‫לקראת סליחה‪ :‬מבט תיאורטי וטיפולי‬ ‫יצחק לנדר וורד סלונים‪-‬נבו‬ ‫סליחה ביהדות‬ ‫"עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר‪ .‬עבירות שבין אדם‬ ‫לחברו אין יום הכיפורים מכפר‪ ,‬עד שירצה את חברו" ‪ --‬משנה מסכת‬ ‫יומא ח ט‬ ‫הבעיה בשמירת טינה וכעס‬ ‫‪ ‬כאשר רגשות של טינה‪ ,‬כעס‪ ,‬ועוינות נשארים לאורך זמן – השפעה לרעה על מצבו הנפשי‪,‬‬ ‫הבריאותי‪ ,‬ואיכות חייו של האדם הפגוע ומגבירים את הסיכוי לשימוש בחומרים ממכרים‪.‬‬ ‫‪ ‬חוקרים ומטפלים נעזרים ברעיון הסליחה ככלי התמודדות וכדרך לשיקום אישי ומשפחתי‪.‬‬ ‫‪ ‬סליחה משפיעה באופן ישיר ועקיף על מצבו הנפשי של האדם‪:‬‬ ‫‪ ‬באופן ישיר‪ ,‬אי סליחה כרוכה ברגשות נשנים וחוזרים של טינה‪ ,‬עוינות‪ ,‬כעס ופחד‬ ‫המובילים לתסמינים נפשיים קשים‪.‬‬ ‫‪ ‬באופן עקיף‪ ,‬סליחה תורמת לבריאות נפשית בתיווך של משתנים כמו תמיכה חברתית‪,‬‬ ‫תפקוד בין אישי‪ ,‬ושמירה על הבריאות‪.‬‬ ‫הגדרות לסליחה‬ ‫‪ ‬בנזימן )‪ ,2008‬עמוד ‪ (11‬כותב‪..." :‬סליחה שלמה היא תהליך דיאלוגי‬ ‫שהפוגע והנפגע נושאים בו את זיכרון העוול בצוותא ומשקעים אותו‬ ‫במרקם חייהם‪ ,‬מבלי לטשטש את אשמתו של האחד ואת הצלקות‬ ‫שהותיר בנפשו של האחר"‪.‬‬ ‫‪ ‬בסקין ואנרייט כותבים )‪) (2004‬תרגום לעברית‪ ,‬עמוד ‪" :(80‬ויתור‬ ‫מרצון ומתוך בחירה חופשית על עוינות לנוכח עוול ניכר של אדם )או‬ ‫אנשים( אחרים ונקיטה ביחס של נדיבות כלפי הפוגע‪ ,‬למרות שלפוגע‬ ‫אין זכות לקבלת יחס מיטיב זה"‪.‬‬ ‫פרדוכס הסליחה‬ ‫‪ ‬בנזימן )‪ ,2008‬עמוד ‪ (29‬מנסח את הפרדוקס כך‪:‬‬ ‫‪" ‬ככל שהעוול גדול יותר‪ ,‬כן יש יותר על מה לסלוח‪ .‬אולם ככל שיש יותר על מה לסלוח‪ ,‬כן יש פחות‬ ‫טעם לסלוח‪ ,‬בשל עוצמתו של העוול"‪.‬‬ ‫‪ ‬יתכן שפרדוקס זה מוביל לביקורתיות כלפי רעיון הסליחה הנתפס כלא מוצדק מוסרית ולא בריא‬ ‫פסיכולוגית‪ .‬יש כותבים הטוענים כי סליחה מסוכנת לנפגעים וכי מצב של אי‪-‬סליחה הנו חיובי ואפילו‬ ‫מרפא עבורם‪.‬‬ ‫‪ ‬יתכן כי הספקנות כלפי רעיון הסליחה נובעת מתוך המחשבה כי סליחה כרוכה בהכרח בהשלמה‬ ‫והמשך הקשר עם הפוגע ואין כך הדבר‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כדי שסליחה תתרחש על הפוגע להתחרט‪,‬‬ ‫להתנצל ולהבטיח כי העוול לא ישנה‪.‬‬ ‫‪ ‬היציאה האפשרית מן הפרדוקס הנה דו‪-‬צדדית‪ :‬הפוגע מתחרט ובכך הוא מראה שעבר שינוי ואינו‬ ‫אותו אדם שגרם לעוול בעבר ולכן ראוי לסליחה‪ ,‬והנפגע הנו אדם אקטיבי שיכול לבחור אם לסלוח‬ ‫או לא; רק הוא יכול לבחור לצאת מהמעגל הפרדוקסאלי על‪-‬ידי ההכרה בשינוי שהתרחש אצל הפוגע‪.‬‬ ‫סליחה כאמצעי טיפולי‬ ‫‪ ‬תוצאות מחקרים וניסיון טיפולי מראים כי סליחה מעודדת החלמה‪ ,‬שיקום ‪,‬‬ ‫איכות חיים‪ ,‬ותפקוד נפשי וחברתי טובים יותר‪ .