להורדה לחץ כאן! - מרכז רבני אירופה
ב"ה ציורים :הרה"ח ר' זלמן קליינמן מתי נוצר חג שמחת תורה? התפתחות מנהגיו הקשר שלו לשמיני עצרת וכיצד התנהל סדר קריאת התורה הקדום מאת :ישראל פינחס טירנואר מתי סיימו את קריאת התורה בארץ ישראל? לכשנתבונן במקורות הקדומים -בבלי, ירושלמי ,מדרשים )מלבד הזוה"ק עיין לקמן( -נגלה כי אין כל זכר לחג "שמחת תורה"! חז"ל מתייחסים אך ורק לשם "שמיני עצרת" המופיע בתורה ולהלכות הנגזרות ממנו שהן "פז"ר קש"ב" )עיין סוכה מח .(.אם כן מנין צמח חג "שמחת תורה" אותו אנו חוגגים על שמחתנו בסיום התורה ומה הקשר שלו ל"שמיני עצרת"? התמיהה מתגברת לנוכח העובדה כי בארץ ישראל כלל לא נהגו לסיים את קריאת התורה בשמיני עצרת! המנהג הארצישראלי הקדום היה לחלק את התורה לסדרים מרובים יותר באופן שהסיום נערך אחת לשלוש שנים או שלוש שנים ומחצה " -בני מערבא מסקי לאורייתא בתלת שנין" )בני ארץ ישראל מסיימים את התורה בשלוש שנים ,מגילה כט (:ויש שאף סיימוה אחת לשבע שנים! אם כן ,לא יתכן שהקריאה הסתיימה בשמיני עצרת .לעומת זאת נהגו בני בבל לסיים את התורה כמנהגנו -אחת לשנה. וכן נפסק ברמב"ם )תפילה יג א(" :המנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת ,מתחילין בשבת שאחר חג הסוכות וקורין בסדר בראשית ...ויש מי שמשלים את התורה בשלש שנים ואינו מנהג פשוט". שמחה לגמרה של תורה ברור הוא שכשהסתיימה קריאת התורה לפי כל המנהגים ,נחוג הסיום מתוך שמחה של מצוה כפי שאומרים חז"ל " -ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו ,א"ר אלעזר מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה" )שהש"ר א( ,כך שבארץ ישראל חגגו היהודים את סיום התורה בכל מקום לפי מנהגו -או כעבור שלוש שנים או שלוש ומחצה או שבע שנים .חגיגות שמחה אלו יכלו היו כמובן לחול גם באמצע השנה .ואילו בבבל ,עוד מזמן האמוראים ויתכן שאפילו קודם ,חגגו את סיום התורה בשמיני עצרת -כפי שמעיד חיבור מתקופת הגאונים המתאר את החילוקים שבין אנשי מזרח לבין בני ארץ ישראל" :אנשי מזרח )בבל( עושין שמחת תורה בכל שנה ושנה בחג הסוכות .ובכל מדינה ומדינה ,ובכל עיר ועיר ,קורין בפרשה אחת .ובני ארץ ישראל אין עושין שמחת תורה אלא לשלוש שנים ומחצה ,וביום שישלימו .הפרשה שקורין בפלך זה אין קורין בזה" )הובא גם ביש"ש סוף ב"ק( .הרי לנו כי אפילו בתוך ארץ ישראל עצמה היו חילוקים בין עיר לעיר במועד הסיום והשמחה. אפילו בספרי הפיוטים של פייטני ארץ ישראל הקדמונים כמו יוסי בן יוסי, יניי ,הקליר ,לא מצאנו פיוטים מיוחדים ליום שמחת תורה .נכון שכיום מופיעים במחזורים פיוטים כאלו ,אבל הללו לא התחברו במיוחד ליום שמיני עצרת ,אלא ליום סיום התורה באופן כללי. יו"ל ע"י 'מרכז רבני אירופה' Rue Du Cornet 22, Brussels 1040, Belgium דוא"ל[email protected] : ארץ ישראל :בית הדפוס ) 12בית השנהב( ירושלים 95483 טל +972-2-6535949 :פקס+972-2-6516585 : אין המערכת אחראית לתוכן המודעות וסגנונן התוכן הנכתב בגליון משקף את עמדת הכותבים בלבד סמנכ"ל :הרב אריה גולדברג מנהל אגף הו"ל :הרב שמואל ביסטריצקי יו"ר הוועד לפיקוח על ההו"ל :הגאון הרב יעקב דוד שמאהל שליט"א דיין דק"ק שומרי הדת אנטוורפן עורך: א .מ .זילברברג כתיבה :י .פ .