המורה הנשכח ש אה גו דברג – משה פרנק - שרה בן
משה פרנק – המורה הנשכח של לאה גולדברג שרה בן-ראובן עם פרסום יומני לאה גולדברג )ערכו רחל ואריה אהרוני (2005 ,ומכתביה )"נערות עבריות" ,ערכו יפעת וייס וגדעון טיקוצקי (2009 ,נגלו חיי הנפש המורכבים של המשוררת המיוסרת לקהל הקוראים הרחב .עבודה רבה הושקעה בעריכת היומנים והמכתבים .העורכים טרחו לציין את שנות לידתם ומותם של האנשים הנזכרים בהם ,הוסיפו פרטים על תפקידם ועל פרסומיהם וציינו את מהות הקשר בינם לבין המשוררת. שם אחד נותר יתום .לא נמצא בשני הספרים מידע ביוגראפי ,מלבד השם ,על האיש שתפס את המקום החשוב ביותר בליבה בשנות לימודיה בגימנסיון העברי על-שם שוואבה בקובנה שבליטא .היה זה המורה הנערץ משה פרנק .מיומניה של גולדברג מתגלה שהנערה המתבגרת הייתה מאוהבת עד כלות באיש ,במשך חמש שנים תמימות ,מגיל 15עד ) 20בשנים 1926עד .(1931בשל כך הייתה למשה פרנק השפעה מכרעת על בגרותה הרוחנית .הוא עיצב את אישיותה של גולדברג ותרם רבות להתפתחותה כמשוררת .בדרכו המייסרת והמיוסרת ובעושר הידע התרבותי שלו הצליח להטמיע את עולמו הרוחני בעולמה הנפשי .עם עלותה ארצה ,הפכה גולדברג לדמות מרכזית בעשייה הספרותית בארץ .פרנק ,שעלה ארצה שלוש וחצי שנים לפניה, הוסיף לעסוק בהוראה והעמיד תלמידים הרבה .על חלקו של פרנק בעיצוב אישיותה הספרותית התוודתה גולדברג לאחר שנים במאמר שתרמה לקובץ "היכל ששקע" על הגימנסיון העברי בקובנה )ערך ישראל יבלוקובסקי ;1962 ,עמ' .(126 להלן יוצג מידע על חייו ודמותו של פרנק ,על מורשתו הרוחנית ועל הערכים שהשכיל להטמיע בעולמה של גולדברג ,בתקווה שבמהדורות הבאות של יומניה ומכתביה יהיה למורה הנשכח גם שם וגם ביוגראפיה. משה פרנק נולד ב 10-בינואר 1894בעיירה איזבלין )הסמוכה לוולקוביסק( 70 ,ק"מ דרומית- מזרחית לגרודנה )אז ברוסיה ,היום בבלארוס( .הוא הגיע ארצה לראשונה בשנת ,1914כדי ללמוד בסמינר למורים מיסודו של דוד ילין בירושלים ,במטרה להכשיר עצמו להיות מורה לספרות עברית ולהיסטוריה יהודית .שהותו בארץ נקטעה לאחר כמה חודשים ,בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה .פרנק נאלץ לחזור לרוסיה בעיצומם של הקרבות .סמוך לסוף המלחמה החל ללמד בבתי-ספר תיכוניים בגרודנה ובוירבלן שבליטא .בשנים 1922עד 1924 נטל פסק-זמן מההוראה כדי ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה של ברלין. בשנת 1925הצטרף פרנק לחבר המורים בגימנסיון העברי בקובנה .שם הכיר את התלמידה לאה גולדברג .הוא לימד אותה בשנים 1926עד ,1928בהיותה בת 15עד .17הגימנסיון בקובנה הוקם בשנת 1920בהנהלתו של איש החינוך הנערץ מגרמניה דר' משה שוואבה )לימים ,רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים( .כשעלה האיש ארצה ב ,1924-מילא את מקומו דר' אהרון ברמן )מ 1937-עד ,1964מנהלו של "תיכון חדש" בתל-אביב(. 