פירוש מגילות איכה
פירוש מגילות איכה
׳ ^ \ 1׳ • ? ^ ' V ,״ j £־ * « ^ r
ג./׳<
S*i
jpv
משה כןלא״א כההרכחןאלמושניסנעכחמלת
•>מ
מדלתה עליני מ ע י י נ ו וכוקימו באנו; Iהמק!
»^^*ף»
j־V,
ה!הפפרקטןמחמתאיח'פחד!כחתמש!חת
י£י—י׳
C/N
מלאכי יעזס ימח עועזם על כניס יחליף לילה
י׳־^»«״^,,**5$
!׳ימס ע ד ישקיףויוא הימסמים להשיבנו אל
_,
f
.g*r\SI
•
כה פירוש׳ גס על מגלמ דית ככל המיתית
יה״ פ ד ; על בן דאימי ונמי; איל צב• להשליס פירוש• גס על המגלה היאמ ככל
צרימ׳ כ׳ רכימ אנח מ׳ עצ שכר כמעמ• השברמי קדרמ׳ שמה החזיקמנ׳ כראית׳
עס ה אצה מכיהציס ידחיביס כ ר כ ר התלךמלכושל עילם מרצגיס על ההרים
מקפצים על הגבעיתלהציצ ממית נפשם ובממהיןצככ מאין א!נים באמי ע ד קצו
נ ע ו ר ת נ1רש!כ;מע!ניסהנימןליעףכח ועצמה •רכה לאין אונים וקורס שחב!א
׳לכיא ר הכתיכ׳ם אפאר ה כונה הנםנההכיללת כמגלה ה!אמ!למהמקנו חכמים
לקחתה כומן!פרין חרכןכיתקדשנ! ימפאיתנו שמכנה !מסק כמהרהכימינו•
אמרי רול כמדרש טוכהמגלמקינימ לישראל יומר מתח נכיאיסוהינכיאית שעמדו טונם לוני,,
להס שכלם לא טהרו אימסמענס !מחטאתם ימגלתקינימטהרה אימס שנאמימס קימ' צישראצ
עינך כמציין ולא עיר אלא שפיקד ענימשינאיהם שנאכקד עונך כת אך 1ן ' יומי
ס
<rr.r
כ)
מ ד ע ת ז א מ ל י ו ר ע ׳ דעמומכינ׳ מדע כ• נמו שיתיגצכ הארס כמציאית הצדית
נ נ
'^°
והרעיתנומן היומסנפעלבהייה כן •מעצכ כוכחן מה שעכר מהם כי כוכחן
הדברים המעציניסימעצכ גם כן האדם ומיה ימח״כ נ א מ ת פ׳ פחו שהדנריס
המעציבים לארס הם ככדמעינותיוכאומרם ול ׳היר׳ן ממרקין ואמרו ע!ד גלית
מכפרמעין שהסנה צהס שנלהדנריס אשר כהסימעצנ האדם ויצר לי ממבפרץ
יווצ כ1ס
עיניתי! אשר עצ כ; אמרו רול גס כן כשסשמכרכין על הטינה נ ך מכרכ׳יעל הרעה
שהכינהלהס״וצ שכמו שמכרטיעל הטיבה השמחה ונט נ לנכ מחה <:ז/י ל /1ש״ניכין ׳ij
ע
המגיעלו לארס ממנה כך ואו• לברך על הרעה בשמחה ובטיב לבכ מצד ל פ י א
ז
ס־1.ונה כך
.המגעתלו לארס ממנה כמה שמתבפרין בה עוניתי! של ארס!כמו כן ובחן הדבר•'
התעציכים ׳המצערים נס ק הס מכפרים העינימ׳החטאיס עם שימחלפ! במדרגת
הנפדה!המריק ׳הדכר מכואר כעצמו וכיאר! דוד העה כמומר קטן הכמימורכ מוייוי
האיכימ!ה!אמ!מ רעל נהרומכבלוכויועסשהרחכמ׳ הכיאורכי כפפר פני משל נהי!? כלו
מאמר ט סימ'יח אבאר אמי פה כקצרה מש :׳ ס אל הענין הוה אמר על נהרית
בבלונוכישםשאלונישוכניוכייאךנשייוכויאס אשכחך •חשלם וסיוהנה אמת
קשה כעיני כדר העש•קים האלה •קשים על כלס אתר אס אשבחך׳יושלם משבח
•ימיני מה ש״כיתיש בזה לתשיבת שאלתהשביס וכ!' ומה שלא יכולתי להולמו ה!א
י י ׳ ו ת ל ל נ ־ שמחה שיראה באמתהפסק ביןהגויה שהילל שס שאלומ ש:כנ! דברי
.
.־
״
כ
ב
ג
23
שיר
^
הקרפד ,לקינות
שיר שיח ליו משיג ;!•5שהיא גויה אחתותיצצני שמחה היא גזרה א •זית לנדה •r:
המפרש שפירש ׳חינלנ! מלש׳; מהילל׳ ה׳ נשבע׳ הילל שה שאליבי : 7נ ר ש־יח :נ י ד
.דברי שיר ש ח לנ< מ ש י ר נ ! ; וכיייהי! פתי ה מ ר ת ש ל ״ ת י ה ר ד ק כ׳ ת ללוי כיי!
יללת !:כלומר תחתיללתנ הי׳ א -יר פ לס שנש־יח יפו יחי־ שיהיה קשה ל״שנו
ככיחשםיאנחנינאמרמסכיסאלהכינההמכיראשינהביאילגזיידמה
ענין
ה נ נ י ישנת! ה ח ח.מ על נ ה ח ת נ נ ל שפ ישננו גפ ככיני י פ נ ת נכי־ :.ה־תה
בויברנ! את ציו; יכו'כי וכירתהחדכן היה מעציב לנייכל נ ך ער שהיי עידני יילגית
ד מ ע ת יאמר שהכנ ח ת הנמצאים חנלס •לקנן כהש כמי שהיה היעל :לכלים
כישראל על כל ככ״ תמרוויס כ ת ף וכצור ש ן כומ; חכמי המשנה צאמר שלא •כחיי
כ ה כ פ ד אשת משני חליליןיסיואמושהכניחת ההם תלי חיתם על הערכי נחל
הנמצאים שפ כ ת ן כבל שלא לקיק כהפ יה1א אימח על עדכ׳פ כתיבה תלינו
כצוריתיני!המשי הכתיכייהוא כ ן כ׳ בהייתה על נהיות ננלקידס שנאו בתוכה
ישכ!שם !כנו כמנהגם ככנריהם ובהיותם בתיכהתליכציחתיהם על הערכים
ו״וא על ערבי' ב ת נ ה תלינ! כנוחתימ ונתן הפכה למה תלו הכנריתילה רצי לקילו
בהם והיא להיות שהאויבים הבבליים השכים איתפ כראי תם שהיו n » s׳ cבקימ'
וכהספר וכיללה כמנהגהנעצביס שישמחוכיללתס וכטתס כיבוהיקל בטבע
כאכס חשכו השיכים הצו' כ׳ מצד הייתנ :שמחים ביללה מתין השמחה ההיא הייה
ש!כחיס סכת העצכק וכזה היה עצכינצ׳ כר יעלכן היו שואלים ממצי דכרי שיר
בכפינו לשתי סבויאחד כדי שנתעצכ כלתי ערוכ שמחה כלל כי העיסד בצרה אס
.יאמר א! ישמע דברי שיר יתעצב ׳!תר כהפלגה אמנס כשישמע קיל •ללהישמח בו
כנו' יעל כ; שאצו דכר׳ שיר כדי שנתעצב '!תר!הפכה השנית כדי שנזכור תמיד
יעתנ! ומכאובנו נגדנו תמיד ועב היו שיאליס שהשיר יהיה משיר ציי; כד• שנזכיר א ת
ציו;!הסכ'דברי'הפכ״'למה שהכינו מחנו שהייני שמחי'כילצה והיא אומר! כ׳ כס
שאלונו שיכנו דכר׳ שיר יר תליני הכניחיוצא היינו מקוננייבהס להיויששיבנו הי! ש־!1י'
ממנו י כ ר י שיי כאימיס שתיללמ זיללתנוהיה שמחה למ ועכ שאל! ממנ! דכו• שיר
להעציכמ ושאל! עור דבר כ'!ת' כרט׳ והוי שהשיר יהיה משיר ציזן כדי שנזכור איתן
תמיד כנו והויאומר! שירו לנ! משיר ציון שהו'ההבדל בסיג השירהנ!"!להי!תשאיננ1
נאוילנ! שנשיר את שיר היעלאדמינכר כהיותצ! חינה לאר[ עכתצינו מ י ד ת נ ו ! צ א
רצינו לק ק נהס כדי שלא יהיה וה סכה שיכרית! אתנו שנשיר את שיר הי!! !:אמד
כ׳ להיוישכל וה היה כדי שצופר אתציוןושלא נשנח אית! מ ת ן שמחישה״נז שמחי*
ביללתנו כנויעיכ אחישהם לא היו צריבי' אל שיו ציון כדי שלא ישכחו אתירושלס כ׳
תמיד היתה לנגר פניהם ״א אם אשכחן ׳חשלס תשכח ימיני|1לא וי כלבד אלא
שתדבק לשיני לחב• אס לא אונרכ׳ נקים עשה ולהיות שהם חשכו שמסכת
השמחההנויתתח״כהשכחההנויאחראם לא אעלהאתיחשלס עצראש שמחתי
וכוי דייל אין צריך לומר כואת השמחה הנמשכת מהיללה שהשמחה כעצמה על
ה׳צצה היא להיות!כריןהרע לנגד עיני כ׳ זולת זה לא היתה השמחה ייצ״יז
ביללה
עט
הקדמה יקיגות
ליללהכיהמתעצכישמחכקיניתלהי!תשמכא!כ!נגדותמירואס
ישכח ״ כ א נ י
יתעצב בקינייכאיפן שיכוון הלע הוא מעירככתיך השיחה כי ל א ימצא יה כלתי
יה כנו אלא אפיי כשמחה הבלתי חעיוכיעס ה ו ע אעלה את •וישים על ו א ש
הש״חה ההיא ע 0שלא יהיה עצבי; נתיבה מיי י יא אכ לא אעלה את יוישלה וגי'
' ה פ ך מה שחשב! השביס הנו בנו יאמר שישלם צהס לש•' מלה כנגד מלה כ׳ כמי
.שהם היו חצים שיהיה הלעניכייתמיד לנגר המתעצלים כן תהיה העלתבהרעה
לפני ה'תמיר לתת להם בפעלם יכרועמעלליהס ישב גמולם לה0י.א ו ; י ר הלכני
אדכאתייסירושלסאשרהיואומריסוהלוהעווערויעדהיהיד כה ו״לשיהרכי
הכניןעד שהיפו'שה!א למטימהאק יהיה ב א ו ן ו״ל כשטח החצי; חא ע ד ה י כ ד
כה דיל ע ד שיהיה היה ד בה ולא בקרבה באשר נכנ׳ניוכן כ ח ו נ ן אשר החויכ
מלךככלאמר שתהיה שדודה ושאו כשתהיה שחדיעכ היות שאיני ראוי שיהיה
הארס נייקם!מטר הנה כעני! כיה שקנאת היצכאיתתעשה ואת אשרי שישלם לך
א ת י מילך שגמלת לנו ורצה עוד כזה כ׳ להיית שנגמול הט כ ראי׳ שיהיה יותממה
שק נל להיות שהמתחיל לא יושג אמנם כ ר ע מ פ פ ק שיהיה התשליס שיה אל ה ר ע
סקינלולאיותרנינרעית א י ן ראו• ל ע ש ת יותר מהרא!׳ והמיטל לעשת ועל כן
•אמראשר׳ שישלם לך גמלך ושיהיה הגמילנפ׳ מה שגמלתלנו ולא ע ד אשר על
־כ; מאישר יהיה אשר ׳אחו ונפן אתעילליך אל הסלעחאחר שבן עשיתאתשיהיה
התשליס נש ה כנו והיה הכלל העילה ביה שכרעית הכיללויהאלה ואוי לעורר
ה נ נ י פדי שיהיה לנגד עיני פני המתעצב תמיד כ׳ ככל עצכ כיה יהיה מיתר
ותיספתשלמיתכייכייתהועיתאשר מצא! אל בני עמנו יהיה הכת תש נתיני
זהרעהמגיע לנ! כעי0תיצו וחטאתני יהיה סבה שניכרה ונשיכה אל היאשר על כן
אמר! רול כמדרש אשר התחלתי שמגלתקיניתאשר היאמוכרתהצחת והדאגית
ממון תיגיתאשר ארעי לאבותינו ולנ! בחובן בית קדשנו!תפארתנו היתה טיבה
לישראל לטהר א'!תס מעיניתיהס כ׳ במה שייוכיריס הצרו' הראשינ תהלא למשיוע
או; דאבה נפשם וניתנים אל לבם כ׳ החטא גרס כל וה יחוורין כתשינהוזה כ ב ת
ט ה ר ת ע נ תם!חטאתם כנויווה כלי ככק טיכ מאד להם מכל מה שהוכיחו להס כל
הנביאי הנביאות פה אייר כ׳ פל א!תס התיכחוילא ה כפ-ק לט הר א תם מט מאת
יזטאתיהס ו!נר!ןהלער והצרה היתה נסיבה לטהראתס יחטאחם כמדובר
׳מביא! ראיה מפסיקתם עינך בת צ״! שאח' הנביא; Iהאומה הצכחרתשהיא בת
ציין שעי הצריתאשרוכרתסעונהשה!אמריקהעינותעל יד׳ ״סירין!ואת היא
קבה ח!קה לשיפקד עי[ האויב כ׳ כשוה קש וה ניפל ייא כקד עינך בת כויונרמ!
עדיהבכלה־יגלה מתחלה ועד הין> שהעין גרס החרב; כמי שנתבאר כה כס״ד
והפליג המקוק בוכיות הרע המיפלג!הצרה הגדילה כדי שיצטערו השימעיס
ויוכרו וישונו אל ה' ו׳וכ! לשמוח מצד צערם כשיחת •רושלסכא מוס ולאי־ •!חנן
כל המתאבל על ׳ריש לס!!כהלראיתכשמחתה שנאמישמח! אתירושלס יג ל! כה
ס ' כל ח׳ שאינו מתאכל עליה אינו רואה כשמחתה שנאחר שיש! אתה משיש כל
המתאכלים
י
״איכה א
המתאבלים עליה מי שהכוונה להם כצי הפק שהמתאכליכ עליה הב
ז״*;.׳;
בוכירת הרע אשר קרה כה !כאמצעית הצער ההיא ״ ת כ כ י לי-״ז מ י מ ו נ ן
חלאתנכתמיהעק׳וכה הארס ה!כא< כשמחתה 1כוה h o bלביא־ר הכת ביש
א י נ ה יעבה אמר כלש ;:תמיהה אין יתכן שהעיר שהיתה ר נ ת י ע ס ת ש כ כ ר ד ק הקצה אל
נ
י
י
י ,ע
' י הקצהכלת׳ההעכרהכאמצעיניכתאו׳כאאידהיגירת ה כ ש ק יל־א כ״ל! אזי
איך יתכן שהעיר רבתי עס יבכה כ ד ר והיתה כאלמנה יחידה ינלמידה שלכחת
היה רא י שתנא רעתה ההדרגה ושתתתה״תהרכתיעסתשאר נמעט עכ אכל
לא כ ד ר שה א מ; הקצה אל הקצה בעני[ הכמית כאלחנייח-דה נהחלט !כלוי ק
אצל המעלה !הגלילה שהוא כעצי; האיכית העיר שהיא רבתי וגדולה כג ם
ושרתיכמלימיאיךהיתהלמשעיכלותהיהמלתרכת׳ מלש׳; כי לכה היא שהיא
לנהכאיכיתכנזלאככמותכ•
״?ל מ!
* ו ש י ג ן
הראש; כ כ ״ ת ו ה ש נ י כאיכ׳ת!כל הככק ה א
תמיהא כלתי תשיכהייתכןשלחן הוה למה שדרש׳ רולנמדרש חיל נחחיהאמ הכ-
נ ד ד לירושלסמ׳ הישינךנלל אמר לבניו לב״שעמ״כיל להושיבני כלל'•^א אתה ילכד
נגעה כ י י ר ב י ע ה ולא הישיכנ׳ כ ד ר וכשנגעה כ׳ י ד ן ׳שכת׳ שנאמ מכני י ד ן נ ל ד
׳שכת׳ דא כדר חעמהכדדמננ!א'כדדמכהונוהכי!נלהכ!לשהש שאלהליריש!ס
:
הסילעהא׳ הניצימיהישינאיתנלל אש מצד המקרא! ה־וערכ'א־ מצד ההשגחה
והיא תשיכ אמריה!תאח' שירעהכיגיוגס חקר שאי'כח נמקריולא נ מ ע י נ להישיב
אתה כ ד ד י ק מפאתהשגחתוית׳עןכל הנמשן מכאתהמערכ'יהמקרה'1מקדה
קרה לניףילא לנפש אמנם מה שתנא לה מפאת ההשגחה י ג ע לעצימת הנכש f:h
מ׳ ׳כיל להושיבני נ ד ד אלא אתה כשנא מפאתהשגחתן!הניאה ראיה מהתש ;<
הנה יגעה כה יד פרעה ועם שה׳ועיוריסלו החקריס והמערכה כל חה שאכשר
ל א ה ו ש י כ ה נ ל ל י כ ו י ו ז א נ ג ע ה כ ״ ל פרעה ולא הושיכנ׳ כ ד ר וםיוהוא רמ! נכק
ואמנם אוחי! ל״א בלל מעמה וכיילמו לעני; טיב ׳הוא כ׳ שלחויהעיל והקניין המדיני
אשר כה יצו״ו ויוכלל כג' לכלים האיהוא בשלמות האנשים אשל בקרבה חצי
עצחסואלוה ימו כאוחיכדל מעמה הכיהיא כפי השתתפש והתקרכם אל היי לך
׳היותם מושפעים ממנ! כי כל עוד שישגיח המלך כעיר מה תגדל מעלתתהלת
העיר ההיא וכנגד וה אמר! כ ר ד מנכואה שהנכ!אה היא רמו אל הדבק ת ! ? ש פ ע
מאתו ׳תיעל העיר ההיא ע׳ עבדיו הנביאים!הגיהוא פכי עבודתם אשר עבדים
אל המלך פ׳ כפי מ ד ר ג ת ע ב ד ת ס בקב! ץ הכללי תגדל מעלתם וכנגד וה אמר ב ד ד
מכהינה שהעבירה בכהניפ על כתף ישא! ושלשתם נימוו כפם ק הוה הראשן
»י'נ'נע' 5י כנגל האיאמיאיכהישכה כלל העיר רבתי עם ר״ל העיר שהעם אשר כ ק ר ב ?
נו
אנשי שם עד כ׳ רכה היא שהיו שלמים !רכים כאיכית כנו'!כנגד הכיאחיהית?
כאלמנהוכאל! אחר ואיכה היתה כאלמנה כימלתאיכה מושכת עצמה ואחרת
עמה ןאמישאיכה נפכקההשגתתמלכהמעל׳ה <היתה כאלמנה הנכללתמבעלה
ולא אמר היתה אלמנה ח"! רק באלמנה פ׳ פחו שהאלמנה במייתבעלה תשאר היא
לכלה כלתי השפעתבעלה pהשי׳ עם הימי ח׳ וקייס תשאר האדמה פ»»ה
כאלסנז
איכה א
פ
• Jי ׳.ני ,בלי,׳ הפיי ־•׳כשיוכנגדהגיאמררבתינגייס»רת׳ב״דיממהיתהלמס •
»ר מ׳ שפיתה פרת דמליניתלט בעבודתה שהתה עיכדת ליולך מנל מדינתי)
הימה לחפ ח פ ז ו לדקדק עידמלתרבת׳ ושרתי ככנו׳ הי ר ע ס שלרעתהמפרש׳' פייגינעיכנו'
יניא כידהמגביהילשבתהמשפיל׳ליאותסישהיידניפכתעכ!כלהיכא דאיכא
למדו ש דרשיק,אומיאנ׳ שכינמ הנביא בוה כאלו מדבר כשס השי ואומישאין ׳מכן
שרעיושהיתיכתיעס שאניהרבתיאתיכהשגחתי מהיהכרד כאלמנה וכמו כן
איך •מבן שהעיר שהיא ו כ ה מצד שהשי הוכה אימה ושהוא ימי עשה א!מה
שמשמרד על שאר המדינימ כהשגחמי הנפלאה מהיה למס וכאיל! אמר כשמו
יתברך העיר אשר אני הרכמ׳ איתה כמיס ועשיתי אותה שרה כמדינית איך
יתכן שהימה למס פ׳ אס הימה רוממימה על צד הקרי וההודמן או ייפא המערכה
איל מן המימה כ׳ גלגל הוא שח זר כעולס אמנס בהיימהטיב מפאמהשגחמ׳ איך
יתקשיעדר ע ד שככה מבכה כלילה כיייגלתה מעני כייזדוכ׳ ציון אכלו' עד פכוק
יזטא חטאה ׳רושלס כוישהיא המשובה אל השאלה הזאמ שאמישבעביר שחטאה
חטא גדול כיעל קנכפלעלכןלנדההיתהםחטאתה גרמה שהשיייאשר נמן לה
א מ בל הטיב הנו ה א הסתר פניו ממנה זהיתה לאכיל כיי ואפשר שהפסק היה כי״לינעייזנן•
יהיה כו שאלה ומש בה והשאלה היא איך ישבה ב ד ד העיר רבמ׳ עפ זהמשיכ היא
היתהכחלמנה טייר' איך •תכן שתקרא •יישלס •ושבת ב ד ד בהייתה כרכו׳ עס
טהרי היא מלאה גייס רביס שכאן גייס רכיסליליה והיא ראש ממלגה לכל הגיס
ואסכןאין׳אמ" שישבה כ ר ד כהי1מה גס עמה רבתי עכרכככמומאשר בקרבה
והמשכה היא שיקיה לה כ מ ו שיקרה לחלמנה אשר כהיימ לה כניס ובנזמועכדיס
ושכח מ לריב הנה כמימכעלה משב ב ד ד אעפ• שמשאר בחברמכל שכח מיה
ועבדיה כי בהעדר כעלה היא כאלו נעדרי כלם כך קדה לירושלס כ• בהרחיק השי•
שכינתי מתיכהאעכ• פמהיה וכמי כמיס העיליס ישרת• ככל המדינית עכו
הימה למש!היא אימיהימה כאלמנה ר ל קרה לה כמו שיקיה לאלמנה כהעדר
ביעלה ממנה ועל כ; אעפי שירושלם מהיה עמה רכמ׳ כמיס!שרמי ככל המדינית
שתהיה ראש לכל מרינתהמלכיתעס כל וה הימה למס כאמור אמר ע!ד ככה כ נ ה ה נ כ ה
הבכה כוייהנה אפשר שיאמר כככל כ׳ להיות שהכינה ה'ראש!נה ׳העצ״יתנבכיה
היא פרי להבה׳' הבכי כיבככיה ובאנחה ובקיניתיוציא הארס הריח החיצהאשר
! ה י ה י ה כ נ ת ה ע ד ר הדאגה יעןהעצבין והדאגה הס ככתהיקכצית הרוחות אל
הלב ובהעדר הדאגה י ע ד י הבכי על נ ן א מ ר שהבכי הזאת אשר בכתה כמו
שכמכנ׳ ב-־ק־י׳ נביאיו יי!״ ו על נהר! בנל וטיירי שלם היתיסבתבכיה א ח ו ת
» עןעצבינההימה נ נ גדולה!רעמה כ נ ד ב ה עד שהבכי היה ״ ר נ ה א מ הככ׳
ל• ה שהיה !פרין ה ו ע יפנ מ הנבייימכ ר ט ל נ נ מ ה pי ה שיקרה נבל הצרית
שהכני כ ב מ הפכק• כאמור!היא אומיככה!טייר' הבכי •גרוס לה י ב ׳ לחד ולא
י,
כ כ ק ה ב כ י ילא מחלש הצרה ׳הדאגה כ׳ כאמיר ולהיוחשהככ׳ ככל הרעימ ייצא.
?כובה נחת ר!ח כ נ ג י ת ב א ייגלדליס י ס מצד שיראו העולס את הכוכה איך
מרגיש
כלילה
איכר׳ א
״יגיש*ית .כ״׳6־תיה '""-יי"ד ״ ^ ״
C
כJ
' ;
6
3
״
׳ " "
׳
הכ״נה הראש נ ל נ ה ס ה י א שיכירו ו י ר ש
,י • א-ל ף ־ כ ־ א שבבכיל היחלצח ל י ל כ ד ־ .״ T - .
וחב
" ־לי*
/הצל היה שהרי בכימל הימה בל-לה כ׳;-כצת• נ ל א ז -נ י ף־׳••*י=
י/ה נ
הב היא כל׳ להחליש הנער מלאכה כ׳ כצאתלבכיל ; r rה נא • י ק ב :ד ־ ־ ־.
הבי
־
כ
י
6
ע
V
W
3
י
א ל ה ל כ י א י י ל י י י י נ א ה כ י כ ה נחמריח כ צ ע ד י כ מ ד ו ל א ח ש ד מ ע מ ד ע :נר •ה
וכלי• שדישיייילשללמעיתה׳ גאי-תממנההמשרכתיעיש מ א ב ע ב ע מ כ נ מ ל
י::
אשר יה בלי כפק היה ל׳ כין• צרה יכל צרחה ׳הצל הנ ד א כ־׳ ם•:־״•.־־ ה :
בצעי ה!•נחמי א מה כנגד יה אמר אין לה יזנח; •יכל א הכיל שאן * ה כ י ל ; r r
עמה והיו ר;אי 0צעלה יה״מה כינה לא היו ינתח•; לל ירעיה בנר׳ כל •לי ל ז
• • ל נ כ י ? * ! :ל א י כ י כ כ א נ• שלא ליל לה נחמריתכללכנכימד!אפש שיאיר שבכיה; ל ז ה
בלילה ב ה י — ה גלילה ע ־ שרחעמל ל• מהי,־• צ יל ת־ו ז על לחי; כלתי ״ ־ .״ :
16ש׳אאשעס הייתה בינה בלילה שלרמע! גיולית וחינש י ת י ב ; י! כלל־» ; ־ ׳
ביוש ע נ י לרמי הככיל לימה דמעתה ממעבה •־מבשמעי-ליזיה יא־שרב•
כביתה •גידל ניגרה ל י ל לליימ שלא לי שאי• לל עיר כלל ח;ל א הביל רע•;
וחי י ע י ד אלא שנלהקייב אליה <!מר ילק• לה לא •ב*יתר גד ל ׳׳; כ׳ ה • ; :היו
ל ל א ל ב י ; ל ע י ; שה; ״מר מא לכיש כ׳ בכל ע מ א ל כ הרע•;״ ״ י ״ לל
י ך י ט י ש ה ; •חל מרעיש ׳ ; כ י ה כ מ כ שכל הקד כ לה י מ ר ע :־ ; .לה׳־׳.־ ד ; •ל
הא ל ב י ; שה; ; י ו מ י רח ק י ; לא עש לל ר ע כלל רק לעדר ל־ש ^.1..״ , , . . . ,׳
א תלוו א אין לה מנח :חכלאולכילואיינ; רעיל ש ד ; — .־ :ל ׳ מ י ק ־ נ ד :־ ;
ר ע י י א ד ב ׳ ; ; א ח ר ע ש ו ל ד י י מ ר ר ע ש ב ג ר ! כ ד י ! א :ל ר ע ־ ד ב ג ד בל כל **ש
הקיוב׳ילל ש ל ; יומר מלרע׳' היו אויבים שלא
בלאיימרמהכ;־ל;;-ה.:ד
אינני ע י ש ל ר ע ר ק שבגד בטיב שליל ל! לעש מישדיה מביש ח לעשת •'׳ז׳ לז
לאויבים ר״להאנשים שדי! לה חמש והס הק־וביש
״:־:.
לל׳מי-־הר;,
הנלאללנהפבולא״כיסיאפשר שיאחר שבכמה הימד כל בך ג־ילדש־.״;
הנחש מהכשר אילכ-ה כ׳ מהבשר הא הב הנאמן אשר רא,י שיק־א א ד :כ א י ־
לא יתנחם האדם לע-לם א ־״:ש הריע והשתן שאשר ׳לקח מ כשש חהאלבל לא
ירגיש האיש הפשליככ •יא אקלה מנחש מכל א ל ב י ל ירא•; מ• ש.-ח:לל י ל
_,
,
־
שלאתקכלה-־חמימלששר אייהכיה עשהיותשרעיל בגדו ב ש ! ז י לד לא •ביש •5
».׳דנ5הנו מכלול • ש נ י תתרחש כ! אמנם מלפסדאיהביהמאנ; הנחש נכשל•
r-HY.sk־
כל ר ע י ל מ ר ו ב ד ל י י לד לא׳יכיש ר״לשרעיל שבגרו ב ל ממל ש הבטיח ל
ד::ד
כיה היא שיייז רש לכן הי! א-ב־ס ל ד כ י אש היויעישנאמציםכש• לראי• לא היו
כ י נ ר י ס כ ז ב ל ׳ הפק!זאהי!להלא!יכיש כאלו אמר כלרעיה בנר! ־ ל ר״ני שזיו
_ _ ,
״"־״יי־
להק!דסכ!א אירה לאייכיסלדועלכן כ ג ד ו ו ה י ו ת ה ^ י כ ״ ל ^ -נ ,
I",
ר
.,
c
וחטאים להישהחיטאיס הם אויביה,אויבי עיר הקדש <כי'"אפשי שא מ מ ד ! ב ד
ולא אחר כגר! לה כחש היו לד מדיה ל כ נ ה שכנר! כשי' !הבגידה היתד ל מ ך
״.
הער
מיי
פא
איכה א
ל;׳ ב י ת •ביי? שעש! זה בתיבה היו לה לאדנים כי לפי לך נ ז ל ! קהה ש:׳:ל
ה ח ד ק -ק א מ ת י א מ ר ע י ד ג ל ת ה י ה ו ד ל מ ע נ י ו מ ו כ ע כ ו ל ה כ ו וידועכי
^י-,.
ממנהכי׳
ככל הנשביכ בכי המדינה שימצאו א!תם בעתהשב• כך ישתמש! ״הס כי אס נשבו
•ך •דד,
כיי! עניים ישתמשו בהס ככל א-כנ׳ מיני ענוד' ואס נשבו כי׳ררגתשריש לא ישתמשו ג׳ נ ל ונ׳רכ
י׳לס כעלייה קשה וזה נ ד ע ו מ פ ל פ ס בנסיין ככל •מקים ואמי הנביא שלל׳-ת
שילדה גלתה מעוני ירילליותל כזמן אשי הגלתל כע:׳ על כן ׳שבל כי; הנויס
יורובעכידהכיאסהיתהנגל׳תמעישראומגרולהלאהיומשתעבדיס
בה כריב -
עכידלוכפלהענ׳ןכאוילאמצאה מנית כל יויסיה השיגיה בי! •זמניים יד לא
קנאה מניח יעןהשיג־ה י ו י כ י ה בהיותה במציי!במציק ניכן על העני שגלתל מעני
אס לא היתה נרדפת כין המנדים היה לה קצת מנויז לוך ה ע ד י היוניח בלחלש
אפיישעה אתתהיה׳ע; השיגוה כין המצרים זילתהענ׳ והנה איית יל כלילת גלמלפיינ״נ; הנוי
שהיא••צאה לשני!היה ואוי שיאחיהגלתהיהירה מעני אשר על כ; אכש שיאחר
שילדה גלתהאתעצמה ייצד העני הגדולה אשר היה לה קוד'גלותה מ צ ד חטאתי'
זכןמרוב העכורה שהיה לה קידם לכן על כן ישלה היא ברצינה ל י ר י עבירה
י
בג יס!'!א !מרוב עבירה היא •שכהכנייס שהיה מנפיק שיאמ'!מריב עבירה ישבה
לגייס בלתי מלתהיא אמנם הכמנה שיליא מצד עצמה צלתה את עצמה וישנה
נגייס מרוב עביר ה וככל עיר העני; בא!מ שלהיות שלא מצאה מניח ל׳צדחגיאתיל
על כ; הש׳גיה ר 1ד כ י ה כין למצרים ה,ת'ואפשר שיאייר כי הנה הנשנים •צטעייעיגיןעיהנו'
נ א ת ד משת• בחינות אס במל שעיחדיס שבויים!עבדים יי כימים על ברחם ואס
כמה שחקידסלכןהיו שקטיס ושלויס איש תחת גפני!תחת תאנת! וכעוך ייה
שהפסידו יצטער! כנליתס אף שבגלות עצמו אינסמצטעוייאמנס כאשד יגלו הס
את עצמם ייבחלוהגליתכלצ-נם!קילס הגל<תהי 1ח״הס ח״ צער ניאה כאחת
פאיירא״ שיצטער!כגל!תס!אי!ר הנביא שעשהי!תשהסגל!אתעצלי 0כ׳ גל״ה
׳?!דה את עצמה כ י נ • 5:י• ת י• ת עני גד ל שק־כ אל הגלות יאח!ר ומאחת ריב
העבודה היא ישבה נגייס עכיז לא מצאה משח!כל רודפיה ?שיג!? כי; הליצריס
שלית? מצירה כמבכירה תועק בחבליה יען היתה רעתה!צערה רבה מאד •!צא
מההקשהטבע׳ ואמנם הכיהנכיןבוה ה!א שיל!דה גלתה יתעצמה שחלק ל ח י י י כיילינפ'מ!"
שכה גלתה אתחלק הנידה והשכל כמאמיהמלין ברומח! חלקי נפש! העבדיפ
והעביד! החפש׳ מלם כייואחר שכל זה גרס העני מהמצוויאו הלחש עני *אכל!
חמןככסחכדעתיזלוהואהשאיישבעיהיהמעכבלוא שנו; הוא יצהיר ווה גרש
שמרובעב!ד'ישבהבגוייושלאמצאה מנ;ח ישכל רידפייהשיג!'כי! הייצרייחא לא י •:י .יו
,מצאה מניח יאפשר שיאחר שיהודה הגל! ?/מעג• גחלשעמ אותהכעבויהקשהע,־^״•^•,
כשהגל! איתה מכל אופני מיני שעכוד׳ישנשתעבדו ואחיהנכיא שחרוכ העבודה
ההיא כברליתלסובלתויושבתבין הג!יפ בשובה ונחת תא וחרוב עבודה וכוי
ג ל מ ו מלוב העכורה ׳העני כבר •שכה בגויס וסבלה אותה בסכר פניס יפית
אחנס מה שלא מצאל מנ!ח היא מצד שיל רודפיה השיג! א!תה כין המצרים אשר
כא
א
1
21
היו
איכה
א
יהי! ליצריס לה מעיכייגהשמיסזכסילילס על ח ט א ת ה ! ב ז ל לא תמ־יוכ לע לכhh
תמצאמנוחעדנפלהעטלתואשנואוי נא ל:י כי חטי !:ה ׳ הילכה ג א ה־י׳ה
1
י י נ י ה ע י ר העטרה י ק י י נ י כ ב מ ה ע ד י ה ב ה א החטא הגייה :כי ליה כיי1
שנבארהו ע ד ר.ייקיחו י ה א חימר! לא מנאה יזנח כ .ר י ־ כ י ה ה ש י ג ה •רי־נד
1
העבירה כבר ישבה בג״כ יהימה סיבכת יה אלעס ני־! מנחה יי :ח י נ ־ :ר י ״ כ י ה
.
י ר ר
•!• .ף השעיה בהייתה היא כין החציים ניצר חטאתה כנו אחיעד דרכי •:ן א ב ל מ ירי
אבלות י עסשהיורכיכ מעמיהאקהגויס כ ד ר כ י ציון עבי היי אכל! מצד ה ע י ר הבאי
חיעד שהיו יעילים לשלש רגלים ! י א מכלי כאי מ :ע י ! א ח ר שביי• ק •צדק כ ?
בשעריה ש!ייחים עם הי!תס נכנסים ש ; עם ר כ יע; כהניה נ־לנתיס יכתל־תיה
המתחרות לה!הס כתיל:תיסר היו ניגיתעל כן •צדק כה ששעריה שיליייק יאחר
שהבל גכט בית שנעדרו מחנה אחר שלהכלגת רעתה הנה היא מ ר לעצמה
כלוחרשברחיתהאתעצחהמרלהמאד כארס רואה איש אחר שכאב•! רכיםא!
כשרואה דבר רעונכסד ונעדר ה!אחריר!תל!כ;היאעצחהליהכ:גתההכ—ה
* ׳ ' ב נ ע ? נו היא מר לעצליה !הוא דקדוק כפין ואפשר שיאחר שדרכי ציי; היו אבל!ת י׳לת
אבלות
ה ע י ר נאי מועד שהיה מ נ ל ת ו כ כ י מיוחד לה נבדל חשאי ה ר ע ת
הנה ו לתזה הי׳ א כ ל ת מצד ששעריה הי! שוממין וכהניה נאנחים יכתלימיה
נוניתשאלה כלס ה׳.רע<תחציני!תממנה אמנם זילת כל זה היה מר לה לעצמה
מהבאי ח!עד כנושה׳! עילי' כה לשלש רגלים!כזה •תיישב הכתיב על נכי־ ב־קד־ק
עיינינפיימו' ישר ואפשר שיאחר שדרכי ציון עצמם היו אכלימיולמאבליתכא׳ מיעד ת א מ י ל !
כאי מועד כלומיחלבר האבל!תהמ»:חד לבאי מועד היו הדרכים עצתם אבלימ
ואבלימס היה שבל שעריה של נין; שיממקכהניה נאנחים כתלימיה ניגימ יהיא
! מר לה על כ| גס דרכיה היו אבלות על כל ה ר ע ת הסיאמים היא דהייני יהודה
הנויכפשק הק דס שגלתה מעני לא היתה אכלימה!׳:כיתה לא על שעריה ולא על
העדר באי מועד רק על רוב פשעיה ע ל ד ר ך נכלה עטרת ראשנ! אוי נא לני
כי
חטאנו כמו שנפרש כמקומו כסיד ווא והיא מר לה כלומידרכי ציו; הי! אבלית ז.ל ך
אבלות כאי מועד מצד שהיי שעריה פוממיןוכויאמנס יהירה הםילעיל מר לה ל י ה
שהיה ניצעלה לעצמה ולנפשה ווא והיא מר לה והוא דקדוק אמת• ושמעתי כ ד ר ך
צ ח מ מ פ ׳ מהרי צת; יל שהי! צמחים עיליס כדרכי ציין שהי! כמו האכל המגדל
שעיות כן דרכי ציו; היו מגדלים ציזח׳ס ואמר שוה היה מהעדר כאי מועד שלא
היו דירכיס בדרכים כ׳ כ; יקרה כדרכים שאי; כני אדם דורכים כהס והיא פשט
י
ךיו
עריה הלצייאןאיננ^נכון בפשט הכתיבאמרעיד הי• צריה לראש אייביהשלו כי ה'
לראש
ה ג ה ע ל ר כ פ ש ע י ה ו ה נ ה י ש ליאות באמת איך נתח-יבה ג ו י ת פ ׳ להוגה כוי
ייפניםאויכיה של! א! שהי! צריה יאשים !גדולים כ׳ 1ה מקרה ק י ה להם כמו
ש קרה כחהפעחיסשהאויכיסעישיס שלים כיניהס אמנם פינת היקינן היא פי
לחה שראה י ב י י ם מפייריפ הפך ההרגל והמנהג הטכע׳ שכטכצדק שיה היל
משירו מפאתההשגחלאליית כ׳ הוא •תיהוגה מ נ י רוב פשעיה וזה פ׳ הצל
הא,יכ
פכ
איכה א
הא!יכ היאכחיתמהצרהציררכ׳ הציהואהמצר בפרהסיא והאויב :יל!א אויפ
כלכ!הנה י א ה כ׳ צריה שהיו יותר רעים ומצריסלה היו למעלה ואש ואויכיה
שהיו כמדרגה פיזיתה מצריה לא היו לראש רק שלו ר ל שהי 1׳!שכיס בשלוה
כפרש• ולא! שעש! שלים ביניהם מוה שפם וגור שוה היה מפאת ההשגחה כ׳ ה'
ה נ ה על רוכ פשעיה שהחצר לה יותר נעשה ראש וראיה אחרת היא שעלליה
שהיינהגהטבעיהוא שהנער הליך ילך וככה אחרי הצר הצירר על כרחו שלא
כסיבת׳ והנה אלה העילל׳ הי! ה!לכי'לפ •:הצר מעצמם ליתכ כחרס מהם כ׳ כן
•קיה לנשביס כאשר יהיו כתכלית השפליתשתפ ל עליהס אימתה וכחד מהשבי'
אימסייוא הלכו שכ׳ לכנ׳ צר כלומר הלכו מעצמם ולא היו מוליכים איחה !היו
הילכיס לפני הצר ולא לאחריו כ׳ כל וה הורה היית הכל מאת! ׳תכחטאת
האימההנבחימיאפשישיאמישמיד כשהיו האנשים צריה הי 1לראש ע ד כ ל פ י י נ /ע ה נ ו
החצר לישראל נעשה ראש והיא כאלי אחר שבמה שהיו צריה היי לראש ובמה
שהי! אויביה של! כיניעדו לב יחד! להייתלה לאויבים!!א הי! צריה לראש דיל במה
פה״ צריה היו לראש!כחה שהי! אויכיה שלי כ׳ מלת הי! חישבת עצמה ואחרת
עמה!כל והלכי שהה גה על ריפ פשעיה ווה כי לה• ת והחבאת ההשגחה שיהיו
מצריש לה צריך שתעשה ההשגחה שיה׳ צריה לראש כדי שיהיה להם י כ ל ת !ה!א
׳תעשה שאויכיהבהיותאייכיה יעשו שיים כיניהס כד• שיתיחד! לעשת לה ר ע
!זאבי היהיגה על ריב פשעיה • י להיות שהם• היא המענה אתה על רוב פשעיה
על כ; כל צריה כמה שה :צייה כלת• בחינה אחרת היו לראש וכן אויביה כמה
שהתאויכיה עשו שלים !כליה היה להיית השית היא המכה איתה בהשגחתי
הנפל אה על רוב פשעיה •אפ שי ש אימיעל ריב פשעיה רצה לרמי! דר!ש יקר הערך
! ה א ב י הנה חיידתייתהי<תיחי:כירראשי;ואשיןי-כשיחנ1א ׳-יתר הנה היא פ ק ר
עינו על בניו הקנונים שנא פ ק!־ עין אביתעל נטה !כשירכ! חש אתי! עד מאד עד
שהיא כחכה מק תהתשובה פיקד העין כ! ומוציאי מ; העילס!אח כ׳ היהיגה!עיה
א:מה ייצר רב״ פשעיה לריב תא על ר!ב פשעיה ׳אחיס עילליהשהם בניס הקש:׳'
הלב! שבי ק דמ ב־א הצר להצר לה לעצתה!'!א עילליה הל כ! םב׳ לפני צר י״ל ק ר ס
כיאהציהנויעליההליובניהשכ׳תפקיהעינהבכניהועינליה אולי ביה מ ש ב
היא אלה וירחחה !כשראתה ההשגחשכלוה איננו שה לטהר אימה ״טומאת
חלאתנכתיייעינהאוה׳! צייה ליאש לעשות לה ציית רכית !רעית וא״ב׳ה שלו
להבתיכיי פשעיהוכויוהיאדקייק נבין •יצאמןכתצייןובייאחיאשיהזכיישהיו
ן.
צייה ליאש יכ!' ע י שעילליה הלם שבי לפני צי שהיא עינש מפלג ו כ י תטעם לוה
נ מ צ״ן
והיא לסבתיציאמההיימציון שה.א השנינה כ׳ בהפמלקית שכינת! !השגחמ!
ןמצא־ה צר! רבימידעימ ו! א!יצא מן כמציו; כל ה י י ה היה השי׳!יצא מש :בעינומ'
מילתו ׳מהיא הדד ולא כל הדר כ׳ כ ל ה ד י ה י א ה ש ׳ אשי היא כללותכלהםלמיות
ואחר שבהיות שנסתלקה שביצת! יתימכת ציון אף שהיו ככת ציו; קצת פלמים
הנקראים שריה הנה קרה לה כאילים שהיא מין חיה שלתה שכחי ת!ח!קה ועש כל
בא
ב
נ
1ג
01
צ א
p
איכר• א
1ה כשאי; לד י ר ע ד תחכי־ כחד !זיו ה•! שריה כ־׳יליס
4 1
ייצא׳ ? ל ע ד יריד•
כאילים שלא ייצא! מרעה כ• יודעה השל־י-ס ה א ד שכנתי • ת ב ״ י ־ ׳ י נ ה ל־ז־לים
• ובהסתלק השפעת! שבו ה :ר י ס כח ליס י! שי לח ״צחי ״ י ע ד על:־ ד .נ
י:
לפנירידןלחיצשתירפיסת הכת ׳*יא ״לבי בלח לח לכ•:״ ר ר ן י ד י ח כח שלמענה
אושיאחשאנגפשלאה׳ה להב כח כ׳ תשש בחס ע נ י ד י ! ד י ל כ ׳ :כ :׳ ? ר י י ן כ• חס
היה להסכחצחהיהמןהתיייהאחנסכהייתסכלאכח יעש כ ל ! ה הי• ה נכי״
3<a
':3
• כחרב;הביתולרמיז אשרהייעיניהיה ׳תסת־יהשבתכלזה אחר ב• הנה ק ל ס
ב! א ׳׳ס החרכן 1ה!א קידם שיצח כל הדרה הי! שריה כאיל• א ש י לח מצאי מרעה
וזד כי
.
דשלחיפכנהאיתשכשסאיליסידחרעדהספ-ילתהשלחתשדוא ה ל ב ד
.הח;מידאתהשצמיש בשצמיתסיאחישדשלמ׳כדעררהפעל;דשלחתד־יכחיליס
אשראי; להם חריגד ׳הלכי כלא כחק דפ בא ה ר ו ד ן א ת ־ •ית !•לבי כלא בח
צפני
ר ו ד ן על דרך לפני כיא ״ס ה ׳׳כ! כצ!מר מצד חש ו ־.ש ה ! כחיל־ס בלתי
מרעה!על כן קילס כיא ה ר ו ד ן יזיתשתשש כחש מצד חםאתש ע ד שהיי כת-ל־ם
בלתי מאכל ומרעה ׳בייעל כן כחי עליהשכצהצריתהנייהימ דק־ ק נכין כ׳ אס
צא הי• חל ביס ק ־ ; ב א ה ר ו ד ן לח היה כח כיד ה ד י ר ן לה ש נ־ !כז תהיה
בדקדוק מלת היו שהילל יהי! שריה כאיליס יכי חס היה א 1בדק החרב• כמשי צא
ןייה
מכתצ״;!כ!'אךכא!ח'היושיידה א שהיו כ; קיי כ י א ה י ע ה י ה כ ז י ת ר חדר ע ד
ירדנ״ילם
וכרה ׳דשלסימ׳ יעניה ןמרודיה כל מחמדיה משי הי! מימי קרש !ב! הנה ד פ י :ש
הנכקהואעדשכייהראבעשתחשר א תהביתחחלתיח׳ כחי כ׳ ששת יחיש עשה
ה'!כ)'וה!א כאל! אחר וכרה ירישלםבימ• עניה יכי ח לא שיקשה כיתבנכ-ל עמד
ביד צר כ׳ אחר שאמר שהזכירה היתד בימי עניה)יירידיהמה צ י י ן צח• ר ולומד
כנפילעחהכידצרוכיאחנסלדעת׳ לכי דרש יל ׳ח-יר בי •רישגש בד!; הצלת
אחד החרב־ והס הנקראים ימי עניה ומריריה ה־ה ח! ז :ר ד כצ הנ 1ב דייייכיי
שד.ה לה כעתובע-ינה שנפלה עמה כ־ד צי כחל איירכימיעי־ה חרורי ד ו:.רה של
מתחריה אשרהי! לה כנפ ל ע מ ד כיד צר והי! כידה מ׳ •!-קרס .׳בבל י׳'ת לא
נמצאשיס עוזר לה כ׳ אש ד״ נ .־ ר תכל -ת-יד-דב נת ש־ב ל ב ד נ י ת <:מ•
התימה שלא ימצא עיור לה כ׳ כשיעדר הטיב הנחמד לבני ביני מ י ס יעדרו
יזאוהבייאמנס הילמיהיאכי בוחן שנפלה ב־ר צר היו לה מת ידי רכים שהיי בירה
מ! ח; רב!כבל ואתאיןעור לי־ עד שיאיה צ־יש !שתק־ יגל יי,׳׳־ ז• I; -חד שלעגו
י עלשכיתתמחמודיה להעדר מ׳ שיעיר לה כ׳ כל!ה הרת• :על שהכל היה
מ :ד ר ״ ב א ת ה ה ש ג ח ד ש ל א כ ד י ך ה ע י ים כ• לא כ י ח יגבר תיש כאשר יגר!ש
הח־שאועצכןגזרואחרשחשאדזטאהירישצעלכןלנרה היתה בל :ש־חנואגרס
שלא נמצא עוזר ליד ב ה י ת ליה כל מחת ד ה מימי קדש ׳!ה כי התגית גרס שכל
מבבדיהשהיהראו׳ שיעירוה הסהו׳ליההיראי עלזתחטאיתייערשהיא גס היא
נאנחה חצר חטאתיה ותשוב אח!רמר,ב בשתה!בלימתה ואסכא.יצ<ש:ה-קיא
בפשעו
איכר ,א
פג
־גפ שטי כלתי חפייי ל־מיא״ר שיר!שלס כשנפלה כיד ציזכרה ימי ייגיה וממדיה כיינ
שהי! לה קודם שנפלה כ י ד צר :ראתה כיג•ן שכלה שבערך הצרה הגדולה הזאת
לזחר שנפלה כיד צר הי! ימי עניה ״חיו דיה כערך יוה שהוא עמה !'יא זכרה
ידישלסיח׳ עניה ומרידיה כל מחמדיה אשר היו מימי קדש כ!'!אמ'שכל וה זכרם
ב!מ; שנכל עמה כיל צי!היא כאל! חמר ו כ י ה ׳רושלס ימי עציה וחרדיה אשר הי!
הימים ההפמתמי־דיה לפי האמת מימי קדש כערך מה שהוא כ ע ־ שיכרה !ה
פהיאכזחןנכיל עמהבילצר1כי'יאחרשראיהצריסישמח! למשכמיה והיא פראי
תכלימשפלימ? בהחלט עד ששבמה מכל אשר היה לפניה מכלי השאיר לה רכר
בעילם!יא לא ה צרים שחק• על משכתיה ירצה שהצליס כשרא! שנעדרה לגמרי
כאכש מק-הא1שמחי ישחק :על העדר ט כ ז ה בהחלט בי ער עמה ככל ימי עניה
!מדוריה לא היו שמחים יעי ,הי! ריאיס שלא נאבדה לגמר• ולא א י ד ה כימ מחדשה _
,חםיאדטא
י
,
י ,
,
,
״
אך עמה שהיה בחבש מק ה לשביתת כל ט בה כ!ה הי! שמחיש חמר ע ד חטא ,
t
S
c
חטחהירישלם ע ל כן לנדה הימה כלמכבדיה ה!יל!הוכו'ירצ להיות שחטאה חטא
יוכ רפס ומייחד!היא חטא שיש כ! מליל היאשר יאמר חטא כתס שהוא סלל כל
החטאים על ב; לנדה הימה כלימיעל כן כעביר ה״מהנדהינעה הימהרילהיהכה
ה י י ה מחדש יזא לנדה הימה כלומיבעביד היומה נרה נתהימה מחדש שגל! מ ב כ י מ
עין •ביחר חיך נתחדשה כה הויה להי!מה נעה ונדה מצד חטיוה והוא כי ייצר
העינש נמפיסש החטא שלא הימה היא מרגשמבו ועל כ; הימה עד עמה מעיי ת
לא •:כצ צמק ן אמנם בהיומה נעה גס נדה נמשך לה המשיבה!היא כ׳ כל מבבדיה
הדליה לחה שיאי עייתהמנדפ־שישהעינש ומוהנמשן שנס היא נאנחה! .משב
א ח ר כלח שחורה כמשיבה חנד שהויליה חככדיה ואחר שקידם וה לא יהיימיה יי' *
טיכאמה
יייגנימ בט י י ־ ! ג ; ׳ערומה ולא היתה זיכרתחה תהיהייחרית החוטאתכחוה
בישוליה
,
שפיפה להפפרלגמרי ׳ ! א ט י ח א מ י ב ש י ל י י ל א וביה אחריתה דיל כשהיתה טומאתה
ב ש ליה יה״״! קידפ םהימה לנדה הנה מ! לא וכרה אחריתה שה«א להיות נעה גס
נדהיעל כן ׳ררהפלאיסיען לא הרגישה ברעמה ולא !ברה מה מהיה אחרימ
החטזמכחיהוככןאין
מנחשלהכיבאשרינרוסהאדסבעצמואמרעתי להיות!
כלתי יירגיש כ׳!היא בעניי! החינעמחנ׳ ה ט ב אי; ב! צד גחחה כשיביא עלי! העינש
»ע; א ה! היא לאבידאנפשיהואיןש ס צד אחר רק להתפלל אל ״ מ י ו א ר א ה ה א ת
ע " :כ׳ הגדיל א״ב רלש;א״כיהוא היצר הרע שהיא הא יכ האיימ׳ לארס הוא
הגדיל חת ה כח תהנ שחייתיא תה כח המרגיש לב לתי ירגיש היעיהחטא ו?א כי
הגדיל א״ב ב׳ מלתהגדיל היא ייצאת לשנייהיא כאלונתן הטעם הנבין ליל ה ר ע
ה;״ c״ אשר סצייהשבההעצחימאליווהיא כ׳ הגדיל הא •באמכלשארהכחות
׳
הגשמית עד שטח חראימעיניהשמהשביללכ מס וכייואפשר שיאחר בדרך הלציו פ• V M Vל
שנלחמה ינח שלה ירי שליש בחט"ימה כ׳ בבדה מחר לאישה כיח׳ נ ד ת דויתה
!יא
יזטאחטאה ׳רישלס על כן לנדה הימה ו״ל הימה מנד כובד חטאתה כמו נדה
שהיא ט ח א ה י ד כ נרמה יעל כן כל מכבריה הויל!הכי לאו ער!תנדחה אשר
לפניה
איכה א
לפניה כמשפט הנדותשיס גלות שימת בחל־קה לפנ־י י ה א משל P f l t o i n
שפיתה חיטאתבחטאיס נלאיס ל ע ־ מ כאלו ה ל ע לפניה !מינה מלגשת ׳"!מ כל
מנכליה הדליה כ׳ לאו עלותה !היא גם היא כשהרגישה כטומאתה ע היא
נאנחה •משב אחיד כמשל הנדה כשרואה למה לכניהח-זליאתליה אל המגישים
בה קירושלס נאנחה כנדה יתשכ אחל!לא וכרה כ׳ גם כמה ששבה אה ד לא
מקנה דבר שאינה טהורה נם לאח!דיה י• ע מאתה היה גם כ; בשליה כי מכל
צלליה טמאה!היא משל אלחטאתיהלכל ג י שתפנה •זא טילאמה בשליה
0
ובלה אחייתהירטימאתה הימה כשוליה ולא וכרה היא אחלימהשהיא נ ; היא
טמאה מכל צד ׳כשהדגישה י ו ד ה ל א ק מפל וכל כ י י שלא תראה ט מאמה והא
משל הנדה אשי ימה!טימאמה בש ליה פביכ שאין לה מק; אחי כדי שלא מגלה
ומראה ט מא תה רק שתלד ל א י [ יכוה בהייתיריש לש כמצב הזה אי; מנת :לה כי
כ א ש י תהיה י עתה או טומאתה מצד אחד וישאר צי א ח י שהיי יהיה בה י ק ם
לנחמה אמנם בשטימאמה מכל צד אי; מנחם לה והמכללה על כל!ה אל השי
פיראה כעניה והיאטימאמה הנו אשר היא עניה באמת כ׳ לטאה ׳היא ט מאמה
היא עניה!אחישעניה הנוייהוא משל לחטאה שכככ העני הנז הגריל אמ האו-כ
ונתן לי בח לעשימלהיעיזא כ׳ הגדיל אויב יי י א ה י ת ע ש ׳ ה:א חטאי כ׳ העני
הנויהגדיל אמ האויב אשר נצחני!הא דקדוק נבין!לפשר שיאמר שכשדיתה
הט מאה בשליה שעד״; לא הגיעה למעלה עדהצ אר והוא כני׳ להתחלת החשא
הנה אזלא זכרה אחיימ החטא שהיא לעליממתיד כמרוצה עד הציאר עד חל
על פכיק ה!• תישני העי; כייכמ! שהרחבת* הביא ר כ! בככ -פ:׳ משה ל!אמ ג'שי*
לייגיר שעלכ;ירדהפ!איפ!היאירידהכהכלגהיע;לאהרגישה היא כחטא־מה
כהתחלה׳בה״תהייידהמפלגתחאדאמו שאין חנחםלהרילשלא נ״צא •לילה
כמנה שתתצחש בה שהנח מה היא ביומה!?א א ץ מנחש לה זאזמ י א ה ה א ת עלי
כ׳ הגדיל אייבאפשר שיימ ו למה שאתר! ר״ול שגידכי• :אמי השי ע׳ נתן הנביא
לדוד רעב ודבר ינ פ לפני צרי! !אמר ירמיה שהגדיל צ י מ הא יכ י מ י מהשמים
יד1
2י״ש רעימהאחרמאמרעידירופרשצרעלכלמחמדיהכיראימה מים כא• מקדשה
*י'<ל כל כייהנה ה כ ת ב הזה קשה ה״ש.כ כ׳ א-ך ה!א טעס כ׳ יאתה גיס כילגז־מ י ת
כרש צר כי'על כן אפשר שיאמר שמיד כשראמה גויס שבא! מק־שה הכך גזרת!
׳מאשר גזר עמיט ומיאב׳ לא יבוא׳ כקהל מיד כזה גזרה שראוי לתשיב שיח כדש
ככר הצר על כל שאר מחמדיה יגורתהכת כ כ ן היא ידו פרש הצר כבר על כל
מחמדיה מבלתי השאיר לה כלל כשראתה הגייש בא! מקדשה הפך מצימן אשר
ציימלא יביא! בקהל לך!שפט ה מ הפט ישר כמה ששפטה שירי פרש כבר צר על כל
מחמדיה •כמה שנשאה קל!חומר ממה שראתה גי׳יכא! מקדשה הפך מציתך!אחר
שהיה לצי •כילת לענית ה פ ן מצזתן שה היראה שמאת! ׳מהימה זאת להל׳יכש
שיהיה ל׳ כח על כל מחמדיה ועריק מלתיאתה היא מי!מי'שהיה יאי׳ לו״ילז פלש
צר על כל מחמדיה כי)לאת!ג״ס כאו מקלשיוק הוא על לעתי כאל ,אמייאמיש־ל)
כיש
איכה א
פד
כישצרעלכלמחמדיהכשראתג! סבאומקדשיכימלתראתהתםמשלשניס!?אי
כנח האח כמשפט כי׳ק חוירכי!ליישכ י!לת ראתה ומלת כ׳ שתהיה נתינת טעם
t
1x3)3,
על נכי; אפשר שיאמר שנא הכת לתרץ קישיא אחתיהיא למה לא מסרה נפשה על
קד!שתהשי!היהרא!יש חיתי כלס ילת יפרוש ירו הצר על פ פ י ׳ התרה שהם
מח •ידיה כחן שכרישי"יל שנאמר כהס הנח־י־יס מוהכומפורכוכ! ולחה הניחו אל
הצי שיפריש ׳דועליהס ותר[ ה כתוב שהטעס שיד! כרש צר על כל מחמדיה כלתי
י ׳ :י ,ה ח לפ• שראתה ג ים שנא •׳ק-סה ח שר צ ה השי שלא ינאי׳ יהפ כא! הפך
מצית! מוה שפט׳ כ׳ מאתהיהיתה יאתוככן הניחי את הצר למלאת תא ותי ולעשת
רציניה; אחת כאשר היית׳ כימי חרפי שמעתי אומרים מכי הרב הגדול!הקדוש כ ל
הריטול שסדר הנביא ירמיה כשס האוחה א! כשם ׳ריםלס כל התנאים שהיו
עשר•
נאגהיס
נמצאים בי לל שמנ! אתם חכמים!כינתה לומר שעס היותשלא נ־יצא בה שים אחד
מהס הנה היא נדיינית כ! ללה הא הוא שלא יהיה גדול רק קט; כשנים והבישתהיה
אכילת בשר!לא על רכ!י הלחם לבדו נקייגלל הגי שיהיה גנ כ אתי שאס קינה א ת!
כרמי!לאביללשבעהלאיקראו׳ל!הדה׳יא שיהיה שיעיר וכמות ידוע כאכילת!
שאםפחתמוהאינ! וולל כנגד הא אמר כל עמה נאנח׳'כלומר שלא היו הקטנים
םבהסרקכללותהעסוהסהתס הגדולים פנגר הכיאתימבקשים לחש !לא כשר
כנגד הג אחר נתנו ׳זחחריהס כאוכל שלא היה ננוכ כנגד הדיאמ להשיב נפש
שהיא השיעיר היותר פאות שאפשר ואחישעכ! ראה היוהביטה כ׳ הייתי ויללה
בל!'נדינתכ!!ללה!אפשר שיאחר שעם היותכל עמהנאנחיס לבקש לחס להשיב עיינינעיהנו'
גכש לכד הנה כזה הייתה !!ללה לפי האחת והוא ב י מ י שראתה הצרווהרעית
שראתה היא היה ראו• שתת!ת ברעב ולא תתא!ה למאכל כלל ויאכ כמה שהיו
עמה נאנחים מכקשיילחס אף שלא היה אלא להשיב נפש היתה ווללה באמת לפי
ה נ י ת ה :רייתבח־יתח תעתה!אפשר שיאחר פמגזמתעל רעת עמה וחטאתם *ייגיככיהנו'
כ׳ ככרה חאד והיא כ׳ עש היתס נאנחים על כל הרעיתשקרא! להם הנה בהיותם
בצרתם הי! ייבקשיש לחש הפך טבעהעימד בצרה גדולה כ ״ ש כ ח מאפול לחמו
ו! א כל עמה נאנחים יעבו מבקשים לחש ויקרה להס כזה שניתנים מחמדיהם שהם
הסיבית השכליות כתמירת חיבל להשיב נפשם הכהמית וזא נתצ! מתחריהם
באוכל להשיב נפש ׳ריכלמחמר׳הס אשר זכר שידו פרש צר על כל מחמדיה בלס
שבח! איתם כאלו נתנו א!תס ולא השתדל! רק בעביר האייל ןמ• שעושה זה ראה
מ ב י ט ה כ׳ הייתי ו• ללה כאמת פ• וה משפט הווללשמנית חי• עולם לעהיק בחי•
סעהלהשביענפשוהכהמיתכאחוריאש כאני ליישב נורת כ• הייתי ווללה על עייל״נעיהני"
נכין שנראיתללא צירך אפשר שיאמר כ׳ מ׳ שהיא מירנל כרעב בל ימיו אף כומן
השכעהנה כשיבוא ומן הרעב ׳סכלה! בנקל אמנם מ׳ שהוא מורגל בזמן השבע
לאכיל לשבעה יצטער מאד ב!ח; הרעכ ולא יוכל לסביל והגיבהיויכצ׳ ציון היקרים
כויין שליתס האוכלים למעדנים הנה כהייתס מבקשי' לח 6להשיכ יפש לכד היה
להם צרה גדילהווא כל עייה נאנחים מבקשים לחם ונתנו כל מחמדיהם באובל
• להשיב
איבה
K
להשיב נפש!אייר ר א ל ליילביטל ׳ ר ר א ל ל:•::׳ ילביטל ב-יהי כ ו ע נ ל ו ל
בליות כ׳ ל ״ ת י מ ק י ד פ ל כ ; • :ל ה י ל ש ל ״ ת ׳ לי־יגלתלח :ל
יי ל ע ל עד של״תי
כמלרגיזוללה לרבו׳ המאכלים י ע י ל בית• כיידרצל ל י ח ־ ל כ ב ״ ת ' -ל שכל עיי׳
מבקשים לחש לבל ללשיכ נכש כ׳ חס לא היית* ל ק ל ס לכן ל* מ ל ת בשבע צא
ל ״ ת ׳ מלגשתעתה כל כך צ י ת ל ר ע כ •יל א ל ק ־ ק:כי; ״תבל לי־׳ר ש ״ .־ ,כי
תהיל כלו! אס כיישכטל כ ל ל כ ל ליק י
ז !ליי( כלול! חליל לחל ליולביב׳ל לס
היית• ווללל כמל שבקשתי מעט נחס להשיב נכש לכר 1היא כ״־.׳-ה למל חליל
נד<נתכ!1צצלכלי!תשצאלילבלצדצשתל»לו;צצל!צנלהפיליש*כ תליה נ — j
לאה ליולכיטל כ׳ הייתי ויללה אוחרתאותה •לושלס אחל שסכל הנביא ל ׳ ת כל
עמה נאנחים מבקשים לחסוכוייכאל! היא שימעתלכליהנביח ״עינה ימ ליד ל ־ ל
ה א ת כלוה והביטה כי ככל זאת ל״תיווצצל כאמיל וכן כירשיה! כל הדכישיס
לא אל נ ס לפיביוושסאמל עיללא אליכם כצ עיכלי לדך הכיט! ודא• !כי אכשל ש:־־׳־
נלענר׳
שמלתלאהיא לשיןאללכאלו ל א ל ף בהתחלהא! שיהיה כחל! א־יר לח יגיע לכם
כמו שלגיעליכמ! שפירש!רוכהמכרשיס כין כך ובי; בך יאמר ש ביט יראי ב׳
מבאיבה משונה מכל המכאוכיתאשדיקר! לאנשים ׳היא כ• כלהחנשיס כאשל
יחרה אףהשינא נגדאייכ! כעוד תכעד כי חמת! •אמר ל ע :תכי משבטי נ ק ״ ת
א ן מיד כאשר •תחיל לפעול פעולת הנקמה •שכן חמת• ולא יעשה כצ משד ד ב ר
לעש!' כי!פ חרק אפ! עצכן אמר הביטו ודא! אס •שייבא כ כ ״ כ א :׳ ׳ • :־ י ל • :׳
כמכא!בהבא!מר:אשרע!ללליאשרה!גהה'כייסחרי;אפ! יר אשר נפעל כ* כל
מה שדבר היכיו' חרון אפו לא נפל דבר מכצ אשר דכר צעשיתילכ• י :תהיה מלין
כי ; נ ־ .ז לי ה!גה מלשון דביר על ד ד ן אמתיהגהחכי!כ!'!אפשרשיא-ירשמל ש כ ע ל ב ל ל א
מה שדבר הכי! 6חדי; אפ! ולא ההכאות שהכה אותה כ ל כ הצדית ולדעית
השתרגו עצו על בארה והוא ב ד ר ן המשל ההמוני שאומרים שהמכית נשכמית
והדבר׳ אינם לשבחים עיצס ועד!כאל! אמר אשר ע!צצ צי אינו התרי; או הה ג א ז
הנמשבתמהחלון לק מה שדבר השי נגד• כי!ס החרק !ה אני מרגשת ייתר מכל
»י'ג'כע»'ו' הצלויאשלבאז עצי ״גןדבריי״דו על פליק השגחתו מעלי והוי נכ ץ ואש כאני ליישב
מלתלגהכחשחעהכמ! שביאתה כל המפ'מלש!ןיג!ןא! מלשין ה!יה כחי שכילש
הרחבעייל ירח י'.־ר :ג־ילהעיך על דרך פכיאלתיאנ• עצ כ כ ק האצ כ א פ ן
תיכיחנ• ואל בחמתך ת״פרניוכ! שהכינה לומר שלא תהיה התיכחהאף בעצמו
ולחמל ל ב ד ש ו ה י ק י ל פעמים רביתבחצחתחלכיס כי ה ״ ש ל י ן היותר חמירים
שאכשר שיתן ה מלן לאחד מאנשיו משרתיו עישה רצ נ׳ הוא שיכע ש נגדו וישליכהו
מלפני! לא יראהו עיר כ׳ יותר טיכהיה לעבד ש״כויה! בשטים וכעקרביס זישיב
ירחמה! p iאחל ׳למיל בזה הביט! ילאו אס יש מכאוב כ מ כ א כ י כל מר בי פל
מכא!כ ל!א מנד ה״ש״־ין!ההכאוישמכה המיישר כחרין אפ! אלינס שיהיה
המכאוכ החרון עציו! צבד וצא כ י י פ י י ן הנמשכים •מהחחן זה משינה מכל
המכאובים על כןאמלהב־טוונאו אסיק מבאוכ כיי־כא כ׳ ׳ראש ראיתם נ ג ד ל
פה
י איכה א
י»תכא בי־יהיי,׳ שיהיה כמכאובי וביאר ש י מ ו ? ה מ:א כמכלם באוחיאשר עילל
ל• אשי היגה ה ני!סחחןאפ!יר'אשר פעל יעולל כ׳ אשרהכהוהיגה בהסתרת
פכי! לבד שהוא הנרצה ננירתכיוס חרין אפ! שהיא ה פ ת י ת פניו יילת ה״סירין
ח-ר ׳יכו ני ב! כ׳ לא נמשך לי המכאיב רק מצר ׳!ס החחן עצמו שהסתיר פניו
״מנו'לא •יהצי ת שביי ל• כאתירואפשר ^ ״'לא
ע
,
3ר
,
ד
ו
ך ^
ת ו ( ר
. . .
,
כ• 7נע הח
אלהשימיש שהש ע ב ר י פ נע׳ לש הוה באירח נישה ללק ש ט ן ו ע י ר אל העלם
היחחני!כתלו תמר פלא יקרה להם לעוכרי דרך מה שיקרה לה והא עד שפירשתי
ככפר כיי משה מאמר רייהישע הן לוי שהיה מהלך נ ד ר ך וסיואמו לשלמים
שיבייש׳ ירא! איך מכאיבה משינה מכל מבאיכווה כ׳ כל יזכאונהוא מקרה ימשך
מההנאה!האיש המכה אינו פייעל הייבאוב רק ההכאה והמכאוב כמשך מאלי!
מההכאה אמנם אתרה ׳יושלם שמכאן בה משונה ייכל החכאוכו' למה שמכאיבה
היאנכעלתלהיזא אשר עיללליאשרהיגה היבייס חרון אפ! ירישהמכאיכ עצמו
׳היאאשר הוגההימלשוןיניןכמושפרשייכיהמכאוכ !היגין הכל דבר אחד כפי
גדרי תה! א מאשר עלל ל׳ אשר ה!גה הייריהיגין אשר שלח ה' כ׳ כייס חרון אפ!
עולל ״נפעל כי הפך כלהיגינייכ׳ הינק איני נפעל רק נמשך מאליו כאמיר והיא כאלי
אח א שד ע-לל ל׳ אשד הכאיב היכיו חרון אפי שאוח אשר היגה הויכמ! אשר הכאיכ
והיא כאל! אמישהיייתיפעל הכאכ ה פ ן ה ט כ ע כ י ה כ א כ אינו נפעל רק נמשך מאלי!
כאמור והמ :ה היא הנכעלתאשר ימשך ממנה הכאב ואס תהיה מלת היגה מלשין
לביר!הגיון הלב אפשר שיאמר שהדביר כי ׳מהוא פועל שאינו כמו כשר ודם
שאומר ואחר כך פיעל ואפשר שכיןהרכיר והפעל יתחרט אך היא ׳תיבייחשבה
לבד ה!א פיעל כאימיונפשו איתה ויעש וכוייהוא כאל! אמיאשר נפעל ב׳ אשר חשב
היבקרכ לכי כלתי פעל אחר כי הגיון לכי ית'ה<א פועל כאמור ועל כן אין מקיש
להשיכשחינ!פיעלכ!מ;כנ!דעוהואדקד!קדק ונכון אחר עוד ממרום שלח אש
מיותם
נעצייות׳!ירדנה!סיירי היו הרעיתאשר פעל כ׳ הפך הטבע ווה כ׳ נהיית מטבע שלח אינו
האש לעלית למעלה הנה היא ית שלח האש ממרים העצמות׳ ויורידהו לחטה ויא
ררדנהריל הורידהאת האש הפך טבעה שהואלעליתלחעלהועוד שמטבע האש
כשיירד כארס הנה ה!א מ ע ר הער!הכשר ואיני עיבר עיר לעצייית אמנם וה האש
הורידה לעצחיתיהבשר והעיר אינם צכ״ס וזא שלח אש כעציי״תי וכויוכן אמר
שנעשה כה דבר אחר הפך הטבע והוא אומר! פרש רשת לרגלי השיבני אח!ר י ר כ י
הפ רש רשת היא כדי שלא ׳ 111הנלכד כה מחקים אחד כמשפט העיפיתהנלכריס
נרשתיתלא יוון! משם אמנם פה פרש רשת לרגלי בתיך יר!שלס והשיבני אחיד
ב א י ן נכריה בארציתהגייס וייא השיבני אח!ר והביא עיר דבר אחר !הוא ר ע
ליפלג נעשה בה באומינתנצי ש!ממה כל הייס דוה ווה כ׳ האפה כשהיא שחמה אם
היא כריאה יכילה לסבול השוממות אחנס היותה ש!ממה בה״ת כל הי!ס דוה
ומילניתהנה וה רעומר כלתי נחמה כלל!אפשר שהפליגה ככפיר צרתה בבחינה עי״נינעיסנו ״
אחרתיה!א שהשי שלח אש מן השמים והורידה את האש הנייבעצמותיה הפך ט ב ע
ככ
א
1
2 1
האפ
איכה א
לאש כצו!?!א ׳•!שי; לאירדני ב כ י ך ׳תיירה ״ ה י י ת ל t fג ד ! ל ־ ; יזיל שין>
ח מל•::׳ י.״.י•;:,׳••־•.כ־.־; ירגעיתיייתיני ,תיגיש ה י « י ? די-נל ל * :כ י ש
רשתלונליה כ־ישצת ת ״ י ך ע צ י ז ה ב י ש ל ״ ת כ ;-,-ש ג י ׳ לכבל כי־נ לנניש
נחש ח ך ש ק .יי ,מ :״ ,ט י׳.יש שהיח נתב יי כת כ י־ל־ ׳••ל יין ל • ; • :ד
:־:
רש לרגל׳ השיג:׳ ו ין י י ו ״ ק ס לייש שי ליה יי־ ל ל -י לח ש נ־י׳ :י ה י ? ש • • ד
!כללי :ד ל כ י י :לח ליל כרשרשתצי־-לל לח ל ־.ל ־ ל ש יי-ל כלל• כ י ק
כרגיגליתל ישלכתעצמה לחש ! ח ת ה חך ע מ ל היתל כל ל׳•; ד!ל ח י ך ע ל
ג־״רי-ו^ נשק־עילכשע׳ נ י ד ו ׳ ש י /י י ! על! ע ל נ י י ר ׳ י כ י י כ ״ ל ת ב • ־ ש; חללשיכ־י• שכ׳
)•־•׳•<<
ה ־ י כ י ש ם ח ב י ב ; מ ת ה ג׳הי׳שך ל כ ב קיס נ ׳ ע ל ״ ׳תח-יי י י י י כ שלח חש
בעניית• וירדנה וכ! •אי׳ שע ל לכשע׳ שחני•:שח ח •rלחש ק-׳ חל ל י י
ז עד
: 0ש ח ת ׳ חיתי על שנחי בהרגל מתמיד ע ד שהשתרגו הפשעים ל !:על! ע ל י ת ר י
כל ח עד הצ לר הג עי ואין ת ק ה ליחרית• הנה ה א נשק־ בתקק כיד •־ כי
ראתה השגחתי לנכלאה שליה כ׳ מע״תלא ׳!כללתק; חקק• ביד! צ״כרנ׳ עלי!
ועשה שני דבריכאשר כלאחד מהם היל משכיק לחנדנ׳ ונלצ־א!:
י ; העלם
הא היא שהכשיל!תשש נחי נמה שיפרש בפסיק הנמשך שכלה בל מביר׳ של»
כקרב׳ והס הגבוריב שהי! כח׳!השנ׳ שהגביר החוינ שהיה חלוש וזת נתנציל כידי
לאחיבצקיס !ה!אמהשפ׳'ככסקהגבח!מעצ חלה אני בכיה ! נ י ב י נבר א ״ ב
!.
ננ־
־ :ן ׳ ! ה ס פ ת י ס ר ע י ת ת ג ב י ר ת הא״ביח לשתהמתפעל!אפשר שבל מל שהיתה כיכל
ה
היה על רוב פשעיה ולא על ה ר ע הנמשן מהם !ה״כירין המתחייבים מהפשעים
וחלת בידו שב חל העיל עצמו ולא חל השי והיא כחל! אמ שהתמיד ! :ח ש ך :היל
שיקד על הפשעים שאני משא ככח! הגדל!בידו החיק של העל הנו כמו יד ה ה י י ה
כ! שהיא מלשין כחויכולתוכאלי אמר שהתמיד עילהפשעיש כנח :של לעיל עצמו
כל pע ר שישתוג 1הפשעים ועל! עדהציאר ע ד שהעיל הנזככח! הגד!ל הבשיל
כח׳החיוחדלי להתק-מס בנגד!וב!ה נתנניהיבידהעיילהנזיאשר לא א כ ל קיש
מפניו שגכר על׳ כמו שיקרה ברשע׳'שאחר שיעשה הרשעוהכשעקניןקיכ כנכש
לאיוכלעידהשכלקיס מפניו כ׳ ישתרר עליו החומד כסבל! ע ל הכשעיש גם
סייה כל
השתרר ותהיה מלתנתצנ׳ מלשין שיכה כמ! ולא נת; שיח!; !כ! אחר ע ד פלה כל
אבירי ה׳
אבירי!כ! ביארה ירושלים העיר המהוללה סדר הרעה וההשחת' אשר אירע כ ל
,
,
שהסדר הה!א יורה עלהיותהכל מיס:דר חכאתההשגחה לרוכ עינה!היא כ׳ הנה
בא שר יבא האויב לשכור בחיר׳ העיר הנה נכור׳ העיר ישימו נפשס כככס!׳לסת
אל הסכמתלהציצ בחורי העיר שהם עתידים לשמיר את העיר ולהיות ג ־ הס
אכיר׳ העיר כח!תס יכן ל נ ח ריס לס מיסריס לככמתללצ׳ל הכתיליתכי ק דרך
הכחיויש כפי הטבע לשים נפשם כככש צלצצתן על כן אמישהשי רמש ורפש
לאש!נ כצ אבירי העיר והם הצבורים אשר בקרכל ׳׳א שלל פל אבירי ל בדרבי
אס שחצתבקרבי שכאצ אבירי נאצ! אמר אנירי אשר בקרכ׳ שלה היאותס א!
שיאמר שרמס אותם נ ת נ ה ובקרבה שהיא תיספתרעה ופתיתית שבקרבה רמש
איתש
איכ־
פ*
א
אימא ועיניל ריאית יכלימ אליל; וכויואחר כך קרא מ ע ד לאייכים לשייר לבח ריס
יוח שהםיילחעיקוהעיוילהםכיעתהאיןמיד לאויב מציל מא קראעי׳ מיעד
לשבייכח ריואחר ששכרו הבחירים הנה לבתלו היו נ ד ר כ ת כ*ו! הענכייבגתכלת׳
מינעכללוכלמי חרג׳ש!עכאגתדרךה'1ג!'!1ה כי אש ליו לבחירים ע ת י י ם א;>
שליל לאו׳י ממג כר רכיל ללרוג אח לכתילוח לצל ול ל י ל עי מלחחל חיקל
שלבת דיילי! נמסרים ל־ויחל ללציל איתן אך להיוילדיר על זל ל י ד ר ססלל
דאשיי' לאביר׳'!אח כך לנחוריס נשאר! לכמילומכח! נ מ ענבים שדרך א מם השי
כלשנתתלנכלחל עי האויבים;נו ואבשר שלאביריס הניבה הס כחימהנתש בייניפס'!:
המתק ממי נגד הגין> ׳השח המרגיש והם האבירים אשר כקרב הארס ואייר כ׳
ב ע י ד ש א ב י ר י ! א ש ר כ ק י ב ה ה י 1ח ! ק י ם ל א ל י ה כ ח ל א י י כ לכיא אל העיר לשכיר
בת רי! אך השי' ל־יה שסלה ראש נל בל אבירי אשר ב ק ר ב י ! ל פ ב מ מ לנכש א ש י
נחלש׳ בהשתלק משכינמ׳יהשגחמ על pק ר א עלי מ!עד לשבירבחירי וגמ דרך
ה צ ב מ ל מ כ מ י ל י י ל י ז א ק ־ א ע ל י מ ע־ לשב י כ ח ר׳ וכוי ה נ ל כ ב ל ק ל ו ה ר א י מ י עיי
איי.
ב! יי; לק שיכשידרךהמפאשרלאיעלס!ה!א ישאםאחרועל חלה אניכיביל שב א ג• נכיח
מל ה ד נ י י ס ל מ ר י ; ! ל ו ר י פ אשר ארעי לה!אחרה שעליהם לימה ב! :ל אין איירי
א ת י כך כ׳ יחק ממני מנחש שניישם:מ דככיה היתל להיות שרחץ ־ז־ונל יינחם
ולא עלהרעזישארע׳ לה והיא ש מר הקדם אך הנכון אגלי הוא שלשב גורימיהיא
כ׳ היא א מ י ל zנ ל ה ח א י ר ע י מ ה ר ע י מ ה מ ז ב י כ ת ל ־ ד כישבעכלמיש-איסעלי!
״סירי; שלחייירירגיש הכאב ׳יבבה האיש עלי! ויואעצ אלה אני ביכיה!היא מנור'
הא,ילנזי'הב'היא עיציעינ״וידהחיס כיעיייריששמיעיניה הי! נמבימ כמ! מיס
זזא ׳:׳נ׳ עייני״ורד מיס כי לא א י ו ר י ח ו י י ד ה ח י ם pי ד י ה שלעין כעצמו היה ׳!רד
כמ! מיס חרוב ל :א ב ע ל כי ר ח ץ מ ח מ מנחי כיוה היל כאב ׳:מר גד לחלתא ר ע
עצמי!!א עיני עיני ׳!רדימיסכירחקחחנ׳ מנחש משיב נכש׳ ייימל שעיני לאחת
ועיני ה אתי־מיורדל מיס הי א מפני שרחק »מ <:חנחישהיה חשיב נכש׳ בנחמה על
כ ל ה מ א ו י ע ת ב א פ; ש!ל קשה מ ל ח א ר ע עצמו!ביאר סבת כלתי השאר לל
מנחש ול-יאלהייתשלתצבייתהא־יכ הי! כל בניהשת־וין איש לא נ ע י ר ווה כי
כאשיי; צתלא״כ במלתחה ינצל! רכים מזליחחיסאחנש כאשר׳גברהאויב אין
של:צחי; ולא חלחתל רק הא»ב עישל בהם כרצוי! חרב הרג ואבדן ו*וא היו כניה
ס מחין כ׳ גכרא״בוליא כ׳ כהיות כת! ששפרה שלשי הלה ראש!נה כל אבירי
לעיר צמנא שכשבא האייכ על הבחירים לא בא ללחיס רק לשטר הבחורים ולדריך
הכתילית פ ע מ י ם מ ו ע ל כ; הי! שוחמיףהוא יק!-ק נכון ואפשר שאיחיעל אלה א י י • ניני .מיי
כיכיל היא עצ השני דכייםהנמשכיס וצא עצמה ששפר מכל החאיועוא מר שעל
אלה לשני דברים אשר ׳וכירליתה כ!כיה ועינה עינה י<ייל מיס האי כ׳ י ח ק
ממנלמנחשמשיכנפשהרילשצא הין מנחתים לה בשליית נפשה ווה כ׳ לאיש
השלם כאשר •כאי עליו״סירקינחמוהיבשלמותנפשוופכןהחנחם ל! היא משיב
נפש! אך לרעיתשיבאו עלהרסעייאין מ׳ שישיב נפש! בנחמת׳ שסיבת הייסר׳יהוא
כב
כ
1
22
כאכ
איבה א
כיי׳בג־ ל!ליחלשעמ״חטתמי״ל שת ; כ; כייס י׳ ל נ י ק־ס ; r rל י :־ *• :
ל מ י ע ל מ ל י י י כ ׳ב—יה ליל בלב ביס נט־עהי <זא י• ו•!״,״ י־י*י ,יייח~ י ^ י י
ח
<; • r p־ ״ : :׳ t p־ ״ נ י • : rי י; נ ד ח י :
י
.
• : r׳ ; : : ; : .׳ r : :׳ :•::״•
י *.־ -
" :־ . ; . : ,
־.ל:׳:.::
־ ־ . — .
־.
ו ל ג ל י ת ל ר ע ל נ כ ״ליחת יי ביגנר ח י ב :חלמכי בני לי;־׳*־ י י ל ״:.נ יי־״יח
כייגינ־יהנ! ול ל כ ר שש־כש־ ט-״ ב י .כ י י -כ ע כ י ׳ ל מ ע ל ילל ״ -כ ר
־-י
כ־י
כי ליל שלימה ב!כה ב ל י מ ה י! י כ נ י שדחק מיינה י״ שינת; נ ל !ישיב נ כ ב ל
במשיבה ׳!מעל חלל י נ י ב ! :ליכ! כ׳ רחק מייני לינח תשיב נכש׳ כניחיישיליה
,
הנחמה בשמשיכ נפשה לש לליימה!שיאחר לל כי הייכרק לש יטיכחל כ״ כ!ל
משיב במש בה שלחה שוחת היח נחמה חממימ אח:ס כמה כהי׳ בניה שי׳••-׳{
יינה ביכה על יהלפ• שכך היח דרך ל ע י ל :בח-חי! מ כשיגיד י ת י ב ׳ליל •ש ״c
הניכל מח!! !:א לי! כני שיחי!״ כ׳ לכייל חייב י י מה שה״ כני ש—ח•* י־נ׳»״־כ־ת
ב!ה יען ה!א י ב ו טבעי!נמשך בישי :כ לכי שגבי א,׳כ כ• י ד ך הכיחחיכ ליא
שהאחד גיברוהחחרהנכנעצשחרשימסיכינת הכתיב כאל! חחי על הנה י נ י
ביכיה אך י!ה שהי׳ בני שימחיש מינו מ; התימה י ק ה!א י כ י טבעי לכי שגבי
פרטי ציון אייכ כנו ח־יר עיד כרשה ציין בידיה אי• מנת :לל כ! ילנל חלת כ י ב ה כ י ש ל
נידה
הייכרש• השי! מחמש ך י• לשו; כריש כ״! הלח פ ־ ש ל-עב לחמך כ
:מל־־.:
ינ :׳•:׳;בידיה נ : :־ :׳ !תשקי בדמעמשליש ב :כ נ ה שני ן ל ר ב צ־ מ ל
הימה יחמכמידיה כמשפט החכליכשאק להם יעחמיס יעל כ; חיזר שליהה
כירסמיר׳הפיוהימוחמיכימיעןחיןחנחכלהוביאר סכת העדר לחנחלליש ג
יל :שמטבע העולט ה!ח כאשי מביא ציה על ע י י מה ׳בחי לעייל! משר סביבית־ל
וקריביתיה הייה ׳נחמיה יאיינס יען ציה ה ליעקב דיל נ ע ב י ר יעקב צ ה השכל
סביבי! יהיו צריו ע ד שכמתה כמלרגהפליתליחשלם כתו הנדה ניניהפ שכינס
ליו כדלים ממנה אש כן בהייתה במדרגה הואתהלכרכש ט שלא יהי! לה ינחמי"
!כהעדר המנחמים כרשל ידיה כנו'כ׳ על ידי הנחמה מעדר פ ר י ש מ ה י ר י ש
עיכנעלנז' באבלים ואפשר לדרשו כלתי תיספתהכיתויאחר שציון כרשה א מ עצמה כידיל
וה!א כאל! אמר כ׳ להייתכל הרעשכא עליה כעבורחטאתיה א כ מה שפירשה
ציון אתעצמה ונחתכה לכמהחתיכ!תהרי היא כאלו עשמלאית! בידיה בהייתה
היא הסבה לכל ה י ע ו ב ק אין מנחס לה ב ט ב ע כ׳ מ׳ שהיא סבת רעת• לא יוכל
להתנחם כ׳ כאשר מבוא לההרעמצדאחר!!למה יהיה להקצתצחחהאך כהי:ת
היא עצמה סכמרעמה יהיא בידיה פירשה את עצמה מ!ה הצד אין לה מנחם
והפליג כסבור רעמה וצרמה באימי ציה היליעקב וכוי תה כ׳ מדרך העילם ל א שיצזו
לאויב או לציררשיהיה מצרוממנקס מהאיש אשר חטא אך שיצמ לאיש ה ח ט א
עצמו שיהיו אוהכיו וסביבי! צריו והו כןיון גלול !!א צי׳ה היליעקבהביכין צד• ׳ללא,
צ.ל
איכה א
נ»ז
צול לפכיכיו פליעקל שיהיו צריו כמשפט רק ציה ליעקב שהיא המתפעל יוצריו
םיהי :סביביו צריו והצו!• היא שיתפעל ויכביל צרתו ורעתו כ• ו ב ה היא ואמר
שנמצא בוהשחתשלס כבל חטאתה ונריתיה שהיא גרייה בידיה צריתיה ננוכר
סליתהנמשלתלנדה ־׳!בל צל נ ׳ כמו שהכלה יימנה תהיה נסבה לשתהיה נבדלת
מבעלה ׳.שלא יגעו איליה !יהי! נבדלים ממנה כן היתה ׳יושלם לנדה בין כל
סביבותיה שהיוכלםנבדל סממנהומצרים לה !היא היתה הפכה לבל!ה וכמו
שבלתה המצ!ה !ההזהרה לנדה שהיא תזהר !תשייר שלא יגע בה בעלה בימי
נ ד מ ה כן ציההיליעקכ שיהיו סביכיינריוכנז ה י ! יישל׳ סניבייכל צד בדקדוק
נכ!ן אמר עוד צדיק ל •א היכ׳ פיה! מליתי יכו' א ח ר אשד כיאוה א י ן בסבתה בא! צדיק הוא
עליה כל הרע!תלר!כ פ ש ע ה אמרה שהשי' צדיק וישר ככל מה שעשה לה יען היא ה ב פ הנ
חטאה ולחטא גרסכלהרעויוואכ׳ פיהו מרית• ירי צדיק היא השיבי יריב אלי יען
אנימרית׳ פיהו!ככן היה כאבי צצח כיאסהיוהרעיתבאיתעליכלא צדק הייתי
מתנחמתכנק״ןיכפ׳ זה״תיחישבתשה״ס!ריןבאיכ על• למעלי הרואים אי לנסית•
אך כמל שהיה ה צדיק בהם יען אני פיה! מרית׳ נוה היה המכאוב גדול ווא שמע!
נא כל העמיס <רא!מבא ב׳ירישמעונאוה שאמרתי שבסכתיכא! על• כל ה ר ע ו ת
ותראו לעין מכאוכ׳ כלתי נחייה כלל!רמו כוה אל חקירה גדולה שהיתה כ׳}
הקדמיני אםהיסירי שמ״סרייכהפ לאדם כצדק מכאיב״ותר מהיסודי' בכלי צדק
כעדים שקרי א! כרומה ליה!היה הכלל העולה כי; החכמים הקדמונים שהכאכ
של א מה״סירין ככלי צדק א נ מרגיש אתו כל כ ן האיש החכם כ׳ יתנחם
מצער! כנקיון כפי :וצדקתי אמניכש׳היו כצדק אין ל! ש!ס צד להתנחם כ׳ הס שתי'
דעית!הס ה״סרי; עניין יסבתה״שורקשהס חטאתי!פשע! !והפשט!חסכיםלוה
אח פה הנביא שחע! נא כל העחיס וראו מכאובי כלח שמעו נא א י ן השי צדיק
יישר במה ש״סרנ• יען אני מרית• פיה! ותראו מכאובי שהיא כאב כאין נחמה
וביאר העדן עיר בא:מחבתיל<ת• וכחיל• הלכו כשב• •רב׳ לא אמיהוליכו אותם
כשבי רק אמי ה ל 0לדמיו לחה שביאריקידם כ׳ הס כחטאתיועינותסהיו כהולכ׳'
הס מעצמם חלהשביבהיזתסהססבתיכ׳ הסבה.אל הדבר הוא הפ!על הדבר,
כעצחווהיא רקדיקנכ!; ואחנסלישב מלתכ׳ פיהושתה׳'נתינת טעב לגזרת צדיקגי'ג'ג'9סנן'
הואהיבלתיקשרהפסיקיסהקידמיסאפשר שיאמר ע ר שארול שהשיייתגיזר גזרה
והצדיק מבטלה ע ד מי מושל כ׳ צדיק כויאמר שהשי ה!א צדיק ועיסה צדקית ככל
עיגיהראיה כ׳ הוא גיור מרה לרעה ואני כטלת׳ אתה !והו כ׳ פיהו מרית׳ והוא
בל!כ צדקתי מפכים בוה יאיכ שמע! עתה הקדמתי ו א ת ו ר א ו מכאוכ• שהיא כפלים
ממה שהיה אס לא היה יה כן והיא כי מכאוכ׳ היא שאני פפייטיבה עמו • ת פ ל י א
ליה עישה עמי הצדקתהנחכתלותי ובחירי הלכי אחר התעניגיס הגשמיים שהוא.
