‫בס"ד‬ ‫בענין השגת גבול במסעדות‪ ,‬השגחות וכדומה‬ ‫ר' יונה ריס‬ ‫‪ .1‬תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב‬ ‫אמר רב הונא‪ :‬האי בר מבואה דאוקי ריחיא‪ ,‬ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה‪ ,‬דינא הוא דמעכב עילויה‪,‬‬ ‫דא"ל‪ :‬קא פסקת ליה לחיותי‪ .‬לימא מסייע ליה‪ :‬מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג; וכמה? אמר‬ ‫רבה בר רב הונא‪ :‬עד פרסה! שאני דגים‪ ,‬דיהבי סייארא‪ .‬א"ל רבינא לרבא‪ :‬לימא‪ ,‬רב הונא דאמר כרבי‬ ‫יהודה; דתנן‪ ,‬רבי יהודה אומר‪ :‬לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות‪ ,‬מפני שמרגילן אצלו‪ ,‬וחכמים מתירין!‬ ‫אפי' תימא רבנן‪ ,‬עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה התם ‪ -‬אלא דאמר ליה‪ :‬אנא קמפלגינא אמגוזי‪ ,‬את‬ ‫פלוג שיוסקי‪ ,‬אבל הכא אפילו רבנן מודו‪ ,‬דא"ל‪ :‬קא פסקת ליה לחיותי‪ .‬מיתיבי‪ :‬עושה אדם חנות בצד חנותו‬ ‫של חבירו‪ ,‬ומרחץ בצד מרחצו של חבירו‪ ,‬ואינו יכול למחות בידו‪ ,‬מפני שיכול לומר לו‪ :‬אתה עושה בתוך‬ ‫שלך ואני עושה בתוך שלי! תנאי היא; דתניא‪ :‬כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא‬ ‫בורסקי‪ ,‬ולא מלמד תינוקות‪ ,‬ולא אחד מבני בעלי אומניות‪ ,‬ולשכנו אינו כופיהו; רשב"ג אומר‪ :‬אף לשכנו‬ ‫כופיהו‪ .‬אמר רב הונא בריה דרב יהושע‪ :‬פשיטא לי‪ ,‬בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב‪ ,‬ואי שייך בכרגא‬ ‫דהכא ‪ -‬לא מצי מעכב‪ ,‬בר מבואה אבר מבואה דנפשיה ‪ -‬לא מצי מעכב‪ .‬בעי רב הונא בריה דרב יהושע‪ :‬בר‬ ‫מבואה אבר מבואה אחרינא‪ ,‬מאי? תיקו‪.‬‬ ‫‪ .2‬רש"י מסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב‬ ‫מרחיקין מצודת הדג מן הדג ‪ -‬צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חורו מרחיקין שאר ציידין מצודתם משם‬ ‫אלמא אף על גב דלא זכה ביה ולא מטא לידיה מרחיקין משם דא"ל קא פסקת לחיותי‪.‬‬ ‫שאני דגים דיהבי סיירא ‪ -‬נותנין עין בהבטם להיות נוהגים לרוץ למקום שראו שם מזונות הילכך כיון‬ ‫שהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו בטוח הוא שילכדנו דה"ל כמאן דמטא לידיה ונמצא חבירו מזיקו‬ ‫אבל הכא מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך יבא‪.‬‬ ‫‪ .3‬תוספות מסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב‬ ‫מרחיקין מצודת הדג כו' ‪ -‬אף על גב דר"ת מפרש דבדבר של הפקר אפי' רשע לא מיקרי כדתנן (פאה פ"ד‬ ‫מ"ג) גבי פאה פירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן תנן בפ"ק דב"מ (דף י‪ ).