1 רמזים ראשונים לאהבתה הגדולה של לאה לפרנק ,ללא אזכור שמו ,מופיעים ביומנה ב15- בפברואר :1926 "בזמן האחרון התגבר רצוני שיהיה לי איזה אדם יותר בכיר ממני ,אדם מעניין ,שהרבה ראה ,שידבר אתי כמו מדבר הוא עם מכריו הגדולים ,ולעתים קרובות ייתן עצה וילמדני לגלות איזה דבר ...בגימנסיה נוצרה סקציה ]חוג[ ספרותית .אני נכנסת אליה .אנו לומדים את ברנר. את הדבר הזה אני רושמת ,מפני שיכול להיות כי תהיה לי איזה בחינה ויכול להיות שלא ,אבל עתה אני יראה עוד להתחיל לכתוב אודות עצם העניין". את החוג לספרות ,שפעל מחוץ לתוכנית הלימודים הרגילה ,הקים משה פרנק .המורה לספרות במסגרת לימודי החובה היה המשורר נתן גרינבלט )גורן( .הוא הוציא לאור את הדו-שבועון "נתיבות" ,בו פורסם שירה הראשון של גולדברג .הסופרים הוותיקים פיירברג ומאפו שעליהם לימד גרינבלט לא עוררו את התעניינותה של לאה .לעומת-זאת משכו את תשומת ליבה הסופרים הצעירים יותר שהציג פרנק בפני שומעיו בחוג לספרות .תחילה הציג פרנק את גנסין ואת ברנר. מאוחר יותר הציג את עגנון ואת חוברות "הדים" ,בהן נדפסו שיריו של שלונסקי .התלמידים הצטרפו לחוג מרצונם החופשי .הדבר הקנה למשתתפים בפגישות תחושה של קדושה .טעמו הספרותי של פרנק השפיע על תלמידתו המאוהבת ,שספגה את רעיונותיו ואחר-כך הטמיעה אותם בשיריה .הוא למעשה לא רק קרב אותה לסופרים שהציג בפניה ,אלא גם הרחיקה מסופרים שלא מצאו-חן בעיניו .ב 27-באפריל 1926כתבה ביומן: "מחר סקציה ...טוב .מחר ילמדו את ]זלמן[ שניאור ...אני כל-כך אוהבת את שניאור... ואותו ...אני נתתי לו את הספר". כעבור שבוע ,ב 5-במאי ,הוסיפה" :בשבת הייתה הסקציה האחרונה .הוא אינו אוהב את שניאור, ובכל זאת היה מעניין" .מאז לא נזכר יותר שניאור ביומניה .לעומת זאת ,עתיד גנסין להשפיע על יצירתה כל ימי חייה .גולדברג הקדישה לו ב 1936-שיר בשם "אורח". ב 26-במרץ 1926הודתה לאה לראשונה ביומנה במי היא מאוהבת: "אדם לא צעיר ,בן 30שנה ]פרנק היה אז בן .[32אדם כנראה לא יפה )אני כבר לא מבחינה אם הוא יפה או לא ,מפני כשהפנים נעשים אהובים יותר ,יודעים שהם כאלו ולא אחרים ואי אפשר לראות את החסרונות והמעלות( והעיקר שהוא אינו מכיר אותי כלל ,אני אינני מכירה אותו כלל ,ואינני יודעת אם הוא טוב או רע .אני רק יודעת שהוא אדם אינטליגנטי ,שמבין היטב בספרים ...הוא משה פרנק .איזו שטות עשיתי .מי מבקש ממני? הרי זה נורא ,והעיקר טפשי". תלותה של גולדברג בפרנק עברה כמה שלבים .כשהייתה בת 15התקשתה עדיין לעצב את אישיותה .ב 18-ביוני 1926האשימה ביומנה את הספרים הרבים מהם היא מושפעת ,בכך שאין לה הכוח להתקומם לבד נגד כל מה שהעניקו לה הספרים .באחת משיחותיה עם פרנק אמרה לו: "לפעמים ,כשאני כועסת על עצמי ורוצה אני לעשות אנליזה של רגשותי ואופיי ,נדמה לי כי כולי מ ֵס ֶפר ,שאין לי דבר משלי" .על כך ענה לה פרנק: "את צריכה להשתדל להשתחרר מההיפנוזה של הספרים .