1. No category

‫יוס תבורי‬
‫‪˙ÈËÊÈ·‰ ‰Ù˜˙· ˙Èχ¯˘È ı¯‡‰ ÁÒÙ‰ ˙„‚‰‬‬
‫‪‡Â·Ó‬‬
‫תיאור הגדת הפסח באר ישראל בתקופה הביזנטית אינו משימה קלה מכיוו שלא‬
‫הגיעה לידינו כל הגדה מתקופה זו – ההגדות הקדומות ביותר שהגיעו לידינו ה‬
‫מתקופת הגאוני‪ ,‬מ המאות הראשונות של התקופה הערבית‪ .‬קרוב לוודאי‬
‫שראשיתה של ההגדה במסורות שבעל פה‪ ,‬אבל אי אנו יודעי מתי היא נכתבה‬
‫וממתי היא קיימת כספר‪ .‬מתו התלמוד הבבלי עולה שאמירת ההגדה היא תפקידו‬
‫של אחד המסובי בליל הסדר‪ ,‬שנזכר כ"אומר ההגדה" )פסחי קטו ע"ב(‪ ,‬ואי‬
‫אנו יודעי א אד זה אמר את הדברי מזכרונו או שהיה לפניו ספר כתוב‪.‬‬
‫התלמוד מעיד שעוורי כמו רב יוס ורב ששת שימשו "אומרי" הגדה בבית‬
‫)ש קטז ע"ב( ומכא‪ ,‬כמוב‪ ,‬שלא היה הכרח לעיי בספר‪ .‬רב אחא בר יעקב‪,‬‬
‫ב הדור השלישי לאמוראי בבל‪ ,‬פטר את העוורי מלומר את ההגדה מכיוו שלא‬
‫יכלו לומר "בעבור זה"‪ ,‬דהיינו שלא יכלו להצביע על המצה והמרור‪ ,‬ומשמע‬
‫מכא שהעובדה שסומא אינו יכול לקרוא מתו הספר לא הפריעה לא אחד‬
‫)ש(‪ 1.‬עדות אחרת על מעמדו של "אומר ההגדה" עולה מ הדור החמישי של‬
‫אמוראי בבל‪ .‬באותו דור נחלקו רב שימי בר אשי ורב כהנא‪ 2‬א די לסלק את‬
‫השולח "לפני מי שאומר הגדה" או שצרי לעקור אותו מלפני כל המסובי )ש‬
‫קטו ע"ב(‪ .‬כאמור‪ ,‬אי לדעת א היחיד שאמר את ההגדה קרא מתו ספר או‬
‫שסמ על זכרונו‪ ,‬אבל יש לשי לב לכ שחז"ל כינו אותו "אומר" ההגדה ולא‬
‫"קורא" ההגדה‪ .‬הנתוני שבידינו מלמדי שלא נכתב דבר מתורה שבעל פה‬
‫* אני מודה לגב' יהודית תבורי ולמר צור שפיר שקראו טיוטות של מאמר זה והעירו את תשומת‬
‫לבי לדברי הטעוני תיקו
‪.‬‬
‫‪ 1‬בספרות הפוסקי מצאנו שהתנגדו לכ ששליח ציבור יתפלל מתו הספר )ראה ישראל‬
‫שציפנסקי‪ ,‬אפרי מקלעה חמד‪ ,‬רבינו אפרי‪ ,‬תלמיד חבר של הרי" – פירושי‪ ,‬פסקי ותשובות‪,‬‬
‫ע מבוא מקי ותולדות חייו הערות וביאורי‪ ,‬ירושלי תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪ ,254‬וש ספרות(‪ .‬קשורה בכ‬
‫השאלה הא אנשי פשוטי ידעו לקרוא את ההגדה מתו ספר כתוב – ראה מאיר ברֿאיל
‪" ,‬רישומה‬
‫של אי ידיעת הקריאה על הילכות קריאת מגילה והלל"‪Proceedings of the American Academy ,‬‬
‫)‪ ,for Jewish Research 54 (1987‬חלק עברי‪ ,‬עמ' ‪.211‬‬
‫‪ 2‬כ הנוסח הנכו
על פי דק"ס לפסחי ש‪ .‬בנוסח הדפוס יש "רב הונא"‪.‬‬
‫‪490‬‬
‫יוס תבורי‬
‫עד תקופת הגאוני‪ .‬אמנ‪ ,‬ייתכ שיש להבחי בי שאר ספרות התורה שבעל‬
‫פה לבי תפילות וברכות‪ ,‬אלא שעדיי אי סימוכי שההגדה נכתבה כספר לפני‬
‫‪3‬‬
‫תקופת הגאוני‪.‬‬
‫הידיעות היחידות שהגיעו לידינו על תוכ ההגדה ועל דר עריכת הטקס בליל‬
‫הסדר בתקופה הביזנטית ה הערותֿאגב השקועות בשתי היצירות הגדולות של‬
‫התקופה‪ ,‬התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי‪ ,‬א כדי להשלי את התמונה על‬
‫ההגדה בתקופה זאת חייבי אנו להתבונ מלפני ומאחור‪" .‬מלפני" ה הנתוני‬
‫על עריכת ליל הסדר הבאי בספרות הקדומה יותר‪ ,‬ספרות התנאי – ובעיקר‬
‫במשנה; "מאחור" ה הגדות הפסח הקדומות ביותר שהגיעו לידינו שה‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫מתקופת הגאוני‪ .‬אנחנו מבחיני היו בי שני טיפוסי של הגדת הפסח מימי‬
‫הגאוני‪ ,‬ובמחקר כינו טיפוס אחד "נוסח בבל" והטיפוס השני כונה "נוסח אר‬
‫ישראל" – הבחנה זו קלה יחסית ביחס להגדות שהגיעו אלינו כחלק מסידורי‬
‫מקיפי‪ ,‬מכיוו שבשאר חלקי הסידור יש סימני ברורי המבחיני בי מנהג אר‬
‫ישראל לבי מנהג בבל‪ .‬בי הסידורי השלמי לפי נוסח בבל יש לציי את הסידור‬
‫המיוחס לרב עמר גאו‪ 4,‬הסידור של רב סעדיה גאו‪ 5‬וסידורו של ר' שלמה בר‬
‫נת מסג'למסה‪ 6.‬בי הסידורי לפי נוסח אר ישראל יש למנות את כ"י אוכספורד‬
‫‪9‬‬
‫‪ 7,2700‬כ"י אנטוני ‪ 8135‬וקטעי מידי סופר אחד שקובצו לסידור מקי‪.‬‬
‫‪ 3‬על כתיבת תורה שבעל פה ראה י' זוסמ
‪' " ,‬תורה שבעל פה' פשוטה כמשמעה"‪ ,‬מחקרי‬
‫תלמוד ג )תשס"ה(‪ ,‬עמ' ‪.384209‬‬
‫‪ 4‬סדר רב עמר גאו
‪ ,‬מהד' גולדשמידט‪ ,‬ירושלי תשל"ב‪ .‬לבעיית ייחוסו לרב עמר ראה‬
‫ירחמיאל ברודי‪" ,‬לחידת עריכתו של סדר רב עמר גאו
"‪ ,‬כנסת עזרא – ספרות וחיי בבית הכנסת‪,‬‬
‫אסופת מאמרי מוגשת לעזרא פליישר‪ ,‬בעריכת ש' אליצור ואחרי‪ ,‬ירושלי תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪.3421‬‬
‫‪ 5‬סדר רס"ג‪ ,‬מהד' דודזו
‪ ,‬אס ויואל‪ ,3‬ירושלי תש"ל‪ .‬נעמי כה
שיערה שהסידור המקורי‬
‫כלל רק את הוראות התפילה ולא את נוסחאותיה
‪ ,‬וזאת בגלל חוסר ההתאמה בי
ההוראות לבי
‬
‫הנוסחאות במספר מקומות – ראה נעמי כה
‪" ,‬לאופיו המקורי של סידור רב סעדיה גאו
"‪ ,‬סיני צה‬
‫)תשמ"ד(‪ ,‬עמ' רמטרסז‪.‬‬
‫‪ 6‬סידור רבינו שלמה ברבי נת
זצ"ל‪ ,...‬ההדיר שמואל חגי‪ ,‬ירושלי תשנ"ה‪ .‬לזהות מחברו ראה‬
‫שלמה צוקר )בשיתו אפרי ווסט(‪" ,‬מוצאו המזרחי של סידור ר' שלמה בר' נת
וייחוסו המוטעה‬
‫לצפו
אפריקה"‪ ,‬קרית ספר סד )תשנ"בתשנ"ג(‪ ,‬עמ' ‪ ;746737‬וראה עוד מ"ע פרידמ
‪" ,‬הערה בדבר‬
‫מקו חיבור הסידור של ר' שלמה בר' נת
"‪ ,‬אסופת קרית ספר – מחקרי במדעי היהדות וביקורות‬
‫ספרי‪ ,‬בעריכת יהושע רוזנברג‪ ,‬ירושלי תשנ"ה ]מוס לכר ס"ח של קרית ספר[‪ ,‬עמ' ‪.154151‬‬
‫‪ 7‬סימ
כתב היד הוא ‪ ,Ms. Heb. g. 2‬א רגילי לציינו על פי מספרו‪ ,2700 ,‬בקטלוג של קוילי‬
‫ונויבאואר )‪A. Neubauer, Catalogue of the Hebrew Manuscripts in the Bodleian Library,‬‬
‫‪ ,(Oxford 1906‬חלק מכתב היד פורס על ידי מרדכי מרגליות‪" ,‬שרידי הלכה בסידור ארצישראלי"‪,‬‬
‫הלכות אר ישראל מ
הגניזה‪ ,‬בעריכת ישראל תאֿשמע‪ ,‬ירושלי תשל"ד‪ ,‬עמ' קכזקנב‪ .‬עזרא‬
‫פליישר התייחס לפרטי רבי ממנו בפרסומיו השוני‪.‬‬
‫‪ 8‬פורס על ידי עזרא פליישר‪" ,‬על 'סידור' קדו כמנהג אר ישראל"‪ ,‬מאה שערי – עיוני‬
‫בעולמ הרוחני של ישראל בימי הביניי לזכר יצחק טברסקי‪ ,‬בעריכת עזרא פליישר ואחרי‪ ,‬ירושלי‬
‫תשס"א‪ ,‬עמ' ‪.5921‬‬
‫הגדת הפסח האר ישראלית בתקופה הביזנטית‬
‫‪491‬‬
‫הגדות רבות הגיעו אלינו כקונטרסי בודדי או א כדפי בודדי‪ ,‬ולעתי אי‬
‫לדעת א ה נכתבו לכתחילה כקונטרסי מיוחדי לליל הסדר או שא ה היו‬
‫פע חלק מסידורי או מחזורי מקיפי שיתר לא הגיע אלינו‪ .‬אול‪ ,‬לגבי רבות‬
‫מההגדות האלה‪ ,‬צורת הכתב הבלתי מקצועית רומזת לכ שה הועתקו על ידי‬
‫אנשי פרטיי ולא על ידי סופרי מקצועיי‪ ,‬ואפשר שה נכתבו מתו רצונו של‬
‫אד שיהיה בידו ספר להנחות אותו בליל הסדר‪ .‬קטעי מהגדות מ הגניזה פורסמו‬
‫עוד בסו המאה הי"ט על ידי ישראל אברהמ'ס‪ ,‬מבלי שעמד על זיקת חלק מה‬
‫לנוסח אר ישראל‪ 10.‬בי ההגדות החשובות ביותר יש לציי את כ"י דרופסי‪ ,‬הנמצא‬
‫כיו בספריית מכו אננברג בפילדלפיה‪ 11.‬דבר כתב היד‪ ,‬ומקצת ענייניו‪ ,‬פורסמו‬
‫בתחילת המאה העשרי על ידי גרינסטו‪ 12‬ושוב‪ ,‬בתעתיק ובצילו‪ ,‬על ידי דניאל‬
‫גולדשמידט‪ 13.‬כתב יד זה חשוב ג משו שהוא כולל נוסח כמעט של של ההגדה‬
‫וג משו שממנו עמדו החוקרי לראשונה על כ שהיה נוסח אר ישראלי של‬
‫ההגדה‪ ,‬שהיה שונה בדברי מהותיי מ הנוסח הבבלי‪ .‬מאז פורסמו כתבי יד‬
‫נוספי מ הטיפוס הזה – או שיש בה שרידי מ הטיפוס הזה – על ידי עזרא‬
‫‪15‬‬
‫‪14‬‬
‫וג'י רובנר‪ 16,‬ומחקר ההגדה האר ישראלית עומד היו‬
‫פליישר‪ ,‬ניקולס די לנג' ‪¥‬‬
‫על בסיס אית‪ 17.‬מהדורה של הגדת הפסח ע שינויי נוסחאות שהשתמשה בקטעי‬
‫נבחרי מ הגניזה יצא לאור בשנת תשט"ו אבל היא לא חילקה בי נוסח אר‬
‫‪ 9‬ראה עזרא פליישר‪" ,‬קטעי מקובצי תפילה ארישראליי מ
