פסיקתא דרב כהנא

‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬
‫פסיקתא דרב כהנא‬
‫פסיקתא דרב כהנא הוא מדרש אגדה דרשני המורכב מדרשות על הפרשות הנקראות בתורה בחגים‪ ,‬ועל ההפטרות‬
‫הנקראות בשבתות מיוחדות לאורך השנה‪ .‬הדרשות המקוריות במדרש נערכו‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬בארץ ישראל במאה‬
‫החמישית או השישית‪.‬‬
‫גילויו של המדרש מחדש‬
‫מדרש פסיקתא דרב כהנא לא נדפס במאות הראשונות של הדפוס העברי ועל כן נשכח על ידי הלומדים‪ ,‬למרות שהיה‬
‫מצוי בידי חכמי ימי הביניים‪ .‬היעלמו של המדרש מוסבר גם בגלל שני חיבורים אחרים‪ ,‬המכונים בשם דומה‪:‬‬
‫'פסיקתא רבתי' ו'פסיקתא זוטרתא' (פסיקתא גדולה ופסיקתא קטנה)‪ ,‬אשר נקראו פעמים רבות בקיצור 'פסיקתא'‪.‬‬
‫י"ל צונץ‪ ,‬מגדולי חוקרי המדרש במאה ה‪ ,19-‬שלא הכיר את הפסיקתא דרב כהנא‪ ,‬שיער כי היה קיים מדרש נוסף‬
‫בשם 'פסיקתא'‪ .‬הוא התבסס על ציטוטים מתוך המדרש בעיקר מתוך מילון הערוך‪ ,‬ילקוט שמעוני ופירוש רש"י‬
‫לתורה‪ ,‬ואף הצליח לשחזר את מבנהו של המדרש‪ ,‬לשער את זמנו ומקומו ואפילו את מקורותיו‪ ,‬למרות שלא עמד‬
‫לפניו אפילו כתב יד אחד של החיבור‪ 1.‬שלושים שנים לאחר מכן (בשנת ‪ )1868‬הוציא ש' בובר את מהדורתו‬
‫למדרש‪ 2,‬המבוססת על ארבעה כתבי יד שהיו ברשותו‪ ,‬והיא תואמת כמעט לחלוטין את השערותיו של צונץ‪ .‬אחרי‬
‫פרסום מהדורת בובר התגלו עוד שלושה כתבי יד של המדרש וכמה קטעי גניזה שלא היו ידועים לו‪ .‬ד' מנדלבוים‬
‫הוציא מהדורה ביקורתית חדשה למדרש בשיטה הדיפלומטית‪ ,‬בשנת ‪.1962‬‬
‫שם המדרש וייחוסו‬
‫משמעות השם 'פסיקתא' היא פרק או פרשה‪ .‬כנראה‪ ,‬שמו של החיבור במקור נקרא פסיקאתא (צורת הריבוי של‬
‫המילה הארמית 'פסיקתא')‪ ,‬כלומר‪ ,‬החיבור שכל פרק בו נקרא פסיקתא‪ 3.‬השם 'פסיקתא דרב כהנא' מופיע לראשונה‬
‫בתשובה של ר' משולם בן משה במאה ה‪ ,11-‬אך המדרש מוזכר גם קודם לכן‪ ,‬תחת השם 'פסיקתא'‪ ,‬על ידי חכמי ימי‬
‫הביניים‪ ,‬החל ברב סעדיה גאון במאה העשירית‪.‬‬
‫ייחוסו של החיבור לרב כהנא אינו ברור דיו‪ .‬ידועים לנו שישה חכמים בשם רב כהנא‪ ,‬אולם כולם בבליים‪ ,‬בעוד‬
‫שהמדרש נוצר בארץ ישראל‪ .‬הועלו מספר הצעות להסבר שמו של החיבור‪:‬‬
‫צונץ ובובר סברו‪ ,‬כי החיבור נקרא כך מפני שבפסיקתא הפותחת את החטיבה הגדולה ביותר של החיבור‬
‫(הדרשות על ההפטרות של הפורענות והנחמה‪ ,‬שלוש שבתות לפני תשעה באב ושבע שבתות שלאחריה) מתחילה‬
‫‪ .1‬בשל הגאוניות שבשחזור‪ ,‬נרחיב מעט‪ :‬צונץ הבחין‪ ,‬כי בעל ילקוט שמעוני מציין במקומות רבים את המילה 'פסיקתא' בשולי‬
‫הגיליון כציון של מקור שממנו לקח את האגדה המצוטטת‪ .‬אולם‪ ,‬ציטוטים אלו לא תאמו את המצוי בספרי הפסיקתא שהיו‬
‫ידועים לו‪' ,‬פסיקתא רבתי' ו'פסיקתא זוטרתא'‪ .‬מכאן הסיק צונץ‪ ,‬כי היה קיים מדרש נוסף בשם זה‪ .‬ציטוטים אחדים בילקוט‬
‫שמעוני תאמו את הציטוטים של ר' נתן מרומי במילון הערוך‪ ,‬אך ר' נתן כינה את המדרש 'פסיקתא דסוכה'‪' ,‬פסיקתא דסליחות'‪,‬‬
‫'פסיקתא דפרה' ועוד‪ .‬צונץ מצא‪ ,‬כי גם רש"י מזכיר לעתים את הפסיקתא‪ ,‬בצירוף אותם כינויים של הערוך‪ .‬מבדיקה של‬
‫הציטוטים הגיע צונץ למסקנה‪ ,‬כי אלו הם שמות חלקים שונים של אותו חיבור‪ ,‬שהרי כל הציטוטים כונו בשם 'פסיקתא' בילקוט‬
‫שמעוני‪ .‬עתה פנה צונץ לבחון את הסדר הפנימי של המדרש‪ ,‬על פי הכינויים שניתנו לחלקי הפסיקתא‪ .‬חלק מן השמות‬
‫מתייחסים לפרשות שבוע‪ ,‬חלק לשמות פסוקים מן התורה או משאר ספרי המקרא‪ ,‬וחלקם מתוך חגים וימי תשובה‪ .‬מבדיקת‬
