1. No category

‫ברלין‪ ,‬אפריל ‪ | 2015‬ניסן‪-‬אייר תשע״ה | גיליון ‪16‬‬
‫המורדת‬
‫מסאטמר‬
‫מתאקלמת‬
‫בנויקלן‬
‫הרופא הישראלי‬
‫שכו‪-‬לם מכירים‬
‫וגם‪ ,‬אין ברירה‪:‬‬
‫פוסט‪-‬בחירות‬
‫תוכן העניינים‬
‫שפיץ‬
‫ברלין‪ ,‬אפריל ‪ | 2015‬ניסן‪-‬אייר תשע"ה | גיליון ‪16‬‬
‫קוראות וקוראים יקרים‪,‬‬
‫התחלנו בעבודה האינטנסיבית על הגיליון שלפניכם‬
‫מעט לפני הבחירות בישראל‪ ,‬ואנחנו מסיימים מעט‬
‫אחריהן‪ .‬מעט? כן‪ ,‬בסך הכל כשבוע לפני וכשבוע‬
‫אחרי‪ ,‬אז למה בכל זאת נדמה שחלפו חודשים?!‬
‫קצב חילוף החומרים של השיח הציבורי הישראלי‬
‫לא דומה לשום דבר אחר‪ .‬נראה כי תהליכים פנימיים‬
‫שלוקחים חודשים ושנים במקומות אחרים‪ ,‬נדחסים‬
‫באינטנסיביות עזה לימים בודדים‪ ,‬לעתים ליממה‬
‫אחת‪ ,‬לפעמים אפילו לשעות ספורות‪ .‬כל קשת‬
‫הרגשות‪ ,‬על קצותיה העזים ולעתים מפחידים‪,‬‬
‫מושלכת ללא הבחנה למיקסר רב עוצמה‪ ,‬שממנו‬
‫יוצא עד מהרה שייק שרכיביו אינם מזוהים עוד‪,‬‬
‫וטעמיו דוחים כמעט לכל חיך‪.‬‬
‫לפעמים נדמה שבעצם מדובר באורגניזם ענק שסובל‬
‫מפעילות‪-‬יתר של בלוטת התריס‪ ,‬לרבות חלק ניכר‬
‫מתופעות הלוואי המוכרות של הפרעה זו‪ :‬עצבנות‪,‬‬
‫אי‪-‬יציבות רגשית‪ ,‬אי‪-‬שקט פנימי‪ ,‬דופק מהיר‪ ,‬לחץ‬
‫דם גבוה‪ ,‬היפראקטיביות‪ ,‬הקאות והתגברות יציאות‬
‫(וסליחה על התיאור הפלסטי)‪.‬‬
‫לפעילות‪-‬היתר הזו‪ ,‬למטבוליזם הנפשי והציבורי‬
‫הבולעני הזה‪ ,‬יש לעתים יתרונות‪ :‬הוא מעניק לכל‬
‫חלקי האורגניזם אשליה של תנועה מתמדת‪ ,‬גם‬
‫אם למעשה התחושה הזו נובעת מתנועות הערבול‬
‫הפנימיות‪ ,‬ההרסניות למעשה‪ .‬לעתים המטבוליזם‬
‫המהיר‪-‬מדי אף מנפק רגעים של נחת מדומה‪,‬‬
‫קצת כמו הנחמה האידיוטית הנלווית להרזיה‬
‫כתוצאה מווירוס בטן‪ .‬אבל רוב הזמן הוא בעיקר‬
‫גובה מחיר כבד‪ .‬המחיר אינו בא לידי ביטוי רק‬
‫בשטחיות המאוד לא בריאה שתהליכים מהירים‬
‫מדי ונטולי כל איזון מייצרים‪ ,‬אלא גם ברפטטיביות‬
‫האוטומטית והבלתי נשלטת שלהם‪ ,‬בידיעה שכל‬
‫מה שייאמר‪ ,‬כל מה שייכתב‪ ,‬כל מה שייעשה‬
‫ ייזרק ממילא עד מהרה למגרסה האימתנית‪,‬‬‫שממנה ניתן לצאת רק במרקם מרוסק‪.‬‬
‫חברה קרובה‪ ,‬פסיכואנליטיקאית‪ ,‬מעלה את‬
‫ההשערה שהעיבוד המהיר מדי הוא ביטוי למצב‬
‫הבלתי נסבל של לא לדעת‪ ,‬של הימצאּות באי‪-‬‬
‫ודאות‪ ,‬שהוא כידוע המצב הכי בעייתי לנפש‬
‫האדם‪ .‬ממנו נובע הצורך להסיק מסקנות עוד לפני‬
‫שנאספו הנתונים‪ .‬באופן פרדוקסלי‪ ,‬ה"ידיעה" טרם‬
‫זמנה‪ ,‬שבאה להרגיע לכאורה את המתח והחרדה‬
‫שבציפיה לקראת הדבר החדש‪ ,‬מגבירה את החרדות‬
‫מפני אפשרות של שינוי בלתי ידוע‪ ,‬ואולי מחזקת‬
‫את הכוחות הדואגים לשמור על הקיים והמוכר (גם‬
‫אם הוא בעייתי וגורם לסבל)‪ .‬בכל אופן‪ ,‬הפעילות‬
‫היתרה נועדה לסגור פערים‪ ,‬לסתום חורים ולייצר‬
‫ודאות‪/‬ידיעה היכן שהיא אינה קיימת‪ .‬וזה כמובן‬
‫הולך נהדר עם רפטטיביות‪ ,‬כי אין יכולת להמתין‬
‫לדבר החדש‪ .‬ניסיונות כאלה‪ ,‬מסבירה החברה‪ ,‬שכבר‬
‫ראתה כמה מקרים קשים בחדר הטיפולים‪ ,‬תמיד‬
‫בנויים על יצירת אשליה‪ ,‬ולכן מהווים קרקע פורייה‬
‫להרבה בעיות בעת המפגש עם המציאות‪ .‬בעיות‬
‫בעת המפגש עם המציאות? לא שמנו לב‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬אפשר היה להניח (ואולי לקוות?)‪ ,‬שבקרב מי‬
‫שחיים כמה שנים מחוץ לישראל‪ ,‬ההפרעה התפקודית‬
‫הזאת תתמתן‪ .‬סוג של טיפול שאם לא יפתור את‬
‫הבעיה‪ ,‬לכל הפחות ימתן את הסימפטומים שלה‪.‬‬
‫אולם מכיוון שזירת הופעת הסימפטומים העיקרית‬
‫ממילא אינה גאוגרפית כיום‪ ,‬אלא מרחפת מעלינו‬
‫ולצדנו ובכף ידנו באשר נלך‪ ,‬נדמה שלהתרחקות‬
‫הפיזית יש השפעה מינורית‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬על הטבת‬
‫הסינדרום‪ .‬והיא עוד פוחתת בצמתים אינטנסיביים‬
‫כמו בחירות‪ ,‬שם מגיעה פעילות‪-‬היתר לרמות כה‬
‫גבוהות‪ ,‬עד שהיא גורסת לתוכה את כל מי ומה‬
‫שנקרים בדרכה‪ .‬יש מי שמצליח להתנתק‪ ,‬אבל‬
‫ההתרשמות שלי לפחות היא שמדובר במיעוט‪.‬‬
‫בהקשר המצומצם יותר של יצירת תוכן‪ ,‬קשה מאוד‬
‫לנסות ולהשמיע קול מובחן ועם זאת רלבנטי בתוך‬
‫צונאמי ההיגדים האופייני לפעילות‪-‬היתר‪ .‬עשינו‬
‫כמיטב יכולתנו‪ ,‬אבל ליתר ביטחון הגיליון שופע גם‬
‫נושאים שאינם חלק מהשייק העכשווי‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪18‬‬
‫רגע של גרמנית‬
‫גדי גולדברג‬
‫‪31‬‬
‫‪06‬‬
‫‪ 04‬צייטגייסט | דעות ופרשנויות‬
‫בחירות ‪2015‬‬
‫שרון און‪ ,‬אסף לויטין‪ ,‬אביטל יומדין‬
‫‪ 06‬האנטומיה של גל‬
‫ד"ר גל גולדשטיין‪ ,‬הכותל הרפואי של ישראלים בברלין‬
‫הדר בדט‬
‫בכנסייה ב‪ Mitte-‬צומחת לה המקהלה העברית של ברלין‬
‫תומר דותן‬
‫‪ 20‬לחיי הנוער!‬
‫איך נשיקה אחת של קיץ משפיעה על יחסים בין מדינות‬
‫נירית ביאלר‬
‫לא נותר אלא לאחל לכולנו אביב שמח ופורח‪,‬‬
‫וכמובן ‪ -‬קריאה מהנה!‬
‫טל אלון‬
‫‪ 08‬מתחילה (שוב) מחדש‬
‫המסע מסאטמר לנויקלן‪ :‬ראיון עם הסופרת דבורה פלדמן‬
‫בנימין רייך‬
‫עורכת | ‪Redakteurin‬‬
‫טל אלון | ‪Tal Alon‬‬
‫עיצוב | ‪Design‬‬
‫מיכל בלום | ‪Michal Blum‬‬
‫צילום השער | ‪Titelbild‬‬
‫בנימין רייך ‪Benyamin Reich‬‬
‫‪ 18‬ממתינים לקולות הברלינאים‬
‫הגהה | ‪Schlussredaktion‬‬
‫אריאל מואטי | ‪Ariel Moatti‬‬
‫פרסום | ‪Anzeige‬‬
‫רוני רוזנמן | ‪Roni Rossenman‬‬
‫מו”ל | ‪Herausgeber‬‬
‫‪Tal Alon, Spitz Magazin‬‬
‫‪Liegnitzer Str. 19, 10999 Berlin‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪www.spitzmag.de‬‬
‫‪030 20896796‬‬
‫דפוס | ‪Druck‬‬
‫‪Digital Media‬‬
‫‪Produktion, Berlin‬‬
‫‪Prinzessinnen‬‬‫‪straße 26‬‬
‫‪10969 Berlin‬‬
‫להזמנת מודעות‪ | [email protected] :‬לקבלת המגזין עד הבית (בברלין)‪[email protected] :‬‬
‫‪ 10‬מסיבת הנצחה‬
‫סופרים ישראלים וגרמנים כותבים על הארץ האחרת‬
‫טל אלון‪ ,‬יעל אלמוג‪ ,‬יאיר אסולין‬
‫‪ 16‬ארזת לבד?‬
‫יואב שביט‪ 3 ,‬שנים בברלין‪ ,‬עונה על השאלון‬
‫נועה גולן‬
‫‪ 22‬הפינצטה | ישראלים ושות'‬
‫אירועים ופרגונים‬
‫‪ 24‬הפינצטה | שוטטות‬
‫דברים טובים לעשות בעיר‬
‫תמר גבלינגר‬
‫‪ 29‬שפיצפלאץ‬
‫עמוד מנוקד לילדים‬
‫רויטל סקלי‬
‫צייטגייסט דעות ופרשנויות‬
‫איור‪ :‬אביטל יומדין‬
‫אסף לויטין‬
‫שרון און‬
‫דממת אלחוט‬
‫האמנתי שיהיה מהפך‪.‬‬
‫אחי הגדול‪ ,‬שכל חייו הצביע למפלגות הימין‪,‬‬
‫כבר החליט להצביע להרצוג‪ .‬על אף גידופיה‬
‫של אימי‪ ,‬שאיימה עליו שלא יוכל להיכנס אליה‬
‫יותר הביתה; על אף איומיה של אשתו‪ ,‬שתזרוק‬
‫אותו לכל הרוחות‪" .‬לך לאחותך בגרמניה"‪ ,‬זה‬
‫היה הדיבור‪ .‬אבל אחי הוא איש משכיל ורודף‬
‫צדק‪ .‬הוא רוצה עתיד לילדיו המתוקים ולא‬
‫בא לו לבלות איתם שוב קיץ שלם בממ"ד‬
‫במקום להשתכשך במי בריכה כחולים בצימר‬
‫בצפון‪ .‬לאחי נמאס לשלם הון עתק לגני ילדים‬
‫ולחינוך חסר רמה‪ ,‬והוא יודע שצריך שינוי‪ .‬מאז‬
‫הכרזת הבחירות הוא הודיע לי בכל שיחת סקייפ‬
‫בהפחדות של נתניהו ומאמינים שיכול להיות‬
‫טוב יותר‪ .‬שמגיע להם טוב יותר‪ .‬לא היתה‬
‫גאה ממני‪.‬‬
‫ובבוקר יום הבחירות הוא כתב לי‪" :‬צר לי‪ ,‬שרון‪.‬‬
‫כדי לבנות ממשלה בוז'י חייב את הערבים"‪.‬‬
‫גם אתה חייב את הערבים‪ ,‬כולנו חייבים את‬
‫הערבים!‪ ,‬רציתי לכתוב לו‪ .‬אבל הוא כבר החליט‬
‫להצביע לבנט‪ .‬התחננתי בפניו שלא‪ ,‬אבל זה‬
‫היה סופי‪.‬‬
‫בפעם הקודמת שביבי נבחר פרצתי בבכי‪.‬‬
‫כאב לי שישראלים בוחרים במישהו שלא‬
‫פועל לטובתם‪ .‬כאב לי שהם בוחרים במישהו‬
‫שמנצל את חולשתם‪ .‬כאב לי שזה כל כך‬
‫הזר‬
‫ָ‬
‫שקוף‪ .‬כאב לי שהבית שלי נראה שוב רחוק כל‬
‫כך‪ .‬אבל הפעם‪ ,‬פתאום גם קצת הבנתי אותם‪.‬‬
‫אולי בגלל שאני חיה פה ושקט לי ורגוע‪ ,‬אולי‬
‫באמת שכחתי איך זה‪ .‬הם רודפים אחרי הזנב‬
‫של עצמם ואין להם זמן לנשום‪ .‬הכל קשה‪ ,‬הכל‬
‫במאבק‪ .‬הם לא טיפשים‪ .‬הם עייפים‪ ,‬הם חלשים‪.‬‬
‫וביבי משדר עוצמה וכוח‪ .‬ביבי חזק‪ .‬ואין אף אחד‬
‫מולו שייתן לאנשים תקווה‪ .‬זה לא מספיק לומר‬
‫״זה אנחנו או הוא״‪ .‬זה לא מספיק‪.‬‬
‫מאז שנודעו תוצאות הבחירות שורר ביני לבין‬
‫משפחתי שקט‪ .‬אף אחד לא מעז להגיד עכשיו‬
‫מילה‪ .‬זה מה שרציתם? בבקשה‪ .‬אני בינתיים‬
‫נשארת כאן‪.‬‬
‫אפילו אלה מבינינו שהגיעו לכאן עם פספורט אדום‬
‫בכיס‪ ,‬ומכירים את הג'וב סנטר‪ ,‬ונהנים מזכויות‬
‫מלאות כאזרחים גרמנים‪ ,‬אפילו הם‪ ,‬ממש כמוני‪,‬‬
‫חווים איך זה להיות זר בארץ שאינה שלך‪.‬‬
‫הדברים נכתבים‪ ,‬כמה סמלי‪ ,‬בטרמינל של נתב"ג‪.‬‬
‫שתי חבילות במבה מונחות לצדי‪ ,‬מזכרת הביתה‪,‬‬
‫צרבת נוראית מחומוס מענה אותי‪ .‬אני לא פה ולא‬
‫שם‪ ,‬ומרגיש קצת זר בשני המקומות‪ :‬בגרמניה‬
‫שלעולם לא תרגיש לי כמו בית‪ ,‬ובישראל שכבר‬
‫איני שייך אליה באמת‪.‬‬
‫ביום שאחרי‪ ,‬אני עדיין לא מצליח להבין מה קרה‬
‫כאן‪ .‬בכזה הפרש? איך יכול להיות? התשובה לא‬
‫נעימה לי‪ ,‬אבל אני חייב להודות בה‪ :‬הפכתי לזר גם‬
‫במולדתי‪ .‬זר שאינו מבין את קודי ההתנהגות‪ ,‬שלא‬
‫מצליח לפענח מה באמת מטריד את הציבור‪,‬‬
‫מה מפחיד אותו‪ ,‬מה לא מעניין אותו בכלל‪.‬‬
‫העברית שלי לא מספיקה כדי להבין את רוב‬
‫הציבור הישראלי‪ ,‬זה שאינו מתחלחל למראה‬
‫ראש ממשלה‪ ,‬הוא ולא אחרון הקיצונים במפלגתו‪,‬‬
‫המזהיר מפני אזרחי המדינה שלו שמממשים את‬
‫זכותם הדמוקרטית להצביע‪.‬‬
‫במקום שבו אני חי היום‪ ,‬כל התבטאות גורפת של‬
‫פוליטיקאי נגד ציבור שלם מסתיימת בהתנצלות‬
‫חד‪-‬משמעית ופעמים רבות בהתפטרות‪ .‬בטח‬
‫שלא בניצחון גורף בבחירות‪ .‬תראו איך הציבור‬
‫הרחב הסתייג מתנועת ‪ ,Pegida‬אף שזו עשתה‬
‫בכל שיחת סקייפ מאז‬
‫הכרזת הבחירות הודיע‬
‫לי אחי‪ ,‬שכל חייו הצביע‬
‫למפלגות הימין‪ ,‬שהפעם‬
‫השיקול הביטחוני לא יקבע‬
‫למי יצביע‪ .‬הפעם המניעים‬
‫יהיו חברתיים וסוציאליים‬
‫בקיץ חשתי שכדי להצדיק‬
‫את זכותי להעביר ביקורת‪,‬‬
‫עליי לנפנף בביוגרפיית‬
‫הטילים שלי‪ .‬הבחירות‬
‫האלה גרמו לי להרהר‬
‫באפשרות שאולי גם‬
‫ההיפך יכול להיות נכון‬
‫שהפעם השיקול הביטחוני לא יקבע למי יצביע‪.‬‬
‫הפעם המניעים יהיו חברתיים וסוציאליים‪ ,‬בעוד‬
‫אמא שלי מסננת ברקע‪" :‬תמשיכי לטמון את‬
‫הראש בחול ‪ /‬את שכחת עם מי יש לנו עסק!"‪.‬‬
‫לא היה שום ספק שאמא שלי תצביע ליכוד‪.‬‬
‫רק ליכוד‪" .‬על אפך ועל חמתך"‪ ,‬היא אומרת‬
‫לי‪ .‬היא תמיד תצביע ליכוד‪ ,‬תממש את כוחה‬
‫בהתרסה‪" .‬איך עשקו אותנו‪ ,‬וניצלו אותנו‪...‬‬
‫סבא שלך מת צעיר בן ‪ ,36‬וסבתא מכרה‬
‫את כל מה שלא היה לה כדי שמישהו יטפל‬
‫בו ואף אחד לא התייחס אליה‪ ...‬ובפסח אחד‬
‫סבתא שלך הלכה לנקות להם ואני‪ ,‬ילדה‬
‫קטנה‪ ,‬הלכתי איתה לעזור לה וראיתי שם‬
‫עוגיות של פסח‪ ,‬ואכלתי אחת‪ .‬לא אשכח‬
‫מה עשו לי‪ ...‬ולא אשכח גם שלא קיבלו אותנו‬
‫ללמוד בבית הספר פינס שהיה שייך רק לילדים‬
‫שלהם‪ ...‬רק הליכוד‪ ,‬על אפכם ועל חמתכם‪,‬‬
‫לא יעזור לכם שום דבר"‪.‬‬
‫אבל אני סמכתי על אחי‪ .‬זו היתה ההחלטה‬
‫שלו שסימלה מבחינתי את המהפך העתיד‬
‫לבוא‪ .‬מהפך בזכותם של אנשים כמוהו‪ ,‬שמאסו‬
‫כל מאמץ כדי להתרחק מהדימוי של מפלגה‬
‫ניאו‪-‬נאצית‪ .‬כמה קשה עבדו שם ראשי התנועה‬
‫כדי להציג את עצמם כ"אזרחים מודאגים"‪ ,‬אנשים‬
‫כמוני וכמוך‪ ,‬שרק חוששים מהאיסלמיזציה של‬
‫גרמניה‪ ,‬ובכל זאת ההתנערות מהם חוצת‬
‫מפלגות‪ .‬למה? מה‪ ,‬הגרמנים לא ראו את הכתבות‬
‫של צבי יחזקאלי על המוסלמים המרימים את‬
‫ראשם בבירות אירופה? הם לא שארלי? ואנחנו‪,‬‬
‫לא ראינו את שלהוב היצרים בהפגנות בברלין‬
‫נגד המלחמה בעזה בקיץ הארור האחרון? ואת‬
‫ההתקפה על בית הכנסת בוופרטל? ואת הפיגוע‬
‫במוזיאון היהודי בבריסל?‬
‫ראינו הכל‪ .‬אבל בכל זאת‪ ,‬נעשה כאן מאמץ‬
‫ראוי לציון‪ ,‬להבדיל בין אנשים בעייתיים ומגמות‬
‫בעייתיות לבין ציבור שלם‪ .‬ניסיון לזכור ולהזכיר‬
‫שכשם שפגידה לא מייצגת את כל הגרמנים‪,‬‬
‫כך גם האיסלאם המיליטנטי לא מייצג את כל‬
‫המוסלמים‪.‬‬
‫בישראל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מאמציהם הלא‪-‬מבוטלים‬
‫של אזרחי המדינה הערבים להשתלב‪ ,‬לא עוזרים‬
‫להם‪ .‬הדמות הנפלאה שמגלמת ליאת הר לב‬
‫‪04‬‬
‫ב"ארץ נהדרת" של הרוקחת הערבייה‪ ,‬משוררת‬
‫הדקסמול‪ ,‬משקפת היטב את הלאומנות של רבים‬
‫כל כך מהיהודים בישראל‪ ,‬ובכלל זה בשמאל‪ .‬רבים‬
‫מהם כעסו על הרשימה המשותפת שלא רצתה‬
‫לחתום על הסכם עודפים עם מרצ‪ .‬אבל סליחה‪,‬‬
‫איפה ראו את מרצ‪ ,‬השמאל של ישראל‪ ,‬ברחוב‬
‫הערבי? איזה משקל היה לשמאל הישראלי בתוך‬
‫הציבור הזה‪ ,‬הנחשל ביותר במדינה? ומה בדיוק‬
‫חייבים אזרחי המדינה הערבים למרצ? להם יש‬
‫‪ 13‬מנדטים בלי טובות מאף אחד‪ .‬מרצ‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬נזקקה למצביעים שיגיעו במיוחד מברלין‬
‫כדי לשרוד בכלל‪.‬‬
‫בקיץ האחרון‪ ,‬כשהחרבנו את חצי עזה מהאוויר‪,‬‬
‫האלימות ברחוב הישראלי ‪ -‬האמיתי והווירטואלי‬
‫ קבעה שיאים חדשים‪ .‬מי שהעז להפגין נגד‬‫מעשיה של המדינה חטף מכות‪ ,‬פייסבוק הפכה‬
‫לזירת איגרוף בלי חוקים (עדיין עדיף היה בקיץ‬
‫האחרון להיות שמאלן בתל‪-‬אביב מאשר ילד‬
‫בעזה‪ ,‬אבל נניח לזה עכשיו)‪ .‬אותי הדהימו יותר‬
‫מכל ההתבטאויות המתקרבנות‪ ,‬הסופניות‪,‬‬
‫שבהן תיארו ישראלים רבים כל כך את חוויות‬
‫המלחמה שלהם‪ .‬כל קסאם ‪ -‬סוף העולם‪ .‬כל‬
‫קפצון ‪ -‬ארמגדון‪ .‬זוכרים את הפוסט הוויראלי‬
‫ברשת שדיבר על "המלחמה הקשה ביותר מאז‬
‫קום המדינה"? התקשרתי לאבא שלי ז"ל‪ ,‬שגר‬
‫בתל‪-‬אביב‪ ,‬כדי לשאול מה נשמע‪ ,‬והוא ענה‪ :‬הכל‬
‫כרגיל‪ .‬המסעדות מלאות‪ ,‬הקניונים מפוצצים‪ .‬זה‬
‫לא דומה אפילו ליום כיפור‪ .‬עשר דקות אזעקה‪,‬‬
‫נכנסים למרחב המוגן וממשיכים את היום‪.‬‬
‫אבל הוויכוחים עם אנשים בארץ הפכו להיות קשים‬
‫וטעונים יותר‪ ,‬והבנתי שאני לא יכול להגיד את כל‬
‫מה שאני חושב‪ ,‬כי זה לא יהיה הוגן‪ .‬איזו זכות יש‬
‫לי להגיד לאחותי בנס‪-‬ציונה‪ ,‬שקסאם נפל חצי‬
‫קילומטר מהבית שלה‪ ,‬שתיכנס לפרופורציה?‬
‫או שאנחנו מול עזה זה לא כוחות? בימים ההם‬
‫חשתי שכדי להצדיק את עצם הזכות שלי להעביר‬
‫ביקורת‪ ,‬עליי לנפנף בביוגרפיית הטילים שדווקא‬
‫כן כוונו בשעתו על ראשי‪ .‬הבחירות האלה גרמו לי‬
‫להרהר באפשרות שאולי גם ההיפך יכול להיות‬
‫נכון‪ .‬שמרוב עיסוק בעצמם ובקורבנּות שלהם‪,‬‬
‫המוצדקת באופן סובייקטיבי‪ ,‬ישראלים רבים לא‬
‫מצליחים לראות משם הרבה דברים שרואים מכאן‪.‬‬
‫קל יותר להבין מה זה אזרח סוג ב' ברגע שגם אתה‬
‫פתאום אאוסלנדר‪ .‬יכול להיות ששנה‪-‬שנתיים‬
‫של חיים בחו"ל לכל ישראלי‪ ,‬מעין פרויקט תגלית‬
‫מהופך‪ ,‬יעזרו לאנשים לפקוח עיניים ולהבין שאנחנו‬
‫לא לבד בעולם‪ .‬שיש היסטוריה גם לפני השואה‬
‫וגם אחריה‪ .‬שעמים רבים כל כך ששנאו אחד‬
‫את השני שנאת מוות‪ ,‬חיים היום בשלום זה עם‬
‫זה‪ ,‬ואפילו לא תמיד זוכרים על מה בעצם היתה‬
‫המלחמה‪.‬‬
‫‪05‬‬
‫מישהו מטפל בכם‬
‫כשהוא לא עובד כמתמחה במשרה מלאה פלוס תורנויות בבית החולים היהודי בברלין‪ ,‬ד"ר גל גולדשטיין מקדיש‬
‫בהתנדבות את מעט הזמן הפנוי שנותר לו למאות ישראלים שמחפשים אוזן רפואית קשבת בשפת אמם‪ .‬הדר בדט‬
‫ס‬
‫פק אם יש עוד ישראלי בברלין שמכיר‬
‫כה מקרוב ישראלים רבים כל כך‬
‫בעיר‪ :‬כשד"ר גל גולדשטיין אינו עובד‬
‫כמתמחה בקרדיולוגיה וברפואה פנימית בבית‬
‫החולים היהודי או עונה לאינספור שאלות‬
‫בנושאי בריאות בקבוצות הפייסבוק השונות‬
‫של ישראלים בברלין‪ ,‬הוא מטפל בהתנדבות‬
‫במרפאה בשנברג בלא פחות מכ‪)!( 500-‬‬
‫מטופלים ישראלים‪.‬‬
‫גולדשטיין‪ ,‬בן ‪ ,34‬חלם להיות רופא כבר‬
‫מגיל צעיר‪" .‬רפואה זה משהו שתמיד רציתי‪.‬‬
‫ההורים שלי מספרים שכבר בגיל שלוש או‬
‫ארבע קשקשתי שאהיה רופא כשאגדל‪.‬‬
‫כשסיימתי את הצבא החלטתי שחבל על‬
‫הזמן של הפסיכומטרי‪ .‬אמנם הבגרות שלי‬
