‫עיצוב גרפי‪ :‬טובה פרידמן‬ ‫צילומי החצבים והסוכות‪:‬‬ ‫צפריר ניר‬ ‫דבר העורכת‬ ‫ֵמת ָאב ו ֵּמת אֱ לוּל ‪ /‬נתן יונתן‬ ‫חגי תשרי נאספים‪ ,‬בריכת השחייה עוד מעט נסגרת‪,‬‬ ‫הלילות והבקרים כבר קרירים – הסתיו כבר כאן‪.‬‬ ‫גם בעלון ניכרים שינויים מבורכים ונושאים שהיו‬ ‫שמורים למייל חברים‪ ,‬מוצאים את דרכם לעלון‪ .‬אני‬ ‫מקווה שיצרו דיון פורה בעלונים הבאים‪.‬‬ ‫בעלון הפעם‪ :‬טור דעה של עומרי פרי‪ ,‬חבר בועדת‬ ‫בנים‪ ,‬על יחסי הקבוץ עם בניו‪/‬בנותיו‪,‬‬ ‫אהוד רייס כותב על חקירת תהליך חובות החברים‪,‬‬ ‫משה סוקר מסכם את מפגשי יום כיפור‪,‬‬ ‫עמוס קלרמן מאייר סיפור שטרם נכתב‪,‬‬ ‫אסתר מאירי מתראיינת‪,‬‬ ‫בפינת היצירה המקומית‪ :‬שיר שנכתב ע"י עוזית דגן‬ ‫ואלון דגן‪ ,‬בעקבות סדנא שהתקיימה בתל אביב‪ ,‬על‬ ‫מוראות צוק איתן‪,‬‬ ‫סיפור קצר שכתב אמיר וולנסקי ‪ -‬בן הקבוץ‪ ,‬בנם של‬ ‫מלכה ושאול וולנסקי ז"ל‪.‬‬ ‫תגובות על המתפרסם בעלון זה‪ ,‬הבעות דעה בנושאים‬ ‫אחרים ויצירה מקומית – יתקבלו בשמחה‪.‬‬ ‫קריאה מהנה‪.‬‬ ‫מֵ ת ָאב ּומֵ ת אֱ לּול ּומֵ ת חֺםָ ם‬ ‫גַם נֶאֱ סַף תִּשְׁ ֵרי ּומֵ ת עִּםָ ם‬ ‫ַרק נִּשְׁ אֲ ָרה ַג ֶחלֶת עֲמּומָ ה‬ ‫שֶ ל ַא ֲהבַת הַקַ י ִּץ ַהגְׁדּומָה‪.‬‬ ‫אֶ ל מְׁ ע ַָרת דָ וִּד הַּׁשּונַםִּ ית‬ ‫תַ צְׁמִּיד אֶ ת י ְֵׁרכֶי ָה הַקָ רֹות‬ ‫אֶ ל ח ֹם הָאֲ ָבנִּים שֶ עַל קִּ בְׁרֹו‪.‬‬ ‫מֵ ת ָאב ּומֵ ת אֱ לּול ּומֵ ת חֺםָ ם‬ ‫גַם נֶאֱ סַף תִּשְׁ ֵרי ּומֵ ת עִּםָ ם‬ ‫ַרק נִּשְׁ אֲ ָרה ַג ֶחלֶת עֲמּומָ ה‬ ‫שֶ ל ַא ֲהבַת הַקַ י ִּץ ַהגְׁדּומָה‪.‬‬ ‫ְׁויֶלֶד ז ָר הֹולְֵך וְׁתָר כְׁמֹו שָ אּול‬ ‫אֶ ת עִּקְׁ בֹותָ יו שֶ ל ָאב וְׁשֶ ל אֱ לּול‬ ‫ּו ֶבעָמּום הּוא מְׁ ַחפֵׂש אֶ ת ַהצָלּול‪.‬‬ ‫לְֵך‪ ,‬יֶלֶד‪ ,‬לְֵך‪ ,‬אּולַי בְׁסֹוף הַםַ ע ֲָרב‪,‬‬ ‫בֵין יָם ְׁויַבָשָ ה‪ ,‬בֵין ָאב ִּלסְׁתָ ו‬ ‫י ְׁאֹור שֶ לְָׁך י ָאִּ יר בֵין ֲחטָָאיו‪.‬‬ ‫מֵ ת ָאב ּומֵ ת אֱ לּול ּומֵ ת חֺםָ ם‬ ‫גַם נֶאֱ סַף תִּשְׁ ֵרי ּומֵ ת עִּםָ ם‬ ‫ַרק נִּשְׁ אֲ ָרה ַג ֶחלֶת עֲמּומָ ה‬ ‫שֶ ל ַא ֲהבַת הַקַ י ִּץ ַהגְׁדּומָה‪.‬‬ ‫ֲחטָאֵי הָאִּיש ְׁוהָאִּ ּׁשָ ה ְׁו ַהמָחָש‬ ‫ְׁאּורי ָה‪ִּ ,‬כבְׁׂשַ ת ה ָָרש‬ ‫ַחטַאת דָ וִּד ב ִּ‬ ‫וְׁיֹונָתָ ן ְׁויַע ֲַרת הַדְׁ בַש‪.‬‬ ‫מֵ ת ָאב ּומֵ ת אֱ לּול‪ .‬הַקַ י ִּץ שָ ב‬ ‫סִּפּור שֶ לְָׁך‪ ,‬יַלְׁדִּ י‪ ,‬מַ תְׁ חִּיל ַעכְׁשָ ו‬ ‫עִּם כָל ַהדְׁ בַש ְׁו ַהמָחָש ְׁוהָאִּ ּׁשָ ה‪.‬‬ ‫מֵ ת ָאב ּומֵ ת אֱ לּול ּומֵ ת חֺםָ ם‬ ‫גַם נֶאֱ סַף תִּשְׁ ֵרי ּומֵ ת עִּםָ ם‬ ‫ַרק נִּשְׁ אֲ ָרה ַג ֶחלֶת עֲמּומָ ה‬ ‫שֶ ל ַא ֲהבַת הַקַ י ִּץ ַהגְׁדּומָה‪.‬‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------‬‬‫"בין שתי גבעות" ‪ -‬עלון יד מרדכי מס' ‪01.01.1103 - 01‬‬ ‫טור‬ ‫דעה‬ ‫לאחרונה עלה לכותרות בארץ סיפורם של ישראלים שהחליטו לנהל מאבק על החיים בארץ בצורה‬ ‫שונה ‪ -‬הם החליטו לעזוב‪ ,‬להראות כמה טוב שם בחוץ ולנסות למשוך איתם עוד ישראלים שירדו‬ ‫מהארץ‪ .‬הם עשו את זה בפייסבוק‪ ,‬בטלוויזיה ובהוצאת השיר המעולה "ברלין" (ממליץ לשמוע למי‬ ‫שעוד לא שמע לפני שתצא לו גרסה מקומית שתיחשף בהמשך הטור‪ .)...‬אתם בטח מכירים אותם‬ ‫בעיקר בזכות "מחאת המילקי"‪ -‬השם שהודבק למחאה זו‪.‬‬ ‫אבל לא כולם אהבו את המאבק הזה ‪ -‬מכל עבר החלו השמצות שלוו וגובו על ידי ראשי השלטון‬ ‫בארץ ‪ -‬על אותם "ישראלים אנטי ציונים שהיה להם טיפה יקר פה המילקי ועל כן הם מכרו את‬ ‫ערכיהם ונטשו לטובת מילקי זול יותר במקום אחר"‪ .‬כמובן שלהאשמות אלה הצטרפו אותן אמירות‬ ‫על כך ששכחנו מה הגרמנים עשו לנו בשואה ועוד‪.‬‬ ‫הבעיה היא שאותם ישראלים לא באמת עזבו כי המילקי היה להם יקר מדי ‪ -‬כמו שלא מעט אנשים‬ ‫אינטרסנטים אמרו במטרה לגמד את המאבק ‪ -‬הם עזבו כי היו פה יותר מדי דברים שהפריעו להם‬ ‫לנהל אורח חיים טוב‪ :‬המלחמות‪ ,‬השחיתות‪ ,‬התחושה של הניתוק בין העם לבין מנהיגיו והתחושה‬ ‫שישראל לא הולכת קדימה אלא רק אחורה בהרבה תחומים‪ .‬וכמו בהרבה מאוד מקומות אחרים‪,‬‬ ‫הכסף‪ ,‬שאין בכיס אל מול המחירים שרק עולים‪ ,‬היה הקש ששבר את גב הגמל‪.‬‬ ‫מה שהכי היה מוזר לי בתוך כל הסיפור הזה ‪ -‬כאחד שתופס מעצמו ציוני מושבע שמוכן לתת את חייו‬ ‫למען המדינה‪ ,‬שומע כמעט אך ורק מוזיקה עברית ועוד ‪ -‬הוא שהמאבק הזה נשמע לי כל כך לגיטימי‪,‬‬ ‫צודק וגם קצת ציוני‪ .