‫מציאות‬
‫חייך‬
‫בידייך‪....‬‬
‫‪ 10‬הדיברות‬
‫של אניתיאה‬
‫אמר החכם באדם‪:‬‬
‫“‪...‬מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין חדש תחת השמש‪.‬‬
‫יש דבר שיאמר ראה ‪ -‬זה חדש הוא כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו‪”..‬‬
‫(קהלת‪ ,‬א’ ‪.)10-8‬‬
‫האם לעיתים‪ ,‬כשדברי חוכמה מקובעים אלה עולים מנבכי התת מודע שלך‪,‬‬
‫קורה לך שאת עוצרת‪ ,‬מביטה במראת נפשך ומרגישה שכל העשייה המחזורית‬
‫הזו עגומה ו”משעממת”?‬
‫תסכימי איתי שלא סביר שבאת לעולם כדי להיות עגומה ו”משעממת” את‬
‫עצמך‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה לא כדי להסתתר כמעט בכל מצב מאחורי ארשת‬
‫הפנים של “גברת שמח‪ ,‬אצלי הכול בסדר‪”...‬‬
‫אז מה כן?‬
‫לאחר שחקרתי את משמעות כל הדברים הטובים והפחות טובים שקרו לי בחיי‬
‫המורכבים בזכוכית מגדלת‪,‬‬
‫הגעתי לתובנה שאכן קיימים עשרה עיקרים שאילו אימצתי אותם לפני ‪ 20‬שנה‪,‬‬
‫יכלו לשנות את מסילות חיי ולהביאני למקום הטוב בו אני נמצאת היום מהר יותר‬
‫ועם פחות צלקות בנפש‪.‬‬
‫קבלי ממני את הנרטיב של תובנה זו כ”עשר דיברות אניתיאה”‪.‬‬
‫זוהי עסקת חבילה! כולן ביחד או אף אחת מהן!‬
‫הכוח והקסם של הרעיון טמון באינטראקציה היומיומית בין כל עשרת הדיברות‪,‬‬
‫בכפוף לארבע “הוראות ההפעלה” הבאות‪:‬‬
‫הראשונה‪ -‬מקומן של הדיברות הראשונה והעשירית הנו קבוע‪.‬‬
‫השנייה‪ -‬הסדר של שאר שמונה הדיברות נתון לשינוי בסדר מעת לעת‪,‬על פי‬
‫מציאות חייך ולהתאמה אישית שלך‪.‬‬
‫השלישית‪ -‬הדיברה הראשונה אינה מתייחסת בהכרח למצבך המשפחתי כיום‬
‫ועל כן הנה האבן הראשה של כל הרעיון‪.‬‬
‫הרביעית ‪“ -‬ילדתי” את מרכז אניתיאה כדי לתת לך‬
‫את המענה הטוב ביותר לדיברה העשירית ‪-‬כל‬
‫השאר תלוי בך‪...‬‬
‫רוצה לארגן ואולי אף לשנות לטוב את‬
‫מציאות חייך ?‬
‫קחי נשימה עמוקה‪ ,‬קראי והפנימי את‬
‫עשר דיברות אניתיאה‪.‬‬
‫שלך‬
‫עטליה‬
‫כל הזכויות שמורות לעטליה אוברמן – אניתיאה‬
‫תוכן עניינים‬
‫‬
‫יהיי חזונך אחד – שלם‬
‫‪4‬‬
‫‪.1‬‬
‫·‬
‫‬
‫‬
‫דאגי לעצמך וליקירייך‬
‫‪6‬‬
‫·‬
‫‬
‫הסתערי על המציאות עכשיו‬
‫‪7‬‬
‫·‬
‫‬
‫‬
‫אישך ולא בעלך‬
‫‪8‬‬
‫·‬
‫‬
‫בית נאה‪ ,‬כלים נאים‬
‫‪10‬‬
‫·‬
‫‬
‫‬
‫הקשיבי במיוחד לילדייך‬
‫‪12‬‬
‫·‬
‫‬
‫‬
‫אזני את המינון‬
‫‪14‬‬
‫·‬
‫‬
‫‬
‫קבלי את גופך‬
‫‪16‬‬
‫·‬
‫‬
‫דברי על הכל אך לא עם כולן‬
‫‪17‬‬
‫‪.10‬‬
‫‬
‫‬
‫התייעצי עם מומחים‬
‫‪18‬‬
‫כל השמות בסיפורי המעשה‪ -‬בדויים‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫יהי חזונך אחד ‪ -‬שלם‪ ,‬כולל וממצה את מאווייך‬
‫היי אמיתית עם עצמך‪ .‬שימי את עצמך במקום הראשון‪ .‬פעלי‬
‫מתוך בחירה ושלמות‪ .‬תחלמי‪.‬‬
‫חזון = חלום‬
‫זהו הדיבר הראשון בעשרת הדיברות של אניתיאה‪ .‬בלי הקדמות מיוחדות‪ ,‬בואי‬
‫נצלול יחד‪ ,‬אני בטוחה שאת כבר תביני‪...‬‬
‫זה היה ביום שלישי‪ .‬יום שלישי‪ ,‬נו פעמיים כי טוב‪ ,‬לא?‬
‫אני יושבת במשרדי‪ ,‬מוסיקה ברקע‪ ,‬ופתאום‪ ...‬כמו רוח סערה‬
‫נפתחת הדלת‪ ,‬ככה בלי הודעה מוקדמת‪ ...‬בהפתעה ‪)-:‬‬
‫גליה חברתי הטובה ביותר בדלת‪ .‬זו שכל חיי נסובים סביבה‪ ,‬איתה ובזכותה‪...‬‬
‫גליה בדלת‪ .‬איך שמחתי‪ ,‬כבר חודשיים שלא ראיתי אותה ‪ -‬ממש התגעגעתי‪.‬‬
‫"תקשיבי"‪ ,‬היא אומרת לי‪" ,‬לא מעניין אותי כלום‪ .‬את עסוקה או לא‪ ,‬אני כאן! ועד‬
‫שאת לא עוזרת לי כמו לחברותייך האחרות‪...‬אני לא יוצאת מכאן!"‬
‫חברות? אחרות? את נורמלית? הרי את האחת‪...‬‬
‫"נו אלה מאניתיאה שלך‪ ...‬אלה שאת עוזרת להן‪ ...‬עכשיו תעזרי גם לי‪ .‬אני לא‬
‫זזה מכאן! לא רוצה אנשי מקצוע לא כלום‪ .‬רוצה שאת תקשיבי לי‪ .‬רק את‪".‬‬
‫"אבל אני מקשיבה לך תמיד‪ ,‬לא?" התגוננתי‪,‬‬
‫"לא! את מקשיבה תמיד באוזניים שלך עכשיו תקשיבי עם האוזניים שלי!!!"‬
‫מה???‬
‫טוב‪ ,‬זה לקח כמה דקות הרגעה‪ ,‬צלחת מרק‪ ,‬צחוק מטורף ו‪...‬זהו לדרך‪.‬‬
‫ההקשבה התחילה ‪)-:‬‬
‫כל החיים שלי אני בשביל האחרים‪:‬‬
‫בשביל ההורים ‪ -‬למדתי‪,‬‬
‫בשביל הילדים ‪ -‬עבדתי‪,‬‬
‫בשביל הבעל ‪ -‬פרנסתי‪,‬‬
‫בשביל האחים שלי ‪ -‬הזמנתי‪,‬‬
‫בשביל‪ ...‬די!‬