את צריכה להתלמד לשנוא סופרים אחדים שערך ספרותי יש להם ,אמנם!". גולדברג הודתה כי שיריה הראשונים אינם מקוריים והיא חוששת להראותם לפרנק ,שמא יפסול אותם ואז תחדל לגמרי לכתוב שירים .על כן מיעטה בקריאה בספרות יפה והתרכזה בלימוד ספרי התנ"ך האהובים על פרנק .בהזדמנות אחרת גילתה כי "בזכותו ידעתי על פה את כל ספר קהלת ושיר השירים ופרקים שלמים בספר שופטים ומלכים" )"היכל ששקע" ,עמ' .(133 2 שנה אחרי-כן ,החלה גולדברג לחוש שהמורה האהוב מפריע לה להבליט את רעיונותיה שלה .על כך כתבה ב 9-באוקטובר :1927 "אני יראה לצטט יותר מדי תהילים .אך יש בהם מילים נפלאות שיודעות כל-כך יפה לסמן הכנעת לב זו .אני ירֵאה לחזור יותר מדי את ]על[ המילים שלו .אני גם כך חדלתי לדבר במילים שלי .הכול מה שיש בי – שלו". גולדברג היטלטלה בין שני קטבים .מחד גיסא נשבתה בדבריו של פרנק ונסחפה בעקבות טעמו הספרותי .מאידך גיסא רצתה להבליט את ייחודה באופן בו תחיה ותיצור בעתיד .באותו יום כתבה: "אני חולמת שאחרי הרבה שנים אני אפגוש אותו בעיר רחוקה והוא לא יכירני ואני אקרא אותו בשמו ,אז ייגש אלי ויזכור 'לאה' .אני חולמת שיעברו הרבה שנים ,אני אחיה – שקטה ויוצרת – את חיי עד תומם ...שבעתיד אכתוב ספר נפלא בדבר ...הילדה שחלמה הרבה... שאהבה ושאהבוה גם היא ,ושבמשך כל חייה הייתה בודדה מאוד". כל זאת כתבה נערה בת !16כבר אז ידעה שתמיד תהיה בודדה ותמיד תאהב מישהו. הערצתה של גולדברג לפרנק ידעה עליות ומורדות ,בהתאם למצבי רוחה .הדמיון היוצר שלה דחף אותה לאידיאליזציה של הדמות .ב 28-בינואר 1928כתבה ביומנה: "היום ראיתיו באיזה אור מיוחד ,אחר מאשר תמיד .הוא נראה לי כל כך גדול ואחר. נבדל לגמרי מכל אלה שסביבו .כאילו היה סביבו איזה מעגל קסמים שאיש לא יוכל להיכנס לתוכו .הוא היה כה נפלא באותה שעה .ככה רוצה אני לזכור אותו תמיד". אולם ב 21-במרץ ,1928כאשר הבינה גולדברג כי פרנק יודע שהיא מאוהבת בו ,נראו הדברים בעיניה באור אחר: "מכאן אותה הקורקטיות ,אותה הקרירות המיוחדת ביחס אלי .זה מבאר את הכל .אין ספק כי כל זה לא נעים לו מאד ,והדבר הכי טוב שהייתי יכולה לעשות זה לשחרר אותו בכלל מעצמי ". ערב השיעור האחרון עם פרנק ,שהתקיים ב 29-באפריל ,1928כתבה לאה גולדברג: "מחר בפעם האחרונה שיעורו .פעם אחרונה בחיים! כל-כך מוזר .מחר נגמר זה אשר לא היה מעולם ,ועל זה מה שלא היה מעולם אני מתאבלת .היום פגשתיו ולא היה דבר .כמו תמיד. רק עבר ,הביט ודרש בשלום .מפני שכל האנשים מביטים ודורשים בשלום בעוברם .לא יותר". לאחר סיום לימודיה בגימנסיון נאלצה גולדברג להמתין במשך שנתיים בליטא ,לקבלת מלגה ללימודים באוניברסיטה של ברלין .כך הזדמן לה לשוב ולפגוש את פרנק מדי פעם .ב3- בנובמבר 1928כתבה: "השבת הייתי בחברתו ערב שלם .הוא ליווני הביתה ,דיברנו הרבה .הוא אמר לי כי ברצונו לנסוע מכאן .