‫‪–10 1‬יולי–‪13‬‬
‫‪09:03:39‬‬
‫פרק שני‪ :‬הדוקטרינות המהוות את‬
‫יסודות המוסר הנוצרי‬
‫‪5‬‬
‫‪10‬‬
‫בטרם ניגש למחקר השוואתי זה‪ ,‬יותר לנו לבחון תחילה אם‬
‫יסודותיו של המוסר הנוצרי‪ ,‬ודוקטרינות מסוימות עליהן הוא‬
‫נשען‪ ,‬איתנים מספיק ובלתי ניתנים לערעור במידה כזאת‪,‬‬
‫שניתן יהיה להסתמך עליהם ללא חשש‪ .‬הכל יודו שגם‬
‫הגדול והמפואר בבניינים לא יכול לשמש מקלט בטוח ויציב‪,‬‬
‫אם אין קשר בין מוצקותו לבין גדלו ופארו‪ .‬האמנם איתנים‬
‫הם יסודותיו של המוסר הנוצרי במידה כזאת‪ ,‬שעתיד מוסר‬
‫זה לכבוש באופן בלתי נמנע את לבבם של כל בני האדם?‬
‫עקרון אחד‪ ,‬עליו הוכרז כבר בראשית ימיה של הנצרות‪,‬‬
‫עתיד היה להשפיע השפעה מכרעת על התפתחות המוסר‬
‫‪1‬‬
‫שלה‪ :‬עקרון ביטולה של התורה ‪ .‬אין בדעתנו לבחון כאן‬
‫את השאלה החשובה של יחסיו של יש"ו הנוצרי עם התורה‪,‬‬
‫ובאיזו מידה ביקש לעקרה או לקיימה‪ .‬אם יורשה לנו‬
‫להקדים בקצרה את תמצית דעתנו בעניין התורה‪ ,‬נאמר‬
‫שמתוך שזיהה יש"ו בדעתו את ימות המשיח עם תחיית‬
‫המתים או חידוש העולם‪ , 2‬סבר שדורו מתקרב במהירות לעת‬
‫ביטולה הלגיטימי של התורה‪ ,‬לכשיקומו המתים מקבריהם‬
‫ויבולע המוות לנצח‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬עוד נראה את שורשיה העמוקים של אמונה זו‬
‫ביהדות הצרופה ביותר‪ ,‬וכיצד‪ ,‬בהעדרה של מציאות פשוטה‬
‫של תחיית המתים‪ ,‬כמשמעה‪ ,‬הומרה תוך זמן קצר בציור‬
‫דמיוני‪ .‬בבדיה ממש‪ .‬על כל פנים‪ ,‬על ביטול התורה הכריזה‬
‫הנצרות כבר בשלביה המוקדמים‪ ,‬ונקל לשער את המבוכה‬
‫והבלבול שצעד נועז זה חולל בתודעות‪ ,‬ואת הסכנות‬
‫הצפונות במהלך כזה למוסר‪ ,‬כפי שתורה זו‪ ,‬שעל נפילתה‬
‫הוכרז‪ ,‬ניסחה אותו‪ ,‬לימדה אותו והעניקה לו את תוקפו‪.‬‬
‫עובדות רבות ודוגמאות אינספור מעידות על חומרת‬
‫תוצאותיו של צעד זה‪ ,‬ואנו נציג מהן למכביר‪ ,‬לאחר שנשלים‬
‫את מניית הסיבות שהפכו כבר מלכתחילה את המוסר הנוצרי‬
‫לתלוי בשרירות דעותיהם של אנשים ולחשוף תמידית לסכנת‬
‫כליה‪.‬‬
‫מה שאנו מבקשים להבליט כאן הם היסודות ההרסניים‬
‫שהקימה הנצרות נגד המוסר בכך שביטלה את התורה‪ .‬כי‬
‫זאת לדעת‪ :‬כשמערכת ערכים וחוקים שמקורה בהתגלות‬
‫קיימת בעם‪ ,‬כשהיא שולטת בלבבות‪ ,‬כשכל חיי העם נקבעים‬
‫ומותווים מראש על ידה‪ ,‬כשכלליה חלים על כל המעשים‬
‫ועל כל הרגשות; כשגם היחסים המוסריים שבין אדם לחברו‬
‫אינם נמלטים מהוראותיה; כשגם המוסר‪ ,‬בסופו של דבר‪,‬‬
‫כפוף לפסיקתה באותה מידה כמו המשפט‪ ,‬המדיניות‪ ,‬עבודת‬
‫ה' ועקרונות האמונה; כשעם זה מורגל מזה מאות בשנים‬
‫לראות בה אמת מידה להתנהגות הראויה‪ ,‬הן מצד המוסר הן‬
‫‪3‬‬
‫מצד הדת‪ ,‬וכללי האתיקה הטבעיים ביותר נחשבים בעיני‬
‫הכל להלכות מחייבות ‪ -‬ויום בהיר אחד באים ומבשרים לעם‬
‫זה שתורתו נתיישנה ועבר זמנה‪ ,‬שלא היתה אלא קריקטורה‬
‫ מעין שרטוט של העתיד לבוא ‪ ,-‬הראויה לכל היותר‬‫לילדים‪ .‬מודיעים לו שהיא מקור המוות ומקור החטא‪,‬‬
‫שאין בה אלא שעבוד שפל ומעתה עליה לפנות את מקומה‬
‫לתורת חופש כאשר מילה גדולה זו‪" ,‬חופש" מושמעת בפי‬
‫כל‪ ,‬מוזכרת בכל הקשר אפשרי‪ ,‬בכל הזדמנות ובכל דרשה;‬
‫יתרה מזאת‪ ,‬כשהגויים שלא שמעו מעולם על תורת משה‬
‫‪0‬‬
‫‪15‬‬
‫‪1‬‬
‫‪20‬‬
‫‪25‬‬
‫‪30‬‬
‫‪35‬‬
‫‪40‬‬
‫‪45‬‬
‫‪50‬‬
‫‪55‬‬
‫‪60‬‬
‫‪65‬‬
‫‪F‬‬
‫‪70‬‬
‫‪F‬‬
‫‪2‬‬
‫‪F‬‬
‫‪ .1‬אר"ז‪ :‬תרגמתי מילולית‪ ,‬אבל הכוונה המדוייקת של הרב‬
‫היא‪ :‬ביטול התורה מצדה ההלכתי‪ ,‬מצד היותה חוק וחוקה‪.‬‬
‫‪ .2‬אר"ז‪ :‬במקור‪.palingenese :‬‬