‫אני רוצה בשבילי‪ .‬רוצה רק אני‪ .‬רוצה‪ ,‬רוצה‪ ,‬רוצה‪...‬‬
‫‪4‬‬
‫"נו אז מה הבעיה?" אני שואלת‪,‬‬
‫"מה זאת אומרת מה הבעיה? זו הבעיה! אני לא יודעת מה אני רוצה‪"...‬‬
‫יקירתי גליה כמה את לא ייחודית ‪)-:‬‬
‫גליה סיפרה לי מההתחלה‪ ,‬על פי שאלות מנחות שלי‪ ,‬מה היא עושה‪ ,‬מאיפה‬
‫התחילה‪ ,‬מה למדה‪ ,‬למה? מתי? מה משך אותה‪...‬‬
‫וכל אותו הזמן הזה אני רק הסתכלתי עליה‪.‬‬
‫כל פעם שדיברה על הילדים ‪ -‬אורו עיניה‪ ,‬כשדיברה על הבעל ‪ -‬חיוך שובב‬
‫הופיעה בקצה הפה‪ ,‬וכך הלאה‪ ,‬אבל‬
‫ככל שהתמקדתי בשאלות‪ ,‬כתם אדום מתחת לצוואר הלך והתפשט‪ .‬ככל‬
‫שחדרתי עם השאלות הכתם התעצם‪...‬‬
‫(כתם אדום על צוואר או חזה מעיד על התרגשות פנימית גדולה מאד‪ .‬התרגשות‬
‫בלתי מודעת‪ .‬לעיתים פחד מלהודות באמת‪).‬‬
‫"גליה יקרה שלי"‪ ,‬אני שואלת באמצע‪" ,‬תגידי‪ ,‬הפרויקט המיוחד הזה‪ ,‬שנבנה לפני‬
‫חמש שנים‪ ,‬המשלב את יכולותייך האקדמיות‪ ,‬הסביבתיות‪ ,‬אהבתך לילדים‪,‬‬
‫הנתינה האינסופית שלך‪ ,‬מה זה? את כל זה עשית בשביל הילדים? הבעל?‬
‫האחים?"‬
‫"תגידי את שפויה?" קפצה עלי גליה "בשבילם? מה פתאום"‪.‬‬
‫"אז בשביל מי???"‬
‫את פרץ הצחוק שלה אי אפשר היה לעצור מאותו רגע ואילך‪.‬‬
‫"ב ש ב י ל י" ענתה גליה "זה היה רק בשבילי" ‪)-:‬‬
‫עכשיו את מבינה? את‪ ,‬כן את‪ ,‬זו שקוראת עכשיו‪.‬‬
‫הדיבר הראשון של אניתיאה הוא מתנה עבורך‪.‬‬
‫שימי את עצמך במקום הראשון‪ .‬מיצאי לך חלום שממצה את כל מאווייך‪.‬‬
‫כי כשאת במקום הראשון‪ ,‬כל המערכת שלך עובדת יותר נכון‪ .‬יש פחות תסכול‪,‬‬
‫יש פחות כעסים‪ ,‬ואז את שלמה יותר‪ ,‬מובנת יותר‪ ,‬פתוחה יותר‪.‬‬
‫יהי חזונך‪-‬אחד‪ :‬שלם‪ ,‬כולל וממצה את מאווייך‪.‬‬
‫לא עוד שני חזונות נפרדים‪-‬אחד לאדם שבך ואחד לאם‬
‫ולרעיה שבך‬
‫‪5‬‬
‫‪.‬‬
‫דאגי לעצמך וליקיריך‬
‫יום אחד‪ ,‬בתחילת חודש פברואר‪ ,‬טיילתי במדבר יהודה באזור מערות קומראן‪.‬‬
‫בעוד חברי ואני “מסובין” על הסלעים שבפתח המערה‪ ,‬כשנוף מרהיב של ים‬
‫המלח נשקף עמוק מתחתינו‪ ,‬בעיצומו של הסבר מאלף מפי המדריך שלנו על‬
‫האיסיים (כת בני אור הטוענים שממנה צמחה לאחר מכן הנצרות)‬
‫פתאום‪ ,‬אני מרגישה “פצצת חומר מן הטבע” נדבקת על מיצחי‪.‬‬
‫היתה זו ציפור ענקית שכנראה ריחפה מעלינו דרך ארוכה כדי לפגוע לי “בול‬
‫בפוני”‪.‬‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬בעודי מנמנמת קמעה באוטובוס בדרך חזרה חשבתי כמה זה‬
‫מדהים שעל אף שההסתברות הסטטיסטית שציפור ‪ X‬תלשלש על מצחו של ‪Y‬‬
‫(להלן‪ :‬מצחי שלי) באמצע שומקום שואפת לאפס‪ ,‬בכל זאת המקרה קרה!‬
‫ימים לאחר מכן אמר לי בני‪ ,‬לאחר שראה את התמונה שמתעדת את המאורע‪,‬‬
‫“אמא‪ ,‬מילאת כרטיס פיס?”‬
‫– השבתי לו‪ “ :‬ככה אתה מכיר אותי? אני לא טיפוס שסומך על מזל‪ ,‬יחד עם‬
‫זאת‪ ,‬בשביל להשקיט את מצפוני שאין אני מזלזלת במזל‪ ,‬יש לי מנוי חודשי‬
‫בסכום מינימלי במפעל הפיס‪”...‬‬
‫אז מה מוסר ההשכל בשבילך מכל הסיפור הזה?‬
‫הבשורה הטובה שמזל הינו דבר חשוב בחיים‪.‬‬
‫הבשורה הרעה שהמזל הינו בלתי צפוי ומגיע‪ ,‬אם הוא בכלל מגיע‪ ,‬מתי‬
‫שמתחשק לו‪ ,‬אם בכלל מתחשק לו‪.‬‬
‫על כן אל תזלזלי בסיכוי שלך לטיפ‪-‬טיפת מזל‪ .‬פתחי לו את הדלת‪.‬‬
‫אבל אל תכניסי את עצמך לעמדת המתנה בתקווה שהמזל יגיע ויפתור את‬
‫בעיותיך!‬
‫אז מה כן?‬
‫כנר לרגליך אמצי לך את הדיבר הבא מתוך ‪ 10‬דיברות “אניתיאה”‪:‬‬
‫‪ ‬דאגי לעצמך וליקירייך‪ ,‬בזה הסדר‪ ,‬ביחד ועכשיו!‬
‫(אבות א’ פסוק יג‪ִ :‬אם ֵאין ֲאנִ י ִלי‪ִ ,‬מי ִלי? ְּוכ ׁ ֶש ֲאנִ י ְל ַע ְצ ִמי‪,‬‬
‫ָמה ֲאנִ י? וְ ִאם ֹלא ַע ְכ ׁ ָשיו‪ֵ ,‬א ָימ ַתי?)‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪.‬‬
‫הסתערי על המציאות עכשיו‬
‫בשעת הליכת הבוקר שלי‪ ...‬עליה אני מקפידה כבר שנים‪ .‬אני משתדלת לקיים‬
‫את מצוות היוונים הקדמונים “נפש בריאה בגוף בריא”‪ ,‬אני חושבת‪.‬‬
‫הדרך הנה פשוטה בתכלית‪ :‬להשמיע מוזיקה טובה ומרגיעה באמצעות אוזניות‬
‫משוכללות ולתת דרור למחשבותי שבדרך כלל מביאות אותי לחיבורים מעניינים‬
‫של זוטות היומיום עם מחשבות על הבריאה (הנקראת בעיני ואצל אחרים ורבים‬