כי לא התאקלם בקובנה ויוכל להיות כי אחרי שנה-שנתיים הוא יעזוב אותנו ,ויכול גם להיות שיעלה ארצה". אהבתה הנכזבת לפרנק הוסיפה לייסר את גולדברג במשך כל ימי שהותה החונקת בקובנה .ב11- בינואר 1930כתבה בייאוש: "אתה ,משה פרנק ,היחיד הרחוק שלי .אתה אשר יודע את אהבתי הרבה ואת תוגתי הגדולה ...אני אוהבת אותך ,אני נשרפת על מדורתך ...אני כאונייה נטרפת ואתה אינך שומע את קולי – קול טובע". 3 ב 11-ביוני 1930הוסיפה וכתבה: "אני רוצה לפגוש אותך מחר בערב .אל תכזיב את תקוותי! יחידי שלי ,היום דיברתי אודותיך בפשטות .לא היה נוקף הלב .דיברתי כדַּברי על עצמי ,הלא אתה עכשיו למרות רצונך, במקצת – אני". כאשר הרגישה בודדה ועצובה בימיה הראשונים בברלין ,חיפשה גולדברג ניחומים בספר קהלת, שהיה אהוב עליה ועל פרנק .בשיר המופיע ביומנה ב 29-בדצמבר 1930כתבה: "השנה נוטה למות ,יש מה לזכור. הערב דפדפתי בקהלת. שתיתי עד תם את יאושו השלו. לי נדמה לפרקים שאתה כתבת את הספר הנוגה". ספר קהלת הוסיף להעסיק את דמיונה של לאה בעתיד .לאה נשאבה לתכנים של הספר ודמותו של קהלת נטמעה בעיניה בדמותו של פרנק .במיוחד בלט הדבר ב"שירי סוף הדרך" שנכתבו ב- .1954 ב 1931-נפרדו דרכיהם של השניים ,כאשר פרנק עלה ארצה וגולדברג נסעה לברלין .בברלין דעכה סופית אהבתה של גולדברג לפרנק .כשנשמטה מידה משענת האהבה ,הלכה וקטנה אמונתה בעצמה .ב 7-ביולי 1931כתבה: "איני יודעת מה היה לי .איני עובדת כפי שחפצתי .כתבתי מעט מאוד במשך הזמן .הראש אינו עובד .אין רעיונות .הרגשות פחותים ...דבר מה חסר בי .אני באיזה מובן שהוא בעלת מום". אהבתה לפרנק היפרתה בשעתה את שיריה הראשונים של גולדברג .עשרה שירי אהבה נכתבו באותה תקופה .אופיינית לכולם האווירה הנוגה ,בה האישה היא האוהבת והגבר אינו מודע לה או מתרחק ממנה ביודעין .משחדלה לאהוב את פרנק ,כתבה ב 22-בינואר " :1932אינני יכולה כבר מזמן להקדיש לו שירים" .בשל השיממון והפסימיות שפשטו בליבה ,הוסיפה וכתבה ברוח קהלת: "אני ענייה בכל בעולם הזה ,מפני שאין לי עתה אף ערך אחד שלם ובטוח .לי אין מטרה! אין אהבה .אין אמונה .אין דבר .האיכפת לי עוד גורל הספרות העברית? היש לי עוד כישרון להתלהב?". השיממון והאכזבה הובילו את גולדברג להחלטה גורלית בתום שנה וחצי בברלין .היא עברה באביב 1932לעיר בון והתקבלה למכון למזרחנות של אוניברסיטת בון ,לעשות שם את עבודת הדוקטורט שלה ,שאת כתיבתה השלימה בתוך שנתיים .כשעלתה ארצה בראשית 1935 והחלה מיד להשתלב בעשייה התרבותית ,לא הייתה גולדברג מודעת לתלאות שעברו על משה פרנק בהחליטו לעלות ארצה. כהכנה לחייו החדשים בארץ ,בטרם ייקלט במערך ההוראה ,שאף פרנק להתקבל כסטודנט לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים .לשם כך נאלץ לעסוק בכתיבת בקשות לאישורים שונים ,ולהצטייד במכתבי המלצה .