‫הפסוקים מספרי הנביאים הוא הסיק‪ ,‬כי הכוונה להפטרות מסוימות הקשורות לקריאה לפני תשעה באב ולאחריו‪ .‬לאחר מכן בדק‬
‫צונץ את הפסוקים מהתורה והבחין כי הם התחלות של קריאות בתורה בחגים – יום הכיפורים‪ ,‬פסח‪ ,‬שבועות וחנוכה‪ ,‬וכן של‬
‫הקריאות בארבע השבתות המצוינות‪ ,‬שלפני פורים ולאחריו‪ .‬את מסקנתו ניסח כך‪" :‬הערבוביה המדומה של הפסיקתות נפתרת‬
‫כמחזור מסודר של הגדות‪ ,‬המקיפות את כל החגים ואת השבתות החשובות של כל השנה‪ ,‬שעתים הן דורשות את הקריאות מן‬
‫התורה ועתים הן דורשות את הקריאות מן הנביאים שבאותם הימים" (צונץ‪ ,‬הדרשות‪ ,‬עמ' ‪ .)83‬צונץ שיחזר את הסדר המקורי‬
‫של הדרשות החל מראש השנה‪ ,‬כשהוא מתבסס על ציטוט של בעל הערוך הקובע את הפסיקתא של ראש השנה כראשונה‪ .‬על פי‬
‫המובאות מתוך הפסיקתא הוא קבע את זמן החיבור ומקום היווצרו‪ ,‬וכן את המקורות שעליהם החיבור מתבסס‪.‬‬
‫‪ .2‬זוהי המהדורה הראשונה שהוציא בובר מתוך כ‪ 12-‬מדרשים שההדיר מתוך כתבי יד‪ ,‬בצירוף מבוא והערות‪.‬‬
‫‪ .3‬צונץ שיער‪ ,‬כי לכל פסיקתא ניתן שם נפרד‪ ,‬אשר בשלב מאוחר יותר הפך להיות שמו של החיבור כולו‪.‬‬
‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬
‫במילים " 'דברי ירמיהו' – ר' אבא בר כהנא פתח"‪ 4.‬בובר אף סבר כי מדרש זה התחבר בידי רב כהנא תלמידו של רב‬
‫(במאה השלישית!)‪ ,‬ולכן זהו מדרש האמוראים הקדום ביותר‪ .‬ד' מנדלבוים שיער שהחיבור נקרא על שם רב כהנא‪,‬‬
‫מ כיוון ששמו נזכר ראשון בפסיקתא על ראש השנה‪ ,‬שייתכן והיא זו שעמדה בראש החיבור‪ .‬ח' מאק ציין‪ ,‬כי ייתכן‬
‫שהייחוס של החיבור לרב כהנא נובע מהאִ מרה בשבת (קנב ע"א)‪" :‬רב כהנא פסק סידרא קמיה רב"‪ .‬כלומר‪ ,‬רב כהנא‬
‫היה מסדר פסקות או פרשות בפני האמורא רב‪.‬‬
‫זמן המדרש‪ ,‬מקומו ולשונו‬
‫מקורו הארץ ישראלי של המדרש עולה ממבנהו‪ ,‬המבוסס על סדר הקריאה בתורה ובהפטרות על פי המנהג הארץ‬
‫ישראלי;‪ 5‬משמות החכמים המוזכרים בו‪ ,‬שהנם ברובם חכמי ארץ ישראל; ומלשונו של המדרש‪ ,‬המורכבת מעברית‪,‬‬
‫מארמית גלילית וממילים יווניות‪ .‬שילוב לשוני זה מאפיין את המדרשים שנוצרו בארץ ישראל בתקופת האמוראים‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬המדרש מכיר את התלמוד הירושלמי ואת מדרשי האמוראים בראשית רבה ואיכה רבה‪ .‬הזיקה‬
‫המשמעותית ביותר של פסיקתא דרב כהנא היא למדרש ויקרא רבה‪ .‬מלבד הדמיון במבנה החיבורים הבנויים דרשות‬
‫דרשות‪ ,‬חמש דרשות מתוכן זהות לחלוטין‪ 6.‬עובדה זו מעוררת את שאלת היחס בין חיבורים אלו‪ .‬ההשערות השונות‬
‫בדבר מקורן של פרשות אלו תלויות במידה רבה בהבנת אופיו של כל חיבור‪7.‬‬
‫הקרבה המבנית והספרותית למדרש ויקרא רבה‪ ,‬והמקורות שעליהם מתבסס המדרש‪ ,‬מצביעים על כך כי הוא‬
‫ִ‬
‫נערך במקביל או מעט אחרי מדרש ויקרא רבה‪ ,‬במאה החמישית או השישית‪8.‬‬
‫מבנה המדרש‬
‫המדרש מורכב מכ‪ 28-‬פסקאות‪ 9,‬הדורשות את הפסוקים הראשונים של הקריאה בתורה‪ ,‬או ההפטרה‪ ,‬של חגים‬
‫ושבתות מיוחדות לאורך השנה‪ .‬חטיבת הפסקאות על הפסוקים מן ההפטרות היא חידוש בפסיקתא דרב כהנא לעומת‬
‫המדרשים הקודמים לו‪ .‬חטיבה זו מופיעה בפני עצמה בכתב יד של המדרש והיא מכונה בו 'מדרש אפטרות'‪10.‬‬
‫הפ טרות אלו מכונות בספרות הרבנית על פי ראשי התיבות של הפסוקים הפותחים אותן‪ :‬דש"ח נו"ע אר"ק ש"ש‬
‫(דברי ירמיהו‪ ,‬שמעו‪ ,‬חזון [איכה]‪ ,‬נחמו נחמו‪ ,‬ותאמר ציון‪ ,‬עניה סוערה‪ ,‬אנכי אנכי‪ ,‬רני עקרה‪ ,‬קומי אורי‪ ,‬שוש‬
‫אשיש‪ ,‬שובה)‪11.‬‬
