ברלין כמעבדת חופש
ברלין ,מרץ-אפריל | 2014ערב פסח תשע"ד | גיליון 10
את
חירותי
ברלין
כמעבדת
חופש
www.milestone-group.eu I +49 30 88 716 33 33
פרטים בעמ' 20
תוכן העניינים
שפיץ
ברלין ,מרץ-אפריל | 2014ערב פסח תשע"ד | גיליון 10
קוראות וקוראים יקרים,
אז אתם עוד כאן? למרות ש ?Berlin is over-או
שאולי השמועה עוד לא הגיעה אליכם?
למרבה הנוחות ,גם הפעם אפשר להאשים את
האימפריאליזם האמריקאי .זה התחיל בכתב
של המגזין רולינג סטון ,שזיהה יותר מדי תיירים
בברגהיין; המשיך בכתבה בניו יורק טיימס שהלינה
על פלישתם של אנשי מוזיקה אלקטרונית
מברוקלין לסצנה הברלינאית (תחת הכותרת
"ברוקלין על השפרה"); והגיע לשיא בפוסט
בפלטפורמת הבלוגים הפופולרית Gawker
("הרכילות של היום היא החדשות של מחר"),
שקבע נחרצות" :ברלין מאחורינו .מה הלאה?"
(?.)Berlin Is Over. What's Next
העיתונות הגרמנית ,למרבה ההפתעה ,אימצה את
הנרטיב בשתי ידיים .הSüddeutsche Zeitung-
חזר על הכותרת וקבע שהסאונד החדש של
ברלין הוא זה של גלגלי מזוודות התיירים .אפשר
היה אולי להאשים את העורכים ממינכן בקנאה
ובצרּות עין ,אלמלא גם ה Berliner Zeitung-לא
זו בלבד שסמך ידיו על הקביעה שברלין כבר לא,
אלא אף הוסיף "סוף סוף ובאופן בלתי הפיך".
ה Tagesspiegel-הצטרף גם הוא לחגיגה ותהה
אם עיר שרוצה להתפתח כלכלית יכולה להרשות
לעצמה לשמר צ'ארם אנרכיסטי.
אבל עד מהרה ,כמו שקורה לעתים קרובות
בסערות תקשורתיות בכוס בירה ,היוצרות
התהפכו :פתאום התברר שהרגעת ההייפ סביב
ברלין זה בעצם הדבר הכי טוב שיכול לקרות
לעיר כרגע .ובאמת ,ברלין נמצאת במקום
תדמיתי כל כך גבוה בשנים האחרונות ,שאולי
קצת פרופורציות רק יועילו לכל הצדדים .ראשית
למקומיים ,שחוששים שהעיר באמת תאבד את
הייחודיות שלה ותהפוך לעוד מטרופולין מערבי
בורגני; אבל לא פחות מכך גם לאלה שנוהרים אליה
מבחוץ ,מסונוורים מהפוסטר המעוצב לעילא של
המותג ,ואז מתאכזבים לעתים לגלות שבכל זאת
לא הגיעו לגן עדן.
ברלין רחוקה מאוד מלהיות ,overאבל היא גם
כנראה לא יכולה להכיל את הציפיות המוגזמות
ממנה .מה שמוביל אותנו לנושא הפותח של הגיליון
הזה ,שאמנם גובש לפני צהלת ההספדים ,אבל
במידה רבה מתכתב איתה .המעבר לברלין מלווה
אצל לא מעט אנשים בתודעת "מעבדּות לחירות".
לעתים קרובות ,תחושת החופש הזו מתומללת
באופן השוואתי :צריך כאן פחות כסף ,הקצב רגוע
יותר ,הוויקנד ארוך יותר ,החלוקה בין עבודה לפנאי
שפויה יותר .ובכל זאת ,זו בוודאי אינה כל התמונה.
החירות הברלינאית מורכבת ממיליוני פיקסלים
רגעים קטנים ותחושות עמומות יותר או פחות.והיא בוודאי אינה תלויה רק בכמות התיירים ו/או
הברוקלינאים בסצנת הטכנו.
לכבוד האביב (שהקדים ,ועל כך מגיעה לו תודה)
וחג הפסח המתקרב ,ניסינו להאיר -במילים
ובצילומים -כמה מהרכיבים הסודיים של
המתכון .ובמתכון כמו במתכון :גם למאכלים
קלאסיים יש הרבה וריאציות; לפעמים הם
מצליחים ולפעמים מתחרבשים; הם אישיים
אך בו-זמנית מחוברים למסורת כלשהי ולקהילה;
הם מגיעים עם טויסט או בלעדיו .בכל מקרה,
הם אף פעם לא .over
בהמשך הגיליון תמצאו כמובן עוד כתבות ומדורים,
בין השאר על כמה אירועים מעניינים שיתקיימו
בתקופה הקרובה :פסטיבל הקולנוע הישראלי,
פסטיבל הקולנוע היהודי ,ימי ספרות גרמנית-
ישראלית ,פסטיבל לימוד ,תערוכות ועוד.
שוב תודה לכל מי שלוקח חלק ביצירת ובהפצת
שפיץ ובכל מי שתומך בו בדרכים שונות
ומגוונות -מקרוב ומרחוק! הגיליון הבא שלנו
ייצא לקראת סוף מאי ,ובינתיים נשמח מאוד
להיות בקשר דרך עמוד הפייסבוק שלנו:
facebook.com/SpitzMagazin
04
חירותניקית
פרויקט חגיגי לפסח :סודות החופש הקטנים
נועה גולן ,דנה רוטשילד ,זאב אברהמי ,דוד
אברמוב ,יונתן ויצמן ,אור ראודנסקי ,נבות מילר,
עדנה הס ,דניאלה הורבין ,שירי פיינגולד ,קרן שלו,
אייל דינר ,אולף קונמן ,בועז ארד ,מרב מרודי
14תחשבו פופקורן
שני פסטיבלים ,הרבה קולנוע ישראלי
אפרת יהל
18ארזת לבד?
נירית בן יוסף 27 ,שנה בברלין ,עונה על השאלון
יואב ספיר
אביב שמח ופורח,
טל אלון
21סלון ספרותי
שמייח :סופרים ישראלים וגרמנים ישוחחו על דת ואמונה
תומר דותן
עורכת | Redakteurin
טל אלון | Tal Alon
עיצוב | Design
מיכל בלום | Michal Blum
הגהה | Schlussredaktion
אריאל מואטי | Ariel Moatti
פרסום | Anzeige
רוני רוזנמן | Roni Rossenman
יח"צ | PR
Philipp Horrichs
מו”ל | Herausgeber
Tal Alon, Spitz Magazin
Liegnitzer Str. 19 10999 Berlin
[email protected]
www.spitzmag.de
030 20896796
דפוס | Druck
Digital Media
Produktion, Berlin
Prinzessinnenstraße 26
10969 Berlin
להזמנת מודעות | [email protected] :לקבלת המגזין עד הבית (בברלין)[email protected] :
22הפינצטה | ישראלים ושות'
מדור אירועים ופרגונים
צילומי השער :בועז ארד ,אייל דינר ,דניאלה הורבין,
מרב מרודי ,שירי פיינגולד ,אולף קונמן ,אור ראודנסקי
23רגע של גרמנית
איך תאמרו בחן שלא הבנתם שום דבר
גדי גולדברג
24הפינצטה | שוטטות
דברים טובים לעשות בעיר
תמר גבלינגר
27הפינצטה | קולטורה
ההמלצות של Flux Kiritan
ניצן פרי-הר
29שפיצפלאץ
עמוד מנוקד לילדים
רויטל סקלי
30החרשן
אם לשואה היתה כתובת
יואב ספיר
את
חירותי
ברלין ,ערב פסח תשע”ד
ארץ המעברים דוד אברמוב
המעבר של בני ישראל מעבדות לחירות מונצח בסיפור יציאת מצרים באמצעות דימוי ויזואלי חזק ופנטסטי.
קריעת ים סוף לשניים הינה תמונה מרהיבה ומרוממת רוח ,הזכורה לכל ילד שנחשף לסיפור ,בין אם באמצעות
הטקסט ,איורי ההגדה או דרך סרטו של ססיל ב .דה מיל משנת ,1956״עשרת הדיברות״.
כבן לעם הנושא על גבו היסטוריה של נדידה ,החירות מוגשמת עבורי במיטבה לא במקום מסוים ,אלא
דווקא במעבר בין מקום למקום ,באותו איזור ביניים לא מוגדר .נסיעה אל חופשה או חזרה ממנה מייצרת
בי תחושת חופש יותר מהחופשה עצמה ,וכך גם רכיבה שגרתית על אופניים ברחובות העיר ממקום אחד
לאחר .למעשה ,אין כל הכרח שדבר מה בעל תוכן יתרחש מלבד המעבר עצמו כדי שאחווה הרגשת חירות
שתמלא אותי באנרגיות מחודשות.
מעבר אחד אל העבר השני.
נדמה לי שעל מנת לתפוש את מהות החירות נידונתי להתמיד בחציית גבולות ֶ -
אפילו יצרתי לעצמי בברלין משחק משובב למדי :להגיע מדי פעם לאיזור טרפטו אל הקו בו עמדה החומה
ולעשות שמיניות עם האופניים בין מזרח למערב.
אולם החירות שעליה אני מדבר אינה מתבטאת רק בחופש התנועה .לא לחינם מציין חג החירות את תחילת
האביב .מעבר ,גם בין עונה לעונה ,הינו אתר לשינוי ולמטמורפוזה .חירות אמיתית הינה האפשרות לשנות
צורה .למזג בין שפה לשפה.
המעבר שלי לברלין לפני כמה שנים לווה בתחושת חירות עצומה .הוא נבע מתאוות חופש וממשאלת שחרור.
אך בתום מספר חודשים ,עם אחרית ימי-המעבר ,לא נותר הרבה מאותה תחושה .אולי משום כך גם היום
אינני מתייחס אל ברלין כאל מושב קבע בהכרח .אין אני מבקש להיטמע בעם הגרמני .לא ניתקתי את עצמי
מהמקום שממנו הגעתי .אני חי פה ואני חי שם ,ואם התנאים יאפשרו זאת ,אולי בעתיד אחיה במקום שלישי.
ויחד עם זאת ,ברלין היא עבורי בית .כאן מצאתי את עצמי בן לקהילת מהגרים-נוודים שהתקבצו מקצוות עולם,
אנשים בני לאומים שונים ,דוברי שפות שונות ,החיים במעין ניסוי לבניית סדר חדש .קהילה שאינה תלוית מקום.
דור המבקש למתוח את מרחב המחייה שלו באמצעות מעברים קטנים ,המבטאים את חירותו בזעיר אנפיןˆ .
בניין משרדים נטוש .שער ,גדר ,ועוד שער .כניסה ,חושך מוחלט.
פנס .בקומה הראשונה עוד יש כמה חלונות שלא נופצו ומזרונים של
הומלסים ,אבל שאר הקומות בכאוס מוחלט .גרפיטי ,שברים ,שאריות
ישנות של חיים .שש קומות מובילות אותי לגג -ואז הכל משתנה
בבת אחת .מכוניות ,רכבות ,בניינים ,כיכרות -הכל שם ,אבל בדממה
מוחלטת .עיר ב .mute-פרופורציות .התבוננות .אוורור
נבות מילר
נחשפתי לראשונה לאדיר אוחיון בטלוויזיה,
כשהשתתף בכוכב נולד .בהמשך באתי
לראות את ההופעה הראשונה שלו בבארבי
בתל אביב ,לפני קהל קטן .עקבתי אחרי
קורותיו ,והתעצבתי לראות איך במקום
לנגן את המוזיקה שלו הוא רץ מעבודה
לעבודה כדי לשרוד .כשסיפרתי לו שאנחנו
עוזבים את הארץ ,הוא חזר הביתה ואמר
לאשתו ,אם עדנה וחומי יכולים לעשות את
זה בגיל שישים ,אז גם אנחנו
"החירות מוגשמת עבורי לא במקום מסוים ,אלא
במעבר ,באותו איזור ביניים לא מוגדר .אין כל
הכרח שדבר מה בעל תוכן יתרחש מלבד המעבר
עצמו ,כדי שאתמלא באנרגיות מחודשות"
עדנה הס
4
4
5
5
את
חירותי
ברלין ,ערב פסח תשע”ד
הקואורדינטה שלי זאב אברהמי
52°31'58.8"N 13°24'25.8"E
הפסקה לשלוק מהקפה.
הקואורדינטה הזו למעלה חשובה .היא חשובה כי
היא אינטגרלית לסיפור שלי ,ואולי גם של כמה
אחרים ,בקואורדינטות אחרות .היא אינטגרלית
כי היא הצנטרום של החופש שלי .כי בנקודה
הזו ,הקואורדינטה הגאוגרפית מתנגשת במאה
שבעים קילומטר לשעה בקואורדינטה של החיים
שלי ,ומהתאונה הזאת נוצר החופש שלי .הנקודה
שבה אני יכול להיות החרא בן אדם שאני בלי לחוש
רגשי אשמה.
אבל ,ברשותכם ,נגיסה קטנה בפרנצברוטשן ועוד
לגימה מהקפה.
לקח לי אוקיינוס של זמן העניין הזה של הקפה
בברלין .יש פה מקומות שהייתי שולח אותם לבית
הדין בהאג על פשעי קפה .ואחרי שמצאתי ,לקח
עוד זמן עד שהצלחתי להסביר איך עושים הפוך
(התפשרנו על אמריקנו ,דאבל אספרסו בלי קצף.
בלי קצף ,רבאק! ותמיד בכוס מזכוכית ,כי קפה
מקרמיקה מהנה כמו שוקולד נטול סוכר) ,ובסוף
התבייתתי על המקום עם הקואורדינטה למעלה ,כי
זה המקום היחידי שמצאתי בו קפה לעניין ,ועושים
הפוך אפילו שזה לא חלק מהתפריט ,ואני לא צריך
להסביר להם ,אחרי הפעם העשירית ,איך אני רוצה
את הקפה שלי .קפה זה לא חתונה .בן אדם צריך
לשתות אותו בדיוק כמו שהוא אוהב.
ואיך שאני לוקח את הקפה החוצה ,משחק זוויות עם
השמש ,קורא ספר ,ככה משתלט עלי החופש הזה.
וכמה שאני נהנה יותר ,כמה שהקרניים מלטפות יותר,
הספר מעמיק יותר ,ככה גם העומק של התחושה.
כל המהות שלי פה ,עצמי אומר לעצמי בלי להירגע,
זה החרא הכי מזוקק שיש.
הרי עצם השהות שלך פה מנוגדת לכל מה שאתה
מאמין בו ,ולכל מה שאתה מנסה להנחיל לילדים
שלך .השהות שלך פה היא ויתור אגואיסטי ,עם
תשלום שהוא גרוע יותר ממשכנתא .אתה הרי לא
צריך להיות פה .אתה צריך להיות שם ולהילחם,
לריב ולהתקוטט ,לצאת לרחובות ,ואפילו לשבות
רעב אם צריך ,במקום שהוא באמת שלך ,שאכפת
לך ממנו .ואתה יושב וקורא ספר .ומלקט שמש
כמו קבצן בפינה .ואפילו אם אתה לא מתעלם
מהכותרות ,הן אף פעם לא ממש מענייינות אותך.
