‫חכמים בלב‬
‫מאוצר סיפורי התלמוד‬
‫מקראה בנושא‪ :‬בין חברים )לכיתות ה' – ז'(‬
‫תכנית שנתית‬
‫צוות התכנית‪ :‬ארית אנסבכר‪-‬לנזמן‪ ,‬רננה פילזר‪ ,‬רֹני יבין‪ ,‬נעמה שקד‪ ,‬שלומי פרלמוטר‪.‬‬
‫קרב‪.‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לאלול ותוכניות ֵ‬
‫יחידה מס' ‪1‬‬
‫)‪ 2‬שיעורים של ‪ 45‬דקות(‬
‫נושא היחידה‪' :‬איך לבקש סליחה?' – על עלבון ומחילה‪.‬‬
‫הסיפור התלמודי‪ :‬האיש המכוער‪.‬‬
‫מטרות פדגוגיות‪:‬‬
‫עיסוק מורכב בדילמה של אמירת אמת מול פגיעה באדם‪.‬‬
‫הכרה בקושי לבקש סליחה‪.‬‬
‫עיסוק בשאלת האחריות ההדדית של מבקש הסליחה ושל הנפגע‪-‬הסולח‪.‬‬
‫אמצעי המחשה‪:‬‬
‫‪ .1‬כרזה ובה המימרה‪" :‬כל שהוא מדברי שלום אין בו משום ' ִמ ְדּ ַבר ֶשׁ ֶקר ִתּ ְר ָחק'‪".‬‬
‫‪ .2‬שלושה כרטיסים‪' :‬מלחמה'‪' ,‬שלום' ו'משא ומתן'‪.‬‬
‫‪ .3‬שמונה כרטיסי סיטואציות‪.‬‬
‫‪ .4‬צילומים של השיר מתוך 'והילד הזה הוא אני'‪.‬‬
‫‪ .5‬קטע מהלכות תשובה לרמב"ם‪.‬‬
‫תוכן היחידה‪:‬‬
‫שיעור ראשון‬
‫שיעור שני‬
‫העשרה למדריך‬
‫סיפור 'האיש המכוער'‬
‫עמ' ‪2-3‬‬
‫עמ' ‪4-5‬‬
‫עמ' ‪6‬‬
‫עמ' ‪7-8‬‬
‫‪1‬‬
‫שיעור ראשון‬
‫הכיתה מסודרת כמעגל גדול‪.‬‬
‫‪ .1‬פתיחה )‪ 5‬דקות(‪:‬‬
‫הכּרזה‪" :‬כל שהוא מדברי שלום אין בו משום ' ִמ ְדּ ַבר ֶשׁ ֶקר ִתּ ְר ָחק'‪".‬‬
‫תלייה על הלוח של ְ‬
‫הסבר המימרה‪ ,‬שפירושה שמותר לשקר מפני דרכי שלום‪.‬‬
‫ניתן להביא את סיפור הדילמה של "כיצד מרקדין לפני הכלה" )בהעשרה למדריך(‪.‬‬
‫‪ .2‬משחק )‪ 30‬דקות(‪:‬‬
‫הנחת שלושה כרטיסים על רצפת מרכז המעגל‪:‬‬
‫מלחמה‬
‫משא ומתן‬
‫שלום‬
‫המדריך יציג סיטואציות מתוך כרטיסים בפני התלמידים‪ ,‬ועליהם להחליט ליד איזו כותרת מבין‬
‫השלוש המונחות על רצפת המעגל להניח את כרטיס הסיטואציה‪ ,‬לפי הנחיות אלו‪:‬‬
‫ אם הם חושבים שיש לומר את האמת הלא‪-‬נעימה בסיטואציה המובאת לפניהם – היא תונח ליד‬
‫'שלום'‪.‬‬
‫ אם הם חושבים שיש לשקר ובלבד שלא לומר את האמת הלא‪-‬נעימה בסיטואציה המובאת לפניהם‬
‫– היא תונח ליד 'מלחמה'‪.‬‬
‫ אם הם מתלבטים ולא מצליחים להכריע‪ ,‬או שהכיתה חלוקה בדעתה בסיטואציה המובאת לפניהם‬
‫– היא תונח ליד 'משא ומתן'‪.‬‬
‫הסיטואציות הן‪:‬‬
‫‪ .1‬חברה מופיעה בתספורת חדשה ונראית זוועה‪ .‬היא שואלת‪ :‬מה דעתך?‬
‫‪ .2‬אתם יושבים בקבוצה ומתכננים בילוי‪ ,‬וילד מהכיתה‪ ,‬שכן שלך‪ ,‬שאינו שייך לחבורה‪ ,‬שואל אותך‬
