‫ברלין‪ ,‬מרץ‪-‬אפריל ‪ | 2014‬ערב פסח תשע"ד | גיליון ‪10‬‬
‫את‬
‫חירותי‬
‫ברלין‬
‫כמעבדת‬
‫חופש‬
‫‪www.milestone-group.eu I +49 30 88 716 33 33‬‬
‫פרטים בעמ' ‪20‬‬
‫תוכן העניינים‬
‫שפיץ‬
‫ברלין‪ ,‬מרץ‪-‬אפריל ‪ | 2014‬ערב פסח תשע"ד | גיליון ‪10‬‬
‫קוראות וקוראים יקרים‪,‬‬
‫אז אתם עוד כאן? למרות ש‪ ?Berlin is over-‬או‬
‫שאולי השמועה עוד לא הגיעה אליכם?‬
‫למרבה הנוחות‪ ,‬גם הפעם אפשר להאשים את‬
‫האימפריאליזם האמריקאי‪ .‬זה התחיל בכתב‬
‫של המגזין רולינג סטון‪ ,‬שזיהה יותר מדי תיירים‬
‫בברגהיין; המשיך בכתבה בניו יורק טיימס שהלינה‬
‫על פלישתם של אנשי מוזיקה אלקטרונית‬
‫מברוקלין לסצנה הברלינאית (תחת הכותרת‬
‫"ברוקלין על השפרה"); והגיע לשיא בפוסט‬
‫בפלטפורמת הבלוגים הפופולרית ‪Gawker‬‬
‫("הרכילות של היום היא החדשות של מחר")‪,‬‬
‫שקבע נחרצות‪" :‬ברלין מאחורינו‪ .‬מה הלאה?"‬
‫(?‪.)Berlin Is Over. What's Next‬‬
‫העיתונות הגרמנית‪ ,‬למרבה ההפתעה‪ ,‬אימצה את‬
‫הנרטיב בשתי ידיים‪ .‬ה‪Süddeutsche Zeitung-‬‬
‫חזר על הכותרת וקבע שהסאונד החדש של‬
‫ברלין הוא זה של גלגלי מזוודות התיירים‪ .‬אפשר‬
‫היה אולי להאשים את העורכים ממינכן בקנאה‬
‫ובצרּות עין‪ ,‬אלמלא גם ה‪ Berliner Zeitung-‬לא‬
‫זו בלבד שסמך ידיו על הקביעה שברלין כבר לא‪,‬‬
‫אלא אף הוסיף "סוף סוף ובאופן בלתי הפיך"‪.‬‬
‫ה‪ Tagesspiegel-‬הצטרף גם הוא לחגיגה ותהה‬
‫אם עיר שרוצה להתפתח כלכלית יכולה להרשות‬
‫לעצמה לשמר צ'ארם אנרכיסטי‪.‬‬
‫אבל עד מהרה‪ ,‬כמו שקורה לעתים קרובות‬
‫בסערות תקשורתיות בכוס בירה‪ ,‬היוצרות‬
‫התהפכו‪ :‬פתאום התברר שהרגעת ההייפ סביב‬
‫ברלין זה בעצם הדבר הכי טוב שיכול לקרות‬
‫לעיר כרגע‪ .‬ובאמת‪ ,‬ברלין נמצאת במקום‬
‫תדמיתי כל כך גבוה בשנים האחרונות‪ ,‬שאולי‬
‫קצת פרופורציות רק יועילו לכל הצדדים‪ .‬ראשית‬
‫למקומיים‪ ,‬שחוששים שהעיר באמת תאבד את‬
‫הייחודיות שלה ותהפוך לעוד מטרופולין מערבי‬
‫בורגני; אבל לא פחות מכך גם לאלה שנוהרים אליה‬
‫מבחוץ‪ ,‬מסונוורים מהפוסטר המעוצב לעילא של‬
‫המותג‪ ,‬ואז מתאכזבים לעתים לגלות שבכל זאת‬
‫לא הגיעו לגן עדן‪.‬‬
‫ברלין רחוקה מאוד מלהיות ‪ ,over‬אבל היא גם‬
‫כנראה לא יכולה להכיל את הציפיות המוגזמות‬
‫ממנה‪ .‬מה שמוביל אותנו לנושא הפותח של הגיליון‬
‫הזה‪ ,‬שאמנם גובש לפני צהלת ההספדים‪ ,‬אבל‬
‫במידה רבה מתכתב איתה‪ .‬המעבר לברלין מלווה‬
‫אצל לא מעט אנשים בתודעת "מעבדּות לחירות"‪.‬‬
‫לעתים קרובות‪ ,‬תחושת החופש הזו מתומללת‬
‫באופן השוואתי‪ :‬צריך כאן פחות כסף‪ ,‬הקצב רגוע‬
‫יותר‪ ,‬הוויקנד ארוך יותר‪ ,‬החלוקה בין עבודה לפנאי‬
‫שפויה יותר‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬זו בוודאי אינה כל התמונה‪.‬‬
‫החירות הברלינאית מורכבת ממיליוני פיקסלים‬
‫ רגעים קטנים ותחושות עמומות יותר או פחות‪.‬‬‫והיא בוודאי אינה תלויה רק בכמות התיירים ו‪/‬או‬
‫הברוקלינאים בסצנת הטכנו‪.‬‬
‫לכבוד האביב (שהקדים‪ ,‬ועל כך מגיעה לו תודה)‬
‫וחג הפסח המתקרב‪ ,‬ניסינו להאיר ‪ -‬במילים‬
‫ובצילומים ‪ -‬כמה מהרכיבים הסודיים של‬
‫המתכון‪ .‬ובמתכון כמו במתכון‪ :‬גם למאכלים‬
‫קלאסיים יש הרבה וריאציות; לפעמים הם‬
‫מצליחים ולפעמים מתחרבשים; הם אישיים‬
‫אך בו‪-‬זמנית מחוברים למסורת כלשהי ולקהילה;‬
‫הם מגיעים עם טויסט או בלעדיו‪ .‬בכל מקרה‪,‬‬
‫הם אף פעם לא ‪.over‬‬
‫בהמשך הגיליון תמצאו כמובן עוד כתבות ומדורים‪,‬‬
‫בין השאר על כמה אירועים מעניינים שיתקיימו‬
‫בתקופה הקרובה‪ :‬פסטיבל הקולנוע הישראלי‪,‬‬
‫פסטיבל הקולנוע היהודי‪ ,‬ימי ספרות גרמנית‪-‬‬
‫ישראלית‪ ,‬פסטיבל לימוד‪ ,‬תערוכות ועוד‪.‬‬
‫שוב תודה לכל מי שלוקח חלק ביצירת ובהפצת‬
‫שפיץ ובכל מי שתומך בו בדרכים שונות‬
‫ומגוונות ‪ -‬מקרוב ומרחוק! הגיליון הבא שלנו‬
‫ייצא לקראת סוף מאי‪ ,‬ובינתיים נשמח מאוד‬
‫להיות בקשר דרך עמוד הפייסבוק שלנו‪:‬‬
‫‪facebook.com/SpitzMagazin‬‬
‫‪04‬‬
‫חירותניקית‬
‫פרויקט חגיגי לפסח‪ :‬סודות החופש הקטנים‬
‫נועה גולן‪ ,‬דנה רוטשילד‪ ,‬זאב אברהמי‪ ,‬דוד‬
‫אברמוב‪ ,‬יונתן ויצמן‪ ,‬אור ראודנסקי‪ ,‬נבות מילר‪,‬‬
‫עדנה הס‪ ,‬דניאלה הורבין‪ ,‬שירי פיינגולד‪ ,‬קרן שלו‪,‬‬
‫אייל דינר‪ ,‬אולף קונמן‪ ,‬בועז ארד‪ ,‬מרב מרודי‬
‫‪ 14‬תחשבו פופקורן‬
‫שני פסטיבלים‪ ,‬הרבה קולנוע ישראלי‬
‫אפרת יהל‬
‫‪ 18‬ארזת לבד?‬
‫נירית בן יוסף‪ 27 ,‬שנה בברלין‪ ,‬עונה על השאלון‬
‫יואב ספיר‬
‫אביב שמח ופורח‪,‬‬
‫טל אלון‬
‫‪ 21‬סלון ספרותי‬
‫שמייח‪ :‬סופרים ישראלים וגרמנים ישוחחו על דת ואמונה‬
‫תומר דותן‬
‫עורכת | ‪Redakteurin‬‬
‫טל אלון | ‪Tal Alon‬‬
‫עיצוב | ‪Design‬‬
‫מיכל בלום | ‪Michal Blum‬‬
‫הגהה | ‪Schlussredaktion‬‬
‫אריאל מואטי | ‪Ariel Moatti‬‬
‫פרסום | ‪Anzeige‬‬
‫רוני רוזנמן | ‪Roni Rossenman‬‬
‫יח"צ | ‪PR‬‬
‫‪Philipp Horrichs‬‬
‫מו”ל | ‪Herausgeber‬‬
‫‪Tal Alon, Spitz Magazin‬‬
‫‪Liegnitzer Str. 19 10999 Berlin‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪www.spitzmag.de‬‬
‫‪030 20896796‬‬
‫דפוס | ‪Druck‬‬
‫‪Digital Media‬‬
‫‪Produktion, Berlin‬‬
‫‪Prinzessinnen‬‬‫‪straße 26‬‬
‫‪10969 Berlin‬‬
‫להזמנת מודעות‪ | [email protected] :‬לקבלת המגזין עד הבית (בברלין)‪[email protected] :‬‬
‫‪ 22‬הפינצטה | ישראלים ושות'‬
‫מדור אירועים ופרגונים‬
‫צילומי השער‪ :‬בועז ארד‪ ,‬אייל דינר‪ ,‬דניאלה הורבין‪,‬‬
‫מרב מרודי‪ ,‬שירי פיינגולד‪ ,‬אולף קונמן‪ ,‬אור ראודנסקי‬
‫‪ 23‬רגע של גרמנית‬
‫איך תאמרו בחן שלא הבנתם שום דבר‬
‫גדי גולדברג‬
‫‪ 24‬הפינצטה | שוטטות‬
‫דברים טובים לעשות בעיר‬
‫תמר גבלינגר‬
‫‪ 27‬הפינצטה | קולטורה‬
‫ההמלצות של ‪Flux Kiritan‬‬
‫ניצן פרי‪-‬הר‬
‫‪ 29‬שפיצפלאץ‬
‫עמוד מנוקד לילדים‬
‫רויטל סקלי‬
‫‪ 30‬החרשן‬
‫אם לשואה היתה כתובת‬
‫יואב ספיר‬
‫את‬
‫חירותי‬
‫ברלין‪ ,‬ערב פסח תשע”ד‬
‫ארץ המעברים דוד אברמוב‬
‫המעבר של בני ישראל מעבדות לחירות מונצח בסיפור יציאת מצרים באמצעות דימוי ויזואלי חזק ופנטסטי‪.‬‬
‫קריעת ים סוף לשניים הינה תמונה מרהיבה ומרוממת רוח‪ ,‬הזכורה לכל ילד שנחשף לסיפור‪ ,‬בין אם באמצעות‬
‫הטקסט‪ ,‬איורי ההגדה או דרך סרטו של ססיל ב‪ .‬דה מיל משנת ‪ ,1956‬״עשרת הדיברות״‪.‬‬
‫כבן לעם הנושא על גבו היסטוריה של נדידה‪ ,‬החירות מוגשמת עבורי במיטבה לא במקום מסוים‪ ,‬אלא‬
‫דווקא במעבר בין מקום למקום‪ ,‬באותו איזור ביניים לא מוגדר‪ .‬נסיעה אל חופשה או חזרה ממנה מייצרת‬
‫בי תחושת חופש יותר מהחופשה עצמה‪ ,‬וכך גם רכיבה שגרתית על אופניים ברחובות העיר ממקום אחד‬
‫לאחר‪ .‬למעשה‪ ,‬אין כל הכרח שדבר מה בעל תוכן יתרחש מלבד המעבר עצמו כדי שאחווה הרגשת חירות‬
‫שתמלא אותי באנרגיות מחודשות‪.‬‬
‫מעבר אחד אל העבר השני‪.‬‬
‫נדמה לי שעל מנת לתפוש את מהות החירות נידונתי להתמיד בחציית גבולות ‪ֶ -‬‬
‫אפילו יצרתי לעצמי בברלין משחק משובב למדי‪ :‬להגיע מדי פעם לאיזור טרפטו אל הקו בו עמדה החומה‬
‫ולעשות שמיניות עם האופניים בין מזרח למערב‪.‬‬
‫אולם החירות שעליה אני מדבר אינה מתבטאת רק בחופש התנועה‪ .‬לא לחינם מציין חג החירות את תחילת‬
‫האביב‪ .‬מעבר‪ ,‬גם בין עונה לעונה‪ ,‬הינו אתר לשינוי ולמטמורפוזה‪ .‬חירות אמיתית הינה האפשרות לשנות‬
‫צורה‪ .‬למזג בין שפה לשפה‪.‬‬
‫המעבר שלי לברלין לפני כמה שנים לווה בתחושת חירות עצומה‪ .‬הוא נבע מתאוות חופש וממשאלת שחרור‪.‬‬
‫אך בתום מספר חודשים‪ ,‬עם אחרית ימי‪-‬המעבר‪ ,‬לא נותר הרבה מאותה תחושה‪ .‬אולי משום כך גם היום‬
‫אינני מתייחס אל ברלין כאל מושב קבע בהכרח‪ .‬אין אני מבקש להיטמע בעם הגרמני‪ .‬לא ניתקתי את עצמי‬
‫מהמקום שממנו הגעתי‪ .‬אני חי פה ואני חי שם‪ ,‬ואם התנאים יאפשרו זאת‪ ,‬אולי בעתיד אחיה במקום שלישי‪.‬‬
‫ויחד עם זאת‪ ,‬ברלין היא עבורי בית‪ .‬כאן מצאתי את עצמי בן לקהילת מהגרים‪-‬נוודים שהתקבצו מקצוות עולם‪,‬‬
‫אנשים בני לאומים שונים‪ ,‬דוברי שפות שונות‪ ,‬החיים במעין ניסוי לבניית סדר חדש‪ .‬קהילה שאינה תלוית מקום‪.‬‬
‫דור המבקש למתוח את מרחב המחייה שלו באמצעות מעברים קטנים‪ ,‬המבטאים את חירותו בזעיר אנפין‪ˆ .‬‬
‫בניין משרדים נטוש‪ .‬שער‪ ,‬גדר‪ ,‬ועוד שער‪ .‬כניסה‪ ,‬חושך מוחלט‪.‬‬
‫פנס‪ .‬בקומה הראשונה עוד יש כמה חלונות שלא נופצו ומזרונים של‬
‫הומלסים‪ ,‬אבל שאר הקומות בכאוס מוחלט‪ .‬גרפיטי‪ ,‬שברים‪ ,‬שאריות‬
‫ישנות של חיים‪ .‬שש קומות מובילות אותי לגג ‪ -‬ואז הכל משתנה‬
‫בבת אחת‪ .‬מכוניות‪ ,‬רכבות‪ ,‬בניינים‪ ,‬כיכרות ‪ -‬הכל שם‪ ,‬אבל בדממה‬
‫מוחלטת‪ .‬עיר ב‪ .mute-‬פרופורציות‪ .‬התבוננות‪ .‬אוורור‬
‫נבות מילר‬
‫נחשפתי לראשונה לאדיר אוחיון בטלוויזיה‪,‬‬
‫כשהשתתף בכוכב נולד‪ .‬בהמשך באתי‬
‫לראות את ההופעה הראשונה שלו בבארבי‬
‫בתל אביב‪ ,‬לפני קהל קטן‪ .‬עקבתי אחרי‬
‫קורותיו‪ ,‬והתעצבתי לראות איך במקום‬
‫לנגן את המוזיקה שלו הוא רץ מעבודה‬
‫לעבודה כדי לשרוד‪ .‬כשסיפרתי לו שאנחנו‬
‫עוזבים את הארץ‪ ,‬הוא חזר הביתה ואמר‬
‫לאשתו‪ ,‬אם עדנה וחומי יכולים לעשות את‬
‫זה בגיל שישים‪ ,‬אז גם אנחנו‬
‫"החירות מוגשמת עבורי לא במקום מסוים‪ ,‬אלא‬
‫במעבר‪ ,‬באותו איזור ביניים לא מוגדר‪ .‬אין כל‬
‫הכרח שדבר מה בעל תוכן יתרחש מלבד המעבר‬
‫עצמו‪ ,‬כדי שאתמלא באנרגיות מחודשות"‬
‫עדנה הס‬
‫‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪5‬‬
‫את‬
‫חירותי‬
‫ברלין‪ ,‬ערב פסח תשע”ד‬
‫הקואורדינטה שלי זאב אברהמי‬
‫‪52°31'58.8"N 13°24'25.8"E‬‬
‫הפסקה לשלוק מהקפה‪.‬‬
‫הקואורדינטה הזו למעלה חשובה‪ .‬היא חשובה כי‬
‫היא אינטגרלית לסיפור שלי‪ ,‬ואולי גם של כמה‬
‫אחרים‪ ,‬בקואורדינטות אחרות‪ .‬היא אינטגרלית‬
‫כי היא הצנטרום של החופש שלי‪ .‬כי בנקודה‬
‫הזו‪ ,‬הקואורדינטה הגאוגרפית מתנגשת במאה‬
‫שבעים קילומטר לשעה בקואורדינטה של החיים‬
‫שלי‪ ,‬ומהתאונה הזאת נוצר החופש שלי‪ .‬הנקודה‬
‫שבה אני יכול להיות החרא בן אדם שאני בלי לחוש‬
‫רגשי אשמה‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬ברשותכם‪ ,‬נגיסה קטנה בפרנצברוטשן ועוד‬
‫לגימה מהקפה‪.‬‬
‫לקח לי אוקיינוס של זמן העניין הזה של הקפה‬
‫בברלין‪ .‬יש פה מקומות שהייתי שולח אותם לבית‬
‫הדין בהאג על פשעי קפה‪ .‬ואחרי שמצאתי‪ ,‬לקח‬
‫עוד זמן עד שהצלחתי להסביר איך עושים הפוך‬
‫(התפשרנו על אמריקנו‪ ,‬דאבל אספרסו בלי קצף‪.‬‬
‫בלי קצף‪ ,‬רבאק! ותמיד בכוס מזכוכית‪ ,‬כי קפה‬
‫מקרמיקה מהנה כמו שוקולד נטול סוכר)‪ ,‬ובסוף‬
‫התבייתתי על המקום עם הקואורדינטה למעלה‪ ,‬כי‬
‫זה המקום היחידי שמצאתי בו קפה לעניין‪ ,‬ועושים‬
‫הפוך אפילו שזה לא חלק מהתפריט‪ ,‬ואני לא צריך‬
‫להסביר להם‪ ,‬אחרי הפעם העשירית‪ ,‬איך אני רוצה‬
‫את הקפה שלי‪ .‬קפה זה לא חתונה‪ .‬בן אדם צריך‬
‫לשתות אותו בדיוק כמו שהוא אוהב‪.‬‬
‫ואיך שאני לוקח את הקפה החוצה‪ ,‬משחק זוויות עם‬
‫השמש‪ ,‬קורא ספר‪ ,‬ככה משתלט עלי החופש הזה‪.‬‬
‫וכמה שאני נהנה יותר‪ ,‬כמה שהקרניים מלטפות יותר‪,‬‬
‫הספר מעמיק יותר‪ ,‬ככה גם העומק של התחושה‪.‬‬
‫כל המהות שלי פה‪ ,‬עצמי אומר לעצמי בלי להירגע‪,‬‬
‫זה החרא הכי מזוקק שיש‪.‬‬
‫הרי עצם השהות שלך פה מנוגדת לכל מה שאתה‬
‫מאמין בו‪ ,‬ולכל מה שאתה מנסה להנחיל לילדים‬