הגניזה"‪ ,‬קב על יד יג )כג(‬
‫)תשנ"ו(‪ ,‬עמ' ‪) 161160 ,129123‬ההגדה באה בכ"י ‪.(T-S NS 150.170‬‬
‫‪ 10‬ראה‪Israel Abrahams, “Some Egyptian Fragments of the Passover Hagada”, JQR OS :‬‬
‫‪10 (1898), pp. 41–51‬‬
‫‪ 11‬מכו
אננברג הוא המרכז ללימודי היהדות של אוניברסיטת פנסילבניה‪ .‬כתב היד של ההגדה‪,‬‬
‫שנזכר במחקר כ"כ"י גרינסטו
" או כ"כ"י דרופסי" נודע היו כֿ‪.CJS 211‬‬
‫‪ 12‬ראה‪Julius H. Greenstone, “A Fragment of the Passover Hagadah”, Zeitschrift für :‬‬
‫‪hebräische Bibliographie 15 (1911), pp. 122-123‬‬
‫‪ 13‬דניאל גולדשמידט‪ ,‬הגדה של פסח – מקורותיה ותולדותיה במש הדורות בצירו הנוסח‬
‫הבדוק ותצלו ההגדה העתיקה ביותר מ
הגניזה הקאהירית ע דפידוגמה מתו הגדות כתובות‬
‫ומודפסות יקרות המציאות‪ ,3‬ירושלי תשכ"ט‪.‬‬
‫‪ 14‬ראה לעיל‪ ,‬הע' ‪.9 ,8‬‬
‫‪ 15‬ראה‪Nicholas De Lange, Greek Jewish Texts from the Cairo Genizah (Texte und :‬‬
‫‪Studien zum antiken Judentum; 51), Tübingen 1996, pp. 29-69, 323-354 (T-S K1.33; T-S‬‬
‫)‪ ;122.126‬קטעי משתי הגדות נוספות שנדפסו ש משקפי נוסח בבלי‪.‬‬
‫‪ 16‬ראה‪Jay Rovner, “An Early Passover Haggadah According to the Palestinian Rite”, :‬‬
‫‪JQR 90 (2000), pp. 337-396; idem, “A New Version of the Eres Israel Haggadah Liturgy‬‬
‫;‪and the Evolution of the Eres Israel 'Miqra' Bikkurim' Midrash”, ibid. 92 (2002), pp. 421-453‬‬
‫‪idem, “Two Early Witnesses to the Formation of the Miqra Bikurim Midrash and their‬‬
‫‪Implications for the Evolution of the Haggadah Text”, HUCA 75 (2004), pp. 75-120‬‬
‫‪ 17‬השווה גולדשמידט‪ ,‬עמ' ‪ .60‬גולדשמידט העיר שאי
אנו יודעי עדיי
א קטעי אלה‬
‫משקפי מנהג שהיה מקובל בע או שמא ה משקפי מנהגי יחידי בלבד‪.‬‬
‫‪492‬‬
‫יוס תבורי‬
‫ישראל לנוסח בבל‪ 18.‬ניסיו להוציא מהדורה של הגדת הפסח לפי נוסח אר ישראל‬
‫‪19‬‬
‫הקדו‪ ,‬ע שינויי נוסחאות‪ ,‬נעשה על ידי שמואל ספראי ז"ל ויבל"א זאב ספראי;‬
‫המהדורה מבוססת על העתקת כ"י דרופסי ע שינויי נוסחאות ממבחר כתבי יד‬
‫‪20‬‬
‫המשקפי את הנוסח הזה‪.‬‬
‫ההגדות שהגיעו אלינו כוללות‪ ,‬כמוב‪ ,‬את נוסח ההגדה‪ ,‬וחלק מה כולל ג‪,‬‬
‫במידה רבה או פחותה‪ ,‬הוראות לפעולות שיש לבצע במסגרת ליל הסדר‪ ,‬כגו‬
‫הטיבולי וכדומה‪ .‬ג בהיעדר הוראות‪ ,‬אפשר לשחזר מקצת מפעולות אלה מתו‬
‫הברכות הנכתבות בהגדה‪ ,‬כגו ברכות הטיבול וברכות נטילת ידי‪ .‬העיו בהגדות‬
‫מגלה שיש לפנינו שני טיפוסי עיקריי‪ :‬אחד מה דומה מאוד להגדה‬
‫האורתודוכסית בימינו ואפשר לראותו כאבי הנוסח הנוהג;‪ 21‬הטיפוס האחר שונה‬
‫במנהגיו ובנוסח ההגדה עצמה‪ .‬מקצת מ הנתוני בהגדות מ הטיפוס האחר‬
‫מתאימי למסורת האר ישראלית כפי שהיא עולה מ התלמוד הירושלמי‪ ,‬ועל פי‬
‫זה נוהגי היו להציג את ההגדות האלה כהגדות אר ישראליות‪ .‬ההנחה המקובלת‬
‫במחקר היא שנוסחאות אלה לא נוצרו בתקופת הגאוני אלא ה משקפות את‬
‫מנהגי ליל הסדר שהיו נהוגי בתקופה הביזנטית‪ 22.‬במאמר זה נתאר‪ ,‬בעיקר‪ ,‬את‬
‫‪ 18‬ראה מנח מנדל כשר‪ ,‬הגדה שלמה – סדר הגדה של פסח ע חילופי נוסחאות‪ ,‬הערות‬
‫וציוני וילקוט פירושי – בצירו מבוא על נוסח ההגדה והשתלשלותו ובירור עניני שוני הנוגעי‬
‫לליל הפסח‪ ,3‬ירושלי תשט"ו‪ ,‬מהדורה שלישית מתוקנת‪ ,‬ירושלי תשכ"ז‪ .‬כדוגמה נציי
שבעמוד‬
‫צ"ו מובא תצלו של קטע ‪ ,T-S H2 124‬שבאה בו חתימה אר ישראלית של נוסח הקידוש‪ ,‬בציו
‬
‫"חתימה משונה בקידוש"‪.‬‬
‫‪ 19‬שמואל וזאב ספראי‪ ,‬הגדת חז"ל‪ ,‬ירושלי ‪ ,1998‬עמ' ‪.292286‬‬
‫‪ 20‬ראה ש‪ .‬קשה להבי
את משמעות של שינויי הנוסח במהדורה זאת מכיוו
שהמהדירי‬
‫לא ניסו לפתור בעיה מרכזית בהוצאת טקסט על פי כתבי יד קטועי‪ :‬כיצד להבחי
בי
טקסט‬
‫שאי
לו שינויי נוסחאות משו שכל כתבי היד תואמי אותו לבי
טקסט שאי
בו שינויי נוסחאות‬
‫מכיוו
שכל כתבי היד האחרי לקויי או חסרי במקו זה‪ .‬לדוגמה נציי
שהמהדירי רשמו‬
‫שהברכות החריגות לטיבול הראשו
הבאות בכ"י דרופסי )ראה לקמ
( חסרות ב"ג‪ ,"9‬ואיֿאפשר‬
‫לדעת בכמה כתבי יד ה
נמצאות‪ ,‬מלבד כ"י דרופסי‪ .‬נציי
כא
דוגמה אחרת להדגמת הבעייתיות‬
‫של העני
‪ :‬בכ"י דרופסי‪ ,‬המשמש בסיס למהדורת אר ישראל של ספראי‪ ,‬טעה הסופר וכתב ארבע‬
‫שורות מיותרות‪ ,‬ומחק אות
בקו מעליה
‪ ,‬כמקובל אצל הסופרי לציו
מחיקה )כפי שציי
‬
‫גולדשמידט‪ ,‬עמ' ‪ ,79‬הערה לשורה ‪ .(4‬ספראי העתיק את השורות מבלי להעיר שאינ
אלא טעות‬
‫סופר‪ ,‬והעיר בשינויי הנוסחאות שארבע שורות אלה חסרות בחמישה כתבי יד )ג‪ ,‬ל‪ ,‬מ‪ ,‬ע‪ ,‬ת;‬
‫ראה הערות לשורות ‪ !(3736‬אי
למעיי
במהדורה זו מבוא המסביר את שיטת העבודה ברישו‬
‫שינויי הנוסחאות‪ ,‬ורשימת הקיצורי עשויה לבלבל את הקורא‪ .‬כ‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬ברשימת הקיצורי‬
‫נרשמו "כתבי יד של ההגדה נוסח בבל"‪ ,‬וכמעט כול צוינו בכוכבית שפירושה שמכתבי יד אלה‬
‫נרשמו שינויי נוסח עיקריי – ולא הבהירו המחברי מדוע נרשמו שינויי נוסח של הגדות כמנהג‬
‫בבל במהדורת ההגדה לפי נוסח אר ישראל‪ .‬במיוחד מפליאה העובדה שכתב היד הראשו
ברשימת‬
‫"כתביהיד של ההגדה נוסח בבל" סומ
בסימ
‪ ,+‬שפירושו שהוא "כתב יד של ההגדה נוסח‬
‫אר ישראל"‪.‬‬
‫‪ 21‬לשינויי שחלו בהגדה זאת במש הדורות ראה י' תבורי‪ ,‬פסח דורות – פרקי בתולדות‬
‫הילל ב
ֿחיי‪ ,1996 ,‬עמ' ‪.377350‬‬
‫ליל הסדר‪ ,‬הקיבו המאוחד‪ ,‬ספריית ‪© ¥‬‬
‫הגדת הפסח האר ישראלית בתקופה הביזנטית‬
‫‪493‬‬
‫ההגדה האר ישראלית א נציג אותה על רקע ההגדה הבבלית שהיא‪ ,‬בעיקרה‪,‬‬
‫ההגדה הנוהגת בימינו‪.‬‬
‫‪¯„Ò‰ ÏÈÏ Ò˜Ë ‰·Ó‬‬
‫טקס ליל הסדר מורכב משני יסודות‪ :‬הסעודה העומדת במרכז הערב‪ ,‬ואמירות‬
‫ופעולות המלוות את הסעודה – לפניה ולאחריה‪ .‬הסעודה שנצטווינו עליה בתורה‬
‫היא סעודת זבח‪ ,‬סעודה משפחתית שעיקרה בשר קרב הפסח‪ .‬אבל ג בימי‬
‫שלאחר חורב בית המקדש‪ ,‬כשלא הקריבו )ולא מקריבי( קרב הפסח‪ ,‬המשיכה‬
‫הסעודה להיות חלק חשוב של מפגש המשפחה בליל הסדר‪ 23,‬כאשר נשמרי בה‬
‫יסודות מסוימי שהיו קשורי בסעודת הקרב‪ 24.‬על האמירות בליל הסדר אי ציווי‬
‫מפורש בתורה ובוודאי שאי בה הוראות מפורטות‪ ,‬על כ יש מקו לטעו שדיבורי‬
‫כלל לא ליוו את הסעודה בימי המקרא ואולי א לא בימי הבית השני‪ .‬אול‪ ,‬התורה‬
‫"וה!ד) לבנ ביו ההוא ‪Ÿ ¥‬‬
‫ציוותה בפירוש‪ ,‬בזיקה לחג המצות‪¨ § © ¦ § ,‬‬
‫לאמר בעבור זה‬
‫עשה ה' לי בצאתי ממצרי" )שמות יג ח(‪ .‬ובמקו אחר ציוותה התורה באופ‬
‫כללי‪ ,‬ללא זיקה למצווה מסוימת‪ ,‬שחובה על אד להסביר לבניו השואלי אותו‬
‫לפשר המצוות שבני ישראל מחויבי בה משו ש"עבדי היינו לפרעה במצרי‬
‫© ‪¥ ¦Ÿ‬‬
‫וציאנ ה' ממצרי ביד חזקה" )דברי ו כא(‪ .‬לכ קשה להניח שסעודת הפסח‪,‬‬
‫על מנהגיה המיוחדי‪ ,‬לא שימשה הזדמנות לספר לדור הצעיר על תולדות הע‬
‫ועל זיקתו לאלהיו‪ .‬מוב שאי זה מחייב שהיה נוסח קבוע או אחיד‪ ,‬אלא כל אחד‬
‫סיפר את סיפורו לפי מיטב כשרונותיו ומסורתו המשפחתית; במש הזמ נקבע‬
‫נוסח אחיד לסיפור‪ .‬היו‪ ,‬מלבד הסיפור ביציאת מצרי‪ ,‬כוללות האמירות בליל‬
‫הסדר ג תפילות וברכות‪ ,‬שיחה בי המשתתפי ושירת הודיה לגואל‪.‬‬
‫התיאור הקדו ביותר שהגיע לידינו המתאר את הסדר לפי מסורת חז"ל‪ ,‬הכולל‬
‫הוראות מפורטות לדיבורי המלווי את הסעודה‪ ,‬הוא זה הבא במשנה‪ 25.‬המשנה‬
‫‪ 22‬לקני מידה להבחנה בי
הגדה אר ישראל לבי
הגדה בבלית ראה רובנר‪“An Early Passover ,‬‬