‫היתה מעולה‪ ,‬אבל הדרישות בישראל לרפואה‬
‫מאוד גבוהות ואתה עלול למצוא את עצמך‬
‫מאבד שנה שנתיים בנסיונות לשפר את‬
‫הפסיכומטרי‪ .‬שכנה שלי ועוד כמה חברים‬
‫שאני מכיר למדו רפואה בהונגריה והמליצו‬
‫בחום‪ ,‬אז החלטתי לנסות‪ .‬ראיתי בלימודים‬
‫בחו"ל הזדמנות למשהו מאתגר‪ ,‬חדש‪ ,‬אחר‪.‬‬
‫הכי קל זה להיוולד בכפר‪-‬סבא‪ ,‬לגדול בכפר‪-‬‬
‫סבא‪ ,‬לחיות בכפר‪-‬סבא‪ ,‬לעבוד בכפר‪-‬סבא"‪.‬‬
‫כבר בתחילת הלימודים הוא ידע במה ירצה‬
‫להתמחות‪" :‬רפואת הלב משכה אותי כבר‬
‫מהשנה הראשונה‪ .‬זה תחום מאוד הגיוני יחסית‬
‫לתחומים אחרים ויש בו הרבה אפשרויות לעזור‬
‫לחולה‪ ,‬לעומת‪ ,‬למשל‪ ,‬תחומים כמו נוירולוגיה‪,‬‬
‫בהונגריה הצלחתי לטעום מהחיים באירופה…‬
‫וכשהתחילו השביתות ידעתי לצערי הרב‬
‫שזה לא יוביל לשום שיפור… החלטתי ללכת‬
‫הלאה‪ .‬נושא שמאוד הרחיק אותי מהארץ זו‬
‫האלימות בבתי החולים‪ ,‬שחוויתי על בסיס‬
‫יומיומי‪ .‬בגרמניה אין כזה דבר שחולה יקלל‬
‫רופא‪ ,‬ובטח שלא ירים יד‪ .‬זה לא משהו‬
‫שבכלל אפשר לחשוב עליו‪ .‬בישראל לא‬
‫היה יום שבו לא הזעקנו את הביטחון של‬
‫בית החולים‪ .‬כשקורה משהו באמת חריג זה‬
‫מגיע לכותרות‪ ,‬אבל על הדברים הקטנים‪,‬‬
‫שקורים על בסיס יומי ואפילו כמה פעמים‬
‫ביום‪ ,‬עליהם לא שומעים… כשחולה מקלל‬
‫אותך זה כבר שגרה”‪.‬‬
‫די מהר הבין גולדשטיין שהיעד המועדף עליו‬
‫הוא גרמניה‪ ,‬הזקוקה מאוד לרופאים‪ ,‬אבל‬
‫לא סתם גרמניה ‪ -‬הוא רצה לברלין‪" .‬קודם‬
‫חזרתי להונגריה ולמדתי גרמנית בהיסטריה"‪,‬‬
‫הוא מספר‪ ,‬והעבודה הראשונה שלו כרופא‬
‫בגרמניה היתה במכון הלב ב‪ .Coswig-‬לאחר‬
‫כשנה‪ ,‬כחלק מההתמחות ברפואה פנימית‪,‬‬
‫הצטרף למרפאת ‪Praxis Jessen2 + Kollegen‬‬
‫בשנברג‪ ,‬אחת המרפאות הגדולות בברלין‪,‬‬
‫המתמחה ברפואה פנימית ובמחלות זיהומיות‬
‫ומטפלת בלא פחות מכ‪ 26,000-‬בני אדם‪.‬‬
‫במשך השנה שבה התמחה במרפאה‪ ,‬החל‬
‫לטפל בעוד ועוד ישראלים‪ ,‬שהעבירו את‬
‫השמועה אודות הרופא הישראלי הצעיר‬
‫מפה‪-‬לאוזן‪ .‬בתום תקופת ההתמחות הוא‬
‫“בהתחלה חברים ישראלים הגיעו אליי למרפאה‬
‫כחולים‪ ,‬ועכשיו יש לי חברים שהם חולים וחולים שהם‬
‫חברים‪ ...‬אני לא משחק את הדיסטנס של רופא‪-‬חולה"‬
‫שבהם הרפואה עדיין לא יודעת מספיק"‪.‬‬
‫ועם זאת‪ ,‬גולדשטיין הוא גם תומך נלהב של‬
‫רפואה אלטרנטיבית‪“ :‬אני מאמין שאם יש‬
‫דברים שעוזרים פסיכולוגית‪ ,‬אז זה כבר מאה‬
‫אחוז עזרה‪ .‬גם אני באופן אישי עברתי דיקור‬
‫והרווחתי ממנו מאוד‪ .‬ברפואה הקונבנציונלית‬
‫אנחנו יודעים לרפא‪ ,‬באמת לרפא‪ ,‬אולי חמש‬
‫מחלות‪ .‬כל השאר זה טיפול באיזשהו סימפטום‬
‫או איך להאריך את החיים"‪.‬‬
‫לאחר סיום הלימודים ב‪ 2010-‬בכל זאת שב‬
‫לכפר‪-‬סבא‪ ,‬והחל לעבוד במחלקה פנימית‬
‫בבית החולים "מאיר"‪ .‬זו היתה תקופה רוויית‬
‫שביתות רופאים ומתמחים‪ ,‬וגולדשטיין‬
‫לא הרגיש שמצא את מקומו‪" :‬כשחייתי‬
‫‪06‬‬
‫חש שאינו רוצה לנטוש אותם‪” :‬אחרי כשנה‬
‫היו לי כבר כמה עשרות מטופלים ישראלים‪,‬‬
‫והרגשתי שאני באמת יכול לעזור להם‪ .‬אני‬
‫מכיר את מערכת הרפואה הגרמנית‪ ,‬היא לא‬
‫ממש ידידותית למשתמש‪ ,‬ויש לי את היתרון‬
‫של העברית‪ ,‬אז למה לא ליידע אנשים ולנסות‬
‫לעזור לכמה שיותר מהם"‪.‬‬
‫מנהל המרפאה הסכים להצעה של גולדשטיין‬
‫שימשיך להגיע כדי לסייע למטופלים דוברי‬
‫העברית (המרפאה מקבלת תשלום עבור כל‬
‫מטופל מקופת החולים‪ ,‬אבל הוא עובד שם ללא‬
‫שכר)‪ ,‬וכיום‪ ,‬לאחר כשמונה חודשים שבהם‬
‫הוא מתנדב במרפאה לצד עבודה במשרה‬
‫מלאה כמתמחה בבית החולים היהודי‪ ,‬הגיע‬
‫כבר מספר המטופלים הישראלים שלו כאמור‬
‫לכ‪“ .500-‬זה התחיל מכך שחברים ישראלים‬
‫הגיעו אליי למרפאה כחולים‪ ,‬ועכשיו יש לי‬
‫חברים שהם חולים וחולים שהם חברים‪ ...‬אני‬
‫לא משחק את הדיסטנס של רופא‪-‬חולה‪,‬‬
‫ממש לא‪ .‬אם כי‪ ,‬לצערי הרב‪ ,‬עם כמות כזאת‬
‫של מטופלים אני כבר לא יכול להיות חבר‬
‫של כולם"‪.‬‬
‫האם למטופלים הישראלים יש צרכים‬
‫מיוחדים?‬
‫”כן‪ ,‬למשל נושא בדיקות השגרה‪ .‬הרבה‬
‫ישראלים הולכים לרופא ומבקשים לעשות‬
‫בדיקות דם‪ ,‬אבל בגרמניה זה לא מקובל‪ .‬כדי‬
‫לעשות כאן בדיקות דם צריך סיבה‪ .‬חולשה‪,‬‬
‫עייפות‪ ,‬כאבים‪ .‬אנחנו המרפאה היחידה‬
‫בברלין שאין לה מגבלה תקציבית על בדיקות‬
‫דם‪ .‬זה משהו שמאוד עוזר לישראלים‪ .‬מעבר‬
‫לכך‪ ,‬אני חושב שזה תמיד נוח יותר לקבל‬
‫שירות בשפת האם שלך‪ .‬יש המון בעיות‬
‫תקשורת במרפאות‪ .‬או שהחולה לא מדבר‬
‫טוב גרמנית‪ ,‬או שהרופא לא מדבר טוב‬
‫אנגלית… תקשורת זה כמובן גם עניין של זמן‪,‬‬
‫ולרופא משפחה אין זמן‪ .‬יש לו בממוצע רק‬
‫שבע דקות לחולה‪ .‬כשאני מטפל בישראלים‬
‫אני מנסה להקדיש רבע שעה לכל חולה‪ ,‬זה‬
‫המון‪ .‬אם כי עניין הזמן הוא לא בעיה רק כאן‬
‫בגרמניה‪ ,‬זו בעיה של הרפואה בעולם‪ .‬בארץ‬
‫המצב עוד יותר גרוע"‪.‬‬
‫מה הניע אותך לקבל על עצמך את תפקיד‬
‫"רופא הישראלים" על חשבון הזמן הפנוי‬
‫המועט שיש לך כמתמחה בבית חולים?‬
‫"קודם כל‪ ,‬חשוב לי להבהיר שכיף לי לעזור‪ .‬מי‬
‫שבחר להיות רופא‪ ,‬בחר בדרך חיים‪ .‬אתה לא‬
‫הולך הביתה בסוף היום וזהו‪ ,‬נגמרה העבודה‪.‬‬
‫אתה מחויב לחולים שלך‪ .‬אני עושה את זה‬
‫באמת מתוך רצון לעזור לאנשים‪ .‬אני יכול‬
‫להבין אותם‪ .‬פעם אחת היתה לי דלקת‬
‫גרון והייתי צריך ללכת לרופא וזו היתה‬
‫קטסטרופה‪ .‬ואני עוד דובר גרמנית ורופא‬
‫בעצמי‪ .‬ראיתי איך דברים מתנהלים ‪ -‬בין‬
‫אם זה לחכות המון בתור‪ ,‬לפעמים שעתיים‪-‬‬
‫שלוש‪ ,‬הקטנת ראש של רופאים או בעיות‬
‫מערכתיות שמגבילות אותם‪ .‬לא הייתי רוצה‬
‫להיות חולה כאן”‪.‬‬
‫אז המערכת לא טובה יותר מבישראל כמו‬
‫שקיווית?‬
‫“בגדול‪ ,‬היא כן טובה יותר‪ ,‬בגלל שיש פה‬
‫המון כסף בהשוואה לארץ‪ .‬אחת הדוגמאות‬
‫הבולטות היא תקציבי התרופות‪ .‬למשל‪,‬‬
‫התרופה לצהבת ‪ - C‬היא עולה ‪ 20,000‬אירו‬
‫לחודש לחולה‪ .‬בארץ התרופה הזו תפסה‬
‫שליש מסל התרופות ופה מחלקים אותה כמו‬
‫"בגרמניה אין כזה דבר שחולה יקלל רופא‪ ,‬ובטח שלא ירים יד"‪ ,‬ד"ר גל גולדשטיין בכניסה לבית החולים היהודי‪ .‬צילום‪ :‬כפיר חרבי‬
‫מים‪ .‬וזו רק דוגמה אחת‪ .‬בשורה התחתונה‬
‫יש יותר יתרונות למערכת הבריאות הגרמנית‬
‫מאשר חסרונות‪ ,‬אבל אני לא מאמין שבטווח‬
‫הארוך אפשר יהיה להתמודד עם המצב‪.‬‬
‫כבר היום אין מספיק רופאי משפחה‪ ,‬כי‬
‫אין להם תמריץ כלכלי‪ .‬אני‪ ,‬היום‪ ,‬כמתמחה‬
‫בקרדיולוגיה‪ ,‬מרוויח פי כמה מרופא משפחה‪.‬‬
‫רופא משפחה במרפאה מרוויח לפי חולה‪,‬‬
‫משהו כמו ‪ 11‬אירו לרבעון לחולה של קופת‬
‫חולים‪ .‬אם תבואי לרופא משפחה פעם‬
‫אחת הוא ישמח על ה‪ 11-‬אירו האלה‪ ,‬אבל‬
‫מעבר לפעם השנייה זה כבר לא משתלם‬
‫לו כלכלית‪ .‬זאת הסיבה שהרבה רופאים‬
‫פונים מלכתחילה לקהל חולים שיאפשר‬
‫להם להרוויח יותר כסף‪ ,‬כלומר למבוטחים‬
‫הפרטיים"‪.‬‬
‫עם כל מה שהוא כבר עושה למען המטופלים‬
‫הישראלים‪ ,‬גולדשטיין עדיין מוצא לנכון‬
‫להתנצל על אי‪-‬יכולתו לעזור לכל מי שפונה‬
‫אליו‪" :‬אני עונה על הרבה שאלות בפייסבוק‪,‬‬
‫במסגרת האפשרית‪ ,‬אבל לפעמים לא מספיק‬
‫לתת מענה בצורה הזו ולצערי אין לי יכולת‬
‫לראות את כולם‪ .‬אני מנסה לקבוע תורים‬
‫אחר הצהריים‪ ,‬כשאני יודע שאני אמור‬
‫לסיים בבית החולים‪ ,‬או בסוף שבוע כשאני‬
‫לא בתורנות‪ .‬בשבוע האחרון הייתי בחופש‪,‬‬
‫ובגלל הביקוש המטורף הייתי צריך להגיע‬
‫שלוש פעמים למרפאה”‪.‬‬
‫ומה עם החיים האישיים? מתי אתה מוצא‬
‫קצת זמן לעצמך?‬
‫“להיות רופא זו עבודה של ‪ .24/7‬זאת לחלוטין‬
‫הקרבה ענקית‪ .‬כשהייתי סטודנט הפסדתי את‬
‫כל החתונות של החברים שלי‪ ,‬ממש את כולן‪,‬‬
‫ועכשיו נולדה לי אחיינית והפסדתי את הלידה‪.‬‬
‫אתה מפספס הרבה‪ .‬עשרות פעמים רציתי‬
‫לצאת עם חברים בערב‪ ,‬אבל אני פשוט עייף‬
‫ולא מסוגל‪ .‬אתה חוזר הביתה וממשיך לחשוב‬
‫על הבעיות‪ .‬רוב המטופלים בבית החולים אינם‬
‫אנשים צעירים‪ ,‬ומרבית המקרים שבהם אני‬
‫מטפל מסובכים‪ .‬מאבדים המון חולים ואתה‬
‫תמיד שואל את עצמך אם היית יכול להציל‬
‫את החיים של אותו מטופל אם היית משנה‬
‫לו איזושהי תרופה‪ .‬חוץ מזה שברפואה אתה‬
‫חייב כל הזמן ללמוד‪ ,‬צריך לקרוא את כל‬
‫המאמרים החדשים‪ ,‬הרפואה מתקדמת כל‬
‫יום ואין לזה סוף‪ .‬זה בא על חשבון החיים‬
‫שלך‪ ,‬חד וחלק"‪ .‬הדבר היחידי שהוא כן מקפיד‬
‫לעשות זה לצאת לטיולים עם כלב הבייגל‬
‫האהוב שלו‪ ,‬צ'יף‪.‬‬
‫להתמחּות בבית החולים היהודי מתייחס‬
‫גולדשטיין כאל ההזדמנות הגדולה שחיכה‬
‫וקיווה לה‪" .‬למי שלא מכיר את ההיסטוריה‬
‫של בית החולים הזה ‪ -‬הוא הוקם ב‪1756-‬‬
‫ועד לפני המלחמה הוא היה אחד הטובים‬
‫בגרמניה ובעל שם עולמי‪ .‬הוא גם היה יוצא‬
‫דופן בכך שנתן שירות רפואי בחינם למי‬
‫שלא היה לו כסף לשלם"‪.‬‬
‫לאחר החלת חוקי נירנברג היה בית החולים‬
‫היהודי אחד המקומות היחידים שבהם הורשו‬
‫יהודים מתחום הרפואה להמשיך ולעסוק‬
‫במקצועם‪ .‬צוות בית החולים חי ועבד‬
‫בתעלות תת‪-‬קרקעיות שפרושות לאורך‬
‫כשני קילומטרים מתחת לבית החולים‪ ,‬ובחלק‬
‫מהמקרים נמנע בכוונה תחילה מלהעניק‬
‫את הטיפול הטוב ביותר לחולים‪ ,‬על מנת‬
‫להציל אותם מהגורל שציפה להם במקרה‬
‫שיחלימו ‪ -‬שליחה למחנות‪ .‬ב‪ 1943-‬נשלחו‬
‫כ‪ 300-‬מאנשי צוות בית החולים לאושוויץ‪,‬‬
‫אולם כ‪ 800-‬יהודים הצליחו לשרוד במקום‬
‫עד לכניסת הצבא האדום לברלין‪.‬‬
‫"גם היום אנחנו תמיד מנסים לעשות את‬
‫המקסימום שאנחנו יכולים עבור כל אחד‪ ,‬כולל‬
‫אנשים שאין להם ביטוח"‪ ,‬מוסיף גולדשטיין‪,‬‬
‫"ומבין כ‪ 6,000-‬בתי חולים בגרמניה בית החולים‬
‫היהודי מדורג כיום במקום ה‪ .35-‬מבחינתי זו‬
‫גאווה גדולה להיות היום בין היהודים היחידים‬
‫שעובדים כאן‪ ,‬והישראלי היחיד"‪.‬‬
‫ומה לגבי העתיד? אתה רואה את עצמך‬
‫חי בגרמניה?‬
‫“אני לא רואה את עצמי חי בגרמניה‪ ,‬אני רואה‬
‫את עצמי חי בברלין‪ .‬אני עושה את ההבחנה‬
‫הזו על אותו משקל של מדינת תל‪-‬אביב‬
‫ומדינת ישראל‪ .‬וכן‪ ,‬אני לחלוטין רואה את‬
‫עצמי כאן"‪.‬‬
‫‪07‬‬
‫"לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי‬
‫מאיפה באתי"‬
‫שלי וכל האחרים‪ ,‬שלא דיברו על מה שהיה שם‪.‬‬
‫החרדים רואים את השואה כעונש משמיים‪.‬‬
‫עבדתי קשה כדי להשתחרר מהתפישה‬
‫הזאת ומתחושת האשם והפחד מהאל שהיא‬
‫מעוררת‪.‬‬
‫חרדים ואמנות‬
‫אני לא מבינה מה הבעיה של העולם החרדי‬
‫עם אמנות‪ .‬דודי היה אמן ותמיד רצה לצייר‪,‬‬
‫אבל לא הרשו לו‪ .‬רק בסוכות נתנו לו לעשות‬
‫קישוטים לסוכה‪ .‬הוא היה עובד עם גזרי נייר‪,‬‬
‫מצייר את ארבעת המינים והאושפיזין‪ ,‬מדביק‬
‫ניירות צבעוניים ויוצר שרשרות מרהיבות‪,‬‬
‫שנתלו על הסכך לשבוע‪ ,‬ואז הכל נגמר‪ .‬הוא‬
‫חיכה כל השנה לסוכות‪ ,‬המסכן‪ ,‬כדי שיוכל‬
‫להוציא לפועל את הכישרון שלו‪ .‬האמנות‬
‫מפחידה את החרדים‪ ,‬כי הם חוששים שהיא‬
‫תפתח שערים בחומות שהם בנו‪ .‬אמנות‬
‫מביאה איתה חיפוש אחר יופי ואסתטיקה‪,‬‬
‫שהיהדות החרדית מנסה לשלול‪.‬‬
‫בנימין רייך‪ ,‬שנולד למשפחה חסידית בבני ברק והיום הוא צלם ואמן רב‪-‬תחומי בברלין‪ ,‬בשיחת נפש עם דבורה פלדמן‪,‬‬
‫שנמלטה מחסידות סאטמר בניו‪-‬יורק‪ ,‬כתבה על זה רב‪-‬מכר‪ ,‬ובונה לעצמה חיים חדשים בנויקלן‪ .‬כתב וצילם‪ :‬בנימין רייך‬
‫שרלוטנבורג‬
‫קבענו בקפה גרוס בקודאם‪ .‬אני נכנס‬
‫באיחור ומנסה למצוא אותה‪ .‬האם זו‬
‫היא‪ ,‬בשיער בלונדיני ארוך ובג'ינס? דבורה‪,‬‬
‫שספרה האוטוביוגרפי ‪Unorthodox: The‬‬
‫‪Scandalous Rejection of My Hasidic‬‬
‫‪ Roots‬הופיע ברשימת רבי המכר של הניו‪-‬‬
‫יורק טיימס‪ ,‬יושבת חופשייה‪ ,‬בחולצה‬
‫דקה‪ ,‬מול בר עץ המהגוני‪ ,‬וקוראת בעיתון‬
‫מקומי‪.‬‬
‫אנחנו מתיישבים‪ .‬קפה גרוס קרוי על שמו‬
‫של האמן הדאדאיסטי ג'ורג' גרוס‪ ,‬שגלה‬
‫לאמריקה כשהמפלגה הנאצית עלתה‬
‫לשלטון‪ .‬אלא שבבית הקפה לא נשמר דבר‬
‫מרוחו הקומוניסטית‪ .‬להיפך‪ ,‬המקום הוא אחד‬
‫מסמלי הבורגנות של רובע שרלוטנבורג‪ .‬הוא‬
‫שוכן בבית קאמברלנד המיתולוגי‪ ,‬בין חנויות‬
‫מותגים כמו פראדה‪ ,‬שאנל‪ ,‬קרטיה‪.‬‬
‫מלצרית דקיקה‪ ,‬בסינר לבן מעומלן מעל‬
‫לחצאית שחורה‪ ,‬מתקרבת‪ .‬דבורה פונה אליה‬
‫בגרמנית‪ .‬אני יכול לשמוע במבטאה את שנות‬
‫היידיש הארוכות שלה בחסידות סאטמר‪.‬‬
‫עיניה הבהירות מביטות בסקרנות מאחורי‬
‫משקפיים במסגרת כהה‪ .‬אנחנו משוחחים‬
‫באנגלית‪ .‬הקפה מוגש בכוסות פורצלן של‬
‫חברת מייסן היוקרתית‪.‬‬
‫״בוא נשאיר את העבר ליום אחר״‪ ,‬אומרת‬
‫דבורה בת ה‪ .28-‬״בוא נדבר על עכשיו‪ ,‬על‬
‫ברלין‪ ,‬על הקיץ הקרב ועל התוכניות לעתיד״‪.‬‬
‫ברלין‬
‫״פה‪ ,‬בברלין‪ ,‬אני יכולה לשכוח את עברי‪.‬‬
‫מאז שהגעתי לכאן לפני כמה חודשים אני‬
‫חיה בהווה ולא בעבר‪ ,‬עד כדי כך שלפעמים‬
‫אני צריכה להזכיר לעצמי מאיפה באתי‪ .‬זה‬
‫הכוח של העיר הזו‪ .‬הסיפור שלי קטן עליה‪.‬‬
‫פה אני עוד אחת שמחפשת איך לבנות את‬
‫עצמה מחדש‪ ,‬ללא עכבות‪ .‬ברלין מאפשרת‬
‫לי את זה‪ .‬ברלין‪ ,‬העיר הלא מסודרת‪,‬‬
‫שהתפרקה וניסתה לבנות את עצמה מחדש‬
‫כל כך הרבה פעמים‪ ,‬כי הדרך היחידה שבה‬
‫היא יכולה להתקיים היא להיות עיר לא‬
‫מסודרת‪ ,‬הילדה הרעה של גרמניה‪ .‬אני‬
‫מרגישה פה בבית‪ .‬רוב הגרמנים שונאים‬
‫את ברלין המלוכלכת‪ ,‬כי אין פה אורדנונג‬
‫(סדר)‪ ,‬הסמל הגרמני‪ .‬חבל שזה לא כך בכל‬
‫גרמניה‪ .‬ברלין מכוערת ויפה בו בזמן‪ .‬אולי‬
‫זה ישתנה עם הזמן והמשקיעים החדשים‪.‬‬
‫אני מקווה שזה ייקח מספיק זמן‪ ,‬ועד אז‬
‫נמצא מקום חדש‪.‬‬
‫‪08‬‬
‫נויקלן‬
‫אני גרה בנויקלן‪ .‬אולי זו היתה בחירה‬
‫מטופשת‪ ,‬אבל אני אוהבת את האיזור שלי‪.‬‬
‫אתמול הייתי בחנות מכולת קטנה‪ ,‬שבה אני‬
‫קונה לפעמים‪ .‬הבעלים ערבי והוא משוכנע‬
‫שאני ישראלית‪ .‬בכל פעם אני צריכה לומר לו‬
‫שאני אמריקאית ולא ישראלית‪ .‬אותו הדבר‬
‫קורה לי בחומוסיה שברחוב שלי‪ ,‬ששייכת‬
‫ללבנוני‪ .‬לקח לי זמן לשכנע אותו שאני‬
‫לא מדברת עברית‪ .‬הוא הסביר לי שבאים‬
‫אליו הרבה ישראלים וחוששים לומר שהם‬
‫מישראל‪.‬‬
‫היהדות פה היא לא כמו באמריקה‪ ,‬שם זה דבר‬
‫טבעי‪ ,‬יחסית‪ .‬פה זה ממש נושא טעון‪ ,‬מלא‬
‫בחשש ובדיונים בלתי פוסקים על אנטישמיות‪.‬‬
‫חבל‪ ,‬ברלין צריכה להיות אחרת״‪.‬‬
‫קרויצברג‬
‫קבענו להיפגש שוב‪ ,‬הפעם בבר בקרויצברג‪,‬‬
‫במוצאי שבת‪.‬‬
‫אנו יורדים לתחנת הרכבת התחתית‬
‫וצועדים עם ההמון‪ .‬דבורה מתבדחת על‬
‫גרמניה והחתן הגרמני שאולי תמצא פה‪,‬‬
‫בתוך ההמון‪ .‬היא פוצחת בשיר ביידיש של‬
‫מרדכי בן דוד‪ ,‬מתחילת שנות התשעים‪.‬‬
‫אנחנו שרים יחד ומגלים ששנינו שמענו‬
‫וקיבלה התמוטטות עצבים‪ .‬מגיל חמש גדלתי‬
‫אצל סבא וסבתא‪ ,‬כי אמי היתה מאושפזת‬
‫בבית חולים לעתים תכופות ואבי לא יכול היה‬
‫לטפל בי‪ .‬יום אחד‪ ,‬כשהייתי בת תשע‪ ,‬גיליתי‬
‫את הספרייה הציבורית בשכונה הסמוכה‪.‬‬
‫הפגישה עם הספרות הצילה אותי‪.‬‬
‫התחלתי לקרוא ספרים‪ .‬קראתי בשירותים‬
‫בלילות‪ ,‬החבאתי את ספריי עמוק בארון‬
‫וקראתי כשלא ראו אותי‪ .‬בניתי לי עולם‬
‫דמיוני‪ ,‬שהתבסס על פי הספרים‪ ,‬עד שסבי‬
‫וסבתי גילו את הספרים שקראתי וזרקו‬
‫אותם‪ .‬התחייבתי להפסיק לקרוא‪.‬‬
‫עתיד‬
‫אני עובדת כרגע על כמה פרויקטים חדשים‪.‬‬
‫חוץ מספר נוסף גם סרט שאני יוצרת עם‬
‫חברת הפקה שוויצרית‪ ,‬שמתעסק בגוף‬
‫הנשי בחברות מסורתיות‪ .‬אני מראיינת נשים‬
‫מכל העולם שחיו בחברה מסורתית‪ ,‬ובודקת‬
‫את הקשר שלהן לגוף ואיך הוא השתנה עם‬
‫היציאה שלהן לעולם המערבי‪.‬‬
‫ניו‪-‬יורק‬
‫כשהייתי בת שבע‪-‬עשרה חיתנו אותי בשידוך‪.‬‬
‫זה היה סיוט‪ .‬כשנולד בני הבכור‪ ,‬אייזיק‪ ,‬הבנתי‬
‫שאני חייבת לעזוב‪ ,‬והתחלתי ללמוד בסתר‬
‫לבגרות‪ .‬יום אחד‪ ,‬כשנסעתי ללמוד‪ ,‬קרתה‬
‫לי תאונה‪ .‬הרכב שלי התהפך על הכביש כמה‬
‫פעמים ויצאתי בנס‪ .‬המחשבה הראשונה שלי‬
‫היתה שזה עונש משמיים‪ ,‬אבל אז הבנתי‬