‬היא קשורה בהפחתת דיכאון ‪,‬‬ ‫כעס‪ ,‬אשמה‪ ,‬בעיות בזוגיות‪ ,‬התנהגות קומפולסיבית‪ ,‬ומחלות פיזיות ‪.‬‬ ‫‪ ‬סליחה מועילה בהתמודדות עם פגיעות מהותיות במשפחה הנתפסות כעוול‬ ‫ואי צדק‪ .‬טיפול דרך סליחה )‪ (forgiveness therapy‬עשוי להועיל‬ ‫בפגיעות הקורות ביחסי נישואין‪ ,‬יחסים בין הורים וילדים‪ ,‬יחסים בין חברים ‪,‬‬ ‫יחסים בעבודה‪ ,‬ויחסים בין קורבן לעבירה פלילית ומשפחתו ובין העבריין‬ ‫ומשפחתו‪.‬‬ ‫‪ ‬פונים רבים מגיעים לטיפול בגלל עוולות שנעשו להם‪ ,‬תחושת קורבנות‪ ,‬אי‬ ‫צדק‪ ,‬ובגידה‪ .‬מטפלים לעיתים קרובות דנים עם מטופליהם בשאלות כמו ‪:‬‬ ‫האם לסלוח‪ ,‬ואם כן מתי‪ ,‬ואיך‪ .‬וגם בכיוון השני‪ :‬פונים אשר פגעו בקרובים‬ ‫אליהם יכולים לעסוק בשאלה איך להשיג את סליחת האחר הפגוע ‪.‬‬ ‫האם טיפול בעזרת סליחה יעיל?‬ ‫‪ ‬בסקין ואנריט )‪ ,(2004‬אשר ערכו ניתוח‪-‬על של תוצאות ‪ 9‬מחקרי‬ ‫התערבות דרך סליחה עם מגוון אוכלוסיות מסכמים כי אכן ניתן לטעון‬ ‫בזהירות כי התערבויות אלה הנן יעילות‪.‬‬ ‫‪ ‬ממצאי ניתוחם נותנים עדיפות לטיפולים דרך סליחה אשר הנם מכוונים‬ ‫לתהליך יותר מאשר מכוונים להוביל לקבלת החלטה האם לסלוח‪,‬‬ ‫ולטיפולים פרטניים ממושכים לעומת קבוצתיים בעלי טווח זמן בינוני‪.‬‬ ‫הכרחיות‪ ,‬התכוונות ‪,‬נדיבות‬ ‫‪ ‬הכרחיות‪ :‬האם סליחה הנה הכרחית כדי להשתקם מפגיעה עמוקה? רוב‬ ‫הכותבים רואים בסליחה מרכיב חיוני בהתמודדות עם פגיעה ובגידה‪,‬‬ ‫תיקון היחסים‪ ,‬ושיקום אישי‪.‬‬ ‫‪ ‬ישנם הטוענים כי סליחה עלולה להזיק למטופל הפגוע וכי עמדה של‬ ‫אי‪-‬סליחה הנה בריאה עבורו‪ .‬הם מדגישים את הצורך של הקורבן‬ ‫לסלוח לעצמו ולא לפוגע‪ .‬הם מדגישים את הכוח המניע והדוחף שיש‬ ‫לכעס – רגש אשר סליחה מנסה להפחית ‪ --‬לתהליך השיקום‪ ,‬במיוחד‬ ‫אצל נשים אשר עברו התעללות פיזית ומינית‪.‬‬ ‫התכוונות‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫האם על הנפגע לקבל החלטה ממשית ואקטיבית לסלוח?‬ ‫רוב הכותבים סבורים כי ההחלטה לסלוח הנה מעשה אקטיבי ורצוני של‬ ‫הנפגע הכרוכה בשינוי תפיסתי אצלו‪ .‬שינוי תפיסתי זה ניתן להשגה במהירות‬ ‫יחסית והוא כרוך בשחרור של עוינות‪ ,‬מריריות‪ ,‬ורצון בנקמה‪.‬‬ ‫ההחלטה לסלוח אינה מובילה בהכרח לסיום תחושות של כאב ופגיעה‪ ,‬אך זהו‬ ‫צעד חשוב והכרחי בהנעה של תהליך ההחלמה אשר מאפשר חופש מעוינות‬ ‫ותחושת העצמה‪.‬‬ ‫ישנם המביעים עמדה אחרת התומכת ב"גישת הגילוי"‪ :‬כדי להגיע לסליחה‬ ‫אין צורך בהחלטה לסלוח‪ ,‬אלא שהסליחה תופיע כחלק מתהליך ההחלמה‬ ‫כתוצר לוואי של התהליך ‪.‬‬ ‫יתכן שהסליחה לא תופיע‪ ,‬ואין צורך להחליט על סליחה כדי להחלים‪.‬‬ ‫הסליחה הנה גילוי הקורה מעצמו בתוך התהליך ודווקא הדרישה לקבל‬ ‫החלטה אקטיבית עלולה לחבל בטיפול ‪.