‫‪ .3‬אר"ז‪ :‬כוונת הרב ללא תרצח ולא תגנוב וכדו'‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫‪80‬‬
‫‪85‬‬
‫‪90‬‬
‫מתבשרים על התגלות שקבעה עקרונות מוסר וכללים‬
‫לעבודת ה'‪ ,‬אך עומדת לפנות עתה את מקומה לתורה של‬
‫חסד‪ ,‬של חופש – הייתכן שלפגיעה כזאת בעיקרי האמונה‪,‬‬
‫בדת ובחוקה לא תתלווה גם פגיעה במוסר?‬
‫היכן ימצא לו ההגיון מקלט בשעת אסון גדול כזה? כאשר‬
‫נותנים על כך את הדעת מבינים שלא מדובר כאן בהגיון‬
‫פילוסופי כלשהו‪ ,‬המצליח בכוח עצמאותו לעצב לעצמו‬
‫מוסר רציונלי טהור; אף לא מדובר כאן בהגיון צרוף‪ ,‬המבחין‬
‫בקרבו בין העקרונות הנובעים מתוכו לבין אלו המגיעים אליו‬
‫מבחוץ; אלא מדובר כאן בהגיון הקדום ביותר‪ ,‬ההגיון של כל‬
‫העיתים וכל הסדרים – זה המכיר ומודה בהתגלות‪ .‬מה יוכל‬
‫הגיון זה להציב במקומו של מוסר זה המתמוטט ונופל? אין‬
‫בידו לא מוסר פילוסופי ולא מוסר טבעי להציב במקומו; לא‬
‫נותר לו אלא הרגש‪ ,‬ואכן את הרגש ינצלו למטרה זו‪ .‬זהו‬
‫לדעתי ההסבר הסביר ביותר למעמדו הבכיר של הרגש‬
‫במוסרה של הנצרות; זאת הסיבה לכך‪ ,‬שראשוני מייסדיה‬
‫של הנצרות פנו ללא הרף אל הרגשות‪ ,‬ולא אל ההגיון; זהו‬
‫המעיין ממנו דלתה הנצרות את אותה חלקלקות‪ ,‬אותה‬
‫פתטיות‪ ,‬אותה רגשנות מעודנת המאפיינים אותה כל כך;‬
‫מכאן‪ ,‬לבסוף‪ ,‬גם החלחלה מפני ויכוחים ומחלוקות‪,‬‬
‫והעמדתה של האמונה במקומם של ההגיון והמדע‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬לשווא היינו פונים אל ההגיון‪ .‬ההגיון היה מציב מיד מול‬
‫אדוניו החדשים את תורת משה‪ ,‬את אותה עבריות מוסרית‪,‬‬
‫דוגמטית וחוקתית כאחד‪ ,‬עבריות שהוכתבה בידי אותו‬
‫האלוה עצמו שהנצרות בישרה על קיומו תוך שהיא טוענת‬
‫לאובדן תוקפה‪ .‬לשווא היו מוסיפים לטעון שרצון האל‪,‬‬
‫שעבר שינוי בכל שאר התחומים‪ ,‬נשאר איתן ויציב בכל‬
‫הנוגע למוסר; לשווא היו מתאמצים ללקט ולברור במאמצים‬
‫אדירים מבין החוקים ועבודות ה'‪ ,‬מבין האמונות והמצוות‪,‬‬
‫את אותם עקרונות מוסריים מעורבים‪ ,‬המפוזרים ומשולבים‬
‫במערכת הכוללת‪ ,‬על מנת לבנות מהם דבר מה בלתי תלוי‪,‬‬
‫מקודש ובלתי ניתן לערעור בשעת טביעתה של העבריות‪.‬‬
‫ההגיון היה דוחה הבחנות שרירותיות כאלה והיה מצביע על‬
‫אותו אלוה עצמו ועל אותה התגלות עצמה‪ ,‬המכתיבים את‬
‫הנעלה שבהוראות המוסריות‪ :‬מצוות ואהבת לרעך כמוך‪,‬‬
‫לצד הצנועה והפחות מובנת מבין איסוריה הדתיים‪ :‬איסור‬
‫‪4‬‬
‫כלאיים ‪ .‬ההגיון היה מצהיר מיד‪ ,‬שאם רצון האלוה השתנה‬
‫בנקודה אחת‪ ,‬יכול הוא להשתנות גם בכל נקודה אחרת‪ ,‬וכי‬
‫שום הבדל סגנון‪ ,‬שום סימן מיוחד אינו מאפשר להבחין בתוך‬
‫עבריות הומוגנית זו‪ ,‬בין הזמני לבין הנצחי ‪ :5‬לא בצורה‪ ,‬לא‬
‫בשיטות הענישה‪ ,‬לא בתגמולים‪ ,‬אף לא בקריאות הציווי‬
‫הגדולות ‪ ,6‬ולא היה שום דבר‪ ,‬בכל אלו‪ ,‬שהיה בו כדי להעניק‬
‫למוסר מעמד ייחודי‪ ,‬בלתי תלוי או מועדף; אדרבא‪ ,‬העונשים‬
‫הקשים ביותר והתגמולים הנדיבים ביותר יוחדו למצוות‬
‫הדתיות ‪ ,7‬אולי דווקא מפני חולשת שורשיהן בלבו ובהגיונו‬
‫של האדם‪ . 8‬זוהי שפתו של ההגיון‪ .‬שפה‪ ,‬יש לומר‪ ,‬שהיה‬
‫‪F3‬‬
‫‪F4‬‬
‫‪95‬‬
‫‪F5‬‬
‫‪F6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪F‬‬
‫‪�" .4‬א תִ קֹּ ם וְ �א תִ ֹטּר אֶ ת בְּ נֵי עַ מֶּ � וְ אָהַ בְ תָּ לְ ֵרעֲ� כָּמוֹ� ֲאנִי ה'‪.‬‬
‫אֶ ת חֻקֹּ תַ י תִּ ְשׁמֹ רוּ בְּ הֶ ְמתְּ � �א תַ ְרבִּ יעַ כִּ לְ אַיִם שָׂ ְד� �א תִ זְ רַ ע‬
‫כִּ לְ אָיִם וּבֶ גֶד כִּ לְ אַיִם שַׁ עַ ְטנֵז �א ַי ֲעלֶה עָ לֶיך"‪).‬ויקרא פרק יט‪/‬י"ח‪-‬‬
