‫נזק לילד בבית ספר – האם משרד החינוך תמיד אחראי ?‬ ‫עו"ד הילה רוזנטל‪ ,‬אגף תביעות גוף והגנה משפטית‬ ‫אחריות משרד החינוך – האם הפכה לאחריות מוחלטת ?‬ ‫אחריות מוחלטת – מהי?‬ ‫ישנם תחומים במשפט בהם קבע המחוקק כי תחול אחריות מוחלטת ‪ ,‬דהיינו אחריות מלאה וברורה‪ ,‬ללא‬ ‫צורך להוכיח התנהגות רשלנית וללא צורך להוכיח קשר בין אותה התנהגות לנזק שנגרם לנפגע‪ .‬כך למשל‪,‬‬ ‫בתחום תאונות הדרכים‪ -‬עפ"י החוק במדינת ישראל‪ ,‬כל מי שמוכיח כי נגרמה לו פגיעה גופנית בעקבות‬ ‫תאונת דרכים כמשמעותה עפ"י החוק‪ -‬זכאי לפיצוי בהתאם לנזק שנגרם לו‪.‬‬ ‫לצורך העניין‪ ,‬גם אם הוכח שאותו נפגע הוא שגרם לתאונה בעצמו (לדוגמא ‪ -‬נסע באור אדום ואגב כך‬ ‫נגרמה התאונה)‪ ,‬הרי שעובדה זו איננה מפחיתה כהוא זה מחובתה של חברת הביטוח לפצותו בהתאם‬ ‫לנזק הגוף שנגרם לו‪.‬‬ ‫להבדיל ממצב בו קיימת "אחריות מוחלטת"‪ ,‬ככל שעסקינן בתביעות שמוגשות בעילת הרשלנות בין היתר‬ ‫כנגד משרד החינוך‪ ,‬הרי שנדרש מהתובע (הנפגע) להוכיח כי המעוול (הנתבע)‪ ,‬פעל בצורה רשלנית‪,‬וכי בשל‬ ‫התנהגותו הרשלנית נגרם הנזק‪ ,‬ואם לא יצליח להוכיח זאת‪ ,‬לא יהיה זכאי לפיצוי גם אם נגרם לו נזק‪.‬‬ ‫לאחרונה‪ ,‬מתרבים פסקי דין המקבלים תביעות תלמידים כנגד משרד החינוך‪ ,‬אף שנסיבות התיק‬ ‫כשלעצמן מעלות תהיות רבות באשר למהות רשלנותו של משרד החינוך ואחריותו לקרות הנזק‪.‬‬ ‫להלן מס' דוגמאות מפסיקה עדכנית בעניין זה הממחישה לנו את הדברים ביתר שאת‪:‬‬ ‫ת‪.‬א ‪ 80/24395‬אלעסיוי שריף נ' משרד החינוך‬ ‫תלמיד תבע את משרד החינוך על שבהיותו כבן ‪ ,41‬נחבל בקרסול רגל ימין במהלך משחק כדורגל בו שיחק‬ ‫במסגרת שיעור התעמלות‪ .‬עוד על נסיבות התאונה ניתן ללמוד מדו"ח התאונה בו צוין‪ ,‬כי המורה נכח‬ ‫במקום וכי האירוע נשוא התביעה מתואר כך‪ ":‬בזמן משחק כדורגל לצורך חילוץ כדור מרגלו של תלמיד‬ ‫אחר נפצע בקרסולו הימני"‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬דין תביעה זו להידחות‪ ,‬שהרי מדובר בתאונה שארעה במסגרת שיעור חנ"ג‪ ,‬דהיינו במסגרת‬ ‫פעילות רצויה שבה מטבע הדברים טמונים סיכונים מעין אלו ומשכך אין בנסיבות המתוארות משום‬ ‫הטלת חבות לפתחו של משרד החינוך‪ .‬ביהמ"ש קיבל את התביעה וקבע‪ ,‬כי המורה שהעביר את השיעור‬ ‫איננו מורה לחינוך גופני‪ ,‬שכן לא קיבל הכשרה בהוראה זו‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬נקבע‪ ,‬כי עפ"י חוזר מנכ"ל של משרד‬ ‫החינוך – יש לשחק כדורגל בשיעורים ובימי ספורט בנעלי התעמלות‪ ,‬ומשכך על המורה להקפיד על כך‪ .