‬‬ ‫נדיבות‬ ‫‪ ‬האם סליחה הנה רק הפחתה של עוינות‪ ,‬כעס ושאיפה לנקמה‪ ,‬או גם העלאה‬ ‫של רגשות חיוביים כלפי הפוגע כמו חמלה‪ ,‬רחמים‪ ,‬אמפתיה‪ ,‬ואולי אפילו‬ ‫אהבה?‬ ‫‪ ‬הגישה העיקרית של הכותבים כוללת גם חמלה ונדיבות כלפי הפוגע‪ .‬הטענה‬ ‫היא כי נדיבות מעשירה את תפיסת עולמו של הנפגע ומרחיבה את יכולתו‬ ‫לראות את התמונה הרחבה ואת הקונטקסט בו הפגיעה התרחשה ולא משאירה‬ ‫אותו עם רגשות קרים וניטראליים ‪.‬‬ ‫‪ ‬כותבים אחרים מדגישים כי סליחה אינה חייבת לכלול ציפיות להשלמה‪,‬‬ ‫לרגשות חיוביים‪ ,‬יחס חיובי כלפי הפוגע וחידוש הקשר עמו‪ .‬הם מסתפקים‬ ‫בשחרור עוינות‪ ,‬כעס‪ ,‬ורצון לנקמה‪ .‬הדגש אצל כותבים אלה הנו על חמלה‬ ‫של הנפגע כלפי עצמו‪ ,‬סליחה וחמלה עצמיים‪ ,‬ולא כלפי הפוגע‪.‬‬ ‫מודלים טיפוליים‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מודל התהליך‪ :‬אנרייט ואחרים)‪ .(1991‬המודל מיועד לעבודה אישית של הנפגע‬ ‫עם עצמו והנו בן עשרים יחידות המחולקות לארבעה שלבים‪:‬‬ ‫השלב הראשון הנו שלב החשיפה – מודעות לבעיה ולכאב הכרוכים בפגיעה ‪.‬‬ ‫השלב השני הנו שלב ההחלטה – הכרה בצורך בדרך אלטרנטיבית לכעס וכאב‬ ‫וחקירה סקרנית לגבי האפשרות של סליחה כאחת הדרכים להתמודדות עם הפגיעה‪.‬‬ ‫השלב השלישי הנו שלב העבודה – כאן קורים תהליכים טיפוליים כמו הגדרה‬ ‫מחדש של המצב או הפגיעה‪ ,‬פיתוח רגשות כמו אמפתיה וחמלה‪ ,‬וקבלה וספיגה של‬ ‫הכאב‪.‬‬ ‫השלב הרביעי הנו שלב התוצאה – הכרה כי במתן סליחה‪ ,‬הסולח עצמו מתרפא‬ ‫ומבריא ‪.‬‬ ‫מודל זה נוסה מחקרית וגם הממצאים הראשוניים וגם הממצאים האחרונים מצביעים‬ ‫על יעילות בהגברת סליחה ושיפור במצב הפסיכולוגי של המשתתפים‪.‬‬ ‫מודל ‪Reach‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מודל אישי נוסף נקרא "מודל הפירמידה להשגת סליחה" )‪ (REACH‬של מאקלא‪,‬‬ ‫וורטינגטון ואחרים‪.‬‬ ‫המודל הוא בן חמישה שלבים המיועד להשגת סליחה על מאורע ייחודי או פגיעה‬ ‫ייחודית; כל אות בנוטריקון ‪ REACH‬מסמלת שלב אחר‪.‬‬ ‫בשלב הראשון )‪ (Recall‬הנפגע נזכר בפגיעה שנעשתה לו‪.‬‬ ‫בשלב השני )‪ (Empathy‬נבנית אמפתיה כלפי הפוגע דרך ניסיון לדמיין כיצד‬ ‫הפוגע הרגיש וחשב לפני ובעת הפגיעה‪.‬‬ ‫בשלב השלישי )‪ (Altruistic‬ניתנת מתנת הסליחה מתוך מניעים אלטרואיסטים‪,‬‬ ‫תוך התחברות להרגשה האישית של הנפגע כאשר מישהו סלח לו‪.‬‬ ‫בשלב הרביעי )‪ (Commitment‬הנפגע מצהיר בפני אדם אחר או בפני עצמו על‬ ‫נכונותו לסלוח לפוגע‪.‬‬ ‫בשלב החמישי )‪ (Holding‬הנפגע מנסה לשמר את מצב הסליחה אותו השיג‪.‬‬ ‫מחקרים הכוללים קבוצות טיפול וקבוצות ביקורת הראו הצלחה בינונית עד טובה‬ ‫בהתגברות לאורך זמן על רגשות שליליים הכרוכים במצב של אי‪-‬סליחה‪.‬‬ ‫מודל הפירמידה לעבודה עם בני זוג‬ ‫‪ ‬וורטינגטון )‪ (1998‬הנקרא "מודל הפירמידה לסליחה ופיוס בטיפול זוגי"‪.