‬אני כנראה לא אקום מחר בבוקר ואעלה על המטוס לברלין או לכל יעד אחר‬ ‫בעולם להשתקע בו ‪ -‬לפחות בינתיים אני מנסה לחיות את חיי בארץ ‪ -‬אך אני עדיין מבין ללבם של‬ ‫אותם מוחים ואפילו תומך בהם לא מעט‪ .‬אתם שואלים למה? בין היתר כי המאבק שלהם מאוד מזכיר‬ ‫לי סיפור קטן שאני מכיר על קיבוץ קטן בעוטף עזה‪.‬‬ ‫אז מה בין המילקי בברלין לחיים ביד מרדכי? לטעמי יד מרדכי הוא מיקרוקוסמוס של הסיפור‬ ‫הברלינאי‪ .‬יד מרדכי הוא המקום שכולנו אוהבים‪ ,‬רוצים לחיות בו ורואים בו את ביתנו העתידי‪.‬‬ ‫לצערנו ‪ -‬לנו הצעירים (או הבנים) יש הרבה דברים שמפריעים בדרך (ולא אפרט כאן את כולם) ‪ -‬חיי‬ ‫הקהילה שמתמוססים לאט‪ ,‬האנשים שבאים למקום רק כי הוא פרבר שקט‪ ,‬נטול מיסים ונוח לגור בו‬ ‫ותופסים את מקומם של אלה שרוצים כאן את חיי הקהילה‪ ,‬התחושה שאין כאן אופק ועתיד לנו‬ ‫הצעירים ועוד‪ .‬אה ‪ -‬וכמובן גם (אבל ממש לא רק) העלאת מחירי שכר הדירה‪.‬‬ ‫אז בזמן שהמחיר של החיים בארץ (ולא רק של המילקי) היה נקודת המפנה במאבקם של הברלינאים‪,‬‬ ‫גם כאן שכר הדירה הוא הנקודה בה אנו משמיעים את קולנו צעירי הקיבוץ‪ ,‬כי מה לעשות‪ ,‬כשפוגעים‬ ‫בכיס זה כנראה מוציא את הדציבלים הכי גבוהים‪ .‬אבל אל תתבלבלו‪ ,‬המחאה אינה בגלל מחיר הדירה‬ ‫כאן אלא היא רחבה הרבה יותר ומחירי הדירות בה הם חלק קטן‪ .‬מה שאנחנו מבקשים באמת הוא את‬ ‫הנקודה הזו באופק שתאפשר לנו להסתכל קדימה ולהבין איך אנחנו משתלבים במקום הזה מהיום בו‬ ‫סיימנו את בית הספר ועד היום בו נבנה כאן את ביתנו‪.‬‬ ‫אז מה השלב הבא? אנחנו לא צריכים להעלות פוסטים לפייסבוק של חשבון שכר הדירה והחיים‬ ‫בבאר שבע או כרמיה אל מול אלה שביד מרדכי (ע"ע מחאת המילקי)‪ ,‬וגם לא לעשות קליפ של כל‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------‬‬‫"בין שתי גבעות" ‪ -‬עלון יד מרדכי מס' ‪01.01.1103 - 01‬‬ ‫עוזבי הקיבוץ מחזיקים שלטים שמראים לאיזה מקומות בארץ עברנו (ע"ע השיר ברלין)‪ .‬אנחנו עדיין‬ ‫לא שם‪ .‬אנחנו בעיקר רוצים שתקשיבו לנו ותחשבו טוב על השאלה הבאה‪ :‬איך אתם חברי הקיבוץ‬ ‫רואים את הקיבוץ שלכם ואיזה מקום יש לנו בתוך ההמשכיות של המקום הזה? אחרי שאתם חושבים‬ ‫ועונים על השאלה הזו‪ ,‬תחשבו באיזה דרך אנחנו יכולים לפעול ביחד כדי לקדם את מטרותינו‬ ‫המשותפות שישאירו אותנו בקיבוץ וישמרו על הקהילה והמקום המדהים הזה לעוד שנים ארוכות‪.‬‬ ‫ואחרי שעניתם על השאלות מגיע השלב הפרקטי‪ :‬לכם‪ ,‬בתור חברי הקיבוץ‪ ,‬יש את הכוח להוביל‬ ‫שינויים ותהליכים בקיבוץ‪ .‬ואם נושא הבנים מספיק נוגע לליבכם נשמח אם תפעילו את המנדט שלכם‬ ‫ואת זכותכם הדמוקרטית‪ ,‬כאן בקיבוץ‪ ,‬ותעזרו לנו להוביל את התהליך ואת השינויים הנדרשים כאן‪.‬‬ ‫אנחנו נשמח לשמוע ביקורת‪ ,‬לענות על שאלותיכם ולפרט על מועקותינו השונות (וגם נעשה זאת‬ ‫בקרוב תוך שנגיע אליכם לבתים)‪ .‬כל שאנו מבקשים בינתיים הוא שתרתמו למאבקנו לעתיד הקיבוץ‬ ‫ולעתידנו בתוכו לפני שתחל מחאת המילקי של צעירי יד מרדכי‪...‬‬ ‫* עומרי פרי‪ ,‬כבן לעוזבי קיבוץ‪ ,‬אינו זכאי להנחה בשכר הדירה ולסבסוד מהקיבוץ אך עדיין רואה‬ ‫ביד מרדכי כמקום בו הוא רוצה לחיות ולבנות את ביתו‪ .‬זאת ‪,‬כמובן‪ ,‬במידה וירגיש שהוא וחבריו‬ ‫הבנים באמת רצויים כאן‪.‬‬ ‫כידוע ‪ ,‬ההליך הזה החל בשנת ‪ . 1999‬בישיבת מזכירות בחודש ספטמבר השנה‪ ,‬הבעתי את דעתי שיש‬ ‫לערוך בדיקה מקיפה על התהליך ופרסום הממצאים (לא כולל ההחלטה המאוחרת האחרונה)‪.‬‬ ‫הסיבות לבדיקה כזו הן לפחות שלוש‪:‬‬ ‫א‪ .‬הוא נוגע במרכז ליבת ההסכמות (לפחות המוצהרות) שהיו בקיבוץ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬התהליך היה כשלון מהדהד שנפרש על פני זמן של יותר מעשור‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הטיפול בנושא גרר מעשים לא אתיים בלשון המעטה‪ ,‬מעשים לא מוסריים ואפילו פליליים‪.‬‬ ‫אני משער שחלק מהאנשים ירימו גבה‪" .‬הדבר לא היה נהוג אצלנו"! ‪.‬‬ ‫התשובה מעוגנת בשלושת הסעיפים שמניתי המדגישים את חשיבותם‪.‬‬ ‫ברור שאלו שהיו אמונים על כך יעדיפו חיים נוחים‪ ,‬את היוקרה‪ ,‬על פני תקנת הציבור וטובתו‪.‬‬ ‫ארגון שנמנע מביקורת על ההתנהלות שלו‪ ,‬מוביל לכך שלאף אחד אין אחריות על כלום ושום דבר לא‬ ‫מחייב‪ .‬זה בתורו מוביל‪ ,‬חממה לשחיתויות‪ .