Unit 3.1 :ט ו שכנים הלכות מיימוניות הגהות "ש להרא שאלה מעל להרחיקו ורוצי
Unit 3.1 הגהות מיימוניות הלכות שכנים ו:ט שאלה להרא"ש יהודי שרוצה ללכת לכפר לדור שם להרויח ואומרים לו אנשי אותו כפר קמפסדת לחיותנו ורוצין להרחיקו מעל גבולם (יורנו רבינו תשובה) -אין יכולין למונעו ,דלא קאמר תלמודא אלא אדם הדר בעיר הזאת ובא להעמיד ריחים או חנות במקום אחר ואינו שייך במס שלהם יכולים בני אותו העיר לעכב עליו, אבל דבר פשוט הוא שאדם יכול לגור בכ"מ שירצה ואין בני העיר יכולים לעכב עליו; וכי קנו אותן הראשונים בחזקה?! ע"כ מהר"ם פדואה רבי מאיר בן יצחק קצנלנבוגן נולד בפראג בשנת ה"א רל"ג ( )1473ונפטר בשנת ה"א שכ"ה ( .)1565הוא למד בפולין אצל ר' יעקב פולאק ובפדובה אצל המהר"י מינץ ואף התחתן עם נכדתו חנה .כרב בפדובה הוא היה פעיל בענייני הקהילה והאיזור ,ולמעשה נחשב כאב בית דין של כל הרפובליקה של ונציה שהיתה בימיו אימפריה ממש. ר' מאיר גם ישב בראש הגוף אשר תיקן תקנות לכל יהודי האיזור .הוא היה קרובו של הרמ"א והתכתב עמו ועם יתר גדולי הדור. שו"ת מהר"ם פדואה סימן מא על השגת גבול חניות. חדשים מקרוב באו להרוס ולהשיג גבולי בעלי חניות אשר כבר החזיקו במקומם בהלואה מכח הרמנא דמלכא ואלה המשיגי גבול קצתם עושין בהסתר ובמחשך מעשיהם וקצתם בגלוי לקנות להם מן המלוכה שאף הם ילוו ברבית ולא ישיתו אל לבביהם חרם הישוב שנהגו תמיד כל יושבי איטלייא וגם אין אנו הולכין בשיטת ר"ת דפירש מה שאמרו בפרק לא יחפור "ואי שייך בכרג' דמת' ש"ד" = 'ואם מכאן והלאה רוצה להיות שייך בכרג' דמתא כו'' כי אנו נוהגין לפסוק כרש"י בזה שפירש 'שכבר שייך בכרגא דמתא' כנראה בהגה"ה ברא"ש בפרק לא יחפור בשם א"ז לכן בודאי הפורצין גדר קדמונינו ומשיגין גבול רעיה' חטאם ישאו לאשר עוברין על שיטת ההלכה לפירש"י כנ"ל וגם עוברין על חרם הישוב וגם זה היא בכלל חרם ר"ג שהחרים על השג' גבול בשכירו' הבתים מנכרים כי מה לי שכירות בית ומה לי השכירו' הלוואה בפרט אם המלו' הראשון יש לו כבר תנאים שהוא לבד ילוה ולא אחר וכן ראיתי שפסק הגאון מו' הזקן רבינו יודא מינץ ס"ל /סג"ל /פה פדואה ודמה חזקת הלוואה לשכירת בתים כנ"ל והנה שמעתי שגם בכרך ארקניילו נמצאו מבני עמינו המשיגין גבול המלוה הראשון ופסקו לחיותם לכן הנני מודיע להם ולכל הרואין מכתבי אם ככה הם עושים צריכין כפרה לשעבר על שגגתם אולי שמעלו בחרם ואם יזידו עוד אחרי ישמעו דברי יהיו בחרם כנ"ל וכל ישראל יהיו נקיים. אכן אם נראה להם איזה טעם של החרם לפי הזמן והמקום ילכו לב"ד הקרוב לדרוש חוקי האלקים מן חכם ומור' צדק אש' לא יהיה תחת הממשלה ההיא ויקרא גם לרעהו המלוה הראשון ויציעו דבריהם לפניו ועל פיו יצאו ויבאו לאסור או להתר ושלום להולכי תום נאום מאיר בכמ' יצחק ז"ל קצנאילנבוגן: 1 Unit 3.1 2 Unit 3.1 שו"ת רבינו גרשום מאור הגולה סימן סח וששאלתם ראובן היה לו מערופיא של