר נ י מ י ד ע לבן אשר נס
אמה קללתאחרי :י ר כ י נס כעמיש ו כ י מ י י ע ל כ ן לכיו יען צא הוצאת
הקצצה ב פ י ן שגס אתה קללת מתריס כמו שיקללן ע ב ד ן !אמה לא משייענו
וידעה! לב! לכדו כיו ש י ד ע ל כ ן ח ה שקללמאתה לאאייסוהוא ד ק ד ק אמתי
ונכין!אחר אשר השליס הדרוש במעלת החכמה המדינית שהית עקר יקר
ג ! ד י ס ד השלמימ כאמיר אמר שכל מה שאמר עד הנה!מה שהזהיר (eהשלש
כלונשהאית! בח:מההמדינימאשר היא מועילה לאדש בינו ובי; הכריות
כנודע ועצ ק גור שהיא ת ע ו לתכס!על כן היבירה בשש החכמה כתס יען
»ן!:ר לחכמה שוכר ליעיל גא מהחכמה ת״!ו לחכס כ׳ כאומר! מ ע ז ר ה של סיס
הורה ה ומה החכמה המדינית ואמר עמה שכל מה ש •^מר והזהיר פלא ישמע
לכצ הדברים אשר ידברו ה.א מ מ ר וממר איתי מצר הנפ״ן כחכמה המרינימ
ן! א כצ זה נכיחי בחכמה א ן אמנה כחכמההאלריתאשר אינהמשמשמ נצצ
רק בינו למק כ שהיא ח ״ י ה בלמי י צאמ מהנפש כלל והיא שליי ת י ש כ ל
כהחלנו היא וחזקה מחני לר!כ עמקה ״צד ק צ י השנת• ועליקהי! שג הא
אחריתי אס במה והיא רחוקה חמנ• •ר אמרת• אחנמה כחכמה שא נה ׳־צאת
ממניולחק שאקל! נישא גפת• כיו! שה א המדינית י ק סלי׳ויהנעש בעצמה
ועל כן רמזה במלתאחנחה ילא אמר אמרתי אצמיד החכמה ׳היא רחקה
כמ! שאחר על המדינית והחכמה תעז ובורק אמר אחנייה שהואכאל! אחר
אמרתי להשיג החכמה המוסיפה חב״ה בעצמי כמ! כהיאהאלדית ומצאתי
שתיארהיקה ממני אינה כמי המדינית שנסית׳ ב! נל הניוייר לעיל !אתר
שניאר ו ר ך נלל התמה ר ח ק ת ממנו ביאר הנ!תרח קה והוא לשתי תכנית
אשר וכרנ! ווברס המכס שהס ק צר המשיגזעומק המ!ש ועל קיצר המשיג אחר
וחוק יוה שכיה י ו מה שהיה מהחכמה היה וח!ק להשיג 1עצ עימק ה ח בג
אמר ועמ!ק עמ ק מ׳ ימצאנו וכוי ואפשר שיפוש להפך נשמי הסבימ הנו
5
ויהיה הלשון יותר מדוייק כ׳ מה שאמר רחקמהשהיה הוא עצ ע מק המישג
ווה׳ הממון מהשהיה כלומר מצר מ :שהיה דרוש החכמה מצד עציו! היא
ו ח קה ממניזמצר קיצר המשיג האין מ׳ שימצאנו ה:א עמוק עמוק מאד ו״זא
ועתיק עמ ק מ׳ ימצאנו כלומר מצד מ׳ שימצאנו היא עמ ק עמוק א! שיאחר
שלהיות! עמוק עח1ק מ׳ ימצאנו נ ק צר השגתי ואכשי לומר שגורת כצ וה יסית׳
נחכמהאיממזשבליועלה רקלמה שיאחר והוא כאצן אחר כצ וה שאומר
נג
כ
ג
5J
גסת׳
5
קהלת 3דכ1ר! כא
יסיר,׳ כחכמהושיא שנאשיאמות!החכמה נח •-:ה נ כ ר ה : :־ י ח;ק י כ
׳־־•;ה י ו י ׳ ג א ת ׳ שהיארח קה י ••—.כה״ .י:־,־•כ•*:י ־ ,ז י • . ; : :
או ׳ ד ע כאחי /כמו שאמרו יכל כ ק י ט
— :י־ :י ־ • ; ~• .י ,
,
־i
—
ההכ״ :•.הקרי! ; • ! : :ח היה •כ כ••:ד ר כ י יה רק כ קיש rי ׳ י י נ ; -
כמוהו כי ה׳ ת׳ א י י ל איני •!לעצב־ היח ״ רה ה .־ ר ה ־ ׳ .ל ־ ־ נ ׳ — • .
יודע שאינ״ולע תירה כיה שהיי כ ־ צ ״ ״ ר • :־ ,־ . ,־ ה :־ ש .־ .׳ ־ .־ ; :
שאינו יודע שתכציתהידיעההיח הכיתה ,־ ר ל ש .־ ־
־ י ה ־ :.־
־r:
אמרתי אחכמה כי .מר א •:נשיח׳ א ״ החכיה ••!•:;:י;׳ ממשיש ש־ייה
שככר היא חכם ייצא שוינה ללתאי.ישע־:ש־•:., .ל :־ r .ד ־ ה א
ר ת ק ה שהיא היראה שצאילעאכיהחצק שחש :ש ־ .ל ־ ״ ל - :׳ ־ י ע ד
כא!מו! ו ח ק מה שהיה ירימה שאלות׳ שהיא ו ח קה לי־:׳ ל ־ ללי-ק שליה
א נ ל• י ש י ~ .ש ח ש •כת• ש ה ש גת׳ ח י ק ־ ־־תת ה ל ש־ ד ל ה ״כ• ל ־ ״
י־ ק
גבהחצקההוא חשו הייתי חישכ שהיה א ; :י יעצ החנק השד שהזיתי
להתחכש עוד היה עמוק עמוק ומיימצאנ בחיכי ששגיתי שתי טע׳ ־ ר י ר
כמה שחשכת׳ שככר השגתי שהיה עמ ק מ ש ; דנני ולשני כלל שדש:־׳
להשיג עיר גיפף על המושג שוס׳ת׳ בהית עי:ק ע מ ק ואי לכשר ג י ; ־ ׳ ו
ולהשיג׳ וכפצ מצתעמ ק ה מ כאצ א ״ ו ע״ ק עצ הע״ ק שליית׳ ח שכ של ה
גלישה כ י המישגאצצ׳ והיא ל ק ל ק נכק ואיתי ק י י ת י ג ש ש ל כשקיהגל׳ הש קשי
פ ג ו ת ׳ א ; ׳ ההכנה •הישוככפי הענקוכפיהצש; כדי צ,״ ד ע ג ־ ״ ־ .ל כ נ־ ש-־־ל ,ה
עליהש ואו׳ להתעלל כהש על קנת ספקית ק ד :ביל רש ולנה כשש ק
הואשקקשה נאמתהככלככלגזרותיו באי שביתי ח:׳!;ביסצר שהבג נוח ד
ו ק צרעת וצתיר וכקש נלאה גס כן שלסחח־ יכן חכ״ה ח , , :שיש ״-ת
חשבי; היא מתשכתהדעתכיו שפי ה ר א י ע ו ! ה י י :ו ה ל ; מ ה ע י .״ ל ! כ י ר ש ע
כסל •הפכלותהיללותנרישהש אחד כ• הכל היא ב ע ד ו יעיד ו א י ג י י ף ק
למה אמווהסכל1תהוללותשאס הס ג ד כ י י ש היגג והשכלית וההעייית לכו
ובכס ק השני קשה נ א מ ת א :י ל ! ו מ ! נ א א נ י י ל ממות שניחת של א מני א ת
מה שאמר צחעלה שרצה לרעת ולתיר ולבקש ח כ י ־ •חשבי; ונימה שינא
כבקשתי ואתשלאשה היא מר א י ו ת ו י ה גת ;:תג הכר •שאש היש כקש
החכמה שהוא דבר בלתי מתיחשעסמריחתהאשל איך יאמר שמנא י ר י ח '
האשהשהיאכחישא מרשיקשמ כתעצהיתהשמישכדיויישייצא שכללי
מרגיש או כדומה לוה שאין המציאה מתיחס תעש לבקשה קש :מזה יש ב
הלשון כאןייוממותכו'שהילל מותממ׳תאתלאשששאפ :ש א המגיאה היא
האשל ואיי שתהיההמיאירכק מלצושא המציאהיעק א מיטב לפג׳ הי-ס
י מלס ממנה וחס א ׳ ל כ י כה צמה שינה בשתי הגווותש ז ילל גווי לשני האליס
׳מלט ממנהוהחגוא לא ימלט ממנה אושיאמוט כלפני האליש לא ילכד כ :
יהתטא יצבי בה צמה הוכיו ג ט ב שימלט,בקוי-א שילכד כ פ ס ק השלישי
קשה
קהית פרשה ככ
ריא
ק שה גס ק שאתר ש אמר!מוצא אני שהיא מציאה על מה שהקדים שרנ ה למור
ולכקש איך מיד ואמר כמתחיל כמצ׳אה כאומרו ראה זה מצחו/י !חש היה
מקרים הכשיק הזה לפקוק ומוצא אני היה מתישכ על נכין שהיה ח מ ר שתחל'
המציאה היא ראה וה מצאתי וכיייאחר
pהיה אומר ומוצא אני ע!ד על
המציאה הנ!'אךאחרשאמרומ:צא אני להתחיל ולמר ראה וה מצמתי הוא
קשההישיבכאחמ!אסהיה ח ו ר ו א מ ר ועוד מצאתי אמרה קתלתושואו
פיאמרומיצאאצ׳ אתרה קהלת היה אפשר ליישבו כשהיח מציחה תחרת
נושפתעל הראשונה אך כאומרו ראה!המצאתי נראה שזה מצח ולא דבר אחר
ונםגזרתאאתלאחתלמצואחשכו; היא קשת הישוכ שנראה כאמת שתינו
מתיחש כלל למי ,שקדם!!לתהייתה טרה אי; מ כ; לה וככשוק הריקשה מ -לש
מלמאשר שנראה שהוא טעם צמה שקדם!אחר שפתח 1התחי' לומר בפסיק
ה ק ר פ ראה והמצאת• הילל ו ע ד נקשה נפשי ולא מצאתי כ ל ש ב ן שהבל
מייתר שאחר שחמר ראה והמצאתי נר פלא יוצא עוד דבר חתר נפל י!ה
שבקש ׳קשהמכלש גזרתאדס אחדמאלף מצאתי מה שייך למה שאתר אשר
ע!ד בקשה צפ שי!לא מצאתי הי!תמי.צא אדם אחד מאלף שאש כת לחנית
הדברים שמצא!המ ששלותא! הנסיונית אין לתם תבלית י ע ד קשה באמת
בצשןלחהשיצה כחצ חת הנשיסמהאישיס!הילל אדם אחד בחלף מצאתי
ומשה ככל אלה ס א! שיחמיארס אחר מאלף מצאתי 1אשה מכל נ! צייה חמר
באדם מחלף עש מס ובנשים בבית ככל כוי ועין!לא •כילת׳ להולח! מאי בכל
אלה שאס שכ אלהאצף אנשיש הנ! אין אתר כלת מצא בשפ משה ב׳ נת:שי ש
לא תייצא האשה שאינה ממין האנשים !אס היא שב אל מספר האלף מועתק
כנשישושאצואמרואשהגאלףנשיסלאמצאת׳ לא יקבלהו הלשון לדעתי כ•
לא יאח בכל אלה על המספר אשרילאהווברניש החספ כנודע וכפ הה קשת גב
גור לכד ראות מצאת• שה׳ינישכיעל גור אדי ח מאלף מצאת• שקדמה לה !תחר
r f pחרש א' מחלף מצאתי חיך אמד לבד זה ו א ל חציית׳ הילל יעיד מצאתי
ואש היא דבקהלגוי־ת האיווונה שאחר וחשה בבל מלה צא ״צאתי לכד ראה
והמצאתי היל ציד! ביר חה שחצח בנשים שתיו כ ה :שיחחצא -הילל לבר ואה
וה מצאתי אשרעשההאצהיס אמהחשה כן ובך ומה שתצא כאנשים לא׳תבן
שיהיה דבק עש ג י י מ מ ה שצא מצא בנשיש ועוד קשה גורמ והחה בקשו
חשבינימשהיצצ:ה אבקש חשבינימאחר שנ שא הגורה הוא האדכ הנויכצשון
יחיד תף שיהיה נאחר על מין החרש כ ת מ י ! לא יי!; ר מיבחרינשגם ה! כשר
והי! ׳חיו וגו שאתר שהזכיר החי; בלשי; ובר ש!:א לשק ׳חייהמשין בל הדבר׳'
והבנו״ :אלי! בלשי׳ יחיד ו ג ס בפסיק השש׳ קשה כאמין שנראה שאינו מקישר
כי --כצ התש קהי!•!:׳ לת •דעשתי; בכל האנשים כמ! החכם אחר שכבר
ק־ש א.מוו שהחכמה תעוו לחכם מעשרה שליטים וגי'וקשה עוד ג ו י ת מ׳ יודע
כ!.י ־;.־ ד׳ :-לנו ע :כשד ל נ ר אס נ צש ן ה.ח פח!. ;.׳;! גה!א מלשון כשרה
,
•
סי-וצי-״ית
קהלת פרשה ככ
*מצעיתכק שת• קצי־מוא־נומלשין כ• כמש ר״חבע׳ל ׳ ג ו י ת א מ ב ד ו •שימ נוי
באייתקשתהישיכ כ׳ לאעירשמאהישונה עייכ !•:ש י ; rאככיש״נכ־״יש
פתוישינהמש־יהכיייתלואדי-חק שהיאלקיאקצי פ :׳ ״ י ע ו כ • :הנה
,,
מכל אדה ילישכ הפה ק• :הילה כהתרתהשנקייהכ! יויכי החי ששני יךש
א!'שרנה להעמיק בחכמה!היא רח קה ״ליש התר עתה שהיר ע ד היש ילב1
לדעת׳ 61כי-ותיא;׳ ולכי ל־עתילילת אני הנה היא ני־-תמלה י• ר ז ע1
הרציןשהאדפייתנועעאלהדכדמצדהינ; נ י ־ נ ע י ת ל כ ת ה מ ת ע ו י ,דל/
לכי ה:א ת ח ר י 1השכל!?! tנחל! אמר כתור חכלל .ל מ י :השנללדע ח ״ ־ ת
הדברישהמישגישי׳שאתהששל אשר ידיעת המתה :ה י ר ההקייה הקיא
ד ע ת שהוא ידיעתהתולד' אה מנד הלק ש ה** כתי א :לנד הדפ ש י״ להישל
א :היוקיר כמ! שהרחשת• הכיא ר כמאמר שש• ל-הכר לחדיתעללירמ מעלת
היעתשהיאאחתמלששה ייעלית השכלית!׳ א כ כ ת ׳ אני:לכי לרעי.שנוא
כאילו אמר שלפניה המקיהשנל ללשגתהידיעה שהיא התולדה דלד-ויש
הי! שניש ־׳כאתהשכלופיישהיד עה שרצה לה :•:היא ככ כ ר פ י ש ע׳ הקייה
ב ל ק :מופתי שיחייותה נא׳ לתיר•א :ע׳ חפ ש ״ ח ז א י ת ׳ בר!';:י־ש ::א
'לתר!כקש יכו ונ׳אר א'תה כא:חר! חכמה !חשבק פ• החכמה היא ת י ר אל
ההקש לח כתי שהיא תקרא חשמל כמי שנידית• שה כמ לזיישני כני י ש ־
של א ביא ר׳ לנד ל נשכר לחדות לאוהיו !חשבי; היא נאחר על האש ש י ק
לןאמישגעיחפשחשכוןהפרש״ה ש?:תר שנתכש כדש;:ה;רה•••:־•:׳
החי; !ל:א ינויד על הכלל חה שנמצא כפיפייכ הנסצאיה נחשכ!י!יא הכלה
וחשניןואלהכלהלסאיכני מיני ה ל ש ג ת כ ד נ ר י ה לחה;•; מפאת לשכל
כליייברואמר שרצהעודלדעתקצ״תהלעדראצלה־בריה החשכיכי־התת
השכל לה״ת שלהעדד יתחלק לשני חלקיה אכ ככליתהע־ר׳ ואש ככלי'קניס
אי ר :ל ד ע ת ר ש ע ה כ ל ש ל ו א ר ש ע י צ ד ככל!תולעררמ:חליש!ההבל תל:ל;!ת
הואהככלית הקניני בהוא הכלות עה הולל׳' נישף על ההעדר ואכפי שיליה
להפך שרשע כהל ׳היל רחויכנ;׳ אל השכלית יקנינ׳ של א הנקרא ישע יען
הוא ההך האמת !איננו העדר האל׳ת רק הפכו שיא:׳ שישתה נ ש ; רשע
שמשתלללחציאמניא תנכהדהכןהאמת!ההכליתהולל:תה:אתהכל תחצד
:
העדר ל ג מ ר שתא ההיללית!"!א:לדעת רשע כהל והשכלתה ללית!כי הייתי
נכו;אצל׳ נפשיקהוהה!א שנקש לרעתהחכמההמדינית שליא אשר תקיא
חכמהפתסיוהיא
עלשלמיתילשנלהחעש״כןלחנחההעיונ־תשהיא השכל
העיוני ותקיא חשבק החכמה לעי ניתיע; היא במחשבה שבלב ! כ ר ש תשכין
מחשכתהדעתכמי שפייהרייבעיל׳יייוהכתי אני,לכיול א כאל! אמר שבתי
וראהלדעתיכללבמלתלדעתשנימיני החכחתיהשה״ר׳תיית !העייני,ת:על
ק א מ ר ו ל ת ר י כ ק ש שלש השני מיניה הנויכ׳מלת לתיו היא על העי נ• שליא
מושגת ע׳ החקירה ובקש על התדותית שהיא בבקשת האשצע׳ השיש הש
החנתה
קהלת פרשה כ ב
ריב
*;חשמל ולחשב׳; כ א י ו ר שהאני׳ היא על המידיתיתיחשני! עלהעיינייכאמו'
ואייר שרצה לדעת ולהשיג איוסת הקניית הועית נשגיהס !זא ולדעת רשע
ככל שהוא הקצה המגינה במדות יה!א הבבלית הקליני אצל המרות שלויכבלו'
עס רשע שאיננו סנליתי׳צד העדר י ק סבלות מצד רשע וייא ולדעת רשע כשל
&ה!א סכלות עכישעאצל המעשה אשר נו יצדק באמת סס רשע ולא בעיון
ג1אףהככל!תהקניניאיני!ושעוק קיצר ההשגה אשר תחייב הטעות ועל
הסבליתהקנינ׳ אצל העיון והסהרעיתאמר ׳לסכלות הוללות ירצה והשכלית
התש הידוע שהיא נאמר בעצם!ראשינה אצל העיון כ׳ הכבלית הגאמראנל
המדיתהיא מושאל עצהשטתכמייל אין ארס חיטא אלא איכ נכנס בו רוח
מטיתיכויואמרשרצהלדעתהככלשהוא עס רשע שהוא אצל המעשיס יכן
השכל ת ה י ־ ע כששסכלת סתס שהוא אצל העיק ולא ההעדר רק הקניצי
בה א הסכלות הוללות שה!א הכך האמת יה א הנקרא שקר יזא יהסבלית
ה!לל<תכל!מר והסכליתהולליתילאישסכלותהערריוה אדקרוקנבוןוכוהיתרו
כל הספקות בפסיק הוה ואמר שאחר שנת; אל לכו יה!א השבל כהצטרכ ת וכשיצא אני
הרצין הגמור לדעת החכמה המדיניתיהעתניתמצא בחקירתו עלזה ׳כקשת!
!אתשיש דבר מר ממיתאת האשה ותהיה מלתאיתבמו את יעקב איש ובית!
באו שהוא כמו עס יעקב!הוא כאלו אמר שבבקשת וחקירת השנת החכמה
יוצא שיישג דבר מר ממות עם האשהוחכותה והנה האשה הואת אם תהיה
כנוי אל האשה ממש היא היתה אם כל חי מתחלה!עד סין מנגרתלאדס!היא
עור כנגדו ואס שתהיה כנוי אל החמר שהיא תתכנה כשם אשה כמ! שפירש
הרחכשיעןתנרתהחמרעםהצורהמסכיסמכצצדלחכרת האיש עם אשת!