‫כאמור‪ ,‬בעדי הנוסח של המדרש אין אחידות ביחס למספר הפסקאות ולסדרן‪ .‬הנחת היסוד של החוקרים היא‪,‬‬
‫שהפסיקתא משקפת את מנהג הקריאה הארץ ישראלי הקדום‪ .‬אולם‪ ,‬יש פסקאות המכילות סימנים הזרים למנהג‬
‫הארץ ישראלי‪ ,‬דוגמת קריאה ליום טוב שני‪ ,‬שצוין רק בגלות‪ 12.‬הועלו הצעות שונות במחקר לגבי מספר הפסקאות‬
‫וסדרן‪ :‬צונץ שיער כי הפסיקתא הכילה ‪ 29‬פסקאות והתחילה בפסיקתא לראש השנה‪ .‬בובר התקין את מהדורתו על פי‬
‫כתב יד הפותח בקריאה לחנוכה‪ ,‬וכלל במהדורה ‪ 32‬פרשות‪ ,‬אך ציין כי ארבע מתוכן כפולות או שאינן מקוריות‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10‬‬
‫‪.11‬‬
‫‪.12‬‬
‫אולם לא ברור מדוע שמו של החיבור קוצר ל'פסיקתא דרב כהנא'‪.‬‬
‫על סדרי הקריאה בתורה בארץ ישראל עיין במבוא למכילתא דרבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת‪..‬‬
‫הפסקאות הן‪ :‬בחודש השביעי (ויקרא רבה פרשה כט); אחרי מות (ויקרא רבה פרשה כ); ולקחתם לכם (ויקרא רבה פרשה ל);‬
‫העומר (ויקרא רבה פרשה כח); שור או כשב (ויקרא רבה פרשה כז)‪.‬‬
‫ראה להלן בפרק מבנה המדרש‪.‬‬
‫י"ל צונץ שיער שהמדרש נערך סביב שנת ‪ ,700‬אולם הוא ציין כי הפייטן הארץ ישראלי ר' אלעזר הקליר הכיר את המדרש‪ .‬על ר'‬
‫אלעזר הקליר ראה במבוא לשיר השירים רבה‪ ,‬הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת‪ ..‬מכיוון שר' אלעזר הקליר מתוארך כיום‬
‫לתקופה הביזנטית‪ ,‬ניתן להקדים את עריכת המדרש גם על פי צונץ‪.‬‬
‫מספר הפרשות משתנה מכתב יד אחד למשנהו‪ .‬מתוך שבעה כתבי יד המצויים בידינו של הפסיקתא דרב כהנא‪ ,‬המספר הרב‬
‫ביותר של פסקאות הוא ‪ ,29‬והמספר המועט ביותר הוא ‪.11‬‬
‫בכתב יד פרמה ‪.261‬‬
‫לעתים מוסיפים גם את פסיקתא דרשו‪ ,‬ואז הכינוי להפטרות אלו הוא דש"ח נו"ע אר"ק שש"ד‪ .‬ראה‪ :‬תוספות מגילה לא ע"ב‪,‬‬
‫ד"ה ראש חודש אב‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬פסקת וזאת הברכה (המופיעה רק בחלק מכתבי היד‪ ,‬וד' מנדלבוים צירף אותה לנספחים למהדורתו) נחשדה כפסקה‬
‫שנאמרה ביום טוב שני של גלויות‪ .‬גם פסקת עשר תעשר‪ ,‬שבימינו קוראים פרשה זו רק ביום טוב שני של גלויות‪ ,‬נחשדה‬
‫כפסקה שאינה מקורית לחיבור‪ ,‬אך מקטעי הגניזה ומהפיוטים התברר כי פרשה זו נאמרה בארץ ישראל בחול המועד פסח‪.‬‬
‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬
‫מנדלבוים סבר כי צונץ דייק בהשערתו וכי הפסיקתא החלה בדרשה לראש השנה‪ ,‬אך הוא התקין את מהדורתו על פי‬
‫כתב יד הפותח בדרשה לחנוכה‪ 13.‬הוא כלל במהדורה ‪ 28‬פסקאות ועוד שבע פסקאות תחת הכותרת 'נספחים'‪ .‬א'‬
‫גולדברג סבר‪ ,‬כי החיבור התחיל בדרשה לשבת חנוכה והכיל ‪ 28‬פסקאות‪ .‬הוא נעזר בשיקול מבני נוסף כדי להכריע‬
‫איזו פסיקתא מקורית לחיבור‪ :‬היחס בין מספר הפתיחתאות‪ 14‬בראשית כל פסיקתא (מבחינה מספרית או מבחינת‬
‫היקפן) לבין הדרשות שבאות אחריהן‪ 15.‬החיבור פותח בדרשה לשבת חנוכה דווקא‪ ,‬מפני שמחזור הקריאה הארץ‬
‫ישראלי הקדום ארך כשלוש וחצי שנים‪ ,‬ועל כן הקריאה בתורה בשבת חנוכה היא הקריאה הראשונה בשנה החוזרת‬
‫על עצמה באופן קבוע‪ ,‬מדי שנה‪ .‬בנוסף‪ ,‬לדעת גולדברג העורך היה מעוניין שהחיבור יסתיים בפסיקתא לשמיני‬
‫עצרת‪ ,‬שכן הדרשה המסיימת של פסיקתא זו יכולה להוות מעין דרשת סיום לחיבור כולו‪ ,‬וזו לדעתו סיבה נוספת‬
‫לפתוח בקריאה לשבת חנוכה‪ .‬מ' הירשמן סבר‪ ,‬שהחטיבה הגדולה שבמדרש המוקדשת לעשר הקריאות סביב תשעה‬
‫באב מעידה כי מטרת המדרש היא להבליט את המקדש ואת מרכזיותו בלוח השנה העברי‪ 16.‬לדעתו‪ ,‬מגמה זו תואמת‬