‬‬ ‫‪ ‬השלב הראשון הנו שלב האמפתיה ‪ --‬כאן בני הזוג לומדים לפתח אמפתיה כלפי‬ ‫הפוגע ואמפתיה זו מתווכת בין הפגיעה לסליחה‪.‬‬ ‫‪ ‬השלב השני הנו שלב הענווה – הנפגע‪ ,‬בנוכחות בן או בת זוגו מעודד לראות את‬ ‫נקודת הראות של הפוגע ואפילו להזדהות אתו מבלי להפחית בעוול ובאי הצדק‬ ‫שנעשו ‪.‬‬ ‫‪ ‬שלב ההתחייבות – כאן מבוצע אקט של סליחה בדיבור‪ ,‬או בהתנהגות והוא יכול‬ ‫לכלול‪ ,‬אך אין הכרח לכך‪ ,‬גם שיקום היחסים עם הפוגע‪.‬‬ ‫‪ ‬מחקרים מראים כי למודל יתרונות בשיפור איכות היחסים בין בני זוג‪ ,‬אך הוא לא‬ ‫נמצא יעיל יותר ממודלים מסורתיים העוסקים בתקשורת וישוב קונפליקטים בין בני‬ ‫זוג אשר אינם מדגישים את רעיון הסליחה‪.‬‬ ‫מודל לטיפול משפחתי עם נפגעות פגיעה מינית‪ :‬המודל‬ ‫של מאדאנס )‪(1990‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מיועד לעבודה עם המשפחה‪ .‬מודל זה פותח לעבודה עם אחים אשר התעללו מינית באחותם‪.‬‬ ‫זהו מודל בן שישה‪-‬עשר שלבים והוא כולל תיאור הפגיעה ותוצאותיה בנוכחות כל חברי‬ ‫המשפחה והפוגע נדרש להתנצל עמוקות בפני הנפגעת‪.‬‬ ‫בני המשפחה האחרים מתנצלים גם הם בפני הנפגעת על שלא הגנו עליה ולא הבחינו‬ ‫בכאבה‪.‬‬ ‫על המשפחה להציע דרך לתיקון היחסים והבטחת שלום הנפגעת בעתיד‪ ,‬וכן על הדרך בה‬ ‫הפוגע יכול לשוב ולהשתלב במשפחה‪.‬‬ ‫מודל זה מתאים למשפחות עם מתבגרים אשר מתמודדות עם הפגיעה בזמן אמת‪,‬‬ ‫במקרים רבים נשים מגיעות לטיפול שנים לאחר הפגיעה מבלי שהפוגע מכיר בפגיעה‬ ‫והתנצל‪ .‬במקרים אלה‪ ,‬העבודה הנה עם הנשים עצמן והיא כוללת שימוש בדמיון ודמיון‬ ‫מודרך כדרך להשיג התנצלות של הפוגע‪ ,‬ולו גם וירטואלית‪ ,‬אשר אינו מסוגל לעשות זאת‬ ‫בעצמו‬ ‫קיימות עדויות קליניות המצביעות על שיקום אישי והתמודדות עם הפגיעה‪ ,‬אך אין‬ ‫מחקרים בעלי קבוצת ניסוי וביקורת‬ ‫מודל לעבודה דמיונית עם פוגע שאינו חלק מהטיפול‪:‬‬ ‫וולטון )‪(2005‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מודל בן חמישה שלבים המתאים למקרים בהם אין יכולת או רצון להביא את הפוגע לטיפול‬ ‫וההתנצלות הנה דמיונית‪ ,‬זהו מעין טיפול משפחתי כאשר הפוגע הנו דמות בטיפול והמטופלת מודה‬ ‫באשמה בעבורו ומתנצלת בשמו‪.‬‬ ‫השלב הראשון הנו שלב ההכרה בפגיעה שנעשתה – על הנפגעת להכיר בפגיעה וכיצד היא שינתה את‬ ‫חייה‪ ,‬תפיסתה‪ ,‬אמונותיה ועולמה‪.‬‬ ‫השלב השני הנו שלב הצער והאבל על הפגיעה – המטופלת מתאבלת על מה שקרה לה ומעודדת‬ ‫לבטא כעס וצער‪.‬‬ ‫השלב השלישי הנו שלב הגילוי והחשיפה – המטופלת מודה באשמה בעבור הפוגע ומתארת את פרטי‬ ‫הפגיעה בשם הפוגע שאינו יכול או רוצה לעשות זאת‪ .‬ההודאה והחשיפה נעשים בפני דמות חיצונית‬ ‫כמו המטפלת‪ ,‬או דמות לגאלית‪ .‬הדגש כאן הנו כי אין סליחה ללא הודאה באשמה‪ ,‬אך ניתן לעשות‬ ‫זאת עבור הפוגע‪.