‫“רוח אלוהים”)‪.‬‬
‫לעת מצוא‪ ,‬אני נוצרת ברוחי (מדוע אחרים אומרים “בליבי”?) את התובנות‬
‫המגובשות שאליהן הגעתי‪ ,‬ואת רסיסי התובנות הבלתי מגובשות‪ ,‬לעיתים אני‬
‫מעלה על הכתב‪.‬‬
‫הבוקר‪ ,‬בוקר שבת אביבית‪ ,‬נשאו אותי מחשבותי לכיוון הקשר שבין עצם הבריאה‬
‫הקוסמית לעצם העשייה האישית‪.‬‬
‫זה ברור ומובן מאליו שבכל אחד מאיתנו‪ ,‬יש את יכולת הבריאה‪.‬‬
‫עובדה‪ :‬אני אמא לשני בנים‪ ,‬גם בן זוגי אב לשני בנים‪ ,‬ויחד אנחנו ‘סבים’ לארבע‬
‫נכדות ונכד שנבראו מאיתנו‪ .‬בדיוק כשם שאני נבראתי מהורי‪ .‬הבריאה הנה זוגית‬
‫– אני ובן זוגי‪.‬‬
‫מלאכת החיים של כל אחד מאיתנו הנה “בריאה”‪ :‬היכולת להוציא מהכוח אל‬
‫הפועל את שאיפותינו ומחשבותינו לכלל עשייה‪ .‬לכדי יצירה‪.‬‬
‫אם כך הוא הדבר‪ ,‬מדוע רבים נכשלים במלאכת החיים?‬
‫כי מחשבותיהם בדרך כלל “מעופפות” ואין להם את המתג שיכול לתרגם לפחות‬
‫חלק מאותן המחשבות לשפת המעשה‪.‬‬
‫ומהו המתג שברא את עולמנו אחרי המפץ הגדול ושאת סוד קיסמו איש עוד טרם‬
‫גילה?‬
‫‪“ ‬המכניזם של חיבור החלקיקים”‪.‬‬
‫זה כל מה שצריך‪ -‬לייצר מפץ גדול אישי ולאחריו לחבר ולהדביק את רסיסי‬
‫המחשבות‪ .‬ולעשות‪ .‬פשוט לעשות !!!‬
‫חשבתי שכל זה מתחבר לדיבר השלישי מתוך ‪ 10‬דיברות “אניתיאה”‪.‬‬
‫‪ ‬הסתערי על המציאות עכשיו! זכרי‪:‬‬
‫היום הנו האתמול של מחר‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪.‬‬
‫אישך ולא בעלך‬
‫זה התחיל ב‪.Blind Date-‬‬
‫“היא” בת ‪ ,35‬גרושה‪ ,‬אמא לשניים (‪ )8 ,10‬שגרים אתה‪.‬‬
‫“הוא” בן ‪ 53‬גרוש ואבא לשניים (‪ )21, 23‬שלא גרים איתו‪ .‬מאז זה ממשיך בכיף‬
‫כזוג נשוי (אחרי ‪ 5‬שנים) “היא” האישה ו”הוא” האיש‪.‬‬
‫מי שיפגוש את שניהם היום‪ ,‬אחרי ‪ 15‬שנה‪ ,‬או קצת יותר‪ ,‬עם כל ארבעת ילדיהם‪,‬‬
‫עם שתי הכלות ועם ‪ 4‬הנכדות והנכד מילדיו של האיש‪ ,‬יתקשה להבחין שאין זו‬
‫משפחה “נורמלית” במובן שכולם צמחו יחד‪ ,‬אלא כשני חצאי משפחות שנפגשו‬
‫באמצע החיים‪ .‬הדבר היחיד שאולי יסגיר את החיבור המיוחד הזה יתכן כשהנכדה‬
‫הגדולה תספר בפעם המי יודע כמה שיש כמה ילדים בבית הספר שיש להם רק‬
‫שתי סבתות‪.‬‬
‫עוד אספר‪ ,‬כי שניהם באו לחיי השיתוף ממקומות שונים בתכלית‪:‬‬
‫האיש הוא בוגר בהצטיינות יתרה של הפקולטה “למדעי האטב” ומוסמך מטעם‬
‫אמו‪ ,‬מנוחתה עדן (שמוצאה מרוסיה) לתליית סדיני ענק מעומלנים בגודל של‬
‫פעם‪ ,‬בצפיפות אטבים ראויה וקפדנית על חבל לייבוש כביסה באופן שיתייבשו‬
‫ישרים כסרגל‪...‬‬
‫האישה‪ ,‬בת למשפחה ייקית‪ ,‬מרדה בילדותה בסדר היקי עד כדי תוצאות קיצוניות‬
‫באשר ליחס בין כמות הבגדים האפסית שבארון חדרה בבית ההורים‪ ,‬לעומת‬
‫הכמות המושלכת על השטיח‪...‬‬
‫אחת ההחלטות שלקחו בתחילת דרכם המשותפת הייתה שכף רגלה של עוזרת‬
‫בית לא תעבור את מפתן ביתם המרווח (‪ 5‬חדרים‪ ,‬דו‪-‬מפלסי‪ ,‬גינה קדמית וחצר‬
‫אחורית) ושעבודות הבית יתחלקו ביניהם ככל שיתחלקו כאבן‪-‬דרך לזוגיות‪.‬‬
‫בשנים ששני ילדיה של האישה עדיין גרו בבית היה לכך מסר חשוב נוסף‪ :‬תחשבי‬
‫כמה קל יהיה לכם כהורים לדרוש מהילדים לנקות ולסדר את חדרם למופת בכל‬
‫יום ששי כשאתם משמשים להם דוגמה אישית‪.‬‬
‫חשבת פעם שיתכן שכאשר את מנהלת את המלחמה המתמדת והמעייפת עם‬
‫הילד שינקה ויסדר את חדרו‪ ,‬סביר שמה שהוא חושב באותו רגע וכמעט מסננן‬
‫מפיו‪ ,‬זה משהו כמו “‪...‬ס’אמק‪ ...‬להם יש עוזרת ואותי הם מעבידים‪”...‬‬
‫אז ככה זה עובד אצל האיש והאישה בכל יום ששי (בגינה האיש מטפל ביום‬
‫חמישי)‪:‬‬
‫ברקע תמיד הרדיו‪ :‬קריינית מאנפפת דברי ‘חוכמה’ לעם ישראל‪ ,‬מבלי שכפית‬
‫הזהב שאיתה נולדה נתקעת אי פעם בגרונה‪ .‬ובין הברברת‪ ,‬הרבה מוזיקה טובה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫“הוא” תחומי אחריותו‪ :‬שואב אבק‪ ,‬החלפת מגבות ומצעים‪ ,‬מדיח כלים בבוקר‪.‬‬
‫שלוש מכונות כביסה ומייבש‪ ,‬קיפול הכביסה‪ ,‬הכנסת הכביסה שלו לארון שלו‪,‬‬
‫הנחת הכביסה שלה ליד הארון שלה‪ ,‬הכנת מרק היום לקראת “הפרלמנט”‬
‫המשפחתי בשעות הצהריים המאוחרות‪ ,‬הכנה לשטיפת הרצפה (הוצאת כל מה‬