‬ר'‬ ‫לעניין זה מתוך דברי השופטת בפסק הדין‪" :‬סבורני שאילו נקטה הנתבעת באמצעי זהירות ראויים כגון‬ ‫הכנת התלמידים למשחק‪ ,‬מתן ציוד להגנה‪ ,‬העמדת מורה בעל הכשרה להוראת חינוך גופני‪ ...‬הסיכוי כי‬ ‫הנזק היה נמנע גדול מן הסיכוי כי היה מתרחש"‪.‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬גם במסגרת שיעור חנ"ג‪ ,‬אשר במסגרתו עלולות לקרות תאונות שונות מטבע אופיו של השיעור‬ ‫והמשחקים שנהוג לשחק בו‪ ,‬הרי שיש להקפיד על מורה בעל הכשרה לחנ"ג ועליו מוטלת החובה להקפיד‬ ‫על קיום חוזר מנכ"ל הנ"ל המתייחס לאמצעי המיגון המתאימים בהתאם לאופי משחק‪.‬‬ ‫פסק דין נוסף ברוח זו‪ ,‬ניתן בת‪.‬ק ‪ 5088-90-3/‬ד‪( .‬קטין) ואח' נגד משרד החינוך‪ ,‬שם קיבל בית המשפט‬ ‫את תביעת התובע שטען כי בזמן ששיחק משחק הקפות‪, 1‬בעת שרץ לכיוון אחד החישוקים‪ ,‬נתקל‬ ‫בחישוק‪,‬נפל ונפצע בסנטרו‪ .‬גם כאן לכאורה ומאותם טעמים שפורטו לעיל‪ ,‬ניתן לסבור כי דין התביעה‬ ‫להדחות שהרי מדובר במשחק מומלץ ואביזרים (חישוקים) תקינים ומטבע הדברים עצם ההיתקלות‬ ‫בחישוק הינה אירוע פתאומי ובלתי צפוי‪ ,‬שאין בהשגחה צמודה של מורה כדי למונעה‪ .‬ברם‪ ,‬גם כאן מצא‬ ‫בית המשפט טעמים כדי לקבל את התביעה ופסק כי "במקרה דנן‪ ,‬הפרה המורה לספורט את חובת‬ ‫הזהירות המוטלת עליה‪ ,‬בעת שקיימה את משחק ההקפות ‪ ..‬תוך שילובם של החישוקים כתחנות‬ ‫במשחק"‪.‬‬ ‫ביהמ"ש נימק את פסק דינו בכך‪ ,‬שבמהלך משחק ההקפות ‪,‬רצונו של הילד להגיע ליעד במהירות כאשר‬ ‫הוא נדרש לדייק בכניסתו אל החישוק‪ ,‬שיכול לזוז מכל מגע‪ ,‬מגביר את הסיכון לנפילה במהלך המשחק‪.‬‬ ‫‪...‬לצד הסיכון שתואר‪ ,‬יש לציין כי בקלות רבה ניתן לקיים את אותו המשחק תוך סימון התחנות בגיר‬ ‫במקום חישוקים ובכך ניתן למצות את התועלת שבפעילות הספורט הברוכה והמהנה במשחק ההקפות‪,‬‬ ‫ללא הסיכון"‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬באמצעים זולים ניתן היה למנוע בקלות את הנזק שארע‪ ,‬ומשלא ננקטו‬ ‫אמצעים אלה‪ ,‬הוטלה אחריות לפתחו של משרד החינוך מטעם זה‪.‬‬ ‫ברוח פסיקה זו ‪ ,‬אנו עדים לא רק לפסיקה המרחיבה את החבות בגין מקרים פתאומיים שמתרחשים‬ ‫במסגרת פעילות ספורטיבית‪ ,‬אלא גם למקרים בהם הורחבה החבות בהיבט של חובת ההשגחה המצופה‬ ‫מן המורים וממנהל ביה"ס‪.