‫בדרך הביתה לאן תכננתם ללכת‪ .‬אתה יודע שהוא לא מוזמן‪.‬‬
‫‪ .3‬אמא מפטירה‪" :‬נראה לי שאבא שכח את יום הנישואין שלנו‪ .‬אבל אל תגידי לאבא מילה! אני‬
‫רוצה שהוא יזכור בעצמו"‪ .‬מה כדאי לעשות?‬
‫‪ .4‬שמרתי על אחי הקטן‪ ,‬ובמקום שילך לישון מוקדם‪ ,‬השתוללנו בכיף עד ששמענו את הרכב של אבא‬
‫ואמא נכנס לחניה‪ .‬אחי רץ למיטתו והעמיד פני ישן‪ .‬מה לענות כשההורים שואלים אותי מתי הוא‬
‫הלך לישון?‬
‫‪ .5‬שני החברים הכי טובים שלי רבו ביניהם‪ ,‬ואף אחד מהם לא מוכן להתפייס עד שהשני יבוא‬
‫ויתנצל‪ .‬אולי אלך ואומר לכל אחד מהם שהשני התנצל?‬
‫‪ .6‬דני הגיע לכיתה עם נעלי ספורט חדישות ונוצצות‪ ,‬אלה היקרות שכולם רוצים שיקנו להם‪,‬‬
‫והתגאה שאבא שלו קנה לו אותן בארצות הברית‪ .‬כשהסתכלתי מקרוב‪ ,‬ראיתי שאלה נעליים‬
‫החברה בעט מיוחד‪ .‬להסגיר את סודו?‬
‫פשוטות‪ ,‬שדני צייר עליהן את הלוגו של ֶ‬
‫‪ .7‬אחרי שחברתך הטובה תיארה באריכות איך חיפשה מתנת יומולדת מתאימה לחברה טובה כמוך‪,‬‬
‫את פותחת את המתנה שהיא הביאה לך‪ ,‬ונושר ממנה פתק איחולים המגלה כי דודים שלה קנו לה‬
‫את המתנה ליום הולדתה לפני שנה‪ .‬להעלים את הפתק?‬
‫‪2‬‬
‫‪ 10) .3‬דקות(‪:‬‬
‫קריאה משותפת‪ :‬הסיפור כולו‪ ,‬לא כולל הדרשה המובאת בסופו‪.‬‬
‫תוך כדי קריאה התייחסות לנקודות הבאות‪:‬‬
‫ מה פירוש "הייתה דעתו גסה עליו" – גאווה‪ ,‬שוויצריוּת? תחושה שרק מה שאני עושה חשוב? חוסר‬
‫אבחנה בפרטים?‬
‫ מי אמר למי‪" :‬שלום עליך רבי!" והשני לא החזיר לו שלום?‬
‫את הסיטואציה המתוארת ניתן להבין בשני אופנים שונים‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫בירך האיש את ר' אלעזר ואמר לו‪" :‬שלום‬
‫עליך‪ ,‬רבי!"‬
‫אולם רבי אלעזר לא החזיר לו ברכת שלום‪,‬‬
‫ובמקום זאת אמר לו בגסות‪" :‬ריקה"‪ ...‬וכו'‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‪.2‬‬
‫בירך ר' אלעזר את האיש ואמר לו‪" :‬שלום‬
‫עליך‪ ,‬רבי!"‬
‫אולם האיש לא החזיר לו ברכת שלום‪.‬‬
‫התרגז רבי אלעזר ואמר לו בגסות‪" :‬ריקה"‪...‬‬
‫וכו'‬
‫כיצד החלטה זו משפיעה על הבנת המשך הסיפור ותגובתו של הנעלב?‬
‫הטחת העלבון של ר' אלעזר – "כמה מכוער אותו האיש" – מעוררת תמיהה רבה‪ .‬קשה מאוד‬
‫להצדיק זאת בטענה של 'אמירת אמת'; אלא אם נבין את המשפט "ולא החזיר לו שלום" כמתאר‬