ואתה מתעצב כל פעם מחדש מהכותרות שאתה
תמיד נשבע לא לחזור אליהן שוב.
ועדיין .חופש הוא חופש הוא חופש .אם איזה חכם טיבטי
לא אמר את זה פעם ,אז אני אקח על זה בעלות.
וברלין ,הפילגש שלי ,העיר שלפי אקסיומת הזמן שווה
כסף כולם בה מיליונרים ,נותנת לי גם את החופש
להוציא לאור את החרא בן אדם שאני ,ולהתקוטט
איתו ,ותמיד בלילה להפסיד לו בנקודה ,אחרי הארכה.
אני לומד לחיות עם זה .בצליעות .בבקרים ,כשאני
מחנך את מאיה לערכים מסוימים ,אני מרגיש את
הפרנצברוטשן מהול בקבס קל .אחרי זה ,אני נמנע
ˆ
איזה ארבעה-חמישה ימים ממראות.
( Selenבטורקית :בשורות טובות) ,בת ,20הגיעה לבדה מאיזמיר
לברלין לפני כחצי שנה .התחלתי לצלם אותה ,מעין יומן של
צעירה עצמאית שיודעת מה היא רוצה ,אבל גם מחפשת את
עצמה ואת הזהות שלה ,מנווטת בין החופש המוחלט שמציעה לה
העיר הגדולה לבין שלל לבטים ,מחויבויות וקונפליקטים פנימיים
דניאלה הורבין
הלכתי לכיוון הסטודיו שלי עם
חבר ,כשפתאום הופיעה מולנו
הזיקפה האורבנית הנהדרת הזאת.
רעיון כל כך פשוט ויפה ,לסרוג
כובעון לעמוד רחוב .המפגש איתו
גרם לי לעצור ולהתבונן ,להיות
מודע למרחב סביבי ,לצחוק ,וגם
לצלם כדי שאוכל לחלוק את
ההתלהבות שלי .פעולה קטנה
ושובת לב במרחב העירוני ,שהיתה
לה השפעה מוחשית עלי -פיזית
ומנטלית .רגע קטן של חירות
"וכמה שאני נהנה יותר ,כמה שהקרניים
מלטפות יותר ,הספר מעמיק יותר ,ככה
גם העומק של התחושה .כל המהות שלי
פה ,עצמי אומר לעצמי בלי להירגע ,זה
החרא הכי מזוקק שיש"
7
את
חירותי
ברלין ,ערב פסח תשע”ד
עיר מקלט דנה רוטשילד
כמי שנולדה וגדלה במדינת ישראל ,ההוויה היהודית שלי מוטלת תדיר
ולאו דווקא באורח מודע -תחת צלּה של המדינה היהודית ,הקשריההמדיניים והפוליטיים ומצבה העדכני .דווקא הפסיעה בFasanenstraße-
צופנת בחובה עבורי חוויה משחררת של הוויה יהודית ,של היות יהודי.
האיזור המערב ברלינאי הזה ,המאכלס שלל מופעים של בורגנות
גרמנית וצרכנות קפיטליסטית אוניברסלית ,היה פעם עיר מקלט לצעירים
יהודים מרדנים מרחבי היבשת האירופית .כאן חוו ולטר בנימין וגרשם
שלום את מרד הנעורים שלהם בבורגנות הגרמנית .פה התגורר ש"י
עגנון כשהשתמט משירותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה ,מהגר
צעיר ודלפון ממזרח אירופה הנחשלת .ובמורד הרחוב נמצא מרכז
הקהילה היהודית בעיר ,ובו בית כנסת שנחנך כבר ב 1912-במעמד
הקייזר וילהלם השני (בהמשך נשרף ב 1938-במעמד אספסוף נאצי,
ונפתח מחדש ב.)1959-
הנוכחות הזו נעדרת מחוויית ההגירה של רבים מהישראלים שהפכו את
העיר הזו לביתם .אם בכלל ,העבר של ברלין וגרמניה כרוך בשואה ,ואין
עוד מלבדה .כאילו שלא היו כאן מרקמי חיים יהודיים שלמים ,עבריים
ומבעבעים ,לפני היטלר .הנפח והרעש התקשורתיים שההגירה הזו
מייצרת מעידים ,אולי ,גם על התלישות התרבותית והרוחנית של
הקהילה הזו ,שעסוקה נואשות בהגדרת הזהות שלה ,על ההיאחזות
שלה במוכר ,בשיירי הגדרת הישראליּות החילונית ,או בהתנכרות
מוחלטת ,מוחצנת ומתריסה ,לישראליּות הזו ,והתמסרות ל"התבוללות".
לפחות במובן התרבותי .ומי שעזב כדי להתרחק מישראל מגלה שקל
יותר לעשות זאת כשיש מערך חלופי שיתחזק אותך ,כולל שפה ושלל
תת-תרבויות עם עומק ונפח משלהן .המלכוד :הישראליּות התוססת
הזו היא חדשה ,קוסמופוליטית ומעודכנת ,אבל היא מנותקת מהשפה
העברית ומהתרבות היהודית שבקירבה היא קיננה.
לא לא ,בשביל עברית אין צורך במדינת ישראל או בציונות .הרי דווקא
כאן ,בסביבה הגיאוגרפית והתרבותית הזו ,הקים בעל רשת חנויות הכלבו,
זלמן שוקן ,את הוצאת שוקן לתרבות ולהגות יהודית .ובכלל ,מי שיטרח
לפשפש מעט ,יגלה שאנחנו פוסעים במשעוליהם של צעירים ,תלושים
ומבעבעים ,שעברו לברלין בראשית המאה הקודמת ויצרו חלק נכבד
מנכסי צאן הברזל של התרבות העברית שלנו.
כך שמכל המקומות ההיסטוריים המטלטלים בעיר הזו ,דווקא האיזור
המודרני והמשופץ ,זה הסמוך להיכל הקודש האידיאולוגי של גרמניה
המערבית והמערב בכלל -ה ,KaDeWe-דווקא הוא מהדהד עבורי קיום
אחר ,משוחרר וחופשי של יהדות .משוחרר מהישראליּות ,המכסה נתח
גדול מהזהות של ילידיה ומרדדת חלקים מהזהות היהודית-ברלינאית,
ˆ
ומשוחרר גם מתחושת התלישות שמלווה הגירה .כל הגירה.
בהתחלה ,ברלין גרמה לי לתחושה קצת מוזרה
בבטן .מין הרגשה של "אתה מיוחד" או יוצא דופן
אפילו .אבל אחרי תקופה קצרה אתה מבין שאתה
בסך הכל זר בין זרים .במקום בו שלטה הגזענות
ושנאת הזרים ,פגשתי בקרנבל התרבויות השנתי
בקרויצברג -אולי התצוגה הכי מוחשית לניגוד בין
ברלין של אז לברלין של היום .באירוע הססגוני הזה
כולם מקומיים ,כולם אורחים ,וכולם חופשיים להיות
מי שהם באמת ,בגאווה ובלי פחד
הגעתי לברלין בהחלטה להשאיר
את הציפיות המוגזמות שלי מעצמי
מאחור .זזתי מערבה על המפה,
אבל דווקא כאן הצלחתי למצוא
חיבור אמיתי עם תרבות המזרח
הרחוק .בזמן שכולם המשיכו לנסות
לכבוש פסגות ,לקחתי אתנחתה
מהכל ועצרתי ליהנות מהרגע -בלי
תוכנית ,בלי מטרה
9
את
חירותי
ברלין ,ערב פסח תשע”ד
"אנשים עולים ,אנשים יורדים ,אני יכול להתבונן בהם כמה
שרק ארצה .לאיש לא אכפת ,ואני שוכח לזמן מה את עצמי.
אינני צריך לתכנן דבר ,אפילו לא היכן ארד מהרכבת ,משום
שזו תמיד שבה לאותה התחנה"
טבעת החופש יונתן ויצמן
חירות זקוקה להקשר כדי להיות מורגשת ,וההקשר הזה הוא היעדרה.
אדם מרגיש חופשי כאשר הוא יוצא לחופשי :מיום לימודים ארוך,
מעבודה ,ממערכת יחסים (בלתי מוצלחת ,יש לקוות) .כדי להיות
חופשי ,צריך קודם כל להיות שבוי ,במידה כזאת או אחרת .חופש
כשלעצמו ,היעדר מוחלט של מסגרת ומחויבות ,יכול להיות דבר
מפחיד ואף מדכא.
למרבה המזל ,כולנו יכולים להיות חופשיים ,משום שיש כבלים שאי
אפשר להסיר .החיים עצמם הם שבי שאליו מוטל האדם בלי שיישאל
לרצונו .מרגע שבא לעולם הוא כבול במציאות שכופה עצמה עליו
ללא הרף .וגרוע מכך ,הוא שבוי מתמיד של אופיו ,נטיותיו והרגליו.
אבל חופש מוכרח להתקיים ,והוא חייב להיות קרוב וזמין תמיד ,כך
שהידיעה על נגישותו תעודד אותנו .עבורי החופש נמצא קרוב מאוד,
זמין לפחות כל היום (אך לא כל הלילה ,לצערי) .החופש שלי מתקיים
בישיבה בקרון רכבת בקו מאוד מסוים ,S41/42 :הלא הוא ה"רינג".
ברינג אני יכול לנוח ,לשבת במקומי ,ולהיות סמוך ובטוח שאיש לא
יטרידני ולא ידבר איתי ,למעט אולי כרטיסן אקראי שיבקש לוודא
ששילמתי עבור הנסיעה .לכל היותר אציג לו פיסת נייר בלי לומר
מילה ,ואז שוב יניחני לנפשי ,להיות כזבוב על הקיר.
ברכבת הסובבת את העיר אני חופשי מכל אחריות ,אך איני מצוי
במקום אחד .אני יושב במקומי והעולם ,בלי שאתאמץ כלל ,חולף על
פניי .לאט לאט ,עם התחלפות התחנות ,עם פתיחת וסגירת הדלתות,
אני משתחרר מהמחשבות שמצויות בראשי בשאר הזמן :לאן אלך?
מה אעשה? מה לכל הרוחות יהיה? ברינג אני מסתלק לא רק משולחן
הכתיבה ומהבית ,אלא מעצמי .אנשים עולים ,אנשים יורדים ,אני יכול
להתבונן בהם כמה שרק ארצה .בשיכור על הספסל ,באישה עם
העגלה ,בתיירים המבולבלים .לאיש לא אכפת ,ואני שוכח לזמן מה
את עצמי ,קבוע וחסר תזוזה .אינני צריך לתכנן דבר ,אפילו לא היכן
ארד מהרכבת ,משום שזו תמיד שבה לאותה התחנה.
וזה חלק מהקסם .התחנות מתחלפות ,הבניינים משתנים ,הנופים
שונים ,אבל הם תמיד חוזרים על עצמם ,ואני נח ,משעין את ראשי
על הזגוגית ומביט החוצה ,אל העיר שחולפת על פניי ,כמו הייתי
אורח הכבוד במסיבה שבה המארחת מבקשת להראות לי את
אוצרות ביתה.
כשיוצאים לחופשה חוששים לפעמים מהלא נודע ,ממקום חדש
וזר .אך לא ברינג .כאן תמיד יופיעו הדברים באותו המקום שבו היו
בסיבוב הקודם .שדה התעופה הישן ,בתים חדשים על שפת השפרה,
הגזומטר ,שיכוני פלאטנבאו עצומים בצבעי פסטל ,מגדל מים עתיק,
חנויות עצומות וחדישות ,שורות על גבי שורות של בניינים ריקים.
כל שעלי לעשות הוא לשבת בנחת ולתת לעיר להוביל אותי .לא
לתכנן ,לא לחשוב ,רק לשקוע ולשכוח מהכל.
וכשהזמן הקצוב לי בפיסת הנייר בא אל סיומו ,או כשהתחנה שלי
מגיעה שוב ,אני קם ממקומי בלב שלם .מחר ,אני חושב לשמע הדלתות
הנסגרות מאחוריי וחריקת הגלגלים על פסי הפלדה ,אחרי שאסיים
את מחויבויותיי ,אם ארגיש שאיני יכול עוד ,אעלה לרכבת הסובבת
את העיר ,ואהיה חופשי למשך שעתיים שלמותˆ .
10
היכולת לעצב את החיים מחדש ,כמעט מאפס ,במקום שבו
אתה זר מוחלט ,מקום שבו הפחד והבדידות משחקים עם
התרגשות של התחלה .להמציא את עצמך מחדש מבלי לדעת
מה ייצא בסוף .לעבור בין לעוף בשמיים מבלי לגעת בקרקע
ללצלול ,כשתמיד אפשר גם לבחור להלך על האדמה
אייל דינר
יש רגע של קסם בכל פעם שאני פוגשת בו .תמיד
רוגע ,קשוב וזורח ביופיו .אולי זה המסתורין שנוכח
ונעלם בו-זמנית; אולי תצורת הנוף הנשית שתמיד
מכילה ועוטפת בעדינותה ,מאפשרת בפשטי פשטות
להיות; ואולי זה השחרור שמופיע בקיץ אחרי
שחייה מגדה אחת לאחרת במימיו הזכים והמחיים.
שלאכטנזה ,שם מפציעה חירותי
קרן שלו
11
את
חירותי
ברלין ,ערב פסח תשע”ד
מנוחת החופרת נועה גולן
במסגרת המגבלות שמציבות לי פיזיקת היקום ,הביולוגיה
של האורגניזם ותרבות המערב ,אני אישה חופשייה .אמנם
איני יכולה לרחף או להיות בשני מקומות בו-זמנית ,ואני
עדיין צריכה לאכול ,להזדקן ולמות ,אבל אני מכירה תודה
על כך שבינתיים אני יכולה לעשות פחות או יותר מה
שאני רוצה .כשאני מביטה לאחור וגם לצדדים ,ברור לי
שאין זה מובן מאליו.
אך כמו עם הרבה דברים מעולים ,זה לא כל כך פשוט.
לכאורה החופש מתבטא באפשרות הבחירה .אז את
בוגרת ואת בוחרת .אבל זה לא נגמר שם .כי איך הגעת
דווקא לבחירה הזאת? ולמה? ומה הלאה? ומה למדת לפעם
הבאה? ומה זה בעצם אומר עלייך? ומה עם אלה שאין
להם? ואיך פרייליך היה עושה את זה? וטרנטינו? וברכט?
ואחותך? ועד שגמרת לאכול לעצמך את הראש הלכה
החירות ,והנה את לא בוגרת ולא בוחרת ,ידייך כבולות
בחבלי דרמת העבר והעתיד ,ובהווה את נבוכה ומשותקת.
לו הייתי נאמר ,איילת ,אז היה מצבי אחר .אבל אני לא
איילת ,וגם לא נרקיס או רקפת .וכשהמגבלות החיצוניות
נהיות רפויות יותר ,ואף אחד כבר לא אומר מה מותר לי
ומה אסור לי ,אז נא לסובב את הזרקור 180מעלות
פנימה ,ולהתעמת ,בגבורה אם אפשר ,עם מה שבפנים.
נשימה.
