‫עמוד ‪1‬‬
‫הייתולפיזחתרפיסטי^^‬
‫נ^^^^^^|‬
‫‪1pui^'n‬‬
‫שיחל^אז^היידיי‬
‫ןה?ם^תלכת‬
‫האחתנוחד^ן^^ס^^םל?ח‬
‫נפלו־"?‬
‫‪77‬‬
‫ןביו^^^^^^^^^^^^‬
‫מהוד־השרון‬
‫וע‪717‬‬
‫נכנסה‬
‫[‪£1‬‬
‫דיכא‬
‫והשבוע‬
‫מותה מוז‬
‫חברתה"‬
‫רים^ילדים^אמא^אתש^^^‬
‫איו‬
‫^^^^^^‬
‫מיהו‬
‫פליליסט‬
‫הפרקליע‬
‫עמוד ‪2‬‬
‫מירון‬
‫ירית‬
‫עירית מירח‬
‫כתם‬
‫לידה‬
‫השבוע אל‬
‫מהוד־השרון נפלה‬
‫מירי לוסקי ‪39‬‬
‫האחות‬
‫הרבתה לכתוב ביומנה האישי?‬
‫נסיבות המוות הן דיכאון לאחר לידה שעליו‬
‫ומפריעה לה‪ ,‬היא הייתה‬
‫נטע‪ :‬״כשהייתי באה למיטה שלה‬
‫אומרת לי 'תפסיקי‪,‬‬
‫הבעל איתי‪ :‬״לא ידעתי איך לבשר לילדים״‬
‫את‬
‫מפריעה לי להיות בדיכאון"'‬
‫מותה‬
‫כשהייתה‬
‫אצל‬
‫חברתה‬
‫האם‬
‫שלנו״‪ ,‬אומר איתי‪.‬‬
‫‪$DN2$‬נפלאים‪$DN2$‬לילדים‬
‫אים‬
‫שיך‬
‫דברים טובים״‪.‬‬
‫‪$DN2$‬להמשיך‪$DN2$‬להגיע למרפאות היום בשל־‬
‫‪$TS1$‬בשלוותה‪$TS1$‬‬
‫‪ wrnn‬ביום שני השבוע התארחה‬
‫לוסקי‪ ,‬פיזיותרפיס־‬
‫‪$TS1$‬פיזיותרפיס^^י‪$TS1$‬‬
‫מירי‬
‫באחד משיריה‪" ,‬האוצרותשלי״‪,‬‬
‫וותה‬
‫‪$DN2$‬בשלוותה‪ $DN2$‬מדי יום‪ .‬כבר בשבוע שעבר‬
‫^^י‬
‫י‪$DN2$‬‬
‫השתנה מאז המחלה‬
‫הכול‬
‫כתבה מירי‪:‬״ילדים שלי‪ /‬אהובים‬
‫התעורר חשש אצל מקורבי הזוג כי‬
‫טית‬
‫תושבת הוד־השרון‪,‬‬
‫שלי‪ /‬אתם לי אוצרות‪ /‬אחד לאחד‬
‫כשורה עם מירי‪ ,‬זאת‬
‫משהו אינו‬
‫מירי ואיתי עברו להוד־השרון‬
‫אצל חברתה המתגוררת במתחם ‪200‬‬
‫מתל־אביב בשנת ‪ 2000‬הוא מהנדס‬
‫אבנים יקרות‪ /‬כל אחד מכם מיו־‬
‫‪$TS1$‬מיוחד‪$TS1$‬‬
‫לאחר שהגיעה לבית חברתה בלי‬
‫ביקשה לוס־‬
‫‪$TS1$‬לוסקי‪$TS1$‬‬
‫‪03:71‬‬
‫בעיר‪ .‬בשעה‬
‫קי‬
‫י‪$DN2$‬‬
‫אלקטרוניקה בחברה בצומת ירקון‪ ,‬להודיע לה מראש‪ .‬החברה לא היי־‬
‫‪$TS1$‬הייתה‪$TS1$‬‬