‫שאולי זה דווקא סימן שיש לי את הכוחות‬
‫לצאת‪ .‬החלטתי שאני עושה את זה מיד‪.‬‬
‫שכרתי רכב‪ ,‬אספתי כל מה שיכולתי מהבית‪,‬‬
‫הושבתי את בני שהיה אז בן שנתיים במושב‬
‫האחורי‪ ,‬עם כל השקיות והתיקים‪ ,‬וברחתי‪.‬‬
‫"הרכב שלי התהפך על הכביש כמה פעמים ויצאתי בנס‪.‬‬
‫המחשבה הראשונה שלי היתה שזה עונש משמיים‪ ,‬אבל אז‬
‫הבנתי שאולי זה דווקא סימן שיש לי את הכוחות לצאת"‬
‫בלי סוף את התקליט של הזמר החסידי‬
‫המפורסם‪ .‬שנינו כבר היינו‪ ,‬במחשבתנו‪,‬‬
‫רחוקים מהעולם החרדי שבו נולדנו‪ ,‬חולמים‬
‫ומחכים לרגע שבו נוכל לצאת ממנו‪.‬‬
‫הלילה ארוך‪ ,‬ואנחנו כבר בשעותיו הראשונות‬
‫של יום ראשון‪ .‬אנחנו נפרדים בברכת "גוט‬
‫שאבעס"‪ ,‬שהרי על אף שהשבת שלנו נגמרה‪,‬‬
‫השבת של הגויים רק החלה‪ ,‬ואנחנו יכולים‬
‫ליהנות משני העולמות‪.‬‬
‫החלטתי לכתוב ספר על המסע שלי לחופש‪.‬‬
‫כשהספר יצא לאור‪ ,‬הוא עורר מהומה‬
‫בקהילה החרדית‪ .‬כתבו לי הרבה אנשים‬
‫שהכרתי בעבר‪ ,‬בהם מורה שלי מבית יעקב‪,‬‬
‫שהזכירה לי את ילדותי ואת הלימודים שלי‬
‫וכמה שהיא אהבה אותי‪ .‬היא בעצם ביקשה‬
‫ממני לחזור בתשובה‪ .‬מעניין שהיא זכרה כל‬
‫כך הרבה פרטים עליי‪ ,‬ואני לא זוכרת שום דבר‬
‫עליה‪ ,‬כאילו חומה של שכחה מפרידה בינינו‪.‬‬
‫ברוקלין‬
‫״הייתי ילדה בודדה‪ ,‬ללא חברים‪ .‬הייתי שונה‬
‫והיה עלי כתם של ילדה מבית הרוס‪ .‬אמי‪,‬‬
‫שהתחתנה עם אבי בשידוך‪ ,‬גילתה לאחר‬
‫הנישואין שהוא חולה נפש‪ .‬היא נשברה‬
‫צלנדורף‬
‫אני קמה כל בוקר בחמש וחצי‪ .‬בשש וחצי‬
‫אני מביאה את בני בן התשע לאוטובוס‬
‫שלוקח אותו לבית הספר האמריקאי‬
‫בצלנדורף‪ .‬אחר כך אני יושבת וכותבת‪ .‬זה‬
‫תיקון עולם‬
‫אני אקטיביסטית מטבעי‪ ,‬לא משום שבחרתי‬
‫בכך‪ .‬אני מעריצה את פרימו לוי ואת חנה ארנדט‬
‫כי הם היו אנשי רוח שניסו לשנות את העולם‬
‫ולא הסתגרו במגדל השן האינטלקטואלי‪ .‬אני‬
‫מאמינה בתיקון עולם‪ .‬כל אחד יכול לעשות‬
‫את זה‪ ,‬אפילו אם זה רק משהו קטן‪.‬‬
‫"הפגישה עם הספרות הצילה אותי"‪,‬‬
‫דבורה פלדמן‬
‫הדבר הראשון שאני עושה בבוקר‪ ,‬ואז יושבת‬
‫לאכול ארוחת בוקר וממשיכה לכתוב‪ .‬אבל‬
‫צריך לחיות בשביל לכתוב‪ ,‬וחשוב לי לצאת‬
‫כל יום מהבית‪ ,‬לקניות או כדי לפגוש אנשים‪,‬‬
‫כי כשבני חוזר אני שוב בתפקיד האימא‪.‬‬
‫אנחנו אוכלים יחד ומכינים שיעורי בית‪.‬‬
‫לאחרונה ביקשו מהילדים בכיתה שלו להביא‬
‫לכיתה תמונות משפחתיות‪ ,‬כדי ליצור לכל‬
‫אחד מעין עץ משפחתי‪ .‬זו בקשה חסרת‬
‫רגישות‪ .‬לאייזיק זה מאוד קשה‪ .‬מה הוא‬
‫יביא? תמונה של אבא שלו‪ ,‬שהוא כמעט‬
‫לא מכיר אותו‪ ,‬בשטריימל? מה הוא יגיד‪,‬‬
‫זה אבא שלי? כולם יסתכלו עליו ברחמים‪.‬‬
‫פניתי למורה שלו ואמרתי לה שאין לו ממש‬
‫קשר למשפחה שלו ושזה יהיה לו מאוד לא‬
‫נעים‪ .‬החלטנו שהוא יביא תמונות ישנות של‬
‫הסבא‪-‬רבא שלו‪ ,‬שהיה יהודי גרמני משכיל‬
‫וברח לפני השואה ברגל מביירן שבגרמניה‬
‫עם שני ילדיו‪ .‬רק אחרי המלחמה הם עברו‬
‫לאמריקה והפכו לחסידי סאטמר‪.‬‬
‫ברגן בלזן‬
‫אני קוראת הכל על השואה‪ ,‬מלבד אנטישמים‬
‫ולאומנים שעדיין חיים‪ .‬סבתא שלי שגידלה‬
‫אותי היתה ניצולת ברגן בלזן‪ .‬השואה עבורי‬
‫היא לא דבר שהיה בעבר‪ ,‬אלא משהו שחייתי‬
‫איתו והוא איתי כל הזמן‪ .‬אני שייכת לדור‬
‫פוסט‪-‬טראומטי‪ .‬שוב ושוב אני מוצאת את‬
‫עצמי חוזרת לספריו של פרימו לוי‪ .‬במוזיאון‬
‫השואה בברלין נתקלתי בפעם הראשונה‬
‫בציטוט שלו שמה שקרה יכול לקרות שוב‪ .‬זה‬
‫מה שסבתי תמיד אמרה‪ .‬התחלתי לקרוא את‬
‫ספריו ונשאבתי אליהם‪ .‬יש לי קשר רוחני מאוד‬
‫עמוק אליו‪ .‬הוא כאילו מדבר בשמם של סבתא‬
‫ישראל‬
‫אני לא מדברת עברית‪ .‬אצלנו רק הגברים‬
‫ידעו עברית‪ ,‬או יותר נכון ׳לושן קוידש׳‪.‬‬
‫לנשים לא היתה גישה לספרי הקודש ולכן‬
‫גם לא לעברית‪ .‬היהודי הישראלי שונה מאוד‬
‫מהיהודי האמריקאי‪ .‬החרדים בניו‪-‬יורק‬
‫חיים כמו במדינה נפרדת‪ ,‬שהחוק האמריקאי‬
‫לא חל עליה‪ .‬הם מדמיינים שהם חיים שם‬
‫לבד‪ .‬ניו‪-‬יורק מאפשרת להם את זה‪ .‬היא‬
‫מעדיפה את הרעיון של הפתיחות‪ ,‬של הרב‪-‬‬
‫תרבותיות‪ ,‬על החוק‪ ,‬או שפשוט יש להם‬
‫בעיות יותר רציניות לטפל בהן מאיזו כת‬
‫יהודית אדוקה‪.‬‬
‫אני נוסעת לישראל לפסח ואני מאוד‬
‫מתרגשת‪ .‬זו הפעם הראשונה שאני אהיה‬
‫בישראל‪ .‬אני חייבת ללמוד מהר עברית‪,‬‬
‫להכיר שם הרבה אנשים מעניינים‪ ,‬אולי‬
‫אפילו חתן‪ .‬תגיד‪ ,‬אפשר לנסוע שם‬
‫באוטובוס? זה לא מסוכן?״‬
‫* ספרה של דבורה פלדמן תורגם לעברית‬
‫והופיע בהוצאת כנרת זמורה‪-‬ביתן בשם‬
‫"המורדת‪ :‬מחצר סאטמר אל החופש"‪.‬‬
‫‪09‬‬
‫לא נשכח נצא לרקוד‬
‫הכוריאוגרפיה‬
‫של הדור השלישי‬
‫האחד גדל במערב גרמניה עם תחושות עזות של אשמה ובושה‪ ,‬אבל לא‬
‫הכיר יהודים באופן אישי‪ .‬השני ניסה ככל יכולתו להתרחק מאתוס השואה‬
‫הישראלי‪ ,‬אבל נמשך לנושא מזוויות מפתיעות‪ .‬ביחד ערכו הסופרים‬
‫נורברט קרון ועמיחי שלו את "לא נשכח נצא לרקוד"‪ ,‬קובץ סיפורים שבו‬
‫גרמנים וישראלים מתבוננים על עצמם ‪ -‬ואלה על אלה‪ .‬טל אלון‬
‫ה‬
‫אדם היהודי הראשון שנורברט‬
‫קרון (‪ )Kron‬הכיר באופן אישי היה‬
‫הפסיכואנליטיקאית שלו‪" .‬היה לה‬
‫שם משפחה שגרם לי לשער שהיא יהודייה‪,‬‬
‫אבל האם זה כלשעצמו לא מחשיד אותי כבר‬
‫באנטישמיות‪ ,‬לדבר על 'שמות יהודיים'?‬
‫הרגשתי שאני לא יכול לשאול אותה את‬
‫השאלה הזאת בלי לחוש אשמה"‪ .‬עמיחי‬
‫שלו‪ ,‬מצדו‪ ,‬דחה מילדות כל דבר שאמרו לו‬
‫ש"חשוב" לעסוק בו‪ ,‬כולל היסטוריה ושורשים‪:‬‬
‫"צחקתי בצפירות יום השואה ושמתי פס על‬
‫הדברים האלה"‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬שניהם יחד‬
‫חתומים על ספר ייחודי שיצא לאור במקביל‬
‫בגרמניה (הוצאת פישר) ובישראל (אפיק)‪,‬‬
‫בגרמנית ובעברית בהתאמה‪" :‬לא נשכח נצא‬
‫לרקוד"‪ ,‬קובץ סיפורים של סופרים גרמנים‬
‫וישראלים הכותבים על הארץ האחרת‪.‬‬
‫כדי להבין איך התפתחו כך הדברים‪ ,‬צריך‬
‫לחזור תחילה לסיפורים הנפרדים של השניים‪.‬‬
‫קרון‪ ,‬בן ‪ ,50‬נולד להורים שגדלו כילדים‬
‫בתקופת שלטון הנאצים‪" .‬גדלתי עם הרבה‬
‫תחושות אשמה ובושה‪ .‬אמא שלי דיברה‬
‫איתי הרבה על הנושא‪ ,‬ולקחה אותי כבר‬
‫כילד לבקר באתר ההנצחה במחנה הריכוז‬
‫דכאו‪ .‬היא מספרת שהקאתי כשיצאנו משם‪.‬‬
‫שאלות על איך זה יכול היה להתרחש ואיך‬
‫אני יכול להיות בטוח שזה לא עלול לקרות גם‬
‫לי עיצבו את האישיות שלי‪ ,‬לרבות ההחלטה‬
‫שלי לבחור במקצוע העיתונות והכתיבה"‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬בכתיבתו כסופר (בין השאר הרומנים‬
‫‪ Autopilot‬ו‪ )Der Begleiter-‬ובעיקר בעבודתו‬
‫כשדרן טלוויזיה ברשת ‪ ,ARD‬עוסק קרון רבות‬
‫בזוויות שונות של ההיסטוריה הגרמנית‪.‬‬
‫אולם למרות האינטנסיביות שבה צלל‬
‫להיסטוריה הגרמנית‪ ,‬חש קרון עד לפני כמה‬
‫שנים שהוא בעצם לא יודע דבר על התרבות‬
‫היהודית‪" .‬הדור שלי במערב גרמניה גדל על‬
‫הסיפור של גורל היהודים תחת המשטר הנאצי‪,‬‬
‫אבל על היהדות יש לנו רק קלישאות בראש‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫ובוודאי שרק מעטים בדור שלי יודעים משהו‬
‫על התרבות היהודית של היום‪ .‬ההנצחה אמנם‬
‫קיימת בכל מקום בברלין‪ ,‬אבל היהודים החיים‬
‫שגרמני ממוצע נתקל בהם הם עיתונאים או‬
‫סופרים שכותבים בעיתון"‪.‬‬
‫בסופו של דבר העז קרון להעלות את‬
‫סוגיית השם היהודי בפני הפסיכולוגית שלו‪.‬‬
‫"ניתחנו במשך חודשים את הפחד שלי מפני‬
‫אנטישמיות אפשרית שקיימת בתוכי‪ .‬והרי‬
‫בסופו של דבר גם השאיפה הפילושמית‬
‫לחוות יחסים נורמליים עם יהודים יכולה לנבוע‬
‫ממקור אנטישמי‪ .‬היה לי מאוד ברור שאני‬
‫רוצה לנסוע לישראל‪ ,‬אבל תמיד דחיתי את זה‪.‬‬
‫חששתי‪ .‬גם מהמצב הביטחוני וגם כי לא הייתי‬
‫בטוח איך אּוכל כגרמני להסתכל לישראלים‬
‫בעיניים‪ .‬תחושות האשמה והבושה שלי על‬
‫העבר היו תמיד מאוד חזקות"‪.‬‬
‫הביתה‪ ,‬לחגוג פסח עם המשפחה שלו‪ .‬הגעתי‬
‫עדיין עם תחושת חוסר הביטחון שהיתה לי‪,‬‬
‫אבל כולם קיבלו אותי בחמימות רבה ובהמשך‬
‫הביקור הכרתי עוד ועוד אנשים‪ .‬מהנקודה‬
‫הזאת היה לי ברור שלא רק שאני רוצה לבוא‬
‫שוב לתל‪-‬אביב‪ ,‬אלא שאני רוצה גם לכתוב‬
‫עליה‪ .‬מאז אני נוסע בכל שנה לישראל"‪.‬‬
‫זה המקום לחזור לצלע הישראלית בסיפור‪.‬‬
‫שלו‪ ,‬בן ‪ ,42‬סופר ("ימי הפופ"‪" ,‬הנפשיים"‪,‬‬
‫"ילדה גדולה"‪" ,‬על החתרנות")‪ ,‬מרצה‪ ,‬עורך‬
‫ומבקר‪ ,‬עשה כאמור כמיטב יכולתו להתרחק‬
‫מנושא השואה‪" .‬משני הצדדים של המשפחה‬
‫היו הרבה קורבנות‪ ,‬אבל איכשהו אני לא‬
‫מגיע לזה ואולי לא רוצה להגיע לזה‪ .‬אמא‬
‫של אבא שלי הגיעה מפולין ומכל המשפחה‬
‫רק היא נשארה‪ .‬מהצד של אמא שלי‪ ,‬האחים‬
‫והאחיות של ההורים שלה גם 'הלכו' שם‪.‬‬
‫דוד שלי יצא לאיזה מסע בטרבלינקה‪ ,‬אבל‬
‫אותי לא מעניינים דברים כאלה‪ .‬איכשהו‬
‫האנשים האלה שמתעסקים באובססיביות‬
‫בשורשים שלהם ובמשפחה שלהם תמיד‬
‫קצת עייפו אותי‪ .‬רק בעשור האחרון מצאתי‬
‫את עצמי פתאום מתעניין בנושא מזוויות‬
‫אחרות‪ ,‬יותר אינטלקטואליות‪ ,‬ופחות דרך‬
‫הסיפורים הגדולים והאתוס הממלכתי‪.‬‬
‫שלו‪" :‬לתרבות יש תפקיד בכך שהאמוציות לא הופכות‬
‫להיות פשטניות וחד‪-‬משמעיות‪ .‬משהו קורה במוח לאט‬
‫לאט‪ ,‬באופן תת‪-‬קרקעי"‬
‫ב‪ 2008-‬נפלה לחיקו של קרון הזדמנות‬
‫חד‪-‬פעמית‪ :‬נבחרת הכדורגל הגרמנית של‬
‫הסופרים‪ ,‬שבה הוא חבר‪ ,‬שיחקה בברלין נגד‬
‫נבחרת הסופרים הישראלית שזה עתה הוקמה‪.‬‬
‫בעקבות המשחק בברלין הוזמנה הנבחרת‬
‫הגרמנית למשחק גומלין בישראל‪" .‬עדיין‬
‫קיננו בי חששות וספקות‪ ,‬אבל התאהבתי‬
‫מייד בתל‪-‬אביב‪ .‬איזו עיר פנטסטית"‪.‬‬
‫אלא שהתוכנית של קרון לבלות ולהכיר את‬
‫ישראל השתבשה לחלוטין אחרי ששבר את‬
‫רגלו במשחק מול הנבחרת הישראלית‪" .‬במקום‬
‫להסתובב שכבתי כל הביקור עם גבס במלון‬
‫בכיכר דיזנגוף‪ .‬היה ברור שאני חייב לבוא שוב"‪.‬‬
‫כעבור ארבעה חודשים זה אכן קרה‪" .‬אֹורי‬
‫קרמן מנבחרת הסופרים הזמין אותי אליו‬
‫אני מגיע איכשהו לעניין הזה בלי מטענים‬
‫רגשיים‪ .‬הניסויים המדעיים שהנאצים‬
‫עשו‪ ,‬כלי הנשק שלהם‪ ,‬תפישות העולם‬
‫המיתולוגיות שלהם ‪ -‬אלה הדברים שמשכו‬
‫אותי‪ ,‬ומצאתי את עצמי הופך די אובססיבי‬
‫לנושא‪ .‬השבוע‪ ,‬למשל‪ ,‬הזמנתי שני ספרים‬
‫מאמזון ‪ -‬אחד מהם על כלי טיס מסתורי‬
‫בצורת פעמון שהנאצים התחילו לפתח ולא‬
‫הספיקו להשלים‪ ,‬והשני על התוכניות שלהם‬
‫איך לנהל את הכלכלה‪ ,‬הפיזיקה והחלל‬
‫החיצון אחרי שהם ינצחו את המלחמה"‪.‬‬
‫כשהוא נשאל איך אפשר לגדול בישראל ללא‬
‫רגשות ומטענים בקשר לשואה‪ ,‬שלו משיב‪:‬‬
‫"אני מניח שיש איזשהן אמוציות‪ ,‬אבל אין‬
‫משהו שמעכב אותי‪ .‬אני לא אומר שזו דרך‬
‫"היחסים שנוצרו לי עם ישראלים הם כל כך משוחררים ביחס לאיך‬
‫שדמיינתי שיהיו"‪ .‬קרון (משמאל) ושלו בברלין‪ .‬צילום‪ :‬כפיר חרבי‬
‫שמתאימה לכולם‪ ,‬יכול להיות שאני מקרה‬
‫אחר‪ .‬אני עברתי דרך חלופית לזו שמנסים‬
‫להתוות לך החל מבית הספר היסודי והלאה‬
‫בהקשר לגרמניה‪ .‬בתור ילד ניסו ללמד‬
‫אותי שהנאצים זה הרוע המוחלט ואנחנו‬
‫הטוב המוחלט‪ ,‬אבל לאט לאט אתה נחשף‬
‫לגרמנים אחרים‪ ,‬דרך מוזיקה וכדורגל‪ ,‬זה‬
‫איזשהו תהליך‪ .‬בתור ילד הערצתי את להקת‬
‫אלפאוויל ואת היורופופ הגרמני‪ .‬לתרבות יש‬
‫תפקיד בכך שהאמוציות לא הופכות להיות‬
‫פשטניות וחד‪-‬משמעיות‪ ,‬משהו קורה במוח‬
‫לאט לאט‪ ,‬באופן תת‪-‬קרקעי‪ .‬לא הייתי ביד‪-‬‬
‫ושם אף פעם‪ ,‬לא נסעתי לאושוויץ‪ .‬בגלל‬
‫שוויתרתי על התחנות האלה יכול להיות‬
‫שגם האמוציות שלי הלכו למקומות אחרים"‪.‬‬
‫קרון ושלו הכירו כבר באותו משחק כדורגל‬
‫גורלי בין נבחרות הסופרים של שתי המדינות‪,‬‬
‫אי שם ב‪ .2008-‬לקראת יובל החמישים ליחסי‬
‫ישראל‪-‬גרמניה הרהר כל אחד מהם בנפרד‬
‫ברעיונות לפרויקטים ספרותיים שקשורים‬
‫לנושא‪ .‬אסף גברון‪ ,‬גם הוא בנבחרת‪ ,‬חיבר‬
‫ביניהם ‪ -‬וכך נולדה האנתולוגיה‪ .‬גברון אף‬
‫כתב בעצמו לספר‪ ,‬וחוץ ממנו ומשני העורכים‬
‫משתתפים בקובץ גם שהרה בלאו‪ ,‬עידית‬
‫אלנתן‪ ,‬גלית דהן‪-‬קרליבך‪ ,‬יאיר אסולין‬
‫(שסיפורו מופיע בעמודים הבאים)‪ ,‬יפתח‬
‫אלוני‪ ,‬יפתח אשכנזי‪ ,‬ענת עינהר וליאת‬
‫אלקיים בצד הישראלי; ואלברט אוסטרמאייר‪,‬‬
‫קתרינה האקר‪ ,‬אווה מנסה‪ ,‬מרקו מרטין‪,‬‬
‫ריינר מרקל‪ ,‬מוריץ רינקה‪ ,‬שרה שטריקר ויוכן‬
‫שמידט בצד הגרמני‪.‬‬
‫"יש הרבה ספרות על ההיסטוריה‪ ,‬אבל מה‬
‫שחסר זו כתיבה עכשווית על יחסי ישראלים‬
‫וגרמנים"‪ ,‬אומר קרון‪" .‬רציתי לקרוא סיפורים‬
‫שלא מתרחשים בעבר‪ ,‬סיפורים שיכולים‬
‫לענות על השאלה איך אנחנו יכולים לרקוד‬
‫ביחד מבלי לשכוח את העבר‪ .‬היחסים שנוצרו‬
‫לי עם ישראלים הם כל כך משוחררים ביחס‬
‫לאיך שדמיינתי שיהיו‪ ,‬ולכן חשוב לי להעביר‬
‫את זה הלאה‪ .‬העובדה שהספר יוצא לאור גם‬
‫בעברית וגם בגרמנית צריכה לשמש קודם‬
‫כל כהזדמנות ליצור עוד ועוד קשרים בין‬
‫ישראלים וגרמנים"‪.‬‬
‫"כשיצאנו לדרך לא היתה לנו אג'נדה‪ ,‬חוץ‬
‫מניסיון לכוון בעיקר לכותבים מהדור‬
‫השלישי"‪ ,‬אומר שלו‪" .‬לא ידענו מה נקבל‪,‬‬
‫זה היה מעין ניסוי‪ .‬כל אחד מהכותבים עשה‬
‫את זה בדרכו‪ ,‬אם כי אני בהחלט מתחיל‬
‫להשתכנע שיש כמה מכנים משותפים לכולם‪.‬‬
‫הרבה דברים משמעותיים ורציניים הפכו‬
‫עם הזמן לקלישאות‪ ,‬אבל זה לא משנה את‬
‫העובדה שהם עדיין משמעותיים ורציניים"‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אחד המאפיינים שחוזרים באופן‬
‫מובהק בספר הוא העיסוק ביחסים בין‬
‫גרמנים וישראלים דרך יחסים אינטימיים‪.‬‬
‫"באופן טבעי‪ ,‬כשצעירים פוגשים צעירים ‪-‬‬
‫יש סקס ויש אהבה‪ ,‬זה בלתי נמנע"‪ ,‬אומר‬
‫שלו‪" .‬ומכיוון שאחת התימות המרכזיות‬
‫העולות מהספר היא שהשינוי מתחיל ביחסים‬
‫הבין‪-‬אישיים‪ ,‬ואחר כך זולג לתרבות‪ ,‬ואחר כך‬
‫לפוליטיקה ‪ -‬יוצא שלסקס יש תפקיד חשוב‬
‫בשינוי התודעתי של הדור השלישי"‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אירועים בברלין לרגל השקת הספר‬
‫ב‪ 12-‬באפריל ייערכו במוזיאון היהודי שני‬
‫פאנלים בהשתתפות כמה מהכותבים‬
‫הישראלים והגרמנים בספר‪ .‬הפאנל הראשון‬
‫(‪ )15:30‬יעסוק ב"תרבות פופולרית וספרות‬
‫עכשווית‪ :‬לזכור את השואה בין השורות"‪,‬‬
‫והפאנל השני בקשרים בין התרבות‬
‫הפופולרית לפוליטיקה (‪.)17:30‬‬
‫ב‪ 13-‬באפריל החל מ‪ 20:00-‬יתקיים אירוע‬
‫גדול ב‪ RADIALSYSTEM V-‬שיתחיל גם‬
‫הוא מפאנל ובהמשך יגלוש לקטעי מחול של‬
‫ניר דה וולף‪ ,‬הופעה של הלהקה ‪Mouth‬‬
‫‪ and Foot‬ולבסוף מסיבה עם ‪DJ Doctor‬‬
‫‪.Plesman‬‬
‫לפרטים נוספים‪dontforgetdance.com :‬‬
‫‪11‬‬
‫לא נשכח נצא לרקוד‬
‫בורחים ‪ /‬יאיר אסולין‬
‫‪.1‬‬
‫כשעמדנו שם‪ ,‬מחוץ למקום ההוא עם הווילונות האדומים והחלון הרחב‬
‫והתמונות הגדולות המטושטשות של אנשים השקועים אחד בתוך השני‪,‬‬
‫מחובקים‪ ,‬לפותים‪ ,‬קיווינו שהוא לא יראה אותנו‪ .‬קיווינו שלא יקלוט אותנו‬
‫מגניבים מבטים קצרים אל תוך החלל‪ .‬חבר שלנו קרא לו כמה ימים קודם‬
‫לכן‪ ,‬רגע לפני שפגשנו אותו לראשונה‪" ,‬בוהמיין של המאה העשרים ואחת"‪.‬‬
‫כשהוא אמר את זה אז‪ ,‬במטבח הצר שלו‪ ,‬זה הצחיק אותנו‪ .‬עכשיו בעיקר‬
‫היינו עסוקים בעובדה שכבר אין לנו יותר על מה לדבר אחד עם השני‪.‬‬
‫זה היה רק אמצע ספטמבר ‪ -‬ועל אף שהייתי לבוש במעיל ג'ינס וצעיף‬
‫אדום‪ ,‬ועל אף שבאותו יום היה חם מאוד ונאלצתי לקפל את החולצה כל‬
‫חמש דקות ונשבעתי שלא אלבש יותר את החולצה הזאת בימים שיש‬
‫בהם סיכוי לשינוי פתאומי במזג האוויר‪ ,‬ועל אף שפעם כשגרנו פה לא היינו‬
‫מתרגשים בכלל מקור כזה ‪ -‬הרחוב היה קר‪ .‬קור חודר‪ ,‬כאילו מישהו קילף‬
‫ממך את העור‪ ,‬כאילו מישהו שם לך עשרים קוביות קרח בתוך התחתונים‪.‬‬
‫שנינו קפצנו קפיצות קטנות במקום כדי להתחמם‪ ,‬כדי לא לעמוד בשתיקה‬