‫שלך‪ .‬השהות שלך פה היא ויתור אגואיסטי‪ ,‬עם‬
‫תשלום שהוא גרוע יותר ממשכנתא‪ .‬אתה הרי לא‬
‫צריך להיות פה‪ .‬אתה צריך להיות שם ולהילחם‪,‬‬
‫לריב ולהתקוטט‪ ,‬לצאת לרחובות‪ ,‬ואפילו לשבות‬
‫רעב אם צריך‪ ,‬במקום שהוא באמת שלך‪ ,‬שאכפת‬
‫לך ממנו‪ .‬ואתה יושב וקורא ספר‪ .‬ומלקט שמש‬
‫כמו קבצן בפינה‪ .‬ואפילו אם אתה לא מתעלם‬
‫מהכותרות‪ ,‬הן אף פעם לא ממש מענייינות אותך‪.‬‬
‫ואתה מתעצב כל פעם מחדש מהכותרות שאתה‬
‫תמיד נשבע לא לחזור אליהן שוב‪.‬‬
‫ועדיין‪ .‬חופש הוא חופש הוא חופש‪ .‬אם איזה חכם טיבטי‬
‫לא אמר את זה פעם‪ ,‬אז אני אקח על זה בעלות‪.‬‬
‫וברלין‪ ,‬הפילגש שלי‪ ,‬העיר שלפי אקסיומת הזמן שווה‬
‫כסף כולם בה מיליונרים‪ ,‬נותנת לי גם את החופש‬
‫להוציא לאור את החרא בן אדם שאני‪ ,‬ולהתקוטט‬
‫איתו‪ ,‬ותמיד בלילה להפסיד לו בנקודה‪ ,‬אחרי הארכה‪.‬‬
‫אני לומד לחיות עם זה‪ .‬בצליעות‪ .‬בבקרים‪ ,‬כשאני‬
‫מחנך את מאיה לערכים מסוימים‪ ,‬אני מרגיש את‬
‫הפרנצברוטשן מהול בקבס קל‪ .‬אחרי זה‪ ,‬אני נמנע‬
‫ˆ‬
‫איזה ארבעה‪-‬חמישה ימים ממראות‪.‬‬
‫‪( Selen‬בטורקית‪ :‬בשורות טובות)‪ ,‬בת ‪ ,20‬הגיעה לבדה מאיזמיר‬
‫לברלין לפני כחצי שנה‪ .‬התחלתי לצלם אותה‪ ,‬מעין יומן של‬
‫צעירה עצמאית שיודעת מה היא רוצה‪ ,‬אבל גם מחפשת את‬
‫עצמה ואת הזהות שלה‪ ,‬מנווטת בין החופש המוחלט שמציעה לה‬
‫העיר הגדולה לבין שלל לבטים‪ ,‬מחויבויות וקונפליקטים פנימיים‬
‫דניאלה הורבין‬
‫הלכתי לכיוון הסטודיו שלי עם‬
‫חבר‪ ,‬כשפתאום הופיעה מולנו‬
‫הזיקפה האורבנית הנהדרת הזאת‪.‬‬
‫רעיון כל כך פשוט ויפה‪ ,‬לסרוג‬
‫כובעון לעמוד רחוב‪ .‬המפגש איתו‬
‫גרם לי לעצור ולהתבונן‪ ,‬להיות‬
‫מודע למרחב סביבי‪ ,‬לצחוק‪ ,‬וגם‬
‫לצלם כדי שאוכל לחלוק את‬
‫ההתלהבות שלי‪ .‬פעולה קטנה‬
‫ושובת לב במרחב העירוני‪ ,‬שהיתה‬
‫לה השפעה מוחשית עלי ‪ -‬פיזית‬
‫ומנטלית‪ .‬רגע קטן של חירות‬
‫"וכמה שאני נהנה יותר‪ ,‬כמה שהקרניים‬
‫מלטפות יותר‪ ,‬הספר מעמיק יותר‪ ,‬ככה‬
‫גם העומק של התחושה‪ .‬כל המהות שלי‬
‫פה‪ ,‬עצמי אומר לעצמי בלי להירגע‪ ,‬זה‬
‫החרא הכי מזוקק שיש"‬
‫‪7‬‬
‫את‬
‫חירותי‬
‫ברלין‪ ,‬ערב פסח תשע”ד‬
‫עיר מקלט דנה רוטשילד‬
‫כמי שנולדה וגדלה במדינת ישראל‪ ,‬ההוויה היהודית שלי מוטלת תדיר‬
‫ ולאו דווקא באורח מודע ‪ -‬תחת צלּה של המדינה היהודית‪ ,‬הקשריה‬‫המדיניים והפוליטיים ומצבה העדכני‪ .‬דווקא הפסיעה ב‪Fasanenstraße-‬‬
‫צופנת בחובה עבורי חוויה משחררת של הוויה יהודית‪ ,‬של היות יהודי‪.‬‬
‫האיזור המערב ברלינאי הזה‪ ,‬המאכלס שלל מופעים של בורגנות‬
‫גרמנית וצרכנות קפיטליסטית אוניברסלית‪ ,‬היה פעם עיר מקלט לצעירים‬
‫יהודים מרדנים מרחבי היבשת האירופית‪ .‬כאן חוו ולטר בנימין וגרשם‬
‫שלום את מרד הנעורים שלהם בבורגנות הגרמנית‪ .‬פה התגורר ש"י‬
‫עגנון כשהשתמט משירותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬מהגר‬
‫צעיר ודלפון ממזרח אירופה הנחשלת‪ .‬ובמורד הרחוב נמצא מרכז‬
‫הקהילה היהודית בעיר‪ ,‬ובו בית כנסת שנחנך כבר ב‪ 1912-‬במעמד‬
‫הקייזר וילהלם השני (בהמשך נשרף ב‪ 1938-‬במעמד אספסוף נאצי‪,‬‬
‫ונפתח מחדש ב‪.)1959-‬‬
‫הנוכחות הזו נעדרת מחוויית ההגירה של רבים מהישראלים שהפכו את‬
‫העיר הזו לביתם‪ .‬אם בכלל‪ ,‬העבר של ברלין וגרמניה כרוך בשואה‪ ,‬ואין‬
‫עוד מלבדה‪ .‬כאילו שלא היו כאן מרקמי חיים יהודיים שלמים‪ ,‬עבריים‬
‫ומבעבעים‪ ,‬לפני היטלר‪ .‬הנפח והרעש התקשורתיים שההגירה הזו‬
‫מייצרת מעידים‪ ,‬אולי‪ ,‬גם על התלישות התרבותית והרוחנית של‬
‫הקהילה הזו‪ ,‬שעסוקה נואשות בהגדרת הזהות שלה‪ ,‬על ההיאחזות‬
‫שלה במוכר‪ ,‬בשיירי הגדרת הישראליּות החילונית‪ ,‬או בהתנכרות‬
‫מוחלטת‪ ,‬מוחצנת ומתריסה‪ ,‬לישראליּות הזו‪ ,‬והתמסרות ל"התבוללות"‪.‬‬
‫לפחות במובן התרבותי‪ .‬ומי שעזב כדי להתרחק מישראל מגלה שקל‬
‫יותר לעשות זאת כשיש מערך חלופי שיתחזק אותך‪ ,‬כולל שפה ושלל‬
‫תת‪-‬תרבויות עם עומק ונפח משלהן‪ .‬המלכוד ‪ :‬הישראליּות התוססת‬
‫הזו היא חדשה‪ ,‬קוסמופוליטית ומעודכנת‪ ,‬אבל היא מנותקת מהשפה‬
‫העברית ומהתרבות היהודית שבקירבה היא קיננה‪.‬‬
‫לא לא‪ ,‬בשביל עברית אין צורך במדינת ישראל או בציונות‪ .‬הרי דווקא‬
‫כאן‪ ,‬בסביבה הגיאוגרפית והתרבותית הזו‪ ,‬הקים בעל רשת חנויות הכלבו‪,‬‬
‫זלמן שוקן‪ ,‬את הוצאת שוקן לתרבות ולהגות יהודית‪ .‬ובכלל‪ ,‬מי שיטרח‬
‫לפשפש מעט‪ ,‬יגלה שאנחנו פוסעים במשעוליהם של צעירים‪ ,‬תלושים‬
‫ומבעבעים‪ ,‬שעברו לברלין בראשית המאה הקודמת ויצרו חלק נכבד‬
‫מנכסי צאן הברזל של התרבות העברית שלנו‪.‬‬
‫כך שמכל המקומות ההיסטוריים המטלטלים בעיר הזו‪ ,‬דווקא האיזור‬
‫המודרני והמשופץ‪ ,‬זה הסמוך להיכל הקודש האידיאולוגי של גרמניה‬
‫המערבית והמערב בכלל ‪ -‬ה‪ ,KaDeWe-‬דווקא הוא מהדהד עבורי קיום‬
‫אחר‪ ,‬משוחרר וחופשי של יהדות‪ .‬משוחרר מהישראליּות‪ ,‬המכסה נתח‬
‫גדול מהזהות של ילידיה ומרדדת חלקים מהזהות היהודית‪-‬ברלינאית‪,‬‬
‫ˆ‬
‫ומשוחרר גם מתחושת התלישות שמלווה הגירה‪ .‬כל הגירה‪.‬‬
‫בהתחלה‪ ,‬ברלין גרמה לי לתחושה קצת מוזרה‬
‫בבטן‪ .‬מין הרגשה של "אתה מיוחד" או יוצא דופן‬
‫אפילו‪ .‬אבל אחרי תקופה קצרה אתה מבין שאתה‬
‫בסך הכל זר בין זרים‪ .‬במקום בו שלטה הגזענות‬
‫ושנאת הזרים‪ ,‬פגשתי בקרנבל התרבויות השנתי‬
‫בקרויצברג ‪ -‬אולי התצוגה הכי מוחשית לניגוד בין‬
‫ברלין של אז לברלין של היום‪ .‬באירוע הססגוני הזה‬
‫כולם מקומיים‪ ,‬כולם אורחים‪ ,‬וכולם חופשיים להיות‬
‫מי שהם באמת‪ ,‬בגאווה ובלי פחד‬
‫הגעתי לברלין בהחלטה להשאיר‬
‫את הציפיות המוגזמות שלי מעצמי‬
‫מאחור‪ .‬זזתי מערבה על המפה‪,‬‬
‫אבל דווקא כאן הצלחתי למצוא‬
‫חיבור אמיתי עם תרבות המזרח‬
‫הרחוק‪ .‬בזמן שכולם המשיכו לנסות‬
‫לכבוש פסגות‪ ,‬לקחתי אתנחתה‬
‫מהכל ועצרתי ליהנות מהרגע ‪ -‬בלי‬
‫תוכנית‪ ,‬בלי מטרה‬
‫‪9‬‬
‫את‬
‫חירותי‬
‫ברלין‪ ,‬ערב פסח תשע”ד‬
‫"אנשים עולים‪ ,‬אנשים יורדים‪ ,‬אני יכול להתבונן בהם כמה‬
‫שרק ארצה‪ .‬לאיש לא אכפת‪ ,‬ואני שוכח לזמן מה את עצמי‪.‬‬
‫אינני צריך לתכנן דבר‪ ,‬אפילו לא היכן ארד מהרכבת‪ ,‬משום‬
‫שזו תמיד שבה לאותה התחנה"‬
‫טבעת החופש יונתן ויצמן‬
‫חירות זקוקה להקשר כדי להיות מורגשת‪ ,‬וההקשר הזה הוא היעדרה‪.‬‬
‫אדם מרגיש חופשי כאשר הוא יוצא לחופשי‪ :‬מיום לימודים ארוך‪,‬‬
‫מעבודה‪ ,‬ממערכת יחסים (בלתי מוצלחת‪ ,‬יש לקוות)‪ .‬כדי להיות‬
‫חופשי‪ ,‬צריך קודם כל להיות שבוי‪ ,‬במידה כזאת או אחרת‪ .‬חופש‬
‫כשלעצמו‪ ,‬היעדר מוחלט של מסגרת ומחויבות‪ ,‬יכול להיות דבר‬
‫מפחיד ואף מדכא‪.‬‬
‫למרבה המזל‪ ,‬כולנו יכולים להיות חופשיים‪ ,‬משום שיש כבלים שאי‬
‫אפשר להסיר‪ .‬החיים עצמם הם שבי שאליו מוטל האדם בלי שיישאל‬
‫לרצונו‪ .‬מרגע שבא לעולם הוא כבול במציאות שכופה עצמה עליו‬
‫ללא הרף‪ .‬וגרוע מכך‪ ,‬הוא שבוי מתמיד של אופיו‪ ,‬נטיותיו והרגליו‪.‬‬
‫אבל חופש מוכרח להתקיים‪ ,‬והוא חייב להיות קרוב וזמין תמיד‪ ,‬כך‬
‫שהידיעה על נגישותו תעודד אותנו‪ .‬עבורי החופש נמצא קרוב מאוד‪,‬‬
‫זמין לפחות כל היום (אך לא כל הלילה‪ ,‬לצערי)‪ .‬החופש שלי מתקיים‬
‫בישיבה בקרון רכבת בקו מאוד מסוים‪ ,S41/42 :‬הלא הוא ה"רינג"‪.‬‬
‫ברינג אני יכול לנוח‪ ,‬לשבת במקומי‪ ,‬ולהיות סמוך ובטוח שאיש לא‬
‫יטרידני ולא ידבר איתי‪ ,‬למעט אולי כרטיסן אקראי שיבקש לוודא‬
‫ששילמתי עבור הנסיעה‪ .‬לכל היותר אציג לו פיסת נייר בלי לומר‬
‫מילה‪ ,‬ואז שוב יניחני לנפשי‪ ,‬להיות כזבוב על הקיר‪.‬‬
‫ברכבת הסובבת את העיר אני חופשי מכל אחריות‪ ,‬אך איני מצוי‬
‫במקום אחד‪ .‬אני יושב במקומי והעולם‪ ,‬בלי שאתאמץ כלל‪ ,‬חולף על‬
‫פניי‪ .‬לאט לאט‪ ,‬עם התחלפות התחנות‪ ,‬עם פתיחת וסגירת הדלתות‪,‬‬
‫אני משתחרר מהמחשבות שמצויות בראשי בשאר הזמן‪ :‬לאן אלך?‬
‫מה אעשה? מה לכל הרוחות יהיה? ברינג אני מסתלק לא רק משולחן‬
‫הכתיבה ומהבית‪ ,‬אלא מעצמי‪ .‬אנשים עולים‪ ,‬אנשים יורדים‪ ,‬אני יכול‬
‫להתבונן בהם כמה שרק ארצה‪ .‬בשיכור על הספסל‪ ,‬באישה עם‬
‫העגלה‪ ,‬בתיירים המבולבלים‪ .‬לאיש לא אכפת‪ ,‬ואני שוכח לזמן מה‬
‫את עצמי‪ ,‬קבוע וחסר תזוזה‪ .‬אינני צריך לתכנן דבר‪ ,‬אפילו לא היכן‬
‫ארד מהרכבת‪ ,‬משום שזו תמיד שבה לאותה התחנה‪.‬‬
‫וזה חלק מהקסם‪ .‬התחנות מתחלפות‪ ,‬הבניינים משתנים‪ ,‬הנופים‬
‫שונים‪ ,‬אבל הם תמיד חוזרים על עצמם‪ ,‬ואני נח‪ ,‬משעין את ראשי‬
‫על הזגוגית ומביט החוצה‪ ,‬אל העיר שחולפת על פניי‪ ,‬כמו הייתי‬
‫אורח הכבוד במסיבה שבה המארחת מבקשת להראות לי את‬
‫אוצרות ביתה‪.‬‬
‫כשיוצאים לחופשה חוששים לפעמים מהלא נודע‪ ,‬ממקום חדש‬
‫וזר‪ .‬אך לא ברינג‪ .‬כאן תמיד יופיעו הדברים באותו המקום שבו היו‬
‫בסיבוב הקודם‪ .‬שדה התעופה הישן‪ ,‬בתים חדשים על שפת השפרה‪,‬‬
‫הגזומטר‪ ,‬שיכוני פלאטנבאו עצומים בצבעי פסטל‪ ,‬מגדל מים עתיק‪,‬‬
‫חנויות עצומות וחדישות‪ ,‬שורות על גבי שורות של בניינים ריקים‪.‬‬
‫כל שעלי לעשות הוא לשבת בנחת ולתת לעיר להוביל אותי‪ .‬לא‬
‫לתכנן‪ ,‬לא לחשוב‪ ,‬רק לשקוע ולשכוח מהכל‪.‬‬
‫וכשהזמן הקצוב לי בפיסת הנייר בא אל סיומו‪ ,‬או כשהתחנה שלי‬
‫מגיעה שוב‪ ,‬אני קם ממקומי בלב שלם‪ .‬מחר‪ ,‬אני חושב לשמע הדלתות‬
‫הנסגרות מאחוריי וחריקת הגלגלים על פסי הפלדה‪ ,‬אחרי שאסיים‬
‫את מחויבויותיי‪ ,‬אם ארגיש שאיני יכול עוד‪ ,‬אעלה לרכבת הסובבת‬
‫את העיר‪ ,‬ואהיה חופשי למשך שעתיים שלמות‪ˆ .‬‬
‫‪10‬‬
‫היכולת לעצב את החיים מחדש‪ ,‬כמעט מאפס‪ ,‬במקום שבו‬
‫אתה זר מוחלט‪ ,‬מקום שבו הפחד והבדידות משחקים עם‬
‫התרגשות של התחלה‪ .‬להמציא את עצמך מחדש מבלי לדעת‬
‫מה ייצא בסוף‪ .‬לעבור בין לעוף בשמיים מבלי לגעת בקרקע‬
‫ללצלול‪ ,‬כשתמיד אפשר גם לבחור להלך על האדמה‬
‫אייל דינר‬
‫יש רגע של קסם בכל פעם שאני פוגשת בו‪ .‬תמיד‬
‫רוגע‪ ,‬קשוב וזורח ביופיו‪ .‬אולי זה המסתורין שנוכח‬
‫ונעלם בו‪-‬זמנית; אולי תצורת הנוף הנשית שתמיד‬
‫מכילה ועוטפת בעדינותה‪ ,‬מאפשרת בפשטי פשטות‬
‫להיות; ואולי זה השחרור שמופיע בקיץ אחרי‬
‫שחייה מגדה אחת לאחרת במימיו הזכים והמחיים‪.‬‬
‫שלאכטנזה‪ ,‬שם מפציעה חירותי‬
‫קרן שלו‬
‫‪11‬‬
‫את‬
‫חירותי‬
‫ברלין‪ ,‬ערב פסח תשע”ד‬
‫מנוחת החופרת נועה גולן‬
‫במסגרת המגבלות שמציבות לי פיזיקת היקום‪ ,‬הביולוגיה‬
‫של האורגניזם ותרבות המערב‪ ,‬אני אישה חופשייה‪ .‬אמנם‬
‫איני יכולה לרחף או להיות בשני מקומות בו‪-‬זמנית‪ ,‬ואני‬
‫עדיין צריכה לאכול‪ ,‬להזדקן ולמות‪ ,‬אבל אני מכירה תודה‬
‫על כך שבינתיים אני יכולה לעשות פחות או יותר מה‬
‫שאני רוצה‪ .‬כשאני מביטה לאחור וגם לצדדים‪ ,‬ברור לי‬
‫שאין זה מובן מאליו‪.‬‬
‫אך כמו עם הרבה דברים מעולים‪ ,‬זה לא כל כך פשוט‪.‬‬
‫לכאורה החופש מתבטא באפשרות הבחירה‪ .‬אז את‬
‫בוגרת ואת בוחרת‪ .‬אבל זה לא נגמר שם‪ .‬כי איך הגעת‬
‫דווקא לבחירה הזאת? ולמה? ומה הלאה? ומה למדת לפעם‬
‫הבאה? ומה זה בעצם אומר עלייך? ומה עם אלה שאין‬
‫להם? ואיך פרייליך היה עושה את זה? וטרנטינו? וברכט?‬
‫ואחותך? ועד שגמרת לאכול לעצמך את הראש הלכה‬
‫החירות‪ ,‬והנה את לא בוגרת ולא בוחרת‪ ,‬ידייך כבולות‬
‫בחבלי דרמת העבר והעתיד‪ ,‬ובהווה את נבוכה ומשותקת‪.‬‬
‫לו הייתי נאמר‪ ,‬איילת‪ ,‬אז היה מצבי אחר‪ .‬אבל אני לא‬