בעיזבונו של פרנק נשתמר מכתב המלצה שקיבל בספטמבר 1931מהגימנסיון בקובנה בחתימות המנהל יואל ברוצקוס וסגנו דר' אהרון ברמן .וזה לשון מכתב התעודה: 4 "מעידים אנו בזה כי מר משה פרנק שמש במוסדנו בהוראה במשך שש שנים רצופות )משנת 1925עד היום( .מקצועותיו היו עברית וספרותה ,ספרות כללית ,היסטוריה עברית וכללית בכל המחלקות. מר מ .פרנק הצטיין במסירותו הגדולה לעבודה ,בידיעותיו הרחבות והעמוקות בכל ענפי היהדות והספרות העולמית ,בכשרון הוראתו הבלתי מצוי וידע לחבב את הלימודים על התלמידים .הוא היה משקיע כחות נפשיים רבים בעבודתו הפדגוגית והיה מתכונן ברצינות לכל שעור ובפתוס שלו משך את לבות התלמידים אל המקצועות שאותם הורה. מר מ .פרנק היה אחד המורים העברים הכי מעולים שבליטא ועכשיו הוא עולה ברצונו לארץ. בטוחים אנו ,שימצא גם בארצנו כר נרחב לעבודה פדגוגית הראויה לו". מכתב התעודה נשלח אל "האגודה לקידום הידע בקרב יהודי קובנה" ,שהתחייבה לשלם את דמי מחייתו של פרנק במשך שלוש שנות לימודיו בירושלים ,בסך 4לא"י לחודש .מהאוניברסיטה בירושלים התקבל מכתב המאשר את קבלתו של פרנק ללימודים בחוג לפילוסופיה, האוניברסיטה התחייבה לעשות את ההכנות הדרושות לקבלת סרטיפיקט עבורו לעלייה ארצה. מיום שעלה משה פרנק ארצה ב 1931-ועד קיץ 1935היה שקוע בלימודי הפילוסופיה בהר הצופים) .הסטיפנדיה שלו הוארכה בארץ בשנה נוספת( .פרופסור הוגו ברגמן היה מורו הנערץ והוא הפך לאסיסטנט האהוב שלו .לצדו היה עוד אסיסטנט ,צעיר ממנו ,נתן רוטנשטרייך שמו ,שעלה ארצה ב .1932-בניגוד לפרנק ,השלים רוטנשטרייך את כל תאריו בירושלים, התקבל לסגל הבכיר של האוניברסיטה ב 1949-ושירת כרקטור האוניברסיטה בשנים 1965עד .1969 את עבודת הגמר שלו הגיש פרנק עם תום לימודיו .נושא העבודה היה 'קהילות אשכנז ובתי דיניהן מהמאה הי"ב ועד סוף המאה הט"ו' .ההיסטוריון פרופ' יצחק ּבֵער ,שהיה אחד משופטי העבודה ,כתב בחוות-דעתו כי זו עבודה מצוינת היכולה להתקבל כעבודת דוקטורט ולא רק כעבודת גמר .עבודת הגמר ,שפורסמה כספר בהוצאת דביר ,בתרצ"ח ) ,(1937משרתת עד היום חוקרים המתעניינים בנושא. כשבוע בלבד לאחר עלייתה ארצה ,נתקלה לפתע לאה גולדברג בפרנק באחד מרחובות תל- אביב .במבטה המפוכח ,ראתה מולה את פרנק בעיניים אובייקטיביות ,ללא אידיאליזציה .על הפגישה סיפרה לאה לחברתה מינה גולדברג-לנדוי )"נערות עבריות" ,עמ' :(204 "יש לו עוד אותו כשרון-ההתלהבות ,שהינהו כל כך מוזר .יש פרזות מצלצלות הצורבות את האזן .לי מוזר קצת .הוא בטח אדם מעניין גם היום .אבל הוא קצת אקסטרן אינטליגנטי מאוד מלפני המלחמה ואני ...בגרתי .אני יותר סקפטית ממנו". בשנת 1935חל מהפך בחיי פרנק בן ה .41-הוא נשא לאישה את דר' ברכה קנטור ,רופאת- ילדים מקובנה .הזוג השתקע בדירה ברח' מלצ'ט 37בתל-אביב .שם נולד ב 1937-בנם היחיד יעקב )לימים פרופ' יעקב דרורי ,קרדיולוג ,שתחום התמחותו שיקום חולי-לב( .