כמ 1שכתב! הקדמונים והא דבר ׳דועומפירקס ואייר שמצא עמה ובחברתה
ד ב ר מר ממות!הוא ה ע ד י ש למות הנפש אשר הוא מר ממות כל ה ג ף והעדרו
ועל כן אמו מר ממות ולא חמר מרה ממ!ת כ׳ עם םהאשה אינה מרה רק
מתיקה!עובה אל החוש הגשמי הנה ימצא האדם בחנותי ענק מו»ות'ממ!ת
הגיף שהוא תבליתהמרירותהניפניפיהעדרהנפש הוא ׳ ! ת ר מ ו כלי ככק
מהעדר הגוף ועל כ; אמר עליי שהוא מר מתות הידועה שהיא נאמרת נסתם
על מיתת הגוף כנירעוביאו הטעם למציאת המויוות הניב'אשר הוא נמצא
בהטררת!הפסדא!פןהסגתהשלמותהצפש״כ׳ על כן אחו שמצא הייריו <ת
הוה בהיותו מבקש החבמה!שלחות הנפש ואמי שהסבה להייתהמצ!די'כל!מר
היא מצד עצייה וחהיתה!מציאותי לבד היא מצידדיפ לצ!דר כני אדיבמכמרתה
וזא אשר היא מצירים <עלר<ע מחשכתה וחןימ תיה'אייר וירחים צכה שכל
מחשכיתיה תמיר בל היום צצודר כיי ארס בחשקה וכמכמית'יען צכה חרמים
ואחר •״!לנד היות עצי!תה וחהיתה מצורים!צכה!מחשכתה חרמים הנה גס
ידיה!פעילותיה שהיאפיעלתבידיה הס כמ ביתהאסיויס וקשורים שק!שריס
ב נ י כ ד כ נ ה ס נ ב י ת ה ס י ה ר פח! שפיוש! המפרשים ו!א אסירים ידיה וגומר ״
והנה
קהלת פדג־ה ב ב
ה נ ה כיילופ דרש׳ א תה כאיק י ח ד ״ ת י נח !*•צ א י י י ; י -י « י ־ מציע׳ר
איצוציפבמככהאהיריה׳דיהה׳מה " ' " • ׳ .־ -־ ־ c־ ״ rי ת ״ ־ ־ .ל־״ ד•־־(
r
צי צכלכאנישבת שאחיהכעליה כשלשלמיאעפישליא ק ש י י חילי־ ג ח ל *
בשיק כי.ג־׳! יכ! ע כ ה ר י ש כ י מ ח שכשיש הכת ב כך היא שהית ידיהאשיי־ם
יק.־ ־•שבשצשלל׳״ •-,נחשצישע;'׳ היא ״ צ י י ה צכה ה י ־ ״ :י : :״ .לשש ק
צןיידשהיא ה״והנצנאשאפיל׳ •שהי ת ל כ י י כ •ייה ה י י ; - ; -ל ! — : .י
כיכעצמיתהומציאותהורועמחשנתהכלתי כעיצה אצילת הצג תצילל בם
אלש !•כילה במשמרתה כמתיר ! א י ל שהפיל יהי של לכל האילהיש ׳היא מי
פ׳ ש צ• י כ ת ל כ י ״ ליש ״־׳:היל ש ״ מ ת ג ־ ה ת מ ל ש ־ מ ע ־ ל ש ״ י ש ־ ־ ־ ש ־שה
אי כש״זל ״.־.ה :י ה עה הח ״ל איל כלש־ ה י ־ ש ב־ שלל שליא מ צ ־ ד ־״:.
כאליל יאה יהיה לי לאלה זכות על שיהיה טיכ צכ:י האלה• :יזכה צלמלט
מאנה אחד שכבל:לכל בלשתהבחאלת העלן א־ האיישא י ל ב ד ייה שהיא
מצודד א!מ! בתחצאהע;•:כאמיר לאדי שצא ימצצו מלנה אלא שילכד עיד
מעצמו כה מצבר שתאאיה! היא שלכשמיבתינימ האחיזה לצדה :צידדו
כרשתה ולהנכד כלמצד האיש עצמי האי־שא ׳כזה ׳תישכהשת כ כליעצ נשק
^
׳
כיןכאשהוביןבחימלי־תירציהצ ההפקית היא יהשיהלמה שארז :עלכש־ק
' " * ' י אעשה צו עזר כנגדזיגייושהעזרלאזשה כנגדיוכיישיש לדקדק הצא שמזכה
עזר לאיכה איני עיר לרמיזכיכשאיןש־זכ!' ידאיהנה היא מהבעל אף שלא
יהי! ש :חטאיה היא כנגד :אך כדי שתהיה לעיר צריךזכיתפהיא חציא! לפיה
דלת העדר הרע שהיא דק־ ק נכי; ואלת׳ ורמו! כזה שמי ש היה צ! זשית רפ
ימשול בה עד שיכניעה תמתי! כמ! שנאמרצה יאלאישך תשיקתך וה א!לשיל
כךועצהאשההזאתהנבנעתתחתבעצהמצל תגבורת יל שכצ בעלה חבל
שלמה המלך עה ב כ נ ר יישליכ־שת־שתחיצ צא מצד טבעה כ• ״ נ ־ טבעה
ו״ !:תה היא מצזדיה וחרמיכ צכה כאמיר וכזה צא יהי! הפהקיה ח לקי :אלו
למייי־יההיי״ה״כצ צד כיצריב הד
ה האלה אשר צישל עש התמר אשר
כטבי :העכריתאשר ממני הורכב צא יצא טיב רק מפאת הציר כ י ש ר תגבר
על״עצבןשנילת״ירכשש אשה האמיר י גל שניההנה יחד יפרש הכהיקכצ!
ו
א
ד
,
ז
ך
(
על נכון כאמיר ואחר אשר ביאר שמצא היית דכר א! ענין מד מ מ ת לאדה עש
האשל לה״תה מצירים כאמיר כ׳אר א 1ק מ!צא! וה אה שמצא• כדרך חכי :או
בדרך הקש מיפת׳ ואמר שמצא! בדרך מכיש והיא בחפש׳ הנשים אחת לאחת
למצוא ח שבין הכרט״ה ה לה:ימיה כלה לזה ו ז א י א ה ! ה מצאתי אמרה קשלין
בצימר החלמה שהיא הנקראת קהלת אמרה שיזה שמצאתי אמ האשל מר
א ז ו ר עור
ממומה אבדרךחפ!שהחשב!;כאמורוביארהטעש לל" מפש החקירה כזיז
נדלןחפישולאבהקש מופת•שהו•*היזתר ראי׳ לבקש ולתור פ ל י א ידיעה
יותר מאומתתוייתר חוקה יאמר כי הנה אמתעיד בקש :נפשי הדרך האתר
נכזןזהואהמיפמוצא מצא ת פ מ ה:ה רק מופתראיה נ ד ר ך חפישבאמורתא
*
.׳
.
אשר
ק ה י ת פ ר ס ה כב י
דינ
&םר שד י ק « נפש• • hiמצאתי והיא מקישרידי-ק עם הפרוק לקיים כא!ז
אפר ראה יה הנאמר למעלה ממות׳ כ י ר ך חשיש אחת לאחת ציו;!־* חשבין
0ל,א לקש חבוש״ יע; נקשה נע שיעודלכניסש^אבהקש^כת• ונא מצא!/׳
(אחי שביאר שיוצא ממ!תאת האש? כ י י ך חפיש:לח כ מ פ ת פיכה שא ייר
ל(מרשבהפ חאשהמצאהיותמיממותעס האשה כהשגת השלמות כי׳ <ר
מאלף אנשים שלמים מצא אחר מיוחד מכלם עם שכלם הי!ט!נ ס אכל ט ב
כתכליתהשלמותלאמצאוקאחד
ש נ כ ח ד י ה א י ף כ׳ מאלף איש םרידפים
ומבקשים הםלמ תיצאומאהנכחויסמכל האלף ומהמאה ׳צאועשייצכחייס
מ ל נ נ א י י ש ״ י ה ע ש ־ ה יצא אחד נבחר ״תר מכלם ועל כן א מ י שמאלף איש
מצא אדם אחד מיוחד ונכחד מתיך כלס ש׳ על כן הוכייו עסמייסלימו שהי'
נ כ ח ו מתיך כלס כ ו יוה אחדבדירה ואיור שככל אלה האלף אנשים לא ראה
אשהמיוחדתלשיסאחד מהם יותר מהשאר כ׳ כלס היו שי ת לרעה אלא שאותו
האיש הטיב המיוחד והנבחר מהאלף נמלט מאשת! אך היא לא היתל שלמה
ואפשר שאמר שלא מצאאשהככל האלף אנשים כלס כ׳ לא היה שוש אחד
מלס נשו׳ אשה ועל כן היו כלס טובים ונבחר אחד מיוחד מתיך פלס שאם היו
להם נשיכא!ל׳ לא היה שים אחדמהפצמלטממכמרתהאשרהיא מצירים !כוי
ויזא ואשה בכל אלה לא מצאתי כלומר ככל אלה האלף אנשיס הט כיס לא
מצאתיאשהטיבה נבחרתומיוחדתכאח!רא!שלא היה שים אחד מהם נש!׳
אשה כאמור וכין כך יכין כך •תרצי כל הקיש״תויתישב כל ה כ ת ב על נכון
ואפשר שאומרי י א ה יה מצאתי אמרה קהלתאחת לאחתלמצו'תשכין ירישמה פיינינניע
םלצא מד ממות אתהאשהראה והמצא א:ת אאתלאחתכדרךחפיש למציא
כל ה חשבון סהס עד העשרה ייא לחציא ח שבין שכל החשכין הס עשרה מדרך
אחרת כ»< שכתב הר״אבע זלכפרשת!אלה שמיתשכמציאתעשרה לכדשיה׳'
ההתחבר<תעי׳המרממ!תלאייח1טהייתצןככלןא־ךאמר כהחלט ובשלות
טמצאמרממתכחכרתהאשהעלכן להשיכ עלקישיא ה י א ת א מ ר א ש ר ע י ד
נקשה נפשי וגיייריחחר שכאתיעד כ י ף ה ח ש ב י ן ע ד כקשינפש׳!תפשתי אחר
אחחיולא מצאתי קנין ט:כ נהם לבטל הכלל שאמר שמצאתי מר ממויבחברתה
ועכח שמצאת• מ י ממ:תבחברתה בגירה פתמייכיללילכלןויא אשר עוד כקש'
נכש׳ ולא מצאת״ריאשר עור מ כ ף על החשכק כל! כקשה צפש׳ אח' שלא יציק
כה מה שמצאתי מר ממות כחברתה!לא מצאתי והסלים הענין בא1מו 1ארס
אי*!1ימאלף מצאתי •ריחפשת• כהרבה נשים יתר על החסכון כנוי ומאלף נשים
מצאתי אדם אחד שלא היה ל! ענק מר מח!ת עמה!וא אדם אחר מאלף מצא ת׳
•רימאלף נשים שתפשתי יתר על החשבון הנוימצאת׳ ארס אחדמתחכרעחה
סליה פלס ולא נלכד ברשתה!אשה ככל אלה האלף נשיס ש!פרתי לא מצאת•
מצד עצמה שלמה רק שהאיש האחד שמצאתי שלס ה!א שנמלט ממנה
כאמור ועוה הדרך ׳תישכ הלשון יותר על רכון כ ת י ק כל הקושיותאשר וכרי!
ני
א
1
54
כפהיין
ב כ כ ק הזה ב• לא היה ׳ 3 0
קהלת פרטת ככ
א
3
Wt
-
8
.
ח ח באלןמציית• ׳ע; ״ ב ב י הילת ד t
מהנשים שהן ניש fה מ ש כ י ! ע ל ק שמר מאלף יי־-נשיה ע נ י ; יו •יי כ :צ חצה
לני
ד א י כמשפט! כי! !חתר משר כימר שבקש ע י לרך מ פ מ י ה ־ ה צ־עמ •נ־ה •היה
צ י י ה ע ב ה מ מ ב י מהמשה עכין״ד ״ מ מ לין •• , r:ק ״ . . _ , . ,״ . . . ,
ב ; :י ״ צ א ב ל י ך ש י ב ה ל י ך ב -':מביש :׳ י מ י :ל ״ מ ה ״ :״ נ ־ ענ״ לפה־!
מ נ ד ח ב י מ ל ח ש ה י י ו א מ ה שקרה לאנינוהיאש•; שהיא היה המלגמהי״ן
בל! !היא ש ע:אי השי ישי מ צ י עצת! יאחר שנלתבר א ל האש :ב ל ״ ת ב ד ־ ם
המה בקשי חשנונימרכיהייא לבדראה זה מצאתי אשי עשה האצה׳ :א מ
המרה ישר!היא א־ה הראש!; כ׳ בצלה חלה• :ברא א מ׳ זאאי ::־־,הבי אל
האשההיא:מ:ה ל׳ מ; ע ן הדעת טיב ורעייחכל!דשה י ל ה י י א :משלשל
צלבי בישמה ומשש כשתה הנרעתככל חיש׳ המק!!ח יהמה בקשי משביית
לכיש הלי״לממלשנעש שניהבק :חשכילימ ״ ת ש ב י י ב • ש-אשייב ק ־ ש
לכןובזה יתרצ! הקושיות שהקשינו כפשיקהזה!יה נש הק שיא ה-לתיינ י ד ן
נכנה ביתיר זיצא ברכיה!כן מירציה במדרש!!ל לכד ל א :זה מצמתי השי
עשה המלה׳ ה אמהאדס ׳שריכז ישר היה דכי/יכה; המיס היה שתי! ״ מ מ
והיין שנעש! שניה!המה בקשזחשבינימרניה עכל שהשינה מבוארת להם ר!ל
פ י נ ה ה י ש למדן הק ש׳ שהקשינו!אחרא שר המליט על הקנין א! ענק מר מ א י היתחייכ
מחביתהאשה אש שמהיה האשה ממש המזד;!נמ לאדה ואש שיהיה המימי
אשר ממנו היוככ הגיף אמר שלהתלטמהאשה שהיא ה א ד :אשר זכר שיצא
אחר מאלף מ׳ הוא זה ואי זה הוא שי כיל להמלט מתנה בהא שש הידוע שהא
השלש בדעותיו!מעשיו שהוא אשר נאמר עלי! שהיא טיב לבני האלהיה הנמלט
ממנה!מי כיודע כשר דבר להמלט ממנה במה שישמדל לבקש האמצעי כין
הקצויתלתתחלק לוה ולוה כמו שצאמי למעלה טוב א שי תאח ו 0ה עש מזה
אל מנח ׳יין כ׳ ייא
אלה׳ס יצא אמ כלש והוא ה״פשר בי; שמי הקניימכתז
שביארנוהו שס!!א ומי י ו י ע כ ש י י נ י וצו'כי כיאףשלמלמכהתשש ניששת
למטה כמ :שכיישהראכעול והוא כאלו אמר ומי כיודע כשר ד כ י להללט
מחנה!ביארהטעשכא-מרוחכמתאדס תאיר פניוועז פני :יש!נה ירציחכית
אדס והיא הח כמה המדיניתתשיר כעש מלכ האדס יעל ק •כשד בי; הת מר
והצורה או כיןהאשהוכינוויזא חכמת אדה תאיר כני :כל!מר שלא •בא לכלל
כעה •כזה •הי! פני :מאיריס יעו פניו שמא השעה ישונה כחכה יעל • pשת
פניו מאיריסונקרא הכעש עזזתפניס פ׳ העז כניס יכא לכלל פעה הפך העש
והכושפניסוככןהחכסהיזרעפשרדכרעזפניו שהוא הפעשישנה כיממה
שהיא ועל פן יאירו פצי! וכזה ממישכ על נכין ויתרצו הקושיות פהקשינז
גס כפש!ק הוה !אפשר שאומרו ועו פני! ישונה
רצה כ! שהחנה אחד
שלחד החכמה אף אם היו פניו חש!כ!מהנה חכמת! תאיר איתס כס עי כניס
אם היו לו ישונה מחה שהי! ואפשר שירצה שעז כניו ישונה ממה שהוא כטכע
.
י
6ד6
קהלת נ־ועוה כ כ
ארהמצדפהואאדסיחמריכיכפיחכמתיתאירפנ!)
ריד
ע ד שישינה אור כניו
יוכל ארש ביי! שפי שיי!ל ולכל הפירישיס לא יוכן הנאמיכה כרועהאשה על
הנשים השלייומתשליתהשלמ ת ח ל ל ה פי עס ה״תםאחיפה שלייה פעה
מאשה שלמה ככל אלה לא מצא לא נעלס יימנו שנליצאי נשים מיוחרותתכלית
השלמזתואין למלין מן הכללןיכי הנה האלה תהגיעו כתכלייםלמותן למדרג'
הנביאה נייישארילשהאלהימנכיאמהיוכויעל כשוק ייל מנעו במשיחי
כ! שנוימיכנכיאיאלמיעי נאמר על האמהימ כמי שבא כמדרש פרשת
ת!לד1מיצחקכי'רועסשבא במקמימרביס נחל!ףלש!נ<ת הנה היומר נכון
זל ייגד ליצחק א מ דברי עש! מי הציד לו אמהימנניאומהיו רבקה הימה מן 'ל אמהוין
האמה!' ריכרכיה בשה ר יצחק חח הדיוט אינו חורש מנס נ ת ך מלה:הנ יא<'נניחוי ,הי!
נ
מרשים מלם ב מ ך מלס אל מגע! כמשיח׳ וכצכיא׳ אל מ ר ש עכ״ל וכקצמ
;
נישחאימכמכ אעייהדיוט אינו חירש כ!'!עס שנמחכטי רכים ככ׳ המדרש
ה!ה לדעממאין הכריח ר כרכיה שגורמיכנכיא׳ נאמיעל האמהית ולא יהיה
הפסיק כפל ענין כמלות .שונו'הנה הנכין אנלי ה!א שההכרח ה!א שאס נאמ'
כלי על הנכיאיס מה היה צריך לח!1ר ולומיעליהס אל תרעו אחר שככר נאמר
פלא יגע! כלס שאס שלל הנגיעה בלס נש שלא ירע! בהם שהיא הרע כפ!על
ווה! המכויןבאימישאפ׳'ההדיוט כשחודש כשדה מלס אחד כחרישה אינו
חי!ר לחרוש חרישה אחרמעל המלה שעשה ואינו נוגעב! עיד כש הנביאים
והמדכריס נ ר ח הק דש כד!ד העה שאי; רא״ שנאמיכ! שח י ש תלם כל!״ר
שאחר שאמיאלחנע במשיחי שהוא משללתלכבשדה שיחזיר !יאמר עליהם
עצייסיבנכיאיאלתיעושליא בחר שחתלסארר בתיך החלש שככר עשה
אשר על כ; צריך למישלגזוה השניתאינה על הראש!נה ענייה שהס הנביאים
רק גורה אחרת ככני עצמה שהיא על הנכיאוח!הוא נכ!ן!מכ אר בדברי רול
שרצי להיכימשהאלה תהג״ע! ליידרגתהשלמו' האחרון עד שהגיע! למדרג'
הנ0אה שאין למעלה הייעוככח האדם המדבר שכלי אשר על קאיןלחש1ב פ ר ע ה כ ג
פ ר ב ר שלייה העה על כל לנשים כלן כהח^ט חלילה הנה השלשה בהקינ א ג י פ י פ ל ן
הראשי:יהאפנר שיפייש׳ על שמירתגורעמייךכשרודם שראוי שירא הארס
מלפני! א! על מלך מיהמ הבה!מלת אני היא מלה קצרה שראוי שחדכק בה
»ולה א ת י ת והוא כאלו אמיאני אוהירן כויאו אני אנוך כייכמן שפיהראבע!
!זלאס הוא על מלך ב"! לכלגיאמר אני אציך שתשמור פ׳ המלך ככל מה ש ג! רו
עליך!אפייעל מה שאמה מ!שבע ועימר מהל סיג׳ בשביעת ה שהשכיעך
לשמ!רת!רת!הוהר שלא תעכיר ג י י ת המלך כשלא תליה גילמ! מהלבלים
שלא!׳ שחהרג ואל תעכילויזא ועל לכרתישכיעמאליס אפייעלהעכרישכיעמ
ותהיה מלמדכרממלשין ידבר עמיסחחתנוכלימיאפייעל שכירת לשביעה
ואם יהיה כפשט! יהיה באל! אמר ׳אפייעל דבר שהותר שכועמאליכ שאין כו
רק שיבתשמ׳רתהתייה ואין כ 1חלול היהוהר שלא תעבור מצות מלכך!אמי
ני
כ
*
54
שלא
קהלת 3דשה כנ
ז5ל ה נ ו ז ל שלא יבהל ייזל ״א אל מבהיייצן ״כצי( כ א :ר יציל עצי! ד כ י כ מ י ת י ת ליש?
