‫התנועה הרפורמית בישראל‬ ‫מסורת של התחדשות יהודית וצדק חברתי‬ ‫סדר ט״ו בשבט‬ ‫אסופת מקורות ושירים לחג‬ ‫יום טו בשבט נקבע בתקופת הבית השני כיום החותם את‬ ‫שנת המעשרות והתרומות מפרות האילן‪ ,‬וכתאריך הקובע‬ ‫לעניינן של רבות מן המצוות התלויות בארץ ישראל‪ .‬לאחר‬ ‫החורבן הפך יום זה אט אט ליום של תפילה למען תנובתם‬ ‫של עצי הפרי בארץ ישראל‪ .‬בשנות הגלות הארוכות נקשר‬ ‫היום לזכרה של ארץ ישראל ושבחה‪ ,‬ומכאן גם התפתח‬ ‫המנהג לאכול ביום זה מפרותיה המיובשים‪ .‬עם חידוש‬ ‫ההתיישבות בארץ ישראל הפך טו בשבט לאחד מסמלי‬ ‫ההיאחזות המחודשת בארץ‪ .‬בשנת ‪ 1884‬הונהג לראשונה‬ ‫מנהג הנטיעות ביום זה על ידי מתיישבי יסוד המעלה‬ ‫ומאוחר יותר אומץ המנהג על ידי הסתדרות המורים‬ ‫העבריים והפך לסמלו של החג‪ .‬בשנים האחרונות‪ ,‬בצד‬ ‫חידוש המסורת של תיקוני וסדרי טו בשבט‪ ,‬בין השאר על‬ ‫ידי רבני היהדות הרפורמית וקהילותיה‪ ,‬הפך החג גם לסמל‬ ‫המאמץ לשמירת הטבע והגנת הסביבה‪.‬‬ ‫עורכים שולחן חגיגי ועליו מגשי פירות יבשים ופרות טריים‬ ‫ובקבוקי יין לבן ויין אדום‪.‬‬ ‫ארבעה ראשי שנים הם‪ :‬באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים‪.‬‬ ‫באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה‪ ...‬באחד בתשרי ראש השנה‬ ‫לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות‪ .‬באחד בשבט ראש‬ ‫השנה לאילן כדברי בית שמאי; בית הלל אומרים בחמשה עשר בו‪:‬‬ ‫‬ ‫משנה‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬א א‬ ‫‪ g‬כוס ראשונה‬ ‫‪h‬‬ ‫כוס ראשונה של סדר טו בשבט – כוס שכולה יין לבן‪,‬‬ ‫המסמלת את החורף במלוא כוחו‪ .‬כוס זו נשתה לכבוד מעצבי‬ ‫החג‪ ,‬חכמים‪ ,‬רבנים ויוצרים‪ ,‬בני הדורות כולם‪.‬‬ ‫ּבֹורא ְפ ִּרי ַהגָ ֶפן‪.‬‬ ‫ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪ֵ ,‬‬ ‫בָ ּרּוְך ַא ָתּה יי ֱא ֵ‬ ‫מגביהים צלחת של פרות יבשים ואומרים‪:‬‬ ‫אלו הם הפרות היבשים שאכלו אבותינו בארצות הגולה בזכרם‬ ‫את ארץ ישראל‪.‬‬ ‫בשנים שעברו – עבדים; השנה – בני חורין‪.‬‬ ‫בשנים שעברו – בארצות הגולה; השנה – בארץ ישראל‪.‬‬ ‫בשנים שעברו – פירות מיובשים;‬ ‫השנה – מפרותיה הטריים של הארץ הטובה‪.