‫את האיש‪ ,‬ואת דברי ר' אלעזר כתגובה להתנהגותו ולא דווקא למראהו‪.‬‬
‫מדוע מתייחס ר' אלעזר לבני עירו של האיש? להגדיל את העלבון?‬
‫מדוע מציב האיש כתנאי‪" :‬לך ואמור לאומן שעשאני"? הרי זה תנאי בלתי אפשרי‪ .‬האם על מנת‬
‫שלא לאפשר לרב לחזור בו מדבריו? או שמא זו אמירה שאין זה בידי אדם אם הוא יפה או מכוער?‬
‫מדוע אין בני העיר מבקשים מהאיש שיסלח משום שביקשו ממנו סליחה‪ ,‬אלא בגלל מעמדו של‬
‫הרב?‬
‫‪3‬‬
‫שיעור שני‬
‫‪ .4‬פתיחה ורענון )‪ 5‬דקות(‪:‬‬
‫במידה והשיעורים נפרדים – קריאת הסיפור מחדש ורענון מה עשינו בשיעור הקודם‪.‬‬
‫‪ .5‬ניתוח שיר )‪ 10‬דקות(‪:‬‬
‫חלוקת צילומים עם השיר ‪ /‬תליית עותק מוגדל של השיר על הלוח‪.‬‬
‫מוּכן‬
‫ֲאנִ י ָ‬
‫שׁוֹקוֹלד‪,‬‬
‫ָ‬
‫לֹא ֶל ֱאכֹל‬
‫מוּכן‬
‫ֲאנִ י ָ‬
‫ֲצוּעים‪,‬‬
‫ֶשׁלֹּא יִ ְקנוּ ִלי ַצע ִ‬
‫מוּכן‬
‫ֲאנִ י ָ‬
‫ַרשׁוּ ִלי ָל ֵצאת ְל ַשׂ ֵחק‪,‬‬
‫ֶשׁלֹּא י ְ‬
‫מוּכן‬
‫ֲאנִ י ָ‬
‫ֲא ִפלּוּ ְל ַק ֵבּל ַמכּוֹת‪,‬‬
‫יחה‪.‬‬
‫ָה ִע ָקּר – לֹא ְל ַב ֵקּשׁ ְס ִל ָ‬
‫יהודה אטלס )מתוך הספר 'והילד הזה הוא אני'(‬
‫כל ילד יכתוב לעצמו מה הוא מוכן לעשות‪ ,‬העיקר שלא לבקש סליחה‪.‬‬
‫‪ .6‬דיון )‪ 7‬דקות(‪:‬‬
‫על מה ולמי אנחנו כן מוכנים לסלוח?‬
‫‪ .1‬נהג שדרס את הכלב ומאוד התנצל‪.‬‬
‫‪ .2‬זבן שטעה בעודף‪.‬‬
‫‪ .3‬ילד המחזיר חפץ שגנב ממך‪.‬‬
‫‪ .7‬לימוד )‪ 5‬דקות(‪:‬‬
‫לימוד ההלכה וביאורה‪ :‬מי שלא סולח לאחר שלוש בקשות סליחה‪ ,‬האשמה עוברת אליו‪.‬‬
‫רמב"ם הלכות תשובה פרק ב‪ ,‬הלכה ט‪:‬‬
‫עבירות שבין אדם לחבירו‪ ,‬כגון‪ :‬החובל בחברו‪ ,‬או המקלל חברו‪ ,‬או גוזלו וכיוצא בהן – אינו נמחל לו‬
‫לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו‪ ...‬אפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים – צריך‬
‫לפייסו ולפגוע בו עד שימחול לו‪ .‬לא רצה חברו למחול לו – מביא לו שורה של שלושה בני אדם מ ֵרעיו‬
‫ופוגעין בו ומבקשים ממנו‪ .‬לא נתרצה להם – מביא לו שניה ושלישית‪ .‬לא רצה – מניחו והולך לו‪ ,‬וזה‬
‫שלא מחל – הוא החוטא‪.‬‬
‫למה? מהי האחריות של הנעלב? האם הוא מחויב לסלוח? באיזה שלב?‬
‫נחזור לסיפור – מה קרה עם ר' אלעזר? האם ביקש סליחה מספיק פעמים ובכוונה שלמה‪ ,‬כדי שהאיש‬
‫יסלח לו?‬
‫‪ .8‬לימוד )‪ 10‬דקות(‪:‬‬