‬אני מזהה מזמן שאנחנו כבר נמצאים בתא השטח הזה‬ ‫ורצוי לעצור לפעמים ולדלג לאחור‪ .‬החלופה היא‪ ,‬המשך ההתרסקות‪.‬‬ ‫החבילה הזו חונה במגרש של המזכירות‪ ,‬ועדת ביקורת או שתיהן יחד‪ .‬לדעתי‪ ,‬עליהן להרים את הנטל‪,‬‬ ‫להוציא דו"ח ממצה של ניהול התהליך במשך אותן שנים ולפרסמו לחברים‪.‬‬ ‫אני לא כל כך נאיבי בשביל להאמין שרק הדף הזה לבדו יניע תהליך‪ ,‬הוא יקודם אולי אך ורק אם‬ ‫יהיה לחץ מלמטה‪.‬‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------‬‬‫"בין שתי גבעות" ‪ -‬עלון יד מרדכי מס' ‪01.01.1103 - 01‬‬ ‫השנה התקיימו ארבעה מפגשי לימוד‪ :‬שניים מהם היו ימים אחדים לפני יום‪-‬כיפור עצמו‪ ,‬אחד בערב‬ ‫יום‪-‬כיפור ואחד ביום‪-‬כיפור‪ .‬הנושא של השנה‪" :‬היחד – ערכי יסוד לקיומו"‪ ,‬בא לידי ביטוי בלימוד‬ ‫קטעים ממקורות שונים הקשורים בו; בקריאה‪ ,‬ניתוח ודיון של שירת לאה גולדברג "שלושה ימים";‬ ‫בקריאה משותפת וניתוח של סיפור מאת סופר אמריקאי בשם קרבר "דבר קטן וטוב"; וברב‪-‬שיח‬ ‫"היחד שאני בוחר"‪.‬‬ ‫לארבעת המפגשים הגיעו ‪ 63‬משתתפים‪ ,‬מהם שנוכחו בכל המפגשים וכאלה שהגיעו למפגש בודד‬ ‫בלבד‪ .‬כפי שמובן מהמונח עצמו‪ ,‬הלמידה הייתה משותפת וההתבטאות של הקהל הייתה רבה והוסיפה‬ ‫להרחבת הנושא הנלמד‪ .‬יש לציין את ההשתתפות הערה ברב‪-‬שיח‪ ,‬שנמשך כשלוש שעות וכלל קשת‬ ‫רחבה של דעות והרגשות על החיים המשותפים בקהילת יד‪-‬מרדכי‪.‬‬ ‫עלינו להודות לשלוש נשים שבאו לשתף אותנו בידע שלהן ללא תמורה כספית‪ :‬יעל קריא‪ ,‬שרון לשם‬ ‫זינגר ואורית סוקר‪ .‬שלושתן נענו ללא היסוס לפנייתנו ותרמו רבות להשכלתנו ולהרגשתנו‪ .‬כמו‪-‬כן‪,‬‬ ‫תודות לדוברים ברב‪-‬שיח‪ :‬לירז ארדנינג‪ ,‬דרורה לבנון‪ ,‬אבנר ענבר ונעמה רייזל‪ ,‬על נכונותם להביע‬ ‫עצמם ולהעשיר את הסוגיה שבדיון‪ .‬תודות על העזרה והתמיכה של צוות ההגברה והצילום (משה‬ ‫הקל‪ ,‬מאי פסי‪ ,‬עומר לבנה וגל שטרנברג)‪ ,‬לנאווה גל‪ ,‬ורד בר‪-‬סמך והגר וינר‪ .‬מעל הכל‪ ,‬תודה ל‪63-‬‬ ‫הנוכחיים בארבעת מפגשי לימוד‪ ,‬שלמענם האירוע התקיים‪.‬‬ ‫להתראות ביום‪-‬כיפור תשע"ו ‪2015 /‬‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------‬‬‫"בין שתי גבעות" ‪ -‬עלון יד מרדכי מס' ‪01.01.1103 - 01‬‬ ‫חנה ומשה סוקר‬ ‫עם אסתר מאירי‬ ‫נולדתי בקיבוץ אילון בשנת ‪ 1947‬בבית חולים בחיפה‪ .‬בזמן‬ ‫מלחמת השחרור העבירו אותנו לחיפה‪ .‬אחרי המלחמה החזירו‬ ‫את כל התינוקות לאיילון‪ .‬היתה לי מטפלת שאינה חברת קיבוץ‪,‬‬ ‫מאוד אהבתי אותה‪ .‬בשישיה הייתי בת יחידה בין ‪ 5‬בנים ולכן‬ ‫המטפלת מאוד פינקה אותי‪ .‬את ההורים לא ראיתי הרבה‪ ,‬בין‬ ‫‪ .16:00-19:00‬מי שגידלה אותי בעצם הייתה המטפלת‪ ,‬ויותר‬ ‫מאוחר המורה שלי‪.‬‬ ‫הורי היו ניצולי שואה‪ ,‬אמנם לא היו במחנה ריכוז אך היו‬ ‫פרטיזנים ביערות‪ .‬שני הם היו מעיירה קטנה ברוסיה הלבנה‬ ‫וברחו ליער כאשר הגרמנים הגיעו‪ .‬הם לא סיפרו הרבה על‬ ‫אותה תקופה‪ .‬מה שאני יודעת זה מיומן שאמי כתבה‪ .‬בבית דיברו‬ ‫אידיש‪ .‬עם אמי לא היה לי כמעט קשר‪ ,‬היא דיברה מעט מאוד‪,‬‬ ‫לכן אינני יודעת כלום על המשפחה המורחבת‪ .‬עם אבא היה לי קשר יותר הדוק‪ .‬הוא היה אדם יותר‬ ‫פתוח‪ ,‬עליז יותר מתרועע עם אנשים‪ .‬אבא היה מנהל חשבונות והייתי מאד גאה בו‪ .‬אמא עבדה בלול‬ ‫ובמטבח ילדים‪ .‬בכללי הקשר היה מאוד רחוק‪ .‬תמיד כעסתי עליהם‪ ,‬במיוחד על אמי‪ ,‬וגם על אבא‪,‬‬ ‫שתמיד שמר עליה‪ .‬הקשר איתם היה דרך כעס שאבי היה רוגז עלי‪ .‬אין לי שום חוויות טובות‬ ‫מהילדות‪ .‬תמיד הייתה לי הרגשה שאמי אוהבת יותר את אחי הצעיר ממני בשש שנים‪ ,‬למרות‬ ‫שבתמונות מהילדות אני רואה את אמי מחבקת אותי‪ .‬גם עם אחי היה לי קשר רופף‪ ,‬אבא אמר פעם‬ ‫שמישהו מבחוץ לא היה יודע שאנחנו אחים‪ .‬בשלב מאוחר יותר נודע לי שהיה לי אח גדול שנולד‬ ‫בזמן המלחמה והוא כנראה נחנק‪.‬‬ ‫את כל הרגשות האלו‪ :‬חוסר בטחון‪ ,‬חוסר סיפוק וחוסר חום ‪ -‬העברתי לקבוצה‪ .‬לא קיבלתי עזרה‬ ‫נפשית‪ ,‬שמרתי הכל בפנים‪ .‬תמיד הרגשתי לא רצויה‪.‬‬ ‫אהבתי מאוד את קיבוץ אילון‪ ,‬במיוחד את המבוגרים‪ .‬בין הקבוצות כמעט לא היה קשר‪ ,‬לי היה קשה‬ ‫מאוד להתחבר לחברי הקבוצה שלי‪ .‬זה ליווה אותי עד כיתה י"ב‪ .‬אסור היה לי להביא חברים הביתה‬ ‫וגם אני לא הלכתי לבתים של חברי הקבוצה‪ .‬התביישתי בעיקר באמא שישבה בבית ולא עשתה כלום‪.