‬‬ ‫מה נשתנה ליל ט"ו בשבט מכל הלילות? במאה השש‪-‬‬ ‫עשרה הנהיגו תלמידי ההאר"י מצפת סדר מיוחד של תפילה‬ ‫ולימוד לליל טו בשבט‪ ,‬שלווה באכילת שלושים מיני פרות‬ ‫ושתיית כוסות יין לבן ואדום‪ ,‬שסימלו את המעבר מן החורף‬ ‫אל האביב‪ .‬הפירות חולקו לשלושה סוגים‪ .‬כל סוג כנגד מדרגה‬ ‫אחרת בבריאה על פי התפיסה הקבלית‪ .‬קודם לאכילת כל‬ ‫פרי‪ ,‬נאמרו פסוקים‪ ,‬מדרשים ומשלים בהם נזכר הפרי‪ .‬סדר‬ ‫זה הודפס בחיבורים "חמדת ימים" ו‪"-‬פרי עץ הדר" והתפשט‬ ‫בקרב רבות מקהילות ישראל‪.‬‬ ‫פרות עולם העשייה – פרות הדורשים הגנה חיצונית מרובה;‬ ‫קליפתם נזרקת ותוכם נאכל‪ .‬בעת אכילתם נזכור את הדברים‬ ‫היקרים לנו בחיינו הדורשים הגנה וגם את השיעור החשוב‪:‬‬ ‫"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" (מסכת אבות ד כז)‬ ‫אגוז ‪ -‬כל הפירות אדם יכול ליטול מהם מתוך השק‪ ,‬ואין‬ ‫חבריהם מרגישים‪ .‬אבל האגוז‪ ,‬כיוון שאתה נוטל בידך מעט‬ ‫מהם – כולם מתרגשים‪ .‬כך ישראל – כיון שנטל אחד מהם‬ ‫ונתן במחבוש מיד נעורים כולם ופודין אותו‪.‬‬ ‫על פי שיר השירים רבה ו'‬ ‫‬ ‫שקד – פריחת עץ השקד‪ ,‬השקדיה‪ ,‬הפכה לסמלו של החג בארץ ישראל‬ ‫השקדיה‬ ‫דושמן ורבינא‬ ‫ּפֹור ַחת‪,‬‬ ‫ַה ְּשׁ ֵק ִדּיָ ה ַ‬ ‫זֹור ַחת‪.‬‬ ‫וְ ֶׁש ֶמׁש ָּפז ַ‬ ‫ִצ ֳּפ ִרים ֵמרֹאׁש ּכָ ל ּגַ ג‬ ‫ְמ ַב ְּשׂרֹות ֶאת ּבֹוא ֶה ָחג‪:‬‬ ‫ט"ּו ִּב ְׁש ָבט ִהּגִ ַיע – ַחג ָה ִאילָ נֹות!‬ ‫ט"ּו ִּב ְׁש ָבט ִהּגִ ַיע – ַחג ָה ִאילָ נֹות‪.‬‬ ‫נִ ַּטע ּכָ ל ַהר וָ גֶ ַבע‪,‬‬ ‫ר‪ׁ-‬ש ַבע‪:‬‬ ‫ִמ ָּדן וְ ַעד ְּב ֵא ֶ‬ ‫וְ ַא ְר ֵצנּו ׁשּוב נִ ַירׁש –‬ ‫ֶא ֶרץ זֵ ית יִ ְצ ָהר ְּוד ַבׁש‪.‬‬ ‫ט"ּו ִּב ְׁש ָבט ִהּגִ ַיע – ַחג ָה ִאילָ נֹות!‬ ‫ט"ּו ִּב ְׁש ָבט ִהּגִ ַיע – ַחג ָה ִאילָ נֹות‪.‬‬ ‫נברך על פרי העץ ונאכל מפרות עולם העשייה‪ :‬אגוזים‪ ,‬שקדים‪,‬‬ ‫פרות הדר‪ ,‬רימונים‪ ,‬אננס‪ ,‬בננות ועוד‪.‬‬ ‫ּבֹורא ְפ ִּרי ָה ֵעץ‬ ‫ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם ֵ‬ ‫בָ ּרּוְך ַא ָתּה יי ֱא ֵ‬ ‫‪ g‬כוס שניה‬ ‫‪h‬‬ ‫כוס שניה של סדר טו בשבט – כוס שרובה יין לבן ומיעוטה‬ ‫יין אדום‪ ,‬המסמלת את ניצני הפריחה שעל העצים‪ .‬כוס זו‬ ‫נשתה לכבודם של אבותינו ואמותינו שגם בשבתם בארצות‬ ‫ניכר לא שכחו את ארץ ישראל ואת שבחה ונכספו אליה‪.