לאחר הלידה, הפסיקה האם לעסוק ברפואה והתמסרה לגידול בנה עד הגיעו לגיל .11אחר-כך עבדה כרופאת- ילדים בקופת-חולים )כללית( עד פטירתה ב.1964- 5 במשך שבע שנים ,מ 1935-עד ,1942כיהן פרנק כמורה בגימנסיה בלפור בתל-אביב .בתום אותן שנים הרגיש צורך לקבל ולא רק לתת .את רוחו הסוערת רצה להשקיע בלימודים וברכישת ידע .לכן עלה שוב לירושלים והתקבל ללימודי ההמשך במחלקה לפילוסופיה בהר הצופים ,בהיותו כבר בן .48שנתיים שקד שם על לימודיו והשקיט את רוחו בדברי חוכמה. בשנת 1944שב לגימנסיה בלפור ,בה לימד עד .1947 בקיץ 1947החליטה עיריית תל-אביב לרכוש את גימנסיה בלפור .הגימנסיה הפכה לחלוצת המערכת הציבורית של בתי-ספר תיכוניים שהוקמה בעיר מאוחר יותר .ביה"ס תיכון עירוני א' הפך עד מהרה לתיכון היוקרתי והמבוקש ביותר בתל-אביב .רבים מבוגרי המחזורים הראשונים שלו תפסו מאוחר יותר עמדות מפתח בחיים הציבוריים ,המקצועיים והאקדמיים בארץ. משה פרנק )ששינה את שמו למשה דרורי עם הקמת המדינה( צורף לסגל תיכון עירוני א' ,בו לימד כמורה לתנ"ך עד יציאתו לגמלאות .למרות שחלפו יותר מעשרים שנה מאז שלימד את לאה גולדברג בקובנה ,לא השתנתה שיטת הוראתו .הוא נהג כמרצה באוניברסיטה ,לא כמורה בתיכון .תלמידיו הרבים זוכרים את שיעוריו כחוויה .היו כאלה שנהנו מה"מה" ,והיו שנהנו מה"איך" .כדי למשוך את תשומת-לב התלמידים נהג להפתיע אותם בתנועותיו ובאמירותיו. הספר האהוב עליו )מלבד קהלת( היה ספר איוב .את השיעור הראשון על איוב היה פותח בהפנותו גבו לכיתה ,כשגיר בידיו ,כדי לשרטט לרוחב הלוח סימן שאלה גדול .את השרטוט ליווה בהכרזה" :ספר איוב הוא סימן-שאלה אחד גדול!". שני ספרונים קטנים נשא פרנק עמו בכיסי מעילו ,בצאתו מביתו לעבודה .אחד מהם היה ספר תנ"ך זעיר .השני היה פנקס הציונים שלו ,בו נכתבו ציוני כל התלמידים במחזורים שלימד .העיון בפנקס זה )שנשתמר בעיזבונו( מגלה שפרנק לא היה נדיב בחלקו ציונים ,בלשון המעטה .הציון "מספיק" ,שזכו בו כמה מגדולי הדור ,היה ציון מכובד בהחלט" .טוב" נחשב לציון מעולה. "טוב-מאוד" היה שמור רק ליחידי-סגולה .אחד הזוכים בכבוד הזה היה התלמיד דן מירון ,בוגר מחזור ד' ) .(1952מירון ,שהחל כבר אז לעסוק בכתיבת ביקורות ספרותיות ,פנה יום אחד לפרנק באמצע השיעור ושאלו ,מה דעתו על "חרבת חזעה" של ס .יזהר .להפתעת כל הכיתה פתח פרנק מיד ,ללא הכנה ,בהרצאה מקיפה ומעמיקה על הספר .בוגר אחר של מחזור ד' ,שזכה גם כן ב"טוב-מאד" ,היה פרופ' יצחק שרב )לימים ראש ביה"ס למינהל באוניברסיטת קולומביה בניו יורק( .שרב שמר במשך שנים על קשר ידידות עם פרנק ובא לבקרו בביתו. כמה משיטות ההוראה של פרנק ,בהן נקט עוד בקובנה ,אומצו על-ידי תלמידתו לאה גולדברג, בעת שעבדה כמורה בגימנסיה "שלווה" בתל-אביב ב .1935-כמוהו ,נהגה להרצות בפני התלמידים ובתום השיעור אספה את תיקה והלכה מבלי להחליף מילה עם איש. בשנת ,1939ארבע שנים לאחר עלייתה ארצה ,מצאה לאה גולדברג אובייקט חדש לאהבתה בדמותו של המשורר אברהם בן-יצחק )סֹונֶה( .