‫”‪) Haggadah‬לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(16‬עמ' ‪ 346‬ואיל; יש לציי
במיוחד את קיומ
של הוראות בארמית‬
‫גלילית – ראה ש‪ ,‬עמ' ‪.347‬‬
‫‪ 23‬אמנ‪ ,‬שני תיאורי המצויי בידינו המתארי את הפסח של חז"ל‪ ,‬התיאור שבתוספתא‬
‫פסחי פ"י הי"ב‪ ,‬מהד' ליברמ
עמ' ‪ ,198‬והתיאור שבהגדת הפסח‪ ,‬מתארי את הסדר כסעודה‬
‫שמשתתפי בה זקני וחכמי‪ ,‬אבל הדיוני במשנה על נשי וילדי‪ ,‬קטני ובוגרי‪ ,‬בליל הסדר‬
‫מלמדי שעיקרו הוא הסעודה המשפחתית‪.‬‬
‫‪ 24‬הטקסי מסביב להקרבת קרב
הפסח ואכילתו השתנו במש הזמ
‪ .‬ברור היה לחז"ל שהמציאות‬
‫של קיו הקרב
בעת יציאת מצרי‪ ,‬כאשר כל משפחה הקריבה לעצמה והתכנסה בביתה‪ ,‬שונה היא‬
‫כאשר נצטוו להקריב את הקרב
רק בירושלי ולש כ נצטוו כל ישראל לעלות לרגל‪ .‬חז"ל הבחינו‬
‫בי
"פסח מצרי" לבי
"פסח דורות" אבל הבחנה זאת איננה מענייננו כא
‪ .‬וראה תבורי )לעיל‪ ,‬הע'‬
‫‪ ,(21‬לפי המפתח‪ ,‬ער "פסח מצרי"‪.‬‬
‫‪ 25‬יש בידינו שני תיאורי אחרי של ליל הסדר בימי בית שני‪ ,‬של פילו
ושל ספר היובלי‪,‬‬
‫א אי
ה תורמי פרטי משמעותיי לענייננו‪.‬‬
‫‪494‬‬
‫יוס תבורי‬
‫מתארת את ליל הסדר כפי שנער בימי התנאי‪ ,‬וחוקרי טענו שאפשר לשחזר מ‬
‫המשנה ג את תיאור ליל הסדר כפי שנער בזמ שבית המקדש היה קיי‪ 26.‬המשנה‬
‫כוללת ג תיאור של פעולות המתבצעות בסדר וג ציטטות ממה שיש לומר בליל‬
‫הסדר א אי בה אחידות לגבי רמת הפירוט‪ .‬בתחו תיאור ביצוע הפעולות נציי‪,‬‬
‫כדוגמה‪ ,‬שהמשנה כוללת הוראה מפורטת על הבאת האוכל לפני המסובי ועל דר‬
‫הטיבול הראשו – "מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפת הפת" )פסחי פ"י מ"ג( –‬
‫א איננה מזכירה את אכילת הסעודה עצמה‪ ,‬דבר שגר למחלוקת במחקר על הזמ‬
‫שהסעודה נאכלה בו במסגרת הטקס‪ .‬וכ הוא לגבי האמירות‪ ,‬וכדוגמה לכ תשמש‬
‫העובדה שיש במשנה נוסח מלא של הקושיות הנשאלות בליל הסדר א סיפור יציאת‬
‫מצרי צוי בביטוי הלקוני מעט‪" :‬מתחיל בגנות ומסיי בשבח‪ ,‬ודורש מ'ארמי ‪¥ Ÿ‬‬
‫אבד‬
‫אבי' )דברי כו ה( עד שהוא גומר את הפרשה"‪ .‬קו המאפיי את התיאור במשנה‬
‫הוא שבדומה לטקס של היו תכנית ליל הסדר מתחלקת לשלושה חלקי‪ :‬הטקס‬
‫שלפני הסעודה‪ ,‬הסעודה עצמה והטקס שלאחר הסעודה‪ ,‬וא אנו נחלק את תיאורנו‬
‫לשלושה חלקי‪ – 1 :‬הטקס שלפני הסעודה )הכולל קידוש על היי‪ ,‬טיבול ראשו‪,‬‬
‫הסיפור על יציאת מצרי ושירה(; ‪ – 2‬הסעודה עצמה והברכות העוטפות אותה;‬
‫‪ – 3‬הטקס שלאחר הסעודה‪ ,‬שבעיקרו הוא שירי ושבח לגואל האלהי‪.‬‬
‫‪‰„ÂÚÒ‰ ÈÙÏ˘ Ҙˉ‬‬
‫הטקס שלפני הסעודה מאורג מסביב לשני כוסות יי – חלקו הראשו הוא הקידוש‬
‫הנער על כוס יי ראשו וחלקו השני הוא ההגדה‪ ,‬במובנה הצר‪ ,‬הנער על הכוס‬
‫השני‪ .‬בי שני הכוסות נער טקס הטיבול הראשו הכולל אכילת מתאבני שוני‪.‬‬
‫נית אפוא לחלק את הדיו בטקס שלפני הסעודה לשלושה חלקי‪ – 1 :‬הקידוש‬
‫על הכוס הראשו; ‪ – 2‬הטיבול והטקסי הנלווי לו; ‪ – 3‬ההגדה וההלל הנערכי‬
‫על הכוס השני‪ .‬להל נדו בכל אחד מ המרכיבי הללו‪.‬‬
‫הקידוש על הכוס הראשו‬
‫ברכת הקידוש איננה מיוחדת לליל הסדר אלא היא נאמרת בפתיחת הסעודה הנערכת‬
‫בכניסת כל שבת וחג‪ .‬היא פותחת בברכת היי על הכוס‪ ,‬שאינה שונה מ הברכה‬
‫הנאמרת על היי בכל הזדמנות‪ ,‬א רב סעדיה גאו מעיד שהיו אנשי שנהגו‬
‫להרחיב את ברכת היי בתוספת המתחילה "אשר ברא יי עסיס"‪ 27.‬להרחבה זו אי‬
‫שו קשר לחג הפסח וכל כולה הרחבה בשבח הבורא שברא את היי המשמח את‬
‫הלב‪ ,‬מנח את האבלי ומרפא את החולי‪ .‬נפתלי וידר‪ ,‬שגילה את הברכה בי‬
‫קטעי הגניזה ופרס אותה לראשונה‪ ,‬כינה אותה "הדוגמא הקדומה ביותר ל'שיר‬
‫‪ 26‬ראה תבורי )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(21‬עמ' ‪.351350‬‬
‫‪ 27‬סידור רס"ג )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(5‬עמ' קמא‪.‬‬
‫הגדת הפסח האר ישראלית בתקופה הביזנטית‬
‫‪495‬‬
‫יי' בספרותנו"‪ 28.‬לא מצאנו את הברכה‪ ,‬לפי שעה‪ ,‬בהגדות מ הגניזה‪ ,‬א נאמנה‬
‫עלינו עדותו של רב סעדיה גאו שיש שנהגו לאומרה בליל הסדר‪ .‬מסתבר שבני‬
‫אר ישראל נהגו בה בתקופה קדומה‪ ,‬כנראה כדי להגדיל את תחושת החגיגיות‬
‫והייחודיות של ליל הסדר‪ ,‬בר אי לשלול את האפשרות שהיא נאמרה ג על ידי‬
‫הנוהגי על פי המנהג הבבלי‪.‬‬
‫אחרי ברכת היי נאמרת הברכה העיקרית של הקידוש‪ ,‬הנקראת "קדושת היו"‪.‬‬
‫ברכה זו מבטאת את הרעיו שהקב"ה קידש את ישראל במתנת מצוותיו‪ ,‬ובמיוחד‬
‫במצוות המועדי‪ .‬בנוסח המקובל היו‪ ,‬ברכה זו היא בעלת נוסח כמעט אחיד בכל‬
‫החגי‪ ,‬וההבדל היחיד בחגי השוני הוא ששמו של כל חג מופיע בגו הברכה‬
‫"ביו חג המצות‪/‬השבועות‪ .../‬הזה" בתוספת ציו קצר של אופיו של היו‪" :‬זמ‬
‫חרותנו" או "זמ מת תורתנו" וכדומה‪ .‬החתימה אחידה בכל שלוש הרגלי‪" :‬ברו‬
‫אתה ה'‪ ,‬מקדש ישראל והזמני"‪ .‬מצב דומה בעיקרו קיי בנוסח הקידוש באר‬
‫ישראל‪ .‬הנוסח של גו הברכה אחיד בכל החגי‪ ,‬פרט לש החג‪ ,‬ואי בו אפילו‬
‫ציו לאופיו של החג‪ 29,‬א בחתימה לא הסתפקו בני אר ישראל בנוסח אחיד אלא‬
‫שיבצו את ש החג בחתימת הברכה‪ ,‬כגו‪" :‬ברו אתה ה'‪ ,‬מקדש ישראל וחג‬
‫המצות ומועדי שמחה והזמני והרגלי ומקראי קדש"‪ .‬מיוחד הוא חג הפסח‬
‫במסורת זאת מכיוו שבחג זה היו שהוסיפו ג תיאור של אופיו המיוחד של החג‬
‫בגו הברכה‪ .‬כ מצאנו שבליל הסדר הוסיפו לנוסח הקידוש "]להודיע[ כי בו עשה‬
‫ה' אלהינו נסי וגבורות לאוהביו ונפלאות לבני ידידיו‪ ,‬ברו אתה ה' מקדש‬
‫ישראל‪ 30."...‬פיסקה זאת באה בסידור רס"ג )עמ' קמב( כחלק מהרחבה פיוטית‬
‫לנוסח הקידוש בליל הסדר‪ ,‬המתחילה "תרומה הבדילנו מכל גוי‪ ,‬אר חמדה הנחיל‬
‫אותנו"; רב סעדיה גאו התיר לומר פיוט זה בתו הקידוש וא העתיק את נוסח&‬
‫במלואו‪ .‬הרחבה זאת באה במספר הגדות מ הגניזה‪ 31,‬וכולה נוהגת‪ ,‬עד היו‪,‬‬
‫בהגדה של פסח לפי נוסח "בלדי" של יהודי תימ‪ 32.‬א היות שההגדות שהפיוט‬
‫בא בה הגדות בבליות ה‪ ,‬סביר שפיוט זה נוס רק במסורת הבבלית‪.‬‬
‫‪ 28‬ראה נ' וידר‪" ,‬ברכת יי
עסיס"‪ ,‬התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב‪ ,‬ירושלי תשנ"ח‪,‬‬
‫עמ' ‪ .241234‬הפיוט פורס שנית‪ ,‬בתיקוני‪ ,‬על ידי גולדשמידט )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(13‬עמ' ‪.9190‬‬
‫‪ 29‬המצב לגבי ברכת קדושת היו בתפילת העמידה דומה‪ :‬ג המסורת האר ישראלית וג‬
‫המסורת הבבלית בחרו‪ ,‬בעיקר
‪ ,‬בנוסח אחיד לכל תפילות הרגלי‪ .‬קצר המצע כא
מלפרט את‬
‫הנושא ובהקשר זה ראוי לציי
רק שבנוסח ברכת קדושת היו באר ישראל שולבו פסוקי‬
‫העוסקי בחג המסוי‪ .‬לנוסחאות אלה ראה‪I. Elbogen, “Die Tefilla für die Festtage“, MGWJ :‬‬
‫‪ .55 (1911), pp. 426-446, 586-599; 58 (1914), pp. 323-325‬וראה עוד עזרא פליישר‪ ,‬תפילה‬
‫ומנהגי תפילה ארישראליי בתקופת הגניזה‪ ,‬ירושלי תשמ"ח‪ ,‬לפי מפתח התפילות‪ ,‬ער "אתה‬
‫בחרת"‪.‬‬
‫‪ 30‬הגדת דרופסי )ראה גולדשמידט ]לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,[13‬עמ' ‪ .(75‬המילה "להודיע" נוספה על פי‬
‫קטע ‪ II‬של אברהמ'ס )לעיל‪ ,‬הע' ‪.(10‬‬
‫‪ 31‬ראה ספראי )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(19‬עמ' ‪ 99‬הע' ‪.12‬‬
‫‪496‬‬
‫יוס תבורי‬
‫אחרי הקידוש בירכו ברכת "שהחיינו"‪ ,‬בנוסח המקובל עד ימינו‪ 33.‬יש שהוסיפו‬
‫לכא ג את ברכת "שעשה נסי לאבותינו בזמ הזה"‪ 34,‬ברכה המוכרת יותר כצמודה‬
‫‪35‬‬
‫למצוות מועדי הבית השני‪ :‬מקרא מגילה ונר חנוכה‪.‬‬