‫את פתיחת המדרש בפסקא לחנוכה דווקא‪.‬‬
‫סדר הפסקאות המשוער והאירועים בהם נאמרו על פי מהדורת מנדלבוים הוא‪:‬‬
‫‪ .1‬ויהי ביום כלות משה (במדבר ז'‪ ,‬א) – שבת חנוכה‪.‬‬
‫‪ .2‬כי תשא (שמות ל'‪ ,‬יב) – שבת שקלים‪.‬‬
‫‪ .3‬זכור (דברים כ"ה‪ ,‬יז) – שבת זכור‪.‬‬
‫‪ .4‬פרה אדומה (במדבר י"ט‪ ,‬א) – שבת פרה‪.‬‬
‫‪ .5‬החדש הזה (שמות י"ב‪ ,‬א) – שבת החודש‪.‬‬
‫‪ .6‬את קרבני לחמי (במדבר כ"ח‪ ,‬א) – שבת ראש חודש ניסן‪.‬‬
‫‪ .7‬ויהי בחצי הלילה (שמות י"ב‪ ,‬כט) – שבת הגדול‪.‬‬
‫‪ .8‬מצות העומר (ויקרא כ"ג‪ ,‬יא) – חול המועד פסח‪17.‬‬
‫‪ .9‬שור או כשב (ויקרא כ"ב‪ ,‬כז) – יום טוב ראשון של פסח‪18.‬‬
‫‪ .10‬עשר תעשר (דברים י"ד‪ ,‬כב) – שבת חול המועד פסח‪.‬‬
‫‪ .11‬ויהי בשלח (שמות י"ג‪ ,‬יז) – שביעי של פסח‪.‬‬
‫‪ .12‬בחדש השלישי (שמות י"ט‪ ,‬א) – שבועות‪.‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪.14‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪.16‬‬
‫‪.17‬‬
‫‪.18‬‬
‫מנדלבוים פירט במבוא למהדורתו את התלבטויותיו לגבי מבנה המהדורה‪ .‬הוא סבר כי הסדר המקורי של המדרש התחיל בראש‬
‫השנה‪ .‬מנדלבוים התבסס בקביעה זו על רשימת ספרים מן הגניזה‪ ,‬המציינת את הספרים על פי המילים הראשונות בהם‪ .‬אחד‬
‫הספרים המצוינים ברשימה זו פותח בפסוק "לעולם ה' דברך ניצב בשמים" (תהילים קי"ט‪ ,‬פט)‪ ,‬וכך אמנם נפתחת הפסיקתא על‬
‫ראש השנה‪ .‬מנדלבוים ציין גם‪ ,‬שיש בידיו כתב יד הבנוי על פי סדר זה‪ ,‬אולם הוא לא יכול לבסס עליו את המהדורה‪ ,‬מכיוון‬
‫שהוא כתב היד המאוחר ביותר שברשותו (בן המאה ה‪ ,16-‬בעוד שכתב היד הקדום ביותר נכתב ב‪ ,)1291-‬הוא נכתב ברישול‪,‬‬
‫ויש בו השמטות ושינויים‪ .‬מנדלבוים התלבט אם לבסס את המהדורה על כתב היד הקדום ביותר אך לשנות את סדר הפסקאות‬
‫על פי הסדר הנכון בעיניו‪ ,‬אך החליט בסופו של דבר להיצמד לכתב היד המקורי גם בסדר הפסקאות‪ ,‬למרות שאיננו משקף‪,‬‬
‫לדעתו‪ ,‬את הסדר המקורי של פסקאות המדרש‪.‬‬
‫על הפתיחתא ראה במבוא לבראשית רבה‪ ,‬הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת‪..‬‬
‫גולדברג מצביע על התפתחות צורנית במבנה המדרשים‪ :‬מדרשי התנאים בנויים על פרשנות לפסוקים על פי סדרם‪ ,‬ובראשית‬
‫רבה גם הוא בנוי כמדרש ביאורי על פסוקי המקרא ולמעשה ממשיך מבחינה צורנית את מדרשי התנאים‪ .‬ויקרא רבה בנוי על‬
‫סדר המחזור התלת‪-‬שנתי של הקריאות בתורה בשבתות‪ ,‬ודורש רק את פסוקי הסדר ולא את כל פסוקי החומש‪ ,‬מפני שקיים כבר‬
‫מדרש ביאורי לספר‪ ,‬הוא מדרש ההלכה – הספרא‪ .‬מדרש הבנוי דרשות דרשות במקום ביאור רצוף משקף למעשה התפתחות‬
‫מאוחרת‪ .‬פסיקתא דרב כהנא משקפת שלב נוסף בהתפתחות זו‪ ,‬והיא בנויה על סדר הקריאה השנתי לשבתות ולחגים‪ .‬ההבדל‬
‫הצורני בא לידי ביטוי בהיבט נוסף‪ ,‬והוא היחס בין הפתיחתאות לדרשות בכל פרשה‪ .‬במדרשי התנאים ובבראשית רבה פירוש‬
‫הפסוקים הוא העיקר‪ ,‬ולכן מועטות בהם הפתיחתאות‪ ,‬והן לרוב פשוטות ואינן מורכבות ממספר יחידות‪ ,‬ואילו הדרשות בהם‬
‫מרובות‪ .‬אולם במדרש ויקרא רבה ובפסיקתא דרב כהנא‪ ,‬שבהם הפסוק הפותח את הקריאה הוא העיקר‪ ,‬מרובות הפתיחתאות‬
‫בראש כל פרשה ורובן מורכבות ומועטות בהן דרשות הפסוקים‪ .‬גולדברג בודק אפוא אם פסיקתא מסוימת היא תוספת מאוחרת‪,‬‬
‫על פי היחס המספרי או הכמותי בין הפתיחתאות לבין הדרשות המרכיבות אותה‪.‬‬
‫ראה להלן בפרק תוכני המדרש‪.‬‬
‫פסיקתא זו מופיעה גם במדרש ויקרא רבה פרשה כח‪ ,‬מהד' מרגליות עמ' תרמח‪-‬תרסז‪.‬‬