,01:50אני עומדת בתור איטי כבר יותר מארבעים וחמש
דקות .הניסיון להיראות קול מכוסה בניסיון להסתיר את
הניסיון ,ואני עטופה שכבות של ניסיונות שספק אם מבצבץ
מתוכן עוד קמצוץ עלוב של אותנטיות .הסלקטור מסתכל
עלי .לפעמים נדמה לי שהוא מלאך בתחפושת שיודע לפי
העיניים שלך באובייקטיביות גמורה אם את אמורה להיכנס
לחור השחור או לא ,וזה תמיד יהיה לטובתך האישית
הנעלה ביותר .הפעם הוא מכניס אותי.
אחרי שנבדקתי ,שילמתי ,הוחתמתי והתקלפתי ,אני
נכנסת להיכל הביניים .הבסים מושכים אותי פנימה .אני
עולה במדרגות השחורות אל המקדש האפל ,וצוללת
לאט לרחבה ,בצעדי ריקוד מתחשבים ,רגישה ועירנית
למרווחים הדינמיים בין הגופים ,משתלבת ומשלבת ,זרועות,
כתפיים ,אגנים ,צווארים ,עיניים ,מתברגת למרחב שיכול
להכיל אותי ,לוקחת רגע להתרגל אליו והוא אליי ,הכל
סביבי זז מעצמו ,ואני זזה עם סביבי ,אני אני אבל אני גם
הכל ,וכשנהיה לנו נוח במציאות הזו ,אני עוצמת עיניים,
מתמקדת במוזיקה וזזה ,רואה את הכל מלמעלה ,חי.
כשבא הפחד ,אני זוכרת לא לפקוח עיניים .הכל בסדר,
את עוד פה ,את עוד קיימת ,גם כשהן עצומות .ואז הוא
עובר ,ואני פשוט שם ,אין כבר צורך במבט ,אני יודעת מי
אני גם כשאני לא בטוחה בגבולות הגוף שלי ,אני בוטחת
במי שסביבי ,כל אחד לעצמו וכולנו באותה סירה .המוח
שלי מעבד את ויברציות הסאונד ,החושך ,התנועה ,משתנה
לתוכן ,לא בדיוק חושב ,לא בדיוק שקט ,עוד סנטימטר
פנימה ,במימד שאין בו מילים.
ואחרי הלילה בא היום ,קפה שחור ,מחשב ,ויאללה ,תעשי
מה שאת רוצה ,את הרי חופשייה .ושוב הפיזור ,ושוב
השיתוק ,ושוב אחותך ,כוחו של הרגל או אולי חרדה .אבל
הרי אתמול למדת איך זה מרגיש להיות פשוט את ,ואת
זוכרת את התחושה ,והגוף זוכר ,והמוח זוכר ,אז איך את
ˆ
שוב פה?
קיץ בגורליצר פארק הוא החלום הברלינאי הצעיר בגרסתו
המזוקקת :מסיבה אחת גדולה ,משוחררת ומשחררת ,אפופה
בעשן מתוק של גראס ,שבה לכל אחד יש את הפינה שלו
ולאף אחד לא אכפת מאיפה אתה בא ואיך אתה נראה
בועז ארד
"הכל סביבי זז מעצמו ,ואני זזה עם סביבי .המוח
מעבד את ויברציות הסאונד ,החושך ,התנועה,
משתנה לתוכן ,לא בדיוק חושב ,לא בדיוק שקט,
עוד סנטימטר פנימה ,במימד שאין בו מילים"
מרב מרודי
12
13
בסחר בנשים ובזנות .כל הסרטים יוקרנו
בנוכחות היוצרות והיוצרים.
יש גם הבלחות קלילות יותר ,למשל הסרט
,Hanna's Reiseקומדיה רומנטית מתוקה על
התפר שבין ברלין לתל אביב (קופרודוקציה
גרמנית-ישראלית); והסרט התיעודי
"המרכיב הסודי" ,העוקב אחר מסעם להודו
של אורי ונטע ,הבעלים של מסעדת " 24רופי"
הצמחונית בתל אביב.
את הפסטיבל הישראלי מארח גם השנה
קולנוע "מובימנטו" הוותיק בקרויצברג
) ,(Kottbusser Damm 22שסיים למרבה
המזל את השיפוצים מאז הפעם הקודמת.
בשבת בצהריים יוצע בבית הקולנוע בראנץ'
צנוע למשתתפי הפסטיבל ,שיהיה פתוח
בתשלום סמלי גם לקהל הרחב.
לתוכנית המלאה ולפרטים נוספים:
israelfilmfestivalberlin.com
פסטיבל הקולנוע היהודי
בסוף השבוע שלאחר מכן יחל פסטיבל
הסרטים היהודי ,שהוקדם מעט השנה.
הפסטיבל חוגג עשרים שנה להיווסדו (ראו
מסגרת) ,ויציג בברלין ובפוטסדאם תוכנית
מגוונת של 33סרטים ,בהם גם לא מעט
ישראליים.
גם כאן ,מטבע הדברים ,משחקת האקטואליה
הישראלית תפקיד מרכזי .הסרט "תחת
אותה השמש" של הבמאי סאמח זועבי
מספר את סיפורם של שני אנשי עסקים,
שאול כהן הישראלי (יוסי מרשק) וניזאד
אחמד הפלסטיני (עלי סולימאן) ,המקימים
יחד חברת אנרגיה סולארית שתספק חשמל
לכפרים ערבים שאינם מחוברים לרשת.
"שרקייה" ,סרטו של הבמאי עמי ליבנה,
מספר על נסיונו של בדואי מאחד הכפרים
הבלתי מוכרים בנגב לבטל צו הריסה שהוצא
לאחד הבתים בכפרו .הסרט עטור השבחים
הוקרן בברלינלה לפני שנתיים ואף זכה
בפרס הסרט הטוב בפסטיבל ירושלים.
שתי הקרנות בכורה של בימאים חשובים
עוסקות בדרמות משפחתיות" .פלסטלינה",
סרטה של וידי בילו ,מתרחש בבית משפחה
ירושלמית בשנות השישים .אם המשפחה,
המבלה את ימיה במיטה מחליטה לצאת
מנהלת פסטיבל הסרטים היהודי:
"לישראלים יש פוטנציאל לעשות שינוי בקולנוע הגרמני"
נכנסים לפוקוס
ה
פסטיבל הקולנוע היהודי והפסטיבל לקולנוע עצמאי ישראלי ,שיתקיימו השנה בסמיכות זה לזה,
מספקים הזדמנות לצפות במיטב היצירה הקולנועית הישראלית של השנה החולפת .אפרת יהל
שבועות הקרובים מזמנים לנו ,יושבי
הדיאספורה בברלין ,הזדמנות לצפות
במיטב היצירה הקולנועית הישראלית
של השנה החולפת .פסטיבל הקולנוע היהודי
והפסטיבל לקולנוע עצמאי ישראלי יתקיימו
השנה בסמיכות ,ולמעשה משלימים זה את
זה .יתרונם בכך שהם מאפשרים צפייה
בסרטים שאף שהצליחו בארץ ,לא מגיעים
להקרנות מסחריות כאן.
פסטיבל הקולנוע הישראלי השני ,שיתקיים
בסוף השבוע של 23-20במרץ ,מבקש אמנם
להתמקד ביצירה עצמאית ,אולם כבר בסיבוב
הראשון הבינו מארגניו ,יורגן ברונינג ומיכאל
הפנר ,שההגדרה המסורתית של קולנוע
עצמאי לא מספקת בהקשר הישראלי וכי
לעתים קרובות גם סרטים שזכו לתמיכות
ציבוריות והופצו מסחרית מתאימים מבחינת
הגישה והתוכן.
בקטגוריה "יוצרים בפוקוס" יתארחו
הדוקומנטריסטים הוותיקים דן ונואית גבע
14
(ראו ראיון בהמשך) ואמן הקולנוע אבישי
סיוון ,שסרטיו הייחודיים משתתפים באופן
קבוע בפסטיבלי קולנוע עצמאי .בפסטיבל
יוקרן מבחר מסרטיהם הבולטים של האמנים
ובתום ההקרנות ייערכו דיונים בהשתתפותם.
כמחווה לקולנוענים שהשתתפו בפסטיבל
הקודם בקטגוריה זו ,יוקרן מקבץ סרטים
קצרים של ליאור שמריז (תושב ברלין) וכן
הסרט העלילתי "אחות זרה" של דן וולמן,
פנינה קולנועית מ 2001-על חברות שנרקמת
בין אישה ישראלית לעובדת זרה מאתיופיה.
הסרט הקדים את זמנו בכל הקשור
להתייחסות לנושא העובדים הזרים בדרום
תל אביב .מקבצי סרטים קצרים נוספים
יוקדשו לבימאי דניאל קרסנטי ,למכללת ספיר
ולפסטיבל TLVלקולנוע גאה.
חלק ניכר מהסרטים העלילתיים בפסטיבל
עוסק באופן ביקורתי בנושאים נפיצים
ובטאבו במרחבים הפוליטיים והחברתיים
של ישראל" .אליס" ,סרטה האמיץ של
דנה גולדברג הפותח את הפסטיבל ,עוסק
במצוקה נשית בצל האימהּות; "בית לחם"
של יובל אדלר ,הזוכה הגדול בטקס פרסי
אופיר האחרון והנציג הישראלי לאוסקר,
מספר את סיפורם של משת"פ פלסטיני
והמפעיל הישראלי שלו; סרט נוסף בנושא
הכיבוש הוא "רוק בקסבה" של יריב הורוביץ,
על התמודדות חיילי מחלקה בעיצומה של
האינתיפאדה הראשונה .הסרט זכה בפרס
במסגרת "פנורמה" של הברלינלה בשנה
שעברה.
לפחות שני סרטים עוסקים באלימות
המתגברת בתוככי החברה הישראלית ובמיוחד
כלפי נשים" :הנוער" המצוין של תום שובל
(שאף הוא הוקרן ב"פנורמה" בברלינלה )2013
ו"שש פעמים" המטלטל של יונתן גורפינקל,
על נערה המנוצלת מינית על ידי בני כיתתה.
מעבר לפרסים ולשבחים הרבים בהם זכה,
השתלב הסרט בשיח הציבורי בישראל ואף
הוקרן בכנסת בפני ועדת המשנה למאבק
בעוד פסטיבל הסרטים הישראלי של ברלין עושה את צעדיו הראשונים,
פסטיבל הסרטים היהודי הוא כבר מוסד ותיק בעיר -וחוגג השנה עשרים שנה
להיווסדו .ניקולה גלינר ,ילידת ,1950הגיעה לברלין ב 1970-כדי ללמוד צילום.
"הרעיון היה לעשות את הקורס ולחזור ללונדון" ,היא מספרת" ,אבל נשארתי".
ב 1995-יזמה את פסטיבל הסרטים היהודי ביחד עם בני הזוג אריקה ואולריך
גרגור ,מייסדי קולנוע ארסנל ודמויות מרכזיות בסצנת הקולנוע הברלינאית.
"חשבנו בהתחלה שזה יהיה אירוע חד פעמי ,אבל זו היתה הצלחה גדולה.
ניקולה גלינר
אנשים היו כל כך מוקסמים ,שזה פשוט הלך וגדל".
לפסטיבל מתקבלים רק סרטים שקשורים מבחינה תוכנית כלשהו ליהדות ,ולמרות זאת ההיצע אינו קטן
בכלל" .השנה הוגשו לנו יותר ממאתיים סרטים ,וכמובן שנאלצנו לאכזב חלק מהאנשים" אומרת גלינר,
"תהליך הבחירה לא פשוט .אם היה לנו תקציב גדול יותר היינו מקרינים פי שניים סרטים".
מטבע הדברים ,הקולנוע הישראלי תופס חלק לא מבוטל מהפסטיבל .גלינר נוסעת לארץ פעמיים
בשנה -לפסטיבל הקולנוע בירושלים ולפסטיבל הקולנוע בחיפה (שבינו לבין הפסטיבל בברלין מתקיים
שיתוף פעולה הדוק) ,והיא מלאת התפעלות מהכישרונות הרבים בתעשייה הישראלית" :תמיד חשבתי
שלקולנוע הישראלי יש פוטנציאל גדול ,גם לפני שהוא נהיה כל כך מפורסם .היוצרים הישראלים
טובים בסרטים קצרים ,בדוקומנטרי ,בפיצ'רים ...בכלל ,בשבילי ישראל זו מדינת הקולנוע .יש סינמטקים
מקסימים ,ואתה מרגיש שהאנשים פשוט אוהבים קולנוע .בישראל יש 14בתי ספר שאפשר ללמוד
בהם קולנוע ,בעוד שבברלין ,שיש בה בערך חצי מהאוכלוסייה של ישראל ,יש בקושי שלושה".
היא עוקבת גם אחרי יוצרי קולנוע ישראלים שפועלים בברלין ובאופן מפתיע מעריכה שהשפעתם על
התעשייה המקומית תלך ותגדל" .יש לישראלים פוטנציאל אדיר לעשות שינוי בקולנוע הגרמני .הם
יצירתיים בצורה שונה ועושים סרטים אחרים ומעולים".
לדבריה ,בשונה מפסטיבלי קולנוע יהודיים אחרים בעולם ,הקהל של הפסטיבל בברלין מורכב ברובו
מלא-יהודים" .יהודים שמגיעים מהשוק האמריקאי נדהמים מהקהל ,כי פסטיבל סרטים יהודי באמריקה
זה בעיקר אירוע ליהודים" .האם הקהל המקומי מבדיל בין "ישראלי" ל"יהודי"? "זה אכן מבלבל עבור
הרבה גרמנים ,להבין שלא כל הישראלים יהודים ולא כל היהודים ישראלים .אני תמיד צופה בסרט
מתוך מחשבה על הקהל הלא-יהודי .אם זה סרט שמדבר מעל הראש של הקהל אין טעם להקרין
אותו .גם סרטים על אנשים מפורסמים בישראל שכאן אף אחד לא שמע עליהם ,למשל ,זו בעיה.
אבל יש גם יוצאי דופן .הסרט על סטפן בראון שהוקרן באחד הפסטיבלים שלנו הוא דוגמא לסיפור
נפלא שאתה לא צריך להיות ישראלי או יהודי כדי להבין .זה סיפור אוניברסלי".
טל אלון
ממנה ומפרה בכך את האיזון בבית .סרטה
הקודם של בילו" ,קרוב לבית" ,הצליח בארץ
ובחו"ל ונחשב לאחד הסרטים הישראליים
הראשונים המשרטטים אהבה נשית .ב"מעל
הגבעה" ,סרטו של הבמאי הישראלי-
צרפתי רפאל נדג'ארי (הוקרן בפסטיבל קאן
,)2013מנסה גבר גרוש להיחלץ מבדידותו
באמצעות ביקור אצל אביו .יצירתו של
נדג'ארי מאופיינת בריאליזם חברתי וסרטיו
הקודמים עסקו בחיים בשולי החברה.
דוגמאות לסרטים עלילתיים נוספים שיוקרנו
בפסטיבל" :מי מפחד מהזאב הרע" ,מותחן
אימה של אהרון קשלס ונבות פפושדו;
"בננות" ,דרמה קומית של הבמאי איתן
פוקס; ו"כידון" ,קומדיית ביון של עמנואל
נקש על טירוף הביטחוניזם הישראלי.