‫הגדות הגניזה מעידות על שתי תוספות אחרות שנהגו במנהג אר ישראל לצר‬
‫לקידוש בכל הזדמנות של אמירתו‪ :‬לפני הקידוש נהגו לומר "מרשות רבותינו‬
‫מרשות שמי"‪ .‬פליישר מפרש שהמקדש פתח "מרשות רבותינו"‪ ,‬ביטוי שיש בו‬
‫משו בקשת רשות מ המסובי‪ ,‬וה השיבו לו "מרשות שמי"‪ ,‬דהיינו הסכמה‬
‫שהוא יבר לכול‪ 36.‬מצאנו שבמעמד הציבור )קידוש בבית הכנסת( נהגו להקדי‬
‫את הקידוש בהכרזה "הודו לה' כי טוב כי לעול חסדו"‪ ,‬ובכ"י אוכספורד ‪2700‬‬
‫מצאנו שאמרו אחרי הקידוש "הודו ליי כי טוב כי לעול חסדו כול' הודו ליי כי‬
‫טוב וכולכ ברוכי"‪ .‬אחרי הקידוש מצאנו שהמקדש אמר למסובי "הודו לה' כי‬
‫טוב וכולכ ברוכי"; אי זה ברור א ברכה זו נאמרה למסובי לפני שתיית היי‬
‫‪37‬‬
‫או מיד לאחריה‪.‬‬
‫הטיבול והטקסי הנלווי לו‬
‫הטיבול הראשו‪ ,‬של כרפס או ירק אחר במי מלח או בחומ‪ ,‬הוא מ המעשי‬
‫‪38‬‬
‫הבולטי של ליל הסדר והוא מבליט‪ ,‬היו‪ ,‬את שונותו מארוחות חגיגיות אחרות‪.‬‬
‫‪ 32‬ראה‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬תכלאל ע חיי המקורי‪ ,‬ראש העי
‪ ,1983‬בסדר הגדת הפסח‪ .‬חתימת הברכה‬
‫היא‪ ,‬כמוב
‪ ,‬החתימה הנהוגה היו בכל עדות ישראל‪.‬‬
‫‪ 33‬במקצת נוסחאות גרסו בסו הברכה "ללילה הזה"‪ ,‬במקו הנוסח הרגיל "לזמ
הזה"‪ .‬וכבר‬
‫שיערו שדבר זה נובע מהשפעת ברכת הגאולה‪ .‬פליישר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(8‬עמ' ‪ 40‬הע' ‪ ,68‬רואה בנוסח‬
‫"ללילה הזה" את הנוסח השגור לברכה זו‪.‬‬
‫‪ 34‬ראה‪) T-S H2 124 :‬ראה תצלומו אצל כשר ]לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,[18‬עמ' צו(; כ"י קיימבריג' ‪Or.‬‬
‫‪") 1080 3/37‬אשר עשה ניסי לאבותינו בימי האלו"; פליישר ]לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,[9‬עמ' ‪ 126‬הע' ‪.(134‬‬
‫אר ישראליותו של הנוסח הראשו
מוכחת מ
הסיו של הקידוש שמיד לפני הברכה‪ ,‬שהוא אמנ‬
‫לקוי; אר ישראליותו של השני מוכחת מ
הברכה המיוחדת לאכילת מצה ומרור המצויה בו – ראה‬
‫פליישר‪ ,‬ש‪ ,‬עמ' ‪ 128‬הע' ‪.146‬‬
‫‪ 35‬ראה י' תבורי‪ ,‬מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד‪ ,‬ירושלי תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪ 353‬ועמ'‬
‫‪ .385‬לדיו
בחובה להודות על הנס בליל הסדר ראה ספר המנהיג‪ ,‬מהד' יצחק רפאל‪ ,‬ירושלי‬
‫תשל"ח‪ ,‬עמ' תעבתעג‪ ,‬וש ספרות‪.‬‬
‫‪ 36‬וכ
מבואר במחזור ויטרי‪ ,‬סי' פ‪ ,‬נירנברג תרפ"ג‪ ,‬עמ' ‪ .49‬ובשבלי הלקט סי' קמ‪ ,‬הובא המנהג‬
‫לומר "ברשות רבותי" לפני ברכת המוציא )ולא לפני ברכת היי
( ובני הסעודה עוני למבר "ברשות‬
‫שמי כלומר לכ אנו מסכימי שיסכימו מ
השמי שנאה והגו
אתה לפנינו" )מהד' בובר‪ ,‬נה ע"א(‪.‬‬
‫הקריאה "מרשות‪ "...‬נהגה בכל קהילות ישראל‪ ,‬לפני ברכת הלח‪ ,‬א תשובת בני הסעודה נתקיימה‪,‬‬
‫במסורת הדורות‪ ,‬רק אצל עדות המזרח – ראה הרב יוס חיי אל חכי‪ ,‬שו"ת רב פעלי‪ ,‬ד סי' כב‪.‬‬
‫‪ 37‬ראה ע' פליישר‪" ,‬לסדרי התפילה בבית הכנסת של בני ארישראל בפוסטאט בראשית המאה‬
‫השלוש עשרה"‪ ,‬אסופות ז )תשנ"ג(‪ ,‬עמ' רמ הע' ‪.108‬‬
‫‪ 38‬ואמנ‪ ,‬שונות זו היא רק למראית עי
מכיוו
שהציבור רגיל‪ ,‬ג היו‪ ,‬שבסעודות חגיגיות‪,‬‬
‫כגו
חתונות ושמחות אחרות‪ ,‬מגישי מתאבני שוני לפני שיושבי לסעודה‪ .‬על הכנסת הטיבול‬
‫הגדת הפסח האר ישראלית בתקופה הביזנטית‬
‫‪497‬‬
‫הזרות של המנהג מתבלטת ג בעובדה שהוא הגור לאחת מקושיות הב המתייחסות‬
‫למנהגי החריגי של ליל הסדר‪" :‬שבכל הלילות אי אנו מטבילי אפילו פע‬
‫אחת‪ ,‬הלילה הזה שתי פעמי"‪ .‬א בימי המשנה לא היתה האכילה בטיבול מנהג‬
‫זר‪ ,‬וייחודו של ליל הסדר התבטא בכ שברגיל טיבלו רק פע אחת‪ .‬וכ אנו‬
‫מטלי‪ 39‬פע אחת‪ ,‬הלילה‬
‫מוצאי שנוסח השאלה במשנה הוא "שבכל הלילות אנו § © § ¦‬
‫הזה שתי פעמי"‪ .‬בירושלמי מצאנו נוסח אחר של שאלה זאת‪" :‬שבכל הלילות‬
‫אנו מטבילי אותו ע הפת וכא אנו מטבילי אותו בפני עצמו" )פסחי פ"י ה"ג‪,‬‬
‫לז ע"ד(‪.‬‬
‫על פי המשנה‪ ,‬לטיבול הראשו נהגו להשתמש בחזרת )חסא(‪ ,‬שנאכלה שוב‬
‫אחרי כ‪ ,‬בתחילת הסעודה‪ ,‬כדי לקיי את מצוות אכילת המרורי‪ .‬התלמוד הבבלי‪,‬‬
‫מתו שיקולי הלכתיי‪ ,‬הורה להחלי את החזרת בכל ירק אחר שאי לו משמעות‬
‫הלכתית ובלבד שברכתו תהיה "בורא פרי האדמה"‪ .‬במש הזמ הנהיגו חכמי‬
‫‪40‬‬
‫לאכול כמות קטנה בלבד בטיבול הראשו כדי שלא יתחייבו בברכה אחרונה אחריו‪,‬‬
‫א במנהגי אר ישראל מצאנו שהרחיבו את הטיבול הראשו וכללו בו טיבולי‬
‫שוני בברכה לפני כל אחד מה וברכה אחריה‪ .‬ההגדות מציגות במקו זה מספר‬
‫מערכות של ברכות הנהני‪ ,‬ברכה הנאמרת לפני האכילה וברכה אחרונה מיד לאחרי‬
‫האכילה‪ 41.‬הרשימה פותחת‪ ,‬בדר כלל‪ ,‬בברכת "בורא פרי האדמה"‪ ,‬שהיא חריגה‬
‫בכ שאי לאחריה ברכה אחרונה‪ .‬אחרי כ מוצאי אנו ברכה על פרי הע‪ ,‬בנוסח‬
‫הרגיל של "ברו אתה ה' אלהינו מל העול בורא פרי הע"‪ ,‬וברכה אחריה‪:‬‬
‫"ברו אתה ה' אלדינו מל העול אשר ברא הרי ובקעות ונטע בה ע כל פרי‪.‬‬
‫ברו אתה ה' על האר ועל פרי הע"‪ .‬אחריה מופיע ברכה שאיננה נוהגת היו‪,‬‬
‫"בורא מיני מעדני"‪ ,‬ומיד לאחריה‪ ..." :‬אשר ברא מיני מעדני לעד בה נפשות‬
‫רבות‪ .‬ברו אתה ה' על האר ועל המעדני"‪ 42.‬כשלישית בסידרה מופיעה ברכת‬
‫הראשו
לחלק מטקס ליל הסדר והשוואתו לנהוג בסעודות חגיגיות אחרות ראה תבורי )לעיל‪ ,‬הע' ‪,(21‬‬
‫עמ' ‪.268250‬‬
‫‪ 39‬בנוסחאות המשנה מוצאי אנו כא
"מטבלי" )פיעל( במקו "מטבילי"‪.‬‬
‫‪ 40‬ראה תבורי )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(21‬עמ' ‪.269250‬‬
‫‪ 41‬ההגדות המציגות סידרת ברכות ה
אלו‪ :‬כ"י דרופסי‪ ,‬כ"י אנטוני
‪) 135‬פליישר‪ ,‬לעיל הע'‬
‫‪ ,(8‬כ"י אוכספורד ‪) 2700‬פליישר ]לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,[9‬עמ' ‪) JTS MS 9560 ,(124‬רובנר‪“An Early ,‬‬
‫”‪] Passover Haggadah‬לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,[16‬שריד מ
הברכה האחרונה על ביצה או בשר(; ‪T-S H2 130‬‬
‫)תבורי ]לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,[21‬עמ' ‪ .(253‬פליישר העיר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ;8‬עמ' ‪ ,(55‬שסידרת ארבע הברכות‬
‫מתועדת ג בפיוט של יוחנ
הכה
בירבי יהושע והפנה לדיסרטציה של נ' ויסנשטר
‪ ,‬פיוטי יוחנ
‬
‫הכה
בירבי יהושע‪ ,‬ירושלי תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪ ,13‬ולדיונו של ויסנשטר
‪ ,‬עמ' קכט‪.‬‬
‫‪ 42‬ברכת "בורא מיני מעדני" מוכרת לנו מ
התלמוד הירושלמי כהצעת ר' שמעו
חסידא לברכה‬
‫על תבשיל של אורז )ברכות פ"ו ה"א‪ ,‬י ע"ב(‪ .‬גולדשמידט )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(13‬עמ' ‪ 77‬הערה לד ג‬
‫א‪ ,‬העיר שברכת המעדני נועדה ל"אורז מעורב ע ביצי ודבש"‪ .‬אכ
‪ ,‬בכ"י אוכספורד ‪ 2700‬מצאנו‬
‫בפירוש שהביאו כא
"אורז בסוכר" לברכת המעדני – ראה פליישר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(8‬עמ' ‪ ;124‬מעניי
‬
‫שהמילי "אורז בסוכר" כתובות בעברית בתו הוראה בערבית‪.‬‬
‫‪498‬‬
‫יוס תבורי‬
‫"בורא נפשות רבות" כברכה ראשונה‪ ,‬שלאחריה בירכו "אשר ברא נפשות טהרות‬
‫להחיות בה נפש כל חי‪ .‬ברו אתה ה' חי העולמי"‪ .‬ברכת "בורא נפשות רבות"‬
‫מופיעה בירושלמי )ש( כברכה שרבי היה רגיל לבר על מאכל מ החי כגו ביצה‬
‫או בשר )מסתבר שברכה זו התאימה ג למאכל דגי(‪ .‬סופר כ"י אוכספורד העיר‬
‫שבני אר ישראל נהגו לאכול ביצה מטוגנת בטיבול הראשו‪ 43.‬במקצת ההגדות באה‬