‫יט(ָ‪:‬‬
‫‪ .5‬אר"ז‪ :‬זוהי תשובה לשפינוזה במסמך התאולוגי‪-‬פוליטי‪.‬‬
‫‪ .6‬אר"ז‪ :‬במקור‪.exhortations :‬‬
‫‪ .7‬אר"ז‪ :‬זה התרגום של '‪ ,'les lois ceremonielles‬משום‬
‫שביטוי זה בפי הרב בן אמוזג בא לציין את כל המצוות‬
‫הקשורות לבית המקדש‪ ,‬לשמירת שבת ויו"ט‪ ,‬כלאים וכו'‪.‬‬
‫‪ .8‬חז"ל מציינים את כת המינים‪ ,‬שככל הנראה לא היו אלא‬
‫ראשוני הנוצרים‪ ,‬ושמכל התורה לא היו מכבדים אלא את עשרת‬
‫‪–10 2‬יולי–‪13‬‬
‫‪5‬‬
‫‪10‬‬
‫‪15‬‬
‫‪20‬‬
‫‪25‬‬
‫‪09:03:39‬‬
‫ראוי להקשיב לה‪ ,‬ואכן נשמעה מפי המאמינים‪ ,‬אולם ההגיון‬
‫והשכל הישר קרעו אותה משליחיה של הנצרות עצמם‪,‬‬
‫במיוחד אלו שנטלו את החלק הפעיל ביותר בביטולה של‬
‫התורה‪ .‬בין האחרונים שמור ללא ספק המקום הראשון‬
‫לפאולוס‪ .‬ומה היה העיקרון החדש עליו הצהיר פאולוס?‬
‫האמונה! האמונה כערך עילאי הנכפה על בני האדם‪ ,‬האמונה‬
‫לא רק כמנוגדת למדע‪ ,‬למחלוקות העקרות‪ ,‬ולפטפוטי‬
‫ההבל‪ ,‬כפי שכבר הזכרנו במקום אחר‪ ,‬אלא כמנוגדת אני מעז‬
‫לומר ‪ -‬למעשים; כלומר‪ ,‬לאדם המאמין ביש"ו‪ ,‬האל‪-‬משיח‪,‬‬
‫באלהיות גופו ושליחותו‪ ,‬בתועלת מיתתו ובאמיתת תחייתו‪,‬‬
‫שוב אין צורך במעשים כדי לזכות לישועה‪.‬‬
‫עומד להיווצר כאן מצב עדין‪ ,‬ויצער אותנו מאוד אם הקורא‬
‫יחשוד בנו‪ ,‬ולו לרגע‪ ,‬שבכוונתנו להכפיש את המוסר הנוצרי‪.‬‬
‫איש אינו חולק על מה שבכוונתנו לומר‪ .‬כל כתות הנוצרים‪,‬‬
‫כל מפלגותיהם‪ ,‬מכל צבע וגוון‪ ,‬מסכימים על נקודה זו‪ ,‬שעל‬
‫פי פאולוס‪ ,‬מחוקקה הגדול ואיש מוסרה הגדול של הנצרות‪,‬‬
‫האמונה מצדיקה ללא מעשים‪ .‬אולם ניסוח העקרון באופן זה‬
‫נראה כה מזעזע‪ ,‬כה מנוגד לנטיותיו האצילות של לב האדם‪,‬‬
‫וכה מנוגד למוסר הרגשי לו הטיפה הנצרות עצמה‪ ,‬שעד‬
‫מהרה נוצרו הסתייגויות שהגבילו מאוד את חלותו‪.‬‬
‫בעוד שהפרוטסטנטיות‪ ,‬בהיצמדה להגיון בלבד‪ ,‬ללוגיקה‪ ,‬לא‬
‫היססה להסיק מעקרון זה את כל השלכותיו‪ ,‬והכריזה‬
‫שהמעשים המוסריים מיותרים ומזיקים‪ ,‬וכי האמונה היא‬
‫היחידה המסוגלת להביא את הישועה; הונחתה הנצרות‬
‫הקתולית‪ ,‬בניגוד לה‪ ,‬בידי סמכות חיצונית‪ ,‬חברתית ומדינית‪,‬‬
‫שהיתה היא עצמה הממשל‪ ,‬המינהל והמשטרה גם יחד‪,‬‬
‫ונסוגה באימה מפני השלכות חתרניות אלה‪ ,‬מפני מוסר‬
‫‪30‬‬
‫‪35‬‬
‫מופקר זה‪ ,‬ופירשה את ה'מעשים' עליהם דיבר פאולוס‬
‫במשמעותם המצומצמת ביותר‪ ,‬כלומר‪ ,‬מעשי המצוות‪,‬‬
‫מימושה של תורת משה‪ ,‬ובועידת הקונטרה‪-‬רפורמציה‬
‫בטרנט הצהירה כנגד דברי הפרוטסטנטים על הצורך החיוני‬
‫במעשים טובים‪ .‬אלא שדווקא בצעד זה של ועידת טרנט היה‬
‫משום חזרה אל המוסר העברי הקדמון ומשום סתירה לכל‬
‫תורתו של 'שליח הגויים' )פאולוס( ; אף צמצום משמעותי‬
‫בחשיבותה ותועלתה של ה'גאולה' )‪ .(Redemption‬לאור‬
‫גישה זו‪ ,‬אין פלא שהפרוטסטנטים מאמצים כלפי הקתולים‬
‫אותה לשון שפאולוס נקט כלפי הפרושים וכלפי נוצרים‬
‫הנוטים ליהדות ‪ ,9‬ומעמידים את הקתולים ואת היהודים על‬
‫‪10‬‬
‫אותו מישור‪" .‬חכמי הקתולים"‪ ,‬כותב מוסהיים ‪" ,‬מזהים בין‬
‫‪F8‬‬
‫‪F9‬‬
‫‪ 40‬התורה לבין האוונגליון‪ ,‬ומתארים את האושר הנצחי כפרס‬
‫עבור מעשים טובים"‪ .‬האמנם היתה זו כוונתו האמיתית של‬
‫‪45‬‬
‫פאולוס? כפי שאמרנו‪ ,‬ניטש מאבק גדול בין הקתולים‬
‫לפרוטסטנטים על נקודה זו‪ .‬מבחינתנו‪ ,‬אכן היה מוסרו של‬
‫פאולוס המוסר שמייחסים לו ההגיון והביקורת החופשית‪,‬‬
‫כפי שהושמעו מפיהם של הפרוטסטנטים‪ .‬ניסוחיו ואמרותיו‬
‫של פאולוס הם חד‪-‬משמעיים בנקודה זו‪ .‬כך‪ ,‬כדוגמה לעקרון‬