טירנואר הגהה לשונית :מוטי ריזל עיצוב וביצוע גרפיy.w. designgrafic : Made possible by the עידכונים שוטפים מהנעשה והנשמע בקהילות אירופה באתר מרכז רבני אירופהwww.rce.eu.com : 2 שישו ושמחו בשמחת תורה -נספח למגזין רבני אירופה ׀ אלול-תשרי ה'תשע"א מתי נעלם המנהג הארצישראלי? בידינו השתמרה עדותו של הנוסע ר' בנימין מטודילה ,שעבר במצרים בשנת ד'תתק"ל בערך וכך הוא מספר" :ושם )בקהיר( שני בתי כנסיות ,אחת לאנשי ארץ ישראל ואחת לאנשי בבל 'כניסה אל עראקיין' ,ואינן נוהגים כולם מנהג אחד בפרשיות ובסדרים של תורה ,כי אנשי בבל נוהגים לקרות בכל שבוע פרשה ,כמו שעושין בספרד ,ובכל שנה ושנה מסיימים את התורה ,ואנשי ארץ ישראל אינם נוהגים כך ,אבל עושים מכל פרשה ג' סדרים ומסיימים את התורה לסוף ג' שנים ,ויש ביניהם מנהג ותקנה להתחבר כולן ולהתפלל ביחד ביום שמחת תורה וביום מתן תורה". אבל מנהג זה השתמר רק בקהילה בודדה זו שבמצריים ,את ארץ ישראל עצמה כבשו הצלבנים שהכחידו את הישוב היהודי שבה, ומנהג הקריאה הקדום התבטל .שנים לאחר מכן חודש הישוב היהודי בא"י בעיקר על ידי עולים מאשכנז ,והללו הנהיגו את מנהגם לסיים את התורה בשמיני עצרת .כך שמהלך הדורות התאחדו כל קהילות ישראל סביב מנהג קריאה אחד. הנה האירו עינינו כי חג שמחת תורה ביו"ט שני של שמיני עצרת מקורו בבבל ומשם התפשט לעולם כולו ,אלא שבארץ ישראל בה אין נוהגים יו"ט שני ,תקנו את חג שמחת תורה ביום שמיני עצרת עצמו. אמנם ,מקור אחד בחז"ל מצינו לשמחת תורה בשמיני עצרת ,והוא ברעיא מהימנא )זוהר ,במדבר ,רנו" (:וביום השמיני עצרת פר אחד איל אחד הא אוקמוה מארי מתניתין ,למלכא דזמין אושפיזין לבתר דשלח לון אמר לאלין בני ביתא דיליה אנא ואתון נעביד סעודה קטנה ,ומאי עצרת, כמד"א )שמואל א ט( זה יעצור בעמי ולית עצר אלא מלכות מסטרא דשכינתא עלאה עביד סעודתא רברבא ומסטרא דמלכותא סעודתא זעירא ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה ואתקריאת שמחת תורה ומעטרן לס"ת בכתר דיליה רמז ס"ת לתפארת שכינתא עטרת תפארת" .לעת עתה לא מצאתי הסבר לדברים אלו ,שהרי רשב"י התגורר בא"י בה לא סיימו את התורה בשמע"צ ,ולכשנדייק בדברי הרע"מ נראה שאכן לא מוזכר עניין הסיום אלא השמחה בלבד! הטעם לסיום התורה דווקא בשמיני עצרת מדוע בבבל סיימו את התורה דווקא בשמיני עצרת? התשובה לכך נמצאת בדברי הגמרא )מגילה לא (:וכפי שנפסק ברמב"ם" :עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבספר ויקרא קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה ,והמנהג הפשוט שיהו קוראין ...אתם נצבים קודם ראש השנה ...לפיכך יש שבתות שקורין שחרית שני סדרין ...כדי שישלימו בשנה ויקראו אלול-תשרי ה'תשע"א ׀ שישו ושמחו בשמחת תורה -נספח למגזין רבני אירופה 3 אותן הסדרים בעונתן" )תפילה יג ב( .אבל עדיין אין הדבר מסביר לנו מדוע הסיום הוא דווקא בשמיני עצרת -שהרי גם אם נקרא את פרשת "כי תבוא" בסיום השנה ,עדיין ניתן לסיים את התורה באחת משבתות חודש תשרי ,ומדוע נהגו לחבר או להפריד את פרשיות "ניצבים וילך" כדי ש"וזאת הברכה" תחול בשמיני עצרת? נקבע גם בתימן השם שמחת תורה ליום טוב השני. טעם מקורי לסיבת השם "שמחת תורה" הביא בהגהות לספר המנהגים של רבי אייזיק טירנא":למה נקרא שמחת תורה ,על שבשעה שסיימו ישראל את התורה הלך השטן לפני הקב"ה לקטרג עליהם ואומר: ישראל לומדים תורה ואין מסיימים אותה, כשמסיימים אותה אומר לו הקב"ה :הלוא סיימוה .והוא משיב :אף על פי שסיימוה אין מתחילין אותה .וכשמתחילין אותה ע"י חתן בראשית ,משיב לו הקב"ה :הלוא התחילוה. נמצא שאין יכול לקטרג ,על שם זה נקרא 'שמחת תורה' כבר הראשונים התחבטו בשאלה זו ותירצוה בכך שרצו לסמוך את שמחת התורה לשמחת החג וכן שרצו לסמוך את ברכת משה לברכת שלמה המלך שבירך את ישראל בשמיני עצרת כמסופר במלכים )א ח(: "יום תשיעי ספק שמיני קורין וזאת הברכה. כדי לסמוך שמחת התורה .שזכו לסיימה לשמחת החג .שכן נכפלה שמחה במקרא בשמיני עצרת .