‬‬ ‫ּבֹורא ְפ ִּרי ַהגָ ֶפן‪.‬‬ ‫ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪ֵ ,‬‬ ‫בָ ּרּוְך ַא ָתּה יי ֱא ֵ‬ ‫‪ g‬כוס שלישית‬ ‫‪h‬‬ ‫כוס שלישית של סדר טו בשבט – כוס שרובה יין אדום ומיעוטה‬ ‫יין לבן המסמלת את התקרב האביב ואת מרבדי הכלניות‬ ‫והנוריות המעטרים את שדות הארץ‪ .‬כוס זו נשתה לכבודם של‬ ‫החלוצים והעולים שהפריחו את שדותיה של הארץ‪ ,‬נטעו עציה‬ ‫ובנו בה את ביתם‪ -‬ביתנו‪.‬‬ ‫ּבֹורא ְפ ִּרי ַהגָ ֶפן‪.‬‬ ‫ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪ֵ ,‬‬ ‫בָ ּרּוְך ַא ָתּה יי ֱא ֵ‬ ‫בסעודת פרות ארץ ישראל בט"ו בשבט‪ ,‬ביקש הרבי מקוצק‬ ‫לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע‪ ,‬שמר לה אמונים בכל‬ ‫מתלמידו רבי יצחק מאיר לדרוש בענייני דיומא‪ .‬פתח רבי‬ ‫ארצות פזוריו‪ ,‬ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש‬ ‫יצחק מאיר בפלפול סוגיית הגמרא על ראש השנה לאילן‪,‬‬ ‫בתוכה את חירותו המדינית‪ .‬מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה‬ ‫חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה‪.‬‬ ‫שאל ותירץ‪ ,‬הקשה ופירק‪ .‬אמר לו רבי מנדל‪ :‬לו היינו בארץ‬ ‫ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמוניהם‪ ,‬וחלוצים‪ ,‬מעפילים‬ ‫ישראל די היה לנו לצאת לשדות ולהתבונן באילנות כדי להבין‬ ‫ומגינים הפריחו נשמות‪ ,‬החיו שפתם העברית‪ ,‬בנו כפרים‬ ‫מהו ראש השנה לאילן‪ ,‬פשוטו כמשמעו ולא בדרך הפלפול‪.‬‬ ‫וערים‪ ,‬והקימו ישוב גדל והולך‪ ,‬השליט על משקו ותרבותו‪.‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫מתוך מגילת העצמאות‬ ‫‬ ‫פרות חמשה עשר‬ ‫נעמי שמר‬ ‫שלג על עירי‪ ,‬כל הלילה נח‪.‬‬ ‫אל ארצות החום אהובי הלך‪.‬‬ ‫שלג על עירי‪ ,‬והלילה הקר‪.‬‬ ‫מארצות החום לי יביא תמר‪.‬‬ ‫דבש התאנה‪ ,‬מתק החרוב‪.‬‬ ‫ואורחת גמלים עמוסי כל טוב‪.‬‬ ‫הנה שוב ישוב‪ ,‬שמש לבבי‪.‬‬ ‫ומשם תפוח זהב יביא‪.‬‬ ‫אמר להם הקב"ה לישראל‪ :‬אף על פי שתמצאו אותה מלאת‬ ‫כל טוב‪ ,‬לא תאמרו‪" :‬נשב ולא ניטע"‪ .‬אלא הוו זהירים בנטיעות‪.‬‬ ‫כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים‪ ,‬אף אתם היו‬ ‫נוטעים לבניכם‪ .‬‬ ‫ויקרא רבה כ"ה‬ ‫כך הולכים השותלים‬ ‫י‪ .‬שנהר ‪ -‬י‪ .