שב• להן שהנחית הנפשייתהיונבנעיתאל הגשמיות שהוא שכ׳ נחרץ ויא הלכי
בשני ווה! מכאיב׳ לגדיל שהש• נתן ל׳ פח םאנ׳ אמרה א ת כיו ואבטל גוריתיו
להקי אתם ל ט כ ל ובתולות׳ ובחורי הלכי .אתר ה ת ע נ י ג י ס סלא נוצוט • ת ' אמר,
..
י
ע ד
איכה א
יייא"׳
יי-׳•*"־'
ע*קיאמ׳$מאליי
ליילללזינייסליללת׳ לנריול
ל••־ : * • :ת י 7ש ל י ל
PJB
ייששיקש׳א״יי ק י מ ת • ל מ א ז כ ׳ wי ו ן ה כ ת ? :ל י • ד ע ת י ה ׳ ־ ז ב י ל גלשי־ג
רעתל
שהיתל שלא מ ל י ן ה ע ל ם
ב :ל מ ? ש ע ב ר » ל כ י כ כ ר <־•;־׳
כ־ישבטה
ש ל א ל כ י ש כ ת י י כ ל -ו ש ך ו י ; ת ך כ ל י י ת ח ל :ת• - •:צ •
םיעשל ליעשד י ״ ג
ו ת ־ י ר ל •רישלם ת צ ״ ; ש ק -ת ה ל -י ת ל כ י ל י ל ״ ל כ ל י י ת ; ל!־! ל ל י ל ד ל י ל !.ת ל -י ל
י מ י נ י ל ל י ת ל ח ל ל ל י ת ל י י ת ל ב י כ ת י ש ל י ׳ י ך ר ח י נ י כ* נ * ס י י ל ל ל ש . :ח ל ת ; ל י
ש״ליכ׳!ייתייכ׳
•לי! י ו י ל י י ירי:׳
ל ך א יי*c
לליימללשצמ׳ שכל
ה»ה!קל:הבהנ:שאלללאלי!בני־י:בש:צד
קי־כ י י א ל־ילת־יל
כ ל :י ; י ! ק :י ס הצחמצ׳
קיאל
• .,״,..,׳
ג
א ת י שתלל נע• ב ת ־
יעןכקש׳ איכלללשיכ צכשל לא ־צ+יציעי
ה י כ י ת ל לקרוא ל מ ת ל י י ל ן ל י א
כ :ת נ ת ט ע :צ־׳ל ק י א
באחתונתילטעם כ י ל
כתת־יכ־״ייכ
י ל י ח לפ•
לעיי
כרעי יע:
ל־־תלכיל
שככר ג ע !
כל
כליית.ל
כ ר ע כ יצכן
ל מ ה ל כ י ה ! ל ל י ל י ה י :ל ״ י י א ה כ י ל כ ל ת י שניי ר ק כיי! ש ל » מ ת ל כ י ל ו ד י ל
ל ל כ ל י ג ר ע מ ל וככל־ת
כ״היארקייקגכקוחפשישיצתזליחי ע ־ דכר אתר
ה א י ה ב י ס ל צ ו י י ל כ י ה י ה ל! ל מ ר ק ר א ת י ל ד א ה כ ׳ ! ל א ע :׳ ל ׳ כ ׳ ל ע ר ל א
מתת״יתמלקייאלא׳
לכתיככקייאל
ה י ה לי ל י מ י כ נ ו ת ת •
כ מ ת ל כ י ל -י ה ילי-צי
יפייס ב ת ו מ ה א ך oצמהליתר ש ה י א ק י א ל
!הסע!:יאמר!שיבוא!
לליל
;::פ
ל ־ י א ל כ י ז לע־י־ל
לע1רתה!ימואתהכ׳אשלאהייעילס צל
מ ר א י :ע נ ת :א י ב י 0ילא ה י ת ה ה י א כ ט ח ת ב ה פ א ך ל מ ל ע ד ל ל
כ״ ש פ ט
לעליה
ליי
לקייאתל
לשל :י ל ע י י ל
ל א י ל ב י ס א ך ר י ו י א ת ל כ י ל כ ש י ה י ה כ ש ק ־ א ל ל• ת ש י ל א כ ש :ו כ ר מ ש ל
א ש י ל ב ט י ח י ה א ד ר ב ה י מ י ה ב ל כ ט ח ת י כ ד ׳ •שי/נטית ב ל ש י ל א ת ל ן ל מ ק ש
מתי
כי
היא
ל ק ל ! ftל ע ז ר ה י ת ל ב ד כ פ ת ב א כ ש ת ק י ה ! ל א
ה!כיר ה כ ת ב
מ ת ת ״ כ ת מ ל ק י י א ל ! ל י א נ כ ל ל ת נ מ ל ת דמיני
שהתרתל היתל ש נ א :
והיא ח ש-ל כ ן ש ל ע י י ת ל כ א י ! ל ש ר מ י א ת ל שלי! ל ל
כא״כיס
עצי!:
מ כ ר כ מ י ש לא יקרא מרמה
העניל
לא י ב י ש ש א ש ל י ! מ ר א י ם
כנ־דע!לא אמר
הכתב
כ י י א ל כ ׳ ה י ו ל י ת ני ל פ י ש :ת ל ל נשיי צ -י ל ש ־ ־ ת א ת , ; :׳ • :ר ק
שלסיעוריללמעצמכאךכולהא להבליג
בהם
לעזי-ל
כיעת:
פק־א א ת:
נטיתי
שהשתל
*צ
לז
י ע פ כ ל ו ל י מ י א• ת ל ו ל ו א ־ ק ־ ק ; : :י א י ר ה ש ב ל ! ל ק ־ ל ל ל י ל • כ ל :ל ! • ק :ל
ר א ה ה י נ• ב ע י ר נ י ע י ב נ ו כ י נ ג ״ ע ת ס פ נ ה ה י י ה פ נ ה וי!יה כ! י ה ו א א מ ת י ! :כ ; א ל י ו ע י ר ר א ל
• י ל'
1
ה ' כ ׳ צ ו ל׳ מ ע י ת ת ר מ ו ! !כוי ה נ ה ל פ ש ק ה ו ל
אנשי
שיש ר ש ב ש נ י פ ל ש
א:
ש נ א מ ר ש כ ל צרתה ה י ה ע ל ר י ב עיניה ש ה י ת ל ע ־ ״ ן ש ק ל ת י מ י ש ק י ע ת כ ח ט א מ י ל
זוה
א י ת ר ! ' ל א ל ה' כ י צ ר ל• ר ו צ ה
! ; י ו צ ר י ם ל• •ש ל ׳ ע י ר נ ר
מייחד
ליתר ר א ה כ ע :׳ כ י
ו י ל ת צ ר ת הא.־יכיש
ב ק י פ ל כ י ! ה ו א ה י צ ר ה ר ע ל צ ר ה צ י ו ר ;*!א
כ׳ צ ר ל ׳ א ם ש י ה י ה •ש :ה י צ ר ה ר ע כ ל ו מ ר ש י ש ל• צ ר צ י ר ר ע ל ש מ פ : » :
ממימיו
!אש שיהיה
שש ה צ ר ה כ ת ! צ ר ו מ צ י ק מ צ א י נ י ז כ י ל ׳
לבי בקרב• שהלב-שהיון
נהפך
לאויב
ללכת
מ״חד
מעי
והצילאכינלכך
לחשיב מחשכיית ל עשית כ כ ל ל כ ת ב כ מ ל ל ׳
ב ש ו ׳ ר י ת ה י צ ר ה ר ע <! rא י ת ר ו נ ה פ ך לב• ב ק ר ב י ז כ ׳ א ד
השנה
איבה א
פח
הסבה ליה והוא כ׳ מרו מרית׳ ב א פ ן שהן שתי צלו' צרת י יי• ל מחין הא
חח•[ שכלה ח ו ב וצות היצו ה ו ע גכניס שהיא מיתת האיש על ל ו ך ושעיש
בחייהם קרויים מתים <כ'1וזא בבית כיי•! /כלןחיכבניס נ ק ו ב לבי בכי היא כמות
שעס שאיננו מיתממשהנה היא כחית להבת העין כאיוול ואס פנאייל שהיי/ה ע׳ נ נעהח
לאימות לפני השי שבבו שבה כתשיכה והיא ״תחושת מכל פשעיה ו ע י נ ת ה
כשהיתה מוגשת ב ק ו ב לנה צרתחטאתיה שהיא תחלתהתשובה ו ו א ו ל ה ה כ י
צד לי •וילאההיורחס עלי יען צל ל• מאל ומעי חלומויינהפךלב• נ ק ו ב י ! ה ט ע ם
לכל וה הוא מפני שמו! חליתי ינאלואמל'ואה היפי מה שצו ל׳ ומה שמע• תיילדו!
ונהפךלביבקלכיהכל היא מפני שמל! מלית• )ככן צמצא שמחק שבלה חדכ
האויב וככיתיהוא ב ק י ב לכ< כהרגשת צרת החטא הוא כמות •על דרך ןל עצי•! כיינ״נפיהמ'
אפשל שיאמעיל ראה ה כ י צו ל׳ מעי חללמוו יו' ו א ה הייהכיטה בחיית•
כתשובה שלמה והוא כי כל צלתי היה ב ק ו ב לבי מצר חטאת• והואיל ליה כ׳ מיג׳
בקרבי חמדמרו ווה ודאי נמשך מדאכין נפש על חטאתי ונמשך יווה שנהפך לבי
כקרכיממה שהיהקידפ בומן שהיה חיטא נ ׳ עתה נתחרט הלב!נהפך ממה שהיה
•ע; ראה כ׳ מרו מרית׳ והרגיש בחטא ובכן מחק שכלה חרכ אך ההרגשה איננה
מהמיתהנחשכתמהחרב הנזרקמהמיתהכנ׳מית והיא החטא אשר היא כ ב ת
המיתהחציציתוייא ככיתבמיתר לבקר ב לכי היא כחותאשר מחי[ ששכלה החרכ
ולא המית ההיא כ׳ אותה החיתאינה נרגשת ככנים רק דכר אחר שהיא כמות
ההיא נאמתוהוא הרגטתהחטא ע ד נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנוכיחטאמומ'
והיא דקדוק נכון אמר עוד שמעו כ• נאנחה אני אין מנחם לי כויזהנה הפכ!ק הוה ע־בעו
ק שה ה״שונ כמה שמכר נ נ ת ו נ שתי כעחיימל' שמעי שוה יחייב היותבאן שני מיני
נ׳
גאנדח
פומעיסאשר על בן לבבי יחשוב שמה שנאמר ראשינה שמעו נ• נאנחה אני הוא על
עחה הקרובים אליה!האוהבים איתה ואמר שאלה השומעים אנחתה שהם ודאי
הקחביס אליה אין שים אחר מהם חנחש לה יען ידעו שאין לה שים צד להתנחם
בהיותמי-תכה .על.חטאתיה!לא על צרתה ביאס לא היו הצחתכאית בחטאתה
ליהלהצרלנחםא!תהבנקיין־כפיה1טיכ
מפעליה במחבר׳ אך כהיות ששמעו
אנחתה!שפטובצדקיסהואעלפטאתיהםאסלא
כן היתה מתנחמתמהרעית
הבאות עליה כנק•!; מפעליה אמנם נמה ששמעו אנחתה שפטו שאין םיס צד
לנחם איתהועל ק אחריםאיןחנחם לה יוכל א1הכיה אחר ששמעו פי נאנחה היא
אמניאויב׳יוהש הרחיקיימחנ לא שחעו היותי נאנחירק שי;ע• רעתלכד וחוה לא היה
להםמקויצשמוח שחפשישהס שתתייכרעההיא שיהיהלטיכתןבאשל •קלה כעמי'
רכיתכמו שפרש•"!ל כפסיק יעתל לול תיראו כ׳ התחת אלים אני וכויאך אמלל
םששו מפני שידעו שאתה עםיתאות! לרוכ חטאתי ומול לצד שש! למל שראו שהיתל
רעתה מפח ההשגחיי״יא ששו כ׳ אתה עשיתיהבאתיוס ק י א ת לשכור כחלי ובכן
יהיו כחוצי שנהיה פייס אצללמאורעזתהרעית אך קשה לפירוש הזה מלתכל שלא
ק י ? צריך לומר רק אויבי שמע! רעתי וכויאסרעלק אפשר לפרש שהפת׳ שמיעית עי' נינפילנ!־
גםיחדיהיוh
איבה א
שמיעת אויביההראשי;ה!א עלהקריבי' אליה לש ־! עיrrm-A :
,
והשמיעה ה שניתהיא על בלס יחד הקריבייוהרחיקייאשר ש־יע• י ע מ ל !צא ׳ & -
בלס א :היא נאנחה עליו ׳אמיהבתיכ ט מהקרובים אליה א ש י שמע• כי נאנחה
היא מאנללנחש נכשלוזא שמע! כי נאנחל אני אי; ״ :ת ל לייריהא •נ״; לקייב׳*
אלי שמעי כי נאנחה אנייייזהאיןחנחס ל׳ כאימאינ״כיל לקבל תנח־מ כי היי
,,
שמחים יומי מהשימעים היעה כלבד!!ה נראה לב•; כ י ה ר יב •שיח ב ו ,י \ י :
)יותר ׳שייח כשיראה! נאנח על י ע י ד מ י ה שישייה כש-שלערעת י נ ן
שאעשרםיכאעציורעהולאיאנחכה כמ;איש ה ליא׳ • מ ג נ ב ה ״ ב
כ*לאיש •י
כרעה ההיא אך כצאייכיה ככצצהק־יכיסוהיח קיש ש־״ערגתה צ ־ ־ ־ שש•
צידאךצאשמחושמחה גדילה כאיתש ששמש שהיא נאנחה
כני' fכל י• ••:
שמעי רעתי ששי ואמר שכל זל נמשך מאתי ית *־ו כ׳ ח תל עשית כליל כ ל : :־ ־ ־
הנפלאה שלנאתיוכקראת כאיאקרא עלי י! ע ־ יכי ׳אייר שייישך״ילשה* ׳:׳ש
הסכי־ייגס עציהם יעבור כיש חמתי יממה׳! נש ה ש כי־ ז׳"י־ יל׳ :־ :׳ י ־ - :־ .־
1
יהי! גס הם במיני שגם עציהם מבוא ר ע ה ל ״ ה ש ש י ־• כ-שלמ• כ :־ ב ב ־ .־ ־
כנפיצ א״כך אצמשמח וכי'פן יראה !כיייאכשר שאח שש כ׳
י"־ ע :־ ־ י •
שמחמם צא לימה רק כמה שהפיר! צפי פ ד ר הדכר׳ ש אמה עש מ ל ־ ע י ע ׳ ל ל
יוכידרמכאמההשגחה וצא כיקרה תא שש! כ׳ אתל עש ת כ.־־־ ע :שלח
1:
מצדאנחמילפישהםצאשמעירקרעמי צכדיצאידצ מ :־ • :־ • ־ .ל : .־ ׳ - :׳:ל
ששזבלת• טעם י ק שאתה רצימ לשמחם !לא הימל ש־יחמם ל ס ב ל י ק
son
:׳־:
בל עשימששש!כמהשהבאמי!סקראמ1יהי!שייסלי!,אויה 1כמ.נ* א י ־ ע ־ מ :א
ריצתם
פלדעמס לפניך!עולל צמ! ' 0 1ה נ ה יקשה כאתמ כ כ ת ב ל״ה ה נ י ך צכמ כ ל ת כל
r
שהיה מספיק שיאמר מבא רעמס לפניך וגס כי-יימ כל פשעי היא מ־־מ־מ יי ך
אפשר שאייר ש ע י היית חמדת השי שליא מעכיר ראשי; ראש!; הנה כשהעינ׳ לש
רביס מאד הצל גסאיתס שתחל השי כצסיקבצ״בא צ׳ צענישאתהתישא על כלם
יחד ,ב׳ כן עשה לאימה הישראליתשנענשה ע ! כצ פשעיה צא נשאר »הס אחד
אפי אמש שנמחל! ככר כ׳ צרבות גס המין הה א אתר על כל פשעיה!המכללה אל
השי' שכה יעשה לאומות מה שמכא כצ רעתם צפני! ולא קצמש רק כלש.יחי את
אימס שלשי׳ העביר מדמ! עליהם!!א מבא כצ רעמה לפני" ע לל ׳
r
ייכעל:־r
כמו ובפרי מעללי! בכיש׳ ואחי שיפעיל צהס כת! שפעל לה על בל פשעיה יחד ״יא
כאשר עיללמל׳ על בל פשעי!הביאל ראיה על לבלי.־ ע :ש ל על כל כש -יה •ל א
כי מדרך המרגישים הרעוהצרה היא כש׳אנח האדם יקל כאכ הלב כ׳ ב א :ח ־
יביס הרוח!יקרו אתהצבויקצמעליוחמימיתהעצכין ואמרה היא שליה ה ע נ ש
כל כ ן גדולשאעכ• שהיו י ב ו ת אנחותיה!באיתגפ שה שאפה רוח כהש !בכל ואת
לא היה מקל מדו ה הלב דק היה הצב דו׳ ייוא ב׳ רכות א.ח מ׳ !לכי ד י יד תכ ,ל
להם פחו שפעלמל׳ עינש מיפלג והראיה כ׳ רכזתאנח ת• חשד בזל היה רא י ל -קל
»• «•/ר !.-מעצי מחה הצבוככלואתלב׳ דו׳ כי' ואפשר שיכיין ה כ ת ב צדריש יקר העדן ל א
״י
י
נ׳
פט
:איכה א
כ׳ הרע׳לחטא!העין בעצמי הואע!נשגדוצלחיטאעלדרך שפירשתי אני כ ס פ י
כ־ימשהנכשקתצהסהשכגמיצסצהסיכויוהויהנרצהככתיה כאימי! ת י י ש י ן
יעתך!כיואולוייכיפ מכאובים ליםעופ! פ י ה י ע שעושה ה י ש ע ה!א מכאיב ל!
א ח י י עשיתי איתי כ י ד ע ואחי עתה הכת! כ שהתפללה פיסת ישראל אל השי
שתבא כל ר ע ת האומות הנ״ללפניו יתיולא יתפייס השי ב»ה שיעיישס יעתיעצחה
אלא שיאיי ש פ גיל להס עינש אחי וילת הענש הניישך להם יזהיע עצח! ווא
ועצל לחו כלמייכא עונש אחי להס וילת הנמשך מלסכמושפגלת כי וילתענש
פשע׳ לנחשך צ׳ מעצמי חא כאשרעילצת צ• עצפל פשע• י״לכאשי פעלתני ע נש
א ח על עינש פשע• שהי! נ• שני עינשיפ והס עינש הפשע ס שהיה נמשך מהס כאכ
נ ק י כ לני והיגינש עציהכ יהס הצייתשהניא עליו השי ׳יא נ ׳ י נ ! ת אנחית׳ ולנ•
רו״ר'כירביתאנח!תיעצהצר!תהכאיתעלי!צכ׳ דו• על החטאים !העינית כי
! ־ :ל :ח ג -ח ־ כ ־ ן -נ לכה על סנתהענש שאין לה צ י להתנחם מהציית כחן
םזכינ׳ פעמים יכותכואתהאלכא ניתא!היא כאל! אחיה שאס •לא הי! לה י ק
הצי׳ ת ל כ י בלתי חטא יסבה עליהם שליו כא!ת לה כלא נ י ק היתה מתנחמת
מהצרה ננחחת שלמותה אך עתה היו אנת תיה י נ ! ת על ציתה !לכה ח י על
חטאמיל כנויוניה יתיישב הכתיב על נכין!נשלם כו מה שיאיצו לפיש נאלפא
כיתא היאשונה הואת כס״י:
ביאור איכה
1
™)"3Q׳*u
יעןב
השייך משמים א י ן תכאיתישיאצ אחי ו נ י יהושע כ י נחמן
משל לבני מדינה שעשו עטרילמלךהקניטה״פכלןהקניטיהו
וסבלן אחד נ ך אמי צהס המלך כלים א ת ם מקניטים אות׳ אלא כ ע נ י י ע ט י ה
ש״טימס ליהח לכ!ן טין; נאפיכ!! כך אמר הקדוש נרוךהוא לישראל בלום אתם
ח ק י טיס א<תי אצא כשביל איקינין של יעקב שחק קה על כפא׳ הא לכין טר!)
כאפיכין ה!׳ השליך משחים ארן עיכלהיית השרש המושרש אצלי כהכנתכינת
הנביא עלבמגלתקיניתשעקי •קי העצבין שהיה מתעצב וחצר ומצטער הנכיא
א! העיר המהוללה א! כנהתישיאל על ציתס היתה על סכת היעה ולא על ה י ע ה
מצד עצמה כמו שגלה כונתינכיריפ כסיף דבריו סתם יחתס דכר נכלה עטרת
ואשי! אי׳ נא לנ! כיחטאצ!כל!מי שגס שנפלה עטרת ראשצ! ! ה א הרע כפעל
הנההאןי!האכ!״ההיגשהאיננהעלהיעכעצמ!כעצס !יאשינה י ק על פכת1
שהוא החטא ועל פ׳ השיש הוה היה נ ל י נ י ו ה ט י נ אשד ד כ י ו ח נ י כ א י כ ע ה
כ־ריס הללי מראשית; !עדאתיית; על כן פתחתי נ מ י ר ש רול והיען נ! גלו אחת'
כניןהענין ׳סתירת! בקצר מילין פירצ! נדכריהפהנאמרייכאיותלרמיו שהשיגו
•שראצעצ יד• שצמות תמימית יעקב אכיניעה שהית? מטת! שלמה למדרגת
ה ד נ ק ת בי ׳משהיא המדרגה היותך עליונה ואחרונה שאפשר להשיג והיא
»
א
1
} 2
אשר
•--איכה *ב
אשר מכינה בשס ע ט י ה כהלכה י ק מיתיבכ; הימה הכינה :> 3:6של: *:־•;•-י
ב ע ט י מ מ ל ־ ו מ ה ש ל י ׳ מ :ל ש י ג י י .ק ב ב ש :״ מעייל יייע )•:׳-לבלי י׳ מ •מי.
זב ;:כשחטא ישראל בכייה י׳קי־ימהיה ס ב ל לימה ניהימייבילליליחל־בק':
ל כ ל ל שהיה ק׳ ס שעם שכייה כיט־ס הי׳ ממסי דיס י ל י ב ק ני( היה נ כ ד י
לגי־ר׳ •עלי;תטימהדבק מ ע ״ ! •מהימהק״י׳מל־ ע ה -
ני־ה
:־־־r
השגחתי הנעלמה ת ט י מ ס כ׳ כבלה י ל ל !היי העינמ־לכשינכ נ י ׳ ־ ־•:.׳מ
ב ב ל ; •בבלעמ יי׳:בתיקה שב־נמ ' ׳ .־ — ה ס י י ד ה ־ ב ־ ־דלי.־.״־• ה י־ י ש:
י כ נ י ס י י כ ל צד להשלכת העטרה למטה ל א י ן ! ר צ י ו!ל ליי•! בי״יי ה כ מ ב
הי ת שי; על פי ל י ב ם !ל!ה א ממבחר נ א ד היטב עהליה שטח־:׳ ב-ק -מ יביס
שלכמלקית שבינמ! לגמרי !היא הליכינה כשש ל ף היא העיצש ה ״ מ ו יישלכ
שיאפשר כיכיננלליכלהע׳נשיסהאפשר״סכמ! שכידשמ׳ כ ב כ י מכי-ה ליישה
מתייר א ח לק ב על כ ; ק ה תל בחכך תכיחנ׳וכי כלומד שלח מליה ה מ כ ל ה
וה״סויי; האי> עצמן לבדו!כ!'יק ביארת•! בסדר הראשי־ ל׳ל״גילל ל!א •לא ד ל
. ,
ע
כא8ו ד,
כ
םהיהמקינןלנכיאעלפלבפמחדבריוכאימאיכליע׳בכאשיהאמבמצ••; ד ל
איןהחשיןכאפזלביכלת׳עינשאחיהאביליהכיללאקתפארתישראל כ ל א .
הדכקיתכו •תכי כמה שהכת ל כני! מהס כזה לכל השליך משלי׳ :ל א ק מ כ א י ת
׳שיחלשהיאהדבק משזההילבל׳ כפקמפארמישראל יכל ׳שעש וביאר ע ל ;
העינש הנוי״הוא הסתלקיתשב׳נתל כנו בא!מרו!לא זכר ה ד ו ; רגלי! כ׳ ס אכ ייצ'
שלא עשה ה י ע בקיש עשה י ק ש:משן מעצתי מצי הכמלק׳ משבי:־׳ ג י ס ן שלא
וכר הרוס רגליו ווה עשה כייס חיק אכ! שהיא כנו׳ אל השתלק מ שבעתי כנ־כר
והריס רגליו הוא מאר אל הארץ על דרך והארץ הד!; רגלי י י ל מ א י כ ה היא
י/מיהל על הכלגמלרעילא שרצל לערש איך היה הענק רק כמתמיה איבה ׳ע־כ
י
כאס! היאמכמציון כאלי אמר בהיימסדבקיסבזימאיךימבןש־ריק מ ו י ל נ ה
אל הקצה!'!אלשליךמשמיס ארן מפארמישראל שלוא מן הקצה אל המצה ואפי'
זכייה כעלמא לא ו כ י את האיץ וה ו ע ג ד ו ל וציה נדולה אשי כמ ל לח נהייתה
» ׳ Vנפי 'r:1ועל תמיהתה אמו מלת איכה כנו !עלפי ה י י ן הוה אפשישיה׳־ הפסיק כלו
שאלה ומשיכה ששאל אין אפשר שיעיב היכאפ־ לכד אמ במ צ• ן!השיכ שהשליך
משמים ארץ אממפאדתישראל שהיא הדבק־מ שהיה להם עמ; ו״וה נל׳שן שלא
ובר עיל הדיס רגליו בהכתרת פניו מהש שהיא ׳:ס חיי; אפ! ב א מ י א י לכל
הפיחשיס קשה גזרתהשליך משמים ארץ שיהיה ח:בנ :השליך משמים לארץ שכל
» י 4ג כ : 9ו ' ע י י שאפשי ליישב׳ בפשטי יאוי ליישבו שלא •חסי דבר כלש; יעל כן למיץ יה
אפשרשירמווהכתוילענין • ק י ה ע י ן עלעימאמ־ רילשאמר!שייישלסשלמע!?
מכ! נמ כנגד ייושלס של מטה!היא שיש כשתיידוגממירושלס של ליעל אש שמליל
לנירה הנבדלת למעלה בסברת אפלט!; נצורית הנבדלות יאס שתהיה ל< ,
׳ז
ללנקיתהשיכהשהוא הי!תי נכין אצלי ואיך שיהיה לנה על י ר ך ול פירשו
המפרשים פ ש ק ׳רושלס הבנויה כעילשחוביה להיחלווכוי/האמל שאיר פ ־
..
,
,:
.
התקינן
צ
איבת 3
־המיךנן איכה יעיכ כאפיהיאתבת צי!ן ר״לאיךאפשר שימצא כמציאיתרע כל כ ן
בהפלגה ערשיצדק כו שהחשין והאכילה' את בחצי!; לגמרי יאחר שאמר הגזרה
דרך כלל שהחשין כאפי אתכתציון כלוישלא ד׳ שהכיר מהס ה א ר אלא שהחשין
איתי שהוא הפכי החו קעיד התלייהה ׳ ת ו בבירור ואתר שהשליןמן השמיסאת
הארץ שהייתהתפארמישראצ והיא ׳ותשלם שלמעלה כנזכר ותהיה מלת איכה
גמשכתאצהגזרה הראשונה!השניתוכאלואתראיבההשליךמשמים אל הארץ
העליונה שהשליך איתל מלמעלה מא השלין משמים ארץ תפארת ישראל ר״ל
הארץ שהיא תפארת ישראל והיאירוםלם של מעלה איכה השליךאיתההש׳ הנז'
מ ן השמים שהיתה למעלה והוא רמו חל הסתלק ת הדבק ת כנו ׳הארץ שלליטה
והיא׳רישלששלמטה לאזכראיתהכללוייאילחוברהדוס וגליו כייס חרון אפו
ר״צ שהארץ שלייטת שהיא ה ד ב רגליו לא וכר אתה כלל כ׳ נסתלקה שכינתו ית'
לגמרי ממנה יא תת שלמעלה השלילא תה ממנו בא פ; שאי; מק ס לדבק! האומה
הנבחרתעחויתיגסעלפיהדרך הזה אפשר ליישב הפסיק כלו שיהיה שאלה 5י''7גע'כנו'
ותשיבה כפי טבע הלשין כמו שכ׳ נ פ ס ק איכה ישנה בדד 01נאתר ששואל
איכה היה וה ותהיההתשיבההשליךמשמים ארץ תפארת ישראל כ׳ בהשליכו
אתהארץ העליונה למטה נמשך זה שלא וכר הדים וגליו כייואפשר שנעתיקכייסיגכיה־'!.
בשאלה וג תשובה ׳!תר ממה שנראה משטחיות הדברים ויתירץ כ! פפקעציס כפי
ה שוש המישוש אצצש שא״ ,ו ע י ו י ד מלמעלה ואין •צ״יר שהשי השליך משמים׳
לארץ תפארתישראצ שהוא רעבהחלט יו; הקצה אל הקצה כלת• עיכוב ט!ב בצל
יי'•>
ולפי זה תהיה השאלה אין אפ שר בשיש צד בעילם שהשי'ביורת רחמיו שנקריהו׳' י
להיותו מרחש צפנים משירת הדין החשין באפ! את כתצ׳ון בלומר שלא ד׳ שלא
וחס אלא שפעל נהם ח; הקנה איל הקצה שתחתה״תסכאורגדולכ׳ מצ״; תצא
תירה שנקראתא ר שנאת ותירה א!ר החשיך איתש !לא העמידם כאמצעי כענק•
פלאיהיהארולאחשךבמזשהסהצשפיסרקהחשיןאותסכהחלט והשיב שלא
נמשךוהמצד!׳תיכיהשיבשכיאל תעשה עשה וה והוא שישראל השליך משמיים׳
לארץ תפאיתתהיה מלת תפאר' כלתי סמיכה אל ישראל רק באל! אמר שישראל
השליך התפארת שהוא השלמויאשרבעכירוהיה רכקלמעלה!השליך א:ת! לייטה
לארץ יי; השלייסובזה לא זכר השי'הריס רגלי! כ׳ בהסתלק סבת השגחת! בהם
פהואהשצמו' נסתלקה ההשגחה וכמה שלא ובר החס רגלי! והסתיר פניו מהארץ
^ יי' ק כל,יהודיך
והיולאכילימצאסכלהרעתהמיאמרעודכלעפיילא
ע
ב
וכ!'!הנה כלהנמשךאחי הגיריהראשינה ה!א תישפת ביאורה כ׳ הנביא ידיה"
וזיזי
1
ראשינה איכה יעיב כאפי ה את בתצ״ן!היא כמתמיה על הפלגת הרעהפתאית׳׳
נביא כשיחה לון הקצה אל הקצה וכשאר הפסיקים כלת הוא רישת הרע אשרי
נמשך מ א ס !אייתי ית'בעינית ישראל ואיך היי בהפלגה שלא
מ י י הטבעי י
מ־אשינהאתרשהשיבששמיתרח־וייוהוא שס היבלע לגמר׳!לא אייל הפך מדתי
ירימה שבלעיהשח תבר» /יעקב היה כל* ח׳ילה פלל!!א• בלע ה ולא חמל!זהי
בג
ב
נ
; ג
יראה
יי"!
י,
י.־׳
איבד; ב
י ו א ל ממל שעשל פעילימהפךהד צל ל ח • ] חל כ• ל -י ן א ל :־ - :כ ־ - V
י
לצל ראשינה משתית לח!חל !אנשי העיר כאשי •ויי! י ~ ••ל א•
ל•;־ :ל
!ל־יבנייס שנלכד! כי-כ׳ יבא! יבמת•: :ס לל ל י ל ך ללייכי ב — ׳־־מ • י א :
עליהם!חפ-ןכהכנעמםחצ•!י׳;:-ל-לך
ש י ת : : :״ :ת מ :־,׳
ל .ד ״ -':ן
סיצלותאל ידך העיר רחשינה וחתר כך • ל ו ש בעברה י ת -ת •ל־••:־.־• :ל :ל
מלך כ!ל אי!:ר!צל לחי! ל י ש :נד •כל ת::׳ הע־ר כ• א•״ חנית ל ל •-. :ת •לנ-ל
א :משת תחיד כת• ל ע ר ק דש ה-בצריס !כ; לח-ך שכת לנת ; ע ; מי׳לכל
נר!צל לחת ל עליה• :איני ר!צל רק שיל•! תת •-לנל למחבילל לנת תל לול ל׳ א
שיהרוג ראשינל!•כ לחרצל כל שרי החחלכההליאיגבריה:כת:רירתי ל ״ כי
ממי גביריהס ׳שריהם יביע• מ-ד ח ן המלך שרחש נל ל י ת ; ע :ל ־ מ ל :ה ל כ ל ״ ן
ל ע ש כלס !מניחלשריב ל נ ל יל מי !:ר נ ה כלכנ־צתכ רק כ ל :ת ת ז :כלת ש
סעיקי מתחלה את הכל כלי מק ס לחמלהיחנ-נל נצל nilכלי-:יצא ח ח :א ״ :ל
נ א ו ת ׳ ע ק כ י ר כ ׳ נ ל ע י א ש י נ ה א ת כלכת• •עקככ• נח ת ל חצש; נלככ־־ש* יל
ואחר שבלע כת׳ יעקל ה י ס מבצרי! כחי שאי:׳ רינללחחיל על כנאמר שב.ע r.
חחל ה כ ן חדתרחחיי •ע; כלעראש נל בתייעקב ו ־ותר כ ן לרש -בנר׳ כ ת •ל ד ל
כניייכ;כשהגיעלאקרילכשהשפילסכפרש׳"יכל:לראש:נלח:צ לתת.כה ו י ר י
pשריה ה פ ן הרינה לחמול ולרחש כנויוא הגיע ל א י ן חלל ח״לכל !שריה י ל
ראשונה חללהמחלכהיה :ישראל שנקרא׳ חחלכת כהניס יאחר כך תל; שריה
כדי שלא יהיהמקי :לחמולעליהס כנו •עלכןגור שהיה כל יל בל• חמלה שנא
פייכינכיה;!' חמל פנו' ואפשר שיתישכ כ פ י הפירוש א ש ר : 1ר נ ! כפסיק ל ר א ש ; ב ש ל א ן .לבד!
כלתיע!נשאחרכבכבלהרעית!ה!אהפתרתפניו והשגחת יתימעחייש-עדל״ה
מקושללמעלהשאמראיכהיעיב באש! כיילילכמציאיתאפ׳ בלתי ענש ד ת י !נוי
וביאר עתה כ׳ בהשתית פניו לבד כלעלנצח:לא חמל כ׳ חש ל י ל מערש א תש
באיוהעינש ו לתהאןיהיה ח מל עליהסאן עתה שהעניש א תס בלצ א ת הלא
בלעאתכלנאותיעקכיחדכיבהסתלקיתשבינת•
ל ג ח ר ״ ג י ע ל ר ע בייללכל :ל ך
בהענישיאותללאיגיעהעינשרק לרשעיסננפש ת :אך ע מ ל נ ל ע י ת כצ בתי
ישריוכן אומו! הרס בעברתי מבצרי ב ת יהירה ריל במציאת עברתי בלמי עינש
אחר כמה שנתבאר באימי ישראל ולא השגיח כס הנה כויי :ה י ס מכצרי במיל ד ל
אשר היו דבק ס בו ית' ובמציאיתעברת׳ הרש כלישעם ;מבצרם אשישלציע ל ר ע
ליארק כיחסרק הדבק ת בו ׳תייגיע הרעהנמשן ממד צאר ן!חלל העדר השגה•/
מחלפה ושריה יחד א ן אס היה מעניש בהשגחתי הפיטיס הנה השייס ילס
ל ש למיס ליי נח'סי :א ן ע מ ל שהיה העעש העברה צכרשלי;אכנ;יאצ השתלקת
השגחת! מעליהם כוהחלל אתהממלכה כלה וגס א ת ש ר ׳ ל י ס ג נ י ז והס השלמים
גרע נ ה ח כאמיר א ח ר ע י ד ג ד ע כ ח ר י א ף כ ל ק ק י ש ר א ל ל ש י כ א ת ר י מ י ל ח כ :׳ א!יב ! כ צ ׳
אף בל קר; והנה הפליגכרעלנחשן חלשי'בחרי; אפי ולוא כ• השחית יגדע ־חמך כל ק ק
ישראל ולהיותשעל לרוב כאשריכיא השי ר ע ל על איחל לכל לכלול א:מפ בלש
יביא
איכה כ
צא
,יביא חכ? על המקים אשר הס חיניס שם יאגבס נתפסים גס אישי א1חה אחרת
׳העחדיישסעחהס כ׳ כיין שנתן רש תליישחיילהשחית המקיסההוא אינו מבחין
על ק אח המקיק כי למה שרצתה ה שגחת״תהנפלא' להפליג הרעוהצרה על עס
כנ״שראיכחריןאפ׳ ל ג ד ע כ י ק ־ ן ישראל הנה כשואה ש גיע מהרע ההוא גש
לאייכשלישראלוהס שאר האי־גתהדריםעחהס השיב א ת ר ימיני ׳תייהיא •מין
תרו; אפי שהיתה כששה לגרע קרן ׳שריכאשר השחית את ישראל השיכ אתיר
<־״נ ״כני הא״בשל ישראלשלאיגיעהומהרע ההיאכאיפ; שתהיה צרת ישראל
החלטית ו מ י פ ל ג ת ש י ג י ע ל 1ל כ ד ו ! ל א ל א י י כ י ו כ ׳ ב ו ה ת ה י ה צרת! כפולה וחכיפלת
11א הסיב אח ר»מינו מפציא״ב ולהשיב א ח ד ימין אפ הכו אשר ג ד ע ב! כל קרן
ישריונחשךמוה שבערה אפי ביעקב לכדו כאש להבה אכלה שביב שלא נתפשט
לאחר כלל!אפשר שרצה כאימיאכלה הכיבלרמי! מה שאחישלא נתפשט הרערק
ביעקב לכד! א ן המשיל וה לאש כאשר ׳אחו כמקים אחד כ׳ הנה אש יתחיל האש
ייסביב תה־יק כ הה rויתפשט!׳לן לפנים אלהחרכואולאיציעניק י ק במקיס
ההיא שהיא מןהחקיףעדהמרכישהואהגהולהאחריןאךאס יתחיל מן המרכו
ויתישט הח צה אל סביבותיו א! אפשר שידבק גס כחק חית הקייכיס אליהס כ•
,
מתפשטמבפנים!לח.ן יא •ן קצבה אל התפשטת׳ כנידעעל pאתר כ׳ בה״מ
שהש ב הש< •מין חדי[ אפ! הנויאח ר!!ה עשה מפני א יבשל ישראל שלא יגיע לו
נזק על כן כעד כיעקב כאש להבה שא :לה ככר סביב ומתפשטת לפנים פ• או לא
•תפשט רק ב לבר! והוא משל מסביס מכל צד ועל כ; אחר כאש להכה אכלה
וכויולא איוראיכלתסכיבללחיו על הכינה הנזיוהוא ד ק ד ק נכין ועל פ• ה ד ר ן עייבינעיהנו'
הראש!; שכירשנ! כפסיק הראשון אפשר שיאחר שהשי ג ד ע כל קין ישראל כמציאו'
חחןאכ! בלתי שפעל דבר נ ק ם עשה רק בהסתרתפני! לבד וכיאר טעם
השתית פניו והוא מפני העישתשגרס האויב היא •צר הרע שהוא האויב לאדם
שתה והיא ׳״;נ יס שהשי ישיב אחיד ימין השגחתיוהשפעת! מעל האיש ההיא וזא
השיב אחד ימינו א.׳בדל מהשהשיכ אחיד ימינו שהיא פשטה לק:ל שכישהוא
מפני א״בשהיא היצהר שראתהחב״ת׳ הנפלאה דבק* ט ב׳ זהיהיזעותלאיייכל
לתק;ועלפןהשיכחחירימינויתיפי צד ימיני הוא במי לעילם אל הטכהחישפ־ג
מחנו הפך השמאל ואחר שהאויב הנוי בער ביעקב כאש להבה ברודפו י ח ד
הת־איית והדברים הגשמיים שוההיה כאש אובל להרחיק האדם מהשי וליהפרר
מתניימנאיה׳ צריתוביתיועית!וא ויבער ביעקב כאש להכה אכלה ס•:כ פי.
מלת !יבער שבה אל הא״נהנו' שהוא היצהר כאמיר כ׳ וה כער ביעקב כאש
להבה שאכלה כ! לבד! כנ! ה!א שט־הואחלאךהמיתיבזה מתיישב על נכון אמר,
עידררךקש ;׳באויב נגכ ימיט כצי ייהחג כל מחמדי עין יש! והנה המק נ; נמשן דרךקיסמן
לפי דרכי להפליג הרעה הנמשכת מאתייתיאס כהסתרתפציו כשב ואל תעשה
אס כק ם עשה כשני הפירושים אשר פירשנו כ׳ כי! כך יכין כ ן המשיל המשל אל
האו ינ כאשיידרון קשת להביא ככציויאויכו בני אשפת! והנה להפליג ה ו ע ה ר כ י ב
המשל
טיייי'
3
איינח ב!
י{מם!י!עני'
יי׳ ל הקשתהחשיל א:ת• לא •כ שלייכלכ פילל״מ״א״ב״ילכ״י• ?:ן
מחלממניעת׳ שחמנ״געלהזיילא י י חיש :ליה c cלעשייהרעבהפלג כי -י ל שיש"
ועל כן אייר שדרישמהקשמשהיא ל ל ח ל ח פעילת הכדייז ד ר ן ל ק ש ת כ ^ ־ ב
כח זקיהיא חשלאל הקשמימאשרלדרך לנליג לדירכם ל אלשיש יכל• עלילש
סלס חזקים מאד יעל pנאחר בלשי; דרישה כיי; שבישל יל יהא יב לל•׳* י כ ן
,
מאד חלב ומנפש להזיק לאויב״דריךא מיכח״ק ג־!ל אך בעלי; יריק־ ללל־ם
נ י ד •חין שליא ל:קחל בפעל לא יעשל אימל כיי״ לא •כ כ• לחייב א׳:׳ אלא בלכ
אך ל ג י הוא לחצי מ ע ל ולא ישיב חפ •:של!עלכ;א-ר ש:צב ימיני ליייק לח ליי
חלק שת כצר ש ל א אצל הפעילה ח י ו ג ־ אח' ״תיחלא״ב!•:ב :ב ל י כ כ ־ כיאלל
גדר־במהקשמכא״ביוריקמהחציג כצי תליה ל ל ר י נ ל כי דיל ל ״ ק ס ל־יי־י
צחיידאצלל־י בל שלדבר ליותר נחחדישיח־ לא מלתצ :יזא !•הדיג כל ל־ח—י
עי;באללכמצ״;ר"להרגכחצ״כל לחחחדיפ שלי׳ י ה י י ד י י צעק
יחש יפייס
כאהל בת ציין לדכי לייתר נחחדשאפשי יי״״ל ניישך שהחת׳ שליל כ־*ש ליל־ש
שכך אימה בלל •לא לשאיר דבר יחחת׳ ו? א שפ־ כאש חמתי ׳״לי כיי• אימי-של
אל לשפ׳ כל י ק אללחחל ׳היא ליכייפ באלי איי" :ב ך לייעל ל י י ז חיית• שלי א
ננלל'!:
נאשזכפיהדרךהראישיןיא־׳רשליצרלרעאשרכנלאית׳ לעיל ב ש :א״כ ל :ל
א-פן הנהגת עש שאר כ ת י מ ל ג י ף ל י א שלוא חכתה חית :יעט-עישיחיש־ העין
בחבלי השיא יהכיל בזה היא כ ד י י ן קשת חצי יליחיתיז כא ׳ כ ל ל כ ת א ל כל לכתי'
שיביע׳ אליו!יחשבויחי ל מ י ״ ת ל ג :ח ״ מ יעל זה א ד י שכצב יי״נ• כצר שאים
יושיב א ת ר •מיי׳ קיש בנר בלתי ישמניילבש ח הירצ כל י׳חחדיעק יהם ל ב י י ת
הגשחיוישהכ ל״ית שי'ילל י״ניש החישים יל! •:ר לעי; שלוא ליקר שנתחשל ח־ שיי
: : 0׳׳כאשר כאליצעמהיושגלשלחימבאללבתצ׳ ; י ל ־ כל השתמיבש; שכד
,
הידר.
כאש תחת• כבלם ע י שצכםד'השכל לגמרי ואין תיןה לאחרית׳ א ח י עידהיה ה'
כ ׳נחלל
כא״ב כלעישראל בלעכלארמניתילוסיוהנל רצה הדק ק להכליג צית׳ י פ א ת
ההשגחה ואיך היתל בבינה לחביינת מאיתי י ת ע ד שלכל א ת האימה הנביזית
כאויב ומתנקם ׳לא כאכ רחמן כא שר היה לפנים יזה כי האב החיחל על הב; אי
האדון על עבד! פשווצ'ל״פיו לתעלת! הנה היא מתחיל להשית׳!ליישר! בדברים
הפתיתים איליייכרבנקלוכשיראלשלא ישפיק ל׳ המיכר הקל א! יכביד עליו
העינש!כ; היה מנהגי של חקיס על דרך שאחר הנביא הצדיק אבר ואין איש שש עיל
לב כמו שפירשנול• בתחלתמנלתרית כפרשה הראשינל ועל דרך זיל אחר המק ק
קה שהתנהגהש׳ עש ישראל להק• יעז דאתה חכ״תייתישרעתש דבל אשד לא
תיכללהיפא ש׳ השחיתו למגיב! עלילה יעל ב; ל מ ז ל ג עמלם בא •כ " ל תכלה
.י'ותיאיה׳ות ק מצי שבלעיאשינה את ישראל ש ל א ה ד נ י הייתי יקר •אחר כ ן
כלעארמניתילשלאללכת ציון הציל ואחר כך ייבצר׳! שא :היל חמל י י ש ל
פחמלה היה משחית יאש־נה מנצריו אולי •ושיו יש׳כ• איל״ •.אתי כך אי לא הין
שביס היה מכליעאוחגמיה שלאללבתצ״; י-ל״ל ׳אחר כ ן אש.לא יזיל י כ פ ין
איבה *-ב
צב
זה!לא היו מרגישים כלל א! היה מכה את ישראל עצייס א ן י כ ״ ה שע1ה להפך
כאמור הרבה בבתיהודה תאניה ואניה כמ! א!יכ !מתנקש !יגל
pאמר שהיה
מתנהג כאויב ולאבא הב א׳ ח מל א! מ:ה בחמלה!אסשר שרצה לרשי?> יעייגיי* כי״נ'נב'למי
ב נ י ה בבחינה אחרת והיא שהשי קראה בהשגחת! על השדר הנויהיות! מיאש
בארץ הנבחרתכהחלט ובלתי חפן בה ע ר ו ו ה בי המלך הלובד עיר יהיה לאחת
מביסביתאס שחצה המלך ההיא ללכוד את העיר לפי שרוצה אימה שתהיה של1
לתשיניתה של העיר ההיא והנה כשתהיה !אתכינתהמלןההיא הנה ה!א נלחם
עם א נ ש י ה ע י י א ן אינוהויסמבצי• העירוארמניתיה יען רוצה אתהעיר ואהב
&:תה שתהיה שלי ,אדרבה אס •היה דבר נשחתמארמניתהעיר או מבצריה הוא
מתק; איתס כדי שתתקיים העיר כידו ברא!׳ אך אס המלך ההוא ליכד העיר נ ר י
להנקס מהיושב כה שהוא א!יכ!מ״נקס !אינו חפ; כעיר כלל רק כל ישע! !כל
חפ; להרוס!לקלקלהעיר!להתנקם מבעלה הנה כשתה׳ ואתכינת! אחר שליכד
את העיד ה!א משחית חיתה בהחלט והורס מינריה ואר״מתיה על כן אמר
המקונן שהשי כשחרכ אתהעיר היה כאויכ!מתנקם!לא כליכד עיר להעמידיאצלו
רקכאי׳בבהחלטתה כי אעפישבלעאתישראללאנתקררהדעתיכוה דק כלע
גס ארמנית־הושחתמבצרהבאפןשהשחיתאתס בהחלט כאויכ ימתנקס מצד
עצמם ומצדהעיר ועל כןהחליט עליהם שהרבה בהם תאניה ואניה האחד מצד
עצתם והשני מצד העיר וארמניתיה ומבצריה כנויווא וירב ב כ ת יהודה תאניה
ואניהוכויוגפ׳ הדרך הראשק יאמר שהשי במה שהביא הצרות על ישראל הנהע׳ נינעיהנו'
> '.
תכליתו בהם להטיב אותם כאחריתם כ׳ ראה כ• כלתה אליהם הרעה מצד חטאתי
וכל עיד שהי! מוסיכיפ לשבתבארץ הנבחרת היו ׳!תר רעיס וחטאים לה׳מאד ועל
כן לא אחר היה ה לאויב או היה ה אויב וכירק אחר כאויב כאל! אחר .שלא היה
א:יבחל־צה שהשי לעילם חכק בשלמותם ולא בהשחתתסיביאר כמה היה כא״פ•
1ה!אכמהשבלעישיתל!ארמניתיהשלאהל
כ ת ציין המיושמת מבצריה והרכה
בכתיהירה תתניה!אניה ולא רצה כהשחתתס יוצר ההשחתה עצתה רק שהתנהג
עחהסכא!יב לרוב חטאתם במו האב הרחמן אשר בראות! כהפלנת רעת כנו
וקלקול! לומתנלג עמו כאויבולאיאחרפהואאויכ ל׳ בהחלט רק שהוא ל! כאויכ
והיא דקדוק נכון חמי ויתמי-ס כגן שינו שחתמועדו שכח היבניוןמועד ושכתיכולי
הנה ס פ י המק־ק הפלגתהיע אשר הג־עלו בחרבן בית קדשנו ותפארתנו מגי
ו׳חפוס
נגןסינ
צדדיסמצדהמשפיעיתסמן וחצר המקים בעצמן ומצד האנשים השלמים אשר
באחצעיתהמקיסההואהיןמקבלייישפעשבערציןשיכנ׳ פנה והס מצד המשפיע
ומצר המושפע ומצר האמצעי אל קבלתהשפעוהנה מצד המשפיע אמר ויחמוס
•כקפיבוירביחהמקדששהיתהסיכתייתהיא כרתא!תה כ׳ ״לתויחמיש ה!א
לשין כריתה לפרש• ול!היא באל! התלינישבהיותכית המקדש סוכה מיוחדת לו
• ת ע ר שהיתהנקראתסיכתאיךכרתאותהיעשהאיתה כגן שט!ח כ׳ הגן הוא
קרקעשטות כל* כני; כלל והוא כאל! אחר שכרתהכנין והסיכה כמו שכירתיס
מהגן
,
איבה ־ כ
יל•ג; כ 5ב י כ ה יי.'.ב• ,*•:א:יב׳ כ־• ש• שאייכל• קיק• :ע ' ל <־ג!ה בלמי • :ד
׳•גי; כלל יכ; שחמ״ ׳.־! •ל א ב י ת י עד לכל ח• • ל י ד :־ ״ י י י• ע־ ־־
שלי־ז
אלנימקדש׳ הקדשים כפישייולשהיהנ •ג־ שםלכנ״על ־־ין יני-־מ• לד ש ״ ד
ולמלנל כ• כה• מ :ק •גיד • י ע ־ • /־ כ׳ היה ־•:כ •ג כ
נבל־׳ כ י* ך ש־ת
אימיוכל וההיא מלינה ליצד היגדר ה כ כ ג ה י י ל כ ע ״5־ ד ג :
לגחריועלההככדה״יגיעל־יק;״:־ ע נ י ־ — י ; :ל ל נ נ
:ליק ל :כ - .
;־.־::־.־-ד ד
ל ־ י ק ש ב ל כ ך ח ־ ב ;• כ נ ־ צ י ש ־ ־ נ ק כלא היל כ ו״; ״נ חל שלג י א ־
החנחלנמצאתשםבענסייאשנל
ל ז
כ מ ל א כ י ח ע ־ שבמ של ־ ז ״ ; ״ נ ל ל בשל
יקיש י פ י נ א י י ש הזייניס היה נשכח שכ לגילי! שלא ה״ ושייש לימי היל •יא r:c
הינציי; ייועד ׳שבמיר ציין לשי״יא ־ ׳ ל צ י מ ל י ק ם לא היה שש ו־״; ״ נ מ ה י כ י ל ׳
כוח;אשרהיא!מ;מי;מלבשלמק שנששחאת ל ח• כצ״; !יגל ההכלד ל -ג ׳ ע
למקנליפמנד ענליפ אליי ׳•נד; כיעש אפי מלן יכה; יהנה הכלינ כזה ר ע ת
הליקשלייכל׳ל שלכשידהג־ ליש שנהם שהשפשתק ם כ ל ל י ג ם -ק :ד כי המלך
הוא המעמיד א ־ היגפ ׳המרה כשחי שיראים מלפני! !הכל; מעמיד מ מ ם כליימי
ח י י ל ל ל ם א ת ל ד ו ן י ל כ ! ב ל ב י שפתי כ ל ן י ש מ ר י ד ע ת ו ת י ו ל יכקשי י כ י ל ו כי
מלאך ל צבאיתל אועלכ;כלל כהעדר ה מ ל ן י ל כ ל ן ה ע ד ו כ ל ל ע י מ ק נ ל ו ! א -י
שיה עשה בזעה 6כייה!אזמ;מגבירמהאן> ביהאןיישב! עליה !העמדה !ירידה
וזעפהאףשהיאכמ!אףהחףשהיא»יוחדמןהחי!חד היא פכי אל ומן משלימ
העליהוליאהמגבירמהיומר גדול פ׳ או יהי!הפעילימ הימששימ מהוי-עם כלי
גי״נינע״הנו" חמלה בלל על כ; אמר ינאץ בו עם אכ• מלך וכלן!םיוכפיהדרך הראשי; יאמר כי
הרע שנמשך מאמי ימי היל כחקרל!לא כעצם וראשנלוביארול באמרי כי כמל
שגלה קוכמלשכעת׳!הכיר אימה שהיה מגי; כה משלהמאירעימלרעימלנל כזה
לבד בלמי מעשה שחממ;עד! !לא ש:ח מ בשינה מש״נמ נ ק פ עשה רק שנמשך
במה שגלה א! כ י י ן פיכמ! כאמור ולוא כנ״ השפעמ׳ למטה הנה בזה לכד שחמ
*ויעדו ש נ ח בציון מיעיושבמ כ׳ חיוב צערם שכח ולק המ!עדיס!לשבממכ׳ לא
וכי! ומן המניחה כאמיי ו~נת הכתיב לומד שכל וה נמשך מאלי! זיכינלאציו
י מ ש י ך י ע ; ב ה כ מ י ־ כ נ י ! ׳ מ ב י ך נ מ ת ״ כ זה!כלוה שאמי היא ה י ע ה י ג י ע א ל
המקים יה א כ ע־ י יי!שלס ככלל!על ה י ע המניע לישיאל א מ י וינאץ בזעם
אפ! מלך וכהן ירצה בזעם אפו לכר כ ל ל י כמציאיתזעם א ס בלמי ש ; מעשה
כלל ניאץ מלך וכה; !כל שבן כל שאר העם והא על דרך שפ רשנ! נאיכי״עינכאפ!
ה' את כת צ׳ק ! 0ע ל י י ך ה'אל באכך מובילני וכי'והיא ״תישכ ע ל נ כ ק א מ ע י ד
ז
נ
ך
ה
־ ונח ה' מזבח• נאדמקדש! הכניר ביד אייכ ח יי תארמשתיה יכו!הנה להיו־״מעכע
כ־1נח 1הע!לפ פלכימאשר דר!שכן שכ ימן רכ השיבן נ ו א ע פ י ש י מ א כ א מ ו ו׳עיכה! לא
ישכחהו בהחלט כ׳ לעילם י י ס י אותי ב׳ ח; ייק ס על ׳!שבי! כמי; ש קרה ל א ד ; עם
אשמו שהיא גס כן נקראת בית ואעפ׳ שימאס אימה לאדם ! ׳ ו ח ק ה ממנה לא
ישכח א1מה בהחלט ונח; ש־יאנור בושתי כשוך חחתהחלך צקש לוש ו כ י אתיפי׳ן
צג
איכה ב
*:אתאשי עשתיוכויעל כן היה ראוי סהש? אשר בחר לשבתו כיתקדפנו ז*פארתנ<
א ח ר שהחריב איתןשלפתיתיוכור אותו לכעח׳ס והוא לא ק עשה רק ונח ושבח
,כהחלטמזכחוונאר ועוב בהחלט חקדשו כמו נארחבריתעבדןוכו'שהואמלשק
.עויבה ונטול כמש המכ ולהיות שכבו יקרה לכעחיס המאיס וההרחקה חהנית
בהפלגה ע ד שלא ׳ ו ב ר אותה ע ד הנדחק מחנה הנה עס שיקרה והלא •קרה
ל ע ל פ שימס ר איתס ביד אויבו כ״ותר ינחר כעל הכיתכאשר ימאס בית׳ להדום
הכיתלגמריהלא יהיה ל 1ח מ נ ה ע ו ד ו כ ר ו ו כ ר ו ן מ ש י מ ס ו ר א י מ ה כיד אויבו כי 1ה
ה פ ן הטכע בהחלט ואפשרי וח:ק מאד על כן אמר שהשי ה!1ה על שנאתי אל
הנ׳תהקדוש פ׳ לא ד׳ פלא וכר א!ת! עוד אלא שהסגיר כיד אויכ תמויאומניתיה
שיוכל לעשית כה כרצונו ווא הסגיר כיד אויב ח!מ<תארמנותיה וכויכלומיהוא סבב
ככינהמכיונתמאתויתיםיבאהכית ביד אויב ושיצא שלא ב ד ר ן העילפ לפרכס
שנאתי ית והיות! חיאס נהחלט נביתהצזיולהיותסגס האפשרי הרחויהזה כאשר
•קרההנהה!א׳ד!עשהאיש ההוא או הכעל הכית כאשר יחסיר את נית! ניל
אויב! הנה לא יסכל בש!ס צד שיאמר האויב שה!א לקחה נכחו ועינם יד! כי זה
יהיה ל! לכ!שת!נס לחרפה רצופי רק ׳ודיעלכל ויפרסם שה!א כרצ!נ< נתנה לאויבו
לה״ת! ש נא ביתי שלא יאמרו שהאויב שחח כמפלת! שלקחה מחצ! כחוקה על כן
אמר שהשי לא ד׳ שלא!כר א ת נ י ת אשר שכןכטדו בה אלא שהפצירו נ י ד אויב
והסגירו כאיפ; שמשבח האויב כו כאלו כח! ועיצייד! עפה לי אתהחיל ההואיבחרכ!
ירשאותי ויאקילנתנוככיתהיכיוס חועדר״ל הצרים והאויבים נתנו ק ל ככיתה'
סמורה על הנצחין להודית שהם לקחי איתי כנח ורועס יבר׳ כויון יקצף יכל זה עשה
השי לפרסם מדל שנחת! את המקים ההוא כעוצותעמו)צאן מרעית׳ יכפ׳ הדרןפי״נינכיגנו'
הראשק יאמר שהשי' במה שונח חוכחו ועוכ מקדשו כלתי מעשה כלל כקיס עשה
רק בשב ואל תעשה םונח מוכח׳ ועוכ מקדשו כוה לכד הסגיר כיד אויכ חומית
ארמניתיה ויל ה״ל כאל! הסגיר אותם בידם במה שהסתיר פניו מהס והראיה על
שבהשתלת בניו •ת' הרי היא כאלו הסגיר אותה כידו היא כ׳ מצא! מקים האויבי'
נהסתלקיתשכינת׳ לתת קול בבית״ת' כיוס מועד כאשר היתה שם שכינת! כיוה
גרס בלי ספק הסתלקות שנעת! •ת' משם וזא קול נתנו בכיתה' כייס מועד כלומר
האויבים נתנו קול בביתהיבמו שהיו נזתניסקלעבליהיכיוסמועד שהיו שמחים
גז כ; האויכיס הי! ניתנים שם קול להולית על שככל נסתלק' שבינת! ית' משם ועוב
אתהביתאליהסכאלוהסבעל׳
הביתכעימתינואמלעידחשכהלהשחיינחייייחטנ ה'
נתציון נטה ק! לא השיביל! מבלע וכוי והנה המקנן הפליג לספיל הלעה שהניע להעהית
ל! מצל היותה מפאת ההשגחה כסנה מכוונת ולא על צל הקלי זההולמן כ׳ אס
היה כלתי כונה מאתי ׳תהיה חצי נחמה או נחמה עצומה שהיה לו תקיה מאת ית'
א ן בהיותי בסנה מסונתמפאתהשגתת! הנפלאה אין ש!ס צד להתנחם ווא חשב
ה'להשחית ח!מתבת צ״) י ו לא היה i ' vהקו׳ רק שחשב השי בבונה חכיונת
לט&חיתחומתנתציון והראיה על שהיה מעשהככונה מכזזנת ולא במקוה נ•
כי
א
1
4ג
הנה
איבה
ב
היה דשה ין׳ כמו הכנא׳ כשרוצה להשחיתדנר אחדייייח -ב ס ג ל ייש״י*rr:•*.
ק! ומשחית נצר הקו ג ל י ד נטיל »ין ישחאצ יילקי כ׳ המשחיתככינל * 7ן ־ י י ו ל
וה ררכ! אך המשחית כלת• סנה אינו גיישה קי רק משחית כאשר • מ צ א על טאיית
כ׳ להיות שחשב ה כמחשבה מסינת לה;חיי־• ח מ ת כ ת ציקיביחיד על ק נטל קו
ואחד שצטההק׳ להשחית נגד הק• א ו לא השיב יד! מבלעכלמה שייצא מ; הקי
»י'נ/ע'ה:ו' החוצה שכינת! להשחית יעל כן חיל!חומה •חדיאיי״צלי יאכשר ש י ר ח י ! צדביט־כ
נמצאככעיליתיו ית א נ י כ ה ; :כדל •ישע ל ת כ ש י — ; •ל מ שכשר •דכראש־דה
חושב מחשבות לעשיתיאחכ ע!שה מעשה ב פ ע ל אך השי אינני כ; רק כשתשב
לבד הנה מחשכת׳ לבד ע שה פיעל עד ינכש׳ אייתה ׳•עש כי אי; המחשבה:הפעלה
אלי! ׳תינבדליפרק הכל דבר א'יה!א מיש חשב ה להשחיתה חת כמצ־ין נטה כיי
ו ל כ מ ה שחשב ללשחי' בא:ת'המחשבה נטה קיילא השיב יד! מבצע ויאבל ח־ל
!חומה יחד! ותהיה מצתיחדודבקהצמעצה<מלתא:מלל! גירה בפני עצמה יל-א
באל! אמר שכחה שחשב צהשתית צכדכוה נטה ק׳ יצא השיב יד! מבלע ••־:צ
!• '•;;'MYחיל וחומל בל זה נעשה יחדו כמחשבתו
לכד )אומלל! לנחר׳ ׳לנשי; אצצי שיה
הכתכהוא כדמותמשל ט ל א ד ב ר ע ל ת ו מ י ת ל ע י ר ר ק על גחלי ה־נכ ילשל־״ם
שה 0חומתהעס השוחריסאותפחכלהייאירעיתהדיעיתהמתרגשית לביא כעלם
ויראה היותוה מיכוח ככתיב שא״לכ הילל חשב ה להשחית חימתצ״; א! ת ח ת
ירושלפ אך כאומיחוחת בת ציון שהס העש הנה ה!מתפ היא לגחלים שכה• :הנה
כ כ ר ה כ ת ב שהשי לא עשה זה לתיעלת השלמיפ שבהם כמשפט כעתיגיע ביף
•מיהס !קצפ לצאת מ; העלם ט א ו הוא כיושר רק כיי!ן כ! השי אל השחתה י—ש
לליותעיניתילס מרוכיס שלא כדרך הפיעליס כ׳ לא •מצא שיש כ ע ל שיפעל ר ק
לתשליתטיכ כמאמר החשש בתחלת שפרהמדיתכל מלאכה!כצ צ מ ד גש כל
מעשה!כויוהש׳ עשהיהכך כל פיעל שבעילם כמה שפעל להישחיתילא לתקן!על
כ; נטה הק! כלומר שלא השליך ק! המיתה כיושר רק נטה א:מ מדריך היושר כמה
שהשחית הגדולים שבהם ובהיות! נ ט ה הקו יכלתי משליך א:תי ביושר נראה
שביונתייתיההשחתהמצדעצמהועלקלאהשיכיזחמכלעכיאםהיה עישה זה
ביושר היה משיב א ת ר יחינו לעתהצורך אך כהיותכיזנת! ההשחתה מצד עצמה
בלתיתבליתאחר לאהשיכיר!חכצע!ככ;חיל וחימה שהם העם עש הנדוליס
שבלס •חדו איחלל! יען השחית ככלל!ת כלתי בוינה אחרת וילת ההשחתה י ק
»׳'ל'נכ'ס;ו' לב! ראה שעיניתינ! גבהו צמעצה ראש!הוא מתי׳ ש כ עצ נכין!כפי ה ד ר ן הראשי;
׳(סר שהשי! צא עשה ההשחתה בק ם עשה חלילה רק כמה שחשב להשחית
באשרראתהחכחת׳חטאתם כי בבדה הנה מצר מחשבת! ואת בלתי כעצה
בקיס עשה נמשכה ההשחתה כאלו נטה הוא הקו ולא השיכ ידו מכלעכ• הכתרת
בניו עשה!את!עלכןלא אח'ונטהק1עסוי'!צרמ!ושה!אפי'מחשכת! כאל! אחר
שנט״תהקו הוא היית! חישכ להשחיתכיכמה שחשכוה!הניחם אצלחקרה הדי
הוא כאצן נטהק׳!לא השיב יחחבצעןיאכלתילוחומלועצ ק ׳ ת ח א ״ מ צ צ ו ! נ כ ר ת !
ל;תר׳
צד
איכה כ
n » Jכ• f hמ י ו המקי־ה מציל בהפמלקתו השנחתויתיכס' אמר ש ד טסי:׳ טבעו נ א י '
כ א י ן שעריה א נ י וסכי כריסיה מלכה ושריהכגויס אין תירה כיייהנה בבחינה
m y a
אתרמהפלינכספירהרעהמגיעל1מפאמהיזשגחה1ה!א כ< העיסה י ע לאחי
א ף שיהיה אכור מאד ואויכוממכזץס הנה כשעמהנקמה ו ע ש ״ מ ה ר ע ל א ׳סין
יקכיעההזוהשיענישכה!והאךלאישגיחכעמידשיכ!יןשהרע
ההיא יתמיד
גו כעתיד שלא יהיה לי תריפה !תקין 1ע11ס על כן חמי שהשי צא נתפייס נ ר ע
?הייה י־ק שעשה לאיפ; שיתמיד הרעההואלעולש שלא יהיה לו צד תקן והנלה
יי״ ני צ ע• ל כ תהרמובאומ״טהעו כארץ שעריה אכד ושכר בריחיה יריעס הי!ת
שטבעוכאוץ שעריה וצא היה אפשר ל ה 1צ י א ם כ י ט כ ע י בקרקעית ה א ק עכ כצ
והיען בעתיד אף שיהיה והאמרומן רפ אכשד שיוציאו א!מס מ; הארץ וישיט
איתס צמקימס עצ נ ן א נ ד ! ש נ ר בריחיה כאיכ; שאף שיוציא! א!תס לא יועיל! כצל
כ׳רלמיסבלתיבריחלאיועילולשמיראתהעיר
כ׳ צאיונל! לסגור א!תס !הוא
באלו אמר שאחר שטבע! כארץ שעריה אבד!שבר נריחיהנא!פ; שלא יהיה ע ד
מןיהליהניתמשעריהאףאסקניאואותסכמ' ולהיות שהתירה היתה אצל! י ת
איייןוהיה ראוי שה!א ימ׳שמדצ להעמיד התירה ככל יחיש שיהיו ישראל נ!ליס כ׳
כעוד שהתרה עמהם יוכלו לש!כ אצת ית'!ה!א יש!כ אליהם כ׳ היא האמצעית
כידנ! !בין אבימ שבשמייכנודעעצ כן אמישהיו מלכה ושריה כמיש וכהיי' שהתירה
היתהצעצסאצצהמלךשהיהפפרת!רהעמו ןקראכו כל ימי ח״! כמו שכתכ
כתורה!כן שריה שהם השלמים שהיו שצמים כתירה הנה השי סבב שלא •היה
בהס ת ר ה כלל כר• שיאכדו לנצח כין הג״ס ייא מלכה ושריה כגייפ אי; תירה
כלומר היו בטיס ולא היה צהס תקיה ע!ד לשכאל היען אי! תירה שהיא האמצעי י
והמביאה אל הדכקיתאליו ית' ילהי!תשאף אס תשתכח התירה אפשר שתשוב על
ידי הנביאים וישתקיהלאחריתסעלכןאמרשגסנביאיה צא מצא! חויןחהיויצה
ג!הםעס שהיו מוכציסאצ הנבואה צא רצתה חכמת״תישינכא! כאיפ; שלא יהיה
עוד תרוכה למכתם ווה כיון כאוחיצא מצאו חוין מהיירימצר הש? לא מצאו החזין כ׳
עס שהיי דורשים החזק!הי! מוכנים צהשיג מדרגת הנכואה כראוי צא מצאו אותן
כ׳ המציאה היא מהמצטרף שתצדק על המבקש וכן העדרה כ נ ד ע ואפשר פיינינעיהח׳
שהשערים הס כצו׳ אצהגדוציס כמ! שכיארמ כחימתכת ציון!הבריחים הס גס כן
היותר שלחים שהם כלס שומדי העדה ומגינים עליה כילתיס וכר׳ח ועל כן אתר
שטבע! כארץ ונקברו שעריה והם השלמים !השי אבד ושכר בריחיה שהם שלמים
שבשלמיס!אמר שתקכוץ המדיני נתקלקל לגמרי זולת הסרת השלמים שהיו כמו
שער• העיר!בריחיה פנויזזה פ׳ הקב! ץ היה אפשר שיתקיים כצדק הדת״ יהנדק
•תק״ס אס מצד המלן והשרים כ׳ הס יעמידו כמשפט את הארץ על ב• התירה
והצדק הדת״ אפשר שיודע על •די הנביאים על פן פ פ ד שכל שני הדבריס יחד
אסרו מהס ועל פן לא היה מקיס לקיום הקבוץ החריצי פלל!!א מלכה ושריה בגיס
אין תירה כלומר הנה מזה הצד לא היה ת ר ה להעמיד הקבוץ במשפט יגיש מצד
כי
כ
ג
4נ
צביאיה
איכה :כ
זכיאיה ל 6היה תקק כי לא מצאי ח י ק מה!!א גס נביאיה fcS״ * 5י ז י ן 9ה ' י ת ? »
מ ל ת ג ס מ ד י י ך ק ת ב י כאמה על רבו׳ ה ב כ י י ק ־ ז כשאין סיס י־חמ ייסניין
•ייגינע'המי המין; כמי!בכי הדרך הראשי; יאמר שהסבה שגוב* ב<־ץ שעריה ׳שאבד ושבר
ה ש בריחיה:אלכה ׳שריה שהי! כביס הנד הסבה בכל י י
;
ה
׳ ל
א
כ י
פאק מ י ה
1מצדהעדרהתיר'כתח״ב!נמשךוה מאלי! ולא כקיס עשה ולא ה בעל בליאת
י ג ז ר מ א י ; מ ר ה ה י א ס כ ה ל כ ל הקידש כאל! אמר הה שאנחר אימריס ששבע
כארץ ש-עריה של כ מ ציון המיושאבד ושכר השי בריחיה !שמלכה !שריה כג״ש
הנהכלוההיא נמשךכאליהיהכ;כה׳:תשאי;תרהמצ״הכה כנזיילא עשה זה
הש בקיס עשה י ק העדר החיקיהנביאש אייר שנס בןיהלאנ-ישךמצדו ימ ר ק
:
שהנביאיסלא מצא!החיי; להעדרהכנמס!ה״מס בלמי רא!״ס אליה!היא כאל!
אמר שהנכיאה הימה מסיה מצד! ימני אי; כלי .מלמעלה אך הס לא מצאי א מה
מצד עצמם!העדר הכנמס!יא גס נביאיה לא מצא ח!ין מה ר ל גס נביאיה
י מ י ו לארי נסתלקה מהם הנכיאה מצדם כ׳ הס לא מצא! החי •ץ כח״אמר ע ד ישבי לאיץ ׳ ד ת
ידמו זקני וקני בת ציין העלי עפר על ראשם חגרי שקים היריד! לארץ דאשןיכיאחר אשד
הניח ה־ק קבמשעהא מ״מהםיריש :הרע מאשד צקכצו כאי ל! יפא'ההשגחה
האלדיתככחינותשימתכח! שכתבמאמו שראי׳שירגישוהדעיתעשכני ישראל
יה״ מר ש לס ר א י שירגיש ׳׳מר •ע; הגיע ל• מהרע ש• ג •י י!מר גדיל יעל כן פ־י!•
ע ו ר א י ר כצי!׳ על וקני ישראל והס וקנים שקני חכמה שראו שישב׳ לארץ כאכלי'
לדמו ולא ידכרו דכר יתר על מה שהרגישו ככר בי הס ברחמם ה ר ע ת המי
העלו ע פ י על ואשם יחגוי שיךם וכן היריד! ל א ק ראשן כמילות יד שלפ אך על כל
יה שעש! הס מעצמם ראי שרא •1שישכולאק ולא ידכוו וקני כת צי!ן ואמנם גור
עליהם שראיי שישבו לארץ!שישתקי ״ ת י מסניף אחר •ע; הס דבריש הפך הנהיג
והרגיל אצלם כי הוקייס מטבעם!ההרגל בהם היא לישב על כסא ב׳ לא ״כלו
לישככארץומהגס וקני העיר שהי! םיפטייאתהעס ככל עמיה• ה כל ־!־ דכ כמלן
יושכ על כסא רם ׳נשא יעל כ; ראוי שיהיה אכל! יעינש! היומרגדול שישב בארץ p
מ ט ב ע הוקנ׳ לדבר יותר מהבת ויייב״ש מהנעריישראו׳ ם שמעי לוקנ'!הזקנ׳ ו א י י
שידברו כדי שישמע! מהם מיסריסיהס בטבעם ידבר! הרכה למה פראי הרכה
,
ישמע! הרכה ויודעים הרכה ומה גס יקוים שקני סשייה ששל ומן שחיק ׳נין חכמה
נמיספמכהש ויש להס ניסא לדבר כו ׳!מר מייילתשעצ כן אמיכהם ששד׳ ש רגיש!הרעימ ראוי שיעשו הפך מה שהיה ח!רנל בהם ועל כן אמיידמו רל ש׳ עשי הפיך
טבעם כדי שירגישו הרעיתכוהייתרמוולתשוכןעש! בתלתיהידה שמחת ה י מ ן
הולכות יטיייתנרקכמנהצהבתילות היריד! לאקראשןמעציק בהרגישן ה ר ש ת
,כנוי!אפשר שמלתישכו אינה ציוירק ה ר ע ה שיעשו כן משירתהדיןמק״מכמילית
מיני״ימ
יחשלם ותהיהגירתהעליעפר עלראש; הכדל משאר וקני כ ת ציי; והיא כאל!
אתר שירעכאמתשייןני כ ת ציק אשר העל! עפר על ראשן שהמה ישבו ל א p
דדמו יען הם מרגישי כ ט ב ע יותר הרעות משאר העס 1אחר שראינו שבתלות׳
.
»ג־ישל6
איכה כ־
צר•
• ו ש ל ב הורידו לארץ ראש; ע 5שנר כת עמן אכ הזקנים !ראי יעמו ע!ד מדרגה
אחיתגד!להמה;בהרגשתהרעיפי!ן שלאעש! רק שהעלו עכר על ראשן שהיא
מדרגה כתתה ממה שעשו נתל<תירושלספ׳הןה!ריד! ראשן לארץ שהוא יותר
מהעליתעכר על הראשאכ יראיהזקניסייק״ומכתיליתיחשלס ישכן לארץ וירמו
כנוי<כזה שייך פ י ן הפהיק עפ הראשון שגזרת הורידו לארץ ראשן כתלויירושלש
היא ה!כחה!ראיה לגזרתישכולארץ ׳דמי זקני כתציזן העל! עכר עלואשפ כנזכר
וכ!הית״שככלהכת!כ על נכון אמר כל! כדמעית עיני חמרמר! מעי וכויאחיכ־יוברגעיי
אשר הציע המקיק ככתיכיפ שקדמו מה שראוי שירגיש! זקני כת ציון מהרע
דני
הרשיפמתחלתהאלפאכיתא עד עתה!מה שככר הרגיש! ממג! יחד עש כתילית
ירושל התחיל עתה לפפר מה שהרגיש הוא עצמו מהרע המגיע לעמו!איי כלן
כדמעית עיני חמומרו מעי!הנה הפפ ק קשה ה״שוכ מצד הלשון שהילל כל! עיני
מר!כ הככי א! דמעית׳ כ׳ ג!רת בדמעתאינו מתישכ על נכין!גס מנד הענין •ראה
כלתיצידק כילאיכלוהעיניסמרוכהדמעותאךאפשרשיערוהעיניס ולא ׳!כל
הכוכה לראות מד!כהרמעיתאך לא יכל! העיניסכהחלטיעןאינסנתכותכדמעו'
כיהדמעיתנאיסאלהעיניס ״!נא ת דרך שסואיןתחלתק! ׳תפמהעיניס כ• הס
אירייעוליישסייוצאייהתנ' כ נ ! ד ע ! ע ד קשה דלא שייך חמרמר! מעי עכ כל! בדמע!'
עיני!פ; נשפך לארץ ככד כ׳ מה ש״כ! ומה הדמו יש לוה עס וה עד ש חבר שלשה
•־כרי נ1ה יחד כחדא מחתא פ׳ אס ה!א מספר המד!׳' !פאכיס הנמשכים מ י ד א ג ה
הנהרכ! מפכיר יהראשיןחהס הואקדחת ׳!ס ככל הגיף והוא קדחתייס ׳גניי/
א! ראג״תא!מיןאחרהמתהויסמהעצכיןכמו שה!כאו ככפר׳ הרפיאה!אס כן
למה מנה אלה השלשה דכריס נמשביס מצערי ועצכונ! עלשכרכתעמימוילחס
<אפשרל!מר שרצה להפליג כהתמדת דמעיתיה שלא ר׳ שנתעורוהעיניס אלא
שכל! לגמרי לרוכ התמדת הדמעית ע ד שאחר שנתערו העיצ׳ס ה י ו ע ר י ז ר ד ו ת
ה ד מ ע ת ע ד ש ב ל ו העיניס לגמרי ווה קרה לה״תהדמעיתחמ!ת מאד כ׳ כאשר
•היה הדמע היורד חס ישרוף ויבלה העיניפועל כן ביאר הפכה הואתלכל״ן
העיניס מצר הדמעות כאימרו ח מרחת מעי •ר' כלו כדמעיתהעיניס בהחלט ״גן
יומרמר! ונשרפו מעי אשימהס יעיל׳ האידייעד שנשפך לארץ כבדי מרכוישריכ הרס
אשר ככבד כמלעואמר שכל וה היה על שבר כת עמה כ! והי תר נכין אצלי הוא פיינינמימז'
שרצה לומר שמריכהצעו והעצכין והדאגה לא הפסיק כלל מלכסת עד אשר כלו
עיניו ודמעי! ׳חדכומןאחד וה!א כאלו אמר 0כל1מן שהיו עיציוק״מיס היהכוכה
תמיר וכל! הדמעית כאשר כלו העינים ׳חדכומןאחד יוה! אומרו כל! נ ר מ ע י ת
עיני יכ״היאכאל) אמר כלי עם הדמעית עיני כלומר שוה עם זה כלו יחד כזמן
אחר כי כל ומן שהייהעיניס קיימים היו הדמעותכהסוכיארהסכה לוה והיא כ׳
המעיים אשר מהם •עלי האריס מהמאהל אשר מהם יתהוו הדמעותנשרפו לגמרי
ולא נמצא כהס לח ת כלל וכן הדם שהוא חס ולח אשר משם יתהוו ריכ הרמעית
!חקרו הוא ה כ נ ב נ נ ו ר ע נשפך לאדן זכוה נפקד כל הג!ן יחד כוחן אחד!נמצא
לפי
איבד ,ב
לפי י ד כי כאשר כלי ה־מעיתי-כלמסבמהי״חס • hה ע י ר ם ל י ״ י י כ ל ש ש י
b
הגיףיחלכזיין אתל.:מיציי לבייהכיכאשרכצוהדמעימכשלימסבמה״ךש
&
העירם צימר׳ בהפשל כל הגיף יאחר סכל יה היה על שכל ני /ע־יה כל; כדי?
שלאה ע לל ייוצין שאינו יידע לישאל עטיפיס נ ל ע נ כרחיבית י ך י ה לעיר כצ׳ כ !
העם ואין לאל ידם ליוייתס ב ר ע י על!ה מוס כל לכ ינשכד:נדכא ייא כ ע ט ן ׳ עלל
לאסומב(
ויונק כ י ח י כ י ת ק י י ה שהוא כמי כ ה ע ט ן עילל ויינק כי תהסלההי! כיי׳ ש נ י ב
n o r
הייאכעזל אמר עיד לאחותם יאמת איה דגן י© הנה הכס ק הזה ׳׳מד ק ? :
ה״שיכאצל׳ מאדמהראשין והנה מהרין' נרעב יל חשב ליישבו כשאמר ש-לזן
יאמרו שכ אל העילל והיונק הניכרייככתיבהק-יד'והוכרח ל ד ר שנזר' בהתעטשש
כחלל ברחיכותעיר שב אל השלל לכר! יגורת כהשמכך מ ש ם אל חיק אייתם
סב אל היונק ׳זההביא׳ לומר עיד דוחק אחר ! ה א פ ׳ מש שיאמר היינקאיה דגן
ו״; היא ב ר מ י י ת כי במויתס עצמם אלחיקאמיתסלשאילאיבל היא כאל :אי׳ח
איה דג; וכויוהנהלא יעלם מעיר כני המעיינים כמה דוסיןם כבל הרפ המי בושי
אשר לא כדת וככלל הוא קשה מאד לומר שהעילל יה״נק אמרו איה דנ; שאי!
כרמ ויתלאכיייןלוה היונק מעילם כי אינו רומז רק שיתר ל! חלב לינק !הנשק
אצלי לישוב הפסיק היא כ׳ מלת •אהל אילה שכ אל העולל יהיימן המי רק אל
הריאיס העומדים שס ויחסר האומריםפמשכט כהרבה מק מייוכאל! אלדהכתיב׳
פלאמיתג שלהעילל והיונק אשר וכר ׳אח'האומרים איה דנן ו״; תה יאמחא־לע
כהתעטפס כחללכלחיכיתעיר העילל יהיינק המי וכהשתפךנפשס אל תיק **</׳
והבינה הנכינהחלהמקינן ש ה כ י מלכד הצער והעצבק והעצמית נפש שהציע לו
כמה שראה בעטיי עוללו״צק כרח:כ:מקדיההציעל! ע ד צער גריל ברא מ׳ צער
אמיתם במה שהי! אימריס להן בהשתפך נפשם אל חיק אמיתי איה דג :זיין להרכו'
ההם החלכלמויסתהעילל והיונק הצו' ביוה היה מיציר לה! הבסה שהיוויכריש
להן סבת מיתת! בניהן מכני הרעכ באכילה והשתיה !כילל בל האכילה בדגן
שהיא העקר והשתייה כ״; כ׳ אס לא היו מזכירים לה; הרואים סבת מימת
בניה :לא היו מצטערות כל כך אך כמה שהיו אומרים להן כ שעת מיתתם איה דנן
ו״; שה!א כאלו היו אוחד׳' אליהם איה הדגן והיין שהס מהייס החלב ל־נ׳קש
ובהעדר המזון מאמיתש יעדר המוזן ליונק הנהיה היה מישיף צער על צעק ובכיה
על
ככימן ומצעק של אמיתם היה מצטער הנביא וילת מה שספר מצעי! על
יזיממהכרס אשר ככל הישיר נכמ!כ הראשן כ׳ על כ; חלק; לשר כמיני־ לרמי!
שהיהמ<ןנןבאחד מהסעלהעטףהעיללוה״נק מצר עצמם יהבעלצעלאמימש
כזמן התעטפה כחלל יכולק השתפך נפשם אל חיק אמיתם כמה שהיי אימי להם
העילסהליאיפ מיתתם איהדגן זיין שהיא סכת מיתת נני־ש שלה ה rלאלילו
לחייתס ברעב כמי יהוא דאכין ועגמת נפש גדיל אשר לא נהיה כמוהו כלתי נחתה
,,
,
״" "^'
1
,פלל ואפשר שמלמאיה לאמהיה שאלה כמשפטה רק הודעה ויאמר שהעגמי/
נפשהגחלהיאשבעת התעטפס כחלל השלל והיונק המי וכעתהשמכך נבש!«
אצ
איכח ב
צו
אל חיק אמיתם והוא נ ע י ז מימי/ס א! היו אומרים !מורים הרואים מיתתם לא־! אס
מקים הרג! !ה״; שילכו לקחת א ת ! ה א הזמן שלא היה מועיל להם והי! מרכין
נערן כשהיו מירי' להן איה ייקיס הרנן !ה״; כזמן ה ה א כמה שהיו רואים שהיה
להם אפשר-תלהצ־לסאסהיומגיד־םלהסוהקירסיהוא ענייתנכשגדול באמת
כי היה להם קצתנחמה אס הי! חיםנו' אמיתם שלא היה אפ הר בשים צר להח!ת'
להעדרהמווילגחריאןבמהשה׳! אומרים להןשהיהאפשר למציא דגן ויין והיו
א! מרים!מיייס להן איה היא והיו אומר׳'!? בומןשלא היה מועיל כלל שכבר הי!
מתיס!ה!אכזמןהשתפךנפשסובויעלי^ה היו מצטעחתהרכה מאד מאין נחמה
כלל!מצער; היהמגיע לנביא ה מ ק ק צער שיער ו ח כ ׳דיס כנו'אמר ע ד מ״ה ג י -א ץ י ד ך
אעידךמהאדמלךהכתירושלסמה אשוהלך ואנתייך כתלת כת צ״; כיילהיוה כ ה אדםת
שהרעית אשר כאי על האומה הנבחרת ועל העיר המהוללה יר!שלס וציון מכלל
׳!פ צבי לכלהאוציתכאוכקכמהעוניתוהחטאיסאשר חטא! ׳שריהנה הנביא
,
אחר שהזכירהפלגתהדעת וצערו עליה; חור !דבר עס העם אשר הי! כ ב ת
הרעותכלןאשרוכר ודבר עמהס משני פנים שונים ושניהם הס ללא היציל האי
מצד פכתהרעיתשהפ העימתחהכלת׳ מועיל כצל אחר שבכר באו הרעית שאס
היה מדבר וה קידם בוא ה ר ע ת והס הי! מטים און ומאמינים בהתראתו היה
״יעיל וה לבלתי יחטאו שהיה מתרה ומעיד בהם ע ד העידותי בכס היום וכויאך
אחר שכבר באו הרעיתמה ״סין ומה •ת; ההתראה על ככתהרעית שככר באו
ועל החלק הוה אמר מה אעידך מה ארמה לך הבתיריפלס ר״ל מה אתרה בך על
חטאתיך שהי!סכתהרע!ת!חה אדמהצך כעיניתיךכלןחראצ מ׳ אדחה שימצא
כמין חיטאת!ס!ררתוהיא התראה שאין כמ!ה ח!טאתעד שעצ כן רא!יה אל
הצדית האלה ואחר שוה לא יועיל כ• ככר בא! מה א עידן !כויוהצד השני היא
כבתינתהנחחה על הרעשכבר כא!אחר שגס מוה הצד הדכיר כי הוא ללא היעיל
כ׳ אין שים צד להתנחם יען הנחמה היא שיתנחם המצטער כצער אחר כמוה! ועל
וה אחרימה אשיה לן ואנחחךכתילח כת צי!; יריהנה ההתרא ה על סיהתהרע לא י
תיעיל שבבי נעשיוהנחמיעצ העשוי לא תיעיצ גיכ יען אין דבר שיה צ! להתמויכי 11א
* ז א ש י ה ל ך ואנחמך נתיצתכתציין וצחי טעם לשני הדברים אשר ובר גס יחד ב׳
הואאמרשתיגוריתמהאעידן וכ!' מהאשיה לןוטיועל הראשינה והיא ובירת
סנתהרעיהם העינית׳החטאים אחר כי גדוצ כיס שכרן כלומישכרן הדבק כ ן
מצד עוניתין עי־תיסרן יעתףכ!' הוא גדול כיס שככר נעשה והר• ה!א מעי! לא
» כצ לתק ן על הכיוהיא הנחמה שהיארפיאיאלהחכה שבכר כאה אחימ• ירפא צן
שאי,צ־ נח ויכעילייעל כןמכתן לא תיכצלהרפא ׳!א יו• •רפא לן יכו/אפישהפליג גיינינעימו־
כספיר רעת בת ציין עד שאין בו צד להתנחיתהיה מלת ואנחמן גורה כללתלכצ
מה שקים ווה פ׳ יקרה שיתנחם המצטער מכיצרד׳ס כאשר לא יהיה הרעההיא
נהכלגה הא היא כש<!ד 1כלס ויעידו על מה שאבד המצטער הה!א שהיא
#בדה מאין
תמ:ר? נ• כאשר
יכחישו אכריע ויאמר! לן שאין רא 1להצטער על
אנירי«
איבה
ב
אכידת! שאינה אבידה < 16צטער י ת י אך כ א ש י יפליג ה א ב ט ט י צערי יi f *4
כמה שאבד וי!ד!צ! יתנחם בוה !הצד השני היח נשיא־״־׳ ל׳ אחד שיד! ה• י ן
אבדת! דנה שיש נחה חיני אבד ת ש!ת לאנית! יציית ש ית לצי־• .יהיה נער
י נ י ס ! נ ו ה ׳תנחס כצגד הצד הראשין חמימה א ע י ד ן י׳ה מדמה לך!זה כי נח שד
•הבי המצטער אבדתי כת! שעשתה ׳חשלס כאשר סיפר כאלכח ניתח הק דלית
מפסיק לא אליכס כל עובד• ד י ך הביס! !יא! אס יש מכאיב כ מ כ ת ב ׳ ! כ י ע ד
תבא כל יעתס לפניך יכו' הנה השוחעיס אכשי שיודו לה גס כ י כ י ד 6־ע ד! כ־ כן
הדבר כאשי אייייתה׳א!אש כשתיקה שיודו ל י כ י י ה כ נ ג י הא א מ י ייה מ ע י ד ן
כלוח' מה אעיד ככה עלמה שאמרת!חה אדחה כלומחה אשתק חלשי; ר מ ת ?