‫לימוד החלק האחרון – הדרשה על הקנה והארז‪ ,‬וביאורה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫התייחסות לנקודות הבאות‪:‬‬
‫ התכונות המיוחסות לקנה ולארז והשלכותיהן‪.‬‬
‫ השימוש במשל – עולם הצומח כדימוי לבני אדם‪.‬‬
‫‪ .9‬דיון )‪ 10‬דקות(‪:‬‬
‫שאלה לכיתה‪ :‬מיהו ה'קנה' ומיהו ה'ארז' בסיפורנו?‬
‫חלוקת הכיתה לשתי קבוצות‪:‬‬
‫א‪ .‬מי שחושב שרבי אלעזר הוא הקנה – יֵשב משמאל‪.‬‬
‫ב‪ .‬מי שחושב שהאיש המכוער הוא הקנה – ישב מימין‪.‬‬
‫כל קבוצה צריכה לנמק ולהוכיח את דעתה‪ ,‬על ידי הסבר המסר של הסיפור‪.‬‬
‫לפי דעתה של כל קבוצה ביחס לסיפור‪ :‬מה לומדים על המבקש סליחה‪ ,‬ועל הסולח?‬
‫מה עדיף להיות‪ :‬קנה או ארז?‬
‫לימוד הביטוי "לעולם יהא אדם קשה לכעוס ונוח לרצות" – משמעותו והקשרו לסיפור‪.‬‬
‫‪ 2) .10‬דקות(‪ :‬סיכום‪.‬‬
‫‬
‫נוסיף ל'מחסן הביטויים'‪" :‬מדבר שקר תרחק"‪.‬‬
‫"לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז"‪.‬‬
‫"לעולם יהא אדם קשה לכעוס ונוח לרצות"‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫העשרה למדריך‬
‫המחלוקת 'כיצד מרקדין לפני הכלה' –‬
‫"תנו רבנן‪ :‬כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים‪ :‬כלה כמות שהיא‪ ,‬ובית הלל אומרים‪ :‬כלה‬
‫נאה וחסודה" )כתובות טז‪–:‬יז‪.(.‬‬
‫טענתם של בית שמאי‪ ,‬מדוע אין לשיר לפני הכלה 'כלה נאה וחסודה'‪" :‬הרי שהייתה חיגרת או סומא‪,‬‬
‫אומרים לה‪' :‬כלה נאה וחסודה'?! – והתורה אמרה 'מדבר שקר תרחק' )שמות כג‪ ,‬ז(!"‬
‫כלומר‪ ,‬בית שמאי טוענים כלפי בית הלל‪ :‬כיצד אתם מתירים את איסור השקר כדי לשבח את הכלה?‬
‫תשובת בית הלל בנוגע לאיסור שקר איננה מפורשת בגמרא‪.‬‬
‫הסבר מסוים לכך ניתן למצוא ברמב"ם בהלכות דעות )פ"ב ה"ו(‪" :‬אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי‬
‫חלקות ופיתוי"‪ ,‬ומשתמע מכך שאיסור לשקר קיים רק אם אדם מרגיל עצמו בכך‪ ,‬אך כאשר אדם‬
‫משקר באופן מקרי וחד פעמי – אין איסור בדבר‪.‬‬
‫דעה אחרת סוברת‪ ,‬שאיסור שקר מוגבל רק לשקר שיכול להביא לנזק‪ .‬זהו ההסבר לדעת בית הלל‬
‫המתירים לשבח את הכלה‪ ,‬שכן אין בכך כל נזק‪ .‬בדעת בית שמאי האוסרים מסתבר לומר‪ ,‬שיש‬
‫איסור בשקר גם כאשר הוא איננו עלול להביא לנזק‪.‬‬
‫גישה שונה ניתן למצוא בדברי הריטב"א‪ ,‬בהתייחסו לדעת בית הלל‪" :‬שכל שהוא מדברי שלום אין בו‬