‫זה‪ ,‬הוא מציין את אברהם‪ ,‬כמי שצדקתו לא היתה במעשיו‬
‫אלא באמונתו ‪ 11‬והרי מעשיו של אברהם אשר‪ ,‬לדברי פאולוס‪,‬‬
‫"לא הם הטו את כף מאזני האל"‪ ,‬לא היו‪ ,‬ככל שידוע לי‪,‬‬
‫מעשים של קיום מצוות התורה שטרם צוו‪ ,‬אלא ללא‬
‫ספק מעשים מוסריים במשמעותם הפשוטה ביותר‪ :‬חסד‪,‬‬
‫צדק‪ ,‬הכנסת אורחים‪ ,‬אהבת אנוש‪ ,‬הוראה לאחרים‪,‬‬
‫השלמות‪ ,‬והפצת האמונה באל אחד בין עובדי האלילים‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬טוען פאולוס‪ ,‬לא היתה צדקתו של אברהם תלויה‬
‫במעשיו‪ ,‬אלא באמונתו‪ .‬וכי היה פאולוס מתבטא באופן זה לו‬
‫התכוון רק לאותן מצוות התורה שיש להן היבט דתי? ‪ 12‬יתרה‬
‫מזאת‪ ,‬אסתכן ואומר שעצם הדוגמה שבחר פאולוס אינה‬
‫יכולה להיות יותר משכנעת‪ ,‬והמסקנות שהוא מסיק ממנה‬
‫לא יכולות להיות יותר חד‪-‬משמעיות‪" :‬ומה אומר המקרא?‬
‫'והאמין בה'‪ ,‬ויחשביה לו צדקה'! והרי שכר המגיע על‬
‫מעשים אינו מוצג כחסד אלא כחוב!" ‪ .13‬אין זו אלא הצהרה‬
‫שכל סיבה לשכר וכל מעשה ראוי הם חסרי תועלת‪.‬‬
‫זאת ועוד‪" :‬ואילו אדם שאינו עוסק במעשים‪ ,‬אך מאמין במי‬
‫שמצדיק את הרשע‪ ,‬עליו נאמר שאמונתו תיחשב לו‬
‫צדקה" ‪ .14‬הנה כי כן‪ ,‬אין מקום לספק כלשהו‪ :‬אדם ללא‬
‫מעשים‪ ,‬רשע ככל שיהיה‪ ,‬די לו באמונה במי שמצדיק ‪ 15‬את‬
‫הרשע כדי להיגאל‪ .‬ואם לא די בכך‪ ,‬הרי פאולוס מוסיף‬
‫ואומר ‪" :16‬כך מהלל גם דוד את מי שנרשמה לזכותו צדקה‬
‫ללא מעשים‪ ,‬באומרו 'אשרי נשוי פשע‪ ,‬כסוי חטאה‪ ,‬אשרי‬
‫אדם לא יחשוב לו האדון ‪ 17‬עוון'"‪ .‬כלומר‪ ,‬על פי המשמעות‬
‫‪F10‬‬
‫‪50‬‬
‫‪55‬‬
‫‪F1‬‬
‫הדברות‪ .‬המקום המיוחד שתופסות עשרת הדברות באוונגיליון‪,‬‬
‫והאמתלה שהן סיפקו לתיאולוגים של האמונה החדשה ליצירת‬
‫הבחנה שרירותית בין חוקיה המוסריים של תורת משה לבין‬
‫חוקיה הדתיים‪ ,‬די בהם כדי לבסס השערה זו‪ .‬הן ההבחנה עצמה‬
‫והן הבסיס עליה היא נשענת חסרי כל יסוד‪ .‬אין זה נכון‪ ,‬כפי‬
‫שטוענים בחוצפה שלא תאמן‪ ,‬שעשרת הדברות הם כללי מוסר‬
‫מוסר בלבד )עיין ברז'ייר‪ ,‬ערך עשרת הדברות(‪ .‬איסור עשיית‬
‫צלמים‪ ,‬תהא הכת לה הוקדשו באשר תהא‪ ,‬איסור הזכרת שם‬
‫שמים לשווא‪ ,‬ומעל לכל מצוות שמירת שבת‪ ,‬אינם‪ ,‬ככל הידוע‬
‫לי‪ ,‬כללי מוסר מופשטים וטבעיים‪ .‬אין כל אמת איפוא בטענה‪,‬‬
‫כאילו ניתנו למשה החוקים האזרחיים‪ ,‬והמדיניים‪ ,‬וכללי עבודת‬
‫הקודש‪ ,‬באופן מזדמן ולשיעורים‪ .‬פרט למקרים בודדים‪ ,‬לא‬
‫נוצרו דיני התורה בנסיבות כאלה; חלקם הגדול של דינים אלו‬
‫לא היו ישימים אלא כעבור זמן רב‪ ,‬בעוד אחרים מעולם לא‬
‫יצאו אל הפועל‪ ,‬בהעדרן של הנסיבות להם נועדו‪ .‬אין זה נכון‬
‫שארון הברית הכיל רק את הלוחות; ספר החוקים שכתב משה‬
‫בימיו האחרונים הונח אף הוא לצד הלוחות‪ ,‬וכבר אמרנו‬
‫שהלוחות עצמם כללו מצוות שלעולם לא ניתן לתארן כחוקי‬
‫מוסר‪ .‬אין זה נכון שרק עשרת הדברות נחרתו על גבי מזבח‬
‫האבן בכניסה לארץ המובטחת‪ ,‬אלא כל המצוות והחוקים‬
‫נחרתו אף הם‪ .‬אם ניתנו עשרת הדברות במעמד ייחודי ומרגש‪,‬‬
‫ואם מסירתם לוותה בטכס מרשים ביותר‪ ,‬היה זה‪ ,‬כפי שהעירו‬
‫חז"ל בחוכמה רבה‪ ,‬משום שכל התורה כלולה בהם‪ ,‬משום‬
‫שהם מהווים עקרונות כלליים מהם נובעים כל העקרונות‬
‫האחרים‪ ,‬ומשום )אם יותר לי לאפיינם באמצעות מינוח מודרני(‬
‫שהם מהווים את נאום ההכתרה של אלוהי ישראל‪ .‬ואם‪ ,‬מאידך‪,‬‬
‫הרבו נביאי ישראל להזכיר בדבריהם את ערכי הצדק‪ ,‬החסד‬
‫והמוסר הטהור‪ ,‬הסיבה לכך היתה שבני דורם נטו לשמר את‬
‫החלק הטקסי של תורת משה‪ ,‬בהיותם עדיין רחוקים מאוד‬