‬ראה את המציאה ונפל עליה‬ ‫ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה ולא מיקרי רשע אלא בעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה משום‬ ‫שאם לא ישתכר במקום זה ימצא להשתכר במקום אחר והך דשמעתא לא קשיא דאע"ג דהוי דבר של הפקר‬ ‫מ"מ בכמה מקומות ימצא שיוכל לפרוס מצודתו ועוד דהכא אומנותו בכך‬ ‫‪ .4‬תוספות מסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב‬ ‫פשיטא לי דבר מתא אבר מתא [אחריתי מצי] מעכב ‪ -‬רב הונא בריה דרב יהושע כרבנן ס"ל ומיבעי ליה‬ ‫בר מבואה אבר מבואה דעלמא אי מצי מעכב אי הוי בכלל שכינו אי לאו כדפירש הקונטרס וכוותיה קיימא לן‬ ‫לגבי רב הונא דבתרא הוא‪.‬‬ ‫‪ .5‬תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נט עמוד א‬ ‫‪1‬‬ ‫רב גידל הוה מהפיך בההיא ארעא‪ ,‬אזל רבי אבא זבנה‪ ,‬אזל רב גידל קבליה לרבי זירא‪ ,‬אזל רבי זירא וקבליה‬ ‫לרב יצחק נפחא‪ ,‬אמר ליה‪ :‬המתן עד שיעלה אצלנו לרגל‪ .‬כי סליק‪ ,‬אשכחיה‪ ,‬אמר ליה‪ :‬עני מהפך בחררה ובא‬ ‫אחר ונטלה הימנו‪ ,‬מאי? אמר ליה‪ :‬נקרא רשע‪ .‬ואלא מר מאי טעמא עבד הכי? א"ל‪ :‬לא הוה ידענא‪ .‬השתא נמי‬ ‫ניתבה ניהליה מר! א"ל‪ :‬זבוני לא מזבנינא לה‪ ,‬דארעא קמייתא היא ולא מסמנא מילתא‪ ,‬אי בעי במתנה‬ ‫נישקליה‪ .‬רב גידל לא נחית לה‪ ,‬דכתיב‪ :‬ושונא מתנות יחיה‪ ,‬רבי אבא לא נחית לה‪ ,‬משום דהפיך בה רב גידל‪.‬‬ ‫לא מר נחית לה‪ ,‬ולא מר נחית לה‪ ,‬ומיתקריא ארעא דרבנן‪.‬‬ ‫‪ .6‬תוספות מסכת קידושין דף נט עמוד א‬ ‫ואומר ר"ת דאיסור דמהפך דנקט הכא לא שייך אלא דוקא כשרוצה העני להרויח בשכירות או כשרוצה לקנות‬ ‫דבר אחד וחבירו מקדים וקונה והוי דומיא דרב גידל ומש"ה קאמר דנקרא רשע כי למה מחזר על זאת שטרח‬ ‫בה חבירו ילך וישתכר במקום אחר אבל אם היתה החררה דהפקר ליכא איסור שאם לא זכה בזאת לא ימצא‬ ‫אחרת ומיהו קשה מההיא דפרק לא יחפור (ב"ב דף כא‪ ):‬דקאמר התם מרחיקין מן הדג כמלא ריצת הדג אף על‬ ‫פי שהוא של הפקר ונראה דהתם היינו טעמא מפני שהוא יורד לאומנתו כי ההיא דקאמר התם (שם) האי בר‬ ‫מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה ואוקי בהדיה מצי לעכובי עליה דקאמר ליה דקא פסקת לחיותאי ועוד‬ ‫אומר רבינו מאיר אביו של ר"ת דמיירי בדג מת שכן דרך הדייגים להשים במצודות דג מת והדגים מתאספים‬ ‫שם סביב אותו הדג וכיון שזה פירש מצודתו תחילה וע"י מעשה שעשה זה מתאספים שם סביב ודאי אם היה‬ ‫חבירו פורש הוה כאילו גוזל לו ויכול לומר לו תוכל לעשות כן במקום אחר ומכאן נראה למהר"ר יצחק‬ ‫שאסור למלמד להשכיר עצמו לבעל הבית שיש לו מלמד אחר בביתו כל זמן שהמלמד בביתו שמאחר שהוא‬ ‫שכיר שם ילך המלמד במקום אחר להשתכר שם אם לא שיאמר בעה"ב דאין רצונו לעכב המלמד שלו אבל אם‬ ‫שכר בעה"ב מלמד אחד יכול בע"ה אחר לשכור אותו מלמד עצמו ואינו יכול לומר לו הבעה"ב לך ושכור‬ ‫מלמד אחר דנימא ליה אין רצוני אלא לזה שהרי כמדומה לי שזה ילמוד בני יפה ממלמד אחר‪.