‬אדמון‬ ‫שלג על עירי‪ ,‬נח כמו טלית‪.‬‬ ‫מארצות החום‪ ,‬מה הבאת לי‪.‬‬ ‫שלג על עירי‪ ,‬שלג על פני‪.‬‬ ‫ובתוך הפרי כל געגועי‪.‬‬ ‫שלג על עירי‪ ,‬שלג על פני‪.‬‬ ‫רֹן ַּבּלֵ ב וְ ֵאת ַּבּיָ ד‪,‬‬ ‫נַ ְך ַּב ַּק ְר ַקע ַּובּצֹר‪,‬‬ ‫ובתוך הפרי כל געגועי‪.‬‬ ‫ִמן ָה ִעיר ִּומן ַהּכְ ָפר‪,‬‬ ‫וְ גּומֹות ָס ִביב נַ ְחּפֹר‬ ‫ִמן ָה ֵע ֶמק‪ִ ,‬מן ָה ָהר‪-‬‬ ‫ֶּב ָה ִרים ַּוב ִּמיׁשֹור‪-‬‬ ‫פרות עולם היצירה – פרות שבשרם נאכל ובמרכזם – גרעין‬ ‫וזרע‪ .‬בעת אכילתם נוקיר את כוח היצירה וההתחדשות‬ ‫הגלום בבריאה כולה ואת החיבור בין חומר ורוח‪.‬‬ ‫זית ‪ -‬מה זית אין עליו נושרים לא בימות החמה ולא‬ ‫בימות הגשמים‪ ,‬אף ישראל אין להם בטילה לעולמים –‬ ‫לא בעולם הזה ולא בעולם הבא‪.‬‬ ‫תלמוד בבלי‪ ,‬מנחות נ"ג ע"ב‬ ‫ּכָ ְך הֹולְ כִ ים ַהּש ְֹׁותלִ ים‪:‬‬ ‫ְּבט"ּו ִּב ְׁש ָבט!‬ ‫ְּבט"ּו ִּב ְׁש ָבט!‬ ‫אתם‪ַ ,‬הּש ְֹׁותלִ ים?‬ ‫לָ ָּמה ָּב ֶ‬ ‫ְּבט"ּו ִּב ְׁש ָבט!‬ ‫ְּבט"ּו ִּב ְׁש ָבט!‬ ‫פרות עולם הבריאה – פרות הנאכלים בשלמותם ‪ -‬בעת אכילתם‬ ‫נזכור כי לכל דבר בעולמנו תכלית וערך‪.‬‬ ‫תמר – מה הוא שנאמר‪" :‬צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון‬ ‫ישגה" (תהילים צב) ללמדך שיש שני סוגים של צדיקים‪:‬‬ ‫אלו המעורבים עם הבריות‪ ,‬ואלו המתבודדים בד'‬ ‫אמותיהם‪ .‬הראשונים הם כמו תר – נושאים פרות‪ ,‬מזון‬ ‫מחיה לארץ ולדרים עליה‪ .‬האחרונים הם כארז – נעלים‬ ‫וגבוהים אבל עקרים מפרות‪.‬‬ ‫גפן ‪ -‬למה נמשלו ישראל לגפן? אלא מה הגפן שבעליה‬ ‫מבקשים שתשביח‪ ,‬מה הם עושים? עוקרים אותה ממקומה‬ ‫ושותלים אותה במקום אחר והיא משבחת‪ .‬כך ישראל‪ ,‬כיוון‬ ‫שבקש הקדוש ברוך הוא להודיע ישראל בעולם‪ ,‬מה עשה?‬ ‫עקרם ממצרים והביאם למדבר והתחילו מצליחים שם‪ .‬קבלו‬ ‫את התורה ויצא להם שם בעולם‪.‬‬ ‫עפ"י רבי דב בר ממזריטש (מתוך אור הגנוז למרטין בובר)‬ ‫שמות רבה מ"ד‬ ‫צדיק כתמר יפרח – כארז בלבנון ישגה‬ ‫נאכל מפירות עולם היצירה‪ :‬זיתים‪ ,‬תמרים‪ ,‬תפוחים‪ ,‬אגסים‪,‬‬ ‫משמשים ועוד‬ ‫‬ ‫תאנה ‪ -‬רמי בר יחזקאל נקלע לבני ברק‪ .‬ראה עזים שאוכלות‬ ‫תחת תאנים‪ .‬והיה הדבש נוטף מין התאנים וחלב מטפטף מן‬ ‫העזים‪ ,‬ומתערבבים זה בזה‪ .