‫שתכין לה קפה‪ ,‬ובז־‬
‫‪$TS1$‬ובזמן‪$TS1$‬‬
‫חד‬
‫מחברתה‬
‫‪$DN2$‬מיוחד‪ $DN2$‬במינו‪ /‬כל אחד מכם לי עולם‬
‫‪$DN2$‬הייתה‪ $DN2$‬בבית‪ ,‬ומירי נאלצה לשוב על ומלואו״‪.‬‬
‫תה‬
‫‪ $DN2‬שזו הלכה למטבח צעדהלוסקי‬
‫מן‬
‫והיא פיזיותרפיסטית בקופתחולים‬
‫מספר‬
‫עקבותיה‪ .‬אותה חברה‪ ,‬כך‬
‫״כשהתקשרו אליי וסיפרו לי מה‬
‫מאוחדת בהוד־השרון‪ .‬הם הכירו‬
‫לעבר המרפסת ומשם נפלה מהקומה‬
‫הבעל איתי‪ ,‬לא ידעה כלל על מצבה‪.‬‬
‫ה־ ‪ 14‬אל מותה‪ .‬האם נסיבות המוות‬
‫נשארתי עם השוטר מתחת‬
‫בצבא‪ ,‬ומאז חיו יחד ‪ 18‬שנה‪" .‬מירי‬
‫שאירע‬
‫מספר‬
‫‪00:02‬‬
‫הקדישה את עצמהלאחרים‪,‬אולי‬
‫שעליו כתבה‬
‫הן דיכאון לאחרלידה‪,‬‬
‫״מדובר בחברה רחוקה והיאנקלעה לבניין עד השעה‬
‫חשבתי מה אגיד‬
‫איתי‪ .‬״כל הזמן‬
‫אפילו יותרמדי״‪ ,‬מספר איתי‪ .‬״כל למערבולת לא נעימה‪ .‬אחרי האי־‬
‫‪$TS1$‬האירוע‪$TS1$‬‬
‫לא אחת ביומנה האישי? קשהלקבוע‬
‫‪$DN2$‬האירוע‪ $DN2$‬הרגשתי רע מאוד והיהלי חשוב לילדים‪ .‬ההורים שלי היו עםהילדים‬
‫במדויק‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לוסקי השאי־‬
‫‪$TS1$‬השאירה‪$TS1$‬‬
‫החיים שלה היא דאגהלילדיםולי‪.‬‬
‫רוע‬
‫בא‬
‫בבית‪ ,‬והבתהגדולה הרגישה שמש־‬
‫‪$TS1$‬שמשהו‪$TS1$‬‬
‫להגיר לה שהיא לא אשמהבכלום‪.‬‬
‫חשבון‬
‫זה‬
‫אלא‬
‫‪ $DN2‬אחריה לא רק סימנישאלה‪,‬‬
‫רה‬
‫לפעמים‬
‫עצמה״‪.‬‬
‫על‬
‫שואף‬
‫איתי‬
‫איתי‪,‬‬
‫‪$DN2$‬שמשהו‪ $DN2$‬קורה‪ ,‬אז היא ניסתה להתקשר‬
‫הו‬
‫ניחמנו זה את זה‪ .‬אני מאוד מקווה‬
‫ארוכה‬
‫נשימה‬
‫ילדים‬
‫ושלושה‬
‫דואב‪,‬‬
‫ומעלה‬
‫גם בעל‬
‫לטלפון של מירי ושאלה את סבתא‬
‫לא‬
‫שהיא‬
‫שחוו‬
‫היפים‬
‫את‬
‫בזיכרונו‬
‫ו־‬
‫בני‬
‫קטנים‪:‬‬
‫‪5.3‬‬
‫הרגעים‬
‫עליה״‪.‬‬
‫כועסת‬