לפי ששמחת החג מרובה. ועוד כדי לסמוך ברכת המלך לברכת משה. שביום טוב האחרון היתה ברכת המלך כמו שאמרו חכמים שהוא חלוק מן החג שזקוק לברכה בפני עצמה )מחזור ויטרי שפה( ובתוספת ביאור מצינו ב"ספר המנהיג" )סוכה ע' תיג(" :וביום שמיני שהוא תשיעי ספק שמיני עצרת קורין כל ישראל וזאת הברכה ,לפי ששלמה המלך ע"ה בירך את ישראל בשמיני של חג ,שנ' ויברך את כל קהל ישראל לפיכך אנו קורין בתשיעי ספק שמיני וזאת הברכה אשר בירך משה ע"ה את ישראל .ולפיכך היום שמחת תורה... ושבת שאחרי ר"ה קורין האזינו להעיד על ישראל ולהזהיר על התשובה ,וזאת הברכה בשמחת תורה שכתוב בו בשמיני עצרת והיית אך שמח ,ודרשו בו לרבות כל מיני שמחות לשמחה לפי שהוא תשלום כל קורבנות החג ...ולעניין שנת הביעור ...והיו עושין י"ט גדול בזמן הבית בשמחת בית השואבה."... טעם נוסף כתב ה"לבוש" כי היה ראוי לסיים את התורה בראש השנה אלא שרצו לבלבל את השטן שלא יידע מתי חל ר"ה, ומאחר שנדחתה הקריאה ,דחוה עד לסוף הימים הטובים כדי שלא יצטרכו להפסיק בפרשיות היו"ט. מקור השם "שמחת תורה" ואכן בעבר -בתקופת הגאונים -היה נקרא היום על פי הטעם המרכזי של קריאת וזאת הברכה -על שם ברכת המלך " -יום 4 שמחת תורה -זכר למצוות הקהל הברכה" ,ובערבית " -יום אל תבריך" .ובימי הראשונים " -יום סיום הספר" או "יום הסיום" .ואילו השם "שמחת תורה" שכיום החליף את השם שמיני עצרת לחלוטין ,לא הוזכר כלל! רק בסוף תקופת הגאונים הוזכר השם שמחת תורה אבל לא ככינוי מוחלט ליום )עיין בספר החילוקים שהבאנו לעיל(. הפעם הראשונה בה מוזכר השם "שמחת תורה" הוא במחזור ויטרי ומשם הוא הלך והתפשט בקהילות ישראל עד שהתקבע כשם המיוחד ליום זה ,ואפילו בארץ ישראל בה ישנו רק יו"ט אחד. המקום היחיד בו לא השתמשו בשם "שמחת תורה" עד לדורות האחרונים הוא תימן ,וכך מצינו במחזור תימני משנת ת"י: "ויום ת'אני )השני לשמיני עצרת ,דהיינו יום טוב של גלויות( שמיני עצרת ,אסתסנו אן יגיבו הד'ה אלקאויל בעד אן יתמו יקרו )נוהגים לומר פיוט זה אחרי שיגמרו לקרות( וזאת הברכה בספר תורה יקול )יאמר( ,אשר בגלל אבות…" רק בשנים מאוחרות יותר שישו ושמחו בשמחת תורה -נספח למגזין רבני אירופה ׀ אלול-תשרי ה'תשע"א לעומת זאת מחדש ה'אברבנאל' שיטה מקורית ומחודשת ,דבריו הם נגד הדעה המקובלת כי שמחת תורה מקורו במנהג בבל -לשיטתו צמח חג שמחת תורה דווקא בארץ ישראל ויש לייחסו כנובע ממצוות "הקהל"! ואלו הם דבריו" :וכבר ראיתי כתוב שבכל שנה ושנה היה הכהן הגדול ,או הנביא ,או השופט ,או גדול הדור ,קורא בחג הסוכות חלק מן התורה ...ובשנה השביעית היה המלך מסיים התורה ...ומכאן נשאר המנהג בימינו ,שהיום השמיני חג העצרת האחרון ,נקרא יום שמחת תורה ,בו אנו משלימים את התורה ,עומד הגדול שבקהל ומסיים אותה ...לדמיין מעשה המלך בזמן ההוא )אברבנאל וילך(. בהתבסס על דברי האברבנאל ,סוברים חוקרים שונים על פי מספר מקורות ,כי בארץ ישראל נהגו בשני מחזורי קריאה שהתפרסו על פני שבע שנים והסתיימו בשמיני עצרת .לדבריהם ,סידרו יהודי ארץ ישראל את סדרי הקריאה -על ידי צירוף וחילוק פרשיות -בצורה כזו שתסתיים בדיוק בשמיני עצרת של שנת השמיטה - אפשרות א' :שני מחזורי קריאה של 154 סדרים ,אפשרות ב' :מחזור ראשון של 141 ומחזור שני של .167לשיטה זו ניתן למצוא סימוכין במסכת סופרים )ט"ז י(" :הלכך קבעו מאה שבעים וחמשה סדרים בתורה בכל שבת ושבת עולת תמיד". הסיבה לכך שחילקו את הקריאה לשני מחזורים ולא לאחד ,נובעת מכך שאם יחלקו את פרשיות התורה לשבתות שבע שנים ,ייצא שמספר הפסוקים לקריאה מדי שבת יהיה מועט מדי והרי יש צורך בשבעה קרואים שכל אחד קורא לפחות שלושה פסוקים. לפי דברי האברבנאל כי מקור השמחה של סיום התורה נובע מזכר למצוות הקהל ,יאיר לעינינו מנהג ישראל לשתף את הילדים בצורה כה בולטת בחגיגות שמחת התורה, שהרי מצוות הקהל כוללת בצורה מפורשת את תשב"ר " -הקהל את האנשים והנשים והטף. קריאת התורה בשמיני ובתשיעי אך אם אכן נקבעה שמחת סיום התורה ליום זה משום שבו הייתה ברכת שלמה ,עלינו להבין מדוע נהגו בחו"ל לקרוא את "וזאת הברכה" ביו"ט שני שהוא היום התשיעי, ולא ביו"ט ראשון של שמיני עצרת שהוא היום בו ברך שלמה את ישראל? וכבר הקשה כן החיד"א )יוסף אומץ פ"ב( ותירץ שאנו בקיאים בקביעות החודש על כן קוראים אנו כל הבכור ביום הראשון .