‫הזו בינינו‪ .‬אחת לכמה שניות הוא הוציא לאוויר סילוני עשן סיגריות מהול‬
‫באדים של קור‪ .‬הסיגריה היתה תקועה לו כמעט במרכז הפה‪.‬‬
‫כבר היינו במקום אחר בחיים שלנו‪ ,‬לא כמו אז‪ ,‬כשגרנו פה‪ .‬ידענו הרבה‬
‫יותר טוב מה אנחנו רוצים ולאן אנחנו רוצים להגיע‪ .‬ידענו מה שקר‪ ,‬מה אמת‪,‬‬
‫ומה סתם חלומות מהסוג שכשאתה מתקרב אליהם אתה מגלה שהם כלום‪.‬‬
‫ידענו‪ ,‬לפחות חשבנו ככה‪ .‬הנסיעה הזו באה ממקום שונה‪ ,‬עייף יותר‪ ,‬הרבה‬
‫יותר כבד‪ .‬הלב כבר לא דפק כשעלינו על הרכבת מנמל התעופה לעיר‪ .‬במובן‬
‫מסוים‪ ,‬מהרגע שנחתנו רציתי שכל הנסיעה הזו כבר תיגמר‪ ,‬שנהיה אחרי‪ .‬לא‬
‫יכולתי לא לנסוע‪ ,‬אבל גם לא רציתי יותר מדי להיות שם‪.‬‬
‫מחוץ למועדון עמד השומר‪ ,‬מעשן גם הוא‪ ,‬מתבונן באופק כאילו עוד רגע‬
‫יתגלו לפניו האורות של ניו‪-‬יורק‪ .‬אגב‪ ,‬יומיים אחר כך אותו שומר יחשוב‬
‫שאנחנו ערבים ויתקע בנו מבט יבש ויגיד ש"זו מסיבה סגורה" ושאי אפשר‬
‫להיכנס ושאנחנו "צריכים ללכת"‪ ,‬ויחצוץ בגוף הגדול שלו בינינו לבין הפתח‪.‬‬
‫אנחנו נרגיש את ההרגשה הזו שאדם זר מרגיש במקום שהוא לא עד הסוף‬
‫"המקום שלו"‪ ,‬וכן‪ ,‬לא משנה כמה גרנו כאן וכמה הסתובבנו ברחובות‬
‫האלה וכמה אנחנו מספרים לאנשים על חנות הדיסקים ההיא ליד הנהר‬
‫שאפשר לקנות בה דיסקים של מוזיקה קלאסית או ג'ז ביורו אחד‪ .‬ולא‬
‫משנה גם כמה אנחנו נזכרים בקפה ההוא שהיינו יושבים בו לא מעט מול‬
‫הבניין של הקהילה היהודית או בפאב ההוא שהיו מנגנים בו ג'ז כל ערב‪.‬‬
‫הבוהמיין‪ ,‬שעמד עכשיו בתוך החלל האדום‪ ,‬יגיד לנו אחר כך שלא הכניסו‬
‫אותנו כי לבשתי את הצעיף האדום שנראה קצת כמו כאפייה‪ ,‬וינסה להסביר‬
‫לנו למה זה הגיוני לגמרי שהגרמני הממוצע לא ירצה ערבי במסיבה שלו‪.‬‬
‫אחר כך הוא יגיד שזה כי הם פוחדים שהערבים סוחרים בסמים ושהם‬
‫"עושים בעיות באופן כללי"‪ ,‬כי‪" ,‬אתם יודעים‪ ",‬הוא יגיד לנו‪" ,‬הם הרבה יותר‬
‫אגרסיבים ממני ומכם"‪ .‬אחר כך הוא יבחן את פני ויגיד בחיוך דק כמו חוט‬
‫תפירה‪" ,‬אתה באמת נראה קצת טורקי"‪ .‬אנחנו נעוות את הפנים בבת אחת‪,‬‬
‫או אולי בעצם רק נחייך בהכנעה‪ .‬אחר כך אולי אפילו נרגיש קצת גאווה‬
‫כשהוא יחזור ויגיד ש"הם יותר אגרסיביים ממני ומכם" וידגיש את ה"מכם"‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫כי הרי גם אנחנו בתוכנו חשבנו‪ ,‬אולי‪ ,‬שאנחנו יותר טובים מהם וגם‬
‫אנחנו בעצם נעלבנו‪ ,‬אולי‪ ,‬מזה שהוא חשב שאנחנו ערבים‪ ,‬ומה שהוא‬
‫בעצם אמר לנו זה שבמהות שלנו הוא היה מכניס אותנו‪ ,‬או כמו שהוא‬
‫קרא לזה אחר כך "טעות אומללה"‪.‬‬
‫בלילה‪ ,‬על הספה בחדר העבודה של החבר שמארח אותנו‪ ,‬אחשוב‬
‫על זה‪ ,‬אחשוב על המצב הזה שבו הוא כאילו נתן לנו אישור שאנחנו‬
‫בסדר‪ ,‬שאנחנו כמוהו‪ ,‬שהקריטריון הוא שאם אנחנו דומים לו אז מותר‬
‫לנו להיכנס ואם לא‪ ,‬אז לא‪ .‬כשאחשוב על זה יציפו אותי אותן תחושות‬
‫מפעם‪ ,‬כשהייתי מדמיין נקמות קטנות והולך לישון עם חיוך של ניצחון‬
‫מדומה‪ .‬עכשיו אני חושב שכל ניצחון הוא מדומה‪.‬‬
‫"כאילו אין היסטוריה‪ ",‬הוא יגיד לי יום אחרי‪ ,‬כשנלך לשתות בירה באיזה‬
‫פאב שמנגנים בו ג'ז כל ערב‪" ,‬כאילו‪ ...‬אתה יודע‪" "...‬אני יודע"‪ .‬ובכל‬
‫מקרה‪ ,‬כל ההתרחשות הזו עם השומר והכניסה וכל זה תהיה רק בעוד‬
‫יומיים‪ ,‬ובעצם שלושה ימים לפני שניסע חזרה הביתה מהביקור התקופתי‬
‫שלנו בעיר הזו שגרנו בה כמעט שנה ושמצאנו בה הרבה דברים שהגדירו‬
‫אותנו‪ ,‬ושהוא כתב בה את הרומן הראשון שלו ואני בפעם הראשונה‬
‫למדתי לעומק מיסטיקה יהודית‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫ובינתיים‪ ,‬בחוץ‪ ,‬ברחוב הראשי ההוא‪ ,‬כשעמדנו ליד דלת הכניסה הגדולה‪,‬‬
‫המסיבית‪ ,‬כמו בטירות שאהבתי לבנות בלגו או כמו במועדון תל‪-‬אביבי‬
‫שלא נכנסתי אליו ‪ -‬כי ידעתי שעל אף שנסעתי יותר משעתיים ברכבת‬
‫ועל אף שחודש לפני כבר דיברנו עליו ועל מה שנעשה שם ‪ -‬לא באמת‬
‫יכולתי להיכנס‪ ,‬ורק הסתובבתי ליד דלת העץ ההיא שוב ושוב עד שהלכתי‬
‫משם ואחר כך הקאתי ליד איזה עץ בחצר של בניין דירות לבן‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬כשעמדנו שם‪ ,‬הסתכלנו בזהירות על רחבת הריקודים‪ .‬רק‬
‫זוג אחד‪ ,‬מבוגר‪ ,‬בסביבות הארבעים וחמש‪ ,‬זז בעייפות‪ .‬האישה‪ :‬בלונדינית‪,‬‬
‫כבדה‪ ,‬הבעה של טמטום בעיניים‪ .‬האיש‪ :‬גבוה‪ ,‬שפם דק‪ ,‬שיער צבוע‬
‫בצבע דובדבן‪ .‬הסתכלתי עליהם וסיפרתי לעצמי שזה בטח רומן‪ ,‬שהם‬
‫בטח מאהבים‪ ,‬שאין סיכוי שהם נשואים‪ ,‬שאין סיכוי שהם ישנים ביחד כל‬
‫לילה באותה מיטה כבר עשרים שנה‪ .‬אחר כך חשבתי שאם היו נותנים‬
‫לאישה לזהות את ריחות הגוף שלו‪ ,‬אין סיכוי שהיא היתה מצליחה‪ .‬הם כאן‬
‫בעיקר בשביל "הכיף"‪ ,‬חשבתי‪ ,‬בשביל החופש‪ ,‬בשביל הבריחה מהחיים‬
‫האמיתיים‪ ,‬המסריחים‪ ,‬בשביל הבריחה מהילדים‪ ,‬מהמחזוריות הקודחת‪,‬‬
‫ממחשבות על כסף‪ ,‬על "העתיד"‪ ,‬על המוות‪ .‬כאילו באמת אפשר לברוח‪,‬‬
‫חשבתי‪ .‬כאילו יש ניסיון יותר פתטי מהניסיון למצוא לאיזה זמן מישהו‬
‫זר ולדמיין איתו חיים אחרים‪ .‬כאילו יש שאלה שחוקה יותר‪ ,‬מטומטמת‬
‫יותר‪ ,‬מהשאלה מה היה קורה אם‪ .‬כאילו יש מישהו שלא מהרהר בשאלה‬
‫הזו אחת לכמה זמן‪ .‬כאילו יש לאדם יכולת לברוח מעצמו עד כדי כך‪.‬‬
‫כשסיפרתי לו על המחשבה שלי‪ ,‬הוא פלט עוד סילון עשן ואמר שבני אדם‬
‫בורחים מעצמם‪ ,‬מהחיים שלהם‪ ,‬כל הזמן‪ ,‬שהיכולת לחיות באשליה היא אחת‬
‫היכולות הכי חשובות‪ .‬שבלי זה כולם היו תוקעים לעצמם כדור בראש‪ .‬אחר‬
‫כך הוא הוסיף שכל העניין בחיים האלה‬
‫זה איך לייצר אשליות‪ .‬ככל שהאשליה‬
‫יותר אמינה‪ ,‬שלמה‪ ,‬ככה החיים יותר‬
‫מאושרים‪" .‬בשביל זה אנשים הולכים‬
‫לסדנאות כתיבה"‪ ,‬הוא אמר וצחק‪ .‬אחר‬
‫כך הוא הוסיף שממילא אין הבדל בין‬
‫החיים האמיתיים ללא אמיתיים‪ ,‬כי שום‬
‫דבר לא באמת אמיתי‪ ,‬כי אנחנו יצורים‬
‫סגורים‪" .‬סובייקטים"‪ ,‬הוא קרא לזה‪" .‬אני‬
‫חושב ‪ -‬אני קיים"‪ .‬אחר כך הוא הוסיף‪,‬‬
‫"ומה איתך? אתה לא?"‬
‫האם כל הנסיעות האלה שלנו לגרמניה‪,‬‬
‫עם הגרמנית הרצוצה והז'קטים האלה‬
‫ומשקפי השמש והספרים והחיבה‬
‫הזו לוואגנר הן לא בריחה מהמקום‬
‫שלנו? האם כל הדברים האלה הם לא‬
‫בעצם התנכרות לזיעה ולחום ולדיבור‬
‫הישראלי‪ ,‬ולהורים שאוהבים אותנו‬
‫כל כך‪ ,‬ולמצב הפוליטי‪ ,‬ולמיליוני‬
‫אנשים נטולי אזרחות‪ ,‬ולאוטובוסים‬
‫מתפוצצים‪ ,‬ולנשים שאהבנו‪ ,‬ולקדוש‬
‫כרי‬
‫כת‬
‫ה‬
‫ספר‬
‫ברוך הוא? משחקים אותה כאילו‬
‫בעברית‬
‫אמא שלנו שרה לנו אריות מאופרטות‬
‫זולות כשהיינו ילדים‪ ,‬כאילו המיתולוגיה שלנו היא המיתולוגיה שלהם‪ ,‬כאילו‬
‫יום העצמאות שלהם מזיז לנו את הפינה של האצבע‪.‬‬
‫כשעמדנו שם וקיווינו שהוא לא יראה אותנו‪ ,‬שהוא לא יקלוט אותנו פתאום‬
‫ויֵצא החוצה‪ ,‬כשעמדנו ככה‪ ,‬והוא המשיך להוציא עשן‪ ,‬מדליק סיגריה אחרי‬
‫סיגריה‪ ,‬חשבתי לעצמי שהוא צודק‪ ,‬שאנחנו‪ ,‬אני והוא‪ ,‬בורחים‪ ,‬כל הזמן‬
‫בורחים‪ .‬גם כשאנחנו לא בורחים אנחנו בורחים‪ .‬הרי מה יש לנו בעיר הזו? מה‬
‫יש לנו עם האנשים האלה‪ ,‬עם השפה הזו‪ ,‬עם המבטים האלה המיתממים‪ ,‬עם‬
‫הזעם הדחוס כל כך? ואולי בכל זאת יש? הרי אנחנו פה‪ .‬שוב ושוב‪ ,‬פעם בחצי‬
‫שנה‪ ,‬כמו שעון‪ .‬ולא‪" ,‬כיף" אף פעם לא הזיז אותנו כל כך רחוק‪.‬‬
‫הבוהמיין של המאה העשרים ואחת היה שקוע בעמדה שלו מול הרחבה‬
‫הריקה‪ .‬כמה ימים קודם דיברנו איתו על כל מיני עניינים רגילים‪ ,‬החל‬
‫בפוליטיקה וכלכלה והיסטוריה וכלה במוזיקה ובמסיבות‪ ,‬והסכמנו בינינו‬
‫שיש בו משהו נחמד והוא סיפר לנו שהוא שותה רק יין ישראלי ושהוא‬
‫מחפש במיוחד בכל מינכן חנויות שמוכרות יין ישראלי ושזה היין הכי טוב‬
‫ושבכלל ישראל מושכת אותו מאוד‪ .‬בת הזוג של הבוהמיין ישבה לו על‬
‫הברכיים‪ .‬הוא ליטף לה את הגב והיא פלטה צחוקים קצרים והסתכלה‬
‫עליו במבט לא ברור‪ .‬גם הוא הסתכל עליה בחצי עין‪ ,‬כאילו בביטול‪.‬‬
‫כבר ראיתי אותו פעם כשמישהו ניסה לגעת בחברה שלו ‪ -‬ברחנו אז שלושתנו‬
‫אחרי שהוא ניפץ בקבוק בירה על הרצפה‪ .‬עכשיו‪ ,‬מאחורי העמדה‪ ,‬הבוהמיין‬
‫נענע את הבלורית הדקה והכל כך מדויקת שלו לפי הקצב של המוזיקה‪ .‬הוא‬
‫היה לבוש בחליפה אדומה עם עניבה שחורה דקה‪ ,‬מוקף בתקליטים ישנים‬
‫ודיסקים של מוזיקת פופ משנות השמונים‪ ,‬מוזיקה שאנשים כבר כמעט לא‬
‫שומעים היום‪ .‬אם אנשים בכלל עוד שומעים‬
‫מוזיקה‪ ,‬חשבתי‪ ,‬אם אנשים שומעים ממש‪,‬‬
‫מקשיבים‪ ,‬כמו פעם‪ ,‬כמו שהאח הגדול שלי‬
‫היה שומע‪ :‬אותו שיר שוב ושוב אולי אפילו יום‬
‫שלם בניסיון לשקוע אל תוך הצלילים‪ ,‬אל תוך‬
‫העולם שהם יוצרים‪ ,‬עם נכונות לזרוק הכל‬
‫לעזאזל בשביל רגע כזה שבו אתה והצלילים‬
‫והקול של הסולן והמילים והקצב והעולם‬
‫הופכים לאחד‪ .‬הרגע הזה שבו הרגליים שלך‬
‫עולות קצת מעל הרצפה‪ .‬הרגע הזה שבו נדמה‬
‫לך שאם היית נוגע עכשיו במשהו הוא היה‬
‫הופך לזהב‪.‬‬
‫ואנחנו‪ ,‬כשעמדנו שם‪ ,‬באמת קיווינו שהוא‬
‫לא ישים לב‪ .‬באמת קיווינו שהוא יהיה שקוע‬
‫במוזיקה שלו‪ ,‬מצמיד אוזנייה אחת לאוזן‪,‬‬
‫מתכנן את המעברים בין השירים‪" .‬המעברים‬
‫זו האמנות האמיתית"‪ ,‬הוא אמר לנו כמה ימים‬
‫קודם לכן‪ ,‬כשהוא בא אל החבר המשותף‬
‫שלנו‪ ,‬ואותו חבר אמר עוד לפני שהוא הגיע‪,‬‬
‫שהוא "שבור לב" ושחברה שלו עזבה אותו‬
‫אחרי עשר שנים ושהוא בטח יבוא שיכור‪.‬‬
‫אחר כך הוא הוסיף שהוא כבר כמה ימים‬
‫שיכור ברצף‪ .‬אמר שהוא היה חייב להזמין אותו‪ ,‬וביקש שלא ניפגע‬
‫ושהוא מרוסק ושאולי הוא יעשה סצנה כי לפעמים הוא עושה סצנות‬
‫מוזרות כשהוא שיכור‪ .‬אחר כך הוא משך בכתפיים כשהחבר שלי‬
‫השמיע סוג של נחירה‪ .‬אחר כך הוא תקע בנו עיניים שואלות‪ ,‬כאילו‬
‫רוצה לדעת אם קיבלנו את ההסבר ושקע אל תוך המטבח הקטן‬
‫שהסריח מסיר שעמד בכיור לפחות שבוע‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬בחדר‪ ,‬כשאני כותב‪ ,‬אני נזכר בו‪ ,‬בבוהמיין ההוא של המאה העשרים‬
‫ואחת‪ ,‬עומד על השולחן וצועק כמה הוא אוהב את ישראל ואת היהודים‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫נכון‪ ,‬הוא הזמין אותנו לבוא ולשמוע‪ .‬נכון‪ ,‬הוא אמר שיהיה נחמד‪ ,‬שכדאי‪,‬‬
‫שיש אווירה נעימה במקום הזה‪ .‬הוא אמר שזה בשום אופן לא מועדון‬
‫חשפנות‪ ,‬שזה מועדון ריקודים רגיל לגמרי‪" ,‬כמו שיש לכם בישראל"‪.‬‬
‫אמרתי לו שאני איש של פאבים‪ ,‬לא של מועדונים‪ .‬אולי רציתי להרשים‬
‫אותו‪ ,‬לשבור במשהו את קצה החיוך שהיה תקוע לו בזוויות הפה‪ ,‬לגרד‬
‫במשהו את העיניים הקפואות‪ ,‬את הבלורית המוקפדת‪ ,‬זו שעושה‬
‫רעידת אדמה לביטחון העצמי שלך‪ .‬הוא רק חייך‪ .‬החבר שלנו אמר‬
‫שעם כמות מספיקה של אלכוהול‪ ,‬כל אחד הוא טיפוס של מועדונים‪.‬‬
‫הבוהמיין נהם "אה‪-‬אה" ותקע את המבט בחלון שהיה מאחורינו‪.‬‬
‫לרגע אחד בשיחה ההיא‪ ,‬בימים האלה שאחרי‪ ,‬הוא הצית את דמיוני;‬
‫התיאור הזה שלו ‪ -‬השיער הדק‪ ,‬העיניים הקפואות‪ ,‬השבריריות הכל כך‬
‫קשיחה‪ .‬גם עכשיו‪ ,‬כשאני כותב עליו‪ ,‬על הלילה ההוא‪ ,‬על זה שהסתכלנו‬
‫עליו מבעד לחלון מרגישים את הכאב הזה שממלא את חלל הבטן ‪‬‬
‫‪13‬‬
‫לא נשכח נצא לרקוד‬
‫בורחים ‪ /‬יאיר אסולין‬
‫… המשך‬
‫כשאתה רואה משהו עלוב ‪ -‬גם עכשיו אני לא‬
‫מרגיש משהו מיוחד‪ .‬ובכל זאת אני כותב‪ ,‬היד‬
‫רצה קדימה כדי לתאר איך כשהוא ראה אותנו‬
‫פתאום‪ ,‬ברחוב‪ ,‬הוא סימן לנו משהו עם הראש‪,‬‬
‫הצמיד את האוזניות לאוזן אחת‪ ,‬לחץ על איזה‬
‫כפתור ובתנועה חדה יצא החוצה‪ ,‬עוקף את זוג‬
‫המבוגרים שזז על הרחבה‪.‬‬
‫המילה הראשונה שלו היתה‪" :‬זהו"‪ .‬אחר כך‬
‫הוא הוסיף שהיא עזבה סופית באותו יום‪ ,‬שהיא‬
‫עוברת לווינה ואחר כך אולי תעבור לפריז או‬
‫אולי אפילו לרוסיה‪ .‬העבודה שלה זו עבודה כזו‬
‫של קפיצות ממקום למקום‪" .‬העולם היום הוא‬
‫עולם של קפיצות ממקום למקום‪ ,‬ככה זה‪ ,‬היא‬
‫לא יכולה להישאר במקום אחד"‪.‬‬
‫ביקורת ‪ /‬יעל אלמוג‬
‫הנער הישראלי מירושלים שהאישה‬
‫הארורה ההיא פיתתה ואז רצחה‬
‫אותו בדרך לרמאללה‪ .‬חשבתי על‬
‫ההתרגשות שבטח מילאה אותו‪ ,‬על‬
‫הציפייה לטלפון ממנה‪ ,‬על החשש‪,‬‬
‫על ההשתוקקות‪ ,‬על ההדחקה‪.‬‬
‫ליד הסכין שמתי תפוז‪ ,‬שקית‬
‫קטנה עם סכין עטופה בנייר סופג‬
‫ותפוז‪ ,‬למקרה ששוטר יעצור אותי‪.‬‬
‫"כבר לא יהיו לי ילדים"‪ ,‬הוא אמר‬
‫פתאום‪" .‬השלמתי עם זה‪ .‬פעם לא‬
‫רציתי‪ ,‬עכשיו פספסתי"‪ .‬הוא משך‬
‫את השפתיים שלו קדימה ואז כאילו‬
‫בלי שום הקשר קרץ לעברנו‪ ,‬כאילו‬
‫ניסה לשבור את הקרח‪ .‬שתקנו‪" .‬זה לא‬
‫ייאמן"‪ ,‬אחד מאיתנו אמר לשני בעברית‪.‬‬
‫הבוהמיין חזר פנימה‪ .‬דרכנו לו על הנפש‬
‫בנעליים מחורצות‪ .‬הכאב היה ניכר‪.‬‬
‫אחר כך הוא אמר שכבר שבועיים הוא ישן על‬
‫הספה ושנשבר לו הגב‪" .‬הלילה אני סוף סוף‬
‫חוזר למיטה שלי"‪ ,‬אמר וכאילו חייך‪ .‬ראיתי‬
‫איך הבטן שלו עלתה וירדה מרוב כאב ואיך‬
‫עווית קטנה בצד העין ‪ -‬עווית שהבחנתי בה‬
‫"הם איתי"‪ ,‬הוא אמר לשומר באיזה‬
‫כרי‬
‫כת‬
‫ה‬
‫ספר‬
‫בג‬
‫רמנית‪ ,‬ש‬
‫כבר בפעם הראשונה שנפגשנו ‪ -‬משתלטת‬
‫חוסר חשק מופגן‪ .‬השומר הנהן אלינו‬
‫עוצבה על ידי אביטל יומדין‬
‫בהשראת השער שי‬
‫צרה לגיליון שפיץ הראשון‬
‫עליו‪ ,‬ואיך הוא‪ ,‬שכנראה מודע לעווית הזו‪,‬‬
‫עם הראש‪ .‬והוא הזמין אותנו למשקה‪.‬‬
‫מצמיד אליה את האצבעות הארוכות שלו‪,‬‬
‫"חוזרים למשחק"‪ ,‬הבוהמיין כמעט צעק‬
‫מנסה לחנוק אותה‪ .‬שאלתי אותו אם הוא שלם עם זה‪ .‬הוא אמר שלא ומזג לעצמו כוס יין ישראלי כשר שקנינו לשבת במחיר מופקע ושתה‬
‫הוא זה שהחליט לעזוב‪ ,‬שהוא ִ‬
‫מצדו גם היה מביא איתה ילדים‪ .‬שאלתי אותה בלגימה אחת‪.‬‬
‫אותו מה יש לו בעיר הזו‪ ,‬שייסע איתה‪ ,‬שהרי זה מה שהיא רוצה ממנו‪,‬‬
‫שיגיד לה שהוא הולך איתה לאן שהיא הולכת‪ .‬הוא רק שתק וכיווץ את מדי פעם אני מדמיין אותו‪ ,‬עם הפפיון האדום שלו‪ ,‬עם האוזנייה צמודה לראש‪,‬‬
‫השפתיים‪ .‬לרגע הוא נראה לי כמו איזה מרצה מהאוניברסיטה שפעם עם השיער הזה שנמצא תמיד באותה נקודה‪ ,‬ואני לא מרגיש כלפיו שום דבר‪.‬‬
‫באמצע שיעור השתתק לכמה שניות‪ ,‬אולי אפילו דקה והסתכל אל החלון‪ .‬גם עכשיו‪ .‬גם כשאני חושב עליו זרוק באיזו דירה מעוצבת‪ ,‬על הספה‪ ,‬ממלמל‬
‫גם אז חשבתי‪ ,‬בדיוק כמו שחשבתי כשעמדתי מולו‪ ,‬שזו הצגה‪ .‬כאילו הוא לעצמו שירים של זמר פולק אוסטרי שספק התאבד בגיל שלושים ושלוש‪.‬‬
‫שוקע עכשיו בעולם אחר‪ ,‬כאילו הוא מנסה להקשיב למשהו‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫אחרי השתיקה הזו הוא אמר שמינכן זה המקום שלו‪ .‬שאין לו לאן לנסוע‪ .‬ורציתי לסיים את הסיפור הזה עם "בום"‪ ,‬עם כדור בראש‪ ,‬עם אדם על‬
‫שפה הם הכירו ופה הם צריכים להישאר‪" .‬זה ההיגיון"‪ ,‬הוא אמר‪ .‬אחר כך הוא חבל באמבטיה‪ ,‬עם קולות חריקה‪ ,‬עם ההבנה שכל בריחה היא חזרה אל‬
‫סינן בבוז את המילה "רומנטיקה" והוסיף שזה הערב הראשון זה יותר משבוע המקום שממנו יצאת‪ .‬ורציתי לסיים את הסיפור עם אחרי המסיבה‪ ,‬עם‬
‫שהוא לא שיכור‪ .‬שתקנו‪ .‬החבר שלי שאל אותו בן כמה הוא‪ .‬בעוד חודשיים אחרי ששתינו‪ ,‬והלכנו יחד לכיוון הדירה והוא נעצר פתאום והתחיל לבכות‬
‫הוא יהיה בן ארבעים‪ .‬הוא לא נראה בן ארבעים‪ .‬אפילו לא בן שלושים וחמש‪ .‬ואפילו אז לא הרגשתי שמשהו זז בו‪" .‬כמו מכונה שמוציאה מים מחורים‬
‫לכל היותר הוא נראה מהבחורים האלה בראשית שנות השלושים שלהם‪ ,‬כחולים"‪ .‬והוא היה עצוב‪ .‬בשבילו עצב זה להוציא מים מחורים כחולים‪ .‬זה‬
‫אלה שיש להם עוד קצת חמצן בבלון‪ ,‬אלה שעוד אוחזים בחוט משני הקצוות‪ .‬לא מלוח‪" .‬ומה זה עצב בשבילך?"‬
‫כשהוא אמר שהוא בן ארבעים השתתקנו במכה‪ .‬הסתכלנו אחד על השני‪.‬‬
‫אחר כך הסתכלנו עליו‪ ,‬בחליפה המחורבנת הזו עם הפפיון האדום והשיער‬