כי חמממצן מצאכי מ מ הא מכניו י/צן י י צא מ ע ד י י מכניי .ב ע ת ז'״כי !ל־ין
אכ! וחממ! המכניס כשס כני! וכןאי; ראו• ש מ ע י ד כ ד כ י י ע שלי־ לך •עניש
א ז ח ן ע ל י ! ו ז א ו א ל ת ע מ ו ד כ ד ב ר ר ע ׳ א ׳ ן כך כמ ציינע! !?א כ• כצ א • :י נ ק
יעשה כלומר שאי; כמ בשיש אדס צ מ מ מ כ י י ! כשייצה צהענ׳ cלכנ* ילש r
על שעש• דבר רעאשר עצ כן ראוי צה!הר!להשיר מעמי ד על ד כ י י ע ככ ס
צד כ׳ היא יעניש איתן ואין לך מקיס הצלה!איכ שר שיהיה מ ק שר הכשיק ל t
ע ס השני ויאמר שי שמיד כי מלן כיו א ן על ר כ ר שביעמאליש כצימד כישר
׳ציה לך דבר נגד שביעת אצישאצ תכהצ מינו יצא תתרצי לעשת רק השי
כמעין ר ג ע עד •עמר ועכ ויא כדכר ר ע י ע ; אי; כך כיז לסמי גירת• כ׳ כל
שצ־שרדנר •־שר יחכ ן •עשה:כייר הישע; מל ה ע ־ ד ההצלה כאימר׳ כ י ש ר דכר י ל ך
ש לסין!מ• יאמר צ! מהמעשה •ר לה״משדכר המלך!גירת׳ היא שלשי; על כל
כני מלכותו ויוא כאשר דבר מצן שלישי;!בכן לא ייצא ככל מלכימ־ מ׳ ש׳יחה
ביד! !»אמ'ל! מה מעשה!!א!מ׳ יאמר צ! מה מעשה כוייאכש שיהיה!ה השש ק
מקישר עש הקידס שהוא כאלו אמר כצ אשר <אכק יעשה ב י ק י ; י ש ר יהיה
דכ ר המלן המשולש כו 1־וא כאשר רכר מלן שלישי; כלומר ככל מלשימיועל כן
מ׳ יאמרצושס מהמעשה וא׳ןלךכיממניס רק שמברח ישל המקש שהיא
עיינינגיפ'
שולש כ! יהיו דקדוק נכין ואש יהיו כל הכס קיס נאמרים על ילך מלכי היילכי'
יתייאיור א »:מציה איתן שתשמור פ• המצן מלכו של ע לש !1א א:׳ ב׳ מלן
שמוריד אני מזהירן שתשמור כי מלן מהלכה כשל-יה ש כ מ ש כ מ ר מ נ ש ף
עצ השבועה שנשבעתל׳ כהר סיני לשמור תירת ׳!י ,ל ד ב ר מ ש כ ע מ י * •ש
ירילהיותהש׳ מלך עליך ועל נצהעוצסראו׳ שמשי ר כ ! נ כ ן ׳,צדבר ש ב עת
האלים שנשבעת לשמור דברי כי! שאף אס לא ה״ נשבעהיה די!׳ שמשייר
דכר׳ כי! כ״ש בהיומשנשכעת לק״מס !!א ועל ד ב ר ת כ! ו א י ר שלש ׳ ב ל ל
ללכממכניוימילאמראברחאלמקס שלא ישגיח ב׳ ב י י נ ה תיך־•ר ח ־׳.ה
מכני! תברח ״א אצתבהצמפני!מ'ן<ל א ~-אלתרכ ת־כר כ ה א כ י ל ו
אמיאל מכהל מכניו ללכתכצימואצ ימהר ל ך ש י ל ש ש שמ ; צ ; . .־ .־ ש נ י ו
כמ! שפייהראיבע 11ועל כן היהר אצ מעמ!ד בדבר ר ע ב נ ו ש ח ־ ש ־ ברח יכני!
׳תישצא יעניש אותך 611אל מעמיד כדבר ר ע כ׳ כצ אשר יחש ן יעשה השי
ונפשי א י ת ה ! ׳ ע ש כל הי שר כעיני! ואמר שגס חל שיבעל ע׳ המעיכה ולמזל
שהוא השלטין עד שפירשנו כפסיק לח שמה מינו לחכב מעשרה שליטים •שלש
העשרה גלגלים!מקרא המערכה שלט! סתסעלהעילםהשפל שליא ש ל ש ת
.עציו ואמר שהשלטון הזא דכרמלך חיה הכה וזא כאשר דבר מלך ש ל ט ן ׳רכל
אשר יחבק ה ש* יעשה כאמצשתהמעיכייען דבר מלן חלש! של עולש יא ,ל א
השלטון שהוא המערכה ועל כן מ׳ יאמר לי ׳ מ מ ל מעשה!מל משעל כ׳ ה י א
מולן עלהכל ונלינוצ על כל הדבר׳ש ועל ק ה ש מ ר מכניו ואפשר שגורתאני
נ׳
קהית פרשה בג
דיה
•3מלך שתור היא מאמר התכמה המיבפסיק הקידה שאמר חכמת אדה תאיר
כנת !היאחכחתתרתנ! ואמרה החכמה ההיא פי ההלך יילכו הל עילה וזא
אני כי מלך ו ה א האלו אמישמור שאני פי מלהו של עילה וכן שמור והזהר על
ד כ ר ת שכיעתאציס p iאפשר צומיששצמההעההיההחדכר ואיחר על עצמן
פ י להיות דבריו נאמרים ברוח הקדש היה הוא פי מלך מלכו של עלה ע ד
»מלתיעצ לשוני כזיחאאני פ׳ מלך שמיר כלומר שמיר שאני היאפי המלךומה
שאני אומר היא כאלו אמרו מלכו של עילה ואתהח״כ לשומרו ניסת על ד כ ר מ
השמעה שנשבעתלק״סתירתוזיאיעצ דבלת שביעת חלים כוי ואחר שלא
»כהל מפ:״ ןמחמת״ת כי י כ ע ל פ מ ע ט א פ ! נ״מירק רק ילך לפנים כ ד ר ך
שלחית׳ 1לא ישיב אתיר ימינו ספני הייסורין הא אל תנהל מפניו ׳רחל תנהל
״כעסו ואפי וחמתי המכונים כפה פניו שהה פנים של זעם רק תלך בדרכך
1תל •כהיל ךה״ה די; ׳;:כהתה צל א י ו ה ד כ ר ר ע י ע ן אין צדיק בארן אשר
יעשה טיב וצא יחטא לא תעמוד כרכר הרע הה א יק כאשר תפגע כו תעבור
מ י ד ותשוב אלהטוכייזא אל תעמיד כ ד כ ר ר ע פ י לח איי לא תפעל דבר ר ע
»עןראה נד זה אח לארס ם לא יפעל הרע לפעמים אך הזהירו על העדר
העמידה בורק יעכיר מיד וילך כדרךהשלמ׳תכאמיר וביאר הטעה לבל זה
והיא מצד יכולת! י ת' לגמול ולענישכרטיהארסוכתית׳! אשר על כן ראוי לירא
מכניו!! 6כ׳ כל אשר יחש![ יעשה כייזהפליג כיכולתו ית כאומר! כאשר דכר
•ייצךשצטקיר בהי :פדכ!ר! לכד הואשלט; בי בדבור! כלבד הוא פיעל ואינו
צריך לפעל היא בעצמו רק בציו׳!רכר לבד הוא ש לט על כל הנמצאים וזא
כאשרדברמלךשלטקירידבראלכושצ ע לש היא שלטין על כל הנבראים וא״פ
15׳ יאחר לו אה תעשה יד שאין מ׳ שישאל ידי עת מה ית מעשיו כש ל מנועיכולתו
<!א!חי יאמר לו מה תעשה נ ׳ צפ fאעפ׳ שיהיה מולך בכיפה ככר ישאלו לו
פרי! !עבדי! חה יעשה אעכיי שלא ׳!כצו לנגד!לסתיר דבריו אחנה לכי שדבורו
ל כ ד הוא שלטין יה!א מלש! של עילם מ• הוא ו ה נ ב ר א כעולם שישחצ אפי'
שמצה כעצת לאח מה תעשה ש ז!א שאלת יריעת מטית מעשי :שהם נעלמים
מעיני כל ח*!היא דקדוק נכין ילה״ת שהמיר שאי; ראו• לאדם לעמול על הוגר כגלי
-
י כ ר ר ע א ח ר ששחר מציה א ;צריך ליחד שלא ׳עמיר על רכר ר ע מצא שאינו
י ו ד ע בצל הרכרהועההוא כלל!הוא החסיד ולשלש כמעשיו ואינו חכם ילק
יפלה כחצייתשאינו פיעל רעבם ס צד רק טיב לעילם כאהבתי את השי" ויוא
ש־מרחציהלאידעדכררעירחקצריך לולד שאיני פיעל הדבר הרע אלא
שאי כ! יודע איתי ואיש כ; צכ החכם שהוא •ודעעתותשפט ויריכאןחיעת כאצן
אמר שהחכם ילע העתשלאי׳ לפעול ה ר ע כמש בגמרא על מ• שרואה אשת
איש טיבעת ביס ויכיל לתיפשה ולהצילה זאוי&אסור להסתכל נה הנה וה
הנצת• •ורע הרע כצל!הוא החסיד שיטה אך החכס ידע שיא י היא עתלפעיל
הר;ההיא:הוא לתפוש באשתאיש ההיא כר׳ להצילה וכן כל כיוצא כוש
0פ!א
קהלת פד־גיד• כ:
6ה א ר ע ״ נ ד ה פ י נ י ל ה ! ה י א ט י ב י ו מ ל ט מצדהמנלימ ^ " 7א " : : :י :״ ן
לפעיל הדבר שה ארעומגזנהמצדעצמימישהט ״ה —;׳"יא ״ :־ -ש נ•״• -י !
לבחכסיריהעתשיהיההרעמשפטניידעלכהאכהיניי׳רהענקהנ״י־הו
<• לכל
העי:/המשפט ביומיה׳ צכל ח פ ן -חה •:ה־י־ה ככל תשע ל מ ? ־ ; : • :ז
הנפעל מ ח פ א ת ה י נ ׳ ; כנידע הנה להלם •ש ע מ מייחד להל כ ע לה שי י ק
כ ע ל מ ה משפט יצדק יצא ככל!י!; תהיה כל פעי לה ע ב ה איו נ י לכל <!-! pע
ומשפט יעןאקטיב״תושצמית הפעילהמצ־ענ־יהרק ־ :־ :״ . - :ד ־ ; :
כאכנידעילאכלהימניסשייה
העתיהומןיהיא יען מקרי
כ א מ י ר ! ב י ־ י ה ט נש
ו ב
שלה״־־שה־-השה׳
: - .ה ר ע ת הבא ת כעלה ובית אשד
לכבתס ראי׳ לשמת הכעילות כפי ה־־קדיכ כא־• ר ׳׳א כ׳ ר ע ת הא־ה י ה י
על״ יר צהייתרעתהאדכ רבה הבאה על״ כה״שך הימן על כן דא י לשנת
הפעיל!' כפי הציין יכפ* הו־׳ן יאק ראי׳ להחליט ה מ י ל ה הטיבה שתה׳ כיבה
נ י איננו
ככל זידוכיאר עידהעניןעל שאין י ש ר ל ״ ר בתח.ט על פ־ה כעילה שהיא
טיבה בכל עת וככל ימן יען אין הארס ה :ל יכיל לדעת מה שיהיה בהישך
הדק כ׳ מי יודע אה יצטרך כזמן מה דבר שיראה לי עתה כלתי ומי׳ ל ע י ח ו
ויוא כי איננו ׳!רעמה שיהיה :על כןאה ׳אחרולתדה ש פ ע צ פ ע י ל ה ט ב בכל
ומן אס כ; כשיצטרך שיפעל הפשה מ׳ יגיד צ! או שיפעל הכנה ?»! שהמשיל!
הקדמיניםמשלנא תלזהיה א צת׳ שתפקיד חרב כיד אדה מאד ואה יאחד!
צ! שהיא ט־כשצא׳נחישכש! ויקהפקדק שהפקר אתי הנה אש י כ * המפקיר
החיבההיאבחחי^ להרוג את חכר! וישאלמהנכקדהתרכאשר הפקיד ביד!
היש אה ימיה לו ה א בלמי צדק:ראוי או כא ת• הכת להכחיש הפק־ ן כדי
שצאיהריגאמ מכירי ועל כן אין ראוי שיא־רצי בהחלט לכלנכקד שגא
יכחיש נפקדין כ׳ כאשר יצטרך להכחישו מ׳ יציר לו א! שיכאיש ׳!א כ׳ כ י ש ר
׳היהמ׳ יניד לו ירי כ׳ כאשר ׳היההעמ שיהיה מי יניד ל׳ אשר על pהשלש
היאהחכס שירעעמימשכט שאש לא ידע עמ !חששט אי; מ׳ שיג ד ל׳ י ה
*
ג
נ ג
5
שיא:׳ לפעיל כפי הצריך ככל ומן כאמ ר ואפשר שיא״ר שש י ד י צ ה איש
פועלכלל השיע? פה א ר ע ״ צ ־ ע י ־ י ל ע י י ה י ־ י שיהיה לתכלית טיכ י י ,ן אימ
׳:דעלשעיהיכמיתימיש־אי לפעול הרעיה א י ש ששי-ר הי• נ מ אינ •;דע
כצצ הדבר הרע רק לפעי ל הפעילה הטיבה ממיר ככל 1ח; !לברוח מלכעיל
לפעילה הרעת כבל!תן יצא ׳!תר אצלו לשנות אפיל! י פ נ י השל ס תהו א חדו
שוחרמצוהלא ׳ ד ע ד ב ר דעוה!א הפועל החניה לי( כ ד ע ת יצא בהשכצ אמנפ
לב חכם •דעלהשביללפע)1הכעול!תהטוב!ת כפי ה!מן!המקיש עש כל שאר
תנאי המעלה ו! ! tעת!משפט י ר ע לב מ נ ס ירי ששתכס י ד ע כקרב לכו ה י ת
הראי׳ והנא מלכל פע!לה!ק י ר ע המשפט השנלימפאתהשבל הישר לכשל
הפעילות השצמומ וצפ׳ שאחר שצב חכס ׳ ד ע ע מ ומשפט ביאר ענק העת
והת&נט בפעולות באו חיכי צפל ח פ ן יש עת1משפט ירצה נ ׳ צנצ חפן שיינפ
האדם
ק״לת פרשה כג
ריו
הארס לפעיל׳שעת 1לא פלחפן יתנועע לבע1ל כל פעילה טיבה בבל ומן יען׳
צריך שיה׳'הפעולה נפעליבמשכט השכל היפר וצאבהודמן יכיר(' םההתחלפ!'
הוה יקרה מצד רעתהארס ומחשכיתי! כי אס •הי! בל האנש cשלמיכ לא היה
צורן פצל לשנוי/הפעילית הטיבות!היה רא!׳ לפעיל איתס ככל ויו; שאס לא
היה יצהר נמצא באדם שהיא הרעה הנמצאת עלי! היו פיעליס כני האדם
תמיר הטוכ כ״ה שהוא טוכ ולא היו פיעליס רע בשים צד כיי! המלאביס א ן
להייתשרעתהאדם רבה עליויוצד חומר! על פן ׳צטרן לפעל הפעילית פפי
ה ע ת והדק כאמור ו״וא כ׳ ר ע ת הארס רכה עליו כאמור ואחר שביאר עני; בכין
העתוהחשהט שראוי שיכחנ! ככל הפעילית ושלכ החכס הוא היידע אותי חור י
ל תת טעה למה שפתח כ! כאומר! ששומר מצה כלתיהשקפתשכל ״דיעה לא
׳ ד ע ד כ ר ר ע כאויבי איננו י!דעמה שיהיה יריהטעס לששוחר המציה לא י ד ע
ד ב ר רעכמ! שידעה! החכם הוא יען איננו ׳!רעמה שיה׳ אחר שחסר הידיע'
יומני חא כ׳איננויודעמה שיהיה ובכן פאשר יהיה עת הראוי לפעיל ה פ ן
הכעילההטוכה ככ׳ הומן!הצירן מ׳ ׳גידל! אחר שהוא לא ירע! והוא כלו *
ס ע ס אל מ״ש ששומר מציה לא י ד ע ד כ י רעיתכלית! צגמת לשומר היצוה כלתי
יריעה פלל רק מצר מצות אנשים מלומדה ואפשר לוישהרנר הרעהנויפה הוא
הרעהמגיעמפאתהמערפה ואמר ששומר מציתהש׳ לא י ד ע ד כ ר ר ע ה מ ג י ע
לארס מפאתהחערכיכילא ישיגהו הרעולא •דעה! פיהצה לא ישיגהו להיות!
ה!שגח מאתי ׳תישמשדד המערפה שלא תפעל כ! הרע ההוא 1לא ידעה! מצד
העדר ידי עת! כחכמת המיליתווא שומר מציה לא י ר ע דכר ר ע אמנם לפ
החכה!שהלן ׳רעהמשהט האמתי אשר תחייב המערכה וידע גס כן הוחן
0יח!״כ המשפט הה!א מההיא אומרו ועת ומשפט ׳ ד ע ל כ חכה העתוה!חן
שתח״כ המערפימשפטילמטילארן!המשפט עצמו איוה משפט יהייכ! ׳ ד ע ל פ
החכם וביאר העניןיותו בפסיק הנמשן מעוין העתיהחשפש אשר!כר כאות'
כ ׳ לבל חכן יש עתומשכט ׳רנה כ׳ כל חפץ אלה׳ איני פיעל איתי היא ׳חכירק
באתצעיתהמערכהשהה צכאיו ומשרת׳ועישירצינוועל פןפיעל כ!מ;להיות!
כיעל באמצעותה!על פן יש עתווחןלהיצאתחפצייתיכפדעל!פן יש משפט לעת
ההיא כפ• מה שתחייב המערכה!צהיותשהאדס ה!א מדבר שכלי והפבל ה!א
דבק כשכלים יאין המערכה שיצטתבו על כ; נתן טעס לסבת היות המערכה
פ לטתב״היא״כאתהח־״־כיחש היה האדם נמשן אחר השבל בהחלט
וכלת• מטה אל המיחשית לא היתה המערכה שולטתעליו והוא מה שרמוו רול
כאברהם אבינו עה שתגיעשלמות! עד ששב כל! שפל בפיעל ונאמר לו הבט נא
השתי מה ואמרו שאין מלת הכט רק מלמעלה למטה ומהפסוק הוה הוכיחו רול
מלמד שהעלה! לתעלה מהכיפה וכוי שאיןהכונה שהעל גיפ׳ למעלה מהכיפה
ע ד שאין התערבה שולטת מ כלל א ן צהיותשוה צא יחרה רק באישים מעטים
שהמין כי לא רביס יעלו למרוגה הגדולה ה!אתבי
על כן ישלוט המערכה על
החי!
קהלת 3דעה כ3
»!»׳; האצוש׳ יען ר נ ה רינת האדם עצהשלאימיעלכ! מ ש י י נ י כ ״
"KW
ויזא כ׳ רעתהאדה רכה ׳גצי! !ל׳'•/ -ש-׳) אבשר שתש רש בשני לנ״ :א ז ש י ״ • ?
1
באו ב ע מ י ו כא שי ברש׳ מהרש;'תבין *׳-הה ׳תהיה הכ נה ש־עתהתים רבה
על י ט י ב לשבתו להיות ניטה תל היי!א שית יעל כ; ה א נכנע תאמה־יערכ •אש
תהיה י׳למעלי! כתת־׳עה תהיה הכינה עצמה מדע! /גכשיק שאיי ש־עת
התדש ר נ ה ב ה ר כ ב ת שהיא התמר שהא תתנגד ע 3הששל כשל כתמי!
הגשמיות חח כ• ר ע מ ל ת ד ש רבה על״ י ל עליו ביצצמוהיא הרעה ר נ ה ע3
השיבה כ״׳יוכי <ה!אל<ך!ק נכין!אחי אשי השליש צבאי עני; העת יהישפצו
מכאתהמיגרכה בנתינתה שבה על וה אשי היש •שעש למש נכשי־ן היאשין
שעת !משפט ירע לב חשש יכ!' נ ע מ ץ לבאר כשמתה ששתת בכש ק י:.תי כ י ש
סשוי׳רמציה !גייואמ שהשביאשר שומר מנוה לח ידע!גי .היא יען שימר המצה
הבלמימע״ןבחכממהמכצהואשכש׳הכיככישאינויודעמציאמ ומשימתה
שעמיר לה׳ מיכשןאיך׳דעהואן שיהיהכ! יה!א כתיל! חמר שמי ש:ת תיע
? מ ש כ ש המערכ״!מה!מו איך ׳ י ע ה ע ת ש ה אומןיעתהיית תא כ׳ אגס יודע
יוה שיהיה •י'כ< אינצויידעהשימרמצוההנז מהייהלכי ש׳היימכא המערכה
ו א י מ י יגיד ל! ממי יה׳ כ׳ אס ל א ׳ ד ע מ י י מ מ ה שיהיה כש שלאייעמת״היה
ו!אכ• כאשר יהיה מ׳ יגיד ל! והיא מכ!רש כאיל! אמר כ׳ מ׳ ׳גיד ל! כאשר
יהיה אחר שלא י ד ע מה שיהיה וה!א מ מ י שכ עלנכ!; נהודעמ אימת הדרוש
•#ג נ נ י ה ; ' :כעניןההשגחהעסמהשיח״נהוהמערכהכאמויולכ׳הדרךהראש״,ששמבנ!