כמושפירשנ! כפסיק הקודפישכו לארץ ידמו!היא הכחינה הרחשינה מהנתח?
ועל השנית א מ י מה אפיה לן י ל אייה יעימצא שאשיה אתי ב ד ע ת ן א י ר בשמי
אלהאנחחן!נמן הטעשלשאיןצד נחמה כשיש אחד מהם •ען יעמה י ב ה י א ד
ועל כן אי; ל! נ ד נחמה ורפואה כעלם האבי ג ד ל כיס ש כ ו ן מ• •ופא לך י ל מי
<רפא עצכ!נן כנחי״תכהיות ש כ ו ן מופלג כ כ כ ׳ כ ל שת׳ ה מ מ י ת המי **גילו
כאשר צא •היה ה ר ע כהפלגה עצימה כניב• במה שנשאר ע ד מקים כדשא
הסיכצ שהיה אפשו צ ה ו ע צו וצא נמשן הועצגמר׳ תהיה הנחמה כ י ד ע ב ה י ת י
נ < א
.ף ף , ! ,הרעאוכהדמ!תא1תוצאחרכנז'אמרעידנכיאיןח4לן פ א ותעל וצא נצו על
"לןשוא
ע נ ן וכויאחר שאמר הנביא אל הא!חה הישראלית ככלל כ• צא תיעיצ להם
ההתראה אחר שככר נרם החטא כל הצרה והרעםכא עליהם אמ שיןדס לב; צא
שמע! לקול הנביאים השלוחים מאתהשישהיו נקראים נביאי האל שהיו מתר׳ס
בהם והיו צ!עקיס ואומרים שובו כניס שוכבים יפו רק שמע! לנביאי השקד שנא ד ?
נקראים נביא׳ הירק נביאיהם שהיו מאמינים נהם ועל כן כנה איתס אציהס בא מ"
נ נ י א י ן נצומר הנניאיס שאתה הייתמחזיקאומס לנניאיס עם שלפי האחת לא
?׳ונביאים רק מנשפיס והס נכיא׳ שקרונכיאיהכעצ!אמר שאצה עלפי כש פש
לא ידע! וצא יהינו האחמכחשכה ׳מהצכו וכלננואמס הם שיא 1דנר כוב ב׳
להיותם א!מר׳ס מה שיח״כ המערכה הנה על היתכ לא ישיט אמממהדכריס!אף
כשישיג! אמתתמה שיח״כהו המערכה אינו מוכרח שיהיה כ; כ׳ המערכה אינש
מ כ ר ח מ ב י כ כ ר אפשר שלא •צא אל הפועל מה שיחייכה! המערכה מצד שני*
?מקבל כנודע!עצ כן אמישהס חו! וראו ש!א מצד הטעית כמה פמחייכ המערכה
שצא ידעהו הנביא שקר המי ימפל מצד שאינו מוברח מ ? שיח״כהו המערכה
ויחסר מחה פימחייככאמויוהואכטצוחשר כבחינת הפיעצהחצינ׳ אשר קראו
חפר ותפצ כל• טעם מוכרח כמיואתרשמה שה׳הרא!• לגלית להם לא גצי י ה א
מהשעתיילכיאעליהיעלעיניתיהכ׳הסה׳ישביסבתשובילפנק •תיאםהיו מגצ»'
להסחהשעתי'לכואעלעיניתיהסו!אוצאגל!על ע!נן ויל לא גלו כנב אמס מ ?
שעתידלכוא ע ל עינן והוא החרכן והגלות גם שלא ידעוהו ולא השיג!?! ואש
שידעוהו ו ל א ו צ ו לגלות! כ• א? 0׳» מגלים וה ה מ השי היש * כ את שבימן t ' 1
.
י
להשיב
איבה כ
להשיב אתשכיתךונמצא שכל »r0ר 16יגל! לך היו כ < 6 0ת « r 6
צו
כ ש מוי לך גוי*
ובנגד מ״ש שיא ימכל והוא מה שרא! םיח״כ המעוכה כחיםבם שיהייכן כ פ ע ל
כחיוב הי! מדוחים שהדיחו א!מךכ!ה ממנו יי/כמה שסמכת על נכואתס וחשכמ
סכל מה פחמו! צך יהיה כן בפיעל ובטחתבמהםהבטיחיךמהטיכ שיכיא עליך
11הו מדיחים כלי ספק שהדיח ך מעלי! •מייזא ויחד לך משאימשיא ומדוחים ואפ הי כייניגכ ה;ו י
סאימיולאנצועלע־נךהוא כאלו אמר שלא גלו האממ ממה שהיה עמיד צכוא
לפכיעינך והיא כאלי אמר ולא גלו להשיב שממך עצ עינך כל!מ להכמעינך סגוס
וה על pלא נצי האחמממה שעמיד לכ!א עליך שהיא הנה צהסיכ שממך כ׳ מפני
הרעה העתידה ה״משנה נ מ ש כ ה לפני! ית ונזה נמצא שראו ונכא! לך חשאית
פיא!מדחיס להדיחך מעלי! ימי ולא להקרינךאלי! ימי יאפשר שיאמר שהנכיאיס כי'נינעיהנו'
שהיןמנכאי' צהס ציש ש;א!דבר נונומפצהנה אלה לא גל! להם מוחיהיועינימיהם
כ• עס שה״ ריאיסלהם נמה משא!תמומים •עיונית!חסאימלאגלו אימס צהשיכ
v
&נ!תס וזאוצא גלו על ע נ ן •ר'המה רא! יננאו כך שיא יתפצ אשרלאהיה ולא
גברא!צא גצי על עונך להיכיח דרכך על פניך!צהשיכ שניתך נלומילישד משיניתיך
כמו שפרש׳ ;צ<שמאתאמרכיצאהיורואיסעונךועצקצאהי!מוכיחיפ!חגליס
אית! וה שקר כ• הס חוו כך משא!ת ש!א ומרוחים ריל ראי שהיי לך פמה משאית
חחשאגחציזטאיסיעיניתשהססיא!מדיחים שמריחים א!תךמעלי! ׳תיויא ויחוו
לך חשאית שיא ומדיחים!כ! אחר.עיד ספק! עליך כפיס כצ עיכר׳ ר ו ך שוקי ״ניע!
ד
?
ואש; על נ ת יר!שלס וסיוהנה הייקיק המשיך תל נ מ ע ל נכיאיהשוא והשקר ועל ע ל י ך נ D 2
עדתישואצשהאמינ!לדכויהס!הצכ! אחר• שרירית לנסיכמדנר עסהעיר א5
עסכתירושלפהנל אחר ספקו עליך פכים כל ע י נ ו י דרך ווה אחר להפליג על
השג׳ מחה שהיתה קידם לכן יזה ה׳ עיר אחתשהיא 5לילתי!פי וחשיש לכל האוץ
גנה כשיחויכיה ותהיה ה פ כ ה כמו רגעהיושכיס כה תמיד הס ירגישו השנוי
הנעשה כה מן הקצה אל הקצה שרא! שתי קציזתיהפתאס אך עיכרידככיסשואו
ןמן ׳שיכה!אחר כ ן אחר וחן מה ראו ומן חירננה הנה לא ירגיש! כלכךהשיצוי
ויען צא ראו שני ההפכי' כוחן אחד!יציירו שאנדה ה״פ׳ צאט לאס!מעט מענו
לא •ממה׳ על השינויומה גסאסיעכורוחןרנכין שני השני״ס שראו כה על ק
אמר הנביא להפליג על השנוי שגס עיכר׳ ד ד ן שרא! ק ר ס לכן ב ע ו נ ו ס ד ו ן ש ם
ד י ן העברה ״פי העיר ועתה ראי חירבנה פפק׳ פפיס להייתהט כ הקרס מיפלג
ו .י ע ה ה ה״ןהקצהאלהקצה הנו!לא ׳!פצו לצייר הפ! פה חן הקצה אל הקצה
כאמיר ספקי עציך כפיס בצ עיבר• דרך רוצה ל!חר פל העוברים איש לא נעדר,
מהם כלס הפק! עציך כפיס כמתמיהים עצ השינוי המופלג מ! הקצה אצ הקצה
ולהיו השני׳ מפייסם לכל אמר מלת כל בלוי שהיה מפורש' צכלעיכר• דרך השינוי
המפלג עדששכק׳ בלס כפ ס כת־וה׳ס על השינוי כנו'!כלשכן היושב׳'בתיבה יכן
0ו ק ׳ ויניע! ראשם עלמה שהיי אחרים לבמירושלם נביא׳ השקר הנוי שהיתה,
ןל׳צתיוכ•משושצכצהארןי־י לאהיימגליש להס,חיביז-ס,ועיניתיהס וחןמיהס
״
בה
א
x
ל
J
2
"
י
•־•״>
...
!.
מ ו ׳ י ק ליו * מ ר י ס שהיא
איך
איכה יב*
^ , .ע • מ ש י ש צ כ ' ה א ר ץ י ע ת ה ש י ר י ד י ך ה ׳ ־ יי־יל»׳
ל י ל י ק י ם לנביא• ה ש ק ר ל י מ ד ל ה
ש ל י ת כ ל י ל ת י ! פ י ו ל א גצ! ע צ ע י נ "
ק־שתתלכךשהיאכציצתייפ׳
כ ע י ר ? מ ל ח ה גלילים ! ח ט א י ם ! א ש ת י ן
כ י ע ־ י ה ל פ כינמ! י נ ע ל ׳ • כשיש א מ ר עציה
4
ש א כ ה י ת כ ל י ל ת ׳ כ־לח ה י ת ל ה פ כ ה יק הקנה
כ א מ ו ר יזא שיק•!•ניע׳ ר א ש ; ע ל ב ת י ר ו י ל ז א ת ה ע י ר ש י א י ־ ר כ ל י ל ת ״ פ ׳ משיש לכל
,
האי[
׳ ו י כ כ ק ׳ כ י • ' ע ל ה פ י כ ת ל ע -ר י ש י ק ׳ • ה ג י ע י א ש ן ע ל ב ת י ר י ש לל ש ל פ ל ע פ
העימדיס
ב ק ר ב ה יהיו ת מ ה ! ע ל מ א מ ר נ כ ־ א ׳ ה ש ק י ש ה י י א
יייי־
לה שהילה
כלילתייפימשיש
ל ב ל ל א ר ץ ! ' י א ה ז א ת ה ע ר שיא-ירי ג ל י ל ־ י פ י ׳ נ י י י י ה י י ק
שואיתהיאהיגיר
ר ג ע ש י א ־ ! ר ! יעליל נ ב י א י ל ש ק י ק ־ ש
הפיכתה
שהיא
בהייתה ה פ י נ ה כיי!
פ צ י צ ת ׳!פ׳ יכי'
שאם
היה
א ב י ר צ י מ ר י ל יעליל
לא
ה י ל א פ ש ר ש ת ת ה פ ך כ מ ו ו ג ע א צ א י ר א י א ח ר ש ר א י ס א ת ל ל פ ב ל בגי ר יעליל
שלאל
* W M Y
ת ל כלילית י פ ׳ ר ק מ ל א ל גלילים יא־ ך א ש פ ; • א מ ר י יעליל נ ב י א י ה ש ־ ר
ש ל י א כ ל י ל ת ׳ פ ׳ כ!' ו נ י ל • ת י ש כ ה כ צ ע ל נ כ י ן כ ל ת י ר י ת ק ׳ ב כ ל כ ל ל י א פ ש ר ל ״ ר
ש ע י נ י י ד ר * ה ס ע י נ ר י ע ב י ר ו ת והם ע י ב ר ״ ד ר ך ה ח ״ ; ה נ צ ח י ׳ ; ש ו ק י א ת ד ר ך
כ ת ם י י א מ ר שאפילו ה ר ש ע י ם והס ע ב ר י ד ר ך י ש ר כ ב ק י כ פ י ם ע ל •רישלס ! • :ת
ו ה נ י ע ו ר א ש ; ע ל ע ד ת י ש ר א ל כ ל י מ ר א ן כ ה י י ת כ ה ; ר ש ע י ; היי ת מ ה • ; ע ל ר ש ע ת
ו ר ע ת כ ת י ר ו ש ל כ והי! אומרים ה י ת נ ן שיאמר
,
ע ד כ ש י ; !מן מ ה ״ נ י :העתידים
פ ס פ ל י ל ת ׳ ו פ י ב ע י ר ה ו א ת כ ה ״ ת ה ע ש היושבים ב ה ר ע י ם י ח ט א ־ ־ לה מ א ד י י א
ל י א ת ה ע י ר ש י א מ ר ו וכוי כ ׳ ו ה ל א • צ ד ק ר ק מ צ ד ש ל מ י ת ל ע ; ה י י ש ב י :ב ל כנו־*
ו א ס ע ו כ ר י ד ר ך ה ס ל ש ל מ י ם ש ל ם ע י ב ר י ס ב ע י ל ם ל ו ל כהילכ• ד ר כ י ; כ א ר ח ניטל
לצין • א מ ר ש ה ש ל מ י ם ג ס ה ס • ת ״ ה ! ע ל א נ ש י ה ע י ר נ ה י י ת ש ר ע י ; יחש א י ; ,׳א מ ר י ס '
ה י ת כ ; ש ז א ת ה י א ה ע י ר ש א 0ר ו הנביאים שישיב ה שכיתה ׳שיאמר ע ד לה כ ל י ל ת
• ו פ י מ ש י ש ל פ ל ה א ר ץ כ מ ! ש ה י ת ה צ פ נ י ם כ ׳ ה ו א מ א מ ר צ!דק כ ש ל מ י ־ ו ב ר ש ע י ם
פעו
פיהם
עליך
י ח ד כ כ ח י נ י ת ש ! נ ! ' ע צ ה ד ר ך ש ז כ ר נ ו א מ ר פ צ ו ע ל י ך פ י ה ם כ צ א י י כ י ך ש ר ק !•חרק!
נ ל ש; ! כ ! ' א ח ר א ש ר כ כ ר ת מ י ה ת ע ! כ ר י ר ר כ י ס ע ל ה פ ל ג ת ה ר ע ו ה נ ר ה ש ב א ה ע ל
ישראל ועלירושלס ס פ ר ש מ ח ת האייב במפלתם שהיא מ ל ד ב ר י כ המעציבים א ת
ה א י ש א ש ר • ב א ו ע ל י ! ה ר ע ת י מ ה ג ם א ם י ת ה ל ל ה א ,י כ כ א ו מ י ש ב ח ׳ יעי צש י ד ! ע ש ה
אתכלהרע!'!הצרתההם!עצ
כן א ת ר פצו עציך פ י ה ם כ צ א ״ כ י ך ו י צ א ״ ב י ך שלי!
מקוים ה פ ס ד ן כשראי ה ר ע ת ה ג ד ל ת המי שבאו ע ל י ך מ ר י ב שמחתם כצ׳ פ י ל ס
כלומר פ ת ח י פ י ל ם ולוא משללשח ק הגדול כ ל ר ח כ י ל פ ל כ נ י ד ע י כ ן שרקי ויחרקו
ס ן ש ה ו א מ י ן ל ע ג ש ע י ש י ס ב ש ר י ק ה נ פ ה ו ח ר י ק ת ה ש י נ י ס ע ר כ א ן ה!א מ ל ש ל י ו
מ י ד י ם ש ת ח ת כ ת נ י ע י ת כ פ ה ונישיניס א ך נ ד נ ו ד א מ ר ! ב ל ע נ ו א ן ז ה ל ״ ם שקיויג״לז
• ר ' ש ל י ! א מ ר י ס כ• ה נ ה ה ס כ ל ע י כ ע מ י ם ר כ י ת ! א י נ נ ! ח ד ש כ ל ס ׳ : :ק מ ל כ ׳ ע ש י
כ א ל ה י ב ו ת י ו א אמר! בלענו כ ו י א ן כ ל ס ה י ! כ א ת הנקמות כ ה ו ד מ ן א מ נ ס ו ה ה ״ ש
ה י י ו ח ד לישראל ל א ב א ב מ ק ר ה י ק ש ק י אות׳ ו ע ל כ ן ה ם ש מ ח י י ב ו יותר כ ׳ ל ד ב ר
א ש ר יקיה ה א ד ם ב י ח ו ד ישמח כ ו י ו ת ר ב א ש ו י נ י א י י א א ן
nהי! ס שלוא ממעכן
כימים
צרז
איכר .,כ
ה י מ י ם האחרים שבלעו א ת שונאיהם ו!א אמרו כלעמ כאלו אמר אנחנו בלעצי
בעמיירנית אך הבליעה הואת שבייש הוה הנה וה ה ״ ם בי׳חיד ה א שקיייניהו
ועתה כבר מצאני אית! יראינ! כעיצים שוה ה!א!כאלו אמר ׳יצאנו נל׳ ככק !היא
שראינו אתובעיניצ! ובוהית״שכ ה נ ת י נ על נכין כישוב חליאךשממעטתשהיא
קשתהישינ יאפשר שגזרת וייזרק! שן הוא על דרך ותירק עליו שיני! וכישהשפיינינפהנ(
יורקים ש; לעשיתרעכ׳ ק דרך המיעדיס לעשות ר ע להריק שיניהם כבעש
והכציגהנביאעלנקמת האייכ נגד האימה הישראלית הנכללת נשם כ ת ציון
כאמיר!אייר שעם שהרע היה כל כך בהפלגה עד שהא!יב־ 0כצ! עליה כינס
ושרק׳ שהם כלס תנ״עיתלענ ושתק ׳שיחה על הרעה הנה זולת ןל ייזרק• ע ד שן
לעשיתעדרעה גדולה מוי ״א פצו עליך פיהם כל א!יכיך שרקו וירוק ש; ׳ויבנה
ד יביך פני עליך פ י ה ; •שיק• מווכ שמחתם על ו ע ת ך ועכ כל 1ה צח גתקווה
ד ע ת ; ב ״ ה ש ר א ו מרעתך אלא שעיר חוקי ש; ננדך לעשית לך ובית ו ח ו ו ת
ייאלה ואמרו שעם היותםככר בלע! :עשי נקמה כך הנה זה הי!כ היא שק״נ יה ו י"ל
ז ה ה • ; שהוא אחר הנקמה אשר ככר נעשתה ה!א שקיינהו ל ע ש י ת ע ד נקמה
אחרת הא אך וה היום שק!ינ!ה! !הוא כאל! אמיאמרו כבר בלעני אך לא ׳פכיק לח
ייהשככרכצענ! אך וה ה״כ הוא שק״ניה! כדי לגמור הנקמה ניכן .על מה שככר
כלענוועל כן אמר מלתאךואמרוהה״סצרמיו םאינמיו' הנקמה רקהיוס שאחר
הנקמה כצומרהייס הוה שהוא אחר שבבר בלעני וה קיינ! לעשית עיד נקמה
עצומה מזאת!מצאנ!ראינ!אית! כ׳ עתה שראינו שבלעמ הוא הזמן שקיינ! להיכין
עיר כהגה !כהנה והיא דרך גיזמא ברע בת ציין ובת יר של; כאמ!ר אמר עיר
עשההיאשרימסבצע אמרתי אשר ציה מימי קדם !כויאחר אשר ספר המקיק
עיפהח
הכלגתהרעיתימה שיאמרו עיבר׳ דרך ואויביה עליהס כמ! םשתכי ! ! Q,איםר ז ש ש
<?
T
כ כ ר הרעתמשל צר התס וחתם דבר נשהשי העניש אותם משלשה צדדים והם
מחשכה!דכ<ר ומעשה נניקסנקס על רוב פשעיה של הא!חה הנבחרת !שנגד
הייחשבהאמר עשה ה אשר ומס זבי' ירי לא נפל דבר ארצה מעשית בפיעל מכל
ייה שעלה במחשבת! וזמם צעשית!כ; מה שדבר ואמיבתוות! משל הקלל׳ת אשר
כתב בתירת׳ מימי קרס אשרצ־ה לקלל אתהעיבדיס עתה כלה מאמרו בהחלט
וואבצעאמיתי אשר ציה מימי קיס!כן פרשי יליכננד המעשה אמר הרק ולא
חייצרילבהיותתבליתההריסה וההשחתה לא חמל כלל כה!אפשר שרצי ליי״יכ• נינפיה;!'
7
עיר שבשל שתש עשה שלא כניהג שבעילם וכל שש; שלא כחדת! ׳תישמטל כלכ׳
יזסד!זהבימהשח!שכהאדסלעש!תנגדהא]יב כשיבא לפעיל א ת! יגרע ממה
שימס לעשית ואמנם השי' עשה אשר ומס בצי מגרעת כצצ וכן מה שאותר האויב
לעשית לא יעשה איתי בצו דעביר איניש דגויס!לא עביר ומה גס כשיעבור הון ר ב
אחר הדכ!ר!הכעס שבשעת הכעס אומר הרבה ועישה אחר כך מעט יכל אשר
•רכה הומן אחר הכעס •מעט הפיעצ!יעשה! פחית ח״ש אך השי כצעוכלה לגייר־
אמרתי אשר אמיבתירתיויספתי ל י ה י ה א ת ב ם כפרש• וצ ואמר שעשה כ :אחר ומן
כה
כ
ג
5
2
רב
׳איבה ב
ר ב שאמי א!ת!חא אשר ציהמימ• ק ד ־ יפי •י; הלירש * ז ־ י :י י ״ י r ! :׳.ל
ב:׳־ בי
ה ח ב כהריהה אינה מצדההרישעמ׳ה יכצ שב ,ל י י ל ת ה ש נ י
־:י
התייתזקניסבטן כ! כ׳מכליתההירה ה••׳ צ •:ש ח דבר cכ ב׳ כ : • :כ כ
טיבא־הש• אייר שלרס בל• תכלית ח-יצל כ:צ ו צ שתי; תכציי .רמ ה ל ו י כ ־
עצמה בצו •זח הרס ולה ח־ל * ח י שבכר ״ה שבעל ׳•בשה הב• בה ב־ ־ : :ה
כדביר!כמעשה הזכיר מה שעשה ה כ ך ז ל כי׳יביהס הה בי ב להב בה־
ב—ה
rj
כקרב לכס השיגי!נש״גי; •אנחהמהכלכך העצכ־זיהראנאשר הייתה בצב
וצא; יידעיתיחאויש״ח עלין אויכזעל מל שה־ש נ ללש נכעל שיער רהב — C
הכך הרע• ת שעשה ל• ש'אח הייש ק י ן צריך ! נ ז ל הא טלילבדרבקשר השת שיש
יתבאר ככ׳ הכש־ש למה הקייס הכיח אל העי; כ׳ קבר הע:״ ,ה :׳ י׳ צ.ך
הדרך שכתכנ׳ ועל כ׳ לשרש לאחת׳ למ שרש אצל !:שת ; ר ע ״ ־ ־ •\י!,ל
בי ני*־ י•׳
השגחתי לנביאה מכשר שיאמ שלשי עשל אש־ ויש י א ש ר י ־ : :
כ
׳-.ך
:צכ
:•:,־
א־ירת׳ אשר צולבת יחי ישמח אן ביועלילש בחלשלר־כק־־ ציי׳־ :י י :כ׳ י ש י ־
נשרוצהללעדשלישראל נית;גדילל לצרי! וא •כי; י ד י שהש ׳:ק י נ ק י י ת מלש
שבעעלהשאתילס
ל א שתל תיייכ• י ח ל ש ל ח :ק־ :־
־:ה ב ז :צבר בלתי
מעשה אח' עשה אשי!מס!כצעאמית׳ אשר ציה מימ ק־שי״ש תעל• ח יב שדש
כללית היעיתשיבזא! על הארס ה ר ע מ צ י עצמ! !שמחת האי ב ב ח-י ש ; :זה
יצדק!׳את שעשה איתן לש! כמה שהייכ קי; צייז כ׳ ז י ת היא הכבה לשלש
והמסבבככתשיהייה א כאל! עשהא׳תס •נזה ימישב הנתיב על נשי; שניית
צעק ל נ ש הריס קר; צריך היא נ1עס לשל הקרס כמדובר א ח ד ע י צעק לבש דנ ה ח
אל ה
תכ־ן
ציון היריד• כנחל י מ ע ל •ומס ולילל אל תמנ־ כ ג לךכויהנללכשקל־הלי־קשה
היישיכ מאד כי כהיות• מ י נ י לנכח עש ב ת ציון מין אחי צעק צבס אלהבלשין
נשתרושנלדנרלנשחעשחימתבתצייןבא״היריד׳
כ נ ת ל ד ־ ,כ ' ־ כ :ר לת'
שהנביא מדבר ע ס ת ח ת העיר ממש קראה חימתנתציון כיח חתהעיר תקרא
גיכחימת הי!שביס בה ואחי לתזמת העיי שמעי ודעי ח ח ת כת צי; ששבר צעק
לבסשלישרילליולסכתציוןעצחככלמלשאכשרלצעק׳ליאל׳עיל
ללס ועל
p
•איתלךשתכלינגס אתההתכלהוהצעקה כ ר ח ע ת שליש כ׳ שערי דמעל לא
ננעלו ׳".וא הורידי כנחל דמעה יוחס ולילל נ!'!ליא מדנר עס חיחת בת צ״; ראי י
שתריד׳ כנחל דמעה •ומס ולילה שיהיה הבכי מופלג לאיכיתיכמ!ח •!א הורידי
כ י ת ל ד ח ע ל כ י ־ י ל ת ש נ ת ל ח ר ל ע ל ר• ••:ה כ י ת ! ח -ת ד ח -ל ע ל ה א ש ת ב י
ה ד מ ע הוא לייצא מדאגה מהמזכה כ׳ לכעחיכירדומיסח:ה־;יניש מצד ח לשת
החוח א! א-ול חול• ילא •ק-א דמעה ועל כן אחר הוריד׳ כנחל דמעה !לא אחר
ה רירי כנחל מיס כ־יש עיני ע נ• ׳!רדה מיס כיירק אמררשעה לל ר תעל האיש r
שיהיה הבכי מלכומנכש אחר שהיא נכח כנ» היש׳שמע הילק ל צעקתה כככיתה
בנויועל ומן התמדתהככ׳ אמייומם ולילה כ׳ מלכד שראו• שיהיה ה:ש־ נ ־ i
הכסות והאיכות כנויצרין שיהיה בל׳ לפשק ישישיה ״תמיד \ b',׳!יש •לילל
)ל!;׳ר
:איכה* ב
צם
; ה י ־ -י ־ .ל ! :י ל מ ־ פ ־ ס כאיאלממרכיגחלך אל מיי 6בת עינן דיל כנגד מיש־
מ ו -ו מ י ר ב -ח מ י א י כ י מ ה כ כ י א מ ד אל תתנ׳ ביגמ לך מנורת ויכנלב! כווה א
ו פ י • לחיי!י־והרשיהיהכח׳וקמ־יףוה א כאלי א מ ר ה מ ר שלא מוביה ׳מאתר
?למעי• כ׳ כשח!הר כזה ׳?׳ה הבכי כחוק ומריר״ כנחל ד מ ע ? ועל המיירמ
י ! י ! ; ר י י ר ח צ ר ,ד < ס נ מ י .י נ ן ר ' ל ר א 1י ש נ מ ע י ר ך פהיא כ כ מ ה ע ק אפר מ מ נ ?
״צחי הדייעימלאתד פילחמשמקולאמפסיקהדמעפ׳ כ ו ? ׳ ? ׳ ? הככ• יומס
ולילה כ מ רמנ; .לישכמלמלכה יומר מ ר ו 1ח א כ ש ר ששב אל הא ׳כיפ פקראסעיינ״נעיהח'
צ ר י ך כנ ל כמי ש כ י י ה ר י כ ע ולתל צעק לב צליך כוי!הוא מ ל ב י ממ׳ד עפ נ מ ציוו
ניס הא ח ? הישרחלימוחןמ להפ כ ׳ הנה השי הריכ קרן צריך למה שצעק לנכאל
ה ננד שיחל כחתרסשהתון הימה שלהס כ׳ היא הימה מי״ד צעקמאיח מ
:
בעילם •כמו שדרש! כיול כ ג ר שאומרים אימ׳מ העילס לישראל לימדם
אמש
םכבשמםכוייהש• לח היה שימע עד עכשו צעקתם כה״מ •שואל שלמים אך
כשחטא .׳שיחלהגיענתקתהת מימ!הס הצרים הניל אל היושמעצעקמכיעצכן
אתה ב מ צ י ק ראי׳ שמיריד• כנחל דמעה יומם ולילה שהרעה היא רבה ששמע ה'
צעק תצריך מ מ ן להג אמארצך והיא י ע ? נ פיצה פ י כ י י ? ממך!ימנה ל ה כ ועל
כ ן א ל מ ת נ י כ ג מ ל ן א ל מ ד י ס כ מ ע י נ ך כ׳ ׳שטעם חוק לשיאו׳ שתבנה יאיצו
יואמ הצרים כמי שפי הראכע״זל י ק מאמר המקינ; שמדנר »נס ב מ צי; כ׳ ב ו ?
״תיישב הכל על צכין ;חזמתנתצ״ן תהיה לפי זה מאד !כמי אל החשידיס ש כ י ס
והס שצמיס שכשלתיס שהס כבמעין הקנק!אמר שראוי שיבכו כלם יומס וליל?
»ען שמעה'צ.-קת?א.מ!תכ׳וה לא •תכן לק מצד ח כ עינם וחטא/ס כ׳ כבדה
מאד יאפשר לימי ע י י שנורתצעק לבכ חיל ה שכ אצ הע צצ והיונק אשר וכר לעיל עייגינעיהנו*
שאמר כעט ף עיצצ יונק יפו'ועליהם יאתרו איה דגן ו״ןובויואחר שאמרוה על
פע!לל-ם!׳ונק-סדברעם׳שרחצואמרמה אעידך !כוי נביאיך חוו צך וכוי ככקו
עליךיכייכצ׳ עליךיסעשה היוכויעדהייסקיןצר• ך שבלו נקשר יבחל׳ אמר שגחל
ביס שביה ביאותהע לל!היונק העט פיס כחלל יאמר עתה שהעילל והיונק הנוי
צעק לבם א ל הבי עס שלא הי :יכיל׳ ליכר הנה לבס כמה שהיה נבסן! 1הי׳׳אכל
היה צועק חלהיועל והיאוישאתה כתציוןתיייי•רמעה יימס ולילהו! 1תתניפ!גת
לך ואל תרים כ ת עיניך כ׳ חה שלא שמעהיצעקתעולל-סויונק־ס ה! 6מ צ ר י ו כ
לשעתן!על קרא!׳ לך צבכית״חסולילה כנו ולנלהגיפירישיפ מתיישב הפס ק כלו
על ני-ן אמר עיר קחי לניכלילה לראש אשחוית שפכי כמ ס לבך וסי המשיך ר ,״ .י ״ .
י קיפ׳ רוצי
י
!,
! ,
.
נללר
הנביא ר ב רי עם חימתבמצ״ן והיא עיר נשצומ• עדת ישראל כאמור ואחר שיחי
עסהככיורכ״הרמעימאשר ו ב י יש!כ אליו • מ ' ע ר כשלמות הדביר והמחשבה
1
סהמפלל לפניו ״מייחדעס הבכי!לשלחימהדביר כמכילה אמר שמהיה רנה לראש
אשחירימייואקיויחנ• בלילה צואשאשמוריתכלומר שתהיה קימה בוריוויישמהיה
בהייימקיצ כשיר כמי שפירש הדחכע״וצוזא רוני! 0ושמהיה כוחן הנאומ להסית
המעיקים והטרדותהחצוניות וגס הנחותהפנימיו' אינש מוורידים ו1ה! כאשמיינג
הנקר
•איבה
ב
ל י ק י מ י ד ע זאצראש אש״יר׳מ דל במחלת יא; -דת ל ש ק י ; ל א ה — .־ ; ל ; f
הא ש ח ר ת ר ק נ מ ת ל מ א ש ־ ״ ר ת ה נ ק י יה ל ״ ••-?; :י׳ ג ״ :כ _
?
;
f
-
יגש :י 7
%ת
•יסיר נגדו עד שיהיה הצב נ מ ן ׳נשפך לפ• •:׳.כ• •••;ד:׳.׳• • :׳ :״ • נ - , : : -
נכחכניהיכיכזהתישצפהייחשכה ח :י ח שכללי־! כצל
״ : :־ :־ : •-־ ד ל
י׳חשכתינקילחבצפיג !חלחל ״ י י ; מתששימ ו ע ת ״.צ שמל•? כ;ישלב־־,׳
ה י כ ל ל כ ״ ת ״ ר ש ת ל ־ ל ש ־ ״ ש ל ש ש ט ; ־ ; ; • :׳ • : :ש י ש • :ל יי־־! בככ• ב־ c
,
ל י ן ולשלמ.מהמעשהאמר שחי חגיי בפיך כ• י בלחעשד נ ע :ל ב :כ ; יעל p
אמר שי׳עשין ילין חכי!<יכ חליי ית על דרך שפירשתי ח :ככש ק שלי •דיככ ק־ש
,
שהיאעצהזלרתשצמיתל״עשל "יל שיו• ללי! בכי; כל -יד שלי י ע כ ל •דיך ״-י!
שיליוכלפחכייניס אציוכא־״ר א־ירשנצזהר״״ לעשת נ • : :ב ־ .־ : : :לשנת
•תעל מל שקיהחנכשעיללך שלי• עפ פ פ ברעב ב י י ש כלח צ־ ,יל לח י ל ק
שילילרקחרובעינימלעכ:חטאתלקלל היא כ• העלליס ל ל כ $מ י.יש־׳׳ לק
שלש• פ קד עק אבות על כני; !חל גכ כהחמהיענין ל ל ח כ ר י ש כלח צ׳ שכלבה
ז ׳ נ נ» י ״ השגחת! ית' שיהיה כז כ י י שכלב ׳כיש •יא׳ יוני! י ש ב ! חל ה כח־׳יי ויכשר
שיא־יר שתקי; יתרנןיכ ע י ל בנלית ׳תתפלל על לגח ללויא ק ח• דנ• בלילה לוחש
אש־יירומ •ר' קח• רוני!הרימי ק לך בנלי הצח של ללילה !תהיה דנתן !בקשתך
נעבור ראש אשייירית שלא חשל ל! :-הגא לל כלי״ר כדי שיגיעזח• ראש אשת ח"
ותהיה מלת לראש כמו לישועתן ק •ת• ה ולהייין שלשי כ ע פ על ׳שרחל!שערי
תפלל מעלי כ• ב ע ו ל נאשחח׳ת :כח שפתח איכה יעיב כאפי ה ח ל ב ת ״ז יכי
צ
על:לאחושמשתדללככימאשחחמימבלכלנכנמלכמכלמלחל׳ ית תחש כ
שלב? יהיה במדינתמ־ש לככימאש מייני •ת <וא שבבי כמיס לבן נכח כני ה'
ומשיל ״ ל מ פ נ י כח! כני ה'ילקל יכ!
אוכמוונתמ• פני כאיש להימיכו' יהא
כאל! אחר שנגד כני ה שהיא כניס שלועס !חרק חףמשכיך צבה פחים
כשינה נכינה !במחשבה שלמה ואחר שאן• ח ; לא ׳ככיק ושימל לשאת
אליו ׳מביך בפיס פרושת כמשלל וכק של ה.ל ב:ש מנכש הע לליס ״ נק ס מק בצ
שיעמל י!ל אימרושא׳ אלי! כפים על נכש עלליך י צ ל לימי שאי מליו כשיס
כלייזר מתפללי אלי! ככפיכ כחשימ לפתו ימ כמבקשת וממיס על נפש
ו
א
< ר
ח
ה
.,״
עילליך כלו' על תמך שלחית:שש ע לליך ש'א אט ״ י ל ״ עט ש׳ •חמש ב י : ,כרחש
כל מצות כאח!'אחר עיד ראל ה יילכיטת לחי עיילת שה אש תאכלנה נשי; פריס
׳
ה
ע1צציטפחיסוכ<'אחראשיהשליכי:כיאלקי״ על י ר ע .־:א עצישואלמואש
ועד כ ן׳ כפדר ושי לדבר ללש •י שלל לפניי ימי ויש :כמש כל של״ל לפני'כראי
שב לדבר נכח כני השי בליכיח לפניי ימי שיאי' שינחש על ל ר ע ל לעתו •צאן
מרעימיכ• ה ו ע ו ה ע נ ש היהיומר מליאו׳ ובא נט־ענלנכונה נתח ר אליו ית'
שעשהשנידבריס וריס אשזריסיהרשיכ שנילפ יהד בנשא אחד שעקר הענש
הגיע למי שלא חטא ווה ני העונש!הרעהיימר גדול שהיהכל היה מל שכפר
בשדר
איבה
ב
ק
ב ש י י האחרון כאומר! •ד• צשיסרחמר!תבשלי ילדיה; היו לכרות למי וכי'שהיא
האשוריות הייתר נדולומ! פלג שאכשר שיצייר והיא אביריו' ייצדהרעהי׳גייכ להן
זהש:׳ מצד היודל בלי פנה כ׳ העלליכ ההסלא יומא! והס נענשים על לא ח ״ פ
נבפסיגס הצשיפאשר אבלו אתס לא חטאו במדרגת חטא האנםיפ אשר עברי
חקהפרי ברי'תירי אלדייו ואס כן אין השי• עשהכןש היההעינשכלנן בהבלגה
ושיהיה נ נ שא שלא היה ראוי אליו משירת הדי; בהרכבת הנישא חשו עליו בא
ה ע נ ש משני דברים שאין כ פ ס א' עין אשר חטא והס הנשיש והכניס והניע העינש
לשניהם מירככיפ כנישא אחד •חד שאס היה בא לכל א בפני עציי׳ לא היה ככ
ר ע תה כל! כלל כא מרו ראה היוהביט'לחי עילליכה ר צואה הענש הגדל!הביטה
במשא אשר פעלת יה כי על כ; כפל הראיה במלית שונית והס הראיה וההנטה
ואמי שיראה הענש המיכלג והנושא אסרכו פעל שהיא כל• חטא !יא למי מיללת
ועל א פ; הענש בהרכבה הנוי אחר ״ ל ת נ ה ״א ל״יעיללתכה שהא נחל! סמר
הבט שני דברים למי עיללתשהס הנשים והעילל׳ ואין ע!לל א!ת! בהרכבי ש:יהש
כאיוורשהואהכלגת הענש וכאלו אמיוואה שכה עוללת כ!' !פי'העני; כאומרו
אסתאבלנהנש סיריגהייתינשיס הלא חטא! ה; •כשפרי; שלא טעמןעריקטעס
חטא לא היו ראו״כלעינש וגש לעונש אכ1רי מ ה שהנשים היחמניייתעצמ; יאכל)
כריבט־סוהס עולל• טפיחיסאשי טפח אתםאמס יכן היהרג כמקדש הכהן
ונביא אשרהעינש ה!א גדיל ואכוייות מופלג וה!א גיפ שתיס רע!' ייויכבתבנישא
אחד שיהרג׳ במקדש ה'מקיפהמשכט שליה הרשע!ה!א הנישא נקי מכל חטא ועין י
והע נשבו בלתי ראוי מפאת הצדק כבל אחד מהם כפני עצמו שמקדש ה מ ה
חטא וכן כה; !נביא שהיי שלחים ולא חטא׳!איה משיתטין וצדק תך שהרכבת שני
נישאים א שד כל אימהס לבדו היה נענש כלא צדק כש שניהפ מירבביס יחד !היא
תלונה חיקה אשר כעבירה היה חצה המקינ; לה כיח שראוי לחמול ולרחם עליהם
כנזיילפ שר שהיה מתלינן ב ד ר ן ויכוח עחויתיכאח ר ל! שהיה נ ה ג שלא כמנהגו ניינינעיה;!'
,הטב כיאפייאצלבשר ודסהיא מדהועהואנור״תשלא כ ד י ן ה.׳לש !היא כ•
יש אנשים שרוצים לשבר עינם :ד• ל ששד שני עיניה לא •ב׳ יהיא מרה רעה נ ג ר
הטבעיואתה׳ח התלונה עצחה שהתליקהנביא שהיה מניע הרע לכבוד! ית'
שנהרג במקדשי יתיכה; !נביא שהוא דבר ניגע אליו יתייצכבידו!הוא משראה ה'
והביטה למי ע ללת כה •ריראה אתת השי' !הכיטה למי עיללתיהכיונה למר לעצמך
עיללתוביאר הענין באומרו אס תאכלנה נשיב פריס עילל׳ טפ חים אס כעב י וה
• י י ג כמקדש היבהן ונביא ריל האס כד• שתאכלנה נשיס בריס שהוא הדבר
האכויאשררציתאסבעכירוה ׳הרג במקדשך כה; ׳נביא שהוא רכר נוגע אלין
ולכתת בעבור מה שנגע אלין היה לך לרחס כאמור אמר עיר שכב! ל א י ן תיצית
נער!!ק; גתיל!תי!בחירי נפל! נ ח ר כ כויאחר שאמיאפ תאכלנה נשים פריס ע לל!
,
>
טפיחיס!הםהעיללים!׳!נקיכ!אמר שהס הנשים שאינם בתילותואמר על השלחים ח « 1
סבכלהעסהיהוגכמקדשהיכהןונכיאאחרשגסשאר כל העסאיש לא מילט
מהם
T
' ,
נער
•איבי? ב ־
מלסשהסשתיחליקיתאחחתאשרכקבקאחמהיא נ ע ר צ ׳ ־ ־ ! r vא נ f
מזקן צערן המיתה שלם חלוםי ה ט ב ע ה כ יומר קלי ההפסדיההשחמה החתית
י;׳חהכחיר׳שולכתיל!תשלסי<מר חזקי ה—ג •שכל• :ל י ג ת י
vי ־ . : : :ל
החל קה היאשינה אייר שכנ! לחרק ח צ מ נער י*קן יכ׳ כ׳ הי .-! %ק• דרשם
להיזמש כבייעליטיתנבוהותבתיןהכיתילחצ־טהלחיז כז׳ו-קש נח מ ה ע ב ר
וכן לא ישכבו חק מהבית כן •זיקה הקיר בלילה !השמש כ•! r.n: :שעמה היה
להכךבהסמןהקצהאצהקצלכ• היער והזק; ש שבו ל י י ן ל פ ך -ל ״ ה יש בבי L
י!ט מ גביה מילח nב ל ב י אצא שהיהזה כחיגתולח כת ן הבית הכן ליה היהש
ק דש לכן כאמור׳ 1א ששבו לארק ח ציתנעיהיך יאחנ 0על הבח ריב ׳ ־ ב מ ל ת
י ׳ :־ כח בהש לבכיללייקיישיהש ש שביש לא־[ י! צמילח •י קש ק ־
ח :ק ן
»חיין> אמי שצפלו כחיכ כ• יצ• ללתקימש נגד המיביש !תחת היימש ה ; משיש
לאחרים ואיש לא עחד בפניהם עמה נכל! נחרב !ממנגד השי י ש י י-׳! היה
הדביר כחו״יראה ה'הביטה כויםהפבה לפל היעהוההיה להיימ שמח יתעש?
ההריגה ב״סחרין אפי שאם לא היה עישה זה בים חדי; דפי רק אחד ע :ר
ה נ ע פ ל א ה י ה ט י נ ח והורג נצי חמלה חך לה״מ כוחי; חיי; דפ כחימי ים עצחו
פחרה אפ :על בן הימה ההר גהטכיחהבהחלטבליחחלל !א הי ־-מ ני׳ ש ח פ ן
טבחתלאחמלתי'ללפ• שהיגמכ׳ ס י פ ך פל!מ לפי שהימה ההריגה וההשחתה
כעמתמןהאף על נ; ט נ ח מ נהחלגו לח חחלמ נלל ני בזח; האי .יהשעש לא
••'נ'נ'5ה;ן' תכנס שש החמלה והרחמנית כנידע יאכשר שמלמשבב! ל א מלשין מימה ע ד
1שכ3מי עם אביחי כ! ואמר שהנער והזק; שכב! מעצמם לאין ח צימ על כני כל
אחיהם לאפיהמהכח כ• היו יוצאים מהנימ מאליה; קידש שיהרגו אמם שם
לקחממהםללסיכצאמשהיוממיסלאקחצימשהיי הירגים א תם :צ מצאם
נצמימצחמהכצציהכחיריסוהבתצימאשד לא היו יוצאים מהבית וחמק מחים
נ ג ד האויבים שלא •פנה! ננימס היו ניפציס נ ח ר נ ויוא כתילית׳ וכתר׳ נפלו ב ת י ב
יאמר שזה עפ שלא עשא! השי בקיש עשה בי אין דע • ו י י מלמעלה הנה נמשך 1ה
מנדהשמרמב:י!שנמ;בחצא1יכצהמקימס!לנקסנקס<1אהרנמב״ס אפך דיל
הנער!היק;שששכ!לארןח!ציתהנהאתההרגת א!מש ביזם אפך ר״ל ׳!ם אפך
לבד היה ה ה ר ג איתס כ׳ זה היה ניתן כח בחנגד האויב להירגס!נמצא אש שעם
יזם אפך הרגתאיתסועצ הבחירים והבתילו' שנפל׳ בחרכאמיטבחתלא חחלתר״ל
עם יום אפך כמה שאנפת כנו לכד הר• ה:א כאל! ט -חת אתה את הכחיריש
והבתיליתהנויאשר נפל! כחרב והיתה הטביחה ההיא בל• חמלה אא חחלת !היא
י נ ק עם כי:פ אפך כאלו אחר עם •ים אפך היגתינער!היק; יעכ ׳׳פ אפך טשחת
ולא חמלת על הבחורים והכתיל!תה!'1:ב!ה מתיישב על נכין על פיהשרש האחת׳
»<'/ג9'8נן• פלא נמשך הרע ממני ׳תיכקים עשה כאמור יאפשר שכל עקר הסנה הנכינה
,
בנביאהיאלהפלינהרעהחהסמימפ:׳! כ• איש היה עשה כפלים ר ע ת כפינה
שאתו היה עשה ביברים בחמלה שהיה תכליתי לישיש כאשר ייסר איש ימ_ 1.3
.״-..
י
י
כמ
איכה
קא
ב
כמו שאמרם כעמים ו ס א א ן כמה שהיתההנקמה מאתי ׳תיעל האימה צמציאית
ה א ף לכר על pנחלה מכי/ם מאין יזמלה כלל ייא הרגת כי)ס אבן• טבחת לא
יומלת •ייבמה שהוגתבמציאתיוסי האן> כלתי הריגהאארתמסינתכוסית הלה
כיהטכחתנל׳חמלהכעילסיזאטכחתלאחמלתיהוא טעם אל הפלגת הרעית
א ש י כ פ י שלא היה מקים חמלה ונחמה בהם ועכ פתכ וחתיינר שהפנה להפלגת
ה י ע י ת ההם היא לפי שהיג כ ח י כ האף ס ה א ן ל כ י היא ה ח י ב ההויגת על כן
היתההטכיחהכה כלי חמלה אמי עיר ת ק י א כייס מועד מגוי׳ מככיבולאהיה תקרא כיזם
כיוס אןהיפליט ושריד המשיך המקיק תלינתו נגד השי ואמי שה;א ׳תקיא שאל!
מעד
היה יום מוערשנאשכיס שס כל עילי רגלים כ; קרא לאויכיו והס שכני! הרעיס
שיביא! להשחיתאתהעיריאתהיושכיס בה י'!א תקרא כיוס מועד מגיר׳ מ פ נ י ב
ותהיה מ לתתקרא עתיד כמק ס ע י ר כפרש• יהיאכאלו אמי אתה האל קראת
יוגי ר׳ והס אנשי ממרי אשר א נ ״ ר א מפניהם קראתאיתם כלס מכל מקים שהם
צןביכ שיתאספו ויביאו כייס מיעד נמקים אלהתקמס מ ג ד י והנה התרעימת
מ מ ל •
יתישהיה מתלונן הנביא עליו היא פלא היה צריך שיתקבצו כלס להפחית את
כל האימה שאייכ אחד לבדו הספיק לבליתס קטין וגדול אך רצה השי לאסיף אי)
האייביס כלס להיפיף יגיןעל יגיצס האויבים ׳קחי נקאתס מהם וישמחו כחכלתא
א א ולא היה ביום אף השריד יפליט אאר טכחת• ירבית׳ אייב' כלס יד אתה השי•
קראתכיוס מיעד כל מגירי ״סביב עס פלא היה צריך לפל וה פ׳ הנה הנס״ן
יודה עליישלאנשארכייס אן> השריד יפליט לקטנים והס אשר טפחתי!הגדילים
1הס אשר רכיתיא!יבי לכדו!הוא נכיבד נצר כלס כבר יכל השאר שבאי עמ! היו
ללא צירן בי איבאילבדי ה׳ה מכפיק לכלות כלם כמו שהיה כן כפעל כ׳ לא היה
ביים א ן הישריד ׳פליט ובלס כלה אותם אויב אחד לבדו ו!א אויבי כלס ולא אמר
אויב׳ בלש!; רכיב לרמוז אל הבינה היאת מהשי׳ ק ו א א׳תס כיזם מועד שיבאו
ייגיריימפכיב כדי שישמחי כלס במפלת! ולא לצורך עש״תהנקמה כ׳ אחד לכדו
היהמהפיקכמישנראהיהכפעלוהוא דקדוק נכין ואסנאנ! ליישב מלת תקרא כיינינע הנוי
כמשמעה לעתיד •אמר שהשי נשירצה להשיב שנית ארצו צריך שיקרא א ת
העתידים לגור סס מלניכ והס אשר קרא איתס מגור׳ כל!מר שכג׳ שיבא! לגיר שש
עמדי צריך שתניאאתס מחק יתקרא איתס מכל פנינית• כ׳ איתסשהיודרייםס
יןייס לא נשאי אפייפליט ושריד מהם יעל כ( צריך שתקרא שכציס מ ק נ י נ !יא
י/קרא כייס מיעד כמו שכיום מ!עד אתה קירא שיכאו לשלש רגלים כן תקרא
לעתיד אתהשכניסשיכאולגוושכמסכיכוכיאולמה יצטרך ל!ה והוא לפי שלא
היה כייס א ן הפליט!שריד ויל לא נשאר כייס א ף היפליט ישריד כל!מר שלא
נפלט וצציל שים אחד שישיב לדור שס!לא נשאר כפנים כלל כ׳ אשר טפחתי ורכיתי
כלס א1יב• כלס על ק צ ר י ן שתקרא איתס מסביב כאמיר והוא כלו חיעימת נגד
השי שעשה הנקמה כאופן שיהיה מעייתלא יובל לתקן שעשה כלה עמלם !היה
דאו׳ שיעשיוה.בקצתם ויסארי קצתם להשיב את שנואם כשייחורו ביתשיניה לפניו
יי י י
בו
א
1
26
כמנהג!
אני הנכר
גחנלג! הטיב אך ול הלע היה כל כך בלפלגל שלא היה !5ע־• ל ט ב בלל • ל א
,
צערכלח׳ צל נחמה ומכה נלי חמלה ימליבר ואפשר באייר ולא ליה כ••; ל ן
היוכייהואעלהדרן שביאר ) .לעיל ב ל י ב ה כשק-כ סה!א
:c
נ
•
..,:
r~ ,
rzT
לכל שהא הנקראאף היולכינהכ׳ ב ה פ ת ר ת כ ד ו י ת ל נ ל ל א נשאיפליט -לליל
שהחטא כלה איתס שה!א נ י ם ה ח י ק א ן הםיחא אייכ* כלה של א רב י חל היגר
ה ר ע כאמ!ר!נוה נשלם מהשראינ! ל ב י ל ג כ ב כ ל י ה ה ככל
״"׳י׳ל־ז׳ ״" 03דרע{
לילו:־•:ס
פירוש אני הגבר
חלקיהיאמלה נפשי ריאכהו כשש יימחק אמילמלך שנכמ
למדינה)ליו עמ! יוכשק ואיכיכק!אישטרטילונטק!היו גלולי
למד•־ !.ובי למליכליושכיסכאמצעלמלינלחל אמראנאנשיכדוכיכין לגכיוחד אמי א;א
,
נשיכאיפלכק לנכי ו ח י א מ י אנא נש׳כא־שטרטלינטיןלנכיהיהפקח אתל לשש
אמ אנא נסיכ למלכא לכללו; מתחלכיןומלכאלא מתחלף כןאומייהעולסחל;למ
עובדי; ללבני לעץ ואכן אבלישואל א ק עיכדקג1א להבל ההידחלק׳ ל א מ ל ל נפשי
שאני מיחדאית! שחי פעמים ככל׳וס ואומר שמע ישראל היאלד׳ש האחד עכ כיש
שלפי פשטי הכתכיס השדר הכ1לל כאלה הארבעה שדרים הוא שלנביא מקנן
באלפא כיחא האי עלהעיר השלמה מצד עצמה כאומר! איכה ׳שכה כדר העיר !שי
וככימקינן על צי ;1כפרט כאומרו איכה יעיב כאפי ה' אח כח ציק וכ!'ובג' מקק על
חל שאירעלנכיא עצמו מהמאיירעיתהרעית ולוא איתרו אני ל ג ב ר ראה עני ובו*
!בדימקיק על לאומה הישראלית ככלל והוא תכלית כל הקינה בכללה ועל p
הוקיעה לכפוף והוא אומר! איכה יועם !הב ישנה הכתם הטוב תשתפכנה אבני
קדשכראשבל חיציתכם ציון היקרים ופו' הנה אפשר לומר ע ד והוא נכין אצל׳
שירמיזהנכיאלאהיה מתרעם על הרעתהכאותעליוכ׳ אין מדדךהשלמיס לקק
עלרעתם1כפרטלק!נןעלהעדרהט!כותהתצוני!תחע:ןלג!ף !כיוצא ניהאתנם
כינת! הכוללת ככל החגלה הואתכדיחלקיה היא לקק על סכת הרע ת ולא על
הרעזתעצמןיקעלסכתסשהסהעומתיהחטאייעלדרך נכלה עטרת ראשנ! אי׳
נאלמ כ׳ חטאנו וסיכמו שוכרנובמהשקדם כ׳ בלהט בותהומניות והעדרם ל א ב ן
ותה! נחשבו כעיני פני השלמים אך ל ט ו ב ת הנפשיות הס אשר ינכש! הטובים
והישרים!ואת היתהמעלתתהלת האומה הישראלית מימי קדש ושנים קדמינ׳ת
לכיור כט!כ הנכפ״הטוכ כמה שהוא ט כ שהכל ׳כשש־הואחנס שאר האיחית
מיה יבחר! להס הטוכו' החצונ׳יתאשר אין כהס קיום והעמדיכי למקרה.אשר יבא
מפא' המערכה לא יתמיד והוא המכוון כמדרש אשר התחלנו ומבואר בלשון המאמר
באר היטב כיוונו רול כולל!מרשלא!מה הישראליתאינם עוכדיס לתכלית לשנת
אוהנאתהטכותלחציניותהנמשכיסמפאתהמערכלחמלולבנה ולא לנמשכיש
חצר המקרה או ההשתדלות אשר בארן מתחתהנרמו בעץ ואבן רק להנאת הנו5.
?•נפש״
אני-יהגכר׳
?נפש״
אשי יתאר a
zp
יי/שהוא הטוב העליון ועל ק אמר! שאיגס עוכרים
אלא
להקליס ב ח ן הוא שהבונה כוה שאינם עוברים לסכתהשגת הטינית החצ!ניית
י ק לסבמהשנמהטובכחה שהוא טיפ וכוונתנו הקנה לוה והיא שכל הטונות
החניני-מ איןלהס קי!'<העמלה נ י גלגל הוא שחווי כע!ל 0היזח״נ הטיכומהזמניו'
והעלים ואין נילהאלסק<ןמסוטכסאמנסהט!פהנפשי׳ לא ׳ ח פ י כל נ ו כל
זמןשייצה האיסנולאיחסיל!נלטוכההשגחהולא ׳גיעלו מהלעימ הול׳ניות
ל כ י ועל pאחי הנניאליעתייולנשס האומה הישיאלית חלקי האמרה נפש׳
»י'שחלקם ׳טובסאיננ•׳ במעיכה א ו ברכיים המקיים י ק כ י נ י י ס הקיימים ועל
כן היתההיללה והקינה על ה ע י י הט;כ העליון הנפשי׳ אשי ההעדיו נ ע י י ו נ ל
הטוסתכלן כמו פמבואי מפשט המאמיהמיוואתהיתה כוונת הנביא לפי ר י פ ׳
גאלפאכיתאואתלקנ;על היותהיענמשךמפאתהינהי הוא שטן הוא מלאך
כ ת ! ת ׳ נ כ א י א ת ה ראשינהמסכים לפשט׳ הכתכיס ואחי כך נ כ א י הכונה
לכי ה י י ך ה כ ' הוה א מ י אני ה נ כ י יכו' אותי נהג ו׳ילך וכוי אך כי •שיכ וסי אג׳ ה ג נ ר
הנה ל פ ׳ ה י י ך הראשי; אמי הנכיא שהוא היה האיש אשי יאה הע:׳ א
ש ר
לכל׳שיאלויאה א!תי כהיות׳ בשבט ע נ י ת ! של הקנה שהיא נכוכמנ •:א
נ
ה
ש ן ה
<
ע
אות׳ נהג
£ ,אך נ ישוב
היה שבט ׳תעל י ש « ליסיאיתש והסנה שיאה העני כהיות! ככת קיים שיצא
אל הפועל נהיות! ע י י ן בשכט המכה קוים שיכה שהוא שבט עבית! ית' וחיכו
אשי ב! נלחם עם הח טאי' ע י פלטה נפשי יוישע חיכך וסי ואמי הנביא שאיתן
השבט והוא נכיכלנצי כמי נהג אותי ו׳ולך אות! כמאסיאפל שפל חשך ולא אור
כמו שמכר כספיו ואמי שעם היות מ ר י ך האסליס כככלי עני וכיול שיי להם
צ י ת המאשי ואינם מענים א!תס שם ככ׳ת הסוהי כ׳ כשחצים ל׳סר איתם
מ!ציאיסאיתסמכיתהכלאאמנס כ• עשו שלא כמנהג העילס כ׳ כהיית׳ שם ככית
הסיהרכמחשכיס גס שם לא ה!נח ל׳ אך ב׳ ישוכהאו׳כ ׳הפיך י ר ו כלהיוס כיס!יין
קשיס
ו״וא
אך כ׳ <ש!כ וסי ואפשר שרצה להגדיל צרת ורעת! כיכעי שקרה כו הפךפ״ינינע'מיצ
מה שיקרה בכל הרעיתשכמציאיתשבכל ה ר ע ת יקרה כמו שיקרה בחולאים שיש
גיאופנ׳ מיני זמנים שינים יש!מן מוגבל לעליה ו י ש ומן העמדה
ו ו מ ן י ר Tה
כ׳
א ״ א
שיהיה עילה לעילם בלתי העמדה או ירידי כלל ואמי הנכיא שרעת! נדלה כ כ ע ד
שלעילסהיתה כעליה!לא היה בה העמדה ולא ירידי והוא א ! מ ח אני הגבר ראה
עני בשבט עברת! רלשראה העני כמצב אחדק״ס לעילם עולה תמיד!זה! הנדת!
ב שבט עבדת־ שהעברה בוערת בו תמיד ואחר א ! ת י נהגויולך חשך ולא אירירינהג
א!מ! ׳׳ילך אית! ב י י ן עליה אל תכליתהיעשהוא ח שך כלתי עירוב א ו י בלל ואמר
ששאשיהגיעאלמכלימהיעשכלמחלת! לעצימ״א אך כי ישיב ׳הפיך ידו בל
ה׳ ם ירי אמד שנהג א!י 9אל תכלי' הרעשכ להפיך כי ירו ומכת! ככמחלה כשכט
עבית׳ באיפןשאניתתיד נעליה !אין שס ירידה כלל ואפשר שאחר שראה
א ת .
ה ע נ י ! מ ק ל ! כילו כלמיתלועה והוא א ! מ ' אני הגבל ראה עני כשבט ־!בלח! < ' %
אגיבא הגכר אשר ראיתי אתהעניושכט!ביל!כרמותרועה)אחרשהעני הנוי
ב!
כ
1
16
היה
.״
B
אני.הנכר׳:
תי הפך כל לרועים כ׳ ? מ ע ל מקל!
,
ח ללנליג אתלצאי* l b 9>j3׳ e
0ב בנאלי/דשא!נחלי מיס וגאה© פי ? ?1ע ד י ׳ אמני וה כיקל! נפי-א • 8א ל » ן ש
יזשך אשר צא •ק ? אחיי! אוי • י פ׳ ?רוע?ושכשמנהיבאת הצאן ל ע ת ע ו כ כ ב י מ
אחד חובאיזהמקיס מיוחד צצינתס ? נ ? ז ? ?•ח לתקיתאור לבקריכמ! ?שיור
יש,בלהנהיגסאלכרנרחבאמגסהענ»נהגאותנאלמקסחסך א ש י לא •ק?•-.
אחיי! מ י עצל!!א חשך י צא אוי פ!'!אמי שעיר •עשה ד ב י אחר ? פ ך סייע•' ו?יא
ב׳ הרועה יינהיגלתהנאן כדרך ישר פ׳אס •בא איש נצר הצא; וישיב * r rאתיר
יהיה כקל לשיב יולהדרךואח שהרועה הזה!היא העני אי; הנהגתי ישרהרקיש״־ב
יידינבהנו' יהפיך יד! כלהייספ :ס ואחיד בארחיתעקלקלית־זא אך כי ס' !אפשר סר־צהציח'
שראה חת העני!יקל העבדה כיד! להוסיף להביא עציו רעית כאלה ובאלה !fci
בשיש עברתי דאית• העני כהתחלה הי!תר גדול שאפשר ונשאר שכפ עברה כיח
לליסיף עיד על חה שהיה יכ; היה העני; פאתי צהג ויילך למקום מ שןשלא הי?
א ר כלו צ׳א! ת כמו שה!א הכיתהאפל כלילה שאי; מקיש לראות כ! פצל שאס יהיה
כית אכל בייס בזמן שנמצא א:ר מבחין <!נללר!אל צראיתקצתאד בתיך כבית
ההוא! להפך כשיהיה האד 0חון לבית החשיך אעפ שיהיה בציצהבכר׳ובללראנ"
קצתאוראמנסכשיהיהבמקיסחשךמנרהמקים שיהיהשגירמכצ צד ולא יהיה
אור במציאיתמכחק א! צא יוכל צראיתכשיס צד ויא אותינלגויולן משך ולא * ר
•ריבמק ס חשך ולח ל י ל אור נמצא בשים מקים מחק יגסשס אך בי יש כ צ? סיף
ו'.גי*נכ'?נ? על העני אשר ראיתי כתה לה יהפיך יד! כצ היוס והנה כמדרש דרשו הפסיק הזה
לל* /מיל
בגיא פנים שיניס וולתמה שפירשנו כ;בא1מ'כאיכ? רבתי אני הצבר ובוימשללמלן.
שכעס על מ פ ר ו נ ל ! ד ח פ ? ובו' שלדעת זה ־׳היה כיחש הפשוק לוה באיק אתר
!?1א כאצן אמיצא נמצא מכל לאומות מישראל לעני שראיתי אני ולמל יל אנכי
משינה כעני ו ל מכל לאומיתוול! הנרמז שש באימי!כי ק־ י כ ל ל׳!כן צמה צ• •ל t
, ,אומרו אני הגכר שראיתי עני מכל שאר ?אומו' בשכנו עברת! ית' ואיתי נלג •:לך
משך וצא א!ר ירי בצי ערוב כצל אך כ׳ לכד״פוכ יהפ!ך יד! פל ה׳יספ׳ לפחית אש
הייתי משותפת כרעתי עם שאר לאומית היה צ׳ איוה נחת רוח כי בעוד שהעני
כיעלכלס היה מניח אוחי קצתאמנס אחר שא׳ןמלאכתו רק ב׳ על ב;יהב ךיד!
כל היזם שאין לעני הנז' נושא אחרוולתי לפעול כ! כנו'ואמנם לפי ד ע ת פמיאצכר
נחמן שאחל שם במררש המיאמרה כנסת ישראל כיון שראה איתיעפה ק המצית
עגייה ממעשים ופו' יפורש הפסוק פאצ! אמל אני הזא הגבל שלאה השי עני מצד
העדר המצית והמעשים טיכיסועצ כן ראה איתיוהשג׳ח כי כשכש ע כ ר ? למה
שרא?אזתימשוצלמן?מציתואותי נהג העני הצו'מהמצות ויזלך חשך ולא אורכי
החנוא גרס כל הרעל ע ד שאך כיישוב ׳לפיך י ח כל היזם וכזיכהיזתי ל!א פניתכל
הדעכאמורואמנס דכי כרכיל אמר נכרנ׳ לעמודבכלן <'0יר' שמלת גבר עשה
א!ת! מלשון גמרה!כמנת לפסוק לבי דעתו היא כאל! אמר שלש? למל שדאל איתי
ג ס ר ו י ס ל ל ה » ל ט ״ ה י י ׳ ן ע ל ק י א ? אותימשגיתנ׳ נשכן! עברה ולוא כאלו
.:׳ י •ש
"י
"־
י
צל׳ר
קג
>י.גי ה ג ב ר
אמר ?1י1ת שאגי הוא ה ג י ר הגביר הגובר על כל הרעות עלב; ראה
איתי
הש•
כסנטעברתו ואומי נהג ויולך יושן ולא אור לטהרנימחטמתי ומירי היתה וייתלי
לטיכתיפידעפאנ׳יכול להכיל עול היהודי'ואך כ׳ לכלי יש!כ
׳הפין׳רובל הייס
כאב אמכן ירצהוהענ• היא כלי אל החטא ואכשל שמפירש נאוכן אתל כ!נתכי'חב»»'5י
הנביא בככ קיס הללו וולמזה והוא כי בשני האלכא בימתהראשינימונס ברביעי'
היה מקנן על ה ל ע הני׳צא בבחינמ העלר הטיב שעבר חלף הלן לו שנראה
סהרעהנמצא לא היה ר ע יוצר עצמו רק בבחינתהפהי הטיב הקייס אליו כאויירן •
איכ •שבה כדר העיר רבתי עס קראה כדר וכוי וכן כשנימכאומיאיכה יעיכ כאהו
היאמבמ ציק השליך משמי' אר־ן תפארת יש» 1וכויעל כן אמר עמה שהרע והעני
אשר הגיע ל! היה עני מ צר עצמו ירא" אותיהיותוענ׳ מצדעצמו כשכטעכרמו של
היערי כלתי כתינממה שעבר ו?א אני הגבר ראה עני כשבט עכרתי כלומר אני
היא הגבר אשר ראיתי אתהעצ׳ מצד עצמו בשבט עכרתו של העני הנוי שהעברה
כ׳תהעכלתומצדעצחהעברהוועסוצרה כלתיבחינת העדר הטיבכ׳ העברה
תירה על מציאיתהרע לא על העדר הטופ ואמר שוה העני אם שהיא על נכוכד
נצר או עלהומןאוהמערבהאיןצרין לומר שמנע ממני הטוב אלא שהמציא לי
הרעכעצס יראש!נה והוא אומרו אומי נהגויולךחשך ולא אור שהוא נהג אות׳ אל
מצ׳אויהחשן מלנל ה ע ל י הא!ר אישר מנעמממ ואמר שאך כ׳ ישיב כעצס וראשונה
מלבד מניעת הטוב הקוליב׳ בעצמי ישוב ויהפיך ירו כל היו'להוציאני חלעה! Iלעה
ללחות׳ מלח׳ tלחי יכיייה!; ?1קצייררכ׳ פשטי הכתיכייהאלה עפ הכינה האיואמנס
s
; -,j״׳l
אפש שיפורש; על פ׳ הכוניהנםנילרעת׳ והיא הכיניהשניתאשר וכלצי שהיה מתלע' י
C
ירמיה עה מהחטא אשר גרס ל! כל הרע כנויואמישהוא הגכר אשר לאה כל הצרו'
הכא-ת עליו והכלי ויינה של הצרה היה שכט עכרתי של הגכר הנויכ׳ שכט עכרה
היא היצהר והיאהכח הכעסני אשר היא סכת רוב החטאים והעוניתאשר ה!א
השטן הוא יצהר הוא מלאך המות יעל כ ן קראו שבט עברה והיא כאלו אמיאני
היאהגכרשראהאתהעני וראה אית! בשכט עכרתי של הגבר הנוייכאלו אתי
יאית׳ איתי בשבט עכרתי שהוא יצרי הרע אלא שאחר שוכר את עצמו כלשון
גסתר במלת ראה אמר כשבט עברת! כלשין נסתר ולא כלשין מרכר בעדו והוא
כאלו אחיאצי הגבר שראיתי העני כשבט עברת׳ שהוא ה צהר וביאר איך י א ה
ז
העני ביצר הרעלהמתשמפכט עברה הנויוהיא היצהר כנוינהג איתי ויולך חשך
»לא איר והס המעשים הרעים אשר נמשלו לחשן כ׳ דרך רשעים באפלה ורשעים
בחשן ירמומואאומרו איתי נהג ו׳ולן ח ש ן ולן אור ׳רישהיצהר נהג איתן אל
הרע זלא אל הטיב ואמר שבהיות! דבק עמו אויב ביתי יהכיך ידו כל היום
להוציאני חרעה אל רעה כמי
ס
^
כ מ נ :כ מ
יזי
ד ,ש
יז י! ' י' ^ ^ י
כ
ג
0
0
״ ת ג נ י מיל <ניו v
עלי! בכל ״ס ומבקש להמיתו כוישנאמיציפה י ש ע לצדיק ומבקש להמית! וזה כי
<w>vtf
מ ל ׳יש ״י ס מתגבר על הארס כפעילות היעית שפועל ועושה חא א ן ב׳ ישוב עליו!»'
מכין ירו כלהינט <ו'?5יותו כ׳ ונקרב׳ לא ישיג לשרק
לשאר רק ב׳ ישיב •הבין
ירו
V
אגי הגיר
*׳'׳'כ»'<ל »ד<כל היום לאישקיטואכשישל•? מתנצל לנביא ' י י ״ ל '-־ל היל ילדי* על
? ר ע ? ואמר ש?•? מוכרח כמעשיו באחר שליל ג 1ר ל ש מ ש־נשא ;־? ,יל
:
כאמיר! להתנצל ולהמצט ע ר היאלהיסיכר מ׳ לא •נבא !יא בלא? •:גבר רחל
עיי כשבטעבימן!מהיהמלתיאה ״לש; נביאל כ״! ש ל א ב ה ר כ ה ״ ק מ עד
שעל כן •קראו לנביא ר!אל כמ! ש:אח'ש־י!אל לריאל כי יאמ שראל ליעד ל ע מ ד
m
*׳'׳<<•=
לבא על ברחו שלא כישיבתו כשכש עבימיימעל שלנייח• על ול ב־קל יכיצ על
או שיאמר שראלאתלעצ• בליית׳ עדיין כנח שלא יצא עד״; נ ב ע ל ׳ rבש:נ1
;
עכרתי ר״לשראל איתי עד״! נשנש עברת! •תיל ק דישלנל רק ל י ל עד״; ע •י־
נ נ א כשבט ׳נויומל שאמיעידאית׳ נלך ״ילך חשך ולא איד ואך ב׳ •שב לו שליח
כייהכ־שר• ל! כן ?ש׳ בנביאייאמישעשה זה פעה א ח י כעש הא ׳ ל פ ך •די ,כל היש אמר עיר
עלי בלל בשריועיי•כייכנל עליכויכמחשכיס כייהן אמתיראה שאי; פ ד י למקדא זו
בנד.
מ י ז שטס שהיה ראוי להתחילמבבניפ לח ן מהעצס אל הכשר ואחכ אל לעיר א! סכחיץ
לפנים מהעד אל הכשרואחכהעצסואמנס לקח לשדר הטבעי שככל למירשית
והחוצאי' היוצא•'החוצה יאשיגיתתעפש הבשי צה׳ותי׳יתימוק (8העפ־ש ׳ההפכי
ואחיכן תתבקעהיוויסא זיככו העיר ואחי העפ־ש הגיוצ כאשר יתארך זמן
לייורסא ימים רכים •תעפשו לעצמותעלכןלתחיצחהכשר ואח כך ב ע ר ! א ח כך
נעצמית ולקח כעור ונשר לשק בלוי לקלות לפשרם והכיגיימם זשבירל כעצמית״
מצד מקשיותם והכינה שנבוכדנצר אפר אשר אית! בכבל• עצ• ובתל כלה כשת
וע-רוושבר עצמות•) כמאסיההואוצ״רהכתיכ א פ ; •שיי•! עד שלא השאח־ לו
הצר הציררמקויצנוחמכל צדדי! מעלה ומטל!הקפ! משכיב ודאשיצה אמר ש ע ל
עלי! שלח יהיה עצי ראשו מקים ל• כנש כ! אפי הא ר ולוא כמן כתח לכור אשד על
ראשו ואחיכך עכב אית! מכל איפנ• מיני מר׳חתראש ותלאה חא !׳קף ראש ותלאה
״
,י י
נ
ואחיכך גם למושכ מציטל אשר עציו ל!א יושב היה רפש;טיט והוא א-יכ-־זשכיס
נ כ
ה נ
י ו ה שיכנ• פמת׳ עילם פוייאפפד שרמז פה בדרך חשל וחליצה שרב כאכ! וחצי! מכל
י אופי• מיני קדח!ת שהם גימיניס כ 0ר ע והס קדחת ה ד ח ת אשר כהש תליה
"vnוקדחת
הלחית אשר מלס תלייצל השלישיות
והרכיעייתושאר?0>b3
הקרממכלםוקדחמהאיבריס והוא האיטיקה ג געת לעצם ולבשר ואמר ש!ש
האויכ הקדיח איתי נ כ ל א פני מיני הקדחית הנזיכי הוא בלה כשרו ועדו אשר
כזהנכלל! השני מינים הואשיניסשהכקדחמהר<ח:מ!הצח!תשהסכע:ו :כבשר
וכנגד קדח תהאכריס אמר שבו עצמות׳ ולהייתשככל א:פ:י־מיני הקדחית • כ ל ח
הרופאים לתקן אויר הכית אשר המ קרחים כ! כלכר׳ס ריחניים וקדים ב א ת
נפשו שאפה רוח המוקדח ויתקן חומ 1הנכר• אמר שכמק ם הדנד׳ הקיים
והריחנ״ס אשר ראוי להקיף הביתאשרהמוקדח כת:כו כ א מ ר בנה עלי! יקן«
.
ראש זתלאהשהס מבעירים אש הקדחתולהיזמגס כן שהמקדחייימצאו נמת ר!ח
קצת כאור וכאויר השיה ׳רוח מצויה והחשך מצר׳להס מאד ויקיצו כ! אמי שהאג׳פ
הנויהושיכ אתו כ״תשניס כאלו ככר מת עבך ונטל ק ה ע ל כ כסוכני קבר אשר
בעשר
קד
איי הגבר
»עכייפייס ואין נגה צהס ו* א כמחשכיכ הישיגנ• נמתי עילם ופויואכשי
&
.א ע י jנע הנ?
מ ן
ש י י י י ך ה ט ב ע י י ע נ ו שהנער נאשר •שנר עצה מעצי׳״! כעידו קטן •שוכ יחינר
העצם ההוא כיזכיר ה בשר והבוה ככמה ממיבקאמנס כאשר •גדצ צא •היה כן
כילאיחיכרלעילסאלאשימחברעצידי
שחפ אשר יוצר שס כנידע כמלאכת
הרפואה ועס 1ה אמר המקק עצ דרך «שצ ומציצה שראשינה נצה
כשרו ועירו
האיינ והוקיןאותוואחי נ ר שנר העצי״תכד• פלא יהיה צהס תקין ורכיאה
לשכירתכ יצא יעצה ארונה צמנתווהיא אימינצה נשרי ועירי כויוהנינה שואשיצ'
כלה כשרי ועירי עד שהגעתי לימיהזקניואחכ שברעצמימ״רישאס היתה שכירת
העצמיתקידמת לכלי,׳ הכשר והעיר כמו שהוא כנערים ט מ ן הנערית היה אפשר
שממיכא השבירה כאמור וצהיומחדרך כעצי חלאכמהיד כאשר ישכר עצם מה
כידאוכרגצכוציס* עציו ומקיפים א!ת! כלוחית וקשרים עד שהטבע ׳;ציד שם
השחיה הראוי לחכור העצם כנויאחר םנמקיס הנני; הנויכגה עליו והקיף שכירתו
כראש ׳תלאה כדי שלא תעלה ארוכה למנת! כשיכ צד ולהיות גיכ מדרך האנשים
אשר נשכרו עצמותישישיכ׳ אתם כמקים מיוחד ש לא ׳תניעע! ויעמידו ה אכרק״ס
אחינמחשכיס הישיכנ׳ כמתי עילם ירכי המ שינים איתם לכל ׳תניעעו ה!אכמקים טוכ!נאותשלא יתעצב כמק ש גילה ודני ,אמנם וה הושינני לכל אתניעע
במחשכים במתי עילם במי אמנם נפי הכינה השניתאפשר שיאמר שהיייצהר הנוי כ׳ידינע'»;5
ו מ א השבט עברה כאמור הוא פבתכצהרעיתהגופניתוהנפשיית כ• הוא הבת
החצאים המבלים העור 1הבשר צהתקשר כמעדנית כ׳ כסיצ מחתת הגיפים
העלולים מצד התאוה שהוא היצהר שהוא הכולל את הכח הכעכנ׳!התאוני
כאמור עצ pא מ ר שוה היצהר הנויהוא כלה כשרו ועיר! ושכר עצמית׳! מצדהיויע
רודן• אחר התאוויברכו׳ המאכל והמשגל ודומיהם ואמר שכנה עליו היציהרע המי
כ׳ הוא הכ!נה עצ האדם עציומהעוצה עצ החי ככל אוי נפשי הכהמיתעד שיעשה
לוהרעקניןק״ש!יקיף אית! מכצ צדדיו כראש !תלאת התאויתהגשמיות ובו?
הנה היא מביאו במחשכי החטאים כמתי עולם כלומר שהם מתים לעילם כאפס
תקיתהתח״הכיהשצמיסהמתיסהנההם עתידים להחמתאמנס הרשעים קרוי•'
מתים לעלם נצח סלה ורשעים בחשך •דמו על כן א י י הנכיא כיבסכת החטאים
הנוכרים הישינב *
wנ
'"
ז ש ! :
'
ם
ע
'׳ ' '' ^
ס
נ
ר
ע
'
י
ג
יי
< :ע ר
' ^
^ גרר כ״די
הבכיר נחשתיגס כ׳ אצעקיכ!' גדר דרכי כג1ית!כ!'הצה כפי הדרך הראשי; גס נ י א מ ק
•אמרשהעימד אסרבבימהאסיריס אכשרשיננל וימלט באחד משני דרכים כ׳ ג ד ר ד ר ג י
אםהואאסרכנחושתיסוככבציברול בדרך רוב האסור׳ן אפשר שיהיה הכבל
תליש ינקי להשבר הכבצ וינצצ ואכשר שינצצ עוד מצד אחר אף שיהיה אסיר
בנחו&מיכ ככרים מאד והוא אס יצעק וישמע׳ קולו ויבא! אוהביו וישברו הכבלים
וכפר הנביא שהיה אסיר בבימהייסריכ ו?א גדר כעדי ולא אצא ׳כיייחמר שהיה
אסיר כאיפ; שמכל הביא פנ ס שאפשר שתבא ההצלה לא הימה אפשרימ כנצר
הראשון אמר הכביד נח ש ת׳ שהיוהנחשתים כבדים שלאה׳? יכול להצצל מהם
בש!ס
אני הגבר
בשש צד כ*ושע!שיפ ל י ש ל שבליל::-׳ ע צ י ש : :־ • : :ל י ! י ל - :־ ־ ־ - /לש
,
כיהי׳ככל היארחקייהאיש האסיר שש ולא •יבל ל פ ת ח ״ כ נ ג -ה ד ב ר לשני ל א
ש י ן ב ל • ת ל ב ב ל י ש נ ב ד י ש י ב ל ת י י כ ש י ל ש ב י איי״ש הנה י כ ש ר ש ^ " ־ ־ (
השי מעיפ ועקת׳ עייקית! וישכויס על כן אייר גס כ׳ אזעק ׳אשיש כ ־ ־ תפלת־ כי
אי; ש.מעלי!חת!לשיעת׳ באיפן שאקיקיש להגלידולהיוישלנל שר ל י ם ההצלל
צריך מנאי שלישי ׳היא שיהיה בקי כריכיה א שי ירש בהס ״ה•• ה־ישיכ ־ כ e r r
י־יי .חישש״בל לנס במייצל כ א כ ; שי־׳ ״ס •רגיש־ כלבד דרלכ׳ אה״! נא
׳שיגיהו הנה כנגד התנא• הול אמי ג ר ד ד י כ ׳ בגזית ניובית• עיה יהיא כאל• אייל
כאן׳ אס היה אכשר שישמע• צעקתו ויבא•! :שבי! לכבל!ימלט לשש ׳לכי ל י ל
אסיר בלתי נח שתיס ערי; אקל• הנלל כלל י ־ נ ־ ל ־ י כ • :שאיש • כ ל ל :־ ישש
1
•ע; גדר הדרכיס כלס ככני; גזית שאי אבשר לעביר בסס צד ולא ע ד אלא א ן אס
לא הי׳ הדרכיס בני״כ בגזיתזהיהאכשר שיצא הדל לנתיב ת לש יע״תית שאץ
»י'ב כ :האי
ייצא!אי; בא בהשילא יוכל לבריא כ׳ הכיוח צריך שיהיה בקי מאד כנתינת כ י ס
לא נ; יתבשלו ליל הא נתיבות• עיה וכן' !א כשל שכיין ע ד כ׳ להיית שיש דרכ־ש
כדרכי המלך שיירכיס עליהכ ההילכיס כש״דתיהסהדרכ־ש היליע׳ס לכל ׳׳ש
נתיבית!הש אלחיתעקלקליתכלת״ליעינ לכלרקלכק־חיכיחדשיידעיי לצאת
מהירך וללשתבאותשהנתיבותזלכדרשישצריכואמרלמק-קשלדרנישלידיע•'
יהי׳:מיש בגזית כדי שלא ••יכל ללכתבלסאף ש ל א בקי בהס •אדנס לנתיבית
י
_
יי•'• •-
7
עיה איתש באיבן שאש היה הולך בלס ליל חישב שהיא לילך נכניס ו ל א שב
לאתר בא ק שהיה נתכס מיד וזא נתיבתי עהכאיכן שאקל! מקיס רייחיהצלל
בעילה ואפשר שבאומיו ג י ד בעדי ולא אצא יצה להכליג צית• כמה שהכביד
האויב א! הומן אשויו באיכןשלאיהיה ל! ה צלה כסיס גד !אמי שיעס היות שאן
אס ליה בלתי נחשתייוכנליילא ליה אפשרלצאתמביתהאשיריש ׳ ע ן ג ד י כ ל בית
לאס ריס כא פ; שלא יוכל לצאתנשיש צי ועבי• בליותשאן ' כ היה כלת׳ נח שתי'
לא ליל יכול לצאת הככידנחשת כלת• צ!רך כלל ו ל א כאל! אמר גדר כעד•!לא
גיינעיהנ״ל אצא יזה היה מפסיק אחר שאיני •סל לצאת ועכו הכביד נחשת׳ א; שיאמר שנדד
"בעדו עס היותשהוא לא היה ׳;צא א ן אס לא היה גידר כעדז •ע; תשש כחי יהא
כאלו אמר שלא נתפייס באפיסתכח׳ המחייב ל׳ שלא אצא מצד עצמי אלא שוצל
לגדור כעדי ו״זא גדר כעדי ולא אצא ר״לגדר כעד• ללא צרך כ• א ר לא אצא C
א י ן כ י כ ח ל צ א ת א ן א ם צ א ל י ל ג ו ד ר כ ע ד ׳ זכן עס היותי מצד חלשת׳!אפיסת
צא• כאלו היולי נחשתים לא נתפייס בנחשתי הטבעי רק שרצה להכביד את!
עירתה!הכבידצחשתי י״ל ׳!תי על מה שהיה נתשתי החח״כ אית• שלא לוי!
ממקימי ל!א לבכיר אית! עיי טחושש לחששיתיחיקיתזכזל •תישכ לש ץ הכתב
על צכ!; שלכל לפירושיילילל גדר בעדי שלא אצא 'לילל הכביר צחשתיס על• או
שסאתיכנחשתיס כבדיס כ׳ אימר! הכביד נחשתינראה שהוא פכר כנחישתיש
ו ל כ נ ׳ ד אתם וכמה שכיאונו יתישכ השל זלהיותכ• מ׳ ש ל א כל לאיק י* שר !שר
שלא
*אני הנכד
שלא׳!כלל«זמ»ק!מ1בסיס
קת
צד לא יתכן בעילסשיהיה לו ריות והצלה מצד עצי״
ר ק מצד אחי שיכא שס להצילו יזה יהיה באימשמ פ ד ס אס שהוא יקרא מ׳ שיעוור
ל<!ק!ל!ישמעלמוחק<יכאולקכל צעקת! לד1חת! לשיעת! ויוציאהו משס כ׳ אי;
מנ!שמתיי עצמומביתהאסיריס ומה גס כהיות! על הא׳כ; אשי ז כ י ועל א פ ן
ההצלההואתאחרגסכיאוגקיאשועסת' תפלתי יי' אני מעצמי אינ״כיצלזעיק
ולשיעכיתששכחייוח׳ ושיחיעצהירןשוכינואךגס שה״ח׳ •כול לועיק!לש!ע
אין מ׳ שישמע שהיא התכלית החי״ןכועקה פהיזא נס כיאועקואשיע וכייכ׳
מלת גס׳!יה על הכינה שוכרצ׳ כחלי חמר נס אפ הייתי יכול ליצעק אינ! מ יגיל לי
נהיית הסנה כזעקת• שישתענ׳ שימע ויביא להצילה׳!זה לא יתכןנ׳ כ׳ כתם
תכלת׳ ביש שאיני •כיללועיק כנזיוהוא י ק י י ק יכין ״הכיס אל הסינה הנכנה המי
מ א כ ־ ש נ ״ ההצלה תהיה שייתשהי־ו לח יוכל ליועקיאףאס •היהויעק אי; מ׳
שישמעאפשישיב!א אנשים שס על צ י ה ק י י יההודמן א׳ לאיו! כ!!נה ויצילוה! משם
אף אם היה כילם לח <כתחפי<ל"יא״נס וה לא היה אכשיב! יען כלהמעבייס
כתיחיכ ׳כגרים שהייכיפ צ י י נ ג ״ ת !!א נ ר י ירכ• גגוית והגתיכות שהם
האיירת הבלתי יד-ע תל כל הס מע״תת ׳!א נתיבתי עיה כאיפןשאין יוצא ואין
כאואי; מקים •ל־־צהכלליאחנש כפי ל י ר ך השצ• שה׳צלי וככלל הכח המיגיפל׳ כ נעיסנ״ל
כ11דפ• אחר התא״ת הגשמיית ג י ר כעד עצמות הארס !הוא שלחית׳ היאשין
יה!א השכל אשר כיגביי• היה חה שהיה וככןאמיגיי בעיי!לא סייייהיצהי הנ״ל
ג י י ב ע ר י ו ל י א עצי׳יתיושכל׳ כאיכ; םלא אצא להשנתהשלחית והכביד נחשת•
ב א פ ; שלא איכלללנצל מהחטא כ׳ הרדיפהאחר התאיות הוא ככרותהנחשתים
יאחי שנעשה ה י ע קנין כנפש גס כי יזעק וישיע השכל התם היצהר הנוי תפלת!
ו״יא גס כ׳ אזעק יאשיע שתס תכלת׳ כ׳ אחר שהכביד נחשת׳ אין שים אחד
»יהכח!תנשחעאלהשכלכיכלס ׳שחעואלהיצלרולחו״ר לרי־וף אחי התאיות
ןאיןיזי שישמע מהם אל השכל ואמי שאף אס ירצה השכל ״צד עצמו להתבודד
נ י נ י ׳ הטיכיפ והאלה״ס להשגתהשלחוינמנע! ממנו האמצעיים אשי כאמצעית'
»ישג השלמיתשהס החישיס החצינייס והפנימיים כי כלס נפסיו יכלתי אחצעיי' לא
יוכל השכל כהיות! מה!בך כחומי להשיג השליווחא ג י י י י כ י כגויתוהם ה י י פ ׳ '
הכילליס להשגת השלמית כאמצעית החישיפכ׳ כלסיפכרו לאישמש! רק אל
ביעיהס אומייס ל י ע ט ב י ל ט ! כ י ע שמיס מר למתק וחתיקלמיכויוהלת בית
הס החיש׳' הפגימיי' אשייקבלומהחציציייכחו םהסהכחהשומי יהויכיוהמימה
ויי־ייהיכלכ לסייע׳ ת ת כיע״תי אתם החציצייס מצר היצהר !הנח היייניש
ושהיא הבתהפהיסיהמקינןה!א מ י נ י כשם החלק השכלי שבו 8ה!א האיס
ב י ת י ועל היצהי אמי ג י י בעיי כיייפתס תפלת• וכויגיי ד י כ י כייכאל! השכל
מתיעס מהיצהי אויב!,ואפשרשאימי! גס כיאועקיאשיעסתס תפלתי י צ ל על עי/ינפי״יל
החפלה אלי׳ ׳תכי היצהר כ י י י פ ! אחי התאית היא'כבת הפחית פני! ית'
מהיורם בא פ ,כ׳ גס כ״צעקויש!ע השכל לפניו ׳תיהתסהיצר ה י ע הנויתפלתו
1
o
b
ך2
f)h
mהגבר
ויאגסכיאועק ואשיעשתםיפצת•:א-׳שכצה-רשידיישיהלכ-ה־דלד לעי • ן
בתש לבניו •תכלסננעל! כ• שעל• תבליע:נעלו fenג-דריכ• בג״תנ-נית• ע ה
רילדרכ׳ המייחדים ל׳ ליגליתתבלת׳ לבניי •תכלס ננעל! ש ה י נ ז ר ב מ גדיא• י ש
בגוית כמה ששיכ שהסתיר השי עניי י י נ י י ק נתיכית׳ עיה וזית :היצר הרע
שהתעלה אינה עילה בניינה מכ״נתכ״שר י׳ לי! • ת נ י ״ י שלח ״ י י ס י י ד יגל ק
ן
ב
, ,
א
ר נ
ליייהירי
סליי נתיכיתיעיהוהואמידשבעלניקאמ י י נ א י נ ה א ל י ל י ״ ב • דרכי ש ר ר
י כ ' ד י ך קשתי יכיל• הנה הפליג ציתי י־כאתהאיינ יהיה יי׳ ש היה ע ד ש—ה
י ר ך ק י ס ת ו א!תי לדוב אירכ!ארי בחסתייס אשר אק מניסייהס ביאס היה אפשר ליי־ ־-,
מ ר ת ק א נ ש י שהיתה ההצלה אפשרית בנייתה מהש א נעליה הל אילי א י י ל
מקיה אשר לא ״נל׳ הארי הדינ להשיגה אך איו שהס כחארב ינייפתי׳ לשי לא
•יגיש! כהס ק ר ס ביאס ד ק יבואו פתיושעליהסבא פ; שאין מידם ייציציזאייכ
אורב הוא ל׳ אוי ב־׳שתר׳' י ו איל דוב איוב מקיה לכל מ׳ שיעביר דרך שה בדרך
הדובים שאס היה כן היה לכשר להנצל כע דו טירן׳ לאתר שיכא ע־ייאישקלימי
אך יה כל המארב היא ביח ד צ׳ שאי; כל מגמתפגי! להויק רק לי לבדי ובכן אק
מיד! מציל יעל כן היכדןמלת ל׳ לימוי על היית המארב מבי; ל! לבח יבכל עת
יצהיותשככציאתאפשישתהיה הכריחה וההצלה ממני אפשריתאן• שהיא אכשדי
י ת ק נהיו' ה ר ו ך כל לה נצת׳ מעיקי־ק ציס יביא ניס—:נעיהבויחה והמריצה
בה ומה גס כהיותהאיש אשר יארכו אליו אן כרגלים ר ן כצנ׳ הנה אכשדנש־ים
אלה שהיא טוב ה מ ת הדרך לדק בה 1הכנתהאיש הרן להנצל על ב; אמר
ששת־הםחשרומממכיהנההאויכ !!לתהייתי דוכא רב יארי כמהתייסכנויהנה
דרכיו מצא קוצים יהירים כמי שערש• יל שלא ׳יכל לברוח כהסיזא דרכי פ ל ד
חיל יה פסק רגליו שלא יוכצ צהרחיכ צעדי' <!א!׳כשח:׳ מלשין פכ ק דגלים כפרש•
יל אשר על ק גור א מישנתצי האויכ שומם כאכש תקית ההצלה כש ס נד מהצדדים
ויא שחני שימם יהפליג על שיממותןואמר שנתני כל כך שומם עד שעשא! כאבן
דומסממקימולאימישולאירגישהחציםאשריורועליוולאעדאלא
שהציכ אייע
האויכ כחטרהלחן כ׳ המטרה לאתוווממקימה!היאכלתימתניעיעתאשרעלק
יסיט אליה החצים ו?א דרךקשתי ויציבני כיטרה לחן והוא מק• שר למעלה כאל!