כלומר, מכיון שלא רצו לשנות את המנהג לקרוא ביו"ט את פרשת המועדות ,הנהיגו לקרוא "וזאת הברכה" רק ביו"ט שני ולא בראשון בו המשיכו לקרוא "כל הבכור" שהוא פרשת המועדות. וכן נהגו מימי קדם לחלק את הפרשות בין שני הימים הטובים ,אלא שמצאנו חילוקי מנהגים עתיקים בקריאת שמיני עצרת - "והא דתנן ביום טוב האחרון של חג קורין מצות וחקים ובכור ,הכי אמר רבינו האיי שמענו כי סימן הוא יש שקורין כי המצוה הזאת ועדיין קורין אותו בארץ ישראל בירושלים ,ויש שקורין ברכות שבאם בחקתי בשביל ונתתי גשמכם בעתם כי יום הזכרת גשמים הוא ,ויש שקורין כל הבכור ואנו קורין כל הבכור .ואמר רב עמרם קורין עשרה בזאת הברכה והגומר נוטל שכר כנגד הכל שכך אמרו חכמים עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ספר תורה .ומפטיר קורא וביום השמיני ,ומפטיר במלכים ויעמד שלמה ויש שמפטירין ביהושע ויהי אחרי מות משה עד רק חזק )הלכות רי"ץ גיאת לולב עמוד קנח(. מה הפטירו? בקטע האחרון הבחנו כי כבר בימי הגאונים שררו חילוקי מנהגים באופן ההפטרה - מדינא דגמרא יש להפטיר "ויעמד שלמה" אבל בסוף תקופת הגאונים היו שנהגו לקרוא "ויהי אחרי מות משה" ,וכפי שכותב התוספות )מגילה לא" :(.למחר קרינן וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה - ויש מקומות שנהגו להפטיר בויהי אחרי מות משה ,ושיבוש הוא שהרי הש"ס אין אומר כן .ויש אומרים שרב האי גאון תקן לומר ויהי אחרי מות משה אבל אינן יודעין הסברא אמאי שנה סדר הש"ס" .אולם היו מהפרשנים שפירשו את טעמו של רב האי להפטיר ב"ויהי אחרי מות משה" שהוא הפרק הראשון ביהושע ,כדי להפטיר בעניין הפרשה ולהורות על המשך מסורת התורה. מעניין לציין כי בימי הגאונים נהגו לשלב בתוך ברכת ההפטרה את הפיוט "אשר בגלל אבות בנים גדל" .אבל בהמשך קמו עוררים למנהג ומלבד במקומות ספורים העבירו את הפיוט לאחר סיום התורה. מחלוקת זו שררה במשך שנים רבות ומצינו לה הדים גם ב"מחזור ויטרי" )סימן שפה(: "...ומפטיר במלכים ,ויעמוד שלמה .ואף הוא כדי לסמוך ברכת משה לברכת שלמה שבירך להק' ולישראל .כמו שמסיים בעניין היום ויהי ככלות .ובדין הוא לסיים העיניין היום אם לא מפני שקרינוהו כבר אתמול :ויש שמפטירין ויהי אחרי מות משה .וטועים הן. שכך פירשו חכמים בפר' בני העיר -ויעמוד שלמה ...ואני מצאתי בספרים ישנים ויהי אחרי מות משה .וכן מצאתי בהלכות הגאון רב אלפסי זצ"ל". לבסוף התפשט המנהג כמעט בכל קהילות ישראל להפטיר ב"ויהי אחרי מות משה", ויש שצירפו פסוקים משתי ההפטרות. חוגגים את שמחת תורה ביום שמיני עצרת ולא בשבועות, מאחר שבשבועות התקבלה התורה כאיתערותא דלעילא, ואילו אנו רוצים להראות את שמחתנו על עבודתנו ויגיעתנו העצמית ולקבלה עלינו מחדש באהבה ובשמחה .לכך ניתן להטעים עוד ששמחת תורה נחוג דווקא ביו"ט שני ולא בראשון -כי יום טוב שני הוא כולו תקנת חכמים " -חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה" - ואנו חפצים להראות שהתורה חביבה עלינו קריאת בראשית בימי הגאונים לא קראו כלל פרשת בראשית בשמחת תורה .