‫איילת‪ ,‬וגם לא נרקיס או רקפת‪ .‬וכשהמגבלות החיצוניות‬
‫נהיות רפויות יותר‪ ,‬ואף אחד כבר לא אומר מה מותר לי‬
‫ומה אסור לי‪ ,‬אז נא לסובב את הזרקור ‪ 180‬מעלות‬
‫פנימה‪ ,‬ולהתעמת‪ ,‬בגבורה אם אפשר‪ ,‬עם מה שבפנים‪.‬‬
‫נשימה‪.‬‬
‫‪ ,01:50‬אני עומדת בתור איטי כבר יותר מארבעים וחמש‬
‫דקות‪ .‬הניסיון להיראות קול מכוסה בניסיון להסתיר את‬
‫הניסיון‪ ,‬ואני עטופה שכבות של ניסיונות שספק אם מבצבץ‬
‫מתוכן עוד קמצוץ עלוב של אותנטיות‪ .‬הסלקטור מסתכל‬
‫עלי‪ .‬לפעמים נדמה לי שהוא מלאך בתחפושת שיודע לפי‬
‫העיניים שלך באובייקטיביות גמורה אם את אמורה להיכנס‬
‫לחור השחור או לא‪ ,‬וזה תמיד יהיה לטובתך האישית‬
‫הנעלה ביותר‪ .‬הפעם הוא מכניס אותי‪.‬‬
‫אחרי שנבדקתי‪ ,‬שילמתי‪ ,‬הוחתמתי והתקלפתי‪ ,‬אני‬
‫נכנסת להיכל הביניים‪ .‬הבסים מושכים אותי פנימה‪ .‬אני‬
‫עולה במדרגות השחורות אל המקדש האפל‪ ,‬וצוללת‬
‫לאט לרחבה‪ ,‬בצעדי ריקוד מתחשבים‪ ,‬רגישה ועירנית‬
‫למרווחים הדינמיים בין הגופים‪ ,‬משתלבת ומשלבת‪ ,‬זרועות‪,‬‬
‫כתפיים‪ ,‬אגנים‪ ,‬צווארים‪ ,‬עיניים‪ ,‬מתברגת למרחב שיכול‬
‫להכיל אותי‪ ,‬לוקחת רגע להתרגל אליו והוא אליי‪ ,‬הכל‬
‫סביבי זז מעצמו‪ ,‬ואני זזה עם סביבי‪ ,‬אני אני אבל אני גם‬
‫הכל‪ ,‬וכשנהיה לנו נוח במציאות הזו‪ ,‬אני עוצמת עיניים‪,‬‬
‫מתמקדת במוזיקה וזזה‪ ,‬רואה את הכל מלמעלה‪ ,‬חי‪.‬‬
‫כשבא הפחד‪ ,‬אני זוכרת לא לפקוח עיניים‪ .‬הכל בסדר‪,‬‬
‫את עוד פה‪ ,‬את עוד קיימת‪ ,‬גם כשהן עצומות‪ .‬ואז הוא‬
‫עובר‪ ,‬ואני פשוט שם‪ ,‬אין כבר צורך במבט‪ ,‬אני יודעת מי‬
‫אני גם כשאני לא בטוחה בגבולות הגוף שלי‪ ,‬אני בוטחת‬
‫במי שסביבי‪ ,‬כל אחד לעצמו וכולנו באותה סירה‪ .‬המוח‬
‫שלי מעבד את ויברציות הסאונד‪ ,‬החושך‪ ,‬התנועה‪ ,‬משתנה‬
‫לתוכן‪ ,‬לא בדיוק חושב‪ ,‬לא בדיוק שקט‪ ,‬עוד סנטימטר‬
‫פנימה‪ ,‬במימד שאין בו מילים‪.‬‬
‫ואחרי הלילה בא היום‪ ,‬קפה שחור‪ ,‬מחשב‪ ,‬ויאללה‪ ,‬תעשי‬
‫מה שאת רוצה‪ ,‬את הרי חופשייה‪ .‬ושוב הפיזור‪ ,‬ושוב‬
‫השיתוק‪ ,‬ושוב אחותך‪ ,‬כוחו של הרגל או אולי חרדה‪ .‬אבל‬
‫הרי אתמול למדת איך זה מרגיש להיות פשוט את‪ ,‬ואת‬
‫זוכרת את התחושה‪ ,‬והגוף זוכר‪ ,‬והמוח זוכר‪ ,‬אז איך את‬
‫ˆ‬
‫שוב פה?‬
‫קיץ בגורליצר פארק הוא החלום הברלינאי הצעיר בגרסתו‬
‫המזוקקת‪ :‬מסיבה אחת גדולה‪ ,‬משוחררת ומשחררת‪ ,‬אפופה‬
‫בעשן מתוק של גראס‪ ,‬שבה לכל אחד יש את הפינה שלו‬
‫ולאף אחד לא אכפת מאיפה אתה בא ואיך אתה נראה‬
‫בועז ארד‬
‫"הכל סביבי זז מעצמו‪ ,‬ואני זזה עם סביבי‪ .‬המוח‬
‫מעבד את ויברציות הסאונד‪ ,‬החושך‪ ,‬התנועה‪,‬‬
‫משתנה לתוכן‪ ,‬לא בדיוק חושב‪ ,‬לא בדיוק שקט‪,‬‬
‫עוד סנטימטר פנימה‪ ,‬במימד שאין בו מילים"‬
‫מרב מרודי‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫בסחר בנשים ובזנות‪ .‬כל הסרטים יוקרנו‬
‫בנוכחות היוצרות והיוצרים‪.‬‬
‫יש גם הבלחות קלילות יותר‪ ,‬למשל הסרט‬
‫‪ ,Hanna's Reise‬קומדיה רומנטית מתוקה על‬
‫התפר שבין ברלין לתל אביב (קופרודוקציה‬
‫גרמנית‪-‬ישראלית); והסרט התיעודי‬
‫"המרכיב הסודי"‪ ,‬העוקב אחר מסעם להודו‬
‫של אורי ונטע‪ ,‬הבעלים של מסעדת "‪ 24‬רופי"‬
‫הצמחונית בתל אביב‪.‬‬
‫את הפסטיבל הישראלי מארח גם השנה‬
‫קולנוע "מובימנטו" הוותיק בקרויצברג‬
‫)‪ ,(Kottbusser Damm 22‬שסיים למרבה‬
‫המזל את השיפוצים מאז הפעם הקודמת‪.‬‬
‫בשבת בצהריים יוצע בבית הקולנוע בראנץ'‬
‫צנוע למשתתפי הפסטיבל‪ ,‬שיהיה פתוח‬
‫בתשלום סמלי גם לקהל הרחב‪.‬‬
‫לתוכנית המלאה ולפרטים נוספים‪:‬‬
‫‪israelfilmfestivalberlin.com‬‬
‫פסטיבל הקולנוע היהודי‬
‫בסוף השבוע שלאחר מכן יחל פסטיבל‬
‫הסרטים היהודי‪ ,‬שהוקדם מעט השנה‪.‬‬
‫הפסטיבל חוגג עשרים שנה להיווסדו (ראו‬
‫מסגרת)‪ ,‬ויציג בברלין ובפוטסדאם תוכנית‬
‫מגוונת של ‪ 33‬סרטים‪ ,‬בהם גם לא מעט‬
‫ישראליים‪.‬‬
‫גם כאן‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬משחקת האקטואליה‬
‫הישראלית תפקיד מרכזי‪ .‬הסרט "תחת‬
‫אותה השמש" של הבמאי סאמח זועבי‬
‫מספר את סיפורם של שני אנשי עסקים‪,‬‬
‫שאול כהן הישראלי (יוסי מרשק) וניזאד‬
‫אחמד הפלסטיני (עלי סולימאן)‪ ,‬המקימים‬
‫יחד חברת אנרגיה סולארית שתספק חשמל‬
‫לכפרים ערבים שאינם מחוברים לרשת‪.‬‬
‫"שרקייה"‪ ,‬סרטו של הבמאי עמי ליבנה‪,‬‬
‫מספר על נסיונו של בדואי מאחד הכפרים‬
‫הבלתי מוכרים בנגב לבטל צו הריסה שהוצא‬
‫לאחד הבתים בכפרו‪ .‬הסרט עטור השבחים‬
‫הוקרן בברלינלה לפני שנתיים ואף זכה‬
‫בפרס הסרט הטוב בפסטיבל ירושלים‪.‬‬
‫שתי הקרנות בכורה של בימאים חשובים‬
‫עוסקות בדרמות משפחתיות‪" .‬פלסטלינה"‪,‬‬
‫סרטה של וידי בילו‪ ,‬מתרחש בבית משפחה‬
‫ירושלמית בשנות השישים‪ .‬אם המשפחה‪,‬‬
‫המבלה את ימיה במיטה מחליטה לצאת‬
‫מנהלת פסטיבל הסרטים היהודי‪:‬‬
‫"לישראלים יש פוטנציאל לעשות שינוי בקולנוע הגרמני"‬
‫נכנסים לפוקוס‬
‫ה‬
‫פסטיבל הקולנוע היהודי והפסטיבל לקולנוע עצמאי ישראלי‪ ,‬שיתקיימו השנה בסמיכות זה לזה‪,‬‬
‫מספקים הזדמנות לצפות במיטב היצירה הקולנועית הישראלית של השנה החולפת‪ .‬אפרת יהל‬
‫שבועות הקרובים מזמנים לנו‪ ,‬יושבי‬
‫הדיאספורה בברלין‪ ,‬הזדמנות לצפות‬
‫במיטב היצירה הקולנועית הישראלית‬
‫של השנה החולפת‪ .‬פסטיבל הקולנוע היהודי‬
‫והפסטיבל לקולנוע עצמאי ישראלי יתקיימו‬
‫השנה בסמיכות‪ ,‬ולמעשה משלימים זה את‬
‫זה‪ .‬יתרונם בכך שהם מאפשרים צפייה‬
‫בסרטים שאף שהצליחו בארץ‪ ,‬לא מגיעים‬
‫להקרנות מסחריות כאן‪.‬‬
‫פסטיבל הקולנוע הישראלי השני‪ ,‬שיתקיים‬
‫בסוף השבוע של ‪ 23-20‬במרץ‪ ,‬מבקש אמנם‬
‫להתמקד ביצירה עצמאית‪ ,‬אולם כבר בסיבוב‬
‫הראשון הבינו מארגניו‪ ,‬יורגן ברונינג ומיכאל‬
‫הפנר‪ ,‬שההגדרה המסורתית של קולנוע‬
‫עצמאי לא מספקת בהקשר הישראלי וכי‬
‫לעתים קרובות גם סרטים שזכו לתמיכות‬
‫ציבוריות והופצו מסחרית מתאימים מבחינת‬
‫הגישה והתוכן‪.‬‬
‫בקטגוריה "יוצרים בפוקוס" יתארחו‬
‫הדוקומנטריסטים הוותיקים דן ונואית גבע‬
‫‪14‬‬
‫(ראו ראיון בהמשך) ואמן הקולנוע אבישי‬
‫סיוון‪ ,‬שסרטיו הייחודיים משתתפים באופן‬
‫קבוע בפסטיבלי קולנוע עצמאי‪ .‬בפסטיבל‬
‫יוקרן מבחר מסרטיהם הבולטים של האמנים‬
‫ובתום ההקרנות ייערכו דיונים בהשתתפותם‪.‬‬
‫כמחווה לקולנוענים שהשתתפו בפסטיבל‬
‫הקודם בקטגוריה זו‪ ,‬יוקרן מקבץ סרטים‬
‫קצרים של ליאור שמריז (תושב ברלין) וכן‬
‫הסרט העלילתי "אחות זרה" של דן וולמן‪,‬‬
‫פנינה קולנועית מ‪ 2001-‬על חברות שנרקמת‬
‫בין אישה ישראלית לעובדת זרה מאתיופיה‪.‬‬
‫הסרט הקדים את זמנו בכל הקשור‬
‫להתייחסות לנושא העובדים הזרים בדרום‬
‫תל אביב‪ .‬מקבצי סרטים קצרים נוספים‬
‫יוקדשו לבימאי דניאל קרסנטי‪ ,‬למכללת ספיר‬
‫ולפסטיבל ‪ TLV‬לקולנוע גאה‪.‬‬
‫חלק ניכר מהסרטים העלילתיים בפסטיבל‬
‫עוסק באופן ביקורתי בנושאים נפיצים‬
‫ובטאבו במרחבים הפוליטיים והחברתיים‬
‫של ישראל‪" .‬אליס"‪ ,‬סרטה האמיץ של‬
‫דנה גולדברג הפותח את הפסטיבל‪ ,‬עוסק‬
‫במצוקה נשית בצל האימהּות; "בית לחם"‬
‫של יובל אדלר‪ ,‬הזוכה הגדול בטקס פרסי‬
‫אופיר האחרון והנציג הישראלי לאוסקר‪,‬‬
‫מספר את סיפורם של משת"פ פלסטיני‬
‫והמפעיל הישראלי שלו; סרט נוסף בנושא‬
‫הכיבוש הוא "רוק בקסבה" של יריב הורוביץ‪,‬‬
‫על התמודדות חיילי מחלקה בעיצומה של‬
‫האינתיפאדה הראשונה‪ .‬הסרט זכה בפרס‬
‫במסגרת "פנורמה" של הברלינלה בשנה‬
‫שעברה‪.‬‬
‫לפחות שני סרטים עוסקים באלימות‬
‫המתגברת בתוככי החברה הישראלית ובמיוחד‬
‫כלפי נשים‪" :‬הנוער" המצוין של תום שובל‬
‫(שאף הוא הוקרן ב"פנורמה" בברלינלה ‪)2013‬‬
‫ו"שש פעמים" המטלטל של יונתן גורפינקל‪,‬‬
‫על נערה המנוצלת מינית על ידי בני כיתתה‪.‬‬
‫מעבר לפרסים ולשבחים הרבים בהם זכה‪,‬‬
‫השתלב הסרט בשיח הציבורי בישראל ואף‬
‫הוקרן בכנסת בפני ועדת המשנה למאבק‬
‫בעוד פסטיבל הסרטים הישראלי של ברלין עושה את צעדיו הראשונים‪,‬‬
‫פסטיבל הסרטים היהודי הוא כבר מוסד ותיק בעיר ‪ -‬וחוגג השנה עשרים שנה‬
‫להיווסדו‪ .‬ניקולה גלינר‪ ,‬ילידת ‪ ,1950‬הגיעה לברלין ב‪ 1970-‬כדי ללמוד צילום‪.‬‬
‫"הרעיון היה לעשות את הקורס ולחזור ללונדון"‪ ,‬היא מספרת‪" ,‬אבל נשארתי"‪.‬‬
‫ב‪ 1995-‬יזמה את פסטיבל הסרטים היהודי ביחד עם בני הזוג אריקה ואולריך‬
‫גרגור‪ ,‬מייסדי קולנוע ארסנל ודמויות מרכזיות בסצנת הקולנוע הברלינאית‪.‬‬
‫"חשבנו בהתחלה שזה יהיה אירוע חד פעמי‪ ,‬אבל זו היתה הצלחה גדולה‪.‬‬
‫ניקולה גלינר‬
‫אנשים היו כל כך מוקסמים‪ ,‬שזה פשוט הלך וגדל"‪.‬‬
‫לפסטיבל מתקבלים רק סרטים שקשורים מבחינה תוכנית כלשהו ליהדות‪ ,‬ולמרות זאת ההיצע אינו קטן‬
‫בכלל‪" .‬השנה הוגשו לנו יותר ממאתיים סרטים‪ ,‬וכמובן שנאלצנו לאכזב חלק מהאנשים" אומרת גלינר‪,‬‬
‫"תהליך הבחירה לא פשוט‪ .‬אם היה לנו תקציב גדול יותר היינו מקרינים פי שניים סרטים"‪.‬‬
‫מטבע הדברים‪ ,‬הקולנוע הישראלי תופס חלק לא מבוטל מהפסטיבל‪ .‬גלינר נוסעת לארץ פעמיים‬
‫בשנה ‪ -‬לפסטיבל הקולנוע בירושלים ולפסטיבל הקולנוע בחיפה (שבינו לבין הפסטיבל בברלין מתקיים‬
‫שיתוף פעולה הדוק)‪ ,‬והיא מלאת התפעלות מהכישרונות הרבים בתעשייה הישראלית‪" :‬תמיד חשבתי‬
‫שלקולנוע הישראלי יש פוטנציאל גדול‪ ,‬גם לפני שהוא נהיה כל כך מפורסם‪ .‬היוצרים הישראלים‬
‫טובים בסרטים קצרים‪ ,‬בדוקומנטרי‪ ,‬בפיצ'רים‪ ...‬בכלל‪ ,‬בשבילי ישראל זו מדינת הקולנוע‪ .‬יש סינמטקים‬
‫מקסימים‪ ,‬ואתה מרגיש שהאנשים פשוט אוהבים קולנוע‪ .‬בישראל יש ‪ 14‬בתי ספר שאפשר ללמוד‬
‫בהם קולנוע‪ ,‬בעוד שבברלין‪ ,‬שיש בה בערך חצי מהאוכלוסייה של ישראל‪ ,‬יש בקושי שלושה"‪.‬‬
‫היא עוקבת גם אחרי יוצרי קולנוע ישראלים שפועלים בברלין ובאופן מפתיע מעריכה שהשפעתם על‬
‫התעשייה המקומית תלך ותגדל‪" .‬יש לישראלים פוטנציאל אדיר לעשות שינוי בקולנוע הגרמני‪ .‬הם‬
‫יצירתיים בצורה שונה ועושים סרטים אחרים ומעולים"‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬בשונה מפסטיבלי קולנוע יהודיים אחרים בעולם‪ ,‬הקהל של הפסטיבל בברלין מורכב ברובו‬
‫מלא‪-‬יהודים‪" .‬יהודים שמגיעים מהשוק האמריקאי נדהמים מהקהל‪ ,‬כי פסטיבל סרטים יהודי באמריקה‬
‫זה בעיקר אירוע ליהודים"‪ .‬האם הקהל המקומי מבדיל בין "ישראלי" ל"יהודי"? "זה אכן מבלבל עבור‬
‫הרבה גרמנים‪ ,‬להבין שלא כל הישראלים יהודים ולא כל היהודים ישראלים‪ .‬אני תמיד צופה בסרט‬
‫מתוך מחשבה על הקהל הלא‪-‬יהודי‪ .‬אם זה סרט שמדבר מעל הראש של הקהל אין טעם להקרין‬
‫אותו‪ .‬גם סרטים על אנשים מפורסמים בישראל שכאן אף אחד לא שמע עליהם‪ ,‬למשל‪ ,‬זו בעיה‪.‬‬
‫אבל יש גם יוצאי דופן‪ .‬הסרט על סטפן בראון שהוקרן באחד הפסטיבלים שלנו הוא דוגמא לסיפור‬
‫נפלא שאתה לא צריך להיות ישראלי או יהודי כדי להבין‪ .‬זה סיפור אוניברסלי"‪.‬‬
‫טל אלון‬
‫ממנה ומפרה בכך את האיזון בבית‪ .‬סרטה‬
‫הקודם של בילו‪" ,‬קרוב לבית"‪ ,‬הצליח בארץ‬
‫ובחו"ל ונחשב לאחד הסרטים הישראליים‬
‫הראשונים המשרטטים אהבה נשית‪ .‬ב"מעל‬
‫הגבעה"‪ ,‬סרטו של הבמאי הישראלי‪-‬‬
‫צרפתי רפאל נדג'ארי (הוקרן בפסטיבל קאן‬
‫‪ ,)2013‬מנסה גבר גרוש להיחלץ מבדידותו‬
‫באמצעות ביקור אצל אביו‪ .‬יצירתו של‬
‫נדג'ארי מאופיינת בריאליזם חברתי וסרטיו‬
‫הקודמים עסקו בחיים בשולי החברה‪.‬‬