‫הזה והשפתיים הדקות והמבט הזה והציניות והקור‪ .‬כאילו ראינו מולנו את‬
‫המוות‪ .‬את הסוף‪ .‬את הריק הגדול‪ .‬פתאום חשבתי על מישהי שהכרתי‬
‫כשעוד גרתי בעיר הזו‪ .‬נזכרתי איך פעם נסענו לראות תערוכה בעיר אחרת‬
‫ולקחתי איתי סכין עטופה בנייר סופג‪ .‬כל הזמן ההוא איתה חשבתי על‬
‫‪14‬‬
‫ורציתי לתאר איך החבר שלנו‪ ,‬זה שאירח אותנו‪ ,‬משך את השפתיים שלו‬
‫קדימה ותקע בנו מבט כדי לוודא שהכל בסדר‪ ,‬ששום סדר מהותי לא נשבר‪,‬‬
‫שאפשר לנגב ולהמשיך הלאה‪ .‬שניסע ונחזור שוב‪ .‬שהזמן לא באמת יעשה‬
‫לו קמטים קטנים מתחת לעיניים‪ .‬אלא שאנחנו כבר לא מדברים כמו שהיינו‬
‫מדברים פעם‪ ,‬ואנחנו כבר לא מצליחים לחרוג ממה שאנחנו‪ .‬ונכון לעכשיו‬
‫אנחנו לא מצליחים לראות את מה שלא ניתן‪ .‬וכמעט גם לא את מה שניתן‪.‬‬
‫העיסוק האובססיבי בדעות קדומות מתוך הניסיון להימנע מהן‬
‫בקובץ הסיפורים "לא נשכח נצא לרקוד" חוזרת ועולה השואה מתח מיני בין גרמנים לישראלים‪ .‬שני הצדדים מלאי סקרנות לגבי‬
‫באופן עיקש כמעט בכל רגע ורגע‪ .‬אלא שבמקום חרדה‪ ,‬אי‪ -‬הצד השני‪ ,‬ותחושת הכפרה והצדק ההיסטורי הופכת את הסקס‬
‫הנוחות שמעלה מלחמת העולם השנייה בגיבורים הופכת לחומר (הפוטנציאלי או הממשי) בין הצדדים לכמעט רוחני באופיו ‪ -‬כמו‬
‫ממריץ שמאפשר להם להמשיך באורח החיים שלהם‪ :‬לפלרטט‪ ,‬בסיפור "וופרטל‪-‬ווהווינקל" (אסף גברון)‪ ,‬שבו ביקור בעיירה קטנה‬
‫לבלות‪ ,‬לטוס בין תל‪-‬אביב לברלין ובחזרה וכיוצא בזה‪ ,‬על אף חוסר מוביל את הגיבור לסקס "הטוב ביותר" שחווה‪ ,‬ומסתיים בסצנת‬
‫התכלית של הפעולות הללו‪ .‬במקום שהשואה תהפוך כתיבת שירה התגלות דתית ממש‪.‬‬
‫לחסרת משמעות‪ ,‬היא הופכת בעולם פוסט‪-‬מודרני לסיבה לכתוב הישראלים המבקרים בגרמניה נשאלים בחשש אם הם אוכלים‬
‫שירה‪ ,‬דווקא מכיוון שעולם כזה נזקק לספרות הנכתבת מתוך חזיר‪ ,‬בשעה שהוא מונח לפניהם‪ ,‬ונתקלים בסקס מוחצן ובסטיות‬
‫הציפייה שתהיה חסרת משמעות‪ .‬שירה הנכתבת מתוך הנחת שהן כה צפויות עד שלא ברור מאיזו נורמה הן סוטות‪ .‬מן הצד‬
‫היסוד שהיא חסרת משמעות הינה שירה אבסורדית‪ .‬שירה שכזו הישראלי‪ ,‬המּובנות מאליה של תחושת האשמה הגרמנית הופכת‬
‫הולמת אם כן את החוקיות האבסורדית שלפיה העולם מתנהל‪ ,‬לפרקים להומוריסטית מרוב שהיא מקבעת מראש את תפקיד‬
‫"הגרמני"‪ .‬הגבר הגרמני הצעיר‪ ,‬בעיני דמויות הישראלים המופיעות‬
‫ומסבירה אותה לקוראים‪.‬‬
‫כך למשל בסיפור "הגרמני החדש" (שרה שטריקר) ‪ -‬אחד המעניינים בקובץ‪ ,‬הוא פגוע וממרר בבכי‪ ,‬כמו בסיפור "הגרמני החדש"‪ ,‬שבו‬
‫בקובץ ‪ -‬אומר הגיבור הגרמני שהגיע לישראל כמתנדב אכול הבחור הצעיר אינו מסוגל לתפקד כמאהב מרוב שהוא עסוק‬
‫בהתנצלות מתמדת‪ .‬רגש האשמה המתמיד‬
‫רגשות אשם למאהבת ישראלית בלתי‬
‫של הגרמני מוביל גם למתח ברגעים שבהם‬
‫מושכת‪ :‬אולי יצא בסופו של דבר משהו טוב‬
‫הישראלי מזוהה בטעות כמזרחי ‪ -‬למשל‬
‫מהשואה ‪ -‬העובדה שנפגשנו‪ .‬הישראלית אינה‬
‫בסיפור "בורחים" (יאיר אסולין)‪ ,‬שבו הגיבור‬
‫צוחקת‪ ,‬ומערערת על זכותם של הגרמנים‬
‫אינו עובר סלקציה בכניסה למקום בילוי כי‬
‫לספר בדיחות שואה (בניגוד לישראלים‪ ,‬שני הצדדים מלאי סקרנות‬
‫הוא נחשב בטעות לערבי‪ .‬חוויית הסלקציה‪,‬‬
‫שמספרים בדיחות שואה בכל מפגש עם גרמני)‪.‬‬
‫מלכתחילה השואה מפגישה ביניהם בסיפור‪ :‬לגבי הצד השני‪ ,‬ותחושת‬
‫על קונוטציית הנלווית לה‪ ,‬צובעת בצבעים‬
‫אלימים את חיי הלילה של ברלין‪ .‬הזיכרון‬
‫הישראלית מתקשה למצוא בן זוג או אפילו הכפרה והצדק ההיסטורי‬
‫הקולקטיבי של הטראומה מהדהד בתחושת‬
‫מאהב‪ ,‬קושי שהיא מייחסת לפגם פיזי ‪ -‬האף הופכת את הסקס‬
‫ההיעדר והאובדן של המסיבה המתמדת של‬
‫הבלתי מושך שלה‪ .‬הגרמני עסוק מעל הראש‬
‫בלסתור כל דעה קדומה לגבי יהודים‪ ,‬ועל כן (הפוטנציאלי או הממשי)‬
‫ברלין‪ ,‬המצטיירת כריקה מתוכן‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬הרגע הפוליטי הזה ‪ -‬אזכור הבעיה‬
‫הוא מבקש את קרבתה בכדי להראות שהוא לכמעט רוחני באופיו‬
‫הקונקרטית של האיסלמופוביה בגרמניה ‪-‬‬
‫מתכחש לאף היהודי שלה‪ ,‬שאין בו לדידו שום‬
‫נדיר למדי בקובץ‪ .‬רוב הזמן ההבזקים של זכרון‬
‫דבר יוצא דופן‪ .‬בניגוד להצהרה האירונית של‬
‫המאהב‪ ,‬המפגש בין השניים לא מוביל ל"משהו טוב" מן הבחינה השואה נראים כחלק מסגנון הכתיבה הפרגמנטרי והקולנועי ‪ -‬ז'אנר‬
‫הרומנטית‪ .‬הגיבורה לא מוצאת בגרמני את האהבה הגדולה שהיא שמתקשה לבסס אמירה פוליטית קוהרנטית‪ .‬התזוזות המהירות‬
‫מחפשת‪ ,‬וגם המין הוא בלתי מספק‪ .‬השניים אינם משיגים אם כן בין סצנות מקבילות לסגנון החיים של הגיבורים‪ ,‬שנעים בכפייתיות‬
‫"משהו טוב"‪ ,‬אלא משהו שולי או גרוטסקי‪ :‬הגיבורה נפצעת בפניה בין חיי הלילה של תל‪-‬אביב ושל ברלין‪.‬‬
‫בזמן שהיא בורחת מהדייט המוזר‪ ,‬וכך נרמז שאולי הפציעה תשפר הסיפורים שבקובץ מכוננים את הקשר בין גרמנים לישראלים כתלוי‬
‫לטובה את המראה החיצוני שלה‪ .‬בשעה שהיא בבית החולים מציע בהכרח בתחושת אשם‪ ,‬מבלי להציע יסוד משותף אלטרנטיבי‪.‬‬
‫לה ברחמים קרוב משפחה דרך אחרת לאהבה המבוססת על תיקון ההשלכה הבולטת ביותר הנובעת מכך היא בהימנעות מביקורת על‬
‫החברה הישראלית ‪ -‬ועל תופעות גזעניות ואלימות שניתן למצוא‬
‫עוול היסטורי‪ :‬אולי שתנסה בפעם הבאה לצאת עם ערבי‪.‬‬
‫כך עומד במרכז הספר העיסוק האובססיבי בדעות קדומות מתוך בה‪ .‬הבעיה בכתיבת ספרות שמוגדרת מראש כחסרת משמעות‬
‫הניסיון להימנע מהן ‪ -‬ניסיון שהוא פרדוקסלי‪ ,‬היות שהגיבורים היא‪ ,‬שהיא סוטה מן התפקיד שיועד לה בדיוק בשעה שהיא‬
‫נשלטים באופן נמרץ על ידי הסטריאוטיפ כשהם מנסים בכל כוחם ממלאת אותו‪ .‬ספרות אבסורדית מתארת את העולם האבסורדי‬
‫לברוח ממנו ומן הגורל ההיסטורי שאותו הוא הכתיב‪ .‬המפגשים בין ומעידה על החוקיות שלפיה הוא מתנהל‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬היא אינה‬
‫הגרמנים לישראלים מּונעים על ידי החזרה הכפייתית על מוטיב חסרת משמעות‪ ,‬היות שנגלה שהיא ממלאת תפקיד חיוני בעולם‪.‬‬
‫עֹולה לפרקים ‪ -‬גם אם באופן חלקי ‪ -‬המּודעות לאופן שבו‬
‫השואה‪ .‬מפגשים אלה אינם מובילים לפיוס שאליו מייחלים הגיבורים כך ָ‬
‫הסיפורים מכוננים את יחס הגרמנים לישראל כבלתי ביקורתי‬
‫הגרמנים‪ ,‬או לריגוש שאותו מבקשים הישראלים‪.‬‬
‫חשוב להבחין בהנחת היסוד של הקובץ‪ :‬גרמנים וישראלים מתנהלים מיסודו‪ ,‬ומקבעים את תחושת האשמה של גרמניה כלפי ישראל‬
‫מתוך רגשות אשם כרוניים‪ ,‬אלה על השואה ואלה בעטיו של כהיפותזה שלא ניתן לחמוק ממנה‪.‬‬
‫הכיבוש‪ .‬מלבד הסיפור האוטוביוגרפי באופיו "כשהאוטובוס של‬
‫מכבי חיפה נסע מלפניי" (מוריץ רינקה) ‪ -‬הכולל ביקור של גרמני ד"ר יעל אלמוג היא חברת המכון לחקר הספרות והתרבות בברלין‬
‫בג'נין ותיאור חלקי ביותר של מראות הכיבוש‪ ,‬גם הוא דרך עדשת (‪ .)ZfL‬המכון עוסק במחקר התרבות האירופית ובהיסטוריה‬
‫השואה ‪ -‬קשה לזהות אפשרות לביקורת של הגרמנים את ישראל‪ .‬של הידע בתחומים כגון תיאולוגיה‪ ,‬ספרות גרמנית עכשווית‬
‫הנחת היסוד הזו הופכת לעיתים קרובות למצע פורה ליצירת ופילוסופיה של המדעים‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫ארזת לבד?‬
‫נועה גולן ‪ I‬צילום‪ :‬כפיר חרבי‬
‫יש משהו ספציפי שגרם לך להתבייש בזה‬
‫שאתה רוחני?‬
‫לא‪ ,‬ההורים שלי ידעו שאני פותח טארוט ואף‬
‫פעם לא אמרו לי "מה זה השטויות האלה"‪ .‬זה‬
‫אני שיצרתי את הבושה‪ .‬היו הרבה מקומות בחיי‬
‫שרציתי להיות "כמו כולם" וזה פשוט לא עבד‪ .‬זה‬
‫תמיד היה חלק ממני ‪ -‬יש לי עור בהיר‪ ,‬עיניים‬
‫כחולות ושיער בלונדיני‪ ,‬ואני בכלל עיראקי‪ .‬יש‬
‫לי זיכרון טוב‪ ,‬תפיסה חזקה למספרים וראש‬
‫אנליטי‪ ,‬והעיסוק שלי בכלל בעולם הרגש והרוח‪.‬‬
‫אני מאוד גבוה ואני לא משחק כדורסל‪ .‬זה‬
‫קצת סיפור חיי‪ .‬סבתא רצתה שאהיה רופא‪,‬‬
‫אבא שלי הוא פסיכותרפיסט‪ ,‬ועם הזמן מצאתי‬
‫את הדרך שלי‪ .‬כל מה שלמדתי בחיים הפך‬
‫לכלים שאני משתמש בהם במתודת הייעוץ‬
‫או הטיפול שלי‪ .‬אם זה עולם ההיי‪-‬טק שנתן‬
‫לי את נקודת המבט הלוגית והיכולת לדבר‬
‫בטבלאות‪ ,‬או עולם הקולנוע שלימד אותי לספר‬
‫סיפור שאפשר יהיה לגזור ממנו מחשבות או‬
‫תובנות‪" .‬עולם הרוח" זה לא בהכרח פיות‬
‫וכדורי בדולח‪ ,‬זה פשוט ונגיש‪ ,‬מחובר ישירות‬
‫לפעולות היומיומיות שלנו‪.‬‬
‫"יש שדים שלא נעלמים עם החותמת בדרכון‪ ,‬את‬
‫האישיואים שלך אתה תפגוש בכל מקרה"‪ ,‬יואב שביט‬
‫אין כזה דבר דף חלק‬
‫איך הגעת לברלין?‬
‫החוזה על הדירה שלי בתל‪-‬אביב נגמר‪ ,‬סיימתי‬
‫שני פרויקטים גדולים ונפתחה השאלה "מה‬
‫הדבר הבא?"‪ .‬באתי עם חבר טוב והאמת‬
‫שחשבתי שאשאר חודשיים‪ ,‬אבל אולי הידיעה‬
‫שלו שהוא "פה כדי להישאר" השפיעה גם עלי‪.‬‬
‫כשאני עברתי לכאן חוויתי סוג של "מדרגת‬
‫התבגרות" שקשורה בהגדרה עצמית‬
‫ובזהות‪ .‬גם אתה חווית משהו כזה?‬
‫להיות "מהגר" בתחילת דרכך זה כמו להיות‬
‫"סטודנט"‪ ,‬זה סוג של "בין לבין" ‪" -‬אני עוד‬
‫לא סגור על עצמי"‪" ,‬עוד לא יודע איפה אני‬
‫גר"‪" ,‬לא בטוח בכלל שאני רוצה להישאר"‪.‬‬
‫אז בשביל למצוא יציבות‪ ,‬העדפתי להתרכז‬
‫בגיבוש זהות מקצועית ואישית שאינה‬
‫משויכת לזהות לאומית או גאוגרפית‪ ,‬ואז‬
‫לראות מה קורה‪ .‬בהתחלה נאחזתי בדפוסים‬
‫שהיו חלק ממי שהייתי בתל‪-‬אביב‪ ,‬אבל די‬
‫‪16‬‬
‫מהר זה התגלה כלא רלוונטי‪ .‬אתה חושב‬
‫ש"הצעד האמיץ" של לעבור למדינה אחרת‬
‫הוא הפתרון‪ ,‬ואז אתה מבין שיש שדים שלא‬
‫נעלמים עם החותמת בדרכון‪ .‬את האישיואים‬
‫שלך אתה תפגוש בכל מקרה‪ .‬אבל גם שיטת‬
‫האלימינציה יכולה להיות יעילה‪ :‬אז זה לא‬
‫הסטרס של ישראל‪ ,‬או הציפיות של החברים‪,‬‬
‫או השאלות של המשפחה ‪ -‬אלה היו רק‬
‫רעשים‪ .‬עכשיו אני פנוי לחפש מה זה כן‪ .‬עם‬
‫המעבר התחלתי להיות מסוגל להפריד בין‬
‫הקולות השונים בראש שלי‪ ,‬בין תחושות‪,‬‬
‫למחשבות‪ ,‬לשאיפות‪ ,‬לדאגות‪ ,‬לרגשות‪ .‬זה‬
‫כמו להאזין לתזמורת ולהיות מסוגל להקשיב‬
‫רק לחלילים‪ .‬שמחתי לגלות שאני בעצם‬
‫פתוח לסביבה חדשה שיכולה לאתגר אותי‬
‫לדברים חדשים‪ ,‬ואני יכול להרשות לעצמי‬
‫להיפרד באופן טבעי מדפוסים ישנים‪ .‬אני לא‬
‫מאמין ב"דף חלק"‪ ,‬העבר שלי הוא תמיד חלק‬
‫ממי שאני‪ ,‬אבל כן הרגשתי שעכשיו‪ ,‬ממקום‬
‫פריבילגי לחלוטין‪ ,‬אני יכול להגדיר את עצמי‬
‫מחדש בצורות יותר מדויקות ונכונות‪.‬‬
‫אם בהגדרות עסקינן‪ ,‬בישראל היית‬
‫"הייטקיסט" ו"קולנוען" והיום אתה‬
‫"מטפל"‪ .‬איך קרה שגיבשת את ההגדרה‬
‫המקצועית הזו?‬
‫כמה חודשים לפני שעברתי לברלין‪ ,‬בזכות מספר‬
‫אנשים שהכירו אותי‪ ,‬התחלתי לאפשר לצד‬
‫הרוחני שבי לצאת החוצה באופן גלוי ובלי בושה‬
‫ואז גם באו שינויים יומיומיים ‪ -‬הרגשתי יותר‬
‫טוב עם עצמי‪ ,‬הגוף שלי דיבר איתי יותר ברור‪,‬‬
‫אהבתי את האופן שבו דיברתי עם אנשים‪ ,‬הייתי‬
‫פחות בסטרס‪ .‬נהייתי יותר אמיתי וזה גם נתן‬
‫לי את האומץ לעבור ‪ -‬הרגשתי שלהיות רחוק‬
‫מהבית יכול לעזור לי להבין איך בדיוק עולם‬
‫הרוח הזה ואני עובדים ביחד‪ ,‬בלי שהמציאות‬
‫התל‪-‬אביבית תזכיר לי להישאר בתלם ותשאל‬
‫אותי מה התוכניות שלי וממה אני מרוויח כסף‪.‬‬
‫אז למה לקרוא לזה "רוחני"? הרי המילה‬
‫"רוח" מרתיעה‪ .‬למה לא "טיפול משולב"‬
‫או "אינטואיטיבי"?‬
‫לדעתי משתמשים במונח "רוחני" כדי להבהיר‬
‫שלא מדובר במשהו מדיד ואמפירי‪ ,‬זה לא‬
‫שבר ברגל או הסרת נקודת חן‪" .‬אינטואיטיבי"‬
‫זה באמת הכי מדויק ‪ -‬אינטואיציה היא‬
‫השפה שהנפש שלנו מדברת אל הגוף שלנו‪,‬‬
‫והתפקיד שלי הוא לא רק לעזור למישהו‬
‫להקשיב לאינטואיציה הקיימת בו מלכתחילה‪,‬‬
‫אלא גם ללמוד איך להשתמש בה ביומיום כי‬
‫זה משפר את איכות החיים‪.‬‬
‫ומה אתה עושה בתכלס? מהם אותם כלים‬
‫אינטואיטיביים?‬
‫אני רוצה לענות לך בלי להשתמש במילה‬
‫"תקשור"‪.‬‬
‫למה? אם זו המילה אז זו המילה‪ ,‬אתה‬
‫עדיין מתבייש?‬
‫לא‪ ,‬אבל אני יודע עד כמה המילה "תקשור"‬
‫היא לא ברורה ולא יציבה‪ .‬ובתחום הזה‪,‬‬
‫מה לעשות‪ ,‬יש הרבה סיכון ויש הרבה פחד‬
‫משרלטנים‪ ,‬וכמו בכל תחום שאינו מדיד‪ ,‬מדעי‬
‫ומוכח‪ ,‬צריך לדעת לבחור את המילים בקפידה‪.‬‬
‫אז ככה‪ :‬כשמישהו רוצה טיפול או יעוץ הוא‬
‫נותן לי שם ותאריך לידה ואני מאבחן אותו‬
‫באמצעות שני כלים אינטואיטיביים מרכזיים‪:‬‬
‫שפה סמלית וחישה‪ .‬שפה סמלית היא כלי‬
‫שלכל אחד מאיתנו יש‪ ,‬שימוש בסיפורים או‬
‫בחיות או בצבעים במטרה לתאר רגש מסוים‪,‬‬
‫לצבוע אותו באופן ספציפי‪ .‬חישה היא היכולת‬
‫שלי לסמוך על הדברים שאני רואה בעיני רוחי‪,‬‬
‫או שומע או מרגיש "בתוך הראש שלי"‪ .‬החיבור‬
‫של שני הכלים מייצר תמונה או סיפור‪ .‬אני‬
‫מתמקד בפרטים שמושכים את תשומת הלב‬
‫שלי ומנסה להבין את הרלוונטיות שלהם עבור‬
‫אותו אדם והמקום שבו הוא נמצא כעת בחייו‪.‬‬
‫את כל זה אתה עושה רק לפי שם ותאריך לידה?‬
‫ככל שאני יודע פחות פרטים על האדם‪ ,‬כך‬
‫התמונה אודותיו יותר בהירה‪ .‬אני כותב מה‬
‫שראיתי וחשתי‪ ,‬וכשהאדם בא ומספר לי‬
‫מי הוא ומה הוא אני מראה לו את הטקסט‬
‫שכתבתי מראש ויחד אנחנו מצליבים את‬
‫המידע‪ .‬העיקר הוא איך ולמה סיפור מסוים‬
‫מעורר אותך או מסקרן אותך ומה הרלוונטיות‬
‫שלו בשבילך כיום‪.‬‬
‫שם‪ :‬יואב שביט‬
‫גיל‪32 :‬‬
‫במקור‪ :‬תל‪-‬אביב‬
‫ותק‪ 3 :‬שנים‬
‫בברלין‪ :‬מטפל‬
‫אבל אם הכול עניין של פרשנות ‪ -‬אז מה‬
‫אמיתי? הרי מי שרוצה להאמין‪ ,‬ימצא‬
‫משמעות בכל דבר‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬מי שרוצה להאמין ימצא במה להאמין‪.‬‬
‫באמונה ובפרקטיקה שלי הנחת היסוד היא‬
‫שכל התשובות נמצאות בתוכנו‪ .‬אני במקרה‬
‫הזה מהווה מראה או סיוע בלדייק את הפוקוס‪.‬‬
‫ˆאיפה אתה גר? בקרויצברג‪.‬‬
‫ומה עם אלה שאומרים "אני לא מאמין בזה"?‬
‫הרבה אנשים אומרים שהם לא מאמינים‪,‬‬
‫יש כאלה שזה מייצר אצלם ממש אנטי‪ .‬אבל‬
‫כשמפרקים את המונח "אמונה" מוצאים שכל‬
‫אחד מאמין במשהו ‪ -‬אחד קורא לזה "צירוף‬
‫מקרים" ואחד קורא לזה "טבע"‪ .‬לפעמים‬
‫אנחנו מתכוונים לאותו דבר רק שעולם‬
‫המושגים שלנו שונה‪.‬‬
‫מתי נפגשת עם הכישרון הרוחני שלך בפעם‬
‫הראשונה?‬
‫בגיל ‪ 14‬בל"ג בעומר היה ילד שממש כאב לו‬
‫הגב ומשהו בי גרם לי לשאול אותו אם אני יכול‬
‫לנסות לעזור לו‪ .‬העברתי את הידיים קרוב‬
‫לגב שלו בערך עשרים שניות ואז הוא שאל‬
‫אותי מה עשיתי כי הכאב נעלם‪ .‬ככה גיליתי‬
‫שיש לי יכולות הילינג אינטואיטיביות אבל לא‬
‫ממש ידעתי מה זה או איך להתנהל עם זה‪,‬‬
‫וזה אחד הדברים שאני לומד עם עצמי פה‪.‬‬
‫ואיך הולך?‬
‫תמיד היתה לי משיכה לאנשים ורצון להבין‬
‫דברים מנקודת מבטם‪ .‬במסגרת הטיפול יוצא‬
‫לי לפגוש אנשים שמבטאים את עצמם לא‬
‫בשפת האם שלהם‪ ,‬וזה מרתק שהתקשורת‬
‫הופכת פחות שכלתנית ואתה לומד‬
‫"להקשיב" גם ממקומות אחרים‪ .‬אני נהנה‬
‫לגלות שעם כל השוני וההבדלים‪ ,‬כולנו גם‬
‫אותו דבר ‪ -‬רוצים להרגיש נאהבים‪ ,‬פוחדים‬
‫להיות לא מובנים‪ ,‬מחפשים לחיות עם עצמנו‬
‫בשלום‪ .‬השוני הוא באופנים הרבים שהרגשות‬
‫האלה באים לידי ביטוי אצל כל אחד‪.‬‬
‫ˆאם היתה לך מכונת זמן והיית יכול‬
‫לנסוע לשבוע כמתבונן‪ ,‬היית נוסע‬
‫לעתיד או לעבר? למפץ הגדול‪.‬‬
‫ˆעם מי היית יושב לשיחה איכותית?‬
‫לאו‪-‬דזה‪ ,‬מחבר ספר הטאו‪.‬‬
‫ˆבאיזה סרט היית רוצה לשחק את‬
‫הדמות הראשית? ‪.Dogma‬‬
‫ˆהתבקשת לשיר בראיון עבודה‪.‬‬
‫מה תבחר?‬
‫‪.Spread a little happiness‬‬
‫ˆאיזה נוף היית רוצה מהמרפסת?‬
‫טבע אורבני כמו שיש לי‪.‬‬
‫ˆארוחה אחת כל החיים‪ ,‬מה תאכל?‬
‫המבורגר‪.‬‬
‫ˆאיזה כוח‪-‬על היית רוצה שיהיה לך?‬
‫לשלוט במזג האוויר‪ ,‬כמו סטורם‪.‬‬
‫ˆבשני פעלים‪ ,‬מה אדם צריך כדי‬
‫להיות מאושר? לאהוב ולסלוח‪.‬‬
‫ˆבתור איזו דמות משמעותית היית‬
‫רוצה להיוולד? אני‪.‬‬
‫ˆאם לא היית בן אנוש‪ ,‬מה היית‬