‫ג ברכת "בורא מיני מזונות" המיועדת למאכל מחמשת מיני הדג‪ .‬כברכה אחרונה‬
‫אנחנו מוצאי את הנוסח הבא‪" :‬ברו‪ ...‬על מחיית כל דת ברית וצבי מלכות צלע‬
‫ומרבה טוב עמנו‪ .‬ברו אתה ה' על האר ועל מזונותיה"‪ 44.‬פליישר פירש שאחרי‬
‫ההודאה על "מחיית כל"‪ ,‬באה הודאה על התורה )"דת"( ועל הברית‪ ,‬ועל אר‬
‫ישראל )"צבי מלכות צלע" ככינוי פייטני לאר ישראל(;‪ 45‬וזאת על פי דרישת ר'‬
‫אבא שכל מי שלא הזכיר "ברית ותורה" בברכת האר לא יצא ידי חובתו )ברכות‬
‫מט ע"א(‪.‬‬
‫בהקשר זה מעניינת במיוחד עדותו של כ"י אוכספורד ‪ .2700‬כתב יד זה מציג‬
‫את ברכת האדמה וברכת הע כחלופות‪ :‬א יגישו לסועד זרעוני או ירקות‪ ,‬יבר‬
‫"בורא פרי האדמה"; א יגישו לו מפרי הע‪ ,‬יבר "בורא פרי הע"‪ .‬א אחרי‬
‫כ הוא מעיר שמנהג אר ישראל היה לאכול כא אורז בסוכר ולבר עליו "בורא‬
‫מיני מעדני" ע ברכתו האחרונה‪ ,‬וביצה מטוגנת שעליה בירכו "בורא נפשות‬
‫רבות"; ומכא משמע שג בני בבל לא הקפידו שהטיבול הראשו יהיה דווקא‬
‫בירק‪ .‬וכבר העיר פליישר‪ ,‬שפרס את הטקסט‪ ,‬שמכא משתמע שהיו מנהגי שוני‬
‫‪46‬‬
‫לטיבול‪ ,‬ג בבבל וג באר ישראל‪.‬‬
‫המסורת המקובלת דרשה מ המסובי ליטול את ידיה לפני הטיבול הראשו‪,‬‬
‫דרישה שנובעת מהלכות טהרה בכלל וטהרת הידי בפרט; נטילה זאת איננה מיוחדת‬
‫לליל הסדר אלא היא נדרשת לכל אכילת מאכל בטיבול‪ .‬במש הדורות‪ ,‬ע צמצו‬
‫ההקפדה על טהרה‪ ,‬נעלמה הדרישה מכל ימות השנה ונשתמרה רק בליל הסדר‪.‬‬
‫במקומות רבי א צמצמו את חובת הנטילה בליל הסדר לעור הסדר בלבד‪ 47,‬א‬
‫בהגדות מ הגניזה מצאנו שלא רק הכירו בחובת הנטילה‪ ,‬אלא א נהגו לבר עליה‬
‫במטבע של ברכות המצווה‪ .‬הברכה על נטילה זו היא הברכה המקובלת בימינו‬
‫‪ 43‬אפשר שכא
הוא שורש המנהג האשכנזי לאכול ביצי כמנה ראשונה בסעודת ליל הסדר‪.‬‬
‫הטיבול בביצה הועבר ממקומו במסגרת הטיבול הראשו
לתחילת הסעודה‪ ,‬והדבר צרי עיו
‪.‬‬
‫‪ 44‬פליישר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(8‬עמ' ‪ .55‬פליישר ציי
לדיונה של שולמית אליצור בברכה זו במאמרה‬
‫"ברכה מעי
שלוש או מעי
ארבע"‪ ,‬שנה בשנה לט )תשנ"ט(‪ ,‬עמ' ‪ 41‬ואיל‪ .‬אליצור קראה‪ ,‬במקו‬
‫המילי "על מחיית כל דת"‪" ,‬על מחייה וכלכלה"‪ .‬סו הברכה האחרונה על מיני מזונות בא ג בכ"י‬
‫הסמינר ‪ – ENA 2586‬ראה רובנר )”‪ ,“An Early Passover Haggadah‬לעיל הע' ‪ ,(16‬עמ' ‪ 370‬הע' ‪.1‬‬
‫‪ 45‬פליישר‪ ,‬ש‪.‬‬
‫‪ 46‬פליישר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(9‬עמ' ‪.125124‬‬
‫‪ 47‬ראה תבורי )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(21‬עמ' ‪.244242‬‬
‫הגדת הפסח האר ישראלית בתקופה הביזנטית‬
‫‪499‬‬
‫לנטילת ידי לפני הסעודה‪" :‬ברו‪ ...‬אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת ידי"‪.‬‬
‫כא ראוי להעיר שלנטילת ידי לפני הסעודה מצאנו בהגדות העתיקות ברכה אחרת‬
‫והיא "‪ ...‬וצוונו על רחיצת ידי"; ומצאנו א ברכה על נטילת מי אחרוני שלפני‬
‫ברכת המזו בנוסח "‪ ...‬על שטיפת ידי"‪ 48.‬גאוני בבל לא הסכימו לברכות אלה‪,‬‬
‫ורק הברכה על הנטילה שלפני הסעודה העיקרית המבוססת על הלח היתה מוסכמת‬
‫‪49‬‬
‫על הכל‪ .‬כל הדני בברכה התנגדו לברכה על נטילת ידי לפני ברכת המזו‬
‫ונחלקו א יש לבר על נטילת הידי שלפני הטיבול הראשו‪ 50.‬יש להבי את‬
‫המחלוקת הזאת על רקע מחלוקת עקרונית בי בני אר ישראל לבני בבל‪ :‬הראשוני‬
‫נהגו להרבות בברכות בכל הזדמנות‪ ,‬בעוד שהאחרוני ראו בריבוי ברכות משו‬
‫הזכרת ש שמי לבטלה‪ .‬לדעת תלמידי גאוני בבל אי לבר שו ברכה שלא‬
‫‪51‬‬
‫נזכרה במפורש בתלמוד הבבלי‪.‬‬
‫ההגדה וההלל שלפני הסעודה‬
‫סדר האמירות שלפני הסעודה מתחלק לשניי‪ :‬הראשו הוא סיפור יציאת מצרי‪,‬‬
‫הכולל דיו במשמעות המאכלי הנאכלי בליל הסדר‪ ,‬והשני מורכב ממספר פרקי‬
‫הלל‪ .‬לסיפור יציאת מצרי יש מבנה ספרותי ברור‪ :‬הדיו במשמעות המאכלי‬
‫משמש מסגרת לסיפור יציאת מצרי עצמו‪ .‬דיו זה פותח בשאלות על מאכלי‬
‫אלה ומסתיי בהסברי שניתנו למאכלי הסדר )פסח‪ ,‬מצה ומרור( על ידי רב‬
‫גמליאל )פ"י מ"ה(‪ ,‬שה התשובות לשאלות‪ .‬כדי להבי את היחס הזה‪ ,‬נציג כא‬
‫את השאלות כפי שה מופיעות בכתבי היד של משנת פסחי ובהגדות הקדומות‪:‬‬
‫חמ © ¨‬
‫אכלי ¨ ‪¥‬‬
‫§¦‬
‫ה‪+‬ה ¦מ ¨"ל ©ה ‪ ¥‬ילת‪¨ § ¤ ,‬‬
‫ילה © ‪¤‬‬
‫(‪()$‬ה ©ה © § ¨‬
‫©מה ¦ § © ¨‬
‫מ‪0‬ה‪,‬‬
‫‪$‬כל ©ה ‪ ¥‬ילת ¨אנ‬
‫‪)$‬י‬
‫ה‪+‬ה § ‪¥‬‬
‫ילה © ‪¤‬‬
‫אחת‪© ,‬ה © § ¨‬
‫‪,‬ע © ©‬
‫מטלי © ©‬
‫‪$‬כל ©ה ‪ ¥‬ילת ¨אנ § © § ¦‬
‫מ‪0‬ה‪¨ § ¤ .‬‬
‫ה‪+‬ה ‪¨ © "ª‬‬
‫ילה © ‪¤‬‬
‫©ה © § ¨‬
‫ה‪+‬ה ‪ "ª‬‬
‫ילה © ‪¤‬‬
‫מב‪-‬ל‪© ,‬ה © § ¨‬
‫‪$‬לק‪¨ ª § ,‬‬
‫צלי‪¨ ,‬‬
‫‪#‬ר ¨ ¦‬
‫אכלי ¨ ¨‬
‫§¦‬
‫‪$‬כל ©ה ‪ ¥‬ילת ¨אנ‬
‫פעמי‪¨ § ¤ .‬‬
‫§¨ ¦‬
‫צלי‪.‬‬
‫¨¦‬
‫נוסח זה של השאלות שונה מנוסח השאלות בהגדות בנות זמננו ה במספר השאלות‬
‫וה בנושאי שלה )על השינויי שחלו בנוסח שאלת הטיבול כבר דיברנו לעיל(‪:‬‬
‫‪ 48‬לדוגמה נציי
ששתי הברכות האחרונות שרדו בכ"י אדלר ‪ .2018.11‬כתב היד הוא קטע קט
‬
‫הפותח בסופה של ברכת הגאולה ומגיע עד תחילת ברכת המזו
– ראה ספראי )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(19‬עמ'‬
‫‪ ,289‬כ"י ש'‪ .‬מר אבי שמידמ
הודיעני בטובו שרמז לשלוש הברכות בא בנוסח פיוטי של ברכת‬
‫המזו
מ
הגניזה )‪ .(T-S NS 119/46‬מר שמידמ
הואיל ג לשלוח לי את נוסח הברכה מתו מהדורה‬
‫מקיפה של ברכות מזו
מפויטות שהוא עסוק בהכנתה‪" :‬מנוחת שבת בנפישה שובצה‪ /‬נמי בה פסח‬
‫וחרוסת ומצה‪ /‬סיח ברכות שלוש ]נט[ילה שטיפה רחיצה‪ /‬עוני לה]תע[נג ולרכוב ]ע[ל ‪ ..‬ארצה"‪.‬‬
‫‪ 49‬ראה צבי גרונר‪ ,‬ברכות שנשתקעו‪ ,‬ירושלי תשס"ד‪ ,‬עמ' קכהקלד‪.‬‬
‫‪ 50‬ראה רפאל שמואל הכה
וינברג‪ ,‬תשובות רב שר שלו גאו
‪ ,‬ירושלי תשל"ו‪ ,‬עמ' פבפג‪.‬‬
‫והשווה עוד סדר רב עמר גאו
)לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(4‬עמ' קיזקיח‪.‬‬
‫‪ 51‬ראה אנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬ד‪" ,‬ברכות"‪ ,‬טור שיג )תכנית השו"ת(‪ ,‬וש ספרות‪.‬‬
‫‪500‬‬
‫יוס תבורי‬
‫יש כא רק שלוש שאלות לעומת הארבע בהגדות מודרניות‪ .‬שתי שאלות הנוהגות‬
‫היו‪ ,‬שאלת המרור )"שבכל הלילות אנו אוכלי שאר ירקות‪ ,‬הלילה הזה ]כולו[‬
‫מרור"( ושאלת ההסבה )"שבכל הלילות אנו אוכלי בי יושבי ובי מסובי"(‪,‬‬
‫חסרות כא ובאה כא שאלה נוספת‪ ,‬שאלת הבשר הצלי‪ ,‬שאינה באה בהגדות‬
‫המודרניות‪ .‬ברור ששלוש השאלות העתיקות מתייחסות לשלושת המאכלי העיקריי‬
‫שבליל הסדר‪ :‬המצה‪ ,‬המרור הנאכל בטיבול ובשר הצלי של קרב הפסח או של‬
‫הזכר שעשו לקרב הפסח‪ 52.‬מסורת השתרשה ששאלות אלה נשאלות על ידי הב‬
‫ופרשני רבי‪ ,‬משיקולי שוני‪ ,‬התלבטו כיצד יכול היה הב לשאול שאלות אלה‬
‫מעצמו‪ .‬רבי הכריעו שהשאלות לא נועדו להישאל על ידי הב אלא שהמשנה‬
‫מדריכה את האב כיצד להעיר את תשומת לבו של הב למאכלי המרכזיי של‬
‫‪53‬‬
‫ליל הסדר – אכ‪ ,‬במספר הגדות מצאנו מפורש שהמקדש הוא שאומר "מה נשתנה"‪.‬‬
‫ההסברי למאכלי‪ ,‬הניתני בסו ההגדה בדברי רב גמליאל‪ ,‬שוני מעט מ‬
‫המקובל היו‪ .‬בנוסח המשנה נאמר )על פי כ"י קויפמ(‪" :‬פסח על ש שפסח‬
‫המקו על בתי אבותינו במצרי; מרורי על ש שמררו המצריי את חיי אבותינו‬
‫במצ'; מצה על ש שניגאלו" )פסחי פ"י מ"ו(‪ .‬אי כא פסוקי לביסוס הרעיונות‪,‬‬
‫כמו שאנו מוצאי בהגדות המסורתיות בזמננו‪ ,‬ובייחוד בולטת העובדה שהנימוק‬
‫למצה איננו הנימוק הבא בהגדות היו‪" :‬מצה על ש שלא הספיק בצק של‬