בזירה התיעודית כלולים גם כן כמה סרטים
של יוצרים ישראלים" .לשכה "06של יואב
הלוי מספר את סיפורה הדרמטי של קבוצת
החוקרים המשטרתית שקובצה ב1960-
במטרה לחקור ולהכין את כתב התביעה נגד
אדולף אייכמן .הסרט זכה בציון לשבח על
מצוינות קולנועית בפסטיבל ירושלים .2013
"היה שלום פטר שוורץ" של יעל ראובני מתחקה
אחר פגישה שהוחמצה בנסיבות מסתוריות
ב 1945-ופיצלה משפחה לשניים .שני אחים
שורדים את מחנות הריכוז אולם השתלשלות
מקרים מפרידה ביניהם והבחירות שעשו ישנו
מסלולי חיים שלמים ,ויחלחלו אל תוך חייהם
של ילדיהם ונכדיהם .הצד הישראלי משתקף
בצד הגרמני מבלי שאלה יהיו מודעים אחד
לקיום של השני במשך יותר מחמישים שנה.
"החיים כשמועה" היא אוטוביוגרפיה
מרתקת של אסי דיין ,עמוסה ברפרנסים
פנים ישראליים ,רכילות ,הומור עצמי
ואירוניה קומית-טרגית .לקהל דובר העברית
שאינו זקוק לכתוביות המיני-סדרה זמינה
לצפייה גם באתר הוט/ויינט ,אך למי שיגיע
להקרנה בפסטיבל תהיה הזדמנות גם
לשיחה עם היוצרים השותפים של דיין ,עדי
ארבל ומויש גולדברג.
בגזרת הסרטים הקצרים נציין שתי עבודות
של יוצרים ישראלים החיים בברלין" :כוכבים
שחורים" האוטוביוגרפי של הצלם בנימין
רייך ,שגדל במשפחה אורתודוקסית; ו"שבת
עגומה" של עמית אפשטיין.
הסרט " ,"Anderswoשעליו כתבנו
בגיליון שפיץ הקודם ואף זכה בקטגוריית
הכישרונות הצעירים בברלינלה האחרון,
נחשב אמנם להפקה גרמנית ,אך במידה
רבה הוא סרט "ישראלי" .הבמאית אסתי
עמרמי ,שזהו סרטה הראשון באורך מלא,
יצרה סיפור עדין ומרגש ,רלבנטי במיוחד
לישראלים שחיים בברלין.
לתוכנית המלאה
ולפרטים נוספיםjffb.de :
שפיץ מחלק לכם כרטיסים לפסטיבל הסרטים הישראלי
ולפסטיבל הסרטים היהודי -פרטים בעמוד הפייסבוק
שלנו facebook.com/SpitzMagazin
15
לארגן מחדש את רעש הקיום
טראומטי במובן הפרוידיאני של הפחד מהמוות .השימוש בסיפור
הוא עיבוד מאוד פיוטי לחוויה הרבה יותר מורכבת ,לא רק שלי
אלא של כל לוחם ,ובמעגל רחב יותר -של כל אדם .יש בסרט את
האמירה של נואית שבארץ הזאת לא יכול להיות שקט .אבל האמת
שהיא שבאף ארץ לא יכול להיות שקט".
דן ונואית גבע יוצרים סרטים דוקומנטריים בישראל "הנוראה והנפלאה" משום שהיא "כור אטומי של פוטנציאלים יצירתיים".
בפסטיבל הסרטים הישראלי של ברלין הם יציגו את הטרילוגיה "תחשוב פופקורן"" ,צד רביעי למטבע" ו"רעש" .אפרת יהל
"
במקריות חסרת רחמים תופס אותנו האימייל דקה לפני
ניתוק האינטרנט בשל מעבר .אחרי שנתיים של בנייה אנחנו
חוזרים לבית שבו צולם 'רעש' וחיינו בימים הקרובים יהיו על
ארגזים" -כך כתב לי דן גבע ,מחצית מהצמד הקולנועי דן ונואית
גבע ,בתשובה למייל שבו ביקשתי לראיין את השניים לרגל
התארחותם כ"יוצרים בפוקוס" בפסטיבל הקולנוע הישראלי
של ברלין .מקץ שבוע פלוס של רעשי רקע והפרעות תקשורת,
נאספו בתיבת המייל שלי תגובותיו של גבע לכל השאלות
ששאלתי .בשל התזמון הגרוע ,ויתרתי על הנסיון להציק גם
לנואית ,אולם קולה יחסר לי כאן.
גבע ( ,)50יליד חיפה ,סיים בהצטיינות יתרה את ביה"ס לקולנוע סם
שפיגל בירושלים והוא בעל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת
תל אביב .הוא גם מלמד קולנוע שנים רבות ,ואת נואית פגש כשלימד
בסם שפיגל והיא היתה מנהלת תוכנית הלימודים .השניים הפכו
לבני זוג ולשותפים צמודים ליצירה דוקומנטרית .השפה הקולנועית
הייחודית שלהם מושפעת עמוקות מעיסוקו של גבע בפילוסופיה
קונטיננטלית ,והצפייה בסרטיהם ,בהם דמות היוצר ותהליך היצירה
נחשפים במכוון ,מספקת חוויה אינטלקטואלית של ממש .בפסטיבל
יוקרנו שלושה סרטים מקורפוס היצירה המרשים של השניים,
המספקים יותר מהצצה לתפישת עולמם הקולנועית ,היצירתית
והפילוסופית" :תחשוב פופקורן" (" ,)2004צד רביעי למטבע" ()2006
ו"רעש" (.)2012
"תחשוב פופקורן" הוא עיבוד מודרני לסרט השוטטות "האיש עם
מצלמת הקולנוע" ( )1929של חלוץ הקולנוע הדוקומנטרי דג'יגה
ורטוב .גבע מעמיס ציוד צילום רב ובמה קטנה על קטנוע ,ויוצא למסע
ברחבי הארץ בחיפוש אחר האמת .איכשהו סוטה הסרט לחלוטין
ממסלולו והרעיון המקורי נכנס לסחרור של פירוק.
יצאת לבקש את האמת ,אבל רוב האנשים שהתבקשו לעלות
על הבמה ולדבר את האמת שלהם ,סירבו .הופתעת?
"מאוד הופתעתי ,וההפתעה היתה כפולה :גם שעל אף כאבם לא רצו
רבים להישמע ,וגם שדווקא הקשב שהצעתי כחלק מתבנית האירוע
היה כנראה המוטיב הכי מאיים ,בבחינת אם אין מי שיפסיק אותי
או אין מי לצעוק עליו ,אז אולי פתאום אגלה שאין לי מה לומר .ואם
באמת אין לי מה לומר ,אז מי אני? הייתי משוכנע שאני מציע את
התגשמות הפנטזיה של האדם התקשורתי' :הא לך במה' ,ולא רק
זו ,אלא 'קח ואמור בה כל שתחפוץ' .לא הייתי מוכן לקושי הגדול
ולעומק הסירוב ,כמו שגם לא הייתי ממש מוכן לעומק הכנות שבה
התפרצה האלימות והגזענות".
אלה שכן הסכימו לדבר ,הבינו "אמת" כאמת פוליטית .לא
פילוסופית ,לא אישית ולא אקזיסטנציאלית .כיוונת אותם בכוונה
לפוליטי ,או שרובם הבינו את השאלה ככזו?
"לא היתה שום הכוונה .זה נבע מהחלטה עקרונית שמבוססת על
עמדה פילוסופית ,שלפיה האמת אינה התוכן ,כי אם מגולמת בבחירה
עצמה .היציאה לפופקורן היתה ההעזה הראשונה שלי להתחבר
לוורטוב בגלוי .וורטוב הכיר בכך שכל מפגש של אדם עם מצלמה עם
אדם אחר חייב להוות רק מסגרת של אפשרויות ולא תוכנית סדורה".
הרגעים שבהם הרעש הפוליטי לא מצליח להתגבר או לכסות
על הכאב האישי שוברים את הלב .איך אתה מסביר את זה? מה
זה אומר בעיניך על ההוויה של הפרט בארץ?
"אני חושב שיותר משזה אומר משהו על ההוויה של הפרט בארץ ,זה
מעיד על עיקרון מבני בנפש האדם :רעש גדול שבתוכו יש הבלחות
נדירות של שקט מבעית .לכן הלב באמת נשבר .הרגע הקשה ביותר
מבחינתי הוא אותו גבר שמזיל דמעה על האדישות .הסיפור מאחורי
הרגע הזה הוא ,שאותו אדם היה ממנהיגי המאבק החברתי של
.2003לא הרבה אחרי שהסרט הושלם נודע לי שהוא מת מהתקף לב
והדמעות שלו בסרט קיבלו משמעות נוספת .הן לא רק היו אמיתיות
וכנות בזמן אמת ,אלא גם ניבאו שלא מדעת כאב גדול יותר ממה
שליבו יכול היה להכיל .זהו רגע שהוא יותר גדול מכל מהלך מודע
שהסרט יכול לבצע .זה המקום שבו סרט נהיה מחסן עתידות ולא
תיעוד במובן של רישום הקיים".
כשנתיים מאוחר יותר ,יצאו בני הזוג גבע עם סרט נוסף העוסק
במציאות במדינת ישראל ,הפעם באמצעות דיאלוג עם סרטו
הפילוסופי-תיעודי של הבמאי הצרפתי כריס מרקר" ,צד שלישי
למטבע" ,שתיעד את מדינת ישראל של שנת .1960ב"צד רביעי
למטבע" ("תיאור של זכרון") הם מפרקים במלאכת מחשבת תמונות
ודימויי עבר שמרקר מציב כסמליה של המדינה הצעירה.
בניגוד ל"תחשוב פופוקורן" ול"צד רביעי למטבע" ,ב"רעש" ,האחרון
מבין שלושת הסרטים ,שגבע מתייחס אליהם כאל טרילוגיה ,נואית
נוכחת גם באופן גלוי ,הן כיוצרת והן כפרוטגוניסטית ,ומציגה עמדה
אירונית ביחס לדרמה שבן זוגה חווה או מייצר" .לא הייתי עושה
סרט על רעש לבד" ,מבהיר גבע" ,הקול של נואית הוא שמאפשר
בכלל לחשוב ולהרגיש רעש ,והסרט יכול להתקיים רק כמתח של
פלוס-מינוס .הניגוד הזה הוא שעניין אותי".
בסרט נראה גבע מתקין מצלמות ומערכת הגברה סביב הבית כדי
לשלוט ברעשי הרחוב .ישוב מול המוניטור ,הוא מחלק פקודות לעוברי
אורח מרעישים ומביים את הרחוב מחדש לצרכיו.
מתח של פלוס-מינוס .דן ונואית גבע
השפה הקולנועית השתלטה למעשה על התקשורת שלך עם
העולם והפכה לדרך חיים.
"הסרט הוא תזה על השתקעות אובדנית באמת של המדיום הקולנועי,
המביאה לאיבוד המרחק בין 'האני היוצר' ו'האני החי' .השאלה 'מה
אני מוכן לעשות בשביל דימוי?' מטרידה אותי מזה שנים רבות כי היא
קשורה לדיון הפילוסופי על יצירת הדימוי כעבודת המוות ,ההנצחה.
הסרט הוא מעין אטיוד בניסיון הפילוסופי להגיע למקום בו אני גם
יוסף ק' (הקפקאי) באמת ,וגם צוחק על עצמי ככזה".
"רעש" משקף מבחינה מסוימת חוויה פרטית במרחב הישראלי,
אבל גם כאן פולשת הפוליטיקה ומשתלטת על הפרטי בדמות
אירועי קו .300
"אירוע קו 300משמש רק כמטפורה לכך שהאדם הוא יצור פוסט
נואית סוגרת את הסרט בטון מפויס .הדימוי של הילדים
הרוקדים מסמל התכנסות פנימה ומציאה של שקט פנימי
במסגרת המשפחתית .האם יש כאן ויתור על המרחב הציבורי?
"לא ויתור אלא הגדרה מחדש של הנקודה שממנה ניתן לארגן את
רעש הקיום .הרי שני המעגלים ,הפרטי והציבורי ,הם חלק מאותו סדר
סימבולי ,וזו טעות לחשוב
שאחד מהם משמש כמפלט
מהאחר או קודם לאחר .אני
מרגיש שהסוף הזה הוא גם
"יש ב'רעש' את
חזרה להתלבטות שמלווה
האמירה של נואית
אותי מהסרט הראשון שלי
שבארץ הזאת לא
על ירושלים ,שבו עמדתי
מול הדילמה של סוף 'פיצוץ'
יכול להיות שקט.
או סוף 'פיוס' .הבחירה שלי
אבל האמת שהיא
אז בפיוס היתה תולדה של
שבאף ארץ לא יכול
מאבק נפשי עצום .אבל ככל
שהשנים חולפות אני יותר
להיות שקט"
ויותר מכיר בכוחו של הפיוס
ולומד לאהוב אותו ,הן מבחינה
רגשית והן פילוסופית".
גבע מקפיד על הפרדה בין הדמות הקולנועית הסובלת בסרטיו לאדם
הפרטי שהוא .הוא מדגיש זאת בכל פעם שאני שואלת על החוויה
האישית המשתקפת בהם ומעדיף לדבוק בתשובות מופשטות ולמצוא
את קולו בהגות האקזיסטנציאלית .עם זאת הוא מודה ששקט יוכל
להשיג בקלות במקומות אחרים בעולם ,למשל בברלין .או באלסקה,
שם חי כדייג במשך שבע שנים.
"מה שקשה לי בארץ זה לא הרעש הדציבלי כי אם העיקרון האתי
שבבסיס יחסי האנוש כאן .במובן הזה מושג הרעש משמש כמטפורה
משובחת .הסיבות המעשיות שקושרות אותי למקום פיזי כזה או
אחר אינן מעניינות ומושגים כמו 'עזיבה'' ,שיבה' או 'הישארות'
מסרסים בעיניי .אני מעדיף לראות את עצמי כנע במרחב תנועה
דינמי ,שבו בכל רגע אני בוחר להיות במקום נתון ולממש בו את
מלוא הפוטנציאל".
בינתיים המקום הזה הוא הארץ "הנוראה והנפלאה" כהגדרתו ,שהחיים
בה מצליחים להפיק מקרבו יצירתיות .את רוב העשייה שלו הקדיש
גבע במשך השנים לנושאים בהוויה הישראלית :הכיבוש ,ירושלים,
עיסוק באתוסים וסמלים וכו' .עם זאת ,הוא דוחה את התווית של
"סרטים פוליטיים"" .אפשר לקרוא את הסרטים כפוליטיים ,אולם
הם אינם כאלה הנושאים אג'נדה אידיאולוגית כזו או אחרת במרחב
הפוליטי .אני מוצא משמעות עמוקה ביצירה המעוררת מחשבה
ורגש אצל אחרים ,ובמובן זה הארץ מפרה אותי .הרעש שלה הוא כור
אטומי של פוטנציאלים יצירתיים -מעבדה חסרת תקדים היסטורי
של התנגשות כוחות ,ולכן כרגע אני משתמש בה כדי להמשיך בתנועה
הזאת .ורטוב האמין בשליחותו של האיש עם מצלמת הקולנוע להביא
את האמת אל האור .הוא הצליח לשכנע דורות של דוקומנטריסטים,
ואותי בכללם ,שלקולנוע הזה יש תפקיד וייעוד ושביכולתם לשנות
את העולם".