‬אמר זהו שנאמר‪" :‬ארץ זבת חלב‬ ‫עפ"י תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת כתובות‪ ,‬ק"יא‪ ,‬ע"ב‬ ‫ודבש"‪.‬‬ ‫ארץ זבת חלב ודבש‬ ‫חרוב – חוני המעגל היה מהלך בדרך‪ .‬ראה אדם נוטע חרוב‪.‬‬ ‫אמר לו‪ :‬החרוב‪ ,‬לכמה שנים טוין פרי? ענה לו‪ :‬לשבעים שנה‪.‬‬ ‫כלום אתה יודע שתחיה שבעים שנים‪ ,‬שאל חוני‪ .‬ענה האיש‪:‬‬ ‫אנכי מצאתי את העולם בחרובים; כשם שנטעו אבותי לי‪ ,‬אף‬ ‫אני אטע לבני‪.‬‬ ‫עפ"י תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת כתובות‪ ,‬קי"א‪ ,‬ע"ב‬ ‫‬ ‫נאכל מפרות עולם הבריאה‪ :‬ענבים וצימוקים‪ ,‬תאנים ודבלות‪,‬‬ ‫חרובים ועוד‪.‬‬ ‫‪ g‬כוס רביעית‬ ‫‪h‬‬ ‫כוס רביעית של סדר טו בשבט – כוס שכולה יין אדום‪,‬‬ ‫המסמלת את התארכות שעות האור ואת חומם של ימי האביב‪.‬‬ ‫עת נשתה כוס זו נעלה על נס את המאמצים לשמור על עולמנו‬ ‫ועל שותפינו לבריאה מפני רשלנות האדם וחמדנותו‪.‬‬ ‫ארבעה שוחחו על האורן‪.‬‬ ‫האחד הגדיר אותו לפי הסוג‪,‬המין והזן‪.‬‬ ‫אחד עמד על מגרעותיו בתעשיית הקרשים‪.‬‬ ‫אחד צטט שירים על אורנים בכל מיני שפות‪.‬‬ ‫אחד הכה שורש‪ ,‬הושיט ענפים ורשרש‪.‬‬ ‫‬ ‫‪ g‬חתימת הסדר‬ ‫דן פגיס‬ ‫‪h‬‬ ‫ברכה אחרונה לאחר שתיית יין ואכילת פרות ארץ ישראל‬ ‫ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם ַעל ַה ִמ ְּחיָ ה וְ ַעל ַהכַ ּלְ כָ ּלָ ה וְ ַעל‬ ‫ָבּרּוְך ַא ָתּה ה' ֱא ֵ‬ ‫ש ֶׂדה‬ ‫ּנּובת ַה ָ ּ‬ ‫ַהגֶ ֶּפן וְ ַעל ְפ ִּרי ַהגֶ ֶּפן וְ ַעל ָה ֵעץ וְ ַעל ְפ ִּרי ָה ֵעץ וְ ַעל ְת ַ‬ ‫בֹותינּו ואימותינו‬ ‫ת לַ ֲא ֵ‬ ‫טֹובה ְּור ָח ָבה ֶש ָׁר ִצ ָית וְ ִהנְ ַחלְ ָ ּ‬ ‫וְ ַעל ֶא ֶרץ ֶח ְמ ָדּה ָ‬ ‫ֹלהינּו ַעל יִ ְש ָׂר ֵאל‬ ‫ּטּובּה‪ַ .‬ר ֵחם נָ א ה' ֱא ֵ‬ ‫ּׂבֹוע ִמ ָ‬ ‫לֶ ֱאכֹל ִמ ִפ ְּריָ ּה וְ לִ ְש ַ‬ ‫רּושׁלַ יִ ם ִעיר ַהקֹ ֶּדׁש ִב ְּמ ֵה ָרה‬ ‫רּושׁלַ יִ ם ִע ֶירָך והשלם בנין יְ ָ‬ ‫ַע ֶמָּך וְ ַעל יְ ָ‬ ‫ּטּובּה‬ ‫ְבּיָ ֵמינּו‪ .‬ושמחנו בבניין מדינת ישראל וְ נֹאכַ ל ִמ ִפ ְּריָ ּּה וְ נִ ְש ַׂבּע ִמ ָ‬ ‫נֹודה‬ ‫שׁה ְּוב ָט ֳה ָרה‪ .‬כִ ּי ַא ָתּה ה' טֹוב ֵּומ ִטיב לַ כֹּל וְ ֶ‬ ‫ּונְ ָב ֶרכְ ָך ָעלֶ ָיה ִב ְּק ֻד ָ ּ‬ ‫ּרֹות ָיה‪ָ .‬בּרּוְך‬ ‫לְ ָך ַעל ָה ָא ֶרץ וְ ַעל וְ ַעל ַה ִמ ְּחיָ ה וְ ַעל ְפ ִּרי גַ ְפנָ ּה וְ ַעל ֵפ ֶ‬ ‫ּרֹות ָיה‪.