בן-יצחק פרסם בחייו 11שירים בלבד, אולם גולדברג ראתה בו את מבשר המודרניזם בשירה העברית החדשה .ניתן למצוא דמיון, במובנים שונים ,בינו לבין פרנק .שניהם היו מבוגרים ממנה )בן-יצחק היה מבוגר מלאה ב28- שנה( .שניהם היו רחבי-אופקים ובעלי ידע רב .שניהם היו ענווים ומצניעי-לכת .רבים ראו בהם הבטחה גדולה שטרם מומשה במלואה .בקרבתם חשה גולדברג כגימנזיסטית מאוהבת .אך היו גם הבדלים משמעותיים .גולדברג תמכה בבן-יצחק בנפלו למשכב והוסיפה לאהבו ולהעריצו גם 6 לאחר מותו .היא עשתה רבות לפרסמו ,בכך שלימדה את שיריו באוניברסיטה והנציחה את שמו בספר שיצא לאור שנתיים לאחר מותו )"פגישה עם משורר" .(1952 ,בפתח הספר כתבה: "אי אפשר להשכיחו כאשר חפץ ...ואי אפשר שיחלוף וישתכח כשנחלוף ונישכח מלב אנחנו ...ובתקווה מעטה ,שאולי יעלה בידי למסור מקצת דמותו הרוחנית של המשורר אני כותבת את הדפים האלה". באותה שנה ) (1952החלה דר' לאה גולדברג ללמד ספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים .תלמידיה זוכרים את שיעוריה כמעניינים ביותר .מאות היו נוהרים לאולם ההרצאות בגבעת-רם ,לשמוע כיצד היא מנתחת את "הקומדיה האלוהית" של דנטה ,או את שירי בן-יצחק. שקט מתוח שרר באולם ההרצאות ,כשדבריה נקטעו מדי פעם על-ידי שיעולה הטורדני. רק בשנת 1962מצאה פרופ' לאה גולדברג לנכון לפרוע את חובה למורה שהשפיע עליה יותר מכל מוריה שלימדוה בקובנה .ארגון בוגרי הגימנסיון העברי בקובנה ביקש אז את מורי הגימנסיון ותלמידיו ששרדו ,לכתוב זיכרונות לקובץ ספרותי שיוקדש ל"היכל ששקע" .שמו של משה פרנק לא הופיע ברשימת הנענים לפנייה .אולם גולדברג העדיפה לספר עליו במאמר שתרמה לקובץ .את אשר עשתה לבן-יצחק בספרה "פגישות עם משורר" ,החליטה לעשות לפרנק במאמרה 33 ,שנה לאחר סיום לימודיה בגימנסיון .דבריה ,הסוקרים את הקשר בינה לבין פרנק ,מצביעים בגילוי-לב על השפעתו של פרנק על עבודתה הספרותית )"היכל ששקע" ,עמ' :(133 "משה פרנק לא היה מורה נוח לתלמידים .בעצם היה מרצה ולא מורה ודבריו הגיעו רק אל המעונינים באמת ואל המוכשרים ביותר .התלמידים הבינוניים והרעים ספק אם למדו ממנו משהו .אף כי גם הם ישבו לעתים מוקסמים מכוח דיבורו .אבל אלה שהענין היה חשוב להם, אלה קיבלו ממנו דברים שלא חלמו עליהם תחילה כלל .בזכותו ידעתי על פה את כל ספר קהלת ושיר השירים ופרקים שלמים בספר השופטים ומלכים ...פירושיו היו כה מקוריים ומלהיבים שהפסוקים הלכו מאליהם כמהות לתוכנו ואי-אפשר היה לשכחם .ואכן ,לא שכחתי עד היום את הערתו על ההומור המצוי בספר שמשון 'כאילו עגלונים סיפרו זאת בבית-מרזח' – אמר ,וזהו המשפט שממנו צמח כעבור שנים הרבה מחזור שירי 'אהבת שמשון'". מחזור השירים "אהבת שמשון" פורסם ב 1948-בחוברת "מולד" הראשונה .