אמרשנתמהאויכ כל כך שומם וכלת׳ מתנועע עד שהא־יכ כהוצישיזהדרך קשת!
ייציכנ׳ צו למטריוצא אמר ויקימני צו למטרה לומ ו על שהניח א ת כמצכ ק״יכלתי
מתנועע כלצ צירות מחציו כנויוכמה שידע שצאייייממקימו דרך קשת! ראש.ה
0׳'נינפיהנ!' לעיניי ואחר כך הציבו למטרה ואפשר שאחר שעם ה׳ תשכשחני!שחצי שימש אשר
לא א.כל למן ממקימי!עש כל והאינומניחלישוסרגעפאוכל להתניעעא-ף שהיה
בייכולתיה!אשראשונה דרך קשת! ואחר כךהציבנ׳ למטרה כדי שיוכל לירות
החצים בי פתאס שאס היה מציב אותי ליטרה ראש!נה ואחר כך היה ד רך הקשת
היה ל׳ ומן מה לנטותימין ושמאל אך כמה שדרך ק ש ת ראש נה ואחה הציכני
למטרה עסוה לא היה!מן ספשיק כין יצינתו למטרה ל!מן •חת החצים והוא
דקדוק
אני ה נ כ ר
י י ן -ק מ י ן ואפשר שהפליג שצאתהא!י
ב
3
ו נ ד ו
מ
קו
?
ש ה
,
ה מ ר
א , ^5!j, ,-,,,jע י נ נ פ ג 5ל
שינ
ה
3נ!״ והיהנכליש נשמר אזיכ !מתנקם ו?א רוכ אורפ הוא ל׳ •רינגלוי הוא ל׳
כ י י י ר נ ת ח ב אויב שאינו כל כ ן ר ע כמו הארי כנירעאמצ׳ כמפתריס והוא כשתי
פלא נפלי הוא כמדרגת ארי שהורגמידכששעהגר׳ ועל כן הוכיר מלת לי עס
הדיבילאעסהאר׳ כימלתלימורהעצ הגלוי כ נ י י ו ב י א ר ה ד כ ר ע ו ד נ א פ ; הרע
שעישהעמ! כפעל והוא אימין דרכי שורר ׳ייבגלוי מה שהוא עשה אימ עושה רק
ססירר דרכי שלאא!כל לצאת ולבוא שם ב י ו ב ׳ קיצים יהיו ים וכרקיניס אמכם
בכתר קירי וה ויכשחג׳ ושמנ׳ שומם כהחלש ויא ויפשחצ׳ שמצי ש1מס יר מה שעישה
עתה כהווה היא ששרר דרפ׳ אמנם פכר פשתני ושמצ׳ שמש כשעכר כפתר ואחר
ששמצי שומס היא ש ו ר דרבי! יכוה ׳תישי למה לא אמר כלו כלשוןעכר מילל ד ר ג ׳
ק ו ר ו ב א ו פלו פעל הווה ואמר שכמו בןואשונה ד ו ן קשתו כאויב לכלעני חנם
ואחרכןהצ׳כנ׳ במערה לחן שלא פ ד ר ן המורים החצים פי ראש!נה משימים
המטרה ואחר כ ן דורכיסקשתס לירויהחציס אל המטרה אמנם וה האויכ ומתוק'
כ ד י שלא יהיה ייקים לחיטה ראשונה ד ד ן קשת! שיהיה מיכן לירית ל׳ ואחר כ ן
יציכנ-כמטרה לחן!כפי ה ד ו
י
י :כ ה
'^
ס
ר
^°
ג ש
כ
' ^""
ע
^
ה
'
ג
?
י
כדוב אירכ על דרך שא!ל ציפה רשע לצדיק וכוישהוא נאמ'על היציהרע שמצפה
פ׳ינינעיס־״ל
להמיתאתהשכל!היא כארי יישכ נמכתר׳יכ׳ ה!א עימד עמו יחד ומכקש להמית!
וכיאר שא״א להנצל ממנ! כאשר יגנר על השכל עד שאייל שצעשה ל! הרע כהתר
אחר ההרגל יען היא מעקש דרכי ההשגה שימצא השכל קיצים ובוקינים והס
התאויתהגשמייתהמע־קיתמהלןהשלמיתווא י ר כ י הידר ויפשחני שמגי ש!מס
ומעט מעט כהרגל הפעילות הרעית לא ירגיש השכל כרע פי ת פ ש י התכינ?
בהחלט עד שיהיה השכל למטרה לחצי היצהר וכאבן דומם לא ׳מיש השכל מ י ק מ ו
לפלאשריחפ״ןהכח המרגישיטנ! ! ו א י י ך קשתו ויציבני כייטרה לחן •ריהכיא
אות• כמדרגת המטרה הנלת• מתנ!עעתונצכתליר!תבה החציס כן אנכי עם יצרי
ה ח ד ן אחר התאיות!ה!א מתיישב על נכון אמר עוד הניא ככליית׳ כני אשכת׳ הביא
וכויה״תישח קהשכיעניבמרוריסוכויהכליגברעתומשנ׳ צדדים אס מצד ה ר ע נ נ ל ׳ י מ ׳ ' ״
בעצמו שהיה גדול מאד!אס מצד הנחמה שלא היה ל! מק!ס וצד כע!לס להתנחם ה״תישוזו'
והנה על ה י ע מצי עצמו אמר הביא ככלייתי בני אשפתו •ישהחציס והס כ 0העינ׳עג׳
האשפה אשי צק שתאשי ד י ך האויב צייותלו הביא א!תס בבליית'יצא כקיכ לנו
כי• שימ!תמעט מעט כ• אס היה מכיא איתס כקיכ לכ! היה מת פתא! וצא היה
*ורגיש עיד כאב כלצאך הביא אותם ככליות•! כד• שירגיש המיתה והצער מעט
מעט!לא ימצא שיס צרלנחמתה!על העדר הנחמה אייר הייתי שחיק לכל עמי
גגיגתס כל ה״ס והוא כי כאשר •ראה המצטער שאחרים מרגישים צערי ה!א חצי
גחמה ל! אך כשאינם מוגי שים צערו אין לו צד להתנחם אמגס כשיהיה להפך שלא
די שאינם מצטערים בצעי! אצא שהם שמתים בצערי או ציציו •תקף ונעשה כ פ ל
מ ס כ ל ועל ק להפליג על היותצעו ניסן! עצ צער! מצר הויאיס אמר ה׳יח׳ שהין
o
כ
ב
7ג
לכל
איי הנכר
ל ל עמי נגינתם בל היים ועל•:דהןיימיהשביעניב־ייר־ :ה י י :־ ! ע ר ל •יי״!־
ב
היעכעצמ! שהיה בהפלגה אמר ? : :״ • : :נ י י י י • :׳ : • : : " ; : : : :
1
,
1
בשחחתהיואיסאחיהי נ• לענה!יה כ• הנחייה ״ ה י י -ה ־ ג ע " -־ r r
1V::r
כ־•׳
סק י ט ב שניתנים ל •זישהשביעה׳ מ י י י ה ל ה ס י י י עי.׳ ה״ייי מ •לה•׳־ ק : -ו
,
א ן כשאי; שש נח־יה בש ב ה י י ת ת כ פ ת צ ע י ויאנה נ-נ־׳ שהשק י שנ י %צ־קן
לוע המייייש המבינים כ ר ע ה י ג י ע לו הש לענה יהס מרירית על חר״ריין
*׳'נינעיסנצ ווא הרונ• לענה ובי' יייפשר שהסייג על ועמי בבחינה חמרת יהיא כי כ י ש י י ס
לאדם מרח׳ק עז אבנים אי פילל ת א׳ חצ־כ לא יצטער בצקי יע! י י ן ג י י ס יזג-ל
ולא •וע־ל לו גביית( לעחיר ״נגד הכאיש על״ כחמש :ה־ח לח ׳'לע לך כשיביא
הא״ב החצים בילו!׳מקיעם בבליות׳! או ה א ביין גליל ליי׳ שה כ׳ מניה ימואה
חרכמ׳!ח לשמי נגל האויב ואי; לו נחווה בשם צל עלב; להפליג על לעמי בבדק
גלול אייל הביא בכליימ׳ כני אשפתןופוה תמיין קישיא כבש ק יישי לא ת:לס
והיא שהילל הםלין כנליימי וכוי נ ׳ החצים חינם מ ב י י ש לק קישלביםמדח ק א ן
כוה •בוא הלשון מליקיק כלאו• שלצה שהאייכהביא כיליי החני ככלי מיי •הכל״
ע ל ה ע י י ה נ ח י י ה בבחינה אחיתגיכ והיא כ׳ כאשל יהיה הרע המגיע לחדים
מ ע ט ישמח האויב בחפלת אך כאשי יהיה ה י ע בהפלגה אבי האויב היא ליחש
עליו פמ׳ שיואה א מ אויב! שהיוגיש א מ! ומנחמים אימי לנתחיה א ן שיהיה ח!:ר
מאל ילחם עליו וכיש שילחם עציו מ׳ שאינ! איבו ושש וקיו ח׳ שפיח ק־ ל י ,־ :
ועל כן אחישעש היותיעתז רבה עו־ מאד שה״מ׳ מתמעט מעט כמי שממחיש
א!תיצנתחיסכנ1הנהעכ!ה״תישח קצכלעח׳ שהי! עמי יקי •שיש אלי נג-נ־ם
כל הייס שוה היה ר ע בלתי נחחה כלל.אמד שקיה לו הפך חה שיקיה במי שישקו
!6מו מייאש ולענה א! כל אמה פס מר שחשקיש ל! אחדי! משקה מתק כ י י
להעכיר מעט מרירות הקייס!אן למי שמ״סיין אי• תו כ י י שיוכל להביל הייה לין
ישקוהו!יאכילוהו בי! ייהידיןל״שורין א ן לוה אמר שקרה & הפך וה שהשביעה!
.
כחיוייס ובמקיס השקי׳ המתיק הרוהו לענה אחר המשקה הראש ן ווה א• r r
•׳'גינעיה;? השביעני במרורים הלני לענה בוי
אמנם בכי הדרך השני ה א מ ב א ר
שהיצר הרע מביא בנליות איש כני אשפת! אס שיהיו השליית כל׳ אל רבו•
המשגל אשר האברהי!מר המיוחדאליו הם הכלייימיאם שיהיה כני׳ אל הכבד
העצה ער שאזל כלי!תי!עצית כ׳ היצהר מכשיר ראש נה העצה בהכשר המבינה
וכהפהרס ׳כהד הכל ויכחד השכל בכעולותהרעות !הנכשלות עד כ׳ ציי א ב ד
עצות המה!אין כהם תכונה כמו שהארכתי כ!ה ככפר ת רת משה ככרשתהאועח
ויאהביא בבליית• בנ׳אשפת! ואמר שמוה נמשך הפסדו לנחר• כ׳ טח מראית
עיניו מהשכיל לבבו ע ר הציע למדרגה כ׳ כל רואי! ׳לעיגו לו כואיתס הפסד
פעולותיו !!א הייתי שמק לבל עמי נגינתם כל היום'לעמי המכירים הש כ כמה
שהוא טיב כראותם הפשר פעיליתיה״תי להס שח יז כמי שמשחק בראתי ששל
קועל עעולו' פנלותוהוללותוביאר נללותיזעקבמש* נקלא מאל באימי פשכיענ•
גמהוים
א:י הגבר׳
קז
במחרים הריני לענה כ יאשר לרעמי ח״מ לישנ ה כ ת ב הוה על נכין יק ייסכ׳ס אל
הדרוש הוה אשר היא היראה והוכחה גמ!רה אצלי ע ל א ״ מ מ הדרך השני אשר
וכרמי יה!א כ• על דכר שתאכיל״ ,החרש על כורחו לא יצדק כי שהוא שכע ממט
כי לא •צדק שנשבע אלמי שתחכילין ח מ! ליר׳וים ראש ולענה על כוחו אשר
י ע י •י ש לחנרעכ אליהס עד שיצדק ב! היית! שבעמהסיוהאליתיונביןיבביהדרך
הנוי •מישי היטב כ׳ מה שמאכיל היצהי לאדם הנה ע0הי1מ ראש ולענה מ מ א ה
האדם אליו מבאי החומר ועל כן אמר שהיצהר במה שהפסיד תכיצמ! ועצמי ו ו ד ף
אחר התאיות עד שהגיע למדרגה שכל ייר מ מ ק לחכו הנה הוא השביעו במווריס
אשר הי! מרורים לפ• האייתיהיה לפיו ממקמרכש וחמאה אליהם עד שהשכיעי
ייהםיכןהריה! לענה וראש הפעילימהרעימיהמאיימהנשחיימ שלא פרא!׳ אחר
עיר י נ י ס כ ת ק שיני הכפישני ב א פ י פוי ימינה משל ס נפשי כו'וא.מר אבד נצחי
גחשן לי ש למעלהמנרמהאויב אשר השמדל ל״כר! כ יפורק קשים ומדיי וכחכי•
ויגיש
נדיצ־\
יי׳
נחליחנשיא עד שהגיעאימ׳ לשערי מן ימעט מעט כדי ש רגיש ע ד כאב המימה
",׳_^.
ופריק החכור הכלל׳!אחר שאתר שהשביע! האויב כמחריש !הרוהו לענה וחש
להכהידאצטיחכמיולהילידכולממרע׳מחפסידימאתהווףלא נתקררה דעמו
גש ביד א ' א שאחר השיק״ החי הצו' שיר שיניו כתצן שלא ׳!נל עיד לאסל מאכל
טוב!'!א ויגיב בחנן שיני כמו <ישבר כבישי׳ והרחכעול ואתר שאחר שעשה וה
ביחור בפי! בשיניו כמי הכפיש! באפי פלו מיאשו ועד יגליו שככה א!מו ככלי
הככ״ עלפי! כפרש׳ כאפ; שלא יובל לטעיס עיר שים חא:ל י ק שיהיה אפ י לחת!
שהוא ר ע מאד ח; העפר יזא הפפישני כאכר ואמר שכאשר הגיעו למדרגה! 1או
ראה שלא עמד נו בריא מ! המל!׳ כשלים היסודימכ׳ הכריאימ ה א שלים
היסדיתוה עסוהנהחוגתכ יהחיל״נא מצד התנכרות איכות אחד מהם על
האתרי'עד שפייאנ• בפסק שלוישלים לרתק ולקריס אחר היורפאתיו שהיא שחירת פ ' ש ל c5!.0
e
הכייאית וחירתה כשתסיר ב׳ על שמירת הכריאית אחר שהשי עישה שלום לליוק לקרוב
ליפיר הרח ק חן החרם עם הקרוב אל המרכ! עם היותש הפכים כאיכיתס כחן
שהם האש ׳היי ס והאדר והאר ן כ• •ש מהם קרוכיסויש מהם רחיקיס א אל הקריכ
עם הקרוב אליו כייצב! !הרח ק והכלל הוא שליס איכותם יאופן החיגתש!על חורת
הבריאיתכשחסר שאו תצדק בהם שם הרפ א אחר ויפאתיו!על העדר שמירת
הבריאו'הוה אמיפה הנביא עה ותונח משלום נפשי והוא שלים הניף כחלקי! כנו'
ואחישסרהכריאויכאפשתקית חירתיוואנשית׳ ט!כה ואייר שכאשר סר ממנן
הבריאו לגמר• לב! ראה שאין ל! תק־ה ע ד בעילתו!וא ואומר אבד נצחי ומחלתי
ההייריאיירמ׳ גירת• כלכ׳ שאבד ככר נצחי!הוא עולמי כפישי ׳אין ל׳ תמה יק
טהשיכילא כלורח ׳׳״'ואימחלמ׳חהי׳רכפיהטבעאין ל י ת ק ה ותיחלתכלל
רקאסיהיהוהחפאתההשגחהכגודלחסחיפיכיוחמנוואמנ' נהי הדרך השני
אסרפהיצהרשיר בחצץ שיניו כ• כמה שעשה א!ת! שירריף אחר התאוו'הגשמי!'
? ; 5ויכו׳ המאכל ה וליו בשיניו הקצן ואחכ החצן עצמו שכר את שינ׳ו על־
שהיו&תי
ע1
־ • • •\
;
'
אני הגבר
פ״ושת• י ש ? * פ י ק ׳ משה על י ש נ ת י י א ד י י א ד הוי שכ! ריח
׳
י•-
r r r*:1
כי האיס בעצמי היא הגיים לעצמו ה ה פ כ י •הי״׳? ב י דפ• א ת י ה ־ א י י צ ש ״ ״ ת
»י*מ ששכי אתשיני( עד שנפצ לאיק יבבה איתי ב י פ י "א הכפיש:׳ ב י פ י דששי
לי־יש• ל ת ב ח צ ן ה י א ש ״ ב ה ל״לת שיני! :שיל׳ א י ר שבחצי! שי:״ י ש י ה•:ד
ייכהמאבלב׳ שביה״צהי בל מה שהיה •נ ל לשבי ב י ג ן ' • :ה:־ה:פ שז
ה״צהי ב י כ י וכאל! אמי שבחצץ שיניו כ ב י ידשכיש! באפי היצהר ה ר יאיר
שנמשך מ ו ז שלשתלק שליה הנפש עש הגיי׳ יהיא מריבת ה ר ח יהנייה אשר עיין
אי׳יהנביאאיןשציסאמי ה לישעי'כ• הנייק ש ה :בשל ש שש על• :ה־עלית
הטיכיתילח •:גיס החיייי אלעס הרשעים שיעלים השעיליתהיעית ימשש מנגד
לדש עש שיח ת של ל ד י ־ יי :נ נ י ה ח ־ ־ י י ך ת ל נ ד ל! נגיד מה אשר על כן ה ו
הרשעים מלאים חרטתכנדעיעלהעדרהשליס היה והיא שליש הנפשעכהיצהר
א י ר ותזנח משלים נפשי יניאר שהשיגם להעדר השלים היא לה״ת׳ כלתי פ ע ל
הישיש י ה י א :ט ע :שיברני וזא נשית׳ ט שהירלה״תשנשית• ט שה יאיר פ ע ל א ת ז
בלל על כ; זנחה משליש נפשי והיא מייבתהריח מנייה כנזייאמ שהציע למדינת
ה ־ כ ד ד הגדיל עדאכםתקתהתקקאסיכאתעצח! כ׳ כ ב י נכסדה התכינה
יאס־יפאתההםגחז שהם• הפת׳י פרו ממס ולא •ראה! ע ד <?א יאומר אבד נצחי
יתיחלתימהר״צאבד נצח• מצד עצמי כ׳ נעשה ל׳ ה י ע כהיד ונש אכד תיחלתי
מאת ה'שי הי״רה חטאים בעדם חטאים כדרך אך שאשר יניע׳ למדרגת רשעים
זני
שניגשה להש הרע כהתי מכתיר פ:׳! מהם לא •ראש ע י יתהיה לפי יה מלת אבד
ע ג״ מ ש כ ת ע נ י ה ׳אחרת עמה וכאלו אמיאבד נצחי יאבד תיחלת׳ מדי יכ!' הנה הכלינ
ז ש י י מ ז נ י * הייקינ; ע! רעתי וצרתי כ׳ רכה היא עד שהזכירה מתיה כמה שער• היא כלן
!-זתאישיב מציאותדדעהבהייהכימשבעהיעיתיהצריתפ:א שנהייה הס מרית כצענז
ובאשריעבירו הנהזשירתס הס מעציכית אך צא ימררו כפעל רק ש י ע י י י ש
עצכיןמדמצד הייתםיזשריפאיתפ ועל כןאמרשישירתערי כיה ששני עבי היה
ל! ל
ע ; ה
וראש ממש ולא עצבין רק לענה וראש כמו שהיא מציאת הצרה בה! ה׳ייא
זכירענ׳יןתיוי• לענה וראש!ביאר הטעם למה זה תהיה ר ע ת וצרת! משנה משל
הצחיוהרעיתשבעילס והיא כ׳ רובהצחתהעיבריתלה״תש נמשכו'מפאיהמעיכז
הנה להייתמטבעהמערכה שאין היעיתיהטיביתהנמששיתממם עימדיתבקיש
כ׳ ישתנה הגלגל ככצ חלק מרנעיי כעציתיברדתש.מייס אין י כ פ ר עצ כן שש י :ר
האדם היעית והצית ששבב׳ עליו ישוב יזכור גס כ; הפשם כ׳ הזכירה תקין׳ על
כצ מה שעבי ובהייתמטבעהמעיכה לעשוירעיטיכ מעייפים ]ה עם ו ז הנש
כשיושיר הארס היעיישעביו עלי! לא יתעצב בהם מאד למה שיזכיר עמו הטיבות
שעברו ועל לי לא <מרר צו!כירת הרע כמ! שימררו צ! מציא ת׳ כהיוה להיית שד שח
מעירכ עם הטיב שעבר אךכששצ מה שעבר עליי היה ר ע וצרה כמבכירה כלת•
עיר!ב טיב בלל יהיה ובירת! ממרי נח! כהויה ועל כן אמי כ׳ היה!כירי עני! צ ע נ ז
וראש •ע! תזכור וכור נפשי כל הדברים העברים כמו םרמו נכפל מל תיכירה
fcii
אני הנכר
קח
ו א ז כ י ר תונוי ותפוח עלי נכש׳כאצואמי שכל מה שתוסר נפשיתשיח ליוי־ז כי
כלכ הסיבירותשצ גרותתביפ<ת!ו לוו!חוברותאשה אל אחותה-כלתי עי!ב ט פ
בלל כמי!אחר שוכר הפלגת צרת! ורעת! כ• רבה היא אמר שבהיות צרתי כ כ
בהפלגה ישלו נחמה בבחינה נאמנה לשלמות הנפש כ׳ הפלגת ״ ס ל י החמר
<הצחתהכאיתעל׳והסכבתשלמ!תהנפש להי!תפ סבת הכנעת החמר במדע•
ו!א!אתאשיבאללב<עלקאיחיל יראה כל ואת שוכרת׳ שבאו עצימהצרותעד
שוכירתס הסל׳ ללענה וראש הנה כלואתאשיב אני אל לבי ויכצעכה יעל בן יהיה
ל׳ תק!ה לשלחותהנכש!!א על כן א חיל כ׳ התקה סתם היא התקיה על השלמת
הנפש•• ורמז בא<ח'!אתאשיב אצצכיוצאאמזאתלב׳ אומר ל* פתלה הדכור כו
שהואמדכראללכילרמוולמהשאר״ול שהצדיקים לכס ברשותם והרשעה הס
ברשות לכם והיא דקדיק נכיןיאפשר שמלתיאתהיא נאמרת על הנמשך י פסיקים
הנמשכים כא!ח'חשדי ה כי לא תמנו ינייויהיה מקישו למטה ויאמ ב׳ באשו ו א ה
םהרעיתוהצחתהיוככבהפלגה ע ר שנפשו שחה לעפר כא!מותשית עלי נפשי
הנהאחרהיאושמהט!כ!ת!אתאשיכאצצכיעצ כן איחיל והיא כ׳ ל כ ר י הלא דסד׳ ה
יך׳מואעפי שמצד עצמי אקל׳ תקה אפשר שהוא ׳תייפליא חשדו עמדי ישיב׳
ווג״ס
ירחממ ••יצ׳אמ מהצרותהנויוהנה מה שהוא מש׳כ אל לכו היא תקית חשדי! <<
דלק• ה
וביאר הטעם למה לא יתחו חסד•! כי ככל וחן אף אחד היאוש מהטיב •עשה
חהדיה!א להיות כ• לא כלולעילס רחמיו כ׳ רחמיו ׳תיעל כל מעשיו הס לכלת•
תבציתוואכיצאכצורחחיווגורתפ׳לאפצורחמ׳והואטעסאל מיש שחהדיו לא
תמנווהוא כי כהיות! חרחס על ברייתי! כאשר יבואו הרעיתעל בריותיו בהפלגה
ירחם עליהס יפליא חשדו עמה' ובוה •תישכ הכל על נכון ולהי!ת שיש לאמשיאמר
םהשייכציאחהדועסהאדסאןצריךםיהיההארס
מכין עצמו לקבלת חסדיו
ואחר הכנתי או לא •חסר היא ׳תכי אי; כילות מצרי •תיעל כן להשיכ לוה אמר
שהאמינה כרוב חשד! מצד יכולת! ׳תיהיא רבה!עלקרא!׳ להאמין שהוא ׳תיתן
גס ההכנה שהוא דבר מחורש בהחלט!עליה אחר חדשים לבקרים רכה אמונתך
•ואמונתך היא רבה יעל כן אנחנ׳ מאמינים שאף ב י כ ר שאין בוהבנה כלל אתה
מחדש אותה מחדש בהחלט ובכן יש תקיה לאחר׳ת•!על כן א!חיצ ולהיות שכל
הנחמה אשר וכר עד עתה שהוא מקיה מאתו ׳תיהיא אף כתקין הרעית!הצרות
הגשמיות שהשי• יביא עליו עיר טיכותעלגיפוחלףהצייתשעבר! עלי! ב א פ ; שיש
ליתקוהלתקיןהרעיתעצחןלהתנחםמהםאשרעליהסאמר על כן אוחיל שהיא
תקיה על חקין הצדית עצמן כנו'ביאר עתה שחצר אחר יה!א שלחית הנפש יש לו
תק ה אמת׳ישהוא הדבקי'בו •תכי מצד הנפש להיותה חצובהמתחת כסא הכביר
הנהחוההצדה־אתקהצהדבקבויתייואחלקיהיאחרהנפש• על כן אוחיצ ל1
<א־נ ר״לשהש• הוא חצק ממנה חלילה כפי הנשמע לבארה רק שהחלק שנפל
בגירלההואהש׳!כחל אחרה שחלק• חלק ט כ והיא הטוב המוחלט •תיוהבינד
כאצן אחרה שלהייתשאמלה נעש׳ שחלקה אשר חלק הילה הוא השי׳ כ׳ איןחלקה
המיוחד
•אגיהגכר
למיוחד לל ״לתו ׳ת׳סימא הכל יהיא חלק »מני אך ?•א חיק טיכ י -1כ! איי!•& -
י מ י צ ל?רכק עייי יעל ק ?׳סיף פ ? חלת לי שלא אחר? לעיל יע; לא ד כ י לעיל על
התחלתמשצמית הנפש רק ״שלחית ה נ י ן כמיוכשצחימ הנפש איחיצ ל• של-א
׳י •ינגב'י •י• ה-יק מ עיי• • י • ? י׳ ל ק י ק :כ י ח״נש כפ• ? ל י ־ יש •:׳א־יר כ׳ כ־ליא זי י ל
עניו שהיא הבה א ח׳ ט על כי •קרא עצי! יייידו ׳עיילי; לכי ״צח היעעש?לשכשז
אשר לא •יכל א״כי עשי?! ? נ ? כ א שיהיאויכי פליא כעצ־» י׳יע״ייג׳ ל ט פ יששכ
עניו הנה זה יהיה ל׳ לענה ייאש כ• באשי יעשה האיפהיעלעצימ אין ל! 5ה״?
ב ש י ס צל ׳'׳יי וכול עי.״ ומליל׳ לענה!ראש •רייכירת עני• כלי״י שה א עיי• יא;•
כבשי ,איחויכימריליהנהיהולענהולאשאךהענישככבליאחר אי:׳ מיניש
א ! ת ! כ ל כ ך ו ר ב י ע פ נ כ ש י ! א י י י ל ה ו כ ו ר תיכיר ע:״ !מרד• הנויפ׳ על פנ־הש
כפלהזשייהוהיא כ׳ היצר הרע היא משבב ה ע ד מלשלח! שלא כני' אל העדר
השלח; תולמיייומהיא השימהערי השלתימ ואמילנפשי שמושי שת־אלה כשן
תשות!מושפל למשה ל א י ן לבקשתהשצמית הנערי ממנו !!א יכיר מיכיד ימשח
עלי נפשי והוא כאל! אחר ישיר מישיר נפשי שני פעמים אחד עני• יהכימר•ד׳ ו כ י ן
תשיח ימישכל עלי!היא במדביכשס החימר שהמחר איחר כ; אל הנפש שלש ח
הנפש עלי! להשגיח ב<!לשב! מעיימ! אל השלמימינזי א.יר שיאמלטענל לנו"
ישי; אל לבישה ח ה א ה מ י ע ח י י נ י י ט כיה אהיהפשמ יעלש; •ש לי ת ק ל כ»
אחר שהוא כעצמו כ ב כ י ע ת ׳ אס ישיבונחכ י ה י ע א ש ר עשה יכשר שימק; כי
אש היה בא ל! הדעמחק!לא היה כאמידי לא היל באמיר! נש קיל־קנ :אך בהי!'
פחאמ! הימה נשרה אס ק כידי הוא למקני כמה שיתיך את אשדי עייתי ר י ע
כחיית :שהיה סבת ה ע ד י שלייתו יעל כן אמי ואתאםיכ אל לבי על כ; איחיל"
כצומרואמהטענהאשר אני אימי לנפשי אשיב אל לכי על כ; איחל יען n o
למקני אחר שהוא ע!ימ! כמ'!ה!א ממ״שכ על נכין!אפשר שיהיה מקשר עם
הפשוקים הנמשכים נס לפי הדרך השני ה1ה ויאחר שוה שיאחר ישיב אל לב! על
פ י ק ה י ב א ה למכתהח!חיכיהח מדמרכרכעדי כדאית׳ כ• היא כ :כ לעצמו
רעת! כ• רבה היא!אומי ואתאשיבאל לכי עלפןאיחיל •ריואת הטענה ש א מ ד
והוא חשד•היכ• לא חממיכייאשיכ אל לכי על כ; א חיל!ה א ב• עם היית פרעתי
וחכמי אנישלכלפשדהמב יל מנד הרגל הפעילימלרעימלנל חכר׳ הישעשל
עסהיאדסמתחלמהיצירה כהשפיעבו שפע שבע רצי; השכל ללשכיל לליטיב
שהיא כמו האיר לעיניס כמ :שלארשמ׳ אני לביאור ככפיפנ׳ משל בשיא ר מזח ר
פיר למעלית אשא עיני אל ההריכ י כ ו י כ מ א מ ר ג'סימן •כ הנה החשד׳' הלש אשר
הפליא עש האדם מתחלת בריתי לא תחצו כ׳ היא עישל חסד תמיד עפ כלש!לא
אחל חסדיהירכיסלרמוושחתחלהבנרהפליאחשדיועחו ולא רצה לחדש ר ק
שלא תחנו שלם לבלתי תכלית וביאר הטעם באימרו כ׳ לא כלי רחמיו כ׳ לשי
לחמיו על כל מעשיו כל וחן שיצדק שלם היימס מעשיו יהוא כל זחן מציאתם !על
כןיראלשככררחשעליוכשעכראןלאכלי .הלחמים לנוישלש לנלמ• משלית
בנוי
קט
אני ה:בר
דמ״וכהיותדחמיו לבלתי מכלית יהיה גס כן חםייו לאי; סין׳ וביאר ט ע ם נכלא
וננקלשאיןקן לחסדיו •מייהיא שכשר <דס כשיעשה חסד עס אחר הגה ה ח ס ד
כעיסה עמ<ק!א ר נ ד נ י י ף על מציאות ועצמות! ועל כן ׳צוייר מציאות י ק ב ל
ה ח ס ד הה א בלמי החסד ובכן יהיה סיף!קן לחסד סעישיס עמו א ח ר סיצי״ר
ןמןי׳ה בלמי החשד כאמור אמנם השי הוא עישה החסד עס עש״מ הנישא
פ־-ח־ש -צ•־! מ ה נ ״ נ א בכל נ ק י כמו שאריול כ א י נ ה רנמ׳ ויל חדשים לנקיים
ר נ ה אמינתך אייר ר נ י א ל כ כ נ ד י י על שאמהמחדשנ׳ כ כ ל ב ק ר ו ב ק ר א נ ו י ד•,ם
שאתינמךרבה לתחייתהמתיסיכויעבהר׳ שהירושמצד היומי ׳מיוחדש אימנו
וההחסדיוהנייכיאל החסדים הנזישכ גוית חדשים לנקריישעישה חנזד עלינו
נ מ ה םמחדשנ׳ בבליים מ מ י ר ש ה א ח ש ד גדול אנו רואים שרחמיו לא ממ! ונמצא
שאין ה ח כ ד ו למ ה״ציאומ ולא המציאית וילת ה ח ס ד ! ״ ! ה נ ד ע כ׳ חסדי׳ לא
ממנו ולא ׳ממי !היא כאל! אמר ש0כל לומר כבל 1מ;לבלמי בעל מבלימ כ׳ לא
יזמנו יען כ׳ לא כלו רחמיו במכר מאחר שאנו ריאיס שחסדיו הס חדשים
לבקרים סעי שה ח ס ד מחרש על כן יש לנו להאמין כ׳ עס היית שעשה עמנו כ מ ?
חהדיש
שיעשה ע י ר לאין כ י ף וזא רבה אמונמך רוצה לומר י צ ר החדשים
לגקריס ׳מחייב שאמינמן להאמין שלא ממנו חסדיך היא ר ב ה כמיואחר שיבר
ר ק ,החמר מצדו •מימצד חסדיי הרבים אמר שגס הנכש מצד עצמה יש לה מק ה
•ומר מייחדת מתק מ ה ח מ ר •עןמקימהנפשהיא אלהדבקימכי •תילםוב אל מקו'
פ ח צבה ישבה אל בימאכיה פנעיריה וואחלק• ה אמרה נכש׳ על כ ן אוחיל ל! ירי
שגלהכמיכ היא מאמר הנפש כאל! א מ ר נפשי אמרה שחלקה היא נ ש י והיא
א ־ י י ה ע ל ב ן אוחיל ל׳ כ׳ להיימה חלק א ל ה ממעל כמו שאמר הח מ ר על ר1כ
חסדיו על כן א ח י ל ע פ שאיי! מק יה הדכקימכן הנפשאיורה על כן אוחיל רק
שה סיפ מלמל! יעי תיחלתהיא הדבקי כיויובזה •תיישב הכל על נכין א מ י ע ד ס י כ
ה לקי״!ניט כ ויחיל כיישוב לגבר יכו •שב ב ד ד יכייימן כ ע פ ר ובי'ימן למכהו ופו פי
לא יונתו !:כי אש היגהוכייכ• לא ענה וכוהנה ה״קינן אח'שהשלים ס כ ר צרומיו
ט <
ס ו
r
.1,.
בהפלגה על הדרך הראש!; שכיארנ! עד שהירה ולא כוש שהיה באכה מקיה!:ל •עיי
•/חלתי הימה מאמי ית'כא!מ'!א אשיב אל לכי המשיך כינת׳ וא בשתק מ! האייתימ י ת ;
נ
יניאייצדו י ת •אייר שלהי!מ שאמר שחשד׳ ה'לא ממני!לא בלו רחמי! הנה צריך ׳ מ ן ל ב
לחלקבויהולידעב׳ הטיב ה מ ג י ע לאדה מצח ימי הוא נמשך ומגיע למי שייקיה
ה ט :כ ע נ מ ! ! ק לנפש אשר תדרים אי<מ על ד ר ך שאמר המשורר הנה עי; ה ח ל
׳ריאיי לחיחליס כ!' כ• השי עם הייתי משגיח ככללית לשל הנמצאים הנה לא י ג י ע
טיבי!השפעת! י ק אל המכין עצמי אל הטיב ההוא ומקיה !מיחל א ! מ י ! ' ! א ט ב ה'
לק״! יר ט כויתחינ1רקלקיייהט כ הנוולנכש אשר תדרוש הט!כ הנויאך אל הנפש
פלא !־רישהטיכההיא לא יביאהו !־!א לנפש תדרשמ שהיאכנויאלהטיכ עצתו
ולפי ז י י י ' ש ה ט י ב האלה• מביא למי שיק ה ל! כדי שלא •לקחוה בכללות על כל
מ ק י״ ט ב! ונש; יהיה כולל לכל האנשים ־׳ בלסמק״פ ט נ ! •מ כצדיק כ ר ש ע על
בא
א
1
28
כן
אני הגבר
ל!-־«
כןביירהתנאיםשצדןשימצאועסהמקיהטיב״תאי־ייכצייךשיייצא
ישיעת השלשה דברים האי שיהיה האיש ה״ק ה ט ב!של; • ח ט כ ישיקה
:
ויחיל!שיהיה ק בל ה״שירין מאהבה כ ״ ׳ ש ה •י פ ב
:
א
יקה*״: :.־:־•r :
.אלי׳ הרעיביגיטב׳!יטיח דבי•!; בלפי ייעלה חלילה יל• לא •נ־קב! שיגיע ל• ט׳ בי
׳תיבעצש יראש״:ל יי! א !דייים דל שישתיקילא •בעש ילא •• נ י בב א על״ ל י ע ל נ ד
כל א לה התנאים צריך שיל׳! למק ה ׳שיעמה '־י ל ל :ע ל יל י׳ -ק ש י ע ; ל פ ל •ן
היןיד כאליאמרטיכהיגיעלקייולנששמדרשדכשמהיהנששח־שט ב!•חיל —׳V
למש״נמה וכיארמאידסליק מיניה!ה א לבלנית ה ״ ם pהבאיש על ה י ־ ש כי
ול!כיללאתבל ה־יעלויכיוו שנתבאר כחאי־ר הדידשפיהדדיתכיהשבל״ה f
הוקרא עני בילל בל המעליתיאמרהנביא כיזל נייי•־ שיכר׳היא ל פ ב-היעית
הנל וליישלס בהרגל ההבלמתמצעירי! כי צריך הרגלג־״ל כדי שיעשה ק:ק ק י ן
בנפש יוה איתרו טיב לגכרכיישא עיל כצעיר ! ט היימנישא יעיל בניניי׳׳ היא
,
תאר איל ההבלנית ככל מקים ;אייר כדי שיהיה טיב שלל צ .ן , ,״,.״,,.
ר
&
ה
ז
כאח ר וביאר כשלשה כהיק־םהניישכיס עש השלשה האחריההנליששיכ אחריה'
איך ראי׳ להכיל ה ״ כ י ר י ן י צ ד הט ב הנמשך מהל מאק׳ ׳תישה א ה י ה ב ב א י ־ ם
לט ב לנ׳ נלהי־״ש •יה כיאראית! יק"! י ה ״ ה י ק הנ״ששיש י כ א מ בשר —ה
t
שהובל אמש הארה מצד התקיה שיש לו מהמיכר איתי והתחיל בכיא׳ הייה רק
הנמשכים לאדם ״כאי/ארם מחר והיא א;מ ישכ כדר!ידוה כי נטל עלי! יר הגבר
הנזילעילהנלהיא ישב נ ד ד וידיה כשנטל עלי! מצד ציית״לך א! שר כ׳ זה נ י ד !
ונכלל כל! בנורת כי נטל עליו שר״ל כשנטל עליו אחר כמוהו ד ? שנשא עלי! גזרל וז
ככרש? ואמי שאץ צילשידים כשאין מק ס לדבר אלא אכיל׳ במק ם שהיה אכשר
לדבר ימן כעפר פיה! כדי שלא יוכל לדבר ואמר ששלוה עושהמיראתכשר ודש
איל׳ יש הקיה להיציאז ולהצילו מ״כ!ר•! כ׳ א ין התקיה כטימיכ׳ אם הילעישל כל
!ה נעביר מקיה בטיחה ניחא אך היומי עישה כל זל כעב!'שתא!א;ל״ש מקילזלו
׳!מר מהראי׳ ואחר שלא!ובלבד יעשה אלא שקרס שיבא ל׳ המשל יכין לח״! אל
החכה כדי שישבע בחרכהכי יומר חרכה הוא ל״ כה כשהוא הלך מעצמו אל
החבה שיכה א מ׳!זה! מכלימ ההכנעה שאפשר לכשר!דם ו!א ימן למכה! לחי
י
•שבע בחרכה רילוהו האיש שנטל עליו מאתהחלך או כשר ודם כמכר ית,לחישל!
למכה! עד שישבע המיכה המי כקלין מתמיד וחרכי רצ כליילתלמכית!ל״כ דין
מצד עצמן ואה עושה כל וה כעכיר מה םיקוה מכשר 1דם כככק איל׳ יש מק ה כש
שראוי שיעשה איית! כעבור מה שמקיה מאתי ׳תיווהו המש!!; בנ הכה קיש הנ!'בא11
אמרט!כ לנכר כ ״ ש א עול התלאות בצעירי! ויכבול ה״ס־רין לתקית ההשנחד
האלהית שיטיב ל! כאחרית! תה! מקי מהכלנות הארס כייס רק הנ־־שכ׳' ל! מכשר
כ׳ ייאיז-״ח !דםכהיומהמקיה מסיפקמ !ביאר א י ן היא קי! במקוה מאמ״מיכהיימ חשדי!
כ׳ אם הוגי בל<שיםהפקוה1אא!ח'כילא יונחלע!להה'1הוא טעכלעיללמישנוב לנכר כוי
כ׳ לא עגי• אלא שהפסיק בקיו כתקזה מכשר ודם ושכ לממטעס להקה מ א ת יתיוהיא כאל!
י
אקר
קי
א »:הנכר
אחרסאינמ כימו ה ת ק ה מ ל ט ב ה מ ק י י ה מ י ש ר ו ד ס י ע ן אות! הט!כ ה!א בשמא
ווה ה!א בלי שיססבקויוא כ׳ לא י1נח לעולם ה'יריאיננ! המו ג ש ר ורם כ ׳ ה כ כ ק
הוא שמא •ונח השר אי השיפט וצא •עשה עם המוכה חשד אמנם השיג נ ה י ׳ ת שלא
•!:חצעיצשכצומ״שצא •מאש ל ע ל ם ו ע ד נ י אם •מאס מ ע ט י ש ב •רחם מ י ד נ•
מצתיונחריל׳מיאס כ ד ע ת ה ר א כ ע ו צ ולפי שיש לאומר שיאמר שעה היו'שלא יזנח
ולא ימאס לעילם הנה יספיק זה צשצא ימאס ע ו ד א ך צא שיעשה ה כ נ ו זירחכ עצ
נ י אמישלש׳ כשמענה ומיסד צאחד הוא מרחם עליו מידויזא כ׳ אה היגה וריחם או
שיאמר שכשמענה היא עם מ ד ת רחמים כ׳ אימ כ כ ם ר ו ד ס כי כשהיא מענה
ומיסד צאחדאינועישה אותו מצדרחמניות ר ק מצד שרוצה ניסירין מצד עצמן
אמנה השי כשהיא מיסד הנה הייסורין עצמם הס רחמים ו ו א כ י א ס ה ־ נ ה !רחש
כד!ב חסדיו ר״לכ׳ אס השייהיגה והוא מלשון תיגה כפרש• הנה בוה ריחס וזא
ודחם כלומר נ ת ג ה ע צ מ ה שמקככ צאדס היא מרחה עציו ומצד רחמנית׳ היגה
וזה עיסה נר1נ חסדיו אשר ו נ ר לעיל נ ׳ לא תחנו ו נ י א ר הטעההנכיןלשה״סירין
וגצחה הה מ ד ת רחמיו ׳תיכהחלט ככיאיר ההכרש אשר נ י ן היסירין הנמשכים
מבשר ודס צנחשכים מאת!ית'!ה!א כיהיהירין הנמשכים מכו הסחלכ ומ:כש
אחנש הנמשכים מהשם •ת איני מענה מלכיחנכש כעצה!ראשינה לתכלית ה ע ס י
ר ק לתכלית הטיב הנמשך ממנו ועל כןיצדק שליסיריןעצמיההמצד חדתרחמין
*
• ת !'יא כי צא ענה מלכו וינה בני איש יילבשיגה נכי איש וענה איתה אינו עישה
איתי מלב 1מנכש לעשיתהעני׳ מצד עצמי ר ק לתכליתטיכ והיא מדתרחחנית כמ1
שהוכחנו ואפשר שיפרש׳ פל הפסיקים הללו על שלמות הנפש !שנחי כ פ י ה ד י ן גייכ' נשי
השניאשרוכרנוכיכהמלט האדם מהיצר ה ר ע ולאישתירעליו נס השתרר ה פ ן עסוק?;? .
ה כיד! יניח להשגתהשלחיתבלת׳ מעיק ומונע כלל ׳התחיל ואמר שהשי' הוא טיב
ומטיב לטיביס ולישרים בלבותם וזאט!נ הילק״! ירי השי ה!א טיב לכל ח׳ ש י ק ה ל!
וחלתלק!׳! י ל לכלאחד מק״! א ך בתנאי שידרוש אית! לשליח! נכש! ולא לשליחות
הנ!ן>!זחלנפש תדרשנו •!^כשידרשנ! לנכש ולא לנין! או הוא טיכ למקיה ה ה א
כשידרםנ! לנפשו לא ל נ כ י ויהיא דקדוק נבון שאס צא כ ן מלכד הייתי כפול הילל
לחי שידרשנו ואמישהשצםשהויהאיש אשר יקרי טיכ הנה!ההחקיה סתם ויזאטופ
ויחילכ׳!׳! של ויחיצ יתיר' כוי! של!איה!ענה כפרש• יה!'כאלו אמישהטיכ יחיל ת מ י ד
וימתין לתשיעת לישליא תשועת הנפש אשר היא ישועת הייתהיהיילתודוחס כמו
ל!ס לה' וסי וכי !1אמר כ׳ הטיב הוא מקיה ומצפה ׳שועתהיוימתין כלהוחן שיצטרך
להמתין ע ד יצא כנגה צדקת שלמותי וביאר רושם השלם לשיקרא מ ק ה א ת השם
לשלתותנפש! ואמר שהוא המרגיל עצמו מנעיריו לישא ע ל מצי!ת ו ע ל ע נ י ד ת ה&!
ומשא השלמות כ׳ לומ; הנערות קרא עיל יען כ פ י טבעו הנעריטש אל ה ת א ״ ת
ויצטרך כח גדול להפרידו מהס!על כ ן א מ שט!כ הוא לגכר כד• שיהיה חיכי ,לקבלת
השלמות האחרון שיהיה נושא עולמנעיריו כ׳ מסתמא הוא עול השלמו' אשר •קרא
כ נ ע ר עול סחה שהוא ה פ ך ט נ ע ! וביאר כשלשה פסיקים הנמשכים הסכה אשר
בח
ב
2
28
•היה
אני ד.גבד~~
»ה<ה טיב ל! כשישא ע1ל מציתבנעירי! ו ל ו * מניאיבינצ־יי כי באשר • ה י י ל א ~ י
עצי״ ״•:עיי•! שלא •ש א על•! עיל ייגי!תו<לד:ף ייתר הירייימלגש־י
מ:-: :::י
•גדל יכ;א .ע ל ״ מ א י ר ע י מ ר ע י מ א ״ ה ׳ ה ע מ ס ה ל ל י ז י י ן .ז ; ב ב ד ן • כבימ* צא
»דכריע;החמייגללסבול!אי;נלכשיהיהעםאנש ב ש א ב ' ? • ! :ד ׳:׳״ י . ,־ - - :י
בכי׳ א ־ ז ר י ב א ך בשיה׳! ל ל לבדש בח־רימשככי״־ייייבק ל י י ־ י • ; : •• .ל ש ־ .ק
על כ; אמר ש! ז לגבר א שי נשא עיל נ נ ע ־ ר י י י ב ל י ; :׳ נ ו ב ב ־ ־ :׳ ־ •י :ד׳:א־!-,
•ד!ס ולא •דכי נגד המלחימיע;נטלעליו י־נעירי! נליייי כ י .ו ג י .י :־ ״ ש • ש כ
ב ר ד ! ׳ ד ס כ• נשל עלי! ר יל נ׳ נשא עלי! כבר ינעל•• ׳ . - -ל ת :י י ,ע ל נ ; י ז ; ־ ־ ־ • : :
ב ר ד יד פילח •דבר ואמר שכל ״ ה שידיר ל א י ש ל י ״ ו ג ל מ נ ע ר י ! לנ :א ע ל
המלא מליויליאנגד חימר!להכניע!חלהשכל!;־(נגד השי ל י י ל ל ב• מ נ ע ר י !
גדלל׳ ללבלנ מבני !א •ל; בעכר כיל! יד כל מ ל שידבר בכ״ ל א ג ג :׳ ־ ׳ ל א
כני׳ אלהח מר כ׳ נגד! •דברממידהל ע!שה את! כ ת י ל ממני א.־׳ •יק• ר ע
עימת׳ ש ל ל ת מ ר אשר עלי! אמר שלמה מעי!ת לא ״יכל ל מ ק ; ׳ כ י י ( ת ל י י ש י י ל
•ר היא ימ; ••5ישבתי! יכל דבריו בחמר למקני איל׳ •ש מק ל למק מכלחלט !כעד
שיגיעסבלנית• אצל התלאית בליית כל מנחת כדי להכניע החומר ע ד ש!:׳ !:ימן
לח״) אל למכה אות ק ד 0שיכהו כדי שישכעלמנל בחרפלליא ילא יכל א מ!
ו"!אית; למכה! לח• ר"להוא ית׳ מעצמו הלחי שצי אל מ בה! יא מ ד ל שיכה כ ׳ ! כ ל ! r
כדי שישבע המכה בחופה ההיח שנשא ככר ה מ כ ל ננמנ׳ ל׳ י ק ל שיכה א תו
יא! לא • ר צ ל ל ל ב מ כ•׳שכעבחרכההליאאחרשכלמגממפניישל המ:ה ה א
לחרף אמהי״בה!בבר חרפי כמה שנת; ל :לח״י שיכה ב׳ כרצ נייוח •שכעכחרכל
שלוא שב אל למכה כלומר שית; הגבר המכר למשה! לח־ שיכה בי כדי שישבע
מכלי ה:ו'בחרפתה׳!ת< מקבלהיובה ב ש ב י פניס כ מ י כ ל וה מייל ע ל הפלגת
הסבלנית ב• מ׳ שלא ל!רגל לשביל עיללמלא׳מיפבול ״מר אלף ה כ א מ ק ח ר פ ל
אתמביאתבי לעילפ הבלתי סיבל לא •תן למכל! לחי אף שידעשילדגל :י ה ד ק
לחי למשל ל א ל ••:מי משלימלעמל ולשכלנימשריצלשישכעמכל :ימחיכו
כ חרפתי יוה לא ׳מכן רק כאשר ׳ליה לסבלנייקנק ק ״ 0בנכשי מנע רי! שנו
!שכר
הכתיב עיר שבל וה עושה השלס בכיכלו ע ל לתלאות ל ר ע ת להיית שידע כאמת
הטוב הימגיעל! מלש כעתיד ולוא כ׳ •דע כ׳ עס ליותשלכאירה כייס ר׳ן הבאיש
עלי! נראה שמאס אות! השי'הנה ידע שלא יתמיד ה מ א ס ה ה א !יא כ׳ לא יונח
ל ע לשהייעלכןיש״ח כייס יק!•׳;.בל א ־ש בשכר שדם יש ת כי י ר ע שלא יתמיד
הש^ כנמינמהיסייין ההש ולהיות שיש לאומי ש׳אמי שאינה נחמה לאיש הסיבל
הייסורין במה ש-אמד שלא • ת י י י כהש השי?!שלא יהיו לאין תכלית שהרי נש
ה״סיר׳; הבאיש מ פ א מ ב ש ר 1ר ' 0א י נ ס לכלת׳ מכלית כ׳ ככר יקרה ב כ ש ר ודש
שייסר לאחד ואחב ישיב ירחמהו ולא •תפשטי ••סירי בשר ודפ לבבמ על כן אמר
שהשי׳ עש היימ! מייסר ומרחם אינם דברים הככ״ס אצלי יתיכי הכל היא כ ר ב
חסדיו מה שה1גל!ה.יא הייסורין ומה שמרתם אחכ הכל היא כר!כ חסדיו!יא כ׳
אש
קיא
''״״־׳^־־־־יאנדהגכר
א :ה :ה ״ ־ י ־ ש י״לאסהיגהוהיא מלשיןתוגה !׳ני; שהוא מעציב בס ארס כ״ה י י ן
•יחסייחכהכלהואביוב חי דיוי״־בבשרודסה״סיו•; אינם כחיות ח ס י ונס
הרח* ס אינפ י ק מצי הבי;
ת.-תי«יוית טבע• ב! א ן נו •תיהכל היא כרוב
חסי״יעל כ; י א י שיתנחם כו? כיבל ה״סריןוהיא נחליה ש1י!ה יכירו הטעם
הנני( צייה תהיה הנחייה ייאתאייתית ושהיא ׳תימ״סי וי׳וחס כתירת׳ ח נ י
נ י ן ־ כ י נ א ' כ ׳ לא עגה מלכו!•גה נניאישו״להטעס שיא:׳ להאמין נו י א שאס
ה י ג ה ? א ;ר!ברח-ויוילאבכשרודס?יא יעןהעני׳ אימנמכך ״אתו •תנעצס
ןיאש! ?:רק שמסתיר פני! קצתמ?איש הה ח ויי המעיכה תהי? נו להניא עלי!
? מ א י ע י ת ה י ע י ת ו ה איתיועצ-כאיתוכרעיתההש כ י י שמתיכשיוכ יוישינ חל
?'׳העצבי; ׳התגיה שיש ה״כירין הנמש ;׳' מאתו כ כ י פ ת ובהשגחתו היא כתיית
ח ־ י גמ י כ י י ש כנפש כמעשיו!*!א כ׳ צא ע ? :מלבו ויל כשיבוא׳ בני איס
למדרגת הענ״ הנה וה לא יהיה כיח!־ מאתי יתייק שמשתי כני! קצת מהם
והעני-ימשן אליה ״ כ יתהמערכיאךהוא כאמינה כני אישו"!א!יגהכניאישכל!מי
היא היגה נכי איש נשיה׳! ואי״ילהשגיח כהכ בפרטויש?״ יקראו כניאיש א ן אינו
מענה א תייעל התגההני״שכתמאתי אמיכ׳ אס היגה!וחס הוא נדיב חשדי! כנ!'
הנה נ ש שה השיק שהניח המקנן שלשת טענית אשי נהם החלט .הפליה כי' ?'דכי יל ח ת
.והמינים הק־ס!ניס שאיןהשגחת! ׳תיכפרט״ס ההי!ים!הנפכדיס
.
כ
שנפיק'־שנחתי נגלגל הירח ושאינה מתפשטת מקעריר!ת גלגל
ומהם אמרו שאס תתפשט למטה תהיה ככילליס והס הסיגיה א ן
ה ח
ח
.
י :
.ז
נ
ה
ס
ס
א
ו ס
ע
? ז ר
^ ,ידיטת
ן ,,1ר ״ ו ת א ד ם
ט?
ל _ , ,כ׳ 11־ א ב ר
הו
שהם עימדיס תמיד לנצח ולא כפרטיים המתחדשים ונפפדיס!הנה הס פדרו כיה
טלשהטעתתלסלק השגחת! מהשלם השפל בפיט״ס
ה
נ
1
ע
נ
?
ה
ו
6
ש
,
נ
ה
1
^ כ ח ותאונן
להיות הדברים השפלים בלתי נצחיים יהס כלים •נפסר׳ס מחמת החמר הראשק
כ שט צירה !ליבש צירה וממציאות! !עצמית הוא הפסד המורכב !אי־ תצ!״ר
השגחת״תהנצחית שתפפק כהפשק ה -שנח אשר על כן לא יציירו השגחתו
הנצחיתנמושנח בלתי נצחי ועל הטענה ה!את אמר לדכא תחת רגלי! פל אסירי
א ח וטיפ• השלשה פסיקים הנה גויתס היא ה' לא יאה אשי כ פ ף הפסיק הגי
וכאל! אמד מצד היות! מדכא תחתרנליו ומשגיח ככל אסיר• החימר והס הנמצאים
השכלים שהס אסירי התמד הראשון הנה מ!ה הצד יראה שהלא ראה כ׳ לא
תצוייר השגחתו הנפלאה לביבת שתהיה כשכלי :הנפסדים אשר כעבר ׳סירס
והטענה השנית היא אשו אחריאיתה רכים מהקדמינים והיא שאס ה ש? משגיח
כפרטי מעשי כני ארס הנהכהכיח ׳דעהעתיד בהם בבל פרט• מעשיהם ונהיות
יריעת• הכרחית שיצא כן בפועל נמצא שיגיתיישפט כשכר וכעיצש כ׳ מצד יריעת!
העתיד יהיו האישים מוכרחים במעשיהם !בהיות הדבר כן הנה השכרוהעינש
הוא כלא משפט!!ה! נגד פי׳ עליון שלא כמרת!כיצדיקה!א!צדיקדינ! אשר מ ו ?
הצד גב יחליט! שלא ראה ילא ידע פ ו ט ׳ מעשינו ויואלהטיתמשפט גכר נ ג ד פ נ ׳
עליון יר'היית ניטה משפט גבר בשכר ובעונש הוא נגד 5נ׳ עליון כ׳ כל דרכיו
משפט
״
יי' '
*\\.י
ה י :י
משפט על כן חסכו ל מ ר שהלא יאיד שהיא ה נ ״ ה ה נ ״־־ .ל*•: :'-:־ ״ י•
כאימוס שהילא ראה ולא •דע פרטי מעשי כני א־ם הנה כזה מרנ! ג ; זד השכין
וה!אהי!ת 1מעיוימשכט כ• יהיה מעניש כצדק ׳הטענה הג היא המלגה ה ץ ־ י י ה
מצדיק •רע לו רשע •טיכ לו א שר מזה הצד רצי מהק-מיניס לש לק השגחת• ״•ה ע לש
השכל והיא מצד ר ו ע השדר הנמצא בהם ׳כיחיד תלינת צדיק ירע לי י ש ע יש כ לו
כאמורוזאלעיימאדס כריכו ויל לעיימאדס כריכי שיי/ליק הצדיק על היעה
הי־געתלו!שיותן מהטביתלרשעבעילהנהמ־ל הצדדים הנאלה גויי שה צא
י א -ו ל א •דעפרט• מעשים כאמיר ״א ה לח וחה !שמשר הניח השלשה טענ־מ
המחיל כהמיימםאחמלאחת!לבטיל הטענה הראשינהחמ מ׳ זה ייייי ימה׳ ה נא
ציה והיא שמירמהטענה בכחינהנאמנה מחקר״מ כליככימ יהיח כ׳ הטענה
הראשינה לא מצדק כמי שכעל ועשה יברא כל הנדניזים כלם מ ד ״ •תהי ח ן
הבורא כל הנמצאים הנה ה א דבק נפעלת! כ׳ חין לה חצ־ח ת כלת אכ־רצ!
אחד וכהפמלק השגחתי מעל הנמצא אי עי עצייו א׳ כהשתלשלית לא יצ«יי מצית!
הדביהנברא ההיא יבב; אין מקס לטיעין:ל! שהשי בלמי משגיח בפיט׳ *.נשש־• ש׳
ההכשר יביא מפאתהחמו!השגחת דבקה כצירמ׳ העצמית הנשמרת בשמירת
המינים!ככ; לח ימצא כרט׳ פלא יהיה מישגח מאת! כ׳ ה י ל מעשה ידיו!כל ביעל
דבק כפעילת! באיפןמהוזאמיוה אתר ימה׳ הלא צ!היר'מי וה אמר שימצא נמצא
בעילם ויצא הדבר ההוא בפיעל בלמי קצ״מ! ימ !כאל! אמד כ׳ הכל מעשה ירק
•כלהנביאים יצא; חל המציאימנמצ״מ! ׳מיןאפר שהיא פעל צירימ פל הנמצאים
הנה כל הנמצאים ש יש אצל! ובערכו ימי ועל כן ימצא עם בלם ילכינול הטענה
השנית אמר י פ י על״; לא מצאהרעימ!הטיב 1ה־א מיין ק ש״מ הידיעה אשר
כיארמי אני א!מהי_מקימ!מרביס!נמבארה באר היטב כמאמר השלישי משפר
כני מש :׳בסכר כרקי משה נכיא!ר משנמהכלצפ!׳!הרש מנת נה!הבללהעילה
שידיעת יתעש שי דע העמיד שהוא עתיד כערכנו אינה מבדחת כעלמינ׳ כי
כיגילמינו הס נ ת ר ״ ת ואפשריות וידיעת משארמטבעאפשרייתש כי ה:א רואה
ומביט יוה שיצמיד כאל! הוא המה כי אין עמיר לפניו ית'שא נ! נ כל מחא י ו מ ן
חלילהובישןלאממחייב הקישיא כללויתא־׳תשהכוזכמיעבא ישאת האיש :נא
מפ׳השיי אן! שידע כריש• המעשים כלס ו!א מפי על• ן לא מצא הרעיתוהט כזבו'
ולבטול הטענה הגי א מ ר מה ׳מאנן ארס ח׳ גבר על חטאיו!הוא הבט ל שביאר!
כל החכמים הקדמונים!כללות! היא שאש היה אפשר שימצא ארס צדיק בהחלנו
שלא יחטא כלל היה הסכק חוק מאד אש היה משגיח השי כפרט• מעשי בניא־ם
ולא •תן לאיש כדרכיו!בפרי מעלליו אךאמנש בהייישאין אדש צדיק בארן אשר
•עשה ט!כ ולא יחטא הנה כזה נשמלקה התלונה מעיקרא מכמה כמש ש נים
ב• אם הוא צדיק ג מ ר הנה השי׳ ניתן ל׳ היישיין כעה? למרק קצמ חטאיי כדי
שישאר נקי להמענג בעיליהיוחני בהחלט והרשע ברשעת עש הי!מ שאין הת-יינה
אצלו חוקה יע;הש!עי!כא!ת< ל/להמערכ והשמיר פניו ממנו ואינו משדד המעי כה
קיב
ן::י הגבר
נשכילואסטיבואשרעיניעלוובכןה׳ה הטיה הנמשך לו על צר הקריוההזריק
א!מכאתהמעדכה בצו עב! מעשר צוחרשהש? לא ימנעט!במממ לשלם ל׳ שכר
עלקצתיציתשקי־פ שאין איש ישראלי כש רשע שלא יעשה קצת מצוות כמאמר
i hאפי' וקנים שכךמלאיס מציות כויוצהיותמצדקו ית' לשלס לאיש כמעשהו ישלש
לוהטיכשעשכעה"1ויענ'כעינש חמור נעו הנכשות כדי רשעתו ב׳ לא שמעכקילל
אלהיו ונמצא אכ שבהיות הארס ח!טא שהחטא נמצא בו מבאת החומר כזה אין
מק ש לתלינת! כלל והוא מ״ש המקונן פה מה יתאונן ארס ח׳ גכר על חטאיו י יימה
יתאונן ויתלונן הא דם ח׳ גבר על הנחת היותלו חטאיה ועימת שהה הבת הרעית
הכאיתעצ הצדיקתא עצ חטאיור״לעצהיות לו חטאים ועינ!ת מ!כרחים מפאת
החימר כ׳ אדם אין צדיק כארץ אשר יעשה ט כ ולח יחטא אס כן על הנחה 11מה
מקוייש צו צאדס ח׳ גבר צהתאונן וציתציק נגד השגחתו הנפצאה כ• כצ דרכיו
י שפט •צ־קח״נה שכ• הדרך השני •איר פי השי כשיגה כני איש הנה תכליתי,.
<ת'כוהה1א כדי שיפנעהח!מראצ הנפש העולה היא למעלה כ׳ היא חציבה מתחי
בסאהככודותשצית״תב״כוריןהואלדכא ולהכניע ולהשפיל כצ הנכנעים אצ
ה ת מ ד והס אסיריו ווא לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ ויל תכליתי ביישור ן
כשינה כני איש הוא כדי צדכא וצהכניע תחת רגליו כל אסירי התמר שהש
נכנע׳" אל התמר בחרפם אחרי התענוגים הגשמיים ואמר שתכצית! ׳תיכהכנעה
ה נ ו ה א צ ה ט ת מ ש פ ט האדם כפל אשר ׳שפיט שיהיה מכוון למעלה אליו ׳תיויוא
להטיתמשפטגברנגד פני עליון ו ל מ ה שעישה השי כמה שמדכא תחת רגליו כצ
אסיר• החומר הנה תכציתוכוה להטותמשכט האיש כפל אפר ׳שפיט שיהיה מפיין
נגד פני עליון שישים אתהשיילאותי׳שיו נגח ככל פעילותיו על דרך ככל דרכיך
דעהי והוא יישר ארחיתיך כמו שפירשתיהו כמקימו יכנה את השי כשם עליון פה
צרמו! שראוי צה״שיראתהחומר שלא יטה למטה רק למעלה אליו ׳תישהוא עליון
כ י כ ו ה ״ ש י ר אצהשצימ!תהאמת» ואמר שעם היות השי הסבה הראשונה ככצ
הדברים ע ר שעצ כן ראוי לתלת כל הדכריס הנפעלים כו יתישהוא הפיעל אותם
אחר שהוא סכה ראשונה ומניעראשק לכל התנועות הנה כאשר יפעל הארס
הרעשהוא הנקרא עייתהאדס בריבי כי ריב! הוא מריבת החח והגו״ה שוה
יקרא חכו כיחיד!לא •היה ריכ כין החח!המיה רק כפעילות הרעיתאן כפעילת
הטוכיתאיןשסמריכהכיעסהייתשיתעצכהחמרקצתלא
יר׳כ עס הנפש אך
כפעיל!תהרעתכשהחומר פיעל א!תס הנפש מנגדת!החמר בעצמן מתחרט
אחר שיפעל אותם כמאמר רול הרשעים מלאים חרט!תכ!'ואמר המקינן כ׳ לעית
ארס בריבו וה!אמריבת?נפש ע ס ה ג ! ף כ צ ז ' ? נ ? ב ו ? לא •שתתי״ השי פ• הכל
נמשךמפאתהאדסו?!אפרטי!תהפעילהפיהפעיל!ת האנושיות מצד כללתם
הסטובותמצדעצמןוהשיהיא המניע הראש ןאך היותה שלא כראוי וה יפעלהו
הארס כבחירת! הרעה וביה לא נשתתף המניעיתישמ! ויא לעיתאדם כריכו כנו׳
?יצא ראה ולא הסכים כיה חלילה כ• ו ? נחשן מפאת ?חתר וה' צהר כאשר
;
הארכתי
נ
א:י
הגבר
,.i..-.
הארכתי הביאור על וה כ כ ׳ י ה פ ט י מ י י ש י ה י כ ל • ״ *
'יא חלקל' י א ת י א ש י ה נ י ח א ״ מ מ ה ד ד ש נ ע י ק ל ב י י ה ע : :ל י ; :ה י י ה עצת
בג כ פ קיפ הנמשכים והוא הדרוש יישר החי במי
ft:•0נ ב כ י ב:׳ מלה קי*י1ד
ני הימן • ב נ ב י א י י מ ז מ ו י משא ע«נ• הצההיים מחק •בא עיר• כ׳ •הנה ירשי?:
הניח להקלדה הידועה י״ פ י כ״ ת צכצ בשהש* ה י״ ה־• •:ע הי* •י י • י נ כ ה
הראשינהלבלהיבייהישלאיצחשהינרככיעלרקב״צימ
ל צ נ י י מ rי י •ה
א י ו ומה׳ ה'לא ציה •י'»ו• היי! זה יח״ה היא חשד •יכצ צבע צ ccכ - .ה צ־ ׳ה
או קצונה ימצא הפעולה ההיס חל ה פי על החנינ• יזיז •תהי חש צא שיהיה הדכר
בוצי• !:משהיא ציה שיצא הדבר ההיא חצהפעצשה י הייפעהראשי; יצאיצ־״ר
ש ש פ צ לה י ש צח י• שת ה־־ציעהדתש; כנ ־ ע ׳ כ -ש נ י י ה י י ש ל כצ׳ ה . :מ
ג ל ע פ ר מ ש ל י א התניע הראש;אש י ע י ר כ ר ג ע ׳ ע ־ ו י י צ עי־ ש י י כל העג לש
אשליתניעעיט וביאר הדרוש כל! במלית קציומ באוחרי ״כ• עליי; לח מצא
היעיתוהטיבוהזא מ ת נ א י ב ח י היטב במה שבתבנ! שם בכ׳איי הייוחר נ״של.
נפלא על איכ; העזר האלה•׳השתתפות• ככעילימ האנישיימ לאיר השמש עש
הרואה אשר בידו לענש עיניו מ ר א י מ כ ת כ ט כ• העור החלה היא כמו ה ת ר
,
לעיניה והבחילה האנישית היא כעי; הלואה שאם •רצה לדאיתהיתנט צא • ח כ י
מצי הא י שהיא המכין האויי שיהיה נאימלהש־נהחיבט אל היכיט כ׳ דלתי לא
תה׳ימיהג ׳לפיעל הפעילותהט בית היא כמויייאה ומשיג המ בטינהנה מלאיי
האלה׳אחנההפיעלהפעילימהועימשהיאהעדי הפעיליתכיהרעי הה ל ע ד ר
וצא מציאות כנידעהנה הפ פמ• פכיתפ או עיצס עיניו מראית כ׳ ד י ך ישעים
נ י פ ל ה •לשניה בחשך ידמו ינ:-א לפיולשלט ב ל נ ל ל ״ ל מ היא השי' י פ כ ו
נ א ייכאמהאדס מצד עצמי כמי שהיא בריאה פ׳המחלמלרחיה היא מצד המ ר
יפיפה מצד הלזאיזהלעתחלתייה-פיהיאמפחתהחלס כימי שתינו י צ ל צ ר א ת
א׳נ! משתתן ה א י כלל בעינו ונמצא שמהש׳ לח יצא הטיכ האחי יליא פ פ »לא
הרעימ שמיה; שהה מחלתי ופיכו והיא מה שיצל כל המקנן נ א מ ר ! מפ׳ על״ן
לא תצאהיע־תיהטיככ׳ י ב י ה י ע י ת בלשין יביס ׳הטיב בלשי; ׳חיי צרחת חל
הדרוש לנויכ׳ היא כאל! אמ שהרע מ אשר יתחלקו לשני ח לקי ש והס ההתחגה
׳הפק! לא יצא! מאמי ימינה שניהש כמ'!הט בהא נכלא יצא מכי! !ה א ההיא כנו
ויאהיעייהשכיאחר שהניח ממיתתהרייש יוכר הטעה ה מ ק על אימתי כמש
ייזתפדכרכאימ נ י ע ה זה לא נשאר עיר מלינה צידה נחטא•! כמה שיתנצל
ויאמר שהשי' היאלחניעהראשיןכהה נ ׳ לחטאי באיכ מצד הארה עצחיביהלש
יאין השתתפו'אצההבההלאשינ כול כצצ על שעל כ; יקיא! נאמת הטחיי של
הארה כ׳ היא הכמש בהחלט כאח ר י! א מה ימא ק אדה ח״ גבר עצי׳ט־״ו נ י ׳ לו
אחר ב• חעמלאיןלוהמנצלימכשייהצדכחושליכיח וב!ל •תישבו פצ ר נ ת ב י ש
פיאח' באיזן על נכין כביאור אחממ הדרוש ברא ,תי! ורפשר ש משבי ר ב י ב ש לשלשל
9מס
האחרוניס כהודעתאמתתהדרוש הנ! ״לו נ י מ י ד י ק כלל ו ק ~jjכ-׳-׳ של
לבייש
קי:
, mהניד
מ י * 8כהודעת הרחש עצמו כפי»ה שביארתי! באר היטב כפייהכטות דרשו
הבהמצאוכ! נספר תפלה לחשה מאמר א חיק ד' כנו'!ה!א אחר הראי /והנאת
הקדמה אחתיחעה לכל!היא שאס יגנוב אדם אחד כיס של מעית שאינה של!
היההשיהסיבההראש נה אלתניעתהאחצע״סוהאכריס לעשת הדבר כ׳ אין
שיסאברחתניעערקמכחהחניעהראשי!1 ,אחהיא ההנחה הראשינה שהניח
ה נניא פה כאומימ׳ וה אמר ותהי ה'לא ציה נל!מר פה!א המניע אל נ ל פיעל !לא
יהיה דבר כמציאות פלא יציה אות! השי אחר שהי,א מניע! אליו נאמת יענו
הקישיאחינהק שיא איך יפפיסהשיא! ׳ניעאלהארסלעשית הגנבה ההיא כ׳
כנה היא ׳תיהואמניעהיי אל הלקיחה י ר ן כלל ואין הנאה והמגינה רק מצד
התחלתית הנישא אשו כ! תהיה הפעילה ההיא ופחיות הנישא אשר נ! תהיה
בפעולה הכיללתחהלקיחה איננו מישןחהייניע ה א ר ק מפאת נחירת האלם
פב!חר ניקח כיש המעיתםאינושלוונמצא ש ט ב י י ת ה י כ י א! גנית! הוא נמשך
מצד כחירתהאדסאךהפעילההפיללתוולתהשקכתהנושא אין כו לא ט כ ולא
ו ע כ ׳ היא פעלה ט כ ע י ת מ ס י י ת מאתי ית'י!.א מפי עליון לחתצאהיעית והמיס
שטיבי!תהפעילה!רעתהאינהמפ׳ עליון רק מצד כחירתהאדס ובכן מה ׳תאינן
אד׳ ח׳ ג ג ו על מה שיחטא בא מ שה א ית—.׳ע עליו ששקר הוא דובר יען החטא
כא מצד ריע נחירת! כאמור וכאשר יעי״) סס כפייההפטרה הנוייתבאר כאר
היטב בפס קיס הלל! אמר ע ד נחפשה דרכינו ונחקירה כ! נשא לכככ!
כ )
׳,
ח מ
פשענו כייאתראשר ככר ה!כיח בט עניתנכינית שכל השאורעיתהרעית והצלת
ה״תיגש ת לנח על הח־כ ג יה א תה המגיח כ• החדה נ ר נ נ׳ הצי :ר היי! מינע
צהפיסה
3
׳־'
נ ד
b
' '
ג
יויצצמו הט!נ כיור© א ת י התאייתונהאמינ! אחימתרעת אשר כשני חלקים אלה
תל!׳ עצמותהשלמית והס טיכ העיק והמעשה מ י ד ע התחיל הדקיק להוהיר א ת
העס לתקןחעהאמוניתועיתהמעפיה שהה חלקיהשלח!תכנ!'!על שלח ת ה :י ק
אחינחפשהייכינוונחקייה!נשיכה עיהייר' נעשה החקירה כאמינות והיבחם
האלה״פ על פ׳ ייכינ! יעל פ׳ שישי יתנו!לא על פ׳ י י כ ׳ הפליכיפיס כי נוה נשוב
כעיומו עד היייא נחפשה י י ב נ ו ייינחפש ירכנו המיוחייס לנו נעיין!הס שישי
הייתיניאשיהשייסנומיעה והעמידונו רכיתינו ול על הכנתה על נכין נהם
ואיויחפיש היוכיסהנאיתיסהמיוחדיסלנ!נחקיי ניכוי'האלה״ס כעיון ישי
נ* וה הדרך העיוני הנם; לשיכ עד היוהיא הדכקיתהמושג כעיון כ י כ י י ס אלה״ס
הנאמרים כאחת ואפשר שיאח שראוי ראשינה לטהר המיותיהוא הרחקתהחחת
ה״נינ תק ־ה שלמק י נע״; נ• ניה יהיה הע״ן שלםנ^אס לא • ו חק ראשינה
ה ״ ד ת ה ״ ג ־ ת ' ח ניצל לחק ר
ח
״ ־ ת הע״; ה׳ ה ח מ ו המקלקל יהיה לנו מסך
מבדיל!מחיצה גדילה ומעיק חינעהשלמותיעל כן אמר נחפשה דרכינו ראשינה
ונמק:המד<תהחג>ניתיהרעתיאח כך נתקל נעיין בי בוה נשוב אלה' ונהיה
לנקי כי וה!א יניד שאיול בל שיראתחטאי .ק רמ לחכ״ת׳ חכמתי מתקיימת יאחר
אשר הוהיר על החלק העיוני סהוא החלק הראשון מהשל״תהוהיר על החלק
בט
א
1
9ג
השני
י
*אגיהגכד
השניוהואשלמיתהמי-טהיהוא הד־ךהנניןלהשצתהשל״ ־.היתי־זכ• י * ש ז ה
ואיי שירוחקיהחריתהמגיניתיהיא הירמת חטא ואת כ ן ישתלם הא־ם כעיין
fr
ואחי כך יושלם במעשה כי המעשה השלס היא אשר ׳ניח־־תרהעיןה
הניצה לרול בא מרי א•; ביר ירא חטא ולא עש ה א ק יזכיר כיי׳ שהארכי הכ-ת ר
עלוהכשפרכרקימשהכמקיח!3עלכ;אחראשר הזכיר שלמת הע״ן יקדייית
הטהרה מהמריתהזהירעל שלמיתהמעשה כיי כ; נא .-להשגתה:ל־־ תהיי ־רץ
1
נו כאימינשא לככנז אל כפיס אל אל כ שמיש ר ל שנשא לכיני שיעיין י ד ״ ד כשל־־ r
המעשה הנעשה ככפיה וכאלו אחר ציליךלככנז שיהיה י נ ק בשביס ככל אשי
יעש! הכביס אשר הס מכ״נים אל אל כשמיה לעכירת! ׳תיזא חל כפים אל חל
כשמיהיריאלהשכיסאשריה׳! אל אל כשמים חניתה ראיי שנשא לבכנ! שיעיץ
יסתכל נהם תמיר לכלת׳ יחטא! זכיאר כללית הירי ש!היא שהכת הכתרת השי
כצי! ממנו!מצאונו צריח רכ!ת ו ר ש ת ה!א כעבור שני חלקי הפלמית הני יהא
אומרו נחנו פשענו ומרינו יריאנחמ פשעיו ומרים •ר אנחני פשעם שהיא הפך
השצמ! המעשי פ׳ פשעים ועיונויהסהפךהמצ״תוהמעשי' הנעש׳ לעבירת! יתועל
החלק העיינ• אחר ימרינו והוא רמו ופצו׳ אל האמינזתהרעית שהיא הפך השלחין
העיוני כנזיואמר שעל פן ׳תח״כ משתי אלה שהשי אינט טילח כי ׳ייני דמים
מלאו כלומר להיותנו מלוכלכים בעכיייתהעיוניויוהמעשייתעלנ; אתה לא כלח*
וסהייתשלאסלחתמצאיצוהצריתהנזייאנחנזחושכיסשהס כלא צרק זעתידעצו
כ• עינית•:׳ הגו אלה חחס:יעלמעשיני!על פ ע ל ׳דיני!',א נחנו כשעמ ויורה
אתה לא סלתתוהוא כאל! אמר כעיר שאצחצו פשענו ומרינו כשני חלקי הפלמית
כנוכר אתה לא סלחת ועל כן באו עצינו כל הרעית אשר וכר למעלה אמנם כפי
הדרך השני אפשר גיכ שית״שכו הפסיקים הצצ! על נכין ויאמר כ׳ אחר שנתאמת
שבל תכציחההשגחה האצהיתכהכיא ״סירקעצהארס היא כדי שיכנע החומר
אל השכצ ויתאחדוצהשגתהשצמיתהנפש״על פן צרין שהאדפ יחפש י ח י ן ר
ככל פ י ט ׳ רדפי! והס פעולתי! אשר יקרא! דרכים כפי הנכ־איכ והחכמים כי•
אחד ויזא נחפשהדרכינ! 1נחק1רה ר״ל נחפשה דרכיה ולא נניח א!תס אל הקר!
וההזדמן רק שיהיו הדרכים •שריס 1מש!!ניס אל הטיב כמה שהיא טיכ זנחקירה
הדרכים עצמס לראות במה הוא הטעיתכהס כ׳ הכרת הטעיתיהחקי־ה היקרה
oהוא סכת השגת האמת ועל פן אחר פאחר החפיש מחקיריכדרך תהיה
התשוכה מהרעקלהעד שתהיה מגעת ע ד כסא בכודויתיתא!נשובה עד ה'!היא
התש!כה השלמה כהכר9החטא כ׳ א! תהיה קיימתכ׳ כשתהיה בלתי חקירת
חפיש הרע!הכרתי תהיה נקלה התורה אלי! ילא תהיה התש בה שצמה וכלל
בדבריו אלהאמתתעניןקנין התש!כה עצ נכין ואחד שכיאר ד ד ן כצל שראוי
שצשייאל ה כתשובה שלמה שהיא אחר קדיחת החפוש!החק׳ר בדרכיו כנו'ביאר
א!פן התש!כה אחר החקירה הנוי כא!מ'נשא צככינו אצ בפיס אצ אל בשמיה!אמר
םהדרן הנכון אחר החפיש והחקירה הראויה הוא שכשנראה הלכ מישפצושקז*
י
י י
כעבירות
קיר
אני הנכר
ל ג ל י ל ת ז-גליה א ת למעלה כ׳ כשיהיה נכנעהלכ אל השכל יהיה למעלה וילא
יהי :ל-טה י׳ל הכל תהנשמ״ת כהלל אל הכח המי/עייר !ה!א מה שרצו י ! ל
־ [
באימים שהצייקיה לכה בלשותס שלכם נכנע אל השכל והיה א ן למשה והישעיס ^ •iיי = P
לה בלשית לבה ללכתאחלי שלילית לכס אל-,״. f,_p
rמ
1מ
,,
ת ע
1
כ
. ,
ח
׳ ו
3frc
צכם נ י « ת
לבבניאלכפיסי״לנצכיהלבבינולמעלהאל העננים בפלש׳ ע ל על כפיס כ כ ל
איי כויואחר שיהיה ההתנשאיתעד האלה׳יכשמיס כ׳ 11תהיה הכוונה והיא •תיהאו
יישירו נגי! חאאלאלכשמייר״לנשא אותיאלככ׳ למעלהאלאלשהויכשמיס!מכ״; אליו כנוי
ואחישב׳ארא׳כ;התשבילייעל׳ פשעיו כ׳ כצדק עשיהש׳מה שעש' כנגי האימה
הישראליתמחרב;כיתושממיתהיכלו ולא סלח לחטאתםכמנהנ״תלהיתמחל
ופולח לעיניתס והוא פ• להיותשנעשה להם ה י ע קני; נ פ ה י בנפש ע י שנעשה להם
כ ל ת י ויצא! מכלל ישעיס שלם יולאיס חיטית פי אלה לא הי! מתחרטים מהרשע
והפשעים אש־ליועישיס י ק ליו עישיס יכריס ׳!תי יעים מלפשעיס על כן לא
הילס!לח ללה לשי ויואנחני פשענו ומיינו אתה ל א פ ל ח ת י י י מ י ב י פ נ ג י השי
א ח י לכיתלעינית-לפשעים כאמיר ואוחי לו שלהיוישאנחני אחי שפשעי! שליל
דאו׳שנתחיט חהפשע!לאהפיןלעשיתפשעאחד לנל לא ר י ו ל אלא שעשינו
י כ י יותי י ע מ כ ש ע שהוא המי׳ כ׳ מיי ׳!תי י ע ככל מקים מהפשע והפשע יותר
י ע מהעין על כן לא סלח השי עם ה״תמליסלמחיל ׳לסלוח וכול ׳תישכ ה פ ס ק
הול על נכי; ׳׳תרצו כוקישיות לסליחת! כ׳ הפשעיהחר׳ אינסטעס לסליחת! רק
•
להפכו אך עלפי דרכנו ׳תיםב על נבין כ׳ עהלי!תמדרכ! לסליחית; הטעם למל
לא פלח אך הפיגה!היאלליית שהיי נעתקיס מהרעאל ר ע ׳!תר גחל יכן ׳תישב
למה לא אחר ואתה לא סלחת יען לפידרבניהיא גירה ילא תיהפיהידעה כאלי
אחר לפי שאצחני פשענו ו א ח ר כ ך מ ו י ט ש ל :א י י ת י ר ע ע ל כן אתה לא סלחתלמ
כאחור להיות שאחר לעיל כ׳ כהיות חט אתיני רכים שערי הליחה ננעל׳ ה ש י ם נ ת י ב א ף
המאיישתהרעיתשנמשכו מהעירסליחתייתיבכיאייהכלגיהרעוהעדרההצלה
ס״׳:
וההמלט ממנו ועל הפלגתהרעאמ' שהשי כשהביא עליהסהרעיתהעמיד עליהם
בעין
קזכתאףוחימל ורדף איתש כעיר סיכת האי! הנוינט!׳ על ראשיהם ועל בן ה׳תלסחיו!-2ום
גמנעתהחמלה והחנינה פ׳ מ׳ שיפעל כעת חרון אפו כל ע י י שיתמיד האי! לא
תמצא שס חמלה פ׳ הם הפכיים!לא ימצא! כמשא אחד לוח! אחדוהוא אומר! סכו'
נאף!תרדפנ! כאן׳ הנויועל כן צחשך חזה שהרגת כהחלט לא חמלתלקחתאחצע׳
»ה לק ללגת שהיא הצקחה ההחלטית עד הקצה האחר ן שאין שם צד חחלה ועל
pלא אחל ולא חחלתכ!! פ׳ הוא פיל!ש הלגתולא הילעתהעלל החחלה נופף על
הנקמהולאכאלופירששסביהיותהנקמההחלטיתהיא להיזתופ!עלכעיל האף
מתמיד והיא ע ל י י ך שפירשנו כפסיק לא אליכם כל עיכל׳ ללך הכ׳טז םיאשר
עיללל׳אפלהיגההיכיוסחחןאפ! כ׳ כלצינר! היה להיות שפעל השי' נגח כיוס
וןחן אפופי בעתחחן לאף אין שם חמלה כלל ועל ק אחל פה־שלהייתששס
ק כתלאף עליי ולדןאיתנ! בעילהיכתלאף נט.׳ עללאשנועלכן הרגכלתלנו
כט
כ
2
9נ
בלתי
אגי הגבר"
ב ל ת י ח מ ל ל ! 1 3 3ל ל י ! מ ש א ן .כ ל ״ מ ל א ד ס כ!־׳; ל א ף ׳ ל נ ע ! :״ כ ל ל א יל•׳
שינצלהמיכה ב א משני צ י ד י ס ה א
1
ינשו%
ש י ר ח ם ע ל י י מ ם • כ כ ה ה « כ ה !*מק ;:ל 1 :ל י א
ס י * ע צ ו ו ח ת י לשיעי־״•יאף ש י ה י ה ב ע ת ה כ ע ס ל ל נ ק ס מ ־ י ש י ר ח :׳בל•! כ ׳ י מ ל ק
ק י ל ! ע ל כן ח ח י
שליללצי.צאליל
ל י א פ ן ל ל ח צ ט • ע ; ה פ ס י ק לש• ב ע ת ב ל ו
כ! כ ל ע ל י א ש! ל ב ל ת י י ע ל י ר ה מ פ ל ה ל כ :׳
׳ מ י ל י א ע נ ן ע י נ ״ ל נ ׳ ש־יכ־יל• •י-כייש•*
כ י נ י נ ! !ביני י ת !יס כ כ ־ ת ב ע נ ן ל ך ח ע ב ! ר ת כ ל ל ב א י ש ; ש ל י ׳ ל י ל לי י ״ ת • ל צ ל ל ! • :ל
לני!לני
ל א ח ר פ * פ ש י ש י נ צ ל כ! ל ־ י י כ ל מ י י ל ח כ ה ח T
י * שיל• ל ב ש ע ת
כ ע ס י היא מ צ ד ל ע ־ ־ י ד י כ ש ש ש א ן שלמשה ל א • י ח ס ב ש ש נ ד ל נ ל ל ע מ ־ י ש שס
א ס ׳ ו ח מ ו עציו • י צ י א ה ! מ י ד ! ן י ע ז ר 1ל ! ל ז א ל מ ק י נ ; ש ב ש ע ל ש ל ש ל א ת נ י ל ש י כ ל ר ן
א פ ! ל י י נ ו מ א י ש י ' נ ע י ס ו נ ד י ם כ י ן ה ע מ י ס ש ל י ! א ו י ב נ ו ב צ כ י ת ס !היי ע ז ר י ם ג ש ל ש
להנקם ממנו שהם מואשיס א י ת נ ז ח א ה ח י ו י א י ס תשימנ! ב ק י כ העמים ׳ ד י ש ־ ם
הייני ק כ י ע י ס כ מ ק י ם א ח ד א ב ש ר ם י ר ח מ ! עלינו א נ ש י ה מ ק י ם
א ש ר ה ״ נ ׳ ב־ .כס
כ י כ ה מ ש ך ה ו מ ן ת ת ח ״ כ א ל כ ה כין ה י י י ס • ח ד כ מ ק י ם א ח ד א ן שיל•! א־יב־ס
ו כ ן א ן א ס יהיו נ ע י ם ו נ ד י ס ! ב ל ת י י!שכיס
ק ט ע י ם כ י י ק ס א ח ד א פ ש ר •שירחמו
ע ל י ה ם ה א נ ש י ם מ צ ד ה א ה ב ה ה ט ב ע י ת א מ נ ם כ א ש ר י ה י ה שש מ ־ א ־ ס ש מ י א פ י ם
א מ ש א! צא ירחמו כ ל ל א ף שיה׳! ד ר י ס ע מ ה ס ! כ נ ג ד ה א א מ ר כ ח י ! ה י א מלשין
טצטיל כמו שפירש! ה מ פ ר ש י ם ! כ נ ג ר הכי א מ ר ומאיס ש״ילסיש א י ת י 1לת ה ש נ א ה
ה י ש נ ה ש ה ם ה ע מ י ס א ש ר מ ק ד ם ק ד מ ת א צ א ו י כ י ס ה י ו לני ע ל כ ן א י ; מ ק ש ל ה נ צ צ
כיינינכ'; "-ניחר!; א ף ה'כנוי אמנש כ פ י
הדרןהשנייאמיכיאחרשראתההשנתת׳ הנפלאה
שנכתם ע ן כ ת ע ח ו כ א פ ס ת ק ל א ש ר על כן לא פלח לחטאתם ש ר ח ל שעישל ללש
היינכהתיכמן
שפירשנ! כ ד ר ך השני ה ס ת י ר כ:יו מ ה ם ! ע ש ה מחיצה יסיכה ש ל א ף
! ד י מ ה מ ב ד ל ת כ י נ ! ׳תיוכיניהכ והיא ת כ ל י ת ה ״ ש י ר י ן הקשיש ע ד שפירשנו פ ש ק י פ
ה ר ב ה ווה ה י ה המכוון פ ה צמקיק באומ' כ כ י ת כ א ף ו ת ר ד פ נ ו ר צ שליו ה ״ כ ר ק
ה ח ף ע צ מ ו ש ש ם ס י כ ת א ף ו ה א ף ע צ מ ו ו ר ד ף א ו ת מ ! ת ה י ה ת י ! ש ל ו ת ר י כ נ ׳ תייו
ל נ ק ב ה ׳כאלו א מ ר ס מ ת ס ו ל א ף ש א נ פ ת כנ! ו ת ר ד פ נ ו ה א ף המי והיא ה י ה ל ״ ש י ר ק
ו ה ע י נ ש א ש י א י ; ע ו נ ש א ח י כ מ ו ה ו ו א ח י ש נ מ ש ך מ ו ל ש ל י נ ת לא ח מ ל ת ' י ל ב י א ף
מלך כ ש ר ודפ כשיעניש צ א ת י מ ע ב ד י ו כ א ן ל כ ד שיאנף בו!ישליכהו מלפניו ה נ ;
1ה ה!א ה ע ו נ ש ה י ו ת ר גחל ש א פ ש ר ל ה ע נ י ש ! ב י י מ צ א ו ה ! צ ר י ת ר כ י מ ! ר ע י ת כ א ש ר
יהיה
באף
נעדר
ומ!שלך מ ש ע ר ה מ ל ך כ י א ס ה י ל מ ע נ י ש אות! בעינש א ח ר וצא
ע צ מ ו ה י ה ל! מ ק ! ה !•אמר כ א מ ת ש ע ד י י ן ה מ ל ך א י ה כ א י מ ! ! ח צ ה
לקדש
ולא להיחיקי מ מ ש ב ה ח ל ט ו י א מ ר שהוא מ ר ח ש ו מ ת ל עליו כ מ ה שמעניש! ואימ
מ ש ל י ם מלפניו א מ נ ס כ ש מ ש ל י ך א ! ת מלפניו ה נ ה ה!א כ ה ו ר ג ב ל י ח מ ל ה כלל ב ל א
נ צ נ ו ו ף ש ס ש!ס צ ד ח מ ל ה ו! א ה ר ג ת ל א ח מ ל ת י ר י פ ש ה י י ה ״ ש י ר י ן ה א ף מ צ ד ע צ מ ו
ם ס כ י מ כ א ף ו ה א ף מ ר ח ף א!מנ! ת מ י ד וה<א כ נ ו ׳ א ל ה ה ר ח ק ה מ מ נ ו י ת ' ה נ ה כ ו ל
ה ר ג מ צא ח מ ל מ כ ׳ מציאומ ה א ף ! ה ה ר ח ק ' ממנו •תיוהדחיפה מלפניו ה י א ה ר י ג ה
ב ה ח ל ט כלי ח מ ל ה
כ צ ו י י ן כ ׳ א ר שמיס לשת
נמשניתמהללחקלממנו
•מ'
כשיהיו
כ יש רק
י mהנכד
קגיו
היישידק והעעש האף כעצמו האי היא שכאשר •אנן המלך א! השי עם עבר! 1לא
< י
י
ה
ל א!:
ר
זו
S
T
לא.־של עול מ;:׳ ל׳ לרוחת׳ לשועמו אך כאשר יענישהו בכל איוה
עי:ש כהיות כ ינמ שיהיה אצלו יישל אונול! צמחמ!על pאמר המק׳נן כ׳ בהיות
ה״סיריןהאןעצחיבנייעלכןכנימבענן לךמעבור תכלה כ׳ כהיות םלכתרת
פניך.ממני והרחקמניניחךכנ! אק י ק כ לתכלת׳ שתהיה נ ש ־ ע ז הרעה השנית
אשרתתח״כ מהשתיתיכניש בהחלט היאכיעכד המלךכעיר! עס המלך אף
שיעניש אותי א ; לא ׳רחיקה! ממני בהחלט וישליכהומלפני) כלהעס מ ק צ ה ! עירו
מכ:׳! כי יאמרו א עפ'׳' שהענישו למלך כ ע ת עור ישוב •קרבהו אליו אך כאשר ישליך
אות! הלילך מכיתו ילח ירצה! עיר כל מיצאו ׳כיה! ולא יראו מלפניו ומה גס אס יהיו
ל! אויביה דב־ס אשר בעירו עם המלך היו ׳ראיס מיינו כצאת! מאת פני המלך
יעשיכו משפטי נקח־ת עלכןאמיהמקיקעלהרעה היאתהמתח״בתלו כהשתר'
פני! ית' מחנו פחי וחאיפ תשימנו בקרכ העמיס כליחיכמה שהיו הייהירק ה ח ן
והכתרתהפניפ כנוימוה נמשך שכל האומות ירח! איתני מאתסונלךנעיס ינריס
נומק ס אלמקיסומאיכיס מהס א ן א ש ה י י ת מ י פ י אותנו כייסירקאחריש כהיותנ!