כפה:קיס הקידמיס בפסיק א-,׳ כ׳ מלך שהיא על מלך כיו יאמר עמה שכ א •כני
מ י נ י כצי ארס ימלט! מגורתהתלן נ ו כמו שיריה כמצ!תמלכו של ע לש המין
האי התוכני ארס ה פ מ ר י ס מ נ ו ת המלן נכל אשר •ציה לא יטו ׳מיין!שמאג
מכל אשר יצ!הע3יהס המלך 1ע 3המין הוה אמיש!מימצ!ה ל א ׳ י ע ד נ ר ר ע
•ייכ׳ מ י ״ ••יייציתה״ליאשייצה ככל מלכימ! לא •דע ד נ ר ר ע הנא
מפאת המלך וי>א האיש הט• ב הבלתי עישה פעולה רעה כלל!אמדתי המלך
סומרוהמיןהשניהיאהחכש שאעפישצאישמורמציתהמלך הוא יודע ומכיר
עתכיא משפט המלך!הוא נחכא חדר כחדר עד ׳עביר ועש ׳עמחממ המלך
אא ועתומשכט •דעלכ חכם יר וכמו ששומימצוה לא ׳ ד ע ד כ ר ר ע כן לא ידעהו
התש' אך ה!א מצד אמר ׳היא שידע עת ומשפט הרע הנמשך מאת המלך הנ!'
ונגיל תמני כחכחתי וביא' הענין באויכ׳ לכל חפן <ר'כי לכל הכן כ; אדיוכיח!'
ח פ ן המלך לעש׳ משבט ולענוש בני א י י ע ל י ע ת י ש עי/יזמן ׳דועישערה החכ*
כחכמת!ינצל חתנו כשידע העת אשי כ! יעשה המשפט כיאר שענין משפט
ה מלך ו עתי לעניש כני ארס הוא לה׳ ת שרעח הארס ר נ ה עלי! !על כן י ענישס
המלך אשר הו שם לגמיל ולעט ש כני חלמתי על י ע ת ש ׳!א כ׳ רעתהאדס רבה
עצי! ׳רילהיותרעתהאדס רכה עלטיכת! על כן יצטרך אל המלך לעש מכו
משפט וצדק!ככ; הפס ק הצמשן הוא טעם למין האישהוא ה שותר מצ׳ה שה;א
• ,
נמלט
ריז
קהלת פרשה כנ
נ ״ ! ט -י־יששש ?-׳'ך -נ ד היית! שיי־ירייצית•ילא מצרידיעמי יען איננו יו-ע
מה שיהיהממשפט׳המצכיס ועונשם וזא כי איננו יודעמה שיהיה ועל כן לא
מכל צהנצצ כחכמת! כ׳ מחו שלא י ר ע עת המשפט איכ עת המשפיחי יגיד לו
כדישימלטחמ:
!א כ• כאשר יהיה מ ״ ג י ר לו)אחר שכיאר שש:׳ מיני כני אין ארס
אדם תני!הס התשידיס ׳החכמים ׳מלטי מחמתה־ילן ומשפטי! ועונשי! אמי
פי לת!ה חין כח להמלט מממ!ממשפטי! ה א אין אדם שליש כר!ח יריאיןארם
י כ ל לשלט כר!חו לכלוא רוחו לכל •!ציאהוהמלן כשירצה ויגהר להרגו
ולהעניש! על רעתי יען אין שלטין כיוס הח ת הגגזרימפאת המלך כשגיור מ:ת
עצבניחלכיתייקא׳ן משלחתכמלחמה שלא יועילו לו לארס כלי הנשק וכל
•
כלי מלחמה ללחיס נגד המלך שהוא השליט על כצ כני מלכות ו״זא ׳אין משלחת
כמלחמיכ׳ משלת הו״נמונש־ן כמו שפי'ראכע!אמ'ש:אימלטרשעוה!א מלשון
נצחין כענין •הוי׳ שקיט!מ׳ •יש׳ ע כוי כחוםפייהר״אכעוהכונישהנציחצאיועיל
נ י ד המלך שאף שינצח את הבא להורגו יעמוד אחר א׳ רכים תחתי! ויהרגוהו
כצ זמן שיציןהמלן להורגו בחשד דכרחצך שלטין כמו שקדם !!א וצאיחצט
לשעאתכעליוכו וכאשרהשליסמהשיקרהלמלךעס כני מלכית! כהענישו את כל זה
א ו ת ; אמישזה יהיה משל נאו' מפכים מכל צדלע;& מלכו של ש ל פ ע׳ המערכ'
כ׳ כמ! שאין מקים ל : :נ ל מ ג נ ש המצךמכצהצדדים הנוילכלת״ודעמשכטו
ועתי!החכם ימלט ממנ! כ י 1ד ע י ומן משפט! ויברח מכניו כמ! כן אין מקים
לברוח מגזרתהמלך מ ל ב ! של עולם ע׳ החעיכירק כחכמה שהחכם היודע
המ שפט השמימי! יכול להתלט ממנו כמי שכתכנ! ווא את כל זה ראיתי ונתן אל
לכי לכל מעשה אשר נעשה תחתהשמש עתאשרשלט האיש כארס לרעל! ירי
א ת כ ל ז ה הנאמימהעדרהיכילתלהמלט מהרע דק מפאתהחכמ'ואיתי!נתין
אל לכי להבין ממנ! לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש וציני המעשה הנמשך
מכאמהמערכה ׳פירש מהשראה ינתןאצצכו אשר מממ שפט על המשפט
המעי כיי 1ה!אעמ אשר שלט האדם שהוא המלך כשר ודם כארס שה!א איש
מאנשי מלכימ לרעל! !להענישו כאמור וממנו שפט לכל מעשה אשר נעשה
תחמהשייש יאפשר צימר שהשיק אין ארס שליט ברוח היאכיא ר ר ע ת האדם עיינינניע'
•אשרקדסלימרשהיארכהעליואשרעלכן ישתין משפטיו מפאת המערכה
והכל ניישך ל י ״ ש ־ מ ה ח מר כמו שכתבנו!ביאר שרעת האדם והפסד! דרך
כלליהיהחשצשהפ:יס!ולתהרשתהבא מעציו מצר כחירתי הרעה כרצינ!
הגת ר י ת היא ההכשר הכת לי ״ פ א ת הטכע שיכלה הריח החייצ׳ אשר כו
ויותך הצמיתה שי שי עד שתצא ו!ח 1ישוב לאדמת! ועצהחצק הוה אחר אין
אדם שליט ברות לבל!אאתהר!חיר כשתבוא לו הרעה מפאת הטבע שתצא
ו!חו אין כח כאדם לעצר אתהרות ולכלוא איתי שלא תצא כי אינו שליט עליו
והי .היא ה י ע ׳התכה־ ה־ימת״כ מפאת המערבב שהא תלוי כייס אשר
המערכה תכונה כ ו כ י היום הוא מספר התנועה השתיחיית !היא החימה
מ
א
ג
55
הכית״ת
קהלת פ ר ע ה כג
הנית״תאשימפאתהמערבהיעליהאמר •א•; שלט ן ב• ש ה י י* .־"כ•**:
ח ה י ה ה י י ת י י ש ־ ׳ ת ה י ם ה ״ ז ה דייהממגש ה :
למונעיהמיןהג' ה!א הההד ההא!המאת״ש
׳-
־ .־
:•:־־;
ש.
״~״ rה ׳ ק י ש כ—
ש־יתבמצחמה שהיאהחיתה ה מקר י י/ו על• ה איי ימי• י׳ ה!מ .;:»<•!••.״•
שא• אפ:ר שישלח אחר כמק מ׳ *מותבמלח״הכי׳ שה־ה• .ה;•-י! י—*
;
לאמר חשלחכניא׳ עכר׳ המקלח׳ כ!' וההה• :־ישני־־נ• *׳ ־.־י .־ :י ב־•:
ה מ פ י ם י ש כ כ ס ק ״ מ ו ׳ ב א ח ה י ג ה ר ״ בי׳לח״היי־ :ששד••: •:״.
היא המיתה הטבעיתהנאשכתמאליהוה יכה:׳ על -״ f. - . - . . -
יי'
,..״
המערכה כמו פהיא המגפה עצ הריב!כמלחמה ירד כי הימל־־קיית ; * ־ י ו
ןעצשצכתןאמר שלא •מצטממין אי/בעליו כאשריכמ• • : Tהשכש־־׳ש האלה
1וה אימין ו צ א י מ ל ט י ש ע א ת ב ע ל י ו ו ׳ ה י ה י ש ע נ נ י א צ ז ־ ־ ״ ן י ע ן ר ב ! ״ק כ ן
יוד שע כמו שפייעהיר1כע!אמי שכל יה דאה כחש י:ת; ־(ל לכי שהא כשי מל
השכל יהאגדרהאמתשההשיה מהשכנכשעכייהשח ן לנפש י א את כל
;
יה ראיתי ונתק אל לכי כמהכינה שראה כאמת שכל מה שנמשך מ ל י ע לא־ה
מפאתהמערכה שכלו היה בעתאשרשצטהאדס כאדם לרעל• יהא כ י ש ר
.
תגבר החימר על הצירה לרעליכ׳ כאשר ׳גכר הארה כאדה לרע לי •היה
מגבורתהחומרעלהצ י ה וכאפריגברחלקהאדשעלחלקהאדה להשיבצ!
יה׳התגבירחהשנלעל ה ח מ ר נ ל י ה פ ק ו ע צ ק א מ ר ש י א ה לכל מעשה אשד
נעשה תחת השמש שכלי היה עת א שר שלט הארסבאדה לרע לי יה־א כ ע ת
שהיא כיעצהרעמצד ששלט חלק האדם שהוא החמר עצ חלק החדה עצמי
שי\א הצורה יזאצכצ מעש שהיא צעשהתחתהשמש ע ת אשר שצש האלם
ננין ראית׳ כאדם לרע צו אחי אשי הוכיר כי ר כ ה ד ע ת האיס עציו ושהא כא יכאת
תגבוריהחמ עצהצוריכנטית! אח המוחשוייהזימצציח כדברייהגשמ״ חמישכמ;
כן ראה ישעי'ושלוי עיצה שהיו קכוריסבח׳יהס יצא היו ניניייישאיח־לויגצ׳חז
ויבוא׳ מחדש בעיצה ו יא ובכן ראיתי רשעי קמרייובא! שאה היתה מצתקברי'
עצ קבורתהגוף צא יתכן שיבואו שניתב׳ היורד שאול צא יעצה עד יאן התמיה
העתידהיקאמיםראהאתספהיוקביריסנמהשלאהיהניכרשמס בעילם
ובא! לשלם שבא וכרס על ידי ממינם והצלחתם בהצלחת הימני! יכן י י ה
ההפך שהאנשים שהם מיוחסים וישרים בלבותם ישרפם ממקיס קדיש ידלה!
מן העצם יוה א!מ'יממקיס קחש יהלם ויהיה שמה נקבר הכך הרשעים
שהרשעים שהיזממקיסיטמא באו מצד עשרה להוכר בעילה יאצה שלי! מ י ק ס
ק י ש יהלסמצייליתס ולא עוד אלא שישתכח! בעיייייאלה השצמיכ סיס
ממקיש קדוש ׳שתכחיולא ׳וכיו אפילו ב ע י י אשי עש! כה הטיב !הישר
;
ש
בעיר אחרת!!א וישתכח׳ כעיר אשי כן עשו יד'כעיר עצמה אשד pעש! כ״!
שהיה שרשש ט כ ןחמקוש קדיש יפעל! העילתם כפי מק רם נשמפמ־ כאד לש
נעיר עצמה נל שכן כמקים אחר ואמר שגס ?1הכל שהי!ת ?רשעים ל־י נליז ש
נ; iv.
ריח
קהלה נרשה כנ
ג ם כ י ת לאלת״ת ניכרים ו כ א ם לעלם כשם הגדולים וכן היות השלמים
מ כ ת י ם הכל היא הכל יען כל ו ז היא ייקרה !הוריי] .אין עצמית הארס
•,
ושלחתי האמת׳ תל!י ביה וראשונה ביאר טעם הנצחת הישעיס בעשותם הרע
'
s
T
w
א
*
יי
והואלהייתהש• מארין אפיה *זידי אומרו אשי אין נעשה פתגם מעשה הרעה
מהרה י״צלפי שרואים שאי; הקרוש כרוך הוא מייהר להפרע מע!שי הרעה
כמ!שכיש<יק מ א ר י ך צהס על ק מלאי לכו לעשית ר ע וכן לכל כני האדם
העיש שהרעה להייתס כלתי נענשים מיד כשעישיס הרע וייאעצ כן מלא לב
בני ארס פהס לעשיתרעיריעל כן מצאם לנס כהס ר״לכ׳ על כן צכס אומר להם
ל : -ת הרע כ״ה שמכטיחם צכסשאיןצירא מהעינש ובכפוק הנמשך גיאר אעירהוטא
הענין •ותר כאימיאשר חוטא עושה ר ע מאת ומאריך לו ׳רילהיות שהחוטא
עושה רעמאהפעחיס!מאריך עונשי השי על כן ימצא לכס א׳תס לעשות ר ע
כמו שזברואחר שניארטעס עש!תס הרעלהייתהשיחאריך אפ! עמהס כיאר
הטעם למה שאמי שכצהצלחתהישעיס !״סירי הצדיקים הכל ייא כי גס
•ויעאנ• אשי אי; של תם של דשעייאצא מפני שמאריך השי' אפו כהס 1הבל
הכציעןיודעאנישצ׳ראיאל׳סיהסהטוכיסאעפיישיפתכחונעיר •היה טיפ
להםולנפשםבעילסהבאייאכיגס •ודע אני אשר יהיה ט!ב ליראי האלים
ואמני מה שהוסיף צומר אשר ירא! מצפניו רנה צימר שהירא מפני העינש איננו
%
ירא אלים שלס רק הירא מאהבה שהוא ירא מלפני! •ת מצד עצמו ולא מצד
ה ע נ ש ועל כן אמר ליראי האלים אשר ירא! חלפציו שהוא הבדל עצמית׳ וביאר יטיב
ייא
ההפך כרשעים אשי אייס יראים מלפניו רק מ פ מ ה ע נש כ׳ לא יהיה להם טוכ
א ף שיאריך השי אפ! בהם!!א!טוב לא יהיה לרשע ואומר! ולא יאריך ימים כצל
•רישלא יאריך •חים אחר שתפרד נפש! מהנ ף כעילם שכל! אריך פ׳ שם יצדק
אריסתהימים ע ד ש ד י ש ו י ז ל ל מ ע ן י א ר י כ ו ן י מ י ן כעלם שכל! אריך!כוייען
י א ו שכל חי׳ העלם הוה ואל! חיו א ל ף שנים פעמים חלים אחד הס ואינו נקרא
אריכי' ימים רק כעולם ארוך כאמ!ר!על כן אמר שידענאמת שיה הרשע לא
•אריך ׳מיס אתרי הפרד נפשו מגיסי ויקרה לו כמ! הצל שבסוד העמיד או הגשס
המחייב אתהנל יכפר הצל בהחלט ולא יהיה לו מציאית בעצמן נפרד מהגשם
אשרממצו •תחייב הצלכ; הרשעלא •אריןיחיס אחריהפרדהנפשמ־גוף
כ׳ לא תשאר נפש! במ! שלא •שאר הצל כעצמו אחר׳ הפרד! מתגשם כאמור
ן!א יצא •אריך •מיס כצצ שאינו עומר ואתר שיה ההעדר מאריכית הימים יקרה
לאשר איננ״ר א מלפני אלים והיא דקדוק נ 0ן וישר ואמנם להיות שהוא ד ת ק
נכתיכ הראשון שיהיה וכר לצדיקים כ׳ כא!מרו ןמ״קיס קדוש יהלכו •ראה
באמתשהואשכאלהרשעיסהקבור׳סובאןאשרוכרולא אצ צדיקים שהיה
ואיילהוכירס או שיאתר ואשר ממקיס קדום •הלנו אך כאומרו!חחק!ס קדוש
•הלב! •ראהבאחתשאינוגורה בפניעצמהעל הצדיקים רק נמשכת ורבקה
!מעלה שהוא נאמר על הרשעים עצאס אשר וכר ובכן אפשר ש׳תישכי יכל ב י י ע״ינ״נדימ'
נה
כ
ג
55
' פ ש קיש
קהלת פרשה בג
ישקיסעלהושעיסאשרוכיואייישכ-יישיאלשכציעתלי־ש
כ״ה ״ נ ד
היתלחתרשילטעלהצירה כ•׳• שהת •.צ לייש כי״; לכה־ ־ .כ; כ;צ —«
?י•:•:״כגפלתשיה־יט•; עקלקליתש : • :צ ט ל ל ־ ; כ ־ ־ :ע:־• כיעל
r:
סושרנ• אמי שכי׳ 1כן י א ל אי /הישעיס שיכ לקי רה שלי! ל י ל י ל • ש קלח
אחר שי,שמתן נ ש י כ י /א ן שכא• י ״ ק ש ק ־ ש ׳'!ת ׳ככן יא•־ י ש ע י :קכ ריש
עש ל־ ת שהתחלת; ? ־ ז ; 1כה שכח תייק ־ יךיש מתחת כ:־ו ל ; ל ־ .ח
,
נתהיזכהתהזתהגיןכשארהכחיזאראיתירשעישקכריש
כל
ש ״ ק לחי
ש־קכרו יהלכו מהחקיס הקד ש ההיא שמתני כיי• שצח יש כו הליו ע י 'א
ןמחקיס קדוש יהלכו •ריומ״קיש קדוש אשד ממנ! כאי כע לש היה יהלכ!
זיז
ויגורש׳ משם כהמלנו ועכז היו קב!ר׳ כאשרהשצמיסכח ק ש כל החצינה היא
על שראה רשעייקכיריםכמיהפלמ כ!אי״ר!1כאיהח כמל׳ מ-יר כ• עכ ה׳ ת
שיאומתחיככא הככ-ד הנה ״מק ש ק־ ש •ללכ• צלש נש י ל ־ שנקבר כ׳ צא
ישיכו ע!ד אל המקוש אשר ממני כא! !א! וישתכח! כעיר שכ אל הרשעיכ דכתת
כהש!הכ!!נה שישתכח׳ ,כעיר לא שישכח וכרם רק שתשכח ר ש ע ת ; ומעשיהם
הרעיס כאלו לא עש!א!תסכלל!זא וישתכח! כעיראשר כןעשוירצ וישתכחו
הרשעים הנזיכעיו עצמי אשר עש! רשעתם ומעשיהם הרעים ואמר שיניה שנש
* זה הכצ ואפשר שא!'!כאו רצה עצכניהס שקמו אחריהם וכאלו אמר שואל
רשעים קכודיס וכאן שניתצעוצםכקייס ורעם אחריהם שה!א כאלו נא! י.ש
לעילם כהיית להם ורע שיהיה אחריה; וממקום קד ש יישלפו כהתלט לרש עיש
הנוישיגורשו ממק ס קדוש ועכ! ישתכח! כעיר אשר ק עשי כ׳ לא •יגר רשעתי
עוד ואמר שנס יההגל שנס יה שראיתי מקיום זרעם •מלשפר וכר!; רשעתם
הכל יען כל זה קרה להיית השי מאריך אפיה כהש כי אפ היי נענשים מ י י היה
ורעס מארן נכרת!הי! מעשי רשעתינוכרי' ככצ ד!ר ודור אך להיותשצא נעשה
פתגם מעשה הרעה שהוא העשרהנגור עליהם צהיותשצא נעשה מהרה רק
אחרומןרכעלכןקרהלהסכלוהתאאשראין
נעשה פתגפ מעשה הרעה
מהרה ה א טעם דכק לגיד ת גס יה הכל שהשער שהכל הכצ הוא צכ׳ ששל יה
קרה לפי שאין נעשה פתצסונורתמעשההיעהמהרהרק כאורך הזמן!אתר
עוד שעל ק מצא צכ כני האדם כהש ל ע ש ת ר ע כ׳ כראותם שאי; פתגש מעשה
הרעה נעשה מהרה עצ כן מצא צכ כני ארס כהס לעשיתרע כצויעצ ק מלא
לכו שצ אדם כארס עצמ! צ ע ש ת ר ע כשומן עצ צכ שלא יענש מל רה !1א על
p
מלא צכ כצ׳ האדסכהס צעשית ר ע ואפשר שגזרת אשר אין צעשה פתגם
מעשה הרעה מהרה ה א טעש ל״ ש למעלה גס וה הכל וכ!'!ה!א כאצ! אמר -
ששציתלרשעיסיל״תרשגתש נםכחתהואהכל כ• להיות שאין הכה :כ ר ע
מהס מהרה עצ כן רשעתם נשכחתונזרת עצכןמצא צכ כני האדם עד כיף
הפסיקתהיהנזשאגזרהאחרתוהנשואהואחצ׳ הפשיק הנמשך והיא כאל!