‫נווה גור‪ ,‬יו״ר פורום מתחם ‪200‬‬
‫יחד‪:‬‬
‫״זה אירוע בלתי נתפש״‪ ,‬אומר‬
‫״טיילנו כמעט בכל מקום בעו־‬
‫‪$TS1$‬בעולם‪$TS1$.‬‬
‫מדוע אמא לא עונה לה‪ .‬כשהגעתי‬
‫הביתה אספתי את שלושתהילדים‬
‫‪$DN2$‬בעולם‪ $DN2$.‬במזרח‪ ,‬בדרום אמריקה‪ ,‬בניו‬
‫‪$TS1$‬״כשהאירוע‪ $TS1$‬לם‪.‬‬
‫השבועהבעל איתי בקדרות‪ .‬״כשה־‬
‫מספר כי ביקר השבוע אצל החב־‬
‫‪$TS1$‬החברה‪$TS1$‬‬
‫רה‬
‫‪$DN2$‬החברה‪$DN2$‬‬
‫ע‪ $DN2$‬קרה לא ידעתי איך לבשר זאת זילנד‪ .‬אני קצת היפראקטיבי מטב־‬
‫‪$TS1$‬מטבעי‪$TS1$‬‬
‫שמדירתה נפלה מירי וכי היא ולא רציתי שאף אחד ייכנסלחדר‪,‬‬
‫אירוע‬
‫‪$DN2$‬מטבעי‪$DN2$‬וכל הזמן דחפתי להרפתקה הבאה‪.‬‬
‫גם לא עובדתסוציאלית‪ .‬חיבקתי‬
‫בהלם מכל האירוע‪ .‬״אם יש חצי‬
‫אלוהים״‪.‬‬
‫לילדים‪ .‬הרגשתי פחד‬
‫עי‬
‫שקרהלנו אסון‬
‫אותם ואמרתי להם‬
‫נחמה באירוע הנורא זה שהוא התר־‬
‫‪$TS1$‬התרחש‪$TS1$‬‬
‫לאורך השבוע זרמו שכנים ומכ־‬
‫‪$TS1$‬ומכרים‪$TS1$‬‬
‫שותפה נאמנה מאוד‬
‫מירי הייתה‬
‫דירת‬
‫רים‬
‫ואמא נפלה מקומה גבוהה ונפטרה‪.‬‬
‫‪$DN2$‬התרחש‪ $DN2$‬בשעות הערב‪ ,‬כך שלא הרבה‬
‫חש‬
‫לחיים ומלאת דאגה‪ .‬בשנים האח־‬
‫‪$TS1$‬האחרונות‪$TS1$‬‬
‫המשפחה האבלה‬
‫‪ $DN2$‬אל‬
‫הבן האמצעי שאל אותי מה זה נפט־‬
‫‪$TS1$‬נפטרה‪$TS1$,‬‬
‫רונות‬
‫אליו״‪.‬‬
‫אנשים נחשפו‬
‫‪$DN2$‬האחרונות‪ $DN2$‬כשהיא חלתה הדברים השתנו‬
‫שהייתה המומה והתקשתה לעכל‬
‫רה‪,‬‬
‫קצת״‪.‬‬
‫שאמא נהרגה‪.‬‬
‫‪$DN2$‬נפטרה‪ $DN2$,‬אז הסברתי לו‬
‫את מותה שללוסקי‪.‬״המטופלים‬
‫המשפחתי אבד‬
‫הדבק‬
‫כשאיתי מזכיר את מחלתה של‬
‫של מירי מגיעים לנחם וזה מחמם‬
‫הבתהגדולה הגיבה מאוד קשה וצע־‬
‫‪$TS1$‬וצעקה‪$TS1$‬‬
‫‪$DN2$‬וצעקה‪ $DN2$‬איך אפשרלחיות בלי אמא‪ .‬הבן‬
‫קה‬
‫הדרך של מירי להתמודד עם הקש־‬