‫שאפשר לגינה)‪ ,‬שטיפת הרצפה‪ ,‬סידור כל הרהיטים והחפצים במקום‪.‬‬
‫“היא” תחומי אחריותה‪ :‬קופסת מטליות סנו‪ ,JET-‬ניקוי שלושה חדרי שרות‪ ,‬ניגוב‬
‫אבק מהרהיטים‪ ,‬מדיח כלים צהריים‪ .‬ניקוי המטבח‪ .‬הכנסת הכביסה המקופלת‬
‫לארון שלה‪.‬‬
‫ותוך כדי שותים פעמיים‪-‬שלוש קפה (ג’ין טוניק נהוג אצלם רק אחרי השעה אחת‬
‫בצהריים) ובעיקר צוחקים‪ ,‬כי העולם מצחיק‪...‬‬
‫חישבי על זה‪ ,‬כמה סידור הבית ביחד כ”פרויקט זוגיות” יכול להיות נחמד‪,‬‬
‫משעשע וחסכוני וכמה כל הסיפור הזה מתחבר נהדר לדיבר הרביעי מ‪10-‬‬
‫דיברות “אניתיאה”‪:‬‬
‫‪  ‬הפנימי שאיש הנשוי לך הוא “ אישך “ ולא “בעלך “ !‬
‫(הושע פרק ב’ פסוקים יח; יט‪ :‬והיה ביום ההוא נאם‪-‬ה’‪ ,‬תקראי אישי‪ ,‬ולא תקראי‬
‫לי עוד‪ ,‬בעלי‪ .‬והסרתי את שמות הבעלים‪ ,‬מפיה‪.)...‬‬
‫‪9‬‬
‫‪.‬‬
‫בית‪ .‬כלים נאים‪ .‬יהי ביתך פתוח לרווחה‬
‫קלטתי אותה בערב של “מעגל נשים" אליו זומנתי לספר על “אניתיאה”‪.‬‬
‫ישבה מאחור‪ ,‬בפינה‪ ,‬מישירה אלי מבטה‪ ,‬רגליה הארוכות והחטובות משוכלות‬
‫באלגנטיות כשפלג גופה העליון בחצי תפנית כלפי הקיר שמשמאלה כאומרת‪:‬‬
‫אני פה ואתם שם‪.‬‬
‫לא התערבבה‪ ,‬לא בסבב השאלות ולא במינגלינג שלאחר המפגש‪ .‬המתינה‬
‫בסבלנות עד שאפרד מכל אלה שחגו סביבי ואז פנתה אלי בקול קטיפה רך‬
‫ונעים שדי הפתיע אותי לעומת שפת הגוף שלה במהלך הרצאתי ‪“ :‬עטליה‪ ,‬אני‬
‫נטע ( שם בדוי)‪“ .‬אניתיאה” אני אלה‪ ,‬מקסים‪ .‬נוכל להיפגש? “‬
‫מי שמכירה אותי יודעת שבקשה שכזו בשבילי הנה כשמן זית כתית מכבישה‬
‫קרה‪ 0.2% ,‬חמיצות בלבד‪-‬לסלט בריאות‪.‬‬
‫החלפנו כרטיסי ביקור ויאללה ביי‪ ,‬נדבר ונקבע‪ .‬יצאה מהאולם בהילוך של סטודיו‬
‫‪ C‬והבגד שעליה מתנפנף בהתאם‪ ,‬חבל על הזמן‪.‬‬
‫בעניין של מי יתקשר למי במצב שלא נשלפו יומנים‪ ,‬קבעתי לעצמי כלל שיווקי‬
‫“אניתיאי”‪ :‬מי שבאמת מעוניינת להיפגש איתי כמנכ”ל "אניתיאה" היא שתדאג‬
‫ליצור את הקשר‪ .‬על זה אמר כבר חכם סיני עתיק‪ :‬לעני נותנים חכה ולא דג!‬
‫מי שמרימה את החכה זכתה‪ .‬אך משהו בנטע סיקרן אותי‪ ,‬על כן חרגתי הפעם‬
‫ממנהגי ואני היא זו שהרימה את השפופ‪.‬‬
‫"יופי שהתקשרת" צהלה נטע בטלפון‪" .‬מה דעתך שניפגש אצלי? אני גאה מאד‬
‫בבית שלי‪ ,‬החניה כאן בשפע ואין צורך להיכנס העירה “ וכו’ ובו’ וכו’‬
‫"זה לא אניתיאי‪ ",‬אמרתי לעצמי ללא קול אך בטלפון קבענו מועד לפגישה‬
‫ולקחתי את הכתובת‪.‬‬
‫בהמשך יסתבר שהאינטואיציה שלי הניזונה‪ ,‬כנראה‪ ,‬מהתת מודע שלי‬
‫כמאבחנת‪ ,‬שוב קלעה בול‪.‬‬
‫הגעתי לפנות ערב לאזור של בתים צמודי קרקע בפאתי פארק רמת גן‪ ,‬ביניהם‬
‫וילות רחבות ידיים מוקפות בחומות עטורות בונגוביליות עבות ענפים בשלל‬
‫צבעים‪ .‬הכול מעיד חיצונית על סביבת מגורים של משפחות וותיקות ו”מסודרות”‪,‬‬
‫לא בהכרח נובורישיות‪.‬‬
‫הקשתי בפעמון יפני נעים צלילים ונטע הפציעה לקראתי‪ ,‬חיוכה רחב‪,‬עוטה‬
‫טוניקה לבנה ולרגליה סנדלים בהתאם‪ .‬בדרך לפינת האירוח שבפאתי הבריכה‬
‫חלפנו על פני דלת סגורה שעליה שלט קטן “נטע עיצובים” וחצינו את הסלון‬
‫הענק‪ .‬הבחנתי שהרהיטים מכוסים בסדינים לבנים‪“ .‬אוהו”‪ ,‬חשבתי לעצמי “אני‬
‫מכירה גם את הסימפטום וגם את המחלה‪. ”...‬‬
‫על שולחן הקש שמשטחו העליון פסיפס פרחים צבעוני‪ ,‬המתין לנו מבעוד מועד‬
‫לגין שקוף ומקסים בעיצובו‪ ,‬מלא בלימונדה בנענע ולידו שתי כוסות מעוצבות‬
‫בהתאם‪.‬‬
‫שלפתי מעיניי את מבט המאבחנת האומר ללא מילים‪ ..“ :‬אז מה יש לך‬
‫לספר?‪ ”...‬ונטע שפכה‪.‬‬
‫נטע בת ‪ ,40++‬נשואה לאורי (שם בדוי)‪ .‬אורי איש עסקים המרבה בנסיעות‬
‫‪10‬‬
‫לחו”ל‪ .‬הבן שרון (‪ ,26‬שם בדוי)‪ .‬לומד בבוסטון‪ .‬הבת שירה (‪,28‬שם בדוי)‪.‬‬
‫נשואה‪ ,‬אם לתאומות בנות ‪ 4‬ומתגוררת בלונדון‪ .‬נטע מעצבת פנים מצליחה‪.‬‬
‫“אז אם הכול כל כך בסדר‪ ,‬מדוע אני מרגישה תקועה ?” התריסה נטע לעברי‪.‬‬
‫“הסדינים על הרהיטים ‪ ,‬למה?” יריתי לעברה‪ .‬בול פגיעה ונטע החלה ל”זמר”‪.‬‬
‫זה החל כשהתאומות‪ ,‬בעת ביקורי מולדת‪ ,‬השתוללו בסלון וטינפו את הספות‪.‬‬
‫אחר כך חשבה לעצמה שבלאו הכי אף אחד לא נכנס לבית אז למה להוריד‪“ .‬‬