דכקיש כך!רא! כל עמי הארץ כי כאשר ״סר איםאתבנוהיחלדינ! מייסרנו ירא!
מלפנימ אך עתה כל מונאנ! יהרגנו כנוי אשר על כן התקין לכל!ה היא התשוב'
השלמלובקשמהשלח! ככל חלקיו כמ!שוכרלמעלהנחפשה דרכינו יפי'נשצו נעלי פצו עלינו
0
כ!'כחד ב א ח ר אשד אחר שהי! נעיס!נדים כין הא!מ1תוהיומאוסיסכעיניהפאמ' ? ^ , " 2
י
םלאויביס אשר הי! נעמיס המפתח! פיהם מדם יפטירו כשפה יניעו ראש ןולעגן
עליהם על דרך ראוה צריס שחקו על משכתיה ״ה אומרו פצ! עלינו פיהם כל אויבנו
כלומר כשהכמיר השי'פני! ממנו!היינו נעים ונדים כין האימית כצו עלינו פיהם
והיו חלעיגיס עלינו כל אייבמ ולהיות שהאיש אשר ׳לעיג׳ עליו ׳מנחם כאחד משני
צדדים כניס שינים האי הוא כשהדבר אשר כעבור! ׳לעיג! עליו אינני נמצא כ! כי
16האיש אשר ׳צעיגו עליו הוא ׳לעגמהס כדאית! כ׳ לא חפר כצ מכל אשר חשכו
עלי! שחסר ממנו יפה לח היה ל! צר גחמה כלל פ׳ יומר מחה שהיו חושבים אויביו
עליי היה כי ויה כ׳ לפעמים ילעיגי האויבים על האויב המפחד ח ה ר ע א ף ע ל פי
שלא יבא עליו ולפעמים י צ ינ• ג׳ עצי! בעבור הרע עצח! שבא עליו בפעל על כן אמר
החקינן שבה הי! השמים רעימוהסהפחד מהרע והרעעצח! כפעל והיא הפחת
<;א פחד ופחמ היה לנ! כ׳ הפחד הוא שמפחד הארס פן יבא המאורעהרע והפח'
היא הרעבעצח! כ׳ יכל המפל מחמ וכל וה הוא קודם שיבא הרע בפעל פ׳ הפחר
הוא כדמי!; מיראת העמיד!הפחד כאשר מידה עליה השם היא ההכצה אל הרע
כפעל ואמנם השאת כיהשאת היא ה שאיה כעוד שהרע כפעל והשבר הוא הרע
ככעצ צחור והוא כאלו אחרה שכה״מלה כל וה לא היה לה נחמה מוה הצד מהלעג
שהיו מלעיגים עליו ואמנם הצד הכיאשר ׳מנחס האדם היא היות!ג^יוצ הצכ סוכל
המלא!' וכלת׳ חחשיכ אימס כ׳ כהיות! כלמ׳ מחשיכ הרעימ והוא שמח כהס אימ
מרגיש צערנלצמהמלעיו.׳'עלי1אךכ?׳»ן( הוא מרגיש מ א ד כ א כ ר ע ת ׳מעצכ
׳!תל
י•
31
י
י ז
°-
י .
• אני הגיד
״ מ י כחל שישלח! אויביו ל! כ ר ע שלוא כלי/י היבלעלכן t r bשליל היא ״יגיש
י ע ת כ ל :ך עד שפלגי מיס תרד עינ! על שכר כת עמ :שליל מגיע צעצ־י! !לנפש!
ויואפלגימיס חרד עיני על שבר כת עמ! והנה מפשק א ת ח י י א ־ ת ה כ א התחיל
המק!:־ מדבר בעד! ער פין׳ האלפא ביתא כ׳ ל ח היה בפרט ':יותר נאנח כ ־בדיין
״
r
ע
- , ,מתנים על שכר בתעחי!ואת הימה אצליאתתמהכבית אשר לק־יכ הפא ל ע ז
r
וולחמה שאר!צכ!מפנישהי!א!מרי'ככיהפמהשלארא!כעידה'כלמרשהיךימו
<״ <
e
האמירה ככה ק!דס הראיה יהיא נכין פפ׳ הדרש!אש יקשה איש עליהס מ ד ע לא
עשל ק למק*; באלפא ביתא הראשינה אפשר להשיב כנקל כ׳ כהיות האלפא
ביתא הראשונה על העידלמליללה ב י ח ד לא שייך בה מ ל שאול על הא מ ל
הישראליתאשר כל שאר החלבא ביתתמי ש־־תעלילל על רעתה אך כפי הפשט
ללי מליצלל••־נ;:ש־׳:רהכ־רבעניניפרנה לליךיסלביאאצ העין כ׳ מ כ ף
הפיא עד פ י ן האלפא כ• תא דבר על עצמו לבד! ואש היה שומר ההדר מלאיתיו'
היל מפסיק באמצע בהייתימדבר כעד! יכול אבאר הכתיביש ואימי פ׳ לה׳!)/
שאןכהיותהרעעלהאיב; הנו)לא תהיה למצטער נחמה כשם צד מהצדדים
הנו אפשר שיתנחם משני צדדי0אחר׳0הא'ה!א מצד איזו תקה שיש ל 1בעתיד
ללצקס מא״כ׳! המלעיגים עלי! ו א ן אס מ צר ה!א עכש! ל נ ל ל א שלח כמקימי אל
כנצחין לאחר ומן והביהוא מצד היית לצער ולרע כילל גס לאתרים עד המשל
הקדמוני שאמר! צער רביש חצי י ח ל ל כ! ׳לטעם כול אצל׳ ל א כ׳ הנה החדש
כאשי יראה שאינפ יחידי ברעישמשתתפיס Dאחרים עמ! יתנחם כמה שיביר
שלא בא הרעההיא בעינו לבדו כ׳ מ1ה הצד ׳תנחש אך כאשר יניע ל! חלק ׳!תר
גד<למהרעמלזלת! לא יוכל התנחם מצד הסכל א ן שלא י ל י ? מצד ל ר ע עצמו
ע
נ
.
והנללרמ!! שלאהיהלוצחמהמהצדהראשוןאמרהשניכסק־סהנמשכס כא!ח"
נ
ג
י -עיני נגרה!לא תדמה מאין ה פ נ י ת עד ׳שקין וירא הימשמיס כ! י ר ע י ד נגרה ־
ע!.-^, -ף מיל במילש פלגי מים תרד עיני אמר שנגרה תמיד בלתי הפסק וזא )לא תדמש
עיט עוללה כלימר שלא תכשק ההגרה מהרמעית ולהיות שיש גבול לבכי פי יעלה כעליה
מעמוד!אחל ירד ויפשק מעט מעט אמ'שה!א מאין הפ!גית:חליפין!העכרה כלל
לק עומד כמצכ אחד קייס מאין חלין !העכרה ולהיית שלפעמים פאשר יהיה
הבכי ככ מתמיד כלי הפסק יהיה ח ת שיסתלק לגמרי מהרה על כן אמישזה אק
לו הפיגיתוחליפית עד ׳שקין וירא המשמים כימצד עצמו כדרך ט ב ע לא יסתלק
לעילם יען הסבה היא גדולה ו ע מ ד ת נגרו תמיד 1לרמ1ז אל הצד השני אמ שנס
מאית! הצד אין ל! צד להתנחש יען היה כאכו ׳!תר גדול מכל כמתעירז!הם משפחית
עירו יעןה!א היה ממשפחיכהציישהיתהנכחריצקדושהוצעכודתהש׳ מכל ישראל
כ כ ר ש י ו ע ל ק ה י ה ה ר ע ה מ ג י ע לו ׳!תר מכל מה שמגיע לוילתו וככן אק צו צד
גחמה כצער כצישראצ יען היה צערו נכדצ מצערם ולא היו משתתפים כמדרגת
צערי שהיהחיןאחר בו לכד! וזא עיני עוללה לנפשי 1ה!א כאלי אמיעיני בדמעש
נווללפני על נפש׳ כערש׳ שמלת שללה הוא מלשן מול י1תר מכל משפחת עירי
כמי
mהגבר
קיו
*צמ' יאמיס בבי ה י י ן השנייחזשמ הכסייךס כלס על נכון והיא צי מה סהילע׳
י ת ע צ ב אל לכ! היה •ע; האויבים הי! שמחים ומלכיגיס ענימ כאומרם שאנחנו
גרמנו הרע לעצמנו כ• עניתינ! הנ !1אלה 1מ!ה הצד לא היה לי נחמה ווא כצ! עלינו
כ הס כצ אויבינו כ׳ צא אמר פצי נ נדני כיהס רק עצימ לדמו! שכל דכורס היה
עליניכאוחרס שאנחנ׳ סבבנ׳ רעיתימ כנוייכיאר דבור האויבים כאומיפחדוכתת
היהל :יכ:יה ח י ק ש י ל מ ע ל ה כ ל .״ ר מ ה שפצו יפתחו עלינו פיהם אויבנו הוא
שאמרו שהפחד והפחת כלס היו צמ כתיכצי יכקרכצו כי האדם ירא ומכחד
יהייצהראשר כו ובקרבו והפחת הוא היצהר כעצמו אשר כ! יפיל האד ומיצא
שהבחדזהיא היראה לזמני והפחת כלס היוכניויייה הצד היו מלעיגיס עליני כי
הרעאשר יגרום האדם לעצמ! יא1י להלעינ עלי! ולא יוכל להתנחט המצטעי מיינו
ואכשר שהיא נורה ככני 3צחה,שהיה אימר הצכיא שכל הרע ימשך מעינ!תימ
והיה כנו ובקרבנו השאתוהשכר !איך שיהיה אמר שלא ני כל להתנחם בהיותנו
אנחנ׳ בכתהרעועצכן התחיל הוא כמדכר כעד! על הפלגת הרע אשר ככב
ה!א לעצמו כי pט ב ע השלמים שהטיב מוצק א!ת! בוכות אחרים והרע תליש
א י ת בענותם לכרס ועל ק התחיל מדבר כעדו ואמר פלגי מיס תרד עיני על
מכר כת עמי כלומיעל שכרון כתעמישכא לו מצד עצמו על וה תרד עיני פלגי מיס
מאין צחמה כ׳ ירידיהדמעיתכל• הפכק הס מצד העדר הנחמה ואפשר שקרא בת
עמיהכתתהנפשיותשהם נסתרות מכעילותיהן המיוחדת להפ לשלמית השכל
כשעובדים אצהכח המרגישוהמתעררוואפלגי מיס תרד עיני עצ שכר כת עמי
1הס כחית׳ שהיה ראוי שישמש! אצ השכצ א שר באמצעיתם ישתלם ו״שג השלמית
האחרון ואחר שהעין הניינגרה דמעות וצא תדמה ולא תפסיק רמעיתיו יככת
בכיתי היא צהי!תשאיןהפנ!'!חליפיןוהעברהמצדאל צר ככחית הגשמיית כלצ
רקככחסאובחסתחידצררוףאחרהתאויתהגשחיותווא הפיצות ויל מצד שאין
הכיגיתיחצוף חמה שהיה עצ כן עיני נגוה ולא תדמה יומס ולילה ואמר שבכית
מעין הנויוהגרת! תהיה כצ׳ הפסק ער תבטצההכה והוא עד ישקיף!ירא ה' משמי'
לה שפיע עצ הבחיתהנש־״ת שכ ג שבערצק וישוכו כחשובה שצחה נכח כני ה'
לעיכדו שכס אחד ווא עד ישקיף וירא הימשמיס שהוא דבק אל ג ! ו ת עיני נגרה
1צאתרמה וצאאצמרתמאק הפגיתכאשר פירשנו לעיל רק כאלו אחר שעיני
נגרה וצא תדמה עד ישקיף !ירא הימשמייבאיפ; שיהיה כפחת׳ הפגית ׳חליפין
»מה שהם עתה׳כיאר הטעה ציוה יגרה עיצו יותר מכצ ש י ר אברי! מצד שאין
ככחיתיוהפגותבאימיעיניעוללה לנפשי מכצ בנית עיר׳ יריהפכה שעני נגרה
ולא תדמה ותרגיש העין יותר מבל שאר האברים הפסד הפלמית היא לפי
שהיא היתה הסבה הראשונה והיותר יקקה להפסד השלמות והרדיפה
אחרהתאיית כיעינא וצבא תר׳ כרס׳רי דעבירה כ מ א י ר חכמיס 'ול ולהיות
העי[ האייהקידס בסבת החטא כ׳ העין ד א ה והלב כיסף ומתאוילהנת רא ת
העין על כן העין ׳ככה יומס ולילה תמיד לא יחשה להיות ה א הסבה היאשיניאל
ההפסד
אני הגבר
היפהדמויומלתשללה ל א י ש ! ו ע י ל ל » 3כאשי שללת יי כ•׳?•*
* i h׳ 1
עיה׳כעלהועיללהועשתה ליבש׳ אפר 3איוכל אייכ• עשיה׳ פ׳היא הפה•־ ג י *
יותרחכלשאר פ ח י ת ׳
ש ז ס
כנד /עירי פי ל ד כ כ ת לארם ליא ע ר ק־שנה י;לל
כחיתיוהיא עיר! המיוחדת ל! לאדשויא מכל פנית עזרי כאל! א י ר ־׳נל יופיין
כח:ת• ואבי׳ עיני עשתה לנפש• •וחד רעמכלס יעל pתבכה ימיד יגא תחשה
צ י י נ י כנזכר ציר צר נ•כצפייא:יביחנםכ!' צליח׳ כ ס ר חיי כ!" נש••!׳־ על ראשי כ!'
עיר
v a rב כ י י לצל נשיישל כש־קיס חלל הראשינים פכ־־שנעש׳ כ! דבר־ש ל כ ך השבעכבא
« י
ב
' & המאירעימ ה ר ש ת על לאדם מפאת המערפל א! לקרי יההויק אשד על
ק
נ ו י היית ה י כ י נגזר מהשם ׳ ת כ י ן
נלשנחת! לנכנאל י ל ל א ש ר ב ת ם
,־*חתם דבר כ ל ף ל פ ש ק השלישי נאימרז אמרתי נג׳רת׳ יק השמיש נשך
1
ו ; ״ ; שהיא גזרה מ ; לשמים אק מנים ממנה ואין תקיה דק מאת יתברך 1עצ
כן קראת• מי־ שייך ל כוי
/
לנל ילז כללית לשנת כ :ת לשש ק ש ימה שש״ן
ככש ק הראשי; היא כ׳ לא מצאני כשים־דבי שתהיהכיישלהרשת בח:ש ר ק
כעיני של כעל שנף <הש הצבירים כ׳ בחנם ׳!כל האדם לצ ד מלש כלת״ שיתחייב
לשי ולא לשים אדם כ י ל ב ך נ י צ ת ו כ ל ה ע פ י ת מ י כ נ ת ל כ ל ב ד א ד ה שיצר! א ת ם
נ׳
יינס
ויאכל׳ א תש !אפשר שוהו המש!!; לשלמה העל כאומר! כ׳ חני מז רה הרשת
?!׳ווי ה:-ל בעיני כל כעל כנף ייל מה שהותר שתליל מזירה הרשת בחוש בלתי חיוב כלל
ה!ח בעיני כל כעל כנף ותהיה מלת כעיני כמו לפני כימ שלוא בהרבה י ק מ ת
אך לי •:פוש כעל חי אחי אי; ראוי לציר אותם י ק נ פ נ ה ח!קל זאמי לנניא
שהאומה הנבחרת שלוא מ ד כ י כעדו עלכלכהנה ניד ציו אתה א־יבי! שנכד
».׳«
יונס י ל כמי שלצפיי צרים אלתה חנם ק ציייאותםחנס אייכיהפכצכ ר יאכשר
שמלתחנסדכקהאלמלתאניכייכאלואמר אויב׳ שהם ר י ב ׳ הנש בלתי ל ב ל
שלא עשיתי• להם רעמעליס והס אמני חנם הנה הם צייני שיל יודל ל יתל גירה מ ן
השליש פמו שיאמר' ילדמיולשעש׳יה בשינה מכזזנת ולא על צד הקר׳ והלוימן
כפל ״ לת צידה כאוי׳ר! ציד צדינ׳ כלומיכיונ! לצ דני בהייתה אז׳כי חנם שללא הפך
מ׳ישליש׳ הטבע ואפשר שמלת חנם תהיה דכקל אל גזרת ציד צד נ׳ וכאל! אמר שאס היו
צדים איתי לאיזה תייגלת ש׳ ג״עלהס מזה לא היל מקיש לתל נל כלל שליה -נמשל
לצפ ר שצדים איתהלתיעלתהצ״ד אמנה כמה שצח א!ת! חנש ללא הועיל דק
לציינ׳ ל ב י בלתי תכלית א ח י הנה וה יורה הייתי ייפידר מפאת ההשגחה ילכל
הפירושים ביאר איך היתל צ דתי חנס ללא היעיל יללא תכלית אחר ז לת רעת
הצידל ׳ללש ד ל לבד כאומרו צמת! בכיר ח ״ וידו א ק כ׳ ריללצכר כשלישדי*
אתי הנה הוא לתכלית לתיעלתלמג׳עמאשיל אות׳ א! מלג-נ! 1רנצי א ־ א,מ צדיני
כצפייפלומילאנמשלת•לצפיייק כעני; הצדיה והראיה כ׳ צמת! וישר! אתי
כבור ויד! אבן על פ׳ הבאר שלא אראל ולא אמצא ביל ׳•דיל על שיא היה תכליתם
י ק הצידה יהלכ׳דה לכד כנויאא צמתי בכיי ח ״ כלימיאשייםש תי׳ יידו אבן כי
שלא תהיה ל• עיר תקיה לצאת משש הפך מל שיעשו כצכ ר כ׳ אפ ׳שימולוב״שמר
קץ
אני הגנרי
לא י6ימ!ה כמקום שלאישמעק!י רק כמקים פתח &יגיי־ !1רצציווצגיציו א׳ יהא
•אכ׳לתבשרוננויויהיהזידןאנןניעל ע׳ הבור כמו פפייהראכעיזל לי* •היה
הכור מלא מיש ייהיה : 6מרו ויד! אכן כיעל עצמו ממש כדי שלא •יכללהיצלייהיה
נשקעכמיפ שיה מידה ככל איכן שיהיה על שלא היה תכלימס ו ק לצדנ׳ חזם
כלי/׳תכלימאתררקלהרעליבהחלטואמרםנמשךמוה שהמיס היו צפים עליו
ר כ ך ה ט ב ע שהחדשהח צן>עלפצ•מיפיפה היה
שהמיס הי! צפים עלמ
ו ה י א ה י ה י 1מ ר כ ב ד מ ה פ ו ז א צ פ ו מ י ס ע ל ר א ש י ו ע ל כ ן ג ז ר אומר שכל עגינ! היה
גזיה מן השמים שלא כ ד ו ך ה ט כ ע חא אמרח׳ ננזומי ׳ ו נ ר א ו ת ׳ כל הפרטיים
הנויאשרהשמיני עלי על צוארישהיו כלסהכךהטכעהנהוג על כןאמרמיננורמי
כל!מך מצר גזיה חלהיח הנה והכי כנוילא כטכע או מפאת המערכה כ׳ אין
החעישהפ עלמהשך הפדר הטבעי מן הקצה אל הקצה כנודע ואחר אשר קראתי
הוכיח שלא היהוה נפי השדר הטבעי רק בפי גורהאלהיתהשנח״ת נרציט << jקול׳ ושרע
הגמורעלכןגזראמרשאיןמקסלהנצלרקמצרויתיחמקיס
נ
0
א
ד
ה
״
ו
קרנת נ J
ה
כאל! אמר שכאשר ראה שהיתה מרה אלהיתחיד קרא אלי! יתימכור תחתיית •ר'
כהי!ת! שס התחתיתהנור!המיס צפים עליו מוה הצר קיא לשמו ׳תיהוא סס ה'
המ רה על מדת רחמיו וזה אומרו קיאת׳ שמן ה' ׳ריקיאתיאתשמן המיוחד
•הוא שסהי׳לא שסאחרמשמותין יען הייתי צריך למדי רחיייך הוניס מצד היותי
ככור תחתיותשהואקצההרעכלתימקיסלהצלהכדרך טבע
ויוא
מנור תחתיות
כויושאלמאתויתשלכתתאחרשככרשמעקלו אל יעלם אזנו לר!חת! לשעתו
גכרטתתחתהיותמדרכייתיבבדל חסד! שטרסיקוא! וישמע
ק ו ל ס
היא יענה
עתה לפחות אחר ששמעהק ל ראוי שיענה ״א קלי שמעת אל תעלם אונך לרוחת•
לשיעת׳ יראתה עתה שכבר קיאתי מכיר תחתיותהנה ידעתי ששמעת
קיל׳
ועל
כןאלתעלסאזנךלשחיעכפרטית חחנת׳ לר!חתי לשועת׳ אחר שבבר שמעת
ק!ל< כקראי לך והוכיח שמקי! ראוי שלא יעלם אונו יתיוהוא להייתיודרכ! ׳תלעחת
ק ר ס שיקראהו׳עמהלפתמאחר ששמע ק ל! ה ק ר א אליו ראוי שלא יעלם אזנו
משחועככרטותאחריו!מלי! כאמור ו״וא קרכתכיוס אקראך הנה אתה קרבת
ק ר ס שקראתיך רק שידעת שאקראך ואחרת קידם שקראתי אל תירא כ׳ הנרנה
היה ע ל מה שינא ולא עלההויה כנ דעיכשעמה אחר שככר קיאת׳ ושחעתק לי
&רא״ שלא תעלס אונך כאתר והואלקדיק אמתי ומתישכ על יכין ו א מ מ ככיכיינינגיס;'
ה ד ר ן השנ״אחר כ׳ כנותעיר! אשר וכר!הס כללית הכחית הנ שמיות צר! איתו
כמו הצפ ר יריכמו שהצפיר נלכד נרשתלתאית׳ אל המאכל החושש כרשתהנראה
לעיניו בן צדונינחיתי שעם שרואים שפ רשים הרשתללינדס וחישנים שבחנם
״
יההרשתעכ! השענ־יש לרחם ׳ארונו פ׳ חחדתהחא:ל יפתה אתם כמו
םהארבת׳ אני הביאיר כפרשה הראשינה שבחשל׳ על זה כסכר מפלה ליישה
מאמר א ח .ק ד ופן אתר פה ציר צדיצי כ נ פ ר יריכמ! שצדים הצפוד שעם שרואה
ב פ ר ש ׳ :לעיניו הרשתהוא צלכר כה לתאית אל המאכל נן צד!נ• נצית עיר׳ הנוי
$ 0
1
I
b
לתשיקתו
אני הגבר:
לתש!קתי א 5המוחשית ׳הדבריסהצש״״כ ק י א י צ בניתעיח א ש י « כ ר
jrS
הגס כיאו׳ב׳ איש אנשי ביתישהםא״בי' מו־-גילא כ ה מ מ ן ל ת ש ק ת ש י ת +י מ
אלהדבו׳ס הגשחייס ובב;חס אתביס חרש!לא ליפני שקבל! רעכחשכטהאייכיש
דקכתנס״זאא״כיחנסירא־יבישלסאייכיחנ־ולש כחיה־ הגשמיית ל:ה הס
צ -צ־׳:׳ פעל •יחי כעס «!סלי!ס כמשפטם שהס מיששיס העין בחיל! ל :א
שעישיס עבירה הי!ס!עבירה למחר ע ד שגעשה כעביתהעגלה כמו שאריל יעל כן
ככל מלת צידה באימי ציר צדינ׳ לרמיז אל הרגל הפיגילית כעס אחר פעס כנז'
ואמר שכל הכחיתהגשמייתהסגיח כביר ח״! כיח״! האח־״ס והס חיי הנכש
השגיח א!תו בכור החימר כיבהחשךה:פשאתרהתחרה.אנסגר בכ!ר יאייידן
ויד! אב; כי ה!א כצ!׳אל היצהר והיאהכחהמאיניאשר נקיא כ י י הנביאים לב
האב; כא!מ!הסירותי או/לב האב; מבשרכם ו כי'!"!א:ירו אב; כי כלומר ב׳ ובקרבי
ולא חיץ ממני השליכו אב; והוא היצר הרע שיהיה שילט כי ולה״מ שהמשיל
ph
החמר לביר מלא מיס!הס מ׳ למרים למארריס גמר המשל הנזיכמלתהמים הגוי
והס מי הכור הנויםצפי על ראש! והוי משל נפלא להכשר הכתייהנכשיו' אשר כראש
וככלל הכשל הלב נה ׳השכל כי או יהיה האדם כאכש חקה כ״ נניד ונכפר
לגמרי ועל ק איור צפו מים על ראשי אמרתי נגזרת׳ יר כשראיתי שמי הכיר וה א
החימר כנויצפי ועלו על ראשי הנה מיד גמרתי אמרתי צגורת׳ לגמרי יכפר ע ד
שנראיתי שאבדה תקית׳ קרא אתהשי מהכור הנוייהיא עד שפירשתי א:׳ כמיתר
כאיל תערוג על אפיקי מיס כפסיק מה תשתחחינפשייתהמי עלי בייוהנההבסיק
הוה לפי דרך!ה מתישכיעל נכי; כמה שקרא א:ת! כור תחתיות שהיא החמר אשר
היא כ!ר של תחתיות הרכה שהס כלליתהכחויהגשמיותשכלס הס תחתיית כערך
אל השכל כ׳ צפי דרך המפרשים היה ראוי שיאמר מתחתיזתכור לא מכיר תחתיו'
אך לפי דרכנו הוא תאראצ הכור והוא הכדצ משאר כילית ואמר שמה שקרא
לשמו ׳תנסח קריאתו היה קיצישמעתאצ תעלם אונך צרח־• צ ש עת• ר'צ קצי
שייעתלשעבר פעיייסרביתששקיאתיאליך בצרת• יעל כ; עתל אל תעלם אונך
לריחת׳ לבועת׳ נ ׳ אין הלתך גואל להעלות אות׳ מביר החמר !לנין! הנניף הלו
1אחר ששכר נסח תפלת!תחנתי לפניי יתיאמישעס הייתי קירא אלי! יחלמאת! •ת'
היתה ואתל! כ׳ ה!א הנותן לוכחלהתעירר ולהתפלל אליו כי בלתי עיר! ימלא
היה בא אל המדרגה השלמה הואתלקחא אליו 1וא קרבת כייס אקראך ר״צ כייס
שאקראאיתךהנהאתהיתיבברקרכתאליכיאסלא היית מתקרב אלי קידש
לא הייתי קירא אליך כי הקריאה אליך היא תחלתהתשוכיכנודעווא קרכת בייש
םאקראךכיאתה עשית ככר כהשפעתך שאהיה מתעורר לקרוא איתן !כיה
מתישב לשין עכר כמלתקרכתולשן עתיד כמלת אקראך פ׳ היא פפיר השכעתו
יתיהיוס שיקרא החיטא אליו שככר קרכ השי׳ אליו לתת לו כח לקרוא איתי ית"
ואחר שבוה לכר ה!א כאלו אחרת ל׳ אל תייא כי אתך אני כ< כמה שאמ מרגיש
בעצמי יש ל׳ כח לקרוא אליך ואני מתעירר לזה הנה כ ה הוא כאל! אמרת ל׳ אל
תירא
קיח
אני הנכר
הירא'א אמרת אלתיראוהואדקדוקנשיןרבתהיחכינפשיגאלתח״ נ ו ר א י ת ר נ ה ה' _
ה עיתתיכויראית כל צקחתססיכמ! שהפליג כ ר ע הפליג כהצלה הנמשכתמפאת ראיתה ה
ההשגחה כשהשי הוא המשגיח כ! לש גהר! כ ׳:ת׳ כ ג ' כ ס י ק י ! f ,
ס
?
ש
ע
ש
ה
ל
ש ע כ ו
רא תה נ ל
השיתהפך הנהיג ני; כני ארש ווה כ׳ כאשר •היה איש אחר אסיר ושבוי כין אוינינ
1יש כין השבי יהשנא׳ הפרש מה הבא להוציאו מכית האסור׳ לא יכניס השנא׳
שיוציאה׳ אכלא •שפט :ואשינהניניהיהפושיהס ואחיכ •גאלנו ו״ציאמ משס כי
כוההאיפ! מגיעח״גלחלשכא׳ילא לשבי׳כ׳ פל הפרש ׳היהנחן לתעלת האדון
ויכל׳ ד העבד וכיח! ויתרצה נבלמה שיגורו נגדו ויתנחם מהכל במציאת יציאתו
• ש ס א ן כאשר יהיה נדון אחר שיצא גועברותאו •שבטו צדק ויוציאו לאיר משפט
!״.׳עמיל ת ע ל ת לעבד שלח יפסיד מוכית! דכר על כןאמיהמקונןשהשי לשעבר
אחר שהיה ש מעצרוחת! לשעת׳ הוא יתיהיה ר ב ריבי נפש! נגד האויב ווא ר כ ת
היריב• נפשי יילריבותרכשישהיתה נפשי ובה עס האויב אתה ר כ ת א ת ה ב א פ ן
כנחלתה״ והיצאתני מיד האויב שהייתי תחתיו כמו שאמר צמת! בכ!ר ח״ כויווא
גאלתחיי ואחר שאחר שגאל חייו והיציא! מעבדות לחידת ראה העי!ת שלי!
עישיסלו ושפט משפטו כצדק באיפ; שלא יפסיד מוכית! דבר ו!א ראיתהיעתתי
שפטה משבטי ריצאחר שנאלתחי• ראיתהע״׳תשהיו עישיס ל׳ ושפטתמשפט׳ ר״ל
המשפט שהיה ראוי לשפ ט!אפשר שאומר! שפט'משפטי ה!א רושם הפלגת ח ״ ! כיינינעיכנ״ל
יתיעמ׳ והוא כ׳ לא ד׳ שראש גה גאל חיי! ואחיכן שפט עיתת! אלא ששפט השי
'כמי שהיה שיפט הוא נעצמו ווה רצה באויוישפטה משפטי כאלו אמר שכטת מה
שהייתי חצה אני לשפ ט אם הייתי אני הדיין לתק; עותתי שהיו מעיתיס איתי אותי
המשפט שפיטת אתה ואחר דבר אחר שעשה השי עמו לשעבד והוא שהמשפט
הנוראה כל נקמתם שעשו בוכפיעצ ונתן להם כפעלם וכרוע מעלליהם !לא ד׳
שראיכל ניךתיאלא שרא' כלמהשהייבמחשכתילנק׳!׳לתהנקחהכפ עלכ• לעולם
הרוצה ללנקייש במחשבת! להנקייות' ממה שה!'נ!ק'כפיעל והשי לובויהנשכט לתקין
עיתת! ראה כל נקמתם ולא ד׳ שראה כל נקחתיאלא שואהכל מחשבתם שליה להם
להנקס!יא ראיתכל נקתתס כל מחשבות'עלי!תהיה לפי וה מלתראיתחישך עצתו
ואחר עמו!כאל! אמר ראית כצ נק״יתש בתה ששכטתוראית כצ מחסכיתם ל׳!היא
'מחשבתם לרעה נגדי ועל!ה פשטת כדי כלא אפה ד מוכית׳ דבר ולשלם להס
;
כפעלס!כמחשכתס הרעה כנזיולה !ת שהילל!כלחחשכיתס עס ויו אפשר שתהיה
כ!!נת< צימר שחה שראה השי נקייתסה!א קיים שיצא אל הפיעל רק כהי!תה
בחחשבתיכ• היא רואה צביתימחשכיתבנ׳ ארס ותהיה לפ והגזרתכצחתשביתס
כי' כצ יקחתס!באלו אמרה ראית בצ נקמתם ומה שאניאומר פראית כצ נקמתם
היא שראית כצ מח שביתם צ׳ קידכ שיצא׳ אל הפיעל כי הכל גלו• וצפ״ לפניך עצ כן
אתר כלמחשבותסבל*וי!וה!אחתישבעצ נכין כפי הענין וכפי הלשין כ• ה ר א ה
•.אצלו •תברך נדברים היא ק ד ם צאתס אל ה פ ע ל הגמור כאמור ואמנם בפי ביינינכיכניצ
הדרך השני יאתר לשעבר ו נ ת ה י ו י ב י נ פ ש ׳ כי ריב הנפש היא עס הגיף !אח'
ל
כ
ג
נ>3
שבהיות!
־ א:י הגבר
סבהחתו נשקע כיס פשעיו!קיא אל ה' •סלח עזי! מקרש "85
שמעה' תפיח! י י ב י י נ י נפשי נגד הג ף ! i&jח״! מיד הח ייד פהיה י ת כחייו
כ י י ן הישע•' שבח״הס קיי״ 0מתים !היא כ י מ י ת תיו־׳ת ה י ת י פ י י י י « ל ת r u
ועלע״תהחמר אמואיתהיעיתת• רלמהשעייתיאנייצד י»1יי לתה דתיי ייתן
ועלב; י נ ת י י נ ׳ נפשי כגניו ושכטתמבכט• נ ג י ה ח מר להשיב להשנעאל ה:פש
ויזאםפשתי׳ נ כ ס י ו ' ל ה י פ פ ט המייחד ל׳ נ י נ י ! נ י ; ג פ׳ נ ׳ על Pקיא' י 0מ י
ככנו• אליו אתה שכישתאית! הצדק •היא ני!ה שואה כלנקמתא• •כי! יהס ה .ת ת
ה ג ש מ י ת א ש י כל יחשכתם ! נ ל ישעם ׳חפצש היא אל הנפש הישכלת!השכל
פיכניגי0ייי.הנה השי יחה נל!ה!תקן י ת י י ש ר ע ׳תיהח-ירייה שאמיכליחשנת
ל׳ ימו לעני! טיב אשי יקיה כאייכ ומתנקם כ• כאשי ״ישרי הא־יכ כ י נ י ׳ אחר•"
•נוח האיש אשר ירצה להתנקם ממנו אמנם כאשר לא ״ ש י ד האייבהמתנק' נ ד נ י
.אחר יקלחשיכ מחשבת לעשיתנגר אויב! או לא ירח האיש ההיא יהא מיש דא־ ת
כל נקמתם כלמחשכותס ל׳ י ל לא היו נטיי׳יהאדכייכמחש כתי רק כ• יעפ הייתה
הנק-'•-איןמניחה יילל נ י א ס היתהמחשבתינטריתבדבראתר לא הית הנקנה
ככעצ!מהכיהיהשסמניחה כאמור •הא דקדקנשין ומסכים מכיל צד לנקמת
החמר על השכל כ• כל מחשכתהחמר!ככללהכח המרגיש הוא אל ה שכל לפנקס
מחנו פד• שיכנעחליו ללכתנכל דרכי! בר ד פ אחר התאית הגשמית!המחשת
כנוי שמעת חרפתה ה' פצ מחשבתה עצי!כי'שפת• קמי והגי׳נ׳ וכי' שנתהויןמתם
ששעת
עשת• קם׳ וכייתשיכלהם גמול יכייתתן להם מגנתלבי©'תרדוף כאן׳יכויהנההפדי כפס קי"
עני{
ת
n
ע
'
״
נ
י
י
הצצ! להכנתםונתהמקיק כהס ככ• מה שפירשנו היא כך כי כהיות! כקרב נר׳־ע
0
ם
כ׳ רכה היא קרא אל הייענהוווא קראתי שמן הימבורתחתי״תואי׳ר ל פ מ י ת י ם
לשעכי לעילם היה ש:מע קול! ווא קיל׳ שמעתוכייועל כן היה מתלה עתה 5צ0יעצי1
אונ! צרוחת! לש:עת! ואת ח א אל תעלם אונך !כיי ושנ לשכר החסדים שעשה עמ!
לשעבר כא!מ קרנתכייס אקיאך ופו' ע ד שמעת חרפתש ה*!סייייכש ק שפתי
קמי!הגיונה התחיל להתפלל על ההייה כא!מ' שכת׳ קמי!הגיונה על׳ כל ה׳ ס יעל
כן שכתם וקימתם הביטה וכי יתשיב להם גמול כמעשה •ריהכתתןלהפמגנתלכ
וכי' י ק תרדוף באף!תשמירס!נ!'הנה!ההיא הסדר הנשק יאמת׳ לישיכ הכתיבים
וביילתיה א״א לישבס על נ ס ן כי אס מאמר רכתהיריני נפשי גאלת ח ״ היא ע3
ההווה מה היה צריך להתפלל עוד נגדי שכתם!קימתס הביטה עד ס ף האלפא
ביתא ואפשר שמפסיק שמעת חרפתם ה' עד תפיכ להה נמול!כוי היא הצעה אל
התפלה והיא פפיר הפלגתרעתס ובאות הת<! שהם השלשה פסיקים האתרים
מתפלל לאליתילהנקס מהם והנה ה ג ר רעתם נגר! מהג' פנים שאפשר שיביא
ה ר ע ת מכאת האויב והס אס כמחשבה ואש כרכור ואס כמעשה !הנה מ ג ר
המחשבה אמר שמעתחרכתםהיכל מחשבתם על• והוא שכ ליא׳ דכתח ציתו
בכור ח״ וכוי שהם האויבים בהיוה ואמרשמעתחרפתש ה' כצ מחש ביתית עצי;־ ל
סמעתכלחלהתסאשר במחשכתס לחרש;׳והחציהאחי!;חהפסיק היא כ• כחצי
הו א שין
אני הגבר
קיט
היאשקיכאלואי׳ר שחה ששמע חופתה הוא בל מחשבתם עלי לחרכנ• כ׳ השי
היא בחן לכית!כלי)'!קידס שיצא חל הפיעלהחצונ׳ שמע איתי ית! והוא ה ו ע שהיה
במתשי-תס לעשיתובנגד הדכיו שהיא ה ל כ י הביאייו שכת׳ קחי והגיונם עלי כל
ה״ 0י'ליגה שמעת שכת׳ קחי <היא היכ1יהחציני הצליין בשפתם יהג״יהעלי כל
ה־יכ!תהיה י׳לת שמעתנמשכתגה לקטה וכאלו אח'וגפ שחעתככתי קחי שהיא
קלנידהחציניוהגיונששהוא הדנידהכנימ־ ששניהם עלי כלה׳ ם בל פ; שהיה
יו כ:ישחה שבנפש שהיא הלב ל הפנימי בלב עם מה שחון לנפש שהוא הלכיד
החצינ׳ בשפתיה וכנגד המעשה אמל שבתם ׳קימתהכיטה אני מנגינתם ל״ל שכת'
וקימתיכבלתמעתס הביטה שהם מתניעעיילעשותדבל בפועל אשר אצל הבעילה
החצינ׳ת תהיה התנועה הגיכייתיעל ק אמי שבתה וקימתם לדמיו ייזל הפיעל ב׳
הישיבה!הקימה הה מתניע!'וחקרי לגין׳ הלומויס אל המעשה בפועל כנוי ואחל
סכל מעשיהם הוא מכווןנגדויעןכלנגינתס ריל מה שהה מנגניה בנגינה הוא על
איד! ישבר! שהיהלהה למשלמה שפעל! ב! עד שמנגנ׳ אתי כנגיניוזא אני מנגינתם
© ו א ת י אשי הציע הרע המגיע ל! מאויביו מהשלשה פנים הנוי כמחשבה כדביר
ובמעשה כמו פשתכני התפלל על הנקמה כנגד השלשה איסיי מיני ו ע י הנו שישלם
להם הס׳ שלשה איפנימינ׳ נקמות בפי השלשה רעית אשר הגיע! מהם כנו' ועל
הגמול מצד מחשכתה אחיתשיב להם גמ!לה' כמעשה ידיהם!הכו!צה אצל׳ תתבאר
עה מה שביאות׳ אני על כשק תן להם כפעלס וכרועמעלליהס כמעשה •ריהס תן
להם כוי שהכוונה שהרשעים הם החענישיס את עצמם כ׳ רבים מכאבים לושע
ע ד תיסרך רעתך שהרעה ש ג1שה הרשע הוא מעניש אותו כמה שמכאיכ אות! על
יעת! שהסמלאי'חרט!תועלכ;התפללל!ל היעה ישיב גמולם להכל״למה םנןמלים
הס לעצמם והס המכאיבות והיגונותעל מעשיהם הרעים א תה ישיכ להס השי
וה!א מיש כה הנביא עה תשיכ לב כ י.״׳ :ה'כמעשה ידיהם כל!מ'הגח!ל שנתניס
להסמעש״דיהס !הס המכתבים שמכאיבים א!תס מעשה ידיהם והוא העצכון
בצב שנמשך ממעשיהם היעיס איתי הגחול עצח! תשיב להם ש תעצב! תמיד כנגל
מהשהרע!כחחשבתם!ה!א מתיישב עצ גבין!על הגמוצ מצד רב!רם אמר תתן
להסמגנת צבחאלתךלהםיריבנגר הדברים הורים !הרעים אשר לבר! נגדי
א ש י אמרתי שפתי קחי!הגיינם עלי וכויאתה האל עשה כלא תתן צהס י ג נ ת צכ
פיגיעהרע בלי• •ש ע -שמלתך יקלל ־.ך הכתובה כתייתך תגיע צהס והוא כצלו'
התלת!הקלליתהנתיבותכספר ה ת ו ה ייאתאלתן להם ויל מה שמחיתי שתתן
להה ׳.׳גינת צב היא שתתן תאלתך להם שהוא מלשין אלה!קללה כנויכ׳ מלת תתן
נמשכת גס למטה!שחלו אמר תת; להם מגינתלכ יממן תאלתך להם שיהיו הקללות
הכתיבית כתרה כלס כחדאחחתאבאצהאתתתג׳עלהס והיא הדכור סדכרת
בקלליתיך כנגדהדביר שדבר! הס כנגדו כאמור וכנגד המעשה שעש! שישיב להם
גמל עלי! אמר ת ר ד ן כ א ף ותשמידם מתחת שמי הייכיי-הכונה אצל׳ שהתפלל
שהמעשה שיעשה ויפעל ב 0יהיה באן!בתימה נ ׳ בוה האופן ישמיד אות' בהחלט
וא«
אני הגבר
ואש לא יהיה באןוכח׳מה לא •שמידם כהחלט כ׳ ינשופי י ח ׳ ז ל מ ל יריזמ
עלילש!"יאמרד!ןבאן!משח>דסר'ל
ת ו ד ! ן כ א ן יימשך מזה ש־ל־אי vrezp
מתחת שמי היב• לא •עלי למעלה שאס לא כ; הילל ־ י י ן ׳ באן׳ !השמידם שהא
פ ן הגייה ינה משפטה אך היא ה ד ע ה ולא תכלה שיהיה ה מ ״ ה אשי יפעל
בהם החלטי ב א ן ובחי״ה בא ? שלא תהיה להש ריח!הצלה כ י י שהיה היעשה
סהי! ע שיש הם ר ע בהחלט כשכתם !קיחמש !ככל כ י ט י מניעי־־הש ימעשילם
,כחדיכר על י ר ך מה שכ־י&ן! בכשיק לא חליבה כל ע ב ר י י ר ן !כזיאשי פילל ל•
» מ אשר ה 1נ ה ה כ י ו 3ח ר 1ן א כ י ! ! א מרדוןכאןימשח״דש!כ!';אחנה שפי להדר הנכין
יי
,
"י
א ב י ושיני שהתפלה עלההייהמתחיל מכשיישפמיקחיוהג״גשיכייא״ר כי לשעבד
כמי שדחה השי• נקמתם •היח הפיעל שהי! כיעליכ חייכי! נג־ז יכל י ה שהי!י״חשכי'
לפעיל נגדו כן שמע לשעבי מה שהיי מחיפים א תו ב י ב י י ! ! א ש מ ע מ כ צ חוכתם
ולא י! בלבד לולא א ן מהשהי!חישביס לדבר היה שידע!!א כל מחשב משעלי כי
יולתש״עתנמשפי/נסלמטהושאצ! אמישמעתמלשהיןמחופיכ איתשיכןש־יעת
כל מחשביתס ל ד ב י עלי ועל pאמיקה הכשק כצ מתשביימש עלי!כקידש כל
חבש כ תש ל׳ ב׳ להייתהראש ;:על המעשה יצדק כ! מלת לי שהמעשה הי! ח שבים
ל ע י ת צ ׳ אך כדביר אמי שהיו חישב׳ צדביעליו •לא •צדק על הדביר צ׳ כנ־דע !ב! ה
יתיש עצ נכק ואחי שה שלים סשיי מה ש ע ב י התחיל ל י כ י כמל שקיה צ! כ י ״ ה
•תפלתי אלי! ׳תעלי! אא שפתי קמי והגיונם עלי הל היים כלימר כ»י שהיה ב ע ב ר
שה־ימשמעחרפמקמ׳ והגיון צבה והיא חה שה!! תשביה ל י כ י עלי יאה ע מ ל
כ• כן קיה ל• פעת פי שפת• קמי והגיונם ושיא הציין הלב !התחשבה עליה׳! בל
ביוש ולא התפלל אלי! ׳מישישחעחרכמם והגיונם י ק כ פ י הענין ל ב י מה שהיו
מדבריה עליו כי ככר ראה שאינ! ראוי לכך י פ נ י כיבד עיניימיו אן התפלל שלפמת
•היה מדרגה אחת למטה מחה שהיה ק ד ם ׳היא שתחת היות! שימע מה שהיו
י י ח ־ פ י פ אמיעתהלפמתבעיניויראהמזשעישיס בפיעל ו ז א שבתש וקימתם
הביטה כלומר איני מתפלל שמשתעשכת׳ קחי והגיונם עלי הי! •כל היש׳ יאמת ל*
לפחימאןאם•לא משמעמל שמחרפים אימי בכה מביטמלשעישיש כ׳ כ פ ע ל
ויוא שבמה ׳קיחתש הביטה כי ה״מ׳ כעיניהס ללעג ׳קלס עד שמנמיכ מה ששישים
בי כמונגין!שיר !!א אניחנגינתש ואחר שהמשל! לפניו ימי שיכיטשבמםיקימ-מס
כחל שפועלים נ ג ד התפלל שאחר שיביט רוע מעלליהם •שיכגח לכלהשיללי ת
ש מ ר י ן הגת :ל הוא שיהיה לשחויככלייממל שקיבל כין ברעכיי בטיב ע ד כ ׳ לקחה
י מירהיפפצייככלחטאתייא׳־וישאיניש'1!:אלא שלכתיישיכהגמולככמוימהשעש׳!לא
יומר עס שהיה ראוי שיהיה י!מר בהיות• גמול ולא מחלתמעשהיזא משיכליהש נחיל
ה'שייעשה סייינ משיב להש גמולמהועשעש•ועש היימי משיכי גמ-ליהפיק שיהיה
כמעשה ידיהם!'!א כמעשה ידיהם ׳אחי שהתפלל על השבת יגמיל בידר תאר
י הגמ צ באימיתת; להם חגינתלכ ריצ שאינו שיאצ שיעשה להכ ר ע מיש נח! שעשו
t
הם ו ק שיתן להם שבר!; לכ והיא הקללה שיש צהה מעצמה כמי ,שביאר:׳ נ• נ ! י ת
יי
,
1
תאצמך־
קב
m ...הגבר
האלמן להם ר״לקללמך כ ל ו ליה ל ל • :עמל•? :ה י ״ י ר •״ל ש-שלל :א:׳ שאל
מ א מ ן שממןללס ולא ד נ ר רק •:מהזיק ענשס ושנו״ לנס כ א מ ו ו נ י א ו איך ל י ל
הרעהזל נמשך להם מאת״מיילא בכינה מ כ י נ מ כ י א י ן ר ע ׳ירד מאמו ימי כעצם
1ראש:נה ואמר שיתח״כמאציו והוא נ מ ל שירחף באף שלאף עצמו יליללעינש
כתו שכיארנוומוה ימשך שמשח׳דיכהחלטממחת שמי ה נ ׳ מסתיר פניך ינללק
י פ כ ד ו ע ד ׳ ע ד זז א תודזף נ א ף ומשמידם ממחמ שמי הירי מרדוף אחויהפ נ א ף
ל נ ד כלומישהרדיכה מהיה האף לכדו וכזה לכד משמידם ״מחמ שמי היובש
מצמעצ מהשמים ׳שמי השמים כטיואמנס כפי ה ד ר ן השני ימשכו כלהכמיכיסכי'נג<הג1
בנקל על נכין נ ׳ היה מתלונן נגד השי׳ על נחימיו הגשמייתכמו שכיארנ! ואמר
כ׳ כזמן העכר שמעכלחרפמ אשכמ חירש׳ לננ ,וכמימי) שהיו נל מחשכימם
להשפיל ולהפיל עצמימ הנרמז נמלמל׳ להכניע היקר שלואהשכצ לוולל ש ל א
ל מ מ ד ואמר שכמו שהשגיח כ! לעזרו צגד נחימיו לשעבר נ; ישיר לו עמה על פ<
ל פ ד ר שכתבנו וליאאומ'שפמי קת׳ והגיונם עלי כל התם ירי ראה עמה אמהה'
אלי פ׳ שפמי קמיוהסבחימיכ׳ הם הם אשר יצדק בהם היותס ק־״ יעי קמים
נגדי והס שלי לפי שלס חלק הרככמ׳ כנדעיעל פן קרא אימקת׳ ולא אמר שפמי
הקמים עלי כמשפיש רק אמי קמי לרמזז שעל בתמי! ידבר שלס קמים עלי! ולס שלו
כי הס חלק מהרכבת כנויוהוא דקדיק נכיןיאמ םשפמיהפ והגיזנס הס על לשכל
להכניע׳ אליהם והתפצל נגדו •מישהגמולשמכקששישיכלהס היא ממש כמעשה
ידיהם כלומר כ׳ כמושכל ישעם וכל חפצם הוא להכניעהשבצ אליהם הוא ית'
יכניעאיתם אל השכלשזה יקרא גמול כמעשה ידיהם ממש והיא הדרך הנכין
להשגת השלמות !!א תשיכ צהס גמוצ ה' כמעשה ׳ריהס ויל תהיה השבת הנמול
מסכים מכל צד למעשה ׳דיהס והיא ההכנעה אלא שיהיה ההפך כאמור והוא
דקדוק אמתי וביאר האופן הראוי להעפותכד׳ שתמשך ההכנעה מהס אל השכל
שיהיה גמול במעשה ידיהם ואמישוה ימשך ויתחי׳' במה שיעציב הש את הכתות
ז
הגשמיית כ׳ העצב!; היא סכת ההכנע' כמו שנתבאר במאמר הראשון מ פ פ ר
היירימיזא תתןצהס מגינת לב ר״לתתן להם לכתזתהנשמיותהנז'שכחן לב כ י ו ל
יהיהסבהשיכנעואצהשכצייהיהלפיזה קללתךלתיעלתס כ׳ במה שמת; להם
מגינ' צב והיא תאלתך ׳גיעלהיייזה ת ע ל ת רב בשיכנעו אצ השכצ ונמצא שמאלמך
היא צהס דיל צהנאמם זצטיבמס כ׳ מלתלהס כפי ררך רול היא כאל! אמי להנאתם
וצטיכתיעד שדרשו כפסק לך לך על מלמלך וכי/ביאר איך קללת! •מיהיא למעלת'
והוא טעם נכון ונודע יליא כ׳ כל העינש הנמשך מאמי •מ' אינו רק בעילם הוה
ונמצא׳' נק״ימכל חטא לעילם הכא פי פשוה קם וה שפל תא תרדיף באף!משמיד'
מתחתשח• ה' ירי כשמרדוף כאף ינר הכחית הגשמיו' לא תשמיד אותם כהחלט
רק ממחישמי הישלא •היה נהם הצלחה בעילם הזה וכזה מתנשא ההצלחה האמאי'
!הנצחי לעילם הכא אשר עצ ואייחפלל כל חסיד השמח כיסירין יעשה פרי למעלה
לאור נא.ר החיים הנצחיים וביה נשלם חה שראינו לבאר באלפא ביתא ואמלסיר
3יר1ס
פירוש איכה יועם
ויאי-די-״י־נ־כי״י-־-־-ייכ־•:
!•:לרדד
כ״סתיכחל• ל שלשל ע ל י ־ r r r r lע ״ ל ש כיי~ :־.ד
*ןמיגא
נןעז
מיצא כשעל שגצי עשרת השלטים צא ג!! יל ד ל !כנימי; יל״ ע ש י ת לשבש C
שגל• א י י ר י :י ׳ כ :׳ י י ה ה ; צ ל ת י ת ! :י ה :לל הכלה י כ ד ש ל :ב ד פלטים :צ׳ דצי׳ן
משיאפניפ ׳שכאי חכישלישאיןנאןחשיאכ •:הלא ע־״; לח + L Pי ; :ש ־ ; או
•'״*"׳׳ני
הגלה איתכ ע ב א ח ד אשר הבליג הנביא עה p iק עצ העיד ה״ליל •יל ב כ ד י
ל ר א ש ; ״לאלפא כיתיתיכפ־רלשנ״צ־צ״צילעצ אבד ציי ילכתלק להשכיבה
י ל מ ק ס לנבחר הליא כ ״ שביי״ :ל׳ על ל כ :ל : : : : : :־ ־ ,יבש־־ לשל ש»
ראה לק נן על ענמ! ועצ החנק למגיע צ• מ ל ר ע לניצצ לכל •שרחל;ח שביד־ניל!
גש ע ת ל ראה לק :על ל י ע ד :־ ל נ ע ל של קלל עדת •שרחל : -י עצ־ש לכו
ו א ל לקיק עליהם כדרך אלכא ביתא אשר הכיינלאנל׳ כ י י דרך לפשט ציייו
פהקינה יהיללה ראייה ללעשית על אחת מהבחינית הנייבלפ יגל כל י ל שלכל
•כ לה צדנר ׳להיית ששל ־־ל שלכל י :לה ל ד ב י לשש א כשבתי!• :שלל כאלכא
ביתא על בן ה!כיר הקינתכאלכא ביתא לרמז שאיני מישיר רק כללית הענידם
ותחתיהם ׳:כלל! כל הפרטים ה א פ ש ר ״ :שלכל יכילה לרכר ח ת ! :במדרש '!ל
מכני מה נאמרה מגלתקיניתאלפא כיתא רייהידה !רינחחיל ורבנן דייל דהאמר
לפי ששתיבוכלישר'עברואתתירתךכ'1שהיאכתיבהמ1:ף!עדתי׳ לפ י ־ נ :־ : .ל
״ ־
״
r
ר
החגלה היאת אלפא ביתי; י! כנגד ז! עש והכנה הנבנה אצלי כיה היא כ׳ ירמיה
P
ב
h
r
\
ח
ל
ק
י
ה
; כלם נקצצו בא! ל ל :לישדיכעצש יכל
י [ ! :א ! ן נ ת עקר •קר קינת! ובכית• היה על העין!החטא שגרמו הדעותילא על היעית עצ״ן
פי נצ מהשהיהמפציגכפפירהרעיתוהצרותהואצהכליגעל הכבה אשר גרמה
איתשוהם העינותכמ!שכתכגי!היאמה שכלצ בפין׳ הפדר הזל כאימח נכלל
עט י ת ראששאוינאלנ! כיחטאמכלומרכיעסשנהלהעטיתראשנ! ושל טיבי!:
הנה אין היללה ראויה רק על הכבה שגרם כלול!הוא החטא ווא או• נא לני כ׳
חטאנ״על כן למה שראה שישראצ עבר! חק התירה הפרו ברית היי נ־!ת הנכלל ת
בלם באלפא ביתא על ש; ב כ ה על׳הפ באלפא ביתא!רמי! עיר מה שאמרם ככלל
דבריהם כשרא!׳ לק נן עליהם ככל מה שלפה יכילה לדבר אחר שעבח ככל מל
ש נפל יבלה לדבר ונ !1אמח שלא היה אפשר לכיא עליהם ל ר ע ככבלפלצל אם
לא ליו עיניים כל התרה בלה ומשנים ל!ה היה המאמר אשר התחלתי דמן מלם
זלשלא נמשךלרעמאת! ׳תכי אין רעיירדחלחעללרקלחטא נרם כל זה!לא ה'
בעלכלואת!ה!אהויבח שחתיכת השי עש ישראל כ׳ כ ש ע מ ד עמלם כויכת
להוכיחם או החטא הוא גחל מאד ואו הס לשמה בלי כ פ ק שאין להם ת ק ח ל
!היא החנק כפשט ה כ ת כ צפי דעתש כת מאפרים לש •ל תהיה ביים תינתה
נלחיכשינוא!למדרגה מהחטאים והענות שלשי " ת נ ת ע״הש נרי! הנה או
קנא
איכה ד
? ; ־ ׳ ל •ליה נליייכק •rלא יצייר ש-עשהזה ?ש• רק כשהחטא ר ב מאד מאץ
ד ק ! בלל כ יוכחעיהסי־דיןלכלזחסמ הע לס נ• ליתד•; יל״ /ד ״ ; ז י ל א י ל "
י1היא מה שלבי* .ראיה אתלמוצא בשעה שגלי עשית השבטים לא גלו •לידל
׳וכניי״ןיבישהכ״נהשכל ומן שהשית״ צאא והוגד; א• איול צד לה צ לס ״ ל ג ל מ
י ז ר י ע הכולל והיא ההכהד לגמר• הוא עישה אית! והראיה שאעפ• שהגלה כל
השיטיסיעןלחלילחטח יהודה ובנימין כ כ בהבלגה לא הגלהאתסעמהם אך
כ••* שחטאי כלס אז הגלה לכלס!ה!א הזמן שהיהמקינן הנביא עליהס הקינה
לואתהכיללת ל:לס יאמר איבה י1עס והב כ׳ כני ציון כ! הנה הגזרה כתמיה היא א י נ ה •ועם
בשי; ק!•גדל ע ק נתעמ׳ להכיבה כמ! רגעיכחל! אמר איך יתכן שהאימה הנבחר' נג׳ ציין
אשרכיללימה ל י ל כזהנ אשר לא יכשר לעילם נ ׳ ע 0היית שימצאו עמ! סיגיס
•••״י ב• כ ב׳ הנה הכיגיכ ההם א! לחלקי'לנלתי שלמי' אשר נו <אנדו אחר
ההתכה או כלל תהזהכ כל! לא יכשר לעילם ואס כן עתה איך י!עס ה!הנ בל1
מהוא חשללכללית האומה שנמשלו כללזתס ל!הכ והשלמיסםכהם לכתם הטיכ
»ה!אהזהב היותר נבחר!היותר שלמים שבשלמיסנמשל! לאבני קדשאס כן איך
יתכן שהל אלה •כשד! וישחת! !כן כציצי1ןהיקרי'המס!לא׳'נכ! שהיא מדרגה אחרי
מייתר שלמי איבה יתכן שנחשב! לנבל• חרש שהוא ד נ ר נשחת!נעכר מאליו!הש
ייעש! ׳ד״וצי הפך הראש ניס סלם כלס מעשה הטבע ע!י!דיס קיימים שאי; נהם
כבימלהפכד!אחרםסכרכלהרעאשר הניעלהס והשני׳ המפלגממה שה׳יאת'
מהעי גרס כל זה שגדל מאד וזא יגדל עי; כת עמי מחטאתהדוס כוי כמו שנכארהו
עיד בפדואכשר שלכסיקהראש!; הוא המשל יהשניהוא הנמשל שראשינה אמר .־
נ
ה
נ
.מ
איך יתכן ש״עס!יחשך הוהכ!שישתנה הכתס הטיכ חמה שהיא וכן היתכן שאבני
ק י ש בהיותם יקרים מאד ישפכו בראש כל חצות!אחר סאמר התמיהידכיישל
אמר התמיהה כנמשל והוא אומ בני ציין היקרים כלוי שה 0יקרים כחי האבני קדש
רש חיק־ס כהס שדימיס לוהכ ויש מהם שדומיילפתס איפירהיתכ; שיהיו נחשכיס
בנכליחיסיהסכליחרפא! כדי חרס שהוארכו הפב״מןהקצה אל הקצה אל
הוהביהייבנ׳ קדש שהוא מצד עצמו קל ההפהד וההשתגיתלפך המי והיא כו1י
ימצא בויל מאד שהם מעשה ידי יוצר והוא נקל לעשימס הפך הנו שהם יקרייונלמ׳
,.
נמצאי!0לאיוכלאמןלעש!מס!הימרנכ!ןאצליהיאששניהנמיניסהאלהאינס . ,
ז
משל זה לוה רק ככל אחד מהם כא המפל והנמשל יחד והס ארכע מדרממ א ־ר יי י
»וללל• בל איש׳ האומה הישראלית כהס!הס כהטס לז״ס)ישראלים ונביאים אשר
כ־ליל החבמ• ב׳ אי; הנביא שירהאלח עלחבס כי והנה הנכיא היה מקינן על
כל הח לקים האלה אחד לאחד בדרך משל נפלא!כל יללתי!בביתי היתה כ׳ החלק
ה״מר שלסהיה״מי נשחת!מכתו׳ותררכה!התחילמ; החלקרפחיתאל ה י ת ר
משובח ׳הנה על החלק הראשיןוהס רוב עם כנ״שואלאמר איכה •ועם יהכוהיא
כי האימ׳הישיאליינמשל! בין שאר האימו׳מיה לזהב עכ שארהמתבו׳כ׳ כלס יישמי.׳׳
ונפסדים והוהב לא יכלה ולא •כשד לעילם ונמא״רהנכיא בשפ הש? אניה' לא
לא
ח
1
'3
פנית!
3
' ־ י
:
איכה ד
פנית•)את :בי.׳ ישראל לא כליתם סייג .כ; א-ר שאין •הג; שלח!ק::־• ::נילכ
1
»!עס יחשך גיונ! כ• גמן בזהב לא •ח:ך לעילם אן .י ש יע״יד ת ח ת ל ק ־ ק ע י ־ ק י כ
לאין תבליתיעלהחלקהביהס הל•.׳ :ש ל :־׳לוגה •״•־.־
- vל•-:י•.׳ל ־ - :
על כ ן : - :ל י לבמכטיב שהיא היהכ היי ב ח י ס י י ג ? י " • .מייהעל ׳ 7־ ד ־ ד :
אייר ״ ל ד כלי! ח י י ג ה א ח י י מ ד מ ל י ל ב י ל י א •
— vקק ׳בלתי אפשרי ללכה־
איךיחב; ש!ה •שיבה בהחלט ש ל י א ״ ת ר י ע י ״ ע ם כ• ״עם ה א ״ : :ל • :י •::ה
ה א שגי העצמות והמלוכה הימה שאבי ה!לכ לא י ג ״ י בל חשכת הג ״ כל ל - :
שלא •צויייכו סיועם וכ״ש יקי׳ שלא יצ ״ י כ! שיש כל חשי על כ; למ־יילא -ל • : :
בכמש הט כ היא מחיה חיקה ועל הל לץ לגייל :ל כ ל :׳ :ש ל :״ ־ ר ג ל ילמ• ־•
״ ל ל ״ :ש ל ש ב — ר ג ת לבני ק־ש שהס חררגה א ל מ י מ י חלשת :לט כ ב ע י ן
והיוקר והס נכיליס הכיל גי״ר מהראש׳:׳ :כ :שיש שיי שלש ל ש ל י ש ::־ליס
יישאר העם ועל אלה אמר שאיך •משן שעש המיזם יומר חש שיש יהיהש ׳לכמם
איכיר שיגיע להם הכשר •!מרמהראשיגיס כ• כראש־:׳ :אחר שיי־עש יישיגהאן
לא ׳שמכך ויושלך כראש כל חי צ מ אך אלה א •::קרש כ ה ״ מ :כי־ דרגה י מ ו
עליונה מהראשונים הימשן שתשתפכנה כראש כל תצית כ י כ ר כווי ממר שהיא
מררגהיומר מהשנוי הנויועל החלק הד אמרכצ׳ ציון היקרים •ריהשלמים כמעלת
התירה והצכואה כ׳ מציק מצא מורה ודכי היחירושל הימכן םאומ :כני ציי; היקי׳'
מאד מכל הקידמיס שהם מיחד מן המיחד איך אבשר ואיך •משן שתהיה מדרגת
הרעכהם'יתר מככל הקדחים כהי!מס הם •ימריקרי וחשוכיםמה :ש• הראשי־נ»'
היותר רעשאירעכהס הוא העדר החשיניתשנשששי כראש כל חוצלת אך אלה
בחשבו לנבלי חרש שהיא ההפך ממה שהיו מן הקצה אל הקצהשכהייתיקריהעדן
הס כחית׳ הערךכנבל׳ חרש •הסהכלים שנ מנים כהש ״; כל•נבל• ״ן ונכל׳הש
ינסן!כוישלפ קלי ההכשר וההשחתה כמו שהם כלי חרש שה :מוכני :אל ההבשד
והשבירה ו״וא כני ציין היקרים המשולאיםככ! ליל שהיו יקר• הערך למעלל מכל
הדכריס כקצה האחרון ולמעלה מאבנים יקרות ועל וה אחר היקרים והיו ח-קי
הקייס כלתי מוכנים אל ל ל כ ש ד כמו שלוא הוהב מופו ועלול אמי המשילאי :בפו
כלומר שהם מלולציס יחד עס לפו שככל מל שיל לל לכ! והוא לקיים וההעחדל
יה!ללו הס ויאהמי!לאי'כפו א י ן כאומן הקצה אל הקצה ההפכיי ש:חשב1לנכל»
ח־ששלשביל מאד וקלי ההפשר ומוכנים אליו והיא הפך מאן דפליק מיניה שמחי
היחש מסילאיס כפ! וקיימים הס קלי ההפשל בנבלי חרש והס מחדרגל פח יתל
להיומה מעשה ידי יוצר אשר יעשה בנקל חלק ר ב מהם!הוא הפך הק־דס שאמר
בני ציו ן היקרים שהם יקרי הערך כטיובזה ׳תישכו כלהשמ כשקים כדקדוק ולוא
אמת• ונכין משכים אל לאמתמכל צד כ׳ ק עישל לאויב צקחל •ותר עצ־מה בחמר
שלמים כפי מררגתשלמותם כי לעס ה א ק !הם הישראלים לא הרגאימשכלם
והניח רכים מהם כ׳ לא עשה חשב!; מהס וכלו״ס שהם י מר מבלריש השתדל
להורגם כלס 1הכל; והנביא לא נמקררל דעת! בהריגתם לכד אלא שהיה הורג
איתש
קבב
איכה" ד
א!תס נתיך ״קדש ה' ובייש מ ב י א בקדר השני ה י ה מ במיךש ה'כהן!נביא !סי
אחיעד ג 0תנין כ י הנה הכציג עצ אמריי'האומה הישראצ׳ כצ ייה שיוכשר 1א י ר גש
תנין
שעם היות שידוע ומפרשם היותהתנין ייהיבח האשיר״ס שאפשר הנה ע מ אנצ
גוריהם הש רחמנים ויגיערתיע תש עד שאיי שגיריהס אינס צחאיס אצ החצב!איל
״תאויש אליי הנה ה; כשיראו אתכניה; מרחוק ח לניס השדייינרחקשוהוא כדמו'
ניס אשר השדיס כתב! וכשיראו בניהן מרח קכדישישחיקקו״תאוו אצ היניקה
מהפמציאיסהשדמהכישכיאסהיתהככיסההיהחהרהגיר וצא היה יונק יען
צא היה צמא אל החלב כ׳ כשהוא צמא הוא נ א כמרצה ואין המשל על הפיגם
ההיא רק נשכא בנחתואמי ח לצתהשד כדי שישתקקג! החלכ והנה 1ה התנין עם
כלאשיריות׳ ה אעישהכןינתעמ• היאחשיר נ ע ר ן אל התנין ׳נמצא שעס היית
התני; אםר היא רחמן נערך נ ת עמי והגיע הת עתי למדרגת א נ ו ר ״ ת היענים
נ מ ד נ ר שאי! למעלה ממנו והוא הפך התני; שהיעייפ מניח׳! ניריה! מתים נצמא
ואינימניקייאיתיכזה יתישנ הפשוק על נכ!ן ונאה מלת נס להפליג על אשוריות נ ת
עמי וכחל! אחר גס התני; עם היית! אכוו מאד עס כצ וה חלצו שרמעצ״ס כ ד ׳
שיתקרהו להן גוריהן וככןהןהניקיגוריהןולאבאוגיריהןצינקוזאהניק׳ גליה)
כיומי םיתיא'פועל אצ התניניןשהןהניק! גוריהן!נמצא לפי וה שבת עמי הוא צאכור
ב ע י כס והםרחחנייערן בתעמיכיהגיעאכיריויכתעמיצאכיריותהיענייבחדכר
במדובר ויוא כ ת עמי לאפור דל ערך אצ התנין עם היותי אכזר היה בתעמ׳ צאנור
כערכו כמו היענים כמדכר שהם אכוריס כערך אל התנין כאמור וביאר איך כ ת
עמי הס אכזר״יבערך אל התני; כנו ושהגיעו למדרגתאכוריותהיעניסכאוחידכק דבק לעיין
לשין יינק אל תכו כצמא טייר הנה כ ת עמי עשו הפך התנין בי התנין עם היויניריהן
בלתי משתיקקיס אל החלב הס יחלצו שד כדי שישתיקק׳ אליו וכת עמי היה להפך
כיעסהייתסמשתיקקיסאצהחצכשדכקצהוןיונקאלחםכצמא והיה משתיקק
כחיזקאלהחלב לרוות צמאי כ׳ היינק אינו א!כצ רק שיתה החצכ וכן העילליס
שדש ״תרגדוציסמהיונקשאצו לחסיעסה״תשהיונקהיה צחאצחצב !העולל הי!
פיאליכפההצחפולא נמצא פירשלהסכלל לא ליונק ילא לעילצ הכך ממש מן
התניןכ׳אלההי!תיבעיס1משתיקקיסאלהחלב!אצהצחסולאביו
פירשי £להם
עם שהיה נמצא עמס לחם כ׳ בן משמעצשקפירש כ׳ לא ת ה י רק הפרישה להם
שהיההאכוריותככעדשעסהיותשהיה נמצא אצלםחלכ ולחם לא היו פישטים
ופרשים להם עם הייתם משתיקקיס אליהם וי׳תיס ברעכ כאמיר ואפשר שהפה ק עיינינעיהנ״ל
הראש׳ןהוא כצ! משצ כ׳ התני; היא כנוי אצ האויכ האשורוהיא התנין הגדול יאמר
שהאייכיס יהס התניניםהגדוצים חלצו סד כלומר גל! השדיס שצ ישראל והניקו
מלס לגיר׳הס!נשארו ׳!יקי ישראל כלתי חלכ והיא כלו משצ שאכלו את ישראל
בכל פהובכןתהיה מצת גם מ ד ק ד ק ת דלקה צחעלה שכני ציון היקריינחשכו
לנבלי חרש שהם מעיתדיס אצ ההפסד והשבירה ולא ע ד אלא שגס הא״כיס
הניק• גידיהם:נניס שלהם משדי ׳שיאל ויאבל! אותם כפל פה ונמצא שנמסרו
fti
כ
2
1
5
ישראל
•זי?!!איכ
איכה ד
א כ י י א ש י ה י א ד מ ה ל י ע י י כ כ ״ ד נ י ש ד א י :־ ־ • ; :הכת
ת א כ מ ע מ ׳ לאכול כיע״ס ב — ב י ר Jבת •.־׳• :;••:י -1׳;׳-
י י - -י- .
;
;
..
א ש י נ ״ ש י כ י ל ) היא כתביי״מהיענים : .״ ־ ; י ל־-י ב י Tי ; ד ג ״ ; י׳ת-י• j-
האויכ לאכזר המ אוהי/נקהנו ע י ש ל תדבק ; : ! ; .ל י נ ק ה י ש י י ' : f « .כי
כייה שלניקי ג י י ה ; ״ ש י י יו יי ת ; נ״צח ב־.׳:ק ״ ; • י ; .
* -ן
כ י י סאצחנו במה ש י :ג״־• :הח!ביה א , 5ג י נ־ כ׳ י ; ה rשב י׳ נ י •ין
1
הילל צלבקצשין י י ק ח ל ח כ י מ ך ל א שב ל ! היי:׳־ ה:׳ •ישי נייש־ • :־ » •:י-
ואתיכ׳ בליה שהנ ק• ניליהס משלי נש״שרתצצמצת שיבין ביה ה ת י ב ה ; ־ [ : -
היונק תצ חש׳ ביליס כ״ה ש־׳ *:מייני החצב יש; ע ! ! • :־ ! לח; כלי ? :ל ש
דאיי־״ים לחש לשיבע וצא נמצא יישל המו ביש מ׳ ש כייש ללש צתכ צל שיש:כשש הייישליס
ל-י<דצ cצמעיניס כוהאמנ־סעצ׳ ת ל ע נ ׳ ככ• ה ד י ן לשני משי זכינ! יה-ל ש:נ• ג• ן
ה קרי'צהפכ׳ מתה שליו מן לקנה חל הקצה.׳ל לא •כהיה נ י ! ו י ן .לחייהם
ללנקש מלש ייאשלי אימס ככל כ ל כממיר על שלגיע מ י ל ג ־ ש שהייכ נק c
שהיו אוכלים למעלנים כלומר שלא הי! אוכלים כצי׳אכצאשרי״כצ א ן ש״ד״;
לק למאכלים מעילניס הנה אלה בא! מן הקנה אל הקצה ׳הגיעמלרגמם שהיו
סוככים כחוצומכש •קייוכרסיכוצמצ1אח׳והעגםכשרא! ק ל י כ מ כ רוישמשליכ׳'
אימי החוצה אל הכלבים !הםהיומכקשייא מ צאכיל יה א °אבל י א ש י י ר ל ק
מ ל של יו אוכלייקילםלמעדניםואכייאימ!המאכלהמאסבחיצומלאמצא! אמו
ונשמו שם
ב י צ מ •יא נשמו כמצימ וכן המכינקים ב:ש תש שלא הי! דציש
להמכסימ ככל כסימשתימ; רק במיצעמשני שלוא חש יגייס יכל למראה עינם
כאיפן שיש בו שמי מיעלימויעלימ גד!צ!משל!א כס״ נאימאל ל ק י ! ״ ־ .ג
הארס כי לישוב מראהו תא האמונים עלי מיצע כלומר ה״גידליס ימרגצישצישכ
עלי מיצעולהמכסימכוכמוויהיאומןאמהלכהכוהנהאלהבא! מ; הקצה אל
הקצה שבימןהקרמצאו לכל צהמנשיבו וחבקיאשפמימשצ יבל שהוא הלבד
« ' נ ' נ כ י:׳ היומי מא ס שבעולם ויא חבק! א ש פ מ מ יאפשר שמלמצמערניש ריצ שלא הי!
איכלים מגדרעכיןאו תאוה לאכול יקהי!איכלים להמעל; בישעש המאכל ועצ
כן לא א י ד האוכלים מעדנים כ׳ צא כא לומר שהיו אוכלים מאכל ערב כמו
שפירשנו רק שהיו אוכציסכהיומס שכעיס כ׳ צא היו י ״ מיני :ע י אחר ע כ צ
המאכצ עדשימאיהצאכולרקכהיומםשכעיסהיואוכליסכדיללמ״ן עמל לא
ד׳ שלא היו אוכציסכהיימסשכעיס אצא שגהיומם רעבים מכקשיש י י ; ל ל ש ־ ש
יפשולמייןה״מר הממשהיה אפשר והוא הנמצא נח צ מ ל נ ד נ : - — :צ הל א
הייאהלהשיכ נפשם לא מצאו ונשמי סס ב מ צ י מ ו ק ?אח דש עצי מ ל ע י ל י
מפנק ס כלכך עישלאהיו שוכנים רק להמענצ נ י ש ל ל:׳ מ־ י י ; ; .על־
ת לעת שנ׳ הנה גס אצה כאומן הקצה אצ הקצה שהס הלכו לבקש צ י ן גריל
המשל וה״מה משמשהיומר פחימה שאפשר והיא מאשש מובל ש׳ הכרח הרק 1
הכריחשלולויא חבק!אשפמימר"לחנק :האששמ&צלש כמצא מציאה •קיש
•יציבה ד
קבנ
3י!שקא:יזה ומחבקה כאמיר !׳כיה כפי הפ׳יהראשון עינש האבודים להודית
0ב א ל ה ש ז ה ח נ ל ע י נ ! מ י ה ש שמחמהיומס הס ממעדצי'ובלתי מבקשים השלמות
יהיו אכזרים עס בניהם נשחוכחיצ-מכי'חמר ויגדל עין כ ת עמי מחטאת כדיש י ג י ל עיז
ההפיכה כמי.רגעכ<'אחר שכשר כל ב ו ע י ת שנא! על האומה הישראלי! /ואיך
נ ה כ מ מ ; הקצה אל הקנה אחישכפ׳ הפלגת הרעיתפכא! עליהפ יש לשפיט
ולהחליט עליהש שגדול עינם ׳ימרייחישאתסדופפ׳ להיות הרעותהאלה שנאו
עליהם יומר מהרעימשכאי על פרוש יש לשפ ט שהע1ן אשר כככ הרעימ הוא
י,מר גד!ל מחטאמ כ ד 0ששככ רעתס גייכ שכפי גידל הפכה יהיה ג ד ל ה ע נ ן
וקרא חטאישראלע ן ועין הדיס חטאתלרמ!! על גידלהעיצש כ ׳ ה ע י נ ש כ נ ה ׳ ה
ברגעלכד שממו כלככרגעאולח סכל!רעיתיביתולא חלו כה ידי ארס כמן
םהיהבישלישסבליצריייניורעויע׳ כני ארס והאויכיס!שעש! כהס נקחימ ! ! א
ג י פ פ ה פמייגיגולא חל! כה ׳דיסר״צשהיה העינש כומן מיעט כמו ר ג ע ! ע י ר
סלא נעשה ע׳ כני א ד !< 0א ו ל א חל כה ידיה אחנש בשמ עמי היה להפך שהמחיר
העינש ומן רכ ועיר שנעשה עי כני אדם שכאן צר ואיכ כשערי ׳רושלפ כאמיר
!אפשר שחלמההפ כה שכאלנמעמיוכאל! אחר שגדול עין כ מ עמי י י ר ט ^ מ . ^ • , .
־
•1
סליפ והראיה על וה היא פ׳ כתעמ׳ ה׳תה הפי כה מן הקצה אל הקצה ההפכיי
כמ 1שביארנו בכל פרטיהלעותשכאועליהסונהפכומקצהאחר אל קצה אחר
כמי שנהפך הרגע מעבר אל עמיד שהם שני הפכים כן נהפכה כ מ ע מ ׳ כ מ ו ר ג ע
&א השפ כה כמו ר ג ע כ׳ לכייויהיאשיןה׳לל ההפיכיכרצעעסביימילאעסב״אף
הדמיון אך ככ• דרכנו והימישכ על נכין שדמה להפיכמ כ מ עמי כמו הפיכת
הירגע שישתנה!יתהפך מעבר לעתיד כנודע ואומיילא חלו כה ידים ליל כ כ מ ע מ ׳
לא תלי ידים כ׳ הכל נמשך י׳פאמהשגחת הנפלאה כ׳ אפ היה נעשה מפאמיד׳
ארסלאהחעישיםוה כהכ־׳;הקנהחלהקנה •לאהי!יכ לים לכ״ן לוה כלל רק
היהמכאתהחשייההאלהיתוהשגחמיהנפלאהועלכןהיה
עלהא<פן הנויאמר
עיד וכי נזיריה משלג נחו ייחלב כויחשך משת ר תארס לא צכרו כחי צית כיי אחר ז נ ו נזיריה
אפרכתבהמקיק איך היתה כת ציון הפיכה כמ! הרגע מ ; הקצה אל הקנה ד מ ך ח כ מ י
כאחור רצה בשני הפסיקים האלה לבאר איך השלמים שכה נהפכו גס הם מן
הקצהאלהקצה מחה שהיו קידם והעין גרס שנהפכו ממה שהי! ק!ד' !מלתנו ידיה
ה!אסה כילל itהשלמייםהס פרושים מהתענוגיס הגםמ״סולהיותששלומי המדוי/
והידיעית על הרובהםשלומ׳ המוג!התבונה אמר שהשלמים שבה היו שלמים
כימגש והנה שלמותהמוג והתכונה ישוער כטיבהגוון מהעור והכשר יכן בטיב
עצמותהעצפ!הבשל וגול שלמות הגוון אמר 01נזיריה משלג צחי ייחלב י ר כ י
הגיון יהיה שלחית! משני פייס אס מצד הגוון עצמו ואפ מצד שלמות החמל!הנושא
אשר בי •היה הגוון!הנה על סלמימהנושא!החמר הנויאמיוכו מידיה משלג ירי
שתייר בשים!עירם היא וך ונקי כלמי עכיריומיסמיס כלל כחן השלג הוך והנקי
!על הגויןהטוכ וה!א הלןכןמצד עצמו אמר צחומחלכ ואמנם עלשלמימ עצמית
העצם
•איכה ד
העצם ׳ ? י ש ר אחיאדמ! עצם -כ ;•:•:כ כ -י :י י : . -׳ : ( • :׳ • ׳ ׳ :י ! :־ ״ T - ! :
,
לעצל 1י כ ש ר מ ש נ י כציר אס מצדט״בהמיגשחירל ע ל ט י כ ל ל ד כ ב ל ׳״ש י נ ר
מיוק העצם זהגשר הנו כנצ־ ה־״גה־• י ה ע צ ט ב הלינבל יל י ל•־• :ל— •י
שלוא הייתי טזכ א מ י אדמי עצס ייכנירס שהחיים יירה יגל היית ל ד ; ייגי•
נ ה י כ כ ה ה ה י א והיא ה ל י מ ה הנא תל א נ טיב לפעילתכ״י! של א י ג ל—•••
כנזייעלח יק לעצם!לכשר ׳יןי״יס !לעמיתם אמר כפיר צייתש י י ל ד ש - :י
ט כ המזגיהתכינה שליהלהס ביאר הקצה לאתר אשר נלככי יולי! ילנל ל כ ן
יוה שאחר וכי מידיה משלג שליא שלחית הג-ק מצד היז־יו !הנ שא י ־ י ש י ש ־
תארס!הי:אהג!יןמצדהנישא שחשך מצד הליחה השח-יה . 8ש ל ה י ז ־ י ע כ ר
כמו שהיא עכ!רהחהדשהשחן>יהעשיי!!אחשךיישחייי,תי ר ל -צ ־ השי רה
חשך תירס!על העדר הנין ייצר עצמ! א י ר לל נכח נח צ ת כי לא נ כ ר ז י צ ר
המין כ׳ ההכרה מצד חיש לרא ת ל י א יכחתהנ״; שה א י שט העי; כ י ד ע מגל
העדר שלחית עצחיתהענס!הבשר שהיא גש כ; י כ ל ת המיג!הח יק ח-ר צ ד
ע יש על עציש כשהיה כ ע ן כ׳ על העדר ט כ ה־־יגשהש-ן ״ י ה ה כ׳ א י י נלד
עיים על עניים שחייה על י ו ע ה מ ו ג שהיא הכן מה שהיה מק דס 6א ן ״ 9עצס
מכנינייועלהח זק שהיה מקידיכשפ׳ראמ שעתה היה יכש כעק ש ל י ל ד ״ ־ • •
הקצה»1הקצל כאמיר והנילט יעתלמכרשיירש׳והריאכעזצהנהמ״ם משחזרה;
מיש היתרן!ה!'כ1ו אמיחשךייתר מן השחר תתארולדעתרש׳ זל שח רה־ל כלם
וגיל ! ־ י ח זך י ־.י יהכחש לארס לח נשרי יי נ rילנל דעתהיחיבגי־ל לא
יכילת• לה-לחיכ׳ איך יתכן לגייר שימצא דבר שיהיה י!תר שתר מלשחדית כי
א י ך י צ ״ י י י כ י י ו ת י שתרמןהשאחתאשרלאיהיה נכלל תחת שש שחרית כי
שחריתכיללכלשזי!תעדהקנההאחי!;ח; השחחת<איך אחי שייצא ש ת ח ת
•ולימלשחייתילנהישיזלתקןהקשיאהזאתבמהששם א ד כני שא מ י ח ד
םליא לכתם כ׳ אז אפשי צימר שימצא י כ י ייתי שחיי מלכתם א; מכל אייל
פרטי אך ״תי חשש השחר! איך יצ!״ר א! איך אפשר ל ״ר שיליד שלי ת • ־,.־
יושיך חן השחי!תכאמיי!אפשי שהוא י ר ן גוזמא או הוא לדעתי"זל כאל! אמי
•!תרמהשחריתהחישנאנלנושאינזכקצה האחיין לפי שמעירכ oקנית איר
פייגינכיהנצ מהסככיכ מ דעיהנביןאצצ׳ בזה מששים לדעת הריאבעול יתבאר כהקדמה
נתבארה בשבי חוש!מיחש והיא שבפעיצאהחישיש אצצ מייכטילס צדיןשיהיה
התיחסת בין החיש!המחש כתו שצריןשימצא ככל פעיצלהתיחכית בק הפועל
ןלמתפעצ כנידעובהייתהגיוניסמ!חש!חיבטיחיש הרא תכח׳ שהק ל תלש י י ש
וחובט חיש השחע!כבר ל נ ח שצריך התיחשיתכק החובט!למשיט בג ן ה ׳ בט
הנההל<ק!השחר!תיהיו להם גכוליםמתיחפיס צש-ק׳כצ! אצצ החיש אשר אס
יהיה ׳!תר מהגכיצויההם צא יק!כ !1אצצ החיש כצל אן> שיהיה האמצע• והוא
הא •ר ה־ך שלש כלת ׳;;יק שלל שיהיה כ י :ש י׳איר משל צד הנה אס הי״כנ!
•היהכצתימתחסאלהואיתלא יק!כצ אצל התיש בנויוככן אמיהחקק שהלבן
שליל
איכה ד
קבי־
כליה נמצא כשלחייה׳? שמיחס אלהראיתםהיחכיס משלגוצחיה לכנים ״חלנ
נאיפן שכפי הנ סא והטון הי! ממיחש־ס א! הראיתשה׳י רואים אימי כל החטטים
כהס שהי! צחים מחלב!וכיס מפלג והפן זה אחר שהיו עמה שהיה מארם כל כך
משיך עד שהיה ש כ ר ג0ל השחריתהמתיחס אל הראיתאשר יקרא שחרית המם
וייא חשך משמר מארס צא נכרו כתציתרלחשך תארס ייתר מהשחרויהחתיחס
אצ המכיט כדי שיק כצ אצצ המכיט והיא מה שכייכאומ צא נכרו כח צימ שהוא
י ק ה מאיר צא נכח מחכהשחחמסהיא יומר מהגכיצ׳הממיחס כדי שיכירה!
החושהיטכ כנו כ׳ ההכרה היאנאמרמעלכלפרט׳ המוחש ולא המ חש ככלצו
כ•ע :שהיה מוכט שחחמ^צא היה ניכר כפרטימצהיומ! כלמ׳ ממיחס עם
הראימכאמ!ר1היא דכר כטעמו וממישכ עצ נכין כדקדוק ישר ומחמ החמה שצחי
המזג!המכונה שאחר כהסאדמ!עצס מפנינים ספיר גירמס שוה מורה עצ טיכ
המזג!המכינה שאומרו אדמו עצם מפנינים מורה על טיפ המוג שהוא מוג הרמי•
ועל ט!כ המכונה אמר הפיר מרמס והיא הרככמס שהיא חזקה כספיר אמר
פעמה היה להפך שצפר עירם על עצמם שמורה על ר 1ע המזג זה!א מוג שחורי•
כיהשחורייאינומשמין וצפר שרו עצ עצמן ועל חעההרככה אמר יבש היה כ ע ן
םהיאהרפכה רעה זקלמההפסר כאמור ונזה ׳מישכז הפסיקים האצה עצ נכון
אמר עוד טוכיס היו חצציחרכמחצצירעכ שהם יווכו מדיקריס ופייה; א ח מ ש נ ט יני ס מיו
,
אופני טיפ חצצ׳רעכ היו המין האיהוא החמים כרעה להעדר המאכצ כהחלט
שהיה הצחימהשרשינמן מעט מעט נצמי שימת ממירממה שנמך מחנו והיא
מימהממיקה נאפיפמהכחהמין הכיהוא כאנשים אשר הכצו הרענ ומן ר כ
ונחלשו הנחימ הטנעיו' וכשיאכצוהמאכצ צחוצשמהכח המענציחצשיהאינר׳'
ויג!עאדסנפ!חזיכקע כ מ ד ויוונ ממנו המאנצ נלמ׳ מעינל נ י להיומ שאינו
ממעכצ המאנצ צא יעכיר אצ האברים ויוציר נפחוינקע האוכצ א!מ< ויוונו
המניכימ ממני כמ! שנכנס׳ כצמיעכיצ ושנוי ועל הממיס מהמין הזה השני אמר
המק נ;שהי! ט!כיהחצציחרכמהם ו!א טיכיס היו חצצ׳חרכמחצצ׳ סי׳ריטוכה
היא המיתהשצ החתים כחרכחהממייכרעכ חהמיןהכיוגזרמשהס ׳ויכו מדוקרי'
איננהטיגסרקהבדצמהמיןהראשיןונאצואחרשטוניסהיו חצצי חרכ מחלצי
רעבאשרהיו מאית! המי! שהסמעצחסכצמיסכהחחקיווכו כמו ה!כ מחקרים
!נפיחיסממניכזחשדיכלמיעכוצכצצכיעצ העדר העכ1צ קראס מניכ!מ שדי
ואחר שהס ין1כו מחקריה וצא אמר שייזכו מדיקויס לרמ1ז לשהזיכה כנכיחה היא
מעצמם צחיצשמהכחומהטכעיומ כמחבר ואפשר שחצמטיביס איננו מאר
לטיביימהמימהרקצשצמומהממיסוכאצו אמרשהממיס כחרכ והס הנהרגים
היו ייתר ט1בים!שצמים מהממים כרעכ וביאור הענין הזה היא כי היו ממיס רב׳ס
כ״שידי; קשים והיו פס פחה אופני מיתית צאין מספר אך כפי מה שהפר הנביא
הנה השלמים מהם הי! ממיס החגים פמ״שהיהרג כמקדש הכה; ונכיא וכוי שהיו
היותר שצמים שככל האימה כמו פנ׳&רנו ןחהס היו מתים כרעכ מעצמם לאפיש'
י
הנח
איכה ד
השח )למן שאתר האיכליס למערים נ:־׳• י י ז •י ת כ־
שביארנו א ן ש א ר ה ע ם ה י ו מ ת י ם ״ י ״ r
טלמתייבשנ׳ איפנ׳ מיני המית jל:ז:ר<
צל
•ל :י.־':׳••::
י י ־ * -י ל : : - : :ל ־,
ל :החיל ולרעב כ ל :ל " נ :י 5
וצד ק ם לצל •וי/ר ט נ י ס וצדיקי :ושלמים לי( ל•• ;7כ ת י ב ״ ז ־ ־ ־ ; :ר ע ב
עש ששני המינים •חל לי 1ט ביס ושלמי יהאימר! ט כ י :ה ״ ח ל .י ה י ב ־ ת :ל י
ו ע כ וביאיהטעם והיא להיות מיתתהיעב •ותיקשל ש ׳ .