‫‪$TS1$‬הקשיים‪$TS1$‬‬
‫מירי‪ ,‬קולו נסדק ודמעות נקוות‬
‫מאוד אתהלב״‪ ,‬אומר איתי‪ .‬״מדובר‬
‫לעומתה‪ ,‬פרקטי מאור‪ ,‬אז‬
‫‪$DN2$‬הקשיים‪ $DN2$‬שחוותהלאורך תקופת הדיכאון‬
‫יים‬
‫מספרים כי‬
‫בעיניו‪ .‬מכרים של הזוג‬
‫פשוטים ואמיתיים שגד־‬
‫‪$TS1$‬שגדלו‪$TS1$‬‬
‫באנשים‬
‫האמצעי‪,‬‬
‫הייתה באמצעות כתיבת שירים‪ .‬״היא‬
‫מאושפזת‬
‫מירי הייתה‬
‫סיפרו‬
‫לו‬
‫‪$DN‬‬
‫הוא שאל מתי תהיהלנו אמא חדשה‬
‫תקופת מה‬
‫לנו‬
‫הם‬
‫בהוד־השרון‪.‬‬
‫איר‬
‫ולמחרת בחר ללכת לבית ספר״‪.‬‬
‫דאגה‬
‫תמיד‬
‫מירי‬
‫אף פעם לא הייתה אמנותית‪ ,‬אבל‬
‫במרכז הרפואישלוותה‪.‬לאחרונה‬
‫להם‬
‫והתעניינה‬
‫אין קושיגדול יותר מאשר להס־‬
‫‪$TS1$‬להסביר‪$TS1$‬‬
‫בשירים היאהצליחה לאתר את המח־‬
‫‪$TS1$‬המחשבות‪$TS1$‬‬
‫קבעו הרופאים כי היא כשירהלחזור‬
‫בהם כפרטים‪ .‬היא לא העריכה את‬
‫ביר‬
‫שבות‬
‫עצמה מספיק‪ .‬כולם אמרועליה רק‬
‫‪$DN2$‬להסביר‪$DN2$‬לילדים קטנים מדוע אמם לא‬
‫‪$DN2$‬המחשבות‪ $DN2$‬שלה והיא כתבה דבריםנפל־‬
‫‪$TS1$‬נפלאים‪$TS1$‬‬
‫לשגרת חייה‪ ,‬אך ציוועליה להמ־‬
‫‪$TS1$‬להמשיך‪$TS1$‬‬
‫תשוב עוד הביתה‪ .‬״הבת הגדולה‬
‫מתחילה לשאול שאלות מעשיות‬
‫כמו מה יעשו עם הבגדים ועםהטל־‬
‫‪$TS1$‬הטלפון‪$TS1$‬‬
‫כתבה מירי שירים לילדיה‪ .‬בשיר "האוצרות שלי״‬
‫הדיכאון‬
‫תקופת‬
‫לאורך‬
‫‪$DN2$‬הטלפון‪ $DN2$‬של אמא‪ ,‬איך היא ואחיה‪ ,‬יסתד־‬
‫‪$TS1$‬יסתדרו‪$TS1$‬‬
‫פון‬
‫אחד לאחד אבנים‬
‫נכתב‪ :‬״ילדים שלי‪ /‬אהובים שלי‪ /‬אתם לי אוצרות‪/‬‬
‫רו‬
‫‪$DN2$‬יסתדרו‪$DN2$‬‬
‫כשאצטרךלנסועלחו״ל מטעם‬
‫■^^‬
‫״‪,‬‬
‫יקרות‪ /‬כל‬
‫אחד‬
‫מכם‬
‫מיוחדבמינו‪ /‬כל‬
‫אחד‬
‫ומלואו‪...‬״‪.‬‬
‫מכם לי עולם‬
‫העבודה ואיך הם יסתדרו עם השעות‬
‫עמוד ‪3‬‬
‫נמצא בעבודה‪ .‬היא‬