‫מה זאת אומרת אף אחד לא נכנס לבית?”‬
‫אני שואלת בקטנה‪ .‬מתברר שנטע סיגלה לעצמה אורח חיים של “חוצנית”‪ .‬מזה‬
‫כשנתיים היא משתמשת במשרדה הקטן‪ ,‬זה שמאחורי השלט “נטע עיצובים”‪,‬‬
‫לביצוע בלבד ואילו עם לקוחותיה היא נפגשת בבתיהם‪ .‬היא מבקרת חמש‬
‫פעמים בשבוע‪ ,‬בשעות קבועות‪ ,‬במועדון “כפר המכבייה” הסמוך ‪ ,‬מדלגת מחוג‬
‫ברידג’ לחוג אירובי ומשם לבריכה ומשם לחוג לריקודי פלמנקו‪ .‬הכול כמצוותו של‬
‫הגאון הרב עובדיה “תצא בחוץ”‪ .‬ככל שחלפו הימים נפש חיה כמעט ולא נכנסת‬
‫לביתה‪.‬‬
‫חשבתי לעצמי שהתרופה להיתקעות של נטע‪ ,‬כבכל מקרה בו נקראתי לאבחון‪,‬‬
‫נמצאת בקרב “עשר דיברות אניתיאה”‪ ,‬הפעם בדיבר‪:‬‬
‫"יהי ביתך פתוח לרווחה‪ .‬בית נאה וכלים נאים אינם שווים‬
‫כקליפת השום בלי אנשים"‬
‫אז מה נחוץ כדי שנטע היפה‪ ,‬החכמה והמוכשרת תעוף שוב‪:‬‬
‫תוכנית עבודה בפיקוחי‪:‬‬
‫• משימה ראשונה לנטע‪ :‬להסיר את הסדינים מהרהיטים‪.‬‬
‫• משימה שנייה לנטע‪ :‬לתכנן כיחידה אינטגרלית‪ .‬את המשרד שלה ביחד‬
‫עם הסלון‪ ,‬באופן שהסלון ישמש ‪ ,‬בנוסף לאירוח‪ ,‬כגלריה לעבודות העיצוב‬
‫המרהיבות של נטע‪.‬‬
‫• נחוצה יועצת פנג שוואי מיומנת כמכוונת לתכנון הנ”ל ולהסרת רוחות רעות‬
‫בקומת המגורים העליונה‪ .‬לא יהיו יותר “חדרי ילדים” ‪ .‬מעתה “ חדרי אירוח” !‬
‫• נחוצה יועצת שיווק כדי למתג את נטע ולתכנן ביחד איתה כיצד לקיים ולשווק‬
‫“בית פתוח”‬
‫ביום קבוע בשבוע למפגש עם לקוחות פוטנציאליים‪ .‬כל הבא‪ -‬ברוך הבא‪.‬‬
‫קייטרינג חיצוני (אוכל בריאות נטול גלוטן) ‪ -‬בשום אופן לא על ידי נטע‪( .‬אפשר‬
‫להקפיא את השאריות ולקחת בצידנית לכפר המכבייה‪ ,‬במקום לאכול שטויות‬
‫במזנון‪.)...‬‬
‫למותר לציין ש”אניתיאה” שבניהולי תספק את המומחיות להן תידרש נטע‪ ,‬בכפוף‬
‫לתוכנית העבודה ‪:‬‬
‫יועצת פנג שוואי‪ ,‬יועצת שיווק וקטרינג “עד הבית”‪.‬‬
‫תסגרי אצלך ביומן‪ :‬יום ד’ ‪ ,28.9‬בשעה ‪,20:00‬‬
‫בית פתוח אצל “נטע עיצובים”‪ ,‬רחוב ששון‪ ,‬פינת‬
‫רחוב שמחה‪ ,‬ליד פארק רמת‪-‬גן‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪.‬‬
‫הקשיבי במיוחד לילדיך‬
‫בצאתי מפגישה עסקית בקפה האינטימי שבמרכז התרבות השכונתי‪ ,‬עטה עלי‬
‫בצהלות רמות שלומית‪ ,‬מכרה וותיקה שלי‪ ,‬אותה לא פגשתי מזה עידן ועידנים‪.‬‬
‫“יו‪ ,‬כמה טוב לפגוש אותך‪ .‬לא תאמיני‪ ,‬השבוע כששוטטתי ברחבי המרשתת‬
‫הגעתי דרך מקרה לאתר “אניתיאה”‪ .‬השם סיקרן אותי וכשנכנסתי פנימה לאתר‬
‫חייכה אלי תמונתך‪ .‬חרשתי את האתר והרגשתי שאני חייבת להיפגש איתך”‪.‬‬
‫בכור בניה וצעיר בניי למדו ביחד במגמה המוסיקלית בתיכון המקומי לפני שנים‬
‫וניגנו ביחד בהרכבים שונים ומכאן ההכרות שלנו‪ .‬בנה הצעיר רמי (שם בדוי)‪,‬‬
‫מסיים י”ב כבוגר המגמה המוסיקלית אף הוא‪.‬‬
‫כרגע היא בדקות ההפסקה בקונצרט השנתי של מגמת המוסיקה‪.‬‬
‫נתתי לה כרטיס ביקור‪ ,‬הפרחנו נשיקות באוויר זו כלפי זו ו”יאללה ביי תתקשרי”‪.‬‬
‫שבועות לא שמעתי משלומית‪.‬‬
‫מניסיוני הרב‪ ,‬הנשים המסיימות פגישה מקרית ב”נתקשר” או ב”נדבר”‪ ,‬במיוחד‬
‫אלו ששידרו אותות מצוקה מתחת למעטה הנחמדות והשמחה‪ ,‬חוזרות כלעומת‬
‫שבאו אל שיגרת חייהן ואינן עוזרות כוח להיפגש ולערטל את מצוקתן בארבע‬
‫עיניים בפני מי שיכולה לעזור להן באופן מקצועי‪.‬‬
‫אני מאמינה שהצעד הראשון חשוב שיעשה על ידי זו הנמצאת במצוקה‪ ,‬ועל כן‬
‫אני ממתינה‪.‬‬
‫שלומית אספה את עצמה‪ ,‬התקשרה אלי אחרי כמה שבועות וקבענו פגישה‪.‬‬
‫לקביעת מקום הפגישה חשיבות רבה בעיניי‪ .‬פגישה במשרדי הנחמד והאינטימי‬
‫מתאימה בעיקר לכזו שהופנתה אלי על ידי מי שמכירה היטב את מרכז‬
‫“אניתיאה”‪ .‬פגישה עם מכרה מהעבר מוטב שתהיה בסביבה פחות פורמלית‪ .‬כך‬
‫יצא שנפגשנו שוב באותו קפה אינטימי שבמרכז התרבות השכונתי‪.‬‬
‫סימן ‪ ü‬על דרום אמריקה ומשם ישר‬
‫“רועי (אחיו של רמי) בסדר‪ .‬כשהשתחרר ֵ‬
‫ללימודים על מילגה בבוסטון” פתחה בגאווה‪“ .‬מוסיקה?” שאלתי‪“ .‬מה פתאום?‬
‫מסיים בימים אלה תואר ראשון בננו‪-‬טכנולוגיה‪ ,‬ממוסיקה אפשר לחיות?”‬
‫השיבה‪.‬‬
‫“נפלא‪ ,‬מעולה‪ ,‬אז אפוא האבל?” אני שואלת‪“ ..‬רמי‪ ,‬רמי מדאיג אותי” וכאן‬