‬‬ ‫השלב הרביעי הינו הימנעות מהמשך מגע עם ההתנהגות הפוגעת – למרות שאי אפשר להשפיע‬ ‫ישירות על הפוגע לשנות את התנהגותו‪ ,‬המטופלת לוקחת אחריות להימנע מפגיעה נוספת בה‬ ‫ובאחרים‪ .‬בשלב זה היא לוקחת אחריות על הגנה על עצמה ועל אושרה‪ .‬היא בוחרת עם מי מהמשפחה‬ ‫להיפגש ובאילו תנאים‪ .‬היא לומדת איך להגן על עצמה ועל חייה באופן אקטיבי‪.‬‬ ‫בשלב החמישי‪ ,‬שלב התיקון ‪ --‬המטופלת מעודדת לאזן את הפגיעה לא דרך נקמה‪ ,‬אלא דרך העשרת‬ ‫חייה דרך לימודים‪ ,‬עבודה‪ ,‬חברים‪ ,‬ותחביבים‪.‬‬ ‫מודל משפחתי בן‪-‬דורי של דיבלסיו )‪(1998‬‬ ‫‪‬‬ ‫שלב הכנה לתהליך הסליחה המשפחתי‪ .‬המוזמנים לפגישה הם אלו אשר היו חלק מחיי הנפגע כאשר גדלו‪ .‬הוא מיועד להתמודד עם ספקות וחששות מהטיפול‪ ,‬כמו עוררות של‬ ‫קונפליקטים ישנים והמשך ההתקפות בהווה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫השלב הראשון הנו תפיסות לגבי החיים במשפחה‪ ,‬שיתוף בזיכרונות‪ ,‬רגשות‪ ,‬וכילדים וכהורים‪ ,‬הבנה כי אין זיכרונות וחוויות "נכונים" וכי כל אחד רשאי לזכור ולתפוס את‬ ‫חייו כפי שנכון לו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בשלב השני‪ ,‬שלב החוזה לגבי הסליחה‪ ,‬מתנהל דיון על אפשרות הסליחה‪ ,‬מקומה בדת ובחיים הרוחניים של המשתתפים והתועלת שבסליחה‪ .‬לכל משתתף הרוצה בכך ניתנת‬ ‫הזדמנות לבקש סליחה על פגיעה אחת או עוול אחד להם הוא אחראי מעברו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫השלב השלישי הנו שלב הצהרת הפגיעה‪ .‬כל חבר במשפחה מקבל הזדמנות להצהיר על הפגיעה עליה הוא לוקח אחריות ומבקש עבורה סליחה ‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫השלב הרביעי מוקדש לשאלות על הפגיעה וניסיון להבינה‪ .‬קורבנות הפגיעה ושאר בני המשפחה שואלים שאלות הקשורות לעוול‪ ,‬מבקשים הסבר הפוגע מדוע כל זה קרה‪,‬‬ ‫מנסים להבין מה היה ומדוע‪ ,‬כל זאת מבלי להצדיק את הפגיעה ‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בשלב החמישי‪ ,‬שלב גילוי הכאב‪ ,‬תשומת הלב עוברת לנפגע והוא מעודד לספר באריכות על רגשותיו‪ ,‬סבלו וכאבו הקשורים לפגיעה‪ .‬כאשר מספר חברים מהמשפחה נפגעו‬ ‫מבן המשפחה‪ ,‬כל אחד מקבל הזדמנות לתאר את סבלו וכאבו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫השלב השישי‪ ,‬שלב הפסקת הפגיעה ומניעת הישנותה‪ ,‬כולל תכנון מדוקדק לגבי הצעדים שיבטיחו הן את הפסקת הפגיעה והן את מניעת הישנותה‪ .‬מציגים תכנית הפסקה ומניעה‬ ‫הכוללת צעדים ממשים במציאות‪ .