‫מהגשמת דגם המידות הטובות שהעבריות מציעה לנו‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫‪F12‬‬
‫‪65‬‬
‫‪F13‬‬
‫‪F14‬‬
‫‪F15‬‬
‫‪70‬‬
‫‪F16‬‬
‫‪ .124‬אר"ז‪ :‬הכוונה לאותם הנוצרים שבראשית הנצרות‪ ,‬הבחינו‬
‫במקור היהודי של הנצרות‪ ,‬והלכו והתקרבו למקור היהודי‪.‬‬
‫‪ . 10‬מוסהיים יוהאן לורנץ‪ .‬כיהן כפרופסור לתיאולוגיה בגטינגן‪,‬‬
‫גרמניה במאה ה‪ – 18-‬נחשב לראשון ההסטוריונים המודרניים של‬
‫הכנסיה‪.‬‬
‫‪ . 11‬אגרת לרומאים‪ ,‬ד‪ ,‬א‪-‬ד‪.‬‬
‫‪ 12‬אר"ז‪ :‬כאנטיתזה לשאר המעשים עליהם התורה מצווה‪,‬‬
‫כגון מעשים מוסריים וכדומה‪.‬‬
‫‪ 13‬פסוק ‪ 3‬שם‪.‬‬
‫‪ 14‬פסוק ‪ 5‬שם‪.‬‬
‫‪ 15‬אר"ז‪ :‬הופך אותו לצדיק‪.‬‬
‫‪ .16‬פסוק ‪ ,6-8‬שם‪.‬‬
‫‪ .17‬אר"ז‪ :‬פאולוס מזייף כאן את הפסוק המקורי בתהילים‬
‫שאינו כולל את המילה 'אדון' הרומזת לאותו האיש‪.‬‬
‫‪–10 3‬יולי–‪13‬‬
‫‪09:03:39‬‬
‫שפאולוס מייחס לדברי דוד אלה‪ ,‬חסד האמונה נושא בחובו‬
‫את מחילת העוון ואת הזיכוי במשפט‪ .‬ולעיל‪ 18‬נאמר שעל‬
‫האדם להתהלל לא במעשיו על פי התורה‪ ,‬אלא באמונתו‬
‫על פי התורה‪ .‬כך‪ ,‬באגרת אל הגלאטים‪ , 19‬קובע פאולוס‬
‫שהאדם אינו זוכה מכוח מעשי התורה )ללא כל הבחנה‬
‫נוספת(‪ ,‬אלא אך ורק מכוח אמונתו ביש"ו המשיח‪ .‬נכון‬
‫שבאגרת לרומאים )ג‪ ,‬ל( מצהיר השליח שאין הוא מתכוון‬
‫להרוס את התורה באמצעות האמונה‪ ,‬אלא‪ ,‬אדרבא‪,‬‬
‫לחזקה‪ .‬נכון שבאגרת לגלאטים‪ 20‬הוא מטיף שלא לחטוא;‬
‫ואולם‪ ,‬אין הוא אומר דברים אלה‪ ,‬אלא משום שהוא מחקה‬
‫את לשונו של רבו‪ ,‬שהיא גם לשונו‪ ,‬בראותו בנצרות את‬
‫תמצית רוחניותה ונצחיותה של התורה הישנה עצמה‬
‫בממשותה ובמהותה‪ .‬שנית‪ ,‬יש כאן ביטוי לכך שפאולוס‬
‫עצמו הרגיש את הסכנה הטמונה ברעיונותיו; הוא הבחין‬
‫בהשלכות ההרסניות האפשריות‪ ,‬בחדירתה האפשרית של‬
‫אי‪-‬המוסריות לעולם בחסות הכרזת האמונה כערך היחיד‬
‫המצדיק ‪ 21‬את האדם‪ .‬ואחרון אחרון‪ ,‬אני מעיז לומר שגינוי‬
‫אי‪-‬המוסריות‪ ,‬והנסיון להניא את תלמידיו מלהרחיק לכת‬
‫בניצול החרויות הנגזרות מאמונתו‪ ,‬לא היו אלא תכסיס שנקט‬
‫פאולוס לצורך מטרה משנית וצדדית‪ .‬כי יש לדעת‪ :‬אין זה‬
‫בשם המידות הטובות‪ ,‬האמת או הצדק האבסולוטיים‬
‫שפאולוס מסרב להכניס גם את אי‪-‬המוסריות תחת חסותה‬
‫המגוננת של האמונה‪ ,‬שהרי האמונה מסוגלת בהחלט למחול‬
‫על כל רשעה וכל פשע‪ ,‬אלא מפני שבכל זאת יהיה זה לא‬
‫כל כך נאה להפוך את האמונה לשותפה לפשע‪ ,‬ואת יש"ו‬
‫למכשיר לדבר עבירה‪ .‬זהו שפל המדרגה שהנצרות נאלצה‬
‫לרדת אליה כדי למצוא משענת למוסרה‪ ,‬לאחר שגנבה ממנו‬
‫‪22‬‬
‫את בסיסו הישן והטבעי‪ :‬התורה ‪.‬‬
‫האם נרצה לגעת כמעט באופן מוחשי‪ ,‬באצבע‪ ,‬בקשרים‬
‫הטבעיים והחיוניים המקשרים בין מעשים טובים לבין התורה‬
‫ברוחם של הנוצרים‪ ,‬שהיו הופכים אותם לשני דברים תלויים‬
‫אהדדית ובלתי ניתנים להפרדה? פאולוס עצמו‪ ,‬התובע‬
‫אמונה ללא מעשים‪ ,‬מתגלה כאויב הגדול של התורה‬
‫הטקסית‪ ,‬ובניגוד לו השליח השמרני ביותר‪ ,‬יעקב‪ ,‬המרבה‬
‫להטיף לחשיבותם של המעשים‪ ,‬הוא גם האוהד ביותר‬
‫לתורה ‪.23‬‬
‫אין זו הסכנה היחידה הנשקפת למוסר מצד הדוקטרינה‬
‫הנוצרית‪ .‬הבוז הזה לגוף‪ ,‬התיעוב הזה כלפי החומר‪ ,‬השנאה‬
‫האובססיבית הזו לבשר החוטא ‪ -‬האם לא טמונה סכנה‬
‫בעובדה שהנצרות הפכה אותם למטרה עיקרית להטפותיה‬
‫החריפות? האמנם רק מסירות‪ ,‬חסד‪ ,‬הקרבה וגבורה היו‬
‫תוצאותיהם הבלעדיות? כמובן‪ ,‬יש להודות שהעמדת הבוז‬
‫לגוף כחוק‪ ,‬הולידה לעיתים מעלות נפלאות‪ ,‬שזכו להערצת‬