‫פסיקתא זו מופיעה גם במדרש ויקרא רבה פרשה כז‪ ,‬מהד' מרגליות עמ' תריג‪-‬תרמז‪.‬‬
‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬
‫[ג' דפורענות]‬
‫‪ .13‬דברי ירמיהו (ירמיהו א'‪ ,‬א) – שבת שלישית לפני ט' באב‪.‬‬
‫‪ .14‬שמעו (ירמיהו ב'‪ ,‬ד) – שבת שנייה לפני ט' באב‪.‬‬
‫‪ .15‬איכה (איכה א'‪ ,‬א) – שבת חזון – שבת לפני ט' באב‪.‬‬
‫[שבעא דנחמתא]‬
‫‪ .16‬נחמו (ישעיהו מ'‪ ,‬א) – שבת ראשונה אחרי ט' באב‪.‬‬
‫‪ .17‬ותאמר ציון (ישעיהו מ"ט‪ ,‬יד) – שבת שנייה אחרי ט' באב‪.‬‬
‫‪ .18‬ענייה סוערה (ישעיהו נ"ד‪ ,‬יא) – שבת שלישית אחרי ט' באב‪.‬‬
‫‪ .19‬אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיהו נ"א‪ ,‬יב) – שבת רביעית אחרי ט' באב‪.‬‬
‫‪ .20‬רני עקרה (ישעיהו נ"ד‪ ,‬א) – שבת חמישית אחרי ט' באב‪.‬‬
‫‪ .21‬קומי אורי (ישעיהו ס'‪ ,‬א) – שבת שישית אחרי ט' באב‪.‬‬
‫‪ .22‬שוש אשיש (ישעיהו ס"א‪ ,‬י) – שבת שביעית אחרי ט' באב‪.‬‬
‫‪ .23‬ראש השנה ("בחֹ דש השביעי"; ויקרא כ"ג‪ ,‬כד) – ראש השנה‪19.‬‬
‫‪ .24‬שובה (הושע י"ד‪ ,‬ב) – שבת שובה‪ :‬בין ראש השנה ליום הכיפורים‪.‬‬
‫‪ .25‬סליחות (במדבר י"ד‪ ,‬יח?) – צום גדליה?‬
‫‪ .26‬אחרי מות (ויקרא ט"ז‪ ,‬א) – יום הכיפורים‪20.‬‬
‫‪ .27‬ולקחתם (ויקרא כ"ג‪ ,‬מ) – סוכות‪21.‬‬
‫‪ .28‬ביום השמיני עצרת (במדבר כ"ט‪ ,‬לה) – שמיני עצרת‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬חמש פסיקתאות מתוך פסיקתא דרב כהנא מופיעות גם במדרש ויקרא רבה‪ ,‬והחוקרים התלבטו לאיזה חיבור‬
‫שייכות דרשות אלו‪ .‬י' היינימן טען‪ ,‬כי יש לבחון כל פסיקתא המשותפת לשני החיבורים בפני עצמה ולבדוק היכן‬
‫היא יותר נחוצה‪ .‬לדעתו‪ ,‬המעבר בין החיבורים היה דו‪-‬סטרי‪ .‬ח' אלבק סבר‪ ,‬שהפסקאות מקוריות בוויקרא רבה‪,‬‬
‫ומשם הועברו לפסיקתא דרב כהנא‪ .‬א' גולדברג שיער שמקורן של הפסיקתאות הוא בוויקרא רבה‪ .‬הוא ביסס את‬
‫דעתו על ההתפתחות המאוחרת העולה ממבנה הפסיקתא‪ ,‬המבוסס על הקריאה השנתית בתורה ובהפטרה‪ ,‬בעוד‬
‫שוויקרא רבה מהווה שלב קדום יותר של מדרש‪ ,‬המבוסס על הקריאה התלת‪-‬שנתית‪ .‬י' פרנקל סבר‪ ,‬כי פסיקתא דרב‬
‫כהנא היא למעשה ליקוט מתוך חיבורים שהיו קיימים בפני עורך המדרש לכדי חיבור חדש‪ ,‬ואיננה חיבור עצמאי‪.‬‬
‫הוא שיער‪ ,‬כי רק הפסקאות הדורשות פסוקים מספרי הנביאים חוברו במיוחד לצורך מדרש זה‪ ,‬אך הפסקאות‬
‫הדורשות פסוקי מקרא נלקחו כפי שהן‪ ,‬ללא כל שינוי‪ ,‬ממדרשי אגדה על ספרי התורה‪ ,‬שמתוכם רק מדרש ויקרא‬
‫רבה הגיע לידינו‪ 22.‬מ' מרגליות סבר‪ ,‬כי עורך אחד ערך את שני המדרשים הללו ולכן פסקאות אלו מקוריות בשני‬
‫החיבורים במידה שווה‪ .‬ב' ויסוצקי סבר‪ ,‬כי הפסיקתאות מקוריות בפסיקתא דרב כהנא‪ ,‬המוקדם בזמן לוויקרא רבה‪.‬‬
‫ח' מיליקובסקי בחן את הנוסח של קטעים מדרשות אלו בעזרת מהדורה ביקורתית בשיטה הסינופטית‪ ,‬וטען כי הנוסח‬
‫של דרשות אלו מקורי יותר במדרש ויקרא רבה‪ ,‬ולכן מקורן של דרשות אלו הוא מדרש ויקרא רבה‪.‬‬
‫כל פסיקתא במדרש היא יחידה ספרותית ורעיונית נפרדת‪ ,‬המורכבת (בדומה למדרש ויקרא רבה) מחטיבת‬
‫פתיחתאות‪ ,‬גוף הדרשה וסיום בדברי נחמה‪.‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪.20‬‬
‫‪.21‬‬
‫‪.22‬‬
‫פסיקתא זו מופיעה גם במדרש ויקרא רבה פרשה כט‪ ,‬מהד' מרגליות עמ' תרסח‪-‬תרפו‪.‬‬
‫פסיקתא זו מופיעה גם במדרש ויקרא רבה פרשה כ‪ ,‬מהד' מרגליות עמ' תמא‪-‬תעב‪.‬‬
‫פסיקתא זו מופיעה גם במדרש ויקרא רבה פרשה ל‪ ,‬מהד' מרגליות עמ' תרפז‪-‬תשיד‪.‬‬