‬לפעמים התוכנית כוללת גם פיצוי‪ ,‬סימבולי או ממשי‪ ,‬של הפוגע כלפי הנפגע ‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בשלב השביעי‪ ,‬שלב הזהירות‪ ,‬הנפגע צריך להבין כי אם יבחר לסלוח הוא לא יוכל להשתמש בפגיעה כנשק כלפי הפוגע בעתיד ‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בשלב השמיני‪ ,‬שלב בקשת הסליחה הרשמית‪ ,‬הפוגע מסכם את הפגיעה ואת הדרכים בהם ינקוט למנוע את הישנותה ומבקש רשמית סליחה ‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫השלב התשיעי והאחרון הנו שלב הטקסיות‪ .‬המשפחה מתבקשת לתכנן טקס אשר יסמל את הענקת הסליחה‪ ,‬למשל‪ ,‬לוויה וקבורה של מכתב המתאר את הפגיעה‪ ,‬או יצירה של‬ ‫מסמך משותף עליו חותמים כולם המבטיח יחסים של כבוד בעתיד ‪.‬‬ ‫טיפול במשפחה עם התעללות פיזית‬ ‫קשה לפי המודל של דיבלסיו‬ ‫ההורים היו כבני ‪ 40‬ולהם ארבעה בנים‪ .‬הבעיה המוצהרת‬ ‫הייתה התעללות פיזית מתמשכת של האב באחד הבנים‪,‬‬ ‫התעללות אשר הייתה שייכת לעבר המשפחתי כי בעת הפניה‬ ‫ההתעללות כבר הופסקה ולא הייתה כל פגיעה פיזית בהווה‪.‬‬ ‫אחד מהאחים ביקש סיוע בגלל דאגתו לאחיו בן ה‪ 12‬אשר נתפס‬ ‫על‪-‬ידו כמופנם ומבודד‪.‬‬ ‫שלב ההכנה‪ :‬הכנת המשפחה לתהליך הטיפול‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫המטפל עודד את האב לספר את סיפור חייו‪ ,‬לדבר על ההורות שלו‪ ,‬על קשייו‪ ,‬וע ל‬ ‫הטעויות שעשה‪ .‬האב נטה לייחס דיווחים על מכות וההפחדות שנמשכו לאורך שנים‬ ‫ל"חינוך "‪.‬‬ ‫המטפל שוחח עם האב על דמות אב שהייתה לו בתחילת הדרך ובין מה שקרה‬ ‫בפועל‪ .‬הוא ראה כי בתחילת הדרך הוא תפס את עצמו כאב מסביר‪ ,‬מחנך ובונה‬ ‫קשר עם ילדיו בעזרת הדת והמסורת‪ .‬אבל לאורך החיים הופיעו תמונות אחרות‪,‬‬ ‫חלקן סימבוליות וחלקן ממשיות‪ :‬אש‪ ,‬חרבות‪ ,‬פחד‪ ,‬ברקים ודם‪.‬‬ ‫דרך התבוננות בפערים שנוצרו במהלך החיים‪ ,‬האב יכול היה לראות את ה"טעויות "‬ ‫שלו והופיעו ביטויים חזקים של חרטה ‪.‬‬ ‫נערכו גם פגישות עם אשתו כדי לשתף אותה בתהליך שהאב עבר ועלו שאלות כמו ‪:‬‬ ‫האם היא ידעה על האלימות במשפחתה? מה היא עשתה כדי לעצור אותה? היא‬ ‫הביעה חרטה ורצון לשינוי ‪.‬‬ ‫מפגש ההכנה עם האחים נועד לעודד אותם לדבר מול האב ולתמוך באח אשר ספג‬ ‫בעבר את מרבית האלימות והפגיעות‪.‬‬ ‫שלב ראשון‪ :‬שיתוף בעבר המשפחתי‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫הנער הפגוע סיפר כיצד האב נהג לתת לו הוראות ופקודות‪ ,‬בעיקר בנושאי‬ ‫לימודים‪ ,‬אבל גם לגבי מטלות בבית‪ .‬דוגמאות רבות לפגיעה ואיומים עלו‬ ‫בשלב זה של הטיפול‪.‬‬ ‫האחים סיפרו שחינוך היה מאד חשוב לאבא ואפילו הודו כי הדחיפה‬ ‫ללימודים סייעה להם להתקדם בחיים‪ .‬הם בטאו אמביוולנטיות – מצד אחד‬ ‫היו מודעים לכך שאבא היה קשה במיוחד לאח שלהם ונתן לו מכות – ומצד‬ ‫שני העריכו את החינוך שקבלו‪.‬‬ ‫האם בכתה‪ ,‬סיפרה על המכות שהנער חטף והסבירה שהייתה אם צעירה‬ ‫וחשבה שכך מחנכים ילדים‪.‬‬ ‫האב דיבר על המכות שנתן לילד לאורך השנים‪ .