כומרים הרבה שנים, וראובן זה צורבא דרבנן הוא, ומלמד תורה לרבים בחנם והכירו תלמידיו בריוח שמרויח במערופיא שלו, ונכנסו להפסידו. וקבל עליהם בקהל, והפרישום הקהל בחרם ובגזרה מאותה מערופיא. ונסתפק להם אם רצו להפריש שאר ישראל שאינם תלמידיו אי לא. מתוך שאלתכם יש ללמוד שאין נוהגים במקומכם דין מערופיא וכיון שלא נהגתם בכך ,אין אדם אחד יכול לכפות הקהל שינהגו לו מנהג לעצמו ואף על גב דאמר רב הונא האי בר מבואה דאוקא ריחיא ואתא בר מבואה וקא מוקי גבי' דינא הוא דמעכב ליה דאמר ליה קא פסקת לחיותאי לית הלכתא כר' הונא דאותביניה עושה אדם חנות בצד חנותו של חברו וכו' ואף על גב דאוקמי' כתנאי והוא דאמר כרשב"ג דאמר אף לשכנו כופהו הלכ' כתנא קמא דאמר לשכנו אינו כופה. והני מילי במקום שלא נהגו, אבל במקום שנהגו -הכל כמנהג המדינה. והני מילי בשאר אינשי, אבל בצורבא מרבנן דעסיק באורייתא ובמילי דשמיא -מתבעי למיעבד ליה תקנתא כי היכי דלא נטריד מגירסיה, דאמר ר' נחמן בר יצחק ומודה ר' הונא בריה דר' יהושע ברוכלין המחזירין בעיירות דלא מעכב, ואפי' בני מתא אחריתא, משום דעזרא תיקן להם לישראל שיהו רוכלין מחזירין בעיירות. והני מילי לאהדורי, אבל לאקובעי – לא; ואי צורבא מרבנן הוא -אפילו לאקבועי נמי, ואמרינן נמי כאן ר' דימי מנהרדעי אייתי גרוגרת בספינה במחוזא א"ל ריש גלותא לרבא צורבא הוא או צורבא מרבנן הוא נקוט ליה שוקא ואמרינן תו ר' יוחנן רמי ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שיטים מכאן שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו, וא"ר יוחנן איזהו ת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו? זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים. מכל טעמים אלו יש ללמוד שצריכין הקהל לעשות תקנה לתלמיד חכם זה שמלאכתו מלאכת שמים ומלמד תורה לרבים בחינם כדי שלא יטרד מתלמודו, ויגזרו על כל ישראל שיפרשו ממערופיא שלו, ויקבלו שכר על כך, ויאריכו חיים ,כדכתיב עץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר. 3 Unit 3.1 שו"ת מהר"ם מרוטנבורג חלק ד (דפוס פראג) סימן תתטו ראובן הי' לו מערופיא של כומרים כמה שנים והאי ראובן צורבא מרבנן הוא ומלמד תורה לרבים בחנם והכירו תלמידיו בריוח שמרויח במערופיא ונכנסו להפסידו וקובל עליהם בקהל והפרישום בחרם מאותו מערופיא ונסתפק להם אם יש להפריש שאר ישראל [שאינם תלמידיו מאותו מערופיא] מתוך שאילתכם [אינו] ניכר אם יש במקומכם דין מערופיא או לאו ואין אדם אחד יכול לכפות הקהל שינהגו לו מנהג לעצמו ואף על גב דאמר רב הונא (ב"ב כ"א ע"ב) האי בר [מבואה] דאוקי ריחיא ואתא בר מבוי חברי' ומוקי גבי' דינא הוא דמעכב עלי' דא"ל קא פסקת לחיותאי לית הלכתא כר"ה דהא אותיבתי' עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו כו' ואף על גב דאוקימ' [כתנאי הוא דאמר כרשב"ג] דאמר אף [לשכינו] כופהו [והלכה] כת"ק דרשב"ג דאמר [ולשכינו] אינו כופהו וה"מ במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה וה"מ בשאר אינשי אבל צורבא מרבנן [דעסיק] במילי דשמיא [מסתברא] למיעבד תקנתא כי היכא דלא תטרוד מגירסי' דאמר (ב"ב כ"ב ע"א) רב דימי מנהרדעי אייתי גרוגרות בספינה א"ל ריש גלותא פוק חזי או /אי /צורבא מרבנן הוא נקט ליה שוקא ואמרי' נמי (יומא ע"ב ע"ב) ר' יוחנן רמי כתי' ועשית לך ארון עץ וכתי' ועשו ארון עצי שטים מכאן לתלמידי' שבני עירם מצוים לעשות מלאכתן אבל מצאתי על אותו מערופי' של ישראל אין לישראל חבירו [לפייסו] ולשחדו כדי להפקיע מישראל דכתי' על שאול ועל בית הדמים אשר המית הגבעונים וגו' -מתוך שהרג הכהנים שהיו מספיקי' להם מזון כאלו הרגו (יבמות ע"ח ע"ב) ויורד לחיי חבירו הוא וכו' ואמרי' (קידושין נ"ט ע"א) עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו נקרא רשע ואמר בפ' לא יחפור (כ"א ע"ב) בר מבואה כו' מעכב עלי' דא"ל פסקת לחיותאי א"ל רבינא לרבא לימא ר"ה דאמר כר' יהודה ולא כרבנן דתנן ר"י לא יחלק קליות לתינוקות שמרגילי' אצלו וחכמי' מתירי' אפי' תימא רבנן ע"כ לא אמרי רבנן אלא דא"ל אנא פליגנא אמגוזי את [פלוג שיוסקי] אבל הכא אפי' רבנן מודו דא"ל פסקת חיותאי מאלו הראיות נראה דאסור. ור"ת אומר דנכסי הגוי הרי הן כמו הפקר וכל מי שיכול להחזיק בנכסיו מחזיק והן שלו וכ"ש שאינו גוזלו ואמר בב"מ (י' ע"א) מי שהניח פאה ובא עני ופירש טליתו עליה [ובא] אחר והחזיק בה זכה וכן נמי גבי מציאה לפיכך נראה דמותר. 4 Unit 3.1 שו"ת הרשב"א חלק ג סימן פג לארדה, שאלת: ראובן שהוא חייט ,והוא רגיל בבית עירוני אחד מכמה שנים ,שהוא אוהבו ועושה לו כל מלאכתו ,ואין אומן אחר עושה לו שום מלאכה, והעירוני נוהג לתת לראובן בשכרו שני דינרין מכל מלבוש שהוא עושה לו. עכשיו ,בא שמעון וגם הוא חייט ,ורצה להכניס עצמו באהבת העירוני הזה ,ואמר לעשות במלאכתו בזול :מלבוש אחד ,בדינר. וראובן בא ,וקבל על שמעון שגורם לו הפסד ,וגוזלו בידים ,בכמה דרכים :בזלזול השכר ,ושנכנס בגבולו ,והוא יכול להרויח כזה וכזה בכמה מקומות בעיר. יורנו רבינו: אי הוי כמזיק בידים ,או גרמא בנזקין ,וכעני המהפך בחררה ,ובא אחר ונטלה ,דאסור ,אבל אין ב"ד מוציאין מידו? תשובה: בכל כי הא ,אין ב"ד מוציאין מידו ,שהעכו"ם בעל המלאכה נתן לו מדעתו, אבל מסתברא שמוחין בידו. ואעפ"י שאמרו :בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב, שאני הכא ,דדמי קצת למצודת הדג, דתניא: מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג. ואפילו מאן דאמר :האי בר מבואה דאוקי רחיא ,ואתא בר מבואה חבריה וקא מוקי רחיא גבי' -דינא הוא דלא מעכב ,מפני שיכול לומר לו :אתה עושה בתוך שלך ,ואני עושה בתוך שלי, מודה במצודת הדג, כדאמרינן התם :דשאני דגים דיהבי סייארא: והכא נמי ,כיון דרגיל הוא לעשות מלאכתו על ידי זה ,כל