‫רוצה להיות? אריה‪.‬‬
‫ˆמה מילת השאלה האהובה עליך?‬
‫לאן‪.‬‬
‫ˆמה מוריד לך? עקשנות‪.‬‬
‫ˆמה גאוני בעיניך? האינטרנט‪.‬‬
‫ˆעמוק בפנים אתה בעצם‪ ?...‬חנון‪.‬‬
‫ˆבמי היית רוצה לטפל?‬
‫מרגרט תאצ'ר‪.‬‬
‫ˆמסר לאומה? אל תניחו הנחות‪.‬‬
‫לברלין יש אנרגיות מיוחדות?‬
‫אני חושב שלכל מקום יש אנרגיות מיוחדות‪,‬‬
‫העניין הוא התאמה‪ .‬בישראל יש אנרגיה‬
‫קדחתנית (‪ .)hectic‬בברלין הייתי אומר שזו‬
‫אנרגיה הטרוגנית‪ ,‬צבעונית‪ .‬אני חושב שאחד‬
‫הכוחות החזקים של ברלין‪ ,‬בתקופה הזו‬
‫במיוחד‪ ,‬הוא ההבדלים האדירים הקיימים בה‬
‫באופן מאוד מקבל ‪ -‬על אף היותה "גרמנית"‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫התשמע קולי‬
‫(גרסת ה‪)Mitte-‬‬
‫סטולרז' (כאן בגבו ולמטה‬
‫עם הפנים למצלמה) וחלק‬
‫מחברי המקהלה בחזרה‬
‫צילומים‪ :‬קרן שלו‬
‫בכנסייה בלב העיר נפגשים פעם בשבוע ישראלים וגרמנים בניצוחו‬
‫של אוהד סטולרז' כדי לשיר ביחד‪ .‬מרחל ועד זוהר ‪ -‬המקהלה‬
‫העברית משמיעה קולות חדשים בברלין‪ .‬תומר דותן‬
‫מ‬
‫תחנת ‪ Hackescher Markt‬צעדתי‬
‫על ‪ ,Rosenthaler‬פונה שמאלה‬
‫ל‪ Sophienstraße-‬רווי ההיסטוריה‬
‫מלווה את הליכתי לעבר הכנסייה‬
‫היהודית‪ .‬זו ַ‬
‫שבלב הרחוב‪ ,‬שבה מתקיימת החזרה של‬
‫המקהלה העברית של ברלין‪ .‬לא מקהלה‬
‫ישראלית‪ ,‬לא מקהלה יהודית ‪ -‬מקהלה‬
‫עברית‪ ,‬חשוב לאוהד סטולרז' להדגיש‪.‬‬
‫סטולרז'‪ ,‬בן ‪ ,25‬הוא אחד מהוגי הרעיון ומנהל‬
‫המקהלה‪ ,‬המנצח עליה במלוא מובן המילה‪.‬‬
‫מי שהעלתה לראשונה את הרעיון‪ ,‬או בעצם‬
‫גילתה את הצורך במקהלה שתשיר בשפה‬
‫העברית בברלין‪ ,‬היתה העיתונאית והסופרת‬
‫הגרמנייה רות קינט‪ ,‬שחיה בעבר חמש שנים‬
‫בישראל עם בן זוגה‪ ,‬העיתונאי סבסטיאן‬
‫אנגלברכט‪ .‬קינט שיתפה במשאלת ליבה את‬
‫זמרת הסופרן ליאור שטרן‪ ,‬ושאלה אותה אם‬
‫היא מכירה אולי מישהו שיוכל לקחת על‬
‫עצמו את הפרויקט‪ .‬מישהו שמגיע מהתחום‪,‬‬
‫דובר עברית‪ .‬לליאור לא היה ספק מיהו אותו‬
‫מישהו ‪ -‬אוהד‪ ,‬בן זוגה‪ .‬סטולרז'‪ ,‬שמגיל צעיר‬
‫השתתף כזמר במקהלות שונות בישראל (בין‬
‫השאר שלוש שנים וחצי באנסמבל הקולי‪-‬‬
‫‪ ,)NAKED VOICES‬זינק על הרעיון‪.‬‬
‫המפגש הראשון נערך בחדר חזרה שכור‬
‫ב‪ ,Theaterhaus Mitte-‬אבל מכיוון שמדובר‬
‫בפרויקט חסר הכנסות‪ ,‬הציעה קינט לבדוק‬
‫אם כנסיית ‪ Sophien‬תוכל להציע חלל לחזרות‬
‫פעם בשבוע‪ .‬קארסטן באמל‪ ,‬בן זוגה של‬
‫כומרת הכנסייה (כן‪ ,‬כך אומרים) כריסטינה‪-‬‬
‫ַ‬
‫מריה באמל‪ ,‬מציין שתי סיבות לכך שהחליטו‬
‫להצטרף לפרויקט ‪ -‬לא רק באמצעות אירוח‬
‫החזרות אלא גם בהשתתפות פעילה בשירה‪:‬‬
‫הסיבה הראשונה‪ ,‬לדבריו‪ ,‬היא כישרונו האדיר‬
‫של אוהד‪ .‬כשנחשפו ליכולותיו‬
‫ביצירת עיבודים‪ ,‬בניצוח‬
‫ובהפיכת "שלאגרים" ישראלים‬
‫לגרסאות אקפלה‪ ,‬הבינו שהם‬
‫חייבים לתת לו במה‪.‬‬
‫הסיבה השנייה נטועה לדברי‬
‫קארסטן בהיסטוריה המשותפת‬
‫של הכנסייה והיהודים‪ .‬בתחילת‬
‫המאה ה‪ 18-‬החלה ברלין‬
‫להתרחב אל מחוץ לחומות העיר‪,‬‬
‫לרבות לאיזור שבו נמצאת היום‬
‫‪18‬‬
‫הכנסייה (מי היה מאמין שרוזנטאלר היה‬
‫פעם מחוץ לעיר)‪ .‬במקומות ההתיישבות‬
‫החדשים בצפון התעורר הצורך לבנות כנסייה‪,‬‬
‫אך השטח היה שייך ליהודים‪ .‬השטח אמנם‬
‫נרכש בכסף מהיהודים על ידי הפרוטסטנטים‪,‬‬
‫אך קארסטן רואה בשיתוף הפעולה מעין‬
‫השבת טובה‪.‬‬
‫אני שואל אותו על הרעיון של ישראלים‬
‫וגרמנים ששרים יחד בעברית‪ .‬האם ניכרים‬
‫הבדלים באופן שבו חברי המקהלה תופשים‬
‫את הטקסטים‪ ,‬את השירים? הוא מכחיש כל‬
‫הבדל שכזה‪ ,‬אבל אני לא קונה את זה‪ .‬טקסט‬
‫עברי לא יכול להיתפס באופן זהה על ידי דובר‬
‫עברית ועל ידי מי שאינו דובר עברית‪ .‬אולי ישנה‬
‫השפעה על הצורה שבה מתמסרים למוזיקה?‬
‫לעיבוד של אוהד? הרי הישראלים מכירים את‬
‫הגרסאות המקוריות‪ ,‬אולי קשה להם יותר‬
‫לצאת מהתבנית המוכרת? כלום לא עובד לי‬
‫ הוא מכחיש את כל האפשרויות‪ ,‬ורק מציין‬‫שכשהם לומדים את המילים אוהד מתרגם‬
‫את הטקסט ומתעכב על המילים החשובות‪,‬‬
‫מה שבוודאי משעמם לישראלים‪" .‬לנו זה‬
‫אקזוטי‪ ,‬ומאוד אמוציונלי"‪ ,‬הוא מוסיף‪ .‬למשל‪,‬‬
‫הוא מספר שלפני שעבדו על שיר של רחל‬
‫(בלובשטיין)‪ ,‬אוהד סיפר להם על הביוגרפיה‬
‫שלה‪ .‬ניכר שסיפורה ריגש את קארסטן‪.‬‬
‫בוודאי לא פשוט לדובר גרמנית לשיר בשפה‬
‫אחרת‪ ,‬ובטח בעברית ‪ -‬אני אומר‪-‬שואל‪ .‬הוא‬
‫מסכים איתי חלקית‪" :‬אנחנו רגילים למוזיקה‬
‫אחרת‪ ,‬לטונים אחרים‪ .‬הספקטרום בעברית‬
‫רחב יותר‪ .‬יותר קיטש אמנם‪ ,‬אבל המוזיקה‬
‫גם רגשית יותר"‪.‬‬
‫המקהלות שקארסטן השתתף בהן עד כה‪,‬‬
‫והוא רב ניסיון‪ ,‬היו מקהלות דתיות‪ ,‬ואילו‬
‫עכשיו מדובר בשירים של "חול"‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫הוא אומר‪ ,‬במקהלה העברית יצא ששרו גם‬
‫שירים דתיים‪ ,‬למשל "אדון עולם" ו"עורי‬
‫ציון"‪ .‬אני מוצא את הדוגמאות האלה‬
‫מעניינות‪ :‬מה שנראה לאדם מבחוץ כשירה‬
‫יהודית‪-‬דתית‪ ,‬נראה לי מבפנים כסמלים של‬
‫החילוניות הציונית‪ ,‬או לפחות חלקים דתיים‬
‫ששובצו בתוך הפאזל החילוני‪-‬ציוני‪" .‬אדון‬
‫עולם" ממש לא מוכר לי מבית הכנסת‪ ,‬אלא‬
‫מהדרישה ממני ומבני כיתתי לשיר אותו‬
‫בכל בוקר בכניסת המורה לכיתה בבית‬
‫הספר החילוני שבו למדתי‪ .‬הנה‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫התפצלות בלתי נמנעת של עולם המושגים‬
‫שלי כישראלי ושלו כגרמני‪ .‬ואולי ההבדלים‬
‫האלה כלל לא רלוונטיים לשירה המשותפת‪,‬‬
‫ולכך התכוון המשורר‪.‬‬
‫כשהגעתי יומיים קודם לכן לחזרת המקהלה‪,‬‬
‫נכנסתי היישר לתוך שירת "הפרח בגני"‪.‬‬
‫סטולרז' יושב במרכז‪ ,‬משמאלו הנשים עם‬
‫קולותיהן הגבוהים‪ ,‬מימינו הגברים עם‬
‫קולותיהם הנמוכים‪ .‬זוהר ארגוב בברלין‪ .‬קודם‬
‫כל חוזרים כמה פעמים על ההברות השונות‬
‫כדי להתאמן‪ ,‬ואז על ההרמוניה שהן מייצרות‬
‫ביחד‪ .‬מעולם לא שמעתי את השיר הזה כך‪.‬‬
‫חלק מתקשים לסלסל‪ ,‬ונאלצים בפקודת‬
‫אוהד לעשות זאת שוב ושוב‪ ,‬עד שמצליחים‪.‬‬
‫אני שם לב שאת הפונקציה של האותיות א'‬
‫ו‪-‬ע' לא ניתן לתרגם לגרמנית בשום אופן‪,‬‬
‫משום ההפרדה שהן עושות בעיקרון בין‬
‫הברות‪ ,‬למשל במילה "מלאך"‪ .‬החלוקה‬
‫של רחל‪ ,‬הידוע בשמו העממי "התשמע‬
‫קולי"‪ .‬מקהלה משמיעה קול ושואלת אם‬
‫יש מישהו בצד השני‪.‬‬
‫מתוך כ‪ 25-‬חברי המקהלה‪ ,‬מספר אוהד‪,‬‬
‫ארבעה שרים בה מאז החזרה הראשונה‪,‬‬
‫שהתקיימה באפריל ‪ .2014‬את רובם‬
‫המוחלט של העיבודים הוא כותב בעצמו‪.‬‬
‫הביטוי האישי שלו הוא באיזון בין הטקסטים‬
‫שחוזרים למקורות לבין העיבודים‪ .‬גם אותו‬
‫אני שואל על הגרמנים והעברית‪ ,‬לשמוע את‬
‫"חלק גדול מהגרמנים יודעים עברית ברמה מסוימת‪ ,‬אבל כולם‬
‫מקבלים תרגום של השירים‪ .‬אני מנגיש להם את הטקסט‪ ,‬אנחנו‬
‫עוברים עליו‪ ,‬מדברים קצת על המשוררים"‬
‫העברית לשתי הברות בצורת מל‪-‬אך קשה‬
‫לחלק מהגרמנים‪ ,‬שהוגים את המילה באופן‬
‫רצוף‪ .‬עוצרים‪ .‬מעמידים אותם על טעותם‬
‫וממשיכים‪ .‬הקושי מופיע שוב כשמגיעים‬
‫למילה "הערפל"‪.‬‬
‫כשמתחילים לשיר אוהד נעמד‪ ,‬ומנווט בין‬
‫הפסנתר לזמרות והזמרים‪ .‬אסור להתייאש‬
‫בחזרה שלו‪ ,‬ומי שמעז להראות סימנים כאלה‪,‬‬
‫מקבל מיד קריאות מוטיבציה להמשיך‪ .‬לסיום‬
‫מבצעת המקהלה (אני חושש שלכבודי) שני‬
‫שירים שכבר סיימו לעבוד עליהם‪ ,‬או לפחות‬
‫נמצאים בשלבים אחרונים של עבודה‪ .‬אחד‬
‫מהם שתופס אותי במיוחד הוא "זמר נוגה"‬
‫הזווית שלו כישראלי וגם כמי שרואה את‬
‫התמונה הגדולה של המקהלה‪" .‬חלק גדול‬
‫מהגרמנים יודעים עברית ברמה מסוימת‪,‬‬
‫אבל כולם מקבלים תרגום של השירים‪ .‬אני‬
‫מנגיש להם את הטקסט‪ ,‬אנחנו עוברים עליו‪,‬‬
‫מדברים קצת על המשוררים‪ .‬צריך למשל‬
‫להסביר את ההגייה האשכנזית של חלק‬
‫מהשירים‪ ,‬להסביר שאנחנו לא מדברים כמו‬
‫שאנחנו שרים"‪.‬‬
‫אין דבר כזה "שיר מוכן“‪ ,‬הוא עונה לי על‬
‫השאלה האחרונה‪ .‬הנקודה שבה מסיימים‬
‫ללמוד את התפקידים היא רק ההתחלה‪.‬‬
‫אף פעם אין נקודה שהיא קו הסיום‪ ,‬שבה‬
‫הכל קופא‪ .‬קצב הלמידה הולך ומשתפר‪:‬‬
‫"עם השירים הראשונים לקח חודשיים עד‬
‫שיכולנו לעבור הלאה‪ ,‬אחר כך חודש‪ ,‬ועכשיו‬
‫מספיקות שתי חזרות לשיר לא קשה‪' .‬הפרח‬
‫בגני' למשל הוא קשה במיוחד‪ ,‬יש בו סלסולים‬
‫שהם לא רגילים אליהם"‪.‬‬
‫עד עכשיו היו למקהלה העברית של ברלין‬
‫ארבע הופעות ‪ -‬בבית הספר היהודי‪,‬‬
‫בכנסייה ובאירועים בין‪-‬דתיים מעורבים‪.‬‬
‫את תפקיד הפסנתר הכניסו לאחרונה‪,‬‬
‫מתוך מחשבה ששירת אקפלה עלולה‬
‫להיות מעט חדגונית לקהל‪" .‬זו אחת‬
‫הקבוצות הכי טובות שהשתתפתי בהן"‪,‬‬
‫אומר אוהד‪" .‬מהרגע הראשון ועד היום ‪-‬‬
‫אנשים מקסימים‪ ,‬אנרגיות חיוביות‪ .‬אף‬
‫אחד לא הסתכל על השני עקום‪ ,‬לא היתה‬
‫שום תקרית‪ ,‬כולם באותו הראש‪ .‬כשאין‬
‫לחצים ואין גורמים חיצוניים‪ ,‬הכל על מי‬
‫מנוחות‪ .‬זו זכות גדולה לעבוד איתם‪ ,‬הם‬
‫חברים לחיים"‪.‬‬
‫לסיום הוא מציין שיש מקהלות עבריות נהדרות‬
‫בישראל‪ ,‬ושהמקהלה הברלינאית בהחלט עוד‬
‫תדביק את רמתן‪" .‬המשמעות של ברלין עוד‬
‫לא התבררה עד הסוף‪ .‬עיצוב המקהלה מתבצע‬
‫בדמותי ובדמות המקום‪ ,‬ולכן חזקה עליה שלא‬
‫תישמע זהה לאלה שבישראל"‪.‬‬
‫המקהלה נפגשת כל יום שלישי ב‪19:30-‬‬
‫ב‪Sophienkirche-‬‬
‫‪Große Hamburger Straße 31‬‬
‫‪facebook.com/HebChorBerlin‬‬
‫‪19‬‬
‫שהשתתפו ומשתתפים במשלחות נוער‬
‫בשנים האחרונות‪ ,‬כמתנדבים או כמארגנים‪.‬‬
‫הנושאים שיעמדו במרכז הכנס מעידים הן‬
‫על המשכיות הרעיונות של מפעל החילופים‬
‫והן על האתגרים החדשים שנוצרים עם‬
‫השנים‪ .‬לצד עיסוק בנושאים כמו "לחיות‬
‫עם העבר" ‪ -‬המשמעות של ההיסטוריה‬
‫בחיים העכשוויים של בני הנוער‪ ,‬לקיחת‬
‫חלק בחיים הפוליטיים ונושאי דמוקרטיה‬
‫וסובלנות‪ ,‬יעסוק הכנס גם באתגרים נוספים‪.‬‬
‫לכריסטינה מאהלר‪ ,‬העומדת בראש ארגון‬
‫‪ ,ConAct‬שאחראי מאז שנת ‪ 2001‬על חילופי‬
‫הנוער מהצד הגרמני‪ ,‬אין ספק‬
‫בקיומם של אתגרים חדשים‪:‬‬
‫"הצעירים שמארגנים היום את‬
‫תוכניות החילופים הם בני ‪,30‬‬
‫והם מביאים עימם דרכים אחרות‬
‫להתמודד עם ההיסטוריה"‪.‬‬
‫מאהלר דוברת עברית שוטפת‪,‬‬
‫והנושא קרוב ללבה עוד מאז‬
‫ילדותה בדיסלדורף‪ .‬אמה‬
‫היתה פעילה ב‪Deutsch-Israelische( DIG-‬‬
‫‪ )Gesellschaft‬ושיחות על ישראל התקיימו‬
‫בבית לעתים קרובות‪ .‬אחרי התיכון התנדבה‬
‫מאהלר בקיבוץ ובמקביל למדה עברית‪.‬‬
‫בהמשך למדה פסיכולוגיה והנושא שחקרה‬
‫במסגרת לימודיה היה השפעת השואה‬
‫והמלחמה על הדור השני בשני הצדדים‪ .‬ב‪25-‬‬
‫השנים האחרונות עסקה ביחסי ישראל‪-‬‬
‫גרמניה מאינספור זוויות‪ :‬כפסיכולוגית‬
‫וכמגשרת מוסמכת‪ ,‬כיו"ר הפורום הצעיר‬
‫של ‪ ,DIG‬במסגרת עבודתה באתר הזיכרון‬
‫זקסן‪-‬האוזן ובהמשך גם בסניף הברלינאי של‬
‫ארגון "אות הכפרה והשלום" (הארגון ששלח‬
‫את קבוצת הצעירים המתנדבים הראשונה‬
‫מתוך סדרת גלויות שעוצבו לרגל ‪ 60‬שנה לחילופי הנוער בין ישראל לגרמניה‬
‫ה‬
‫בחודש מאי יציינו בברלין מאות צעירים ישראלים וגרמנים שישים שנה לפרויקט חילופי הנוער‬
‫בין שתי המדינות‪ ,‬שהיה אחד השלבים הראשונים בדרך לכינון היחסים בין גרמניה וישראל‬
‫ומהווה עד היום חממה חשובה להעמקת הקשרים בין שני הצדדים‪ .‬נירית ביאלר‬
‫ביקור הראשון שלי בגרמניה היה‬
‫במסגרת משלחת נוער של הפועל‬
‫רעננה (שום קשר לספורט במקרה‬
‫הזה) שהוזמנה לעיר ברמן (‪ .)Bremen‬היינו‬
‫‪ 15‬נערות ונערים‪ ,‬ושמחנו לנסוע לחו"ל‬
‫לשבועיים בלי אמא ואבא‪ .‬אני זוכרת טיולים‪,‬‬
‫שחייה באגם‪ ,‬ביקורים בהמבורג ובקלן‪,‬‬
‫דיסקו‪ ,‬נשיקה של קיץ עם אחד הגרמנים‪,‬‬
‫שלוק בירה פה ושם‪ ,‬לחמניות טריות בארוחת‬
‫הבוקר‪ ,‬וכמובן טקס זיכרון משותף באתר‬
‫ההנצחה במחנה הריכוז ברגן‪-‬בלזן (הקרוב‬
‫ביותר לברמן)‪.‬‬
‫עם סוונטיה‪ ,‬המארחת שלי בקיץ ‪,1994‬‬
‫משפחתה ומעגל החברים הקרוב שלה‪,‬‬
‫אני בקשר עד היום‪ .‬ובעצם‪ ,‬מאז אותו קיץ‬
‫השתתפתי במשלחות חילופי נוער עם‬
‫גרמניה כמעט בכל שנה‪ ,‬ובהמשך גם יצאתי‬
‫כראש קבוצה עם משלחות של צעירים ממני‪,‬‬
‫‪20‬‬
‫ומפה לשם אני חיה בגרמניה כבר כמעט‬
‫עשור ועדיין ממשיכה לתמוך בפרויקטים‬
‫של חילופי נוער‪ .‬כך שזה כנראה לא מפתיע‬
‫שבעיניי‪ ,‬חילופי בני נוער הם אחת הדרכים‬
‫העוצמתיות והטובות ביותר ליצור קשר‬
‫אנושי ומתמשך בין שני עמים‪.‬‬
‫***‬
‫במסגרות השונות של חילופי צעירים בין‬
‫ישראל לגרמניה השתתפו מאז ‪ 1955‬יותר‬
‫מ‪ 600,000-‬בני נוער‪ .‬מאז ‪ - 1955‬כלומר‬
‫המשלחות החלו כבר עשור לפני כינון‬
‫היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות‪,‬‬
‫כסוג של תהליך "הכשרת לבבות"‪ ,‬במטרה‬
‫ליצור הזדמנויות לבניית חברויות וקשרים‬
‫אישיים‪ .‬המשלחות הראשונות הגיעו‬
‫ב"הסוואה" וכמובן באופן לא רשמי‪ .‬כאשר‬
‫נושא הביקורים עלה לדיון בכנסת ב‪,1958-‬‬
‫הוחלט כי בשל המצב המיוחד לא ייצאו‬
‫משלחות רשמיות לגרמניה‪ .‬אולם על אף‬
‫הקשיים‪ ,‬קבוצות שונות של צעירים מגרמניה‬
‫המשיכו להגיע לישראל‪ ,‬מגמה שהלכה וגברה‬
‫בעקבות הדיווחים על משפט אייכמן ב‪,1961-‬‬
‫שעוררו עניין רב בקרב הדור הצעיר בגרמניה‪.‬‬
‫עד לכינון היחסים הרשמיים בין המדינות‬
‫ב‪ 1965-‬כבר ביקרו בישראל יותר מ‪40,000-‬‬
‫צעירים גרמנים‪ .‬אגב‪ ,‬רבים מאותם קשרים‬
‫ראשוניים נוצרו בעזרת יהודים ממוצא‬
‫גרמני שנמלטו מאירופה לפני המלחמה‬
‫וראו חשיבות בהחייאת היחסים‪ .‬בחודש‬
‫מאי הקרוב‪ ,‬במסגרת חגיגות יובל החמישים‬
‫ליחסים הדיפלומטיים ושישים שנה לחילופי‬
‫הנוער בין המדינות‪ ,‬ייערך בברלין קונגרס‬
‫הנוער הגרמני‪-‬ישראלי ‪( 2015‬חלקו השני‬
‫ייערך בנובמבר בישראל)‪ .‬לאירוע הוזמנו‬
‫כ‪ 300-‬צעירות וצעירים בגילאי ‪ 18‬עד ‪,30‬‬
‫צילום‪Martina Möllenkamp :‬‬
‫מכשירי הלבבות‬
‫לישראל ב‪ 1961-‬ונותר עד היום המוביל המשלחות פתוחות בפני כל נער ונערה‬
‫בתחום)‪" .‬צריך לזכור שהאוכלוסייה היום שמעוניינים לקחת חלק בתוכנית החילופים‪,‬‬
‫בגרמניה הרבה יותר מגוונת"‪ ,‬היא מוסיפה‪ ,‬גם אם משפחתם אינה יכולה מסיבות‬
‫"ואנחנו נדרשים למצוא דרכים לחבר לנושא שונות לארח בעצמה‪ .‬כלומר אירוח הגומלין‬
‫גם צעירים שמוצאם מטורקיה למשל‪ ,‬או הוא אפשרות ולא חובה‪ .‬משפחה מארחת‬
‫מיוון‪ .‬כמובן שהסיפור הגרמני‪-‬יהודי הוא בגרמניה מתוגמלת בסכום מסוים שמכסה‬
‫הסיפור המרכזי מבחינתנו‪ ,‬אבל אירופה היום את ההוצאות הנלוות לאירוח בבית‪ ,‬עובדה‬
‫היא רב‪-‬תרבותית והאתגר הוא לתקשר את שמסייעת לצד הגרמני לצרף משפחות‬
‫היחסים הייחודיים בין גרמניה לישראל גם חדשות למעגל המארחים‪ .‬בישראל‪ ,‬גיוס‬
‫למי שלא גדל לתוך ההקשר הזה‪ .‬חשוב להבין משפחות מארחות שלא במסגרת חילופים‬
‫איפה אנחנו מתחברים‪ ,‬אבל לא פחות מכך מבוסס בעיקר על קשרים אישיים של‬
‫חשוב גם להבין איפה אנחנו לא מתחברים"‪ .‬המארגנים‪ .‬זו אחת ההשלכות הנובעות מכך‬
‫שחילופי הנוער והצעירים משני‬
‫הצדדים מומנו וסובסדו מראשיתם‬
‫‪1965 - 2015‬‬
‫ועד היום בעיקר על ידי הצד הגרמני‪.‬‬
‫‪ 50‬שנה‬
‫הגורם האמון על הנושא בגרמניה‬
‫ליחסי הדיפלומטיי‬
‫הוא המשרד למשפחה‪ ,‬פנסיונרים‪,‬‬
‫ישראל‪-‬גרמניה‬
‫‪50 Jahre‬‬
‫נשים ונוער (‪Bundesministerium‬‬
‫‪Beziehungen‬‬
‫‪für Familie, Senoiren, Frauen und Diplomatische‬‬
‫‪Deutschland-Israel‬‬
‫‪ )Jugend‬והתקציב המוקדש כיום‬
‫לטובת מפעל חילופי הנוער ִעם‬
‫ועדיין‪ ,‬הרעיון הבסיסי והפשוט של יצירת ישראל עומד על כ‪ 2.2-‬מיליון אירו לשנה‪.‬‬
‫שיח בין בני נוער ישראלים וגרמנים וקשירת במקביל לתוכניות חילופי נוער‪ ,‬פועלות גם כיום‬
‫חברויות שיהוו בסיס לקשרים בהמשך החיים כמה תוכניות המאפשרות לצעירים גרמנים‬