ז
ו
ז
.
״י .י ת
ז
כ ל כ ל י ת שלמים יזלי׳ת\ס בחרכ ויעצ ק ח-ר ש ל ; •• כ• — ק ־ י ל י :ד ל י י
היותי:כועכיווכו חדיקייס כליי ינפח׳ י׳לעדי ל : * -ל :״ ; : :׳ :״ .ש :־ ,כ
ללעדרלמז![ ויויכו לכרש שצל :חל או־ידו ש ל :יו כי״ד קרי; ׳ :־ ׳ . : : :־ ו
תכיכית סדי שלא אכלו !!ה א יורו י׳תניכית שדי כי
א! כי״ :כי' רש•'.׳ ״דיל
תצובית לשדל שליו לאויבי :צוציש בשר עצ לעשכיס ה ין צח מל ׳לריח נכ:ש
לתך נפיח׳ המעה!כריס; נשקיגת וברש :זב ׳היא מיתה מ:־ לת כ '
יהא
טעס לשעלב; הי! ייתר טיכיכ!חסידי :הלתיס כחרכ שלא היה במיתת זה הנ׳ צ
והב!׳׳; שהיה ללס למתים כרעבוזא שהסיזיכ:מד!קדי :שההיא טעםנכללגירת
•ד׳ גיסים ט נ י ס היו חללי חרבולא הבדל כמו שלוא בפיחש הראשי; אלד עיר ידי נשים
רחמנייתבשצו׳לרילןהיו לביות כילי הכליג ה־־ק •:כ־״־,־,הרע :ע ־ ש ל : : :
הרחמניו'כטבע וכפרט על ׳צדיקאתרשהיומת״לדיל; כרעכיה׳-אשל תעליל;
הי!מכשליתא:ת;ה;בעצמ;עצידיה;!לא ע׳ אחריש לעשת לעצ־ק הבראה עצ
הילדים עצמם!עם שהדרך ה!א שאחרים תכריס להם הנה חלל ה; ע5חן ה»
מכרותלעצמן כבשר המת עצמו שהיי מלאכלית עלי! !׳אידי נש• :דח״ ".ת כשלו
ילדיהן כ׳ לא אמי נשי :רחמניותכשל! ילדיה; יען היה אכשי להכין שבשלי ילדיה;
ע׳ חבשלית אחרות!לחה שהסכימו ככש צ •צ-ק כקשה( כשלי א תש על כן א י ך
ידי נש ם שעל ידן ממש כשל! את ׳לריק אחר שמתי והיו •לריק הנו לכרות צמ
כלומר הי! להבראה לה; עלילדיה; עצמן והי! הילריםבתקיש לחש אשר יאבל!
כהכראהתא כשכר כתעמ׳ דייל כמאבלכתעמי היו הילד׳ להברותלה; אש גוית
כשלוילד׳הן איננה אחימיתתן י ק שליוהירניס אייתם לבשלם כדי צאישיצ י ל ל
.פייהכתיב שבשלו ׳לריק !הי! להן להביאה על אכלתן שהי! מתאבלת על ח י ב ן
•י נ כע ה״ הכיתיעל מיתת לשלמים שכלול נכלל בא חי! על שכר כת עמי ואבשר לכיש
ם־ולתכשלו איננה ש :ל אלידי לנשים לנוי רק אל לילדים עניי :ישאל׳ א י י
שהילדים כ של! ידי אמ!תש שדי לאכיל להשיב נפש :שהי! מתים ברעב יאמ־תס היו
מפ״סותומדצת שיחתכו יל״לן ויבשל׳ אתם כדי שיאכל בניהן וצא ימית• ברעב
ויוא ירי נשים רחמניית כשצו יצריהן ר״להידיס של הנשייכל״תן רחמנית כשיל!
א תן ילדיהן פ׳ היא גורה מתהפכת עד אכניישחק׳ מיס וכייואמי שהיד׳ הנזיאשר
בשל! א תס הילדייהנויהיו להברותליצרייהצזיכשבת ש־ר ן בתעמ• ש־יל הרגב
כבד מאד!תהיה מלתצברות למאכל כמי שפרש• נתולא ביה א ת :לתש !כיין
להכלות א ת ה ל ונו/מלת כשכר ר״לכעטר שכר כת עמי שהיה ש נ ו לב ברעב על
P
קנה
איכח ד
ק כפל! ידי אמס יהיולכרות לחו ו נ ו ל לכי'•תישכהיטנ למה אמי ידי נשים !לא
אמינשיש רחמניות כשלו ילדיהן ייתישב נכמלתלמו על גבי; ששבה לילדיהן המי
!לא לנשי שה?לל הי 1לכרות להו אס שכה לנשיס המי ויותר גב ספק אחר שיש
לההתפק שהנביא כא עתה לפפר ה ר ע תשארע! לכת עחי ולא הא ביריות כ׳ בול
יתישכהכלעלנכין שאדרכהכא לספר רחמנותהנשיס שהיו סיכלית שיחתם
•דיהןכחחיואמרעידנלההיאתחמתיכולאהאמינוכויוהנההנכין אגלי י־^
בייהה'
0חי>!חיה הס שמ ת נדרכים על עני; אחד והיא תאר אל החמ ם המתהוה ב ג י ן לא ה>.-בינד
ע׳ הכעפאשר ׳עיור האדם אל תאיתהנקמהואס הס שמות נדרכים תליה הכנ
כ ו י נ ת ל כ ת נ כ כ ה כ׳ ואשנה א מ ' ד ו ך כללסכלה האתחמתו כלומר שלא עוכ
»לנקיש נקמתוכלליקנקסהשיככפימהשהיתיידלחימימנעתכ׳ מי שמשיב!
א ח ד ימינו כשעת נעה! ממה שהיה כדעת! לעשיתכעתלחימל לא יצדק כו
ב־ישליכיי׳נלה את חמת! י ק שממתי שככה כאימי וחמת המלך שככה אמנם
כ פ י א מ י כ ל ה א ת ח מ ת יילשכלהאיתיכהחלטולאחויממנהיכי ככיעל כלומר
פלא הש׳כ א ח י ימינ< כה כלל ואחי שאמיוה ד י ן כלל כיאי העני; כחליישינית
ולוחכת לענק איך כלל אתחמת״את' ששפךחי!ןאפ!כלו מה שאמות• שכלה
אחחמת! היא ששפךחיון אפי ל א ו ן כמי שמשליך אפ !גפיית ויוח 1ל ע פ ת
ויצתאש נציין כלומר מהחוק א ן ששכך למטה הצית אש כציון שיצא מהאף
מ א ש ההוא אכלה יסודותיה של ציין ׳!א!תאכל יסודותיה כל!ח' האש הנו אכלה
* פ ד ו ת ציון והס השלמים שכה אשר היו יסודות כנינה אשר העיר וההר נכין עליה
כמ! שהרחבנו הביאור בוהכמהשעכרשהשלח!תהיוח:מתכתצי!ןוהס היסודו'
0הסכלסכשלמי'!פ!ינתהכסקהיא שכאכילתהים!ד!תמצרחרוןאן הינפלכל
הבנק ונוה היה מקים לנר והאויב לביא להחריב לעיר !ללוכדה יעל כן בליית
היכודויקי׳מילא האמינו מלכי ארק יכל יושבי תבל ב׳ יכוא הצר והאויב כשערי
•דוש ונש כ ח ן העיר להחרייאיתה חלילה כי לא שיערו מעולם אפיסת!אכילת
היסידותשהסהשלמייאשר השגחת! הנפלאה היתהדנקה כהס !ואלא האמינו
»ילב• ארן יבל •ושבי תכל כ׳ יכ!א צר וא!יכ כשערי ׳רושלס כלומר לא היה אפשר
כלי!; תמתי •תיאלא כוה האיפ; כשישפיך חרון אפי ויצתאש כציון!תאכל •סידיתיס
בי!ןלת!ההיהנלת׳ אפשר !הראיה כ• לא האמינו מלכי א ר ן ! ס י ב • יבוא צר
וא!יכ נ ש ע י ׳ ׳יופלס ומה שלא האמינו וה נהייתם הס חפצים נ ד ב ר !ה״תאויכ׳'
ונויהנהזהלמה שירע! והכינו שכעיד היפיחת והס השלמים קיימים לא היה
אכשו לכיא אבי'עד שערי העיר באמו'!אפסי שידמו! עידהנכיא אל טונ מדת!
יתשאיןועיורדינמשךחמנו נעצם !ואשיגה בשימתמשיס ו ק כ י פ ת ו ת כ נ י ס
לבד וידוי( כאלו ביאר ואמו שמה שכלה אתחמיד!עשה הנקמה העצ!מה שאפשר
עדהקצההאחריןהנה זה היה במה ששפך חרון אפ! בלומר שנסתיק לגמרי
״השג ח נשפך ממני יורק אפ• כ׳ ח׳ שהוא ב א ן הוא מעניש בכינה אך ח׳ ששיכן
מחנו חרק אפי הוא פאיפ רוצה להשגיח ע ר נ ד נ ד אשר כנגדו היה האןוהחיחה
לב
א
«3
j
והוא
׳ • • -ו
איכי! ד״
והוא רמו וכס׳ילשסתלקימשטנתו צנ״די כי מ ש ן »?ה שהצ־ת < tfבציין
סנעיט אל המקיים אשר השגחת! הנפלאה היתה מצלתאתם י מ •איימ הלש
אכלהיסידיתיה וואויצתאש נציק כ < » 9י נ ס ש ן מ־שתלק־ת שטנת׳
מ מ ז
אכ :מבלתי הי:תור1צה להעניש איתס בהשגחתו הנכלחיהכתצוהניתאש שיידשצ
השל בלתי הבחנה כ׳ ,סינ ל ו ע כי אש היה ח עפ ש היה י׳גיעהרע לרעים ילו שעי"
בלבתש אחל כמה ששלק השגחתי!הסתיר כני! ית הר• היא כ^יהניתתשש-תשל
יחל הרך!הקשה!על כ; אכלה על ה י כ ל י ז א !תאכל ׳כידיי״ה ולה-תשל׳לכ׳
ה א ד ן וכל •י.שב• חבל לא הי! ח:שכי 3כ כ ו ע ו ק שבא של •בעי אפ! יתנגד •שיחל
שיעניש איתש כאשר ״ פ ד איש אתבנ׳ ולא שיניחש אל המק־ה!•שכ־ך חיי; א ש
ממנו כאמור ועל כ; לא האמיני כשיש צד א ן .שנייר! שלכשר שיחטא׳ לפני! •יעניש'
לא ציירו שיציחאיתם אל המקריב עד שיהיה מק כ לצר ו א ״ ב לביא 6כי'בשער•
׳רושלפ ב׳ צחה שלא ציירו מעילס פליק השגחת! ושכינת! לנתר• לא ציירו שיביא
האייכ שש רק שהיא יתיעצ׳' אי/הרשע•' ויוטחס כתיכחיתמיכר כדי שחכרו
וישיב! אליוית אךפליק השגחת! לגמרי כשישפיך חלק אפי לגמריוה לא צייר; !עכ
לא האמינו שיכ!א הצר!האויב בשער״רושלס כנויוע :כחך לזה לא האמיש מלכי
א ר ן וכל יושבי חבל ט יב!א צר ואויב כל!" צאהאחינ! שיבואו מעצמיחצדהפתימ
» מ ׳תירק אס •כ׳אש השי בהשגחת! צה1כיחפ!צישרפכדי שישיב! אל״ .אך שיביא
הצר מעצמו ש!ה •ורה על סליק השגחתו ושטנת! משש והלא האמיט!היא דק־וק
נפי; ואס באנו צימר שאן ׳חימה הס שתי פמ!תעל ש״״ אופני מיני הפעל•!־ נבדלות
וומווהנה •ראה כאמת מפשט• הכתיבים אשר משח שניהס שהאף הוא גדול
מהתימה וכן נאמר בפרשתנצכיס כ/א! •עשן ה'כ!'!שתי'!אמר! כל הג״ס כוסה
חר׳ האף הגדול הוה כויוק ה .תדעתרזצ כחלרפ על פס ק האל באפך תיכ׳חנ׳
ואל בחמתך תייסרני כן' ןמה שחתר השת נ התימה נאומי ט •גירת׳ מפני האף
והחימה ובי ,כהרבה מקומות ה!א.כאלו אמר ט ׳גירת׳ מכני האף הגדייצ ואפי*
מהחימהפהיאהחיתהיוהפפיטועצפיההנחההזאתיתישכגכהכשיק
עצנפק
והוא כי כהיותהאף •!תר מהתימה הנה התימה תכצה ראשונה ועדיין ישארקצת
מהאף ט להיותויותי גדול יעמוד יותר ומן ו ב ק אמר שכאשר כלה האתחמלע
בכצ הנקמות העצומיתשעשה כעמו שפך מה שנשאר מחרון אפ! למטה ל א ק ויצת
אש בצי!; ותא בל יפ דותיה ועל pלא הא מינו מלט א ק וכל יושבי תבל ט יבא צר
ואויב בשערי ידוש לס פ׳ הס צא ציירו שאחר שפלה חמת :שעיר ׳שפיך חרק אפי על
העיר ועל כן לא האמימ שיביא הצר והאויכ כשערי <ר!שלס עס שהאחיס שאר
ב
ח
,.
א
העינשיס כאנשי העיר כאמ!ר והוא מתישכ על נכו; אמר מחטאת נביאיה עימת
ת
געו עוריס כ ה י ה כו'נע 1עיייס נחוציתנגיאלו בדס מיסודו טמא קרא! צמו כ!' הנה שלשה
פות
ט
י
!
א
פסוקים הצלינקשרייוהכוהשאמיהמק נ; שחחטאינב׳א׳ה שציר!שלש הניל ומעינו'
כהניה והס נביאי השקר!כהני הכעל אשר היו כתיבה!מהם פיתה נסיבה ששפש
בקרנה דם צריקיס ושלמים לשנת חטאתיהש ועיכתיהפ הנויונעזעיויס כח־,צוי7
אש
איכה ד
קיו
*
אס שהיי עיריפ מחמי; הרעב שהרעב כטכעמעור את העיניס ואס שהיו ע י י ם
ממש בהשגחתי הנפלאה שהים כשמרים יהי! בחוצות נעיס ומתנועעים אנה ואנה
זעם היות שמדרך העלס הוא כשהעור ה!לךכח!ציתשכל הרואים אחי מדריכים
אות! כדרך י םרה שלא ׳תניעי :אנה ואנה הנה אלה כחטאתס כי ככרה מאד למה
שננו! אחרי נכיאי השקר כהני הכעל היו צעיס אף כשהיו הולכים כחיציתולא היה
נמצא איש ידריכס כדרך ישרה ויא נעו עיריס כחוציתכו' ואמר שאלה כהיותס
עוריס יכלתי ראיס !היו ה לכיס כח צ ת בלי מדריך ומ״שיד אותם נמשך מוה
שנגואלו כרס החללים בשיקיסוכרח!ב!ת שהי) הולכים על החללים וההרוניס וי! א
נגואל! כדס!אמ'סהיו ככחלושיסחחמתהרעכוהרעותיהצחת שכא! עליהסשלא
היו יסלים להגביה מלבושיהם שלא יתלכלכו כרס כ׳ לקחות העור א עסי שאיצז
רואה הנה הוא מרגיש כשדורך כמקים טיט או רפש או דם ומגביה מלבושיו שלא
יתלכלכו אך אלה אמר שנתלכלכ! כדם הסומלבושיהם שלא היה להם יבלת ליגע
כלכישיהס להגביהם <?א כלא יכל! יגעי בלבישיהן!הוא כאלו אמר כלי שיוכלו ליגע
בלבושיהם להגביהם א! שלא יוכלו להגיע אפייכלכישייהחללים לקיכרס ואמר
שהגיעמדרגת לבלובם וטניפסשנגיאלו בדם ככ עד שאחת האויבים להם וקראו
ע ד ם סורו טמא !?א rrpסמא יךאולמו כלומר לאלה העודים אשר נע! כחוצית
ונגאלו כרס קראו קריאה להס!היא סורי טמא כליאתם הטמאים שכלאימכס
טמא ס ר! מעלינ! !להפליג הה!הרה היו אומרים להססני פעמים סרו והיו מוהיריס
להס שלא יגע! לאחרים שלא יטמא׳ איתס יזא סיר! סיר! אל תגעויריוקיא! למ!
עידסונוסיר!אלתגעיכיגורתקראולמונמשכתגסלמטהוכאלואמ' וקראן למן
כוחפיחשניפעמיסאלתיעייכנחהיתההקריאההנויכככחוקיעןנצ!
גס נעו
•והוא לשק סרחק ולכלוך כפיירשי״ילוייא כי נצי גס נע׳ והיא טעם אל הקריאה הנוי
!אמר שהחליט! בק המיס להרחיקם מעליהם בהחלט ׳שלא'׳סיפ! לגיד עמהס עוד
כן יגעי בהם י1א אחרו כגו׳ילא •ושיפי לגיד יריאמר! כמיס שלא ׳׳סיפ׳ ,עיר העיריס
י המאשר נגיאלו בדס שלא ׳׳סיפ! לגיד כת!כ'עיד בתיך עירם ואפשר שירמוז הנביא » ׳ J » ' w V
זכפסיקיס האלה לדרוש איות׳ ונכון יקרה אצל הקבוץ המדיני והוא כ• החטא
הקטין בגדולים יהיה סכה לחטא יע!ן י!תר גדול בשאר העם כ• הגדולים הס כחן
אות״שירנגדסיכאשרירא! בהס איוה עין אשר חטא יהיה להם כפו׳ חטאה
לה-כיף ע!ד לחטוא כהנה!כהנה ואמר המקונן כ׳ כן קרה כעין כתעמ! נוח; חרבן
»ר!שלס!ה!א כ׳ כהייתשהיו הנביאים כמדרגה העליונה שהיתה כישר •אחריהם
:ותחתיהם הכהניס)אחריהם שאר העס אמישבחטאתנביאיה שהיו היותר גדולים
א ף שלא הי 1חיטא׳ס רק כשגגה כמו שיירה שם חטאת הנה כמה שלא נוהרו
הנביאים כחטא וחטאו אף שהיה כשגגה נמשך הע!ן לכהניס שהעין ה1א בחויר
ע ד שגרמ! לשפוך בקרכירושלס דס צדיקים כמו שביארוהו רול כמדרש ו ז א מחטאי
נביאיה עימתכהניה ר״למצד חטאתנכיאיה נמשכו עיציתפהניה הש פביס בקרבה
דם צדיקייוהוא ש ן גדול בכר מאד !אחר,שכיאר מה שנמשך לכהניס מחטאת
לב
ב
2J1
הנביאים
איבה ד
הנביאים ביארמה שנמשך לשאר העם !היא מדרגה יזיע־ ר ״ -מהעק כי כ©
פ ת ת ת מ ד ר ג ת פ תגדל מדרגת החטא והעין!הפשע יהרשע יעל ק אמ'5שא!ר
העם הי! נעים ונדים בעירים במ! שפייהראבע אל ע ר י ם כ •בי די ם <ק אש א־שלת
bע כ ו ו ה כ׳ לא •דעו ולא יכינ 1בחשבה יתהלכו כלוח׳פהת במדרגת רשעים
גחיייס אשר נאמר בהם ורשעים בחשך ירמז כ׳ טח מראית עירהה מהשביל
לביתם הא נע׳ ערים בחיצית כלומר שאר העם הי! נעים דיתנ־עע־ם ככתבי
כ ע ר י ם כלתימביטיכהטיבועלכן נגיאל! כרס הפשעים והמדדים בשאט בנפש
ו1הא!ח'נג!אלוכדסוהלכישהנ!כרפההאמשלאלהמדיתהטביתש-ירד על פ׳
מחתיואשרהס כלבישיס ימו שנתבאר כפכר החדות יאמר שאלה מדוב לבלון
העבירות לא יזבל׳ ליגעכמחתיהס לתקן אתאשר ע ת י ר׳עעצתש כ׳ טח מראות
עיניהם הטיב כמה שהוא טיב מהשביל לכיתם יוה אזמינגיאל! בדפ בלא יישל,׳ יגיש
כלכישיהן יר'ט.ואלו ונטמא) כדם העבירות עד אשר לא •כלי הם עגמם ל ג ע
נמדות׳הם שהם הנקראים לבושיהם שהם כלם מגיאלים כרש ה ע ב ד ו ת והחטאים
כל1מ'ששערי תשוכה ננעלו לפניהם )אפשר שנורתולא ׳!בלו שב לאחרים ובאל61מ"
שנגואל! ונטמא׳ הרשעים האלה כנפשיתס כל כך ע ד פהקרכיפ אליהם לא ייכל!
ליגע אפילו בלבושיהם כ׳ הגיע לכלון טומאתם אפיל! אל המלבושים הח!נה!בק
כ ן וכין כך אמר פהגיעלמדרגה שהי! מרחיקים איתש בל ר!איהש פהיתה טומאת'
מפייסמתאא פירו טמא קראו למ! ירשם העצם שהי; היראים להם היה פ ר ! טמא
כ ׳ לא היו קיראיכ אותם כשם אחר ואחר שהי! קוראים נהם כדה השפ ה׳ !,מידידי ם
להם שיפור מעליהיולא •גע! כשיה דכר מהדברים שאינם שלהכ ווה אומיה• דו פ ח
אל תגעו כ׳ על כן אמר אל תגע! התם ולא אמר אל תגע! כמ רק הירו שור! מעלים
ולא תגעו כש ה דכר שלא תטמא! א!ת ואחר שאפילו כגייה אמר! שלא ׳׳היפו אלה
לגור כין שאר אנשים פן יגעי כפיס דכר מהדכריס ו׳תטמא! כלם 31לא הטעם
אשר ר!.א כמלתנע! היה אכשר שגורת אחרו בג ים דכקה למעלה והיה מתי שב
י1תר על נכו! !כאלו אחר שאמר! כגויס פירו פיח אל תג ע :פהיתה רעתם מפרכת'
אפיל! כין הגויס ועל כן גור אומר המקק עליהם פלא •:כיפ! לגר שה כשוש צד תה
־ |
• ׳
ג ; 6
ג
»<1t־< r>t׳
W
,אומר! לא •!סיפ! לגיד)אפשר ששני פסיקים האחרונים יהי! מקישדיס יחד כפני
עצמן והיא ספיר מה שקרה האחר החרבן ואחר ה ח ג ת השלמים כתין יחשלם
ואמר שאחר הריגת השלמים נע! קצתמישראל כעדים פמושפייהראיכעכח צ ת
•חשלס ונגיאל! כרס החללים ונתלכלכו כדם כל כ ן ע ד שלא יכל! לינע הס
כלבוש׳ הס פן יתלבלב! ידיהם בדם כ׳ גס מלבושיהם דמים מלאו יאמר שהי! כפ
מלאים רם ע ד שקרא! להם סורו טמא כהרחקת הטמא!אחרו להס סרו מעלינו
ולא תגעו כעצמכס וכחלכושיכס ווא אל תגעו כלויאל תגעו בעצמכם כ• אתם
מלוכלכ׳יברסככ עדשככלמקוישתצעוכיכס ידיכם דמיס ימלאו וביאר הטעם
לחה אחרו להם כ ן והוא יען צצ! גס געו והוא לשין פרחי! )לכליך כמ! שפרפ* ילהיית
שיש לאןמישיאמר שאחר התרבן אין נשאר! אלה ולא נהוג! גס הס והנה נחלש!
עש
קנו
איכה ד
<גר שיוכלו אחכלכואכתיןירושלס כשדים על דם החללים על כן אמיכ׳ אלה
אסר נע! כעיריפ על החללים!:גואלו כרס כנוי הנה הס נצו כלומר כרח• וכיח!
כע-ף שיש לו נוצה נומן החרק ו כ ; כ י ' א ו ת ! ה ר א ב ע 1צ מ ל ש י ן נ צ ה ונע! כלומר נע1
חת •ן לעיר אחר החרנן ואחכ אמרו בגויס אשר כא! כ ח ך העיר ולכחה סלא
׳!כיה! ל ג ר ולכחד אחר שלכדו העיר ועל ק כ א ו נ ת י ן העיד אא אמר! כג״ס לא
י י פ י פ ׳ לגיד כל:מ אתר שלכדוהנויס אתהעיו אמר! שלא ׳!סיפ! עיר היהודים לגיר
ולכחד!ליראה מכניהס נ ׳ נ נ ר השלימו נקייתסינכ; היה להם מקים אל היפים
ונעים לשיכ כ ח ץ העיר אחר שאמר! נגויס שלא ׳!סיפ! ליראה ולגיר ייפניהס אתר
עיר פני החלק :לאי סין• פויהנה הפסיק הוה מקישי
״
?
? •"
פג׳ ר".
ט
ע ל כן כפי הפשט קדם אל ה פ ס ק הנמשך עם שהיה ואוי להי!תחא!חר פפ׳ ס ד ר
האלכא כיתאכיהכרחקשי וסדרהעניןהכריחו להחליף שתי האות״תהאלה
כשלשה סרריפכמושכתננ! ככר עם שפעם דייל כפי המדרש הוא ס נס נכין
מ ד ר ש ה תדרש אך כפי הפשנו ה!א מ!סכ למעלה שחמש יסתס דכר כפסיק
ה ק ד ם שאמר! כג״פ לא •!סיפ! לגור ואחר שהג״סההס אמרו פני היחלקס !ה!א
כאל! אמד אתרו נגייס לא ׳!סיפ׳ לג!ר ואמרו עיד כנויס פני היחלקס לישראל ככל
השלם לא ׳!פ-ף להכיטש ירפנ׳ היכפנים של ועם חלקם נגלות אנה ואנה
כעונותיהס לא ׳!סיף עיר להכיטס ולהשגיח כהס כאשר היה לפניס והטעם שלא
יוסיף להכ׳טם ה!א לכי שבהיותם על אדמתם כהשקט וכשל!ה ק רס הגלות פני
־כהנים לא נשא! !וקנים לא חננו אשר על כן חלקם כין האומית וככן מ!ה הטעם
עצמו לא'׳סיף להכיטס ואפשר שגורתפנ׳ ה חלקם ה!א מאמר הנכיא שא!מ
ר
ע
ל ע׳'נ'«'»נו'
המיס הנוילעיל שא תו! על •שואל לא ׳!סיפ! לגיר ואמר הנכיא שהמיס פני הישהיו
כניסשלועה נגד ישראל הוא חלק האומית ופורס מאדמתם לנוא לושת א ת
׳חשלסוכלאוךשראלנינהשנחת׳הנפלאה היתה !את להם כ׳ היא ׳תהיה
הצ-תןלהס נח לעשיתחיל הנה היא ״תילא ״סיף להכיטש שיאחר שלכדו את
העיר כי לא הניט א:תם רק לפי שעה כרי להעניש את ישראל על ידם ואחר
שהעני ש א תש נהם לא ׳!סיף להכיטשעור יען פני כהניס לאנשאויריכ׳ ראתה
השגחת! הנפלאה שאעפ׳ שמאת! ׳תיהיתה ואתשיכוא! !ילכדו אתהעיר הנה היה
לא!׳ להסכפ׳ האנושוילשאתכפנ׳ הפהניס המשרתים את פני היותה גס לחונן
!קניי מכל אייה עס שיהיו!אלה פני כהניס לא נשאו וקנים לא חננו ועל כן לא
יוסיף השי להכיטס עיר וישוכו כמו שהי! אויכ׳ השי שדנו תכלינה עינ׳נ! אל
ןןןך^
נטיתימהכל כ! המקינן איחר כפני האומה ישראליתכי ככל הציותשכא! על״ש?
תכלעת
לא הדגישי שהיה והמצד שציתיהס רק חשכו שנא! על צד הקרי וההודמן אשר
ע ל כן היועיציהסנל!ת!מצפו'ע!רה נטנשינואו ל ע ו ד להם מצרי!ג!׳ לא יושיע
וזא עידנו תכלינה עיננו אל ע!רתג! הכל כוי יד יעדנו הי!ס אחר שראיס כל ה ר ש ת
הגד!ל!תאשררא! עינינו עודני היום עינינו ר!א:ת !פלותומצפית אל עורתי! של
הכל ופייהכתיכ איו! היא העורה שאנו מצפים!אחיפהיא עורה של הכל והיא אל
נוי
איכה ד.
נ״לא ׳!שיעכללכ»הפלהיהמכאתהשנחת׳ •מ •א ב :נ ״ -״ צש •:־ ; ! • :א
׳!שיער״לעיניני תכלינה ע ר ״ ן כצפ״תיני נ:•:׳ אל נ״ ל ־ז •ישיע r rע ית״יי־ש
:ד י; :ר ־ :
בליש רוצ!היה איית עדיין יש קיש׳ בכס r r 7שהעי .י :־ 7 :
עירתהבלמא• שרתינו ו ע ד שהילל נשי :־׳ל ג י לל י שיע ״ ל ליל לש :ה לשכל
לומד כצפיית !:צפיפכיכמלמ צכיצ! י!כ; שבנפ״מנ• צ;•:׳ אשר על כ; יכשר
שהביעה אל היקיק כזל היא שישראל כל ה ציית ׳ ה ר ע ת ששא• עליהש ע—ן
עיכיהש כל!מ!לצכ׳מאל עזרתעצמס שמשיא העייה ייצר; ש :לש מ ג י ר ללש
-
לשישיכ ירחש ׳גליה; השיא,־ היא עירה של הכל!יא יגרש תכלינה עי !: :אי
,
שרתני הכל ריצעידנ! הייס מכצינה עיניני ׳מצפנה אל עזימענ־׳ג שמש ח העירה
חצדנ! והיא כאמתעזיישל הכל וריק ׳עןאיןאנ! פ e׳ עצע־רת־ד ירק מני לכדה
כי אש היינו ייק״ם עורמעצי!•! לכדה שהיא מק מיני המייחדת ל:ז לנה ט ל ה ״ פ
שכיס כ מ ל כ ה ג ג ״ ה לפני! ׳מכדי ש ע ״ ד לנ! !כ מיני ימ שיע ל •:יד ,ל ש
כמשיכה ומעשים טיפים לפניו ׳ מ א ך כה׳ מ שניכני עש מק מ ע י ־ מ :מק מ
עורמגיי לא ׳!שיעשששבאה עליהם הרעה היי עיניהם צ פ מ ל ל ח ל פ י ע ה ש״
שנאהנה חיל כרעה היוצא לכס צעירה שכ לאד !:מצוימיכ! ישן כרש׳ יל על כי; צא
הועילה לני מקיתנ! המיוחדת לצ! כ׳ כמשני עלמה מ עירמ י ר ע ה יחילו שה :ג!י
לא יושיע כנו!על כן לא שכני לפניו ימ כראי׳ כדי שנבטח כיכימנו!*א בצכ״תימ
צפינ׳ ו״ל בציון צהייתינו המייחדת לנו צפיס עיד אל גיי אל ׳!שיע ועל ק לימל
עורמיי! מצד עצמנ! לכל כאמור והיא דקדוק נשי; וממיישש ככליק היטש ומששים
ציי
*'•נייני
אל האממלכל צר ונאלתאמר עיר צדו צעדינ׳ מלכמברחיבימ׳-,׳ ק-כ קצר בי לנל
הקיש׳ כפסיק הוה לא יעלם מעיני פני כל מעיק כעיני׳ ,יראה הככל הנמצא כ<
לצא צדך במלתקצצ! שני פעמים וילמהיימיוצא ימיני כ״• קיכ ק ״ כ׳ הכל מחד
וצי!צאכפיצומכיפצונ!שרג'פעמיס!זילת!ל יש להקשית אש שני הקצ׳ס הטי לש
אאיךאמרראשינלקרבקצנישנרישלא בא בלח!ט רק שק־כצב א •ללש אמ כ׳
בא קצנו ל י ב ו מונח שככר בא ואפשר למיוהיא ה׳ מר נש; אצלי ש־ילתקצד היא
מלהיושימפמאל קןהימים !החיים האניש״פ ואל קין הישועה וכגן אמי שלנו׳
אשר לא יושיע הנויאשר צפינו!ק !נ! צע!רה הנה הש צד! צעדינ! לבלתי צבת
ברחובותינו אס שמהיהמלמ צד! מלש׳ ;,מארב!כאל! אמר ארב! את צעדינו במו
שפ׳ירשייול כמו ואשד לא צדה ואס שיהיה מלשון צ דלשצדיא ־נ כמי ששיילראשע
,
ואמר שאחר שצדו צעדינו אלה הגיים והאויבים כנויבא פן פלא ניכל ע י י ללכת
ברחובותינוהחיוחדוילמשהש רח ב ת ארן ׳שריהנה מולנשפייט כצדק כי קרב
קננווהוא קן חיימ ומצא! ימינו והס •מ• חיינישה!א פיריקצמ הראשין למה שדאע!
שככרכא קןישועתינז ואין צנ ו עוד תקה לישועה כלצ כימהשמכליצה עינינו אל
ע!רמיצוהיא מק׳הנכוכת שאנו מקוים אל גו• לא י שיעואחר שי־ענ! שלא ״שיש
לנ! ואין מקים צישועמנ! שככר בא קן •שיעתצו אש כ; ודאי מלא! ימינו!קרב קי ח״מ
&אמצאןיחינו כיבאקצנור״לקרבקצנווהוא קן חייגו וידענו כאמתשמצח! ימי
ח״ש
קנח
איכה ך
ח״נ! למה שיא׳ש שבא קץ י שיעתנ• ואנחש לא ששעא ואין לנו עיר תקיה י ם ק
כל !:ממיס כ• א•; מ״נ! מממ־דיכ י ק כל וחן שמתמיד יש ע ת י כני' וחס חלית קצנו
החכה שניהם דבראחדבעצמ! אפשר שימו הנכיאכה לדרים יקר ה ע י ן מיוד
אשר הארכמ׳ א:׳ כו בכפר קי .משה וגס כככר מפלה לחשה כניא ר מדרש ' ~
י ב ת :׳ יפיס לח״ עד שדרשו על כש קש״ודעהימיתיוימיכוישאחרו
,
כ
&
־0
נ
P; f
D
<; -׳׳ v 1,יכו
ש
תמימים כך שנותיהם ת מ י מ י ם © ' !הכ״נה להם י! י שהיא נללימהדרוש שהימים
אשר •חיה האדפאינס ש'מיס רק כשהאיש החיבהכ הוא שלש ואס אינו שלם אן>
שימויוקן!שבעימיס לא מלא ימי! כ• עדיין היה צריך לימים לנקשמהמנל• אשר
נבואבעב!ר! !ה!אהשלמ!מ!עלדרך והפירשמ׳ פ ס ק אל מרשע הרכה ואל מהי
קכללמהתמיתבלאעתן כ!'כיהרשעאןאם אלן׳ שנים יחיה ימית בלא עתי כי
לא מלאו ׳מיו כאמור ולכן חמר הנכ׳א כה כשש הא״יה הישראלית שגס היא כלל את
עצמ! עמהס ואמר שהאויבים צד! צעד׳נו !הסבה שצדו צעדימהיא י צ ר היותנו
הולכיס נעים ונדים כרחיניתינוכילא היינו ׳!שכיס בכית מדרשנו מר דייכלמ דנו
ומתכידדיסעמו יתרק ה״נ! נעים ונדיכ ברחיכ!תינ! ע ל pמצאומקו'א״כמלצ ד
צעדינו ורגלינו שחטא ההליכה גרס מדה כנגד מרה שמככ׳ צעדינו וצד! איתם
שלא מכל ללבמעיר לשיס מק ס ויוא צדו ציעד-נ! מלכמברחנימנ• ו"ל ייצר ההליכה
שהיינו הילכיסכוחוכיתיני הטיילים נעים ינדיכ מצד העי; ההיא צדו צעדינו ובוה
ימישכעלנכוןמלממלבמשלפפייהחפרשיםהיללצדו צעדינו לבלמ׳ לנמ עור
בוחיבימינו או כ״צא בלשון הוה שיורה שנעדרה ההליכה ברתבימימ אך על פ ׳
דרכנו ואמ בא על נכין שמלכמכרחוכימינו נמשך לנ! שצדו צעדיני כנו' !ה א מצד
העדר השלמומ כאמיר וביאר העניןעידכאמממ הדריש אשר וגרנו כאימיקרב
קננ-מלאויחיניכינחקננייי קי־ב ק ן ח״נ! אס מצד וקנה ואס מצד המכת
הלחממרוכחיס!ככלל חבל ה״ימיהחמיגשימלבוא אך לממלא! הימים' אשר
הי! צריכים לנ! להשגתהשלח! ב׳ להיומנ׳ נעדרי השלמו א מ י בחמת שמלחו ימינ1
לפי שבא ק ן החיות כפי הטבע אך הימים לא הי! ממימיה יען אנחנו ל א היינו
מחימיסויוא מלא! •מינו כ• בא קצנו ריצ יאמר שמלאו ימינו לכי שבא ונמקי'קצמ י.
עידכיהעסבאכאל!אחר שהיאבאבהווה ולא ש פ כ י ב א ב ׳ מ ל ת נ א ה י נ ל שני
הכייישיש גש •חי נ פ י המקיש יכהו לכי בא בהייה!היא י כ ב י ס ע נ ק י ב קצ .כי
הנה ה-א בא מעט מעט ועל כן •אחי בשלוח שמלא! ימינו לפי שבח קנמ וה!א
0מלא!׳חינ׳!לאנאי׳תכילא ״לאי אחי שלא השלמנו עצחמיקמלא! ימינו לפ!
שבא קצנ׳!הוא קן הח״ס בפי הטבע היח מהשיה מכל צד אל היחש הנוי!נאת
זאפשיםיצהלומי שהיתההמיתה כיתיית שמלח! הימים לכי שבא הקץ שהוא
,ההן המיתה הטבעיתכי במיתה הטבעית בא ל ק ן לפ• ם־ילאו הימים הקצוייס י י
א ן כמקיי״איהביתיתיאמ םחלאי הימ׳ילפ• שבא הקץ קייס הומ; הפליג כקל!' , 1 ,
ר
וויכמיאמישהיייותי קליה-ינשי• שמיס ו כ פ י קלימס כ י י י פ ת ס אותה! אשי
מחג 1יראה קליאס היותה י!תי מנשרי שתים נמש והיא כיהנה מטבעהעיל' הוא
שהרוצה
יי
•
0
ן ן י
איכה ד
טלייצה ל ת פ י כ ל א ד ם א ח ד ו ל י י ו ן א ח י י ! א ס היא מ ל ל ן ע ל להרים א י כ • ; &
שס בי׳איכ כייהמייס יכש׳עבוי כא-יתו המארב •תפשי?! כ• לא יכל! ל ל ד ף ליק
אחריו כהייסב• ל ח י צל היא בלמי אפשיית ccבהחס אמנם א ; היא י ; ך
כ מ י ב ר אי ככלאי!! דרך •שרה הגה כס אין יקיס ל ״ א י ב •ע; בל ה י ר ך י כ ו ?
ויצילה ׳אין י ק ס להכחר ב ״ א י כ על כן ה י י י ב ה שס היא החי צה א ח ר י ! ב י •ין
ער •שיגיהו ייחפכיה! !אחר ל י ק י ק כ׳ מלה ר -י י י ל י כ י ! ־ ,״ ־ ,׳ : -״ • ש -ס
עשי להפך מהניה ג שבעולה א סי וכיש!היא כ• על הלחם היו דלקים ןח־לניס
כ י ו ו נ ה חזקה לת כסנ׳ יוא על ההחס י ל ק ני כ• לא איב• לכי על הבייה י ק יצו
יזחרינ! דלקיצ! ודלג׳ על ההייס במחצה גדולה מהר לליויגבעהלגכעה כאשר
•יאה הנשי וכמדבר רילבהיימניהילכיכ ב י ד נ ו שכ איבו לכי כ• הימה מדצמש
כל כ ן ח!קה כ ע י ן כ רח עד שבי! אירביכ למ מרח ק חאד עד שהיי נשמרים » ט « ,
כיי! היושב בחארכוישסהיןמשיגייאית ):כמריצמש החוקה !'יא כמדבר ארכו לגו
ה פ ן הנהיג ט במדבר אין מק ש למארב • ע ן ה י ר ד ן ריאה אמ ל ד י ד ן מוח ק
ויברח ממנו!לא ״כל להשיג! א ן אלה הי! כל ב ן קליה שהיו אורכים לני נ ל ״ מ מ
ה!לכיהכמדברכלי״ר שלי כל בך ר ח ק ה מ״םש^׳׳ נשמרים מ מ נ י כחינחארכ
ואכייהכ• היו רכייהחדכייומשיגים אימנו כמי שעמד במארבקחכ בלחשעיכד*
»׳'גגנ'הנ»' עליו!נמכ שיה י ו א כ מ י כ י ארכו למאמנס כפי הדרך השני אשר כמבנ! בכה ין
הקידכאפשר שיאמר פהשחדפינ! היו קלים מנשרי שמים ב ע ד שלי• רידכיס
אימנו אך אה היו חרפ• לאחרים לא היו רק כפי הנה גוההקש הישבע• אך כה׳ימש
וודפינ אוהיו קליה מנשי• שמיה •יה ׳•יה שלא היה!ל י צ -י רק -נ ־ נ ש נ נ מ :ו
נוח! וה שהשי היה הנימי להם פח לעשית חיל לרדין נגדנ! !יא על הלחש דלק נו
נליי׳י כשליו חלקים אימנ! ליה להם כח לדליק!לדלג עלההי׳ להשיגי!במדבר
ארכו לצ! ולא לאחרים כ׳ לא היה להסוההקלימרקלאריכ לני לבד לכי שהיה וה
כהשגחמו הנפלאה שרצה כן ועל כן לא אמר הכמ כ על ההריה ה» חלק׳יינמדבר
היו א־יביס י ק אמו דלקים!ארב! לשלוחי! שלא היל ול י ק כ ש ד ל ק ס !ארב! לנו
י1ח א£ג 1אך לאחרים לא היה pכ׳ כלחה רמו על היית עינימ׳נ! גורמיה כל וה כאמיי א י י
עיר חח אפ •:משיח הנלכד בשחיתותם כייהנה נ פ ה ק ה!ה שמי יחמם דכר המקק
להיניח חיש לעיל
שקרנ קצנו ונא קץ •שיעמני ואין למ מיןה לחיומ ע ד
למה שנלנד החלן׳אשיהיכשחימיתס של רודפנ! הנויאשר אמרנו נצל! צחיה בג•
<רצלכלמציא1מח״נוהיו מלו״סנמלך שהיה משיח ה' והיה רוח אפיצי המעמיד
,4חי!!מק״מנו כמוייחאפנו!אמר שולנלשדכשחימ מש אשר אמרנו כצל! נחיה
כגייס אש כן בלי פ י ק קרב קץ ח״נ! ואין לנ; ע ד ככ<'הקי!'!ההעמדהאחר שנלכד
»׳»־,,׳»״• ח ל •*למ אשרהיה משיחהיכויואמגסליםב הכתוב על נכון •ם לדקדק שהילל
חח אפנו משיח ה' לכר! בשח מ מ ס למל אח נלכד ועיד הילל אשר אמרצ! נו א!
עמו נחיה נגויימא׳ כצל! ואיו! השאלה רצה החק נ; לרמוו נצל׳ כ׳ לא אמר! כשל ח
גלי הפק אשר ע ל ק י ו א ה כ י ע ל פ י ל ר ר ן ש ו כ ו נ ו ש כ ל ה ו ע ג מ ש ך מחשאינכיא׳ה
ע.::ת
קבס
איגד ,ך
עישתכהידה כ• באשר יחטא! הגדילים יהיה מק ס לד כיף על חטאתם פשע שאר
העם כ׳ בא שר יפ•! המנהיג• ס עיר׳' א י להם למונהגים וכמו שאר ו ל כ ד רגיו רעיא
על ענא עכיד לנגרא סמ׳תא ופועל פן היה מקונן ה5כיא ואומר שרוח אפנו שפיה
•אשיהו מלן ישראל יהיה משיח היגס הוא בחטאתו נלכד מצר עצמו כשחיתתסכ׳
לאהיהלרודפיסהנויכח ללוכדו אס לא היה חטאו או חטא העם ג!רס יעל כן אתי
נלכד כ׳ הוינלכד והם לא לכדו א!ת! מצד עצמירק מפאיעצמ! בהשגחת! ׳תהנכלא'
ומה שהיה מק־נן הנביא היא שהמלןאשראמרמכנלונחיה כלומר שהו יהיה איית
להישיר פעילת• !:עם פעילותיו הסיבית כי 1הה!א כמו צל כי מישתכיט כשלייס
לעשות כמעשיהם יהי! מעשי השלמים ההם פיו! הצל לאילן!ה:א יישל ייסביס מכל
צד ועל ק אמי שהמלך שהיח משיח ה' והיא רוח אפינ! גרם החטא שיהיה נלכד
יגשח׳תיתס אשר אמרנו כצלו נחיה כג!יס כלומר שהייד עת! מראה לכו להביט בו
ולעשית כמעשהו שוה היה כאל! חייצ! כצל! איכ אי; ל נ ו ע ר תקומה ואפשר לומר
שמרת ריח אפנ! משיח היתהיה הפך מהשפירש! המפרשים כילפ׳ מה שפירשנו כייננכ ?"!:
,
היללמשיח היאסר היהריח אפנו נלכד כשסיתיתס וכויאך אכשר שרוח אבנו היא
תאר לנפש המשבלתעד שנאמר נשמתרוח חיים כ׳ הנשתה נקראת ג״כ רוח חיים
זכו' וכיוני! הנביא לומד שבהשחתתהנהש המשכלת נמשך כל הרע!המאירע הניל
.וייא ריח אכינ! משיח הירילרוח אפמ יה!א נשייתינן שהוא נקרא משיח ה' כ׳ מאתו
•תהיאנאצלתכנידעהנהוההריחנלכדכשתיתיתס של הטיס ההם והס הרשע
והפשעשהיא פחתי הא חיתוהשחיתח המיוחדיתלהם כיעלכןנקייאושתיפיתס
ואתי שרוח אפר!הוא כנוי אל שכל !:א! נשמת !:המשכלת גס הואנלכד כש־ויתו'
הגויש מכחיש׳ התירה כנפשיתש שהנך אחרי התאיות הגשמיית שהם והיא אשר
אתרנו בצל! נחיה בגוי :כ׳ כנילהששלאתרנ! לחיויביןהאזיביים הוא ה־יעמידנו
,ביניהם )אסהואנשחת-מלכר כשחיתיתם אין לגו מקיש להמלט ע ד ת ה ! :הוא
אייתי!ניב!;אמרעיד שישיושמחיבתאדיסיושכתבאקעיןגסעליך תעבור כיש,
וסיתס עינך בת ציון הנה כשני הפסיקים האלה שתיחתם המק נ; הסדר מהאלפא "תש עינך
ביתא בשפיר המאירעיתהרעית!הצרותצרורות באמתחות עדתכנ״שראל ודבר
מיהכס״ק•' האלה עםהאומימייליעס האומה הישר' כי שניהס כמאונייישאויתד
כשזה היה קש יזה היה ניפל ועל .כן איור כנגד האימות הנ״ל וכיחוד לאימת איוש
שיש׳ ושתת׳ בתארים יישבתכאק עיין כלומר אתה ה׳ושבתבשלוה בארן עיין עם
שתש• ש!תשמח ברעתי תדעי לך שנס עליך תעביר כיש הפירענית ותשבר׳ ממנו
1תקיאהי<זא!תתעריכמ!ותער בדה ובו'הסמך לוה הדבור לכת ציין כאלו איתישהטעם אשר גס על ארוס תעכיר כיש התרעלה היא יען תש ש ג ן כת צ•!; ולא
•!סין׳ להגלותך ואחר ש תם עינך כ ס ר הסבה תסיר היישיככ כ׳ הגלית היה כעביר
העיןיאחר שתם העין לא'יס<ן> להגליתך!עלכןכשתס ש י ן בת ציין מיה ניישן
• ש פ ק ד ש נ ך ב ת אריס גלה על חטאתיך ועל כ! שישי ושמחי עתה בבת אחת כי
,,במהרה תפסק שמחתן והי הת?י!ן הכילל בש;י,ההקיקיס האלה אמנם י ד י לעמיר
I
J
א
י
1
33
על
י
>!יכיז י ד־
עלאחתתהבנתכייצת מ ע י ן כ גאל׳רעם ״־ז
t w h + t tדעי \ h ,שידיןי?
הנביא עט מ/נבא על א ר ק בית ש:׳ ש י ח י ׳ * ־ א־׳־ ־ ! :ג י י ן ל י ע ת ג ;
,
מ
ל :״ כ
ה י ח ב ע ז ל כ׳ כומ; החייכן הראשי; היה י ד י ל מיז־ י ־׳יה ב ה ״ ת ל ״ ב ג א ו ן ע ן
ובכ;ייבןהכסקעלנכיןשאמיהמקינ;צגד־׳דישרא-־שי:ישית:יחשת־ש׳ח
!
הא על ה ח י ק הש •:שעתיילה״ת על ׳ליש יללי על ״ א ת ה כ ־״כלת! של ש:״׳לש
כ• ל ״ ל ח ל י ל י ל ע י עבש! יעלה שיח! כיישלת; יעל pח י י שיש׳ ע ל ה י י :ן
ושמחי על ה ש נ י ! י ״ ! לראשי; בייל שקראה בית תדיש ש; ״ר על ־ ע ל י י י ־ :ל
ללחייב בית׳ שנית על י י ׳ אדיש שיש׳ על יל יעל ד י ת ־ י שכת ב מ י ן ע ן ל א
ק ־ י ת ק שגואנדינה במושבי המתי גב ׳היא תלת יל דל ;־׳•חי־ינישייתךיישבת
כ א י ן עין שהיתי משיעבדת ליהידה יעי!ל שגלל יל דל שיתי על!ל ־:צ י ד ע י
לך כ• שתי שמתת גש יחד יעברו מהרה!בתת ביואן דסל-קי-ינייה ישיא שיחת על
מפלת; של ׳שיאל ועליה אחיה גש עליך תעביי כיפ הפ יעניין ״שמת יחריש
בי• פ לתך ועלמה שתשיש על החרק השני תלע׳ שאלה י.־.׳.־• כלייזר ;• -־ ן
תקיא איתן ותשחתלגמר׳ מלה כנגלמלהיכוה יתישב לכתי; על! •::אמר לבת
ציון שתש העי; אשר היה ג ר ס הגלית!אחר שתש העין שהיה לגירס לא •שב ע ד
העיןהנוילהגליתך כ׳ כבר גלה א תן!אחר שבביתם העינש אשר שלב העי• בחרבן
הכיתהשניהר׳ ה א כאל! כבר תם העין יעל ק לא י ש ן העי; הנו להנליתךמשם
והלאה ואמנם אתה כתארים עתה כקדעינך !עינך האת ו נלה על חטא •דך
שקדמו פ׳ העיןאשרכקרהש׳ עתה אחר שככר עשה א ש י ! מ פ ל נ ל וה העי; גלה
על כלמטאתיך !הוא •תייענישך עליהם תא גלה על חטאתיך י כי ייאש מצתתתעיי
ר ל תקיא׳ כמ! שכר&ז!ל ודיל שבתארים המי תיןיא •ין ש:ר!ת'יהיה לפכיק קשה
יןישוכמאד כ׳ אין •אחר שתעבור עליה כיס של כ רעלת!תשכרי ממני ש ל א
יעיד על רעתה ו׳אמראחכ ותתערישבכימשלהשכיר והקיאיהיה הקיא ר י ו
לגאילתבתארוככיהקאת ״ןהפרענייהוא כלי לגאולת!רפאתהכ יעלתוהוא
הפך הסנה אנילהתק נן שלוא מיעד על פייעםתאיוימא ן תלופל כמ! שפייהענין
עוד בא-מיפקדעונן כת אד ס כוי מצר קשה כ׳ איך יאמר למק נ; שיש׳!שחח׳ כל•
טעס בלל ויגאל טיעס להפך כאומר! גס עליך תעבור כיס הפי לענית ואדרבה ואת
היא סכה לשראו׳ שתבכה והילל אללי לך בתאדום!ככ׳ כ׳ גש עליך תעבוי כ ס כ׳
מה שפירש! החפ' שה!א כמו לעג כאל! אמר שיש•!שמחי עתה כ׳ אח -תבכי ל ן
ראוי שיצו״רזה כרכר׳ הנביא עה אשר על pאפשר שבהיות! מנבא על ה ח ר ק
השני כאמיר אחר לארויאתאדום אשר ה ״ ת ע ד עתה תחי •הודה ויל דחו באמנו
יושבתבאין עין שהוא כאלו אמי היושבתתחתיהויה כ• עין היחש תחת יהודה
כמישישיוש״חיכ• גם עליך תעבור כיס הנצחין ביאתה תחייב ביתם שניתייהיה
׳הורש תחתךויא גס עליך תעבור כיס ר״ל גש עליך כמ! שעכר עליהיכיס יי; הנצחי;
בהיותם על אדמתך א! כמו שעכר עתה כ!סייןהצצח׳ן על נכוכדנאצד תעכיר
עליך ותשכרי ח״ןהצצחון יתשמח מ ובזה תהיה גזרת ג 0עליך תעכיר כיש טעש
לשחתה
־־ינחר
ל
לשמחה ולא להפך אך אניני אחיכך תקיא אותו ״ן הנצחי! חאיתתערי שהוא חשל
משכים מכל צד כי השכור ישמח כיין משתי! לפי שעה ואמיכןיקיאנו יהיה כלא
היה יניא העני! כנמשל נפש ק הנמשך כא!מרו תם עינן כת ציון יר אתר שתשכח
א ת נ ת ארוס הנה אתה נ ת ציון תם עינך נוה וא י תקיא כתאחס ״ן שנחתה הכי
נמה שיפקידה' עינהוכהפקד עינה וה!א נצו׳ להקאת ״ן נצחינה הנה או גלה
השיעלחטאתיהכלס ויפרע ממנה נפלים נ נ ל חנואתיהייח כקד ע!נך כתארים
גלה עלחטאתיןיריאין השי מעניש אתהאומו'כעולם היה י1א שפקידת עינם היא
שיגלה חטאתיה !חטאתיה יגרמו לה הרעמצד עצמה והיא מיש שהיא תקיא יין
שכחתהננו'ינ:רה'חההיהלנ1הניטהוראהוכו'נחלתינונהככה צורים '0הנה ו ב ו ד ה
לא יעלם מעיני כני כל מעייןכ׳ היכירהתצדק ותכול נחה שעבר וההבטה נהווה נחלתנו
שהיא ראות העי; אלהמוכט וכפן אפש'שהנביא אחראשר ככרהשליס הספור
והקינה על החאורעיתהרשת שאירע! עליו ועל ישראל יחד התפלל כנגדו ית'
םייכיר כל המאירעיתהדעיתשעבריעליהס בחרבן הבית והריגת השלמים !יתר
הצדית אשר עכרו עליהם ויכיט שעדיין לא נשלייי כ• עדיין בהייה הם מצטערים
נ נ ־ תרבית !רעיתו״וא וכירה'מה היה לנו הביטה וראה את חרפתימ ירי וכור
הימה היה לנ! והס הצחתשעברו עלינו בחרבן כיתינ! !הביטיעתה בהווה!ראה את .
חרפתיניוולת אבדתנו וביאר נ פ ש ק הנמשך שצי הדברים גס יחד עלמה שהיה
לנ! לשעבר נ ח ר נ ן הכית אמרנחלתנו נהפכה לוחם ירצה הנה כללית הרעית
שבאו עלינו נשעכר שראוי שתוכור א.תם הוא שנחלתינ! נהפבה לוריס כ׳
ירים בנחלה נחלו אותה
בהיותינו אנחנו יורשים איית״ס !נהפכה להם י
הנחלה שיהיו הס י!רשיס איתה ואנחנו נגרפים ממנה שהיא להפך חמש כי
על כן לא איור נחלתינ! לוריס כויואמר נהפכה כלומר נעשה הדכר להפך מן
הקצה אל הקנה כנויואמנם החרפה שאנחנו סובלים עתה בהייה היא שבתינו הס
כיד נכרים ועינינו ריאותיכלית אליהם והיינו חרפה לשנינו כא!חרס אלינו כל ה״ס
הנה כתיכס כיד נכרים כה׳יתכס אתם הכעליס האחת״ס האת היא חרפה .
נחלה וקל! ן מתמיד יוא כתיני לנכרים ר״לכתינ! הס כעת לנכרים ואין מלתנהפנה
נמשכת למטה כפייהמפרשיס רק היא גזרה כפני עצמה ייאתהיא החרפה שרת! ,
שתביטי* תה שהיא נגד עינינו ופניני תמיר ואפשר שיאמר שכדי שיכיט הישייבינננ''•'.•.
התרפה שיש לנוכהיוה צריך שיוכי הפלנתהטוכ אשרהיהלהס כמה שעבר נתן
שיקרה כשבויים כ• נפי מרד גת מעלתם שהיה להם קידם שנשכו כן ירגישו כאכ
השביה כ׳ אש היה איש מבאב!ת כל ימי! ולא ראה השקט ובטח מעילם לא ירגיש
צער השביה כילאעשהכ!שירייכללכיכפימדרנתהשינ!< ממה שהיה קידם כן
״רגשההעדי ומפשיט ה •;מיש הנביא וביר הימה היה לנ! הביטה וראה את
חיפתיצויריקיד ס שתביט גידל חרפתינ! בחרבן צריך שיכא לכריך וכרון הטובית
שהי! לנ ק ־ס ה ח י ק ביכוהתכיט !תכיר גידל חיפתינו!ביאר העוין נ פ ס ק
הנמשך נאיי-יינסלתינ! נהפכה צורים כלוחייכירשוה שירשו אלה הא׳יביס הייתה
׳איכה ד
למ לנחלה כשעבר וה״מ פקטים ושליים על י -ר י י ב ת ך גי'יר• א ץ י ק
׳:צאתואק צ״חהברחובותינווואגחלתמ נהפכה לידים ריל נחלתם ה י י ה ז*ת
פנהפשהליריס כלימ'שא:ח:ו הייני יישבים כה כבעלי כ י י ; •*״7״
שד״־:׳'.׳r .
בהחלט ׳הכיטה עתה את ררכתינ׳ שכמיני הס לנשרי״שחרכה ? י א ל:י כעת
.
י =
.
י,׳•!:
ש
בהי!תעינינ:ראתכתיניכידאחדיסכנז' אחר עיר י ת י י ם הייני כ׳ לפי •שספר
הדברים ההפכיים שהיו בא י ה הנבחרת מחה שהיה לפדי ל י ש ה ש.נ• כ:י
ה י ק :׳ א י ך רצתה והשכיחה השגחתי ית״לנפלאל שיבאי ישי ציצה לרעיילשי
י י י י ה שהיו!ביאר הטעש• לוה •אי׳ ששטעששבא• שלהיע ת ה < ץ < _ ; - - .׳ - -
ל;
שנסתלקשכינתיוהשגחת״תימהכיבהפתלקהשגה.-׳
;
ששי:־:-.־ ש צ׳ ־־.יעת
ורבותייא ׳תי״יסה״נ! !אץ אכ ר״לכשבא :עלים כל חלה ה ר ע ת אשר !שרתי
פ:ח לדני נהפכה לוריכ ונתינו לנכרים הנה אז ככר ה י מ י ת מים יאק א י משגיח
כמ ר לאיןמשגיח כמ כמנהג האכ יעל כן היז אמ״תינ! !היא עיר קדשנו ׳בית
תפארתנו כאלחמישעס היית שבעל האשה קייס הנה להעדר החפיר מינה הייה
כאלחניכמו שפתח כקינת! איכה ישבה ב ד ד כייהיתה כאלמנה !היא תשיבה
לשאלת איכה ישבה כ ר ד כמו שכיישס ולא אחיתיני כאלמניתפער׳ •שר יכירן
קדשני ותפארת !:שהם כמו אמס אשר על ידם השי היה משגיח בני היו כאלמנת
שבעלה והיא השי נתפרדמהם!גרשם לנמר׳!סלק השגחתי מק!על ק נחרב! כ»
אש לא היה השי'מסלק שכינת! והשגחת! מהן לא היה ׳כילתכידהא״כ להחריב!
נינעהי-י ו1אאמותנוכאלמנו'כ!'ואס האכ הנזיפה הוא האב ממש יאמיכי ט ק שבאו ציים
כנחלת׳ !:ונשכו רביס מישראל אמיהחקיק כשש הבנים הקטנים אשר נשב! אביים
בק האומותשנשאחיתןמייולא לפי שמתאכיהס רק לכי שאי; אב שש אתש ולא
יאי; אבוהוא מה שביאר בא!מ'אמ!תיס באלממת׳רישעפהייתשאבינ׳ קייס אינו
אנלנו!עלכןאמ!תינו נשארו כאלמנויכאל! מתז כעליה! אעפי שהש ק״חיש בנז'
גינכסגן' והנכיןאצל• הוא שהאכהנזיפה הוא אבינו הרחמן ט השי הואאבינושבשמיפאך
כדילעמודעלהכנתפונתהפסיקצריךלישכ ג ו ר ת ו א י ן א כ כ י א ׳ נ ו צ ד ק כשי כי
איך יתכן לומר שאין אב כ׳ ח׳ יקים ה!א לנצח נצחים ואומר שהשי נקרא אבינו
כעיר שאנחנו טובים וראויים להקרא כניס להיפ׳ ה!א מהשמויהמצטרפיס שאק
אכ בלתי כן ואין כן כלתי אכוכשיעדרתארהבן יעדר תאר האב כ :ד ע ויריע
הוא שכומישאין ישראל עושים רצימ של מקום אינם נקראים כניס ל י ק י ׳.ששן
אחרהמק נןשאנחנו כשחטאמלאצ ׳תינסתלקנ! מהיות ככיילשי ונשארמ •תמי'
לכישנש^לקמחנ! ׳ ת ש ס ה א כ ט א ס א י ן כ ן א י ן א כ ב א ח ר ו ו א ואיןאכ ר״לאנחמ
•תותיסלפישאיןאככי נסתלקשסאבוכאלו אמישנפתלק מציאותהיויע אב עם
היות מציאת מה שהיה אכ קיים לעד ׳תישמו אך נסתלק שש אכ שאין ע ד אש צנז
עששמציאותיכעצחועומדלעדועלכן לאאמריתומיםה׳יסטאכישמתח״ו זכ;
לא אמר ית מיס היימ ט אכינו איננו שהיה נשמע שה!א אכינ! היום ונעדר ח"! או
יתומים היינו מאבינו או כדומה א ן איור אין אכ נלוחיתאר אכ נעדר וה!א דקדוק
ג :ן
*:יכה ף
ק^א
»ג״י*־׳ת• יי־אר הענק ע ר 3א!"5יייתני יהס ערי קרסנו כמיהס כאלחמיז ג י
נסתלק;שכינת״תייהס •.•'•:;,ו כאלמנת מצד סלק פנינת׳ י מ ע כ שה!א חי
כיביני
! ק » 0מכתכק כעצמו •תישמו ע ל י י א מ י ע:ד מימינו ב נ ק .שתני 0 1על צ י י נ י
כ
נ י י כ נ ! וס־ייצייסמןמ י י וכ!' כשלשה כסיקיס הללו הכל נ בוכרי; ה י ע ׳ ' א ב י ע ל ע ; א מ ו
ארע!כימ׳ ה ח י ק אשי בהס נכללו כמה איכני מיני י ע י ת כיט־ית כי שלש א ל ב צ י ׳ נתנו
?
הס כמ! כילליס האימהס ה!א שאכייהחיכ שהוא ה י כ י היותי בויל שבכל ה י כ י י ס
וכמו ש א ו 1ל מה המיס בחנם לעילם אף ד י ! כחנס לעולס !כוייהיל! הכי קנינו
אותם בדמים יקרים והס מעזתשל כ כ ף !אי; צל המים שלהם אלא אפיל! המים
שלי! שהי! שלנו והס לקח! א!תס קנינו א!תס כדמיס שתינו י ל המיס שהכ בחנם
לעילם אף אפ לא היו שלנו וכיש שהס לקח! איתס ממס ׳אפייהכ׳ םתעי איתס ככסף
ולא בפריטי' סל כסף!עצינו אשר לקח! ממנו כשלקח! את ארצנ! הנה אחיכ כמחיר
יניא׳ אעפ׳ שהש גב בויל ובחנם כ׳ הוא נקל לחתיך עציש מן היער כל הווצ ליטיל
עכו כמחיר יבא! אף שהם בזול ולא עיר אלא שהי! שלנו חתיכים ועומדים !אפי'
הכיכמחיד!ה!אממ!ןרכיכ!אולנו1ח1ההכ1ללנדיןעלכלםארהדכריס
שאינש
גחצאיס בחנם יככ בייל שאפילו בדמים יקרים לא יתנ! אותם רק בהון רכ לחם
כמשקל וכי* הדכרהכיהוא היגיעה והעמל שהיה להם כ ש ע ב ד ובזה אמר כילל
אחר שנכלל! תחתיו כמה דכריס אחרים שיורו על הפלגת העמל והיגיעה שהיה
לאס חהצריס שמצרים אותם והוא שעל היותם פ!בליס עול העבודה תמיד על
נ־חיס עיד הי! נופף על יה נרדפים מאת האויבים לעמול עוד ייא על ביארנו
נרדפנו דייל נ!שף על עכדתציארנו עוד נרדפנו וניצא שיגענ! כעבירה שעל צוארנ!
תמיר ולא הונח לנו אחר םעל כל וה נרדפנו מאתהאויכיס פי אס היו מתפייסים
ומרוצים בעבודת ציארנו אף שהיינו יגעים תמיד היה לנו מניחה כצד מה כמה
שלא היינו עיר נרדפים מהם והי! מתפייסים כעמדתימ אך כמה םנודכנו ע!ד
נ י ג ף על עכירתינ! הנה מזה הצד אין לנו צר לנח מרגונ! ומעצכוננו ומה הכולל
נכללו כל איפנ• מיני עמל!•ניעה ׳!סייס יעמיס לנ! הצר הצירר כ׳ ניפף על היית!
ע ־ העייף ויגעכעול העבודה על צ!ארז תמיד היתה עיר יד הרודף נטויה לרדוף
אחייהס לשעבדם כעבודה אחרת כאיפ; שאין להם ש!ס צד ואופן מניחה כעלם ׳
:• h nעני לא הלח למ הדברהגיהוא קיום והעמדתגיפס במי־ניתשהיו חייהם חי•
צער לקיום חייהם עיכס!ה!א כ׳ למצרים שהיו אויביהם מימי קרס וכ; לאשור פשטו יי
ידיהם בעני המחזרעל הפתחים יכל יה צשב!עלחס לבד ועבי לא הועיל להם ולא '.
היו ש מ י ם מהלחם!?א מצרים נתג! יד ב׳ מלת יתנו היא כמי נתיני שתחסר נ*!) י
י(חרתםדגשזתהנין»שמשתבמק!סנ*ןשניה!ג!ר'נתננוידדכקה לפניה ולאחריה
למציים ולא שוי וכאלו א מ י צמצייס נתננ! !פשטנו •ד!כן לאשור ובל פשיטית ירינו •י
לא היה רק שה״מ שיחלים מהם לחם לאסל!צא הונח לנ! גס כזה כ׳ ג ו י ת ל א
;
הונח לנ! הנאמרת כפסיק הקודם לעיין היגיעה תשמש גס בבקשת המוין לשמע
לאס כ• וה •נחמנו חעצנק היגיעה וגס נוה לא הזנח לט כ׳ לא הקניק ב ל י ה ו ק י
להשיכ
איכה ד
להשיג ג פ ן כ י ׳ שםכללע*! ולינעולא לשבועלחש באשרשאלש כילא ! 5מ ז ר ן
» ׳ ' » ' « » צ המבוקש יזהס ולא המבוקש ממנו ואפשר לישבלשק הפס קיש על נשק • ל י ן איור
3
ב• הנה כפפיק הדאשק היה ראוי שיאמ'מימים בנ:ן< ק-.מ למה אמר ב>-;:
שמיני ישן עצכו במחיר י כ א ! היא קשה שהיה משש ק שיאמר קנינו בשניהם
באחרונהוהיהדכק לשניהם!?׳צל מימיני ועצם בשבץ קנים אשר על פ• ירא?
כאמתשנוינתהמקינ; להפליג ב ש פ ר פעב!רס ביד א״ביהפ יהא שאפיימישיהם
שהיו בידיהס ולא היוחשריירקשמ״מס לא הי! שימים א!מפ רק אחר שיפרע!
לאדוניהינפףמלאשיניחשלפמימבילא היו ק ניג המיס רק היו נימניש כשן
לכורעיס ממקעלהשמיה ל כ י כ׳ המיס שלהש הימה אלא שלא הי! מניחים אי תם
חדיציהש לשמימס אס לא כיש׳ תש ו שי פר ע! להש כדי שיניחיש לשממילש מציאימ
הי׳יכ אש היו חשריס להש שהיו קוניס אימש כדמיס ׳קדיס!זא מימיני בגשן> שמינו
ירי מימינו אשר כרשיתינ :אחר ששאכמ אימס שמינ! 15מס כשפן .כלומר שלא היה
לנו רשיתצשתיתמימינ! שהם ברשותנו שצא נרשימ אדינט שה״מ סרעיס להם
כדי שיניח; אומנו לשמימש וכן עצנ :שהיו ביריבו שכבר חמכס אמס מ; היער יהיו
שלנו לא היינו ׳כוליילהכיא אלינו רק במחיר שה״צו פירעים ו?א עצינו כ מ מ ד
•כואויריעס שלא ה׳ה חסר י ק הכ׳אה כתין כיתיש •לא קיתמציאותש כ» עצינו
הי! שאנחנו חמכנ׳ אומס 1למהס יעכי במחיריבוא.׳ ככימינ!להשתמש חהס והיא
שעכילמיפלג מאד שאפיימה שבידינו וברשיממ לא יהיה בש רש ־ לנגוע ב1
ולהשתמש ממם בלתי רשותם והוא דקד!ק כפי; ואמר על עצמות השעכ!רגי»1א ,
-.׳תרת היא כ• נהי:תהרדיכה על ענין ה :חד ש :ג ע כע ל ה ע ב ד ה ע :צ! אדנו
ובאשר נעשה המבלימהמבוקש מהם ויגעשבציארגו עדיין לא הי! מניחים אימנו
רק היו ע ו י י ו י פ י פ אחריש אחר השגת המבוקש והוא ה פ ן הטבעיהניהג שפעילי
שאחר השגתהחבוקש לא ׳ביקש עוד ווא על צוארמ נרדפנו רל על דבר ציארמ
שנעמדעכודה שכצוארעצוה נרדפנו מהם ואחר השגת המבקש ה ?1לא הינח
לנ! 1וא יגענו לא ה!נח לג! ׳רייגענ! כצוארנו כאשר נדרשנ! מהם!עכו צא הונח צנז
פ׳ ע ד רודפים אחרינו על המבוקש עצמו וה!א דכר מתחיה הק־ מהג שבעילם
כאמור יעל הספוק ההכרחי בענין קנין ה<ח!נו' אמר גיומא אחרי והיא שצשתעברו
כקנין ובשבועה כ ת שפייהר״אבעשנמינמהיד פה היא שמעה!היא כתקיעת בן!
כ׳ נשנע! למצרים!אשר על העבודה!השעבוד הניל שלא יניחו י1מס!לילה!שיעבדו
י־לכ!מנפש ולא שאל! שיהיה שכרם צפחימאכילמהלחש לשוכעשלפממהיה לה:
ל׳שבע על מצת שישביע! איתש לחם ומרוב פחדם ושעמים לא עש! אפייהדכר
הקל הוה אלא שנשבע! על השעבוד ועל העבודה בהם כלי שיש שייר !תנאי אך
עש!והכר׳ שימשךמוהשישביעיסלחשו!אלשבוע לחם כלומר כצ »ה שנשבעו
לחצר׳ס וצאשיר להשמעכד להס לעי לפ!עבדים הנה ת״צימם בשביעת ה־יא היה
לשכועלחסאול״כמרו רחמיהם על׳הסוצאששמח כן כפ יושםאם היה וה כילל
עצמנתשישכיעיםצחשאועל שכיעתלחסאתנס אמישצא התש pכ כ י ח ש רק
עשו
קלב
!:׳בה ד
על• ול לתכלית ?1ש ו א ת היתל מונתה נ ל נ ס ולא »דכרו אות! כפילס יזל יודל ע !
**לכי/ייאי׳ג•מא ׳ביסססהיוייאייאפי לימפיר ללס שיאכילו איתס לחם ונזל
»ת־שב«כל הפש״ן• כדקיזקנשן א מ י ע י י א מ ת י ס חטאו יאינס כויענייס ^ ! 1א נ ו ״ י י ו
ש
כני © י ה ג ה מצי! •אינשאפשז ש ת י ק ע צ ש א י נ ס נמצא׳ ש ש ל ! ן
3ר ח 1
ל
? ס
ן&
כ 1 :ר
ענייב״רי•
p r oעל העד! ס לגמי׳ שכני מח! •אש י צ ל ל מ י עלאותש שכיח! ללכ כזמן
ה ח ר ק !בא• נ נ י ה ם כ י י האויבים יאמר! הכניס אכזחיצו חטאו אל האיילים
הליכייכ חית:׳ כמל שכיח׳ מתיך ל ע י י ! א י נ ס פ ל ועל כן אנחנו עיניתיהס והיא
עי! ב ב ר י ח ה ס ב ל נ י ש י י צ י צ ל נ ק ס כני על עינית אכיתימ שלא יצו ללשתעבל
אל׳להיירחוללכואםרצלעלאכיתיני הקימוניס שבכר מתו והיא ה ״ ת ר נבו;
־אמי א ב י ת י נ י ח ט •ז׳ פ.גמ׳'רכותלפני! ׳תכי והשי ה ו א פיק־ עיי אבית על בניס ו ע ל
ק
א :ח י ׳ עצותיהם סבלנו כ ג ל י ת המי והנמהי ו ח י ק בית קישנ׳ ׳תפאיתנו
ו כ י א י ה ג ל י ת ה נ מ ש ך למ כ ע י ן אביתינ׳!הוא שעכייס !פתיתים משל! כנו ! ה ס
א-מייהעצסמהאשיאמיעליהסהשייעכייןעחיסאך עתה בזמננו וה אינ! נחו
ה ו מ ן ה ק ־ ח ןכשהיואכיתינ! מוסרים כייס שהיה משה יכנ! עה עימי כ פ י ן
ןמציצסמילסאךעתל פ י ר ק ן מ צ י צ מ י ד ס כ מ ו מ ר י ע ה א י ן לנו 11א פ ר ק אין מייס
שלוא פח מ צ י ל א י ן מ י ר ס עלויכרקנומצרימ כוי כמו םפייללאיבע ואבשל לישכ *ניגכ־כנ*
י"
השניפסק־כללליי!תרבלקליקשליללאב!תיניחטאו ואינם ואנחנו חטאתילם
כ .נ :ל •ל נכנס בחטא״צת בעי; ־׳ך הכינה הנפנה אל ה־־קנ; ליא אס מלת
אבותינו היא על האכותממצאיס או וברח! להס יאמל שאבותינ! כמה שברחו
יזטאוכיצא היתל חטאתם כ י י מ א י ר ק ב מ י ר ג ת חטאת כשגגה !לא!׳ שתנתן
למחילה א ך לפישאינסנמצתס הס העניש! לכניהס כאלו היה החטא של האכ!ת
כ מ י י ג ת ע י ; <!א ואנחני עיניתיהס סבלנו יייעסשהס חטא! חטא ל נ י לפי שאינם
גמנאיסהסאנחנוסכצנוהעיגש באלו היו חטאתיהס עימת ואס הוא נאמי עצ
אב!ת׳נ! הקימיניס והוא הנסןיאמישאכיתינו חטאו חטא כשעה ואס הי! הס
נמצאים צ א היו נענשים כל כך י ק כפי מייגתהחטא יען היה וכיתכייס צהצילס
»הע!נש אך להיית שאינס נמצאים כעת בעילם כ י י שתעמור ! כ ת ם ללסחית
ה ע י נ ש על כןאנחניסילמהעינש כאל!הי! חטאתיהס עינוי שאין לני ו ס ת שיעמ!ל
מנגיהעינש וזה סנה לש־גלל אצלנו החטא שהיה אנלס קטין ולכל הפייאס " ל
ת
אבת׳נ! הואעצאכיתינושככלמתייהיההפסוקהוהמקישלעסלהסשהיו סבת
טביעתה כיה יכן ה״ סכתלעתאשול ואנחנו עימתיהם הללנו ועל כן לא לצ! לחמ!ל
עצימ אחל ש נ ש ב ע נ ו צעיבלס ופשט !:להם יל שילחמו עליי יען אבותינו חטא! להם
ו א י נ ס נ מ צ א י ס להנקסמהס ועל כן אנחנו ע׳נותיהס סבלנו ולפי זה יאחל שאלה
קצייס!אשיי שהיו אצלנו במללגת עגלים א! שאל האומות שהיו תחתנו כוחן
מחצבתנו והס אחסשה׳ותחתיהויה כחושאחיצוואומיתאחיותעתההם משלו
במוצהיותשליועבייסלמכלימי היותיתחתמעל כןפייק אין מייס כ׳ לא ינצו
bhישכימו שיפרק׳ אותנו יען ליו עכדינו ואנחמ לא לפכחנו בהצלתם והם מולליס
למ
'ג'נפי..ז
'
J
־
׳
5
:
1
•
ש
ל
r-rsד
! • : :ע ר ק •( ן ת ־ ל ו ? ע; עני־ייש!•:
בנימחמה״משמחתי״ה״נ!מתמיה־
״1y
על פן אי; פ י ק י ״ י ס כ• ה -- :כי•^
ב ־ כ י יה יצבי•:״צח פ רק ׳פדהיישילא הנ• הפ חינה מפ כי••••; :ד צ שללנ־ס
בגפ״על
!׳ :<-׳:־!:א של .־ ר ה פ י ק ה ת•-דש י א פירק א•; ״•דש א״ר ע ד בנפש; :היא
עזרנו
לי׳חניכיעיניכמניו נ - :י :כ ' כ :י ל -ק ; :ה פ ל ג מ ה ר ע ב א ש י ה ־ ה ש ״ ן הל f
;
כא!ח'נ:כש:ינביאצח״ניכ! •הכינההנכינהא ש ״ ש ה י מ ש ל ל ח ש ה י ה ש ל נ ל א
היינו מביאים תחנ! מ; הגיר; רק להשיכנכשלבדכלומרייה שישפיק לקיים נפש•:
ויל׳ ב:כ •::נ י י ח צחח •:כליייר ב -י נכשנ ל ב י צח נ י : .נ ג פ־י י ק -ק• כ הנשש
לב־ נביא לחח:׳ כלי ע פ ה ״ מ לצי צחשרכשלנ ח י ן י נ מ נ •*ביל׳ י׳־ינ רק ל נ י ך
נ .ד נ ב : :־•ל••פ־׳.ל • •:ר ת כ ן י ד ב ק ניבחרכח •ביני
חל-יא:
1צ הצי־ך
צהשיכנכש!'!אחפניחרכהמדכר כציחמפניחיכ ה י ־ כ ו צא נביא צחיצירק
בדיקישנכשנ! ;ש; ע ר :כמ :ר••::י• • •-,--:ה צ י מ ש א י ן גל מ ל ; -ע כ י
ח1״ צ
ג ישו!־*שני י ע ־ מ ל ר ע כ שיילל י •י:ש -גפ ל ל ״ ־ ר ל ש שגעצשי ,נשr -
העירות כמ!כינכמרורח־1יווב!כפרש׳!1ו1ח ע י י :׳ כ מ ; י ר :כ ת י ; ני; •:י-ע-שמ
רעב כ׳ נמחחמיהעוחממכניהכחדוהרעדההחמיתייכ׳סמלירעכ שצעיר הלת!
יילמששש ע י ה ק נ י מ ש ל ש ה ע ר י מ ה ה ו ה ח ב ן כא ח יכני • ל -כ ־ ,ד _ :ר ג ״ ש ד
.
,
י' י •'י
33
,
? . .פ ח ד והרעדה הנחשבים מהרעב והוא מה שיקרהכ! מהעדר המק חל החכד»
כנידעיאפשרשיפרש הפש ק הראשי; הזה ע י שפיושנ! כבש ק חימיפ נ כ פ ת
ישמינו!הסינה כ׳ עש היימהלחה שלנז הנה נביא חימ׳ מ; הנ ד; מל בימי במי• י ת
נפשנו שנשעברנפשמאלהאיכיביישיניחילנ! להביא לחמנו חל כיתש לי׳.כ!ל
!כחל!אמרש;מכרני1הש לעבדישינמננילהש נפש :מחמ לח־ •:עש ה׳ מ׳ שלנו
ושצזה עשינומכנ•חוב?מרביביא 0צא נעשלכן״הרגינ! !על כן בחרש
משמיש
רעימ הקלה שבשמיהס ויוא מפני חרב המדבר כלומר מפני זו בחוני זז כי־ו״ר
ולפי זה מה שאחיעירנו במגיד נכמרו מ ב י ולעבימ רעב ! ר כ׳ עש היימשליה צנו
לאסל כ׳ שעבדנו נפשנ׳ מחמילחחנ! כדי שיעזב!לחמנ׳ בידנ! כנו הנה עש"! יכחד׳
הרגבשא-חנוירא ם שאחר מיש צח י :צא נייצת גדצחשצתשל כ׳ ו ל ש נ ת :לנ•
תחת נפש !:שנשתעכדנו אליהם השכימו ב< ע; היה לחמר אך צא נק-יה שיתצו לנו
מלחמפ ועל ק אנו ׳ראיס מאד מלרעב כלוח שנביא לידי רעב ומאית הכתד ע ד נ !
כמנור נכמרו עסהיומששעמאיןאנחנו רעבישיות מ פ נ י ו ל ע פ מ ר ע ב ע ד !לעכל
אח!מני כו ר למפני
ppvפחד הרעב שימתן לנ! אח מיס האיכל!הלחש ש!נ! ע ד
וצאיודעהשבגכארןחשניהרגבהל ח א תר׳ כ; כ׳ שהכי :ב׳ שלא •ר״-יש ה ש ב ע
9׳'»'/ה;צ מפני •דאת הרעב שיביא אתר• כן שהיו ירחים ממש !ה!א דקדוק נבין ואפשר
שיאתר שבעי ר נפשנו בצי״ר להציל נפש .:יומויכחרצ׳ ב נ .ר י־־עכו־כח :י,.־!,:
צח וני אל הא יביס כדי שלא הרגיני וזאב.שש :נביתלתמ .רצב׳^בר נכש :שלא
יקמ אמנפשנו נביא אנחנו כידינו לממנו חל העבדים שמשל! בצו אשי!ברש צעיל
וזה עש• !:מ;:׳ חרכ התרבו ששימש עלי :ל ז ר ג , :אש לתה •ש ׳״ש :ש ; ׳ :״ , :׳
קלב
איבה ד
כיעכמיעיטייהוא נח ו ת לחיים לכי שעה!ניישן מול שלחחלוו מעט מעט למי/
מעצמנ!כרעככ׳ע!ר 0כת0י נכיירו נ נ ר מפני ש ו י פ ת ל ו ע כ עצמו שככילייני
יעכיינלחם •אינני ומה גס נלייתנ! אנחנו מניאים א!תו אלילם ועינני י!א!ת!כל!ת
אל•! ואי; לאל ירע• לא:׳צ ממנו ן ח י א נ ל מ ז ל המין מ י ע כ שלחמנו בידינו
•אנחנו רעניס נאש!שרפת יל לצער נתחממו עורנו נתניר המתחמם נאש אשר
ה!שם כת!כ! <?א מפני ולעפית רעכ כייול1א פמו ורוח ילעפ ת שלוא שרפל כפרש׳
אמר ע!ד נשים נציון ונוישחינידיבחורייטח!! !כויוקניס משער שכתי וכוי אחר אשר נ ע י ס כציון
ספיהמקוקהפלגתהיעותאשר אירש לכללות לעס דרך נלצ יאמר שעניים ערים נידם
משלו בהם ופייק אין מ״ייישהיו מתים ברעב על הדרך פפירשנוה! קפד עתה היען' כהורים
שנחשפו מהא!יכיס לפרסי הקנון ילמל־יכי צנכל חלק יזלזמ נשיס כ&יא!'ישדי 0ייקכ׳ס זקגיםכזער
ינתריס!נערים אשר נהם יתחלק הקכון המדיני כליכנידעולהכליגרעיהאויכ׳
והייתכינתס להכעיס נפל פרטי מעשיהם אמישהענדיס הנויאשר חשל! נהס הנה
הס ענו את הנשי הנשואו' שהן נשים סתם ישככו עמה; כת!ך ציין אשר שש היה בית
קדפמ!תפארתנו לכויתהמק!' המקדש ח א נשיס נציון ענ! והכת!ל!תשלא היה כ״כ
כזיון ענ! א תש בער׳ יהודה!!א נתל!תכער״ה!דה כ׳ מליענ! נמשכת גס לנתיצו'
»ה אשנלענדייהנו' כל!מר אלההעכדייהנזיאשרמשלו כנו עני אתהכתילותנערי
•הודה!אתהישיא!תכת ך ציין להראות' כ׳ להכעיסנוהיו ששייולא למלאת חאות
ב צ נ ד ר ק לשיהיה לנ! לבישתיגס לחרפה יכן אמי שהשרים והס גחל׳ ״שואל נ י ד ם
של הענר׳ס הצי' נתלי ילא ע׳ אחרים כדי להנקס מהס הס עצמם תלו אתם שהיו
*חח־שכוהיייא שריס בידם נתלו כצ!מר השרים םנעס נידם של הענדיס הח'
גתלי ואמיס הזקנים המה רא! שהוקנה היא מיתה א! התחלתה לפח! ובאשר ׳עדר
מהוקנ׳' ההיי־י שלא ׳הדח פניהם הנה וה יהיה להם קשה מאד מן המיתה ועל כן
נתיצו ויאות! לכלת׳ תלית הוקני' כ׳ יותי י ע להם להניחם ח״ס ולא יהיו פניהם
נ ה י י י ס כ׳ היא קשה להם מהמיתה כאמויחא פני וקנים לא נ ה י י י כ׳ וה היה לה'
ייתר קשה מתליית השרים לא היה מספיק זה שהיה אפשר שעיר •שובו לגדולתם
כח רך הימן אך הויןניס שככר נס לחם!תש כחס הנה הס נחשב׳' פמתיס פ• לא
נשארמהט בהוחנילהם רק ההדיר שחלדרי' איחס שאר העם ואמי על הבחורים
שנשא! של ה ע ב ד ה הקשה שבעבודת שהיא גפ קשה להם מהמיתה!בהיות שיש
כח בהם להכוצ צא ירצו האויב׳' להמיתם רק להחיותם כדי שיעבדו להס כעבודה
קשה כחי שהיא הטחינה שהיא קשה שבעבודות כ׳ היא טחינה בידים וצא ע> מיס
או בעצ חי כ׳ כן משמע מגורת טחון נשא! שהיא ענמות הטחינה ו״וא בחורי טחין
גשא! כצ!מר הטחינה סכלי עס הייתה מהעבודות הקשית כ׳ טחין הוא שם הפיעצ
כמו נלאתי נשיא ינערייכשצ! כחס כ ע ן הטחינה כמי םפייהיאבעזל ויא ונערייכען
כשצ! הנה נוה כללכלא־פנ׳ חיני חלקי הקכוןהמדימולהיותשהוקנ•'כמה שלא
נהדיינענש׳ •ותרחכלס •עןהסכטכעיניטייכנראצההפשד והנליהונן לבחיר•'
גהםלכנ״ילוקנ׳י&הס בתכלית החוק ׳הכת ׳!תר מכצס הנה בשיבצס הקשז
לד
א
1
4ג
סנענודות
»בעב!לזתתשש בחס ונס!חס מחת ה־תבצ י ש ע ו»זפ:5
h
התערנ״ל־נק * :י
ג ן ירגיש! גס הס מאד הצער והעצנ!; כעבידמס * ! ' ש ה ו ק ד ם בפה בלל מ ר י ן
כ !!:ש!ברהס מעצמי שכת! מעמ!ד בשער ב ׳ ו ? היה המעניג המחמד צ ד ך <ע~ד
בשער צסער במה שעבר ושעיש! את העש ככצ עת!יא יקניס משער שבת ילי׳ ח י י
נשבמז לדמיו שהס מעצמם שבי! כ ח י ר כ׳ יאסי ח״הש ! נ ; הנח ריס ש נ ת ה£
מעצמס מנגינתם כינרגישס חילשמכח: :מעצבי ככ ע ד שעש היות מ ט ב ע :צשמ ת
» *'#פ'»;צ מאדכנגיןוכצישירהם שבתי מעצמ; מיינו ואכשר שיא-״שהנשישנש ח׳ לשל!״*
ח י י י מ ע ־ מ ־ ש י א צ י ה כ הצל־ןני• והמשל:׳! נה• מ; ש־יי׳ מ כ נ י ; בכנקבימק־שמ
ותפארתנו הנה כמה שהחרינ! העשרים המאשר משלו ננ! א ־ צ י ן ה צ ה כ ו ז לכר
עני א מ נשי ישראל ש!ה היה להן ענ!׳ גדול ווא נשים נציין עני ר״לא״ה העבדים המי
נ מ צ א ת ציין נמה שהיא ח ר נ מ ה ל נ ד עני את שנשים נלמ׳ שיעש! לה; צער אחר
וכ; ענו העבד ים המיאת הנתיצוינמציאית ערי יה!רה כלוחיכמה שנלכד! ערי
יהירה כ׳ הי! שמממ כעריה; !עמה הלכי שכ׳ לכל צרהנה!ד היה לד; עניי)צער
ג ר ו ל ו ו א כ ת לותכער׳ יה!דה ב׳ מלת עני נמשכת נס לכתיליתכ '!:יכאל! אמר עם
איתס העבדים הנוי כמציאות ערי יהירה לכד כמה שלכדו א!מס כאמ־ר יאמר
שהשלים בילס נתלו ליל שהשרים הם עצמם כרצונם וכידס נתלו ולא עי אחרים כ ׳
הס בחלו להס מ!תחח״ם כלאותם שנלכל ציין ועל׳ •הדה הנויוגם צמה בראן
•שכני וקנים לא נהדר! שהם כני העלה כי כאשר •להבו הנעל בונן! ,לא יהלל!