שהוא צריך למלאכה זו הרי הוא כיהיב דעתו על זה, וכאלו בא לידו ,וקרוב הוא לנוטל ממנו שכרו ,אעפ"י שאינו נוטל ממש. ועוד :דכל מכר הרי הוא בא לידו כבר, דתניא בפרק נוחלין: בכור נוטל פי שנים בזרוע לחיים וקיבה; ואוקימנא: במכרי כהונה ולוויה ,ודאישתחיט בחיי אבוהון. ואלא מיהו לא דמי לגמרי ,דהתם בסתמא ,ודלא הדר ביה לעשות מכרין אחרים; אבל מ"מ למדין ממנה דכל מכר קרוב הוא להיות כאלו נותן לו, וההולך ומפתה את העכו"ם לעשות מלאכתו עמו ,כפוסק לחיותו של זה, וגוערין בו ,ומוחין בידו. /על שו"ת זה מופיעה הערה של המלבה"ד בדפוס ליוורנו תקל"ח/: 5 Unit 3.1 ספר אור זרוע חלק ג פסקי בבא מציעא סימן כח ואותן הלואות שמלוים לעכומ"ז ויש לו לישראל גוי מערופיא שלו שרגיל תדיר ללות ממנו אסור לו לישראל אחר להרגילו אצלו ולסלקו מישראל הרגיל אצלו שהרי יכול להלוות לגוי אחר, דהרבה גוים לווין שכיחי, ודמי למקח וממכר דאסור ,הואיל ויכול לקנות במקום אחר. וכן מצאתי כתוב בשם רבי' שמואל בן רבינו מאיר זצ"ל דאסור ,וכתב: ודמי לההיא דלא יחפור דאמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה חבריה וקא מוקי ריחיא גביה דינא הוא דמעכב עלויה ודמי נמי למרחיקין מצודת הדג מן הדג. ובשם רבינו תם זצ"ל מצאתי דשרי, דקיימא לן בחזקת הבתים דנכסי העכומ"ז הרי הן כהפקר, דאמר רב יהודה אמר שמואל נכסי העכומ"ז הרי הם כמדבר הפקר ,שאם קדם ישראל אחר והחזיק בה -קנה כאילו הן נכסי הגר ,ואפי' מעות אין מחזיר ללוקח ראשון אלמא נכסי העכומ"ז הפקר הן. ואין נראה בעיני כלל ואף על גב דהפקר הן ואם החזיק בה זכה ,מ"מ לכתחילה אין לו לעשות ,ואי עביד נקרא רשע, כדפי' רבינו שמואל זצ"ל התם. ותו מדברי רבינו תם זצ"ל גופיה משמע לאיסורא, דאע"ג דנכסי הגוי הרי הן כהפקר ,מ"מ הרי הוא דמי למצודת הדג ,דאע"ג דהפקר הן מ"מ אפי' הכי מרחיקין המצודה -הכא נמי לא שנא. הילכך נראה בעיני לאיסורא כדברי רבי' שמואל זצ"ל: מרדכי מסכת בבא מציעא הגהות מרדכי נוספות פרק שנים אוחזין רמז תמה כתב אז"ק הואיל שבזה תלוי שכל היכא שיכול להשתכר במקום אחר אז מעכבין עליו ונקרא רשע א"כ אסור לישראל להעביר מחבירו מערופיא שלו דהא לווין עובדי כוכבים איכא טובי ודמי למקח וממכר שיכול לקנות במקום אחר וראיה מפ' לא יחפור אי אתי בר מבואה גביה ואוקי רחייא מצי מעכב ודמי נמי למרחיקים מצודת הדג ור"ת התיר משום דאמר בחזקת הבתים נכסי כנענים כו' ומ"מ נראה דאי עבר נקרא רשע דמ"ש ממצודת הדג דהפקר ואפ"ה מרחיקין הכא נמי לא שנא וכן הורה ר"י בשמו לאסור ועיין פ' האומר בקדושין ופ' חזקת הבתים גבי נכסי של כנענים כמדבר: 6 Unit 3.1 מרדכי מסכת קידושין פרק האומר רמז תקכד ... והא דאמרי' פרק חזקת הבתים נכסי הגר הרי הן כמדבר כל המחזיק בהן זכה בהן פרשב"ם נהי שהמחזיק בהם זכה מיהו חייב להחזיר דמי השדה ללוקח שע"י זכייתו מפסיד ונקרא רשע כדין מהפך בחררה מיהו ר"ת פירש דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שנתן המעות לעובד כוכבים קודם שמסר לו השטר ורשע לא מקרי דהפקר הוא ... מרדכי מסכת בבא בתרא פרק לא יחפור רמז תקטו אמר רב הונא האי בר מבואה כו' יש מקומות [*בהגהות ב"מ סי' תרט"ז] שדנין דין מערופיא וכן ראיתי בתשובת רבינו יוסף ט"ע ומדמה לה לדגים דיהבי ציידא ויש מקומות שאין דנין ומתירין לישראל לילך למערופא של חבירו ולהלוות לו ולשחודי ליה (*ולאפקועי ליה) [*ולאפוקי מיניה] דאין כאן גזל דנכסי עובד כוכבים אנס היו הפקר וכל הקודם בהם זכה בהם כדאיתא פרק חזקת הבתים וכן היה ר' אבא ור' אלעאי וכל רבותינו שוין בדבר ועוד ראיה מפ"ק דב"מ [*דף י'] דקאמר נפל לו עליה או פירש טליתו עליה מעבירין אותו הימנו: הגהות מיימוניות הלכות שכנים פרק ו [ח] ויש מקומות שדנין דין מערופיא כן ראיתי בתשובת רבינו יוסף ט"ע ומדמי ליה לדגים דיהבי סיירא ויש מקומות שאין דנין ע"כ א"א. 7 Unit 3.1 בית יוסף חושן משפט סימן קנו כתוב במרדכי (סי' תקטו) יש מקומות שדנין דין מערופיא וכן ראיתי בתשובת רבינו יוסף טוב עלם ומדמה לה לדגים דיהבי סייארא (ב"ב כא): ויש מקומות שאין דנין ומתירין לישראל לילך למערופיא של חבירו ולהלוות לו ולשחודי ליה ולאפוקי מיניה דאין כאן גזל דנכסי הגוי הם הפקר וכל הקודם בהם זכה כדאיתא בפרק חזקת (נד.): וגם זה כתוב בהגהות פרק ו' מהלכות שכנים (אות ח)ח*: דרכי משה הקצר חושן משפט סימן קנו אות (ח*) (ח*) ובהגהות מרדכי דבבא מציעא (דף ק"ן ע"ב) (סי' תמה) [כתב דאסור] וכן כתב בית יוסף (מחו' א) מתשובת הרשב"א שכתב על חייט אחד שהיה רגיל לעשות מלאכה אצל גוי וכו': רמ"א בשולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי שכנים סימן קנו אדם שיש לו עובד כוכבים מערופיא יש מקומות שדנין שאסור לאחרים לירד לחיותו ולעסוק עם העובד כוכבים ההוא, ויש מקומות שאין דנין. כח] ויש מתירין לישראל אחר לילך להעובד כוכבים ההוא להלוות לו ולעסוק עמו ולשחודיה ליה ולאפוקי מיניה, דנכסי עובד כוכבים הם כהפקר ,וכל הקודם זוכה. ויש אוסרין (כל זה במרדכי פרק לא יחפור והגהות מיימוני פרק ו' דשכנים וע' לקמן סי' שע"ו). ואפילו ישראל שעושה מלאכה אצל עובד כוכבים ,ורגיל בכך ,אסור לישראל אחר ליכנס שם ולהוזיל המלאכה, ואם רוצה לעשות גוערין בו. כט] מיהו אם עבר ועשה ,אין מוציאין מידו ביאור הגר"א חושן משפט סימן קנו [כח] ויש מתירין כו' ויש אוסרין. הוא בעצמו פלוגתא ראשונה "יש מקומות" וכ"ה במרדכי ומחלוקתם תליא בפי' הגמ' שם שאני דגים כו' דס' הראשונה מפ' כפ' רש"י וכ' תוס' אף על גב דבדבר הפקר אף רשע לא מקרי כמ"ש ממתני' דנפל עליה פירש טליתו כו' ראה את המציאה כו' ב"מ י' א' ואמרינן נכסי העכו"ם ה"ה כהפקר כו' ב"ב נ"ד ב' ופי' ר"ת דאפי' רשע לא מקרי דלא אמרי' עני המהפך כו' אלא במכר או בשכירות דאפשר למצוא במקום אחר שאני הכא דאפשר לפרוס מצודתו במקום אחר