‫משום 'מדבר שקר תרחק'‪ ".‬משתמע מדבריו שגם לדעת בית הלל יש כאן שקר‪ ,‬אלא שהאיסור הותר‬
‫מפני דרכי שלום‪.‬‬
‫גם לפי גישה זו‪ ,‬האומרת שאכן קיים פה איסור שקר‪ ,‬אלא שמשנים מפני דרכי שלום‪ ,‬ניתן לדון האם‬
‫ערכי האמת והשלום מתנגשים זה בזה וההכרעה היא שיש להעדיף את השלום‪ ,‬או שמא במקרים הללו‬
‫מתבטל השקר‪.‬‬
‫על בית הלל ובית שמאי –‬
‫הלל היה מפורסם ביחסו אל האדם‪ ,‬כאוהב האדם ויותר מזה‪ ,‬בתפיסת היחידיות של ה'אני' של כל‬
‫אדם כהוויה בפני עצמה‪ .‬ביטוי לכך הוא נסיונו המעניין לנסח את התורה כולה על רגל אחת‪" :‬דעלך סני‬
‫לחברך לא תעביד" )מה שעליך שנוא‪ ,‬לא תעשה לחברך(‪ .‬תפיסתו של הלל משתקפת גם בהלכה‪ ,‬ובמידה‬
‫רבה‪ ,‬גם בשיטתם של חכמי בית הלל‪ ,‬מאוחר יותר‪ ...‬ביכולת להתגמש לפי בעיות מיוחדות‪ ,‬בכוח שלא‬
‫לראות רק את כללי האמת המובהקים‪ ,‬אלא גם את היוצאים מן הכלל‪ :‬את העיוותים והשינויים‬
‫הנוצרים בכל עת‪ ,‬את הזרויות של אנשים מיוחדים – ולהתמודד איתם‪.‬‬
‫לעומת גישתם הפרגמטית של בית הלל‪ ,‬תפיסתם של בית שמאי היא שיש אמת‪ ,‬ולאמת יש גבולות‬
‫וגדרים שאסור לזלזל בהם בשום מקרה‪ .‬הדברים חייבים להישאר בשלמותם‪ ,‬באמיתותם‪ ,‬גם אם הם‬
‫כואבים וגם אם אינם נוחים למשמע אוזן או לקיום במעשה‪ .‬החומרה של בית שמאי אינה באה כדי‬
‫להציק‪ ,‬אלא כדי לשמור את הגבולות‪ ,‬כדי להעמיד דברים על בירורם ועל נקיונם התיאורטי‪ .‬מתוך‬
‫'אישים בתלמוד'‪ ,‬הרב עדין שטיינזלץ[‬
‫לעיון נוסף בסיפור ה'מכוער'‪ ,‬ראו בספר 'הסיפור המיניאטורי' – מדריך למורה‪ ,‬מאת יאיר ברקאי‪,‬‬
‫הוצאת מכון שון ומשרד החינוך והתרבות‪ ,‬עמ' ‪) 48–43‬נמצא באלול באסופה‪ :‬ז‪ 1-‬ספרות(‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫האיש המכוער‬
‫רבי אלעזר בן רבי שמעון היה תלמיד‪-‬חכם גדול‪ ,‬שישב ולמד תורה במשך שנים רבות אצל רבו‪ ,‬במגדל‬
‫גדור‪.‬‬
‫יום אחד החליט רבי אלעזר לשוב אל עירו‪ .‬הוא ארז את חפציו‪ ,‬העמיסם על גב חמור ויצא לדרכו‪ .‬לפניו‬
‫בקנים שעל שפת הנהר‪.‬‬
‫נפרשו השדות הפתוחים‪ .‬רוח נשבה בענפי הארזים והאלונים לצד הדרך ורחשה ָ‬
‫היה רבי אלעזר רוכב על החמור ומטייל להנאתו על שפת הנהר ובליבו שמחה גדולה‪ ,‬והייתה דעתו גסה‬
‫עליו מפני שלמד תורה הרבה‪.‬‬
‫והנה בא מולו אדם אחד שהיה מכוער ביותר‪.‬‬
‫אמר לו‪" :‬שלום עליך‪ ,‬רבי!"‬