W
»קן יבשר הקבון בהחלט והשלמים שבהם יכחדו מ!ת מחיים לרוע השלד!גורת כני
וקנים לא נהדרו הוא טעם לשהשריס נמלו כיד׳ עצמם!מבחר מחנק נכש! :הוא
<!תישכ על נכין ואפשר שהיא גזרה ככני עצמהוכאלואמישכלכידיצי!; וערי יהירה
כני וקני לאנהלרועודואםמלתידס שכ אל הענדיס הנוי אשר משל! כס אמר
שהשל•' בילס וכחם סל העכלי'כל!'כלא!ת'ילם מהאויכיילמה מהעצכקזה נמלו הס
מעצמששהסתליאתעצמסאואלזאתאלו לחהשרא!גלילתזעצשידהאויב׳' וכן
למה שראו שכני וקסם לא גהדר! כנו' ואחר שהגיע חולשת כח כל העם מקצהו
משברון הלב ודאגהועצנון מהחורבן ע ד שהבחיריס שהם היותר חוקיםישכעם
ואשר בח בהם לעבוד ע מ ד ה היה להס למשא הטחינה לכד והוא שלחית התני אש
כ ג ל " והנהגת השיש או תיךןהריחיס וכרוחה ל1ה ולא עצמית הטחינה כאשד
פירשנו בפירוש הראשין פ• הסוניפה להגזים חילשתהכתר׳ישאפ׳ימלאכ'הטחינה
שהיא נקצה היה למשא וזא כחורייטח!; נשאו והנערים עם היותש נשמכייגען
המשענתלא היו יכולים לעמוד כעצמם כ׳ הי! גכשליס וספלים !1א ונערים כעץ
כשצורילהנעריישכבריצאו מכלצילדיס אפי'כמשענת<עןכידםלהשען עלי! ע מ
כשל! במהלכם כ׳ לא היו יבולים לעמוד וללכת כיושר מחכ חזלשתס ו ש כ pלכם
ואחר שגם היקדס עם היית הישיבה בשער להם ה ד ב ר הייתר קל גם!ה היה קשי
להם לעשות! לרוב חזלשתס עם הייתם מתענגים ב!ה כי לרוב תענוגש לעמוד בשער
לספר כרבריסשעבח עם!קנים אחדים לא
ירגישו צער
נצל נזלינה
והישיבה
"איבח־י־ד
קיר
• 0א ן עמת 5ר!כ החי!של נש מיה שכת ו!א זקנים משעי שבתו יריאפי׳מוה שהיו
עישיס בנקל שכת׳ כש חהדבריס האחרים שחשש כחס בהחלט p iהבחייים לר1ב
יזיל שתם עס הימם מתעננים כנגין שבת! ממם ב׳ לא נשאר בהם פח אפייצנגן עם
היותו נקל בעיניהם ק דם p iשהיו חתענניימ באחור !!א בחורים מנגינתם ולא
אמימיגין צרמ!ו שאפי מהנגיניס שהיו מורגלים קודם לק נהם שהיה ראוי שיהיה
קלמאדלעשותיבהייתסמורגליפכהס אפיימננינתסהמיוחדלהסיסנת! פאמור
אמר עיר שבתחשוש לכס נהפן לאכל מ ח י ו כ ו ' אחר אשר הניע המקיק כל
הרעיתאשר!כר שהגיע! לכל חלק הקבק המדיני כאשר ביארנו אמישנעבור כל
שנת
a׳CK
המא!רעהנו'שנתמשושלננוכלומ'שלאימצאע!דמשושושמחה אשר הוא נמצא
כצנמ לשים הנה מהסבוישאפשישיתחדש׳ שיוליד! ששק ושמחה כ׳ כ נ ר נעקר
ונשנתנהחלט מש!שמהלנאשרהיהחי:חרלו!נהיות שהלכ מתפעל תמיד אם
יושחחה!אס מיגון כ׳ לא יחשר אחד חשתי אלה!א א שימצא! נ! שניהם •חד שהם
הפכיים על pחייכ המקנן כ׳ כהכרח הריקית אחר שהלנ לא ימצא ריק מאי
נישתיהפעליותהאלה יתח״כ שכשיר האיימצא האחר והנה יש להתעירר כ כ ת כ
םהיצל שכתמשיש לכנ :נהפכה לאכל שחחתינו או ששיננו כ• המחיל הוא כלי הצג!ן
והאבל היא יגין כלב אשר על ק לחרן זה אפשר שצב! י א ה שאיא לומר שהשמת?
מהפך לאכל כש!ס צד •ע; הס הפכיים!לא יאמר שההפכ״ ׳הפך להפכו רק שיש ר
אחדמהסו כיאהאחרכ׳ ?קרח לא ׳היהחס לעילם י ק שיותן ויתחממו המיס
עדשפיימהר״אהמזרחיעצ סוגייתהגחידקאר׳ להו ציס וקר׳ להו ששו; בויעל כ ן
אמר שנהפך המחלצאנל והיא כ׳ כהמצא הרבדים אשד הי! ק ר ס לכן הכת
הששק ׳השמחה והוא המין!המחילות׳!־,׳) לנו הס עצמם לאבל ויגן אחר שככל
סכתנהחלטששןהצכאשרהיהמחחרצןעדעתהוצאיכנסב! בשים צר שהם
הפכיים כנ!'!עצ כ; מהייתדשבתמשושצבנ׳ ח״כ בהפרח שנהפך לאבל מחילמ
:
»
להיותכ הפכייםכאמתואפשר שוצהצומר שכמו שהיה צששין ע ד עתה המחיל כיבינעיינו'
והנגיןאצהצכיהיהעתהלאכצאצהלכאשרנשכתממנוהששין כנוייען יפי מה
8ה!א הצכ כפנים ק יתפעל מהמןכט מחק כמו שהארכתי על ו ד ככפר קהלת על
כש ק אל תאמרמה היה שהימים הראש ניס הויחא נהפך צאנצ מחוצנ! כוי ואפשר
לומר שמשיש לכמ הוא תאר לבית קדשנו!תפארתנו שהיה משוש לבנו ובה היינו
9מחיסכלנ! !!א שכתמשוש לכנו ר״לשכת ונשחתמה שהיה משוש לבס !היא כית
המקדש חוה נמשך שנהפך לאבל מחולנ! כ׳ מחולנו היה רא:תהכיתכנ!׳ לתצפי ת
ועתה היותנו רואים אותי חרב הוא צאכצ לנו ינמצא שחה שהיהק!רס לכן מח!לנו
ושמחתיצוהואעתהאנצנוווא נהפך צאכצ חחיצנ! ובוה ׳תישכ הפסיק ייתר על
נכיןכ׳ לפייהחפרשיס כלס היה ראוי שיאמר ה כ ת ב שבתששוןמלכנ! כייאם ה!א
השנמתהשש!ןמהצבאךכפיפיר!שנומתישבהיטבכימלתמשישיצדק על ר כ ד
עימדקי־ס נמשךממנו הששון ואיצצו הששין עצמו אמר עוד נפלה עטיתיאשנו כוי
יגל מ היה דוה לבנו ס'ע 4הר צי!ן ששמם סי הנה נגיכפיקם אלה כיאר באר
כ
ג
34
היטב
ל שא-־'דרך כ ל ל ש ש כ ת י י ש 1א -ו י ד א : :ל כי״: ::
י י
י
•־
ע
ז
ד ,
ה
ה
|
ה
}
?
'
CE5IZT
לי6
ה!אשנכצלעטרתראשנישהיאכ־תיךשנ׳!־.פאי־.״ rr:צ נ ז ; :״ ,ת ב י י י י י ; ן
י * ' י 1כ י הרחכעייצ שה אנח-י •כ! נ י ז ה ׳ ק ־ ש < 0כ נ ל ע ל ה ־ נ ל :י • ־ ־ .׳ .• • : ; • : :
א!׳ נא לס כ׳ חטאצז כי' א! ירצה אי•:א ל:
י־ב לח.׳״־־־ .י י נ י כה• ־ .ל : :ה
לוה חטאת•:׳ נ• י׳ש לא היה 1ה ל ש ב ת קיש חתינ• הייני י״־.
י י י נ ז ח ר ב ן ה נ י ת ע ש ש ל ־ י ל נ כ ש :ח ך עתה :ד 1י :
ש ק נ ? כצ־ ״ ז
״\ לנ ׳•ץ כ ל ל ־ : .־ :כלל
ו ה י ה ה א ״ י א ! י ע צ נ פ י ! ת ה ע ט י ה י ? ל ש כ ת ה • ח י לעל כ; י י • לני לנשית &אין
נ ח ק ה כלל ואייר שעל זה שאח' כ כ י והיא נפילת .ע ט ־ ת י א כ נ ׳ לשבת הט־ייתים
ה נ ה ל ה י ו ת כ ל ו ה ע צ י י ן בלב על מ ה ש ע ב ר א ח י עלי! שעלי! היה י ל לבנו אח£:
ע צ מ ה שיא .עינינ! החובט זה!א ה ר צי!; שחש שש!עלי0הלכ!.כ1עלוה חשכ! עימ!
ו!א עלאלהחשכועיצימ ע ל ה י צ י ! ; ש ש ח ס ם ' כ י ג ! י ת ע ל ז ה ה י ה ריה לבש מ ס ס
למש נ פ ל ל ע ט י ת י א ה נ ! ! ג ו י ת על א ל ל חשב• עינינ• מ־סבתלייטל ל כ פ ק על ה ר
»,־ 'כ*'»•
נ
ציון ששמם ' 0י א פ ש ר שכל הפש־קלראשין יה!א ע ל ו ה ל י ל ר י ל ל ב פ ועל א ל ?
חשכיעינינ ה א כל• מ כ כ למעלה ס למעלה כבה במלת א<׳ ע ל שני ד ב י י ס כ-ו
שפירשנו האיהוא על נ פ י ל ת ה ע ט ר ת והוא יי-ציאיתחדכן הבית והכי על ה פ כ ה
שגרס החורבן והוא החטא עתה פירש כל איייהס!התתיל נ מ א ן ר כ ל ק מיניה יא»*
0על ה ס ב ה והס החטאים דוה לבס ווא ע ל 1ל ה י ל ד ו ה לכס ו ל א היית לחטא
גזרים כ• וה מוליד עצכין כלכ אחנס על נפילת ע ט ר ת ת פ א ר ת שכילל כמל ד ב ר י ם
שנתבטל׳ ועליה' אחר על אלה השכיעידש שברא זנ• חירבן הכית ב נ ט ל כ י ה
ד ב ר י ם שנתבטל! כ נ ט ו ל ל כ י ת ח ש כ ! עידנו מ ר ב כאבים ואפשר שיליל בלומיפב
למטה והיאשיטתרשייילכ׳ על ל ר צ י ק ששמם ל י ל ר ו ל לכנו כ• ו ל יזליד ע : :ן
י ד א נ ה כ צ ב ו ע צ מ ה שראינו בעינינו ששועליסהלס בו האוינים צ נ י י ; ב י ת קדשנו
« » 7ע ' » ל מזה חשכו עינינו מ ר ! ב ה ד מ ע ! ת ! א מ נ ס ל ׳ ש כ ה פ ש ק כדקדוק ומה גס במלת נ א
בא!ח'א!ינאצמכ!'שצראיתמי!תרת!צצאצוין של׳צלנבלה ע ש ר ת י א ש ש א ז י לש
כי חטאנו א פ ש ר לומר שלמקינן לכו ר א ה שגם קידם החרב; היוישראלחטאיש ללי
והיו ע ב ר י ם עכירות א ך כצ ומן שהיה ב י ת המקדש קיים והיו כ ה נ י :בעבודתם
וצויים כשידם!!מרס היה בית המקדש מ כ פ ר החטאים!על כ; צא היה ראו• להרגיש
ככ ר ע ת החטאים ו ה ע ו מ ת א ן א ח ר ח ר כ ן ה כ י ת א י ראוי צככית כשישראל יהי!
תיטאים !?א נבלה ע ט ר ת י א ש מ ׳ ר י ח ר כ ן ה ב י ת ש ה י ת ה ע ט ר ת ת כ א י ת ר א ש ש ועל
ק מ ע ת ל ואילך אוי נ א לפ כשחטאנ! ב׳ מ ל ת כ ׳ ל י א ת נ א ״ ת ולא נתינת ט ע ם
כ ח ש פ ט י כ ל ר נ ל מקומות וכאצ! א מ ר אוי צנ! ע ת ל !1א נ א כמו ע ת ל כאל! א ח ר
י מינתה אוי ו א מ י צצו כשחטאנ! צהיכי א י ן כ ק ש י כ פ ר ב ע ד נ י וצא ב י ת למקדש
םהיתה שביית! ית' כ ה והיה מ ע כ י ר ע ל כ ל פשענ! !יא אוי נ א לני כ ׳ חטאם ריצ אני
ע ת ה לני כאשר חטאמ והוא דקדוק אמתיומתישכ ע ל נכין ואמנם אומר! ע ל ! ?
היה דוה לכנ! הוא ג כ ק ש ה ה י י ש ו כ כ פ ׳ דקדיקהלשק כי"לתהחלוןי שאמר כ א ח ד
ע צ ! ? !על האחר א מ ר על אלה שליה א פ ש ר לומר בש.מלש ש ל ! ? א! בשדפם ע ל
צל?
קלה
איבה ד
איה ככחינית שינית •קשה עירשהילל עלוההיהדוהלבשועלאלההיוחשיטס
ע•;׳ :י•׳ לה•־-י יי לי/היה<!:*•:־ על!ה ד ה לבנו ועלילהחשכ! עינינו אך עם
חה שפירשנו •מיפה על נכון כ׳ אמר שבמחלה כ&ה״נ! חיטאיכ היה דוה לננ! על
החט לבר כמשפט עדרכיימכאוכ׳יצרשעאמניהיה o iקצת נתמה בצר מ ? כבנין
הבית ובקרבנו'שה•! מבפוייעל החטאייווא עז היה לכנו •ריבמה שהיה קיר הסרבן
מ ה ב ו ז והו החט' דסליק מיניה כאויא!׳ לנו כי חטאנו וםיהנה כוה היה דוה לכנו
ק דם החדכןועל כן הוסיף מלמהיה לרמוו על מה שהיה קירב החרק!אמנם אחר
התרכןשהיו שמיס רעימוהס החטאים והעדר הכימ והוא נפילמ עטר מ ראשנו
הנה על אלה שנ׳הס יחד חשכו עיניצו כהחלט כי אין צד להמנחש כלל ו!א על אלה
יזשכועיצינו!הוא דקדוקאממ׳ ונכון ולפי פירושנווהיהיה פסיק על הר צייןשש־ים
צורה בפני עצמה וממישכ על צפן פפי מה שפירש מהירי' ןישועכ *!ל שהיה ביבי;
ומתאונן הנביא ואומר־ שעל שיזמות הר ציון ניסף עוד ר ע א ח ר והוא ששיעליס הלש!
13והוא כאלו אמר על ששמם הר ציון לא ד׳ לס זה הצער אלא שנוסף על וה שש!על»'
הלכו כ! כמ! מדבר ושממה ומקים מיוחד לחיות השדה כ׳ כל וה מורה היויהדבר
בהשגחתי הנפלאה אשר כן נורעלשממזתהר ציון ושלא יספיק זה אלא שעיר
שועלים הלכו כ׳ וזה אינו מלכס כ׳ מה להס להלן שועלים כו רק היה זה מאתי ית'
להראוילמ שמאס המקי״ולאירצהו עוד ואפשר שיאמר שעל ששחיהר ציקכהשגחיע
•מישהיא רצה!הסכים שיכואו גייס כנחלת! ושממו' היכלו הנה נוסף על מה שגור
השי על שממותהר צי!ן עוד היכיפ! מעצמם האויבים להלן שועלים כ! כי וה היה
מאמם שלא כרצינו ימי לכו׳!} כימ קדשנו ותפארתנו ית' יענישם על 1ה עם שה!א
החכים על שממות <!א שועלים הלכו כ! ירי על ששמם הר ציון כהשגת מ! ימ הס
ה״סיפומעצמםששיעליס הלכוהסנו מעצמםכנו' והואממישכעל נכיןאתזי
ל אתיז ה
לעלם תשככוי הצהאס גורתלרורוד!ראיצה לכלמ׳ מכלימדק כאלו אמי כל עיר
שיתמידו הדורות ׳אמי שעש היית שחרכ הכית ואף אס יחרכ פלהעילסהשפל
כלו יגס עילם הגלגלים הנה השי אין אלהיתו!נצתיתי תלוי כוה כ׳ ה1א נצחי לעילם
א ף א ס ה א ק כבגדתבלהושחייכעשןנמלח! כי נצחיות!יתיאיניתלו• בעילת! רק
עולמו תלו• ב! ינסיק־ עליו הא אתה הילעולש תשב בכאן לדור ודוד •ראתה תהיי
נצח• לער לעילם 6ף פכסאן והס השמים כסא׳ מילא •היו נצחיים רק לחד ודיר
בל־מיכל עיר שיתמידו הדמיכעולס השפל כקיום המיני' !!א כסאך לדור ודיר והיא
כאל! אמר אף ששסאן יהיה לדור ודור לכר הנה אמה אין קיומן מלו• כקיויהכסא
כ׳ אתה מצר עצמן לעולם תשב ביאתה מסתכק בעצמתן אף אס ׳פסדו כל
הנמצאים כלסזאםמלתצרור ודורהיאלככתשהתיניםיעמדו קיימים לעולם אףבי״נ״נעיהי!.
6ס •פסח האישיילכלתי בעל תפלייאפשר שיאמיכדרןהלציי שהשי כר• שיתקיימו
ה1מיס שהם כסא! לער לעילם צריןשישבהש׳כמקויעילסט אחר שנחרכ כה
הרי הוא כאצו נחריכל העלם השפל שהוא מרבו השמים ומה גס כמיתת השלמ•'
מצדיקיםשזס׳סיד
עלם שהוא מרטו
כ׳ היקיר
הוא ה מ י ט ?מעמיד העגול
»*׳
ובהפסד
איבה ד
מהכשלהייימ •כפי העגיל כלי יאס
pבהקהיהשנמי״שה:
• ג *"• -ד׳ לעל•
יבשל העולה וכהפשל העילס השפל •כשל עולם הגלגל•' שהה עג ל׳ ־־־כי האיץ
ע י א מ י והתפלל נגד לשי שהל• שמתק ׳' כפא! צייר דוד־נריך ש־שכ ה י י מ ב ״ י י '
,
עילהו״וא אמה הלעליתשנכהאך ציוד 1ד!ר ד ל אמל לשי משכ ימשני; ש כ י נ י ן
למטה!משנ
נ!ה המקיס המק ס עילה ימה •היה פכאך שהה השי׳ש
ק״ייש לעד
למ־וייגעח לעלה צ ד ד יללא־יל ע י י ליל לנצח מששחנייכי השיננ ה אליך •:ש כל ינ• כ»
!משינני ה אסמאיסמאהמנ)1כ!'ל;אממג'פהיקיסלללילהקשילישיכי-א־ ל י י ע ל ! : • * :
ניאם
נ פ ל א י מ ה פ כ כ ׳ ל ל ק ל ק ל׳של מעיני כצ• למעיק כ י ל נ ל ככה ק :״ ; :ד:ל
כ׳ יאשינה אחי למל לנצח תשכחני!מלמנצח ל א לאי; כ ף כ-שכט הנני• ת
ואחכ אמי תעוכנ• ל א ד ן ימיה כ׳ אירן •מ• איני לאק כיי> כ׳ הננח״צא •קיא ז ק
ארוכי זמ; א ר ן צ ד ק עצ זמ;שישל 1קצכהותכציייק שה א די י •יק ד כ י ש י ן
גשנה כנצח ויצא כ ז ק א ל י ך יגכשקהשצ• קשה מאד כ׳ אחל שאמל לשיכלה'
אליך שהיא המשיכה החלטית כ׳ מכצית פ ל י מ התש כה ה א ע ־ השי כ ״ -י
הנביא עיה שיכה י ש י ' ע י ה' אלהיןיכי' ׳לחי שהתפלל שישיכל ה'אליו א• לה
•שאי ע ל צשנשיכ יאה ליל אימי פמח לנ• שעי• תש כל יגשיבל אי שיאליי עייצז
אלה׳ ישענו ונשנה היה נכין אך אחר שלומי השיננו אציך איך ׳אמי שנשינ אנחש
אחר שפכי השיבמ אליו הזא ית'ונפשי' הגי קשה גש pילית נ ׳ אש שהילל
ללה
מאיש מאשמל׳ קצפתעל-נ! כייכמששט לחה לננ־ו תשכחני כמאפשר לימד נ ד ח ק
כ ׳ מיש מעובנ! לאייך ימיה הוא כמיגיש צחה שאמד צמה לנצח תשכח ::מאין י ד ע
ששכח !:נצח ש׳ שלזא עזב אימנו עד ש.־ש:כ כמשוכה כ׳ כעידמ שלמיה היא דבק
בני אך כאשר נחנוא חטא גדול הוא ע וב איתניעלק אמר כ׳ ככ׳ הנראי מחל
שלשכיה כ ח י ק הכית ניאהששכחנ לנצח יעל pתמה לחה לנצח תש:חני ואת
שלא ששחתנ! לנצח י ק עד א ל ך ימים שנש ב אנחנ׳ אליך כתשיכה כ׳ זל ׳ליל בלי
הפק לאירן •״• 0א״כלמהוהתעשה כה לעבדין שתעובנו לאורן •מיש עד נשוב
אנחנו אלין!תהיה מלתלמה חושכתעצחה!אחרת עמה ועל כ! שחן לוה השיבנו
היאליך ונשבה כלוחי אין רא •1שמממין עד שאנחנ! נש כ אלין כ׳ וה יתאחד מאד
׳עןנשקעני כחטאיאנחנלצרישיש עור גימןלשוביזא השיבני ה'אליך ונשיכה י ל
תיישירכינמנ! לכד שצישיר נגדך ואנחנו נשיכאחכ ככל דרכי המשוכה ׳ ש ל י ת
ההעילימ י מ א כאצ! אמר השיכנו אציך שמעשה אמה שנ־ככיס בתשיבה ואח":
כשממקןכינמנ! אנחנו נש!כ כפועל כ• ההתחלה היא מהשי כמו שהארכת• אני
נדרוש הוה כביאור מומוישיר למעלית אשא עינ* אל ההריס כמאליהג' ״ ה פ י כני
משה פ• אס לאתשכעעצהשכצפניו ימי שכעשנערנין צא משלה המשיכהועל
pהתפלל נגיי יתישאן* אש ׳ ה י ה כ ן פ ע ו נ אומה לא יך •חיה ע ד שנשיב אנחנו
אליו •מילא לנצח שכחני אין לאיי שיתמין על שנשונ אנחם י ק שה א •מחיל לכמ־ח
לנו שעי׳ תשוכה ונשובה אציו כתשוכהשצמהווא השיכמה אליךונשכה !'01בא
נטענה חוקה לפציו׳תיבמל שכבר עשה pפעמיש רבותכ׳ כשהייפ חיטאיש
יי״
היא
אייר ,ד
קלו
»ו6׳ת'משפיעבנו השפעת! *׳ת'!פיתח לנו סעדי תשיבה!כק ה״מ שביס יליו
מ י ה מחדש ימינו כאלו נולדנו או יותיש כ» הבעל ת פ נ ה מ י י ה:א נקט!]
פ :לד שלא תזכינה הראש!נית1על כן אמר <ודש ימינו כקיסי״לכחושה״תעישה
בזמן קדמק שהיית מחדש לנ! ימינו כן עפה עי׳נ! עתה שתחדש ימינו נשתשיכנו
אליך!נש!כ'!כו' ואמר שאס •אמר השי שהיא ככר מאה א!תנ! !לא ׳רצי עוד להשיננו
אליו רק אס אנחנו נש!ב בתשוכה שלמה שא! אין ראוי שימאס איתנו אך כל זמן
שאנחנו רעיסוחנואיס מאס א!תני בהחלט!הסתיר כניו מיינו בהחלט!חור הדין
שעזב איתני לאורך ימיה אמר שוה אין ראוי בחקי ׳תילב׳ שהוא ק צ ן אחרהמיא p
יותר מדי!!א פיאסמאיסמאסתמקצפתעל׳ני עדמאדר״לכ׳ אכ תאמר שמא p
מאשתני הנה ככר נתת לנו הענש על זה י!תד מ ד י אשר כו רא!י פיכיכרו עיניתנו
מאקצפתעלינועדמאדר״ליותימהיאו׳ כ ך כ י ד ר כ ך ל ע ש ו ת חכדחנס ולפתח
3עריתש!בהוגסאםמאשתצ!מצדרבו׳ע<ניתינוהנהככר הענשת א!תנו כקצף
גדול יותר מהראוי בך כפי מחתיך הט!כ!תלאלפיס ולרככו' ע ד שנתכפרו נקצכך
עונותינו וכהכטל סכת המאוס ראוי שיכטל המיאיס עצמו כאמור ואמצס לישב
הפסיק הראשקמשלשתפסקיס אצה כלי ד1חק שמעתי מפי מהריטזלהה פשט
נאה!חתקכצוה<אשג!רתתעוכמצא1רך הזאתפלה אליו י ת פ ל א תהיה השכחה
לצצח והוא לבכתרק שיעזבצו לאורך ימים ואחרהימיס הארוכייההס ישוב ינחמננ
»ככ!שע!מתינו <זא למה לנצח תשכחנו ירי למה ה' יעשן אפך והסכמת כחירבן
כיתך ושממיתהיכלך ע ד שנראה שאתה מסכיס צשכחנ׳ סלה ועד ולמה!ה יהיה
כ ן שתשנחני לנצח לפח!תתע1בש לאורן ימים יריכיון שאתה מפכים צעווכ א!תנו
לא תהיה העזיכה לצצח רק לאורך ימים שיהיה לו ק צבה אף שיהיו ימים רבי' ואח כ
תשוב תחיינו לאורך ימים והיא תכלה זכקשהמאתז׳תישיעזכצ! לאורך ימים ולא
לנצח כאמור וכוהיתישכ על נכון ואמנם השני פסיקים הנמשכים ׳תישכו גס כן«י"נ'נע'הנ1
לדעתי בלי דוחק כלל כ׳ מש השיננו ההכוונה היא' שהדרך הראוי לו ׳תיכפי מ ד ת
מסריו הוא שיביא עלימ״סירין קשים ויענישנו כמיני עונשים ע ד ישיבנו אליו על
ברחנו שלא ברצוננו כי ביה יצדק שהיא ׳ ת ש ב איתני ואין אנחנו שכיס אליו כמו
ה ע ב ד שעושה עכודתרכי שלא כרצונו שקשה עליו העכורה אך הוא עישה אותה
עצ כרח! ויצדק כו שהזא עישה איתיאך איצי עושה אותה מעצמו נרציצו וכן התפלל
הנכ׳א עה צפניז ׳תישיעשה עמנו שהוא ׳שיכנו אציו כמה שיענישנ! ונהיה חיכרחיס
לשוכ לפניועצכרחמווה! מכוון מצתהש׳כנו כי לא אמר םוכנוהיאציךרקהשיכצו
כ ׳ השיבנו רילשתעשה שנשוב אנחנו על ברחנו כ׳ להיותנו שקזעייכחטאיס והעונית
לא יצדק שצשובאצחנוכיון שאינו כרצינס ר ק על כרחניאכאחרההרגל א ן שיהיה
על ברחנו אנחנו נשוב ברצוננו הגמור וזא ונשובה כלומר אחר שתשימו אתה אליך
שלא ברצוננו ע׳ ייסורין כאשר ״ ס ר איש אתכנוותדריכנו ב ד ר ן ישרה על ברחנו
מזה •משן שאנחה נשוב אחכ כרצזנמ ה ג מ ר כ׳ מההרגל יעשה הקנין בנפ' כנודע
*fowjwpwp
-
סגלגזצרולרמתון שלן|ל6מזגל1ל&מ'ו'0ן?וא מה שבייאר
- - - - -
3א!חרו
ביש•
כאימי כ׳ אס מא ס מאשתנו וכי' וה!0נה כ׳ אסהש׳ אינ! ר r :לד
״שי איש אתננו יק שמשחיר כ !•:ממי! !חיאסחייניכהחלטהנהיה הענש
היותי גדול שיצו״ר כמו שיקר? א ן אצל ילך כ* כי אס •חטא ?״:.ד לכ:״ •לא
״היה! כיי שלאיחטא עיי יק ישליכהו מלפניו ולא ייצה ליאת עוד היא העינש
ה• חי גריל שאפשי כ׳ כאשי ״כיה׳ ויענישהו אז ניאה ש.אהכ א ת׳ ייינה שיהיה
עיי עיי!היא על י י ך שכיאיתי נפסיק היאל נאכך מ כיי •:יכי נסכי תכלה
למשה ובשיי היאשיןמהחגלה ?;אתככשקלא אלי כס כל עיניי דיך פז זה א
מה שינה כה באוחי! כ׳ אס מא ש מאשת •:קצפ עליי עי מאי י״לית • שתשיבין
אליך כ״סייין ועינש׳יעי שימשך מזה ש אנתני צשיכ אליך ביצין ט כ כי אס איננו
כן יק שמא!סמאשת:ז ואינך רוצה לייסיס יליאיתצ! עיי הנה ו ד ה א קצף גדל
מאי ׳!תי מפל העונשים שיצז״יו במציאיתחא קצפת עלינו עד מאד !ייתר אני!:
חפניס בייסיק יביס ותפתתעל עיממה שתשתיי פניך ממנ״על ק חיי הצבי'
עצמו פסיק השיבנו ה' אלין מלכד היזת׳ עשה וה כדי שלא לש״פ בפיערת כמ!
שעשה שלמה המלן עה בספר קהלת p iישעיה עה הנה כיין ע ד כז? ל1מי לכד!
׳תכי אס היה הענק שמאס אותנו הנה וה ?;א קצן גדיל יותר חדי ייתר מהראי׳
נחק״תיועל pראוי שישיגנו אליו על ידי ״שירק ויהיה!? קצף אך לא עד מאד
ועל בן wואחיהשיבנוהיא׳ונין ונשובה חדש ימינו כמו שידה כימי קיש שידית
קרוכאלימכןיה׳רצן •י
cvev־e4::
י*יף י״ז לנלעחתיגד תחלה וראש לפדקנפשגי•
היא יו 0חוושיש׳ תשיעי לאוד חגהויהגמ
דד8סת 3׳'פגלת קימתי
ראש ל»'ק
ומשנאיו
געאן
קר!
פירוש
קה
משה כן לאדוני אב• מאד געלה ונביי
כההלבל!ואצ»י8נינו נעזכימ׳ •מיס
יוקדם וחלתי ואירא מגשת באומת
'»<I׳' flגפתיבנעיתלעתיסישעיתלגליתלעת׳
!־״ייני!
*' V*/-אן> בי לתמוך כענר אשד את• לכתיב
»"«* Cיי*
ג הכר בדיו ביאור ציור העוצה עצ ר!ח»
!שיחי בכפו הזה הנותן אמר׳ שפר
_ ,״ :'* _ .׳• *Jלמציא חכצ׳ ק ׳תי היקתה נפש׳ •שצת
ל־^'<*
i i iי 7ע עירי ייקדש ומציין יסעדני 1עצ במות•
\ ^ i׳ 0
:'*/ZZx׳-?:
^ * . < ^ < 2־ י • i־-׳<«..כ »-ההכנה הננינה י לייכנ• ינחני במעגלי
גציל׳ שכיל׳ האחת והצדק למען שחו
לכיא בחדריו כחצריתיזוב)1ריתי 1עשר ידית כ דית נכבדות מדובר בו בחכמה
ומה!מנצחה תלת ה'תמימה באו החמה שלעתים מאירת עיניס יראת ה'
1 3ש ב אלר׳ס ישבת׳ מתבודד כצפור נ!דד נ!דל מקי כ׳צד » ppעמדתי מרעיד
ומ;ו»נ׳'אין וכרו; צואש!נ׳'עצ לבל אמריקה צריכינשקכה כמי שחר עלה ללביתימ
Sתזל כישצ א״ילתה הכיר גולת' באומריכבחינה נאמנה אחר הכצגתהצקירה על
העיון כציין הדברים הנאמרים על בוריין כעז ותעצומת תעלומות חכמה ולעת
כמסכת שכתכי־יה מלליקי; נרשמים בקשי חכמים לגני' ספר קהלת מכני
ג-צא•כי לבויס ביתיים יהאתוה אלא שתצאי תחלת! יס© לבל• תילה נרה
*איותעינ־ה כא יל ה שתש בחצי השמים כמים ליס מבסיס לשיס משטלו כבל דכוו
השב אשל דבר ח־ליס י• גבר לשכר הריס בכח! ושיחו והליח! כילאתה'
»£־ת• גחלת• מ׳ הוא יה ואייה מיה בן מיה אשר מחוה שדי יחיה יתרצה ויואל
ואם חכם היאמדניאלמגלה עתק ח מני חשך ככח ואל לבא בחדריו חללי׳
קנויים מ׳ כעל דברים ישלים למוצא• דעת בכל שביליו •גש אליו להכנס לבנים
למ״עמד ח׳ לפני הכי יביס חללים הפיל המשפיל לראות במראית הצובאות
מאהאיתעל העדר המתם וחיצשת השכלתם נקימתס ושבתם ישימו על עקב
»שתם ויאכלו מער׳ דיכם •מתק צחכסכרועכחירת'והפסד בחינתם בכל האון
מדעתתחתפ׳שנאודעתו׳ראתה'
מ ת י ולאה בט־כנועם ועם רעם רבותינו יל כדבריהם המכריס ונבר׳ס דבר•
אמת בהמת תכונת בינתם שכל מגמתם ותכליתם בבקשתם לגמו דברי
» ן ה 5מ ה נ ח מ ד י ס מ ז ה כ י י .ו כ ו רכלעינ• פני כל •!דעי דעת אמתתס היתה מחמת
^־מתרביפמעתיהאק פירצ׳פק על פני ברץ כ׳ כל •שע חכמינו יל ויופצס
לנושיןנעשס געי שחתכתי יכתתהדבריס הנאמרים באמי אשר צח לשתהשכלין
יכשלו'
55 1
לה 6
י.
ד
הקדגיד ,לקי,לת
•׳־:,׳
יבש!! בהמתה ׳כאהד מ צ י ז ״ ־ ח י ת יה כ דכרי ת ר י ז ל ״ ל י ^ ' י ^ ׳ ; ״ ־ r-'^ :
י;• : :3דו-
״ '
הז״־^fl-׳57CSr
?
i
t
Kת ־ י־
^
•־.בד
כירישלסנייה עקב ענ ה •רדתה
י * י ^ • ^י-ב דייהקדה •בלמליזס ר1ע׳ ^ •:־ ה ר• ל < ה י ז י ״ ל •
ה •־׳
^ י ״ י
.ד ד -י ל ה ל י ב מ ־ ^ ש ת ש ^ ה ^ ה י ' ^ ' / • " ' :׳ צי־ ) - •:;.ר ה ־ י
1
ר ל ח כ י ו ר״הלגמ»w c:a׳ r!Jכ ש ר ג ל י ! * ל ^ י ח ־ ל ־ ת
הלהכל-תגגנהנחהשגולןדןנ^ר^לזזדלנ•
נמדתיזזצדש״תס^ש&כיש
^"tyfrfo
'< r'.נ ה לשי־ •יהי
״ידי לח :י ״
,
:ו<־י•׳!
כ ת » ״ ,ת א ^ ־ ־ ת ^ ח ^ ה ה פ ר היה V S j
ל ג י ^ ^ ל ה ב י ך ל ה ד ־ מ ׳ ת ך י ה ש ־ ן כ ז י א נ י ת י י ג ^ ב תי! * ^ tק ־ י ״ ״ י י ז
1
4עד«איזד>;מדבה׳תחה׳ממעוי^בד •יב ׳,־^ולקיבחלהה״ ״ כ 5ל ־ V ? :
ה ש ו כ א ש ד ד ב ר מ ש ה י ד ב י לסבר אהל ה׳צ^־ת ייש־יש״״״״ישזקרכ^ש״ V ~ :
•.־׳.1:
.
;
>הה־תיד; ^1:ב ־v׳;x־v
אה"
*
/״/ . . ' ^ .
" י א י ג ירייאשית-דעתידמתכזוותוייל נ * י .ר :י י כ נ • : * :ע * ף ב י ב ; ־ j p ^ j
ז
cmיל*?ימזש0ן*4גנ1וסספ^-1גדול והקדוש הזה שחק כייינת^שייצחו"בו
,4
ר ב ר ו ד א ש ר ל ם כדתחלילהבי כ ל ד ב מ הסזת-הצדקחייבהז:שבייליבץשלהד
והכאה>המה*־א! ק י ד ׳ ה י ב ק צ ת ד נ ר י כ ה ג א מ ו ^ ל ע י ׳ ־ ת ז ש ד ג ג י סי׳לבה כ י י «
•אזרי/עיגיענוחשנתהמי^זלג^בהמהספ^ימלימ
ליול1שי?1עלו7:דריההממלג!1מע^1דרכיהאמ0הא*:א
ו אחד
rcrrrr
^צחפין>סס3ו ל0אותשאק מ י ן sז ל ט ע ו ת א פ ׳ ! r t t l r lס י ן כ מ כ 3מ ז י פ 5 ! * 3נ צ fcis
^ ן ^ ו מ ס ל ד ו ^ י ה י י ^ ר ס ק ב ז ^ ק • 66ר ^ 7
ל א ש י ח י ר ^ ב א פ ת ק ^ ק צ ^ י ל א מ ׳ ^ ר י כ ז ל ! :ת ל ״ ה ש ־ נ אשזכתזש׳ סרוופן
עןזכקטןמהפתיכיסיא שר לביס ריהעא ידיה נשמעפהשדבמישיבזלצבי י׳גימ
לת<ל:יהש כ ל מ ה כ מ א ש תבקשו כ ע מ ד ה בת! הה itל ע מ ל ז י א
v x K f f K w
בחפזימאחיהטזיסדהנ^נההתהראדשלאהיה׳מיןסלשיגתאעילכז^^בעש
ופייכששיהבתסיססמנשנאר׳ן -בכיאורסכהדוראיתילכתבפהאקד מ ה מ א ז ן
מהזואנאוזביייןאו 2זהיא כאמתהיותרקשהמכלס שאחדעליניסבדץשנלעיז סכר
קהלת •*פנימה פשתזבנ! הלא הוא כשק־שמחכחד כ י ל ד ת ך ז-זל -השדיש־של t
יזל
נקש! ארעחזאל נ?׳ •נהק בקשולחכייסלגגו( הפי־ קהלת ספמ -שמצאו בז ד 3ח ס * י ע ׳ f
לנ:״ ספי ;4רמ»»תא»רונהחכמש־של פלחה-אאסר6מאבחיר ב<לד«מןהש5א*־ל>5
(
זיל* " י
ותתוזאתרילבבכשמלחהאמדמלןכדרמלכןה^ההרציימזולממן^^מ
ריין פשאמרודעכיעל כל־אלהיביאןהאלהזם־כחשפיש אמרו •פה אמר שלמה
ל פ ? :ה אמתהמאמד׳ידזס ה!א7יההיל חאד־קשה ה ה ק ה ז מ ע י פ ^ ׳ ד ו א ה » # 3
הפלא ופלא אין מתחלה לא ראזמה שכתב כב־ף הפסיק שאמר שליה •דע c
גלכלאלהיב־אןאלייס כמשפט זמה' י * :ע ל כצה־למוז סכר ק ד ל י ן יאסי * r i
מתחלה ס׳כיהדקיאזעכ^היכ ס־אה כעיניהס שדכר׳יית1ש לצד
וינחדש
להפ אחיכן במה שסתב 1ד » סי על נל
אלזיני£־ צ יזג
*r> i i y j r s n
x pzrz
t
־
ל ח ,
...קיכה^ל״
יישן]• כ ת י ך י ג שאקל ימ־שואשיכה לאוא! א! לאהשנייזי־כש־פ־ה.דקרא ז ר •
כ ו השגיח :בו בי צאיעלה 1ה עצלב לעילם חללה נעיד קפה למדה־צדכי להלזדזך
!ציידעזהיאבאצואדור הותרההוצועהל׳תייןזליתדויןהממשפ׳קכמה;זיז״ור׳ ־׳־י־י• •
|8יהיומ0יןצנלמינותכידסאמרוכמיןייותכאחדעיליש מ פ י ־ נ ק ש ה -ע י ־ טיב
•צאכההיוצהב נ! פגוות״הלן בדרכי לכן ינמראה עיניך קיא ה ת ו ת ה ו צ ע ה
ל נ ט ת א צ המנחשת וחוויתקןא־תו כמה שחיו להזהיונצוסריודעמעליקצאצזז
'ם' חיךנתקררה דעתה בזהוחיךצ״יר אנלס ששלמה העה ג ח פ מ י ע קעחוקיז
*.תיו הרצועהזאחיב יזהיר על ה,עינשכהיות שדיה ראוי שייהיר על ש ר ב ב נ ל יחל
זה׳ללולאי/צןבירב<'ל7ךוכמ1א^שרןידעכיעל כל אצה יביאך crlfeלבשעזי
*אשהקראו היקיש׳להוהיכשלפלזדעה שדבר שלא שואגי להתיר הרצ-עישויזתכ
מ מ ע י פללעתש לאהיהלהם צזמדשהשאממדע כי על־ כצ אצה:יביאך;עיוליס
מ
ששט איירויכה אמר שלמה מ־לעוצש לא אתי י כ ה יהיה להסללומר כיביכאחי־
•ועללאלההקןקצת את אשד עית-־לא שאחל יכה ז מ נ ן אגל׳ כודה.א.־קר'»1
משיצייתחצלכ־גתשצמלהעלבכתיכ היהדסהיאדמכםהילכל שאר לכית־מט
{«אמד«ס;י0אימ שלש jלמ אוהלידעצ * ע מ ד ה ל=*דס כ י ע ג ס ש י ש א ן אשרם
&לי4ת־םצפיש :ז*ימ *1ילנאןרה!משפ?1והדכריס־ינכאי«סהי?^״כיצועה€אשב
<י:ולירעצפעי:שר4צגיד!שלכ«ש6צ1בפיהמיקמלשלפיסימוא.מסים צת
*ע0ההזג00בחשף1גל:ימסן1י*י»למיוס׳ן«צאה״נל1יזמין
fvtdmtoai
*• Miaלאחרים .לצד מירקיאין •שינתה לומישישבד־כיישפצמכידיל צדגימתו׳^ו
וראשקהיצלשנוטקלצר מיםתיהמהשמכנדלי^ לשולוצנש נתהיוםיאמרי*^!•
ו!תר.שלמלללצן ב ר י ס ללךזאצנכ• &א;עד כידךל׳ה יד־עיכיועל •ןל א ל א ! ' 0
1אךיד> ה b w b • 0מבינים ע ל ־ מ « 6ג א ס } c n # u i c wשכוי יאם־ליז ??.יזהר K v a
ןנזש^תהיהנישייש עקלקל! ת ג » א מ { ה ס ר א ס ^ | א ^ ז ^ א ח ^ א צ ^ ה מ ח ר ז )
־גי*•י•לה^ימתתהתולכצ שהוא יאחד הלשקעיהשלישל ׳הייה נא<•שא׳א!למג
1מ:םצד:זיויי,זדע*ועלכלאלהיב<אךאצזםמשצ^עכממנתלןנדרכז:ל^•
*3גזראשש0י^השכי^דיתואלל^:ועל^;אסד^^ל*חיד^תמכהז^נקאה
*־.מזחלתצע־מיהצןבדרנ־ללךה^ פאלי אמ'בנןח673<5ועןזד^ת1י|&0מ׳ן
i«r3
•ייתזרוקששתי
לחההתירל! להליךאתרילבבי־ויצינייילפן ^ * » ע ל
0
ה פ ו ש מ כ י ך י לפי שגייתוהלןאיח לפרשה י ק ט ת ה ^ ז ו ה ת ר ה ^ ^ ה ז ל י פ ה • i :
?אוקאתדווה־נראה4גא)1השלא ׳תגיןריןיעגמ״יתי^גו^זקר^זמי ץ1למ
דייןזל'1וא:ליתח;ל־תזד<יןאיןיאיו'ש<ביא.ד!הטגנ׳שכשאש צ ׳ ת ד ק ל י ת ל מ ן
ל׳תאלח«לזת^שצשמההדבוישבותר«'בע1ייכא£ר.פ^קדנילו-א3י!א
שיצל
א״דשצחהשתק•?,׳•ישית הרגל לפתאיבשכהשרמילקלפי^יזיאת •אף כגיעל׳ם
נעש׳נקשיהפיייזלשק שצאפפי:הנשמעיישט-><-תדכו!ג0ח /:לכרשנ-בחהט! או
:
« 3 1ז ת » י י .יוידעזעאיגתו<ב|אצל$וm^TkKw>fmxAtB^&}z3
i
׳
a
b
b
&
מ^אוב)»מ׳^י40ו1יול^ת
י!«
לה
כ
ג
הנשמע
י
וזק־־הד,לקי;לי^
»1מאעמשטיויותהלכריסמצדהק:׳אאשייבוסכ־יז־יבי ל־צדק־ז־א 5י
כפסיק יבאתהלשוןוהיא שאם מלברעשה׳״ היללשיזיילדב׳לד/־יאה־י
עה הכחיל היצצ שמח בח יי.בחר;חך ייבשרשתל הכלתהכתנ •־:צ י י :
יה שנכאל הי במק• מ ב היד כע• מה ש אא־יצלז אני ל ־ ק זק־ש״תהנ׳ יי שר •נ*ק
שאמת שיכה אתל שצייהבחכ־־ת עה:הנה היא ״נ;—,י ב־ה :•:א נ ש -ר
גדקאלתאמלמהה׳השהימישהואשיניסהייס־כיס מאלה כויבסד כהקדמה
על כעצמה ונזכיר איחל פל בקיצר ללבנת ה׳ ?:הל ה ק יה־א כ׳ לל״תהתי׳ל'
יוה המיחה מעתהלידה כמו שנידעונח :שפירש׳ קצת״ה־־כיש• כפשיק יייס הקא!
היום הילד! הצה מיום הלירה עד יים המת כפל ייס דיה ידאג הארה •!תרא 0לייז
הייתקרכ אל הייתה ואס לחה שגוכרתכו המרה השח רה ששכל •יה י״ ס מתיךכ
אל לקרירות !?יובש שלס איכיות לשחירל כנודע ועל ק נימי לילי! 'ליל האוע
יוסר שמח ממל שיהיה כימי הכחחת וכימי הבחיית^יע־ חמל ש־הילכימ• ל-קנז
וקבכל זמןשעכיהיה ייתר שמח מכל• ל רעל כן ירא! כעיני! היייס לראש:־C
שככרעכווייל %טובים מללוו׳סיול יצדק כאמתבתענעי כשרוכש-הללרני־ס
הגשמ״סאמנס כשמחתהשכל ולתעציג הרוחני הנל לליותשכל י״! ה־־לצלל
ובא כימיס ישתלס וישיג •ותר ממה שהיה קורס על כ; כשי! ביר הח 0:יי1י ידלל ת
כימי הבחרות ישמח מאד למה שיראה בעימ שבימן הילליתלא היה משיג
מהשצמיתוהחכמה מל שמשיג עתה ? pמס שיקרה כנעדר• ללשניל ולמ1־6
אחרהחוחשיתשידאגובינירתהיפיס הראשונים ולזמן העבר םאכלקלש להיות
סלי1אזיותרשחחים1נראלללסשהזמןהעכרהיהי!תרטיכ כי כפי שמפת לס
סל ארס כן ישמח בחוחשיו וכמזכטיו כנידע ועל ק דכר שלשל העל אל הנח!ר
כ!מן בחרותי אשר הוא הזק שראוי להוהירו על השליית שי* הילד ת וימי הזקנה
אינם נאיתיס להפגת השלמות ולהטריח לשכל במושכל תיאמ־ ל! שכל״ת! בזמן
הבחרות ראוי שישמח כיצוזתט זה לא יתכן רק כרכר־ פ הרוחני׳' ולזא כאלו א־ר
לו שתהיה שמחת רוחנית אצל היזכמהוהסלמתט כםישמס כליית בחיר כוכיית
!מן יצדותוהנל היא היראה שככר נכנע לחימיאצ לשכל בהחלט וצנרה ש-ייחת
השכל על שמת לחומר ווא שמח בתור בילדותך ואמר לו שכאשר •ציעאל לי לוגה
הואתכשחגכרשמחתלשכלעלשמחתלחמר עד שישמח מכירת הזיק לעבר
הנל כול ידע כאחת שיטיב לו ולעצמת לב! נימי בחירתי! שלוא שמת בלם
בזכיר' הזמן לעכר וכל שק שיטיכ ל! ללכא כי כל חיזק לתק:ממ '1לחומר וכחי נגד
השכל הוא כוחן הכחרויועכאמישיטיבהואן׳ביחי בחרותי! וכל שק משם וללאה
ואמר לו עור שאחר שהגיע למדגתהשלמיתהזה הנה סתר לו להלך בררכ• לש
וכמראה עיניו שמובטח הוא בהם שלא יטו אל המוחשות וצא עביר! 'הציצה ם
כשינלר החומר על לשכל או לם לבא ועינא סרסורי דעכירל אך כשלם נכנעים
אלהשכללנללס לילכים כדרכי •ושר לכל הצריך להעיידתהתימר על פי השכל
»׳שר ולעשות הפשל! לשלמות והוהירו שאן שהיתר לו להלן כדרכי לט וכמראה
R'i
קדט
קחלת פרשי .א
וןי;י! אחד מ נ כ י יכצעהממייעמוד הסיר» Juמצפה כ׳ היצהר!?!א ה נ ק ידיייג־ש
מיוי ונעיר וראוי שלא יניס ולא יש; בכטחק הכנעתי י ק שיהיה נדחה ל! כהר גנוה
כ י כצ שגדול מחבירו יצרו גרול הימינו אס לא ישגיח עליו ו/מיד על pאמר אל
»םלם שגס כה״חהחזמר נכנע בהחלט אלהשכצראו׳שידעזתהיה •דיעתוואת
נ ג ד עיניו תח ל שעל כל דרכי הלנוהעיניס יביאהו האלים כמשפט אס טיב ואס
רעונוהיותי׳שבהפסקעצ יכין זיכה אמר|שצמה העה כו ועל פ׳ הדרך הוה
יתישני כל שאר הפסיקי אשר יראו לכאורה שה; מטי; לנד מינותשהין כהס נפתל
ועקש חלילה כמו שנבארהו כל אחד במקומו ומה נכ!א לניאור ה נ מ נ י ם בסי־
הנה בהקדמתנו לסכר שיר השירים נתננ! ט!כ טעם לדעח למה כא ההתחלכת פיביה K
בשמו וכמין ומלכות! נשלשמפפריו והנה כפ׳ מה שכתבנו שם כסדר שלשה ספריו
דנר׳
כליה וה הקידס לכלסבכיטלהסכרותהורותוהדכרים הנפסדים וכלים מאליק
קדלת
<|מרני גמרם פעלכןהוכיר עצמופהבשס קהלתשחורה על קהלתוקכק הדרושים
כלס אשי אזן חקי!תק; כסכר הוה כנטול הפכיות הזחת!קיום האממייתכלם
גקבצובאונפפיהוה ואמישהזא כן דזד לימוז על הקבלה האמתיתשהיתה
אצלו מדודאביו ע ? שנתעלה במעלותהשכליותכטוכטעס ודעת חכמת השכל
אשר יצטרך אליה כאמתלבטל הדברים שלאבאעליהסהמופמעצבטולס וראו*
לסמוי על השרש׳' האמת״ימפאתהקבלה האמיתית ואמישהיה מלך כירושל לימת
עלה׳ותדבורו והעם החכמים שלמים שכירושלם ששמה ישכו כסאות למשפט
לקדושתהמקיס וט/במזגו כ׳ אין להול׳עאמתתהדרושים העמקים הכאיס כספר
הוה רק לשלומי הלעו' יכינו 1את>וא מלן ביהשציואמנימיש פה לברי ובשיר השירי'
אחר שיר השירים ובמשלי אייר משלי שלחה הנה בתחלתכל ספר מהם הוליע
אופ; ללכול בו שבאחל לבר ל ר ן שיל ובאחל ל ל ן משל!פה לבר הדבר׳ כפשטן
כאשל׳לבלא׳ש בחכמותשיהיההלבול שליטהשכל ולהיותשבספל הוה ל כ ר
דבליו פשוטים מת״שכיסעלהלב כלתי משלושיל רק פשטן של לכלים בלים
ןמכואריםעלכןאמרשהסרכריונייוהנההריאכע ולהשמלצ ככלעיז למת ט!כ
טעם להמחלמכל ספל מהם מסכים צמה שכתכנו עם שלשינ! קשה ההבנה קצת
•האילואמאלילן א נ א ל ה מ ת כ נ ת לכליו כקצלה נשכה כלולה כמ! שהוא
כתוכברכסאמלויוללבלינתובוילנלשלשמאלפישמשל ויהי ש ז ו וגוי והמשל priיא'ג»
הוא שנמשל בו לכל אחל כמ! חול חילה ומשול מסל זהוא הנשל הגלול והנמשל נ מ נ וילגר
מ ו כ ד נ צ ר וללן השיל צהיותתחצה או לבל עתיל להיותובעבור .
?
! P
pp
ש
ו
4י( לגי' i t i
מ ה
לחבל הלבליס שיעלו עצהלכהחצנמלתלבל• ואיננו כ; כצדכריכ׳ הפסיק שיש
אחלי! יורה עציו או הוא כעצמו גש ק יונה הפסיק השני כספל הוה על הלאשון
ע כ ל ׳הנה לדעת• ה!א ול הלגיש כשני הפסוקים הלאשיניס מהספל ה!ה האליכ!
אשד לא יעלם שהיה מספיק שיאי׳ל א*<ר קהלת הכל הכלים הכלהכל ולא היה
צ י י ן להתחיל לנר• קהלמשהיאמ׳ותר לגמי• ולתק קישיא ואתהציע הלאיכע
1ל פסיק
וידבר שלשת אלפים משל וסי שגם שס קשה
שלא היש
צ ו י ן לומר מלת
ו׳לבר
מ נ
' י
צ
נ
י'
ןידנישלי׳יהכיקשיא^וימש־ל^אלפישישל יפי' ו״ף שירי י נ י ע * ׳*•*fs1!r
לייי׳ לנו״בפ p :לניילפכיאי השצ1ל ה־\!ליתי*י בשלשלללפייש •פ
ל יו ש״ל בשתדיל בפ'לוישי;כפפ ?•־לכי-לתיבייל'שש כ לל i r iלשפי
י׳לתשיו בירלתשירלשיחיי־לתישל•נפצי •kי ^ 1כ | * * י נ ^ ק ל « ל י ן
ידניעששל•?'ישפיק ש-א״י ויישיצ שלשתיאלכיז יישל יפי •ללר-ל לנ ••5*-
אהדרזצאל־־וואשנליניאיי־לתי״של־תייישלישצלאשד־שצ ג דני י-יי
וולתלמשצנמי פ?;א נייד? שליח על י פ ר אי״יילת ?ישיש ליא״ר׳ש ׳0
יעל בן לייאיאיהייששיית ד י׳ייל וישיליושל פ נ י א ? שלמשל רימליליוידה
פניישלנירניאתרכאייידייא־ח־לחידל^ישלייפלזפ^לניאעיד^^ג*('
י *' ״
ו ? א ? נ :י י ־ .ד לשש? יישיי-יששנמישלנישייניל? ־־נ 5כ״ יציישצי י-יי
י שביאר ל-של כייילשיייאי־יי׳שייךלגיאלל״ת תללזיפ׳-יילצאני-נרנתיג
ישנקז <יש• אות * frהכל •tai
•תחלל ולוא שעת נואיית־ששמי ר^3י*יןיה
שנתחבר נ י ד ן ש ד 1צל למ׳-יו־צ• צלצל למי עצמ״נף־לשוי־לל*ששבי4
פחו שלש שידי דיר לחלךעליז לייילך ינכי)ייולליש ' v iש ל ש נלכלילל^ל
•ייני אשי נתיחי תליי •תחל י^מוי ודיךלשיייל״ליית' ה ל ל ? יאיייישלפע*6
י
5
*יינו לייתידא;תיבמל&תאבו־א-י/י 5לש ז&ייכ^-לוייים-ליניישן׳ד ללי-זן
3יצלי־תי׳דרךלשירש*?ילני׳שי• צכיצשיבליי־שצא-יששח הדבר ללח שעתר־
ל?יית •אמייאותו צלציןש־ד^א'אייי־ניר'עילי לליית יעי' ואלד שפיאר םלי
5דני׳גפיאד ישדצר?שלוש'י?£ואמלתדכיייביארי באחיינה*ע? ליאהניצה
ניייןש לול יזאיינ״עצ* •היויג יזפן׳של* 6לח^רגלרניים שיעלו על •ללב׳ ? » J
במל־) אצרי כויייילה^תי׳גץשלי׳ל י ג כ י יזו? ליד רביי5י»ל0-בזש* 1ללב
)גל ב;5תחיצ5מלתד^'&לוא זלאלי איירישיול שיא*־ש:פי• וין ־•?•ז י מ י ן
יקיזש 5£א<׳ שיקיא׳ ׳רבר׳ין עת* שיתיפה^ל לצב • ואמני מ < שיצל ־עיצ/
*נוי לי; nfc f׳jליל ^ Vl.א־י* היכל הדבריס-הנייבשאר ?־•ין-מ ת <׳!
גנל-ייקיש •מפאר-הייקיחית •שלי( •י וי יז בוי׳לתידנר• היל ל פ ש ק לבאי א ל י
>> <א<נ .ל׳ ־:ל 1נ*3
לבש ק'לני ביייןלת דשו*»יריזעל ייתתהיניילנוצי !* ׳
שלפש ק6ישאחייוול<צלייזי^יייפלכ־צ:וי''5בפ-יןעני״ נינ־ד־ייישי יילת י כ «
י-יי" ׳ ־ י ׳דלעליוי־אאיל־^נע^יילאוהפ^קאזדבא^נומלת־שוייו׳••?^׳'^^
י•י ייענ־י( אשי ליצר צ! יא אר־שפ^שנולצמיןיש^אייר * י ״ ל ת ל כ י • יויןי^ש׳זן
־ " י־ י אצאיאחיזיעל^ותלדנועפןוירלינזפו־ל^ג-ש צויששק^ש־ישללוא^
ליילפשיקלפג׳שאווולבללשלי^יקללת״ולעללפש־קילו־^יןש^-יגז
*׳לתרגרישדיא * 5ו ר ע צ ל ש ל ^ & י ^ י ב פ ל נ ל ק צ ו י t ? t fי ב י י ש *.מייזשיש־על
l
!
ך״'
1
;
:
הצל כאח!י (ואגש-־בן בוהללמ?׳מ * נ מ מ ע פ י -
ל ל • .משנ׳פ«נלצדל?׳ל&5יאר6ש?תח•!! געי ןלי*ן י !st1א י ר ?נל לנליפ v-H
, r t o * * ^ ? :מין־ שי ש ז!4
y
.
K
־
<:״?:־ אחלימצליאי הו׳ז*ןיי:כו< 6?<14ששצ^וליש נ מ ר ^ ב ל ^ ^ ה
ו נ
י
< צ!te
m־*<" hר«£־י י ! w
ץ
הנ
־••-£־>
»אמר
;קהלת פדשהמ
יאי^ציפל^יגיי׳או^לאוח^פל
קט
^^^•*tv^ljw-vp
קצת י ם
3חפיצ• :5נקני /ל ש י י ם ה ז י ן ה י ח ש ן ה!א.סי;נ;ס ו;צ1סלנ• כ! י י ו ו ש ו>•
מעל השק
נ ל פ ש לשחי נ:י־ם^-אנץכנן״ה>>W?0.V
p*S1'J»1v»-Jםיז
» פ י 0לשמש כגן׳ 3לשיפיםמכ׳ס לכרכים »a־ !< p>q־ ^ » 1 J״ Mי ? י י ?
*'; a•" nו
, 0־:
שזלפלזפישצי/בציכנפיהאון צח נצל כלפי הפחד!ג»אלו* נצל׳ ,ictלכה,
»>;יזשולצ<{/פ הינוישיגי־פהיישיכלצם ב י ז י ו ן
<" wiשפה• ־ג׳ה-ישש־^
אתפהילמיניפאשושחוכלהדןנליםיןנזחי׳כהג־׳ןכ׳ם^איש־יזכ* י י י י י כ:;,.חr!r
r
aspנפשל׳פ וכליש נייק הי׳יתה&שמית״נלההנ^א ) * פ ג ל ח ל ן ש ש נ ה כ ל ף
•אמרעלהצתווחמ^ההמקיממילמעל^שכהתעKQ*$fג»ן.שע5למי!
*
9
« .
^ומ&הח<תטהי&שחכצש</תהכל,ויןטמגנחתעל^לה?<יי^הגמ0וגי׳);
מ א ל י י ל ע ש ר ה ל כ ר י ס ק ש ׳ ם כ ע י ל ש ו ב מ מ י ת ק ש ה מ נ ל פ : ( . } * W K V O Iי .׳ חל
ידל׳זה שהנלהיה מן העפר והכל שכאל^עפר *אמ»י;<»» 3ין^5ל<}צ.החי1
פסה׳ה שיוהמ׳תה חחחייב מפאתהל«מני -ש י ז ׳ א ה א ק « , :ל p-היי ו לללח^ •ip-
המיתההמלעכיתעלפלהרכר׳םהגשחייס •כ גפיכמציס^איו ןצלהץת ש־שש
1
י1ט׳נאשי»גאל!לאלשי!!א קשה מהמ!ת-ו«ת;כל על4י {(לא .י/כלח •***•.ת א ת י׳*}
;nt
ק מ הטוככץ&אל אתל המיתעל ק אמר כיפים ל ש ח י !!»3זשמ5יז(אי»:ין&1<.
השש• הןצןי׳ואולכאיינוגהעד נכין היום ילהיישהומ? ^ps׳5M'P׳»«Hj?i׳t035ij
א מ״ג׳.לא׳ש*להשם לצחי כ׳ ?המשך חדק הכל גשכחעלגןאיז^-גנפ׳כלשייש,
<9השמ^מוימל הזחןשגד^מספרהמנועןבקיי^^פי׳תאתויי״י/עיגתהצלצ^
®> mשמ־ששמיומ<גמהפיצשוצקיני1שישר?60מ» 0מגהל«:ל«ה(?ין־גא fה! f
׳כיל לכלת! נ ל ה מ ג נ י עליו והוא השהללחשג־ל־נ^פיזז^שלילי׳עלס-מ-הגלןלימ
נצלס־כמופהם השכלים הננלליםפהכ &לשסמרלגו;,א-3יאגל1ל<ממנ 5יןראשונהן
ואםהעלןלהאחייןמנלסואםהאמצעיאשו^א הציגה לליצל.כא*! גלש נ ת ת »ו'צ '3PV1
» צ מ ה אולרישש׳יה כנןא א3זרת ק ד ש !היא.ה׳ללזליןןלאשןן >0תן66ת קלישי . :י׳? * ״ י ׳ '
1
ק י שפיז!5זיצצלייזהא״צע״& 0ה.0עללי**0י^ילןנצ י ך ז * * עלילה •אחירהן« שיל? וכוי
ושתשל^שיתהפ עלי iיDיחגל)ל tsאקןגציל•סמpייה®אשרמpiנא וצי קי0־8צ&הי
,
פעמים־קדןשלדמואלחוחקשכשלשה
מללעשךזקי׳םהעליוייעצ>*.fra?pי
אניןגוצפהמלרגיתיהששיפ־פוכלוגישיחייתהיןזםע/עלכ׳הרלךהוההקל^"<ttctrJ
3 0מ מ ע ה פ ה ואח פ י צ ה לישסהלכל׳'הכלים יהישקל־ם אשל'.יואל ה ע פ ר *
כ :ה י ל י-הכצהנליפי־׳יקהלי/יו'י-שקהצתני.חלתא-ירי1וכהח לכלין•
כל-.זיהוהה:א צההכילהלנליפ שהס השכליפ!תהיה מ ל ת סכל פ על ולא ש 8
ל!• .שליש ה •:םהדנייםהנפששיס יכל-ם מ־יליהסוהפיכיםישתתתוה י פ י *
ה :ל ־ • tכליפ "rהי-להשצ׳הכצהכליוי׳ההילההנליששי;ס.שקנ,מש כלים»!מי*
ההרה י ״ ה שלמעלה מהם ה נ ה הצי השיה שכהה ה!א שהכל הכלואםיזלת ? י ל !
היא שש ?הכשל והי; כל יאמר ג י י ג ה ללשיההגלייה־צייאחר׳ תחת•! * .ל ,ה ע ל *
ו$למ־ &ש גג־ w׳ 8
; tמ ? ; *» s iהבל51מתי ^ לג&נ
•!td).o::l^sכ\ן ; ! n r
קהלת פדעה א
ציארהרכויפהגסמ״ס כלס שלם כל & יהי י׳ ייכלל י ת ניכ כי ש ^ •־*-
יתריןלארס בבל עמל! שיעמל תלי׳ ,השיש •ויי־היירילצש״••; ש*ש ״ ת
לשמש:נפליס תחתלמערכל םיל גדים כאמתייה ׳ .־ ; ל ״ • :של־י ת י•?;:
ן -ך^יי• הכל ולא ישמו מיממל מלס אחר שביאר התגבוית הילתעל:ל לדנו* הנםמ״ש
ביאר התגביימהםסהנויכ שלא תגבר עליי המי' וויי דיר הילך ידיי כא •ו״שאעפ"
שימות! ל ו ו מל לגל תחתילס בא דיי אחי תללת הרזי היאש•; י כ נ י ! ד י י לדיר
וזרהכישיש •שכת מעש׳לאישי״אשריגאללס שס על פגי ח ! fאחו א שר ביאר יע כרת לשש
כל המיתנעיק לבאי תגבירתהזמן שמכלה גש את השש ייא ייוח לשמש •בא
השמש •ריהנההשמש אשי •פיצה מהזמן כאמיר לגל ליא כילל נשל ה י ק י P
ול!אמכלל אתהנלנ׳ כבלהאקיצא קיסי:'7זא«ייליקמ ש אןוזרח ה א שש
וציני כי ככ׳ לדרך היל לרמ!י של!א ורח לכל למקמ־ת ככיור יאף במקיס
ששיקע לקצת שם יורת לקצת אחר ילס למתגנריס !גכיח״ס ככד ר ביאן״מין
•שיכסלנקאנט פדשכלעוללעייית!!א ואל ייקמ! שאן .זרת היא ש; כלומר
כמק ס שהוא שוקע שהיא שיאן אל מקימן שיל •צדק בשקיעה הנל כשהיא ררס
מ ל ך אל לקצמכנ׳ אדם החנגדיסללס!אחר אשר ביאו כללית לקש ככלהכר ר מחזות
לחערכביאר כללו' הקפ! מצפי;לדר!כ בהיות הילך כגלגלי בק הלק תייממעיכ
לי׳זיחהפן התניעה היאשונחאהולן אל ירש •כשב אל נכין ילליית שנואש
שעישלשת׳ תנוע׳ת מתחלפית למקימית מתחלפים אמי שנליימ ס י כ כ ש כ כ
נכח לתפעלל»!מיתמלגצגללעליקשולילצרמזבנכלס!ככפיככ שלםמלעיין
דנית ממורח ליוערכהצל א! כשבונים ההם עצמם לילן לרוח של נס! פל דרים
ועלשכיכות׳!החיוחדיתלושהיאתמעתינכחהקיהלקיתי• אשר בגלגל השי״•:
והיאתמעמ! ממעונלמויח שכ החח הנוישל דיים ושל צפי; כלימשאינו הילך
נעצסוואשונהבסבובויתמעתמצפק לדרוסרק ממערב למזרח 5׳ זהו שב כ!
המיוחד לו אן על ככיניתיו אלה להיותהחגירה נ!טה חציה לדרים וחציה לצכ״ן
•קרא ה!לן אל דרום ואל צפ ן כנייייא יעל סביסתיו שכ הרוח כלי על סביבתי!
המיוחדות ל! שב הו!ח לנפינ• יהדר1ח• נהייתו סבב סיבב ממורח למערכ
נתנ!עת הגלגל היומי ונוהמתישבהכל על נכי; כרק־יק אמתי כר־-ז כלתשיג־ת
ר
;
נ ל הנוזלי' השמש אשר לא יתבאר והששככפרתפלה למשל!סחר אשיר ביאר תגכד' ל ז ד ג
המשכיר!המכלה כל הדבריש השכלים אשי הס ר.י! תי־ :גל מ י ק לבאר לדבי•
היותגבריס עלהימןיאינסנופליםתחתי! נמו כ י ש השנליש •ל״דלים ורויגמיש
הםכלתהכנל האניש׳ כאשרישכ׳ל ביילליי :.- ::ד כשישה הראש גז!אמר ד ד ן
גלל שכל השפלים המכינ׳יכשס נחליס להייתס משפילי :נשי' שהיא ליש לנדל
גתו'הנחלים ההולכים אל הים כמו כי היא השכל הנאצל י ל ׳ ת ׳תיושב אליו׳
גהשכלה יהרבקיתעמנ ׳תייזא כל הנחלים הילהש אל היס וכמי שהים אייל מלא
מלשקללשבלהוהדכקותכי׳ת'א־מי«סיף על עצחותי דכר הלילה Hי ז י « 1
ך ״; \ $׳»! מלא ואמו %מקש שזשסיים ?ולנים שם הש שבים ללכת רמז פ כ » ק *
1
»דש;ל c
\י
קטא
קהלת י נרשה א״
*שכלים לאנוש״־ הולכ׳יכהיותלאדסתי כעל? להדבק עמו •תישם הס שביש
ללכת אחר ה כ ו ר הנפש מהנין שידבק לשכל כמושכל•! מ • מ י ל א ד ק ד י ק נ ס ן
!)•מ1א»ת׳6צהשארותהנפשוהששצהאג!שיהנקנה כצאתו מן לכח אל הפועל
״ ,ר ך ה ש נ ׳ ה ז א י ו ת ר י ש ר י כ ש ר כעיני כמ אצים 1אדס ועש שצח נתנארו C Dכ י נ י
רי׳לותעלמתבינתס אבארם כ ל כאד ל י ס נ עס שאקצר כמל שלייונמ׳ סש
הביארוהנהבפכיקהראשןיקפהצכלמע״ןהכפלשבאבפסיק
שליל י ס ל ק
שיאמר הבצ הכלים אמרקהלתהנלהבלאףשלפי האמת קשה ע ד מול ש־יה
מספיק ש׳אמאחיקהלת הכל הכל כ• ככלל הכל היו כצ החלקיישלם היצ׳יאך נמל
שלנו ואה סישדבריחלק״ישליבל׳יינפפד׳יאך הם מכיא׳ילכולצעצמית׳ נשמר ק׳׳'
ואותיהחלק׳יהמביאיילרבד עצמ׳ ונשאר קיייאין ראוי לההביל אותם אח׳ שמביאים
אלרכרנשארכ״חשכוידומה בצד מה שנס הס מתעצמים בדבר הנשאר ונמשך
מהם כמו שהארכתי על זה בדרשיתי כענק קצין המעלית המדותיות כנפש השלם
וכספר העשירימכפר פי׳ משל הרחבתי עוד הכיאיר כדרום הזה כאר היטב על
כ׳ לא ההביל כלס יחד לליותהבדל רב ביניהם כאמורוכיארהינס עם הבדלם
כ׳ באוחילכללכליס אמר קהלתדצה כשתהיה מלתהכצ פועל שהוא הנשק אצל׳
כאצואמרשאמרקהצתלהלכ׳צהלכצ׳סלחצק״סהמכיאיס לדבר אחר כ׳ מיל
הצד •קראי חליךס!כלשון רבים יען יכללם הכל אשר הס חלקיס צ! כמו שהם
התאויתהנשמ״ת שהם להעמדת הח״סהגשמ״ס כ׳ וההמיןהס חלקים מכיאיס
אצ כצ שהבל והחלקים הס הכל אך <ש חלקיס אחרים שלסהכליס יכליפ כמ 1שהם
הפעילות החצוניותשחהס •תלוו המעלותוהקניניס כנפש הנה אייתם החלקים אינם
הבציסאעפישהםפליסונפסדיסיעןיתהוומלסדכריסעצחית״ס כנפש ועל ק
אמר פרצה לההכיצ ההבל׳' החלק״סוכיאר שלא רצה על כצפ רק הלכציס שהכל
שצהס •שמביאים אציו הוא גב הכל יזא הכל הכלים הכצ הבצוהוא מק!הבדצ ואחר
אשר ביאר הקדמת! ב שרצה צההביצמה שהוא הכצ מצר עצמ 1ומביא אצ ד ב ר
בללשגש לוא לכל נעתק לבאר לשלחו'אשר הוא דבר עצמות׳ נשאר כעצמי ו ל א
אומרומל יתרון לארס ככל עמל! שיעמול תחתלשמש וכויכ• מלבר שיש מק ס לפרש
שתהיה גורתמה •תיון לארס כמו מה רכ טוכך־שחורל על מעלת ליתרין הנמשך
מכצ לעמל שיעמול תחתלשמש כעמלל של ת ר ל ומנמתלש׳ לנה זילת!ה יאמר
בפשט! כל״תגורתתחתלשמש דבקלצגזרת מ ל יתרון לאדם ולא לצורת ככל
עמצו שיעמול והוא כאלו אמיחהיתחן לאדם תחיהשמש ככל עמצו שיעמ!צ והכ!נה
שהשכרוה׳תחן שיהיה לו לארס ככצ עמצ! שיעמוצ כ ע ה 1לעכודת״ת'אין היתרון
והששרההואנתןליתחתהשמשרק למעלהראש עלצכא למרום כמרים וזא מה
יתרון לאדם וכייתחתהשמשזכויוכיאר ל ע מ ן עוד כרושם השכר הרוחני כאומרו
דור הולך ודור כאוהארן לשלם ע מ י ת ׳ י י ד ו ר השלמים אשר מצדם ׳חשכ ה י ו ד
דלילצרשסכהסהנהיצדקכהסשהס כאיסבעהז והס הולכים ולא יאמר כהס
שיותס המיס •:פשרי :רק הולכיםובאיס שהוא ימו ללי:ת?אצצי'מהפכה הראשוני
י'
:
יי
1
6
3
וחצינית
קהלת 3דש.־ן r
•חציכיתהנפשמ מתחת כסא כ נ יי כילכ• י י ־ א -י י • י י f t -.fo
;•TOצ יחס כשאיהצ-ייתהמתה״תעסהח־־׳י Vשןכשימיזלמ׳״״״םיש־ןו!
לנידימ ! ׳ צ ד ק כלס היומשהילשיש חל ה ״ ק כ כ י י :־ מ נש« • jrר ן
.,ן
י.-
?
טיולה•׳' שא•; מסעה כל לך! 63י ק כ ע י ן ח ״ : :ל ע — ק — - ; « ~ -
ד
לימה המניעה הראשיצל א ש י אלי! ישיא :וממשי יללי על ~ א־יר והאיץ לעלם
ע ״ י מ כ׳ נכשימהשלמיש כאמאלהעלש היה הנרשם כהרץאשרישבי כ ל ~ t :
הילכמ!שנימאל ל י ק ש אשיממהחצכ! !על א י ק ההשכלה כח־ס כ ע ל י בא
הבת־כ הגי׳שןוכנההששצ האנוש• כ:ש שיש י ע ; ל א י י לא־ס ה״ל־ר לכל
הגיף •6מו שהשכלהאניש׳ •זרח!ישכילכעהזלדכרי״האלה״ס אך ל א ש י ע
גס כ; לכעמיש כ י ש ר •שכיל רכנה אל לדכריס לגשמ״ס !׳ידה ׳:משך אחר
הרמי!; ״א!!רח השמש •כא לשמש אמנם כשי13ר לשלס יק לעי ל הנה שש כע לם
לנשמימיווחלוא ממיר כמל שמשכילשס וממענגמייו לשכינה ויא יאציק״יז
םיאנ> י ר ח הוא שם •ר'כאשר •שאן אלמקימילשוכאל לייקס אשרסיזנ! חיצב
»׳ jגעייוניל הנד או ה!א דוח שם כלמ• שיךעה כלל יאפשר שריח כ ל ליחש עמ־ק הארכתי
א נ י כ ו מ א ד כ מ ד ו ש ריל בישעיה על פסיק פתחו שעיים דכא נויצדיקסישל־א
מאמר מכהיל מארשנאמר שש שלכל יי שכ עס ה כרמך י כג; עד; יחרש להם מריש
יורשה שעמיר לימן ע< מש-ח טי ואומומלעלס מפשי לקדמ-־נמ כמאמר הוה כמו
ב ז כ ו א!ת! מהר שיינו ג א פ ד ס ככפר אכ; כיח; אשד לו ולס לא ירע! !לא •כיס שאין
המייה חישה הנוישס חחש על עצמיתהתיה חלילה י ק חדישיתרק ידיעה ב מ ל
שהשיגו כה הנשמותכ׳ כהיומן מעידכימעסהחימרעס שהוא עחכ מצ-אמלכד
כנ!דעהנה הח!מר »סך מכדיל ומחיצה גדולל עד שלא יוכלהשכל להשיג הדכר•'
כאספקלריא המאירה י ק כש!חא המצייר הדכריס לכד וכאשר נפרד השכל
מהחומר או מתחדשתלו השגה אחרתניככתעל מ ל שהשיג בעד :עפ ההי״ר
נדבריםעצמסשהשיגפהיא!תה ההשגההנקיה מכלסיגוחלאה כאפפקלייא
המאירה קרא תירה חדשל שמשיניס נפשימהצדיק׳פ בג; ע ק ועליה אמר שלמד
טכהיותהשכלבעהועסהחומרהנל ה!א ח מ ל לשמששל!א וירח 1כא יחד י ק
איננו רואה ומשיגהדבייס באספקלריא ה מ ת ה ד ק מערבותעש חזמרקיועביית
מהמצרהצירויהדמיוניותכחוהשמש שהואדרחובאבבלרגע יפלחלקמתשעתו
כ• ככל מקים ש ל א וירח למקים אחד מהאדן שוקעלמיןםהנכח׳• לו מ ו ד ע א ן
כששואן השכל א 3מקמו שם והוא אחר׳ הפרד! מלחוס זורח זריחל חדשה כלתי
ב י א ה ב צ ל ט ש ס ל ו ו י ח ל ל א תציק באמת י ק על א ו י נ ו ס ן שליל נעדר קידם
וה!א דקדוק נכו; !לארכתיכררשות׳ על לדרוש ל ו ל •כ׳קששסוביאר הענקעיר
כשניהם ואחי על השגתו בעלי שבלייתלשכל כעהי הנה הוא פינה לפעמים אל
הדבייס הגשמיים המכוג׳ס בצבק שנאמר בשמאלה עושי וכבוד אך היא הולך על
הרוב אל דחס שהוא כנוי אל השלמותהאממ׳ באימון אןרך׳מים נימיצל יעל ק
אחר נ ד ח ס הוצן וכנפי; ס!בביעןעקרהל׳כת1ה,אאמוהשל׳ס!תהמ׳)חד לו ועל
P
קניב
קהלת פרשה א
ק א מ ר ס ו ל ך א ל ד י ו ס ואמנם אל צד צפון אמו שה!א :3בכלעתים רחיקיתשל*
כ ד ו ס המיוחדתלווכיאר שאן כשסיבב לפעמים אל צפין הנה בהיותו ס י כ כ ט כ ב
'לרגעים!עתים הנה על הבינותי! אלהשנהווח האלה׳ אל מקים שח!צכ ממנו
שתכלית! אף בהבינו לצפי; הוא להעמיד הגון כדי להשיג המושבלתיזא סובב
ביבכה לךהי!ח בהיות סיבב הולך הר!ח כהליכת! המיוחדת שהיא אל השגת
ה״ושכליתועלסכיבותיואלה שכ הרוח למקום םכא והדח תש;כ אל האנדים
ואפשר שהר!ח המכר פה הוא הר!ח הדרומי המיוחד לו שאמרכו שה״צך כו
והוא כמ• אל ההשכלה ואמר שאן כהיותו סיבב אל צפון שהוא פצו׳ חל ה ש ב
החציציהנההוא הולך הדוח האחר שהוא אל דרוס ועל סביבותיו סב אלהרוח
המיכאיפ; שכל תכלית כשי1צא מדרוישהוא כנוי אל השכלתו הוא לשוב אליו שדת
1ה!אמתישכעלנכ!ן ואחרשכיאר אוב! השכלתו בעהו ביאר אופןהשכלתי אחר
שיכרד מן הגון בעילם הנשמות״א כל הנחלים הולכים אל הים ומיכל הנפשות
שהם כנחלים שהולכים להדכקןגס הים כחלק אל הכל פן הנפשית הולכים אל
הסכה הראשונה שהם חלק חענמות־הא כל הנחלים הולכים אל הים כמו החלק
אל הכל והוא רמו אל הנפש כשמנה א ל י ״ ת כמש הנביא ירמיה עה בספר קינית
מלקי האמרה נפשי על פן איחיל לו שהסנה אצל׳ שתוחלת׳ היתה השארותהנכש ג ה)ק• 5
ושוכהאלהכל יאחר שתחלת׳ היא אמתית וקיימת יען היא חלק מהשי י כ ק
בהכרח החלק ישוב אל הכל ׳יתקיים כפל ילאתפסד הא על כן אותיללו כלומר
לשוב להדבק אליו זבן אמר שלמההעיה פה דרך כלל סכל הנכשיתהולבות להדכק
עמויתיעסשאינו מיסיןכויתדבר כ׳ היא מסתפק בעצמי ית'עלו׳ רכ »א <היס
איננו מלא ואמישיגש היית שאמר שהילכייהנהההליכה היא ששביילמקיישממניבא)
כאופן שהיא הליכהבצדמהמצד מה שהשיגו פהמהמ:שכלית!היא תשונה אליו
יען משם בא! והושפעו כגיפיס וזא אל מקיס שהנחלים הולכים שם הס שביס ללכת
וכויואפשר שרצה לרמוז עלחרוש הידיעה אחר החויאשר וכונו שהיא על ההשגה
שהשיג! פהזה!אכאלואמרםשסםכיםללכתהליכהאחרתז!לת ההל כה שהלכו
פה בעילם הוה כ׳ ההליכה היא כמי אל ההשגה והיא כאלו אמר ששם הס שכיס
להשיג השגה אחרתמחורש' פנויוהונו דקדוק נכ!ן הנה והו העולה מהשני פירושים
שפירשתי כששה פסיקים אלה כספר תפלה לחשה אשר נ כ ר נרכש עס ששש
הארפת׳ כדרושיס המסתעפים מהם שעקר יקר הטונה שס הדר!שי' !פה הוספתי
מה שהיה צריך ליישוב הפסוקים כפי מקימם ואפשר לומר עיר דרך ישר כפשט•
הכתיביסכר1שסהאושרהאנ!שיואוקהשנת!בהפסד
ה
ח
!
מ
ר
) ה ש
א
י ו ת
י ; צ ) י ה
והתחיל!אחר שרצה לההביל פרטי האדיוכחותיו מצד הרכבתו כדי להכין ולהירית
כאיזה צ י ממנ! יהיה האושר 1זא הבל הבלים אמר קהלתיכד׳ לישב הכבל ככתיב
והאריכ'1כהיו'שהי'אפש'לכל!ל הכל כצורה אחתולימיאחיקהלת הכל הכל כיינאמ'
כ׳ הנה כווני שלמה היעה היתלההכיל עניני ג!ף האריוהרככתי חסמצד עצמ! שהוי
סלקצכרד כעצמו מכללו' האיש׳יואם מצד היות! חלק אנשי דוח כ׳ כל חלק ישמו
^
3
1
6
3
ו׳פסד
. .
» דנ5היל
קיזלת פדכזה א
1כ א י ל ז החד *לשד
ויפסל בעצמי!׳רקיי *׳ •שסלכש״יריהפש״כללמיכ •*•:כיפי*
סבר א בהחלט ע ־ שיצטרך לח מכ• פ; •כפ ל שחל לאבי• ייבש־ נש י::•-־ ::ף
כלי אף כפי מ ל-כדיח ':-:שדי־• מק •״צ־ ע •-:־־מיץ : :ל . . :־ ••••:ני
כ כ פ ר הזה לההביל ללנל״הכאישיהדד פל •ז-קיהל״ללאנישיהנ־־נח• נכ;זי;
ן י ר מ ו א ל ל כ י ד -צ ־ ע צ מ ״ נ ־ כ -ט מ׳ :־ מ ר ק• ל -י ל ל — : • ; : : : :־ ׳
,
• • ״ -־ ״ ׳ .־ : : :־ ! :ל ־ ־ : : :למי
קללמשהויהככ־לחלקיינדעצ־׳ילר־
אמיהבל היל׳ הבל הכל שיצ לההביל י מייגד השל ה ש י ״ י׳ מ ב ב ל ז י ן שבי ה־ ל
בשלל׳נפהייכהכה הדיר •פשרי של חלקי הליל כ ת ׳ שכלב ה ה ל ן •כהי•׳ כלבלבי׳'
כאמור ולזה
חוו יממ הבל הכל׳ ה כל הבל הללי שיק ש־לההבצ׳ נ ש י צ ד ה כ ג ש ד א
לכלינפסד זאהמה־מלמלבלששההנל ׳למשלבלהכ נחנקים לנפשד כ שלש
הבליייכאלואמילבלהשההבל׳ החלק•
י•:־ ע } •ש : .״ ־ : .ש :־־:־•ק :השל״ם
לחזר:י־-רשנשלשלשלינד בלל-יש שה ח הל י כ ל ה־ : : :־ ש ז ״ r•'• :הבל
הכלים הכל הבל ומההקדיה בוימה :ל ד הד־ישך׳ ל־א לדעת מה י מ י :ל• ל י ד ם
ככ׳ היימ׳ ארס מורכב
מתמהשיש ששל עללל שהלח עוול כ! החל f e eלשכל
יוצל עצמו ומצל כללו'לולו
ששלל כל איש• הזיק ל ל ,א 0־ י פה ימיין ציירה <:גל
עמל! שיעמול כוייל אחר שה א נכהד י צל
נשאר ממש יהוא מה שביאר
י
ע;מ
•־ני כלל־מ אנס• ל
י ו י־ש
~ה
ע ד כ מ מ ו ! ד ר ה:לן וריד כא •׳היזון'עלש יו ל ס ר
שכל הדוד .נכהד!כא דיר אחר כמק מ! !הראשי; חלף הלך ל! עש י נ ששי ,ס כ ל ה
•חחי ,לו לאדם הפרטי
היא העזמ־תלעולס
אש מצד עצמו 1אס מצד
ואין
דבר קייס
ד,ל!
אחד ששל הד ר נבהל ! ה א ר [
מלמה אס פ; נמחיקההשאלה מהיתרון ל א ד י
מצד ההקדמה שאמר הכל הכלים וכוי שנמאממה כפה ק דור ה לך!ד:ר כ א יכו"
proהכל חרק •פה כשלשה פסיקים
הנמשכים מרח השמש כ! הילךאלדתיכל
הנח ליס כו/ראשינה כיאר ימרק חלק הצדה ואח״ש הפסל ה מ מ ו •עי ה^דס אשר
הוביר מחובל משניהם כנודעועלקיוס הצירה!השאהתה אמר וזרח השיש !בא
הוא ירי המשיל
השמש ואל מקומו שואףוווח
נמנה א ן כזמן ה׳!מ! מחובי לחומר
אשד משם ח-צכאל פ־׳ש בשתיתניעיתיוהאחמהשרח׳תמצלמנוע״הגלגל היולד
המוביל אוח! ממזרח לחעיב מפיח הכן תנועתי הקף א ח ד כפל כיו־ ש ע ת עלי
ההמ אשי
תשוכאלהאלהיס אשל,
ששם הוא הולך!משמלם!ממלכק אל מ מ מ ן
כל הקף כדור הארץ!האחרתהיא הממעה הטבעימל! שעשה אימה ש־ ש כפו
לאסו חמעלכ למזוח הקף אחל שלש על מלאתל! שנה תמיחה והמשיל ח״ האדם
לא!לי!ס שהוא מומן וריחתהשחם ע ר בואו כי כן ללש!
אותי ליל
על זה הירך•
מד hitכאימרסכמללשלבהויזלל'בלכיהכשסל'אכאכלכהנאאמל!כיאקאנ!י1לע׳ם
Tשמשו
ישי
שורחהשמשובאהשמשאלאמהוכןערשלאישקעשמםישלצל-קוהמאמוליח
שמשי של צדיק אחר רנר' כאמתשהםול הכריח! דרשה זאתמדהקל׳ם הזריחה אל
השקיעה ה פ ן מל שנאמיכוחן כריאמס שהקד׳ישקיעמ' לוריחתס שנאמ' לה• עי כ
!׳הי נקר ׳!ם אחי•שהנכין אצלי כמו שהכרחתי א!י«כס?ר תירתמשה מכח ק שית
,
-
.׳
?־!;ישיש
קה5ת פרשה א
J
קכנ
עמפישיש • 636תכןלה״תערכרקעל ׳!ס שקרס שהערב והחשך ה ע י ר ה * י
אשי לתיןק׳שיא זאתגמרתיואמיתישהש׳כשכרא את המאיר הנחל שה חתו
באיכק המערבי כנקייתהשקיעה כערך אצ המקיש שהיה שס ארש הראשון!נוה
הא-קיני״ר המתהשקיעה ק דמתאלהוריחהוכבןה קשה צהס זצ בכה ק הוה
ל( •ן הקייס שלחההודיחיאל השקיעה ומזה הבריח׳ שהיא משצ א צ מיתהצדיקיס
ו ת לד ח :כאמיר שק דס שישקע צדיק אחד יודח אחר ובכן אמ לכי דרשני כ׳ הנה
ה:׳•ש כהיות׳ וירח ושקע כיוס אחד הנה כמקיס עצמו שהיא ירח שהיא כהייח!
עילה כא כק המורח׳ יגש משש והלאה כל היוס שהיא ירח על ה א ו ן הנה שש היא
הילך מהלכי הטבעי כנודעכ׳ כעיר שמוליך אותו הגצגצ היומי ממורח צמערכ הוא
»ו־זר ממעדכצייויח כמו שהמשילו א ת׳ הקדמ ניס למהלך הנמלה על אבן הריחיס
לו ש ־ היח כ י .בת ב-ה לכה המי חדת לה הפךתנועתהריח׳ ובעודשהריחיייהיבכו
אלףהקשהדמחקיףהיאכמהצשההקף אחד וצא תנגד למהלכה היות מהלך
הי-יחיה הפךמהלנה כ׳ היא תסיכב תמיד עש סביכ הריח • :כ ע ד שהיא סיבכי
עם סב כ אכןהדיחיש היא הולשתמהלפה הפך מהלך האכ; כנו' וכן •קיה במהלך
השמששאעפי שאני רואי'ש׳ צא ממורח!שיקעכמערכ הנה כעודשע!שה המהלך
ההוא ממורח למערב כלח התניעה הראש נהנה הוא ־שחף ושכ אצ מק מו הטביעי
ש ה א מ מ ע ־ כ ל י ז ו י ח א ף כומןהיות׳ ולח שסוואואליק מ! שואף ולח שס הנה
הוא שואף אצ יוק מ׳ הטבעי שהוא ממערב צמורח ש שיא תנועתו הטבעיתכנודע
!אחישכיחר המשלב אד הנמשצ כארס הנו לעיל ששאצמה יתרון צאדס 1כו' ואמר
ש ב י ק ר ה צאדס בחיי׳ שה!א פינה אל ימין ואל שמאל בהיות! מחיכרעס החימר
שמצד השכל הילך אל דר!ס שה!א ימין ומצר הח מר סיבב אל צפי; אף שאינו מהלך
אחתים על ק אמר כימק הילך שהיא המהלך הטבעיועל צד השמאלאמד ה!כב
שאינו הולך!1גב!למ:גבלכמו שהולך הרוח ואפשישרצישבהיות! הולך השמש ומטה t
לריס הנה בהצ!ב!1ה ה!א סיבכ אל צפיןיען אינו מהלך ישר שיצדק בו שהולך וחור
כ׳ להיות תהלכי סכ־כי הנהכהיותוהילך הוא סיבב כנו' ואחיסאף במה שס!כפ
מפאת החומרהנההשכל!הצרה הוצךגששש כ׳ צא יעכבנו החימר ולא ימנענו
מלכת! כמהלכו הטבע׳ לי שהוא התחברות אל השבה הואשוצה פחו שהתנועה
ההכרחיתלא תעכב מהלך השמש הטבעי לו כנווואקיבכ ס!ככ ה!לך הרוח ירי
כמ! שהשמש כהיות׳ סיבב שבב כפי התניעה היאשינה עישה תניעתי המייחדת
בן הייח בהיותי מחה אלהחוחשתמפאתהחומי הולך היית כמהלכו הישי ועל
א תס הסכימתהנה ה!א שב הליח אצ המק!'שממנ! חינב ולחו אלהשאיותן כמה
פאמל שהאהלךיל־יואל הייתהנפשעצס לוחנ׳ מתחלה ושאינה נפש מתהוה
מלילה באומלו שכ החח שהוא פאצו אמר ששב אל המקיס אשר ממנו כא•
ותהיה מלת הי!ח על י ר ך םאמלהמלך הקלוש עצמו וישוב העפל אל ה א י ן ׳
כשהיה והרוח תשוב אל האלים אשי נתנה והיא הנכ!ן כ י י ך הוה מהכיס מכל צד•
לנ1ר'הכתיכ הנוי ש(:מיוהדות ת!:כ כוי ואס תהיה מלתיוח על,גבול המהלך אשר
-
•
הילך
קהלת פריטה א
ה;לך כ׳ אכש'סיתישכגס ?!א שיהיה כצונא־׳ י על השי ש ״?•ד השל -של ש ד י ־ ן
ה ל ך אצדדנסוסובב^צפ׳;ועלכניכיתיו ה ה כ ר ח י ת 5כ ה א ה י י ח פ י י ת ־ צ !