‫דוגמאות לסרטים עלילתיים נוספים שיוקרנו‬
‫בפסטיבל‪" :‬מי מפחד מהזאב הרע"‪ ,‬מותחן‬
‫אימה של אהרון קשלס ונבות פפושדו;‬
‫"בננות"‪ ,‬דרמה קומית של הבמאי איתן‬
‫פוקס; ו"כידון"‪ ,‬קומדיית ביון של עמנואל‬
‫נקש על טירוף הביטחוניזם הישראלי‪.‬‬
‫בזירה התיעודית כלולים גם כן כמה סרטים‬
‫של יוצרים ישראלים‪" .‬לשכה ‪ "06‬של יואב‬
‫הלוי מספר את סיפורה הדרמטי של קבוצת‬
‫החוקרים המשטרתית שקובצה ב‪1960-‬‬
‫במטרה לחקור ולהכין את כתב התביעה נגד‬
‫אדולף אייכמן‪ .‬הסרט זכה בציון לשבח על‬
‫מצוינות קולנועית בפסטיבל ירושלים ‪.2013‬‬
‫"היה שלום פטר שוורץ" של יעל ראובני מתחקה‬
‫אחר פגישה שהוחמצה בנסיבות מסתוריות‬
‫ב‪ 1945-‬ופיצלה משפחה לשניים‪ .‬שני אחים‬
‫שורדים את מחנות הריכוז אולם השתלשלות‬
‫מקרים מפרידה ביניהם והבחירות שעשו ישנו‬
‫מסלולי חיים שלמים‪ ,‬ויחלחלו אל תוך חייהם‬
‫של ילדיהם ונכדיהם‪ .‬הצד הישראלי משתקף‬
‫בצד הגרמני מבלי שאלה יהיו מודעים אחד‬
‫לקיום של השני במשך יותר מחמישים שנה‪.‬‬
‫"החיים כשמועה" היא אוטוביוגרפיה‬
‫מרתקת של אסי דיין‪ ,‬עמוסה ברפרנסים‬
‫פנים ישראליים‪ ,‬רכילות‪ ,‬הומור עצמי‬
‫ואירוניה קומית‪-‬טרגית‪ .‬לקהל דובר העברית‬
‫שאינו זקוק לכתוביות המיני‪-‬סדרה זמינה‬
‫לצפייה גם באתר הוט‪/‬ויינט‪ ,‬אך למי שיגיע‬
‫להקרנה בפסטיבל תהיה הזדמנות גם‬
‫לשיחה עם היוצרים השותפים של דיין‪ ,‬עדי‬
‫ארבל ומויש גולדברג‪.‬‬
‫בגזרת הסרטים הקצרים נציין שתי עבודות‬
‫של יוצרים ישראלים החיים בברלין‪" :‬כוכבים‬
‫שחורים" האוטוביוגרפי של הצלם בנימין‬
‫רייך‪ ,‬שגדל במשפחה אורתודוקסית; ו"שבת‬
‫עגומה" של עמית אפשטיין‪.‬‬
‫הסרט "‪ ,"Anderswo‬שעליו כתבנו‬
‫בגיליון שפיץ הקודם ואף זכה בקטגוריית‬
‫הכישרונות הצעירים בברלינלה האחרון‪,‬‬
‫נחשב אמנם להפקה גרמנית‪ ,‬אך במידה‬
‫רבה הוא סרט "ישראלי"‪ .‬הבמאית אסתי‬
‫עמרמי‪ ,‬שזהו סרטה הראשון באורך מלא‪,‬‬
‫יצרה סיפור עדין ומרגש‪ ,‬רלבנטי במיוחד‬
‫לישראלים שחיים בברלין‪.‬‬
‫לתוכנית המלאה‬
‫ולפרטים נוספים‪jffb.de :‬‬
‫שפיץ מחלק לכם כרטיסים לפסטיבל הסרטים הישראלי‬
‫ולפסטיבל הסרטים היהודי ‪ -‬פרטים בעמוד הפייסבוק‬
‫שלנו ‪facebook.com/SpitzMagazin‬‬
‫‪15‬‬
‫לארגן מחדש את רעש הקיום‬
‫טראומטי במובן הפרוידיאני של הפחד מהמוות‪ .‬השימוש בסיפור‬
‫הוא עיבוד מאוד פיוטי לחוויה הרבה יותר מורכבת‪ ,‬לא רק שלי‬
‫אלא של כל לוחם‪ ,‬ובמעגל רחב יותר ‪ -‬של כל אדם‪ .‬יש בסרט את‬
‫האמירה של נואית שבארץ הזאת לא יכול להיות שקט‪ .‬אבל האמת‬
‫שהיא שבאף ארץ לא יכול להיות שקט"‪.‬‬
‫דן ונואית גבע יוצרים סרטים דוקומנטריים בישראל "הנוראה והנפלאה" משום שהיא "כור אטומי של פוטנציאלים יצירתיים"‪.‬‬
‫בפסטיבל הסרטים הישראלי של ברלין הם יציגו את הטרילוגיה "תחשוב פופקורן"‪" ,‬צד רביעי למטבע" ו"רעש"‪ .‬אפרת יהל‬
‫"‬
‫במקריות חסרת רחמים תופס אותנו האימייל דקה לפני‬
‫ניתוק האינטרנט בשל מעבר‪ .‬אחרי שנתיים של בנייה אנחנו‬
‫חוזרים לבית שבו צולם 'רעש' וחיינו בימים הקרובים יהיו על‬
‫ארגזים" ‪ -‬כך כתב לי דן גבע‪ ,‬מחצית מהצמד הקולנועי דן ונואית‬
‫גבע‪ ,‬בתשובה למייל שבו ביקשתי לראיין את השניים לרגל‬
‫התארחותם כ"יוצרים בפוקוס" בפסטיבל הקולנוע הישראלי‬
‫של ברלין‪ .‬מקץ שבוע פלוס של רעשי רקע והפרעות תקשורת‪,‬‬
‫נאספו בתיבת המייל שלי תגובותיו של גבע לכל השאלות‬
‫ששאלתי‪ .‬בשל התזמון הגרוע‪ ,‬ויתרתי על הנסיון להציק גם‬
‫לנואית‪ ,‬אולם קולה יחסר לי כאן‪.‬‬
‫גבע (‪ ,)50‬יליד חיפה‪ ,‬סיים בהצטיינות יתרה את ביה"ס לקולנוע סם‬
‫שפיגל בירושלים והוא בעל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת‬
‫תל אביב‪ .‬הוא גם מלמד קולנוע שנים רבות‪ ,‬ואת נואית פגש כשלימד‬
‫בסם שפיגל והיא היתה מנהלת תוכנית הלימודים‪ .‬השניים הפכו‬
‫לבני זוג ולשותפים צמודים ליצירה דוקומנטרית‪ .‬השפה הקולנועית‬
‫הייחודית שלהם מושפעת עמוקות מעיסוקו של גבע בפילוסופיה‬
‫קונטיננטלית‪ ,‬והצפייה בסרטיהם‪ ,‬בהם דמות היוצר ותהליך היצירה‬
‫נחשפים במכוון‪ ,‬מספקת חוויה אינטלקטואלית של ממש‪ .‬בפסטיבל‬
‫יוקרנו שלושה סרטים מקורפוס היצירה המרשים של השניים‪,‬‬
‫המספקים יותר מהצצה לתפישת עולמם הקולנועית‪ ,‬היצירתית‬
‫והפילוסופית‪" :‬תחשוב פופקורן" (‪" ,)2004‬צד רביעי למטבע" (‪)2006‬‬
‫ו"רעש" (‪.)2012‬‬
‫"תחשוב פופקורן" הוא עיבוד מודרני לסרט השוטטות "האיש עם‬
‫מצלמת הקולנוע" (‪ )1929‬של חלוץ הקולנוע הדוקומנטרי דג'יגה‬
‫ורטוב‪ .‬גבע מעמיס ציוד צילום רב ובמה קטנה על קטנוע‪ ,‬ויוצא למסע‬
‫ברחבי הארץ בחיפוש אחר האמת‪ .‬איכשהו סוטה הסרט לחלוטין‬
‫ממסלולו והרעיון המקורי נכנס לסחרור של פירוק‪.‬‬
‫יצאת לבקש את האמת‪ ,‬אבל רוב האנשים שהתבקשו לעלות‬
‫על הבמה ולדבר את האמת שלהם‪ ,‬סירבו‪ .‬הופתעת?‬
‫"מאוד הופתעתי‪ ,‬וההפתעה היתה כפולה‪ :‬גם שעל אף כאבם לא רצו‬
‫רבים להישמע‪ ,‬וגם שדווקא הקשב שהצעתי כחלק מתבנית האירוע‬
‫היה כנראה המוטיב הכי מאיים‪ ,‬בבחינת אם אין מי שיפסיק אותי‬
‫או אין מי לצעוק עליו‪ ,‬אז אולי פתאום אגלה שאין לי מה לומר‪ .‬ואם‬
‫באמת אין לי מה לומר‪ ,‬אז מי אני? הייתי משוכנע שאני מציע את‬
‫התגשמות הפנטזיה של האדם התקשורתי‪' :‬הא לך במה'‪ ,‬ולא רק‬
‫זו‪ ,‬אלא 'קח ואמור בה כל שתחפוץ'‪ .‬לא הייתי מוכן לקושי הגדול‬
‫ולעומק הסירוב‪ ,‬כמו שגם לא הייתי ממש מוכן לעומק הכנות שבה‬
‫התפרצה האלימות והגזענות"‪.‬‬
‫אלה שכן הסכימו לדבר‪ ,‬הבינו "אמת" כאמת פוליטית‪ .‬לא‬
‫פילוסופית‪ ,‬לא אישית ולא אקזיסטנציאלית‪ .‬כיוונת אותם בכוונה‬
‫לפוליטי‪ ,‬או שרובם הבינו את השאלה ככזו?‬
‫"לא היתה שום הכוונה‪ .‬זה נבע מהחלטה עקרונית שמבוססת על‬
‫עמדה פילוסופית‪ ,‬שלפיה האמת אינה התוכן‪ ,‬כי אם מגולמת בבחירה‬
‫עצמה‪ .‬היציאה לפופקורן היתה ההעזה הראשונה שלי להתחבר‬
‫לוורטוב בגלוי‪ .‬וורטוב הכיר בכך שכל מפגש של אדם עם מצלמה עם‬
‫אדם אחר חייב להוות רק מסגרת של אפשרויות ולא תוכנית סדורה"‪.‬‬
‫הרגעים שבהם הרעש הפוליטי לא מצליח להתגבר או לכסות‬
‫על הכאב האישי שוברים את הלב‪ .‬איך אתה מסביר את זה? מה‬
‫זה אומר בעיניך על ההוויה של הפרט בארץ?‬
‫"אני חושב שיותר משזה אומר משהו על ההוויה של הפרט בארץ‪ ,‬זה‬
‫מעיד על עיקרון מבני בנפש האדם‪ :‬רעש גדול שבתוכו יש הבלחות‬
‫נדירות של שקט מבעית‪ .‬לכן הלב באמת נשבר‪ .‬הרגע הקשה ביותר‬
‫מבחינתי הוא אותו גבר שמזיל דמעה על האדישות‪ .‬הסיפור מאחורי‬
‫הרגע הזה הוא‪ ,‬שאותו אדם היה ממנהיגי המאבק החברתי של‬
‫‪ .2003‬לא הרבה אחרי שהסרט הושלם נודע לי שהוא מת מהתקף לב‬
‫והדמעות שלו בסרט קיבלו משמעות נוספת‪ .‬הן לא רק היו אמיתיות‬
‫וכנות בזמן אמת‪ ,‬אלא גם ניבאו שלא מדעת כאב גדול יותר ממה‬
‫שליבו יכול היה להכיל‪ .‬זהו רגע שהוא יותר גדול מכל מהלך מודע‬
‫שהסרט יכול לבצע‪ .‬זה המקום שבו סרט נהיה מחסן עתידות ולא‬
‫תיעוד במובן של רישום הקיים"‪.‬‬
‫כשנתיים מאוחר יותר‪ ,‬יצאו בני הזוג גבע עם סרט נוסף העוסק‬
‫במציאות במדינת ישראל‪ ,‬הפעם באמצעות דיאלוג עם סרטו‬
‫הפילוסופי‪-‬תיעודי של הבמאי הצרפתי כריס מרקר‪" ,‬צד שלישי‬
‫למטבע"‪ ,‬שתיעד את מדינת ישראל של שנת ‪ .1960‬ב"צד רביעי‬
‫למטבע" ("תיאור של זכרון") הם מפרקים במלאכת מחשבת תמונות‬
‫ודימויי עבר שמרקר מציב כסמליה של המדינה הצעירה‪.‬‬
‫בניגוד ל"תחשוב פופוקורן" ול"צד רביעי למטבע"‪ ,‬ב"רעש"‪ ,‬האחרון‬
‫מבין שלושת הסרטים‪ ,‬שגבע מתייחס אליהם כאל טרילוגיה‪ ,‬נואית‬
‫נוכחת גם באופן גלוי‪ ,‬הן כיוצרת והן כפרוטגוניסטית‪ ,‬ומציגה עמדה‬
‫אירונית ביחס לדרמה שבן זוגה חווה או מייצר‪" .‬לא הייתי עושה‬
‫סרט על רעש לבד"‪ ,‬מבהיר גבע‪" ,‬הקול של נואית הוא שמאפשר‬
‫בכלל לחשוב ולהרגיש רעש‪ ,‬והסרט יכול להתקיים רק כמתח של‬
‫פלוס‪-‬מינוס‪ .‬הניגוד הזה הוא שעניין אותי"‪.‬‬
‫בסרט נראה גבע מתקין מצלמות ומערכת הגברה סביב הבית כדי‬
‫לשלוט ברעשי הרחוב‪ .‬ישוב מול המוניטור‪ ,‬הוא מחלק פקודות לעוברי‬
‫אורח מרעישים ומביים את הרחוב מחדש לצרכיו‪.‬‬
‫מתח של פלוס‪-‬מינוס‪ .‬דן ונואית גבע‬
‫השפה הקולנועית השתלטה למעשה על התקשורת שלך עם‬
‫העולם והפכה לדרך חיים‪.‬‬
‫"הסרט הוא תזה על השתקעות אובדנית באמת של המדיום הקולנועי‪,‬‬
‫המביאה לאיבוד המרחק בין 'האני היוצר' ו'האני החי'‪ .‬השאלה 'מה‬
‫אני מוכן לעשות בשביל דימוי?' מטרידה אותי מזה שנים רבות כי היא‬
‫קשורה לדיון הפילוסופי על יצירת הדימוי כעבודת המוות‪ ,‬ההנצחה‪.‬‬
‫הסרט הוא מעין אטיוד בניסיון הפילוסופי להגיע למקום בו אני גם‬
‫יוסף ק' (הקפקאי) באמת‪ ,‬וגם צוחק על עצמי ככזה"‪.‬‬
‫"רעש" משקף מבחינה מסוימת חוויה פרטית במרחב הישראלי‪,‬‬
‫אבל גם כאן פולשת הפוליטיקה ומשתלטת על הפרטי בדמות‬
‫אירועי קו ‪.300‬‬
‫"אירוע קו ‪ 300‬משמש רק כמטפורה לכך שהאדם הוא יצור פוסט‬
‫נואית סוגרת את הסרט בטון מפויס‪ .‬הדימוי של הילדים‬
‫הרוקדים מסמל התכנסות פנימה ומציאה של שקט פנימי‬
‫במסגרת המשפחתית‪ .‬האם יש כאן ויתור על המרחב הציבורי?‬
‫"לא ויתור אלא הגדרה מחדש של הנקודה שממנה ניתן לארגן את‬
‫רעש הקיום‪ .‬הרי שני המעגלים‪ ,‬הפרטי והציבורי‪ ,‬הם חלק מאותו סדר‬
‫סימבולי‪ ,‬וזו טעות לחשוב‬
‫שאחד מהם משמש כמפלט‬
‫מהאחר או קודם לאחר‪ .‬אני‬
‫מרגיש שהסוף הזה הוא גם‬
‫"יש ב'רעש' את‬
‫חזרה להתלבטות שמלווה‬
‫האמירה של נואית‬
‫אותי מהסרט הראשון שלי‬
‫שבארץ הזאת לא‬
‫על ירושלים‪ ,‬שבו עמדתי‬
‫מול הדילמה של סוף 'פיצוץ'‬
‫יכול להיות שקט‪.‬‬
‫או סוף 'פיוס'‪ .‬הבחירה שלי‬
‫אבל האמת שהיא‬
‫אז בפיוס היתה תולדה של‬
‫שבאף ארץ לא יכול‬
‫מאבק נפשי עצום‪ .‬אבל ככל‬
‫שהשנים חולפות אני יותר‬
‫להיות שקט"‬
‫ויותר מכיר בכוחו של הפיוס‬
‫ולומד לאהוב אותו‪ ,‬הן מבחינה‬
‫רגשית והן פילוסופית"‪.‬‬
‫גבע מקפיד על הפרדה בין הדמות הקולנועית הסובלת בסרטיו לאדם‬
‫הפרטי שהוא‪ .‬הוא מדגיש זאת בכל פעם שאני שואלת על החוויה‬
‫האישית המשתקפת בהם ומעדיף לדבוק בתשובות מופשטות ולמצוא‬
‫את קולו בהגות האקזיסטנציאלית‪ .‬עם זאת הוא מודה ששקט יוכל‬
‫להשיג בקלות במקומות אחרים בעולם‪ ,‬למשל בברלין‪ .‬או באלסקה‪,‬‬
‫שם חי כדייג במשך שבע שנים‪.‬‬
‫"מה שקשה לי בארץ זה לא הרעש הדציבלי כי אם העיקרון האתי‬
‫שבבסיס יחסי האנוש כאן‪ .‬במובן הזה מושג הרעש משמש כמטפורה‬
‫משובחת‪ .‬הסיבות המעשיות שקושרות אותי למקום פיזי כזה או‬
‫אחר אינן מעניינות ומושגים כמו 'עזיבה'‪' ,‬שיבה' או 'הישארות'‬
‫מסרסים בעיניי‪ .‬אני מעדיף לראות את עצמי כנע במרחב תנועה‬
‫דינמי‪ ,‬שבו בכל רגע אני בוחר להיות במקום נתון ולממש בו את‬
‫מלוא הפוטנציאל"‪.‬‬
‫בינתיים המקום הזה הוא הארץ "הנוראה והנפלאה" כהגדרתו‪ ,‬שהחיים‬
‫בה מצליחים להפיק מקרבו יצירתיות‪ .‬את רוב העשייה שלו הקדיש‬
‫גבע במשך השנים לנושאים בהוויה הישראלית‪ :‬הכיבוש‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫עיסוק באתוסים וסמלים וכו'‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא דוחה את התווית של‬
‫"סרטים פוליטיים"‪" .‬אפשר לקרוא את הסרטים כפוליטיים‪ ,‬אולם‬
‫הם אינם כאלה הנושאים אג'נדה אידיאולוגית כזו או אחרת במרחב‬
‫הפוליטי‪ .‬אני מוצא משמעות עמוקה ביצירה המעוררת מחשבה‬