‬‬ ‫‪ .7‬בית יוסף חושן משפט סימן קנו‬ ‫כתוב במרדכי (סי' תקטז) ומבוי הסתום משלשה צדדין רק בצד אחד יכנסו לו ודר ראובן אצל סופו הסתום‬ ‫ובא שמעון לדור כנגד הצד שאין הגוי יכול לילך אם לא ילך תחלה לפני פתח שמעון נראה דיכול לעכב עליו‬ ‫כדרב הונא‪ .‬אביאסף‪ .‬וכן כתב בהגהות מיימון פרק ו' מהלכות שכנים (אות ח)‪ .‬ונראה דאביאסף סבר דלא כרב‬ ‫הונא בריה דרב יהושע ואם כן לדידן דקיימא לן כרב הונא בריה דרב יהושע לא מצי מעכב עליו‪:‬‬ ‫‪ .8‬שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי שכנים סימן קנו סעיף ה‬ ‫כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסי ולא אחד מבעלי אומניות‪ .‬היה שם במבוי‬ ‫אחד מבני מבוי אומן ולא מיחו בו‪ ,‬או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת‬ ‫כנגדו‪ ,‬אינו יכול למונעו ולומר לו‪ :‬אתה פוסק חיי; ואפילו היה מבני מבוי אחר‪ ,‬אינם יכולים למונעו‪ ,‬שהרי יש‬ ‫ביניהם אותה אומנות‪ .‬הגה‪ :‬ורבים האומרים דבני החצר או המבוי שאינו מפולש אפילו בכי האי גוונא יכולים‬ ‫למחות‪ ,‬אלא דבעל האומן אינו יכול למחות לומר‪ :‬אתה פוסק חיי‪( .‬בית יוסף בשם הרבה פוסקים)‪ .‬אבל גר‬ ‫ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה‪ ,‬או מרחץ בצד מרחצו של זה‪ ,‬יש להם למונעו‪ .‬ואם היה‬ ‫נותן עמהם מנת המלך‪ ,‬אינם יכולים למנעו‪ .‬הגה‪ :‬ורבים האומרים דאפילו הכי אין לו רשות ליכנס למבוי שיש‬ ‫שם בני אומנתו‪ ,‬דבעל האומנות יכול לעכב עליו שלא ליכנס למבוי שלו‪ ,‬הואיל והוא מעיר אחרת‪ .‬אבל במבוי‬ ‫אחר אינו יכול למחות בו‪ ,‬הואיל ונותן מס (טור והמגיד פ"ו משכנים ובית יוסף בשם רש"י ותוס')‪.‬‬ ‫‪ .9‬שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי שכנים סימן קנו סעיף ז (רמ"א)‬ ‫י"א הא דבני העיר יכולין למחות בבני עיר אחרת‪ ,‬היינו דוקא בדליכא פסידא ללקוחות‪ ,‬שמוכרין כשאר בני‬ ‫העיר וגם סחורתם אינה טובה יותר משל בני העיר‪ ,‬אבל אם נותנין יותר בזול‪ ,‬או שהיא יותר טובה‪ ,‬שאז נהנין‬ ‫‪2‬‬ ‫הלוקחין מהן‪ ,‬אין מוכרי הסחורות יכולים למחות (הרא"ש וטור בשם הר"י הלוי)‪ ,‬ובלבד שיהיו הלוקחים‬ ‫ישראלים‪ ,‬אבל בשביל עובדי כוכבים הנהנים‪ ,‬לא (רבינו ירוחם נל"א ת"ו והמ"מ בפ"ו משכנים)‪ .