אחר שעל כןחצא צכ כני הארס כהם לעש!תיעלהיות שעיניה ש הריאות אשר
חטא
קהית פרשה כג
ריט
י1וטא עזשהרעמאתימארין לי הס? ובאיש לחשיכ שמאריך להם ימיהם השי
בעצש יראשינהחא אשר תישא עישה רעמאתיחאריך צויריעל כן מלא לכם
א ת ה לעשיתרעיע; התיש א עישה ר ע ומאריך ל! השי' ואיגי י פ ר ע הממ מ י ד
ואחר אשר ביאר טעם הייתי נחר ה י ת שלית; של רשעים ייכרין ירעם והעדר
יכרו; רשעתם הב! כשה א להיות שאיני נכרע מהם השי' מיד 1כ א ר סכו/
הייתם משתקעים כרעתם ובלתי ש:כס אל הישהיא הפכה עצמה מ א ר י ס ת אפנ
אמרשגסהואיודעכידיעהאאתיתמפאתהחנמה שהשוב המגיע לצדיקים
והאריכות ימים כין רכ כין מעש בעהז הוא מ ס ד ר ומתהוה מצדו ׳תיכהשגחתו
הנפלאה אךהטוכיהאריכותימיסהמגיעלרשעיסאעפי שיהיה ככמותרב
הנה הוא כמקרה)איננו מסדרמפ׳אמההשנחהרק שהסתיר השי׳ פניו ממנו
והניחו אל החקרה!כאשר קרה לי ט ב ההורמן מפאתטכע׳ או מפא' המערכה
א! חיל! הנה ׳ניעלוהטוכ ההוא כמקרה ולא יאריך ימים נ פ ר ד השכח״ יום
ליום פפדראריפ!תהצל מהגשם שהיא מס דר מפאת מהלך השמש אשר לא
ישתנה ש!ש רגעמהאריסתמעתצאתהשמש עדחצ׳ הי:כ שהיא תכלייהאורך
חא כי גם יידע אני אשר יהיה שיכ ליראי האלים אשר ירא! מלפני! ירי שאעפי
שהרשעים מאריכים ימים ויגיעלהס טיכמהט ביתהגשאייתיההפך כצדיקים
הנהיודעאנישהטוכהמגיעלצריקיסויראיהייהיהטוב מ!חלטלהס שיהיה
מהודר נעצס וראש!נה מפאת ההשגחה ועל כן לא אמר כי גס יודע אני שש!כ
ליראי האלים יכיירק אמר אשר יהיהטוכ כלומר םהט!בהמגיעלירא׳ האלים
יהיה ט! כ וכישר ההפך ברשעים באמי י ט ב לאיהיה צרשעיריצא יהיה טוב
מה שנראה כעינינו טיכלרשע ׳עןאינצו מס<דרמפאתילהשנחהועל,כ; לא
יתמיד כ׳ה!א מקרה אשר לא •תמיד כי ה!א מקרה אשר לא יתמיד ואכ«ר
שיהיה לרעת! !אמר שהימיה שיאריך הרשע לא יאריך אותה כמ! אריכית ה צל
שהוא מתארך כסדר נכין כלת׳ משתנה כלל כא־יירכ׳ אריכייימיהרשעאיצם
כ; רק ישתנה ככל חלק מרגע ילהייתהכצנמשך צו במקרה אשר אין צ! כ ד ר
כצל כמוחכרויא ולא יאריך ׳מיש כצלאשר איני! ירא מלפני האליה ירי הרשע
אשר איננ! ירא מצפני האלים כח!שב 1שהרע נמשך בחקר'ולא מצדו ׳תיצמה
שרואה שמאריךאפופנו' הנה אריכות ימיו איננו כצצ כיהציצ מתארך מרגע
לרגע כסדר נפלא קיים כלתי משתנה אך ארימתיחי הרשע הוא כלתי הדר
•ע; ה!א כמקרה יעל כן לא יתמיד וישתנה כבל ר ג ע ! א ף אס יעמוד ׳מיס רכים
אינ! כסדר ייס לי!ס כאי הצל רק כמקרה גמור כלתי מכ!דר יתחלה ״ה אחר
יום רק שמתרבים הימים כל ייס כמקרה 1ה!א רקדיק נכין כביאור אמת הרחש
כ א פ י נפלא מאד הנה הפסיק הראשין מאלה הפסקים אפשר שיהיה מק שר פ ר ט ה כ ד
למש למעלה אשר גור איחר שכל המקדיש שיקרו לאנשים הרשע׳' אאר ה מ• ת יש ה נ ל
* :י א י ה שהה לטיב להם והס הייתה נקברים כמו השלמים והיותרשעתינשנחת
םיזשלהבלאחר שעל מהשראה בעיני! מחה שנעשה על האדן שהוא הבל
מפרסם
קיזלת 3דשד .כד
י י ם י פ ש מממ 0ר פגש ה י * 6ן ש ל ל ל ־ י ך י ש ^ י • ק י י א ל י ל י י י מ ־ ש ל ב ל
£
ftא י ש הכ 6 3שי נעשה על ל א ל ץ •ר ה:ל אלילתי •״ל־•.
לעיל שהליקדיד ש יקיז
ללש 1׳ ס בי״מם שהכ קבילים כ־« השלמים יכחש לכת ד מ ע ה :ל א ל י ל **מ*
בסן כש שעיתי כשכלי שמיןהטיכהייגיעלהב טיב ל פ י מ א ־ מ ר ק נלקיל א ן
הטיכ המגיע לשליי• הוא טיכי׳כ דל י כ א ת להשגחה בלש הדד י״ לתלולית*
בייש בעיני הגשח״יהבל א אשל נעשה על ? א י ן יהי שיש מ ׳ ק י י ה י ג י ע ״ ׳ מ
י ׳ כ י ל י ן ו כ י ס פ ל פ תעשה הלשעיייייפ ישעייםמניעלהפפליהירכדמהי״״ב!)/
לגשמיות כה׳ ת י ש י ג י כ ו כ ס הנה»״ה גורת• שכמי שוההבל עי!ההי־אשן
מהמקי׳שיטיבי ז׳ שליקוי לה ש אחל מ״ת הוא הבליזא אמרתי שנש!ל הכל
וביה ימי שכ מ ש י ק על נשק ייתיק הכפק הייכ״לפש כ׳ שאחי שפתח ני־מ-ת
הפל!יש ה ש ל י ש י נ .ש ה ע י ה ־ י ן ללה ה ציך ליי! י י ל י ־ י אמרתי שנפ ת
ה י ל ל ש ה ו א ש נ ח ל ה ד נ ר עצמי שגיל ממחלה שהיא הכל אשל ניגשה על
האיןבנויחןבהיימידכקלחעלהיכיאעלנכיןכימהפכמחכאיתיז׳ש הכל
א ש י נעשה על ה א י ן היא עלייה פיאתימשלמלישעייח״פיד׳ הצדיק• :דיה
ש ח י ק אומיז אמיתי שגב זה הבל הוא עלמה שקיפ י ל מ ק י י פ העכייאשר
יקי! לישעיס א ת י מ מ :שכלש הבל אחי שנענש׳"כשלם הבא עינש כלתי כעל
תבלית אש יהיה נם הפפיק לזה,יישן למטה אז נכניעצמ! אבשר שיכודם
כאיכ; שני כא כ; למתיי fהק שיא הנזייחי עפ קושיא מחרת והיא ח ק ה
כאמתכי אין ימב; שתצדק עשיה בהבל שה<א ההעדר !אין א מ י שיש הבל
אשר נעשה על האדן הילל ׳שהגל על האדן יאבילי חלמיש היא לה קה
באמימשלהבלהואהעלוולא יש והיללראימיהכלעלהאלןאזלאימי ד ב ר
על האי־ן ה! א הבל כ!'א! כיוצא כזה א ן וצה ל!מל שראה לבל אחל על ה אלץ
כשיא הכל לפי ה א י ת י ׳ צ ל עציו ויעשה ׳נמה ה במציאיח שים ע 3ה א י ן יהא
ל ל ש אממי ונכון כ׳ שלהטי־-ימ־חצ:יולהי:לש בלמי ל נקי מ כעניי מידל־ש
ב״והממין והנבפיייוילתם כ׳ עלבן נקיא! חצ ניומשאינסאפייכמללגמהיו פי
או הגנירהשלם וכריש לכקיס בגון אף שהם ט בית הצ:״'.מהנפש אמנם
הממין!ד!מה לי הס חציגיתכהחלט יין האלם ועל כן הם הכל שלם כלים
מאליהם יכן ה ע ל י הטוכית ה ללו מנש שלם הבל כי לה׳ומהכל בשקיה מ ש ן
מפאמלמעלכיהכלהנלאמנסנשיגיעוהמקליסהאלהנצליקיינעש׳יעצמ ית
כ׳ מציא תלנכסיפבשלמיס בפעילותם השלמותשכועליס בלשהשלמגצמיש
נהם ונמו כ; העלל הנכשיס והס היפ לין הבאיס עלהצליקי' שהיה לאי׳ שיהמ
כרשע ס הנה נשינאו כצייקים ימ •צ״! בהם בי ׳שמלמו בלש ומזי כ ן נפשם
ומעלה מעלה מעלה!והו אומייש הכלאשל נעשה על ה א י ן ' ל יש הכל נמציא;"
וה!א העלו הממיןוהטיכויהחנוציויוהםה״כוליןיוןכללשהס העלל בהחלט
ונעש׳ מעשההויה ע 3ן א ר ן ווה! אימיאשר נעשה עלהאוןוכיאר מה! ההבל
אשר נעשהונמעצסעלהארןוהוא אשריש צדיקים אשדמגיעאליהשכמעש״
י•.
הרש ג• ש
קהלת פרשה כ ד
רכ
הרשעים מ ס הייכירק שהם מעשה הרשעים כ׳ הייבודין לא נכריז! 651
נתיחד׳ רק לרשעים להשיב א תם מרעתם ויגיעו להעמיס לצדיקים ומתעצמים
ה״פיריס ההם ונעשים מעשה כה ס והוא מעשה השלמוימהשאיןכן כרשעים
שיי סיס! הבל על הכלם וככאן השלים המרה אשר כתח כה ואמר שיקרה
ברשעים להכן שהטובות החציניית שיגיעו להם שהם המעשים המיותרים
לצדיקי״שהס מתעצמים בהס גס ק נמו שכיארצו הנה כרשעים וולת הייתה הם
הכצ כעצמם כי כצהטיכיתהנייוהעדרס הס הכל מצר עצמה כתמיד הצה
!כשיגיעו כרשעים הנה נס אחר הגעתם בהם הס הכל כמ! שהס מצד עצמם
ויא ייש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיק״ריכיוי שיש צדיק׳ שמגיע
אציהס כמעשה הרשע׳ שהם ה״נןירק אשר עם היותם הכל מצד עצמם הס
שכיסעצמיתכהגיעם אליהם הנה •קרהלהכך כאשר •גיעלרשעיס מעשה
הצדיקים שהוארכו׳ הטיכוהתצוציויויא )׳שרשעים שמגיע אליהם כמעשה
ה צ־ ק ה ! ג ז ר ת מר שהט נ ת החלה שהם מעשה הצדיקים מלכד הייתה הכל
מצד עצמם הנה נס אחר שיגיעו לרשעים הם הכל שאינ! מתעצם כהש כמ!
שתתעצםכצדיקים וזח אמרת׳ שגה וההכל!כויוהוא ד ק ד ק נכי; )׳תרצי הל
היןשיית כ׳ ההכל האחרון אשד גור עלי! הוא אחר ההגעה !ה א וילת מה
&היא הכל מצד עצמי שהוא הראשי; כאמור והיא הנרצה לרול במדרש כאו-ו ו״ול
»ש הכל אשר נעשה על ה א ק אשריהם של צדיקים שמגיעאליהס כמעשה
היש;׳הבעילה !ח!׳ וסלל׳ לרשעים שמגיע אליהם כמענה הנדיקיס ע כ " ל &
[ ו ״ ז 0
המדרש •היאכאממ קשה ההבנה איך ׳צי״ר שיהיה א ש ר לצדיקים מעשה הי-דיקס
הרשעים שיהיה רערש־גיס כשיגיע אליהם כמעשה הצדיקים שנראה שהם שיג׳*אלימ>
לכדים א י ן מ ו כ ; להסזנמכארכינת' על נכין עם מה שפירשנו ב כתיב שהצדיק׳ י
כאשר ׳גיעאליהס כמעשה הרשעים שהם הייסורין היא צהיסיף שלמית על
שלמיתםועל pג ו ר שאשריהס כזה!ההפך ברשעים כשיגיע אליהם מעשה
הצדיקים שהוארב׳׳ הטוכיתשהס מיסיפין בדה רשעית על רשעתם כאמור
ועב אללי להם כאת ר ואמר אשר כיאר היית יסיר׳ הצדיקים לטוכ לתם ושלית ושכחת*
הרשעים צרעתהביארהאחנע׳השלםאצלהטובותהחציני1תיה!א ההסתפק
בשכיח• לבד שהיאהאשילה הצי׳:׳ לקי ש הג ן• כדי שחיה ״שיג השלמות
האיימ• אשר Dהשמחה כאמת זזא ושכחתי אני א ת השייחת •רימה שאני
משבחבעניניסהח!שגיסבעהוהיאהשמחהשהיאהצודקתאצל ה ט ב כמה
פתוא טוב המזשג בעילם ה!ה וכיח ד באמצעית התירה שפקידי היהס משמחי
ל נ זכיילתה לא תצו״ר שתאה כשזה צד רק שח ק יתענ!ג נשמי ועל כן גיר איייר
שמה שהיא תשבח היא השמתה המושגתבפעיליתהטוכיתמפאיה זכלהישר
אה המעשי 1אה היגייני וביאר הטעם ליה בא מיאשר אין טיב לאדם תחת
ה :״ ש כ י ח :ל א .־ י צ :ל ש ת ת ולשמוח ירישאין טוב לאדם כעהיז שהיא מתת
השחשרקצאכוצולשתימהצר׳ןלכרלהשגתהשמחה טס'ואתהיותר»הט.כ1
?גםתיות
קהלת פרעת כד
יי""'-
r
•'
ת י
' " ~ * " י • ־"•
r
ע ק י י ק י ״נל•״ הש״תל :׳ י ? • :ב * - : :
,
הנפש נ ׳ יה ה . ' :״ ־ ת ה י •:rחשי oהש״אה •לנ־ כע״1
ח״יאשינתילן
ה ת ל י :־ ל מ ל שיי ש כ• ל ״ ל ש ; ״ מ ה : :ל י ־ ב ק ע :נפש כ ״ : : .לכת ' »
והיאיל!ניכע־׳ .׳ • ׳ ״ ח י ת י ר ו ה ל י כ צ י ל י • : .כ ״ ל ־ י נ ה נ ״ ל ת לש״ת r־״׳ei
1
ב ל נ ש ר נ י ת ע ״ ל ׳ כל — • ח•״ ת כ י :ת ; ל ל־ :•-־.לח הש-ש י ש י-ש •*ש
5׳נגי.י;.יל הובהיחיהיה ה ל פ ש ק הזל ככ• מ ל שנירשנהי ייתישש על נ נ ן י ־ ן ל א
נ־קילה לעמי בכי הכו •ע; קשה עלי ב א ״ מ ה׳ ת׳ י״כיר ל :־ ח ל שמש יי!
השיחההל!ח:ימכהיימ שמנת:׳גכ כלכלייםהגכמ״ שמננלהתערגהגשנא
בשש ליחה כת! שיח כחיי כיללתכ! ככה נחחנשכה כשיחה כ׳ על־ע־יג
ה ״ ; :ל י י ר ה ״ :י י ת ״ל• :תנשי :נ :נ ל ״ י כ; י׳-:.ל:ל •::־.כנש־.׳' :ש : . :
נ א מ ר ו ע ל ה מ ע נ ג ה ג ש ת י ו ע ל ק ה י ה ר מ י י ל א מ מ להזכיר השיחה ה ל ח נ ת
בהבדל ענאית׳ לל לא בתש :שקשה כגולת והיא ׳ליל כ• שנר שש :־ ־ ככ
היש כ חשל וכר!לח חל השמחה חתלשזשלנש האכילה!השתיל עש השימה
ו ע ר שתש היל ש כ ל כ 3ש ת ל ה א כ י ל ה ! ה ש ת ה והשיחה ה׳לכוהש •לי׳ ל!
0
! א :שכ אל השמחה הנ! באחרונה היה לו לה1כ׳לה בלשי; נקשה ולי.ל והיא
תלוני כ! שנוחה בחמת שהוא תאל לכק ל מ לת נ כ ואבקשה ״•ך •חתר
של־שוכהכינצ הא בילה וה שתיה ילונו בעמלו»מ< חיי! כ׳ שהל׳ •שכ האכילה
! ל :ד ל .-גש־״ת־יתל ל •נששלתכשל ׳ ש ת״־ל אשל על ק ״כת לקי שי ת
הלל! י ר ת :כ א ״ ת שלפשש הנש; כהשלת היא שהישיל השילה ל י תנית
בהכלל ע נ י ת ׳ להכלילה מהשתחה הגשמית והיא כאלי אתל ששבח את
המשתה אשל איננה ככלל היש כ שהיא תחת השלש וי א !שבתתי אני את
השיחה שאין שוב בל תחת השיש יל'כאל! אתל שבחמיא;׳ אתהשיחה!#3
כל שתחל לק השיחה שאי ישיב בה לאלש ת א ת ה ש י ש ו ק כעי לש ל י ל:׳
!תאשלמלתבהאחלמלתשוככמ! שה!אכהככהיקימיתוכיאו אי! שיתה
היא אחר שביאר הכללה בא!ח'כי אס לאכ׳ל ולסתת •לשמח אשל כהכומ
הק שית תליה האשילהיהשתיה הנ! פה אכילה ושתיה של תירה כי :שדרשה
ר ו ל כמדרש יא כיאפלאכולילשתיתולשמיחיריאיןהשמחהאשראכיישכח
מהישוב אשר הוא תחתהשמש רק לאכול ! ל ש מ ת אשר תתערכ כ! השיאה
הריחנייכ׳ וההשיבאימיתחתהשמשרק למעלהמהשחש בעילם הנשיות תה
השיב ה!אאשריל!נ! לארס בעמל! ימי חייו אשר נתן לי האלים תחת השמש
הנההפשש הוה ה א מוכרח ככתיב ה!המכח הקשייתהנוכיועלכן אמון
ר ל ששל האכילה ׳השתיל הנאמרת כסכר קהלת היא אכילה ושתה של
;
תורה ושזה הפיבניןאב לכלס למל שראו ה* ת י ל מ נ י ח של מכחהקישיויהנז'
" ל נ י אגיל ס הל המעל זה הפי אמר ו ת א מ ר רכ נחמן בדיה ר ו שמאל כר נהמ• :אירי לה
' גי
שי
3
0
בר ירמיה כויכל אכילה ושת־השנאמ'במגלה •את נ ת י ר ה ! ב י ש הכת ב מדבר
י(
"י "
r
אירי 11כנין אכ שככלם כוי עש והוא מבואר באר הישכ עם מש בפיש לפ הנגיש!