‫נותר בליבת תוכניות החילופים‪ .‬ואכן‪ ,‬למפגש להתנדב במסגרות שונות בישראל‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫הבלתי אמצעי ולקשרים האישיים הנוצרים הארגון הוותיק ביותר בתחום הוא אות הכפרה‬
‫במסגרת משלחות הנוער יש לעיתים השלכות והשלום‪ ,‬אולם לצדו פועלים גם ארגונים נוספים‬
‫שניכרות גם עשרות שנים מאוחר יותר‪ .‬כך‪ ,‬כמו הגושרים‪ ZEDAKA ,JGD ,‬ואחרים‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬סגן הקנצלרית ויו"ר ה‪ SPD-‬זיגמר מאז ‪ 2010‬החלה גם תוכנית הפוכה‪ ,‬קום‪-‬‬
‫גבריאל ביקר ברעננה כמה פעמים בהיותו נער‪ ,‬מתנדב‪ ,‬המאפשרת לישראלים להתנדב‬
‫במסגרת שיתוף פעולה ארוך שנים שמתקיים בגרמניה (כתבה על הארגון התפרסמה‬
‫בין עיר הולדתו גוסלר לבין רעננה‪ .‬היום הוא בגיליון שפיץ מס' ‪ .)2‬בין מטרותיה לאפשר‬
‫אחד ממקבלי ההחלטות החשובים בגרמניה לצעירים ישראלים לבצע עבודות קהילתיות‬
‫ואפשר להיות בטוחים שהוא מכיר את ישראל בחברה רב‪-‬תרבותית‪ ,‬לשלב פנים ישראליות‬
‫בפרויקטים שונים בגרמניה וכן לעודד החלפת‬
‫היטב‪ ,‬לא מעט בזכות חילופי הנוער‪.‬‬
‫רעיונות בין ישראלים לגרמנים‬
‫בתחומים קהילתיים וחברתיים‪.‬‬
‫***‬
‫ואם התחלנו בנימה אישית נסיים‬
‫בה‪ :‬ההזדמנות להכיר את גרמניה‬
‫בגיל צעיר תרמה לי רבות‪ ,‬ואני‬
‫יכולה רק לקוות שמשלחות‬
‫כאלה יהיו נגישות לכמה שיותר‬
‫בני נוער משתי המדינות‪ .‬החלום‬
‫האישי שלי הוא שיום אחד יהיו‬
‫חילופים כאלה לא רק עם גרמניה‬
‫או מדינות אירופיות אחרות‪ ,‬אלא‬
‫גם עם השכנים הקרובים במזרח‬
‫התיכון‪ .‬כי בסופו של דבר‪ ,‬אין חוויה‬
‫יותר מקרבת מאשר לגור בביתו‬
‫של האחר‪.‬‬
‫למי שמעוניין להכיר קצת יותר את‬
‫התוכניות הקיימות ואולי לקחת‬
‫חלק באירועים שארגונים אלה‬
‫מקיימים לעתים‪ ,‬כדאי לבדוק את‬
‫האתרים הבאים‪:‬‬
‫‪www.conact-org.de‬‬
‫‪www.kom-mit-nadev.org‬‬
‫‪www.asf-ev.de‬‬
‫‪21‬‬
‫הפינצטה ישראלים ושות‘‬
‫תיאטרון‬
‫אמנות‬
‫איך מזהים יהודי‬
‫האם אדם נולד לגוף יהודי או שהוא יוצר אותו? מהם‬
‫האמצעים הפלסטיים ומהם האמצעים השיחניים דרכם‬
‫נוצר הגוף? עד כמה יצירה של גוף פוליטי תלויה בשפה ובפעולות‬
‫דיבור? האם בבעלותו של היהודי גוף פרטי או גוף קולקטיבי? האם‬
‫הגוף הזה בר שינוי? האם הוא מסמן בלתי רצוי עבור זהות קולקטיבית‬
‫שעדיף היה להיפטר ממנו ויפה שעת אחת קודם? כיצד הגוף הזה‬
‫עובר אינסטרומנטליזציה על ידי לא‪-‬יהודים ועל ידי היהודים עצמם?‬
‫אלה השאלות שבהן עוסקת ההצגה "‪Woran man einen Juden‬‬
‫‪( "erkennen kann‬איך מזהים יהודי)‪ ,‬שתעלה ב‪ 31-‬במרץ בתיאטרון‬
‫ה‪ bat-‬בברלין בבימויו של נעם ברוסילובסקי‪ .‬ההצגה (בגרמנית)‬
‫מבוססת על ביוגרפיית הגוף של ששת השחקנים היהודים המשתתפים‬
‫בה (דלילה פיאסקו‪ ,‬דור אלוני‪ ,‬ירון לוונברג‪ ,‬גו'אי צימרמן‪ ,‬איב סלטנר‪,‬‬
‫ניקו דלפי) ועל פרגמנטים מתוך טקסטים של מקס נורדאו‪ ,‬הרנסט‬
‫אימר‪ ,‬ה‪ .‬לייויק ואוסקר פאניצה‪.‬‬
‫בכורה ב‪ 31-‬במרץ‪ .‬הצגות נוספות‪ 8 ,7 ,1 :‬באפריל ב‪.20:00-‬‬
‫‪ 25‬באפריל ב‪.12:00-‬‬
‫‪www.bat-berlin.de‬‬
‫‪facebook.com/events/740790446027214‬‬
‫אוסף מוזיאון ת"א מתארח בברלין‬
‫החל מ‪ 27-‬במרץ ועד ‪ 21‬ביוני מוצגת במוזיאון מרטין‬
‫גרופיוס באו תערוכה מאוסף מוזיאון תל‪-‬אביב לאמנות‪.‬‬
‫התערוכה‪ ,‬שמתקיימת לרגל יובל החמישים ליחסים‬
‫הדיפלומטיים בין גרמניה וישראל‪ ,‬תכלול עבודות של‬
‫אמנים מודרניים קנוניים כגון פיקאסו‪ ,‬דגה‪ ,‬רותקו‪ ,‬פולוק‪,‬‬
‫שאגאל‪ ,‬ג'קומטי‪ ,‬קנדינסקי ואחרים‪ ,‬לצד עבודות של‬
‫אמנים ישראלים עכשוויים כמו גיא בן‪-‬נר‪ ,‬יעל ברתנא‪,‬‬
‫זויה צ'רקסקי ועוד‪ ,‬מתוך כוונה להאיר את הדיאלוג‬
‫בין האמנות המודרנית הקלאסית לאמנות ישראלית‬
‫עכשווית‪ .‬את התערוכה ילווה גם קטלוג‪.‬‬
‫בין האני‪-‬הרגשי למניפולציות חיצוניות‬
‫‪Woran man‬‬
‫‪einen Juden‬‬
‫‪erkennen kann‬‬
‫‪Eine Untersuchung‬‬
‫‪20 Uhr‬‬
‫‪Premiere 31. März 2015‬‬
‫‪Weitere Vorstellungen:‬‬
‫‪1./7./8. April 20 Uhr‬‬
‫‪Matinee 25. April‬‬
‫‪erg,‬‬
‫‪Nico Delpy, Jaron Löwenb‬‬
‫‪Es spielen Dor Aloni,‬‬
‫‪und Joey Zimmermann‬‬
‫‪Deleila Piasco, Eve Slatner‬‬
‫‪Dramaturgie Joshua Wicke‬‬
‫‪Regie Noam Brusilovsky‬‬
‫‪Emmerig‬‬
‫‪lena‬‬
‫‪t Kostüme Magda‬‬
‫‪Bühne Korbinian Schmid‬‬
‫‪Choreographie Lee Meir‬‬
‫‪Musik Ohad Stolarz‬‬
‫‪Beckers‬‬
‫‪Produktionsleitung Lotta‬‬
‫‪Dauer 95 Minuten‬‬
‫‪Berlin Prenzlauer Berg‬‬
‫‪Belforter Str. 15, 10405‬‬
‫‪n.de Tel 030 75 54 17-777‬‬
‫‪€ 5 über www.bat-berli‬‬
‫‪Karten € 10, ermäßigt‬‬
‫‪17-777‬‬
‫‪rlin.de Tel 030 75 54‬‬
‫‪€ 5 über www.bat-be‬‬
‫‪Karten € 10, ermäßigt‬‬
‫‪Berlin Prenzlauer Berg‬‬
‫‪Belfor ter Str. 15, 10405‬‬
‫צילום‪ :‬אייל לנדסמן‬
‫סדאם בברלין!‬
‫במסגרת "פסטיבל דרמה בינלאומית חדשה"‬
‫(‪ )F.I.N.D. #15‬שייערך ב‪ Schaubühne-‬החל‬
‫מה ‪ 16-‬ועד ‪ 27‬באפריל ויחשוף לקהל המקומי‬
‫הצגות נבחרות מרחבי העולם‪ ,‬תשתתף גם‬
‫ההצגה הישראלית המצליחה "סדאם חוסיין‪ :‬מחזה‬
‫מסתורין"‪ ,‬שכתב וביים יונתן לוי‪.‬‬
‫ההצגה‪ ,‬שעלתה לראשונה בפסטיבל עכו ב‪2011-‬‬
‫והוצגה כבר בשתי הזדמנויות מחוץ לישראל‬
‫(במנהיים שבגרמניה ובפילזן שבצ'כיה)‪ ,‬עוסקת‬
‫באופן גרוטסקי בימיו האחרונים של העריץ העירקי‬
‫ערב פלישת הכוחות האמריקאיים‪ .‬ספון בבונקר‬
‫ומוקף בשלושה כפילים שלו‪ ,‬סדאם מסתחרר וצולל‬
‫אל מעמקי הנפט והתודעה‪ .‬לצד לוי משתתפים‬
‫בהצגה אמיר פרג'ון‪ ,‬ניר שאולוף וסער סקלי‪ ,‬ואת‬
‫המוזיקה החיה מנגנים יפתח כדן והראל גל‪.‬‬
‫ההצגות יתקיימו בעברית עם כתוביות בגרמנית‬
‫ובאנגלית ב ‪ 18-‬וב‪ 19-‬באפריל ב ‪,20:30-‬‬
‫ולאחריהן יקיימו היוצרים שיחה עם הקהל (משך‬
‫ההצגה עצמה כשעה)‪.‬‬
‫הכרטיסים לרכישה מראש לשתי ההצגות אזלו‪,‬‬
‫אך מהתיאטרון נמסר שבערבי ההצגות יש תמיד‬
‫סיכוי טוב להשיג כרטיסים בקופה‪.‬‬
‫‪schaubuehne.de‬‬
‫ב‪ 10-‬באפריל ב‪ 19:00-‬תיפתח בברלין תערוכתה‬
‫של שלומית להבי‪ ,‬אמנית ישראלית שחיה שנים רבות‬
‫בניו‪-‬יורק ומאז ‪ 2012‬נעה בין ניו‪-‬יורק לברלין‪ .‬בעבודת‬
‫הווידאו ‪ RETURN / PARTAKE - EPISODE 1‬בוחנת‬
‫להבי‪ ,‬בהשראת דמותה של פטי יוז המגולמת על ידי‬
‫השחקנית גלן קלוז בסדרה האמריקאית ‪,Damages‬‬
‫שאלות הקשורות לזהות‪ ,‬ובמיוחד לממדים של‬
‫קביעּות וניוון לעומת נזילּות ויכולת שינוי‪ .‬דמותה של‬
‫קלוז בסדרה מציבה מודל נשי מורכב ויוצא דופן בעולם‬
‫המדיה‪ ,‬של חוזק ופגיעות בו‪-‬זמניים‪ ,‬ומהווה נקודת‬
‫מוצא עבור להבי לעיסוק בדינמיקה שבין זהות אישית‬
‫וקולקטיבית‪ ,‬בין האני‪-‬הרגשי למניפולציות חיצוניות‪.‬‬
‫התערוכה תהיה פתוחה עד ‪ 22‬במאי‪ ,‬בימים רביעי עד‬
‫שבת בין ‪ 16:00‬ל‪ .19:00-‬שיח גלריה עם האמנית‬
‫יתקיים ב‪ 9-‬במאי ב‪.16:30-‬‬
‫‪alpha nova & galerie futura‬‬
‫‪Am Flutgraben 3, 12435 Berlin‬‬
‫‪alpha-nova-kulturwerkstatt.de/galerie‬‬
‫‪gropiusbau.de‬‬
‫מתוך הווידאו של שלומית להבי‬
‫מתוך עבודה של גיא בן‪-‬נר‬
‫!‪Save the Date‬‬
‫‪SAVE‬‬
‫!‪THE DATE‬‬
‫‪THE EUROPEAN MACCABI GAMES‬‬
‫‪(EMG2015),‬‬
‫‪Berlin, 27.07.2015 - 05.08.2015‬‬
‫הינכם מוזמנים לטקס הפתיחה של משחקי המכביה האירופית!‬
‫משחקי המכביה האירופית ‪ EMG2015‬יתקיימו בברלין בין ‪ 27‬ביולי ל‪ 5-‬באוגוסט ‪.2015‬‬
‫יותר מ‪ 2,000-‬ספורטאים מכ‪ 30-‬מדינות יגיעו לבירה הגרמנית כדי להתחרות ב‪ 20-‬ענפי ספורט שונים‬
‫ולחגוג את אירוע הספורט היהודי הגדול באירופה‪.‬‬
‫זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שהמכביה האירופית תיערך בגרמניה‪ .‬המשחקים יתקיימו תחת מסר‬
‫של סובלנות‪ ,‬פתיחות ומאבק בגזענות‪.‬‬
‫השיא הראשון של ה‪ EMG2015-‬הוא טקס הפתיחה המרהיב שיתקיים ב‪ 28-‬ביולי ב‪.Waldbühne-‬‬
‫כ‪ 15,000-‬איש יגיעו לצפות במצעד המדינות‪ ,‬בהדלקת לפיד מכבי ובתוכנית אמנותית יחידה במינה‪.‬‬
‫גולת הכותרת של הערב תהיה מופע משותף של אמן גרמני‪-‬מוסלמי ידוע ואמן יהודי‪-‬אמריקאי פופולרי‪.‬‬
‫להזמנת כרטיסים היכנסו לאתר המכביה האירופית‪www.emg2015.org :‬‬
‫אתם מוזמנים גם לעמוד שלנו בפייסבוק‪:‬‬
‫‪facebook.com/EMG2015‬‬
‫‪22‬‬
‫‪Competing in SportS – United at Heart‬‬
‫‪23‬‬
‫הפינצטה שוטטות‬
‫בעקבות יהודי ברלין‪ :‬אפליקציה שמשייטת בין העבר להווה‬
‫פטר בוית (‪ )Beuth‬היה מדינאי ואחת הדמויות‬
‫החשובות במהפכה התעשייתית של פרוסיה‬
‫במאה ה‪ ,19-‬שקידם בין השאר את החינוך‬
‫הטכנולוגי‪ .‬ב‪ 1811-‬הוא היה חבר במועדון‬
‫לאומני‪ ,‬אנטי‪-‬צרפתי ואנטישמי‪ ,‬שאחת‬
‫ממטרותיו היתה הדרת היהודים מהשיח‬
‫הציבורי‪ .‬בוית התנגד במיוחד להחלטה‬
‫(שהתקבלה ב‪ )1812-‬להעניק ליהודי פרוסיה‬
‫מעמד אזרחי שווה‪ .‬קצת יותר ממאתיים שנים‬
‫לאחר מכן‪ ,‬פותחה במכללה הנושאת את‬
‫שמו‪Beuth Hochschule für Technik ,‬‬
‫‪ ,Berlin‬אפליקציה ייחודית שמוקדשת לחיים‬
‫היהודיים בברלין בין ‪ 1933‬ל‪.1945-‬‬
‫האפליקציה המרתקת‪ ,‬שזמינה בגרמנית‬
‫‪(Orte jüdischen Lebens‬‬
‫‪ )in Berlin‬ובאנגלית (‪Sites‬‬
‫)‪,of Jewish Life in Berlin‬‬
‫פותחת צוהר הן לעולם היהודי‬
‫העשיר שהיה קיים (עדיין)‬
‫בברלין במהלך שנות השלטון‬
‫הנאצי והן למנגנונים המסועפים‬
‫שהופעלו לרדיפת היהודים‬
‫ולהשמדתם‪ .‬היא מאפשרת‬
‫למשתמשים בה לנוע בין העבר‬
‫להווה‪ ,‬בין השאר על ידי מעבר‬
‫דינמי בין מפות היסטוריות‬
‫למפות עכשוויות וכן באמצעות‬
‫שילוב תמונות וסרטונים‪ ,‬שחלקם‬
‫מתפרסמים לראשונה לקהל‬
‫הרחב‪ .‬ניתן למצוא בה מידע רב‬
‫על בתי כנסת‪ ,‬מוסדות תרבות‬
‫מסוגים שונים ואתרים רשמיים‬
‫הקשורים לרדיפת היהודים‪ ,‬ולצד‬
‫אלה גם אתרים מן ההיסטוריה‬
‫האישית של ברלינאים מפורסמים‬
‫שנרדפו על ידי הנאצים על רקע‬
‫יהדותם‪ .‬התוצאה היא שילוב‬
‫מרתק בין חיי היומיום דאז של היהודים בעיר לבין אנדרטאות‬
‫מוכרות‪ ,‬תוך חיבור למפה ולמרחב הברלינאי העכשווי‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬במקום שבו פעל אחד מארבעת בתי הקפה של יוסף‬
‫קניג‪ ,‬במועדון הריקודים ‪ Delphi Palast‬ב‪,Kantstraße 12a-‬‬
‫ניתן לחוות באמצעות סרטון כיצד המקום נראה בשנות ה‪ 20-‬וכן‬
‫הקלטה חיה של להקת הריקודים של ‪ Heinz Werner‬מ‪29-‬‬
‫בינואר ‪ .1941‬מול ‪ Mosse-Haus‬ב‪Schützenstraße-‬‬
‫‪ 18-25‬במיטה‪ ,‬שהאדריכל אריך מנדלסון תכנן את הרחבתו‬
‫ושימש את בית ההוצאה של רודולף מוסה‪ ,‬ניתן לצפות‬
‫בסרטון שבו ניתן לראות כיצד בקרן הרחוב נמכרים עיתונים‪,‬‬
‫שכותביהם היהודים אולצו לברוח מגרמניה הנאצית‪.‬‬
‫האפליקציה לא מתיימרת לכסות את כל האתרים הקשורים‬
‫‪24‬‬
‫ליהודים בברלין‪ ,‬אפילו לא בפרק זמן של ‪ 12‬שנים אלה‪ ,‬קודם כל מפני‬
‫שהדבר פשוט בלתי אפשרי‪ :‬כפי שפרויקט אבני הנגף ("שטולפרשטיינה")‬
‫מעיד ‪ -‬יהודים חיו ופעלו כמעט בכל מקום בעיר‪ .‬לעתים הבחירה מה‬
‫להשמיט מהאפליקציה נראית מעט שרירותית‪ ,‬וככל שמרחיקים ממרכז‬
‫העיר ומהאתרים היהודיים המפורסמים יחסית ברובע מיטה‪ ,‬כך מצטמצם‬
‫המפעל‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬כלל אין אזכור באפליקציה לחיים יהודיים ברבעים‬
‫שפנדאו‪ ,‬צלנדורף‪ ,‬מרצאן או רייניקנדורף‪ ,‬אף שגם במקומות אלה‬
‫(ובמיוחד בשניים הראשונים) התקיימו חיים יהודיים סוערים ומעניינים‪.‬‬
‫הצמצום קשור מן הסתם למגבלות טכניות ותקציביות‪ ,‬כנראה כמו גם‬
‫לעובדה שתיירים ‪ -‬קהל יעד מרכזי של האפליקציה ‪ -‬לא ימהרו לנסוע‬
‫למרצאן‪.‬‬
‫האפליקציה כוללת כ ‪130-‬‬
‫מקומות‪ 34 ,‬ביוגרפיות ותשע‬
‫הצעות לסיורים‪ ,‬לפי אזורים שונים או‬
‫בעקבות דגשים מסוימים‪ :‬למשל‬
‫סיור בעקבות נשים יהודיות‪ ,‬או‬
‫סיור בבתי כנסת‪ .‬לחילופין אפשר‬
‫פשוט לפתוח אותה כאשר אתם‬
‫נמצאים באיזור מסוים ולגלות את‬
‫ההיסטוריה הנסתרת בין הרחובות‬
‫השלוווים ובתי הקפה‪.‬‬
‫לעושר המידע יש גם מחיר‪:‬‬
‫האפליקציה (שניתן להוריד חינם‬
‫למכשירי אנדרואיד ואפל) כבדה‬
‫למדי‪ .‬למעשה‪ ,‬אחד המכשירים שלי‬
‫התנגד בתוקף להורדתה‪ ,‬בטענה‬
‫שהיא לוקחת לו יותר מדי זיכרון‬
‫(‪ 230‬מ"ב)‪ .‬במקרה כזה כדאי לדעת‪,‬‬
‫שהמידע שבאפליקציה (ואף מעבר‬
‫לכך) מופיע גם באתר הפרויקט‪:‬‬
‫‪http://ojl.beuth-hochschule.de‬‬
‫תמר גבלינגר‬
‫שנפתח גם להם משהו דומה"‬
‫ַ‬
‫"פנו אלינו מניו‪-‬יורק וביקשו‬
‫האפליקציה ‪ Orte jüdischen Lebens in Berlin‬היא פרי שיתוף‬
‫פעולה בין ההיסטוריון ד"ר כריסטיאן שלצל (‪ ,)Schölzel‬אשת המחשבים‬
‫פרופ' גודרון גרליץ (‪ .)Görlitz‬שלצל בכלל תכנן לכתוב ספר על החיים‬
‫היהודיים בברלין בשנות המשטר הנאצי‪ ,‬אבל בסנאט של ברלין (ובהמשך‬
‫גם בתמיכת האיחוד האירופי) העדיפו לממן אפליקציה‪ ,‬בהנחה שזו תפנה‬
‫לקהל רחב הרבה יותר‪" .‬הוא הביא לנו מאות עמודים של אינפורמציה והיו‬
‫המון קשיים טכניים בדרך להפוך את המידע הזה לכלי שימושי"‪ ,‬מספרת‬
‫גרליץ‪ ,‬שפיתחה את הפרויקט עם קבוצה של סטודנטים‪" .‬קודם כל‪ ,‬כדי‬
‫להתאים את המידע למכשירים ניידים היה צריך לצמצם את מספר‬
‫האתרים והביוגרפיות‪ ,‬ולהגביל כל נקודה על המפה למקסימום ‪800‬‬
‫תווים‪ .‬בהמשך השקענו המון בפיתוח מפה אינטראקטיבית שמאפשרת‬
‫מעבר מהמפה של התקופה ההיא למפה של ימינו‪ .‬היה לנו חשוב‬
‫להציג את העולם היהודי של אז באופן חי‪ ,‬ולכן השקענו משאבים רבים‬
‫במציאת סרטונים ותמונות ספציפיים שיעבירו גם את האווירה‪ .‬יש כאן‬
‫הרבה דברים שלא נעשו קודם לכן‪ .‬אפשר למצוא באפליקציה מסלולים‬
‫במזרח ובמערב העיר‪ ,‬בתי כנסת‪ ,‬בתי עסק‪ ,‬אמנים ‪ -‬היופי הוא שכל‬
‫אחד יכול לבנות לעצמו מסלול בלי עזרה ובהתאם לתחומי העניין שלו"‪.‬‬
‫אתם מקבלים הרבה תגובות?‬
‫"אנשים כתבו לנו שטוב שיש פרויקט שמראה את ההיסטוריה היהודית‬
‫של העיר בצורה כל כך חיה‪ .‬אני מקבלת גם המון אימיילים עם מידע רב‬
‫על מקומות ואישים יהודים נוספים‪ ,‬אבל לצערי הם לא יכולים להיכנס‬
‫למערכת הנוכחית‪ .‬כבר פנו אלינו כמה גורמים נוספים בהם העיר ניו‪-‬יורק‬
‫וביקשו שנפתח אפליקציות דומות אצלם‪ .‬בהמשך אנחנו מתכננים גם‬
‫ימי עיון בבתי ספר‪ ,‬ואחת הסטודנטיות עובדת גם על חיבור של סיפור‬
‫כמו‪-‬בלשי על ילדה גרמניה שמחפשת אחרי חברּה היהודי והולכת‬
‫מנקודה לנקודה עם האפליקציה"‪.‬‬
‫יש סיכוי שהאפליקציה תתורגם לעברית?‬
‫"מכיוון שהאפליקציה מיועדת לתיירים ולתושבי ברלין‪ ,‬השתמשנו בשפות‬
‫הנפוצות ביותר בקרב שני הקהלים האלה‪ .‬חשבנו להרחיב את התרגום‬
‫גם לפולנית ולרוסית‪ ,‬לאור המחשבה שהרבה תיירים שמגיעים לברלין‬
‫דוברים את שתי השפות האלה‪ ,‬אבל זה לא יצא לפועל עקב בעיות‬
‫תקציב‪ .‬כמובן שאם יעלה צורך ויהיה מימון אנחנו נשמח להעלות את‬
‫האפליקציה גם בשפה העברית"‪.‬‬
‫עידו פורת‬
‫‪25‬‬
‫הפינצטה שוטטות‬
‫תמר גבלינגר‬
‫צילום‪spinner-bruecke.de :‬‬
‫… (לא) רק עם אופנוע‬
‫ה‪ ,Spinner-Brücke-‬שאחד התרגומים לשמו הוא "גשר המטורללים"‪ ,‬נמצא‬
‫בשכונת ‪ Nikolassee‬היוקרתית והמהוגנת‪ .‬קל להגיע לשכונה עם רכבת‬
‫(‪ S7‬או ‪ S1‬ממרכז העיר לתחנה בשמה של השכונה)‪ ,‬עם או בלי אופניים‪,‬‬
‫ואפשר להגיע אליה גם עם רכב פרטי‪ .‬אבל הכי כדאי ‪ -‬להגיע עם אופנוע‪.‬‬
‫מקור שמו של הגשר‪ ,‬שנמצא כחמש דקות הליכה מתחנת ‪,Nikolassee‬‬
‫לא ידוע בוודאות‪ ,‬אבל אחת ההנחות היא שקודם באו לשם המטורללים‬
‫על האופנועים‪ ,‬ואחר כך ניתן לו שמו‪ .‬בתקופת חלוקת העיר‪ ,‬כשלא היה‬
‫צורך בכל מסלולי הכביש המהיר‪ ,‬נהגו האופנוענים לערוך באיזור גם‬
‫מירוצים‪ .‬כיום זה כמובן אסור‪ ,‬אבל על הגשר עדיין מתכנסים בכל סוף‬
‫שבוע יפה עשרות‪ ,‬ולעיתים גם מאות אופנוענים‪ ,‬לשילוב של מפגש‬
‫חברתי ונקודה משותפת ליציאה לטיולים‪ .‬ב‪ 30-‬באפריל תתקיים במקום‬
‫משעות אחר הצהריים התכנסות לקראת ‪ 1‬במאי‪ ,‬שמעבר להיותו חג‬