‬הוא הסביר זאת כרצון לחנך‬ ‫את הילד ולדאוג שיגיע להישגים‪.‬‬ ‫הנער הקשיב בערנות רבה למה שבני המשפחה מספרים והראה רצון להמשיך‬ ‫ולהיות מעורב‪.‬‬ ‫שלב שני‪ :‬יצירת חוזה לגבי הסליחה‬ ‫‪ ‬המטפל העלה לדיון את נושא הסליחה‪ .‬הוא דיבר על היתרונות של‬ ‫סליחה והחסרונות הכרוכים בשמירה על כעס וטינה לאורך שנים‪.‬‬ ‫התנהלה שיחה על אפשרות הסליחה‪ ,‬מקומה בדת ובחיים הרוחניים של‬ ‫בני המשפחה‪.‬‬ ‫שלב שלישי‪ :‬הצהרה על הפגיעה‬ ‫‪ ‬המוקד הטיפולי היה באב ובנער הפגוע‪ .‬שאר בני המשפחה הקשיבו‬ ‫כעדים‪.‬‬ ‫‪ ‬למרות שהנער דיבר על מגוון של פגיעות ‪ --‬השפלות מילוליות‪,‬‬ ‫הפחדות ומכות ‪ --‬לפי המודל צריך להתרכז בפגיעה עיקרית אחת‪ .‬זאת‬ ‫כדי שאפשר יהיה להתמקד‪ ,‬להבין ולבקש סליחה על דבר אחד אשר‬ ‫ניתן לתארו ולהבינו‪.‬‬ ‫‪ ‬לאחר סיוע בניסוח‪ ,‬האב הסתכל ישירות אל בנו והצהיר בטקסיות‪:‬‬ ‫"אני ש' בן ע' אשם בכך שנתתי מכות לבן שלי והשתמשתי בכלי כדי‬ ‫להכות אותו בכל חלקי גופו"‪.‬‬ ‫שלב רביעי‪ :‬שאלות על הפגיעה וניסיון להביהנ‬ ‫‪ ‬האב דיבר על התפיסות שלו על הורות‪ ,‬חינוך‪ ,‬והדרך שבה חינכו אותו‬ ‫כילד‪ .‬הוא דיבר על יהדות וחינוך והשתמש בסיסמאות כמו "חוסך‬ ‫שבטו שונא בנו"‪ .‬הוא סיפר על משפחת המוצא שלו "גם אני קיבלתי‬ ‫מכות וזה עזר לי להפוך לבן אדם טוב"‪.‬‬ ‫‪ ‬היה נרגש מאד כשדיבר‪ ,‬הסתכל על הילד‪ ,‬התקרב אליו ושידר פתיחות‬ ‫ורצון לקשר‪.‬‬ ‫‪ ‬בני המשפחה התמקדו בשאלות כלפי האב כמו‪ :‬איך אתה‪ ,‬איש מכובד‬ ‫שעוזר לאחרים ובתפקיד מכובד‪ ,‬יכולת להתנהג כך לבן שלך?‬ ‫שלב חמישי‪ :‬שלב גילוי הכאב‬ ‫‪ ‬הנער התבקש לתת רשימה של רגשות דומיננטיים שחש בילדות ולציין צבע‬ ‫לכל רגש‪ ,‬למשל אדום לכעס‪ ,‬או כחול לפחד‪ .‬בדף נפרד‪ ,‬הוא צבע את‬ ‫הרגשות שלו‪ ,‬תוך כדי החלטה לגבי הגודל והצורה שכל רגש מקבל‪ .‬הרגשות‬ ‫הדומיננטיים היו פחד וכאב‪ .‬אך היו גם אזורים של בושה וכעס ‪.‬‬ ‫‪ ‬הנער התבקש לצייר תמונה לכל רגש‪ .‬הנער צייר סידרה של ארבע תמונות‬ ‫אותן הוא הגיש לאבא‪ .‬לפחד הוא צייר עטלף שעף באוויר וארנב שמסתתר‬ ‫מאחורי סלע‪ .‬לכאב הוא צייר כלב פצוע ונטוש‪ .‬לרגש הבושה הוא צייר ילד‬ ‫שעיניו מכוסות במטפחת‪ ,‬המסגיר חטוף שלא יכול לראות‪ .‬ולכעס הוא צייר‬ ‫כפפות אגרוף‪ .‬הוא הסביר כל ציור‪ ,‬תוך כדי שהוא פונה לאבא והמשפחה‬ ‫מקשיבה‪.‬‬ ‫‪ ‬בסוף הפגישה המטפל ביקש מהאב לשכנע את בנו שהוא הבין את הרגשות‬ ‫והסיפור מאחוריהן עד שיהיה ברור כי הנער אכן השתכנע כי האב הבין אותו ‪.‬‬ ‫שלב שישי‪ :‬הפסקת הפגיעה ומניעת הישנותה‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫המטפל השתמש בטכניקת "אקווריום הדגים" – עבודה קבוצתית בה המעגל הפנימי דן‬ ‫בנושא הפגישה והמעגל החיצוני מתבונן ומקשיב מבחוץ‪.