‬‬ ‫עד היום אינני יודעת באיזו מסגרת הם הגיעו לאילון‪ .‬לא סיפרו לנו שום דבר‪ .‬יש חומר כתוב שאמא‬ ‫כתבה על עברה אך לא נכתב שם כלום על הוריה‪ .‬תמיד דמיינתי שלא רוצים אותי ומה יגידו‪ .‬היה לי‬ ‫קשה מאוד בין הילדים וזה רודף אותי עד היום‪.‬‬ ‫לצבא התגייסתי בשנת ‪ .1965‬הייתי מקפלת מצנחים כל השרות‪ ,‬בבסיס תל נוף‪ .‬לפני השחרור פרצה‬ ‫מלחמת ששת הימים ופינו אותנו לקיבוץ נען שם המשכנו לקפל מצנחים‪.‬‬ ‫אחרי השחרור חזרתי לאילון‪ ,‬גרנו ‪ 2‬בנות בחדר‪ ,‬עבדתי בחממות הפרחים ומאוד אהבתי את העבודה‬ ‫הזאת‪ .‬באותו זמן קיבוץ אילון אימץ את קיבוץ הראל ונשלחתי לשם לשנת שרות‪ .‬לא אהבתי את‬ ‫התקופה הזאת‪ .‬עבדתי שם במטבח ובלול‪ .‬גם שם הרגשתי דחויה‪ .‬חיפשתי קיבוץ צעיר‪ ,‬לא רציתי‬ ‫להישאר באיילון‪ .‬הציעו לי ללכת לזיקים‪ .‬התרשמתי טוב מהקיבוץ ועברתי לזיקים‪ .‬היו שם הרבה‬ ‫חבר'ה בשנת שירות והם היו החבר'ה שלי‪ .‬עבדתי בגן ובמכבסה‪ ,‬חיפשתי בחור כדי להקים משפחה‪.‬‬ ‫הייתי עשר שנים בזיקים‪ .‬למדתי בסמינר הקיבוצים בקורס מטפלות אך לא סיימתי אותו‪.‬‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------‬‬‫"בין שתי גבעות" ‪ -‬עלון יד מרדכי מס' ‪01.01.1103 - 01‬‬ ‫הכרתי את אילן מאירי ועברתי ליד מרדכי‪ .‬התחתנו ונולדו לנו שלושה בנים‪ .‬אני ביד מרדכי משנת‬ ‫‪ .1978‬עבדתי פה במטבח‪ ,‬במכבסה‪ ,‬בחינוך‪ ,‬מטפלת במוסד‪ ,‬ובקומונה‪ .‬בהמשך פנו אלי לעבוד בבית‬ ‫הסיעודי בית‪-‬האורן‪ ,‬שם עבדתי ‪ 14‬שנים‪ .‬מאז ומתמיד אני מרגישה שאני רוצה לעזור לאנשים‬ ‫מבוגרים ומרגישה קירבה אליהם‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1995‬התגרשתי‪ .‬כאשר הרגשתי שקשה לי לעבוד בבית‪-‬האורן עברתי לעבוד בבומבוסים‪.‬‬ ‫רציתי לעבוד חלקית אבל זה לא הסתדר‪.‬‬ ‫תקופה מסוימת לא עבדתי‪ .‬עכשיו אני שוב עובדת בבית‪-‬האורן חמש שעות ביום‪ .‬אני אוהבת את‬ ‫העבודה‪ ,‬לעזור לאנשים החיים שם ולדבר איתם‪ .‬מרגישה לא מאוימת‪.‬‬ ‫עם המעבר להפרטה אני מרגישה יותר עצמאית‪ ,‬אך כאשר אני פונה לבעלי תפקידים לעזרה אני לא‬ ‫נענית‪ .‬לא כולם כמובן‪ .‬זה נותן לי הרגשה לא טובה‪.‬‬ ‫לא מפריע לי כמה אנשים משתכרים‪ ,‬אף פעם לא קינאתי באף אחד‪ ,‬ואני מבינה את ההבדל בין‬ ‫ההשקעה למשכורת שהחברים מקבלים‪ .‬בזמן האחרון אני מרגישה יותר פתוחה‪ ,‬רוצה יותר להזמין‬ ‫ולהיות מוזמנת‪ ,‬אולי בגלל שאני לבד‪ .‬יש לי יותר קירבה לאנשים ואני אומרת שלום גם לאנשים יותר‬ ‫רחוקים ממני‪ .‬היום אני יותר מרוצה מעצמי יותר מקבלת‪ ,‬יותר פשרנית‪ ,‬לא כמו שהייתי צעירה‪.‬‬ ‫בהפרטה יש הרבה דברים טובים‪ ,‬מושגים חדשים בנושא הכסף‪ ,‬חשבון בנק וכדומה‪ .‬לא קל לי אך אני‬ ‫מרוצה‪.‬‬ ‫קשה לי לקבל שכל אחד חושב רק על עצמו‪ .‬חלק ממני עדיין נשאר בחינוך המשותף‪ ,‬גם אני וגם ילדי‬ ‫גדלנו בו‪ .‬ברור לי שהקשר המשפחתי החזק יותר נוצר בחינוך המשפחתי‪ ,‬בבית‪ .‬אך אני וילדיי אהבנו‬ ‫את החינוך המשותף‪ ,‬לא הכרנו משהו אחר‪.‬‬ ‫לא מילאתי שום תפקיד בקיבוץ‪ .‬הייתי חברה בצוות חנוכה‪ ,‬זה החג האהוב עלי‪.‬‬ ‫אינני עוסקת בשום פעילות‪ .‬הייתי מאוד רוצה ללמוד לצייר‪ ,‬כילדה לא הצלחתי לצייר בכלל‪.‬‬ ‫אני מאוד אוהבת צמחים‪ .‬זה תופס מקום מאוד חשוב אצלי‪ .‬הייתי שמחה עם בבית‪-‬האורן הייתה חממה‬ ‫טיפולית‪.‬‬ ‫אני מתעמלת בשיטת פלדנקרייז‪ ,‬פותרת תשבצים‪ .‬בתקופה האחרונה מאוד קשה לי להתרכז בקריאה‪.‬‬ ‫עברתי חוג מחשבים במועצה‪ .‬ההחמצה של חיי שלא למדתי ואינני ממצה את יכולותיי‪.‬‬ ‫אני אוהבת מאוד את שירתו של בני אמדורסקי‪ ,‬יום יום אני שומעת את שיריו‪ ,‬הייתי שמחה להיפגש‬ ‫איתו‪ .‬גם את אריק אינשטיין אני אוהבת‪ .‬הדודאים של פעם ומוזיקה קלאסית‪ ,‬ובטלוויזיה תוכניות‬ ‫טבע‪.‬‬ ‫כיום אני משתמשת בכל השירותים של הקיבוץ‪ :‬חדר אוכל‪ ,‬מכבסה‪ ,‬קומונה‪ ,‬מרכול‪.‬‬ ‫פינה שאהובה אלי באילון‪ :‬גן הפסלים של מאיר דוידסון‪ ,‬וביד מרדכי ‪ -‬בריכת הדגים‪.‬‬ ‫עם השנים הגישה שלי לחיים השתנתה‪ ,‬יש הרבה יותר ויתורים‪ .‬כיום אני מבקרת לעיתים רחוקות‬ ‫באיילון‪.‬‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------‬‬‫"בין שתי גבעות" ‪ -‬עלון יד מרדכי מס' ‪01.01.1103 - 01‬‬ ‫סיפור על אתרוג ‪ -‬מהבוידם של עמוס‬ ‫האיורים הם חלק מסיפור שהתפרסם לקרא סוכות בשנות ה ‪01‬‬ ‫הסיפור אבד ורק האיורים שרדו‪...