‫פרנקל מאשש את טענתו על ידי ניתוח סיפורים מפסקאות שונות במדרש‪ ,‬כשהוא מצביע על האופי השונה של הסיפורים‪ :‬בחלק‬
‫מהפסקאות מצויים סיפורי חכמים התואמים את תכונות סיפור האגדה בתקופה הקלסית‪ ,‬לעומת סיפורים עממיים הלקוחים‬
‫משכבה ספרותית אחרת‪ .‬תופעה זו מאששת‪ ,‬לדעתו‪ ,‬את האופי המלוקט של המדרש‪ .‬למרות אופיו המלוקט של המדרש יש בו‬
‫חידוש רב‪ ,‬לדעתו‪ ,‬והוא הבחירה במבנה של פסקאות דרשניות (ולא פרשניות) גם לטקסטים סיפוריים במקרא וגם לפרקי‬
‫נביאים‪ ,‬המתאימים למדרש פרשני‪ .‬פרנקל ציין‪ ,‬כי הדרשה הדרשנית שנוצרה בראשיתה 'בלית בררה' לשם חיבור מדרש אגדה‬
‫המבוסס על טקסט הלכתי בספר ויקרא‪ ,‬הופכת להיות המסגרת הספרותית המועדפת על דרשנים ועורכי מדרש‪ .‬תופעה זו‬
‫מתרחבת מאוחר יותר במדרשי התנחומא‪ ,‬שבהם כל ספרי התורה נדרשים במסגרת של דרשות ולא מפורשים פסוק פסוק כפי‬
‫שמצוי במדרשי התנאים ובבראשית רבה‪.‬‬
‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬
‫תוכני המדרש‬
‫י' פרנקל ציין‪ ,‬כי הדרשות בפסיקתא דרב כהנא עוסקות בעיקר בפסוקים הראשונים של הקריאה בתורה‪ ,‬או בהפטרה‬
‫המיוחדת שנקבעה לאירוע בו היא נקראה‪ .‬אולם‪ ,‬בפסקאות רבות הנושא המרכזי כלל אינו מתייחס לאירוע שלכבודו‬
‫הפסיקתא חוברה או נדרשה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הפסיקתא שיועדה ליום הכיפורים עוסקת בפסוק הראשון של הקריאה‬
‫בתורה‪" ,‬אחרי מות שני בני אהרן" (ויקרא ט"ז‪ ,‬א)‪ 23,‬ודנה בחטיבת הפתיחתאות בתופעה של גורל זהה שזוכים לו‬
‫רשעים וצדיקים גם יחד‪ .‬גוף הפסיקתא מכיל מדרשים התולים בבני אהרן חטאים מחטאים שונים‪ ,‬שאולי גרמו לסופם‬
‫המר‪ .‬פסיקתא זו לא דנה כלל ביום הכיפורים עצמו‪ .‬כך גם הפסיקתא לחנוכה‪ ,‬הדורשת את הפסוקים הראשונים של‬
‫הקריאה בתורה "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" (במדבר ז'‪ ,‬א)‪ .‬הפסיקתא עוסקת בחנוכת המשכן ודורשת‬
‫את הפסוקים הראשונים של הפרק בזה אחר זה‪ ,‬אולם אין בה כל התייחסות לחג החנוכה‪.‬‬
‫י' אלבוים בחן את חטיבת הפתיחתאות בראש פסיקתא שובה וטען‪ ,‬כי עורך הפסיקתא מוסיף דרשות משל עצמו‬
‫ומנסח את הדרשות שהיו לפניו באופן התואם למגמותיו‪ .‬כמו כן‪ ,‬לדעתו‪ ,‬העורך חוזר על ביטויים ועל עניינים שונים‬
‫בדרכים שונות‪ ,‬על מנת לקשר את חלקי הדרשות אלו לאלו‪ ,‬ועל מנת להפנות את תשומת לבו של הקורא למשמעויות‬
‫השונות של הביטויים והעניינים השונים בהקשר החדש‪.‬‬
‫מ' הירשמן סבר‪ ,‬שבנוסף למבנה המדרש המרמז על הקשר לבית המקדש (מכיוון שהחטיבה הגדולה ביותר‬
‫מתמקדת בשבתות שלפני ושלאחרי תשעה באב)‪ ,‬יש במדרש שלושה מוטיבים מרכזיים המאפיינים את החיבור‬
‫והמבהירים את מטרתו‪ :‬א‪ .‬המדרש מתמקד במקדש‪ ,‬בעבודת המקדש ובתקווה שהמקדש ייבנה מחדש; ב‪ .‬המדרש‬
‫מבליט את הנוכחות של ה' במקדש ואת יחסיו המיוחדים עִ ם עַ ם ישראל; ג‪ .‬המדרש מדגיש את העימות עם אומות‬
‫העולם ועם טענותיהן שהמקדש לא ייבנה שוב‪ .‬לדעת הירשמן‪ ,‬מטרת החיבור הייתה לחבר מדי שנה בשנה את ציבור‬
‫השומעים של הדרשות בשבתות המיוחדות ובחגים‪ ,‬למרכזיות של המקדש בחיי היהודים למרות חורבנו‪.‬‬
‫במדרש מופיעים גם סיפורים רבים‪ ,‬לדוגמה‪:‬‬
‫מעשה באחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי‪ ,‬והיתה לו שדה אחת עושה אלף מידות‪ ,‬והיה מוציא ממנה מאה‬
‫מידות למעשר‪ ,‬ממנה היה ניזון כל ימיו וממנה היה מתפרנס כל ימיו‪ .‬בשעת מיתתו קרא לבנו ואמר לו‪ ,‬בני תן‬
‫דעתך בשדה זו‪ ,‬כך וכך הייתי מוציא ממנה למעשר‪ ,‬ממנה הייתי ניזון כל ימי וממנה הייתי מתפרנס כל ימי‪.‬‬