כמניעמי הטבעית <ה!לךהריח ההוא בשנה אחת כח ר ״ : :ד כצ; כ; ד •,ע־״
השלייה בשיפה • 01באומו! סיבב סיככ הולך היזח כלת כל ימ עת! פה א הייי!
הידיחר לי!׳*לחלקיתניעת!אמי פ י ל ס ב י ט ת ׳ ! ההכרח״ שהואשיבבפ־ככהיא
שכ הדיח המיוחד צ! כאמור והיא י/זיפ! /כיאור מה האח bמק•־״ ש י י ן ד י מ ה א
שפ כפי מה שפירשניהו והנמשל מוכן מעצמו כ א י ס שיש ט שתי ת ש ע ת הפש־ת
כאיור כמ! צשמש ובעוד שהוא מתציעע כתניעת החימר ה י כיל איתי הנד ה א
ע שה ת :עתי הטשעיתצהדכק בסכה הראשונה שהיא היק• :אשר י-ל׳ ח צכ
והיא משל מהכיס מכל צד!:איתאל הכינה הנטצה!אח אשר השליש מפל תשעת
השכל כשהיא נשאר קייס ונצחי!הילך תמיד כדרך ההשאחתיהדכיךתכלז כיאי
״הלך הח־יר והבשיו אשר עציו אמר שהוא הכל הכליס הכל הכל כ ט י ה
שפירשנו!תמר שמה שהחייריס ה צכיםישכיפ יה״ים ונפסדים ט ח שאמד דיר
ה :ך ידיר כא הנה כיה יקרה להם כמו הנחלים ׳שהנחציס הנה הס יוצאים
מהיסישש הס שכיס!עצבן אקהיס מלא םמ־לאהיי יוצאים מהים כ מ שכאים
כהכרח היה צ ו י ן אלמקיס ייתרממה שהוא והיה הים מתמצא אך להיית ששל
הנהריתונחליס הסייצאיס מהים ט עקד •פ ד המיס ת א מהים ומשם פילים רזכ
כל האידיה ומתה!ה מהם המטר הנודע ואחר ירידת המטר יתהזי הנחציס ט מה
סיעלהאד מ ן ה א ק אינמ מצד עצמה כי היא קרה רכשה כ פ כ ע כ מ ד ע 1האד
העילה ממני הוא מצד חלק המיס המעירכ כה!נחצישהכל יצא מהיס שהזא יס:ד
המיישגורהשימבמחלמ בריאת! יקי! המיס אליקיס אחד וקראו ימים כויוזא הל
הנחל׳' טיוהיס איני! מצא וכיאהסבה צמה איננ! מצא!היא יען אל מקים שהלח לי
הולטישםאיצםרק שכיסשסכ׳ משסיצאו ועל ק מ ה שחשו ביציאיקצתס בשיבם
ימלאו קצתם כשוכס יכןיקרהבחמריישימה!! מהיהדית וישזכ! החלקי'כהפסד
החמר׳ להמחכד אל היפידומ איש אצ מקמו הוא מה שכיאר שלמה העה עצמו
באומרו וישוב העפראצ האדן כשהיה כוישמלתהעפרהיא שס ה י ״ר המירכב
מנצ הד'יס!ד!ת שהוא מסנה תמיד אצהעפר כאומיט עפר אתה פו״אמר שיש:ב
להי!ת כמו שהיה איש אל מק:מו כסי ואס ה ע פ ר תהיה כמ׳ אל י ק ו ד העפר ט א ר
הדכר בו שהוא היותר ג1כר כמזרככ והיותר מוחש!ממנו נקיש על השאר טייציצא
לפי והשמש שדור הולך ודור כא הואעצ חצק הח!מר שהיא הווה ונפסד ועצת
אמר סהואהכצהכציס ושאין ׳מרון ככצעי׳צ! אשר ה!א עמל צדכריס הנשמיים
סהם תחת השמש וביאי כזה כלהדרושמכל צדדיו בארהיטבאשרעצ ק אמת
רנותינ! וכרס לנדבה כצדקיבחשפט שמצא! תחצת! יראת שמים שהם הששה
פסיקים הצצו שטס המחלמ השפר אשר כו נמכאר השארות הנפש !שלמותה
בהשגתהתכליתהנכסף צכל שהיאפיראתשמיס כמכר1עלפ׳הפיחשיס האלה
אשר פירשנו בפסיקים הצוי׳ת׳שכ על נכק מה שארול כמדרש על פשוק מה ׳מרין
לארם
קפד
קהלת פריסה א
לארס ככל עמל! שיעיוול וכויוזצ אד כניתן בקשי מ כ י י ס לגרז ל כ ד קללת יוכר ייל
,
שמצא! כז דכריסמסין לצד מיניתאמר! ה י י כלחכמתז של שלמה שכא צומי
•תיק לארס בכל עמלו יכ!ל אף כע!-ל
ה
T
J
P
T
?
M
N
( , f,j f c ,א1א
n B
י ז ו
כ
ע
ג
״ n:i.
T
מ
?«
ככד
^ קזצת וני
אימ עמל אכל עמל הוא כעמלה סל תירה עכ והטונה כי הנה לכא!ול ל י ל נראה
שגזרת מה יתדיןלאדס יכויהיא דכקה לגזרתככל עמלו דסמיך ליה שכילל כל מין
עמל יזה היה מש ה לצד מינות לנעדרי ההכנה ואחר שנתישכו היטכעל ה ד כ ר
יויר! ואחרו שגור' מהיתרון לאדיהיא דכקה כהכרח לג1רת תחת השמש 1ה!א כ*1וי
אס שתחת השמשאין ל!יתר!;אכליש לו •תדיןלמעלהמהשמש שה! ע!לס הנשמות
ומיה נשמע שלא יעמול רק כעמלה של תורה סישאר ממנה יתר!ן ולא יעמול כעמל!
הג!פניכדברים הגשמייםשלאישארלויתרוןמהסואין ׳תרונש י ק תחת השמש
וב1ה ׳תישכ ה»דר כלו על נ כ י ן י ת ת ק כו יןםיא חזקה שיש להדגיש כו והיא מ ל
לא! ראשינה שאחר יכול אפילו כעחלל ש ל ת ר ל אח' שאמר בכייכעמלודיקא!אס
<זשכו שבכלל עמלו נכנסתגס עמלו כת!לל אס כן איך למדו אחכ שלא אמר אלא
בעמלו ,צא כעמלל של ת!דל וקשל עזר מאד איך תר1קלקמלי כעמל! שלילכעמלנ
ד!קא ילא כעיילל שצ תירה כליית שעמלה של תידל ל!א גכ עמלו וכמאמר לתנא
ובתורה אתל עמל כויואיך אמיבולין ללכחיש המ!חש!לומר עמלל של ת ר ה אינה׳
עמלי
אדיבהאפכאמכתכראשפתיעמלוהואמהשעמלכתוריאךכמהשכתכנו
• ת ש ב לכל כ׳ כ מ ל שנראה לכאורה שגורת מהיתלוןרכקה עס בעמלו היה
בכנס לכלאך כשחזרו וראי שגזרתמליתייןיתבןשתהידבקה עם תחת לשמש
גזחשצאהזהילשצמהלקשצאיעמוצהאלס בדכריס שאי! לו ׳תדין מלס אלא
תחתלשמש ויעמ1ל בעמלה של תירה שה!א עמל שיש לו ׳תרין ממנה בעילם
הר1חמ שאינותחתלשמש ולא ממלתעמלודייקיללרקמגורתמל יתר!ן אס היא
דבקה צעמלי אי לתחתהשמש 1צכל הפיחשיס והנדרים תליה מלת עמלי כיללת
כלעמצואף כתורה ונתבאר באר הינוב זה הענין כדכרי ר!צ כמאישהזכרמ
כהקדמה שכא כמסכת שכתפיכמהמדציקין שאמרו כגחישתחצת! דכר׳ תירה
הייני יי ל שאמי מה יתרין לאדם ככל עמצו שיעמול תחת השמש ומצאתי מדרש
אחרבמדרשחמשמגלותרכהשהואמסביש מפל צד למה שפירשנו כמדרש הצו'
ו*ולאריודןתחתהשמשאי1ל)למעלהמןהשמשישלועכ"לולכ!נלמכ1אר'כ!כמל
ספירשצ! שתתתלשמש אין לו •תדןאבצ כ ע ל שלוא צחעצל מלשמש יש ל•! יתרון
ן;,״
־D״"ivlC1
ממנה כאחוי הנה כפ• ה י ר ן ה א ח ר ק אשי ביארצו לשפל כסיקיס לקידמ׳ס פ ר ע ה כ
יתבארו גסהארכעלפסוק־סאצלמספיםמפלצדנמשך לחל שפתח כפסיק לכל כל הינד•'
הכלייאמרקהליוכמה סס״ס כאומרו כל הנחלים הולכים אל הים ט י ט אחר
סכיאר שהדברים הגשמיים מצר עצמם מיצר כללותיכלס ׳תהיו!יפסח כמו שפירי
כפםזיהבלהבליס ©יוק פירשנו כפס ק כל הנחלים הולכים! 1הים שה!א משל אל
הדברים הגשמיים היו׳ס ונפסדים נמשך לזה ואמר שכל לדברים לסליק מהם
•נמשלו אל הנחלים הנויהמ הס יגעים והכממ כאומי׳געיס לרמז שהם נפסדים
)אין
קחיית פרשה כ
ואי; לרש תשלימאשלינ־ח! כ׳ השגת התכלית היא מפחת כל ה ק ־ ש ודדבי״ם
שאקלהסהמחלשיממשלימלקהסכאוכ; אחד לעילם •א־־ד כהש שדש יגעים
שאין להם המחדשימכלל חייה שהם ל ע ם כ׳ ה י ־ ש ה א המכלית ה
1
t
שאיניכמביח אליווכןיקיהככלהלבליםהנש־י״סשאיןלההמכלימיימ כ ״ ה
שאי; כן כתשכלימכ׳כל משכל כשל צידה דמייגיח היא יידחה ׳היא משליח יעל
כ; ביאר על כללית הכיכף יהמאיה כ י כ ר י ם הגשמיים כהנפש הבהי״מ ר מה
א:מש!שיאל אימה האלם כפה שהה לבלתי מכלימ כי לא י־מ אדם !מני ת־׳י־ע.
כידי:אלי א׳ אלף שנים כעדים ידבר לעלם כדביר החצינ׳ שריצה ע־דייא לאייכל
איש לדבר והיא הךכיר החצוני פי פיעל השכלאיננ :כדביר רק בהשכלה.נד יצל
ק אייר לא ייכל איש לדכר ואכשרלדקדק עיר כליה שלקח חלת איש ללא יילת•
א־ה להייתששס אדם יצדק על הכללית ׳איש לא • צ י ץ אלא על כיםמיל וכל כ ר ע י
איני רק ייפאתהחי״ר נ• לא ׳אייי .זה האיש הנרשם רק חכ־ומ המיילד ה ד ד ע
ילימיז שעל הדכ!רהחצינ< נהגשמ״ דכר אמלא יוכל איש לדכר מה שנשכבה •גם
כלמה נכש! יאחר שביאר יגיעתהדכור שהיא כילל כל הכח המרגיש !בכלל כל
יגיעת כשר אמר שהחושים ה״מר יקים שכהס לא יש כעי ולא יגיע׳ למכלימאשד
על כן יצדקגיכ כהס שהם יגעים!איןלהס תכלית כי השבעלעין הואהתשליתיכן
המל!׳ כא״; אך להיות שלא יגיע׳ לתכלית והם יגעים אמישלא תשבע עק לראות
ולא תמלא א ו; משמ!ע!אמנם לא הזכיי השלשה מ!שים האתיים יע; הם עצי ת
הנשמיו' שנהנים מהם שאר הנח הבלתי מדכרייםהם המשוש •הטעייהריח שהנאת'
היא גשמית נלת׳ ערוב רוחניותכלל מה שאי; ק כתיש הראי תוחוש השמע שנהנה.
השנלמהס ועל ק לא יהנז מהם נמה שהם מוחשים שאר נ ח רק נמה שמביאים־׳
אלחושהמש!שא<הנ1עסא! הריח שהם גשח״ם כמ! םנתכאר כל זה כ א ד כ ה
יי׳ כשבר כחלארכנו! ואחר אשר כיאר איך כל הדכריםיניעים דרך כלל שאין בהם
המחלשיממכלימומה שקדם כפשיק הכל הבלים שיתחלק! הכהלס אש מצד
כללומהרכריס הממה!יס ואס מצר החלקים מצד עצמם פח! שכיארנ! נעמק
לכאר איך לא ימצא המחדםומ לא ככלל הממהוה ולא כחלקים מצד עצמם שהם,
חלקי הכ!לל כאמור ועל העדר ההמחדם!מ נדברים הכילליס מכאמהחימר אמר
מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה וכויוזהכ״שמהדכריס שהם ממהייס נהחלנן.
א ח ר ה פ ה ד ד כ ר א ח ר זה!א הדכר הכ!שש צ!רה וליבש צילה פחו שהם פל ההויית
ויש דנריס שאינם ממהויםנהחלערקשממחדםים נהם קצי מקרים אש כמלאכה
ואס ההמשך הומן אשריצדק ההם שהם נעשים נחו שהילד א! הנחיר נאמ'שנעשה
וקן ההמשך הויקולא נאחר שימהיה מחדש נזמן הזקנה כי הרת׳ נהיות נער היא,
אוימ! זקן עד שיהיה כ!שצו צ!רה כאמיל על כן לרמוז אל שני מינים אלה א״ על
הראשון מה שהיהשה׳א טיסמתחלשתהואהלכרעצמושימהוהאחר ש פ ש ר ו ?
וכן מה שצעשה הוא שיעשה אח כ!אק ם!ס כל מהכוללים שיהיה חלש מחת השמש
וגהיותשאיןחחש כו נתנאל אכשא ק לותנליתשאס היה pלוחש ממה שהא.
היה
קם־ז
קהלת פרטה כ־
היה אכשל שיהיה החרוש תכליתלוני עסהיזתשאין כל חלוש תכלית הנה אי!
שים תכליתשלא יהיה חליש על החביא אליו ובכן בהייתשאין שיס חחש יתחייב
»אין שם תכלית יעל כן במה שהחליש שאין כצ חלש ׳תח״כ שאין כל ייתלש ו ק
יגע בלתי כח וי א ואין כצ חלש ליל אין שים כצ מהכוללים הגשמיים שיהיה חלש -׳
ועצ כן צא אמל ואין שים חלש א! יאין חלש אחל תחת השמש אך כאוחיואין כצ
לצה צומל שהכצ הגשמי הכוצצ את כצ החצקים תחתיו אין שם אחל מהם מתלש
עלבןאחימהשהיה במצתמהיעןהכוצצהוא צאמל עצ שאצתמהו ואחל אשל י ש ל נ ר
כאל העלל התכצית מהכוצצהחצקיש כיאל העלל! מהכרס׳ מצד עצמו אשל
היא נאמר יגל שאלתאיזהו ויוא יש דבל שיאחל לאה זה חלש הוא!סי יוייש כרישים
י'4ק ם אשל יאמל עליהם מצד פרטיותם וחצקיותם ראה זה הפרסי חדשוכהיית
פה א חלש אפשל שהיא תפציתאמר שאינו כן כי לפי האמתאינ! חלש שכבל היה
הדבל ההיא לעילמיס אשל היה לכנינו ואינו שכ אצ העיצ־ייה שאיכהייצל אשר היו
מלפנינו לק עצהלבל אשד היהלעיצמיה לפנינו כאי״י יי* "" ש 6
,
י 1כ
' ־ י ' י ^ ' ' אין זניח
:
ש
איתי ייעלה והחוש יעיד עליו שהוא דבר מחירש הצה זה יקרה מצד השכחה
שחצייה כאנשים!יא אין וכרוןלראשוניס •רימה שאני אומר שככר היה הדכר ה!ה
ושנראישהזא חדש ייאמר עליו האומר שהוא חדש הנה קרה לו יה יען איני זוכל מה
שהיה לפניני כ׳ אס היתה לי הופרה מצויה כאדם ככל מה שקדם כעולם א! בכצ
יוד סשמעצא היה נראה חרש בעיניי ווא אין וכדין צראשינ׳' י ו לרכריס הראשוני'
אשר ככר היו הנה כאשר נראה אותם עתה 1יראו בעינינו חדשים הוא מפני שאין
צנ! !ברון מהדברים הראשיניס כאלה שככר היו ואמר שכן יקרה נס לדברים
האחרונים אשר נראה עוד לפנים שכאשיירא! אותסהכאיס אחרינו יראו בעיניהם
חדשיס מכני שלא ׳!ברי גכ אשר יבוא כהמשך הזמן וזא וגס לאחרונים שיהיו לא
יהיה להם וברין עם שיהי! לאחרונה יי'גס הדכויס האחווני שיהיו מהייס הוה
והלאה יבוא יכרונם עם הדברים שהיו כאחרינה אחר המשך ומן י כ אחריהם
שיקרה צהס כמ! שיקרה לנ׳ עתה עם הראשיניס!הוא מתישכ על נכון ואמנם כפי
המשך השני פימשיס הראשונים אשרפירשמ כפסיקיס הקידמים אפשר לפרש
נה הי'פסיקים הצל! מסכימים אל הכיונה הנכונה ההיא ונאמר שגזרת כל הדכר•' עייביבע' h v
יגעיס היא על היבי׳יהעצמות״ישהס נעש׳יקנין כנפש אז על ידיהם ה׳ האשי
•משך מהם ר נ ד עצמית׳ נשאר כשכל אז גס המכיא אלי! לא יקרא הכל כמן
םביחרנ! וכבן חמר םכצ הדנר»ס המופגייאצל הנפשזהשנל האניש• אשר עליו
כמס וחתה כל הנחלים הולכים אל היס שהוא נאמר על השכלת השכצ נסכה
הראשינהיתיהנההסיגעיסיכל היגעים משיגים שאין הקדוש כחך הוא חקכת
שכר כל כריה שיגעה להשיג ועל דרך שנאמר יגעתולא מצאתאצ תאמן וכבן אח'
שכל הלכליס יגעים זאומ לא יזבל איש ללכל לא תשבע עין לראית הנה לפ• מה
שבירשני׳קשהכאמ' שהילל לא יוכל איש לרנד!לא תשבעעין ללאייוכויעס ת׳ ספי•
!׳.תשר על כן ילאה ׳ותל נכין שהוא כאלי אמל לא •!כל האיש ללכל שהיגיעה היא ׳
י •
לי
א
1
37
בלתי
־ י
קהלת • פרשה כ־
בלמי השגת תכל׳תושלאתשכעהעין ליא־תלע־לשילא האק ייש־יע ״ p hלא
ינא מה ש ד כ י מתעצם כשכל א ח י פצא כא• ע ד תכלית הרא־ה כ• ה :י ן * שהרי
העיןחש־גמכש אחדומתק׳ כייי••; הצרתעשהחי״דנא״ציש־־״הכייהישי•^
יישנ ר-תהדי־י־נ״ת יפשיט ה ש כ ל ה נ י ת״הח — •:-:א שיגיעת ידני;יה־*י; לא
הי׳ מתפשטים לבכתיככן לא ׳יכל איש לדכי סיכליחלא ייכל איש ל י כ ד 1ל-:ד
שלא תשכעעיןליאיתילאהאיןמש־ייע ששדי אני רואים שפע•; נששע כ י ח ״ ת
ה—שט איך ש׳ כא לפ :•:יש; הא•; •:••»••.׳שת״ש השכל כא־׳צעת ? ״ • ץ ' :־ ו
זכזה ׳תישכ על צכין לייה הזכיר פ:׳ התשים האלה לכד יהא יען ה •::ח״ שיש
האלה הס אשרישתייש מהש השכל כעגיייאשעה לא כשאי שהש גש־ייי כ — :ר
ו ע ד שמאלה לא יוכל איש לדכר!צ!מר שיגעים לריק אך כשארהם •:עיש לע לש
ולא ישיג׳ התכליתשצא ׳שכעפח המשיש ולא הטעיהדיח מפעילתש • ־ " ־ .ה ש ח
המתאוה והמרגיש עדיפשד! וצא ימשך מהם תכלית כאמיר יל היי' ששלמה שישי;
השכצ!יתעצם כ ו ע ד שישב הוא !המזשכצדכר אחד ה :ה ה א כ :ר ת ה כ ל ל ת
שהסמהיתהדכר ועצמית! יען אי; החומר ח!שג אצצהשכצרק אצצ ה ד מ י ן כ׳
השכצ יפריד הצ!ר1תמהחחר ואחרי הפרד הצירות איא שיאמר כהס שהם פ ר ט י ת
»ו!פשטותחהח!מר פ׳ הפרטי!תה!א מפאתהחמר כעידו מחוכר אל הצידה כשידע
עצ ק אמר שמה שהיה כצומיהמהז' שהיה ככר כשכל האניש׳ ק ד ' פזאו אל החימר
וכשהושכע כאדם שהיה כעצחז עצם רוחני צכדצקדיהתחכר! אצ ה ט ן כפי ד ע ת
שלומי מאמיני עדתימ זל הנה איתז המהויעצמ! ׳שאר וצא י פ ש ד א ן ש י כ ש י ה ג י ן
וזא מה שהיה הוא שיהיה ואמר עיד שמה שנעשה כ! חחר׳ כוא! והתחכרו אל
ה ג י ן !ה:אהשגתהמושכלותהאמתיותכעה!ה1א שיעשה אחרי הפרד! מהגין
שגס שם ׳!שין ידיעה כמה שהשיג פה ששם ישיגהו כאספקלריא המאירה כ מ
םכ׳ארנוכגורתוורח ה!א שס כ!' שהיא השגה חדשה כ ר כ ר המושג פה וזא ומה
שנעשה הוא שיעשה •רילא תשפיק החערפה להכשיר המה״ת כי; המהית שהיה
לנפש האדם קודם בואה אלהעהו ופק [המהות שנעשה לה פה כעש! שהם
המושפלות שהשיג השפל שהם מהיות ופיאר הטעם למה ישאר! המפיות הסללים
והוא להיותשכל ד כ י שהוא חדש איננו מפל תחת המערכה וכהיות פאימ נ כ צ
תחתהמערכה לא יכשר כי לא תשלוט המערכה כשיס חדש ממש וזא ואין כל
חדשתחתהשחשו״לאיןשישדכר מחדש כהחלט שיהיה תחת השמש ואפשר
סה!א כאצ! אמר אין ש!ס כל חרש שיהיה תחתהשחש כ׳ כל כולל חדש כמ! שהיא
עצםהנפש שכראההש׳כאומיונשחותאני עשיתי והיא כר׳אהחדשהישמאק וכן
הכל המתחדש כשכלמהשגיהמישכלותהכוללותכעהו הנה פל םצל מהם אימ!
תחת השמש כצ!ח'שאיצנ!> תחתי המערכה כאח!ר וכיאר עיר הדבר כפרמ׳ים
החלקיים שהם מפאת החמר כ א ת ר אשר לא יצדק בהם תדוש נש ס צד כי
החמריס יתהוו ויפסח כמו שכתכנ! ואינם פח! הכוללים המתחדשים כמו ה נ פ ש ת
והחישכלות החזשטתאל השכל כאמור ואחישאס יאמר א1תר על הפרטי ה ת מ ר
הנרשם
קמו
קהלו! פרשה כ י
מ ו ש ם בא׳מהוא כתו שכתביו שהיא חלש איננו כן כאמתשככו היה לעצמים
אשר ה׳ 1מלפנינו והיא ההי1לי אשר הוא התחלתו והיא הנקרא תיור לאש!ן לין
,
שהוא בלתי מישצאצהחישועצ כן יחשיב האלס י׳כאתהדמיון שה״ולבב החי׳ו'
היאחדשויא יש לכר שיאמר ואה ז ז חרש ה א פיכציחוהכיט׳ אשל יצלק כו
י א ה וה ׳לילומר נוה שגס הוא יהיה נשאר אחל שהוא חלש יאמ שאינני כן כ• לכי
ייחשנתויחשנ שהא חלש אכל לפי האמת ככל היה צעצחיס נהי ת התייר
ו א ש ן ק ו ד ס א ל ה ר נ נ ת י נ י ל א נ ח ה ו ה ל ק מ ה ח מ ל ואשק והה״ ל׳ שהיא כישע
צירה!ל!כש צ רה!ככן כ נ ר היה צעילמיס !אינני חדש שניאוני והנועס הוא לפי
שהה״ליאינומישג אל הח!ש כאמת !אמר שמלכד העדר חרוש המורככ מצד
ההיולי הנה הואמבואל י צ ל היכיד!תאשרממנומויבכ הח:מר וניאר שכא לו
הטעיתבהס מצד העדר הזנרין כמישבא השעית נהיול׳ להעלל השגתו ב ת ש
ויא אין יכל; ללאשרש ר״לאק 1כר!ן לדברים ראשיים שהס היסידיתשהם יאשינ•'
להו־תהמלככייאאיןיכלין לראש ניס שהס היהודיתשיקרא! ראשונים התם לכל
המורכבים וגס לאחרונים אחר הבפד המילככיס האלה שהם נשארים אחרונים
אחר הכפר המוובכ לא יהיה להם וברק אף שהם עצמם הס הנשארים כאחרונה
»1א!גס לאחריניס לא יהיה להם יכרון ׳ריגם ליסודות האחרונים אחר הככד
המלככלאיהיהלהס י כ ו ק א ף שנשארים לאחרונה אחר הפסד המורככ !'יא
עס שיה׳1לאחו!נהשה!אכאל 1אמר אף שיהיו לאחרונה רילאחר הפסד המווככ
הםהנשאר׳'כא!פן שמהם׳תהייהמויכביסוכאשר ׳שהיו ׳שארו הס כאחוינה
ואס היו משגיחים כיה היו רואים בעיניהם שאין פל חדש כמלככיס מכאת
החומר המורככ מהם!נתכארנאר היטב אחתתהירוש בעצמן שהפרט״ס שהם
יפאתהח-מרהסנפסדיס!מכליסתחתה!מן!תחת המערכה ואינם חדשי/מה
שהוא כאדם מכאתהשכל והצרה שה!א מחודש מתחלת בריאתו ויתחדיעיר
בהשגת המישכלת הנה הי,א מחירש יכילל שאיננו נ!פל תחת המערכה כמן
שזישחנ׳ והיא דר!ש אמתי!נכו; ומתישככפלהפסקיש האליזמתחלת הכפר
עדהייקייהוהאחראשרכיאר כמה שקדסכדמ!תהקדמ'רש!מהכתחלתתזלת
פ ר
״.
ח
ג
הספר כהודעת בטל הדכריס הנפסדים ככל הבחינות הנאמרית כלליהם אגי״קהלת
וכוט־הס כמו שונרנ! וכדר הא כצ מתך הפסלת בחשש השגת המושפלות
והתאחדותס בשכל ושהיאהנשאר אחר המיתעס הנפש המשכלת אשר שלחה
מתחתכס rהכב!ד רצה עתה כתשעה פס קיס הצלו לבאר לנו ב• מלבד היותכל
י!ה שקרס דרך כלל מאומת מצר עצמו הנה ה! השיג אחתתימיאשיתיועד אחריתי
בנס״ן ולכו צכ טה ר ראה כעין שבצו הנקי כעזרתהדרת יקרת שפע רצ!ן ש! שצי
סנה שאי; ר נ ר משליש השכל האנושי להשגת התכליתהאחרק כהשגמהא ית׳•!/
וולתמה שכאכתירתנייהקד׳ ש ז נ א ר היטב!הקדים ואמר שהיא היה קהלת אשר
הקהילכל הסברות והרע! אשר היו לא שר קדמו כחכמה ושהיה מלך על ׳שרחל
לנ
3
1
37
ושליו!
:
־ י
קהלת פרשת כ
ושליט עליהם ב ל י ל יכולת ביד! לנשיתלדבריס שלייצריטס א ! ליל•*! !ללביא
אלי! כלהפשטיס והמורכבים יממגא־ם מחמ לשליש ולאישף מלי! בל החכמ׳יאשר
בעילם לשאמולממ עחלס!על לכל חכמתי עמדה ל! שעל הייתן ״ ל ן על כל ישראל
היל תמיד ע מ ד בירישלס ששמה ישב! כםא־ת למכירת 1כ י מ ! ע ד לחכמים !'א
הייתי מלך על כל ישראל כירישלכ!היא כאל; אייר שעם ל י ו מ מלך על בלישרילנל
איתן מושבי ליה ביר ש! שכ א מקם נכין לקבל ל ח כ מ ל ט כ מזג המקים כי»
שפייהראכעכפייהכהיק ה!ה!אכשר שרצה באימ •שהיה על שליה מ־שכע כ מ
שכערצון ש!כני פלל שאפיל! מלב׳ לא חית לס מישכעים מלמעלה מצד כללית
העילס אשר תחתי! כמ! שרמז; רול במדרש ר כ ל כפרשמ!ילי מקץ!!ל יפ־על ח לם
י נ י ' ׳ ' !כל הברי!תאינס חזלמיס אתימא אלא מלים ש ל מ ל ך ש ל כ ל ל ע ל ס ל א ע כ ל ! ל :א
יל?
* י ' י«יל»י' כאמתמאמר קשה ההכנה מאד ונטש ב! רביס!נראה שאי; מקיס לקישימיממיהת
ויול כמה שהקש! וכל הכרייימאינסחולמים ולמה ליקשל להם כמה ששפר הכמוכ
םחלס כ ר ע ל חליס אחד מכני שכל לבריומ תלמים ד א ד ר כ ל מ פ ד שבל הנד• ת
ח!למק!החלזס טכעלכל הכריומעל פן חלש כ ר ע ל גס ליא ככל לנריומיפפר א מ
הכתיככמופס!פרז חל<מ<תשאר כצי אדם ולנלעד הוא שהרגישו ריזל כשמש
שהילל ויהי מקק שנתייימיס ויחלים פ ר ע ל ולנל עימד !ביבש שנאמר ככל לתולדיש
מלומותלמה חמר מלתחולס שנראה שה!א תאר דבק כ! כתאר נביא למנכא־ם פי
לא יאחר חילם על מי שישפר עליו שחלם חל ס כרט׳!על כן ממה! רול כאומוכל
הכריזמאינס חולמים!משהוא כאלואמח שהרי כל הכריז מולחים חלומיתפיטיים
ולא נאמיכשיס אחד מהם תאר פולס ככפיר חלומי ותרצו כ׳ להיות חלגס המלך
כולל של כל לעילם על כן י ת א ר למלך תאר חולם כמ :לנביא או התלם חלום
נביא״ שהיא כ לל לבל העילה יכא הכמיב ללמדני שחלים כ ר ע ל ל י ל חלים כ ל ל
לכל העולש במה שתאר אות! נתאר חילם שמירה על היית חלומו כלל על כללית
העילה!על כן לא אמר ויחלים פרעה איחלשכרעהשהיהנדאה שהיה שפיר ח ליס
פרעה שקרה שחלס אות! ואש חלומות מלכי האיחית הי! כיללים לכל ה ע ל *
ומושפעים מלמעלה כל שכן המלן הגדול והקדוש שלמל עה שהיה » ש ס ע מפאת
השגחת! יתיהכיללתוהפיטייאשו על pתאר עצמ! פה נתאר מלך לה׳חת על
היותו כולל לכל לעילם ומושפע מאת ימעל פרסי מעשיו ומל גס כליות! כירישלם
י
ג
ו
״
-
א
ת
אשר עיני פני היאלדיצו כה ממיר ואחר אשר הקדים חכמת• ויכלתי על כל אש־
היו לפציס להשגתהאמת׳ותומה גס כצריף השפעתו ׳מעליו לימד שנת; את לכו
גלוחר ברצון שלס נתן א ת ל ט לדרוש כחכרמחכמיס רכים ילמד בהתכודדימ! על
כל אשר נעשה םיוא! nrכחכחה ריל עס החכמה המי שי .מ ל! רצה לדרוש ולמיד על
כל אשר נעשה מחמ השמיש שנכללים בהס הגלגלים מככיש זמזלומ והמאלחת
הגדולים שהס פלס מישליס ופועלים כשכלים הא לדרוש ולמיד כחשמל על כל אשר
נעשה מחמ השמים ולדרוש הוא כחברת רכים )לתר הוא בחקירתי)המכורדותו
כאמ,ר שרנל צחקיר בהם כחכמה ובדעתעס ליית לנושא אשר רצללחקירולתר
מ
קמן
ק~.ית פדכימכ
ג ו ע נ י ן ר ע א ש ר נ ת ן א י י ס ל מ ׳ א ד ס ל ע נ ו ת ט ו ו א ה ו א ע ג י ן י ע נתן האלים לענית
כווכוי׳ריםהרכר׳סאשו הס נכנעים תחתהשמיסכאמויהנה הנס ענק ר ע ! נ כ ס ד
יוצדעצמואשר לאנתן א ת האצים רק להעיד aעדות נאמנה שאין השלמות
האחרון תלי נו ׳עןהוא דכר נככד וכלה מאליו ותהיה מלתלעמתמלשון עדות כמו
וענית ואמרת<כ!'כמו שפירש הר״אנע זל ואתר שעם היית הביטים המתהויס ראיתי א ת
)הנכנעים תחתהשמיס רכים מאד כרב!׳ הככביס הפועלים כהס אשר לא •קיכס
שכצאדסהנהנממשהשיגמהכסדהדבריסשהסתחתהסבב היותר נדוצ מהם
והיותר פיעל כשכליישהוא השמש שיש לו כח מיוחד כהויהוההפפד יותר מכל שאר
הכככיס ׳!קש ממנו על שאר כ!ככ׳ השמים כלס וכפיליהם מקל וחומו או ממרה
&:ה!!א ראיתי את כל המעשים שנעשו תחתהשמש •ריראית׳ כמעשייאשר נתהוו
ונעשו שלבישתהצורה בהיול׳ תקרא מעשה ואחר שלא ראה רק הנעשים תחת
השמש
ככרטת!השנתי כ׳ הצה הס הכל ורעות רוח •רצה שמצד עצייס ה ס ה י ל
להיותם נפסדים מצד עצחס והס ר ע ת רוח כערך אל הנהנים מהם !היא
מלשין רעיון וחתשכה נ!כרתכאדס להתענג כהס ולא מפאת הששל •
!עלשניהס אמר מ ע ו ת לא מכל לתקון וחסר!; לא יוכל להמם כ׳ על
ה < :ה
-י
^
מ מ ו ת לא
x
להם מצד עצמם שעליו אמר שהס הכל אמר שהם מצד עצ»!ס הס מעוותיינעצמיות
ואיך יהיה אפשרלתקיןכיהמע״ת מצד עצמו אשר העיות כוכעצמיתו לא יוכל
לתקין כמי נרתיק; העיותהמקר״ כמו שיקרה כעצים אשר יתעמתו במקרה שאינו
בניותכעצמיתומהותהעציסרקכמקריהסכיאלהיתקנוכנקל
כהכיך אותם אל
הצד האחרההפכי׳ אל העיותאךפאשריהיהחעי<תמצד עצמות! הצה לא יצ!״ר
התקין גס לאישתנה עצמותו כ׳ פל ע ד שיתחייעצמות׳ יתמייהעיות אחר שהיא חל^
ימעצחותי ועל החלק הביאשר נענורו קראירע׳ רוח שהו' מצד חפדון מחשכיהאנשי
הנהנים מהם!המתענגים בהם אמר שהוא חסרון אשר לא יוכל להמנות כשלמים
כ ׳ השלמיס הס הנמנים כמני; וכמספר אך החסרים אינס נמניס דק כםכרוןועל p
אמר שהתשר!; כאנשים החסרים הנמשכים אחר המוחשו' אשר הס תחת השמש
לא יוכל לה״נית כמספר השלמים וכאל! אמר שסכלותכוה הנה היא סכלות קנינ•
אשר לא יתקן ולא ימנה כאמור ו א פ ז ר שיפורש! שלשה פש!קיס הלל! כאופן שיי
מסכים אל המנה הנכונה!רמו בהם דר!ש עמוק מאד כפי החכמה והוא כ׳ המושג
לפי הנראה נתחלתהמחשבה והסברא איננו מוכרח שיהיה נכי; שאפשר שיצא
משפטו מעיקלאן״ שיחשוב האדם שכחכחה שיכט נצדק נהם אך צריך שתהיה
הדרישה והחקירה וכחוחשותאחר שיוחשו ויושגו כחוש ויוחקו כדמיון כ׳ חשס
והלאהתהיה הדרישה והחקיריכהסחפאתהשכל עצ דרך והחי ית;אל לכו וכוי
שהחי המדבר מ ״ה שיראה כעיני! וכחישו ׳תן אל השפל שישפיל בהם מבין מה
אחריתם יעל כן אתר המלך החכם שנתן אל לכו נושא לדרוש <לתיר כחכמה בו
וניאיהמשאאשרנו יעיין בחכמה והוא עלכלאשרנעשהתחיהשמייוהס המוחשית
גל:א כאצן אמר שנתן ומסר אל לב! לדרוש בחכמה על כל אשר נעשה תחתהשמ׳'
ולא
..
כ
' י
.״
w
קהלת גד;׳״ ,ג
ו ל א ע ל מ ל ש נ ע ש ל ב ל י ו ל ר ק שיחק ר אחר ש פ י ר רגשה ״ ד ל ־ :ז נ ־ ' ; על
שר'ל שידרזש על כל אשר נעשה יעל כ; לא א י ר לדריש לתר בחש״ל בגל י • :
נעשה רק על כל אשר נעשה לד״ ז שעלי״חק דשה א ־ » 1״ - ,
;
כל אשר נעשה תחת לשמים ליאיל ו ל ו ש י ר ו י א מ ר ש ל י א ע נ ׳ ן ר ע י ש ר נ י ; ה י ; ש
;
לבני ה : -גרי לענית א תש ב׳ יה י ״לש; ערי כי״!יגנה גאקיש־אל
״שייnt,
עניתי מריר כ י ! שכ׳ הרנ כעול!הכינה שנת; החליש יי .ה־• א :י ה-פייכy -
-
כדי לעניתכלס א ת נ נ י א ר ש כ ה ע ר ו ש !חסחנסיאס הכינה היא נפשו לענית
ניציאיתס ירצה ליחד שנתן א׳תס השי נרי לענית שיירש כהש ה א לשנן׳ ע צ ת
כ ל ב ולנו לשיליה ששעכהס כיכוהיכנעהתייראלהששל!לתשליתזהנזןל־יל״ש
העני; הרעהזה כמ לבני חלש כלי לעל תכו ריללסגף עצמ! בי ׳להשתכק בהכרח•
מייני שזהו העב• נ ו כ• בזל ה ר ו ן •!שג הפלמית כו!הארס יעשה בהק־ שיתענג
בהם י צ ר עצים ה פ ן הכנלהאללית בבריא 7״צי־ תש •נתינלשילה׳־ש ת«
כלס כאחיו ואמל שאחל אשל נת; אל לנ! ללריש ׳לתר על נ ל אשר נעשה שיע• ין
כבכ אחר שנעש! ויחק ר ו ר ח ש היטב כמהותראל בעק נבל! מחר שהש נ נגליתי
שהש הבל ירע י .ר ח והא מצר השכל שהשכל בהכשיט! הציר! יהח־־ר• ישים כל
תחתהיות׳ פ ו ט ׳ מכאת החומר ו! א לאיתי את כל היעשיש כ ל » כאשל כ י ת י
לידרגתדאיה והשגת כללותהדברים לנעשיס ת מ ת ל ש י ש !ה א כאל! א -ו אחר
שהישג• אל השכל כהפשיט הצוחת מ ה ח י ו י פ ואיתי שהכל המ!שג אצל השכל
מ ה פ ל י ל ל ב ל ! ו ע ת ו ו ח י ע ; אינם נשארותכשכל הצירותההס ו ק ל־״שצ כלש
מפעיליתלשיתכלש שהיא המושכל האמת׳ לנשאר כנפש אחר לחית אך ל נ ח ת
הכילליתמהרנד ס ההיויס ונפשריס אינס נשאחת כנפש רק התכלית הנמשך
י׳הפ כ י א נצו נשאר כשכלרקהמזפכלהאחרו; אשר נהם נעשה השכל!המשכיל
והמושכל אחר כשהזא משכיל נ ס כ ל לראשינל • ת ב ר ן ע ל ל י ב ו ו א והנה הכל
הכלורעיתרוח יריראית׳ שהכל ו"ל הכלל!'המ־שג מהש כ׳ צא כהש ה י הבל כ ו ל
מחשכי ורעיו; ריח כלל מאלי! !ביל יתישכ למה בדברים מלאת עצים אמד עלן
ר ע שה!אמציאיתס בפיעל ועל הציר!תהמיפשט:ת מחמרילפכמחשכלאמר לכל
ורעיו; רוח כאחיו שהיא אצל המחשבה אחר הפשל והעדר מציא תש ואם לא
נרצל לדקדק מלתלכליאמר שצירותהרכרייהנפשייס כאשו יהי! הצליתנפשהת
נהפשדהח!מרהצההצ1רותההםלאישכילםלשכל זלא יתאחד! עמ! רק ׳שארן
נדמיין!על כן אינם נשאריתיק כלם נפסדיתכהפשר הרמי׳; יעל כ; קראם רעית
יוח שלם רעיון •מחשכה שלא יגיע! לה״תמושכצ!מלת הכל ה!א כאל! אמר שכלש
הס הכל רעית רוח אחר שגס צורתש כלותזנכהחתכאמיר ואחר אשר כפר שראל
בעין שכלו כצ המעשים אשר צעש!תחתלשיש שלם מצר מציאות' עני; ר ע כאמו*
ומצדכצציתסיצירתסהסגסכןהכצורעתריתשגסצירתש צפשלת ביאר הטעם
על שניהש יעל הפשר מציאיתש ש * ן ללש ס ב ת העמדה <קי!ם והשארית
!זאמעיותלא יוכל לתקין ׳ריהמע״ת מצד גדרו ומלות! בל ומן הי׳ ת מעינת ל1א
לפני׳
קהילת פרעה ג
קפח
הפכי׳ אל התקין!של׳ הפכים לא ימצא! כמשא אחד בזמן אחל ואפ כהייתאלה
•
הדכר׳סכצןמןמציאיתסמע״תכפ׳ מהיחס איך אפשר שיצ-״ר בהם התקין ט
אין 1מן!!לתומן שלאיהיומעיותיס ואחר שכלולקהו״תס הסמיציית צא יצ״יר כ!
התקין יעל התיק השניהנמקקמצירתס כשפל א! כדמיוןכפיהם:׳פ־רישיס שפי'
בפסיק הקודם אמר שצ!רתס נ פ פ ד ת גס היא כהפסד המירככ אכ אינו נשאר
בשכצ אתל שאיני מ!שכצ כעל עצמו רק צהכיאצמושכצמה כמו שיכיאהוהמוחש
מהמירכיעצמ! ועל כ; הנה לא יוכצ צהמנומעס הלכלייהנמלס כמושכל! חא 1חסר!ן
לא יוכל להמניתפו' !אפשר שהכווצה כפסיקים הלל! צכאר הפסד הדכר׳יהמירככי' עייני כ
וההוויימשצי צדדים אם חצד הרככתם אחר שככר נעשו!אס מצד התחלת הטיה
ואחיעצ הרככתס אחר היותם אשר ככר נעשו שהכצ ה!א ענין ר ע טי ווא!נתתי את
לכי צדר!ש ולתור כחכמה ירי נתת׳ את צכ׳ שתהיה חקירתי כחכמה וכדעת עצ
המורככאחר הו״תוהא על כל אשר נעשה 1היא הנמצא אחר הוית! תחת השמים
»נ!ר שהוא עניןרע יען הוא נפסד כאמת!אמ'שראה גכ את כל המעשי' שנעשו אחכ
והסהתחל תההויויועצ pאמ'כראש!ן על כל אשר נעשה!ה!א כנחצא אחר שנתהוה
ופהאמיאתכל המעשים אשר נעשי כ׳ המעשים הס ההתחל!'אשר נעשו מהס אחר
כ ן מורכבים ואחישמצא ששתי ההתחלות הראשונות והס החומר ראשון וההעדר
ה ד ב ק כ! הס הבל ורע!תר!ח כי ההעדר הוא הכלוההיוליהוארעיוןרוח שאיננו
נמצא בפיעל רק פושט צורה ולובש צורה ואינו נמצא כפועל בלתי צורה בלל כמו
מהארכת׳ הכיאור על!ה כמאמר הראשון מסבר השמע הארון אשר העתקתי עם
ביאורי עליו ולא הוכיר הצורה יען הצירה תחול נאחחנה ט מ ן ההרככה שמשפיע
שם מת! הצירות ואחר שההיול׳ ה!א חעיויאשר לא יוכל לתקין יען עצמית! היא הע!!ת
מ פ ש ט ת הצירותזאיא שתהיה הצורה נצחית בו נסים צד פהס הפפ״ס שכל הווה
מהחומר הראשק לא ׳!כל להייתנצח׳ שהוא התקין כ׳ כל מ׳ שאינו צצחי הוא צ!טה
תמיד אל ההפסד מחחלתהו״ת! ואחר שהוא הולן ונפסד תמיד א י ן יהיה לי תקין
!על ההעדר אמר שהוא חסרק כ׳ כל מסדין הוא העדר שחסר מציאית הפכו ועל
כן לא יוכל להמנית כמציאות כ׳ לא ימנה רק הנמצא והמנין לא תפיל כהעדר
והוא דק־-ק נם; ואחר אשר הכיא ראיה מהנסיוןממה שקרה לו כחקירת! ודרישה! » . ,״
כענק בנין הדברים ההווים והנבסדייולבו ו א ה אחר החקירה היקרה שהם הכל
ורעיון רוח מצד עצמם!חמר' ומצד צודותס ושראה שהם הבל כלס נעתק לבאר מה
שקרה ל! בחקירת החכמית המחקריות ווא דברתי אני עם לבי לאמר אני הנה
הגדלת׳ והיפפתי חכמהוכוייריסכהיות! מתכודד עם לכו נמר אומר ״א דברתי אנ»
עםלב׳לאמרירידברתיעס צכ׳ ב ד ר ן התכודדית שהא הדבור עם הלכ יהיה
ההתכידד :צאמר שאני הגדלתי כהרחב' החבחו' באיטי כי הגדולה היא כאיכות
והיפפת׳ בכמויווא אני הנה הגדלתי והיקכת• חכמה על כל אשיהיה לפני עציר! שלם
»ר'כהיות שיריסלס ט ת ה עיר גדולה לחכמי!לחכמים הנה הוא הוסיף כחפמויככחו׳
וכאיכית כאמןר ושכלו ולמראה הרבה חכחט!יעת!היההל»׳ ככמות ובאיכמן
הנוכל
קהלת כיד.:״2 .
הלז' ו*א ולכי י א ה ה י ב ה חכמה י ד ע ת פ י מ ל ת ה י כ ל כלל וני• ל י כ ״ ל ל r - :
•
ו ב א י ב ת והוכיר החכמה !הדעתיעןמהמעליתהשכל•! ל נ ל פ ל ש ל ל ש להשכצ
העיינ•;לס שבצ ולעתיחכמל יה שבצל ל לשגמלי״שכל׳ ה י א ש•:׳ שאיל; ל;•:-
לאמיתס כ מ פ ת מ י ע ת ה ו א החישגעל כ׳ המיפתילחש־׳ה היא הידיעה לשל״ל
בתכל׳תהדייש יעצב; אמר שראההרכל יושי׳ל ד ; ; של ־! ירי -־ .ה־'־.׳ r
!אתני לני •יה ה• ל בצי ב י ק -נ -ד.ר :.-הקדישה אשי לש ל ל ש ־ ל •ל־עמשמש ; r r־-.-
םירעהאמתיותבחימהוהדעתכדרושיס ה ל י :״ י ; ר ל ק ש ל ה :״ ; • ;
*-שי
היו צכניועסמיספ ההמאמת'כאמור נמןאצ לכו לחקיר:לדר ש שעצי מ ה א כ י י
ו ל ל ע מ מצד עצמם!לשיג מצד לבכם כ׳ לחקירל מליל בשמי לקצי׳ ול אששי־ת
הדעמלמנגד צמוכיש וצחקיר עציו!מ •דיעמ ה ע ־ ר א י• ממ ל ש שי ד : - r׳.־ י
ומראה אמממה ועצ כן ככצ מ ל ת ל י ע ת כ י ה י א ש ן ה א כ מ צמק י ׳השד ל א שס
ל ד ע מ והחכמה כאמור!'!א ואמלל לכי לדעמחכמל ידעת ל צצ מ שכצ מיד ד ל י
שלשנמ׳״ייממלחכליל!לדעמיליסכמיעצכצ •ילש-נ־*יי כת כ י א ש ל׳ לכנ»
נממ• אמצכ׳ צחקיר כהם מצד שני הצדדייגס י ח י ! ל ס לחשמל ילדע עש ל ל צצ r
•הסכלות םההוללית הוא ההפכי• לח שמל ׳לבשל מ ל א ל כ כ ״ צדעמ ל ו ל ש־ד
יילמ בכל מעש שין כמק!'ס'שא:תיות!סרש ממהלכי'איר ש י ח י ש:::ש ש ־ - :ז
המישגיתעצכ׳ החקירה כשני ההככיס לדעמאיוה'צלק מפאת המיןרה צכז
י א ה שהשגמהחכמה מ1ה הצד היא גס כ; רעיון ד ח שהיא ככשר ך •ר ־ מחשש)•*
נכסחתיעןיסתבך השקרכאמתןיע^כדמיק ד ע ת נכס־ מ ״יא •דע־,׳ שגשיד
רעיון רוח כלומר מחשבה כוזבת שאין כה קייס שישאר החוקר מש בק משיד
במחשבתי מה שאין בן כהשגת החכמה מצד התרה והקבלה האמתית חיש י כ ׳
אישאשרלאישארכהספקבללוכיאר ה«עס לחה החכמה וללעתלמחקרי׳ש
'3
בר)ב
הס רעי!ן רוח כאשר תהיה בשני חלק׳ המיתר 1ל א להיותשהייסיף חפלל כאשד
לאישיגאמתתהעלנכין כ• ישאר צו תמיד שבק כ » שביארנו •!סיף כעס מצל
הסכק הצשאיאצצו!׳ונדף כעש על שלא יוכל לעמוד על א י ת ת "1זא כ׳ כריב חכמיה
י ו כ כעש ו ק ב י ע ו ת ולס לתלד׳יתלכרנויית לנה י<שיף מכאוב על שלא בא ע ד
א
פ
י
ת
'
א נ
' קצן מצד החקילי״א)יוסיןרעייוסיןמכאוכ כנוי ואמישאחישלאיכ' הקשות עמדיש
נגדו ו ל א שראה מצד אחד החכמה הא»תי'!שעסקנה ולגדיל והוסיף עליה מכל
אשר הי! צכניו וראה מצד אחד מל שנתן אל לכי לרעת החכמה והדעממצד
tnis
עצ צד החקירה כשת׳ הקצייתהתתחתוה את!ה כ ד ע ת ו ד א ה של״ארע״ן רות
רצה לעשותפשרהאחתכימ שעושיסקנתלערכ החקירה בדרושים למימי׳סאיצ׳
כהתמוגס יחד והעס וה תשתלם החכמה והדעת ואמר שראה שנס ל א השל ti
אמרתי אני כלכילכה נא אנכבה בשמחה וגוי ותהיה מלתאנסכה מעלן משכה
״נהשהוא לש ןעיוככפרש• זלוקרא התייישמחהיעןאין שמחהכהשגיהא״מת
י ק ברחשייהתרניייאשר נתאמת! בתרה שאין כהש ספק כלל אך כשאר הדדושים
שישארו בלס שעקיתלא תמצא שם שמחה כלל כ׳ ה ? פ ק •ולין העצש־תיעל ק אמי
לד
קהלת פרשת נ
קמט
י ו ד המלך עה ש ד נ י ׳ התירה הס פקודי ה' יפייס משמחי לל ובאלו ביאר ה ד נ י
בטעיוי פ׳ להיות פ י ן ד י ה' ישרים וכליס !אמת״ס פ׳ הי!שיוהאמת׳תהככ! נחשא
עלכןהסמשמחיסאתהלכואמרהמלךהקלושהיהפ•
פאשל רצה לנסך ולעיפ
י ר כ י החקילה עם לרפי התרה ולחפש !לבקש נהס חלקי הה חל כמו שיעש•
בחכתייאה פגם וה הכל <זא אמיתי נלכ• לנהאנספיסאמיכלכו ילך וינהךהיכר׳'
הנאמרים מפאתהחקירה בחלקי הסיתי בשמחה ויראה כט!כ החקירה והסיחה
יחל ואמר שלבו ראה שגס וה הבל ויזא והגה גס הוא הכל וכוי ופמס וחתם ל כ ל
בשל שח ק שהיא אצל החכמות המחקריית שאינם חושגיחלקבלה האמתית ר ק
מכאתהחקירה כחלקי הסחר שהס שח ק ׳קלותראש שיתענג לכיס ריהטא השכל
גהה במה שמשיג מצר עצמו כיגיע! החכמה והרעת ואיננה שמחה יען •שאר תמיד
מלאככקיתיעל כן על החלק הוה גור אומר שהיא מהולל חאלשחו' אמרת• מהולל
ועל חלק החכמה התריית כקורי ה'משמחי לכ אמר מה ואתעישה הא ולשמחה
מה זאת עישהעימהרב טיכךאשרצפנתליריאיךכויאושיאמר שהשמחה שהיא
כצ״ אל ה ת י ה הנה היא עישה חהיתועצמויןבנפש אשי בה תתעצ' הנפש ותשאר
נקשיתירכקה בסכה הראשיצה!!א ולשמחה מה וה עישה כאל! א מ י ואת הח כחי
עושהמהיתיזה׳המכווןבא!מר! מה זאתעישהשמלתזאת שכ לחכמה הנו'!ה!א
כחל! אמר שעישהמהויהנז'ואפשר שנאחר בדיבסיקיס הלל! דרך אחר!הוא שאמר עיינינע'?;?
שאחר אשר לבו ראה הפסד הדברים ההייס!הח רככיס תחת השמ tדבר עס לבו
לאמר וזא דברתי אני עס לכי לאמר והאמירה היא שהוא אחר שכבי הגדיל והיהץ>
בחכמה מכל אשר היו לפניו שהיא יתריןחכמת! כערך אל חבמתאחריס שק־מוהו
וזא ולכי ראה הרכה חכמה ודעת!כ1'1הי!תר נכין אצל׳ כפסיק הוה ה!א שספיסדר
למדו בהשנתהחכמותואמישראשונה ראה מה שאמרו הקרמיניס שקדמוה! א׳ מה
שכתכ!!היהץ>קצתעלמהשראהמהס!זאאני הגדלת׳ והיספת׳ חכמה על כל
אשרהיהלפניעלירושלס •ר'אניהגדלתיכאיכ!תיה!פפת׳ככחיתחגמהאך לא
שהמצאתי אניאיתה רק שהיה תיהפתמה על מה שהמציאו כחכמה ועל החבמ'
שלהס שהיה מלפני היהפת׳ אני תיהפתמה!אמר שזולתזה היא ראה מעצמו כלתי
התחלתהקדחוניש כלליק שהיא המציא דרושים וחלקרכ כחכמה וואילבבייאה
הרנה חכמה זדעתיריזולתהחלק שהיספת׳ כ ד ד ש ׳ הקדמונים שקדמינ׳ הנה אני
יאית• נע•; שבלי!חדשת׳ נהחלט הרנה חרמה ודעתיאחר שאחר שהשיג שלמות
החכחהוהרעת!השגתהאמתי!תנדר!שי הקדמונים ודרושים אחרים שחדש הוא
בחכמה ובדעת נתן אל לבי לחקירכסיתר• החכמה והלעת פלי שיתחוק'יתר
נאמתייתנראית הפסד סיחליה כ׳ לחכחייש לה התל כלתי צודק יכן לדעת אשר
•טיגו נהס יהס הנקראים הילל!תיהכל!תכנו'ויחשבו שהם חכמה!דעת יכן יקראו
איתס לפ• מחשנתס לה״תם טיעיס חא ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת היללות
<הכל!תיר'נתתיאתלכילת!י!לדעתהפכי יסיתר החכמה והדעת שהם נקראים
י!כמה)דעתה!לל<תוסכל!תכ׳ דעתסכליתתקדא הדעת ההיתר ה ד ע ת האמת׳
<
!
8
3
1
*>
P
והיא
ק־,לוד פרשה נ ל
!ליא ה ת ל י ה הסוני /כדריש־סיחכמתל״לציתתקיא ל ח נ י ה ה י י ת י ? ל י י • !
ל א י ת י ועל ק ח מ י שינה לחיןי ולדעת!שחיי הח כיי? ולדעישלם ת ב י ל ה כלת
ודעתשבליתימצאששצזהלח יעי•; ויחדל־י־ושבהי״טעיתיאקתעצתב-דיעת
כ׳ היא י ח ; ש ה ה ו ; ת יא ׳יעתי שגש יה ה ׳ יעיין י ח ״י מציית שקי צ׳ בלש כי׳ו
שק״הל׳ נ ח ק י י ת ה ד נ י י ס הנככדיש שאי; ללש כניתלק״ה י ל ע י ד ל צ י צ י ת
כ י ו להערי של א א ח י מהלתחליתכמד נ י ! פ י ר ש ליש נס בשנ־ל •ל א • :ג ן » • !
ה ח נ י ה האמתית׳נ ח שכל הארה א ן נדיב ח שיה כיאת ש! כ י יעיל שליליזכ־ית
ה׳צציתי״שןייחנליינ נ ע ל •ע; צא יתיישב• בששלהחנש ״כעש על שקילס
ו ה ע י ד אמתתס •כ; המ שין .נ י ע ת כיה הנוי לעיל •!שין• ״יכל י״׳•יי ש -ישי־ י ל ה
ה ש ע פ ו י מ נ א נ שנישן ל! אמר נל© כ ד י ן חק י ה חפש ששד• ללשיו כי-ס ילכו
ומגא כשילך י נ פ ה ס ב שינשךוימ!גלכעש ל ל א ׳למכאיב בש-חל קל נ!ש:ית
ו ת ע נ ג קצתוככן'יאה לכו כס כ הנמשך ש ל א היית פ י ד י צ דק !לא ידגיש ה י ע
ל נ י ׳ ש ך מ ל ש של א הכעס !המכאיב!!א אמית־ אני כצכ׳ לשה:א אנסשיייאידת•
אל לכי שליה כ!אכ !מתלהכמהכע&י-ישח הדנריישאמיצלמ לש לשה נאיח־ש:ה
כשמחה ירי לכה נא מאתי ואנסשההשעש והמשא,׳ש הנוי בשיתה יתענג מה ובשן
י א ה אתלכ׳ נ ס ב בפבה!נח בלתי משא.כ!גור שגש זה הכל!,א.,לנ גס היאהנצ
וביאר פ גס נפלא מאד לכטיצ בחירתי ואתאחר שלב! ר א ל ש ל א הבצ כאמור וש א
לחחל נפשך אינה כחייה טיבה!היא מבוטלת מצד עצמל שאש לשמחל שליל
רוצה צמוגעס הכעשהמכאיב כאתר היתה ת ע נ ג שיש צ! מצי* בעצמי כמו שתק
וקליתראש שהשפעיצה חצ־נית ע מ ד ת בעצמה הנה זהאין רא״ צחשש שיבחר כו
נמ! שאמרו רול שתק •קלות ראש מרגילין לארס לעריה יכו' ואעכ* שישמחי את הלב
ראו׳ לכי!ח מהם יוא לשתק א י י ת י מהילל ש :ת ע :ג שיש ל! מציאות מ ג י עצמו
•קיא פ ת ק כא־-׳ןיואחיש ל!א מהולל לה־יתי ג שאי יעל כ; לשא ק אמרתי! לרמוז,ם.:א
ד כ י ע י ד כעציו ו א ח שהיא מה ללשרילופש ב ע נ י והס א נ :ב ק ש א ה ת ג נ ג ר ק
בקשת ה י ב י י ס ה ט כיש מצד עצים שנמשך חלפ השמחה בצבמנדשלמתש הנה
אש נבקש השמחל הואתהיא חינה ע של ד ב י יע; אי,לה י נ י א תבעצמ יק:משכי
נופי*ל א ח י חש נבקש.ה י צ י ע צ מ ל צ ח צי׳צ!ח תה ל -לש!.ל כ ן י ל י ,צש־יחל
מה ואת עישהאשהיאהשי׳חל ה נ ה היא אינה ע שה דבר כ׳ צח יצדק כדבר שיק
לומציא תכעצמ! שעישה א פיעל דבר באח־!יא!לש י ח :מ ל ו ל עשל!היא מוצו
אמר אי; תקנה אל הכעס יאל המכאוב הנזרק בנק״ ;האמתייתשלשמאה נמשש'
מלס ואינה נמצאת אלא בהם !כזייתש לא ת־ינ־ו ל ע לס כאחר ונזל ׳תישבו
פרישה
.3ניתרת׳
י הפשייקיס הללו על נכין הנה א ח י א שר ביאר דרך כצל איך חקר ודרש נ ־ ב ר י פ
ההו!ים!ה:כסדי'!מצאנחקירתישלבלהמהוכ!חקרידרש באפ; השגת החכמה
נחו שכ׳אר״יה׳ אמר עתה שאחי שחקר כדברים הנכסדי'כאמ.ר רצה עדלנשיתש
כ פ על לראייאס נמשך מהס א• וה טיב א ׳ אכ הס מונעים מהשגתהשלייזת כשירצה
השבצ להתעסק כו ו?א תרתי בלבי למשין ב״! א ת נ פ ר י וצבי נוהג נח-מה ולאס
כשכל X
קנ
ק׳זלת פרכה ד
כהשלותיריאחר שחקיתי בויברייהנשא״ס ככתיכ לעיל ייתתי אי; לכי לדרוש ולמיד
נ ח שמה על כל אשר נעשה וכוי תרתי בלכילנקיתא!ת! בפיעל ו! א למשוך כיין א ת
כשרי כ• ההמשכה היא תדעה אליהן וכלל כל ה ר ^ ס ! ה ת ע מ ג י ס הגשמ״יב״ן כ׳
היא הגדל שככלס!כולל את כלס!אמר שרצה כהיות! נמשך בפיעל אחר התענוגים
ההם שיהיה לכו להג כחכחה!לאח ז נסכל תירישיהיה לכי להג כחכמה)להמי•
בדברים הגשמיים הצריןלהעמדתהח״חד עם החכמ'כא!מרוט!בה ח כ י ה עם-
נחלה יזה! הנרצה ולאחיו כסכלות שקרא כשש סשל׳ת כל הדכריס הגשמי׳ אשר
ו נ ו ! א מ ר אחיזה כסשלית והנהגה כחכמה לר״יו סהעיןר תהיה החכמה אשר
מנהגי והרגל! יהיה כה והדכריס הגשמיים לא יהיה לו רק אחיוה מה ואמר שכל
וה יעשה עד אשר יראה כתשהראות!ברא״ת השכל ששניהם נכללו כשם ראיה
אייה ה א ט כלאדכ fenע ד אשר אראה אייה טוב לכנ׳ אדם אשר יעשו תחת
השמים מספרימיח״הס י ר ע ד אשר אראה איוה הוא ט!ב לבני ארס אשר יעשו
איתי תתתהשמיס ובמה יכלו מספר ימי חייהם ואחר שביאר דרך כלל אמר שעשה ; , _ , ,״ ,
אית! בפיעל והגדיל מעשיו המוחשים בכל מה שצריך אל האדם להשלים התעניג
הגשמי בלתי חטא •עבירה חלילה י ק נפי הנאית להעמדת הגין> א ן הוא כפ• גדלו
ןמעלתי ורוממיתי הגדיל גס הדברים הצריכים להעמדת החמר כפי ערכי כי
הנהגת הבית ראוי שתהיה כפי יחס גחלת האדם ובני ביתו משרתיו עישה רצינו
ועל כן התחיל ואחי הגרלת חעשייכיימעשי המתיחכיס אלי והתחיל לככר כנין
,
הכית שהוא היסיד הראשין להעמד תהגיף בית נבין לשכת כז כשיכה ונחת עש כל
כני בית! הא בניתי ל׳ כתים יאמישנטיג כרמים שה א מהדנריס הצרי ניס למו!ן
הכית שעקר הלחי; הוא היין כמ! שכתם הלכאיס והביאוהו למשל המין מעט
ה כ מ ת ר נ הכימיפ יעל כן סמך לבנין הביתנטיעת הכרמיס לרמה לכלל ת המוימ'
שהיא ה ר ב י הייתי צייך לקייס האיס בכיתי ובחומות׳' י^ ""
,
ש
ס
־
י
ב נ
'!
ה
ב
ת
עיסית׳ לי
וכלל כ• היייין!הצנלל נכים!פייצא ממנו אמי שעשה עוי נניתיפייסיס ׳נטעבהס
» ן כ ל פ י ׳ לשאימיליתשהסעל צי הייתיט כ שהםהפיייתכחעידלהאעשיתי
ל׳ גי!'יפי סיס !כוייאחרשבירראיך הגדיל כל הצריך ל!בערהמייןאמר שהשתדל
ר
גכ לעשיתיעי עציס כלי להניא משם עציס אל הביתלבשל בהם המזין ולהתחמש
בהם כזמן הקר שהםמהרכייס הציישיס גב אל הנית שלא יהי! עיני! תלויים
מנגד המישריפאאה רק שיהיה כל הצריך אל הכיתמצ׳׳ אצל׳ תמיר ויא עשיתי ל׳
ברכותמיסלהשקיתחהס י ע י צומח עצישיהוא מ ב א י הציין אל הכית לכל מה
שיצטרךמהסב׳ כלתיהעצסלאיתבשלוהמזיניתואחראשרכיאר איך עשה כל
הצריךאלהביתאלהמוניתיתקולס וכשולס כאיייר נעחק לבאר מה שנר״יך ג ו ר
בכית לארס גדול ומלך כמוהו היא משרתי הכית מביתימח ן שנריך שיהיו לו ע נ י י '
מיהי• חיטייעציס ושואבי מיס!להביא בכית כל הצריך ומהם שיעמדו לבניו נ ת ו ן
הביתלשרתיועל שני המינים האלהאמר קניתי עבדים!שפחית ובי׳ כית היה צי
יויקניתיעבליםוששאי-תכדישיעבדוכמלאכיתהצריכותבניתמבית!מחין ובני
־
י
לח
כ
2
2$
בית
ר
| J
קהלת פרשה ד
בית ? ׳ פ ל׳ יהס ״בריס 56ד־ס כפית פדי שישרתו לפי״ כ׳ א י לפריו לכד! י ק
ד0צדיפ בב׳תבהס נאיניה כ נ ד כיתיואיכנ• כ׳יהיהל׳ כלימר ב ד פיתמהעבדים
הנזישמלרי בביתה׳הל׳ ל ש י ^ מ ׳ י ח ד ל ׳ ועלכןבעכד-שוהכחיתלד א מ ־ ק ד י ז
ל׳ עיל-יה! 0רקק:״ </עבדיהישפחיתיעלננ•הבית א מ י ה י ? ל'יב״על כן * י ד
בבקר ובצאן שה!א נהנה גכמהס באכילת; מלת ל• לדמי! שהיהמגדל א תהעל r r
» י ו ע ה מ א ח י לי כד׳ שלא ידעי במקים עשבים א י פ ״ ש ש׳דק• מ א י לג״אהאדס t f
גס מק:ל נקר!צאןהרכיהיהלימכל פהיו לכציכ׳רישלפידאסבערכיואפ נ ע ר ך
כגסת׳ ל׳ אחריה גדיליש כי׳יני הנה הגדלת• מעשי ייחד סהש כמי ששתת יאחר אשי הפגיש
איןהיהליכלהצר-ך לכ׳ת! מכ־תימחין לעבירת האדמה <גשת ׳כדדשיש וכרמים
ונאןיכקרכאמיר להיותפכר• להעמיד כל יה צריך מ י ק ר כ א י ר ש ה י א כנש !אהף
בהן .יולכ לד כיוא כנהת• ל• כהן.־•הכיב •ללבד הכהא •היהכ אמר שכנה ע ד
דבר׳ייקייש שהה הג ליתמלכיס כמי אכניס ע!כית!מרנליות ידבר׳ אחריה פאינש
נ״צאיהרק כמלכי ובמדינות שאיןלהס מלך והס שררה משריה רכיה שהה מ י מ נ י
הנהנית כמו שנתבאר כ ס פ י הנהגתהמדינה ״ןיאס שגילת מלטה יהמדיסת י ק
נמצאים למין ההוא מהאנשים לכדי מ כ ל ע ת כ ג י י הסגולה יזא יפנילת מלכים
!המדיה'וביאר שמלכד הממן הרב שכנש יאכף פהיהמהכיק1הייעלכלההכרח»
כב׳תמברילחיימוין לרכאמישגס כשאיהתעניג׳ שהם ׳תריעלההכיחיהיהלוחלק
ל ב והזכיר אימהס והוא התעניג כנגין יהמיסיקה שהוא תע-ג גשמי!הוא בלתי
ההרח• לח״ הארס לקיש הגיף ויא עשיתי לי פריס ושר!ת!אמר שהוא עשאה לרמיז
שה!א ציה שילמדו השיר ויהיו מורגלים כ! כדי שיתענצ כהס כ׳ אין התערגפלה רק
י!המל!מדי'ככך!ע'כא עשיתי ל׳ שרים!שרותוהישיףמלתלי לרמי! שה!א היה נהנה
מהסכ״חוד מכל כני הב׳תיען היא דבר דק שנהנים ממנו דקי השכל והנה רש׳
ולכירשששר׳ס!של!תהסמינ׳כלי!מל אך לדעתי שרים הס האנשים המשוררים
על דרך ושר כשירים כ• השר הוא כמקזש המשורר וכן השרות שהס שרית כ פ י י
הוא כמ! אש ררית והוא הרגילס ככךועל כן אמר עשיתי ל׳ כאמור ואמר ותענוג ת
כני ארס שדה!שדות והנה לפי מה שפירש הרדק יל שדה ישליתהס כלי נגן והיא
כאל! אמר שלה׳ותשתעמגיתבנ׳ אדם הס כל׳ הנגין על פן עשה היא שרים ושרית
ש י ה׳ו מלומחת אל השיר להתענג מאד כהם!כפי דעת הר״אכע ול שהיא שס הנשים
השדוד!תהנלקח!תנח!קהואמ'שתעניג<תסניאדס שהם הנשים ו כ ״ ח ד הנשים
השרודותשיכחר! כה; כרנין איש ואיש גס מאלה התענג גס הוא ונזר א י ר שעל בל
)גדלת׳
אופני מיני התענוגים הגשמיים הנוילעיל ככמותיכאיכתהיפיף יגדל מכל אשר הי!
לפניו ו£א וגדלתי והיהפת• מכלפהיה לפני כ ׳ ר ו ש ל ם ט ה ג ר 1ל ה ו א ב א י כ י ת ! ה י 7מ '
הוא ככמות !אמרשכהלוהלא היה נשדד ולא מנעו כליה מהשגתהחכמה!"יא א ן
חכמתי עמדה ל׳ כלומר ב׳ לא יצא כהש מהדרך הראוי ועל כן לא הטרידוהו <לא
ו נ
,י
א
ט
ר
מנעהו מהשגתשלמותהחכחה יען כל עיקר •קר מגמתי היה בחכמה ואחר שספד
כפרנ:1תכלא!פנימינ׳התענ!גיםאמרדרן כללותוכלאשר שאל! עיני לא אצלתי
מהם
קהלת כרכיה ד
קנא
מהס׳כיישהיא כ»ו לא רחקת• להבדל מפס כמו פפ-ירש׳!ל p iאמר םלא ״ נ ע
ממאימ! דבר כ׳ הוכ׳י העיניס והלב יע; הב מרי כרסיר׳ רע!טיב נ ד ב ר ׳ הגשמי׳'
ואחר שהזכיר שגא מנעמאשד שאלו עיני יאמר שבמן ק לא מנע אמ לב 1מכל
שמחה ייע; השמחה היא בלכ על ק אמר שלא מנע אימה מהלב שאין השמחה
דבר שיש לו מציאימ כענמו כמי המיבט יהמ חש יען אינה אלא בלב נמשכמ י ד ב ר
א ח י פמי שפיישנ! ואמי שכשהיה הלב שמח מ נ ל י נ י שהיה מביט ומשיג לאהיה
פ ר מהדבר המחייב השמחה פדי שלא למנועהלכ מהשיחה ההיא יעל פן אמר
לא מנעמי אמ לבי מכל שמחה ינתןהפכה למה לאמ.ע הלב מהשמחה יען יה לכד
היה נשאר לו מכל העמל יהיא השמחה אשר הימהנמשכמללכ מעמל! כ׳ הדבר
שהיה עמל כי היה נכפר יכלה ומה םהיה נהנה כשיחמהלכ כי!ה היה חלקי ׳יכל
עמלו בדברי'הגשמייס יזא כ׳ לכי שמח מכל עמלי!יה היה חלקי מכל עמלי ככל
הדברים המיוככל מה ששאלו עיני ולכי צא מנעמי דבר יען ה״ז לכי שחח בעמלי
הנו ו1אמ השמחה הימה חלק• הגשמי מכל עמלי וגור אומר ככל הכתו; וככל מה
שהשיג ואמישהב־ט וראה כבל מה שעשה מכל הדברים הנווהס כנין הנמים
ונטיעמהפרמיס!הפרדסים ונרפית המיס לעני היער והעבדים !השכחימוכהן* יפגיתיאג׳
ווהב והשרים והשרות והס המעשים אפר נ נ ר נעשו וראה גפ והניט בעמל
שהמעמל נהס לעשימסווא ופניתי אני בכל מעשי שעש! יד׳!היא הפניה במעשה
אחר שנעשה וכעחל שעמלמ׳ לעשוי והוא העמל שעמל כעש״מ! וראה כ׳ כל היוצא
מהסה!אהבל!רע!תרחכיעלהעמלאמרשה!אהכלשאין לו מציאות כעצמו רק
אמצע׳ אל הדבר הנעשה ועל המעשה אחר שצעשהאמר שהוא רעות רוח שהיא
תא!ה נשמי ועל כן גוי אומר שאין יתי1ן תחת השמש אחר שכל אלה הדכריישהס
אוכניח׳ניהדבריישהס מחמהשמיהסהנלויעיתיוח »א ואי! יתי!ן תחת השמש
כמי ואפשר שימ׳שכו המשעה הסיק׳יהללו באופן פצי מסכי'מנל צי בפי הפייהאחיין ע׳ינינכיס*:
אשר פירשנו כפסוקי'הקדמייכענין החקירה כפימל הצודק ׳ביאר איפן הנהגמו
בלמודהחפמיוהשגמהואמישחקר כלכולמשיךאל׳ואמהח:חר שהוא כשרו שלא
׳טו׳רהוכהשגמהחכמהיהיא כשנת;לוחלקומהמעניגייבד׳ שיהיה מטפל בהם
וישאר הסכל בס• שלא יטרידהו ולא ׳חנעהו הכח הכעס:׳ והמא!ני מהשכיל ווא
תרתי כלכי צמשיך ב״; את בשר• •ייתרת׳ בלב• למשיך אל• א ת נשר• נקצת
תענ-גים כי״ ה״ןעלקצתתעמניס שאינם מגיטס מצד עצמם ואמר םעסוה כמממ
חלקאלהגיף היה ל!מק!סלנהוגלכו כחכחה וזא ולכי נוהג כחכמה והוא כאלו
אמר שבהיומ! מושך אתבשחאל׳ו באמנעותה״ן היה לו מקיס שהיה לכו נוהג
בחכמה ואחר ע!ד דבר ט!ב פפ׳ מה שפירשנו לעיל כעני! החקירה!זה כי קורס וה
אמר שאחר שהשיג החכמה והוסיף עליה כאומרו אני הגרלת׳ חכמה כויאחר
השגמאמממיפנה אל סתריה באומיואתנהלכ׳לדעת חכמה ודעת הוללות כמן
פפירשנ!הזויאהשוה היה טעית מפ!רפס!היה יגיש לריק כ׳ ברוב חנמה על
האופן המירוה כעס על pאמישעת? עש? כאופן אתיוהוא שבהיות לומד החפמה
האמתית
•קהלת פרשה ד
?.אמתיתה׳האוחוכפבלותעליש׳דעאמתתהעלנשיןכי יל• ד ר ך ל י ! « ד כצ •י1
ק ת י ל א מ ת ע ד י ד ע האמת מצד בטי-ל כ ת י ה ! Hולכי נ״הג בחכייל ולאיןr
בסבלות עד אשר אראה אייהטיבלבגי האדם •ר היית• מלג!לי־יד־ כ ״ ד י ה :י ע ד י
לומד היית• א חז בסבליתשהיא כיתר האמת שנקרא סבלית ׳אמישלא היה ״ית!
איתירקעדשיראהויביןאיולטבלכצזלאדםאשריעשיתא תלשמ<ש מבכר •מי
מ ״ ל ס שהיא פיעל השכל אצל השנת המישכילית האמת״ת יעל כ; היכיר! כלשק
מעשהבאומ'משד •עשההאדפ פ׳ העיון היא כיעל השכל כנודע שנבריתיזצד
ג י ת י ן שאין האיר צפר אלא י י ת ן החשך שהיא השכלית כאמויותא רק־יק נכ־ן
וישר ככת כ על פי מהשפירשניכפשיקישהקידמישלוש ׳אסר אשד ביאר הענק
י ד ן כללותאיך ליה ניתןחלק אל החומר פכי השכל הישר כדי שלא ״רקייש ננד
השכלבהשגתהחכמיתביחרהעניןכפרש ת א י ן היל ניתנה :כזה ! tfהנילתי
מע-שיבניתילי בתיס כיייייהגדלת• בל מעשי כפי ערכי יכתש׳א־ש ר ב י ב א ל י ו
מעשילכלילמעשההשכליחעשההחימיכיבתתחלקלסימרשיסה תליהש כיגנק
ט ב ינא!ת!לאבגנית יבעיר הנה בוה הגדיל שני איפנ׳ מיני המעשיס •יהש יעשה
השכל ומעשה החומר כראי׳ ולכליילשניהפ אמד הגדלת• מעשי כוי׳ יהתח-יל ל פ י ט
ייעשה הדברים הגשמיים והנפסדים זכליס מאליק כאימיכנית• ל' כימייכי' עשיתי
ל׳ כרכיתחיס כיי קניתי עבדים ישכח ת!כני בית כוי עד אזמייגדלת׳ והספיד מכל
שהיה לפגי ירישגיל היא עצמ 1בגדילה זכתספימעלהזככוד ככל הדבר׳'הנא אריס
באמת מכל אשר ל י ל לפניו וכיאר שכליות׳ י ט ה אחד המוחשית השיכשנתן כלש
חלק לג!ף כמש ד ד ן כללו' לנל בליות! עי של כל וה אף חכמת• ע י ר י לי שלא הסריח
הדברים הנוי השנת החכמה ואפשר שא!מר! א ן חכמתי עמדה לישכ לעיל לדל
שהתחיל שעשה שני דנריס כדי לעמוד על אמתתהחכמה הואשיןהיאשנת; חלק
לחומי כדי שלא יטריד השכלואלהחלק הוה אמר גדלתי והיכפת׳ מכל שהיה לפני
כלימיכ״שר כפי הראי׳ שזה •קרא גדולה ותיספתוהדכר השני ל י ל שבש״־ ,נ ־ ;
נחכמההיהאיחזבששלזתעישיעחןיעלאמתת החשמל יעל לחלק ל י ל חי• ר
שדף חכמת! שליל החלק לש:׳ עמדה ל! כליותיא חוכהשלת עד שיכיר האמין
מת ן הסשליתכאח:ר והוא דקדוק נכין ואחי אשי ביאר אין חשאתיעמדה ל! על
הא פן לנוימתן א ח ז ־ הסכליתעד שיכיר א־ייהא׳זתאמי שב• :ה ד י ־ לא י ך ה ל!
הכעס!המכאוב שקרה לו בדרך הראש!; שהש גיל כס של תאחד שידע ל א י ת כ׳ או
כששבלחקיר בסכלית נשאר עש הככק אך עתל שלא לששיל כששלתרק אחו• עד
שידעאמתת פיתח הנה בול לאיפ; לא מנעאתלכ! מכל שמחל כמ! שמיעה כדרך
היאשוייכלאשר שאל! עיצ׳ לא אצלתי מהם כ׳ היית• פנ!< מהם לענק החגמיעיל הדרך
הנזכר וכין לא מנעתי את לב• משל שמחה כי׳־יגת לאאת״ת !ב־,אר הש.ש
ולוא שלכו ל י ל שמח מכל עמל! שעמל כהכרת הסכ ו /.בהשגת הא־יתין׳ת
מצד הכרת לשכלותיואש׳לכ׳שמח מכל ע־ול׳וביחועי׳ק הדרישכיתרן הדרך
ה1ה עלהראשון המוטעם והי.א כ• כהיותהארס ח קר יאש נהלששל׳ת ,זי• -בא
;6
קהלת פרשה ד
קגב
יילהכרתהאמתעלנכיןהנהאויפארעס האמתאשרכההש״חה וידחה הסכלו'
אשי ב׳ היה ?כעש ל־׳בא נ !ואווה היה חלקי מכל עמלי ירי השמח? הנמצאת
בהשגתהאמתיותהיל חלקי הנשאר אצל׳ מכל עמלי שעמלתי ב ה כ י מ ההשלית
והחכמה<ה!אדקד!קאמתיונהי;<נא<תחלאמתתהענין יפמס וחמש הדרוש כלי
בא מוכנית׳ אני ננלמעש׳ שעשו ידי וכעמל שעמלתי לעשות כוי •ר' אתר אשר
השגתי הא־יתיותכחשמ:תרשומ!'כששלי כא1מ'אן>ח:מת< עמדה ל• השגחתי ככל
המעש ס החצינ״ס שהונרת׳ לעיל שהה מעשה ידי ולא:יעשה השכל ייא!פנית׳ חני
בכל מעשי שעש! ידי!היא המעשה החצני מצדעצמויכן בעמל אשר עמלתי עד
העשת!!א!בעמל שעמלתי לעש׳תשלש שני דברי' המעשה אחר עשיתי והעי!ל
1הט רח בעשייתס!מצית׳ שהשל הבל!רעיתדח שלמעשה עצמו החצ נ׳ ה!א בלה
ונככד להיותי מהדברים הגשמ״פ והעמל כעשיית׳ היא רעיון ריח ייצר עציי שלא
עמל בי מגד עצ־זורק בר׳ שלא יהיה מטריד ומ!נעהשגתהאיית״תבפיעל השכל
כ א מ ר כ׳ חצדעצמכ אקיתרין כשניהשתחתהשמש כ׳ היתיוןה יצאחה; היא
מה שנמשך מהם שלמיתהשבלהנשאראחר המ ת י א •איןיתרין תחת השמש!הוי
סיים הדר!ש שהתחיל טנאימימה
vולארס בבל עמלישיעחיל תחתהשמשיכו'
בפימהמהשביארצושגורתמהיתרןלאדסדבקל עס גויתתחתהשמשולח עם
גירתבכלעמלו כ׳ עתה פ ר ש אוח! כפירוש בשרנק גורתהעדר היתרין לגוית
תחת השמש שהרה שיש יתרון ככל העמל הנו אך שחין היתר!׳,
תחת הפ־יש והיא
גויה אמתיתשאיןיתרין לארס בשים צר בעולם היה רק בעילס הנא והיא
א״תת
הררושכליבגורהאח/קצרהביללתגדרהשלמיתוהאשר האמת׳ כרקייק »כין
י ש ר 1אס גדחוצן ע צ מ 0קצת בייש ב הפשוקים הללו»ת׳שבו על נכין כשבח ה ת ו ה
ברה מאייתעינ׳ פני חשכתינוכהשגתהשלמותהשס נפשנו כחיים הצצת״ס ויהיה נייג״נעיס?:
מששים למה שפירשנו כפישיקיסהקיד»ויסכמעלתהתורונשלם כגורת!לשמחה מה
זאתעישה שהיא שי׳חתהתרה עד פקודי הישרים משמחי לב כמו שכיארנ׳ ועל פ׳
יידרך הגו נאמר שאומתרתיכלבילמשךכ״ןאתכשויתהיהחלת יין כני' ל ת ו ה
פתו שנא כמדרש נ פ ש ק הוה עצמו <;ל למשך כיין למשיך כ״נה של תירה עיר
שדרשו נ פ ש ק ב׳ טוניס דודיך מיין ״תר מיינה של תורה וכ!' והכוונה הנכונה ככל
והה!א שההולך כדרבי התירה לא ׳כשל ואש יהיה נכשל מפאת החומר א י ו ל ו נ ע
»ש!כ מיד ייבח ההישרה ה׳שוה אשר כתרה אשר על כן הפליגי דיל על התת שהיא
העיהק ׳:מיה פאפיישתראה כי שעבר עבירה אין לנ! להרהר אחריי שיראי ח ו ר
מיד מ נח הישרתהתירה אשר היא עיפק כה והואיל יאתא לידן אפיש המאייר כלו
פ י א ב ב ר כ ת ילתחשעבר עבירה כיום אל תהרהר אחריו כלילה שמא עשה .
תש בה שתא כלקא דעתך אלא אימא וראי עשה תש!נה עכל והוא כאמת קנה
ההבנה לידע בא והנח הקשה המקשה באוחיםמא סלקא דעתך ש א ף ש . ,
ה
ה
^ ע.׳׳ 5ט!ש
ועיהק בתרה ניון שראיס א!ת<שענר עבירה הרי איתיעחוקתיה ולייה לא יכנס
עדו
הפק אם עשה תשובה או לא ער שיקשה לו המקשה לחה חמר שי״א כוי
ואךרנ?
JS
ש
"
גגי
קהלת פדיגיי ,ד
! * ד י י ה •שכחי ?:א ח י י ) ! מ ש י ח כ ש ע ב ר
ע
. ;. .,י p , .
ר
r :
י « . . . .... , .
העבייה הזק ו ה כ נ י גי•• .כשכל ויהיה יזכה ר י פ ״ה כ ״ כ;־.ב ר ־ כ ־ c
1
כק־חתהיקניפ שתה ה ק ש ת ה י פ א ה }הייתה לבבה ש ק ה •המק ייני-׳ ב י ?
שהי׳קשה הקשה לבעל המאמישאייי י נ י סכיתייפזה לזה כ׳ בי! מאל תהיהד
אחרי! נראה שלא נסמפק כלל במשיימ שאס יש פפק אפ pי א ״ להיהי יחש את
שלא היהי! אחיי! אפייהיהיי כ ע ל י א ליה ח י י שיא פשה תשבה שהא ש י י
ה ק י פ ! ' ז א ש י א כ ל ק א י ע מ ך כליי׳אמה האיח״שאין להיהי י י י י ! איך כלקא
דעמך שתא פפק שמא עשה תפ-בה סאפ אתה כ ב י pליה א י י ת שאק ל ל י ל י
אחיין שהי•ההיהיר איני צידק אלא על ד נ י ייכיכק •אש •ש פ פ ק ל ה י ה י ע ל ק
הכי׳ח שישלו ל!מי!יאיעשה תשיבה ולאשייא יפיח י י ך ק י כ י ׳א״מ• ! מ ש א י
ממני שההולך ב י י ט ה ת י ה אף אס •בשל כתיש כאיזה ד ב י י פ י ת הא •יי ישיב
ח י י ודאי!על כן א מ י כה המלך הפלס שאף כ י י י ש ת החכמה יצה לציף אליש
ה ת י ה ביה מאיית עירם ואמי שאחי שלכ! י א ה היתיק אשי כשיחת התייה
ומה י ב סובה חקר בלב! למש ך אתבשח בכל ה״עש• שיעשה ״ כ א ת ה ב ש י שיהיו
כלס על פ׳ התיייכ׳ גוה יועיל! ל! לנפש!להנאת! ילעיבמ׳ כעיליהבא י! א תית< ב ל ט
למש!ן כיין א ת כ פ י י יריחקית׳ כלכ• למ שיך טינה פל תייה את כפיי יאאי שביאר
שלמת השכל המעשי וה!א שתה׳ בנהגת׳ כמעשי׳ על ט התרה שהיא ה כ נ ה r : : :
להשגתהחכמה ושלחית השכל העי!נ• כיאיהנהגת! כשלי תהשכל העיזנ• באיימי
ולכי ניהג לחכמה ולהיות שישיכייס אחיים אמצעיים כי; החכמה ובין המעשים
החצ נ״ס הגשמיים והס ה י ב י י כ המיומיס כמו שהם ה כ ט ד המי!מה!השש הסיב
היוצא לאדם על כנ• ח! ן שהם כאמת שכלית •ען אי; להם מציאות בכ על י צ ל
עציס ולא כשפל יען הס יכאתהלמיקוהס בליש יצפפדיס !הנה הלבריס האלה
ואוי לאחיו נהם עד •שתלש ה א ל י ויהיה הפלמית הנכסף ר:י; קייס משש• פ׳
הכביד המדומה לכלת• שלם אס מ ק ט ד ב! יחפן להעמידו ישתדל שלא יגש מעשי!
וזה׳כיאה!לעש!תטיככדי שיכובד מהשלמיס !הגלילים וכ! השם ה ס ב ה ח י ף
אחלי! •כיאה! לפעיל הנ!1כ כלי שיצא לו שפ יש כ ואם ׳לגיל במעשים ליש נים י ב א
בוה למללגתהשלמית על שיכיל הט!ב מצל עצמ! ילאה! כעין שכל! ווא ולאחיו
בסכלות עד אשר אראה איוה סיב לבני הארס ירי תרתי כלבי ג״כ לאחיו כ י ב ל י ת
הנויוהס הכידכרייהמדומייעד אשיג הטיב כמה שלוא טיב שהכל יכשפ ה! ועל כן
הוכירהטוכ שרצה להשיג היא כגדר! כשהוא הט!כ הטלל לבני האיפ שלכל
יכפפיה! כמ! שגדרו הפליינסהיד תיאנח :הארכנ :כפירושן סס כ פ פ י כני לשה
במאמיהאויוא!לאחיובסבליתעיאשיאראה איוה טיב לכנ• האדם אשד יעשו
תחתהשחש משפר •מ• ח״הס והאריך בגדר ה ט ב שוולת היותו טוב לבני ?אדם
הנה הוא הדבר שהוא טוב שיעשי איתי תמיד פ ל מ פ פ ד •מ• ח״הס והוא צדד נפק
שהטובהיא י ה שה!א ט!נלכני הארס!נאיתשיפעליה! כל ימי חייהם ולוא ״שפר
יחית״הס ואחר שבט כ בועת! !את להשתלם נשכל המעש• והעיוני כמו ש׳ כרס
מצא
© Copyright 2024