‬‬ ‫אתם מוזמנים לספר את הסיפור ולשלוח למערכת את הגרסה שלכם‬ ‫מבחר הסיפורים יפורסמו בעלון הבא‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------‬‬‫"בין שתי גבעות" ‪ -‬עלון יד מרדכי מס' ‪01.01.1103 - 01‬‬ ‫סוכות‬ ‫"אני לא חושב שכולם יצליחו להיכנס" אמר חגי בתמימות‪" ,‬באמת‪ ,‬אם זה גם ההורים שלי וגם שלך זה לא יעבוד‪,‬‬ ‫מבחינת מקום הכוונה‪ "...‬עידית לקחה כיסא והתיישבה מול בעלה‪ ,‬מהנדסת שוב את משפטיה‪ ,‬שיהיו ברורים‬ ‫והחלטיים מספיק‪ ,‬אבל שלא יצרו התנגדות עזה מידי‪.‬‬ ‫"חשבתי שהשנה נב נה סוכה גדולה‪ ,‬שלא קשורה לפרגולה‪ ,‬אלא שתעמוד בפני עצמה על הדשא‪ .‬זו תהיה חוויה נהדרת‬ ‫ליעלה ולרועי‪ ,‬נוכל להכיל שם את כולם‪ ,‬יהיה נהדר חגי‪ ,‬אתה תראה"‪...‬‬ ‫ניסוחי המשפטים של עידית נוסחו תמיד בלשון רבים על מנת לרכך את עצם משמעות המשפט עבור חגי‪" .‬בוא נתלה‬ ‫את המדף ב חדר של יעלה" נהגה לומר‪" ,‬בוא נתלה את התמונות כאן ושם"‪" ,‬נכנסים יתושים‪ ,‬אני חושבת שכדאי‬ ‫שנתקן את הרשת" וכן הלאה‪.‬‬ ‫חגי נע בחוסר שקט בכיסאו‪" .‬מה רע בסוכה הקבועה של כל שנה? יש כבר סכך קבוע מעלינו‪ ,‬אני מותח שני סדינים‬ ‫וליעלה ורועי יש סוכה מדהימה" התפלא חגי על הרעיון החדשני‪" .‬חשבתי שנוכל השנה לבנות סוכה על הדשא" אמרה‬ ‫עידית ברוך‪" .‬אני רוצה להזמין גם את ההורים שלי וגם את שלך אלינו לארוחת חג‪ .‬אפילו חנוכת בית לא עשינו וזו‬ ‫הזדמנות נהדרת‪ ,‬נהרוג שתי ציפורים במכה"‪" .‬את מי להרוג?" שאל חגי שכבר הפליג במחשבות נוגות מאוד‪.‬‬ ‫"זה לא סיפור גדול‪ ,‬כבר חשבתי על זה וגם התייעצתי עם רני השכן‪ ,‬הוא נגר‪ ,‬הוא מבין בזה"‪ .‬חגי בלע את רוקו ביחד‬ ‫עם עלבונו והידק את אחיזתו בכוס הקפה הריקה שלפניו‪" .‬רני יודע מאיפה להשיג קרשים של בניין‪ .‬נבנה יסודות‬ ‫קודם‪ ,‬אחר כך נשים סכך אמיתי‪ ,‬רני יודע איפה אפשר לה שיג‪ .‬נעשה פתח לכיוון הבית שיהיה נוח‪ ,‬נקשט קצת ויהיה‬ ‫סבבה אתה לא חושב? זאת תהיה חוויה לילדים‪ ,‬להזמין ת'סבים ואת כולם" ‪.‬‬ ‫חגי לא ידע להצביע על מחשבה ספציפית ובטח שלא לתרגם אותה למשפט בעברית‪ .‬הרבה מחשבות עלו לו בראש‪,‬‬ ‫חלקן אופרטיביות ופרקטיות על בנייה ולוחות זמ נים‪ ,‬חלקן אוטופיות על נסיעה ברכב פתוח לאילת למשל‪ ,‬או לצפון‪,‬‬ ‫או לכל מקום בו נושבת הרוח וחובת ההוכחה לא חלה עליו‪.‬‬ ‫"אז מה אתה אומר?"‬ ‫השעה הייתה שתיים וחצי לפנות בוקר‪ .‬חגי חמק בשקט ממיטתו‪ ,‬פרש את המטר השנוא ואמד את גודל הסוכה‬ ‫העתידית‪ .‬ביקש לדעת בערך מה אורכה ורוחבה של הסוכה ביחס לגודל הדשא‪.‬‬ ‫רחש קל‪ ,‬איוושה זמזמנית‪" .‬אווץ!" החניק חגי זעקה‪ .‬מטר הפח שהיה פרוש‪ ,‬בסיסו בידו של חגי וקצהו כמטר וחצי על‬ ‫הדשא‪ ,‬התקפל במהירות פנימה אל בסיסו וחתך חתך עמוק את אגודלו הימנית‪ .‬הוא מצץ את הדם הניגר ונכנס פנימה‬ ‫לעטוף הפצע‪ .‬יצא שוב עם נייר ועיפרון‪ .‬נחוש ומהיר הוא מתח‪ ,‬מדד‪ ,‬חישב‪ ,‬כתב מידות על נייר וחזר לביתו‪.‬‬ ‫גודל הסוכה המינימלי הוא ‪ 7‬על ‪ ,7‬וגובהה המינימלי הוא עשרה טפחים‪ .‬על הסכך להיות מהצומח‪ ,‬מנותק‬ ‫מהארץ‪ ,‬ומדבר שאינו מקבל טומאה‪ .‬בסוכה צריך לשבת תחת הסכך ממש‪ ,‬ועל הסכך להיות תחת כיפת‬ ‫השמים‪ ,‬ולכן סדין מתחת לסכך או תקרה מעליו חוצצים ופוסלים את הסוכה‪.‬‬ ‫"אתה זוכר שכל המשפחה אצלנו בחג‪ ,‬כן?" "זוכר מצוין" ענה חגי במרירות לעידית‪" .‬כי פשוט אני לא רואה איך אתה‬ ‫מקדם את עניין הסוכה" התריסה מולו‪ .‬היא בחרה בניסוח שמגדיר אותה כמנהלת ואותו כפועל‪ .‬ביקשה לדעת מה‬ ‫התכניות שלו לבנייה‪ .‬ברור היה שסוכה חייבת להיבנות‪ ,‬כך או אחרת‪ ,‬ההזמנות להורים כבר נשלחו ואושרו‪ .‬חגי‬ ‫התפתל‪ ,‬מרח כמה תשובות על כך שהוא ורני יביאו אחרי הצהריים קרשים‪ ,‬ושיש לו תכנית ושהכל יהיה בסדר‪ .‬אבל‬ ‫שום דבר לא היה בסדר‪ .‬בנקודת הזמן הזו בחייו היה מוכן לעשות טירונות שנייה בגולני‪ ,‬לרוץ כעת מרתון‪ ,‬לצמוא‬ ‫במדבר או להילחם בגלים בלב ים רק לא להידרש לבניית הסוכה שהלכה וסגרה עליו‪.‬‬ ‫באותו הערב ממש‪ ,‬עזר רני לחגי לפרוק בחצר את הקרשים שהובאו במיוחד למשימה‪ .‬הקרשים מעץ האורן היו דווקא‬ ‫יפים ואחידים‪ ,‬מה שגרם לחגי תחושת אחריות רבה יותר למוצר המוגמר‪ .‬אם היו אלו אסופת‬ ‫קרשים שונים בגודלם ובצבעם‪ ,‬הרי שעבודה מרושלת ולא מדויקת היא פועל יוצא של‬ ‫חומר הגלם‪ .‬כעת‪ ,‬לדאבונו‪ ,‬נדרש היה להתאים את איכות הבנייה שלו לאיכותו של‬ ‫העץ‪ .