לתוכנית המלאה ולפרטים נוספיםjffb.de :
גבע ב"תחשוב פופקורן" (מימין) ודימויים מתוך "רעש"" .מה שקשה לי
בארץ זה לא הרעש הדציבלי אלא העיקרון האתי שבבסיס יחסי האנוש"
16
17
ארזת לבד?
יואב ספיר
אל תגידו לה אחלה
למעשה את רוב חייך כבר העברת בברלין.
כן ,כבר עברתי את המחצית.
איך זה מרגיש?
מצוין .מרגיש טוב.
איך הגעת לפה?
למדתי קולנוע באוניברסיטת תל אביב
ובמסגרת זו התגלגלתי ב 1986-לפסטיבל
סרטים במינכן .הכרתי שם בחור מברלין
המערבית .ביקרתי אותו בברלין ,אחר כך הוא
בא לארץ ומהר מאוד החלטנו לנסות חיים
משותפים בברלין .בסופו של דבר התחתנו
ונולדו לנו שני ילדים .זה נמשך עשרים שנה,
היום אני עם מישהו אחר.
גם כשהתגרשתם ,לא חשבת לחזור לארץ?
לא ,הרי יש לי אחריות כלפי הילדים .אחד היה
אז בן ,16השני בן .10לא יכולתי לקרוע אותם
מהסביבה שלהם ,מהבית שלהם ,מאבא
שלהם .היה ברור שאני חייבת להישאר פה
ולהתאים את עצמי אליהם.
איך הילדים מגדירים את עצמם היום?
חצי-חצי .חצי ישראלים ,חצי גרמנים .מבחינה
דתית אנחנו אתאיסטים .גדלתי במשפחה
מאוד חילונית וגם בעלי לשעבר הוא אתאיסט.
למעשה חגגנו כל מה שאהבנו .כל חג שיש
בו אוכל טעים ומתנות ,מבחינתנו גם חגים
מונגוליים ,העיקר שיש בהם כיף .היום הילדים
יודעים כמובן שהם יהודים ,אבל הם כמונו,
לא מאמינים.
יש להם קשר לישראל?
בוודאי .הם מדברים עברית ואנחנו מבקרים
בארץ לעיתים תכופות .עכשיו זה נעשה קצת
קשה יותר ,כי הם מתבגרים ,הגדול כבר בן
,12ולא כל כך רוצים להעביר את הזמן אצל
ההורים שלי בקיסריה.
למה ברלין אידיאלית מבחינתך?
זו עיר בגודל המתאים ,לא הייתי יכולה לגור
במקום קטן יותר .ההיסטוריה של העיר מאוד
חשובה לי .האנשים שחיים כאן מוצאים חן
בעיניי .לא כולם כמובן ,אבל רובם .הדרך שבה
מסתדרים כאן אחד עם השני.
כשהגעת למערב ברלין בשנות השמונים,
איפה גרת?
בהתחלה בשרלוטנבורג .זה היה נורא ,חשבתי
שאני יוצאת מדעתי .אחר זמן מה ניצלתי
מזה ועברנו לקרויצברג .איזו הקלה זו היתה!
מקרויצברג ,לצערי ,עברנו לשטגליץ .זה היה
קטסטרופה .האוכלוסייה שם היתה מאוד
בורגנית .השכנים היו מאוד לא-ידידותיים
כלפי הילדים .משם עברתי לפרנצלאואר ברג.
מתי?
לפני כעשר שנים.
כלומר לא זמן קצר אחרי האיחוד.
לא ,מה פתאום .אם היינו רוצים "לעשות את
המזרח" ,היינו עושים את זה באמת אחרי
האיחוד .אבל עם ילד? הוא היה אז בן 3או .4
איך היינו יכולים לקחת את הסיכון ולשלוח
אותו לגן או לבית ספר שרק לפני זמן קצר
עבר את האיחוד? זה ממש לא בא בחשבון.
אבל לפני עשר שנים ,פרצלאואר ברג כבר לא
היתה "מזרח" .אני לא מכירה שם אף אחד
שבאמת גדל במזרח גרמניה.
איך התפרנסת כאן במהלך השנים?
בהתחלה ,כשהייתי סטודנטית ,בניקיון.
בהמשך הייתי שומרת במוזיאון ,במרטין
גרופיוס באו .אחר כך עבדתי בשביל
הטלוויזיה הגרמנית וגם עם קבוצת תיאטרון.
בסופו של דבר התחלתי עם ההדרכות .היום
זה העיסוק העיקרי שלי.
צה"ל לא עושה בעיות?
לא ,חובת הגיוס חלה רק על תושבים .מאחר
שהם לא תושבים לא עשו לגדול שום בעיות.
הוא קיבל זימון לבוא לשגרירות וסידרנו שם
את הכל .רק אם הוא ירצה לעלות לארץ ,הוא
יהיה חייב בגיוס.
מה הניע אותך להדריך?
זה התחיל עם ביקור של קרובים מהארץ,
הדרכתי אותם כאן והם נתנו לי את הרעיון.
בהתחלה לא חשבתי על זה ברצינות אבל
אחר כך זה נראה לי רעיון לא רע .בזמנו לא
היו כאן מדריכים אחרים שהתמקדו בתיירים
דוברי עברית.
יצא לך לחיות גם במקומות אחרים מאז
שעזבת את הארץ?
לא .גם לא רציתי .ברלין מבחינתי אידיאלית.
לא עלה בדעתי לעבור להמבורג ,פרנקפורט
או שטוטגרט ,חס ושלום.
האינטרנט הישראלי לא היה מאוד מפותח
באותם ימים ,איך שיווקת את עצמך?
נסעתי לארץ וכיתתי רגליי ממשרד נסיעות
אחד לשני .אף אחד לא התעניין בברלין .אחר
כך נולד הרעיון לכתוב את "עכבר העיר"
18
"רבותיי ,ברלין לא שייכת
לאף אחד מכם" .נירית בן יוסף
צילום :יואב ספיר
חיה עם גרמני אחר שאבא שלו היה נאצי,
חבר בפלוגות הסער.
זה משפיע עלייך באיזושהי צורה?
זה עוזר לי להבין למה הגבר שלי הוא כפי
שהוא כיום ,אחרי שגדל עם אבא כזה .אני
רואה את ההשלכות של התקופה ההיא גם
אצל הרבה חברים שלי .זה מאוד מעניין.
על ברלין .ברגע שהעכבר יצא לאור ,הייתי
"בפנים".
אחרי 16שנים במקצוע ,איך את מחזיקה
מעמד? אמנם העיר משתנה אבל לא
בתכיפות של ההדרכות.
אני בן אדם מאוד מחויב .כשאני מתחייבת
למשהו כמו למקצוע ,אני עושה אותו עד
הסוף ,גם אם לפעמים זה סוף מר .בשבילי
ההדרכות הן לא תחביב אלא מקצוע.
בואי נחזור רגע להחלטה שלך לעבור
לגרמניה .תיארת את זה כהשתלשלות
כמעט מקרית .הרי לא למדת היסטוריה,
אלא קולנוע ,ולכן זה יכול היה להיות גם
פסטיבל באמריקה.
נכון .אני פשוט רציתי לצאת מהארץ ,להתחיל
פרק חדש בחיים .עם גרמניה התחלתי
להתמודד רק בעקבות החיים פה .רק כאן
הבנתי כמה ההיסטוריה קרובה ,כמה היא
עדיין כאן .למדתי דברים שלא ידעתי ,בעצם
לא ידעתי בכלל איפה אני חיה.
המימד החברתי עוזר לך?
בהחלט .האנשים מתחלפים וזה מוצא חן
בעיניי .לפעמים נוצרים מצבים אנושיים
מעניינים ומיוחדים.
יוצא לך לשמור על קשר עם אנשים
שהדרכת?
יש כמה חברויות שנוצרו מזה ,אבל בדרך כלל
לא .ממילא קשה לשמור על קשר מעבר לים.
בפייסבוק יש לי הרבה חברים שהדרכתי.
איזה סוג של אנשים באים אלייך?
בעיקר ישראלים .הממוצע הוא בני חמישים
ומעלה .בדרך כלל אנשים שמתעניינים
בהיסטוריה ואם לא ,אז אני משכנעת אותם.
רובם מאיזור המרכז .בעיקר יוצאי אירופה,
חלקם עם רקע ייקי .אבל גם יהודים מארצות
אחרות ,זה מאוד מעניין להדריך אותם.
מה מיוחד ביהודים מחו"ל?
כל הגישה שלהם שונה .זה משהו שהייתי
צריכה ללמוד עם הזמן .בשבילם היהדות
היא דבר הרבה יותר חי ,בהשוואה אלי .הם
לא תמיד מבינים איך חונכתי .גם קשה להם
להבין איך יהודייה כמוני תלך למקום זר ולא
תחפש קשר עם הקהילה היהודית .בשבילם,
להיות יהודי זה אומר להיות כל הזמן בקשר
עם יהודים.
לעתים שואלים אותי על עבודה בתחום.
איך את רואה את זה? את ממליצה
לקוראינו שמחפשים עבודה להיות
מדריכים?
זה נורא תלוי באדם .צריך להיות משוגע
על היסטוריה .מי שלא מתעניין ולא רוצה
להקדיש לזה את כל זמנו ,אין לו מה לחפש
בתחום .צריך גם סבלנות וסובלנות לאנשים.
את מרגישה שצמחת באופן אישי מתוך
המפגשים האלו?
כן ,מאוד .למדתי לראות הרבה דברים בצורה
אז איפה את חיה?
עם כל הרוע שיש פה ,היום זה כבר מאוד
הבית שלי .בית מאתגר ,אבל זה מה שהופך
אותו גם לבית מעניין .תראה ,היום רוב
החברים שלי הם מקומיים .אולי עשרה
אחוזים הם ישראלים.
אם לא היית גרה בפרנצלאואר ברג ,איפה
היית רוצה לגור?
בקרויצברג .אני מאוד אוהבת אותה,
ואפילו פתחתי שם בר יין עם שותפי לחיים
).(ottorink.de
שם :נירית בן יוסף
גיל52 :
במקור :מחדרה
בברלין :מדריכת תיירים
ותק 27 :שנים
שונה .ולהבדיל ,המגע עם האנשים לפעמים
מחדד דברים אצלי ,דברים שאני יודעת
שאני לא רוצה .הדרכתי למשל זוג יהודים
מאנגליה .הם היו בהיסטריה ,כי הבן שלהם
פגש בחורה מדרום אמריקה ,לא יהודייה.
והם גרים ביחד! ועכשיו הוא רוצה לנסוע
לבקר את ההורים שלה! אז האבא מתקשר
אליו ועושה לו סקנדל בטלפון .בסיטואציות
כאלה אני אומרת ,סליחה רבותיי ,תעשו לי
טובה...
אז את נכנסת עם הלקוחות גם לשיחות
אישיות ממש?
מאוד .בדרך כלל הם מתחילים ושואלים אותי
שאלות אישיות .וכשזה קורה אני אני מרשה
לעצמי לשאול גם אותם שאלות אישיות.
מה חסר לך כאן מישראל?
ים .וההורים ,שהולכים ומזדקנים .מה עושים?
מי יטפל בהם?
שואלים אותי למשל ,אם לילדים שלי חתכו
או לא .אבל מה זה עניינם? או ששואלים אותי
על בעלי לשעבר ונדהמים :מה ,הוא גרמני?
אגב ,יש משהו שואתי במשפחה שלו?
כן ,באופן פסיכי .אבא שלו נפטר בגיל מאוד
צעיר .שנים ארוכות הוא לא ידע עליו הרבה.
רק לפני כמה שנים הוא גילה במקרה שאבא
שלו היה בן-תערובת .הסבא שלו היה יהודי
מצ'כיה שניהל יחסים עם מי שילדה את
האבא .אותו סבא נשלח לטרזיינשטט ,משם
לסוביבור ונרצח.
מה לגבי נאצים?
גם אותי זה מאוד עניין ,אבל לא היתה לנו
שום דרך לגלות פרטים .להבדיל ,היום אני
אם היית חוזרת לארץ ,מה היית מביאה
איתך מברלין?
את הכבוד בפני האחר ובפני המרחב :הרחוב,
הטבע ,המקום .צריך יותר התחשבות בארץ
במרחב הציבורי ובמרחב האישי ,כשמדברים
אחד עם השני .צריך יותר כבוד לשפה .למשל
כשלקוחות מדברים איתי בטלפון ואומרים
"אחלה" ,זה עושה את בשרי חידודים-
חידודים .המילה "אחלה" לא שייכת לשיחה
בין אנשים זרים שלא מכירים אחד את השני.
אי אפשר לדבר באופן יותר מתורבת?
מסר לאומה העברית בברלין?
מה שקורה פה עכשיו זה דבר מאוד לא יאה ולא
נאה .כשאני באתי לכאן ,הישראלים לא פשפשו
זה במעשיו של זה .עכשיו ,כשבאים לפה יותר,
כל אחד מתחיל להעביר ביקורת .אז רבותיי,
ברלין לא שייכת לאף אחד מכם .זו עיר פתוחה.
כל אחד יכול לחיות פה איך שהוא רוצה.
19
מאמינים שיהיה מעניין
-תוכן שיווקי -
MILESTONE
Investment Group
חברת מיילסטון גאה להציג :ארבעה מהפרויקטים המובילים שלנו כעת בברלין
הבניין ב ,Petersburger Straße 45-מקבוצת
,Milestone Diamondממוקם בשכונת
פרידריכסהיין המתפתחת והאופנתית .הבניין סמוך
לפארק ,Volkspark Friedrichshainוהקירבה לשכונת פרנצלאואר ברג
מעלה את הביקוש .מדובר בבניין אלטבאו מ ,1907-שיעבור שיפוץ
מקיף של החזיתות והאיזור הציבורי ,החלפת תשתיות ,החלפת הגג
והתקנת שתי מעליות .בבניין 20דירות ,מתוכן 3יחידות מסחריות
שיוסבו לדירות גן ו 3-דירות פנטהאוז שייבנו במסגרת השיפוץ.
צמד הבניינים ב ,Oehlertring 39-41-מקבוצת
,Milestone Diamondממוקם בשכונת שטגליץ
בסמיכות לאוניברסיטה הטכנית של ברלין ).(TU
מיקום ירוק ,שקט ומוקף פארקים ,ועם זאת נגיש מאוד וסמוך למרכז
המסחרי השני בגודלו בברלין .הבניינים ,שנבנו ב ,1970-יעברו שיפוץ
ומודרניזציה של היסודות והחזיתות ויכללו גם גינה ו/או מרפסת וכן
מקומות חניה לרכישה .כמו כן ייבנו שישה פנטהאוזים ,והיחידות המסחריות
שבבניין יוסבו לדירות גן עם שני מפלסים וגינות משני צדי הבית.
הבניין ב ,Lutherstraße 6-מקבוצת Milestone
,Real Estateהוא בניין אלטבאו מ ,1903-במרחק
הליכה מהעיר העתיקה של שפנדאו ומנהר ההאוול.