‬וכשמביאים‬ ‫סחורה אחרת שאין לבני העיר‪ ,‬אף על פי דלא מוזלי במקח ואינה יותר טובה‪ ,‬אינם יכולין למחות (ב"י מדברי‬ ‫הפוסקים)‪.‬‬ ‫‪ .11‬פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי שכנים סימן קנו סעיף ה‬ ‫גם בכנסת הגדולה בהגהות ב"י אות ט"ו‪ ,‬על מה שכתב הב"י ונראה דאביאסף סובר דלא כרב הונא בריה דרב‬ ‫יהושע כו'‪ ,‬כתב וז"ל‪ ,‬אבל מהר"ם איסרלס ז"ל בתשובה סי' (ט') [י' היסוד הראשון] כתב דבברי היזקא כנידון‬ ‫המרדכי כו"ע מודו דהלכה כרב הונא‪ ,‬ובספר משאת בנימין סי' כ"ז כתב דהיכא דבא השני לדחות הראשון‬ ‫לגמרי ולבטל אותו ממחייתו כענין החנות והארינד"א שאין רשות אלא לאחד מבני העיר‪ ,‬ובא השני והשיג‬ ‫גבול הראשון ודוחה אותו לגמרי‪ ,‬כו"ע מודו דמצי מעכב אפילו אבר מבואה דידיה‪ ,‬וכ"כ שארית יוסף סי' י"ז‪,‬‬ ‫ואף על פי שרש"ל [בתשובה סי' ל"ו] לא כתב כן‪ ,‬אפשר דהיינו דוקא כשקנה הראשון הארינד"א לזמן קצוב‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬והמעיין בתשובת משאת בנימין שם יראה דלא מכח דברי אביאסף הנ"ל כתב כן‪ ,‬רק מסברא דנפשיה‬ ‫כתב לחלק בכך‪ .‬וכפי הנראה נידון דמשאת בנימין ברי היזיקא טפי טובא מנידון דאביאסף‪ ,‬דהתם אף שיושב‬ ‫זה נגד זה הפתח‪ ,‬מ"מ אפשר שילכו הקונים גם להלאה ויקנו מהאחר‪ ,‬אבל בנידון דהמשאת בנימין מדחהו‬ ‫לגמרי‪ ,‬וקרוב לומר דבנידון זה גם הב"י מודה שיכול לעכב‪ .‬ועיין בתשובת חתם סופר חלק חו"מ סי' קי"ח על‬ ‫דבר ב' דיינים שהיה להם פרנסה מאדון אומן אחד עושה ומבשל צוקר ליום טוב של פסח‪ ,‬שהם היו נותנים לו‬ ‫ההכשר‪ ,‬ועתה בא רב אחד והשתדל בצירוף אחד מן הדיינים הנ"ל אצל האדון האומן לדחות את האחר‪ ,‬ונשאל‬ ‫מה דינם של אלו‪ .‬והאריך שם בדין יורד לאומנות חבירו ובדין עני המהפך בחררה‪ ,‬ובסוף התשובה הזכיר‬ ‫דברי אביאסף הנ"ל‪ ,‬דאע"ג דלא קיי"ל כרב הונא‪ ,‬היינו במבוי מפולש שיכולים הקונים לבא מצד אחר‪ ,‬אבל‬ ‫במבוי סתום כו'‪ .‬וכתב דכן משמע מפירש"י [ב"ב כ"א ע"ב] גבי שאני דגים דיהבי סיירא‪ ,‬מסיים‪ ,‬אבל הכא מי‬ ‫שבא אצלך יקנה כו'‪ ,‬משמע היכא שאינם באים כלל ופוסק חיותיה לגמרי כופין‪ ,‬דרב הונא מחשב גם זה‬ ‫לפיסוק חיותיה ולית הלכתא כוותיה‪ ,‬דלא הוי פיסוק חיותיה אלא חולשת חיותיה‪ ,‬דהרי אפשר שיבואו גם אליו‬ ‫לטחון‪ .‬אבל היכא דבאמת פוסק חיותיה לגמרי מדבר זה מטחינת רחיים‪ ,‬ופשוט אפילו יש לזה עוד אומנות‬ ‫אחרת או אפילו הוא עשיר גדול‪ ,‬אנו דנין על חיותו הלז דרחיים הוא נפסק לגמרי מכל וכל [קצת בדומה לזה‬ ‫כתב הוא ז"ל בחלק אה"ע סי' קל"א שהבאתי בפ"ת לאה"ע סימן ע' סק"ב‪ ,‬ע"ש]‪ ,‬הואיל והמבוי סתום‪ ,‬וזה‬ ‫יושב בראש המבוי ברחיים או תינוקות המשמיעים קול אשר כל העובר ישמע קול וילך לזה ולא להאחרון‪,‬‬ ‫נמצא פוסק חיותו לגמרי‪ ,‬בזה כופין כו'‪ .