‫– ולא החזיר לו ברכת שלום‪.‬‬
‫אמר לו רבי אלעזר‪ֵ " :‬ריקה‪ ,‬כמה מכוער אתה! האם כל בני עירך מכוערים כמותך?!"‬
‫האיש‪ ,‬כמובן‪ ,‬נפגע עד מאוד‪ .‬הוא שתק רגע ואמר‪" :‬איני יודע‪ ,‬אלא ֵלך ואמוֹר לאוּמן שעשאני‪' :‬כמה‬
‫מכוער כלי זה שעשית'‪".‬‬
‫דבריו של האיש חדרו לליבו של רבי אלעזר‪ .‬כיוון שידע שחטא‪ ,‬ירד מן החמור ונשתטח על הארץ‬
‫לרגליו‪ ,‬ואמר לו‪" :‬נעניתי לך – אני מבין שפגעתי בך‪ .‬סלח ומחל לי!"‬
‫אך האיש חזר ואמר‪" :‬איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ותאמר לו‪' :‬כמה מכוער כלי זה‬
‫שעשית'‪".‬‬
‫באומרו זאת פנה להמשיך בדרכו‪ .‬פנה רבי אלעזר ללכת בעקבותיו‪ ,‬כשהוא מושך אחריו את חמורו‪.‬‬
‫היה הולך אחריו שלושה מילין*‪ ,‬הולך ומפציר בו ומשתדל לפייסו‪ ,‬וכך עד שהגיעו לשערי העיר‪.‬‬
‫כששמעו בני העיר שרבי אלעזר מגיע – יצאו לקראתו בכבוד גדול‪ ,‬והיו מברכים אותו ואומרים לו‪:‬‬
‫"שלום עליך‪ ,‬רבי‪ ,‬רבי! מורי‪ ,‬מורי!"‬
‫אמר להם אותו אדם‪" :‬למי אתם קוראים 'רבי רבי'?"‬
‫ענו לו‪" :‬לזה שהולך אחריך"‪.‬‬
‫אמר להם‪" :‬אם זה רבי – אל ירבו כמותו בישראל!"‬
‫שאלו אותו האנשים בפליאה‪" :‬מפני מה אתה אומר כך?"‬
‫סיפר להם האיש‪" :‬כך וכך עשה לי"‪.‬‬
‫ביקשו בני העיר לפייסו ואמרו לו‪" :‬אף על פי כן‪ ,‬אנא סלח לו‪ ,‬כי אדם גדול בתורה הוא"‪.‬‬
‫השיב להם‪" :‬בשבילכם אני מוכן לסלוח לו‪ ,‬ובלבד שלא יהיה רגיל לעשות כך"‪.‬‬
‫עתה פנה האיש אל רבי אלעזר – הם לחצו ידיים‪ ,‬אולי גם אמרו זה לזה כמה מילים‪ ,‬ונפרדו לשלום‪.‬‬
‫מיד נכנס רבי אלעזר לבית המדרש שבעיר ודרש‪:‬‬
‫"לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז"‪.‬‬
‫"מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושורשיו מרובים‪,‬‬
‫ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו – אין מזיזות אותו ממקומו‪,‬‬
‫אלא הולך ובא עמהן‪.‬‬
‫דממו הרוחות – עמד הקנה במקומו‪.‬‬
‫‪...‬מה ארז זה אינו עומד במקום מים‪ ,‬ואין גזעו מחליף‪ ,‬ואין שורשיו מרובים‪,‬‬
‫אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו – אין מזיזות אותו ממקומו‪,‬‬
‫כיון שנשבה בו רוח דרומית – עוקרתו והופכתו על פניו‪".‬‬
‫]ע"פ תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת תענית‪ ,‬דף כ עמוד א‪-‬ב – עיבוד‪ :‬נעמה שקד[‬
‫* בערך ‪ 4.5‬ק"מ‬
‫‪7‬‬