‫באחד הערבים‪ ,‬וכשהוא עלה‬
‫במדרגות הוא אמרלה‪ :‬׳את יודעת‬
‫‪$TS1$‬ואמרתי‪$TS1$‬‬
‫ואמר־‬
‫אחרת‪ .‬הרגעתי אותה‬
‫שאמא שלי קיבלה‬
‫כבר לא תבוא‬
‫אלינו‪ .‬עכשיו היא‬
‫נמצאת בשמים׳‪ .‬יש לו רמת הבנה‬
‫מסוימת של המצב למרות שהוא‬
‫לא לגמרי מבין‪ .‬ברור לי שעכשיו‬
‫הארוכות שאני‬
‫שהיא‬
‫אמרה‬
‫אמא‬
‫לא‬
‫תי‬
‫תי‪ $DN2$‬לה שעכשיו‬
‫רוצה‬
‫זה‬
‫לא‬
‫הזמן‬
‫איתה‬
‫לה‬
‫שתהיה‬
‫עלזה״‪.‬‬
‫איתי אף‬
‫מספר כי הגננת‬
‫הצעיר לקחה‬
‫אותו‬
‫אליה‬
‫ר״ר אילן טל‪,‬‬
‫לידה‬
‫אמורה להיות‬
‫חיים‬
‫דיכאון‬
‫מצבים‬
‫מתחלפים‬
‫פסיכיאטר‬
‫ומשפחה אבל‬
‫ממה‬
‫זה נדיר כי‬
‫הביתה‬
‫רוח‬
‫מצבי‬
‫לפעמים‬
‫הבן‬
‫אירוע‬
‫נשים‬
‫נפשיים‬
‫משמח של‬
‫מתארים לעצמנו‪.‬‬
‫חשות‬
‫לאחר לידה‪.‬‬
‫מומחה‬
‫יצירת‬
‫המציאות‪ ,‬לצערנו‪,‬‬
‫שאנו‬
‫עצבות‪,‬‬
‫דכדוך‬
‫קיימים סוגים‬
‫שונה‬
‫אין‬
‫של‬
‫אישה‬
‫[ולפעמים גם אצלגבר| לאחר הלידה‪.‬‬
‫״בייביבלוז״‪,‬‬
‫ובעברית‬
‫כלומר‪,‬‬
‫הנשים‬
‫מצב‬
‫שכיח‬
‫בעולם‬
‫מתייחס למכלול‬
‫אחוז מכלל‬
‫ביותר‪.‬‬
‫‪05-58‬‬
‫תופעות‬
‫השכיחות‬
‫לאחר לידה‪:‬‬
‫עצב‪ ,‬בכי‬
‫תכוף‪,‬‬
‫מתחלפים‪ ,‬בלבול‬
‫ועצבנות‪,‬‬
‫חרדה‬
‫נשים‬
‫קשיי‬
‫הדכדוך‪,‬‬
‫אחדים‪.‬‬
‫לאחר‬
‫המונח‬
‫בקרב‬
‫מצבי‬
‫רוח‬
‫ופחד‪ ,‬אי‬
‫בתיאבון‬
‫רגשית‬
‫ונפשית‪,‬‬
‫וירידה‬
‫בתיאבון‪.‬‬
‫המקרים‪,‬‬
‫אינם‬
‫בימים‬
‫שונים‬
‫חולפים‬
‫עד ‪15‬‬
‫אחוז‬
‫שלושת‬
‫הראשונים לאחר הלידה‪.‬‬
‫הסימנים‬
‫המופיעים‬
‫לסימנים‬
‫המופיעים‬
‫כוללים‬
‫מחשבות ייאוש‪,‬‬
‫[חוסר יכולתליהנותן‪,‬‬
‫עצבות‬
‫הפרעות‬
‫מחשבות‬
‫הם‬
‫ואנהדוניה‬
‫בשינה‬
‫ופיזית‪,‬‬
‫רוח ירוד‪,‬‬
‫אובדניות‪,‬‬
‫עצבנות‬
‫מופיעות‬
‫המלוות‬
‫בספקות או‬
‫תחושות‬
‫היכולת לטפל‬
‫ואכזבה‬
‫את‬
‫תפקודה‬
‫של‬
‫התינוק‪,‬‬