‫ורגש אצל אחרים‪ ,‬ובמובן זה הארץ מפרה אותי‪ .‬הרעש שלה הוא כור‬
‫אטומי של פוטנציאלים יצירתיים ‪ -‬מעבדה חסרת תקדים היסטורי‬
‫של התנגשות כוחות‪ ,‬ולכן כרגע אני משתמש בה כדי להמשיך בתנועה‬
‫הזאת‪ .‬ורטוב האמין בשליחותו של האיש עם מצלמת הקולנוע להביא‬
‫את האמת אל האור‪ .‬הוא הצליח לשכנע דורות של דוקומנטריסטים‪,‬‬
‫ואותי בכללם‪ ,‬שלקולנוע הזה יש תפקיד וייעוד ושביכולתם לשנות‬
‫את העולם"‪.‬‬
‫לתוכנית המלאה ולפרטים נוספים‪jffb.de :‬‬
‫גבע ב"תחשוב פופקורן" (מימין) ודימויים מתוך "רעש"‪" .‬מה שקשה לי‬
‫בארץ זה לא הרעש הדציבלי אלא העיקרון האתי שבבסיס יחסי האנוש"‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫ארזת לבד?‬
‫יואב ספיר‬
‫אל תגידו לה אחלה‬
‫למעשה את רוב חייך כבר העברת בברלין‪.‬‬
‫כן‪ ,‬כבר עברתי את המחצית‪.‬‬
‫איך זה מרגיש?‬
‫מצוין‪ .‬מרגיש טוב‪.‬‬
‫איך הגעת לפה?‬
‫למדתי קולנוע באוניברסיטת תל אביב‬
‫ובמסגרת זו התגלגלתי ב‪ 1986-‬לפסטיבל‬
‫סרטים במינכן‪ .‬הכרתי שם בחור מברלין‬
‫המערבית‪ .‬ביקרתי אותו בברלין‪ ,‬אחר כך הוא‬
‫בא לארץ ומהר מאוד החלטנו לנסות חיים‬
‫משותפים בברלין‪ .‬בסופו של דבר התחתנו‬
‫ונולדו לנו שני ילדים‪ .‬זה נמשך עשרים שנה‪,‬‬
‫היום אני עם מישהו אחר‪.‬‬
‫גם כשהתגרשתם‪ ,‬לא חשבת לחזור לארץ?‬
‫לא‪ ,‬הרי יש לי אחריות כלפי הילדים‪ .‬אחד היה‬
‫אז בן ‪ ,16‬השני בן ‪ .10‬לא יכולתי לקרוע אותם‬
‫מהסביבה שלהם‪ ,‬מהבית שלהם‪ ,‬מאבא‬
‫שלהם‪ .‬היה ברור שאני חייבת להישאר פה‬
‫ולהתאים את עצמי אליהם‪.‬‬
‫איך הילדים מגדירים את עצמם היום?‬
‫חצי‪-‬חצי‪ .‬חצי ישראלים‪ ,‬חצי גרמנים‪ .‬מבחינה‬
‫דתית אנחנו אתאיסטים‪ .‬גדלתי במשפחה‬
‫מאוד חילונית וגם בעלי לשעבר הוא אתאיסט‪.‬‬
‫למעשה חגגנו כל מה שאהבנו‪ .‬כל חג שיש‬
‫בו אוכל טעים ומתנות‪ ,‬מבחינתנו גם חגים‬
‫מונגוליים‪ ,‬העיקר שיש בהם כיף‪ .‬היום הילדים‬
‫יודעים כמובן שהם יהודים‪ ,‬אבל הם כמונו‪,‬‬
‫לא מאמינים‪.‬‬
‫יש להם קשר לישראל?‬
‫בוודאי‪ .‬הם מדברים עברית ואנחנו מבקרים‬
‫בארץ לעיתים תכופות‪ .‬עכשיו זה נעשה קצת‬
‫קשה יותר‪ ,‬כי הם מתבגרים‪ ,‬הגדול כבר בן‬
‫‪ ,12‬ולא כל כך רוצים להעביר את הזמן אצל‬
‫ההורים שלי בקיסריה‪.‬‬
‫למה ברלין אידיאלית מבחינתך?‬
‫זו עיר בגודל המתאים‪ ,‬לא הייתי יכולה לגור‬
‫במקום קטן יותר‪ .‬ההיסטוריה של העיר מאוד‬
‫חשובה לי‪ .‬האנשים שחיים כאן מוצאים חן‬
‫בעיניי‪ .‬לא כולם כמובן‪ ,‬אבל רובם‪ .‬הדרך שבה‬
‫מסתדרים כאן אחד עם השני‪.‬‬
‫כשהגעת למערב ברלין בשנות השמונים‪,‬‬
‫איפה גרת?‬
‫בהתחלה בשרלוטנבורג‪ .‬זה היה נורא‪ ,‬חשבתי‬
‫שאני יוצאת מדעתי‪ .‬אחר זמן מה ניצלתי‬
‫מזה ועברנו לקרויצברג‪ .‬איזו הקלה זו היתה!‬
‫מקרויצברג‪ ,‬לצערי‪ ,‬עברנו לשטגליץ‪ .‬זה היה‬
‫קטסטרופה‪ .‬האוכלוסייה שם היתה מאוד‬
‫בורגנית‪ .‬השכנים היו מאוד לא‪-‬ידידותיים‬
‫כלפי הילדים‪ .‬משם עברתי לפרנצלאואר ברג‪.‬‬
‫מתי?‬
‫לפני כעשר שנים‪.‬‬
‫כלומר לא זמן קצר אחרי האיחוד‪.‬‬
‫לא‪ ,‬מה פתאום‪ .‬אם היינו רוצים "לעשות את‬
‫המזרח"‪ ,‬היינו עושים את זה באמת אחרי‬
‫האיחוד‪ .‬אבל עם ילד? הוא היה אז בן ‪ 3‬או ‪.4‬‬
‫איך היינו יכולים לקחת את הסיכון ולשלוח‬
‫אותו לגן או לבית ספר שרק לפני זמן קצר‬
‫עבר את האיחוד? זה ממש לא בא בחשבון‪.‬‬
‫אבל לפני עשר שנים‪ ,‬פרצלאואר ברג כבר לא‬
‫היתה "מזרח"‪ .‬אני לא מכירה שם אף אחד‬
‫שבאמת גדל במזרח גרמניה‪.‬‬
‫איך התפרנסת כאן במהלך השנים?‬
‫בהתחלה‪ ,‬כשהייתי סטודנטית‪ ,‬בניקיון‪.‬‬
‫בהמשך הייתי שומרת במוזיאון‪ ,‬במרטין‬
‫גרופיוס באו‪ .‬אחר כך עבדתי בשביל‬
‫הטלוויזיה הגרמנית וגם עם קבוצת תיאטרון‪.‬‬
‫בסופו של דבר התחלתי עם ההדרכות‪ .‬היום‬
‫זה העיסוק העיקרי שלי‪.‬‬
‫צה"ל לא עושה בעיות?‬
‫לא‪ ,‬חובת הגיוס חלה רק על תושבים‪ .‬מאחר‬
‫שהם לא תושבים לא עשו לגדול שום בעיות‪.‬‬
‫הוא קיבל זימון לבוא לשגרירות וסידרנו שם‬
‫את הכל‪ .‬רק אם הוא ירצה לעלות לארץ‪ ,‬הוא‬
‫יהיה חייב בגיוס‪.‬‬
‫מה הניע אותך להדריך?‬
‫זה התחיל עם ביקור של קרובים מהארץ‪,‬‬
‫הדרכתי אותם כאן והם נתנו לי את הרעיון‪.‬‬
‫בהתחלה לא חשבתי על זה ברצינות אבל‬
‫אחר כך זה נראה לי רעיון לא רע‪ .‬בזמנו לא‬
‫היו כאן מדריכים אחרים שהתמקדו בתיירים‬
‫דוברי עברית‪.‬‬
‫יצא לך לחיות גם במקומות אחרים מאז‬
‫שעזבת את הארץ?‬
‫לא‪ .‬גם לא רציתי‪ .‬ברלין מבחינתי אידיאלית‪.‬‬
‫לא עלה בדעתי לעבור להמבורג‪ ,‬פרנקפורט‬
‫או שטוטגרט‪ ,‬חס ושלום‪.‬‬
‫האינטרנט הישראלי לא היה מאוד מפותח‬
‫באותם ימים‪ ,‬איך שיווקת את עצמך?‬
‫נסעתי לארץ וכיתתי רגליי ממשרד נסיעות‬
‫אחד לשני‪ .‬אף אחד לא התעניין בברלין‪ .‬אחר‬
‫כך נולד הרעיון לכתוב את "עכבר העיר"‬
‫‪18‬‬
‫"רבותיי‪ ,‬ברלין לא שייכת‬
‫לאף אחד מכם"‪ .‬נירית בן יוסף‬
‫צילום‪ :‬יואב ספיר‬
‫חיה עם גרמני אחר שאבא שלו היה נאצי‪,‬‬
‫חבר בפלוגות הסער‪.‬‬
‫זה משפיע עלייך באיזושהי צורה?‬
‫זה עוזר לי להבין למה הגבר שלי הוא כפי‬
‫שהוא כיום‪ ,‬אחרי שגדל עם אבא כזה‪ .‬אני‬
‫רואה את ההשלכות של התקופה ההיא גם‬
‫אצל הרבה חברים שלי‪ .‬זה מאוד מעניין‪.‬‬
‫על ברלין‪ .‬ברגע שהעכבר יצא לאור‪ ,‬הייתי‬
‫"בפנים"‪.‬‬
‫אחרי ‪ 16‬שנים במקצוע‪ ,‬איך את מחזיקה‬
‫מעמד? אמנם העיר משתנה אבל לא‬
‫בתכיפות של ההדרכות‪.‬‬
‫אני בן אדם מאוד מחויב‪ .‬כשאני מתחייבת‬
‫למשהו כמו למקצוע‪ ,‬אני עושה אותו עד‬
‫הסוף‪ ,‬גם אם לפעמים זה סוף מר‪ .‬בשבילי‬
‫ההדרכות הן לא תחביב אלא מקצוע‪.‬‬
‫בואי נחזור רגע להחלטה שלך לעבור‬
‫לגרמניה‪ .‬תיארת את זה כהשתלשלות‬
‫כמעט מקרית‪ .‬הרי לא למדת היסטוריה‪,‬‬
‫אלא קולנוע‪ ,‬ולכן זה יכול היה להיות גם‬
‫פסטיבל באמריקה‪.‬‬
‫נכון‪ .‬אני פשוט רציתי לצאת מהארץ‪ ,‬להתחיל‬
‫פרק חדש בחיים‪ .‬עם גרמניה התחלתי‬
‫להתמודד רק בעקבות החיים פה‪ .‬רק כאן‬
‫הבנתי כמה ההיסטוריה קרובה‪ ,‬כמה היא‬
‫עדיין כאן‪ .‬למדתי דברים שלא ידעתי‪ ,‬בעצם‬
‫לא ידעתי בכלל איפה אני חיה‪.‬‬
‫המימד החברתי עוזר לך?‬
‫בהחלט‪ .‬האנשים מתחלפים וזה מוצא חן‬
‫בעיניי‪ .‬לפעמים נוצרים מצבים אנושיים‬
‫מעניינים ומיוחדים‪.‬‬
‫יוצא לך לשמור על קשר עם אנשים‬
‫שהדרכת?‬
‫יש כמה חברויות שנוצרו מזה‪ ,‬אבל בדרך כלל‬
‫לא‪ .‬ממילא קשה לשמור על קשר מעבר לים‪.‬‬
‫בפייסבוק יש לי הרבה חברים שהדרכתי‪.‬‬
‫איזה סוג של אנשים באים אלייך?‬
‫בעיקר ישראלים‪ .‬הממוצע הוא בני חמישים‬
‫ומעלה‪ .‬בדרך כלל אנשים שמתעניינים‬
‫בהיסטוריה ואם לא‪ ,‬אז אני משכנעת אותם‪.‬‬
‫רובם מאיזור המרכז‪ .‬בעיקר יוצאי אירופה‪,‬‬
‫חלקם עם רקע ייקי‪ .‬אבל גם יהודים מארצות‬
‫אחרות‪ ,‬זה מאוד מעניין להדריך אותם‪.‬‬
‫מה מיוחד ביהודים מחו"ל?‬
‫כל הגישה שלהם שונה‪ .‬זה משהו שהייתי‬
‫צריכה ללמוד עם הזמן‪ .‬בשבילם היהדות‬
‫היא דבר הרבה יותר חי‪ ,‬בהשוואה אלי‪ .‬הם‬
‫לא תמיד מבינים איך חונכתי‪ .‬גם קשה להם‬
‫להבין איך יהודייה כמוני תלך למקום זר ולא‬
‫תחפש קשר עם הקהילה היהודית‪ .‬בשבילם‪,‬‬
‫להיות יהודי זה אומר להיות כל הזמן בקשר‬
‫עם יהודים‪.‬‬
‫לעתים שואלים אותי על עבודה בתחום‪.‬‬
‫איך את רואה את זה? את ממליצה‬
‫לקוראינו שמחפשים עבודה להיות‬
‫מדריכים?‬
‫זה נורא תלוי באדם‪ .‬צריך להיות משוגע‬
‫על היסטוריה‪ .‬מי שלא מתעניין ולא רוצה‬
‫להקדיש לזה את כל זמנו‪ ,‬אין לו מה לחפש‬
‫בתחום‪ .‬צריך גם סבלנות וסובלנות לאנשים‪.‬‬
‫את מרגישה שצמחת באופן אישי מתוך‬
‫המפגשים האלו?‬
‫כן‪ ,‬מאוד‪ .‬למדתי לראות הרבה דברים בצורה‬
‫אז איפה את חיה?‬
‫עם כל הרוע שיש פה‪ ,‬היום זה כבר מאוד‬
‫הבית שלי‪ .‬בית מאתגר‪ ,‬אבל זה מה שהופך‬
‫אותו גם לבית מעניין‪ .‬תראה‪ ,‬היום רוב‬
‫החברים שלי הם מקומיים‪ .‬אולי עשרה‬
‫אחוזים הם ישראלים‪.‬‬
‫אם לא היית גרה בפרנצלאואר ברג‪ ,‬איפה‬
‫היית רוצה לגור?‬
‫בקרויצברג‪ .‬אני מאוד אוהבת אותה‪,‬‬
‫ואפילו פתחתי שם בר יין עם שותפי לחיים‬
‫)‪.(ottorink.de‬‬
‫שם‪ :‬נירית בן יוסף‬
‫גיל‪52 :‬‬
‫במקור‪ :‬מחדרה‬
‫בברלין‪ :‬מדריכת תיירים‬
‫ותק‪ 27 :‬שנים‬
‫שונה‪ .‬ולהבדיל‪ ,‬המגע עם האנשים לפעמים‬
‫מחדד דברים אצלי‪ ,‬דברים שאני יודעת‬
‫שאני לא רוצה‪ .‬הדרכתי למשל זוג יהודים‬
‫מאנגליה‪ .‬הם היו בהיסטריה‪ ,‬כי הבן שלהם‬
‫פגש בחורה מדרום אמריקה‪ ,‬לא יהודייה‪.‬‬
‫והם גרים ביחד! ועכשיו הוא רוצה לנסוע‬
‫לבקר את ההורים שלה! אז האבא מתקשר‬
‫אליו ועושה לו סקנדל בטלפון‪ .‬בסיטואציות‬
‫כאלה אני אומרת‪ ,‬סליחה רבותיי‪ ,‬תעשו לי‬
‫טובה‪...‬‬
‫אז את נכנסת עם הלקוחות גם לשיחות‬
‫אישיות ממש?‬
‫מאוד‪ .‬בדרך כלל הם מתחילים ושואלים אותי‬
‫שאלות אישיות‪ .‬וכשזה קורה אני אני מרשה‬
‫לעצמי לשאול גם אותם שאלות אישיות‪.‬‬
‫מה חסר לך כאן מישראל?‬
‫ים‪ .‬וההורים‪ ,‬שהולכים ומזדקנים‪ .‬מה עושים?‬
‫מי יטפל בהם?‬
‫שואלים אותי למשל‪ ,‬אם לילדים שלי חתכו‬
‫או לא‪ .‬אבל מה זה עניינם? או ששואלים אותי‬
‫על בעלי לשעבר ונדהמים‪ :‬מה‪ ,‬הוא גרמני?‬
‫אגב‪ ,‬יש משהו שואתי במשפחה שלו?‬
‫כן‪ ,‬באופן פסיכי‪ .‬אבא שלו נפטר בגיל מאוד‬
‫צעיר‪ .‬שנים ארוכות הוא לא ידע עליו הרבה‪.‬‬
‫רק לפני כמה שנים הוא גילה במקרה שאבא‬
‫שלו היה בן‪-‬תערובת‪ .‬הסבא שלו היה יהודי‬
‫מצ'כיה שניהל יחסים עם מי שילדה את‬
‫האבא‪ .‬אותו סבא נשלח לטרזיינשטט‪ ,‬משם‬
‫לסוביבור ונרצח‪.‬‬
‫מה לגבי נאצים?‬
‫גם אותי זה מאוד עניין‪ ,‬אבל לא היתה לנו‬
‫שום דרך לגלות פרטים‪ .‬להבדיל‪ ,‬היום אני‬
‫אם היית חוזרת לארץ‪ ,‬מה היית מביאה‬
‫איתך מברלין?‬
‫את הכבוד בפני האחר ובפני המרחב‪ :‬הרחוב‪,‬‬
‫הטבע‪ ,‬המקום‪ .‬צריך יותר התחשבות בארץ‬
‫במרחב הציבורי ובמרחב האישי‪ ,‬כשמדברים‬
‫אחד עם השני‪ .‬צריך יותר כבוד לשפה‪ .‬למשל‬
‫כשלקוחות מדברים איתי בטלפון ואומרים‬
‫"אחלה"‪ ,‬זה עושה את בשרי חידודים‪-‬‬
‫חידודים‪ .‬המילה "אחלה" לא שייכת לשיחה‬
‫בין אנשים זרים שלא מכירים אחד את השני‪.‬‬
‫אי אפשר לדבר באופן יותר מתורבת?‬
‫מסר לאומה העברית בברלין?‬
‫מה שקורה פה עכשיו זה דבר מאוד לא יאה ולא‬
‫נאה‪ .‬כשאני באתי לכאן‪ ,‬הישראלים לא פשפשו‬
‫זה במעשיו של זה‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשבאים לפה יותר‪,‬‬
‫כל אחד מתחיל להעביר ביקורת‪ .‬אז רבותיי‪,‬‬
‫ברלין לא שייכת לאף אחד מכם‪ .‬זו עיר פתוחה‪.‬‬
‫כל אחד יכול לחיות פה איך שהוא רוצה‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫מאמינים שיהיה מעניין‬
‫‪ -‬תוכן שיווקי ‪-‬‬
‫‪MILESTONE‬‬
‫‪Investment Group‬‬
‫חברת מיילסטון גאה להציג‪ :‬ארבעה מהפרויקטים המובילים שלנו כעת בברלין‬
‫הבניין ב‪ ,Petersburger Straße 45-‬מקבוצת‬
‫‪ ,Milestone Diamond‬ממוקם בשכונת‬
‫פרידריכסהיין המתפתחת והאופנתית‪ .‬הבניין סמוך‬
‫לפארק ‪ ,Volkspark Friedrichshain‬והקירבה לשכונת פרנצלאואר ברג‬
‫מעלה את הביקוש‪ .‬מדובר בבניין אלטבאו מ‪ ,1907-‬שיעבור שיפוץ‬
‫מקיף של החזיתות והאיזור הציבורי‪ ,‬החלפת תשתיות‪ ,‬החלפת הגג‬
‫והתקנת שתי מעליות‪ .‬בבניין ‪ 20‬דירות‪ ,‬מתוכן ‪ 3‬יחידות מסחריות‬
‫שיוסבו לדירות גן ו‪ 3-‬דירות פנטהאוז שייבנו במסגרת השיפוץ‪.‬‬
‫צמד הבניינים ב‪ ,Oehlertring 39-41-‬מקבוצת‬
‫‪ ,Milestone Diamond‬ממוקם בשכונת שטגליץ‬
‫בסמיכות לאוניברסיטה הטכנית של ברלין )‪.(TU‬‬