‫האיש המכוער ‪ /‬מקור‬
‫תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת תענית‪ ,‬דף כ עמוד א‪-‬ב‬
‫מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין‪,‬‬
‫ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו – אין מזיזות אותו ממקומו‪,‬‬
‫אלא הולך ובא עמהן‪.‬‬
‫דממו הרוחות – עמד הקנה במקומו‪.‬‬
‫‪...‬מה ארז זה אינו עומד במקום מים‪ ,‬ואין גזעו מחליף‪ ,‬ואין שרשיו מרובין‪,‬‬
‫אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו – אין מזיזות אותו ממקומו‪,‬‬
‫כיון שנשבה בו רוח דרומית – עוקרתו והופכתו על פניו‪.‬‬
‫ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים‪.‬‬
‫תנו רבנן‪ :‬לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז‪.‬‬
‫מעשה שבא רבי אלעזר בן רבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו‪,‬‬
‫והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר‪,‬‬
‫ושמח שמחה גדולה‪,‬‬
‫והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה‪.‬‬
‫נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬שלום עליך רבי!‬
‫ולא החזיר לו‪.‬‬
‫אמר לו ]רבי אלעזר[‪ֵ :‬ריקה‪ ,‬כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?!‬
‫אמר לו‪ :‬איני יודע‪ ,‬אלא לך ואמור לאוּמן שעשאני 'כמה מכוער כלי זה שעשית'‪.‬‬
‫כיון שידע בעצמו שחטא‪ ,‬ירד מן החמור ונשתטח לפניו‪,‬‬
‫ואמר לו‪ :‬נעניתי לך‪ ,‬מחוֹל לי!‬
‫אמר לו‪ :‬איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו 'כמה מכוער כלי זה שעשית'‪.‬‬
‫היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו‪.‬‬
‫יצאו בני עירו לקראתו‪ ,‬והיו אומרים לו‪ :‬שלום עליך רבי רבי‪ ,‬מורי מורי!‬
‫אמר להם ]אותו האיש[‪ :‬למי אתם קורין רבי רבי?‬
‫אמרו לו‪ :‬לזה שמטייל אחריך‪.‬‬
‫אמר להם‪ :‬אם זה רבי – אל ירבו כמותו בישראל‪.‬‬
‫אמרו לו‪ :‬מפני מה?‬
‫אמר להם‪ :‬כך וכך עשה לי‪.‬‬
‫אמרו לו‪ :‬אף על פי כן‪ ,‬מחול לו‪ ,‬שאדם גדול בתורה הוא‪.‬‬
‫אמר להם‪ :‬בשבילכם הריני מוחל לו‪ ,‬ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן‪.‬‬
‫מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש‪ :‬לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז‪.‬‬
‫ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות‪.‬‬
‫‪8‬‬