מדובר ברחוב שקט אך פופולרי ,עם מגוון מוסדות
חינוכיים בסביבה ,אפשרויות שופינג ונגישות טובה לתחבורה ציבורית,
שאיתה ניתן להגיע למרכז ברלין תוך כ 20-דקות .הבניין כולל
כ 23-יחידות דיור .בימים אלה החל ביצוע עבודות שיפוץ בחזיתות
הבניין וביסודותיו.
הבניין ב ,Münsingerstraße 4 -מקבוצת Milestone
,Emeraldנמצא בסמיכות ל,Münsingerpark-
איזור מבוקש ונגיש במרחק הליכה מהעיר העתיקה
של שפנדאו עם מגוון מוסדות חינוכיים בסביבה,
אפשרויות שופינג ונגישות טובה לתחבורה ציבורית ,שאיתה ניתן
להגיע למרכז ברלין תוך כ 20-דקות .הבניין ,שנבנה ב ,1983-עבר
מודרניזציה ב 2012-וכן שיפוץ וחידוש יסודי ,לרבות של החזיתות,
ב.2013-
Berlin: Joachimstaler Str. 20 10719 BERLIN � 030 887 16 33 33 � [email protected]
Israel: Moshe Aviv Tower Jabotinsky Street 7. Ramat Gan, Israel � www.milestone-group.eu � [email protected]
במסגרת "ימי ספרות גרמנית-ישראלית" יתארחו בברלין בתחילת אפריל שורה מכובדת של כותבים ישראלים.
בסדרת פאנלים עם כותבים בגרמנית הם ישוחחו על אמונה ודת -והמקום של אלה בחיים ובספרים .תומר דותן
ב
5עד 13באפריל יתקיימו בברליןבמשך שבוע "ימי ספרות גרמנית-
ישראלית" ,אירוע שנתי הנערך מדי
שנה מאז 2005בתל אביב ובברלין לסירוגין,
במטרה לחקור נושאים וקונפליקטים
בוערים בשתי המדינות באמצעות סופרות,
סופרים וספרּות.
הכותרת שנבחרה השנה על ידי המארגנים
ממכון גתה ומקרן היינריך בל היא
,Glaubenssachenשדווקא אינה מיתרגמת
באופן מזהיר לעברית" .דברים של אמונה"
באופן מילולי ,אבל בגרמנית השילוב בין שתי
המילים מדגיש יותר את השילוב בין חומרי
לרוחני ,בין קודש לחול .כך ,למשל ,הסופר
מאיר שלו יתארח עם הסופרת האוסטרית
אווה מנסה ("וינה" ו"חטאים קלים" פרי עטה
תורגמו לעברית) בפאנל ששמו בתרגום
חופשי "בראשית היתה המילה" .הפאנל
יעסוק בדתיּות החברה הישראלית מול
תהליכי החילון של החברה האירופית היום.
"בכל מקום וכל יכול?" הוא שמו של פאנל
בהשתתפות פרופ' אביעד קליינברג
והסופרת הגרמנייה סיביל לוויצ'רוף ,שבו
תעלה השאלה עתיקת היומין בדבר טוב
ורע .כיצד משפיעים סיפור גן העדן ועיצובם
של הטוב והרע המקראיים על חיי היומיום
שלנו כיום? קליינברג עוסק בכתיבתו
בנוכחות ה"חטא" בחיינו ,ואילו לוויצ'רוף
סבורה שאיננו מסוגלים לשלב את הדת
והמיתוסים בכאן ועכשיו שלנו.
שהרה בלאו ,עיתונאית ,סופרת ומארגנת
טקסי יום השואה האלטרנטיביים ,תחלוק
את הבמה עם בנג'מין שטיין הגרמני ,בנושא
הקונפליקט בין ידע מול אמונה ומיתוס.
הערב הזה ייערך בפרנקפורט אודר ,אולם
בלאו תשתתף גם באירוע בברלין ,הפעם
עם תומאס גלביניץ' האוסטרי ,שעימו תדון
בשאלה האם הדת עדיין יכולה לענות על
הצורך האנושי המתמיד בחיפוש אחר משהו
"מעבר למוחשי".
הסופרת וההיסטוריונית פניה עוז-זלצברגר
("ישראלים ,ברלין") והסופר היהודי מיכה
ברומליק ,שנולד בשווייץ למשפחת פליטים
יהלי סובול
שהרה בלאו
יהודים ומתגורר כיום בפרנקפורט ,יעסקו
בהתפתחות הזהות היהודית בין התקופות
והזמנים השונים ,והפיכת ה"יהדות" מדת,
ללאום ,למדינה ,ושוב לדת .במרכז הדיון
תעמוד בין השאר שאלת השוני או הדמיון
בין העברים הראשונים ליהודים החילונים
היום ,וזאת בהקשר לספר החדש שכתבה
עוז-זלצברגר עם אביה עמוס עוז" ,יהודים
ומילים" ,הבוחן את הקשרים המילוליים בין
התקופות השונות בהתפתחות העם היהודי.
יהלי סובול ישוחח עם הסופר אולריך
פלצר על הקשר בין החברתי-כלכלי לדתי
בעיתות משבר; הסופרת והעיתונאית נילי
לנדסמן תדון עם הדרמטורגית הגרמנייה
האנה דיבגן על נוכחות האמונה בחיים
ובמוות ,על הקשר בין שורשים לאמונה,
ועל הניסיון (הספרותי) להשתחרר מבן זוג
ולאמץ חיים נטולי שורשים .האם האמונה
רק מלווה את חיינו או גם מנחה אותם?
אסף גברון יחבור לעיתונאי ואיש מדע
המדינה מרטין שויבלה כדי לדבר על
התערובת המוכרת של דת ופוליטיקה .מה
קורה כשהדת הופכת לאידיאולוגיה רדיקלית
נילי לנדסמן
מאיר שלו
שהמחזיקים בה מוכנים להיהרג עבורה? שני
הכותבים עוסקים במפגש בין פוליטיקה
ודת וכן בנושא ההקרבה העצמית .במרכז
ספרו האחרון של גברון" ,הגבעה" ,תושבי
התנחלות בגדה שסדר יומם מונע מתוך
תשוקה ואמונה; ואילו שויבלה כתב לאחרונה
על שתי דמויות המוצאות עצמן מתקרבות
יותר ויותר אל חוגי הג'יהאד בגרמניה.
למרות תהליך החילון ואולי דווקא בגללו,
לדת יש עדיין מקום נכבד בדיון הפנימי
המתנהל בגרמניה היום .התנגשויות בין-
תרבותיות ובין-דתיות תופסות כותרות
חדשות לבקרים ,כמו למשל בפרשת
איסור ברית המילה בקלן או בסוגיות
אחרות הקשורות ליחס של גרמניה כלפי
האסלאם .בישראל ,שבה המתח בין דת
ומדינה נטוע במהות קיומה ,ברור שיחסים
מורכבים אלה ממלאים מקום נכבד .מכל
מקום ,נראה שרלבנטיות הנושאים שיידונו
בסדרת האירועים חורגת מעבר לדיון
ספרותי ,ולפיכך הם עשויים להיות מעניינים
גם למי שאינם אנשי ספרות מובהקים.
לפרטים נוספיםgoethe.de/literaturtage :
אביעד קליינברג
21
הפינצטה ישראלים ושות‘
פסטיבל נטוורקינג ויהדות
פסטיבל "לימוד" הוא אחד מהאירועים האלה ,שמעריציו יגידו לכם
שאתם חייבים להיות בו כדי להבין ,שאי אפשר להסביר ושצריך לחוות.
אבל ננסה בכל זאת :זה התחיל בכנס של מורים יהודים באנגליה לפני
יותר משלושים שנה ,וכיום מדובר בתופעה בינלאומית ,עם כשבעים
קהילות בכשלושים מדינות שונות ברחבי הגלובוס .הרעיון הוא פסטיבל
למידה יהודי עצמאי ,המבוסס על שני עקרונות מרכזיים :פלורליזם -
לימוד פתוח לכל אדם ,לכל זרם ולכל רעיון (ועוד נחזור לכך); והיעדר
היררכיה -כל בעלי התפקידים הם מתנדבים ,כל המשתתפים יכולים
גם ללמד וגם ללמוד ,איש אינו מקבל תשלום על השתתפותו ,ותגי
השם באירועים נושאים שם פרטי ,ללא תארים.
בגרמניה יתקיים פסטיבל
לימוד השנה בפעם
השביעית -ארבעה ימים
שיכללו יותר מ150-
סדנ אות ,הרצאות,
ה פ עלו ת ,ה ו פ עו ת,
פאנלים ועוד .המארגנים ,כשלושים מתנדבים ,מצפים לכ400-
משתתפים .במסגרת השאיפה לשקף ולשתף חלקים רבים ככל
האפשר מהקהילה היהודית המקומית ,ולאור הגידול המתמיד של
הקהילה הישראלית בברלין ,השנה החליטו השנה ב"לימוד" לנסות
ולמשוך כמה שיותר ישראלים לאירוע .יונתן מרכוס ,בן ,33מנהל
הפסטיבל" :דווקא משום שרוב הישראלים אינם חלק מהקהילה
היהודית הרשמית ,חשוב לנו לשלוח מסר ש'לימוד' הוא גם המרחב
שלכם ,פתוח לראייה שלכם בנושא למידה יהודית ,לרעיונות שלכם
וליוזמות שלכם" .הפסטיבל התקיים עד כה בשלוש שפות -גרמנית,
אנגלית ורוסית ,אך השנה לראשונה ייערכו פעילויות גם בעברית .עם
זאת ,בשל המבנה הדמוקרטי של האירוע ,התוכנית אינה נקבעת על
ידי המארגנים ,אלא כל משתתף מוזמן להציע פעילות ,כך שההיצע
בעברית תלוי למעשה במשתתפים.
הפסטיבל מתאים לצעירים ולמבוגרים ,לרווקים ,לזוגות וגם למשפחות
(לרבות תוכנית לילדים ,והשנה לראשונה גם לבני נוער) .סייג לפלורליזם
הוא העובדה שרק יהודים מוזמנים .זאת בניגוד לאירועים אחרים של
לימוד בעולם ,שמקבלים בברכה גם לא-יהודים .יונתן מרכוס מסביר
כי בגלל המצב הייחודי של הקהילה היהודית בגרמניה הוחלט בשלב
זה להותיר את הפלטפורמה של לימוד בגרמניה כמרחב לשיח יהודי
פנימי .הוא מדגיש עם זאת כי ההגדרה של לימוד ל"מיהו יהודי" גמישה
יחסית ,כך שגם מי שנמצא בזוגיות
עם יהודי/ה ,מי שבהליך גיור או מי
שרק אביו יהודי -מוזמן .לדבריו ,בטווח
הארוך יש מחשבה גם על שיתוף
אורחים לא-יהודים.
הפסטיבל יחל בחמישי בערב,
29במאי ,ויימשך עד יום ראשון אחר הצהריים 1 ,ביוני .המיקום:
,Werbellinseeכשעה וחצי מברלין ,על שפת אגם ובאווירת יער
פסטורלית .ניתן להגיע גם ליום אחד או לחלק מהימים ,אך בכל מקרה
נדרשת הרשמה מראש.
העלויות אינן זניחות ,אך כוללות את כל האירועים ,לינה ושלוש ארוחות
(וכן השגחה ופעילויות לילדים למעוניינים) .כחלק מהרצון לעודד ישראלים
להצטרף 15 ,מקוראי שפיץ שישלחו אלינו אימייל ראשונים יוכלו
להירשם במחירי הרשמה מוקדמת ,שהיו תקפים רק עד 15בפברואר.
לפרטים נוספים limmud.de :לקבלת קוד להרשמה במחיר
מוזל ,שלחו לנו מייל[email protected] :
בואו להתוודות
פרויקט site specificמרתק של האמן רועי חפץ :באולם המרכזי של כנסיית St. Johannes-
Evangelistבמיטה ,ייצור חפץ "תא וידוי" גדול בצורת מתומן ,ש"קירותיו" יהיו דיוקנאות
נייר גדולים פרי יצירתו ,תלויים מתקרת הכנסייה עד רצפתה .הפורטרטים הם תוצר של
שיחות עם אנשי דת שונים שקיים במהלך השנה האחרונה.
המבקרים בפרויקט יוזמנו להיכנס לתוך התא ,ולספר לחפץ סיפור אישי של וידוי .במהלך
ההקשבה ,הוא ירשום דיוקן של המבקר/ת בדיו ו/או בגרפיט על נייר .הדיוקנאות יהוו
לאחר מכן חלק מהמיצב בכנסייה.
מטרת הפרויקט היא ליצור מקום של התרחשות והתערבות בחלל ציבורי וקהילתי :ההשתתפות
דורשת מהמשתתפים להגיע למקום פיזי (בניגוד לטבעו של המקום הדיגיטלי-וירטואלי) ,שבתוכו
יתרחש הטקס האינטימי של הווידוי" ,תהליך מזכך של טרנספורמציה בתוך חוויה המתרחשת פנים
אל פנים" .האמן ינסה לתפוס את אותו רגע של מעבר ושינוי אישי באמצעות רישום הפורטרט.
צורת המתומן של המיצב נבחרה על מנת להדהד את הצורה האדריכלית המקורית של
"אגני הטבילה" ,ששימשו בכנסיות נוצריות מוקדמות ומהווים סמל נוצרי מסורתי ללידה מחדש
ולטיהור .פעולת הווידוי בפני כומר ,כמתווך אשר הוסמך לתפקידו על ידי הכנסייה ,אינה עולה
בקנה אחד עם הרפורמציה הפרוטסטנטית ,שביטלה אותה ותמכה בטיהור פנימי אישי של
המתפלל מול האל .פעולה זו ,שתתבצע בכנסייה רפורמית ,תעלה בין השאר את השאלה,
מהו תפקידו של הווידוי היום .הפרויקט "פורטרטים של וידוי" יתקיים בשיתוף ובתמיכת ארגון
,schirהמקדם אמנות בקונטקסט ישראלי-גרמני .אוצר :מארק גיסבורן.
Auguststraße 90, 10117 Berlin
אירוע פתיחה 8 :במאי ,אירוע נעילה 31 :במאי
שעות פתיחה :רביעי עד ראשון14:00-19:00 ,
schir.net
רגע של גרמנית
גדי גולדברג
אני מבין רק תחנת רכבת
ריבוי זהויות ולשונות בחודש אמנות המופע
ישראלים מכל העולם נפגשים בלונדון
במסגרת חודש אמנות המופע בברלין ),(MPA-B
פלטפורמה אמנותית ביקורתית לאמני מיצג,
אוצרים ואנשי אקדמיה מרחבי העולם ,תאצור השנה
דברת מרון פרויקט בנושא ריבוי זהויות ולשונות
).(Transnationality and Translinguality
בתוכנית יתארחו אמני מיצג בינלאומיים ,מתרגמים
וסופרים שחיים ויוצרים בין מספר ארצות ושפות
ושיצירתם עוסקת בנושאים של זהות ,שפה ותרבות.
בין השאר ייערך פאנל בנושא תרגום פרפורמטיבי
בהנחיית ד"ר אלעד לפידות וכן פאנל בנושא תרבות
ישראלית בברלין בהנחיית ד"ר רות קונט.