‫מיקום ירוק‪ ,‬שקט ומוקף פארקים‪ ,‬ועם זאת נגיש מאוד וסמוך למרכז‬
‫המסחרי השני בגודלו בברלין‪ .‬הבניינים‪ ,‬שנבנו ב‪ ,1970-‬יעברו שיפוץ‬
‫ומודרניזציה של היסודות והחזיתות ויכללו גם גינה ו‪/‬או מרפסת וכן‬
‫מקומות חניה לרכישה‪ .‬כמו כן ייבנו שישה פנטהאוזים‪ ,‬והיחידות המסחריות‬
‫שבבניין יוסבו לדירות גן עם שני מפלסים וגינות משני צדי הבית‪.‬‬
‫הבניין ב‪ ,Lutherstraße 6-‬מקבוצת ‪Milestone‬‬
‫‪ ,Real Estate‬הוא בניין אלטבאו מ‪ ,1903-‬במרחק‬
‫הליכה מהעיר העתיקה של שפנדאו ומנהר ההאוול‪.‬‬
‫מדובר ברחוב שקט אך פופולרי‪ ,‬עם מגוון מוסדות‬
‫חינוכיים בסביבה‪ ,‬אפשרויות שופינג ונגישות טובה לתחבורה ציבורית‪,‬‬
‫שאיתה ניתן להגיע למרכז ברלין תוך כ‪ 20-‬דקות‪ .‬הבניין כולל‬
‫כ‪ 23-‬יחידות דיור‪ .‬בימים אלה החל ביצוע עבודות שיפוץ בחזיתות‬
‫הבניין וביסודותיו‪.‬‬
‫הבניין ב‪ ,Münsingerstraße 4 -‬מקבוצת ‪Milestone‬‬
‫‪ ,Emerald‬נמצא בסמיכות ל‪,Münsingerpark-‬‬
‫איזור מבוקש ונגיש במרחק הליכה מהעיר העתיקה‬
‫של שפנדאו עם מגוון מוסדות חינוכיים בסביבה‪,‬‬
‫אפשרויות שופינג ונגישות טובה לתחבורה ציבורית‪ ,‬שאיתה ניתן‬
‫להגיע למרכז ברלין תוך כ‪ 20-‬דקות‪ .‬הבניין‪ ,‬שנבנה ב‪ ,1983-‬עבר‬
‫מודרניזציה ב‪ 2012-‬וכן שיפוץ וחידוש יסודי‪ ,‬לרבות של החזיתות‪,‬‬
‫ב‪.2013-‬‬
‫‪Berlin: Joachimstaler Str. 20 10719 BERLIN � 030 887 16 33 33 � [email protected]‬‬
‫‪Israel: Moshe Aviv Tower Jabotinsky Street 7. Ramat Gan, Israel � www.milestone-group.eu � [email protected]‬‬
‫במסגרת "ימי ספרות גרמנית‪-‬ישראלית" יתארחו בברלין בתחילת אפריל שורה מכובדת של כותבים ישראלים‪.‬‬
‫בסדרת פאנלים עם כותבים בגרמנית הם ישוחחו על אמונה ודת ‪ -‬והמקום של אלה בחיים ובספרים‪ .‬תומר דותן‬
‫ב‬
‫‪ 5‬עד ‪ 13‬באפריל יתקיימו בברלין‬‫במשך שבוע "ימי ספרות גרמנית‪-‬‬
‫ישראלית"‪ ,‬אירוע שנתי הנערך מדי‬
‫שנה מאז ‪ 2005‬בתל אביב ובברלין לסירוגין‪,‬‬
‫במטרה לחקור נושאים וקונפליקטים‬
‫בוערים בשתי המדינות באמצעות סופרות‪,‬‬
‫סופרים וספרּות‪.‬‬
‫הכותרת שנבחרה השנה על ידי המארגנים‬
‫ממכון גתה ומקרן היינריך בל היא‬
‫‪ ,Glaubenssachen‬שדווקא אינה מיתרגמת‬
‫באופן מזהיר לעברית‪" .‬דברים של אמונה"‬
‫באופן מילולי‪ ,‬אבל בגרמנית השילוב בין שתי‬
‫המילים מדגיש יותר את השילוב בין חומרי‬
‫לרוחני‪ ,‬בין קודש לחול‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הסופר‬
‫מאיר שלו יתארח עם הסופרת האוסטרית‬
‫אווה מנסה ("וינה" ו"חטאים קלים" פרי עטה‬
‫תורגמו לעברית) בפאנל ששמו בתרגום‬
‫חופשי "בראשית היתה המילה"‪ .‬הפאנל‬
‫יעסוק בדתיּות החברה הישראלית מול‬
‫תהליכי החילון של החברה האירופית היום‪.‬‬
‫"בכל מקום וכל יכול?" הוא שמו של פאנל‬
‫בהשתתפות פרופ' אביעד קליינברג‬
‫והסופרת הגרמנייה סיביל לוויצ'רוף‪ ,‬שבו‬
‫תעלה השאלה עתיקת היומין בדבר טוב‬
‫ורע‪ .‬כיצד משפיעים סיפור גן העדן ועיצובם‬
‫של הטוב והרע המקראיים על חיי היומיום‬
‫שלנו כיום? קליינברג עוסק בכתיבתו‬
‫בנוכחות ה"חטא" בחיינו‪ ,‬ואילו לוויצ'רוף‬
‫סבורה שאיננו מסוגלים לשלב את הדת‬
‫והמיתוסים בכאן ועכשיו שלנו‪.‬‬
‫שהרה בלאו‪ ,‬עיתונאית‪ ,‬סופרת ומארגנת‬
‫טקסי יום השואה האלטרנטיביים‪ ,‬תחלוק‬
‫את הבמה עם בנג'מין שטיין הגרמני‪ ,‬בנושא‬
‫הקונפליקט בין ידע מול אמונה ומיתוס‪.‬‬
‫הערב הזה ייערך בפרנקפורט אודר‪ ,‬אולם‬
‫בלאו תשתתף גם באירוע בברלין‪ ,‬הפעם‬
‫עם תומאס גלביניץ' האוסטרי‪ ,‬שעימו תדון‬
‫בשאלה האם הדת עדיין יכולה לענות על‬
‫הצורך האנושי המתמיד בחיפוש אחר משהו‬
‫"מעבר למוחשי"‪.‬‬
‫הסופרת וההיסטוריונית פניה עוז‪-‬זלצברגר‬
‫("ישראלים‪ ,‬ברלין") והסופר היהודי מיכה‬
‫ברומליק‪ ,‬שנולד בשווייץ למשפחת פליטים‬
‫יהלי סובול‬
‫שהרה בלאו‬
‫יהודים ומתגורר כיום בפרנקפורט‪ ,‬יעסקו‬
‫בהתפתחות הזהות היהודית בין התקופות‬
‫והזמנים השונים‪ ,‬והפיכת ה"יהדות" מדת‪,‬‬
‫ללאום‪ ,‬למדינה‪ ,‬ושוב לדת‪ .‬במרכז הדיון‬
‫תעמוד בין השאר שאלת השוני או הדמיון‬
‫בין העברים הראשונים ליהודים החילונים‬
‫היום‪ ,‬וזאת בהקשר לספר החדש שכתבה‬
‫עוז‪-‬זלצברגר עם אביה עמוס עוז‪" ,‬יהודים‬
‫ומילים"‪ ,‬הבוחן את הקשרים המילוליים בין‬
‫התקופות השונות בהתפתחות העם היהודי‪.‬‬
‫יהלי סובול ישוחח עם הסופר אולריך‬
‫פלצר על הקשר בין החברתי‪-‬כלכלי לדתי‬
‫בעיתות משבר; הסופרת והעיתונאית נילי‬
‫לנדסמן תדון עם הדרמטורגית הגרמנייה‬
‫האנה דיבגן על נוכחות האמונה בחיים‬
‫ובמוות‪ ,‬על הקשר בין שורשים לאמונה‪,‬‬
‫ועל הניסיון (הספרותי) להשתחרר מבן זוג‬
‫ולאמץ חיים נטולי שורשים‪ .‬האם האמונה‬
‫רק מלווה את חיינו או גם מנחה אותם?‬
‫אסף גברון יחבור לעיתונאי ואיש מדע‬
‫המדינה מרטין שויבלה כדי לדבר על‬
‫התערובת המוכרת של דת ופוליטיקה‪ .‬מה‬
‫קורה כשהדת הופכת לאידיאולוגיה רדיקלית‬
‫נילי לנדסמן‬
‫מאיר שלו‬
‫שהמחזיקים בה מוכנים להיהרג עבורה? שני‬
‫הכותבים עוסקים במפגש בין פוליטיקה‬
‫ודת וכן בנושא ההקרבה העצמית‪ .‬במרכז‬
‫ספרו האחרון של גברון‪" ,‬הגבעה"‪ ,‬תושבי‬
‫התנחלות בגדה שסדר יומם מונע מתוך‬
‫תשוקה ואמונה; ואילו שויבלה כתב לאחרונה‬
‫על שתי דמויות המוצאות עצמן מתקרבות‬
‫יותר ויותר אל חוגי הג'יהאד בגרמניה‪.‬‬
‫למרות תהליך החילון ואולי דווקא בגללו‪,‬‬
‫לדת יש עדיין מקום נכבד בדיון הפנימי‬
‫המתנהל בגרמניה היום‪ .‬התנגשויות בין‪-‬‬
‫תרבותיות ובין‪-‬דתיות תופסות כותרות‬
‫חדשות לבקרים‪ ,‬כמו למשל בפרשת‬
‫איסור ברית המילה בקלן או בסוגיות‬
‫אחרות הקשורות ליחס של גרמניה כלפי‬
‫האסלאם‪ .‬בישראל‪ ,‬שבה המתח בין דת‬
‫ומדינה נטוע במהות קיומה‪ ,‬ברור שיחסים‬
‫מורכבים אלה ממלאים מקום נכבד‪ .‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬נראה שרלבנטיות הנושאים שיידונו‬
‫בסדרת האירועים חורגת מעבר לדיון‬
‫ספרותי‪ ,‬ולפיכך הם עשויים להיות מעניינים‬
‫גם למי שאינם אנשי ספרות מובהקים‪.‬‬
‫לפרטים נוספים‪goethe.de/literaturtage :‬‬
‫אביעד קליינברג‬
‫‪21‬‬
‫הפינצטה ישראלים ושות‘‬
‫פסטיבל נטוורקינג ויהדות‬
‫פסטיבל "לימוד" הוא אחד מהאירועים האלה‪ ,‬שמעריציו יגידו לכם‬
‫שאתם חייבים להיות בו כדי להבין‪ ,‬שאי אפשר להסביר ושצריך לחוות‪.‬‬
‫אבל ננסה בכל זאת‪ :‬זה התחיל בכנס של מורים יהודים באנגליה לפני‬
‫יותר משלושים שנה‪ ,‬וכיום מדובר בתופעה בינלאומית‪ ,‬עם כשבעים‬
‫קהילות בכשלושים מדינות שונות ברחבי הגלובוס‪ .‬הרעיון הוא פסטיבל‬
‫למידה יהודי עצמאי‪ ,‬המבוסס על שני עקרונות מרכזיים‪ :‬פלורליזם ‪-‬‬
‫לימוד פתוח לכל אדם‪ ,‬לכל זרם ולכל רעיון (ועוד נחזור לכך); והיעדר‬
‫היררכיה ‪ -‬כל בעלי התפקידים הם מתנדבים‪ ,‬כל המשתתפים יכולים‬
‫גם ללמד וגם ללמוד‪ ,‬איש אינו מקבל תשלום על השתתפותו‪ ,‬ותגי‬
‫השם באירועים נושאים שם פרטי‪ ,‬ללא תארים‪.‬‬
‫בגרמניה יתקיים פסטיבל‬
‫לימוד השנה בפעם‬
‫השביעית ‪ -‬ארבעה ימים‬
‫שיכללו יותר מ‪150-‬‬
‫סדנ אות‪ ,‬הרצאות‪,‬‬
‫ה פ עלו ת‪ ,‬ה ו פ עו ת‪,‬‬
‫פאנלים ועוד‪ .‬המארגנים‪ ,‬כשלושים מתנדבים‪ ,‬מצפים לכ‪400-‬‬
‫משתתפים‪ .‬במסגרת השאיפה לשקף ולשתף חלקים רבים ככל‬
‫האפשר מהקהילה היהודית המקומית‪ ,‬ולאור הגידול המתמיד של‬
‫הקהילה הישראלית בברלין‪ ,‬השנה החליטו השנה ב"לימוד" לנסות‬
‫ולמשוך כמה שיותר ישראלים לאירוע‪ .‬יונתן מרכוס‪ ,‬בן ‪ ,33‬מנהל‬
‫הפסטיבל‪" :‬דווקא משום שרוב הישראלים אינם חלק מהקהילה‬
‫היהודית הרשמית‪ ,‬חשוב לנו לשלוח מסר ש'לימוד' הוא גם המרחב‬
‫שלכם‪ ,‬פתוח לראייה שלכם בנושא למידה יהודית‪ ,‬לרעיונות שלכם‬
‫וליוזמות שלכם"‪ .‬הפסטיבל התקיים עד כה בשלוש שפות ‪ -‬גרמנית‪,‬‬
‫אנגלית ורוסית‪ ,‬אך השנה לראשונה ייערכו פעילויות גם בעברית‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬בשל המבנה הדמוקרטי של האירוע‪ ,‬התוכנית אינה נקבעת על‬
‫ידי המארגנים‪ ,‬אלא כל משתתף מוזמן להציע פעילות‪ ,‬כך שההיצע‬
‫בעברית תלוי למעשה במשתתפים‪.‬‬
‫הפסטיבל מתאים לצעירים ולמבוגרים‪ ,‬לרווקים‪ ,‬לזוגות וגם למשפחות‬
‫(לרבות תוכנית לילדים‪ ,‬והשנה לראשונה גם לבני נוער)‪ .‬סייג לפלורליזם‬
‫הוא העובדה שרק יהודים מוזמנים‪ .‬זאת בניגוד לאירועים אחרים של‬
‫לימוד בעולם‪ ,‬שמקבלים בברכה גם לא‪-‬יהודים‪ .‬יונתן מרכוס מסביר‬
‫כי בגלל המצב הייחודי של הקהילה היהודית בגרמניה הוחלט בשלב‬
‫זה להותיר את הפלטפורמה של לימוד בגרמניה כמרחב לשיח יהודי‬
‫פנימי‪ .‬הוא מדגיש עם זאת כי ההגדרה של לימוד ל"מיהו יהודי" גמישה‬
‫יחסית‪ ,‬כך שגם מי שנמצא בזוגיות‬
‫עם יהודי‪/‬ה‪ ,‬מי שבהליך גיור או מי‬
‫שרק אביו יהודי ‪ -‬מוזמן‪ .‬לדבריו‪ ,‬בטווח‬
‫הארוך יש מחשבה גם על שיתוף‬
‫אורחים לא‪-‬יהודים‪.‬‬
‫הפסטיבל יחל בחמישי בערב‪,‬‬
‫‪ 29‬במאי‪ ,‬ויימשך עד יום ראשון אחר הצהריים‪ 1 ,‬ביוני‪ .‬המיקום‪:‬‬
‫‪ ,Werbellinsee‬כשעה וחצי מברלין‪ ,‬על שפת אגם ובאווירת יער‬
‫פסטורלית‪ .‬ניתן להגיע גם ליום אחד או לחלק מהימים‪ ,‬אך בכל מקרה‬
‫נדרשת הרשמה מראש‪.‬‬
‫העלויות אינן זניחות‪ ,‬אך כוללות את כל האירועים‪ ,‬לינה ושלוש ארוחות‬
‫(וכן השגחה ופעילויות לילדים למעוניינים)‪ .‬כחלק מהרצון לעודד ישראלים‬
‫להצטרף‪ 15 ,‬מקוראי שפיץ שישלחו אלינו אימייל ראשונים יוכלו‬
‫להירשם במחירי הרשמה מוקדמת‪ ,‬שהיו תקפים רק עד ‪ 15‬בפברואר‪.‬‬
‫לפרטים נוספים‪ limmud.de :‬לקבלת קוד להרשמה במחיר‬
‫מוזל‪ ,‬שלחו לנו מייל‪[email protected] :‬‬
‫בואו להתוודות‬
‫פרויקט ‪ site specific‬מרתק של האמן רועי חפץ‪ :‬באולם המרכזי של כנסיית ‪St. Johannes-‬‬
‫‪ Evangelist‬במיטה‪ ,‬ייצור חפץ "תא וידוי" גדול בצורת מתומן‪ ,‬ש"קירותיו" יהיו דיוקנאות‬
‫נייר גדולים פרי יצירתו‪ ,‬תלויים מתקרת הכנסייה עד רצפתה‪ .‬הפורטרטים הם תוצר של‬
‫שיחות עם אנשי דת שונים שקיים במהלך השנה האחרונה‪.‬‬
‫המבקרים בפרויקט יוזמנו להיכנס לתוך התא‪ ,‬ולספר לחפץ סיפור אישי של וידוי‪ .‬במהלך‬
‫ההקשבה‪ ,‬הוא ירשום דיוקן של המבקר‪/‬ת בדיו ו‪/‬או בגרפיט על נייר‪ .‬הדיוקנאות יהוו‬
‫לאחר מכן חלק מהמיצב בכנסייה‪.‬‬
‫מטרת הפרויקט היא ליצור מקום של התרחשות והתערבות בחלל ציבורי וקהילתי‪ :‬ההשתתפות‬
‫דורשת מהמשתתפים להגיע למקום פיזי (בניגוד לטבעו של המקום הדיגיטלי‪-‬וירטואלי)‪ ,‬שבתוכו‬
‫יתרחש הטקס האינטימי של הווידוי‪" ,‬תהליך מזכך של טרנספורמציה בתוך חוויה המתרחשת פנים‬
‫אל פנים"‪ .‬האמן ינסה לתפוס את אותו רגע של מעבר ושינוי אישי באמצעות רישום הפורטרט‪.‬‬
‫צורת המתומן של המיצב נבחרה על מנת להדהד את הצורה האדריכלית המקורית של‬
‫"אגני הטבילה"‪ ,‬ששימשו בכנסיות נוצריות מוקדמות ומהווים סמל נוצרי מסורתי ללידה מחדש‬
‫ולטיהור‪ .‬פעולת הווידוי בפני כומר‪ ,‬כמתווך אשר הוסמך לתפקידו על ידי הכנסייה‪ ,‬אינה עולה‬
‫בקנה אחד עם הרפורמציה הפרוטסטנטית‪ ,‬שביטלה אותה ותמכה בטיהור פנימי אישי של‬
‫המתפלל מול האל‪ .‬פעולה זו‪ ,‬שתתבצע בכנסייה רפורמית‪ ,‬תעלה בין השאר את השאלה‪,‬‬
‫מהו תפקידו של הווידוי היום‪ .‬הפרויקט "פורטרטים של וידוי" יתקיים בשיתוף ובתמיכת ארגון‬
‫‪ ,schir‬המקדם אמנות בקונטקסט ישראלי‪-‬גרמני‪ .‬אוצר ‪ :‬מארק גיסבורן‪.‬‬
‫‪Auguststraße 90, 10117 Berlin‬‬