ועוד דהכא אומנתו בכך ולפ"ד במערופיא ג"כ אסור. וס' האחרונה ס"ל כפי' הר"י מיגא"ש דיהבו סייארא כלומר משלחין שלוחם לראות אם יש שם מצודה אם לאו וכשרואין מצודה הראשונה בורחין מאותו מקום כולו ונמצא מפסיק לחיותיה לגמרי אבל בלא"ה אין מעכב עליו אף על גב דמפחית לחיותיה דמצי אמרי ליה את מטי לך מאי דפסקי לך מן שמיא ואנא מטי לי כו': 8 Unit 3.1 ערוך השולחן חושן משפט סימן קנו כתב רבינו הרמ"א שיש מקומות שדנין דין מערופי"א והוא מי שיש לו עסק עם אחד העשירים והשרים אסור לאחר לירד לחיותו ולעסוק עם העשיר ההוא ויש מקומות שאין דנין וטעם המחלוקת הוא ע"פ מה שיתבאר בסי' רל"ז דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו דנקרא רשע דדיעה הראשונה סוברת דגם זהו בכלל עני המהפך בחררה כיון דכל עסקי העשיר על ידו נעשתה והוי כגמר מקח וסברא שנייה ס"ל דלא דמי לזה דזה אינו רק בדבר פרטי שעומד על המקח לקנות חפץ פלוני או קרקע פלונית [נ"ל ועי' בהגר"א סקכ"ח] וכתב עוד דאפילו ישראל שעשה מלאכה אצל עשיר ואדון או שארי אנשים ורגיל בכך אסור לישראל אחר ליכנס לשם ולהוזיל המלאכה ואם רצה לעשות גוערין בו מיהו אם עבר ועשה אין מוציאין מידו ויתבאר עוד בסי' רל"ז ושני בני אדם הדרים ביחד והאחד רוצה להוזיל אין חבירו יכול למחות בו כיון שלא החזיק חבירו יותר ממנו וכן בכל כיוצא בזה וכללו של דבר כל איש ישראל צריך ליזהר לבלי להסיג גבול רעהו אף בדבר קל והמסיג גבול לא יראה בטובה או הוא או זרעו והזהיר בזה זוכה לעצמו ולזרעו ועוד מדיני חזקות כאלו יתבאר בסוף סי' קע"ה: 9 Unit 3.1 10 Unit 3.1 11 Unit 3.1 12 Unit 3.1 שו"ת שרידי אש חלק א סימן קלז דין מערופיא ישראל ב"ה יום ד' א' דר"ח תמוז תרצ"ד בערלין לידידי ומכובדי הרה"ג החה"ש וכו' מהר"ש כץ שליט"א רב בק"ק הינדענבורג יצ"ו אחד"ש כת"ר בידידות ובכבוד הראוי יסלח לי כת"ר על איחור תשובתי על מכתבו הנכבד ,כי הייתי טרוד בענינים רבים ובתשובת הרבה שאלות נחוצות למעשה .ובדבר תמיהתו ע"ד הסעיף בשו"ע חו"מ סי' קנ"ו סע' ה' ,שנאמר שם" :ויש מתירין לישראל אחר לילך לעכו"ם ,,,דנכסי עכו"ם הרי הם כהפקר" ושאל כת"ר :איך הדין אם המערופיא הוא ישראל? ואם גם בישראל הדין כן למה לו להרמ"א לכתוב את הטעם משום שנכסי עכו"ם הרי הם כהפקר? א בודאי שלשונו של רבינו הרמ"א ז"ל נתנה תואנה לשונאי ישראל להתגדר בה ,לטעות ולהטעות את הבריות ולגלות פנים בדבריו שלא כהלכה .ואמנם הרמ"א העתיק את הדברים מהמרדכי ב"ב פ' לא יחפור ,ומעולם לא עלה על דעת המרדכי ,שיבואו שונאי ישראל שאינם בקיאים בלשון הגמרא ויפרשוה בניגוד לכוונה האמתית. [עמוד תמד] ואמנם הלשון נכסי עכו"ם הרי הם כהפקר שגורה בפוסקים במובן שאין לישראל אחד זכות יותר מלישראל השני .ואפילו אם הישראל הראשון כבר נתן מעות ,או כבר יש לו חזקה ,מ"מ אין לו זכות יתירה כלפי הישראל השני .