‫אבותינו להחמי עד שנגלה עליה מל מלכי המלכי הקדוש ברו הוא וגאל‬
‫שנאמר‪ ."...‬אי אנו יודעי כיצד נתפסה המצה כסימ לגאולה; אחד החוקרי ש‬
‫לב לכ ששני ההסברי הראשוני מבוססי על משחקי לשו והציע שא המצה‬
‫שימשה סימ לכ שהקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרי‪ .‬בהגדת דרופסי אנחנו‬
‫מוצאי שהוסיפו פסוקי לביסוסו של כל הסבר‪ ,‬ונוסח ההסבר של המצה מורכב‪:‬‬
‫'ואפ את הבצק אשר הוציאו ממצרי ‪Ÿ ª‬‬
‫"מצה על ש שנגאלו שנאמר © ‪Ÿ‬‬
‫עגת מצות‬
‫כי לא חמ כי ‪§Ÿ‬גר‪ $‬ממצרי ולא יכלו להתמהמה וג צדה לא עשו לה' )שמות‬
‫יב לט("‪ 54.‬הפסוק אינו מתאי כל כ לנימוק ואפשר שהוספת הפסוקי גרמה לשינוי‬
‫בהבנת הנימוק לאכילת מצה‪.‬‬
‫אחרי שאלות "מה נשתנה" מתחילה ההגדה‪ .‬בכתב יד אחד )ט"ש ‪(H 2/106‬‬
‫מצאנו "רשות" פיוטית לפני אמירת ההגדה‪ .‬בראש הפיוט רש הסופר "רשות‬
‫להגדה החמודה‪ /‬המיוקרת מאוד ופטדה‪ /‬המשמחת ישראל ויהודה"‪ .‬הפיוט עצמו‬
‫‪ 52‬לדיו
מפורט בעניי
זה ראה תבורי )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(21‬עמ' ‪.363361‬‬
‫‪ 53‬ראה רובנר )”‪ ,“An Early Passover Haggadah‬לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(16‬עמ' ‪ .350‬והשווה דוד הנשקה‪,‬‬
‫" 'מה נשתנה' לשיטת הרמב""‪ ,‬המעי
‪ ,‬כג‪ ,‬ג )תשמ"ג(‪ ,‬עמ' ‪.2721‬‬
‫‪ 54‬וכ
הנוסח ברי" )דפוס וילנא כה ע"ב( ברוב הנוסחאות – ראה הלל היימ
‪ ,‬ספר הלכות‬
‫הרי"‪ ...‬על מסכת פסח ראשו
‪ ,‬ירושלי תש"
‪ ,‬עמ' ‪ ;156155‬וראה את הערותיו של היימ
‪ ,‬ש‪,‬‬
‫עמ' ‪ .468‬הרמב" נקט את לשו
המשנה בהלכות פסחי פ"ז ה"ה ולשו
ההגדה המאוחרת בתיאור‬
‫ליל הסדר‪ ,‬ש פ"ח ה"ד‪.‬‬
‫הגדת הפסח האר ישראלית בתקופה הביזנטית‬
‫‪501‬‬
‫מתחיל "ידבר פי תהלת אלהי‪ /‬בהגדה דבריה ברורי נכוחי"‪ 55.‬בכתב יד אחר‬
‫)ט"ש ס"ח ‪ (150.170‬מצא פליישר קטע גדול של תחילת הגדה שאיננה ניתנת‬
‫לזיהוי‪ ,‬פרט לכ שהקטע אינו חלק מ הטקסט המוכר‪ .‬פליישר שיער שיש כא‬
‫‪56‬‬
‫רמז לרשות להגדה שנתקיימה ג בכתב יד זה‪ ,‬א כי א פתרונות אחרי אפשריי‪.‬‬
‫בסיפור יציאת מצרי עצמו‪ ,‬המשוב בי שאלות הב לדברי רב גמליאל‪ ,‬יש‬
‫הבדלי ניכרי בי הנוסח שהתקבל במש הדורות לבי הנוסח האר ישראלי‪.‬‬
‫חלק מ המוטיבי המפורסמי ביותר של ההגדה המסורתית – הפתיחה ב"עבדי‬
‫היינו"‪ ,‬סיפור החכמי המסובי בבני ברק והסיפור על ארבעת הבני – חסרי‬
‫במסורת האר ישראלית‪ .‬מיד אחרי שאלות "מה נשתנה" מופיע חלק מ הקטע‬
‫המקראי שבו מסכ יהושע‪ ,‬לפני פטירתו‪ ,‬את סיפור תולדות ע ישראל עד ימיו –‬
‫הקטע המופיע בהגדה הוא מ ההתחלה עד הירידה למצרי )יהושע כד בה(‪:‬‬
‫"בעבר הנהר ישבו אבותיכ מעול‪ ...‬ויעקב ובניו ירדו מצרי"‪ .‬כמו בהגדה‬
‫הבבלית‪ ,‬המגיד אינו ממשי את סיפור הגאולה על פי ספר יהושע אלא הוא מסיי‬
‫במקו שיהושע מספר על ירידת יעקב ובניו למצרי‪ .‬בהגדות רבות באה לפני קטע‬
‫זה ציטטה מ המשנה‪" :‬ולפי דעתו של ב אביו מלמדו‪ ,‬מתחיל בגנות ומסיי‬
‫בשבח" )פסחי פ"י מ"ד(‪ 57.‬ואפשר שדבר זה מלמד שעורכי הסדר הבינו שהפתיחה‬
‫בגנות היא הסיפור מיהושע על ירידת יעקב ובניו למצרי‪ .‬ההגדה ממשיכה את‬
‫אבד אבי וירד‬
‫פתיל סיפורה בקטע מקראי אחר‪ ,‬פרשת הביכורי המתחילה "ארמי ‪¥ Ÿ‬‬
‫מצרימה" )דברי כו ה(‪ ,‬וכ היא ממשיכה את הסיפור מ הירידה למצרי‪ .‬בי‬
‫שתי הפרשיות המקראיות בא קטע קישור ומעבר המופיע ג בהגדה המסורתית‪:‬‬
‫ברו שומר הבטחתו לישראל עמו‪ ,‬ברו הוא‪ .‬שהקדוש ברו הוא מחשב את‬
‫ידע‬
‫הק לעשות כמו שאמר לאברה אבינו בי הבתרי‪ ,‬שנאמר "ויאמר לאבר ¨ ‪© Ÿ‬‬
‫את ארבע מאות שנה‪ .‬וג‬
‫וע( ‪¨ Ÿ‬‬
‫ועבד § ¦‬
‫תדע כי גר יהיה זרע באר לא לה © ‪¨ £‬‬
‫רכ‪ $‬גדול" )בראשית טו יגיד(‪.‬‬
‫יצא ¦ § ‪ª‬‬
‫אנכי ואחרי כ ‪§ ¥‬‬
‫יעבד ד ¨ ‪¦ Ÿ‬‬
‫את הגוי אשר © ‪Ÿ £‬‬
‫היא שעמדה לאבותינו ולנו‪ ,‬שלא אחד בלבד עמד עלינו אלא בכל דור ודור‬
‫עומדי עלינו לכלותינו והקדוש ברו הוא מצילנו מיד‪.‬‬
‫צא ולמד מה בקש לב הארמי לעשות ליעקב אבינו‪ ,‬שפרעה הרשע לא גזר‬
‫אלא על הזכרי ולב בקש לעקור את הכל‪ ,‬שנאמר "ארמי ‪¥ Ÿ‬‬
‫אבד אבי וירד‬
‫מצרימה" )דברי כו הח(‪.‬‬
‫בניגוד להגדה המסורתית‪ ,‬הקטע המקראי "ארמי אבד אבי" חסר כמעט כל סממ‬
‫של מדרש‪ ,‬והרחבות מדרשיות באות רק בתחילתו ובסופו וה באות ג בהגדה‬
‫‪ 55‬ראה פליישר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(37‬הע' ‪.164‬‬
‫‪ 56‬ראה פליישר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(9‬עמ' ‪.126125‬‬
‫‪ 57‬ראה דוד הנשקה‪" ,‬מדרש ארמי אובד אבי"‪ ,‬סידרא ד )תשמ"ח(‪ ,‬עמ' ‪.5233‬‬
‫‪502‬‬
‫יוס תבורי‬
‫המסורתית‪ .‬בפסוק הראשו יש שתי הרחבות כאלה – הראשונה היא‪ ,‬בעצ‪ ,‬מדרש‬
‫מקדי‪ ,‬כעי מבוא‪ ,‬הבא לפני הפסוק הפותח את המקראה "ארמי אבד אבי וירד‬
‫מצרימה‪ ."...‬המדרש מקדי שה"ארמי" הוא לב הארמי – שביקש לאבד את אבינו‬
‫יעקב – ובכ היה גרוע מפרעה שלא ביקש אלא להרוג את הזכרי;‪ 58‬ההרחבה‬
‫השנייה היא למילי "וירד מצרימה" שנוספה לה ההערה "אנוס על פי הדבר"‬
‫‪59‬‬
‫)כמו בהגדה המסורתית(‪.‬‬
‫הרחבה מדרשית נוספת באה בסו המקראה‪ .‬המילי "ביד חזקה ובזרוע נטויה‬
‫ובמורא גדול ובאותות ובמופתי" נדרשו‪ ,‬כמו בהגדה המסורתית‪ ,‬כרמז לעשר‬
‫המכות‪ .‬ראוי לציי שבהגדה המסורתית קד לפירוש זה פירוש אחר‪ ,‬והפירוש הבא‬
‫בהגדה האר ישראלית מובא בהגדה המסורתית כ"דבר אחר"‪ .‬יש מקו לחשוב‬
‫שההגדה המסורתית לקחה מדרש זה מ ההגדה האר ישראלית‪ .‬אבל דווקא בהגדה‬
‫המסורתית הורחבה דרשה זו לכלול את הסימני של ר' יהודה והחשבונות המתימטיי‬
‫על הרכב המכות והשוואת למכות שניתנו על י סו‪ .‬כל זה חסר בהגדה האר‬
‫ישראלית העוברת היישר לדברי רב גמליאל‪ ,‬שכבר נידונו לעיל‪.‬‬
‫במקצת הגדות מ הגניזה מצאנו שתי הרחבות מדרשיות נוספות שאינ באות‬
‫בהגדה המסורתית‪ .‬הרחבות אלה ה כדלהל‪" – 1 :‬ראה חבתו של אבינו יעקב כמה‬
‫אעל ג ¨ ‪Ÿ‬‬
‫ע מצרימה ואנכי © © §‬
‫ארד ¦ §‬
‫'אנכי ‪¥ ¥‬‬
‫היא חביבה לפני המקו‪ ,‬שנאמר ¨ ‪¦ Ÿ‬‬
‫עלה'‬
‫)בראשית מו ד("; ‪" – 2‬ראה חיבת של ישראל כמה ה חביבי לפני המקו שלא‬
‫אבתי מצרימה ועתה ¨ §‬
‫ירדו למצרי אלא במתי מעט שנא' 'בשבעי נפש ירדו ‪¤ Ÿ £‬‬
‫מ‬
‫לרב' )דברי י כב("‪ .‬המדרש הראשו צמוד לפסוק הראשו‪,‬‬
‫ה' אלהי ככוכבי השמי ¨ ‪Ÿ‬‬
‫"וירד מצרימה"‪ ,‬והוא בא מיד אחרי המדרש המסורתי‪" ,‬אנוס על פי הדבר"‪ .‬המדרש‬
‫השני צמוד לפסוק "במתי מעט" והוא דומה מאוד למדרש המסורתי לפסוק זה‪ .‬כדי‬
‫להשוות את המדרש האר ישראלי למדרש המסורתי‪ ,‬נציג אות כא בטבלה‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫‪χ¯˘È ı¯‡ ÁÒÂ‬‬
‫יהי ¨ §לג!י‬
‫מעט ©ו § ¦‬
‫מתי § ¨‬
‫ ¦ § ‪¥‬‬
‫"ו ¨ ¨גר ¨‬
‫©‬
‫¨‪#‬ד!ל ¨עצ""‬
‫ראה חיבת של ישראל כמה ה חביבי‬
‫לפני המקו שלא ירדו למצרי אלא‬
‫במתי מעט‬
‫שנא'‬
‫"בשבעי נפש ירדו אבתי מצרימה‬
‫ועתה שמ ה' אלהי ככוכבי השמי‬
‫לרב" )דברי י כב(‬
‫‪È˙¯ÂÒÓ‰ ÁÒ‰‬‬
‫מעט"‬
‫"מתי § ¨‬
‫¦ § ‪¥‬‬
‫כמה שנאמר‬
‫"בשבעי נפש ירדו אבתי מצרימה‬
‫ועתה שמ ה' אלהי ככוכבי השמי‬
‫לרב" )דברי י כב(‬
‫‪ 58‬לתולדות פירושו של פסוק זה ראה תבורי )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(21‬עמ' ‪.359356‬‬
‫‪ 59‬מובא כא על פי ‪ ,T-S NS 122.126‬שנדפס על ידי דה לנג' )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(15‬עמ' ‪.45‬‬
‫הגדת הפסח האר ישראלית בתקופה הביזנטית‬
‫‪503‬‬