בימיהם היה קיים מנהג שנשכח והוא לקרוא פרשת בראשית ביום הכיפורים! )אך לא כתחילת מחזור הקריאה החדש אלא כקריאה בפני עצמה( " -וכיוצא בהן מצינו באגדה ,עשרת ימי תשובה השטן מקטרג שהרי סיימו התורה ואינן שונין, ולפיכך נהגו לקרות בראשית במנחה ביום הכיפורים ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ,ואמר ליה הקב"ה הרי ישראל זריזין שהרי עדיין לא השלימו הסדר ומתחילין בראשית .וכן נוהגין בשתי ישיבות" )שבולי הלקט ר"ה שא(. אלול-תשרי ה'תשע"א ׀ שישו ושמחו בשמחת תורה -נספח למגזין רבני אירופה 5 במספר קהילות בחוץ לארץ נהגו להקיף את התיבה עם ספרי התורה בשני הימים -גם בשמיני עצרת וגם בשמחת תורה .המנהג להקיף יומיים התקבל ברוב קהילות החסידים וכן חלק מקהילות הספרדים כמו בבגדד לפי דעת ה"בן איש חי" ובאיזמיר לפי רבי חיים פלאג'י .אולם היו כאלו כמו החיד"א שהתנגדו למנהג להקיף בחוץ לארץ גם בשמיני עצרת מחשש שיבואו לזלזל ביום טוב שני של גלויות. רק בתחילת ימי הראשונים החלו לקרוא פרשת בראשית בשמחת תורה )אלא שנחלקו המנהגים מתי לקוראה( .בתחילה קראו בראשית בעל פה ,ובבית מדרשו של רש"י הנהיגו לקרוא בס"ת מיוחד ,ומשם התפשט המנהג לכל קהילות ישראל. סיבת קריאת פרשת בראשית היא כדי שלא יקטרג השטן שאנו מסיימים את התורה ולא מתחילים אותה מחדש ,אבל ב"ספר המנהיג" מצינו גם טעם נוסף" :ונהגו כל ישראל להתחיל היום בבראשית לפי שביום שמחת תורה שהשלמנוה היו מתחילים אותה כמו שזכינו להשלימה נזכה בהתחלה ובהשלמה ,ולפי שהיום יום שמחה שנתכפרו עונותינו מהכל כאשר אמרנו מתוך דבר שמחה אנו רוצים להשלים ולהתחיל ולהיות שכינה שורה עלינו ,כי אין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך דבר שמחה ,שנאמר ויהי כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלקים". קריאה בליל שמחת תורה במשך דורות רבים לא נהגו כלל לקרוא בתורה בליל שמחת תורה אלא רק ביומו, הפעם הראשונה בה מוזכר מנהג הקריאה בליל שמחת תורה הוא במנהגי רבי אייזיק מטירנא )הובא ברמ"א תרס"ט( ,ונוהגים בה רק מקצת מקהילות אשכנז .בדבר פרטי הקריאה ,רבו מאוד הדעות .כללו של דבר - הכל קוראים פרשיות מיוחדות של ברכה. חתן תורה וחתן בראשית מנהג קדום הוא עד למאוד לכנות את העולה לסיום התורה בשם "חתן תורה" ואת העולה לתחילת בראשית בשם "חתן בראשית" ,ונהגו לכבדם כבוד מלכים ולשורר לכבודם פיוטים מיוחדים .המושג חתן הוזכר לראשונה רק בספרי תלמידי בית מדרשו של רש"י .והנה אחד המקורות הקדומים " -ומנהג צרפת לקרות בזמירות חתן התורה המשלימה ,וחתן בראשית המתחילה .ונודרים נדרים הרבה וכל הקהל כאחד מקטנם ועד גדולם קורים התורה וידרו נדרים לפי השגת ידם ,ועושי' שמחות גדולות כל הקהל בבתי החתנים ולפי שהוא תכלית הכפרה ושמחת התורה" )ספר המנהיג( .אבל יש שקראוהו "חתם תורה", ובארצות המזרח "חתן מסיים" או "חתן משלים" )ובתימן " -פטירת משה"( ,ולחתן 6 שישו ושמחו בשמחת תורה -נספח למגזין רבני אירופה ׀ אלול-תשרי ה'תשע"א בראשית " -חתן מתחיל" )ובתימן "ראשון בראשית"(. במרבית הקהילות הספרדיות קיים חתן נוסף המכונה "חתן מעונה" הקורא את הפסוקים "מעונה אלקי קדם" עד "ויעל משה" .בכמה מקהילות הבלקן ,ובקהילות גאורגיה ,קיים חתן רביעי ,המכונה "חתן ויעל" .חתנים אלו עולים לפני חתן תורה ,שלפי המנהג, חוזר וקורא ,את כל פרשת "וזאת הברכה" מתחילתה. עוד מזמן הגאונים נהגו לכבד את גדול הקהל בעליית חתן תורה ורק בחלק מהקהילות הנהיגו למוכרה .ה'רשות' הנאמרת לפני קריאת החתנים נזכרת לראשונה במחזור ויטרי ומנוסחה נראה שהינה קדומה מאוד. הכל עולים לתורה כפי שראינו ,בית מדרשו של רש"י שימש כמקור ויסוד למנהגים רבים הקשורים לשמחת תורה .שם גם הנהיגו שהכל עולים לתורה ואפילו קטנים ,ומנהג זה התפשט לכל קהילות אשכנז .