‬‬ ‫ַא ָתּה ה' ַעל ָה ָא ֶרץ וְ ַעל ַה ִמ ְחיָ ה וְ ַעל ַהכַ ּלְ כָ ּלָ ה ְפ ִּרי גַ ְפנָ ּה וְ ַעל ֵפ ֶ‬ ‫ּבֹורא ְפ ִּרי ַהגָ ֶפן‪.‬‬ ‫ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪ֵ ,‬‬ ‫בָ ּרּוְך ַא ָתּה יי ֱא ֵ‬ ‫בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל‬ ‫אילני גן עדן‪ ,‬ואמר לו‪ :‬״ראה מעשי כמה נאים ומשבחים הם!‬ ‫וכל מה שבראתי‪ -‬בשבילך‪ -‬בראתי! תן דעתך שלא תקלקל‬ ‫ותחריב את עולמי‪ ,‬שאם קילקת אין מי שיחקן אחריך"‪.‬‬ ‫קהלת רבה‪ ,‬ז' י"ט‬ ‫אמר רבי שמעון בר יוחאי‪ :‬שלושה דברים שקולים זה כנגד כזה‪,‬‬ ‫ואלו הם‪ :‬ארץ‪ ,‬אדם ומטר‪ .‬אמר רבי לוי‪ :‬ושלושתם משלוש‬ ‫אותיות ללמדך שאם אין ארץ אין מטר‪ ,‬ואם אין מטר אין ארץ‬ ‫ואם אין שניהם ‪ -‬אין אדם‪.‬‬ ‫‬ ‫יֹום זֶ ה ִמ ִּפינּו ַאל יֻ ְׁש ַּבת‬ ‫ּגָ דֹול הּוא לָ נּו יֹום ט"ּו ִּב ְׁש ָבט‬ ‫ִמ ֵּפרֹות ָה ָא ֶרץ ֶא ְב ָח ָרה‬ ‫לְ ַה ִּצילָ ם ָה ֵאל ִמ ָּצ ָרה‬ ‫ַׂש ַּבע הֹוד ֶאת ָהעֹולָ ם ּכֻ ּלֹו‬ ‫יִ ְׂש ְּבעּו ֲענָ וִ ים וְ יֹאכְ לּו‬ ‫ַה ָּשׁנָ ה ַהזֹאת ִחיׁש ְּת ַע ֵּטר‬ ‫ְּוב ֵצל ּכְ נָ ְפָך ֶא ָּס ֵתר‬ ‫עֹורים ּגַ ם ּגְ ָפנִ ים‬ ‫ּוׂש ִ‬ ‫ִח ִּטים ְ‬ ‫יִ ְהיּו ְּד ֵׁשנִ ים ַר ֲענַ ּנִ ים‬ ‫פיוט לטו בשבט כמנהג קהילות מרוק מאת משה חלאוה‬ ‫עפ"י בראשית רבה‪ ,‬י"ג ג‬ ‫בשעה שכורתים את עץ האילן העושה פרי – קולו הולך מסוף‬ ‫העולם ועד סופו ואין קולו נשמע‪.‬‬ ‫‬ ‫פרקי רבי אלעזר‪ ,‬ל ד‬ ‫על כל אלה‬ ‫וידוי סביבתי‬ ‫נעמי שמר‬ ‫אפפנו את עולמך בערפל‪ ,‬עשן ופיח‪ .‬בזבזנו אוצרות הטבע‬ ‫שקבלנו בפיקדון‪ .‬גזלנו נופם של מרחבי רקיע בבניה מכוערת‪.‬‬ ‫דלדלנו את אוכלוסיית חיות הבר ברשלנותנו‪ .‬הפרנו את ברית‬ ‫האיזון בין האדם לטבע‪ .‬ויתרנו על איכות חיים ראויה לילדינו‪.‬‬ ‫זיהמנו אוויר מים ואדמה‪ .‬חוררנו את מעטפת האוזון החובקת‬ ‫עולמנו‪ .‬טימאנו מקורות מים חיים במי שופכינו‪ .‬יצרנו הררי‬ ‫אשפה וזבל בחצרנו ובמדבר‪ .‬כרתנו יערות העד תמורת רווח‬ ‫קצר מועד‪ .‬לכלכנו אתרי טבע ונוף‪ ,‬חופים‪ ,‬נתיבות ופסגות‪.‬‬ ‫מישכנו את עתיד עולמך תוך אדישות וחוסר חזון‪ .‬ניצלנו עד‬ ‫תום את מתנות הטבע באנוכיותנו‪ .‬סיכנו את קיום העולם בנשק‬ ‫גרעיני‪ .