‫למרות הדמיו‪ ,‬ההבדל בי שני המדרשי מהותי‪ .‬המדרש המסורתי הוא פרשני‬
‫פשוט‪ ,‬המבקש להגדיר בדיוק את המושג "מתי מעט"‪ .‬הסיו של פסוק שהובא‬
‫כראיה – "ועתה שמ ה' אלהי ככוכבי השמי לרוב" – מיותר והוא א חסר‬
‫במקצת הנוסחאות‪ 61.‬א המדרש האר ישראלי שיי יותר לסוג של דרשות הנחמה‬
‫והעידוד‪ .‬כא‪ ,‬החלק האחרו של פסוק הראיה הוא המבוקש העיקרי ובלעדיו אי‬
‫משמעות לדרשה‪.‬‬
‫עדות חיצונית על המסורת של בני אר ישראל במדרש ההגדה באה בתשובה‬
‫של רב נטרונאי גאו‪ .‬רב נטרונאי התריס נגד מי ש"כשגומרי מה נשתנה אי אומר‬
‫עבדי היינו לפרעה במצרי ואינו אומר מתחלה עובדי עבודה זרה‪ ,‬אלא אומר ויאמר‬
‫יהושע אל כל הע עד ויעקב ובניו ירדו מצרי ואומר מברו שאמר עד צא ולמד‪,‬‬
‫וקורא מארמי אובד אבי עד שגומר את הפרשה כולה‪ ,‬פסוקי כמות שה ואי אומר‬
‫מדרש כלל‪ ,‬ואומר רב גמליאל ואשר גאלנו והלל"‪ .‬לדעתו‪ ,‬מי שעושה כ "מי הוא‬
‫וחלוק לב הוא וכופר בדברי חכמי ובוזה דברי משנה ותלמוד‪ ,‬וחייבי כל הקהילות‬
‫לנדותו ולהבדילו מקהל ישראל"‪ 62.‬רב נטרונאי מתאר את המדרש שהצגנו‪ ,‬כמעט‬
‫בדיוק‪ .‬ההבדל היחיד הוא שאיֿאפשר לומר על אד הנוהג כפי שרב נטרונאי תיאר‬
‫ש"אי אומר מדרש כלל"‪ ,‬שהרי הוא אומר מעט מדרש‪ 63.‬קשה ג לקבל את עמדתו‬
‫של רב נטרונאי שהאומר הגדה כזאת הוא "כופר בדברי חכמי"‪ ,‬שהרי הגדה זו‬
‫נשענת על המשנה ועל דברי רב גמליאל‪ .‬אי זאת אלא שהמלחמה נגד הקראי‬
‫‪64‬‬
‫ודעותיה היא שהביאה לרב נטרונאי להפריז על המידה בשלילת הגדה זו‪.‬‬
‫מ הסיפור ביציאת מצרי עוברת ההגדה לדברי רב גמליאל ואחריה נאמרי‬
‫שני פרקי ההלל הכלולי בהגדה המסורתית; חלק זה של הטקס חות בברכת‬
‫הגאולה‪ .‬הנוסח של ברכת הגאולה נמסר כמעט במלואו במשנה והוא כמעט זהה‬
‫לנוסח שאנו מוצאי בהגדות מ הגניזה‪ .‬נציג בזה את נוסח הברכה כפי שהוא‬
‫עולה מ המשנה )פסחי פ"י מ"ו( בציו השינויי שבהגדות )המוסגר בסוגריי‬
‫מרובעי אינו במשנה א מופיע בהגדה; המוסגר בסוגריי עגולי מופיע במשנה‬
‫‪65‬‬
‫א אינו בא ברוב ההגדות(‪:‬‬
‫‪ 60‬ראה כשר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(18‬עמ' לה‪.‬‬
‫‪ 61‬ראה שו"ת רב נטרונאי גאו
‪ ,‬מהד' ירחמיאל ברודי‪ ,‬סי' קלח‪ ,‬עמ' ‪.258257‬‬
‫‪ 62‬ברודי )ש( מציע שתי אפשרויות ליישוב הבעיה‪ .‬אפשר שהיו באמת שנמנעו מלומר מדרש‬
‫כלל אבל אפשר עוד שהשואלי את רב נטרונאי הגזימו בתיאור ההגדה‪.‬‬
‫‪ 63‬השווה‪Lawrence A. Hoffman, The Canonization of the Synagogue Service, University :‬‬
‫‪ .of Notre Dame Press 1979, pp. 10-23‬הופמ
ד
ש במנהגי אחרי של ליל הסדר שגאוני בבל‬
‫התנגדו לה מתו מלחמת נגד הקראי‪.‬‬
‫‪ 64‬ראה פליישר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(9‬עמ' ‪.126‬‬
‫‪ 65‬נוסח הברכה במשנה מובא על פי כ"י קויפמ
‪ ,‬כ"י פרמה והוצאת לו; נוסח הברכה בהגדה‬
‫מתו כ"י דרופסי‪.‬‬
‫‪504‬‬
‫יוס תבורי‬
‫]ברו אתה ה' אלהינו מל העול[ אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרי‬
‫והגיענו ]ל[)ה(לילה‪ 66‬הזה ]לאכל בו מצות ומרורי[‪ 67‬כ ה'‪ 68‬אלהינו ואלהי‬
‫‪71‬‬
‫אבותינו יגיענו לרגלי‪ 69‬הבאי לקראתינו לשלו‪ 70‬שמחי בביניי עיר‪,‬‬
‫]ששי בעבודת ונאכל[‪) 72‬לאוכל( מ הפסחי ומ הזבחי אשר יגיע‪ 73‬דמ‬
‫על קיר מזבח לרצו ונודה ל ]שיר חדש[‪ 74‬על גאולתינו ]ועל פדות נפשנו[‪.‬‬
‫ברו אתה ה' גואל ישראל‪.‬‬
‫האמורא רבא תבע שיש לחתו ברכה זאת בלשו עבר‪" :‬גאל ישראל" )פסחי קיז‬
‫ע"ב(; ובמקצת ההגדות מצאנו ששמרו על המסורת שקדמה לרבא‪ ,‬א אחרות כבר‬
‫"תוקנו" בהתא להוראתו‪ .‬כ"י קויפמ של המשנה משק היטב את השינוי הזה‬
‫מכיוו שסופרו הראשו כתב "גואל ישראל"‪ ,‬א המנקד המאוחר יותר מחק את‬
‫‪75‬‬
‫"גאל"‪.‬‬
‫הוי"ו וניקד ¨ ©‬
‫‪‰„ÂÚÒ‰‬‬
‫הסעודה עצמה אינה זוכה לתיאור בהגדות משו שרובה היא סעודה במתכונת‬
‫רגילה של סעודות חגיגיות; הטקסי הדתיי הדורשי תיאור ה הברכות בתחילת‬
‫האוכל וברכת המזו )והטקסי הנלווי לה( שבסו הסעודה‪ .‬אי תיאור של דר‬
‫אכילת מאכלי המצווה‪ ,‬והכריכה הנהוגה "זכר למקדש כהלל" אינה נזכרת בהגדות‬
‫הקדומות‪ ,‬א ההגדות מציעות נוסחאות מגוונות של הברכות בתחילת האוכל‪.‬‬
‫ההבדל העיקרי בי ההגדה האר ישראלית לבי ההגדה המסורתית הוא שבהגדה‬
‫האר ישראלית‪ ,‬במקו ברכות נפרדות "על אכילת מצה" ו"על אכילת מרור"‪ ,‬באה‬
‫ברכה אחת‪ ,‬ארוכה‪ ,‬הכוללת את כל מצוות האכילה בברכה אחת‪ .‬נציי‪ ,‬לדוגמה‪,‬‬
‫‪" 66‬ללילה" הוא ג נוסח כ"י קמברידג' של המשנה )הוצאת לו(‪.‬‬
‫‪ 67‬המילי המוקפות חסרות בכ"י קויפמ
ובכ"י פרמה א ה
באות במשנה בכ"י קמברידג'‬
‫)הוצאת לו(‪" :‬לאכל בו מצה)!( ומרורי"‪ .‬בנוסח דפוסי המשנה החדשי חסר כל המשפט‪ ,‬החל‬
‫מ"והגיענו" וכו'‪ .‬בהיעדר פיסקה זו אי
קשר בי
הוספת ר' עקיבא לבי
דברי ר' טרפו
‪ ,‬ומשו כ‬
‫הציע גולדשמידט שיחזור של הנוסח המקורי של ברכת הגאולה – ראה גולדשמידט )לעיל‪ ,‬הע' ‪,(13‬‬
‫עמ' ‪.5756‬‬
‫‪ 68‬בכ"י קויפמ
הושל ש ה' בי
השורות בכ"י פרמה ובהוצאת לו הוא מופיע בגו הדברי‪.‬‬
‫ש ה' חסר בהגדת דרופסי‪.‬‬
‫‪ 69‬בהוצאת לו יש כא
"לרגלי ולמועדי" וכ
נמצא במספר בהגדה מ
הגניזה – ראה פליישר‬
‫)לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(8‬עמ' ‪.51‬‬
‫‪ 70‬יש שגרסו כא
"בשלו" – כ"י פרמה‪ ,‬הוצאת לו והגדות מ
הגניזה – ראה פליישר ש‪.‬‬
‫‪ 71‬כ"י קויפמ
גרס כא
"עול" וא על פי שהגירסה הגיונית‪ ,‬עדויות הנוסח האחרות מלמדות‬
‫שיש כא
טעות סופר‪.‬‬
‫‪ 72‬נוסח ההגדה בא כ ג בכ"י פרמה של המשנה אלא שש‪ ,‬במקו "ונאכל" יש "לאוכל"‪.‬‬
‫‪ 73‬סופר כ"י קויפמ
כתב כא
"היגיע" א המנקד מחק את הה"א והפ את הפועל מעבר לעתיד‪.‬‬
‫‪ 74‬המילי "שיר חדש" מופיעות ג במשנה בכ"י פרמה‪.‬‬
‫‪ 75‬השווה פליישר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(9‬עמ' ‪.126‬‬
‫הגדת הפסח האר ישראלית בתקופה הביזנטית‬
‫‪505‬‬
‫את נוסח הברכה בהגדת דרופסי‪" :‬ברו אתה‪ ...‬אשר קדשנו במצותיו וצונו על‬
‫אכילת מצה ומרור בלילה הזה להזכיר גבורתו של מל מלכי המלכי ברו הוא‬
‫שעשה נסי לאבתינו )!( בזמ הזה בעבור אברה יצחק ויעקב‪ .‬ברו אתה ה'‬
‫זוכר הברית"‪ .‬ברכה זו כוללת בתוכה שלושה מוטיבי‪ – 1 :‬ברכה על מצוות‬
‫אכילה; ‪ – 2‬ברכת הודיה על הנס; ‪ – 3‬שבח לה' שהוא זוכר הברית‪ .‬יש מעט‬
‫וריאנטי לנוסח זה‪ 76,‬ודומני שהחשוב בכול הוא התוספת של "בשר צלי אש"‬
‫המופיע כאחד המאכלי‪ ,‬ליד המצה והמרור‪ ,‬במקצת הגדות‪ 77.‬דומה שמציאותה‬
‫של הברכה האחת‪ ,‬לעומת הברכות המפוצלות שבמסורת הרגילה‪ ,‬מלמדת שנהגו‬
‫לאכול את מאכלי החובה‪ ,‬מצה ומרור‪ ,‬כאחת – וכמו שמצאנו בהגדות מאוחרות‬
‫יותר שנהגו לכרו מצה ומרור ולאוכל כאחד‪ 78.‬הזכרת "בשר צלי אש" במקצת‬
‫הגדות מלמדת שעדיי נהגו במקצת מקומות לאכול בשר צלי בליל הסדר כזכר‬
‫לקרב הפסח‪ .‬יש לציי עוד שבמספר הגדות מצאנו‪ ,‬במקו הציו "בעבור אברה‬
‫יצחק ויעקב"‪ ,‬ציו כללי יותר‪" :‬בעבור זכרוני‪ ,‬ברית ראשוני"‪ 79.‬אחרי ברכה‬
‫‪80‬‬
‫זאת באה ברכת המוציא‪.‬‬
‫בתו הסעודה בירכו ברכת המזו‪ .‬לברכת המזו קדמה נטילת ידי וכבר התייחסנו‬
‫לברכתה המיוחדת של נטילה זו‪ .‬ברכת המזו עצמה היא ברכה מפויטת ומצאנו‬
‫מספר נוסחאות מפויטות לליל הסדר‪ .‬נציג כא אחד הפיוטי הנפוצי שראשיתו‬
‫באה ג בכ"י דרופסי של ההגדה א המשכו קטוע; ההעתקה כא היא על פי‬
‫‪81‬‬
‫הברמ שהתבסס על מספר כתבי יד‪:‬‬
‫ברו אתה ה' אלדינו מל העול‬
‫אז בפסח גאלת דורשי הוד כבודו‪ ,‬הצלת והושעת זכור עושי עוגות כנ' וימהר‬