‫בדבר‬
‫רגשי‬
‫אשם‬
‫סימפטומים אלה‬
‫האם‬
‫בצורה יותר‬
‫מאשר ה״בייביבלוז"‪ ,‬ולכן‬
‫לפנות לאיש‬
‫פסיכיאטר‬
‫הדרך‬
‫נפוצים גם‬
‫מהתפקיד‬
‫משמעותית‬
‫חשוב‬
‫בו‪.‬‬
‫בדאגות‬
‫כאם‪.‬‬
‫ירידה‬
‫חרדות‬
‫אמביוולנטיות או שליליות כלפי‬
‫מגבילים‬
‫דומים‬
‫בדיכאוןרגיל‪.‬‬
‫בריכוז ובזיכרון‪,‬‬
‫ופרצי בכי‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫מפתחות דיכאון במהלך‬
‫במצב זה‬
‫תשישות‬
‫תוך ימים‬
‫אינו‬
‫נפשית‬
‫מצב‬
‫שונות‪,‬‬
‫אחרי לידה‬
‫נמצא כי‬
‫התסמינים של דיכאון לאחר לידה‬
‫ובתיאבון‪,‬‬
‫שהדכדוך יהפוך‬
‫ממש‪ .‬דיכאון‬
‫במחקרים‬
‫החודשים‬
‫מצביע על‬
‫מופיע‬
‫התסמינים הללו‬
‫לדיכאון של‬
‫מהנשים‬
‫נטעבעיניים דומעות‪ .‬״היא הייתה‬
‫שלאחר הלידה‪ ,‬וחולף‬
‫אם‬
‫באהלמיטה ומפריעהלה״‪,‬‬
‫נזכרה‬
‫אומרתלי‪ :‬׳תפסיקי‪ ,‬את מפריעה לי‬
‫ושלומית‪,‬‬
‫אחיותיה של מירי‪ ,‬נטע‬
‫‪$TS1$‬הילדים‪$TS1$‬‬
‫היל־‬
‫מספרות כי היא הייתה אמנם אחותן להיות בדיכאון‪.‬לכי תשמרי על‬
‫‪$DN2$‬הילדים‪ $DN2$‬למטה ותשחקי איתם׳״‪.‬‬
‫דים‬
‫הבכורה אך שימשה עבורן גם כחב־‬
‫‪$TS1$‬כחברה‪$TS1$.‬‬
‫כמה ימים ייתכן‬
‫נדיר‪:‬‬
‫"דכדוך לאחרלידה״‪.‬‬
‫מצב כזה‪.‬‬
‫שקט‪,‬‬
‫שינה‬
‫תי‬
‫‪$DN2$‬הייתי‪$DN2$‬‬
‫עם האירוע‬
‫הקשה הזה"‪.‬‬
‫במרבית‬
‫הראשונים‬
‫ואף‬
‫שונים‬
‫שיכולים להופיע אצל‬
‫מתארות‬
‫לא יודע איר להתמודד‬
‫וירידה‬
‫ומנהל הקליניקה לתמיכה‬
‫במשפחה‪ .‬״כשהיה לה רע‪ ,‬תמיד היי־‬
‫‪$TS1$‬הייתי‪$TS1$‬‬
‫קצת פחות נוכח בעבודה‪ .‬אני עדין‬
‫מכה חזקה והיא‬
‫לדבר‬
‫של‬
‫אצטרך להיות‬
‫יותר‬
‫לדבריהן‪,‬‬
‫רה‪.‬‬
‫‪$DN2$‬כחברה‪$DN2$.‬‬
‫בבית‪ ,‬אולי‬
‫מירי תמיר הייתה הדבק‬
‫לשם‬
‫הטיפולית‬
‫מקצוע‪ ,‬פסיכולוג‬
‫התייעצות‬
‫הנכונה‪.‬‬
‫או‬
‫והחלטה על‬