‬עקרנו ציפורים ממחוזות קינון וממסלולי נדידתן‪ .‬פצענו‬ ‫מדרונות הרים במחצבות אבן‪ .‬צערנו אותך ואת בריותך בחוסר‬ ‫אחריותנו‪ .‬קטפנו פרחי בר והם אבדו ואינם‪ .‬רמסנו ברגל רמה‬ ‫שדה וניר‪ .‬שרפנו עצי יער על מזבח שנאתנו‪ .‬תעשנו במחיר‬ ‫איכות אויר ומים‪ .‬ועל כולם אלוה סליחות‪ ,‬סלח לנו‪ ,‬מחל לנו‪,‬‬ ‫כפר לנו – נצלנו את אוצרותיך ולא שווה לנו‪.‬‬ ‫על הדבש ועל העוקץ‪,‬‬ ‫על המר והמתוק‪,‬‬ ‫על בתנו התינוקת‬ ‫שמור אלי הטוב‪.‬‬ ‫על האש המבוערת‪,‬‬ ‫על המים הזכים‪,‬‬ ‫על האיש השב הביתה‬ ‫מן המרחקים‪.‬‬ ‫‬ ‫הרב מרדכי רותם‬ ‫ֶא ְפ ְצ ָחה ּבֹו ִׁש ִירים ְּורנָ נֹות‬ ‫רֹאׁש ַה ָּשׁנָ ה לָ ִאילָ נֹות‬ ‫מֹורא‬ ‫לְ ָב ֵרְך ֲעלֵ ֶיהם ְּב ָ‬ ‫וְ גַ ם ִמּכָ ל ִמינֵ י ֻּפ ְר ָענּות‬ ‫ּטּובָך ְּת ַמּלֵ א גְ בּולֹו‬ ‫ִמ ְ‬ ‫ְמגָ ִדים ְּופ ִרי ַמ ֲע ַדּנֹות‬ ‫הֹותר‬ ‫ָאכֹל וְ ַׂש ַּבע וְ ֵ‬ ‫ֲא ֶׁשר לִ ְמנּוחֹות ַׁש ֲאנַ ּנֹות‬ ‫ְּת ֵאנִ ים זֵ ִיתים וְ ִרּמֹונִ ים‬ ‫ִּומּכָ ל טּוב יִ ְהיּו ְמ ֻבּנֹות‬ ‫על כל אלה‪ ,‬על כל אלה‪,‬‬ ‫שמור נא לי אלי הטוב‪.‬‬ ‫על הדבש ועל העוקץ‪,‬‬ ‫על המר והמתוק‪.‬‬ ‫אל נא תעקור נטוע‪,‬‬ ‫אל תשכח את התקוה‬ ‫השיבני ואשובה‬ ‫אל הארץ הטובה‪.‬‬ ‫ולס להגנת הצומח‬ ‫כי האדם עץ השדה‬ ‫מילים ולחן‪ :‬נעמי שמר‬ ‫כבר פורחים נרקיסים בשמורות‬ ‫הטבע‬ ‫מרבדים נפרשים בשפלת החוף‬ ‫כלנית וכרכום‪ ,‬אלף גון וצבע‬ ‫והחוק שאומר ‪ -‬כאן אסור לקטוף!‬ ‫מילים‪ :‬נתן זך‬ ‫לחן‪ :‬שלום חנוך‬ ‫ההר הירוק תמיד‬ ‫מילים‪ :‬יורם טהרלב‬ ‫לחן‪ :‬מוני אמריליו‬ ‫רק עלי אין החוק משגיח‬ ‫פקחתי את עיני‪,‬‬ ‫רק עלי איש אינו שומר‬ ‫היה אז חודש שבט‪,‬‬ ‫לו היו לי עלי גביע‬ ‫ראיתי מעלי ציפור קטנה אחת‬ ‫אז‪ ,‬היה מצבי אחר‪.‬‬ ‫ותכלת השמיים וענן יחיד‬ ‫ציפורים נדירות כבר דוגרות בסלע וראיתי ‪-‬‬ ‫אילנות נדירים נשמרים לחוד‬ ‫את ההר הירוק תמיד‪.‬‬ ‫איילות נבהלות מסתכלות בשלט‬ ‫בו כתוב בפירוש שאסור לצוד!‬ ‫במשחקי ילדות קלי השכרון‬ ‫רק עלי עוד לא שמו שלט‬ ‫רדפתי פרפרים‪ ,‬החלקתי במדרון‬ ‫מסביב אין לי כל גדר‬ ‫ועת חיפשתי לי מסתור ללב תמים‬ ‫לו הייתי‪ ,‬נאמר‪ ,‬איילת‬ ‫אז ברחתי ‪-‬‬ ‫אז היה מצבי אחר!‬ ‫אל ההר הירוק תמיד‪.‬‬ ‫אדוני‪ ,‬היזהר‪ ,‬אל תיגע באיריס!