‬הקרשים הונחו לפי מידה על הדשא‪ .‬חגי עמד שמוט כתפיים והביט בערמת‬ ‫הקרשים הסדורה שהייתה מונחת לפניו‪ .‬הוא נאנח אנחה שכולה סבל ופנה להוציא את‬ ‫ארגז הכלים השנוא מהמחסן‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬עמדו עידית וחגי במרפסת במרחק עימות זה מזו והביטו לכיוון החצר‪" .‬מה זאת‬ ‫אומרת שנחגוג בסוכה של אמיר וטל? שנושיב את המשפחה בדשא של השכנים רק כי‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------‬‬‫"בין שתי גבעות" ‪ -‬עלון יד מרדכי מס' ‪01.01.1103 - 01‬‬ ‫יש שם כבר סוכה עומדת? אתה רציני שאתה מציע את זה?" חיפשה עידית בעיניה את מבטו של בעלה‪" .‬שלנו כבר‬ ‫גמורה‪ ...‬זאת אומרת כמעט גמורה‪ ...‬עשית עבודה מעולה חגי‪ ,‬למה לוותר עכשיו?" עדית הביטה על שלד הסוכה שבנה‬ ‫חגי בחוץ‪" .‬יש המון מה לעשות חוץ מהשלד‪ ,‬חוצמיזה‪ ,‬לא בטוח שלא צריך לפרק אותו ולבנות אותו אחרת" השיב לה‬ ‫ביובש‪" .‬למה אחרת? מה רע בשלד כמו שהוא עכשיו?" שאלה עידית בתמיהה מהולה בכעס‪" .‬לא רע‪ ,‬אני לא חושב‬ ‫שהסוכה תהיה יציבה‪ .‬תיגעי בשלד‪ ,‬תגידי את"‪.‬‬ ‫"חגי תקשיב‪ ,‬יעלה ביקשה ואני הבטחתי‪ ,‬גם לה וגם לרועי‪ ,‬שהשנה תהיה להם סוכה‪ ,‬לא בכאילו ולא מסדינים‪ ,‬סוכה‬ ‫אמיתית כמו של כולם‪ .‬אני הזמנתי את ההורים שלך‪ ,‬הזמנתי את ההורים שלי ואני לא מבינה מה הבעיה לסיים תוך‬ ‫יומיים‪ .‬היום יום שלישי‪ ,‬בחמישי ערב חג ואין סיבה שלא נסיים את הבנייה"‪.‬‬ ‫כשחזרה יעלה מהגן הביתה‪ ,‬ניגש אליה חגי‪ ,‬נשק לה והוריד את תיק הגב מעליה‪" .‬יעלונת שבי רגע‪ ,‬יש לי שאלה"‪.‬‬ ‫יעלה נעצרה בחשד‪ ,‬נעמדה‪" .‬יפה שלי‪ ,‬את בקשת מאימא שהשנה נבנה סוכה בחצר?"‬ ‫"כן‪ ,‬רציתי סוכה כמו של אמיר ושל טל שהמשפחה שלהם אוכלים שם" ענתה בכנות‪.‬‬ ‫"מה רע בסוכה שהייתה לנו לפני שנה למשל?" שאל חגי בניסיון לכבוש את זעמו‪ ,‬בידיעה כי גם אם לא יכבוש‪ ,‬הרי‬ ‫שהזעם מופנה למקום הלא הנכון‪" .‬זו לא סוכה אמיתית אבא‪ ,‬בגן למדנו שהגג של הסוכה‪ ,‬חייבים לשים אותו מעצים‪...‬‬ ‫שלקחו‪ "...‬גמגמה הקטנה‪" .‬את מתכוונת לסכך?" שאל‪" .‬כן‪ ,‬והפרגולה שלנו לא סכך‪...‬נכון?" שאלה בתמימות‪" .‬אני‬ ‫יכול לשים סכך על הפרגולה" ניסה חגי ניסיון אחרון‪ .‬שניהם שתקו לרגע ואז יעלה הרימה את ראשה אליו‪" .‬אבא‪,‬‬ ‫אימא אמרה שתהיה לנו סוכה כמו של אמיר וטל"‪.‬‬ ‫הם הביטו אחד על השני לרגע בלי לומר דבר‪" .‬או קיי" ענה ברוך‪" .‬אז נבנה סוכה גדולה‪ ,‬טוב? טוב יפה שלי?"‬ ‫בבוקר שלמחרת‪ ,‬יום לפני ערב סוכות‪ ,‬שטף את כלי המטבח‪ ,‬זכר לארוחת הערב הטעונה של יום האתמול‪ ,‬ישב מול‬ ‫המחשב ושילם חשבונות שנדחו זה זמן רב‪ .‬טאטא את הבית‪ ,‬הכין מרק ואז הבין שיעשה הכל חוץ ממה שנדרש לעשות‬ ‫באמת‪ .‬הוא קיבל החלטה בוגרת‪ ,‬עזב הכל‪ ,‬אסף את עצמו ויצא בהחלטה אמיצה להתעמת שוב עם שלד הסוכה העירום‬ ‫שבחוץ‪ .‬הוא חיזק את השלד מעט יותר‪ ,‬ניסה להבין כיצד יעשה קירות וכיצד ישים את הסכך כך שלא ייפול‪ .‬לאחר‬ ‫כשעה של תסכול וחוסר אונים מול השלד הרעוע בניסיונות כושלים להקים קיר בודד אחד‪ ,‬פרש את אצבעות ידיו על‬ ‫הקרש הראשון שהיה מונח תחתיו‪ ,‬לקח את הפטיש ובהינף שאין ממנו חזרה תקע מסמר בידו השמאלית‪.‬‬ ‫כבר לאחר שנחבש במרפאה וחזר לביתו‪ ,‬הבין שני דברים עיקריים‪ :‬שהפציעה לא הייתה קשה דיה בכדי להוציא אותו‬ ‫מפרויקט הבנייה‪ ,‬ושהסוכה עדין עומדת מחכה לו‪ .‬עידית שהופיעה עם יעלה ורועי‪ ,‬נדהמה לראות את בעלה שנפצע‬ ‫בעת בנית הסוכה‪ .‬רחמיה ער כו כשעה קלה והתחלפו בצעדים מעשיים לקראת קידומו של הפרוייקט‪.‬‬ ‫"אני מתקשרת לרני‪ ,‬הוא מרים את זה בשעתיים‪ ,‬ואתה‪ ,‬גם עם האצבע שלך‪ ,‬אם תרצה ואכפת לך‪ ,‬תוכל לעזור לו"‬ ‫אמרה בכעס תוך שהיא הולכת הלוך ושוב על הדשא העקום שבגינה‪" .‬תתקשרי לרני" נכנע ונאנח‪ .‬לפתע זיהה‬ ‫שהפציעה פותחת פתח ומאפשרת פתרונות יצירתיים‪.‬‬ ‫רני לא היה בבית‪ ,‬גם אמיר השכן לא היה בנמצא‪ .‬רחמיה של עידית התחלפו בזעם והאשמות‪.‬‬ ‫"קח ת'טלפון‪ ,‬תקשר להורים שלך ותגיד להם שלא יבואו מחר" בכתה ונופפה מולו את הטלפון הביתי‪.‬‬ ‫"אני יכול לקנות סוכת נחלים‪...‬מוכנה כזאת‪ "...‬ניסה פתרון יצירתי נוסף שלא עלה עד כה‪" .‬ואת זה כן תדע להרכיב?"