המש א
1
דכא
קהלת פרשה בד
יזקישיא החוקה א י ן אפשר לימ'שהאכילה!שתיה •היההטוכאשר •ליה א ת
החרס •מ• ח•׳! יכו'אשר ה!א מוכרח כהכרח שתוק על האנילה !שת״השל
תירה ומעשיפ טוכים כ׳ השתיה כמי לתורה !כאכילה למעשים טוכיס כמו
םביארמ פעמים רכות כחכורמוהוכיתור כמגלתשיר השירים ואחראשר כאיש נתתי
ביאר גדר האושר האתת׳ כשהיא תליי כשמחתהתירה והמעשים טכיס אשר
על ק שכח א!תס אמר ש!ה סמר ושכח לא היה כהודמןרק אחר ההשקפה
הצרופה כעיון לכו ושכלזשע״ן מ ע י ק מספיק עד שלא נח; לכו שינה לעיניו
כיוס וכלילה ו?א כאשרנתת׳ א ת ל כ י ל ד ע ת ח נ מ ה ולראות אתהענין אשר
נעשה על הארץ ויהיה פל הפסיק ה וה דבק למעלה למה שאמר ושכחת אני
א ת השמחה והוא כאלו קרס הפסק הוה האחרון אל הקורס אלי! והיא כאלו
אחר כאשר נתת׳ אתלכ׳ לדעת חכמה שהוא הפלמית הרוחני!לראית א ת
ה ע ד ן שהוא א!פ;השגת 1כעולסהוה שזה כי1ן כאומיאשר נעשה על האדן כ׳
העילס היה הוא עילם המעשה והשלמוישמולין האדיעמו היא הקרין או ה עיין
אשר נעשה על הארן כ׳ גס כייס!כלילה שינה כעיני! אינני רואה הלכ כנויאו
גירת׳ אומר שהשמחה הר!חנית היא הטוכ כמה שהוא טיכ אשר ילינ! לו
לאדם כעמל! וכו'!ה!א מתישכ על כפי; יאפשר שא!מ ולראות את הענין אשר
נעשה על הארץ הס הטיכתהנשמייתוככלל כל הדכריסהגםח״ס הנפעל׳'
על ה א ד ן :ה ס וילת החכמה א! שיהיה הענק כנו׳ אל שלמ!'השכל המעשי
והחכמה אל העיוני והוא כאלו אמר כי כאשר נתן אל לכו לחקור כל אופני
»ייני הפעילית שהם פעיליתהחומר ופע לות הנפש או ראה ייספר ישכח את
השמחה הנזייאם יהיה הפסיק הוה דבק למטה עס הפסיק הנמשך תהיה ואי! פי'נ'
פלמלמיראימימייתרת<היא כאלו א מ ר פ א פ ר ימת׳ אתלכ׳ לדעת פי גס ירא ת י א י {
כייס וכלילה שינה כעיני! איננו ריאה לכיהנויאוראית׳ אמ כל מעשה האלים
וכוייהכונה שראה כעין שכלו!עיין היטכ אתכל מעשה האלים והיא השגחתו
הנפלאה והשיג שא• אפשר להשינ אמתתה מצד המעשים שנעשים תחת
השמש הנראים לח!ש)יא כ• לא יוכל הארס למצוא את המעשה אשר נעשה
תחת השחש יראם נעיין נהם מן המאחר אל ה ק ר ס לא ״וצא הארס האמת
אןמןהקידסאלהמתאחרומןהסכהאלהמסיבבתישגהאמתעל נכין כי
מידיעתאמתתצרקתייתינדעינשפיטשנל המעשים הנעשים תחת השמש
א ף שנראים לח!ש כלת• צדיקים הנה נשפיט פי פל רדפי! משפט אס נעיין
בהסמןהפבהאל המסוככ כאמיר כ• מן החסיבכ אל הסכה אף שיעיין
האד' כל •חיו לא יחצא לא כדרךחפ ש ולא כדרך חכמה ועל הדרך החפושיי
אמיאשר •עמול הארס לבקש ולא ימצא שאף שיעמול האדם לכקש את נ ל
המעשים הנעשים תחתהשחש לשפוט מהם על הקודם םש!פט א!תס כצדק
לא ימצא וגס כדרך הקש שה!א דרך החכמה שיקרא דעת נחו שכיאר! החכם
כשש• מספר התדותלא •מצא וייא וגם אס יאחר החכס לדעת לא •וכל למצוא
מ
א
1
6
5
וגס
קהלת 3דעה כד
מש אם •אמר החכש ל י ע י ! כדרך הקש שהיא
.״•,,,
המאיחרחלהק״ש נא-״ריאפשי ש־.
ז ־ מ
(!s״ rלא
Hfיין
-י׳ ׳ראייתי אתכציעש-התג־שרנה
כי שכאשר נת; אל לבי ל־ ״ת חנייה צ י י א הענק אשר מ ש ה ע .הארץ או
,
השיג •יאהאתכלמעשההח-יש ״צ־״תשהיא יין השבה א ; ה״שכב מין
הק ־ש אצ הייתיתר •יהי הנרייו ביי א יי־ח א׳ את בצ מעשה ל«יש ? ראי;.י
והשגת• בעין שכל• חתכלמעשההאלישנילייראתבלמעשה י ש י ה י ת י נ ד
האצים שהית השבה הרחשנהאל היעשה ינת; שעש ציה ע»ץ כתעשיש הן
השבה חצ הישיככ כהיית ההשגה י ; היביבכ חג השבה קידת־ בטבע
ייבאת התיש כ׳ למה שאני ייא־ש נפיג1יש ה י ש בבנשש־ט על השבה י א י ר
שעיין ב ה :מ ן ה ב ב ה א צ ה י ש נ ב יען י ן ה י ס ו ב נ אל השיבה 0א להשיג
א י ת ת ה ע ג י ; !יא כ• לא •וכל המיס ציציא א ת ה י ע ש א ש ר יעשה על ה א י ן
צא ב י ר ך חשיש!צא ב ד י ך הקש כמיששתב !:יבין נ ן ו ב ק כךהיאמתישכעל
נכין!אחר אשר ביאר י י ן כצל איך אה שהשיג ב י נ י י כ האלה״; !בהנצחת!
הנפלאההיהמןהסכהאצהיסזבכיעןסיאצהשיגוצהבקרברמ; הישיבב
אצ הסבה צריעהכדר הנמצא כמסיבביכוהיעשייהנעשיפתאתהשתש אשר
על כן אין ראוי לשפיט מהם י ב י נעתק לבאר בכל הככקיש הנמשש־ם ר :ע
השדרהנרא לתש ברכריס אשר הס מחתהשמש אשר עצ ק אק ראיי לשש• ט
מהם על ה ק ר ס והסבה חלילה כ-ד כר !!ה נמשך כצ! עד כ ש ק לך 6כ!צ
נ י את נ ל כשמחה יכיייהתחיל יאמר כי את כל יה נתתי אל לבי יהנה מלת כי היאשינ
כפשייהיה מידה על כייישי שנמשך לעיל לתת טעם למה עיין כיכרים הנעשי'
תחת השמש חן הקייס אצ המתאחר!מן הכבה אל היש ב ב ! א י ר כ׳ עשה ק
יעןאתכצ מה שאמר נתן אצ לכו מרוע הסדר אשר מצא כחאיתי נאת ר ודלת
מה שהשיג בעיונו מפאתהשכל מרוע הסדר כעילס השכל רצה ע ד ל :ר
ילחפשהעניןמפאתהפעילייעצמןיייא כי אח כליה נתת׳ אלצב׳!צבור א ת נ ל
זה והס שני איפנימעי חקירו' אם מפא' העיק האמיתי מ; הק דש אל היא .חד
ואש תצדהשעיל תיק ה-א תרחלהק דש ׳ביאר שתי החלוק! גש יי,ד אשר
עציהסאמישנתןאותסאצצבו!שרצה צבור אתש!על החלקה שנת; אצלכן
אשר היא מפאתהעייןוה!א מןהקידס אצהמתאחראשר כחר כה:לא תייט
לעולם היא אשר הצדיקים!החכמים שהם שני מיני השצמיכ אשר בהש י!כלצ
כל השלמות שה צדיקים הס שלמים יחעשהוהחשייששצייס כעיזן וענייה"
הס השלמים אשר לא הניעו למריגתהצדיקיס כ י ו ששש הישרים והענדס
!הטובים!דומיהם שהסמייגוחלחטהמהצדיקיס ועל כן נקראים עבדיהם
שלהצדיק׳יוכןהחכמים ׳ ש מ ד ר ג ת למטה מהם כמ! ה׳ יעים והמשכילים
והמכיגיס שהם כלסעכדיסלחכמים להייחס למטה ממדרגתם ו א י ד שכל
אלה השצמיסבכלחלקיהםראהכלכו!שכל! מן הקייס אצ המתאחר שהש
כלס נ י ד האלים והוא משגיח בהס כ נ ל פרטי מעפיהס אמנש י׳ה שהשיג
מצד
רככ
קהית פרשה כד
מצד הפעול ת מ ; המתאחר אל הקורס ו א ה מכונה גדולה לק״ס מה שאח'
קידס זה כי לא <ו כל הא דס למצוא אתהחעשה אשר נעשה חחחהשמש!נויווא
גס אהכה גסשנאהאיןיודעהאדם ׳ריידעת׳ כידיעה אמתיתשנלס הס
כיד האלים אך אהנה מהאלים אל השלמים הנז' גם שנאה אינו יודע אצל
הארס!אי אכשר לעמוד על אמי/או וזא גס אהנה גס שנאה אין יזרע הארס
יד'ידעתי שהשגתי כידיעה אמתיתשנלס הס נ י ד האלים אך גס זה ראיתי
שאין אהכה ושנאה מאתהאליס הנויידעהאדס וכיאר טעם העדר ידיעת
האהבה והשנאה מהשי לפני השלמים הנויכאומיהכל לפניהם ירישהאהכה
והשנאה לפני השלמים הנוי כי לפעמים יראה ש ה ו א א ה פ א י ת ס שהם
סקט־ס על שמריהם והם מאוכלי המן ולפעמים יראה שהוא שינא אותס
כשמביא עליהם ״היריןקשיס כאופן שהאהבה!השנאה לפניהם יעל ב; אי
אפשד לעמוד על אאתתהעניןמפאתהפעזלותאש שונא אומס א! א!הכא!מס
»ען אין סדר בהתכעליתס יכיאיהענין ייתר כפסוק הנמשך באןמיהנל כאשר ה י ל נאיסר
לכל י ו כ ל החלק־ס הס כמ! הכלליים כ׳ כמי שנכללים!כמינים לא יהיה סדר
אחד תמיד כ׳ הבל יהיה מלל דבריס משתנים מכו!כ ההודמן ורוע ההודמן
ק הפרטיים והאישים כלס ואף השלמים שכהם יהיה ענינס משתנה ולא
י ה י ה נ ה ס ד ב ר ק״ס !!א הכל כאשר לכל ׳ריבמלת הכל על כל החלקים
וכאלואחרכלהאישיםוהפרט״ס הס כמו שהוא הכל כ׳ כיי! שהבל אין
חלקי! ש!*ס כ; החלקים אי! פרט־יתם סייס שאפיל! כל איש ישתנו עניני!
כחלקי! כהשתנית הכל בחלקיו יכיאר עיר הענין כאןמיחקרה אחד לצדיק
ולרשעלט נ ׳לטה ר ולטמא!נוי כי הוביר כל איפנ׳ חיני השלמים והבלתי
סלמיס ההפכיים להש כי כאומ לצדיק ולרשע הס השלמים במעשיהם!הפכם
ובאומיולטהור!לטמא הס השלמים כגיפס הפכס ולו כח ואשר איננ! !!נח הם
השלמים כחחינסוהפניהס והטיכיהחוטאה׳אהשליכלבוונמחשכת׳ והפכו
והנשבע!אשר שבועה ירא ה!א השלס נדכירו זהפכו פ׳ הזה ׳ ת ״ ש נ נ ל
הכתויעל נכין מספיספפי דרך הואיבע!ל והכינה שיקוה לשלמים במקרה
הפביהס הבלתי שלמים אשר עלכןלא יושג הסדר מ; החאואר אל הקידס
כמד!כר כ׳ והו המכוון יאמר שמלבד הייתהפדו כלתי מושג מ פ א ת ה פ י ג ז ה ר ע כ נ %
הנהעליתתחת השמש ליועהסדר כנויהנראה לח!ש רעמצדיעצחו נמשך ע ד
עת; ר ע ״ ר ע שסדר ה !:הנראה לתש כנווה א כ׳ ׳היה סכה לטענת כני
אדסכענין ההשגחה כעילסהוהיאף כשכר המקווה אחר המ!ת !זא זה ר ע
בכלאשרנעשהתחתהשמישיריבדכריס הנמשכים מפאת המערכה מרוע
הס־רהלרתהלעיניכניהתראת ׳הידע •ייפרס :והוא רוע הסדר שחקרה
אחד לבל כמו שנאמר ׳וילתוה נמשך ר ע אחר והוא החיניתיהטעית בלב כמ
האדש י י י י ע ה ס ד ר יגש לב בני האדם מלא ר ע והיללות בלבבם שיהיו הס
יעים וחטאים כראותם ו ו ע ה פ ר ר ןזא מלא ר ע ויעלה טעית כלבבם והיללות
נו
כ
ג
56
שהוא
קהית פרשה כד
מלוא ככלות קטני ווה הזא שאמר יה ללית בלבבה כא״הה •רצה שיענה
צל ככ 0כח״הס
רוצה לומרכע:׳; חייהם שיו ש ב י ה שלי;הדבריםנמשכים
בהשגתה רק כהודמן !!הו 6מד! היללות כ נ ב כ ס בח״הש י*חר העדן
ה!ה •כאן לטעות אל המתים
בחישבה ש א י ; ל ה כ שכר לע-׳לשייההוא
.שאמיואחריו אל המתים <ר יאחר ההיללתכלככה בענקחייהה ״ ט א י ג ל ל ל ת
אחר אל המתים ואחר אשר כ׳ אר דרך כלל ה מ י נ י ת ! ה ט ע י ת הנמשך ב צ ב מ
מרוע ההדר כעני; חייהם כשיחשב! שכל הדברים נ ה ! ד מ ; ! ח ל המתים
כשיחשב! שאין להם שבי ועונש נעתק לבאר איפ; טעיתם ! מ ח ש ב ת ה ה ר ע ה
הנמשכתיילאתרועהכדר עד לך א ב ל בהמתה צ ח ״ יה! שדה בלה ה ט ע י י ת
ג׳
•8א ה ד הצ!מח!תכלכהמינים הש־כטיה יקהמא חראלהקידה ׳התחיל ל מ ר מאתר
הילל תלכ כנ׳ הארה שת י׳ר׳ כ• מ־ ה ת!ה ואיזהה!א אשר ׳חכר אל כ ג
החיים שיהיה ח׳ מרגיש שיהיהל• כטחין!תקיה אתרהמ־ת!'!א כימי אשר
יח!בר אל כל החיים יש בטחון ומלת ׳ביחד קרי וכתיב !יהיה מקישו עם
הבהיק הקודם כאשר ת!רה עלי! מלת כי כראש הבהיק •הזח כאל! אמר שכם
לב מ ׳ האדם מלא רעוהוללות בלבבה וס!ההוללת ה ו א שתישכ<'!א,ימר<'כי
מיהואהאדס אשר י ח ב ר אל כל החיים כמ! שהוא קי׳ א אכיל! אשר ׳ביחד
מכלם כמ! שה!א כתיב יש ל! בטחון ירי אין ם!ה אחד מהמחבר אל כל החיים
אשר יקרא ח׳ שיהיה ל׳ בטחי; כלומר שאי; ל! ש ס כבאי; !תק!ה אחד המ!ת
וביאר שטענתםכמה שאומר•'שאקלהש בטח!; אחר המיתהיה נמה שהיא
מונח איות׳ אצלם כ׳ לכלב הח• עם היותי כחוימכלהניח הוא ט ; כ מ; האריה
המת שהוא הט!כ מכל הכח אשד מוה ישפט׳ שכל הבעל׳ חיים ש!יס כמדבר
כמוהכלתימדכר ששלח׳ אף שיהיה ה׳!תר כחית שמבשר כהיותו כח״ש
חייתו ט!כ מאל מן החת אפיל! שיהיה היותר שלה שאפשר ובכן לא יצ״ר!
ש!םשלמותאחרהמ<ת!להיותשהשלמותיצו״ל כשני חלקי אשבע ב ירע שלם
אצל המעש׳יזאם באמתוהםקל שהם אצל השכל העיוני אחר שביאר טענתם
על העדר התקוה אחר המותמצד ט כתתם לחה שראו שטוכ הכלב הח• ואולי
שחלתהכלכ ה!א תאר אל ׳,־רשע התי ת ״ ס גשמ״ימהאר׳ השלה כמעשי)
,yךךן״ס אחרשמתאמרשגהמצדהידיעהה׳אכן כ׳החייסאףשיהיו התמר נ ע ר י י
ההכנה שאפשר הס •ודעייכלם שימית! !הוא ידיעה מה אף שהיא האתר
חלושה והיותר מעוטה!פחיתהמכצהידיע!ת׳ע;ה<א מושגת מפאת האיש
והנסיוןכ״ראהקטקונדולשסהואואיןנמלטמהמתאהילוהכ׳ הנה •ש ל!
יתרון כידיעת׳!אתצכדה מן החתים שאינס • דעימא מהחפייידיעה הי ־.ר
פחתהשאפשרשתצוייר שאינם יודעים שהם מתים !!א כ׳ החיים י רעים
שימות והמתים אינס יודעים מא מה ומיוהרה הפה!ק היה הוא גם ק פ• רוש
הקוללותםקיסשהכשיקשקדסליהכיאיייךכללשהיללות כלככס ,לל• ת
שההוללות והטעות הוא כהעדר חקיה לשלמים כ׳אר ראש!נה פה!ללמ
שבלבכם
קהית פרשה כד
רכג
9כ ל כ פ ס אצל שלומי המעשים!היא בי מ׳ אשר ׳כוחי ובולי ואחי כך ביאר
ההולליתאשר להם אצל םלומ׳ היעית כשיאמרו שהחיים ״יעים שיח!תו
ןשהמתיסא׳נס ׳!יעים מאומה כנויומיה הילידי התילרה השקיית אשי היא
ההוללות והשכלית הקניניכלככסבאוחרםשאיןעיד להם ש ב י לעילם הבא
•ען נשכח זכים אחר שהם מניחים להנחה מא!מתת שאינם ׳!יעים מאומה
אפיימה שייע! היותי נ ע י י י ס שבחיים ו״זא ואץ ע ו י להם שכי כ׳ נשכח וכוס
ולהיות ששכחתוכיס איננו טעם ממפיק לשלאיתעננ! בס בעילם הנשמויאן* גם אהבתי
&כעלבהיה לאישאילהםוכיאו שישכח וכים ממה שעשו מהסיבית ח!