‬ונידון שלפנינו לפי הנראה פסקיה להאי חיותיה לגמרי‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫לומר השכר עצמך במקום אחר‪ ,‬כי לא נמצא כזה במקומו‪ ,‬והוא אחד ואין שני‪( ,‬ונפיק) [ונפסק] חיותיה מהאי‬ ‫מילתא לגמרי‪ ,‬ואפילו יהיה כהפקר‪ ,‬מ"מ לענין פוסק חיותא כי האי אין חילוק בין הפקר למשא ומתן‪ .‬ולא‬ ‫רציתי [להאריך ולהרחיב] הדיבור יותר כיון שאיני חפץ שילמדו מדברי לדינא בין הצדדים כו'‪ ,‬עכ"ד ע"ש‪...‬‬ ‫‪ .11‬שו"ת הרשב"א חלק ג סימן פג‬ ‫לארדה‪ ,‬שאלת‪ :‬ראובן שהוא חייט‪ ,‬והוא רגיל בבית עירוני אחד מכמה שנים‪ ,‬שהוא אוהבו ועושה לו כל‬ ‫מלאכתו‪ ,‬ואין אומן אחר עושה לו שום מלאכה‪ ,‬והעירוני נוהג לתת לראובן בשכרו שני דינרין מכל מלבוש‬ ‫שהוא עושה לו‪ .‬עכשיו‪ ,‬בא שמעון וגם הוא חייט‪ ,‬ורצה להכניס עצמו באהבת העירוני הזה‪ ,‬ואמר לעשות‬ ‫במלאכתו בזול‪ :‬מלבוש אחד‪ ,‬בדינר‪ .‬וראובן בא‪ ,‬וקבל על שמעון שגורם לו הפסד‪ ,‬וגוזלו בידים‪ ,‬בכמה‬ ‫דרכים‪ :‬בזלזול השכר‪ ,‬ושנכנס בגבולו‪ ,‬והוא יכול להרויח כזה וכזה בכמה מקומות בעיר‪ .‬יורנו רבינו‪ :‬אי הוי‬ ‫כמזיק בידים‪ ,‬או גרמא בנזקין‪ ,‬וכעני המהפך בחררה‪ ,‬ובא אחר ונטלה‪ ,‬דאסור‪ ,‬אבל אין ב"ד מוציאין מידו‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬בכל כי הא‪ ,‬אין ב"ד מוציאין מידו‪ ,‬שהעכו"ם בעל המלאכה נתן לו מדעתו‪ ,‬אבל מסתברא‪ ,‬שמוחין‬ ‫בידו‪ .‬ואעפ"י שאמרו‪ :‬בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב‪ ,‬שאני הכא‪ ,‬דדמי קצת למצודת הדג‪,‬‬ ‫דתניא‪ :‬מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג‪ .‬ואפילו מאן דאמר‪ :‬האי בר מבואה דאוקי רחיא‪ ,‬ואתא‬ ‫בר מבואה חבריה וקא מוקי רחיא גבי'‪ ,‬דינא הוא דלא מעכב‪ ,‬מפני שיכול לומר לו‪ :‬אתה עושה בתוך שלך‪,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ואני עושה בתוך שלי‪ ,‬מודה במצודת הדג‪ ,‬כדאמרינן התם‪ :‬דשאני דגים דיהבי סייארא‪ :‬והכא נמי‪ ,‬כיון דרגיל‬ ‫הוא לעשות מלאכתו על ידי זה‪ ,‬כל שהוא צריך למלאכה זו הרי הוא כיהיב דעתו על זה‪ ,‬וכאלו בא לידו‪ ,‬וקרוב‬ ‫הוא לנוטל ממנו שכרו‪ ,‬אעפ"י שאינו נוטל ממש‪ .‬ועוד‪ :‬דכל מכר הרי הוא בא לידו כבר‪ ,‬דתניא בפרק נוחלין‪:‬‬ ‫בכור נוטל פי שנים בזרוע לחיים וקיבה; ואוקימנא‪ :‬במכרי כהונה ולוויה‪ ,‬ודאישתחיט בחיי אבוהון‪ .‬ואלא מיהו‬ ‫לא דמי לגמרי‪ ,‬דהתם בסתמא‪ ,‬ודלא הדר ביה לעשות מכרין אחרים; אבל מ"מ =מכל מקום= למדין ממנה דכל‬ ‫מכר‪ ,‬קרוב הוא להיות כאלו נותן לו‪ ,‬וההולך ומפתה את העכו"ם לעשות מלאכתו עמו‪ ,‬כפוסק לחיותו של זה‪,‬‬ ‫וגוערין בו‪ ,‬ומוחין בידו‪.