‬‬ ‫במה דברים אמורים?‬ ‫בת‪.‬א ‪ 5090-90-33‬ד‪.‬ל‪ .‬נ' משרד החינוך ואח' – קיבלה כב' השופטת סורוקר את תביעתו של תלמיד שתבע‬ ‫את משרד החינוך והעירייה‪ ,‬לאחר שטען כי בהיעדר השגחה נדחף במתחם הקפיטריה בביה"ס‪ ,‬לכיוון‬ ‫זכוכית אשר התנפצה על גופו וכתוצאה מכך הוא נפגע בידו‪.‬‬ ‫בית המשפט קיבל את התביעה גם במקרה זה הואיל והמורה התורנית עזבה את הקפיטריה עם הישמע‬ ‫הצלצול‪ .‬בית המשפט קבע כי הייתה השגחה חלקית בלבד ואיננה מספקת כדי למנוע תאונות כגון דא‪,‬שכן‬ ‫היה על בית הספר להציב מורה משגיח בקפיטריה בכל שעה שהיא פתוחה ונמצאים בה תלמידים‪ ,‬שכן‬ ‫"השגחה על תלמידים בקפיטריה היא בעלת חשיבות רבה‪ ,‬בשים לב לאופיו של המקום‪ :‬אין מדובר‬ ‫בכיתה מסודרת‪ ,‬אלא במקום המיועד לאכילה ולשיחה; אך טבעי הוא שגבולות המשמעת במקום כזה‬ ‫עלולים להתרופף"‪ .‬סופו של דבר‪ ,‬הוטל אשם תורם על התובע בשיעור של ‪ ,02%‬ואחריות הנתבעות נקבעה‬ ‫כך שהמדינה תשא ב‪ 52%-‬מהפיצוי ואילו העירייה תשא ב‪ 02%-‬מהפיצוי‪.‬‬ ‫‪ 1‬משחק הקפות‪ -‬התלמידים נדרשים לרוץ מתחנה לתחנה ולהספיק להגיע לתחנה הבאה במהירות תוך פרק‬ ‫זמן קצוב‪ .‬התחנות סומנו על פני משטח אספלט על ידי המורה באמצעות חישוקים‪.‬‬ ‫בדומה לעקרון הנ"ל בו נדרשת השגחת מורים כל אימת שיש במקום תלמידים‪ ,‬נפסק‪ ,‬כי בזמן המעבר בין‬ ‫השיעורים‪ ,‬צפוי כי תלמידים ירוצו ומשכך נדרשת השגחת המורים על מנת למנוע את התרחשותן של‬ ‫תאונות שונות ‪ .‬כך למשל‪ ,‬בת"א ‪ 3545-93-39‬פלוני נ' ביה"ס "ישורון" ‪ ,‬תלמיד נפגע כתוצאה מטריקת‬ ‫דלת‪ .‬המחלוקת כאן נסבה סביב הנסיבות שהובילו לטריקת הדלת והן היו ריצת תלמידים בעת מעבר בין‬ ‫שיעורים‪ .‬ר' לעניין זה מתוך פסק הדין‪" :‬מאחר והתובע כמו גם חבריו לכתה שהיו אז בני שבע בסך הכל ‪,‬‬ ‫נדרשו לעבור בין מבנים בזמן קצר בכדי להספיק ולהגיע לשיעור הבא בזמן‪ ,‬היה על מנהל בית הספר‬ ‫ומוריו לצפות כי הם יעשו זאת בריצה ולפיכך היה עליהם לדאוג ולהזהיר את התלמידים מפני הסכנות‬ ‫הגלומות בריצה‪ .‬כמו כן ומאחר ומדובר היה בתלמידים צעירים‪ ,‬היה על מנהל בית הספר לדאוג וללוות‬ ‫את התלמידים במעבר בין הכיתות והמבנים כדי לדאוג שלא ירוצו או יתפרעו"‪ .