* ו ה ע י י היעית על ק א מ י שאץ בהם סבותהשאחת כלל כ׳ מצד גיכש הנה
קוא מכיאר וציאה לחוש כי יגיע איס ואיוולהיו' שאס אפשי שיצ!״י השארו'
הנהה;אככחיתהנפשיותעלכ;אמרשנסאהבתסגס שנאתם גש קנאתם
פהס כלס מ צ י ה כ ח י ת ה נ פ ש י י ת כ נ ו י ע כ ב י א כ י ה כ א ב י י הגי^ פהס כלס
כחית בגיף!'יא גם אהכתס גס שנאתם כויככי א ב י ה וכוישהס מפאת הכח
המדמה והמחשב יהזוכרכייאשר על כן גזר שאין להם ע ! י שים חלק נשאר
לעולס ככלאשרצעשה בהתחברות החימר עס הצירה תחת השמש ועל כן
•תחייב מוה שבהכרדס לא נשאר להם סכת השארות שים חלק מהרכבת ייזא
וחלק אין להם לע לס ככל אשר נעשה תת' השמש י י ככל אשר נעשה נהייתי
ו/חתהשמש מורכבים החמר עסהצירה לא נשאר ש!סחלקייהסצצחי ואפשר ע י י נ י כ ו י ע '
טית״שכו הששה פסוקים הללו פיתר שאתפסיקי הספר אשר פירשצ! ע ר
המקים ה1הכלסנכ!ח׳סלמביןבהוראתהשלמיתהאחר׳! המקווה אחר המ!ת
אשר כל נ! חי׳ ר!חנ! !נשמתנו ונאמר כ׳ אסר אשר ביאר היית החקירה
היקרה ברכיים האלד״ם מן הסבה אל היסיכב ומן ה ק ר ס אל המתאחר
רצה לבאר כ־ אתכל וה שאמי למעלה שבק tלתקיי מן המתאחר אל הקידס
ולא מצא לא כדרך הקש ולא כדרך חפיש נתן א ל ל כ ו ז ז א כ י א ת כ ל וה נתתי
א ת ל כ י ז ה ו א י ב ק למעלה ב א מ י ואמי שנת; ע י י אל לכו ל כ ו ר את כל וה
ב א י היטב 1ה!א הי!ת הכל מס י ר מפאת ההשגחה !מהסבה הראשונה
המשגיח ב כ י ט ׳ המעשים בלס וזא!לכיי את כל זה ומלתלבוי כמו לכדור מן
ספת׳ כ ו ו י מלל! כמו פפייהרחכע יל וביאר אחתת הדרוש כא!מרו אשר
הצייקיס;החכמיס!עבייהסכיי האלייס יי' שהשלמים כין כמעשה כמו
הצ-יק סיגיןכע״; כמי החכמים ועבייהס ההולכים כעקי׳הס כלס הס
משגחיס מ י י החלים כלתי אמצעי כלל שהס כייי ׳חימחש יה!א משגיח
בפרטיותם יזא אשי הצייקיסיהחבמים יעכריה' כיר האלים יאחיסהאהבה
והשנאה שיש לי ׳תיעס הארס אינו ידוע לבני אדם עס היזת הכל מס!דר
מ פ א ת ההשגחה אך לא ידעי!לא ׳כירי כה להיותשאינס חשניחיס רק כהזיה
יחינשיייעים כי לפעמים יראה שיגיעלשלסדכר אשרלכא ראיראה שהוא
רעויה־ה לתכליתטוכ שאיצעשרשישיגהארם איוהו הטוב ואי וה ה!א ה ר ע
p .אין
קהלת פרעה כד
י ע ן א י ן א ד ס י כ י צ ל ה ש י ג ת כ צ י ת ה ד כ י ״ י ל הניצל נא ־'גש •יללה גד*•::יל
6׳ ; ״.דעהאדסואימרו הכל לפניהם ו צ ל ש ה כ צ ה א ״ ; -ר בידי"'•'.פ .כיי
1
השלחים הבז" אף שנראה דכריפ ש י .בא ו א י ׳ • : :ב פ י ל פ ־ י כ׳ ל א י ־ ״ פ ר
מנלייתח• קר נותן להם הטיבוהנאיתלהס לקיים שליותשיייא לכל לפניהם
ואתר אשר ביאר היות ענק השלמים יישר פלו ביד המלה•; י י ש ל ר
לפניהם בהשגחת הנפלאידרך כלל נעתק לבאר א פ; ההשגחה כשלמי הסי
1
ואמר שהשגחת׳ ית' כאלה השלמים נ כ י ש ת היה כמי ההשגחה השיכלת
בכללי'שהנצמודיפנה!,א הכל כאשי לכל!כ! ירימה ש א י י ת ׳ לעייל שלשל
לפניהם שהכ נהכו שכל כרישי מעשיה; מבודר לפנילש ככיללשנחללניל•*
הנה וה הכל היא כאשר היא לכל פילל ואיו ;:א ייר• ״קיה י ק ד לצ־יקילישע
לשובלשהר !נוי ע ד ס ף ל כ ש ו ק א פ ש ר שלוא נאתר ע צ י ק י ל הייתה שהיא
מקדה שיה לכל;א•••';״ ;•-כ׳,״׳תיה •״קדה ״ ת ר לשלישייה ת כאלי א מ י
ששאר המקרי; אשר יקרו לשלמים ׳לבלתי שלמים כלש לם בהשגתהיכבדי
נכיןאןהנכיןאצלי שרצה לכתר שללשגחל האלדית י כ י י י ת לפניהם בבל
פ ו ש ׳ מעשיהם א ן להיותשאין ארב צדיק בארק אשר יעשה שוכ ילא •אשא על
כןיקרהאיוה י ק ר ה שיה לכל האישיכ שיקדילצדיקיש כמקרה ה י ש ע י ־ י ל
יקרה פעם אחד ל י ר ק איזה ש ן וחטאת הא מקדה אחד לצדיקי !.ש ע י ר
מקרה אחד ולא וכיס יקרה צשלמיס ולבלתי שצמים •ביאר כ כ ש ק ל נ ־ ש ן
פיה צבי׳ היא ר ע תחת השמש ירי זה ר ע שלא ימצא אדם ש ; ; בתכלית
השלייותעד•שיהיה דפק תמיד נו •ת'עד שלא יקרה לו שיש יקרה ר ע ו ז א ת
רעככצ א ש ר נעשה תתתהשתש כי מקרה אחד לכל ׳ריכשל אשר נעשה תחת
השמש כלומר מחה שעושים הצדיקים •השלמיפוה ר ע דכק ג ר .ע בחירתם
באמיגמדשנמשן ממנו פימקיה אחר לכל ואמר שמלבד ה ד נ ר כעצמו נמשן
ממני ר ע צש אר בני אדם שיבאו ליד׳ מינית ו ט ע י ת מ פ י כ ש בהשגחה ו״א!גס
לב כני האדם מלארעוהילליתבצכבם בחייהם ואחריואצהמתישיריאתרת
של ההולצות כ י ה שישעי כח״הס •נועי גס pאל המתים בחושבם שאין ללש
ע י ד ש נ ר ב ע ל ל ס חלילה יזא ואחריו אל המתים ילהית ש א י ר שליא כגלית
והולל! אשר עלה כלכ הפתאייהשיפט׳ עניני ההשגחימ; למאות kהקיר אשר
לא ידעי ולא יכינו למה שירא! אתל מקרה ממקרה הרעיתלוחנייתאשריקת
לקצת שלחים ביאר טע תל!ה:לל!תס במשפטם וה!אמר שלוא טעיתיפרשש
כהקשס למה שרואים המק־ה שיקרה לצדיקים לפעמים כמקרה הרשעיש נ ׳
השיג־ הוא מבואי לוה ׳אינם מ שכיח ש ב! ולוא כ׳ מ י ל ו א ול אף שיהיה שלם
,
מ א י ש י ב ת י משל שאר האישים ע ־ ש ח בר עש הנכה הראשונה בהחלט"
ע ד ש צ א י צ ״ ר בי עין אשר חטא ועל ש; היתה מלת יבחר ק י ׳ זבתיב שא.ת
קירי; יחובר יכתיב יניח־ ו שניהם נייקי כ• וה נמשך מזל ר׳ הנבחר מהאישים
השצתיס הוא אשר יחיכר ויהיה דבק דכקיתעצמ׳ עם הכבה הראשונה ית'
ואו
קהלת פרשה כד
רכר
זא! לא יקרה לי •שים מקרה מהמקרים שיקיו לרשעים אך להיות פי מי הוא וה
אשר ינחר כא־׳ור על pיקרה לכל שלם אילרוי-ס איוה מקרה למרק עצו או
חטאתי כ א ח ר ו״יא כי מ׳ אשר י ניחר יכוייאחר שביאר הטעות במה שימשנו
הטיעישה׳ללתבח״דםכאמיר ביארההיללית השני אל הייתםוגור א ח ר
םאצ כל החיים יש בטח ן אחר ה ח ת כמעשיהם הטיפים אשר יפעלו כעולם
הוה!יא אל כל החיים ישבטחין וכוי ואיחר כי לכלכ חי טיב מהאריה החת
לצה בי שהשלם אף שיקרה לו איוה מקרה מחסיון הטיכיתהוחנ׳!' אף ם י ב א
למלרג' שיהיו ממצותיו ק סיס כחווניתהכלב הגה כהיותו חי משכיל כי השלם
הוא אשר יקיא חי הנה טוב לו מאד מחה שיהיה לרשע הצק' מת כאייול
רשעים כח״הס קרויים מתים אף שיהיה מוצלח בהצלחות הומניות עד שיהיה
כחדרגתהאריה כערך אל שאר הכעל׳ חיים שהיא יכיל על כלס ׳טירן ואוכל
ככל איתנפש! ואיש משאר הבעל׳ ח ״ ס ל א ׳מחהכידוייא כ׳ לכלכחי שהוא
השלם הנקראחיאף שיהיה גופי!ענינו אצל ההצלחיתהומניויבחדרגתהכלפ
ט ! כ ל ! מ א ר גס בעילם הוהמהאריההמתרילהנקראחת שהיא הרשע והוא
כאריה אצל ההצלחות הנויואיןהטוכיות והיתרון הנוי כה נאחרעלט!ני!ת
השלתותא! השכר המק זה חלילה פ׳ הנה הנס הפכ״יכטוכ והרעואיך יאחר
מ ט י ב מוהרק ענינו שנס בטיכיתהחצוניות כמה שישוער ט!כ כעוצס הוה
הצה הצדיק השלס אף כשיבוא למדרגתריעההצלחה הומניתכמררגיהכלכ
יהיה טוב לו כשיהיה שלו ושאנן ושמח כחלקי מהרסעהנקרא מת ככל עושר!
וגברת! אף שיהיה במדרגת האריה יען כל ימיו מכאובים כאומר! רכים
מכאובים לרשע וכוי ועל כן אחרכי לכלכחיוכויולא אמרכיהכלכחיוכו'
לרימון שיגיע ל! טיכ כעה! מלאריה הרשעשנקרא מת כאמור ואחי אשר ביאר
יתרקהשלם בשלות! והצלחת! בעה! בחסרון ההצלחו'הומנייתעל הרשעבכל
תקפי וצבירת! ועושרו ביאר הה^דל אשר בין שניהם בענקמציא:תס ומה!חס
ועצחיתש באומרו ב׳ החיים יודעים שימות׳ יהייתיס איכס ׳!רעים מא!מה י ר כ י
הח״ס פהס השלחים באחור יודעים כידיעה אחתית שימות! מפאת הניף
והכינה שמשערים יום החות תמיד אמנם המתים שאס הרשעים שכח״הס
נקראיימת־סאינסיודעיסמאומהועלכןאיןעדלהס שכר יען נשכח !כרס
בפיעלש הרע שה!א העדר ואינס פיעליס פעילית שישאר חהס וכר שהם
הפע!ליתהטוכית!זא ואקעידלהס שבר כי נשכח וכרש יכויואחר אשר ביאר
הה בדל העצמית׳ כין השלחים יהבלתי ש למיס!ה 0הכלת׳ פועלים הט כ כייה
0היא ט:כ אשר ה!א סכת הערר סכרס ווכרס אמישמלבר ה ע ד ר וכרס מצר
העדר הפיגילותה שלחית שהם סבת וכדון הארס הצה וילת וה כל הכח!ת
הנש:־ ת ה 0נפסדות כמ! ש!כרנ< בפירוש הראשין כ׳ האהבה יהשנאה
והקנאה סהס בלה כפחות הנפשיות במחשב ובמרמה וכווכר וכשימר לא
נשאר לנעדרי ה ש ל ח 1ת ד ב ר מהם וואנס אהבתם גם שנאתש גס כויוכבןהוא
מבואר
קהלת פרשה נה
מבואר שאין אצלם שים ח3ק נבאר לעילם י כ ל אשר•:נבל תחת י :־ »•: :
שנשאר לשצמ׳״שבבלאשרנעשהתיותהשישבעהיו נשאי להל חלק •ע •ס
וצעיצמיעיצמיםהשארו' נצחי וביל ׳תישבי בל ל כ י ק• עי::.׳• כ : :ל לל :נ ל
נ י ש ח נד ,כיתר הפסקים כ ט שישי תירתם הקדושה ברה מ א י ר ת ע : • :לנה לפשיקים
האלה לס קש׳ הישיכ כפ׳ כשיש; שי .ד י ר י :אשר על נ ; אש צייניש ־׳גלדי• ש
ל ן אכל
סלישווולשנלאנ׳צה׳שתיה שנאמרה נ כ פ ר קהלתליא ־׳•:לל ־:־.יה של
מורל כח! שכתבנו כפס ק ושכחת׳ אני א ת ל ש י ח ה ני אך א ״ נ ל ר ל י לפרש
הכתיבים כפשט; על ד ר ן שא!ל ה ד י פ ה ת ל ו ש יאין -ק י • rנ־י י־יד׳ נ K :
ועל כ; נפרש איתכואשיניכפשטן של דבלים ואח כך :ש כ ל כ ר • : :לשבש
כפי שרשי האמומתהא״ת״תי׳שנ״יינלליגתוזלייתישנישבכת;•:בלת׳
דוחק נצל והנה נ ב ׳ כשטן של ל ב י י ם א י ר שלייה ה .ה . :־ :ה ־׳ : : .כ ד
,
הקדים שצבצנ החי1היא השלש ש־חיה ח ״ צעל בחשל! נ :נ י י ו הנלב יהיה
ט י נ צ• כי א י ר והזהיל את השל :הנוישה־א צא יעשה ק שייתל ט!כ ל א -
שיאכללחיו בשיחה והי,א שיאכל א ת׳ ל ש ב ע ל י פ ת •ל! וצא •::־• ע נ י ו
ו י ש ת ה ב צ ב ט ב ״ נ ו ו ו א צ ך א כ ו צ ב ש י ח ה צחיך ופתה בלב טיב יינך ילצך
אכול כשיחה מה שתשיג לאכול כפי משת י ד ן ועל ק א י ל לחיין •לימיה
שלוא לחמן כה׳תל ל ן אסל אימי יכן שתה כלכט!כ יינן נ א :י •־•:.ג • ר ן
וצא אמיצך אסצ צחם ישתה ״; צשיכערק אמר צחמן צרחי! itהכלל לנ־ נתן
הטעם לוה באומרו כי ככר רצה האצים את מעשיך •דימעשיך אלה שלש
המעשים המיוחדים ל ג פ ן כ נ ר רצה בהם השי אש כתחילת כליאת האלם
שנתןלוישיתואמר לו מכל עץ הגן אכול תאכל כוייק אמלכל איש׳ האילה
הנכחלתנתלת! י ת י נ ת ת ה נ כ ף בבל אשל תאיה נפשן כלקל ונצא; 1כ״ן
!בשבלובנלאשיתשאלךנפשןנחשמחתאתהוביתן
נ ׳ הרי שככל לצה
השי כמעשי כני אלם כלכלים ה מ ט י ס ל י ן * הטף ועל כן אמל שליה העל
־
שילך האיש ישלס ייאכל כשמחה לחמן וישתה נ צ נ ט י ב ״נ! כ׳ ככל ל צ ל ל :׳
בתלת! את מעשיו אלל ואינם מנגלים אל לשלמית לק לסלעזלצשצס לקי ס
ננל
עת
גיפוואתל שהת רצו האכילה והפתיה התיר ל< נס המלביש׳'הטיניס ושלל
התענ ג• ש מהכיבהבשמןהמבישס כמישהי! נהגים כ ! ־ ; ק ל י ן הא ככל
עת־היובגדין לבנים ׳שייש־ליה י ש לשלביצכישיך-ה שצ• י נ; נשלי־ש כ׳
אי; הדרכה והישרה אצ הרשעים לק עס השלמ׳ס מ י נ י שלמה העה!היא
הישרה ישרה אל השלמים שכאשר יגיעו למדרגתהשלייתליתר צהש ההכרחי
מההנא!תהגשח׳ו'לקיו'הנון> כשיע ו המשוער אשר לא ׳!•ק! 1השגתהשליית
וקיומו
וגס כ ו ־ הדו׳ר ל! שיה׳'כמכת י ו ״כילתי כ׳ על כ; א י י נ ג ד י ך ולא אמ
ככלעיללנש בגד׳ילכניירקאחיבגד׳ן כלומיאין שיהיה ב ג ד י ן יהיו לבניומף'
ולהיותשהתירלוהתענוגכחוש הטעם התיל ל! גס נח!ש הראית שיתענג
כראותו מלבושיו לכנים ונחוש הריח נאומושמן על ראשן אל יחסר שהא
השמן
רכה
נלהית פרשה ט•*
השיין הייכ! crכמי! לה•!'שימעט טי* י יספיק על כן ל 6אמ״ישמי סלך על ראשך.
אל •חגר :״ שאח לחמך!בגדין בבנו׳ אליי כצודק אמר שמן ילא אח ושחן
ו ב על ו י ש ן כי ישןלא חח שש שמן על ראשך צרמו! שבכל שהוא ממגוינפ ק
!עלכןאי׳חציחשר כלזסיםיי לן שלח ׳השר בהחלט אף ש ה ה מעט כל
;
שה!א:ה!א דקדוק נ כ י יאחר שהתיר לו התעניגיינפיהג חושים המיהתיר ל 1ראח חייפ
ג נ ה י א י י י ז נ ח ת נ ־ ו י ש ה י י ש שש תנהנבינא־פן שלא חיק לו שאס ירכה
במשגל׳תקנח חיי• בלי כפק!בן שיתנהג עש אשתי כראוי כאהכה 1אח!ט
שיים לא יעשה כ; חיי! לא •היןח״ס!לכלול כל זה אמירקה חיים כלוחיהשתדל
שתראהח״סשהסהח״סהמענגיכ שלא •היזח״ צער עס אשתך !'!א ראה
ח״ש עס אשה כ! כי כיה כלל כל הבצהגה הראזיהעמה ולרמיו שלא יאהב
אחרת!לאי!ד!!געס
אחיתאמיאשר אהבת פלא ת ל ן אחוישרירית ל ב ן
לכ!א על א ש ־ זרה אשר לא כרת ויא ראה ח״ס עס אשה אשר אהבת כל •מ•
חייהכלןירילאתזנהחצילהאחרינשיס נכריות אי זר:תרק כאשת נ ע י י ן
אשראהכתכצימיח״הבלןובללכוהשי-א יהיה מצי אצלה כתרנגול 1וא
S
ראה ח״סעסאשהאשר אהנתכצ ימי ח״ הבלך כוישדכ המשגל מקצרי'
הח״ס -כגזרתראה חייס כלל הכל!היא אשר נתן לך האלים הכל תהתהשמש
בל ימי הכלך!"זאאשרנתןלךתחתהשמשכל ימיהנלךואמישזה ה ט ב אשר
יהיה לו אכל חוש המשוש היא חלקז בח״ס הקצר׳ האלה שהס תחת השמש יען
בחיייהנצח״יכעה שאינס תחתהשמש איןכהס לא אכילה!לא שתיה ולא משגל
חלילה ׳זאבי היא חלקך בח״פכעמלך אשר אתה עמל תחת השמש ׳ריאין
לך חלק אחר בחייס הגשמיים זכיגמל הגשמי אשר איזה עמל תחת השמש
ר ק זה הישוכ הנוי ועל בן הזכירו כלשון ז שר כאימרו כ׳ הוא חלקך כוילכלול כל
הטיב הגשמי אשריכרואמיעס אשהוצא אמיעס האשהצרח!! שהכ!נ'ככת!כ
הואשיתענגכחזש הייש!ש דרך כלל שאם היה אומיעס האשה נשמע שבא
להדרים ולהישיר! אל אזפן ההנהגה עם אשתי המי ח ד ת ל! ! א י ן ! א ת בונת!