העגלונים עליהם דיבר פרנק הפכו במחזור לַגּמָלים ול ַחּמָרים ש"לצון חמדו" ,ובית המרזח הפך לפונדק .בשיר הרביעי במחזור ,בשם "הדבש" ,הציגה גולדברג את פתרון חידתו של שמשון: "וילך ,ופתרון חדש בחידה כתולעת בפרי: האשה מתוקה מדבש והיצר עז מארי". מהיכן שאבה גולדברג את הרעיונות שהרמן גּונְ ֶקל ואוטו אייס ֶפ ְל ְדט העלו במחקריהם ,אם לא מ'גרסתא דינקותא'? פרנק ,שהיה בקיא בספרי הפרשנים הגרמנים ,הלך בעקבותיהם והסביר לתלמידיו כי פתרון החידה האמיתי הוא – האישה .הפתרון המקראי לחידה תמוה .אין זה סביר ששמשון יציג בפני הפלשתים חידה בלתי-הוגנת שפתרונה ידוע רק לו .הפירוש שהביא פרנק בדבריו לתלמידים נרמז בסימבוליזם הארוטי .תולעת הפרי מכרסמת את פרי האהבה כשם שבעל היצר הטורף ייטרף על-ידי אהובתו .הראייה לכך שגולדברג התכוונה לפתרון זה ,ולא לפתרון המקראי ,טמונה בשימוש שעשתה בדימוי ה'תולעת בפרי'. 7 על אהבתה לפרנק אין כל זכר במאמרה – להוציא רמז אחד סתום .בספרה באחרית דבריה על אודות הסקציה לספרות שייסד פרנק )"היכל ששקע" ,עמ' ,(134תיארה את השפעתם של כתבי גנסין וברנר ששימשו לה "פתח להערכה חדשה ואחרת של הספרות" .את דבריה עליהם סיימה במשפט הקצר" :ומהם החלה האהבה". בשנת 1958יצא פרנק-דרורי לגמלאות .שנים חיכה בכיליון-עיניים לרגע הזה בו ייפטר מהכורח לעסוק בהוראה .עתה יוכל להיפנות לשתי המשימות המוצהרות שהועיד לעצמו :כתיבת ספר על הפילוסופים ברוך שפינוזה וקונסטנטין ברונר ,וקריאת הקלאסיקונים הגדולים בספרות העולמית בשפתם המקורית. שנים רבות ארכה חקירת כתביהם של שני הפילוסופים הדגולים והשוואה ביקורתית ביניהם. ספרו של דרורי" ,שפינוזה וברונר" ,יצא לאור ב 1966-בהוצאת 'מפיץ-הספר' .את קריאת הקלאסיקונים הגדולים סיים דרורי לשביעות רצונו ב .1969-כדי למצות עד תומה את משמעות דבריהם ,לא סמך על תרגומים .את שליטתו הרחבה בשפות רבות ניצל לקריאתם בשפת המקור. לאחר שהרגיש כי בוצעו כל משימותיו ,שכב יום אחד משה פרנק לישון במיטתו ולא התעורר יותר .הוא נפטר בתל-אביב ב 18-בנובמבר .1969בן 75היה במותו .תלמידתו לאה גולדברג הלכה לעולמה חודשיים אחריו ,ב 15-בינואר .1970בת 59הייתה במותה .זמן קצר לפני מותה התבשרה גולדברג כי זכתה בפרס ישראל לספרות .לטקס שנערך ביום-העצמאות תש"ל לא זכתה להגיע .הפרס נמסר לידי אמה צילה גולדברג. * * * ======= הערה: נוסח לא שלם של המאמר פורסם במדור "תרבות וספרות" בעיתון "הארץ" ,ביום ו' ,ה30- באפריל .2010 8 תמ' :1משה פרנק בקובנה ב,1925- בימים בהם הכירה אותו לאה גולדברג. תמ' :2משה פרנק ורעייתו דר' ברכה קנטור, בארץ ב ,1936-שנה לאחר נישואיהם. תמ' :3משה דרורי-פרנק ברגע דרמטי בשיעור בארץ ,בשנות ה 50-המוקדמות. תמ' :4משה דרורי-פרנק מרצה בשיעור בארץ ,בשנות ה 50-המוקדמות. ]התמונות באדיבות יעקב דרורי[ 9
© Copyright 2024