‬נקבע‪ ,‬כי "לו היו‬ ‫התלמידים‪ ,‬לרבות התובע‪ ,‬מקבלים הדרכה מצד אחד ומצד שני היה מורה תורן שתפקידו היה לפקח על‬ ‫המעברים בין הכיתות‪ ,‬כי אז‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬ניתן היה למנוע את כניסת התלמידים בצורה לא מסודרת‬ ‫לכיתה וכפועל יוצא את טריקת הדלת על ידו של התובע ואת התאונה"‪.‬‬ ‫בנוסף לכל אלה‪ ,‬נציין גם דוגמה מהפסיקה שבה נוכחנו לראות כי גם כשחובת ההשגחה קוימה ללא‬ ‫דופי‪ ,‬הוטלה לבסוף אחריות לפתחו של משרד החינוך‪ .‬וכי למה? בת‪.‬א ‪ 3335-95-39‬דורון כהן נגד מדינת‬ ‫ישראל קיבלה כב' השופטת קלוגמן את תביעת התובע שטען כי במהלך הפסקה בבית הספר ‪ ,‬בעת ששיחק‬ ‫במגרש הכדורגל‪ ,‬הנמצא בשטח ביה"ס‪ ,‬נתלה על שער‪ ,‬נפל ונחבל בידו‪ .‬כאן עסקינן בתאונה שארעה חרף‬ ‫הימצאותם של מורים תורנים בזמן ההפסקה ובקרבת מקום ואף אם לא ראו בעיניהם את התאונה‪ ,‬קבעה‬ ‫השופטת‪ ,‬כי ההשגחה ממילא איננה צמודה לכל תלמיד ומשכך אין בהימצאות מורים תורנים כדי למנוע‬ ‫כל תאונה ואין בעניין זה כשלעצמו כדי להטיל חבות ‪ .‬אלא שכאן‪ ,‬חרף קביעת בית המשפט שאין להטיל‬ ‫אחריות בשל היות המקרה ספונטני וכי הייתה עמידה בנהלים הנדרשים מבחינת הפיקוח של המורים‬ ‫התורנים‪ ,‬בית המשפט התייחס לאמצעי פיקוח נוסף והוא בדיקת מוקדי הסיכון במתקני בתי הספר‬ ‫השונים על ידי אנשי מקצוע מתאימים מטעם משרד החינוך‪ ,‬כדי לדאוג למיגון אותם מוקדים והקטנת‬ ‫הסיכון (כמה שניתן) מפגיעה בהם כבר בשלב התכנון‪ .‬בית המשפט מצא כי לו הייתה נערכת בדיקה של‬ ‫המגרש מבעוד מועד‪,‬ניתן היה למנוע את התאונה ‪,‬שכן מיקום השער בצמוד ליציע המדורג הינה בבחינת‬ ‫"פרצה קוראת לגנב"‪ .‬יש חשיבות רבה אם כן‪ ,‬בתכנון החצר‪ ,‬כך שתהיה בטוחה לתלמידים ונוחה לפיקוח‬ ‫ע"י המורים‪ .‬בית המשפט קבע‪ ,‬כי היה על המורים והמנהלת לדווח למשרד החינוך‪ ,‬על מנת שזה יהיה‬ ‫מודע לסיכונים ויוכל בהתאם לטפל בהם כראוי על מנת למנוע התרחשותן של תאונות מסוג זה ובאופן זה‬ ‫נקבעה לבסוף‪ ,‬גם כאן‪ ,‬אחריותו של משרד החינוך ביחס למקרה‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬עינינו הרואות כי פני הפסיקה כיום היא הרחבת אחריותו של משרד החינוך ואחריותם של‬ ‫גורמים מעורבים נוספים‪.‬‬ ‫נטייה זו של בתי המשפט‪ ,‬מובילה לקביעת אחריות של הצוות החינוכי וקבלת תביעות‪ ,‬גם בהתייחס‬ ‫לאי רועים‪ ,‬שעל פניהם נחזים להיות נטולי חבות בנזיקין‪ ,‬בשל היותם פתאומיים‪ ,‬בלתי צפויים ובלתי‬ ‫ניתנים למניעה‪.‬‬