‫בשנה ראשונה זרע אותה הבן ועשה אלף מידות והוציא ממנה מאה מידות למעשר‪ ,‬בשנייה הכניס בה עין צרה‬
‫והיה פוחת עשרה והיא פוחתת מאה‪ ,‬פוחת עשרה והיא פוחתת מאה‪ ,‬עד שעמדה על מעשרותיה‪ ,‬וכיון שידעו‬
‫בו קרוביו לבשו לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו‪ .‬אמר להם מה באתם לשמוח על אותו איש שנידווה‪.‬‬
‫אמרו לו‪ ,‬חס ושלום לא באנו אלא לשמוח עימך‪ ,‬לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן‪ ,‬עכשיו נעשתה כהן‬
‫והקב"ה בעל הבית‪24.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬מופיע במדרש קובץ הסיפורים הרחב על ר' אלעזר ברבי שמעון ואביו ר' שמעון בר יוחאי;‪ 25‬המדרש עשיר גם‬
‫במשלים‪ ,‬לדוגמה‪ :‬משל המלך שנמנע לדבר בפרהסיה עם בתו שבגרה;‪ 26‬רצף המשלים על המלך שחיפש אישה בת‬
‫טובים‪ 27,‬ועוד‪ .‬כמו כן‪ ,‬הפסיקתא דרב כהנא כוללת דרשות המרחיבות את דברי הנביאים באופן סיפורי‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫שליחת כל הנביאים לנחם את ירושלים וסירובה לקבל תנחומים עד אשר ה' בעצמו בא לנחמה‪ 28,‬ועוד‪.‬‬
‫מהדורה ביקורתית‪29‬‬
‫המהדורה הראשונה של פסיקתא דרב כהנא היא מהדורת ש' בובר שפורסמה בשנת‬
‫‪ .1868‬מהדורת בובר היא מהדורה אקלקטית המבוססת על ארבע כתבי יד‪ ,‬והכוללת שינויי נוסחות‪ ,‬מקבילות‪ ,‬הערות‬
‫‪.23‬‬
‫‪.24‬‬
‫‪.25‬‬
‫‪.26‬‬
‫‪.27‬‬
‫‪.28‬‬
‫‪.29‬‬
‫פסיקתא זו כאמור‪ ,‬מצויה גם במדרש ויקרא רבה‪.‬‬
‫פסיקתא דרב כהנא עשר תעשר פסקא י א‪ ,‬מהד' מנדלבוים עמ' ‪.161-162‬‬
‫ראה‪ :‬פסיקתא דרב כהנא ויהי בשלח פסקא יא טו‪-‬כד‪ ,‬מהד' מנדלבוים עמ' ‪.190-200‬‬
‫ראה‪ :‬פסיקתא דרב כהנא ויהי ביום כלות משה פסקא א ב‪ ,‬מהד' מנדלבוים עמ' ‪.3-4‬‬
‫ראה‪ :‬פסיקתא דרב כהנא בחודש השלישי פסקא יב יא‪ ,‬מהד' מנדלבוים עמ' ‪.211-212‬‬
‫ראה‪ :‬פסיקתא דרב כהנא נחמו פסקא טז ח‪ ,‬מהד' מנדלבוים עמ' ‪.273-276‬‬
‫על סוגי מהדורות ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל‪ ,‬הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת‪..‬‬
‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬
‫ומבוא‪ .‬כתב יד אוקספורד ‪ ,151‬שהוא כתב יד קדום ואיכותי של החיבור‪ ,‬הגיע לידי בובר לאחר שמהדורתו כבר‬
‫הייתה שלמה‪ .‬בובר העיר על שינויי נוסח מכתב יד זה בהערותיו‪.‬‬
‫ד' מנדלבוים התקין מהדורה ביקורתית חדשה בשיטה הדיפלומטית‪ ,‬המבוססת על ארבעת כתבי היד שהיו בפני‬
‫בובר‪ ,‬ועוד שלושה כתבי יד נוספים וקטעי גניזה שלא היו ידועים לבובר‪ .‬מהדורת מנדלבוים כוללת מדור חילופי‬
‫נוסח ומקבילות‪ ,‬מבוא ופירוש קצר‪ .‬המהדורה יצאה לאור בניו יורק בשנת ‪ .1962‬נוסח הפנים של מהדורת מנדלבוים‬
‫מופיע בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן‪.‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫א‪ .‬ממהדורות המדרש ותרגומים‬
‫ש' בובר (מהדיר)‪ ,‬פסיקתא והיא אגדת ארץ ישראל מיוחסת לרב כהנא‪ ,‬ליק תרכ"ח‪.‬‬
‫ד' מנדלבוים (מהדיר)‪ ,‬פסיקתא דרב כהנא‪ ,‬ניו יורק תשכ"ב‪.‬‬
‫‪Pesikta de-Rab Kahana, translated from Hebrew and Aramaic by W.G. Braude and I.J. Kapstein,‬‬
‫‪Philadelphia 1975.‬‬
‫ב‪ .‬מחקרים‬
‫י' אלבוים‪' ,‬שערי תשובה לעולם פתוחים‪ :‬עיון במחזור הפתיחות של פרשת שובה בפסיקתא דרב כהנא'‪ ,‬בתוך‪ :‬י'‬
‫לוינסון ואחרים (עורכים)‪ ,‬היגיון ליונה‪ :‬היבטים חדשים בחקר ספרות המדרש‪ ,‬האגדה והפיוט – קובץ מחקרים‬