שבת 3 ,במאי ,בין 14:00לחצות
ראשון 4 ,במאי15:30-13:00 ,
Holzmarktstraße 25, 10243 Berlin
לפרטים נוספיםmpa-b.org :
על פי הערכות שונות ,קרוב למיליון אזרחים ישראלים חיים כיום במדינות אחרות .בהמשך
לכנסים שנערכו בשנים האחרונות בטורונטו ,במלבורן ובניו ג'רזי ,יתקיים בלונדון בסוף מרץ
( )30-28כנס בינלאומי ראשון באירופה של פעילים ומנהיגים ישראלים מקהילות שונות בעולם.
הכנס יעסוק בארבעה תחומים עיקריים :בקשר שבין ישראלים בעולם לבין עצמם ,בקשר
שלהם לקהילות היהודיות המקומיות ,בקשר שלהם עם המדינה שבה הם מתגוררים ,ובקשר
עם ישראל.
את הכנס יזמו ארבעה ישראלים משלוש יבשות :ענת קורן ,המתגוררת בבריטניה מזה
כשלושים שנה ,ובין תחומי פעילותה הרבים בקהילה הישראלית והיהודית היא גם המו"ל
והעורכת הראשית של המגזין "עלונדון"; ארן היימן ,עו"ד ישראלי המתגורר בניו יורק מזה
כ 16-שנה ופעיל מרכזי בקהילה הישראלית המקומית; רן מסטרמן ,איש עסקים המתגורר
בקנדה מזה כתשע שנים ופעיל בהתנדבות בפדרציה היהודית בטורונטו; ואיתן דרורי,
המתגורר באוסטרליה מזה כ 15-שנה ,ובין שאר תחומי פעילותו הוא ממייסדי ארגון הגג
של הישראלים באוסטרליה ומכהן כנשיאו.
ענת קורן סבורה כי העובדה שהקהילות הישראליות באירופה אינן מאורגנות כמו בצפון
אמריקה או באוסטרליה קשורה לקירבה הגיאוגרפית היחסית לישראל ,שהופכת את ההגירה
להרבה יותר ניידת .לפחות בכל הקשור לברלין יש כנראה סיבות משמעותיות נוספות (קהילה
צעירה ,עמדות פוליטיות ,מצב כלכלי ועוד) ,אך יהיה מסקרן לעקוב איך יתפתחו הדברים.
להרשמה ולפרטים נוספים[email protected] :
או בפייסבוקIsraeli Global Leadership Summit :
22
לפעמים קורה שמדברים אלינו בשפה שאנחנו אמורים להבין ,אולי אפילו
שפת האם שלנו ,ואנחנו בכל זאת לא מבינים כלום ,אם מפני שמדובר
בתחום שאנחנו לא מתמצאים בו ,אם מפני שהמחשבות שלנו מרוכזות
בדבר אחר ,ואם מפני שהאדם שמדבר אלינו אומר דברים מוזרים במיוחד,
או מדבר מהר מאוד או בצורה לא מובנת .בעברית אנחנו נוהגים לומר
במקרים כאלה :״זה נשמע לי כמו סינית״ .הביטוי הזה מוכר גם בגרמנית,
אבל בדרך כלל משתמשים בו דווקא בכיוון ההפוך ,כלומר מצד הדובר .אם
אתם מדברים ומישהו לא מבין אתכם ,אתם יכולים לשאולSpreche ich :
?Chinesisch oder was
אבל יש ביטוי יפה אחר בגרמנית כדי לומר שאנחנו לא מבינים כלוםIch :
.verstehe nur Bahnhofמילולית הביטוי הזה אומר כמובן "אני מבין
רק תחנת רכבת" ,אבל בעצם מה שמתכוונים לומר זה :אני לא מבין שום
דבר .מגוון האפשרויות לשימוש בביטוי הזה רחב בדיוק כמו בעברית .אם
אתם למשל מבקשים ממישהו להסביר לכם משהו בתחום שאתם
לא מתמצאים בו ,אתם יכולים לבקש ממנוAber erklär’s mir :
( langsam, sonst verstehe ich nur Bahnhofאבל
תסביר לי לאט ,אחרת אני לא אבין שום דבר).
בטח כבר קרה לכם שישבתם בשיעור גרמנית ודווקא
הבנתם הכל ,אבל אז יצאתם לרחוב ופתאום הבנתם
רק תחנת רכבת .ואולי יום אחד עוד תספרו למישהו:
איור :עתליה לאופר
In meinen ersten Monaten in Berlin habe ich nur Bahnhof
( verstandenבחודשים הראשונים שלי בברלין לא הבנתי כלום).
הביטוי הזה היה מפורסם בעיקר בברלין בשנות העשרים של המאה
הקודמת ,אבל לאט לאט הוא התפשט לכל גרמניה ,וכיום מכיר אותו כל
אחד .אולי תרם לכך הסופר הנס פאלאדה (״לבד בברלין״) שהשתמש בו
לא מעט ברומנים שלו בשנות השלושים ,למשל בספר ״מי שאכל פעם
מצלחת של פח״ או בספר ״זאב בין זאבים״.
ולמה דווקא תחנת רכבת? כמו בהרבה ביטויים ,גם כאן המקור לא
הובהר לגמרי ,אבל מניחים שמקורו במלחמת העולם הראשונה.
בתחילת המלחמה הגרמנים היו בטוחים שישיגו ניצחון קל ומהיר ,אבל
במציאות היא התארכה הרבה מעבר למצופה ,והחללים והפצועים הלכו
ורבו ,במיוחד לקראת סוף המלחמה ,כשהאספקה של הגרמנים לא
הצליחה להתמודד עם כמויות הנשק והאספקה שהזרימה ארה״ב לחזית
המערבית .הרבה דיווחים מספרים על מצבם העלוב של החיילים
הגרמנים בחודשים האחרונים של המלחמה ,ועל כך שהם לא היו
מסוגלים לחשוב על שום דבר מלבד החזרה הביתה .ואיך
חוזרים הביתה מהמלחמה בשנות העשרה של המאה
הקודמת? רק ברכבת .עד כדי כך היה הרצון שלהם עז
והמחשבות ממוקדות ,שלא משנה מה אמרו להם ועל מה
נסבה השיחה -הם הבינו רק תחנת רכבת.
23
הפינצטה שוטטות
תמר גבלינגר
יומולדת למארי השמנה
העץ העתיק ביותר בברלין נמצא במרחק הליכה מהעיר העתיקה של טגל
(השכונה ,לא נמל התעופה) ומכונה על ידי הברלינאים מלאי הטאקט "מארי
השמנה" ) .(Dicke Marieבשביל עץ שיחגוג השנה יום הולדת ,905
מארי דווקא לא נראית יום אחד מעל .850כדי לברך אותה ליום הולדתה,
שמתקיים באביב זה ,תוכלו לקחת U6עד התחנה הצפונית ביותר של הקו,
;Alt-Tegelצאו למדרחוב באותו שם ,ובסופו תראו טיילת; פנו ימינה ולכו
כקילומטר צפונה לאורך קו המים .מארי מחכה לכם שם ,כבר 900שנה
שהיא לא הולכת לשום מקום.
דרך חלופית להגיע ,אם אתם מעדיפים להימנע ממדרחוב הקניות והמסעדות
של :Alt Tegelרדו בתחנת האוטובוס An der Mühleולכו לאורך
;Gabrielenstraßeבקו המים פנו ימינה.
אגב ,ליד מארי תוכלו לבקר את קברם של האחים הומבולדט ,בפארק של
אחוזת טגל ) .(Schloss Tegelהאחוזה עצמה (שבה גדלו השניים) מוחזקת בידי
צאצאיהם וניתן לבקר בה רק בימי שני ,בסיור מודרך שמתקיים פעמיים ביום.
ארבע כוסות תוצרת ודינג
ב 1874-ציוו שלטונות פרוסיה על הקמת "יצרן המשקאות הפרוסי" .יצרן זה החזיק במונופול לייצור יין שרף (ברנדי) וזיקוק משקאות
אחרים עם אחוזי אלכוהול גבוהים בכל שטחי המדינה .המזקקה נסגרה במהלך המשבר הכלכלי של שנות העשרים של המאה
הקודמת .לאחר מלחמת העולם השנייה נעשה ניסיון לפתוח אותה מחדש ,אך ללא הצלחה גדולה :בשוק החופשי וללא הגנת
המדינה ,התקשתה המזקקה לעמוד בתחרות מול יצרנים גדולים .ב 2005-החליטו זוג שותפים ,פרופסור למיקרוביולוגיה וחברו
המלונאי ,לפתוח את המקום מחדש ,הן כמוזיאון והן כמזקקה פעילה .בביקור ניתן לרכוש את המשקאות המיוחדים שהם מייצרים כיום
(ג'ין ,וודקה ,ליקרים שונים ועוד) ,ובתיאום מראש אפשר גם לקבל סיור מודרך במתקנים ,כולל טעימות.
(בחצר האחורית) Preussische Spirituosen Manufaktur. Seestraße 13, 13353 Berlin
ב'-ו'psmberlin.de .19:00-09:00 ,
גינה לי חביבה
אחת מיריות הפתיחה של האביב היא הטיפול בגינה .בגינות
קהילתיות שונות ברחבי ברלין תוכלו להצטרף לתושבי
שכונתכם ולסייע לשיקומן ולפיתוחן לאחר החורף (אם
אפשר לקרוא לו כך השנה).
בשוק צבעוני שייערך בגנים הבוטניים בדאהלם תוכלו לרכוש
צמחים רב-שנתיים ,שתילים של עשבי תיבול שונים ,וגם
לקבל ייעוץ לגננים מתחילים יותר או פחות .יהיו גם דוכני
אוכל וקפה כמובן ,והכניסה כלולה בתשלום הרגיל לגנים
הבוטניים.
מפת הגינות הקהילתיות של ברלין:
http://goo.gl/maps/8fNLQ
שוק אביב בגנים הבוטניים 6-7 ,באפריל:
http://goo.gl/MjCdyz
צילוםI. Haas, BGBM:
בזאר בבית הכלא
ב 12-באפריל יתקיים בזאר מיוחד ,בחנות מיוחדת ממילא .לא מדובר בעוד יוזמת פופ-אפ של היפסטרים במחסן נטוש בנויקלן,
אלא בחנות בית הכלא הברלינאי המרכזי בטגל ,המציגה דרך קבע עבודות של האסירים .היצירות (עבודות זכוכית ומתכת,
רהיטים ,כריכות ,מתנות ,מאפים ועוד) נעשות במסגרת עבודות שיקום שונות ,וההכנסות מועברות חזרה לאסירים .אולי אין
כמו האביב ותקופת הפסח כדי לזכור שיש כאלה שלא יכולים ליהנות מכל היתרונות שאנחנו זוכים להםSeidelstraße 41, .
13507 Berlin.בזאר אביב 12 :באפריל .10:00-15:00פרטים נוספים ושעות פתיחה קבועותhttp://goo.gl/eEaj0I :
… חברת הטיולים של תמר ונדב גבלינגר מציעה טיולי הליכה מודרכים בברלין בכל ימות השנה berlinhebrew.com
24
דיכוי וחירות בפוטסדאמר שטראסה
האמן הבריטי-ניגרי ינקה שוניברה מציג בסניף הברלינאי של הגלרייה הלונדונית
Blain | Southernדמויות לבושות בצורה מרהיבה ,אך מעוותות בגופן וחסרות
ראש .התלבושות נראות במבט ראשון כבגדים "אותנטיים" אפריקניים ,אבל למעשה
זהו בד בשם "שעווה הולנדית" ,חיקוי הולנדי לעיצובים המערב-אפריקניים המסורתיים,
ששולט כיום על שוק הטקסטיל ה"אותנטי" .תערוכת היחיד של שוניברה ,הראשונה
שלו בברלין ,עוסקת במתח שבין רעיונות מהפכניים ליישומם בשטח ,והדפוסים
ההרסניים והרפטטיביים של ההתנהגות האנושית.
- Yinka Shonibare, Making Edenעד 19באפריל.
Blain | Southern, Potsdamer Straße 77-87, 10785 Berlin
הלוח Iלהזמנת מודעות ,צרו קשר[email protected] :
הפינצטה קולטורה
ניצן פרי-הר
קול צרוד ,קול חלש ,כאבים ומאמץ בזמן הדיבור? קול זה יכול
להיות מאחוריכם! קלינאית תקשורת בוגרת אוניברסיטת ת"א,
ביה"ס למקצועות הבריאות ,מטפלת בבעיות הקול על ידי
תרגול טכניקות וליווי בהתמודדות עם שגרת היומיום .טיפול
בעברית ובאנגליתhttp://nogaedry.wix.com/nogaedry .
[email protected], 01755570713
שפיץ מודפס באלפיים עותקים ,מופץ
לדוברי עברית ברחבי העיר ,מחולק באירועים
ובמפגשים של ישראלים וזמין גם ברשת.
לפרטים נוספים ולהזמנת מודעות:
[email protected]
Gerichtstraße 23,
13347 Berlin
(בחצר פנימית -באתר יש הנחיות
הגעה מדויקות)
Mittwochsklub
המקום נפתח ונסגר די הרבה פעמים
בשנים האחרונות ,ולאחרונה עשה
קאמבק בפנקו .אין סגנון מסוים של
מוזיקה -הם מנגנים מה שבא להם,
מאלקטרו ועד סווינג וג'ז -אבל תמיד
יש אנרגיה טובה ואנשים טובים.
המסיבות רק בימי רביעי ,אבל לא
בכל שבוע .מקבלים הזמנה במייל וצריך
סיסמה כדי להיכנס לאתר האינטרנט
ולמסיבות .המקום סודי ואם רוצים
להגיע אליו פשוט צריך לחפש איך...
צילומים :ניצן פרי-הר
נגה אדרי -לא צריך לסבול מהקול!
כאן יכולה להיות המודעה שלכם!
PANKE
בית קפה ,בר ומועדון בוודינג,
עם חללים רב-תחומיים שבהם
מתקיימים אירועים ,תערוכות,
הקרנות סרטים ,מופעי תיאטרון ועוד.
pankeculture.com
… באחד החללים של המקום מתקיימים
אירועי ,Scope Sessionsשאני אחד
המארגנים שלהם ,שיח אמנים בכל יום
חמישי השני של החודש .לכל אירוע
מוזמנים שלושה אמנים מתחומים
שונים ,לכל אמן יש כחצי שעה
לדבר ,ולאחר מכן כחמש עד עשר
דקות לשאלות מהקהל .דמי הכניסה
מבוססים על תרומה בהתאם ליכולת
ולרצוןscopesessions.org .
… סדרת אירועים נוספת שאני מארגן
ב PANKE-היא ה,Mutantenkino-
ערבי הקרנות סרטים פוסט-
אפוקליפטיים .בכל ערב מוקרן סרט
אחד מרכזי ועוד 4-3סרטים קצרים.
הרפרטואר כולל מדע בדיוני ,סרטי
אימה ,סרטים אמנותיים וסרטים
קצרים (חלקם משנות השבעים),
אבל התוכנית לא מתפרסמת מראש.