‬ ‫צבעוני ההרים הוא מחוץ לתחום!‬ ‫כל גבעה נישאה בשולי העיר היא ההר הירוק כל ימות השנה‪,‬‬ ‫אני עוד חולם ושואל‬ ‫שטח בר מגודר ואיזור רשום!‬ ‫לנשום רוחותיך כבראשונה‪,‬‬ ‫אז אני לפעמים חושבת‬ ‫לשכב בצילך כרמל‪.‬‬ ‫כי היה זה אולי רצוי‬ ‫לו הייתי נרקיס או רקפת‬ ‫בשנות הנעורים‪ ,‬בשנות האהבה‬ ‫או אפילו איזה בן חצב מצוי‬ ‫טיפסנו בשביליו‪ ,‬ידי בתוך ידה‬ ‫הסתכלו מה שקורה לי בדרך‪:‬‬ ‫השקפנו למרחק‪ ,‬לעבר העתיד‬ ‫כל אחד עובר‪ ,‬חוטף‪ ,‬קוטף‪ ,‬קולע‬ ‫וחלמנו ‪-‬‬ ‫לו זר‬ ‫על ההר הירוק תמיד‪.‬‬ ‫לו הייתי חיה או פרח‬ ‫אז היה מצבי אחר!‬ ‫הלכנו לצבא‪ ,‬גדולים ונבוכים‪,‬‬ ‫מתוך המלחמות חזרנו כאחים‬ ‫כי תבואו אל הארץ‬ ‫הבאנו על כפיים רע וידיד‬ ‫מילים‪ :‬מן המקורות‬ ‫ונפרדנו ‪-‬‬ ‫לחן‪ :‬עממי‬ ‫מול ההר הירוק תמיד‪.‬‬ ‫כי תבואו אל הארץ‬ ‫תחילה‪,‬‬ ‫ונטעתם כל עץ‬ ‫ההר הירוק כל ימות השנה‪...‬‬ ‫ונתן העץ פריו‬ ‫והארץ יבולה‪.‬‬ ‫וילדינו כבר היום הם עלמים‪,‬‬ ‫עת לנטוע אילנות‬ ‫הורינו ‪ -‬שערם הלבין מרוב ימים‪.‬‬ ‫ולבנות‪.‬‬ ‫עת לנטוע‬ ‫אך צעירים נהיה כל בוקר‪ ,‬עת נביט‬ ‫אל אחינו ‪-‬‬ ‫וישבתם איש תחת גפנו‬ ‫אל ההר הירוק תמיד‪.‬‬ ‫ותחת תאנתו‪,‬‬ ‫והייתם כעץ שתול‬ ‫על פלגי מים‬ ‫ההר הירוק כל ימות השנה‪...‬‬ ‫עת לנטוע‪...‬‬ ‫כי האדם עץ השדה‬ ‫כמו האדם גם העץ צומח‬ ‫כמו העץ האדם נגדע‬ ‫ואני לא יודע‬ ‫איפה הייתי ואיפה אהיה‬ ‫כמו עץ השדה‬ ‫כי האדם עץ השדה‬ ‫כמו העץ הוא שואף למעלה‬ ‫כמו האדם הוא נשרף באש‬ ‫ואני לא יודע‬ ‫איפה הייתי ואיפה אהיה‬ ‫כמו עץ השדה‬ ‫אהבתי וגם שנאתי‬ ‫טעמתי מזה ומזה‬ ‫קברו אותי בחלקה של עפר‬ ‫ומר לי‪ ,‬מר לי בפה‬ ‫כמו עץ השדה‬ ‫כי האדם עץ השדה‬ ‫כמו העץ הוא צמא למים‬ ‫כמו האדם הוא נשאר צמא‬ ‫ואני לא יודע‬ ‫איפה הייתי ואיפה אהיה‬ ‫כמו עץ השדה‬ ‫אהבתי וגם שנאתי‬ ‫טעמתי מזה ומזה‬ ‫קברו אותי בחלקה של עפר‬ ‫ומר לי‪ ,‬מר לי בפה‬ ‫כמו עץ השדה‪.‬‬ ‫ממשיכים לחגוג גם באתר החגים‬ ‫והמועדים התנועתי‪ .‬גלשו עכשיו לאתר בו‬ ‫תוכלו למצוא מגוון פעילויות לכל משפחה‪,‬‬ ‫מקורות‪ ,‬טקסים‪ ,‬מערכי חינוך ומידע על‬ ‫אירועי קהילות התנועה ברחבי הארץ!‬ ‫‪w w w. h a g i m . o r g. i l‬‬ ‫התנועה הרפורמית‬ ‫יהדות מתקדמת בישראל‬ ‫‪w w w. re f o r m . o rg. i l‬‬