‫העולם‪ ,‬בחוללן עוצמה‪ ,‬עוצמה רבה כנגד הנסיונות הקשים‬
‫בהם נדרשה הנצרות לעמוד בתחילת דרכה‪ .‬אולם בכל‬
‫המציאות כולה ישנו סדר המושתת על הכרח לוגי רב עוצמה‪,‬‬
‫המפיק במוקדם או במאוחר מכל עקרון את כל המסקנות‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪5‬‬
‫‪19‬‬
‫‪10‬‬
‫‪15‬‬
‫‪F‬‬
‫‪50‬‬
‫‪F‬‬
‫‪55‬‬
‫‪F‬‬
‫‪60‬‬
‫‪F20‬‬
‫‪20‬‬
‫‪25‬‬
‫‪F21‬‬
‫‪30‬‬
‫‪35‬‬
‫‪65‬‬
‫‪70‬‬
‫‪F23‬‬
‫‪75‬‬
‫‪80‬‬
‫‪F2‬‬
‫‪40‬‬
‫‪45‬‬
‫הגנוזות בו‪ .‬והרי ניתן ללא כל חשש לקבוע שמתוך הבוז‬
‫לגוף ולבשר כפי שהבינה אותו הנצרות וכפי שהנהיגה אותו‪,‬‬
‫עתידה היתה לצמוח בבוא הזמן החומרנות השפלה ביותר‪,‬‬
‫המתירנות הפרועה ביותר‪ ,‬ואי‪-‬המוסריות המפלצתית ביותר‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬למראית עין‪ ,‬אין דבר יותר פרדוקסאלי ובלתי סביר‬
‫מהניגוד הקיצוני בין השפלת הגוף לבין החושניות‪ .‬ברם‪,‬‬
‫ההגיון וההיסטוריה מוכיחים שברית כזו היא לא רק אפשרית‪,‬‬
‫אלא כמעט תמיד גם בלתי נמנעת‪ .‬ההגיון מלמד אותנו‬
‫שקיימות שתי דרכים שונות מאוד לשקוע בחומרנות‬
‫ולהתמסר לכל תאוות הגוף‪ .‬דרך אחת היא לסגוד לגוף סגידה‬
‫מוגזמת‪ ,‬להתייחס אליו כדבר היחיד הראוי לתשומת לבנו‪,‬‬
‫לאהבתנו ולהערצתנו; לראות בו את האדם כולו‪ ,‬להשליטו‬
‫עליו שלטון ללא מיצרים‪ ,‬ולשלול כל מעצור או הגבלה‬
‫לתביעותיו‪.‬‬
‫אך קיים גם סוג אחר של חומרנות‪ ,‬והוא הסוג המעסיק אותנו‬
‫כאן‪ ,‬בו מגיעים לידי הפרדה בין שני חלקי ישותנו כאשר עקב‬
‫עידון הרוחניות אנו מתאמצים בכל יכולתנו לנתק את רוחנו‬
‫מהמעטה הגשמי שלה; כאשר מתוך להט מסירות‪ ,‬הקרבה‬
‫והתמדה בלתי נלאים‪ ,‬עולה בידינו לבודד בתוכנו את החלק‬
‫היותר אציל ונשגב שבעצמיותנו‪ ,‬לקרוע את העבותות‬
‫הקושרות אותו לגוף‪ ,‬וליצור למענו קיום שאינו תלוי כלל‬
‫בצרכי הבשר ומגבלותיו; כאשר באמצעות כריית תהום‬
‫ביניהם‪ ,‬עולה בידנו להשיג את אותו חופש מהולל בו מתפאר‬
‫השליח‪ ,‬חופש בו הרוח‪ ,‬בנתצה את האזיקים הכובלים אותה‬
‫לארץ‪ ,‬ממריאה אל גבהים שאליהם אין הד התענוגות‪,‬‬
‫הכאבים‪ ,‬ודרישות החיים מגיע עוד‪ .‬ללא ספק‪ ,‬מדובר‬
‫בהוכחה ניצחת לאצילות ישותינו ‪ ;24‬אולם זהו גם מעוף הרה‬
‫סכנה‪ ,‬משבר אלים ופירוד ממאיר‪ ,‬המעניק לרוח את אותו‬
‫חופש מפתה כל כך המוביל גם למתן דרור גמור לדחפים‬
‫השפלים ביותר של הבהמה‪.‬‬
‫מרגע זה אמנם בטלים המעשים ולגוף אין עוד השפעה על‬
‫הרוח‪ ,‬אולם מאידך‪ ,‬גם אין עוד שליטה ובקרה של הנשמה‬
‫על הגוף‪ .‬התשפיל עצמה הנשמה לטפל ביצור בהמי ואומלל‬
‫זה? התכנס עוד למעון זה מלא הדאגות‪ ,‬מלא המהומה ומלא‬
‫הרעש‪ ,‬כדי ליטול לידיה את ההנהגה והשלטון?‬
‫כך‪ ,‬מתוך זלזול מוגזם בבשר‪ ,‬מגיעים אל החומריות‪ ,‬בדיוק‬
‫כפי שרואים תמיד כיצד החומרנות הבזויה ביותר נוצרת מתוך‬
‫הערכה והתחשבות יתרים בבשר‪.‬‬
‫זהו לקחו של ההגיון‪ .‬האם הנסיון משכנע פחות? האין‬
‫ההיסטוריה מלמדת שכאשר המיסטיציזם אינו מרסן את‬
‫עצמו‪ ,‬נגרר הוא באופן בלתי נמנע לזימה המגונה ביותר‪,‬‬
‫לעינוגים הבהמיים ביותר ולמתירנות חסרת מעצורים‪ .‬לעתים‬
‫בעקבות דחף סוער של גוף זה העזוב לגורלו‪ ,‬ולעתים‪ ,‬למרבה‬
‫הפלא‪ ,‬מפאת חושניות סדורה‪ ,‬ממוסדת‪ ,‬מקודשת מראש על‬
‫ידי אותה רוחניות עצמה אשר מאסה תחילה בהשלטת סדר‪,‬‬
‫איפוק‪ ,‬מעלות טובות וחובות על אותו גוף!‬
‫‪...‬‬
‫הערה אחרונה זו מאפשרת לנו לעבור בטבעיות לדיון בגורם‬
‫אחר המחליש ומערער את יסודות המוסר הנוצרי‪ ,‬הפותח‬
‫פתח לכל שחיתויות‪ ,‬ויש בכוחו‪ ,‬גם אם לבסוף יחולל כמה‬