‬ ‫זעקה מולו עידית "לא רוצה סוכה מוכנה‪ ,‬רוצה סוכה סוכה‪ ,‬אם לא בשבילי‪ ,‬לפחות תתאמץ בשביל יעלה ורועי"‬ ‫התריסה מולו מצביעה על שני ילדיה שכרכמו מבטם אל הארץ‪ ,‬סופגים אליהם מעט מהשפלת אביהם‪ .‬בנקודה זו חגי‬ ‫לא נשאר חייב‪" ,‬בגלל כל החרא הזה יש לי עכשיו אצבע נפוחה כמו בלון‪ ,‬ואת‪ ..‬את לא נוקפת אצבע עידית‪ ,‬רק‬ ‫מזמינה עשרות אנשים ופוטרת את עצמך‪ "...‬עידית שגבה כבר היה מופנה אליו הסתובבה כעת במהירות ובעיניים‬ ‫בורקות‪" .‬עשרות א נשים???" קטעה אותו "זה המשפחה שלך! קיבינימט‪ ,‬מה כל כך קשה? לא רוצה חג? עכשיו אני‬ ‫מבטלת הכל‪ ,‬מצדי שלא נחגוג" ‪.‬‬ ‫"את יודעת מה? גם אני לא רוצה חג! תבטלי" זעם חגי‪.‬‬ ‫עימאד ממחסן העצים קיבל את שיחת הטלפון בערב יום רביעי בשעה אחת עשרה‬ ‫ועשרים בלילה‪ ,‬בשעה שעמד ללכת לישון בביתו שבטייבה‪ .‬למרות מאמציו של חגי‬ ‫להוכיח כי הוא איש אמתי המתכוון לדבריו ובקשתו היא בהולה ודיסקרטית‪ ,‬לא הצליח‬ ‫להבין עימאד אם שיחה זו היא רצינית או לא‪ ,‬אם יש אמת בבקשה המוזרה הזאת‪ .‬בעל‬ ‫מחסן העצים לא היה צריך את הכסף הקטן הזה ובטח לא בלבולי מוח של יהודים באמצע‬ ‫הלילה‪ .‬לבסוף התקשר חגי לרני‪ ,‬רני מיהר התקשר לעימאד והסביר לו בשפה מקצועית של‬ ‫נגרים ששלמות המשפחה כולה עומדת על הכף במקרה זה‪.‬‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------‬‬‫"בין שתי גבעות" ‪ -‬עלון יד מרדכי מס' ‪01.01.1103 - 01‬‬ ‫בשעה שתיים לפנות בוקר החנה הט נדר של עימאד בצדו האחורי של ביתם של חגי ועידית‪ .‬שלוש דמויות קפצו ממנה‪.‬‬ ‫בתנועות שניכר עליהן שנעשו בעבר‪ ,‬הן ניגשו לעגלה שהייתה רתומה מאחור והחלו לפרוק ארגזי כלים‪ ,‬ענפי דקל‪,‬‬ ‫חבלים‪ ,‬קרשים ופרזולים שונים לקביעת קורות עץ‪ .‬באותם רגעים ממש הציץ חגי מהסלון על המתרחש וספר אלף‬ ‫ומאתיים שקלים במזומן‪ .‬כבר יומיים שהסלון הפך לחדר השינה שלו והוא נמנע מלהיכנס למיטתם המשותפת‪ .‬הוא בחר‬ ‫שלא לצאת החוצה ורק הביט בעבודתם‪ .‬כעבור שעה של עבודה זהירה ושקטה יצא אליהם חגי ומסר את הכסף מבלי‬ ‫לומר מילה מיותרת‪ .‬השלושה נעלמו באפילה‪ .‬בחצר עמדה כעת סוכה לתפארת‪ .‬הוא בחן בהערכה את עבודתם של‬ ‫הפועלים הערבים‪ .‬הסוכה הייתה מושלמת בצורה שעלולה הייתה לעורר חשד‪ .‬הקירות היו סימטריים ויציבים‪ ,‬בד לבן‬ ‫וגס נמתח סביבם בקפידה‪ ,‬בדיוק על פי מידה‪ .‬הסכך הונח בקפידה מבלי לצאת מתחומי הסוכה‪ .‬פתח הכניסה היה רחב‬ ‫וקורות עץ חשופות ויפות קבלו את פני הנכנסים בשעריה‪ .‬מניסיונו ‪ ,‬שיער חגי שאיכות העבודה עלולה לעורר תהיות‪.‬‬ ‫הוא עלה על כיסא ומשך קצת סכך שיבלוט פנימה מהתקרה‪ ,‬תלש מעט מהבד הלבן ודאג ליצור מראה מרושל יותר‬ ‫למעטפת‪ .‬הוא הביט שוב בפגמים שיצר ונאנח אנחת הקלה‪ .‬מהמחסן הוציא את כלי עבודה השנואים ופיזר מהם בצורה‬ ‫הגיונית מסביב לסוכה‪ .‬לאחר מכן לכלך את ידיו ואת התחבושת הלבנה שעל אצבעו בעפר ודשא‪ .‬הוא נשכב בתוך‬ ‫הסוכה התקפל ונרדם‪ .‬השעה הייתה ארבע לפנות בוקר‪ ,‬יום חג‪.‬‬ ‫באותו הערב ממש‪ ,‬הופיעו הוריה של עידית ראשונים וכמה דקות אחריהם נכנסו‪ ,‬כשידיהם מלאות בשקיות גדולות‪,‬‬ ‫הוריו של חגי‪ .‬חגי הביט מהצד כיצד נכנסים כולם לסוכה‪ ,‬יעלה ורועי מתגאים ביצירות שעוד הספיק לתלות על קירות‬ ‫הבד‪ .‬אורות הגרלנדה‪ ,‬התלויים בקשתות עגולות‪ ,‬הזכירו לו את הסוכה הגדולה והנאיבית של הקיבוץ של שנות‬ ‫השמונים‪ .‬שלא כמנהגה‪ ,‬מששה עידית את ידו של חגי בכל פעם שעברה לידו ופעם אחת‪ ,‬סתם כך‪ ,‬אף נשקה ללחיו‪.‬‬ ‫תחושת ההקלה גברה על תחושת הטינה לעידית והוא נכנע למחוותיה של אשתו‪ .‬השקר לא הטריד אותו כלל‪ ,‬התפיחות‬ ‫על השכם ומילות ההתפעלות שזכה להן על בניית הסוכה לא גרמו לו אי נחת או מבוכה‪ .‬הוא חש שמשקל גופו קל‬ ‫יותר‪ ,‬האוויר הקריר זרם טוב יותר תחת חולצת החג הלבנה שלבש‪ .‬העתיד לא היה מאיים יותר‪ ,‬מחר יוכל לישון עד‬ ‫מאוחר וכשיקום לא יצפה לו דבר‪.‬‬ ‫"ברוך אתה אדוני א לוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו ליישב בסוכה" קרא אביה של עידית‪ .‬אח"כ ניגש‬ ‫ולחש דבר מה באוזניו של אביו של חגי‪ .‬אביו של חגי קם‪ ,‬במבוכה קיבוצניקית בירך אף הוא את הברכה שנלחשה‬ ‫לאוזנו‪" .‬ברוך אתה אדוני א לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" "אמן!"‬ ‫חגי יצא מהסוכה‪ ,‬חצה את הדשא ונכנס לביתו‪ .‬ביקש להירגע מהמולת השעה‪ .‬נעמד בפתח הסלון‪ ,‬הביט החוצה ונשם‬ ‫לרווחה בסיפוק‪ .