אבל בהמשך היו קהילות שהגבילו את מספר הקרואים משום טירחא דציבורא. הקפות המנהג להוציא את כל ספרי התורה התחדש באשכנז אבל לא נהגו בהקפת התיבה! ההקפות התחדשו אצל האר"י הקדוש וגוריו ומשם נפוצו על פני תבל )כשבחלק מהקהילות נהגו ללוות את ספרי התורה באבוקות דולקות( .וכך העיד תלמידו רבי חיים ויטאל" :יום שמחת תורה מה שנהגו להוציא הספרים מחוץ להיכל וגם להקיף עמהם התיבה בשחר ובמנחה ובערבית דבמוצאי יום טוב -מנהג אמיתי הוא ,וכבר נכתב בספר הזוהר וז"ל ונוהגין ישראל למעבד עמה חדוה ואתקראת שמחת תורה ומעטרן לס"ת בכתר דיליה כו' ,וראיתי למורי ז"ל נזהר מאד בדבר זה להקיף אחר הס"ת או לפניו או לאחריו ולרקד ולשורר לפניו בכל יכלתו בליל מוצאי יו"ט אחר תפלת ערבית ,והי' מקפיד מאד לעשות אז ז' הקפות שלימות זולת ההקפות שלימות של יום ש"ת ,אבל בענין ההקפות שביום לא נמצאתי עמו ולא ראיתיו .גם ראיתיו בליל מוצאי יו"ט שהלך לבית הכנסת אחר והקיף ז' הקפות והלך לדרכו ,ומצא בית הכנסת אחרת שנתאחרו בהקפות וחזר להקיף עמהם" )שער הכוונות -דרושי חג הסוכות הקדמה(. יש לציין שבמספר קהילות וכן בחלק מחצרות החסידים מקיפים בשמחת תורה ביום רק שלוש פעמים או שלוש ומחצה, כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל רמז בכך כי הקב"ה עצמו משלים את השאר! ועוד חידש האדמו"ר זצ"ל כי משה רבנו ע"ה תיקן בעצמו את מנהג ההקפות בשמחת תורה! )התועדויות תשד"ם(. מדברי מהרח"ו אנו למדים כי האר"י נהג לערוך הקפות גם במוציו"ט ,וכאן המקום להזכיר כי היו שראו בהקפות ובמיוחד בהקפות של מוצאי ש"ת זכר לשמחת בית השואבה .וכן מצינו גם באגרתו של רבי אברהם גרשון מקיטוב ,גיסו של הבעש"ט, המתאר באגרתו את השמחה בחברון במוצאי שמחת תורה" :כשהייתי חתן תורה בשמחת תורה בליל מוצאי יום טוב ,באו אלי כל החכמים לשמוח עימי ,ובאו גם השרים )הערבים( ,והיו מטפחין ומרקדין כאחד היהודים ,ומזמרים שבחות בלשונם ,לשון ערבי" )אגרות א"י(. הקפות בשמיני עצרת במספר קהילות בחוץ לארץ נהגו להקיף את התיבה עם ספרי התורה בשני הימים גם בשמיני עצרת וגם בשמחת תורה.המנהג להקיף יומיים התקבל ברוב קהילות החסידים וכן חלק מקהילות הספרדים כמו בבגדד לפי דעת ה"בן איש חי" ובאיזמיר לפי רבי חיים פלאג'י .אולם היו כאלו כמו החיד"א שהתנגדו למנהג להקיף בחוץ לארץ גם בשמיני עצרת מחשש שיבואו לזלזל ביום טוב שני של גלויות. מנהגי כבוד ושמחה ריבוי השמחה בשמחת תורה באופן שאין למעלה ממנו הוא ממנהגן של ישראל לאורך כל הדורות ,וכבר כתבו בתשובות הגאונים )סי' שי"ד ,זהו המקור הקדום ביותר לשמחת תורה!(" :רגילין אצלינו שמרקדין אפילו כמה זקנים בשעה שאומרין קלוסין לתורה" .המנהגים הקשורים וסובבים אודות הגדלתה של השמחה רבו עד למאוד ודומה שאין עוד חג אשר רוב סדר יומו בנוי ומיוסד רק על מנהגי ישראל קדושים )ורבים מהם אף נגדו לכאורה את ההלכה ,ורבותינו הפוסקים התאמצו להצדיקם( .במסגרת זו לא נביא את כולם כי רבים הם ,אלא רק את העתיקים והמרכזיים שבהם -עוד מזמן הגאונים נהגו לעטר את ספרי התורה בעטרות מיוחדות שאחר כך הושמה בראש החתנים -מנהג שעורר פולמוס הלכתי בהקשר ל"מעלין בקודש ואין מורידין" .נהגו אף להקטיר מוגמראות )קטורת ובשמים על גבי גחלים( לכבוד התורה ,מנהג שאף עליו קמו עוררין )עיין תשובות הגאונים -שערי תשובה סי' שיד( .כבר בתרגום למגילת אסתר מוזכר שבשבועות היו זורקים פירות ובעיקר תפוחים ובהמשך עבר המנהג לשמחת תורה .מנהג עתיק יומין הוא לומר קינות על מות משה .בבבל תיקנו לומר ברכה מיוחדת לקהל אשר נשתמרה רק בעדות המזרח. שמחת תורה בשמיני עצרת לאור החסידות ספרי הקבלה והחסידות לא ראו בשמחת תורה יום שחל ב'מקרה' בשמיני עצרת, ואפילו הטעמים ההלכתיים אותם הזכרנו לעיל לא סיפקום .