‫הפועלים מציין גם את הפתיחה הרשמית של עונת האופנוענים‪ .‬אבל‬
‫גם בכל יום ראשון במהלך האביב והקיץ תוכלו לפגוש שם את הקהילה‬
‫הדו‪-‬גלגלית של ברלין‪.‬‬
‫מהגשר ניתן להמשיך לשני מחוזות אחרים בשכונה ‪ -‬הראשון‪ ,‬טירה‬
‫מדומיינת; והשני‪ ,‬פיסה מטירה אמיתית מאוד‪ .‬כדי להגיע לראשון‪ ,‬צריך‬
‫לחזור לתחנת הרכבת וללכת בכיוון השכונה‪ .‬ב‪Cimbernstraße 9-‬‬
‫תמצאו את החלק האחורי של אחוזתו של האוקיינוגרף וחוקר הקטבים‬
‫הגרמני אדולף הרמן שרוור‪ ,‬שגם השתתף במשלחותיו של אמונדסן הנורווגי‬
‫לקטבים‪ .‬החלק האחורי גובל במגרש הטניס של אחוזתו של שרוור ‪ -‬אבל‬
‫הרומנטיקן שבו הפך אותו לדמוי חומה של מבצר ימי‪-‬ביניימי‪ .‬כדי להגיע‬
‫לפיסת טירה אמיתית‪ ,‬צריך להתאמץ קצת יותר‪ :‬מגשר האופנוענים צאו‬
‫לכיוון היער הסמוך והתקדמו על ה‪ Wannsee Badeweg-‬עד שתגיעו‬
‫לגדות נהר ה‪ .Havel-‬ברגל זה לוקח כחצי שעה‪ ,‬עם אופניים כעשר דקות‪.‬‬
‫על הגדה פנו ימינה עד שתגיעו לגשר שמוביל לאי ‪.Schwanenwerder‬‬
‫האי הקטן משמש מושבת וילות מבודדת ויוקרתית במיוחד‪ ,‬שבה התגוררו‬
‫עד עליית היטלר לשלטון גם בנקאים יהודים וצאצאים למשפחת רוטשילד‪.‬‬
‫אחרי ‪ 1933‬השתלטו הנאצים על הרכוש היהודי‪ ,‬ושר התעמולה גבלס‬
‫אף גזל שלוש חלקות לעצמו‪ .‬כיום האי שוב נחשב למושבת עשירים‬
‫ובכניסה אליו‪ ,‬ליד תחנת משטרת המים (‪ )Inselstraße 8‬שבנויה על אחת‬
‫החלקות שבזז גבלס ‪ -‬ממתינה לכם פיסת ארמון אמיתי‪ :‬חלק מארמון‬
‫הטווילרי הפריזאי שהוצת ב‪ 1871-‬ואשר נרכש על ידי ה"חלוץ" של האי‪,‬‬
‫יצרן מנורות בשם וילהלם וסל‪.‬‬
‫… סוף השבוע הארוך של אחד במאי‬
‫את אירועי אחד במאי‪ ,‬חג הפועלים‪ ,‬בוודאי לא צריך להציג בפני ברלינאים ותיקים‪ .‬לצד מסורת ההפגנות הסוערות של‬
‫השמאל הברלינאי (שלכבודן מועלמים למשך ‪ 24‬שעות כל בקבוקי ומיכלי הזכוכית באזורים המועדים לפורענות)‪ ,‬הופך היום‬
‫הזה משנה לשנה גם לסוג של קרנבל (ויש שיאמרו לא במקרה)‪ .‬תחת הכותרת ‪ Myfest‬מתקיים בין ‪ 11:30‬לחצות על פני‬
‫כמה מרחובותיה המרכזיים של קרויצברג ‪ 36‬יריד ענק עם מוזיקה‪ ,‬הופעות חיות‪ ,‬אמני קרקס‪ ,‬דוכנים לילדים (כולל תחנות עם‬
‫משימות פארקור) והמון אוכל כמובן‪ .‬מכיוון שהשנה אחד במאי נופל על יום שישי‪ ,‬יום השבתון הזה בעצם יתחיל סוף שבוע‬
‫ארוך במיוחד‪ ,‬שלצד אירועים רבים ומסיבות ייערך בו גם "סוף השבוע של הגלריות" (‪ ,)Gallery Weekend‬אחד מאירועי‬
‫האמנות החשובים של ברלין‪ ,‬שבמסגרתו מתקיימים עשרות פתיחות ואירועי אמנות שונים‪.‬‬
‫‪myfest36.de‬‬
‫‪gallery-weekend-berlin.de‬‬
‫… חברת הטיולים של תמר ונדב גבלינגר מציעה טיולי הליכה מודרכים בברלין בכל ימות השנה ‪berlinhebrew.com‬‬
‫‪26‬‬
‫… ביצי זהב‬
‫כמו פסח‪ ,‬גם פסחא הוא חג האביב‪ ,‬וסמליו דומים‪ .‬הסמל המשותף הבולט‬
‫ביותר הוא הביצה‪ ,‬שמונחת על שולחן הסדר המסורתי ומהווה גם חלק‬
‫בלתי נפרד ממנהגי חג הפסחא‪ .‬כידוע‪ ,‬בגרמניה נהוג לצבוע את הביצים‬
‫בצבעים עליזים‪ ,‬להחביאן בחצר‪ ,‬ביער או בפארק‪ ,‬ולשלוח את הילדים‬
‫למסע חיפושים‪ ,‬קצת בדומה לחיפוש אחר האפיקומן‪ .‬בימינו‪ ,‬לעתים‬
‫קרובות מדובר בביצי שוקולד‪.‬‬
‫את ביצת השוקולד הקלאסית‪ ,‬המשלבת בין ממתק לצעצוע קטן‪,‬‬
‫הוציאה חברת "פררו" לשוק ב‪" .1974-‬ביצת קינדר" הפכה מאז לאחד‬
‫מממתקי הילדים הפופולריים ביותר‪ ,‬בעיקר באיטליה ובגרמניה‪ ,‬אבל לא‬
‫רק ילדים נשבים בקסם הפוטנציאל המסתתר בתוך מיכל הפלסטיק‬
‫הצהבהב שבביצה‪ :‬גם לא מעט מבוגרים מקדישים את זמנם ומרצם‬
‫לאיסוף ולהחלפת הצעצועים הקטנים שמתחבאים בביצה‪ .‬החובבנים‬
‫יותר מחפשים בחנויות צעצועי יד שנייה או בשוקי פשפשים‪ .‬אבל לאספני‬
‫ברלין יש בית מקדש אחד שאליו הם עולים לרגל‪ ,‬מקום שבו הם יכולים‬
‫להחליף‪ ,‬לקנות ובעיקר להשתאות מול האוסף המרשים‪ .‬תומס זיברכט‬
‫פתח בשפנדאו כבר ב‪ 1990-‬את החנות "‪ ,"Ü Ei Punkt‬שהפכה בינתיים‬
‫מרכז למשוגעים לדבר מכל העולם‪ .‬בחנות יש כמה מן הפריטים הנדירים‬
‫יותר שאי פעם מצאו את דרכם לתוך ביצת הפתעה‪ ,‬וערכם של כמה‬
‫מהם מרקיע אפילו לאלף אירו ויותר‪.‬‬
‫החנות פתוחה בימים ב'‪-‬ו' מ‪ 10:00-‬עד ‪ 17:00‬ובימי שבת מ‪10:00-‬‬
‫עד ‪ .15:00‬בכל שבת האחרונה של החודש מתקיימת בחנות בורסת‬
‫אספנים‪.‬‬
‫‪ue-ei-punkt-berlin.de‬‬
‫‪Jüdenstraße 41, 13597 Berlin‬‬
‫שפיצפלאץ‬
‫רויטל סקלי‬
‫ניקוד‪ :‬אריאל מואטי‬
‫ָׁשלֹום יְ ָל ִדים יְ ָק ִרים‪,‬‬
‫"ע ְצ ָמאּות"‪ֶ .‬א ְפ ָׁשר ִל ְכּתֹב‬
‫עֹוס ִקים ַּב ִּמ ָּלה ַ‬
‫ַה ַּפ ַעם ֲאנַ ְחנּו ְ‬
‫ּנֹוׂשא ַע ְצ ָמאּות‪ִּ ,‬כי הּוא נֹוגֵ ַע ְל ִמ ְס ָּפר ַרב‬
‫ָהמֹון ַעל ַה ֵ‬
‫חּומים‪ַ :‬ע ְצ ָמאּות ֶׁשל ְמ ִדינֹות אֹו ַע ִּמים‪ ,‬יָ ִחיד‬
‫ֶׁשל ְּת ִ‬
‫בּוצה‪ַ ,‬ע ְצ ָמאּות ֶׁשל ִא ְרּגּון אֹו ֶח ְב ָרה‪ַ ,‬ע ְצ ָמאּות‬
‫אֹו ְק ָ‬
‫קֹורּיֹות וְ עֹוד‪ֲ .‬א ָבל ַהּיֹום ֲאנַ ְחנּו נְ ַד ֵּבר ַעל‬
‫ְּב ַמ ְח ָׁש ָבה‪ְ ,‬מ ִ‬
‫ָה ַע ְצ ָמאּות ֶׁש ָּל ֶכם!‬
‫ִל ְפנֵ י ַה ְר ֵּבה ָׁשנִ ים ָּכ ַתב יְ הֹונָ ָתן ּגֶ ֶפן ְּב ִס ְפרֹו ָהַאּגָ ִדי‬
‫"ה ֶּכ ֶבׂש ַה ִּׁש ָּׁשה ָע ָׂשר"‪:‬‬
‫ַ‬
‫ּומ ְת ַּפ ֵּׁשט‬
‫"הי‪ֲ ,‬אנִ י ְּכ ָבר ֹלא ִּתינֹוק ‪ֲ /‬אנִ י ִמ ְת ַל ֵּבׁש ְל ַבד ‪ִ /‬‬
‫ֵ‬
‫חֹולם ְל ַבד‬
‫ּובֹוכה ְל ַבד וְ ֵ‬
‫ֶ‬
‫צֹוחק ְל ַבד‬
‫אֹוכל ְל ַבד ‪ /‬וְ ֵ‬
‫ְל ַבד ‪ /‬וְ ֵ‬
‫‪ַ /‬על ָּכל ִמינֵ י ְּד ָב ִרים ֶׁש ֶא ֱע ֶׂשה ְל ַבד ‪ְּ /‬כ ֶׁש ֶא ְהיֶ ה ּגָ דֹול"‬
‫יׁשה ֶׁש ֶא ְפ ָׁשר‬
‫קֹוראת ֶאת ַה ִּׁשיר ַהּזֶ ה ֲאנִ י ַמ ְרּגִ ָ‬
‫ְּכ ֶׁש ֲאנִ י ֵ‬
‫ְל ִה ְת ַח ֵּבר ֵא ָליו ֵמ ָח ָדׁש ְּב ָכל ּגִ יל‪.‬‬
‫ּוב ָכל ָׁשנָ ה‬
‫ְּכ ֶׁש ֲאנַ ְחנּו ּגְ ֵד ִלים‪ּ ,‬גַ ם ָה ַע ְצ ָמאּות ֶׁש ָּלנּו ּגְ ֵד ָלה‪ְ ,‬‬
‫יתם‬
‫יֹותר‪ְ .‬ל ָמ ָׁשל‪ַּ ,‬פ ַעם ֹלא ֱהיִ ֶ‬
‫כֹולים ַל ֲעׂשֹות ֵ‬
‫ֲאנַ ְחנּו יְ ִ‬
‫ַאּתם ְּכ ָבר‬
‫אּולי ֶ‬
‫כֹולים ַל ֲחצֹות ֶאת ַה ְּכ ִביׁש ְל ַבד‪ ,‬וְ ַע ְכ ָׁשו ַ‬
‫יְ ִ‬
‫הֹורים אֹו‬
‫הֹול ִכים ַל ֲחנּות אֹו ְל ֵבית ַה ֵּס ֶפר ְּב ִלי ִלּוּוי ֶׁשל ַה ִ‬
‫ְ‬
‫יתה ְל ַע ְצ ְמ ֶכם‪.‬‬
‫ֲא ִפּלּו ְמ ִכינִ ים ֲח ִב ָ‬
‫אֹוה ֶבת ְל ַצּיֵ ר‪,‬‬
‫ִצּיּור ְמ ֻׁש ָּתף ֶׁשל ַאּיָ ה ָק ְּפ ַלן‪ַּ ,‬בת ‪ֶׁ ,6.5‬ש ֶ‬
‫ּגֹול ְד ֶּב ְרג‪ַּ ,‬בת‬
‫ַאל ָמה ְ‬
‫ּול ַׂש ֵחק ִעם ֲח ֵב ִרים; וְ ֶׁשל ְ‬
‫ְל ִה ְת ַח ֵּפׂש ְ‬
‫תּולים וְ ִל ְרקֹד‬
‫אֹוה ֶבת ְל ַׂש ֵחק ִעם ֲח ִ‬
‫‪ֶׁ ,7.5‬ש ֶ‬
‫ַע ְצ ָמאּות ִל ְפ ָע ִמים נִ ֶּתנֶ ת ָלנּו וְ ִל ְפ ָע ִמים ָצ ִריְך ָל ַק ַחת‬
‫כֹולים ְל ַבד‪ֶׁ ,‬ש ֲאנַ ְחנּו‬
‫יח ֶׁש ֲאנַ ְחנּו יְ ִ‬
‫הֹוכ ַ‬
‫אֹותּה ‪ְ -‬ל ִ‬
‫ָ‬
‫ִמ ְס ַּת ְּד ִרים‪ .‬וְ יֵ ׁש ּגַ ם ַמ ָּצ ִבים ֶׁש ָּב ֶהם ֲאנַ ְחנּו ַּדוְ ָקא‬
‫אּולי ִּכי ֲאנַ ְחנּו‬
‫יפים ִל ְדחֹות ְמ ַעט ֶאת ָה ַע ְצ ָמאּות‪ַ ,‬‬
‫ַמ ֲע ִד ִ‬
‫הֹול ֶכת ִּכ ְמ ַעט ָּת ִמיד‬
‫ַאח ָריּות ֶׁש ֶ‬
‫ּפֹוח ִדים ְמ ַה ְּל ַבד אֹו ֵמ ָה ֲ‬
‫ֲ‬
‫יָ ד ְּביָ ד ִעם ַע ְצ ָמאּות‪.‬‬
‫ּמּובנִ ים‪ַ ,‬ע ְצ ָמאּות ִהיא ָּד ָבר‬
‫ֲא ָבל ִעם ָּכל ַה ֲח ָׁשׁשֹות ַה ָ‬
‫עֹולמֹות‬
‫ַאפ ֶׁש ֶרת ָלנּו ְלגַ ּלֹות ָ‬
‫נֶ ֱה ָדר וְ ָחׁשּוב ְמאֹד‪ִ .‬היא ְמ ְ‬
‫ּומקֹומֹות ֶׁשֹּלא ִה ַּכ ְרנּו‬
‫ּול ַה ִּכיר ֲאנָ ִׁשים ְ‬
‫תֹוכנּו ְ‬
‫ֲח ָד ִׁשים ְּב ֵ‬
‫אֹותנּו ִל ְסמְֹך ַעל ַע ְצ ֵמנּו וְ ִל ְמצֹא‬
‫ק ֶֹדם‪ִ .‬היא ְמ ַל ֶּמ ֶדת ָ‬
‫אּולי ֹלא יָ ַד ְענּו ֶׁשּיֵ ׁש ָלנּו‪.‬‬
‫ּכֹחֹות ֶׁש ַ‬
‫ָאז ְּב ַה ְצ ָל ָחה ַּב ֶּד ֶרְך ָה ַע ְצ ָמ ִאית ֶׁש ָּל ֶכם‪ֶׁ /‬ש ָּל ֵכן‪ ,‬וְ ַאל‬
‫ִּת ְׁש ְּכחּו ֵל ָהנֹות!‬
‫ֶׁש ָּל ֶכם‪,‬‬
‫יטל ֶס ֶק ִלי‬
‫ְרוִ ַ‬
‫קּומזִ יץ ‪ַ -‬ה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ַהּיִ ְׂש ְר ֵא ִלית ְּב ֶּב ְר ִלין‬
‫ְמנַ ֶה ֶלת ֲע ֻמ ַּתת ְ‬
‫‪[email protected]‬‬
‫בערב פסח (‪ 3‬באפריל ב‪ )19:30-‬אתם מוזמנים לאחד משני לילות הסדר של חב״ד ברלין‪:‬‬
‫במלון מריוט (פוטסדאמר פלאץ)‪:‬‬
‫אנגלית‪-‬גרמנית‪-‬עברית‬
‫עם אורחים מכל העולם‬
‫‪ 50€‬למבוגר‪ 25€ ,‬לילד מגיל ‪4‬‬
‫בבית חב״ד באלכסנדרפלאץ‪:‬‬
‫עברית‪-‬אנגלית‬
‫‪Karl-Liebknecht-Straße 34‬‬
‫‪ 30€‬למבוגר‪ 25€ ,‬לילד (‪)3-13‬‬
‫להרשמה‪03021280830 :‬‬
‫להרשמה‪[email protected] :‬‬
‫‪chabadberlin.de‬‬
‫חגיגת מימונה בברלין!‬
‫מוצ"ש‪ 11 ,‬באפריל‪ ,‬ב‪23:00-‬‬
‫כניסה חופשית‬
‫ִמ ְתחּו ַקו ֵּבין ַה ְּמ ִדינָ ה ְל ֵבין ַה ָּׁשנָ ה ֶׁש ָּבּה ֻה ְכ ְר ָזה‬
‫הֹורים ו‪ /‬אֹו ָּב ִאינְ ֶט ְרנֶ ט)‪:‬‬
‫אּותּה (נִ ֵּתן ְל ֵה ָע ֵזר ַּב ִ‬
‫ַע ְצ ָמ ָ‬
‫ַארצֹות ַה ְּב ִרית‬
‫✴✴ ְ‬
‫✴ ✴‪1821‬‬
‫יט ְליָ ה‬
‫✴ ✴ ִא ַ‬
‫✴ ✴‪1878‬‬
‫✴ ✴יָ וָ ן‬
‫✴ ✴‪1956‬‬
‫✴ ✴יִ ְׂש ָר ֵאל‬
‫✴ ✴‪1861‬‬
‫אֹותיֹות‬
‫ִּת ְפז ֶֹרת‪ִ :‬מ ְצאּו ֶאת ַה ִּמ ִּלים ַה ִּמ ְס ַת ְּתרֹות ֵּבין ָה ִ‬
‫ְּב ָכל ַה ִּכּוּונִ ים (ּגַ ם ַּב ֲא ַל ְכסֹון)‬
‫ח‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ג‬
‫ת‬
‫א‬
‫ע‬
‫ק‬
‫ח‬
‫ש‬
‫כ‬
‫צ‬
‫י‬
‫י‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ת‬
‫י‬
‫ס‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ט‬
‫ס‬
‫ב‬
‫ט‬
‫ח‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ע‬
‫צ‬
‫מ‬
‫י‬
‫ה‬
‫ק‬
‫ה‬
‫צ‬
‫א‬
‫ק‬
‫ת‬
‫ז‬
‫ב‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ז‬
‫פ‬
‫ב‬
‫מ‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ק‬
‫ב‬
‫ו‬
‫א‬
‫ח‬
‫ר‬
‫י‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ד‬
‫נ‬
‫ע‬
‫י‬
‫פ‬
‫ר‬
‫כ‬
‫ס‬
‫ח‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ז‬
‫י‬
‫נ‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ג‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ח‬
‫א‬
‫י‬
‫ג‬
‫ס‬
‫ק‬
‫פ‬
‫ג‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ל‬
‫צ‬
‫א‬
‫ר‬
‫ּבּולגַ ְריָ ה‬
‫✴✴ ְ‬
‫✴ ✴‪1776‬‬
‫ַאח ָריּות‬
‫ֲ‬
‫זְ כּוּיֹות‬
‫חֹובֹות‬
‫כֹולת‬
‫יְ ֶ‬
‫ַה ְצ ָל ָחה‬
‫✴ ✴ ַמרֹוקֹו‬
‫✴ ✴‪1948‬‬
‫קֹורית‬
‫יבה ְמ ִ‬
‫ֲח ִׁש ָ‬
‫ִּב ָּטחֹון ַע ְצ ִמי‬
‫ֲע ִׂשּיָ ה‬
‫ְל ַבד‬
‫ּבֹוגֵ ר‬
‫‪29‬‬
‫רגע של גרמנית‬
‫תקופת האביב היא התקופה היפה בשנה‪.‬‬
‫תקופה של התחדשות‪ ,‬של צמיחה ושל פריחה‪.‬‬
‫גדי גולדברג‬
‫בלוח השנה היהודי טומנת בחובה התקופה אירועים משמעותיים נוספים‬
‫בתולדות עמנו‪ :‬חג הפסח‪ ,‬יום הזיכרון לשואה ולגבורה‪ ,‬יום הזיכרון לחללי‬
‫צה"ל ויום העצמאות של מדינת ישראל‪.‬‬
‫השנה נוסף ללוח זמנים זה עוד מועד‪ ,‬שיחול ב‪ 12-‬במאי‪ ,‬והוא היום בו‬
‫לפני ‪ 50‬שנה כוננו גרמניה וישראל יחסים דיפלומטיים‪.‬‬
‫ממשלות גרמניה וישראל מציינות במהלך השנה אירוע משמעותי ומורכב זה‪.‬‬
‫אני לא אתן לך לקשור לי דב על הגב!‬
‫כבר כתבתי במדור הזה יותר מפעם אחת‪ ,‬שגרמנית היא לדעתי‬
‫שפה ציורית מאוד‪ .‬אני יודע שלרוב היא לא נחשבת כזו‪ .‬רוב מי‬
‫שתאמרו לו את המילה ״גרמנית״‪ ,‬יחשוב בעיקר על שפה יבשה‬
‫ומדויקת‪ .‬אבל אני מניח שמי שהתחיל ללמוד גרמנית‪ ,‬בוודאי שם לב‬
‫שהיא דווקא לא כזו‪ .‬לא יבשה ולא מדויקת‪ .‬אפילו פעלים פשוטים‬
‫הופכים לעתים קרובות לציוריים‪ ,‬בזכות היכולת של הגרמנית‬
‫להצמיד להם תחיליות שמשנות במעט את המובן שלהם ונותנות‬
‫להם כיוון‪ .‬למשל הפועל ‪ ,sich etwas vorstellen‬שפירושו כידוע‬
‫לתאר לעצמך משהו‪ ,‬לדמיין משהו‪ .‬אם‬
‫נפרק אותו למרכיביו ונתרגם אותו‬
‫מילולית‪ ,‬נראה שמשמעותו היא‬
‫להעמיד מולך משהו‪ .‬כלומר הרעיון‬
‫של לדמיין משהו או לתאר לעצמך משהו‬
‫מוצג בגרמנית כהעמדה של משהו לנגד‬
‫עיני הרוח‪.‬‬
‫השגריר יעקב הדס‪-‬הנדלסמן‬
‫השגריר יעקב הדס‪-‬הנדלסמן וצוות השגרירות מאחלים לקוראי ולקוראות המגזין‪,‬‬
‫לבני‪/‬בנות משפחותיהם‪/‬ן ולחבריהם‪/‬חברותיהן‬
‫חג חירות כשר ושמח!‬
‫‪Berlin is flat‬‬
‫דירות נופש בברלין‬
‫‪+49 (0) 176 710 98480‬‬
‫‪www.BerlinIsFlat.com‬‬
‫גם הביטוי שנעסוק בו היום הוא ציורי מאוד ‪:‬‬
‫‪.Jemandem einen Bären aufbinden‬‬
‫פירושו המילולי הוא לקשור למישהו דב על‬
‫הגב‪ ,‬והפירוש המושאל הוא לספר למישהו‬
‫סיפורי מעשיות‪ ,‬שקרים וגוזמאות בלי שיבחין‬
‫בזה‪ ,‬או בעברית פשוטה‪ :‬לעבוד על מישהו‪.‬‬
‫אז אם מישהו מספר לכם‪ ,‬נגיד‪ ,‬שהוא שמע‬
‫ששכונת נויקלן מסוכנת ליהודים‪ ,‬אתם יכולים‬
‫לומר לו ‪Da wollte dir wohl jemand einen‬‬
‫‪( Bären aufbinden‬מישהו ניסה לספר לך‬
‫מעשיות)‪ .‬ואם אתם מרגישים שמישהו מנסה‬
‫לעבוד עליכם‪ ,‬תוכלו לומר ‪Ich lasse mir von :‬‬
‫‪( dir doch keinen Bären aufbinden‬לא‬
‫תצליח לעבוד עלי‪/‬אני לא אתן לך לספר לי‬
‫מעשיות)‪.‬‬
‫‪- Consultancy for investors‬‬
‫‪- Feasibility studies and research for potential projects‬‬
‫‪- Architectural design‬‬
‫‪- Visualization and renderings‬‬
‫‪- Project and site management‬‬
‫‪Services in English, Hebrew and German‬‬
‫‪10557 BERLIN‬‬
‫‪ALT-MOABIT 126‬‬
‫‪+49 171 785 9147‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫טיפול יעוץ והכוונה‬
‫מאסטר ב‪ ,NLP-‬בעלת נסיון לדוברי עברית ואנגלית‪,‬‬
‫מעניקה טיפול קצר‪-‬מועד ומכוון מטרה למעוניינים בשינוי‬
‫או התפתחות בקריירה‪ ,‬זוגיות‪ ,‬מימוש הפוטנציאל‪,‬‬
‫שחרור מפחדים וחרדות ועוד‪.‬‬
‫עינת אבס‪-‬אונציג‬
‫‪[email protected] 0151 52593663‬‬
‫פרקטיקום בשפיץ‬
‫הזדמנות ייחודית לצבור ניסיון בעולם העיתונות‪ ,‬להרחיב את רשת הקשרים‬
‫האישית והמקצועית ולהעמיק את השתלבותכן‪/‬ם בברלין‪ .‬ההתמחות אינה בתשלום‬
‫אך לסטודנטים‪/‬ות בתחומים שונים היא עשויה להעניק נקודות אקדמיות‪ .‬התחייבות‬
‫לארבעה חודשים מינימום (מלא או חלקי)‪.‬‬
‫קורות חיים והקדמה קצרה יש לשלוח ל‪[email protected] :‬‬
‫להזמנת מודעות צרו קשר‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫אמנם במקור כנראה לא היה שם דב‪ ,‬אלא ‪ ,bar‬שמשמעותו‬
‫בגרמנית ימי‪-‬ביניימית ״משא״ או ״נטל״‪ ,‬אבל כיום‪ ,‬כשאף אחד‬
‫כבר לא מכיר את המילה ההיא‪ ,‬המשא הכללי הפך לדב ומשך את‬
‫הביטוי לכיוון ציורי עוד יותר‪ .‬הרעיון שהוא מביע הוא שלספר למישהו‬
‫גוזמאות בלי שהוא יבחין שעובדים עליו זה כמו לקשור לו דב לגב בלי‬
‫שהוא ישים לב לכך‪.‬‬
‫ואם חשבתם שגרמנים הם אנשים מרובעים ולכן אין להם הרבה‬
‫ביטויים שקשורים להטעיה ולבילוף‪ ,‬טעיתם בגדול‪ .‬יש דווקא הרבה‬
‫ביטויים כאלה בגרמנית‪ .‬לחלקם יש מקבילות גם בעברית‪ ,‬כמו למשל‬
‫‪( Jemanden an der Nase herumführen‬להוביל מישהו באף‪,‬‬
‫שנכנס לעברית כנראה דרך היידיש) ו‪Sand-‬‬
‫‪( in die Augen streuen‬לזרות חול‬
‫בעיניים)‪ .‬אחרים ייחודיים לגרמנית‪ ,‬כמו‬
‫‪Jemanden auf den Arm nehmen‬‬
‫(להרים מישהו על הידיים‪ ,‬שפירושו לעבוד‬
‫עליו ונובע כנראה מכך שמתייחסים אליו כמו‬
‫אל ילד) ועוד רבים נוספים‪ ,‬חלקם קלים‬
‫להבנה‪ ,‬כמו ‪Jemanden hinters Licht‬‬
‫‪( führen‬מילולית‪ :‬להוביל מישהו אל‬
‫מאחורי האור‪ ,‬כלומר אל החושך)‪ ,‬או‬
‫‪Jemanden für Dumm verkaufen‬‬
‫(מילולית‪ :‬למכור מישהו בתור מטומטם);‬
‫וחלקם מורכבים יותר‪ ,‬כמו ‪Jemandem ein X‬‬
‫‪( für ein U vormachen‬מילולית‪ :‬להונות מישהו ש‪X-‬‬
‫הוא ‪ )U‬או ‪Jemanden in den April schicken‬‬
‫(מילולית‪ :‬לשלוח מישהו לאפריל)‪.‬‬
‫עיניכם הרואות‪ ,‬גרמנית היא שפה ציורית‬
‫מאוד‪ ,‬ויש בה הרבה ביטויים בנוגע לסיפור‬
‫גוזמאות‪ .‬אז אולי הדוברים שלה לא‬
‫מתאימים כל כך לסטריאוטיפ של הגרמני‬
‫איור‪ :‬עתליה לאופר הישר עם השפה היבשה‪.‬‬
Dein Tor zur israelischen
Gemeinschaft in Berlin
‫שפיץ‬
‫השער שלכם‬
‫לקהילה הישראלית בברלין‬
Anzeige: [email protected]‬ :‫מודעות‬