‬‬ ‫‪ .12‬שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק א סימן לח‬ ‫ברור טעמי הפס"ד בדבר אנשים שהלכו מביהכ"נ של רבי אחד שהתפללו אצלו ויסדו בגבולו ביהכ"נ אחר על‬ ‫עצם הליכה משם וקפוח פרנסתו ח' דעשי"ת תשי"ח‪.‬‬ ‫בדבר הרבי שתבע מאלו שהתפללו אצלו מיום שקנה ביהכ"נ שלו קרוב לשלש שנים ואח"כ יסדו בגבולו‬ ‫ביהכ"נ אחר אשר ע"י זה השיגו גבולו וקפחו פרנסתו וגם הוזל שיוי ביהכ"נ שלו ע"י זה … הנכון לע"ד שלא‬ ‫היה רשות לא להם ולא לשום אדם ליסד ביהכ"נ אחר במקום הסמוך שע"י זה ודאי שהרבה מאלו שהיו‬ ‫הולכים אצלו כשלא היו מייסדים ביהכ"נ האחר ילכו לביהכ"נ האחר שיסדו דיש בזה איסור מהפך בחררה‬ ‫ויורד לאומנות חברו כמבואר בחת"ס חלק חו"מ סימן ס"א דבדבר שאין מקום לשניהם איכא איסור יורד‬ ‫לאומנות חברו אף לבר מאתיה אף לר"ה בדר"י ב"ב דף כ"א והובא בפ"ת סימן קנ"ו סק"ג‪ .‬ואף שעדיין‬ ‫נשארו אצלו אנשים שמתפללים שם כיון שהוקטן המנין כל כך עד שאין לו כדי חייו והוזל ע"י זה ביהכ"נ שלו‬ ‫בהרבה מאד הוא ודאי קפוח הפרנסה שאסור‪ .‬ומפורש כן ברש"י ב"מ דף ע"א ד"ה יורד דאף רק למעט‬ ‫מזונותיו של חברו אסור בדין יורד לאומנות חברו משום דלמעט מכדי חייו הוא כפסוק לגמרי‪ .‬ופשוט שכדי‬ ‫חייו מיקרי כדרך ההוצאה לאנשים בינונים ממדרגתו בחשיבות‪ ,‬וראיה מכדי חייו שהתירו להלוות לנכרים‬ ‫בריבית שהכוונה לכל ההוצאה לא רק למזונות לבד וכן הוא באיסור יורד לחייו שהוא בממעט לו שלא יהיה לו‬ ‫כדי הוצאתו אף שעדיין ישאר לו למזונות מצומצמין‪.‬‬ ‫וכ"ש הכא שמייסדי ביהכ"נ האחר אינו להרוחה שיותר אסור כי כל הטעם שמתיר ר"ה בדר"י לבר מבואה‬ ‫דידיה הוא מטעם אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי‪ ,‬שהוא מטעם שהראשון ג"כ לא היה לו רשות‬ ‫לאסור עליו לקפחו מלהרויח מעסק כזה‪ ,‬ולא שייך זה בעושה השני שלא להרוחה שנמצא שהראשון אינו‬ ‫מקפחו בכלום והשני מקפח לראשון שבזה מסתבר שאסור אף שהוא רק להפחית ולא לקפח לגמרי‬ ‫‪ .12‬שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן מ‬ ‫א‪ .‬רבנים שהוחזקו להיות משגיחים בבית מטבחיים ואנשי השגחה אחרת מנסים ע"י כפיה והוצאת ש"ר‬ ‫להעבירם‪.‬‬ ‫הנה היו אצלי הרבנים הגאונים אשר הם ממונים מכמה שנים לרבנים המכשירים בבתי המטבחיים במדינתנו‬ ‫בקובלנא כי אנשים מאיזה השגחה אחרת מוציאים לעז שלא כדין‪ ,‬ואין מניחין להמקומות שתחת ידם מליקח‬ ‫בשר מבתי המטבחיים שתחת השגחתם‪ ,‬כדי להכריח הבעלים שיכנסו תחת ההשגחה האחרת‪ .