ועיין בבבא בתרא נ"ד ,ב וברשב"ם שם ובנמו"י שם -והפירוש שם בגמרא :דנכסי עכו"ם הרי הן כמדבר לאחר שלקח העכו"ם כסף ונסתלק מן הנכסים והישראל הלוקח לא קנה עוד ,דישראל אינו קונה אלא בשטר ,כמבואר שם .והלשון הוא מקוצר ,וצ"ל :נכסי עכו"ם -לאחר שהוציאם מרשותו ,ועדיין לא נכנסו לרשות ישראל -הרי הן כהפקר. ב ועיי"ש ברשב"א ובנמו"י ,דמ"מ מיקרי השני שהחזיק בנכסי עכו"ם שמכר לישראל ,רשע .עי"ש הטעם ,שהרי יכול לקנות אצל אחר .ובזה כבר באנו לדיני השגת גבול ,המבוארים בחו"מ סי' רל"ז ובשו"ת נחלת שבעה סי' ס"ה ובשו"ת מהרש"ל ל"ו ,ובמשאת בנימין ובדברי גאונים מובאים כל השו"ת המדברים בזה .והכלל העולה מדבריהם, דבכל מקום שיש פיסוק דמים ,אף שאינו קנין גמור ,מ"מ מיקרי השגת גבול ,מאחר שהלוקח סמך דעתו ,ובמקום שיש סמיכות דעת אסור לשני ,מטעם עני המהפך בחררה. והנה במערופיא עכו"ם יש מחלוקת אי מיקרי השני רשע או לא .האוסרים סוברים ,שאעפ"י שאין לראשון קנין גמור, מ"מ לא גרע מיורד לאומנתו של חבירו ,שהרי אומנתו בכך ומקור פרנסתו הוא ממערופיא שלו ,והמתירים סוברים, שאין כאן עני המהפך בחררה ,מאחר שאין הישראל סומך על העכו"ם המערופיא שלו ,כי ימינם שקר וכו' ולהכי כתב המרדכי ,דעכו"ם אנס וכו' כלומר ,שאין סומכים עליהם ועל הבטחותיהם עיין שם (ועיין בביאור הגר"א לחו"מ סי' קנ"ו). והמרדכי בחר בלשון הגמרא ,אף שהמובן הוא שונה קצת .דבבבא בתרא נ"ד ,ב הכוונה ,שהם הפקר מאחר שזה מכר וזה לא קנה עדיין .ובמערופיא הכוונה ,שהם הפקר ,שאין לישראל בעל המערופיא יותר זכות מלישראל השני, מאחר שקנין אין כאן וגם השגת גבול אין כאן הואיל ואין כאן סמיכת דעת מצד בעל המערופיא .והפירוש הפקר הוא כאן ,שאין כאן חזקה ולא שיעבוד והם חפשיים .כלומר :פתוח לכל אחד ,מבלי שמי שהוא יקבל זכות יתרה כל שהיא .ואמנם ,הביטוי הוא בלתי מדוייק ובלתי מוצלח לצערנו הגדול ,ומזלנו הרע גרם שרבותינו ז"ל לא דייקו כאן בלשונם .ויש ללמד זכות עליהם ,שבטהרת נפשם לא העלו על לבם שאפשר לטעות ולבדוק ולזייף כוונתם. ג 13 Unit 3.1 מכל הנ"ל יראה כת"ר ,שדין זה נוהג גם במערופיא ישראל ,אלא שבישראל אפשר לומר שיש כאן סמיכת דעת, מאחר שמדרך הישראל לקיים דבריו והבטחתו .אבל באמת לא נהגו בישראל מעולם דין מערופיא .כי מעולם לא נהגו להחזיק בישראל בתור מערופיא ,כי הישראלים לא נשתעבדו זל"ז וכל אחד קנה או מכר למי שרצה ולא הי' במציאות חזקת מערופיא בישראל. השם מערופיא היא מלה ערבית ,כידוע ,ופירושה :לוקח קבוע ומקורה בהיסטוריה של הכלכלה בישראל בימי הביניים ,שלכל עכו"ם גדול הי' "יהודי חצר" שלו ,או לכל ישראל הי' עכו"ם מפרנס שלו ,והי' זה מעין מקור לפרנסה ודנו ע"ז דין חזקה ואחרים חלקו ע"ז .ולפיכך שגור בפי הפוסקים לדבר ע"ד מערופיא עכו"ם -מלה לקוחה מחיי הכלכלה שבישראל .אני מקוה שדברי הניחו את דעתו בפתרון הדברים. והנני ידידו דו"ש בברכה נאמנה יחיאל יעקב וויינברג 14
© Copyright 2024