החסידות כדרכה פתחה צוהר דרכו בקע אור יקרות מחודש ונערב ששינה לחלוטין את ההסתכלות על יום שמחת תורה ועל הסיבה בשלה הוא חל דווקא בשמיני עצרת )הדברים שלהלן מבוססים כולם על הכתוב בספה"ק אשר רובם ככולם התנבאו בסגנון אחד ,ומפאת ריבוי המקורות לא ציינתים .כדאי מאוד לעיין בדבריו העמוקים של בעל ה"בני יששכר" -תשרי מאמר י"ג ,ובפרי צדיק, סוכות מו(. נפתח בשאלתו של בעל ה"מאור ושמש" "...הנה היום טוב שני של גלויות משמיניעצרת הוא נקרא בפי כל ישראל שמחת תורה ,ובארץ ישראל שאין היום טוב רק יום אחד היום השמיני הוא יום שמחת תורה ,וכן קיימו וקבלו עליהם כללות בני ישראל בכל מושבותיהם .והנה ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא וצריך טעם מדוע ניתן היום הזה לשמוח בו שמחת תורה ומן הראוי היה שביום שבועות יום מתן תורתינו יהיה שמחת תורה .הגם כי בו אנו מסיימים התורה ,הרי מצאנו לחז"ל שאמרו שבמערבא לא הוי מסיימי אורייתא רק לג' שנים .ויראה לרמוז מנהגם בפסוק זה ביום השמיני עצר"ת נוטריקון ע'ושים צ'דיקים ר'יקודי ת'ורה" )רמזי שמיני עצרת ד"ה ביום(. יום אחדות בין ישראל לאביהם שבשמים חז"ל גילו לנו כי יום שמיני עצרת הוא יום בו באה לידי ביטוי מעלתם של ישראל והתקשרותם לבורא ,יום בו מתגלית בחירתו של העצמות אין סוף בישראל עצמם ,ואין לכל אומה ולשון הזכות להתערב בשמחה זו " -עשו לי סעודה קטנה"" ,עכבו עמי עוד יום אחד ,קשה עלי פרידתכם" -ובמה יוכלו ישראל לשמוח ולהתאחד במלכם אם לא בשמחת התורה שהיא עצמות ומהותו של הבורא בעצמו?! )ובזאת תתורץ קושיית האחרונים מדוע תקנו ש"ת בשמע"צ ואין חוששין לעירוב שמחה בשמחה ,שהרי השמחה בתורה היא השמחה בה' עצמו, וזוהי מהותו של שמע"צ!( ובשל"ה )סוכה -נר מצוה -כ'(" :שמיני עצרת שהוא גם כן שמחת תורה לנו בארץ ישראל ,והאריך מאוד הזוהר איך שראוי להתקשט לילו ויומו בקישוטי התורה ,כי שבע ימי החג הקרבנות נגד שרי האומות, יום זה אהבת וחיבת ישראל לבוראנו ברוך הוא אשר נתן לנו תורתו וזכינו לסיים אותה ולחזור ולהתחיל בה" ...וכן כתב ב"מאור עינים" )האזינו( " -והנה כל העובדות שאנו עושים בחודש זה ראש השנה ויום הכיפורים שופר סוכה ולולב תכלית הכל הוא בשביל שמיני כצרת שאנו מתייחדים עם הבורא ב"ה באחדות הגמור". יום תשובה -כנגד לוחות שניות עוד גילו לנו צדיקים שהשמחה בשמחת תורה היא המשך וסיום ליום הכיפורים בו התקבלו לוחות שניות ,ולפי דברים אלו ישנה משמעות מיוחדת לכך שחוגגים דווקא ביו"ט שני שהוא כנגד לוחות שניות! אלול-תשרי ה'תשע"א ׀ שישו ושמחו בשמחת תורה -נספח למגזין רבני אירופה 7 לפי דברים אלו נבין מדוע לשמיני עצרת אין שום מצווה מיוחדת ולא מצאנו בה רמז לשמחת התורה ,אלא אדרבה -כל הליכות ומנהגי היום הינם תקנות ומנהגים שנהגו ישראל מעצמם -אשר בהם יש חביבות מיוחדת -שהרי לוחות שניות כידוע הינם כנגד מדריגת בעלי תשובה וישראל קיבלום בזכות עבודתם העצמית ,שלא כלוחות ראשונות שהגיעו כמתנה מלמעלה) .ועיין שפת אמת ,תרל"ו -כי שמ"ע הוא נגד התשובה( ,וכפי שכתב זקני בעל "השפתי צדיק" " -נראה להוסיף נופך )על דברי השפת אמת כי סוכות הוא זמן תשובה מאהבה( כי חז"ל אמרו שעל ידי תשובה מאהבה מתהפכין זדונות לזכיות ,זאת הוא בשמיני עצרת שהקב"ה אומר קשה עלי פרידתכם ,רצונו יתב"ש שלא יהיה דבר חוצץ ולא שום פירוד ,זהו על ידי שמהפכין כל הזדונות לזכיות ולא נשאר עוד שום פירוד" )שמע"צ לו(. ארץ ישראל מערבבים באטשווענע )מין ירק( עם בשר" )כלומר ,ביו"ט ראשון טמון גם היו"ט השני(. הסיבה לשמחה הגדולה השמחה העצומה למעלה מכל מדידה והגבלה שכלל ישראל שש ושמח בשמחת התורה ,היא על שזכו להיבחר בידי בורא העולם ולהידבק בו בדבקות מוחלטת ואחדות שאין כמותה -בחינת פסוקי ההקפות" ,אתה הראת לדעת כי ה' הוא אלוקים אין עוד מלבדו" -נקודה זו כאמור מתגלה ביום שמיני העצרת שהוא מעל הטבע ומיוחד לבני ישראל בלבד .