‫פעולות מוסריות כתוצאה מהשלטת הנשמה על הגוף‪,‬‬
‫להעניק לגוף את כל שחיתויותיה של עבדות חסרת דעת‬
‫וחסרת מעצורים‪ .‬מה שנאמר עתה נראה כה מדהים ממבט‬
‫‪85‬‬
‫‪90‬‬
‫‪95‬‬
‫‪ .18‬פרק ‪ ,2‬פסוק כ"ו‪.‬‬
‫‪.19‬פרק ‪ ,3‬ט"ז‪.‬‬
‫‪.20‬פרק ב‪ ,‬י"ז‪.‬‬
‫‪ .21‬אר"ז‪ :‬כמו לעיל‪ ,‬הרב משתמש כאן בלשון תורה המבדילה‪100 :‬‬
‫"והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע" דברים כה‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ .22‬אר"ז‪ :‬כאן במושג תורה מתכוון הרב לכל מכלול החובות‬
‫‪ . 24‬אר"ז‪ :‬במגמתה זו‪ ,‬הנצרות רק צעדה בעקבות הבודהיזם המזרחי‬
‫התורניות‪.‬‬
‫‪ .23‬אנו משערים כאן שיעקב הגדול הוא מחברה של האגרת על‬
‫ושאר תורות המזרח‪ ,‬ועדות ניצחת לדבר‪ :‬עצם קיומה של הספרות‬
‫שם יעקב; וכך סבורים רבים מן החוקרים‪ ,‬אך יש גם המייחסים‬
‫הפורנוגרפית המפלצתית ביותר במקדשי המזרח הרחוק‪ ,‬שהטיפו‬
‫לבוז לגוף‪.‬‬
‫אותה ליעקב הקטן‪.‬‬
‫‪–10 4‬יולי–‪13‬‬
‫‪5‬‬
‫‪24‬‬
‫‪10‬‬
‫‪09:03:39‬‬
‫ראשון‪ ,‬שלולא היו בידינו הוכחות ברורות‪ ,‬לא היינו מעיזים‬
‫להציעו לקורא‪ .‬העבריות הרבנית כללה בתורתה רעיון מאד‬
‫טבעי‪ ,‬מאד פשוט‪ ,‬שכמעט היה מיותר ללמדו‪ ,‬לולא היה‬
‫נחוץ כדי להסדיר נהגים מסוימים הנוגעים לאדם אחרי‬
‫פטירתו‪ .‬כבר התנ"ך‪ ,‬הנביאים העבריים‪ ,‬בשגבם את ערך‬
‫החיים‪ ,‬הצהירו במקומות אין ספור שבקבר פגים תוקפם של‬
‫התורה‪ ,‬המידות הטובות והמצוות‪ ,‬וכי 'לא המתים יהללו‬
‫‪25‬‬
‫יה' ‪' ,‬היודך עפר היגיד אמיתך'? – מדובר בביטויים שהיו‬
‫שרצו לייחס להם משמעות חומרית‪ ,‬אך בעבריות‬
‫האורתודוכסית התפרשו בדרך אחרת לחלוטין‪ .‬הפרושיות‬
‫ניסחה רעיונות אלו במאמר כללי‪ ,‬שלמונחיו חשיבות מיוחדת‬
‫ביחס למשמעותם האמיתית של רבים מקטעי האוונגליון‪,‬‬
‫‪26‬‬
‫במיוחד אלו של פאולוס‪ .‬הפרושים אומרים‪" :‬במתים חפשי ‪:‬‬
‫‪27‬‬
‫כיון שמת האדם‪ ,‬נעשה חופשי מן המצוות" ‪ .‬היאמן הדבר?‬
‫הרי זהו הציר האחד סביבו סובבות ללא הרף כל מחשבותיו‬
‫של פאולוס‪ ,‬באין‪-‬ספור מקומות בהם הוא דן בחירותם של‬
‫המתים; הרי לנו המקור‪ ,‬הרי לנו שורשן של אחת הבדיות‬
‫המדהימות והנועזות ביותר שמוח האדם הגה אי‪-‬פעם‪ ,‬בדיה‬
‫שתוצאותיה הרחיקו לכת עד לאין שיעור‪ .‬פאולוס רצה‬
‫שהמאמינים יזדהו עם יש"ו‪ ,‬שיחשבו שהם מכילים אותו‬
‫בתוכם‪ ,‬שיראו עצמם נידונים‪ ,‬נצלבים‪ ,‬ומתים בבשרם יחד עם‬
‫יש"ו‪ .‬באמצעות מיתה זו שהם חולקים עמו‪ ,‬הם משיגים את‬
‫היקרה בחירויות‪ ,‬החירות מן התורה‪ .‬האם תוכל התורה‬
‫לשלוט במת? היכול כוח שלטונה להגיע אל מעבר לקבר?‬
‫התוכל לתבוע מן המת לקיים את מצוותיה‪ ,‬מנהגיה וטקסיה?‬
‫יתרה מזאת‪ ,‬וכדי לגעת בנקודה אחרת העולה מדבריו של‬
‫פאולוס עצמו‪ ,‬מהי התפיסה הקבלית ביחס לכפרת החטא‬
‫הקדמון? להתחדשות רוחנית? האם אין הקבלה מצביעה על‬
‫התורה או המוות כתיקון האפשרי היחיד לחטא הקדמון?‬
‫ובכן‪ ,‬אומר פאולוס‪ ,‬מבין שני אמצעים אלו בחרנו דווקא‬
‫באחרון‪ .‬מתנו‪ .‬יחד עם יש"ו מתנו‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ .‬אנו‬
‫‪F‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪15‬‬
‫‪20‬‬
‫‪25‬‬
‫‪30‬‬
‫‪F‬‬
‫‪F‬‬
‫מצטט את הדוגמה של האשה "הרשאית להינשא שנית‬
‫לאחר מות בעלה" הוא מוסיף‪" :‬כך גם אתם‪ ,‬אחי‪ ,‬מתים‬
‫אתם עבור התורה במותו של המשיח כדי להיות לאחר‪,‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬למי שחזר לתחייה מבין המתים; שכן‬
‫‪ 50‬בעוד היינו בתוך הבשר‪ ,‬היו השפעות החטא שגרמה‬
‫התורה מורגשות באברינו‪ .‬אך עתה שוחררנו מן‬