‬הוא יצא מזה‪ ,‬ולא רק על שתי רגליים אם כי יצא כמו גדול‪ .‬מבעד לתריסים ראה את חלוקת המתנות‬ ‫המסורתית‪" .‬את זה תראה לאבא‪ ,‬שיסביר לך איך עושים‪ ,‬שיעשה אתך ביחד כי זה לגדולים‪ ,‬טוב חמוד?" הסביר‬ ‫בחביבות אביו של חגי לרועי‪ .‬חגי נדרך והיטי ב לראות דרך החלון‪ .‬בשביל הקצר המוביל מהדשא לחצר הלך רועי‪,‬‬ ‫מרים בקושי את המתנה שקיבל‪" .‬אבא‪ ,‬אבא‪ ,‬תיראה‪ ,‬מכונית מעץ עם מאה וחמישים חלקים להרכבה‪ ,‬יש תכנית‬ ‫וברגים אבא אבא תראה!" דפיקות כאב בקצב הלב הלמו באצבעות ידו החבושה של חגי‪ .‬הוא יצא מהסלון לחצר‬ ‫לכיוונו של בנו כשחיוך מפוחד על פניו‪" .‬נכון אבא שתרכיב לי? זה אוטו במאה וחמישים חלקים שסבא קנה לי‪ ,‬נכון‬ ‫שתרכיב לי?" "נכון יפה שלי‪ ,‬בטח שאבא ירכיב‪ .‬אם לא אבא אז מי?"‬ ‫סוכה משפחתית‬ ‫צילום‪ :‬צפריר ניר‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------‬‬‫"בין שתי גבעות" ‪ -‬עלון יד מרדכי מס' ‪01.01.1103 - 01‬‬ ‫אני ומוחמד דף‪.‬‬ ‫נושמים את הפחד במנות קטנות‪.‬‬ ‫בודדים בגבעת העצב שציפוריה נאלמו‪.‬‬ ‫האם גם אתה מוחמד חלמת להקים כאן גן עדן‪ ,‬באמצע המדבר?‬ ‫גם אתה מתגעגע לפזר לצייצניים הקטנים והעליזים פירורי אהבה?‬ ‫האם גם אצלך יצהל‬ ‫הילד המפוחד‬ ‫אם אפגע‪,‬‬ ‫ויבכה האדם?‬ ‫בחייאת‪ ,‬מוחמד‪,‬‬ ‫כבר עברת כל גבול‪,‬‬ ‫תן לישון!‬ ‫גם אתה צריך איזו שינה טובה‪ ,‬שקטה‪,‬‬ ‫בלי סיוטי פצמ"רים מזל"טים ועוד מילים‬ ‫מגויסות‪.‬‬ ‫אתה יודע‪ ,‬שנינו כבר לא ילדים‬ ‫והריצות הטרופות למקומות מסתור לא עושות לנו‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫בא ננשום לאט ויחד את התקווה‬ ‫הנה כיביתי כבר את מנורת הלילה‬ ‫טוב‬ ‫ומחר תחזורנה הציפורים‬ ‫לשיר ליד גבעת העצב‪.‬‬ ‫עשינו הסכם‪ ,‬מוחמד?‬ ‫מוקדש לכל תושבי "חוטף עזה"‪.‬‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------‬‬‫"בין שתי גבעות" ‪ -‬עלון יד מרדכי מס' ‪01.01.1103 - 01‬‬ ‫יצירה מקומית‬ ‫נושמים במנות קטנות ‪/‬‬ ‫עוזית דגן ואלון דגן‬ ‫יעקב קדוש‬ ‫נולד במרוקו ב‪ . 02/12/1948 -‬עלה לארץ ב‪.1956‬‬ ‫מ ‪ 1963‬ועד גיוסו התחנך בקבוצת "רגבים" במוסד "שקמה"‪.‬‬ ‫נפל ב ‪ 09/10/1969‬באזור תעלת סואץ במלחמת ההתשה‪.‬‬ ‫עוזי דגני‬ ‫נולד ביד מרדכי ב‪17/02/1945 -‬‬ ‫להוריו – חייקה ואהרון דגני ממייסדי הקבוץ‪.‬‬ ‫היה אח גדול של רחל אשחר‪.‬‬ ‫התחנך בקבוצת "רקפת"‪.‬‬ ‫עוזי היה נשוי לחנה סגל והיה אביהם של איתמר וגיל דגני‪.‬‬ ‫נכדותיו‪ :‬גל‪ ,‬יובל‪ ,‬פלג‪ .‬נכדיו‪ :‬נבו‪ ,‬לוטם ותום‪.‬‬ ‫נפל ליד תעלת סואץ ב‪ 15/10/1973 -‬במלחמת יום כיפור‪.‬‬ ‫אבינועם מורדיש‬ ‫אבינועם נולד בקבוץ יד מרדכי ב‪06/08/1952 -‬‬ ‫להוריו – נושקה ואברהם מורדיש ממייסדי הקבוץ‪.‬‬ ‫הוא היה אח תאום של יעקב מורדיש‬ ‫ואחיהם של איתן מורדיש ואריה מורג‪.‬‬ ‫אבינועם התחנך בקבוצת "תומר"‪.‬‬ ‫הוא נפל במלחמת יום כיפור בחזית תעלת סואץ ב‪.18/10/1973 -‬‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------‬‬‫"בין שתי גבעות" ‪ -‬עלון יד מרדכי מס' ‪01.01.1103 - 01‬‬ ‫דודו גאון‬ ‫דודו נולד ב‪ 17/02/1941 -‬ביוגוסלביה‪.‬‬ ‫ב‪ 1944 -‬עלה עם משפחתו לארץ שהשתקעה ברמת גן‪.‬‬ ‫ליד מרדכי הגיע במסגרת גרעין "רונן"‪.‬‬ ‫בקבוץ נשא את אמירה סגל לאשה ונולדו להם שני ילדים‪ :‬מיכה וזוהר‪.‬‬ ‫דודו נפל במוצב החרמון במלחמת יום כיפור ב‪.22/10/1973 -‬‬ ‫דני בירנבוים‬ ‫דני נולד ב‪ 05/09/1954 -‬בארגנטינה‪.‬‬ ‫משפחתו עלתה לארץ בשנת ‪ 1963‬והשתקעה בשדרות‪.‬‬ ‫דני התחנך בחברת נוער "נחשונים" במוסד "שקמה"‪.‬‬ ‫הוא נפל במלחמת יום כיפור בחזית תעלת סואץ ב‪.24/10/1973 -‬‬ ‫אמציה בן חיים‬ ‫אמציה נולד ביד‪-‬מרדכי ב‪22/06/47 -‬‬ ‫להוריו ברטה ויצחק ממייסדי הקבוץ‪.‬‬ ‫התחנך בקבוצת "אלומה"‪.‬‬ ‫היה נשוי לדליה ואב לעדי‪ ,‬לגלי ולמעין‪.‬‬ ‫נכדיו‪ :‬הילה‪ ,‬אוריה ונעמה‪.‬‬ ‫נרצח בגני טל בידי מחבל ב‪.11/10/92 -‬‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------‬‬‫"בין שתי גבעות" ‪ -‬עלון יד מרדכי מס' ‪01.01.1103 - 01‬‬ ‫ענהא‬ ‫להורים המאושרים מעין וגל הוניג‬ ‫לסבתא שרית‬ ‫ולכל המשפחה המורחבת‬ ‫מזל טוב‬ ‫להולדת התאומים רועי ואלונה‬ ‫משמרות בטיחות‬ ‫בדרך לבית הספר‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------‬‬‫"בין שתי גבעות" ‪ -‬עלון יד מרדכי מס' ‪01.01.1103 - 01‬‬