שמחה שאינה מוגבלת יכולה להיות רק כזו שאינה נובעת מחיוב אלא מתוך מנהג ישראל עצמם! שמחה זו כה גדולה היא עד שהיא חודרת עד לעקבו של אדם ומרוממת את האדם לריקוד טפח מעל הקרקע .וכפי שאנו שמחים בתורה ונותנה ,כך התורה שמחה בנו ,וכפי שמפרש אדה"ז ב"ליקוטי תורה" '" -שמחת תורה' -שהתורה עצמה שמחה". מדוע חוגגים בשמע"צ ולא בשבועות? ולכן חוגגים את שמחת תורה ביום שמיני עצרת ולא בשבועות ,מאחר שבשבועות התקבלה התורה כאיתערותא דלעילא, ואילו אנו רוצים להראות את שמחתנו על עבודתנו ויגיעתנו העצמית ולקבלה עלינו מחדש באהבה ובשמחה .לכך ניתן להטעים עוד ששמחת תורה נחוג דווקא ביו"ט שני ולא בראשון -כי יום טוב שני הוא כולו תקנת חכמים " -חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה" -וכאמור ,אנו חפצים להראות שהתורה חביבה עלינו. קריאת 'וזאת הברכה' קשורה לעיצומו של יום שמיני עצרת נקרא "סוף כל המועדות", ובו נכללים כל המועדות ובאה לידי סיום עבודת הימים הנוראים ובמיוחד ראש השנה ויום הכיפורים וכן השמחה בחג הסוכות ,ומתאים ביותר לחוג בו את סוף התורה) .שמיני עצרת הוא חג בפני עצמו ואינו המשך לסוכות וכדברי חז"ל בפדר"כ, כח" :א"ר יהושע בן לוי ראויה היתה עצרת של חג להיות רחוקה חמשים יום"( .ויותר מכך -קריאת היום "וזאת הברכה" קשורה באופן ישיר ועצמי לעיצומו של יום ,שכן הפרשה כולה מדברת אודות אחדותם של 8 בני ישראל אשר בורכו על ידי משה רבנו ע"ה ,אחדות ישראל היא הדרך היחידה שעל ידה תשרה השכינה עליהם ויצליחו להתאחד ישראל עם התורה ונותנה .ועל כן הכל רוקדים יחד בשמחת התורה ,ומשתפים בשמחה אפילו את הנשים והטף .ועוד נאמר בפרשה הפסוק "ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם" הרומז לעבודת ראש השנה .ומסיימת הפרשה בשבירת הלוחות "ישר כחך ששיברת" -שעל ידי השבירההתקבלו לוחות שניות עליהן נאמר "כפליים לתושיה" וכפי שהזכרנו -לוחות שניות קשורות בקשר בל ינתק לשמחת תורה. בארץ ישראל שני הימים כלולים יחד על אף כל הכתרים שקשרנו למנהג חו"ל לערוך את שמחת תורה ביו"ט השני ,לא נגרע חלקם של יושבי ארץ ישראל החוגגים רק יו"ט אחד ,ובספה"ק אי' שבארץ ישראל יש את סגולת שני הימים גם יחד! ועל כך אמר אדמו"ר האמצעי מחב"ד )מובא בשיחות הריי"ץ ,שמע"צ תרצ"ט( " -בני שישו ושמחו בשמחת תורה -נספח למגזין רבני אירופה ׀ אלול-תשרי ה'תשע"א שמחה זו משמעות מיוחדת לה כהמשך לשמחת חג הסוכות ,וכעדות של ה"שפתי צדיק" " -שמעתי מפ"ק אדמו"ז זצ"ל )החידושי הרי"ם( בשם הרה"ק אדמו"ר מקאצק ז"ל ענין שמחת תורה ,לאשר שיש בימים אלו לישראל שמחה זמן שמחתינו, לכן מניחין השמחה הזאת בהתורה"... )שמח"ת מג(. ומה מתאים לסיים בדבריו המאירים ובברכתו מרוממת הלב של בעל ה"תפארת שלמה"" :ענין ההקפות בשמחת תורה .כי אחר גמר כל התיקונים אשר נעשו בחודש הזה ירח האיתנים מר"ה עד היום הזה בתקיעת שופר וסוכה וארבע מינים הנה בנ"י האירו האותיות בתורה ע"י המצות אשר נעשו להביא השמחה בתורה הקדושה ולזה בכל ז' ימי הסוכות אנו מקיפין הס"ת עם הלולב וד' מינים כדי להאיר האותיות בתורה .וביום שמחת תורה מקיפין התיבה עם הס"ת כדי שהתורה תאיר בהנשמות של בנ"י .כי כן הדרך האמת הארון נושא את נושאיו .כאשר בנ"י עושים התיקונים בהתורה אזי התורה תאיר בהם בלבבות בנ"י להיות להם לעזר ולסייע על כל השנה ללמוד תורה לשמה ביראת שמים ושמחת עולם על ראשם אמן".
© Copyright 2024