‫התורה‪ ,‬בהיותנו מתים מבחינתה של זו שכבלה‬
‫‪31‬‬
‫)הלכנו כאן בעקבות תרגומו של דיודאטי‪,‬‬
‫אותנו‪"...‬‬
‫‪F30‬‬
‫‪55‬‬
‫‪35‬‬
‫‪32‬‬
‫יש"ו; הוא מת ונקבר‪ ,‬ויחד עמו גם תלמידיו ‪ .‬בשרנו‬
‫נידון להתייסר למען כולם ביש"ו‪ .‬אין עוד איפוא כל‬
‫גזירה עבור אלה הנכללים ביש"ו‪ ,‬אלה שאינם צועדים‬
‫על‪-‬פי הבשר אלא על‪-‬פי הרוח‪ ...‬כי מה שלא נתאפשר‬
‫‪ 60‬לתורה )כלומר‪ :‬להעניק חירות מוחלטת תוך כדי כפרת‬
‫החטא הקדמון( בגלל חולשתה בתוך הבשר‪ ,‬עשה האל‬
‫בשולחו את בנו עצמו בצורת בשר חוטא‪ ,‬ולמען החטא‪,‬‬
‫והוא הרשיע את החטא בבשר‪ ,‬למען יתקיים משפט‬
‫התורה בתוכנו‪." 33‬‬
‫‪ 65‬לא נכביר כאן במובאות‪ .‬קריאה שטחית בכתבי פאולוס‬
‫‪F31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪70‬‬
‫‪75‬‬
‫בתוכו והוא בתוכנו‪ ,‬הוא מת למען העולם כולו‪,‬‬
‫בצליבתו הוא צלב את בשר החטא שלנו‪ ,‬הוא הגשים‬
‫עבורנו את כל התורה כאשר נפח את נשמתו על הצלב‪.‬‬
‫באופן זה נכנסנו חיים וקיימים לחיק החירות היקרה של‬
‫הרוחות הטהורות‪ ,‬ומעתה לא יוכל איש להטיח בנו‪ ,‬המתים‪,‬‬
‫האשמה של אי‪-‬קיום התורה‪.‬‬
‫וכדי לסלק כל חשש שמא הפרזנו בפרשנות רעיונותיו‬
‫וניסוחיו של פאולוס‪ ,‬הבה נצטט מדבריו ‪" :28‬בשרנו חשוב‬
‫כמת‪ ,‬כל עוד המשיח בתוכנו"; "מי שמת‪ ,‬הרי הוא‬
‫‪29‬‬
‫חפשי מן החטא" ‪ .‬אך יש דברים מפורשים עוד יותר‪:‬‬
‫המבוסס יותר(‪ .‬יתר על כן‪ ,‬חטאו של אדם הראשון‪ ,‬סיבת‬
‫התורה בעיני המקובלים ובעיני פאולוס‪ ,‬נתכפר במותו של‬
‫‪80‬‬
‫‪F‬‬
‫תבהיר טוב יותר מכל רצף של שברים מקוטעים את הרוח‬
‫שפעמה במי שכתבם‪ .‬הדבר החד והברור העולה מהם‬
‫בבהירות הוא השימוש המופרז והמוזר הנעשה בדברי בדיה‬
‫פשוטה‪ ,‬והמסקנה שמבקשים להסיק ממנה בקור רוח‬
‫מדהים‪ :‬ביטולה של התורה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬האין אתם מבחינים כי בקבר זה בו קברתם את התורה‪,‬‬
‫באפס‪-‬מעש זה שאתם דורשים מהמוות‪ ,‬גווע גם המוסר‬
‫ונעלם? האם אין לחשוש שמת זה ישתחרר גם מהמידות‬
‫הטובות ומהחובות המוסריות‪ ,‬יחד עם שחרורו מן המצוות‬
‫הטקסיות? האין לחשוש שאברים אלה‪ ,‬שכביכול כבר מתו‬
‫ונקברו‪ ,‬יסרבו לקיים אף את המקודשות שבחובות‪ ,‬ושהרוח‪,‬‬
‫השקועה בחירותה הטבעית‪ ,‬תאמין שלא נותר לה עוד כל‬
‫עול שיש להעמיס על בשר זה העוטף אותה‪ ,‬בשר שכבר מת‬
‫ונצלב ביש"ו?‬
‫‪...‬‬
‫‪F 27‬‬
‫‪40‬‬
‫‪28‬‬
‫‪F‬‬
‫"הלא ידעתם‪ ,‬אחי ‪ -‬והרי פונה אני אל אלה שיודעים‬
‫תורה מה היא )כלומר‪ :‬לאלו שההשקפה הפרושית בדבר‬
‫תחום חלותה של התורה אינה זרה להם( ‪ -‬שהתורה אינה‬
‫‪30‬‬
‫‪ 45‬חלה על האדם אלא כל עוד הוא חי" ‪ .‬ולאחר שהוא‬
‫‪29‬‬
‫‪F‬‬
‫‪ .25‬תהלים קט"ו‪ ,‬י"ז‪.‬‬
‫‪ .26‬תהלים פ"ח‪ ,‬ו‪ .‬שבת )ל‪" :(.‬מאי דכתיב )תהלים פח(‬
‫במתים חפשי ‪ -‬כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן‬
‫המצות"‪.‬‬
‫‪ .27‬שבת )קנא‪ (:‬נדה )סא‪ (:‬וירושלמי כלאים )פ"ט הל"ג דף‬
‫לב ע"א( וירושלמי כתובות )פי"ב הל"ג דף לד ע"ד( ודברים‬
‫רבה )ליברמן‪ ,‬פר' ואתחנן‪ ,‬ד"ה ואתחנן למה כדי( ופסיקתא‬
‫דרב כהנא )מנדלבוים‪ ,‬נספחים פרשה א ד"ה א"ר יוחנן קטון(‬
‫ועוד‪ ,‬ובשינוי קל גם בשבת )ל‪.(.‬‬
‫‪.28‬קורינתים ג‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ .29‬רומיים ד‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ .30‬רומיים ז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ .31‬אגרת לקורינתיים‪ ,‬שם‪.4-6 ,‬‬
‫‪ .32‬רומיים ו‪ ,‬ד‪ .‬י‬
‫‪ .33‬רומיים ח‪ ,‬א‪-‬ד‬