‫לכבודו של פרופסור יונה פרנקל במלאות לו שבעים וחמש שנים‪ ,‬ירושלים תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪.287-307‬‬
‫ח' אלבק‪' ,‬מדרש ויקרא רבה'‪ ,‬בתוך‪ :‬ספר היובל לכבוד לוי גינצבורג למלאות לו שבעים שנה‪ ,‬ניו יורק תש"ו‪ ,‬חלק‬
‫עברי‪ ,‬עמ' כה‪-‬מג‪.‬‬
‫ש' בובר‪' ,‬מבוא'‪ ,‬בתוך‪ :‬פסיקתא‪ ,‬ש' בובר (מהדיר)‪ ,‬ניו יורק תש"ט‪.‬‬
‫א' גולדברג‪' ,‬פסיקתא דרב כהנא עם פירוש ומבוא מאת דוב מנדלבוים (ביקורת)'‪ ,‬קרית ספר מג‪ ,‬תשכ"ח‪ ,‬עמ' ‪.69-79‬‬
‫י' היינימן‪' ,‬פרשות בויקרא רבה שמקוריותן מפוקפקת'‪ ,‬תרביץ לז‪ ,‬תשל"ח‪ ,‬עמ' ‪.339-345‬‬
‫מ' הירשמן‪' ,‬פסיקתא דרב כהנא ופידאה'‪ ,‬בתוך‪ :‬י' לוינסון ואחרים (עורכים)‪ ,‬היגיון ליונה‪ :‬היבטים חדשים בחקר‬
‫ספרות המדרש‪ ,‬האגדה והפיוט – קובץ מחקרים לכבודו של פרופסור יונה פרנקל במלאות לו שבעים וחמש שנים‪,‬‬
‫ירושלים תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪.165-178‬‬
‫ח' מאק‪ ,‬מדרש האגדה‪ ,‬תל אביב ‪.1989‬‬
‫ח' מיליקובסקי‪' ,‬ויקרא רבה‪ ,‬פרשה כח‪ ,‬הפתיחתא הראשונה (פסקאות א‪-‬ג)‪ :‬עיונים בנוסח‪ ,‬בעריכה ובזיקתה‬
‫למקבילה בפסיקתא דרב כהנא'‪ ,‬תרביץ עא‪ ,‬תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪.19-65‬‬
‫ד' מנדלבוים‪' ,‬מבוא'‪ ,‬בתוך‪ :‬פסיקתא דרב כהנא‪ ,‬ד' מנדלבוים (מהדיר)‪ ,‬ניו יורק תשמ"ז‪.‬‬
‫מ' מרגליות‪' ,‬מבוא‪ ,‬נספחים ומפתחות למדרש ויקרא רבה'‪ ,‬בתוך‪ :‬הנ"ל (עורך)‪ ,‬מדרש ויקרא רבה‪ ,‬ירושלים תש"ך‪.‬‬
‫י' פרנקל‪ ,‬מדרש ואגדה‪ ,‬יחידה ג‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬תל אביב תשנ"ג‪.‬‬
‫י"ל צונץ‪ ,‬הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית‪ ,‬נערך והושלם על ידי ח' אלבק‪ ,‬ירושלים תשי"ד = צונץ‪,‬‬
‫הדרשות‪.‬‬
‫‪B. Mandelbaum, ‘Pesikta de-Rav Kahana’, Encyclopaedia Judaica 16, Detroit 2007, pp. 11-12.‬‬
‫‪H.L. Strack and G. Stemberger, Introduction to the Talmud and Midrash, Edinburgh 1991.‬‬
‫‪B.L. Visotzky, ‘Structure: The Problem of Thematic Unity’, in: Golden Bells and Pomegranates: Studies in‬‬
‫‪Midrash Leviticus Rabbah, Tubingen 2003.‬‬
‫ג‪ .‬לקריאה נוספת‬
‫י' בן פזי‪' ,‬שיבוץ קובץ האגדות על רשב"י ובנו בפסיקתא דרב כהנא (פסקת "ויהי בשלח")'‪ ,‬מורשתנו יז‪ ,‬תשס"ו‪ ,‬עמ'‬
‫‪.137-162‬‬
‫א' ברט‪' ,‬הנסיון השמיני של אברהם‪ :‬השוואה בין נוסח פרקי דרבי אליעזר לבין נוסח "פרשת יום ב" '‪ ,‬דברי הקונגרס‬
‫העולמי למדעי היהדות ‪ ,10‬ג‪ ,1 ,‬תש"ן‪ ,‬עמ' ‪.125-132‬‬
‫*** טיוטה *** למקור המאמר ראה הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל‬
‫הנ"ל‪' ,‬דמותה של שרה בנסיון הרביעי ב"פרשת יום ב" '‪ ,‬בתוך‪ :‬ש' יפת (עורכת)‪ ,‬המקרא בראי מפרשיו‪ :‬ספר זיכרון‬
‫לשרה קמין‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪.157-169‬‬
‫ב' ויסוצקי‪' ,‬על כמה מעקרונות העריכה של ויקרא רבה'‪ ,‬בתוך‪ :‬י' לוינסון ואחרים (עורכים)‪ ,‬היגיון ליונה‪ :‬היבטים‬
‫חדשים בחקר ספרות המדרש‪ ,‬האגדה והפיוט – קובץ מחקרים לכבודו של פרופסור יונה פרנקל במלאות לו שבעים‬
‫וחמש שנים‪ ,‬ירושלים תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪.333-345‬‬
‫א' כ"ץ‪' ,‬ודגלו עלי אהבה [על הפסיקתא דרב כהנא]'‪ ,‬הדרום כו‪ ,‬תשכ"ח‪ ,‬עמ' ‪.53-55‬‬
‫‪L.M. Barth, ‘The three of rebuke and seven of consolation sermons in the Pesikta de Rav Kahana’, Journal‬‬
‫‪of Jewish Studies 33, 1-2, 1982, pp. 503-515.‬‬