הכניסה חינם או עם תרומה לא-כספית
(פעם מישהו תרם קופסת גפרורים).
facebook.com/mutantenkino
Mercan
מסעדה טורקית
בקרויצברג עם אוכל ביתי
מעולה .אם היתה לכם
אמא טורקייה ,כנראה
שהיא היתה מבשלת
בדיוק איך שמבשלים
שם .חוץ מזה המחירים
זולים -בסביבות שישה
אירו לארוחת צהריים
שכוללת מנה עיקרית
וסלט או קינוח .הלקוחות
בעיקר טורקים והאווירה
מאוד נעימה.
Wiener Straße 10,
10999 Berlin
ההמלצות של Flux Kiritan
( Flux Kiritanמוכר גם כ ,)Tobias Last-בן ,33
נולד בהיידלברג ,מתגורר בברלין מזה כ13 -
שנה .אמן VJומדיה ארט (לייב וידיאו ,וידיאו-אודיו
משולב ריקוד ,וידיאו ניסיוני ,קולנוע חי ,אנימציה,
פיתוח של יישומי מולטימדיה ועוד) .מארגן
אירועים רבים בתחום ,מופיע במועדונים ומציג
בפסטיבלים .היה בין המייסדים של ארגון Visual
,Berlinהמאגד אמני VJבברליןkiritanflux.de .
Prinzessinnengarten
גן גרילה עירוני שהוקם על
מגרש שהיה נטוש במשך
עשרות שנים ,במטרה להגדיל
את המגוון הביולוגי ,החברתי
והתרבותי בשכונה .המקום
פועל כארגון ללא מטרות
רווח ,ומתקיים בין השאר
באמצעות מכירת ירקות
אורגניים שגדלים בגן והפעלת
מסעדה ,שמגישה אוכל אורגני
מעולה .אני מאוד אוהב את
הגן הזה בקיץ ,הוא ממש אי
בלתי צפוי ,יפה ונעים באמצע
קרויצברג האורבנית (יש שם
אפילו כוורת דבורים) .בקיץ
מתקיים גם שוק פשפשים
אחת לשבועיים בימי ראשון.
Prinzenstraße 35-38
נושק לMoritzplatz-
prinzessinnengarten.net
mittwochsclub.com
27
שפיצפלאץ
רויטל סקלי
ניקוד :אריאל מואטי
ָׁשלֹום יְ ָל ִדים יְ ָק ִרים,
ָאביב ,וְ גַ ם ַחג ַה ֶּפ ַסח ֶׁש ָּבא ִאּתֹוְ ,מ ַצּיְ נִ ים זְ ַמן ֶׁשל
ָה ִ
ִה ְת ַח ְּדׁשּות ַּב ֶּט ַבעָ .ה ֵע ִצים ְמ ַל ְב ְל ִביםַ ,ה ְּפ ָר ִחים
יֹול ִדים ֶצ ֱא ָצ ִאים ֲח ָד ִׁשים
ּפֹור ִחים ,וְ ַה ְר ֵּבה ַּב ֲע ֵלי ַחּיִ ים ְ
ְ
חּוׁשת ִה ְת ַח ְּדׁשּות.
ָאדם יֵ ׁש ְּת ַ
ַל ִּמ ְׁש ָּפ ָחהּ .גַ ם ֵא ֶצל ְּבנֵ י ָה ָ
ָאר ִכים ,וַ ֲאנַ ְחנּו
ֶמזֶ ג ָה ֲאוִ יר ִמ ְת ַח ֵּמםַ ,הּיָ ִמים ִמ ְת ְ
ילים ַאט ַאט ֶאת ַה ְּמ ִעיל וְ ַה ָּצ ִעיף ַה ָח ְר ִּפּיִ ים,
ַמ ִּׁש ִ
ימהַ ,ל ַּביִ ת
יֹותר ,וְ אֹור ַה ֶּׁש ֶמׁש נִ ְכנַ ס ְּפנִ ָ
הֹופ ִכים ַק ִּלים ֵ
ְ
וְ ַל ֵּלב.
ילי ֶא ָחד ַה ַחּגִ ים ִעם ֲה ִכי ַה ְר ֵּבה
ֶּפ ַסח הּוא ִּב ְׁש ִב ִ
זֹוכ ֶרת ֶאת ַע ְצ ִמי עֹוזֶ ֶרת ְל ִא ָּמא
זִ ְכרֹונֹות יַ ְלדּותֲ .אנִ י ֶ
ּול ַס ֵּלק
ּול ַה ְב ִריק ָּכל ִּפּנָ ה ַּב ַּביִ תְ ,ל ַמ ֵרק ְ
ֶׁש ִּלי ְלנַ ּקֹות ְ
צֹובעֹות ֶאת ַה ִּקירֹות
רּורּיּות ַהח ֶֹרףָ .היִ ינּו ְ
ַאפ ִ
ֶאת ְ
ּומ ֻצ ְח ָצחֵ .איזֹו ַה ְרּגָ ָׁשה נִ ְפ ָלָאה וְ ֵריחֹות
ְּב ָל ָבן נָ ִקי ְ
נֶ ֱה ָד ִרים ָהיּו ְמ ַמ ְּל ִאים ֶאת ַה ַּביִ ת.
עֹוסק
אּולי זֶ ה ִּבגְ ַלל ֶׁש ֶּפ ַסח ֵ
יֹוד ַעת ָל ָּמה ַ -
ֲאנִ י ֹלא ַ
ָאביב
אּולי ִּבגְ ַלל ָה ִ
(מ ַע ְבדּות ְל ֵחרּות) ,וְ ַ
יציָאה ְלח ֶֹפׁש ֵ
ִּב ִ
ֶׁש ֵּמ ִביא ִעּמֹו ִה ְת ַח ְּדׁשּות ֲ -א ָבל ָּבעֹונָ ה ַהּזֹאת ַה ֵּלב
יֹותר ִל ְׁשמ ַֹע ֶאת
ֶׁש ִּלי ִמ ְת ַר ֵחבִ .ל ְפ ָע ִמים ּגַ ם ַקל ִלי ֵ
ַע ְצ ִמיֶ ,את ַמה ֶּׁש ַה ֵּלב ֶׁש ִּלי ְמ ַס ֵּפר ִליָ .אז ַמה ֶּׁש ֲאנִ י
ַאח ֶלת ָל ֶכם ַה ַּפ ַעם ,הּוא ְל ַה ְק ִׁשיב ַל ֵּלב ֶׁש ְּל ֶכם
ְמ ֶ
ָאר ִכים.
ּומ ַהּיָ ִמים ַה ִּמ ְת ְ
ָאביב ֵ
וְ ֵל ָהנֹות ֵמ ָה ִ
אֹוהב ִל ְרקֹד ְּכמֹו
ָאדם עוֹזֶ ִריֵּ ,בן ֶׁ ,7ש ֵ
ִצּיּור ֶׁשל ָ
'קסֹוןִ ,היּפ-הֹוּפְ ,ל ַצּיֵ רְ ,ל ַט ֵּפסִ ,ל ְהיֹות
יקל ּגֶ ְ
ַמיְ ֶ
ּבֹורד
ייט ְ
ְּביָ ם ַה ֶּמ ַלח וְ ִל ְרּכֹב ַעל ְס ֵק ְ
ֶׁש ָּל ֶכם,
יטל ֶס ֶק ִלי
ְרוִ ַ
קּומזִ יץ ַ -ה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ַהּיִ ְׂש ְר ֵא ִלית ְּב ֶּב ְר ִלין
ְמנַ ֶה ֶלת ֲע ֻמ ַּתת ְ
[email protected]
רֹוצה ִלינֹק צּוף ֵמ ַה ֶּפ ַרח.
ַה ַּפ ְר ַּפר ֶ
ִעזְ רּו לֹו ִל ְמצֹא ֶאת ַה ֶּד ֶרְך
בערב פסח ( 14באפריל) אתם מוזמנים לאחד משני לילות הסדר של חב״ד ברלין:
במלון מריוט (פוטסדאמר פלאץ):
אנגלית-גרמנית-עברית
עם אורחים מכל העולם
50€למבוגר 25€ ,לילד מגיל 4
בבית חב״ד באלכסנדרפלאץ:
עברית-אנגלית
Karl-Liebknecht-Straße 34
20€למבוגר 18€ ,לילד מגיל 4
להרשמה03021280830 :
להרשמה[email protected] :
ַּת ְׁש ֵּבץ
ִּפ ְתרּו ֶאת ַה ַה ְג ָּדרֹות ו ְָגלּו ַמה ָּכתּוב ַּבּטּור ַה ֻּמ ְד ָּגׁש
ָאביב
עֹופף ֶׁשּנָ פֹוץ ָּב ִ
ֶ .1ח ֶרק ְמ ֵ
ַ .2הח ֶֹדׁש ָה ִע ְב ִרי ֶׁשּבֹו חֹוגְ גִ ים ֶאת ֶּפ ַסח
ַּ .3פ ְר ַּפר הּוא ִמ ִּמ ְׁש ַּפ ַחת ַה…
("מה ִּנ ְׁש ַּתּנָ ה")?
ּׁשֹוא ִלים ְּב ֵליל ַה ֵּס ֶדר ַ
קֹור ִאים ְלַ 4-ה ְּׁש ֵאלֹות ֶׁש ֲ
ֵ .4איְך ְ
"ּל ֶחם" ֶׁשל ֶּפ ַסח
ַ .5ה ֶ
נֹוסף ְל ַחג ַה ֶּפ ַסח
ֵׁ .6שם ָ
יע ָּב ֲא ָתר ֶׁש ָּלנּו:
מֹופ ַ
יתם נָ כֹון? ַה ִּפ ְתרֹון ִ
רֹוצים ִל ְבּדֹק ִאם ֲענִ ֶ
ִ
spitzmag.de/spitzplatz-pitron
29
החרשן
שגריר ישראל בגרמניה וכל צוות השגרירות
מאחלים לקוראי שפיץ ולבני ביתם
יואב ספיר
חג פסח שמח ואביבי!
השגריר יעקב הדס הנדלסמן
תחנת האוטובוס הסמוכה
שהפכה לאתר זיכרון
צילומים :יואב ספיר
פושעי שולחן הכתיבה
אין עוד מקום בברלין שמילא תפקיד
כה חשוב ומשמעותי בהשמדת
יהודי אירופה כמו הכתובת שבה
עומד כיום מלון זילטר הוף
כשאומרים "שואה" אנחנו רגילים לחשוב
על משהו גדול ,מופשט כמעט ,בלתי נתפס.
לעתים רחוקות אפשר להצביע על מקום
ספציפי ולומר :זהו זה ,כאן ,למקום הזה יש
חשיבות מיוחדת ,מכרעת .המחנות בפולין
מייצגים את סוף הסיפור ,את התוצאה ,אבל
המנגנון שחולל את התוצאה הזו נמצא רחוק
משם ,במקומות אחרים.
מי שביקר בבית ועידת ואנזה ,מכיר את
הדיסוננס הקוגניטיבי בין הווילה הפסטורלית
למשמעות התוכנית שנדונה במקום .ובכל
זאת ,קשה לעמוד בווילה הזו ולומר לעצמך
"כאן זה קרה" ,משום שעם כל חשיבותה,
היא עלתה לבמת ההיסטוריה למשך יום אחד
בלבד .הדיון במקום ארך כשעה וחצי ,אבל
פשעי השואה נמשכו שנים ארוכות .איפה
פעל המוח שטווה את החוטים מכל קצות
אירופה אל המחנות ובעיקר אל אושוויץ?
אם לשואה היתה כתובת ,הרי היא
Kurfürstenstraßeמספר .115מבחינה
היסטורית ,אין מקום אחר בברלין שמילא
תפקיד כה חשוב ומשמעותי בהשמדת יהודי
אירופה כמו הכתובת שבה עומד כיום מלון
30
זילטר הוף ) ,(Sylter Hofושבה ניצבו בעבר
משרדי "המחלקה היהודית" )(Judenreferat
של הגסטפו ,בראשות אדולף אייכמן.
למרבה האירוניה ,המבנה המקורי ,שנחנך
בשנת ,1910שימש את "אגודת האחווה
היהודית" ,עמותת סעד של הקהילה .המבנה
הוחרם על ידי הנאצים והופקד בידי המחלקה
המיוחדת של אייכמן ,שחלק מעובדיה אף
התגוררו בסמיכות למשרדים .כאן תכננו,
תיאמו ואירגנו 23פקידים את השמדתם
של מיליוני יהודים מרחבי אירופה ,בעיקר
הצפונית ,המערבית והדרומית (דווקא מזרח
אירופה לא נמסרה לטיפולו של אייכמן,
אבל זה סיפור אחר) .מכאן הם נאבקו נגד
משרדים יריבים על קדימויות ,על לוחות
זמנים ,על רכבות.
אותו מבנה נהרס באופן יזום ב ,1961-אותה
שנה שבה נשפט אייכמן בירושלים ,כדי לפנות
שטח למלון זילטר הוף .במשך שנים לא היה
במקום דבר שיזכיר את תפקידו המכריע
בהשמדת יהודי אירופה .זה לא טוב לעסקים.
גם היום המלון לא מתאמץ ליידע את אורחיו
על מה שהתחולל במקום (אפשר להבין את
הבעלים ,שכמובן אינם אשמים) .רק לפני
כמה שנים ,ביוזמת קרן "הטופוגרפיה של
הטרור" ,הוחלט לשנות את המצב .כדי שבכל
זאת תהיה תזכורת לפשעים שבוצעו במקום,
הפכה תחנת האוטובוס הקרובה למעין
תערוכה זעירה .מצד אחד ,פתרון קצת מוזר:
האם תחנת אוטובוס היא מקום ראוי לנושא
כה חשוב? מצד שני ,הרי דווקא כך נחשפים
העוברים ושבים להיסטוריה של המקום.
האם שואה היא לכוון רובה מול אם ותינוק
וללחוץ פעמיים על ההדק? או אולי לשבת
במשרד שקט עם כוס תה ולחתום על מסמך
שגוזר מוות על אלפי בני אדם? עובדי המשרד
הם מה שמכונה בגרמנית "פושעי שולחן
הכתיבה" ) ,(Schreibtischtäterהאנשים
שמעולם לא הרגו מישהו במו ידיהם וכנראה
שגם לא היו מסוגלים לכך כלל ,אבל הרימו
בעבודתם היעילה והיסודית תרומה מכרעת
לביצוע השואה כרצח מסוג חדש ,כפי
שהיטיבה להגדיר חנה ארנדט" :רצח מינהלתי".
יואב ספיר חורש את ברלין גם להנאתו וגם
כמדריך טיולים[email protected] :
שפיץ
השער שלכם לקהילה הישראלית בברלין
לרכישת מודעות ולשיתופי פעולה צרו קשר[email protected] :
Dein Tor zur israelischen Gemeinschaft in Berlin
Für Anzeigen und Kooperationen stehen wir gerne unter [email protected] zur Verfügung
מזמינים אתכם למשרדינו החדשים
ראו גם בעמ' 20
ג
רמניה
לשירותכם במגוון שפות
Joachimstaler Str. 20
10719 BERLIN
030 887 16 33 33
[email protected]
י
שראל
Moshe Aviv Tower Jabotinsky Street 7
Ramat Gan, Israel
www.milestone-group.eu
[email protected]
•איתור נכסים
(מגורים ,מסחריים)
•השבחת נכסים
•מימון
•מכירה
•שיפוץ
•חברת ניהול
•אדריכלות
•עיצוב פנים
© Copyright 2024