‬והרי דבר פשוט‬ ‫וברור שאיכא איסור השגת גבול אף בדברים שלא קנו ממש אלא בהבטחה וכדומה וכ"ש בדברים שנקנו שהוא‬ ‫גזל ממש וענין הרב במקום שנותן השגחה הוא קנין למשרה ההיא לא רק כדין פועל אלא גם יותר מזה‪ .‬ואף‬ ‫בלא ענין פרנסה איכא איסור דהוצאת שם רע ובזיון גדול‪ .‬אשר על כן הנני מודיעם בזה שאסור לעשות שום‬ ‫תחבולות לא בדברים ולא באופן לאסור מליקח הבשר שלהם בהמקומות שתחת ידם‪ .‬ואם יש לכם ממש טענות‬ ‫אל איזה בית מטבחיים צריכין להביא הטענות בב"ד ולפני הרב המכשיר כדין התורה ושיהיה פס"ד בזה‬ ‫מהב"ד‪ ,‬ואם תקבל אותה השגחה איזה בית מטבחיים מאיזה רב המכשיר באופן הכרח ע"י שם רע וע"י כפיה‬ ‫כנזכר לא יוכר הכשר בית מטבחיים ההוא בשום אופן‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪.13‬ספר אמונה ובטחון פרק ג סעיפים יד‪-‬טו‬ ‫בס׳ יד שאול יו״ד סי׳ רמ״ה [הובא בפ״ת חו״מ סי׳ קנ״ו ס״ק י״ז] כותב חוצב להבות אש בעובדא שבאו‬ ‫מלמדים ממקומות אחרים ורצו המלמדים שבעיר לגרשם ע״י המושל ונתלו מדברי רמ׳׳א כו׳ וכותב‬ ‫הלא בת״ת ובמלמדים לא שייך כל זאת כו׳ ומה שאמרו וקנאת סופרים תרבה חכמה לא שייך אלא במקרי‬ ‫דרדקי ולא במלמדים משנה וגמ'‪ ,‬זה הבל וכו'‪ ,‬ומה שאמרו שהגאון החסיד כו' הורה כן לגרש המלמדים‬ ‫אחרים‪ ,‬אני אומר שאסור לאומרו וחלילה להגאון שיעשה כן‪ .‬למדנו עד כמה פרצה השלטת הדין בישראל‪,‬‬ ‫אם הדין אוסר המלמדים‪ ,‬מותר לגרשם ע׳׳י המושל‪ ,‬ומצוה לגרשם‪ ,‬אין כאן מלשינות ומסירות ופתיתיות‬ ‫לגרש ישראל ע״י זרים‪ ,‬יש כאן מצוה לקיים הדת על תלו‪ ,‬ואם הדין מתירם‪ ,‬המגרש הוא מסור‪ ,‬ויוצא מכלל‬ ‫ישראל‪ ,‬וכל ישראל עיניהם נשואות לדברי השו״ע ולגאוני הדור להגיד ההלכה‪.‬‬ ‫הגאון רי״ש נטמון זצ׳׳ל החדור באהבת המשפט‪ ,‬יתאכזר על מלמדי העיר וגוער בהם בנזיפה‪ ,‬אין כאן טענה‬ ‫של פסקת לחיותי‪ ,‬הכל מותר להרביץ תורה‪ ,‬ולדבריו ז״ל הכל נכנעו‪ ,‬המשפט והשלום אהבו‪ ,‬ומי‬ ‫נתן בלבו אהבת המשפט וקנאתו אם לא מיעוט שנה מיעוט שיחה ללון בעומקה של הלנה‪.‬‬ ‫ואמנם אומן של בני מתא דמצי לעכב משום פסקת לחיותאי‪ ,‬אינו על צד מציאות‪ ,‬אלא על צד חיוב‬ ‫התשתדלות‪ ,‬שבל מזונותיו של אדם קצובין לו מר״ה ועד יוה׳׳כ‪ ,‬ולא יחסר לו אם יהי׳ כאן אומן של מתא‬ ‫אחריתא‪ ,‬ולא יותיר לו אם לא יהי׳‪ ,‬רק אם מצי לעכב נכנס זה בחוב השתדלות מצדו‪ ,‬וחוב הרחקת הנזק מצד‬ ‫רעהו‪ ,‬ואי לא מצי מעכב אין בו משום חוב השתדלות‪ ,‬ואין על חברו משום מזיק‪ ,‬אבל המטריף לחם חקו של‬ ‫כל יצור בטח יתן לו די מחסורו‪ ,‬והרדיפה אחר הסיבות המדומות לפי תיור הלב וזנות העינים הבל‪.‬‬ ‫‪ .14‬תשובה לרב אחד בענין השגת גבול (נספח)‬ ‫‪5‬‬