כ ה ר ק ל ! ח ' צ ! ד ר ן כ ל צ ש ה ת ר ל ! ה מ ש ג ! ע ס א ש ה ד ר ן כ ל ל י א א כ כ אר שיהיה
1ה ע0אשת!הח״חדתלי 1ה!א דקדוקנכוןואחראשרהתירלוהחצק ה ר א י נ ל אישר
מהתעניגהגשחי כפי הדיחישים הנש חיים כ׳ הניח חושהשחעצהיוישלא יפוצ
נ ! תעני ג גשמי בהחלט מצד עצמי כנודע ממציאות׳ ומהותי ביאר הטיגס למה
התיר לי התעניג בדברים הגשמיים יהיא כי אס היה החשבין ׳החכמה נמצא
בקבר שהיא השאול שה לך שש הארס מיד כשהולך מן העה! הנה היה מקים
י
לא1חר שיאמר שאחר שערים יש!כ אל הקכריאיני מילין עמו ר כ ר גשמי רק
נעתק הגין> אל המקים ש מ ל ן שם אל דבר ריחני אין להתענג כלל כתענוג
הגיףכעהזאמנסאחרשאיןבקברלגיףשוסתענוג רוחני הנה אי! לי לגוף
ככל מציאותו רק מה שיתענג כעהי על כן רא״ להתיר לו שיתענג כעוד שיש
ל!!»! להתענג כ׳ אחר המיתה אי; ל! סוס מין תענוג חתני כעולם כד• שימאגן
נו
א
1
57
כגזפני
י
קהיח פרשה כה
כגיפצ׳ ״א כל אשר תייצא ידן!היא כפי ליה שתשיג י י ן שתהנה משלך י1א
מווצתך מציצה לק כמיתר לן עשה יען א־ ןמעשה1חשנק ילעמ יחשמה יצא
ו/עניגלא גופני!לא ריחני כשאן ל אשר אמה ה לן שש שהא הקבל יעל כ; י 6
אפשל שיתענג הגיף הצא ה א כע? iלחל שאי; שמה נקבר הנקרא -איל •שש
מי; מענג צא גשמי הנרמז ׳הנכצצ כשש מעשה יצא ליחד הנכלל לשש :0נין
נדעתיחנמה כזיזימ כ» אין מעשה !משכין ילעמ ימכיה כשאיל אשל אמה
הילן שמה כייוהיכ ן> מלת שמה לדמו! שעש הית שבעילם הנשמת יש שש
מכמה ילעתיאהכה חשל היא נכללת כמעשה הנה שמה בקכר אשר שש הניף
הלן אינפ ועל כן וליי פימנ! חלק ל ג ף כעהיז כאמוייעל כן הוסיף גיימלשל
אמה ה לן לימוז שעפ הגוף •לכל פאפ צח כ; היה יספיק מלתכישא!ל בליה
וצאהיה נלין צ!מ אשר אמה ה!לן יאפשר שמלמ שמה דכקה לגיל י שר אמה
לולן!צה׳ימ! מלבו עכ מלק החילול אמישלה״ת! ה!אה!לך שי׳ה !לא ׳עמק
משס 6צ מקים אחל כ׳ ש 0ה!א הילק היחלוןככח-טעל כ; צלין שימן
• ־ ׳ הארס חלק'חומל נעה!!אמנה ככ• השלשיכ האמת״ס מהכיס ככ׳ האיוש
שבאכילה!שמיה שלתלההנמיכמלברנבארכצהכהיךכ ברקיק אלמי
ונכון ונאמ שה ף הככוק יהיה תנא׳ והוא כאלו אמו שכאשל לצה המניה י ת
מעשיך שעסקתכמצוי' נל הצליןאותעכיקבתליובעייןכהיאאכילהישתיה
של תווה כי האכילה היא המקוא והכתיב יהשחיה היא כחפ׳ המיה !!א
לך אכול כשמחה לחמך יכוייויכאשו בכו וצה אליה את מעשיך שעסקת
ככוכשלמית המעשה או לן אכ!צ בשמחה לחמן שמה בצב ע כ ״נך שהא
שלמיתהעיון עד שאלול כל שייאתחטא׳ קילמת צחכימ! קבמי/יימקייית
ולהיות פהוהיו על העיון אחו המעשה שלא יצועה השומע כאישב׳ שיחישיגיע
לייוגמהעיוןשיב אינו צוין לעכ!ק בשלמות המעשיכ א ו המצ״תעצ שן מיל
וה!הייעצצ!וךש5מ!תהמעשהככנעת !נבצ וגע ביעה שהוהי שלא יבניש
בעי!; על שיהיה שצה כמעשה צא יחשיכשאחי השגתהע• ן לא •צישין לעשק
ע ל ב כ• המעשה צדיןש׳מצא תמיד שצסכ״זאבנלעתיהיוכגל־ך צבדס
כ׳ הבגד׳סהםכנויאל המעשים לדעת חילוק כייפי אותי נל המכושים
הקימיניס,אומי ושמ;עצראשן אצ יחסי הוא שמ;משחת קרש ןישק •שימצאו
י ' n ' i m ' 3שניהם יחל נבל עת המעשה והעיק ואפשר שגורל שיק על לאשך אל ׳להר
לצה נו מה שביישו הקימוניס שיהיה משצצמישלבשניייה צבנ״ה !מעל
ואשו כך מלא שמן שצריך שיוהר תמיד ויהיה ייא פלא •לל השמן על
נגדי! ויעשה בהס כתס מהשמן בן השלה כמעשיו א ן אחר שיהיה שלש
בהס ונעשו המעל ת קני; ק״ס בנפשו עד שיהיו כצ מעשי! לכניש בלמי
ערוב מחשכה פיכלתינס בל!ה צריך שיהיה ניהר כהה תמיד ס לאימא לידי
<זטא שיהיה לוחה כיצר! תמיד » עמיד נגר• כהסתכלות נמרן יל ש נחי פיט ת
מ!א מ6למ8ב׳0מכלצי1נאותו'וא ושמןעלי&שך &צ •ה;ו ו,'0אחרא»
m 3נ 7
ע
כי&ר
רבו
קהלת פרעזח כיז
3י*ו ציון כ חיקי ששל זתשהס המעשייה !יוניוהי! לאחד׳ תאיר כיד השלם
להשגת הדבק תיהתנליתהננםף א •וי שנכייש׳נהח״ס הנצחיים יידיא העילם
החח;׳ נחי׳ו נח ש ו״זא יאה ח״פ •1סאשה •ישי אהה ; ל י י ׳ ח ״ ה נ ל ן י ה נ ה
,
הפיהוהה אקשה לישכככלהצשיןשמכ׳כאומיואהח״ס כל ימי ח ״ הנהני'
כ ט ל שאש יראה כל ימי ח״! הוי הוא וואההחייס י ק א ' כ ' כל י מ י הנלך ה א
חיותי לגמו׳ אחו שככו אחו כל ימי ח ״ הכי-ך ואחו ש :פ ל איתי למה שינה
וא-יראשינה כל י ח י חייהכלןואחיכאחוכל׳מ׳ ה נ ל ן י ל א ש נ ל ה י כ י ו ה ח ״ '
וגס נ:י ת כ י הוא חלקך בחיים קשה כ א מ ת ס א ם ה ז א נ פ ש ט ששכאלהאשה
,
א׳ךתהיה חלק ה א י ס נ ח ״ ס ש ה י ׳ האשההיה לי לעזי ואיך קיאה חלקו
וגס מלת ה א שנאה נלשין ו כ י היא ק ש ת ה י ש ו כ א ן אח^ה לפי י י ך ו ז ל
והחכמים הקימיניש שהאשה ה א כנוי אל הח מ י יתישכ הכל על ננק
aה!היי שלחה הילך עה אל השלם שכיח׳ ח ״ הכלי שהם החיים הגשמיים
׳יאה כ ת ש החיים הנצחיים והוא תלוי כהשגת השלח! כח נ י ת ה ח ח י שהיא
האשה אשי אהכ כל ׳מיח״הנלו יכאשי יהיה שלם כמעשיו ישלם כע״ני או
׳יאה החיים הנצחיים שהם ח״ הנכש כ ח כ י ת החומר אשי אהכ ככל י מ י
מ ״ הכלי שהם ח ״ ה ג ו ף ש נ ק י א י ס י מ ׳ ח ״ ה כ ל י ע ; אינם נצחיים כייעויוא
י א ה חיי עם אשה •ייעם החומ שאהכ אית כל יחי היותך כעהי אצל ה י כ ל י '
הגשמייםונורתאשרנתןלךתתתהשמש היא יכקה עם יחי חייהנלךוהוא
כאלו אחי עם החוחי אשי אהכת פל יחי ח׳יך אשי גת; לך ה פ נ ה היאשונה
יןחתהשחש אס מעני יאסהינה תחיה וציית נ ל יחי ההלך ה י א י נ ח ה ע ם
ייה שפתח כי ראה ח״ס כויוהוא נ! 1אמי ו א ה ח״ס נצחיים כל ימי הכנך עם
האשה אשר אהכת כל ימי ח ״ הכלך אשר נתן לך השי תחת השמש יכוה
•תישכהכלעלנכון ו א י ר םההפחכלת היה והיא ראית החיים הנצחיים
כחי׳ הגיף שהם ח״ הכל כעורו חורככ כחומר הנה וה הוא חלק האדם כחיי'
כ ע ל ם הוה וכעחל שהוא עמל תחת השמש כי לא נכרא רק להי1ת סלם
כמעשי! יבעיוצי כל ימי היית! חזרככ כחומר הנייייא כ׳ היא חלקך כחיים
וכעחלך אשר אתה עמל תחת השמש י גל פי ה פ ר ו יהיה כפל הפסיק אפשר
ליישבו גסעלהאשהמחש שישתדל הארס לראתהח״סהנצח״ס גםנהיותו
כחכרתהאשה שהיא פיעל גיפנ׳ שיהיה תכליתי השלמות הרוחני על י ר ך
םכיינחאחר ריזל שאחר! וכה עזר לא זכה כנגדו כפירישנו לספר שיר השירים
כ י ש ת ז ' 1א פ ש י ם א ו א ' כ י הוא חלקך כחיים יצה על הח״יהנצח״ס שנקי'
חיסהתסויצהכיכיעניןהשגתהשלמותהוה
כ ח נ י ת ה ח מ י הוא החלק
א ש י יהיה לו כחיים הנצח״יכ׳ מה שהשיג כו מהשלמויהוא יעמוד לי כ ע ה נ
להתענג כומויי השכינה כחי םאריילח׳ שטיח בעש וכויואתיאשי׳ מ׳ שבא
לכאן ותלמודו ביר! !אמי צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שהם העטרות
•,:ליכועאהס מן העה" 1שהם עטרותיהםהתיוחדוילהסועל ק א ח ר כ ׳ הוא
נו
כ
»
57
חלקן
.
״
.
י
קהלת פרעה כה
מלקךבת״ם כציכח״ש הצצח״סיעל המעייג יהתכקאשו •ליל ג בעלי
מהמגיגבשצ״תחייביג״כךישייתז
כ ׳ ־ ז י י ׳ נ ־ נ י ־ י ו ; :לבניי*•,
בשניחלקי שלית חלקהת־ כמל : :״ ־ :־ ״ ד כעהכה-ליר :של־צ
בכלעיוצהשיגהשלייתהוה נ ח ״ ל ע ל ? :״ ־ ח •ל ב ע ל :־ " ל י ה ל ע־-עש"
וחשבק ׳דעמיתש״ רק תל ש• צ־ך ע׳׳• של של׳ ה א ע צש ל " בשל •ל -ל ה א
עיצםהגמיציהמענגהרימנ־^אכללכל חמצת י ־ ן כ י י לש־.־ :בשצ יכו
צהש• :השליית נ ש מ ש ־ ־ צ צ עש
. . • : I Tלשי.׳ :ת ל-:״ ־• .ש•; כ .נ ל
השכצ העייניובין כעיצות לש:צ למ עשי • ק חש צח משינני פש לת משיגנ• שש
כ׳ אקשכ צח מעשה שלוא J9-3נלהמעלי התלת !1ליציתשרי־-ו •לכשל
התעש• •צל לתע •:לששצ• תשלשששצ ־ ע ה כ ״ ל כ ־ שבי־י־של־שש ל לי
,
במאמר השש׳ מהכר המדימואני הארכתי ה י ־ מ ר בלש שש ב ה ״ כניישה
יקיאהששצ חשכקחלשק מתשנה כמי שהירש הר־שג•• :כשכ־ ל־ד כ כ ״ ש
רכיתיזא כי אק מעשה!חשבי; ידעת וחשמל בשא צ ל ש י אמה הילך שיה
כר* ש י כצצלשיגש שה •להשתלה בהם אתדימית־ כי י*ש צח כ ־ ־ ־ ,בלה
פ
,׳ -־
נד
0
נ ע ר ך כעילה לוה לח משיגה עיר ואבשר שיתישב! הארבעה כש ק• ל-צן
כדרך אחר ישר יכשר כעיני כל ר!איו מ רכש משני הדרכ• דנת מ• הנ• שנא
יהיה הצשק נדחק כצצ מפשט׳ ויהיה מהשיא! הכינה הנהנה עצ •3שרשי
לרכ׳ האמינה הנאמנה ונאמר שהאכילה ושמיההנוכההיא אכילה 1ש־יה
גשי-ימכהשטה אך המנה שתהיה מעירבתכשיחה הה כ׳ כישר מלילו
האכילה צמכצימ קייס הגיף להשגת השליית אי תמערכ כה השימה כמלת
אך כשמפיה משלימיקייס ה נ ן מצד עצמו והמעניג הגשמי י צ ר ענת ל נ ד ־ !
תמעד נ הה ת ג ה ודאגה ר נ ה ! ק ההמיה כאשר מה׳ה עש ט נ הלבט בישלס
בהשגמהשצמימיהמכצית ה נ נ ס ן צ כ צ א י מהיה לש מיה ראיה שתכליתה
יהיה כד׳ לעמוד על נכין השנמהשלמיתכהע״דמהתתר שלא •חלש ״מכפל!
ההרגשומ׳יהיומטוידומהשכצ ועצ ק אמר שלחיה ה י ל ך ע ל אל התבקש
השצמומואמר לו לך אכיל לחמך אך ה1הר שיהיה כשתחה שהיא שימת
התרהוהשלמימכילאמינאהשמחהשלמלאשרליאלנושרמ שיחל כמס
כדכרייהגשמ״' רק כאשר יהיו לתכל׳מטכ ושלש ייא לך לכול כשילה ל י ק
ו ק שתה יינך פפ• מה שיראהבעיצ׳ך כתנאי שיהיה כלכ ט כ פיליה לכך
!
שצהכעיקכיאויאיתלךלשמ׳תהיין לחיק כחתיך שיהיה כהש כת נע״ן
ולעשקבתירה תא ׳שמה כלכ טיכיינך ואמר לי שלא יספק כול ההתל שתמיר
לו לאכול י ל שמת כפ• מה שירצהיק כיין שנתערבה בילה השיחה ושלית
הלכ נאמר או כבר רצה האלים את מעשיי הגשמיים שלס מתחל׳ש צו
כעילןמולפבמפאתהחומלהאכ׳ ככל רצה האלייס א ת מעשיך ירש־שר
אכלמ לחמךכהמעלכות השמחה הנה ככל לצל החליש כצ מה שמעשה
6בכל א י ק שתפעל׳טיו פעילותין שלמיתעל ד ל ן ש כ ו ש ; .בהקדמה נ פ ש ק
ממת
קהלת פרשה כד,
רכז
צמחכתירבילדותיןוכייועלהדרןהנויהתיר ל׳ גכ הסלסיל כנגדי! כ ד י ן
השלי!׳והתלמיד׳ חכחייביא!׳ שיהיו ייכלסליוארוצ עשיק '.גבין ושה
לכרסיןיכויויה׳והדנרייכפשטןש היו נגדיוצבניס נ נ ל עת •לא מלוכלכ׳'
י ק -י ; לסל• חך וה יהיה כתנאי שיודו שלא יחסר מעצ ראשו השס השוה
שהוא נמשל אל השיק הטיב וכן פ רש הרחיכעזצ שענק ושח; על וחשך חל
יחסר רצה כי שיהיה לי שסשיכ והשונה שכאשר יוהד כשח רת השש הש!כ
שלא ׳כשק או כל מה שיעשה יהיה לשש שחיכ ולא ׳ויק לו כצל ולא •גנוה! 1זא
ושח; על ראשך אל יחסר יכו יכמ! כ; הדריכו וה״שירו כ כקשת הכניס שיהיו
שלמים שהם כ כ ת קיים האדם כחי; ע ד שהאדם אשר ישאיר אחריו כניס
כניס ושלמים כלס יציק כי שאיני מ ת י ק שהוא ח׳ כמו שאריצ על יעקש חכינו
עיהיעקב אניני לא
״
ת וכי וכי בכרי חנש :ח-ישיא ושכר! כשיניא יכי אלא *• if־«•>*',
מק׳ ש הוא לויעי מה ורע! בחיים א ף הוא בס׳יס כ׳ אתר שנשאר 1רע :הנה צ& מ ת י נ ו '
הוא ח לק מעצמותו ו כ ע ו י ו י ע ו שלם הנה היא ח׳ כ׳ הרש גים בחייהם ק־ו״ס
ייתיס יכשירעייהיה תיוהיא כהיית׳ שלם כאמור יהיה גס החכ ח ובזה ׳תישב
המאמר כל! ויתרצו כ! כחה קשיית שהקשו הקרח ניס בו וכסרש הק שיא
החכ י ש ח ת א י ן הקשה המקשה בכדי חנשוחנשיא אחרשלא אחר ככיריש
ניף יעקב אבינו צא מת וחי א מ י לו שאחי שלא מתחצד גיכ׳ ואס יאחי אישר
ל ת ק קישיא ואת על ד י ן שאחי! הקימונייכישוב המאמיהוה שחה שהקשה
הוא מכחקישיאאחרתשראה שאי אפשר שיאתר והעל חלק הנפש שאם כן
מא• רביתיה ריעקכ אכיצו שאמר כו שלא מי) שהרי שים צדיק בעולם אינו מת
מצד נכש! חלילה ומבח קישיא ואתהיכיח שלא ׳צי״ר שאמיר• •עקב לא מת רק
כגיף מה שאי; כן ביש! צדי'אח'1:א שהיקש לו בכרי חנט!חנטיא וספד! ספרני'
ואש הכרח המקשה הואוה אס כן תה ת ר ן ה מ ת ר ן ו א ך נתקירה דעתי של
החקשהכחש שייקישהיאלורעיחי; ורעי כח״סוכיידסיף סיף הדראקוש תו
לדוישתיירחאירביתיהדיעק' שהרי כלארסקיסכחי;כשורע!כח״'!הריה.א
בחייימה צריך ראיה ח; הכת! על וה!מה םאאיככונתהמתק שהוא 1bאחר
סאמ' אותי כיעקב עם היות• צ ד ק בכל שלם יע; מצא הכתיב כ! !!א מקיא
אני דורש וכוי אינני מספיק כאחת אשר על כן יש לנ! לומר כאמתשלאוו
ה ד ר ן ושהנפין היא כמן שפירשנו שדראשיןשאחר יעקב אבינו לא מת אחר
א!ת• על חלק הגיף כאחת כ• כהשחר!רע האיש שהא חלק גפו שלם הנה
כהיותבל ורעו שצם שאיןשסחלק מורעירשעאי •צדק שש!א כחיים פ׳ מי
שפועל השלתותיקיאהתתו כחיים א ן פועל הרע היא העדר פעלה!להיות
שהחיים הס ס יזלה מה עצ ק השלמים הס כחיים והכצת׳ שצמים הס נעדרי
הת״ס בת״הש!למה שראה ר יוחנןשלחותורעושל ״גק' אב •נ! שהיתהמטתן
שלחהעלכןאחר ש ל א י י ת א ף ל ג י ף א ח ר שורעו כצי יקיא הייתי נחייםמצד
שלסותייהרי הוא בחיים!המקשה לחה שראה כהכרח הקיש׳ישוכרנ! שלא אמי
וס
קהית נירשה כה
על ח» י נ כ ש י ק יגל ח׳ייהציא ל ק ש ל כ י ד ׳ חלש• ח״*•1׳ כי״מי־ן
rt
פלא ה נ י ן צ א ש ר י ש ״ ש ש :ח ״יי/היא••־::׳:־־׳כ׳
ל־ייין
כיה•־..־''״׳ י-־.ש
,
״ל
ט ל א מ מ שיש pip׳!ועיפיכ'.של-שלי< ה ״ ל שא; ש;אשי ניילילה •יצית
שלאיצדקנשיה א א י א ל ם שלא •*ת אחי ש״ מ ־ לק ־ ׳ ; • :לש יש״ע״:
ןעשיועצ כ ן ח ״ ר כיעקב שלא״משיש א ״ • • :צ־קש־ה שלשנא•:••:י
פ .״-־ש שגכ; ׳ ז -י י ש ג ש ג פ ״חש אל : :־ ־ .־ : :׳ • • ׳ :י ח י נ י י ; לכלש
!
-
ו ל .א נ :י ; ב ל ב :ל כ י נ מ ר י ל ב ־ א ״ ר ה־ כ י ש ליה כי; הירש• •:ה ל י ־ ק ־ ק
איחד! לת לת!ליי א־יי ״שק :אני.״ חי ש׳ זה ה• :צ י ק ככל א י ש שיהיה ל כן
א ח ד ש ל ה א ך כ א י ח ל א מ מ י צ ל ש ל א חת שיש חיק ־!•רע• יהא י ק ־ ק א ״ ת י
ינכקזכזה יתכאר הפפיקהיהשלזליי שלמה המלך עה אל השלש
&׳rt־J
בשצמיתבנ׳ובאיכן שיראה בח״וחייחלק ציפי בבניו כאמיר !»א ו א ל חיים
ע ס א ש ה ח ש י א ה ב ת כ ל י מ י ח ״ ה ב ל ן ח ש י נת;לך ת ח מ ה ש י פ ירצה עש
א ש מ ך א ש י א ה נ מ כ ל י מ י ה ״ הכלךשהשח״ מהךיאה ע י ת׳ ס נישן׳ע*
ת ״ הכלך עש אשתן המי יה׳א נ ה ת ח ב י ן עמה לעשיתבניס כי כאשי תליה
החניה עש האשל האלזנה אצלך יהיו השניה כ:ים!נאחדס !אחי שייאה
החייש הנזכייה הלה הכפה שיינה אימה כעיני ז כעדו ח• על האיחל ויא
כל יחי ח׳ ן ירצה השתיל ליאותאתה כל יחי הנלך שהיתל!׳ כייעך א ל י י ך
ואוחי! כי הוא חלקך בחיים ליל כי ו ה ה ז ר ע א ש י כ נ י ת י א ת כ ש ש ח״ש על
דרך י ה ורעי כחייה א ץ הזא כחייה היא חלקן ממש כחיייאשי יחיה א ח י י ן
יען ה!א תלק מגוב־ וכעוד שזיעך חי ה י י אתה ח׳ !!א כי ה!א חלקך בחייש
ידיהורעאשדיה׳הלךמןהאסההנויאשרקראתיוחייס היא חלקך כ ל יש
ועל כן אמית׳ ראה ח״סיגייוקה׳א חלקך הנשאר לך תחת השמש !תליה
גיותתחתהשמשדבקהלגייתכ׳ ה א חלקך והוא כא ל ו א מ ר ט ז ז י ע ה נ ז כ
היא חלקך כחיי העילס דהרי נ ר א כ ר ע א ד א נ י ה היא יאש כ ן ה ק היא הלק
מחי׳ האב ועוד שהוא חלקן הנשאר תחתהשאש נעחלך אשר אתל על1
וכיה •ת׳ שכ כלההש ק על נכי; נל׳ ד ח ק כלל לאפס׳ הלשון לא ככ• הענק
ככנ׳ן עד׳ עד יאחר אשד הישיר א ת האדם ככל הפעילות האנ 1׳ ת שלש
מכאתהחימרנעתקלתתל! סדר נכון יעצה ט כהלליצ־א ש 1 :י חןהכח אל
הפעלבשלחיתהעיקויאכלאשיתמצא ידךלעשיתבכחך עשה ירי כל אשר
מיוצא י ד ן ל ע ש ת נ נ ח אשר כך שהוא השכל המיש; בהכע אל הלשכליש
ותהיה ההשכלה ני מתחלה ככח!צריךהא׳־ם שימעל כ שחני ת ־ ל ו א נ ע צ מ
כי הפע־לימהחחריומ הם יינא תאל לפעל כאמצעית האישים החצומיה זצא
מכחכחנייתאשר כחמר עצמו אךהמוששלית׳וצאיתמןהכח אלהכעל מצד
הכחני!מעצמו אשר כשכל ממחלמכריאמ! שהיא עצה ריח.׳ נכדי כפי
•י
ה ד ע מ ה צ ס ן ו ע ל כ ן א ח ר כ ל א ש ר מ מ צ א י ד ך ל ע פ י מ כ כ א ך ע ש ל של!א כאלו
אמרבלאשרתוכללפע<לבכח:י!תןפע;לו1א ככחך ר״לככחניוישכן נ ל ! ?
אמצע׳
© Copyright 2024