‫שפכה ושפכה‪.‬‬
‫רמי קומונר בנוער העובד והלומד‪ .‬יוצא לשנת שרות‪ .‬יוסי ( בעלה של שלומית‪,‬‬
‫שם בדוי)‪ ,‬קפיטליסט מדופלם‪ ,‬נלחם ברמי מיום שהבין שהתנועה אינה אפיזודה‬
‫חולפת‪ .‬הדביק לו את השם “סטנין” (סטלין‪/‬לנין) ועלב בו בכל הזדמנות על‬
‫הרעיון המטופש של חיים בקומונה בה כל אחד אמור לתרום לפי יכולתו ולקחת‬
‫‪12‬‬
‫רק את המינימום האפשרי לקיום‪ .‬דווקא שלומית הייתה זו שאמרה “עזוב את‬
‫הילד‪ ,‬כשיתבגר יבין”‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬מש”הילד” התבגר ודבק בדרכו‪ ,‬התהפכו היוצרות‪ :‬רמי השתבלל‪ ,‬יוסי‬
‫מתנכר ( “שיעשה מה שהוא רוצה‪ ,‬לי זה נמאס”) ולשלומית מתהפכת הבטן‪.‬‬
‫שלומית אספה מידע מכל הבא ליד מהורים ומכתבות בעיתונות והשכילה‬
‫להפנים רק את אלה שמצאו פגמים ב”כיתתיות” של חברי התנועה הבוגרת של‬
‫הנוער העובד והלומד‪ .‬רמי בתגובה‪ ,‬מתייחס אליה כאל אוויר ואפילו לקונצרט‬
‫הסיום של המגמה למוסיקה לא טרח לספר לה‪ .‬היא הגיעה לקונצרט בעקבות‬
‫פגישה מקרית עם מרכזת המגמה‪.‬‬
‫אני מכירה מצוין את המצב הזה‪ .‬שני בני בחרו באותו המסלול וכיום הם עמודי‬
‫תווך של עשייה מבורכת‬
‫בתחום החינוך כאנשי התנועה הבוגרת של הנוער העובד והלומד ברמות‪-‬על‪,‬‬
‫שלא שיערתי לעצמי לפני שנים‪.‬‬
‫גם לי התהפכה הבטן לפני שנים‪ ,‬אבל הברק בעיניים של שני בני עשה אותי אם‬
‫מאושרת‪ ,‬על אף שלא תמיד נינוחה עם הדרך שבחרו ‪.‬‬
‫הפעם לא הסתפקתי בלהיות המאבחנת ה”אניתיאית”‪ ,‬הפעם פעלתי כמומחית‪,‬‬
‫כד”ר לחיים עטליה וסיפרתי לשלומית על מערכת היחסים המופלאה שיש לי‬
‫ולאישי עם שני בניי‪ ,‬שני תפרנים מאושרים השמחים בחלקם‪ ,‬העסוקים בשעות‬
‫לא שעות למען עם טוב יותר והבטוחים ביכולתם להתפרנס כפי שצריך‪ ,‬להיכנס‬
‫לזוגיות ולהקים משפחה‪ .‬סיפרתי לה על הקשר החם והמתמשך שיש להם עם בני‬
‫המשפחה עד אחרונת הנכדות ואחרון הנכדים‪.‬‬
‫חשבתי לעצמי שהתרופה להיתקעות של שלומית עם רמי‪ ,‬כבכל מקרה בו‬
‫נקראתי לאבחון‪ ,‬נמצאת בקרב “עשר דיברות אניתיאה”‪ ,‬הפעם בדיבר‪:‬‬
‫“הקשיבי! (שמעי ועשי ולא‪ -‬עשי ושמעי)‪.‬‬
‫במיוחד לילדיך‪ :‬זכרי‪ ,‬את לא ביקשת מהם רשות להביאם‬
‫לעולם!”‬
‫“שחררי שלומית‪ ,‬שחררי באהבה‪ .‬לא מתוך חוסר ברירה‪ .‬לא שאלנו את ילדינו‬
‫רשות להביאם לעולם‪ ,‬על כן הם תמיד אצלנו ביתרת זכות‪ .‬אנחנו חייבים להם‬
‫ולא להיפך‪ .‬לכל היותר הם חייבים לנו כבוד‪ .‬אנחנו‬
‫חייבים להם את חופש הבחירה‪ .‬שחררי ותקבלי‬
‫את רמי בחזרה‪ ,‬מבין ואוהב“‬
‫‪13‬‬
‫‪.‬‬
‫אזני את המינון‬
‫טנגו לשניים עם ילדת רטלין שצמחה לאשה תזזיתית‬
‫גם אם יעירו אותי באמצע הלילה ויגידו לי שמחר בבוקר אני מתבקשת להרצות‬
‫בנושא “ משבר‪ -‬המקפצה להזדמנות”‪ ,‬וסליחה שאנחנו מבקשים בשנייה‬
‫האחרונה ותביני וכו’ – קיים סיכוי גדול שאדחה כל פגישה ו‪/‬או נושא אחר‪ ,‬ככל‬
‫שיתאפשר‪ ,‬לטובת הרצאה בנושא שאני הכי אוהבת כי זה מה שקרה לי בחיים‬
‫בגדול‪.‬‬
‫אז הגעתי למתנ”ס ברימונה (מקום בדוי) ומצאתי מולי קבוצה של כעשרים נשים‬
‫בגילאי ‪ , 30-50‬הקהל שאני הכי אוהבת‪ .‬בעוד אני מפליגה בסיפורי האישי‬
‫וגוזרת ממנו תובנות למכביר‪ ,‬ההיא שם בשורה האחרונה בפינה מצד שמאל‬
‫ריצדה לי ללא הרף בעיניים‪ .‬היה איזה דיסוננס בין עיניה הפעורות לרווחה במבט‬
‫באומר “אני איתך” לבין שפת הגוף הקופצנית והמבטים הגנובים והחטופים מפעם‬
‫לפעם לעבר השעון שעל פרק ידה השמאלי‪.‬‬
‫אני אוהבת יוצאות מהכלל‪ .‬תמיד יש שם סיפור‪ .‬להרבה מהסיפורים האלה מגיע‬
‫מגע “אניתיאי”‪.‬‬
‫“אנחנו צריכות לדבר” אני אומרת לעצמי וכאן אני מפעילה את הריטואל “טנגו‬
‫לשניים” וכך זה הולך‪:‬‬
‫שלב א’‪ :‬בסבב “מה את לוקחת איתך הביתה מכול אשר אמרתי?” אני פונה‬
‫אליה ישירות כראשונה‪.‬‬
‫שלב ב’‪ :‬כשכולן לקראת פיזור אני עוקבת אחריה ומשתחררת לקראתה לרגע‬
‫ממעגל הנשים המקיף אותי ואומרת במאור פנים “אהבתי את מה שאמרת‪”...‬‬
‫ובינגו היא רוצה שניפגש‪ ,‬מוציאים יומנים וקובעים פגישה בבית קפה בשעות‬
‫הערב המאוחרות‪ ,‬כך ביקשה‪.‬‬
‫אני נוהגת לקיים פגישות עבודה בשעות הבוקר או אחה”צ‪ ,‬רצוי בבית “אניתיאה”‬