‫אירוע פתיחה‪ 8 :‬במאי‪ ,‬אירוע נעילה‪ 31 :‬במאי‬
‫שעות פתיחה‪ :‬רביעי עד ראשון‪14:00-19:00 ,‬‬
‫‪schir.net‬‬
‫רגע של גרמנית‬
‫גדי גולדברג‬
‫אני מבין רק תחנת רכבת‬
‫ריבוי זהויות ולשונות בחודש אמנות המופע‬
‫ישראלים מכל העולם נפגשים בלונדון‬
‫במסגרת חודש אמנות המופע בברלין )‪,(MPA-B‬‬
‫פלטפורמה אמנותית ביקורתית לאמני מיצג‪,‬‬
‫אוצרים ואנשי אקדמיה מרחבי העולם‪ ,‬תאצור השנה‬
‫דברת מרון פרויקט בנושא ריבוי זהויות ולשונות‬
‫)‪.(Transnationality and Translinguality‬‬
‫בתוכנית יתארחו אמני מיצג בינלאומיים‪ ,‬מתרגמים‬
‫וסופרים שחיים ויוצרים בין מספר ארצות ושפות‬
‫ושיצירתם עוסקת בנושאים של זהות‪ ,‬שפה ותרבות‪.‬‬
‫בין השאר ייערך פאנל בנושא תרגום פרפורמטיבי‬
‫בהנחיית ד"ר אלעד לפידות וכן פאנל בנושא תרבות‬
‫ישראלית בברלין בהנחיית ד"ר רות קונט‪.‬‬
‫שבת‪ 3 ,‬במאי‪ ,‬בין ‪ 14:00‬לחצות‬
‫ראשון‪ 4 ,‬במאי‪15:30-13:00 ,‬‬
‫‪Holzmarktstraße 25, 10243 Berlin‬‬
‫לפרטים נוספים‪mpa-b.org :‬‬
‫על פי הערכות שונות‪ ,‬קרוב למיליון אזרחים ישראלים חיים כיום במדינות אחרות‪ .‬בהמשך‬
‫לכנסים שנערכו בשנים האחרונות בטורונטו‪ ,‬במלבורן ובניו ג'רזי‪ ,‬יתקיים בלונדון בסוף מרץ‬
‫(‪ )30-28‬כנס בינלאומי ראשון באירופה של פעילים ומנהיגים ישראלים מקהילות שונות בעולם‪.‬‬
‫הכנס יעסוק בארבעה תחומים עיקריים‪ :‬בקשר שבין ישראלים בעולם לבין עצמם‪ ,‬בקשר‬
‫שלהם לקהילות היהודיות המקומיות‪ ,‬בקשר שלהם עם המדינה שבה הם מתגוררים‪ ,‬ובקשר‬
‫עם ישראל‪.‬‬
‫את הכנס יזמו ארבעה ישראלים משלוש יבשות‪ :‬ענת קורן‪ ,‬המתגוררת בבריטניה מזה‬
‫כשלושים שנה‪ ,‬ובין תחומי פעילותה הרבים בקהילה הישראלית והיהודית היא גם המו"ל‬
‫והעורכת הראשית של המגזין "עלונדון"; ארן היימן‪ ,‬עו"ד ישראלי המתגורר בניו יורק מזה‬
‫כ‪ 16-‬שנה ופעיל מרכזי בקהילה הישראלית המקומית; רן מסטרמן‪ ,‬איש עסקים המתגורר‬
‫בקנדה מזה כתשע שנים ופעיל בהתנדבות בפדרציה היהודית בטורונטו; ואיתן דרורי‪,‬‬
‫המתגורר באוסטרליה מזה כ‪ 15-‬שנה‪ ,‬ובין שאר תחומי פעילותו הוא ממייסדי ארגון הגג‬
‫של הישראלים באוסטרליה ומכהן כנשיאו‪.‬‬
‫ענת קורן סבורה כי העובדה שהקהילות הישראליות באירופה אינן מאורגנות כמו בצפון‬
‫אמריקה או באוסטרליה קשורה לקירבה הגיאוגרפית היחסית לישראל‪ ,‬שהופכת את ההגירה‬
‫להרבה יותר ניידת‪ .‬לפחות בכל הקשור לברלין יש כנראה סיבות משמעותיות נוספות (קהילה‬
‫צעירה‪ ,‬עמדות פוליטיות‪ ,‬מצב כלכלי ועוד)‪ ,‬אך יהיה מסקרן לעקוב איך יתפתחו הדברים‪.‬‬
‫להרשמה ולפרטים נוספים‪[email protected] :‬‬
‫או בפייסבוק‪Israeli Global Leadership Summit :‬‬
‫‪22‬‬
‫לפעמים קורה שמדברים אלינו בשפה שאנחנו אמורים להבין‪ ,‬אולי אפילו‬
‫שפת האם שלנו‪ ,‬ואנחנו בכל זאת לא מבינים כלום‪ ,‬אם מפני שמדובר‬
‫בתחום שאנחנו לא מתמצאים בו‪ ,‬אם מפני שהמחשבות שלנו מרוכזות‬
‫בדבר אחר‪ ,‬ואם מפני שהאדם שמדבר אלינו אומר דברים מוזרים במיוחד‪,‬‬
‫או מדבר מהר מאוד או בצורה לא מובנת‪ .‬בעברית אנחנו נוהגים לומר‬
‫במקרים כאלה‪ :‬״זה נשמע לי כמו סינית״‪ .‬הביטוי הזה מוכר גם בגרמנית‪,‬‬
‫אבל בדרך כלל משתמשים בו דווקא בכיוון ההפוך‪ ,‬כלומר מצד הדובר‪ .‬אם‬
‫אתם מדברים ומישהו לא מבין אתכם‪ ,‬אתם יכולים לשאול‪Spreche ich :‬‬
‫?‪Chinesisch oder was‬‬
‫אבל יש ביטוי יפה אחר בגרמנית כדי לומר שאנחנו לא מבינים כלום‪Ich :‬‬
‫‪ .verstehe nur Bahnhof‬מילולית הביטוי הזה אומר כמובן "אני מבין‬
‫רק תחנת רכבת"‪ ,‬אבל בעצם מה שמתכוונים לומר זה‪ :‬אני לא מבין שום‬
‫דבר‪ .‬מגוון האפשרויות לשימוש בביטוי הזה רחב בדיוק כמו בעברית‪ .‬אם‬
‫אתם למשל מבקשים ממישהו להסביר לכם משהו בתחום שאתם‬
‫לא מתמצאים בו‪ ,‬אתם יכולים לבקש ממנו‪Aber erklär’s mir :‬‬
‫‪( langsam, sonst verstehe ich nur Bahnhof‬אבל‬
‫תסביר לי לאט‪ ,‬אחרת אני לא אבין שום דבר)‪.‬‬
‫בטח כבר קרה לכם שישבתם בשיעור גרמנית ודווקא‬
‫הבנתם הכל‪ ,‬אבל אז יצאתם לרחוב ופתאום הבנתם‬
‫רק תחנת רכבת‪ .‬ואולי יום אחד עוד תספרו למישהו‪:‬‬
‫איור‪ :‬עתליה לאופר‬
‫‪In meinen ersten Monaten in Berlin habe ich nur Bahnhof‬‬
‫‪( verstanden‬בחודשים הראשונים שלי בברלין לא הבנתי כלום)‪.‬‬
‫הביטוי הזה היה מפורסם בעיקר בברלין בשנות העשרים של המאה‬
‫הקודמת‪ ,‬אבל לאט לאט הוא התפשט לכל גרמניה‪ ,‬וכיום מכיר אותו כל‬
‫אחד‪ .‬אולי תרם לכך הסופר הנס פאלאדה (״לבד בברלין״) שהשתמש בו‬
‫לא מעט ברומנים שלו בשנות השלושים‪ ,‬למשל בספר ״מי שאכל פעם‬
‫מצלחת של פח״ או בספר ״זאב בין זאבים״‪.‬‬
‫ולמה דווקא תחנת רכבת? כמו בהרבה ביטויים‪ ,‬גם כאן המקור לא‬
‫הובהר לגמרי‪ ,‬אבל מניחים שמקורו במלחמת העולם הראשונה‪.‬‬
‫בתחילת המלחמה הגרמנים היו בטוחים שישיגו ניצחון קל ומהיר‪ ,‬אבל‬
‫במציאות היא התארכה הרבה מעבר למצופה‪ ,‬והחללים והפצועים הלכו‬
‫ורבו‪ ,‬במיוחד לקראת סוף המלחמה‪ ,‬כשהאספקה של הגרמנים לא‬
‫הצליחה להתמודד עם כמויות הנשק והאספקה שהזרימה ארה״ב לחזית‬
‫המערבית‪ .‬הרבה דיווחים מספרים על מצבם העלוב של החיילים‬
‫הגרמנים בחודשים האחרונים של המלחמה‪ ,‬ועל כך שהם לא היו‬
‫מסוגלים לחשוב על שום דבר מלבד החזרה הביתה‪ .‬ואיך‬
‫חוזרים הביתה מהמלחמה בשנות העשרה של המאה‬
‫הקודמת? רק ברכבת‪ .‬עד כדי כך היה הרצון שלהם עז‬
‫והמחשבות ממוקדות‪ ,‬שלא משנה מה אמרו להם ועל מה‬
‫נסבה השיחה ‪ -‬הם הבינו רק תחנת רכבת‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫הפינצטה שוטטות‬
‫תמר גבלינגר‬
‫יומולדת למארי השמנה‬
‫העץ העתיק ביותר בברלין נמצא במרחק הליכה מהעיר העתיקה של טגל‬
‫(השכונה‪ ,‬לא נמל התעופה) ומכונה על ידי הברלינאים מלאי הטאקט "מארי‬
‫השמנה" )‪ .(Dicke Marie‬בשביל עץ שיחגוג השנה יום הולדת ‪,905‬‬
‫מארי דווקא לא נראית יום אחד מעל ‪ .850‬כדי לברך אותה ליום הולדתה‪,‬‬
‫שמתקיים באביב זה‪ ,‬תוכלו לקחת ‪ U6‬עד התחנה הצפונית ביותר של הקו‪,‬‬
‫‪ ;Alt-Tegel‬צאו למדרחוב באותו שם‪ ,‬ובסופו תראו טיילת; פנו ימינה ולכו‬
‫כקילומטר צפונה לאורך קו המים‪ .‬מארי מחכה לכם שם‪ ,‬כבר ‪ 900‬שנה‬
‫שהיא לא הולכת לשום מקום‪.‬‬
‫דרך חלופית להגיע‪ ,‬אם אתם מעדיפים להימנע ממדרחוב הקניות והמסעדות‬
‫של ‪ :Alt Tegel‬רדו בתחנת האוטובוס ‪ An der Mühle‬ולכו לאורך‬
‫‪ ;Gabrielenstraße‬בקו המים פנו ימינה‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬ליד מארי תוכלו לבקר את קברם של האחים הומבולדט‪ ,‬בפארק של‬
‫אחוזת טגל )‪ .(Schloss Tegel‬האחוזה עצמה (שבה גדלו השניים) מוחזקת בידי‬
‫צאצאיהם וניתן לבקר בה רק בימי שני‪ ,‬בסיור מודרך שמתקיים פעמיים ביום‪.‬‬
‫ארבע כוסות תוצרת ודינג‬
‫ב‪ 1874-‬ציוו שלטונות פרוסיה על הקמת "יצרן המשקאות הפרוסי"‪ .‬יצרן זה החזיק במונופול לייצור יין שרף (ברנדי) וזיקוק משקאות‬
‫אחרים עם אחוזי אלכוהול גבוהים בכל שטחי המדינה‪ .‬המזקקה נסגרה במהלך המשבר הכלכלי של שנות העשרים של המאה‬
‫הקודמת‪ .‬לאחר מלחמת העולם השנייה נעשה ניסיון לפתוח אותה מחדש‪ ,‬אך ללא הצלחה גדולה‪ :‬בשוק החופשי וללא הגנת‬
‫המדינה‪ ,‬התקשתה המזקקה לעמוד בתחרות מול יצרנים גדולים‪ .‬ב‪ 2005-‬החליטו זוג שותפים‪ ,‬פרופסור למיקרוביולוגיה וחברו‬
‫המלונאי‪ ,‬לפתוח את המקום מחדש‪ ,‬הן כמוזיאון והן כמזקקה פעילה‪ .‬בביקור ניתן לרכוש את המשקאות המיוחדים שהם מייצרים כיום‬
‫(ג'ין‪ ,‬וודקה‪ ,‬ליקרים שונים ועוד)‪ ,‬ובתיאום מראש אפשר גם לקבל סיור מודרך במתקנים‪ ,‬כולל טעימות‪.‬‬
‫(בחצר האחורית) ‪Preussische Spirituosen Manufaktur. Seestraße 13, 13353 Berlin‬‬
‫ב'‪-‬ו'‪psmberlin.de .19:00-09:00 ,‬‬
‫גינה לי חביבה‬
‫אחת מיריות הפתיחה של האביב היא הטיפול בגינה‪ .‬בגינות‬
‫קהילתיות שונות ברחבי ברלין תוכלו להצטרף לתושבי‬
‫שכונתכם ולסייע לשיקומן ולפיתוחן לאחר החורף (אם‬
‫אפשר לקרוא לו כך השנה)‪.‬‬
‫בשוק צבעוני שייערך בגנים הבוטניים בדאהלם תוכלו לרכוש‬
‫צמחים רב‪-‬שנתיים‪ ,‬שתילים של עשבי תיבול שונים‪ ,‬וגם‬
‫לקבל ייעוץ לגננים מתחילים יותר או פחות‪ .‬יהיו גם דוכני‬
‫אוכל וקפה כמובן‪ ,‬והכניסה כלולה בתשלום הרגיל לגנים‬
‫הבוטניים‪.‬‬
‫מפת הגינות הקהילתיות של ברלין‪:‬‬
‫‪http://goo.gl/maps/8fNLQ‬‬
‫שוק אביב בגנים הבוטניים‪ 6-7 ,‬באפריל‪:‬‬
‫‪http://goo.gl/MjCdyz‬‬
‫צילום‪I. Haas, BGBM:‬‬
‫בזאר בבית הכלא‬
‫ב‪ 12-‬באפריל יתקיים בזאר מיוחד‪ ,‬בחנות מיוחדת ממילא‪ .‬לא מדובר בעוד יוזמת פופ‪-‬אפ של היפסטרים במחסן נטוש בנויקלן‪,‬‬
‫אלא בחנות בית הכלא הברלינאי המרכזי בטגל‪ ,‬המציגה דרך קבע עבודות של האסירים‪ .‬היצירות (עבודות זכוכית ומתכת‪,‬‬
‫רהיטים‪ ,‬כריכות‪ ,‬מתנות‪ ,‬מאפים ועוד) נעשות במסגרת עבודות שיקום שונות‪ ,‬וההכנסות מועברות חזרה לאסירים‪ .‬אולי אין‬
‫כמו האביב ותקופת הפסח כדי לזכור שיש כאלה שלא יכולים ליהנות מכל היתרונות שאנחנו זוכים להם‪Seidelstraße 41, .‬‬
‫‪ 13507 Berlin.‬בזאר אביב‪ 12 :‬באפריל ‪ .10:00-15:00‬פרטים נוספים ושעות פתיחה קבועות‪http://goo.gl/eEaj0I :‬‬
‫… חברת הטיולים של תמר ונדב גבלינגר מציעה טיולי הליכה מודרכים בברלין בכל ימות השנה ‪berlinhebrew.com‬‬
‫‪24‬‬
‫דיכוי וחירות בפוטסדאמר שטראסה‬
‫האמן הבריטי‪-‬ניגרי ינקה שוניברה מציג בסניף הברלינאי של הגלרייה הלונדונית‬
‫‪ Blain | Southern‬דמויות לבושות בצורה מרהיבה‪ ,‬אך מעוותות בגופן וחסרות‬
‫ראש‪ .‬התלבושות נראות במבט ראשון כבגדים "אותנטיים" אפריקניים‪ ,‬אבל למעשה‬
‫זהו בד בשם "שעווה הולנדית"‪ ,‬חיקוי הולנדי לעיצובים המערב‪-‬אפריקניים המסורתיים‪,‬‬
‫ששולט כיום על שוק הטקסטיל ה"אותנטי"‪ .‬תערוכת היחיד של שוניברה‪ ,‬הראשונה‬
‫שלו בברלין‪ ,‬עוסקת במתח שבין רעיונות מהפכניים ליישומם בשטח‪ ,‬והדפוסים‬
‫ההרסניים והרפטטיביים של ההתנהגות האנושית‪.‬‬
‫‪ - Yinka Shonibare, Making Eden‬עד ‪ 19‬באפריל‪.‬‬
‫‪Blain | Southern, Potsdamer Straße 77-87, 10785 Berlin‬‬
‫הלוח ‪ I‬להזמנת מודעות‪ ,‬צרו קשר‪[email protected] :‬‬
‫הפינצטה קולטורה‬
‫ניצן פרי‪-‬הר‬
‫קול צרוד‪ ,‬קול חלש‪ ,‬כאבים ומאמץ בזמן הדיבור? קול זה יכול‬
‫להיות מאחוריכם! קלינאית תקשורת בוגרת אוניברסיטת ת"א‪,‬‬
‫ביה"ס למקצועות הבריאות‪ ,‬מטפלת בבעיות הקול על ידי‬
‫תרגול טכניקות וליווי בהתמודדות עם שגרת היומיום‪ .‬טיפול‬
‫בעברית ובאנגלית‪http://nogaedry.wix.com/nogaedry .‬‬
‫‪[email protected], 01755570713‬‬
‫שפיץ מודפס באלפיים עותקים‪ ,‬מופץ‬
‫לדוברי עברית ברחבי העיר‪ ,‬מחולק באירועים‬
‫ובמפגשים של ישראלים וזמין גם ברשת‪.‬‬
‫לפרטים נוספים ולהזמנת מודעות‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪Gerichtstraße 23,‬‬
‫‪13347 Berlin‬‬
‫(בחצר פנימית ‪ -‬באתר יש הנחיות‬
‫הגעה מדויקות)‬
‫‪Mittwochsklub‬‬
‫המקום נפתח ונסגר די הרבה פעמים‬
‫בשנים האחרונות‪ ,‬ולאחרונה עשה‬
‫קאמבק בפנקו‪ .‬אין סגנון מסוים של‬
‫מוזיקה ‪ -‬הם מנגנים מה שבא להם‪,‬‬
‫מאלקטרו ועד סווינג וג'ז ‪ -‬אבל תמיד‬
‫יש אנרגיה טובה ואנשים טובים‪.‬‬
‫המסיבות רק בימי רביעי‪ ,‬אבל לא‬
‫בכל שבוע‪ .‬מקבלים הזמנה במייל וצריך‬
‫סיסמה כדי להיכנס לאתר האינטרנט‬
‫ולמסיבות‪ .‬המקום סודי ואם רוצים‬