‬‬ ‫המעגל הפנימי במקרה זה כלל את האב‪ ,‬האם‪ ,‬והמטפל; שאר בני המשפחה הרכיבו את‬ ‫המעגל החיצוני והם צפו והיו עדים לדיון‪.‬‬ ‫הנושא הראשון לדיון היה מה לעשות אם חלילה שוב יהיו פגיעות מצד האב כלפי הנפגע‪,‬‬ ‫מעין תכנית ביטחון לעת צרה‪ .‬האם הסכימה שאם מתרחשת‪ ,‬ולו הפגיעה הקטנה ביותר‪ ,‬היא‬ ‫תתקשר לפקידת סעד לחוק נוער‪.‬‬ ‫הדיון עבר לדיון בתוכנית מניעה‪ .‬המשתתפים העלו רעיונות איך למנוע פגיעות נוספות‪,‬‬ ‫דיברו על הדרכים בהן האב יכול לבטא את רגשותיו בלי לפגוע‪ :‬טיפול אישי לאב‪ ,‬שיחה עם‬ ‫חבר נפש‪ ,‬קורס להורות‪ ,‬ושיחות עם אשתו‪.‬‬ ‫האב התחייב לקחת קורס להורות ואכן בפועל‪ ,‬מאוחר יותר‪ ,‬הוא השתתף בקורס כזה ונהנה‬ ‫מאד‪ .‬לדבריו "כך גם למדתי להיות סבא יותר טוב"‪.‬‬ ‫בחלק האחרון של הדיון הועלו רעיונות לפיצוי‪ .‬האב רצה "להשקיע בילד באופן‬ ‫אינטנסיבי"‪ :‬לקחת אותו לטיולים‪ ,‬לעשות כיף ביחד‪ .‬תהליך זה הסתיים בדיון משותף של‬ ‫שני המעגלים והנער ביטא שביעות רצון מרעיון הפיצוי וחשב שאכן מגיע לו פיצוי כזה‪.‬‬ ‫שלב שביעי‪ :‬שלב הזהירות‬ ‫‪ ‬הנפגע צריך להבין כי אם יבחר לסלוח הוא לא יוכל להשתמש בפגיעה‬ ‫כנשק כלפי הפוגע בעתיד‪.‬‬ ‫‪ ‬הנער התבקש לדבר על משמעות הסליחה עבורו מעתה והלאה‪ .‬הוא‬ ‫אמר כי הוא מבין שאם הוא בוחר לסלוח‪ ,‬הוא יצטרך לתת "צ'אנס"‬ ‫ליחסים עם האב‪ ,‬לאפשר קשר‪ .‬הוא לא יוכל לכעוס עליו כל החיים‪,‬‬ ‫הוא יצרך לשים את הפגיעה בצד‪.‬‬ ‫שלב שמיני‪ :‬שלב בקשת הסליחה הרשמית‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫האב התקרב לנער והשתחווה‪ .‬הוא הסביר כי כך הוא נוהג בעת תפילה‪.‬‬ ‫הוא סיפר כי הוא מרגיש כי החוויה כאן דומה לחוויות הצניעות של‬ ‫התפילה‪ ,‬הענווה בפני בורא עולם‪.‬‬ ‫הוא דיבר שוב על כך שלא הבין עד כמה הוא פגע ברגשות של בנו‪ ,‬עד‬ ‫כמה הוא פגע בעולם הפנימי שלו‪ .‬שוב אמר כי חשב שהוא מחנך וכי‬ ‫בלי פגיעה פיזית אין נזק‪ .‬עתה הוא מבין עד כמה הוא טעה‪.‬‬ ‫הוא ביקש סליחה והבטיח ולפצות את הילד‪.‬‬ ‫הנער והמשפחה הגיבו בהתרגשות‪ ,‬בבכי‪ ,‬בהבעת תקווה ליחסים טובים‬ ‫יותר במשפחה‪.‬‬ ‫שלב תשיעי‪ :‬שלב הטקסיות‬ ‫‪ ‬המשפחה בחרה להיעזר בטקס התשליך הנערך בימים הנוראים‪ .‬כל‬ ‫המשפחה‪ ,‬בנוכחות המטפל‪ ,‬הלכה למקום בו יש זרימה של מים‪ ,‬והאב‬ ‫והילד הוציאו מהכיסים את כל מה שצריך להשליך‪ :‬האב זרק את‬ ‫הטעויות שלו והפגיעות של העבר‪ ,‬והילד זרק את השאריות של הפחד‬ ‫והכאב שחש כל חייו‪ .‬בסיום הטקס‪ ,‬כל המשפחה התארחה בבית אחד‬ ‫הילדים הבוגרים לחגוג את "מסיבת הסיום"‪ ,‬של התהליך‪.‬‬ ‫‪ ‬במעקב לאחר סיום הטיפול‪ ,‬הסתבר כי הקשרים במשפחה השתפרו‬ ‫מאד‪ ,‬היו ביקורים הדדיים‪ ,‬שיחות רבות יותר‪ ,‬טיולים משותפים‪,‬‬ ‫ואווירה טובה יותר בין בני הזוג‪ .‬נראה הי כי אבן גדולה הוסרה מכתפי‬ ‫המשפחה‪.‬‬