‫אברה האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאי קמח סלת לושי ועשי עוגות‬
‫ונ' פותח את ידי ומשביע לכל חי רצו ברו אתה ה' הז את הכל‪.‬‬
‫זאת חקת הפסח טהרת ידידי כל יצאו שמחי לשמור את חודש האביב כנ'‬
‫שמור את חדש האביב ועשית פסח ליי אלדי כי בחדש האביב הוציא יי‬
‫אלהי ממצרי לילה ונ' ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלדי על האר הטובה‬
‫אשר נת ל‪ .‬ברו אתה ה' על האר ועל המזו‪.‬‬
‫‪ 76‬ראה פליישר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(9‬עמ' ‪ 128‬ובהערה ‪ ,146‬ש‪.‬‬
‫‪ 77‬ראה‪ :‬פליישר‪ ,‬ש; פליישר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(8‬עמ' ‪.58‬‬
‫‪ 78‬וכבר שיער גולדשמידט )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(13‬שנוסח הברכה מלמד שלא היו אוכלי מצה ומרור‬
‫אלא כרוכי )עמ' ‪.(60‬‬
‫‪ 79‬ראה פליישר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(8‬עמ' ‪.58‬‬
‫‪ 80‬בחתימה "אמ
"‪ ,‬כפי שהיה מקובל לחתו סידרת ברכות בחתימה זאת‪.‬‬
‫‪ 81‬ראה א"מ הברמ
‪" ,‬ברכות מעי
שלוש ומעי
ארבע"‪ ,‬ידיעות המכו
לחקר השירה העברית‬
‫ה )תרצ"ט(‪ ,‬עמ' סוסז‪ .‬הפיוט פורס ופורש‪ ,‬עד החתימה של הברכה השלישית‪ ,‬ג על ידי גולדשמידט‬
‫)לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(13‬עמ' ‪.89‬‬
‫‪506‬‬
‫יוס תבורי‬
‫מצות פסח ומילה נתתה לאבותינו‪ ,‬שמחת עמוסי פקדת צא קדשי‪ ,‬רוממת‬
‫שועת שמעתה תפילת ככ' "ואמרת זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי‬
‫ו‪/‬ד הע וישתחוו"‬
‫נג‪ ,‬את מצרי ואת בתינו הציל © ¦ ‪Ÿ‬‬
‫בני ישראל במצרי § ¨ §‬
‫"נה ירושלי יי נדחי ישראל יכנס" )תהלי קמז ב(‪.‬‬
‫)שמות יב כז(‪ .‬ונאמר ‪¤Ÿ‬‬
‫ברו אתה ה' הוא בונה ברחמיו את ירושל אמ בימינו ובימיכ ובימי כל‬
‫עמו ישראל‪.‬‬
‫ברו אתה ה' אלדינו מל העול אבינו מלכנו אדירינו בוראינו גואלינו קדושינו‬
‫קדוש יעקב האל המל הטוב והמטיב אשר בכל יו ויו הוא ייטיב עמנו והא‬
‫גמלנו יגמלנו הוא יגמול אתכ לעד ח וחסד ורוח ורחמי וכל טוב תתברכו‬
‫באלהי אמ תושעו באלהי אמ אמ אמ תנוח הברכה עלינו ועליכ ועל כל‬
‫עמו בית ישראל הודו לה' כי טוב כי לעול חסדו וכלכ ברוכי‪.‬‬
‫נציג בזה פיוט נוס שפורס על ידי מספר חוקרי‪:‬‬
‫‪82‬‬
‫ברו אתה ה' אלינו מל העול‬
‫אל מהולל בפסח בלח אכילת עוני כי בו פדיתנו ונברכ צורנו ככת' פותח‬
‫]את ידי ומשביע לכל חי רצו‪ .‬ברו אתה ה' הז את הכל[‪.‬‬
‫במקו דשא עמ מאר ארורי גאלת‪ ,‬בזכות ד פסח חוק דת וברית‪ ,‬ככ'‬
‫ואכלת ]ושבעת וברכת את ה' אלדי על האר הטובה אשר נת ל‪ .‬ברו‬
‫אתה ה' על האר ועל המזו[‪.‬‬
‫גאולה תחיש לשומרי מצות‪ ,‬זיכר לציו עבודת קרב ככ' בונה ירוש ה' ]ברו‬
‫אתה ה' בונה ירושלי[‪.‬‬
‫‪‰„ÂÚÒ‰ ¯Á‡Ï˘ Ҙˉ‬‬
‫אחרי הסעודה קראו פרקי קי"ד וקט"ו מספר תהלי )השלמת ההלל( ובירכו‬
‫עליה ברכת השיר‪ .‬המונח "ברכת השיר" נזכר כבר במשנה ככינוי לברכה אחרי‬
‫ההלל החותמת את ליל הסדר )פסחי פ"י מ"ז(‪ .‬בזיהוי "ברכת השיר" נחלקו‬
‫אמוראי‪ :‬האמורא הבבלי רב יהודה פירש שברכת השיר היא "יהללו"‪ ,‬הברכה‬
‫המקובלת היו אחרי אמירת הלל השל בחגי‪ ,‬ואילו האמורא האר ישראלי ר'‬
‫יוחנ פירש שהיא "נשמת" )פסחי קיח ע"א(‪ .‬היינו מצפי שהמסורת האר‬
‫ישראלית תהיה על פי שיטת ר' יוחנ‪ ,‬א המציאות היא שבכל ההגדות העתיקות‬
‫שנחקרו עד עתה‪ ,‬באה רק ברכת "יהללו" כחתימת ההלל‪ 83.‬אמנ‪ ,‬נדיר הוא‬
‫‪ 82‬ראה‪ :‬יהודה רצהבי‪" ,‬ברכותמזו
מפוייטות חדשות"‪ ,‬סיני קח )תשנ"א(‪ ,‬עמ' רד; גולדשמידט‬
‫)לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(13‬עמ' ‪ ,88‬על פי קטע של אברהמ'ס; דה לנג' )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(15‬עמ' ‪ .53‬רצהבי רוש‬
‫שהקטע הוא ‪ ,T-S 122.127‬ואילו דה לנג' העיר שהרישו הנכו
הוא ‪.T-S 122.126‬‬
‫‪ 83‬ראה תבורי )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(21‬עמ' ‪.343341‬‬
‫הגדת הפסח האר ישראלית בתקופה הביזנטית‬
‫‪507‬‬
‫למצוא את נוסח ברכת השיר עצמו בתו ההגדות‪ 84‬וזאת משתי סיבות – האחת‬
‫היא פיזית‪ :‬דפי ראשוני ואחרוני של קונטרסי ה הראשוני להיאבד והגדות‬
‫רבות מ הגניזה חסרות ד אחרו )ויותר(‪ .‬א מוזר הוא שג בהגדות שסיומ‬
‫הגיע לידנו חסרה ברכת השיר‪ .‬פליישר שיער שהסיבה לכ היא שנוסח הברכה‬
‫היה שגור בפי הציבור משו שברכה זו שימשה לעתי קרובות כברכה אחרי‬
‫קריאת ההלל‪ 85.‬נציג כא את נוסח "ברכת השיר" כפי שהיא מופיעה במספר הגדות‬
‫תו השוואה לנוסחאות מסורתיות המקובלות היו‪:‬‬
‫·¯‪¯È˘‰ ˙Î‬‬
‫·‪χ¯˘È ı¯‡ ÁÒÂ‬‬
‫·¯‪¯È˘‰ ˙Î‬‬
‫·‪Ê΢‡ ÁÒÂ‬‬
‫·¯‪ÁÒ· ¯È˘‰ ˙Î‬‬
‫‪Á¯ÊÓ‰ ˙„Ú ÌÈ„¯ÙÒ‰‬‬
‫אלהינ ¨כל‬
‫יהוה ¡ ‪¥ Ÿ‬‬
‫יהלל § ‪¨Ÿ‬‬
‫§© §‬
‫מע‪#‬י‪.‬‬
‫©‪¤£‬‬
‫וחסידי‬
‫©‪¤ ¦£‬‬
‫אלהינ ¨כל‬
‫יהוה ¡ ‪¥ Ÿ‬‬
‫יהלל § ‪¨Ÿ‬‬
‫§© §‬
‫מע‪#‬י‬
‫©‪¤£‬‬
‫ע‪#‬י‬
‫‪¥‬‬
‫צ'יקי‬
‫וחסידי © ¦ ¦‬
‫©‪¤ ¦£‬‬
‫רצנ‬
‫§ ‪¤‬‬
‫י‪#‬ראל‪.‬‬
‫ע* ‪¥‬ית ¦ § ¨ ‪¥‬‬
‫וכל © §‬
‫§¨‬
‫ר(ה‬
‫§¦¨‬
‫ויברכ‬
‫יד ¦ ¨ §‬
‫ויפאר‬
‫וי‪$‬ח ¦ ¨ ‪£‬‬
‫¦ © §‬
‫ויק'י‪$‬‬
‫ויעריצ § © § ¦‬
‫וירממ § © ‪¦ £‬‬
‫§‬
‫¦‬
‫וימליכ‬
‫§©§ ¦‬
‫מל"נ‪.‬‬
‫‪$‬מ © § ‪¥‬‬
‫‪¤‬את ¦ §‬
‫¦"י §ל טב §להדת‬
‫לז*ר‪.‬‬
‫(אה § © ‪¥‬‬
‫ל‪$‬מ ¨ ‪¤‬‬
‫§ ¦ §‬
‫¦"י‬
‫א)ה‬
‫על © ¨‬
‫¨‬
‫מעל ©עד‬
‫‪¨ ¥‬‬
‫‪¥‬אל‪:‬‬
‫מה ¨ ל‬
‫מל § ‪ª‬‬
‫א)ה ה' ‪¤ ¤‬‬
‫¨ר © ¨‬
‫)‪$‬חת‪.‬‬
‫©¦ § ¨‬
‫אלהינ ¨כל‬
‫יהוה ¡ ‪¥ Ÿ‬‬
‫יהלל § ‪¨Ÿ‬‬
‫§© §‬
‫מע‪#‬י‬
‫©‪¤£‬‬
‫ע‪#‬י‬
‫‪¥‬‬
‫וצ'יקי‬
‫וחסידי © ¦ ¦‬
‫©‪¤ ¦£‬‬
‫רצנ‬
‫§ ‪¤‬‬
‫י‪#‬ראל כל‪.‬‬
‫וע* ‪¥‬ית ¦ § ¨ ‪¥‬‬
‫© §‬
‫ר(ה‬
‫§¦¨‬
‫ויברכ‬
‫יד ¦ ¨ §‬
‫ויפאר‬
‫וי‪$‬ח ¦ ¨ ‪£‬‬
‫¦ © §‬
‫ויברכ‬
‫יד ¦ ¨ §‬
‫‪$‬מ‬
‫‪¤‬את ¦ §‬
‫¦"י §ל טב §להדת‪.‬‬
‫לז*ר‬
‫ל‪$‬מ § © ‪¥‬‬
‫ונעי § ¦ §‬
‫א)ה‬
‫על © ¨‬
‫¨‬
‫מעל ©עד‬
‫‪¨ ¥‬‬
‫‪¥‬אל‪:‬‬
‫מה ¨ ל‬
‫א)ה ה' § ‪ª‬‬
‫¨ר © ¨‬
‫ה)‪$‬חת‪.‬‬
‫© ¦ § ¨‬
‫‪¤‬את ¦‪ $‬כבוד‪.‬‬
‫¦"י §ל טב §להדת‬
‫לז*ר‪.‬‬
‫ל‪$‬מ ¨(עי § © ‪¥‬‬
‫§ ¦ §‬
‫א)ה‬
‫על © ¨‬
‫¨‬
‫ומעל ©עד‬
‫‪¨ ¥‬‬
‫‪¥‬אל‪:‬‬
‫מה ¨ ל‬
‫מל § ‪ª‬‬
‫א)ה ה' ‪¤ ¤‬‬
‫¨ר © ¨‬
‫)‪$‬חת‪ .‬אמ‬
‫©¦ § ¨‬
‫נוסחאות אלה מאלפות לתולדות התפילה בכלל מכיוו שלמרות השוני הברור בי‬
‫נוסח אר ישראל לבי נוסחאות העדות המאוחרות‪ ,‬המשות לה רב מ המפריד‪.‬‬
‫‪ 84‬ספראי )לעיל‪ ,‬הע' ‪ (19‬סיימו את מהדורת "הגדת אר ישראל" בברכת המזו
‪.‬‬
‫‪ 85‬ראה פליישר )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(8‬עמ' ‪ .59‬נוסח אר ישראל המועתק כא
הוא מתו כ"י אוכספורד‬
‫‪ 2700‬על פי העתקת וידר‪ ,‬התגבשות )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(28‬עמ' ‪ ;120‬הנוסח המסורתי הוא נוסח אשכנז‬
‫על פי זליגמ
בער‪ ,‬סידור עבודת ישראל‪ ,‬עמ' ‪ ;114‬נוסח הספרדי ועדות המזרח הוא על פי תפלת‬
‫החודש‪ ,‬ליוורנו תרפ"א‪ ,‬עמ' ‪.347‬‬
‫‪508‬‬
‫יוס תבורי‬
‫בברכה זאת נסתיי ליל הסדר ואחריו שתו את הכוס הרביעי‪ .‬אי‪ ,‬לפי שעה‪,‬‬
‫שו רמז לכ שנהגו באר ישראל לשתות כוס חמישי או לומר את תהלי פרק‬
‫קל"ו‪.‬‬
‫ובזה נסתיי נסיוננו להציג את טקס ליל הסדר והגדת הפסח כפי שנהגו בני‬
‫אר ישראל בתקופה הביזנטית‪ .‬שרידי ההגדות שנמצאו בגניזה‪ ,‬שמשולבי בה‬
‫קטעי הנחשבי בבליי במידה כלשהי‪ ,‬מראי את השפעת המסורת הבבלית על‬
‫המסורת האר ישראלית‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬המנהג האר ישראלי בליל הסדר נעל‬
‫מ העול‪ ,‬א כי ייתכ שיש מעקבותיו בהגדות המסורתיות‪.‬‬