‫אך לא רק‪.‬‬
‫את שעות הערב ובמיוחד המאוחרות‪ ,‬אני נוהגת להקדיש לסיפורי אלף לילה‬
‫ולילה לאיש שאיתי‪ ,‬למעקב טלפוני אחרי שני בניי הבוגרים ולסדרות הכי‬
‫מטומטמות בטלויזיה‪ .‬סימנתי לעצמי שלאופירה (שם בדוי”) ‪ ,‬התזזיתית הזמן אף‬
‫פעם לא מספיק והיא נגררת‪ ,‬על כן ‪ ,‬לשעות הערב המאוחרות‪ .‬הלכתי לקראתה‬
‫מסקרנות‪.‬‬
‫נפגשנו‪ .‬אופירה‪ ,‬בת ‪ ,39‬בוגרת “וינגייט”‪ ,‬מפעילה חוגי פלדנקרייז ארבע פעמים‬
‫בשבוע‪ ,‬נשואה לאפי ( שם בדוי) מעבד מוסיקלי‪,‬אם לתאומות בנות ‪ 13‬ולילד‬
‫בן ‪.11‬‬
‫אופירה אוהבת את משפחתה‪ ,‬אוהבת את מה שהיא עושה ואת מה שעושה‬
‫‪14‬‬
‫האיש שלה והילדים שלה‪ ,‬אבל אף על פי כן היא מרגישה תקופה ממושכת שהיא‬
‫במשבר‪ ,‬נוצרת זאת פנימה ואינה נדברת על כך עם אף חברה‪ ,‬כי עבור כולן‬
‫היא‬
‫“ציפקה פייר (‪ )fire‬המושלמת”‪.‬‬
‫אופירה מעידה על עצמה שנולדה כ”ילדת ריטלין” ובשנות העשרה לחייה מרדה‪,‬‬
‫מתוך אינטואיציה‪ ,‬בתרופה ושיגעה את כולם‪ .‬במהלך השנים העמיסה על‬
‫עצמה מטלות יומיות‪/‬שבועיות‪/‬חודשיות בכמויות “ מסחריות”‪ ,‬מבלי להבחין‬
‫שסירסה את כול הסובבים אליה מלקחת אחריות על מלאכת החיים היומית‬
‫בתא המשפחתי‪ “ .‬לי ‪ 100%‬לא מספיק‪,‬אם אני לא מוציאה מעצמי ‪ 120%‬אני‬
‫מרגישה שאני מתפוצצת”‪.‬‬
‫חיזקתי את ידיה של אופירה בעצם מלחמתה עם ההיפר אקטיביות ללא רטלין‬
‫וטיפול מקצועי מנערותה‪ ,‬אך יחד עם זאת הצלחתי להוביל אותה להתחייב‬
‫כלפי עצמה לתוכנית פעולה שאני קוראת לה “‪ “ Hold your horses‬באמצעות‬
‫מאמנת “אניתיאית” המתמחה בהובלת נשים החיות עם הפרעות קשב וריכוז‬
‫להתנהלות אחרת‪ ,‬מאוזנת ורגועה‪.‬‬
‫אחרי כחצי שנה נפגשתי שוב עם אופירה לבקשתה‪“ .‬זה ה לא היה קל‪ ,‬אבל זה‬
‫היה שווה ותודה לך”‬
‫חייכתי לעצמי מפנים‪ ,‬כי זבוב קטן שטייל על התקרה בביתה של אופירה לחש‬
‫לאוזניי‪:‬‬
‫שתדעי שהאיש שלה כבר מסתדר יופי עם מכונת הכביסה‪ ,‬המייבש והמדיח!‬
‫שתדעי שהתאומות נוסעות לפעולה ב”צופים” באופניים‪ ,‬וכך הבן לחוג כדורסל!‬
‫שתדעי שאופירה מתכתבת בכיף עם אפי והילדים בווטסאפ במקום לשאת‬
‫בתואר “הנהג המשפחתי”!‬
‫שתדעי שפעם בשבוע אופירה ואפי יוצאים לבילוי בבית קפה‪/‬סרט קולנוע‪/‬הצגה!‬
‫שתדעי שאופירה מכייפת‪ ,‬ערב פה ערב שם‪ ,‬עם סודוקו בשעות הערב‬
‫המאוחרות בגינה!‬
‫חייכתי אליה ואמרתי לה‪ :‬בסך הכול נתתי לך כלים‬
‫כדי שתוכלי ליישם דיבר מעשר דיברות‬
‫“אניתיאה” האומר‪:‬‬
‫‪ ‬אזני את המינון ואת קצב‬
‫העשייה שלך ‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪.‬‬
‫קבלי את גופך‬
‫השמש מפציעה בבקר יום שלישי‪...‬‬
‫זהו יום חגיגי ו”מלכותי”! הערב‪ -‬אנחנו רוקדות‪ ,‬בגדול!‬
‫במחשבותיי‪-‬אני מרחפת אל על‪...‬נעה “בקלילות” ובמחול ‪,‬משעה לשעה!‬
‫אני כל כך מצפה לערב‪,‬שיגיע‪,‬ואז‪ -‬ארקוד! אנוע!‬
‫כבר במדרגות אל הסטודיו‪-‬אושר רב ממלא את נשמתי‪.‬‬
‫אני‪ -‬גדולת המימדים והענקית‪ -‬מדמיינת עצמי כבלרינה הפוסעת באצילות‬
‫צעדיי‬
‫אלי עולם המחול והמעוף! (עולם שעד כה היה נעול בפניי בזעף ובסלידה בשל‬
‫מימדי‪)...‬‬
‫במהלך השיעור‪ ,‬אנו נעות לצלילי המוסיקה הקסומה ומגלות עולמות נסתרים‪:‬‬
‫“צובעות” בעזרת הידיים‪ -‬שמיים וארץ‪ ,‬מפעילות את גופנו כמברשת קסומה‬
‫המעטרת בדי ענק‬
‫נעלמים ומגלות את עוצמת האמירה של גופנו שעד כה בחר בשתיקה !‬
‫במשך שעתיים‪,‬יוצאת לאוויר העולם‪-‬מתוך גופי הגדול‪“ -‬רקדנית חטובה‬
‫ויפהפייה” ‪,‬ללא מעצורים וללא בושה‪.‬‬
‫המפגש עם בנות הקבוצה והריקוד תחת “שרביטה” של אילנית‪ -‬מהווים חווייה‬
‫ייחודית‬
‫ונפלאה!‬
‫אני חשה שמשהו נוסף מתרחש וקורה!‬
‫לפתע‪ ,‬אני מרשה לליבי לומר את דברו‪...‬כאילו פתחתי צוהר לתוך גופי ולתוך‬
‫נפשי ואני‬
‫מגלה בי מטמונות ואוצרות חבויים‪ :‬יצירה‪ ,‬רגשות‪ ,‬אמירה‪ ,‬העצמה‪...‬‬
‫בשבילי‪-‬שיעורי המחול אינם רק מחול של גופי!‬
‫הם גם מחול לנשמתי הפורצת מתוך “הכלא” שבו סגרתיה מפאת הבושה‪...‬‬
‫הקשיבי לגופך כבבואת נפשך – הקשיבי לו יום יום‬
‫הכותבת‪ :‬ט‪.‬ק‬
‫‪16‬‬
‫‪.‬‬
‫דברי על הכל – הסיפור האישי שלך‬