‫להגיע אליו פשוט צריך לחפש איך‪...‬‬
‫צילומים‪ :‬ניצן פרי‪-‬הר‬
‫נגה אדרי ‪ -‬לא צריך לסבול מהקול!‬
‫כאן יכולה להיות המודעה שלכם!‬
‫‪PANKE‬‬
‫בית קפה‪ ,‬בר ומועדון בוודינג‪,‬‬
‫עם חללים רב‪-‬תחומיים שבהם‬
‫מתקיימים אירועים‪ ,‬תערוכות‪,‬‬
‫הקרנות סרטים‪ ,‬מופעי תיאטרון ועוד‪.‬‬
‫‪pankeculture.com‬‬
‫… באחד החללים של המקום מתקיימים‬
‫אירועי ‪ ,Scope Sessions‬שאני אחד‬
‫המארגנים שלהם‪ ,‬שיח אמנים בכל יום‬
‫חמישי השני של החודש‪ .‬לכל אירוע‬
‫מוזמנים שלושה אמנים מתחומים‬
‫שונים‪ ,‬לכל אמן יש כחצי שעה‬
‫לדבר‪ ,‬ולאחר מכן כחמש עד עשר‬
‫דקות לשאלות מהקהל‪ .‬דמי הכניסה‬
‫מבוססים על תרומה בהתאם ליכולת‬
‫ולרצון‪scopesessions.org .‬‬
‫… סדרת אירועים נוספת שאני מארגן‬
‫ב‪ PANKE-‬היא ה‪,Mutantenkino-‬‬
‫ערבי הקרנות סרטים פוסט‪-‬‬
‫אפוקליפטיים‪ .‬בכל ערב מוקרן סרט‬
‫אחד מרכזי ועוד ‪ 4-3‬סרטים קצרים‪.‬‬
‫הרפרטואר כולל מדע בדיוני‪ ,‬סרטי‬
‫אימה‪ ,‬סרטים אמנותיים וסרטים‬
‫קצרים (חלקם משנות השבעים)‪,‬‬
‫אבל התוכנית לא מתפרסמת מראש‪.‬‬
‫הכניסה חינם או עם תרומה לא‪-‬כספית‬
‫(פעם מישהו תרם קופסת גפרורים)‪.‬‬
‫‪facebook.com/mutantenkino‬‬
‫‪Mercan‬‬
‫מסעדה טורקית‬
‫בקרויצברג עם אוכל ביתי‬
‫מעולה‪ .‬אם היתה לכם‬
‫אמא טורקייה‪ ,‬כנראה‬
‫שהיא היתה מבשלת‬
‫בדיוק איך שמבשלים‬
‫שם‪ .‬חוץ מזה המחירים‬
‫זולים ‪ -‬בסביבות שישה‬
‫אירו לארוחת צהריים‬
‫שכוללת מנה עיקרית‬
‫וסלט או קינוח‪ .‬הלקוחות‬
‫בעיקר טורקים והאווירה‬
‫מאוד נעימה‪.‬‬
‫‪Wiener Straße 10,‬‬
‫‪10999 Berlin‬‬
‫ההמלצות של ‪Flux Kiritan‬‬
‫‪( Flux Kiritan‬מוכר גם כ‪ ,)Tobias Last-‬בן ‪,33‬‬
‫נולד בהיידלברג‪ ,‬מתגורר בברלין מזה כ‪13 -‬‬
‫שנה‪ .‬אמן ‪ VJ‬ומדיה ארט (לייב וידיאו‪ ,‬וידיאו‪-‬אודיו‬
‫משולב ריקוד‪ ,‬וידיאו ניסיוני‪ ,‬קולנוע חי‪ ,‬אנימציה‪,‬‬
‫פיתוח של יישומי מולטימדיה ועוד)‪ .‬מארגן‬
‫אירועים רבים בתחום‪ ,‬מופיע במועדונים ומציג‬
‫בפסטיבלים‪ .‬היה בין המייסדים של ארגון ‪Visual‬‬
‫‪ ,Berlin‬המאגד אמני ‪ VJ‬בברלין‪kiritanflux.de .‬‬
‫‪Prinzessinnengarten‬‬
‫גן גרילה עירוני שהוקם על‬
‫מגרש שהיה נטוש במשך‬
‫עשרות שנים‪ ,‬במטרה להגדיל‬
‫את המגוון הביולוגי‪ ,‬החברתי‬
‫והתרבותי בשכונה‪ .‬המקום‬
‫פועל כארגון ללא מטרות‬
‫רווח‪ ,‬ומתקיים בין השאר‬
‫באמצעות מכירת ירקות‬
‫אורגניים שגדלים בגן והפעלת‬
‫מסעדה‪ ,‬שמגישה אוכל אורגני‬
‫מעולה‪ .‬אני מאוד אוהב את‬
‫הגן הזה בקיץ‪ ,‬הוא ממש אי‬
‫בלתי צפוי‪ ,‬יפה ונעים באמצע‬
‫קרויצברג האורבנית (יש שם‬
‫אפילו כוורת דבורים)‪ .‬בקיץ‬
‫מתקיים גם שוק פשפשים‬
‫אחת לשבועיים בימי ראשון‪.‬‬
‫‪Prinzenstraße 35-38‬‬
‫נושק ל‪Moritzplatz-‬‬
‫‪prinzessinnengarten.net‬‬
‫‪mittwochsclub.com‬‬
‫‪27‬‬
‫שפיצפלאץ‬
‫רויטל סקלי‬
‫ניקוד‪ :‬אריאל מואטי‬
‫ָׁשלֹום יְ ָל ִדים יְ ָק ִרים‪,‬‬
‫ָאביב‪ ,‬וְ גַ ם ַחג ַה ֶּפ ַסח ֶׁש ָּבא ִאּתֹו‪ְ ,‬מ ַצּיְ נִ ים זְ ַמן ֶׁשל‬
‫ָה ִ‬
‫ִה ְת ַח ְּדׁשּות ַּב ֶּט ַבע‪ָ .‬ה ֵע ִצים ְמ ַל ְב ְל ִבים‪ַ ,‬ה ְּפ ָר ִחים‬
‫יֹול ִדים ֶצ ֱא ָצ ִאים ֲח ָד ִׁשים‬
‫ּפֹור ִחים‪ ,‬וְ ַה ְר ֵּבה ַּב ֲע ֵלי ַחּיִ ים ְ‬
‫ְ‬
‫חּוׁשת ִה ְת ַח ְּדׁשּות‪.‬‬
‫ָאדם יֵ ׁש ְּת ַ‬
‫ַל ִּמ ְׁש ָּפ ָחה‪ּ .‬גַ ם ֵא ֶצל ְּבנֵ י ָה ָ‬
‫ָאר ִכים‪ ,‬וַ ֲאנַ ְחנּו‬
‫ֶמזֶ ג ָה ֲאוִ יר ִמ ְת ַח ֵּמם‪ַ ,‬הּיָ ִמים ִמ ְת ְ‬
‫ילים ַאט ַאט ֶאת ַה ְּמ ִעיל וְ ַה ָּצ ִעיף ַה ָח ְר ִּפּיִ ים‪,‬‬
‫ַמ ִּׁש ִ‬
‫ימה‪ַ ,‬ל ַּביִ ת‬
‫יֹותר‪ ,‬וְ אֹור ַה ֶּׁש ֶמׁש נִ ְכנַ ס ְּפנִ ָ‬
‫הֹופ ִכים ַק ִּלים ֵ‬
‫ְ‬
‫וְ ַל ֵּלב‪.‬‬
‫ילי ֶא ָחד ַה ַחּגִ ים ִעם ֲה ִכי ַה ְר ֵּבה‬
‫ֶּפ ַסח הּוא ִּב ְׁש ִב ִ‬
‫זֹוכ ֶרת ֶאת ַע ְצ ִמי עֹוזֶ ֶרת ְל ִא ָּמא‬
‫זִ ְכרֹונֹות יַ ְלדּות‪ֲ .‬אנִ י ֶ‬
‫ּול ַס ֵּלק‬
‫ּול ַה ְב ִריק ָּכל ִּפּנָ ה ַּב ַּביִ ת‪ְ ,‬ל ַמ ֵרק ְ‬
‫ֶׁש ִּלי ְלנַ ּקֹות ְ‬
‫צֹובעֹות ֶאת ַה ִּקירֹות‬
‫רּורּיּות ַהח ֶֹרף‪ָ .‬היִ ינּו ְ‬
‫ַאפ ִ‬
‫ֶאת ְ‬
‫ּומ ֻצ ְח ָצח‪ֵ .‬איזֹו ַה ְרּגָ ָׁשה נִ ְפ ָלָאה וְ ֵריחֹות‬
‫ְּב ָל ָבן נָ ִקי ְ‬
‫נֶ ֱה ָד ִרים ָהיּו ְמ ַמ ְּל ִאים ֶאת ַה ַּביִ ת‪.‬‬
‫עֹוסק‬
‫אּולי זֶ ה ִּבגְ ַלל ֶׁש ֶּפ ַסח ֵ‬
‫יֹוד ַעת ָל ָּמה ‪ַ -‬‬
‫ֲאנִ י ֹלא ַ‬
‫ָאביב‬
‫אּולי ִּבגְ ַלל ָה ִ‬
‫(מ ַע ְבדּות ְל ֵחרּות)‪ ,‬וְ ַ‬
‫יציָאה ְלח ֶֹפׁש ֵ‬
‫ִּב ִ‬
‫ֶׁש ֵּמ ִביא ִעּמֹו ִה ְת ַח ְּדׁשּות ‪ֲ -‬א ָבל ָּבעֹונָ ה ַהּזֹאת ַה ֵּלב‬
‫יֹותר ִל ְׁשמ ַֹע ֶאת‬
‫ֶׁש ִּלי ִמ ְת ַר ֵחב‪ִ .‬ל ְפ ָע ִמים ּגַ ם ַקל ִלי ֵ‬
‫ַע ְצ ִמי‪ֶ ,‬את ַמה ֶּׁש ַה ֵּלב ֶׁש ִּלי ְמ ַס ֵּפר ִלי‪ָ .‬אז ַמה ֶּׁש ֲאנִ י‬
‫ַאח ֶלת ָל ֶכם ַה ַּפ ַעם‪ ,‬הּוא ְל ַה ְק ִׁשיב ַל ֵּלב ֶׁש ְּל ֶכם‬
‫ְמ ֶ‬
‫ָאר ִכים‪.‬‬
‫ּומ ַהּיָ ִמים ַה ִּמ ְת ְ‬
‫ָאביב ֵ‬
‫וְ ֵל ָהנֹות ֵמ ָה ִ‬
‫אֹוהב ִל ְרקֹד ְּכמֹו‬
‫ָאדם עוֹזֶ ִרי‪ֵּ ,‬בן ‪ֶׁ ,7‬ש ֵ‬
‫ִצּיּור ֶׁשל ָ‬
‫'קסֹון‪ִ ,‬היּפ‪-‬הֹוּפ‪ְ ,‬ל ַצּיֵ ר‪ְ ,‬ל ַט ֵּפס‪ִ ,‬ל ְהיֹות‬
‫יקל ּגֶ ְ‬
‫ַמיְ ֶ‬
‫ּבֹורד‬
‫ייט ְ‬
‫ְּביָ ם ַה ֶּמ ַלח וְ ִל ְרּכֹב ַעל ְס ֵק ְ‬
‫ֶׁש ָּל ֶכם‪,‬‬
‫יטל ֶס ֶק ִלי‬
‫ְרוִ ַ‬
‫קּומזִ יץ ‪ַ -‬ה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ַהּיִ ְׂש ְר ֵא ִלית ְּב ֶּב ְר ִלין‬
‫ְמנַ ֶה ֶלת ֲע ֻמ ַּתת ְ‬
‫‪[email protected]‬‬
‫רֹוצה ִלינֹק צּוף ֵמ ַה ֶּפ ַרח‪.‬‬
‫ַה ַּפ ְר ַּפר ֶ‬
‫ִעזְ רּו לֹו ִל ְמצֹא ֶאת ַה ֶּד ֶרְך‬
‫בערב פסח (‪ 14‬באפריל) אתם מוזמנים לאחד משני לילות הסדר של חב״ד ברלין‪:‬‬
‫במלון מריוט (פוטסדאמר פלאץ)‪:‬‬
‫אנגלית‪-‬גרמנית‪-‬עברית‬
‫עם אורחים מכל העולם‬
‫‪ 50€‬למבוגר‪ 25€ ,‬לילד מגיל ‪4‬‬
‫בבית חב״ד באלכסנדרפלאץ‪:‬‬
‫עברית‪-‬אנגלית‬
‫‪Karl-Liebknecht-Straße 34‬‬
‫‪ 20€‬למבוגר‪ 18€ ,‬לילד מגיל ‪4‬‬
‫להרשמה‪03021280830 :‬‬
‫להרשמה‪[email protected] :‬‬
‫ַּת ְׁש ֵּבץ‬
‫ִּפ ְתרּו ֶאת ַה ַה ְג ָּדרֹות ו ְָגלּו ַמה ָּכתּוב ַּבּטּור ַה ֻּמ ְד ָּגׁש‬
‫ָאביב‬
‫עֹופף ֶׁשּנָ פֹוץ ָּב ִ‬
‫‪ֶ .1‬ח ֶרק ְמ ֵ‬
‫‪ַ .2‬הח ֶֹדׁש ָה ִע ְב ִרי ֶׁשּבֹו חֹוגְ גִ ים ֶאת ֶּפ ַסח‬
‫‪ַּ .3‬פ ְר ַּפר הּוא ִמ ִּמ ְׁש ַּפ ַחת ַה…‬
‫("מה ִּנ ְׁש ַּתּנָ ה")?‬
‫ּׁשֹוא ִלים ְּב ֵליל ַה ֵּס ֶדר ַ‬
‫קֹור ִאים ְל‪ַ 4-‬ה ְּׁש ֵאלֹות ֶׁש ֲ‬
‫‪ֵ .4‬איְך ְ‬
‫"ּל ֶחם" ֶׁשל ֶּפ ַסח‬
‫‪ַ .5‬ה ֶ‬
‫נֹוסף ְל ַחג ַה ֶּפ ַסח‬
‫‪ֵׁ .6‬שם ָ‬
‫יע ָּב ֲא ָתר ֶׁש ָּלנּו‪:‬‬
‫מֹופ ַ‬
‫יתם נָ כֹון? ַה ִּפ ְתרֹון ִ‬
‫רֹוצים ִל ְבּדֹק ִאם ֲענִ ֶ‬
‫ִ‬
‫‪spitzmag.de/spitzplatz-pitron‬‬
‫‪29‬‬
‫החרשן‬
‫שגריר ישראל בגרמניה וכל צוות השגרירות‬
‫מאחלים לקוראי שפיץ ולבני ביתם‬
‫יואב ספיר‬
‫חג פסח שמח ואביבי!‬
‫השגריר יעקב הדס הנדלסמן‬
‫תחנת האוטובוס הסמוכה‬
‫שהפכה לאתר זיכרון‬
‫צילומים‪ :‬יואב ספיר‬
‫פושעי שולחן הכתיבה‬
‫אין עוד מקום בברלין שמילא תפקיד‬
‫כה חשוב ומשמעותי בהשמדת‬
‫יהודי אירופה כמו הכתובת שבה‬
‫עומד כיום מלון זילטר הוף‬
‫כשאומרים "שואה" אנחנו רגילים לחשוב‬
‫על משהו גדול‪ ,‬מופשט כמעט‪ ,‬בלתי נתפס‪.‬‬
‫לעתים רחוקות אפשר להצביע על מקום‬
‫ספציפי ולומר‪ :‬זהו זה‪ ,‬כאן‪ ,‬למקום הזה יש‬
‫חשיבות מיוחדת‪ ,‬מכרעת‪ .‬המחנות בפולין‬
‫מייצגים את סוף הסיפור‪ ,‬את התוצאה‪ ,‬אבל‬
‫המנגנון שחולל את התוצאה הזו נמצא רחוק‬
‫משם‪ ,‬במקומות אחרים‪.‬‬
‫מי שביקר בבית ועידת ואנזה‪ ,‬מכיר את‬
‫הדיסוננס הקוגניטיבי בין הווילה הפסטורלית‬
‫למשמעות התוכנית שנדונה במקום‪ .‬ובכל‬
‫זאת‪ ,‬קשה לעמוד בווילה הזו ולומר לעצמך‬
‫"כאן זה קרה"‪ ,‬משום שעם כל חשיבותה‪,‬‬
‫היא עלתה לבמת ההיסטוריה למשך יום אחד‬
‫בלבד‪ .‬הדיון במקום ארך כשעה וחצי‪ ,‬אבל‬
‫פשעי השואה נמשכו שנים ארוכות‪ .‬איפה‬
‫פעל המוח שטווה את החוטים מכל קצות‬
‫אירופה אל המחנות ובעיקר אל אושוויץ?‬
‫אם לשואה היתה כתובת‪ ,‬הרי היא‬
‫‪ Kurfürstenstraße‬מספר ‪ .115‬מבחינה‬
‫היסטורית‪ ,‬אין מקום אחר בברלין שמילא‬
‫תפקיד כה חשוב ומשמעותי בהשמדת יהודי‬
‫אירופה כמו הכתובת שבה עומד כיום מלון‬
‫‪30‬‬
‫זילטר הוף )‪ ,(Sylter Hof‬ושבה ניצבו בעבר‬
‫משרדי "המחלקה היהודית" )‪(Judenreferat‬‬
‫של הגסטפו‪ ,‬בראשות אדולף אייכמן‪.‬‬
‫למרבה האירוניה‪ ,‬המבנה המקורי‪ ,‬שנחנך‬
‫בשנת ‪ ,1910‬שימש את "אגודת האחווה‬
‫היהודית"‪ ,‬עמותת סעד של הקהילה‪ .‬המבנה‬
‫הוחרם על ידי הנאצים והופקד בידי המחלקה‬
‫המיוחדת של אייכמן‪ ,‬שחלק מעובדיה אף‬
‫התגוררו בסמיכות למשרדים‪ .‬כאן תכננו‪,‬‬
‫תיאמו ואירגנו ‪ 23‬פקידים את השמדתם‬
‫של מיליוני יהודים מרחבי אירופה‪ ,‬בעיקר‬
‫הצפונית‪ ,‬המערבית והדרומית (דווקא מזרח‬
‫אירופה לא נמסרה לטיפולו של אייכמן‪,‬‬
‫אבל זה סיפור אחר)‪ .‬מכאן הם נאבקו נגד‬
‫משרדים יריבים על קדימויות‪ ,‬על לוחות‬
‫זמנים‪ ,‬על רכבות‪.‬‬
‫אותו מבנה נהרס באופן יזום ב‪ ,1961-‬אותה‬
‫שנה שבה נשפט אייכמן בירושלים‪ ,‬כדי לפנות‬
‫שטח למלון זילטר הוף‪ .‬במשך שנים לא היה‬
‫במקום דבר שיזכיר את תפקידו המכריע‬
‫בהשמדת יהודי אירופה‪ .‬זה לא טוב לעסקים‪.‬‬
‫גם היום המלון לא מתאמץ ליידע את אורחיו‬
‫על מה שהתחולל במקום (אפשר להבין את‬
‫הבעלים‪ ,‬שכמובן אינם אשמים)‪ .‬רק לפני‬
‫כמה שנים‪ ,‬ביוזמת קרן "הטופוגרפיה של‬
‫הטרור"‪ ,‬הוחלט לשנות את המצב‪ .‬כדי שבכל‬
‫זאת תהיה תזכורת לפשעים שבוצעו במקום‪,‬‬
‫הפכה תחנת האוטובוס הקרובה למעין‬
‫תערוכה זעירה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬פתרון קצת מוזר‪:‬‬
‫האם תחנת אוטובוס היא מקום ראוי לנושא‬
‫כה חשוב? מצד שני‪ ,‬הרי דווקא כך נחשפים‬
‫העוברים ושבים להיסטוריה של המקום‪.‬‬
‫האם שואה היא לכוון רובה מול אם ותינוק‬
‫וללחוץ פעמיים על ההדק? או אולי לשבת‬
‫במשרד שקט עם כוס תה ולחתום על מסמך‬
‫שגוזר מוות על אלפי בני אדם? עובדי המשרד‬
‫הם מה שמכונה בגרמנית "פושעי שולחן‬
‫הכתיבה" )‪ ,(Schreibtischtäter‬האנשים‬
‫שמעולם לא הרגו מישהו במו ידיהם וכנראה‬
‫שגם לא היו מסוגלים לכך כלל‪ ,‬אבל הרימו‬
‫בעבודתם היעילה והיסודית תרומה מכרעת‬
‫לביצוע השואה כרצח מסוג חדש‪ ,‬כפי‬
‫שהיטיבה להגדיר חנה ארנדט‪" :‬רצח מינהלתי"‪.‬‬
‫יואב ספיר חורש את ברלין גם להנאתו וגם‬
‫כמדריך טיולים‪[email protected] :‬‬
‫שפיץ‬
‫השער שלכם לקהילה הישראלית בברלין‬
‫לרכישת מודעות ולשיתופי פעולה צרו קשר‪[email protected] :‬‬
‫‪Dein Tor zur israelischen Gemeinschaft in Berlin‬‬
‫‪Für Anzeigen und Kooperationen stehen wir gerne unter [email protected] zur Verfügung‬‬
‫מזמינים אתכם למשרדינו החדשים‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ראו גם בעמ' ‪20‬‬
‫ג‬
‫רמניה‬
‫לשירותכם במגוון שפות‬
‫‪Joachimstaler Str. 20‬‬
‫‪10719 BERLIN‬‬
‫‪030 887 16 33 33‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫י‬
‫שראל‬
‫‪Moshe Aviv Tower Jabotinsky Street 7‬‬
‫‪Ramat Gan, Israel‬‬
‫‪www.milestone-group.eu‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫•איתור נכסים‬
‫(מגורים‪ ,‬מסחריים)‬
‫•השבחת נכסים‬
‫•מימון‬
‫•מכירה‬
‫•שיפוץ‬
‫•חברת ניהול‬
‫•אדריכלות‬
‫•עיצוב פנים‬