‫“דברי על הכל אך לא תמיד עם‬
‫כולן! חברות “טובות” לא נהיות‬
‫“רעות” הן רק מתחלפות”‬
‫‪17‬‬
‫‪10‬‬
‫התייעצי עם מומחים‪...‬‬
‫יום אחד זה קרה לה‪ .‬צפי הכירה גבר מקסים‪ ,‬צעיר ממנה בשלוש שנים‪ ,‬איש‬
‫הייטק שחזר לישראל לאחר ‪ 15‬שנים בארה”ב לתפקיד בכיר בחברת אבטחת‬
‫מידע‪ .‬האהבה פרחה‪ .‬צפי הוזמנה להתמודד על עיצוב הפנים של משרדי חברת‬
‫האבטחה‪ .‬היא מלאה פחדים‪ .‬היא יודעת שתגובתו של סשק תהיה קשה ופוגענית‪.‬‬
‫אליבא דה סשק בלתי אפשרי שלאחד כמוהו יקרה שאשתו נחלתו תחפוץ‬
‫להיפרד ממנו לטובת חיים אחרים עם גבר אחר‪.‬‬
‫מצד שני ובנוסף‪ ,‬יש כאן מצב מסובך של בעלות על רכוש‪ .‬הוריו של סשק‬
‫עלו בתחילת שנות החמישים מרומניה והופנו ע”י הסוכנות למושב עולים חדש‬
‫בשפלה‪ .‬על אף שהגיעו ממסחר‪ ,‬חריצותם כחקלאים צלחה‪.‬‬
‫כשסק התחתן עם צפי בנו להם בית כ”בן ממשיך”‪ ,‬אך לא בטוח שהיו לכך‬
‫אישורים נאותים ושהדבר נרשם כיאות במרשם המקרקעין‪ .‬איך מממשים חלוקה‬
‫הוגנת של “רכוש” שכזה?‬
‫הבת‪“ -‬ילדה של אבא‪ ,‬הבן‪“ -‬ילד של אמא”‪ .‬צפוי ששסק ישתמש בבת כדי‬
‫לנגח את צפי‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬לפתע‪ ,‬הבליח אלי השם “סשק” זיכרון רחוק‪ .‬יושבת אני‪ ,‬סמלת בצ‪.‬ה‪.‬ל‪,‬‬
‫מאבחנת פסיכוטכנית החורצת גורלות לכאן ולשם‪ ,‬בראיון אישי עם צעיר יפה‬
‫תואר וכריזמטי‪ ,‬ששמו “סשק” מאד לא ישראלי ‪ ,‬המבטא שלו “רומני” והוא בטוח‬
‫מידי בעצמו‪“ .‬הנרקיסיסט הזה כן יהיה טיס‪ ,‬לא יהיה טיס?”‪ ,‬אני שואלת את‬
‫עצמי‪“ .‬מאד גבולי‪ ,‬אבל אצל טיס קרב זה אולי יתרון ?”‪ ,‬אני חושבת ומעבירה‪.‬‬
‫אני אומרת לכן כאן באחריות‪ :‬זהו סשק של צפי!‬
‫אני הרי יודעת שתכונות קיצוניות מקצינות עם השנים ועל כן אני בטוחה‬
‫שתחושתה של צפי לגבי מהלכי הפרידה מסשק יהיו קשים עד מכוערים‪.‬‬
‫כאן נכנס לתמונה‪ ,‬כתמיד‪ ,‬הדיבר העשירי מעשר דיברות “אניתיאה”‪ ,‬המרכז‬
‫לנשים בשביל החיים‪:‬‬
‫כשהמשא בצומת בחייך נעשה לך כבד ‪ -‬התייעצי עם מומחה‪.‬‬
‫איזהו מומחה ‪-‬המומחה למומחים !‬
‫‪18‬‬
‫צפי יצאה מהפגישה‪ ,‬כשחיוך של הקלה נסוך על פניה ובידיה תוכנית העבודה‬
‫עליה סיכמנו‪:‬‬
‫* פסיכולוג המתמחה ביחסים במשפחה‪ -‬נחוץ‪.‬‬
‫* עו”ד המתמחה בגישור‪ -‬נחוץ‪.‬‬
‫* עו”ד המתמחה בנדל”ן‪ ,‬המקושר למומחי רישוי בטאבו‪ -‬נחוץ‪.‬‬
‫יועץ‪/‬ת עסקי‪/‬ת לפיתוח כמעצבת פנים כעסק עצמאי‪ -‬נחוץ‪* .‬‬
‫כל המומחים מכירים האחד את השנייה‪ ,‬מחויבים כלפי לעבוד בשיתוף פעולה‬
‫עפ”י תוכנית העבודה שסיכמתי איתה כמנכ”ל “אניתיאה” ולדווח לי על‬
‫ההתקדמות‪ ,‬מבלי לפרט פרטים לגביהם הם מחויבים בחיסיון מתוקף מקצועם‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫אני‪...‬תיאה‪?...‬‬
‫אני‪...‬אלה‪?...‬‬
‫אלוהים נפח רוח חיים באדם שייצר בצלמו ובדמותו‪.‬‬
‫נשים יכולות ללדת ולתת רוח חיים‪.‬‬
‫אז כן בכל אישה עלי אדמות‪ -‬קיימת אלה!!!‬
‫החיים (‪ 86,400‬שניות ביממה) של כל אישה באשר היא‬
‫הנם מלאכת מחשבת של אינספור קטעי פזל‪ ,‬וביחד ו‪/‬או בהשראת כל‬
‫אלה שיש לנו איתם אינטרקצייה‪ ...,‬אנחנו מנסות להרכיבו!‬
‫יתר על כן–חלקי הפזלים לא מגיעים מתוך קופסה אחת ענקית‬
‫שעל גביה מצוירת תמונה המקלה את מלאכת ההרכבה ‪.‬‬
‫נהפוך הוא!!! בדרך כלל הם מגיעים לסירוגין מתוך קופסאות שונות‬
‫ובאופן מפוזר‪ .‬לרובינו חלקי הפזלים נשפכים מתוך הקופסאות השונות‬
‫באופן אקראי ובהרבה מקרים ללא יכולת שליטה בתזמון ובקצב‪.‬‬
‫הקמתי את ארגון אניתיאה כדי לתת לכל מי שזקוקה ותחפוץ בכך‪,‬‬
‫את הכלים ואת ההכוונה כמאבחנת פסיכוטכנית שיאפשרו לה “לסדר”‬
‫את הפזל של חייה מחלקים בהירים יותר‪ ,‬אם כי לפעמים כואבים‪ ,‬אבל‬
‫יכולים לכאוב פחות‪. ...‬כל אישה שנבוכה ונאלמת דום אל מול הפאזל‬
‫שלה ‪ -‬מוזמנת ליצור קשר איתי במרכז אניתיאה ונמצא יחד את‬
‫הדרך!‬
‫שלך‬
‫עטליה אוברמן‬
‫אניתיאה‪-‬איתך בשביל החיים‬
‫הרצל ‪ 12‬קרית אונו‬
‫‪054-5850030‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪www.anitea.co.il‬‬
‫הודפס בהוצאת “אניתיאה”‬
‫כל הזכויות שמורות לעטליה אוברמן ולארגון “אניתיאה”‬